‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

‫‪WWW. hebrew books.org‬‬

‫ע״י חיים תשע״א‬

‫ספר‬

‫מקור י־י־י^‬
‫עם‬

‫זכרונותי מהיי הדור ‪-‬הקן‪V 1‬דם‬

‫‪-‬‬ ‫• ;‬
‫ועם‬

‫מבוא גדול׳ תלמודי וספרותי‬

‫כמבואר בשער השני‪,‬‬
‫יהי סקורך ברוך‬ ‫־ ‪ 1‬ר׳(‪I‬‬
‫)משלי ה׳ ‪ ,‬י״ח( ‪.‬‬ ‫‪U‬‬

‫בארבעה חלקים‪.‬‬

‫טפינסק‬ ‫ברוןד הלר עפשטץ<‬ ‫מאתי‬

‫חלס ה מ ב ו א ‪.‬‬

‫»(’ י י ­‬ ‫׳­‬
‫;‬ ‫י‬

‫ווילנא‪.‬‬
‫ד פו ס ר ם‪ ,‬ה׳ חרפ״ח לב״ע‪.‬‬
klADb: ia POLAND i’nbliahed by ,ROM‫״‬, A S Wilno.
 ‫ספר‬

‫מקור ברוך׳‬
‫יחד עם‬ ‫‪,‬‬ ‫יכיל קורות חיי אבותי וחיי אני‬

‫זכרונוהי מה‪:‬י הדור הסודם‪:‬‬

‫פרנסיו וע שירץ‪,‬‬ ‫רבניו ו חנ מיו‪ ,‬סופריו ‪ .‬ודור שיו‪,‬‬ ‫מחיי‬
‫בכלל‪.‬‬ ‫האומה‬ ‫והחכמה< ומחיי‬ ‫התורה‬ ‫ממעמד‬
‫יהי סקורך ברוך‬
‫) ‪ ’S ro‬ח ׳ ‪ ,‬י ״ ח (‪,‬‬

‫בארבעה הלקים‪.‬‬
‫פ ר מ י ם‪ ,‬אשר תעודתו‬ ‫בי״ד‬ ‫ג ח ל‪/‬‬ ‫מ בו א‬ ‫וקרם לי‬
‫י‬ ‫די•‬
‫ישראל בימי קד ם‪,‬‬ ‫לתאר ארחות חייהם וסדרי למוריהם של חכמי‬
‫רכיל חדשות ונצורות בספרות המנךאית והתלמורית‪.‬‬

‫‪ ,‬טפינסק ‪I‬‬ ‫הלוי עפשטיץ‬

‫לירושלמי‪ ,‬ועור‪.‬‬ ‫מק‪1‬ר בחך‬ ‫ום׳‬ ‫תורה תמימה‬ ‫טחבר ם׳ חומשי‬

‫בהג״ם יחיאל מיכל הלוי עפשטייז ז״ל‪ ,‬מחבר ספר ערוך השלחן‪ ,‬ועודן‬
‫בנ בנ ^ ט תי ♦‬ ‫ונשאה‪,‬‬ ‫ונצר מטשפתה ספרדית‪ ,‬משנה‬
‫‪* J V V 4V‬‬

‫חלק ה מ ב ו א ‪.‬‬

‫ווילנא‪,‬‬
‫דפוש ף ס‪ ,‬ה׳ הרפ״ח לביע‪.‬‬
 Rabin Boruch Epsztejn, Piiisk.

Moje wspomnienia
o

Literaturze
WIEKU XIX

w 4 cz^^ciach

Z O B S Z E R N Y M WS T ^ P E M.

W I L N O,
Drukarnia ‫״‬R O M“, Cerkiewna, 2.
1928 .
‫סקור ?רוך‬
‫) זכרו נ ותי(‬

‫חלה המבוא‬
 ‫‪h^Oi‬‬

‫הקדמה‪.‬‬
‫)להודיע סבר‪ .‬עסקי בטין סע־ות כזו(‬

‫מעודי לא חשבתי להתעסק בענץ ספרות' כזה אשר בספר ז ה‪ :‬לעורו*‬

‫תפקידים ישנים ולהעלות זכרונות קדומים ולחוק אותם בספר ‪ :‬כי אמרתיו‬
‫כי לא ממלאכתי מלאכה זו ולא טהעודתי ענץ זה‪5‬‬
‫‪ • :‬א ק‪ ,‬הז ק הסותר חשבונות ישנים וכונה מסלות חדשות בהליכות‬
‫ב‪,‬‬ ‫עולם בכלל ובחיי אמשים יחידים בפרט ‪ -‬הז ק הזה הודח‬
‫ונם ביחש מוזכבתי ז א ת‪ ,‬עת לכל ענין וזמן לכל מלאכה; ואף הראה לי‬
‫לדעת‪ ,‬כי לא נפלאת היא מלאכה זו מ מני‪.‬‬
‫ואספר סבת ההוראה הזאת ‪:‬‬

‫אז בתחדת שנת תתי־ע״ז‪ ,‬ח׳ ת*סדי‪ 3/16) ,‬ספטמבר משגת ‪.(1915‬‬
‫השנה השניה למלחמת העולם‪ ,‬כאשר צרו חילי הגרמנים על עיר מנור;‬
‫פ י נ ס ק ‪ ,‬ו ל כדו ה; ולתכלית מהלך המלחמה בעתיד מצאו לנכון לסגרה‬
‫להעיר מארבע רוחותיה‪ ,‬ויעשוה כנזופה ובדולה מהעולם כולו ‪,‬אץ יוצא‬
‫ואץ בא״‪ ,‬ונמשך המצב הזה רןו ב לשלש שנים‪ ,‬והחיים בתוכה נעשו‬
‫רןמים ומדים ועכורים‪ ,‬תונים נוגים‪ ,‬שוממים ונרגזים עד מאד ; ובל איש‬
‫כמו אובד דרך מבלי דעת אל מה לפנות בעניניו‬ ‫א ‪ x‬בתוכה‬
‫ה חוגי ם‪ /‬ויותר מזר‪ - ,‬בעניניו האצלים‪ ,‬כי השממון והתסהון עלו למעלה‬
 ‫ה רן ד מ ה‬
‫ראש‪ ,‬ופזור הנפש וסערת הרוחות ביחד עם היונך המבהיל לצרכי אוכל‬
‫נפש אשר הפיל אימים ומפלצת על כל התושבים הכלואים במצור — כל‬
‫אלה עברו גבול דרכי התים‪ ,‬וכשל בח הסבל‪ ,‬ויהי ״כל ראש לחלי וכל‬
‫•‬ ‫לבב דוי״ א(‪5‬‬

‫ואז ראיתי ונוכח ת‪ /‬כי לדתעסק בספרות הגיונית עמוקה כאשר‬

‫הסכנת' ‪ -‬לא זה המקום ולא עתה הזמן‪ ,‬כי ״יגעתי באנחתי ומנוחה לא‬
‫מצאתי״ ‪ :‬ואחשוב לי על עסק כפיו תיבענין קל ורפה‪ ,‬ויקביל אל מעמד הגוף‬
‫ואל כהות הנפש בימים ההם בזמן ההוא ב( ‪.‬‬
‫ובהיותי דן ו תרך על מחשבתי זאת ורואה בעיני את כל דתלאית‬
‫והפגעים הרעים אשר מצאונו ‪ -‬כמו מאליו עלה על דעתי זכרון ימי הדור‬
‫הקודם עם שלותם ומנוחתם‪ ,‬ואקביל אותם לעומת הימים האלה‪ ,‬ימים של‬
‫צער וחיים מרגיזים ושוממים‪ ,‬ותשתוחח עלי נפשי‪ ,‬ואומד‪ :‬כדאי וראוי‬
‫לתת לבני התקופה המעונה הזאת ציור נאמן מחייהם של אבותינו בדור‬
‫הקורם‪ ,‬למען דעת ערך האבדה שאבדנו ‪,‬‬

‫ובהיותי שקוע ושוקד על מלאכתי זא^‪ ,‬לאט לאט נאסף ונקבין קובץ‬
‫גדול בענין זה‪ ,‬בערך ובמדה שלא שערתי ולא פללתי‪ ,‬ויצא הספר הזה‬
‫בתמונתו ובצביונו הנראה כעת לעיני הקוראים ‪.‬‬

‫מתבונת ההיים בשלשת שנות המצור בפינפק ומכל אשר עבר על העיר‬ ‫א(‬
‫בחוברת‬ ‫וערכתי‬ ‫ספרתי‬ ‫זאת‪,‬‬ ‫מרגיזה‬ ‫האומללה הזאת במשך תקופה‬
‫קורם המלהמה‬ ‫או ״פינסק‬ ‫״מגילת פירעניות״‪,‬‬ ‫מיוחדה‪ ,‬אשר קראתיה‬ ‫■‬
‫ובתוך המלחמה״‪ ,‬ובתבתיה בעברית ויהודית; אב; מפני סבות שונות לא‬
‫נדפסה עד כה‪— .‬‬

‫ומעין תכונת היים כאלה עם השבון הנפש כזה; כתב בהקדמה ל״ספר‬ ‫ב(‬
‫החיים" )מוסר ומדות( לרבי חיים ב״ר בצלאל מפראג )אחד של מדד״ל‬
‫מפראג וריו של הרטיא( וכותב כזו■ הלשון‪ :‬״חברו במשך שני חדשים‪,‬‬
‫אשר מפני פחד המות לא נתנה לו היכולת לירד לעומקה‪ .‬של הלבה‪,‬‬
‫‪-‬‬ ‫ועל כן מתוך‪ ,‬דאגה פנה לדבר• אנדה ולעניני מופר״‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
 ‫‪ ri‬ק ד מ ה‬
‫ובתקוה‪ ,‬כי תעלה עבודתי זאת לרצון לבני דורי >ר״ החלות׳ לסדר‪-‬‬
‫ולערכה‪ ,‬וגם לצרפה ולשנללה עד הערך שידי מגעת ; ולואי שלא תכזגני‬
‫‪,‬‬ ‫תקותי זא ת‪.‬‬

‫ואף גם זאת‪ ,‬בם־מך זמן העבודה‪ ,‬דרך אגב ואגב דאנב‪ ,‬טרנר‬
‫לדבר ומענץ לענין‪ ,‬נתקבצו וגתחדשו לי דברים ספרותיים‪ ,‬במספר רב מאוי‪/‬‬
‫בכמות ובאיכות‪ ,‬ויגילו הדשות ונצורות בספרות המכךאית והתלמודית‪ ,‬מרם‬
‫הדבוקים למערכת החומר של הספר‪ ,‬ומהם המתיחשים אל שדה הספרות‬
‫הכללית; ולמען שאלה האחרונים לא יטרידו את דקורא בהספד‪ ,‬עשיתי‬
‫להם מרור לעצמם ב מ בוי א לחבור זה‪ ,‬אשר גם הוא בערכו‪ ,‬בכמותו‬
‫‪T:‬‬
‫ובאיכותו‪ ,‬לספר גדול יחשב‪ ,‬כאשר יראה ויוכח הקורא‪.‬‬

‫ונךאתי בשם את הספר הזה‬

‫״מקור בתך״‬
‫על שם ענינו‪ ,‬הבולל קורות חיי אבותי וחיי אני‪ ,‬ושמי בקרבו‪ ,‬ומל־בון‬
‫הכתוב במ שלי)נ׳( ו י ה י מ ק ו ר ך ב ר ו ך ‪.‬‬
‫בנינו של הספר י כ ל נם הרצאת‬ ‫ומפני כי רוב ענינו ורוב‬
‫ז כ ר ו נ ו ת י על הדור הקודם‪ ,‬על חיי גדולי האומה‪ ,‬ועל מעמד דתורה‬
‫והחכמר‪ ,‬בעת ההיא — אמרתי לבל יפקד גם תוכן ענין זה בשם הספר‪,‬‬
‫ואצרף לשמו הנזכר גם שם‬

‫‪.‬זכתנותי סח‪:‬י הדור הקולם״‪.‬‬

‫וכך רשמתי על שער הספר ועל נבי נליונותיו בפנים‪ ,‬ור‪,‬יו לאחדים ‪.‬‬
 ‫ה ק ד מ ה‬

‫והנת תמכתי יסודי‬

‫ז כ רונו תי‬
‫בקורות חיי משפחתי‬

‫בארבעה חלקים‪:‬‬

‫עד צד‬ ‫מחיי ראשי מ־הפחהי‪:‬‬ ‫‪ I‬הלק‬

‫‪i‬‬ ‫מן צד‬
‫ב פרקיס ‪i‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪i‬‬

‫‪1 940‬‬ ‫*{‬ ‫‪669‬‬ ‫ה‬ ‫מחיי אבי אבי‬ ‫א(‬

‫‪1161‬‬ ‫‪941‬‬ ‫‪%‬‬
‫אבי אמי‬ ‫*‬ ‫ב(‬
‫‪1675‬‬ ‫‪1162‬‬ ‫ד‬ ‫אבא מרי‬ ‫‪. .‬‬ ‫ג(‬
‫‪2040‬‬ ‫‪1676‬‬ ‫טז‬ ‫״ ‪ .‬דודי וגיסי‪,,‬ד‪,‬נצי'ב מוואלאזיך‬ ‫ד‪1‬‬

‫ואמנם לבד אלה‪ ,‬זכרתי וספרתי‪ ,‬חכךתי ובאיתי‪ ,‬מעט או הרבה‪',‬‬

‫מחייהם ועניניהם ע ל י ו ת ר מ מ א ה ו ש ש י ם א י ש מ ד ו ר ה ק ו ד ם ‪,‬‬
‫ומספר דדבוב מהקודמים לו‪ ■,‬מהם גדולי ישראל וחכמיו‪ ,‬סופרים ומשכילים‪,‬‬
‫פרנסים ועשיירים‪ /‬גרולי המעלה ואנשיי שם‪ ,‬אנשי מעשה וגבורי הרוחז י‬
‫מחם אוהבים ואויבים‪ ,‬מימינים ומשמאילים‪ ,‬מערכים שונים וממעמרים י‬
‫שונים‪ ,‬מרוחות שונות ומנטיות שונות‪ ,‬מהשקפות מיותרות וממפלגות‬
‫בודדות — לדעת כל מה'שנעשיה בעולמנו בדור הקודם ‪.‬‬
‫ולתכלית זאת ספרתי זכרונותי על עניניהם והשקפותיהם ומעשיהם של‬
‫ביחושם‬ ‫מלכים ושרים‪ ,‬גדולי המלכות ורבי המרינה אשר בדור ה^ד ם‪,‬‬
‫ליר״ודים ו ל י ה ר ו ת ‪.‬‬

‫עד צד זה — הלק המבוא‪.‬‬

 ‫ה קדמה‬
‫ואפרוט את שמות כולם על סדר איייב; ואראה מקום זנרונם כספר^‬
‫בצייני אצל כל אחר את החלק‪ ,‬הפרק והסעיף שבהם באו גזברים ‪.‬‬

‫ואלו הם ‪:‬‬

‫בהערה ‪1‬‬ ‫כעין*‬ ‫פרק‬ ‫‪.1‬לק‬ ‫הנז כ ר‬ ‫השם‬

‫‪1‬‬ ‫ב׳‬ ‫ויי‪/‬‬ ‫;׳‬ ‫א( ה״ר אביגדור מפינסק‬

‫‪f‬‬
‫‪I‬‬
‫ג׳‬ ‫י״ב‬ ‫ב׳‬ ‫‪1I‬‬ ‫ה‪ .‬אברהם גיגר‬
‫מ״ג‬ ‫ד׳‬
‫א׳ וג׳‬ ‫ו׳ ‪, ,‬‬ ‫א׳‬ ‫ה‪ .‬אברהם ז״ק‪ ,‬מפט״ב‬
‫זי‬ ‫א׳‬ ‫ב'‬ ‫א׳‬ ‫הג״ם אברהם עפרון‪ ,‬סוואלאןין‬
‫ג׳‬ ‫ט‬ ‫ב'‬ ‫אברהם צבי אייזגשטאדב‬ ‫‪,‬‬
‫ח׳‬ ‫ד׳‬ ‫הרא״א הרכבי‬
‫ד׳‬ ‫כ״ג‬ ‫ג׳‬ ‫אהרן חורינר‬ ‫‪,‬‬

‫ה׳‬ ‫מ״כ‬ ‫ד׳‬ ‫ה״ר אהרן יעלינעק‪ ,‬מווינא‬

‫ד׳‬ ‫בדבוא‬
‫ה׳‬ ‫ד׳‬ ‫א׳‬
‫י‬ ‫הער אובארוב‬
‫א׳‬ ‫י״ג‬
‫א׳‬ ‫מ״ה‬ ‫ד׳‬
‫ר׳‬ ‫נ״ג‬ ‫ג׳‬ ‫ה‪ .‬אוריאל אקוםטא‬ ‫י‬
‫ג׳‬ ‫מ״ג‬ ‫ד׳‬ ‫את נד״ח‬
‫א׳‬ ‫ל״ג‬ ‫ג׳‬
‫הג״ם אייזיל חריף‪ ,‬מסלאנים‬
‫ב׳‬ ‫מ״ב‬ ‫ד׳‬
‫ג׳‬ ‫א׳‬ ‫א׳‬ ‫הג״ם אייזיק עפשטיין‪ ,‬מהומל‬
‫א׳ וב׳‬ ‫י״א‬ ‫ב׳‬ ‫ה‪ .‬אייזיק מאיר ריק‪ ,‬מווילנא‬
‫ו׳‬
‫ס״ג‬ ‫ד׳‬ ‫א‪ .‬קויפמן ספט״ב‬
‫א׳ וב׳‬ ‫ט״ז‬ ‫ג׳‬ ‫הג״ם א‪ .‬גאלדבערג‪ ,‬מבאברויסק‬
‫א׳‬ ‫ב׳‬ ‫כמכוא‬
‫‪1‬‬
‫‪i‬‬ ‫א׳‬ ‫י״ג‬
‫ז‬ ‫^‬ ‫הגה״ה ר״א מווילנא )הגר״א(‬
‫א׳ ‪,‬‬ ‫ב׳‬ ‫א׳‬
‫‪Im‬‬
‫‪1i‬‬ ‫ו׳‬
‫‪I‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬
‫‪/‬‬ ‫‪1‬‬
 ‫הקדמה‬
‫‪. ...‬‬
‫‪j‬‬ ‫כהערה‬ ‫סעיף‬ ‫פרק‬ ‫‪pVn‬‬ ‫הנז כ ר‬ ‫ה ‪r‬ם‬

‫‪I‬‬
‫בהערה ‪i‬‬ ‫י״ב‬ ‫ב׳‬
‫‪1‬‬
‫‪j‬‬ ‫‪#‬‬ ‫ט״ו‬ ‫ג׳‬
‫!‬ ‫ו׳‬ ‫י״ט‬ ‫‪JI‬‬
‫!‪1‬‬ ‫‪* II m.‬‬
‫ך׳‬ ‫‪a‬‬

‫א׳‬ ‫ב״ד‬ ‫‪a‬‬

‫הגה״ח ר״א מווילנא )הגר״א(‬
‫כ‪-‬ם; ב״ו‬ ‫כ״ז‬ ‫‪a‬‬

‫ן‬ ‫א׳‬ ‫‪:‬׳'ט‬ ‫‪a‬‬

‫ב׳ וו׳‬ ‫ל׳‬ ‫‪a‬‬

‫‪I‬‬ ‫ו׳‬
‫כ׳‬
‫ל״ט‬
‫ם״;‬
‫ד׳‬ ‫‪1‬‬ ‫הג״ם אליהו חיים מייזל^ מלורז‬
‫‪a‬‬

‫;‬ ‫בהערה‬ ‫ה׳‬ ‫י״ב‬ ‫ב׳‬ ‫ה״ר אליהו שו״ב בנאוואזיבקוב‬

‫‪1‬‬ ‫ו׳‬ ‫ב׳‬ ‫הג״ם אליהו עיק )לידער(‬
‫בהערה‬ ‫א׳‬ ‫ל״ו‬ ‫ד׳‬ ‫אליעזר יזיחק פריד מוואלאזי;‬ ‫*‬
‫‪I‬‬
‫ה׳‬ ‫מ״ג‬ ‫ר׳‬ ‫השר האנגלי אליפנט‪ ,‬ואשהו‬ ‫‪i‬‬
‫‪tm‬‬ ‫ו׳‬ ‫*‬ ‫א׳‬ ‫ה‪ .‬אלפסנדר צדרבוים‬ ‫!‬
‫‪1‬‬ ‫י״ד‬ ‫ב׳‬ ‫הרופא עדעלשטיין‪ ,‬מלומוא‬
‫‪1‬‬
‫א׳‬ ‫ב״א‬ ‫ג׳‬ ‫הג״ם ארי׳ ליב )קצות ההוש!(‬

‫כ׳ וג׳‬ ‫ל״ד‬ ‫ארי׳ ליב )שאגת ארי(‬ ‫‪,‬‬

‫‪a‬‬

‫•‬ ‫ג׳‬ ‫א׳‬ ‫א׳‬ ‫ארי׳ ליב עפשטיי; )הפרדס(‬ ‫‪,‬‬ ‫‪j‬‬

‫ב׳‬ ‫ל״ט‬ ‫ד׳‬ ‫הנסיך ביפסארק‬ ‫^(‬

‫‪f'2‬‬ ‫«‬ ‫‪U‬‬
‫‪,‬‬ ‫השר ביקונספילד‬
‫ב׳‬ ‫‪M‬‬ ‫‪a‬‬
‫הסופר בלאוויץ‬
‫י״א‬ ‫ס״ג‬ ‫‪a‬‬
‫הסוהר ילאך‪ ,‬םווא‪-:‬שוי‬

‫א׳‬ ‫הסופר הגרסג‪ /‬בערנע‬ ‫!‬

‫‪a‬‬

‫‪1‬‬
‫ג׳‬ ‫ט׳‬ ‫ה‪/‬‬ ‫הג״ם בער ראטגע־ )אייזנשטאדט(‬
‫‪1‬‬

‫י״ט‬ ‫*‪t‬‬ ‫הרב האשכנזי ‪,‬בפ״ז״‬ ‫‪j‬‬

‫ב׳‬
‫ח׳‬ ‫ס״ג‬ ‫י־‪/‬‬ ‫בראפמן‬ ‫•‬
‫• ‪,‬‬

‫מ״ג‬ ‫ד׳‬ ‫הנפיך הרוסי גארטשאקאוו‬ ‫ג(‬

‫‪M‬‬
‫‪1‬‬
 ‫ההרמה‬
‫‪j‬‬ ‫נ ה עי ה‬ ‫סעין*‬ ‫פרק‬ ‫חדק‬ ‫הנזכר‬ ‫השם‬

‫ג׳‬ ‫י״ג‬ ‫ב׳‬ ‫השר הרוסי פא; גרובע‬

‫‪f‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫הגנרל גוברנטאר הווילנאי‬ ‫‪j‬‬

‫א׳‬ ‫ס״ח‬ ‫ד׳‬ ‫ד( הג״ס רור אופנהייס‪ ,‬מפראג‬

‫ה׳‬ ‫כ״ג‬ ‫ג׳‬ ‫הנ״ם רור גאנז)צמח רור(‬
‫י‬ ‫ב׳‬ ‫ה׳‬ ‫א׳‬ ‫רור בעל הט״ז‬ ‫‪,‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪1‬‬ ‫א׳‬ ‫ל״ו‬ ‫ד׳‬ ‫רור לוריא )הרר׳ל(‬ ‫״‬ ‫!‬
‫א׳ וב׳‬ ‫י״ח‬ ‫ג׳‬ ‫רור מנאווהררק‬ ‫‪,‬‬
‫ה׳‬ ‫ו׳‬ ‫א׳‬ ‫רור עפשטיין‪ ,‬מווארשוי‬ ‫‪,‬‬ ‫‪j‬‬
‫י״ט‬ ‫‪/•.4‬‬
‫בהערת■‬ ‫ה׳‬ ‫המגיד רייגאוו )א׳(‬ ‫‪j‬‬
‫ז‬ ‫ה׳—ה׳‬ ‫•‬ ‫‪0‬‬ ‫דייגאוו )ב׳(‬ ‫‪,‬‬

‫א׳ וט׳‬ ‫ם״ג‬ ‫י׳‬ ‫ה( הסופר הגרמני‪ ,‬היינע‬

‫ה׳‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫ממלכת הולאנר‬ ‫‪-‬‬
‫ה׳‬ ‫ל״ט‬ ‫ד׳‬ ‫מו״ל עתו; ״המגיד״‬
‫ד׳‬ ‫י״ג‬ ‫ר׳ העניך אייזנשטאדט‪ ,‬ממינסק‬

‫א׳‬ ‫ג׳‬ ‫א׳‬ ‫ה״ר וואלף היידגהיים‬ ‫ן(‬

‫ה׳‬ ‫י״ב‬ ‫ב׳‬ ‫החזן זולצר‪ ,‬מוועא‬ ‫ן(‬

‫א׳ ~ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫א׳‬ ‫הג״מ זימל עפשטיין‪ ,‬מווארשוי‬
‫בהערה‬ ‫ב׳‬ ‫כ׳‬ ‫‪J‬׳‬ ‫אסל רפפורט‪ ,‬ממינסק‬ ‫״‬
‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬
‫א'‬ ‫ו״ג‬ ‫במבוא‬

‫‪t‬‬
‫>‬ ‫זלמן מוואלאזין‬ ‫‪.‬‬
‫בהערה‬ ‫ד׳‬ ‫מ״ו‬ ‫ד׳‬
‫א׳ וב׳‬ ‫ל״א‬ ‫ג׳‬ ‫הג״ם זלמן מליאדי‬
‫א׳‬ ‫ל״ז‬ ‫ד׳‬ ‫זלמן זאב‪ ,‬מגיד מווילנא‬ ‫״‬
‫ב׳‬ ‫י״ט‬ ‫כ׳‬ ‫זלמן שפיטצעד‪ ,‬מווינא‬ ‫״‬
‫«‪/‬‬ ‫‪0‬‬

‫ד׳‬ ‫י״ג‬ ‫ב'‬ ‫ה״ר זלקינו־ מינאר‬

‫‪11‬‬
‫‪1‬‬ ‫נ׳‬ ‫ב״ב‬ ‫ג׳‬ ‫הג״ם זרח אידליץ‪ ,‬מפראג‬
‫‪i‬‬ ‫י׳‬
‫א׳‬ ‫במבוא‬ ‫* ד‪ (,‬הג״ם היים מוואלאזיו‬
 ‫ה ק ד מ ה‬

‫[‬ ‫בהערה‬ ‫סעין*‬ ‫פרק‬ ‫!‬ ‫חי'“‬ ‫הג ז כ ר‬ ‫הש ם‬ ‫(‬

‫‪i‬‬

‫א׳‬ ‫י״ג‬ ‫‪1‬‬ ‫כמבוא‬

‫ה׳‬ ‫ו׳‬ ‫א׳‬

‫‪1‬‬
‫כהערה‬

‫א׳ ור׳‬ ‫צי׳ז‬ ‫‪mi‬‬

‫‪f‬‬
‫‪1‬‬ ‫\‬ ‫הג״ם היים סוואלאדן‬ ‫ן‬
‫א׳‬ ‫י״ז‬ ‫‪u‬‬

‫§‬
‫ל״ה‬ ‫‪a‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪1‬‬ ‫ג׳ ור׳‬ ‫ל״ט‬ ‫ד׳‬ ‫)‬
‫‪1‬‬ ‫ד׳‬ ‫י״ג‬ ‫ב'‬ ‫ן‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫ה‪ .‬חיים זעליג סלאניססקי‬
‫‪1‬‬ ‫ג׳‬ ‫נ״א‬ ‫ד׳‬ ‫‪1‬‬ ‫;‬
‫א‬ ‫נ׳‬ ‫הג״ם חיים ברלין‬
‫‪1‬‬
‫כהערה‬
‫‪t‬‬ ‫מ״ב‬ ‫ה״ר חיים ברלין‪ ,‬מווילנא‬
‫‪0‬‬

‫כ״ב‬ ‫ג׳‬ ‫הג״ם חיים כפוסי‬ ‫‪1‬‬

‫‪1‬‬
‫‪0‬‬
‫נ׳‬ ‫ד׳‬ ‫חיים האלאווייציק‬ ‫‪,‬־‬
‫ו׳‬ ‫י״ט‬ ‫ג׳‬ ‫המגיד ר׳ חיים רוסשישקי‬

‫כהערה‬ ‫ד׳‬ ‫’ ט׳‬ ‫ב׳‬ ‫הג״מ חיים ליב טיקטינסקי‪ ,‬ממיר‬ ‫‪1‬‬

‫‪0‬‬
‫חיים ליב שחור‪ ,‬ממיר‬ ‫‪,‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬

‫בהערה‬ ‫י׳‬ ‫ם״ג‬ ‫ד׳‬ ‫■‬ ‫ט( הסופר טולסטאי‬ ‫‪I‬‬

‫ד׳‬ ‫י״ג‬ ‫ב׳‬

‫השר טולכטאי‬
‫ב׳‬ ‫מ״ג‬ ‫ד׳‬
‫ו׳‬ ‫א׳‬ ‫ה‪ .‬יהודה ליי רוזנטהאל‬ ‫י(‬
‫;׳‬ ‫כ״ב‬ ‫ג׳‬ ‫'הג״ם יהונתן איבשיץ ■‬
‫ב׳‬ ‫ל״א‬ ‫ג׳‬ ‫יהושע צייטלין‪ ,‬משקלוב‬ ‫‪,‬‬
‫‪J‬׳‬ ‫א׳‬ ‫א׳‬ ‫יהושע חיים עפשטיין‪ ,‬מווילנא‬ ‫‪,‬‬
‫א׳‬ ‫מ״א‬ ‫ד׳‬ ‫ה‪ ,‬יהושע שטיינבערג‪ ,‬מווילנא‬

‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫א׳‬

‫הג״ם יודל עפשטיין‪ ,‬מווארשוי‬
‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪0‬‬

‫י״א‬ ‫ב׳‬ ‫הנ״ם יו״ט ליפמן העליר )תוי״ט(‬

‫‪0‬‬

‫ח׳‬ ‫מ׳יג‬ ‫ד׳‬ ‫ה‪ .‬יינה גערשטיין‪ ,‬סווילנא‬ ‫‪1‬‬

‫א׳ וי׳‬ ‫ל״ז‬ ‫ן‬ ‫הג״ם יוסף בער‪ ,‬פבריכק‬ ‫ן‬
‫״‬ ‫!‬
‫א'_י׳‬ ‫ל״ה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪1‬‬
 ‫ה ק ד מ ה‬

‫בהערה‬ ‫שעי‪*1‬‬ ‫פרק‬ ‫הלק‬ ‫הנזכר‬ ‫ה ‪r‬ם‬ ‫׳‬

‫‪I‬‬ ‫ו׳‬ ‫ל״ט‬ ‫ד׳ '‬ ‫הג״ם יוסף מדובנא )יסוד יוסף(‬
‫‪1‬‬ ‫ב׳‬ ‫מ״ג‬ ‫ה״ר יוסף שלמה דילמיריגו‬
‫‪II‬‬

‫גד‪,‬ערה‬ ‫ד׳‬ ‫א׳‬ ‫א׳‬ ‫יוסף מוויאזין‬ ‫״‬

‫י׳‬ ‫מ״ג‬ ‫ד׳‬ ‫ה‪ .‬יוסף נאטאוויץ^ מו״ל הנאוואסטי‬

‫ה׳‬ ‫ו׳‬ ‫א׳ '‬ ‫הג״ם יחזקאל לנדא‪ ,‬מווילנא‬
‫‪1‬‬ ‫ב׳ וג׳‬ ‫כ״ב‬ ‫ג׳‬ ‫יחזקאל לנדא‪ ,‬מפראג)נוב״י(‬ ‫‪,‬‬
‫(‬
‫ה׳‬ ‫ל״ט‬ ‫ד׳‬ ‫ר׳ יחיאל ברי״ל‪ ,‬מו״ל הלבנו;‬
‫ג׳‬ ‫ל״א‬ ‫ג׳‬ ‫הג״ם יעקב אורנשטיין‪ ,‬מלבוב‬
‫י׳ וי״ב‬ ‫מ״ג‬ ‫ד׳‬ ‫הג״ם יעקב באריט^ מווילנא‬
‫ו׳‬ ‫י״ש‬ ‫ג׳‬ ‫יעקב מדובנא‪ ,‬מגיד‬ ‫‪,‬‬
‫!‬ ‫ד׳‬ ‫י״ד‬ ‫הרופא יעקב ליבאשיץ‪ ,‬מווילנא‬
‫ב׳‬
‫א׳‬ ‫נ״א‬ ‫ג׳‬ ‫הג״ם יעקב מליסא‬
‫ו׳‬ ‫ל״ט‬ ‫ד׳‬ ‫ה״ר יעקב ספיר‪ ,‬מירושלים‬
‫א׳‬ ‫י״א‬ ‫‪12‬‬
‫‪1‬‬ ‫הג״מ יעקב עטדין )יעב״ץ(‬
‫ג׳‬ ‫ב"ב‬ ‫‪.‬‬ ‫ג׳‬
‫ו׳‬ ‫ס״ג‬ ‫ד׳‬ ‫יאקב פראנק‬
‫ג׳‬ ‫י״ג‬ ‫ב׳‬ ‫ה״ר יצהקאייזיק בן יעקב‪ ,‬מווילנא‬
‫ד׳‬ ‫ד׳‬ ‫א׳‬
‫‪1‬‬ ‫הג״ם יצחק אלהנן‪ ,‬מקאוונא‬
‫ד׳‬ ‫ל״ד‬ ‫ג׳‬
‫א׳‬ ‫י״ט‬ ‫‪M‬‬

‫א׳‬ ‫ל״ו‬ ‫ד׳‬ ‫•‬ ‫הנ״ם יצחק סוואלאזי;‬

‫א' וב׳‬ ‫מ״ד‬ ‫«‬
‫ב׳‬ ‫א׳‬ ‫ה‪ .‬יצחק אלתרוס‪ ,‬מפאריז‬
‫‪ ,‬ה׳‬ ‫ד׳‬ ‫ה״ר יצחק בער לוינזאהן )הריב״ל(‬ ‫!‬
‫‪1,‬‬
‫בהערה ‪1‬‬ ‫ה׳‬ ‫ל״ט‬ ‫ד׳‬ ‫ה‪ .‬יצחק דיזראעלי‪ ,‬מלונדון‬
‫ב׳‬ ‫י״ר‬ ‫ב׳‬ ‫הג״ם יצחק למפרונטי‬
‫ג׳‬ ‫י״א‬ ‫נםב‪1‬א‬
‫הנ״ם יצחק משה פערליס‪ ,‬מאונגארן‬
‫ב׳‬ ‫ט׳‬ ‫כ׳‬
‫כהערה‬ ‫ב׳‬ ‫ל״ט‬ ‫ד׳‬ ‫ד״ יצחק קרעמיא‬
‫כ״ב‬ ‫ג׳‬ ‫הג״ם ישראל בעש״ט‬
 ‫ה‪p‬דמה‬ ‫>‪u‬‬

‫‪1‬‬
‫נהערה‬ ‫פ עי ף‬ ‫ם־ ק‬ ‫ח‪=:‬ק‬ ‫ה נ ז כ ר‬ ‫ה שם‬
‫‪I‬‬ ‫־‬
‫ה׳‬ ‫‪j‬‬ ‫י״‪:‬‬
‫\‬ ‫הג״ם ישראל סלנסער‬
‫ו׳‬ ‫‪1‬‬ ‫ל״ט‬ ‫ד׳‬ ‫‪/‬‬
‫‪1‬‬
‫ו׳‬ ‫‪1‬‬ ‫ד׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫הג״ם ישראל מצפת‬
‫א׳‬ ‫ב׳‬ ‫א׳‬ ‫הניט ישראל מרוזין‬
‫•‬ ‫כ״ט‬ ‫ג׳‬ ‫הנ״ם ישראל משקלוב‬

‫ב׳‬ ‫ג׳‬
‫‪ .‬ב׳ ‪,‬‬ ‫כ״ב‬ ‫‪//‬‬ ‫הג״ט לוי יצחק טכרדיטשוב‬
‫ד׳‬ ‫כ״ג‬ ‫«‬
‫‪1‬‬ ‫ב' ‪,‬‬ ‫ט׳‬ ‫ב׳‬ ‫ה׳ ליב וואלף מאייזנשטארט‬
‫‪1‬‬ ‫כ״ג‬ ‫ג׳‬ ‫הג״ט ליואי )מהר״ל מפראג(‬
‫■די׳‬
‫וי‬ ‫כהערה‬ ‫כ׳‬ ‫ל״ט‬ ‫ד׳‬ ‫ה‪ .‬לאסקער‪ ,‬מברלין‬

‫ג׳‬ ‫ט׳‬ ‫ב׳‬ ‫נז( הג״ם מאיר אייזנשטארט‬

‫(‬
‫בהערה‬ ‫ב׳‬ ‫ב׳‬ ‫ג׳‬ ‫המרפיסיט דכלאוויטא‬
‫ג׳‬ ‫‪1‬‬ ‫ט׳‬ ‫ב׳‬ ‫הג״מ מיכאל ירמיוד אייזנעטאדט‬
‫כ׳‪-‬כ״ג‬ ‫ג׳‬ ‫הג״ט מענדלי שניאורזאן‬
‫ל׳‪-‬ל״ב‬
‫ב׳‬ ‫'‬ ‫י״ד‬ ‫‪>2‬‬ ‫הרופא ר׳ מעניל שערהי‪ /‬מריגא‬
‫‪ j‬א' וב׳‬ ‫כ״ד‬ ‫ג׳‬ ‫הג״מ מנשה מאיליא‬
‫‪1‬‬ ‫ב׳‬ ‫ה‪ .‬מרדכי אהרן גינצבורג‬
‫י ‪.‬ד׳‬ ‫י״נ‬
‫נהערה ‪,‬‬ ‫א׳‬ ‫'‬ ‫י״־‬ ‫ג׳‬ ‫■ הג״ם מרדכי זקהיים‬
‫ה׳‬ ‫;‬ ‫כ״ג‬ ‫ג׳‬ ‫הג״ם מרדכי יפה‬
‫ב׳‬ ‫‪,‬‬ ‫י״ג‬ ‫ב׳‬

‫א׳‬ ‫ט״ד‬ ‫ד׳‬ ‫ה‪ .‬ם‪ .‬ליליענטהאל‬

‫ן‬
‫‪M‬‬
‫מ״ה‬ ‫‪M‬‬

‫‪1‬‬ ‫ג׳‬ ‫■‬ ‫כ״ג‬ ‫‪tm‬‬

‫‪t‬‬ ‫ה‪ .‬מרדכי סוכסטוו^ מזיטומיר‬
‫‪1‬‬ ‫א׳‬ ‫א׳‬ ‫הג״מ מרדכי עפשטיין‪ ,‬מווילנא‬
‫ג׳‬ ‫‪:‬‬
‫ב'‬
‫‪i‬‬

‫‪:‬‬ ‫י״א‬ ‫‪,‬‬ ‫מרדכי רבינאוויץ‪,‬‬ ‫‪,‬‬

‫=׳‬ ‫‪1‬‬
‫י״ב‬ ‫!‬ ‫ה‪ .‬משה ברלץ‬
‫ב׳ וו׳‬ ‫|‬ ‫ב׳‬ ‫‪1‬‬
‫‪11‬‬ ‫ה קדמה‬
‫~ ^־־־ז‬
‫נהערה ‪1‬‬ ‫ס•!■!*‬ ‫‪1‬ויק‬ ‫חל׳ק‬ ‫ה ש ם ה נ» ב ר‬ ‫|‬
‫■‬
‫‪1‬‬
‫!‬
‫ה׳‬ ‫מ״;‬ ‫ד׳‬ ‫הג״ם טשר‪ ,‬ווערטהיימר‪ ,‬סודנא‬
‫א׳‪-‬ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫א׳‬ ‫משה זאב סביאלוכטאק‬ ‫‪,‬‬
‫ב׳‬ ‫ו׳‬ ‫א׳‬ ‫ר׳ סשד‪ .‬טונטיפיורי‬
‫‪j‬‬
‫‪M‬‬ ‫ב׳‬ ‫א׳‬
‫}‬ ‫ה״ר משה מייזל‪ ,‬מווילנא‬
‫א׳‬ ‫ל״א‬ ‫ג׳‬ ‫‪1‬‬
‫א׳‪-‬ז׳‬ ‫י״ב‬ ‫ב׳‬
‫‪1‬‬ ‫ה‪ .‬סשה מנדלזון )הדעסואי(‬
‫ז'‬ ‫ל׳‬ ‫ג׳‬ ‫‪I‬‬
‫ד׳‬ ‫ד׳‬ ‫בדכוא‬
‫‪1‬‬ ‫הג״ם סשה סופר )חתם סופד(‬
‫נ׳ יד׳‬ ‫כ״ג‬ ‫ג׳‬ ‫‪1‬‬
‫ד׳‬ ‫א׳‬ ‫ה‪ .‬משה ליב פריעדלנד‪ ,‬ספט״ב‬
‫ב׳‬ ‫ה׳‬ ‫■ הג״ם משה קרעטער< סווילנא‬

‫«‬ ‫י״א‬ ‫משה ראביגאוויץ‪ ,‬״‬ ‫‪,‬‬

‫‪M‬‬
‫ך»‬ ‫ג׳‬ ‫הג״ם נחמן מבראסלאוו‬ ‫נ(‬
‫ג׳‬ ‫א׳‬ ‫א׳‬ ‫נחם; עפשטיין^ מבאר‬ ‫‪,‬‬
‫ב׳‬ ‫ל״ח‬ ‫ד׳‬ ‫ד‪,‬״ר נפתלי משכיל לאיתן‬

‫ו׳‬ ‫ד׳‬ ‫כנ^בוא‬ ‫ה‪ .‬עמנואל הרומי‬

‫ג׳ וד׳‬ ‫ב״;‬ ‫ג׳‬ ‫הג״מ עקיבא איגר‬
‫ד׳‬ ‫ם״ג‬ ‫ד׳‬ ‫עבאס‪ /‬סופר ערבי‬

‫»‬ ‫א'‬ ‫א׳‬ ‫י‪ {£‬ר׳ פיימל פריעדלאנד‪ ,‬מפלוצק‬

‫ה׳‬ ‫ם״ג‬ ‫ד׳‬ ‫פפעפערקאר;‬
‫‪M‬‬ ‫ד׳‬ ‫כשכוא‬ ‫בעל ‪,‬פרי חרש״‬

‫ל‬ ‫מ׳‬ ‫ר׳‬ ‫הג״ם צבי אייזנשטאדט‪ ,‬מווילנא‬ ‫‪ 1‬צ<‬

‫א׳‬ ‫א׳‬ ‫ציי ״חכם צבי*‬ ‫‪,‬‬
‫ז׳‬ ‫י"נ‬ ‫ב'‬ ‫צבי ליעווין‪ ,‬אב״ד דברלין‬ ‫‪,‬‬
‫ר'‬ ‫ל׳‬ ‫ג׳‬ ‫דר‪ .‬צונץ‬
‫‪1‬‬
‫א׳ ונ׳‬ ‫ה׳‬ ‫א׳‬ ‫ר׳ קאפל היילפעריו‬ ‫! {‬
 ‫הר! דמה‬ ‫‪12‬‬

‫בהערה‬ ‫בע־ן‪5‬‬ ‫®יק‬ ‫חלק‬ ‫הנזכר‬ ‫השם‬

‫'‬ ‫ח׳‬ ‫מ״ג‬ ‫ד׳‬ ‫השר קויפמן‬

‫ב׳‬ ‫ם״ה‬ ‫‪n‬‬
‫פרופיפור קוקובצוב‬
‫א׳‬ ‫ל״א‬ ‫ג׳‬ ‫הקיסי* אלכסנדר הראשון‬
‫ה׳‬ ‫■ל״ד‬ ‫א׳‬ ‫אלכסנדר השני‬ ‫‪,‬‬
‫ב׳‬ ‫ר׳‬ ‫א׳‬ ‫‪,‬‬ ‫ניקולי הראשון‬ ‫‪,‬‬
‫א׳‬ ‫י״ג‬ ‫‪M‬‬

‫א׳‬ ‫ל״א‬ ‫ג׳‬ ‫הקיסר נפוליון הראשון‬

‫ד‪,‬׳‬ ‫ד׳‬ ‫א׳‬
‫‪1‬‬ ‫נפוליון השלישי‬ ‫‪,‬‬
‫‪i‬‬ ‫גהע^ה‬ ‫י‪/-‬‬ ‫ל״ט‬ ‫ד׳‬ ‫‪1‬‬
‫ה׳‬ ‫ד׳‬ ‫א׳‬ ‫הקיסר פרנץ יוסף הראשון‬
‫‪ 2‬־‪,‬ערד‪.‬‬ ‫ג׳‬ ‫י״ב‬ ‫‪2‬׳‬ ‫פרנץ ייסף השני‬ ‫‪,‬‬

‫ד‪,‬׳‬ ‫ל״ד‬ ‫נ'‬ ‫הקסרית אלכסנררה‬

‫ב'‬ ‫‪2‬׳‬ ‫א׳‬ ‫ייקמרינה השניה‬ ‫‪,‬‬

‫ה׳‬ ‫ד׳‬ ‫‪i‬‬ ‫מריא הידיזא‬ ‫‪,‬‬

‫בהערה‬ ‫ה׳‬ ‫י״ב‬ ‫ב׳‬ ‫הג״ם רפאל סהמכורג‬ ‫ח‬

‫א׳‬ ‫ג׳‬ ‫ד׳‬ ‫רפאל שפירא‬ ‫‪,‬‬

‫ה׳‬ ‫ל״ד‬ ‫ג׳‬ ‫רב מכרך גדול‬
‫א׳‬ ‫ל״ג‬ ‫ג׳‬ ‫רב מעיר פלונית‬
‫ד׳‬ ‫ד׳‬ ‫א׳‬ ‫רב גאון ליטאי‬

‫‪,‬‬
‫רב מפלך קאוונא‬
‫‪a‬‬ ‫‪U‬‬ ‫‪0‬‬
‫ג׳‬ ‫‪H‬‬
‫הרב הדוקטור ראוויטש‬ ‫‪.‬‬
‫ב׳‬ ‫מ״ו‬ ‫ד׳‬ ‫הרבנית מבריסק‬
‫א‪-‬ו‬ ‫‪a‬‬
‫סוואלאזין‬ ‫‪,‬‬

‫ה׳‬ ‫מ״ג‬ ‫‪U‬‬

‫רייבלין‬

‫ר׳‬ ‫כ"ד‬ ‫ג׳‬ ‫הג״ם שאול קצנלנבויגן‬ ‫■ין(‬

‫ר׳‬ ‫‪/•H‬‬ ‫‪U‬‬
‫ה״ר שמואל דוד לוצאטו )שד״ל(‬
‫‪1‬‬

‫\‬
‫י״ג‬ ‫’‪! 2‬‬ ‫‪ ,‬ש‪ .‬וו‪ .‬מסלוצק‬
‫‪I‬‬ ‫מ״נ‬ ‫ר'‬ ‫הג״ם ש״י ראפפורט )שי״ר(‬
‫'‬
 ‫הקדמה‬
‫כהערה‬ ‫סע־ף‬ ‫חלק‬ ‫הנזכר‬ ‫השם‬
‫פיק‬

‫בהערה‬ ‫א׳‬ ‫י״א‬ ‫ב׳‬ ‫‪1‬‬ ‫‪,‬‬

‫>‬ ‫הג״ם שלום שרעבי )ספרדי(‬
‫ה׳‬ ‫י״ט‬
‫‪H‬‬ ‫ג׳‬ ‫‪J‬‬
‫ר׳‬ ‫י״ב‬ ‫ב׳‬ ‫ה״ר שלמה דובנא‬
‫ה׳‬ ‫ד׳‬ ‫בהבוא‬ ‫הג״ם שלמה לוריא )מהרש״ל(‬
‫בהערה‬ ‫ג׳‬ ‫‪ .‬ל״ה‬ ‫ד׳‬ ‫שלמה קלוגר‪ ,‬מבראדי‬ ‫‪,‬‬
‫‪/I‬‬ ‫‪n‬‬
‫מ״ו‬ ‫»‬ ‫שמואל הרקוולטי‬ ‫‪,‬‬
‫ב׳‬ ‫כ״ה‬ ‫ג׳‬ ‫ה‪ .‬שמואל האלדהיים‪ ,‬מירלי;‬
‫ה׳‬ ‫ד׳‬ ‫א׳‬ ‫הג״ט שמואל לנדא‪ ,‬מפראג‬
‫ג׳‬ ‫י״ג‬ ‫‪' 2‬‬ ‫‪1‬‬
‫>‬ ‫ה״ר שמואל יוסף פין‬
‫א׳ וב׳‬ ‫מ״ב‬ ‫ד׳‬ ‫■‬
‫ה׳‬ ‫ל״ד‬ ‫ג׳‬ ‫ה‪ .‬שמואל פוליאקוב‬
‫א׳‬ ‫י״ד‬ ‫ב'‬ ‫הרופא שפואל קושעליעווסקי‬
‫כהערה‬ ‫י׳ וי״א‬ ‫ס״ג‬ ‫ד׳‬ ‫הצלם; שפירא‪ ,‬מהוראדגא‬

‫ואני מלא תקוה וכטחון‪ ,‬כי כל איש ואיע‘‪ /‬ממל עיר ומדינה‪ ,‬טכל'‬
‫המפלגות ומכל הערכים‪ ,‬מכל ההשקפות ומכל הנטיות‪ ,‬אם אך שאר רוח‬
‫לו בדעה ובהגיון בכלל ובטעם זכרונות קדומים בפרט‪ ,‬איש אשר אלה לו‪,‬‬
‫ימצא בספר הזה שמות וענינים‪ ,‬מרךים ומאורעות‪ ,‬נוחים וכאבים‪ ,‬שלוים‬
‫וטרודים‪ ,‬אם ממראה עיניו הוא‪ ,‬אם מפי השמועה מאבותיו‪ ,‬מבני משפחתו‪,‬‬
‫ממכריו ומיודעיו ומזקני דורו ; ומתוך מציאות זו יתעוררו ויעלו על זכרונו‬
‫זכרונות עתיקים נם הואצ ורבים ימצאו בספר הזה דברים וענינים‪ ,‬מחשבות‬
‫ומעשים המחיהשים לאבותיהם ולמשפחותיהם‪ ,‬ויכךאו בשמותם‪ ,‬והי׳ להם‬
‫לזברון עולם‪.‬‬
‫והי׳ הספר הזה לכל אחד מהקוראים בו ענין לענות בו בכל עת‬
‫מצוא‪ ,‬אס ב מ ח דמיונו הו א‪ ,‬אם כ תג מימפהתו‪ ,‬מיודעיו ומקורביה אם‬
‫בסוד חכמים ונבונים ‪ ,‬אם במסבת מרעים במכךה שמחה של מצוה וזבח‬
‫מ*ספחד«‪ ,‬ובימי שנ ת ומועד וכדומה י וימצא וימציא לו ולד‪,‬ם קורת רוח‬
‫ורגשי דתעוררות מהעבר הכןוב והרחוק‪ ,‬רגשות יכךיםומעניגים עד הנפ ש‪.‬‬
 ‫ה‪p‬דמה‬ ‫‪u‬‬

‫ומעין חושי רצון ונחת רוח שזכרתי‪ ,‬אקוה לבטח‪ ,‬כי ימצאו בספר‬
‫הזה חכמי ישראל מכל הבוגיס‪ ,‬מכל הערכים ומכל תספייות‪ ,‬יען כי כל‬
‫אחד ואחד ימצא בו המון הערות וחדושים ובאורים במקרא ובתלמוד‪,‬‬
‫נאלד‪ ,‬המיחיבים דעתו של אדם בחדושם ובקצורם‪ ,‬בסגנונם וברעיונם הקל‬
‫והפשוט‪ .‬מהם י ‪ x‬ם מתקבלים נוחים ורצוים כאמתים ודאים ומכוונים ’־ ‪X‬‬
‫לתבלית מטרתם הנרצית‪ ,‬ומהם הכךובים הרבה לאמת> ובכל אופן שהוא ‪-‬‬
‫לא רחוקים משורת האמת‪ ,‬וכש״ב שאין בהם כל עקשות ונפתל‪ ,‬יען כי כל‬
‫הערה וכל ד ^ חדוש בחנתי וצרפתי ובדדתי והנפתי בי״ג נפות‪ ,‬והדבר‬
‫שנסתפרףי ברךוב אמתתו השמטתיו כולו מהספר‪ .‬ותמיד לא זז ב עיוני‪ ,‬בי‬
‫לא כל דבר העולה ברעיון ראוי לדכד א( ולא כל מה שידובר ראוי להכתב‪,‬‬
‫ולא כל הכתוב דאוי לבא בדפום ואם מש*תוקא בפד‪ ~ ,‬בתדין סלעין‪,‬‬
‫)מגילה‪ ,‬י״ח א׳(‪ ,‬ראוי׳ מעדזוקא בכתב להיות באדבעה ‪ ,‬ובדפוס ‪ -‬כפול שמונה‪.‬‬

‫ועל כן לא לפלא הוא‪ ,‬אם רבים מחכמי ישראל‪ ,‬גאוני דתורה‪ ,‬גדולי‬
‫הדור‪ ,‬אשר שאר רוח להם לחוש ולדדניש דבר שאפשר להעריכו לאמת‬
‫לאמתו‪ ,‬או למצער‪ ,‬רךוב לאמת‪ ,‬כולם‪ ,‬לאחד שעבדו בעיון ג ^ ץ על כל‬
‫הספר מתחלתו ועד סופו הביעו התפעלות הגפש על בל הגעשח בו‪,‬‬
‫והביעו זה במקד‪,‬לות ו ^ ו ב ע ם‪.‬‬

‫ואעתיק בזה בקצדה מדבדי אחד מיוחד ממיוחדי גדולי הדור ואדירי‬
‫התורד״ מופלא שבנאוגים‪ ,‬הגרא״י קו ק שליט״א‪ ,‬ראש רבגי ירושלם ת״ו‪,‬‬
‫אשר כתב לאחר שעבר על כל דברי הספר‪ ,‬לארכו ולרחבו‪ ,‬וזה לישוגו‬
‫■‬ ‫בהמשך דבריו‪:‬‬

‫‪ . . .‬ועוד ראו עיני בכתב ידו של הגאון הגיל‬

‫ו נ ח מ ד ‪ ,‬אשר‬ ‫נפלא‬ ‫)מקודם לזה זכר שפי( ספר‬
‫פיו יקבנו בשם«מקור ב רוך‪/‬ור^א מיוסד על זברונות‬

‫ותורת המרה היקרה הזאת הורונו חז״ל באפרמז ״היי י) אי‪ .‬יבריך‬ ‫א(‬
‫שתוציאם מפיך״)מס׳ ד״א זוטא‪ ,‬פ״ג( ‪— .‬‬
‫‪is‬‬ ‫‪ p rt‬ד מ ה‬
‫משפחת‬ ‫הרוממת‬ ‫יחם משפחתו‬ ‫בקשר‬ ‫חייו״‬
‫ע פ ש ט י י ן ‪ ,‬מראש חוצבה‪.‬‬
‫״אבל יחד עם סדרי הזברונות‪ ,‬ע ו ל מ ו ת מ ל א '‬
‫א ו ר ה ‪ /‬מוצגים לפנינו המון רב של הגהות מפליאות‬
‫בכל מקצעות התורה‪ ,‬הארות והערות נחמדות‪,‬‬
‫ו חו ת ם‬ ‫ו ק צויז׳‬ ‫בפשטותן‬ ‫לוקחות לב‬
‫האשת הטבוע עליריד '‬
‫״ועם זה‪ ,‬תמונות •שלמות מנחלי עולם; גאונים‬
‫וצדיקים‪ ,‬חבמים ועסקנים‪ /‬דבי עליליה בישדאל‪ ,‬יחד‬
‫עם השקפות חיים רחבות ומקיפות ‪ ,‬על ישדאל‪ ,‬על‬
‫ארחות חייו‪ ,‬על סופריו ועל ספרותו ‪.‬‬

‫‪!.‬פלאתי לראות אוצר קר וחשוב‬

‫זה גנח ומפץ ואץ איש נהנה מאורו‪.‬‬
‫״כדאי הוא הגאון המחבר‪ ,‬אשר זיכה את‬
‫בחבורו‬ ‫הכבירה‬ ‫ועבודתו‬ ‫ביצירתו‬ ‫עולמנו‬
‫הנ חל ת ו ר ה ת מ י מ ה ‪ ,‬שכל דבריו הישרים‬
‫והמאירים וספרותו הטפוסית יצאו לאור עולם‪,‬‬
‫כלולים בהררם‪.‬‬
‫‪,‬ויהיו נא דברי אלה לרצון לפני גאוני הזמן‬
‫וגדולי ישראל ואדיריו לתת כבוד לתורתנו הקדו שו‪/‬‬
‫עכ״ל‪.‬‬ ‫בהחזיקם בי ח ותורתו של הגאון הזד׳״‬

‫וכל הנוגע לתכונת המלאכה ושלמותה בהכפר‪ ,‬בכללה ובפרטה‪,‬‬

‫בתוכנה ובסחרה‪ ,‬ערכתי ב ה מ בו א לחבור זר‪ /,‬וביותר — בפרקי י' ב וי״ג‪.‬‬
‫וכאן אעיר רק על פרט אחד ממהלך ענץ הספר וסדורו ‪ .‬ואעפ״י‬
‫שעל הערה זו אשא דברים בארוכה ב מ ב ו א בתחלת פרק י״ג )הנרךא‬
‫‪,‬למשפט הספר״( — אעפ״י כן ליקרת מטרת הענץ אזכירנה פה בפתח דברי‪,‬‬
 ‫הקדמה‬ ‫‪16‬‬

‫■‬ ‫וזו הי א‪:‬‬

‫לפעמים בא לירי בהמשך הספר‪ ,‬לרגלי הרחבת באור י׳עגץ‪ ,‬לשנות‬
‫)לכפול( דברים‪ /‬הערות ובאורים‪ ,‬שכבר באו נזכרים בהםפר‪ 5‬בעוד אשר‬
‫בפעם השניה הייתי יכול לפטור עצמי וגם את הקורא ביסלחי אותו אל‬
‫המקום אשר בו באו הדברים בפעם דראשונה‪ ,‬ועפ״י הנוסח הרגיל בכפרים‬
‫״ועיץ מה שכתבתי השייך לענין זה למעלה ‪ . .‬״‬ ‫באופנים כאלה ‪:‬‬
‫)בציון המקום(‪5‬‬

‫אבל לא תמיד עשיתי כן־ אך פרשתי הדברים מבואר ומפורש במקום‬

‫שאני עומד בו׳ לפעמים בקצרה ולפעמים בארוכה‪ /‬כפי שדדש הענין ‪i‬‬
‫וזד׳ לטעם זה וכבה זו‪ /‬אשר אין כמוה ברוב הכפרים;‬
‫והוא‪ ,‬מפני כי כמות הכפר הזה )עם המבוא( דב מאוד )למעלה מן‬
‫ובד׳כרח יהי׳‬ ‫אלפים ומאתים )‪ (2200‬עמודים(‪ ,‬ולא ינשא בכרך אחד י‬
‫לחלקו לחלקים חלקים ולכרכו כרכים כרכים‪ :‬ואפשר‪ ,‬כי בעת שיחזיק‬
‫הקורא את הכרך האחד לא יד׳י׳ לפניו הכרך האחר שבו באו הדברים‬
‫השייכים לד׳ענץ שד׳וא עומד בו בד‪,‬כרך ימלפניו־־ או לא רוחו ועתו אז‬
‫לחפש אחר הכרך ה ת א ואחר המקום שכבר נזכדו הדברים ; ‪ -‬ואז בודאי‬
‫ישמטו הדברים ההם ממנו בשעתם‪ ,‬וכיון שנדחו ידחו ; וחס מאוד על זה‪,‬‬
‫מפני כי על הרוב‪ ,‬בלא הדברים ההם‪ ,‬לא תהי' תפיסתו שלמד‪ ,‬ככלל‬
‫בעומק טעם הענץ שלפניו‪.‬‬
‫ועם זה נוכחתי‪ ,‬כי כדרכי ובמנד׳ני זה לא הדעותי חלילה לשום אדם‪,‬‬
‫ורק לי סבבתי טרהד‪ ,‬יתירה )בד׳עתקת הדברים( והוצאה יתידה )ממשנה‬
‫הדפסתםו‪) ,‬ואעפ״י שאחשבם למין ״יכורים של אהבה״( ■־ ועל כן אמרתי‪,‬‬
‫למה זה אמנע מהקורא תנובתי‪ ,‬אשר אחשבה למועיל ולרצון ‪.‬‬

‫ובד׳ערתי זאת אקדים פני המבקרןם ואשכך תלונתם‪ ,‬אשר אפשד‬

‫ני יתפסו עלי על דרכי זאת ‪- .‬‬

‫וכבר אמרתי‪ ,‬כי ב מ ב ו א ‪ ,‬בתחלת פרק י״ג הארכתי בדבר מנדבי‬

 ‫‪17‬‬ ‫ד‪ .‬קדמי‪.‬‬
‫זה< והדאיתי לדעת; כי למדתי זה מספרוהנו העתיקה — מתורתנו ומספרי‬
‫נביאינו שיהלכו בדרך זו ‪ /‬עיי׳ש ‪— .‬‬

‫ו ה׳‪.‬י כונן פעלי ‪— .‬‬

‫ואתזום בברכה‪ :‬לוא ישימחנו ה׳ כימי ענותנו; וברבות הטובר׳‬

‫נספר בשמחה את כל אשר עבר עליני‪— .‬‬

‫בה דברי הגולה ונודד‪ ,‬מטולטל ובודד‪,‬‬

‫מטולל ונטרר מביתו ומעירו ומכל יקומו‪.‬‬

‫עפשטיין ‪ ,‬מפינסק ‪.‬‬ ‫ברוך הלוי‬

‫מחבר ספרי הומטי תורה תמימה וט׳ מקור ברוך לירוטלטי‪ ,‬ועוד‬

‫בן אבא מרי הגאו; רבי יהיאל מיכל הלוי עפשמיין ז״ל‪,‬‬
‫אב״ד תאווהרדק‪ ,‬מחבר ספרי ‪,‬ערוך הטלתן‪ /‬ועוד‪.‬‬

‫שנת ו ת ב ר כ נ י )תרפ׳ח( לפ״ק‬

‫ה כ ת ב ת )אדיעססע( שלי‪ :‬לעיר פ י נ ס ק )פולין(‬

‫‪ Pidsk, Poleu‬על שמי‪.‬‬
‫;ש מ ו ת ה• פי ר• >ק י ם‬

‫מן המבוא ומן הספר‬

‫‪,‬‬ ‫לם ציוני הדפים‬

‫סהתחלתם וסםופם‪.‬‬
 ‫‪2t‬‬ ‫המבוא‬ ‫דמו ת ‪ -‬ודפי■ פרסי■‬

‫ה ע ר ה ‪.‬‬

‫יען כי הפרקים מן מספר א׳ עד מספר י״ד אשר בספר זה בפולים הם‪ ,‬כלומר‪:‬‬ ‫’‬
‫פעם אחת בחלק ה מ ב ו א ‪ ,‬ופעם שניה — בגוף הספר )בחלק ראשון ובחלק שני(‪:‬‬
‫)א׳—י׳׳ד( ישים‬ ‫ממספר הנ״ל‬ ‫לכן מתבקש הקורא‪ ,‬כי לכשידרוש לאחד הפרקים‬
‫עיני ולבו אל איזו מחלקה יתיחש כספר הפרק החוא ‪ :‬אם אל המבוא‪ ,‬או אל גוף‬
‫הספר‪ .‬וזה יכיר בהרשום על גבי כל דף מן המבוא משני קצות השורה מ ב ו א‬
‫•‬ ‫ם כ ל א ‪ ,‬ועל גבי כל דף מדפי הספר — ח ל ק ר א ש ו ן — ח ל ק ש נ יי‪.‬‬

‫עד צד ‪1‬‬ ‫מן צד‬ ‫הפרק‬ ‫שם‬ ‫פרק‬

‫‪16‬‬ ‫‪1‬‬ ‫סדר הדורות‬ ‫א‬

‫‪108‬‬ ‫‪17‬‬ ‫בתי תלמוד‬ ‫ב‬
‫‪142‬‬ ‫‪109‬‬ ‫לשון קצדה‬ ‫ג‬
‫‪205‬‬ ‫‪143‬‬ ‫לשון נקיה‬ ‫ד‬
‫‪240‬‬ ‫‪206‬‬ ‫לשון הפוכה‬ ‫ה‬
‫‪329‬‬ ‫‪241‬‬ ‫חלוף ותמורה‬ ‫ו‬
‫‪401‬‬ ‫‪330‬‬ ‫חפר ויתר‬ ‫ז‬
‫‪473‬‬ ‫‪402‬‬ ‫לשון מלשון‬ ‫ח‬
‫‪574‬‬ ‫‪474‬‬ ‫‪.‬‬ ‫רךי וכתיב‬ ‫! ט‬
‫‪598‬‬ ‫‪575‬‬ ‫תפארת וגדולה‬
‫‪■608‬‬ ‫‪599‬‬ ‫לפנים והיום‬ ‫יא‬
‫י‬ ‫‪633‬‬ ‫‪609‬‬ ‫דרך אגב‬ ‫יב‬
‫‪656‬‬ ‫‪639‬‬ ‫‪ .‬למיבפט הספד‬ ‫יג‬
‫‪667‬‬ ‫‪657‬‬ ‫‪,‬‬ ‫שנים ואחד‬ ‫יד‬
 ‫שמרת רדפי פרמי ה ס פ ר‬ ‫‪22‬‬

‫ב ח ל ק ראשון‬

‫‪1‬‬ ‫‪^ .‬י‬ ‫עד‬ ‫מן צד‬ ‫הפרק‬ ‫׳‪ 0‬ם‬ ‫פרק‬ ‫‪,‬‬

‫‪1‬י‬ ‫‪730‬‬ ‫‪669‬‬ ‫צרר חרצב‬ ‫א‬

‫‪754‬‬ ‫‪731‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. .‬דרבר שלרם‬ ‫ב‬
‫‪788‬‬ ‫‪755‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬החיים רהלשק‬ ‫ג‬ ‫‪j‬‬
‫‪828‬‬ ‫‪789‬‬ ‫כלי שני‬ ‫"ד‬
‫‪850‬‬ ‫‪829‬‬ ‫משפט צדק‬ ‫‪.‬‬ ‫ה‬
‫‪905‬‬ ‫‪851‬‬ ‫■‬ ‫ערשר רארשר‬ ‫ו‬
‫‪1 927‬‬ ‫‪906‬‬ ‫מלחמה בשלרם‬ ‫ז‬
‫‪940‬‬ ‫‪928‬‬ ‫שמירת הנפש‬ ‫ח‬

‫■‬ ‫ב ח ל ק שני ‪:‬‬

‫‪953‬‬ ‫‪941‬‬ ‫משפחת אם ■‬ ‫‪ .‬ט‬

‫‪991‬‬ ‫‪954‬‬ ‫אהבת תרדה‬ ‫‪ i‬י■‬
‫‪1018‬‬ ‫‪992‬‬ ‫במעלליר יתנכר‬ ‫יא‬
‫‪1066‬‬ ‫‪1019‬‬ ‫הרת ערלם‬ ‫יב‬
‫‪1112‬‬ ‫‪1067‬‬ ‫י‬ ‫קל וחרמר‬ ‫יג‬
‫‪1130‬‬ ‫‪1113‬‬ ‫'‬ ‫טרב שבררפאים‬ ‫יד‬
‫‪1161‬‬ ‫‪1131‬‬ ‫ביררשלם תנרחמר‬ ‫טו‬
‫‪23‬‬ ‫שמות ודפי פרמי ה ס פ ר‬

‫ב ח ל ה ש ל יש י‬

‫עד צד‬ ‫סן צד‬ ‫הפרק‬ ‫שם‬ ‫פרק‬

‫‪1173‬‬ ‫‪1162‬‬ ‫דרכי ההוראה‬ ‫טז‬

‫‪1183‬‬ ‫‪1174‬‬ ‫כחא דהתירא‬ ‫‪r‬‬
‫‪1192‬‬ ‫‪1184‬‬ ‫מתוק ממר‬ ‫ית‬
‫‪1232‬‬ ‫‪1193‬‬ ‫איש ודעתו‬ ‫יט‬
‫‪1251‬‬ ‫‪1233‬‬ ‫הכרת פנים‬ ‫כ‬
‫‪1260‬‬ ‫‪1252‬‬ ‫חכם בחכמתו‬ ‫יא‬
‫‪1282‬‬ ‫‪1261‬‬ ‫אש מחשבץ‬ ‫י כב‬
‫‪1328‬‬ ‫‪1283‬‬ ‫‪,‬‬ ‫חדש וישן‬ ‫כג‬
‫‪1345‬‬ ‫‪1329‬‬ ‫עושי חדשות‬ ‫כד‬
‫‪1384‬‬ ‫‪1346‬‬ ‫פנים חדשות‬ ‫כה‬
‫‪1424‬‬ ‫‪1385‬‬ ‫שניאות מי יכין‬ ‫כו‬
‫‪1546‬‬ ‫‪1425‬‬ ‫'‬ ‫כוכבים נוצצים‬ ‫כז‬
‫‪1550‬‬ ‫‪1547‬‬ ‫מעשים תעתועים‬ ‫כח‬
‫‪1584‬‬ ‫‪1561‬‬ ‫נפלאות גדולות‬ ‫כט‬
‫‪1614‬‬ ‫‪1585‬‬ ‫הולך תום‬ ‫ל‬
‫‪1627‬‬ ‫‪1615‬‬ ‫דברי חכמים‬ ‫לא‬
‫‪1634‬‬ ‫‪1628‬‬ ‫כבוד חכמים‬ ‫לב‬
‫‪1642‬‬ ‫‪1635‬‬ ‫שלהבת ‪ .‬בארזים‬ ‫לג‬
‫‪1667‬‬ ‫‪1643‬‬ ‫ארחות חיים‬ ‫לר‬
‫‪i‬‬
‫‪1675‬‬ ‫‪1638‬‬ ‫מעלות הנפש‬ ‫לה‬
 ‫הספר‬ ‫שמות ודפי פרסי‬

‫בהל ק רביעי‬
‫עד צד‬ ‫מ; צ ד‬ ‫הפרק‬ ‫שם‬ ‫‪................‬‬ ‫פרק‬

‫(‬ ‫‪.‬‬
‫‪1690‬‬ ‫‪1677‬‬ ‫אומץ הנפש‬ ‫"לו‬
‫‪1702‬‬ ‫‪j‬‬ ‫‪1691‬‬ ‫בין קודש לקודש‬ ‫לז‬
‫‪1764‬‬ ‫‪1703‬‬ ‫ליל שמורים‬ ‫לח‬
‫‪1812‬‬ ‫‪1765‬‬ ‫טובים השנים‬ ‫לט‬
‫‪1823‬‬ ‫‪1813‬‬ ‫הרעב והשבע‬ ‫מ ‪.‬‬
‫‪1830‬‬ ‫‪1824‬‬ ‫דרך התגרים‬ ‫‪ 1‬מא‬
‫‪1849‬‬ ‫‪1831‬‬ ‫נושא וסובל‬ ‫‪ I‬טב‬
‫‪1916‬‬ ‫‪1850‬‬ ‫אח נפרד‬ ‫^‬ ‫‪ i‬מג‬
‫‪1927‬‬ ‫‪1917‬‬ ‫י‬ ‫צל חשד‬ ‫ס ד‬

‫‪1947‬‬ ‫‪1928‬‬ ‫תורה בגוים‬ ‫■‬ ‫טה■‬

‫•‬
‫‪i‬‬
‫!‬
‫‪1977‬‬ ‫‪1948‬‬ ‫חכמת נשים‬ ‫י‬ ‫טו‬
‫'‪1981‬‬ ‫‪1978‬‬ ‫י‬ ‫חיי מסכנות‬ ‫‪:‬‬ ‫טז‬
‫‪1‬‬ ‫‪1998‬‬ ‫‪1982‬‬ ‫הוגה דעות‬ ‫'‬ ‫טח‬
‫‪1‬‬ ‫‪2018‬‬ ‫‪1999‬‬ ‫חיים מתוקנים‬ ‫‪:‬‬ ‫טט‬
‫‪2028‬‬ ‫‪2019‬‬ ‫'‬ ‫מעשה שטן‬ ‫‪,‬‬ ‫‪J‬‬
‫‪2040‬‬ ‫‪2029‬‬ ‫ספר תורה בצער‬

‫'‬ ‫בסך הכולל נ״א פרקים‬ ‫’‬

‫ר‬
‫■‬ ‫‪,‬‬ ‫'‬ ‫ו סי ם נ ן‬
‫■‬ ‫ויעלו נ א לרצון‬ ‫■‬

‫הערה‬
‫יען כי כסה פרקים מרובים מאוד בכסות‪ ,‬לכן חלקתי כל פרק‬
‫ל ס ע י פ י ם ‪ ,‬למען יהי׳ נות ונקל למצוא כל דבר וענין הנדרש עפ״י‬
‫רשימת ״תבן הענינים״ )מפתחות( שבראש הספר ‪ ,‬המורה מקומו של כל‬
‫דבר וענין לחלקו‪ ,‬לפרקו ולסעיפו‪ ,‬דבר עליאפניו‪— .‬‬
‫ת ? ן ל׳ענננים‬
‫)מפתחות(‬

‫סן‬

‫המבוא‬ ‫פרקי‬ ‫)א( י״ד‬

‫הספר‬ ‫)ב( נ״א ‪.‬‬
‫‪27‬‬ ‫מהמבוא‬ ‫תבן הענינים‬

‫תכן הע;‪,‬ינים‬
‫)מפתחות(‬

‫)א(‬
‫מן י׳ד פררו המבוא‬

‫פרק א׳‬
‫‪.‬סדר הדורות״‬
‫סעיף‬
‫הסדר שסדרתי כמערכת הספר ה י ה ‪ - .‬מגידולי מיהדותי כישיבה כוואו״אזין^ תחת חסותי‬ ‫א(‬
‫של דודי »הנצי״כ מוואלאזי;״״ וכל יקר כו ראתה עיני וחשה נפשי‪ - .‬כהערה‪ ,‬כאור מאמר‬
‫חז״ל‪ ,‬גדולה שמושה של תורה יותר מלמודה‪- .‬‬

‫על חוכח האדם השלם להודיע לבניו אחריו סדר השתלשלות מ שפחתו‪ ,‬וכיותר כ ע ת הרת‬ ‫‪(3‬‬
‫כאוד‬ ‫כתוכחה ונסתש ואין רוד!!‪ — ,‬ב הע רו ^‬ ‫כאוד בפסוק‬ ‫עולם ובהמד ארץ‪ - .‬בהערוע‬
 ‫מהמבוא‬ ‫תבן הענינים‬ ‫‪28‬‬

‫)'׳( ה בי ס׳ אנוש ימיך ו ג ו' ‪ ,‬ונ קהל ת )ח׳( אשר נעשה ‪ 6‬חגם הרעה וגו׳‪- .‬‬ ‫באיוב‬ ‫ב‪ 6‬םוק‬
‫העתי‪ ,‬ם»ואת חכם אחד‪- .‬‬
‫ולא על‬ ‫שיונח רק על טהרת המשםחה וכשרותה‪,‬‬ ‫באור שם וענין ‪,‬י חו ס םש‪ 6‬ח ה״‬
‫ממ שנה ומתלמוד‪ — .‬באור שרש שם‬ ‫מעלת גדולת בניה‪ - .‬מקורים והוראות לוה ממקרא‪,‬‬
‫עד שייחם את עצמו‪ - .‬בהערה‬ ‫מבבל‬ ‫חז׳׳ל‪ ,‬לא עלה עזרא‬ ‫‪,‬משפד‪,‬ה*‪ - .‬כאור מאמר‬
‫כאור מאמר אגדי כ ט ס' קדושין ‪,‬א‪.‬ורייתן כשדין ו»ו׳״‪— .‬‬

‫באור נסכוק‬ ‫יתרו; לאדם כ מ ע ל ת‪,,‬י חו ס עצמו" על מי‪ 1‬לת ‪,‬י חו ס אבות*‪ - .‬בהערה^‬
‫בתהלים‪ ,‬ישמח צדיק גי חזה נקם‪ ,‬ובפסוק ה׳ לי בעוזרי וגו׳‪ — .‬ליתרו; הנזכר יש רמז בספר•‬
‫שיר השירים וקהלת‪ - .‬בהערה‪ ,‬טעס הדבר אשר ספר שיר השירים נקרא קודש קדשים‪ — .‬ע ו ד‬
‫על‬ ‫)במם׳ תענית(‪ - .‬עוד בהערה‪,‬‬ ‫ו‪ ,‬םנ ה בן פ ר ס'‬ ‫הערר‪ ,‬באור הלשון ‪ ,‬מ נ ה בן מנ ה״‬
‫בשמך יקראוך‪ - .‬ועוד‬ ‫ורב;‪ — .‬ועוד בהערה‪ ,‬באור לשון חז׳ ל ביומא‪,‬‬ ‫התוארים רב‪ ,‬רבי‪,‬‬
‫בהערוק הוראות שונות נשם ‪ ,‬נ ף ‪— .‬‬

‫פרה ב‬
‫״בתי תלמוד״‬
‫סעיף•‬
‫תכונת מערכת הלמוד בימים‬ ‫בית תלמוד‪ - .‬על‬ ‫‪,‬י שיבה* המכוון להוראת‬ ‫נאור שם‬
‫ומחוקק מבין רגליו‪ — .‬הוראה נפולה לפעל ‪,‬י ש ב *;‬ ‫הלשון נפר שת ויחי‪,‬‬ ‫קדמונים‪ - .‬נ או ר‬
‫א( ישיבה ולא ע מי ד ה; ב( המציאות ב מנו חה ושלוה‪ - .‬באור הפסוקי ם‪ :‬כשופסים )ה( למה‬
‫ל שנ ת‬ ‫ובחגי )א( העת לכם‬ ‫אנחנו יושבים‪,‬‬ ‫בירמיה )ח( על מה‬ ‫בין המשפתים ן‬ ‫ישבת‬
‫בסכות תשבו‪ ,‬תשבו כעין תדורו‪ - .‬באור בט״ר‬ ‫דרשת חז*ל על הפסוק‬ ‫בנתיכם‪ — .‬נ או ר‬
‫ר״ם וישב‪ ,‬בקש יעקב לשבת בשלוה וכו׳ ‪ — .‬באור ענין הפסוק בפ׳ תשא וישב העם לאכול‬
‫ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו ‪- .‬‬ ‫משפטים‪,‬‬ ‫הכתוב בס״פ‬ ‫ושתה ויקומו לצחק‪ — .‬כאור‬
‫בשעת הלמוד ‪ — .‬בהערה‪ ,‬בענין זה ספור על הג ר׳ א מווילנא ‪- .‬‬ ‫מצב המנוחה‬ ‫על הברח‬
‫נ או ר ההלכה נשואי אשה ותלמוד תורה איזה מהם קודם ‪ - .‬על המנהג לבקש‬ ‫עוד הערה ‪,‬‬
‫לשבת על הכסא ‪ — .‬בהערה‪ ,‬תונ ח ת מוסר לרופאים על הליכותיוע‬ ‫ה נ א אל הבי ת‬ ‫לאורח‬
‫עם מנקריהם— חוליהם‪— .‬‬

‫כאור נ מ ה שמות המשותפים לשם ‪,‬י שיבה * ‪ - .‬כהערה ‪ ,‬למקור שם ‪,‬סינאגוגא * ‪- .‬‬
‫עוד הערה‪ ,‬באור אגדה אחת במם׳ מגילה )נ*ז א׳( בתי ירושלם כמ שמען‪ - .‬מדרגות שונות של‬
‫‪ ,‬בי ת המדרש* בזמן התלמוד ‪ - .‬לתכונ ת בתי ננ סיו ת ‪ — .‬לנ או ר ותכונת השם ‪ ,‬בי ת עם*‪—.‬‬
‫בהערה‪ ,‬על נ מ ה ניבים ומאמרים שהוראתם נשתנתה טזם; לזמן‪ ,‬כמו ; צנא טלי כפרי ; עם‬
‫האיש אחד יחטא וגו׳ ‪ — .‬בענין שנוי‬ ‫כהרםיך ומחריביך ממך יצאו ;‬ ‫בעל חוב ;‬ ‫הארץ !‬
‫ן!שם ‪ - .‬בענין ‪ ,‬סי מנ א ם־לתא* והערה במס׳ הוריות )י*ב א׳( השתא דאמרח סימנא סילתא‬
 ‫טהמנויא‬ ‫תכן הענינים‬

‫ו כו׳‪- .‬נ או ר השם ‪ ,‬ת חו מין" בחז♦^״ ונ או ר אגדות בסנהדרין )י״א א׳( ונעירובין )נ״ א כ ׳ ( ״‬

‫ישיבות שנ‪-‬ראו על שם מיסדיהם או מםקדיהס ‪ — ,‬בהערה ‪ ,‬באור הלשון ‪,‬חיורא דב•‬

‫בית ס‪ 6‬ר״ ‪ — .‬לבאור השם‬ ‫״‬ ‫עם״י הגהה קלה ‪ - ,‬נאוו* השם‬ ‫)צ״ת א׳(‬ ‫^בי* כסנהדרין‬
‫‪- .Schule , Szkota‬‬

‫‪ ,‬תרביצא * ‪ ^ .‬באור ‪V1‬׳«‪n‬‬ ‫התלבוד ‪ - .‬כאור השם‬ ‫בזםן‬ ‫הישיבות‬ ‫מ עי כ ת בניני‬ ‫‪(3‬‬
‫כתלמוד ‪,‬ז ו צריכה לפנים ונו׳״ ‪ - .‬באור האגדה על הפסוק בשה״ש היושבת בגנים ו ג ו‪- /‬‬
‫לישיבה ‪ — .‬בהערה‪ ,‬באור מאמר חז׳ל ‪,‬‬ ‫מקורי פרנסת הישיבות ‪ — .‬סרוי קבלת חלמידיס‬
‫אבות דרבי‬ ‫באלו זורק אבן למרקולים‪ - .‬הערה ב מ ס׳‬ ‫לתלמיד שאינו הגון‬ ‫כל השונה‬
‫‪,‬‬ ‫נ׳‪-.‬‬ ‫נ תן‪ ,‬ם״ ‪6‬‬

‫)לי ה ב׳( במטותא מניינו ביוסי‬ ‫תלמידים בעלי ק ר ק ע‪ — .‬באור הלשון ב מס׳ ברכות‬
‫י‬ ‫ניסן ובו׳ ‪- .‬‬
‫בקרושק‪ ,‬שהבן מתירא את‬ ‫באור לשון הז״ל‬ ‫תקיפת המשטר בישיבה ‪ — .‬פהערה‪,‬‬
‫אביו יותר מאמו ו ב ו׳ ‪ - ,‬נ א ו ר ענינו של התלמיד‪ ,‬שה•׳ מגלה סודות מני ת ה מ ד ד ש )סנהדרין‬
‫ל״א א׳(‪ - .‬דברים שאין לפרםמם כפני עם הארין ‪- ,‬‬

‫‪ -‬זמני‬ ‫כי שיבה‪.‬‬ ‫מן המציאות‪ — .‬כקור החכמים‬ ‫כדברים הרחוקים‬ ‫על הקירות‬
‫והעדות שונות בתלמוד כענין זה‪ — .‬הנמים שקדנים ‪ — .‬טמונים שמשים ‪ — .‬חנ ם‬ ‫הבקוד‪,‬‬
‫מ כ ב י ר ‪ , - .‬ר י ש כלה" ‪ — ,‬ה ד ו ד התלמידים ‪ - .‬מ ני ע ת הע אלו ת בדברים שאין לד‪.‬ם פ ת ר ו ן ‪- .‬‬
‫כהערה‪ ,‬אם יונח שם ‪ ,‬ב ל ״ על מסטר שנים‪ - .‬תשובות החלטיות ‪— .‬‬

‫מסורה והגיון‪ — .‬סמיכות חכמים כזמן‬ ‫בזמן ה ת ל מו ד‪ /‬מקרא ‪,‬‬ ‫בישיבה‬ ‫יסודי הלמוד‬
‫חכם ו ר ב‪ - .‬בחינה לשפה ברורה של‬ ‫ח ב ר‪,‬‬ ‫‪ -‬שלש מעלות בתוארי הנסמך ז‬ ‫ה ת ל מו ד‪.‬‬
‫השירות ותשבחות ל הנ ס מו ‪.‬‬ ‫יום הסמיכה ‪ — .‬כהערה‪ ,‬על נוסחאות‬ ‫הנ ס מן ‪ - 4‬חגיג ת‬
‫הערה כנוסח תעוד ת הסמיכה ‪,‬יו רה יורה‪ ,‬ידין ‪ T‬ין״ ‪ .‬י ‪ -‬בהערה ‪ ,‬על כפילת הלשון ‪,‬הן ה;»‬
‫)פ״ד‬ ‫ובירושלמי מנילה‬ ‫באור בתלמוד מ ס׳ ברכות )י״ד נ׳{‬ ‫‪ -‬עוד בהערה‪,‬‬ ‫לאו לאו״ ‪.‬‬
‫אין מעוט אחר מעוט‬ ‫ה״י( ‪ - ,‬עוד בהערה‪ ,‬הסבר הדברים שאמרו כתלמוד כסגנון כללי ‪:‬‬
‫אלא לרבות‪ ,‬ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט ‪ — .‬ב אוי ה שמות ‪ ,‬הו ר א ה״ ו‪ ,‬דין״ ‪— 4‬‬

‫תחבולות לחזק כח הזנרון‪ — .‬כ ה ע ח ‪ /‬על תכונ ת ספרים כתובים כזמן שקורם התגלות‬ ‫‪.‬‬
‫‪ -‬עוד בהערה‪ ,‬הרא״ ש העניש לאיש אחד על שהיו לו ספרים כתובים ולא‬ ‫מלאכת הדפום ‪.‬‬
‫‪ -‬עור הערה‪ ,‬באור הי‘שון בתז״ל ‪ ,‬ת נ א מני׳ ארבעין זימני ודמי לי׳ כמאן‬ ‫רצה להשאילם ‪.‬‬
‫דמונח ב כי סי׳‪ — .‬על הלמוד בננון‪ ,‬והערה נפלאה כ עג ק זה בסון! מס׳ מגילה )ל״כ א׳(‪- 4‬‬
‫טודינה על מעלת כה הזכרון‪,‬‬ ‫אריה‬ ‫דבר פלא בסדור רב עמרם גאון ‪ — .‬מספרו של רני‬

‫בז ה‪- .‬‬ ‫והפלגת דבריו‬

‫קרקע ‪ — .‬כהערת ‪I‬‬ ‫עשירים ובעלי‬ ‫מרבם ‪ — .‬חכמים אומניס‪,‬‬ ‫פרידת התלמירים‬
‫ופרשום החכמים לדרך‬ ‫עשו פרי ברכה בלמודם ‪,‬‬ ‫טבריה ‪ — .‬תלמידים שלא‬ ‫י מ על ת העיר‬
‫‪.‬‬ ‫א ר ץ‪ - .‬זרוז חז״ל על ההוראות לשמירת בריאות ה גו ף‪— .‬‬
 ‫מהמניח‪.‬‬ ‫‪. p h‬הענינים‬ ‫‪S9‬‬

‫נאור ל»‪1‬ן הי סו ק‬ ‫‪ -‬נהערה‪,‬‬ ‫בעי חו ת פ ר טיו ת‪.‬‬ ‫המקרא‬ ‫תז״ל בלשונות‬ ‫השתמשות‬ ‫ך(‬
‫בם»לי )כ׳( הסר ממר עקשות פה וגו׳ ‪ - .‬מדברי רב האי גאון נ זה ‪- .‬‬
‫‪-‬‬ ‫ודברי רש״י שס‪.‬‬ ‫נתלמור ‪ ,‬מנ עו בניכם מן ה הגיו ף‪,‬‬ ‫באור לשון אחד החנמי ס‬
‫באור לשון הפייטן ‪,‬ו ה ם בהגיון שוא קנ אוני״‪ — .‬מהחיים המוסרים של ‪.‬דור הה שכלה״ בדור‬
‫ה קוד ם‪ — .‬חות דעתי על בבת החושש בדת של טשכילינו ‪,‬המליצים והמשוררים״‪ — ,‬דברי‬
‫בדור הקודם‪ .‬אונ רו ב‪ — .‬בקרת אחד החבמים את דברי השר הזה‪— .‬‬ ‫שר ההשכלה ברוםיא‬
‫במקרא ובתלמוד‪ - .‬דעות חכמים שונים ^על תנ מי‬ ‫על העוסקים‬ ‫דברי חז״ל‬ ‫בהערה‪ ,‬באור‬
‫מלבן‬ ‫אדם שהוא‪ — .‬קנ ל ת דברים‬ ‫טובים מכל‬ ‫דברים‬ ‫קבלת‬ ‫‪ -‬על‬ ‫לתורתנו‪.‬‬ ‫האומות‬
‫או מ רו ת‪ — .‬עוד ב ה ע ר ה‪,‬‬ ‫מו ״ ק‪ ,‬נשי דשכנציב‬ ‫ו מ ב ל ע ם‪ - .‬בהערוע באור האגדה במם׳‬
‫אשר‬ ‫הנצחי‬ ‫ונו׳ ‪ - .‬על ה מע מד‬ ‫יהלמני צדיק חסד‬ ‫) קמ׳ א(‬ ‫בתהלים‬ ‫הפסוק‬ ‫באור‬
‫ו נ ו' ‪ — ,‬בהערה‪ ,‬על‬ ‫ויהי בישרון סלך‬ ‫בפרשת ב ר כ ה‪,‬‬ ‫לשון הפסוק‬ ‫לתורתט‪ — .‬באור‬
‫פרום לשון המקרא בי ש עי ה‪ ,‬ודברי אשר שמתי בפיך ו ג ו'‪— ,‬‬

‫שלמות הנפש והנהנה צנועית שהשרישו חז״ל בלבות התלמידים‪ — .‬בהערה‪ ,‬באור מאמר‬ ‫ך“‪(,‬‬
‫על ידך ו כ ו׳ ״ ‪ — .‬עוד הערר‪ ,‬באור לשון ח ר ל ‪,‬‬ ‫שיתאהב שם שמים‬ ‫‪ .‬ע ש ה דברים‬ ‫חז׳ ל‬
‫‪ ,‬שלא יהא ארם קורא ושונה ובועט באביו ובאמו ובו׳״‪— .‬‬

‫על מניע ת מדת הגאוה ל ת״ח ‪ — .‬כאור מאמר אחד החכמים ‪ ,‬כ ל חכמי ישראל עלי‬
‫נד רכי ה'‪ — ,‬על מד ת ה מניעה‬ ‫ויגב ה לבו‬ ‫הכתוב ב ד הי ״ ב‪,‬‬ ‫השום״‪ - .‬באור‬ ‫בקליפת‬
‫מדברים בטלים ל ת״ח ‪- .‬‬

‫כל מ שנאי‬ ‫בכבוד עצמו‪ - .‬באור הפםוק ב מ ש לי‪,‬‬ ‫המזלזל‬ ‫הקפדת חז״ל על חכם‬
‫יפה ‪ — .‬עוד‬ ‫צחות‬ ‫ודבר‬ ‫בארצות שונוו‪/‬‬ ‫בענין זה‪.‬‬ ‫מהנהוג‬ ‫בהערוע‬ ‫אהבו מות ‪.‬‬
‫באור לשון הפסוק בפ׳ בהעלתך‬ ‫בה ע רה‪ ,‬באור הלשון בפרשת וירא‪ ,‬ואנכי עפר ו א פ ר‪— .‬‬
‫דברתי דברי‪.‬־‪-‬‬ ‫והאיש מ שה ענו מאוד ו ג ו' ‪ - .‬באור הענין בש' חיי‪ ,‬ויאמר לא אוכל עד אם‬

‫מגילה‬ ‫במם׳‬ ‫באור באגרה אחת‬ ‫ו ב ב הני ם‪ — .‬בהערה‪,‬‬ ‫בחכמים‬ ‫השמוש‬ ‫על‬
‫התואריס‬ ‫מפראג ‪ — .‬על‬ ‫חכמים‪ — ,‬העתק מצבות ישנות‬ ‫חלמידי‬ ‫)כ״ח ב׳(‪ — ,‬משרתים‬
‫‪ ,‬א לו ף' ו ״ ק צי ף‪— .‬‬

‫באור טעם מצות התורה על‬ ‫‪ -‬ב ה עיו ע‬ ‫בשלום כל א ד ם‪.‬‬ ‫מד ת חכמים לדרוש‬ ‫על‬ ‫•‬
‫ה ר מכ׳ ם בענין השלמה‬ ‫‪ -‬על דברי‬ ‫לשלומם של עמון ו מואב )פ׳ תצא( ‪.‬‬ ‫המניעה לדרוש‬
‫לעמלק ‪ — .‬על מלת השלילה ‪ ,‬ל א' ה מוטע מ ת בטפחא ‪— .‬‬

‫דבר בשם אומרו ‪ — ,‬אנשים קוראים שמם על םשרי זולתם‪ — .‬מחברים קוראים שמות זולתם‬ ‫ן ^‬
‫ב׳ ‪ ,‬דרש ד ב עוירא ‪,‬‬ ‫על ספריהם הם ‪ - .‬דוג מא לזה נ חז ״ ל ‪ — .‬באור הלשון כברכות כ׳‬
‫תכונ ת בני אדם‬ ‫זמנין אמר לה מ שמי׳ דרב אטי וזמנין אמר לה מ ש מי׳ דרב אסי ‪ — .‬על‬
‫מה זבו בית הלל‬ ‫מפגי‬ ‫■ להעריך ערך הדברים לשי מעלת אוטריהם‪ — •.‬כאור מ א מד חז״ל ‪,‬‬
‫בפני ה מז ט ר‪ — .‬באור‬ ‫לקבוע הלבה נ טו ת ם ו כ ו' ‪ — .‬כהערה‪ ,‬על טב ע בני האדם להסתכל‬
‫לשון הכתוב כי שפתי כהן ישטרו ד ע ת וגו'‪— ,‬‬ ‫ג תלמוד מס׳ כתובות ) כ׳ ה ב׳ (‪ - .‬באור‬

‫ו‬
‫ו־י‬
 ‫‪^1‬‬ ‫תכן הענעים ‪ DHb‬בוי א‬

‫נאור דנ רי רש״י כנ תונו ת שם ‪ - .‬נ או ר המאמר ג ס ס' ג רנו ת )כ״ז( ג׳( האומר רנר שלא‬
‫שמע מ רגו ו נ ו ' ‪- ,‬‬

‫נאור המאמר כיומא ) נ׳ ג א׳( נ?* ת״ ח שאינו נוקם ונוטר ו נ ו ‪ - /‬נ א ו ר ה‪#‬׳ נקהלת‪.‬‬
‫וכעם נ ח ק כסילים ינוח ‪— .‬‬

‫פרק ג׳‬
‫‪.‬ל‪/‬טון קצרה״‬
‫סעיף‬
‫דרך חז״ל לשנות בלשון קערה ‪ — .‬כאור כמה הלנו ת ומאמרים כתלמור על דרך זו‪- ,‬‬
‫נאור מאמר חז״ל ‪ ,‬ע ד שיכלו שפתותיכס ^מלומר ד י " ‪ — ,‬כאור נ מ ס׳ מגילה •)י׳ ח א׳( ‪ ,‬א ם‬
‫נפשות‬ ‫אין עושין‬ ‫כירושלמי שקלים‪,‬‬ ‫לי׳ ״‪ — ,‬כאור הלשון‬ ‫יעקב מכעי‬ ‫ויקרא לו‬ ‫כן‬
‫‪,‬‬ ‫ממ שמע‪ ,‬משהו‬ ‫די ענ ד‪ ,‬מגו‪ ,‬מתוך‪,‬‬ ‫כלך‪ ,‬מרזב‪ ,‬לכתחלה‪,‬‬ ‫לצדיקים ‪ — ,‬באור המלים ‪1‬‬
‫דרשת ח ד ל כסנהדרץ‪,‬‬ ‫ועוד‪ — ,‬באור ביומא )ל״ח א׳( ומשלך יתנו לך ‪ - .‬בהערה ‪ ,‬באור‬
‫המאמר ‪ ,‬א לו‬ ‫‪ -‬באור‬ ‫ח בי רו‪.‬‬ ‫ירד ל אומנ ת‬ ‫על הפסוק את א שת רעהו לא ט מ א‪ ,‬שלא‬
‫י ״ ח ‪ - .‬למעלת‬ ‫סימן שפ״ח ס׳ ק‬ ‫הגר״א לאו״וז‬ ‫אלהים חיי ם״‪ — .‬כנ או רי‬ ‫ואלו דברי‬
‫איג ד ל תורה וי א די ר'‪— ,‬‬

‫‪ -‬ענין‬ ‫‪ -‬דוגמ או ת לזה ‪.‬‬ ‫באות אח ת ‪.‬‬ ‫טלח שלטה‬ ‫לכלול לפעמים‬ ‫חז״ל‬ ‫מסגנון‬ ‫ב(‬
‫ונ חל טו ר ‪,‬י ע ״ ל ק ג׳ ם' ‪ — ,‬דנ ר פלא ב ר מנ׳ ם ב פ׳י מקדוש‬ ‫הסימנים ד צ׳ך עד״ ש ב א ח׳ ב ‪,‬‬
‫שלמה כ או ת‬ ‫ע פ׳י דרך זו לכלול מלה‬ ‫כמה הלכות ומאמרים בתלמוד‬ ‫‪ -‬באור‬ ‫החודש ‪.‬‬
‫ו ב ר ש׳'‬ ‫נ׳ ה א׳ ‪,‬‬ ‫בחולין‬ ‫נ ׳ ‪ j‬בחגיגה י׳ ח א׳>‬ ‫כסוכה פ־ ד‬ ‫בפסחים י־ג א׳ ‪5‬‬ ‫‪t‬‬ ‫אחת‬
‫לשבת ק״ם ב ' ‪— ,‬‬

‫ח •‬ ‫‪ -‬דוגמ או ת רבות לוה‪ — .‬באור לשון הכתוב בס״פ וירא‪ ,‬בהר‬ ‫לשון קצרה במקרא‪,‬‬ ‫‪(i‬‬
‫יראה ‪ — ,‬בהערה ‪ ,‬על חסרון ל מ׳ ר השמוש‪ — ,‬עוד בהערה‪ ,‬על ה שתתפות הפעלים ‪,‬חסת*‬
‫ותחס ע לי ך‪ ■■ .‬עוד ה ע ר ה‪,‬‬ ‫‪ -‬באור יפה בשמואל א׳ ) כ׳ א י׳ ד( ואמר להרגך‬ ‫ו ‪,‬נ ס ה *‪,‬‬
‫ב פ׳ שטות ויקם מלך תדש‪ ,‬שנתחדשו גזירותיו ‪,‬‬ ‫בפסוק‬ ‫לענין דרשת הז״ל במם׳ סוטה‬
‫כ‪/‬‬ ‫‪ -‬על המלים! כלם‪,‬‬ ‫עור הערה‪ ,‬באור הלשון בפ׳ חולדות ) נ׳ ז א׳( ויאמר אליו ה נ נ י ‪.‬‬
‫הנני‪ ,‬מלנם‪ ,‬סהו^ מתלאה‪ ,‬אשר אמרתם אלי )פ׳ מקץ(‪ ,‬וטספר )את רובע ישראל‪ ,‬פ׳ בלק(‪,‬‬
‫לטדי‪ ,‬מאוסוע כמהו‪ ,‬עו רן‪ ,‬עודם‪ ,‬אולי‪ ,‬אלו‪ ,‬ע מי'‪ ,‬אצל‪ ,‬לטיונע ועל דבר כ״ף הדמיון ‪~ .‬‬
‫המלה ‪,‬ו א מ א ס א ך״ )הושע‪ ,‬ד׳(‪ — .‬באור הלשון פותח א ת י דן‬ ‫לבאור השם שטואל‪ - ,‬לבאור‬
‫‪ -‬על ה פ׳ ב פ׳ לך ויהי‬ ‫‪ -‬על הטלה בקהלת ‪,‬ול הג ה ר ב ה ״‪.‬‬ ‫וגו׳‪ - .‬למקור השם ירושלם‪.‬‬
‫״ ״ ^ן אותי וגן׳‪ - .‬על הפ׳ כם״פ וישב ני אס זכרתני וגו'‪ - ,‬נ או ר הלשון ב פ׳ ב א‬
‫ויטש חשך ‪ - ,‬לבאור ררשת חז״ל עין תח ת עין אינו אלא ממון‪ — .‬כענין הסגר נג ע צרעא‬
‫)פ' תזריע(‪ ,‬ודבר מחורש ב ז ה ‪— ,‬‬
 ‫תכן חענינים‬ ‫‪S2‬‬

‫הערות נפסוקים ‪ :‬ידי; עסך נצד ק וגו׳ ן אור זדוע לצדיק וגו׳ ; לדעת חנמרז וםוסר‬
‫חכם תחבולות יקנה יגי'> קנה חנ ט ה וגו׳ ‪ — .‬קצור דשו;‬ ‫לתת לפתאים ערמה וגו׳ ;‬ ‫וגו׳ ;‬
‫דמי שאביו טוטר קורי; אותו בשם אבי אביו ‪- .‬‬ ‫בשטות ‪ — .‬על דברי ספר תרוטת ‪1‬זדשן‪,‬‬

‫אריכות לשו; בתורה לתכלית ‪,‬יג די ל תורה ויאדיר*‪ - .‬לפעטים טאדיך הכתוב לפרש‬
‫דברי עצטו‪ - .‬אריכות לשו; ‪ ,‬ה כ א ה מהתרגשות הנפש‪ — .‬עוד סבות וטעטים שונים לאריכות‬
‫אשר ילדה‬ ‫לשו; כמקרא‪ ,‬ודוגטאות להם * — באוד לשו; הכתוב כ פ׳ וישלח ותצא דינה ‪. .‬‬
‫ליעקב‪ ,‬ועוד שם‪ ,‬ותדבק נפשו כדינה בת יעקב‪ — .‬באור כמה מצות בתורה‪ ,‬שבאו לתכלית‬
‫‪,‬יגדיל תורה ויאדיר*‪ - .‬בהערה‪ ,‬באור לשו; המ שנה כאבות ‪ ,‬רצת הקב״ה לזנו ח את ישראל‬
‫כסה מצות בתורה‬ ‫לו ס תורה ומצות ‪ — .‬ועוד בהערד‪ ,‬טעם על שאי; מברכי; על‬ ‫הרבה‬
‫בשעת קיום;‪ ,‬נ טו מצות צ ד קו‪ /‬השבת אכירה‪ ,‬עזוכ תעזוב‪ ,‬והרבה כ ה נ ה‪.‬‬

‫פרק ד‬
‫״לשון נקידד‬
‫םעי)‪£‬‬
‫בעני; וה ‪— .‬‬ ‫בלשו; נ קיה ומכובדה ‪ — .‬ב ה ע רו‪ /‬הערה תלמודית‬ ‫הז״ל לשנות‬ ‫ד רן‬ ‫‪.‬‬
‫כגליוני הגמרא‬ ‫הכ א ת‪.‬ד ב רי ם רשומים‬ ‫על‬ ‫דוגמאות רבות כתלמוד לדרך ז ו ‪ - .‬כ ה ע ר ה‪,‬‬

‫כמ שנה דסנהדרק ■רק ז ' ‪ ,‬כן םו״ם‬ ‫לגון« הגוסח ב ת ל מו ד‪ ,‬ודוגמאות רכות ל ז ה ‪ — .‬הערה‬
‫פ שי קין זר^ וכו׳ ‪ ,‬וב מ ס' ברכות )ג׳ א׳( טה לו לאב ‪— .‬‬

‫כמקרא‪ — .‬דוגמ או ת רבות לזה ‪ — .‬בהערד‪ ,‬גלוי ט*ם ברש״י‬ ‫ומכוכדה‬ ‫נקיה‬ ‫לשו;‬ ‫‪^2‬‬
‫לפרשת בהעלחך ‪ — .‬עור הערה‪ ,‬לבאור דרשת חז׳׳ל בפרשת דביי ם בפ׳ ותרגנו כאהליכם‪—.‬‬
‫לבאור הלשו;‬ ‫‪ -‬עוד הערד‪,‬‬ ‫על טקום פנימי ו צנו עי‪.‬‬ ‫‪ ,‬א הל * הטורה‬ ‫בהערה‪ ,‬על השם‬
‫ה בא בחז*ל‬ ‫נ או ר השם ‪,‬כני ס ה לבית המים*‬ ‫כשופטים )ג׳( מסיך רגליו ‪ — .‬עוד בהערה ‪,‬‬
‫לבאור התרגום בפרשת‬ ‫‪ -‬עוד הע ר!‪/‬‬ ‫ודוגטא לזה נז ם; הזה ‪.‬‬ ‫להוראת הטלת מי רגלים‪,‬‬
‫‪-‬‬ ‫לנ או ר הלשו; בהז״ל ‪,‬רחיים בצוארו״ ‪.‬‬ ‫תצא‪ ,‬לא יחבול רהים ורכב ‪ — .‬עוד ב ה ע ר ה‪,‬‬
‫וישוב‬ ‫הכרח דרשת חז*ל בפסוק דשופטים )ט״ז( ויהי טוה; בבית האסורים‪,‬‬ ‫ועוד ב הער!‪/‬‬
‫הרוקק כ בי ת הכנסת‬ ‫לבאור לשו; הירושלמי נכ רכו ת ‪,‬‬ ‫‪ -‬עוד הערה ‪,‬‬ ‫םהרש*א ‪.‬‬ ‫לקושית‬
‫הערה‬ ‫‪ -‬ועוד בהערה ‪,‬‬ ‫על הרוקק בפני חבירי ‪.‬‬ ‫‪ -‬עוד בהערה‪,‬‬ ‫עינו ‪.‬‬ ‫בבבת‬ ‫כרוקק‬
‫‪-‬‬ ‫משברים יתחטאו ‪,‬‬ ‫מדרשות ‪ — .‬באור לשו; הכתוב ב איוב‪,‬‬ ‫ב תי כנסיות ובתי‬ ‫לגנ אי‬
‫י‬ ‫נאור לשון הכתוב ביחזקאל )ז׳( ‪ ,‬וכל ברכים תלכנה מים ‪— .‬‬

‫אונקלוס ‪ - ,‬לכאור‬ ‫‪ -‬סגנו; לשון נקיה בתרגום‬ ‫שונים נ סגנו; לשו; נקיה *‬ ‫■ניס‬ ‫‪.‬‬
‫‪,,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫הלשון ‪ ,‬ת קון סופרים" ‪.‬‬

‫‪f i‬‬ ‫‪I‬‬

‫‪^.‬‬
 ‫‪33‬‬
‫מהמבוא‬ ‫תבן הענינים‬

‫לבאור ה‪ 5‬עון‬ ‫וחצר בית־הקברות ‪ — .‬בהערה‪,‬‬ ‫מיתה‬ ‫שמות המורים‬ ‫באור במה‬
‫בחהלים ) מ׳ ט( קרבם בתיסו ‪ - .‬טעם שהיו הרומים‬ ‫הלשון‬ ‫עולם* ‪ — .‬לבאור‬ ‫;;ישן שנת‬
‫והערה מתלמוד מס' סנהדרין‬ ‫‪,‬‬ ‫*‬ ‫קוראים לחצר בית הקברות של היהודים* גשם ‪ ,‬ג ן היהודים‬
‫דרשת הגמרא בג רנו ת )ח' א'(‬ ‫בשם ‪ ,‬ב י ת הכסא* ‪ — .‬לבאור‬ ‫א'( ‪ — .‬ללשון נקיה‬
‫ז‪,‬בום של שלום*‪— .‬‬ ‫על הססוק לעת טצוא ‪ ,‬זה ביהכ״ס ‪ — .‬באור ה שמות ‪ ,‬מ ם' שמחות*‬

‫כסמיבות לפסוק בקהלת‪ ,‬טובה חנ מה עם‬ ‫בכורות )נ*ב ב' ( ‪,‬‬ ‫מם׳‬ ‫באור בתלמוד‬
‫בלא שמש ; — לבאור‬ ‫ששת בחוסר כל )ם׳ תבא(‬ ‫דרשת רב‬ ‫נויולה ‪ — .‬בהערה ‪ ,‬טעם‬
‫הפסוק במשלי ‪ ,‬ורב תבואות בבת שור ‪— .‬‬

‫זאחריהס חז״ל‬ ‫המתבארים יפה על יסוד זזז שדברו הכתובים‬ ‫כאור כמה מאמרי חז׳ ל‬ ‫ד(‬
‫בלשון נקיה ומכובדה ;‬
‫א( במס׳ בכורות )ם*ב ב׳{ ו באורנה ן‬ ‫‪,‬‬

‫‘‬ ‫נדה )נ״ה ב( } חלב אשה ‪5‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ב(‬

‫)ולזה באור הכתוב בשופטים )ה'( ותפתח את נ ד דחל ב ותשקהו( ‪j‬‬

‫נ( בסס׳ פסחים )קי*ג א׳( ‪ :‬אל הרבה בגנות }‬

‫חולין ) ה׳ א׳( ‪ :‬חמורת ע*ז וכו׳ ;‬ ‫‪,‬‬ ‫ד(‬

‫ח( במ״ר בראשית ‪ :‬בשעה שהמטר יורד וכו׳ ן‬

‫מלזה ב אור *נפכו ק ב תהלי ם‪ ,‬לבשו נרים ה צ אן‪ ,‬והערה ב מ ס׳ סנהדרין ) צ׳ג א׳( בסמיכות‬
‫להפסוק בז כ רי ה‪ ,‬ויהושע היה לבוש נגדי ם צואיב‪ ,‬וכאור לשון הפכוק במלאכי )ג׳( וכסה‬
‫חמס על לבושו‪ ,‬ובאור הוראה כפולה לפעל ‪,‬לבש"( ‪.‬‬

‫וירא את ע נינו‪ ,‬זו פרישות ד׳׳א* ‪ -‬תקין בר ש׳י לטס׳ ע‪-‬ז‬ ‫)ע*ב ב' (‪:‬‬ ‫יומא‬ ‫י( במס׳‬
‫‪-‬‬ ‫)י״ם ב׳ ( ‪.‬‬
‫הג שמיות כלפי‬ ‫צ‪* 1‬א( ‪ — .‬על הלש)נות‬ ‫כחוי״ט ל מס׳ אבות )פ״ב‬ ‫פליאה נמרצה‬
‫‪ -‬הערה במס׳ מגילה )ט׳ א׳( בסמיכות ל הפ' נע שה אדם ו ג ו׳‪^ .‬‬ ‫מ ע ל ה‪.‬‬

‫והשגות בדבר•‬ ‫ללשון נקיה וענועה בת שובות‬ ‫על הקפדת אבותינו בדורות האחרונים‬ ‫‪(H‬‬
‫אשר כל‬ ‫‪ ,‬פ רי הדש* ‪ — .‬הוכחות מאומתות ‪,‬‬ ‫תורה • — ביענין זה‪ ,‬כפור נפלא על הגאון‬
‫של ה‪ ,‬בי ת יוסף* ובעל השלחן‬ ‫כבודו הגדול בזמנו‬ ‫משגיאה ‪ — ,‬ממערת‬ ‫ינצל‬ ‫אדם לא‬
‫‪ -‬באור‬ ‫ומספר רוח חיים ‪,‬‬ ‫מה ר׳י מינ ק‬ ‫זה מהגאון‬ ‫בענין‬ ‫נרגשים‬ ‫ערוך ‪ — .‬דברים‬
‫‪-‬‬ ‫כלשון המ שנה ב א בו ת‪ ,‬והוי מתא נ ק בעפר רגלי ה ם‪.‬‬
‫באור בלשון הפסוק ב מ שלי‪ ,‬יש בוטה‬ ‫מ ה ר ש׳ ל‪ — .‬ב ה ע ר ה‪,‬‬ ‫מטבעו הלוהט של‬
‫‪ -‬עור הערה‪ ,‬למעלת ערכו הגדול בתלמוד של בעל ‪ ,‬מג ד ל עוז" להרמב״ם‪,‬‬ ‫כמדקרזת חרב ‪.‬‬
‫ה ר אב * ע‪— .‬‬ ‫על ספרי‬ ‫דעת הרמכ״ם‬ ‫ה ע רו‪/‬‬ ‫עם כל זה עלוב וגררף ‪ — .‬ועור‬ ‫והיותו‬
‫צדיקים בתואר‬ ‫טעם לכטי‬ ‫מהרש־ל ‪ — ,‬מאורח חייו ‪ — .‬בהערה‪,‬‬ ‫למודו של‬ ‫טעמקות‬
‫לשם ‪#‬יוהרא* ‪ — .‬עוד הערה‪,‬‬ ‫הוראה נפולה‬ ‫)מגילה‪ ,‬י *נ א׳( ‪ — .‬עוד הערה ‪,‬‬ ‫‪»-‬הדסיפ״‬
‫באור השם ‪ ,‬ה ד ם שוט ה״‪- .‬‬
 ‫מהמבוא‬ ‫תנן הענינים‬ ‫‪^4‬‬

‫ת‪ 1‬ר ה‪,‬‬ ‫הגזלה" גיח׳« דברי‬ ‫על יחועו על הגר״א מווילנא לאביו זקנו נ על ‪ ,‬ב א ר‬
‫יחושו של רבינו תם ניח ש דברי תורה לאביו זקנו ר ע׳י ‪— .‬‬ ‫ובאור הדבר ‪ — .‬בהערה‪ ,‬על‬
‫א׳{ ‪ , :‬כ מ דו מ ה לי שאין לו טוח נ ק ד ק רו' ‪ ,‬ומפםר חות יאיר‬ ‫הערה בתלמוד מם׳ יבמו ת )ט׳‬
‫‪-‬‬ ‫בעני ן זה ‪.‬‬

‫בתוגרמה בעני; זה ‪ — .‬סיבת‬ ‫על לשו; מחוסרת נמוס וזנניעות ‪ — .‬מנמוסי ארם גדול‬ ‫ן(‬
‫נזיפת הספר ‪ .‬ע מנו א ל' ‪ — .‬בהערה‪ ,‬באור נ מ״ר פ׳ חיי ‪ .‬ב ת עשרים בבת שבע ליופי* ‪— .‬‬
‫סופרינו בזמן הזה ‪— .‬‬

‫שי חי'‪,‬‬ ‫נ״• ‪ ,‬הי׳ו ‪,‬‬ ‫הלשונות שנו תני ם אחר הזכרת שם חנם ח י ‪:‬‬ ‫דבר כחודש בדבר‬
‫שליט״א‪ ,‬ובדומה‪ ,‬ואחר הזנרת שם חנם נפטר ‪ :‬ו״ל‪ ,‬זצ״ל‪ ,‬נשמתו עד;‪ ,‬ובדומה ‪ — .‬מניע ת‬
‫הזנרת לשונות אלו ‪ — ,‬מנהג‬ ‫אני בספרי בעני;‬ ‫אלו נ הז״ל ‪ — .‬מנהגי‬ ‫לשונות‬ ‫הזכרת‬
‫נפלא בעני; זה המסופר בספר ה מנ ע ‪ .‬א בן ספיר' ‪— .‬‬

‫כופר ‪ — .‬בהערה ‪ ,‬על דרך לא רצויה‬ ‫בעני; זה עקיצות ורמוים חדים מהגאון חתם‬
‫על‬ ‫שם ‪ - .‬עוד נ ה ע רו‪/‬‬ ‫ועל הזהירות מלכנות‬ ‫דוד קויפמן ‪,‬‬ ‫זה של הפרוסיפור‬ ‫בעני;‬
‫מדה יפה לקרב נדחים ומנ ש״ב שלא לדחותם ‪ - ,‬ועור בהערה ‪ ,‬הערה יפה בעני; זה בספר‬
‫מלניס א׳ )י׳ ב( ‪ - .‬עוד דברי צחות מהגאון תחם סופר ‪— .‬‬ ‫‪.‬‬

‫חסרונו ועל יתרונו‬ ‫לברכה ושם רשעים ירקב ‪ - .‬על‬ ‫הפסוק במשלי זכר צדיק‬ ‫באור‬ ‫ךק(‬
‫ט׳ז( נעדרי‬ ‫‪ .‬ב ע די עדי ם' )יחזקאל ‪,‬‬ ‫‪ -‬לדרשת ה ד ל‬ ‫מלים ‪.‬‬ ‫בכמה‬ ‫הרי״ש‬ ‫של )אוח(‬
‫שרשרת‪ ,‬נ ר נ ל ) ד הי׳ א‪ ,‬ט׳ו( ^ ויפרץ‪ ,‬כברת‬ ‫עררים‪ — .‬נ או ר ה ש מו ת‪ :‬ע רוג ה‪ ,‬חרצובות‪,‬‬
‫הלשון‬ ‫‪ -‬באור‬ ‫וגו' ‪,‬‬ ‫חשבון‬ ‫אבד‬ ‫ונירם‬ ‫פרשת חקת‪,‬‬ ‫הפסיק בסוף‬ ‫ארץ ‪ — .‬נאור‬
‫להוראת נבול ‪ — .‬הערה‬ ‫‪ -‬באור השם ‪.‬ספר* בתלמוד ‪,‬‬ ‫בצפניה )ג׳ י׳ז( יחריש באהבתו ‪.‬‬
‫בענין‬ ‫בתלמוד מם׳ ר׳ ה )נ*ו א׳(‬ ‫‪.‬פרקד;״ ‪ — .‬הערה‬ ‫בתום׳ נדה )י*ד א׳( בעני; השם‬
‫מאות הרי״ש ‪— ,‬‬ ‫התכונה הנזכרת‬ ‫‪ -‬טעם‬ ‫ותטב לה׳ משור פר ‪.‬‬ ‫הפסוק נתהלים‪,‬‬ ‫לשון‬
‫מכל זה מתבאר‪ ,‬אשר הפעל ‪,‬ירקב* אשר בפסוק ושם רשעים ירקב בא ביתרון רי׳ ש‪ ,‬תחת‬
‫הפעל ‪.‬י ק ב״ )יוקב( משרש קבה ומהוראה קלל ה‪ ,‬והוא בהיפך מן ‪,‬ז כ ר צדיק ל ב ר כ ה"‪— .‬‬

‫פרק ה‬
‫‪.‬לשון הפוכה'‬
‫)הכי‪ ,‬עניני ה*‪-‬ק(‬
‫םעין«‬
‫כאותיות ובמלים‬ ‫וטסורסה‪,‬‬ ‫את הכתובים בלשון מהופנה‬ ‫חז״ל לפרש לפעמים‬ ‫הרך‬ ‫א(‬
‫נפסוק‬ ‫מ חז׳ ל‬ ‫נטעם הדרשה‬ ‫בחערה‪,‬‬ ‫רנו ת לזה ‪- .‬‬ ‫דוגמאות‬ ‫בתמונות שונות ‪— .‬‬
 ‫‪35‬‬ ‫מהמבוא‬ ‫תכן הענינים‬

‫עזר הערה‪ ,‬בטעם הדרשה במ*ר בשש לב;‬ ‫דשרשת ויקרא‪ ,‬ולקח סרס השר‪ ,‬דש מהשר ‪- .‬‬
‫לבאור הררשה בהגרה של שסו‪ /‬ובטורא גדול‪ ,‬זה גלוי שנינה ‪—.‬‬ ‫הארמי — ה ר מ א י ‪— .‬‬
‫כאור בכתובות קי״א א'‪ ,‬מחים ש ב חו׳ ל ו בו'‪- ,‬‬

‫את התנור‪ ,‬כמו אי!‬ ‫הלשון אין טשין‬ ‫באיר‬ ‫תז״ל עצמם ‪— .‬‬ ‫ברברי‬ ‫לשון השונה‬ ‫‪(3‬‬
‫באור‬ ‫הלשון ‪ ,‬שונ ר א ־ שירה נ א ה״ ‪— .‬‬ ‫באור‬ ‫‪-‬‬ ‫לייא* ‪,‬‬ ‫באור הלשון ‪,‬בלשי‬ ‫שטין ‪— .‬‬
‫באור דברי הגמרא‬ ‫השפ ‪ ,‬אכו שי ם״ )מעשרות‪ ,‬ש״א ט״ב( נ ט ו ‪,‬ב או שי ם״ )י שעיו‪ /‬א׳( ‪- .‬‬
‫דרשת חז׳׳ל ‪ ,‬ל מ ה‬ ‫באור‬ ‫בהערה‪,‬‬ ‫השם ‪ ,‬רי א ה״ ‪— .‬‬ ‫באור‬ ‫כשבת‪ ,‬לא לטחר טשי ‪— .‬‬
‫באור הלשון ‪,‬לשקל כגלי ם״ )עוקצין‪ ,‬ש״ב‬ ‫את העינים״ ‪- .‬‬ ‫נקרא שמה ריאה‪ ,‬שמאירה‬
‫ארוס‪ ,‬מסור‪ ,‬א ו נ ם ‪ -‬ת ח ת אורם‪ ,‬מוסר‪ ,‬אנוס‪ ,‬והרבה‬ ‫ב חז״ ל‪:‬‬ ‫באור השמות‬ ‫מ״ה( ‪— ,‬‬
‫הערה בספר שירי‬ ‫הקו; ונ או ר לשם ‪ ,‬ב ע ל מגי ה״ ‪ — .‬הפוך מלים כחז״ל ‪- .‬‬ ‫נ הנ ה ‪— .‬‬
‫‪-‬‬ ‫קרבן לירושלמי נררי ם‪.‬‬

‫בענין זה העדה ט ב״י‬ ‫נ ה עד ה‪,‬‬ ‫לזה ‪— .‬‬ ‫רבות‬ ‫דוגמאו ת‬ ‫‪-‬‬ ‫לשון הסוכה במקרא ‪.‬‬ ‫}(‬
‫בישעיה )ה׳ ז׳ ‪ -‬ט׳ ( ויקו למשפט וגו׳ ;‬ ‫כאור הכתוכים ‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫לטור אהע״ז סוןז סימן קב״ט ‪.‬‬
‫ועוד בתהלים )ל״ו ב׳( נאום פשע ו ג ו׳;‬ ‫בתהלים )ד״ב‪ ,‬ט ״ו‪-‬י ״ז( עיני ה׳ אל גריקים ו גו׳ן‬
‫)ל״ב ל״א( לנסותו לדעת וגו׳}‬ ‫בדהי״ ב‬ ‫במשלי )כ״ה כ״ב( טוב לשבת על שנת גג ו ג ו׳;‬
‫נתן או מי‪,‬‬ ‫הערה במ שנה כרכות )נ״ר א׳( ‪ t‬רבי‬ ‫בס׳ כרכה‪ ,‬יחי ראובן וגו׳‪ ,‬ועור ‪- .‬‬
‫ויקרא‬ ‫דבר חדש בסס׳ מגילה )י״ח א'( לפסוק‬ ‫‪-‬‬ ‫הפרו תורתך משום עת לעשות ל ה׳ ‪.‬‬
‫לי אל אלה• ישראל ‪— .‬‬
‫בהערה‪ ,‬באור לשון הכתוב כישעיה )ל״ח( לא אביט‬ ‫הפוך ופרוס בכמה מ לי ם‪- .‬‬
‫אחרות ההוראה בהמלים ן פרש‪ ,‬פשר‪ ,‬סתר‪ ,‬כתר‪ ,‬שבר ‪- .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫עוד ארם עם יושבי חרל ‪.‬‬
‫חנותנו כמדבר )פ׳ כהעלתך( > לחנותכם כא ש לילה )פ׳ דברים( ‪ 5‬כ ס'‬ ‫הלשונות ‪:‬‬ ‫לבאור‬
‫כירמיה )א׳( בטרם‬ ‫בשמואל א׳ )כ״א( ואת הנערים ידעתי ;‬ ‫שושטיס )ט״ז( וילפת שמשון ;‬
‫)ט״ז י״ח( לבלתי באי ; ועוד שם )מ״ט ג׳( והת שוטטנה }‬ ‫ועוד שם‬ ‫אגרך בבטן ידעתיך ‪j‬‬
‫ועור שם )פ״ה(‬ ‫בתהלים )ו'( ואחלצה גוררי ‪5‬‬ ‫מתנים ;‬ ‫והעמדת כל‬ ‫ביחזקאל )ב״ט ז׳(‬
‫‪-‬‬ ‫קרקר שער‪ ,‬ובקהלת )ח׳( ולא ימלט ר ש ע‪.‬‬

‫בשמואל א'‬ ‫האשנב ;‬ ‫מ ב עד‬ ‫בשושטים )ה׳ כ״ח(‬ ‫שונות ‪t‬‬ ‫ועור הפכים ב תמונו ת‬
‫)ט״ו ם'( והמשגים ‪ :‬בשמואל ב׳ )כ״ג ל״א( עימו ת הברחומי ; בירמיה )י״ח י״ב( אם ינתשו‬
‫במשלי )י״ג י״א(‬ ‫ביונה )א׳ י״א( וישתוק הים >‬ ‫בהושע )י״ג י׳< אהי קטנך שאול ;‬ ‫מים ;‬
‫גמתלהמים } ועוד שם )ט״ז ט׳( דלף טורד וגו׳‬ ‫הון מהבל וגי׳ ! ושם )י״ח ח׳( דברי נרגן‬
‫יחשב‬ ‫)ט״א כ״ג(‬ ‫באיוב )ל״ח ל״א( התקשר מעדנות כימה‪ ,‬ושם‬ ‫ואשת מדגיס נשתוה ;‬
‫תהום לשיבה ‪- .‬‬

‫ע­‬ ‫בישעיה )כ״ו ג׳(‬ ‫ועצור ועזוב ־‪,‬‬ ‫שונות ; במלכים ב׳ )ם׳ ה׳(‬ ‫ועור ב תמונו ת‬
‫בירמיה ) ט׳ ז׳( חץ ש חו ט; ושש )כ״ נ ג׳{ מיד עשוק‪ ,‬ובן במשלי )כ״ח י ״ ו ( ‪ .‬־*‬ ‫ב טו ח;‬
‫ב ר בי‬ ‫מלך ובאשם לאום מח ת ת רזון ‪*- ,‬‬ ‫באור הפסוק במשלי )י״ד כ״ח( ברוב עם הדרת‬
‫‪-‬‬ ‫חושינ‪ /‬ערי מ סננו ת ‪.‬‬ ‫משה‪ ,‬לפירוו‪ /‬י ענ״ ץ‪,‬‬ ‫ה שפות ‪:‬‬
 ‫מהמבוא‬ ‫תכן העניניימ‬ ‫‪36‬‬

‫) ‪ ' c‬בא( ; שלוי‬ ‫וברנתם גס אותי‬ ‫;‬ ‫ועור ב תמונה כצוינה ‪ :‬יש לארי ידי )פ׳ ויצא(‬
‫ותשם בפוך עיניה )ט״ב‪ ,‬ט׳ ל׳( ; יוס מלבנו החלו שרים וגו'‬ ‫;‬ ‫(‬ ‫באש םקד שיו )תהלים‪ ,‬ע״ז‬
‫באור דרשת חז״ל בפסולן דפ׳‬ ‫)הושע‪ ,‬ז׳ ח׳{ ; וקדוש מהר פארן פלה )חבקוק‪ ,‬ג׳ ג׳( ‪- .‬‬
‫על הלשונות ‪ :‬מה זה מהרת למצוא )פ׳ תולדות( )‬ ‫נחלתו לשארו ‪— .‬‬ ‫פנחס ונתתם א ת‬
‫)ירמיה‪ ,‬א׳(‬ ‫לראות‬ ‫היטבת‬ ‫וי חי(‪,‬‬ ‫)פ׳‬ ‫וידנו לרוב‬ ‫ל ב רו ח)‬ ‫נחב א ת‬ ‫ע ש ה;‬ ‫הסבלת‬
‫ועור נ הנ ה ‪- .‬‬

‫על השמות‬ ‫האזינו‪ ,‬בשיר השירים ו בפ' וי חי‪— ,‬‬ ‫נשירת‬ ‫על המליצות ההפובות‬
‫נבר‪ ,‬שרש‪ ,‬שמם‪ ,‬יצא‪,‬‬ ‫הבאים זכר ונקבה ‪ - .‬על פעלים ומליש בהוראות הפונות ג ענינ ם ‪:‬‬
‫‪-‬‬ ‫ג לו‪ /‬נקה‪ ,‬ברח‪ ,‬פקד‪ ,‬החל‪ ,‬פבב‪ ,‬קנא‪ ,‬סקל‪ ,‬מת־פ‪ ,‬מדבר‪ ,‬א ק‪ ,‬אחור‪ ,‬תחת‪ ,‬ל ק‪ ,‬ה !‪.‬‬
‫על מנהג הקריאה בי׳יג מדות‪ ,‬נושא‬ ‫רבה והובאת רבה ‪— .‬‬ ‫בהערה‪ ,‬על הלשונות הוצאת‬
‫אז הוחל לקרוא‬ ‫הנ תו ב בפ' בראשית‪,‬‬ ‫בהערה‪ ,‬באור לשון‬ ‫עו; ופשע וחטאה ונקה ‪— .‬‬
‫נשם ה׳ ‪ - .‬עוד הערה‪ ,‬ההבדל בין השם ‪ ,‬מ ‪ -‬י ם' המורה לחיים ולנפטרים‪ ,‬וסימן ההבדלה ‪- .‬‬
‫לבאור השש ‪,‬תורן*״‬ ‫אל תפן אל רשענו ו בו׳‪— ,‬‬ ‫ועוד הערה‪ ,‬באור הלשון בתפלת עננו‬
‫לבאור השם ‪ ,‬ט ריפ ה״ בהז״יל ‪- .‬‬ ‫בחז״ל ‪— ,‬‬

‫פרק ו‬
‫‪(I‬‬‫״הלוף ותמור‬
‫)תבן עניני הפרק(‬
‫סעיף‬
‫בזו‪,‬‬ ‫‪n‬‬ ‫אותיות ה א״ ב‬ ‫את המקראות בהגנון חלוף ותמורת‬ ‫דרך חז״ל לדרוש לפעמים‬ ‫א(‬
‫עוד הערה‪,‬‬ ‫בהערה‪ ,‬בענין זה הערה במס׳ זבחים )ק״ז א׳( ‪— ,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫עפ״י בללים ידועים ‪.‬‬
‫אשת האב‬ ‫זו‬ ‫נתונים לעם אחר‪,‬‬ ‫ובנותיך‬ ‫באור דרשת חז״ל על הפשוק בפ׳ תג א‪ ,‬בניך‬
‫חז״ל בחולי; )‪ 0‬׳ ב׳( על הפסוק בפ׳‬ ‫דרשת‬ ‫עוד בהערה‪ ,‬כאור‬ ‫ב׳ (‪— .‬‬ ‫פ״ג‬ ‫)יבמות‪,‬‬
‫האידנא‪ ,‬השתא‬ ‫‪s‬‬ ‫ועוד בהערה‪ ,‬באור המלים שבתלמוד‬ ‫דברים‪ ,‬והעוים היושבים וגו׳ ‪— ,‬‬
‫כחך‬ ‫יישר‬ ‫אשר שברח‪,‬‬ ‫הפבוק בפ׳ תשא‪,‬‬ ‫על‬ ‫חז״ל‬ ‫דרשת‬ ‫בהערו‪ /‬באור‬ ‫ו ע ו ד‪- ,‬‬
‫עוד הערה‪ ,‬באור‬ ‫‪-‬‬ ‫בהערה‪ ,‬העדה בעירובי] )ב״א ב׳( כל המלעיג ובו׳ ‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ששברת ‪.‬‬
‫בפ׳ תבא‬ ‫הלשון‬ ‫בהערה‪ ,‬באור‬ ‫ופ סע תי‪— .‬‬ ‫‪.‬ופסחתי ע לי ב ^‬ ‫בפ׳ בא‬ ‫חדרשה‬ ‫טעס‬
‫עוד בהערוע באור‬ ‫‪-‬‬ ‫ולא קרב זד‪ ,‬אל זד‪, .‬‬ ‫עוד הערוע באור כ פ׳ בשלת‪,‬‬ ‫והשיגוך ‪— ,‬‬
‫הלשון בתד‪,‬לים )ל״ב ם׳( עדיו לבלום‪— .‬‬

‫הרואה הספד בחלום )ברבות( ;‬ ‫באור כמה אגדות בתלמוד על דרך חלון* אותיות ‪:‬‬
‫החך — שבל דברי מלבות‬ ‫)מנילה( ;‬ ‫בע״ז‬ ‫איש יהודי‪ ,‬שנפר‬ ‫גיהנם‪ ,‬גי הנם )עירובין( ;‬
‫נחתבין על פיו )שם( ; אן* על נח נחתם גזר די; )סנהדרין(‪ ,‬ובאור הפסוק ביחזקאל )ז׳ י״א(‬
‫באור בדרשת‬ ‫—‬ ‫דרשות עפ״י חלופי אותיות השיני״; והשמ״ך זו בז!‬ ‫ולא נד‪ ,‬בהם ‪— ,‬‬
‫־‪/‬‬
‫‪37‬‬ ‫מהמבוא‬ ‫תכן העגייגיים‬

‫ובפסוק כפ׳‬ ‫ע ת קציר לך )ערכין‪ ,‬ל״ג א׳ (‪_ .‬‬ ‫בפסוק ד הוע ע )ו׳ י״א( גם יהודה‬ ‫הז״ל‬
‫בהערה‪ ,‬באור בתרגום במשלי לך אל נטלה עצל • ~‬ ‫יו< סלת מדבכת )טפסיקתא( ‪— .‬‬

‫במם׳ תמורה )ט״ז א'( בפסוק בעופטים‪ ,‬ותצנח מעל החמור}‬ ‫באור דרעות ב חז״ ל;‬
‫אשר מנן צריו‬ ‫ובפבוק דש׳ לך‪,‬‬ ‫בלילה‬ ‫נגינ תי‬ ‫נ מ״ ר איכה על הפסוק בתהלים‪ ,‬אזכרה‬
‫ב שבת )ל״ב ב׳( בעון גזל ובו׳>‬ ‫בידיך ; בעירובין ) מ״א ב׳( שלשה אין רואין פני גיהנם ן‬
‫למה תתראו ‪ — .‬בשבת )קד״ג ב׳(‬ ‫בתענית )ט׳ ב׳(‬ ‫משיח כצבור ‪:‬‬ ‫בהוריות )ו׳ ב'( הרי‬
‫בסוטה )ל*א א׳( ונחזי אי האי‬ ‫בקרושין )ל׳ ב׳{ אפילו א ב ו גנ י וכו׳ ;‬ ‫זה אלי ואנוהו ;‬
‫נשקר‬ ‫בפסוק‬ ‫וכו'‪ ,‬ו ב ט׳ ר איכה‬ ‫המנח ש‬ ‫כל‬ ‫)ס״ו ה׳׳ט(‬ ‫בירושלמי שבת‬ ‫לא וכו׳>‬
‫■‬ ‫עול פ ש עי‪- .‬‬

‫על הדרשות וחלופיס‪ ,‬כסגנון ‪,‬חלון* כפול'״ או ‪ ,‬ה לו ך בן חלון*״‪ ,‬וענינם יתבאר מתוך‬
‫הדוגמאו ת ה מובאו ת כ פני ם‪— .‬‬

‫דוגמאות‬ ‫אותיות גם בדברי עצמם ‪— .‬‬ ‫לפעמים בחלון* ותמורת‬ ‫דרך חז״ל להשתמש‬ ‫‪(2‬‬
‫פליאה‬ ‫כאור בירושלמי סון* מ ס' גיטין ‪ — .‬באור לשון ‪ ,‬ה צ בי עו״ שבתלמוד ‪— .‬‬ ‫לזה ‪— .‬‬
‫נמרצה ב תוי״ט פ״ר דביצה בענין הלשונות טקדרין — מנדרין‪ ,‬ובאור הענין ‪ — .‬באור לשון‬
‫והמלים הנחתמים‬ ‫ה שמות‬ ‫על‬ ‫כהערה‪,‬‬ ‫בסאה )פ״ז ט״ב( משילך המהב א ‪— .‬‬ ‫המשנה‬
‫באור המאמר‬ ‫עוד בהערה‪ ,‬על כ תיב ת המספרים ט״ו וט״ז ‪- .‬‬ ‫באותיות משם הוי״ה ‪— .‬‬
‫אני והו הושיעה‬ ‫באור הלשון בחז״ל‪,‬‬ ‫כאן הכל כאן ו כו׳‪- .‬‬ ‫אם אני‬ ‫הידוע כתלמוד‪,‬‬
‫משם‬ ‫ליושר הכתיבה‬ ‫אני ל• וכו׳ ‪— .‬‬ ‫במ שנה דאבו ת אם אין‬ ‫באור הלשון‬ ‫נא ‪- .‬‬
‫באור במ שנה דע״ז )ע״ב ב׳( עקבת יין‪ ,‬ובתוספתא דמקואות‪ ,‬עקב שמן ‪— .‬‬ ‫״עקיבא" ‪— .‬‬
‫״קול‬ ‫בספר‬ ‫נמרצה‬ ‫פליאה‬ ‫גזירות ‪— .‬‬ ‫דייני‬ ‫בלשון‬ ‫במם' כחובות )ק״ה א׳(‬ ‫הערה‬
‫מניע ת השמוש בחלופי אותיות מאיזו מחו״ל ‪— .‬‬ ‫הרמ״ז" ‪— ,‬‬

‫בהערה‪ ,‬הערה בלשון‬ ‫דוגמאו ת לזה ‪— .‬‬ ‫דרך חלון* ותמורת אותיות גם במקרא ‪— ,‬‬ ‫‪(3‬‬
‫הערה בב״י לטור אהע״ז‪ ,‬סוף סימן קכ״ט‪ ,‬ברבר‬ ‫האגוזים שאמנן ‪— .‬‬ ‫דעוקצין‪,‬‬ ‫המ שנה‬
‫בהערה‪ ,‬על הטעו ת מקביעות אות עי״ן להוראת נקוד סגו״ל ‪— .‬‬ ‫יושר כתיבת שמות ‪— .‬‬
‫בית פקידות הסאסט ‪— .‬‬ ‫להוראת‬ ‫באור שם ״ בי דואר" ה מנוון‬ ‫‪-‬‬ ‫כאור שם ״אברך" ‪.‬‬
‫כאור לשון‬ ‫עוד בהערה‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫לפעמים על עיר ‪.‬‬ ‫המורה‬ ‫״מדינה"‬ ‫שם‬ ‫באור‬ ‫כהערה‪,‬‬
‫וקרוש‬ ‫)ע״ח(‬ ‫כתהלים‬ ‫כאור הפבוק‬ ‫במגילת אסתר ♦ —‬ ‫״ מ א ה ועשרים ושבע מדינות"‬
‫׳‬ ‫ישראל התוו ‪- .‬‬
‫הלשונות‬ ‫באור‬ ‫ואהח״ע ‪— .‬‬ ‫אהו״י‬ ‫אותיות‬ ‫חלופי‬ ‫עס״י‬ ‫נ או ר כמה פסוקים‬
‫״רעי" ו״ריאה*‬ ‫באור השמות‬ ‫אגלי טל ‪— ,‬‬ ‫ובאיוב‪,‬‬ ‫אפך‪,‬‬ ‫נתהלים ‪ t‬ומי יע מד מאז‬
‫נ או ר‬ ‫באור הלשונות בתלמוד ‪ :‬הרואה קרי‪ ,‬אשה שראתה נרה וכו' ‪- .‬‬ ‫י שבתלמוד ‪— .‬‬
‫ישוב לקושית חוס׳ בסוטה )ט"ז נ׳ ( ופליאה בדבריהם ‪,‬‬ ‫כענין ה שמות ״עפר ואפר" ‪— ,‬‬
‫כאור הלשון כישעיה )ט״ז ב׳( חשפי ש ב ל‪— .‬‬

‫באור מאמר חו״ל* הנפטר מן ה מ ת יאמר לז לך כשלום‪ ,‬והנפטר מן החי יאמר לו‬
‫המנהג להםיר הציצית מטלית‬ ‫בדבר‬ ‫בכ״ ב‪,‬‬ ‫דכרת החום׳‬ ‫על‬ ‫בהעריע‬ ‫לך ל שלום‪— .‬‬
 ‫מהמבוא‬ ‫תכן חענינים‬ ‫‪38‬‬

‫באור ב ת רג׳ א ג פ׳‬ ‫באור הלשון בם׳ וארא‪ ,‬ונ שפטים גדולים ‪— .‬‬ ‫שדוברים בה ה ט ת ‪— .‬‬
‫באור‬ ‫באור הלשון בישעיה )נ״א( קבעת בום התרעלה ‪— .‬‬ ‫ח״א^ נ ם׳ רגע אתר וגו׳ ‪— .‬‬
‫)ס״א( ובדניאל )י״ב( והיו‬ ‫באור הלשון בישעיה‬ ‫‪-‬‬ ‫בברהמ״ז‪ ,‬לידך המלאה ו נ ו׳ ‪.‬‬ ‫הגושח‬
‫לדראון ‪ - ,‬באור הלשון נ ם׳ תצוה ולא יזח ההושן ‪ - .‬באור הלשון בחז׳׳ל ‪ ,‬אין מזיחין• ‪- .‬‬
‫נאור הלשון‬ ‫מהשגת הרמב״ן ‪— .‬‬ ‫דברי רש׳׳י בר״ם תזריע‪ ,‬ני מי גדת דותה‪ ,‬והגנה‬ ‫באור‬
‫נ או ר הלשון בישעיה )נ״ ט( וחניתי נדור‬ ‫נלים )פט״ז ט׳׳ג( משיעשה שני דורים‪- .‬‬ ‫במם׳‬
‫באור הלשון בחבקוק )נ׳( עמד ויסודר ארץ ‪- .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫עליך ‪ - ,‬באור השמות ‪,‬טופ ס וחורף״ ‪.‬‬
‫לם׳ והנה איל אחר )וירא( ‪— .‬‬ ‫נאור הלשון בתלמוד ‪,‬ו אז רו לטעמייהו״ ‪— .‬‬

‫באור‬ ‫העיר ‪ ,‬תדמור * ‪— .‬‬ ‫שם‬ ‫באור‬ ‫ראשך כארגמן ‪— .‬‬ ‫בפסוק דשה״ש‪ ,‬ודלת‬
‫כהערה‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫כאור הלשון בם׳ תזריע‪ ,‬גבת הוא ‪.‬‬ ‫תנו לרגלך )פ' כרנה( ‪— .‬‬ ‫הלשון והם‬
‫כאור‬ ‫אם נג סו יבא וגו׳ ‪— .‬‬ ‫באור הלשון בר״ס משפטים‪,‬‬ ‫ברבר השמות צתר וזרח ‪- .‬‬
‫ובאור בתלמוד‬ ‫ו‪ ,‬ם ס ך״‪,‬‬ ‫הפעלים ‪ ,‬מזג *‬ ‫בענין‬ ‫הלשון בם' ויצא הפעם יזבלגי אישי ‪- .‬‬
‫נ או ר בגמרא חולין )קל״ז ב׳(‪ ,‬ביחש לשון‬ ‫נמרצה בתוס׳ שם ‪— .‬‬ ‫ע״ז )ג״ח ב׳(‪ ,‬ופליאה‬
‫באוד הלשון דפרשת‬ ‫לתיבה ‪— .‬‬ ‫תעשה‬ ‫צהר‬ ‫נו‪/‬‬ ‫בפסוק רם׳‬ ‫תורה ולשון חכמים ‪— .‬‬
‫מזי רעב ‪— .‬‬ ‫האזינו‪,‬‬
‫השם‬ ‫להוראת‬ ‫‪-‬‬ ‫להוראת הפעלים יזח וזנח ‪.‬‬ ‫הגוף ‪ ,‬אנ חנו * ‪- .‬‬ ‫מלת‬ ‫נ ענין‬
‫דברים תמוהים ב ר אנ״ ע ‪— .‬‬ ‫לנ או ר הלשון בקהלת )י*ב( ויסתבל החגב ‪— .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪,‬שרע* ‪.‬‬
‫ושחטה‬ ‫יעבטון ארחותם ‪ - .‬לבאור הלשון בהושע‪,‬‬ ‫והעבט תעביטנו‪ ,‬ולא‬ ‫באור הליקןנות‬
‫לנ או ר המלה‬ ‫ודקדוק חז״ל בהם ‪— .‬‬ ‫הפעלים ‪,‬נ ש ך ‪ -‬נשק*‬ ‫לבאור‬ ‫שטים העמיקו ‪- .‬‬
‫בהערה‪ ,‬לבאור הלשון וענה איים באלמנותיו )ישעיה‪ ,‬י״ג( ‪— .‬‬ ‫נ ם' סשא ‪,‬ונ חל תנו * ‪— .‬‬
‫לבאור‬ ‫‪ ,‬מזל * ‪—.‬‬ ‫השם‬ ‫לבאור‬ ‫על ימין וגו׳ ‪— .‬‬ ‫בישעיה )ט׳( ויגזור‬ ‫לנאור הלשון‬
‫לשון הפסוק ביחזקאל )ט*ז( והמלח לא המלחת ‪— .‬‬ ‫באור‬ ‫‪ ,‬סי רו ת הנושרין* ‪— .‬‬ ‫הלשון בחז״ל‬

‫לבאור‬ ‫הלוף נפול במלה א ח ת‪- .‬‬ ‫לנ או ר הלשון בם׳ מ טוו‪ /‬למסר מעל ב ‪ -‬׳ ‪— .‬‬
‫בברכות‪ ,‬על המלח‬ ‫המ שנה‬ ‫לשון‬ ‫לבאור‬ ‫המלים ‪,‬זנ ה * ו‪,‬נ א ף ״‪ ,‬והוראוחיהן השונות ‪- .‬‬
‫לנאור הלשון בם׳‬ ‫בנור עני ‪— .‬‬ ‫לנאור הלשון בישעיה )מ״ח( בחרתיך‬ ‫ועל הזומית ‪— .‬‬
‫לבאור הלשון בישעיה )ט״א( ופעילותיכמ מ א פ ע‪- .‬‬ ‫תצא‪ ,‬ויתד תהיה לך על אז נ ך‪- ,‬‬

‫באור לשון‬ ‫לבאור הפעל ‪,‬כרס" והשם ‪,‬סרים" ‪— .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫לחלוף הסס״ך עם השיני״ן ‪.‬‬
‫ממובן ערפל(‬ ‫השמות ‪,‬ח שך״ )בשי״ן ימיני‪,‬‬ ‫‪ -‬לנאור‬ ‫הכתוב בעמוס )ז׳( ובולם שקמים ‪.‬‬
‫בתהלים‬ ‫הכתוב‬ ‫ל ב‪/‬ו ר לשון‬ ‫ו‪,‬חשך" )בשי״ן שמאלי‪ ,‬ממובן מניעה(‪ ,‬ויחושם ה ק רו ב‪- .‬‬
‫באור המלה נתהלים‬ ‫בשערו ‪- .‬‬ ‫לבאור הלשון בחז״ל‪ ,‬מסלסל‬ ‫‪-‬‬ ‫)פ״ח( מיודעי מחשך ‪.‬‬
‫לנאור הלשון‬ ‫‪-‬‬ ‫לנ או ר הלשון ביחזקאל )כ״ט( לא תאסף ולא תקבץ ‪.‬‬ ‫)פ׳( יכרסמנה ‪- .‬‬
‫לבאור השם‬ ‫‪-‬‬ ‫והתשוטטנה ‪.‬‬ ‫לבאור המלה כירמיה )פ״ט(‬ ‫בישעיה )ט׳( נעתם ארץ * ‪-‬‬
‫‪ -‬לבאור‬ ‫‪ . -‬לנ או ר הלשון בתהלים )קל״ז( ותוללינו ש מ חוז‪.‬‬ ‫ביחזקאל )ם׳( שער ה אי תון‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪ -‬לבאור‬ ‫שפתיו ‪ - .‬באור הפסוק בם׳ נ ח‪ ,‬יפת אלהים ליפת ‪.‬‬ ‫הלשון במשלי )כ׳( ולפותה‬
‫באור‬ ‫‪-‬‬ ‫נ או ר הטלה כישעיה ועור‪», ,‬עה" ‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫)ט״ו ט׳( ‪ :,‬מ בז ה ״ ‪.‬‬ ‫המלה בשמואל א׳‬
‫לשון הפייטן‪ ,‬צער‪ .‬ברב כחו ומקדש ‪- ,‬‬
 ‫‪39‬‬ ‫מהמבוא‬ ‫תבן הענינים‬

‫‪ niJwSn‬בם"פ גש^ח ‪ :‬וירב‬ ‫לנ או ר‬ ‫לנאור מלות הקשר ; את‪ ,‬עם‪ ,‬אל‪ ,‬על ‪— .‬‬
‫בהערה‪ ,‬באור לשון המשנה נ א נ ו ת )פ׳ ך׳( ואיזו‬ ‫‪-‬‬ ‫משה ‪.‬‬ ‫עם משה‪ ,‬וילן העם על‬ ‫העם‬
‫היא מחלוקת שלא לשם שפים‪ ,‬מחלוקת קרח ו ע ד תו‪- .‬‬

‫הלשון בס״פ יתרו‪ ,‬בבל המקים‬ ‫לבאור‬ ‫לחלופי אותיות בסדר א ט ב״ ח ו א ת ב״ ש‪— .‬‬
‫לנאור‬ ‫‪-‬‬ ‫ע לי ך‪,‬‬ ‫ותחם‬ ‫א׳ )כ"ד(‬ ‫בשמואל‬ ‫הלשון‬ ‫אזניר את ש מי‪ — .‬לנ או ר‬ ‫אשר‬
‫ונעזר א )ו׳ ב׳(‬ ‫הלשונות ; בירמיה )ג' ח׳( וארא ן נעמו ם )ד׳ ז׳( והלקה אשר לא תמטיר ;‬
‫באור במ״ר ר״פ בראשית על הפטוק במשלי‪ ,‬ותהי אצלו אמון « ‪-‬‬ ‫ונרבך רי עא חרת ‪- .‬‬

‫דברים זרים ומשונים מאחר המדקדקים הראשונים בדבר החלופים ‪— .‬‬

‫חלון! ותמורה באותיות בשפת י הו דיו‪ /‬עם דוגמאו ת ומשלים ‪— .‬‬

‫פרק ז‬
‫«חסר ויתרי‬
‫סע יף‬
‫דרך חז״ל לדרוש לפעמים מלים במקרא‪ ,‬בסגנון חסרון ויתרון אות ‪ - .‬דוגמאו ת לזח ‪- .‬‬ ‫א(‬
‫שמות‬ ‫‪-‬‬ ‫ה חו ל ה‪.‬‬ ‫את‬ ‫סר‬ ‫שהקג״ה‬ ‫מניין‬ ‫הז״ל ‪:‬‬ ‫במאמר‬ ‫בהערה‪ ,‬באור דברי רש״י‬
‫^כלפי" ‪— .‬‬ ‫המלים ^ כתלמוד י «מגיי]"‪/‬‬ ‫על‬ ‫פרטיים מחו״ל שנשמנו בהם אות אהת ‪— .‬‬
‫השם‬ ‫לנאור‬ ‫זריזים וזריזות ‪— .‬‬ ‫זריז‪,‬‬ ‫לנ או ר השמות ‪:‬‬ ‫השם ״כרמלית" ‪- .‬‬ ‫לנאור‬
‫עור‬ ‫בהערה‪ ,‬באור הלשון ביחזקאל )כ״ז( ודן ויון מאוזל בעזבוניך נתנו ‪— .‬‬ ‫^טזל״ ‪— .‬‬
‫בשופמים )ה׳( אורו מרוז ‪ — .‬עור בהערה‪,‬‬ ‫לנ או ר הלשון‬ ‫בהערה‪ ,‬באור ענין המזלות ‪- .‬‬
‫באור הפכוק בפ׳ בלק‪ ,‬כי לא נחש ביעקב וגו׳ ‪ — .‬לנ או ר הגמטריא ״אגוז — ח ט א״‪ ,‬והערה‬
‫בט״ר נ מנין ״הדסה״ ‪ — .‬רמז ליכוד ענין הגמטריאות בחורה ‪ — .‬כאור מאסר חז״ל‪ ,‬חייב‬
‫אדם לברך מאה בינו ת ו כ ו׳‪— .‬‬

‫רשימת מלים בתנ״ך‪ ,‬הבאות השרות או יתדות מאותיות אהו״י ‪— .‬‬ ‫‪(3‬‬

‫אמצא לי‬ ‫ויצא( ;‬ ‫לבאור הלשון ויצל אלהיט )פרשה‬ ‫לאחר רשימת השמג־ת האל״ף ‪:‬‬
‫) ת ה לי‪ /‬י״ב( ‪5‬‬ ‫פסו אמונים‬ ‫)חבקוק‪ ,‬א׳( ן‬ ‫מג מ ת פניהם‬ ‫ירושלים )זכריה‪ ,‬י״ב( ‪J‬‬ ‫יושבי‬
‫פלוני‪ ,‬דניאל‪ ,‬כזיב‪,‬‬ ‫ה ש מו ת‪:‬‬ ‫לנ או ר‬ ‫ל״ ה(; ובשם ״ ד ה ר " • —‬ ‫התוציא מזרות )איוב‪,‬‬
‫איש אמו‬ ‫ו פנ ה אביו ואפו‪,‬‬ ‫נאור הכתובים‬ ‫כמוש ‪ — .‬באור השם ״מלרע" בדקדוק ‪— .‬‬
‫_‬ ‫היראו ‪— .‬‬ ‫ואביו‬

‫אכיר‪ ,‬אתרוג‪ ,‬אפרוח‪ ,‬אהמול‪,‬‬ ‫אכזב‪,‬‬ ‫נ או ר ה שפות ז‬ ‫‪:‬‬ ‫לאחר רשימת תוספות האל״ף‬
‫לפעל ״אבל" ‪— .‬‬ ‫אג!«‪ ,‬ארשת‪ ,‬ר שוו‪ /‬אחרים ‪— ,‬‬
 ‫תפז הענינים מ ה מ ב ו א‬ ‫‪ifl‬‬

‫וי צ א(‪ — .‬ב אוי‬ ‫)‪6‬׳‬ ‫העדר‪ .‬כפסוק על כן קרא י*םו לוי‬ ‫לאהד רשימת השמטת הד‪,‬״א‪:‬‬
‫כלם‪ ,‬כלן‪ ,‬מזה‪ ,‬מלכם‪ ,‬מהם‪ ,‬מתלאה ‪- .‬‬ ‫המלים ;‬

‫תוסשות‬ ‫את המלה ^אשר״ ‪— .‬‬ ‫ה ה ״ א ‪ :‬ה ה״ א ממלא לפעמים‬ ‫רשימת תוספת‬ ‫לאחר‬
‫לשרש‬ ‫הה״א מורה לפעמים לבקשה ותחנונים‪ ,‬לכקשת רשות מחכירו ולנתינת רשות ‪— .‬‬
‫המלה‬ ‫את הוראת‬ ‫ובפעמים‬ ‫הה״א מהפך‬ ‫הסרון ויתרון ה׳ נ מ ל ה אח ת ‪— .‬‬ ‫‪^,‬אהב״ ‪— .‬‬
‫הדבוקה בו ‪— .‬‬
‫ו׳ נשמטת‬ ‫אות‬ ‫לתפארת הלשון ‪— .‬‬ ‫ו׳ באה‬ ‫או ת‬ ‫‪:‬‬ ‫לאהר רשימת תוספות הוא״ו‬
‫ב איי‬ ‫לבאור הלשון במלכים ב׳ )י״ג( ויאמר להכות ונו'‪ ,‬וכרש״י ‪— .‬‬ ‫בכמה שמות ‪— .‬‬
‫הבאה לחכור מלים‬ ‫היסודית‬ ‫הוראתו‬ ‫באות הוא״ו^ לבד‬ ‫הוראות הכלולות‬ ‫ארבע עשרה‬
‫ושמות ‪— ,‬‬

‫)פ׳ בראשית( ; זה ינחמנו )שם( ־‪ ,‬גר ותושב‬ ‫יושב אהל ומקנה‬ ‫במקרא ‪:‬‬ ‫באיר הלשונות‬
‫חסד ואמת‪ ,‬שלום‬ ‫ואם בישראל )ש״ב‪ ,‬כ׳( ;‬ ‫עיר‬ ‫)ש׳ בהר( ; ברמה ובעירו )ש״א‪ ,‬כ״ח( ;‬
‫ואמת ; ואון ותרפים )ש״א‪ ,‬ט״ו( ‪— .‬‬

‫‪ :‬מהוןז הים ומדינ ת הים )נלאים‪ ,‬פ ״ ט ‪ /‬ואהל ורבע עצמות )נזיר‪,‬‬ ‫באור הלשונות בה־״ל‬
‫זקניך ושופטיך )סוטה‪ ,‬מ״ה ב׳( ‪5‬‬ ‫נ״ב א׳( ;‬

‫ובישעיה )מ״ח( ה׳ אלהים‬ ‫ובני ישראל‪,‬‬ ‫וי״ב( ביום ההוא‬ ‫בשמואל א׳‬ ‫באור הלשונות;‬
‫שלחני ז^יוחו ‪ — .‬באור הלשון בחז״ל‪ ,‬ופטוטרות )ע״ז‪ ,‬י״ר א׳( ; באור הלשון בש׳ בראשית‪,‬‬
‫ונו׳ ‪— .‬‬ ‫צער גדול בנים‬ ‫בחז״ל‪ ,‬עצבונך‪ ,‬זה‬ ‫עצבונך ו ה רונ ך‪ — .‬בהערה‪ ,‬באור הלשון‬
‫באור הלשון נ ש׳ משפטים‪ ,‬ומכה אביו ואמו ו ג ו׳‪— .‬‬

‫במם' נדרים‪ ,‬אביה‬ ‫גט ו ב ע ל;‬ ‫מאמר‪ ,‬נתן‬ ‫ועשה‬ ‫חלץ‬ ‫ב מס׳ יבמות‪,‬‬ ‫באור הלשונות‪:‬‬
‫שלח‪,‬‬ ‫נפר שה‬ ‫ורביע ׳ כטעות ‪j‬‬ ‫נוטל רביע ב קיק ע‬ ‫ב״ב‪,‬‬ ‫במס׳‬ ‫זביעלה מפירין נ ד רי ה;‬
‫במשלי )כ״ה( מים קרים‬ ‫ב מס׳ קדושין )ס׳ א׳( הרי זו מקודשת ויתן ;‬ ‫ושמעו מצרים וגו׳ ‪:‬‬
‫בשמואל א׳ )י״ב( בכם‬ ‫באיוב )ט״ז( ובין אדם לרעו ;‬ ‫וגו׳ ושמועה טונ ה מארץ מרחק ;‬
‫במם׳ פסחים‬ ‫בי ד ם‪-.‬‬ ‫ובאבותינם ‪ — .‬ב ה ע ר ה‪ ,‬באור הלשון בתהלים )קמ״ט( וחרב פיפיות‬
‫וישם‬ ‫בש׳ בשלח ‪s‬‬ ‫‪ r‬יה ומציאתה ‪:‬‬ ‫מעשה‬ ‫)מ״ג א׳(‬ ‫בכתובות‬ ‫גינה ;‬ ‫)ל״ט א׳( ועולשי‬
‫גבר •מות ויחלש ‪:‬‬ ‫קצפת ונחטא ;‬ ‫תולעים ויבא ש ;‬ ‫וירם‬ ‫את הים לחרבה ‪.‬ויבקעו המים ;‬
‫נ ש׳ נ שא‪ ,‬ועבר עליו רוח קנאה ; במם׳ נדרים ויכולה ליהנות ; כמ ם׳ כ״ם ושניהם מספיקים ;‬
‫משפטים‪,‬‬ ‫בש׳‬ ‫‪-‬‬ ‫את הדבר ‪.‬‬ ‫אחיו ואביו שמר‬ ‫בו‬ ‫בר״ש וישב ויקנאו‬ ‫הלשון‬ ‫נאור‬
‫בפרשה‬ ‫הארץ ;‬ ‫תקיא‬ ‫ילא‬ ‫בם׳ א חיי‬ ‫היובל ;‬ ‫בפ׳ מ ס ע‪ /‬ואם יהיה‬ ‫וישתו ;‬ ‫ויאכלו‬
‫בשמואל א׳ )י״ב(‬ ‫בש׳ שופטים‪ ,‬ולא ישיב א ת העש וגו׳ ;‬ ‫קדושים‪ ,‬ולא תשא עריו ח ט א ;‬
‫עוד נ מ ה‬ ‫אנכי ‪.‬‬ ‫גם‬ ‫ואבנה‬ ‫ובש׳ ויצא‬ ‫וישיבו א ת נפשם‪,‬‬ ‫)א׳(‬ ‫ב אינ ה‬ ‫ואעלים עיני ;‬
‫‪.‬‬ ‫פסוקיס מסגנון כז ה‪- .‬‬

‫באור‬ ‫נ או ר אזהרת *כל תיסין*" ‪— .‬‬ ‫ישוב נאמן לקושית רבי עקיבא איגר ‪— .‬‬
‫דרשת חז״ל בפסוק דש׳ צו‪ ,‬והנותר ממנו יאכל ‪— .‬‬

‫ב תי ^ עמודי שש‪ ,‬שלשום‪ ,‬ש מ א ב ר‪— .‬‬ ‫ה ש מו ת‪:‬‬ ‫על‬ ‫לאהר רשימת השמטת היו״ד‪:‬‬
‫ביראת‬ ‫בדהי״ב )ב״ו ה׳( המבין‬ ‫ננו ח ;‬ ‫ני אשרוני‬ ‫באשרי‬ ‫בש׳ ויצא‪,‬‬ ‫נאור הלשונות ;‬
 ‫‪41‬‬ ‫מהמבוא‬ ‫תבן העניינים‬

‫עבריני מגריב‪ ,‬ננעניש‬ ‫ה ע מו ת ‪j‬‬ ‫‪b y‬‬ ‫—‬ ‫‪.‬‬ ‫אל הי ^ ובישעיה )ל״ג ג׳( ה; אראלם צעקו חוצה‬

‫‪— .‬‬ ‫‪" h » 11‬‬ ‫נ י ש ^ לוי‪ ,‬לויס‪ ,‬כלים ‪ — .‬על מ^ת היחש‬
‫היו״ד ‪ :‬היו״ד יבא לתפארת הלשון ‪ — .‬נ ט ה דוגטאות ‪ — ,‬להשם‬ ‫לאחר רשימה הוספת‬
‫״;נ רי א ל״ ‪— .‬‬

‫ה ש מ ט ה ו הו ס פ ה או ה ל מ ״ ר ‪ :‬לבאור הלשונות ; בהושע )י״ג( בארץ תלאובת ; בשטואל‬

‫ב׳ )ב׳( שרי גרירים היו בן שאול ‪ — .‬באור כתום׳ מם׳ נרה )נ״ ה א׳( ביחש לשו; הנתיב‬
‫הלזה* • ־י‬ ‫בם׳ בראשית‪ ,‬כתנו ת עור ‪ — .‬ההברל שבין הלשונות ״ז ה' ‪ , ,‬ה ז ה' ובין ‪ ,‬ה לז ‪,‬‬
‫‪ -‬לבאור השם‬ ‫או ה ט ״ ם ‪ :‬באור הלשון כיחזקאל )כ״ר( רור העצמים ‪.‬‬ ‫ה ש מ ט ר‪ ,‬והוםפ ~‪,‬‬
‫הקורסת׳‬ ‫אלהים )לבר הערה‬ ‫)נ״ו ה'( הטבין ביראת‬ ‫ב ר הי׳ ב‬ ‫ללשון הנ תו ב‬ ‫‪ ,‬ש מו א ל' ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪ -‬לררשת חז׳ ל כפסוק מי כמוך באלים )פ׳ בשלח( — באלטים ‪— .‬‬ ‫בהשמטת היו״ר( ‪.‬‬

‫לא אבה יבמי ‪ — .‬באור רברי‬ ‫באור הלשון בם׳ תצא ‪,‬‬ ‫או ת נו״ן ‪:‬‬ ‫ו הו ס פ ה‬ ‫ה שמטה‬
‫שופטים ‪/‬‬ ‫שבועות )ל׳ א׳( בפסוק בם׳‬ ‫מ״ה( ‪ — .‬הערה במם׳‬ ‫כטס׳ יומא ) פ׳ג‬ ‫ה ר ע׳ ב‬
‫‪ -‬על הנוני״ן הסוגרים ‪— ,‬‬ ‫בנשים ‪.‬‬ ‫למקור פסול ערות‬ ‫ועטרו שני האנשים ‪ — .‬בהערה‪,‬‬
‫למאמר חז ״ ל‪ ,‬קשים מזונותיו של אדם כפלים כיולרה )פסחיס‪ ,‬קי׳ ח א׳ ( ‪ — .‬למאמר הז׳ ל ‪,‬‬
‫לבאור הלשון בם׳ ב ל ק‪ ,‬וילך‬ ‫‪ -‬כ ה ע ר ה‪,‬‬ ‫בלעם חגר ברגלו אחת הי' )סנהדרין‪ ,‬ק׳ ה א׳ (‪.‬‬
‫‪ -‬עוד הערה‪ ,‬הכבר יפה בטעם הדרשה‪ ,‬בלעם חגר ברגלו אח ת הי׳ « ושמשו; בשתי‬ ‫שפי ‪.‬‬
‫רבצן ‪ — .‬באור‬ ‫רובץ ולא‬ ‫ב ב ״ ט ) ל׳ ג א׳(‬ ‫דרשת חז״ל‬ ‫רגליו )סנהדרין‪ ,‬שם( ‪ — ,‬באור‬
‫ופשר כמה‬ ‫‪,‬‬ ‫'‬ ‫)י׳ ט כ״ט( למען תדעו; שדין ‪ — ,‬לבאור השם ‪.‬אישון‬ ‫באיוב‬ ‫לשון הכתוב‬
‫כז ה‪— .‬‬ ‫םםוקים‬

‫המלה ביהושע )ב׳(‬ ‫‪ .‬מ מז ר ‪ — .‬לבאור‬ ‫לבאור השם‬ ‫עי״ן ‪:‬‬ ‫השמטה ותיספה אות‬
‫בס׳‬ ‫ועוד מלים בזו ‪ — .‬על שם האליל ‪ ,‬ב ל' ‪ - .‬לנאור הלשונות ;‬ ‫כפות וגו׳‬ ‫נתקו‬
‫לבני ישראל! נ ם׳ פנחס‪ ,‬כי אמר ה׳ להם ; בספר שופטים )ט' נ׳ ד( סן‬ ‫נ שלח ‪ ,‬ואמר פרעה‬
‫י ס י ק ו ידברו‪—,‬‬ ‫יאמרו ל י ‪ ,‬ובם׳ לך‪ ,‬ולישמעאל שמעתיך‪ — ,‬באור הלשון בתהלים ) ע׳ג(‬
‫לשון‬ ‫ו כ ל ה ‪ — ,‬באור‬ ‫רנ ע‬ ‫ובל עומר שבעת‬ ‫לפרשת שקלים ;‬ ‫הפייטן‬ ‫לשון‬ ‫כאור‬
‫‪ ,‬ע ל פני* ‪— .‬‬

‫באור לשון הפסוק כנחמיה‬ ‫‪:‬‬ ‫הוספת אוהיוה שי״ן ור־‪,‬י״ו‬ ‫‪:‬‬ ‫השמטה ותוספת אות רי״ש‬
‫ועשתרות צ א נ ך‪,‬‬ ‫'ב ם׳ ע ק ב‪,‬‬ ‫חז׳׳ל על הפסוק‬ ‫ה נ ס ך‪ — .‬נ או ר דרשת‬ ‫ומאת‬ ‫)ה׳ י׳ א(‬
‫‪ ,‬פ ל פ ל ת' ‪— .‬‬ ‫)פ״ט מ׳ו( בעגין שם‬ ‫שמעשרות את בעליהן ‪ — .‬הערה בתוי״ט ל מס׳ שנ ת‬

‫תשמט‬ ‫אותיות דומות סמוכות זו לז ו‪,‬‬ ‫לפעמים‪ ,‬נ שתפג שנה שתי‬ ‫עוד מררך הכתובים‬ ‫‪Q‬‬
‫ת ב ל הוא )פ׳‬ ‫‪ -‬כאור הלשונות ;‬ ‫אחת מהן ‪ ,‬לקלוח החברה ‪ — .‬דוגמאוח הרבה לזה ‪.‬‬
‫עשר ת ע ש ר‪,‬‬ ‫בפסוק בם׳ ר א ה‪,‬‬ ‫‪ -‬לדרשת חז׳ ל‬ ‫נ׳ ה ( ‪.‬‬ ‫)תהלים‪,‬‬ ‫תוך ומרמה‬ ‫אתרי(‪:‬‬
‫‪ -‬לדרשת חז׳ ל נסוך מס׳ ברכות‪ ,‬לעולם ילמוד אדם ואח״ב יהגר״־ץ‬ ‫עשר בשביל שתתעשר‪.‬‬

‫ועוד מדרך הכתובים הנזכרת‪ ,‬גם בשתי מלים ‪ ,‬אשר כשהאחת תסיים והשנית תתחילו‬
‫תשמט אחת מהן ‪ — ,‬דוגמאות ה רנ ה לוה ‪ - .‬באורים בפסוקים ; בם׳■‬ ‫באות אחת רומה ‪,‬‬
‫כי אס‬ ‫ויצא ‪ :‬באשרי כי אשרוני בנות )לבד הבאור הנזכר בזה בסעיך הקודם( ! בם׳ וארא‪,‬‬
 ‫מהמבוא‬ ‫תכן הענינים‬

‫בשמואל א' )כ״ח ט׳( את האובות ואת הידעוני •)‬ ‫בם׳ בשלח ‪ ,‬עזי וזמרת יה ;‬ ‫מאן אתה ;‬
‫ונו' ;‬ ‫עליהם נוה‬ ‫בירמיה )נ' מ״ה( אם לא ישים‬ ‫ויחליטו ה מ מנו ;‬ ‫במלכים א' )ב׳ ל״ג(‬
‫הושיע‬ ‫)כ' ז׳( כי‬ ‫)ד׳ ד׳{ את שופט ישראל ! בנחום )א׳ י״ב( נגוזו ועבר ‪ 5‬כתהלים‬ ‫ב מינ ה‬
‫ובאיוב )ל׳־ג י׳ז( להניר אדם מעשה ‪— ,‬‬ ‫פני וא־'הי ‪,‬‬ ‫ועוד שם )מ״ב י״ב( ישועות‬ ‫ה׳ ;‬
‫כהערה‪ ,‬באור בפסוק דישעיה )מ׳־א כ״ח( ויבוא סננים כמו חו מ ר‪- .‬‬

‫תכופות שתי אותיות דומות ‪ ,‬תפול אחת מהן ויבוא אל']{‬ ‫מדרך הלשון‪ ,‬כ שתבאנה‬
‫כתהלים )נ׳א( ימאסו כמו‬ ‫בישעיה )י״ח( אשר בזאו נהרים ;‬ ‫הלשונות ז‬ ‫תחתה ‪ - .‬באור‬
‫באיוב )מ׳( תחת צאלים ‪ ,‬ועוד ‪ — .‬נ או ר דרשת חז׳ ל בתענית על הפסוק בם׳ מקץ‬ ‫מים ;‬
‫הפסוק‬ ‫על‬ ‫בפסוק נ ם׳ לך ‪ ,‬ויבא ער דן ‪ — .‬נ או ר דרשת חז׳ ל‬ ‫למה תתראו ‪ — .‬באור‬
‫‪-‬‬ ‫דפרשת ויקרא ‪ ,‬ונעלם דבר ‪.‬‬

‫ועוד מדרך הישון הנזכרת‪ ,‬גם במלים מלאות ענין ומאמרים שלמים דומים‪ ,‬ישמט אחד‬
‫נכללות‬ ‫והשני ישמש לפניו ולאחריו ‪ — ,‬כמה דוגמאות לזה ‪ — .‬הערה ‪ ,‬אם בנות‬ ‫מהם ‪,‬‬
‫’‬ ‫גשם ‪ ,‬ב ני ם' ‪— .‬‬

‫טעם לסגנון בל הפרת הזה והקודמים ) ג׳ ‪-‬ו׳( מ ר מ ב׳ן ור שב׳א ו ר אנ״ ע ‪ — ,‬בהערה‪,‬‬
‫הנזכרים תוספת דברים משלי ‪- ■ .‬‬ ‫‪ -‬לדברי הגדולים‬ ‫של ה ר א ב׳ ע ‪,‬‬ ‫גדולה ומרה‬ ‫טעות‬
‫תרגום אונקלום ביחש עגיגי הפרק הזה והקודמים )ג׳ — ו׳( ‪— .‬‬ ‫לסגנון‬

‫פרק ח‬
‫״לשון מלעון״‬
‫סעיף‬
‫קובץ דוגמאות‬ ‫דרך חז״ל לררוש במקרא ובאגדה בסגנון ‪^,‬לשון נופל על לשון" ‪— .‬‬
‫א(‬
‫רנות על סדר א׳׳ ב‪ ,‬עם הערות‪ ,‬באורים ווזרושים ‪— ,‬‬

‫תכן ההערות‪ ,‬הבאורים והחדושים הבאים גב אור לסעין{ זה )מסודרים במספר סדורי‬
‫בא״ב‪ ,‬ומצוינים לאותיות הסצוינות מפנים לבאור( ;‬

‫כבאור‪:‬‬
‫באור הדרשה במ״ר בשם ״אברך״‪ ,‬אב בחכמה ורך ב שנים; על‬ ‫א(‬
‫דבר השרש ם היתירים על שלש אותיות‬
‫אות א'‬
‫באור המאמר במ״ר‪ ,‬היכן מציגו שחוה נקראת ‪ ,‬א ד ם ״ ונ או ר‬ ‫ג<‬

‫* ב׳‬ ‫הפסוק לזאת יקרא אשה וגו׳‬

‫באור^השם והענין ‪,‬אורים והומים״‬ ‫ג(‬

‫״ ג'‬
‫באור מאמר הז״ל בנזיר‪ ,‬ולאחותו הוא דאינו מטמא‪ ,‬אבל מ ט מ א‬ ‫ך(‬

‫ר׳‬ ‫‪.‬‬ ‫הוא למת מצוה‬

‫‪4-3‬‬ ‫מהמבוא‬ ‫תבן העגינים‬

‫לא זכו‪,‬‬ ‫ניניהם‪,‬‬ ‫שכינה‬ ‫וזי״ל‪ ,‬איש ואשה זכו‪,‬‬ ‫מאמר‬ ‫באור‬ ‫ה(‬
‫אש אוכלתם‬

‫איש‬ ‫נתלמור ‪,‬שלוני‬ ‫הלשון‬ ‫נאור‬ ‫כאור שם ותואר ‪,‬אי ש * !‬ ‫י(‬

‫נקרא )היצה״ר( ה לו‬ ‫בתחלה‬ ‫מקום שלוני; נ או ר מאמר חז״ל‪,‬‬
‫ה ט א ח רובץ>‬ ‫לשתה‬ ‫בשפוק‬ ‫במ״ר ש׳ בראשית‪,‬‬ ‫ו נו' ‪ j‬נ או ר‬
‫באור השמוק בתהלים אשרי איש ירא ה׳ במצותיו חסץ מאור וגו׳‬

‫דרשת‬ ‫באור‬ ‫לשעור וערך ה מ ט ב ע ‪ ,‬מנ ה * במשנה ובתלטור ‪5‬‬ ‫ז(‬

‫■‬ ‫חז*ל שם ‪ ,‬אל מנ ה * על שם מנה‬

‫לענין ענית אמן אהר ברכות הול ‪ j‬ספור ישה בענין זה ; בונות‬ ‫ח(‬
‫שונות בטלת ‪ ,‬א מן * ‪ j‬לענין ענית אמן אחר הכרזת תענית בה*ב‪,‬‬

‫ט׳‬ ‫ובאור מאמר חז״ל כל העונה אמן בכל כתו ובו׳‬

‫המלה ‪ ,‬אנ כי *‪ ,‬אנא נפשאי‬ ‫באור דרשת חז*ל ננוטריקו*ן את‬ ‫‪(C‬‬
‫י״א‬ ‫כ תנ א י הני ת‬

‫י״ז‬ ‫לנאור שם ‪,‬א שכולת*‬ ‫י(‬

‫כ״ג‬ ‫לכאור השמות גיהנם ונן ערן‬ ‫יא(‬

‫סוף מס׳‬ ‫פליאה נתוי*ט‬ ‫יב( לי או ר שם ‪,‬נ ט * וכמה הערות בזה ;‬

‫מירושלמי ואגרות שמביאים‬ ‫מאמרים‬ ‫מכמה‬ ‫רשימה‬ ‫ידים ‪j‬‬
‫הם‬ ‫שלשנינו‬ ‫ואגדות‬ ‫בפשריהם‪ ,‬ובתלמוד ירושלמי‬ ‫הראשונים‬
‫חסרים ; כענין כה! שאשתו נדה אם י עי ה לרונן‪ .‬בהערה‪ ,‬באור‬

‫ב״ד‬ ‫המאמר האי מא; ררטיך בריש שתא דמיך מזלי׳‬

‫כ״ה‬ ‫בענין השמות ‪,‬ג לי מ א * ו‪ ,‬מעיל * ותכונתם‬ ‫יג(‬

‫כ״ו‬ ‫ביחש שם ‪,‬גל מוד ה * לאש־ נרה‬ ‫יד(‬

‫כ״ה‬ ‫לנאור השם ‪,‬דוכיפ ת *‬ ‫טו(‬

‫כאור נשם ״דייתיקי*‪ ,‬והערה בתלמוד‬ ‫על המנהג לגייס בטוב ;‬ ‫טז(‬

‫ב״ט‬ ‫מם׳ ב• ב )קל*ה ב׳(‬

‫ל״ו‬ ‫נאור רי שת חז*ל על השמוק ויחל משה‪ ,‬שאחזתו אחילו‬ ‫יז(‬

‫ל״ז‬ ‫על נטיות מ מיני זכר ונקבה במלה אחת‬ ‫יח(‬

‫יט( לדרשת הז״ל‪ ,‬קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף‪ ,‬וכן זיווגו‬
‫הבי ת ‪1‬‬ ‫לו‬ ‫אשר‬ ‫וב א‬ ‫כש׳ מצורע‬ ‫הז*ל‬ ‫לדרשת‬ ‫של אדם ;‬
‫כונת הלשון באיוב )א'( ויהי מקנהו ; באור בפסוק ד רוו‪ /‬קניתי‬
‫חלק‬ ‫תן‬ ‫הפסוק דקהלת‪,‬‬ ‫ו גו׳; באור‬ ‫לאלימלך‬ ‫את כל אשר‬
‫שבעת ימי‬ ‫לפי פשוטו ולפי מדרשו‬ ‫לשבעה וגו׳‪ ,‬באורו‬
‫החג ; באור אגד ת חז*ל‪ ,‬בעו; ע״ז גלות בא לעולם וכו׳ ! באור‬ ‫•‬
 ‫מהמבוא‬ ‫הבז הענינים‬ ‫‪41‬‬

‫ב ב אורז‬
‫ולפסוק בשמואל א ‪ /‬ונתגה לרעך וגו׳ > באור ר גיי רש״י בפי ש ח‬

‫אות ל״ח‬ ‫נ ח ק ת' )נ ״ו ל״ב{‬

‫על דברת ^רמב״ם בטעם איסור אניל ת עו‪ 8‬ו ת טמאיס‪ ,‬ועל דברת‬ ‫כ(‬

‫ם״א‬ ‫רש״י וראב״ע בהוראת שם העוף ‪,‬הסירה*‬

‫נא( להוראת שם ‪,‬טוטפות* ולדרשת חז״ל בו‬

‫מ״ו‬ ‫‪.‬‬ ‫כב( רמי במא מר חז״ל ‪,,‬נבנם יי; יצא סור״‬

‫כשנים ו ג ו‪ /‬ולדרשת הז״ל‪ ,‬אין‬ ‫הטא־נם‬ ‫נ או ר בפבוק אם יהיו‬ ‫כג(‬

‫נ״א‬ ‫כל ענינו ותבונתו של הלבנון‬ ‫באור‬ ‫לבנון אלא בית ה מ ק ד ש;‬

‫בת‬ ‫בבודה‬ ‫הפסוק כל‬ ‫על‬ ‫המיוסדיס‬ ‫ודינים‬ ‫הלנו ת‬ ‫כמה‬ ‫בד(‬

‫נ״ב‬ ‫פלך פנימה‬

‫נ״ג‬ ‫ישראל עליו‬ ‫שנצטוו‬ ‫הערה נד ר ש ת חז*ל את השם ״ ם דנ ר צין"‪,‬‬ ‫נד‪(.‬‬

‫נ״ד‬ ‫הערה בדרשת חז״ל את השם ״ מזב ח״‬ ‫בו(‬

‫נ״ה‬ ‫באור שם ^מלתהה"‬ ‫בז(‬

‫שיחה יפה בענין‬ ‫ממזר‪ ,‬מום זר ;‬ ‫נח( באור דרשת חז״ל את השם‬

‫נ״ז‬ ‫זה מחכם אחר‬

‫נ״ח‬ ‫‪ .‬כט( בענין השמות מפיבושת ומריב בעל‬

‫נ״ט‬ ‫באור השם ״מפלצת״‬ ‫ל(‬

‫וליתדון המעלה של צד ימין‬ ‫לא( לנ או ר דרשת חז״ל בשם ״סמאל"‪,‬‬
‫על צר שמאל‬
‫ס״ג‬
‫‪,‬‬ ‫לב( לנ או ר דרשת חז*ל בשם ״ענטוז*‬
‫ס״ד‬
‫לבאור דרשת חז״ל בשם ״עשתרות" שמעשרות את בעליהן‬ ‫לג(‬
‫ס״ה‬ ‫»‬
‫לד( כאור שם צפור דרור‪ ,‬והערה בדברי הערוך‬
‫ע׳‬
‫בענין מרחק השטח בין טבריה‬ ‫לה( הערה בדברי רבי עקיבא איגר‪,‬‬

‫ע״א‬ ‫לצפורי‬

‫לו( בטעם הדרשה בשם■ ״קהת״> שהקהה שיני מולידיו‬

‫ע״נ‬
‫לז( לדרשת הז״ל את שם המק‪ .‬ם רפירים‬
‫ע*ז‬
‫לח( לי אור י השם ״חקים"‬
‫ע״ט‬
‫לט( כבאור שם העוף ״שרך״‪ /‬בם׳ שמיני‬
‫‪C‬׳‬
‫מתכונת אור‪.‬‬ ‫אש ומים ;‬ ‫חז״ל בשם ״שמים"‪,‬‬ ‫די ש ת‬ ‫לנ או ר‬ ‫מ(‬
‫השי ’ ;‪ ,‬שהוא שרש שלם בתיבר‪ ,‬ולפעמים הוא ממלא מקום מלה‬
‫לבאור השם ״שרץ" ; גם אות ה׳‪ ,‬לפעטיס‪ ,‬שרש שלם‬ ‫שדמה ;‬
‫^תיבה‪ ,‬וגם הבי״ ת והוא״ו ממלאות לפעמים מקום סלה שלמה ;‬
 ‫‪i‬‬ ‫‪s‬‬
‫תכן הענינים מהמבוא‬

‫ב ב א ו יו‬
‫לדרעת הז״ל“ ’ בעם ״ ע ם י כ ‪ /‬עם ‪ -‬מים‪/‬‬ ‫דוגמאות לנל אלה ‪j‬‬
‫אות פ״א‬ ‫יזזברח דרשה זו‬

‫פ״ב­‬
‫נ­‬ ‫‪g‬‬ ‫רא( לב<(ור הדרשה בחז״ל בשם העיר ״שנער"‪ ,‬שמנערת עשיריה‬

‫‪ .‬פ״ה‬ ‫מב( לבאור הלשון ^^תועבה" בענין אתנן זונה ומחיר נ ל ב‬

‫מג( לבאור מאמר חז״ל‪ ,‬מפני מה נתנה הורה לישראל‪ ,‬כפני שעזין‬
‫הם‪ ,‬ולמאמר אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה ‪:‬‬
‫באור הלשונות ״חיים ומות" בדרך השאלה לשמחת לב ולעגמת‬
‫באור לשון המשנה בסוף מ ס' סוטה‪ ,‬מ שמת רבן גמליאל‬ ‫נפש ;‬
‫פ״ו‬ ‫הזק; בטלה טהרה ופרישות‪ ,‬וישוב לקושית מהרש״א‬

‫פ״ז‬ ‫מד( באור יחש שם ‪,‬צואר" לחואר לירושלם ולמקום המקד ש‬

‫בהערה‪ ,‬על שם‬ ‫דוגמאו ת רבות לזה ‪— .‬‬ ‫במקרא ‪— ,‬‬ ‫סגנון ״לשון נופל על לשון״‬ ‫‪(3‬‬
‫עור הערוד‪ ,‬על קרמות במקרא ובתלמוד עמו; למואב‪ ,‬אעפ״י שהוא הצעיר » ‪-‬‬ ‫״נח" ‪— .‬‬
‫במשלי‬ ‫ונילי כליו רעים ; שם )ל״ח( לשלום מר לי מר ;‬ ‫בישעיה )ל״ב(‬ ‫באור הבתובים ‪:‬‬
‫באור שם‬ ‫)ב״א( השבפך דרך איש וזר‪ ,‬ובמלכים ב' )ט׳( אשר לא יאמרו זאת איזבל ‪— .‬‬
‫בישעיה )ל׳׳ב י ' ‪0‬‬ ‫באור הלשון‬ ‫‪ ,‬ה ר המ שחית״ ביהש להר המשחוז )מ״ב‪ ,‬ב״ג י ״ ג (‪- .‬‬
‫‪-‬‬ ‫מערות ער עו ל ם‪.‬‬

‫המונה מיוחדת בסגנון ‪,‬ל שו; נופל על לשון״ בחורוע בם׳ קרוע ובתלמוד מ ס׳ ביזות‪,‬‬
‫באור הלשונות‬ ‫מחז״ל ‪— .‬‬ ‫סגנון לשון נופל על לשון בשיחות פרטיות‬ ‫דף כ׳ ב׳ ‪- .‬‬
‫על‬ ‫כסנהדרין )צ׳ ב׳( מאי בשער‪,‬‬ ‫על מעוהי ;‬ ‫רמי ריש לקיש‬ ‫)ה׳ א׳(‬ ‫זבחים‬ ‫בהז״ל ז‬
‫ללשון חז״ל מנ צ פ״ו‬ ‫‪-‬‬ ‫ארבע מאו ת זוז שוי ‪.‬‬ ‫עסקי שער‪ ,‬ובברכות )כ' א'( טחון מתון‬
‫פליאה נמרצה‬ ‫מססר ברוך ב; גריה וסגנו; לשונו ‪- .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫צופים אמרום )שב‪.‬יע ק״ג ב׳( ‪.‬‬
‫על ר' יוסף ווייסע במבוא לס׳ בחינ ת עולם‪ ,‬בעני; מקור הפגנו; של ‪,‬לשון נופל על לשון״ ‪—.‬‬

‫פרקט׳‬
‫״קרי וכתיב*‬
‫סעיף‬
‫“‬ ‫דרך חז״ל לדרוש לפעמים א ת המקראות בסגנו; ‪ ,‬א ל תקרא בן‪ ,‬אלא כ ך *‪.‬‬ ‫‪(X‬‬
 ‫מהמבוא‬ ‫תבן חענינ^ם‬ ‫‪*6‬‬

‫הר‪,‬דמה לנכיר! זו‬

‫)חלוקה לסימנים(‬

‫סימו‬

‫תקרא‬ ‫״ ‪h t i‬‬ ‫ואחר מהם הוא הסגנון הנזכר‬ ‫סימנים ‪ S‬עניני התורה‪,‬‬ ‫על מצות חז״ל לעשות‬
‫למר דעת את העם —‬ ‫ר ק הל ת‪,‬‬ ‫באור דרשת חז׳ ל כשסוק‬ ‫אלא כ ך' ‪ - .‬בהערה‪,‬‬ ‫כ ך‪,‬‬
‫על סגנון‬ ‫ו״גוי* ‪— .‬‬ ‫‪ ,‬ע ם'‬ ‫ה שדות‬ ‫ו עי ך‬ ‫תכונת‬ ‫עוד בהערה ‪,‬‬ ‫אגמרי׳ כסימנים ‪— .‬‬
‫—‬ ‫בחז״ל ‪ ,‬אנ א עבידתה וקיים בי די' ‪.‬‬ ‫באור מאמר אחד‬ ‫בתלמוד ‪— .‬‬ ‫סימנים שונים‬
‫דברים מצוינים כרמכ״ם ‪— .‬‬

‫ס^מן ב'‬
‫למשל ולזכרון ‪— .‬‬ ‫ולסימן ‪,‬‬ ‫שהן באות רק לרמז‬ ‫שמוכח מתוכן‬ ‫מ חז׳ל ‪,‬‬ ‫דרשות‬ ‫קובץ‬
‫וסבתו ‪ — .‬בענין הנזכר מרמזי הדרשות ‪,‬‬ ‫מן עץ הרעת ‪,‬‬ ‫אכילת א ד ה׳ ר‬ ‫בהערה‪ ,‬בענין‬
‫דברים נמרצים מרמב״ם ‪ ,‬מר שב׳ א ‪ ,‬מ ש ל׳ ה ‪ ,‬מטהר״י אבוהב ומרב י ע כ״ ץ ‪— .‬‬

‫נ׳‬ ‫סימז‬

‫דברים תמוהים בסשרו של רבי אלי׳ בחור בענין ז ה ‪— .‬‬

‫סימן ד׳‬

‫זה דברים נרגשים מרבי אברהם‬ ‫‪ -‬בענין‬ ‫הנפש ולנרוי העצבים ‪.‬‬ ‫סמלת הדרש להתעוררת‬
‫התלמוד שעסקו רק‬ ‫השירים ‪ — .‬חכמי‬ ‫שיר‬ ‫ממדר ש‬ ‫זה ספור‬ ‫‪ -‬בעני‪:‬‬ ‫עזרא ‪.‬‬ ‫אבן‬
‫ב א ג ד ה‪— .‬‬

‫סימז‬ ‫'‬ ‫■‬

‫על הלשון‬ ‫ובהערה ‪,‬‬ ‫דק בעניני אגדה ‪j‬‬ ‫תקרא״• באו‬ ‫‪,‬אל‬ ‫אשר בסגנון‬ ‫דרשות‬ ‫כלל‬
‫איזו‬ ‫על‬ ‫א' (‪ — .‬עוד ה ע ר ה‪,‬‬ ‫ס״ג‬ ‫)שבת‪,‬‬ ‫פשופוו*‬ ‫יוצא מידי‬ ‫‪,,‬אין מקרא‬ ‫בחז״ל‬
‫ב ה ע ר ה‪,‬‬ ‫גם בעניני ה ל כ ה‪ - .‬עור‬ ‫על דרך ‪ ,‬א ל תקרא*‬ ‫שבא בתלמוד דרשות‬ ‫פעמים‬
‫ד שה׳ ש ‪,‬‬ ‫במם׳ סופרים על הפסוק‬ ‫המאמר‬ ‫בסכות ‪ — .‬לבאור‬ ‫אתרוג‬ ‫על מצות‬ ‫טעם‬
‫אלו‬ ‫רפדוני בתפוחים‬ ‫סמכוני באשישות רפרוני בתפוחים ‪ ,‬סמכוני באשישות אלו הלנו ת ‪,‬‬
‫מכל אחד לפי תכונת גפש‪,‬‬ ‫שנאמרו מ א ת דורשיהם‪,‬‬ ‫דרשות‬ ‫קובץ‬ ‫א ג דו ת‪ - .‬ב ה ע ר ה‪,‬‬
‫)בלא יין(‬ ‫לאורחיו‬ ‫שעשה אברהם‬ ‫מ תכונת הסעודה‬ ‫ב ה ע ר ה‪,‬‬ ‫ולפי תנ אי חייו‪ — .‬עוד‬

‫‪I‬‬
 ‫מהמבוא‬ ‫העניגים‬ ‫הק‬

‫לספרי הלכה ומעלת דעלזטיש‬ ‫יין( ‪ — .‬על דבר יתרון הזקנה‬ ‫שעשה לוט )עם‬ ‫והסעודה‬
‫לענין דרש ואגדה ‪ - .‬טסננון טהר ש׳א ג ח א׳ ג שלו ‪— .‬‬

‫ו׳‬ ‫םיםן‬

‫דסגנון ״אל תקרא״ בא רק לרמז‬ ‫למעלה )סימן א׳(‪,‬‬ ‫ההנחה הטגו א רח‬ ‫איזו הערות על‬
‫ולסימן! הערות ס מ ס׳ עירו בין ‪ ,‬זבחים ו ב ר בו ת‪ ,‬וי או ר ה ענין‪— .‬‬

‫ז׳‬ ‫סימן‬

‫ובענין זה בתלמוד מס׳ מכות )י׳ א׳ (‪~ .‬‬ ‫ירצחו ש כ ט ה‪,‬‬ ‫לבאור הפסוק בהושע )ו׳( דרך‬
‫״את" ו‪ ,‬ע ם "‪— .‬‬ ‫בענין הדרשה הידועה ״עס הדומה לחמור"‪ — .‬ההבדל בין מלות חקשור‬

‫קובץ דרשות רמזיות ברוז״ל‪ ,‬שקראו להן ״ששמי׳ דקרא “ ‪ ,‬ובאור ה ענין‪- .‬‬

‫הערה‬ ‫להם איזה דיוק או איזו‬ ‫כשיש‬ ‫תקרא״ רק או‬ ‫בסגנון ‪ ,‬א ל‬ ‫טררך חז״ל לדרוש‬
‫בקריאתו ה ק בו ע ה‪~ .‬‬ ‫כלשון הפסוק ה הו א‪,‬‬

‫י*‬ ‫סימן‬

‫את קובץ‬ ‫‪ ,‬א ל ת ק ר א' ‪ — .‬סדר מערכת אסיפתי‬ ‫הוראה מאין למדו חז״ל לדרוש בסגגון‬
‫‪-‬‬ ‫הדרשות בסגנון ‪ ,‬א ל תקרא )כטספר ט אה ועשר( ובאורן ‪ ,‬בסעיף הבא ‪.‬‬

‫אלא כך* ‪,‬‬ ‫דרך ‪ ,‬א ל תקרא בן ‪,‬‬ ‫ואגדות שונות אשר על‬ ‫קונ ץ דרשות חז׳ ל מתלמודים‬ ‫‪(3‬‬
‫על סדר א״ ב )מהמלים הנדרשות( ‪ ,‬עם הערות ‪ ,‬באורים וחרושים ‪— .‬‬

‫במספר‬ ‫זה )מסודרים‬ ‫בבאור לסעיף‬ ‫הבאים‬ ‫והחדושים‬ ‫הבאורים‬ ‫תבן ה ה ע רו ת‪,‬‬
‫סדורי נ א ״ ב ‪ ,‬ומצוינים לאותיות המצוינות ספנים לבאור( ‪- .‬‬

‫בנאור!‬
‫ישוב‬ ‫חז״ל על הפסוק לחם אביייס אכל אי שן‬ ‫דרשת‬ ‫באור‬ ‫א(‬
‫לקושיח הרי״ף )בע״י( בדרשת חז״ל ביומא‪ ,‬דבר אחר איש‪ ,‬וה‬

‫אות א׳‬ ‫‪.‬‬ ‫יהושע‬

‫אינו‬ ‫שאינו קשה כברזל‬ ‫כל תלמיד חכם‬ ‫באור מאמר חז״ל‪,‬‬ ‫נ(‬
‫ת״ח ן טעם הכנוים ‪ ,‬א כן * ו‪ ,‬בנ אי פ״ לתלמידי חכמים‬
 ‫טהמב^א‬ ‫תכן הענינים‬ ‫‪^8‬‬

‫ב ב אורנ‬ ‫באור !‘ שו; הטאטר כד הפ^טד את בן חגירו תורה כאלו עשאו ;‬ ‫נ(‬
‫אהרן ו ט ע ה‪,‬‬ ‫תולדות‬ ‫ואלה‬ ‫בפ׳ בטדבר‬ ‫הפפיק‬ ‫לסגנו; לעו;‬
‫אות ה׳‬ ‫והשיב רק בני אהר;‬

‫ל ב אוי דרשת הז״ר בפסוק דש׳ תזנא‪ ,‬ויתד תהיה לך על אונ ך;‬ ‫ד(‬
‫מדרך‬ ‫^כלי זי*;״ ;‬ ‫נקראו‬ ‫מלחמה‬ ‫כלי‬ ‫אשר‬ ‫‪ 8‬עפ הדבר‪,‬‬
‫בפרק חלק ״זי*ן‬ ‫דרשת הז״ל‬ ‫באור‬ ‫דרשותיו של בר קפרא ;‬
‫אוכל זי״ן הראה להב״ )חזקיהו להמלאכיס(‬

‫כלפי‬ ‫חז״ל במם׳ ברבות )ד״‪.‬־ א׳( פ שה הטיח דברים‬ ‫לדרשת‬ ‫ה(‬
‫מעלה‪ ,‬וישוב לקושית כהר ש״א שם‬

‫באור דרשת‬ ‫שנררשו מחז״ל עפ״י פ רו ק ל שתים;‬ ‫מלים‬ ‫קובץ‬ ‫‪0‬‬

‫)שעות( ;‬ ‫חז״ל בפסוק דש' תשא בי בושש פשה^ בי באו ‪ -‬ש ש‬

‫י״ה‬ ‫יחש עצם היום לפרמוט‬

‫י״ג‬ ‫לדרשה ובאור בפסוק דש׳ משפטים‪ ,‬וברך את להפך‬ ‫ז(‬

‫שרש שם ‪ ,‬בן * מפעל ^בנה״ )בנין( ; באור דרשת הירושלמי על‬ ‫ח(‬
‫המת‪,‬‬ ‫זכר‪ ,‬זכר ‪ -‬לרבות את‬ ‫וילדה‬ ‫כי תזריע‬ ‫הפםיק אשה‬
‫או לבת )ר״פ תזריע(‬ ‫לבן‬ ‫ודדשת הבבלי בנדה ) מ׳ א׳( בפסוק‬
‫על מין‬ ‫רק‬ ‫לא‬ ‫שם ״בן" יונח‬ ‫לרבות טוטמום ואנדרוגינום ;‬
‫באור‬ ‫על שאר בעלי חיים‪ ,‬וטעם הדבר ;‬ ‫גם‬ ‫האדם‪ ,‬כי אם‬ ‫■‬
‫המאמר ^אלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ" )באור פשטי( ;‬
‫לשבת )קי״ר א׳ ( ; באור המאסר ‪ ,‬א ל תקרא‬ ‫הערה במהר ש״א‬

‫ט״ו‬ ‫בניך‪ ,‬אלא בוניך"‬

‫הערה בתוי״ט לסם׳ מדות )פ״ג ט״ג( לעני; המקור משם ‪,‬שיתין״‬ ‫מ(‬

‫י׳׳ז‬ ‫שתחת ה מזבח‬

‫י״ח‬ ‫לה שטות ברובים ‪ -‬ברותים‬ ‫י(‬

‫מרדכי לו לבת ‪ - 5‬כאור‬ ‫בפםוק לקחה‬ ‫אסתר‬ ‫במגילת‬ ‫הערה‬ ‫יא(‬

‫בענין נר ביתו ונר חנונ ה איזו‬ ‫מם׳ שבת )כ״ה ב׳(‬ ‫בתלמוד‬
‫בשם ‪ ,‬ב נ י‬ ‫של אדם נכללת‬ ‫אשתו‬ ‫לחקירה‪ .‬אם‬ ‫מהם קודם ;‬
‫ביהושה לנ על ה מכונת לו‬ ‫מעם דרשת המ״ר‪ ,‬רהאשה‬ ‫בי תו ״;‬

‫י ״ט‬ ‫כשם ‪ ,‬אוי ב ״‬

‫על תכלית ה תעני ת‪ ,‬ועל הנוהגים לקום בא שמורת מיום ה ת עני ת‬ ‫יב(‬

‫כ״א‬ ‫לאבול ולשתות‬

‫באור הדרשה שני גוים בבטנך אלו אנטונינום ורבי‪ ,‬ובאור העני;‬ ‫♦ג(‬
‫במ״ר פ׳‬ ‫באור‬ ‫צנון וחזרת ו ב ו ׳ ״ ;‬ ‫פטק מעל שלחנם‬ ‫‪ ,‬שלא‬

‫כ״ב‬ ‫ויצא‪ ,‬וללב; שתי בנו ת‪ ,‬כשתי קורות משולשות ונו׳‬

 ‫מהמבוא‬ ‫הבן הענינים‬

‫ב בא יר ז‬
‫איזהו דג ר‬ ‫ג הז״;“ ‪,‬‬ ‫באור הל»ון‬ ‫הלשון פרי עץ ה ד ר;‬ ‫באור‬ ‫יד(‬
‫וה בירושלמי ום״ר ‪5‬‬ ‫הגדל על סיס ו נ ו ׳ ; גירסא חדשה בענין‬
‫באור דרשת חז״ל לענין אתרוג‪/‬‬ ‫^סים אדירים";‬ ‫באור הלשון‬
‫באור לשון‬ ‫שם החורש ‪^,‬אדר" ;‬ ‫באור‬ ‫הדר‪ ,‬למעוטי יבש ;‬

‫אות ב״ר‬ ‫הפסוק ביחזקאל )י״ז( לגפן אדרת‬

‫ויוסף הורד םג רי מה‪ ,‬כמו‬ ‫הפסוק דפ׳ וישב‪,‬‬ ‫אח‬ ‫טעם הדורש‬ ‫טו(‬
‫״ כ״ח‬ ‫הוריד‬

‫באור דרשת חז״ל על הפסוק ^פ' תב א‪ ,‬והשיגוך ־‘‪ -‬כמו והציגוך ן‬ ‫טז(‬

‫‪ .‬ל״א‬ ‫קובץ דרשות נפולות על דרך ״אל חקרא" בפסוק אחד‬

‫שבת כאלו נעשה‬ ‫וינדו בערב‬ ‫המאמר בל האומר‬ ‫ענין‬ ‫באור‬ ‫יז(‬
‫ל״ב‬ ‫שותף להקב״ה במעשה בראשית ן‬

‫ל״ג‬ ‫על התפשטות קול יונח ביותר לשון העברה ולא הליכה‬ ‫*״(‬

‫ל״ז‬ ‫לבאור הדרשה אל תקרא חרות )על הלוחות( אלא חירות‬ ‫יט(‬

‫נ או ר מאמר חז״ל במגילה על הפסוק איש י הו ד‪ /‬ואמאי קרי לי׳‬ ‫כ(‬

‫‪ .‬ם״ב‬ ‫איש יהודי‪ ,‬מפגי שכפר נעכו׳׳ם‬

‫״ ט״ד‬ ‫כא( לבאור הלשון כ פ׳ ברכה עד הים האחרון‬

‫באור דעת‬ ‫״א ת" ו״ ע ם ";‬ ‫מלות הקשר‬ ‫ההוראות בין‬ ‫נב( הבדל‬
‫ה פ׳‬ ‫ה שנינ ה; באור‬ ‫‪ ,‬א ת ' רומזת על‬ ‫המלה‬ ‫המקובלים‪ ,‬כי‬
‫אלי‪ ,‬ודרשת חז״ל לפסוק ותראדע‬ ‫מדבר‬ ‫ביחזקזול וא שמע את‬
‫את הילד )פ׳ שמות( שראחה שנינה עמו‬
‫מ״ו‬
‫באור הלשון בפרשת חקת ויראו כל העדה ני נו ע אהרן‪ ,‬ודרשת‬ ‫כג(‬

‫ס ״ז‬ ‫■‬ ‫חז״ל נ ז ה‬

‫היא‬ ‫היא נקימה ואיזו‬ ‫איזו‬ ‫)כ״ג א׳(‬ ‫ביומא‬ ‫חז״ל‬ ‫כי( למאמר‬
‫נטירה‪ ,‬ובאור הענין‬

‫כה( לטעם הדרשה בפסוק רם׳ צו זאת התורה לעולה ו ג ו‪ /‬כל העוסק‬

‫‪1‬״ז‬ ‫■‬ ‫בתורה כאלו הקריב עולה ו נו'‬

‫וב או ר‬ ‫עובר‪,‬‬ ‫אל תקרא מור‬ ‫לנ או ר הדרשה בשבת )ל׳ ב'(‬ ‫כו(‬

‫נ״ט‬ ‫‪.‬‬ ‫דברי מהרש״ל שם‬

‫טעם הדרשה בפסוק תורה צוה לנו מ שה מורשה — כמו מאורסה‬ ‫נז(‬

‫בה‪ ,‬ובשחרית ­‬ ‫שבת‪ ,‬וינוחו‬ ‫ליל‬ ‫נח( טעם מה שאומרים בתפלת‬

‫ס״א‬ ‫סדור ישן מארץ תימן‬ ‫בו‪ ,‬וב מנ חה — וינוחו בם ; מנופ ת‬ ‫וינוחו‬

‫ם״ב‬ ‫נט( ענין עון מרגליו‪ /‬ובאור הלשון שאמרו כי חזק הוא מ מנו‬
 ‫תכ^ העציניט ט ד ז ט ב ו א‬ ‫‪.^0‬‬

‫בב אורז‬
‫סיסן לדבר‪» ,‬כת הזכרון מתקיים ביותר כ * םנט אין הדבר הנ^םד‬ ‫א‬
‫ד ב ר י בו זכור‬ ‫בפה‪ ,‬ולא בהרהור‪ ,‬הפסוק די ר ט מ‪ /‬כי מדי‬
‫אגדה אח ת בפ׳ חלק‪,‬‬ ‫באור‬ ‫זוכרי;( ‪5‬‬ ‫)נע טדב רין‬ ‫אזכרנו‬
‫השממה מאגרה אחרת‬ ‫כל הלומר חורה לפרקים וכו׳ ובאת שם‬
‫אות ס״ד‬ ‫במם׳ עירובי;‬

‫לא( ההבדל נין השטות צרוע ומצורע‪ ,‬וטעם הררשה זאת תהיה תורת‬
‫״ כ״ה‬ ‫המצורע‪ ,‬ז א ת תהיה תורתו של מוזניא ]שם[ רע‬

‫לב< ההקבלה נין הלשוגות ועגינים ^אין מתמיצי; את המצות* )מצות‬

‫״ פ״י‬ ‫לפסח( ונין ״אין מחמיצין א ח ה מצו ת )מצות התורה(‬

‫הוא אשר דבר ה׳ בקרובי אקרש‪,‬‬ ‫מ שו‪/‬‬ ‫באור הלשון שאמר‬ ‫לג(‬
‫״ ה״ז‬ ‫וכאור כלל הענין מ מי ת ת נדב ואביהו כמקרש בשעת חגונו‬

‫ס״ ח‬ ‫״‬ ‫לד( לבאוד ה שמות ״משכן ומקדש*‬

‫דבר שיש נו חשד‪ ,‬שאין תונו כברו‪,‬‬ ‫לה( על לשון כני אדס‪ ,‬שעל‬

‫ע״ב‬ ‫״‬ ‫אומרים ‪,‬י ש נקודה או נקודות ברנר ז ה״‪ ,‬וסמך לוה נ חז ״ ל‬

‫עדרים ;‬ ‫נעדרי‬ ‫)יחזקאל‪ ,‬ט״ז(‬ ‫^נעדי עדים*‬ ‫לנ או ר הדרשה‬ ‫לו(‬

‫״ ע״ד‬ ‫קובץ הרבה סלים שבהם יתרון או חסרון אות הדי״ ש‬

‫שחי הוראות‬ ‫}‬ ‫נ טו ופסעתי‬ ‫עלינס‪,‬‬ ‫ופסחתי‬ ‫הדרשה‬ ‫לנ או ר‬ ‫לז(‬

‫ע״ז‬ ‫״‬ ‫לפעל ״פסח"‬ ‫׳‬

‫פ׳א‬ ‫‪.‬‬ ‫לח( ליחש הפעלים ‪ ,‬ק בין וקבר*‬

‫דקרא‬ ‫זיט ע אשל‬ ‫ד ר א‪,‬‬ ‫דפרשת‬ ‫לט( לנ או ר דרשת חו״ל בפסוק‬

‫״ פ״ב‬ ‫נשם ה׳‬

‫ד פ׳ נ ש לו‪ /‬ולא‬ ‫נפ סו ק‬ ‫ליחש שרש ״בלם* עם"״אלם״‪ ,‬והערה‬ ‫מ(‬

‫קרב זה אל זה‬
‫״ פ״ד‬
‫שבה‬ ‫‪ ,‬ר ק ת * שאפילו רקנין‬ ‫העיר‬ ‫טא( הערה בררשת חז״ל בשם‬

‫פ״(‬ ‫״‬ ‫מלאים מצות בדמו)} נוטריקו״ן נ שם ‪,‬צבור *‬

‫״ פ״ח‬ ‫סב( איזה פעל יב א לנזק השינים‬

‫‪ ,‬צ״ב‬ ‫לטעם הדרשה בפסוק וישטחו להם שטח )פ' בהעלתך(‬ ‫מג(‬

‫לשלש‬ ‫נפ סו ק ועשת א ת התבואה‬ ‫הדרשה נפר שת בהר‬ ‫מד( טעם‬

‫‪-‬‬ ‫ה שני ם‪ ,‬כמו לשליש השנים‬
‫״ ‪.‬צ״ג‬
‫מה( הערה בלשון הכתוב ושננתם לבניך‪ ,‬ובלשון חז״ל‪ ,‬לעולם ישלש‬
‫אדם שנו תיו‪ ,‬שליש במקרא ו נ ו׳‬
‫״ צ״ז‬
‫בתרגום אונקלום בם׳ ויחי ) מ״ ט ב״א( על הפסוק נפתלי‬ ‫באור‬ ‫טו(‬
‫אילח שלוחה הנותן אמרי שפר‬
‫פ ‪P‬׳‬
 ‫‪It‬‬ ‫‪bnb‬בו א‬ ‫הב( הענינים‬

‫בנאור‪:‬‬
‫כאור ד רע ת חז״ל על השסוק ואלה יזט׳ששטים א»ר תעים לשניהם‬ ‫םז(‬
‫ההבדל ׳שנין השעלים‬ ‫סקל ורגועה ‪j‬‬ ‫אלו כלי הדיינים ן עושר ‪,‬‬
‫בשסוק ויעם‬ ‫‪,‬‬ ‫כט״ר ש׳ ויצא‬ ‫חו״ל‬ ‫ו עי ס ה > לררעה‬ ‫נהינה‬

‫אות ק״ד■‬ ‫טראעותיון לדרעת חד׳ל בשסוק דש׳ הג א‪ ,‬ונתן בי דו‪ /‬סכל סקום‬

‫ה לו ^״‪,‬‬ ‫ב ת טונ ת ‪ ,‬חלו ף בן‬ ‫‪1‬סדור חלושי אותיות‬ ‫סח( על תבונת‬

‫״ ק׳׳ז‬ ‫ודרעו ת הז״ל כ פ ת ר זח‬

‫פרק י׳‬
‫״תפארת וגדולה״‬ ‫■‬
‫סעיף‬
‫דגריט ועגינים עונים‬ ‫אהבת חז״ל להערכת‬ ‫עאחר ה תלמור‪— .‬‬ ‫היעיבות כזמן‬ ‫טתכוגת‬ ‫א(‬
‫רבים בחלטור‪,‬‬ ‫בין בעניני חו ל‪ — .‬קובין ענינים‬ ‫בין בעניני קו ר ע‪,‬‬ ‫בסדר ו ב ט ע ט ר‪,‬‬
‫תורתם על‬ ‫טגידות עעור^|הלכה‪ — .‬טתשארת גרולת‬ ‫ענערכו ונסדרו על הסרר‪ — .‬נעים‬
‫חכמי היעיבות כזמן עאתר התלטור‪ — .‬בהערה‪ ,‬טעם על קריאת התואר ‪,‬גאון* להראעונים‬
‫ולהאחרונים קורם ע מ ם‪ :‬הגאון רבי‬ ‫רב ערירא גאון ו בו׳‪,‬‬ ‫אחר ע ט ם‪ :‬רב מעריה ג און‪,‬‬
‫סלוני‪ — .‬עור ב ה ע ר ה‪ ,‬טעם עלא נקרא טע ה רכינו בעם רבעו ט ע ה‪- .‬‬
‫בתקושה עאחר ‪,‬תקופת הגאונים*‪ - .‬טהשלגת חכטתם על‬ ‫מגדולת הבטי יעראל‬
‫הרי״ף ורמב׳ם ורטב״ן ‪ — .‬בענין זה ספור נשלא מהגאון רבי חיים טוואלאזין ‪ — .‬בהערה ‪,‬‬
‫מגרולת תורתו על טתר״י קולי! ‪,‬‬ ‫‪,‬אלף ענים״ עבקהלת )ו׳ ו׳( ‪ — .‬כהערה ‪,‬‬ ‫על הטסטר‬
‫והערה על דברים חריטים על הגריא טווילגא ‪— .‬‬
‫תעובות קצרות‬ ‫להעיב‬ ‫התורה‬ ‫לעואליהם בריגי‬ ‫הראעונים בתעובותיהם‬ ‫־ טדרך‬
‫הנטע ‪— .‬‬ ‫תעודת היעיבות גם לצרף ולזכך את טדות‬ ‫דוגמאות טהן ‪- .‬‬ ‫והחלטיות ‪— .‬‬ ‫׳•‬
‫בעגין זה דברים גרגעים מרב האי גאון ‪— .‬‬

‫דבר‬ ‫ושולניא‪ — .‬גאוגי החרישים‪ — .‬שער‬ ‫אעכנז‬ ‫לשנים במריבות‬ ‫היעיבות‬ ‫מתכונת‬ ‫‪(3‬‬
‫באוו• המאמר במם׳‬ ‫הלומדים לחקר הלכה ‪ — .‬עור בהערה ‪,‬‬ ‫כלן החדישים הטשולשלים ובין‬
‫ובאור דברים‬ ‫הרה ו כו׳‪ — .‬זכרון ליעיבת )עיר( נירנבורג‪,‬‬ ‫אר׳ן ענער‬ ‫)ו׳ א׳(‬ ‫מגירה‬
‫טסטר יקר המציאות ‪,‬יון מצולה' על‬ ‫בסטר ט ה ר׳ ם עי׳ ף ‪.‬‬ ‫בסלאים ‪ ,‬כטו דברי חידה ‪,‬‬
‫ראעי היעיבות‬ ‫הרביעית למניננו ‪ — .‬מנסיעות החכטים ‪,‬‬ ‫תכונת היעיבות בשולניא בטאה‬
‫•‬ ‫והתלמידים ליוסי דעוקי גדולים )ירידים( * —‬
‫מערכה ישה מבית תלמוד תורה באמ׳שטרדם‪ ,‬כ ע ל ע מאות ענ ה לשנים‪ — .‬בהערו‪/‬‬
‫מתכונת מורי עעות )עעונים( בימים קדמונים ‪ — ,‬לפתרון המלח ‪,‬בלזךז* בטיד׳זרי ‪— .‬‬
 ‫ם ה כובו א‬ ‫תבן הענינים‬ ‫‪5‬‬ ‫‪i‬‬

‫פרק י״א‬
‫״לפנים והיום״‬
‫סעיף‬
‫יונתן‬ ‫זה כ כ ל ל‪ — .‬סניעת רבי‬ ‫ובאור שם‬ ‫י שי ב ה‪,‬‬ ‫‪ ,‬ב ח ו ר' שמכונה בן‬ ‫התואר‬ ‫על‬
‫א(‬
‫על מניעת סמיכת‬ ‫בהערה ‪,‬‬ ‫)הרעסואי( ‪— ,‬‬ ‫בתואר למורנו" את הרמבם״!‬ ‫איבשיץ להסמיך‬
‫ארים‬ ‫חתן וכלה ‪,‬‬ ‫השמות ‪ :‬נערה ‪ ,‬בתולה ‪,‬‬ ‫באור‬ ‫טרם נשא אשה ‪— ,‬‬ ‫תבמים לבחור‬
‫על חקירת רביני‬ ‫השייכים לשמות אלו ‪— .‬‬ ‫וארוסה ‪ ,‬ובאור כמה םסוקים ומאמרי חז״יל‬
‫והיום ‪~ .‬‬ ‫לפנים‬ ‫התואר ‪,‬בחור*‬ ‫ירוחם ‪ ,‬אם כתבו בגט ארוסה אנ ת אנתתי ‪ — .‬ערך‬
‫בחורי בית המדרש‪.‬־־•‬ ‫יתושי הסופרים העבדיס ‪ -‬הגדמנים לתואר זה‪ — .‬מחלוקת על כבוד‬

‫באור‬ ‫‪,‬המתוקנים*‪—.‬‬ ‫החדרים‬ ‫על‬ ‫‪-‬‬ ‫והיום ‪.‬‬ ‫לפנים‬ ‫‪,‬מל מד*‬ ‫שם‬ ‫ערך‬ ‫על‬ ‫‪(3‬‬
‫כניבבים ו מ׳ ‪ - .‬שווי‬ ‫ב״ ב )ח׳ א'( בענין הפסוק בדניאל )י*ב( ומצדיקי הדגים‬ ‫בתלמוד‬
‫ערך תורתם של מלמדי דרדקי לכוכבים ‪ • — .‬הוראה כפולה לפעל ‪,‬למר* ‪ :‬הוראה ורגילוח‪■.‬־‬
‫מקורים לזה ממקרא ו מ ת ל מו ד‪— .‬‬

‫פרק י׳׳ב‬
‫״דרך אגב״‬
‫ס ע י ף‬

‫החגור‬ ‫תמכתי יסורי‬ ‫שעליהם‬ ‫)לבר אלה הארבעת‬ ‫חכמים בחבור ‪m‬‬ ‫על זכרונות שאר‬ ‫א(‬
‫‪ -‬ב ה ע ר ה‪.‬‬ ‫בדיך אג ב באו כזה ה ח בו ר‪.‬‬ ‫אשר‬ ‫כפי שהודעתי כהקדמה להח בו ר(‪,‬‬ ‫ה ז ח‪,‬‬
‫באור ח שמות ‪ ,‬ג ב ו י היום* ‪ , ,‬נ ג ו ר הס‪6‬ור* ‪.‬‬ ‫׳‬

‫‪ ,‬אג ב‬ ‫על דרך חז*ל במשנה ובתלמוד להביא בחמשך הענין דברים ‪ ,‬בד ר ך אגב׳ *‪,‬‬
‫‪, -‬דרך‬ ‫אורחא* ו‪ ,‬א ג ב גררא* ‪ ,‬ודוגמאות הרבה לזה ממ שנה ומתלמוד ומספרי הפוסקים ‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫' אגב* גם במקרא ‪ - .‬ישוב לקושית הרטב״ן על דברי בעל המאור במם׳ יומא ‪.‬‬

‫כ ה ע ר ה‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫על סימנים לפרטים שונים התלוים ככלל א ח ד‪ ,‬ודוגמאות רבות ושונות לז ה‪.‬‬ ‫‪(3‬‬
‫חז״ל בענין ז ה ‪ ,‬אשר לכאורה‬ ‫שני מאמרי‬ ‫ובאור‬ ‫ו‪,,‬חכמה* ‪,‬‬ ‫ה שמית ‪.‬חיה*‬ ‫על תו ^יי‬
‫כאור‬ ‫‪ -‬ועוד הערה ‪,‬‬ ‫‪ ,‬אין מתחילי; בכ*י ‪.‬‬ ‫בענין‬ ‫‪ -‬עוד הערה ‪,‬‬ ‫את זה ‪.‬‬ ‫סותרים זה‬
‫שמות ‪,‬גרון* ו‪,‬גרגרח * ושרשם ‪ ,‬ושחופם עם שם ‪,‬צואר* ‪ - .‬מדרכי אני כזה החבור כיחש‬
‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ענין הסרק הזה ‪.‬‬
‫‪■ 53‬‬ ‫מהמבוא‬ ‫תכן הענינים‬

‫פרס י״ג‬
‫״למעזפט הספר״‬
‫סעיף‬
‫ודוגמאות לזה ב מ ק ר א‪~ .‬‬ ‫שונים בסבר א ח ר‪,‬‬ ‫אחד במקומות‬ ‫דברים מענין‬ ‫על השנות‬ ‫א(‬
‫בהערה‪ ,‬על הוראה ‪ J‬פו'‘ ה בפעל ‪ ,‬שנ ה ״‪ - .‬על םגנו; אריכות הצעת היפורים וקוצר פרשיות‬
‫בפסוק‬ ‫צחי‬ ‫שבעל פה ‪ — .‬באור‬ ‫לתורה‬ ‫ש ני ת ב‬ ‫תורה‬ ‫בתורה ‪ — .‬מהכרח‬ ‫הלכיות‬
‫ט״ז( ‪ — .‬למעלת‬ ‫ובפסוק נפש עמל עמלה לו )שם ‪,‬‬ ‫)ט׳( תן לחנם ויחכם עור ‪,‬‬ ‫דמשלי‬
‫אלו בעלי‬ ‫‪ -‬בהערה ‪ ,‬באור מאמר חז״ל ‪ ,‬בל ימי עני רעים ‪,‬‬ ‫קנין הלמוד הבא ביגיעה ‪.‬‬
‫באור דברי הט״ז‬ ‫אלו בעלי מ שנ ה‪ — .‬עוד ב ה ע ר ה‪,‬‬ ‫ת מי ד‪,‬‬ ‫וטוב לב משתה‬ ‫ת ל מו ד‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪-‬‬ ‫מווילנא ‪.‬‬ ‫בענין זה מהגר״א‬ ‫‪ -‬דברים נפלאים מאוד‬ ‫אורח חיים ‪.‬‬ ‫סוף חלק‬ ‫ב שו׳ע‬
‫בד‪,‬עדה‪ ,‬באור המאמר בחז״ל‪ :‬חסידים הראשונים היו מתאוים ל הני א קרבן חטא ת‪ — .‬לסגנון‬
‫שיחה מויסרית‪— .‬‬

‫על השנות לשון מליצית אחת בספר אחר ‪ ,‬ודוגמאות לזה ‪- .‬‬ ‫‪(3‬‬

‫מאותיות דו מו ת‪— .‬‬ ‫ממלים הבנויו ת‬ ‫)אורפוגרפיא( ‪ — .‬הוראות שונות‬ ‫על יושר הנ תי ב ה‬ ‫‪(5‬‬
‫סימן ם*ג ‪ - .‬הערה בספר תלמוד לשון‬ ‫יוסף לטור חו׳־מ‬ ‫בענין קרוב לזה בבית‬ ‫הערה‬
‫הנהוג בשפות העטים וזרה לשפת‬ ‫בשתי שורות ‪,‬‬ ‫אחת‬ ‫מלה‬ ‫דבר חלוק‬ ‫עברי ‪ - .‬על‬
‫‪-‬‬ ‫עברית ‪ — .‬סמוכים לזה מתלמוד ‪ ,‬והשערתי על סבת מניע ת מנהג זה בשפתנו ‪.‬‬

‫פרק י״ד‬
‫«אהד וענים״‬
‫סעיף‬
‫בתורת‬ ‫בהשתיות עם סגנון הלשון‬ ‫על מחבר ספר איוב ‪ ,‬מנקודת ההשקפה מסגנון לשונו ‪,‬‬
‫נאור אגדה במס׳ מגילה )י״ג א׳( ‪ — .‬עוד‬ ‫רבות לזה ‪ - .‬בהערה ‪,‬‬ ‫משה ‪ — .‬דוגמאו ת‬
‫באור הלשון בס׳ שלח ״כי סר צלם‬ ‫עוד הערה ‪,‬‬ ‫בהערה ‪ ,‬נ או ר הלנה אחת בדקדוק ‪- .‬‬
‫‪ -‬עוד‬ ‫המשותף לזכר ולנקבה ‪.‬‬ ‫נאור שם ״נער" בתורה ‪,‬‬ ‫לחמנו הם" ‪ - .‬עוד העדה ‪,‬‬
‫בהערה‪ ,‬באור בתלמוד מם׳ כתובות )ט״ד ב'(‪ ,‬בל מקום שנאסר נערה אפילו קטנה במ שם׳^‬
‫על ערך הזול מקרקעות‬ ‫נקבה ו נ ו׳ ‪ — .‬עוד ה ע ר ה‪,‬‬ ‫מניין לעולת‬ ‫ע״ז ) נ׳ ד ב׳(‬ ‫ובמס׳‬
‫בימי קדם ובזמן חז״ל ‪ - .‬על השתוות הלשוגות בספרי שה״ש ומשלי ‪ ,‬ודוגמאות מזה ‪— .‬‬
‫ויחזשה לספר איו ב‪,‬‬ ‫לענין אגרה אחת במ״ר המתיחש לזמן שעבודם של ישראל במצרים‪,‬‬
‫זמססר מאור עיני ם‪• ,‬י‬
 ‫מ ה ס פ ר )מחלק ראשון(‬ ‫תבז הענינים‬ ‫‪54‬‬

‫)‪Q‬‬

‫מן נ״א פרקי הספר‬

‫חל ק ראשון‬
‫‪I f‬‬

‫פרק א׳‬
‫*צור חוצב״‬
‫•‬ ‫סעיף‬
‫י‬ ‫‪n‬‬ ‫‪ J‬ב נ כנ ‪r‬‬ ‫עתיקה ונו מנה ספרדית‬ ‫ט שפחה‬ ‫משפחת עששטיין במקורה ושרשה היא‬ ‫א (‬

‫עם הגוליה אשר הג^ה טיטום' ''מירושל׳ם ‪.‬‬ ‫כי באת ובספרד‬ ‫מסורה נ א מנה ו!‘ םשפחה זו ״‬
‫שנתישבה בתוכה‬ ‫משם זה במדינת אשכנז לאתר‬ ‫עד שם העיר‬ ‫‪ ,‬ע פ ש טיי ף קבלה‬ ‫בנויה‬ ‫'‬
‫הלו!* כנוי‬ ‫סבת‬ ‫‪-‬‬ ‫המרינות( ‪.‬‬ ‫למספר‬ ‫)‪J492‬‬ ‫לאל‪ «1‬זה‬ ‫םספרד בשנת רנ״ב‬ ‫בגלותה‬
‫והערות בענק‬ ‫משפחות כישראל<‬ ‫לכנויי‬ ‫ערים שנתקבלו‬ ‫משמות‬ ‫‪ -‬רשימה‬ ‫־יזמשפחה ‪.‬‬
‫‪ -‬רשימה משמית אנשים במקרא ובתלמוד ואנדות שנ תיח״י על שם ערי מולרתם או‬ ‫זה ‪.‬‬
‫י‬ ‫מושבם ‪ ,‬וכמה הערות ספרותיות כזה ‪— ,‬‬
 ‫‪55‬‬ ‫מ ה ס פ ר )םחלק ראעון(‬ ‫תכן הענינים‬

‫ובאורח ‪ — ,‬נהערה ‪,‬‬ ‫הפפררים לקבוע אתר חתימת »םם ‪,‬‬ ‫‪ ( 3‬תוספת המלה ‪» *b' d,‬זנוהגים‬
‫‪ .‬יחש שבט לוי לשאר השבטים ‪ - .‬סבת חופש שבט זה מ שעבוד עבודה במערים ‪ —.‬טעם ובאור‬
‫וטעם הכינוי ‪,‬חסיד* שתאר משח‬ ‫הבנוי ‪,‬סג״ל* שנוהגים הלוים לקבוע אחר ח תי מ ת שטם ‪,‬‬
‫ח ס י ד י ך ( ‪ — .‬דברים זעומים בין‬ ‫תומיך ואוריך לאיש‬ ‫)בם' כרכה ‪t‬‬ ‫לשבט זה‬ ‫רבינו‬
‫מהר״י בירב ובין ה ר ל ב״ ח‪ ,‬אשר יסורם על סכת המחלוקת בדבר ‪ ,‬ס מי כ ת חכמים בז ה׳ז ״‪-.‬‬

‫גדולי המשפחה בהיותם בספרד ומאז יעאו משם בגולה‪ ,‬ובכללם מאורי ישראל ; בעל‬
‫ה מ או ר‪ ,‬בעל התנוך ובעל כנסת הג דו ל ה‪ - .‬תוכחת מום־ מבעל כנסה״ג לאלה המעשנים‬
‫עלי ט אנ א״ ק כתשעה באב‪ ,‬לאלה המצפים ביום השבת לכשתחשך ויעשנו‪ ,‬ולאלה המשתמשים‬
‫מספר פחד יצחק על השואפים‬ ‫זה האחרון ‪— .‬‬ ‫במשרתים בהנים ‪ - .‬הערתי שלי על פרט‬
‫‪ -‬כ תב תעודה נפלא מבעל תוי ״ ט‪— .‬‬ ‫עלי מרורים כתושים ב בי ה ט ״ ד‪.‬‬

‫‪ -‬ודויו של‬ ‫בספרד טרם הגלו מ ש ם‪.‬‬ ‫של עשירי ישראל‬ ‫על אורח חייהם החפשים‬
‫ועל‬ ‫החיים ה ה ם‪,‬‬ ‫ההוא על דרכי‬ ‫חכמי ישראל בדור‬ ‫‪ -‬מספרי‬ ‫השר ר״י א ב ר בנ א ל‪.‬‬
‫והעשירים כימים ההם ‪ - .‬השתקעות כמח טכני‬ ‫גדולתם וצדקתם של כני משפחתי החכמים‬
‫משפהתי הגולים כתוגרמה ‪ ,‬ועניניהם שם ‪— .‬‬

‫זקני‬ ‫מאבי‬ ‫השתלשלות הדורות‬ ‫מבנבנ שתי לעפשטיין ‪- .‬‬ ‫המשפחה‬ ‫כנוי‬ ‫חליפת‬ ‫אחד‬ ‫‪(3‬‬
‫‪ -‬על דבד‬ ‫ולמעלה במשך הרבה מאות שנה ‪ — .‬ספור נפלא על אחד מגדולי המשפחה ‪,‬‬
‫שהתיר אחד מגדולי משפחתנו ; ברור טעם ההיתר ‪ ,‬ודבר מחודש‬ ‫)‪(StOr‬‬ ‫הדג ‪,‬סאטורי״ן *‬
‫‪Furt‬‬ ‫פיורדא‬ ‫לקורות עיר‬ ‫כהערה ‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ט״ס קלה ‪.‬‬ ‫עפ״י‬ ‫הערוך‬ ‫זה בספר‬ ‫בענין‬
‫כ א ש כנז‪ — .‬עוד ה ע ר ה‪ ,‬באור מאמר חז״ל ביומא )ע״ב כ׳ ( ‪ ,‬שלש־‪ .‬זירים ה ם ‪— ,‬‬

‫‪ -‬שיחה צחית כענין‬ ‫ו סי מנ ם‪.‬‬ ‫על אלה שספחו לדם חפשי כנוי משפחת עפ שטיין‪,‬‬
‫שנאמר בית אהרן‪ ,‬בית הלוי‪ ,‬בית ישראל‪ ,‬ולא בית יראי ה'‪,‬‬ ‫זח‪ — .‬בהערה‪ ,‬טעם על מה‬
‫‪-‬‬ ‫ני אם יראי ח ' ‪,‬‬

‫הרה״ג ר׳‬ ‫ש״ב‬ ‫נרגשים מחיי‬ ‫‪ -‬דברים‬ ‫‪,‬פריעדלנד* ‪.‬‬ ‫אם אבי‬ ‫משפחתה של‬ ‫שרש‬ ‫‪(*1‬‬
‫בנו ר׳‬ ‫בית עקד ספרים גדול שיסד‬ ‫וקטעים מצואתו ‪ — ,‬על‬ ‫‪,‬‬ ‫פייוול פריעדלנד‬ ‫משולם‬
‫שנזרע ברנה ונקצר ב ד מ ע ה‪ - .‬הרושם והצער נ עול טנו‬ ‫בפט ר בו רג‪,‬‬ ‫משה ליב פריעדלנד‬
‫טםון« מעשיו של המיסד בענין זה ‪— .‬‬

‫פרק ב׳‬
‫‪.‬דובר שלום״‬
‫סעיף‬
‫לשמועה‬ ‫הגר״א מווילנא‬ ‫על דברת‬ ‫אבי ז ק נ י ‪- .‬‬ ‫הרוהנים של‬ ‫נפשו וקניניו‬ ‫תכונת‬
‫‪ -‬שיחת צדיק אחד )רכי ישראל‬ ‫ונ או ר הדבר י‬ ‫‪,‬‬ ‫*‬ ‫כי מכנים אותו כשם ‪ ,‬ח סיד‬ ‫ששמע ‪,‬‬
 ‫מ ה ס פ ר )מחלק ראשון(‬ ‫תכן הענינים‬ ‫‪56‬‬

‫ושיחה צד‪,‬ית םר‪,‬נו ‪ — .‬עי חה‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ -‬יחש אבי זקני להאגשים העושיס עמו בעסקיו‬ ‫מרוזין( ‪.‬‬
‫ע ^ ה ש תנו ת‬ ‫‪ -‬עוד ב ה ע ר ה‪,‬‬ ‫‪ -‬ב ה ע ר ה‪ ,‬למקור שם משפחת ‪ ,‬ע פ רון *‪.‬‬ ‫צהית מרב א ח ד‪.‬‬
‫כנוי שבם אפרים ‪,‬לאפרתי* ‪— .‬‬
‫ודבריו בענין זה ‪ - .‬כאור דברי רש*י‬ ‫‪,‬‬ ‫*‬ ‫ד אג ת אבי זקני להזהר מעון ‪ ,‬חלול השם‬
‫יומא )ם*ו א׳( ״ם תא מחפיא מקומו של רגינא* ‪ — .‬דברי הגאון ‪ ,‬ב א ר הנולה* על‬ ‫במם׳‬
‫חטעאת גויס‪ ,‬והערת אבי זקני עליהם‪ - .‬על ענין זח מספר חסידים‪ ,‬מרמב*ם ו מ ה ר ש׳ א‪- .‬‬
‫‪-‬‬ ‫בהערוק באור ב מ׳ ר קהלת )ד( לפסוק טוב מלא כף נ ח ת וגו׳ ‪ — .‬למעלת קרוש השם ‪.‬‬

‫מיחושי הקסרית‬ ‫‪-‬‬ ‫הקודמים ‪.‬‬ ‫במדינות רוסיא ופולין בדורות‬ ‫של אבותינו‬ ‫מחיים טובים‬
‫יקטרינה השניה ליהודים ‪ ,‬הנחותיה וסקודותיה ‪ - .‬על ערך חיי זול ויוקר ערך הכסף ברורות‬
‫מהצעת ‪ ,‬מבי ר ת יהודי רוסיא בסך‬ ‫‪-‬‬ ‫ומזכרונות בענין זה ‪.‬‬ ‫זהעתקות מפנקסים‬ ‫הקודמים‪,‬‬
‫ומפעולתם של‬ ‫ניקולי הראשון ‪ — .‬מזמן ‪ ,‬הי ע מי ס * ‪,‬‬ ‫ע״י הקיסר‬ ‫רובל כל נפש*‬ ‫ששים‬
‫אחינו באמיריקה בענין ז ה ‪ ,‬שעלתה ב ת הו‪— .‬‬

‫פרק ג׳ ‪,‬‬
‫״החיים והלשון״‬
‫סעיף‬
‫בפטרבורג ‪- .‬‬ ‫ובעת גורו‬ ‫בשבתו בביתו‬ ‫עתים לחורה‬ ‫זקני‬ ‫של אבי‬ ‫על קביעותיו‬
‫‪ -‬רמיזותיו בענין זה בפסוקים שונים בחורה‬ ‫אהבתו לעמו ולארצו ‪.‬‬ ‫מנדב ת לבו ורוחו ‪- .‬‬
‫כ ה ע ר ה‪/‬‬ ‫‪ -‬עוד‬ ‫אדם ונו׳ ‪.‬‬ ‫‪ -‬ב ה ע ר ה‪ ,‬באור מאמר חז״ל אתם קרוים‬ ‫ובמאמרי חז*ל ‪.‬‬
‫באור‬ ‫ועל תפלת נ ה ״ ג ביוהב״פ ‪ - .‬עוד הערה ‪,‬‬ ‫רפאנו וטל ומכיר בשמו״ע ‪,‬‬ ‫על תפלת‬
‫לשון הפסוק יעקב חבל נחלתו )בפ׳ ברנה( ‪— .‬‬

‫‪-‬‬ ‫‪ -‬רעות חכמים קדמונים גענין ז ה ‪.‬‬ ‫השקפתו של אני זקני על חכמת ה ד ק דו ק‪.‬‬ ‫ח(‬
‫«‬

‫והערות ש לי‪­ .‬י­‬ ‫דיוקים והערות מאבי זקני בנוסחאות התפלה ובעגינים המתיחשים ל ת פל ה‪,‬‬ ‫ן;(‬

‫והערות‬ ‫‪ -‬דעות הנמים קרמונים בעני! זה ‪,‬‬ ‫)פראזא( ‪.‬‬ ‫ופשטיות‬ ‫על לשון שיר‬ ‫השקפתו‬ ‫ד(‬
‫‪ -‬מזלו הקשה של אדם גדול אחד ‪- .‬‬ ‫ההברות ‪.‬‬ ‫חרוזים עם שוויי‬ ‫‪ -‬למקור מציאות‬ ‫שלי ‪.‬‬

‫מאין‬ ‫‪ -‬השערתי‬ ‫מ ה ם‪.‬‬ ‫דוגמאות‬ ‫מ לי צ ה‪- .‬‬ ‫במכתבי‬ ‫אבי זקני‬ ‫של‬ ‫לשונו‬ ‫ך | ( סגנון‬
‫במכתבי‬ ‫‪ -‬סגנון לשונו של אבי זקני‬ ‫למר סגנון זה ‪ - .‬סגנון לשון מליצית נספר של״ה ‪,‬‬
‫ובקורת‬ ‫‪,‬‬ ‫״‬ ‫אותו ‪ - ,‬דוגמאות מלשון הספר ״מגלה טמירין‬ ‫מסחד ‪ ,‬השקפתו עליו והצדיקו‬
‫־‬ ‫׳‬ ‫״ מו חי ת עליו‪— .‬‬
 ‫‪57‬‬ ‫מ ה ס פ ר )טחלק ראשון(‬ ‫הכן הענינים‬

‫ע‪ S‬שמות ומל׳יס משרמיס‬ ‫על סלים ומבטאים ‪ ,‬חדשים מקרוב באו לספרותנו ‪ — .‬בהערה ‪,‬‬ ‫‪(1‬‬
‫כםולים במקרא ‪ ,‬וקובץ מהם בסדר א״ב ‪ — .‬הערה בדרשת הז״ל במם׳ מגילה )י״ג א'< על‬
‫הפסוק דאסתר ‪ ,‬ותתחלחל המלכה ‪— .‬‬

‫‪-‬‬ ‫סיוט נפלא שאפשר לקראו בשמונה פנים ‪.‬‬ ‫(‬

‫פרק ד‬
‫״כלי שני׳׳‬
‫סע י ף‬
‫הערה טר״ם‬ ‫חו ל‪- .‬‬ ‫והתלמוד לשפות‬ ‫הקודש‬ ‫כתבי‬ ‫העתקת‬ ‫זקני על‬ ‫השקפת אבי‬
‫מנדלזון )הדעסואי( ‪— .‬‬

‫ולא‬ ‫אשר ענינם לא יובן כי אם ב ש פ תנו‪,‬‬ ‫ב ת ל מו ד‪,‬‬ ‫ומאמדים‬ ‫דוגמאות מהלכות ודינים‬ ‫‪(3‬‬
‫‪ -‬ב ה ע ר ה‪ ,‬על דרך חז׳ ל‬ ‫יכונו להעתקה לשפות א ח רו ת‪ ,‬כי יאבדו טעמם ויתעכרו ענינ ם‪.‬‬
‫באור פשוש לשאמר ח ד ל המן מן התורדז‬ ‫לדבר במשלים ובחידות ורמזים ‪ - .‬עוד הערה ‪,‬‬
‫מניין ו ב ו' ‪— ,‬‬

‫ט י ‪ — ,‬דוגמאו ת מהעתקות‬ ‫חו ל‪ ,‬מ חי״ יע״י‬ ‫לשפות‬ ‫חתלמוד‬ ‫להעתיק את‬ ‫הנסיונות‬ ‫‪(3‬‬
‫כשרון‬ ‫ל ת׳ ב ‪ — .‬דברי הרטב״ם על‬ ‫גילה טעות בהעתקת הקינות‬ ‫בוריוח ‪ — .‬אבי זקני‬
‫־‬ ‫מעשה ההעתקות ‪ ,‬ודרך תרגום אונקלוס ‪— .‬‬

‫הנלוית‬ ‫השקפה על דבר העתקת ה תלמוד לשסות חול מהגאון רבי יצחק אלחנן מקאוונא ‪,‬‬ ‫ך(‬
‫אל ספור יפה‪ ,‬המכיל משל נמרץ לענין זה‪ - .‬הערה תלמודית השייכת לענין זה‪ - .‬כהערה^‬
‫על טבעם הנפשי של יעקב ולכן הנלמד מעניניהם בםוך פרשת ויצא ‪— .‬‬

‫את רות‬ ‫אובארוב ‪,‬‬ ‫בקורת מאבי זקני על כקורחו של שר ההשכלה ברוסיא בדור הקודם ‪,‬‬ ‫ח(‬
‫‪ ,‬אוב א רוב * ‪ — .‬על החכם ריב״ל ‪ — .‬ציור מי מי‬ ‫נגז ר ת השם‬ ‫יפה‬ ‫התלמוד ‪ — ,‬הערה‬
‫גדולתו של הקיסר נפוליון השלישי ‪ - .‬קפידות שונות ורוחות שונות בלב מלביס ‪- .‬‬

‫וי!‬
‫בי‬
‫ית‬
 ‫מהספר‬ ‫תכן הענינים‬ ‫‪58‬‬

‫פרק ה׳‬
‫‪.‬מ^צפט צדק״‬
‫סעיף‬
‫ר׳ זים^‬ ‫השר והטפסר‪,‬‬ ‫הרב ה ג בי ר‪,‬‬ ‫אבי ז ק ני‪,‬‬ ‫‪h v‬‬ ‫דודו‬ ‫ש !‘‬ ‫ציור מערכו הדם והנשא‬
‫ע‪ 6‬שטיין ‪ ,‬מווארשוי ‪ - .‬דין־תורה בין ר׳ זימל ובין שותפו בעסק‪ ,‬ר׳ קאפל היילפר־ן‪ ,‬לפני‬
‫ךגאון רבי משה זאב מרגלין כני אלי סט א ק ‪ ,‬במעטד אבי זקני ‪ — .‬הנהגתו של הגאון עמם‬
‫המכבד א ת‬ ‫על לשון המשנה ב א מ ת ‪ ,‬איזהו מ כו ב ד‪,‬‬ ‫קורם ואחר הדין־ תו ר ה‪ — ,‬כ ה ע ר ה‪,‬‬
‫ה כ ריו ת‪— .‬‬

‫‪X‬־‬

‫בדורות‬ ‫ישראל‬ ‫בגדולי‬ ‫ה ב צ ע'‬ ‫‪ ,‬שנ א ת‬ ‫מדת‬ ‫על‬ ‫‪-‬‬ ‫פסק־דין* ‪.‬‬ ‫‪ ,‬שכ ר‬ ‫דבר‬ ‫על‬
‫מרבני אמיריקה ‪,‬‬ ‫מרבי משה קרעמער מווילגא ‪,‬‬ ‫הקורטים ‪ — .‬פפורים נרגשים בענין זה ‪,‬‬
‫‪-‬‬ ‫מבעל ה ת ש ב ״ ץ‪ ,‬מבעל ״מגלה עמוקות״ וטהב״ח ו ה ט‪-‬ז‪.‬‬

‫השותפים הנזכרי ם‪— .‬‬ ‫של הגאון הנזכר עם הנכירים‬ ‫ריצוי ושיחות צחיות‬ ‫דברי‬
‫על לשון המשנה‬ ‫באור הפסוק דהושע )כ'( תקראי לי אישי ונו׳ ‪ — .‬עור הערה ‪,‬‬ ‫בהערה ‪,‬‬
‫גם אלה‬ ‫כפסוק כמשלי )כ״ד(‬ ‫של הגאון הנזכר‬ ‫‪ -‬באורו‬ ‫בעיניך כזכאים ‪.‬‬ ‫באבות יהיו‬
‫— חשוכת ר׳ זימל על דברי‬ ‫לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב ‪ - .‬הערה וכאור שלי ‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫הגאון ‪ ,‬תשובה קצרה כמלים וארובה ברגש הנפש ‪.‬‬

‫זימל‬ ‫הערה יקרה מר׳‬ ‫‪-‬‬ ‫יודל לתורה ‪.‬‬ ‫ר׳‬ ‫בולו את בנו‬ ‫להקדיש‬ ‫החלטת ר׳‪ .‬זימל‬ ‫ג(‬
‫כתורה על הזריזות להוציא לא‪1‬ר דבר טוב )כס״ש נח ובר״ם לך( ‪— .‬‬

‫פרק ד‬ ‫‪V‬‬

‫‪a‬‬
‫ז‬
‫ן‬

‫ואד טר״‬ ‫* עו ^ ט ר‬ ‫‪1‬‬

‫סעי‬ ‫‪I‬‬
‫‪f‬‬
‫א(‬ ‫‪1‬‬
‫ישראל בדורו‪ — .‬מערכו וגדולתו של חתנו וכן אחותו‪ ,‬אברהם ז״ק‪ ,‬מנהל בית אוצר ג ח ל‬ ‫'‬ ‫ו‪ .‬ר‬

‫מברק‬ ‫האוצרות כ רו סי א‪ - .‬ב ה ע ר ה‪,‬‬ ‫למשרת חבר לשר‬ ‫ומהזמנתו‬ ‫)באנק( ב פ ט ר בו רג‪,‬‬
‫‪ -‬יחש ח ח » של ז״ק אליו )לז״ק( ‪ ,‬וערני שנותיו של‬ ‫חייו של ז״ק ‪ ,‬ומפזור הוצאת ביתו ‪.‬‬
‫‪ -‬היחש של ז״ק לעובדים יהודים ב ב אנ ק‪ ,‬וגורלם המעציב לאחר מותו‬ ‫ז״ק ה מ עונני ם‪.‬‬
‫סבת עלותו של ז״ק‬ ‫ז״ ק ועל הצלחתו הנ פ רז ה‪- ,‬‬ ‫א נ י זקני על כשרונותיו של‬ ‫השקפת‬
‫לגדולה כז ו‪— .‬‬
 ‫‪59‬‬ ‫*‬ ‫מ ה ס פ ר )טהלקראשון(‬ ‫תבן הענינים‬

‫וזכרונות יקרים ע^יו ‪— .‬‬ ‫נ םט״ב ^‬ ‫מקורות חייו של החנם יהוד« ליב )לעאן( רוזנטהאל ‪,‬‬ ‫ב(‬
‫בענין‬ ‫ליעווי אליו ‪ ,‬ו סנ ת הדבר ‪ - .‬נד‪,‬ערה ‪,‬‬ ‫אהבת וחיבת השר מונטיפיורי ושלישו דר‪.‬‬
‫בענין זה רבד‬ ‫לרבי עקיבא איגר נווארשוי ‪— ,‬‬ ‫ועל חלוקת כבוד כזה‬ ‫משטרת הכבוד ‪,‬‬
‫כ י׳ ושאו את א בי כ ם‪ - ,‬בהערה‪/‬‬ ‫הערה נ ם׳ ויג ש‪,‬‬ ‫ה ד מ ב״ ם‪ — .‬ב ה ע ר ה‪,‬‬ ‫פלא בחבור‬
‫על הקריאה לילודים נ שמות אנשיס‬ ‫אום] חלוקת כבוד לאלכסנדר מ ו ק ח ן ‪ — .‬עוד בה ע רה‪,‬‬
‫אי‬ ‫על מנהג העולם להזהר משמות דומים של חתן וחותן ״‬ ‫בהערה ‪,‬‬ ‫ועור‬ ‫חיים ‪.‬‬
‫זה‪ ,‬והערתי‪ ,‬כי דבר זה קרוב לאיפור מצר ה ד י ז • ‪-‬‬ ‫כלה וחמותה‪ ,‬וד‪,‬ערות נכבדות כענין‬

‫מהצלחתו ופרסום שמו של רוזנטהאל ‪ - ,‬שימת עין הקיסר אלכםנדר השני עליו ‪- .‬‬
‫‪ -‬השקפתו של רוזנטהאל על‬ ‫מספר ״תולדות יעקב יום!*״‬ ‫‪ -‬בהערה ‪,‬‬ ‫מלמדים עצלים ‪.‬‬
‫געגועיו על מנהגי‬ ‫טו״ל ״המליין* ‪- .‬‬ ‫צררבוים ‪,‬‬ ‫יחושו לה׳‬ ‫בעמים ‪— ,‬‬ ‫ישראל‬ ‫חיי‬
‫בקורתו את אלה האנשים‬ ‫כני ה א ד ם‪- .‬‬ ‫השקפתו על מעשה‬ ‫י שראל‪ ,‬כרת ו ב חיי ם‪— .‬‬
‫על יחש השם ״םום״ כמו‬ ‫ב ה ע ר ה‪,‬‬ ‫■ המצפים לזכות בגו ר ל‪ ,‬וקורא להם בעלי ״ מו טי ם״‪— .‬‬
‫‪ -‬״תגרי לוד" ‪—.‬‬ ‫ה מ ס ח ר‪.‬‬ ‫לחסרון גו פני‪ ,‬כמו לחסרון נ פ שי‪ — .‬מחלוקת הסוחרים בדרכי‬

‫‪-‬‬ ‫וקרב מיתתו ‪.‬‬ ‫מצב מעציב של ישראל ב מ דינ ה‪ ,‬עכר את רוחו של רוזנ טה אל‪,‬‬
‫ושיחה‬ ‫על חמאמר ״צרת רבים חצי נחמה״ ‪,‬‬ ‫והערה שלי ‪» — .‬הערה ‪,‬‬ ‫שיחה צחית שלו ‪,‬‬
‫צחית מאחר ה ח כ מי ם‪— .‬‬

‫בעסקו‬ ‫ז״ק לבא אליו לעבוד‬ ‫לקבל חזמנתו של‬ ‫אבי זהני מנ ע את אחד מבני משפחתו‬ ‫‪(3‬‬
‫בדור‬ ‫התכמים‬ ‫שיחה צחית מאחד גדולי‬ ‫בהערה ‪,‬‬ ‫שיחה צחית שלו ‪— .‬‬ ‫)בנאנק( ‪— .‬‬
‫באור דרשת חייל בם׳ ואת הנפש אשר ע שו‪-.‬‬ ‫‪ -‬עוד ה ע רו‪/‬‬ ‫הקורם על החיים בפטרבורג‪.‬‬

‫‪ -‬על ספרי ״תורת ה מסחר *‪— .‬‬ ‫מפגישתי אני עם ז״ק‪.‬‬ ‫ד(‬

‫מוואר שוי‪— .‬‬ ‫ה ר ה׳ג ר׳ דוד עפשטיין‬ ‫הפרק הקודם(‪,‬‬ ‫זיטל עפשטיין )גבור‬ ‫כן שני לר׳‬
‫מקרה מעציב שקרה לו בפאריז‪ — .‬כ ה ע רו‪ /‬על תכונת החיים המוכרים בפאריז ובמרסיליא‪,‬‬
‫־‬ ‫לפנים והיום ‪— .‬‬

‫הכרחו את הגר״א‬ ‫ה ר אנ׳ ר דווילנא ברור הקודם ‪— .‬‬ ‫מהגאון רבי יחזקאל לנדא ‪,‬‬
‫ספור‬ ‫בהערה ‪ ,‬מהגאון רבי חיים מוואלאזין ‪— .‬‬ ‫הפלגת דבריו עליו ‪— .‬‬ ‫ודבקותו בו ‪— .‬‬
‫לאותו הי ל ד‪ — .‬באור‬ ‫והכבוד‬ ‫רך ו תו צ או תי ה‪ — .‬הקנאה‬ ‫יפה מפגישת הגר״א עם ילד‬
‫הסבות הגוררות לאריכות‬ ‫‪ -‬באור‬ ‫אחת טאריכין לו ימיו ו שנו תיו‪.‬‬ ‫המאמר העושה מצוה‬
‫באור מאמר אחד החכמים ״ולא נשאתי‬ ‫מהם זנו תיו ת ומהם ט ב עיו ת‪ — .‬ב ה ע ר ה‪,‬‬ ‫י מי ם‪,‬‬
‫מאמר חכם אחד ״ולא שמחתי בתקלת חנירי* ‪ - .‬נאור‬ ‫כאור‬ ‫כפי בלא ברכה* ‪ — .‬עוד‬
‫‪ -‬מספר‬ ‫ו שנו תיו"‪.‬‬ ‫בביהכ״ם מאריכק לו ימיו‬ ‫והמאריך‬ ‫על שלחנו‬ ‫הטאטריס ״המאריך‬
‫‪-‬‬ ‫רפואה א ח ד‪ - .‬דברי הרמב״ם על הצלחת החיים בחיים מתוקנים ומםודרים‪,‬‬
 ‫מ ה ס פ ר )מחלקראשון(‬ ‫תכן הענינים‬ ‫‪60‬‬

‫פרק ז׳‬ ‫‪.‬‬

‫״מלחמה בשלום״״(‬
‫סעיף‬
‫באור כפסוק כי יטוך אחיו‬ ‫בהערה‪,‬‬ ‫לב צערו‪- .‬‬ ‫ובזדון‬ ‫רע פנ ‪ r‬באבי זקני‪,‬‬
‫עור הערה‪ ,‬באור בפסוק ויראת םאלהיך וחי אחיך עמך‪ ,‬וספור טזנוין‬ ‫‪ -,mj,‬יר! עמך ‪— .‬‬ ‫״'‬
‫יחידי עש עגלון אכר שלא נהג כבור‬ ‫בדרך‬ ‫רזיה ללבת‬ ‫מגדול אחד בדור הקודם שלא‬
‫עוד הערה‪ ,‬בונה מוסרית בפסוק רפ׳ שוססים‪ ,‬וקרא ני‬ ‫ביראתו‪ ,‬כדרך בני אמונתו ‪— .‬‬
‫כל ימי חייו‪- .‬‬
‫הע־תי‬ ‫בונה יפה מאבי זקני בם׳ דפ׳ וישלח‪ ,‬כני יעקב באו על החללים וגו׳ ‪- .‬‬
‫ופירושי‬ ‫במאמר כל שטרי חובותינו‪,‬‬ ‫המגידים בנוסח התפלה ״אבינו מלבנו"‬ ‫בשם אחד‬
‫זנה‬ ‫ולא‬ ‫למתנת ״בריתי שלום*‪,‬‬ ‫בדבר זכייתו של פנחס‬ ‫הערתי‬ ‫אני בענין זה ‪— .‬‬
‫לזה משה ‪— .‬‬

‫זקני בפסוק דקהלת‪ ,‬וכעם‬ ‫פירוש יפה מאבי‬ ‫כהערה‪,‬‬ ‫‪ ( 3‬סרורו כשלום עם הפגע רע ‪- .‬‬
‫כאור שלי במאמר התלמוד‪ ,‬כל ת״ח שאינו נוקם‬ ‫בהערה‪,‬‬ ‫עוד‬ ‫כחיק כסילים ינוח ‪— .‬‬
‫לבנו ״זרוק מרה‬ ‫החכמים‬ ‫אחר‬ ‫הערתי )כדרך צחות( כמאמר‬ ‫כנחש ו בו׳‪— .‬‬ ‫ונוטר‬
‫תנבלים ״בבלאי טפיג־אי"‪,‬‬ ‫על התואר שבתלמוד על‬ ‫עוד בהערה‪ ,‬טעם‬ ‫בתלמידים" ‪- .‬‬
‫נאור המשך הלשון כר*פ ויגש‪ ,‬ואל יחר‬ ‫שננונדנצר מבונה ״טפש* ‪— .‬‬ ‫זה‬ ‫וטעם על‬
‫צרעת‬ ‫רעה‬ ‫חז״ל אשה‬ ‫לשון‬ ‫כהערה‪ ,‬באור‬ ‫בפרעה ‪— ,‬‬ ‫כמוך‬ ‫כי‬ ‫בעברך‬ ‫אפך‬
‫לבעלה ונו׳ ‪,‬‬

‫כונה •פה מאבי זקני‬ ‫קורת רוחו של אבי זקני מהתוצאה בשלום מן המקרה של צער ‪— .‬‬
‫רנשי לבו‬ ‫בינה בתרגום אונקלוס שם ‪— .‬‬ ‫כפ׳ וישלוע כפסוק וידברו אשר טמא וגו׳ ‪- .‬‬
‫של אבי זקני נמשך ימי חייו לרגלי המאורע שנפרק זוע והערתו מ מ׳ ר פ׳ מקץ ‪- .‬‬

‫פרק ח׳‬
‫‪.‬‬ ‫״שמירת דנפעז״‬
‫סעיף‬
‫מרמב״ם ומספר החנוך על מטרת‬ ‫א ( השקפת אבי זקני על תעניות‪ ,‬יתירים על הקבועים‪— .‬‬
‫‪f‬‬ ‫י‬
‫על הנוהגים לקום באשמורת של יום תענית ולאכול ולשתות טרם‬ ‫כל תענית ותכליתו ‪.‬‬

‫הבי״ת מן ״בשלום" הוא בית הסבי‪ /-‬יבא במקום ״כעבור״< או ״בגלל״ וכמו זיעבוד‬ ‫*(‬
‫‪ V‬ו‬
‫יעקב ברחל ‪ -‬שפירושו‪ ,‬כגלל רחל ‪ j‬איש בחטאו יומתו )פ׳ תצא( ‪ -‬בגלל חטאו ‪ 5‬וגם כאז‬
‫ךזכונח‪ ,‬קשר מלחמה בעבור שינא השלום‪ ,‬ויתבאר הענין כהמשך הפרק‪— ,‬‬
‫\‪b‬‬ ‫תכן העניני׳ם מ ה ס פ ר )םחלק ראשון(‬

‫באור לעון‬ ‫בהערה‪,‬‬ ‫רבוי אבי^ה‪ .‬ושתי׳ בערב יוה‪ 5‬״‪— . 6‬‬ ‫טעם ל פגו ת‬ ‫‪-‬‬ ‫האיר היום ‪.‬‬
‫באור לשון הפסוק בזברי‪) «.‬ח׳(‬ ‫עור ב ה עי ה‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫הפסוק בם׳ ויצא‪ ,‬והיה ה' לי לאלהים‪.‬‬
‫והאטת והשלום אהבו ‪- .‬‬
‫ב ם' ג ה׳׳א מדעות שהזהיר להתרהק מחיי‬ ‫וישוב דברי הרמב״ם‬ ‫עור הערה‪ ,‬באור‬
‫באורו של א ני זקני בתלמוד פם‬ ‫‪-‬‬ ‫עוד בהערה‪ ,‬בעני; השטחה בסועדים ‪.‬‬ ‫פרישות ‪— .‬‬
‫לנאור‬ ‫הערה שלי‬ ‫דבעינן נ טי לכם ‪— ,‬‬ ‫מודים בעצרת‬ ‫הבל‬ ‫פסחים )ם*ח ב׳(‪ ,‬במאטר‬
‫טעם למניעת תענית ^בה״כ״ לאחר שבועות ‪. — .‬‬ ‫מאמר זה ‪- .‬‬

‫השקפתו של אבי זקני על שיעור שינה‪ ,‬והערה תלמודית שלי במ שנה ברבות )י״נ ב׳(‪ ,‬שנן‬ ‫‪(3‬‬
‫דרך בני טלכיס לעטור בג׳ ש עו ת‪— .‬‬

‫נאור יקר‬ ‫בחליו ורכריו עם ה רופ אי ם‪— .‬‬ ‫הנהגתו‬ ‫‪-‬‬ ‫מחלתו של אבי זקני וםו)« י טי ו‪,‬‬ ‫‪(3‬‬
‫בהערו‪ /‬באיר‬ ‫מ מנו נ ב רנ ת הוריה ‪,‬ברוך שאסר״‪ ,‬כיחש הלשו! ‪ ,‬ב רוך נוזר ומקיים״ ‪— .‬‬ ‫י‬
‫הלשוי שני חיי שרה ‪— .‬‬

‫נפטר ביום הפורים משנת תרנ״ה‪ .‬כעיר נאווהרדק‪ .‬ושם מנוחתו כ ב ו ד‪— ,‬‬
 ‫)מהלק ׳ן!נ^(‬ ‫תכן הענינים ‪ lb‬ה ם פ ו*‬ ‫‪62‬‬

‫י^\‬

‫ח ל ה ׳טני‬
‫‪I‬‬

‫‪^f‬‬
‫פרק ט‬ ‫‪■j‬‬

‫״ממטפחת אם״‬ ‫‪.‬‬

‫סעיף‬
‫םו»א ‪ S r w n r r o‬אכי ‪ ,' ok‬וה ‪r‬תוי‪w‬ו‘ ות הדורות עד אהד םבעלי ה תו ם׳‪- .‬‬
‫א(‬
‫{! ‪( j‬‬
‫■‬ ‫‪11‬‬
‫®‪1<'■' 1‬‬
‫יג‬
‫אם אמי ‪ ,‬א • י ז נ ש ט א ד »״ ‪ - ,‬סשור יקר מקורות העיר‬ ‫‪h v‬‬ ‫מוצא משםתתה‬ ‫ב(‬ ‫>*י'‬
‫באונגארן‪ ,‬וערך כבודה הגדו^ ב מ דינ ה‪~ .‬‬

‫‪!1‬‬
‫ג(‬ ‫‪.‬‬ ‫)‪11‬‬
‫מגדולי משםחת‬ ‫תקכ״ד ‪— .‬‬ ‫כשנת‬ ‫מענוים של ישראל‬ ‫סםרו שכתב ^סנים מאירות* ‪- .‬‬ ‫‪ }-‬י'‪1‬‬
‫מערכו היקר של ד‪,‬םפר *פתחי ת ש ו ב ה'‪— ,‬‬ ‫אייונ שטאדט כדור ה קוד ם‪- .‬‬ ‫■‪ 1‬י‬

‫פרפומו‬ ‫ע רן‬ ‫בהערוע םפור נפלא המעיד על‬ ‫אכי זקני ^שחור* ‪- .‬‬ ‫משפחת התנו של‬ ‫ף(‬ ‫י‬
‫הגדול של ראש הישיבה ד ק' מיר‪ ,‬הגאון דכי חיים ליב טיקטינםקי ‪— .‬‬

‫יחש ישראל‬ ‫על התואר ‪,‬נ גי ד״ שהי׳ נהוג לפנים בישראל‪ ,‬וםבה מוזרה לבטולו ‪ .‬־־‬ ‫‪i S,‬‬
‫לאמונת עבודתם בפקידות ה מ מ ש ל ה‪- .‬‬

‫‪i‬‬ ‫ז‬
‫‪/‬‬
 ‫‪63‬‬ ‫העניני^ טד! םפ ‪) 1‬טחלק שני(‬ ‫תכן‬

‫פרק‬
‫״אהבת תורה״‬
‫סע יף‬
‫דשטים ו לנ ריז ת‪ .‬־־‬ ‫המצוינות‬ ‫מ מ תיו‬ ‫אהבתו ודבקותו של אבי זקני לתורה ו ל מ צו ת‪— .‬‬ ‫א(‬
‫למודו ‪- .‬‬ ‫מדרכי‬ ‫ממנו בעני; זה ‪- .‬‬ ‫ושיחה צחיח‬ ‫מיוחדת ללמוד‪,‬‬ ‫לשבה לו בביתו‪,‬‬
‫שיחה צחית ששמע מהנאון רבי אלעזר‬ ‫ו לו מ די ה‪— .‬‬ ‫ספור יקר מערך א הב תו את התורה‬
‫סלעקלש‪ ,‬הראב״ד דפראג‪ ,‬והוספה שלו בענין סעודת סיום ‪ — .‬מהיהוריס באלניר ‪ .‬־־‬

‫עיר‬ ‫בהערה‪ ,‬על זכות העושר בגלל שמירת השבת ‪— .‬‬ ‫שמרו את יום ה שג ת לקדשו ‪— ,‬‬
‫עוד בהערה‪ ,‬נזעם■‬ ‫קטורת‪ ,‬בפ׳ תשא ‪— .‬‬ ‫לפרשת‬ ‫בהערה‪ ,‬טעם על סמיכות מצות שבת‬
‫על שבתפלת יו׳ ט שחל בשבת מוסיפים לומר ‪ ,‬ב א ה ב ה ו ב ר צון'‪— ,‬‬

‫זי‬ ‫מאורע‬ ‫בענין‬ ‫נרגשים‬ ‫דברים‬ ‫קינת ה ה מון‪- .‬‬ ‫הקונטוניסתים ‪- .‬‬ ‫מתקופת‬
‫מי נתן למשסה יעקב ו נ ו׳ ‪- .‬‬ ‫דישעיד^‬ ‫מהגאון רבי אלי׳ שיק )לידער(‪ ,‬בסמיכות להפסוק‬
‫רצח ה הו א‪— .‬‬ ‫את אכזריות מע שה‬ ‫להרחיק‬ ‫דבר‬ ‫עשותו‬ ‫עמדו של אבי זקני בדין על‬
‫מחמם אחיך יעקב תכסך גו שו‪ /‬ויצא‬ ‫הסביר לפגי השופטים את עגין הפסוק דעובדיה )א'(‬
‫זנ אי ברין ‪— ,‬‬

‫נהערר״‬ ‫הנ בי א *‪- .‬‬ ‫ממנהגיו במוצאי שכת‪ ,‬ושיחה צחית שלו על הזמר ‪ ,‬אלי הו‬
‫טעם לקריאת סעודת מוצאי שבת נ ש ס ‪ ,‬סעוד ת א דדוד מ ל נ א' ‪- ,‬‬

‫משה‬ ‫באור הלשון ״כדת‬ ‫‪-‬‬ ‫לבו כזזז‪,‬‬ ‫ומערכי‬ ‫ישראל‪,‬‬ ‫מנהגי‬ ‫ספור יקר מחוקירו את‬ ‫ג(‬
‫בהערד‪ /‬טעם הדבר שנ תהל ת חודש אדר סכינים תופינים‬ ‫וישראל" שכותבים בשטרות ‪— ,‬‬
‫מדמות מאורעת פורים בעד החנוקות ‪- .‬‬

‫■‬ ‫‪-‬‬ ‫ספור מצוי! מגודל זהירותו בדיוק מצות ח ז׳ ל ‪.‬‬ ‫ד(‬

‫ומהמציאו נחומים לנפשו ברברי‬ ‫שבא לידו‪,‬‬ ‫מקרה‬ ‫כל‬ ‫באהבה‬ ‫מקבלו‬ ‫עוד ספור יקר‬ ‫ה(‬
‫עוד‬ ‫בתלמוד‪ ,‬מם׳ שבת ) ק ל׳ג ב׳( בענין נוי מצוה ‪— .‬‬ ‫בהערה‪ ,‬דבר מחודש‬ ‫חז׳ ל ‪— .‬‬
‫עוד הערה‪ ,‬על ערכם של פרנסי הקהלות‬ ‫בהערה‪ ,‬על רגש היופי אשר יחוש עם ישראל ‪- .‬‬
‫דאגה חרישית בלבו של‬ ‫בדור הקודנ‪ /‬ודברים של צער בזה מאהד גדולי הדור ההוא ‪— .‬‬
‫תמיד על דרנו בחיים‪ ,‬ומצא רמז גלוי לדאגה זז‬ ‫אבי זקני על כי הברכה וההצלחה ילווהו‬
‫בחז״ל ‪ — .‬ב ה ע רו‪ /‬הערה שלי •בפסוק ד פ׳ ויקהל‪ ,‬איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת‬
‫ביתו‪ ,‬ומליצתו בזה מפסוק דאיוב אם‬ ‫היחש שלו למשרתי‬ ‫הקודש ויכלא העם מהביא ‪— .‬‬
‫אמאס משפם עבדי ואמתי כריכם עמדי ו ג ו׳ ‪- .‬‬
 ‫)פחלק שני(‬ ‫מהספר‬ ‫תכן הענינים‬ ‫‪64‬‬

‫פרס י״א‬
‫״במעלליו יתנכר״‬
‫סעיף‬
‫‪h y‬‬ ‫נ נ י א ל םנו ת‪— .‬‬ ‫חנוך‬ ‫ודעתו על*‬ ‫אבי זקני בחנוך בני עניים יתוטים‪,‬‬ ‫‪h r‬‬ ‫הנהגתו‬
‫מסורות וזהירות בלתי‬ ‫על‬ ‫תענית )ט׳ ב׳{ ‪— .‬‬ ‫למוד התורה בתפנוקי הגוך‪ ,‬והערה ב מ ס'‬
‫‪-‬‬ ‫על המספר ׳*ל׳יזז ע׳«ר‪ ,‬י‪#‬ד‪,‬וא למחתה לבמה אנ׳פיס ה מוניי ם‪.‬‬ ‫יסודיות ב ע מנו‪— .‬‬

‫הבחורים הלומדים שנתארחו על‬ ‫אבי זקני הטיל חשד על דעותיו ב אמונ ה של אחד‬ ‫‪.‬‬
‫^ שלחנו ‪ — .‬מרוח אבותינו בעת תרומת הצבא הראשונה מבני ישראל ברוסיא בשנת תקפ״ח‬
‫בהערה‪ ,‬נופח פראי משטר קנין עבדים אצל אצילי האשבנזים ה ק ד מוני ם‪— .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫)‪. ( 1828‬‬
‫מאחד המנידים מעת ההיא בהשתפכות‬ ‫רנש‬ ‫דברי‬ ‫בענין זה הערה בתורה בפ׳ ב ה ר‪- .‬‬
‫עונות נמצאו‬ ‫השומעים ‪ — .‬שלשה‬ ‫ורנשי יאוש של‬ ‫מתרומת הצבא‪,‬‬ ‫הנפש על החדשה‬
‫הבחור׳‬ ‫בתורה לענין עונו של אותו‬ ‫רמז‬ ‫הראה‬ ‫אבי זקני‬ ‫הבחור הנ ח ש ד‪- .‬‬ ‫באותו‬
‫במם׳ סוכה‪ ,‬למקום שאני אוהב שם רנלי‬ ‫באור המאמר‬ ‫וספור נפלא על בעל תוי״ט ‪— .‬‬
‫מעשה נפלא‬ ‫שיחה יקרה מאחד החכמים על תעודתם של הרופאים ‪— .‬‬ ‫מוליכות אותי ‪— ,‬‬
‫ממ ם׳ שמחות ‪— ,‬‬

‫והמשך‬ ‫מאיר ריק מווילנא‪,‬‬ ‫בשפת יהודית אייזיק‬ ‫חסופר‬ ‫מי הי׳ אותו הבחור ?‬
‫ענינו בסעין* ה ב א ‪- ,‬‬

‫מעשה נפלא ממנו בבית התפלח‬ ‫מקורות י מיו של אותו הבחור )בםעי)» הקודם( בעתיד ‪— .‬‬ ‫‪(3‬‬ ‫‪ V1‬־‪.‬‬

‫מהגאון רבי ישראל סלאנטער‬ ‫נורא‬ ‫מעשה‬ ‫‪ ,‬מ ה ר ת הקודש״ בווילנא ביוהכ״פ‪ ,‬ו ס ב תו‪— ,‬‬
‫באור‬ ‫בהערה‪,‬‬ ‫על מעלת הבדיחות ‪— .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ביוהכ״פ‪ ,‬וסבתו ‪.‬‬ ‫בביהבנ״ם הגדול דווילנא‬
‫זה כפור על רבי‬ ‫על ענין‬ ‫אם לעוברי רצונו כך ו כ ו׳ ‪.‬‬ ‫יפה באגדה דנדרים ) נ' ב׳(‪,‬‬
‫רבי מרדכי רבינאווי׳ן‬ ‫החכם השלב‪,‬‬ ‫הרה״ג‬ ‫זקני‪,‬‬ ‫על נכדו של אבי‬ ‫עקיבא אינר ‪.‬‬
‫מווילנא ואביו הנעלה ‪— ,‬‬

‫פרס י״ב‬ ‫) ‪t‬‬

‫״הרת עולם״‬
‫‪ 0‬ע' ף‬

‫דיחזקאל‪ ,‬את שני‬ ‫ברלין״‪ ,‬ומליצתו הנמרצה מפסוק‬ ‫התנגדותו של אבי זקני אל ‪,‬ה שכל ת‬
‫קצותיו אכלה האש ותוכו נחר ‪— ,‬‬

‫פתגם נמרץ על החומשים האלה ‪- ,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫)הדעסואי( ‪.‬‬ ‫מנדלזון‬ ‫חומשי‬ ‫וכוחו עם אחיו על‬ ‫‪(^3‬‬
‫פגישת ר׳ שלמה דובנא עם הגאון רבי רפאל הכהן‪,‬‬ ‫על ה‪,‬ח ר ם״ על החומשים האלת ‪— .‬‬
 ‫‪ 6‬ה ‪ D‬פ וי ) מ ח ל ק שני(‬ ‫תנן דועניניים‬

‫סהגאון‬ ‫פתגם‬ ‫ו׳פיחה ‪- . u‬‬ ‫מפגי׳פה‬ ‫מנדלוון‪ ,‬והתוצאה‬ ‫על‬ ‫א ב׳ ד ד ה מנו ר ^ ושיחתם‬
‫עוד כהערה‪ ,‬על השאלה שבתלםור ; הסן׳‬ ‫בהערה‪ ,‬על הרטב״ן ותלמידו ‪— .‬‬ ‫הנזכר • —‬
‫במלת בראשית ‪-■ .‬‬ ‫מהגר״ א‬ ‫מרדכי‪ ,‬אסתר‪ ,‬מן התורה מניין ‪— .‬‬

‫בהערה‪ ,‬בעני;‬ ‫עיי יעיתיו ועל שיטתו של טנדלזו; כרכר ‪,‬לאומיות ישראל' ועתידותיו‪— .‬‬ ‫^‬
‫ברת‬ ‫המחרשים‬ ‫של‬ ‫על פעולותיהם‬ ‫יוסף ה שני‪— .‬‬ ‫פרנץ‬ ‫ספור מצוין מהקיסר‬ ‫זה‬
‫על ההמרות באותן המרינות‬ ‫)ריפורמטורים( בדור שאחר מנדלזון‪ ,‬באשכנז ובאוסטריא ‪— .‬‬
‫י‬ ‫ניייו של מנדלזון וברורות הבאים‪- .‬‬

‫מחיי הלורד שמואל‬ ‫^*( על תכונת המחדשים וחדושיהם ברח בארצות בריטניא ואמיריקה —‬
‫עור בהערה‪,‬‬ ‫מצות שאין מברכין עליהן ‪- ' .‬‬ ‫בענין כמה‬ ‫בהערה‬ ‫מונטגו‪ ,‬בלונדון ‪- .‬‬
‫לזכות את ישראל הרבה להם תורה ומצות ‪- i‬‬ ‫הקב״ה‬ ‫נאיר לשון המשנה באבות‪ ,‬רצה‬
‫יעיד ‪.‬בהערה‪ ,‬על עזלת יהוד* אמעריקא לנגועי המלחמה‪ ,‬ושכרם על זה ‪- .‬‬

‫דעת חכמי הזטיה מאומות העולם על‬ ‫‪ ( H‬על התקינים כבתי תפלה וכמערכת ‪,‬החזנית״ ‪— .‬‬
‫שלש שם ‪,‬סקארבאווע נגונים״ שקוראים לנגונים‬ ‫בהערה‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫המקובלות לנו ‪,‬‬ ‫הנגינות‬
‫דעת גדולי המלכות על התקינים )ריפורמות( בדת‪ ,‬ולא רוחם‬ ‫ישנים‪ ,‬מקובלים ב או מ ה‪- .‬‬
‫עדותם של בנותיו ותלמידיו‬ ‫הסבר‪ .‬האסתית להתנגדות לספריו של מנדלזון ‪- i‬‬ ‫להם ‪- .‬‬
‫״יל מנדלזון על רעותיו בדת ו א מונ ה‪— .‬‬

‫ותלמידיו של טנדלזון‪ ,‬מיוסרות על וכרי חי״ל ‪^ .‬‬ ‫על בניו‬ ‫שיחות נמלצות מאבי זקני‬
‫בהעיה‪ ,‬באור הלשון ‪,‬קדיחת תבשיל* שבתלמוד ‪— ,‬‬

‫לקויות ההתנגדות למנדלזון ולווייזל בזמנם* — הרב דברלין; רבי צבי לוין; נהפך למנדלזין‬ ‫‪0‬‬
‫באור‬ ‫תו ר ה‪— .‬‬ ‫להרביץ‬ ‫ההיא‬ ‫התעמולה מגדולי ישראל ‪-‬בעת‬ ‫לאויב* —‬ ‫טאיהב‬
‫מאמר חז״ל חש בראשו ובו׳ יעסוק בתולה ‪— .‬‬

‫♦ובי זקני בהשתוחח עליו נפשו‬ ‫בהערה‪ ,‬באור הכתוב בהושע‪ ,‬מי חכם ויבן אלה ו ג ו'‪- .‬‬ ‫ח(‬
‫מניעת הלבשת‬ ‫בהערה; על‬ ‫ארצה י ש ר אל‪— .‬‬ ‫טבל אלה‪ ,‬אומר לעזוב את הארץ וללכת‬
‫שיחה‬ ‫ברכת הודיה שלו על אורח חיים של בניו ‪— .‬‬ ‫בגדים קצ^ ם‪ ,‬ורמז לזה כתורה ‪- .‬‬
‫צתית שלו‪ ,‬כבואו לירושלם‪ ,‬בסמיכות לפסוק ויבא יעקב שלם )פ׳ וישלח( ‪- .‬‬
 ‫) מ חלק עני(‬ ‫‪:‬ןהספר‬ ‫תכן הענינים‬

‫פרק י״ג‬
‫״קל וחומר״״(‬
‫סעיף‬
‫קורות התיסדות ‪ ,‬נ ״'‬ ‫אבי זקגי את הארץ ועדותו ארצה י׳‪#‬רא^ ‪— .‬‬ ‫עור סיבה לעובו‬
‫מטרי'‬ ‫מטעם המטשלה ‪- .‬‬ ‫בשנת תר״ה ) ‪( 1845‬‬ ‫וזיטומיר‬ ‫בווילנא‬ ‫לרבנים״■‬ ‫מררש‬
‫מטסע החכם ליליעגטהאי^(‬ ‫בעני; זה ‪- .‬‬ ‫ההעבלה אובארוב‬ ‫רברי שר‬ ‫התיסרותם ‪— .‬‬
‫ובחערה‪ ,‬הסבה להכרתו לטובה בחצר המלבות בפט״ב ‪— .‬‬

‫מסעו השני של ליליענטהאל לוואלאזי; ולערי ליטא‪ /‬וחליפת היחושים אליו סגרולי י»רא^‬ ‫*‬
‫מכתב ליליענטהאל ברבר נסיעתו ‪ - ,‬צי'^‬ ‫הסכה לחליפות זאת ‪- .‬‬ ‫מאיבה לאהבה ‪— .‬‬
‫נפלא ממלואה של חובת—הלמורים הבליית‪ ,‬דפנים והיום ‪- .‬‬

‫בהערה‪ ,‬שני באיר'*'‬ ‫ררכם של המורים‪ ,‬העברים והכוללים‪ ,‬בבית טררש לרבנים נווילנא ‪- .‬‬
‫במאמר תז״ל‪ ,‬מפני מד‪ ,‬בניהם של חלמירי חכמים אינם ת״ח‪ ,‬מפני שאי; מברכים בתויי‬
‫פתגני’‬ ‫רש״י פין ‪— .‬‬ ‫ורויו של‬ ‫חניכי הבית פורצים גררי הרת בגלוי ‪- .‬‬ ‫תחלה ‪— .‬‬
‫השתרלות כני הרור ההוא ואבי זקני לתקן ררכם ׳•^‬ ‫של ר׳ יצחק אייזיק בן־יעקב ‪- .‬‬
‫החגיכים‪ ,‬מתחלה ע״י שר הגליל‪ ,‬ואת״כ ע׳״י הקיסר בעצמו ‪ - .‬בא כהו של הקיסר בווילנ"‬
‫לתכלית הררישה כזה‪ ,‬ובואו לא עשה פרי ‪- ,‬‬

‫פרק י״ד‬
‫״טוב שברופאים״‬
‫סעיף‬
‫השקפת אבי זקני על מלבושי הרוקטודים היהורים שבזמנו‪ ,‬וספור שלו‪ ,‬נפלא ומצוין‪,‬‬
‫על עיני‬ ‫בהערה‪ ,‬על תכונת הבגר ״מעיל״ בימי קרם ‪- .‬‬ ‫סבתו היו הבגרים ההם ‪- .‬‬
‫בהערה‪ ,‬על התוארים »רב״ ו״דוקטיר'‬ ‫‪-‬‬ ‫ההיא‪.‬‬ ‫וענינו של הרוקטור קושיליווסקי בעת‬
‫עור כהערה‪ ,‬על בקור רופא אבל אי׳‬ ‫המשותפים לרב ולרוקטור‪ ,‬ועל התואר ״מורנו״ ‪— .‬‬
‫החולה‪ ,‬דעת אחד הרופאים התלסודיים‪ ,‬והערה שלי ‪~ .‬‬

‫מטעם הטמשלו‪ /‬וכנגדם ״כתי מוטי*‬ ‫לרבנים״ שנוסדו‬ ‫מוסב השם על ״בתי מדרש‬ ‫*(‬
‫ביחושיהם ‪■,‬‬ ‫מיני הכתים הצטיינו‬ ‫םלאנטער} ומבקרי שני‬ ‫הגאון רבי ישראל‬ ‫שיסד‬
‫ולאמונה כיחש שני הקצוות זה לזה ‪ :‬הראשונים — כ ק ל ו ח טופרזוע והאחרונים — בתונן!*‬
‫וזהו ״קל וחומר״‪ ,‬וענינם בפרק זה ‪— .‬‬ ‫חוטר}‬ ‫כל‬
 ‫‪6t‬‬ ‫‪ pri‬הענינים מ ה ס פ ר )מחלק שני(‬

‫נמה‬ ‫העוקפה על ערכם היהדותי ‪ W‬הדוקטורים היהורים בזמן הזה ונדו רו ת הקודטים ‪— .‬‬ ‫‪^3‬‬
‫דוקטוד יהודי עם הגר״א מווילנ א• —‬ ‫ספור יקד טפגי מ ת‬ ‫טמלים ודוגטאות נ ענין ז ה‪— .‬‬
‫אס יו‪/‬ן לי נל ק סלא‬ ‫באור יפה' בם׳ בלק‪.‬‬ ‫מעין ה׳פאלה ‪- .‬‬ ‫כהערה‪ ,‬על הטדה להשיב‬
‫יריעהם ע•‬ ‫על ערך‬ ‫ר׳ יוסי בן קיסמא ‪— .‬‬ ‫)פ״ו ט׳ ט( עם‬ ‫דאבות‬ ‫ביתו וגו׳‪ ,‬ומשנה‬
‫ורבנים באחד ‪ - .‬כ ה ע רו‪ /‬על השתתפות‬ ‫דוקטורינו בזמן הזה את שפת עבר ‪ - .‬דוקטורים‬
‫ישראל לשמות בחגי אומות העולם ‪— .‬‬

‫פרק ט״ו‬
‫״בירושלם תנוחמו״‬ ‫׳‬
‫סעיף‬
‫על דרנו בכל מקום שעבד דרך‬ ‫הלויה נהדרה‬ ‫‪-‬‬ ‫זקני לארץ י שראל‪.‬‬ ‫של אבי‬ ‫נסיעתו‬ ‫‪(K‬‬ ‫(‬
‫מימי מחלתו ‪— .‬‬ ‫מקרה מעציב קרב מיתתו ‪— .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫אורח חייו בארץ ישראל ‪.‬‬ ‫שם ‪— .‬‬ ‫ןן‬
‫הצדקה בערי‬ ‫סדור הונו ודכושו למעשה‬ ‫‪-‬‬ ‫ודברו ע מ ה ם‪.‬‬ ‫או תו‪,‬‬ ‫ירושלם‬ ‫מבקור חכמי‬
‫דק כדי לקיים ענין ידושה שקבעה‬ ‫אחד ח״י דובלים ‪,‬‬ ‫ירושה לבניו לבל‬ ‫הניח‬ ‫א״י ‪- .‬‬
‫ועל כלל עני! זה ‪— .‬‬ ‫התורה ‪ ,‬ולהעזר החומרי לא הוצרכו ‪ — .‬הערה שלי על מעשהו זה ‪,‬‬
‫והסבר הדבר ‪— .‬‬ ‫יורשת כמקום שיש בן ‪,‬‬ ‫שאין הב ת‬ ‫עוד בהערה ‪ ,‬טעם למצות התורה ‪,‬‬
‫והסביר הדבר‬ ‫בציור זהב וכסף ונחושת ‪,‬‬ ‫בנו חני צדקה ‪,‬‬ ‫העריך שלש מדרגות‬ ‫אבי זקני‬
‫בדברי טעם‪ — .‬כהערה‪ ,‬באור הפסוק במשלי ‪ ,‬תועבת ה׳ דרך רשע ומרדך צדקה יאהב ‪- .‬‬

‫מחייו‬ ‫מה שספרו עליו‬ ‫הגדול שם ‪- .‬‬ ‫טנבו רו‬ ‫אליו ‪- .‬‬ ‫יחש בני ארץ ישראל‬
‫בהיותם בחו״ל כאורחים מירושלים‪ — .‬ונפטר אני‬ ‫זממותו ר׳ יעקב ספיר ור׳ מיכל פינ ם‪,‬‬
‫זקני בעשור לחודש השמיני )מרחשון( מ שנת ת ר׳ ל בעיה״ק ירושלם‪ ,‬ונקבר במעלות ה ק ב רי ם‪-,‬‬

‫אבי‬ ‫פטירתו של‬ ‫זכרון יום‬ ‫מוואלאזין״ בדבר‬ ‫^הנצי״ב‬ ‫דו די‪,‬‬ ‫הוא‬ ‫עם ב נ ו ‪,‬‬ ‫מקרה‬ ‫כ(‬
‫בהערה ״ על מאמר חז״ל‪ ,‬חורה בין בעידנא דעסיק בה ובו׳ אגונא מגנ א )סוטה‪,‬‬ ‫זקני ‪- .‬‬
‫‪ -‬סימן‬ ‫מרי לתת סימנים למאורעות שונות בחיים ‪.‬‬ ‫מ מנהגי א ב א‬ ‫‪ -‬בהערה ‪,‬‬ ‫ב״א א׳( ‪.‬‬ ‫רנ‪1‬‬
‫‪ -‬דבר פלא‬ ‫סימנים בחז״ל ‪.‬‬ ‫ענין‬ ‫‪ -‬על חשיבות‬ ‫הולדתי ‪.‬‬ ‫יום‬ ‫לזכירת‬ ‫לי‬ ‫שמסר‬ ‫ווי*‬
‫תמוהים בספר רבי אלי' בחור ‪ — .‬באור הלשון‬ ‫‪ -‬דברים‬ ‫החודש ‪.‬‬ ‫ב ה׳ קרוש‬ ‫כרטב״ם‬ ‫אי׳‬
‫הוי נוי חוטא ‪ — .‬באור מאמו־‬ ‫באור הלשון בישעיה ‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫א ת העם ‪.‬‬ ‫למד דעת‬ ‫בקהלת ‪,‬‬
‫ויוסן•‬ ‫ת״ ח נחשבים להם שגגות בז דוניו ת‪ — .‬באור הלשון בפרשה ויג ש‪,‬‬ ‫חז״ל בב״ט ‪,‬‬
‫ישית ידו על עיניך ‪ - .‬בהערה ‪ ,‬מ מנ הגי יום היא״צ בארץ ישראל ובגולה ‪— .‬‬
‫סי•‬
‫הפוסקים‬ ‫חקירת‬ ‫‪ -‬על‬ ‫ע נ י נ ו‪.‬‬ ‫וכל‬ ‫ושמו‬ ‫וטעמו‬ ‫מקורו‬ ‫נ ב ל ל‪,‬‬ ‫הי א׳ צ‬ ‫על ענין‬ ‫‪(3‬‬ ‫לר^‬
‫ודעתי‬ ‫בראשון או ב שני‪,‬‬ ‫יא״צ בחודש אדר משנה מ עו ב ר ת‪,‬‬ ‫בדבר קביעות‬ ‫האחרונים‬ ‫ו \ \‬
 ‫תכן הענינים ל‪,‬ד‪ 1‬ס פ ר )טחלק שני(‬ ‫‪6$‬‬

‫_ עו‘ הרין ה ט נ‪ 1‬אד בתלמוד )מב ת‪ ,‬ס״ט כ'( הי׳ סהל׳ך כדרך ‪1‬׳‪#‬נח איזה יוס ׳«ני'‬
‫עיי‬ ‫טרא» חודמ ונו׳ ‪— .‬‬ ‫יכו^‬ ‫ש״ט )טסטרי(‬ ‫הטאטר בהגדה‬ ‫‪h p‬‬ ‫‪, j ,‬׳ ‪ ~ ,‬בהערה ‪,‬‬
‫בהערה ^ על הט אט ר כירומלטי מקלים )®״ב( אין ע>»'! נ‪»-#‬ות )ציונים( לצדיקיו‪ /‬מדנריד׳ם‬
‫ע^‬ ‫‪-‬‬ ‫בכלל ענין ז ח ‪.‬‬ ‫ודברים מחודעים ונפלאים‬ ‫וטסשר פחד יצחק כ ז ה‪,‬‬ ‫חם ז כ רונ ם‪,‬‬
‫‪-‬‬ ‫וטעטי הדבר ‪.‬‬ ‫על הטגהג מהקמת מצבה ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫החסידים ‪ - .‬עוד בהערה‬ ‫הצדיקים ועל‬
‫•♦*'‪I‬‬ ‫מם׳ סוטה )פ״ה ה׳ ה(‬ ‫בטאטר אחד בירומלטי‬ ‫באור נפלא ואמתי‬ ‫זעוד ב ה ע ר ה‪,‬‬
‫‪ -‬על חיוב •א*צ לאבי ה א ב‪ ,‬ז נ ג ו ד לאבי האב ב כ ל ל‪— .‬‬ ‫אוהב מו ג א *‪.‬‬

‫הא‪ 1‬ט ה הישראלית ‪ ,‬באנשים וגמים ‪ ,‬טבל חערבים‪4‬‬ ‫ברנש קודש בכל‬ ‫מקבלת מנהג חי א׳ צ‬
‫וטלוים אווזי‬ ‫טן מקדשי יום היא*צ ב בו או‪,‬‬ ‫הה ש קפו ת‪ — .‬ציור נפלא‬ ‫מכל הדעות וטבל‬
‫ט ט נ ת נ ו של בעל יא״* אחד בעתון אחד ‪_ ,‬‬ ‫בחלול ד ת בגלוי » ‪-‬‬
 ‫‪69‬‬ ‫מ ה כ פ ר )סהלק שדייני(‬ ‫תכן העניניים‬

‫חלר‪ ,‬׳שלישי‬

‫פרק ט״ז‬
‫‪,‬דרכי ההוראה״‬ ‫^‬
‫סעיף‬

‫•>נ״ד דעיר‬ ‫הגאון רני אליהו גולדברג ‪,‬‬ ‫את‬ ‫תולרתו וחנוכו של א נ א טרי ‪ — ,‬הכרתו‬ ‫א(‬
‫הערת‬ ‫‪-‬‬ ‫להקדיש ע»םו לתורה ולהוראה ‪.‬‬ ‫סעולת הגאון הזה עליו‬ ‫מולדתו נ אנ דוי ס ק ‪— .‬‬
‫‪-‬‬ ‫הגאון הגזנר על יסודי ההוראה ‪.‬‬

‫טשיטתו כהוראה ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫רכו הגאון רני‪ .‬חיים טוואלאזין‬ ‫שסיפר הגאון הנזכר על‬ ‫שני ספורים‬ ‫‪(3‬‬
‫‪ -‬נהערוע‬ ‫וכענין ‪,‬נ שי או ת פנים״ כהוראה ‪ ,‬כסי שקינל הוא )ר״ח( טרכו הגר״א טווילגא ‪.‬‬
‫מה שנראה לי נ ענין זה ‪ ,‬ודכרים נרגשים טהרא״ש ועוד‪ — .‬עוד הערה ‪ ,‬יחש טעם חריפות‬
‫למראה שחור ‪ — ,‬דעת• אני על ענין הספור ה שני הנזכר ‪— .‬‬

‫לשכור כלי‬ ‫על ה מנ הג‬ ‫ומנהגו של אכ א טרי כז ה‪- .‬‬ ‫‪,‬ק שר תנ אי ם ״‪,‬‬ ‫דכר התרת‬ ‫‪ ( 3‬על‬
‫חרס כשעת חנאיס ״ וכלי זכוכית תחת החופה ‪- ,‬‬
 ‫תכן העניניים מ ה ס פ ר )מחלק שלייעי(‬ ‫‪70‬‬

‫פרק י״ז‬
‫«כחא דהתירא״‬
‫סעיף‬
‫השקידה ‪ — ,‬נטיתו ‪S'lnS‬‬ ‫התורה ‪ - .‬ציור םערך‬ ‫אבא טרי עי*‬ ‫‪h v‬‬ ‫שקידתו ‪ ,‬הנטרצה‬
‫‪-‬‬ ‫בהוראה ‪ ,‬והערה טהרא״ש ומעוד פוסקיס בעניו זה ‪.‬‬

‫‪,‬‬ ‫הריאה‬ ‫אתת בבדיקת‬ ‫מנהג להתיר שא^ה‬ ‫לנאווהרדק טצא שם‬ ‫של אבא טרי‬ ‫בבואו‬
‫ד‬
‫ודברים נרגשים‬ ‫השקפתי אני על יסור מנהג זה ‪,‬‬ ‫בה איסור בשארי מקומות ‪- .‬‬ ‫שנוהגין‬ ‫‪/‬‬
‫ווילנא בענין זה ‪ - ,‬משפט‬ ‫וואלאזין לרבני‬ ‫ומכתב ארוך מדייני עיר‬ ‫לקורות שאלה זו ‪,‬‬
‫דברים עם המתברים ״תולדות הג ר׳ ת טוואדאזין״ ‪- .‬‬

‫פרק י׳׳ח‬
‫‪.‬מתוי‪ /‬ממר״‬
‫סעיף‬
‫״גליא מסכת״ ‪ .‬י■‬ ‫אב״ד דנאווהרדק‪ ,‬מחבר ספר שו״ת‬ ‫הגאון רני דוד ‪,‬‬ ‫מקורות חייו של‬ ‫א(‬
‫ורני‬ ‫הגאונים רבי עקיבא איגר‬ ‫על‬ ‫התורה ‪ - .‬בהערה ‪,‬‬ ‫לכבוד‬ ‫תוקן! דעתו ורגשותיו‬
‫של הגאון רבי דוד והוספה עליהם ו ה טני׳‬ ‫שכירותיו המצומצמים‬ ‫מרדכי מ רזג אי‪ — .‬ערך‬
‫חייו עס״י מקרה זר ונפלא מ או ד‪— ,‬‬

‫הגאון הזה וקרב קצו ‪ - .‬כהערה ‪,‬‬ ‫את רוחו של‬ ‫ישראל במדינה מרר‬ ‫מצב מעציב של‬ ‫ב(‬ ‫)■ י‬

‫חי" דכתיב באדם הראשון וב אברהם‪ ,‬ויותר לא נמצא לשון ז ו ‪- .‬‬ ‫על הלשון ״אשר‬

‫פרק י״ט‬
‫״איש ודעתו״‬
‫סעיף‬
‫השקפת אבא טרי על התעסקות יתירה של הרבנים כעניני ה כ ל ל‪ — .‬יחש ענין זה לקורו׳^‬
‫הישיבה דוו אל אזין‪- .‬‬
 ‫‪71‬‬
‫תכן הענינים מ ה ס פ ר )מד‪,‬לק שליעי(‬

‫נ ה ‪ 1‬ה‪,‬‬ ‫נמרץ ריזה ‪.‬‬ ‫‪h m‬‬ ‫‪n i‬‬ ‫כמקצת נא)רת ח״הם‪,‬‬ ‫השקפתו על הרננים המקילים להם‬ ‫‪(3‬‬
‫נאור הם דפרשת י (‬ ‫כזדונות ‪—.‬‬ ‫נאור דנ די תז״ל‪ ,‬שתלמידי תכסיס שגגות נעשו להם‬
‫עוד כהערה‪ ,‬נאור הם׳ דישעיה< הוי גו חיגז‬ ‫לאשמת העם ‪— .‬‬ ‫אם הכהן המשיח יחטא‬
‫הנ תוי נקהלת‪,‬‬ ‫נאור‬ ‫נל ק‪ ,‬אל מוציאם ממצרים ‪- .‬‬ ‫נאור הם׳ דש׳‬ ‫עם כ נ י עון ‪— .‬‬
‫ספור‬ ‫ד איוג )י*נ{ אמנם עי אתם עם ונן<‪— ,‬‬ ‫הפסוק‬ ‫נאור‬ ‫למד דעת א ת ה ע ם‪— .‬‬
‫כדור הקורם ‪— ,‬‬ ‫המפורסמים כמדינ ת אשכנז‬ ‫ניג ש נ ענין זה מהנהגתו של אחר הרבנים‬
‫כהערה‪ ,‬למקור איפור תחוטין כ ש נ ת ‪— .‬‬

‫סמיכה כנקל‪,‬‬ ‫דרכו הי׳ לתת‬ ‫‪-‬‬ ‫״ ס מי כ ה' להגיני רננים ‪.‬‬ ‫תעודות‬ ‫הנהגת א נ א כנ תינ ת‬ ‫ג(‬
‫כהערה‪ ,‬נ או ר מאמר‬ ‫וביאר טעמו נ ז ה ‪~ ,‬‬ ‫מכלי הטריד יותר מראי בבחינה את הנסמך‪,‬‬
‫כרכות הימים מצאתי לו חכר כמנהגו‬ ‫‪-‬‬ ‫הו״ל ״גדולה שמושה של תורה יותר מלמודה״ ‪,‬‬
‫להנסמכים סרק‬ ‫א נ א שונה‬ ‫עם תעודת ״ ה ס מי כ ה' הי׳‬ ‫יחד‬ ‫‪-‬‬ ‫ז־ בגאון אחד מווילנא ‪.‬‬
‫בהגהגת רננו ת ובכלכלת עניני עדתם ‪- .‬‬

‫לחנם‬ ‫אם ראוי ונכון‬ ‫חקירה‬ ‫וכחכרת אנשים ‪— .‬‬ ‫כגי תו‬ ‫הנהגתו ואורח חייו של א נ א‬ ‫‪(T‬‬

‫לאכול כפני אנשים ‪— ,‬‬

‫הנוטות‬ ‫דיינאוו‬ ‫המגיר ר"צ‬ ‫מדרשותיו של‬ ‫דוגמא‬ ‫כהערה‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫דיינאוו ‪.‬‬ ‫המגיד‬ ‫על‬ ‫‪(H‬‬
‫עפ״י‬ ‫סגולה‬ ‫‪-‬‬ ‫אחד ‪.‬‬ ‫כ שנח ת ענין‬ ‫אניד תו‬ ‫לו‬ ‫החזרתי‬ ‫‪-‬‬ ‫ולשמאל נ אחד ‪.‬‬ ‫לימין‬
‫משמות וקמיעות‪ ,‬ודרכי‬ ‫ננגו לו ת‬ ‫האמונה‬ ‫כהערה‪ ,‬על‬ ‫מקשה ללדת ‪- .‬‬ ‫ה קני ה לאשה‬

‫חחנטים בז ה‪— .‬‬

‫ני‬
‫תחבולה להפך נחושת‬ ‫עוד הפעם החזרתי להטגיד הנזכר את אבידתו מעין זו הקודמת ‪— ,‬‬ ‫ל(‬ ‫;ת‬
‫ל ז ה ב ‪ - .‬כהערה‪ ,‬מ תכונת דרשותיו של ה מגיד המפורסם כדור הקודם‪ ,‬ר׳ חיים רו מ שי ש ק ע ר‪-.‬‬
‫ועוד בהערה‪ ,‬באור‬ ‫מוויינ א ‪- .‬‬ ‫מרובנא״ להגר״א‬ ‫״ מה מגיד‬ ‫עוד כהערה‪ ,‬תונ ח ת מוסר‬
‫והסכר‬ ‫אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד‪,‬‬ ‫עומדים‬ ‫כמקום שנעלי ת שונה‬ ‫מאטד חז׳ ל‪,‬‬
‫ועוד כהערה‪ ,‬כאור ברברי רש״י ר׳ ם וישלח‪ ,‬עם לבן גרתי ‪- .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫הדבר ‪.‬‬
‫נ ה ע דו ע לבאוד דבר• ה ר אכ״ ע‬ ‫‪-‬‬ ‫מהשחתפותי ״ ב ע ס ק' עם המגיד דיינאוו הנזכר ‪.‬‬
‫מספר ספרדי אהד‪ .‬הוראה״ איך להפך‬ ‫נ סי ש ת וישלח בפסוק ״ כ ת מי ז ה ב' )ל״ו ל׳ ט( ‪- ,‬‬

‫‪-‬‬ ‫נחושת לזהב ‪,‬‬

‫‪ -‬כהערד״ רמז‬ ‫ל שלום' ‪.‬‬ ‫חז׳ ל כמס׳ כרכות ״הרואה קררה כחלום יצפה‬ ‫כאור מאמר‬ ‫‪(1‬‬

‫לתוצאת מחלוקת כדבר שוחטים‪- .‬‬

‫מעשה כשנוי השם אחד ‪— .‬‬ ‫מעשה גפטפ ט; אחר ‪— .‬‬ ‫‪(H‬‬
‫רויז‬
 ‫מ ה ס פ ר )מחלק שלישי(‬ ‫תבן העניגים‬ ‫‪72‬‬

‫פרק פ‬
‫״הכרת פנים״‬
‫סעיף‬
‫חסידי חנ״ר׳‬ ‫את רכס מל‬ ‫סבתה להכרתו פנים‬ ‫מל אג א מרי ‪— .‬‬ ‫הראמונה‬ ‫הרבנות‬
‫בקמי*‬ ‫נא מנה ביני ה ם‪— ,‬‬ ‫בריח אהבה‬ ‫הרב רבי טענדלי מניאורזאהן‪ ,‬טדיוב אוויט ש‪— .‬‬
‫הערה‬ ‫הרב טאבי לנסות להביר את תבונת איש אחד מתוך נ ת בו‪ ,‬מנ תן ל אני ‪— .‬‬
‫עד כה‪ ,‬כדבר המחלוקת בחסידים בדיו‬ ‫גילה הרב ל אני דבדים שלא גילה‬ ‫בענין זה ‪— .‬‬
‫הקודם ‪- .‬‬

‫הי ג‬ ‫טברדיטשוב עם‬ ‫מפגישתו של הרב לוי יצחק‬ ‫לאבי‬ ‫ספור נפלא ומצוין שסיפר הרב‬ ‫‪(2‬‬
‫ר׳ אביגדור מפינסק‪ ,‬בעת המחלוקת בחסידים‪ ,‬ודברים של צער מזח השני ‪ - .‬בהערה‪,‬‬
‫הנזכר על מאמר חז״ל ‪,‬ת*^‬ ‫עור הערה‪ ,‬שיחד‪ ,‬צחית מרבי לוי יצחק‬ ‫הגר״א מווילנא ‪— .‬‬
‫הערה שלי בענין זה בארוכה וביייי‬ ‫צריך שיר‪,‬י׳ בו )טמד ת הגאוה( שמיני ש ב ש מיני ת‪— .‬‬
‫עקיבא א־גר‪ ,‬גערי׳ו‬ ‫רבי‬ ‫עוד בהערה‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫עובד ע ״ ז‪.‬‬ ‫כאלו‬ ‫מאמר חז״ל כל המתגאה‬
‫אחת המונית בשם י ג'‬ ‫הגדה‬ ‫ועוד בהערה‪ ,‬על‬ ‫בהמדפיםים דסלאוויטא ועונשם המר ‪— .‬‬
‫לוי יצחק הנזכר‪ ,‬שמצאתי דוגמתה נ חז״ל ‪_ .‬‬

‫הרב‬ ‫ספור‬ ‫כפירות*( ‪— ,‬‬ ‫בקבלה )באור ענין ‪,‬ע שר‬ ‫עוד הערה‪ ,‬באור אחד‬
‫נ®’’‬ ‫על דעתו ושיטתו והלך נפשו של הצדיק הזה ‪— ,‬‬ ‫הצדיק רני נחם! טבראסלאוו ‪— .‬‬
‫מאמרים נפלאים מ מנו‪ ,‬ויש מהם טלאי עני( ורבי ההגיון • —‬

‫פרק כ״א‬
‫״חכם בחכמתו״‬
‫•‬ ‫סעיף‬

‫ספור ד‪,‬רכ על הגאונים בעל ‪ .‬קייו׳‬ ‫השקפת הרב רבי מענדלי על גאוני ליטא ו ס פ רי ה ם‪- .‬‬ ‫א(‬
‫חחישן* וכעל ‪.‬נ תי בו ת ה מ ש פ ט ״ ‪ - .‬על דעת ה רג‪ ,‬יתיי! לשנליל איכות כל ספד ושלמיו״׳‬
‫נשהמחבר עני‪ ,‬וביאר דבריו ‪- .‬‬

‫ח י י ם‪'.‬‬ ‫חלק אורח‬ ‫בערך‪ ,‬בשו״ע‬ ‫שיתעסקו מעט‪,‬‬ ‫גדילי ליטא על‬ ‫התאונן הרב על‬ ‫‪(2‬‬
‫הערה שלי‬ ‫רבדים נכבדים בענין זה‪ ,‬וההשקפות בדורות הראשונים על קוכצי ה ה ל כ ו ת ‪- .‬‬
‫בענין ז ה ‪- .‬‬
 ‫מ ה ס פ ר )מחלק שלישי(‬ ‫תכן הענינים‬

‫פרק כ״ב‬
‫״אש מחשבון״‬
‫סעיף‬
‫ספור נפ>(א וםצי’ |‬ ‫ובסדר ‪.‬ה^טוד שטסר הרב ^אבי‪— .‬‬ ‫בהנהגת רבנות‬ ‫פרקים אחדים‬ ‫א(‬
‫חנם ספרדי ‪— ,‬‬ ‫‪h y‬‬ ‫עסי פר הרב לאבי‬

‫הערתי על סנתס‬ ‫על ספר ‪ ,‬ע ו ״ ת נודע ביהודה* ‪— .‬‬ ‫נקרת חדה של הרב רני טענדלי‬ ‫‪(2‬‬
‫העתק םשו*מ‬ ‫^נורע ביהודה" ‪— ,‬‬ ‫של ‪ ,‬ה שנונו ת ישנים* אשר לגדולי החסידים עם בעל‬
‫הערה שלי בעגין ההלכה‬ ‫תלטידו על יחושו אל החסידים ‪- .‬‬ ‫נודע ני הודה וספור‬
‫•ג‬
‫כסטיבות להססוק דתחלים‬ ‫יצחק טכרדיטשוב‪/‬‬ ‫לוי‬ ‫שיחה צחית מרבי‬ ‫צריבות בונה* ‪- ,‬‬
‫בעל נודע ביהודה עס הרב‬ ‫ספור טסורי מפגישת‬ ‫וגו' ‪— .‬‬ ‫טוב‬ ‫דבר‬ ‫)ם*ח( רחש לני‬ ‫עיי‬

‫‪‘> v‬‬ ‫הערה תלטודית שלי לזנו ת דנריו‬ ‫ביני ה ם‪— .‬‬ ‫נ ע ש׳נ ע ושיחה נטרצה‬ ‫רבי ישראל‬
‫הנ ע ש * ט‪— .‬‬ ‫‪1‬יו‬
‫■י׳>‬
‫בהשתקעות אש‬ ‫רבה‬ ‫טחשתתפותו בחבטה‬ ‫בעל ‪,‬נו ד ע ביהודה *‪— .‬‬ ‫של‬ ‫חייו‬ ‫מקורות‬ ‫‪(i‬‬ ‫■נ'‬

‫המחלוקת אשר בין רבי יהונתן איבשיץ ובין רבי יעקב עטדין בדבר הקמיעות‪ ,‬וטהפיקו רצון‬
‫מצער בפלך פודוליא‬ ‫וסבת עלותו עפ״י זה לגדולת הרבנות דפראג מעיד‬ ‫משני 'הצדדים‪,‬‬
‫מנהגי ישראל‪ ,‬ומעברו לפני‬ ‫אח‬ ‫טהוקירו‬ ‫דברי צחות ט מנו בענין זה ‪- ,‬‬ ‫)יטפולא( ‪— ,‬‬ ‫‪,‬סי!‬
‫טהיחש הטשוחן* שלו ע?‬ ‫וסקרה מצוין שיצא מ ז ה ‪— ,‬‬ ‫ניוהכ״פ‪,‬‬ ‫התיבה בתפלת נעילה‬
‫‪.‬‬ ‫עדת פראג‪ ,‬ומתקנותיו ש ם‪ ,‬־‪.‬‬

‫פרק כ״ג‬
‫‪,‬חדש וישך‬
‫סעיף‬
‫ו‪,‬ארז* לחכם‬ ‫על הננוים ‪,‬ארי*‬ ‫ב ה עי ה ‪,‬‬ ‫‪-‬י‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫טענדלי‬ ‫רני‬ ‫הרב‬ ‫של‬ ‫גדולתו‬ ‫ערך‬ ‫א(‬ ‫ןצוו׳‬
‫וחשדם של שרי העיר לכבודו הגדול‬ ‫של הרב לווילנא בשנת חקצ*ה ‪,‬‬ ‫מצוין ‪ — .‬מבואו‬
‫‪1‬ותי׳‬
‫‪-‬‬ ‫ש ם‪ — .‬ט חנונ ח דרשותיו ש ם‪.‬‬

‫ה ט קו ב ל‪ .‬־■‬ ‫המסורה ונגד‬ ‫ובתלמוד נגד‬ ‫‪,‬חד שות * בדת‬ ‫טציאות‬ ‫על‬ ‫הרב‬ ‫השקפת‬ ‫‪(2‬‬
‫בגלל החדשות שהמציאו בתפלה‬ ‫הזכיר הרב לפני אבי את המחלוקת בחםידים נדור הקודם‬
‫והערתו‬ ‫הגר*א נגד בל הפוסקים ‪,‬‬ ‫שהעלה‬ ‫חדש‬ ‫בן הזכיר מרין‬ ‫בכלל ‪— .‬‬ ‫ובעבודה‬

‫‪-‬‬ ‫על זה •‬
 ‫)מחלק שלישי(‬ ‫תבן הענינים מ ה ס פ ר‬ ‫‪4‬ד‬

‫על ד נ י‬ ‫‪-‬‬ ‫כדת ‪,‬‬ ‫מניעות חדעי ת‬ ‫ישראל בדוד הקודם על‬ ‫דברים נדגשים מכמה גדולי‬ ‫)(‬
‫המכונה למאםה מצות ‪ — .‬טעמי האוסרים וטעמי המתירים‪- ,‬‬

‫הראשו; ‪ — .‬בהערה ‪,‬‬ ‫של הקיסר נפוליון‬ ‫מלחמותיו ה תנופו ת‬ ‫בעולם לרגלי‬ ‫ההתרגשות‬
‫ד(‬
‫ה הי כ ל'‬ ‫על ‪ ,‬ע ד ת‬ ‫מאחר החכמים כמדינת איטליא בעת ההיא ‪— ,‬‬ ‫מ כ תג יקר בענין זה‬
‫בהאמבורג ‪ — .‬על הרב אהרן חורינר‪ ,‬ועל ההתרגשות בספיר־‪ .‬גדולי ישראל לרגלי תעלולי‬
‫!‪-‬ערה הנזכרת ותמיכתם מהרב הנזכר‪ — .‬דברי רגש מהגאון רני משר‪ ,‬סופר‪ ,‬מפרעסבורג‪—,‬‬
‫ישראל ‪ — ,‬באור‬ ‫בכלי ‪ — ,‬על אתרוגי קורפי ואתרוגי ארץ‬ ‫מילה‬ ‫מציצת דם‬ ‫על דבר‬
‫‪-‬‬ ‫צחי בפסוק בתר‪,‬לים )ס״ט( מזמור לאסף ו ג ו׳ ‪.‬‬

‫ישוב לשני מאמרים‬ ‫התקרבות ודחוים לנדחים ‪— .‬‬ ‫תוכחת כבוד מה רי ב׳ ש ‪ — .‬על‬
‫ב ת ל מו ד‪ ,‬אשר נד‪,‬שקפה ראשונה מנגדים זל״ז ) אנו ת פ״ב מי״ג ונדה ל׳ ב׳( ‪.‬‬

‫ובעל‬ ‫מפראג‬ ‫טהר׳ל‬ ‫״צםת דוד״ ‪,‬‬ ‫על כעל‬ ‫‪-‬‬ ‫העולם ‪,‬‬ ‫חדשות בהויות‬ ‫שונאי‬ ‫על‬
‫כשלש מאות‬ ‫טין תלפון בעולם‬ ‫‪ -‬למציאות‬ ‫והתלפון ‪,‬‬ ‫ליצירת התלגרף‬ ‫‪-‬‬ ‫״ר‪,‬לבושים״ ‪.‬‬
‫ב ה מנונו ת‬ ‫‪ -‬על דבר השמוש‬ ‫שכוח י ע ק ב' ‪.‬‬ ‫זד‪ ,‬טספר ‪ ,‬שו ״ ח‬ ‫שנה לפנים ‪ — .‬בענין‬
‫‪ -‬כהערה‪ ,‬ע״ד ‪ ,‬ט בי עו ת‬ ‫הנזכרות לקבלת ערות ולשליחות ד תיו ת‪ ,‬ולהשתמש בהם נ ש כ ת ‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪ -‬רמז נמרץ בתלמוד לכת ״הראדיא״ שנתגלה זה מקרוב ‪.‬‬ ‫עינא ‪-‬ד קל א' ‪.‬‬

‫על המציאות לפנים מחכמ ת הכימי‪ ,‬מעסקי הבירזות והנאנקים‪ ,‬מהתחרות בהתאבקות‬
‫כמה הערות בכל אלה ‪- .‬‬ ‫)אתהליטא( ‪ ,‬ממרוץ קל נסוסיס ומסירות דוגה מתחת למים ‪- .‬‬
‫על ענין ‪ ,‬חלו ץ ע צ מו ת' ‪ — .‬בהערה ‪ ,‬באור הפסוק בישעיה ועצ מו תיו יחליץ ‪ ,‬ונוסח ברכת‬
‫המזון ל שנ ת ‪ ,‬רצה והחליצנו ‪— ,‬‬

‫)שבת י׳ ב‬ ‫בענין זה‬ ‫ובמקרא‬ ‫בתלמוד‬ ‫‪ -‬באורים‬ ‫שבתורה ‪.‬‬ ‫טעמי המצות‬ ‫על דבר‬ ‫ן(‬
‫כ׳ ‪ ,‬ם׳ אחרי י ׳ ז ח' וסנהדרין כ׳ א ב׳( ‪— .‬‬

‫‪;t‬‬

‫פרס כ׳ד‬
‫!‪,‬‬
‫״עושי חדשות״‬
‫סעיף‬
‫ה׳‬ ‫על דברת ה תוי׳ ט סרק ‪ .‬ה׳ משנה‬ ‫לאבא טרי ‪:‬‬ ‫הפרק הקודם העירותי‬ ‫לענין‬ ‫בהמשך‬ ‫א(‬
‫ועל‬ ‫בשתי משניות מ הג ר׳ א מווילנא )כס׳ שנות אליהו(‬ ‫על פירושים חדשים‬ ‫ממם׳ נזיר•)‬
‫מאיליא ‪ - .‬תשובת‬ ‫טציעא מהגאון רבי מנשה‬ ‫ממם׳ בנ א‬ ‫פירוש חדש במשנד‪ ,‬ראשונה‬
‫על ס׳ שנור‪,‬‬ ‫אחר כל אחת כמקומה ‪ — .‬כהערה ‪,‬‬ ‫ההערות האלה ‪,‬‬ ‫אנ א מרי על שלשת‬
 ‫‪75‬‬ ‫תכן העניינים מהספר)מחלק שלישי(‬

‫נאור עגן‬ ‫נה ע רה ^‬ ‫שתי חשובות נשואות מרב נחשון גאון ‪— ,‬‬ ‫אז׳יהו ^חגר״א ‪— .‬‬
‫‪,‬‬ ‫ע!( הפירוש הנזכר מרבי מנשה ‪ — .‬עור בהערה‬ ‫״אשכול׳ת" בתל׳מור ועוד ‪ — .‬בהערה ‪,‬‬
‫‪-‬‬ ‫כאור כמה דברים ברקדוק ‪ ,‬ובאור ששוק במלכים ב׳ ני' א'( ‪.‬‬

‫שיחה‬ ‫קצנלנבויגן מווילנא ‪— ,‬‬ ‫ורבי שאול‬ ‫רבי מנשה הניכר‬ ‫של הגאונים‬ ‫ערכם‬ ‫‪(3‬‬
‫הסביר‬ ‫‪-‬‬ ‫כאחד של רבי שאול ‪.‬‬ ‫הרך והקשה‬ ‫מוואלאזין ‪ - .‬על מזגו‬ ‫צחית מהגרי״ץ‬
‫)נ*א( זבחי אלהיס רוח נשכרה וגי׳ • —‬ ‫רבי שאיל את תכונתו זאת עש׳יי הכתוב נתהלים‬
‫כל ח״ ח שאינו קשה‬ ‫וכנגדו ‪,‬‬ ‫כ ה ע ר ה‪ /‬על המאמר ב ת ל מו ד‪ ,‬לעולם יהא אדם רך כקנה‬
‫כברזל איני ת ״ ח‪ ,‬וישוב הענינים ‪ — .‬מציאות המרה הנזכרת של רני שאול בחז״ל ‪- .‬‬

‫מאומץ כח הזכרון ש לי‪, — .‬‬ ‫על נ ח זכרונו המצוין של רבי שאול ‪ — .‬כשור נפלא‬
‫■ שיחה צחית על ענין זה מאחד גדילי החכמים בדור הקודם ‪ ,‬והערתי על זה ‪ - .‬מספרי של‬
‫רכי אריה ממורינה על גורל מעלת הזכרון ‪ ,‬והערתי על הפלגת דבריו שם ‪- ,‬‬

‫פרק כ״ה‬
‫״פדם חדשות״‬
‫מבוא לפרק זה ולהבאים‪ ,‬כ״ו וב״ז‬
‫■‬ ‫ומסירת מודעה(‬

‫סעיף‬
‫א( העידותי לאמא מדי על מציאות פידושים חדשים בתלמוד ‪:‬‬
‫‪.‬דף ח׳ א׳‬ ‫ברבות‬ ‫נ מ ס'‬ ‫א(‬
‫קי״ג ב ' ‪ ,‬והערה בם' תולדות‬ ‫ס‬ ‫פסהיב‬ ‫‪II‬‬ ‫כ(‬
‫קי״ז ב׳‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫ג(‬
‫י״ט ב׳‬ ‫‪$r‬‬ ‫יומא‬ ‫‪0‬‬ ‫ד(‬
‫ל׳׳ה ב׳ *(‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫ה(‬
‫ל׳ ח ב׳‬ ‫‪m‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪a‬‬ ‫י(‬
‫ה׳ נ ׳ ‪ ,‬והערה בם׳ ויגש ‪i‬‬ ‫‪m‬‬ ‫תענית‬ ‫‪II‬‬
‫ז(‬
‫ט׳ א׳‬ ‫‪m‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪//‬‬ ‫ח(‬

‫*( כאן ידובר בדרך אגב )בהערה( על דבר המנהג ‪ ,‬מנ דו די גלות" שהיו נוהגים ברורות‬
‫הקורטים‪ ,‬ומקורים לזה‪ ,‬וכן על דבר המספרים אשר על דרך גוזמא שבתלמוד ‪- .‬‬
 ‫מ ה ס פ ר )מחלק שלישי(‬ ‫תכן העגינים‬ ‫‪76‬‬

‫דף ב״א כ׳‬ ‫ת עני ת‬ ‫במם׳‬ ‫ט(‬

‫ח' א'‬ ‫‪a‬‬
‫מו״ק‬ ‫‪m‬‬ ‫י(‬
‫ם״ו א'‬ ‫»‬ ‫כתובות‬ ‫‪m‬‬ ‫יא(‬
‫י״ז א׳‬ ‫‪n‬‬
‫סנהדרין‬ ‫‪n‬‬ ‫יב(‬
‫ל״ד כ׳‬ ‫‪H‬‬
‫מנחות‬ ‫‪a‬‬ ‫יג(‬
‫ס״ב כ׳‬ ‫‪U‬‬
‫תילין‬ ‫‪m‬‬ ‫יר(‬
‫ועוד כמ*ר בראשית‪ ,‬פרשה מ ״ ה‪.‬‬

‫פרק כ״ו‬
‫״‪/‬צגיאות מי יביך‬
‫סע יף‬
‫)מעין פתיחה(‬ ‫‪M‬‬

‫טרם העירות• לאבא טרי על סציאות נוסחאות חדשות נ תפלה )גפרק זה( וגירסאו־‪ .‬הרשות‬
‫בססרות התלמודית )בסרק הבא( — הריצותי דברים על הצעותים ועל השגיאות של טעתיק־‬
‫וערבובי דברים שד‬ ‫והבלבולים‬ ‫ועל הטעותים‬ ‫גלות מלאכת הדסום‪,‬‬ ‫כתובים‪ ,‬טרם‬ ‫?פריס‬
‫שנמצאו‬ ‫בנניאיס‬ ‫‪ -‬על ססוקים‬ ‫הדפום ‪ - .‬כהערה‪ ,‬על כעלי המסורה ‪.‬‬ ‫המדפיסים כשעת‬
‫בהם כל אותיות הא״ב ‪ - ,‬עוד בהערה‪ ,‬לקורות הדפוס מספרי ישראל בתחלת גדות הדפור‪,‬‬
‫ועל הדפסת סשרי התלמוד ‪ — ,‬עוד הערה‪ ,‬כאורים כמדרש ‪ ,‬׳ ­‬

‫מסטר ‪ ,‬ה מ ר ד ב׳״ ומהרש״ל על הדיוטותם ובערותם של המדפיסים‪ — .‬דוגמאות מטעות׳‬ ‫ב(‬
‫ובלבולי המרפיסיס ומבערותם ‪ — ,‬התנצלות מגוחכות מהמרפיסיס ‪- ,‬‬

‫העירותי לאבא מרי על נוסחאות חדשות כתפלה ‪J‬‬

‫לשלש רגלים‬ ‫גתפלה‬ ‫)א(‬

‫כנוסח‬

‫״מקרש ישראל והזמנים״ ״(‬

‫בתפלה לשבת טברכין החודש‬ ‫)ב(‬

‫כנוסח‬

‫‪,‬בזכות תפלת רב״‬

‫והובא!‬ ‫‪/ man t ^ ' 3‬‬ ‫על הכנסת ד כרים מן הצד או מן הגליון‬ ‫*( כאן ידו כר כדרך אגכ‬
‫ג מ ה דוגמאות לזה ‪— .‬‬
‫‪11‬‬ ‫מה ס פ ר )מחלק •צלייצי(‬ ‫הנן הענינים‬

‫בתפלת מוסף לרה״ש‬ ‫ג(‬

‫בנוסח‬

‫״זכר עשה לנפלאותיו"‬

‫בהגדה של פסח‬ ‫)ד(‬

‫בנוסח‬

‫הפסחים״‬ ‫הזבחים ומן‬ ‫״םן‬

‫'‬ ‫בברכת המזון‬ ‫)ה(‬

‫בנוסח‬

‫״מגדיל — מגדול״ *(‬

‫בברכה לפדיון הבן‬ ‫)ו(‬

‫בנוסח‬

‫״אשר קדש עובר"‬

‫בהושענות להוש״ר‬ ‫)ז(‬

‫בנוסח‬

‫״ציר עלה וגתעלה*‬

‫בענין ברכת הלבנה במוצאי שבת‬ ‫)ח(‬

‫בברור הלכה אחת במם׳ סוסרים עס״י טעוח סוסי קלר‬
‫)וכמה הערות בנוסח הברכה(*‬

‫פרק כז‬
‫(‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬כוכבים‬
‫סעין‪6‬‬

‫בהמשך לפרק הקורם העירותי לאבא מרי על כמה וכמה דברים ומאמרים‬ ‫א(‬
‫וענינים מעוננים; טרודים; תמיהים ומופלאים בספרות התלמודית והאגריר*( אשר‬

‫כראשי חיבו ת ‪— .‬‬ ‫*( כאן ידובר בררך אגב על ההרגל בספרותנו לכתוב‬

‫*״( בסוף הפרק יבא באור לקריאת שם זה על פרק ז ה ‪— .‬‬

 ‫מ ה ס פ ר )מהלק שלי־צי(‬ ‫תכן העניניים‬ ‫‪78‬‬

‫עם הגהה אהת‪ ,‬הקלה משערה וקצרה משעויה‪ ,‬יתקון אוה אחה‪ ,‬נקודה אהת‪ ,‬א‬
‫גם רק קו אחד‪ ,‬בהבור שתי מלים לאחת‪ ,‬או‪ ,‬להיפוך‪ ,‬בפרור מלה אהת לשתים ‪:‬‬
‫בפשר חק המלה‬ ‫בסדור אות או אותיות ממוקדם למאוהר וממאוחר למוקדם‪,‬‬
‫הבאה בראשי תיבות — בכאלד‪ .‬וכאלה‪ ,‬בהתגלוהם‪ ,‬יאירו הדברים כברק השמש‬
‫בצהרים‪ ,‬יאירו את העיגים‪ ,‬ירחיבו את הלב וישמחו את הנפש ‪- .‬‬
‫ואלה אשר הם בעת בזברוני‪ ,‬אסדרם למחלקות‪ ,‬לפי סוני ומיני הטעותים‪,‬‬
‫ואציעם אחד אהד במספר סדורי בסדר א״ב ; ואלה אשר‬ ‫!‬ ‫ולפי ערכי התקונים‬
‫הם ממין ומסוג אהד אסדרם על סרר הש״ם ;‬
‫ואת כולם אבאר בבאור שלם וברור וקל להבין ‪— .‬‬
‫ובכך הבל מספר ההערות אשר תבאנה בפרק זה — ששים ושלש )וסימנך ;‬
‫בהן(‪ ,‬לבד אלה היוצאות כסניפים וענפים מאלה הס״ג השרשיות‪ ,‬ודרך‬ ‫לבי גי‪£‬‬
‫אנב באור כמה ענינים המתיהשים לעניניהן‪— .‬‬

‫ואלו הן ההערות‪:‬‬

‫א׳‬ ‫צ״ט‬ ‫דן*‬ ‫פסחים‪,‬‬ ‫נ מ ב׳‬ ‫«(‬

‫ב׳‬ ‫ט׳‬ ‫‪m‬‬ ‫מגילה‪,‬‬ ‫‪W‬‬ ‫נ(‬
‫כ' א'‬ ‫‪m‬‬ ‫סוטה‪,‬‬ ‫‪tr‬‬ ‫ג(‬
‫נ״ט א'‬ ‫‪m‬‬ ‫ב״מ‪,‬‬ ‫‪m‬‬ ‫•ד(‬
‫פ״א ב'‬ ‫‪m‬‬ ‫ליבמות‪,‬‬ ‫בתוס'‬ ‫ה(‬
‫)וטעות כזו בספר שבלי הלקט‪,‬‬
‫ט״ז א׳{‬ ‫י‪*1‬‬ ‫ובמס׳ יבמות‪,‬‬
‫ל״ד א׳‬ ‫‪m‬‬ ‫בתוס׳ לע״ז‪,‬‬ ‫ו(‬
‫ע י ו מר‬ ‫בספר הערוך‪,‬‬ ‫ז(‬
‫ק״ד א׳‬ ‫דן*‬ ‫שבת‪,‬‬ ‫במם׳‬ ‫ה(‬
‫קי״ח ב׳‬ ‫‪m‬‬ ‫»‬ ‫־‬ ‫‪m‬‬ ‫ט(‬
‫‪' 2‬‬ ‫כ׳׳ד‬ ‫‪m‬‬ ‫מו״ק‬ ‫‪0‬‬ ‫י(‬
‫י״ז א׳‬ ‫‪ //‬נ ״ ק׳‬
‫‪m‬‬ ‫יא(‬
‫בירושלמי כתוב ות פ״‘ א ה״ג ובכי‬ ‫יב(‬
‫ברש״י לכתובות‪ ,‬דף קי״א כ׳‬ ‫יג(‬
‫‪' 2‬‬ ‫ס״ד‬ ‫‪m‬‬ ‫לגיטין״‬ ‫‪m‬‬ ‫יד(‬
‫מו( בכסף משנה פ״ג הי״ב מאבל‪,‬‬
‫בהגהות אשרי למס׳ ב״ב‪ ,‬פ׳ ח‬ ‫ט ז(‬
‫י‪ *1‬י" ז א'‬ ‫ב מס' תענית‪,‬‬ ‫יי(‬
‫)והערה בסס׳ יומא‪ ,‬דף ל״ח א׳‬
‫והערות בנוסח ברכת נהנים(‬
‫)!ד‬ ‫מ ה ס פ ר )מחלק שלישי(‬ ‫תכן הענינים‬

‫בדבר קריאת ׳*ם ספר אחד<‬ ‫יח(‬

‫)ורשימה מסדרשים וספרים‪ ,‬שנקראו בשמותם‬
‫על שם הלשו; שמתחידיס בו‪ ,‬והערות שונות‬
‫מעני; זה‪ ,‬והערה בתום׳ חולי;‪ ,‬ב׳ א׳(‬
‫'‬ ‫ב מ ס' רה״ש‪ ,‬דף כ״ד ב׳‬ ‫יט(‬
‫ברמב״ם הלבות עבדים‪ ,‬פ״ו ה׳ ו‬ ‫כ(‬
‫בא( ברש״י לקדושין‪ ,‬דף כ׳ ב׳‬
‫במ״ר פרשה לך‪ ,‬כוף פרשה פ״ ד‬ ‫כב(‬
‫■‬ ‫)והערה בספר סרר הדורות‬
‫ובהערה‪ ,‬מוסר נמרץ להמדפיסים‬
‫ולהמגיהים הנחשלים במעשיהם(‬
‫ובתלמוד מם׳ מו״ק‪ ,‬ח׳ א'‬
‫נ׳ ח ב'‪,‬‬ ‫ובמס׳ בבורות‪,‬‬
‫ועל ספרי התלמוד מנוקדיב‪,‬‬
‫והערה במהרש״א ובם׳ תפארת ישראל(‬
‫ל׳ ב׳‬ ‫דף‬ ‫ברם׳ שבת‪,‬‬ ‫נג(‬
‫כ״ג א׳‬ ‫יומא‪,‬‬ ‫כד(‬
‫כה( בירושלמי סוגיה‪ ,‬פ״ה ה״ה‬
‫בשו״ע או״ח‪ ,‬סימן קנ״א סעיף ו'‬ ‫כו(‬
‫בספר ״שלשלת הקבלה"‬ ‫כז(‬
‫)וכמה הערות בספר סדר הדורות(‬
‫סימן רט״ו‪ ,‬ס״ק כ״א‬ ‫בבאורי הגר״א לאו״ח‪,‬‬ ‫כח(‬
‫״ י״ח‬ ‫של״ד‬ ‫‪,‬‬ ‫ליו׳ ד‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫בט(‬
‫‪ ,‬ט׳‬ ‫קע״ז‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫לאהע״ז‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ל(‬
‫לא( בספר הערוך‪ ,‬ערך ״אונום"‬
‫בשו״ע אהע״ז‪ ,‬סימן ט״ו סעיף י״ג‬ ‫לב(‬
‫בבעל הטורים לפרשת שמיני‬ ‫לג(‬
‫דף ס״ג א׳‬ ‫במס׳ יג מו ת‪,‬‬ ‫לד(‬
‫א׳‬ ‫קכ״ג‬ ‫‪,‬‬ ‫ב״ ב‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫לה(‬
‫בירושלמי שבת‪ ,‬פ״ז ה״ ב‬ ‫לו(‬
‫בתוספתא שבת‪ ,‬פרק ח׳‬ ‫לז(‬
‫לח( במגיד מ שנה‪ ,‬פ״א ה״ה ממכירה‬
‫לט( בם׳ קצות החושן‪ ,‬סימן שנ״ג ס׳ ק ב״‬
‫ברש״י לפרשת וישלח )ל״ב כ״ב(‬ ‫מ(‬
‫מא( במס׳ שבת‪ ,‬דף פ״ט א׳‬
‫בהדושי ריטב״א ליבמות‪ ,‬כ״ז א׳‬ ‫טב(‬
‫בשו״ע יו״ד‪ ,‬סימן פ״ א סעיף ז׳‬ ‫מג(‬
 ‫ס ה ס פ ר )מהלק •עליעי(‬ ‫תכן הענינים‬ ‫‪80‬‬

‫פ״ז מ״ה‬ ‫ג פי׳ הרע״ב לסנהדרין‪,‬‬ ‫פד(‬

‫)והער־ ברש״י ליחזקאל‪ ,‬ם״ א כ״ב(‬
‫מה( נ ר ש״י לחגיגה‪ ,‬דף ג׳ ו א'‬
‫‪ ,‬ג׳ נ ׳‬ ‫במם׳ סנהדרין‪,‬‬ ‫מו(‬
‫‪ ,‬י״ח א>‬ ‫ברבות‪,‬‬ ‫*‬ ‫מז(‬
‫»״ה ב׳‬ ‫‪i,‬‬ ‫חולין‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫מה(‬
‫‪ ,‬מ״ח ב׳‬ ‫סוטה‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫סט(‬
‫א ‪ /‬ובירושלמי שנ ח • ״ כ ה״ג‬ ‫שבת כ״ח‬ ‫‪,‬‬ ‫‪(J‬‬
‫מגילה‪ ,‬דף י׳ ח א׳‬ ‫נא(‬
‫בשו״ע או״ח‪ ,‬סימן ש״ד סעיף «׳‬ ‫גב(‬
‫במם׳ ברבות‪ ,‬דף נ״ז א׳‬ ‫נג(‬
‫‪ ,‬ב״א א'‬ ‫ערבין‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫נד(‬
‫בתום׳ ל ב ר כוו‪ « /‬י״ז ב׳‬ ‫נה(‬
‫)והערה בבעל הטורים לפ׳ שלח(‬
‫במם׳ ע״ז‪ ,‬דף ל״ה א׳‬ ‫נו(‬
‫ברש״י לם׳ בשלח )ט״ו כ״ה(‬ ‫«(‬
‫בתום׳ לברבות‪ ,‬דף י״ג א׳‬ ‫נח(‬
‫)וע״ד חי) ב הקריאה בפרשת פרו*‪(1‬‬
‫בהגהות אשד״י למס׳ סובה‪ ,‬פ״ג סיטן י״ד‬ ‫גט(‬
‫במגן אברהם‪ ,‬סימן א׳ ס״ק ד׳‬ ‫‪■(b‬‬
‫םא( ברש״י ל ש בו‪ /‬דף ק״ט ב׳‬
‫סב( במגן אברהם‪ ,‬סימן ת ק פ׳ ט ס״ק ב'‬
‫‪0‬ג( בספר שער המלך‪ ,‬פ*ג מתרומות ‪— i‬‬

‫הלש)ן‬ ‫לספריהם בשמות יפים וטסילםלים‪ - .‬גאור‬ ‫מחברים‬ ‫ב‪ 1‬דערד‪ ,‬על לןריאח‬
‫‪I':‬‬
‫בלשון ‪,‬אייד♦‬ ‫‪* 1‬‬ ‫במם׳ יבמו ת‪ ,‬ב׳‬ ‫ה>)רה‬ ‫‪-‬‬ ‫צם׳ ויחי‪ ,‬ובקהלם אל תחר כבודי*‬
‫דאתיא מדרשא חביב א לי׳ ׳ ‪— .‬‬ ‫!‪f‬‬

‫פרק כ״ח‬
‫״מעשים תעתועים״‬
‫סעיף‬
‫התגלות טעוחים ודברי בוריח של‪$‬‬

‫א( מעתיקים ומפרשים שלא מבני ישראל{‬

‫י ‪.‬‬ ‫ב( רבנים מחדשים בדת )ריפורמטורים( קצונים ן‬
 ‫מ ה ס פ ר )מהלק ׳!»לי׳י‪8‬י(‬ ‫תכן העניני־ם‬

‫פקידים מבקרי ספרים )צענזורים( ;‬ ‫ג(‬

‫ח׳*יד‬ ‫^ננרי‬ ‫התורה‬ ‫^שון‬ ‫» ‪b‬‬ ‫‪ ,‬ג נ ר י' ו״ענו״ס״ י‪,‬‬ ‫‪n ie r.i‬‬ ‫על‬ ‫)לאות ג׳( ‪s‬‬ ‫ובהערות‬
‫שמוסב על פסלכון‬ ‫‪,‬‬ ‫ועל בינת הסופרים בפסוק דיחזקאל )ל״ג ג־׳( נשיא ראש משך‬ ‫וגו' ‪,‬‬
‫רוסיה המאסקוית ‪- .‬‬

‫פרק כ״ט‬
‫'‬ ‫״נעלאות גדורות״‬ ‫‪. ..‬‬
‫■‬ ‫סעיף‬
‫הגהווז‬ ‫ביהש‬ ‫מווילנ א‪,‬‬ ‫על הגר׳יא‬ ‫נמרצות‬ ‫פליאות‬ ‫מרי על ש ש‬ ‫לאבא‬ ‫העירותי‬ ‫א(‬
‫ותקונים ‪ ,‬על אשר בשני מקומות הגיה למותר או למחסור ‪ ,‬והם ‪:‬‬

‫א( בספרי‪ ,‬בתחלת שרשת דברים ‪5‬‬

‫ב( בתוספתא נדה‪ ,‬פרק ד׳;‬

‫ובשני מקומות הגיה מסבת העלמת ע י ן ‪ ,‬ו ה סן‬

‫ג( במם׳ ב ר בו ת‪ ,‬דף ל״א א׳ }‬

‫סרק ז׳‪5‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ (1‬בתוספתא עירובין‬

‫ובשני מקומות לא ה ג ו ה‪ ,‬והי׳ צריך ל ה גי ח‪ ,‬ו ד ע;‬

‫ה( במם׳ ע ״ ז‪ ,‬דף ע׳ א׳ ‪5‬‬

‫ו( ב מס׳ מכשירי! ‪ ,‬פ״ א מ״וז }‬

‫הייו ‪,‬‬ ‫וספור ♦קי מקורות‬ ‫דברים מצרי ־ על השיגי עליו ‪,‬‬ ‫לכל ♦ח התנצלות‬ ‫והקדמתי‬
‫אני כבן‬ ‫והעני! הרי‬ ‫באור הלשון‬ ‫)ל ה קדמ ה(‪,‬‬ ‫בהערה‬ ‫הגהותיו בכלל* —‬ ‫!מתכונת‬
‫‪,‬חתס‬ ‫הגאון‬ ‫ברברי‬ ‫העיר‪,‬‬ ‫)לאות ב' ( ‪,‬‬ ‫בהערה‬ ‫♦ביתי ו בו'‪- ,‬‬ ‫שנה ולא‬ ‫שבעים‬
‫סופר* ‪— ,‬‬

‫פרק ל׳‬
‫״הולך תום״‬
‫סעיף‬
‫דברים מ מנו על‬ ‫והטעמת‬ ‫סלוסופיא כ כ ל ל‪,‬‬ ‫מענדלי לספרות‬ ‫רבי‬ ‫של הרב‬ ‫התנגדותו‬ ‫א(‬
‫דעתו ז א ת‪— .‬‬
 ‫) ס הל ק “‪•-‬לישי(‬ ‫מהספר‬ ‫תכן העניגים‬ ‫‪82‬‬

‫ארי׳‬ ‫זה בספר ‪,,‬בחינת הדת" לר‬ ‫בענין‬ ‫הרבדים‬ ‫בארוכה ניח ש‬ ‫על ענין זה‬ ‫הערתי‬ ‫‪(3‬‬
‫‪ -‬על ההשפעה‬ ‫ה ק בל ה‪.‬‬ ‫ומהרש״ל על למור‬ ‫נרגשים ממנו ומרמ׳׳א‬ ‫ודברים‬ ‫דילמידיגו‪,‬‬
‫הרוחנית מישראל לעמים ‪ — .‬בהערה ‪ ,‬על הגר״א מווילנא ‪ - .‬באור הלשון ״יודיני ח״ן"‬

‫בפלוסופיא ‪— .‬‬ ‫העסק‬ ‫על‬ ‫ריב״ש וטהרש״ל‬ ‫של״ה ‪.‬‬ ‫מבעל העקידה ‪,‬‬ ‫נרגשים‬ ‫דברים‬
‫מטבעו הלוהב׳ של מהרש״ל ‪— .‬‬

‫המכוונות‬ ‫על דעותיהם‬ ‫שד״ל ‪— .‬‬ ‫על החכם‬ ‫הרמנ״ם ‪— .‬‬ ‫על‬ ‫שונים‬ ‫הכמים‬ ‫דברי‬ ‫ך(‬
‫של שד*ל וצוגין• ‪- .‬‬

‫על אמונת‬ ‫בהערה ‪,‬‬ ‫שיטתם בפלוסופיא ‪— .‬‬ ‫ובאור‬ ‫ואריסטו ‪,‬‬ ‫אפלטון‬ ‫הפלוסופים‬ ‫על‬
‫הגלגולים ‪ — .‬דעת הרמנ״ם והכוזרי על הפלוסופים הנזכרים ‪— .‬‬

‫דעת הב״ח על‬ ‫נבוני ם״ להרמב׳ם ‪- .‬‬ ‫בספר ‪ ,‬מו ר ה‬ ‫ההתעסקות‬ ‫אבא מרי על‬ ‫השקפת‬ ‫ן(‬
‫זה ‪— .‬‬ ‫על‬ ‫והערת אבא‬ ‫זה ‪,‬‬ ‫בענין‬ ‫מהגר״א מווילנא‬ ‫ספור‬ ‫בפלוסופיא ‪- .‬‬ ‫העסק‬
‫‪-‬‬ ‫הערתי שלי ‪,‬‬

‫והערת אבא על זה ‪— .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫״‬ ‫יחש החנם מנדלזון )הדעסואי( לספר ‪,,‬סודה נבוכים‬

‫פרק ל״א‬
‫‪.‬דברי חבמים■‬
‫סעיף‬
‫שניאור זלם;‬ ‫רבי‬ ‫הזקן״‬ ‫זקנו ‪ ,‬ה ר ב‬ ‫מענדלי להוחנו‬ ‫של הרב רבי‬ ‫אהבתו הנפרזה‬
‫לרגלי המחלוקת‬ ‫מעת שבחו בפט״ב ‪/‬‬ ‫לאבי מהרב הזקן‬ ‫ספורים שסיפר הרב‬ ‫כליאדי ‪- .‬‬
‫על הרב‬ ‫תקע״ב ) ‪ — . ( 1 8 1 2‬זנרונזת‬ ‫מלהטת הצרפתים ברוסיא ב שנת‬ ‫בהם־דים ‪ ,‬ומעת‬
‫החנם רבי משה מייז ל‪ ,‬מווי לנ א‪— .‬‬

‫צייטלין‬ ‫השר רבי יהושע‬ ‫״הרב הזקן* עם הגאון‬ ‫מפגישתו של‬ ‫לאבי‬ ‫סי פ' הרב‬ ‫עור‬ ‫‪(3‬‬
‫זה ששמעתי‬ ‫תוספת דברים כענין‬ ‫ננבדי ם מהרב להשר ‪- .‬‬ ‫ומהרצאת דברים‬ ‫משקלאוו ‪,‬‬
‫מהרה״ג ר׳ העשל ליעווין ‪ ,‬כוואלאזין ‪— .‬‬

‫בני‬ ‫ומנוחו לבריות וטיהש‬ ‫‪ ,‬ה ר ב הזקן*‬ ‫סדותיו הרצויות של‬ ‫הרב לפני אבי את‬ ‫תאר‬
‫רבי יעקב‬ ‫עם הגאון‬ ‫אהד צדיקי החסידים‬ ‫מפגישת‬ ‫סיפר הרב לאבי‬ ‫אליו ‪— ,‬‬ ‫ליטא‬
‫אורנשטיין א ב״ ד ד ל בו ב‪ ,‬וחליפת וברים נמרצים ביני ה ם‪ ,‬והערת הרב על ז ה‪— .‬‬
‫‪83‬‬ ‫תכן העגינ׳ים ב! ה‪ D‬פ ר )מחלק •טלי־צ'(‬

‫פרק ל״ב‬
‫״כבוד חבמים״‬
‫סעיף‬
‫בבור‬ ‫סבני העיר •‬ ‫והרכה‬ ‫בהלוית הרב יםש ‪ 6‬חו‪1‬ו‬ ‫צאתו על אבא סרי מ^יובאוויט ש‪,‬‬
‫פתאוטי עסבב ד^ב ל א בי‪— .‬‬

‫על ספרי‬ ‫השקפת אבי‬ ‫מיוחדה ‪— .‬‬ ‫רוח‬ ‫בקורת‬ ‫שלו להרב‬ ‫הבקור‬ ‫את‬ ‫‪ ( 3‬זכירת אבי‬
‫הרב ‪ ,‬ערך איכותם ותכונת שמותם ‪— .‬‬

‫ובחינתם‬ ‫‪^,‬קבלה* לשוחטים‬ ‫תעודות‬ ‫בעני! נ תינ ת‬ ‫הרב ‪,‬‬ ‫אבא בשם‬ ‫של‬ ‫נאה‬ ‫שיחה‬ ‫‪(3‬‬
‫בענינם ‪ — .‬הערה מדברי מהרש״ל בעני! קרוב לזה ‪— .‬‬

‫קראו‬ ‫הודו לה׳‬ ‫באורו ב פ׳‬ ‫והספדו עליו ‪- .‬‬ ‫על אבי‬ ‫הרב‬ ‫שעשתה פטירת‬ ‫הרושם‬ ‫ל(‬
‫‪-‬‬ ‫בשטו ו ג ו׳‪ - .‬על בניו של ה ר ב‪.‬‬

‫פרק ל״ג‬
‫״שלהבת בארזים״‬
‫סעיף‬

‫התואר‬ ‫על‬ ‫ב ה ע ר ה‪,‬‬ ‫מ סל אני ם‪— .‬‬ ‫חרין«‬ ‫רבי אייזל‬ ‫הגאו!‬ ‫עם‬ ‫אבא מרי‬ ‫פגישת‬
‫הערתי בעני!‬ ‫‪-‬‬ ‫אחד ליטאי ‪.‬‬ ‫בי! רבי אייזל ובי! גאו!‬ ‫מתלקחת‬ ‫איבה‬ ‫‪ ,‬ח רי ף' ‪— .‬‬
‫‪ -‬הבאת שלום ביניהם ע״י א ב א מרי ‪— .‬‬ ‫זוז ‪ - .‬סבת האיבה ‪.‬‬

‫פרק ל׳ד‬
‫״ארחות חיים״‬
‫סעיף‬

‫על חליפת‬ ‫אבא‬ ‫השקפת‬ ‫כעיר נ אוו ה רד ק‪- .‬‬ ‫הרבנות השניה והאחרונה של אבא מרי‬ ‫א(‬
‫מקומות הרבנות בפעם בפעם ‪ - .‬הערתו על הלשו! ‪ ,‬תונ ה פה* שנוהגים הרבנים לתתום ‪- .‬‬
‫מקור השם ‪ ,‬כ לי קודש״ לאלה המשרתים ב קו ד ש‪- .‬‬ ‫דערתי שלי כעני! ז ה ‪— .‬‬
 ‫תכן הענינים מ הם פ ר )מחל׳ק^ישס‬ ‫‪84‬‬

‫בעיר מיץ‬ ‫מהגאון ‪ ,‬ע א ג ת אריה״‬ ‫העיר‪ ,‬וספור נשל^א‬ ‫בפנקס‬ ‫ה ר ב'‬ ‫‪ ,‬ת קנו ת‬ ‫על דבר‬ ‫‪^3‬‬

‫‪-‬‬ ‫) מע טץ(•‬

‫עוד ספור מצוין מהגאון ‪ ,‬ש אג ת א רי ה' מעת *נ תקבל לרב בעיר מיץ‪ ,‬והערה בדברי חט״ז‬
‫לאו״ת סימן תס״ז ס״ק ח׳ ‪— .‬‬

‫השקפת אבי על השמועה מגעגועי הגאון רבי יצחק אלחנן מקאוונא להרבנות שלו הקודמת‬ ‫ך^(‬
‫להפסוק‬ ‫מם׳ נדה )ל׳ ב׳( בסמיכות‬ ‫בתלמוד‬ ‫אחת‬ ‫בענין כזה אגדה‬ ‫בנאווהרדק‪ ,‬ובאורו‬
‫דאיוב )ל׳( מי יתנגי כירחי קדם ו ג ו׳‪— .‬‬

‫לי דו‪— .‬‬ ‫שבא‬ ‫יפה ממנו בענין זה במקרר‪.‬‬ ‫וספור‬ ‫הרכניס‪,‬‬ ‫בני‬ ‫השקפת אבי על חנוך‬ ‫ףן ^‬
‫כאור‬ ‫בהערה‪,‬‬ ‫עוד‬ ‫בפסוק דחגי )ב׳( הן ישא איש בשר קודש וגו׳ ‪— .‬‬ ‫באור‬ ‫בהערה‪,‬‬
‫פתחים לגיהנם וסו׳ ‪— .‬‬ ‫בתלמוד מם׳ עירובין )י״ח א׳( שלשה‬

‫מפוליאקוב והקסרית‪,‬‬ ‫ספור‬ ‫השני והעשיר שמואל פוליאקוב ‪- .‬‬ ‫הקיסר אלכסנדר‬
‫ומהכבוד המצוין שנחל ממנה ‪— .‬‬

‫על‬ ‫בהערוע‬ ‫בן חנם ישטח אב וגו׳ ‪— .‬‬ ‫צחות בפסוק דמשלי‪,‬‬ ‫באור על דרך‬
‫כשמואל א׳ )כ׳(‬ ‫באור הלשון‬ ‫עוד הערה‪,‬‬ ‫את האבות על שם בניהם ‪— .‬‬ ‫המנהג לייחס‬
‫הפסוק‬ ‫על‬ ‫בברכות )י׳ א׳(‬ ‫חז״ל‬ ‫מאמר‬ ‫באור‬ ‫עור הערך‪/‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ולבושת וגו׳ ‪.‬‬ ‫לבשתך‬
‫טעם‬ ‫בהערה‪,‬‬ ‫עוד‬ ‫ר א ש ה‪- .‬‬ ‫וטפחה על‬ ‫אמה‬ ‫עמדה‬ ‫רני עקרה‪ ,‬ובמגילד‪) .‬י״ד א׳(‬
‫ועור‬ ‫ולא בן פ לוני‪— .‬‬ ‫פלוניו‪/‬‬ ‫בן‬ ‫נשם אמו‪,‬‬ ‫קורין לו‬ ‫הדבר‪ ,‬שבתפלה על החולה‬
‫בהערה‪ ,‬למה על הכבוד יוכר שם ה אב‪ ,‬ועל הבזיון ‪ -‬שם האם‪ ,‬ונ או ר דבר וד‪ ,‬על יסוד‬
‫\‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫מ פ רו ת התלמודית ‪— .‬‬

‫פרק ל״ה‬
‫מעלות הנפ*ש‬
‫סעיף‬

‫ה אגדיוו‪ /‬מטרתן‬ ‫מתכונת הדרשות‬ ‫קניגי ישראל ‪— ,‬‬ ‫נ שלמות‬ ‫של אב א‬ ‫מעלת נפשו‬ ‫א(‬
‫על בתיבה מדויקת משמות אנשים ו ע ר י ם ‪- .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫מדברי הראב״ע בענין ז ה ‪.‬‬ ‫ו תכלי תן‪- .‬‬
‫ספור בזה מהגאון רבי היים מוואלאזין ‪- .‬‬

‫ממדותיו‬ ‫‪-‬‬ ‫קניני האדם הכללי ובהליכות עולם ‪.‬‬ ‫בשלמות‬ ‫מעלת נפשו של אבא‬
‫מספריו שנ ת ב והדפים ‪— .‬‬ ‫מסדר היום שלו ‪— ,‬‬ ‫המצוינות ‪- .‬‬

‫פטירתו בשנת ‪ ,‬ח ס ר ת' בב״ב לאדר השני‪ ,‬נעי ר נאווהרדק‪ ,‬ושם מנוחתו כבוד ‪- .‬‬
 ‫ו‬
‫‪85‬‬ ‫תבן הענינים מהספר )מהלנן רביעס‬

‫הלה רביעי‬

‫פרס לז‬
‫״אומץ הנפ;ט״‬
‫סעית‬

‫״הנצ'"כ ״ ‪— ,‬‬ ‫ננויו‬ ‫על‬ ‫בהערה‪,‬‬ ‫מוואלאזין״ ‪— .‬‬ ‫״הנצי״ב‬ ‫דודי‬ ‫של‬ ‫תולדתו‬ ‫‪( js‬‬
‫כשרונותיו ושקידתו הנמרצת ‪ — .‬היתש אליו ממשפתתו ומגדולי התורה‪ ,‬טרם שעלה במעלת‬
‫כדור‬ ‫מעלתם של גדולי התורה‬ ‫גדולת‬ ‫מנפלאות‬ ‫כהע רו‪/‬‬ ‫התורה ואחר שעלה כה ‪— ,‬‬
‫הקודם ‪— .‬‬

‫על רכי דוד‬ ‫)הרד״ל( ‪ — .‬בהערה‪,‬‬ ‫רבי דוד לוריא מביחאוו‬ ‫היהש המיוהד אליו מהגאון‬ ‫‪(3‬‬
‫של הגאון‬ ‫החנמים ‪ — ,‬אומץ רוחו של דורי עפ״י עוררוהו‬ ‫יו‪ /‬ושיחה צחית עליו מאחד‬
‫הנזכר ‪- .‬‬

‫עצת דודי לאחד מ מכייו לשלום בית ובהכרת האשה רגשי כבור לבעלה עפ״י זה שיתעסק‬ ‫‪(3‬‬
‫כ תו ר ה‪ — .‬באור במ״ר )בראשית‪ ,‬נ ״ ס בסמיכות על הפסוק במשלי )ט״ז( ^איש ו א ש ה "‪- ,‬‬
‫עור בהערה‪ ,‬בעני! כבוד אשה לבעלה ‪- .‬‬
 ‫)מחלק רביעי(‬ ‫מהספר‬ ‫תכן הענינים‬ ‫‪86‬‬

‫פרק ל״ז‬
‫״בין קורע לקורע״‬
‫סע יף‬
‫‪» -‬רו ‪6‬ו לההנהגה את הגאון רני ייסן( נער ‪.‬‬ ‫החלת הנהגת דורי ארו י שינ ת וואדאזין ‪.‬‬
‫שתוף ההנהגה נ י נ י ה ם ה ס נ ה * הני א ה ל נ ת נ ‪ r.aSnn‬ז ה‪,‬‬ ‫כ תג החלטה מג אוני הדור‬
‫‪-‬‬ ‫שיחות יקרות מהמגיד דווילנא‪ ,‬רני זלמן ז אנ ‪.‬‬

‫רני יוסף נ ע ר נתקבל לרב לסלוצק‪ ,‬ועש״י החלטת גאוני הדור‪ ,‬גנ אי הי שינה ונגי הי שינה‬
‫‪-‬‬ ‫ורעת הקהל בולו עמדת הישיבה בולה תחת הנהגתו של דורי ‪,‬‬

‫פרק ל״ח‬
‫״ליל שמורים״‬
‫סעיף‬
‫זנדונות• על הגאון רני יוסף בער ‪ — .‬הברתי אותו בפעם הראשונה במינסק‪ ,‬בשחרות שנותי‪,‬‬ ‫א(‬
‫‪-‬‬ ‫וסבה נפלאה להברה זו ‪.‬‬

‫על חרה״ח ר׳ נפתלי משכיל לאיתן‪ ,‬ממינסק ‪ — .‬על עבודתו הספרותית וחתימתו בעלום שמו‬ ‫‪(3‬‬
‫)פסיוודאנים(‪ ,‬וחתימות באלה מן עוד סופרים‪ ,‬וחתימחי אני ‪— .‬‬

‫ליל בקורים לרבי יוסף בער מגדולי מינסק ‪ — .‬ממעלות נפשו‪ ,‬ומקרה מעציב בקורות חייו‪-.‬‬
‫ב שנ ת ברברי תורה ‪ — .‬בהערה‪ ,‬על הגאון רני‬ ‫ע*ד פטור חובת סעודה שלישית‬ ‫נהערה‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪ .‬שלמה קלוגער מבראר ‪- ,‬‬

‫על דנ ר קולות‬ ‫שיחה יקרה של רני יוסף בער על הערת אחר הגבירים הצעירים ממינסק‪,‬‬ ‫ף(‬
‫ברת ‪- .‬‬

‫שיחה יפה שלו עם אברך אחר ממינסק על יסוד מאמר הז״ל ‪,‬״הכל בידי שמים חוץ מיראת‬ ‫ך(‬
‫‪ -‬באור במ״ר מקץ על הפסוק דמשלי‪ ,‬קץ שם רחו־*ו ‪ - .‬עוד הערה‪ ,‬באור נפסוק‬ ‫שמים״ ‪.‬‬
‫‪ -‬ועור בהערה‪ ,‬באור המאמר נ חז״ ל‪ ,‬אין הקב״ה דן‬ ‫רם׳ עקב‪ ,‬מה ה׳ אלהיך שואל ממך ‪.‬‬
‫‪ -‬ועוד הערה‪ ,‬באור בפסוק נ ם׳ ויצא‪ ,‬ושבתי‬ ‫את הארם אלא לפי מעשיו של אותה שעה ‪.‬‬
‫גשלום אל בית אבי‪ ,‬עפ״י ה מ״ד ‪— ,‬‬
 ‫‪87‬‬ ‫תכן הענינים מהספר )ר־לק רביעי(‬

‫יספף‬ ‫א ?‘‬ ‫א׳(‬ ‫שיחה ינ ה שלו עש החזן רמ׳נסק‪ ,‬ובאור ?זליו נ אג ר ה‬ ‫‪(1‬‬
‫ארש ובו׳ ‪ — .‬הערה שלי לנ או ר שלו‪ ,‬ובאור שלי לאגרה זו‪ ,‬והערות נר ש״י ורמנ״ם ‪— .‬‬

‫מרמב״ם שררן ד׳ םרעות ‪— .‬‬ ‫שיחה נסרעה שלו על קלקול סרר החיים בעשנו ‪ — .‬בהערה‪,‬‬ ‫‪(T‬‬
‫ספורו משיחה שלו ביוהכ״ש לאחר התפלה בליל ‪ ,‬ב ל גררי״ ננ־הם*ר עם אחר הגבירים ‪— .‬‬

‫בלב איש‬ ‫ראגה‬ ‫בסמיכות לפסוק רמשלי )י״ב(‬ ‫בתלסור‪,‬‬ ‫חרוץ שלו באגרה אחת‬ ‫באור‬ ‫‪(H‬‬
‫ישיחנה ‪ — .‬באורי שלי בזה ‪— .‬‬

‫שהקשיתי לו וסת שתירץ ל י ‪ — .‬סעניגי המגוחך עש נ ע ל האנסניא‬ ‫שתי קושיות כתלמור‬ ‫‪( 1D‬‬
‫‪-‬‬ ‫ש לי‪ — .‬שיחה צחית מרבי יוסןן בער‪ ,‬והערה ש לי‪.‬‬

‫הכרתי אותו בפעם השניה כבריסק רליטא‪ ,‬בשנת תרמ״ו‪ ,‬ותעורת ״סמיכה״ שלי מפנו ‪— .‬‬ ‫'(‬

‫פרס ל״ט‬
‫‪.‬טובים השנים׳‬
‫שעיף‬

‫‪ -‬הערה שלי בענין ז ה ‪ - .‬ר ע ת ו על החריפות ועל הבקיאות‬ ‫ררכו של רורי בסרר הלמור ‪.‬‬ ‫א(‬
‫עם משל נמרץ ‪ — .‬חגונו א ת בני הישיבה‪ ,‬והתוצאות מזה לרורות ‪— .‬‬

‫היתרו; שנתן ללמור כחבורה ‪ - .‬השקפה מנקורה זו על שפרי הרמב״ם והרשב״א ‪ — .‬הערה‬ ‫‪(2‬‬
‫שלי בארונה בענין ז ה‪ - .‬באור מלים אחרות כמהרש״א ורעיו; נכבר הצ‪-‬ון! ב ה ן ‪ - .‬ב א ו ר‬
‫המאמר הירוע בתלמור ״אלו ואלו רירי אלהים חיים״ ‪ - .‬באור הפסוק במ ש־י )ט״ז( לחנם‬
‫לב יקרא נכון ומתק שפתים יוסיןז לקח ‪ - .‬התורה והשירה‪ ,‬וההקבלה ביניהם ‪— .‬‬

‫ניסמארק‪,‬‬ ‫הנרי ט אני ‪ — .‬על עניניו של הנסיך‬ ‫ביקונספילר‬ ‫שיחוז מרינית מהשר‬
‫ונפוליון‬ ‫על יחושש של ניפמאר ק‬ ‫היהורי נלאוויץ ‪ — .‬בהערה‪,‬‬ ‫של הסופר‬ ‫ועל חריצותו‬
‫השלישי ליהורים ‪ - .‬עור כהערה‪ ,‬הכרת תורה להשר קרעמיע ‪ — .‬בהערה‪ ,‬על סבת המרתו‬
‫‪-‬‬ ‫א ביו‪.‬‬ ‫של ניקונספילר הנזכר‪ ,‬ע״י‬

‫על ארות תפלת בני הישיבה‪ ,‬וספור בזה מהנר״ח מוואלאדן ‪— .‬‬ ‫‪(3‬‬

‫זמני הלטור בישיבה‪ ,‬ובלילי שבתות מזמן החורף ‪ - .‬מה שקרה לי עש רורי בזה ‪ — .‬בהערוע‬ ‫‪(“i‬‬
‫באורי בתלמור )מנחות צ״ט ‪5‬׳( ‪ j‬פיעמים שבטולה של תורה היא קיומה ‪t -‬‬
 ‫תכן הענינים מ ה טפ ר )םחג*ק רביעי(‬ ‫‪88‬‬

‫כ ע תונינ‪ /‬ויחושו אליהם נכלל ‪ — ,‬ממחלוקת העתונים ‪,‬ד‪ ,‬םגי ר' עם‬ ‫על קריאתו של דודי‬ ‫ףן(‬
‫‪, -‬הלבנון׳־ ומקריו הטשונים ‪, - .‬הלבנון׳־ ועלילותיו על ״הטגיד״ ‪- .‬‬ ‫‪,‬הלבמף ‪.‬‬

‫נס״עתי עפ״י פקודת דודי לווילנא‪ ,‬וסבת הדבר ‪ — .‬שנ תי בבי מ״ד הגר״א בווילנא ‪ — .‬סערת‬ ‫ן(‬
‫שם ב שנת תקע׳־ב ) ‪,( 1 8 1 2‬‬ ‫נ ע ת תחנוחו של נפוליון הראשון‬ ‫הרוחות בלבות יהודי ווילנא‬
‫מהגאון רבי‬ ‫ששמעתי נ כי ה מ״ ד הנזכר‬ ‫הפתאומית לסערה זו ‪ — .‬דברים נפלאים‬ ‫והדממה‬
‫ישראל סלנטער על קדושתו של הג ר׳ א « — העתק ספור נפלא מפנקס ישן דק׳ דובנא רבתא ‪—.‬‬
‫אופן נאה מהעברת קברי צדיקים‪- .‬‬

‫הכרתי נווילנא את הנוסע הטםורסם נז מנו‪ ,‬ר׳ יעקב פפיר מירושלם‪ ,‬ועניני עמו ‪- .‬‬ ‫^‬

‫פרק מ׳‬
‫״הרעב והשבע״‬ ‫׳‬
‫סעיף‬
‫הנהגת דודי אותה‪ ,‬וחשבון‬ ‫תקופת‬ ‫מעדת הישיבה דוואלאזין וכבודה הגדול בעולם במשך‬
‫אהבת‬ ‫אהבתו וחבתו של דודי לבני הישיבה‪ ,‬ואהבת בני הישיבה אליו ‪— ,‬‬ ‫הנספים ‪— .‬‬
‫בני הישיבה זה לזה‪ ,‬בשעתם ו ב ע תי ד‪- .‬‬

‫שיחה נאה של דודי נ אח ר מימי הפורים על ערנם הרוחני של תושבי עיר וואלאזין עם משל‬ ‫‪(3‬‬

‫בהערה‪ ,‬על התרגשות‬ ‫עוד‬ ‫הערה שלי נטעם שנר מצות נבוד אב ואם ‪- .‬‬ ‫נמרץ ‪— .‬‬
‫התפלה ‪,‬ו הו א‬ ‫הנפש בעת שאומרים הפיוט ‪,‬ונ תנ ה תוקף״‪ ,‬ועל שויון הנפש בעת שאומרים‬
‫שכר מאריכות ימים במצות כבור אב‬ ‫ועוד בהערה‪ ,‬טעם על‬ ‫‪-‬‬ ‫רחום׳־ שלאחר שמו״ע ‪.‬‬
‫ונתתי משכני ב תוננ ם ולא תנעל נפשי‬ ‫נחק תי‪,‬‬ ‫ואם ‪ - .‬ועוד בהערו; באור הלשון בפרשת‬
‫בענין השמוש בתלמידי חכמים ‪— .‬‬ ‫אתכם ‪- ,‬‬

‫פדר! מ״א‬
‫‪5‬‬ ‫״דרך התגרים״‬ ‫•‬
‫‪f‬‬
‫‘‬
‫‪1‬‬
‫סעי ף‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬ ‫שלמות נפשו של דודי בבקיאות במקרא ובדקדוק השפה ובסגנון לשון צחה ו י פ ה ‪ - .‬הרצאת‬ ‫א(‬ ‫‪1‬‬
‫‪1‬‬ ‫בפסוק‬ ‫נפלא‬ ‫נאור‬ ‫עפ׳־י‬ ‫יהושע שטיינבערג‪ ,‬בווילנא‪,‬‬ ‫דברים ממנו בענין זה לפני הח׳‬ ‫]‬
‫‪I‬‬
‫<‬ ‫במשלי )ל׳־א( סדין עשתה ותמכור וחגור נתנה לכנעני‪ ,‬המתבאר עפ״י דרך התגרי‪_ , 5‬‬
‫‪j‬‬ ‫ןזרושם שעשו הדברים על שטיינבעיג‪ ,‬ותשובתו עלי ה ם‪_ .‬‬
 ‫^‬ ‫‪9‬‬
‫תבן הענינים מ ה ספר )רחלק רביעי(‬

‫פרק מ״ב‬
‫״נושא וסובל״‬ ‫סעיף‬

‫על אחדים ממשכילי‬ ‫השקפתו‬ ‫דורי את האנשים שאינם תמימי דעה עמו ‪— ,‬‬ ‫סבלנותו‬ ‫‪(S‬‬

‫יתש החנם ד׳ שמואל יום!״ ‪ ]' B‬אליו ‪— ,‬‬ ‫ייילנא • —‬

‫ספור נפלא שסיפר ר ש׳י סין על מקרה זר שקרה לו עם הגאון רבי אייזל חרין« ססלאנים‪,‬‬ ‫‪(2‬‬
‫כהערה‪,‬‬ ‫מר׳ »כי הכהן שערשעווסקי ‪- .‬‬ ‫הערה‬ ‫‪-‬‬ ‫הנלוה עם חרוד גאוני מרבי אייזל ‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫יחושו לרופאים‪ ,‬ובאור »ח מטנו כהמאסר‬ ‫על חדור שכלו ‪- .‬‬ ‫דבר חכמה מרבי אייזל ‪- .‬‬
‫בהערה‪ ,‬באור‬ ‫ספור מגוחך מאחד הפרופיסורים ‪- .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫»טוכ שברופאים לגי הנ ם' ‪.‬‬ ‫יי'יי ע‬
‫שמו״ע ‪ ,‬רו פ א נאמן ורחמן‬ ‫בתפלת‬ ‫הלשון‬ ‫באור‬ ‫׳*לי למאמר טוב שברופאים ובו׳ ‪— .‬‬
‫עיר‬ ‫שבטבחים שותפו של עמלק* ‪— .‬‬ ‫״כשר‬ ‫להמאמר‬ ‫בהערה‪ ,‬באור‬ ‫עוד‬ ‫איז ה' ‪— .‬‬
‫כהערה‪ ,‬על הנוסח‬ ‫עוד‬ ‫במדינת אמעריקא ‪— .‬‬ ‫הכשרות‬ ‫עפ״י מצב‬ ‫למאמר זה‬ ‫ב איי‬
‫ועור בהערה‪ ,‬על הנוסח שתצילני היום ובכל יום םעז״ים‬ ‫‪,‬לפרנסה ולכלכלה* שבתפלות ‪— .‬‬
‫בפרשת‬ ‫על הרופאים ''ורפואותיהס‪ ,‬ומדברי הראכ״ע‬ ‫אני‬ ‫דעתי‬ ‫בהערה‪ ,‬חות‬ ‫‪-‬‬ ‫יכי' ‪.‬‬
‫כפסוק דפ׳ ב שלו‪ /‬בל המחלה‬ ‫באור יפה‬ ‫עור בהערה‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫משפטים‪ ,‬בפסוק ורפא י ר פ א‪,‬‬
‫ספור יפה על רבי ‪^e‬ייזל‬ ‫אשד שמתי במצרים וגו׳‪ ,‬עפ״י מנהג יפה במריןות מ תו קנו ת‪— ,‬‬
‫הנובר ‪,‬‬

‫פרל( מ״ג‬
‫«אח נפרד״‬
‫סעיף‬

‫על זה מפשוק דיחוקאל נל״ר(‬ ‫מליצתו‬ ‫זה שעוב אח עמו ‪- .‬‬ ‫אי׳ סבלנו ת של דורי את‬ ‫א(‬
‫דברי הסופר העכרי־הא שכנזי ״היינע" בענין זה‪ ,‬ומקורות‬ ‫• י וירעו הרועים את עצמם ו ג ו' ‪- ,‬‬
‫נסגהדרין ‪ ,‬שאוי‬ ‫חז״ל‬ ‫מאמר‬ ‫באור‬ ‫ההמרה שרו ‪— .‬‬ ‫של הסופר ‪,‬בערנע*‪ ,‬וסבת‬ ‫חייו‬
‫‪-‬‬ ‫לאלהות ‪-‬רבה* ‪.‬‬

‫כמאמר חז״ל‬ ‫מובן צח‬ ‫רפפורט )שי*־( ודר‪ ,‬צונץ • ‪-‬‬ ‫הרב רש״י‬ ‫של‬ ‫מקורוה הייהם‬ ‫‪(3‬‬
‫ר׳ יום)‪1‬‬ ‫הבלתי רצויה של השלוסון*‬ ‫מדרנו‬ ‫‪-‬‬ ‫)שסת׳ ל*א א׳( ״נשאת ונתת באמונה" ‪.‬‬
‫כבוד החכמה ‪— .‬‬ ‫שלמת דילטיריגו‪ ,‬בחללו‬

‫משל נמרק שהרצח דודי לפני משכילי ווילנא על משכיל גדול אחד שיצא מאתנו ‪ - ,‬הרושס‬ ‫נ(‬
 ‫)סהלק רביעי(‬ ‫מהספר‬ ‫תכן הענינים‬ ‫‪90‬‬

‫נ א'‬ ‫שיחה‬ ‫הזה ‪— .‬‬ ‫הכ שניל העוזב‬ ‫של‬ ‫על ענינו‬ ‫השומעים ‪— ,‬‬ ‫המשל על‬ ‫שעשה‬
‫עוד דברים נמרצים בזה מאחד מ טוני המשנילי®‬ ‫מהגאון רני אלי׳ חיים מייזל‪ ,‬מ לו דז‪- .‬‬
‫באור הפסוק ד מינה ‪('0‬‬ ‫מטפחת האף בשבת ‪- .‬‬ ‫בהערה‪ ,‬על הוצאת‬ ‫ברור הקודם ‪- .‬‬
‫טובם בחדק ישר ממסוכה ‪- ,‬‬

‫אי! טוב בלא רע ואי! רע‬ ‫השקפה על תבונת עוזבי ע מנו בדורות הקורסיס ובזם! הזה ‪— ,‬‬
‫הז״ל )יבמות‪ ,‬ע׳ א׳( הרי אני בפרת ב! בתי וני'•‬ ‫בהערה‪ ,‬ברור מאמר‬ ‫בלא סוב ‪— .‬‬
‫ספורים נרגשים בעני!‬ ‫ובאור אגדה במס׳ תענית )כ״ב א׳(‪ ,‬בעני; ‪ ,‬ב ני עלמא ד א תי *‪— .‬‬
‫בהערד‪ ,‬על לליו!‬ ‫בהערה‪ ,‬מחיי האנוסים בספרד‪ ,‬ודברים נרגשים מהריב״ש ‪- .‬‬ ‫ז ה‪— .‬‬
‫גוזמא בלשונות העמים ‪— .‬‬

‫על השי‬ ‫על הקטיגור פפעפערקארן והסניגור ריינלי; ‪ - .‬על הסוכר הא שננזי לעסינג ‪- ,‬‬ ‫ךן ^‬
‫על חופש‬ ‫מווינא ‪— .‬‬ ‫ווערטהיימער‪,‬‬ ‫הגדול ר*ש‬ ‫על השר הרב‬ ‫האנגלי אליפהאנט ‪,‬‬
‫בהעדר‪ ,‬לסבת מיתתו של דבי יהודה הלוי‪ ,‬ומספר שבט יהודה ‪— ,‬‬ ‫הדת בהולאנד ‪- .‬‬
‫מענותם של יהודי ווינא במאה החולפת ‪— ,‬‬ ‫המטיף היקר ר״א יעללינעק‪ ,‬מווינא ‪— .‬‬

‫בהערה‪ ,‬באור סוסיי‬ ‫‪-‬‬ ‫על מעשה תעתועים של אבי הפראנקיסתים‪ ,‬הצורר יעקב פראנק ‪.‬‬
‫עור בהערה‪ ,‬על מנהג חז*ל לרבי‬ ‫‪-‬‬ ‫במאמר חז״ל בחולי! ״בזית שאמרו כטקום מ ר ה "‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫במשלים ורטזי ם‪.‬‬

‫עניני נחטה וספורים נרגשים ‪— .‬‬ ‫(‬ ‫‪i‬‬

‫שי'‬ ‫מגדולי‬ ‫אחד‬ ‫הברת‬ ‫‪-‬‬ ‫בראפמן‪ ,‬ועל זיופיו וננליו ‪.‬‬ ‫על ״ספר הקהל״ של המומר‬ ‫|‪( p‬‬
‫השתדלותו‬ ‫‪-‬‬ ‫ה נ ז נ ר‪.‬‬ ‫מתוך ספרו‬ ‫של בראפם!‬ ‫נפשו הרעה‬ ‫תכונת‬ ‫את‬ ‫המלבות‬
‫בראפמן להגיש את ספרו ״הקהל״ לפני הקיסר אלנסנדר השני ולפני יורש העצר לא עלתיי‬
‫אשר על יד שר ההשכלה‪ ,‬על ספר ״הקהל*‬ ‫משפט חרוץ של הועד המלומד‪,‬‬ ‫כי דו‪— .‬‬
‫בראפמ; נהרסו ונתדלדלו ‪.‬‬ ‫כל חזקתו ואמונתו של‬ ‫‪-‬‬ ‫של בראפמ! ‪.‬‬ ‫לחרפתו ולבשתו‬
‫^‬ ‫ציורים נפלאים טכערותו‬ ‫‪-‬‬ ‫מפעולתו של הגאו; רבי יעקב באריט מווילנא בעני! זה ‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫הגות לב דודי עליו ‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫בראפמן ‪.‬‬

‫על המומר אורי קאוונער‪ ,‬סבת המרתו ‪ - .‬ב ה ע ר ה‪ ,‬על מכשול מתוספת דחוים לנדחים‬ ‫‪(jj‬‬

‫‪ -‬עניניו ודמיוניו‪ ,‬הסרתו וסופו ‪I‬‬ ‫על המומר נאטאוויץ‪ ,‬מו״ל העתו! הרוסי ״נאוואסטי״ ‪.‬‬
‫בהערה‪ ,‬מחליפת מכתבים בי! הסופר המפורסם טולסטוי ובי! סופר רוסי אחר על ענינו וע^‬
‫ערכו של המומר אשר שפירא ‪— .‬‬

‫ממכתב'י‬ ‫מצואתו‪,‬‬ ‫וקטעים‬ ‫שלו‪,‬‬ ‫ההמרה‬ ‫מעשה‬ ‫על‬ ‫מרגשי נוחם של המומר ‪ ,‬היינ ע *‬
‫שפירא‬ ‫הצלמ!‬ ‫נפשו של‬ ‫טענות‬ ‫‪-‬‬ ‫מוורשוי ‪.‬‬ ‫בלאך‬ ‫המומר‬ ‫מצואת‬ ‫ומשיריו ‪- .‬‬
‫•‬ ‫סהיראדנא‪ ,‬נפט״ ב )הנזכר בסעיף הקודם( ‪— .‬‬
‫‪91‬‬ ‫מ ה ס פ ר )מחלק רביעי(‬ ‫הכן העגינים‬

‫ג אי ט‬ ‫רבי יעקב‬ ‫מת שגילת בזת הגאון‬ ‫‪-‬‬ ‫שומן חזיר בשמן זית ‪.‬‬ ‫’ ‪ ( 2‬על דבר תערובת‬
‫בעודם תיתודים לרגלי תהתגליי(‬ ‫בשנת תרב״ח ‪ ,‬והסערת שקמת‬ ‫‪ ,‬ה מגיד *‬ ‫בעתו;‬ ‫מווילנא‬
‫הסערת לדממת‪ ,‬ואחרי בל הבחינות ל^ ןןי>רו על אם ‪.‬יז‬ ‫במשך השנים קמה‬ ‫הז א ת‪— .‬‬

‫החשד הזה‪ ,‬ובימינו אלה במעט שנשתקע הדבר ‪- .‬‬

‫פרק מ״ד‬
‫‪,‬צל חשד׳‬
‫סעיף‬

‫בביהט״ד‬ ‫ליליענטהאל‬ ‫בשנת תר״ג ) ‪— . ( 1 8 4 3‬‬ ‫לוואלאזין ‪,‬‬ ‫ליליענטהאל‬ ‫החכם‬ ‫מבע‬ ‫‪(S‬‬
‫ג^יל יוהכ״ם ודרשת הות; דודי ‪ ,‬הגאון מ ה רי׳ ץ ‪ — ,‬גילה דודי את סוד המנוסה הפתאומית‬
‫ש ם‪— .‬‬ ‫׳»ל ליליענטהאל מ רו סי א‪ ,‬בעצם ימי עבודתו‬

‫גנני‬ ‫הנפש‬ ‫שלמות מדות‬ ‫על‬ ‫הנזבר ‪— ,‬‬ ‫םהרי*ץ‬ ‫מהגאון‬ ‫נמרצה‬ ‫מוסרית‬ ‫‪»■ ( 3‬יחה‬
‫הישיבה דוואדאזין ‪— .‬‬

‫פרס מ״ה‬
‫‪,‬תורה בנוים■‬

‫נסה‬ ‫הזה‬ ‫השר‬ ‫הצעת‬ ‫עפ*י‬ ‫או ב א רו כ‪— .‬‬ ‫ברוסיא‬ ‫ההשבלה‬ ‫ושר‬ ‫ליליענטהאל‬
‫עמלו של ליליענטהאל‬ ‫מ; התלמוד ‪ — .‬למרות‬ ‫חריפי‬ ‫לרצות לפניו פלפול‬ ‫ליליענטהאל‬
‫תפס אובארוב את עומק טעמו ורוחו של הפלפול‪—.‬‬ ‫בסגנון קל ומסודר‪ ,‬לא‬ ‫להרצות הדברים‬
‫להגיע‬ ‫הברח היגיעה‬ ‫‪ -‬על‬ ‫דברים ‪.‬‬ ‫שליוברור‬ ‫מאורעזו ‪ — .‬הערות‬ ‫הערת דודי על‬
‫עכו״ם העוסק בתורה הרי הוא ככהן‬ ‫אפילו‬ ‫למעלת הכמת התורה ‪ - .‬על המאמר בחז״ל ‪,‬‬
‫חז*ל‬ ‫שונות במאמר‬ ‫על גירסות‬ ‫בהערה ‪,‬‬ ‫פלא בדברי ה ר מ ב׳ ם ‪— .‬‬ ‫דבר‬ ‫^ייל ‪- .‬‬
‫‪-‬‬ ‫הגזבר‪.‬‬

‫בשמים ראש ‪— .‬‬ ‫ההברל בעני; זה בי; תורה שבכתב לתורה שבעל פה ‪ - .‬מספר‬
‫תענית על דבר העתקת ה תו ר ה‪- .‬‬ ‫מ מגי ל ת‬

‫שבזמננו ‪ - .‬הכרח קיום שבע‬ ‫האומות‬ ‫האומות לפנים ובין‬ ‫ההבדל שבי; תכונות‬
‫מצות בני נח לקיום העולם ‪ ,‬ובאור מאמר אגדי בעני; זה במם׳ ב*ק )ל*ח א'( ‪— .‬‬

‫על קבלת הזמנות לסעודה מאומות העולם ‪ ,‬וברור דברים בזה ‪— .‬‬
 ‫)מחלק רביעי(‬ ‫מהספר‬ ‫תכן הענינים‬ ‫‪92‬‬

‫החנסים גתויר■‬ ‫מרברי רבי אלי׳ בחור והמקובל רבי מ עה בוטריל על בני האומות‬ ‫‪.‬‬
‫י‪#.‬ראל ‪ '- .‬ב ו מ רי ם מגירי ״קריש״ לאחר רב נ פ ט ר‪— .‬‬

‫בפט״ג■‬ ‫קוקובצוב‬ ‫להפרופיסור‬ ‫העתק מכתבי‬ ‫ממשפט ‪,‬לעלילת הדם" ה ק י ו ב י ‪- .‬‬ ‫‪^2‬‬
‫ותשובתו אלי בעברית צחה ‪- .‬‬

‫פרס מ״ו‬
‫״חנטת נעים״‬
‫סעיף‬
‫תכונת והשכלת ‪ .‬אשתו ה ר א שונ ה׳‬ ‫הנהג ת בי תו‪— .‬‬ ‫של דודי ומצמצום‬ ‫החומרי‬ ‫ממצבו‬ ‫א(‬
‫בת הגאו; רבי יצחק מוואלאזין ‪ - ,‬תלונותיה על השלילה מהנשים קיום מצות עשין שה»ם‪1‬‬
‫הערות שונות כענין זה ממס׳ אניי'‬ ‫גרמא ‪ ,‬ועל גורלן המר מאיסור תלמוד תורה להן ‪- ,‬‬
‫על מניע ת ידיעת הנשים את לשון הקודש בזם‪1‬‬ ‫ב ה ע ר ה‪,‬‬ ‫ש ב ת‪— ,‬‬ ‫ומירושלמי‬ ‫דרכי נתן‬
‫■ התלמוד ‪ - ,‬כענין סדור הפרקים במס׳ שבת ‪- ,‬‬

‫ודין בזמן התלמוד ‪.‬‬ ‫על ידיעתן של הנשים כדת‬ ‫‪-‬‬ ‫מצוינות ‪,‬‬ ‫מעלות וכשרונות נשים‬ ‫‪(2‬‬
‫מהשתתפות הנשים במלאכת הדפוס בדורות ה קו ד מי ם‪ ,‬ומציינן בכתב אשורי ומדיוק הגהחן•־'‬

‫הנשי®‬ ‫על החובה על‬ ‫ויותר מזה‬ ‫עשיני א ש ה"‪,‬‬ ‫הברכה ״שלא‬ ‫על‬ ‫דודתי‬ ‫רוגזה על‬
‫להניח דעת הנשים ‪.‬‬ ‫דיפקין ‪,‬‬ ‫בזה מהגאון מהרי״ל‬ ‫״אמן״ ‪ - ,‬הערה‬ ‫אהריה‬ ‫לענות‬
‫הערה חדשה בנוסח הברכה ‪ ,‬ש ע שני כ רצונו' ‪ ,‬שמברכות הנשים ‪ — .‬קורת רוחד‪ ,‬של דודחי'‬
‫באור הכתיג‬ ‫בהערה ‪,‬‬ ‫תורד‪ .‬לנשים ‪— .‬‬ ‫אחד המשתדל להורות היתר למוד‬ ‫במצאה ספר‬
‫אליה על וב רי הס‪ 6‬י‬ ‫בדברי‬ ‫נכשלתי‬ ‫נער ו גו'‪- ,‬‬ ‫במעלליו יתנכר‬ ‫)נ׳( גם‬ ‫במשלי‬
‫‪-‬‬ ‫‪ -‬בהערה ‪ ,‬על מחבר הספר ההוא ‪ — .‬נכשלתי בפעם שניה כענין זה ‪,‬‬ ‫הנזב• ‪.‬‬ ‫י‬

‫האיסוי‬ ‫כל הנז כ ר‪ - .‬הערה ארוכה כבאור טעם‬ ‫לשכך רוגזה על‬ ‫בידי‬ ‫סוף סוף עלתה‬ ‫ך(‬
‫על ענין איסיי‬ ‫גרסא ‪ - .‬בהערה ‪,‬‬ ‫עשין שהזמן‬ ‫ומפטורתן ממצות‬ ‫מלמוד חורה לנשים ‪,‬‬
‫על השתמשות אשה בקרדום ובמקל יד ‪~ .‬י‬ ‫‪ -‬עוד הערה ‪,‬‬ ‫על אשה ‪.‬‬ ‫לא יהיה כלי גבר‬
‫נדה )ט‪ /‬א‪ _ ,( /‬ע^‬ ‫‪ ,‬ב ן ' וכככלי‬ ‫בירושלמי פסחים כבאור שם‬ ‫ועוד ה ע ר ה‪ ,‬באור יפה‬
‫רמז נאמן בתורה גם לרציעת אוזן ה ב ן‪- ,‬‬ ‫המנהג לרצע אוזן הבת ב הולד ה‪- .‬‬

‫יו*‬ ‫לקושית מפרשים במס׳ חולין ‪,‬‬ ‫אבן למס׳ חגיגה ‪ - ,‬ישוב‬ ‫ישוב לקושית טורי‬
‫קל״א ב ׳ ‪- .‬‬
 ‫מ ה ס פ ר )מהלק רביעי(‬ ‫תכן הענינים‬

‫—‬ ‫מכ מה גדולי ישראל על נ כו ד הנשיש ‪.‬‬ ‫דברים נכבדים‬

‫בישיבת‬ ‫דוחק שלי בעת למדי‬ ‫דודתי על חיי‬ ‫נחמה אותי‬ ‫שכל ומשפט הגיוני‬ ‫כדברי‬ ‫‪(T‬‬
‫באבות )פ״ד מ ״ ס ‪— .‬‬ ‫וסטכה דבריה בבאור לשון המ שנה‬ ‫‪,‬‬ ‫ייאיאזין‬

‫פרק מ״ז‬
‫״חיי מסכנות״‬
‫סע יף‬

‫מרגשותי היום‬ ‫ממקרה בזה שראיתי א נ י ‪— .‬‬ ‫המצומצמים של דו די‪,‬‬ ‫מאפני חייו‬ ‫ציור‬ ‫א(‬
‫'‬ ‫כזכרי מאורע ז ו ‪— .‬‬

‫באור ע״ד צחית‬ ‫בהערה ‪,‬‬ ‫ילדה לו ‪- .‬‬ ‫ובניה אשר‬ ‫הכגורה ‪,‬‬ ‫עם אחותי‬ ‫זיווגו השני‬ ‫‪(2‬‬
‫כמאמר ‪,‬זיווג שני לפי מעשיו* ‪— .‬‬

‫פרק מ״ח‬
‫״הוגה דעות״‬ ‫סעיןן‬

‫הנהגתו ותבונת נפשו של דודי בחיים ‪ - .‬רות הבקורא שלו על הליכות צני האדם ‪ - .‬דבלי‬
‫אופנ היי^‬ ‫רבי דוד‬ ‫של הרב‬ ‫לרב אחד בהליכות עו ל ם‪ — .‬סרבנותו ועשרו‬ ‫הוראה ממנו‬ ‫•‬
‫מפראג‪ ,‬ומהשתמשו בהם לכבוד התורה ‪ .‬־ “‬ ‫׳ ‪.‬‬

‫הודה דודי פרק בי רן ארץ לתלמידו וצן משפחתו שלא רצה להשתמש ברבנות‪ ,‬והתוצאות‬ ‫‪(2‬‬
‫‪ -‬מי הי' אותו התלמיד ‪— .‬‬ ‫מהוראה זו ‪ - .‬באור בפסוק בפ׳ חיי‪ ,‬ולקחת אשה לבני ‪.‬‬ ‫וי‬
‫ור‬
‫‪ -‬תשובת שאלה מפורשת בתורה ‪— .‬‬ ‫‪#‬תיון נפלא לשאלה נפלאה ‪.‬‬ ‫ג(‬
‫ה‪,‬‬
‫התחכבותו של דודי על הבריות ‪ -« .‬ממבתב אחר מאמיריקת ‪— .‬‬ ‫‪n‬‬

‫ון•‬
‫מפ ת ח ספרותי‪.‬‬
‫•‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫“‬
 ‫מ פ תז‬
‫‪I0‬‬ ‫‪tJ B S m‬‬ ‫‪ff m m‬‬

‫הנאורים והחדושים‬ ‫מראה מקום לההערות‪,‬‬

‫בחבור זה‪.‬‬ ‫אשר‬ ‫במכךא! בתלמוד! באגדות ובפוסקים‬

‫האגדות והפוסקים‪.‬‬ ‫הכתובים! התלמוד״‬ ‫מסודר על סדר‬

‫כן באה כאן‬

‫הנאורים והחדושים‬ ‫רשימת ההערות;‬

‫א שר‬

‫בנוסחאות ועניני התפלות והפיוטים‪.‬‬

‫ה ע ר ה ‪.‬‬

‫חז״ל‪ ,‬אשר לרגלי עניני החבור באו בו בהזכרה‬ ‫יייביי סהכתובים וממאמרי‬
‫חרוש לא באו פרשיפה זו‪.‬‬ ‫איזה‬ ‫ל כי‪ ,‬בלא איזו הערה ובלא‬
‫‪J7‬׳‬ ‫ס פ ר ו ת י וממקרא(‬ ‫מפתח‬

‫באור להציוגים ‪:‬‬

‫א( הפרק; הסעיף; ההערה — יתיהשו ישר למקומותיהם ‪:‬‬
‫ב( הקדמה — התיחש אל הקדמה לפרק ט ‪ /‬ב ה ס ב ו א ;‬
‫— יתיהש לפרקי כ״ה—ס״ט^ הנחלקים לסימנים )‬ ‫ג( הסימן‬
‫— יתיחש אל פרקי ח׳ ו ט‪ /‬כ ה ם כ ו א ‪— .‬‬ ‫י( הערך‬

‫ככבוא‬
‫בהערה‬ ‫עיו‬ ‫סינון‬ ‫סעיף‬ ‫פרק‬ ‫או‬ ‫הדברים‬ ‫ת כן‬ ‫־סוק‬ ‫פייזזה‬
‫בהברי‬

‫בראשית‬
‫נהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫י״ב‬ ‫בחבור‬ ‫ברא שית‬ ‫א׳‬ ‫א׳‬

‫שמים‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫בםבוא‬ ‫את ה שמים‬ ‫»‬ ‫‪H‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪H‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪H‬‬ ‫‪II‬‬ ‫על פני המים‬ ‫‪/2‬‬
‫‪0‬‬

‫כהקדכה‬ ‫*•‪/‬‬ ‫י״א‬

‫—‬ ‫)סי׳ ה׳(‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫עץ פרי‬ ‫‪II‬‬

‫‪fm,‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪(1‬‬ ‫‪II‬‬ ‫ישרצו המים‬ ‫‪II‬‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫בהבור‬ ‫נעשה אדם‬ ‫כ״ט‬ ‫‪II‬‬

‫~‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫בדבוא‬ ‫כי בו שב ת ונו׳‬ ‫נ׳‬ ‫י■‪/‬‬

‫— ■ בהביאם‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪U‬‬ ‫ד׳ ■ ב ה בי א ם‬ ‫‪II‬‬

‫אדם‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫‪H‬‬ ‫לזאת יקרא אשה וגו׳‬ ‫כ״ג‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫‪H‬‬ ‫נ׳‬ ‫‪U‬‬ ‫מפרי עץ הנן‬ ‫ב׳‬ ‫נ׳‬

‫כהקדמד׳‬
‫)סי׳ ב׳( ' —‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪II‬‬ ‫המן העץ ונו׳‬ ‫ד׳‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪II‬‬ ‫עצבונך והרונך‬ ‫ט״ז‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪U‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪n‬‬ ‫בעצבון תאבלנה‬ ‫י״ז‬ ‫‪U‬‬

‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪H‬‬ ‫כ תנו ת עור‬ ‫כ״א‬ ‫‪II‬‬

‫איגכי־ג‬ ‫—‬ ‫—‪C‬‬ ‫ה׳‬ ‫‪0‬‬ ‫ל פ ת ח ה ט א ת רובץ‬ ‫ז׳‬ ‫ד׳‬

‫—‬ ‫—‬ ‫י׳‬ ‫!׳‬ ‫‪H‬‬ ‫יושב אהל ומקנה‬ ‫ב׳‬ ‫‪H‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ד׳‬ ‫‪II‬‬ ‫נשי ל מ ך האזנה‬ ‫כ״ג‬ ‫‪U‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪U‬‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬ ‫אז הוחל לקרוא‬ ‫ר׳‬ ‫ה׳‬
 ‫ס פ ר ו ת י )ממיךא(‬ ‫מפתח‬

‫גסגוא^‬
‫פרק‬ ‫או‬ ‫הדברים‬ ‫חכן‬
‫בהערה‬ ‫עיר‬ ‫סישן‬ ‫סעיף‬
‫בחבור‬
‫■סיק‬ ‫‪ ij‬פרשה‬

‫‪t‬‬
‫בהערה‬ ‫ב׳‬ ‫י״ח‬ ‫בחבור‬ ‫אשר חי‬ ‫ה׳‬ ‫‪ S‬ה׳‬
‫—‬ ‫ח׳‬ ‫במבוא‬ ‫זה ינחמנו‬ ‫’ « ‪ i‬ב״ט‬
‫‪//‬‬
‫‪L 'a v‬‬
‫__‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫‪H‬‬
‫בשגם הוא בשר‬ ‫ג׳‬ ‫‪ 1‬ו׳‬
‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫ויתעצב אל לבו‬ ‫‪ 1 a .‬ו׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪n‬‬

‫^‪.‬‬ ‫‪i1‬‬
‫נח‬
‫י‬ ‫(‬
‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫במבוא‬ ‫צהר תעשה‬ ‫ט״ז‬ ‫‪ 1‬ו׳‬
‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬

‫‪,-‬‬ ‫כ׳ו‬ ‫בחבור‬ ‫לשבעת הימים‬ ‫‪/‬י‬

‫נ־ עי ה‬ ‫ה‬ ‫—‬
‫‪I‬‬ ‫■‬
‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫במבוא‬ ‫בראשון באחד לחורש‬ ‫ה׳ ! י״נ‬
‫טז ב ח‬ ‫כ׳‬
‫שזנח‬ ‫•‬
‫‪------‬‬ ‫—‬ ‫*‬ ‫*‬
‫__‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪II‬‬
‫יפת אלהיט ליפת‬ ‫כ״ז‬ ‫^ ט׳‬
‫ולשם יולד נם הוא‬ ‫כ״א‬ ‫י׳‬
‫__‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫‪H‬‬

‫•(‬
‫‪II‬‬
‫ונבלה שם שפתם‬ ‫ז׳‬ ‫י״א‬

‫‪II‬‬
‫על פני הרה‬ ‫כ״ח‬ ‫‪H‬‬
‫‪II‬‬

‫שרה—שררה‬ ‫)ברע״י(‬ ‫ר ״ ט‬
‫__‬ ‫—‬ ‫‪U‬‬ ‫‪n‬‬

‫—‬ ‫בחבור‬ ‫ויבאו עד חרן‬ ‫ל^‬ ‫‪H‬‬

‫‪a‬‬

‫‪t‬‬
‫לד‬
‫‪1‬‬ ‫ט׳‬ ‫במבוא‬ ‫ואת הנפש אשר עשו‬ ‫ה׳‬ ‫י״ב‬ ‫‪I‬‬
‫אותם‬
‫ה׳‬ ‫בחבור‬ ‫ויבאו ארצה כנען‬
‫‪1‬‬
‫ג׳‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫‪f‬‬

‫ז׳‬ ‫במבוא‬ ‫שמאבר‬ ‫ב׳‬ ‫; י׳יר‬

‫ב׳‬

‫כדרלעומר‬ ‫א׳‬
‫‪1‬‬
‫ג׳‬ ‫י״ג‬ ‫‪II‬‬
‫‪/I‬‬ ‫;‬

‫ולא נשא הארץ‬ ‫ו׳‬

‫!‬
‫‪f‬‬ ‫ג׳‬ ‫‪II‬‬
‫« *‬

‫ויאהל עד סדום‬ ‫י״ב‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪//‬‬ ‫‪H‬‬ ‫‪II‬‬
‫«‬ ‫!‬

‫אשר מנן צריך‬ ‫כ׳‬ ‫«‬

‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪U‬‬

‫ה׳‬ ‫את לוט ואת רכושו ונו׳‬

‫ג׳‬ ‫‪II‬‬

‫את הקני ונו׳‬ ‫י״ט‬ ‫ט״ו‬

‫כ״ב‬ ‫____‬ ‫ב״ז‬ ‫בחבור‬
‫לא ילדה לו‬ ‫א׳‬ ‫ט׳׳ז‬
‫__‬ ‫י״ד‬ ‫‪—-‬‬ ‫כה‬ ‫‪II‬‬

‫אילי אבנה ממנה‬ ‫י״כ‬

‫נניך‬ ‫—‬
‫—‬ ‫ט׳‬ ‫במבוא‬ ‫‪A‬‬
‫‪9 0‬‬ ‫ס פ ר ו ת י )ממקרא(‬ ‫מפתח‬
‫—‬ ‫‪------------------------------‬‬
‫במביא‬
‫כדעלה‬ ‫ערך‬ ‫או‬ ‫הדברים‬ ‫ת כן‬ ‫פסוק‬ ‫פרשה‬
‫ניסן‬ ‫סעיף‬ ‫פ־ק‬
‫בחבור‬ ‫___‬
‫‪1‬‬
‫‪i‬‬
‫‪— -‬‬ ‫נ׳‬ ‫ז׳‬ ‫במבוא‬ ‫ולישמעאל שמער־״יך‬ ‫כ׳‬ ‫י״ז‬

‫ג‪ -‬ע רה‬ ‫ו׳‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫בחבור‬ ‫ואת ברי תי אקים וגו׳‬ ‫כ״א‬ ‫‪0‬‬

‫וירא‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ד׳‬ ‫כמבוא‬ ‫הנה באהל‬ ‫ט׳‬ ‫י״ח‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ג׳‬ ‫היתה לי עדנה‬ ‫י״ב‬ ‫‪a‬‬

‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫‪1‬‬ ‫‪U‬‬ ‫ואברהם היו יהיה ונו׳‬ ‫י״ת‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫ה׳‬ ‫—‬ ‫ב״ה‬ ‫בחבור‬ ‫‪a‬‬ ‫»‬ ‫»‬ ‫‪a‬‬

‫‪0‬‬ ‫‪H‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫במבוא‬ ‫כי ידעתיו ונו׳‬ ‫י׳יט‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ד׳‬ ‫‪H‬‬ ‫ואברהם עודנו עומר‬ ‫כ״כ‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ב׳‬ ‫ואנכי עפר ו אנ ר‬ ‫כ ״ז‬ ‫‪U‬‬

‫‪II‬‬

‫^בהקדמה‬ ‫ד׳‬ ‫י״ט‬

‫כהערה‬ ‫—‬ ‫)ה(‬ ‫‪--‬‬ ‫ט׳‬ ‫‪n‬‬ ‫ויעש ל ה ם מ שתה‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪U‬‬ ‫בלילה הוא‬ ‫ל״ג‬

‫כהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ב'‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬ ‫ות שכב עמו‬ ‫ל״ה‬ ‫‪0 1‬‬

‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫י״נ‬ ‫‪ ■j‬כ׳‬

‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫ויהי כא שר התעו ונו׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪H‬‬ ‫‪II‬‬ ‫אלף כפף‬ ‫ט״ז‬ ‫‪0‬‬
‫שימה‬ ‫ט׳‬ ‫י״ד‬ ‫כ״א‬
‫—‬ ‫—‬
‫‪II‬‬ ‫שם על שבמה‬
‫קי א‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪M‬‬ ‫‪II‬‬ ‫ויטע אשל‬ ‫ל״ג‬ ‫‪0‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪II‬‬ ‫והאלהים נס ה‬ ‫א׳‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪> 2‬‬

‫‪M‬‬ ‫‪H‬‬ ‫ארץ המוריה‬ ‫ב׳‬ ‫‪0‬‬

‫—‬ ‫בהקדמה‬ ‫ט׳‬ ‫ה׳‬

‫—‬ ‫‪U‬‬ ‫עם ההמור‬ ‫‪II‬‬
‫) ‪V‬‬

‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪II‬‬

‫איל אחר‬ ‫י״ג‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪a‬‬

‫ג׳‬ ‫‪II‬‬
‫בהר ה׳ יראה‬ ‫י״ד‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ל״ד‬ ‫בתנור‬ ‫קמואל אבי ארם‬ ‫כ"א‬ ‫״‬ ‫‪j‬‬
‫‪1‬‬
‫חיי‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ו׳‬ ‫ד׳‬ ‫ועשרים שנה‬ ‫א׳‬ ‫כ״נ‬
‫במבוא‬
‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫בחבור‬ ‫שני היי שרה‬ ‫ןו‬ ‫‪0‬‬ ‫י‬
‫—‬ ‫י״ב‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫‪U‬‬ ‫ואיש לא ידעה‬
‫‪•A‬‬
‫‪• II‬‬
‫‪1 kJ‬‬ ‫כ״ד‬ ‫‪I‬‬
 ‫ס פ ר ו ת י ־ )ממקרא(‬ ‫מפתח‬ ‫‪100‬‬
‫בכבוא‬ ‫‪•ssssa‬‬
‫‪I‬‬
‫בהערה ‪1‬‬ ‫ערך‬ ‫סימן‬ ‫סעיף‬ ‫פרק‬ ‫או‬ ‫‪h‬כן הדברים‬ ‫פסיק‬ ‫ן פרשה‬
‫בחבור‬
‫‪1‬‬
‫‪ -‬י‬ ‫ז­ ­‬ ‫ה׳‬ ‫ב׳‬ ‫במבוא‬ ‫לא אוכל עד וגו׳‬ ‫ד״ג‬ ‫’ ב״ד‬
‫‪ ---‬י‬ ‫‪----,‬‬ ‫א׳‬ ‫י״נ‬ ‫ויאמד ע ב ד וגו׳‬ ‫ל״ד‬ ‫‪1‬‬
‫‪//‬‬
‫בהערה‬ ‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫מ״־‬ ‫בחבור‬ ‫ולקהת אשה לבגי‬ ‫ל״ו‬ ‫‪h‬‬ ‫‪1‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ד׳‬ ‫ב׳‬ ‫במבוא‬ ‫אהותגו את וגו׳‬ ‫ם׳‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫י״ה‬ ‫בחבור‬ ‫אשר הי‬ ‫ז׳‬ ‫כ״ה‬
‫‪I‬‬
‫תולרות‬

‫גייס‬ ‫_‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫במבוא‬ ‫שגי גייס‬ ‫כ״ג‬ ‫ב״ה‬

‫__‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫ויעקב איש תם‬ ‫כ״ז‬
‫»‬ ‫״‬ ‫!‬
‫בי ציד בפיו‬ ‫כ״ח‬
‫‪M‬‬ ‫‪#‬‬ ‫‪II‬‬ ‫י‬

‫‪1‬‬
‫__‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫‪a‬‬
‫בחבור‬ ‫ורבק ה אוהבת את יעקב‬ ‫‪H‬‬ ‫‪H‬‬ ‫‪I‬‬
‫__‬ ‫במבוא‬ ‫גור בארין•‬ ‫ג׳‬ ‫‪ I‬ב״ו‬
‫‪U‬‬ ‫ב׳‬
‫__‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫פן יהרגוני‬ ‫ב״ז‬
‫ג׳‬ ‫«‬ ‫‪//‬‬ ‫י‬
‫—‬ ‫ויאמר אליו הנני‬ ‫א׳‬ ‫כ״ז‬
‫‪a‬‬ ‫‪II‬‬ ‫«‬
‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ואוכלה ב ע בור וגו׳‬ ‫ד׳‬
‫גיטא‬ ‫»‬ ‫‪n‬‬ ‫•'‬

‫ה׳‬ ‫בחבור‬ ‫עלי ק ל ל ת ך בני‬ ‫י״ג‬

‫בהערה‬ ‫ל״ד‬ ‫‪II‬‬

‫ג׳‬ ‫במבוא‬ ‫מ ה ר ת למצוא‬ ‫כ׳‬

‫ה׳‬ ‫‪11‬‬

‫___‬ ‫‪a‬‬ ‫ג׳‬ ‫‪U‬‬

‫הקיל קול יעקב וגו׳‬ ‫כ״ב‬ ‫‪II‬‬

‫ריח בגדיו‬ ‫כ״ז‬

‫בגדיו‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪H‬‬ ‫‪II‬‬

‫‪j‬‬
‫__‬ ‫__ ■‬ ‫ברכני גש אני‬ ‫ל״ד‬
‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪m‬‬ ‫‪U‬‬ ‫[‬

‫)בתרגום( ב מ ר מ ה‬ ‫ל״ה‬ ‫‪i‬‬

‫‪. ,‬‬ ‫_‬ ‫א׳‬ ‫ז׳‬ ‫בחבור‬
‫״‬ ‫!‬
‫‪-‬‬ ‫עד שוב אן« אהיך‬ ‫מ״ה‬
‫ב׳‬ ‫כ״ה‬ ‫‪U‬‬ ‫‪It‬‬

‫ה׳‬ ‫במבוא‬ ‫בן בתו אל הארסי‬ ‫ה׳‬ ‫כ״ת‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬

‫בחבור‬ ‫‪.‬‬ ‫ויצא יעקב וגו׳‬ ‫ו׳‬ ‫כ ״ח‬

‫ג׳‬ ‫י״ג‬
‫מאבני המקום‬ ‫י״א‬
‫_‬ ‫___‬ ‫‪H‬‬
‫ג׳‬ ‫במבוא‬ ‫‪II‬‬

‫_‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫וישם מראשותיו‬ ‫‪n‬‬ ‫‪II‬‬

‫שיטה‬ ‫‪$‬‬

‫ל״ה‬ ‫בחבור‬ ‫ושבתי ב שלום‬ ‫כ״א‬

‫ה׳ ■ —‬ ‫‪II‬‬
 ‫‪t o‬‬ ‫‪t‬‬
‫)מטקרא(‬ ‫ספרותי‬ ‫מפתח‬

‫״ ‪r‬־‬ ‫במבוא‬
‫;הערה‬ ‫עיד‬ ‫סימן ‪j‬‬ ‫פרשה‬
‫סע־ף‬ ‫פרק‬ ‫הדברים‬ ‫ת כן‬ ‫פשוק‬
‫בחבור‬

‫א׳‬ ‫ה׳‬ ‫ב ה גוי‬ ‫והיה ה׳ וגו'‬ ‫כ״א‬ ‫כ״א‬

‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫במכוא‬ ‫לבן בן גחור‬ ‫ג׳‬ ‫כ״ט‬

‫גייס‬ ‫ט׳‬ ‫‪II‬‬ ‫וללבן שתי בנו ת‬ ‫טיז‬ ‫‪n‬‬

‫א׳‬ ‫י״א‬ ‫‪II‬‬ ‫ה ב ה את אשתי‬ ‫ב״א‬ ‫‪II‬‬

‫•‪/‬‬ ‫ג׳‬ ‫מלא שבוע זאת‬ ‫ב״ז‬ ‫‪II‬‬

‫‪U‬‬

‫‪tI‬‬ ‫‪H‬‬ ‫גם את ר הל מלאה‬ ‫לי•‬ ‫‪H‬‬

‫ג ניו‬ ‫ט׳‬ ‫‪n‬‬ ‫ואבנה גם אגבי‬ ‫ג׳‬

‫ג׳‬ ‫ז׳‬ ‫באשרי כי אשרוגי‬ ‫י״‪:‬‬

‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫בליל ה הוא‬ ‫ט״ן‬

‫‪II‬‬
‫ו׳‬ ‫יזבלגי אישי‬ ‫כ׳‬

‫»‬
‫ה׳‬ ‫מתי אעשה וגו׳‬ ‫ל׳‬
‫וענתה בי צדקתי‬ ‫ל״ג‬ ‫‪//‬‬
‫ב׳‬ ‫ז׳ ■‬ ‫‪U‬‬ ‫ויצל אלהים‬ ‫ט׳‬ ‫ל״א‬
‫ד׳‬ ‫ח״ו !‬ ‫בחבור‬ ‫כי מברגו‬ ‫ט״ו‬
‫‪I‬‬ ‫״‬
‫זוזים‬ ‫י־‬ ‫‪j‬‬ ‫“׳‬ ‫במבוא‬ ‫כל מקנהו‬ ‫י״ה‬
‫נ׳‬ ‫ה׳‬ ‫נ ח ב א ת ל ב רו ח‬ ‫כ״ז‬

‫־ ס ב ל ת עשה‬ ‫ב״ח‬

‫יש לאל ידי‬

‫לק הה א ת ה תרפי ם‬ ‫ל״ד‬

‫בהערה‬ ‫ד׳‬ ‫בחבור‬ ‫ויהר ליעקב וגו׳‬ ‫ל״ו‬
‫נ׳‬ ‫במבוא‬ ‫ה בנו ת בנותי ונו׳‬ ‫ם״!‬

‫וישלח‬
‫בהערה ‪I‬‬ ‫ו׳‬ ‫י״ט‬ ‫בחבור‬ ‫עם לבן גרתי )ברש״י(‬ ‫ה׳‬ ‫ל״ב‬
‫א׳‬ ‫מ״ו‬ ‫עם לבן גר תי )גר ש״י(‬ ‫»‬ ‫»‬
‫‪.‬ז‬ ‫ז׳‬ ‫במבוא‬ ‫וא שלחה ל הניד ונו׳‬ ‫ו׳‬ ‫»‬

‫ה׳‬ ‫ה מ הנה האחת והכהו‬ ‫ט׳‬ ‫‪II‬‬

‫ו׳‬ ‫רחלים מאתים וגו׳‬ ‫ט״ו‬ ‫‪II‬‬

‫ם׳‬ ‫כ״ז‬ ‫בחבור‬ ‫)ברש״י( אף הוא ובו׳‬ ‫כ״ב‬ ‫»‬

 ‫ס פ ר ו ת ' )ממקרא(‬ ‫‪:‬פתח‬ ‫‪102‬‬

‫ב מ בו א‬
‫‪1‬‬
‫או‬ ‫ד ד ב ר י ם‬ ‫ת בן‬
‫נד‪,‬ערד‪.‬‬ ‫ע‪-‬ך‬ ‫ס• סן‬ ‫®יק ‪1‬‬ ‫ב ח בו ר‬
‫ס פו ק‬
‫•י ״ ‪1‬‬

‫נהערר■‬ ‫! _ ‪__ 1‬‬ ‫א׳‬

‫י״ד‬ ‫נ סנז א‬ ‫‪ I r ,‬י״ט ‪ 1‬במאה קיעיטה‬
‫•‪/‬‬ ‫א*‪2‬ר ילדה ליעקב וכו‬ ‫א׳‬ ‫‪ j‬ל״ד‬
‫—‬ ‫נ׳‬ ‫‪11‬‬

‫‪1‬‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫) ב ת רגונ(‬ ‫במרמה‬ ‫י׳׳ג‬

‫נ ה עי י‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫‪II‬‬ ‫‪t‬‬

‫וידברו א־צר טמא ובו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫ג׳‬ ‫‪U‬‬ ‫‪II‬‬

‫‪i‬‬ ‫העיר אשר טמאו‬ ‫כ״ז‬

‫‪It‬‬ ‫‪II‬‬ ‫!‬
‫‪II‬‬

‫^‪1‬‬ ‫ד׳‬ ‫ב מ בו א‬
‫כברת הארץ‬ ‫ט׳יז‬ ‫ל״ה‬ ‫‪i‬‬

‫•‪/‬‬ ‫ט״ו‬ ‫ויצב יעקב מצבה‬ ‫כ׳‬

‫—‬ ‫—‬
‫ב ח בו ר‬ ‫ה‬

‫‪.‬׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫ותמנע היהה וגו׳‬ ‫י״ב‬ ‫ל״ו‬

‫—‬ ‫‪II‬‬

‫^;״ן‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫אלוף אהליבמה‬ ‫י״ח‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ר׳‬ ‫‪II‬‬

‫ה׳‬ ‫נ ס בו א‬ ‫מצא את הימים‬ ‫כ״ד‬ ‫‪II‬‬

‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫א׳‬
‫י״ט‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫)ב ר א ב ״ ע(‬ ‫בת מי זהב‬ ‫ל״ט‬ ‫‪II‬‬
‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫ו׳‬
‫אלוף המנע‬ ‫מ׳‬
‫י‪/-‬‬ ‫מ״ו‬ ‫»‬
‫‪II‬‬

‫וישב‬

‫וישב יעקב‪,‬‬ ‫■א׳‬ ‫ל״ז‬

‫א׳‬ ‫ב׳‬ ‫כ מ בו א‬

‫ויבא יוסף את דבתם‬ ‫ב׳‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪H‬‬
‫(‪/‬‬

‫‪II‬‬ ‫‪H‬‬
‫בהינרו‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫נ׳‬ ‫ב ד בי ר‬ ‫‪H‬‬ ‫»‬ ‫‪II‬‬ ‫״‬

‫ויקנאו בו אהיו וט׳‬ ‫י״ה‬ ‫‪II‬‬

‫י■‪/‬‬ ‫ן׳‬ ‫כ מ בו א‬

‫והיה בכייב‬ ‫ה׳‬ ‫ל״ה‬

‫—‬ ‫—‬ ‫«‬ ‫‪U‬‬
‫ויוסף הורד‬ ‫א׳‬ ‫ד״ט‬
‫הוריד‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט'‬ ‫‪II‬‬

‫וכל יש לו‬ ‫די׳‬

‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫‪II‬‬
‫—‬
‫כי אם זכרתני‬ ‫י"ד‬ ‫ס׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬
‫‪H‬‬
‫ולא זכר וגו׳‬ ‫כ״ג‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫י״ב‬ ‫‪II‬‬

‫מ ^ן‬

‫ויהי מק׳ן וגו׳‬ ‫כ״ד‬ ‫מ׳‬

‫ה׳‬ ‫ל״ה‬ ‫ב ד בו ר‬

‫ויקראו לפניו אברך‬ ‫י״ג‬ ‫מ״א‬

‫—‬
‫ה׳‬ ‫ב ט בו א‬
‫אברך‬
‫כל אשר בהם‬ ‫ג״ו‬ ‫‪II‬‬
‫ג׳‬ ‫‪II‬‬
‫—‬ ‫—•‬
‫־‬ ‫נ״ז‬
‫וכל הארץ באו‬ ‫‪U‬‬

‫—‬
‫ז׳‬ ‫‪II‬‬
‫—‬ ‫‪0‬‬
‫ז‪ 5‬י ‪1‬‬ ‫ס פ ר ו ת י )ממרךא‪(.‬‬ ‫מפתה‬

‫ברכרא‬ ‫‪^ :‬י׳*ה‬

‫או‬ ‫הדברים‬ ‫ה ב!‬ ‫פסו־‬
‫בהערה‬ ‫עי ר‬ ‫סימן‬ ‫סעי‪«1‬‬ ‫מרק‬
‫‪1‬‬ ‫בחבור‬

‫נ״ז‬ ‫' מ״א‬

‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫נסבוא‬ ‫לשבור א?* יוסף‬
‫א׳‬ ‫‪ :‬ס״ב‬
‫__‬ ‫_‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫ל מ ה ת תראו‬
‫‪1‬‬

‫—‬ ‫_‬ ‫סוף ג ‪/‬‬ ‫ה׳‬ ‫ערות הארץ‬ ‫ט׳‬ ‫‪II‬‬ ‫\‬
‫‪n‬‬

‫___‬ ‫‪------‬‬ ‫כ״»‬ ‫בחבור‬ ‫יוסף איננו וגו׳‬ ‫ט״ו‬

‫מ״ח‬
‫מ״ג‬
‫__‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ד׳‬ ‫‪a‬‬
‫ומ שנה כסף לקחו וגו׳‬ ‫(‪/‬‬
‫‪.‬‬ ‫ג׳‬ ‫בסנוא‬ ‫לאשר על ביתו‬ ‫ל״ז‬ ‫‪II‬‬ ‫‪1‬‬

‫__‬ ‫ז׳‬ ‫—‬ ‫כ׳׳ה‬ ‫בחבור‬ ‫כי ב אנו אל המלון‬ ‫‪II‬‬

‫‪.‬‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫בסנוא‬ ‫אשר א מ ר ת ם אלי‬ ‫‪ ,‬כ״ט‬ ‫‪II‬‬

‫מ ״ד‬
‫הלא זה אשר ישתה‬ ‫ה׳‬
‫‪U‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪1‬‬
‫—‬ ‫ט׳‬ ‫האלהים מצא‬ ‫ט״ז‬ ‫‪II‬‬ ‫\‬
‫מצא‬ ‫—^‬ ‫‪1‬‬

‫ויגש‬
‫מ״ד‬
‫בהערה‬ ‫‪-‬‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫גחבור‬ ‫כי כ מוך בפרעה‬ ‫י״א‬

‫ז׳‬ ‫_‬ ‫‪:‬״ה‬ ‫והיה כראותו ונו׳‬ ‫ל״א‬ ‫»‬

‫מ״ה‬
‫בהערה‬ ‫_‬ ‫ב׳‬ ‫ו׳‬ ‫ושאו א ת אביכם‬ ‫כ׳‬
‫ס״ו‬
‫__‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫במבוא‬ ‫אעלך ג ם עלה‬ ‫ד׳‬
‫‪a‬‬
‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ט ״ו‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫ויוסף ישית ידו‬ ‫‪H‬‬

‫_‬ ‫וצהר‬ ‫י׳‬ ‫‪M‬‬

‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫ב מ בו א‬

‫—‬ ‫__‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪II‬‬

‫ויחלאל‬ ‫י״ר‬ ‫‪II‬‬

‫וארד‬ ‫—‪-‬‬ ‫—‬ ‫ד'‬ ‫וארד‬ ‫כ״א‬ ‫‪U‬‬

‫‪II‬‬

‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬

‫חשים‬ ‫ובני דן‬ ‫כ ״נ‬ ‫‪H‬‬

‫כל הנפ ש הב א ה‬ ‫ב״ו‬ ‫‪II‬‬

‫א׳‬ ‫ג׳‬ ‫ב ח בו ר‬
‫ס׳׳ ז‬
‫ואכלו את הקם‬ ‫ב ״ב‬
‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫א׳‬ ‫‪II‬‬

‫דחי‬
‫כ״ה‬
‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫וידנו לרוב‬ ‫ט״ן‬
‫ס״ט‬
‫—‬ ‫ד׳‬ ‫ושמעו בני יעקב‬ ‫כ׳‬
‫‪II‬‬

‫י צו עי‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫ה ל ל ת יצועי‬ ‫ד׳‬ ‫‪II‬‬

‫‪a‬‬

‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪H‬‬

‫בלי ה ס ם מכורתיהם‬ ‫ה׳‬ ‫‪U‬‬
 ‫ס פ ר ו ת י )ממקרא(‬ ‫מפתח‬ ‫‪104‬‬
‫ך —־—‬ ‫במניא‬ ‫—‬ ‫—‬
‫בהערה‬ ‫סימן‬ ‫סעיף‬ ‫פרק‬ ‫או‬ ‫ת כן ה ד ב ר י ם‬ ‫פסוק‬ ‫‪ 1‬פרימה‬
‫עיר‬ ‫בחכיר‬

‫__‬ ‫__‬ ‫סוף כ״ז‬ ‫בהבור‬ ‫בק הל ם וגו׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪ j‬מ״ט‬

‫בהערה‬ ‫_‬ ‫—‬ ‫ב'‬ ‫א׳‬ ‫‪U‬‬

‫ואפיצם בישראל‬ ‫ז׳‬ ‫‪II‬‬
‫‪i‬‬

‫א׳ ■ __‬ ‫‪tm,‬‬

‫במנוא‬ ‫ומחוקק מבין ו־גליו‬ ‫‪/•1‬‬
‫—‬ ‫‪H‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪<1‬‬

‫עד כי יבא שילה‬ ‫‪H‬‬ ‫‪II‬‬

‫נהקדמה‬ ‫ט׳‬ ‫ב בס ביי; לבושו‬ ‫י"א‬

‫)ם' ח׳(‬ ‫‪I‬‬
‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫חכלילי עינים‬ ‫י״ב‬
‫‪n‬‬ ‫״‬ ‫;‬
‫•צ‪£‬ר‬ ‫_‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫אמרי שפר )בתרגום(‬ ‫ב ״א‬
‫‪II‬‬
‫׳׳‬ ‫■‬
‫בהערה‬ ‫—‬ ‫י _____‬ ‫א'‬ ‫י״ד‬ ‫‪II‬‬
‫בנו ת צעדה‬ ‫כ ״כ‬ ‫״‬ ‫!‬
‫__‬ ‫___‪:‬‬ ‫ג׳‬ ‫ד‪,‬׳‬ ‫וירא מנוחה וגו׳‬ ‫נ‪:‬״ו‬
‫‪II‬‬
‫״‬ ‫‪1‬‬
‫_‬ ‫_■‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬
‫ואת שדי‬ ‫ב״ה‬ ‫‪H‬‬ ‫ן‪-,‬‬

‫ירא‬ ‫__‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪II‬‬

‫ויראו אחי יוסף‬ ‫ט״ו‬ ‫נ׳‬

‫ה׳‬ ‫ויצוו אל יוסף לא מר‬ ‫ט׳יז‬ ‫•‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪M‬‬ ‫‪II‬‬

‫שמות‬ ‫]‬

‫_‬ ‫כ׳‬ ‫ז׳‬ ‫ב ש בו א‬ ‫ויוסף היה ב מצרים‬ ‫ה׳‬ ‫א׳‬

‫‪.‬י'‬ ‫בהערה‬ ‫__‬ ‫__‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫‪M‬‬ ‫ויקס מ ל ך חד ש וגו׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬ ‫ו־‪.‬‬
‫_‬ ‫__‪:‬‬ ‫ה׳‬ ‫‪U‬‬
‫ערי מ ס כנו ת‬ ‫י״א‬ ‫‪II‬‬ ‫{;‬
‫‪a‬‬
‫ו­‬
‫_‬ ‫_‬ ‫י״ב‬ ‫כי היות הנה‬ ‫י״ט‬ ‫!‘‬
‫בהערה‬ ‫ב׳‬ ‫‪U‬‬ ‫‪II‬‬

‫‪Im,‬‬ ‫י‬
‫_‬ ‫__‪J‬‬ ‫ה׳‬ ‫‪U‬‬
‫ו תח מר ה ב ח מ ר‬ ‫נ׳‬
‫ו‬
‫_‬ ‫—‬
‫■‬ ‫ט׳‬ ‫‪n‬‬
‫ותדאהו את הילד‬ ‫ו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫ן‬
‫י צו ע'‬

‫__‬ ‫■‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪II‬‬

‫ויהי ל ה לבן‬ ‫ו׳‬
‫<‪/‬‬ ‫‪:‬‬

‫ג׳ ■ ג׳‬ ‫‪II‬‬

‫אל רעואל אביהן‬ ‫י־ח‬ ‫‪/I‬‬

‫ד׳‬ ‫ד׳‬ ‫‪II‬‬

‫■‬ ‫וירא אלהים‬ ‫כ״ה‬ ‫‪II‬‬

‫_‬ ‫__‬ ‫*‪/‬‬

‫)‬ ‫‪U‬‬
‫לכ ה וא שלחך‬ ‫ו׳‬ ‫נ׳‬

‫ואמרו לי מה שמו‬ ‫י״ג‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪U‬‬ ‫‪U‬‬ ‫ה‬ ‫‪II‬‬

‫רי‪/‬׳^י‬
‫נד ‪ ,‬ע ר ה‬ ‫_‬ ‫__‬ ‫ז׳‬ ‫י״ב‬ ‫צ ה‪:‬ו ר‬ ‫ו שמתם על בני כ ם ונו׳‬ ‫‪II‬‬

‫_‬ ‫__‬ ‫ב'‬ ‫ב'‬ ‫ב מ בו א‬ ‫כי מתו ונו׳‬ ‫י״ט‬ ‫ר׳‬

‫ב ה ע רי׳‬

‫__‬ ‫_‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪U‬‬ ‫ותקה צפורה צור ונו׳‬ ‫ב״ה‬ ‫‪II‬‬

‫ר־‪/‬‬ ‫ז׳‬ ‫‪U‬‬

‫שלשם ‪.‬‬ ‫ז׳‬ ‫ה׳‬
‫‪105‬‬ ‫מ פ ת ח ספרותי)ממקרא(‬

‫נממא‬
‫!‪1‬‬ ‫בהערה‬ ‫ס י ט ן ‪ 1‬עיר‬ ‫ב עי ) ־‬ ‫ביק‬ ‫או‬ ‫ה ד ב ר י ם‬ ‫ת כן‬ ‫פ‪:‬ו ק‬ ‫פר שה‬

‫ב ח בו ר‬

‫'!‬ ‫וארא‬
‫‪i‬‬ ‫ו׳‬
‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫ובשפטים גדולים‬ ‫ו׳‬
‫‪i1‬‬ ‫—‬ ‫ט״ו‬
‫—‬ ‫‪M‬‬ ‫‪M‬‬ ‫‪n‬‬ ‫וצהר‬ ‫‪0‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫בעצים ובאבנים‬ ‫י״ט‬ ‫ז׳‬

‫‪n‬‬ ‫‪0‬‬

‫‪1i‬‬ ‫שנזיב ■‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫‪0‬‬ ‫ושרץ היאור‬ ‫כ״ח‬ ‫‪II‬‬

‫י ‪111‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪0‬‬ ‫אם מאן אתה‬ ‫ב׳‬ ‫ט׳‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫‪0‬‬ ‫עורך מסתולל‬ ‫י״ז‬ ‫‪0‬‬

‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫ב״א‬ ‫‪11‬‬

‫ב מ בו א‬ ‫וימש חשך‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫‪H‬‬ ‫‪0‬‬ ‫ויקהו להם‬ ‫ג׳‬ ‫י״ב‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬ ‫מהיות משה‬ ‫ד׳‬ ‫‪11‬‬
‫בהלרה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫כ״ד‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫אני ה׳‬ ‫י״ב‬ ‫‪U‬‬
‫■‬ ‫ם צ‪ 1‬ת‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫ושמרתם את המצות‬ ‫י״ז‬ ‫‪H‬‬
‫'‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ו׳‬ ‫כ״ג‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫משכו וקחו‬ ‫ב״א‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫וברכתם גם אותי‬ ‫ל״ב‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫י״ד‬ ‫—‬ ‫ב״ה‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫ולזכרון בין עינך‬ ‫ט׳‬ ‫י״ג‬

‫—‬ ‫ג׳ —‬ ‫ג׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫וערפתו‬ ‫י״ג‬ ‫‪0‬‬

‫טו ט פ ת‬ ‫— ’—‬ ‫ח׳‬ ‫‪0‬‬ ‫ולטוטפת‬ ‫ט׳׳ז‬ ‫‪if‬‬

‫בשלח‬

‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫ולא נחם אלהים‬ ‫י״ז‬ ‫י״ג‬

‫—‬ ‫—‬ ‫לבני ישראל‬ ‫ג׳‬ ‫י״ד‬
‫‪II‬‬ ‫‪H‬‬ ‫‪0‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ד׳‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫ואת עמו לקח‬ ‫ו׳‬ ‫‪0‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪n‬‬ ‫פ"ה‬ ‫ה‬ ‫לא תוסיפו לראותם י‬ ‫י״ג‬ ‫‪0‬‬
‫‪V‬‬ ‫—■ —‬ ‫•ח׳‬ ‫י״ד‬
‫ש מי ם‬ ‫ב מ בו א‬ ‫ה׳ ילחם לכם‬ ‫‪II‬‬

‫י״ד‬
‫קיב‬ ‫— —‬ ‫ט׳‬ ‫‪0‬‬ ‫ילא קרב וגו׳‬ ‫כ׳‬
‫*‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪0‬‬ ‫וישם את הים לחרבה‬ ‫כ״א‬ ‫‪II‬‬

‫‪It‬‬ ‫‪ 11‬ט״‪,‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫‪0‬‬ ‫‪II‬‬ ‫עזי וזמרת יה‬ ‫ב׳‬
 ‫‪ ,‬מ פ ת ח ס פ ר ו ת י )מנ^קרא‪,‬‬

‫בסברא‬
‫סרק‬ ‫או‬ ‫ה ד ב ר י ם‬ ‫ת כ ן‬ ‫ססוק‬ ‫סר שה‬ ‫‪i‬‬
‫בהערה‬ ‫עיר‬ ‫סימן‬ ‫‪ 0‬ע '‪«1‬‬
‫בחבור‬ ‫]‬

‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫זה אלי ואנוהו‬ ‫ב׳‬ ‫ט״ו‬

‫—‬ ‫—‬
‫ו׳‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫‪M‬‬ ‫‪M‬‬ ‫‪H‬‬ ‫‪.M‬‬ ‫«‬
‫בהערה‬ ‫‪H‬‬ ‫‪I‬‬
‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫במבוא‬ ‫נאדרי בכח וגו׳‬ ‫ו׳‬ ‫•‬
‫_‬ ‫א׳‬ ‫‪i‬‬ ‫*‪/‬‬
‫‪H‬‬
‫הבלעמו‬ ‫י״ב‬ ‫‪H‬‬

‫יאחזמו‬ ‫ט״ו‬
‫—‬ ‫—‬ ‫«‬ ‫י‬ ‫‪M‬‬ ‫‪H‬‬ ‫*‬
‫—‬ ‫■‪-‬‬
‫‪-‬‬‫‪-‬‬
‫תביאמו ותטעמו‬ ‫י״ז‬ ‫‪H‬‬
‫‪M‬‬ ‫‪H‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫עם זו קנית‬ ‫‪t‬‬ ‫‪U‬‬

‫»‬

‫בהערה‬ ‫_‬
‫_‬‫_‬
‫_‬ ‫_‬
‫_‬‫_‬ ‫א׳‬ ‫י״ד‬ ‫‪U‬‬
‫‪0‬‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫‪U‬‬ ‫‪n‬‬

‫ג״ז‬ ‫_‬
‫_‬‫_‬
‫_‬ ‫!‬ ‫כיז‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫ופרה ארומה‬ ‫) ב ר » ״•(‬ ‫כ״ה‬ ‫‪M‬‬

‫בהערה‬ ‫■‬ ‫ב׳‬ ‫כ״ג‬ ‫«‬ ‫והאזנת למצותיו‬ ‫כ״ו‬ ‫»‬

‫_‬
‫_‬‫_‬‫_‬ ‫ם״ב‬ ‫אני ה׳ רופאך‬ ‫‪it‬‬ ‫«‬
‫‪0‬‬

‫ז׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫וירם תולעים ויבאש‬ ‫כ׳‬ ‫ט״ז‬

‫■‬
‫—‬ ‫‪-‬‬ ‫ו״ט‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫אל יצא איש וגו׳‬ ‫כ״ט‬ ‫«•‬
‫בהערה‬ ‫‪B‬‬

‫ו׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫וירב העם עם משה‬ ‫א׳‬ ‫י״ז‬

‫ג׳‬

‫_‬
‫_‬‫_‬
‫_‬‫_‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫ברפידים‬ ‫ה׳‬ ‫‪H‬‬
‫ר ‪ T B‬י‪L‬‬

‫א׳‬ ‫י״ד‬ ‫‪H‬‬

‫ויהי יריו אמונה‬ ‫י׳יב‬ ‫‪0‬‬
‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬

‫יתרו‬

‫כי אלהי אבי וגו׳‬ ‫ד׳‬ ‫י״ח‬

‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫ב מ בו א‬

‫הונה שם וגו׳‬ ‫ה׳‬ ‫«‬

‫א׳‬ ‫ל״ד‬ ‫ב ח בו ר‬

‫ויחד יתרו‬ ‫ט׳‬

‫יר‪,‬ד‬ ‫ט׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫‪U‬‬

‫הדרך ילכו בה‬ ‫כ׳‬

‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫‪■M‬‬
‫‪M‬‬

‫ויכלת עמוד‬ ‫כ״ג‬ ‫»‬

‫ב׳‬ ‫»׳‬ ‫‪n‬‬

‫והייתם לי סגולה‬ ‫ה׳‬ ‫י״ט‬

‫‪I‬‬
‫׳‬

‫כ ה ע ר ה‪1‬‬
‫א'‬ ‫ב ח בו ר‬

‫ז׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫השמרו לכם עלות‬ ‫י״ב‬

‫ג׳‬
‫זכור את יום השבת‬ ‫ח׳‬ ‫כ׳‬
‫כ״ה‬

‫ן‪:‬‬
‫ב ח כו ר‬
‫‪J‬‬

‫למען יאריכון ימיך‬ ‫י״ב‬

‫ב ה ע ר ה‪1‬‬ ‫—‬ ‫כ׳‬ ‫ס׳‬ ‫‪U‬‬

‫לא תרצח‬ ‫י״נ‬

‫ו׳‬ ‫‪1 2‬‬ ‫ב מ בו א‬

‫‪1‬‬ ‫ו׳‬ ‫רואים אח תקולות‬ ‫ט״ו‬

‫ג ח ע רי‬ ‫יי'‬ ‫‪M‬‬
‫י‬
‫‪1‬‬
‫‪i01‬‬
‫ס פ ר ו ת י )ממקרא(‬ ‫מפתח‬

‫‪I‬‬ ‫כהערה‬ ‫ערר‬ ‫סיט;‬ ‫םעיןז‬ ‫סרק‬

‫ב מ בו א‬
‫או‬ ‫ה ד ב ר י ם‬ ‫ת כן‬ ‫פ שו ק‬ ‫פר שה‬
‫ב ח בו ר‬

‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫נ ט כו א‬ ‫אשר אזכיר‬ ‫כ״א‬ ‫כ׳‬

‫משפטים‬
‫שי מ ה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫אשר תשים‬ ‫א׳‬ ‫כ״א‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫«‬ ‫אם בגפו יבא‬ ‫נ׳‬ ‫‪II‬‬

‫כהערה‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ד‬ ‫«‬ ‫האשד‪ .‬וילדיה תהיה‬ ‫ד׳‬
‫~‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫«‬ ‫ואם שלש אלה‬ ‫י״א‬ ‫ה‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪U‬‬ ‫ומכה אביו ואמו‬ ‫ט״ו‬ ‫‪a‬‬

‫כהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫מ״ב‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫ורפא ירפא‬ ‫) בר אכ״ ע(‬ ‫‪ ,‬י״ט‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫עין החת עין‬ ‫כ״ד‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪M‬‬ ‫ולא ישמרנו‬ ‫כ״ט‬ ‫‪a‬‬

‫תו שי ה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫«‬ ‫ונם בעליו יומת‬ ‫‪It‬‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫שלם ישלם‬ ‫נ׳‬ ‫כ״ב‬

‫‪a‬‬

‫—‬ ‫ם״ו‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫ונקרב וגו׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫אם לא שלח ידו‬ ‫ח׳‬ ‫‪M‬‬

‫— —‬ ‫«‬ ‫‪f‬‬ ‫«‬ ‫כי הוא זה‬ ‫«‬ ‫‪0‬‬

‫— —‬ ‫‪M‬‬
‫ו׳‬ ‫‪M‬‬ ‫לא תשיסון עליו נשך‬ ‫כ״ד‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫ב׳‬ ‫י‬ ‫—‬ ‫כ״ה‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫חמור שונאך‬ ‫ה׳‬ ‫כ״ג‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫במבוא‬ ‫את חג המצות וגו׳‬ ‫ט״ו‬ ‫‪0‬‬

‫וברך‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫וברך את לחמך‬ ‫כ״ה‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫י״א‬ ‫כ׳״ד‬

‫א׳‬ ‫‪U‬‬ ‫ויאכלו וישתו‬

‫תרומה‬
‫יזימדת‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ב׳‬ ‫ב׳‬ ‫כ׳״ה‬
‫ב ח בו ר‬ ‫ויקחו לי תרומה‬
‫מ שכן‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫ועשו לי מקדש‬ ‫ט׳‬ ‫‪a‬‬

‫‪a‬‬
‫—‬
‫—‬ ‫«‬ ‫‪if‬‬ ‫את תבנית המקדש‬ ‫«‬ ‫‪a‬‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫י׳‬ ‫‪M‬‬ ‫ועשו ארון‬ ‫‪11‬‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫כ׳‬ ‫‪M‬‬ ‫זהב טהור מבית ומחוץ‬ ‫י״ א‬ ‫‪a‬‬

‫־־*•‬ ‫—‬ ‫ו׳‬ ‫כ״ו‬

‫‪f‬‬ ‫בחבור‬ ‫על צדי ר‪,‬משכן‬ ‫) ב ר ש ״י(‬ ‫י״ג‬
 ‫ס פ ר ו ת י ו ‪b‬מקרא(‬ ‫מפתח‬ ‫‪108‬‬

‫במביא‬
‫בהעדה‬ ‫ערך‬ ‫פיפן‬ ‫סע>ף‬ ‫פרק‬ ‫או‬ ‫ת נן הד בר ים‬ ‫פסוק‬ ‫פרעה‬
‫בחבור‬
‫‪1‬‬
‫תצוד‪,‬‬

‫בהערה‬ ‫__‬ ‫_‬ ‫א׳‬ ‫ך״‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫בהגור‬ ‫ואתר‪ ,‬ר‪,‬צוה‬ ‫כ׳‬ ‫כ״ז‬
‫‪I‬‬
‫)ברש״י( שרשות‬ ‫כ״ב‬
‫__‬ ‫‪_-‬‬ ‫ה׳‬ ‫י'‬ ‫‪I‬‬ ‫בפבוא‬ ‫כ״ח‬

‫_‬ ‫__‬ ‫ג׳‬ ‫ולא יזה החוש;‬ ‫כ״ה‬ ‫‪//‬‬

‫ו׳‬ ‫‪//‬‬
‫אוריס‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫את האורים וגו׳‬ ‫‪H‬‬
‫‪//‬‬

‫—‬ ‫ז׳‬ ‫לא יקרע‬ ‫ל״ב‬

‫ב׳‬ ‫‪a‬‬
‫‪H‬‬

‫__‬ ‫_‬ ‫הכב ש השני‬ ‫מ״א‬ ‫כ״ט‬

‫ג׳‬ ‫נ׳‬ ‫‪M‬‬

‫ונקדש בכבודי‬ ‫מ״ג‬

‫מקדש‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט'‬ ‫‪0‬‬
‫‪II‬‬

‫תשא‬

‫במבוא‬ ‫ב שמים דאש‬ ‫כ״ג‬ ‫ל׳‬

‫ג׳‬ ‫ה׳‬
‫ממולח‬ ‫ל״ה‬
‫__‬ ‫—‬ ‫‪U‬‬
‫ו׳‬ ‫ה‬
‫‪II‬‬

‫‪-‬‬ ‫ו׳‬ ‫בחבור‬ ‫את שבתותי ת שמרו‬ ‫י״ג‬ ‫ל״א‬

‫ה׳‬ ‫‪1‬‬

‫באזני נ שיכם בניכ ם‬ ‫ב׳‬ ‫ל״ב‬

‫ד׳‬ ‫ט״ו‬ ‫‪H‬‬

‫‪_-‬‬ ‫במבוא‬ ‫ויצר אותו ב ח ר ט‬ ‫_ד׳‬

‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫וישב העם לאכול‬ ‫ו׳‬

‫א׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪//‬‬ ‫‪11‬‬

‫—‬ ‫‪—.‬‬ ‫מ׳‬ ‫חרות על הלהוד‪■,‬‬ ‫ט״ז‬ ‫‪II‬‬

‫חרות‬ ‫‪/I‬‬

‫_ _■‬ ‫—‬ ‫ו׳‬ ‫אעלה ב ק ר ב ך‬ ‫ה׳‬ ‫‪M‬‬ ‫ל‬

‫ג׳‬ ‫‪II‬‬

‫__‬ ‫_‬ ‫ומשרתו יהושע‬ ‫י״א‬

‫ה׳‬ ‫ב'‬ ‫‪II‬‬
‫‪II‬‬

‫_‬ ‫___‬ ‫•‬ ‫והגותי וגו׳‬ ‫י״ט‬

‫ג׳‬ ‫זי­‬ ‫‪II‬‬
‫‪II‬‬

‫_‬ ‫ו׳‬ ‫אשר שבר ת‬ ‫א‬ ‫ל״ד‬

‫א׳‬ ‫‪11‬‬

‫—‬ ‫‪----‬‬ ‫ד’‬ ‫א׳‬ ‫ארך אפים‬ ‫ו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫^‬

‫בהערה‬ ‫‪II‬‬

‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ונקה לא ינקה‬ ‫ז״‬

‫ג׳‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬

‫־ ‪---‬‬ ‫‪1‬׳‬ ‫ונחל תנו‬ ‫ט׳‬

‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬
‫‪U‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬

‫וקרא לך וגו׳‬ ‫ט״ו‬ ‫‪II‬‬

‫י‪1121‬ל‬
‫‪1‬‬ ‫^‬ ‫ד׳‬ ‫מ׳׳ו‬ ‫בחבור‬ ‫אשה ה כ מ ת ל ב‬ ‫כ״ה‬ ‫ל״ה‬

‫ה׳‬ ‫ו׳‬ ‫אל יעשו עור מל אכה‬ ‫ו׳‬ ‫‪ 1‬ל״ו‬

‫—‬
 ‫׳))(»‬ ‫ס פ ר ו ת י )ממקרא(‬ ‫טפתה‬

‫כפכרא‬
‫ן' ‪ :‬ה ע ר ח ‪1‬‬ ‫ע רו‬ ‫סי מן‬ ‫ס עי ף‬ ‫פיק‬ ‫או‬ ‫ס וק‬ ‫פר שה‬ ‫||‬
‫‪1‬‬ ‫ה ד ב ר י ם‬ ‫ת כן‬
‫ד ח כי ר‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ה׳‬ ‫נ מ כו א‬ ‫והמלאכה היתה רים‬ ‫' ל״ו‬

‫צבאם‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳ ׳‬ ‫‪II‬‬ ‫במראות הצבאות‬ ‫ה׳‬ ‫ל״ה‬

‫פקודי‬

‫ס ש כון‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫ב מ כו א‬ ‫משכן העדות‬ ‫כ״א‬ ‫ל״ה‬

‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪II‬‬ ‫וסבת‬ ‫נ׳‬ ‫מ׳‬
‫־‬ ‫נ׳‬ ‫‪-‬‬ ‫כ״ז‬ ‫ב ה בו ר‬ ‫ויפרש את האהל‬ ‫י״ט‬ ‫‪II‬‬

‫׳‬
‫ויקרא‬

‫—‬ ‫‪--‬‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫אדם כי יקריב וגו'‬ ‫ב׳‬ ‫א׳‬

‫‪,,‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬
‫ז׳‬ ‫‪0‬‬ ‫ונעלם דבר‬ ‫י״ג‬ ‫ד׳‬
‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫^‪1‬‬ ‫ו״ט‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫־‬ ‫לאשמת העם‬ ‫נ׳‬ ‫‪II‬‬

‫<‬ ‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ה׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫מרם הפר‬ ‫ה׳‬ ‫‪.1‬‬

‫מ שכן‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט'‬ ‫‪II‬‬ ‫פרוכת הקורש‬ ‫ו׳‬ ‫‪II‬‬

‫‪II‬‬ ‫—‬ ‫—‬

‫‪U‬‬ ‫‪II‬‬ ‫פני הפרוכת‬ ‫י״ז‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬ ‫אשי נשיא יהטא‬ ‫כ״ד‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ד׳‬ ‫‪II‬‬ ‫לבטא בשפתים‬ ‫ד'‬ ‫ה׳‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫‪II‬‬ ‫לאשר הוא לו‬ ‫כ״ד‬ ‫‪U‬‬

‫—‬
‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪U‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ביום אשמתו‬ ‫»‬
‫‪,‬‬ ‫‪II‬‬

‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫על מוקדה‬ ‫ב'‬

‫ו׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫‪II‬‬
‫והכהן המשיח ונו׳‬ ‫ט״ו‬ ‫‪U‬‬

‫‪i‬‬ ‫■‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב'‬ ‫ז׳‬ ‫‪II‬‬
‫והנותר ממט יאכל‬ ‫ט״ז‬ ‫ז׳‬
‫ב ד‪ ,‬ע ר ה !‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬ ‫ואכול לא האבלהו‬ ‫כ״ר‬ ‫»‬

‫‪j‬‬ ‫‪ ‘-‬ע ו ל ה‬ ‫—‬ ‫‪/‬‬

‫ט‬
‫—‬
‫‪a‬‬ ‫זאת התורה וגו׳‬ ‫ל״ז‬ ‫‪H‬‬

‫'‬ ‫״‬

‫שמיני‬

‫מקרש‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪1-1‬‬

‫ב מ בו א‬ ‫|‬ ‫בקרובי אקדש‬ ‫י״נ‬

‫‪8‬‬
 ‫ס פ ר ו ת ' )ממקרא(‬ ‫מפתח‬ ‫‪110‬‬
‫‪1‬‬ ‫במגוא‬
‫בהערה‬ ‫ערך‬ ‫סימן‬ ‫פרק ‪ j‬סעיף‬ ‫או‬ ‫הדבר ים‬ ‫ח כן‬ ‫פסוק‬ ‫פרשה‬
‫בחבור‬

‫בהערה‬ ‫__‬ ‫ה׳‬ ‫י״ט‬ ‫בהבור‬ ‫את הגמל וגו׳ ‪.‬‬ ‫ד׳‬ ‫י״א‬
‫‪H‬‬ ‫_‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״א‬ ‫»‬ ‫ואת ההזיר‬ ‫ז׳‬ ‫‪0‬‬
‫‪//‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ו״ט‬ ‫‪a‬‬
‫ואת החזיר וגו׳‬ ‫‪II‬‬

‫_‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫במבוא‬ ‫והוא גרה לא יגר‬ ‫‪II‬‬ ‫‪U‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫מכל ’‪:‬״•רץ‬ ‫ו׳‬

‫שמים‬ ‫‪II‬‬

‫_‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫א׳‬ ‫בחבור‬ ‫וקשקשת במיש‬ ‫‪II‬‬ ‫‪H‬‬

‫_‬ ‫—‬ ‫י״ג‬ ‫במבוא‬ ‫בת היענה‬ ‫ט״ז‬ ‫‪U‬‬

‫‪II‬‬

‫ואת החסידה‬ ‫י״ט‬ ‫‪0‬‬

‫חסידה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ח׳‬
‫דוביסת‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪a‬‬ ‫•‬ ‫ואת הדוכיפת‬ ‫‪H‬‬ ‫‪0‬‬
‫—‬ ‫ט׳‬ ‫«‬ ‫וגט מתם‬ ‫מ״ג‬
‫טמא‬ ‫—‬ ‫‪a‬‬

‫תזריע‬

‫ד׳‬ ‫ס״ו‬ ‫בחבור‬ ‫וילדה זכר‬ ‫ב׳‬ ‫י״ב‬

‫בהערה‬
‫_‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫במבוא‬ ‫נדת דותה‬ ‫‪0‬‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫ג׳‬ ‫והסגיר וגו׳‬ ‫ד׳‬ ‫י״ג‬

‫‪II‬‬ ‫»‬
‫__‬ ‫‪n‬‬ ‫ו׳‬ ‫גבח הוא‬ ‫י״א‬ ‫‪II‬‬
‫‪M‬‬

‫_‬ ‫‪tt‬‬ ‫ג׳‬ ‫‪//‬‬ ‫ושפלה איננה‬ ‫כ׳׳א‬ ‫‪U‬‬

‫—‪,‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪II‬‬

‫והיא כהה‬ ‫‪a‬‬ ‫‪U‬‬
‫‪II‬‬

‫‪---‬‬ ‫‪II‬‬ ‫ו׳‬ ‫‪a‬‬

‫■‬ ‫והראה את הכהן‬ ‫מ״ט‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫ג׳‬ ‫והיא כהה‬ ‫כ״ח‬

‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬

‫_ מצורע‬

‫מצורע י‬ ‫_‬ ‫__‬

‫_‬ ‫ט׳‬ ‫במבוא‬ ‫תורת המצורע‬ ‫ב׳‬ ‫י״ד‬

‫גייס‬ ‫‪---‬‬ ‫—‬ ‫שתי צפרים‬ ‫ד׳‬ ‫‪0‬‬

‫‪II‬‬ ‫‪U‬‬

‫זוזים‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫אשר לו הבית‬ ‫ל״ה‬ ‫‪0‬‬

‫‪II‬‬

‫__‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫אשר הקצו‬ ‫מא‬ ‫‪0‬‬

‫‪II‬‬

‫_‬ ‫>—‬ ‫א׳‬ ‫ד׳‬ ‫אשר ירכב‬ ‫ט׳‬ ‫ט״ו‬

‫‪II‬‬

‫אשר היא יושבת‬ ‫כ״נ‬ ‫!ר‬

‫—‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬

‫■‬
‫‪H i‬‬ ‫ס פ ר ו ת י )ממקרא(‬ ‫מפתח‬

‫‪ I‬במבוא‬
‫בהערה‬ ‫עיר‬ ‫סימן‬ ‫סעיף‬ ‫שרק‬ ‫‪ 1‬או‬ ‫תבן הדבר ים‬ ‫שרשה | פסוק‬
‫| בחבור‬

‫אחרי‬ ‫‪1‬‬

‫גייס‬ ‫_‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫כמבוא‬ ‫שני שעירים‬ ‫ז׳‬ ‫ט״ז‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫כ״ג‬ ‫בחבור‬ ‫ואליהם תאמר‬ ‫ה׳‬ ‫י״ז‬
‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ד‬ ‫במבוא‬ ‫ושפך את דמו‬ ‫י״ג‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪H‬‬ ‫‪U‬‬ ‫‪n‬‬

‫וכסהו‬ ‫‪0‬‬ ‫‪H‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪M‬‬ ‫לגלות ערוה‬ ‫ו׳‬ ‫י ‪k1‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪0‬‬
‫ו׳‬ ‫‪0‬‬ ‫ואשה אל אהותה‬ ‫י״ח‬ ‫‪It‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪U‬‬

‫ז׳‬ ‫‪it‬‬ ‫תבל הוא‬ ‫כ״ג‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪H‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪it‬‬ ‫אל תטמאו‬ ‫כ״ר‬ ‫‪it‬‬

‫—‬ ‫—'‬ ‫ב׳‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫ולא תקיא הארץ‬ ‫כ״ח‬ ‫‪a‬‬

‫קרו שים‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ד׳‬ ‫ט״ו‬ ‫בחבור‬ ‫אמו ואביו תיראו‬ ‫נ׳‬ ‫י״ט‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫כמבוא‬ ‫ולא תשא עליו הטא‬ ‫י״ז‬ ‫‪II‬‬

‫יש^ים‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪0‬‬ ‫לא תקום וגו׳‬ ‫י״ח‬ ‫‪ii‬‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫י״ג‬ ‫בחבור‬ ‫ואהבת לרעך כמוך‬ ‫‪0‬‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪U‬‬ ‫ז׳‬ ‫לא הזרע כלאים‬ ‫י״ט‬ ‫‪0‬‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫א׳‬ ‫בחבור‬ ‫כלאים‬ ‫‪0‬‬

‫‪II‬‬

‫^זעטנז‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫בטבוא‬ ‫שעטנז‬ ‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ד׳‬ ‫ט״ו‬ ‫בחבור‬ ‫חופשה לא נתן לה‬ ‫כ׳‬ ‫‪H‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫בטבוא‬ ‫אתן את פני וגו׳‬ ‫ג׳‬ ‫כ׳‬
‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪0‬‬ ‫עם הארץ‬ ‫ד׳‬ ‫‪0‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪0‬‬ ‫זמה היא‬ ‫י״ד‬ ‫‪0‬‬

‫אמור‬
‫כהערה‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫ל״ד‬ ‫בחבור‬ ‫לאמו ולאביו‬ ‫ב׳‬ ‫כ׳׳א‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫במבוא‬ ‫דנזרו מקדשי וגו׳‬ ‫‪0‬‬
‫כ״ב‬
‫—‬ ‫—‬ ‫י‬
‫»‬
‫ו׳‬ ‫‪0‬‬ ‫י‬
‫ושה שרוע‬ ‫כ״ג‬ ‫‪0‬‬

‫בניר‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ם׳‬ ‫‪0‬‬

‫אותו ואת בני‬ ‫כ״ד‪.‬‬ ‫‪0‬‬
 ‫מ פ ^ ח ס פ ר ו י ת י )ממקרא‪1‬‬ ‫‪m‬‬
‫ב מ בו א‬ ‫^—‬
‫או‬
‫נ ד‪ ,‬ע ר ה ‪1‬‬ ‫עיר‬ ‫סי רן‬ ‫ס עי!'‬ ‫שרק‬
‫ב ח בו ר‬
‫ה ד ב ר י ם‬ ‫ת כן‬ ‫פ סו ק‬ ‫! פר שה‬

‫‪I‬‬
‫‪1‬‬ ‫גיי ם‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫ב ס בו א‬ ‫לחם הנופר‪ ,‬שתים‬ ‫י״ז‬ ‫; כ״ג‬
‫‪1‬‬
‫—‬
‫בהקדמה‬
‫) ס׳ ה(‬
‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬
‫פרי עץ הדר‬ ‫מ׳‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ב'‬ ‫‪II‬‬ ‫‪..‬‬ ‫בסכות תשבו‬ ‫מ׳יב‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫‪M‬‬

‫עין ההת עין‬ ‫כ׳‬ ‫כ״ך‬
‫—‬ ‫בהקדמה‬
‫‪-‬‬ ‫ט׳‬ ‫‪H‬‬
‫ישלמגה‬ ‫ב״א‬ ‫»‬
‫) ס ׳ ד‪(.‬‬

‫בהר‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫נ׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫והיתה שבת ר‪,‬ארץ‬ ‫ו׳‬ ‫כ״ה‬

‫של ש‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪n‬‬
‫בשנה‪ .‬השביעית‬ ‫כ׳‬ ‫‪II‬‬ ‫ן‬
‫—‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫‪U‬‬
‫לשלש השנים‬ ‫‪II‬‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ז׳‬ ‫ומטה ידו עמך‬ ‫ל״ה‬ ‫‪1‬‬
‫ב ח בו ר‬ ‫‪II‬‬ ‫‪1‬‬
‫—‬ ‫ויראת מאלהיך זנו׳‬ ‫ל״ו‬ ‫•‬ ‫‪i‬‬
‫—‬ ‫‪tf‬‬ ‫‪II‬‬ ‫\!‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫ב״א‬ ‫ב״ז‬ ‫‪II‬‬ ‫רבות בשנים‬ ‫נ״א‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״א‬ ‫‪II‬‬

‫לא תעשו לכם אלילים‬ ‫א׳‬ ‫כ״ו‬

‫בהקותי‬

‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫ז׳‬ ‫כ מ בו א‬ ‫ונתתי גשמיבם בעתם‬ ‫ד׳‬ ‫ב״ו‬

‫=׳‬
‫ב ד‪ ,‬ע ר ה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬
‫מ׳‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫ונתתי משכני וגו׳‬ ‫י״א‬ ‫‪II‬‬

‫בהלה‬ ‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫והפקדתי עליכם ונו׳‬ ‫ט״ו‬ ‫‪II‬‬

‫נ ד‪ ,‬ע ד ה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫‪II‬‬ ‫ונסתם ואין רודף‬ ‫י״ז‬ ‫‪II‬‬

‫באלה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪U‬‬ ‫ואם באלה‬ ‫כ״ג‬ ‫‪II‬‬

‫זוזי ם‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫‪U‬‬ ‫והשמותי וגו׳‬ ‫) ר ש ״י(‬ ‫ל״ב‬ ‫‪a‬‬

‫בהערה‬ ‫■‪-‬‬ ‫י״ד‬ ‫עשרים גרה ונו׳‬ ‫ב״ה‬ ‫כ״ו‬

‫—‬
‫א׳‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫כ״ב‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫תחת השבט‬ ‫ל״ב‬ ‫‪II‬‬

‫במדבר‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫ד׳ ■ —‬ ‫מיו‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫לבית אבותם‬ ‫ב׳‬ ‫א׳‬

‫«ו ת פ‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫תולדות אהר‪ /‬ומשר•‬ ‫ב׳‬ ‫וי‪/‬‬

‫'‬ ‫‪i‬‬
‫‪113‬‬ ‫ס פ ר ו ת י )ממרךא(‬ ‫מפתח‬

‫‪i‬‬ ‫בניבוא י‬
‫ג י ‪ ,-‬ע ר ה‬ ‫עי ר‬ ‫ם־נ־ף םי=ן ן‬ ‫פרק‬ ‫אל ׳'‬ ‫מ‬ ‫רי‬ ‫ה ד נ‬ ‫ת כן‬ ‫פ סו ק‬ ‫פי ש ח‬
‫בחבור‬
‫־ ‪; -‬‬
‫‪I‬‬ ‫נעא‬

‫—‬ ‫—ל‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫כ מ ב ו א'‪,‬‬ ‫גם הם‬ ‫כ״ב‬ ‫ד׳‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫‪U‬‬ ‫‪• II‬‬ ‫כי תשטה אשתו‬ ‫י״ב‬ ‫ה׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪II‬‬ ‫’‬ ‫ועבר עליו‬ ‫י״ד‬ ‫‪II‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫«‬ ‫י״ב‬ ‫‪ II‬י‬ ‫ואמרה האשה אם;‬ ‫כ״ב‬ ‫‪M‬‬

‫—‬ ‫ז׳‬ ‫« י‪.‬‬ ‫אזכרתה ‪,‬־‬ ‫כ״ו‬ ‫‪II‬‬

‫א חו ת‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫‪II .‬‬ ‫ולאחותו‬ ‫ן׳‬ ‫ו׳‬
‫בהערה‬ ‫א׳‬ ‫‪II‬‬ ‫ב ח בי ר‬ ‫‪.‬‬ ‫הטא על הנפש‬ ‫י י״א‬ ‫‪II‬‬
‫—‬ ‫‪---‬‬ ‫ב׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫יברכך וגו׳‬ ‫כ״ד‬ ‫‪II‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א'‬ ‫י״ג‬ ‫כ מ בו א‬ ‫ביום השגי וגו׳‬ ‫י״ח‬ ‫ז׳‬

‫בהעלתך‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳ ‪.‬‬ ‫ז׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫ואחרי כן וגו׳ •‬ ‫ט״ו‬ ‫ח׳‬
‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ד‬ ‫‪U‬‬
‫ויהי אנשים וגו׳‬ ‫ו׳‬ ‫ט׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪n‬‬ ‫על פי ה׳ יסעו וגו׳‬ ‫ייה‬ ‫‪II‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪U‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪II‬‬ ‫חנותנו במדבר‬ ‫ל״א‬ ‫‪h‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪H‬‬ ‫ו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫ובנוחה ואמר‬ ‫ליו‬ ‫! ‪II‬‬
‫אל—על‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪tf‬‬ ‫ויתפלל משה וגו׳‬ ‫ב׳‬ ‫י״א‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫מ״ם‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫כאשר ישא האומן וגו׳‬ ‫י״ב‬ ‫‪II‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ד׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫ואל אראה ברעתי‬ ‫ט״ו‬ ‫‪II‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫את השלו‬ ‫ל״ב‬ ‫; ‪II‬‬
‫‪i‬‬

‫שחט‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪H‬‬ ‫וישטחו להם שטח‬ ‫‪II‬‬ ‫\ ‪n‬‬

‫כו ב ס‬ ‫—‪- 1‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫קברות התאוה‬ ‫ל׳יר‬ ‫■ ‪II‬‬
‫א לג בי ע‬ ‫— —‬ ‫ח'‬ ‫‪//‬‬ ‫והאיש משה‬ ‫ג׳‬ ‫‪ 1‬י״ב‬‫‪1‬‬
‫—־‬ ‫ה׳ —‬ ‫‪11‬‬
‫בהערה‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬ ‫על פני האדמה‬ ‫ו׳‬ ‫! ‪II‬‬
‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫‪II‬‬ ‫'‬ ‫נביאכם ה׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪1‬׳‬ ‫;‬

‫שלח‬
‫פ דנו‬ ‫‪,‬‬ ‫‪— i‬‬ ‫ט׳ \ *■‬ ‫כ מ בו א‬ ‫וראיתם את הארץ וגוי■‬ ‫י״ה‬ ‫י״ג‬
 ‫מ פ ת ח ס פ ר ו ת י )פסקדא(‬ ‫‪Ill‬‬
‫־־■ ־־ ‪I‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ב מ בו א‬
‫—‬
‫עיר ב ה ע ר ה ‪1‬‬ ‫םי טן‬ ‫סעין*‬ ‫סרק‬ ‫או‬ ‫ה ד ב ר י ם‬ ‫ח כ ן‬
‫פ סו ק‬ ‫פרשה‬
‫בחביר‬

‫_‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫והימים ימי וגו'‬ ‫‪tm‬‬

‫!‬
‫מ מנו‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪a‬‬
‫ויספרו לו וגו׳‬ ‫; כ״ז‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪0‬‬ ‫‪M‬‬
‫הוק ך‪,‬וא ממגו‬ ‫; ל״א‬
‫בהערה‬ ‫_‬ ‫__‬ ‫א׳‬ ‫נ׳‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫ויוציאו דבת הארץ‬ ‫ל״ב‬ ‫‪U‬‬

‫‪M‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫י״ד‬ ‫ב מ בו א‬ ‫סר צלם‬ ‫ט׳‬ ‫י״ד‬

‫‪M‬‬

‫—‬ ‫_‬ ‫‪f2‬‬ ‫ז׳‬ ‫‪/I‬‬ ‫ושמעו מצרים‬ ‫ו‬

‫—‬ ‫__‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪M‬‬

‫וגקה לא יגקה‬ ‫י״ר‪,‬‬
‫_‬ ‫ו׳‬ ‫‪a‬‬
‫ופגריכם אתם‬ ‫‪ 1‬ל ״ב‬ ‫‪II‬‬

‫‪—.‬‬ ‫_‬ ‫מלחם הארץ‬ ‫י״ט‬ ‫ט״ו‬

‫‪U‬‬
‫‪0‬‬ ‫״ ‪i‬‬
‫‪r,‬׳‬ ‫ד׳‬ ‫עריסותיכם‬ ‫כ׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪0‬‬

‫רךח‬

‫ז׳ ; ב׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫ודתן ואכירם‬ ‫ט״ז ‪ 1‬א׳‬

‫_‬ ‫ויקומו לפגי משה‬ ‫ב׳‬
‫נ׳‬ ‫ו׳ ^‬ ‫‪0‬‬ ‫•!‬
‫־‬ ‫רב לבם ■‬ ‫ז׳‬ ‫!‬
‫—‬ ‫__‬ ‫ח׳‬ ‫‪0‬‬
‫‪i‬‬
‫‪i‬‬

‫בהערה‬ ‫■‬ ‫‪--‬‬ ‫‪M‬‬

‫י״ד‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬

‫המעט כי העליתגו‬ ‫י״ג‬

‫_‬ ‫_‬ ‫ה׳ ׳‬ ‫ב מ בו א‬

‫בהערה‬ ‫_‬ ‫‪a‬‬

‫י״ד‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫״ ״ *‬ ‫‪0‬‬

‫‪1‬‬ ‫האיש אהד;_יהטא וגו׳‬ ‫כ״ב‬

‫«‬ ‫_‬ ‫_‬ ‫א׳‬ ‫ב מ בו א‬

‫ופדויו מין חודש וגו׳‬ ‫ט״ז‬ ‫י׳ח‬

‫ג׳‬ ‫ה׳ ׳‬ ‫‪//‬‬
‫עשרים גרה הוא‬ ‫‪0‬‬
‫ב ה עיי‬ ‫י״ד ‪ 1‬א׳‬ ‫‪0‬‬

‫לא ינחלו נחלה‬ ‫כ״ג‬

‫‪H‬‬ ‫«‬ ‫א׳ י‬ ‫ב ח בו ר‬

‫כ״ה ‪ 1‬תרימו גם אתם‬ ‫‪1‬‬

‫«‬ ‫=״ד‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪i‬‬
‫_הקת_‬ ‫‪1‬‬
‫‪1‬‬

‫וטמא הכהן וגו׳‬ ‫ז׳‬ ‫ט‬

‫כ מ בו א‬
‫_‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬
‫‪.‬‬ ‫יייא יתחטא‬ ‫י״ב‬
‫י״ד‬ ‫׳‬
‫א׳ ■ —‬
‫‪0‬‬
‫—‬ ‫מעפר שריפת החטאה‬ ‫ז׳‬ ‫‪/‬‬
‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ף‬ ‫‪0‬‬
‫—‬ ‫כ״‪ | :.‬ברש״יבשםר״מהררע‬ ‫‪0‬‬
‫כ״ז‬ ‫נ ח בו ר‬ ‫‪,‬‬ ‫‪i‬‬
‫נ״ח‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬
‫‪115‬‬ ‫מ פ ת ח ספרותי)ממקרא(‬

‫ב מ בו א‬
‫בהערה‬ ‫או‬ ‫הדברים‬ ‫ה ב!‬ ‫שבוק‬ ‫שרעה‬
‫ערך‬ ‫סים!‬ ‫סעיף‬ ‫פרק‬
‫ב ח בו ר‬

‫___‬ ‫__‬ ‫מ״ט‬ ‫בחבור‬ ‫לא הארנתם‬ ‫י״ב‬ ‫כ׳‬

‫ג׳‬
‫ירא‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫כמבוא‬ ‫ויראו כל העדה וגו׳‬ ‫כ״ט‬ ‫‪II‬‬

‫ג׳‬ ‫וישסע הכגעני וגו׳‬ ‫א׳‬ ‫כ״א‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪II‬‬ ‫דרך האתרים‬ ‫‪II‬‬

‫‪0‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪U‬‬

‫ה׳‬ ‫‪II‬‬ ‫עשה לך שרף‬ ‫ח׳‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫את והב בסופה‬ ‫י״ד‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬ ‫עם כמוש‬ ‫כ״ט‬ ‫‪II‬‬

‫ח׳‬ ‫ד׳‬ ‫‪II‬‬ ‫ונירם וגו׳‬ ‫ל׳‬ ‫‪II‬‬

‫נ ל ה‪.‬‬
‫‪i‬‬
‫_‬ ‫__‬ ‫ג׳‬ ‫ז׳‬ ‫במבוא‬ ‫לכה נא ארה‬ ‫ו׳‬ ‫כ״ב‬

‫■—‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪0‬‬

‫ולכה נא קבה‬ ‫י״ז‬ ‫‪II‬‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫י״ד‬ ‫בחבור‬ ‫מלא ביתו כסף וזהב‬ ‫י״ה‬ ‫״‬
‫\‪i‬‬
‫‪--‬‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫במבוא‬ ‫גם אותך הרגתי‬ ‫ל״ג‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫וילך שפי‬ ‫ג׳‬ ‫כ״ג‬

‫‪0‬‬

‫‪i‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬

‫מה אקוב וגו׳‬ ‫ח׳‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪U‬‬

‫ג׳‬ ‫‪II‬‬
‫ומבפר את רבע‬ ‫ו׳‬ ‫‪0‬‬ ‫י‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪n‬‬

‫ז׳‬ ‫‪II‬‬
‫לקוב אויבי‬ ‫י״א‬ ‫‪II‬‬ ‫■י‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬

‫וקבנו‬ ‫י״ג‬ ‫^‬ ‫‪i‬‬

‫‪:‬‬ ‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ד׳‬ ‫ד׳‬

‫‪II‬‬
‫לא הביט און וגו׳‬ ‫כ״א‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ט‬ ‫בחבור‬ ‫אל מוציאם ממצרים‬ ‫כ״ב‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪U‬‬

‫ז׳‬ ‫במבוא‬ ‫כי לא נהש ביעקב וגו׳‬ ‫כ״ג‬ ‫‪II‬‬

‫רי^יז‪-‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ד׳‬ ‫ד׳‬
‫‪0‬‬
‫מח טבו אהליך וגו׳‬ ‫ה׳‬
‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ל׳‬ ‫בחבור‬ ‫יזל מים וגו׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪0‬‬

‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫במבוא‬ ‫לבה איעצך וגו׳‬ ‫י״ד‬ ‫‪0‬‬ ‫י‬

‫פנחס‬
‫—‬ ‫‪-----‬‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫במבוא‬ ‫לזרת‬ ‫י״ג‬ ‫כ"ו‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫לשוחב‬ ‫מ״ב‬

‫‪U‬‬ ‫‪II‬‬
‫״‬
 ‫ס פ ר ו ת י )מטקרא(‬ ‫מפתח‬ ‫‪116‬‬

‫־ ‪-------‬‬ ‫—‬ ‫בסבי־א‬

‫בהערה‬ ‫ערך‬ ‫‪2‬ימן‬ ‫סעיף‬ ‫סרק‬ ‫או‬ ‫תכן הדבר ים‬ ‫פסוק‬ ‫פרשה‬
‫בחגור‬

‫בהערה‬ ‫_‬ ‫א'‬ ‫י״ד‬ ‫במבוא‬ ‫וימת נדב ואביהו‬ ‫ם"ה‬ ‫כ״ו‬
‫_‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪M‬‬
‫אמר ה׳ להם‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬

‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬

‫ונתתם את נהלהו לשארו‬ ‫י״א‬

‫מדבר ‪j‬‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫‪U‬‬

‫מדבר צין‬ ‫י״ד‬ ‫‪II‬‬

‫אלגביש'‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬

‫איש אשד רוח בו‬ ‫י״ח‬ ‫‪II‬‬
‫‪II‬‬

‫—‬ ‫‪.‬‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫ואת הכבש השני ונו'‬ ‫ח׳‬ ‫ב״ט‬
‫‪1‬‬ ‫‪II‬‬

‫זוזים‬ ‫‪- -‬‬ ‫_‬ ‫ה׳‬ ‫)כיש״י( צ״ה כבשים וגו׳‬ ‫י״ח‬ ‫‪II‬‬

‫‪1‬ז‬
‫‪II‬‬

‫_‬ ‫_‬ ‫ד׳‬ ‫בחבור‬ ‫ונסביהם‬ ‫י״ט‬

‫ב׳‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—■‬ ‫ונסביה‬ ‫ל״א‬ ‫‪II‬‬

‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬

‫כמשפטים‬ ‫ל״ג‬
‫—‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪U‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬
‫‪II‬‬

‫מטות‬
‫‪1‬‬
‫י״א‬ ‫במבוא‬ ‫בי; איש לאשתו וגו׳‬ ‫י״ז‬ ‫ל׳‬
‫א׳‬
‫ו׳‬ ‫למסר מעל בה׳‬ ‫א‬ ‫ל״א‬
‫>‬
‫‪1‬‬
‫ג׳‬
‫_‬ ‫ה׳‬ ‫אצעדה וצמיד וגו׳‬ ‫נ׳‬
‫אג׳גביע‬ ‫‪U‬‬
‫‪II‬‬

‫‪1‬‬ ‫__‬ ‫כ״ה‬ ‫בחבור‬ ‫עטרות ודיב;‬ ‫נ׳‬ ‫ל״ב‬

‫א׳‬
‫•‪i‬‬ ‫נחלץ חושים‬ ‫ט״ן‬
‫‪i‬‬ ‫_‬ ‫_‬ ‫א׳‬ ‫י״א‬ ‫‪II‬‬
‫״‬ ‫‪1‬‬

‫ג׳‬ ‫במבוא‬ ‫יאיר בן מנשה‬ ‫מ״א‬

‫‪i‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫•‪/‬‬ ‫״‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬ ‫מסעי‬
‫ויכתוב משה וגו׳‬ ‫ר׳‬ ‫ל׳׳ג‬
‫‪1‬‬
‫בהערה‬ ‫ג׳‬ ‫י״ג‬ ‫בחבור‬
‫‪1‬‬
‫_‬ ‫_‬ ‫במבוא‬ ‫אלפים באמה‬ ‫ה׳‬ ‫; ל״ה‬
‫‪1‬‬
‫__‬ ‫ב״ה‬ ‫בחבור‬ ‫והצילו העדה‬ ‫כ״ה‬
‫י״ב‬ ‫‪n‬‬

‫‪I‬‬

‫ז­‬ ‫במבוא‬ ‫ואם יהיה היובל‬ ‫ד׳‬ ‫‪ I‬ל״ו‬

‫‪1‬‬
‫—‬ ‫—‬
‫‪1‬‬
‫‪i‬‬
‫'‬ ‫דברים‬
‫‪1‬‬
‫‪f‬‬
‫ה׳‬ ‫ה׳‬ ‫בחבור‬ ‫לא תכירו פנים‬ ‫י״ז‬ ‫אי‬

‫‪1‬‬
‫‪i‬‬
‫‪1‬‬ ‫ד׳‬ ‫במבוא‬ ‫ותרננו באהליבם‬ ‫ב״ז‬ ‫‪II‬‬
‫‪t‬‬ ‫‪n‬‬
‫‪i‬‬
‫?‬
‫—‬ ‫א׳‬ ‫כ״ט‬ ‫בחבור‬ ‫ובצורות בשמים‬ ‫ב״ח‬
‫‪I‬‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬
 ‫ס פ ר ו ת י )ממקרא(‬ ‫מפתח‬ ‫‪118‬‬
‫‪e -H H Ii-‬‬
‫ב‪2‬בוא‬
‫בהערה‬ ‫ערך‬ ‫סימן‬ ‫סדף‬ ‫פרק‬ ‫או‬ ‫ה כן ה ד ב ר י ם‬ ‫פסוק‬ ‫פרשה‬
‫בחבור‬

‫‪i‬‬ ‫לא תתגודדו‬

‫ג׳‬ ‫כ ״ג‬ ‫בחבור‬ ‫א׳‬ ‫י״ר‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪n‬‬
‫ז׳‬ ‫כסכוא‬ ‫עשר ת ע ע ר‬ ‫כ״ב‬
‫‪II‬‬

‫כהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ד‬ ‫‪H‬‬

‫ואכלת וגו' תיר שך‬ ‫כ ״נ‬
‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪II‬‬

‫והעבט תעבי טנו‬ ‫ח׳‬ ‫ל״ו‬
‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫והעבטת גוים רבים‬ ‫י׳‬
‫‪//‬‬ ‫‪//‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪II‬‬

‫בהקדמה‬ ‫ט׳‬ ‫כי טוב לו עמך‬ ‫ט״ז‬

‫—‬ ‫‪-‬‬ ‫‪II‬‬
‫)סי׳ ד(‬ ‫‪II‬‬

‫ג׳‬ ‫—‬ ‫כ״ה‬ ‫בחבור‬ ‫למען תזכור וגו׳‬ ‫ג׳‬ ‫ט״ז‬

‫י‬

‫שופטים‬

‫__‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י׳‬ ‫במבוא‬ ‫שופטים ושוטרים‬ ‫י״ח‬ ‫ט״ז‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ה׳‬ ‫בחבור‬ ‫לא תכיר פנים‬ ‫י״ט‬ ‫‪II‬‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ד‬ ‫כטכיא‬ ‫על פי שנים עדים‬ ‫ו׳‬ ‫י״ז‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪//‬‬ ‫כ״ח‬ ‫כחכור‬ ‫אשר לא אחיך‬ ‫ט״ו‬ ‫‪II‬‬

‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫כמבוא‬ ‫ולא ישיב את העם‬ ‫ט״ו‬ ‫‪II‬‬ ‫\‬
‫‪i‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫‪It‬‬ ‫כתבור‬ ‫וקרא בו וגו׳‬ ‫י ״ט‬
‫! ״‬
‫כהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫בטכוא‬ ‫לא ת חוס עיניך‬ ‫י״ג־‬ ‫; י״ט‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪M‬‬ ‫שני האנשים‬ ‫י״ז‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫כי תצור ונו׳‬ ‫י״ט‬ ‫כ׳‬
‫'‬
‫תצא‬

‫גייס‬ ‫ט׳‬ ‫כטכוא‬ ‫שתי נ שים‬ ‫ט״ו‬ ‫כ״א‬

‫—‬ ‫__‬ ‫ד׳‬ ‫מ״ו‬ ‫בחבור‬ ‫כלי גבר ונו׳‬ ‫ה׳‬ ‫כ״ב‬

‫—‬ ‫—‪-‬‬ ‫ג׳‬ ‫ז׳‬ ‫כמבוא‬ ‫האם על ה בני ם‬ ‫ו׳‬ ‫•‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ד׳‬ ‫ם״ו‬ ‫בחבור‬ ‫ואמר אבי הנערה‬ ‫ט״ז‬ ‫‪II‬‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫נ׳‬ ‫‪Ih‬‬

‫היציא שם רע‬ ‫י״ ט‬
‫״‬ ‫‪1‬‬
‫___‬ ‫—‬ ‫גי׳‬ ‫י״א‬ ‫כמבוא‬ ‫אשת רעהו‬ ‫ב״ד‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ז׳‬ ‫לא יוכל שלחה‬ ‫כ״ט‬ ‫‪II‬‬

‫‪a‬‬ ‫‪II‬‬

‫ממזר‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬

‫מםזר‬ ‫ג׳‬ ‫כ״ג‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬ ‫«‬ ‫עמוני ומואבי‬ ‫ד׳‬ ‫‪II‬‬
‫‪119‬‬ ‫מ פ ת ח ס פ ר ו ת י )טטקרא(‬
‫‪“T ite‬‬ ‫‪± L‬‬
‫— ‪ - -‬ן = = ך !‬ ‫^‬
‫‪1‬‬ ‫במנרא‬
‫בהערה‬ ‫םיסן‬ ‫• או‬ ‫פרשה‬
‫עיר‬ ‫®יק ‪ 1‬סעיף‬ ‫‪1‬‬ ‫הדברים‬ ‫ת בן‬ ‫פסוק‬
‫בחבור‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫‪—.‬‬ ‫ה׳‬ ‫במבוא‬ ‫לא תדרוש שלומם‬ ‫ה׳‬ ‫>‬ ‫׳‪-‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪n‬‬ ‫על אזנך‬ ‫י״ד‬ ‫»‬

‫תו ע ב ה‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬ ‫אתנן זונה וגו׳‬ ‫י״ט‬ ‫‪II‬‬

‫‪I‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫‪i‬‬ ‫‪It‬‬ ‫כל דבר אשר ישך‬ ‫‪fm .‬‬
‫‪//‬‬
‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫כ״ח‬ ‫בחבור‬ ‫לנכרי השיך וגו׳‬ ‫כ״א‬ ‫‪II‬‬

‫—‬
‫‪-‬‬ ‫;‬ ‫ר׳‬ ‫ס״ו‬ ‫‪h‬‬ ‫וכתב לה‬ ‫א׳‬ ‫כ״ד‬
‫שיטה‬ ‫‪-‬‬ ‫‪i‬‬ ‫____‬
‫ט'‬ ‫במבוא‬ ‫ונתן בידה‬ ‫‪II‬‬
‫‪II‬‬

‫גיטא‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫ושלחה מביתו‬ ‫‪II‬‬

‫ן‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫‪i‬‬
‫‪—-‬‬ ‫ד׳‬ ‫‪II‬‬ ‫רחים ורכב‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ז׳‬ ‫‪II‬‬ ‫לא אבה יבמי‬ ‫ז׳‬ ‫כ־ה‬

‫!‬ ‫״‬
‫—‬ ‫—‬
‫‪1‬‬
‫ו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫הנחשלים‬ ‫י״ח‬ ‫‪U‬‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫‪----‬‬

‫■‬ ‫ה׳ י‬ ‫ב׳‬ ‫׳‬ ‫לא תשכח‬ ‫י״ט‬ ‫‪M‬‬

‫‪1‬‬ ‫תנ א‬

‫בהקדמה‬
‫—‬
‫)סי׳ א׳(‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫במבוא‬ ‫ויהי שם לנוי‬ ‫ה׳‬ ‫כ״ו‬
‫—‬
‫—‬ ‫ד׳‬ ‫ד׳‬ ‫‪U‬‬ ‫וירא את ענינו‬ ‫ז׳‬ ‫‪II‬‬

‫—‬
‫כ״ה‬ ‫כ״ז‬ ‫בחבור‬ ‫ולא שכחתי‬ ‫י״ג‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ז׳‬ ‫במבוא‬ ‫הסכת ושמע‬ ‫ט׳‬ ‫כ״ז‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ל׳‬ ‫בחבור‬ ‫וברוך אתה בצאתך‬ ‫ו׳‬ ‫כ״ח‬
‫___‬
‫ה עג‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫במבוא‬ ‫ט״ו‬
‫והשיגוך‬ ‫‪H‬‬

‫—‬ ‫בהקדמה‬
‫) סי׳ י׳ (‬
‫—‬ ‫‪a‬‬ ‫‪II‬‬ ‫ובעפלים‬ ‫כ״ז‬ ‫‪H‬‬

‫—■‬
‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫ישגלנה‬ ‫ל׳‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫בהקדמה‬
‫) סי' •'(‬
‫—‬ ‫ט׳‬
‫»‬ ‫■‬ ‫ישנלנה‬ ‫‪H‬‬
‫‪a‬‬

‫—‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫נתונים לעם אתר‬ ‫ל״ב‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪11‬‬ ‫ואי; לאל ידיך‬ ‫‪H‬‬

‫‪II‬‬

‫—‬ ‫ו׳‬
‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫כי ישל זיתך‬ ‫ם׳‬ ‫»‬

‫___‬
‫—‬ ‫‪1‬‬
‫ב׳‬ ‫ר׳‬ ‫‪U‬‬
‫את השם וגו׳‬ ‫נ״ח‬ ‫‪P‬‬

‫זוזים‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫•‬ ‫‪//‬‬ ‫סכה אשר לא כתוב‬ ‫ס״א‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫‪H‬‬ ‫לעבדים ולשפחות‬ ‫ס״ח‬ ‫״‬

‫־‬ ‫‪1‬‬
 ‫מ פ ת ח ס פ ר ו ת י )ממרךא(‬ ‫סצו‬

‫נה־גרר‬ ‫ן‬ ‫עיו‬ ‫סיס)‬ ‫סעיו*^‬ ‫פרק‬

‫■ ב מ בו א ‪T‬‬
‫או‬
‫ב ח בו ר‬
‫יפ‬ ‫חד בר‬ ‫חב;‬ ‫ססוק‬ ‫פרשה‬

‫נצבים‬
‫ב״ב‬ ‫כ״ז‬ ‫בחבור‬ ‫והרבך מאבותיך‬ ‫ה׳‬ ‫ל׳‬

‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫בםבוא‬ ‫ואנכי הסתר אסתיר‬ ‫י״־‬ ‫‪ 1‬ל״א‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ל״ט‬ ‫בחבור‬ ‫את היסירה‬ ‫יט‬ ‫«‬
‫עי מה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫כמבוא‬ ‫שימה בפיהם‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬

‫האזינו‬

‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫במבוא‬ ‫האזינו השמים ונו׳‬ ‫א׳‬ ‫ל״ב‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬
‫שחת לו ונו׳‬ ‫ח׳‬ ‫‪II‬‬

‫■‪-‬‬ ‫הם קנאוני ונו׳‬ ‫ב״א‬

‫«‬ ‫‪II‬‬
‫‪II‬‬ ‫‪U‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ו׳‬ ‫כ״ד מזי רעב‬

‫‪//‬‬ ‫י‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬

‫ואפס עצור ועזוב‬ ‫ל״ו‬ ‫‪II‬‬
‫‪fl‬‬ ‫‪.‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬ ‫אשכיר הצי ונו׳‬ ‫מ״ב‬ ‫‪II‬‬

‫‪II‬‬

‫בהעי‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪II‬‬ ‫כי לא דבר רק ונו׳‬ ‫מ״ז‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫‪-‬‬ ‫י״ד‬ ‫‪II‬‬ ‫ויאסף אל עמיו‬ ‫נ׳‬ ‫‪II‬‬

‫‪II‬‬

‫ברנה‬

‫א׳‬ ‫ג׳‬ ‫בחבור‬ ‫יעקב הבל נחלתו‬ ‫ט׳‬ ‫ל״ב‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫י״ב‬ ‫)‪/‬‬ ‫אש דח למו •‬ ‫ב׳‬ ‫ל״נ‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫במבוא‬ ‫והם תבו לרגלך‬ ‫ג׳‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫‪-‬‬ ‫א׳‬ ‫מ׳ה‬ ‫בחבור‬ ‫חורה צוה ונו׳‬ ‫ד׳‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ד׳‬ ‫ב׳‬ ‫כמבוא‬ ‫ויהי בישרון מלך וגו׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬ ‫ויהי מחיו מספר‬ ‫ו׳‬ ‫״‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫א׳‬ ‫בחבור‬ ‫לאיש הסידיך‬ ‫ה׳‬ ‫^‬ ‫‪II‬‬

‫‪1‬‬ ‫ו׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ב׳‬ ‫כ ם נ‪ 1‬א‬ ‫יורו משפטיך‬ ‫‪II‬‬

‫'— ‪t‬‬ ‫—‬ ‫«•‪/‬‬ ‫ז׳‬ ‫‪II‬‬ ‫מהץ מתנים קמיו‬ ‫י״א‬ ‫‪II‬‬
‫‪1‬‬
‫—‬ ‫—‪.‬‬
‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪n‬‬
‫עמים הר יקראו‬ ‫י״ט‬ ‫‪II‬‬

‫נ׳‬ ‫‪U‬‬ ‫‪II‬‬

‫ובגאותו שהקים )נ ת רגו ס(‬ ‫כ״ו‬ ‫‪M‬‬
 ‫כ פ ר ו ת ' )ממקרא(‬ ‫מפתח‬ ‫‪122‬‬
‫ב מ בו א‬

‫בהערה‬ ‫עי ר‬ ‫‪-‬רן‬ ‫ם־‬ ‫ס ע' ! ז‬ ‫פרק‬ ‫או‬ ‫ה ד ב ר י ם‬ ‫ת כן‬ ‫פ סו ק‬ ‫פר שה‬
‫ב ח בו ר‬

‫‪. -‬‬ ‫__‬ ‫א׳‬ ‫י״א‬ ‫כ מ בו א‬ ‫נערה מואביה‬ ‫ו׳‬ ‫ב׳‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫‪1‬׳‬
‫«‬
‫וצמת ונו׳‬ ‫ט׳‬ ‫‪H‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ר‬ ‫‪II‬‬

‫עם הנערים‬ ‫כ״א‬ ‫‪U‬‬

‫__‬ ‫—‪.‬‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫‪0‬‬

‫שש שעורים‬ ‫ט׳‬ ‫נ׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫א׳‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫אם ינאלך כוב‬ ‫י״ג‬ ‫‪H‬‬

‫זודם‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫קניתי את כל וגו׳‬ ‫ט׳‬ ‫ד׳‬

‫‪M‬‬ ‫‪H‬‬
‫קניתי לי לאשת‬ ‫ו׳‬

‫־‬
‫איכה‬

‫__‬ ‫_‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫רבתי שרתי‬ ‫א׳‬ ‫א׳‬

‫—‬ ‫ה׳‬ ‫י‪/‬‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫בכה תבכה בלילה‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬

‫—‪,‬‬ ‫—‪,‬‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫נשקי עול פשעי‬ ‫י״ד‬ ‫•‬

‫___‬ ‫___‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪//‬‬

‫וישיבו את נפשם‬ ‫י״ט‬ ‫‪U‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫‪H‬‬

‫כי לא תמנו‬ ‫כ״ג‬ ‫נ׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫‪It‬‬ ‫‪n‬‬
‫סכות באף‬ ‫מ״ג‬ ‫«■‬

‫___‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬ ‫»‬

‫וידו אבן‬ ‫נ״ג‬ ‫‪a‬‬

‫_____‬ ‫—‪.‬‬ ‫ו״ט‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫צהו מחלב‬ ‫ז׳‬ ‫‪ i‬ד'‬

‫‪n‬‬ ‫‪1‬‬
‫בהערה‬
‫—‬ ‫—‬ ‫כ״ב‬ ‫כ״ז‬ ‫‪H‬‬
‫בידם נתלו‬ ‫י״ב‬
‫יי'‬
‫ב׳‬ ‫ד׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫בחורים טחון נשאו‬ ‫מ״ג‬ ‫‪H‬‬

‫קהלת‬

‫ב׳‬ ‫’ א׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫בן דוד ונו׳‬ ‫א׳‬ ‫א׳‬

‫בהערח‬ ‫_‬ ‫—‪.‬‬ ‫א׳‬ ‫ב׳‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫מלא כף נהת‬ ‫ו׳‬ ‫ד׳‬

‫—‬ ‫ז׳‬ ‫מתוקה שגת העובד‬ ‫י״א‬ ‫ה׳‬
‫«‬ ‫«‬ ‫‪M‬‬ ‫י‬

‫—‬ ‫ו׳‬ ‫ב ס בו א‬ ‫אלף שנים‬ ‫ו׳‬ ‫ו׳‬

‫«‬ ‫—‬ ‫ח‬
‫___‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫ל״ח‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫טוב כעם משהוק ונו׳‬ ‫ג׳‬ ‫ז׳‬

‫כ ה ע ר ר•‬
‫___‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫«‬ ‫כעס בחיק כסילים ינוה‬ ‫ט׳‬ ‫‪H‬‬

‫—‬ ‫ב׳‬ ‫«‬ ‫ב ס בו א‬ ‫גם את קללת‬ ‫כ״ב‬ ‫‪U‬‬

‫—‬ ‫ח׳‬ ‫אדם אחד מאלף‬ ‫ב״ה‬

‫אדם‬ ‫—‬ ‫‪n‬‬ ‫‪M‬‬
‫‪123‬‬ ‫ס פ ר ו ת י )ממקרא(‬ ‫מפתח‬

‫במביא‬
‫בהעדה‬ ‫ערך‬ ‫□ימן‬ ‫פרק‬ ‫או‬ ‫פרשה‬
‫סע')*‬ ‫הדברים‬ ‫ת כן‬ ‫‪ 6‬סוק‬
‫בחבור‬ ‫״י‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫ב סנו א‬ ‫ולא ימלט ר*‪2‬ע‬ ‫ה׳‬ ‫ח׳‬
‫קבר‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪0‬‬ ‫רשעים קבורים וגו׳‬ ‫י׳‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫א׳‬ ‫‪9‬‬ ‫אין נעשה פתגם יגו׳‬ ‫י״א‬ ‫‪a‬‬

‫סמא^‬ ‫—‬ ‫ח'‬ ‫י‪/‬‬

‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫לב חכם לימינו וגו׳‬ ‫ב׳‬
‫בהערה‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫י״ג‬ ‫בחבור‬ ‫ו״ך‬
‫זה לעומת זה‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫כמבוא‬ ‫ולא בשתי‬ ‫י״ז‬ ‫‪M‬‬

‫—‬ ‫ה׳ ■ —‬ ‫י״ג‬ ‫בחבור‬ ‫אין צדיק בארץ וגו׳‬ ‫כ׳‬ ‫‪n‬‬

‫זו דם‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ח'‬ ‫במבוא‬ ‫שלח ’לחמך וגו׳‬ ‫א׳‬ ‫י״א‬

‫‪n‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫‪U‬‬ ‫תן חלק לשבעה וגו׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ו׳‬ ‫ל״ט‬ ‫בחבור‬ ‫ותפר האביונה‬ ‫יה׳‬ ‫י״ב‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫במבוא‬ ‫ויסתבל רתגב‬ ‫‪M‬‬
‫‪0‬‬

‫‪,‬בהקדמה‬
‫—‬ ‫)ס׳ א(‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪a‬‬ ‫למד דעת את העם‬ ‫ט׳‬ ‫‪0‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫נ׳‬ ‫ג׳‬ ‫‪9‬‬ ‫ולהג דדבה‬ ‫י״ב‬ ‫»‬

‫אסתר‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫במבוא‬ ‫בהט ושש‬ ‫ז׳‬ ‫ן»׳‬

‫יד‪%‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪II‬‬ ‫איש יהודי‬ ‫ה׳‬ ‫כ׳‬
‫ב^‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪H‬‬ ‫‪II‬‬ ‫ובמות אביה וגו׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪0‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪M‬‬ ‫הגיד להם וגו׳‬ ‫בי‬ ‫ד׳‬ ‫ג׳״‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪U‬‬ ‫ג׳‬ ‫‪II‬‬ ‫והעיר שושן נבובה‬ ‫ט״ו‬ ‫‪a‬‬

‫__‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬

‫בחבור‬ ‫ותתחלחל‬ ‫י‪/‬‬ ‫ר׳‬

‫—‬ ‫—‬ ‫נ׳‬ ‫במבוא‬ ‫ד׳‬ ‫ז׳‬

‫‪9‬‬ ‫לעבדים ולשפחות‬
‫—‬ ‫־־־־־‬ ‫ו׳‬ ‫וכשר הדבר‬ ‫ה׳‬ ‫‪,‬יז׳‬
‫‪II‬‬
‫‪125‬‬ ‫ס פ ר ו ת י ' )ממקרא(‬ ‫מפתח‬

‫נסבוא‬
‫בהערה‬ ‫עיר‬ ‫סעיף סימן‬ ‫סרק‬ ‫או‬ ‫תכן הדבר ים‬ ‫פסוק‬ ‫פישה‬
‫בהבור‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫נ׳‬ ‫במבוא‬ ‫בערי גלעד‬ ‫י״ב‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ד׳‬ ‫‪n‬‬ ‫ויהי טוחן‬ ‫כ״א‬ ‫ט״ז‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬ ‫וילפת שמשון‬ ‫כ"ט‬ ‫‪//‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ז׳‬ ‫‪H‬‬ ‫ויבל להמורים‬ ‫כ״א‬ ‫י״ט‬
‫‪B‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪B‬‬

‫ג׳‬ ‫‪H‬‬ ‫למיום עלות‬ ‫ל׳‬ ‫‪A‬‬

‫שמואל א‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫במבוא‬ ‫לשכורה‬ ‫י״ג‬ ‫א׳‬

‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫‪II‬‬ ‫שמו שמואל‬ ‫כ׳‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪M‬‬ ‫‪a‬‬ ‫ימותו אנשים‬ ‫ל׳זג‬ ‫כ׳‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪m‬‬ ‫ה׳‬ ‫‪a‬‬ ‫טרם יכבה וגו׳‬ ‫נ׳‬ ‫נ׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב'‬ ‫ד׳‬ ‫‪II‬‬ ‫מקללים להם וגו׳‬ ‫י"נ‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫־ «‬ ‫ז׳‬ ‫‪II‬‬

‫שלשום‬ ‫ז׳‬ ‫ד׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫נופל לפניו‬ ‫ג׳‬ ‫ח׳‬
‫« י‬ ‫‪M‬‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫משלחים ארון‬ ‫ו׳‬

‫»‬ ‫‪a‬‬
‫‪1‬‬
‫וישרנה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫‪a‬‬ ‫וישרנה הפרות‬ ‫י״ב‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ד׳‬ ‫‪a‬‬ ‫וינהו וגו׳‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ד‬ ‫‪a‬‬ ‫י‬ ‫טלה הלב אהד‬ ‫ט׳‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ל״ד‬ ‫בחבור‬ ‫טרי שנה בשנה‬ ‫י״ז‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ז׳‬ ‫במבוא‬ ‫אה מי רצותי‬ ‫נ׳‬ ‫י״ב‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬ ‫ואעלים עיני‬ ‫‪U‬‬
‫‪$‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫‪a‬‬ ‫‪II‬‬

‫ולא רצותנו‬ ‫ד׳‬ ‫‪a‬‬
‫\‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬
‫בכם ובאבותיכם‬ ‫ט״ו‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—‬
‫נ׳‬ ‫אשר שמואל‬ ‫ה׳‬ ‫י״ג‬
‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫מעבר הלז )ברש״י(‬ ‫א׳‬ ‫י״ד‬

‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫נ׳‬ ‫ג׳‬ ‫‪H‬‬

‫ארון האלהים‬ ‫י״ח‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪a‬‬

‫ויאל שאול‬ ‫כ״ד‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫‪—.‬‬ ‫וישמע שאול‬ ‫ד׳‬ ‫מ״ו‬

‫‪B‬‬ ‫־‬ ‫‪a‬‬ ‫‪u‬‬

‫—‬ ‫‪ -‬ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫והמשנים‬ ‫ט׳‬ ‫‪H‬‬

‫‪i‬‬ ‫‪a‬‬
 ‫ס פ ר ו ת י )ממקרא(‬ ‫מ פו! ח‬ ‫‪126‬‬
‫במבוא‬
‫בהערה‬ ‫סימן‬ ‫סעיף‬ ‫פרק‬ ‫או‬ ‫ח ד ב רי ס‬ ‫ת ב;‬ ‫פסוק‬
‫עיו‬ ‫פרשה‬
‫בחבור‬

‫_ _‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫נ׳‬ ‫ו׳‬ ‫כמבוא‬ ‫נמבזה‬ ‫ט׳‬ ‫ט״ו‬

‫—‬ ‫—‬ ‫י‪/‬‬ ‫ז׳‬ ‫«‬ ‫ואון ותרפים‬ ‫ב״ג‬ ‫‪9‬‬

‫זוזים‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬

‫ונתנה לרעך‬ ‫כ״ה‬ ‫‪9‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪9‬‬

‫וישסף שמואל‬ ‫ל״ג‬ ‫‪9‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪U‬‬

‫ג׳‬ ‫‪M‬‬
‫המור להם‬ ‫כ׳‬ ‫ט״ז‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪U‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪II‬‬
‫בשתים תתהת;‬ ‫כ״א‬ ‫י״ה‬
‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ל״ ד‬ ‫בחבור‬ ‫לבשתך ונו׳‬ ‫ל׳‬ ‫כ׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫במבוא‬ ‫הנערים ידעתי‬ ‫ג׳‬ ‫כ״א‬
‫‪.‬‬ ‫‪— -‬‬
‫‪M‬‬
‫ז׳‬ ‫‪9‬‬
‫אנכי סבותי‬ ‫כ״ב‬ ‫כ״ב‬
‫____‬ ‫—‬ ‫ד׳‬ ‫‪9‬‬ ‫להסך את רנליו‬ ‫ג׳‬ ‫כ״ר‬
‫_____‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫‪9‬‬
‫ותהס עליך‬ ‫י״א‬ ‫‪9‬‬

‫ו׳‬ ‫אל פשטתם‬ ‫ו׳‬ ‫כ״ז‬

‫‪-‬‬ ‫»‬ ‫‪9‬‬

‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫_ ____‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪II‬‬ ‫ברמה ובעירו‬ ‫ג׳‬ ‫ב״ח‬
‫—‬ ‫ג׳‬ ‫‪f‬‬ ‫‪II‬‬
‫ואת הירעוני‬ ‫ט׳‬ ‫‪9‬‬

‫בהקדמה‬ ‫_____‬
‫ט׳‬ ‫‪9‬‬
‫אתה ובניך עמי‬ ‫י״ט‬
‫)‪ ’D‬׳ »׳(‬

‫ב׳‬ ‫ש מו א ל‬

‫א׳‬ ‫י״א‬ ‫במבוא‬ ‫אשר ארשתי‬ ‫ט׳‬ ‫ג׳‬

‫—‬ ‫_‬ ‫_‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫‪9‬‬
‫היו ב; שאול‬ ‫ב׳‬ ‫ד׳‬

‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫«‬ ‫«‬ ‫‪9‬‬ ‫מכה יבוסי‬ ‫ה׳‬ ‫ה׳‬

‫‪9‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪9‬‬

‫על השל‬ ‫ז׳‬ ‫ו׳‬
‫—‬ ‫—‬
‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬
‫למיום העליתי‬ ‫ו׳‬ ‫ז׳‬
‫‪9‬‬

‫כרתי‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫‪9‬‬

‫והכרתי והפלתי ונו׳‬ ‫י״ח‬ ‫ה׳‬
‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬
‫וירא אשה וגו׳‬ ‫ט׳‬ ‫ד״א‬
‫___‬ ‫___‬ ‫ג׳‬ ‫‪II‬‬
‫ועפר בעפר‬ ‫י״ג‬ ‫ט״ז‬
‫‪U‬‬

‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-------‬‬ ‫‪U‬‬ ‫‪9‬‬

‫האיש אשר ונו׳‬ ‫נ׳‬ ‫י״ז‬
‫‪a‬‬

‫—‪,‬‬ ‫—‬ ‫‪//‬‬ ‫‪9‬‬

‫מפיבשת ב; שאול‬ ‫‪II‬‬
‫ו׳'ט‬
‫‪$‬‬

‫—‬ ‫‪----‬‬ ‫ב׳‬ ‫ד׳‬ ‫‪9‬‬

‫ולא עשה רגליו‬ ‫ב״ה‬ ‫‪9‬‬

‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ו׳‬ ‫בחבור‬ ‫ב; שמונים שנה וגו׳‬ ‫ליי‬ ‫‪9‬‬
 ‫ז‪12‬‬ ‫ס פ ר ו ת ' )ממקרא(‬ ‫מפתח‬

‫בהערה‬ ‫במבוא‬
‫עיר‬ ‫סיס!‬ ‫סעיף‬ ‫פרק‬ ‫או‬ ‫הדבר ים‬ ‫תבן‬ ‫פסוק‬ ‫פריגיה‬
‫בחברי‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ג׳‬ ‫במבוא‬ ‫והציל עינינו‬ ‫ו׳‬ ‫כ׳‬

‫—‬ ‫ז׳‬
‫—‬ ‫‪H‬‬ ‫‪a‬‬ ‫עיר ואם‬ ‫י״ט‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫נ׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪a‬‬ ‫עזמות הברחוטי‬ ‫ל״א‬ ‫כ׳ג‬

‫‪a‬‬ ‫ג׳‬ ‫‪a‬‬ ‫שלש אנכי נוטל‬ ‫י״ב‬ ‫כ״ד‬

‫מלבים א׳‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ז׳‬ ‫ואבישג השונמית משרה במבוא‬ ‫ט״ו‬ ‫א׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫נהנור‬ ‫ויעש משתה‬ ‫ג׳‬
‫‪a‬‬

‫בהערה‬ ‫—‪-‬‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ל״ט‬ ‫במבוא‬ ‫שירו חמשה ואלף‬ ‫ו׳‬ ‫ד׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ד׳‬ ‫בחבור‬ ‫וידבר על הבהמה ונו׳‬ ‫י״נ‬ ‫ה׳ י‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ז׳‬ ‫במבוא‬ ‫מכלה לביתו‬ ‫כ״ה‬ ‫‪ 1‬ח׳‬
‫‪MC’J‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫‪a‬‬ ‫שמחים וטובי לב‬ ‫ס״ו‬ ‫‪a‬‬

‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ד׳‬ ‫כ״ג‬ ‫בחבור‬ ‫לא תעלו ונו׳‬ ‫כ״ב‬ ‫י״ב‬
‫—־‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫במבוא‬ ‫יהוא בן נמשי‬ ‫ט״ז‬ ‫י״ט‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪a‬‬ ‫ז׳‬ ‫‪a‬‬ ‫ויחליטו תסמנו‬ ‫ל״ג■‬ ‫כ׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ד׳‬ ‫‪a‬‬ ‫ברך נבות‬ ‫כ״ב‬ ‫כ״א‬
‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬ ‫בתי הקדשים‬ ‫ז׳‬ ‫כ״נ‬

‫מלכים ב׳‬
‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ב״ד‬ ‫בחבור‬ ‫ואתה ירעת ונו׳‬ ‫א׳‬ ‫ד׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪2‬׳‬ ‫ח׳‬ ‫במבוא‬ ‫וירמסו אותו העם בשער‬ ‫י״ז‬ ‫ז׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫‪a‬‬ ‫ויהושפט ונו׳‬ ‫ט׳׳ז‬ ‫ה׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪a‬‬ ‫ה׳‬ ‫‪a‬‬ ‫ועצור ועזור‬ ‫ה׳‬ ‫ט׳‬
‫סלתהה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫המלתחה‬ ‫כ״ב‬ ‫‪h‬‬
‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪a‬‬ ‫הכבד ושר בביתך‬ ‫י׳‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ח׳‬ ‫‪a‬‬ ‫זאת איזבל‬ ‫ל״ז‬ ‫ט׳‬
‫—‬
‫~‬ ‫‪a‬‬ ‫ז׳‬ ‫‪m‬‬ ‫ויאמר להכות‬ ‫ט׳‬ ‫י״נ‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪a‬‬
‫ח׳‬ ‫‪a‬‬ ‫להר המשחית‬ ‫י״נ‬ ‫כ״ג‬
‫בהערה‬ ‫‪1‬‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ב׳‬ ‫כ״ה‬
‫‪a‬‬ ‫בתי ירושלם‬ ‫ט׳‬
 ‫מ פ ת ח ס פ ר ו ת י )פמרךא(‬ ‫‪128‬‬

‫‪-----‬־ ‪1‬‬ ‫במבוא‬

‫פרק‬ ‫או‬ ‫הדברים‬ ‫ת כן‬ ‫ססוק‬ ‫פרשה‬
‫‪ 1‬בהערה ‪j‬‬ ‫»‪r‬‬ ‫סימן‬ ‫=עיןז‬ ‫בחבור‬

‫נביאים‬
‫אחרונים‬
‫ישעיה‬

‫_‬ ‫א׳‬ ‫י״ט‬ ‫בחבור‬ ‫הוי גוי חוטא וגו׳‬ ‫ד׳‬ ‫א׳‬
‫נהערר•‬

‫;“ בנו]‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫נ סבו א‬ ‫חטאיכם כעגים וגז׳‬ ‫י״ח‬

‫נהערר•‬ ‫‪-‬‬ ‫____‬ ‫א׳‬ ‫י׳׳ד‬ ‫‪U‬‬

‫והאלילים כליל יחלוף‬ ‫‪II‬‬ ‫ב׳‬
‫_‬ ‫בחבור‬ ‫לחפור פרות‬ ‫כ׳‬ ‫‪M‬‬
‫ה׳‬ ‫>‬

‫ה׳‬ ‫בכו בוא‬ ‫באזגי ה׳ וגו׳‬ ‫ט׳‬ ‫ה׳‬

‫■‪- -‬‬ ‫ג׳‬
‫ובידו רצפה‬ ‫ו׳‬ ‫ו׳‬
‫מר‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪n‬‬

‫_‬ ‫י״ג‬ ‫קדוש‪ ,‬קדוש< קדוש‬ ‫ח׳‬ ‫ה‬

‫‪.‬‬
‫א׳‬ ‫‪II‬‬

‫נעתם ארץ‬ ‫י״ת‬ ‫‘ ט׳‬

‫___‬ ‫___‬
‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪II‬‬

‫ויגזר על ימין‬ ‫י״ט‬

‫‪-‬‬
‫א׳‬ ‫‪a‬‬ ‫‪It‬‬

‫ככרכמיש‬ ‫ט׳‬ ‫ר׳‬

‫‪-1‬‬
‫ג׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪II‬‬

‫_‬ ‫כמים למים מכסים‬ ‫‪•H‬‬

‫י״א‬
‫ים‬ ‫__‬ ‫ט׳‬ ‫‪II‬‬

‫וגשיהם השגלגה‬ ‫ט״ז‬ ‫י״ג‬

‫‪-‬‬
‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫ה‬

‫איים באלמנותיו‬ ‫כ״ב‬ ‫‪A‬‬

‫—‬ ‫‪A‬‬
‫איש בביתו‬ ‫י״ה‬ ‫י״ד‬
‫‪-‬‬ ‫ד׳‬ ‫‪II‬‬

‫בזאו נהרים‬ ‫ז׳‬ ‫י״ה‬

‫ז׳‬ ‫‪U‬‬

‫עיר ההרם‬ ‫י״ה‬ ‫י״ט‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ו‬ ‫‪II‬‬

‫שומר מה מלילה‬ ‫י״א‬ ‫כ״א‬

‫א׳‬ ‫ד׳‬ ‫‪U‬‬ ‫‪i‬‬
‫בך בטוח‬ ‫נ׳‬ ‫כ״ו‬
‫נ׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪■ It‬‬

‫‪II‬‬
‫אש צריך תאבלם‬ ‫י״א‬
‫—‬ ‫‪-- -‬‬ ‫‪B‬‬
‫‪a‬‬ ‫‪.‬‬
‫הבאים ישרש‬ ‫ו׳‬ ‫‪ 1‬כ״ז‬
‫ג׳‬ ‫»‬

‫ב׳‬ ‫ליושי‪ :‬על המ עפט‬ ‫‪ j‬כ״ת‬

‫א'‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬

‫ה׳‬ ‫על במון מוסב‬ ‫כ״ז‬ ‫‪II‬‬

‫___‬ ‫ג׳‬ ‫‪II‬‬

‫ח'‬ ‫הגדיןל תושיה‪,‬‬ ‫כ״ט‬ ‫‪U‬‬

‫תו שיה‬ ‫‪*----‬‬ ‫־־■‬

‫‪1‬‬ ‫ו׳‬ ‫וחניתי כדור‬ ‫נ׳‬ ‫] כ״ט‬

‫—‬ ‫—‬ ‫נ׳‬ ‫‪a‬‬

‫‪1‬‬
‫‪129‬‬ ‫מ פ ת ח ספרותי)ממקרא(‬

‫במבוא‬
‫כהערה‬ ‫עיר‬ ‫סימן‬ ‫בעי‪«1‬‬ ‫פרק‬ ‫או‬ ‫פרשה‬
‫הדברים‬ ‫ת כן‬ ‫פסוק‬
‫בחבור‬

‫—‬ ‫—■‬ ‫ב׳‬ ‫ה׳‬ ‫כמבוא‬ ‫וכלי כליו רעים‬ ‫ז׳‬ ‫ל״ב‬
‫—‬ ‫—‬ ‫מערות עד עולם‬ ‫י׳׳ד‬
‫•‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫~‬ ‫‪a .‬‬

‫ז׳‬ ‫ה‬ ‫אראלם צעקו‬ ‫ז׳‬ ‫ל״ג‬
‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪//‬‬
‫ו׳‬
‫‪a‬‬ ‫עם נועז‬ ‫י״ט‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫~‬ ‫ג׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪a‬‬ ‫וגנותי‬ ‫ל״ה‬ ‫ל״ז‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬
‫ה׳‬ ‫‪a‬‬ ‫לא אביט אדם וט׳‬ ‫י״א‬ ‫ל״ח‬
‫—‬ ‫~‬ ‫ב׳‪.‬‬ ‫ח׳‬ ‫‪a‬‬ ‫מר לי מר‬ ‫י׳׳ז‬ ‫‪a‬‬

‫יאמר‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪a‬‬ ‫יאמר קדוש‬ ‫כ״ה‬ ‫מ׳‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫•‬ ‫תועבה ייבחר‬ ‫כ״ד‬ ‫מ״א‬
‫—‬ ‫‪a‬‬
‫ו׳‬ ‫‪a‬‬ ‫ופעלכם מאפע‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪a‬‬

‫ז׳‬ ‫‪a‬‬ ‫כ״ה ויבא סגנים‬ ‫‪a‬‬

‫בהערה‬ ‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫י׳‬ ‫בהבו־*‬ ‫הוא שמי‬ ‫ח׳‬ ‫מ״ב‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫וישראל לבוזזים‬ ‫כ״ד‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—־‬ ‫‪1‬׳‬ ‫במבוא‬ ‫כרע בל‬ ‫א׳‬ ‫ט״ו‬

‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—'‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪a‬‬ ‫חשפי שבל‬ ‫ב׳‬ ‫מ״ז‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪a‬‬ ‫וממי יהודה‬ ‫א׳‬ ‫מ״ח‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪a‬‬
‫ו׳‬ ‫‪a‬‬ ‫בחרתיך בבור עני‬ ‫ו׳‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫‪a‬‬
‫ן׳‬
‫‪II‬‬ ‫שלחני ורוחו‬ ‫ט״ז‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪a‬‬ ‫ט״ו מהר צעד‪.‬‬ ‫נ״א‬

‫‪1‬‬
‫י‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬ ‫קבעת כוס‬ ‫י״ז‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪0‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬ ‫ומי אנחמך‬ ‫י״ט‬ ‫‪a‬‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ו׳‬ ‫ל״ה‬ ‫בחבור‬ ‫נ״ד ו׳‪ -‬ה׳ כי כאשה עזובה וגו׳‬
‫תושיר‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫במבוא‬ ‫ט״ו להחיות רוח‬ ‫נ״ז‬
‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪a‬‬ ‫ועצביכם )ברש״י(‬ ‫נ״ח ג׳‬
‫‪1‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫‪a‬‬ ‫כי גבהו שמים‬ ‫ט׳‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫כ״ג‬ ‫בחבור‬ ‫ועצמותיך יהליץ‬ ‫י״א‬ ‫‪a‬‬

‫—־‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫בםבוא‬ ‫אמר ה׳ ונו״‬ ‫כ״א‬ ‫נ״ט‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪a‬‬ ‫ו׳‬ ‫צעד‪ .‬ברב כד‪1‬‬ ‫א׳‬ ‫ס״ג‬
‫‪a‬‬

‫‪---‬‬ ‫—‬ ‫ז׳‬ ‫ס״ד‬

‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬ ‫קצפת ונחטא‬ ‫ד׳‬
 ‫ס פ ר ו ת י )ממקרא(‬ ‫מפתח‬ ‫‪130‬‬

‫בבבוא‬
‫‪I‬‬ ‫או‬
‫בהערה ‪1‬‬ ‫עי ד‬ ‫סימן‬ ‫סעיף‬ ‫פ‪-‬ק‬ ‫ת כן ה ד ב ר י ם‬ ‫פסוק‬
‫כהברר‬
‫! פרשה‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫במבוא‬ ‫באה לקבץ וגו׳‬ ‫י״ה‬ ‫ס״ו‬ ‫י‬
‫‪M‬‬
‫ו׳‬ ‫‪a‬‬ ‫לדראון‬ ‫כ״ד‬ ‫‪a‬‬ ‫י‬

‫ירמיה‬
‫‪1‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫במבוא‬ ‫ידעתיך‬ ‫ה׳‬ ‫אי­‬ ‫י‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪U‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪II‬‬

‫היטבת לראות‬ ‫י״ב‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪H‬‬ ‫ו׳‬ ‫‪a‬‬ ‫הן היתה‬ ‫ו׳‬

‫ב׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪a‬‬
‫ה׳‬ ‫‪II‬‬
‫המיר כבודו‬ ‫י״א‬ ‫‪a‬‬ ‫■י‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪ a‬י‬

‫ג׳‬ ‫‪II‬‬
‫ואהרי לא יועילו‬ ‫י״ה‬ ‫‪II‬‬ ‫י‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪a‬‬
‫ו׳‬ ‫‪a‬‬
‫צעה זונה‬ ‫כ׳‬ ‫‪II‬‬ ‫י‬
‫גיהנם‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ח'‬ ‫‪a‬‬
‫דרכך בגיא‬ ‫כ״ג‬ ‫‪a‬‬ ‫]‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪a‬‬

‫וארא וגו׳‬ ‫ח׳‬ ‫‪ i‬ג׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪a‬‬ ‫ז׳‬ ‫‪a‬‬
‫זמתי‬ ‫כ״ח‬ ‫‪ 1‬ד׳‬
‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ג‬ ‫‪a‬‬
‫היכל ה׳‪ ,‬וגו׳‬ ‫ד׳‬ ‫ו׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪a‬‬
‫ב׳‬ ‫‪a‬‬
‫אנהנו יושבים‬ ‫י״ד‬ ‫ה׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪a‬‬ ‫הץ שחוט‬ ‫ז׳‬ ‫ט׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪a‬‬
‫ג׳‬ ‫‪a‬‬ ‫בני יצאוני‬ ‫כ׳‬ ‫וי׳‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ר‪/‬‬ ‫ו׳‬ ‫‪a‬‬ ‫התקם כצאן‬ ‫ג׳‬ ‫י״ב‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪a‬‬
‫א׳‬ ‫בחבור‬ ‫נתנה עלי בקולה‬ ‫ה׳‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫במבוא‬ ‫במותיך בחטאת‬ ‫ג׳‬ ‫י״ז‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬ ‫ינתשו מים‬ ‫י״ד‬ ‫י״ה‬
‫_‬ ‫—‬ ‫‪a‬‬
‫ג׳‬ ‫‪a‬‬ ‫וה׳ אותי‬ ‫י״א‬ ‫כ׳‬
‫‪■-‬‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬
‫ה׳‬ ‫‪a‬‬ ‫מיד עשוק‬ ‫ג׳‬ ‫כ״ב‬
‫_‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״א‬ ‫בחבור‬ ‫אל תבכו למת וגו׳‬ ‫ט׳‬ ‫‪a‬‬

‫_‬ ‫—‬ ‫‪a‬‬

‫י״ג‬ ‫במבוא‬ ‫כ״ט ארץ ארץ ארץ‬ ‫‪II‬‬

‫י‪/‬‬ ‫הושע יהודה‬ ‫ר׳‬

‫‪1‬‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫‪a‬‬ ‫כ״ה‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪1 2‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬ ‫מלך ששך‬ ‫כ״ו‬ ‫‪a‬‬

‫_‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬ ‫הרב היוגה‬ ‫ל״ח‬ ‫‪II‬‬ ‫‪1‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪a‬‬

‫ה׳‬ ‫‪a‬‬ ‫‪.‬‬ ‫לבלתי באו‬ ‫י״ה‬ ‫‪ 1‬ב״ז‬
‫‪131‬‬ ‫מ פ ת ח כ פ ר ו ת י )ממקרא(‬
‫במבוא‬
‫בהעדה ‪j‬‬ ‫עיר‬ ‫סיגי!‬ ‫סעיף‬ ‫סרק‬ ‫או‬ ‫הדבר ים‬ ‫חנ ן‬ ‫ספוק‬ ‫®ר׳‪8‬זה‬
‫בחבור‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫כ׳‬ ‫ודרשו את שלום העיר במבוא‬ ‫ז׳‬ ‫כ״ט‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪II‬‬ ‫סדי דברי‬ ‫י״ט‬ ‫ל״א‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪II‬‬ ‫בברכטיש‬ ‫ב׳‬ ‫מ״ו‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪U‬‬ ‫ו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫צועים וצעוהו‬ ‫י״ב‬ ‫מ״ה‬
‫—‬
‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬ ‫והתשוטטגה‬ ‫ג׳‬ ‫ס״ט‬
‫וישרנה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬ ‫ואלמנותיך עלי תנטהו‬ ‫ו״א‬ ‫»‬

‫—‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ג׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪II‬‬ ‫לא ישים‬ ‫מ״ה‬ ‫נ׳‬

‫_‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ג׳‬ ‫‪II‬‬ ‫יושבי לב קסי‬ ‫ט׳‬ ‫נ״א‬

‫יחזקאל‬ ‫•‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫במבוא‬ ‫ובו מגילת ספר‬ ‫א׳‬ ‫כ׳‬
‫יצועי‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪II‬‬ ‫ואשמע את מדבר‬ ‫ב׳‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪H‬‬ ‫ולא נה‬ ‫ו״א‬ ‫ז׳‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ר׳‬ ‫‪H‬‬ ‫ברכים תלכנה מים‬ ‫י״ז‬ ‫‪H‬‬

‫“‬ ‫־‬ ‫—‬ ‫נ׳‬ ‫ג׳‬ ‫‪H‬‬ ‫חזון מנביא וגו׳‬ ‫י‪/‬‬ ‫‪U‬‬

‫—‬ ‫—־‬ ‫ב׳‬ ‫ר׳‬ ‫‪n‬‬ ‫אל אפם‬ ‫י״ז‬ ‫ח׳‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫‪n‬‬ ‫ביום ה׳‬ ‫ה׳‬ ‫י״ג‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ב‬ ‫בחגור‬ ‫א ת שני קצותיו וגו׳‬ ‫ט״ו‬

‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ז׳‬ ‫במבוא‬ ‫לא כ ר ת שרך‬ ‫ט״ז‬

‫ר•‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪A‬‬ ‫ו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫והמלח לא ה מל ח ת‬ ‫‪a‬‬

‫‪U‬‬

‫עריס‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫בעדי עדים‬ ‫ז׳‬ ‫‪a‬‬

‫‪II‬‬

‫—‬
‫בהערה‬ ‫~‬ ‫א׳‬ ‫ב״ו‬ ‫בחנור‬ ‫אמור כ ה אמר ה׳‬ ‫א׳‬ ‫י״ז‬
‫‪1‬‬
‫‪i‬‬ ‫הדר‬ ‫~‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫במבוא‬ ‫לגפן אדרת‬ ‫ה׳‬ ‫‪U‬‬

‫—‬ ‫~‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪U‬‬ ‫ועשה אח וגו׳‬ ‫י׳‬ ‫י״ח‬

‫‪-‬‬ ‫ב׳‬ ‫א׳‬ ‫אל ההרים לא אבל‬ ‫ט״ו‬ ‫‪0‬‬

‫‪1‬‬
‫ג!״‪,‬ערד•‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ג‬ ‫אשת רעהו לא טמ א‬ ‫‪II‬‬
‫‪U‬‬ ‫‪//‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪----‬‬ ‫ג׳‬ ‫מעני השיב ידו‬ ‫י״ז‬ ‫‪0‬‬
‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬

‫בהערה ‪.‬‬ ‫—‬ ‫—‬

‫ב׳‬ ‫ב'‬
‫‪U‬‬ ‫חוקים לא טובים ונו׳‬ ‫כ״ה‬ ‫כ׳‬
‫‪---‬‬ ‫ה׳‬ ‫ד׳‬ ‫‪II‬‬ ‫משאותיכם‬ ‫מ׳‬ ‫«‬
 ‫מ פ ת ח ס פ ר ו ת י )מסרךא(‬ ‫‪m‬‬

‫במבוא י‬
‫בהערה‬ ‫סימ)‬ ‫סעי)‪:‬‬ ‫פרק‬ ‫או‬ ‫מכן חד ב רים‬ ‫«סזק‬
‫ערך‬ ‫בחבור‪,‬‬ ‫‪ I‬פרשה‬

‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬

‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫כמבוא‬ ‫אכהת חרב‬ ‫כ׳‬ ‫‪ 1‬כ׳׳א‬

‫__‬ ‫_‬ ‫י׳׳ג‬ ‫עוה עוה עוה‬ ‫ל״ב‬
‫א׳‬ ‫»‬ ‫‪0‬‬ ‫‪9‬‬
‫_‬ ‫_‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪H‬‬
‫דור העצמים‬ ‫ה׳‬ ‫‪ 1‬כ״ד‬
‫א׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪0‬‬
‫ונתתי צבי בארץ הייס‬ ‫כ׳‬ ‫כ״ו‬ ‫‪I‬‬
‫_‬ ‫_‬ ‫ז׳‬ ‫מאוזל בעזבוניך‬ ‫כ״׳‬
‫בהעיי‬ ‫‪H‬‬ ‫‪U‬‬
‫‪H‬‬
‫■‬ ‫וצמר צהר‬ ‫י״ח‬
‫‪II‬‬
‫__‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪a‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪J‬‬
‫ולא תקבץ‬ ‫ה׳‬ ‫‪ 1‬כ״ט‬
‫‪0‬‬ ‫‪M‬‬ ‫‪0‬‬

‫_‬ ‫ה׳‬ ‫והעמדת‬ ‫ז׳‬ ‫‪/! 1‬‬

‫‪0‬‬ ‫‪a‬‬

‫_‪-‬‬ ‫כ״ה‬ ‫בחבור‬ ‫ראש מעך‬ ‫ג׳‬ ‫ל״ג‬

‫כהעיי'‬ ‫ב׳‬
‫אדם אתם‬ ‫‪ 1‬ל״ד‬
‫‪II‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫«‬ ‫‪0‬‬

‫_‬ ‫‪_-‬‬ ‫ח׳‬ ‫כםכוא‬ ‫כגן עדן‬ ‫ל״ה‬ ‫‪ 1‬ל״ו‬

‫גיהנס‬
‫ויערנה‬ ‫—‬ ‫■—‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫ותקרבו עצמות‬ ‫ז׳‬ ‫ל״}‬ ‫ן!‬
‫בהעיי'‬ ‫בחבור‬ ‫ובמקל יד‬ ‫ט׳‬ ‫‪ 1‬ל״ט‬
‫ד׳‬ ‫ט״ו‬
‫כמבוא‬ ‫מקום שם קבר‬ ‫י״א‬ ‫‪1‬‬
‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪0‬‬

‫שער האיתון‬ ‫ט״ו‬ ‫מ'‬ ‫‪1‬‬

‫ו׳‬ ‫‪0‬‬

‫ס״ר‬ ‫כ״ז‬ ‫בחבור‬ ‫וידבר וגו׳ )ברש״י(‬ ‫ב״ב‬ ‫מ״א‬ ‫‪1‬‬

‫בטבוא‬ ‫ומבשלות עשוי‬ ‫ב״ג‬ ‫מ״ו‬
‫~‬ ‫ג׳‬ ‫נ׳‬

‫‪1‬‬

‫תרי־־עי^ר‬

‫_הושע‬

‫כמבוא‬ ‫תהלת דבר ה׳‬ ‫ב׳‬ ‫א׳‬

‫נ׳‬ ‫ג׳‬
‫הקראי לי אישי וגו׳‬ ‫י״ה‬ ‫ר»‬

‫ב׳‬ ‫ה׳‬ ‫בתבור‬

‫יאמאסאך‬ ‫ו׳‬ ‫ד׳‬
‫נ׳‬ ‫ג׳‬ ‫במבוא‬
‫ושהטה שמים העסיקו‬ ‫ב׳‬ ‫ה׳‬
‫ו׳‬ ‫‪H‬‬

‫יחייגו מיומיס‬ ‫‪0‬‬

‫ו׳‬
‫תושיה‬ ‫־־־~‬ ‫ת״‬ ‫‪0‬‬
‫‪!33‬‬ ‫מ פ ת ח ס פ ר ו ת י )ממקרא(‬

‫בהערה‬ ‫‪1‬‬ ‫ב מ בו א‬
‫עיר‬ ‫סימן‬ ‫סעי)*‬ ‫‪ 1‬שרק‬ ‫או‬ ‫‪1‬‬ ‫הדבר ים‬ ‫תבן‬ ‫פ סו ק‬ ‫פרשה‬
‫‪1‬‬ ‫ב ח בו ר‬

‫בהקרפה‬
‫)סי׳ ז׳(‬ ‫ט‬ ‫ב מ בו א‬ ‫ירצחו שכמה‬ ‫ט׳‬ ‫ר‬
‫‪—■ ---‬‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪U‬‬ ‫שר‪ .‬קציר‬ ‫י״א‬ ‫‪H‬‬

‫—‬ ‫‪--‬י‬ ‫ג׳‬ ‫‪a‬‬ ‫‪H‬‬ ‫החלו שרים וגו׳‬ ‫ה׳‬ ‫ז׳‬
‫—‬ ‫■‬
‫‪--‬‬ ‫‪U‬‬
‫ה׳‬ ‫לי יזעקו וגו׳‬ ‫ב׳‬ ‫ח׳‬
‫‪H‬‬

‫‪I‬‬ ‫בבוד‬ ‫‪*--‬‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪H‬‬ ‫על כבודו כי גלה‬ ‫ה׳‬ ‫ו׳‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫י״ג‬

‫«‬ ‫הלאבור‪.‬‬ ‫‪U‬‬

‫‪---‬‬ ‫ג׳ ‪,‬‬ ‫ה׳‬ ‫‪a‬‬ ‫אהי מלכך‬ ‫ו׳‬ ‫‪0‬‬

‫~‪1‬‬
‫—‬ ‫‪M‬‬ ‫‪II‬‬ ‫»‬ ‫כל השא עק‬ ‫ג׳‬ ‫י״ד‬
‫בהערה ‪j‬‬ ‫י״ב‬ ‫בחבור‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫מי חכם ויבן וט'‬ ‫ו׳‬ ‫‪M‬‬

‫יואל‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״א‬ ‫במביא‬ ‫ה׳‬ ‫א׳‬
‫על בעל נעוריה‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫«‬ ‫עבשו פרדור‪.‬‬ ‫י׳׳ז‬ ‫‪0‬‬

‫גיהנם‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ג׳‬ ‫כ׳‬

‫‪i‬‬ ‫כגן עדן‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ר‬ ‫«‬ ‫ז׳‬
‫ולא יעבטון ארחור‪.‬ם‬ ‫‪0‬‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ד‬ ‫‪M‬‬ ‫בהמות שדה תערג‬ ‫כ׳‬ ‫‪0‬‬

‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫«‬ ‫עושו ובאו‬ ‫י״א‬ ‫ד׳‬

‫עמוס‬

‫‪r‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫במבוא‬ ‫גלה סודו וגו׳‬ ‫ז׳‬ ‫נ׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪H‬‬ ‫‪ ;6‬המטיר‬ ‫ד׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ז׳‬ ‫ה׳‬
‫‪M‬‬ ‫‪M‬‬ ‫עושה כימה‬ ‫ה׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב'‬ ‫‪II‬‬ ‫הו הו‬ ‫ט״ז‬ ‫‪0‬‬
‫‪M‬‬

‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬

‫‪---- .‬‬
‫‪H‬‬ ‫ובולם שקמים‬ ‫י״ד‬ ‫'׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ד‬ ‫‪U‬‬ ‫וכגיך ובנור‪.‬יך‬ ‫י״ז‬ ‫‪0‬‬

‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫ה׳‬ ‫ה׳‬

‫~‬ ‫‪U‬‬ ‫ועלתה כאוד‬

‫עבדיה‬ ‫‪1‬‬
‫—‬ ‫■—‬ ‫ב׳‬ ‫י׳‬ ‫בחבור‬ ‫מחמם אחיך יעקב וגו‬ ‫ו'‬ ‫א׳‬
 ‫ס פ ר ו ת י )ממקרא(‬ ‫מפתח‬ ‫‪4‬ד‪1.‬‬

‫במביא‬ ‫‪"^ I‬‬

‫נהעלה‬ ‫ערך‬ ‫פימן‬ ‫סעיף‬ ‫פרק‬ ‫או‬ ‫ת כן ה ד ב ר י ם‬ ‫‪1‬י‬
‫פרעה ‪ ,‬פסוק‬
‫בחבור‬

‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫כמבוא‬ ‫ואל תשלהנה‬ ‫י״ג‬ ‫א׳‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫א׳‬ ‫בחבור‬ ‫וגלות ירושלם וגו׳‬ ‫כ׳‬ ‫( ״‬
‫יונה‬

‫—‬
‫בהקדמה‬
‫—‬ ‫ט׳‬ ‫במבוא‬ ‫והאגיה חשבה להשבר‬ ‫ד׳‬ ‫א'‬
‫)סי' ב׳(‬ ‫;‬
‫עמים‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬
‫בשלמי הרעה‬ ‫ז׳‬ ‫‪0‬‬
‫_ ____‬ ‫ו׳‬ ‫בחבור‬ ‫עברי אגבי‬ ‫ט׳‬ ‫‪0‬‬
‫ה׳‬ ‫במבוא‬ ‫וישתוק הים‬ ‫י״א‬
‫—‬ ‫_ _ __‬
‫ג׳‬ ‫‪II‬‬

‫אשר לא עמלת בו‬ ‫י׳‬ ‫ד׳‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ג‬ ‫‪M‬‬

‫מיכה‬

‫ג׳‬ ‫ז׳‬ ‫כמבוא‬ ‫שופט ישראל‬ ‫ד׳‬ ‫ד׳‬

‫‪-‬‬ ‫____‬ ‫מ״ג‬ ‫בחבור‬ ‫טובם כהדק וגו׳‬ ‫‪II‬‬
‫ז׳‬
‫‪n‬‬

‫ל״ו‬ ‫‪II‬‬
‫אויבי איש וגו׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪0 i‬‬
‫כ״ז‬ ‫גושא עון‬ ‫י״ה‬ ‫‪/I‬‬ ‫‪I‬‬
‫____‬
‫כ״ה‬ ‫‪H‬‬

‫‪1‬‬
‫■—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫בטבוא׳‬ ‫יכבוש עונותיגו‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪1‬‬

‫נחום‬ ‫‪i‬‬

‫■‬
‫ג׳‬ ‫ז׳‬ ‫במבוא‬ ‫גגוזו ועבר‬ ‫י״ב‬ ‫‪ !1‬א׳‬
‫ו׳‬ ‫‪0‬‬ ‫וסוס דהר‬ ‫ב׳‬ ‫‪//-‬‬ ‫)‬
‫ו­‬
‫אין כהה לשברך‬ ‫י״סי‬
‫—‬ ‫—‬
‫‪A‬‬ ‫‪II‬‬
‫‪II‬‬ ‫״‬

‫חבקוק‬

‫_‬ ‫ז׳‬ ‫במבוא‪,‬‬ ‫מגמת פגיהם‬ ‫ט׳‬ ‫א׳‬

‫ב׳‬
‫_‬ ‫ד׳‬ ‫‪0‬‬ ‫קדושי לא נמות‬ ‫י״ב‬ ‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫ג׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪n‬‬

‫וקיקלון‬ ‫ט״ז‬ ‫ב׳‬

‫—‬ ‫ה׳‬ ‫המם לבגון‬ ‫! ‪0‬‬

‫‪ 9‬בנון‬ ‫—‪.‬‬ ‫‪II‬‬
‫י׳־‬ ‫‪1‬‬

‫—‬ ‫_ ____‬ ‫ב׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬

‫וקדוש מהר פארן סלה‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬
‫_____‬ ‫‪------- -‬‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪U‬‬
‫וימודד ארץ‬ ‫ו׳‬ ‫‪0‬‬
‫‪-‬‬ ‫—‪.‬‬ ‫א׳‬ ‫מ״ה‬ ‫בחבור‬ ‫ראה ויתר גויס‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪135‬‬ ‫) מ מ כ ך א(‬ ‫ס פרו תי‬ ‫מ פ ת ח‬

‫במכוא‬
‫בהערה‬ ‫סימן‬ ‫םרק‬ ‫אר‬ ‫פסוק‬ ‫‪ :‬פרעה‬
‫עיו‬ ‫סעיף‬ ‫הדברים‬ ‫ת כן‬
‫בחבור‬

‫צ פני ה‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫_‬ ‫לכן הכו לי‬ ‫ח׳‬ ‫ג׳‬

‫א׳‬ ‫כ״ו‬ ‫בחבור‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫ד׳‬ ‫בשבוא‬ ‫יחריש ב א הב תו‬ ‫י״ז‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫ובעת קבצי‬ ‫כ׳‬ ‫»‬

‫—‬ ‫‪U‬‬

‫ח גי‬

‫א׳‬ ‫א׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫נ׳‬ ‫ג׳‬ ‫במבוא‬ ‫זרובבל ב; שאלתיאל‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫‪U‬‬
‫ל שב ת ב ב תי כ ם‬ ‫ד׳‬ ‫‪II‬‬

‫‪*2‬‬
‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ל״ר‬ ‫בתבור‬ ‫ה; ישא איש וגו׳‬ ‫‪,‬י״ב‬

‫ז כיי ה‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫א׳‬

‫כהערה‬ ‫ה׳‬ ‫במבוא‬ ‫בין ההדפים‬
‫י״ב‬ ‫כ׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫‪//‬‬ ‫‪II‬‬
‫ב ב ב ת עינו‬
‫ג׳‬ ‫ג׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ד׳‬ ‫‪U‬‬ ‫‪II‬‬
‫ויהושע היה לכו ש וגו׳‬
‫ה׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫‪ .‬ה׳‬ ‫בחבור‬ ‫והאמת והשלום אהכו‬ ‫י״ט‬

‫_‪-‬‬ ‫י״כ‬ ‫ט׳‬

‫—‬
‫ד׳‬ ‫ד׳‬ ‫במבוא‬ ‫בשופר יתקע‬
‫ר״י‪-‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫אמצה לי‬ ‫ה׳‬
‫‪//‬‬

‫מ ל א כי‬

‫א׳‬ ‫א׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫במבוא‬ ‫ואמרתם ב מ ה אהב תנו‬
‫‪-‬‬ ‫א׳‬ ‫ג׳‬ ‫בתבור‬ ‫ואהב את יעקב‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬

‫‪-‬‬ ‫ג׳‬ ‫‪//‬‬ ‫במבוא‬ ‫מתלאה‬ ‫י״ג‬ ‫‪.‬‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ד׳‬ ‫‪U‬‬

‫והפחתם אותו‬ ‫‪II‬‬
‫‪II‬‬

‫ד׳‬
‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫בחבור‬ ‫בריתי היתד‪ .‬אתו וגו'‬ ‫ה׳‬
‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ו׳‬ ‫ב׳‬ ‫במבוא‬ ‫שפתי כהן וגו׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪II‬‬ ‫\‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ד׳‬ ‫ד׳‬ ‫‪U‬‬

‫המם על לבושו‬ ‫ט״ז‬ ‫‪II‬‬ ‫[‬

‫י‪/‬‬ ‫ג׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ג׳‬ ‫‪II‬‬ ‫ברכה עד בלי די‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪a‬‬ ‫ויבתב ספר‬ ‫ט׳ץ‬ ‫‪II‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬

‫‪J‬‬
 ‫ס פ ר ו ת י )ממקרא(‬ ‫מפתח‬ ‫‪136‬‬
‫ב מ בו א‬

‫עיו בהערה ‪1‬‬ ‫סיםן‬ ‫סעיף‬ ‫פיק‬ ‫או‬ ‫תכן הדבר ים‬ ‫פםוק‬ ‫| פרשה‬
‫ב ח בו ר‬ ‫‘‬

‫כתובים‬

‫תהליים‬

‫__‬ ‫**‪/‬‬ ‫ו׳‬ ‫במבוא‬ ‫נשקו בר‬ ‫י״ב‬ ‫ך׳‬

‫שברת‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫שני רשעים שברה‬ ‫ה׳‬ ‫ג׳‬

‫‪II‬‬

‫כהערה‬ ‫_‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫כ״ט‬ ‫בחבור‬ ‫כבודי לכלמה‬ ‫ג׳‬ ‫ר׳‬
‫<••‪/‬‬ ‫ו׳‬ ‫כמבוא‬ ‫נסה עלינו‬ ‫ן׳‬ ‫‪II‬‬

‫‪U‬‬ ‫‪II‬‬
‫אשחה בכל לילה‬ ‫ו׳‬
‫‪U‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ואחלצה‬ ‫ה׳‬ ‫ז׳‬

‫‪U‬‬ ‫‪II‬‬

‫__‬ ‫__‬ ‫‪II‬‬

‫תקות ענים וגו׳‬ ‫י״א‬ ‫ט׳‬
‫‪U‬י‬ ‫‪II‬‬

‫ד‪/‬‬ ‫ז׳‬ ‫פסו אמונים‬ ‫ר‪/‬‬ ‫י״ב‬

‫‪II‬‬

‫_‬ ‫_‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫»‬

‫אמרת לה׳‬ ‫ט״ז‬
‫‪_.‬‬ ‫ט״ו‬ ‫בתבור‬ ‫^‬ ‫בצדק אחזה‬ ‫ט״ו‬ ‫ר״ז■‬
‫א׳‬
‫_‬ ‫ט׳‬ ‫כמבוא‬ ‫עביו עברו‬ ‫■י״ג‬ ‫י״ח‬
‫מור‬
‫ג׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪H‬‬
‫כי הושיע‬ ‫ז׳‬ ‫כ׳‬

‫כהערה‬ ‫ו׳‬ ‫‪U‬‬

‫עדיו לבלום‬ ‫ט׳‬ ‫ל׳ב‬
‫‪U‬‬

‫—‪.‬‬ ‫‪II‬‬
‫רננו צדיקים בה׳‬ ‫א'‬ ‫ל״ג‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬

‫■‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬

‫פני ה׳ וגו׳‬ ‫מ״!‬ ‫ל״ד‬
‫‪M‬‬

‫‪a‬‬
‫נאום פשע וגו׳‬ ‫^‪1‬‬
‫ל״ו‬
‫‪II‬‬

‫‪-‬‬ ‫—‪.‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬

‫ובחמתך וגו׳‬ ‫א׳‬ ‫ל״ה‬
‫‪II‬‬

‫_‬ ‫‪-‬‬ ‫ז׳‬ ‫אוהבי תשועהך‬ ‫י״ן‬ ‫‪,‬מ׳‬

‫ב׳‬ ‫‪II‬‬

‫_‬ ‫—_‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪II‬‬

‫כי אעבור בסך‬ ‫ה׳‬ ‫מ״ב‬
‫בהקדמה‬ ‫ט׳‬ ‫תהום אל תהום קורא‬ ‫ה'‬ ‫‪n‬‬
‫)ם׳ נ(‬
‫__‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪II‬‬
‫ישועות פני ואלהי‬ ‫י״ב‬ ‫»‬

‫_‬
‫_‬ ‫__‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬
‫)בתרגום(‬ ‫לעג וקלם‬ ‫‪ I‬מ״ד‬
‫‪U‬‬

‫__‬ ‫ב׳‬ ‫ב״ב‬ ‫בתבור‬ ‫רהש לבי וגו׳‬ ‫ב׳‬ ‫מ״ה‬

‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ד׳‬ ‫במבוא‬ ‫קרבם בתימו‬ ‫מ״ט‬

‫—‬ ‫’ ״‬
‫‪137‬‬ ‫ס פ ר ו ת י )ממקרא(‬ ‫מפתח‬

‫בכיבוא ‪1‬‬
‫‪j‬‬ ‫בהערה‬ ‫ערך ■‬ ‫הימן‬ ‫סעיף‬ ‫פרק‬ ‫‪1‬‬ ‫פסוק‬ ‫פר׳*ה‬
‫כחביר ‪11‬‬
‫הדבריט‬ ‫ח ב!‬

‫‪1‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫כ״ד ‪ ,‬ב׳‬ ‫בחבור‬ ‫זבהי אלהים וגו׳‬ ‫י״ט‬ ‫נ״א‬
‫‪1‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫!>‬ ‫במבוא‬ ‫תוך ומרמה‬ ‫י״ב‬ ‫נ״ה‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪M‬‬ ‫■י‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫ימאסו כמו מים‬ ‫ח׳‬ ‫נ״ה‬
‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫א׳‬ ‫‪H‬‬ ‫ישמח צדיק וגי׳‬ ‫י"ט‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫ביה שמו‬ ‫ה׳‬ ‫ס״ח‬
‫‪II‬‬

‫—‬ ‫‪-‬‬ ‫‪U‬‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬ ‫קדקד שער‬ ‫כ״ב‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫‪—,‬‬ ‫‪II‬‬

‫ז׳‬ ‫‪II‬‬ ‫מתוך ומהסס יגאל‬ ‫י״ך‬ ‫ע״ב‬
‫״‪-‬‬ ‫‪--‬‬ ‫כ'‬ ‫(‪/‬‬ ‫וו‬ ‫יסיקו וידברו‬ ‫ח׳‬ ‫ע״ג‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫בל הרע אויב‬ ‫ג׳‬ ‫ע״ד‬
‫‪M‬‬

‫‪--‬‬ ‫—־‬ ‫»‬ ‫‪a‬‬ ‫‪II‬‬ ‫שלהו באש מקדשך‬ ‫׳ ז׳‬ ‫‪II‬‬

‫— —‬ ‫‪II‬‬ ‫ו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫ח׳ ■ סאז אפך‬ ‫ע״ו‬

‫—־ —‬ ‫א׳‬ ‫גגינתי בלילה‬ ‫ז׳‬ ‫ע״ז‬
‫‪a‬‬
‫׳׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪M‬‬ ‫ל״ז‬ ‫בחבור‬ ‫ביד משת ואהר;‬ ‫כ״א‬ ‫‪U‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ז׳‬ ‫במבוא‬ ‫וקדוש ישדאל התוו‬ ‫מ״א‬ ‫ק״ה‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ד׳‬ ‫כ״ג‬ ‫בחבור‬ ‫באו גוים וגו׳‬ ‫א׳‬ ‫ע״ט‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫‘ ה׳‬ ‫במבוא‬ ‫בדמעות שליש‬ ‫ו׳‬ ‫פ׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ה‬ ‫ו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫יכדסמנה‬ ‫י״ד‬ ‫‪h‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫שפת לא ידעתי‬ ‫ו׳‬ ‫פ״א‬

‫‪H‬‬ ‫‪U‬‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫כ׳׳ב‬ ‫בחבור‬ ‫ולציו; יאמר וגו׳‬ ‫פ״;‬

‫‪U‬‬

‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫במבוא‬ ‫יום צעקתי‬ ‫כ׳‬ ‫פ״ה‬

‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪»r‬‬ ‫ו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫מיודעי מהשך‬ ‫י״ט‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫אתה ה׳ מחסי‬ ‫ט׳‬ ‫צ״א‬
‫‪tt‬‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪11‬‬ ‫ואדאהו בישועתי‬ ‫ט״ז‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ז׳‬ ‫«‬ ‫בלותי בשמן■‬ ‫י״א‬ ‫‪"1‬ב‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ה׳‬ ‫צ״ו‬

‫‪U‬‬ ‫‪U‬‬ ‫וה׳ שמים עשה‬
‫~‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫צ״ז‬
‫‪H‬‬ ‫אור זרוע וגו׳‬ ‫‪U‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ד׳‬ ‫ל״ב‬ ‫בחמר‬ ‫קראו בשמו וגו׳‬ ‫א׳‬ ‫ק״ת‬
‫נהעדד‪.‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫כמבוא‬ ‫דבר צוד‪ .‬לאלף דור‬ ‫ה׳‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫'‬ ‫—‬ ‫ד׳‬ ‫ד׳‬ ‫כ׳‬ ‫ק׳׳ו‬

‫‪M‬‬ ‫וימירו את כבודם‬
 ‫מ פ ת ח ספרותי)ממקרא(‬ ‫‪m‬‬

‫נמבוא‬
‫בהערר■‬ ‫סימן‬ ‫סעיף‬ ‫פרק‬ ‫או‬ ‫הדברים‬ ‫ה כן‬
‫ערך‬ ‫בחבור‬ ‫פסוק‬ ‫פרשה‬

‫—‬ ‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫נ׳‬ ‫ג׳‬ ‫במבוא‬ ‫ואני ה פ ל ה‬ ‫ד׳‬ ‫ק״ט‬

‫—‬ ‫ג׳‬ ‫—‬ ‫ב״ו‬ ‫בחבור‬ ‫זכר עשה לנפלאותיו‬ ‫קי״א‬
‫«‬
‫איגביש‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫במבוא‬ ‫אשרי איש וגו׳‬ ‫א׳‬ ‫קי״ב‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬
‫ב טו ח בה׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪M‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪n‬‬ ‫‪H‬‬ ‫‪M‬‬

‫מי כה׳ אלהינו ונו׳‬ ‫ה׳‬ ‫קי׳׳ג‬
‫•י ‪1‬‬
‫־‬ ‫—‬ ‫‪H‬‬ ‫‪II‬‬ ‫היתה יהודה‬ ‫ב׳‬ ‫קי״ד‬
‫בהערה‬ ‫בחבור‬ ‫בית אהרן וגו׳‬ ‫י׳‬ ‫קט״ו‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪a‬‬ ‫א׳‬

‫—‬ ‫—‬ ‫«‬ ‫במבוא‬ ‫אהבתי כי ישימע‬ ‫א׳‬ ‫קט״ז‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫‪M‬‬ ‫ה׳ לי בעוזרי ונו׳‬ ‫ז׳‬ ‫קי״ח‬
‫‪II‬‬

‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬

‫את חקיך אשמר ונו׳‬ ‫ז׳‬ ‫קי״ט‬

‫חושיה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫‪H‬‬ ‫א מ ר תך חיתני‬ ‫ג׳‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ג׳‬ ‫בחבור‬ ‫חבלי רשעים‬ ‫ם״א‬ ‫‪U‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫‪a‬‬

‫במבוא‬ ‫גרתי משך‬ ‫ה׳‬ ‫ק״כ‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫כ״ה‬ ‫בחבור‬ ‫«‬ ‫‪H‬‬ ‫«‬

‫—‬ ‫—‬
‫«‬ ‫ב׳‬ ‫כמבוא‬ ‫ישבו כסאות למשפט‬ ‫‪U‬‬ ‫קכ״ב‬
‫—‬ ‫ב׳‬ ‫א׳‬ ‫‪a‬‬ ‫כשתילי זיתים‬ ‫ג׳‬ ‫קכ״ח‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪II‬‬
‫ותוללינו שמחה‬ ‫‪M‬‬
‫קל״ז‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪n‬‬
‫ה׳‬ ‫‪II‬‬
‫כי הגדלת וגו׳‬ ‫ב׳‬ ‫קל״ח‬
‫אותם‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪II‬‬
‫אשר עושיתי וגו׳‬ ‫ט״ו‬ ‫קל״ט‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ד׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪M‬‬
‫יהלמגי צדיק וגו׳‬ ‫ה׳‬ ‫קמ״א‬
‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫‪II‬‬
‫פותה את ידך‬ ‫'ט״ו‪:‬‬ ‫קמ״ה‬

‫לבנון‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫‪II‬‬

‫שלג כצמר‬ ‫ט״ז‬ ‫קמ״ז‬
‫‪-‬‬ ‫‪--------‬‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪II‬‬
‫והרב פיפיות בידם‬ ‫‪1‬׳‬ ‫קמ״ט‬

‫—‬
‫—‬
‫ג׳‬ ‫י״ג‬ ‫‪II‬‬
‫הללויה‬ ‫ק׳׳ג‬

‫משלי‬

‫ג׳‬ ‫נ׳‬ ‫במבוא‬ ‫לרעת הכמה וגו׳‬ ‫ב׳‬ ‫א׳‬

‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫‪a‬‬ ‫‪U‬‬ ‫לפתאים ערמה וגו׳‬ ‫ד׳‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫‪U‬‬ ‫ישמע חכם וגו׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪n I‬‬
 ‫‪139‬‬
‫מ פ ת ח ס פ ר ו ת י )ממרןא^‬

‫}‬ ‫במבוא‬
‫נהערה ‪1‬‬ ‫עיר‬ ‫גע־ף ‪ 1‬םי=;‬ ‫אי‬ ‫פרש­‬
‫\‬
‫הדבר ים‬ ‫תכן‬ ‫פ סו ק‬
‫כחביר‬

‫‪i‬‬
‫בהערה‪1‬‬ ‫—‬ ‫‪-‬‬ ‫י״ב‬ ‫במבוא‬ ‫;׳‬
‫!‬ ‫‪1‬‬ ‫על גרגרותיך^‬ ‫ג׳‬
‫‪,‬‬
‫הון‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪II‬‬ ‫מהונך )ברש״’(‬ ‫ט׳‬ ‫‪0‬‬

‫נאב‬ ‫—‪— 1‬‬ ‫‪II‬‬ ‫וכאב את י; ירצה‬ ‫י״ב‬ ‫‪0‬‬

‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪0‬‬ ‫אין לה קצין‬ ‫ו׳‬ ‫‪1‬׳‬

‫— ]דרתותי‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪0‬‬ ‫לשקוד על דלתותי‬ ‫ל״ד‬ ‫ח׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪a‬‬ ‫כל משנאי וגו׳‬ ‫ל״ו‬ ‫‪0‬‬

‫■‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫§‬ ‫מסכה יינה‬ ‫ב׳‬ ‫ט׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ג‬ ‫‪0‬‬ ‫הן לחכם ונו׳‬ ‫ט׳‬ ‫‪11‬‬

‫—‬
‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ל״ד‬ ‫בחבור‬ ‫בן הכם ונו׳‬ ‫א׳‬ ‫ר‪1‬‬

‫—‬
‫—‬ ‫‪U‬‬
‫ד׳‬ ‫במבוא‬ ‫זכר צדיק לברכה‬ ‫‪ ,‬ז׳‬ ‫‪II‬‬

‫—‬
‫‪-‬‬ ‫ה׳‬ ‫‪M‬‬
‫‪4‬‬
‫ה‬ ‫ושם רשעים ירקב‬ ‫‪0‬‬
‫‪II‬‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫נ׳‬ ‫בחבור‬ ‫י״ח‬

‫ומוציא רבה ונו׳‬ ‫‪0‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ר׳‬ ‫במבוא‬ ‫יש בוטה וגו׳‬ ‫י״ב‬

‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬
‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫‪0‬‬ ‫לא יהרך רמיה‬ ‫ב״ז‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪M‬‬

‫ה׳‬ ‫‪0‬‬ ‫הון מהכל וגו׳‬ ‫י״א‬ ‫י״ג‬
‫נהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ד‬ ‫י״ד‬
‫‪0‬‬ ‫הכמות נשים וגו׳‬ ‫א׳‬
‫—‬
‫—‬ ‫ג'‬ ‫ה׳‬ ‫‪0‬‬ ‫סהתת רזון‬ ‫כ״ה‬ ‫‪0‬‬

‫■‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ט״ו‬ ‫בחבור‬ ‫ומרדף צדקה וגו׳‬ ‫ט׳‬ ‫ט״ו‬
‫—‬ ‫—‬
‫‪a‬‬ ‫י״ג‬ ‫במבוא‬ ‫כל ימי עגי רעים וגו׳‬ ‫ט״ו‬ ‫‪f‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪mi‬‬ ‫ג׳‬ ‫‪0‬‬ ‫קנה הכמה וגו׳‬ ‫ט״ז‬ ‫ט״!‬
‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪'2‬‬ ‫כ‘‬ ‫בחבור‬ ‫תועבת ה׳ כל גבה לב‬ ‫כ׳‬ ‫‪//‬‬
‫—‬ ‫‪/.‬‬
‫—‬ ‫ל״ א‬ ‫‪0‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪U‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪0‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪'2‬‬ ‫ל״ט‬ ‫להכם לב יקרא נבון‬ ‫כ״א‬ ‫ט״ז‬

‫‪0‬‬

‫■‬
‫‪--‬‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ג‬ ‫במבוא‬ ‫נפש עמל וגו׳‬ ‫כ״ו‬ ‫‪0‬‬

‫—‬ ‫ג׳ [ —‬ ‫ו׳‬ ‫‪0‬‬ ‫לב שמה ייטיב גהה‬ ‫כ״כ‬ ‫י״ז‬
‫נהקדסד‬
‫—‬ ‫) ס י׳ ז׳ (‬
‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪0‬‬ ‫ובכל הושיה יתגלע‬ ‫א׳‬ ‫י״ח‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ד׳‬ ‫מ״ו‬ ‫בחבור‬ ‫)בתרגום(‬ ‫אש־ משכלת‬ ‫י״ד‬ ‫י׳׳ט‬
‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫«‬ ‫גם במעלליו וגו׳‬ ‫כ׳‬
‫‪,‬י״א‬
‫—‬ ‫‪---‬‬ ‫ו׳‬ ‫במבוא‬ ‫ולפותה שפתיו‬
‫‪U‬‬ ‫י״ט‬
 ‫ו מ מ ק ‪(^ h‬‬ ‫מפתח י ספרותי‬ ‫‪140‬‬

‫במביא‬
‫סעיף‬ ‫פרק‬ ‫או‬ ‫ת בן ה ד ב ר י ם‬ ‫פסוק‬ ‫פרשה‬
‫בהעלה‬ ‫ערך‬ ‫מימן‬ ‫בחבור‬

‫__‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫במבוא‬ ‫דרך איש וזר‬ ‫ה׳‬ ‫כ״א‬

‫_‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫‪n‬‬ ‫‪H‬‬ ‫‪U‬‬ ‫‪H‬‬ ‫‪U‬‬

‫‪.-‬‬ ‫ה׳‬ ‫»‬

‫ושוחד בחק וגו׳‬ ‫י״ד‬ ‫‪U‬‬

‫ב׳‬ ‫ב׳‬ ‫עושה כולם ה׳‬ ‫ב׳‬ ‫כ״ב‬

‫בהערה‬
‫__‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪<1‬‬ ‫גם אני‬ ‫ט׳‬ ‫כ״ג‬
‫__‬ ‫—*־‬ ‫ו׳‬ ‫ג׳‬ ‫בחבור‬ ‫חכלילות עינים‬ ‫כ״ט‬ ‫‪N‬‬
‫כהערה‬
‫״‬ ‫ב׳ '‬ ‫י״ג‬ ‫‪a‬‬
‫ירא את ה׳ ומלך‬ ‫כ״א‬ ‫‪.‬כ״ד‬
‫ה׳‬ ‫»‬
‫גם אלה לחכמים וגו׳‬ ‫כ״ג‬ ‫‪M‬‬
‫‪H‬‬

‫_‪,‬‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫בסבוא‬ ‫ועל כרם אדם‬ ‫ל׳‬

‫אדם‬
‫בהד־מה‬ ‫ט'‬ ‫תפוחי זהב וגו׳‬ ‫י״א‬ ‫כ״ה‬
‫)ם׳ ד‪(.‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ל״ט‬ ‫בחבור‬ ‫ושר בשירים וגו׳‬ ‫ט״ו‬ ‫‪a‬‬
‫בהערה‬
‫__‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫במבוא‬ ‫וה׳ ישלם לך‬ ‫כ״ג‬
‫ישלם‬ ‫‪a‬‬

‫_ __‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪a‬‬

‫לשבת על פנת גג וגו׳‬ ‫כ״ד‬ ‫‪0‬‬

‫__‬ ‫א׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪tt‬‬

‫מים קרים וגו׳‬ ‫כ״ה‬ ‫‪u‬‬

‫__‬ ‫‪U‬‬
‫מ״ב‬ ‫בחבור‬ ‫שפתים דולקים ולב ר;•‬ ‫ב״ג‬ ‫כ״ו‬
‫_‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫במבוא‬ ‫ואשת מדינים נשתוה‬ ‫ט״ו‬ ‫כ״ז‬
‫_‬ ‫—‬ ‫נ׳‬ ‫‪U‬‬
‫נגיד הפר תבונות וגו׳‬ ‫ט״ז‬ ‫כ״ה‬
‫‪U‬‬

‫‪_-‬‬ ‫ח׳‬ ‫‪n‬‬

‫אדם עשוק‬ ‫י״ז‬ ‫‪a‬‬
‫‪n‬‬

‫—‬ ‫ב׳‬ ‫כ״ד‬ ‫בחבור‬ ‫מושל מקשיב וגו׳‬ ‫י״ב‬ ‫כ״ט‬

‫בהערה‬
‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫במבוא‬ ‫בער אנכי מאיש‬ ‫ב׳‬ ‫ל׳‬
‫__‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬
‫ודעת קדושים וגו׳‬ ‫ג׳‬ ‫‪a‬‬
‫ה‬

‫__‬ ‫ב'‬ ‫ד׳‬ ‫‪II‬‬

‫אבלה וגו׳‬ ‫כ׳‬ ‫‪a‬‬

‫__‬ ‫א׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪II‬‬

‫הנמלים עם לא עו וגו׳‬ ‫כ״ה‬ ‫‪tt‬‬

‫‪■-‬‬ ‫‪U‬‬
‫ז׳‬ ‫‪II‬‬
‫זתיר מתנים‬ ‫ל״א‬ ‫‪a‬‬

‫__‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪U‬‬

‫בר בטני‬ ‫ב׳‬ ‫ל׳׳א‬
‫—‬ ‫א׳‬ ‫מ״א‬ ‫בחבור‬ ‫סדין עשתה וגו׳‬ ‫כ״ד‬ ‫‪a‬‬

‫בהערה‬ ‫ג׳‬ ‫ד׳‬ ‫במבוא‬ ‫ותשחק ליום אחרון‬ ‫כ״ה‬ ‫‪a‬‬

‫‪i u‬‬
‫מ פ ת ח ס פ ר ו ת י )ממקרא(‬

‫במבוא‬
‫בהערה‬ ‫ערך‬ ‫סימן‬ ‫סעיןז‬ ‫פרק‬ ‫או‬ ‫חנן ח ד כ ר ים‬ ‫פרש־ פסוק‬
‫בחבור‬

‫איוב‬

‫זוזים‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫במבוא‬ ‫ויהי מקנהו‬ ‫ג׳‬ ‫א׳‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב'‬ ‫ד׳‬ ‫‪H‬‬ ‫וברכו אלהים‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ד‬ ‫‪II‬‬ ‫ויפול על הנערים‬ ‫י״ט‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ד׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫הרש להתגרד בו‬ ‫ח׳‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫‪II‬‬ ‫זהב להם‬ ‫י״ד‬ ‫נ׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ד׳‬ ‫‪II‬‬ ‫ואהיה עלי למשא‬ ‫כ׳‬ ‫ז׳‬
‫נהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬
‫‪M‬‬ ‫הכימי אנוש ימיך וגו׳‬ ‫‪ ,‬ה׳‬
‫תושיה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫‪II‬‬ ‫ה; יקטלני ונו׳‬ ‫ט״ו‬ ‫י״ג‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪II‬‬ ‫וגבר ימות ויהלש‬ ‫ו׳‬ ‫י״ד‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪M‬‬ ‫‪U‬‬ ‫‪M‬‬ ‫ובן אדם לרעהו‬ ‫כ״א‬ ‫ט״ז‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫; י״ה‬
‫‪II‬‬ ‫מקום לא ידע‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫»‬ ‫למען תדעון שדין‬ ‫כ״ט‬ ‫י״ט‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫י״ט‬ ‫נ״ד‬
‫‪M‬‬ ‫‪a‬‬ ‫ציה גם הם ונו׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪M‬‬ ‫ג׳‬ ‫‪a‬‬ ‫ארץ ממנה יצא‬ ‫ה׳‬ ‫כ״ח‬
‫—‬ ‫—‪,‬‬ ‫ד׳‬ ‫ד״ד‬ ‫בחבור‬ ‫כירהי קדם וגו׳‬ ‫כ׳‬ ‫כ״ט‬
‫—‬ ‫\‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫במבוא‬ ‫ברית כרתי לעיני וגו׳‬ ‫א׳‬ ‫ל״א‬
‫—‬ ‫י׳׳ז‬ ‫—‬ ‫כ׳׳ז‬ ‫בחבור‬
‫«‬ ‫•‬ ‫«‬ ‫‪a‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב'‬ ‫ד׳‬ ‫במבוא‬ ‫י׳‬ ‫»‪/‬‬
‫תטה; לאחר אשתי‬
‫אותם‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪a‬‬ ‫בבטן עשני‬ ‫ט״ו‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫‪—,‬‬ ‫ב׳‬ ‫ד׳‬ ‫‪II‬‬ ‫‪,‬‬ ‫וירשיעו את איוב‬ ‫ג׳‬ ‫ל״ב‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪a‬‬ ‫ז׳‬ ‫‪a‬‬ ‫ואכפי עליך‬ ‫ז׳‬ ‫ל״ג‬
‫—‬ ‫נ׳‬ ‫«‬ ‫‪a‬‬ ‫להסיר אדם מעשה‬ ‫י״ז‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪a‬‬ ‫מלפנו מבהמות ארץ‬ ‫י״א‬ ‫ל״ה‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫ל״ה‬
‫‪II‬‬ ‫אגלי טל‬ ‫כ״ד‬
‫־—‬ ‫_‬ ‫ה׳‬
‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬ ‫התקשר מעדנות כימה‬ ‫ל״ט‬ ‫»‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪a‬‬ ‫מזרות‬ ‫ל״ב‬ ‫‪II‬‬

‫ג׳‬ ‫‪/I‬‬ ‫תהת צאלים‬ ‫כ״א‬ ‫ט׳‬

‫‪1‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪a‬‬

‫‪10‬‬

‫‪J‬‬
 ‫מ פ ת ח ספרותי)מג^קרא(‬

‫בכגוא‬
‫פרק‬ ‫אי‬ ‫הדברים‬ ‫ת כן‬ ‫‪1‬‬
‫נהערה‬ ‫עיר‬ ‫סימן‬ ‫‪0‬עי)‪1‬‬ ‫פסוק‬ ‫‪ 1‬פרשה‬
‫בחבור‬

‫—‬ ‫■‬ ‫פי׳‬ ‫נ׳‬ ‫במגוא‬ ‫יחפרו בעמק‬ ‫כ״א‬ ‫‪ 1‬ל״ט‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫‪II‬‬
‫כידודי אש‬ ‫י״א‬ ‫מ״א‬
‫—‬ ‫—‬ ‫י‪/‬‬ ‫ד׳‬ ‫‪U‬‬
‫משברים יתחטאו‬ ‫י״ז‬ ‫‪/I‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫נ*‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬
‫יהפך תהום לשיבה‬ ‫כ״ג‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪M‬‬

‫ז<‬ ‫‪n‬‬
‫בי כל תוסל‬ ‫א׳‬ ‫מ״ב‬
‫בהעיר;‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ד‬ ‫‪II‬‬
‫ולא נמצא ונו׳‬ ‫ט״ו‬ ‫«‬ ‫‪.‬‬

‫דניאל‬

‫__‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫נ ט כו א‬ ‫מילתא מגי אזרא‬ ‫ה׳‬ ‫ב׳‬

‫__‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪M‬‬
‫נדו אילנא‬ ‫ב׳‬ ‫ד׳‬
‫*העיי‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י*‬ ‫‪II‬‬
‫לקבל אלפי חמרא‬ ‫א׳‬ ‫ה׳‬
‫_‬ ‫‪-‬‬ ‫ג׳‬ ‫‪J‬׳‬ ‫‪II‬‬
‫•‬ ‫‪5‬י חסודות אתה‬ ‫כ״נ‬ ‫ט׳‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ר‬ ‫‪II‬‬

‫ולרראון עולם‬ ‫ג׳‬ ‫י״ב‬
‫‪M‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫י״א‬ ‫‪II‬‬

‫ומצדיקי הרבים וגו׳‬ ‫ג׳‬ ‫‪M‬‬
‫‪H‬‬

‫עזרא‬

‫גהערי'‬ ‫ב׳‬ ‫ם״ט‬ ‫בחבור‬ ‫בני הקוץ‬ ‫ס״א‬ ‫ב׳‬

‫_‬ ‫__‬ ‫ג׳ ‪,‬‬ ‫ו׳‬ ‫בטכוא‬ ‫ונדבך די עא חדת‬ ‫ד׳‬ ‫ו׳‬

‫ב׳‬ ‫מ״ט‬ ‫בחבור‬ ‫יוחנן גן הקטן‬ ‫י״ב‬ ‫ח׳‬

‫—‬ ‫—‬

‫נחמיה‬

‫*העי^‬ ‫__‬ ‫ב׳‬ ‫מ״ט‬ ‫בחבור‬ ‫שלום בן הלוחש‬ ‫י״ב‬ ‫נ׳‬

‫‪. -‬‬ ‫א'‬ ‫י״ג‬ ‫כמבוא‬ ‫אין אנחנו פושטים‬ ‫י׳׳י‬ ‫ד׳‬
‫ה׳‬ ‫י‪/-‬‬
‫_‬ ‫___‬ ‫ד׳‬ ‫מ״ו‬ ‫במבור‬ ‫מבנותינו נכבשות‬ ‫‪11‬‬

‫__‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ז׳‬ ‫במבוא‬ ‫ומאת הבסף‬ ‫י״א‬ ‫«‬

‫__‬ ‫___‬ ‫ב׳‬ ‫א׳‬ ‫ואת העם להתיהש‬ ‫ה׳‬ ‫ז׳‬

‫‪-‬‬ ‫ג׳‬ ‫י‬ ‫»‬

‫נפישסים‬ ‫נ״ב‬ ‫‪U‬‬

‫עמשסי‬ ‫י״ג‬ ‫■‬ ‫י״א‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪H‬‬ ‫‪U‬‬ ‫‪II‬‬

‫‪J‬‬
 ‫ס פ ר ו ת י )כתלמוד ופפרו^(‬ ‫מפתח‬ ‫‪u i‬‬

‫במ^וא‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬

‫בהערר‬ ‫הימן‬ ‫סעיף‬ ‫פרק‬ ‫או‬ ‫ה ד בריט‬ ‫ת*כ ן‬ ‫עמוד‬
‫עיר‬ ‫בחבור‬ ‫דף‬

‫תלטור בבלי‬

‫מסבת‬

‫ב ר כו ת‬

‫_‬ ‫א׳‬ ‫י״ב‬ ‫במבוא‬ ‫ילא עוד ובו׳‬ ‫א׳‬ ‫‪f2‬‬

‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫מיל ה א אגב אור ה א‬

‫‪f‬‬ ‫‪II‬‬
‫‪II‬‬ ‫‪H‬‬

‫___‬ ‫—‬ ‫ד׳‬ ‫מ ה לו ל א ב‬ ‫‪II‬‬ ‫ג׳‬

‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬

‫ספיב^ת‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫מביי ש פני דוד ב ה ל ב ד‬ ‫«‬ ‫ד׳‬

‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ב׳‬ ‫ואץ נג ה לו‬ ‫ב׳‬ ‫ו׳‬

‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪>2‬‬ ‫ל׳‬ ‫בחכיר‬ ‫ב ר כני‬ ‫א׳‬ ‫ז׳‬

‫בהערי‬ ‫—‬ ‫‪----‬‬ ‫א׳‬ ‫א׳‬ ‫במבוא‬ ‫שמושה של תו ר ה‬ ‫ב׳‬ ‫‪n‬‬

‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫ד׳‬ ‫ל ע ה מציוא וגו׳‬ ‫א׳‬ ‫ה׳‬

‫ב׳‬ ‫‪M‬‬

‫—‬ ‫א׳‬ ‫—‬ ‫כ״ה‬ ‫בחבור‬ ‫א פ ל ו עמידות ודיב;‬ ‫ב׳‬ ‫‪n‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ו׳‬ ‫ע שאוה כ מ צו ד ה‬ ‫* ‪ff‬‬ ‫ט׳‬

‫א׳‬ ‫במבוא‬
‫רני ע ק ד ה‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬
‫גוועיי'‬ ‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ל״ד‬ ‫בחבור‬

‫בלתך‬ ‫__‬ ‫ט׳‬ ‫במבוא‬ ‫ה ק ב ״ ה מ ב ל ה ובו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫‪li‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ה אוכל קו ר ם שי ת פ ל ל‬ ‫ב'‬ ‫«‬

‫גייר‬ ‫‪n‬‬ ‫‪M‬‬

‫__‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫א׳‬ ‫אפילו ב ש ע ה ובו׳‬ ‫‪a‬‬ ‫‪U‬‬

‫‪a‬‬

‫בהקדמה‬ ‫ע מי ב מ חי צ תי‬ ‫י״ב‬

‫׳‬ ‫—‬ ‫)סי׳ ז׳(‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב״ט‬ ‫‪ ,‬ב ח «ר‬ ‫כ בן ש ב עי ם שנ ה‬ ‫•‬

‫בהעיי'‬ ‫א׳‬ ‫‪B‬‬

‫_‬ ‫כ״ז‬ ‫)בתום׳( ו פ ד ה א דו מ ה‬ ‫א׳‬

‫נ ״ה‬ ‫»‬ ‫‪-‬‬ ‫־■‬
‫_‬ ‫ח׳‬ ‫ד ר ך בני מ ל כ י ם‬ ‫ב׳‬
‫ב׳‬ ‫‪H‬‬ ‫‪a‬‬

‫במה‬ ‫___‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫כמבוא‬ ‫אל ה ק ד א ב מ ה ובו׳‬ ‫א׳‬ ‫י״ד‬

‫—‬ ‫__‬ ‫ג׳‬ ‫ב׳‬ ‫ה או ס ר א מ ת ‪:‬אמת‬ ‫ב׳‬ ‫‪0‬‬

‫«‬

‫פרש‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫הקור א ק״ש ו מ ד ק ד ק‬ ‫‪B‬‬

‫ט״ו‬

‫—‬ ‫—‬ ‫כ״ו‬ ‫בחבור‬ ‫ר ב הוי מ צרי‬ ‫ט״ז‬

‫ג׳‬ ‫»‬

‫בהערי‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ב׳‬ ‫במבוא‬ ‫של א י ה א א ד ם ‪,‬וכו׳‬ ‫א׳‬ ‫י״ז‬

‫—‬
‫‪145‬‬ ‫)מתלמוד וכפרותו(‬ ‫ספרותי‬ ‫מפתח‬

‫בכבוא‬
‫בהערה‬ ‫ערד‬ ‫סעיף סי‪!:‬ן‬ ‫®יק‬ ‫או‬ ‫הדברים‬ ‫ת כן‬ ‫עשוד‬ ‫דןי‬
‫בחביר‬ ‫—‬

‫—‬ ‫א׳ ופגיך יזהירו ובו׳‬ ‫י״ז‬

‫—‬
‫; ו­‪-‬‬ ‫כמבוא‬
‫‪-‬‬ ‫נ״ה‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫בחבור‬ ‫ב׳ )בתום׳( ושמא ניסא ובו׳‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫ם״ז‬ ‫—‬ ‫■א׳ ויקם אברהם וכו׳‬ ‫י״ח‬

‫‪U‬‬ ‫‪//‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫י׳‬ ‫ה׳‬ ‫במכוא‬ ‫‪ 0‬מתון מתון ובו׳‬ ‫כ׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ו׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪//‬‬ ‫ב׳ זמנין אסר לה ובו׳‬ ‫‪0‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳ דבר שלא שסע טיבו‬ ‫כ״ו‬

‫‪U‬‬ ‫‪It‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ד׳‬ ‫מנעו בניכם מ; ההגיון‬ ‫‪0‬‬

‫כ״ח‬
‫‪H‬‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪H‬‬ ‫‪II‬‬ ‫כמאן דמונח בכיסי׳‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫נהקדמד‬
‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪II‬‬ ‫א׳ בהדרת ממש‬ ‫ל׳‬
‫)ם׳ ‪0‬‬
‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫‪2‬׳‬ ‫בנות ישראל הרי‪/‬מירו‬ ‫ל״א‬
‫‪II‬‬ ‫‪0‬‬

‫—‬ ‫ג׳‬ ‫—‬ ‫כ״ט‬ ‫בחבור‬ ‫‪ 0‬טתוך שמההשלמצוה‬ ‫‪0‬‬

‫ויח^‬ ‫—‬ ‫׳—‬ ‫ח׳‬ ‫כמבוא‬ ‫שאחזתו אחילו‬ ‫‪0‬‬

‫ל״ב‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ל״^‬ ‫בחבור‬ ‫ב׳ הכל בידי שמים וכו׳‬ ‫ל״ג‬
‫א ^‪ -‬ע ל‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫במבוא‬ ‫א׳ הטיח דברים‬ ‫ל״ד‬
‫כהערה‬ ‫—‬
‫—‬ ‫ו■‬ ‫ו״ ט‬ ‫בחבור‬ ‫ב׳ שבעלי השובה ובו׳‬ ‫‪0‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ב׳‬ ‫במבו א‬ ‫במטותא מנייכו וכו׳‬ ‫‪0‬‬

‫ל״ה‬
‫ב׳‬ ‫מ׳‬ ‫ט׳‬
‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫בח מ ר‬ ‫א׳ אילן שאכל אדה״ר‬
‫‪-‬‬ ‫—■‬ ‫ג׳־‬ ‫ו׳‬ ‫במבוא‬ ‫ב׳ ועל הזומית‬ ‫‪0‬‬

‫שפר‬ ‫—■‬ ‫— '־ ׳‬ ‫ט'‬ ‫א׳ באוכלי פירות גינוסר‬ ‫ט״ד‬

‫‪II‬‬

‫ביו‬ ‫■‪-‬‬ ‫—‬ ‫ב׳ אל תקרא וברך וכו׳‬ ‫מ״ח‬

‫‪U‬‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫■‬

‫ב׳‘‬ ‫'‬ ‫ב׳‬ ‫א׳ שלא לומר אסותא‬ ‫נ״נ‬
‫‪U‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪a‬‬ ‫רבי נתן אומר וכו׳‬ ‫‪0‬‬
‫נ״ד‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ו׳‬ ‫בחבור‬ ‫ב׳ המאריך בשלחנו‬ ‫‪0‬‬

‫‪—,‬‬ ‫—‬
‫‪U‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪0‬‬ ‫המאריך בביהכ״ם‬ ‫‪0‬‬ ‫;‬
‫‪0‬‬

‫מברת‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫כמבוא‬ ‫אל תקרא שברת וכו׳‬ ‫‪0‬‬
‫‪0‬‬

‫—‬ ‫י״ז‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫בחבור‬ ‫‪ 0‬מאן דחזא חלמא וכו׳‬ ‫נ״ה‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ה׳‬ ‫כמבוא‬ ‫דקרו לי׳ שונרא‬ ‫נ״ו‬
‫‪0‬‬

‫—‬ ‫—‬
‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫א׳ הספד בהלום‬ ‫נ״ז‬
‫‪0‬‬

‫—‬ ‫נ״ג‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫כ תנור‬ ‫אתרוג בחלום וכו׳‬ ‫‪0‬‬ ‫״‬
 ‫ס פ ר ו ת ' ומתלמוד וספרותו(‬ ‫מפתח‬ ‫‪Ufi‬‬
‫במביא‬
‫פי ק‬ ‫או‬ ‫הדברים‬ ‫ת בן‬ ‫‪i‬‬
‫בהעלה‬ ‫ערך‬ ‫סימן‬ ‫סע־ף‬ ‫עמוד‬ ‫! דף‬
‫בחבור‬

‫‪I‬‬

‫בהערה‬ ‫ה׳‬ ‫^״ף‬ ‫גחבור‬ ‫איזל ואגלי‬ ‫א׳‬ ‫נ׳׳ז‬

‫‪1‬‬ ‫ראש לבני כלה‬
‫—‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫במבוא‬ ‫‪II‬‬
‫‪II‬‬

‫גיים‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬

‫אנטונינוס ורבי‬ ‫ב'‬ ‫‪,7‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬

‫*—‬ ‫!‬ ‫—‬

‫‪-‬‬ ‫ז׳‬ ‫י״ט‬ ‫בחבור‬ ‫קדרה בחלום‬ ‫‪U‬‬
‫״‬ ‫ו‬
‫‪i‬‬
‫—‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫כמבוא‬ ‫בכל מדד‪ ,‬וסדר‪,‬‬ ‫‪H‬‬ ‫ס״ט‬ ‫•‬

‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫נ‘‬ ‫ז׳‬ ‫‪11‬‬

‫הסכת ושמע‬ ‫‪II‬‬ ‫פ״ג‬
‫_‬ ‫—‬ ‫ו׳‬ ‫הנפטר מן הסת ונו׳‬ ‫א׳‬ ‫ם״ד‬
‫‪y‬‬ ‫’‬ ‫‪II‬‬

‫בניך‬ ‫— ■‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ט׳‬ ‫‪U‬‬

‫אל תקרא בניך וכו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬

‫‪i‬‬

‫‪i‬‬

‫במשניות‬
‫\‬

‫כרכות‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫\‬
‫)בם' ‪ r‬נו ת אליהו(‬ ‫‪i‬‬

‫_‬ ‫א׳‬ ‫כ״ד‬ ‫בחבור‬ ‫אין לר‪ ,‬קבע‬ ‫מ״א‬ ‫פ״ ר‬ ‫‪i‬‬
‫‪J‬‬ ‫כיצד מזמנים‬ ‫‪C ''o‬‬ ‫פ״ז‬ ‫‪:‬‬
‫(‪/‬‬ ‫‪II‬‬
‫—‬ ‫“־ ‪1‬‬

‫י‬ ‫פאח‬

‫ו׳‬ ‫במבוא‬ ‫הנושר בשעת הבצירר‬ ‫מ״ב‬ ‫פ״ז‬

‫ג׳‬
‫_‬ ‫‪-‬‬ ‫‪//‬‬ ‫משילך המהבא‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪i‬‬
‫!‬ ‫‪-‬‬ ‫‪H‬‬

‫‪i‬‬ ‫כלאים‬

‫‪-‬י‬ ‫ר׳‬ ‫‪ .‬ז׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫מהוף הים וכו׳‬ ‫מ״ז‬ ‫פ״ט‬ ‫‪I‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬

‫_ שביעית‬

‫א׳‬ ‫ז*‬ ‫כ מ בו א‬ ‫אין קוצי! אותם‬ ‫מ״ו‬ ‫פ״ה‬ ‫‪:‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪ i‬י‬
 ‫‪147‬‬ ‫)כתלמוד ום‪£‬מתו(‬ ‫ספרותי‬ ‫מפתח‬

‫‪1‬‬ ‫במבוא‬
‫‪j‬‬ ‫בהערה‬ ‫עיר‬ ‫סימן‬ ‫‪ 1‬כעי!'‬ ‫םרק‬ ‫אר‬ ‫הדברים‬ ‫ת כן‬ ‫עמוד‬ ‫יף‬
‫בחביר‬

‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫מעשרות‬

‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ה׳‬ ‫במבוא‬ ‫והאבושים‬ ‫מ״ד‬ ‫פ״א‬

‫—‬

‫חלה‬

‫>‪/•j‬‬ ‫ו׳‬ ‫במבוא‬ ‫עד שישובו‬ ‫מ״ד‬ ‫פ"ב‬

‫—‬ ‫—‬

‫שבת‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫כ״ג‬ ‫בחבור‬ ‫מאכל אדים‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬

‫‪i‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫י‪/-‬‬ ‫ז׳‬ ‫במבוא‬ ‫הלל־ של רשות‬ ‫‪//‬‬ ‫י״א‬
‫‪1‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ו׳‬ ‫ב״ג‬ ‫בחבור‬ ‫לא יקרא לאור הנר‬ ‫י״ב י ב׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ז׳‬ ‫)■‪ 1‬במבוא‬ ‫)ברש״־( בר את ההולה‬ ‫‪H‬‬
‫‪II‬‬

‫י‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫בחבור‬ ‫שבנא איש ירושלם‬ ‫‪n‬‬

‫‪a‬‬

‫‪1‬‬ ‫—‬ ‫מ״ט‬ ‫—‬ ‫ב״ז‬ ‫ההלת ברייתה^סן ההול‬ ‫! ט״ו‬

‫‪,‬‬
‫״‬ ‫‪1‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫במבוא‬ ‫בי דואר‬ ‫<‪.‬׳‬ ‫!; ^‬
‫ו״‪.‬׳­‬

‫‪1‬‬ ‫—‬ ‫ם״ט‬ ‫—‬ ‫ב״ז‬ ‫בחבור‬ ‫זכוכית לינה‬ ‫)בתום׳(‬ ‫ב'‬ ‫‪ :‬כ׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ר׳‬ ‫במבוא‬ ‫לפי שאי; מדליקי!‬ ‫‪ 1‬כ״א‬
‫‪N‬‬

‫בת‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪M‬‬ ‫גר ביתו וגו׳‬ ‫׳'כ״ג‬

‫‪II‬‬

‫בהקדמה‬ ‫כ״ה‬
‫—‬ ‫)סי׳ ה׳(‬ ‫—‬ ‫‪H‬‬ ‫איזהו עשיר וכו׳‬ ‫‪II‬‬

‫נ׳‬ ‫ד‪-//‬י‬
‫;‪1* :‬‬
‫‪1‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫בחבור‬ ‫גמר ממשכן‬ ‫א׳‬

‫—‬ ‫כ״ב‬ ‫—‬ ‫‪U‬‬ ‫‪U‬‬ ‫)במהרש״א(‬ ‫מכבה‬ ‫‪II‬‬

‫‪a‬‬

‫גיטא‬ ‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫ה'‬ ‫במבוא‬ ‫שמהים וטובי לב‬ ‫ל׳‬

‫‪II‬‬

‫מר‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪U‬‬ ‫)במהרש״ג‘(‬ ‫תכוינה‬ ‫כ׳‬ ‫‪U‬‬

‫בהערה ‪,‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ב ׳‬ ‫ו׳‬ ‫בתבור‬ ‫בשבת המות‬ ‫‪II‬‬

‫‪11‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫קבעת עתים לתודה‬ ‫א׳‬ ‫׳ ל״א‬

‫‪H‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫מ״ג‬ ‫נשאת ונתת באמונה‬ ‫‪U‬‬ ‫י‬

‫‪a‬‬ ‫‪II‬‬

‫בהערה‪1‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬

‫‪1‬‬
‫ב׳‬ ‫במבוא‬ ‫לגלג עליו וכו׳‬ ‫ב ׳‬ ‫^‬ ‫‪1‬‬
‫‪i‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫בית עם‬ ‫א׳‬ ‫ל*כ‬
‫‪a‬‬ ‫‪//‬‬
‫‪1‬‬

‫‪1‬‬
‫—‬
‫ג׳‬ ‫‪a‬‬ ‫די‬ ‫מלומר‬ ‫ב׳‬ ‫‪0‬‬
 ‫)מתלמוד וספרותו(‬ ‫כפרויתי‬ ‫מפתח‬ ‫‪m‬‬

‫ב מ בו א■‬
‫פרק‬ ‫או‬ ‫ה ד ב ר י ם‬ ‫ת כן‬
‫ס ע ־ן ז‬
‫ערך‬ ‫סי סן‬
‫ב ח בו ר‬
‫ע מו ד‬
‫דף‬

‫ב מ בו א‬ ‫•‬ ‫בעון גזל וכו׳ ‪.‬‬ ‫ב׳‬ ‫‪ 1‬ל״ב‬

‫’־‬
‫זוזי ס‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫‪H‬‬
‫בעון גלע״ר ובו׳‬ ‫א׳‬ ‫ל״ג‬
‫—‬ ‫כ״ב‬ ‫—‬ ‫ב ״ז‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫רב הונא בר נירא‬ ‫‪'2‬‬
‫ג״ד‬
‫י צו עי‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫שתי מצעות ובו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫נ״ה‬
‫—‪.‬‬ ‫א׳‬ ‫מ״ו‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫במה אשה יוצאה‬ ‫א׳‬ ‫ג״ז‬
‫_‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫וברגלים תעכסנה וכו׳‬ ‫ב׳‬ ‫ס״ב‬
‫‪U‬‬

‫­ך ­‬
‫נהקדטח‬
‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪//‬‬
‫אין מקרא יוצא ובו׳‬ ‫א׳‬ ‫ס״ג‬
‫) סי׳ ח׳ (‬ ‫־‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬
‫היושבת בגנים וכו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬

‫א לג בי עז‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬

‫כל^המסתכל וכו׳‬ ‫כ׳‬ ‫‪ .‬ס׳יד‬
‫בורדיה‬ ‫___‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ל״ד‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫לחשא בשמא דאמא‬ ‫‪II‬‬ ‫כ״ו‬
‫— _‬ ‫ג׳‬ ‫ט״ו‬ ‫‪a‬‬
‫בקידושא ואבדלהא‬ ‫‪II‬‬ ‫כ״ט‬ ‫‪I‬‬

‫‪------‬‬ ‫ב׳‬ ‫ב׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫לאורהא אמר וכו׳‬ ‫א׳‬ ‫ע״ו‬

‫ו׳‬ ‫ד׳‬ ‫ברישא חשיכא וכו׳‬ ‫ב׳‬ ‫ע״ז‬
‫בהערה‬ ‫‪H‬‬

‫ג ל׳ י מ א‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫‪a‬‬

‫נלימא וכו׳‬ ‫«‬

‫_‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬

‫לא לטרה טפי‬ ‫א׳‬ ‫פ״ב‬
‫___‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫כ״ג‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫ישראל דדייגי במצות‬ ‫ב׳‬ ‫פ״ו‬
‫_‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫יישר כחך ששברת‬ ‫א׳‬ ‫פ״ז‬
‫___‬ ‫___‬ ‫ח׳‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫החזר להם השומה‬ ‫‪II‬‬ ‫פ״ט‬
‫‪H‬‬

‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ל׳‬ ‫‪M‬‬

‫הי׳ לך לעזרני‬ ‫‪II‬‬ ‫‪M‬‬

‫‪r r u‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫כי באו שש‬ ‫«‬ ‫‪H‬‬ ‫ץ‬

‫פרבר‬ ‫‪------‬‬ ‫‪■----‬‬ ‫ה׳‬ ‫‪U‬‬

‫י שנצטוו ישראל עליו‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫ו‬

‫___‬ ‫____‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪II‬‬

‫ההי״ן התי״ן‬ ‫ב׳‬ ‫ק״ג‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬
‫מנצפ׳׳ך וכו׳‬ ‫א׳‬ ‫ק״ד‬
‫___‬ ‫ה׳‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫ונותן לך ירושה‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪:‬‬

‫אנגי‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫אנכי נוטריקו״ן‬ ‫‪II‬‬ ‫ק״ה‬

‫צ פו ר‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪a‬‬ ‫‪U‬‬

‫צפור דרור‬ ‫‪'2‬‬ ‫ק״ו‬
‫—‬ ‫ס״א‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫בכל קלח וכי׳‬ ‫) ב ר ש ״י(‬ ‫‪U‬‬
‫ק״ט‬

‫בני ך‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫בנאים וכו׳‬ ‫א׳‬ ‫קי״ד‬

‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ר‪/‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪II‬‬
‫אגרתא ממערבא‬ ‫‪a‬‬ ‫קט״ו‬
‫י׳‬
‫‪1^9‬‬ ‫ס פ ר ו ת י )כתלמוד וספרותו(‬ ‫מפתח‬
‫‪!— U - - - - -‬‬ ‫‪----------- -‬‬
‫‪i‬‬ ‫בכנוא‬
‫‪1‬‬ ‫נהערה‬ ‫ערך‬ ‫הימן‬ ‫סעיו‬ ‫סרק‬ ‫או‬ ‫ת בן ה ד ב ר י ם‬ ‫עמוד‬ ‫יו■‬ ‫!‬
‫‪1‬‬ ‫בהכיר‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬

‫ס'‬ ‫כ״ז‬ ‫בהבור‬ ‫שאינני כהן‬ ‫ב׳‬ ‫קי״ח‬

‫ויבלו‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫במבוא‬ ‫אל הקרא ויכלו‬ ‫‪H‬‬
‫קי״ט‬
‫אם]‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫‪II‬‬
‫אם; נוטריקו״ן‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬

‫‪U‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫אמן בכל כהו‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬

‫■בוסרי‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪II‬‬

‫שאומרים אמן‬ ‫‪II‬‬ ‫״‬

‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬ ‫שלא הוכיהו זא״ז‬ ‫‪II‬‬ ‫‪U‬‬

‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫גרף של רעי‬ ‫‪II‬‬

‫קכ״א‬
‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫ההנאה לפניו ימצוה‬ ‫‪H‬‬

‫קל״ג‬
‫‪1‬‬ ‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ו׳‬ ‫בחבור‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪H‬‬ ‫‪H‬‬

‫‪1‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫כ׳‬ ‫כ״ב‬ ‫‪II‬‬ ‫עהידה הורה וכו׳ ‪,‬‬ ‫‪II‬‬
‫קל״ה‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫עד אריעין שנין ובו׳‬ ‫א׳‬ ‫קנ״ב‬
‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫‪a‬‬ ‫‪II‬‬ ‫אמהא דבי רבי‬ ‫‪a‬‬ ‫‪II‬‬

‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫ברזילי הגלעדי‬ ‫‪11‬‬ ‫‪II‬‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ם״ב‬ ‫‪II‬‬ ‫מאן דבמאדים‬ ‫‪II‬‬

‫קג״ו‬ ‫‪I‬‬

‫במ׳סניות‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ז׳‬ ‫במבוא‬ ‫כרמליה‬ ‫)ברמב״ב(‬ ‫מ״א‬ ‫נ;״א‬ ‫ן‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫פלפלה‬ ‫)בתוי״ט(‬ ‫מ״ו‬ ‫פ״ג•‬

‫עירובץ‬

‫‪1‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ג׳‬ ‫במבוא‬ ‫‘‬ ‫אלו ואלו דא״ה‬ ‫ב׳‬ ‫י״נ‬ ‫‪1‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ל״ט‬ ‫בחבור‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪H‬‬ ‫‪M‬‬

‫—‬ ‫_‬ ‫ו׳‬ ‫במבוא‬ ‫זבו ביה הלל וכו׳‬ ‫‪II‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪j‬‬
‫‪I‬‬

‫ו׳‬ ‫גיהנם‪ ,‬גיא הנם‬ ‫א׳‬ ‫י״ט‬

‫‪1‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א'‬ ‫‪H‬‬

‫בהערה ‪1‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ל״ד‬ ‫בר‪/‬בור‬ ‫שלשה פההים וכו׳‬ ‫‪II‬‬
‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ר׳‬ ‫כ״ג‬ ‫דודאי האנים‬ ‫ב׳‬ ‫כ״א‬

‫‪a‬‬

‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪U‬‬ ‫הדודאים נהנו ריח‬ ‫‪II‬‬

‫‪II‬‬ ‫\‬

‫—‬ ‫‪.‬‬ ‫בהקדמה‬ ‫ט׳‬ ‫כמבוא‬ ‫מירי ולעג כהיב‬ ‫‪u‬‬

‫)סי׳ ו׳(‬
‫בהקדמה‬ ‫אנמרי' בסימנים‬ ‫»‬
‫«‬ ‫‪U‬‬ ‫‪M‬‬
‫)ם׳ א(‬
 ‫ס פ ר ו ת י )כתלטוד וספרותו(‬ ‫מפתח‬ ‫‪m‬‬

‫בהערה‬ ‫עיר‬ ‫סימן‬ ‫סעיף‬ ‫!‬ ‫פרק‬ ‫‪11‬‬ ‫הדברים‬ ‫תנן‬ ‫עמוד‬ ‫דף‬
‫ב ח בו ר‬

‫—‪.‬‬ ‫—‬
‫א׳‬ ‫ר׳‬ ‫במבוא‬ ‫נצא השדה וכו׳‬ ‫ב׳‬ ‫כ״א‬
‫‪i‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪*2‬‬ ‫‪* U rn .‬‬
‫‪«• V‬‬ ‫בחבור‬ ‫הרשים נם ישנים‬ ‫«‬ ‫‪II‬‬ ‫’‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬
‫ל״ט‬ ‫‪II‬‬
‫ויהי שירו וכו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪u‬‬

‫כהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫^‪1‬‬ ‫במבוא‬ ‫כבן עזאי בשוקי גינריא‬ ‫א׳‬ ‫‪ I‬ב״ט‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪H‬‬
‫פני ניהנם‬ ‫ב׳‬ ‫מ׳׳א‬
‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫‪'2‬‬ ‫ך‪/‬‬
‫‪II‬‬
‫אף זו דירי ר״ש‬ ‫א׳‬ ‫מ״ט‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ו׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬
‫דלקבלו מיני׳‬ ‫‪II‬‬ ‫י נ״א‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ד׳‬ ‫בני יהודה דקפדי וכו׳‬ ‫א׳‬ ‫‪ i‬נ״ג‬
‫‪II‬‬
‫‪1‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪II‬‬
‫אמר למאן וכו׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬
‫‪1‬‬
‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ג‬ ‫‪M‬‬
‫באיזו ללוד‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬

‫כהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪'2‬‬ ‫ם״ב‬ ‫בחבור‬ ‫אדם נותן סם וכו׳‬ ‫א׳‬ ‫‪ i1‬נ״ד‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ז׳‬ ‫‪II‬‬ ‫«‬ ‫חש בראשץ וכו׳‬ ‫«‬ ‫»‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ה׳‬ ‫במבוא‬ ‫עשה מועדים לתורה‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫ט״ט‬ ‫בחבור‬ ‫יומא אריכתא‬ ‫א׳‬ ‫ס״ה‬

‫יין‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫במבוא‬ ‫נכנס יין ובו׳‬ ‫‪M‬‬ ‫‪//‬‬ ‫׳‬
‫‪1‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ד׳‬ ‫י״ט‬ ‫בחכור‬ ‫יתר מכאן רעבתן‬ ‫ב׳‬ ‫פ״ג‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫נ״א‬ ‫‪H‬‬ ‫‪.‬רבי מכבד עשירי‪-‬ם‬ ‫א׳‬ ‫פ״ו‬
‫י‪/-‬‬
‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫ז׳‬ ‫במבוא‬ ‫עצכונך וכו׳‬ ‫■‬

‫ג'‬ ‫א׳‬ ‫י‪-‬״זד­‬

‫■ ^‬‫'‬
‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫ו׳‬ ‫‪4‬‬ ‫בוזקין סלח‬
‫כהערה‬ ‫א'‬ ‫ה׳‬ ‫בהבור‬ ‫טיף אבבא‬ ‫‪II‬‬ ‫‪0‬‬

‫\‬ ‫י‬
‫פסחים_‬

‫—‬ ‫א׳‬ ‫ד׳‬ ‫במבוא‬ ‫בלשון נקיה‬ ‫א׳‬ ‫^נ׳‪a‬‬ ‫׳‬

‫כהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪M‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬
‫ליל ארבעה עשר‬ ‫ב'‬ ‫' ז׳‬
‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪II‬‬
‫עדות לזריזים מסורה‬ ‫‪II‬‬ ‫י״ב‬
‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ג׳‬ ‫‪U‬‬

‫נג האצכבא‬ ‫‪II‬‬ ‫י״נ‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ז׳‬ ‫בחבור‬ ‫בבלאי טפשאי‬ ‫‪II‬‬ ‫ל״ד‬

‫‪U‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪n‬‬ ‫ט״ז‬ ‫‪II‬‬
‫ירק מר ובו׳‬ ‫א׳‬ ‫ל״ט‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב'‬ ‫מיב‬ ‫‪H‬‬

‫רמעלי להאי וכו׳‬ ‫«‪/-‬‬ ‫מ״ב‬
‫‪II‬‬
‫‪i‬‬
‫‪151‬‬ ‫)מתל׳מוד ובפרותו(‬ ‫ספרותי‬ ‫מפתח‬

‫במבוא‬
‫‪j‬‬ ‫כהערה‬ ‫ער ­‬ ‫סימן‬ ‫סעיף‬ ‫סרק‬ ‫או‬ ‫תכן ה ר כ ר י ם‬ ‫עמוד‬ ‫דף‬
‫ב ה בו ר‬

‫‪1‬‬
‫‪i‬‬ ‫__‬ ‫ג׳‬ ‫ט״ו‬ ‫בחבור‬ ‫לא מצא בת ר״״ח וכו׳‬ ‫ב׳‬ ‫מ״ט‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫א׳‬ ‫‪II‬‬ ‫תודום איש רומי‬ ‫»‬
‫נ״ג‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫‪//‬‬ ‫במבוא‬ ‫מפר יוהסין‬ ‫‪H‬‬
‫ס״ב‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪U‬‬ ‫ומפשילו לאחוריו‬ ‫‪B‬‬
‫ס״ד‪,‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ה׳‬ ‫בחבור‬ ‫הבל מורים בעצרת‬ ‫‪II‬‬
‫ס״ה‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ב׳‬ ‫במבוא‬ ‫מעשה ברבי טירפון‬ ‫‪II‬‬
‫ע״ב‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ב‬ ‫‪U‬‬ ‫כתיב יעשו אותו‬ ‫א׳‬ ‫צ״ה‬
‫—‬ ‫ב׳‬ ‫—‬ ‫ב״ז‬ ‫בחבור‬ ‫ק״ו לטיפשים‬ ‫‪a‬‬
‫צ״ט‬
‫~‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ו׳‬ ‫במבוא‬ ‫אנא סדרנא אגא‬ ‫ד׳‬ ‫ק״ה‬
‫‪i‬‬ ‫—‬
‫—‬ ‫‪n‬‬
‫ב׳‬ ‫טעם אינו מקדש‬ ‫א׳‬ ‫ק״ו‬
‫גהערד‪:‬י‬ ‫~‬ ‫—‬ ‫ד׳‬ ‫‪H‬‬ ‫‪11‬‬ ‫לא תדור בשכנציב‬ ‫ב׳‬ ‫קי״ב‬
‫י‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫‪H‬‬ ‫‪II‬‬
‫טרהינא בך בשמעתתא‬ ‫א׳‬ ‫קי״ג‬
‫כהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫מ״ב‬ ‫בחבור‬ ‫לא תשתי סמי‬ ‫‪M‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪i‬‬ ‫סמזר‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫במבוא‬ ‫אל תעש מום בעצמך‬ ‫‪B‬‬ ‫‪II‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ד׳‬ ‫ד׳‬ ‫‪U‬‬ ‫אל תרבה; בגנות‬ ‫‪II‬‬ ‫‪0‬‬

‫‪J‬‬
‫‪-‬‬ ‫ב׳‬ ‫—‬ ‫כ״ר‪,‬‬ ‫בחבור‬ ‫מאי שונא‬ ‫י ב׳‬ ‫‪0‬‬

‫—‬ ‫ד׳‬ ‫—‬ ‫כ״ו‬ ‫מן הפסחים וכו׳‬ ‫^‪/‬‬ ‫קט״ז‬

‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫י״ג‬ ‫כמבוא‬ ‫הללו בסוף שיטה‬ ‫א׳‬ ‫קי״ז‬
‫‪i‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪U‬‬
‫בעצבו; תאכלנה‬ ‫‪II‬‬ ‫‪0‬‬

‫זוזים‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫‪II‬‬

‫קשים מזונותיו וכו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫‪0‬‬

‫ג׳‬ ‫כ״ה‬ ‫בתבור‬ ‫יציאת מצרים בקדה״י‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬

‫ביצה‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫במבוא‬ ‫פירות הנושרין‬ ‫ב׳‬ ‫ב׳‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ט״ז‬ ‫בחבור‬ ‫)ברש״י( יכולין לההמיר‬ ‫‪II‬‬ ‫‪0‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫בהבוא‬ ‫והנן אין מבטלי! וכו׳‬ ‫‪II‬‬

‫ד׳‬
‫—‬ ‫ה׳ ‪.‬‬ ‫—‬ ‫כ״ו‬ ‫ב הבו ר‬ ‫נשמה יתירה‬ ‫א׳‬ ‫ט״ז‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫במבוא‬ ‫שמשיקין את המים‬ ‫ב'‬ ‫י״ז‬
‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ח׳‬ ‫‪II‬‬
‫מה זו שתיקה‬ ‫‪II‬‬
‫כ׳‬
‫־‪1‬‬
 ‫ס פ ר ו ת י ומתלמוד וספרותו(‬ ‫מפתח‬ ‫מו‬
‫=‪-‬יי‪-!-‬י‬ ‫—‬ ‫במבוא‬
‫‪-‬‬ ‫‪---------‬‬
‫‪1‬‬
‫סעיף‬ ‫פרק‬ ‫או‬ ‫הדברים‬ ‫ת כן‬ ‫ע =יי‬
‫נהעז־ה ‪j‬‬ ‫•גיד‬ ‫סימן‬ ‫נחנוד‬ ‫דן׳‬

‫‪1‬‬
‫כהערה‬ ‫__‬ ‫ב׳‬ ‫י״ד‬ ‫בהבור‬ ‫מה זו שתיקה‬ ‫ב׳‬ ‫כ׳‬
‫__‬ ‫—‬ ‫ו׳‬ ‫כרבוא‬ ‫אין מקדרי; וכו׳‬ ‫א׳‬
‫‪/I‬‬ ‫כ״נ‬

‫»פור‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫»‬

‫צפור דרור‬ ‫ב׳‬ ‫ב״ה‬

‫תו׳«יה‬ ‫‪----‬‬ ‫—‬ ‫‪//‬‬ ‫מפני שעזין הם‬ ‫‪a‬‬

‫‪A‬‬
‫__‬ ‫—‬ ‫ו׳‬ ‫ר׳‬ ‫‪A‬‬ ‫דרשינן מ שמך וכו׳‬ ‫א׳‬ ‫כ״ח‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ג‬ ‫»‬

‫וכי יאבל הלה והדי‬ ‫ב׳‬ ‫ל״דו‬

‫חגיגה‬

‫ב׳‬ ‫ל״ט‬ ‫בחבור‬ ‫ל ל מ ד ך להכטים וכו'‬ ‫ב׳‬ ‫נ׳‬

‫_‬ ‫ד׳‬ ‫ס״ו‬ ‫דגמרינן לה לה‬ ‫א׳‬ ‫ד׳‬

‫_‬ ‫י‪/‬‬ ‫ד׳‬ ‫במבוא‬ ‫הרק ב פני חבירו‬ ‫‪tt‬‬ ‫ה׳‬

‫_ __‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫שמים ‪ ,‬אש ומים‬ ‫י״ב‬

‫שמים‬

‫—‬ ‫ש מי ם‪ ,‬שם מים‬ ‫«‬ ‫‪H‬‬

‫‪U‬‬
‫״‬ ‫‪H‬‬

‫—‬ ‫א׳‬ ‫ט״ה‬ ‫בהנ‪1‬ר‬ ‫אין מום־ין ד״ת וכו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫י״ג‬

‫—‬ ‫‪-- -‬‬ ‫ב׳‬ ‫נ םנו א‬ ‫אם הרב דומה וכו׳‬ ‫ב׳‬ ‫ן‪ .‬י״ר‬
‫בהערה ‪:‬‬ ‫ו׳‬
‫_‬ ‫״_‬ ‫ה׳‬ ‫י״ג‬ ‫נ חנו ר‬ ‫ברא גן עדן וכו׳‬ ‫א׳ ‪,‬‬ ‫‪:‬ט״ו‬
‫«‬ ‫’‬
‫נקי אגב אמי׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪1‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫)י‬ ‫ל״ד‬ ‫‪II‬‬ ‫! ‪N‬‬
‫« י‪1‬‬ ‫א׳‬
‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫א׳‬ ‫ג׳‬ ‫במבוא‬ ‫אימא יוש טכורז‬ ‫‪ 1‬י״ה‬
‫‪1‬‬
‫_‬ ‫__‬ ‫כ״ט‬ ‫בחבור‬ ‫ובא תל מיד אהד ובו׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪ I‬ב״ב‬
‫‪//‬‬
‫_‬ ‫ג׳‬ ‫ט״ו‬ ‫ונ שתטה על קברי ב ״ע‬ ‫»‬
‫בהערה‬ ‫‪II‬‬ ‫״‬
‫כ״ז‬ ‫)ברע״י( אפקרסותו‬ ‫א'‬ ‫כ״ו‬
‫מ״ה‬ ‫—‬ ‫‪H‬‬

‫—־‬ ‫שלהן מכפר‬ ‫‪n‬‬ ‫כ״ז‬

‫ס ״ד‬ ‫»‬ ‫‪M‬‬

‫‪1‬‬
‫!‬
‫מגלה‬
‫י‬
‫—‪.‬‬ ‫כ״ז‬ ‫בחבור‬ ‫זכוכית ל בנ ה‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪I‬‬
‫מ ״ט‬
‫שאפילו רקנים וכר‬ ‫ב'‬ ‫‪I‬‬
‫‪i‬‬ ‫רקת‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫במבוא‬ ‫‪//‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ו׳‬ ‫ארץ שנער וכו׳‬ ‫‪U‬‬

‫בהערה ‪,‬‬ ‫‪tt‬‬

‫‪1‬‬ ‫אץ בין אדר וכו׳‬

‫‪----‬‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״נ‬ ‫‪II‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪H‬‬

‫ד׳‬ ‫ד׳‬ ‫ב צל ם ובדמות‬ ‫א׳‬ ‫ט׳‬

‫—‬ ‫‪M‬‬
‫‪1‬‬
‫‪ 53‬ן‬ ‫ס פ ר ו ת י )מתלמוד וספרותו(‬ ‫ספתח‬
‫—*‬ ‫■‬
‫במביא‬
‫בהעלה‬ ‫עיר‬ ‫□ימן‬ ‫סעיף‬ ‫סרק‬ ‫או‬ ‫ת כן ה ד ב ר י ם‬ ‫עשוד‬ ‫דן»‬
‫בחבור‬

‫ב׳‬ ‫___‬
‫כ״ז‬ ‫בחבור‬ ‫צעירת הרגלים‬ ‫ב׳‬ ‫ט׳‬
‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ח׳‬ ‫במבוא‬ ‫לגבי עמון ומואב‬ ‫‪M‬‬
‫י״ב‬
‫בהקדמה‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪n‬‬
‫שנהגו מסעודה ובו׳‬ ‫ה‬ ‫‪U‬‬
‫)ם׳ ב(‬
‫—‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫ואמאי קרי לי׳ יהודי‬ ‫א׳‬ ‫י״ג‬
‫‪II‬‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ד׳‬ ‫‪n‬‬

‫צדיקים הדסים‬ ‫״‬ ‫‪0‬‬

‫בת‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪a‬‬ ‫אל תקרא ל ב ת ובו׳‬ ‫‪U‬‬ ‫‪0‬‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ד‬ ‫‪M‬‬ ‫אסתר ירקרקת‬ ‫‪0‬‬

‫‪H‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ג׳‬ ‫בחבור‬ ‫ו ת תחל חל‬ ‫‪U‬‬

‫‪H‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ל״ד‬ ‫עמדה אמה וטפחה‬ ‫י׳יד‬

‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫במבוא‬ ‫דברי מ ל כו ת נחתכין‬ ‫»״ו‬

‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫‪H‬‬ ‫עציץ של רעי‬ ‫‪12‬‬ ‫‪H‬‬

‫—‬ ‫■‪-‬‬ ‫ד׳‬ ‫מ״ו‬ ‫בחבור‬ ‫מל ה מ ת ה של תורה‬ ‫‪II‬‬

‫‪k‬‬

‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫במבוא‬ ‫ט׳יז‬

‫—‬ ‫—‬ ‫תעלא בעדני׳‬ ‫‪II‬‬

‫י ״ן‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪H‬‬ ‫דורשה ומגיהה‬ ‫א׳‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ג‬ ‫‪II‬‬ ‫שתיקותא ב ת רי‬ ‫י״ה‬

‫‪-‬‬ ‫נ״א‬ ‫—‬ ‫‪,‬‬ ‫כ״ז‬ ‫בחבור‬ ‫יעקב מבעי לי׳‬ ‫‪H‬‬
‫‪H‬‬

‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫מ״ו‬ ‫בחבור‬ ‫מידי דהוי אגשים‬ ‫‪II‬‬

‫‪M‬‬

‫—‬ ‫— ■‬ ‫א׳‬ ‫במבוא‬ ‫רכות מעומד ובו׳‬ ‫כ״א‬

‫‪II‬‬

‫כהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫א׳‬ ‫הפני ובישני ובו׳‬ ‫כ״ד‬

‫‪II‬‬

‫כבוד‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫במבוא‬ ‫שרי לומר לעכו״ם ובו׳‬ ‫כ״ה‬
‫‪II‬‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬ ‫בתי ירושלם כמשמען‬ ‫א׳‬ ‫כ״ז‬

‫‪H‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ו׳‬ ‫בחבור‬ ‫ולא נשאתי בפי ובו׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬

‫‪U‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ק ל ל ת חברי על מ ט תי‬ ‫א׳‬ ‫כ״ ה‬

‫‪//‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪U‬‬

‫ב׳‬ ‫במבוא‬ ‫המ שפיל עצמו ובו׳‬ ‫‪II‬‬
‫‪U‬‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫צנא מלי ספרי‬ ‫ב׳‬ ‫‪U‬‬

‫‪U‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬ ‫‪h‬‬ ‫אי הבי גמור מיני ובו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬

‫ממזר‬ ‫—•‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫‪u‬‬ ‫האי מאן דיהיר ובו׳‬ ‫א׳‬ ‫כ"ט‬
‫בהערה‬ ‫ג׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪a‬‬ ‫זמרה ובו׳‬ ‫השונה בלא‬ ‫‪II‬‬
‫ל״ב‬

‫■‬
 ‫מ פ ת ח ס פ ר ו ת י ׳‪ ,‬סתי־מוד וספרותו(‬ ‫‪ 54‬ן‬

‫ב מ בו א‬

‫נ ה ע ר ר‪.‬‬ ‫סי דן‬

‫‪1‬‬
‫ס עי ף‬ ‫פרק‬ ‫או‬ ‫ת נ ן ‪ in‬ב ־ י ם‬ ‫עס‪1‬ד ‪I‬‬ ‫דן*‬
‫עי ר‬ ‫ב ח בו ר‬

‫תענית‬
‫‪1‬‬

‫א׳‬ ‫י״ב‬ ‫כנז בו א‬ ‫תנא אהיכי קאו‬ ‫א׳‬ ‫ר׳‬

‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪II‬‬

‫ת״ח שאינו ק־עה כברזל‬ ‫‪H‬‬ ‫ד׳‬
‫א בני ה‬ ‫‪-‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫כ״ה‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫אין משיתי; בסעודה‬ ‫ב׳‬ ‫ה׳‬

‫ה׳‬

‫__‬ ‫__‬ ‫נ׳‬ ‫ז׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫עשר בשביל שתתעש!‬ ‫א׳‬ ‫ט׳ק‬

‫_‬ ‫—‬
‫ב ח בו ר‬ ‫אולת אדם ובו׳‬ ‫«‬ ‫•‬
‫ט׳‬

‫ט׳‬ ‫ב מ בו א‬ ‫אל הקרא ויראו‬ ‫א׳‬ ‫‪II‬‬

‫ירא‬ ‫—‬ ‫—‬

‫מלי צנא דהנזרי ובו׳‬ ‫ב׳‬

‫ב ה ע ר ד‪.‬‬ ‫__‬ ‫—‬ ‫א׳‬
‫י״א‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫‪II‬‬

‫ל ״ג‬
‫איזה הוא תלמיד‬ ‫‪II‬‬
‫י׳‬
‫—‬ ‫‪II‬‬
‫«‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬

‫__‬ ‫_‬ ‫ו׳‬ ‫בסברא‬ ‫אל תראו עצמבם שבעיג‬ ‫‪U‬‬ ‫‪H‬‬
‫‪II‬‬

‫ב ח בו ר‬ ‫למה ייצאי; וכו׳‬ ‫א׳‬ ‫ט״ז‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫_‬ ‫ג׳‬ ‫ט ״ו‬

‫ואימא לא לירבו כלל‬ ‫‪II‬‬

‫י״ז‬
‫_‬ ‫י ״ז‬ ‫—‬ ‫כ ״ז‬ ‫;‪/‬‬

‫‪fm,‬‬ ‫ו׳‬ ‫דברי סופרים וכו׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪H‬‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫*־‬
‫רך בקנה וכו׳‬ ‫א׳‬ ‫כ׳‬
‫_‬ ‫__‬ ‫‪II‬‬
‫כ״ד‬ ‫‪a‬‬

‫ב מ בו א‬ ‫בסד‪ .‬מכוער וכו׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪H‬‬

‫א׳‬
‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬

‫■מנה בן פיס ובו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫כ״א‬

‫‪n‬‬ ‫‪II‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬
‫‪H‬‬
‫אינשי בדיתי אנן‬ ‫א׳‬ ‫כ״ב‬
‫ב ח בו ר‬
‫_ ‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬
‫י״א‬

‫מ ״נ‬ ‫‪II‬‬
‫בני עלסא דאתא‬ ‫‪H‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ד׳‬
‫טז ע ר ה‬
‫אין מבקשי; על וכו׳‬ ‫»‬ ‫כ״ג‬
‫ו׳‬
‫■ ■‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬

‫ונשתטה על קבר וכו׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬

‫נ׳‬ ‫ט ״ו‬ ‫‪II‬‬
‫—‬ ‫—‬
‫בהערה‬
‫איש בירתא‬ ‫! כ״ד‬
‫א׳‬ ‫א׳‬ ‫■‪1‬‬
‫—‬ ‫—‬

‫‪1‬ן‬
‫נחום איש גם זו‬ ‫‪II‬‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫‪0‬‬

‫—‬
‫אלמלא תורה וגו׳‬ ‫‪II‬‬
‫כ״ז‬
‫ב מ בו א‬
‫—‬ ‫ט׳‬
‫בני ך‬ ‫—‬

‫‪.‬‬ ‫לא מהענין בא׳ בשבת‬ ‫‪II‬‬ ‫‪//‬‬

‫־‬
‫גיי ר‬
‫בעל ההיטם מתבקש‬ ‫א׳‬ ‫כ״ט‬
‫‪-‬‬ ‫ד׳‬ ‫בחבור‬
‫ב׳‬

‫רשב״ג אומר ו‪-‬ו׳‬ ‫ב׳‬ ‫ל׳‬

‫במבוא‬
‫__‬ ‫א׳‬ ‫ג׳‬

‫ברזור שא עיניך‬ ‫א׳‬ ‫ל״א‬

‫י״א‬ ‫‪II‬‬
‫—‬ ‫־—‬ ‫‪U‬‬
‫‪155‬‬ ‫) כ ת ל בו ד ו ס פ רו תו(‬ ‫ס פ ר ו ת י‬ ‫מ פ ת ח‬

‫•‬
‫;‬ ‫בכ^וא‬ ‫‪1‬‬
‫בהערה‬ ‫ערך‬ ‫הימן‬ ‫סעיף‬ ‫או‬ ‫ה ד ברי‪0‬‬ ‫ת נן‬ ‫עטור‬ ‫ד!־‬
‫®־יו‬
‫כחכור‬
‫^‪1‬‬

‫ס ‪ ,‬ו ע ד ר‪ ,‬טז‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫במבוא‬ ‫בית הע!לד‪,‬י;‬ ‫א׳‬ ‫ב‬

‫נד‪,‬ערה‬
‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ט״ו‬ ‫בחבור‬ ‫מניין לציו; קירות‬ ‫»‬
‫ה׳‬

‫‪Dr‬‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫במבוא‬ ‫כל ה־צם דרך וכ>׳‬ ‫‪n‬‬

‫—‬ ‫ט׳‬ ‫—‬ ‫כ״ה‬ ‫בחבור‬ ‫כד ד‪,‬דר כפדנא וכו׳‬ ‫‪a‬‬
‫ח׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫■‬ ‫א׳‬ ‫י ׳'ב‬ ‫במבוא‬ ‫גררא דגררא‬ ‫)כתום׳(‬ ‫‪//‬‬ ‫«‬

‫~‬ ‫—‬ ‫‪' 2‬‬ ‫ד‪,‬׳‬ ‫‪U‬‬ ‫ואין מגיר‪,‬ין‬ ‫כ׳‬ ‫י״ט‬
‫~‬ ‫^‬
‫ו׳‬ ‫‪,‬‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫בחבור‬ ‫ואי; רבים מצד‪,‬יביס‬ ‫‪H‬‬ ‫•‬
‫כ״ד‬
‫~‬ ‫—‬ ‫ו׳‬ ‫ב'‬ ‫במבוא‬ ‫אטו דידי׳ היא‬ ‫‪H‬‬ ‫‪If‬‬

‫ב ד‪,‬ערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ד‪,‬׳‬ ‫ו׳‬ ‫בחבור‬ ‫נשים לילות נימים‬ ‫‪II‬‬
‫כ׳יד‪,‬‬
‫‪n‬‬ ‫~‬ ‫—‬ ‫ד<‬ ‫ב׳‬ ‫במבוא‬ ‫נשי דשכנציב‬ ‫‪U‬‬
‫כ״ח‬

‫‪i‬‬ ‫רא ש ה שנ ה‬
‫‪1‬‬

‫ירא‬ ‫‪i‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫ג סנו א‬ ‫אל תקרא ויראו וכו׳‬ ‫א׳‬ ‫נ׳‬
‫—‬ ‫—‬
‫‪H‬‬ ‫אל תקרא לשלש וכו׳‬ ‫בי­‬ ‫י״ג‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ר‪,‬׳‬ ‫ל״ה‬ ‫בחבור‬ ‫אלא לפי מעשיו‬ ‫‪//‬‬
‫ט״ז‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ג׳‬ ‫במבוא‬ ‫נולד קודם הצות וכו׳‬ ‫‪II‬‬
‫כ׳‬
‫—‬ ‫י״ט‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫בחבור‬ ‫כנישתא דשף יתיב‬ ‫‪11‬‬
‫כ״ד‬
‫—‬ ‫ח׳‬ ‫ד׳‬ ‫^במבוא‬ ‫משור פר—משופר‬ ‫א'‬ ‫כ״ו‬
‫כהערה‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ך‬ ‫‪11‬‬ ‫קורי; למעד‪ ,‬קשיטד‬ ‫‪a‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪,‬‬

‫גלסודד‪,‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫‪11‬‬ ‫כאי גלמוד־ ובו׳‬ ‫‪II‬‬

‫‪n‬‬

‫יו מ א‬

‫ו׳‬
‫ממיס‬ ‫—‬ ‫‪-‬‬ ‫ח׳ ’‬ ‫במבוא‬ ‫ששי השאת והשבר‬ ‫א׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫מ״ד‬ ‫נ חנו ר‬ ‫הוא פורש ובובה‬ ‫כ'‬ ‫י״ה‬
‫—‬ ‫ד׳‬ ‫‪-‬‬ ‫כ״ה‬ ‫‪(1‬‬ ‫לפתח רטאת רובע‬ ‫א׳‬ ‫כ׳‬
‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ב‬ ‫במבוא‬ ‫בכל יום תורמי;‬ ‫‪M‬‬
‫‪0‬‬

‫—‬ ‫ך‪/‬‬
‫כ״ג‬ ‫בחבור‬ ‫וי״א אף הרידיא‬ ‫כ״א‬
‫‪H‬‬
 ‫מ פ ת ח ס פ ר ו ת י ) מ ת ל מ ו ד וספרותו(‬ ‫‪156‬‬

‫במבוא‬
‫פרק‬ ‫או‬ ‫הדברים‬ ‫ת כן‬ ‫עמוד‬
‫בהערה‬ ‫עיר‬ ‫סעיף י סימן‬ ‫• בחבור‬ ‫דף‬

‫א׳‬ ‫כ״ג‬ ‫במבוא‬ ‫בראשונה וכו׳‬ ‫א׳‬ ‫כ״ב‬

‫__‪,‬‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫שאול באחת ובו׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪a‬‬

‫ישלם‬ ‫_‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪II‬‬

‫איזו היא נקימה וכו׳‬ ‫א׳‬ ‫כ״ג‬
‫—‬ ‫ו׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬
‫ת״ח שאינו נוקם וכו׳‬ ‫‪a‬‬ ‫‪n‬‬

‫כ״ד‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫בתבור‬ ‫אביו של תנוק‬ ‫‪II‬‬ ‫כ״ד‬

‫_‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫במבוא‬ ‫הצביעו‬ ‫‪H‬‬ ‫‪II‬‬

‫ה׳‬ ‫_‬ ‫כ״ה‬ ‫בחבור‬ ‫אלף עיירות‬ ‫ב׳‬ ‫ל״ה‬

‫א׳‬ ‫ג׳‬ ‫במבוא‬ ‫וסשלך‪ ,‬יתנו לך‬ ‫‪a‬‬ ‫ל״ה‬
‫_‬ ‫ז׳‬ ‫ד׳‬ ‫‪n‬‬
‫זכר צדיק לברכה‬ ‫‪M‬‬ ‫‪m‬‬

‫ב‪/‬‬ ‫א׳‬ ‫‪II‬‬

‫בשמך יקראוך‬ ‫‪II‬‬ ‫‪U‬‬

‫ט׳‬ ‫שוי; במראה וכו׳‬ ‫א׳‬ ‫ס״ב‬

‫גייס‬ ‫‪II‬‬

‫__‬ ‫ה׳‬ ‫‪/2‬‬ ‫פלוני מהו לעוה״ב‬ ‫ב'‬ ‫ס״ו‬

‫בהערה‬ ‫‪II‬‬

‫ו׳‬ ‫בחבור‬ ‫לא איהו בעינא וכו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫פ״ט‬

‫בהערה‬ ‫ד׳‬
‫י*<‬ ‫אליכם אישים אקרא‬ ‫א׳‬ ‫ע״א‬
‫‪II‬‬

‫*‪f‬‬ ‫במבוא‬ ‫מי כתיב שלא יקרע‬ ‫‪. II‬‬ ‫ע״ב‬

‫__‬ ‫א׳‬ ‫בחבור‬ ‫שלשה זירים הם‬ ‫‪' 2‬‬

‫‪a‬‬
‫בהערה‬ ‫ג׳‬
‫_‬ ‫במבוא‬ ‫וירא את ענינו‬ ‫‪a‬‬
‫ע״ד‬
‫ד׳‬ ‫ד׳‬
‫בחבור‬ ‫ישיחנה‬ ‫א׳‬ ‫ע״ה‬
‫ה׳‬ ‫ל״ט‬
‫_‬ ‫ו׳‬ ‫במבוא‬ ‫כתיב שלו וכו׳‬ ‫‪'2‬‬ ‫‪a‬‬
‫א׳‬
‫_‬ ‫__‬ ‫ט׳‬ ‫‪II‬‬
‫אל תקרא וישטחו‬ ‫‪U‬‬ ‫‪a‬‬
‫שטח‬
‫‪II‬‬
‫להם אבירים וכו׳‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬
‫אבירם‬
‫‪/2‬‬ ‫שיתאהב שם שמים‬ ‫א׳‬ ‫פ״ו‬
‫ה׳‬ ‫‪U‬‬ ‫\‬
‫‪II‬‬
‫באסור להם עם ה׳‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬
‫‪H‬‬
‫בהערה‬
‫ומתא מחמיא‬ ‫)ברש״י(‬ ‫\‬
‫_‬ ‫א׳‬ ‫‪U‬‬
‫בחבור‬ ‫‪a‬‬ ‫‪II‬‬
‫\‬
‫ט״ו‬ ‫מביא עשדה בני אדם‬ ‫‪2‬׳‬ ‫פ״ז‬
‫—‬ ‫ג׳‬ ‫‪a‬‬

‫במשניות‬

‫‪'2‬‬ ‫■ ז׳‬ ‫)במבוא‬ ‫הנדויין‬ ‫)ברע״ב(‬ ‫מ״ה‬ ‫פ״ג‬

‫ה׳‬ ‫י״ט‬ ‫בחבור‬ ‫עוברק וכו׳‬ ‫)כרמב״ם(‬ ‫מ״ר‬ ‫פ״ח‬

‫בהערה‬ ‫—‬

‫‪4‬‬
‫‪157‬‬ ‫)מתלמוד וספרותו(‬ ‫מ פ ת ח ספרותי־‬

‫‪j‬‬ ‫‪"■ ' .........‬יי ■ י "י■ י נכבוא"‬

‫בהערה‬ ‫עיר‬ ‫סי מ;‬ ‫סעיף‬ ‫ברק‬ ‫או‬ ‫ת כן ה ד ב ר י ם‬ ‫ע=יד‬ ‫דף‬
‫כחכור‬

‫סוכה‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ר׳‬ ‫ד״ט‬ ‫בחבור‬ ‫שלוחי מצוה וכו׳‬ ‫א׳‬ ‫כ״ה‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫כ״ו‬ ‫‪//‬‬ ‫בזר; שהלבנה לוקה‬ ‫כ״ה‬
‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ב׳‬ ‫במבוא‬ ‫תשבו כעין תדורו‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫ט׳‬ ‫כ״ט‬

‫הדר‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫הדר למעוטי יבש‬ ‫‪n‬‬
‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ד׳‬ ‫ד׳‬ ‫בחבור‬ ‫הדם שוטה‬ ‫ל״ב‬
‫‪a‬‬

‫—‬ ‫נ״ט‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫במבוא‬ ‫ענין אהר‬ ‫)בהג״א(‬

‫׳ ל״ד‬
‫‪H‬‬

‫בהקדכה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪II‬‬ ‫טעם עצו ופריו שור‪.‬‬ ‫א׳‬ ‫ל״ה‬
‫)סי׳ ה׳(‬
‫הדר‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪U‬‬ ‫‪II‬‬ ‫הגדל על כל מים‬ ‫‪u‬‬
‫‪0‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫ל"ח‬ ‫בחבור‬ ‫אתרוג של תרומה‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫__«‬ ‫ג׳‬ ‫במבוא‬ ‫א׳‬ ‫מ״ה‬

‫ב׳‬ ‫גב האצטבא‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫ל״ח‬ ‫בחבור‬ ‫הלוקה לולב וכו׳‬ ‫‪II‬‬
‫‪0‬‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ו׳‬ ‫במבוא‬ ‫אני והו הושיעה‬ ‫ד‪/‬‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ג׳‬

‫‪II‬‬ ‫‪H‬‬ ‫‪U‬‬ ‫אם אני כאן וכו'‬
‫__‬ ‫ג״ב‬
‫אלגבי ש‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫‪II‬‬ ‫מתהלה קראו הלך‬ ‫‪H‬‬

‫ישלם‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪It‬‬ ‫יצה״ר נקרא שונא‬ ‫‪a‬‬

‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ד‪,‬׳‬ ‫כ׳ג‬ ‫בחבור‬ ‫נ״ג‬

‫שמונד‪ .‬אבוקות וכו׳‬ ‫‪U‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״א‬ ‫‪II‬‬ ‫למקום שאני אוד‪.‬ב וכו׳‬ ‫‪M‬‬
‫§‬

‫שקלים‬

‫ב׳‬ ‫ה׳‬ ‫ט״א‬ ‫פ״א‬

‫—‬ ‫—‬ ‫במבוא‬ ‫ויוצאין אף על הכלאים‬

‫יבמות‬
‫א׳‬ ‫י״ג‬ ‫כ׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫במבוא‬ ‫איידי דאתא מדרשה‬ ‫ב׳‬
‫בד‪,‬ערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫מה למילה וכו׳‬ ‫ה׳‬
‫‪II‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ד׳‬ ‫שאין לו מוה וכו׳‬ ‫א׳‬ ‫ט׳‬

‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫כ״נ‬ ‫בחבור‬ ‫לא תעשו אגודות‬ ‫ב׳‬ ‫י״ג‬
‫ד‪.‬׳‬ ‫כ״ז‬ ‫א'‬ ‫ט׳ן‬
‫־ —‬
‫‪H‬‬ ‫בכור שטן‬
‫■‬

‫‪11‬‬
 ‫ימתליפיד וספרותי(‬ ‫ספרותי‬ ‫מפתח‬ ‫‪8‬ר‪1.‬‬
‫‪1‬‬ ‫גנ*;וא‪.‬‬
‫‪;:‬ר‪.‬ערה‬ ‫ערך‬ ‫סיריו יו‬ ‫סעיף‬ ‫פרק‬ ‫או‬ ‫ה ר ב רי ם‬ ‫ת כן‬ ‫עשור‬
‫בחבור‬ ‫יד‬
‫‪t‬‬
‫— ‪:‬‬ ‫מ״ב‬ ‫—‬ ‫כ״!‬ ‫בחבור‬ ‫העכו״ם כולו‬ ‫)כריטב״א(‬ ‫א׳‬ ‫כ״י‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ב'‬ ‫כמבוא‬ ‫קפץ ריי חייא וניעבע‬ ‫ב׳‬ ‫‪i‬‬
‫— ‪,‬‬ ‫—‬ ‫‪/I‬‬
‫א׳‬ ‫‪11‬‬
‫על הודאי;‬ ‫)נר ש״י(‬ ‫א׳‬ ‫מ״ב‬
‫‪i‬‬ ‫‪ :‬הקדמה‬ ‫עם הדומה לחמור‬
‫)סי׳ ד(‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ד‪/‬‬ ‫ז׳‬ ‫‪11‬‬

‫הלץ ועיפה מאמר וכו׳‬ ‫נ׳‬
‫בהערי' ‪I‬‬ ‫__ ן‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫‪/••i‬‬ ‫בחבור‬ ‫אתם קרוים ארם‬ ‫א׳‬ ‫פ״א‬
‫(‬
‫‪i‬‬
‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫כמבוא‬ ‫פנוי הבא וכו׳‬ ‫‪ 1i //‬ב׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫‪2‬׳‬ ‫‪II‬‬
‫פוק עיין יה‬ ‫‪II‬‬ ‫‪i‬‬ ‫״‬
‫‪1‬‬
‫בר‪,‬עיי'‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫‪n‬‬ ‫‪II‬‬
‫דיינו עמנדלות וכו׳‬ ‫א׳‬ ‫ס״ ב‬
‫—‬ ‫ג׳‬ ‫•‪/‬‬ ‫בחבור‬ ‫יגרשנה ויתרפא מצרעתו‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬ ‫‪:‬‬
‫—‬ ‫ל״ר‬ ‫—‬ ‫ג״ו‬ ‫‪II‬‬
‫בעלי אומניות‬ ‫א׳‬ ‫ס״ג‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫כמבוא‬ ‫זו אשת האב‬ ‫‪II‬‬

‫בהעיי‬ ‫—‬ ‫_‬ ‫ב׳‬ ‫ח׳‬ ‫‪II‬‬

‫עמוני ולא עמונית‬ ‫‪II‬‬ ‫ב״ט‬
‫_‬ ‫__‬ ‫ד׳‬ ‫מ״ג‬ ‫בחבור‬ ‫הריני כפרת וכו׳‬ ‫א׳‬
‫‪ i‬ע׳‬
‫משזר‬ ‫_‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫נ מנו א‬ ‫מום זר‬ ‫‪,‬‬ ‫ממזר‬ ‫‪' 2‬‬ ‫ע״ו‬
‫_‬ ‫ה׳‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫בחבור‬ ‫דחמיר טפי‬ ‫)בתום׳(‬ ‫‪M‬‬ ‫פ״א‬
‫—‪-‬‬ ‫ה׳‬ ‫כ״ג‬ ‫‪II‬‬
‫ועצמותיך יחליץ וכו׳‬ ‫‪H‬‬ ‫ק״ב‬
‫__‬ ‫ב'‬ ‫ד׳‬ ‫כמבוא‬ ‫רגליו ) נ ר ש ״ י (‬ ‫מסיך את‬ ‫א׳‬ ‫י ק״ג‬

‫—‬ ‫י״ד‬ ‫‪--‬‬ ‫כ״ה‬ ‫בחבור‬ ‫איןמעידין על המגויד‬ ‫ב׳‬ ‫ק״כ‬

‫כתובות‬

‫»רפיי‬ ‫ב׳‬ ‫י״ב‬ ‫ג מנו א‬ ‫ליום הרביעי‬ ‫א׳‬ ‫ב׳‬

‫_‬ ‫—‬ ‫‪//‬‬ ‫‪U‬‬
‫אשה נשאת יכל יום‬ ‫‪II‬‬
‫‪*a‬‬

‫אזנך‬ ‫_‬ ‫__‬ ‫ט׳‬ ‫‪II‬‬

‫אל תקרא אזנך‬ ‫ב׳‬ ‫ה׳‪-‬‬
‫מאי אלמנה‬ ‫ו׳‬
‫אג׳מנד■‬ ‫__‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬

‫מזנ ח‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪//‬‬ ‫‪II‬‬

‫מזבח מיין וכו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪1‬‬
‫ב׳‬ ‫א׳‬ ‫‪II‬‬ ‫שירעו מיוחש אחריו‬ ‫״‬
‫‪ 1‬י״ג‬
‫‪1‬‬
‫_‬ ‫ג׳‬ ‫ב׳‬ ‫לא כחל ולא שרק וכו‬ ‫י״ז ; א'‬ ‫‘‬
‫‪11‬‬ ‫[‬

‫—‬ ‫ד׳‬ ‫משום דרב אפי‬ ‫‪:‬״ב‬ ‫;‬

‫—‬ ‫‪11‬‬ ‫‪n‬‬
‫‪1‬‬
‫י‪:‬ר‪1,‬‬ ‫ס פ ר ו ת י )בתלמוד וספרותו(‬ ‫מפתח‬
‫~‪------‬‬
‫ב מ בו א‬ ‫— ‪I-‬‬ ‫—‬ ‫‪- --------‬‬
‫‪1‬‬
‫כהערה ‪J‬‬ ‫עיך‬ ‫ס>מ;‬ ‫סעיף‬ ‫פ־ק‬ ‫או‬ ‫‪1‬‬ ‫ת כן ה ד ב ר י ם‬ ‫דן־ ! עמוד‬
‫כ ח כו ר‬ ‫|‬

‫_‬ ‫_‬ ‫ו׳‬ ‫ב׳‬ ‫נ ס בו א‬ ‫הזיי׳ ריש לקיש בישות‬ ‫כ׳‬ ‫כ״ה‬
‫בהקד מה‬ ‫ל״ח‬
‫—‬ ‫) ס י ׳ ב׳(‬
‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪II‬‬ ‫ב שלמא לר״ע דמתניתי;‬ ‫‪M‬‬

‫ג הערה‬ ‫א׳‬ ‫ם"ד‬

‫—‬ ‫—‬ ‫י״ר‬ ‫‪H‬‬ ‫כל מקום שנ אסר נער‬ ‫‪n‬‬

‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ל״ד‬ ‫כהבור‬ ‫גדולים שנדלהם‬ ‫א׳‬ ‫ס״ה‬

‫‪II‬‬ ‫—‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ט״ז‬ ‫דשתיא שיברא ובו׳‬ ‫ב‪/‬‬ ‫ס׳‬

‫‪U‬‬ ‫«‬
‫תו׳»יה‬ ‫__‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫נ סבו א‬ ‫א׳‬ ‫ס״א‬
‫לחיים נ תנ ה ובו׳‬
‫אמן‬ ‫—‬ ‫ס״ה‬
‫—‬ ‫‪U‬‬ ‫‪II‬‬ ‫ולא ענו אחריה אמן‬ ‫‪M‬‬

‫—‬ ‫י״א‬ ‫—‬ ‫כ״ה‬ ‫בחבור‬ ‫ס״ו‬

‫בייש בוסתו ובו׳‬ ‫‪U‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫במבו א‬ ‫וענו אחריה אמן‬ ‫‪3‬׳‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫א׳‬ ‫ס״ז‬

‫«‬ ‫ורעי את גדיותיך‬
‫—‬ ‫—■‬ ‫ב׳‬ ‫מורה הוראה אני‬
‫ע״ט‬
‫«‬ ‫‪II‬‬ ‫‪U‬‬

‫ב׳‬ ‫‪3‬״ט‬
‫אלמנה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫‪H‬‬ ‫ינתן לכו של שבהן‬
‫—‬ ‫ד׳‬ ‫ד׳‬ ‫א׳‬ ‫ק״ג‬
‫—‬ ‫י‬ ‫‪II‬‬ ‫לשון הכמים ב רכ ה‬
‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫בחבור‬ ‫ב׳‬ ‫‪a‬‬
‫זרוק מרה ב תל מידים‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ו׳‬ ‫במבוא‬ ‫דייני נזירות‬ ‫א׳‬ ‫ק״ה‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫מגיהי מפרים‬ ‫«‬ ‫ק״ו‬

‫»‬

‫—‬ ‫קי״א‬
‫—‬ ‫א׳‬ ‫‪11‬‬ ‫מתים שבחו״ל וכו׳‬ ‫‪U‬‬
‫—‬ ‫י״ג‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫בחבור‬ ‫)נרש״י( שעשה לידתו‬ ‫‘‬ ‫מ‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫בד^דסה‬
‫‪ ' d)J‬דדי‬
‫—‬ ‫ט׳‬ ‫כמבוא‬ ‫אין לך כל גפן וכו׳‬ ‫‪a‬‬
‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫»‬ ‫‪a‬‬ ‫פשטי׳ דקרא וכו׳‬ ‫‪0‬‬

‫‪a‬‬
‫‪M‬‬

‫קדושין‬
‫נ׳‬
‫הדר‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫מ׳‬ ‫כמבוא‬ ‫שגדל על כ ל מים‬ ‫א׳‬

‫—‬ ‫ל״ח‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫בחבור‬ ‫ואשה ב פ חו ת וכו׳‬ ‫‪M‬‬

‫‪a‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ה׳‬ ‫ט׳‬

‫במבוא‬ ‫ה תם נ סי כ תיב‬ ‫‪a‬‬

‫י״ו‬ ‫‪11‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫מ״ו‬ ‫בחבור‬ ‫אטו כולהו נשי וכו׳‪,‬‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫ל״ח‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫‪M‬‬

‫אין קרקע נקני ת וכו׳‬ ‫‪a‬‬
‫‪a‬‬

‫כ׳‬
‫—‬ ‫כ״א‬ ‫—‬ ‫‪M‬‬
‫שש‬ ‫)ברש״י( על‬ ‫כ'‬
‫;בהקדמי‬ ‫כ״ב‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫—‬
‫)ם׳ י׳( ‪1‬‬
‫ט׳‬ ‫במבוא‬ ‫טוב לו ע מך‬ ‫א׳‬

‫‪4‬‬
 ‫)מתלמוד וספמתו‘(‬ ‫מפתח ספרותי‬ ‫‪ICO‬‬
‫במבוא‬
‫\‬ ‫בהערה‬ ‫יןיי*י‬ ‫סרק ! כע־ף‬ ‫או‬ ‫ה ר ברים‬ ‫ת כן‬ ‫עמור‬
‫עיו‬ ‫^ ‪-‬יו‬ ‫רהיי״‬ ‫י ו­‬ ‫‪i‬‬

‫‪1‬‬
‫בהערה‬ ‫_‬ ‫ט׳ ‪1‬‬ ‫ל״ה‬ ‫בחבור‬ ‫ד‪,‬ני כהני שלוהי וכו׳‬ ‫ב׳‬ ‫ב ״ג‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫במבוא‬ ‫הא לן והא להו‬
‫‪0‬‬ ‫‪ i‬ב״ט‬
‫שנה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪H‬‬
‫אל הקר א ו שננהם‬ ‫א׳‬ ‫ל׳‬
‫_‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪//‬‬ ‫אפילו אב ובנו וכו׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫_‬ ‫ב׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪0‬‬

‫שד‪.‬ב; כ‪,‬הירא וכו׳‬ ‫א׳‬ ‫ל״א‬

‫—‬ ‫_‬ ‫ד׳‬ ‫מ״ו‬ ‫בתבור‬ ‫נשים ב כ ל ל עם קדוש‬ ‫‪0‬‬ ‫ל״ה‬

‫נדעיי!‬ ‫—‬ ‫_‬ ‫א׳‬ ‫ב׳‬ ‫במבוא‬ ‫)בתום׳( עשה דמצה‬ ‫‪0‬‬ ‫ל ״ח‬

‫__‬ ‫—■‬ ‫ה׳‬ ‫ד׳‬ ‫‪0‬‬

‫אין ערלה בהו״ל‬ ‫‪0‬‬ ‫ל ט‬
‫י‬ ‫_‬ ‫_‬ ‫מ״ה‬ ‫בחמר‬ ‫האוכל בשוק וכו׳‬ ‫ב׳‬ ‫מ׳‬ ‫‪1‬‬
‫ב׳‬
‫בהערה‬ ‫—‬ ‫_‬ ‫א׳‬ ‫כ״ד‬ ‫‪//‬‬ ‫אהם ולא שלוהכם‬ ‫‪0‬‬ ‫מ״א‬

‫‪■-‬‬ ‫_‬ ‫ב׳‬ ‫ב׳‬ ‫במבוא‬ ‫מה אמור האידנא‬ ‫א׳‬ ‫מ״ד‬

‫__‬ ‫__‬ ‫א׳‬ ‫ג׳‬ ‫‪II‬‬

‫והנן המקד ש ב שביעיה‬ ‫‪0‬‬ ‫נ״ג‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫פן הקד אש‬ ‫נ״ו‬

‫שמים‬ ‫‪H‬‬ ‫‪0‬‬

‫_‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫א׳‬ ‫‪0‬‬

‫עשרה מהסים‬ ‫‪0‬‬ ‫ס״ט‬

‫נהעיי‬ ‫_‬ ‫_‬ ‫‪a‬‬ ‫‪II‬‬

‫משרה שכינהו‬ ‫ב׳‬ ‫ע׳‬

‫__‬ ‫ח'‬ ‫כל הפוסל ובו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫‪0‬‬

‫ממזר‬ ‫‪II‬‬

‫נרערי‬ ‫_‬ ‫א׳‬ ‫אורייהן כשרה וכו׳‬ ‫‪0‬‬

‫ע׳יא‬
‫ב׳‬ ‫‪II‬‬

‫_‬ ‫ז׳‬ ‫בחבור‬ ‫)בתום׳( ל ה ה ענו ה בה״ב‬ ‫פ״א‬

‫א׳‬ ‫‪0‬‬

‫בהעיי'‬ ‫‪-‬‬ ‫מ״ב‬ ‫טוב שברופאי ם לגיהנב‬ ‫א׳‬ ‫פ״ב‬

‫ב׳‬ ‫‪II‬‬

‫«‬ ‫_‬ ‫—‬ ‫‪U‬‬ ‫‪0‬‬ ‫כ ש ר‪ -‬ש ב ט ב הי ם ובו׳‬ ‫‪0‬‬ ‫‪II‬‬

‫‪0‬‬

‫ני מין‬

‫י~‬ ‫ה׳‬ ‫במבוא‬ ‫)בתום׳( ג ט בני מ ט ר׳ י״ב‬ ‫א׳‬ ‫ב׳‬

‫גימא‬
‫ט׳‬ ‫עני ה מ ה פ רג ם וכו׳‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬
‫הון־יגרו‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪0‬‬

‫בחבור‬ ‫דההים י שראל ל ב סו ף‬ ‫ו׳‬

‫‪--‬‬ ‫כ׳‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫‪0‬‬

‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫במבוא‬ ‫דרשה מ שמי׳ ד ר בי ם‬ ‫א׳‬ ‫כ׳‬

‫ו׳‬
‫_‬ ‫‪---‬‬ ‫נ׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪0‬‬
‫)ברש״י( הור ף ‪,‬בלויו ובו'‬ ‫ב׳‬ ‫ב״א‬
‫_‬ ‫ס״ג‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫בחבור‪.‬‬ ‫)בתום׳( ת רו מ ת מע שר‬ ‫‪0‬‬
‫ל׳‬

‫ט׳‬ ‫—‬ ‫כ״ה‬ ‫»צהק‬ ‫)ברש״י( ר״נ בר‬

‫—‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
 ‫‪t( ) 1‬‬ ‫)מתלמוד וספרותו(‬ ‫מ פ ת ח ספר ו‬
‫במנוא‬
‫ערג בהערה‬ ‫סעיף■ סימן‬ ‫סר ק‬ ‫או‬ ‫תכן הדבר ים‬ ‫עמוד‬ ‫דף‬
‫ב ח בו ר‬

‫‪i‬‬
‫‪1‬‬ ‫__ '‬ ‫__‬ ‫ז׳‬ ‫כמבוא‬ ‫אפכוה לכורסי׳‬ ‫א׳‬ ‫ל׳ה‬
‫‪1‬‬ ‫ב׳‬
‫— ■'‬ ‫■—‬ ‫ה׳‬ ‫כ״ג‬ ‫בחבור‬ ‫זבן נפשי׳ ללודאי‬ ‫ב׳‬ ‫מ״ו‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳ ‪:‬‬ ‫כמבוא‬ ‫ענותנוהי׳ ונו׳‬ ‫‪H‬‬
‫נ״ה‬
‫‪H‬‬

‫— ■ לבנון‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫אין לבנון אלא ביהר׳״ק‬ ‫‪II‬‬

‫נ״ו‬
‫‪II‬‬

‫—‬ ‫■ _‬ ‫ב׳ ■‬ ‫ז'‬ ‫‪II‬‬ ‫מי בסוכה באלמים‬ ‫‪II‬‬ ‫‪0‬‬

‫‪n'rw‬‬ ‫ח׳‬ ‫התורה מתקייסה ונו׳‬ ‫נ״ז‬

‫‪1i‬‬ ‫‪//‬‬
‫‪1‬‬ ‫—‬ ‫~‬ ‫א׳‬ ‫ב׳‬ ‫נ״ח‬
‫‪1‬‬ ‫§‬ ‫ד׳ מאות בהי כנם׳‬ ‫א׳‬

‫מלתחה‬ ‫׳‬ ‫■ _ _׳‬ ‫ח׳‬ ‫מלתחה_‬ ‫‪0‬‬

‫נ״ט‬
‫‪11‬‬
‫‪i‬‬ ‫ס׳‬
‫‪1‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫‪'2‬‬
‫‪II‬‬ ‫לפי שאין בותבין‬ ‫‪II‬‬

‫\‬ ‫—‬ ‫י״ד‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫בחבור‬ ‫)ברש״י( שתי תקנות‬ ‫ב'‬ ‫ס״ב‬
‫' ‪1‬‬ ‫—‬ ‫—■‬ ‫ב׳‬ ‫ם״ט‬ ‫ס״ז‬
‫‪1‬‬ ‫‪M‬‬ ‫חכם לכשירצה‬ ‫א׳‬

‫‪::‬‬ ‫—י‬ ‫ו״ז‬ ‫■—‬ ‫כ"ו‬ ‫‪II‬‬ ‫נמוקו עמו‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬

‫‪1‬‬ ‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫ב׳‬ ‫כ״ס■‬ ‫‪II‬‬ ‫והלה ומת‬ ‫‪0‬‬
‫ב‬
‫*•‪ /‬ז‪.‬‬
‫>‬

‫‪i‬‬
‫‪1‬‬
‫‪-‬‬
‫'‬
‫שימה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫במבוא‬ ‫ונתן בירה‪ ,‬מבל מקים‬ ‫י‬

‫‪1‬‬
‫‪-‬‬ ‫ו׳‬ ‫י״ב‬ ‫בחבור‬ ‫הקדיחה תבשילו‬ ‫צ״ו‬
‫‪j‬‬ ‫~‬ ‫‪II‬‬

‫א ד ‪£‬‬ ‫ח'‬ ‫כמבוא‬ ‫עם בני אדם‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬

‫_‬ ‫נדרים‬
‫—‬
‫—‬ ‫‪,‬‬ ‫ג׳‬ ‫ב״ו‬ ‫בחבור‬ ‫בחודש אשר ברא‬ ‫א׳‬
‫‪h‬‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ג‬ ‫במבוא‬ ‫הפידים הראשונים ובו׳‬ ‫ר‪/‬‬
‫‪II‬‬

‫‪It‬‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ן׳‬ ‫בחבור‬ ‫כל הבועם משבח יכו׳‬ ‫כ״ב‬
‫‪II‬‬

‫~‬ ‫—‬
‫»‬
‫ה׳‬ ‫במבוא‬ ‫אף פותחים ובו׳‬ ‫^יי׳‬ ‫‪1‬‬
‫כ״ה‬

‫‪1‬‬
‫—‬ ‫‪- -‬‬ ‫■‬ ‫ג׳‬ ‫ד׳‬ ‫‪II‬‬
‫פום של שלום‬ ‫ל״ה י ב'‬
‫^‬ ‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬
‫‪H‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫בהוםר כל ובי'‬ ‫מ״א א׳‬
‫‪1‬‬ ‫»‬ ‫גלימא‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫‪II‬‬
‫ברוך שעטני מעיל‬ ‫מ״ט ‪ :‬ב׳‬
‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫י״א‬ ‫בחבור‬ ‫אם לעוברי רצונו ובו'‬ ‫נ ‪1‬‬
‫י‬
‫מר‬ ‫—‬ ‫~‬ ‫ט׳‬ ‫כמבוא‬ ‫העלה בידו‬ ‫)בר״ן(‬ ‫ה‬
‫נ״א‬
‫—‬ ‫‪-‬‬ ‫ג׳‬ ‫י׳‬ ‫פאי זמה‬ ‫‪P‬‬
‫‪a‬‬
‫״‬ ‫‪i‬‬
‫מבל‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫תבלין יש בה‬ ‫‪ ]:‬ובי‬ ‫!‬
‫(‬ ‫■‬ ‫‪M‬‬ ‫*‬ ‫‪0‬‬
‫‪II‬‬

‫‪■£l‬‬
 ‫ס פ ר ו ת י )מתלמוד וספרותו(‬ ‫מפתת‬ ‫‪102‬‬

‫במביא‬
‫סעיף‬ ‫פרק‬ ‫או‬ ‫הדברים‬ ‫ת בן‬ ‫עמוד‪.‬‬ ‫דף‬
‫בהעיה‬ ‫עיר‬ ‫□ימן‬ ‫בחבור‬

‫נהערר‬ ‫ב׳‬ ‫ב׳‬ ‫במבוא‬ ‫ובו׳ ;‬ ‫רי מתו‬ ‫ב׳‬ ‫ס״ד‬

‫_‬ ‫_‬ ‫ז׳‬ ‫‪II‬‬
‫אביה ובעלה וכוי׳‬ ‫א׳‬ ‫ס״ח‬
‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״א‬ ‫‪II‬‬
‫שאביה ובעלה ספירי;‬ ‫‪M‬‬ ‫ע״א‬
‫_‬ ‫‪-‬‬ ‫ב׳‬ ‫ה׳‬ ‫הבם נמי‬ ‫)בר״ן(‬ ‫‪n‬‬ ‫ע״ת‬
‫כהערה‬ ‫‪K‬‬

‫_‬ ‫__‬ ‫ג׳‬ ‫י״ג‬ ‫בתבור‬ ‫שלא ברבו בתורה ובו׳‬ ‫‪H‬‬ ‫פ״א‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב'‬ ‫ז׳‬ ‫במבוא‬ ‫ויכולה ליהנות ובו׳‬ ‫ב׳‬ ‫פ׳יג‬

‫נזיר‬

‫א׳‬ ‫י״ב‬ ‫במבוא‬ ‫מבוי תנא וכו׳‬ ‫א׳‬ ‫כ׳‬

‫ג*‬ ‫ו׳‬ ‫‪M‬‬
‫מסלסל בשערו‬ ‫‪U‬‬ ‫נ׳‬
‫_‬ ‫בהקדםה‬ ‫ט׳‬ ‫‪H‬‬
‫אמרה פרה‬ ‫‪0‬‬
‫ו׳‬
‫) ם׳ ב(‬
‫_‬ ‫‪> 2‬‬ ‫י״ט‬ ‫בחבור‬ ‫אובמא בהיורי וכו׳‬ ‫ב׳‬ ‫ל״א‬
‫בהקדמה‬ ‫ט׳‬ ‫במבוא‬ ‫עמו במהיצתו‬ ‫א׳‬ ‫מ״ה‬
‫)סי׳ ז׳(‬
‫—‬ ‫ה׳‬ ‫תלמוד לומר ולאחותו‬ ‫ב׳‬ ‫מ״ח‬
‫אחות‬
‫ז׳‬ ‫ואהל ורבע עצמות‬ ‫א׳‬ ‫נ״ר‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬

‫במשניות‬

‫_‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫כ״ד‬ ‫בחבור‬ ‫רשות נתונה‬ ‫)בתיי״ט(‬ ‫מ׳ה‬ ‫פ״ה‬

‫סוטה‬

‫במביא‬ ‫מבדי תנא ובו׳‬ ‫א׳‬ ‫ב­‬

‫א׳‬ ‫י״ב‬
‫__‬ ‫_‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬
‫וקשה לזווגן כקריעת י״כ‬ ‫‪II‬‬ ‫‪//‬‬
‫‪c n u‬‬

‫—‬ ‫ס״ו‬ ‫בחבור‬ ‫זיווג שני לפי מעשיו‬ ‫‪U‬‬ ‫«‬

‫כהערה‬ ‫ב׳‬
‫—‬ ‫ז׳‬ ‫במבוא‬ ‫וביר עבר‬ ‫נ׳‬
‫ג׳‬ ‫‪0‬‬

‫_‬ ‫ו׳‬ ‫רוח שטוה‬ ‫‪0‬‬

‫י‬ ‫א׳‬ ‫‪M‬‬ ‫‪0‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫‪M‬‬

‫הני מילי באתתא‬ ‫ב׳‬ ‫ד ׳‬
‫ממזר‬
‫ג‪ 7,‬ערה‬ ‫—‬ ‫כ׳‬ ‫בחבור‬ ‫ט ׳‬ ‫ו‬ ‫כל המתגאה כאלו‬ ‫‪II‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪,‬‬ ‫—‬
‫‪I‬‬

‫—‬ ‫במבוא‬ ‫משמונה שבשמינית‬ ‫א׳‬ ‫ה׳‬

‫‪11‬‬
‫‪f‬‬
‫ח׳‬ ‫אדם ! נפטריא‬ ‫‪II‬‬ ‫‪0‬‬
‫ארם ‪:‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬
‫ז׳ ‪ 6‬ן‬ ‫ס פ ר ו ת י )כהלמוד וספרותו(‬ ‫מפתח‬
‫‪ -‬״ ‪ .‬״ ‪111.‬‬
‫במבוא‬ ‫^‬ ‫■‬ ‫— ‪ ...‬־ ‪‘ -‬‬
‫בהערה‬ ‫עיר‬ ‫סימן‬ ‫סעיף‬ ‫פרק‬ ‫או‬ ‫הדברים‬ ‫תבן‬ ‫עמוד‬ ‫י‪1‬י‬
‫בחבור‬
‫ן‬
‫ו׳‬
‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ד׳‬ ‫במבוא‬ ‫ויהי טוה;‬ ‫א׳‬
‫י‬ ‫‪1‬‬
‫קרא‬ ‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫אי הקרא ויקרא‬ ‫ה‪/‬‬ ‫‪II‬‬
‫‪II‬‬

‫«‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫הד אסר פררם וכו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫‪a‬‬ ‫;‬

‫בהערה‬ ‫ר׳‬ ‫י״ב‬ ‫א׳‬ ‫י״א‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫אטו היה וכו׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫ויקם מלך הדש וכו׳‬ ‫ר׳‬ ‫‪e‬‬
‫‪II‬‬

‫עדרי‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪II‬‬ ‫בעירי עדרים‪:‬‬ ‫‪H‬‬

‫‪U‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪2‬׳‬ ‫ו׳‬ ‫וצחר‬ ‫א׳‬ ‫י״ב‬

‫‪II‬‬

‫עכסה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫«‬ ‫מביא אהנן‬ ‫‪II‬‬

‫‪0‬‬ ‫׳‬

‫יצועי‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪II‬‬

‫שראהה שבינה עמו‬ ‫‪0‬‬

‫עפר ‪1‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫אל הקרא אמרי שפר‬ ‫י״ג‬

‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪ff‬‬
‫הורד ‪11‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬
‫אל תקרא הורד‬ ‫ב׳‬ ‫‪0‬‬

‫איש ‪j‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה'‬ ‫איש ואשה זכו וכו׳‬ ‫א׳‬ ‫י״ז‬
‫‪II‬‬

‫‪1‬‬
‫ג׳‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫בתבור‬ ‫ואש־ פרושה‬ ‫כ׳‬
‫‪i‬‬ ‫‪M‬‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ט״ו‬ ‫תורה בין בעידנא וכו׳‬ ‫כ״א‬

‫•‬ ‫‪M‬‬ ‫‪II‬‬

‫__ ‪1‬‬
‫‪r‬‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫מ״ו‬ ‫‪II‬‬ ‫כאלו סלסדה הפלוה‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ב‬ ‫במבוא‬ ‫בו ביום ובו׳‬ ‫‪M‬‬

‫כיין‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ו׳‬ ‫ונחזי אי האי לא וכו׳‬ ‫א׳‬ ‫ל״א‬

‫‪U‬‬ ‫‪U‬‬

‫‪1‬‬ ‫י‪/-‬‬ ‫ל׳׳ך‬

‫נהערה !‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ט״ו‬ ‫בחבור‬ ‫הלך כלב ונשתטח ובו'‬
‫ממנו‬ ‫■ —‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫במבוא‬ ‫אל הקרא ממנו‬ ‫א׳‬ ‫‪ I‬ל״ה‬

‫וארד ‪1‬‬ ‫—‬ ‫־—‬ ‫ח׳‬ ‫שפניו דומין לורד‬ ‫ל״ו‬

‫‪II‬‬ ‫י­‬
‫ן‬ ‫‪ i‬ט״ב‬
‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ב‬ ‫משוח מלחמה‬ ‫א׳‬
‫‪n‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪a‬‬ ‫‪$‬‬ ‫‪II‬‬

‫עגלה ערופה‬ ‫ב׳‬
‫‪i‬‬ ‫ד׳‬
‫\‬ ‫ז׳‬ ‫‪II‬‬
‫זקניך ושופטיך‬ ‫‪II‬‬
‫‪0‬‬

‫‪h H C B‬‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫שמאל דוחה וכו׳‬ ‫א׳‬ ‫ס״ז‬

‫‪i‬‬ ‫‪a‬‬

‫!‬ ‫—‬ ‫מ״ט‬ ‫—‬

‫כ״ז‬ ‫בחבור‬ ‫זבוכית לבנה‬ ‫ב׳‬ ‫ס״ת‬

‫!‬ ‫תועיה ‪j‬‬ ‫—‬ ‫‪-‬‬ ‫ח׳‬ ‫במבוא‬ ‫משמת ר״ג הזקן‬ ‫א׳‬ ‫פ״ט‬

‫‪I‬‬ ‫שנים ‪1‬‬ ‫‪--‬‬ ‫־־‬ ‫ט׳‬ ‫‪a‬‬

‫אל הקרא שנים‬ ‫‪t‬‬
‫‪0‬‬

‫י‬ ‫יי ה׳‬ ‫ו׳‬ ‫בחבור‬ ‫הטהרח נטלה וכו׳‬ ‫•‬

‫— ‪1‬‬ ‫■‪-‬‬ ‫•‪1‬‬
‫‪0‬‬

‫‪1‬‬
‫‪1‬‬ ‫אשכור ‪1‬‬
‫־־‬ ‫ח׳‬ ‫במבוא‬ ‫אשכול —שהבל בו‬ ‫ב׳‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬
‫'‬ ‫‪i‬‬ ‫‪1‬‬
 ‫מ פ ת ח ס פ ר ו ת י ) ב ה ל מ ו ד וספרותו(‬ ‫‪164‬‬

‫בנדברא‬
‫או‬ ‫ה ד ב ר י ם‬ ‫ת כן‬ ‫עמוד‬
‫נה‪-‬ניה‬ ‫עיר‬ ‫סי מן‬ ‫ש עי ף‬ ‫פרק‬
‫כחכרר‬
‫ד!״‬

‫בבא קמא‬

‫בהקדמה‬ ‫גי׳‬ ‫כ מ בו א‬ ‫אל תקרא ישלמנה‬ ‫ב׳‬ ‫י׳‬

‫ה׳ (‬ ‫)סי׳‬ ‫זיני זייני‬
‫ב ש שי ם‬ ‫—‬ ‫ח'‬ ‫‪a‬‬
‫‪n‬‬ ‫‪ D‬״‪t‬‬
‫«‪;-‬ו•‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫זוכה לכילה כיוסף‬ ‫א׳‬ ‫י״ז‬
‫י״א‬ ‫^ ‪1‬‬

‫כ מ כו א‬ ‫לא הוי מר גבן בתהומא‬ ‫כ׳‬

‫ב׳‬
‫ס״ה‬ ‫ב ח בו ר‬ ‫ראה ויתר גויס‬ ‫‪H‬‬ ‫ל״ה‬
‫א׳‬
‫נהעיי‬ ‫_‬ ‫אתתא דירי פקיהא‬ ‫נ״ט‬
‫ב׳‬ ‫י״ב‬ ‫ב ם כו א‬

‫איידי דכהב יד ביד‬ ‫פ״ב‬

‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫‪11‬‬

‫י‬ ‫עין החת עין וכו׳‬ ‫פ״ד‬

‫נ׳‬ ‫ג׳‬ ‫‪H‬‬

‫יש הן שהוא כלאו‬ ‫צ״ג‬

‫י‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬

‫‪1‬‬
‫כד יתיכנא בדינא וכו׳‬ ‫צ״ו‬
‫—‬ ‫א׳‬ ‫‪/I‬‬ ‫‪/I‬‬

‫מעות בקפטריא‬ ‫א׳‬ ‫צ״ה‬

‫ב ח בו ר‬
‫ה׳‬
‫ב מ בו א‬ ‫ררב הי׳ מחמיר‬ ‫) ב תו ס׳(‬ ‫צי׳ט‬
‫—‬ ‫—‬ ‫כ׳‬ ‫‪12‬‬

‫‪1‬‬
‫בבא מציעא‬

‫אני מצאתיה‬ ‫א' ‪.‬‬ ‫ב׳‬ ‫!‬

‫בהעיי‪I‬‬ ‫א׳‬ ‫כ״ד‬ ‫ב ח בו ר‬

‫ג׳‬ ‫ב מ בו א‬
‫הניא רמסייע לך‬ ‫ב'‬ ‫ו׳‬ ‫‪i‬‬ ‫‪I‬‬
‫‪II‬‬
‫אבא כהן ברדלא‬ ‫‪U‬‬ ‫י'‬ ‫!‬
‫נהעיי ‪.‬‬ ‫א׳‬ ‫ב ח בו ר‬

‫שמעת מיני' רמר ובו׳‬ ‫‪U‬‬

‫י״א‬ ‫‪j‬‬

‫‪U‬‬
‫ג׳‬ ‫כ מ בו א‬

‫רביב ומנהיג‬
‫—‬ ‫—‬ ‫י‪/‬‬ ‫ה'‬ ‫‪M‬‬
‫‪n‬‬
‫‪ I‬״‬
‫‪1‬‬ ‫זו צריכה לפנים ובו׳‬ ‫א״‬ ‫‪ I‬ט״ז‬
‫ב׳‬ ‫‪II‬‬
‫‪H‬‬
‫רבי יצחק סנדלאה‬ ‫‪U‬‬
‫‪ i‬כ"ה‬
‫א׳‬ ‫א׳‬ ‫ב ת בו ר‬

‫ישתמש בכלי זכוכית‬ ‫ב׳‬ ‫; כ׳יט‬

‫—‬ ‫מ״ט‬ ‫כ״ל‬ ‫‪II‬‬ ‫! ‪• .‬‬
‫רובץ ולא רבצן‬ ‫‪ ,‬ל ״ג‬
‫^• ‪1‬‬ ‫ז׳‬ ‫ב מ בו א‬

‫העוסקים במקרא ובו׳‬ ‫‪J9‬‬ ‫‪a‬‬

‫בהעי^‬ ‫ד׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪n‬‬

‫שמעו רבר ה׳ וכו׳‬ ‫ב׳‬ ‫»‬ ‫{‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪a‬‬
‫‪H‬‬

‫קרי שיתין ובו׳‬ ‫א׳‬ ‫! נ״א‬

‫נחעיי'‪,‬ן‬ ‫א׳‬ ‫י״ד‬ ‫!‪/‬‬

‫שנאסר היא מוצת‬ ‫נ״מ‬ ‫‪I‬‬

‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬
‫ז׳‬ ‫‪II‬‬

‫‪LV‬‬
‫‪165‬‬ ‫)מתלמוד וספרותו(‬ ‫ספרותי‬ ‫מפתח‬

‫ב כנו א‬
‫בהערה‬ ‫עיר‬ ‫סימן‬ ‫סעיף‬ ‫סרק‬ ‫או‬ ‫הדברים‬ ‫ת כן‬ ‫עדור‬ ‫יף‬
‫בחכרר‬

‫‪--‬‬ ‫ד׳‬ ‫—‬ ‫בחבור‬ ‫גחין ותלחוש לה‬ ‫א׳‬ ‫‪ i‬נ״ט‬

‫־■־‬
‫ממזר‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫במבוא‬ ‫מום שבך ובו׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬ ‫‪i‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫כ"ג‬ ‫בחבור‬ ‫עושין אמנה יפירות‬ ‫א׳‬ ‫ס״ג‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ד׳‬ ‫במבוא‬ ‫מיצה רבינו הכם ובו'‬ ‫י•‪/‬‬ ‫ע״ה‬
‫כהערה ‪.‬‬ ‫‪--‬‬ ‫‪II‬‬
‫י״ד‬ ‫‪II‬‬ ‫לשדר לי מר ובו׳‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪H‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ד״ט‬ ‫בחבור‬ ‫כ״ד קושיות‬ ‫א׳‬ ‫פ״ד‬

‫—‬ ‫‪--‬‬ ‫א׳‬ ‫ר‪/‬‬ ‫במבוא‬ ‫הוו יתבי אספכלי‬ ‫ב׳‬ ‫״‬
‫כהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ו׳‬ ‫בחבור‬ ‫ואסיקו לי׳ אלעזר‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ב׳‬ ‫במבוא‬ ‫קטין חייך שקיא^ו‬ ‫א׳‬ ‫‪3 :‬״ה‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ט‬ ‫בחבור‬ ‫התורה מחזרת וכו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫י‬

‫תו ‪ r‬יה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫במבוא‬ ‫מה לי קטלה פלגא‬ ‫‪II‬‬
‫צ״ה‬
‫' ר‪/-‬׳‪,‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪II‬‬ ‫ושניהם מספיקין‬ ‫ד‪/‬‬ ‫‪ r :‬ג‬

‫כהערה‬ ‫‪- -‬‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ל׳‬ ‫בחבור‬ ‫שתהא יציאתך ובו׳‬ ‫א׳‬ ‫ק״ז‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫והכתיב וברכת‬ ‫‪II‬‬
‫קי׳׳ד‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫במבוא‬ ‫שאלתי לכל רבותי‬ ‫‪11‬‬ ‫‪//‬‬

‫בבא בתרא‬
‫בהערה‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫כ״ה‬ ‫בחבור‬ ‫ת״ח שמכתתים רגליהם‬ ‫א׳‬ ‫‪ 1‬ה׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫י״א‬ ‫במבוא‬ ‫ומצדיקי הרבים ובו׳‬ ‫‪II‬‬
‫‪ j‬י״ב‬
‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ר‬ ‫‪II‬‬ ‫משה בתב ספר איוב‬ ‫‪II‬‬
‫י״ד‬
‫בהערה‬ ‫•—‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬
‫איזהו דור וכו׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫א׳‬ ‫‪II‬‬

‫לא עלה עזרא ובו׳‬ ‫א׳‬ ‫ט״ו‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬
‫_נרוגרות שהתריפו ‪.‬‬ ‫ר‪/‬‬ ‫כ״א‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬
‫ו׳‬ ‫‪II‬‬
‫והקיאה ובו׳‬ ‫א׳‬ ‫כ״ב‬
‫‪—r‬‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ב׳‬ ‫רגל אהת וכו׳‬ ‫ב׳‬ ‫״‪-‬‬
‫—‬ ‫■‬
‫‪--‬‬ ‫»‬ ‫בתחומא י‬ ‫א׳‬ ‫נ״א‬
‫‪U‬‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫)נ תו ס׳( טליתי מתים‬ ‫‪ 1‬ע״ד‬
‫‪:‬‬ ‫‪II‬‬
‫‪1‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ד׳‬ ‫ד׳‬ ‫‪II‬‬ ‫רלאו אורח ארעא‬ ‫ב׳‬ ‫‪a‬‬

‫י‪-‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫^ ט׳‬ ‫‪II‬‬ ‫אלמלא מים מכסים וכו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫״‬
 ‫ס פ ר ו ת י )מתלמוד וספרותו(‬ ‫מפתח‬ ‫‪166‬‬

‫\‬
‫במבוא‬
‫פי ­ ‪ I‬סדף ‪ j‬סימן‬ ‫אי‬ ‫רי ם‬ ‫תכן ה ר כ‬ ‫דף‬
‫בהי!רה‬ ‫עיר‬ ‫בחבור‬ ‫| ״’ י‬

‫שמים‬ ‫_‬ ‫ה׳‬ ‫במבוא‬ ‫פתה פיך ובלע וכו׳‬ ‫ר׳‬

‫ע׳יד‬
‫_‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪II‬‬
‫אבנים סדורות‬ ‫א'‬ ‫פ״ט‬
‫—‬ ‫ב״ז‬ ‫בחבור‬ ‫קשתי זו בקשה‬ ‫‪ 1‬קב״ג‬
‫ל״ה‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫)בהג״א( ובירושלטי‬ ‫ב׳‬ ‫קב״ה‬

‫י‬ ‫בהערה‬ ‫ט״ז‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬

‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״א‬ ‫‪II‬‬

‫בשסא דאבוהא התיס‬ ‫‪II‬‬ ‫קל״ה‬
‫י״ג‬ ‫במבוא‬ ‫אלו בעלי משנה‬ ‫‪II‬‬ ‫קמ״ה‬
‫‪II‬‬

‫ד׳‬ ‫‪II‬‬
‫דוד שהניה כן ובו׳‬ ‫א׳‬ ‫קמ״ז‬
‫ו׳‬ ‫ל״ה‬ ‫בחבור‬ ‫יהודה הייטא כתבי׳‬ ‫ב׳‬ ‫| קס׳יר‬

‫_‬ ‫‪-‬‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫במבוא‬ ‫שהי׳ הונק את הבירו‬ ‫‪II‬‬ ‫| קע׳יה‬

‫‪1‬‬
‫סנ ה ד רין‬ ‫‪!1‬‬

‫__‬ ‫מ״ז‬ ‫בחבור‬ ‫לימא קרא אל השופט‬ ‫ב׳‬ ‫ג׳‬

‫מ״ו‬
‫‪i‬‬
‫‪1‬‬ ‫__‬ ‫א׳‬ ‫ב׳‬ ‫בחבור‬ ‫ומהוקק מבין רגליו‬ ‫א׳‬ ‫‪: 1‬׳‬

‫‪01‬‬
‫יורה יורה ובו׳‬
‫—‬ ‫־ ־י‬ ‫‪II‬‬

‫‪II‬‬
‫מי בצעים וכו׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬

‫בלי הדיינים‬ ‫ו׳‬

‫שימה‬ ‫__‬ ‫ט‬ ‫‪II‬‬
‫‪H‬‬

‫בחבור‬ ‫עד היכן לפרנם וכו׳‬ ‫א׳‬ ‫ז׳‬

‫ג׳‬ ‫ס״ט‬
‫א׳‬ ‫ל״ז‬ ‫‪II‬‬
‫דבר אהד לדור‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬

‫ז‬ ‫ותהומין שסומכין‬ ‫ו״א‬

‫_‬ ‫׳־־־■‬ ‫‪U‬‬
‫ב‪/‬‬ ‫בפבוא‬ ‫‪II‬‬

‫י״א‬ ‫שעדיין וכו׳‬ ‫)ברש״י(‬ ‫‪U‬‬ ‫י׳יד‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫’‬
‫בחבור‬ ‫פוטרין אוהו‪:‬‬ ‫י״ז‬
‫י״ב‬ ‫כ״ה‬ ‫‪II‬‬

‫בסבוא‬ ‫הוי שמעי רבנן ובו׳‬ ‫י״ה‬

‫ר׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬

‫מה טעם לא ירבה‬ ‫ב״א‬

‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫‪II‬‬
‫‪II‬‬

‫ו׳‬ ‫כ״ג‬ ‫בחבור‬ ‫לא נתגלו טעמי תורה‬ ‫‪H‬‬ ‫‪a‬‬

‫׳‬

‫ח'‬ ‫במבוא‬ ‫תושיה ‪ ,‬שמתשה כת‬ ‫! י׳׳ י‬

‫תו עי ה‬
‫שלא להשביע עצמו‬ ‫ב ״ט‬
‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪//‬‬
‫‪II‬‬

‫דין גלי רזיא‬ ‫א׳‬ ‫ל״א‬ ‫‪:‬‬

‫ב׳‬ ‫‪II‬‬

‫י‬
‫ז׳‬ ‫בחבור‬ ‫אם העם הטאו וכו׳‬ ‫‪II‬‬
‫׳‬ ‫‪t‬‬
‫ט׳‬ ‫במבוא‬ ‫מה פטיש מתחלק וכו׳‬ ‫‪U‬‬ ‫’ יה‬
‫אככיה‬
‫‘‬
‫‪i‬‬
‫‪1(57‬‬ ‫) מתל מוד וספרותי(‬ ‫ספרותי‬ ‫מפתח‬

‫‪i‬‬ ‫ננוביא‬
‫בהערה !‬ ‫ערד‬ ‫סימן‬ ‫סעיף‬ ‫«רק‬ ‫או‬ ‫הגן ה ר נ ר י ‪r‬‬ ‫עמור‬ ‫ו«‬
‫בחבור‬
‫‪i‬‬
‫_‬ ‫ל״ו‬
‫‪(1‬‬ ‫נגדיו‬ ‫___■‬ ‫ט׳‬ ‫^נסבוא‬ ‫אל ת קר א בגדיו‬ ‫א׳‬
‫‪I‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪a‬‬ ‫יהסר הסוג‬ ‫‪ha‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪a‬‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫י'‬ ‫(׳‬ ‫‪ S iSy‬ם ט ה שנים יכו׳‬ ‫כ׳‬ ‫ל״ח‬
‫‪1‬‬
‫‪i‬‬
‫—‬ ‫ד‪,‬׳‬ ‫‪-‬‬ ‫כ׳ ה‬ ‫כ ח גיי‬ ‫נ ‪ S‬ו ת מ כ ם ר ח עו!‬ ‫‪N‬‬ ‫ל ״ט‬

‫;‬ ‫—‬ ‫ו׳‬ ‫‪-‬‬ ‫ב״ד‬ ‫‪4‬‬ ‫כיון דהיינו אורחי'‬ ‫א׳‬ ‫ס״ר‬

‫‪j‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א­‬ ‫י״א‬ ‫נ ס כו א‬ ‫בין מן האירוסין‬ ‫‪0‬‬ ‫ו״נ‬

‫ויני׳ו‬ ‫ט­‬ ‫שבת ודינין נצטוו ונו׳‬ ‫ד*‬ ‫)״ז‬

‫■—‬ ‫—‬
‫בה ערה‪1‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ס"ה‬ ‫בחבור‬ ‫עבי״ם העיסק ב הור ת‬ ‫א׳‬ ‫נ ״ט‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪11‬‬ ‫מ״נ‬ ‫‪II‬‬ ‫שאיוו ‪ S‬א‪ S‬הות ה ר ב ה‬ ‫‪II‬‬ ‫ס׳׳‪:‬‬
‫“‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ה­‬ ‫ר ״ג‬ ‫ומושיבים לו עדים‬ ‫‪1‬‬
‫ס״ן‬
‫‪h‬‬
‫‪1‬‬ ‫*‬
‫‪1‬‬ ‫ר׳‬ ‫אלא שדברו חכמים יכו׳‬ ‫ב׳‬ ‫ס׳׳ה‬
‫]‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫^נמנוא‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫__‬ ‫ג׳‬ ‫שלא ירד ל אומנ ת וכו׳‬ ‫א׳‬ ‫פ״א‬
‫‪M‬‬ ‫‪a‬‬

‫‪1‬‬ ‫—‬ ‫ב'‬ ‫א'‬ ‫‪II‬‬ ‫אל ההרים לא אבל‬ ‫״‬ ‫‪n‬‬

‫כהערה ן‬ ‫—‬ ‫‪U‬‬ ‫ה׳‬ ‫‪It‬‬ ‫נדון ב תמורה‬ ‫‪II‬‬ ‫א‬

‫‪1‬‬
‫‪1‬‬ ‫־‪-‬‬ ‫כ״ו‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫בחבור‬ ‫בבלי ויין לבידמ״ד‬ ‫‪II‬‬ ‫פ״ב‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪i‬‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ר­‬ ‫במביא‬ ‫על עסקי שער‬ ‫‪II‬‬ ‫‪‘1‬‬

‫—‬ ‫׳‬ ‫ג׳‬ ‫ד׳‬ ‫קברו ת שלהם וכו׳‬ ‫‪II‬‬

‫צ״ו‬
‫‪II‬‬

‫גיטא‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫‪a‬‬ ‫אב שנת; אגטין‬ ‫‪M‬‬ ‫צ״ז‬

‫—‬ ‫י‬ ‫כ״ה‬ ‫בחבור‬ ‫אפתחא דרומי‬ ‫•‪1‬‬ ‫צ׳׳ח‬

‫גהעדה‬ ‫—‬ ‫_‬ ‫א‬ ‫ב׳‬ ‫במבוא‬ ‫חיורא ד בי ר בי‬ ‫ב׳‬ ‫‪$‬‬
‫‪I‬‬ ‫מצא‬
‫__‬
‫ט׳‬ ‫תודה לפרקים‬ ‫'צ״ט‬
‫‪II‬‬
‫־־‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬ ‫אי הס‬ ‫■‪-‬‬ ‫‪U‬‬ ‫‪II‬‬ ‫ה מל מ ד בן הבירו‬ ‫‪H‬‬ ‫«‬
‫בהעייה!‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ו׳יא‬ ‫בחבור‬ ‫והעלה שממית‬ ‫ק״ג‬
‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬

‫!‪1‬‬ ‫אזנד‬ ‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫במביא‬ ‫זי״ן אוכל יי״ן‬ ‫א­‬ ‫ק״ד‬
‫‪M.‬‬
‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ו׳‬ ‫בחבור‬ ‫הבוכה בליל ה ובו׳‬ ‫ב׳‬ ‫)‪1‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫כ׳‬ ‫ז׳‬ ‫בםכיא‬ ‫בלע ם תגר וכי׳‬ ‫א׳‬ ‫ק״ה‬

‫‪1‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪n‬‬ ‫ד׳‬ ‫‪II‬‬ ‫נ ת על מ ה ממני הלכ ה‬ ‫«‬ ‫ק״ז‬
‫‪1‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫אף על נ ח נ ח ת ם‬
‫!‬ ‫«‬ ‫‪II‬‬ ‫‪B‬‬

‫בהערה‬ ‫—‬ ‫ח'‬ ‫—‬ ‫כ״ו‬ ‫בה ביר‬ ‫ויהי ל ש ב ע ת הימים‬ ‫ב'‬ ‫ק״ח‬
‫‪1‬‬
‫‪i‬‬ ‫‪,‬‬
 ‫מ פ ת ח ס פ י ו ת י )מתלמוד וספרותו(‬ ‫‪16s‬‬
‫‪i‬‬ ‫י‬ ‫רמניא‬
‫עדך גיעיה‬ ‫סע־ו‬ ‫פי ק‬ ‫אי‬ ‫תכן ררברים‬ ‫עס!•־‬
‫סי מן‬
‫נחכיו‪-‬‬ ‫דף‬

‫ג׳‬ ‫בסניא ו׳‬ ‫ביק בהו ■>פרא‬ ‫א׳‬ ‫‪ 1‬ק׳ט‬

‫קהח‬ ‫_‬ ‫—‬ ‫‪tm‬‬
‫>‪1‬‬ ‫שהקהה עעי מיליריו‬ ‫ב׳‬
‫‪M‬‬
‫‪:‬‬
‫‪a‬‬

‫לדעיה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫א׳‬ ‫‪M‬‬

‫ארך אפים אף לרשעיב‬ ‫א׳‬ ‫! קי'יא‬
‫שבועות‬

‫א׳‬ ‫כפסא‬ ‫‪,‬‬ ‫ב׳ מנד־ חגא ובו׳‬ ‫ב׳‬

‫ידערד‬ ‫_ ‪_ ,‬‬ ‫ד׳‬ ‫‪II‬‬
‫ובר»״'( ותלמיד טועה‬ ‫‪II‬‬ ‫‪ ,‬ג׳‬
‫‪M‬‬

‫_‬ ‫__‬ ‫ג׳‬ ‫ר‪,‬׳‬ ‫‪U‬‬

‫א׳ } ‪ ( ,‬תורפה‬ ‫ט"ו‬
‫_‬ ‫_‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ז׳‬ ‫‪M‬‬
‫שני האנשים‬ ‫‪M‬‬ ‫■ ר׳‬
‫ח׳ ‪-- .‬‬ ‫אמן בו שביעה ונו׳‬
‫_ אשי‬ ‫‪•1‬‬ ‫‪a‬‬ ‫ל׳ו‬
‫ב״ה‬ ‫‪1‬חבור‬ ‫סיטרין אותו סיר‬ ‫‪ 1‬ל"ט‬
‫י ׳ג‬ ‫‪II‬‬

‫_‬ ‫ב׳‬ ‫ד­‬ ‫במבוא‬ ‫ב׳ ו גנותם באהלו וכו׳‬ ‫' מ״ז‬
‫עבודה זרה‬
‫‪■1‬‬
‫ב׳‬ ‫י״כ‬ ‫)גת‪1‬ם'( נתר דתגי וכי׳ גםנוא‬ ‫א׳‬ ‫'י ב׳‬
‫ו"ך‬ ‫נחנור‬ ‫) ״ ( מצאן וכו׳‬ ‫'‪,1‬‬
‫ביזעיה‬ ‫—‬
‫־‬ ‫«‬ ‫‪a‬‬ ‫ן‪.‬‬

‫_‬ ‫א׳‬ ‫מ״ה‬ ‫‪a‬‬

‫עכו*ם שעשת וכו׳‬ ‫‪H‬‬ ‫)י * י‬
‫ב׳‬ ‫ד׳‬ ‫‪II‬‬
‫רבי ואנטיניניס‬ ‫ב׳‬ ‫י'‬
‫ז׳‬ ‫נםניא‬ ‫ופטוטרות‬ ‫א׳‬ ‫! י״ר‬
‫אלא אשרי א־ש וני׳‬ ‫‪ i‬י׳׳ט‬
‫איינגי•‬ ‫■‬
‫—‬ ‫‪a‬‬

‫כהקדמה _‬ ‫‪C‬‬ ‫‪a‬‬

‫אנא עבירתה ונו׳‬
‫;סי׳‬ ‫)נרש״י( שיחת חולין‬ ‫י׳‬
‫__‬ ‫ד׳‬ ‫ד׳‬ ‫‪II‬‬
‫‪a‬‬

‫י״ר‬ ‫מניין לעולת נקבר‪.‬‬ ‫»‬ ‫כ׳’ד‬

‫׳ ■— נרעדה‬ ‫א‬
‫ח׳‬ ‫וישרנה הפרות‬ ‫‪U‬‬ ‫‪a‬‬
‫ו־ע־בה‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬

‫כ״ב‬ ‫כחנוך‬ ‫מילה לשמה‬ ‫א׳‬ ‫כ׳יז‬

‫ב׳‬
‫)בתום׳( והמורה יורד‪.‬‬ ‫ל׳ד‬
‫_ ‪ -‬ו׳‬ ‫כיז‬ ‫‪n‬‬ ‫‪I‬‬
‫‪U‬‬

‫—‬
‫—‬ ‫‪ .‬ב״נ‬ ‫לא מגלו טעמא‬ ‫ל״ר‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫ג׳‬ ‫‪M‬‬
‫‪II‬‬

‫_‬ ‫כ“׳‬ ‫או מבית הכנס־‬ ‫ל״ח‬

‫נ׳יו‬ ‫‪II‬‬
‫‪a‬‬

‫מפליא ליצנותא‬ ‫?‪1‬״ר ‪.‬‬

‫מ»ר»ת|‬ ‫‪It‬‬
‫(‬
‫*‬ ‫‪i‬‬
‫‪169‬‬ ‫)מתלמוד וספרותו(‬ ‫ספרותי‬ ‫מפתח‬
‫‪,‬‬
‫בםגיא‬
‫‪I‬‬ ‫בילעי־ו־‬ ‫' ‪ 1/‬י ר‬ ‫ר■ם!‬ ‫סעיוז‬ ‫פ־ק‬ ‫או‬ ‫יז כ ן הדברי ם‬ ‫עמור‬ ‫וף‬
‫נחיור‬
‫‪i‬‬
‫‪1‬‬
‫גד‪,‬עיר‪( .‬‬ ‫!‬
‫—‬ ‫‪J‬׳‬
‫' ‪i‬‬
‫‪j‬‬ ‫כ״ה‬ ‫נהבזר‬ ‫לבינביט זלמזלית‬ ‫נ׳‬ ‫נ״ד‬
‫—‬ ‫י״ד‬ ‫•;׳׳י אי■ט פלוגי‬ ‫א‬ ‫נ״ה‬
‫•‬ ‫א׳ !‬ ‫‪n‬‬

‫‪— 1‬‬ ‫ג׳‬ ‫\‬ ‫גסגוא‬ ‫ו״ח‬

‫—‬ ‫ואימא מזכי‬ ‫»‬
‫‪1‬‬
‫‪-‬‬ ‫ת׳‬ ‫כ‬ ‫ח‬ ‫רבא ■טדר דורן‬ ‫‪a‬‬
‫ס׳יה‬
‫ד‪.‬‬ ‫—‬ ‫כ׳יט‬ ‫ג הנו ר‬ ‫המוצא מציאה ובו'‬ ‫‪H‬‬
‫ע‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫‪1‬‬ ‫במביא‬ ‫עקבת יין‬ ‫‪a‬‬
‫ע״ה‬

‫מסות‬
‫—‬ ‫—‬ ‫*‬ ‫ב׳‬ ‫נטגוא‬ ‫מורה הוראה‬ ‫ב׳‬ ‫ח׳‬
‫נהעיד•‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫י׳‬ ‫ו׳‬
‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫הנהו לעוזי‬ ‫ב׳‬
‫—‬
‫בהקדמה‬ ‫י׳‬
‫)ם׳ י(‬ ‫—‬ ‫טי■‬ ‫‪M‬‬ ‫בשכם נם־ •עביה‘‬
‫גיי עי ר‬ ‫ג׳‬ ‫ג״א‬ ‫בחבור‬ ‫י׳׳ב‬
‫—‬ ‫—‬ ‫י‬ ‫מגלים ישיבתו עמו‬ ‫‪a‬‬

‫«י‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫וי׳א‬ ‫‪II‬‬

‫עקיבא‪ ,‬נהטתנו‬ ‫בי‬ ‫כ״יד‬

‫תוריות‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ז׳‬ ‫בסבוא‬ ‫ונעלם דבר‬ ‫א׳‬ ‫ד׳‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א‬ ‫ו׳‬ ‫‪n‬‬ ‫הרי משיח כצבור‬ ‫ב׳‬ ‫ו׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ו׳‬ ‫בחבור‬ ‫כד גרסיתו ובו׳‬ ‫א׳‬ ‫י״ב‬
‫גו־ערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א'‬ ‫ב׳‬ ‫במבוא‬ ‫סיסנא מיל תא היא‬ ‫‪n‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ד׳‬ ‫ורב תבואות‬ ‫י״ד‬

‫‪II‬‬ ‫‪ff‬‬

‫אבות‬

‫נ ד עי ר‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ד׳‬ ‫ו׳‬ ‫ב ‪ 0‬ג‪ 1‬א‬ ‫אם אין אני לי‬ ‫מ ״ד‬ ‫פ״א‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ד‬ ‫ד׳‬ ‫‪U‬‬ ‫)כתיי״ט( עי! ריאה‬ ‫מ״א‬ ‫פ״ב‬
‫י‬ ‫—‬ ‫‪-‬‬
‫‪//‬‬ ‫כ״נ‬ ‫בחבור‬ ‫אל תהא רשע ובו׳‬ ‫ם״כ‬ ‫‪M‬‬

‫ביזערד‬ ‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪/I‬‬ ‫איזהי מכובד יכו׳‬ ‫מ״א‬ ‫פ״ד‬
‫’בהקדמר‬ ‫ס״ה‬
‫—‬ ‫)ם•׳ ב'(‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫כמבוא‬ ‫הסתכל בשלשה דבריב‬ ‫‪H‬‬

‫כהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫«‪/‬‬ ‫ו׳‬ ‫מחלוקת קרח ועדתי‬ ‫מ״ז‬

‫‪M‬‬ ‫‪II‬‬

‫‪H‬‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ל״ו‬ ‫כחבור‬ ‫המכיר את מקומו‬ ‫מ״א‬ ‫פ״ו‬

 ‫מ פ ת ח ס פ ר ו ת י ) מ ת ל מ ו ד וספרותל(‬ ‫‪170‬‬

‫במבוא‬
‫בהערה‬ ‫סימן‬ ‫סעיף‬ ‫פרק‬ ‫או‬ ‫תכן ה ד ב ר י ס‬ ‫עמוד‬ ‫דף‬
‫עיר‬ ‫בחבור‬

‫ו׳‬ ‫ס״ו‬ ‫בהכור‬ ‫דרכה של תורה‬ ‫מ״ד‬ ‫פ״ו‬

‫בהערה‬ ‫_‬ ‫__‬ ‫ב׳‬ ‫י״ד‬ ‫‪H‬‬
‫אם אתה נותן לי וכו׳‬ ‫ם״פז‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫במבוא‬ ‫לזבות את ישראל‬ ‫י״ב‬ ‫‪M‬‬

‫זבחים‬

‫ב׳‬ ‫ה׳‬ ‫במבוא‬ ‫רמי ר״ל על מעוהי‬ ‫א׳‬ ‫ה׳‬

‫א׳‬ ‫ה׳‬ ‫מרם הפר‬ ‫‪H‬‬ ‫כ״ה‬
‫»‬

‫משנן‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪//‬‬

‫מפני מה נאמר פרוכת‬ ‫ב׳‬ ‫ם״א‬
‫ב׳‬ ‫ב׳‬ ‫)ברש״י( וגירסא זו וכו‬ ‫א׳‬ ‫ק״ד‬
‫‪//‬‬

‫_‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪II‬‬

‫מידי ועליהם כתיב‬ ‫‪#‬‬ ‫ק״ז‬
‫__‬ ‫שמנערת עשיריה‬ ‫קי״ג‬
‫שנער‬ ‫—‬ ‫ח'‬ ‫‪II‬‬

‫ט׳‬ ‫אל תקרא ממקדשיך‬ ‫קט״ו‬

‫מקדש‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪U‬‬
‫‪n‬‬

‫מנחות‬

‫—‪.‬‬ ‫ט׳‬ ‫במבוא‬ ‫בה׳ בראם‬ ‫‪>2‬‬ ‫כ״ט‬

‫כהבראם‬
‫)ברש״י( שהמים נבראו‬
‫ששים‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬

‫בחבור‬ ‫ארבעה כיסי;‬ ‫ל״ר‬

‫___‬ ‫י״ג‬ ‫—‬ ‫ב״ה‬ ‫‪II‬‬

‫במבוא‬ ‫טט בכתפי וכו׳‬ ‫‪H‬‬ ‫‪0‬‬

‫טט&ת‬ ‫—‬
‫ירכה—יד כהה‬ ‫‪II‬‬ ‫ל״ו‬
‫ירכה‬ ‫■ —י‬ ‫‪U‬‬ ‫‪II‬‬

‫בהקדמה‬ ‫כל שיש לו תפילין וכו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫מ״ג י‬

‫ט׳‬
‫)ם׳ נ(‬
‫מצה תהיה—תחיה‬ ‫א׳‬ ‫נ׳יג‬
‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪M‬‬

‫אש תאכלי׳‬ ‫‪n‬‬ ‫‪0‬‬

‫כ׳‬ ‫א׳‬ ‫»‬

‫בחבור‬ ‫ומצוה לממני שבועי‬ ‫ס״ה‬

‫בהערה‬ ‫ד׳‬ ‫ל״ח‬
‫א׳‬ ‫ג׳‬ ‫במבוא‬ ‫והנן לא מצינו וכו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫ע׳‬
‫ב׳‬ ‫בתרביצא אמרי‬ ‫ב׳‬ ‫פ״ב‬
‫‪II‬‬

‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪M‬‬

‫לכתוב ונתת‬ ‫)בתו=׳(‬ ‫א׳‬ ‫צ״ד‬
‫שימה‬
‫ד׳‬ ‫בחבור‬ ‫פעמים שכטולה וכו׳‬ ‫ב׳‬ ‫צ״ט‬
‫בהערה‬ ‫__‬ ‫ל״ט‬

‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫במבוא‬ ‫עיר ההרס‬ ‫א׳‬

‫ק״י‬
‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪II,‬‬
‫לא עולה וכו׳‬ ‫‪M‬‬ ‫‪f‬‬
‫לעולה‬ ‫—‬
‫‪171‬‬ ‫פ פ ר ו ת י )מתל^כוד וכפרותס‬ ‫מפתח‬

‫במבוא‬
‫בהערת‬ ‫עיר‬ ‫סים;‬ ‫סעיף‬ ‫סרק‬ ‫או‬ ‫הדברים‬ ‫ת כן‬ ‫עמוד‬ ‫דף‬
‫בחבור‬

‫בכורות‬
‫א׳‬ ‫י״ב‬ ‫נ ם כ‪ 1‬א‬ ‫איירי דכתב ׳צורך‬ ‫ב׳‬ ‫ט׳‬
‫—‬ ‫—‬
‫ב׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪H‬‬ ‫י׳‬ ‫גרו באמגוזי‬ ‫א׳‬ ‫ל׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ו׳‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬ ‫ישכנו עקרב‬ ‫ב׳‬ ‫ל״א‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫עמד רבי יהושע‬ ‫ל״ו‬
‫‪H‬‬ ‫‪II‬‬ ‫«‬
‫—‬ ‫■ ‪---‬‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬ ‫‪0‬‬ ‫פסהים בזזו‬ ‫ל״ט‬
‫‪0‬‬

‫—‬ ‫—‬
‫ד׳‬ ‫ד׳‬ ‫‪II‬‬ ‫באורנה‬ ‫ב׳‬ ‫מ״ד‬
‫—‬ ‫־ ־״‬ ‫י‪/‬‬
‫«‬ ‫‪II‬‬ ‫טובה הבטה וכו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫י‬
‫נ״ב‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬ ‫כל חכמי ישראל וכו׳‬ ‫א׳‬ ‫נ״ה‬
‫—‬ ‫כ"ב‬ ‫■—‬ ‫כ׳יז‬ ‫בחבור‬ ‫אשר יעבור וכו׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪0‬‬ ‫;‬

‫ערכין‬
‫ו׳‬ ‫ל״ח‬ ‫בחבור‬ ‫אל יספר אדם וכו׳‬ ‫א׳‬ ‫ט״ז‬
‫כהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪H‬‬ ‫‪//‬‬ ‫אל ישנה אדם מאבסניא‬ ‫ב׳‬ ‫‪0‬‬ ‫י‬
‫זוזים‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫במבוא‬ ‫מי שמייחד ביתו לו‬ ‫‪0‬‬ ‫‪U‬‬

‫—‬ ‫נ״ד‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫בחבור‬ ‫המשכיר בית וכו׳‬ ‫‪0‬‬

‫כ״א‬

‫תמורה‬
‫ענסה‬ ‫ח׳‬ ‫במבוא‬ ‫עכפה ונו׳‬ ‫א׳‬ ‫ט״ז‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪0‬‬ ‫ותצנח מעל החמור‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪0‬‬ ‫למה נקרא שמו יעבץ‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬

‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫‪a‬‬ ‫‪U‬‬ ‫‪II‬‬ ‫תחת לישנא דאתפוסי‬ ‫ב׳‬ ‫כ״ט‬
‫!‬ ‫‪-‬‬ ‫—‬
‫א׳‬ ‫כ״ג‬ ‫בחבור‬ ‫ולא לאדון אהד‬ ‫‪0‬‬
‫ל׳‬

‫כריתות‬
‫בהערה‬ ‫ג׳‬ ‫כ״ו‬ ‫בחבור‬ ‫ונירפא זו וכו׳‬ ‫)ברש״י(‬ ‫א׳‬ ‫ד׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ב׳‬ ‫כמבוא‬ ‫פימנא מילתא ובו׳‬ ‫‪0‬‬
‫ו׳‬
‫—‬
‫—‪-‬‬ ‫‪M‬‬ ‫ו׳‬ ‫‪U‬‬
‫גרפת את הקערה‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬
‫■‬
 ‫‪:‬כתלמוד וספרותו(‬ ‫ספרות׳‬ ‫מפתח‬ ‫‪172‬‬
‫במביא‬
‫□ימן‬ ‫סעיף‬ ‫ם־ק‬ ‫או‬ ‫ת כן ה ד ב ר י ם‬ ‫עמור‬
‫נהעדוז‬ ‫ערך‬ ‫בחבור‬ ‫דף‬

‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫כמבוא‬ ‫ותשט־ה עליו הריפות‬ ‫א׳‬ ‫י״א‬

‫—‬ ‫ה׳‬ ‫בהבור‬ ‫)בתום׳( שאלתי את ר״ו‪.‬‬ ‫ט״ו‬
‫בהערה‬ ‫—‬ ‫‪n‬‬ ‫«‬

‫—‬ ‫י״ב‬ ‫במבוא‬ ‫כנ שי ם קודמי; לעזים‬ ‫כ״ה‬

‫—‬ ‫‪II‬‬
‫‪a‬‬

‫מעלה‬

‫א׳‬ ‫י״ג‬ ‫במבוא‬ ‫)בתום׳( וזה לכ ם ר‪,‬ט מזי‬ ‫א׳‬ ‫י״ז‬

‫—‬ ‫—‬

‫מ דו ת‬

‫יי׳‬ ‫ו׳‬ ‫בחבור‬ ‫הכהנים שומרים‬ ‫א׳‬ ‫ב׳‬

‫בהערה‬
‫עצי־ מנשים‬ ‫ר׳‬ ‫ל״ב‬
‫‪-.‬‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬
‫מ״ ו‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪II‬‬

‫הלו מד בליל ה‬ ‫‪II‬‬ ‫‪U‬‬
‫—‬

‫ת מי ד‬

‫י‪/‬‬ ‫ו׳‬ ‫במבוא‬ ‫)ברע״ב( ורבוכה היתה‬ ‫מ׳ נ‬ ‫פ״ג‬

‫ט׳‬ ‫)בדוי״ט( שיתין‬ ‫‪a‬‬
‫בראשית‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪n‬‬ ‫‪a‬‬

‫חו לין‬ ‫־‬

‫כ״ז‬ ‫בחבור‬ ‫)בתום׳( ב הלכו ת א״י‬ ‫א׳‬ ‫ב׳‬

‫י״ה‬
‫בהערה‬ ‫_‬ ‫כ״ד‬ ‫מדמושל מקשיב וכו׳‬ ‫ב׳‬ ‫ד׳‬
‫א׳‬ ‫‪II‬‬

‫ד׳‬ ‫במבוא‬ ‫המורה ע״ז וכו׳‬ ‫א׳‬ ‫ה׳‬

‫ד׳‬
‫‪.‬‬ ‫ט׳‬ ‫פשטי׳ דקרא‬ ‫ו׳‬
‫בהקדמה‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬

‫)פ׳ ה(‬ ‫ז׳‬

‫ו׳‬ ‫אי; מזיתי; אותו‬ ‫‪U‬‬
‫ג׳‬ ‫‪II‬‬

‫ה‪/‬‬ ‫ו׳‬ ‫)ברש״י( ובלשון הלועזים‬ ‫‪II‬‬

‫ה׳‬
‫בהערה‬ ‫‪a‬‬

‫בחבור‬ ‫צריך שילמוד כ ת ב‬ ‫טי׳‬

‫_‬ ‫א׳‬ ‫ל״ה‬ ‫‪II‬‬

‫ט׳‬ ‫כמבוא‬ ‫ממקום שפה הטהו‬ ‫כ״ז‬

‫עחט‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬

‫ה׳‬ ‫מן הרקק נבראו‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬

‫צפרדע‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪a‬‬

‫_‬ ‫__‬ ‫י״ד‬ ‫דשדיי׳ אעוף‬

‫בהערה‬ ‫א׳‬ ‫‪a‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪a‬‬

‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫‪II‬‬

‫והתנן שהט וכו׳‬ ‫א׳‬ ‫ל׳‬
‫כ״ה‬ ‫בחבור‬ ‫סבר לד‪ .‬כרשב״א‬ ‫ב׳‬ ‫מ״ב‬
‫—‬ ‫י״ר‬ ‫—‬
 ‫‪M3‬‬ ‫מ פ ת ח ס פ ר ו ת י ) מתלמוד וספרותו(‬
‫־־־־ ״‬ ‫במבוא‬ ‫יי'־‬ ‫‪--‬‬ ‫׳ ' ‪------------- --‬‬ ‫"י‬ ‫‪1‬‬
‫גהערד‪.‬‬ ‫עיו‬ ‫סים!‬ ‫סעיף‬ ‫או‬ ‫ח ד ב רי ס‬ ‫ת כן‬ ‫עסוד‬ ‫] יף‬
‫«יק‬
‫בחבור‬
‫‪1‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ד׳‬ ‫במבוא‬ ‫כלפי סנאי דרבא ■‬ ‫ב׳‬ ‫מ״ג‬
‫—‬ ‫‪-‬‬ ‫י״א‬ ‫ורואה טרפד‪ ,‬לעצמו‬ ‫כ״ד‬
‫‪1‬‬ ‫‪M‬‬ ‫!‪t‬‬ ‫‪U‬‬

‫‪1‬‬ ‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ו׳‬ ‫מ״ג‬ ‫בחבור‬ ‫כזית שאמרו ובו׳‬ ‫א׳‬ ‫מ״ה‬
‫—‬
‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ה׳‬ ‫במבוא‬ ‫למה נקרא שמה ריאד‬ ‫פ״ט‬
‫ן‬ ‫‪a‬‬

‫—‬
‫—‬ ‫א׳‬ ‫כ׳‬ ‫‪0‬‬ ‫שוקא דרבנן‬ ‫ב׳‬ ‫‪0‬‬

‫—‬
‫—‬ ‫ב'‬ ‫‪!%‬‬
‫‪n‬‬ ‫הני מפני שנמרה‬ ‫א׳‬ ‫נ״ה‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪H‬‬ ‫שאיו לאלד‪.‬ות הרבה‬ ‫ב׳‬ ‫ס׳‬
‫רסידד‬ ‫'—‬ ‫—‬ ‫־׳‬ ‫‪U‬‬ ‫שעושה הסר ובו׳‬ ‫א׳‬ ‫ס״ג‬
‫דוכי«ת‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬ ‫שהודו כפות‬ ‫‪H‬‬
‫‪0‬‬

‫׳*לו‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫«‬ ‫ששילה דנים‬ ‫‪a‬‬ ‫י‬ ‫‪0‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫א׳‬ ‫בחביר‬ ‫נאמן הצייר ובו׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪0‬‬

‫!‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫«‬ ‫י״ג‬ ‫במבוא‬ ‫דפסיק לר‪.‬ו ספרא‬ ‫א׳‬ ‫ס״ה‬
‫‪1‬‬ ‫־ ־י‬
‫‪a‬‬ ‫‪K‬‬ ‫א׳‬ ‫בחבור‬ ‫ועתיד להשירן‬ ‫‪$‬‬
‫ס״ו‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ר‪/‬‬ ‫ז׳‬ ‫במבוא‬ ‫עשתרות^ שמעשרות‬ ‫ב׳‬ ‫פ״ד‬
‫ן‬
‫(‬
‫—‬
‫‪a‬׳'‪s‬‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫בחבור‬ ‫זכוכית לבנה‬ ‫)בתום׳(‬ ‫‪a‬‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ז׳‬ ‫‪tm.‬‬

‫‪i‬‬ ‫במבוא‬ ‫כת״ח נדמה לו‬ ‫א׳‬ ‫צ״א‬
‫—‬ ‫‪— .‬‬
‫י‪/-‬‬
‫‪'n‬‬ ‫בחבור‬ ‫לבעי רחמי אתכליא‬ ‫צ״כ‬
‫;‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ד׳‬ ‫‪'1‬‬

‫‪%‬‬ ‫שיטה בחרוזים‬ ‫כ׳‬ ‫צ״ה‬
‫!‬
‫‪i‬‬
‫—‬ ‫מ״ח‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫‪H‬‬ ‫יוסף איננו ובו'‬ ‫«‬ ‫‪0‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫כ״ט‬ ‫‪h‬‬ ‫וישלה יח‪,‬ודה וכו׳‬ ‫‪II‬‬

‫קי״נ‬
‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ב'‬ ‫‪H‬‬ ‫הנא תני ישלם וכו׳‬ ‫א׳‬ ‫ק״ל‬
‫‪J‬‬
‫ד׳‬ ‫ס׳יי‬ ‫ב׳‬ ‫קל״א‬
‫—‬ ‫—‬
‫‪II‬‬ ‫עבדים אינם בכלל וכו׳‬
‫)‬ ‫—‬ ‫בהקדמד‬ ‫—‬ ‫ט'‬ ‫במבוא‬ ‫פשטי׳ דקרא וכו׳‬ ‫א׳‬ ‫קל״ג‬
‫‪i‬‬ ‫•־')ם׳ הץ‬
‫כדעריז‬ ‫—‪,‬‬
‫י—‬ ‫ב׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪M‬‬ ‫השונה להלמיד וכו׳‬ ‫‪II‬‬
‫‪0‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪a‬‬ ‫ד"ט‬ ‫בחבור‬ ‫ושר בשירים וכו׳‬ ‫‪a‬‬

‫‪0‬‬

‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫•יי׳‬ ‫בסבוא‬ ‫ריש סדרא בבבל‬ ‫ב׳‬ ‫קל׳׳ז‬
‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫אתני׳ ררלות‬ ‫‪U‬‬
‫‪0‬‬

‫בהערה‬ ‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫י״ב‬ ‫בחבור‬ ‫משרי מה״ת מניין יכו׳‬ ‫»‬
‫קל״ט‬
‫—‬ ‫בהקדמה‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫במבוא‬ ‫המן מה״ת מניין ונו׳‬ ‫‪0‬‬
‫‪1‬‬ ‫)סי׳ ג׳(‬ ‫‪0‬‬

‫‪12‬‬
 ‫ספרות•־ )מתלמוד וספרותוי(‬ ‫מפתח‬ ‫‪174‬‬

‫ננובוא‬
‫סימן‬ ‫סעיד■‬ ‫פרק‬ ‫או‬ ‫ת כן ה ד ב ר י ם‬ ‫עמוד‬
‫בהערה‬ ‫ערך‬
‫בהבור‬ ‫דן*‬ ‫;‬

‫בהערה‬ ‫_‬ ‫—‬ ‫ד׳‬ ‫בחבור‬ ‫המן טה״ת מדין וכו׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪ I‬קל״ט‬
‫ב׳‬
‫—‬ ‫‪i‬‬
‫‪U‬‬ ‫—‬ ‫״‬ ‫י״ב‬ ‫‪It‬‬ ‫«‬ ‫‪II‬‬
‫‪%‬‬
‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪1‬‬

‫נדה‬
‫‪1‬‬
‫‪f‬‬
‫נ הערר‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫א׳‬ ‫בחבור‬ ‫אביטי מבי המאה‬ ‫ב׳‬ ‫‪ 1‬ה׳‬
‫שוחטי‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫במבוא‬ ‫אל הקרא שוהטי‬ ‫א׳‬ ‫‪ (1‬יי׳ג‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫ד׳‬ ‫‪U‬‬ ‫אפרקדן‬ ‫)בתום'(‬ ‫‪m‬‬ ‫‪ 1‬י״ד‬
‫בהערר‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ה׳‬ ‫בחבור‬ ‫הנכנס להבירו פהאום‬ ‫ב׳‬ ‫‪ i‬ט״ז‬
‫—‬ ‫י׳‬ ‫—‬ ‫ב״ט‬ ‫‪II‬‬ ‫הטיל למים וכו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫כ"ב‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫במבוא‬ ‫בעוד אדם וכו'‬ ‫)בתום'(‬ ‫א׳‬ ‫‪ 1‬כ״ה‬
‫כהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ב״ג‬ ‫בחבור‬ ‫משביעין איהו‬ ‫ב׳‬ ‫ל׳‬
‫י׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫ל״ד‬ ‫‪!1‬‬ ‫ימים שיש בהם ידהים‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪1‬‬
‫בניך‬ ‫—‬ ‫‪---‬‬ ‫ט׳‬ ‫במבוא‬ ‫לכן אי לבה וכו׳‬ ‫א׳‬ ‫ם׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ד׳‬ ‫ד׳‬ ‫‪II‬‬ ‫חלב אשה‬ ‫ב׳‬ ‫נ״ה‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪11‬‬ ‫מקום ההודף‬ ‫‪1$‬‬ ‫‪ 1‬נ״ז‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬ ‫לפי שאין הולין‬ ‫א׳‬ ‫‪ j‬ס׳‬
‫הליכות‬ ‫־־‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪II‬‬ ‫השונה הלכוה‬ ‫‪II‬‬
‫‪ i‬ע״ג‬
‫‪i1‬‬

‫במשניות‬
‫טהרות‬ ‫׳‪1‬‬
‫'‪1‬‬
‫‪f‬‬
‫‪j‬‬
‫מסכת‬
‫‪1‬‬
‫כלים‬ ‫משנה‬ ‫פיר‬

‫_‬ ‫_‬ ‫ז׳‬ ‫ו׳‬ ‫במבוא‬ ‫שני דודים‬ ‫‪1A‬‬

‫‪•,‬‬ ‫! ט״ז‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪II‬‬ ‫אף ג־פיטין‬ ‫‪Is‬‬
‫ב״ג‬
‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ד׳‬ ‫‪U‬‬ ‫נפקה ברא וכו׳‬ ‫ט״ז‬ ‫; כ״ד‬
‫;‬ ‫‪i‬‬

‫‪/I‬‬
‫‪175‬‬ ‫)מתלמוד וספרותל(‬ ‫מפתח ספרותי‬

‫'במבוא‬
‫בומו׳ה‬ ‫שרק‬ ‫או‬ ‫הדברים‬ ‫ת כן‬ ‫‪ 8‬רק‬
‫עיר‬ ‫סימן‬ ‫סעיף‬
‫בחגור‬
‫“ ­נ­‬

‫נגעים‬

‫לבנון‬ ‫ד‬ ‫ח׳‬ ‫במבוא‬ ‫בהרת עזה כיטלג וכו׳‬ ‫א׳‬ ‫א׳‬
‫כיין המזוג במים‬ ‫ד׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪ .‬ה׳‬ ‫ג׳‬ ‫בחבור‬ ‫‪ff‬‬

‫פרה‬

‫־=‪-‬‬ ‫א׳‬ ‫ג׳‬ ‫כמבוא‬ ‫אני לא יטימעתי ובו׳‬ ‫א׳‬ ‫א׳‬ ‫■‬

‫מקואות‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ו׳‪-‬‬ ‫במבוא‬ ‫חרדלית‬ ‫ו׳'‬ ‫ה׳‬

‫טבול יום‬

‫—‬ ‫—‬ ‫כ״ט‬ ‫בחבור‬ ‫כדהנן וכו׳‬ ‫)בתוי״ט(‬ ‫ו׳‬ ‫ג׳‬

‫מנעזיריז‬

‫—‬ ‫ו׳‬ ‫—‬ ‫כ"ט‬ ‫בחבור‬ ‫משקין טמאים‬ ‫)בא־״ר(‬ ‫א׳‬ ‫א׳‬

‫ירים‬
‫במבוא‬ ‫שטרות וכו׳‬ ‫)בתוי״ט(‬ ‫ד׳‬
‫גיטא‬ ‫■—‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫ה׳‬

‫עוקצץ‬
‫‪M13D3‬‬ ‫לפקל בצלים‬ ‫ב׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ה׳‬ ‫ה׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫האגוזים שאמנן‬ ‫‪H‬‬
‫‪a‬‬

‫תלמוד‬
‫■ירושלמי‬
‫מסבת‬
‫ברכות‬ ‫דשנה‬
‫‪i‬‬ ‫‪. .‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪' 2‬‬ ‫ד׳‪.‬‬ ‫כמבוא‬ ‫הרוקק בביהכנ״ס‬ ‫ה׳‬ ‫ג׳‬
 ‫)מתלמוד וספרותו(‬ ‫מ פ ת ח ‪.‬ספרותי‬ ‫‪176‬‬

‫‪i‬‬ ‫כסכוא‬
‫‪j‬‬ ‫בהערה‬ ‫ערך‬ ‫סיהן‬ ‫סעיף‬ ‫פרק‬
‫אר‬ ‫הדברים‬ ‫ת כן‬ ‫הלבה‬ ‫־יק‬
‫בחבור‬

‫־ ‪1‬‬ ‫לייחד מקום בייהב ג״כ‬

‫ט׳‬ ‫ל״ה‬ ‫בחבור‬ ‫ד׳‬ ‫ד׳‬

‫ירושלמי פאת‬ ‫׳‬ ‫(‬

‫‪i1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫א׳‬ ‫י״ג‬ ‫במבוא‬ ‫שב״ד נוהגים אח נפשט‬ ‫ה׳‬ ‫א׳‬
‫‪i‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ן׳‬ ‫ל״ה‬ ‫בחבור‬ ‫מהונך — מהונך‬ ‫‪n‬‬ ‫״‬
‫‪1‬‬ ‫רייהיקי‬ ‫ר׳‬ ‫ג׳‬
‫‪j‬‬ ‫דייתיקי‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫במבוא‬
‫‪1‬‬
‫ירושלמי שבה‬

‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫בחבור‬ ‫מן המשכן למרו‬ ‫ג׳‬ ‫ב׳‬

‫נ׳‬
‫_‬ ‫מ״ה‬ ‫—‬ ‫ואני בבואי מפדן‬ ‫ב׳‬ ‫ו׳‬
‫‪II‬‬ ‫‪n‬‬

‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫במבוא‬ ‫כל המנהש ובו׳‬ ‫ט׳‬ ‫‪U‬‬

‫_‬ ‫_‬ ‫בחבור‬ ‫וסלה מלמעלה‬ ‫ר‪/‬‬ ‫ז׳‬

‫ל״ו‬ ‫כ ״ז‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫במבוא‬ ‫למדרש בין ה׳ לה׳‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬

‫ירושלמי עירובין‪.‬‬

‫א׳‬ ‫בחבור‬ ‫אנשי עיר ברדלא‬ ‫ג׳‬ ‫ו׳‬

‫בהערו!‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬
‫ירושלמי פסחים‬

‫ז׳‬ ‫במבוא‬ ‫נשים עצלניוה ה;‬ ‫ד׳‬ ‫א׳‬

‫ב׳‬
‫‪_-‬‬ ‫לרבות אה המה‬ ‫א׳‬ ‫ב'‬
‫גניו‬ ‫ט' ‪,‬‬ ‫‪n‬‬

‫ב״ז‬ ‫בחבור‬ ‫יפה שתיקה להכמיס‬ ‫ט׳‬ ‫ט׳‬

‫א׳‬ ‫—‬

‫'‬ ‫־ ירושלמי מו״ק;‬

‫‪—-‬‬ ‫—‬ ‫בחבור‬ ‫לא שנו וכו׳‬ ‫א׳‬ ‫א׳‬

‫כ״ב‬ ‫כ״ז'‬

‫‪1‬‬
‫ירושלמי חגיגה‬

‫בהקדמזז‬ ‫ט׳‬ ‫בם בוא‬ ‫אץ לסחין מן האגדה‬ ‫א׳‬ ‫א׳‬

‫)סי׳ ה׳(‬
‫‪-‬י•‬ ‫א׳‬ ‫י׳׳א‬ ‫‪a‬‬
‫■ארוסי משב אצלך‬ ‫ד׳‬
‫ה׳‬ ‫ל״ד‬ ‫בתבור‬ ‫אמו רשל‪:‬אתר וכו'‬ ‫‪H‬‬ ‫‪H‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪.1‬‬

‫‪i A‬‬
‫‪177‬‬ ‫)מתלמוד וספרותו(‬ ‫מ פ ת חי״'כפ ר ו ת י‬

‫"כבבוא ‪,‬‬
‫'כהערה ‪1‬‬ ‫׳ערך‬ ‫סיכון‬ ‫סעיף‬ ‫פרק‬ ‫או‬ ‫תכן ה ד כ י י ‪0‬‬ ‫ה׳׳נה‬ ‫פרק‬
‫כחמר‬

‫ירושלמי מגילה‬

‫כהערה‬ ‫ג׳‬ ‫כ״ה‬ ‫כחכיר‬ ‫מי‪2‬ך‪ ,‬זו מוסיא‬ ‫ט׳‬ ‫א׳‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫א׳‬ ‫‪. a‬‬ ‫רבי שמלאי דבורא‬ ‫י״א‬ ‫‪ff‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ב׳‬ ‫במבוא‬ ‫האומר אמן אמן‬ ‫י׳‬ ‫ד׳‬
‫‪---‬‬ ‫~‬ ‫א׳‬ ‫‪,‬ת״‪ 8‬בתי כנסיות‬
‫‪II‬‬ ‫‪a‬‬ ‫י״א‬ ‫׳״‬

‫ירושלמי יומא‬

‫אורו״ח‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫כטנוא‬ ‫ד׳ ! אורים והומים ובו׳‬ ‫ז׳‬

‫ירושלמי סוכה‬
‫—‬ ‫ם״ט‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫כמכור‬ ‫׳ זכוכית לבגדי‬ ‫ו׳‬ ‫ד׳‬

‫ירושלמי שסלים‬

‫כהערה‬ ‫‪_-‬‬ ‫ט׳ו ׳ ג׳‬ ‫כתבור‬ ‫אין עושין נפשות וכו'‬ ‫ה׳‬ ‫ב׳‬
‫■‬
‫*‪--‬‬ ‫—‬ ‫ד׳‬ ‫ב>‬ ‫כאנוא‬ ‫ויבן ישראל היכלות‬ ‫ד׳‬ ‫ה׳‬

‫ירושלמי כ תו בו ת‬
‫—■‬ ‫י״ב‬ ‫כ״ז‬ ‫כחכור‬
‫—‬
‫אפילו ביריה לא תבע‬ ‫ג׳‬ ‫א׳‬

‫ירושלמי קדושין‬
‫—‬ ‫כ״ב‬ ‫—‬ ‫ב״ז‬ ‫כחכור‬ ‫פתר לי׳ לעתיר לבא‬ ‫ה׳‬ ‫א׳‬

‫ירושלמי גיטין‬
‫—‬ ‫__‬ ‫ב׳‬ ‫ו׳‬ ‫כסכוא‬ ‫אפילו כתב אן‬ ‫ח׳‬ ‫ט׳‬

‫ירושלמי סוטה‬ ‫‪j‬‬

‫■‬
‫‪i‬‬
‫ג׳‬ ‫כ״ז‬ ‫בחבור‬ ‫אשד‪ ,‬פרושה‬ ‫ב׳‬ ‫‪ :‬ג׳‬
‫כ״ה ^ —‪-‬‬ ‫—‬ ‫ואי; אוהב שונא‬ ‫ה׳‬ ‫‪ i‬ה׳‬
‫‪<1‬‬
‫י‬
 ‫ס פ ר ו ת ׳ ')מתלמוד וספרותו(‬ ‫מפתח‬ ‫‪178‬‬

‫ב מ בי א‬
‫פרק‬ ‫או‬ ‫ת כן ה ד ב ר י ם‬ ‫הלכה‬ ‫סרק‬
‫בהערה‬ ‫ערך‬ ‫סימן‬ ‫סעיף‬
‫מס׳‬ ‫ב ח בו ר‬

‫פרה‬
‫ירושלמי סנהדריז‬
‫שבשירו‬
‫א׳‬ ‫כתנור‬ ‫הוי ראש לשועלים ונו׳‬ ‫ה׳‬ ‫ד׳‬ ‫׳‬

‫ירושלמי שבועות‬

‫בת ‪p‬ר‬ ‫נושא כתיב‬ ‫י•׳‬

‫כ״ה‬ ‫כ״ז‬
‫ירושלמי עבודה זרה‬

‫כחכור‬ ‫בא ומצאן שמחים וכו׳‬ ‫א׳‬

‫י״ ד‬
‫בהערה‬ ‫ב׳‬

‫פרק‬
‫ספרא )תו״כן‬ ‫פרשה‬
‫נ׳‬
‫כמבוא‬ ‫שקערו ארורות‬ ‫מצורע‬
‫ר‪/‬‬ ‫ט׳‬
‫של‪,‬׳וערוד‬
‫בחכור‬ ‫לאביו ! אפילו מוחזק‬ ‫אמור‬
‫נ׳‬ ‫בהערוז‬ ‫ה׳‬
‫ט׳‬ ‫כמבוא‬ ‫שתים ‪ ,‬שתהיינה שוור‬
‫ו׳‬ ‫ביים‬

‫ט׳‬ ‫ספרי‬ ‫■‬

‫ט״‬
‫כתבור‬
‫יברכך בממון‬ ‫נשא‬
‫כ״‪1‬‬ ‫ו׳‬
‫לשון גוזמא‬ ‫דברים‬
‫ו׳‬ ‫א׳‬ ‫כ״ט‬
‫ולא תכיר פנים‬
‫ב׳‬ ‫ה׳‬
‫במבוא‬
‫באהלו של מקום‬
‫א׳‬ ‫ד׳‬
‫בחבור‬
‫הירא ורך הלבב‬ ‫שופטים‬
‫ו׳‬ ‫נ׳‬ ‫ו׳‬
‫ט׳‬ ‫‪.‬‬ ‫תוספ ת א‬
‫‪ :‬ר‬
‫בחבור‬ ‫אדם מתון‬ ‫ה׳‬ ‫שנ ת‬
‫כ״‪:‬‬ ‫ל״ז‬ ‫כ״ז‬
‫‪,‬‬ ‫שתי הצירות‬ ‫ז׳‬ ‫עירו כין‬
‫ו״‬
‫ד׳‬ ‫כ״נ!‬
‫המבטל את דבריו‬ ‫נ׳‬ ‫ב״מ‬
‫א׳‬
‫גדול סרב דבן וכו׳‬ ‫‪II‬‬
‫עדיות‬
‫י׳‬ ‫כ״ה‬
‫שני מעשים העלה אנ<‬ ‫ד׳‬ ‫נרה‬
‫ב׳‬ ‫כ״ט‬
‫‪179‬‬ ‫ס פ ר ו ת י ) מ ת ל מ ו ד וספרותי(‬ ‫מפתח‬

‫במבוא‬
‫בהערה‬ ‫עיד‬ ‫סישן‬ ‫סעיף‬ ‫פרק‬ ‫או‬ ‫הדברים‬ ‫ת כן‬ ‫פרק‬ ‫מס׳‬
‫בחבור‬

‫‪1‬‬
‫י״ג‬ ‫הלומד ואינו עמל‬ ‫סרה‬
‫א׳ ‪j‬‬ ‫ד׳‬
‫במבוא‬

‫כהערה‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬

‫י׳ין‬ ‫בחבור‬ ‫שום בעל בבי‬ ‫ג׳‬ ‫שבשירי ן‬

‫מכילתא‬ ‫פרשה‬ ‫|‬

‫מצות‬ ‫‪----‬‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫במבוא‬ ‫אין מחמיצין ובו׳‬ ‫בא‬

‫םסח‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫אל תקרא ופסתהי‬ ‫‪a‬‬

‫—‬ ‫י״ג‬ ‫—‬ ‫כ״ה‬ ‫בתבור‬ ‫ארבעה כימין‬ ‫‪U‬‬

‫בהערז‪:‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ו״ט‬ ‫‪II‬‬ ‫*‬ ‫אלא לאוכלי המן‬ ‫בשלח‬

‫‪U‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪a‬‬

‫נ׳‬ ‫‪II‬‬ ‫׳ שתהא מונה לשם שבה‬ ‫יתרו‬

‫אבות דרבי נתן‬ ‫^כה‬ ‫‪ .‬״יק‬

‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ג‬ ‫כמבוא‬ ‫דבר הבא בצער‬ ‫ו׳‬ ‫ג׳‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ב׳‬ ‫‪H‬‬ ‫בן אבות ועשיר‬ ‫ט׳‬ ‫כ'‬
‫דלת‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪II‬‬ ‫אל תקרא דלהותי‬ ‫ז׳‬ ‫ג׳‬
‫—‬ ‫בהקדמה‬ ‫—‬
‫‪U‬‬ ‫‪A‬‬ ‫ובו׳ ;‬ ‫והוי מתאבק בעפר‬ ‫ו׳‬ ‫ו׳‬
‫)סי׳ ה׳(‬ ‫!‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ב '‬
‫‪H‬‬ ‫עניו כדורות הראשוניב‬ ‫‪a‬‬
‫ט׳‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫א׳‬ ‫‪1‬‬ ‫מה טעם ואהבת ובו׳‬ ‫ג׳‬ ‫ט״ו‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪a‬‬
‫י״א‬ ‫‪/I‬‬ ‫הלומד תורה בילדותו‬ ‫כ״ב‬
‫‪II‬‬

‫\‬
‫‪1‬‬ ‫■‬
‫־׳‪-‬‬ ‫‪ i‬בהקדמה‬ ‫ט׳‬ ‫‪II‬‬ ‫והוי שותה בצמא וכו'‬ ‫ו׳‬ ‫ו׳‬
‫)סי׳ ה׳(‬
‫\‬

‫מסכת סופרים‬
‫כ״ח‬ ‫ו‪/‬‬ ‫^‬
‫—‬ ‫ב׳‬ ‫—‬ ‫בחבור‬ ‫רבותינו שבמערב וכו׳‬ ‫ז׳‬
‫‪i‬‬ ‫—‬ ‫בהקדמה‬ ‫—‬
‫ט׳‬ ‫במבוא‬ ‫ממכוני באשישות ובו׳‬ ‫ד׳‬ ‫ט׳׳ז‬ ‫‪i‬‬
‫‪1‬‬ ‫)ם׳ ה(‬
‫‪J‬‬ ‫‪----‬‬ ‫ח׳‬ ‫•־־ “‬ ‫כ״ו‬ ‫בחבור‬ ‫מברכין על הירח ובו׳‬ ‫א׳‬ ‫כ׳‬ ‫‪:‬‬

‫—‬ ‫י״ב‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫ט׳‬ ‫כ״א‬

‫מנהגם של ארמיים‬
‫—‬
‫א׳‬ ‫_‬ ‫כ״ו‬ ‫‪a‬‬ ‫מקדש ישראל וכו׳‬ ‫י״ד‬ ‫י״ג‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪j‬‬ ‫פסיקתא‬ ‫ר ‪ r‬ה‬
‫‪i‬‬
‫■ —‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫י״ג‬ ‫כמבוא‬ ‫שאינו מעמיד על רעהו‬ ‫צו‬
 ‫ס פ ר ו ת י )מתלמוד וספרותו(‬ ‫מפת׳ח‬
‫‪-‬‬ ‫‪180‬‬
‫‪1‬‬ ‫נטכוא‬
‫בזדעריז‬ ‫עיד‬ ‫סימן‬ ‫‪6‬רק ‪ I‬סע־ך‪.‬‬ ‫או‬ ‫ת כז״יייי ^‬
‫____^ ____‬ ‫בדוכזר‬

‫ו׳‬ ‫נ טנז א‬ ‫סלת פרדכת‬

‫הון‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫אל הקרא טהונך‬

‫^פ!ררןי דרבי אליעזר(‬

‫נ ר‪,‬ער ה‪J‬‬ ‫ם״ו‬ ‫בגזבור‬ ‫; ורצע אה אזנה‬

‫נ»ך‬ ‫ט׳‬ ‫נמבוא‬ ‫׳'‬ ‫כ׳^‬
‫קרב‬ ‫’‬ ‫מ״ב‬
‫מדרש רבה‬ ‫םר שה‬

‫ג׳‬ ‫ו׳‬ ‫כ ט ג‪ 1‬א‬ ‫אסון■ מוצנע‬ ‫א׳‬ ‫בראשיות‬

‫בהערי' ‪I‬‬ ‫א׳‬ ‫כ״ו‬ ‫ב חנו ר‬ ‫‪ /W‬י*‪ • 6‬טוב מאוד^ זה הסוה‬
‫‪k‬ט‬
‫״‬
‫ד׳‬ ‫ד׳‬ ‫‪Missa‬‬ ‫י׳׳ג בשעה* שהמטר וכו׳‬ ‫‪1‬‬
‫‪ i‬״‬
‫ב׳‬ ‫ט׳‬ ‫ב ח כו ר‬ ‫שלא אכלו פה ד‪.‬טים‬ ‫ט״ו‬
‫״‬ ‫ן!‬
‫א׳‬ ‫כ״ו‬ ‫«‬ ‫כתנות עוד—אור‬ ‫כ׳‬
‫‪« .‬‬
‫ה׳‬ ‫נ טנו א‬ ‫חוה נקראת אדם‬ ‫כ״א‬
‫ארס‬ ‫‪# II‬‬
‫אלגביש‬ ‫כ״ו ‪ 1‬לפתח חטאת רובין‬
‫א׳‬ ‫ע״ה שנים בטנק הדסה‬ ‫ל״א‬
‫___‬ ‫כ״ב‬ ‫‪-‬‬ ‫כ״ז‬ ‫כחכור‬ ‫פירשן לעיל‬ ‫‪Y‬‬ ‫‪d‬‬

‫—‬ ‫י״ד‬ ‫כ״ו‬ ‫ולה שפהה מצרית‬ ‫מ׳ה‬

‫בהערי‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ל״ו‬ ‫אויבי איש וכו׳‬ ‫נ״ר‬
‫—‬ ‫ו׳‬ ‫ד׳‬ ‫כמבוא‬ ‫בת ב׳ בבת שבע‬ ‫נ״ה‬
‫*׳ ‪1‬‬ ‫■‬
‫—‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ג‬ ‫שיחתן של עבדי אבות‬ ‫ס׳‬

‫‪1‬‬ ‫—‬ ‫י״ב‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫בחבור‬ ‫אפילו אדם לא תבע‬ ‫■ •‬

‫בהערי ‪1‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ א‬ ‫‪a‬‬ ‫השממית נתפשת‬ ‫ס״ו‬
‫—‬ ‫—‬
‫«‬
‫ה׳‬ ‫במבוא‬ ‫כולן נכללו ברמאות‬ ‫ס״ז‬

‫‪;1‬‬ ‫שימה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫‪II‬‬ ‫עשאן כמין מרזב‬ ‫ס״ה‬
‫—‬ ‫כשתי קורות‬ ‫ע׳‬
‫‪a‬‬ ‫—‬ ‫‪//‬‬ ‫‪//‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫נ׳‬ ‫‪II‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ויקרא לו אל וגו׳‬ ‫ע״ם‬

‫‪1‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫‪M‬‬
‫בקש יעקב לשבת וכו׳ן‬
 ‫‪181‬‬ ‫מ פ ת ח ס פ ר ו ת י )מתלמוד ום‪£‬רדתי(‬

‫‪1‬‬ ‫בפבוא‬
‫‪1‬‬ ‫כהערה‬ ‫עיר‬ ‫סימן‬ ‫סעיף‬ ‫סרק‬ ‫או‬ ‫תכן חד ב ר י ב‬ ‫ם דש ה‬
‫‪t‬‬ ‫בחבור‬
‫!‬ ‫‪1‬‬
‫כהערה ‪I‬‬ ‫‪—.‬‬ ‫_‬ ‫ה׳‬ ‫ל"ח‬ ‫בחבור‬ ‫ויהי מקץ וגו׳‬ ‫צ׳יא !‬ ‫זנרא^י‬
‫‪11‬‬
‫סבאל‬ ‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫במבוא‬ ‫סמאל‪ /‬עעוסד לעבא־‬ ‫י״ה‬ ‫ער‪,‬ות‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א‬ ‫י״א‬ ‫בחבור‬ ‫ואה ההזיר‬ ‫י״א‬ ‫ייקרא‬
‫בהערה‪1‬‬ ‫—‬ ‫‪--‬‬ ‫‪II‬‬
‫ם"ה‬ ‫‪II‬‬ ‫אפילו עכו״ם ר‪,‬מהנייר‬ ‫ט׳‬ ‫בסדנר‬
‫‪Im,‬‬
‫‪H‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫‪II‬‬ ‫טוב מלא כף נהה‬ ‫ר׳‬ ‫קהלת‬
‫זודס‬ ‫■ —‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫במבוא‬ ‫ה; חלק לשבעה וגו'‬ ‫ז׳‬ ‫‪U‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫אזכרה נגינהי ו^ו׳‬ ‫א׳‬ ‫אינה‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪11‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪U‬‬ ‫אל הקרא איש יהודי‬ ‫אסתר‬
‫בהערה ‪I‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ד׳‬ ‫נחבור‬ ‫באהבה שאהב ר׳׳י וכו׳‬ ‫ה׳‬ ‫‪ 1‬ייה״ש‬
‫‪1‬‬
‫!‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫ו׳‬ ‫סעודה לגמרה ש״ה‬ ‫א׳‬
‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫‪U‬‬

‫מדרש תנ חו מ א‬

‫_‬ ‫ד׳‬ ‫ם״ו‬ ‫בחבור‬ ‫למה נקרא שמו בן‬ ‫בראשיה‬

‫פורת‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט׳‬ ‫במבוא‬ ‫ב; נורה‪ ,‬בן הפרוה‬ ‫גקץ‬ ‫‪.‬‬
‫לבעולה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬
‫אל הקרא לעולה וכו׳‬ ‫צו‬
‫מצורע‬ ‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬
‫אל הקרא המצורע וכו'‬ ‫מצורע‬
‫צרת‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬
‫אל תקרא מצרה וכו׳‬ ‫‪II‬‬

‫•‪/‬‬ ‫בחבור‬ ‫אם העם הטאו וכו׳‬

‫—‬ ‫‪-‬‬ ‫א׳‬ ‫ב לק‬

‫ספר‬
‫יד החזלןה‬

‫להרמב״ם‬ ‫ח יק‬

‫הלנות דעות‪ ,‬פ״ז ה״ד‬ ‫א׳‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ו׳‬ ‫ד״ה‬ ‫בחכור‬ ‫בפני שונאיו‬
‫הלכות שבו‪ /‬פ״כ ה״ז‬ ‫‪H‬‬

‫—‬ ‫ה׳‬ ‫—‬ ‫כ״ט‬ ‫‪II‬‬ ‫ואפילו מציאה וכו'‬

‫הלנות קה״ן‪ /‬פ״י ה׳יא‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫י״ב‬ ‫במבוא‬ ‫הוספה שנה ההם‪:'.‬‬
 ‫ס פ ר ו ת י ויותלמוד וספרותו(‬ ‫מפתח‬ ‫‪182‬‬
‫ב מ בו א‬
‫טיק‬ ‫או‬ ‫הדברים‬ ‫״ כן‬
‫נהערה‬ ‫עיר‬ ‫סימן‬ ‫סע־ו*‬ ‫חלק‬ ‫‪I‬‬
‫בחבור‬

‫הן׳כות בית הבחירה‬

‫ג׳‬ ‫‪1‬‬
‫בהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ו׳‬ ‫בחבור‬ ‫ושמירה זו ובו'‬
‫הלכות מכירה‪ ,‬פ״א ה״ה‬
‫ד׳‬
‫—‬ ‫ל״ה‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫‪II‬‬ ‫)במ״מ( ״דף ג׳ ״‬
‫הלבות מכירה‪ ,‬ם״ו ה״ו‬
‫‪H‬‬

‫—‬ ‫‪tm .‬‬

‫—‬ ‫‪II‬‬
‫שיהא הבותי חבר‬
‫הלכות ע‪-‬־וח‪ ,‬פ״ט ה״ב‬
‫‪II‬‬

‫בהערד‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫י״ד‬ ‫במבוא‬ ‫עפ״י שנים ערים‬

‫הלכות אבל‪ ,‬פ״ג הי״ב‬
‫‪H‬‬

‫—‬ ‫ט״ו‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫בחבור‬ ‫״‬ ‫)בכ״מ( ״בפירש״ו‬

‫הלכות מלכים‪ ,‬פ״ו ה״ר‬
‫‪M‬‬

‫בהערה ‪I‬‬ ‫—‬ ‫‪-‬‬ ‫ו׳‬ ‫ב׳‬ ‫במבוא‬ ‫ואפילו עמלק‬

‫סימן‬
‫בשו״ע אורח חיים‬

‫סים; א ‪ /‬בטג״א ם' ק ד'‬ ‫א׳‬

‫—‬ ‫ם׳‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫בחבור‬ ‫״ע׳ שמ״ב״‬

‫'סימ! ל״ב‪ ,‬סעיף ל*ח‬ ‫ל״ב‬

‫—‬ ‫י״ג‬ ‫—‬ ‫ב״ה‬ ‫מעור אהר‬

‫‪U‬‬

‫סימן קב״ג‪ ,‬םע־ף ה׳‬ ‫קב״נ‬

‫—‬ ‫—‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫‪II‬‬

‫שלש פסיעות לש״ץ‬ ‫‪J‬‬

‫סימן קב״ח )בפרי חדש(‬ ‫קב״ח‬

‫כהן שאשתו נדה‬

‫—‬ ‫ח׳‬ ‫במבוא‬ ‫אם יעלה לדוכן‬

‫ביטא‬
‫‪1‬‬
‫סימן ק״ל‪ ,‬נ מ ג ״ א ס״ק ב׳‬
‫ק״ל‬ ‫‪1‬‬
‫~‬ ‫י״ן‬ ‫—‬ ‫ב״ז‬ ‫בחבור‬ ‫שחלמתי על עצמי‬
 ‫ד‪ 8 .‬ו‬ ‫)מתלמוד וספרותו(‬ ‫מפתח ספרותי‬

‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ב מ בו א‬
‫בהערה‬ ‫עיד‬ ‫י כעין* ‪ I‬סימן‬ ‫‪ 1‬סרק‬ ‫הדברים‬ ‫ת כן‬ ‫סימן‬
‫‪i‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ר חביי•‬

‫‪I‬‬ ‫סימן קנ׳א^ סעין* ‪ 1‬׳‬ ‫קנ״ א‬

‫‪i1‬‬ ‫—‬
‫כ״ו‬ ‫—‬
‫כ״ז‬ ‫בחבור‬ ‫ב ס כין א רו ך ל בי ה כ נ ״ ס‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫סי׳ רט״ו‪ ,‬בהגר״א ס״ק נ״ א‬ ‫ר ט״ו‬
‫—‬ ‫כ״ה‬ ‫■‪-‬‬ ‫ועיין ב ג ליון ב ש ״ ס‬
‫‪1‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪H‬‬

‫סים; ש״ד‪ ,‬ס‪.‬ין« א'‬ ‫ש״ ר‬

‫—‬ ‫נ״ ב‬ ‫—‬ ‫וי ש מ תי רי ם בזד‪.‬‬
‫‪H‬‬ ‫‪II‬‬

‫סימן »י*ב‪ ,‬כעי)« א׳‬ ‫שי״ ב י‬

‫כהערה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫<•‬ ‫ם״ג‬ ‫‪II‬‬ ‫ד‪.‬תירו ט ל ט ו ל א בני ם‬
‫‪1‬‬
‫‪j‬‬
‫סעיף ב‬ ‫‪,‬‬ ‫סימן תב *‬ ‫ת כ ״ו‬
‫‪1‬‬ ‫ו‬
‫—‬ ‫ה׳‬ ‫—‬ ‫כ״ ו‬ ‫כ ש הו א מ בו ש ם‬
‫‪II‬‬

‫סימן ת ק ס׳ ג‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫ת ק פ״ג‬ ‫‪1‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫א׳‬ ‫‪!%‬‬
‫כמבוא‬ ‫אגוז ב ג ס ט ר י א ד‪,‬ט א‬

‫סימן תקס״ג‪ ,‬סעיף ב׳‬

‫‪M‬‬ ‫י‬
‫גיטא‬ ‫■ —‬ ‫—‬ ‫ח׳‬ ‫‪II‬‬
‫ר ר מי ך ב רי ש ש ת א‬

‫סימן ר‪.‬קפ"ט^ נ מג״ א ס״ק ג'‬ ‫תקפ״ט‬ ‫!‬

‫‪-‬‬ ‫ס״ ב‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫בחבור‬ ‫ו רי״ף פי ר ש‬

‫‪1‬‬
‫‪i‬‬ ‫סימן תרצ״ז^ נ ט ״ז ס״ק ב'‬ ‫ת ר צ״ז‬ ‫‪:‬‬
‫‪i‬‬
‫בהערה ‪i‬‬ ‫‪-‬‬ ‫א׳‬ ‫י״ג‬ ‫במבוא‬ ‫ו שפי ר מ סיי ם ר מ ״ א‬
‫‪I‬‬
‫‪i‬‬
‫!‬
‫‪1‬‬

‫‪1‬‬ ‫בי׳״ו״ע יורה דעה‬

‫סימן פ״א ‪ ,‬סעיף ז׳‬ ‫פ״א‬

‫‪i‬‬
‫—‬ ‫מ׳־ג‬ ‫—‬ ‫כ״ז‬ ‫בחבור‬ ‫א פי לו י ש ר א לי ת‬
‫‪i‬‬
 ‫ם פ ר ו ת י ז מתלמוד וספרותו(‬ ‫מפ תח‬ ‫‪184‬‬

‫ב מ בי א‬

‫בהערה‬ ‫ערך‬ ‫סימן‬ ‫סעיף‬ ‫סר?‬ ‫או‬ ‫תכן הדברים‬ ‫סימן‬

‫בחבור‬

‫כעיף כ׳‬ ‫‪,‬‬ ‫סימן קע״ט‬ ‫קע״ט‬

‫בהערה‬ ‫ב׳‬ ‫י״ב‬ ‫במבוא‬ ‫שלא להתהיל ב ב״ד‬

‫פימן רצ״ג‪ ,‬בהגר״א ס״ק נ'‬ ‫רצ״ג‬

‫וטובה לו השתיקה‬

‫סעיף א׳‬ ‫‪,‬‬ ‫סימן שמ״ד‬ ‫שם״ר‬

‫בהערה‬ ‫ל״ה‬ ‫ואסור להפליג וכו׳‬

‫סימן וו"פ ; סעיף ב׳‬ ‫ת״פ‬

‫בהערה‬ ‫א׳‬ ‫‪,‬‬ ‫ומוציא דכה‬

‫בשו״ע אבן העזר‬

‫סימן קכ״ט )בבית יו ‪ 0‬ףן‬ ‫קב״ט‬

‫כמבוא‬ ‫החתימה באל״ף וכו׳‬

‫סימן קנ״ר ‪ ,‬סעיף ע״ג‬ ‫קנ״ד‬

‫ב׳‬ ‫^ פעם אחת הן‬

‫סימן קע״י‪ ,‬בהגר״א ס״ק ב•‬ ‫קע״ז‬

‫בחבור‬ ‫בכתו וכלתו‬

‫בשו״ע חשן המשפט‬

‫סימן ל‘ ״ד ‪ y‬סעיף י״ח‬ ‫ל״ר‬

‫מט‬ ‫בתבור‬ ‫הקפידא על הכושר;‬

‫סימן מ׳יג ^ )כבית יוסף(‬ ‫פ״ ג‬

‫ג׳‬ ‫י״ג‬ ‫במבוא‬ ‫דלג ארבעה )אל׳פיס‬

‫»‪18r‬‬ ‫)מתלמוד וספרותו(‬ ‫ספרותי‬ ‫מפתח‬

‫נ מנו א‬
‫בהערה‬ ‫‪I‬‬ ‫ערך‬ ‫סים‪:‬‬ ‫סעיף‬ ‫פרה‬ ‫או‬ ‫ה ד כר ים‬ ‫תכן‬ ‫סימן‬
‫נחכור‬

‫בספר הערוך‬
‫ל״א‬ ‫כ״ו‬ ‫בהבור‬ ‫)הטור דמדי;(‬ ‫״אוגום״‬ ‫עי ד‬
‫אשבול‬ ‫ח׳‬ ‫במבוא‬ ‫״אסכולום״ )אשמלת(‬
‫א׳‬ ‫בתנור‬ ‫)רייני ישראל(‬ ‫״אקונוס"‬
‫י״ה‬ ‫כ״ז‬ ‫^זרז )נמרר ש ויש‪ S‬חו(‬
‫ז׳‬ ‫)הזנקת עצמה(‬ ‫‪ 0‬ר "‬ ‫״‬
 ‫ס פ ר ו ת י ) מתפלות‪.‬ופיוטיט(‬ ‫טפתח‬ ‫‪188‬‬

‫" ‪1‬‬ ‫במבוא‬ ‫מספר‬

‫ערר‬ ‫סימן‬ ‫סעיף‬ ‫שרק‬ ‫או‬ ‫הדברי®‬ ‫תכן‬ ‫שמוח הפיוטיס ובו׳‬
‫בחבור‬ ‫כדורי‬

‫__‬ ‫)י״ג(‬ ‫ג׳‬ ‫ג'‬ ‫בחבור‬ ‫בקריאה ללוי‬ ‫בקרה״ת להע״צ‬ ‫נ״ ה(‬

‫—‬ ‫ה׳‬ ‫—‬

‫כ״ו‬ ‫לאחר ז׳ ממולד‬ ‫ברכת הלבנה‬ ‫נ״ט(‬
‫‪II‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫תנא דבי רי״ש‬ ‫«‬ ‫ם׳(‬

‫‪H‬‬ ‫«‬ ‫‪II‬‬ ‫‪n‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫)י״ד(‬ ‫ג׳‬ ‫ג׳‬ ‫הכל מותרים ובו׳‬ ‫התרת נדרים‬ ‫ס״א(‬
‫‪II‬‬

‫ו׳‬ ‫כ״ו‬ ‫אשר קרע עובר‬ ‫בברכה לפ היב‬ ‫ם״ב(‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪H‬‬

‫בפיוטים וכו׳‬

‫ר׳‬ ‫ד׳‬ ‫בכב^א‬ ‫ברד‪,‬״ש יבתבון‬ ‫במוסף לרה״ש‬ ‫ס״ג(‬

‫בוזערה‬ ‫__‬ ‫ב׳‬ ‫א׳‬ ‫‪II‬‬
‫הטוב ומטיב ובו׳‬ ‫ס״ד(‬

‫«‬ ‫—‬ ‫ג׳ )י ״ א(‬ ‫ג׳‬ ‫בחבור‬ ‫תטהרו‬ ‫ליוה״ב‬ ‫״‬ ‫ס״ה(‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ב׳‬ ‫ט״ז‬ ‫נבא לארצנו‬ ‫ם״ו(‬
‫‪II‬‬

‫—‬ ‫[‬
‫לביט״ק‬ ‫״‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫ס״ז(‬
‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬

‫באערול‬ ‫‪:‬ו׳‬ ‫בית החסשית‬ ‫בסליחות למנחה‬ ‫ס״ה(‬

‫‪H‬‬ ‫‪II‬‬

‫—‬ ‫ח׳‬ ‫__‬ ‫כ׳ו‬ ‫אחר גמר מצוי‬ ‫‪a‬‬ ‫‪0‬‬

‫ם״ט(‬
‫‪II‬‬

‫ציר עלה‬ ‫בהושענות להוש״ר‬ ‫ע׳(‬

‫—‬ ‫ז׳‬ ‫—‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬

‫'‪--‬‬ ‫■ —‬ ‫כמבוא‬ ‫צי»ז ברב כתו‬ ‫בטוסף לשע״צ‬ ‫ע״ א(‬

‫ג׳‬ ‫ר‬
‫—‬ ‫_‬ ‫ר׳‬ ‫ב׳‬ ‫בהגיון שוא‬ ‫בסיוט לס׳ וירא‬ ‫ע״ב(‬
‫»‬

‫—‬ ‫‪-‬‬
‫ב׳‬ ‫ז׳‬ ‫שבעת רבע וברה‬ ‫לס׳ שקלים‬ ‫ע״ג(‬
‫‪II‬‬

‫תלונה על האומרים‬ ‫בכלל אמירת סייטים‬ ‫ע״ר(‬

‫כהסזד‪ .‬את‬

‫הפסוקים אשר‬

‫*•*‬ ‫—‬ ‫ג׳ )י ״ א (‬ ‫ג׳‬ ‫סתנור‬ ‫כין סיוט לסיוט‬

‫םה״כ ע״ד הערות‬

‫וסימנך‬
‫ואתה ד ;‪ 3‬לך‬

‫הם המפתח הספרותי‬

 ‫‪lb‬‬

‫א‬ ‫^ ‪I‬‬ ‫‪U‬‬

‫בי״ד פרקי ם‪.‬‬

‫חייהם וסדרי למוריהם‬ ‫המתאר ארחות‬

‫של חכמי ישראל בימי קרם‪,‬‬

‫ומכיל חדשות ונצורות‬

‫בספרות המקראית והתלמודית‪.‬‬

‫‪A‬‬
i
 ‫םכוא‬
‫פרס א‬
‫״סדר הדורות״‬
‫הפרק(‬ ‫עניני‬ ‫)תכן‬ ‫_‬
‫‪.‬‬ ‫יף‬ ‫‪°‬‬
‫ביעיבה בוואלאזין‪ ,‬תחת חסותי‬ ‫מ נ י ת ס מילדותי‬ ‫הסדר עוסדרתי במערכת הספר הזה‪- .‬‬ ‫‪(8‬‬
‫כהערה‪ ,‬באור מאמר‬ ‫וכל יקר בו ראתה עיני וחשה נפשי‪- .‬‬ ‫»ל ח די *הנצי״ב מוואלאזי;•‪,‬‬
‫חז״ל‪ ,‬גדולה שמושה של תורה יותר מלמודה‪- .‬‬
‫על חובת האדם השלם להודיע לבניו אחריו סדר השתלשלות משפחתו‪ ,‬וביותר בעת חרת‬ ‫(‬ ‫‪3‬‬
‫באור‬ ‫יאק רודף‪ - ,‬בהערו;‬ ‫בתוכחה ונסתם‬ ‫כאור בפסוק‬ ‫עילם ובהמר ארץ‪ - .‬בהערה‪,‬‬
‫י גי׳‪- .‬‬ ‫פתגם הרעה‬ ‫ח׳ אשר נעשה‬ ‫באיוב )יי( הכימי אנוש ימיך וגוי ובקהלת‬ ‫בפסוק‬
‫■‬ ‫העתק מצואת חכם אחד‪— .‬‬
‫טשפחה* שיונח רק על טהרת המשפחה וכשרותה‪ ,‬ולא על‬ ‫באיר שם וענין ‪,‬י חי ם‬
‫ממקרא‪ ,‬ממ שנה ומתלמוד‪ - .‬באור שרש שם‬ ‫והוראות לוה‬ ‫מעלת גדולת בניה‪ - .‬מקורים‬
‫עד שייחם א ת עצמו‪ - .‬כהערה‪,‬‬ ‫מבבל‬ ‫מאמר חו״ל^ לא עלה עזרא‬ ‫‪,‬ם שפחה«‪ - .‬באור‬
‫באור מאמר אגדי במם׳ קדושין ‪,‬אורייתן נשרין ובו׳*‪- .‬‬
‫עצמו״ על מעלת ‪,‬י חו ס אבות״״ ‪ -‬כהערה‪ ,‬כאור כפסיק‬ ‫יתרון לארם במעלת ‪,‬י חו ס‬
‫בתהליס‪ ,‬ישמח צדיק כי חוה נקם‪ ,‬ובפסוק ה׳ לי נעוורי ו גי'‪ - .‬ליתרון הנובר יש רמו ב ספ ח‬
‫שיר השירים וקהלים ‪ -‬בהערד‪ ,‬טעם הדבר אשר ספר שיר השירים נקרא קודש קדשינו ‪ -‬עור‬
‫)במס׳ תעני ת(‪ - .‬עוד בהערה‪ ,‬על‬ ‫בן פרס״‬ ‫הערה‪ ,‬באור הלשון ‪ ,‬מ ג ה בן מנ ה״ ו‪ ,‬םג ה‬
‫י ר ץי או ך‪ -.‬ועוד‬ ‫באור לשון חי״ל ביומא‪,‬‬ ‫ועוד בהערה‪,‬‬ ‫התוארים רב‪ ,‬רבי‪ ,‬ו ר ב ן ‪- .‬‬

‫בהערה‪ ,‬הוראות שונות בשם ‪ ,‬ב ן ״‪- .‬‬

 ‫ברוד‬ ‫)זכרינותי(‬ ‫מפור‬

‫א‬
‫פתיחה[‬ ‫]מע ין‬

‫בהקדםה שלאחר שער הספר הגדתי‪ ,‬כמנהג המחברים‪ ,‬דברים אחדים‬

‫עכת הדבר שעוררתני לחבר זה הספר; וכאן אגיד דברים אחדים בנוגע לסחרו ולה?‪*1‬‬
‫עניניו בכלל‪ ,‬ואומר‪ ,‬כי‬
‫טרם אבא לסדר מהלך זכרונותי על חיי אבא מרי‪ ,‬אבן הפנה ליסוד רןןווני לחו?‬
‫זכרונותי על ספר — אמצ<; לחובה ולנכון להקדים ■להם מה שבזכרוני על חיי אבוחי‬
‫^‬ ‫ממה שראיתי ושמעתי‪, ,‬וקראתי עליהם‪ ,‬למען דעת<‬ ‫הזקנים‪ ,‬אבי אבי ואבי אמי‪,‬‬
‫בפריו כן עצו‪ ,‬או כמו שיאמר המשל ‪ :‬״כיופי לסולם — מעלת האולם״ ‪.‬‬
‫כי אם היות ערכם האצילי וקגיגיהם הגפשים של אבותי אלה‪ ,‬רק בגבול ומעמי‬
‫אנשים ״בעלי בתים"‪ ,‬אנשים סוהרים‪ ,‬מדיניים‪ ,‬אנשי דרך ארץ מבני עולם המעשה‬
‫היו בכל זאת טפוסים מיוחדים במקומם ובזמנם‪ :‬וכל אחד‪ ,‬לפי ערכו ולפי מעלת‬
‫המיוחדה‪ ,‬אצל מהודו על בני עירו‪ ,‬ספירתו ומדינתו‪ ,‬ונגה לו על כלל האומה לכבוי‬
‫ולתפארה; וראוים ומכוונים הם להקדיש להם לשמם ולזכרם ולמעשיהם הטובים פר?‬
‫'‬ ‫פרק לכל אחד‪.‬‬
‫וגם כי בזכרונותיהם הם אחוזים ודבוקים‪ ,‬קשורים ומדוכסים הרבה זכרונו^‬
‫נכבדים מחיי דורם בכלל‪ ,‬יען כי הם‪ ,‬כראשי נכבדי עם ומדינה‪ ,‬לקחו חלק בראש בב^‬
‫הקורות את אחיהם בני עמם בכל מעמדיהם‪ ,‬בטרדתם ובשלותם‪ ,‬בדאנתם ובשמחתם‬
‫ובכל המוצאות אותם ‪— .‬‬

‫ואחריהם יבאו הזכרונות על חיי אבא מרי‪ ,‬והם מרובים בבמות ועשירים באיכוה<‬
‫גחלי ערך ורבי ענין‪ ,‬להיותם מקיפים תנועה כבירה ונרגשת בחיי עמנו בתקופת ריר‬
‫שלם‪ ,‬ומכילים חדשות ונצורות בעולמנו הרוחני ובספרותנו העתיקה‪ ,‬ונלוים ברברים‬
‫וענינים ומאורעות נרגשים ומענינים עד מאוד‪ ,‬ומסודרים במערכה יפה ובסדור נעלה•^*‬

‫ולאחרונה יבאו זכרונותי על‪,‬חיי דודי אחי אמי)ואחרי כן‪ ,‬נם גיסי כעל אחוחי(‬
‫ב ר ל י ן ‪ ,‬אב״ד ור״מ בק׳ וואלאזין‪ ,‬המכוני׳‬ ‫יהודה‬ ‫צבי‬ ‫נפתלי‬ ‫הגאון רבי‬
‫בעולם הספרותי ״הנצי״ב מוואלאזין״ "( ‪.‬‬

‫אי״ה בתולדותיו בפנים הספר‪ ,‬נ ת תל ת פרפ ר בי׳י‬ ‫הוראתו וטעמו ע ל הרנוי הזה אכתוב‬ ‫ע לי‬ ‫‪(«.‬‬
‫•רק ^*ו סעיף א ׳ ‪- .‬‬
 ‫מ ב ו א‬ ‫סעיף א׳‬ ‫הדורות ״ ‪,‬‬ ‫פרק א׳ *סדר‬ ‫מ בו א‬

‫מ ע צ מי ו מ ב ש רי‪ :‬יען כי‬ ‫וכזכרוגותי ההם טוויים וקלועים ד ד ב ה מזכרונותי אני‪,‬‬

‫היא הי שיבה היותר גדולה‪,‬‬ ‫ב י ש י ב ה בוואלאזין‪,‬‬ ‫שנית שחרותי ובחרותי ע שיתי‬
‫אשר מאז נוסדה )ב שנת תקס״ב(‬ ‫)ואולי ג ס בכל העולם(‬ ‫ב מדינ תנו‬ ‫■>יזיקי• ומכובדה‬
‫מאורות גדולים וכוכבים נוצצים ב ח כ מ ת ישראל‪ ,‬ואשר הוא‪,‬‬ ‫^''®יעו מתוכ ה שנה שנה‬
‫ופקד ושמר עליה בכל‬ ‫שנה‪,‬‬ ‫כח מי שים‬ ‫ל מד ולימד והרביץ הורה ב תוכ ה‬ ‫”'ייי‪/‬‬
‫בו כשלשים ושש שנה ‪ :‬ואני כ מ ע ט מילדותי ע ד גדלו תי בה גודלתי‪ ,‬בה חונכתי‪,‬‬
‫י לו של דודי זה סוככתי‪ ,‬את נפ שו הכרתי‪ ,‬ודרכיו למדתי‪ .‬רוחו הל ב ש תי ולאורו‬
‫■יילכוזי‪ ,‬וזכיתי לראות א ת ה שמ ש בגבורתה ולהתח מם לנג ה ב ר ק י פ ע ת ה; ומעל שלחנו‬
‫פרפראות ופרי‬ ‫ל ל ק ט פרודי‬ ‫כ מ ע ט יום יום זכיתי‬ ‫דשן מ מג ד שמים‪,‬‬ ‫ה מל א‬ ‫'•ייטהור‪,‬‬
‫ב מ עדני רתכמה‪,‬‬ ‫ומתובלים‬ ‫ה תורה‪,‬‬ ‫מסנול ת‬ ‫מור ולבונה‬ ‫’®^ךים מאלה המקומרים‬
‫א ת הל ב ומרחיבים א ת הנ פ ש‪:‬‬ ‫’ ®ייקחיס בנועם ה מ עלו ת וביסרת ה מדו ת והם מ שמחים‬
‫ופרי ה שגחתו‬ ‫■ייי׳יא כאומן א ת חניכו גד לני‪ ,‬וכמורה נאמז ל מ תי וכאב א ת בנו א מ צני;‬
‫בע תיד‪ ,‬ויהיו לי בה מ שך‬ ‫ולהניני רוחי‬ ‫נתז חומר רב לנפ שי‬ ‫^לי* המיוחדה והמדויהה‬
‫וגם אני מצדי‪ .‬בכל הו מ ת נפ שי הילדו תי ת ובכ ל‬ ‫’®י יזיי כאזור לגוף וכחותם על לב ;‬
‫ויהושי חניכים לאלוף‬ ‫זהר רגשי קודש‪ ,‬ה שתי אליו רגשי בנים נא מנים ל אבו ת יקרים‬
‫יעירים‪ ,‬וכמו נפשי כול ה מסורה לו‪ ,‬ובידו אפקיר רוחי יי(‪.‬‬

‫יעל כל אשר הוננתי בפניני הנפ ש חייב אני להורות לו ולהי שיבה החביב ה ההיא‪,‬‬
‫ואחרי נסחפ תי בזרם‬ ‫^*‘שר נם ע ת ה‪ ,‬אחרי עבור כ מ ה עשרות שנים מאז גפררתי מעליה‬
‫החיים‪ ,‬ואתאבק ק שה עם גליו השואנים וההומים — אחרי כל אלה‪ ,‬עוד היום ל בי‬
‫מר חפ ת עליה ונפשי קשורה בזכרונותיה ‪— .‬‬ ‫^יסה לה‪ ,‬רוחי‬

‫»<(‬
‫גדולה שמושה של תורה יותר מל מודו‪/‬‬ ‫ב תלמוד‪.‬‬ ‫בנ ״ ם‬ ‫חז״ל‬ ‫מאמר‬ ‫יאני מבאר לי את‬
‫זה מתבאר יפה‪ ,‬למה זה תעלה מעלת השמוש את בעל התורה‬ ‫«שר בהשהפה ראשונה אין‬
‫תלמוד חורה שקולה גם כנגד בל המצות‬ ‫על מעלת למור עצמה של התורה‪ ,‬והלא‪ .‬כידוע‪,‬‬
‫עייאי‪ :‬להם שעור )מם׳ פאה‪ ,‬פ״ א‪ .‬מ״ א(‪ ,‬והקב״ה אמר לדוד‪ .‬סוב לי יום אחד שאתה עוסק‬
‫)שבת‪ .‬ל^ א'( והעוסק בתורה פטור מן‬ ‫בנך להקריב‬ ‫עולות שעתיד שלמה‬ ‫‪ 0‬אלןז‬ ‫כתורה‬
‫התסילי; )מכילתא‪ ,‬בא(‪ ,‬ועוד מאמרים ממין זה‪ ,‬ובמה זכתה מצות שמוש ת״ ח להיות עולה‬
‫‪,‬‬ ‫על מעלת הלמוד ז‬
‫ביהש הלמוד‪ ,‬והכונה‪ ,‬שלמוד הבא ע״י שמשמשים את‬ ‫ואבאר‪ ,‬כי גם השמוש איירי‬
‫*הלכה למעשה"‪ ,‬למוד כזה יותר‬ ‫ובכל עניניו‬ ‫החכם ומתבוננים בדרגי ‪ .‬ל מו ח ובהוראותיו‬
‫מאשר סתם למור שלומדים מתוך הספר לבדו‪ ,‬כי כן הוא מסגולת‬ ‫וברעיון‬ ‫בלב‬ ‫משתרש‬
‫•הטכע מכהות נפש האדם‪ ,‬ובשפת העולם יוגבלו למודים אלה בשם *טהעאריש ופ ר א קטי ש״‪-.‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬
‫מ ה שכתב‬ ‫להעיר‬ ‫אלה ראוי‬ ‫על חובה זו מ ש מיר ת סדר הדורות בימי ם רעים‬
‫שעפטל הלוי הורוי?‬ ‫בענין כזה אחר גדול מיו חד ב כ מ ה דורות לפגים‪ ,‬והוא הגאון רבי‬
‫בנו של הגאון ה ח סיד בעל השל״ה )ר״ת ‪ :‬שני לוחות הברית( בצואתו לבניו‪ ,‬בזו הלשון<׳‬

‫מ שגת ת״ח וכו'‪ ,‬והי׳‬ ‫״בהיות כי ידוע החורבן השלישי‬

‫לתקן‬ ‫הדור‬ ‫הכ מי‬ ‫שיבלו‬ ‫ומה‬ ‫בעתים הללו תערוב ת רבה‪,‬‬
‫לחו ש פן‬ ‫תקנו‪ ,‬ומה שלא הי׳ באפשר נשארו בתערובות‪ ,‬ויש‬
‫מום בקד שים וכו׳ לכן‬ ‫ב מ שך השנים יעמדו אנ שים ויטילו‬
‫אשר הוא בימי ם ההם יע שה סדר יוחסין‬ ‫מהראוי‪ ,‬שכל איש‬
‫‪-‬‬ ‫לזרעו ולזרע זרעו שיהי׳ לאות ו ל מ ש מ ר ת‪.‬‬

‫״ובכן אודיעך אהובי בני ה״ר ישעיה סנ״ל‪ ,‬שאתה בני‪,‬‬

‫בן בנו‬ ‫של״ה‪,‬‬ ‫ואני בן הגאון החסיד רבי ישעיה סנ״ל‪ ,‬בעל‬
‫שעפטל׳ ס וכו׳‪ ,‬ו מ צד אמך‪,‬‬ ‫רבי‬ ‫של איש אלהי רבי אברהם‬
‫הריף וכו׳ )כאן הוא מאריך‬ ‫היא ב ת האשל ה נ ח ל רבי מ שה‬
‫בסדר הדורות מ צ ד אביו ו מצד אמו‪ ,‬ומ סיי ם(‪ :‬ולא כ ת ב תי זה‬
‫כדי להתנאות‪ ,‬הן א תה בני ואת בתי‪ ,‬רק מ ט ע ם הנ״ ל שתדעו‬
‫׳‬ ‫מי א ת ה ומי אביכם‪ ,‬וכן תצוו א תם לבניכם ובניכם לבניהם‬
‫עד עולם״‪ .‬עב״ל ‪.‬‬

‫אל מ ע מדנו ה טרוד בי מי ^‬ ‫ושקידה‬ ‫רנש‬ ‫וביתרון‬ ‫במלואם‬ ‫לך‪.‬קבילם‬ ‫וראוים הדברים‬
‫האל ה ובזמן הז ה‪— .‬‬

‫כי מל שוני‬ ‫דבריו אלה‪,‬‬ ‫בענין‬ ‫הזה‬ ‫דע תי מ ד ע ת הגאון‬ ‫הלוקה‬ ‫בא ח ת‬ ‫אך‬
‫שכתב ״ולא כ ת ב תי זה )כלומר‪ ,‬זה שהוא בא ממקור חכ מי ם וגדולים( בדי להתנאות״ ~~‬

‫שממדת ה ק ב׳ ה לאחר תשלומי העונש‪ .‬לרשע כרשעתו״ ״*"‬ ‫בעיקר טעם הדכר‬ ‫ואמנם‬
‫להסכיר ששוט‪ ,‬משום דאלו הי׳ הרשע נענש תיכן* לעשותו הרע‪ ,‬וכמו סם המות שמכלה א^־‬
‫בני אדם נזהרים מלעשות עול ורשע‪ ,‬ב&ו‬ ‫היו‬ ‫לאכילתו אותו ‪ -‬כי אז בודאי‬ ‫אוכלו תיכף‬
‫שנזהרים מסם ה מו ת‪ ,‬כי היו יראים מהעונ ש אשר יפגע בם סמוך למעשיהם הרעים‪ ,‬ואז הלי*‬
‫בעולמו לעזוב כולו ברשוו*‬ ‫והקב״ה הן הטביע‬ ‫ביד האדם לטוב ולרע‪,‬‬ ‫הבחירה‬ ‫היתה‬ ‫לא‬
‫בחיים‪ ,‬כנודע‪ ,‬וכמ״ ש הבל כידי שמים חוץ מיראת שנזיםי‬ ‫האדם בחידת מעשיו וכל מהלכיו‬
‫)ח׳ י״א(‪ ,‬ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וישתכחו בעי^'‬ ‫בקהלת‬ ‫וענין זה מרומז‬
‫נעשה פתגם מעשה הרע מהרו׳ על כן‪ ,‬מלא לב בני האדם‬ ‫אשר כן עשו וגו אשר אין‬
 ‫מ ב ו א‬ ‫פרק א׳ ‪ ,‬ס ד ר ה דו רו ת‪ /‬סעיף ב'‬ ‫מ ב ו א‬

‫טלשוגו זה שהבאר שגם הוא הולך אחר ד ע ת סתם בגי א ד ^ שיתרון כבוד ומעלה לזה‬
‫אגשים‪ ,‬וכמו שרגילים לקרוא לדדאשון‬ ‫סתם‬ ‫ממקור גדולים על זה שבא ממקור‬
‫יבוגו או יקבילו רק אל אגשים מערכים‬ ‫אלה‬ ‫ששמות‬ ‫״סיוחס" או ״יחסן"‪ ,‬וחושבים‪,‬‬
‫_‬ ‫כאל ה;‬

‫ומן ה ת ל מו ד‬ ‫מן המקרא‬ ‫יען כי כפי המ תב אר‬ ‫הדבר כן‪,‬‬ ‫אין‬ ‫לדעתי‬ ‫הגה‬
‫אל ידיעת תולדת‬ ‫בסמוך( רק‬ ‫יינח שם ״יחוס״ )מלה ארמית‪ ,‬ובעברית — יחוש‪ ,‬ועיין‬
‫לבא‬ ‫כשרים‬ ‫היו‬ ‫ואם אך‬ ‫איש ומקור מ שפחתו‪ ,‬ומי היו אבותיו ואבות אבותיו;‬
‫הוא‬ ‫מ שפחה‬ ‫בעל מ ע ל ת‬ ‫פ ס ו ל ה ‪ ,‬אז כבר‬ ‫בהם תולד ה‬ ‫^ ק ה ל ‪ ,‬ולא גתערבה‬
‫’ ® י ו ח ס גקרא‪ ,‬ואף אם לא היו אבותיו גדולים וחכמים‪ ,‬כי אם אגשים חמי מי ם וישרים‬
‫׳ מערה• אגשים סתם‪ ,‬מבגי ״רובא דעלמ א״ ‪.‬‬

‫ואבאר ד ב רי‪:‬‬

‫מ ש פ חו ת‪/‬‬ ‫מכל המקראות המדברים על עגין ״יחוש‬ ‫הנה כי כן מתבאר מפורש‬

‫עזרא )ב׳ ס״ב( וגהמיה‬ ‫דהי״ב י״ב ול״א(‬ ‫רטו ספרי ד ברי הימים )דהי״א ה׳ ז׳ ו ט׳‪:‬‬
‫י' — ה' וס״ד(‪ ,‬כ מו שאמר שם גהמיה ; ואקבצה א ת העם ל ה ת י ח ש וגו'‪ ,‬ושם בפסוק‬
‫ומבואר‪ ,‬ד מגי ע ת‬ ‫הם‪:‬‬ ‫מישראל‬ ‫אם‬ ‫ט״א ‪ :‬ולא יכלו להגיד בי ת אבותם וזרעם‬
‫היחוש הי׳ רק חסרון הידיעה ״אם מישראל הם״‪ ,‬ולו היו יודעים לברר זה‪ ,‬אז כבר הי׳‬
‫ל ה ת י ח ש ‪,,‬‬ ‫וכמו שאמר מקודם ואקבצה את העם‬ ‫^קיא עליהם שם ״מ י ו ה ש י ם״ ‪,‬‬
‫ללומר‪ ,‬לח שב עצ מם למיוחסים‪.‬‬

‫כ תב ם המתיח שים ולא גמצא‬ ‫״אלה בקשו‬ ‫ס״ד וס״ ה(;‬ ‫ועוד שם בגחמיה )ז'‪,‬‬
‫התר שתא להם אשר לא יאכלו מקוד ש הקד שים ע ד עמוד‬ ‫^י^אלו מן הכהוגה‪ ,‬ויאמר‬
‫יזכיז! לאורים ו הו מי ם״‪:‬‬

‫א ב י ה ם ולא‬ ‫והבאור הוא‪ ,‬כי בקשו לד ע ת סדר הדורות שלהם‪ ,‬מ מי יצאו ו ט י‬
‫ט^ואו‪ ,‬ועל כן‪ ,‬אלה שהחזיקו עצ מ ם בכהונה נדחו מ מג ה ‪:‬‬

‫)גיטין‪ ,‬ג׳ י ב׳( אל תקרא קבורים אלא קבוצים‪,‬‬ ‫על זה באגדה‬ ‫לעשות רע‪ ,‬ע׳ ב ! ואמרו‬
‫כמבוא סרק ו׳ הנקרא‬ ‫נבאר להלן‬ ‫וישתכחו )מחלוסיס אלה‬ ‫אלא‬ ‫תקרא וישתכחו‬ ‫יאל‬
‫»וזלון* ו ת מו ר ה'‪ ,‬םעי)« א׳(‪.‬‬
‫הכתובים הנזכרים בבונה יי‪ :‬ני על כ; מתקבצים רשעי®‬ ‫ויש לפרש עפ״י זה המשך‬
‫בעיר אשר כן עשו )כלומר‪ ,‬אשר מעשיהם הרעים כנים וצודקים(‪,,‬‬ ‫ומשתבחים )מתפארים(‬
‫יען אשר אין סתנם מעשה הרע נעשה מהרה‪ ,‬כלומר‪ ,‬שתשלום העונ ש על מעשה הרעה‬
‫יבא מהר‪ ,‬ועל כן מלאם לבם לעשות רע‪ .‬וזה הוא כמו שבארנו‪ ,‬שבחירת המעשים בעולגב‬
‫נחנ ה בידי האדם‪ ,‬ופוך העונש ל ב א ‪- .‬‬

‫‪4‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬

‫וכמו שאסר ״בקשו כ תב ם‬ ‫ומבואר גם מזה‪ ,‬שהידיעה ״מי אביהם״ נקרא יחוש‪,‬‬

‫ה ם ת י ח ש י ם" ‪.‬‬
‫והפסוק בפר שת ברא שית‪ ,‬זה כפר תולדות אדם ‪ ,‬תרגם יונתם ״דין כפר י ח ו ס ״ ‪/‬‬
‫ומבואר‪ ,‬ד שם ״יתום״ משותף עם השם ״תולדה״ ‪.‬‬

‫ועל ה הו ראה מנגי ע ת איש ל שי ט ידוע‪ ,‬לעם או לארץ או ל עי ר ומדינה‪ ,‬נקרא בפי‬
‫הרא שונים ואצל המדקדקים ב שם ״יחם״‪ ,‬במו ראובני‪ ,‬שמעוני‪ ,‬גלעדי‪ ,‬שלוני וכדומ ה‪/‬‬
‫ובא שם זה )יהם( רק להראות שרש הנגיעה‪ ,‬אבל לא על ערך ה מ ע ל ה והכבוד שבאותם‬
‫אדומי‪/‬‬ ‫ב ש מו ת שלא מ בני ישראל ‪:‬‬ ‫ואשר על כן באה ת מונ ת נגיעה זו גם‬ ‫ה ש םות ;‬
‫גבעוני‪ ,‬כנעני‪ ,‬מצרי‪ ,‬צדוגי‪ ,‬ובדומה‪.‬‬

‫וברות )א׳( מ מ שפ ח ה‬ ‫ותרגום ״מ שפהות עמים״ )תהלים‪ ,‬צ״ו( — יחוסי ע מ מי א;‬

‫אלי מלך — טיחופא דאלימלך ; הרי דשם ״יחוס" נרדף ומשותף עם שם ״מ שפחה״‪ ,‬שם‬
‫וכמו שבארנו •‬ ‫לו אך י ש ר ה היא וטהורה מ ת ערו ב ת פסולה‪,‬‬ ‫הבולל כ ל מ שפחה שהיא‪,‬‬

‫ממוצ א השינים(‬ ‫)בחלוף זסשר״ץ‪,‬‬ ‫ושרש שם ״משפחה" הוא ״שפח״ אתי ״כפת"‬
‫וכמו ונכפתו על בי ת יעקב )ישעיה‪ ,‬י״ר(‪ ,‬וכזה יונח רק‬ ‫חבור‪ ,‬ד ב ק‪ ,‬הצ מד‪,‬‬ ‫ש ענינו‪:‬‬
‫לא ידבק ולא י צ מד‪ ,‬ו כ מ א מ ר הרגיל‬ ‫ע ל זד‪ ,‬הב א בקו ישר וכשר‪ ,‬בי הפסול לא יסופח‪,‬‬
‫שבעל מ שפ חה כשרה‬ ‫מ תב אר‪,‬‬ ‫וכה‬ ‫בעולם )ממ״ר( ״אין ארור מ תד ב ק ב ברו ך"‪— .‬‬
‫מוכתר ב שם ״מיוחם״ ;‬

‫ואף מתב אר ד בר זה מפסוק בתהלי ם )קכ״ח(‪ ,‬בניך כ שתילי זיתים‪ ,‬ואמרו על זה‬
‫מ ה זיתים אין ב ה ם הרכב ה )כלומר‪ ,‬אין מקבלים נ ל‬ ‫יאגדד‪) ,‬ירושלמי פאה פ״א ה״ז( ‪:‬‬
‫כנהוג בס תם נטיעות( כך ישראל אין ב ה ם הרבבה‬ ‫ענפים מאילנות אחרים‪,‬‬ ‫הרכ ב ת‬
‫שאם אך אין‬ ‫ומ תב אר‪,‬‬ ‫שלא מזרע ישראל( ‪:‬‬ ‫צדדית‪,‬‬ ‫מזולתם )כלומר‪ ,‬ה רכ ב ת תולדי‬
‫ש ב א י ל נ ו ת א(‪.‬‬ ‫ב ה ם הרכ ב ה כזו‪ ,‬ה ם מ שולים לזיתים ה מ ו ב ח ר י ם‬

‫מתבאר ענין זה ב מכו מו ת שונים ב תלמוד‪ ,‬כ מו במ שג ה קדושין )ם״ט‬ ‫ויותר מזה‬
‫שהפריט‬ ‫; עשרה יוהסין עלו מ ב ב ל‪ ,‬ופירש״י ; ״ שמ שפחות שבבבל מ י ו ח ס ו ת הן‪,‬‬
‫שמכיון אך הפרי ט‬ ‫והרי מבואר מפור ש‬ ‫עכ״ל‪.‬‬ ‫עזרא א ת כל ה פ ם ו ל י ם משם״‪,‬‬
‫בני המ שפחה‬ ‫אבל אין זה בערך מ על ת ם של‬ ‫״מיוהסים"‪,‬‬ ‫הכ שרים‬ ‫הפסולים נקראו‬

‫בפר ט ‪.‬‬
‫אביו‪/‬‬ ‫ובכר״ובות י״ג ב ׳ ‪ :‬מי שזרעו מ י ו ח ס אחריו‪ ,‬פיר ש״יי שאגי יודעים מי‬

‫נראה דקשה לו‪ ,‬ביו! דסקודס כתיב ‪ ! nrK‬כגסן סוריה‪ .‬הי'‬ ‫נג ד ל‬ ‫ובהכרת טעם דרשה זו‬ ‫‪.‬א(‬
‫פסק משם זה לשם זיתים ‪- 7‬‬ ‫לו לומר ביחש הבנים בניך כאשכולות ה ג פ ן ‪ ,‬ולמה‬

‫‪M‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫מ ב ו א‬ ‫פרק א׳ ‪ .‬ס ד ר ה דו רו ת ״‪ ,‬מי׳זיף ב'‬ ‫מ ב ו א‬

‫ו פי ר ש‪/‬‬ ‫עכ״ל‪ ,‬הרי דידי ע ה זו ל ב ד נקרא ‪,,‬יחוס״‪ .‬וכן בפסחים ס ״י ב׳ ; ספר י ו ח ס ‪/‬‬
‫ספר דברי הי מי ם‪.‬‬
‫ידי שהיו מכירים‬ ‫ובמדר ש ר ב ה בראשית ; פ׳ ל״ז( איהא בזה״ל ‪ :‬הראשונים‬
‫וקרי‬ ‫שהיו יודעים את סדר תולדותיהם ) מ שפ חו תי ה ם‪/‬‬ ‫י ח י ס י ה ם וכ ס‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫את‬
‫לוה ״יחוסיהם״;‬

‫לפי שבל ה שב טים )לרורותם( לא שמרו‬ ‫וכן במ״ר שה״ש על ה פ׳ כולך י פ ה‪:‬‬
‫ייחוסיהם‪ ,‬וראובן‪ ,‬שמעון ולוי שמרו וכו'‪ ,‬ע״כ ‪ :‬והנה ערך מ על ת ם הנפ שי ת של ה שבטים‬
‫כולם בני א ב א חד וכולם שבטי י ה; אך בדורות המאוחרים לא היו‬ ‫הי' שוה בכולם‪,‬‬
‫שומרים את סדר ה מ שך תולדותיהם רק ראובן‪ ,‬שמעון ולוי‪:‬‬

‫והנה הכרה זו ושמירה זו נקרא ״יחוס״‪ ,‬וכמו שאמר לא ‪ .‬שמ רו יחו סי ה ם״‪.‬‬

‫לא ע ל ה עזרא מ ב ב ל עד‬ ‫ובזה יתבאר היטב מ ה שאמרו ב מ ם' ב״ב )ט״ו א׳(‬
‫אבל אם נפרש‬ ‫שבירר הולד תו וה שתל שלות דו רו תיו;‬ ‫א ת עצ מו‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫י עי י ח ס‬
‫כל באור‬ ‫של בני המ שפ ח ה אין‬ ‫הוראת שם ״יחוס" בערך ה מ ע ל ה הפרטית )האישית(‬
‫להלשון ״ייחם א ת ע צ מו ״‪.‬‬

‫אין הקב״ ה משרה‬ ‫ועוד מ תב אר זה מ מ א מ ר אחד בחז״ל‪ ,‬ב מ ם׳ קדושין )ע׳ ב׳ ( ;‬

‫שנאמר )ירמיה‪ ,‬ל״א( ב ע ת ההיא נאום ה׳‬ ‫^שכינתו אלא על מ שפחות מיוחסות בישראל‪,‬‬
‫מ שפחות שהם ישראלים גמורים‪ ,‬בלומר‪,‬‬ ‫ומפרש‪,‬‬ ‫■אהיה לאלהים לכל מ שפחות ישראל‪,‬‬
‫ששרשם מישראל ל בד‪ ,‬ולא מ ת ערו ב ת ; והנה קורא לזה ״מ שפחות מ י ו ה ס ו ת״ שהקב״ה‬
‫משרה שכינתו עליהן‪ ,‬מ בלי להתח שב עם ערך מעל ת ם הפר טי ת מ בני ה מ שפ ח ה‬

‫ובאור זה מתבאר ב ה חל ט מרש״י ליב מו ת )מ״ב א׳(‪ ,‬שמביא שם מאמר זה‪ ,‬ותחת‬
‫העתיק הוא‬ ‫שלפנינו ״הלשון אין הקב״ה מ שרה שכינתו אלא על מ שפח ת מ י ו ח ס ו ת "‬
‫ה ו ד א י ן"‪ ,‬דדי דמפר ש מפור ש כי ״מיוחסיס" היינו ״וראיס" וממיל א שוראים‬ ‫‪**#‬לא על‬
‫הם מיוחסים‪ .‬א(‬

‫מאמר אחד בהז׳־ל כענין זה‪ ,‬מאכור הדורש‬ ‫אג אר עוד‬ ‫הזה‬ ‫המאמד‬ ‫ועפ״יי באור זה א ת‬
‫ובמפרשים ^א ראיתי זה‪.‬‬ ‫נהכרח נאור מספיק‪,‬‬

‫היי קמשחמיט מ ני' דרבי ייהנן‬ ‫בז ה‪ :‬זעירי‬ ‫ספור‬ ‫הובא‬ ‫בקדושין )ע״ א כ׳(‬ ‫זהוא‬
‫באורחא )זעירא ורבי יוחנן( ומטו לעורקא‬ ‫דהוי אמר לי׳ נפיב בדתאי‪ ,‬יומא חד ן«וו קאזלו‬
‫לרבי יוחנן אכתפי׳ ומעבר לי'‪ ,‬אמר לו רבי יוחנן‬ ‫א דנ בי׳ זעירא‬ ‫דמיא )שטף מים גדול(‪,‬‬
‫ונונ תו ‪ :‬אורייתן כשרן‪ ,‬ששרתו זעירא ונשאו‬ ‫)ג ת מי ה(‪,‬‬ ‫״ אוייי תן בשרן‪ ,‬בנתן לא בשרין‬
‫^‬ ‫על כתפו‪ ,‬וזה משום כבוד תורתו‪ ,‬ואם כן למה זה יסרב מלישא כתו ?‬
‫והנה טעם הדבר שגשתמיט זעירא מלישא בתו של רבי יוחנן מתבאר כגמרא״ משוס‬

‫[‪/‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪10‬‬

‫לדדראח־‬ ‫״יחום״‬ ‫התואר‬ ‫כי לפעמים יבא בספרותנו‬ ‫נעלם מ מני‪,‬‬ ‫והנה לא‬
‫נע שה השם ״מיוחם״ בנוי‬ ‫מעלת ם ונדולתם הנפ שי ת של בני ה מ ש פ ח ה; ויותר מזה‪,‬‬
‫ואף שלא ב תולדו ת מ שפהה ולא בערכי אנשים■‬ ‫מחבירו‪,‬‬ ‫לכל ד ב ר הנ כ ב ד והנעל ה‬
‫וכמו ששימש בו הפייטן ב ת ח ל ת מוסף ליוהכ״ם ״יום מימים הוחם‪ ,‬יום כפו ר‬ ‫בכלל‬
‫מפני שבאותו‬ ‫יום השני לחוד ש סיון ״יום מיו ה ס ״‪,‬‬ ‫לקדוא א ת‬ ‫ה מיו ח ם״‪ ,‬ונוהנין‬
‫לי מ מ ל כ ת כהנים וגוי קדוש ;ראה במ ם׳ שב ת פ״ט‬ ‫תהיו‬ ‫נאמר לישראל ואתם‬ ‫יו ם‬
‫ישראל נבבדים■‬ ‫נעשו‬ ‫שבאותו יום‬ ‫כלומר‪,‬‬ ‫תצ״ב ס״ק ד׳ (‪,‬‬ ‫סימן‬ ‫ו ב מג״ א‬ ‫א׳‬
‫וכל זה כלול בשם ״ מיו ה ם״;‬ ‫הע מי ם‪,‬‬ ‫ונעלים ע ל יתר‬

‫בכשרות משפתה‪ ,‬וזעירי•‬ ‫א״י היו בטוחים‬ ‫בני‬ ‫דרבי יזהנן הי' מ א״י‪ ,‬ובעת ההיא לא כל‬
‫שהי׳ מבבל חשש גם למשפחתו של רבי יוחנן!‬
‫שאמר רבי יוחנן ‪,‬אוריי ת; כשרן בנתן לא‬ ‫מה‬ ‫יתבאר כלל‬ ‫לפי זה לא‬ ‫והנה‬
‫כ שרן?״ מ ה שייכות זה לזה‪ ,‬כי הלא נם ממזר ת׳ ח קורם לכ ה״ג עם ה א ר ‪ /‬ובכל זאת‬
‫הוא פסול משפחה ולא יבא בקהל ? הרי שאין תורה מחפה על פסול משפתה! ויותר םזד״ הן‬
‫א׳( ?‬ ‫גם עכו״ם העוסק ב תויה הרי הוא ככהן גרול )כ״ ק‪ ,‬ל״ח‬

‫כל הוכחה לכשרות‬ ‫א״י כשרה‪ ,‬אבל אין בזה‬ ‫ואם כן‪ ,‬אם אמנם שתורתם של בני‬
‫משפחה‪ ,‬ומה זה הוכיח רבי יוחנן במאמרו זה לפעול על זעירא שיסיר ע פ״י זה א ת הח׳*י‬
‫מבשרות משפחה וישא בתו ? והרי זה שני דברים קצונים שלא קרב זה אל זה ?‬
‫לבד הפלנחי‬ ‫יוחנן‪,‬‬ ‫בתלמוד‪ ,‬שרבי‬ ‫ני מצינו‬ ‫הוא‪:‬‬ ‫כך‬ ‫לפרש שהכאור‬ ‫אך יש‬
‫בזה‪ ,‬עד‬ ‫הפלגת גדולתו‬ ‫וכל כך הגיעה‬ ‫כהודאה!‬ ‫התורה‪ ,‬הי׳ גם מופלא‬ ‫בחכמת‬
‫שחכמי התלמוד קבלו לפסוק כדעתו ננד החולקים עליו !‬

‫כעלי הו ר א ה‪ :‬רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן )ראה‬ ‫בתלמוד בכללי‬ ‫זכה מתבאר‬
‫הונא‬ ‫כמותו נגר רב‬ ‫הלכה‬ ‫וכן‬ ‫כתלמוד(‪,‬‬ ‫ו בכ״ מ‬ ‫ס״כ כ׳‬ ‫ב׳‪ ,‬עירובין‬ ‫ברכות ל״ט‬
‫)חגיגה‪ ,‬ג׳ ב'( ונגד ריש לקיש )יבמות‪ ,‬ל״ו א׳( ו עו ד!‬
‫כמותו גם נגד רב ושמואל ביחד‪) .‬ועי׳‬ ‫כתבו‪ ,‬דהלכה‬ ‫ל ״ ג נ׳‬ ‫ותוס׳ במס׳ רה״ש‬
‫שבת )קט״ו א׳( משמי׳ דר׳ יוחנן‪ ,‬וברש״י(‪.‬‬ ‫\‬
‫כמותו יונח עליו הלשון ‪ ,‬ו ה׳ עטו*‬ ‫שהלכה‬ ‫)צ״ג ב׳( דזה‬ ‫בםנהדרין‬ ‫אמרו‬ ‫והנה‬
‫נ מז שנאמר כזה מטעם זה על דוד ה מ ל ך!‬

‫‪,‬ו ה׳ ע מו״ מורה על השראת השכינה״‪.‬‬ ‫כ תכונ ת הלשון‬ ‫ונ ס ב׳ שכ ת )נ״ו א׳( פרשו‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬שהשכינה שורה עליו !‬

‫כמותו‪ ,‬משרה ה קכ״ ה שכינתו עליו !‬ ‫אלה המאמרים מתבאר‪ ,‬דזה שהלכה‬ ‫ומשני‬

‫המאמר ט חז״ל‪ ,‬אין הקב״ה משרה שכינתו אלא על משפחות‬ ‫הבאנו‬ ‫ובפנים כאן‬
‫בלא פסול ובלא סנם !‬ ‫כשדור‪/‬‬ ‫מיז ח סוו‪ /‬ובארנו‪ ,‬דשם ״מיוחסות״ ענינו‬
‫״אורייתן כשרה״‪ ,‬כלומר‪ ,‬כיון שתורתי כ ש רו‪ /‬שהלביד‬ ‫וזהו שאמר רבי יוחנן לזעירא‬
‫ו‬ ‫מבוא‬ ‫פרק א׳ ״סדר ה דו רו ת‪ /‬סעיף ב׳‬ ‫מברא‬ ‫י‬

‫על דרך הלשון והמובן הרגילי ם‬ ‫אך ב א מ ת אין זה בא אלא בדרך ה שאלה‪,‬‬
‫לפי רוח המקרא והתלמוד‪ ,‬ביח ש‬ ‫מל ה זו‪,‬‬ ‫אבל א מ ת ת באורה של‬ ‫ה ב ריו ת;‬ ‫בפי‬
‫המ שפח ה ולא•‬ ‫ובשרות‬ ‫ט הר ת‬ ‫דמיסב רק על‬ ‫שכתבנו‪,‬‬ ‫כ מו‬ ‫הוא‬ ‫משפחות‪,‬‬
‫וכבודה ‪— .‬‬ ‫שזה יהוכה‬ ‫וגם זה כלול בשם ״יחוס״ ‪,‬‬ ‫יותר ;‬

‫״ולא‬ ‫הנזכר‬ ‫הצואה‬ ‫בעל‬ ‫הגאון‬ ‫שכתב‬ ‫מה‬ ‫כל זה — הנה בכלל‬ ‫ולבד‬
‫קורת‬ ‫והעיקר לאדם למצוא‬ ‫להתפאר בזה‪,‬‬ ‫אין מקום‬ ‫זה כדי להתגאות״‬ ‫כתבתי‬
‫‪t‬‬ ‫וכלשון הרגיל בפי הבריות ״יחוס עצמו"‬ ‫שלו‪,‬‬ ‫ו מעלת הנפ ש בקגיני נפשו‬ ‫רוח‬
‫ומה אשם זה שלא נולר ב מ צ ב כזה “ ( י‬ ‫יען כי התולד ה באה רק במקרה‪,‬‬
‫״אם אין אדם עושה טוב‬ ‫באגדה ) מי ר ש שוחר טו ב‪ ,‬קמ״ו(‬ ‫אמרו‬ ‫כן‬ ‫ועל‬
‫אל י ב ט ח ב מע שה א בו תיו ! ״‬ ‫לעצמו‬
‫מן מוסר הנפ ש ב מא מר קצר זד‪I ,‬‬ ‫וכמה‬
‫אכל‪ ,‬שלא‬ ‫לא‬ ‫הדדי ם‬ ‫אל‬ ‫ביחזקאל‪,‬‬ ‫ד‪,‬פ׳‬ ‫על‬ ‫)פ׳יא א׳(‬ ‫סנהדרין‬ ‫ובמ ס'‬
‫בזכות אבותיו ; וכפי הנראה מפר ש אל ההרים כ מו אל ההורים ‪.‬‬ ‫אכל‬
‫אבד‪,‬ן ולא‬ ‫אמר אחד החכמים על איש א חד ״אי בר‬ ‫ובמס׳ מנ חו ת )נ״ג א׳(‬
‫שאין לו מ ע ל ת עצ מו הו א‬ ‫שכיון‬ ‫הוא‪,‬‬ ‫והבאור‬ ‫ת א כ לי׳ ״‪,‬‬ ‫אש‬ ‫בי אורין הוא‪,‬‬
‫ל ע צ מ ו נשאר אדרתו לזכר עו ל ם‪.‬‬ ‫מי ש ת א חכם‬ ‫נלד׳ כאש ואין זכר לו‪ :‬ולא כן‬

‫השכינה שורה אלא על משפחות כשרוח‪,‬‬ ‫ואין‬ ‫עלי רוח שכינה‪,‬‬ ‫תשרה‬ ‫הלא‬ ‫כמותי‪ ,‬א״כ‬
‫לך לחוש מטעם זה לישא אוחד״‬ ‫כשרה‪ ,‬ואין‬ ‫וא״כ הלא משפחתי כשרה ובחי‬
‫בחבור‬ ‫ואחרי שכנודע היו חז״ל רגילים לדבר במשלים ובחידות ורמזים )וכתבנו מזה‬
‫מדבר‬ ‫י ו ח נ ן שד‪,‬׳׳‬ ‫לדכי‬ ‫כיחוד‬ ‫מצינו‬ ‫מזה‬ ‫ויותר‬ ‫סעיך ב'(‪,‬‬ ‫ד׳‬ ‫חלק א ‪ /‬פרק‬
‫שם(‪ ,‬א״כ לא רחוק‬ ‫בחבור‬ ‫הדברים‬ ‫ה״ ב‪ ,‬וד‪,‬עתקנו‬ ‫פרק י״ ב‬ ‫יבמו ת‪,‬‬ ‫ברמזים )ירושלמי‬
‫לומר‪ ,‬שכיון במאמרו זה למה שבארנו‪- .‬‬
‫ולמה זה דומה‪ ,‬למה שמסופר באגדה )מם׳ תענית‪ ,‬כ׳ ב'( באחד שפגע באדם מכוער ביותר‬ ‫•*(‬
‫טתולדה‪ ,‬ואמר עליו ‪.‬״כמה מנוער אדם זד‪,‬״‪ ,‬והשיב לו זה האיש ! לך ואמור לאומן שעשניו‬
‫יי״ל הבונה עפ״י מה שאמרו ב אבו ת דר״ג )פרק ט״ו( על הפסוק ואהבת לרעך כמוך אני ה׳‬
‫)פ' קדושים(‪ ,‬מד‪ ,‬טעם שתאהב לרעך כמוך ‪ -‬מפני שאגי ה׳ ואני יוצר בל‪ ,‬ואב אחד לכולכסז‬
‫יא״כ מה אשם זה המכוער אשר בגזירת המקום נולד מנוער‪ ,‬ומה מקום לזוז היפה להתגאות‬
‫כזה אשר בגזירת המקום נולד יפה ?‬
‫בגזירת המקום נולד לאבות בלתי חכמים‬ ‫אשר‬ ‫מה אשם זה‬ ‫וכן בענין שלפנינו ‪:‬‬
‫אשר בגזירת המקום נולד לאבות‬ ‫לזה‬ ‫מקום להתגאות‬ ‫נשרים וישרים‪ ,‬ומה‬ ‫אך‬ ‫וגדולים‪,‬‬
‫חכמים וגדולים‪ ,‬אחרי ששניהס לא מרצונם ולא מדעתם נבראו מה שנבראו ‪—.‬‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪12‬‬

‫וירוע מ ה שאמר חזקיהו ה מלך ״הנה לשלום מר לי מר״ )ישעיה‪ ,‬ל״ח(^ ופרשו‬
‫‪A‬‬ ‫ששיגר לו הקב״ה שלום‪ ,‬מ ר‬ ‫ב שעה‬ ‫אפילו‬ ‫שאמר‪,‬‬ ‫בתל סור )ברכות‪ ,‬י׳ ב׳ (‬
‫לו )שם‪ ,‬ל״ז( וגנותי על העיר הזאת‬ ‫שאמר‬ ‫שתלה לו ה שלום בזכות אחרים‪,‬‬ ‫מפגי‬
‫עבדי;‬ ‫דוד‬ ‫ולמען‬ ‫ל מ עני‬
‫הוא‬ ‫שהרי‬ ‫בגלל אבות‪,‬‬ ‫להתפאר בזכות הבאה לו‬ ‫שאין לאדם‬ ‫ומתבאר‪,‬‬

‫קרא לזכו ת זאת — מר !‬

‫אל ת ב ט מאחריך *‪/‬‬ ‫ובמ״ר פ׳ וירא פרשו הלשון שנאמר ללוט ״ה מל ט על נפ שך‬
‫מפגי‬ ‫רשעים‪,‬‬ ‫של‬ ‫ב מפ ל ת ם‬ ‫וגם לראות‬ ‫‪,,‬אינך כדאי להנצל‬ ‫זה ה מא מר‬ ‫שכונת‬
‫ועל כן די לך מ ה צ ל ת עצמך׳■• א(‪— .‬‬ ‫שאתה ניצול בזכות אברהם ולא בזכות ע צ מך‪,‬‬

‫נצחית‪/‬‬ ‫גאולת מצרים גאולה שלמה‪,‬‬ ‫לא היתה‬ ‫שעל כן‬ ‫ובמדר שים איתא‪,‬‬
‫את‬ ‫וכ מו שדרשו בזה‬ ‫אבות‪,‬‬ ‫בזכות‬ ‫כי אם‬ ‫עצמן‪,‬‬ ‫שלא נגאלו בזכות‬ ‫מפנו‬
‫על‬ ‫שמוסב‬ ‫ודרשו‪,‬‬ ‫ואת ערום ועריה‪,‬‬ ‫ואעבור עליך וגו׳‬ ‫ביחזקאל )ט״ז(‬ ‫הפסוק‬
‫ולכן לא היתת‬ ‫ונגאלו בזכות אבו ת‪,‬‬ ‫וערום ועריה מן המצו ת‪,‬‬ ‫במצרים‪,‬‬ ‫היותם‬ ‫זמן‬
‫ש ל מ ה‪— .‬‬ ‫הג או ל ה‬
‫במדר שים‬ ‫ומבואר‬ ‫עד מ ה כבודי לכלמה‪,‬‬ ‫)תהלים‪ ,‬ד׳(‬ ‫אמר‬ ‫ה מלך‬ ‫ו דו ד‬
‫עד מ תי אתם קוראים אותי ״בן ישי״ כאלו אני‬ ‫שכיון לומר בזה‪,‬‬ ‫)ובפר ש״ י שס(‪,‬‬
‫דקריאה כזו לכל מ ה תח שב ‪— .‬‬ ‫ומבואר‪,‬‬ ‫ב ע צ מי אין לי כל ערך‪,‬‬

‫עצמו״ של אד ם על מ ע ל ת‬ ‫עד כ מ ה מרובה מ ע ל ת ״יחוס‬ ‫וסכל זה מתב אר‪,‬‬

‫ע ד שזו האחרונה כנגד הראשונה כלא ת ת ח שב ‪— .‬‬ ‫‪,‬״יחוס אבות״ ‪,‬‬

‫יחוס אבות‬ ‫אך ג ם‬ ‫בלבד‪,‬‬ ‫מ ע ל ת יחוס אבו ת‬ ‫כי לא רק‬ ‫אעיר‪,‬‬ ‫ולבסוף‬
‫ה ג ד ו ל ה לא יר^ שבו כגגד מ ע ל ת ״יחוס עצמו״ ; ואפשר למצוא‬ ‫מעלת‬ ‫ב י ח ד עם‬
‫■‬ ‫בספרי שיר השירים ו ק ה ל ת‪:‬‬ ‫לזה‬ ‫‪,‬רמז‬
‫ולא יחסו הכ תוב לא לאביו‬ ‫לשלמז‪/‬‬ ‫בי בראשון נאמר שיר השירים אשר‬
‫ובבל זאת מקובל השיר הזה לקורה•‬ ‫)בן דור( ולא ל מ ע ל ת גדולתו )מלך בירושלים( ‪:‬‬

‫בתהלים )נ״ ח( ישמח צדיק כי חזה נקם‪ ,‬כלוסר‪ ,‬כי א חיי‬ ‫ועפ״י זה יש לפרש כונ ת הפסוק‬ ‫א(‬
‫עמדה לו‪ ,‬ולא רק זכות‬ ‫ני זכותו ש ל ו‬ ‫לשמוח‬ ‫יכול‬ ‫רשעים‬ ‫של‬ ‫שזכה לראות ננק מ תם‬
‫אחרים‪ ,‬וכמו בלוט‪- .‬‬
‫ה׳ לי כעוזרי ואני אראה כשונאי‪ ,‬כלומר״‬ ‫וכן יתבאר כונ ת הכתוב כתהלים )קי״ח(‬
‫כי בעת שה׳ בעזר לי ‪ ,‬ל ע צ מי״ מפני זכותי שלי‪ ,‬אז אוכל גם לראות בנק מת שונאי‪ ,‬ולא‬
‫זאת גדילה כל כך עד שעל פיתו‬ ‫זכות‬ ‫ומסתייע רק בזכות אבות‪ ,‬שאין‬ ‫כ מו זה הנ הנה‬
‫■יראה בנקמת השונאים‪ ,‬וכמ״ש המלאכים ללוט‪- .‬‬

‫‪. 1 1‬‬
‫ז‬ ‫מבוא‬ ‫פרק א׳ ״סדר ה דו רו ת‪ /‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫ואמרו ״לא הי' העולם כדאי כיום שניתן בו שה״ש" )ידים‪ ,‬פ״ג ם״ה( ; א(‬ ‫קדשים‪,‬‬
‫מ לך‬ ‫דוד‬ ‫״דברי קהל ת בן‬ ‫ג דו ל תו‪:‬‬ ‫וכל תפארת‬ ‫כל יחוסו‬ ‫נאמר‬ ‫ובשני‬
‫לספר‬ ‫לגנוז‬ ‫בקשו החכמי ם‬ ‫כל היחום והגדולה הזאת‬ ‫והנד‪ .‬עם‬ ‫כירושלם״ —‬
‫‪-‬‬ ‫ב׳(! ב(‬ ‫ידי ) שבת‪ ,‬ל׳‬

‫נ ח עני ם‬ ‫שהם‬ ‫יקהלת‪,‬‬ ‫משלי‬ ‫של מו‪/‬‬ ‫המעלה של שיר השירים על יתר ספדי‬ ‫טעם יתרון‬ ‫“(‬
‫משום ראותן הספרים‪ ,‬משלי וקהלת‪y‬‬ ‫נראה לפרש‪,‬‬ ‫ושה״ש נהשב לקודש קרשים‪,‬‬ ‫לקודש‪,‬‬
‫אפשר לענור‬ ‫אעס״י כן‪,‬‬ ‫קדושות ואציליוח‪,‬‬ ‫שאין ספק שיש בהם נונו ת פנימיות‪,‬‬ ‫אעפ״י‬
‫עליהם ולפרשם גם כפשוטם‪ ,‬דברים ככתבם‪ ,‬ולכן נתשבים לקודש מצד אחד‪ ,‬מצר פני מיות ם;‬
‫ולא כן ספר שיר השירים‪ ,‬הלילה לפרשו גם על דרך הפשט‪ ,‬כמו שהוא‪ ,‬יען כי פשוטו הוא‬
‫דק דברי אהבים ופטפוטי ענבים‪ ,‬ולא יותר‪ ,‬הס מלהזכיר‪ ,‬ולכן אין נ ו צד הול כלל‪ ,‬וקדושתו‬
‫י ס כ ל צר‪ ,‬מפנימיותו ומהיציניותו‪ ,‬ועל כן הוא קורש ק ר ש י ם‪- .‬‬

‫ומדי דברי על ענין פרק זה לא א מנ ע מלהעיר על אגדה אח ת בתלמוד שיש לה יחש לענין‬ ‫י(‬
‫הפרג‪ /‬וגם היא דורשת בהכרת באור מספיק‪ ,‬רצוי ומתקבל ‪ :‬יען ני לפי הנ או ר שהרגלגו בו‬
‫מעוררת בגו אגד ה זו גם תמהון גם דאגה‪ ,‬ולפי שנבארה אנו‪ ,‬היא עולה מאוד נעלה בטעם‬
‫ובסברא‪ ,‬וכולה יפה ונהירה ‪.‬‬
‫אעפ״יי‬ ‫ואעפ״י שבהמשך החבור יבא לפנינו באור אגד ה זו על דרך שנבארה נ א ‪/‬‬
‫ויחושו לעגין פרק זה לא אחוס על טרחתי ו א קנ ענו גם ב אן‪.‬‬ ‫נן‪ ,‬מפגי יקרת ענינו‬
‫ואגדה זו היא כמם׳ תענית )כ״ א בי(‪ ,‬ואעתיקנה ב מ לו א ה‪:‬‬

‫לרב נ ח מן בר‬ ‫אמר לי׳ רב נחמן ב ד רב חסדא‬

‫דרב נחמן בר‬ ‫מר וליתי לגבן )פרש״י‪,‬‬ ‫יצחק‪ ,‬ליקום‬
‫יצחק ישב בין אנשים דל א ה שיבי כולי האי‪ ,‬ואסר לו‬
‫רב נחמן בר רב חסדא שילך מ שם ויבא ל ש ב ת אצלו(‪,‬‬
‫אלא‬ ‫מ כ בד א ת האדם‪,‬‬ ‫לא המקום‬ ‫הנינ א‪,‬‬ ‫אמר לו‪,‬‬
‫אמר לו רב נחמן בר רב‬ ‫מכ בד א ת המקום ‪.‬‬ ‫האדם‬
‫חסדא‪ ,‬אם כן‪ ,‬איזו ל אנא לגבי מר‪ ,‬א מר לו‪ ,‬מו ט ב י ב א‬
‫מנ ה בן פרס לגבי מנ ה בן מנ ה‪ ,‬ואל יבא מגה בן מגד‪.‬‬
‫לגבי מנד‪ .‬בן פרם‪ .‬ע״ב ‪.‬‬

‫כיון לומר כמאמרו האחרון )םו«ב שיכא‬ ‫שרב נחמן בר יצחק‬ ‫ופרשו רש״י וחוס'‪,‬‬
‫יבו׳( ‪ ,‬ש א ביו שלו הוא לנכי אביו של רב נחמן כר רב חסדא כ ה ד י ו ט ‪ ,‬והוא כשעור פרס­‬
‫ל מנ ה״ )הפרס הוא חצי מגה(‪ ,‬ועל כן איננו מתואר בתואר ‪ ,‬ר בי ני אם בשמו ל נ ד ״‪ ,‬עכ״ל‪,‬‬
‫ורצונם לומר‪ ,‬שאיננו נקרא רב יצחג‪ /‬כמו רב הפרא‪ ,‬אך יצחק סתם ‪,‬‬

‫‪/ I.‬‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקרר‬ ‫‪1#‬‬

‫?‪L‬‬ ‫המ ש ך הערה‬

‫ואני ת ט ה מאוד‪ ,‬ם• גחן דשות לרגב״י לולזל בכבוד אביו ולכנותו במליצה בדוגי ת‬
‫‪-‬מורה על שם ה ד י ו ט ‪ ,‬נ מו ש כ תנו ה תו ם‪ /‬רנן פרס פירושו ה ד י ו ט ‪f‬‬
‫בר יצחק העריר‬ ‫שרב נהטן‬ ‫ויותר מזה תמוה ונפלא הרבר‪ ,‬כי לשי המתבאר יוצא‪,‬‬
‫את עצמו ליותר חשוב וליותר מנו ב ר מאביו‪ ,‬כי הן א ח עצמו כנה בשם ‪ ,‬מנ ה * ואת אביו‬
‫בעלי‬ ‫חכמים‬ ‫ואייה איפה הכבוד אב וררך המוסר‪ ,‬והן כך לא ינהגו אנשים‬ ‫בשם ״פרם״‪,‬‬
‫כלל לכל מאמר‬ ‫ובפרט שהמצב והענין לא היו מכריחים‬ ‫'מוסר ומדות ואנשי מעלה וכבוד‪,‬‬
‫לשון מליצי‪,‬‬ ‫והי׳ באפשר לו לבטא כונתו ־ בענין זה בסגנון‬ ‫•זה בכלל ולמבטא זה בפרט‪,‬‬
‫באוםן שלא יבא להזכיר שם אביו‪ ,‬ומכש״ב שלא לבזותו ן‬

‫ואמנם מצינו נ ר א״ ש פ״ק דקרושין‪ ,‬שאביו של רבו‪ ,‬מהר״ם מרוטנבורג‪ ,‬הי׳ איש המוני‪,‬‬
‫י ב א אליו‪,‬‬ ‫פני אביו ולא רצה שאביו‬ ‫ועל בן מיום שעלה )מהר״ס( לגדולה לא רצה לקבל‬
‫ה מ ו נ י ‪ ,‬אבל לבזותי‬ ‫מצות כבוד א ב‬ ‫למלא חובת‬ ‫מפני שחשש שכבור תורתו לא ירשנו‬
‫‪:‬דברים לא השב כלל‪ ,‬הם מלהזכיר;‬
‫כי במם׳ סוטה ) ה׳ א׳( אמר אחד החכמים‪ ,‬שתלמיד חכם צ י ד‬ ‫ואך נם זאת קשוע‬
‫שיהי׳ בו מ מד ת הגאוה חלק שמיני שבשמינית )מפני כבוד התורה‪ ,‬עיי״ ש בר ש״י(‪ ,‬ועל זוז‬
‫והנוז‬ ‫לא מאומה ‪.‬‬ ‫״לא מינה ולא מקצתה*‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫יצחק‬ ‫בר‬ ‫נחמן‬ ‫רב‬ ‫‪,‬השיב‬
‫באן לא חש זה העניו המצוין להעריך א ת עצמו בתואר המעלה והכבוד‪ ,‬שקרא עצמו ‪,‬םנה*»‬

‫‪ .‬והיותר קשה בדבריהם של רש״י ותום׳ הוא זה‪ ,‬מניין להם בכלל שאביו של רב נחמן‬
‫אך הלא‬ ‫ואי משום שאינו מתואר בתואר ״רב* )כמו שכתבו הם(‪,‬‬ ‫‪.‬בר יצחק הי' הדיוט ?‬
‫״ ר ב״‪ ,‬כמו ‪ :‬אביי‪ ,‬אילפא‪ ,‬עולא‪,‬‬ ‫;נ מ ה וכמר‪ ,‬מחז״ל שנקראו בשמם העצמי לבד‪ ,‬בלא תואר‬
‫שמואל‪ ,‬שמעון העמסוני‪ ,‬שמעון השקמוני‪ ,‬והרבה הרבה כ ה נ ה‪.‬‬

‫י ובמשנה סוטה ) מ״ ט א׳( אמרו‪ ,‬משמת יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן בטלו האשכולות‪,‬‬
‫ופרשו בגמרא‪ ,‬מאי א שכולוו‪ /‬״אי ש שהכל בו* )על דרך נוטרי קון(‪ :‬צדיק‪ ,‬הסיר‪ ,‬ישר ובו׳ ו‬

‫בשמם‬ ‫צדיקים וחסידים וכי׳ נקראו בכל זאת‬ ‫אנשי מעלה כ אלו‪/‬‬ ‫והנה עם היותם‬
‫וכן נזכרו בשמוחיהס‬ ‫ב מ שנ ה‪ .‬ש ה ב אנו‪,‬‬ ‫העצמי בלבד‪ • ,‬בלא תוספת תואר ״ ר ב ‪ /‬במבואר‬
‫העצמים האלה במם׳ אכו ת‪ ,‬וכמה פעמים בתלמוד ואגרות ‪5‬‬

‫גדול‬ ‫בכללי התוארים ממדרגות א ל ו; גדול מרב ‪ -‬רבי )כלומר‪,‬‬ ‫‪ .‬וגם מבואר בחז״ל‬
‫‪ -‬שמו‪ ,‬כלומר‬ ‫גדול מרבן‬ ‫מרבי ‪ -‬רבן )כנ״ל(‪,‬‬ ‫מתואר ״רב״ הוא התואר ״רבי״( גדול‬
‫דוד‬ ‫משה ואהרן‪,‬‬ ‫בלא ת שפו ת‪.‬כל תואר‪ ’ ,‬ו כ מ ו שנקראו האבווע‬ ‫•זה הנקרא‪ .‬בשמו לבד‪,‬‬
‫ושלמה ויכל הנביאים )תוספתא למס׳ עדיות‪ ,‬פרקי ג׳ וד׳( ‪.‬‬

‫בתלמוד‪ ,‬במס׳ יומא )ל״ט א׳( בענין הברכות ‪:‬‬ ‫הלשון‬ ‫לנוין כונת‬ ‫)ועפ״י זה יש‬
‫בתורה ובחסידות עד שיקראוך בשמך בלבד‪,‬‬ ‫ת הי׳ גדול‬ ‫‪,‬״ב שמך יקראוך*‪ ,‬והבונה‪ ,‬שכל כך‬ ‫‪.‬‬
‫מדרגה יותר גבוהה‪ ,‬כפי שנתבאר(;‬ ‫בלא תוספת כל תואר‪ ,‬שהיא‬
‫והבת אם ג ן‪ ,‬אדרבה‪ ,‬יש‪ ,‬בזה ‪ .,‬הנקרא ‪.‬בשמו בלבד‪ ,‬מעלה יתירה ומצוינד‪ ,‬ועב״ס‬ ‫•‬
‫‪.‬‬ ‫ה ד י ו ט ! ‪. .‬‬ ‫■‪-‬אין ראי׳ מזה שרזי׳‬
 ‫מבוא‬ ‫‪ ,‬ס ד ר ה דו רו ת״‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫פרק א׳‬ ‫מברא‬

‫ב‪/‬‬ ‫הערה‬ ‫המ שך‬

‫רב נחטן כר‬ ‫‪h v‬‬ ‫ולהגדיל סאת הפלא — הנה יש סמך נאמן ויסור חזק מאור‪ ,‬שאביו‬
‫ה כם‪I‬‬ ‫תלמיד‬ ‫יצחק‪ ,‬לא דק שלא הי׳ הדיוט‪ ,‬אך גם הי' ‪. .‬‬
‫והוא לשי מה שכתב ר ש׳י במם' גיטי; )ל״א ב'(‪ ,‬דסתם דב נחמן שבתלמוד הוא דב‬
‫שהוא דב‬ ‫גחמן )ם ת ם‪,‬‬ ‫דאביו של דב‬ ‫י צ ח ק ‪ ,‬ואיתא במס׳ ב״ ם )ט״ז א'(‬ ‫בר‬ ‫וחמן‬
‫ובמס׳ גיטין ) ב' ב׳( אמרו‪ ,‬סתם ספרי דדייני מג סי‬ ‫הי׳ ספרא דדייני^‬ ‫יצתק(‬ ‫נחמן בר‬
‫נמידי^ ובסנהדרין )כ״ ט ב'( מבואר‪ ,‬שלספרי דדייני היו שואלים הלכות ודינים ;‬
‫רב נחמן בר יצחר^ לא רק שלא היח‬ ‫מוכח‪ ,‬שאביו של‬ ‫מפורש‬ ‫והנה כי כן‪ ,‬הלא‬
‫חכם‪ ,‬גמיר וסביר ויודע הלכות ודינים!‬ ‫הדיוט‪ ,‬אך גם היה‬
‫■‬ ‫היש קץ וערך לפליאה זו ?‬
‫ת ו ל ר יו‬ ‫שבכאן‪ ,‬אינם ממובן כן‬ ‫‪ ,‬בן מנ ה״ ו״בן פרם״‬ ‫ולכן נ ר או‪ /‬ני הלשונית‬
‫לבטח‬ ‫מושאל‬ ‫בסגנון‬ ‫הבאים‬ ‫התואר‪,‬‬ ‫שמות‬ ‫הם‬ ‫אך‬ ‫אברהם‪,‬‬ ‫בן‬ ‫נ מו יצחק‬
‫עגעי ם‪ ,‬כ מ ו ‪:‬‬

‫כני הגולה‬ ‫קדם )איוב‪ ,‬א׳( ;‬ ‫בני‬ ‫בן ביתי ) פ׳ לך( ;‬ ‫ה ט קו ם;‬ ‫יחש‬ ‫א( אל‬
‫)עזרא‪ ,‬ו׳( ;‬
‫כן‬ ‫בן גרני )ישעיה‪ ,‬כ״ א( }‬ ‫בן זקונים )ם׳ וי שב(!‬ ‫ב( אל מוצאו ומקו רו‪:‬‬
‫קשת )איוב‪ ,‬מ״ א( ;‬
‫מ א ת שגה )ש׳ וירא( »‬ ‫בן‬ ‫בן שמונח ימים )ס׳ לך( !‬ ‫תקופת החיים•‬ ‫ג( אל‬
‫כן שנתו )תזריע( ‪J‬‬ ‫בני שנה )פ׳ צו( ;‬
‫בן בליעל‬ ‫בן חיל ) ש״א‪ ,‬י״ב( ן‬ ‫בן פורת ) פ׳ ויחי( !‬ ‫הנפש‪:‬‬ ‫טבע‬ ‫ד( אל‬
‫הלל בן שחר‬ ‫)שם‪ ,‬כ״ ה( ! קרן בן שטן )ישעיה‪ ,‬ח׳( !‬
‫) ש ‪ /‬י״ד( ! בן עולה )תהלים‪ ,‬פ״ט( ‪.‬‬
‫כן‬ ‫)פ׳ תצא( ;‬ ‫)פ׳ לך( ! בן הכות‬ ‫ביתי‬ ‫בן משק‬ ‫ה( אל מ שפטו ותעודתו ‪:‬‬
‫כני‬ ‫ט״ ט(ז‬ ‫)ישעיה‪,‬‬ ‫שניליך‬ ‫בני‬ ‫) ש״א‪ ,‬נ׳ ( !‬ ‫מות‬
‫)תהלים‪ ,‬ע ״ ט ( ן‬ ‫בני תמותה‬ ‫א׳(!‬ ‫)מיכה‪,‬‬ ‫תענוגיך‬
‫בן חכם‪ ,‬בן כסיל )שם(‬ ‫ל״א( !‬ ‫)משלי‪,‬‬ ‫חלוף‬ ‫בני‬
‫ועוד ה רב ה!‬
‫בני העיד‪ ,‬בני‬ ‫)חגיגה‪ ,‬י״ג ב׳ ( !‬ ‫כן כרך‪ ,‬בן כפר‬ ‫בתלמודים ואגדות ‪:‬‬ ‫וכן‬
‫מתיא )ב״ב‪ ,‬כ״ א ב׳(! בני לויה )חילי]׳ י׳ א׳(‪ ,‬ועוד ו עי ת‬

‫ו‪ ,‬טנ ה בן פרם״‬ ‫כן מנ ה״‬ ‫‪ ,‬מנ ה‬ ‫בהשמות‬ ‫תהי׳ הכונה‬ ‫שלפנינו‬ ‫באגדה‬ ‫והנה גס כאן‬
‫להגביל יחושם אל ערך מעלתם עפ״י טבע‬ ‫מעין מובן אחד ממיני המובנים שחשבנו ! וקרוב‬
‫ו‪ ,‬םנ ה בן פרם״ — חכם‬ ‫‪ ,‬מ נ ה בן מ נ ה ״ ‪ -‬ח נ ם גדול ושלם‪,‬‬ ‫‪.‬נפשם ) ד(! ויהי׳ הטובן בלשון‬
‫‪-‬שאינו שלם בתכלית שלמות ה חכ מו‪ /‬וכמו ערך הפרם דהוי חצי מנה לעומת המנה השלמה ן‬
‫והיתה לפי זה כ ע ת רב נח מן נ ר יצחק לשבח ולרומם את מעלת רב נחמן נ ר רב‬
 ‫ברוך‬ ‫)זנרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪18‬‬
‫המ שך הערה נ ‪/‬‬

‫ה ו א‪ ,‬וקורא ג׳ו י׳דב נחמן בר רב הסדא ‪ ,‬ס נ ה גן מ נ ה'‪^ ,‬ו מ ר‪ ,‬חכם ג ד ^‬ ‫חסדא !‘ עוטתו‬
‫שחנמתו איננה נדולה ואיננה שי^מד‪,‬‬ ‫ושלס‪ ,‬ו אה עצמו קורא ‪ ,‬מ נ ה כן ‪ 6‬ר ס'‪ ,‬לומר‪,‬‬
‫ולו‪ 1‬י זה לא דכר כאן ר ג נחמן כר יצחק כערכי אכוחיהם כלל‪ ,‬כי אם כערך ע צ ם ט •‬
‫של רב נחמן בר יצחק בכלל‪ ,‬שהיתה דרני‬ ‫מחאים אל דרכו ותכונתו‬ ‫וכאור זד‪.‬‬
‫בתחלת הדברים ממם׳ סוטה )ד‪,‬׳ ב׳(‪ ,‬מוז שחי'‬ ‫דרך ענוה וצניעות יתירה‪ ,‬וכמו שהבאנו למעלה‬
‫אחד החכמים מותר לתלמיד חכם להשתמש בשג'^‬ ‫אומר בדבר מד ת הג אוו‪ /‬אשר לדעת‬
‫‪ ,‬ש מיני ש ב ש מיני ת' המרה‪ ,‬אמר הוא‪ ,‬רנ ב״י‪ ,‬לא טיגיי‬ ‫הגאוה בערך‬ ‫כ מד ת‬ ‫ככור התורה‬
‫) ק׳ ה כ׳( אמר ‪ ,‬א נ א לא‬ ‫ממדה זו ! ובמס׳ םסחים‬ ‫ולא מקצתה‪ ,‬כלומר‪ ,‬אן* לא מאומד‪.‬‬
‫חכימאה א נ א' וכרומה ממאמריו כענין זה‪ ,‬ועיין כ תעני ת )ז׳ א׳(‪ ,‬והנה גם מאמרו שבאגריי‬
‫שלפנינו ע פ׳י באורנו‪ ,‬הוא מעין תכונת מאמריו בהרבה מקומו ת בעני! מרות הנ פ ש‪ :‬עגור■‪/‬‬
‫תוב‪ /‬צניעות ויושר ‪-- .‬‬
‫וד‪.‬נה מתבאר הענין כנקל וכפשיטות ג רו ל דו ״‪-‬‬
‫ט‬ ‫מ ב ו א‬ ‫סעיף א׳‬ ‫פרק ב׳ ‪ ,‬ב תי ת ל מ ו ד ‪/‬‬ ‫מ ב ו א‬

‫פרק ב‬
‫‪.‬בתי תלמוד״‬

‫עניני הסרק(‬ ‫)הכן‬

‫ף‬ ‫״בע י‬
‫הימור בימים‬ ‫תבונת מערבת‬ ‫‪ -‬על‬ ‫להוראת בית ת ל מו ד‪.‬‬ ‫באור »ם ‪,‬י עי ב ה״ המכוון‬ ‫א(‬
‫‪ -‬הוראה כפולה לסעל‬ ‫‪ -‬באור הלשון בפרשת ויחי‪ ,‬ומהוקק כבין רג ליו‪.‬‬ ‫ק ד מוני ם‪.‬‬
‫‪ -‬באור הפסוקים ; בשוסמים )ה( למה‬ ‫א( ישיבה ולא עמידה ! ב( המציאות במנוחה ושלוה ‪.‬‬
‫לשבת‬ ‫ובחגי )א( ה ע ת לכם‬ ‫יו שביה‬ ‫בירמיה )ח( על מה אנחנו‬ ‫המשפתים י‪,‬‬ ‫ישבת בין‬
‫בבתיכם ‪ - .‬נאור דרשת חז״ל על הפסוק בסכות תשבו‪ ,‬תשבו כעין תדורו ‪ - .‬באור במ״ר‬
‫‪ -‬באור ענין הפסוק בפ' תשא וישב העם לאכול‬ ‫ד״ס וישב‪ ,‬בקש יעקב לשבת בשלוה וכו׳ ‪.‬‬
‫ויחזו את האלהים ויאכלו וי ש תו‪— .‬‬ ‫‪ -‬באור הכתוב בס״פ משפטים‪,‬‬ ‫זשתה ויקומו ל צ ח ק‪.‬‬
‫בענין זה כפור על הגר״א מווילנא ‪— .‬‬ ‫על הכרח מצב ה מנו חה בשעת הלמוד ‪ — .‬בהערה‪,‬‬
‫‪ -‬על ה מנ הג לבקש‬ ‫קודם >‬ ‫אשה ותלמוד תורה איזה מהם‬ ‫באור ההלכה נשואי‬ ‫עו ד הערה‪,‬‬
‫לרופאים על הליכותיהם‬ ‫‪ -‬בהערה‪ ,‬תוכחת מוסר‬ ‫אל הבי ת לשבת על ה כ ס א‪.‬‬ ‫■לאורח הבא‬
‫‪-‬‬ ‫עם מ ב ק רי ה ם־חולי ה ם‪.‬‬
‫‪ -‬בהערה‪ ,‬למקור שם ״סינאגוגא״ ‪- .‬‬ ‫באור כמה שמות המשותסים לשם ‪,‬י שיבה" ‪.‬‬
‫עו ד הערה‪ ,‬באור אגדה אח ת במס׳ מגילה )כ״ז א׳( בתי ירושלם כמ שמען‪ —.‬מדרגות שונות של‬
‫‪^,‬בית המדרש" בזמן התלמוד ‪ — .‬לתכונת בתי כנסיות ‪ — .‬לבאור ותכונת השם ‪ ,‬בי ת ע ם ״‪-.‬‬
‫*הערה‪ ,‬על כמה ניבים ומאמרים שהוראתם נשתנתה מזמן לזמן‪ ,‬כמו ; צנא מלי ספרי ‪ S‬עם‬
‫האיש אחד יחטא וגו׳ ‪ — .‬בענין שנוי‬ ‫בעל חוב ! מהרסיך ומחריביך ממך יצאו !‬ ‫הארץ ;‬
‫;השם ‪ - .‬בענין ‪ ,‬סימגא מילתא" והערה במס׳ הוריות )י*ב א׳( השתא דאמרת סימנא מירתא‬
‫י נ ו׳ ‪ - .‬באור השם ״תחומין" בחז״ל‪ ,‬ובאור אגדות בסנהדרין )י״א א׳( ובעירובין )כ״א ב׳ (‪- .‬‬
‫‪ -‬בהערה‪ ,‬באור הלשון ‪,‬חיורא דבי‬ ‫ישיבות שנקראו על שם מיסדיהם או מפקדיהם‪.‬‬
‫‪ -‬לבאור השם‬ ‫השם ‪ ,‬בי ת ס פ ר' ‪,‬‬ ‫‪ -‬באור‬ ‫הגהה ק ל ה‪.‬‬ ‫עפ״י‬ ‫ד בי' בסנהדרין )צ״ח א׳(‬

‫•‪- ^ h a le , Szkol‬‬
 ‫ברור‬ ‫סכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪18‬‬
‫^׳ *'‪1‬‬ ‫באור‬ ‫‪-‬‬ ‫השם ״תרביןוא״ ‪.‬‬ ‫באור‬ ‫מערכת בניני ‪ ,‬הי׳‪ 6‬רבות בזמן התלמור ‪— .‬‬ ‫‪Q‬‬
‫‪ -‬באור האגדה על הםסוק בשהיש היושבת בגנים וגו״• "‬ ‫בתלמוד ‪ ,‬ז ו צריכה לפנים וכוי* ‪.‬‬
‫באור מאמר‬ ‫קבלת תלמידים לישיבה ‪ - .‬בהערה‪,‬‬ ‫‪ -‬סדור‬ ‫מקורי פרנסת הישיבות ‪,‬‬
‫י י י'‬ ‫אבו ת‬ ‫‪ -‬הערה במם׳‬ ‫לםרקולים‪.‬‬ ‫כאלו זורק אבן‬ ‫שאינו הגון‬ ‫כל השונה לתלמיד‬

‫^‬ ‫נתן ס״ם ב‘ ‪.‬‬

‫מניינו ביוסי‬ ‫‪ -‬באור הלשון במם׳ ברבות )ל׳ה ב׳( במטותא‬ ‫תלמידים בעלי קרקע‪.‬‬

‫ניסן ו בו׳‪- .‬‬

‫שהבן מתירא ♦*י* ■‬ ‫באור לשון חז׳ ל בקדושין‪,‬‬ ‫תקיפת המשטר בישיבה ‪ — .‬כהערה‪,‬‬
‫אנין יותר מאמו ובו'‪ - ,‬באור ענינו של התלמיד‪ ,‬שהי' מגלה סודות מ בי ת המדרש )םנחררי!‬
‫^יא א׳(‪ — .‬דברים שאין לפרםמם כפני עם הארץ ‪- .‬‬
‫בישיבה ‪ .‬־־‬ ‫מן המציאות ‪ - .‬בקור החכמים‬ ‫הרתוקים‬ ‫בדברים‬ ‫על חקירות‬
‫הבקור‪ ,‬והערות שונות בתלמוד בענין זה ‪ — .‬חכמים שקרנים ‪ - .‬ממונים שמשים ^ ^ רב®‬
‫מסביר ‪ — .‬״ריש כלה" ‪ - .‬חדור התלמידים ‪ - .‬מניע ת השאלות בדברים שאין להם פתרין• "‬
‫בהערה‪ ,‬אם יונח שם ״כל" על מספר שנים ‪ — .‬תשובות החלטיות ‪— .‬‬

‫ביפי‬ ‫תכמיט‬ ‫מסורה ו הגיון‪ - .‬סמיכות‬ ‫מקרא‪,‬‬ ‫יסודי הלמוד בישיבה כזמן התלמוד‪,‬‬ ‫‪Q‬‬
‫^‬ ‫ברוחי‬ ‫חבר‪ ,‬חכם ו ר ב‪ - .‬בחינה לשפה‬ ‫בתוארי הנ ס מ ך‪:‬‬ ‫ה תלמוד ‪ - .‬שלש מעלות‬
‫על נוסחאות השירות ותשבחות להנסמד • "‬ ‫יום ה סטינה ‪ — .‬בהערה‪,‬‬ ‫הנסמך ‪ — .‬חגיג ת‬
‫״הן רז•‬ ‫‪ -‬כהערה‪ ,‬על כפילת הלשון‬ ‫‪.‬‬ ‫הערה בנוסח תעודת הסמיכה ‪,‬יורה יורה‪ ,‬ידין‬
‫מם׳ ברבות )י״ד ב׳( ובירושלמי מגילה )®*י‬ ‫כאור כתלמוד‬ ‫לאו לאו" ‪ - .‬עוד כ ה ע רו‪/‬‬
‫אין מעוט אחר‬ ‫הסבר הדברים שאמרו בתלמוד בסגנון יכללי‪:‬‬ ‫‪ -‬עוד בהערה‪,‬‬ ‫היי(‪,‬‬
‫אלא לרבות‪ ,‬ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט ‪ - .‬באור ה שמות ״הוראה״ ו״דין״ ‪- .‬‬
‫תחבולות לחזק כח הזכרון ‪ — .‬כהערה‪ ,‬על תכונ ת ספרים כתובים בזמן שקודם התב^י'*'‬
‫‪ -‬עוד בהערה‪ ,‬הרא״ש העניש לאיש אחד על שהיו לו ספרים כתובים י^**‬ ‫מלאכת ה ד פו ם‪.‬‬
‫‪,‬ך‪ , £5‬לי׳ כסאן‬ ‫‪ -‬עוד הערה‪ ,‬באור הלשון‬ ‫רצה להשאילם ‪.‬‬
‫‪ -‬על הלמוד בנגון‪ ,‬והערה נפלאה כענין זה בסוף מם׳ מגילה )ל״ ב א ׳ ( •'‬ ‫כמונח ב כי סי׳‪.‬‬
‫על מעלת כה הינייי^‬ ‫‪ -‬מספרו של רבי אריה מודינה‬ ‫רב עמרם ג און‪.‬‬ ‫דבר פלא בסדור‬
‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫והפלגת דבריו ב ז ה‪.‬‬
‫קרקע ‪ _ .‬בהערי״‬ ‫עשירים ובע^י‬ ‫התלמידים מרבם ‪ - .‬הכסים אומניב‪/‬‬ ‫פרידת‬
‫ופרשום החבמים לריר‬ ‫ברכה בלמודם‪,‬‬ ‫‪ -‬תלמידים שלא עשו פדי‬ ‫טבריה ‪.‬‬ ‫העיר‬ ‫למעלת‬
‫‪-‬‬ ‫ארץ ‪ - .‬זרוז חז׳ ל על ההוראות לשמירת בריאות הגוף ‪.‬‬

‫ומימיה‬ ‫נאור‬ ‫פ ר ט י ו ת ‪ - .‬בהערה‪,‬‬ ‫כשיחות‬ ‫המקרא‬ ‫בלשונות‬ ‫הז״ל‬ ‫ה שתמשות‬ ‫ך(‬

‫במשלי )ב׳( הסר ממך עקשות פה ו ג ו ׳ ‪ - .‬מדברי רב האי גאון נ ז ה ‪— .‬‬
‫ה ה ג י ו ן ‪ /‬ודברי רש״י ש ם • ־'‬ ‫בגינם מן‬ ‫באור לשון אחד החכמים בתלמוד ״מגעו‬ ‫‪-‬‬
‫ק נ א ו גי ״‪ - .‬מהחיים המוסרים של ‪,‬דו ר ההשכלה*‬ ‫באור לשון הפייטן ‪,‬והם בהגיון שוא‬
‫בדת של משכילינו ‪,‬הרליצים והמשוררים"‪~ .‬‬ ‫הקודם ‪ - .‬חות דעתי על סבת החופש‬

‫‪ii‬‬
 ‫מבוא‬ ‫סעיף א׳‬ ‫פרק ב׳ ‪ ,‬ב תי תן^מוד״ ‪,‬‬ ‫מבוא‬

‫אזברוב ‪ - ,‬בקרת אתר החנטים את דברי ד‪,‬׳*ר וזזה ‪— .‬‬ ‫שר ההעבלה ברוסיא בדור הקודם‪,‬‬
‫חבשי‬ ‫‪h v‬‬ ‫דעות חבמים שונים‬ ‫כהערה‪ ,‬באור דברי חז״ל על העופקים בשקרא ובתלשוד ‪- .‬‬
‫דברים שלכן‬ ‫קבלת‬ ‫אדם שהוא ‪— ,‬‬ ‫מכל‬ ‫קבלת דברים טובים‬ ‫על‬ ‫האומות לתורתנו ‪— .‬‬
‫עוד כהערה^‬ ‫נשי רשכנדיב אומרות‬ ‫מו״ק‪,‬‬ ‫במם׳‬ ‫האגרה‬ ‫באור‬ ‫וטבלעם ‪ - .‬כהערה‪,‬‬
‫אשר‬ ‫הנצחי‬ ‫המעמד‬ ‫חסד וגו׳ ‪ - .‬על‬ ‫יהלמני צדיק‬ ‫כתהלים )קם"א(‬ ‫באור הפסוק‬
‫בהערה‪ ,‬על‬ ‫מלך וגן׳ ‪- .‬‬ ‫בישרון‬ ‫ברכה‪ ,‬ויהי‬ ‫כפרשת‬ ‫הפסוק‬ ‫באור לשון‬ ‫לתורתנו ‪- .‬‬
‫סרום לשון המקרא בישעיה‪ ,‬ודברי אשר ששתי בפיך ו ג ו ׳ ‪- .‬‬

‫בהערה‪ ,‬באור מאמר‬ ‫צנועית שהשרישו חז״ל בלבות ה ת ל מ י ד י ם‪- .‬‬ ‫שלמות הנפש והנהגה‬ ‫‪(H‬‬
‫הערה‪ ,‬באור לשון חז״ל‪,‬‬ ‫וכי׳*‪ - .‬עוד‬ ‫שם שמים על ידך‬ ‫שיתאהב‬ ‫חז״ל ״עשה דברים‬
‫יהא ארם קורא ושונה ובועט באביו ובאמו ובו׳ ״‪— ,‬‬ ‫‪ ,‬שלא‬
‫כאור מאמר אחד החכמים ״כל חכמי ישראל עלי‬ ‫על מניעת מדת הגאוה לת״ח ‪- .‬‬
‫על מדת המניערז‬ ‫ה׳ ‪- .‬‬ ‫בדרבי‬ ‫ויגבה לבו‬ ‫בדהי״ב‪,‬‬ ‫באור הכתוב‬ ‫השום"‪- .‬‬ ‫כקליפת‬
‫מדברים בטלים לת״ח ‪- .‬‬
‫משנאי‬ ‫באור הפסוק במשלי‪ ,‬כל‬ ‫עצמו ‪- .‬‬ ‫בכבוד‬ ‫המזלזל‬ ‫הקפדת חז״ל על חבם‬ ‫י‬
‫עוד‬ ‫י פ ה‪- .‬‬ ‫שונות‪ ,‬ודבר צחות‬ ‫בארצות‬ ‫זה‬ ‫מהנהוג בענין‬ ‫בהערד‪,‬‬ ‫מות‪-.‬‬ ‫אהבו‬
‫כאור לשון הפסוק בפ׳ בהעלתך‬ ‫וירא‪ ,‬ואנכי עפר ואפר ‪- .‬‬ ‫כהערה‪ ,‬באור הלשון בפרשת‬
‫והאיש משה עניו מאוד וגו׳ ‪ — .‬כאור הענין בם' חיי‪ ,‬ויאמר לא אוכל עד אם דברתי דברי‪—.‬‬
‫מגילה‬ ‫אחת במס׳‬ ‫אגדה‬ ‫באור‬ ‫בהערה‪,‬‬ ‫ובכהנים ‪- .‬‬ ‫בחכמים‬ ‫השמוש‬ ‫על‬
‫על התוארים‬ ‫העתק מצבות ישנות מפראג ‪- .‬‬ ‫משרתים תלמידי חכמים ‪- .‬‬ ‫)כ״ח ב׳( ‪- .‬‬

‫י״קצין״י ­‬
‫באור מעם מצות התורה על‬ ‫בהערה‪,‬‬ ‫לדרוש בשלום כל אדם ‪- .‬‬ ‫על מד ת חכמים‬
‫על דברי הדמב״ם בענין השלמה‬ ‫ומואב )פ' תצא( י —‬ ‫המניעה לדרוש לשלומם של עמון‬
‫‪ ,‬ל א' המוטעמת ב ט פ ח א‪- .‬‬ ‫‪ -‬על מלת השלילה‬ ‫לע מל ק‪,‬‬

‫דבר בשם או מ רו‪ - .‬אנשים קוראים שמם על ספרי זולתם‪ - ,‬מחברים קוראים שמות זולתם‬ ‫‪(I‬‬
‫דרש רב עוירא‪,‬‬ ‫דוגמא לזה בחז״ל ‪ - .‬באור הלשון בברכות כ׳ ב ‪/‬‬ ‫על ספריהם הס ‪- .‬‬
‫אמר לה מ שמי׳ דרב אסי ‪ - .‬על תכונת בני אדם‬ ‫דרב אשי וזמנין‬ ‫זמנין אמר לה משמי׳‬
‫מפני מה זכו כית הלל‬ ‫לפי מעלת אומריהם ‪ - .‬באור מאמר חז״ל‪,‬‬ ‫להעריך ערך הדברים‬
‫להסתכל בפני המזמר ‪ - .‬באור‬ ‫ונו׳ ‪ - .‬בהערה‪ ,‬על טבע בני האדם‬ ‫לקבוע הלנה במותס‬
‫‪-‬‬ ‫וג ף‪.‬‬ ‫‪ -‬באורלשון הכתוב בי שפתי כהן ישמרו דעת‬ ‫)כ״ה ב׳ ( ‪.‬‬ ‫בתלמוד מס׳ כתובות‬
‫‪ -‬באור המאמר במס׳ ברכות ) כ״ז ב׳( האומר דבר שלא‬ ‫ש ם‪.‬‬ ‫באור דברי רש״י בכתובות‬

‫שמע מרבו וכו׳ ‪- .‬‬

‫באור המאמר ביומא )ב״ג א׳( כל ת״ח שאינו נוקם ונוטר ו כו׳ ‪ - .‬באור הם׳ בקהלת‪.‬‬

‫‪-‬‬ ‫וכעם בחק כסילים י נו ח‪.‬‬

 ‫ברוד‬ ‫סברונותי(‬ ‫מלןלר‬ ‫‪.*0‬‬

‫א‬
‫בי למרר״י‬ ‫פרק י״ב )הנקרא ״דרך אגב״( אבאר אי״ה‪,‬‬ ‫ב מ בו א ב ה ח ל ת‬ ‫להלן‬
‫ב מ ע ר ב ת הספר הזה בבלל אל דדך חז״ל בעלי ה תל מוד והאגדות‪ ,‬אשר בדרך למורם‬
‫בארו ״בדרך אגב״ או ״אגב אודחא״ דבדי ם שוגים בדברים‪, ,‬אשר א ת תובנם ואת ענינם‬
‫וטעם הדבר פ שוט‪ ,‬מפני שבן הוא ט סגו ל ת בחו ת הגפ ש בארם׳‬ ‫זברו בה מ ש ך ל מו ד ם;‬
‫א שר ענין א חד מעורר א ת חבירו‪ ,‬ודבר א חד מושך עוד דבר‪ ,‬ואין מעצור לרוח בשעיז‬

‫מ עו לי ם הדברים ב מ ח ש ב ה ‪.‬‬
‫בך בארתי שם הדבר על דרך ההניון‪ ,‬וכאן א שתמ ש ב ה לנ ה זו ״הלבה למעשה* •‬
‫‪,‬‬ ‫ואומר ‪:‬‬
‫אגיד דברים אחדים בבאיר‬ ‫מדי זכרי _בפרק הקורם א ת הי שיבה בוואלאזין‬ ‫בי‬
‫ה שם ״ישיבה* המבוון ומקובל להוראת בי ת תלמוד‪ ,‬ואת היח ש אשר ב שם זה להוראה זי•‬

‫השם ״י שיב ה' בהוראה ל בי ת ת ל מוד הוא עתיק יומין וישן נושן‪ ,‬ומצאנוהו׳‬ ‫והנה‬
‫ב ש ב ת תהבמוני )ש״ב‪ ,‬ב״ג ח׳( ;‬ ‫עור במקרא ‪ :‬יושב‬

‫וב תלמוד ב א שם זה לרוב ‪ :‬הושיב י שיבה על פ ת חו )עירובי! ‪ ,‬ב״א א׳( ; המכיר‬

‫בי שיבה )פסחים‪ ,‬קי״ט א׳( ; זקן שראוי לישב בי שיבה )חנינה‪ ,‬י״ב א׳( ; ירגיי‬ ‫חבירו‬
‫לא פסקה י שיבה )יומא‪ ,‬ב״ח ב׳( ‪ :‬בי שיבה הלך אחר חכמי׳‬ ‫בי שיבה )תענית‪ ,‬ח׳ א׳( ;‬
‫הרב שנלה מגלין‬ ‫הלך אחר חכמים לי שיבה )סנהדרין‪ ,‬ל״ב א׳( ;‬ ‫>ב״ב‪ ,‬ק״ב א׳( ;‬
‫פ״ב מ״ז( ; יום‬ ‫)אבות‪,‬‬ ‫מר ב ה ח כ מ ה‬ ‫י שיבה‬ ‫מר ב ה‬ ‫)מכות‪ ,‬י׳ א׳( ;‬ ‫ע מו‬ ‫י שיבתו‬
‫ב׳(‪ ,‬ועוד ה ר ב ה בתלמור׳‬ ‫)זבחים‪ ,‬י״א‬ ‫בי שיבה‬ ‫בן עזריה‬ ‫א ת ׳רבי אלעזר‬ ‫שהושיבו‬
‫ובאגדות ‪.‬‬ ‫ב מד ר שי ם‬

‫ד שם זה להוראה זו נו סד עפ״י ה מנ הג המבואר ב ב מ ה מקו מו ת בתלמול‪/‬‬ ‫ויתכן‪,‬‬

‫בי ד רך הרבצ ת תורה ע״י הרב לתלמידים הי׳ ב ת מונ ה כזו‪ ,‬שהי׳ הרב יושב על הםפםל<‬
‫והיתה לפי זה כל מ ע רכ ת למוד ם ב מ צג‬ ‫ולעומתו ישבו ה תלמידי ם על קרקע ה בי ת « ( ;‬
‫ה י ש י ב ה ‪ ,‬בלומר‪ ,‬ב תכונ ת ה מ ו ש ב ‪ ,‬ועל שם תכונה זו קראו א ת המקום שלמרו בי•‬

‫סימן רסיו סעיף סו ובהגהות ר®*•*‬ ‫וביו״ד‬ ‫כ״ם )ס״ד כ׳(‬ ‫ג ס ס׳‬ ‫זה‬ ‫טענין‬ ‫ראה‬ ‫א(‬
‫סוס ‪ - .‬והנוסע ר׳ יוסף הלוי ט»ארני נס*ר הטסע ע^ו )»ט״ב‪ ,‬תרט״ד( םם*ר‪ ,‬כי עיר י ר‬
‫מנהגים כעיר בגדר השוררים שם עור םזטן חכפי התלמוד‪ ,‬נראה גם סיר‬ ‫היו ^ כתוך כמה‬
‫‪-‬‬ ‫פערכה כזו כלטודיהס ‪.‬‬
‫' א‬ ‫מ ב ר׳ א‬ ‫פרק ב׳ ‪ ,‬ב תי ה ל מוי ״ ‪* ,‬עיף א׳‬ ‫מ ב ו א‬

‫שעל יסוד מנהג זה דרשו חז״ל א ת לשו; הפסוק )פ׳ ויחי( לא יסור‬ ‫וקרוב לו ם ^‬
‫שמלמדים תורה ב ר בי ס‬ ‫של הלל‬ ‫אלו בגי בניו‬ ‫שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו‪,‬‬
‫ולא נתבאר טעם ה ד ר ש ה;‬ ‫)סנהדרין‪ ,‬ה׳ א׳(‪,‬‬

‫והבאור הוא‪ ,‬משום דכ שהרב יושב על הספסל וכנגדו — התלמידי ם על הקרקע<‬

‫ולכן יומלץ‬ ‫נראה‪ ,‬ב מ ע רכ ת י שיבתם של ה תלמידי ם היא כ מו לנוכח רגליו של הרב ;‬
‫ר ג ל י ו ‪ ,‬כי התואר ‪,‬מחוקק״ מכוון אל תעוד ת ה ר ב‬ ‫מבין‬ ‫על זה הלשון ומחוקק‬
‫המורה לתלמידיו‪ ,‬ומקביל אל מעריך וקובע הלכות ודינים‪ ,‬ועל דרך לשון הפסוק במ שלי‬
‫)ח'( רוזנים י ח ו ק ק ו צדק‪ :‬ובתואר זה נכתר מ שה רבינו‪ ,‬כמו שכתוב )פ׳ ברכה( כי שם‬
‫חלקת מחוקק ספון‪ ,‬ומיסב ע ל מ ש ה‪ :‬וזו כונ ת הלשון ומחוקק מבין רגליו — טורה‬
‫ייאין מתוך שבטו )של י הוד ה(‪— .‬‬

‫ובטעם מנהג זה שהי' למוד התורה של הרב והתלמידים ב ת מונ ת מערכ ת המו שב‪,‬‬
‫כי להפעל ״ישב" בכלל שתי‬ ‫נראה לומר עפ״י מ ה שנבאר מקודם‪,‬‬ ‫ילא בע מיד ה‪,‬‬
‫שבי לארץ‬ ‫כ מו ועלי יושב על הכסא )שיא‪ ,‬ד׳(‪,‬‬ ‫היפך הע מיד ה‪,‬‬ ‫האחת‪,‬‬ ‫הוראות‪,‬‬
‫)ישעיה‪ ,‬מ״ז(‪ ,‬וי שבת על מ ט ה כבוד ה )יחזקאל‪ ,‬כ״ג(‪ ,‬והרבה כהנ ה ‪ :‬וה שנית — ה מ צ ב‬
‫ב שובה ונחת‪ ,‬על מקומו ועל מכונו ‪:‬‬ ‫שאנן ושקט‪,‬‬ ‫כמצ ב מנו חה ושלוה‪,‬‬

‫ואל ההוראה הזאת )השנית( יתיחשו הלשונות ‪ :‬בעבור ת שבו בארץ נו שן ) פ׳ ויגש(‪,‬‬
‫וירשתם וישבתם ב ה )פ׳ ראה(‪ ,‬וישב יהודה וישראל ל ב ט ח וגו' )מ״ב‪ ,‬ה'( והרבה כהנה‪.‬‬

‫וכן יש לפר ש עפ״י הוראה וו את לשון הפסוק ב שופטים )ה׳ ט״ז( ל מ ה י שבת בין‬
‫שהבונה‪ ,‬ל מ ה נ ת ע כ ב ת ה שם בב טהון ובמנוחה‪ ,‬בעוד שאותו המקום‬ ‫המשפתים‪,‬‬
‫מסוכן ואיום א( ;‬
‫וכן בירמיה )ח׳ י״ד( על מ ה אנחנו יושבים‪ ,‬שהבונה על מ ה אנחנו מ ת ע כ ב י ם‬
‫בעוד שיש דאגה ופחד להמסר בידי האויב ;‬ ‫כה שקט ומנוחה‪,‬‬
‫ל שונות‬ ‫כמה‬ ‫ועוד‬ ‫ב ב תיכ ם ;‬ ‫ל שב ת‬ ‫אתם‬ ‫לכם‬ ‫העת‬ ‫)א׳ ד׳(‬ ‫בחגי‬ ‫וכן‬
‫‪■ .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫מהוראה ז ו ‪.‬‬
‫ומצינו לחז״ל שעמדו על הוראה זו‪ ,‬ו א מ רו) מגי ל ה‪ ,‬כ״א אי( אין י שיבה אלא לשון‬
‫עכבה‪ ,‬שנאסר )פ׳ דברים( ותשבו בקד ש ימים רבים‪ ,‬והבונה‪ ,‬שנ תעכב תם בקד ש‪.‬‬
‫ה ת ר א ה נרא ה לפר ש ט ע ם הדר שה הידועה ב תל מוד ובהלכות לענין מ צו ת‬ ‫ומזו‬

‫ואיזה מפרשים פרשו «הוה זה בעני; אחר‪ ,‬ופירוש זה מבואר ‪— ,‬‬ ‫א(‬
 ‫בר וך‬ ‫)זכרוגותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪2‬‬ ‫‪t‬‬

‫אז‬ ‫ולא נתבאר‬ ‫תדורו )פיכה‪ ,‬כ״ח ב׳(‪,‬‬ ‫ב סכו ת ת ש ב‪ /‬ת שבו כעין‬ ‫י שיבת סוכה‪,‬‬

‫וה ;‬ ‫דרשו‬
‫אך הז״ל מפר שי הלשון ״תשבו״ מעין ההוראה ה שניה שבארנו‪ ,‬מעני; ע כ ב ה ו ה טצ א‬
‫והיינו שיהי׳‬ ‫ב מנו ח ה‪ ,‬משום דלא שייך לפר ש ב ת ר א ה ראשונה‪ ,‬י שיבה ולא ע מידה‪,‬‬
‫שלא יתכן כן ; אך הכונה‪ ,‬שלא תהא מצי א תך בסוכה ב מ צ ב‬ ‫ל ע מ ו ד בסוכה‪,‬‬ ‫‪ K‬סור‬
‫אך ת ת ע כ ב ב ה ב תכונ ת‬ ‫מפני שאין זה מכ בוד ה מ צו ה‪:‬‬ ‫מהיר ונחפז לצאת‪,‬‬ ‫בועל‪,‬‬
‫זזיותך בבי תך‪ ,‬ברוח מתינות‪ ,‬בעכ ב ה קבועית ובמנו ח ה ושלוה‪ ,‬כארס ב תוך בי תו;‬

‫וזהו ת שבו כעין תדורו — ברוח הדירה שבבית‪— .‬‬

‫והובא‬ ‫ט ע ט הדר שה במ״ר‪,‬‬ ‫״ישיבה"‬ ‫וכן נראה לפרש עפ״י הוראה זו מלשון‬
‫בפירש״י לתורה ר״פ וי ש ב‪ :‬וישב יעקב‪ ,‬ביקש יעקב ל ש ב ת ב שלוה קפץ עליו רוגזו של‬
‫יוסף )כלומר‪ ,‬כל ענינו של יוסף המבואר בה מ שך הפר שה(‪ ,‬ולא נתבאר יסוד לדר שה זו;‬

‫כי מאז נגזרה גזירה לאברהם כי נר יהיה זרעך )פ׳ לך( קבלו‬ ‫אך הבאור הוא‪,‬‬
‫עלי ה ם ה אבו ת א ת הגרות הזאת )ב״מ במדר שים ואגדו ת ובזוהר(‪ ,‬ועל כן נאמר באברהם‬
‫שם )כ״א ל״ב( ו י ג ר אברהם בארץ‬ ‫וכן‬ ‫ו י ג ר בגרר‪ ,‬ולא וישב‪,‬‬ ‫)פ׳ וירא‪ ,‬כ׳ א׳(‬
‫וכן‬ ‫ולא ״ ש ב ״ ‪,‬‬ ‫בארץ הזאת‪,‬‬ ‫גו ר‬ ‫כ״ו ג׳(‬ ‫פל שתים‪ ,‬וביצחק כ תיב ) ‪ 6‬׳ תולדות‪,‬‬
‫מ ג ו ר י אביו‪ ,‬ולא בארץ מושב‬ ‫בר״פ וישב‪ ,‬בארץ‬ ‫כ תי ב אצלו בהמ שך י שיבת יעקב‪,‬‬
‫שהיא י שיבה‬ ‫גירות‪,‬‬ ‫אביו ; וכה קבלו עליהם תכונ ת דירתם בכל מקום שהם בתור‬
‫ארעית‪ ,‬וכן מציגו בדוד שאמר‪ ,‬כי נר אנכי ע מך ‪:‬‬

‫ו י ש ב יעקב‪ ,‬וזה נרא ה כ מו שח שב ל ש ב ת י שיב ת ק כ ע ‪I‬‬ ‫ורק ביעקב כתיב‬

‫כזו‪ ,‬לכך נ ט רד בענינו של יוסף‪ ,‬וחש בנפ שו היפך‬ ‫עליו י שיבה‬ ‫נגזרה‬ ‫שלא‬ ‫ואחרי‬
‫ב שלוה ‪.‬‬ ‫‪.‬הישיבה‬

‫וכן יתבאר ב פ' תשא )ל״ב ו ( וישב העם לאכול ו שתה ויקומו לצחק‪ ,‬והבאור הוא‪,‬‬
‫ד מכיון שעשו סעודתם קב ע בי שיב ת קבע‪ ,‬גרם להם לב א לידי צחוק ולהתוצאות שאחרי‬
‫כן )ממע שה העגל( ; ולא כ מו באצילי‪ .‬בני ישראל דכ תי ב בהו )ס״פ מ שפטים( ויחזו א ה‬
‫דאעפ״י שכבני אד ם היו מוכר‪ T1‬ם לאכול‬ ‫ומ שמיעגו הכ תוב‪,‬‬ ‫האל הים ויאכלו וישתו‪,‬‬
‫ול שתות‪ ,‬אך מפני קדו שת המהזה לא עשו לאכילתם תכונ ת קבע‪ ,‬ועל כן לא כתיב בהו‬
‫ו י ש ב ו לאכול ו ל ש תו ת‪.‬‬

‫מ ה שאמרו במ״ר פ׳ נח )פ׳ ל״ח( על הפסוק וימצאו‬ ‫הי ט ב‬ ‫ומכל זה יתבאר‬

‫וישבו שם ‪ :‬אמר רבי יצחק‪ ,‬כל מקום שאתה מוצא י שיבה‪ ,‬ה שטן קופץ‪ ,‬ו כפו‬ ‫בקעה‬
‫יי «‪.‬‬ ‫מ ב ו א‬ ‫פרק ב׳ ‪ ,‬ר תי תל מודי‪ ,‬ס עיי א׳‬ ‫מ ב ו א‬

‫מפגי שלא יוכל ה שטן לראות ב שלותם‬ ‫וזהו‬ ‫שבא שם ענין דור הפלג ה ובנין ה מגדל ;‬
‫ולבלבל^‬ ‫לערבב‬ ‫הוא בא‬ ‫על כן‬ ‫)כהוראת לשון י שיבה שבארנו(‪,‬‬ ‫בני אדם‬ ‫של‬
‫ל הכ שיל ו ל ה ט רי ד‪.‬‬
‫״ י ש ב ״ מההוראה ה שניה שבארנו ‪— .‬‬ ‫וכה יתפרש הלשון‬

‫ונשוב לענין שלפנינו‪ .‬לענין למוד התורה ב מ צ ב המו שב של הרב והתלמידים‪,‬‬

‫ג מו שב ארנו‪:‬‬
‫הנ ה אחרי אשר ב ע ת שלומרים בעיון וצריך לצמצ ם כל הוקף הרעיון וכל שימ ת‬
‫אז בודאי צריבין להיות ב מ צ ב‬ ‫ה ל ב לענין הנל מד‪ ,‬להבין ולהשכיל ב ט ע ם ובסברא‪,‬‬
‫ה מנו ח ה והשלוה‪ ,‬ברגשי מ תינו ת ומרגוע‪ ,‬יען כי אם יהיו בהולים וגטרדים אז אין מ מ ש‬
‫כ ט ע ם הל מוד הנכון‪ ,‬ולא יעלו מ מנו דבר ברור ונאטן ;‬
‫וכמו שאמדו ב מ ס׳ מני ל ה )כ״ח א׳( ״ שמעתתא בעי צלותא )בלומד‪ ,‬ד ע ת צלולה(‬
‫כיומא דאסתנא״ )ביום ש מנ ש ב ת בו רוח צפונית‪ ,‬שאז ה שמים טהורים והאויר צ ו ‪ /‬ועולה‬
‫לדצון ולקורת רוח‪ ,‬ע׳ בכורות נ״ ט א׳( ;‬
‫ובמס׳ פסחים )קי״ב א׳( אמרו‪ ,‬שלא ללמור במקום שאנ שים עוברים ושבים‪ ,‬מפגי‬
‫שמצב מ ה מינע מנו ח ת הרעיון ומטרידו “( ‪:‬‬
‫ואפילו מצו ת פו״ד‪ ,‬שבעד קיומה מותר למכור ס״ת )מנילה‪ ,‬כ׳׳ז א׳(‪ ,‬אעפ״י כן‪,‬‬
‫בתלמוד‪ ,‬שלמען הל מוד ב מנו ח ה נד חת ה נם היא ב( ‪.‬‬ ‫■יש דעות‬

‫ענין עמוק בתורת‬ ‫להתעסק כברור‬ ‫שבעת שהי׳ צריך‬ ‫מווילנא‪,‬‬ ‫הגד״א‬ ‫על‬ ‫ומםו*ר‬ ‫■א(‬
‫הי׳ מצוד‪ ,‬לסגור את דלתי התלונות גם ביום‪ ,‬ולמד לאור הנר‪ ,‬בדי שלא יבלבלו אותו העוברים‬
‫תז״ל אשר נז ה‪ ,‬נדרכו בכל מהלך החיים‬ ‫ושבים בחוץ ן וקרוב לומר‪ ,‬שנשתמש נז ה בעצת‬
‫שלו‪ ,‬בנורע ‪- .‬‬

‫וניחא לי לבאר ענין וה עם דבר תדוש שיש לי ב ו ‪:‬‬ ‫•ג(‬

‫זה לשון הנמרא ב ס ס׳ קדושין )כ״ט ב׳ ( ;‬

‫ולישא א שה )כלומר‪ ,‬מי‬ ‫לל מוד תורה‬ ‫״ת״ר‪,‬‬

‫י‬ ‫הוכו ת ל מל א שר‪,‬י מצו ת אלו( ילמוד תורה‬ ‫שיש לו‬
‫ואח״ב ישא א שה ‪ .‬אמר רב יהודה אמר שמואל‪ ,‬הלבה‪,‬‬
‫נושא ארם אשה ואת׳׳כ ילמוד תירה ‪ .‬רבי יוחנן אמר‪,‬‬
‫ולא‬ ‫)ובי( רחיים בצוארו ויעסוק בתורד‪?.‬־ )בתמיד‪,(,‬‬
‫ע״כ ;‬ ‫‪.‬פליני‪ ,‬ה א ל; והא לד‪,‬ו״ ‪,‬‬
 ‫ברוד‬ ‫גזכחנותס‬ ‫מ קן ר‬ ‫‪24‬‬

‫‪V‬‬ ‫ב י ש י ב ה ולא ב ע מיד ה‬ ‫והנה ל מ צ ב כזה דרוש שיהא מ צ ב גופו של הלו מד‬
‫רגליו‪ ,‬י ען כי ה ע מיד ה אינה מכוונת לצ מצום הרעיון ועומק ה שגת הד בר ב בינ ה נ א מנ ה‬
‫והגיון ישר כ מו זה היו שי‪ ,‬ואינו נו ח לחקור ד בר לאשורו ב מ צ ב הע מיד ה ;‬
‫מיו ש ^‬ ‫ק שות‬ ‫מעו מד‪,‬‬ ‫רכות‬ ‫מגילה )כ״א א׳ ( ‪:‬‬ ‫ב ת ל מוד מם׳‬ ‫וכן מ תב אר‬
‫אבל״‬ ‫דברים רכים שאפשר )כלומר‪ ,‬שנוח( לה שמען‪ ,‬אפשר מ עו מד‪,‬‬ ‫ופי ר ש״י‪ :‬רכות‪,‬‬
‫דב רי ם קשים שצריכין עיון רב צריך לי שב ;‬

‫ופירש ר שיי‪» :‬הא לן״ לבני בנ ל‪ ,‬שהיו הולבים לי׳מוד תורה נ א רץ ישרא‪ ,S‬ומתנך »זלומדים‪-‬‬
‫הוץ למקומם אין צרכי הבי ת מוטלים עליהם״ לכך נושא אשה דהוי כלא הרהור״ ו א ח׳ כ הולך‬
‫כמקומנ‪ /‬אם נושא אשה יהיו צרכי־‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬הלומדים‬ ‫לבני‬ ‫ולומד תורה‪ ,‬והא להו״‬
‫הבית מוטלים עליו ויבטלוהו'״ עכ״ל ;‬
‫להיות בלא הרהור‪ ,‬הרי עדיין‪,‬‬ ‫דתלי הדבר כדי‬ ‫ובתום׳ הקשו על באור זה‪ ,‬דביון‬ ‫‪.‬‬
‫איבא הרהור״ ביון דלומדים חוץ למקומם״ וגם קשה״ דכיון דנושא אשה מקורם איך יצא חוץ‪.‬‬
‫לביתו״ והלא צריך לו לחזור אחר מזונות ביתו ז‬
‫ולכן פרשו בשם רבינו תם להיפך מפירש״י״ והוא ‪ ,‬ד ר גי יוחנן דאמר ‪,‬רחיים בצוארו־‬
‫ויעסוק בתורה״״ מסיב דבריו אלה לבני בבל״ שאינו יכול לחנית אשתו וללכת‪ .‬וגם הם עניים‪.‬‬
‫ארץ ישראל‪ ,‬שיכולים ללמוד במקומם‪,‬‬ ‫ושמואל דאמר נושא אשה תחלה ‪ -‬מסיב דבריו לבני‬
‫‪,‬‬ ‫נגם הם עשירים״‪ .‬ע כ׳ ל ן‬
‫בדברי עצמם‬ ‫עוד נטררו התום׳‬ ‫כל הפירושים )עי במפרשים(‬ ‫מלבד דוחק‬ ‫והנה‬
‫שהבאנו‪ ,‬יען בי לדבריהם יוצא‪ ,‬דשמואל שהי׳ מבבל יורה דרך לבני א״י״ ורבי יוחנן שהי'“‬
‫ליישב זה ולומר‪ ,‬דלשמואל‬ ‫ט א״י יורה דרך לבני ג ב ל‪ ,‬ואין זה מדרך התלמוד ! והשתדלו‬
‫מבבל‪ ,‬והורו להם ! ושוב הקשו גם ע ל זה ד‬ ‫היו תלמידים מ א״י‪ ,‬ולרבי יוחנן היו תלמידים‬
‫הש״ם‪ ,‬דפוס ווילנא( פרשו ‪ , 1‬ה א לן‪ ,‬לבני בבל‪ ,‬שיצרנו‬ ‫ובתום׳ ר׳ י הזקן )בגליון‬ ‫י‬
‫בתורה אין יצרם מתגבר׳‬ ‫מתגבר עלינו‪ ,‬והא להו‪ ,‬לבני ארץ ישראל‪ ,‬שמתוך שהם הפצים‬
‫ע לי ה ם'‪ .‬ע כ׳ ל !‬
‫הלא ההקירה היא בבגי־‬ ‫כי‬ ‫וגם תשובתם בצרס‪,‬‬ ‫הד ב רי ם‪,‬‬ ‫וטרודים‬ ‫וכמה דחוקים‬
‫בתורו‪ /‬ו א״כ הם ביחש זהי■‬ ‫חפצים‬ ‫הלא הם‬ ‫כבל ‪,‬שרוצים ללכת ללמוד תו ר ה' אם כן‬
‫זה איפה יתגרה יצרם עליהם יותר מאשר על בני א״י‪ ,‬שכל■‬ ‫ולמה‬ ‫כמו בני ארץ ישראל‪,‬‬
‫י‬ ‫■‬ ‫כבושם את יצרם הוא מפני חפצם בתורה ז‬
‫‪,‬הא■‬ ‫‪ ,‬ה א לן יהא ל הו' על דרך ז ו ‪:‬‬ ‫הלשון‬ ‫י ה ר׳ן בחדושיו לרי״ןג פירש בנ או ר‬
‫א׳ י‪ ,‬שנשותיהם אעונגו ת‬ ‫ומתן‪ ,‬והא להו‪ ,‬לבני‬ ‫במשא‬ ‫מתעסקות‬ ‫לן‪ ,‬לבני כבל‪ ,‬שהנשים‬
‫עו שו ת'‪,‬‬ ‫ואוכלות ואין‬
‫ואוכליוג‬ ‫מפונקות‬ ‫שהיו‬ ‫ההיפך‪,‬‬ ‫מפורש‬ ‫בגמרא‬ ‫בנוגע לנשי■ בבל מציגו‬ ‫והנה‬
‫ואין עושות ; ומבואר זה כ מס׳ פסחים )נ׳ ג' ( ‪J‬‬
‫וגם יש ראי׳ דנשי בכל לא היו עסקניות לפרנס את בעליה; )הלומדים( מטה ש א מ רי‬
 ‫מבוא‬ ‫>!רק ג׳ ‪,‬בהי תלמוד״ ‪ ,‬סעיף א׳‬ ‫מב‪ 1‬א‬

‫‪TO‬‬ ‫ברבי י ת׳‪ 8‬ע‪,‬‬ ‫שגער רבן גמליאל‬ ‫ובמס׳ בכורות )ל״ו א׳( איתא^ כי ב ע ת‬
‫שידרוש הוא )ר״ג( יעמוד הוא )רבי יהושע( על רג ליו;‬ ‫^ליי! אשר בכל מ שך ה ע ת‬
‫י מכי א ^ שהעמידה ב שע ת הלמוד הוא ד בר ק שה ע ד שגחשב לעוגש ;‬

‫נ מ ס׳ יבמו ת )ס״ג סוף ע״ א( שאשתו של רב הייא היתה מצערת לו‪ ,‬ונדברו על זה עם רב״‬
‫נשים באלה ‪ ,‬דיינו שמגדלות בנינו‬ ‫ולזנו ת שאר‬ ‫לזנו תה‬ ‫בצער כזה‪ ,‬אמר‬ ‫שגם הוא נתפס‬
‫ומצילות אותנו מן ההטא״■ ! וידוע‪ ,‬דרב ורבי חייא היו כבכל‪ ,‬כמבואר ב מס׳ שבת )ס׳ א׳(‬
‫והנה אם היו הנשים שבבבל דרבן‬ ‫ובעירונין )פ׳ א׳( ובחולין )קל׳יב ב׳( ו בכ״ מ בתלמוד ‪1‬‬
‫להיות עסקניות ולפרנס את בעליהן* הלא הי׳ אומר לזכות גם זה ‪ ,‬שמפרנסו ת אותנו*‪.‬‬
‫לזה מיבמות )ס״ה א׳(‪ :‬אמד רנ א‪ ,‬נושא אדם כמה נשים‪ ,‬ונל ב ד שאפשר־‬ ‫וכן ראי׳‬
‫לי למקים בסיפוקייהו‪ ,‬כלומר‪ ,‬לפרנסן ‪ j‬ורכא‪ ,‬כנודע‪ ,‬הי׳ בבבל‪ ,‬כמבואר בעירונין )ם״נ א׳(‬
‫לפרנס את עצמן‬ ‫היו יכולות‬ ‫נם לא‬ ‫בנ ל‬ ‫דנשי‬ ‫וכביצה )ל׳ א׳( ועוד בכ״ם ‪ t‬ומבואר‪,‬‬
‫)מדתלי תנאי זה בנ ע ל( וטכ״ש עוד לבעליהן‪.‬‬
‫מעוננות ואוכלות ואין עושות ‪ -‬הנה נם גזה־‬ ‫ובנוג ע לנשי ארץ ישראל‪ ,‬שנ ת ב‪ ,‬שהיו‬
‫שבת‪ ,‬ס״ב א׳(‪ ,‬ובניטץ■‬ ‫נזבריות )במ שנה‬ ‫הנשים‬ ‫שהיו‬ ‫מצינו‬ ‫ה הי פ ך‪:‬‬ ‫כתלמוד‬ ‫מצינו‬
‫ובטס׳ ב״ב‬ ‫אפטרופסות לנשים‪ ,‬ואיירי שם בנשי א״י ן‬ ‫) מי ה א( חקרו על דבר פקידות‬
‫וגם הכתוב‬ ‫עסקנית ושטרות יוצאים על שמה ‪j‬‬ ‫)נ״ ב א׳( הובאה מ תני תא ט א״י בדין אשה‬
‫עשתה ותמכור )משלי‪ ,‬ל״א(‪ ,‬ועוד מהרבה מקומות מוכח זוז ‪.‬‬ ‫משבחה לאשת היל‪ ,‬סדין‬

‫‪ ,‬ה א לן והא•‬ ‫הייתי מסיב הלשין שבגמרא‬ ‫ולבן‪ ,‬לולא דברי כל המפרשים שהבאתי‪,‬‬
‫להו* לבונה אחרת מענין אתר בלל ן‬
‫בענין החקירה ‪ ,‬ט נ א לן דעשח דוחה לא■‬ ‫דמם׳ יבמו ת )ה׳ כ׳(‬ ‫והוא עפ״י הגמרא‬
‫תעשה״‪ ,‬ושאלו ; למה לא נילין* ממצות מילה שדוחה א ת ל״ ת ד שנ ת‪ ,‬שמלין ב שנ ת ועושין‬
‫הנורה‪ ,‬ותרצו‪ ,‬ני ממצות מילה אין ראי׳‪ ,‬ספני שהיא מצוה שקודם הדבור )כלומר‪ ,‬קודם מתן■‬
‫עתיקת יומין ראוי' לנחול‬ ‫מפני שהיא‬ ‫תורה( וחמורה ביותר )וא‪ 6‬שר לומר בטעם חומרתה‪,‬‬
‫כבוד ביותר‪ ,‬כבל דבר עתיק יומין(!‬
‫ומבואר כפורש מזה‪ ,‬דדעת הגמרא ה בנ ליו ע דלמצוה שקודם מתן תורה יתר שאת על■‬
‫מצוה שאחר מת״ת;‬
‫אך לא כן דע ת התלמוד הירושלמי‪ ,‬ודעתו כפורש להיפך‪ ,‬דלמצוה שאחר מתן תורזד‬
‫•תר שאת על מצוה שקודם מ ת״ ת ‪I‬‬
‫הנה ני כן נ ת בו התום׳ במס׳ קדושין )ל״ח א׳( בזו הלשון ‪ :‬בירושלמי מקשה‪ ,‬למוד‬
‫שנקצרה •קודם קצירת‬ ‫חדשה‪,‬‬ ‫תבואה‬ ‫)של‬ ‫במצה של הרש‬ ‫אין יוצאין חובת מצה בפםח‬
‫ותירץ )הירושלמי(‬ ‫ולמה לא תדחה העשה ד אניל ת מצה את הל״ ת דאיסור חדש‪,‬‬ ‫העומר(‪,‬‬
‫ומצות מצה נצטוד‬ ‫) ס ת״ ת(‪,‬‬ ‫מצוה שאחר הדבור‬ ‫דוחה‬ ‫אינה‬ ‫שפצוה שקודם הדבור‬
‫ישראל עודם במצרים‪ ,‬ואיסור חדש‪ ,‬לאחר מ ת״ ת )ואפשר לומר סברת הירושלמי בזר‪ ,‬דטצווד‬
‫וניח ש זוז‪,‬‬ ‫ממי שאינו מצווה״‪,‬‬ ‫זה‪ ,‬מעין ‪,‬ג דו ל המצווה‬ ‫שאחר מ ת״ ת היא חשובה בערך‬

‫‪d.‬‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪26‬‬

‫לא ה ט ר ח ת י‬ ‫שאמר ה ק ב״ ה לישראל‪:‬‬ ‫וכן מ ת ב אר מס״ר ב ה ח ל ת פר שת וירא‪,‬‬

‫ע ו מ ד י ם על רגליבם‪ ,‬ומבואר‪ ,‬שהע מידה היא ט ר ח ה ‪.‬‬ ‫ן‪ 1‬קףןך‪ ,‬ק״ש‬
‫ל תכונ ת סדור מ ע רכ ת הדיינים ב ע ת שפ ט ם‪ ,‬כ פי * •‬ ‫\ ש כ"‬ ‫ומ טע ם ו ה הו שאל הפעל‬
‫על ה מ ש פ ט )ישעיה‪ ,‬כ״ח(‪ ,‬י ש ב ו כסאות ל מ שפ ט )תהלים‪ ,‬קב״ב( ועוד כהנ ה‪5‬‬ ‫ליושב‬
‫וזהו מ פני ש ע ל הדיין לשים כל לבו ולהקדיש כל מעינו וצמצום רעיונו ל שפוט צד?‬
‫ולהוציא דין א מ ת )ואשר מ ט ע ם זה אמר אחד החכ מי ם ל ח בי רו‪ :‬״כד י תיבנ א בדינא לי*‬
‫הוא‪ ,‬כדי שלא יטרידוהו בענין אחר ויהי׳ נו לי‬ ‫תי ס א לי מידי״ )ב״ק צ״ו כ׳(‪ ,‬וזה‬
‫מוקד ש לענינו ברין זה שיושב עליו( ; וכל זה לא יכון ב ע מיד ה ורק בי שיבה‪ ,‬כמבואר •‬

‫וקרוב לומר‪ ,‬כי על יסור באור הוראות אלו נ ת ק בל ל מנ הג יפ ה ב ק ב ל ת פני אורח‬

‫ומזמינו על ז ה; וטעם‬ ‫נכבר‪ ,‬שמיר שהוא נכנם לבית‪ ,‬מראה לו בעל ה בי ת כסא ל שב ת‬
‫לו‪ ,‬סדר עצמך‬ ‫ובאומר‬ ‫וכבוד‪,‬‬ ‫ח בי בו ת‬ ‫הדבר‪ ,‬כי בז ה הוא מראה לו‪ ,‬להאורח‪ ,‬אות‬
‫כזה דורש י שיבח ולא ע מי ד ה ״(‪.‬‬ ‫בענינך שעליו ב את בנ ח ת ובמתינות‪ ,‬אשר דבר‬

‫ביום »נג ר או ני‬ ‫קודם ט ת״ ת‪ ,‬בי ״גרו^ יום מתן תורה‬ ‫ב מ ת״ ת מהמזוווה‬ ‫המצווה‬ ‫גרו^‬
‫שמים וארץ(‪.‬‬
‫ם ת״ ת ומהירושלמי — למציוז‬ ‫שקורס‬ ‫וכללו של רבר ‪ :‬להבבלי יתר שאת למצוה‬
‫מ ת״ ת‪•,‬‬ ‫שאחר‬
‫ועליה גצמוו עור אי®‬ ‫והנה י רו ק דטצית סו״י היא מצוה שקודם הרבור ) מ ת״ ת(‪,‬‬
‫הראשון ונח ובניו ז וכנגד זה‪ ,‬מצות תלמוד תורה היא מציה שאחר מ ת״ ת‪ ,‬רילפינן מן ורגריז‬
‫ולסדתם‪ ,‬והגית בו‪ ,‬ועוד למודים שונים בזה‪ ,‬כידוע!‬ ‫‪f a‬‬

‫ש ק ו ד ם ם ת״ ת‪ ,‬נושא מקורם‬ ‫דיתר שאת לסצוה‬ ‫וזהו שאמרו ‪ :‬הא לן‪ ,‬לבני בכל‪,‬‬
‫דיתר שאת למצוה ש א ה ד םת*ו^‬ ‫אשה ואח״ב ילטוד תורה‪ ,‬והא להו‪ ,‬לבני ארץ י שיאל‪,‬‬
‫צריך להקדים מצות תלמוד תורה לנשואי אשה‪ ,‬כ מ בו א ר‪.‬‬
‫והנה אהרי ד קיי״ל‪.‬דהלכה כבבלי נג ד הירושלמי‪ ,‬מכוון הלשון שאמר רב יהודה בש®‬
‫ה ם ב ר א‪ ,‬רהים‬ ‫שמואל‪ ,‬הלבה‪ ,‬נושא אשה ו אח״כ •לטוי תורה ! ורבי יוחנן השיב על זה ם צ ר‬
‫בצוארו ויעסוק בתורה? ורצונו לומר‪ ,‬דאפילו לשיטת ה בנלי אין ס ב ר א להקדים נשואי אשיז‬
‫לת״ת‪ ,‬מ פני שזה דבר שאי אפשר‪ ,‬מפני הרחים שבצוארו‪ ,‬כ ד ס פי ש‪- .‬‬

‫ללמוד‪ ,‬לשמוע ורקיינ‪ /‬א »י‬ ‫לרופאינו‪-‬דוקטורינו‬ ‫ואל טדה יפה זו‪ ,‬מהראוי הי׳‬ ‫״(‬
‫אותו לשבת על הכסא ולשמוע ולהשמיע לי‬ ‫בעת שיבא לפניהם חולה לשאול בעצתם יזמינו‬
‫כשהוא יושב ולא כשהוא עומד על רגליו ; יען כי הזמנה זו‪ ,‬עפ׳־י האמור כפנים‪ ,‬היתה מעין‬
‫הודעה מיהושו הטוב של הרופא אליו‪ ,‬ורגש היחש הזה הי׳ נותן לו עוז ואומץ הרוח ל ה ר״יז‬
‫דבריו לפני הרופא כמנוחה וב מ תינו ת‪ ,‬וכן להשתמש בדבר• תשובת הרופא‪ ,‬דבר על אפניי'‬
 ‫מבוא‬ ‫«רק ב׳ ‪ ,‬ב תי תלסוד״; סעיף א׳‬ ‫■‬ ‫מבוא‬
‫הלל^ ספירה^‬ ‫שופר_ י ס גי ל ^‬ ‫כ מו‬ ‫בע מיד ה‪,‬‬ ‫ומה ש סצי ט כ מ ת מ צו ת שמצותן‬
‫היושב‬ ‫**(‪ /‬ז ה הוא ס פני ש בז ה יש כבוד שמים ביותר‪ ,‬בעומד לפני ה מ ל ך‪ ,‬יען כי‬
‫יעתו זחוחה עליו‪ ,‬ואין זה מן הנמו ס לפני המקום‪.‬‬

‫שם ‪,‬י שיבה״ עפ״י שתי ‪vnwnxn‬‬ ‫יכון‬ ‫ומבואר מכל זה‪ ,‬כי ביח ש ל בי ת תל מוד‬
‫ישיבה ב ס תי מ ת ובנ ח ת‪ ,‬וממיל א גם י שיבה ולא ע מיד ה ‪ .‬וע״ע ב מניל ה כ״א א׳‪7‬‬

‫מיסות משד‪ .‬וכו׳ ‪.‬‬

‫והענין מבואר‪— .‬‬

‫היו קוראים ל בי ת תלמוד או‬ ‫להלאה‪,‬‬ ‫ממעם שאבאר‬ ‫בזמן התלמוד‪,‬‬ ‫ואמנם‬ ‫׳‬
‫עם‬ ‫כ מו שנח שבם בזה על סדר א״ב‪,‬‬ ‫לישיבת ב ש מות שונים‪ ,‬המורים ענינם ותעודתם‪,‬‬

‫מיז שנמצאו להעיר ע לי ה ם‪:‬‬

‫^ו‪.‬‬ ‫ובהוראוחיו‬ ‫הרופא‬ ‫בדבר•‬ ‫•כשל‬ ‫וויא‬ ‫יטעה‬ ‫‪^,‬א‬ ‫ילא ינ ״ ^‬

‫ימולאו א ת תפקירם‬ ‫‪» h v‬‬ ‫ב‪1‬‬ ‫^‬ ‫אך לדאבון לב ובחרפת הצדק והיושר‪ ,‬רוב רופאינו‪,‬‬
‫נרדפים על‬ ‫אורחיהם ‪ -‬חוליהם‪ ,‬בסו‬ ‫את‬ ‫ע ״׳י מדה יפה זו‪ ,‬אך הם עוד בשעת קבלתם‬
‫תלהט לשלוח םד^ א ת החולה פ על מני ד *‬ ‫יחשב להם‪ ,‬ונפשם גחלים‬ ‫»וארפ‪ ,‬ורגע לשעה‬
‫העומדים אחר כתליהם ונבונים להריק להם את ביםיהם«‪.‬‬ ‫יובלו לקבל אורחים הרשים‬ ‫לטק‬

‫יכיי כזיון וצער‪.‬‬

‫ח ו ל י ם ‪ ,‬חולים‬ ‫‪,‬־א ינון בלל שם רופאי חולים‪ ,‬כי אם י ו ם א • ם‬ ‫ולרופאיס‬

‫•‬ ‫יבש*לות הנפש ושפלים במעלת הרוח‪.‬‬

‫רעת בני דורו‪ « ,‬א‬ ‫ויותר יבון להם פליצת הנביא )פיכה‪ ,‬ז׳ ב׳(‪ ,‬כי בהתאוננו על‬
‫לפרש ה כונו‪ /‬שרוצה לופר‪ ,‬שגם הטוב שבר‪,‬ם‬ ‫ישר מפםוכה״ ויש‬ ‫‪ ,‬טו ב ם כחדק‬ ‫^•יטי ‪:‬‬
‫)בבני ד ו ״ ( ה‪ ,‬א רק נ ק‪ ,‬ץ )היינו הדק( ישר הנפצ א בגדר חוחים‪ ,‬שגם הוא בישרו פכאיב‬

‫נ א חיו הנלוזים )והמפרשים פרשו בענין אחר( !‬

‫פבאיב לאורחיו ‪ -‬חוליו בהנהגתו הזולית א ת‪/:‬‬ ‫והנה גם הטוב שברופאים ה‪,‬א בקו׳ן‬
‫ז »י מאוד על בעלי השכלה משכלת ב א ל ה‪ .‬ואשרי מי שלא חמאן‪.‬‬
‫תרופותיהם ו־אל כל עניניהם אדבר אי״ה ברחבה‬ ‫ועל יחושי בכלל אל הרופאים ואל‬

‫בחבור‪ ,‬חלק ד׳‪ ,‬פרק פ ״ ב‪ ,‬סעיף ב׳ •‬ ‫‪.‬‬

‫ס פ ר תורה )קריאת התותז(‪.‬‬ ‫ה ל ל‪,‬‬ ‫סיט! למצוות שמצותן בעמית■״ והן שפונה ב פ ם פ ר‪:‬‬ ‫יי(‬

‫מגי לי‪/‬‬ ‫עןי » ר‪,‬‬ ‫ו בכו״ ם‪ ,‬ם׳ תבא(‪,‬‬ ‫ן דוי )ממעשרות‬ ‫ת פל ד‪ ) ,‬שסו״ע(‪,‬‬ ‫כ תני ם )לדוכן(‪,‬‬
‫הפכת‬ ‫?ןיפר )שפירת העומר( ‪ -‬םימנם בלשון הפסוק בפ׳ חבא‬

‫‪,‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪,‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרוגותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪28‬‬

‫״ א ו ר נ ג ה ״ כך סבואר בזוהר ם׳ פנ ח ס >רפ״ב א׳( ; ויתכן‪ ,‬דנקרא‬ ‫א(‬

‫ורר>‬ ‫נגה אור‪,‬‬ ‫ועל דרכיך‬ ‫)כ״ב(‬ ‫הפ׳ באיוב‬ ‫זה ע פיי‬
‫אור תו ר ה;‬

‫ועפ״י זה אפיער לפרש מ ה שאמרו ב מ ס' ברכו ת )י׳‬

‫טי שרגיל לבא לבי ת המדר ש ולא בא עליו הכ תוב אומר ו♦•'!‬
‫גגה לו)י ש עי ה‪ ,‬נ׳(‪ ,‬וזה הוא מפגי ששם ״נגה״ כנוי לביהט״ר י( •‬

‫בעירובי; )ס״ג א׳( ‪ :‬בגי בי ״ רב‪ ,‬ופירש״י ‪ ,‬בני ביה מ״ד ;‬ ‫״ בי ־‪ -‬ר ב ״‬ ‫ב(‬

‫לבי רבנן ומבי רבנן‬ ‫מ בי כני שתא‬ ‫ב מגיל ה )כ״ו ב ׳( ‪:‬‬ ‫״ בי — ר ב ק ״‬

‫כני שתא‪ ,‬ופירש״י ב ברכו ת )כ״ה א׳( בי רבנן — בי ת הסדרי®*‬

‫» ב י ת א ו ל פ נ א ' במ״ר ק הל ת )ז׳( ; ויתכן ביח ש שם זה ל בי ת תלמור עפ״י לי®’!‬

‫ו א א ל פ ך הכמ ה‪ ,‬מהוראת ל מוד‪ ,‬וב^׳י‬ ‫הפסוק באיוב )ל״ג(‬
‫ופיר ש״י‪ :‬ל מ ד בי נ ה; ובשמואל‬ ‫ב שב ת )ק״ד א׳( אלף בינה‪,‬‬
‫תרגומו ‪ :‬ב ר ^‬ ‫יא' )י״ט( על הפסיק הנה דור בגוית ברמה‪,‬‬
‫אולפנא ; ויתכן‪ ,‬ד מז ה ה שם יוצא שם התואר ״רבי ואלופי״)מ ®‬
‫’^׳‬ ‫בפרק‬ ‫כלה‪ ,‬פ״ו(‪ ,‬ועיד אכ תיב אי״ה מי או ר שם זה להלן‬ ‫■‬
‫סעיף ה ‪.‬‬
‫וטעם התרגום הגזבר בגוית ב ר מ ה — ביר‪ ,‬או ל פ נ א‪ ,‬אפי®^‬ ‫_‬
‫דה שם ״נוית" הוא הרבוי‬ ‫לומר עפ״י מש״כ איזה מפר שים‪,‬‬
‫״נות — נוה״ והם מ שכנו ת בגי הנביאים‪ ,‬והין לומדיס אוח®‬
‫כמש״ר •‬ ‫אולפנא"‬ ‫״בי ת‬ ‫שם‬ ‫לזה‬ ‫יכינן‬ ‫כן‬ ‫ועל‬ ‫שם ‪,‬‬

‫אכן בעל ״ארץ קדומים" מ שער‪ ,‬שהיא העיר ״נוה״ הנז בי ח‬

‫כ״ם ב ט״ר )שה״ש ב' ‪ ,‬איכה א' וקהלת א׳(‪— .‬‬

‫ו^תב^יו* יי’‬ ‫נפי^אה סרבי יעקב עםדין )•עכ׳ץ(״‬ ‫הימים מצאתי נעגין זוז העיד!‬ ‫ברבות‬
‫לבי כנישתא י*יי‬ ‫לאש‪ ,‬ימהכי קרו‬ ‫נגה‪ ,‬ונגה‬ ‫הזוהר ׳ ביר‪, : ,‬ושבינתא‬ ‫אעתיק לשון‬
‫נגה״‪ ,‬ע״ב ;‬
‫נטי*‬ ‫ה‪ 3‬נ‪,,‬‬ ‫ועי זה כתב ר׳ י ענ״ ץ במטפחת ספרים שלו )ח״א‪ ,‬י״א( ביה״ל ‪:‬‬
‫)בנראד‪ ,‬קרא הוא בזוד‪,‬ר ״אש נוגד‪ *,‬תחת אור נגה( ‪ E s n o g a‬משובשת מן ‪*S in a g o g a‬‬ ‫‪.‬‬
‫ויותר נכין לומר‪ ,‬דעיקר שם ‪,‬סינאגוגי•*‬ ‫והנה הערד‪ ,‬זו מריחת בפלפול חרישי ;‬
‫)ע׳ בסמיך( שיסודו מעברית ‪,‬כנסת״‪ ,‬יעי'^’‬ ‫)ני כנישתא‬ ‫נשתבש משם הארמי ‪,‬כני שתא״‬
‫בית הכנסת‪ ,‬כמבואר במגילה )כ״ו ב׳( ובכ״ם כתלמוד‪ ,‬ומי בא עד פשר השבושים ‪~ .‬‬
‫טו‬ ‫מ ב ו א‬ ‫םרק ב׳ ‪ ,‬ב הי הל מוד״‪ ,‬מעיף אי‬ ‫מ ב ו א‬

‫מבואר בירו שלמי מני ל ה )פ״ג ה” א( די שיבתו של רבי יוחנן‬ ‫»כית גדול*‬
‫בן זכאי בי בנ ה היתה נקראת ‪ ,‬בי ת נ ח ל ״ ; וטעם שם זה הוא‬
‫עפ״י הדר שה ב ב ב לי מני ל ה )כ״ז א'( על הפסוק במלכים ב׳‬
‫ומכון זה‬ ‫)כ ״ה ט׳( וכל בי ה גדול — בי ת שמנדלין בו הורה‪,‬‬
‫לי שיבה א( ‪:‬‬
‫מ ה שהקבילו שם זה לי שיבה ד י ב נ ה ‪,‬‬ ‫ומסתבר מאוד‪,‬‬
‫כי ביותר ל ה נאה ולה יאה שם ‪,‬גדול״ זה‪,‬‬ ‫משום ד א מנ ם כן‪,‬‬
‫יען כי כנודע היתד‪ ,‬י שיבת יבנ ה למרכז התורה בכל נבול ארץ‬
‫ישראל‪ ,‬ו מ מנ ה יצאה תורד‪ ,‬והוראה לכל י שראל‪ ,‬כמבואר בכמר‪,‬‬
‫א ת ה שנה‬ ‫ועברו‬ ‫א ת החוד ש‬ ‫מקומות ב ת ל מו ד‪ :‬ב ה קדשו‬
‫)שבת‪ ,‬י״א א׳( ; ב ה הי׳ מו שב הסנהדרין )רה״ש‪ ,‬ל״א ב י ( ;‬
‫ב ה עשו‬ ‫מן ה שמים )סוטה‪ ,‬מ״ ח ב׳ ( ;‬ ‫ב ת קול‬ ‫ב ה נ שמע‬ ‫‪,‬‬
‫ב ה יצאה ב ת‬ ‫תקנות ופסקו דינים להלכה )זבחים‪ ,‬נ״ז א׳ (;‬
‫וחכמיד‪,‬‬ ‫קול שהלכה כ בי ת הלל )ירושלמי ברכות‪ ,‬פ״א ה״ז(;‬
‫ב ק דו שין) מ ״ ט‬ ‫וכמבואר‬ ‫היו למ של לנדול ת ה מעל ה והכבוד‪,‬‬
‫ב׳(‪ ,‬האומר לאשה‪ ,‬הרי א ת מקוד שת לי על מנ ת שאני חכם‪,‬‬
‫י ב נ ה ו בו׳‪.‬‬ ‫אין אומרים שיהי׳ חכ ם ב חכ מי‬

‫כגטרא כאן בא ענין זה בזה הלשון ‪, :‬ד ר ש בר קפרא‪ ,‬מאי י כ תי ב )ם״ב‪ /‬כ״ה( וישרוף את‬ ‫*‪0‬‬

‫ואת בל בית גדול )מוסב על נבוזראדן(‪.‬‬ ‫בית ה׳ וא ת בית המלך וא ת כל בתי ירושלים‬
‫פלטרין שעי סלך‪ ,‬וא ת כד בתי ירושלים ‪-‬‬ ‫אלו‬ ‫בית המלך‪,‬‬ ‫כית ה׳ ‪ -‬ז ה בית דסקד ש‪,‬‬
‫ואת בל בית גדול‪ ,‬רבי יוחנן ורבי יהושע בן ל ו ‪ /‬חד אסר‪ ,‬םקום שסגדלין בו‬ ‫כ ס ש ט ע ם‪.‬‬
‫תודה‪ ,‬וחד אטר‪ ,‬מקום שסגדלין בו תפלה״‪ ,‬ע״ב !‬

‫והנד‪ ,‬מד‪ ,‬שאמר ‪,‬ו א ת כל בתי ירושלים כט שטעמ‪ ,‬אינו טבואר‪ ,‬כי הלא כל הפסוק‬
‫בית ה׳ ‪ ,‬זד‪ ,‬ביהט״ק‪ ,‬ובית ה מ לו‪ ,‬אלו פלטרין של מלך‪ ,‬וא״ב טה‬ ‫כ טש ט עו‪:‬‬ ‫נדרש‬
‫י א ה לומר דוקא רק כבתי ירושלים ‪ -‬כט שטעם‪ ,‬כעוד שכולם מתבארים כ ט ש ט ע ם‪,‬‬

‫בירושלמי שהבאנו‪ ,‬שדרשו‪ ,‬וא ת בל בתי ירושלים א מ‬ ‫עפ״י המבואר‬ ‫‪ .‬וקרוב לומר‬
‫והנה לפי דרשוז זו שוב אי אפשר לפרש כמו שמפרש‬ ‫כנסיות שהיו בירושלים !‬ ‫ת׳ ם כתי‬
‫כבבלי ואת כל בית גדול ‪ -‬שמגרלין בו תורה ותפלה‪ ,‬דהיינו הך דבתי ירושלים שהם בתי‬
‫כנסיות‪ ,‬ולא יתכן לשנות ענין א ח ד;‬

‫כנניי ה ^ ואמר‪ ,‬שבתי ירושלים‬ ‫דרש זה )מן ת*פ כהי‬ ‫כבבלי להוזניא‬ ‫באו‬ ‫ולכן‬
‫במ שמען‪ ,‬כלומר‪ ,‬ולא בתי כנסיות‪ ,‬כאשר בירושלמי‪ ,‬כדי שיוכל אח״כ לדרוש על ‪ ,‬בי ת גדול*‬
‫■*טגדלין בו תורה ו ת פ ל ה ‪- ,‬‬
 ‫ברוד‬ ‫•)זכרוגותי(‬ ‫מקדר‬ ‫‪30‬‬

‫פירש״י בסנהדרין )צ״ז א׳( בי ת שט ה אספים בו ת ל ^ י חבמים‬ ‫«בית — הועד״‬

‫ללסור תו ר ה; ומזה נו בע הלשון ב א בו ת )פ״א( יהי בי תך גי ^‬
‫ועד לחכמים )ושרש השם הוא ״י ע ד״‪ ,‬מהוראת קביעו ת מקי^‬
‫להתאסף‪ ,‬וכמו ב תהלים )מ״ח( ה מלכי ם נועדו יחדו(;‬
‫מ תב אר‬ ‫מורה ע ל בי ת תל מוד‬ ‫שם זה‬ ‫ועל היות‬
‫ו א ת יהודה‬ ‫על הפםוק‬ ‫ויגש‪,‬‬ ‫פר שת‬ ‫רבה‬ ‫ממדר ש‬
‫לפניו — ״לתקן לו שם ב י ת ‪ -‬ו ע ד ״ ‪ ,‬ואגדה זו מו בא ה ב ט ק ו ^‬
‫ומתבאר׳‬ ‫תלמוד״‪,‬‬ ‫בי ת‬ ‫בילקוט בלשון ״לתקן לו שם‬ ‫‪.‬‬
‫דהיינו בי ת ועד היינו בי ת ת ל מו ד‪.‬‬

‫מירו שלמי כרבו ת פרק ד׳ ‪ ,‬שאמר אי^י*‬ ‫וכן מ תב אר זה‬

‫החכ מי ם לחבירו ״כ שתכנס ל בי ת הועד ע מוד ושאל א ת ההלכח* ן‬
‫לענין ששואלין ודורשין בהלבי^‬ ‫■ ובירו שלמי פסחים פ״א ה״א‪,‬‬
‫הפסח קודם הפסח שלשים יום ‪ ,‬אמרו‪ ,‬כי ב בי ת הועד דור^י^*‬
‫מע שה‬ ‫עוד קודם לזמן זה ; ובירו שלמי מני ל ה פ׳יא ה״נ ‪:‬‬
‫ומכל ^‬ ‫ל בי ת הועד וכו׳ ;‬ ‫סגריר א חד שלא נכנסו חכ מים‬
‫מקום שמתאספים בו חכ מי ם ל ד ?י‬ ‫■ מבואר‪ ,‬שבי ת ועד הוא‬
‫עניני ה תו ר ה‪— .‬‬

‫״ ב י ת ה מ ד ר ש ״ )או ״ בי ‪ -‬מ ד ר ש א ״ ( פע מים אין מספר בא שם זה בתלמוריי*‬

‫ומדר שים ואגדות ;‬ ‫’‬
‫משם כלל'‬ ‫מדרגו ת ה מ ע לו ת‬ ‫וכפי הנראה‪ ,‬שונות היו‬
‫אחד ״בית מדרש״ ‪ :‬היו כאלה שעמדו אך מ ע ט גבוה ממדר^^‬
‫שגמרו ה תלמידים הילדים‬ ‫כי מכיון‬ ‫ב תי ספר לילדים‪,‬‬
‫הללי‬ ‫שנות בר מצוה א ת חוק למודם ב בי ת הספר לילדים‪,‬‬
‫מיד ל ל מוד בביה מ״ד ; וזה מ תבאר ממ״ר ם׳ תולדו ת על הפסייז‬
‫מ של דיעקב ועשו וני*'‬ ‫ויגדלו הנערים ו נ ו' ‪ ,‬רבי לוי אמר‪,‬‬
‫בך כל י״נ שנה שניהם הולכים ל בי ת הספר‪ ,‬לאחר י״ג שניי׳‬ ‫‪.‬‬
‫זה הולך ל בי ת המדר ש ו כו׳; הרי ד בי ה מ״ד הוא מקום‬
‫לתלמידים קטנים מ שנו ת הי ל דו ת;‬

‫לם?י^‬ ‫מכוון‬ ‫המדר ש״‬ ‫״בית‬ ‫שם‬ ‫זה מצינו‬ ‫וכננד‬

‫שאמרו )ברכות‪ ,‬כ״ז‬ ‫התורה‪ ,‬וכמו‬ ‫הנועד לגדולי ח כ מי‬
‫ע ד שיכנסו בעלי תריסי; ל ב י ה מ ״ ד ‪ /‬ופיר ש״י‪ :‬בעל'‬ ‫״המתן‬
‫מד‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ב׳ ״בתי תלמוד״‪ ,‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫תריםין‪ ,‬חכמים המנצחים זה את זה בהלכה )ונראה תקרא‬

‫בשם זה על שם מיני כלי זין בשם זה שמשתמשים בהם‬
‫במלחמה‪ ,‬כמבואר בפ״ח דסוטה( ‪ :‬וכן במם׳ שבת )צ״ב א׳( ‪:‬‬
‫‪-‬‬ ‫אתא שאיל בי מדרשא אמרו לי׳ ובו׳ ‪ :‬ובביצה )כ״ז ב׳(‬
‫ומעשה ושאלו את רבי טרפון ונבנם לביהמ״ד ושאל ואמרו לו‬
‫וכו׳‪ :‬וביבמות )ע״ו ב׳(‪ :‬הלכה נתעלמה ממך‪ ,‬צא ושאל‬
‫בביהמ״ד‪ :‬ובנימין )ם׳ ב׳(‪:‬לא הוי בידי׳ )כלומר‪ ,‬נםתפק‬
‫בפסק ההלכה( אתא ושאל בבי מדרשא; ומבואר שהי׳ בי^;‬
‫המדרש מקום מרכזי לחכמת התורה עד שאין דבר שענינו לא‬
‫■‬ ‫יהי׳ נחקר בו‪.‬‬
‫ועוד מתבאר זה ממה שאמר אחד החכמים לחבירו‪ :‬מפני‬
‫מה לא באת אתמול לביהמ״ד )פםחים‪ ,‬ע״ב ב׳(וכן‪ :‬אי אפשר‬
‫לביהמ״ד בלא חרוש ; ובקדושין )מ״ד א׳( ‪ :‬מה חרוש בביהמ״ד״‬
‫או ‪ :‬מה אמור האידנא בבי מדרשא ‪ :‬ובב״ב )נ״א א׳( ‪ :‬לא‬
‫באורתא בתהומא )כנוי לביהמ״ד‪ ,‬כפי שיתבאר‬ ‫הוית גבן‬
‫בסמוך בערך שם זה( דאמרינן מירי מעליתא‪:‬‬
‫רבוי החכמים הגדולים‬ ‫וכל זה הוא לסבת‬
‫המנצחים על חכמת התורה בו‪ - ,‬וכמ״ש בםנהדרין )כ״ד א׳(‬
‫הרואה את ריש לקיש בביהמ״ד כאלו עוקר הרים וטוחנן‬
‫זה בזה‪.‬‬
‫בתים כאלה מדרגות מדרגות‪,‬‬ ‫ומכל זה מבואר‪ ,‬שהיו‬
‫אחר‬ ‫תחת שם כללי‬ ‫וגדולי גדולות‪,‬‬ ‫וגדולות‬ ‫קטנות‬
‫‪,‬בית המדרש״‪ ,‬וכמש*כ ‪.‬‬

‫גם בתי כנמיות‪ ,‬אעפ״י שבעקרם הם‬ ‫וכפי הנראה‬

‫מיוחדים להפלה‪ ,‬אעפ״י כן היו משתמשים בהם גם לבתי ספר‪,‬‬
‫וכפי שמתבאר ממם׳ חנינה )ט״ו א׳ וב׳( ; עיילי׳ לכמה בי‬
‫כנישהא )בעברית‪ :‬בתי כנסיות( ובכל אחד שאל לתנוקות‬
‫ה ל ו מ ד י ם בו; ובגיטין )נ״ח א'( ‪ :‬ד׳ מאות בתי כנסיות היו‬
‫בביתר‪ ,‬ובכל אחד ד׳ מאות תלמידים ומלמדים )ועוד נבאר‬
‫מזה בסוף סעיף זה(‪.‬‬
‫וקרוב לומר‪ ,‬שעל יסוד מנהג זה שהתטקות לומדים‬
‫בביחכנ״ס נקרא ביהכנ״ס בשפת העם ״שולע״ ‪ ,‬אעפ״י ששם‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרו;ותי(‬ ‫סקור‬ ‫‪32‬‬

‫זה בעקרו יונח על בית ספר‪ ,‬אך מפני שהיו טשתמשין בו גם‬
‫לבית ספר קראוהו על שם זה‪ .‬ועיי; עוד מזה בסוף סעיף‬
‫בארובה יי( ‪.‬‬

‫דש להעיר בעני; זה במסכת שבת )ל״ב א׳(‪ :‬בעון ׳®גי‬

‫•‬ ‫דברים עמי הארץ מתים וכו׳ ‪ ,‬ועל שקורי; לביהרנ״ם ״בית עם‬
‫ופירש״י ‪ :‬״בית עם לשו; בזוק שהבל מתקבצין בו״‪ ..‬עכ״ל נ‬
‫והנה לבד הפלא בכלל באור זה‪ ,‬מה תכונת בזיו; זה< ם'‬
‫הלא תכלית ביהבנ״ם לקבוץ עם^ יפלא עוד^ שהרי מציגי‬
‫בירמיה )ל״ט ח׳( ואת בית המלך ואת בי ת ה ע ם שרפי‬
‫בתי‬ ‫הכשרים באש^ ופירש״י )והוא ממ״ר( ״בית העם‬
‫•כנסיות״ ‪ .‬עכ״ל ‪ .‬ואם כק מה עונם של עמי הארץ אם קוראים‬
‫ולבד זה^ משמעות עני; הבתיג׳‬ ‫לביהבנ״ס בלשו; הפסוק ?‬
‫ששם זה הוא מכובד‪ ,‬מדכולל אותו עם בית המלך ועם הום^‬
‫■ירושלים‪ .‬ועיי; במהרש״א‪.‬‬
‫‪> 6‬‬
‫ולמרבה הפלא צריך לומר‪ ,‬דברבות הימים נשתנה‬
‫םוגל‬ ‫‪1‬‬
‫•הוראת שם זה )״בית עם״(‪ ,‬ומה שהי׳ בימי הנביאים םקו‬
‫■לשם כבוד ותפארת נתקבל אח״ב להוראת בוז וגנאי ; ויש כמי‘‬
‫ניבים ומאמרים שהוראתם נשתנתה מזם; לזם;; ולמען ׳®ל**‬
‫להפסיק במהלך העני; שאנו עומדים בו כא;‪ ,‬אייחד בזה וזעיי''‬
‫מיוחדת למשלים אחדים לדבר זה‪ ,‬והבקי במקרא ובהליביי*‬
‫עולם ובשפת העם וסגנונה דת; את נפשו לחקר דבר זה^ ימי**‬
‫כהנה וכהנהב(‪.‬‬

‫הברת »כל ישראל ה כ רי ס' אשר ג*י*י'‬ ‫במלאכות‬ ‫שהלך‬ ‫והנוסע ר׳ יום!* ר‪,‬לוי טשארני‪,‬‬ ‫ש(‬
‫ד סדינ ת מ איוקו לד‪,‬תהקות על ם»ב היי ישראל שם‪ ,‬מעיד‪ ,‬כי עוד היום נטצאים בעיר אי׳^‬
‫ו ת ׳ ת ‪ —.‬וירוע‪ ,‬שד‪,‬רבה‬ ‫בהם גם לבתי ספר‬ ‫כנסיות‪ ,‬ומשתמשים‬ ‫שם עשרה בתי‬
‫ישראל שם נובעים עור מזם! תק «ת התלמוד ‪■- ,‬‬

‫כמו למשל‪ ,‬רגילים כדורות האהרונים לכלול בי; התוארים היותר מבובדים לבעל תלמיר‬ ‫‪(a‬‬
‫‪,‬י>‬
‫את התואר ‪ ,‬צ נ א מלא ס פ רי'‪ ,‬בעוד שבזט; התלמוד הי׳ פתגם זה טסכיל לגנאי‪ ,‬לומר‪ ,‬׳יי■**'‬
‫המתואר בו הוא רק ‪ ,‬ס ל מלא ספרים ואינו יודע מה ש ב תוכ ם' ) ע׳ מגילד‪ .‬כ׳ ה ב׳ ו נ י * ^‬

‫ורא(‬
‫כהנים ) ^'‬ ‫כמבואר בתורת‬ ‫לשבת ולגדולר‪,‬‬ ‫וד‪,‬שם ‪ ,‬ע ם ה א ר ץ' ‪ -‬בא בתורה‬
 ‫מבוא‬ ‫פרק ב׳ ״בתי תלמוד‪ /‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫המשך הערה א׳ ‪.‬‬

‫והובא בפירש״י לפרשת קדושים על הפסוק ) נ' ד׳( ואם העלם יעליסו עם הארץ את עיני ת!‬
‫רומז למ״ ש נ ב״ ר בתחלת‬ ‫‪ -‬עם הארץ‪ ,‬עם שבגינו נברא הארץ )כפי הנראה‪,‬‬ ‫וגו'‪ ,‬ופרשו‬
‫לירש א ת‬ ‫עם שעתיר‬ ‫דבר אחר‪ ,‬עם הארץ‪,‬‬ ‫‪ ' 0‬בראשית‪ ,‬שבשביל ישראל נברא העולם( !‬
‫הארץ‪ ,‬ורומז לישראל‪ .‬והנה מבואר שבח ומעלה בשם זה‪,‬־‬
‫ובזמן חז׳ ל הי׳ שם זה להוראת שפלות ופחיתות המעדה ולסמל הנע רו ת וההדיוסיות‪,‬‬
‫ובנפשם הגסית ובתנונתם‬ ‫בפחיתות ערנם‬ ‫והפליגו‬ ‫ובתומתם‪,‬‬ ‫ולא האמינו חז״ל באמונתם‬
‫י‬ ‫ב׳(‬ ‫המ שחתית‪ ,‬בנודע ) ע׳ פסחיס מ״ט‬

‫והשם ‪ ,‬ב ע ל חוב* נ שתנתה הוראתו בהיפוך מו ח ל ט‪ :‬אז כימי חז״ל הי׳ שם זה מקובל‬
‫ומשתמש בתואר ל ה ם ל ו ה‪ ,‬זה שחינים לו‪ ,‬כמו שמורים הלשונות ‪ :‬בעל חוב גובה מבינונית‬
‫נ עלי חובות באים ונפרעים‬ ‫א‪.-‬א בעל חוב וטרפה )כתובות‪ ,‬צ׳ א ב׳( !‬ ‫)נימין‪ ,‬מ״ ח ב׳( ;‬
‫ונ הנ ה הרבה ‪I‬‬ ‫חוב לגבות את חובו‪,‬‬ ‫ו ב ב׳ ר )ש׳ פ״ה( כאן מצא בעל‬ ‫)נדדים‪ ,‬מ׳ ז ב׳( !‬

‫זה שהוא חייב לאחרים‪ ,‬וכשאומרים ‪ ,‬פ לוני‬ ‫והיום מקובל ומתיחש שם זה ל ה ל ו ה‪,‬‬
‫כעל חוב גדול* המובן הוא‪ ,‬שחייב כסף הרבה או לאנשים ה ר ב ה‪,‬‬

‫וכנראה נם כזמן הראשונים הבינו שם זה כמו שאנו מניני ם אותו היום‪ ,‬שנן מתבאר‬
‫הבעלי חוב‬ ‫כתב בזו הלשון ‪:‬‬ ‫תנגשו‪,‬‬ ‫עצבנם‬ ‫על הפסוק וכל‬ ‫מרש״י לישעיה )נ ״ ח נ׳(‬
‫ענ ״ ל‪- .‬‬ ‫הנעצבים על ידכם תננ שו‪,‬‬

‫שאמתת מובנו הו א‪,‬‬ ‫ולשון הכתוב בישעיה )ם*ט י״ב( מהרסיך ומחריביך מםך יצאו‪,‬‬
‫שאלה שהרסוך והחריבוך יעברו ויחלפו מאתך ויכלו ‪.‬ויחמו והוראת הפעל ‪,‬י צ א * כאן מתפרש‬
‫בצאת היין מנבל‬ ‫בצאת נפשה נ י מתה ) פ׳ וישלח(‪,‬‬ ‫מלשון ‪ ,‬ב צ א ת השנה* )פ׳ מ שפטי ם‪/‬‬
‫שהרי פסוק זה איירי בנח מ ת העתיד״‬ ‫וההכרח לפרש כן באן‪,‬‬ ‫נ אל ח !‬ ‫ועוד‬ ‫) ש׳ א‪ ,‬נ׳׳ ה(‪,‬‬
‫בין יתר הנ חמו ת ביום הגדול‪ ,‬יום נ ח מ ת ציון וירושלים ‪:‬‬
‫במוכן ‪,‬שהרפ ‪T‬‬ ‫הוראת לשון זו כמובן ה פני‪,‬‬ ‫במשך הימים נתקבלה‬ ‫ובכל זאת‪,‬‬
‫ממקורך ש ל ך ‪ ,‬כלומר‪ ,‬לא מן החוץ‪ ,‬מאנשים זרים‪ ,‬ני אם בניך שלך‪,‬‬ ‫יבאו‬ ‫ומחריביך‬
‫וכמו שהוראת הפעל ‪,‬י צ א * הוא במובן ‪ ,‬ה תג לו ת‬ ‫הם הם יהרסוך ויחריבוך‪,‬‬ ‫עצמך ובשרך‪,‬‬
‫המקור והופעתו*‪ ,‬וכמו הוראת הלשון ונהר יוצא מעדן )פ׳ ברא שית(; השמש יצא על הארץ‬
‫)פ׳ וירא( ‪ :‬עד צאת הכוכבים )נח מיה‪ ,‬ד׳( ועוד ‪:‬‬
‫שנן אמרו בסנהדרץ‬ ‫ואמת‪ ,‬כי עיקר הרעיון מהמובן המאוחר הזה נמצא גם נחז*ל‪,‬‬
‫)ל*ט ב׳( ‪ ,‬מ נ י׳ ו בי׳ א נ א ליזל נ רג א״‪ ,‬כלומר‪ ,‬מיער‪ .‬עצמו עושין יד להגרזן לחטוב בו א ת‬
‫עציו ‪:‬‬
‫‪ ,‬כיון שנברא הברזל‬ ‫בראשית סוף פרשה ה׳ בציור נז ה ‪:‬‬ ‫זה בם*ר‬ ‫ויותר מפורש‬
‫ואמר להם הברזל‪,‬‬ ‫שיניפו עליהם הברזל לחטוב בהם(‪,‬‬ ‫התחילו האילנות מרתתים )טפתריס‪,‬‬
‫ואין אחד מנ ם נזוק*‪ ,‬ע נ ״ ל י‬ ‫או למגרה(‬ ‫‪ r‬לגרזן‬ ‫בית‬ ‫עץ מכם אל יכנס ני )להעשות‬
‫זהנונה‪ ,‬ני קרדום הברזל בלא בית יד ‪ Jr‬ל עץ לא יובל לפעול מאומה ‪:‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרינותי(‬ ‫מתור‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬

‫המשך הערה א׳ ‪.‬‬

‫וירק‪ ,‬דוד‪,‬ו נאור הלשין‬ ‫םד‪.‬ם עצמם!‬ ‫של העצים יגאו‬ ‫בי מחריביהם‬ ‫וסבואי‪/‬‬
‫■סטליצת ח‪,‬״ל ‪,‬אין האילן נעקר אלא נ בן מינו* )תנא רבי אליהו רבה‪ ,‬שרק כ״ט(‪1‬‬
‫אך אעש״י כן‪ ,‬להעמיס בונד‪ ,‬זו בלשון השסוק מהרםיך וטחריגיך סמך יצאו במו נ!‬

‫כזד‪ ,‬שנתקבל בפי הבריות ‪ -‬היא טעות גדולה ושגיאה נסה‪- .‬‬

‫‪!yag,‬‬ ‫‪ , gj‬ק^ןן^‬ ‫^ ^^‬ ‫והמאמר שבתורה ‪,1,‬אי ^‬

‫ואשר כנראה םהטשך הפרשה שם נתקבלה טענה זו לצודקת גם‬ ‫בלשון תמיר‪ ,‬ופליאה‪,‬‬
‫ובמו שאסרו כתלטור קרי*’'‬ ‫הקג״ד‪ - ,‬הנה במשך הזמנים נתקבל המאמר בסגנון נחותי‪,‬‬
‫ואת העולם כולו ל^ף ועני*‬ ‫עבר אדם עבירה אתת אוי לו שהכריע את עצמו‬ ‫)ל״יט ב׳(‬
‫וביהושע )ז׳( על חטא עכן ק""**‬ ‫ישראל אחד חוטא וכולם נענשים !‬ ‫ובמכילתא ם׳ יתרו ‪:‬‬
‫הכתוב שם )פסוק י״א( חטא ישראל‪ .‬ובמדרש חזית על הם' אל גינת אגוז; נמשלו ”*‬
‫לאגוז‪ ,‬מה אגוז זד‪ ,‬אתה נוטל אחד מן חכרי וכולן מתגלגלין‪ ,‬כך ישראל‪ ,‬האיש אחי י‬
‫ועל כל העדד‪ ,‬תקצוך ‪.‬‬
‫ואמנם בכלל תמיהני מאוד על תמיהתו של משד‪ ,‬רבינו שד‪,‬ביע בסגנון התמיה‪ ,‬די'*'*'‬
‫אחד יחטא וגו׳? והלא מרה זו יסורד‪ ,‬כמעט נעצם בריאת העולם‪ ,‬כי עפ״י חטאו של‬
‫•הראשון נענשו בל הדורות הבאים‪ ,‬ועם קללת חוה נתקללו בל הנשים לדורות ! ובשביל‬
‫של הגר מאמנו שרה נסבול כולנו מישמעאל )רמב״ן ם׳ וירא(; וכן אמרו )םנהררין‪ ,‬צ*נ‬
‫וכן דרשו על השסוק‬ ‫לדודות וכל דורות עולם ישאו עונו‪,‬‬ ‫כי עקבי עון העגל נשאר‬
‫וכן כפסיק ייי”’*'*‬ ‫בחקתי‪ ,‬וכשלו איש באחיי‪ ,‬איש בעון אהיי )עיין שבועות ל׳ ט א׳(‪,‬‬
‫‪-‬‬ ‫שהבאנו‪ ,‬וצ״ע‪.‬‬

‫וכן נשתנו מזמן הנביאים לזמן התלמוד כמה ניכים יחיריים‪ ,‬כמו השס סבל )כקו׳ל'®^‬
‫קלם )ללעג ולקל®^‬ ‫שמובנו‪ ,‬שוטה ובתלמוד )שבת ל' כ׳(‪ :‬א; סבלנותך )איפה חכמתך(;‬
‫ובתלמוד‪ :‬קילוס )שבה( ! סתר )מטון( ובתלמוד; סתירה )פזור( והרבה כהנה ‪- .‬‬
‫הב‪'#‬‬
‫‪°‬‬ ‫שנתהשכו הטוינים‬ ‫וכעין שנוי המובנים שד‪,‬באנו מצינו בעבין ‪,‬שנוי השם״‪,‬‬
‫שד‪.‬יו כעקרם ובתחלתם ‪:‬‬
‫עניו הטי®‬
‫בי מצינו בתורה‪ ,‬שהשנוי הבא במצב חיי האדם גורם לו שישתנה שמו לפי ין‬
‫גוי®‬
‫ד‪,‬נשתנה‪ ,‬כמו באברהם; ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב הטין‬
‫ועפ״י טגיי‬ ‫גתתיך )פ׳ לך( ; והנד‪ ,‬הסיבד‪) ,‬מד‪,‬נתינד‪ ,‬אותו לאב הטון גויס( באד‪ ,‬מקודם‪,‬‬
‫נשתנה השם לפי ענינו ;‬
‫כי אם ישראל‪ ,‬כי שרית עם אלד‪,‬ים‬ ‫וכן ביעקב ‪ :‬לא יעקב יאמר עוד שמך‬
‫ותוכל‪ .‬והנה גם כאן באה הסבה מקודם‪ ,‬ועל פיה נשתנד‪ ,‬השם לפי ענינה!‬
‫הנה באו!‬ ‫שיי לי מאוד )רות‪ ,‬א׳(‪,‬‬ ‫קראנה לי מרה כי המר‬ ‫וכן בנעמי‪:‬‬
‫מדוטדירות מקודם‪ ,‬ועל פיה דרוש השם לד‪,‬שתנזת! והרבה מצינו כזה במקרא!‬
‫ועל כן נר‪,‬גי ל*^'‬ ‫כי שנוי השם מביא לשנוי המצב‪,‬‬ ‫אכל נד‪,‬גו להאמין כד‪,‬יפך‪/‬‬
‫יח‬ ‫מבוא‬ ‫®רק נ׳ ‪,‬בתי הלמוד‪ /‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫המשך הערה א׳ ‪.‬‬

‫אי כי אם‬ ‫השם יחולה‪ ,‬לומר‪ ,‬כי על פי שנוי שסי ישתנה טצבו מרע לטוב וסטית לחיים‪,‬‬
‫נקרא עתה‬ ‫‪.‬נגזרה גזירת מות על פליני אשר בשם פלוני לא תנון הגזירה על פלוני אשר‬
‫‪.‬כשם אחר ונפול ‪ 5‬ומייסד זה המנהג על מאמר הז״ל‪ ,‬ששנוי השם קורע גזר דינו של אדם‬
‫■)דה״ש‪ ,‬ט״ז ב׳(‪ ,‬וזה עפ״י ההסבר שכתבנו‪,‬‬
‫שאמנם‬ ‫והנה לכאורה הוא פלא‪ ,‬אך נוכחתי‪ ,‬כי אמנם חז״ל בזה לשיטתם ולדעתם‪,‬‬
‫אפשר להשתמש בקרמות המסובב להסבה‪ ,‬כלומר‪ ,‬לסכב סנה ולהאמין‪ ,‬ני על פיהיבא הדב*‬
‫‪:‬דגרצה או ישונה לטוב ז‬
‫כאשר כן טצינו כתלמוד סס׳ הוריות )י״ב א׳( ובכריתות )ה׳ ס ( ‪, :‬אמר רבי אמי‪,‬‬
‫יתלה שרנא כעשרה יומי‬ ‫‪::‬האי מאן דכעי למידע אי מסיק שתי׳ )אם יוציא שנחו( או לא‪,‬‬
‫שבין רה״ש ליוהכ״פ נכיתא דלא נשיב זיקא‪ ,‬אי משיך נהורא נידע דמסיק ש תי'״‪5‬‬
‫‪,‬והאי מאן דבעי למיעבד עכקא ובעי למידע אי מצלח אי לא מצלח‪ ,‬לרבי תרנגול א‬ ‫׳‬
‫■אי שמן ושפר‪ ,‬מצלח״(‬
‫למידע אי הדר ואחא לביתא‪ ,‬ניקום בביתא‬ ‫‪,‬והאי מן דבעי למיפק לאורחא‪ ,‬ובעי‬
‫‪ .‬דהכרא )בית אפל קצת(‪ ,‬אי חזי כבואה דכבואה ידע דהדר ואתא״ (‬
‫‪,‬אמר אכיי‪ ,‬השתא דאטרת סימנא מילתא היא‪ ,‬יהא אדם רגיל למיכל כריש שתא‬
‫■קריא ורוכיא וסילקי ותמרא )הם מינים כאלה הגדלים בנחת ובגקל(‪ ,‬וזה לסימן טוב״‪ ,‬ע״כז‬

‫והנה דבריו של אכיי מפליאים מאוד‪ ,‬שהרי כל הטאמרים הקודטים‪ ,‬שעליהם אמרו‬
‫מאליהם‪,‬‬ ‫נ ק ר ו כך‬ ‫■סימנא מילחא היא‪ ,‬איירו שהמעשים )כלומר‪ ,‬תוצאת המעשים(‬
‫בבואה דבבואד‪,‬‬ ‫אם נמשך המאור‪ ,‬אם נשמן התרנגול‪ ,‬אם נראה‬ ‫שלא ע״י סיוע אדם ‪:‬‬
‫ב י ד י ם כדרך ידוע כדי שיעלד‪,‬‬ ‫הדכר‬ ‫זלכן הוי הדבר סימן ן אבל לא שאנהנו נ כ ו נ ן‬
‫ש נ א כ ל דברים טובים כדי שיהי׳ לסימן טוב;‬ ‫ח פ צ י ם בו‪ ,‬כמו שאמר‪,‬‬ ‫■לסימן שאנו‬

‫אך הוא הדבר שאמרנו‪ ,‬כי אמנם כך רעת חז״ל‪ ,‬שאמנם אפשר להשתמש בקדמות‬
‫‪,‬המסובב להסבה‪ ,‬וגם כאופן כזה הוי סימנא מילתא‪.‬‬
‫ואמנם קרוב לומר‪ ,‬שמאמרו של אביי מוסב לא על מאמרו של רבי אמי‪ ,‬ני אם‬
‫על המאמר הקודם לו; ת״ר‪ ,‬אין מושחין את המלכים אלא על המעין בדי שתמשך מלכותו‪,‬‬
‫■והרי מבואר שאמנם עושין סימן לכתהלה‪.‬‬
‫ומטעם זה נהגו לעשות כמה פעולות יפות ומאירות רפני חתן ובלה לסימנא מילחז^‬
‫ופירש״י‪ ,‬משום סימן טוב ז וכן‬ ‫כמו שמטשיכין לפניהם יין נצנורות )ברכות‪ ,‬מ״ג‬
‫‪,‬נוהגים לחעם־ר החופה תחת כפת השמים לסימן שירבו ככוככינ‪ /‬ובכתובות ה׳ א׳ לענין‬
‫גשואין ביום ה' משוס ברנה דדגים )שנבראו אז( שיפרו כדגים ‪.‬‬
‫וכן נוהגין כנוס של הבדלה לשפוך מן היין על האיץ‪ ,‬ואומרים שהוא לסיטן טוב‪,‬‬
‫״יהזא עפ״י האגדה בעירו בין )ס״ה א׳( כל בית שיין נשפך בו כמים הוי בכלל ברנד‪ ,‬ועי״‬
‫‪.‬‬ ‫בם׳ באר שבע פ״א ממס׳ ת מ י ד ‪- .‬‬
 ‫ב רי‬ ‫)זברונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪36‬‬

‫ב ״ ת ס ד ר אי הובא בירושלמי מם׳ סוכה מיף פרק א ‪ /‬ולא נתבאר ענינו;‪:‬‬

‫וכפי הגראה^ היתה תעודת ישיבה כזו ללמד להחלמירים‬
‫איך ל ס ד ר הקירת כל ענין והלנה בסדר ובטשפמ^ דבר‬
‫אפניו< מראשית חקירתו עד קץ הריצות משפטו ‪ :‬וזה אטנם‬
‫למוד נאה ויפה‪ ,‬טוב ומועיל‪ ,‬ומלמד לההזיק במעוז המרי‬
‫'בכל דבר וענין‪ ,‬במערכת דבר כמשפטו וישרו‪ ,‬וגם בעניני■‬
‫חול ובדרכי הדרים;‬
‫ובתלמוד מצינו כעין תואר כזה‪ ,‬במם׳ פסחים )ק״ה ב'<‬
‫אמר אהד ההכמים ״אנא סדרנא אנא״‪ ,‬ופרשו המפרשים‬
‫״מסדר הלכות" ואין זה מבוזור‪ ,‬ולפי שבארנו אנו‪ ,‬הקריז‬
‫מבואר ומבורר‪.‬‬
‫ובמסכת חולי; )קל״ז ב׳( איהא ״ריש סדרא בבבל*‬
‫ופירש״י ‪ :‬״ריש סררא — ראש ישיבה״ ‪ ,‬אבל לא פירש תבונית‬
‫זה השם וענינו ;‬
‫ועוד נכתוב אי״ה מענין זה להלן במבוא פרק י׳)הנקי*‬
‫״תפארת וגדולה״( בתהלת סעיף א׳ ‪— .‬‬

‫כמס׳ ברכות )נ״ז א׳( ; נעשה ראש לבני כלה; בסוכה )ר״י■‬ ‫‪#‬כלה״‬
‫א'(‪ :‬עייל לכלה; במו״ק )ט״ז ב׳(‪ :‬יומי דכלה; בב״ם‬ ‫‪.‬‬
‫)ב׳ב א׳( ; רב נחמן בר יצחק דיש בלה הוי ; ויתכן דנקרי*‬
‫כן על שם קבוץ תלמידי הכמים המתאספים בהמון בעת דרשיר■‬
‫החכם‪ ,‬בי הוראת שם ״כלד‪.‬״ בארמית הוא אוסף וקבי׳ן ’‬
‫ומזה ענין הלשון בברכות )ו׳ ב׳( אנרא דכלה לוחקא‪ ,‬כלוטמ‬
‫שמקבלין שכר על זה שדוחקין עצמן בהמון לשמוע דרשיי׳‬
‫ד«כם‪.‬‬
‫ובאחת מתשובות הגאונים מבואר‪ ,‬שכסף ההבנסויר‬
‫המתקבץ לכלכלת התלמידים כני הישיבה הי׳ נקרא אצלי*‬ ‫■‬
‫״הכנסת בלה׳ על שם כנוי שם זה לישיבה‪ ,‬כמבואר ; ומזור‬
‫הלשון בתפלה ‪,‬לרישי כלה״‪ .‬ועיין בסמוך בסעיף הב^‬
‫מתעודתו של ראש ישיבה המכונה ״ריש כלה״ ‪— .‬‬

‫בירושלמי ברבות )פ׳ד ה״א( ‪ :‬״תמן יעינן‪ ,‬את זו דרש רגי‬ ‫‪.‬כרם*‬
‫רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה‪ ,‬ובי כרם חי'‬
‫יט‬ ‫מ ב ו א‬ ‫פ ר ק ב׳ »בתי הלמוד״ ‪ ,‬סעיף א׳‬ ‫מ בו א‬

‫אלא אלו תלמידי חכ מי ם >‪ 8‬היו‬ ‫שם )זד‪ .‬מלשון הירו שלמי(‪,‬‬
‫ב ב ב לי מם׳ ב״ס‬ ‫יושבים שורות שורות ככרם״ ‪ ,‬ע״כ ־‪ ,‬ועיין‬
‫)קי״ז א׳( מסדר מו שב ה שו רו ת‪,‬‬

‫בעירובי; )כ״א ב׳ ( ‪ :‬לא שכיחי מ תי ב ת א; בי ב מו ת )ק״ד‪ .‬ב ׳ ( ‪:‬‬ ‫* מ תי ב ת א *‬ ‫ים(‬

‫את א ר בי ל מ תי ב ת א‪ :‬בגיטין )ו׳ א׳(( ביון דאיכא מתיבתא(‬
‫תרגום‬ ‫ותא‬ ‫ובב״ מ )פ״ד‪ .‬א׳(‪ :‬מ תיב ת א דרקיע‪ ,‬ועוד ב כ ״ מ;‬
‫ארמי מן ״ישיבה' ; ומזה הלשון הרגיל ד ד ב ה ב תל מו ד‪ ,‬יתיב<‬
‫י תכי‪ ,‬ר ^ ת ‪.‬ישב‪ ,‬ישבו ‪.‬‬

‫א׳ ( ‪,‬‬ ‫וב״ב )נ״א‬ ‫מ ת ל מו ד מ ס׳ ב״ק )כ׳ א׳(‬ ‫כ ך מ ת ב א ר לי‬ ‫״ ת חו מ א ״‬ ‫ת(‬

‫שכך היתר‪ .‬נ קר א ת א צל ם ישיבד‪ .‬או ביהמ״ד‪ ,‬שכן איתא שם‬
‫לא הוי מ ר גבן באורת א‬ ‫ל ר ב הונא‪,‬‬ ‫א מר ליה ר ב נחם;‬ ‫י‬
‫וטע ם יחוש שם זה‬ ‫מעליתא ;‬ ‫דאמרינן טילי‬ ‫ב ת חו ט א‬
‫מדר ש‬ ‫מ שום ד ב תי‬ ‫ר שב״ם‪,‬‬ ‫פירש‬ ‫או לי שיבה‪,‬‬ ‫לכיד‪,‬מ״ד‬
‫ל ב א ל שם ב ש ב ת‬ ‫שיוכלו‬ ‫שלהם היו בסוף תחו ם העיר‪ ,‬כדי‬ ‫‪.‬‬
‫שמסביב‪ ,‬עכ״ל;‬ ‫מן העירו ת‬

‫בחז״ל‬ ‫ס תו ם אחד‬ ‫מא מר‬ ‫ועפ״י זד‪ ,‬ארווה ל; להבי;‬

‫שכל‬ ‫מ ל כו ת דר שעה‪,‬‬ ‫פעם א ח ת גזרה‬ ‫)סגדררין‪ ,‬י״א א'(־‪.‬‬
‫ועיר‬ ‫יהרג‪,‬‬ ‫הנ ס מ ך‬ ‫וכל‬ ‫יהרג‪,‬‬ ‫חכ מי ם(‬ ‫) ס מיכ ת‬ ‫הסומך‬
‫שסומכי; ב ה ס יעקרו‪ ,‬ע ״כ;‬ ‫ותחומי;‬ ‫שסומכין בד‪ .‬ת ח ר ב‪,‬‬
‫וטרח ה ר ב ה סדר ש״א בהור את הלשו; ״ותחומי;״ ו ב עני ג‪/‬‬

‫שד‪ 1‬א כנוי ל ב תי מדר ש‪ ,‬שהי׳ הגר‪.‬וג‬ ‫עיי״ש; א ב ל ה א מ ת הוא‪,‬‬

‫ל הס מיך בבימ״ד‪ ,‬ושעור הלשון ‪ :‬״ובתי מדר ש שסומכין בהם";‬

‫וכן ת ת ב א ר עפ״י זה אגדה א ח ת ב מ ס׳ עירובי; )כ״א ב׳(‪:‬‬

‫השדר‪,.‬‬ ‫ל כ ה דודי נצא‬ ‫מאי ד כ תי ב ) שה׳ ש‪ ,‬ה׳(‬ ‫דרש ר ב א‪,‬‬
‫אמרר‪ .‬כנ ס ת ישראל ל פני הקב״ר‪ ,.‬רבש״ע‪ ,‬בוא ואראך תל מידי‬
‫ע״כ ; ולא נ ת ב א ר‬ ‫הכמים העוסקים ב תיר ה מ תו ך הרחק וכו׳ ‪,‬‬
‫איך ס מיך זה על לשון ״השדה״ שבפסוק ;‬

‫משום דכיו; דכפי שנתב אר‪ ,‬היו ב תי‬ ‫אך הבאור הוא‪,‬‬
‫גידול ה ש ר ו ת‬ ‫מקום‬ ‫העיר‪,‬‬ ‫^ ם‬ ‫שלהם בסוף‬ ‫המדר ש‬

‫לדרו ש מד‪ .‬שדרש על הלשון‬ ‫העיר‪ ,‬ועל כן סמיך‬ ‫שסביבו ת‬

‫ברמז לב תי המדר ש ששם הי׳ מקו מ ם ‪.‬‬ ‫נצא ה ש ד ה ‪,‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מל‪,‬ור‬ ‫‪38‬‬

‫ב מ ם׳ מנ חי ת )®״ב ב׳(‪ :‬ב תרבי צ א אמרי ו כו'‪ ,‬ופירש״י ותוס׳ו‬ ‫ת ר בי צ א ״‬

‫ובת חל ח׳‬ ‫שמרביצין ב ה תורה‪,‬‬ ‫ש ‪c‬‬ ‫על‬ ‫שהוא כנוי לי שיבה‬
‫הסעיף הב א אבאר אי״ה מה שנראה לי בבאור שם ז ה‪— .‬־‬

‫לגי‬ ‫ולא נודע‬ ‫מ׳׳ט ב׳(‪,‬‬ ‫‪ ,‬שוקא דרבנן״ )חולין‪,‬‬ ‫ועור נ מ צ א ממין ה שמות האלה השם‬
‫ר ח ו ב ‪ ,‬כלו מר‪ ,‬הרחוב שיגורו שם רבנן‪ ,‬שכן תרגומי‬ ‫ענינו ; וקרוב לו מר‪ ,‬שהוא ממובן‬
‫של הפסוק ב מ שלי )א׳( ברחובו ת התן קול ה — בשוקי יהבי קלא ‪.‬‬

‫או על שם ראשי החכמים■׳‬ ‫והיו י שיבות כ אל ה שהיו נקראו ת על שם מיפדיהן‬

‫דבי רבי אליעזר בן‬ ‫ד בי ר בי י שמעאל‪ ,‬דבי רבי נתן ) שבת‪ ,‬ק״ה א׳(‪,‬‬ ‫‪ 2,‬פקרו ע לי הן‪:‬‬
‫ד בי שמואל )פםחים‪ ,‬ל״ט‬ ‫יעקב )עירובין‪ ,‬ני ד א ' ‪ ,‬ועוד(; דבי רב עגן )שם‪ ,‬שם ב׳ ( ;‬
‫ובירו שלמי מם'‬ ‫דבי רבי ינאי )ע״ז‪ ,‬י״ט א׳(;‬ ‫א׳(; ד בי ב ר קזא )כ תו בו ת ק״ב סע׳יב(‪:‬‬
‫שתלמידי י שיבת רבי ינאי נח שבו לו ככני בי תו‪ ,‬והיו מאוכלי'‬ ‫שיי עי ת )פ״ח היו( איתא‪,‬‬
‫שלחנו ועסקו ב ע בו ד ת שדותיו ולקחו חלק ב תבו אה «( ‪— .‬‬
‫וטעם תו ס פ ת כ ל ה שפו ת שחשבנו ל שם ״ישיבה"‪ ,‬ושהס בלשון ארמית‪ ,‬יתכן לוםר<‪.‬‬

‫משום ד ב כ ל ל היו הי שיבות מ ת פ רנ סו ת בעזרת הנדיבי ם ב ע ם )כאשר נ ב א ר בסעיף הבא(ו‪.‬‬

‫קבועים‬ ‫כן היו‬ ‫מ ד ב ר ביותר אר מית )אשר על‬ ‫ההמון‬ ‫הי׳‬ ‫כנודע‪,‬‬ ‫ובזמן ה תל מוד‪,‬‬
‫וב שעת דדשרי■‬ ‫ה תורה‬ ‫ב שעת קרי את‬ ‫ל ת רג ם פר שיות התורה לל שונם‬ ‫מתורנמניס"‬

‫ד בי'‬ ‫של משיח איתא גזו הל שון‪:‬‬ ‫נ ענין שמותיו‬ ‫ב׳(‬ ‫ובאנדד‪ .‬דםרק הלק )סנהדרין‪,‬‬
‫א(‬
‫דני רכי חנינ א אמרי‪ ,‬חנינ א‬ ‫רני שילא אפ רי‪ ,‬שילה ש טון ד נ י רני ינאי אסרי‪ ,‬ינון ש מון‬
‫רני שפו‪ ,‬ע ״ נ ‪J‬‬ ‫ו רננן אפרי‪ ,‬היורא ד נ י‬ ‫שטו ;‬
‫ני ת רני‪ ,‬עב״ל‪ ,‬ומהרש״א הוסיף נ או ר ונחב•‬ ‫מצורע של‬ ‫וסירש״י‪ ,‬חיורא ד נ י רני‪,‬‬
‫על שס רננו הקדוש‪ ,‬שנקרא רני‪ ,‬ו סנל תחלואין‬ ‫רני״‬ ‫‪ ,‬דני‬ ‫דנקרא‬ ‫נזו הל שון‪ :‬ונראה‬
‫ויסורין נ פו הו‪ ,‬ענ ״ ל ‪:‬‬
‫והנה על דנ ר •יסוריו של משית מנו א ר נ סוגי א נ אן )ע״ח א׳( שהוא סונל יסורים‬
‫מסצעים נחנורו ת‪ ,‬ול ‪6‬י זה אמנם •נון לו שס ‪ ,‬חיו ר א״ שמורה על ענין זה‪ ,‬על שם הנ תוני ם‬
‫ננעיס )ס׳ תזריע(‪ ,‬והייני ‪,‬היורא׳י )נ א ר פי ת(‪ ,‬אבל■‬ ‫נ ענין‬ ‫נ ה ק הוא‪ ,‬נ ה ר ת הוא‪ ,‬ד נ ת י ני‬
‫אינו מנו א ר נלל ‪J‬‬ ‫ד נ י ר נ י׳י•‬ ‫הלשון ‪ ,‬חיו ר א‬
‫נג פ ר א‪ ,‬ועם״י■‬ ‫אומר‪ ,‬דיש נ אן ט״ס קלה תקון‬ ‫הייתי‬ ‫רש״י ונחר ש״ א‬ ‫ולולא דג רי‬
‫ו חנונ ת הטעית‬ ‫נאור ה ח פ ה ;‬ ‫הדנרים‬ ‫נאור כהרש״א( יאירו‬ ‫הטעו ת הקלה הז א ת )ועס״י‬
‫פלמעלה לפטה‪ ,‬ותחת האסור לפנינו ‪ :‬ו רננן אפרי חיורא דבי־‬ ‫שתי מלים‬ ‫היא רק העתקת‬
‫ונלומר‪ ,‬נ נ י הי שינ ה של רבי‬ ‫״ודבנן דבי דבי אמרי‪ ,‬חיורא שמו"‪,‬‬ ‫רבי שמו‪ ,‬צריך לומר‬
‫רני שילא‪ ,‬ד נ י רני ינ אי‪ ,‬דבי■‬ ‫ד ני‬ ‫הקודמות ‪:‬‬ ‫אומדים בן‪ ,‬ו תהי׳ לשון זו מעין הלשונות‬
‫רני חנינ א ‪- .‬‬
 ‫מ ב ו א‬ ‫‪ 6‬ר ק ב׳ ‪ ,‬ב ת י תלמוד״‪ ,‬סעי^ו א׳‬ ‫מ ב ו א‬

‫ה חכ מי ם‬ ‫והיו‬ ‫ו ב ב ״ מ‪/‬‬ ‫ו בכ תו בו ת )ה׳ ב(‬ ‫מגילה )כ״ה א׳(‬ ‫ב ס ס׳‬ ‫כנודע‬ ‫החכמים‪,‬‬

‫וכן ג ם ב שם ״ישיבה״ וב א חד‬ ‫ועגינים בלשון ההמון‪,‬‬ ‫מוכרחים לה שתמ ש ב כ מ ה שמות‬

‫השטות הנזכרים ; ועפ״י רגילו ת הלשון מצאו ל ה ם ה שמות האלה לפ ע מי ם מקום גם בגוף‬
‫הספרות ה תל מודו ת ו ה מ ד ר שי ת‪.‬‬

‫וגם‬ ‫גם לפגים‬ ‫שהי׳ נוהג‬ ‫על שם עוד בי ת תל מו ד אחד‪,‬‬ ‫ובסוף עגין זה אעיר‬
‫יען כי בעקרו נוסד רק ב עד‬ ‫ב תי הל מוד שחשבנו‪,‬‬ ‫וערכו נ מו ך מערך כל אלה‬ ‫היום‪,‬‬

‫ושם ילמדו א ת הילדים‬ ‫ילדים והנוקות‪ ,‬והוא בי ת ה תל מוד שנוהגין לקרוא ״בית ספר״ ‪,‬‬
‫הורה עד גבול הל מוד העיוני ב תל מוד‪ ,‬ב ה ר ח ב ת הרעיון ו ב ה ת פ ר ^ו ת ההגיון ‪ :‬וכיון שהגיעו‬
‫וזה מ ת ב א ר ממ״ר פ׳ תול דו ת ) שהבאנו ל מ על ה‬ ‫‪:‬‬ ‫לגבול זה ילכו משם אל בי ת המדר ש‬
‫ל בי ת‬ ‫הולכים‬ ‫עד י״ג שנה שניהם‬ ‫הנ ע רי ם‪:‬‬ ‫על הפסוק ויגדלו‬ ‫‪,‬כערך ״בית המדרש״(‬
‫הספר‪ ,‬ל א חר י״ג שנה זה הולך ל בי ת מדר ש ) מוסב על יעקב( וזה )עשו( ל בי ת עבו״ם‪.‬‬
‫ונראה שג־סתבש ק צ ת היבם‪ ,‬ודרוש להיות ״בית‬ ‫ויסוד שם ״בית ספר״ לא נ ת ב א ר‪,‬‬

‫ס ו פ ר ״ ‪ ,‬יען כי הסופרים היו המורים והמלמדים ב ע ם‪ ,‬וכמבואר ב ב׳ ב )כ״א א׳( ס ו פ ר‬

‫מתא‪ ,‬ופירש״י ‪ :‬מל מ ד העיר‪ ,‬ובסוף מס׳ קדושין )פ״ב א׳( ב מ שנה‪ ,‬לא ילמד רווק סופרים‪,‬‬
‫ופי׳ הרע״ב‪ ,‬לא ירגיל עצמו להיות מן הסופרים‪ ,‬כלו מר‪ ,‬מל מ ד חנוקות‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬וכן ב ש ב ת‬
‫מגילות מגילו ת‬ ‫וגם הם היו כו תבי ם‬ ‫קול סופר‪ ,‬פירש״י‪ ,‬קול מ ל מ ד תנוקו ת ‪.‬‬ ‫ל״א א׳ ‪,‬‬
‫כמו ״עט סופרים״ )ירמיה‪ ,‬ח׳(‬ ‫ושם ״סופר״ משותף עם שם ״כותב״‬ ‫לל מ ד ם ל תנוקו ת ;‬
‫כמו שנאמר סו ״סופר מהיר‬ ‫עזרא הסופר‪,‬‬ ‫וזה הי׳ תואר‬ ‫״קסת הסופר״ )יחזקאל‪ ,‬טי(‪,‬‬
‫כ תו ר ת משהי׳ )עזרא‪ ,‬ז׳( ״והשכיל להבין )כלו מר‪ ,‬ל ת ת להבי; לזולתו( א ת דברי התורה״‬
‫)שם( ; וכן נא מר על יהונתן בן דוד‪ ,‬שהי׳ יועץ ומבין ו ס ו פ ר )דהי״א‪ ,‬כ״ז( ‪.‬‬
‫סופר(‬ ‫ל בי ת‬ ‫ספר‬ ‫וראי׳ נ א מנ ה על א מ ת ת ה שערתנו בתקון שם זה )מן בי ת‬
‫סופרים‬ ‫‪,,‬בתי‬ ‫כ מו ב כ תו בו ת )ק׳יה א׳(‬ ‫מפור ש ב שם זה‪,‬‬ ‫שכן ב ר בי ם א מנם מצינו‬
‫ובתי מדרש״ ופירש״י ‪ :‬ב תי סופרים‪ ,‬ל ל מ ד לתינוקות‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬וכ״ה בירושלמי פ״ד ד ת ענ י ו‪/‬‬
‫והגה לא נא מר ב תי ס פ ר‪ ,‬כי אם ב תי סופרים ‪:‬‬
‫ומצינו לשון‬ ‫מעין הלשון ״בית המורה" ‪,‬‬ ‫ותהי' לפי זה הוראת השם ״בית סופר"‬
‫זו ב מ קר א ״בית י תנ תן הסופר )ירמיה‪ ,‬ל״ו( ‪.‬‬

‫אשר ב ש פ ת הסלאוים יורה על בי ת‬ ‫‪, uiKOJia‬‬ ‫כי השם ‪,S z k o la‬‬ ‫וראוי להעיר‪,‬‬
‫ה ע תיק ה‪:‬‬ ‫נמצא גם ב ס פ רו תנו‬ ‫ספר‪ ,‬ומקורו מ שפת לאטיני ‪) chola‬ב ה ש מ טת או ת ‪,( h‬‬
‫ובילקוט פר שה‬ ‫שלהם‪,‬‬ ‫מאסכולי‬ ‫תנוקו ת‬ ‫שלח והביא‬ ‫ב שמות ר ב ה )פרשה ט׳(‪:‬‬
‫כ ה על ת ך )רמז תשל״ו(‪ ,‬הפדגוג )המורה( מוליכו לאסכולי ‪ :‬ו ב ר בו ת הימים נ צ ט מ צ ם השם‬

‫ב ה ש מ ט ת האל״ף‪ ,‬מפני קלו ת ה ב ר תו‪ ,‬אשר על כן נו ח לה ש מט‪ ,‬וכמו שנבאר מזה אי״ה‬

‫בארובה להלן ב מבו א ב המ שך פרק ז׳ )״חםר ויתר"(‪.‬‬

 ‫ברון‬ ‫גזכרונוהי(‬ ‫מקור‬ ‫‪40‬‬

‫אל ביוז‬ ‫)וכן ביהודית( המתיח ש‬ ‫כי השם ‪ S ch u le‬ב שפ ת אשכנז‬ ‫וקרוב לודאי^‬
‫באותיותיו״‬ ‫ב הב ר תו וגתקצר‬ ‫ונתכוץ‬ ‫שזכרנו‪,‬‬ ‫מן השם ״אסכולי"‬ ‫עקרו נ ם הוא‬ ‫ס פ ר‪,‬‬
‫מלי ם מרים‬ ‫שכמה‬ ‫הוא ב שפות עתיקות‬ ‫תזון נפרץ‬ ‫וכנודע‪,‬‬ ‫ב ה ש מ ט ת האל־ף והב״ף;‬
‫נ תק צרו ונתכוצי ב בו א ם ל שפות אחרות לה שתמ ש ב ה ם ‪.‬‬
‫מפגי‬ ‫ת פ ל ה )בית ה כנ ס ת( — הוא‬ ‫ל בי ת‬ ‫״שולע״‬ ‫השם‬ ‫אצלנו‬ ‫שנ ת ק בל‬ ‫ומה‬
‫למעלר׳‬ ‫וכמו שהוכחנו מזה‬ ‫ב ה בי ת הזה נ ם ל בי ת ספ ר לילדים‪,‬‬ ‫שלפעמים מ שתמ שים‬
‫ב ע ר ך שם ״בית המדרש״ והוכחנו זה מ טקו מו ת שונים ב ת ל מו ד ; אך לפי זה א מנ ם יותר‬
‫הקריאר•‬ ‫ואולי ב ר בו ת הימים נ שתב שה‬ ‫א ת ״בית המדרש״ ;‬ ‫הי׳ מבוון ל כנו ת ב שם זה‬
‫משם זה מן בי ת המדר ש ל בי ת ה כנ ס ת ‪— .‬‬

‫ובזכרי א ת ד ב ר הישיבות‪ ,‬אבאר ״דרך אגב״ **( א ת כ ל עניניהן היפנימים והחצונים‪,‬‬

‫ועל‬ ‫וסדריהן ומנהגיהן וכל אשר להן בקניניהון וזהומרים והאצילים ‪:‬‬ ‫מערכות הל מודי ם‬
‫ואקוה‪ ,‬כי יעלו הדברי ם לרצון להקוראיס‪,‬‬ ‫ה ב ל אראה אי״ה מקורים נאמנים ובטוחים ‪:‬‬
‫ואף ימצאו ב ה ם חפץ ‪.‬‬
‫מ מ ק ו מ ו ת מ פ ו ז ר י ם ב תל מו ד‪ ,‬היו ב ת מונ ת אולם‬ ‫בניני הישיבות‪ ,‬כפי ה מ תב אר‬
‫ר ח ב ידים ויציעים שונים‪ ,‬עליה מ מעל ה כי ת ומסדרון פ תו ח מלפניו‪ ,‬וב חצר — נן נטוע‬

‫עצים וארזים;‬

‫ר ב מוקים אמורא על‬ ‫ב ר כו ת )פרק ז׳ הלכ ה ה׳(;‬ ‫הנ ה כי כן מבואר בירו שלמי‬
‫ובירושלמי שקלים )פרק ה׳ הלכ ה ב'(‬ ‫מדר שא;‬ ‫דבי‬ ‫)שער האמצעי(‬ ‫תר ע א מציעא‬
‫מסו פר‪ ,‬כי רבי אבין עביר אילין תרעא דסדרא ר ב ה )שערים לביה מ״ר הגדול(‪ ,‬וה שתבח‬
‫קרא לתקון זה ״בנין היכל״ )ועיין מזה להלן ב פ ר ק‬ ‫עצמו במע שהו זה‪ ,‬ואחד ה חכמים‬
‫וה סעיף ד׳(‪:‬‬

‫ו ב ב ב לי שבת )ם״ ‪ J‬א׳( אי תא‪ :‬מ תני לי׳ ר ב הנן ל רבי חייא בקטוגי דבי ר ב ) חדר‬
‫שב תוך הישיבה( ‪:‬‬
‫)החכמים( מסובים ב עלי ה בי בנ ה ) ב עלי ת‬ ‫פ ע ם א ח ת היו‬ ‫ובסו ט ה )מ״ח בי( ‪:‬‬
‫■‬ ‫הי שיבה ביבנה{‪■:‬‬

‫ו ב מ כו ת )י׳ אי( ‪:‬‬ ‫ובקדושין )ל״ט אי( ובב״ב )נ׳ ב א׳( איתא ״נינתא דבי רב״ ;‬
‫‪,‬ארזי דבי רב״ )ארזים נטועים ב ח צר הי שיבה(‪:‬‬

‫דשם זה כגוי‬ ‫ב ת ר בי צ א אסרי‪ ,‬יופר שו רש*י ותום׳‪,‬‬ ‫ו ב מנ חו ת )פ״ב ב׳( אי ת א‪:‬‬

‫ראה סה שכתבנו בתרולת הסעיף הקורס‪.‬‬ ‫יי(‬

‫בא‬ ‫מבוא‬ ‫סרק ב׳ ‪ ,‬ב תי ת ל מ ו ד ‪ /‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫המפר ש ל ת עני ת )ו׳ ב׳( ו ב ח ח׳ «י‬ ‫לי שיבה על שם שמרביצין בו תורה‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬וכן ב ת ב‬

‫דבינו גרשון שם ‪:‬‬

‫וכמה מקו מות ב ת ל מו ד ב א ה שם‬ ‫בכמה‬ ‫תמוה מאוד‪ ,‬שהרי‬ ‫הדבר‬ ‫בעיני‬ ‫אבל‬
‫ב׳ ( ‪:‬‬ ‫לנטורי תרביצ א הוא‪ ,‬וב ת עני ת )ו׳‬ ‫‪.‬״תרביצא' ב מובן ח צר‪ ,‬כ מו בעירובין )צ׳ א׳(‪:‬‬

‫ושם‬ ‫והאי שקיל ת ר בי צ א;‬ ‫ובב״ב )ז׳ א ( ;‬ ‫ח צ רו ת(;‬ ‫)כלומר‪,‬‬ ‫"ילא ביירי ב ה תרביצי‬

‫תרביצ א מ שמע‪ ,‬כלו מ ר‪ ,‬ררתא הוא‬ ‫)ס׳ב א׳( המוכר א ת החצר וכו'‪ ,‬דאמר לו דר תא‪,‬‬
‫מ כנ ה מפור ש תרביצ א להור את חצר ;‬ ‫הרי‬ ‫חצר — דרתא‪,‬‬ ‫תרגום‬ ‫•נפשטע ח צר‪ ,‬שכן‬

‫מקומות‪ ,‬ולא שמענו כ ל ל תואר זה‬ ‫בהרבה‬ ‫תרבי צ א דאפדני‪ ,‬ועוד‬ ‫■יזד שם )צ״ח ב( ‪:‬‬
‫■הוראת ‪,‬ישיבה״ או בי ה מ״ ד;‬
‫נראה לי בב אור הלשון ‪,,‬בתרביצ א אמרי״ — ‪ ,‬ב ח צ ר‬ ‫לולא דברי רבו תינו‪,‬‬ ‫ולכן‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫בג מ ר א( אמרו התל מידים ב ע ת שהיו מטיילים‬ ‫׳הייכה״‪ ,‬כ לו מ ר‪ ,‬זה ה ד ב ר )ה מבואר שם‬
‫הי שיבו‪ /‬ולא נח שבו ה ד ב רי ם באות ה הח שיבות מדברי ם הנ אמרים‬ ‫בחצר‬ ‫איעוחחים‬
‫ועל כן לא נ ת ק ב לו הדברי ם הנ אמרים שם‪ ,‬כ מבו אר שם בג מר א ;‬ ‫‪ -‬ג פ י ם הי שי ב ה;‬

‫משום ד ב פני ם הישיבה מח שבים ומדייקים‬ ‫ה מ על ה בזה‪,‬‬ ‫פחי תו ת‬ ‫בטעם‬ ‫ויתכן‬

‫־הדכס ביו תר‪ ,‬ולא כן ב ח צ ר הי שיבה‪ ,‬שם אין אחריות הדברי ם על או ס ר ם‪ ,‬מ פני שהמקום‬
‫'‬ ‫־גורס לא לדייק כ ל כ ך בעו מק חקיר ת הדברי ם לנכון ו א מ ת‪,‬‬

‫‪,‬ונירמ א זו‬ ‫הלשון ‪:‬‬ ‫)ק״ג א׳( בזו‬ ‫ב מ ם׳ זבחיס‬ ‫רש״י‬ ‫מ מ ה שכ תב‬ ‫נראה‬ ‫־‪.‬ן‬
‫מ תלפי ד תרבי צ אי ה י א‪ /‬עכ״ל‪ ,‬וכונתו לו מר בזה‪ ,‬כי על כן אין ל ס מו ך על נירפ א זו ;‬

‫ב טול הוא אומר‬ ‫שהרי בלשון ובסגנון‬ ‫כנוי לי שיבה‪,‬‬ ‫^מבוארצאין שם זה )תרביצא(‬

‫עצמו‬ ‫דב רי‬ ‫על‬ ‫רש״י בפירושו‬ ‫נ ת עורר‬ ‫ב מנ חו ת שם לא‬ ‫כי‬ ‫ווש בעיני‪,‬‬ ‫כז ה•‬
‫בזבחים ‪. r‬‬

‫תלמידי תרביצאי —‬ ‫ל שונו‪:‬‬ ‫וזה‬ ‫שם ר ב יעב״ץ ב הנ ד‪ 1‬תיו‪,‬‬ ‫וכנתב בזבחי ם‬

‫מדבריו מ ש מע ד מטיילים ב ס ת ם גנות‪ .‬וזה‬ ‫אך‬ ‫ל ד ב רינו ;‬ ‫מטיילים נות‪ ,‬עכ׳׳ל‪ ,‬ומכוון‬
‫׳לא כן‪ ,‬אךגנות הצר הי שיבה‪ ,‬כמו שבארנו ‪.‬‬

‫הגאונים״ )סימן ע״ח( כ ת ב ר ב האי גאון כזו הלשון ‪ , :‬א ת ה צריך לעיין‬ ‫ו״בובת‬
‫סופר הוא‪ ,‬או שיטפא דלישנא דתל מירי‬ ‫א ם ט״עות‬ ‫ל ך כיצר עקרו‪,‬‬ ‫ב כ ל ד ב ר ‪:‬ח״פק‬
‫‪ T‬תרכיצאי‪ ,‬א היו בקיאין ובו׳ *‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬והנה ג ם ד ב רי ם אל ה מכוונים לב אורנו ב ש ם זה‪.‬‬

‫צריכה ל פני ם וזו א״צ לפנים״‬ ‫לבוין הלשון בגמרא; ״זו‬ ‫אפשר‬ ‫זה‬ ‫ועפ״יכל‬
‫וטרודה‪ ,‬ער שבדי ל פו ת ר ה צריך להכני ם ה‬ ‫>כ״מ‪ ,‬טיז *כלומר‪ ,‬ה ל כ ה זו כ״כ חמורה‬

‫ל הכניסה ל פני ם ביהמ״ד‪ ,‬אך אפשר‬ ‫בי הג ווו כ״כ פ שוטה וברורה עד שא״צ‬ ‫■לפנים‬

‫ל פי ת ר ה גם פוה לו‪ ,‬דהיינו ב תרבי צ א ‪.‬‬

‫שני תלמידי חכ מי ם‬ ‫שב ת )ס״ג א׳( ‪:‬‬ ‫הג מר א ב מ ם׳‬ ‫וקרוב ־־ש עפ״י זה כונ ת‬
 ‫ברוך‬ ‫)זברונותי(‬ ‫מקוד‬ ‫‪42‬‬

‫שנאמר )שד‪,‬יש‪ ,‬ח׳( היו שבת בגנים‬ ‫לזה ב הלכ ה‪ ,‬הקב״ה שומע ל קול ם‪,‬‬ ‫המק שיבים זה‬
‫הבירים מק שיבים ל קולך השמיעיני‪ ,‬ופירש״י‪ ,‬בנני ם‪ ,‬ב תי מדר ש‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬ולא נ תב א ר יחי!*■‬
‫שם זה ל בי ת מדר ש‪ ,‬אך כפי שבארט היו ב חצר הי שיבות נטועים גנות וארזים בעד בני‬
‫ל מ על ה מקדושין ו מ מ כו ת‪ ,‬ועל כן יש יחים■‬ ‫שהבאנו‬ ‫וכמו‬ ‫הי שיבה ל טייל ב ה ם ול שוחח‪,‬‬
‫לענין זה ל ס מו ך )על דרך רמז ודרש( על לשון היו שבת בגני ם ‪— .‬‬

‫בעזרת נדיבי עם‪ ,‬ול ת כלי ת זאי‬ ‫ה תל מוד היתד‪,‬‬ ‫בזמן‬ ‫כ ל כ ל ת הי שיבות ופרנסתן‬
‫ינקראו ״שופרות״ )ויחש שם זה להן‪ ,‬הוא מפני‬ ‫קבו עו ת קופו ת )תיבות( מיוחדות‪,‬‬ ‫היו‬
‫ב מס' ניטין )ס' ב׳( ההוא שפור'‬ ‫ה לל ה שופר( וכמבואר‬ ‫שחלל ה תי ב ה נע שה כ ת בני ת‬
‫לב‬ ‫נ ד ב ה השלוחד‪.‬‬ ‫לתוכו‬ ‫נותני;‬ ‫שהיו‬ ‫נדכה‬ ‫של‬ ‫שופר‬ ‫דר^י בי ר ב‪ ,‬ופיר שיי‪:‬‬
‫■'‬ ‫הישיבה‪ ,‬עכ״ל ‪:‬‬

‫דנרי ז‪-‬‬ ‫דאתא לבי מדרשא‪ ,‬ופירש״י ‪:‬‬ ‫ובחולין )קל״ב ב׳( ‪ :‬הד‪,‬וא שקא דדינרי‬
‫’‬ ‫ששלחו מ מקו ם אחד ל בני הי שיבה‪ ,‬עכ״ל ;‬

‫ובירו שלמי מו״ק )פ״ג ה״א( איתא‪ ,‬שתודום איש רומי הי׳ שולח פ רנ ס ה דרבנן‪ ,‬וביל‬
‫זה העבירו ה חכ מי ם מ מנו עונש נדוי על דב ר שנתחייב בו )ועיין ב ב ב לי פ ס חי ם )נ״נ׳<‬
‫א ח ר ת(‪.‬‬ ‫בלשון‬
‫)רבי אגזר‪,‬‬ ‫מגדולי ה חכמים‬ ‫כ מ ה עובדות‬ ‫ובירו שלמי הוריות פ״ד ה״ד הובאו‬

‫סחזרין על ו רו ת‬ ‫שהיו‬ ‫בן לקיש(‬ ‫ר בי חייא ורבי שמעון‬ ‫רבי עקיבא‪,‬‬ ‫רבי יהושע‪,‬‬

‫והי׳ ד ב ר זגקרא‬ ‫כ מו שנוהגים ע ת ה ע״י מ שולחים‪,‬‬ ‫לקבין נ ד בו ת ב ע ד בני הי שיבות‪,‬‬

‫אצל ם ״ מג ב ת חכמים״ ‪.‬‬
‫וכ מסופוב מ ם*‬ ‫גדולים לישיבות‪,‬‬ ‫סכומים‬ ‫וכן היו עשירים שעזבו לפני מותם‬
‫נדרים )נ־׳ה א׳( שאחד כזח הניח תליס ר אלפי זוזי ל ת כ לי ת זו ‪— .‬‬

‫ולעותיהם‬ ‫לכ שרונותיהם‬ ‫מיוהדת‬ ‫ב ב די ק ה‬ ‫היתה‬ ‫לי שיבה‬ ‫תל מידי ם‬ ‫קבלת‬

‫עיילית‬ ‫ב ת ל מו ד ; ועל כן מציגו סגנון מאמרים כ אל ה ‪ :‬אמר לי׳ רב משרשיא לברי׳ ^‬

‫שמתוך כיכיר רב‬ ‫והיתה כוגתו‪,‬‬ ‫)עירובין‪ ,‬מ״ח א׳(‪,‬‬ ‫לקמי ד ד ב פפ א בעי מני׳ ובו׳‬
‫אמר לי׳ רב הונא ב ר חיי לב רי׳ ‪,‬‬ ‫וכן פפ ס חי ם )ע׳׳ג א׳( ‪:‬‬ ‫פפא א ת ערכו ב ת ל מו ד ;‬
‫הנזכר^מתוך כ ך‬ ‫וזה גם כן‪ .‬ל ת כ לי ת‬ ‫בעי מני׳ וכו׳ ‪,‬‬ ‫כד עיילית לק מי׳ ד ר בי זריקא‬

‫יכירנו רבי זריקא ב ער ך ידיעתו ב ת ל מו ד ‪.‬‬

‫וכן ב דקו ל ד ע ת א ת הנ הג ת ם ה מופ רי ת של התל מידים הבאים לישיבה ך מ ת ב א ר‬

‫מ תל מו ד מ ס׳ שבת )קכ״ז ב׳(‪ ,‬שאמרו ה תל מידי ם ל ר ב ם בענין שעמדו עליו‪ 1:‬מא ת ל מי ד‬

‫שאינו ב דוק יש ב תו כנו ״‪ ,‬ופירש״י‪ :‬תל מיד שלא נבדקו מדותיו‪ ,‬ע כ ״ ל;‬
‫כב‬ ‫מ ב ו א‬ ‫פ ר ק ג ׳ ״בתי ת ל ס ו ד ‪. /‬סעיף ב׳‬ ‫מ ב ו א‬

‫לבית‪:‬‬ ‫אל יכנס‬ ‫כברו‬ ‫תוכו‬ ‫כל תלמיד •באי;‬ ‫ורבן גמלי אל די בנ ה הי׳ מכריז ־‪.‬‬
‫)ברכו ת‪ ,‬כי ח א׳( ;‬ ‫המדרש‬
‫וכ שנכנס רבי ישמעאל ב״ר יופי ל בי ת מדרשו של רבי‪ ,‬אמר לו אבירן )שם חכם(׳‬
‫יכי הגון א ת ה ל ל מו ד תור ה מבי רבי ? )יב מו ת‪ ,‬ק״ד‪ .‬ב׳( ;‬
‫זורק אבן‪.‬‬ ‫שאינו הגון כאלו‬ ‫כל השונה ל תל מי ד‬ ‫וב מס׳ חולין )קל״ג א׳( אמרו ;‬
‫לסרקולים א( ;‬

‫בי ת שמאי אומרים‪ ,‬לא ישנה■‬ ‫ו ב מ ס׳ אבו ת דרבי נתן )פרק ב׳ הלכ ה כ׳( איתא ‪:‬‬
‫■‬ ‫אי ם אלא למי שהוא חכ ם ועניו ובן א בו ת ו ע ש י ר ‪ ,‬ע״כ ;‬
‫הרי אמרו ״הזד‪,‬רו בבני■‬ ‫כי הלא א דרב ה‪,‬‬ ‫ותמהו המפר שים ע ל התנאי ״ועשיר״ ‪,‬‬
‫עניים שמהם תצא תורה״ )נדרים‪ ,‬פ׳יא א׳(‪ ,‬ולא תרצו ה מפר שים מאומה ;‬
‫והנה זה ב א מ ת פליאה נ מ ר צ ת;‬
‫״ וכשר״ ‪, ,‬‬ ‫ו ת ח ת ״ועשיר* צריך להיות‬ ‫ט״ס קל ה‪,‬‬ ‫שיש כאן‬ ‫אבל קרוב לו מר‪,‬‬
‫להנהגתו ה מוסרית‬ ‫ל מ על ה שצריך לב דוק‬ ‫וכמו שבארנו‬ ‫וכלומר‪ ,‬שיהיו מעשיו כ שרים‪,‬‬
‫של ה תלמיד ‪ .‬וכן טיבמע מסוף הדברי ם שם באדר״נ ‪— .‬‬

‫ניסך‬ ‫ל בי ת ם בחד שי‬ ‫ב שדות נפטרו מהישיבה‬ ‫אשר הי׳ ל ה ם עבוד ה‬ ‫התלמידים‬
‫ותשרי )זמני הקציר והאסיף בא״י( לע שות עבוד ת ם ב שדותיה ם;‬
‫ב מ טו ת א‬ ‫לרבנן‪,‬‬ ‫רב א‬ ‫א מר להו‬ ‫מ ם׳ ב ר כו ת )ל״הי ב׳(‪:‬‬ ‫מ תל מו ד‬ ‫י וזה מ ת ב א ר‬
‫מנייכו‪ ,‬ביומי ניסן וביומי ה שרי לא תתוזזון קמאי‪ ,‬כי היכי דלא תטדדו במזונותייכו כולא‬

‫אמנם ני כהשקפה ראשונה תמוה מאוד יחש הענינים וה לזה‪ ,‬ו‪ S‬א ראיתי למפרעים עינ א רו‬ ‫♦י(‬
‫זה כאופן רצוי ;‬ ‫•‬
‫אבן למרקוליס )מין ענו ד ה זרה( כודאי מנוי;‬ ‫זה הוורק‬ ‫נ י הן‬ ‫ביה‪,‬‬ ‫ומה שנראה‬
‫לבזותה בזה‪ ,‬כמו שמקובל לגני ארם שזורקין אבן לסימן בזיון וקללה;‬
‫העושה כן‪ ,‬ולא די שאינו פוגם כה נ ה ע׳ ז‪ ,‬אך‬ ‫זה‬ ‫מר וקשה‬ ‫אך על ה א מ ת יטעה‬
‫בזריקת‬ ‫שעבודתה של ע״יז זו היא‬ ‫ומודה בה‪ ,‬וזה הוא‪ ,‬מפני‬ ‫מכבדה‬ ‫עוד הוא נ מו‬
‫כמבואר בסנהדרי‪) ,‬ס׳ ב’ (>■‬ ‫אבנים‪,‬‬
‫ונמצא‪ ,‬כי מעשיו של זה הם הפוכים ממ ש מכונתו‪ ,‬ני כונתו לבזות ומעשיו מכובדים ;‬ ‫■‬
‫נ י התורה לאדם היא מעין סממנים‪ ,‬ומי שזונה‬ ‫קדושין )ל' ב׳(‬ ‫והנה אמרו במס׳‬
‫נעשית לו סם חיים‪ ,‬ומי שאינו זוכה נעשית לו כס מות ‪:‬‬
‫מכוין נז ה לתקנו‪ ,‬ובאמ ת הוא מקלקלו‪,‬‬ ‫ש איני‪ ,‬הגון‪ ,‬היא‬ ‫והנו; »ה הלומד לתלמיד‬
‫דכיון שאינו הגו; הוא נעשית לו התורה סם מו ת‪:‬‬
‫ונמצא שנם בזה‪ ,‬המעשה הפונה מ הנונ ה‪ ,‬ונ מו כזורק אבן למרקוליס ‪— ,‬‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכ חנו תי(‬ ‫מהוד‬ ‫‪44‬‬

‫אוכל למ שך השנו!‬ ‫לא יכינו ל ה ם‬ ‫שאם לא יעבדו א ת האדמה בזםנה<‬ ‫שתא )כלו מר‪,‬‬

‫וימרדו כ ל ה שנ ה(‪.‬‬
‫כ ך מ תפר שי ם הרבדי ם והענין ;‬
‫על ״תחינה‬ ‫אך לא נ ת ב א ר לי הלשון שאמר ״במטותא מ נ י י כ ו ‪ /‬כי לשון זו מורה‬

‫ובק שה רחמנית* היוצאת מק רב ה ל ב ומעומק הנפ ש‪ ,‬וקרובה לדאגה ו צ ע ר;‬

‫והלא די הי׳ א ם‬ ‫ולא נ ת ב א ר ואינו מובן על מה ולמה ביקש בסגנון ת חנוני כזה‪,‬‬
‫הי׳ ר ק מיעצם ומודיעם על זה ל טוב ל ה ם‪ ,‬ותו לא ; וביותר‪ ,‬כי בעקרו ויסורו ה ר ב ר נוגע‬
‫ועל כן הבק שה מצדו‬ ‫ל כ ל ה שנ ה;‬ ‫ל ה ם ה ר ב ה יותר מאשר לו‪ ,‬שיהיו ב טוחי ם ב מזונות‬

‫בסגנון ת חנוני קשה להבין ;‬

‫ואמת‪ ,‬כי מצינו לשון זו )״במטותא מנייכו״( ב ה ר ב ה מקומות ב תל מו ד‪ ,‬אך ב כו ל ם‬
‫כ מו ‪:‬‬ ‫ה ד ב ר ה מבוק ש נוגע בעניני ם גדולים ונכבדי ם ונוגעים עד הנפ ש‪,‬‬
‫ב מ טו ת א מניינו‪ ,‬לא תר תו )לא תירשו( ת ר תי גיהנם ;‬ ‫ביומא )ע״ב ב׳(‬
‫בב״ב )ם׳ א'( ב מ טו ת א מנייכו‪ ,‬עושו שלמא ב הדדי‪ ,‬כי היכי דליהוי לכו שלמא ב מ ל כו ת א;‬
‫בסנהדרין )צ״ז א׳( ב מ טו ת א מינך פוק מאתרין ולא תגרי מותנא ב הנ ך אינ שי;‬
‫ב מ טו ת א מנייכו‪ ,‬לא תדחקוהו )להקץ( ;‬ ‫ועוד שם‪,‬‬
‫כי היכי דלא ליתו עלייכו יסורין ;‬ ‫ובע״ז )י״ח ב׳( ב מ טו ת א מנייכו דלא ת תלוצ צו‪,‬‬
‫ר ח מ נ י ת זו ?‬ ‫אבל בכאן מ ה מקום ל ת חנ ה‬

‫וה מע ט מז ה‪ ',‬א ך הנ ה גם סגנון הבק שה הוא בלשון מ ב הי ל ה‪ :‬״לא תתחזון ק מ אי ״‪,‬‬

‫ב לו מר‪ ,‬ל א תראו פגי כ ל ל‪ ,‬והרי זה כאומר ‪ :‬אינני רוצה לר אות פניכ ם כ ל ל ;‬
‫־‬ ‫ומה כל ה ח ר ד ה ?‬
‫וגם כפי הנר א ה‪ ,‬לא הוציא ר ב א מן ה כלל גם א ת אלה התלמידים שהיו יכולים‬ ‫‪.‬‬
‫ו מ ת ב א ר‪ ,‬שנ ם‬ ‫ס ד ל א ה תנ ה כן מ פו ר ש;‬ ‫ל ה ב טי ח א ת העבודה ב שרותיהם ע*י אתרים‪,‬‬
‫ה ת ח נ ן על זה‪ ",‬וקשה מאור‬ ‫ל פניו״‪ ,‬וגם אליהם‬ ‫״שלא יתראון‬ ‫ל אל ה הזהיר על זה‬
‫כ ל זה ל מ ה זה כן ועל מה זה כן ?‬ ‫להבין‪,‬‬

‫ב ת חינ ה‬ ‫וחקרתי וח שבתי‪ ,‬ויגעתי ומצאתי סוד החידה הז א ת; מצאתי‪ ,‬בי א מנ ם‬

‫זו ט מונ ה ועלוטה כונ ה גדולה וח שובה עד מאד‪ ,‬ותוכנה וענינה נוגעים עד הנפ ש ‪1‬‬
‫וזה ענינה;■‬
‫א ת רב ה ב ר נ ח מני ל מ ל בו ת ״על‬ ‫שמסרו‬ ‫כי ב ת ל מו ד מ ס׳ ב״ ם )פיו א׳‪ (,‬איתא‪,‬‬
‫תו ס׳‬ ‫א שר י ב טל תליסר אלפי נברי ) מ ס פ ר זה רגיל ב תל מו ד לציור■ מ ס פ ר מופרז‪ ,‬עיין‬
‫בקייץ וחודש בחורף‪ ,‬מכרג א ד מלכ א‪ ,‬ופירש״י‪ :‬מפני‬ ‫ב ר כו ת כ׳ א׳( מי שראל‪ ,‬חודש‬

‫לג בו ת ה ס ם מכל חודש ותורש‬ ‫שנקבצים אליו בניסן ובת שרי‪ ,‬וכ שבאים שלוחי ה מ ל ך‬

‫שכל כ ך נ פל ה ע ל ר ב ה‬ ‫בגמרא‪,‬‬ ‫עכ״ל; ומבואר שם‬ ‫ל א היו מוצאין אותם ב ב תי ה ם‪,‬‬

‫אי מ ת המל שינות עד שנתרגש ונחל ה‪ ,‬ו מ ת !‬
 ‫\ !‬

‫בג‬ ‫מ ב ו א‬ ‫פרק ב׳ ״בהי תלמוד״‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מ ב ו א‬

‫שלפנינו‪ ,‬כי השש רבא^ שלא תגיע ל מ ל כו ת‬ ‫הנ ה כי כן נ פ ת ר ה ההירה בענין‬

‫מלשינות כזו עליו‪ ,‬ועל כן ביק ש והתדזנן מהם על זה ; וגם ל א הוציא מ כלל האזהרה‬

‫שה מלכות‪,‬‬ ‫ס פני‬ ‫את אלה התל מידים אשר היו יכולים לע שות מל אכ ת ם ע״י אחרים‪,‬‬

‫תבק ש א ת הבעלי ם עצמן ‪,‬‬ ‫בשעת ג בי ת ה מסים‪,‬‬

‫וניחא הכל ‪.‬‬

‫ומה שלא פירש רבא ט ע ם זד‪ .‬מפור ש‪ ,‬י׳׳ל‪ ,‬משום שלא ר צה ל פ ר ס ם זה כדי שלא‬
‫מבטחון המזונות ‪— .‬‬ ‫יצטערו ה שומעים‪ ,‬או מפני ס ב ה א הד ת‪ ,‬ו ת פ ס תו אנה א חרת‪,‬‬

‫ת קי פ ת המ שטר ואומץ ה הנ הגה ו ר ח ב ת הפקידות בי שיבה היו ב כ לל ב מ ד רג ה גבוד‪.‬ד‪.‬‬

‫ה ל מו ד לפני ה ר ב הי׳ ב מורא ואימה )פסחים‪ ,‬קי״ז א׳( ; ואחד ה חכ מי ם צוה ל בנו ‪.‬‬ ‫ורמה‬
‫מ ר ה )מרות‪ ,‬אימה( בתלמידים״ )כ תובו ת‪ ,‬ק״ג ב׳ ( ; ו א מ רו‪ :‬כ ל ת ל מי ד היושב‬ ‫״זרוק‬
‫אימה( תכוינה‬ ‫מחמת‬ ‫מ רי רו ת‪,‬‬ ‫) כ לו מ ר‪,‬‬ ‫מר‬ ‫נו טפו ת‬ ‫שפתותיו‬ ‫ואין‬ ‫ר בו‬ ‫לפני‬
‫) שב ת‪ ,‬ל׳ ב׳( *י( ‪:‬‬

‫והנהיגו שלא לו מ ר ״אסותא״ בבי ה מ״ד‪) ,‬לאדם העומש אומרים ״לרפואד‪ ,*.‬ו תינו‬

‫תו ר ה ) ב ר כו ת‪ ,‬ג״נ א׳( ונראד‪ .‬הטע ם בזה משום‬ ‫״אסותא״ בלשון אר מי ת( משום ב טול‬
‫דיש ב כ ח אמירה זו לד‪,‬משיך דברי הול ולשיחות מרעות ויבטלו מ ל מו ד‪— .‬‬

‫מ בי ת‬ ‫הו צי או ת‬ ‫דאת מר בי מדר שא‪,‬‬ ‫ותלמיד אחד דנפיק עלי׳ קלא דגלי מילתא‬
‫ואמרו עליו ״דין גלי רזיא״ )סנדהרין‪ ,‬ל״א א׳( ;‬ ‫המדר ש‪,‬‬
‫לדעתי קשה להבין זה‬ ‫א בל‬ ‫עכ״ל‪,‬‬ ‫מגל ה ד ב ר לשון הרע״ ‪,‬‬ ‫״שד‪.‬י׳‬ ‫ופירשיי ‪:‬‬
‫בלשון ״דאתמר ב בי מדרשא״ ‪ ,‬כי לא יונח לשון זו על ד ב ר לשון ה ר ע‪ ,‬יען כי איך‬
‫י ד ב ר ו בביד‪,‬מ“ ד ד ב רי לשון הרע ?‬ ‫ש י ל מ ד ו או נם‬ ‫יתכן‬

‫וגם הלשון ״דין גלי רזיא״ אינו מכוון לזה‪ ,‬והי׳ לו לו מר ‪.,‬דין ד‪ 1‬ל ך רכיל״ או‬
‫״מדבר לשד‪,‬״ר׳ וכדומד‪ .‬מן הל שונות ה מ ק בילו ת לענין ;‬

‫ולשון ״גלי רזיא״ מציגו מפור ש ל הור את גלוי סודות ממ ש‪ ,‬כמו בב״ ם )פיה א׳(‬
‫אל ת ב א‬ ‫ותרגום בסו ד ם‬ ‫ב ע ל מ א; וב שב ת )פ ״ה א׳( מי גילה רז זד‪;,‬‬ ‫פאן גלי רז יא‬
‫נפשי — ברזהון‪ ,‬ובדני אל )ד( וכל רז לא אניס ל ך‪ ,‬ושם ) ב׳ כ״ט( רזיא ; אבל ללשה״ר‬

‫ורכילו ת אין יחש ללשון זו ‪.‬‬

‫ועסי״י זה יתבאר ס״ ש נ ק ת שין )ל«א א׳(; גלוי ‪ 1‬י ח ע שהנן מתירא מ אניו ייתר מ אפי לסי‬ ‫א(‬
‫ויתבאר טעם וח על יתרון המורא‪ ,‬מ‪ 8‬ני שסדרך ל‪ 10‬ד התורד‪ ,‬׳‪#‬יתנהג‬ ‫שמלמדו תירה‪ ,‬ע׳ ב !‬
‫ה רג עם תלמירו כאימה ובמרות‪ ,‬וגם אביו שהוא רבו בכלל ‪- .‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זבחג‪-‬ותי(‬ ‫מ ד‪,‬ו ר‬ ‫‪46-‬‬

‫כי מציגו בתל מיד‬ ‫ולכן^ לולא דברי רש״י הייתי מפר ש הלשון בענין אחר‪ ,‬והוא‪,‬‬

‫מונעים עצמן ל פ ר ס ם כ מ ה דברי הלכ ה שהיו מחדשים להיתר‪ ,‬באלי•‬ ‫ה חכ מי ם‬ ‫■שהיו‬

‫מפני שחששו‪ ,‬שע״י פרסום היתר זה ייבא ההמון לזלזל‬ ‫שיהיו ת מו הי ם בעיני ההמון‪,‬‬
‫ומכש״כ‬ ‫להסתיר ה ד ב ר‪,‬‬ ‫ה שתדלו‬ ‫ולכן‬ ‫ביותר‪,‬‬ ‫ולהקל בו‬ ‫בכלל‬ ‫זה‬ ‫דבר‬ ‫בענין‬

‫■שלא ל פ ר ס מו ‪:‬‬
‫ובה מ צינו‪:‬‬
‫עוד אופן היתר להוצ את משא‬ ‫היתה )כלו מר‪,‬‬ ‫ב מ ם׳ שב ת )קנ״ג ב׳( ‪ :‬עוד א ח ר ת‬
‫פחות‬ ‫פ חו ת‬ ‫והוא — להוליך המשא ב ה פ ס ק ה‬ ‫שב ת‪,‬‬ ‫ב ע רב‬ ‫■למי שהחשיך לו ב ד ר ך‬
‫חכ מי ם לגלו ת ה‪ ,‬כדי שלא יקלו בהוצ את משא‬ ‫רצו‬ ‫מר׳ אמות‪ ,‬ער שיגיע לביתו(‪ ,‬ולא‬
‫ב שבת ב כ ל ל;‬
‫כ ת ב המפר ש )ב מקו ם רש״י( בזו הלשון ‪, :‬ו מ ש מע דליל'‬ ‫ו ב מ ס׳ ת עני ת )י״ג א׳(‬
‫•תשעה ב א ב מותרין כע שית מל אכ ה‪ ,‬אבל אין מפרסמין הדבר״‪ ,‬עכ״ל ‪:‬‬

‫האומר ) כ לו מ ר‪ ,‬הנודר ואומר לאשה( הרי א ת )אסורה(‬ ‫ובנדרי ם )י״ב א'( איתא ‪:‬‬
‫שצריך לדור‬ ‫אעפ״י שמדינא אין הנדר חל מעקרו )משום דקיי״ל‪,‬‬ ‫עלי כאימא )כאמי(‪,‬‬
‫ג ד ב ר הנדוד‪ ,‬כלו מר‪ ,‬ב ד ב ר שאפשר לאסרו עליו ולא לאסרו‪ ,‬מ ה שאין כן אמו של ארם‬
‫שנדר בלשון כזו( צריך‬ ‫הארץ )ב מ ק ר ה כז‪/ 1‬‬ ‫בע ם‬ ‫■אסורה עליו ת מיד( — אעפ״י כן‪,‬‬
‫שאלה )אומרים לו‪ ,‬שישאל ל ח כ ם ויתיר לו(‪ ,‬ואין מודיעין לו ד ב ר ההיתר העקרי שהנדר‬
‫לא ח ל כ ל ל‪ ,‬כדי שלא יב א ל הקל בנדרי ם ב כ ל ל ;‬

‫ד ר כ הי' מחמיר על השואל‪,‬‬ ‫בד״ה מנ ע ך‪,‬‬ ‫ובב״ק )צ״ט ב'( כ ת כו התום׳‬

‫‪.‬מפני שהי׳ ע ם הארץ‪ ,‬וכדי שלא יבא ל הקל ב שאר ענינים הדומים לזה ;‬

‫קרא ארם ק״ש אלא שהרית וערבי ת קיים והגית‬ ‫אפילו לא‬ ‫ו ב מנ חו ת )צ ט ב'( ;‬ ‫‪,‬‬
‫בו יומם ולילה‪, ,‬ו ד ב ר זה אסור לו מר ב פני עם הארץ״‪ /‬ע״כ ;‬

‫ד ב ן!ר;ןזם‪,‬ף‪,‬ן הןךה‬ ‫מורה‬ ‫כד‬ ‫ה מב של ב ש ב ת ‪:‬‬ ‫בענ ץ‬ ‫ובחולין )ט״ו אי(‬

‫עם( דריש כ ר בי יהודה‬ ‫)בדר שה‪ ,‬ב רו ב‬ ‫להו בפ ר ק א‬ ‫דריש‬ ‫כ רבי מאיר )לקולא(‪ ,‬וכי‬
‫‪).‬לדחמיר(‪ ,‬מפני עמי הארץ‪ ,‬כדי שלא ילמדו ל הקל בדיני שכ ת ;‬

‫״נאבדה הריאה )קורם בדיקה( ה ב ה מ ה‬ ‫ועוד ש ם‪).‬נ ״ ב א׳( כ ת ב רש״י בזו הל שון‪:‬‬
‫כ שרה )דאוקמינן הב ה מ ה ב חזק ת ב שרות( ואין מפרסמין הדבר״ ‪ ,‬עכ״ל ;‬

‫להורות ד ב ר חדוש להור את שעה‪ ,‬שמא יראו‬ ‫ויותר מזה‪ ,‬לפ עמים נמנעו ה חכמים‬

‫■התלמידים ויקבעו ד ב ר זה הל ב ה לדורות )ב רבו ת ייא א'‪ ,‬פסחי ם ק׳ א'‪ ,‬כ תו בו ת נ׳ ב'(>'‬

‫ל ת קל ה הי' לקו ג ם להפוסקים‪,‬‬ ‫שיש לחוש‬ ‫ב מ קו ם‬ ‫הפרסו ם‬ ‫ודרך זו מ מני ע ת‬

‫וכמ״ש ביו״ד סימן ק כ׳ ד סעיף כייד ובסימן ק״ם סעיף ט״ז ביי הלשין »ואין ל פ ר ס ם ה דב ר‬
‫‪:‬בפני ע ם הארץ״;‬
‫כד‬ ‫מ ב ו א‬ ‫סעיף ב׳‬ ‫ה ל מו ד ״ ‪,‬‬ ‫פרק ב׳ ״בתי‬ ‫מ ב ו א‬

‫בלשון זו‪:‬‬ ‫הדברים‬ ‫בהמ שך‬ ‫)רש״י(‬ ‫)סים; רמ״א( כ ת ב‬ ‫לרש״י‬ ‫ובספר ה פ ר ד ס‬
‫►‪,‬מנהגם של בגי אדם‪ ,‬שמביון שמתירים ל ה ם שום דב ר מתוך דוחק‪ ,‬סבורים הם שהותר‬
‫ל כ ת חל ה לא‪,‬‬ ‫שגזרו חכ מי ם ו א מרו‪:‬‬ ‫כל ד ב ר‬ ‫ל פי כ ך‪,‬‬ ‫ביותר‪,‬‬ ‫הדבר מעקרו‪ ,‬ומקילים‬
‫■ובדיעבד שרי‪ ,‬יש בני אדם שכוללים לע שותו ג ם ל כ ת ח ל ה‪ ,‬לפיכך איגגי מורה להם כ ל ל‬
‫‪-‬כזה‪ ,‬כדי שלא יחטאו״‪ ,‬עכ״ל ‪:‬‬

‫ק כ ״ ס לענין הוראה א ח ת שהורה ל הי תר‪ ,‬כו תב בהמ שך‬ ‫וב ת שובות הרמ״א )סימן‬
‫עבירה לס מוך עליו עוד‬ ‫לא מרו‪ ,‬שלא ילמדו עוברי‬ ‫״יירא אנכי‬ ‫הדברים בזו הלשון ‪:‬‬
‫־יותר וכו׳״‪ ,‬עכ״ל א( ;‬

‫ובם' עקרי הד״ט )סימן ט״ו( לאויח סי״ח כו ת ב ‪ ,‬שאחד מן ה חכמים מעיר וויניעציא‬
‫אל עבר הנהר‪ ,‬והרבנים‬ ‫מ עבר‬ ‫ב שבת‬ ‫ב ספינ ה‬ ‫לעבור‬ ‫פעם א ח ת‬ ‫׳)באיטאליא( התיר‬

‫כחא דהתירא עריף )זהו‬ ‫הזה‪ ,‬משום ״דאם א מנם‬ ‫את ה פ סק‬ ‫הגדולים צוו ל ב ל לגלו ת‬
‫ה ת בונ ה ד ב רי ם‬ ‫מדרך‬ ‫מקום אין להתיר‬ ‫מכל‬ ‫וכה ה ח כ מ ה היא נ(‪,‬‬ ‫מלשון הסכ מי ם(‬
‫הנדאים לאסור בעיני המון העם״‪ ,‬עב׳־ל; ועיין מעגין זה ביו״ד סימן רמ״ב סעיף א ׳ ‪— .‬‬

‫גזרי‬ ‫כד‬ ‫)ל״ה א׳( ‪:‬‬ ‫ע״ז‬ ‫בחז״ל ב מם׳‬ ‫יעוד ענין ‪,‬גלוי סודו ת מביהמ״ד״ מציגו‬
‫דילמא‬ ‫טעמא עד י״ב חודש‪ ,‬ופירש״י‪:‬‬ ‫בה‬ ‫גזירתא ב מ ער ב א )בארץ ישראל( לא מגלו‬
‫בה‪ ,‬אבל השתא דלא מגלו‬ ‫מני׳ ומזלזל‬ ‫בדיל‬ ‫איכא אינש ד לי ת לי׳ ההוא טעמ א ולא‬
‫רבנן ב מיל תא‪ ,‬ואגן לא בקיאיגן בטעמא״‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫קמו‬ ‫־טעמא בדלו הבל מני'‪ ,‬דס ב רי‪,‬‬
‫ייראה מה שנכתוב בזה אייה ב ח בו ר‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬פרק כ״ג )הנקרא ״הדש וישן״ ‪ ,‬סעיף ג׳(‪.‬‬

‫ועוד ענין ״גלוי מורות מביהמ״ד״ נמצא בירושלמי הנינ ה )פרק ב׳ הלכ ה א׳( בזו‬
‫לע שות מל אכה ב שב ת‪ ,‬וחדשו ה חכ מי ם‬ ‫פעם א ח ת נזרה ה מ ל כו ת על היהודים‬ ‫־הלשון;‬
‫אך‬ ‫והחזיקו הדבר בסוד‪,‬‬ ‫ככיהמ״ד לע שות ה מל אכ ה באופן שאין האיפור המור כל כך‪,‬‬

‫והניע‬ ‫הנודע בכגויו ״אחר"( גילה ד ב ר זה‪,‬‬ ‫אחד מן ה חכ מי ם ל הר ע )אלישע בן אבויה‪,‬‬

‫על ה בונ ד הזה אשר‬ ‫והחכמים נצטערו מאוד‬ ‫ה דכ ר ל מ ל כו ת ויצאה מזה רעה ליהודים‪,‬‬
‫מקרבם י צ א‪.‬‬

‫וסדפופים ההדשים )מספר שו״ת רמ׳י׳א( השמיטו המדפיסים תשוכה זו‪ ,‬ואעפ״י שאפשר לנ ‪p‬‬ ‫*(‬
‫קצת טעמם בזה‪ ,‬אע פ״י כן תמוה הדבר ‪- .‬‬

‫דכונו בזה למ ש״ב רש״י בריש טם׳ כיצזז‬ ‫איננו רגיו^‪ ,‬ונראה‬ ‫ה י א'‬ ‫החכמה‬ ‫הפתגם »וכח‬ ‫י(‬
‫‪ ,‬טו ב להשמיע דברי המתיר‪ ,‬שהוא סומך על שמועתו ואינו יירא להתיר‪,‬‬ ‫)ב׳ ב׳( בז ה ״ ל;‬
‫ה מו ת ר'‪,‬‬ ‫בדבר‬ ‫ל ה ח מ י ר ‪ ,‬ואפילו‬ ‫יכולים‬ ‫שהכל‬ ‫אינה ר אי;‬ ‫האוסרים‬ ‫כה‬ ‫אבל‬
‫ה ח כ מ ה‪-.‬‬ ‫ומתבאר דלהתיר דבר צריך להתגבר בכת רוח‬ ‫ע ג׳ ל‪.‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זנ חנו תי(‬ ‫מר‪,‬ו ר‬ ‫‪48‬‬

‫הנזכר בגמרא‬ ‫ע אותו ה תל מי ד‬ ‫קרוב מאוד לו מר‪,‬‬ ‫והנה עפ״י כ ל ה מ ת ב א ר מ ה ‪,‬‬

‫סנהדרין שהבאנו ״דנפיק עלי׳ קלא דנלי סיל ת א דאת מר בי מדרשא והוציאוהו מביהמ״ר‬
‫ו הלכו ת כאליז‬ ‫שהי׳ ענינו לנ לו ת ענינים‬ ‫עליו ״די; נלי רזיא״ — קרוב לו מר‪,‬‬ ‫ואמרו‬
‫ראתמרי ב בי מדר שא‪ ,‬והחכמים לא רצו לגלו ת ם עפ״י טעמים כמוסי ם שונים שהי׳ להג^‬
‫בזה מעין אל ה שח שבנו ומעין עוד כאלה‪ ,‬וכפי שבארנו ‪— .‬‬

‫א ת אהד ה חכמים על ששאל בביה מ״ר על דב ר הרחי?‬ ‫וכן הוציאו מ בי ת המדרש‬

‫מן המציאות‪ ,‬כ מבו א ר ב מ ם׳ ב״ב )כ״נ ב׳( בענין שאמרו שם ‪ :‬כל גוזל )בן עוף( ה מ ד ר ר‬
‫של הגוי^‬ ‫אם רגל א ח ת‬ ‫ושאל זה ה חכם‪,‬‬ ‫יותר מחמ שים אמה‪,‬‬ ‫מן ה שובך אין מדדה‬
‫אם יחשב לאיתו ה שובל‬ ‫מה דינו‪,‬‬ ‫ב תו ך חמ שים א מה ורגל א ח ת מחוץ לחמ שים אמה‪,‬‬
‫או ל א ; ועל זה ״אפקוהו מבי מדרשא״ ‪ ,‬ופירש״י ‪ :‬מ פני שהי׳ מ טרית עליהם‪ ,‬עכ״ל ;‬

‫כאשר בן‬ ‫ל ת כלי ת הדוד התל מידים‪,‬‬ ‫וצריך לו מר‪ ,‬דאעפ״י שכונתו היתה ל טוב ה‪,‬‬
‫יכמיי*‬ ‫א‪/‬‬ ‫עירובי! ■י״ג‬ ‫ל חד ד התל מידים ) ר א ה‪:‬‬ ‫מצינו לגדולי ה חכ מי ם שהיו מכוונים‬
‫בד׳׳ר‪ .‬ולפעמים‪ ,‬אך רע^‬ ‫ונכתוב מזה ב ס מוך‪,‬‬ ‫זבחים י״ג א׳ ונדה מ״ה א׳(‬ ‫ע״ה א׳ ‪,‬‬
‫ב דב רי ם ועגינים הקדובים ייי*‬ ‫כי נ ם ל ת כ לי ת זו ■אפשר למצוא משלים‬ ‫ה חכ מי ם היתה‪,‬‬
‫המציאות‪ ,‬וכמו באות ם ה מקומות ב תל מו ד שחשבנו‪ .‬ועיי! עוד בתו ם׳ כאן ב ב ״ ב‪— .‬‬

‫ב שעות הל םיי׳‬ ‫אם יצאו משם‬ ‫וכן הקפידו חז״ל על ה חכ מי ם המורים בביהמ׳יד ‪,‬‬
‫שמא יצטרכו ל ה ם אז התל מידים לשאול דב ר ב ת ל מו ד ם‪:‬‬
‫ורבי‬ ‫הייא ב ר אב א‬ ‫רבי אבא ברי׳ דרב‬ ‫וזה מ ת ב א ר מגמרא דחולין )פ׳יו ב׳( ‪:‬‬
‫וירא הוו קיימא בשוקא דקםרי אפ תהא דבי מדרשא‪ ,‬נפק רבי אמי ואשבהינהו‪ ,‬אמר לר׳^׳‬
‫תקומו אבראי‪) ,‬בחוץ(‪ ,‬דילמא איכא איג׳“*‬ ‫בי מדרשא לא‬ ‫דבעידן‬ ‫לכו‪,‬‬ ‫אמיגא‬ ‫לאו‬
‫דצריבא לי׳ שמעתתא )לשאול ד ב ר מ ה בתל מוד( ואתא לאטרודי )שלא יו!י"‬ ‫)בבי ה מיד(‬
‫לו א ת מי ל שאול(‪ ,‬ועיין ב ס מו ך‪— .‬‬

‫כפי ה מ תב א ר ממ״ר פ׳ תשא‪,‬‬ ‫ה חכמים ראשי הי שיבות בישיבה‪,‬‬ ‫וזמן בקור‬

‫בבוקר ו ב ע ר ב ; וזמנים אל ה היו נקראים ‪.‬עידן בי מדרשא״ )הולין‪ ,‬פ״ו ב׳( ;‬
‫אמר רבי יוחנן‬ ‫״לאורתא‬ ‫ב מ ס׳ שבת )עי ו א'( ‪:‬‬ ‫מה דאיתא‬ ‫ובזה י תבאר‬

‫ולצפרא הדר בי״־ ‪ ,‬והיינו בזמן אסיפ ת ה חכמים ב בי ה מ׳ ד ‪:‬‬

‫בה ) ב ה לני‬ ‫עיין‬ ‫פוק‬ ‫חסד א ל ר ב ה‪,‬‬ ‫אמר לי׳ רב‬ ‫וכן בי ב מו ת )ס׳׳א ב׳( ‪:‬‬
‫דלאורתא בעי ל ה ר ב הונ א מינך‪ ,‬והיינו ב ע ת שיתאספו החכמים ב ע ד ב ל בי ה ט ‪: r‬‬
‫כה‬ ‫מ ב ו א‬ ‫סעיף י ׳‬ ‫פרק ב׳ ״ב‪,-‬י תלמוד״‪,‬‬ ‫מ ב ו א‬

‫מ ה שאתה שואלני‬ ‫ראה‬ ‫לי׳ ב ר קפר א ל ב ר פרא‪,‬‬ ‫^ובמם׳ מעילה )ד׳ ב׳( אמר‬
‫‪.‬‬ ‫לס חר בביהמ״ד‪ ,‬והיינו ב ע ת כג ס ת ההבמים ;‬
‫אמר רב יוסף א מ ר‬ ‫בפ ס חי ם )קיו ב׳( ‪:‬‬ ‫עפ״י זה מה שאמרו‬ ‫ועוד י תבאר הי טב‬
‫טעם מקדש‪,‬‬ ‫ש! מ ו א ל‪ ,‬טעם אינו מקדש‪ ,‬ט ע ס אינו מבדיל‪ ,‬ורב נחמן אמר ש מ ו א ל ‪,‬‬
‫;נזעם מבדיל‪ ,‬ע׳׳ב ;‬
‫של שמואל ד ב ר והסבו‪ ,‬כי הלא אם‬ ‫והנה זה פלא‪ ,‬איך יסתרו שמועותיהם משמו‬
‫=אמר כ ך )אינו מקד ש ואינו מבדיל( לא אמר כ ך )מקדש ומבדיל(‪ ,‬ואיך יצויר מ חלוק ת בזה ?‬
‫אך הבאור הוא‪ ,‬כי לאירתא אמר שמואל כך‪ ,‬ולצפרא הדר בי׳ ואמר להיפך‪ ,‬ואחר‬
‫) ר ב יוסף או ר ב נהמ;( שמע מ מנו ב ע ר ב ואחר ב ב ק ר ‪:‬‬ ‫' ‪ 0‬הם‬
‫קפץ רבי חייא ונ ש ב ע‪ :‬״העבודה )לשון‬ ‫וכן צריך לומר הבונה ב בי מו ת )ל״ב ב׳( ‪:‬‬ ‫׳‬
‫״העבודה כ ך שמעתי מרבי‪,‬‬ ‫'׳צבועה( כ ך שמעתי מ ר בי‪ ,‬שתים׳' ‪ ,‬קפץ בר קפרא ונ שבע ‪:‬‬

‫יאחה״ ‪ ,‬ואינו מבואר איך יחלוקו במציאות‪ ,‬ב ד ב ר והפכו ?‬

‫ואחד‬ ‫ולצפרא הדר בי׳ ואסר א ח ר ת‪,‬‬ ‫אך הענין הוא‪ ,‬כי לאורתא אמר רבי כך‪,‬‬

‫־׳צמע מ מנו ב ע ר ב‪ ,‬ואחד ב ב ק ר ‪:‬‬

‫מעשה ב ר בי טרפון שלא ב א‬ ‫וכן י תבאר עפ׳יי זה מה שאמרו בפ ס חי ם )ע״ב ב׳( ‪:‬‬
‫מפני מה לא ב א ת אמש‬ ‫'אמש ) ב ע ר ב( לביהמ׳יד‪ ,‬ב שחרית מצאו רב; גמליאל‪ ,‬אמר לו‪,‬‬
‫על שמעון ח ת מני עם רבי יהודה בן ב ב א )ביצה‪ ,‬כ״א א׳( ‪:‬‬ ‫וכן יסופר כזה‬ ‫■לכיהס״ד ‪:‬‬
‫לא הוי מר‬ ‫נחמן ל ר ב הונא‪,‬‬ ‫אמר לי׳ רב‬ ‫וב״ב )נ״א א׳( ‪:‬‬ ‫ובמס׳ ב׳׳ק )כ׳ א׳(‬
‫?כ; באור ת א ב ת הו מ א דאמרינן מילי מעליתא )וכבר בארתי בסעיף הקודם דשם ״תחומא•‬

‫זנוי לבי ה מ׳ ^‪ ,‬ועיין רשב״ם( ‪:‬‬

‫)ב ע רב או ב ב ק ר( ־הי׳‬ ‫הללו‬ ‫מעתים‬ ‫באחת‬ ‫דמי שלא בא לביה מ״ד‬ ‫ומבואר‪,‬‬
‫”יזיא ניכר ונרג ש‪:‬‬
‫ועל כן אלה שלא באו‬ ‫אבל במ שך שעות היום לא כל ה חכמים היו רגילים לכ א‪,‬‬
‫האידגא ב בי סדרשא״‬ ‫או ״מה אמור‬ ‫״מה חדוש בביהמ״ד ״ ‪,‬‬ ‫לחברי ה ם‬ ‫שואלים‬ ‫‘^יי‬
‫קדושין מ״ד א׳( ‪— .‬‬

‫והי׳ צר להם לעזוב אותו‬ ‫והיו מן ה חכמים שהין שקדנים ביותר ל שב ת ב כי ה מ׳ ד‪,‬‬
‫מנע עצמו מביהמ״ד אפילו‬ ‫על רבן גמליאל ״שלא‬ ‫וכמו שספרו‬ ‫ככל ע ת ו ב כ ל שעה‪,‬‬
‫^עדז אתת״ ) ב רכו ת‪ ,‬כ״ח‪ .‬א׳( ועל רבי עקיבא ‪ .‬שמעולם לא הי׳ אומר‪ ,‬הגיע עת ל ע מוד‬
‫פסחים )משום בעור חמץ( וערב‬ ‫חוץ מערבי‬ ‫לעמוד ולצאת( מ בי ת המדר ש‪,‬‬ ‫־)ללוסר‪,‬‬
‫יידיכ׳׳פ )שמצוה ל ה ר בו ת בו ב מ א כ ל ובמ שתה( )פסחים‪ ,‬ק׳יט א׳(‪ :‬וב מ ס׳ סוכה )כ״ח ב׳(‬
‫מימי לא קדמני אדם ב בי ת‬ ‫ורבי אליעזר הי׳ אומר‪,‬‬ ‫■יסיפר כזה על ר בי יוחנן בן זכאי ‪:‬‬
‫=המדרש ולא הגחתי אדם וי צ א תי) סו כ ה‪ ,‬שם(‪ ,‬והכונה״בזה‪ ,‬שהוא הי׳ תמיד ד ד א שן ל ב א‬
‫■’י׳־אחרון ל צ אי‪— . 1‬‬
 ‫ברוד‬ ‫מכרינותי(‬ ‫מהור‬ ‫‪50‬‬

‫מיוהדים לאסוף‬ ‫ובין שאר הסדרי ם והמ שטרים בי שיבה הי׳ זה^ שהיו ב ה מ מונים‬
‫את ה תל מידי ם ל ע ת ה ת ח ל ת הל מוד‪ ,‬וממונים ל ע ת האוכל להזכירם ל ל כ ת ל בי ת ם ;‬
‫חלקי‬ ‫‪,,‬יהא‬ ‫שב ת קי״ח ב׳( ‪:‬‬ ‫מ מ ה שאמר אחד ה חכמים )רבי יוסי‪,‬‬ ‫וזה מ ת ב א ר‬

‫ממו שיבי ביהמ״ד ולא ממעמידי ביהמ״ד״ ‪ ,‬ופירש״י ‪ :‬מושיבים — הם אל ה שהיו מאספינז‬
‫•‬ ‫ומעמידים הם אלה שהכריזו לעמוד מ תל מו ד ם ולצאת מביהמ״ד ל בי ת ם ‪.‬‬ ‫לבי ה מ״ד‪,‬‬
‫מודה על היציאה‪ ,‬יעיד הלשון על רבי עקיב א בפסחיני‬ ‫ועל היות לשון ‪,,‬מעמידי״‬
‫מביהמ״ד חו׳ן מערבי פסחיגז‬ ‫לעמוד‬ ‫)ק״ט א׳( ״שמעולם ל א הי׳ אומר הניע ע ת‬
‫וכמ״ש ל מ ע ל ה‪— .‬‬ ‫וערב יוהכ״ם‪ ,‬ורצונו לו מר — לעמוד ולצאת‪,‬‬

‫שלפעמים היו בי שיבה הכ מי ם קבועים לפר ש להתל מידי ם‬ ‫ועוד מן הסדרים‪,‬‬

‫להם ; והי׳ נקיי*‬ ‫ה סיי ר‬ ‫אשר השמיע ל ה ם ראש הי שיבה ולא הבינו כל הצורך‪ ,‬וזה‬
‫ה חכ ם הזה ״ריש כלה״ שהוא הואר לישיבה כמו שכתבנו ל מ על ה בסעיף הקודם בב^יי*‬
‫ערך שם ״כלה״ ‪ ,‬ועיין מזה ברש״י ל ב ר כו ת נ״ז א׳ ‪— .‬‬

‫ולפעמים היו נוהנין החכמים להעלים מהתל מידי ם א ת ה הלכ ה או הפירוש מפור^<‬
‫ה ל כ ה;‬ ‫בחקר‬ ‫והניהום לעמוד מעצ מם על יסוד ה דב ר ופרטיו‪ ,‬כדי שיתרגלו‬
‫לחיי^'‬ ‫מב רכו ת )ל״נ ב׳( ״ורבה‬ ‫ב תל מו ד‪ ,‬כמו‬ ‫מקו מו ת‬ ‫מכמה‬ ‫מ תב א ר‬ ‫' וזה‬
‫אמריי‬ ‫לא‬ ‫ובעירובין )י״ג א'( ובנ ד ה )מ״ה א׳( ״ואף ר ב‪., ,‬ק‪,‬ך א‬ ‫דבעי״ ‪.‬‬ ‫לאביי הוא‬
‫תורה אל ל ב ם ויאמרופלפייי*‬ ‫שישימו‬ ‫כדי‬ ‫ופירש״י ;‬ ‫התלמידים״ ‪,‬‬ ‫אלא ל חד ד ב ה א ת‬
‫״ ‪ ,‬ופירש״י ; ליר^‬ ‫ל מרימר הוא דבעי‬ ‫ו בי ב מו ת )ע״ה ב׳( ; ״ורבינא לשבושי‬ ‫מדעתם ;‬
‫ל היי או ישבו׳'*‬ ‫״לשבושי״ ענינו‬ ‫ע כ ״ל; והלשון‬ ‫על שאלתו‪,‬‬ ‫להשיב‬ ‫אם מחודד הוא‬
‫״והא דקאמר רב ד‪,‬ונא ק’*‬ ‫בזבחי ם )י״ג א׳( ;‬ ‫הדבר ולראות אם ירגיש בהשבוש ; ועוד‬
‫והומר‪ ,‬לא אמרו אלא כדי ל הדר בו א ת התלמידים״ ‪ ,‬ופירש״י ‪ :‬שיקשו לו ת שובה עליי׳‬
‫אי נמי שיתנו ל ב ם להיות חריפים לדרוש קלים והמורים מע צ מם‪ ,‬עכ״ל ‪.‬‬
‫דמם׳ פרה‪ ,‬פרק ד׳ ‪ :‬שאלו התלמידים א ת רבי יוחנן גז‬ ‫וכזה איתא ב תו ספ ת א‬
‫)כלו מר‪ ,‬איזה בגדים לוב ש הכהן ב עבו ד ה זו( ‪ ,‬אנ^י*‬ ‫זכאי‪ ,‬פר ה )אדומה( ב מ ה נעשית‬
‫בבגדי לבן‪ ,‬אמר ל ה ם ״יפה אמרתם״ י^*^‬ ‫אמרו לו‪ ,‬ל מ ד תנו רבינו‪,‬‬ ‫ל ה ם‪ ,‬בבגדי זהב‪,‬‬
‫שכהתי )ד‪,‬וא הי׳ בזמן הבית‪ ,‬והי׳ כה!‪ /‬עיין‬ ‫אעשה‪ ,‬מה שעשו ידי וראו עיני‬
‫ואמרו ; ״לא שלא הי׳ יודע‪ ,‬אל**‬ ‫ל שב ת ל״ד א׳(‪ ,‬לא כש״כ מה ששמעו אזני" ‪ ,‬ע״כ ;‬

‫שתי׳ רבי יד‪,‬ושע אומר‪ ,‬ה שונה ואינו ע מל‪,‬‬ ‫א ת התלמידים‪,‬‬ ‫מבק ש לזרז‬ ‫שר‪.‬י׳‬

‫על ברור וזל^^‬ ‫מעצמם‬ ‫לזורע ואינו קוצר״ ‪ ,‬ע״כ ; ורגונ ה‪ ,‬שרצה שיעמדו התלמידים‬
‫זו‪ ,‬ונהג בזה כמו שנד‪,‬נ רבינא עם מרימר בי ב מו ת )ע״ה א׳( שהבאנו ל מ ע ל ה‪.‬‬
‫בו‬ ‫מבוא‬ ‫ת ל מ ו ד ‪ /‬ס ע י ף ב׳‬ ‫פרק ־י׳ ‪ ,‬ב תי‬ ‫מבוא‬

‫ארהיב אי’ ה הדבור להלן ב מבו א פרק י״ג )״למ שפט‬ ‫ועל מ על ת הל מוד ביגיעה‬
‫א ‪ /‬עיי״ש דברים נ כ ב ד י ם‪ .‬־ ‪-‬‬ ‫הכפר״( סוף סעיף‬

‫שלא היו שואלים לרבו תיה ם דבר שידעו‬ ‫ומדה יפה היתה נהוגה בין התל מידים‪,‬‬
‫)התלמידים( שאי אפשר לרבו תי הם להשיב עליו‪ ,‬אם מפגי שלא הי' ידוע ט ע ם הדבר או‬
‫ופירש׳י ‪ :‬אין‬ ‫מסכה א הר ת )ובמו שאמרו ב מ ם׳ ת מיד )ל״ב א'( מילתא דא אין ל ה פ תר‪,‬‬
‫ב ר רבי ו ב ר‬ ‫רבי שמעון‬ ‫אדם בעולם שידע לפ תו ר ד ב ר זה ‪ :‬ובמו״ק )טיז א׳( איתא ‪:‬‬
‫ד ב ר זה‬ ‫להו שמעתתא‪ ,‬א מר לי׳ רבי שמעון ל ב ר קפרא‪,‬‬ ‫קפרא הוו יתבי וגרסי ‪ ,‬קשיא‬
‫ב עול ם‬ ‫ופירש״י‪ :‬אין רבי‬ ‫ב ד ב ר זה‪,‬‬ ‫אמר לי׳ ב ר קפרא‪ ,‬ומה רבי אומר‬ ‫זוריך רבי‪,‬‬
‫וביודע ד ב ר ז ה(‪.‬‬

‫מ מ ה דאיתא ב מ ם׳ ב ב א ב תר א )פיא ב׳ ( ‪ :‬אמר לי׳ רבי שמעון בן‬ ‫וזה מ ת ב א ר‬

‫דבר‬ ‫אמר לי׳ ‪,‬‬ ‫ומאי טעמא דרבנן‪,‬‬ ‫דרבי מאיר‬ ‫מאי טעמא‬ ‫בליקוט ל ר בי אלעזר‪,‬‬
‫^הראשונים לא אמרו בו טעם א ת ה שואלני ב בי ת המדר ש כדי לביי שני‪ ,‬ע״כ ;‬
‫שלא נהג בזה השואל לפי הרצון ולפי הנמום הנדר ש מתל מידי ם‬ ‫ומבואר מזה‪,‬‬
‫מתוקנים‪ ,‬וכן לא יע ש ה‪.‬‬

‫וכן מ ת ב א ר זה מ מם׳ בכו רו ת )לי׳ט א׳( שהתאונן שמואל על הכ ם אהד על ששאל‬

‫איתו ד ב ר שאינו יודע עליו ת שובה ‪:‬‬

‫ובמס׳ מו״ק )ה׳ א׳( איתא ‪ :‬רבי ינאי הוי לי׳ תל מיר א דבל יומא הוי מקשה לי׳ ‪,‬‬
‫משום‬ ‫מקשי לי׳ ‪,‬‬ ‫וכשבתא דריגלא )ב שב ת שלפני הרגל שאז רבי ם השומעים( לא הוי‬
‫)רבי ינאי( לתרץ ויתבייש‪ ,‬ושבתי׳‬ ‫יאז הי׳ ר ב עם‪ ,‬והשב )התלמיד( כי אולי לא ידע‬
‫■‬ ‫י כי ינאי על מנהגו זה ‪.‬‬
‫וב מס׳ הולין )ו׳ א׳( מס מי ך ענין זה על‪,‬ל שון הפסוק ב מ ש לי) כ ״ג( כי ת שב לל חו ם‬
‫א ת אשר ל פני ך ו שמת שכין בלו עך‪ ,‬ואמרו )על דרך דרש ומשל(‬ ‫את מושל בין תבין‬
‫יאיירי ב ת ל מי ד היושב לפני רב ו ‪ ,‬ומפר ש הלשון ״ללהום״ על דרך לשון הכ תוב בישעיה‬
‫שנושאים‬ ‫תלמידי חכמי ם‬ ‫מל ה מ ה שערה‪ ,‬ודרשו )מגילה‪ ,‬ט״ו ב■'( אלו‬ ‫)ט״ח( משיבי‬
‫ב מ ל ח מ ת ה של הורה‪ ,‬ומדמ ה הוכוהים בל מו ד לענין מל ה מה ;‬ ‫ינותנים‬
‫ואם‬ ‫ואמרו בב אור זה הדר ש‪ :‬אם יודע תל מיר ב רבו שיודע להשיב לו ישאלנו‪,‬‬
‫כלו מר‪ ,‬שתוק ואל ת שאל לן ‪.‬‬ ‫לאו — ״ושמת שבין בלועך" ‪,‬‬
‫כי על מ ק ר ה כזה ששואלין דב ר שאין עליו ת שובה הקפידו‬ ‫ובמקום אהד מציגו‪,‬‬

‫אמרו במ״ר ברא שית )פרשה ז׳(‬ ‫מ צו ד ה״‪ ,‬שכן‬ ‫״פריסת‬ ‫יזי׳׳ל מאד וקראו למע שה זה‬
‫»כהא פרש )דב( כהנ א מצודתא על דבי שמעון בן לקי ש*‪ .‬שלא ידע להשיבו‪ ,‬וזה מענין‬

‫פיי ס ת מצודה לצוד ב עלי כ נ ף‪.‬‬

 ‫ברוד‬ ‫ס כ רונו ת ס‬ ‫מקור‬ ‫‪52‬‬

‫‪ ,‬שדרך התלסיי‬ ‫ה תל מוד‬ ‫מבללי‬ ‫באחד‬ ‫הרא׳ ש‬ ‫החלי ט‬ ‫כנראה‪,‬‬ ‫ו מ טעם זה‪,‬‬
‫ב פ ם׳ סונ^׳‬ ‫שאפשר לי שבה‪ ,‬ולא כזו שאין לישבה* )הרא״ש‬ ‫ל הק שו ת רק קושיא כזו‬

‫פרק א׳ סימן ט״ו( ‪:‬‬

‫וכן כ ת בו תום׳ בפ ס חי ם וק״ב א׳( ד״ה מיתבי‪ ,‬ובב״ם )קי״ד ב׳( ד״ה אמר יי( '‬

‫ומעין זה מצינו לחז״ל‪ ,‬שמפני שלא קבלו טעם ב ד ב ר‪ ’ ,‬א ו מפני שמאיזו סבוז‬
‫ל ה ם דרך ואופן‬ ‫רצו לנ לו ת טע ם ה ד בר‪ ,‬והשואלים דהקים לפר ש ה ט ע ם‪ ,‬מצאו‬
‫כי לא יוסיפו עוד להציקם בשאלוי‘‬ ‫ה ד ב ר‪ ,‬הדין ו ההלכה‪ ,‬ויחד עם זה‪-‬רמזו לה שואלים‪,‬‬
‫ת שובה קצרה ונ מ ר ^׳‬ ‫ועל כן השיבו לשואליהם‬ ‫ולהסביר ל ה ם טעם ה ד ב ר ;‬ ‫לפר ש‬
‫ל ב ק רו ולא לחקרו‪ ,‬י**''‬ ‫אחריו‪ ,‬ולא‬ ‫ת שוב ה ב ה ח ל ט‪ ,‬לו מר‪ ,‬שכך הדין ואין להרהר‬
‫ודברים ‪:‬‬ ‫אומר‬
‫)כ יא א׳(‪ :‬א ס ר לי׳‪* /‬י ‘‬ ‫ב שבת‬ ‫ות שובות כאלו מצינו פ עמי ם א חדו ת ב ת ל מו ד‪:‬‬
‫סדליקין‪ ,‬מ ה ט ע ם — לפי שאין מדליקין! כלו מר‪ ,‬מפני שהדין כן‪ ,‬ואין לה שיב עליי‬
‫מה ט ע ם‪ ,‬לפי שאין כותבין ‪1‬‬ ‫ובנימין )ס׳ א׳( ‪ :‬אמר לי׳ ‪ ,‬אין כותבין‪,‬‬

‫מ ה טעם‪ ,‬לפי שאין תולין !‬ ‫ו בנ ד ה )ם׳ א׳( ‪ :‬אמר לי׳ ‪ ,‬אין תולין‪,‬‬

‫במם' ב״ם )קי״ד א׳( שאמר אחד החכמים ‪ ,‬ד גי ^‬ ‫ויש להעיר בענין זה על מה דאיתא‬ ‫א(‬
‫שאיתי לכל רכותי ולא אמרו לי דבר״ כלומר‪ ,‬לא אמרו לי חשוכה או פתרון לשאלחי א"'’‘’‬
‫י‬

‫והנה יש להחשלא‪ ,‬אם שאל לאיזה מהם ולא אמרו לו תשובה‪ ,‬הלא הי׳ לו לחו» *‬
‫נא מ ת אי־ן תשובה לדבר זה‪ ,‬וא״כ לא הי׳ לו עוד לשאול ליתר רבותיו‪ ,‬וכפי שנתבאר‬
‫חכמים מתוקנים ;‬
‫וצריך לומר אחת משתי א ל ה; או שה״ נמות‪ ,‬כי אמנם יש ויש תשובת לדבר‬
‫אול'‬
‫»ע״כ חשב‪ ,‬שיחכן שאחד מהם יודע ז או כי היו רבותיו שנים או שלשה‪ ,‬וחשב‪ ,‬ני‬
‫מקרה הוא שאחד או שנים לא ידעו‪ ,‬אבל השלישי י ד ע‪.‬‬
‫*‬ ‫ואמנם הלשון ‪,‬לכל״ )שאלתי ל כ ל רבותי( לכאורה יונח דק על פפפר יותר‬
‫דעל שנים לא יונח לשון‬ ‫וכמו שכתב הרמב״; בספר הזכות‪ ,‬סו!* פרק שני ממכות‪,‬‬
‫וכן כתב הכםן! משנה סון« פרק ו׳ מיסודי התורה‪ ,‬ועיי' תום׳ כתובות ז׳ א׳‪ ,‬ואם כן בי*®'’'‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬לכל דבותי׳׳ היו לו בודאי לא פחות מג׳ו‬

‫אך נ א מ ת כלל זה אינו בטוח לי לודאי‪ ,‬יען כי מצינו במקרא ובחז״ל י**""‬
‫ו‪'1‬׳‬
‫■הלשון ‪,‬כל* בהסבה על שנינ^ והוא במשלי )כ״ב( עשיר ורש נפנשו עושה כ י ^®‬
‫ומוסב הלשון ‪,‬כולם״ על העשיר והרע‪ /‬ואם לא הי׳ מדויק לבטא שם ‪ ,‬כ ל • על שנים יי‬
‫ש נ י ה ם ה׳״ז‬ ‫לומר ‪,‬עו שה‬ ‫‪,‬‬
‫הפסוק בפ׳ ש טוו‪ /‬ני‬ ‫ויותד מזה מצינו בחז׳״ל במם' נדרים )ס״ד נ׳( על‬
‫האנשים המבקשים את נפשך‪ ,‬ומוקי‪ ,‬דמוסב על דתן ואבירם‪ ,‬אעפ״י דכתיב ‪ ,‬כ ל ״ ‪.‬‬
‫והנה יש עוד דאיות לזה‪ ,‬וכאן די ב ז ה ‪- .‬‬
 ‫כי‬ ‫מ ב ו א‬ ‫סרק ב׳ ‪ ,‬ב הי ה ל סוי ״ ‪ ,‬סעיף ג׳‬ ‫מ בו א‬

‫והכונה ב כ ל א ל ^ כמש*כ‪ ,‬ב או ם ^ אין לחקור אחר ט ע ם הדבר^ והדין נכון וקיים ‪.‬‬
‫יעיין ברש״י לגדה שם‪ ,‬שפירש הלשון בענין אחר ק צ ת‪— .‬‬

‫כמו למ של היו‬ ‫אם כ כ ל ל היו דרכי הל מוד ל כ ל חכ ם ערוכים לפי טעמו ורוחו‪,‬‬
‫מחי״ל ש בכיו את דרך הבקיאות על דרך החריפות וס פלפול ; והיו כ אלה שתפסו להיפך‪,‬‬
‫ה תל מידי ם‬ ‫א ת שכל‬ ‫ל חד ד בו‬ ‫אותו לאבן לוט ש‬ ‫שחשבו‬ ‫לאחוז בסגנון חריפי‪ ,‬מפגי‬
‫ילהרחיב ה ת פ ת חו ת כ שרונותיהם‪ ,‬וכפי ה מ ת ב א ר מסוף מם׳ הוריות ב חקיר ת החכ מים‪ ,‬א ם‬
‫)בקי( עדיף או ‪,‬עוקר הרים״ )כנוי לחריף ו מפולפל‪ ,‬וכ מ׳ ש בסנהדרין )כ״ד א׳(‬
‫זה‬ ‫וטוחנן‬ ‫הרים‬ ‫עוקר‬ ‫כאלו‬ ‫ו מ פלפל(‬ ‫)חוקר‬ ‫בביה מ״ד‬ ‫לקיש‬ ‫ריש‬ ‫את‬ ‫יזריאד■‬

‫"יי־( עדיף ל( ‪— :‬‬

‫א בל הל מו ד‬ ‫הברים‪,‬‬ ‫ב דבוק‬ ‫או‬ ‫לע צ מם‪,‬‬ ‫הנה כל זה הי׳ בנוגע ל ד ר ך ל מודם‬
‫יסודות‬ ‫ל כל‪,‬‬ ‫י^ללי ל תל מידים בי שיבה הי׳ מכונן ומיוסד על יסודות מכללי ם מקובלי ם‬
‫ב ד ר ך ב טוח‪ ,‬י שד‪,‬‬ ‫ה הלכי ת והמצוית‬ ‫ה אר ת התורה‬ ‫נאמנים ל ת כ לי ת‬ ‫דזקים ועמודים‬
‫נאמן וקיים!‬

‫א( על הכ תוב ש ב תו ר ה;‬ ‫על שלשת ע מודי ם‪:‬‬ ‫להעמיד כל דבר ד ת ודין‬ ‫יהיא‪:‬‬
‫אלת‬ ‫התל מוד נקראים שלש‬ ‫בלשון‬ ‫־‪.‬הגיון ;‬ ‫ג( ועל‬ ‫)או הקבל ה(‪,‬‬ ‫המסורה‬ ‫על‬
‫״?יא‪ /‬גמרא וסברא״ ‪.‬‬

‫יען‬ ‫מפור ש בתורה בעני; הנדון‪,‬‬ ‫והיסוד ‪ ,‬ע ל הכ תוב שבתורה ‘ אין הכונה מקר א‬
‫אך הבונה — למצוא חדושי דינים או‬ ‫והוא ידוע ל כ ל ‪:‬‬ ‫אין ד ב ר — ל מו ד חדושי‪,‬‬
‫ועפ״י ו״ג‬ ‫המפור שים ב תו ר ה עפייי כללי ההגיון‬ ‫^” ®י^ סעיפים וסניפים לדינים ומצות‬
‫®יית שהתורה נדר שת בהן‪ ,‬כנודע ‪.‬‬

‫ויסוד ‪,‬ה מסורה״ )או ״הקבלה״( הוא לדע ת ולהבין סדר מסורת הדבר הנדון מאיש‬
‫והרמב״ם ב חבורו יד החזקה רגיל לקרוא ל פ ר ט זה בלשון ‪ ,‬מ פי‬ ‫עד משה רבינו ;‬
‫יי׳‪8‬מועד‪ .‬למדו״ ‪ ,‬והבונה‪ ,‬עפ׳יי ה שתל שלות השמועה מאיש לאיש עד משה רבינו ‪ :‬ויתכן‪,‬‬
‫'*ייני’ על זה לשון ‪ ,‬שמועה״ ‪ ,‬על דרך לשון הכ תוב בם״פ ב שלח ״ושים ב א ז נ י יד\שע״‬
‫י'®' וילך ‪ ,‬שי מ ה ב א ז נ י ה ם״ וכדומה ‪:‬‬

‫א(‬
‫חקירה זו להלן בדבו א פי ק י׳ )‪ ,‬ת‪ 8‬ארת וגדולה׳״(‬ ‫בנלל ענין‬ ‫יאנחנו נרהיב אי׳״ה הרבור‬
‫ל״ז )‪,‬בין קודש לקודש״{״ ועוד שם פרק ל׳״ע‬ ‫פרק‬ ‫רביעי‬ ‫חלק‬ ‫החבור‬ ‫סעין* ב׳״ ובגון*‬
‫)‪,‬טונים השנים*( סעיף א ‪ /‬ויבאו שם דברים נכבדים מאוד בזה —‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪54‬‬

‫ה ק ב ל ה שקבלו‬ ‫כי שם זה יורה על‬ ‫״גמרא״‪,‬‬ ‫ה תל מוד ב שם‬ ‫כן נקרא‬ ‫ועל‬
‫״רב גמר א גמיר לר׳‬ ‫על הלשון‬ ‫וכמו שפירש״י בעירובי! )ל״ת ב׳(‬ ‫מרבם ‪,‬‬ ‫ה ה ל כי ם‬

‫»‬ ‫ו*>וד* ב!ד‪11‬״בלו‬ ‫^‬

‫וללמוד פ תו ם מן המפור ש עג* י‬ ‫הוא מעין ה תד מו ת מילתא ל מיל ת א‪,‬‬ ‫ו ההגיון״‬

‫ה כ מ ת ההגיון ומ שפטי ה שכל ודעת וסבר א‪ ,‬עם בינה י ש ר ה‪— .‬‬

‫ב מ ע ל ת ‪,‬ג מיי‬ ‫הי׳ נח שב‬ ‫ל ת כ לי ת הידיעה ב של שת אל ה היסודות‬ ‫ומי שהגיע‬

‫ומסור הכ מי ם ונכוני ם‪ •,‬חכמי‬ ‫)עיין סנהדרין‪ ,‬ה׳ ב׳(‪,‬‬ ‫ל ס מי כ ת חכ מיס‬ ‫הראוי‬ ‫וכביר״‬
‫הי שיבות וגדולי הדור‪ ,‬נעטר בתואר ה כבוד‪ ,‬איש לפי מהללו וכפי כחו ו מעלתו בהירי’‪/‬‬

‫כ פי שיתבאר ‪.‬‬
‫והולהיי'‬ ‫וג( רב ;‬ ‫ב( ח כ ם‪,‬‬ ‫א( ה ב ר ;‬ ‫ושלש מ עלו ת הן בתוארי כ בו ד חכ מי ם ‪:‬‬
‫ב ערכן מן הנ מוך אל הגבו ה )מן ה ב ר ל חכ ם( ומן הגבוה אל היותר ג בו ה )מן ח כ ם לרר(*‬

‫ה מדרג ה הרא שונה‪ ,‬הק טנ ה והצעירה‪ ,‬הוא התואר ‪ ,‬ה ב ר' ‪ ,‬ומוקדש ל כ ל ההולך זיי‘‬
‫ב ת הלי ם )קי״ט ס״ג( שאמר‬ ‫והוא על ד ר ך ה כ תו ב‬ ‫ה כ מי ם‪ ,‬יודע שיחתם ומבין ב תו ר ת ם‪,‬‬
‫ואף בזה ה מתואר כן היא‪/‬‬ ‫דוד בעגוה ״ ח ב ר אני ל כל אשר יראוך ולשומרי פקודיך״ ;‬
‫וענינו‪ ,‬שחבר הוא לחכ מים‪ ,‬ולכפיר ת ם הכללי ת יהשכ ; ואמנם מ על תו וערכו נ מוך ממעלי*‬
‫ו ע ר ך ״חכם״ ‪ ,‬ועוד יותר‪ ,‬מ מ על ת וערך ״רב״ ;‬

‫וזה מ ת ב א ר מ מ ה שאמר אחד ה חכ מי ם לחביריו בדר ך ענוה וצניעות ‪ :‬״אתון חכימיז‬

‫‪ 1‬אנ א חבר״ )קדושין‪ ,‬ל״ג ב׳ (‪.‬‬

‫לה שתתף בקרי^‬ ‫ה חב ר‬ ‫אם ראוי‬ ‫ובירו שלמי סנהדרין )פרק א׳ הלכ ה א׳( חקרו‪,‬‬
‫החור ש ובעבור ה שנה כמו ה חכ ם )ועיין ב ב ב לי סוף מס׳ הנינה( ;‬

‫ב ר בי ם ולל מי‬ ‫ותעודתו לדרו ש‬ ‫״הכס״ ‪,‬‬ ‫הוא התואר‬ ‫ה מדרג ה ה שניה ב מ על ה‪,‬‬
‫ונ ם ל הורו ת ולדון ; ומזה ענין הלשון בעירובי! )ל״ו ב׳( ‪ :‬אם ב א הכ ם מ!‬ ‫ל ת ל מי די ם‪,‬‬
‫שהטב ח )השוחט( צי'!*‬ ‫מבואר‪,‬‬ ‫ובחולין )י״ה ב׳(‬ ‫לדרו ש;‬ ‫שבא‬ ‫ה מזרח‪ ,‬ופירש׳יי;‬
‫ל ה ר או ת סבינו ל ח כ ם )קודם שחיטה‪ ,‬לב דוק אם איננו פגום( ‪:‬‬
‫וכפי ה מ ת ב א ר מירו שלמי ש ב ת) פ ״ ב ה״א( ועירובין )פ״ה ה״ה(‪ ,‬לא על ה הלו מד למעלי'‬
‫ה כ ם עד שדרש איזה ד ב ר הדוש ב תו ר ה )וכמו שנ ת ג היום ב ב תי מדר ש הגבוהים לל טיי'‬
‫חול‪ ,‬ונקרא ״דיפירטציא״( ;‬

‫לפגי‬ ‫ך‪.‬‬ ‫רבי‬ ‫ממ שנה כ תו בו ת )מ׳יט א׳( ‪ :‬א ת זו דרש‬ ‫ובן מ שמע‬

‫הכ מי ם ב כ ר ם בי בנ ה )כלו מר‪ ,‬בי שיבה דיבנה‪ ,‬כ מו שכ תבנו ל מ על ה ב פ ר ק זה סעיף‬

‫ב ע ר ך ״כרם״ ‪ ,‬דשם זה כנוי לי שיבה‪ ,‬עיי״ש ב ט ע ם ה דב ר(‪ ,‬וזה מוסב על דדר שה שיי׳*‬
‫קודם שמנוהו לנשיא בי שי ב ה‪.‬‬
‫כח‬ ‫מ ב ו א‬ ‫ס עי ^ ג׳‬ ‫פרק ב׳ ‪ ,‬ב ת י תל מו די‪,‬‬ ‫מ ב ו א‬

‫כנודע הי׳ שמואל נקרא ‪,‬חבם"‬ ‫ובכלל השם ‪ ,‬הכ ם״ גם ‪ ,‬מו ר ה הוראה■׳‪ ,‬שהרי‬
‫חכים יתקרי( ואמר על עצמו ״מורה הוראה אני״ )כ תובו ת ע״ט א׳(;‬ ‫׳)כ״ם פ״ו א ' ‪,‬‬

‫׳ ר בי‪ ,‬והוא זה‬ ‫והמדרגה השלישית והיותר גבו ה ה ב מ ע ל ת החכ מים‪ ,‬הוא התואר‬
‫שקוראים לו ר ב י ‪ ,‬וגותנין לו‬ ‫ענ ס ס ך משלשה חכמים זקנים‪ ,‬זסומכים עליו ב שם זה‪,‬‬
‫י׳^ות לרון דיני קנסו ת )סנהדרין‪ ,‬י״ג ב׳( ; ומענין זה הלשון ב מ ם׳ ב״מ )פיו ב׳( ״חכם‬
‫?יאי לך וברבי אסמכו לך״ ״( ‪— .‬‬

‫ו ל ב ד ה ב חינ ה א ת הנ ס מ ך ב ע ר ך ידיעתו ב תו ר ה ובהוראה‪ ,‬כפי שבארנו‪ ,‬היו בוחנים‬

‫אייזי אם לשונו ת מ ה ר ל ד ב ר צחו ת לפני העם ושפה ברור ה לו ‪:‬‬

‫שאחד התל מידי ם הורה ד ב ר‬ ‫וזה מ ת ב א ר מגמרא סנהדרין ) ה׳ ב ׳ ( ‪ ,‬שהי' עובדא‪,‬‬ ‫׳‬
‫כי יבחן הנ ס מ ך בכשרון‬ ‫ולכן תקנו‪,‬‬ ‫ומתוך כ ך יצאה תקל ה‪,‬‬ ‫^לשון קטועה ו מנו מנ מ ת‪,‬‬
‫או ל מ צ ע ר אס הוא מ שולל חסרון ד בו ר מנו מנ ם ;‬

‫הל ש עיסה בביצים( אין‬ ‫כי מי ביצים )כלו מר‪,‬‬ ‫שהורה‪,‬‬ ‫ה ת ק ל ה היתה‪,‬‬ ‫ודבר‬
‫הי׳ נ ד מ ה‬ ‫מ סו כ סכ ת‪,‬‬ ‫מכשירין ל ק ב ל טו מ א ה; ומ תוך שהיתה לשונו מנו מנ מ ת ו הבר תו‬
‫ב צ ע י ם )טי אגם( ועשו מרחה בענין זה ‪— .‬‬ ‫ליזשומעיס שאמר מי‬

‫חכ מי ם היו רבותיו וחביריו עושים א ת‬ ‫ה תל מי ד המצוין ב ס מי כו ת‬ ‫וביום שנסמך‬

‫ו מבואר בג מר א‬ ‫ושרו לו שירי ת הל ה ו כ בו ד;‬ ‫מ שתה ו שמחה לרבנן‪,‬‬ ‫ההוא יום‬ ‫יזיוס‬
‫פרכוס‬ ‫ולא שרק ולא‬ ‫כי כ שסמבוהו ל ר בי זירא שרו לי׳ ״לא כ חל‬ ‫)כתובות‪ ,‬י״ז א׳(‪,‬‬
‫ייעלת חן"‪ ,‬כמו ששורין ל כ ל ה ביום חו פ ת ה ב(‪:‬‬

‫״(‬
‫אי*ה עני! התואר ‪ ,‬מורנו *‬ ‫אבאר‬ ‫י*ד סעיןז א׳ בהערה(‬ ‫החבור )הלק שני‪ ,‬סרק‬ ‫ובשנים‬
‫הנהוג בדורות האחרונים ‪— .‬‬

‫כטעם הסגנון השוה מתהלת החכם הנסמך לתהלת הבלה‪ ,‬יש לשרש ע ש׳י ה ט״ ר בשה״ ש )ב׳(‬
‫נמשל החכם לבלה‪ ,‬מה כלה מתנןשטת בכ*ד מיני‬ ‫יעל הפסוק נופת תמושנה ששתותיך כלה ;‬
‫ת״ ח )ששפתותיו נושת תמושנה( צריך‬ ‫קשוטים )נחשבים בספר ישעיהו‪ ,‬ג'‪ ,‬י*ח — כ״ב( כך‬
‫צנועה‪ ,‬כך ת״ ח צריך שיהי' צנוע ;‬ ‫ומה כלה‬ ‫הקורש ;‬ ‫שיהא רגיל בעשרים וארבעה ספרי‬
‫טהורה )כלומר‪ ,‬כמו אומרת‪ ,‬ורומז‬ ‫בפוריא )כמטה( ואומרת‪ ,‬ראו שאני‬ ‫ומה כלה יושבת‬
‫למנהג קדמונים לברר תומת הכלה לשני השושבינים‪ ,‬כמבואר כספרי הפוסקים(‪ ,‬כך ת״ ח צר ‪7‬‬
‫שום דופי‪ ,‬ולא יחולל על ידו כבוד‬ ‫וככל עניניו‬ ‫ובהליכותיו‬ ‫לחזור שלא ימצא כו במרותיו‬
‫יזז׳ וכבוד התורה )ויתבאר מזה בארוכה כהמשך השרק הזה‪ ,‬בסעיף ה׳ (‪— .‬‬

‫זה )לא כחל וכו׳( לרכי זירא(‪ ,‬מפני כי‬ ‫פזמון‬ ‫במכוון שרו‬ ‫כי‬ ‫ויש להוסיף באור‪,‬‬
 ‫ברוד‬ ‫;זכרונוהי(‬ ‫ממור‬ ‫‪56‬‬

‫״כל מן דין סמוכו לנא״ )כלו מר‪ ,‬כל‬ ‫ולרבי אפי שרו להו ‪:‬‬ ‫וכ שסמכו ל ר בי אמי‬
‫בי שראלי‬ ‫)ט״ז א׳( כ מו ת ך ירבו‬ ‫דרך הלשון ביב מו ת‬ ‫והוא על‬ ‫באלה נ פ מי ך ונס מוך‪,‬‬

‫)כ תובו ת‪ ,‬ש ם(‪.‬‬

‫בשד‪*,‬ש )ב׳( אני‬ ‫אמר בלשון הכ תוב‬ ‫לאחר פדר היום‪,‬‬ ‫ורב הונא ביום שנס מך‬

‫קכ״ד ב׳(‪ ,‬בלו מר‪ ,‬שהוא עיף ה רב ה מ ט ר ד ת היום‪ ,‬ת ד י ר‬ ‫היום ס מבוני בא שי שות )חולין‪,‬‬

‫הגוף ומנוח ה ‪— .‬‬ ‫חזוק‬

‫הפומבי ®‬ ‫״הסמיכה״ שנוהגים‬ ‫בני פ ח ת עו ד ת‬ ‫מ ה שקשה לי‬ ‫להעיר‬ ‫פה המקום‬

‫כי ל ב ד שלא נ תב א ר טעם כ פל לשון זו )אם לא שנאמר‪,‬‬ ‫ל כ ת ו י ״יורה יורה‪ ,‬ידין ידין״‪,‬‬
‫אעפ״י שבלשון הכ מי ם לא מעינו סננ ה‬ ‫כמו כסגנון המקרא‪,‬‬ ‫ה כ פ ל להזק הענין‪,‬‬ ‫שבא‬
‫נ ם אין נכון לכתוב■‬ ‫ועוד יותר מזה‪,‬‬ ‫לדעתי משובש הוא נופ ח זה‪,‬‬ ‫זה(‪ ,‬אך יותר מזה‪,‬‬
‫כן‪ ,‬בפי שאבאר ‪.‬‬
‫א'(ו‬ ‫מס׳ סנהדרין )ה׳‬ ‫פ תג ם זה הוא ב תל מו ד‬ ‫הראשון והיסודי של‬ ‫הנה מקורו‬
‫וכך ה צע ת הלשון והענק שם ‪:‬‬ ‫א ב ל הוא ב א שם בסגנון אחר כ ל ל‪,‬‬

‫״כי הוי נהית ר ב ה ב ר בר חנ ה ל ב ב ל‪ ,‬א מ ר רבי הייא ל רבי‪ ,‬בן אחי יורד ל ב ב ל‪,‬‬
‫״יורה‬ ‫אם יתן לו רבי רשות להורות הל כו ת ודינים ?(‬ ‫יורה ? )בסגנון שאלה‪ ,‬כלו מר‪,‬‬
‫יתיר‬ ‫ג ם לדון דיני מ מונו ת ?( ״ידין ‪1‬״‬ ‫רבי רשות‬ ‫האם נותן לו‬ ‫)ג״כ שאלה‪,‬‬ ‫״ידין ?״‬

‫כי ב כו ר‬ ‫עפ״י מומים הנופלי ם ב ה ם‪? ,‬‬ ‫יהי׳ להתיר בכורו ת‬ ‫)אם גם רשאי‬ ‫ב כו רו ת ?‬
‫ודינו שירעה עד שיפול בו מום■‬ ‫ב ה מ ה בזה״ז הוא כדין קדשים ואסור באכילה להדיוט‪,‬‬
‫נקרא ומה ל**׳‬ ‫להגביל מה‬ ‫שיהי׳ בקי ב מומי ם וידע‬ ‫מומחה‬ ‫ולזה דרוש הכ ם‬ ‫ויותר‪,‬‬
‫נקרא מום( ״יתיר בכורות!״‬

‫ובל מורה הב א לדון ולוערות צריך לטול'‬ ‫כי רבי הי׳ ריש גלותא‪,‬‬ ‫והבאור הוא‪,‬‬
‫ה הולך ל ב ב ל‪,‬‬ ‫רב ה ב ר ב ר חנ ה‪,‬‬ ‫בן אחיו‪,‬‬ ‫וביקש רבי חייא מ מנו ב עד‬ ‫ר שות‪,‬‬ ‫מ מנו‬

‫הוראיייי‬ ‫והתחיל מן ה שאלח ״ יורה ?״ )אם יורה‬ ‫לו כל אל ה‪,‬‬ ‫אם ירשה‬ ‫ושאל אותו‬

‫דץ‪/‬‬ ‫וננו ה‪,‬‬ ‫)מאיזו סבה( גוץ‬ ‫הי' גופו‬ ‫א׳(‬ ‫)פ״ה(‬ ‫במס' ב׳ ם‬ ‫נ *י המבואר‬
‫‪-‬‬ ‫הדרת •נים?‬

‫מעלת לו חן והרר ומאירה פניו‪ ,‬ועל‬ ‫כי אעפ״י כן‪ ,‬התורה‬ ‫ברמז‪,‬‬ ‫ולכן שרו לו‬
‫■‬ ‫הכתוב במשלי )ג׳( הכמ ת ארם תאיר פניו ‪.‬‬
‫את זו שאינה‬ ‫גם‬ ‫כלה‪ ,‬לכלול‬ ‫רגילים לשורר פזמון זה לכל‬ ‫היי‬ ‫ומטעם זה‬
‫ולומר‪ ,‬כי בכל זאת היא יעלת ח ן ‪.‬‬
‫ויש לפרש עוד כענץ אגרה זו‪ ,‬ואין המקום כ א ן‪— .‬‬
‫כ ט‬ ‫מ ב ו א‬ ‫פרק י ב׳ ‪ ,‬ב תי ה ל כ ו ד ״‪ ,‬סעיף ג׳‬ ‫מ ב ו א‬

‫והשיב‬ ‫אם נ ם ידון דיני ממונות ?‬ ‫והשיב לו רבי ״יורה !״ ושוב שאלו‪,‬‬ ‫^**יסיי יהיי^י(‪,‬‬
‫״ייי!!״ וכן ב ה ת ר ת ב כו רו ת;‬
‫כלו מר‪,‬‬ ‫ידין ידין׳‪/‬‬ ‫ונכללו ה שאלות והת שובות האלה ב מ ס פ ר המלי ם ״יורה יורה‪,‬‬
‫ופעם א חת במננון ת שובה מצד‬ ‫רבי חייא‪,‬‬ ‫שאלה מצד‬ ‫סעם אחת ב אה ה מל ה בסגנון‬
‫י כי; וזהו הבאוד ״יו ר ה ?) ש א ל ה( יור ה! )ת שובה(; ידין? )שאלה( ידין! ) ת שוב ה(;‬

‫ל שונות‬ ‫ל הרכיב א ת‬ ‫‪,‬הסמיכה"‬ ‫ב ת עוד ת‬ ‫הסומכים‬ ‫איך נהגו‬ ‫ואם כן קשה‪,‬‬

‫’”׳׳®אלות והת שובות ולע שות מהן פ תג ם אחד כפול והחלטי ״יורה יורה‪ ,‬ידין ידין?"‬

‫מה שכתב הרמ״א בשו״ע אבן העזר‪,‬‬ ‫לפי‬ ‫ד ב ר כ פיל ת הלשון‪,‬‬ ‫ויותר מזה קשה‬
‫הגט‪ ,‬סימן קנ״ר סעיף ע״ג‪ ,‬בזה הלשון! ‪,‬ויזהיר ה חכ ם )ה מסדר א ת הגט( ל ה ב על‬ ‫כסדר‬
‫״הן‬ ‫אשר ב ע ת שישיבו לו על שאלותיו ל ה ם‪ ,‬ועליהם יהי׳ לה שיב‬ ‫י׳להסופר ולהעדיס‪,‬‬

‫וטעם ה ד ב ר‪,‬‬ ‫״לאו״ ולא שתי פע מים‪,‬‬ ‫פעם א ח ת ‪,‬הן״ ופעם א ח ת‬ ‫**י לאו"‪ ,‬ישיבו רק‬
‫למובן‬ ‫קרוב‬ ‫״לאו"‬ ‫פעמים‬ ‫ושתי‬ ‫״לאו"‬ ‫קרוב למובן‬ ‫״הן"‬ ‫פעמים‬ ‫ט׳עוס דשתי‬
‫״וזך‪ ,‬ע״כ;‬

‫ידין‬ ‫״יורה יורה‪,‬‬ ‫״הסמיכה״ כפיל ת הלשון‬ ‫איך כותבין ב ת עו ד ת‬ ‫ואם כן קשה‪,‬‬
‫ול א‬ ‫’יי!״‪ ,‬בעוד שבפי המבואר‪ ,‬כ פי ל ת הלשון מורה על ה שלילה‪ ,‬ויוצא — שלא יורה‬
‫’יין‪ /‬היפך הנרצה‪ ,‬וזה פל א א(•‬

‫יוזשב ‪ ,‬ו ז ך‬ ‫יאמנם ני המובן הזה שנ תב הרמ׳׳א‪ /‬שכפילת ‪ ,‬ה ן ' יחעב ‪ ' ixS,‬ונפ׳ל ת‬
‫א(‬

‫לא נ תנ א ר לי יפה‪ ,‬ני למה זה כן‪ ,‬וטה טעם נד ב ר‪ ,‬ועיין בגיטין ס*ז נ ' ‪,‬‬

‫נ ״ ק ) צ׳ג א׳( ; יש הן שהוא נ ל או‪,‬‬ ‫שאמרו במם׳‬ ‫ומצאתי לי קצת הסכר לזה מטה‬
‫ייע לאו שהוא כהן‪ ,‬ופרשו רש״י ותום'‪ ,‬דהבאור הוא‪ ,‬שאם א מ ר‪ ,.‬הן * בלשון תטיה הוי נ ט ו‬
‫‪ ,‬ל או״‪ ,‬וכן כשאומר ‪ ,‬ל או ״ בלשון תמיה הוי כמו ‪ ,‬ה ן ״ !‬

‫אדם טלה אח ת שתי פעמים‪ ,‬כמעט שנ שמע כהכרה‬ ‫ולפי זה אפשד לומר‪ ,‬דנ ש מי ט א‬
‫באמרו ‪ ,‬הן הן״ אפשר שהשוטע‬ ‫כן‪,‬‬ ‫תמוהית ! ואם‬ ‫להבדה‬ ‫ולמצער — נטיה‬ ‫תטיה‪,‬‬ ‫לשין‬
‫ינוין להבין במאמר זה לשון תמיה‪ ,‬וכמו שאוטר בסגנון שאלה ‪ , :‬הן הן ‪ f‬״ )כסגנון ה שאלה‪,‬‬
‫כאומר בתשובה ‪ ,‬ל א‪ ,‬ל א״‪ ,‬וכן נל או לאו‪,‬‬ ‫שהוא‬ ‫לנוין‬ ‫המורה לשלילה(‪ ,‬וממילא אפשר‬
‫הן‪- .‬‬ ‫נ מו הן‬
‫יכן מצאתי סמוכים לבאר עפ״י זה מאמר אחד נ חז״ ל‪ ,‬נ מ ס׳ כרכות )י״ד ב(‪ ,‬האומר‬
‫ריהטא ראמח תפסי׳■‬ ‫באומר כזה בק״ש(‪ ,‬ופירש״י ‪:‬‬ ‫א מ ת א מ ת תפסי׳ להאי גברא )איירי‬
‫להאי‪ ,‬ע נ ״ ל !‬
‫מה ענינה של ‪,‬רי הטא ב א מ ת ״ ז‬ ‫ואין פירושו מבואר ברהבה‪ ,‬ואינו מובן נ קל‪,‬‬
‫אחת‪ ,‬כמעט שנשמע בההברה ההיסך‪ ,‬וכמבואר‬ ‫אבל יש לפרש הבאור‪ ,‬דהנוסל מלה‬
‫מהטלת ספק במלה עקרית בק״ש מלת )‪ ,‬א ם ת״( יש פ ב ר א‬ ‫וזה שלא נזהר‬ ‫כהסכד הדבר !‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪58‬‬

‫ל ה ר בי‬ ‫שסכווגים‬ ‫מענינו׳‪/‬‬ ‫הוא ״דבר הל מ ד‬ ‫דבענין זה‬ ‫ועל צד הדוחק י״ל‪,‬‬
‫ראוי ל ע מוד על‬ ‫ועפ״י ה מבואר בהערה כ א ‪/‬‬ ‫ו ב כ ל זאת< לדעתי‪,‬‬ ‫ב היו ב‪ ,‬שיורה וידין;‬
‫וכדומה מן‬ ‫או ״הרשות בידו להורות ו ל דו‪/‬‬ ‫כ מו ״יורה וידון׳;‬ ‫ענין זה ולתקן הלשון‪,‬‬

‫—‬ ‫•הלשונור‬

‫ו ב כ ל ל קשה לי על גוף הל שונות ״יורה וידין״‪ ,‬דמ שמע‪ ,‬דשם ״הוראה״ סורר‪ .‬רק‬
‫•על הוראה מ א י ס ו ר ו ה י ת ר ‪ ,‬ולכן מוסיפים עליו עור א ת הפעל ״וי די ףל הו רו ת גם על‬
‫שהבאנו ל מ על ח‪ ,‬שאחרי‬ ‫מ מ ו נ ו ת ‪ :‬וכן מ תבאר משאלותיו של רבי הייא ל רבי‪,‬‬ ‫־דיני‬
‫ומבואר;‬ ‫אם נ ם ״ידון״‪,‬‬ ‫לשאול‬ ‫חייא‬ ‫רבי‬ ‫השאלה ״יורה״ ‪ ,‬הוסיף‬ ‫•שהסכים רבי על‬
‫זדבשם ״הוראה״ אין כלול מ שפט דיני מ מונו ת‪:‬‬

‫הגילאי ב ר אירי‬ ‫רב‬ ‫אמר‬ ‫דאיתא ב כ תו בו ת )ע״ט א׳(‪,‬‬ ‫וקשה לי על זה מ מ ה‬

‫■אמר שמואל‪ ,‬מורה הוראה אני‪ ,‬ואם יבא שטר מ ב ר ח ת לידי אקרענו‪ ,‬ע״כ ‪:‬‬

‫שלא לור‬ ‫הניתן לאיש זר‬ ‫הוא שטר חוב מרומה‪,‬‬ ‫ענין ״שטר מברחת"‬ ‫והנה‬ ‫׳‬
‫את השט״ח(‬ ‫את בעלי החובו ת שלו >של הנותן‬ ‫רק להב ריח‬ ‫מ מנו כלו ם‪ ,‬ותכליתו‬

‫מנחלותיו ‪:‬‬

‫שאמר ״מורו•‬ ‫וכמו‬ ‫ב שם ״הוראה״‪,‬‬ ‫כלולי ם‬ ‫מ מונו ת‬ ‫דנ ם דיני‬ ‫והרי מבואר‪,‬‬
‫ה ו ר א ה אני״‪:‬‬

‫״דעל בן קיי״ל‬ ‫פרק ד' סימן ד׳‬ ‫ב״ק‬ ‫ברא״ש ל מ ס׳‬ ‫הנ ה מבואר‬ ‫ויותר מזה‪,‬‬

‫ועל כן הי*‬ ‫לפסוק דיני מ מונו ת‪,‬‬ ‫מפני שהוא הי׳ רגיל תמיד‬ ‫כשמואל בדיני‪,‬‬ ‫•הלבתא‬
‫מדקדק ב ה ם ביותר ויורד לעומקן וכו'״‪ ,‬עכ״ל ‪:‬‬

‫היו‬ ‫א ת עצמו ״מורה ה ו ר א ה" אעפ״י שכל עיקר ענינו‬ ‫והנה עם כל אלה קרא‬
‫דיני מ מונו ת!‬

‫ת‪ 6‬ם« ן*וזאי‬ ‫ולמעשיו‪ ,‬וזהו‬ ‫לבדוק אחריו‪ ,‬לדעותיו‬ ‫וצריך‬ ‫בעיניו‪,‬‬ ‫■לומר‪ ,‬שבל הענין קל‬
‫או שהבונה‪ ,‬שתעיר אותו לתקן לשונו ‪.‬‬ ‫‪:‬ובדוק אחריו ;‬

‫א מן‪ ,‬עליו הכתוב אומר יסבר‬ ‫ה״י( ‪ :‬האומר אמן‬ ‫מנילה ) פ״ג‬ ‫■ ובן בירושלמי‬
‫דוברי שקר )תהלים‪ ,‬ס״ג( ולא בארו המפרשים יחש ענין דברי שקר לעניה נפיל ת ‪ ,‬א מ ן ״ !‬

‫וכי כל מלה הנכפלת יש לי‬ ‫על לאו‪,‬‬ ‫‪ ,‬הן ״ מורה‬ ‫דשתי פעמים‬ ‫אך לפי ההנחה‪,‬‬
‫נטית להיפך ממובן ענינ ה‪ ,‬א״כ שתי פעמים ‪ ,‬א מן ״ )דהיינו ״ אמ ת״( מורה על הפוכו ) שקיז׳‬
‫ולכן יוטלץ עליו יסכר פי דוברי שקר ‪— .‬‬

‫ועפ״י כל זה יש לפרש להסביר הענין בחז ל ״אין מעוט אחר מעוט אלא לרבות‪ ,‬יאק‬
‫■דבוי אחו רבוי אלא ל מ ע ט ״‪ ,‬והיינו מפני שכפל ענין מורה הפכו‪ ,‬ו כ מ בו א ר‪— .‬‬
 ‫מ ב ו א‬ ‫פרק ב׳ ‪ ,‬ב ת י תלמוד״‪ ,‬סעיף ג׳‬ ‫מ ב ו א‬

‫שלא יהא‬ ‫יהידה בן טבאי‬ ‫קיבל עליו רבי‬ ‫מכו ת )ה׳ ב׳( ‪:‬‬ ‫מ ת ב א ר ב מ ם׳‬ ‫וכן‬

‫■מורה ה ו ר א ה ; ומבואר שם‪ ,‬דמכוין זה לדיני נפ שות ;‬

‫ולפי כל זה‪ ,‬הלא הי׳ די לכלול בנו פ ת הסמיבה בלשון ״יורה״ לבד; כלומר; ל כ ד‬

‫כל פסקי דינים והלכות‪ ,‬ו ב כלל ם נ ם דיני מ מונו ת וביוצא בזה ‪:‬‬
‫ובהוראת‬ ‫דשם ״הוראה״ כולל הבל‪,‬‬ ‫דאעפ״י שעל ה א מ ת כן הוא‪,‬‬ ‫וצריך לומר‪,‬‬

‫הדרך ובינת‬ ‫מל מ ד וכדומה‪ ,‬והוראת‬ ‫שענינה — הוראת דרך‪ ,‬מבין‪,‬‬ ‫מובן ה מל ה הזאת‪,‬‬
‫יורו‬ ‫ב רכ ה‬ ‫בפ'‬ ‫הכ תוב‬ ‫ובלשון‬ ‫ומ שפט‪,‬‬ ‫ד ב ר דין‬ ‫שייך ב כ ל‬ ‫ולמודם‬ ‫הדברי ם‬
‫״איםור‬ ‫״הוראה״ רק עניני‬ ‫שרגילים בני אדם להוציא ב שם‬ ‫מ ש פ ט י ך — אך מכיון‬
‫והיתר״‪ ,‬לכן מופיפין נ ם ״ידין״ כדי ל צ א ת ידי לשון הבריות ו מובנ ם‪ ,‬ולפרש ברור הי טב‬
‫שלא יפול בזה כל ספק‪ .‬ולזה היתד‪ .‬כונ ת רבי חייא בשאלותיו ל רבי כל דב ר וענין לבדו‪.‬‬
‫■כמו שהעתקנו ‪.‬‬

‫שונים‬ ‫ועל הרוב היו‬ ‫ד ב ר מל א כ ת הדפום•׳(‬ ‫יען כי בימי חו״ל עדיין לא נודעה‬
‫בעל פה‪ ,‬ומעט מאזד מ תוך ספרי ם כ תובים‪ ,‬מפני שלא כל אחד הי׳ יכול להשיג מפרים‬
‫עצות‬ ‫לכן היו מחפ שים ותרים אחר‬ ‫כאלה מפני יקרת מחירם ומציאותם )ראה בהערה(‪,‬‬
‫ששמעו‬ ‫להחזיק ולחזק א ת כח הזכרון לזכור מה שקראו ב ס פ ר ומה‬ ‫•ותחבולות ואמצעים‬
‫י‬ ‫כעל פה ;‬

‫בנודע‪ ,‬נודעה מלאכת הדפום בעולם אך זה כארבע מאות וחטשים שנ ה‪ :‬וב שנת רל*ה לאלף‬ ‫*•(‬
‫ר מ״ג — מפרי הרמב״ם‬ ‫ה תנ״ך‪ ,‬ובשנת‬ ‫מ‪:‬פרי ישראל — םפר‬ ‫נדפסו לראשונה‬ ‫זה )‪(1475‬‬
‫אבל נהדפ ס ת התלמוד נראה מחזה נפלאה‪ ,‬כי התחילו להדפיסו בשנת ר מ״ג‬ ‫והטורים ו עו ר;‬
‫ולא נודע סבת ההמשך הגדיל הזה ;‬ ‫ונמשכה המלאכה עד שנת רפ״ג‪ ,‬כארבעים שנה !‬
‫לאסור הדפסת‬ ‫בעת ההיא‬ ‫האפיפיוריס‬ ‫היתה גזירת‬ ‫כי הסבה לזה‬ ‫וקרוב לשער‪,‬‬
‫בחבור‪ ,‬חלק רביעי‪ ,‬פרק מ״ג )‪ ,‬א ה‬ ‫התלמוד‪ ,‬לרגלי המלשינות האכזריה )כפי שנספר אי״ה‬
‫ובזהירות גדולה‪ ,‬וממילא נמשכה המלאכה‬ ‫כהשאי‬ ‫נפרד״( סעיפי ב׳ — ו׳( ועל כן הרסיסוהו‬
‫‪.‬‬ ‫והלכה כעצלתים‪ ,‬ולאם לאט‪.‬‬
‫ההם‪ ,‬הרשה האפיפיור לעא‬ ‫וסמך להשערה זו‪ ,‬כי‪ ,‬כפי המסופר בקורות ימי הדורות‬
‫ותיכף‬ ‫הרוחה‪,‬‬ ‫ותד‪,‬י‬ ‫)זכור לטוב!(‬ ‫ר*פ ) ‪ ( 1 6 2 0‬להדפיס את התלמוד‬ ‫בשנת‬ ‫העשירי‬
‫ובמשך שלש שנים )ר*פ — רפ״ג( יצא‬ ‫כוויניציאה )איטאליא(‬ ‫השלמה‬ ‫בהדפסתו‬ ‫התחילו‬
‫כרוב פאר יהדר ן‬
‫ומאו נתפשטה הדפסת התלמוד בכל העולם ולא פסקה כיום הזה‪ .‬כרוך משנה עתים ‪- 1‬‬

‫כ ת ו ב י ם ער התגלות מלאכת הדפוס לא היו יכולים לזזשיג‬ ‫ובנוגע למצב הספרים‬

‫זה רק עשירים גדולים ובעלי נפש רחבה ויד נדיבה שפזרו הון רב ונשאו את נפשם לתכלית‬
 ‫ברוך‬ ‫)זברונותי(‬ ‫מסור‬ ‫‪60‬‬

‫וכה המציאו כ מ ה ת ח בו לו ת טב עיו ת ר ה ‪ ,‬כ סו ‪:‬‬

‫מ ת ל מו ד‬ ‫כפ״ג הלכ ה י״ב‬ ‫ב ר ‪ ,‬ן ל )עירובין‪ ,‬נ״ד א׳( ‪ :‬וב תכ הרמב״ם‬ ‫ה ל מו ד‬ ‫•*(‬
‫אבל ד‪,‬קוראי‬ ‫למודו‪ ,‬תלמודו מתקיים בידו‪,‬‬ ‫ב שעת‬ ‫״כל המ שמיע קולו‬ ‫תודד‪;,‬‬

‫ב מ ה ר ה משבה״ ‪ ,‬עב״ל ;‬ ‫בלח ש‪,‬‬

‫מביא הרג שוז‬ ‫הסביר הדבר ב ט ב ע ״שד‪.‬דבור בקול ר ם‬ ‫ובמד‪,‬רש״א בעירובין שם‬

‫ע כ ״ ל‪ ,‬ורצונו לומר‪ ,‬וב כלל גם ל מוח ולנקודת הזכרון‪:‬‬ ‫ותנועה ל כ ל ה א ב רי ם ״‪,‬‬

‫ד ר ך צחות יש ל ת ת סימן ל דב ר זה‪ ,‬שהדבור מסייע לזכרון ה ד בר‪ ,‬א ת ה פ סו ?‬ ‫ועל‬

‫ב אה ע״י ד בו ר‬ ‫בידמיה ) ל א ( כי מדי ד ב ד י בו ז כ ו ד א ז כ ד נ ו ‪ ,‬לו מר‪ ,‬כי הזבידה‬

‫הדהוד ב ל ב ‪:‬‬ ‫ע ״י‬ ‫ןן ! א‬

‫ונמו שמתאר סופר משורר אר‪,‬ר פפידי ממאה­‬ ‫כ תני יד !‬ ‫מקבוץ ספרים‬ ‫אוצר סגוג׳ה‬ ‫קגין‬

‫השלישית לאלף זה‪ ,‬רבי בנימין הלוי‪ ,‬את עמלו ושקידתו הנמרצה ורוחו הנדיבה ופזור וזוני‬ ‫׳‬
‫של אהד העשירים בעיר קושטא בתוגרמה‪ ,‬שבא לשם מגלות ספרד‪ ,‬רבי שמואל ב נ ב נ ש ת יי‬
‫חלק ראשו; פרק א׳(‪ ,‬ונזכר לברנד‪ ,‬בהקדמת מ ח גי‬ ‫)ב; משפחתי‪ ,‬בפי שאבאר אי״ה בחבור‬
‫ובהמשך דבריה‬ ‫בית עקד ספרים גדול לזכות את הרבים !‬ ‫ספר הידוע ‪ ,‬עי; יעקב״‪ ,‬ויסד לו‬
‫כותב המשורר הזה על תכונתו של בית ה ע קד הזה‬

‫ומנינים‪,‬‬ ‫מנין‬ ‫״אשר היו סופרים בו‪ ,‬לאין‬

‫ובשמונים‪,‬‬ ‫שבעים‬ ‫בן‬ ‫נהי׳‬ ‫ועד‬ ‫ומנועד‬ ‫'‬
‫ל שב ט המ שיך סופדים‪ ,‬ב ע ט ברזל וגם קנים ;‬
‫ופסקנים ופרשנים‪,‬‬ ‫תל מוד‪,‬‬ ‫ספרי‬ ‫כ ת בו לו‬
‫וחצונים‬ ‫פנימים‬ ‫קץ‪,‬‬ ‫אין‬ ‫עד‬ ‫והבורים‬
‫וכפנינים ‪,‬‬ ‫באותיות‪ ,‬כספירים‬ ‫הם‬ ‫כ תובי ם‬
‫מ תו קני ם;‬ ‫יופי‬ ‫הו ד‪ ,‬ב כ ל‬ ‫גבי קלפי‬ ‫ועל‬
‫נקנים‪,‬‬ ‫ספרים והם‬ ‫וכמו ידע קצות ארץ יש‬
‫וכעננים״‬ ‫וכסופה‬ ‫כאילה ‪,‬‬ ‫רץ‬ ‫אליהם‬ ‫■‬ ‫־‬

‫לבני יחייא )שם משפחה גדולד‪ ,‬בספרד‪ ,‬בתואר ‪ ,‬רי ך‬ ‫וכן יסופר בספר קורות הימים‬
‫טמון רב להרבות תורה בישראל‪ ,‬והושיג‪-‬‬ ‫•חייא״‪ ,‬אשר אחד מבניה‪ ,‬ר׳ יוסף בן דוד‪ ,‬פזר‬
‫סופרים לכתוב סופרי ישדאל כתכלית ההדור והיופי‪ ,‬והרבה מהם על קלף באותיות םזד‪,‬ירווז‬
‫להרמב״ם שנ ת ב הנדיב הזה ביד רחבה על קלף יפה׳‬ ‫‪,‬י ד החזקה״‬ ‫וחכוד‬ ‫ובציודים נאים !‬
‫מעשה ידי אומן עד להפליא‪ ,‬שטור עתה כבית עקד ספדים בלונדון ‪.‬‬

‫מה נאוה לדאות עניניהם ומשאת נפשם של גבידינו בדורות הקודמים! ולו היו למשלי■‬
‫אף למחצה‪ ,‬לשליש ולרביע לאלוסינו המסוכלים בעושר ובתענוג בזמן הז ה!‬
‫לא‬ ‫מבוא‬ ‫* ־ ק ב׳ ״בתי תלמוד‪ /‬סעיף ג׳‬ ‫מבוא‬

‫)פ״ה ה״א( ; בל הסובר‬ ‫בירושלמי כרבות‬ ‫ה ה ס ב ר ו הי גי ע ה‪ ,‬ב ל מ ו ד ‪.‬‬ ‫ב(‬

‫)כלומר‪ ,‬כל המבין יפה מה שלומד( לא במהרה הוא משבח‪ ,‬ועוד שם‪ :‬ברית‬
‫כרותה‪ ,‬שבל היגע בלמודו לא במהרה הוא משכת;‬
‫וידוע המאמר בחז״ל ״שאין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו‬
‫■עליה״ )גיטין‪ ,‬נ״ז ב׳(‪ ,‬כלומר‪ ,‬שמרפה ומחליש עצמו עליה להשיגח‪ .‬ואבאר אי״ה‬
‫■מאמר זה להלן במבוא פרק ח׳ )הנקרא ״לשון מלשון״( סוף סעיף א'‪ ,‬בערך‬
‫‪.‬״תושיה״ ‪.‬‬
‫ועל מעלת הלמוד הבא מיגיעה ארחיב הדבור אי״ה להלן במבוא פרק י״ג‬
‫‪.‬‬ ‫)הנקרא ״למשפט הספר"( סוף סעיף א׳;‬ ‫_‬

‫ה ל מ ו ד ♦ דבר זה מובן פשוט בטבע‪ ,‬שכל מה שחוזר יותר‬ ‫על‬ ‫ה חז ר ה‬ ‫*(‬

‫על משנתו‪ ,‬יותר נקלט במוחו; ואמרו )ברכות‪ ,‬כ״ח ב‪ (,‬תנא מני' ארבעין זמנין‬
‫ודמי לי׳ כמאן דמונח בכיסי׳ ♦י(; ועוד אמרו )חגיגה‪ ,‬ה׳ ב׳( ״אינו דומה שונה‬
‫כלומר‪ ,‬כי לכל פעם יותר יש‬ ‫פרקו מאה פעמים לשונה מאה פעמים ואחת״‪,‬‬

‫בזמנים שלפני הדפום תעיד תשובה אחת םהרא״ ש‬ ‫ועל יקרת ערך הספרים הכתובים‬
‫אחד שדן על בי‬ ‫»על דיין‬ ‫הלשון ‪:‬‬ ‫בזו‬ ‫)חי בטאה הראשונה לאלף זה בספרד ובאשכנז(‬
‫שיש לו ספר ואינו רוצה להשאילו‪ ,‬וענש אותו עבור זה בקנם ע שיה זהובים בכל יום‪ ,‬מפני‬
‫ולא רצו‬ ‫להם ספרים‬ ‫שהיו‬ ‫והיו אנשים‬ ‫חסרון ספרים‪,‬‬ ‫בעיר‪ ,‬מח מ ת‬ ‫תורה‬ ‫שהי׳ בטול‬
‫להשאילם ‪ -‬יפה דן‪ ,‬ואני מסכים ע מו״‪ ,‬עכ״ל ) שו׳ ת הרא״ש‪ ,‬כלל צ״ג(‪.‬‬

‫הון ועושר בביתו וצדקתו עומד ת לעד‪ ,‬זה‬ ‫הפסוק‬ ‫בכתובות )נ׳ א׳( שררשו‬ ‫ועיין‬
‫ואשרי מי שזכה לזה גם בזמן הזה‪ ,‬אשר גם עם התפשטות‬ ‫הכותב ספרים ומשאילם לאחרים ‪:‬‬
‫מעשה הדפום לא כל איש יבול לקבץ אוצר ספרים ‪.‬‬

‫מאבותיהם אוצרות ספרים‪ ,‬נאדרים ונדהרים‪ ,‬כספירים‬ ‫ובזמננו יש אנשים גסים שירשו‬
‫םזהירים‪ ,‬וצר להם המקום בכל רחבי היכליהם ואפדניהם‪ ,‬ועל כן יש מהם שיעלום לעדית הגג‬
‫ל מ ע צ בו‪ /‬וכדי כזיון וצער‪ ,‬ואנה נוליך א ת‬ ‫הבי ת‪ ,‬ושם ושם ישכבון‬ ‫ויש שיורידום למרתף‬
‫חרפתנו נגד העמים ‪- .‬‬

‫כ קו פ ס י׳ ״‬ ‫עליו( שלא אמר ♦כמאן רמונח‬ ‫עומדים‬ ‫הדבר שאנו‬ ‫זה‬ ‫יש להעיר )כיחש‬ ‫^‪0‬‬

‫)שפירושו ארגז ותיבה חתומה(‪ ,‬כאשר כן רגילים חז״ל לתפום להוראה זו מלה זו ;‬
‫בכונה מיוחדת‪ ,‬והוא‪,‬‬ ‫*‬ ‫בכישי ׳‬ ‫וקרוב לומר‪ ,‬דכאן באה לשון זו ‪ ,‬כ מ אן דמונח‬
‫)ארגז( אפשר שלא תגע בו יד ימים רבים‪ ,‬רק עומד צרור‬ ‫מפני כי הדבר המונח בקופסא‬
‫בכיס‪ ,‬שעל זה אמרו ‪ ,‬אד ם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה״‬ ‫זה תו סן ולא ‪ p‬הדבר המונח‬
‫‪),‬ב״ק‪ ,‬קי״ח ב׳ ו ב כ״ ם(;‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקרר‬ ‫‪62‬‬

‫מעלה יתירה לתכלית הזכרון ; ובמס׳ ברכות )ל״ח א׳( ובכריתות )כ״ב א׳( איתי*‬
‫שהיו מן החכמים שהיו חוזרים על למודם כל שלשים יום ‪ .‬וראה מה שנכתיג‬
‫בענין זה בחבור‪ ,‬בתחלת חלק רביעי‪ ,‬פרק ל״ו סעיף א‪ /‬בהערה ;‬

‫כלומר‪ ,‬שלא ילמוד פרקו בלא טעם^ וב^י'‬ ‫ידיעת טעם הדבר הנלמד‪,‬‬ ‫ד(‬
‫שאמרו במם׳ גדה )כ״כ ב'(‪ :‬צורבא מרבנן דאמר מילתא לימא בה טעמא^ רייי‬
‫אדכרו לי׳ מדכר; ומבואר‪ ,‬דדבר זה מועיל להחזיק בכח הזכרון; וגם הטבע‬
‫עצמו יקיים זה‪ ,‬כי הדבר הנסבר נזכר ;‬

‫ה ל מ ו ד בנגון‪ .‬כתבו בתום׳ בסוף מם׳ מנילה )ל״ב א׳(‪ ,‬בדיה והשונה‪ ,‬׳‪2‬י'יי‬ ‫ה(‬
‫גזברי®‬ ‫כך היו‬ ‫וע״י‬ ‫בעל פה‪,‬‬ ‫לפי שהיו שונין‬ ‫בזמרה‪,‬‬ ‫לשנות‬ ‫ועגילים‬
‫ביותר‪ ,‬עכ״ל ‪:‬‬
‫וטעם הדבר‪ ,‬מפגי שכן הוא בטבע הנפש‪ ,‬שהנעימות והארכת הזמן לרגל’‬
‫הוצאת המלים מן הפה בהמשך ולאט —כל אלה יועילו לטעת הדברים ב מו ח• ^‬
‫ודבר המאמר בגמרא שם בא בלשון זו ; השונה בלא זמרה עליו הכתור‬
‫אומר )יחזקאל‪ ,‬כ׳( וגם אני נתתי להם הקים לא טובים וגו׳ ‪ :‬ולכאורה הדבר מופל^‬
‫ותמוה מאוד‪ ,‬כי היתבן אשר בשביל שנון בלא זמרה יענשו קשה כל כך לגיייל‬
‫הקים לא טובים )וסוף הפסוק ‪ :‬ומשפטים בל יחיו בהם(‪ ,‬וגם אינו מבואר איפר‬
‫מרומז בפסוק זה ענין השנון בלא זמרה?‬
‫את המאמר הזה ראיתי לבארו כאן‪ ,‬ויען כי ארוך הוא הבאור‪ ,‬ואין‬
‫המדד‪ .‬להפסיק בארוכה במהלך הענין שאנו עומדים בו‪ ,‬לבן אקציע לו מקום‬
‫בהערה מיוהדת א( ;‬

‫ועל זה מנוי; לומר‪ ,‬ש א ע פ׳י שהשונד‪ .‬ארנעים שעמיס קנה ל‪ 1‬ד‪.‬דכר לזנרו!‪/‬‬
‫הנלמד להוכח אם זוכר הוא אותו‪ ,‬וג®’‬ ‫הדבר‬ ‫כן ימשמש בו‪ ,‬בלומר‪ ,‬יבקר לפעמים א ת‬
‫המשמוש בנים ‪— .‬‬

‫ואמר רבי שפטיה אסר רבי יוחנן‪ ,‬כל הקורא‬ ‫זה לשון הגמרא באן )מנילה‪ ,‬ל״ ב א׳( ‪:‬‬ ‫א(‬
‫נעימה ושונה בלא ז מ רו‪ /‬עליו הכתוב אומר )יחזקאל‪ ,‬נ ' ס״ה( וגם אני נתתי להם הקים‬
‫מתקיף לד‪ .‬אביי‪ ,‬ובי מפני שלא ידע לבבוטי קלא‪ ,‬משפט®‬ ‫טובים ומשפטים בל יחיו בהם ‪.‬‬
‫במשפטים שלא‬ ‫יענש‬ ‫בעבור זה‬ ‫האם‬ ‫)בתמיה( כלומר‪,‬‬ ‫לי' ?‬ ‫לא י חי' בהם קרית‬
‫לחיות בהם?‬
‫ב א מת דעתו של רני יוחנן בזה‪ ,‬נ י האסנם רצה‬ ‫והנה לא נתבארה מ ה היא‬
‫הקריאה ®‬ ‫את העונ ש מחקים לא טובים וממשפטים אשר לא יוכלו לחמת בהם ‪ -‬בגלל ‪. .‬‬
‫לב‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ב׳ ‪,‬בתי ת ל מו ד‪ /‬סעיף ג׳‬ ‫מבוא‬

‫ה א ס מ כ ת ו ת ו ה ס י מ נ י ם ‪—,‬ענין אסמכתות — להסמיך את ההלכה או הדרש‬

‫בלשון איזה פסוק באופנים ובתמונות שונים‪ ,‬כמו ‪:‬‬
‫ע״י סרוס והפוך לשון‪ ,‬כמו בפסחיס )פיייז ב׳(‪ :‬צדקה עשה הקב״ה עם ישראל‬ ‫א(‬
‫שפזרם בין האומות‪ ,‬שנאמר )שופטים‪ ,‬ה׳( צדקת פ ר זו נו בישראל ‘ והנה‬
‫ע״ד אסמכתא ורמז לזכרון הדבר מהפכים המלה ״פרזונו״ ל ‪ ,‬פ ז ר ו נ ו ״‪4‬‬
‫לבזבחים )כיה א׳( ולקה הכהן מדם הפר )פ׳ ויקרא( מפרש כמו דכתיב‬
‫ולקה הכהן דם מהפר )ישר מהפר‪ ,‬אכל אם נשפך הדם פסול לאספו(;‬

‫קורא זה ער שיענש כתונחוז קשד■‬ ‫‪h v‬‬ ‫כך עונו‬ ‫גרול כל‬ ‫לרעתו‬ ‫והאמנם‬ ‫נגון וזמרה?‬
‫ומרדו כזו‪ ,‬היתכן כן ?‬
‫שלא‬ ‫מרומז נפסוק זה כל ענין זה מקריאה כנגון או‬ ‫נתבאר‪ ,‬איפה‬ ‫וזולת זה לא‬ ‫^‬
‫נגיעה‬ ‫בנעימה‪ ,‬והלא אין בכל פסוק זה כל רמז וכל יחש וכל‬ ‫שלא‬ ‫בנגון‪ ,‬בנעימה או‬
‫לענין זה בכלל ולענין למור כפרס ז‬
‫וכמה תמוה הרנר מכל צרריו !‬
‫ונש*כ נאור נז ה שיניח את הרעת‪,‬‬ ‫ולא ראיתי להמסרשים כל כאור לענין אגרה זו ;‬
‫צווחת ואומרת פדשוני‪ ,‬בארוני ן‬ ‫ויהי' רצוי לנפש ומתקבל על הלב‪ ,‬בעור שהיא )האגרה(‬

‫ועל כן אמרתי למצוא חקר רנ ר בזה ‪I‬‬

‫ויגעתי ומצאתי ‪:‬‬

‫שפרשו‬ ‫בשני אופני ‪ ,8‬האחר‪ ,‬כמו‬ ‫לפרש‬ ‫אפשר‬ ‫הלשון שבפסוק זה‬ ‫כי הנה סגנון‬
‫‪,‬י ען כי משפטי‬ ‫הפסוק הקורם לו ;‬ ‫המפרשים‪ ,‬שהוא מורה על עונ ש‪ ,‬מפני שהוא נסמך על‬
‫עונש( חקים לא טונים ומשפטים‬ ‫לא עשו וחקותי מאסו וגו׳ )לכן( גם אני נתתי להם )כתור‬
‫כירי אויביהם שישימו עליהם הקים‬ ‫לא יחיו בהם"‪ ,‬שהנונה )לפי נ או ר המפרשים( ‪,‬שימסרם‬
‫לא טונים ומשפטים אשר לא יוכלו להיות בהם‪ ,‬שיהיו נכרים מנשוא" ‪,‬‬

‫זה הוא הפירוש האחר‪ ,‬שפרשוהו המפרשים !‬

‫ואמנם פירוש זה קשה מאור‪ ,‬כי הלא לפי זה עיקר חסר נהפסוק‪ ,‬והיינו זה ‪ ,‬שימסור‬
‫אותם כירי אויביהם"‪ ,‬ולא מצינו רוגמא במקרא לחסרון עקרי נז ה ‪J‬‬

‫מהוראת‬ ‫־ ועל כן יש לפרש הפסוק באופן אחר‪ ,‬והוא‪ ,‬ני ענין הפסוק איננו כלל‬
‫אך מענין מוסר ותוכחה‪ ,‬ובלשון שאלה ותמהון }‬ ‫עונש‪,‬‬

‫בהמשך לפסוק הקורם )ני משפטי לא עשו‬ ‫חמיה‪,‬‬ ‫ה׳ כסגנון‬ ‫הנביא נשם‬ ‫ואומר‬
‫טובים ומשפטים‬ ‫הקים לא‬ ‫ל ה ם )בתורתי(‬ ‫נתתי‬ ‫אני‬ ‫גם‬ ‫‪,‬וכי‬ ‫מאסו( ‪:‬‬ ‫וחקותי‬
‫למה מאסו כמשפטי ונתקותי ולא קיימום? והרי‬ ‫ואם כן‪,‬‬ ‫אשר לא יוכלו לחיות ב ה ם ? ? *‬
‫זה תונ ח ת מוסר על עון ;‬
‫ותמיה‪ ,‬אם כן‪ ,‬נהכרך צריך‬ ‫ולפי זה‪ ,‬מני‪ :‬ן שענין ולשון הפסוק באו כסגנון שאלה‬
‫נתתי להם הקים לא טובים‬ ‫אני‬ ‫נ ג ו ן ה ש א ל ה ‪ ,‬ו כ י* גם‬ ‫נטעם‬ ‫לקרוא את הפסוק‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרו‪:‬ותי(‬ ‫מר‪,‬ו ר‬ ‫‪64‬‬

‫ע״י הלוף ותמורת אותיות‪ .‬כמו בשבת )פ״ז א׳( דריש הפסוק בס׳ יתר‬ ‫ב(‬
‫ב א ג ד ה ‪ ,‬וטפר״®‬ ‫ייגד משה‪ ,‬שהגיד להם דברים הסושכים לבו של אדם‬
‫המלה ״ויגד״ כסו ו״אגד״ בחלוף יו״ד באל״ף; ובעירובין )כ״א ב׳(‬
‫ו ל ע ג תרבי*‬ ‫המלעיג על דברי הכמים נדו; קשה‪ ,‬שנאמר )קהלת‪ ,‬י״ב(‬
‫יגיעת בשר ; והנה בפסוק כתוב ו ל ה ג ‪ ,‬ומתליף ה׳ בעי״ן ‪:‬‬
‫הפסוק ב®'‬ ‫דרשו‬ ‫)ל״ו א׳(‬ ‫בסנהדרין‬ ‫ע״י השמטת ותוספת אות‪ ,‬כמו‬ ‫‪.‬ג(‬
‫)בהשמטת היו״ר(י‬ ‫משפטים לא תענה על ר י ב ‪ ,‬כמו לא תענה על ר ב‬
‫ובתענית )י״א ב׳(‪ ,‬היושב בתענית נקרא ח ס י ד ‪ ,‬שנאסר )משלי‪ ,‬י״א( נופל‬
‫נפשו איש ה ס ד ‪ ,‬ודריש בתוספת יו״ד;‬
‫ע ל ^; ך ״לשון נופל על לשו;”‪ ,‬כמו בברכות )נ״ט ב׳(‪ ,‬למה נקרא שמו‬ ‫י(‬
‫)שם הנהר( הדקל —שמימיו ח ד ו ק ל ; וביבמות )ע״ו א׳( סמזר —מום זי‬
‫)שמומו הוא זה שבא מאיש זר(;‬
‫על דרך ״אל תקרא כך‪ ,‬אלא כך” ‪ ,‬כמו בברכות )מ״ח ב׳( מניין למזון‬ ‫ה(‬
‫שצריך כרבה לפניו‪ ,‬שנאמר )פ׳ שופטים( וברך את לחמך‪ ,‬אל תקרא וגיל‬
‫אלא ו ב ר ך ; ובשבת )קי״ח ב׳( כל השומר שבת כהלכתו מוחלין לו ורו*<‬
‫שנאסר )ישעיה‪ ,‬נ״ח( שומר שבת מחללו‪ ,‬אל תקרא מחללו‪ ,‬אלא מחול לי‘‬

‫שיהי'‬ ‫השאלה‪,‬‬ ‫נגון‬ ‫כד‪,‬ם ? ? כמבואר ; אכל הקורא איתו כלא‬ ‫וםשפטים לא יחיו‬
‫ה»ובן ‪ ,‬ו כ י גם אני וגו׳ ן ״ רק קורא בנחי תא‪ ,‬כעין הודאה ו וגם אני נתתי לו ט ח?'®‬
‫יחיו‬ ‫לא טובים וגו׳‪ ,‬שהקב״ה כביכול מודה שנתן להם בתורתו הקים לא טובים ומשפטים‬
‫הקים‬ ‫נתתי להם )בתורתי(‬ ‫)אמנם(‬ ‫אני‬ ‫של הפסוק וגם‬ ‫נחותי׳‬ ‫כהם‪ ,‬בפשטות‬
‫טונים ו גו׳ן‬
‫ה נ גיז‬ ‫ואם כן‪ ,‬זד שדרכו לקרוא וללמד כלא נעי מ ה ובלא ז מרד‪ ,‬כלומר‪ ,‬בלא טעם‬
‫ו ה ז מ ר ה הטורה על פשט הדבר שהוא לומד‪ ,‬אם כן‪ ,‬הוא קורא כסגנון נז ה גם את פניי*?‬
‫יז'**‬ ‫ו ה ת מ י ה )‪,‬וכי* גם אני וגו׳( — הרי‬ ‫השאלה‬ ‫ננגון‬ ‫זה‪ ,‬ואיננו מטעים אותו‬
‫משמו‪ ,‬שמודה הוא שנתן ב תוי תו הקים לא טובים ומשפטים א׳פי‬ ‫מנאץ כלפי מעלה‪ ,‬לומר‬
‫*‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫אין■ יכולת להיות נהם ‪.‬‬
‫בהוראת תוכחת מוסר‪ ,‬ולא םע'‪1‬‬ ‫הכתוב הוא‬ ‫דפשט‬ ‫יוחנן‪,‬‬ ‫זה הוא דעתו של רבי‬
‫המובן‪ ,‬שלפי דעתי יתפרש הכתוב‬ ‫מן‬ ‫אומר* הוא‬ ‫וכינת הלשין ‪ ,‬ע ליו הכתוב‬ ‫עונ ש;‬
‫וכך‪ ,‬כאופן בליד רצוי ו כלתי נית‪ ,‬כמבואר ;‬
‫הכתוב הוא בהוראת עונ ש )וכאופן הראשון שבארנו(‪ ,‬ולפי‬ ‫ואכיי סבירא לי׳‪ ,‬דפירוש‬
‫פירוש זה אין כל הכרח לקרוא א ת הפסוק בטעם ונגין‪ ,‬כי יתבאר כפשוטו‪ ,‬ו א ״נ קשר‪"!'*• ,‬‬
‫•יתכן שעונש נז ה יבא על מני ע ת הלמוד ב נ גוןז‬
‫ובזה הכל מתבאר טוב וי פ ה ^—‬
‫לג‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ב׳ ‪,‬בתי תלמוד׳; סעיף ג׳‬ ‫מבוא‬

‫ויען כי כל פרטי אסמכתות אלו רבים ו»!«ונים הם‪ ,‬לכן למען שלא להפסיק כאן‬
‫במהלך ענין הפרק יחדנו לכל אלה במבוא זה פרקים מיוחדים ‪ :‬ויתרנו פרק ה׳ לבאר‬
‫״חסר‬ ‫ופרק ו׳ לבאר חדרשות עפ״י ״חלוף ותמורה״‪ :‬ופרק ז׳ עפ״י‬ ‫״לשון הפוכה״;‬
‫ובשמות אלו‬ ‫ייתר״‪ /‬ופרק ח' עפ״י ״לשון מלשון׳״ ופרק ט׳ — עפ״י ״קרי וכתיב״‪,‬‬
‫המציינים קראנום להפרקים ‪.‬‬
‫וכן רבר ה ס י מ נ י ם ‪ ,‬שעליהם אמרו הז״ל )שבת‪ ,‬ק״ד א׳( עשה סימנים לתורה‪,‬‬
‫ובעירובין )כ״א ב׳( על הפסוק בקהלת )י"כ( ויותר שהיה קהלת חכם עוד לסד דעת את‬
‫העם; אנסרי׳ בסימנים א(‪ ,‬ועור שם )נ״ג א׳( בני יהודה דמנחי סימנא נתקיימה תורתם‬
‫בידם‪ .‬ועור שם )נ״ב א׳( אין התורה נקנית אלא בסימנים‪ ,‬וכהנה מאמרים בתלמוד ‪:‬‬
‫‪ .‬וטעם הדבר פשוט‪ ,‬משום שהסימן המכוון לדבר יקל הרבה על כח הזכרון לבל‬
‫יתיגע ביותר בזכירת הדברים‪.‬‬
‫והנה גם הפרט הזה הוא אי־וך ורחב‪ ,‬ויחדנו גם לו מדור מיוחד להלן במבוא‬
‫כהמשך פרק י״ב )״דרך אגב״( סעיף ב׳ ‪— .‬‬

‫ועיין עוד בסוף מס׳ הוריות )י״ג ב׳^ באור דברים שונים העלולים להשכיח את‬
‫ויען כי דבר המפורש בגמרא נמצא‬ ‫הלמוד‪ ,‬ולהיפך‪ ,‬דברים העלולים לזכירת הדבר;‬
‫ישי לדורשיו‪ ,‬נמנעתי מלהעתיקם כאן‪ ,‬ודי בציון מקומם ‪— .‬‬

‫ולא אמנע להעיר על דבר פלא בענין זה שראיתי בספר קדמון מגאון אחד‪ ,‬והוא‬
‫יב עמרם גאון בסדירו )צד ל״א( שמביא לחש בתפלה במוצאי שכת אחר המבדיל‬
‫״להועיל לזכרון ולהסיר השכחה״‪ ,‬וזה נוסחו‪ :‬״אשכעית עלך‪ ,‬פורה‪ ,‬שר של שבחה‪,‬‬
‫״שתסיר לב טפש ממני ותפיל יתיא על טוריא ועל רמתא‪ ,‬בשם שמהתא קדישתא‪ ,‬בשם‬
‫^‬ ‫״ארמס‪ ,‬אדיטס‪ ,‬ארמימיחס‪ ,‬אנסים‪ ,‬יאל ופתאל"‪ ,‬עכ״ל ‪.‬‬
‫והנה השמות האלה לא נתבארו ענינם ופתרונם‪ ,‬אך הנה כבר כתב רש״י בשבת‬
‫)ס״י ב׳( ״שאין להקפיד על מניעת המשמעות שבלחשים שב! הוא דרך הלחש״‪ ,‬עכ״ל‪—.‬‬

‫שכל העצות‬ ‫הפרק בענין זה‪,‬‬ ‫וראוי לדעת‪ ,‬כי אעפ״י שככר הקדמנו בתהלת‬
‫והתחבולות והאמצעים והאופנים לחזק את כח הזכרון באו רק מפני שבימי חז״ל לא היו‬
‫עוד כפרים נדפסים בעולם‪ ,‬והיו שונים בעל פה‪ ,‬כי מעט הספרים כתבי יד לא הםפיקו‬
‫לתכלית הזכירה‬ ‫לכל הלומדים‪ ,‬ועל כן היו דרושים לאמצעים שונים‪ ,‬לעצות ותחבולות‪,‬‬
‫ימניעת השכחה — ;‬

‫אי״ה על איזה‪ ,‬יסוד בישו;‬ ‫סימן א׳ נ ב אי‬ ‫להלן במבוא‪ ,‬בהקדמה לפרק ם' )‪,‬קרי יכתיב״(‬
‫זה הפסוק מצאו חז״ל לדרוש כן ‪— .‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪66‬‬

‫מלאכת הדפוס נתפשטר‬ ‫אעפ‪-‬י כן‪ ,‬אל יאמר האומר‪ ,‬בי בימינו אלה‪ ,‬אשר‬
‫ונתרחבה בכל סגולתה‪ ,‬וספרים נדפסים נמצאו אתנו לרוב‪ ,‬בכל זמן וכבל מקום —שוב‬
‫אי; אנו צריכים לאמצעים שונים לתכלית כה הזכרון ‪:‬‬
‫לא כן הדבר ; ואדרבה‪ ,‬מצד אחד הצורך וההכרה בהזוק כח הזכרון בימים שאחר‬
‫מציאות הדפום נכבד ביותר מאשר בזמן שקודם הדפום; וכמו שכתב החוקר רבי אריה‬
‫כי הנפיון‬ ‫‪,‬לב אריה״ שער ראשון פרק ד׳ ״כי הכתיבה מזקת לזכרון‪,‬‬ ‫מודינה בספרו‬
‫הוכיח‪ ,‬שזה הבוטח על קולמסו מחליש זכרונו‪ ,‬וכשהדבר כתוב נעתק מן הזכרון; וכל טי‬
‫‪.‬‬ ‫שאינו יורע לכתוב‪ ,‬כח זכרונו הזק מאשר אצל זה שכותב״ ‪,‬‬
‫וכן מי שסומך על מציאות הדברים בספר‪ ,‬וכפו שכתב בספר ״שדה צופים' ״רי‬
‫•על דעת הרבה חכמים‪ ,‬מעת מציאות הדפוס נחלש כח הזכרון‪ ,‬מפני שאין אנו משתמשיט‬
‫בו כל צרבו‪ ,‬כי נסמוך על הספרים״‪ ,‬עכ״ל ;‬

‫ואפשר לקרב הדבר אל תכונת הק הנזבע‪ ,‬כי כאשר יריק אדם הגיוני רוחו בכתב‪/‬‬
‫או שסומך על ספרים נדפסים‪ ,‬שוב מסיח דעת מלהחזיקם בזכרונו‪ ,‬ולאט לאט יעתקו‬
‫ממנו וישתקעו‪— .‬‬

‫וב!ברי בענין זה את דברי רבי אריה מודינה וספרו הנזכר; אעתיק טמנו דבריט‬
‫אחדים אך נלהבים בענין זה ‪:‬‬

‫‪,,‬וא‪J‬י קמה פעמים השבתי‪ ,‬כי אם יאמרו לי מן השמים‪,‬‬

‫״שאל מה ניתן לך"‪ ,‬לא אשאל ולא אנסה לבקש כי אם כח זכרון‬
‫הזק; יען כי בהיות עתה כל החכמות כתובות )נדפסות(‬
‫על ספר‪ ,‬הנה נם ■‪.‬ברא דלא הכם ולא טפש אשר יקרא ויזכור‬
‫הכל יכול להניע למדרגה קרובה לשלמה בן דו ד‪• /‬עכ״ל‪.‬‬

‫ואם מעט הפרזה יש בסוף דבריו‪ ,‬אבל זד‪ .‬אמת ויציב‪ ,‬כי אין גבול ואין ערך למתנת‬
‫אלהים זאת )לכה זכרון הזק(‪ ,‬ואשרי שלו ככה ‪_ .‬‬

‫ואשוב להעריך יתר מנהגי הישיבות ובתי המדרש ‪:‬‬

‫כאשר נפרדו התלמידים מרבם‪ .‬ואחר שקבלו ברכתו‪ ,‬על הדרך אשר הש הולכדם‬
‫עליה‪ ,‬דרך התורה ונושאי דגלה‪ ,‬הביעו לו גם הם ברכה מצדם ; ומציגו בתלמוד מנוסח‬
‫ברבות אלו ‪ :‬״עולמך תראה בחייך״ )פירש״י ; כל צרכיך תמצא( ואחריתך לחיי העולם‬
‫הבא ותקותד לדור דורים‪ ,‬עיניך יאירו במאור תורה ופניך יזד‪,‬ירו ‪2‬ןהף ן‪-‬ף‪-‬״‪ .‬ן‪,‬ן‪» /‬‬
‫לד‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ב׳ ״‪:‬הי ה ל מו ד‪ /‬סעיף ג׳‬ ‫מבוא‬

‫הבמה אדם‬ ‫*?ברכוה‪ ,‬י״ז א׳‪ /‬ויתכן הנוגה בסגנון ברנה זו עפ״י לשון הבהוב בפשלי‪,‬‬
‫׳האיר פניו‪ ,‬ועיין )נדרים )מ״ט ב׳( ; ותלמידי רב נחמן ביום הפרדם ממגו ברבורה ;‬
‫‪,.‬מחיה חיים יתן לך חיים ארוכים‪ ,‬טובים ומתוקנים" )יומא‪ ,‬ע״א א׳( ‪— .‬‬
‫וכשיצאו החניכים ׳מבהי הישיבות או מבתי המדרש‪ ,‬מעוטרים בנתר הורה ונהדרים‬
‫־גככוד חנמים‪ ,‬ותפארת תורתם עליחם חופפת — אעפ״י כן‪ ,‬היו רבים מהם שלא רצו‬
‫'ליהנית ממאור התורה בחיי עולם הזה ולעשות את התורה קרדום לחפור בו אונל ‪:‬‬
‫^ילתכלית השנת צרכי החיים בחרו להם להחזיק בקרני עולם המעשה‪ ,‬מי באומנה‬
‫"יטלאכה‪ ,‬מי בעבודת שדה וברם‪ ,‬ומי במסתר וקנין ובבל משלח יד;‬
‫וידוע‪ ,‬דנמה מחז ׳ל היו בעיר טבריה‪ ,‬והיא היתה עיר מלאה חכמים )ב״ב‪ ,‬ח׳ א׳( א(‪,‬‬ ‫׳‬
‫כמה אומנים ובעלי מלאכה )עירובין‪ ,‬פ״ח א׳( ‪ :‬ויען כי רובם היו חכמים‬ ‫זטהם היו‬
‫'®יקדים על‪,‬התורה‪ ,‬על כן לא היו יכולים להשכים ולהעריב למלאכתם )ירושלמי ב״מ‪,‬‬
‫‪3‬״ז ה״א(; ’‬
‫ובפרטי סעיפי האומנות שהחזיקו בהם מחז׳ל‪ ,‬מצינו שאחד החכמים )אבא אושעיא(‬
‫”ייי׳ כובס )ירושלמי ב״מ‪ ,‬פ״ב ה״ה( ; אבין גנרא — חרש עצים )שבת‪ ,‬כ״ג ב׳( ; רבי‬
‫)ירושלמי סנהדרין‪ ,‬פ״ג ה״ה( ‪ :‬רבי אושעיא ורבי חנינא היו‬ ‫®א כר זמינא הי' חייט‬
‫®^ילריס )פסחים‪ ,‬קי״נ ב׳( ; אבא שאול הי׳ אופה )שם‪ ,‬ל״ב אי( ‪ :‬רב יוסף עסק ברחיים‬
‫^^יטין‪ ,‬ס״ז ב׳( ‪ :‬רבי נהוניא הי׳ הופר שיחין )שקלים‪ ,‬פ״ה ה״א( ;‬
‫והרבה מהם היו בעלי קרקע‪ ,‬ובעצמם עבדו אותם )חולין‪ ,‬ק״ה א'(‪ 5‬וכמה גדולי‬
‫^'"יי היו אנשי מקנה רועי צאן )סובה‪ ,‬מ׳יז א׳( ; ועשו סכר )סתימה( לעצור בעד שטף‬
‫®יט )גיטין‪ ,‬ס׳ ב׳(‪ ,‬וסחרו ביין ושמן )ב״ב‪ ,‬צ״א א׳( ‪.‬‬
‫ולרבים מהם צלחה השעה ויהיו לעשירים‪ ,‬ומהם גם לעשירים מופלגים‪ ,‬כמו רבי‬

‫״«(‬
‫סבת הדבר שנזדמן לטבריה קבוץ גדול סחנמי ס יותר משאר ערי ארץ ישראל הוא‪ ,‬מפני כי‬
‫בפי שמספר יוסיפון )פ״ט( לאחר הורכן הבית נטו הרומיים שלום להעיר הזאת‪ ,‬מפני שפתחה‬
‫אליה‬ ‫וינהרו‬ ‫חכמים‪,‬‬ ‫שם ישיבות‬ ‫ויתנו ליהודים הרשיון לכונן‬ ‫מלחמה‪,‬‬ ‫להם שעריה בלא‬
‫ולתהלה‪ ,‬להגדיל חורה‬ ‫ותהי העיר לשם‬ ‫לשם‪,‬‬ ‫גלתה‬ ‫הסנהדרין‬ ‫וגם‬ ‫חכמים מנ ל הגליל‪,‬‬
‫ולהאדירה‪ ,‬מאוד נעלה ‪.‬‬

‫״הריני כבן עזאי‬ ‫שאמרו ‪:‬‬ ‫בשם חכמים‬ ‫מצינו באיזה מקומוה בתלמוד‬ ‫ומטעם זה‬
‫ומעלת‬ ‫מעלת החכם‬ ‫בי ח ד;‬ ‫כ״ט א׳ (; הנה תפסו שתי המעלות‬ ‫נשוקי טבריה )עירובין‪,‬‬
‫המקום‪ ,‬עד שגם שוקיה היו מלאי תורה ;‬

‫״ ש ו ק י ט ב ר י ה* הוא מיעין הלשון ״שוקא דרבנן* )הולין‪,‬‬ ‫וקרוב לומר‪ ,‬כי הלשון‬
‫מ״ט ב׳( שהיו גרים שם חכמים וגדולים‪ ,‬ויקביל ללשון הכתוב במשלי הכמות ב ח ו ץ תדונה —‬
‫ויהי׳ המובן בהלשון ״שוקי טבריה* מקום חחום מושב החכמים בטבריה ‪— .‬‬ ‫‪:‬תרגומו בשוקא ;‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מלןור‬ ‫‪68‬‬

‫ולמשל להפלגת דצירות הראו את רבי אלעזר בן‬ ‫אליעזר בן עזריה )ברכות‪ ,‬כ״ז ב׳(‪,‬‬
‫חרסום‪ ,‬שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה ואלף ספינות בים )יומא‪ ,‬ל״ה ב׳( א( ; ורבן‬
‫גמליאל קגה אתרוג באלף זוז )םוכ‪ / 1‬מ״א א׳(‪ ,‬ורבי טרפו; הי׳ בעל נחלאות גדולו^^‬
‫)נדרים‪ ,‬ס״ב א י( ; ורבי פתח אוצרות בשגת בצורת )ב״ב‪ ,‬ח׳ א׳( ‪ :‬ורבי ינאי גטע ארבזו‬
‫מאות כרמים )שם‪ ,‬י״ב א׳(‪ ,‬ויסד ישיבה והחזיק על שלחנו את כל התלמידים )ירוי׳זלסי‬
‫שביעיח‪ ,‬פ״ח ה״ו(‪ ,‬ורבי ישבב חלק נכסיו לצדקה )שם מס׳ פאה‪ ,‬פ״א ה״א(‪ ,‬ורב א^י‬
‫הי׳ מצוין בעושר ובגדולה )גיטין‪ ,‬ג״ט א׳(‪ ,‬וברב הוגא בר נתן נחקיים הפסוק בישעיה^‬
‫והיו מלכים אומניך )זבחים‪ ,‬י״ט א׳(;‬
‫ועל רבי יהושע ב; לוי יסופר ‪.‬שהי׳ עשיר ובעל נכסים‪ ,‬ופעם התאכסן בביי'^‬
‫רבי חייא רבה והביאו לפניו ליד מיני תבשילים‪ ,‬וזה הי׳ בימות החול‪ ,‬ותמה רבי חיי**'‬
‫ואמר‪ ,‬אם כך בימות החול‪ ,‬מה הנחת לכבוד השבת‪ ,‬ויענה לו רבי יהושע בן לוי‪/‬‬
‫ביום השבת יאכלו לחם משנה‪ ,‬כלומר‪ ,‬מ״ח מיני תבשילים״ )מ״ר איכה‪ ,‬פסוק ותזנח(^■‬
‫עיין עוד בפסחים )קי״ג א׳( ובהוריות )י׳ ב׳( ‪— .‬‬

‫כאשר נוכחו החכמים בתלמיד‪ ,‬שמפני איזו סבה או סבות לא יכון לחכמת התורח^‬
‫היו משתדלים להכין אותו ולעשותו מוכשר להויות העולם‪ ,‬ולא לעזבו ‪.‬קרח מבאן וקייי‬
‫■‬ ‫מבאן" ‪:‬‬
‫אמר לי׳ רב לאיבו בנו‪ ,‬טרחינא בר‬ ‫וזה מתבאר■ מנמרא פסחים )קי״ג א׳(‪:‬‬
‫בשמעתתא ולא אסתייע מילתא‪ ,‬הא ואנמרך מילי דעלמא וכו׳״‪.‬‬
‫ובכלל היו הז׳ל מכבדים הוראות בדברים הנוגעים לבריאות הנוף וזרזו על למודם י‬
‫וזה מתבאר מהמסופר במם׳ שבת )פ״ב א׳(‪ ,‬אמר ליי רב הונא לרבה ברי׳ ‪ ,‬מ**'’‬
‫טעמא לא שכיחת קמי׳ דרב הס׳־א דמהדדין שמעתתי׳ ‪ ,‬אמר לי׳ מאי איזל לנבי־ ‪ ,‬דגי‬
‫אזלינא מותיב לי במילי דעלמא‪ ,‬אוסר לי‪ ,‬מאן דאזיל לביהב״ם לא ליתיב בהדיא־‬
‫)במהירות ובחזקה( ןלא לטרח טפי )לא יעצם עצמו להוציא רעי( מפני הסכנה ; אמר לי*‬
‫)רב הונא לברי׳(‪ ,‬הוא עסיק בתיי דברייתא ואת אסרת במילי דעלמא‪ ,‬כש״כ זיל לגבי'•^■‬

‫דסירוש המלה ״עיירות׳״ איננו ט םוגן ערים בנויים בתים‪ ,‬בי זה גוזגי•‘־‬ ‫בםקום אחר כתבתי‪,‬‬ ‫א(‬
‫אינו מביאי׳י‬ ‫הלשון ״ביב שה״‬ ‫וגם‬ ‫ם ם י נ ו ת בים‪,‬‬ ‫לעגין אלף‬ ‫יתירה‪ ,‬וגם אינו מקביל‬
‫•‬ ‫■‬ ‫דסשיטא הוא ;‬
‫המורים צעירים‪ ,‬הנועדים לטעינת משא ביב׳זי"־‬ ‫ופרשתי‪ ,‬דהוא ממובן ״ בני אתונות"‬
‫עיירים; ומקביל אל‬ ‫בחורה ר״פ וישלח )ל״ב ט״ו( ובשופטים )י׳( שלשים‬ ‫ונזכרים‬
‫והובלת משא‪ ,‬אלה לעומת אלה‪ ,‬בים וביבשה ‪- .‬‬ ‫הנועדים נ״ ב לטעינת‬ ‫בים‬ ‫בפינות‬
‫לה‬ ‫מבוא‬ ‫ר'‬ ‫פרק ב׳ ‪,‬בתי תלמוד״ ‪ ,‬סעיף‬ ‫מבוא‬

‫בלשונות המקרא בהוראה לדת ודין‪ ,‬לחקירה ולסברה‪,‬‬ ‫לבד שמושם של חז״ל‬
‫^*קבלה ולמסודה‪ ,‬ללמד ולרמז‪ ,‬לסימן ולציון‪ ,‬בהלכה ואגדה —‬
‫לתכלית‪.‬צחות‬ ‫לבד כל אלה הי׳ דרכם להשתמש בהן נם בשיחות פרטיות‪,‬‬
‫לעטד בהן דבריהם ולתבל בהם שיחתם והגיונם‪ ,‬רגשי נפשם ומערכי לבם‪,‬‬
‫■‬ ‫לכשמם ולשכללם ולעשותם רצוים ונעימים ‪:‬‬
‫וכה היו מבליעים כנעימות המליצה לשון איזה פסוק הצריך להם בשעתו להביע‬
‫ידו את הגות לבם בהמשך דבדיהם‪ :‬ועל דרך שאמרו ; המכוין פסוק בזמנו )כלומר‪,‬‬
‫^טכיין להשתמש בלשון הפסוק בזמנו‪ ,‬כשהוא צריך לס הרי הוא כמוצא נהמא בשעת‬
‫'”עכין )כלומר‪ ,‬דבר זה חשוב ויקר מאוד( )מם' כלה רבתי‪ ,‬פרק א׳(‪.‬‬

‫וכה מציגו להכם אחד‪ ,‬בדצותו להבטיח דבריו בדבר שראה בעיניו‪ ,‬תפס בלשון‬
‫^מקיא )איוב‪ ,‬י״ט( עיני ראו ולא זר )שבת‪ ,‬קם״הא'( ‘‬
‫ואחד החכמים בשיחה פרטית אמר בענין השיהה‪^ :‬לא נביא אנבי ולא בן נביא‬
‫והוא לשון הפסוק בעמוס )ז׳( )עידובין‪ ,‬ס״ג א׳(‪:‬‬
‫וחכם אחר‪ ,‬ברצותו לרמז לחבירו שיבין דבד מתוך דבר‪ ,‬ביטא לו בלשון הפסוק‬
‫^®^לי )ט׳( תן לחכם ויחכם עוד )שם‪ ,‬ס״ה א'( ‪:‬‬
‫המליץ בלשון‬ ‫ואחד החכמים שרצה להבטיח‪ ,‬כי דבריו נאמרו ברשות החכמים‪,‬‬
‫^®סיק בדניאל )ד׳( בגזירת עירין פתגמין‪ ,‬ובמאמר קדישין שאלתין )פסחים‪ ,‬ל״נ(‬
‫ואחד החכמים שרצה להביע איך הוא עיף ויגע מעבודת היום‪ ,‬צייר בלשון הפסוק‬
‫®עה״ש )ה׳( אני היום סמכוני באשישות‪ ,‬כלומר‪ ,‬שצריך סמיכה וחזוק לגוף )ביצה כ״א‬
‫יהולין קכ״ד ב׳(;‬
‫וחכם אחד שלא נראו לו דברי חבירו ורצה לצייר הקושי■ שבדבריו‪ ,‬המשיל‬
‫"^*'צון הפסוק במשלי )י׳( שדבריו קשים ״כחומץ לשינים וכעשן לעינים״ )תענית‬
‫‪1‬׳‬
‫כ׳(;‬
‫ובמס׳ מו״ק )ט״ז א׳( אמרו ‪ :‬חכם ואב״ד שחטא אין מנדין אותו בפרהסיא‪ ,‬אלא‬
‫קיסרים לו ״הכבד ושב בביתך״‪ ,‬והוא לשון הפסוק במלכים ב׳ )ט״ז(‪ ,‬והמציינים )בתורת‬
‫לא ציינו מקומו‪:‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪70‬‬

‫ולתכלית המבטא לההרהק מלישגא בישא^ הפסו חז״ל בלשון הפסוק במשלי‬
‫הסר ממך עקשות פה ולוות שפתים דדחק ממך )כתובו!‪ /‬כ״ב ב׳( א( ;‬
‫וכן הי׳ אתר ההכמים רגיל לתפוס בלשון הפסוק ממשלי )כ״ד( בנפול‬
‫אל תשמח ) אבו‪ /‬פ״כ( ־‪.‬‬
‫ועל כוגת אשה אחת להמשיך ברשת אסונה את חבירתה^ תפסו בלשון ר‪.‬ם?י**‬
‫)שופטים‪ ,‬ט״ז( המות נפשי עם פלשתים )כתובות‪ ,‬כ״ג ב׳( ;‬
‫עליו‬
‫ולענין אחד תפס אחר החכמים לעטר דבריו בלשון הפסוק באיוב )ליו‪ (.‬יגיי‬
‫רעו )יבמות‪ ,‬ל׳ו א׳(;‬
‫שנתפס בדבר שאינו רצוי‪ /‬רי^‬ ‫וחכם אחד‪ ,‬ברצותו להוכיח אדם גדול על‬
‫עליו בלשון הפסוק )עזרא‪ ,‬ט׳( ויד השרים והסגנים היתד‪ .‬במעל היה )ב״ם‪ ,‬ק״ח א'(י‬
‫ואחד ד‪a‬כמים רצה לתאר תנועה חזקה מאניה בלב ים‪ ,‬אשר לרגלי רוח מערי‬
‫יעלו‬
‫נתרוטטד‪ .‬עד לשמים וירדה עד תד‪.‬ומות — תפס בלשון הפסוק בתד‪.‬לים )ק״י(‬
‫שמים ירדו תדעמות )ב״ב‪ ,‬ע׳ד ב׳(;‬
‫הפ&ו^‬
‫ואתר החכמים רצד‪ .‬לרמז לחביריו שיתדובאו מפני הרשע‪ ,‬אמר בלשון‬
‫^‬ ‫בישעיה )כ״ו( לך עמי בוא בחדריך )סנדדרין‪ ,‬כ״ה ב׳( ;‬
‫ורגילים היו דתכמים לומר בענין שד‪.‬י׳ צריך לזה בלשון הפסוק בקהלת‬
‫ופורץ גדר ישכנו נחש )ע״ז כ׳׳ז ב׳(;‬
‫♦ובוז‬
‫המליצה בסגנון לשון הכתוב בישעיה )ל׳( לא‬ ‫וחכם אחד אמר על דרך‬
‫)נרש‪ ,‬שם מקום( לשמוע דבר ה׳ )חולין‪ ,‬קכ״ז א׳( ‪:‬‬

‫וגי׳‬
‫אסי‪ ,‬דאסר‪ ,‬הסר ד‪ 0 .‬ך עקשות ®י׳‬ ‫הו א‪, :‬מ שום דרב‬ ‫נך‬ ‫בדיוק‬ ‫בגמרא‬ ‫הלשון‬ ‫א(‬
‫והקשו בתום׳‪ ,‬למה תלי זה במאמרו של רב אסי‪ ,‬בעוד שהוא פסוק מפורש‪ ,‬והי' להגסיי*‬
‫לומר ‪ ,‬כ ד כ ת י ג'‪ ,‬ותרצו‪ ,‬משום דרב אסי הי׳ רגיל לאטרו‪ ,‬ע ב׳ ל ‪:‬‬
‫דמה בכך אם הי׳ רגיל לאסרו‪ ,‬עכ״ פ הי' לווגסי“‬ ‫מתבאר לרצון‪,‬‬ ‫אין זד‪.‬‬ ‫אבל‬
‫לד‪,‬ביא מן הפסוק‪ ,‬כנהוג ;‬
‫‪h‬‬
‫להביאו‪ ,‬ובכלל נודע לגו‬ ‫רגי ל‬ ‫וזולת וה לא מצינו בכלל שד‪,‬י׳ רב אסי‬ ‫'‬
‫שתי פעמיס‪ ,‬כאן וביבמות כ״ד ב׳ ;‬

‫הכתוב הוא שיתרחר‪ ,‬האדם טלזוח שפפ'®‬ ‫פשטות‬ ‫הנה‬ ‫נז ה‪ ,‬כי‬ ‫שנראה‬ ‫וס;ה‬
‫‪1‬‬
‫אתרים‪ ,‬והיינו שיהא ארם נזהר בלשונו מלדבר סרה על זול תו‪:‬‬
‫שפ^י®‬
‫את אלה )עקשות פה ולזייז‬ ‫אדם להרחיק‬ ‫פרשו‪ ,‬שישתדל‬ ‫אסי‬ ‫אך רב‬
‫*ויו‬
‫ומפני נ י פירוש ^‬ ‫שיזהר במעשיו שלא יעלה עליו שיחת אתרים ירגונם ‪:‬‬ ‫מ ע ליו‪,‬‬
‫לענין כאן בגמרא‪ ,‬תלו הלשון בו ‪- .‬‬

‫מבואר ד‪,‬יטנ ׳ "‬ ‫להסביר לשון הג ט׳ ‪ ,‬ובמה שכתבנו‬ ‫ונ ט ה עמלו המפרשים‬
‫לו‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ב׳ ‪,‬בתי תלמוד״ סעיף י׳‬ ‫מבוא‬

‫ובמס' פאה )פ״ב מ״א( תפפו בדרך מליצה לענין הלבה א־ת שם בלשו; הפסיכ‬
‫■‬ ‫בישעיה )ז׳( וכל ההרים אשר במעדר יעדרו ;‬
‫ואחד החכמים התרעם על הבירו על שהוציא כפף רב לשכלל בני; ביהמ״ד‪,‬‬
‫קרא עליו בלשון‬ ‫אשר לדעתו הי׳ ראו יותר להעניק הכפף לתלמידי חכמים עניים‪,‬‬
‫הפפוק בהושע )ח׳( וישכח ישראל עושהו ויבן הכלות )ירושלמי שקלים‪ ,‬פ״ה ה״ד( ‪:‬‬
‫ואחד החכמים‪ ,‬ברצותו לתאר את תקיפת העושר בעילם‪ ,‬המליץ בלשו; הפסוק‬
‫מאיוב )כ״ט( ראוני )במכוון לעושר( נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו )ירושלמי מו״ק‪,‬‬
‫פ״ג היא(‪:‬‬
‫ועוד הרבה‪ ,‬כהנה וכהנה ‪.‬‬
‫וכעין מדה זו כתב רב האי גאון )בתשובת הגאונים( במה שאמרו בתלמוד על רבי‬
‫מאיר שהיה רגיל להמשיל משלים )סנהדרין‪ ,‬ל׳יח ב׳(‪ ,‬ובמשנה סוף מס׳ סוטה אמרו‪,‬‬
‫משמת רבי מאיר בטלו מושלי משלים‪ ,‬וכתב הוא‪ ,‬רה״ג‪ ,‬כי ״את כל משל סמך על‬
‫■‬ ‫איזה מקרא שדומה לטעמו‘ ‪ ,‬עכי׳ל ‪:‬‬
‫והנה אעפ״י שכפי שהבאנו אמנם כן הוא דרך החכמים‪ ,‬אכל מלשונו נראה‪ ,‬בי‬
‫בטוח ונאמן הוא בדרכו של רבי מאיר בזה‪ ,‬ובודאי מצא כזה בחז״ל ‪— .‬‬

‫והנה אעפ״י שמכל זה נראה שקידתם של הז״ל על המקרא ורב עסקם בו‪,‬־ עד‬
‫שהי׳ שגור על לש ׳נם בכל עת מצוא — אעפ״י כן‪ ,‬באה בתלמוד דעת אחד החכמים‪,‬‬
‫ודא‬ ‫כי העסק במקרא צריך להיות מיוחד אך ורק לגדולי החכמים ובאי בשנים‪,‬‬
‫להצעירים‪ ,‬וביותר‪ ,‬לא לבנים קטנים ;‬
‫כך מתבאר ממה שאמר אהד החכמים לחביריו ״מנעו בניכם מן ההגיון״ ‪ ,‬ופירש״י ‪:‬‬
‫״לא תרגילום במקרא יותר מדאי‪ ,‬משום דמשכא״‪ ,‬עכ״ל )ברכות‪ ,‬כ״ח ב׳(‪:‬‬
‫ונתקבל ענינו של המאמר הזה באומתנו ברגש נמרץ‪ ,‬וביותר בספירת החרדים‬
‫שלומי אמוני ישראל‪ ,‬ועוד יותר בדורות הקודמים‪ :‬וכל כך הגיע ערך הקבלה הזאת‪ ,‬עד‬
‫שכל מי שהתגדר והצטיין במעלת ידיעת לשון הקודש ודקדוקה‪ ,‬הגיונה ושמישה‪ ,‬בשיר‬
‫וכמליצה‪ ,‬בבקיאות המקרא ובשקידה עליו — הי׳ נחשב בעיני החרדים לנתפס או עומד‬
‫להתפש במצודת חופש הדת ובהרמתם של ההוגים בחופש הדעות‪ ,‬והיו נותנים‬
‫עינם ולבם להביט אחריו א( ‪. .‬‬

‫והנה כלל ענין מאמר זה )״מנעו בניכם מן ההגיון ( ‪ ,‬סבתו‪ ,‬טעמו ורוחו‪ ,‬דורש‬

‫ראה מה שאפכר ביחש ענין זה רהלן בחבור‪ ,‬חדק ‪ r‬ני‪ /‬פי ק י״א )הנקרא ‪,‬גמעה׳ליו יתנכר״(‬
‫פעיף א׳ ‪- .‬‬
 ‫ב ר וך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪72‬‬

‫כאור מספיק ונאמן^ ועל כ; אשתדל לברר הדבר עפ״י יסודות נאסדם ועפ״י משפט‬
‫הגיון ישר ;‬
‫ואומר ‪:‬‬
‫הנה בכלל לא שמענו מאבותינו סבת החרדה שחרדו לבעלי לשון ומליצה‬
‫ולעוסקים ובקיאים הרבה במקרא; אך כמעט נעלה מעל בל ספק‪ ,‬שתמכו יסודם על‬
‫דברי החכם שהבאנו‪ ,‬שיעץ או צוה לחבריו ותלמידיו ״מנעו בניבם מן ההגיון* ועפ׳י‬
‫פירש״י שהבאנו‪ ,‬ש כ ו נ ת מאמר זה ״שלא תרנילום במקרא יותר מדאי‪ ,‬משום דמשבא* ;‬
‫אך הנה לא נתבאר מאין לקח לו רש״י לפרש לשון זו במובן זח;‬
‫וקרוב לומר‪ ,‬שהבין רש״י‪ ,‬דמלת ״הניון״ בכלל מורה על מקרא‪ ,‬על שם לשון‬
‫הכתוב )יהושע‪ ,‬א׳( והגית בו‪ ,‬דמוסב על הקריאה בתורה‪ ,‬והוא נרדף ומשותף עם הלשון‬
‫וקרא בו כל ימי חיו )פ׳ שופטים(‪ ,‬דמוסב נ״ב על ]ספר[ התורה; וכן נמצא באבוה‬
‫דר״ג‪ ,‬דהניון מורה על הקריאה במקרא;‬
‫ויתכן‪ ,‬דלזה כיון הפייטן ב״אהבה״ לפרשת וירא״( במה שכתב בהמשך הדברים ’•‬
‫ב ה ג י ו ן שוא קנאוני״ ‪ ,‬שבאורו — במקרא שוא‪ ,‬כי‪ ,‬כנוד•^ רך‬ ‫‪,‬והס )הצוררים(‬
‫הי׳ דרכם של כהני דתם בימי הכינים‪ ,‬בעת שהכריחו את נחלי ישראל להתוכח אתם‬
‫בעניני הדת‪ ,‬והי׳ דרכם להסמיך דעותיהם בפסוקים שלא נמצאו כלל‪ ,‬או בפסוקים‬
‫שהעתיקום בזדון לבם בשגיאות ובעוותים‪ ,‬בקלקולים ועקולים‪ ,‬כדי להתאימם לדעותיהםיי‬
‫ואמר הפייק כזה בשם האומה הישראלית‪ ,‬כי *הצוררים הכעיסוני במקראות שוא* ‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬במקראות בדויים‪ ,‬קטועים‪ ,‬עקובים ועקולים‪ :‬ועל פיהם הסיתו את המלכים‬
‫הקנאים לנקום ביהודים בנזירות וגירושים‪ ,‬כנודע ב( ‪.‬‬

‫ואמנם בכלל אין הדברים בפירש״י מבוארים ומובנים‪ ,‬כי לפי השקפה ראשוגר■‬
‫צר וקשה מאד‪ ,‬למה זה ועל מה זה ננזור על בנינו וננדור בעדם למעט או גס להרחיק‬

‫נדפס בסדור ‪ ,‬כ ל ־ נ ו ״ ‪ — ,‬ובאור עם ‪ ,‬א ה ב ה ״ להפיוט הוא‪ ,‬כי כל הפיוטים הקנועים ג‪6‬ר׳*יח‬ ‫«(‬
‫ויקראו ‪.‬יוצר״ אל הפיוט ה נ א ב נ ר נ ״‬ ‫;‬ ‫ק״ ע‪ ,‬לפניה ולאחריה‪ ,‬נקראו עלי ע ם הברכה ההיא‬
‫ו‪ ,‬ם או ר ה״ — אל הבא אצל י׳ י י‬ ‫יוצר אור ‪ j‬ו‪ ,‬או פ;״ ‪ -‬אל הבא אצל הנוסח והאופנים וכי׳ ‪i‬‬
‫ו‪,‬זו ל ח״ אל הבא אצל אין אלהיט‬ ‫רבה ‪j‬‬ ‫אהבה‬ ‫אצל‬ ‫הבא‬ ‫ו‪ ,‬א ה ב ה״ ‪ -‬אל‬ ‫המאורות ז‬
‫'‪,‬ג או ל ה״ ‪ -‬אל הבא אצל נאל ישראל ‪— .‬‬ ‫זולתך ;‬

‫_ על ענין ■הוכוחים האלה נ בלל ועל צרות ישראל וענויו שנ ס תנבו סענין זה בתקופות‬ ‫‪( 2‬‬

‫בליל נלותנו המר אספר אי״ה באר כה להלן בחבור‪ ,‬חלק ד׳ פרק ס״ג )הנקרא ‪ ,‬א ח נפרי**‬
‫סעיף ה׳ ‪- .‬‬ ‫•‬
‫לז‬ ‫מבוא‬ ‫סעיף ד׳‬ ‫״ ‪,‬‬ ‫פרק ב׳ ״בהי הלמוד‬ ‫מבוא‬
‫‪ .‬איהס מדבר הקדוש לנו‪ ,‬ממקרא קודש‪ ,‬מדבר שהוא גוף תורתגק עקרה ויסודה^ ראשה‬
‫ילכה‪ ,‬נשמתה ורוחה; ועליו נוסדה כל קבלתנו וכל המסור לנו‪ ,‬והוא כל חייגו ונשמתנו‬
‫ירוח אפנו מאז היינו לנוי‪ ,‬וכל ימי השמים על הארץ עליו נשליך כל יהבנו והוא חיינו‬
‫י^ירך ימינו ? ?‬
‫כמה זר וכמה קשה הדבר!‬ ‫‪ ,‬׳‬
‫וכן לא נתבאר הלשון שכתב רש״י בזה בטעם הרבר ‪.‬משום דמשכא"‪ ,‬מה טיבה‬
‫•‬ ‫יעגינה‪ ,‬טעמה והניונה של משיכה זו ?‬
‫וכטד‪ .‬נדולר‪ ,‬הפליאד‪ .‬בכל זה! ובאמת רבים עמדו על חקר סוד זד‪ .‬ולא מצאו‬
‫חקרו ודרשי ותמהו ובזה התטו‪1‬‬
‫וד‪.‬יותר פלא‪ ,‬ויותר מה שיכאב הלב ותדאב הנפש‪ ,‬בראותנו ובהוכתנו‪ ,‬כי לא פעם‬ ‫׳‬
‫יפעטים‪ ,‬אך פעמים רבות ותכופות הוכיח הנסיון המנוסה והנאמן‪ ,‬כי אמנם צדקו אבותינו‬
‫ייכותינו בחרדתם זאת‪ ,‬והשקפתם היתה ברה‪ ,‬ברורה ובהירה‪ ,‬בטוחה ונאמנה! ונתקיים‬
‫גהם מאמר חז״ל ‪,‬אעפ״י דאגה‪,‬ו לא חזי טזלייהו חזי" )מנילה‪ ,‬ג׳ א׳(!‬
‫כי אמנם ״דור ההשכלה״ שלפנינו‪ ,‬כל חלוציה וכל מעריציה‪ ,‬כל נושאי דגלה וכל‬
‫י׳י׳יסים בצלה‪ ,‬כולם כאחד עשו את הצעד הראשון להשכלתם החפשית בשקידה על‬
‫הקודש ועל למוד לשון הקודש ועל דקדוקה ושמושה והניונה ! ואחרי כן החלו‬
‫להתגרד בחקרי לשון ומליצה ומטעמי השיר; ומהם היו כאלה שהוסיפו להשתקע עוד‬
‫גתקירה ובפילוסופיא ‪:‬‬
‫וסוף דבר הי׳ ‪ ,‬כי כולם דחקו את רגלי האמונה וד‪,‬ציקו מצעדי הדת ועברו נבול‬
‫מסורת אבות ולאומית‪ ,‬מי בכולה‪ ,‬מי למחציתה‪ ,‬מי לשליש ולרביע ‪ :‬אבל לא הי׳ בהם‬
‫גס אחד כמעט שישאר בתומתו השלמה‪ ,‬נאמן ומסור לאוצרנו הדתי‪ ,‬ביחש המצות‪,‬‬
‫ההקים והתורות !‬
‫והיו כאלה שלא הסתפקו בכל זה‪ ,‬אך עשו עוד צעד הלאה מאוד‪ ,‬צעד עקרי‪,‬‬
‫ויצאו מאתנו יציאד‪ ,‬עולמית ‪ ...‬יצאו ועזבו אותנו וילכו לרעות בשדר‪ ,‬אחר !‬ ‫ס ר ח ה‪,‬‬

‫^׳*ליכו נעל בפני כל קניני נפשנו וסגולת רוחנו‪ ,‬הפרו ברית אבות ויבזו ליקהר! אם‪,‬‬
‫’יעיסי את אחיהם ואת אחיותיהם העצובים והדפים‪ ,‬העלובים והנרדפים ; ולמען מה?■‬
‫’‘מען ‪ ...‬אשר יובלו לראות חייט בעולמם‪ ,‬להחליף לחם עוני בלחם חמודות‪ ,‬ומים חיים‬
‫מיי! ישן‪ ,‬לשבת בבתים משוודם ספונים‪ ,‬ולהלביש שני עם עדנים ; באשר כל זד‪ .‬ידוע‬
‫יגתברר לכל מי ששמע או קרא מתקופת ״דור ההשכלה" שלפנינו וסתנועת נושאי דנל‬
‫היזשפלה בדור ההוא במדינתנו‪ ,‬ויותר מזה —בחוץ למדינתנו ‪.‬‬
‫ואספר אי״ה ברחבה את הקורות אותנו במקצוע מכאיב זה בימים ההם ובזמן‬
‫י־יייא — להלן בגוף החבור‪ ,‬בחלק •שני‪ ,‬בהמשך פרק י״ב )הנקרא ״דדת עולם״( ובחלק‬

‫‪f‬‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫׳‪74‬‬

‫־רביעי‪ ,‬בהמשך פרק ם״ג )״אח נפרד״‪ /‬ויבאו שם בענין זה דברים נרגשים וסעני^'^‬
‫הנד מאוד‪:‬‬
‫ובמה יבאב הלב והעיק הנפש לראות ולהוכח‪ ,‬בי אמנם הסרסור הראשון והמלח‬
‫‪-‬ודעקרי לדבר עבירה בכל מה שחשבנו הי׳ אחד מנופי ויסודי הקדשים שלגו‪:‬‬
‫קדשנו ושפת חוזינו ! כמו שבארנו ; והשאלה בולטת וצורחת מר ‪ :‬אוי ואבויש איך זר■‬
‫ולמה זה כן ? היתבן ? היאומן ?‬
‫׳ ויתרון לצער‪ ,‬ששרשי הסבה הזאת טמונים ונעלמים מאתנו ‪ :‬וכמו א‪ /:‬כן אבורי^י‬
‫ורבותינו חקרו הרבה בזה ולא העלו פשר דבר והשאלה נשארה גלויה ושחופה‪ ,‬ופתיים‬
‫‪.‬געשה כרו חידה סתומה וחתומה בצמיד פתיל כפול שמונה‪ ,‬סגורה ומסוגרה ער היום הזי‘■‬

‫אך ראה זה‪ ,‬לדעתי‪ ,‬הנה מצאתי אני את המפתח המכוון לפתוח את חרציג'^‬
‫הארגז הסתום והחתום הזה ! ועם הוראתו ונלויו יתבאר בטוב טעם נם דברי חז״ל‬
‫־דברי רש״י שעמדנו עליהם‪ ,‬ואור בהיר וגאמן יופיע על הענין כולו‪ ,‬ברוחו ובטעמו ‪I‬‬
‫וזה ענינו ‪:‬‬
‫הנה אבותינו ספרו לנו ונם קראנו הרבה מקורות תקופת נצני ההשכלה במרי^^‬
‫‪-‬רוסיא שבאה עפ״י התעוררות הממשלה במלכות הקיסר ניקולי הראשון )בתחל^‬
‫בנ ל‬
‫העברה למניננו(‪ ,‬או יותר גבון — עפ״י התעוררות הקיסר בעצטק אשר‬ ‫המאה‬
‫■רגשותיו ובכל חושי נפשו נתן אל לבו תוצאת דבר השכלת היהודים במדיגתגו ולר׳ ^‬
‫בתוכם השכלה כללית בבל סעיפיה וסניפיה ; ובכל תוקף ידו החזקה ורוחו הבבירו■ ע®’"‬
‫‪-‬ואמר להוציא אל הפועל את חפצו האדיר ורצונו הגדול הזה;‬
‫ואף נם זאת ידוע‪ ,‬כי העוזר הראשי על יד הקיסר בתוצאת רבר זה וזי‬
‫ההשכלה בעת ההיא‪ ,‬השר א ו ב א ר ו ב‪ ,‬יו ‪ V 6 a p 0 8‬איש חרוץ ובעל מעשה וני*^||‬
‫בשליחותו ; והוא נתן את לבו ונפשו והקדיש את כל חושיו‪ ,‬הניוניו וכשרוניו להוציי*‬
‫הפועל מחשבתו הגדולה ורצונו הגדול של אדונו הגדול‪ ,‬ויבטיח את הקיסר על זה‬
‫ובהרצאתו לפני הקיסר את התוכן שחשב וערך בתוצאת דבר‬
‫בתוצאת השכלת היהודים( הרה והנה והראה והציע והרצה דרכים ואופנים שונים לרגי^‬
‫על ידם ‪ .‬ובעזרתם אל המטרה הרךושה ואל התכלית הנרצה‪ ,‬ובהמשך הדברים הוא‬
‫על נקודה אחת עקרית )לרעתו( וכותב כזה‪:‬‬

‫אליו‪ ,‬זעל כל ‪#‬עולותו נ ע נ ץ יוז‪ .‬י׳’**‬ ‫היהודים‬ ‫הזה ויחו»ו ליהודים וי ח ע‬ ‫על אדות ה ‪r‬ר‬ ‫‪(M‬‬
‫ה ח מ ר כ נ ס ה מקומות ;‬ ‫ועושי רצונו ‪ -‬א ת הכל ועל הכל אספר אי״ ה ברחבה בגוף‬
‫םעי‪• *1‬י'‬ ‫)‪,‬קל והומר*(‬ ‫י׳ ג‬ ‫םרק‬ ‫שני‪,‬‬ ‫בחלק‬ ‫ראשון‪ ,‬פרק ד׳ )‪,‬כלי שני״( סעיף ה ׳ ;‬
‫א׳‪- .‬‬ ‫ובחלק רביעי‪ ,‬פרק מ״ ה )‪,‬תורה בגוים״( סעיף‬
‫לח‪:‬‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ב׳ ״בתי הלמוד״‪ ,‬סעיף י׳‬ ‫מבוא‬

‫‪,‬ההילה יסוד הנהגה השכלה בין היהודים — הוא בטול‬

‫״ההלמוד״ הקדוש והחביב להם ; ולזה אין אמצעי מהר נכון‬
‫והחבולה יותר נמרצה ומכוונה מלהנהיג את למודי כתבי‬
‫הקודש וידיעה שפת עבר ודקדוקה בתוך שער הלמודים‪-‬‬
‫הכוללים אשר יורו בבתי הספר שיתיסדו ליהודים ;‬
‫״וטעם הדבר( מפני כי ״התלמוד״ שלהם^ לפי שאינר‬
‫כי אם קובץ ענינים שונים המסורים מפה לאוזן‪ ,‬יתעה אה‬
‫הכתובים המפורשים בתורת משה וכו׳ ; ולפעמים בודה דברים‬
‫שלא היו בה מעולם‪ ,‬או יוליד הלכות ודינים עקרים על‬ ‫׳‬
‫יסוד איזו אות או מלה בהורה עפ׳י כללים שונים אשר קב;ג‬
‫■‬ ‫לו ‪:‬‬ ‫■‬
‫״ולכן ע״י הבקיאות בכתבי הקודש וידיעה שפה עבר‬
‫בדקדוקה ושמושה‪ ,‬יאירו עיני התלמידים ויתנו כתף סוררת‬
‫להתלמוד וכו׳ ׳ ‪ ,‬עכ׳ל <( ‪.‬‬

‫יהנה כי כן‪ ,‬הך הכפתר וירעשו הספים! עתה יפתר הכל פתרון נאמן ושלם‪ ,‬כי ״צחות‪:‬‬
‫^לעון‪ ,‬דקדוקה‪ ,‬שמושה והניונה יעירו ויעוררו את רוח הבקרת החדה וד‪,‬שנונה ביחד עם‬
‫י׳יקף רנשי שרירות הלב לדרכי הז״ל בלמודיהם ודרשותיהם וכללותיהם ולכל עניניד‪.‬ם ! ״‬
‫ונודע ומאומת‪ ,‬כי דרכי הבקרת בכלל לא ידעו כל חק וכל נבול‪ ,‬והם בכלל‬
‫כנהר שאינו פוסק וכמעין המתגבר וכמים שאין להם סוף‪ ,‬ועל דרך שאמרו )שבו‪ /‬ק־ה‬
‫כ'( ‪ :‬כך דרכו של יצר הרע‪ ,‬היום אומר לו )לאדם( כך )עשה כך( ולמחר כך )מן הקל‬
‫♦יל החמור( עד שמובילו אל התד‪,‬ום הנצחי‪ ,‬תהום רבה‪ ,‬אשר• ישקע בתוכו עמוק עמוק‪,‬‬
‫ילא יעלה עוד ‪I‬‬
‫ויוצא מזה‪ ,‬שלא לחנם פחדו אבותינו לנצגי פרחי הד‪,‬שכלח באופן כזה ‪ :‬בבקיאות‬
‫כמקרא ועסק תמידי בו‪ ,‬בדקדוק השפה ובשמושה‪ ,‬במליצה ושיר וכו׳ ; ואעפ״י שאפשר‬
‫^לא עמדו על טעמו של דבר במכוון‪ ,‬כמו שנתבאר‪ ,‬אך לבם ראה ונפשם השה‪ ,‬בי‬
‫דרכי הפשט ורוח ההגיון ההפשי והקל לא יתאימו עם דרכי הדרש והמסור!‪ /‬ועניניהם‬
‫זהשנותיד‪,‬ם ואמונת רוחם ותומת דרכם לא יכונו ללכת שלובי זרוע ולחתאהד כתאסי‬

‫)זורנאל( לפקידות ה שנלת הע ‪<8‬‬ ‫הועתק טספרי הארכיון דהממשלה הנע תק בפפר הזנרונו ת‬ ‫׳*(‬
‫שיגא לאור כ שנת ‪ ) 1SG6‬ת רנ״ו(‪.‬‬
‫ועד כמה טוטעים וט‪,‬ותעים‪ ,‬שוגים ומשוגים דברי השר הזה ‪5‬זה‪ .‬ב ע ק ר‪ /‬יבא בסטוך‪— .‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונור״י(‬ ‫מקדר‬ ‫‪76‬‬

‫צכיה^ אחרי כי תכונות השקעותיהם שונות יו סזו‪ ,‬ובסדר‪ .‬שר‪,‬תסיסות והצניעות תוליג^י‬
‫לאדם לימין — החופש והשרירות תסובבנו לשמאל ;‬
‫ועל כ; הביטו אחרי אלה אשר הקדישו את עצסם ואת כשרונותיהם והרגשותיחם‬
‫וחושיהם‪ ,‬וכל עמלם וזמנם ובל עניניהם לדקדוקה ולשסושה ולהגיונה של השפה‪ ,‬ולטעם'‬
‫המליצר‪ ,‬והשיר עם יתדותיהם ותנועותיהם‪ ,‬הכל כחק — הביטו ודאגו למחשבותיהם‬
‫אלה ולמהלך נפשם בעמל ואין בעתיד ‪.‬‬
‫ונם דברי רש״י בברכות שד‪,‬באנו יתבארו בטוב טעם ובפשטות גמורה; והל׳^יי!‬
‫״משום דמשבא״ יתבאר עפ״י מה שאמרו חז״ל לענין כח המינות ״שאני מינות דםשבא*<‬
‫ש*‪1‬נינו‪ ,‬שמושך את הלב וצורה את הנפש וסנרר את הרעיון‪ ,‬ומוסיף עוז ואומץ בריי*‬
‫חוקר לדעות חופשות וקלות ; ויען דביון שאפשר שע״י ההגיון המרובה במקרא בכל פרטיי‬
‫יחדרו בלב הר‪,‬וגר‪ ,‬דעות כוזבות ונטיות בחש למסירת חז״ל‪ ,‬לבן‬ ‫ודקדוקיו וכו׳‬
‫רש״י את לשון התלמוד בענין כיוצא בו ‪- .‬‬

‫מד‪ ,‬שנעשד‪ .‬אחר הרצאתו הנזכרת של שר ההשכלה לפני הקיסר — גורע ונראיי‬
‫לכולנו‪ ,‬כי ‪ . .‬אמנם עדיין רוח תלמודגו — סגולתנו‪ ,‬עומד וקיים בנו‪ ,‬עוד בו נשטתני‪/‬‬
‫עוד בו חיינו ועדיין תפארתו עלינו‪ :‬ונתקיימה בנו חזות נביאנו‪ :‬ודברי אשר שמטי‬
‫בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אסר ה׳ מעתד‪ ,‬ועד עולם )ישעיה‪ ,‬ניט(*‬
‫>להלן בסעיף זה בהמשך הדברים עוד נשוב לדבר מזה בארוכה‪ ,‬ונבארו לעגין זה בבאיי‬
‫‪.‬‬ ‫■יפה במקרא;‬
‫וכאן אעיר‪ ,‬כי בנוגע לעיקר העלילה של השר ובקרתו על התלמוד‪ ,‬שטנו וקטרים’‬
‫עליו — הגה ברור הדכר ונעלה מעל כל ספק‪ ,‬כי לא ירד לעומק רוח התלמוד‪,‬‬
‫מושג לא הי׳ לו כשיטתו ובמערכתו ■כי לא ידע אותו במקורו‪ ,‬כמו שאספר בסמוך •‬
‫ולא אמנע להעתיק לבאן דברי אהד החכמים בדורו של השר הזה‪ ,‬בסגנון‬
‫לבקתתו של השר )ולא באו עור הדברים בדפיס( בקרוב לשון כזו‪:‬‬

‫״כמה נפלאים ותמוהים דברי השר אובארוב ! הן מי כמהו‬

‫יודע‪ ,‬אשר לא פעם יקרה‪ ,‬כי על מלה אחת היוצאת בפתשגן‬
‫כתב הרוממות‪ ,‬מגבוה מעל גבוח — מן הקיסר בעצמו‪ ,‬יבאו‬
‫לד‪,‬תאסף אספות מזקני מחוקקי הדת בפדינד‪) ,‬סינאט( לדון‬
‫בענינד‪ ,‬והוראתה של המלה ההיא‪ ,‬לחקרה ולדרשה‪ ,‬לבארה‬
‫ויש מר‪,‬ם‪ ,‬מהזקנים המחוקקים‪ ,‬שיחליטו כי‬ ‫ולפרשה;‬
‫מ ש מ ע ו ת ״המלה״ של הקיסר מורה כך‪ ,‬ואחרים יבטיח‪/‬‬
‫לט‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ב׳ ״ י ה י הלמוד״‪ ,‬סעיף ר'‬ ‫מבוא‬

‫כי דרוש להבין ב מ ש מ ע ו ה ״ ה מ ל ה׳ כך ‪ :‬וי א השלישי וחוה‬

‫אך דרוש‬ ‫אלה‬ ‫דעהו הוא‪ ,‬כי ״לא כדברי אלה‪ ,‬ולא כדברי‬
‫להבין פירוש ה מ ל ה כך ו כ ך״;‬

‫שלאת־‬ ‫ער‬ ‫יהפכו ויחקרו‪,‬‬ ‫ויפ לפ לו‪,‬‬ ‫״וכה יהוכחו‬

‫שלא נאמר כלל בפה שגן כ ה ב‬ ‫חקירת כולם יוצא חק ח ד ש‬
‫חקירה‬ ‫אך נל מד מן הסהום עפ״י‬ ‫הקיסר‪,‬‬ ‫הרוממות של‬
‫ההיא ;‬ ‫״מה מלה״‬ ‫הזקנים‬ ‫שהבינו‬ ‫רמז דק וקל‬ ‫ר מ ז י ת‪,‬‬
‫י‬ ‫ולפעמים יוציאו מ ש מ עות אותה ״המלה״ עפ״י ה שתוות ודמיון‬
‫מל ה זו להודאת ״מלה״ א חדת הקדוב ה ב ענינ ה ובהבר תה לזו‬
‫ועל פי ה ידונו‬ ‫ושם הוראתה כבר ידועה ומבוארה‪,‬‬ ‫הנדוני ת;‬ ‫‪,‬‬
‫גם הוראתה של זו ‪.‬‬

‫פקודותיו‬ ‫רק‬ ‫כי לא‬ ‫יקרה‪,‬‬ ‫לפע מי ם‬ ‫מזה‪,‬‬ ‫״ויותר‬ ‫׳‬

‫ופתנ מיו של ה ק י ם ר‪ ,‬אך גם פ תגמי הם ו מבט אי ה ם של זקני‬
‫ויתפרשו‬ ‫ידרשו ויחקרו‪,‬‬ ‫ומ שפטים‪,‬‬ ‫הקים‬ ‫ביח ש‬ ‫הסינאט‪,‬‬
‫ויתבארו מפי שופטים ועורכי דינים ב מדינ ה באופנים ובמובנים‬
‫וזה הוא‪ ,‬מפני שלא באו במקומם‪,‬‬ ‫ובהוראות שונות‪,‬‬ ‫שונים‬
‫‪.‬‬ ‫במקורם הראשון‪ ,‬מבוארים כל צרכם ;‬

‫״ואם כן‪ ,‬מ ה הפלא‪ ,‬אם דברי התורה הנאמרים בקצור‬

‫וקלים —‬ ‫ולפעמים רק ברמזים דקים‬ ‫מ א ת הקב״ה‪,‬‬ ‫מופלג‬
‫ו מ תבארים‬ ‫מתפר שים‬ ‫נתבקרים‪,‬‬ ‫אם הם נדר שים ונחקרים‪,‬‬
‫ולפעמים מולידים הוראות חד שו ת ודינים‬ ‫בספרות התלמודית‪,‬‬
‫חולין‬ ‫לא תהי׳ תורה שלמה שלנו כתורת‬ ‫והאם‬ ‫מחודשים;‬
‫של ה ם?" ע * כ‪.‬‬

‫כי גם מצר ההגיון הפ ר טי‬ ‫ועפ״י כל זה מתבאר‪,‬‬ ‫*®יזיריס אמרי נועם ו שפתים יושק ! « (‬
‫ודרכי ה ת ל מוד רפודים‬ ‫יסוד לדברי עלילח של השר ;‬ ‫’״®עם החקירה החפ שית אין כל‬
‫^טיכדי בוץ ו תכל ת שמים‪ ,‬ותחת מוסרי עמודי קודש ואדני זהב‪ ,‬ונצדק קוד ש!‬

‫לא מלבו תציא‬ ‫אובארוב‪,‬‬ ‫שהשר הזה‪,‬‬ ‫לודאי‪,‬‬ ‫כי קרוב‬ ‫ואמנם ראוי להעיר‪,‬‬

‫»כלי שני״( סעיף ה׳ אביא אי*ח דכרים אלה ממקורם‬ ‫כ חגו ר‪ ,‬חלק ראשון‪ ,‬פרק ד׳ )הנקרא‬
‫וכאן לענין שאנו עומרים בו בתכן הרברים בלבד‪ ,‬אין נ׳ ם מי בעליהם ‪— .‬‬ ‫נשם אומרם ן‬
 ‫ברוך‬ ‫סברונוהי(‬ ‫מ ר‪,‬ו ר‬ ‫‪78‬‬

‫לא ברוחי‬ ‫הוא בעצ מו לא ידע א ת ה תלמוד‪,‬‬ ‫יען כי‬ ‫דבריו א ל ה ל ש טנ ה על ה תל מוד‪,‬‬
‫פרק מ״^‬ ‫חלק ר בי ע ‪/‬‬ ‫כפי שאספר אי״ה ב ח ב ו ר ‪,‬‬ ‫ולא ב סגנונו ולא בכל מ ערכ תו‪,‬‬
‫ביק׳'*‬ ‫ימי עבוד תו בדבר ה שכלת היהודים‬ ‫כי בעצם‬ ‫)הנקרא ״תורה בגוים״( סעיף א׳‪,‬‬
‫מ חכ ם א חד יוצרי ממכריו ומפקידיו שיכירנו ברוח ה ת ל מוד ובתכונתו ויתן לו איזה מושג‬
‫עגיז‬ ‫ס כל‬ ‫בארוכה‬ ‫)עיי״ש‬ ‫להשיגנו‬ ‫לא הספיק‬ ‫בכל כ ח כשרונו‬ ‫ולבסוף‪,‬‬ ‫ממנו‪,‬‬

‫מאורע זו(;‬
‫ופושע*‬ ‫מאתנו‪ ,‬א ם טו ע ה ותועה‪ ,‬או חוט א‬ ‫אחד‬ ‫אשר‬ ‫קרוב להאמין‪,‬‬ ‫ועל כן‪,‬‬
‫על גי‬ ‫ועל זה בודאי דוד■ לבנו וגדול צערנו‪,‬‬ ‫ה טעי ם לו הנרגנות הכוזבת על התלמוד;‬
‫בידינו נשבור חלונו תינו״ א(‪.‬‬

‫דברי אחר‬ ‫רש״י ב ב ר כו ה ‪, !jy‬יסוך‬ ‫דברי ה תל מוד ודברי‬ ‫ב מ ה שבארתי‬ ‫והגה‬

‫ותמד‪-‬ין‬ ‫יתפלאו או גם י תפסו עלי ב שאלה‬ ‫אומות העולם — אפשר‪ ,‬כי רבים‬ ‫מ חכ מי‬
‫ול ב פיג‬ ‫ס ב ר ת אחר מהאו מו ת ליסוד‬ ‫א ו‪ .‬ה נ מ צ א כזה בספרותנו לע שות‬ ‫‪ ,‬הי תכן כן ?*‬
‫לדברי ה ת ל מוד‪ ,‬והלא לא שמענו ד בר כזה מעולם ?״‬

‫כסםרות העמי®*‬ ‫מעני; דנ ריו אי׳ה‬ ‫יש‪ ,‬שהשר הזה קרא או שמע‬ ‫‪- h p‬‬ ‫ואמנם צל השערה‬ ‫א(‬
‫ב״ר נצ^אל מ‪8‬רי*י■‬ ‫רבי חיים‬ ‫ומצאתי־ סמובים לזה כספר אחד הנקרא ‪ ,‬ע ץ חיים* להגאון‬
‫לחכמת הדקדוק‪ ,‬וגהגןיטי*‬ ‫זה הספר‬ ‫)אחיו של מהר״ל מפראג ורבו של הרמ״א(‪ ,‬ומיוחד‬
‫את‬ ‫חכמי העמים אשר מחרפים הם‬ ‫הוא כותב סיכת חבור ספר יוז ‪ ,‬כי שמע חרפת‬
‫ישראל על אשר עזבו א ת חכ מ ת ידיעת לשון חקודש‪ ,‬ומחפאים על בני י׳‪!8‬רא^ ןן‪1‬ן ‪,‬שעייזי‬
‫להם חק ומשפט שלא ללמד א ת נערי כני ישראל דקדוק ל ש ה׳ ק ‪ ,‬ל פי שהוא הורס את‬
‫משפט התלמוד וסגנונו וכו׳ ״ ‪ ,‬ענ״ל ;‬

‫והנה הם הם דברי אוכארוב‪ ,‬ומי יודע‪ ,‬אם לא באו דברים אלה באייה מספרי העם'®'‬
‫ומהם שאב אובארוב את דבריו ‪.‬‬

‫ואמנם דברי חמחבר הנובר ‪ ,‬ב י חכמי דעמיס מ ח פ א י ם על בגי ישראל עון‬
‫לחם חק ומשפט שלא ללמד ו כ י ׳ ״ ‪ /‬אין דברים אלו מכוונים לאמתתם‪ ,‬בי הן הפעל ״די®***'‬
‫ענינו לבדה דבת שקר והוצאת שם רע‪ ,‬וכמו ) ט״ ב י״ו( ויחשאו בני ישראל דברים אשד ^**■‬
‫יש ויש יסוד לדבר‪ .‬זו‪,‬‬ ‫שבארנו‪,‬‬ ‫כל מה‬ ‫בענין שלפנינו‪ ,‬לפי‬ ‫בן על ה ׳ ‪ ,‬וכאן‬
‫מו מ ת ל ב ה י א ‪. . .‬‬

‫״‪.‬י‬

‫ודע כי על פי כל הטכואר בזו! כיחש ההגיון במקרא לדרכי חז*ל בלמוריהם■ א®‬
‫לכוין באור מאמר אחר כחז״ל הדורש בהכרח באור מספיק ומתקבל {‬
‫מ‬ ‫מ ב ר א‬ ‫פרק ב׳ ״ ב הי הל מוד״ ‪ ,‬סעיף ד׳‬ ‫מ ב ו א‬

‫א׳‪.‬‬ ‫המ שך ה עד ה‬

‫א׳( ‪ :‬תנו רבנן‪ ,‬העוסקים במקרא‪ ,‬מרה ואינה םדר״ העוסקים‬ ‫והוא במם׳ ב״ ם )ל״ג‬
‫מזו‪ ,‬ע״כ הצריך לעניננו!‬ ‫אין לך מדה גדולה‬ ‫בגמרא‪,‬‬
‫מסני שהמשנה והגמרא‬ ‫ופירש״י ‪» :‬מדה ואינה מדה ‪ -‬מדה היא קצת‪ ,‬ואינה מ דו‪/‬‬
‫עכ״ל ‪i‬‬ ‫שבימיהם לא הי׳ גמרא בנתב* ‪,‬‬ ‫מפני שתלוין בגירסא ומשהבחין‪,‬‬ ‫יפים מ מנה‪,‬‬
‫בעוסקים במקרא‪ ,‬ומה יח׳ם‬ ‫ענינה של מקצת המדה‬ ‫דמה‬ ‫מתבארים‪,‬‬ ‫ואין הדברים‬
‫דביון שעלולין להעת־‪.‬וו‪/‬‬ ‫להמרה הזאת עם הגירסאות ושכחחן ! ואף כי יש לרחוק ולפרש‪,‬‬
‫״מרה ואינה מ ר ה' אין מכוון יפה לזה‪ ,‬דלשון זו‬ ‫ע״כ טוב העסק התמידי בהב‪ /‬אך הלשון‬
‫מורה שיש בדבר זה גם צד שלילה‪ ,‬ואיך זה כן ?‬
‫אך לסי המבואר כאן לפנינו עולה כל הענין מבואר בנקל‪ ,‬ונכון מאור‪ ,‬ואף מכוון‬
‫והעסק בו היא‬ ‫אין ערוך לקדושתו ו מ ע ל ת‪/‬‬ ‫כי בודאי המקרא כשהוא לעצמו‬ ‫מאוד בלשון‪,‬‬
‫קשות‬ ‫להכשל ולבא לירי דעות‬ ‫מצד השני‪ ,‬שעל ידו אפשר‬ ‫אך‬ ‫נוראי מרה טובה ויפה!‬
‫טובה‬ ‫וזרות בדרכי למוריהם של חז״ל בתלמוד ‪ -‬מצד זה בודאי אין העסק בו בתמידות מדד!‬
‫ואינה ׳ יפה ואינה רצוי'{‬
‫ואינה‬ ‫ומכוון מאד הלשון »מדה ואינה מ ר ה ״‪ ,‬כלומר‪ ,‬מרה מצד אחר )מצד עצמו(‬
‫שאפשר להכשל על ירו בקבלת הורת חז״ל‪ ,‬כמבואר( ;‬ ‫מרה מצד השני )מצד תוצאות‪-‬ו‪,‬‬
‫שכל המוסיף להתעסק בה יתאהבו עליו כל עניניה ודרכיה‬ ‫בגמרא‪,‬‬ ‫העוסקים‬ ‫אבל‬
‫וחיבה וכבוד יתירה )ועיין‬ ‫דרכי חז׳ל באהבה‬ ‫וישלים עם‬ ‫מהם‪,‬‬ ‫המסתעף‬ ‫וכל‬ ‫•ושיטותיה‬
‫כנמוך(‪ ,‬ולכן אין לך מרה גדולה‪ ,‬טובה ויפה מזו ‪- .‬‬
‫עמוד ב'(‬ ‫הגליון‪,‬‬ ‫)באותו‬ ‫בגמרא שם‬ ‫האגדה‬ ‫זה ענין‬ ‫עפ״י כל‬ ‫יתבאר‬ ‫וכן‬
‫בזו הלשון ‪:‬‬
‫רבי יהודה ב״ר אלעאי‪ ,‬מאי דכתיב )ישעיה‪ ,‬נ״ח( שמעו דבר ה' החרדים אל‬ ‫דרש‬
‫החרדים אל דברו —‬ ‫אגדי ומוסרי(;‬ ‫)על דרך דרש‬ ‫אחיכם שונאיכם‪ ,‬ומפרש‬ ‫דברו‪ ,‬אמרו‬
‫בעלי מקרא )כך הגירסא‬ ‫משנה‪ ,‬שונאיכם‪ ,‬אלו‬ ‫בעלי‬ ‫תלמידי חכמים‪ ,‬אחיכם — אלו‬ ‫אלו‬
‫בילקוט כת״י‪ ,‬כמובא בספר דקדוקי סופרים לב״ם( ‪J‬‬
‫ולא נתבאר למה קרא לבעלי מקרא שונאים לתלמידי חכמים (‬
‫במקרא משתקעים בדעות זרות נגד דרכי‬ ‫משום דהמתעסקים ביותר‬ ‫אך הכאור הוא‪,‬‬
‫חז׳ ל בלמודיהם )וכמו שבארנו בפנים(‪ ,‬וממילא הם שונאים את התלמירי חכמים‪ ,‬אשר דרכם‬
‫להיפך מדרכיהם הם‪ ,‬דרכיהם דרך ישרה להעריץ ולפאר א ת דרכי חז׳׳ל בלמודיהו‪ /‬מוקירים‬
‫ומחככים את חז״ל וכרוכים אחריהם ודבוקים בהם ובכל עניניהם ‪ j‬וכל מה שמוםיפים ליהגות‬
‫אהבתם‪ ,‬וכמו שאמרו כאגדה‬ ‫נדבריהם מוסיפים למצוא בהם טעם ויקר ער כי מתרפקים על‬
‫יאכל פריה )שינדרש בדברי תורה( ‪:‬‬ ‫נוצר תאנה‬ ‫)כ״ז(‬ ‫דעירובין )נ׳׳ד ב'( על הפסוק במשלי‬
‫מוצא בה תאנה‬ ‫למה נמשלו דברי תורה לתאנה‪ ,‬מה תאנה זו‪ ,‬כל זמן שיאדם ממשמש בה‬
‫אלא‬ ‫התאנה‪ ,‬מפני שהתאנים אין מתבשלים בפעם אחת‪,‬‬ ‫)כלומר‪ ,‬כל זמן שממשמש באילן‬
‫זמן שאדם ממשמש‬ ‫כל‬ ‫־זזיום מעט ומחר מעט‪ ,‬וכל שעה ראוי לאכול ממנה(‪ ,‬כך דברי תורה‪,‬‬
‫’ *הם הוא מוצא בהם טעם‪ ,‬ע״כ‪ ,‬ועוד דכרי אגרה מענין ז ה ‪.‬‬
‫■‬ ‫מ בו א ר‪- .‬‬ ‫יהנה הענין‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪80‬‬

‫‪ ,‬כי עג*''‬ ‫לו מ ר‬ ‫הי׳ ה דב ר זר ותמוה גם בעיני עצמי‪,‬‬ ‫אכחד‪ ,‬כי מ ת ח ל ה‬ ‫ולא‬
‫כי לא הרגלתי בכז ה‪ ,‬וחשתי בקרגי‬ ‫ס ב ר ת א ו ב א ר ו ב י תב ארו דב רי הגמרא ורש׳יי״‪,‬‬

‫איזו טרד ה נפ שית אשר לא ידעתי לקרוא ל ה שם‪:‬‬

‫בדורי של‬ ‫כזה ב כ ל ל ח כ ם גדול מן הראשונים‪,‬‬ ‫מ ה שכ תב בעני;‬ ‫עד שנזכרתי‬
‫חתנו של ר ג'‬ ‫שמשון אנטולי‪,‬‬ ‫ב״ר אב א מרי ב״ר‬ ‫יעקב‬ ‫ה ר ב הגדול רבי‬ ‫הר מב׳ ם‪,‬‬
‫בחכמייי‬ ‫שמואל אבן תבון ״אשר התרועע עם חכ מי האומות ועל ידיהם הרחיב ידיעותיו‬

‫א ת התל מידי ם ב א מייי‬ ‫)מל שונו בספרו(‪ ,‬וכ תב ספ ר דר שות על התורה לזרז‬ ‫העיוניות״‬
‫זה הוא מ תנ צל על שהביי*‬ ‫ועבודה‪ ,‬וקראו ב ש ם ״מלמד התלמידים״ *׳(‪ ,‬וב הקד מה ל ס פ ר‬
‫במה באורים מ חכ מי ה או פוי‪ /‬ואומר ;‬

‫את‬ ‫וגם ל א לבזו ת‬ ‫ל ת פוס אותי על זה‪,‬‬ ‫״שאין ראוי ל ח כ ם‬

‫הדבר אך ורק מפני זה שזה שאמרו איננו מ בני ע מנו‪ ,‬יען כי‬
‫ולא מצד אומרו‪ ,‬והלא‬ ‫דק מצד עצמו‪,‬‬ ‫כל ד ב ר‬ ‫אין לבהו;‬
‫ר^זה״‬ ‫הראה‪ ,‬כי משה רבינו ק ב ע ב תור ה פר שת ואתה‬

‫א ת ספרי‬ ‫)אשר למ ענו כ ת ב הר מב״ם‬ ‫תלמידו ה חביב של ה ר מ ב׳ ם‬ ‫ורבי יוסף עקנין‪,‬‬

‫״מורה נ בו כי ם‘ ‪ ,‬כ מבו אר ב הקדמ ה( כ ת ב בפירושו לשיר השירים דברי ם נרגשים ומעניני®‬
‫א מר תי להעוזי ‪f‬‬ ‫מאוד‪,‬‬ ‫זה יקר המציאות‬ ‫וגם כי ספ ר‬ ‫זה‪ :‬ומפני גורל ערכ ם‪,‬‬ ‫בענין‬

‫ב המ שך ה ד ב רי ם;‬ ‫הדברים ב רו ב ם ; וזה ל שונם‬

‫״וחיבר ר בי שמואל הנגיד א ת ספ ר ״העושר׳ ‪ ,‬ו הרב ה להבי א‬

‫בו מפירושי הנוצרים‪ ,‬כי דבי מצליח‪ ,‬דיין בסיציליאה‪ ,‬ב שובו‬
‫האי נאון‬ ‫רבינו‬ ‫היי‬ ‫ב ספור‬ ‫אגר ת‬ ‫להגגיד‬ ‫שלה‬ ‫ס בנ ד ד‪,‬‬
‫כי ביום‬ ‫סיפר‪,‬‬ ‫וב תוך שאר הדברי ם‬ ‫הה שובות ‪.‬‬ ‫ומעלותיו‬
‫הפסוק‬ ‫אחת‬ ‫של הגאון‬ ‫הישיבה‬ ‫ב בי ת‬ ‫אהד נ פל הדבור‬
‫ב ת הלי ם )קמייא( שמן ראש אל יני ראשי‪ ,‬ונחלקים בו הנ אספים‪,‬‬
‫ורמז הוא‪ ,‬ר ב האי‪ ,‬ל ר בי מצליח‪ ,‬שילך אל קתוליק הנוצרים‬
‫וישאלהו מ ה שנמצא אתו בפירוש זה הפסוק‪ ,‬ולא הוטב ה דב ר‬
‫בעיני רבי מ צ לי ח‪ .‬וכראות הגאון ז׳ל‪ ,‬כי קשה עליו ה ד ב ר‪,‬‬

‫נשרוכיא‪ ,‬ב שנה תרב״ו ן והגאון ר^'‬ ‫עש״י הברת מקיצי נרדמים בעיר ליק‪,‬‬ ‫נרשם מב ת״י‬ ‫א(‬
‫‪,‬וכא שר שטתי עיוני‬ ‫זה הסשר מפליג בשבחו ו או מ ר‪:‬‬ ‫מבראדי‪ ,‬בהסנמתו על‬ ‫שלמה קלוגר‬
‫ה ‪ /‬וכולו מחמדים״ ‪— .‬‬ ‫בו מצאתיו מלא מוסר השכל ויראת‬
‫מא‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ב׳ ‪,‬בהי הלמוד״ ‪ ,‬סעיף י׳‬ ‫מבוא‬

‫התרעם ■עליו ואמר‪ ,‬כי האבות והצדיקים הקדמונים לא נמנעו‬

‫מלחקור אהד פירוש המלות אצל בעלי אמונות שונות‪ ,‬וגם‬
‫•>אצל רועי צאן ובקר‪ ,‬כמקובל אצלנו‪ ,‬והלך רבי מצליח אל‬
‫■הקתוליק ושאל את פיו ובא והשיב■ ונו׳ ״ ‪ ,‬עב״ל א( ‪.‬‬

‫במפר הקבלה ■שלו אומר ״כי רבי יהודה ב; דוד שנקרא ״היו״ג״ )והוא רבו‬ ‫יי׳ראכ״ד‬
‫העיה( העמיד את לשון הקודש על בוריו‪ ,‬אחר אשר נשכח בבל‬ ‫■״צל רבי שמואל‬
‫־יגילה‪ ,‬וזה הי׳ גודל מעשה היו׳יג‪ ,‬שהעמיק הרחיב ללמוד אל דרך חכמי ערב‪ ,‬ועפ״י‬
‫עה שלמד מהם‪ ,‬הקר ודרש דרבי לשה״ק ובו״׳‪ ,‬עכ*ל ‪:‬‬
‫ועיין עור מענין זה בכלל בתלמוד מם׳ פסחים )צ״ה ב׳( וברמב״ם הלכות קדוש‬ ‫׳‬
‫^רתורש סוף פרק ■י״ז‪) ,‬ואמנם כי לשונו שם אינו רצוי וגורם צער( ובמת שאכתוב אג‬

‫המלות אצל בער׳י אמונות‬ ‫פירוש‬ ‫מלחקור אחר‬ ‫^ כ מי ם‬ ‫נ מנעו‬ ‫מה שאמר ר ה׳ג ‪.‬בי לא‬
‫מליש‪,‬‬ ‫שלא ידעו הוראת איזו‬ ‫שהיו חכמים‬ ‫שמצינו בתלמוד‪,‬‬ ‫יתכן‪ ,‬דמכוי; למה‬ ‫שונות‪,‬‬
‫עיין‬ ‫ומטייע )סוחר‪ ,‬אינו יהודי‪,‬‬ ‫רבי )עיין רה״ש‪ ,‬כ״ו א׳(‬ ‫דבי‬ ‫מאמ תא‬ ‫ונתודעו ענינם‬
‫ובירושלמי ב״ב סוף פרק ט׳ איתא‪ ,‬שרבי יהושע בן לוי‬ ‫מגילה י׳ ה א׳ ובכורות מ׳ ד א׳( ;‬
‫ראה באיזו ברייתא מלה זרה שלא ידע פירושה‪ ,‬וחזר על בעלי הלשון לדעת פתרונה ;‬
‫ומה שאמר ״ונם אצל רועי צאן ובקר* ‪ ,‬יתכן דמכוין למה שמסופר בתלמוד סנהדרין‬
‫שהנידו בנסיונם הזות מע מד‬ ‫נקר‬ ‫מרועי‬ ‫רבנן‬ ‫דהוו שמעי‬ ‫השנה‪,‬‬ ‫)י״ח א׳( ליענין עבור‬
‫רבנן‪ ,‬עיי׳ ש‬ ‫בהכרח לעבר השנה‪ ,‬ועברוה‬ ‫ח בו א ת ה שנה הבאה‪ ,‬ועל פי החזות הזאת הי׳‬
‫מפרטיות הדבר‪— ..‬‬

‫שמן ראש וגו'‪ ,‬ואחרי אשר‬ ‫וחנה ■יען כי נזכר כאן בהמשך הדברים הסםוק בתרלים‬
‫•בפי המתבאר בספר הנזכר לא נמצא אצל הקתודיק באור מספיק לו‪ ,‬לכן ננסה אנו לפרשו ‪:‬‬
‫שמן ראש אל יני ראשי ני‬ ‫ויוכיחני‬ ‫הפד‬ ‫״יהלמני צדיק‬ ‫זה לשונו )קמ״א ה׳( ‪1‬‬
‫יעוד ותפלתי ברעותיהם"‪ ,‬ע*כ !‬
‫אם צדיק יכה אותי על רשעתי‪ ,‬אקבל‬ ‫יהלמני צריק‪,‬‬ ‫וקרוב לומד נבאורו ש א מ ר‪:‬‬
‫למוטב )ועל דרך נאמנים פצעי אוהב(‪ ,‬ואם‬ ‫להחזירני‬ ‫מפני שכונתו לטובה‪,‬‬ ‫לחסד‪,‬‬ ‫תאת‬
‫על הראש המתקבל באהבה )כמו שכתוב בשמן ראשי‬ ‫שמן‬ ‫♦וכיחני‪ ,‬אקבל זאת ברצלן כמו‬
‫)תהלים‪ ,‬ב*ג(‪ ,‬וכן בשמן הטוב על הראש )שם‪ ,‬קל*נ( ולא אניא בראשי‪ ,‬כלומר‪ ,‬לא אמחה‬
‫לא רק‬ ‫»ולא עוד*‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫בתלמוד‬ ‫מעין הלשון‬ ‫חה‬ ‫עוד*‬ ‫״כי‬ ‫ולא אתאונן על •זה ;‬
‫ברצון ולא אניא בראשי על זה‪ ,‬אך עוד‬ ‫הנזכרות )ההלומות והתוכחות(‬ ‫שאקבל הפעולות‬
‫מפני שיחזירוני למוטב ‪ —,‬והבי*ח‬ ‫אלה )ההלומות וההנאות(‬ ‫דעותיהם‬ ‫הפלתי עליהם בגלל‬
‫דעותיהם‪ ,‬ונ מו ויעבוד יעקב ברחל )פ׳ ויצא^‬ ‫במו בגלל‬ ‫עזן ״בדעותיהם* הוא ג י ״ ת הטבוע‬
‫‪:‬בגלל רחל‪ ,‬והרשז ‪.‬נהנה‪— ..‬‬
 ‫ברוך‬ ‫')זכרונותי(‬ ‫מ קו ר‬ ‫‪82‬‬

‫בפרק זר‪ ,‬סעיף ו‪ /‬בעני; הערכת דבריים עפ״י ערך אומרו ; ובהבור חל?‬ ‫אי״ה להלן‬
‫רביעי‪ ,‬פרק מ״ה )הנקרא ״תורה בגוים״( סעיף א׳ ‪.‬‬
‫ועל דרך צהותייש לומר‪ ,‬כי בכלל יש 'לקבל דבר טוב ונכון ממי שאמרו‪ ,‬יריי*‬
‫מי שיהי׳ ‪ ,‬שהרי אין לך גדול ברמאות ובמרמד‪ .‬מלבן הארמי‪ ,‬ובכל זאת קבלנו ממ^י‬
‫את הבת הצעירה לפני הבכירה״ )עו‪1‬ן תום‬ ‫כמו ״קלא לתת לאיש‬ ‫מנהגים ודינים‪,‬‬
‫קרושין‪ ,‬ס״ר‪ ,‬א׳(‪ ,‬וכי ״אין ‪..‬נושאים נשים כמוער‪ .,‬שלא לערב שמחה בשמחה׳‪ /‬יי"■‬
‫נלמד ממה שאמר‪ ,‬לבן מלא שבוע זאת ואתנה לך נם זאת‪ ,‬וזה הוא‪ ,‬מפני שאין מערביו‬
‫׳ ‪:‬‬ ‫שמחת נשואי אחת בשמתת נשואי אחרת )ירושלמי מו״ק‪ ,‬פרק א׳ הלכה ז‬
‫ובעת‪.‬שנלוות את ד^תן‪.‬לכסות את ראש הכלה קודם החופה הננו מברכים אי■‬
‫הכלה בלשון ‪.‬״אחותנו את היי׳ לאלפי רבבה״ והוא מלשון לבן ובתואל שאמרו ין‬
‫לרבקה‪ ,‬כמבואר בפרשת חיי ;‬
‫ובכל זאת אנו פותחים יום יום‬ ‫ואין לך נרול ברשעות ובשקר מבלעם‪,‬‬
‫הפלתנו בלשונו הוא ‪ :‬מה טובו אהליך יעקב‪ ,‬משכנותיך ישראל ! )פ׳ בלק‪ ,‬כ״ר רי׳ן^‬
‫ובתפלת רד‪,‬״ש‪ :‬לא הביט און ביעקב ונו׳ )שם■(‬

‫ומכל אלה אמרתי אני בענין שלפנינו בדבר שעמדתי עליו‪ ,‬כיון דמה שחיר^‬
‫השר או ב א ר ו ב ‪ ,‬לדאבוננו‪ ,‬מתאמת‪ ,‬כי אמנם אלה המכנים עצמם ״משכילים בעבריה"‬
‫ישתקעו עצמם כל כך בהשכלתם זאת‪ ,‬עד כי הנקל להם לדחות ולהזר את כל המסיי‬

‫נ ענין דרבן של הנשים המקוננות לעורר י י ^‬ ‫ב‪/‬‬ ‫לפרש במס׳ מו׳ ק‪ ,‬כ״ח‬ ‫ועפ״י זה יש‬ ‫‪i t t‬‬

‫קינה(‪ ,‬וי לאזי'י*‬ ‫דשבנציב )שם עיר( אמרין הבי )לעורר‬ ‫נשי‬ ‫והספד על המת‪ /‬אמר רבא‪,‬‬
‫הבי וגי*‬ ‫דבא‪ ,‬נשי ד שבנציג אמרין‬ ‫ואמר‬ ‫ונו'‪ ,‬ואמד רבא‪ ,‬נשי דשבנציב אמרין הבי ובו'‪,‬‬
‫וכד‪ ,‬השיב רבא ש ב ע נוסחאות של קינה שהיו הנשים בעיר שבנציב אומרות לפני המת•‬

‫נתבאר‪ ,‬מד‪ ,‬ראה רג א להביא כל דברי הנשים האלה‪ ,‬כי הן לא דברי חבט'®‬ ‫ולא‬
‫נשים ומשלים קלי ם‪.‬‬ ‫הם‪ ,‬שיקבעו כל דבריהם בתלמוד‪ ,‬בי אם שיחת‬

‫קי״ב ®'׳י‬ ‫דבריהן‪ ,‬כי מבואר במס׳ פסחיס‪,‬‬ ‫אך י״ל‪ ,‬דלגונד‪ ,‬מיוחדת■ מביא רבא בל‬ ‫■‬
‫מפני שאנשיה לצים הס‪ ,‬ומשב’’‬ ‫שכנציב‪,‬‬ ‫לבניו ״שלא ידורו בעיר‬ ‫שרבינו הקדוש צוה‬
‫אחרייהו בלי צנו ת ם״;‬

‫אינם רזני'®‬ ‫שכנציב‬ ‫אנשי עיר‬ ‫כי אעפ״י שבכלל‬ ‫לאשמעינן‪,‬‬ ‫ובא רבא כאן‬
‫עלינו לקבל ברצון‪,‬‬ ‫הטוב שאומרים‪,‬‬ ‫את הדבר‬ ‫בבל זאת‪,‬‬ ‫מפני מדותיהם המגונו ת‪,‬‬
‫מדבריהן הראוים להשמע ולהשתמש נזי®‬ ‫כמה‬ ‫מביא‬ ‫זה‬ ‫להתחשב עם ערך אומרו ; ועל‬
‫לעורר הכפד וקינה בשעה הצריכה לכך‪.‬‬

‫וזד‪,‬ו במו שאמרנו‪ ,‬כי דבר טוב ונכון יש לשמוע ולקבל מכל אדם שהוא ‪— .‬‬
‫מב‬ ‫מבוא‬ ‫י '‬ ‫פרק ב׳ ״בתי תלמוד׳‪ /‬סעיף‬ ‫מבוא‬

‫ימקובל לנו עפ״י חז״ל‪ ,‬לכן אפשר לבוין עפ״י סברא או הודעה שלו את בונת דברי‬
‫דגמרא ורש״י‪ ,‬אשר רבים עמדו על חקר סוד כונתם ולא השיגוהו ‪— .‬‬
‫ובאמת עיקר ויסוד איבתם ושטנותם של אלה ״המשכילים המשכלים״ ו ״המליצים‬
‫הלצים״ אל דברי חז״ל ודרכי למודם בהדושיהם‪ ,‬הוא — או מפני עניות דעתם בעומק‬
‫ובא־ריהם מיוסדים על‬ ‫יעת דברי הז״ל ודרכי למודם‪ ,‬אשר כל חדושיהם ודרשותיהם‬
‫עיסק טעם השפה ודקדוקה ושמושה והניונה"(‪ ,‬או כי ידעו האמת ומתכונים למרוד‬
‫בה‪ ,‬כדי לפרוק עול ולחיות חיי חופש ודרור ושרירות לב ‪ .‬ותפוש לשון אחרון ‪— .‬‬

‫ואמנם כבר הורה הנסיו; מאז נטה האורח ״בעל החופש השובב״ לגבולנו‪ ,‬כי‬
‫׳ אלף כיוצא בו ידחו‪ ,‬יחלפו ויעברו‪ ,‬ודבר אחד מחדושי חז״ל לא יעבור ולא ידחוק וכל‬
‫דבריהם אמת ויציב וקיים לעד‪ ,‬אמת וצדק‪ ,‬ונצדק קודש !‬
‫ולא רק בזמן‬ ‫ומכבר אמרתי‪ ,‬כי זו בחה לתורתנו‪ ,‬כי תחזיק מעמד עולמי‪,‬‬
‫חליפות הדעות בין אגשים פרטים‪ ,‬בשנותם את טעם הגיונם במערכת הדת ובדרכי‬
‫התורה והמצוה — אך גם נגד משטרים כללים חזקים במדינה כולה‪ ,‬בהמר ארץ ונמוםי‬
‫מלכיות‪ ,‬בכל המונה ואופן שישלטו בעולם‪ ,‬ושומה בפי בעלי משטר התקיפים האלה‪,‬‬
‫ינתקו‬ ‫כי באים הם לתקן עולם ולתת את טיב העולם בפי הבריות‪ ,‬וע״י זה לאט לאט‬
‫מיסרות האמונה מעל צוארי בני האדם )כאשר ידענו ממחשבות ופעולות איזה ממלכי‬
‫אירופא העריצים במאה העברה על זה( — ;‬
‫עם כל זה‪ ,‬בנוגע לדתנו אנו‪ ,‬הנה אם באיזה ערך שהוא נלקו נצוצי פארותיה‪,‬‬
‫אך בעקרה ושרשה לא נמוטו ארחותיה ולא נמעדו רגליה‪ ,‬ועדיין יפים פעמיה והדרר‬
‫‪,‬‬ ‫?ליה‪ ,‬והיא חיה וקימה כיום הזה !‬
‫ויפה לפרש עפ״י רעיון זה את הכתובים בתורה בפ׳ ברכד‪ ,.‬הורה צוד‪ .‬לנו משד‪,‬‬
‫סירשה קהלת יעקב‪ ,‬ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל‬
‫יל״ג‪ ,‬ד׳ וה׳(;‬
‫והמשך הפסוקים ויחושם זה לזה וענינם בכלל דורש באור;‬
‫והנה ידוע‪ ,‬כי בכלל ישלטו בעולם המדיני שלשה סדרי ממשלה‪ :‬ממשלת מלך‬
‫לכדו)אבסאליוטית(‪ ,‬ממשלה משותפת מכח המלך וראשי עם )קונסטיטוצינית(‪ ,‬וממשלת‬
‫חעם לבדו )ריפובליקית( ;‬

‫תורה תטימה* להראות על כל זה‬ ‫‪,‬חו מ שי‬ ‫חנו רנו הגדול‬ ‫זו בא‬ ‫ולמטרה ותכלית הודאה‬ ‫**(‬
‫ולהוכיח צדקת כל דרש ותדוש מהז״ל על סדר התורה‪ ,‬ובארנו מענין זד■ כארוכה בהקדמת‬
‫הספד הנ״ל ‪- .‬‬
 ‫בר וך‬ ‫)זכחגותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪84‬‬

‫מ ו ר ש ה לקהלת יע?ב׳‬ ‫כי תורה זו צוה לנו משה‪ ,‬תשאר‬ ‫ובאה הבטחת ה ‪,‬‬
‫סרר ממשלה שיהי׳ בעולם‪ /‬ומפרש‪ :‬בין—ויהי בישרון מלה‬ ‫נצחית בבל‬ ‫מורשה‬
‫כלומר‪ ,‬בין בסדר ממשלת מלך לבדו‪ ,‬בין‪—-‬בהתאסף ראשי עם )ממשלת מלך והעם(׳‬
‫■‬ ‫בין—יחד שבטי ישראל‪ ,‬ממשלה צבורית )ריפובליקית( ‪:‬‬
‫בכולן‪ ,‬ור ‪a‬ת כולן‪ ,‬תהיה לנו תורתנו מורשה נצחית‪ ,‬וע״ד הכתוב )ישעיה‪ ,‬נ׳ט(‬
‫ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך וספי זרעך וספי זרע זרעך אמר ה׳ מעתיז‬
‫ועד עולם "(• —‬

‫ה‬
‫וכנראה‪ ,‬לבד למוד התורה‪ ,‬השתדלו הז״ל לטעת בלב התלמידים יסוד כללי בחיים׳‬ ‫‪,‬‬
‫כי לתכלית מעלת השנת החכמים השלמים אין להסתפק ביריעת חכמת התורה בלבי׳‬
‫ולא די בזה בלבד להתעטר בכתר שם טוב ושתהי׳ עטרת ד^כמה הולמתו; אך עיי‬
‫דדוש לזה קנין שלמות המעלות ומדות הנפש‪ ,‬מעלות ומדות של החבמים הישרים ואניפי‬
‫המעלה המתוקנים ; ובי יפה קנין התורה בלוית מדות נאות‪ ,‬ונאים הם לומדיה אם מרי^‬
‫יפות ומשובחות יכתירום ויעטרום‪ ,‬והלכות דרך ארץ והנהנות צנועות ילוום ‪ :‬באופן שעל‬
‫פי הנהגתם של החכמים תתאהב התורה על בני אדם ויוקירוה ויכבדוה; וברבות מעלי‘‬
‫נפש החכם כן ירבה כבוד תורתו ; וכן אמרו ‪ :‬כל ת״ה שאון תוכו כברו אינו ת״ח‪ ,‬והמליצי‬
‫על זה את לשין הפסיק בפ׳ תרומה‪ ,‬בענין מעשה ה א ר ו ן ‪ ,‬שהוא רמז לתורה ולת׳יי(‬
‫ו מ ב ח ו ץ י יומא‪ ,‬ע״ב ב׳( ;‬ ‫וצפית אותי זהב טהור מ ב י ת‬
‫ועל כן אמרו על הפסוק ואהבת את ה׳ אלהיך‪ ,‬עשה דברים שיהא שם שמים‬
‫מתאהב על ידם‪ ,‬שיהא אדם קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים‪ ,‬ויהא משאו ומתני‬
‫בנחת עם הבריות‪ ,‬מה הבריות אומרות עליו ‪ :‬״אשרי אביו שלמדו תורח‪ ,‬אשרי רבי‬
‫שלמדו תורה‪ ,‬או להם לבריות שלא למדו תורה‪ ,‬פלוני שלמד תורה‪ ,‬ראו כמה נאים‬
‫דרכיו‪ ,‬כמר‪ ,‬מתוקנים מעשיו״‪ ,‬ועליו‪ ,‬הכתוב אומר‪ ,‬ישראל אשר בך אתפאר )ישעיה מ״ט^‬
‫אבל מי שקורא ושונה ואין משאו ומתנו באמונה ואין דבורו בנחת עם הבריות‪ ,‬מיז‬
‫הבריות אומרות עליו ‪ :‬״אוי לפלוני שלמד תורה‪ ,‬אוי לו לאביו שלמדו תורה‪ ,‬איי לו לרבי‬

‫וגראה‪ ,‬בי לשון פסוק זד באה הפוכה ומסורסה‪ ,‬ושעורו כסי שהי׳ כתוב ‪ :‬ודברי אשר ששי׳י‬ ‫א(‬
‫ויססיר‬ ‫זרע זרעך מעתה ועד עולם ‪.‬‬ ‫ומפי‬ ‫ומפי זרעך‬ ‫ה׳ לא ימושו מפיך‬ ‫אמר‬ ‫בפיך‬
‫במבוא פרק ה׳ )‪,‬לשון הפובה*( יבאו הרבה דוגמאו ת כאלה במקרא ‪- .‬‬
 ‫מג‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ב׳ ״בתי התלמוד״ סעיף ה׳‬ ‫מבוא‬

‫שלמדו תורה‪ ,‬ראו כמה מלןולקלין מעשיו ובמה מכוערי; דבריו״ ‪ ,‬ועליו הבתוב אום^‬
‫גאמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו )יחזקאל‪ ,‬ל״ו( )יומא‪ ,‬פ״ו א׳( א( ‪,‬‬
‫ואחד החכמים הי' רגיל לדרוש‪ :‬הבלית תורה השובה ומעשים טובים‪ ,‬שלא יהא‬
‫אדם קורא ושונה ובועט באביו ונאמו וברבו ובמי שהוא גדול ממנו בחכמה וכו׳ )ברכות‪/‬‬
‫י׳ז א׳^; והשם ״תשובה״ כאן‪ ,‬ענינו ענוה ומתינות‪ ,‬מלשון הכתוב )ישיעה‪ ,‬ה( בשובת‬
‫ונחת הושעון ב(‪.‬‬
‫והרבה הקפידו חזיל על מדת הנאוה בת״ח‪ ,‬כי אעפ״י שהתירו לו מדד‪ ,‬זו בערך‬
‫שמיני שבשמינית המרה )סוטה‪ ,‬ה׳ א'(‪ ,‬הוא רק מפני שאם יהי׳ שפל ביותר‪ ,‬לא יכיר‬
‫ההמון את ערך כבוד התורה‪ ,‬ואפשר שיבאו לזלזל בה ויחכמיה‪ ,‬וכמו שכתב רש״י שם ;‬
‫״שלא יהיו קלי הראש מסתוללין בו )בהת״ח( ויהיו דבריו נשמעים עליהם בעל‬
‫‪:‬רחם"‪ ,‬עכ״ל‪:‬‬
‫אבל מדת הנאוד‪ ,‬במליאה הקציבו חז״ל למדה מגונה‪ ,‬ואת המחזיקים בה הבירר‬

‫כנראה‪ ,‬הועתק בבסרא בסקרה רק סוף הפסוק‪ ,‬ועל ה א מ ת * ר ע להיות מועתק בולו ‪ :‬ויבוא‬ ‫*<(‬
‫אלה ומארצו‬ ‫שם ויחללו את שם קרשי באסור דהס עם ה׳‬ ‫הגוים אשר באו‬ ‫)ישראל( אל‬
‫יצאו‪ ,‬כלומר‪ ,‬שיען שחללו את שם ה'‪ ,‬על כן יצאו מארצם וגלו לבי; האוסות ‪- .‬‬
‫ובכלל נראה טעם הכרח דרשה זו בסמיכות על חש׳ ואהבת את ד‪,‬׳‪ ,‬דמכוין לקושית‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬ב׳ הלא האהכד‪ .‬הוא רגש המסור ללב‪,,‬‬ ‫‪t‬‬ ‫האהבד‪,‬‬ ‫אפשר לצוות על‬ ‫וכי‬ ‫ה ס׳ ר ‪:‬‬
‫והרגש לא יקבל צווי !‬
‫אב ואם רק על כבודם ועל מזראתם‪.‬‬ ‫כמצות כבוד‬ ‫)ומטעם זה‪ ,‬כנראה‪ ,‬נצטוד‪ .‬אדם‬
‫והמצוה ואהבת לרעך‬ ‫ואינו מקבל צווי ‪— .‬‬ ‫היא רגש‬ ‫מפני שהאהבה‬ ‫אהב תו‪/‬‬ ‫ולא על‬
‫סני‪ ,‬לחברך לא תעביד* ) ע״ן מס׳ שבת ל׳ א א'‪ ,‬ובשירוש•‬ ‫כמוך הוא רק בגרר ‪ ,‬מ ה דעלך‬
‫■‬ ‫ה ר א ב׳ ע לפרשת יתרו בפסוק לא חחמור(‬
‫ולכן דריש‪ ,‬דסרכתיב ואהבת א ת ה׳‪ ,‬שכונת לשון זו לעשות פעולות באלו שעל פיהן‬
‫וגדמפרש ‪— .‬‬ ‫מתאהב‪,‬‬ ‫יד‪,‬י׳ שם שמיס‬

‫בבעיטה באביו ובאמו וברבו ובמי שהוא‪.‬‬ ‫תפס הדורש ענין המדחד‪,‬‬ ‫יש להיניר‪ ,‬מהיכי תיתא‬
‫וד‪,‬י׳ לו לומר‪ ,‬שלא‬ ‫‪f‬‬ ‫באופנים שונים וטשונים בעולם‬ ‫מדחות‬ ‫כי המעט‬ ‫גדול ממנו וכו׳‪,‬‬
‫יצא לתרבות רעה‪ ,‬או שלא יהא חוטא ופושע‪ ,‬וכדומה מן הלשונות המכוונות לענין ?‬
‫ולכן נראה‪ ,‬דטאמר זה כונן בעקרו למאורע ידועה באומתנו קרוב לזמן חכמי התלמוד‪,‬‬
‫מאורע באדם אחד שאמנם קרא ושנה ושמש ת״ח ואח*כ בעט באביו ובאמו וכרכו ובגרולי^‬
‫משבר נצחי כרתנו ‪ j‬וכן‬ ‫ולבסוף עשד‪ ,‬מדחה עיקרית ברתגו‪ ,‬נדחה וגרר רבים אחריו‪ ,‬והביא‬
‫התלמיד‬ ‫ר״ל‪,‬‬ ‫תלמיד‪,‬‬ ‫אותו‬ ‫מס׳ שבת )ל*א ב׳( לגלגל עליו‬ ‫בתלמוד‬ ‫כונת הלשון‬
‫פ ל ו נ י מהו לעוה״ב‪ ,‬כלומר‪ ,‬פלוני הידוז^‪ ,‬ונבל אלה ה מ קו מויג‬ ‫הידוע ! וביומא )ם*ו ב׳( ‪:‬‬
‫׳‬ ‫והמבין יבין ‪- .‬‬ ‫מרמזים לאיש ידויג‪,‬‬
 ‫ב ר וך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪86‬‬

‫ולבריוי‘■‬ ‫לבעל נפש גסה ושפלה‪ ,‬המחוסרת נמוס ומדות ישרות ורצויות לשמים‬
‫ואמרו בעונשה‪ :‬כל המתיהר חכמתו מסתלקת ממנו )פסחים‪ ,‬ע״ו ב׳(^ והחכם‬
‫המגביה עצמו הקב״ה משפילו )נדרים‪ ,‬נ״ה א׳(‪:‬‬
‫וכן אמרו בשכר מניעותה ‪ :‬ספני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותם‪,‬‬
‫שנוחים וענוים היו )עירובי!‪ ,‬י״ג ב׳( א(‪ ,‬ועוד כמה וכמה מאמרים בשכר דבר זה‪:‬‬
‫ובאיזה מקומות בתלמוד מצינו לחכמים אחדים שהתפארו בחכמתם‪ ,‬ונענשו על‬
‫אתי בי נכשלו בחסרון ידיעה בדבר תורה‪ ,‬יהלכה ידוע ומפורשת;‬
‫כמו בעירובי! )כ״ט א׳( אמר רבא; הריני כבן עזאי‪ ,‬בשוקי טבריה שהי׳ ויושג‬
‫ודורש שם לפני גדולי החכמים ומשיב לכל שואל( >=(‪ ,‬אמר לו ההוא מרבנן )אי׳י‬
‫התלמידים( תפוחים בכמה מערבי! ? אמר לו )רבא( וכי מערבי! בתפוחים ? אמר לי‬
‫)התלמיד( ולא ? )וכי לא ?( והתנן‪ ,‬כל האוכלים כשרים לעירוב ?‬
‫הרי שנעלמה ממנו הלכה גלויה ומפורשת ! )ועיין בתום׳ עירובי! )כ״ז ב׳( ‪:‬‬
‫וכן מצינו לאביי שאמר בלשון כזה )הריני כבן עזאי‪.‬וכו׳(‪ ,‬ובא אחד התלטירי^'‬
‫ושאל לו דבר ולא ידע להשיב )עיין קדושין ב׳ א׳ ‪ ,‬סוטה מ״ה א׳ וערכין ל׳ ב׳( ‪:‬‬
‫וכפי הנראה‪ ,‬בכל אלה המקומות הקדים התלמוד במכוון להביא מאמריהם‬
‫המופלגים )הריני כבן עזאי וכו׳( כדי ללמד ולהורות‪ ,‬שלמרות ההתפארות נכשלו בהעלטי'‬
‫דבר‪ ,‬וכמו שהגבילו חז״ל בעונש ההתפארות והיוהרא‪ ,‬כמו שהבאנו למעלה‪ ,‬שכל המתיהי‬
‫■‬ ‫חכמתו מסתלקת ממנו‪.‬‬
‫ועל המאמר הידוע מבן עזאי שאמר ״כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום*‬
‫)בכורות‪ ,‬נ׳׳ח א׳( — על המאמר]הזה עמדו רבים לפרשו‪ ,‬יען כי קשה מאוד לפרשו כפשוטיו‬
‫שכל כך יתגאה ויתפאר נגד כל חכמי ישראל ;‬
‫כי בן עזאי הי׳ חריף מצוין‪ ,‬וחכמי ישראל‬ ‫וקרוב לומר הבאור בזה‪,‬‬
‫בכלל החזיקו ביותר במעלת הבקיאות‪ ,‬וכמי שאמרו בסוף הוריות‪ :‬סיני )תואר לבקיז‬
‫ועוקר הרים )תיאר לחריף( סיני עדיף ;‬
‫ובכל זאת היא למעליי‬ ‫וקליפת השום אין בה טעם חריפות כמו להשום עצמי‪,‬‬
‫מהשום‪ ,‬והיא מעמדת ומקיימת השום;‬
‫ואל זה רמז‪ ,‬כי חכמי ישראל בבקיאותם הם מעמידים ומקיימים את חריפותו שלו׳‬
‫כי לולא בקיאותם‪ ,‬שעל פיה יתבקרו ויתלבנו חרושי חריפותו אם אין להם סתירה ונגוי‬
‫מן איזה מקום בתלמוד וברייתא — לולא זאת לא הי׳ נחשב כל מעלת החריפות שלי׳‬
‫אשר כשהיא לעצמה )בלא בקיאות( אין לה יסוד ובסיס גאסן‪ ,‬ואין לסמוך עליר•■‬

‫‪-‬‬ ‫נ או ר מספיק לסאםר זת יבא בפרק זה‪ ,‬בסעיף הנ א ‪,‬‬ ‫א(‬

‫‪-‬‬ ‫על תכונ ת הלשו! ‪,‬ב שוקי טבריה* כתבנו למעלה סעיף ג׳ ״ ב ה ע ר ה‪.‬‬ ‫ג(‬
‫מד‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ב׳ ״בתי תל מו ד‪ /‬סעיף ה׳‬ ‫מבוא‬

‫ומדת הגאוה אמנם רצויה היא רק בשעה הדרושה לה; בשעה שהדבר נוגע לנבור‬
‫יד‪.‬׳ וכבוד התורה והדת וכדומה‪ ,‬וכמו שאמרו במס׳ כתובות )ק״ג ב׳( שאחד החכמים צור‪.‬‬
‫־לבנו‪ ,‬ראש ישיבה ונשיא‪ ,‬״זרוק מרה )מרות( בתלמידים״‪ ,‬שיטיל אימתו עליהם‪ ,‬וכן‬
‫‪.‬‬ ‫״נהוג נשיאותך ברמה״ ‪ ,‬וזה לכבוד ה׳ ולכבוד התורה וישראל ‪.‬‬
‫ומצינו מדה כזו בעת כזו ביד‪,‬ושפט מלך יהודה‪ ,‬שעשה הטוב בעיני ה׳ ‪ ,‬כתיב‬
‫>דד‪.‬י״ב‪ ,‬י״ז( ויגבה לבו בדרכי ה׳ ועוד הסיר את הבמות ואת האשרים ‪ :‬והבאור הוא‪,‬‬
‫׳כי יען כי מצא לטוב לתכלית הדבר להשתמש במדת גובה הלב לא נמנע מזה לכבוד‬
‫יה' ; וזהו כונת הלשון ויגבה לבו בדרכי ה' — בגלל דרכי ה׳ ‪ ,‬והבי״ת הוא בית השמוש‪,‬‬
‫יכסו ויע־בוד יעקב ברהל )פ׳ ויצא( בגלל רחל‪ :‬בעונותיכם נמכרתם )ישעיה‪ ,‬נ׳( בגלל‬
‫עונותיכם‪ ,‬ודורבה כהנר‪.,‬‬
‫וראה‪ ,‬מה שנכתוב אי״ה עוד בענין זה בחבור חלק שלישי‪ ,‬פרק כ׳ )״הכרת‬
‫׳עגים״( מעיף ב'‪ ,‬בהערה‪- - .,‬‬

‫וכנגד מדת הגאוה הבלתי רצויה הקפידו הז״ל הרבה על תלמיד חכם שאינו מכיר‬
‫'יסוקיר את ערך עצמו ומזלזל בנפשו‪ ,‬ומתוך כך הוא משפיל את כבוד התורה‪ ,‬כגון זה‬
‫'׳‪2‬איגו מקפיד על הנקיון ועל הטהרה בבגדיו )שבת‪ ,‬קי״ד א׳(; וזה המשפיל עצמו לפני‬
‫י עם הארץ )מגילה‪ ,‬כ״ח א׳{‪ :‬ואמרו על זה‪ ,‬שעל ת״ח כזה נאסר הפסוק במשלי )ח׳(‬
‫' לל משנאי אד‪.‬בו מות‪ ,‬אל הקרא משנאי‪ ,‬אלא משניאי‪ ,‬מפגי שת״ח כזה משגיא את‬
‫התורה על הבריות‪ ,‬וכמו שכתבנו בתחלת סעיף זה )וד‪,‬פסוק הנזכר במשלי איירי במעלת‬
‫התורה( ; והלשון י‪,‬אהבו מות" פירושו‪ ,‬אהבו דבר שגורם מות רוחגי לנפש מתוקגה‪,‬‬
‫ללומר‪ ,‬קלקול והפסד‪ ,‬ועל דרך הכתוב בתר‪,‬לים )ק״טי( ויאהב קללה‪ ,‬שפירושו‪ ,‬אהב‬
‫'לעשות דברים ש*עליד‪,‬ם תבא קללה‪ ,‬עיי״ש‪:‬‬
‫וכן יש לכוין הלשון ״אהבו מות״ לענין דאיירי בי< )בהנד‪,‬גתו של הכם( עפ״י מד‪.‬‬
‫׳שאמרו ״מפני מה תלמידי חכמים מתים קודם זמנם‪ ,‬לא מפני שגוזלים ולא מפני‬
‫־שחומסים וכו׳ ‪ ,‬אלא מפני שהם מתבזים בעצמם״ )אבות דר״נ‪ ,‬פ׳ ביט( ; והוי לפי זה‬
‫'לונת הכתוב כל משנאי אהבו מות‪ ,‬שההכם היודע ענשו של זה הסתבזד‪ .‬בעצמו וגורם‬
‫ילהשניא את התורה ואינו נזהר בזה‪ ,‬נראה מזה שהוא כאוהב מות‪ ,‬שגורם כזה לעצמו;‬
‫ובגוף החבור‪ ,‬חלק רביעי‪ ,‬פרק מ״ט )הנקרא ״חיים מתוקנים״( סעיף ב׳ ‪ ,‬אשנד‪.‬‬
‫א־״ה פרק גדול ונכבד בענין החובה על כל אדם להזהר ביקרת בבות שלו בעיגי עצמו‪,‬‬
‫ומכש״כ שלא לזלזל בו‪ ,‬עיי״ש דברים גרגשים הנלוים אל ספור יקר ‪— .‬‬

‫אני עורך עש״י ההגיון בלנד‪ ,‬תזנירני ע ת היות• ג א ר ״ ת‬ ‫בכלל‬ ‫והנד‪ ,‬אם את דברי אלה‬ ‫א(‬
‫ראיתי רבים מרבני הערוז‬ ‫שונות מצערי בענין זה מ א ת אשר חזיתי שם פועל ממ ש‪ .‬שם‬

‫‪A‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫• מסור‬ ‫‪88‬‬

‫ורק בטקוס שהוא משפיל עצסו כדי להראו־ בזה־ הבוב מצוול או כבודד■‪•* /‬יי‬
‫לכבוד ה׳ והתורה‪ ,‬אז שרי לי׳ מהלך בזה‪ ,‬ועל דרך שאמרו במס׳ פסדים )ס״ה ב'<‘‬
‫לענין הקרבת קרבן פסה ‪ :‬״בל אהד וא־זד נותן פבדו )קרבן פסהו( בעורו ומפשילו‬
‫לאחוריו ן^ולך לו״ ‪ ,‬אעפ״י שתמונת מעאו כזו בדבר הול איננה מן כבודו של ת״ח^‬
‫אי• זה הוא כדי להראות רגשי חבוב מצית הפסת ‪ :‬ומעין זה־ מצינו בדוד המלך ששמרו‬
‫לפני ה׳ בתמונה כזו עד שחוכיהתהו מוסר מיכל בת שאול‪ ,‬כנודע בספר שמואל ב׳)י(׳‬
‫והיא ענה על זה ‪ :‬ושחקתי לפני ה׳ והייתי שפל בעעי )שם( ‪ :‬ואברהם־ בהערכתו‬
‫עצמו כלפי גדולת ה׳ אמר ואנכי עפר ואפר )פ׳ וירא( *•( ‪— .‬‬

‫וכדי לתת תוקף לכבודו של החכם בעיני הבריות‪ ,‬קראו חז״ל ברמה על רי®’‬
‫ערך הדבר הזה ומעלתו‪ ,‬והזהירו עליו בכל תוקף את המק העם‪ ,‬ואמרו ‪ :‬לא חרב^‬

‫והם‪ ,‬הראשים‪ ,‬אני®'®"‬ ‫מתבזים עצמם לפני ראש• הקהלה שלהם‪ ,‬וכםו מתרשפיס לרגליהם ‪. .‬‬
‫ונשררות עריצה פוסעים על ראשיר׳®‬ ‫והמינים‪ ,‬בתאית נפש מקבלים הכנע ת הרבנים‪,‬‬ ‫נסיס‬
‫ה חי ם והחננזיי‬ ‫שם ראיתי את‬ ‫ממשלתם‪.‬‬ ‫ועל ראשי בל ה״נלי־קיד ש* החיסים בצל‬
‫תורה והבסת ידאב‪ .‬למראה גליי•־■‬ ‫בן‬ ‫סרים אותם‪ ,‬ולב בל‬ ‫מוטלים באשפה ואין‬ ‫גם יחד‬
‫רוחני זאת ‪.‬‬
‫וכאשר הבעתי צערי לפני אחד הרבנים האלה‪ ,‬מצא נוחם לו ולי״ ויפתה במשל פי רי‬
‫הוא האדם‪ ,‬והפחות ישבהם היא‪ .‬הבהמה‪,‬‬ ‫כי המובחר שבברואים‬ ‫וי א מ ר; ‪ .‬ה ן ידוע‪,‬‬
‫זאת אם האדם רוצה לחלוב א ת הבהמה‪ ,‬הוא מוכרח לכרוע לרגליה ‪. . .‬‬
‫ואד‬
‫ואמרתי לו‪ ,‬אם העקיצה היא אמנם חדה ושנונה‪ ,‬אבל יחד עם זה שאניתיו‪ ,‬האם‬
‫והלא א מ לפני■ איש כי ^‬ ‫‪t‬‬ ‫מעודו איש מכובר‪ ,‬ואשר קנה תורה וחכמה שיחלוב את הבה מה‬
‫•בא מעשוז החליבה לא יאבה לא חלבה ולא כריעתו ‪.‬‬
‫וביותר — הוספתי לומר — אם אולי יש בידכם למחול על כבודכם שלכם‪ .,‬אבל אינ^®“‬
‫רשאים למחול על כבוד התודה‪ ,‬וזכרת• לו המאמר מ מ ם' מנילה ה נ ״ ל‪.‬‬
‫חבל מאוד ‪— .‬‬ ‫אך סוף דבר‪ ,‬הדברים דברים והמעשים מעשים ‪.‬‬

‫העפר מתח•י*‬ ‫שפלית משתי ה ק צוו ת;‬ ‫שיש בהם תכונה‬ ‫ותפס שני אלה הדברים הדברים‬ ‫א(‬
‫)מיסוד בייאותו(■ אין לו כל חשיבות‪ ,‬ורק כשחורשין וזורעין בו נעשה ח שוי עם״י התי®**'''•‬
‫אותם■‬
‫העתידות ע״י פעולות אלו ‪ :‬ולד‪,‬יפך ‪ -‬האפר‪ ,‬טרם שנעשה אפר היתד‪ ,‬לו חשיבות עם’‬
‫אפי"‬
‫הדברים שהוא בא מאם‪ ,‬מעצים וזרעונים ובגדים ושאר עניני הפץ‪ ,‬ולבםוף כשנעשח‬
‫אבד כל חשיבות ;‬
‫ואמר ; ואנכי )בטל וכלא נחשב( כעפר )מתחלתו( ובאפר )בסופו( ‪- .‬‬
‫תי לב‬
‫ואמנם בכלל ענין הענוה‪ ,‬כפי הנראה‪ ,‬הוא מהדברים יטאין להם שעור‪ ,‬שהר• ם'‬
‫האדם אשי• על פני ר‪,‬אד®^‬ ‫עד שהכתוב מעיד עליו ‪ ,‬ענו ככל‬ ‫גדול בענוה ממשד‪ ,‬רבינו‬
‫)ם״ש בד‪,‬עלתך(;‬
‫מה־‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ב׳ ״בהי ה ל מ ו ד ‪ /‬סעיף ה׳‬ ‫מבוא‬

‫מלעיבים‪.‬‬ ‫שנאמר )דהי׳יב‪ ,‬ל״ן( ויהיו‬ ‫הלמידי חכמים^‬ ‫מפני שביזו ב ה‬ ‫אלא‬ ‫ילושדם‬
‫ל מכ תו ) שבה‪,‬‬ ‫וכל ה מבז ה ת״ח‪ .‬אי; רפואה‬ ‫כ מ ל א כ י אלהים ובוזים ד ב רי ם ו ג ו׳‪/ * * ,‬‬
‫בכלל‬ ‫בפני ה״ח הוא‬ ‫ואפילו רק ה מבזה הבירו‬ ‫קי״ט ב'( ‪ :‬ובן א ס ר‪ /‬ה מבז ה ת״ח‪,‬‬

‫מפני שזה מורה שאינו מוקיר א ה כבו ד החכם שפותח פיו־‬ ‫׳ ( ‪,‬‬ ‫**פיקורס )סנהדרין‪ ,‬צ״ט ב‬
‫לפניו ב ד ב רי בוז ; ואמרו‪ ,‬לענין פדיון שבוים‪ ,‬שאם נ שבה רבו ואביו‪ ,‬פודה מקודם את■‬

‫א מ רו‪ :‬ה״ח‬ ‫קודם ל מ ל ך ) ש ם(‪ :‬וכן‬ ‫והחכם‬ ‫)הוריות‪ ,‬י״ג אי(‪:‬‬ ‫א ה אביו‬ ‫יכי ואח׳ב‬

‫*כברה )שחטא( אין מבזין אוהו בפר הסי א )מו״ק‪ ,‬י״ז א׳(‪ ,‬וכהנה מאמרים בעין ז ה ^(‪— .‬‬

‫יכול שהי' )משה( ענו כדורות הראשונים״‬ ‫ובבל זאת אמרו באבות דר*נ )‪ 6‬רק ט׳( ‪:‬‬
‫ת״ל‪ .‬מבל האדם אשר על פני ה אד מה‪ .‬מדורו אמרו‪ ,‬ולא מדורות הראשונים‪ .‬ע״כ ;‬
‫מה שכתב‬ ‫אבל יתבאר עפ״י‬ ‫לא נתבאר כאיזה אופן דרשו כן‪,‬‬ ‫ובהשקפה ראשונה‬
‫בפכוק לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה‪ ,‬דלשון ‪ ,‬ע לי‬ ‫הרמב״ן בר*פ ר‪».‬א‪,‬‬
‫על הפסוק‬ ‫פ׳ במדבר סוף פרשה ב ' ‪,‬‬ ‫בחיים )ויש יסוד לחדוש זח כמ״ר‬ ‫פני* מורה רק‬
‫‪ ,‬ענו מכל האדם אשר על‬ ‫ייבהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם( — ומכיון דכתיב כאן‬
‫האדמה* ‪ ,‬סמכו לדרוש שהי׳ ענו רק מהאנשים אשר חיו בדודו ‪- .‬‬ ‫פ ני‬
‫דבר‬ ‫‪,‬י ש לך‬ ‫אעפ״י שאין ערך למעלת מדת הענוה‪ ,‬אעפ*יכן‪,‬‬ ‫ואמנס א ע פ״י כן‪,‬‬
‫מביאה לידי צער‬ ‫יען כי לפעמיס‬ ‫במדה זו‪,‬‬ ‫להשתמש‬ ‫טוב‬ ‫ולא תמיד‬ ‫לו מקום* ‪,‬‬ ‫שאין‬
‫עיי״ ש; ובשבת‬ ‫ש ל ר ב י זכריה החריבה בתנו‪,‬‬ ‫וכמ*ש בגיטין )נ״ה ב׳( ענותנותנו‬ ‫ועונש‪,‬‬
‫ענותנותם לא‬ ‫שמפני גודל‬ ‫ז א״ז‪,‬‬ ‫אלא מפני שלא הוכיחו‬ ‫)קי*ט ב׳( לא חרבה ירושלים‬
‫חשבו את עצמם ראויס להיות מוכיחים ‪— .‬‬

‫אך צ*ל‪ ,‬שקבלו‬ ‫ואמנם כי השם ‪ ,‬מל א כי אלהים* שבפסוק מוסב כשם התואר ל נ ב י א י ם ‪,‬‬
‫חז*ל תואר זה גם לתלמידי חכמים‪ ,‬ו ע פ׳י המאמר הידוע ‪ ,‬ח נ ם עדיף מנבי א״ )ב״ב‪ ,‬י*ב ב׳(•‬

‫ועפ*י כלל ענין זה מכבוד מהלכו של ת*ח בקרב אנשים‪ ,‬יש לכוין מה שאמר אליעזר עבד‬
‫אברהם נ ע ת שהושם לפניו לאכול — ‪ ,‬ל א אוכל עד אם דברתי דברי* )פ׳ חיי( ;‬
‫ולא נתבאר מה הי׳ מעם הקפידא שלו‪ ,‬שלא לאכול מקודם ואח*כ לדבר‪ ,‬ומה כיון בזה ז‬
‫שאליעזר הי׳ בנדר ת*ח‪ ,‬שכן דרשו בנוטריקון מה שמתואר ‪,‬דמ שק‪:‬‬ ‫וידוע באגדות‪,‬‬
‫אליעזר* שדולה ומשקה מתורת דבו לאהרים )יומא‪ ,‬כ” ח ב׳( ‪i‬‬
‫ואמרו ; למה ת״ ח דומה בפני עם הארץ‪ ,‬בתחלה דומה לפניו לקתון של זהב‪ ,‬וכשאכל‬
‫עטו דומה לו לקתון של חרס )סנהדרין‪ ,‬נ* ב כ׳( ;‬
‫וידוע‪ ,‬דנ ל שקידתו של אליעזר בדברו עם לבן ובתואל‪ ,‬הי׳ שלא ימנעו ממנו את רבקה‪:‬‬
‫ללכת אתו‪ ,‬ועל כן הטעים כל כך א ת ספורו להוכיח להם כי מה׳ יצא הדבר ;‬
‫ועל כן חשש‪ ,‬פן שאחר שיאכל וישתה עסהס שוב יהי׳ נדמה להם לקתון של חרס^‬
‫יעזוב לא ‪.‬יקבלו דבריו ולא ישאו פניו!‬
‫דברו דבריו‪ ,‬נ די שישאר אצלם במדרגת ‪ ,‬ק תון של‪-‬‬ ‫ולכן לא רצה לאכול עמהם‪ ,‬טרם‬
‫•ירב* ויננ דו הו וישאו פניו וימלאו ב ק ש תו; ולזה אמר^ לא אוכל עד אם דברתי ה ב רי‪— .‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זברונותי( ‪.‬‬ ‫מל‪,‬ור‬ ‫‪9a‬‬

‫וכן אהדו משום כבוד התורה להשתמש בתלמידי הבמים‪ ,‬כמבואר בתלמוד גזם^‬
‫מגילה )כ״ח ב׳( בסמיכות להמשנה דאבות )פ״א מי״ג( ודאשתמש בתגא חלף — תנא‬
‫ריש לקיש^ זה המשמש במי ששונה הלכות; והובא זה ברי״ף וירא״ש‪ ,‬אבל ברמב״ם‬
‫ובטור ושו״ע לא נמצא רבד מזה‪ ,‬והוא פלא‪ :‬ורק ברמ״א לשו״ע סימן רמ״ב סעיף כ״א‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הובא דבר מענק זה בקצרה‪:‬‬
‫ואני מוסיף להפליא‪ ,‬כי גם במקום שבא נזכר רין זה‪ ,‬כמו שציננו‪ ,‬הוא בא נל‬
‫כך סתום וחתום ולא נתבאר אף במעט‪ ,‬בעוד שענין דין זה‪ ,‬מציאותו ודרישתו ושמוטי‬
‫נפגש בחיים בכל זמן ובבל מקום‪ ,‬בכל עת ובכל שעה‪ ,‬והי' לפי זה דרוש ומוכרי׳‬
‫להתברר למדי‪ ,‬ולא ינתן מכשול לבני אדם‪ ,‬שהזו; נפרץ הוא שמשתמשים בחכמים‬
‫'‬ ‫‪.‬בעסקים ובעבודה ?‬
‫’‬ ‫•‬ ‫כמה נפלא הדבר !‬
‫ואמנם לדעתי ברור הדבר‪ .‬שאם החכם מקבל שכר בעד השמוש בו‪ ,‬מוריי*‬
‫‪.‬‬ ‫ילכתחלה להשתמש בו‪.‬‬
‫וראי' לזה מכהן‪ ,‬שאעפ״י שאסור לה־סתמש בו‪ ,‬ואמרו בירושלמי ברבות )פ״י•‬
‫■ה״ה( המשתמש בכהונה מעל‪ ,‬אעפ״י כ; הלכה פסוקה וסאושרה לנו‪ ,‬שבזמן שהכהן‬
‫׳‪.‬מקבל שכר על השמוש בו מותר להשתמש בו )עיין מזה באו״ח סימן קב״ח‪ ,‬בסופו(■>‬
‫וכן מתבאר מב״ק )כ' ב'(‪ ,‬ששאל רב חסדא מרבא לפרש לו איזה דבר הלכה<‬
‫ואסר לו רבא; ״לכי תשמש לי"; וידוע‪ ,‬דרב וזסדא הי' כהן )ראה ברכות מ״ב א'‬
‫ושבת י' ב׳(‪ ,‬ובכל זאת‪ ,‬בשביל טובת הנאה שקיבל סרבא בפירוש הדבר שביקש ממני‬
‫מותר לרבא להשתמש בו; ומבואר דרך אגב‪ ,‬דנם הנאה רוחנית בכלל שכר )ועיין‬
‫‪,‬‬ ‫בסמוך( ‪:‬‬
‫זכי לן מתנתא(‬ ‫ובן בחולץ )קל״ג א׳( ‪ :‬אמר לי׳ רבא לשמעי׳ )למשרתו(‪,‬‬
‫■כלומר‪ /‬כי המשרת הי׳ כהן ונוטל מתנות כהונה‪ ,‬וביקש רבא ממנו שימכור לו מתנותיו ג‬
‫■והנה מבואר‪ ,‬שהי׳ לרבא משרת כהן‪ ,‬ספני ששילם לו שכר‪.‬‬
‫ומפני זה נפלאים מאוד כעיני דברי בעל כנסת הגדולה )הוא אבי זקני‪ ,‬בם'‬
‫■שיתבאר בחבור‪ ,‬הלק א׳ ‪ ,‬פרק א' סעיף ב׳( לאו״ח בהגהות ב״י אות ל״א‪ ,‬שכתב ״כי‬
‫הנסיון יוכיח‪ ,‬שאין הצלחה לאיש המשמש בכהן״ ; ־ וצר מאד על דברים זעומים אלח!‬
‫בעוד שכפי המבואר מהלכה פסוקה‪ ,‬אשר אם הכה; מקבל שכר בעד השמוש בו אין ב^‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫שמץ איסור בזה ‪ .‬ואי; קץ לפלא ‪— .‬‬

‫ויותר מזה נראה‪ ,‬דלא רק כשהתלמיד חכם מקבל שבר חומרי‪ ,‬אך נם אם מקבי*‬
‫ר ו ח נ י ת ג״כ מותר להשתמש בו בשביל זה‪ ,‬ובמו בכהן‪ ,‬כמו שהוכהני‬ ‫טובת הנאה‬
‫■‬ ‫למעלה;‬
 ‫מו‬ ‫מבוא‬ ‫סעיף ה׳‬ ‫‪,‬‬ ‫פרק ב׳ ״בתי הלמוד״‬ ‫מבוא‬

‫ומטעם זה י״ל הי' משה רבינו מישמש ביהושע^ כמש״ב )פ׳ תשא( ומשרתו‬
‫׳יהושע‪ ,‬ואברהם באליעזר )אעפ׳יי שהי׳ הבס‪ ,‬במבואר ביומא)כ׳יח ב׳( ; אך אולי קיבל הנאה‬
‫חומרית‪ ,‬שכר עבודה(‪ :‬וכן מצינו בתלמוד‪ :‬מכתמיך ואזיל רבי אבהו אנתפי' דרבי נחום‬
‫י^מעי' )משרתו( ומנקיט )רבי נחום( הילכתי )יבמות‪ ,‬מ׳יב ב׳( ; וכן מפתמיך ואזיל רבי‬
‫ינאי אכתפי׳ דרבי שמלאי שמעי׳ )ב״ב‪ ,‬קי״א א׳( ‪.‬‬

‫ועוד יותר מזה נראה‪ ,‬דלא רק כשהת״ח מקבל שבר שמושו מותר להשתמש בו‪,‬‬
‫'אך גם אם רק גוף השמוש הוא לו לרצון ולקורת רוח‪ ,‬בלא כל פניה ונגיעה מן איזה‬
‫שבר שהוא‪ ,‬ג״ב מותר להשתמש בו‪ ,‬וחלף הלך לו האיסור מן ״משתמש בתגא״ או‬
‫■‬ ‫‪,,‬בכתרה של תורה״;‬
‫וזה מתבאר לי ממם׳ מגילה )כ׳ח ב׳( דאיתא שם‪ :‬הנן התם )באבות( ודאשתמש‬
‫■כחגא חלף‪ ,‬הגא ריש לקיש‪ ,‬זה המשתמש במי ששוגה הלכות‪ :‬ומביא שם לעגין זה‬
‫‪:‬ספור המעשה שאירע לריש לקיש בזה הענין‪ ,‬אשר תוכגו כזה‪:‬‬

‫ריש לקיש הוי אזיל באורהא‪ ,‬אתא עורקמי דמיא )שטף מים( ‪,‬‬
‫אתא ההוא גברא וארכבי׳ לר״ל אכתפי׳ וקא מעבר לי׳ ‪ ,‬אמר‬
‫לו ריש לקיש‪ :‬קרית? אמר לו‪ ,‬קריתי‪ :‬שנית? אמר לו‬
‫שניתי ארבעה פררי משנה‪ .‬אמר לו ר״ל‪ ,‬פסלת לך ארבעה‬
‫טורי וטענת בר לקישא אכתפך )כלומר‪ ,‬הוכיחו על שנתן‬
‫עצמו להשתמש בת״ח שכמותו ולהכשיל את ר״ל באיסור‬
‫■‬ ‫שמוש בכתרה של תורה( אמר לו האיש‪ ,‬ניחא לי דלשמעי‬
‫■‬ ‫למר ‪ .‬ע״ב ‪.‬‬

‫'יקיבל ריש לקיש תשובתו ולא טען עליה ברוח מחאה ‪ :‬והרי מבואר‪ ,‬דגם בלא כל שכר‪,‬‬
‫אך במקום שלהחכם המשמש ״ניחא״ דבר השמוש והוא לרצון לו‪ ,‬ג״ב מותר השמוש בו‪,‬‬
‫״וחלף הלך לו האיסור מן ״משתמש בבתרה של תורה״ ‪ ,‬שהרי מכיון שאמר האיש ״ניחא‬
‫לי דלשמעי למר״ נהה דעתו של ריש לקיש ‪—.‬‬
‫והנה יש לי להעיר כאן ולבאר את פוף הדברים אשר בספור הנזכר‪ ,‬התמוהים_‬
‫באוד ודורשים בהכרח באור נכון ונאמן ‪ :‬ואמנם‪ /‬יען כי אין הדברים בעקרם נוגעים‬
‫'למהלך עניננו כאן‪ ,‬לא אובה להפסיק בהמשך דברי הפרק‪ ,‬ואקציע להם מקום בהערה‬
‫מיוחדת כאן א(‬

‫שאסר האיש לריש לקיש ‪,‬ני ח א לי דלשסעי לסר* אסר לו ריש רקי ש‪ , :‬אי הלי‬ ‫ני אחרי‬ ‫א(‬
 ‫ברוך‬ ‫)זברונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪92‬‬

‫ובסוף ענין זה‪ ,‬לא אמנע מלהביא סכך ראי׳ להיתר השמוש בתלמידי חכטים‬
‫שכרעל זה( —מ; המציאות ם; החיים‪ ,‬מן המציאות היומית )על דיר‬ ‫)בזמן שמקבלים‬
‫ובירושלמי‬ ‫׳ ( ‪,‬‬ ‫וע׳ ! סחים ס״ו ב‬ ‫׳ ‪,‬‬ ‫מאי עמא דבר״ )ברכות‪ ,‬מ״ה א‬ ‫שאסרו ״פוק חזי‬
‫פאה )פרק ז׳ הלבה ה׳( הלשון ‪ :‬״אם הלכה רופפת בידך‪ ,‬צא וראה איך העולם נוהג״(‪■5--‬‬
‫בבתי עשירים‬ ‫משרתים‬ ‫כי מצעו שלפנים בישראל היו חכמים גדולי תורה‬
‫הם‪ ,‬כפי שאנו מוצאים רשומים על מצבות ישנות דקהלה עתיק^■‬ ‫גדולי תורה נם‬
‫ק״ק פ ר א ג ‪ ,‬כפי שהועתק בספר״משפחות ישנות דק׳־־ק פראג*<‬ ‫ומכובדה מאוד‪,‬‬
‫בנוסחאות באלה‪:‬‬

‫״פינ רבי יעקב מ ש ר ת אצל האלופים וכו׳‬

‫אב בחכמה ורך בשנים‪ ,‬משנה וגמרא בו היו שנונים״‬

‫רני זירא‪ ,‬בנות ישראל החמירו על עצמן‪ ,‬שאפילו רואות‬ ‫גמור מיני ד א מילתא‪ ,‬דאמר‬
‫דם כחרדל )בגרעין דקה יצל תבלין( יושבות עליו שבעה נקייס״‪ ,‬ע״ב ;‬
‫מ שמע שאמר ריש לקיש לההו<*‬ ‫הלשון ‪ ,‬א י הגי*‬ ‫ני‬ ‫מבוארת ובולטת‪,‬‬ ‫והםליאה‬
‫‪ ,‬ל פ י ז ה * גמור מיני הא מיי*ו׳**‬ ‫אחרי שאתה אומר דניחא לך לשמש אותי‪ ,‬לבן‬ ‫גברא ;‬
‫זירא יחש וע־יכות למה שאמר האי®‬ ‫ומשמע מבואר‪ ,‬שיש למאמר זה דרבי‬ ‫זירא !‬ ‫דרבי‬
‫וכל נגיעה והםשך לשני הענינים יחיי•‬ ‫יחש‬ ‫‪,‬ני ח א לי דלשמעי למר*‪ ,‬ובאמת הלא אין בל‬
‫ולא קרב זה אל זה •‬
‫על זה‪ ,‬אך לא הועילו ולא הצילו הזרות שבענין זה‪ ,‬ובייי׳זי‬ ‫שעמדו‬ ‫ויש מפרשים‬
‫בלשון ‪ ,‬א י הנ‪-‬י* ‪:‬‬
‫בזה‪ ,‬כי כמה מהראשונים הקשו ער מאמרו של רבי זירא ‪ ,‬בני ^‬ ‫לי‬ ‫שנראה‬ ‫ומה‬
‫מפת דם כחרדל יושבות עליו שבעה נקיים״‪ ,‬איר‬ ‫שאפילו רואות‬ ‫ישדאל החמירו על עצמן‬
‫רשות להחסיר על עצמן שלא מן הדין )כאשר אמנם כן הוא מצד עי?י‬ ‫יש דהן להנשים‬
‫ו פו ״ רי‬ ‫ממצות עונה‬ ‫בעליהן‬ ‫כזה אינו מטמא( ולהפקיע בזה א ת‬ ‫הדין‪ ,‬שטפת דם בשעור‬
‫ותרצו‪ ,‬משוס דלנעליהן ניחא הוסרא זו‪ ,‬והוי נ מו שהנשים עושות בן מרשות בעליהן ‪.‬‬
‫הזאת היא חומרא בעלמא‪ ,‬ושלא מן הדין‬ ‫אך זה גופא קשה‪ ,‬דאחרי שהחומרא‬
‫הם מתבטלים ממצות עונה ופו״רי־‬ ‫שע״י זה‬ ‫א*ב איך רשאים הגברים להחמיר בזה‪ ,‬בעוד‬
‫י‬ ‫‪I‬‬ ‫איסור סוחלם‬ ‫שזה חיוב ודאי‪ ,‬ומגיעתן‬
‫דניחא להם הומרא זו‪ ,‬אזל לי׳ האיסור מבטול פו״ר‪ ,‬ונ סי‬ ‫נז ה‪ ,‬דכיון‬ ‫אך הסברא‬
‫‪.‬‬ ‫שעת נדחה ממש ‪:‬‬
‫עושה לנגיי"‬ ‫ונחות הנפש במה שהוא‬ ‫ומתבאר‪ ,‬דבמקום שיש להמחמיר קורת רוח‬
‫התורה והמצוה‪ ,‬אז האיסור הכרוך בעקבו חלןז הלך לו ;‬
‫אי הכי‪ ,‬דכיון שאתה אומר רניחא לך השמוש אותי‪ ,‬ובאי״ג‬ ‫וזה רמז ר״ל להאיש ;‬
‫נזר‪ ,‬אזל מ מני האיסור מן משתמ ש בכתרה של תורה‪ ,‬גמור הא מילתא דרבי זירא‪ ,‬דשם ג • ^‬
‫מתבאר הענין עפ״י סברא זו‪ ,‬שמפני הרצון שבהדבד‪ ,‬אזל לי׳ האיפור הכרוך בעקבו ‪— .‬‬
 ‫מז‬ ‫מבוא‬ ‫סעיף ה׳‬ ‫* ‪,‬‬ ‫פרק ב׳ ״בתי תלמוד‬ ‫מב וא‬

‫■יעוד נומתא של מצבת אשה אחת‪ ,‬המתארת ערך בעלה‪:‬‬

‫״רייכלה אשת מהר״מ מ ש ר ת ז״ל‬

‫בת כבוד רבי ליב מלאך ז״ל‬

‫■‬ ‫"יעיר מצבה אחת בנוסח בזה‪:‬‬

‫״ם שר ת אצל האלופים הקצינים וכו׳‬

‫נבאי בתלמור תורה‪ ,‬עסה במלאכת העידש באם־נה'‬

‫יאס הי׳ שמץ איסיר להשתמש בתלמידי הכמים בתור ״משרתים׳‪ /‬לא היו החכמים‬
‫מתירים לעצמם ולהכשיל בזה לאחרים )שוכריהם אדוניהם(‪ ,‬וגם ״האלופים הקצינים״ לא‬
‫תיו שוכרים אותם;‬

‫כי ראוי לרעת‪ ,‬אשר לפנים בישיאל הי׳ התואר ״אלוף וקצין" וכמו שמתוארים‬
‫’>ל המצבות הנזכרות שמותיהם של הבעלים ממשרתים ת״ח( משמש תחת התואר ״הרב‬
‫תגייל״ או ״הרב הנאון״ בימינו אלה‪ ,‬כאשד מצינו להנדולים המםכימים על ספר ״שפתי‬
‫^‪P‬״ )הש״ך( ליו״ד בשנת תיו‪ ,‬מתארים את המהכר‪ ,‬רבי שבתי כהן‪ ,‬בתואר ״האלוף‬
‫^?^ין" ‪ ,‬ומהר״מ לובלין בתשובותיו )סימן קכ״ז( מתאר את מהרש״א ״האלוף המרומם"‪,‬‬
‫יהכ״ח בתשובה )ס׳ קי״ג( קורא לחתנו הט״ז ״האלוף״‪ ,‬ועוד בכמה תעודות ישנות בא‬
‫יזואר זה לשבח הפלגה בחכמת התורה ;‬
‫ובתשובות הגאונים )דפוס ליק( סימן נ״ו‪ ,‬בהמשך דבריו כותב אחד הגאונים בלשין‬
‫’י ; ״כל השאלות ששאלתם לנו צוינו וקראו אותם לפנינו‪ ,‬אבות ב׳ד ו א ל ו פ י ם‬
‫יהכמיס"‪ ,‬עכ׳יל‪ ,‬הרי שתואר ״אלוף* משותף עם התוארים ״אב״ד וחכם";‬
‫ובטור ושו״ע יו״ד סימן שמ״ר סעיף ב׳ ‪ ,‬לעני! סדר ההספד על פטירת הבמים‬
‫‘‬ ‫^י׳כי ‪ :‬״הכם ואל וף וגאון מכניסין מטותיהם לביהס^״ )להספידם שם( ;‬
‫ובסדור רב עמרם גאון בסדר ליל פפה קורא למורו ורבו ״בי אליעזר אלוף״ “( ‪.‬‬

‫ייש להסביר יהש תואר זה )אלוף( להבם בחכמת התורה‪ ,‬שהוא מל׳שון הכתוב באיוב ) ל׳ג(‬ ‫׳א(‬

‫‪ ,‬בי ת אולפנא* הטתיחש לבית‬ ‫ומזה שם התואר‬ ‫לסוד ;‬ ‫ומהוראת‬ ‫חכמה‪,‬‬ ‫ואאלפך‬
‫תלמור )עיי! מ*ר קהלת‪ ,‬ז׳( ;‬
‫חיים המלומדיס ומחונכים לעבורת‬ ‫גם בבעלי‬ ‫‪,‬למוד*‬ ‫וגם מצינו תואר ^ה במוב!‬
‫מלומרה*‬ ‫)שופטים‪ ,‬ג׳(‪ ,‬עגלה‬ ‫ה ב ק ר'‬ ‫‪,‬מלמד‬ ‫שכתוב‬ ‫וכמו‬ ‫האדמה‪ ,‬ושייך בהו למוד‪,‬‬
‫)הושע‪ ,‬י׳(‪ ,‬ולהוראה זו באי השמות והאלפים והעירים עובדי אדמה )ישעיה‪ ,‬ל׳(‪ ,‬באי! אלפים‬
‫ועיי! באיוב )ל׳ה(‬ ‫אבוס בר )משלי‪ ,‬י׳ ב(‪ ,‬וב! הוראת הלשו! בחורה )ס׳ עקב( שגר אלפיך ‪.‬‬
‫‪=-‬אלפנו )מלפנו( מבהמות ארץ ‪- .‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מ קו ר‬ ‫‪94‬‬

‫והואר ״הקצי;״ ביחש לחכם בתורה בא להורות^ שהמתואר בו הוא שר ו׳^ליגז‬

‫)היינו קצין( בחכמת התורה‪ ,‬וכמו התואר ‪,‬שר התורה״ שנוהגים היום לכנו^■‬
‫לגדול מופלא‪.‬‬
‫והנה מכל זה מתבאר‪ ,‬שאלה השוכרים את הת״ח למשרתים ‪,‬האלופים הקצינים*‬
‫)כמתואר על המצבות( היו גדולי תורה ואנשי מעלה‪ ,‬ואם הי׳ במעשה זה צד איסור‪ ,‬ליי‬
‫היו בזה כושלים ונכשלים כאחד ‪— .‬‬

‫ומשארי המדור‪ ,‬המתוקנות שראוי לת״ח להחזיק בהן הוא מה שכתב הרמב״ם‬
‫בהלכות דעות )פ״ב ה״ד( בזו הלשון‪:‬‬

‫״לעולם ירבה אדם בשתיקה ולא ידבר אלא או בדברי הכמה‬

‫‪,‬או בדברים שצריך להם לחיי גופו‪ ,‬ואפילו בצרכי הגוף לא‬
‫״ירבה דברים ‪ .‬אמרו עליו על רב‪ ,‬תלמיד רבינו הקדוש‪ ,‬שלא‬
‫״שח שיחה בטלה כל ימיו״ ‪ ,‬עכ״ל יי( ‪.‬‬

‫ועוד אחר‪ ,‬מן המדור‪ ,‬המשובחור‪ ,‬והמעלות היפור‪ ,‬הראויור‪ ,‬לת״ח להחזיק ביי!‬
‫כדי שילמדו מהם המון העם ‪ -‬היא המדה לדרוש שלום לכל אדם מכל אומה ולשון •‬
‫ומתבאר זה מכמה מקומור‪ ,‬בר‪,‬למוד‪ :‬ובמשנד‪ ,‬גיטין )ס״א א׳(‪ :‬מפרנסין עניי‬

‫ומה שיש להעיר בכלל ענין תואר זה ממ״ ש בטם׳ כי^ה )פרק נ״ו( שקרא רבי טרפו!‬
‫ואלופי״‪ ,‬ומפרש — רבי כתורוד ואלופי בררך ארץ‪ ,‬משמע לכאורה‪,‬‬ ‫לרבי עקיבא ‪ ,‬ר בי‬
‫חכמה לא יונח התואר »אלו)«״‪ ,‬ובאמ ת הלא מפורש בבתוב ואאלפך הבמה )איוב‪ ,‬ל״ב( •‬
‫וצריך לומר‪ ,‬רהיכי שבאו שני התוארים )רב ואלו)«( כאחר‪ ,‬מוקמיג; אחר לתורה ו א חי‬
‫להשתמש כזה ובזה לזה ו ל ז ה ‪- .‬‬ ‫לררך ארץ‪ ,‬אבל אמנפ אפשר‬

‫רבי אליעזר הגרול ועל רג'"‬ ‫כזה על‬ ‫כסוכה )כ״ח א׳( נמצא‬ ‫משנה בזד‪,‬״ל ‪:‬‬ ‫ה כ ס ף‬ ‫וכתב‬ ‫א(‬
‫יוחנן בן זכאי‪ ,‬אבל על רב איניי יודע מקומו‪ ,‬ע כ״ ל!‬
‫והנה אין ספק שמצא הרמב״ם כזה על רב באיזו אנדה ומדרש‪ ,‬אך לא נתבאר לטח‬
‫הניח מלהביא זה מרבי אליעזר ומריב״ז שמפורש בתלמוד ולהביא מרב‪ ,‬ממקור שאינו מצוי י‬
‫ללמוד תורה אר‬ ‫הי׳ רי״א הגדול מתחיל‬ ‫בסדר הדורות‬ ‫וקרוב לומר‪ ,‬משום דכנודע‬
‫וריב״ז הי׳ עד ארבעים שנה עוסק בסתוייי‬ ‫כשדוק‬ ‫עבר‬ ‫אז‬ ‫שנה‪ ,‬ועד‬ ‫בהיותו בן כ״ ת‬
‫כשניהם לומר‪ ,‬אשד »כל ימיהם״ לא דברו שיחה בט^חי‬ ‫)רה״ש‪ ,‬ל״א א׳(‪ ,‬וא״כ לא שייך‬
‫נ ע ת שהיו יושבים ב בי ה ט ״יי‬ ‫ללמוד‪ ,‬או‬ ‫ומה שנאמר כזה עליהם‪ ,‬אולי הבונה‪ ,‬מאז החלו‬
‫כמשמעה‪ ,‬ולכן הביאי מרד —‬ ‫אפשר לפרש הלשון ‪ ,‬כ ל ימיו״‬ ‫על רב‬ ‫אך‬

‫‪iVv‬‬
‫מה‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ב׳ ״בתי הלמוד׳‪ /‬סעיף ה׳‬ ‫מבוא‬

‫עכו״ם ומבקרי; הוליהם וכו׳ מפני דרכי שלום ; ובקדושין )ל׳יג א׳( מסופר מן איזה חכמים‪.‬‬
‫^‬ ‫׳‪2‬היו מקדימים שלום לכל אדם מאומות העולם‪.‬‬
‫וידוע מהתקרבותם של הרבה מהז״ל לבני אוה״ע למען השלום‪ ,‬וכמו במם׳ ע״ז‬
‫)ל' א׳( מידידותם של שמואל ואבלט )חכם הוכן מאוה״ע(‪ ,‬ושם )ס״ה א׳( מבואר‪ ,‬שהי׳‬
‫דנא שולח דורן לאחד מידידיו מן האומות ביום חגו‪ ,‬מפגי דרכי שלום ‪ :‬והרבה מסופר‬
‫כחז״ל מידידותם ועניגיהם של דבי ואנטונינום ;‬
‫ובמ״ר במדבר )כ״א( הובא מעשה בגוי אהד שזימן את כל בני העיר לםעודה‪,‬‬
‫‪:‬‬ ‫ובהם כמה מחכמי ישראל‪ ,‬ובתוכם דבי דוםתאי‪ ,‬והגיד דבר לשבחו של בעל הבית‬
‫‪.‬ובמ״ר אסתר איתא‪ ,‬שאגטוניגוס עשה סעודה לרביגו הקדוש‪ :‬ורבי חייא הי׳‪ ,‬לו ידיד‬
‫יאוהב מאוה״ע‪ ,‬וזה הזמינו לסעודה וקיבל רבי הייא הזמנתו ‪ :‬וכן נמצא כזה על רבי‬
‫׳!‪5‬סעון בן יוהאי ועוד הכמים )שם במ״ר(‪ ,‬והכל מפני השלוםא(‪.‬‬
‫ובירושלמי ריש מם׳ ע״ז איתא )והובא בתום׳ בתחלת מם׳ ע״ז‪ ,‬בבבלי( הנכנס‬
‫לעיר )ביום הנם( ומצאם שמחיים‪ ,‬שמח עמהם‪ ,‬מפני דרכי שלום;‬
‫ובמדרש תנחומא )פ׳ בלק( איתא ‪ :‬כשהקב״ה משמח את ישראל אין אומות העולם‬
‫עמהים עמהם‪ ,‬וכשאומות העולם שמחים‪ ,‬שמחים ישראל עמהם;‬

‫תניא‪ ,‬רבי שמעון כן‬ ‫במ‪ 3‬׳ ע״ז )ח׳ א׳( ‪:‬‬ ‫ואמנם ני יש להעיר נ נ ל עונ דו ת א^ו ממ״ ש‬ ‫*<(‬
‫אעפ״י שאונלין‬ ‫שנעירו‪,‬‬ ‫היהודים‬ ‫לננו וזימן את נל‬ ‫משתה‬ ‫אלעזר אומר‪ ,‬ענו״ם שעשה‬
‫משלהם ושותין משלהם מעלה עליהם ה נ הו נ נאלו אכלו מזנ חי מתים‪ ,‬שנאמר )פ' תשא( וקרא‬
‫אמר רנ א‪ ,‬אם כן נימא קרא‬ ‫עד ד אניל ממש ז‬ ‫ואימא‬ ‫ופריך !‬ ‫מזכחו וגו׳ ;‬ ‫לך ואכלת‬
‫ואכלת מזכהו‪ ,‬מאי וקרא לך‪ ,‬משעת קריאה‪ ,‬ע״כ ‪:‬‬
‫והנה כהשקפה ראשונד‪ ,‬מאמר זה מעלה אנ ק של תמיהות על מעשה החכמים שחשכנו‬
‫שקנלו הז מנו ת לסעודה ממנריהם מאוה״יע;‬
‫כאלה אשר עניני שנ ע‬ ‫ני שם בע*ז איירי כעוכרי אלילים ממ ש‪,‬‬ ‫אך הנ או ר הוא‪,‬‬
‫ואין נח שנים כלל לאנשים מן הישוכ‪ ,‬יען כי עניני‬ ‫מצות שהאומות הוזהרו עליהן זרו להם‪,‬‬
‫אלה שאין מקיימים‬ ‫ועל כן‬ ‫שנ ע מצות נאים‪ ,‬לצרן* את הכריות שלא יהיו נפריצי חיות ;‬
‫ואין ראוי גם להתרועע עטהם‪,‬‬ ‫אדנ‪/‬‬ ‫הראויים לשם‬ ‫המצות אינם כלל נג ד ר אנשים‬ ‫אלה‬
‫ומנש״יכ לקנל הזמנותיהם לפעודד‪) ,‬ונ ״ מ כגמרא( ;‬
‫אכל אלה מכני האומות שהזמינו את החנמים לסעודה‪ ,‬כמו שהנ אגו‪ ,‬והחנסים קכלו‬
‫משמרות ומקיימות שנ ע מצות ומודים כאחדות‬ ‫איירי כאומו ת מתוקנות ונמוכיות‪,‬‬ ‫ההזמנות‪,‬‬
‫ה ' ‪ ,‬ולתכלית מצבנו כעולם אין ראוי להשיב פניהם כשמזמינים או תנו!‬
‫מפרש דבר האיסור ‪ -‬ר כ א‪ ,‬והוא‬ ‫ע״ז שם‬ ‫בגמרא‬ ‫לזה‪ ,‬שהרי‬ ‫נא מנה‬ ‫וראי׳‬
‫הוא כו שלא פלת‬ ‫חגו‪ ,‬ופירש כייעמו‪ ,‬דנ טו ח‬ ‫ביום‬ ‫מאוה״ע‬ ‫דורן לאהד‬ ‫ע צ מ ו שלח‬
‫לעכו״ם )ע׳׳ז‪ ,‬ם״ד‪ ,‬א׳(‪ ,‬וזר‪ .‬מבואר כדברינו ‪- ,‬‬
 ‫בר וך‬ ‫)זכרוגותי(‬ ‫מקור‬ ‫;‪96‬‬

‫והנביא קורא ברגש‪ :‬וררשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללי‬
‫־בעדה אל ה׳ כי בשלומה יהיה לבם שלום )ירמיה‪ ,‬כ״ט זי( ‪ :‬ובמה מאסרים והוראייי‬
‫יססין זה במקרא ובחז׳ל ;‬
‫וכמה פעמים הזהירה התורה על קרבת מצרי‪ ,‬ולזכור‪ ,‬כי גר הי׳ ישראל בארצי*('‬

‫ואטנם מצינו בשתי אוסות אזהרת התורה שלא לדרוש לשלוסן‪ ,‬ושלא לספחן ער קהל ישראל'‬ ‫‪-‬א(‬
‫ואמרה תורה‪ ,‬לא יבא עמוני ומואבי בקהל י'*‬ ‫והם האומות עטון ומואב‪,‬‬ ‫לכשידרשו לזה‪,‬‬
‫)ולא עוד‪ ,‬אלא שגם( לא תדרוש שלומם וטובתם בל ימיך לעולם )ש׳ תצא‪ ,‬כ״ג( ;‬
‫וצריך באור‪ ,‬מה כל הרעש בגדר הרחוק הקשה והזעומי הזה‪ ,‬כי אף אם אמנם התייי*‬
‫בררו‬ ‫נלחם ובמים‬ ‫‪ ,‬ע ל דבר אשר לא קדמו אתכם‬ ‫ו א סי ה ‪:‬‬ ‫שרשה טעם הדבר‪,‬‬ ‫עצמה‬
‫בצאתכם ממצרים‪ ,‬ואשר ש ני עליך את בלעם בן בעור ל קללו״!‬
‫אך הנה טעם זה גושא צריך באור‪ ,‬בי המעט אומות העולם שהצירו והציקו לישראל‪,‬‬
‫וב^ל זאוץ לא נ*טי’‬ ‫כנודע‪,‬‬ ‫ודכאום בשועל ממ ש ושעבדו בהם וענו אותם‪,‬‬ ‫‪ .‬והרשיעו להם‬
‫כאשר נצטיי‬ ‫בקהל ה׳ ולבל לדרוש שלומם וטובתם כל הימים‪,‬‬ ‫■ ישראל עליהם לבלי הכניסם‬
‫• על עמון ומואב ?‬ ‫‪.‬‬
‫והם‪ ,‬עמון ומואב‪ ,‬כל חטאתם היתה במניעת השגישה בלחם ומים‪ ,‬ובשכירתם את בלזג®‬
‫לקללם ! ומה ערך עונות אלה לעומת אלה שהצירו והעיקו לישראל כשרינת הנוף וער רנרוגי'‬
‫•של נשש‪ ,‬בענוים קשים ומרים ובצרות רבות ורעות?‬
‫ומה כל החרדה הזאת בעמון ומואב ? הלא דבר הוא ‪.‬‬
‫אך עור הוא נכון ומבואר‪,‬‬ ‫לא רק שאין הדבר תמוה ומושלא‪,‬‬ ‫אך באמת‪,‬‬
‫‪ .‬ובסברה‪ ,‬נכונה וישרה !‬
‫ה‬ ‫ונקדים מה שיש לדייק בלשון המשך האזהרה הזאת בתורה )ש׳ תצא כ״ג‪,‬‬
‫• שבאה בלשון זו ;‬
‫ש‬

‫‪,‬ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור לקללך‬

‫אל בלעם‬ ‫ולא אבה ה׳ אלהיך לשמוע‬
‫ויהפך לך את הקללה לברכה כי אהבך‬
‫ה׳ אלהיך״ ‪ ,‬ע״כ ;‬

‫ואין לו מקום כאן לענין תכן הצוי שבזה׳‬ ‫נראה כמיותר כולו לענין‪,‬‬ ‫‪ .‬הנ ה רוב הלשון הזה‬
‫׳לאחרי שנושא הענין כאן מחטא עמון ומואב מדבר שכירותם את בלעג‪ /‬די הי׳ אם הי׳ מטעי®‬
‫לקללו״׳‬ ‫בלעם כן בעור­‬ ‫עליך את‬ ‫‪,‬וא שר שכר‬ ‫והי׳ אומר ‪:‬‬ ‫בעקרו‪,‬‬ ‫ל א ת דבר החטא‬
‫‪ .‬ותו לא !‬
‫מן ולא אבה וגו׳ ויהשך וגו׳ כי אהבך וגו׳ הי׳ מקום נכון בפשר דברי®‬ ‫וליחד הלשון‬
‫ל בהמשך ההרצאות והזכירות שהציע משה לישראל מכל הקורות אותם במדבר ומחסדי ה׳ או•®׳‬
‫־‪,‬הי׳ מכוון שיוכיר גם הפד ואהבה זו‪ ,‬אבל לא כאן כענין ה מ צו ה‪.‬‬
‫מט‬ ‫מבוא‬ ‫' פרק ב׳ ״בתי הלמוד״ ‪ ,‬סעיף ה׳‬ ‫מבוא‬

‫המשך הערה א׳ ‪.‬‬

‫אפשר‬ ‫לישראל באופניש שונים‬ ‫שהצירו‬ ‫האוםות‬ ‫בי אסנב לגל‬ ‫הוא‪/‬‬ ‫אך הבאור‬
‫כי לא מחפץ נפשם ורצונש‬ ‫צד זכות למעשיהם‪ ,‬שיאמרו בדרך אמתלא‪,‬‬ ‫שימצאו להן איזה‬
‫כיד ה׳ ולכל אשר יחפוץ יטנו )משלי(‪,‬‬ ‫כי לב מלך ושרים‬ ‫נדהפשי עשו מה שעשו לישראל‪,‬‬
‫יאס איזו מלכות או אומה מציקה לישראל הוא ע פ׳י גזירת ה׳ ‪ ,‬הבאה בתור עונש לישראל‬
‫י כו׳ ‪ ,‬וכמש״ב בם׳ תב א‪ ,‬ישא ה׳ עליך גוי מרחוק וגו׳ ‪J‬‬
‫כלומר‪,‬‬ ‫וכן אמר הנביא בשם ה ׳ ‪ :‬הוי אשור שבט אפי ומטה זעם וגו׳ )ישעיה‪ ,‬י׳(‪,‬‬
‫שהוא מוציא‪ ,‬כביכול‪ ,‬אפו וזעמו ע״י אשוד ! וכן שם )כ׳ג( ה׳ צוה אל כנען להשמיד מעוזניה‬
‫>של צור( ‪i‬‬
‫והביאותים על‬ ‫םשפתות צפון ונבוכדנצר‬ ‫הנני שולח‬ ‫ועוד אומד הנביא בשם ה ׳ ‪:‬‬
‫זזארץ הזאת ועל יושביה )ירמיה‪ ,‬כ״ה( !‬
‫וכן אמרו במס׳ מגילה )ט״ו ב׳( לענין גזירת הטן‪ ,‬מפני מה נתתייבו ישראל שבאותו‬
‫והדור )של אחשורש( כליה )ע״י המן(‪ ,‬מפני שהשתחוו לצלם )של נבוכדנצר( ; הרי דגם מחשבת‬
‫יזמן באה בחשבון ומחשבה מהשגחה עליונה‪ ,‬ולא בהחלט מרצונו החפשי של המן !‬
‫‪/ e n > 3‬‬ ‫וכן אמרו במדדש ילמדנו על הפםוק במיכה )ז׳( יראו גויים ויבשו‪ ..‬ילחכו עפר‬
‫את הכותים שנמשלו‬ ‫אני מ גי ה בכם‬ ‫כשאין אתם עושין רצוני‬ ‫פומר להם הקכ״ה לישראל‪,‬‬
‫לנח ש ו כ ו׳ ‪.‬‬
‫ויוצא מזה‪ ,‬כי אותה המלכות והאומה הנם במו באות בשליחותו של טקום‪ ,‬ועל דרך‬
‫שאמ ר ה׳ לאברהם‪ ,‬כי גר יהיה זיעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ‪i‬‬
‫ולכן יש לאומות אלה איזה צד התנצלות על מעשיהם הרעים לישראל ולומר‪ ,‬כי כשהם‬
‫לזה עפ״י השכחה‬ ‫והם רק נתעוררו‬ ‫ולא היו מריעים להם‪,‬‬ ‫לעצמם אינם שונאים לישראל‬
‫חובה‬ ‫על דרך שאמרו ‪ ,‬מגלגלין‬ ‫)ועאס״י כן הם נענשים על מעשיהם‬ ‫^ליונה ורוח ממרום‬
‫•ע״י חייב״( ‪.‬‬
‫אך‬ ‫מה שעשו לישראל עשו על דעת עצמן מרצונם החפשי‪,‬‬ ‫אך הנה עמון ומואב;‬
‫ירק ע פ׳י רגש שנאה פרטית‪ ,‬ולא מרצון ה׳ ‪ ,‬ולכן כבד עונם מנשוא ;‬
‫ואת זה מפרש הכתוב עצמו ואומר ‪:‬‬
‫שעפ״י רצון ה׳ עשו‬ ‫ושמא תאמר‪,‬‬ ‫‪,‬וא שר שכר עליך את בלעם בן בעור לקללך* ‪,‬‬
‫ועוד‬ ‫יען כי ‪,‬ו ל א אכה ה' אלהיך לקללך‪,‬‬ ‫לא כן הוא‪,‬‬ ‫כשאר האומות שהרעו לכם‪,‬‬ ‫>ן‪,‬‬
‫שהפך עליך את הקללה לכרכה כי אהכך ה׳ אלהיך*‪ ,‬ואם כן עשו מה שעשו )בשכירת בלעם(‬
‫^ ל דעת עצמם ומרצונם שלהם ‪ j‬ואם כן הם אמנם שונאים ממש לך‪ ,‬לפיכך תתתשב גם אתה‬
‫ולא יבאו בקהל לך ולא תדרוש שלומם וטובתם כל ים ‪ 7‬לעולם ‪.‬‬ ‫־עסהם כעם שונאים בנפש‪,‬‬
‫והענין מ בו א ר‪— ,‬‬
‫ועד כמה הי׳ מרובה קצפו של הקב״ה של עמון ומואב נראה מזה‪ ,‬כי הן מי עכר‬
‫אם השלים‬ ‫ובכל זאת‪,‬‬ ‫לא ת שכח!‬ ‫ונאמר עליו מחה תמחה‪,‬‬ ‫■את ישראל יותר מעמלק‪,‬‬
‫ובעמון ומואב כתיב לא יבאו בקהל‬ ‫׳לישראל וקבל עליו שבע מצות‪ ,‬שוב אסור להלחם בו;‬
‫■לך — בלא כל חנאי !‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרוגותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪98‬‬

‫המשך הערה א׳ ‪.‬‬

‫ואמנם דין זה מ מני ע ת המלחמה בעמלק לאחר שהשלים וקבל •^יו שבע מצות ־־ י'‪1‬י‬
‫זה לא נודע מקורו בתלמיד‪ ,‬ובא רק ברמב״ם כהלכות מלבים )פרק ו׳ הלכה ד ‪^ /‬והראג*'*’‬
‫דגם באופן בזה אין למג ע מלהלחם עמו ובכל אופן אסור להשלים‬ ‫השיג עליו‪ ,‬ו ד ע ת‪/‬‬
‫והוא עומד וקיים בדיניו החמידים עד עולם‪ ,‬ועיי״ש בכסף מ שנ ה‪:‬‬

‫נאמן ב חוי ^‬ ‫אבל םמך או רמז‬ ‫הרמב״ם בזה‪,‬‬ ‫מקור דעת‬ ‫והנה אם לא נוד ע לנו‬
‫‪,‬‬ ‫מצאנו לו ‪I‬‬
‫דלכן כתיב בעשרת הדברות בצו'‬ ‫בזוהר ובספרי המקובלים‪,‬‬ ‫והוא עפ״י מש״ב‬ ‫'‬
‫תרצח" המלה ‪ ,‬ל א " כטפחא‪ ,‬המורה להפסיק ולהמשיך נגינתה מן המלה ״תרצמ» )ן‪:.‬א נגיי‬
‫»לא״ אל הפי^( ' '‬ ‫להמשיך בדבק מלת הקשר‬ ‫שהוראתה להיפך‪,‬‬ ‫שדרוש להיות במרכא‪,‬‬
‫להורור‪ /‬כי לפעמים מציה ברציחה‪ ,‬והוא כ שב״ד דנים את הרוצח‪ ,‬ומקיימים בזה המצוה‬
‫ובערת הרע מקרבך )וכן אפשר לצייר בזה ברודף אחר הבירו להרגו‪ ,‬שמציה להצילו בנפ» ‪0‬ד‬

‫את אשר עשה לך עמלק וגו׳ מחה‬ ‫והנה כאן בעמלק כתיב )ס״ס תצא( זכור‬
‫)תחת הדרוש לבא במרכא(‪ ,‬ועל דרך הנזכר*‬ ‫ונו' לא תשכח‪ ,‬ובאה המלה ״ל א" בטפחא‬
‫להורות‪ ,‬שלפעמים צריך לשכוח‪ ,‬והיינו בעת שהשלים וקיבל עליו שבע מצות‪ ,‬ובדעת הרמב״ם•"‬

‫‪ ,‬ל א תאבוני‬ ‫בס׳ ראה )י״ב נ״ד(‬ ‫אכילת דם‪,‬‬ ‫איסור‬ ‫בענין‬ ‫הלשון‬ ‫וכזה פרשתי‬
‫כתיב ג״כ המלה ‪ ,‬ל א " בטעם הטפחא ‪:‬‬
‫ופרשתי‪ ,‬שנ א להורות‪ ,‬שלפעמים אתה דשאי לאכול דם‪ ,‬וזה עפ״י מה שאמרו‬
‫חולין )ק״ט ב׳( אסר לן דמא שרא לן כבדא‪ ,‬אעפ״י שהוא כולו דם ‪:‬‬
‫‪■V»1‬‬
‫ועוד בפסוק השני כתיב נ ״ כ ״לא תאכלנו"‪ ,‬וג״ב בטעם טפחא המלה ‪,‬ל א"‪ ,‬יי׳י‬
‫במס׳ חולין )קט״ו ב׳( אוקמו פסוק זה בענין בשר בחלב ;‬

‫בחלב‪ ,‬וזה ג״ב ע®‬ ‫כשר‬ ‫שלפעמים אתה רשאי לאכול‬ ‫ופרשתי ג״ב‪ ,‬שבא לרמז‪,‬‬
‫מה שאמרו בחולין שש )ק״ט ב׳( אסר לן בשרא בחלבא שרי לן כנגדו כחל‪ ,‬המורכב‬
‫עם חלב ‪- .‬‬
‫ועוד פרשתי על דרך זו את לשון הכתוב כפרשת צו )ז׳ ב״ב( וחלב נכלה וחלב‬
‫)חולין‪ ,‬ל״ז א׳( מת‬ ‫בתלמוד‬ ‫וכבר הקשו‬ ‫לא תאכלוהו‪:‬‬ ‫מלאכה ואכול‬ ‫יעשה לכל‬
‫'‬ ‫ח לג לא תאכלו[^ ופרשו׳‬ ‫כל‬ ‫בפסוק הקודם‬ ‫כתיב‬ ‫]אחרי דככר‬ ‫ואכול לא חאכלוהו‬
‫להורות‪ ,‬שהאובל חלב של נבלה או של מרפה חייב משום שני לאוין‪ ,‬ולא אמרינן אין **‬
‫חל על איסור‪ ,‬עיי״ שן‬
‫מבואר תוספת הלשון ״ואכול"‪ ,‬ודי הי׳ לכתוב ״ולא תאבלוהי**‬ ‫אבל עדיין אינו‬

‫וקרוב לומר עפ״י מה דקיי״ל בסוף מם' יומא‪ ,‬בענין חולה שצריך לאכיל לרפואיז‬
‫כ מי י׳ י ^‬ ‫מלפניו כל האיסוריו‪ /‬קלים וחמורים‪ ,‬וכולם נעשו לו‬ ‫איסור‪ ,‬אין אומרים שהורהו‬
‫אלא מאכילין אותו הקל הקל‪ ,‬כלומר‪ ,‬מבררין לו לאכול א ת האיסור הקל‪ ,‬אם די לפניי׳‬

‫^‬ ‫מרפה ל גני נבלה החמורה ביותר ‪, :‬‬

‫וילו‬
‫והנה המלה ״ו א מ ל ״ באה כאן בטעם טפחא ה מ פ סי ק‪ ,‬ויש לומר‪ ,‬שבא לרמז‪ ,‬י י“*‬

‫‪A.‬‬
 ‫מב וא‬ ‫פרק ב׳ ״בתי תלמוד׳‪ /‬סעיף י׳‬ ‫מבוא‬

‫ו‬
‫עוד אחת הקפידו הז״ל בלומדי תורה‪ ,‬שכל דבר שנודע או שנשמע לחים מתבם‬
‫אחד‪ ,‬והוא )השומע( מזכיר הדבר — שיזכירנו בשם אומרו ולא יעלים המקור ‪:‬‬
‫ומבואר במס׳ יבמות )ציו ב׳(‪ ,‬שרבי יוחנן הקפיד על רבי אלעזר על שאמר דבר‬
‫הלכה שלו )של רבי יוחנן( ולא הזכיר עליה את שמו ;‬
‫וכן קפד על זה ריש לקיש )מנחות‪ ,‬צ״ג ב׳( ;‬
‫ובסוף מס׳ הוריות )י״ד א׳( אמר אחד ההבמים ברגש רונז ‪ :‬״מי הם הללו שמימיהם‬
‫אנו שותין ושמותיהם אין אנו מזכירין ? ״‬
‫ובמס׳ בכורות )ל״א ב׳( איתא‪ ,‬שחכם אחד אמר בביהמ״ד דבר שאמר רב ששת‬
‫ילא הזכיר את שמו‪ ,‬וגער בו רב ששת בנזיפה ואמר ״ישכנו עקרב" א(‪:‬‬
‫ובמ״ר בראשית )פרשה ע״ח( איתא באחד ששאל לרבי הושעיא ‪ • :‬״אין )אם(‬
‫אמרי לך מילתא טבא את אמרת מן שמי?״ ומבואר‪ ,‬שהיו הכל מקפידים על זה‪:‬‬
‫אך‬ ‫לא רק אותו החכם שדבריו ש ל ו לא נאמרו משמו הי׳ מקפיד‪,‬‬ ‫ויותר מזה‪,‬‬
‫ככלל אם לא העלו על הדברים שם אומרים הקפידו נם חכמים א ח ר י ם ;‬
‫ב׳( ; דרש רבי יצחק נפחא וכו׳ שמע רב ששת‬ ‫במס׳ מו״ק )כ״ד‬ ‫כן מתבאר‬
‫יאיקפד‪ ,‬אמר ״אטו דידי׳ היא )הלכהזו(‪ ,‬דרכי אלעזר בשם רבי הושעיא היא׳׳‬
‫ובכתובות )כ״ה ב׳(‪ :‬״שטעית )בלומר‪ ,‬אמרית‪ ,‬וכמו השמעת( מילי דבר נפהא‬
‫ילא אמרית משמי״׳ ‪.‬‬

‫)בנון לחולה שיש נו סננה( לא יאכ‪ S‬ה‪ S‬ב ‪ S r‬נבלה וטרפה‪,‬‬ ‫הלב‪,‬‬ ‫במקום שהותר לאנול‬
‫רק של כשרה וטהורה !‬
‫של‬ ‫תאכלוהו‬ ‫לא‬ ‫‪,‬ו אכול"‪ ,‬אפילו בעת שצריך לאכול חלב‪,‬‬ ‫ויהי׳ שעוד הכתוב ‪:‬‬
‫נבלה וטרפה‪ ,‬כ מ בו א ר‪— .‬‬

‫הזאת‪ ,‬הטוויה ושזורה מדבר לדבר ומענין לענין‪,‬‬ ‫והנה עד בלל תבן המשך ההערה‬
‫אפשר לחשתמש בלשון המ״ר בשה״ש על הם׳ צוארך בחרוזים )א׳ י׳( אלו פרשיות של תורה‪,‬‬
‫וע׳ להלן במבוא פרק י״ב ‪- .‬‬ ‫שדזן חרוזות זו בזו‪ ,‬מושכות זו את זו וכו׳‪ ,‬עב״ל ‪.‬‬

‫אפשר להסביר טעם הרונז הנמרץ הזה של רב ששת ומבטאו הקשה עפ״י מה שחקרו ומצאו‬ ‫א(‬
‫שהאיש העיור הוא תמיד כמו לב רגז לו וקפדן‬ ‫האדם )אנתרופולוגיא(‬ ‫חכמי תבונת אברי‬
‫וידוע‪ ,‬דרב ששת היה עיור )עיין ברכות‪ ,‬נ״ת א׳(‪ ,‬וע״כ הי׳ נות‬ ‫;‬ ‫כיותר‪ ,‬מפני צער חייו‬
‫לכעום ולקפוד ביותר ‪— .‬‬ ‫*‬

‫‪4‬‬
 ‫בריר‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪100‬‬

‫ועור יותר מזה היו זהירים החבמים במדה זו )מן דבר בשם אומרו(^ >‪2‬אפילז‬
‫במקום שהיי׳ להם ספק‪ ,‬אם מחכם פלוני או פלוני נאמר דבר זה היו מפרשים גם אר^‬
‫הספק הזה;‬
‫כך מתבאר בסס' בכורית )ליו ב׳( ‪ :‬אמר רב יהודה אסר רב ירמיה^ ם®?‬
‫■‬ ‫משמי׳ דרב‪ ,‬ספק משמי׳ דשמואל ‪— .‬‬
‫ולהגדיל מעלת דבר זה‪ ,‬אמרו )אבות פ״ו מ״ו( שבל האומר דבר בשם אוסרי‬
‫מביא גאולה לעולם‪ ,‬וראי׳ מאסתר‪ ,‬אשר את דבר הקשר סבגתן ותרש נגד השלך אטרר!‬
‫למלך ״בשם מרדכי״ )אסתר‪ ,‬ב' כ״ב(‪ ,‬וזה היתה סבה לתשועת ישראל בעתיד‪ ,‬במפור^י‬
‫‪.‬‬ ‫שם )י ב׳(•‬
‫ועיין‪ ,‬במם׳ יבמות )צ״ו ב׳( עור טעם במעלת דבר זה‪— .‬‬
‫ואמנם אעפי‪-‬י שמשפט השכל וההגיון הישר ומוסר הנפש הם לבד דים לחייב א"'‬
‫האדם השלם ובעל מדות נכונות להחזיק נאמנה במדה יפה זו )להניד דבר‬
‫אומרו( — אעפ״י כן‪ ,‬הקפירא שהביעו חז״ל על מניעת הנהגה זו‪ ,‬לא מלבם בדו אותר'‬
‫ולא מסברת נפשם הוציאוה‪ ,‬אך מצאוה עוד במקור נאמן וקדוש‪ ,‬בכתבי קדשנו ‪:‬‬
‫כמו שאנו מוצאים בדברי הנביא‪ ,‬שמתרעם בשם ה׳ על הנביאים ‪.‬מגנבי דברים‬
‫איש מאת רעהו הלוקחים לשונם וינאמו נאום״ )ירמיה כ״ג‪ ,‬ל׳ ל״א(‪.‬‬
‫אכן אין כל חדש ! —‬

‫ובזמננו‪ ,‬או סמוך'לזמננו‪ ,‬נעשה דבר העלמת שם בעל המאסר או המחבר למי!‬
‫שוטפת ועוברת על כמה מהברים וסופרים ‪ :‬ולא רק קטע דברים‬ ‫מחלה מתדבקת‪,‬‬
‫ומאמרים בודדים וענינים קצרים יעשקו זרים וישימו בכליהם ויקראו שמם עליהם ויאביי‬
‫שם בעליהם מהם — ;‬
‫ומחברות מיוחדות לא ינקו מעושק חמם זה‪ ,‬בי‬ ‫שלמים‬ ‫אך גם ס פ ר י ם‬
‫יקראו ממי שהוא בשנוי השם‪ ,‬והוא כותב וחותם וקוכע שמו עלוהם‪ ,‬וכבר הוא בעלום‬
‫חדשים להם‪ ,‬וכולו שלו!‬
‫וכמה שנפלא הדבר‪ ,‬אשר כמעט לא יאומן‪ ,‬אבל כן כן הוא‪ ,‬כן הוא וכן האמי*'‬
‫ועמל ואון זה נעשה בגלוי תחת השמש!‬
‫העתיק אותו איש ארזי‬ ‫הנה למשל ספר ״מנן האלף״ להגאון מהרי״ל מפלוצק‪,‬‬
‫סאונגארן‪ ,‬וקראו בשם ״דרך חיים״‪ ,‬והנה הוא אלופו ומחברו !‬
‫וספר ״מדרש אגדת בראשית״ לר׳ יעקב ב״ר נפתלי הירץ מבראדי )זאלחיי<‬
‫הקס״ד( והוא כ ו ל ו מעשה ידיו של הגאון רבי אברהם בן הנר׳יא סווילנא‪ ,‬שהוציא‪.‬לאוי‬
‫בשנת תקס׳יב בווילנא ‪:‬‬
 ‫גא‬ ‫מ ב ו א‬ ‫סעיף י׳‬ ‫פרק ב ׳ *בתי התלמוד"‬ ‫מ ב ו א‬

‫על שמו‬ ‫הדפיסו ר׳ שמשון קליר‬ ‫להרמב״ם״‬ ‫מ ל ת ההגיון‬ ‫על‬ ‫״פירוש‬ ‫וספר‬
‫)פפד״א‪ ,‬תקס״א( וחוא כולו עבוד תו של הה׳ ר׳ים מגדלזון )הדעסואי(‪ ,‬ורק כאשר הרעימו‬

‫עליו מיודעי רמ״ד‪ ,‬נר שם עליו בהתוצאו ת הב או ת שם רמ״ד‪:‬‬

‫תר״ז( נ ד פ ס כולו בשם זה‬ ‫וספר ״מקורי המנהגים״ ל ר׳ אבר ה ם ליוינזאהן )ברלין‪,‬‬
‫משם ר׳ יוסף פינקלשטיין ;‬

‫והוא‬ ‫תר״ח(‪,‬‬ ‫ספ ר ״ערוגת הבו ש ם' )לבוב‪,‬‬ ‫מ ל בו ב כ תב‬ ‫והסופר מענדל מאהר‬ ‫’‬
‫‪ B lu m en lese‬בלייפצי׳‪-‬‬ ‫חיבר כ ו ל ו עפ״י ספרו של הסופר ר״ל דוקעם בא שכנזית ב שם‬
‫כשנת ‪) 1844‬תריד(‪:‬‬
‫והוא כ ו ל ו מעשה‬ ‫תר״ו(‪,‬‬ ‫)מ"מ( ספ ר ״קולומבוס׳ )לבוב‪,‬‬ ‫ועוד כ ת ב זה הסופר‬
‫‪i‬‬ ‫יייו של הסופר מרדכי אהרן גינצבורג ב ספ רו ״גלות ארץ החדשה״ ווילנא‪ ,‬ת קפיג(‬

‫וספר ״אבן הבוחן״ על סדר ב חינ ת התל מידים‪ ,‬לד׳ משה יעקב‪ ,‬יליד בריגל‪ ,‬נ ד פס‬
‫על שם ר< יעקב ב״ר ישראל צוי ווארשוי‪ ,‬תרנ״ו( ‪:‬‬
‫תרנ״ב( הועבר‬ ‫משה זאבלאצקי )וואר שו‪/‬‬ ‫)ספור( מאת‬ ‫בצרה"‬ ‫*עזרה‬ ‫והספר‬
‫ככמה מהדורות‪ ,‬עד שלאביו הראשון‪ ,‬יוצרו ומחוללו‪ ,‬הוא כ ב ר זר ונכרי !‬

‫שמ״ר‪,‬‬ ‫וממנו רכש אותו לו הסופר‬ ‫ל ‪ .‬ליוונדא‪,‬‬ ‫כי עקרו ותולדתו הוא ל הסופר‬
‫ולא‬ ‫וכולם לא חשו‬ ‫יסמנו זאבלאצקי‪ ,‬ומזה — א ל ב ר ט כ״ץ בעתון ״יודישע פרעססע"‪,‬‬
‫ב בג ד חדש‬ ‫אחד התראה בו כמו‬ ‫אך כל‬ ‫אל ליוונדא‪,‬‬ ‫אל אביו הראשון‪,‬‬ ‫חסי ליחסו‬
‫יזאריג וטווי מ ת ח ל ת בריאתו על ידו‪ ,‬והוא רכושו וקנינו‪ ,‬אונו והונו‪ ,‬ותפארתו עליו !‬

‫ספור ב שפ ת אשכנז ‪) T h am ar‬ת מר(‪ ,‬והוא כולו‬ ‫כ תב‬ ‫והסופר שלמה מנדלקרן‬
‫ורק למען הקדים פני התלונה‪,‬‬ ‫העתקת ספ ר ״אהבת ציון״ ל מאפו‪ ,‬מ בלי הראות מקורו ‪:‬‬
‫מאפו‪ ,‬ע ם‬ ‫אס ידרשוהו על ככ ה‪ ,‬ה ש כ י ל למצוא *עצה׳' להקדיש א ת הספר ל ז כ ר ו ן‬
‫ייעתק בראש את הכ תוב מדברי הימים א׳ )כ״ט( ״כי מ מ ך ה כל‪ ,‬ומידך נ תנו לך"‪ :‬והי׳‬
‫של מאפו מבלי הזכיר שמו‪,‬‬ ‫באדרתו‬ ‫ה תלב ש‬ ‫בלבו( על מה‬ ‫כי ישאלוהו )כך ח שב‬
‫יאסי‪ ,‬כי ב ה כ ת ב ת הזאת כיון להראות את מקורו של הספר הזה ‪:‬‬

‫ענינה ר ק‬ ‫אבל ב א מ ת אך סמיות עין ב ה תנ צ לו ת זאת‪ ,‬כי‪ ,‬כנודע‪ ,‬כ תו ב ת בזאת‪,‬‬

‫ועל‬ ‫שתהי׳ לו אף נגיעה קלה ״במלאכת" הספר ;‬ ‫כבוד לאד ם המעל ה‪ ,‬מבלי‬ ‫י׳ליקת‬
‫לאי ש אשר עשה אתו טו ב ה‬ ‫כ ת ב ת כזאת ב א ה ב תו ר *הגות תודה" מ את ה מ חב ר‬ ‫הריב‪,‬‬
‫וקובעים בראש *התודה" איזה‬ ‫ל תו צ א ת הספר או בענין אחר‪,‬‬ ‫יחסר כיח ש עזר ותמיכה‬
‫שלולא טו ב תו וחסזש‬ ‫לו מר‪,‬‬ ‫הפסוק הנזכר‪,‬‬ ‫וכעין‬ ‫המתיח ש לענין‪,‬‬ ‫או מאמר‬
‫הז ה‪,‬‬ ‫ה מ חב ר ל ח ב ר או להדפיס הספר‬ ‫האיש לא הי׳ ביכולתו של‬ ‫)ד׳וזומרים( של זה‬
‫י‬ ‫ייה ידוע ‪.‬‬

‫הי׳ לו ל ק בו ע‬ ‫בהוראת מקורו של הספר‪,‬‬ ‫מנדלקר;‬ ‫הפץ‬ ‫וב ת מי ם‬ ‫ולו ב א מ ת‬

 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪102‬‬

‫ב שער הס פ ר כ ת ב ת קל ה וקצרה‪ ,‬אך ת מ ה וברה‪ ,‬וכולה אך ב ת ח מ ש ת מליט פשוטים‪:‬‬

‫ה ס ב רו ת וההשערות‪/‬‬ ‫‪ ,‬ה ע ת ק ת ספ ר א ה ב ת ציין למאפו״‪ ,‬וקץ לבל המח שבות והדמיונות‪,‬‬

‫הבאורים והפירושים !‬
‫‪.‬‬ ‫אך ‪ . . .‬אך בזאת לא חפץ ‪— .‬‬

‫יותר‬ ‫מציין‬ ‫מהורדנ א‬ ‫מילר‬ ‫דוד‬ ‫ישראל‬ ‫לר׳‬ ‫סופרים״‬ ‫״ מל ה ט ת‬ ‫ובספר‬

‫מ א ד ב ע י ם ענינים שבעל ״המפתח הידוע״ לק ח מספרי זולתו‪ ,‬ושם ב ספ רו ‪— .‬‬

‫וכמה‬ ‫ל ב ם של בני הספר !‬ ‫עד חקד‬ ‫ומי בא‬ ‫האדם‪,‬‬ ‫בני‬ ‫את דוח‬ ‫ומי תבן‬
‫ד ב ר והפבי‪/‬‬ ‫מערבות ל ב ה מהברי ם והסופרים אנשי הרוח‪,‬‬ ‫משרדים הזמנים ואתם יחד‬

‫׳‬ ‫כ ל פי לייא!‬
‫בבגדי ה מחברים‬ ‫נת עטפו זרים‬ ‫שנתבאר‪,‬‬ ‫כפי‬ ‫בזמן האחרון‪,‬‬ ‫בעוד אשר‬ ‫כי‬
‫אך נהפך‬ ‫ה אמ תי ם — הנ ה ל עו מ ת אלה היו כאלה שלא דק שלא הלבישו בנדי זדים^‬
‫הם!‬ ‫על ספריו; ם‬ ‫זולתם‬ ‫קראו שמות‬ ‫כי‬ ‫הוא‪,‬‬
‫א תי‬ ‫הוא חכ ם‬ ‫ו מחברו האמתי‬ ‫שנתייחש להרא״ש‪,‬‬ ‫כמו הספר ״בשמים ראש״‬
‫אי״ת‬ ‫מאמ שטרדם‪ ,‬וקראו על שם הרא״ש ‪) I‬וראה מה שאכתוב‬ ‫הקודם‪ ,‬ר׳ שאול‬ ‫סדור‬
‫י‬ ‫ב מ בו א פרק ד׳ סעוף ז׳ בענין יחוסו של ספר זה(;‬ ‫להלן‬
‫נ פ תלי הירץ ווייזל ננ ד הקמים עליו( ג״פ‬ ‫ספ ר ״כתב יושר״ )לזכותו של ר'‬ ‫וכן‬
‫י‬ ‫מע שה ידי ה חכ ם הנזכר‪ ,‬וקראו על שם ב דוי;‬
‫וכן ספ ר ״מצפה יקותיאל״‪ ,‬השגות על ספר ״תורת יקותיאל״ ‪ ,‬נקרא על שם בדוי‪/‬‬
‫והוא מע שה ידי ר׳ שאול הנזכר ;‬
‫וספר ״תורת הנפש״ נתייה־ש לרבינו בחיי‪ ,‬והוא מעשה ידיו של איזה הכ ם ספרדי ‪:‬‬
‫וספר ״כפתור ופרח״ קרא אותו מ חב רו על שם זולתו )כך הוביח ר׳ צבי ערלמן‬
‫ב ה ק ד מ תו ל ס פ ר זה‪ ,‬שהוציא לאור בברלין‪ ,‬ב שנת תרי״ב(;‬
‫ו תלה אותו‬ ‫בדורו של ר״ם מנדלזון‪,‬‬ ‫וספר ״משלי אסף" לאחד ממ שכילי ברלין‪,‬‬ ‫‪:‬‬
‫■‬ ‫ב אס ף המ שורר מ כ ת בי ה קו ד ש‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫ו כ ס ה וכמה כ אל ה ‪.‬‬ ‫■‬

‫שיתקבלו‬ ‫כי ב ר צו ת ה מ חב ר‬ ‫כזאת ל מ ט ר ה ידועה‪,‬‬ ‫ב אה ה תי הסות‬ ‫ועל הרוב‪,‬‬

‫הפעולר׳‬ ‫מעריך א ת ערך‬ ‫הוא‬ ‫כי על הרוב‬ ‫ובידעו א ת נפ ש ההמון‪,‬‬ ‫בעולם‪,‬‬ ‫דבריו‬
‫על ׳בבי‬ ‫באילן גדול ויקרא א ת ספרו‬ ‫לכן תל ה דבריו‬ ‫הספרו תי ת לפי ערך פ ו ע ל ה ‪,‬‬

‫המעינים‬ ‫לו חסר‬ ‫ולהמשיך‬ ‫ל הספר חן‬ ‫כדי ל הב טי ח‬ ‫באומה‪,‬‬ ‫ידוע ו מכובד‬ ‫אר ם‬

‫רצוים ל ה ם ונשמעים ב א ה ב ה ‪.‬‬ ‫ו הלומדים‪ ,‬ויהיו דבריו‬

‫נב‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ב׳ ״בתי ת ל מו ד ״‪ ,‬סעיף ו׳‬ ‫מבוא‬

‫משלים‬ ‫למצוא‬ ‫ובקי ב ה ם וב מ חברי ה ם ידע‬ ‫קורות ספ רו ת ישראל‪,‬‬ ‫והיודע א ת‬

‫‘ ייג טאו ת הדב ה יתר מ שהבאנו אנו ‪.‬‬

‫לא חדש הוא‬ ‫אחרים על דברי אומרם ב אמת(‬ ‫זה )מקריאת שמות‬ ‫ואמנם דבר‬
‫ומצינו דוגמתו ג ם ‪ . . .‬ב חז״ל‪:‬‬ ‫כספחתנו‪,‬‬
‫הנ ה כי כן ־איתא ב מם׳ שבת )קט״ו א׳( ‪ :‬״כיון דהזי דקא מחרפי )מקילים בדבר(‬
‫״משמי׳‬ ‫<‪.‬סר )חכם אחד( ״אתא אגרתא מ מ ערב א משמי׳ דרבי יוחנן דאסיר״‪ ,‬ופירש״י;‬
‫‘ לרבי יוחנן‪ ,‬כי היכי דל ק בלו סיני״‪ ,‬עכ״ל ‪:‬‬

‫ובמס׳ עירובין )נ״א א׳( ‪ :‬א מד לי'‪ ,‬כ מוך עלי‪ ,‬דתניא‪ ,‬רבי יוסי אומר וכו'‪ ,‬ופי שו‬
‫^ ‪-‬בגסרא ‪ :‬ולא היא‪ ,‬לא תני ל ח כרבי יוסי אלא כי חיכי דל ק בלו מיני'‪ ,‬ע״כ ;‬

‫הנדרו ש‬ ‫דרשינן מ שמך )כלו מר‪,‬‬ ‫ובבי צ ה )כ״ח א׳(‪ ,‬אמר לי׳ רב א ל ר ב חסדא‪,‬‬ ‫’‬
‫^מיצמך‪ ,‬ע׳ רש״י( הלכ ה כרבי י הו ד ה ?‬
‫ובגימין )כ׳ א׳( ; תניא‪ ,‬רבי אומר‪ ,‬כ ת בו )לנ ט( על איסורי הנאה‪ ,‬כשר ‪ .‬נפק לוי‬
‫ופירש״י דר שה )ל הלכה‬ ‫יירשה משמי׳ דרבי ולא קלסוה‪ ,‬דרשה משמי׳ ד רגי ם וקלסיה‪,‬‬
‫'יי( זימנא‪ .‬אחריתא משמי׳ דרבים בי היכי דלקבלו מיני׳‪ ,‬עכ״ל ‪.‬‬
‫ד ר ב אמי‬ ‫זמנין אמר ל ה משמי'‬ ‫דרש ר ב עוירא‪,‬‬ ‫ועפ״י זה י ל ב ב ר כו ת כ׳ ב׳‪,‬‬
‫כי במקום שידע שגדול‬ ‫וי״ל‪,‬‬ ‫כונ ת השנוי הזה‪,‬‬ ‫ד ר ב אפי‪ ,‬וצריך באור‬ ‫^'^ניו משמי׳‬
‫של רב אמי אמר משימו‪ ,‬ובמקום שידע שגדול שמו של רב אפי אמר משימי׳‪ ,‬בדי‬
‫^יהקכלו הדברים‪.‬‬

‫מפני‬ ‫לא רק המון העם הוקיר דברים‬ ‫כי כפי שנוכחתי‪,‬‬ ‫ומה שיפלא בענין זה‪,‬‬
‫אך גם חז״ל לפעמים התח שבו‬ ‫ולא מפני ערך הדברי ם עצמן‪,‬‬ ‫אומרם‪,‬‬ ‫גדול ת‬ ‫^׳'יר‬
‫מאשר עם המאמר ע צ מ ו ; וב ע ת ששמעו דבר מדברי תורה‪,‬‬ ‫ב ע ל המא‪.‬מר יותר‬ ‫‪0 ’/‬‬
‫לאחר שנודעו‪,‬‬ ‫ובשקול הרעת‪ ,‬ולא קבלוהו — הנה‬ ‫י^יפילו ד ב ר כזה ה תלוי רק ב ס ב ר א‬
‫יצא מ חכ ם גדול ומובהל‪ ,,‬אז ק בלו הו‪:‬‬
‫‪ ,‬שהדבר‬

‫א מר‪,‬‬ ‫ההוא דאתא לקמי׳ דריש לקיש‪,‬‬ ‫)כ״ה ב'(‪:‬‬ ‫מ תל מוד כ תו בו ת‬ ‫ויה מ תב אר‬
‫א מר להו‪ ,‬ראיתיו שחילק על הגרנו ת‬ ‫אמרו לו‪ ,‬מה ראית‪,‬‬ ‫שהוא כהן‪,‬‬ ‫בזה‬ ‫מיבטחני‬
‫ואם אין שם גורן‬ ‫א מד לו רבי אלעלר‪,‬‬ ‫ב מקו מו ת שמחלקים מ תנו ת כ הונה‪, 1‬‬ ‫>פלוסר;‬
‫אתא כי האי מעשה לקמי׳ ‪,‬‬ ‫זמנין הוו יתבי קמי׳ דרבי יוחנן‪,‬‬ ‫^טלה כ הונה ? )בתמי׳;‪.‬‬
‫שים גורן‬ ‫ראיתיו שחילק על הגרנות‪ ,‬אמר לו רבי יוחנן‪ ,‬ואם אין‬ ‫**®י לי׳ ריש לקיש ‪,‬‬
‫‪ -‬ט ל ה כהוגה ? חזייה ריש לקיש לרבי אלעזר בישות )רוגז( א סר‪ ,‬שמעת מילי דב ר גפחא‬
‫^יזיאר ל ר בי יוחנן‪ ,‬עיין סגהדרין צ״ו א׳( ולא א ס ר ת לן משמי׳ ‪ ,‬ופירש״י ‪ :‬שהסתכל ב רכי‬
‫י‘ פ י כ ך‬ ‫זה ולא א מרה משמו‪,‬‬ ‫שמפי רכי יוחנן שמע לשון‬ ‫■*®לעור בעין רעה‪ ,‬שהבין‪,‬‬

‫עכ״ל‪) ,‬ועיין עוד בס מוך מה שנעיר על דברי רש״י אלה( ;‬ ‫לא ק ב ל ה ס י נ י ׳ ‪,‬‬

‫‪A 1‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מ ק ו ר‬ ‫‪104‬‬

‫עצם ה ד א ס ר )ואם אי; שם גור; בטלרי‬ ‫ומבואר מזה^ שלא העריך ריש לקיש את‬
‫הדברי ם מר׳ ווהנן‪.‬‬ ‫והסברא‪ ,‬אך כשנודע לו כשיצאו‬ ‫מצד עצמו‪ ,‬מצד ההגיו;‬ ‫כהוגה ?(‬

‫אז ק ב ל ם ;‬
‫ל מ ה זה לא יעריכו הדברי ם מצד ע צ מ ם ול ק בל ם אם דאוים הם<״‬ ‫ונפלא ה ד בר‪,‬‬
‫*•(‬ ‫וכמו שאמרו ״קבל ה א מ ת ממי שאמרה״‬

‫מפני מה זכו כי ת הלל ל ק בי ^‬ ‫)עירובי;‪ ,‬י״ג ב׳( ‪:‬‬ ‫וכזה קשה לי ה מא מר בהז״ל‬
‫הלכה ב מו ת ם )נגד בעלי מ הלקו תם‪ ,‬בי ת שמאי( מפני שנוחים וענוים היו‪ ,‬והציעו דבריהם‬
‫ודברי בי ת שמאי והקדימו דברי בי ת שמאי לדברי ה ם ובו׳ ; '‬

‫כי ה; אם דבריה ם צודקים מצר'‬ ‫תכונ ת השאלה והת שובה בזה‪,‬‬ ‫ואי; מבואר כ ל ל‬
‫ואם לאו מה יושיענו ז ם‬ ‫עצמה של ה הלכ ה‪,‬‬ ‫להיות הלכ ה כ מו ת ם מצד‬ ‫צריך‬ ‫עצמם‬
‫אנשים חכ מי ם בעולם־‬ ‫כ בו ד לב עלי מהלקותם‪ ,‬והלא ב מה‬ ‫נוחים וענוים ומהלקים‬ ‫שהם‬
‫דע ת ם ב תור ה‬ ‫וענוים ובעלי מדו ת יפות‪ ,‬ואעפ״י כ; לא נ ב כ ר ב שביל זה את‬ ‫נוהים‬
‫ופחותים ב מ דו ת הנפ ש‪,‬‬ ‫והכמים מובהקים‪ ,‬אעפ״י שקסנים מה ם בענוה‬ ‫ר ע ת גדולים‬
‫ולא קרב ירי׳‬ ‫ממלא גרעו; הדברים ולא מדה רפה מגרע צ ד ק ת הדברים‪,‬‬ ‫לא מד ה יפה‬
‫אל זה ; וזה ד ב ד שהדעת ומ שפט ההניו; הישר יחייבוהו‪ ,‬ואי; להרהר בזה ‪.‬‬

‫ב פ ר ק זה סעיף ר׳ ‪— .‬‬ ‫ול מעלה‬ ‫וראה מה שכ תבנו עוד בעני; זה ב ס מו ך‬

‫שהוא־‬ ‫באיזה ערך‬ ‫הנס ת רי ם‪ ,‬אשר‬ ‫מבחור! הנפ ש‬ ‫ד ב ר זה הוא אהד‬ ‫ואמנם כי‬

‫כי לפ עמים כחווז■‬ ‫וידוע הוא‪,‬‬ ‫אמנם יפעל ערך ב ע ל הדברי ם על ערך ג ו ף ה ד ב רי ם‪:‬‬
‫״למקי^■‬ ‫בני אדם ;‬ ‫ובפתגם‬ ‫את ‪,‬החשבון הסדורי ואת מ שפט ההגיוני‪,‬‬ ‫יכריעו‬ ‫הנ פ ש‬

‫שהרצין ני ט ה‪ ,‬שם הד ע ת'י ט ה״ ואי; אומר ודברים ב ד ב רי ם שמסתרי ה ט ב ע יבריעום *(•*‬

‫סהגם הובא נר מב״ם בהקדמה לשמונה פרקים נשם מאמר חז״ל‪ ,‬ולא אדע מקודו ‪~ .‬‬ ‫א(‬

‫בעת שיזמר המזמר‪ ,‬וזמירותיו ערבים לאוזן‪ ,‬משמי'*®‘‬ ‫דזבמא ל מנ ע תבונה זו באנשים רצינו‬ ‫‪(3‬‬
‫ומרוטמיפ את הנפש‪ ,‬ודשומעים מתענגים ‪ 1‬טחגעגעים עליהם כבל הושיהם נקרבם׳י•‬ ‫א ת הלב‬
‫‪ -‬ובכל ז א ת‪ ,‬אד‪,‬ר כל אלוק לא יאגיי’’‬ ‫ושימת ד‪.‬לכ‬ ‫כבל הוש השמיעה‬ ‫מקשיבים ומאזינים‬
‫ולהסתכל‬ ‫לראות‬ ‫השומעים די ספוקם לתענוג‪ ,‬והרדבת הנפש‪ ,‬אך יאבו עוד‬
‫ו א ע פ׳י שאי; לסגולת הזמרה עם יחש תואר פרצון! הפנים כל* *י‘®‬ ‫בעת שיזמר ‪j‬‬ ‫המזמר‬
‫וכל נגיעה‪ ,‬אעפ״י כן‪ ,‬כ; הוא מטבע בני אדם‪ ,‬וגם זה הוא ממסתרי טבע הנפש אשר א'׳®‬
‫’‬ ‫‘‬ ‫'‬ ‫’‬ ‫י לא ידעם וחוקר לא •חקרם‪.‬‬

‫ואמנם אם אין טעם לדבר זה )על רצון השומעים להסתבל בפני המזמר( סים;‬
‫הקולות‪ ,‬אעפ״י שסגולת הקול רק לה׳י^*^‬ ‫את‬ ‫יש‪ ,‬והוא ה ם׳ דם' יתרו וכל העם י ר ו א י ם‬
‫•‬ ‫■‬ ‫ל ה ר או ת‪— .‬‬ ‫ולא‬

‫‪i‬‬
‫נג‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ב׳ ״בתי ת ל מ ו ד ‪ /‬סעיף ו׳‬ ‫מבוא‬

‫ה מעלה הזה ישלוט‬ ‫הדבר ולומר‪ ,‬כי יען שאדם‬ ‫ל הסבי ר קצת‬ ‫ובבל זאת נראה‬
‫בודאי ל א‬ ‫הלל ( ‪,‬‬ ‫)כדרך שאמרו על בי ת‬ ‫ב תו ם ובצניעות‬ ‫בענוה‪,‬‬ ‫כמדות יקרות אלא‪,‬‬
‫והם‬ ‫צודקים ב ה חל ט גמור‪,‬‬ ‫על דעתו בתוקף‪ ,‬אם לא שהי׳ ב טו ח שדבריו‬ ‫תי׳ מעמיד‬
‫נכונים וישרים ל א מ ת ם ‪:‬‬

‫״מפני שנוחים וענוים הם״ ‪,‬‬ ‫הלבה כ בי ת הלל‬ ‫שעל כן‬ ‫וזהו ענין ה ד ב ר והטעם‪,‬‬
‫שמהלימים׳‬ ‫זאת ה ם תקיפים ב ד ע ת ם כמו‬ ‫ניהים ועניים‪ ,‬ו ב כל‬ ‫יען שהם‬ ‫כי‬ ‫כלומר‪,‬‬
‫לכאורה שלא מ מ ד ת‬ ‫אשר כל זה הוא‬ ‫ב ת ק פ ם ולא יודו ל מננ די ה ם‪,‬‬ ‫’ טקיימים דברי ה ם‬
‫כי דבריה ם‬ ‫ו הענו ה‪ :‬ולכן צריך לדון‪ ,‬כי בודאי ראו ונוכחו‪ ,‬הוכהה אחר הוכחה‪,‬‬ ‫דנחת‬
‫ועל כן‬ ‫ועל כן הם מחזיקים בה ם ב ב ל תוקף‪,‬‬ ‫ה א מ ת והצדק הקצוני‬ ‫מיוסדים על אדנ־־‬
‫'‬ ‫‪,‬יזלכה כ מו ת ם ‪.‬‬

‫כי שפת‬ ‫)הגיגה‪ ,‬י׳׳ד ב׳( על הפסיק )מלאכי‪ ,‬ב׳(‬ ‫בזה יתבאר עוד מה שאמרו‬
‫אם הרב דו מה‬ ‫כ ק ישמרו דע ת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה׳ צב או ת הוא‪ ,‬ואמרו ‪:‬‬
‫^'סלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיו‪ ,‬ואם לאו אל יבק שו‪:‬‬
‫דוקא ב מ ד רג ה גבוהה כוו‬ ‫יגבילו את ערך ה רב‬ ‫כי ל מ ה זה‬ ‫ביאור‪,‬‬ ‫וזה צריך‬
‫כמדרגת מלאך ?‬

‫ועל פי שבארנו יש לפר ש ענין זה‪ ,‬דאיירי לענין לבק ש מפיו דב ר ’ הור א ה והלכה‬
‫אך בל מו ד‬ ‫ולא ב ס ת ם למוד‪ ,‬לפלפול א ב על מ א‪,‬‬ ‫ב שם תורה‪ ,‬מלשון הוראה(‬ ‫)יייז כלול‬
‫והביאור הוא‪ ,‬שאם הוא דומה בענין זה ל מל א ך ה׳ ‪,‬‬ ‫שעל פיו יקבעו הלב ה כמותו ;‬
‫וסברותיו מיוסדים‬ ‫דבריו‪ ,‬אז בודאי בל דעותיו‬ ‫כלומר‪ ,‬בל א כל נגיעה ופניה לקביעית‬
‫בטעם‬ ‫שבארנו‬ ‫כמותו )וכמו‬ ‫הלכה‬ ‫לפסוק‬ ‫אפשר‬ ‫ולכן‬ ‫וצדק‪,‬‬ ‫אמת‬ ‫אדני‬ ‫’׳>ל‬
‫כנגרו‪,‬‬ ‫יש דעות‬ ‫פן‬ ‫כמותו‪,‬‬ ‫לפסוק‬ ‫ימהרו‬ ‫אל‬ ‫לאו‪,‬‬ ‫ואש‬ ‫כ בי ת ה ל ל (‪,‬‬ ‫יזרלכה‬
‫י^וריכים הדברי ם ל ה ת ב ק ר ו ל ה ת ב ר ר‪.‬‬

‫מה‬ ‫והגה‬ ‫ואשובה אל דברי הקודמים ב מם׳ כ תובו ת וברש״י שהבאתי ל מ ע ל ה‪.‬‬
‫אעפ״י‬ ‫שלא ק ב ל ה ריש לקיש ל הסבר א כששמעה מ רבי אליעזר‪,‬‬ ‫'®יי׳קו לרש״י לפר ש‬
‫לא הי׳ שוב‬ ‫מ קבל ה‬ ‫משום דאם הי׳‬ ‫דטעמו‪,‬‬ ‫צריך לו מר‪,‬‬ ‫׳®אי; זה מפירש בגמרא‪,‬‬
‫אחרי שת שובתה ב צד ה‪,‬‬ ‫טרצה לפני רבי יוחנן את ההוכחה ״שראהו הולק על הגרנות״‬
‫כמי ש־ שיב רבי אלעזר ״ואם אין שם גורן ב ט ל ה כהונה ? ״‬

‫שמניעת קבל תו של ריש לקיש א ת ת שובתו‬ ‫אך לולא דברי רש״י הייתי מפר ש‪,‬‬
‫מסתפק‬ ‫שהי׳‬ ‫מפני‬ ‫מ מ נ ו ‪ ,‬אך‬ ‫י בי אליעזר‪ ,‬לא היתה רק ב שביל זה ששםעה‬
‫^סשפט הגיונה אם נ בונ ה וצודק ת היא ‪:‬‬

‫‪k‬‬
 ‫ברור‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מר‪,‬ור‬ ‫‪106‬‬

‫משמו של רגי‬ ‫ומה שהקפיד ער רבי אלעזר‪ ,‬הוא רק מפני זה ״•צלא אמר ה דב ר‬
‫ו ב א מ ת מצינו קפידא כזו מ רי ע לקיש על הב ם אחד‪ ,‬ב מנ חו ת )צ״ג ב'(!‬ ‫יוחנן״ ותו ל א;‬

‫לא ק ב ל ה מיני' ״ נפלאים ממני‪,‬‬ ‫״לפיכך‬ ‫בכ תו בו ת ש ם‪:‬‬ ‫רש״י‬ ‫ד ב רי‬ ‫ולכן‬

‫‪,‬‬ ‫ארע ליי שבם ‪— .‬‬

‫ל ע כיגי‘‬ ‫מרבו‪. ,‬גור ם‬ ‫שלא שמע‬ ‫דב ר‬ ‫האומר‬ ‫ועיין ‪ ,‬ב מ ס׳ כ תו בו ת )כ״ז ב׳ ( ‪:‬‬

‫‪,‬‬ ‫ש תס תלק מישראל ;‬

‫והפירוש הפ שוט והמקובל הוא‪ ,‬כי מי שיש לו רב קבוע‪ ,‬חו שבים בני אדם‪ ,‬שבל '‬
‫ולכן האומר דב ר של י*‬ ‫מ ה שאומר )התלמיד( מקובל הוא לו מרבו‪ ,‬ורק אמרו ב ס ת ם ‪:‬‬
‫ובני אדם חו שבים שמרבו הוא‪,‬‬ ‫שמע מ ר בו ואינו מודיע שדבר זה לא שמע מ מנו‪,‬‬
‫בזה‪ ,‬מפ^י ‪.‬‬ ‫יבשלו‬ ‫בני אדם‬ ‫אבל‬ ‫לחו ש שמא בעקרו אין ד ב ר זה נכון ואמת לדינא‪,‬‬
‫ויס מין ‪^.‬ליו; ולב^‬ ‫דב ר זה(‪,‬‬ ‫שיחשבו שבן ד ע ת אותו החכם )רבו של ה תל מיד האומר‬
‫את א׳בר‬ ‫וידעו השומעים‬ ‫ל א שמע מרבו‪,‬‬ ‫שדבר זה‬ ‫צריך זה ה תל מיד לפר ש ולומר‪,‬‬
‫לפני הם‪ ,‬ואיך ל ה תנ הג עפ״י הדברים ה א ל ה‪.‬‬

‫ונ ם מ תב א ר ב!‬ ‫מדברי השו״ע יו״ד סימן רמ׳׳ב סעיף כ״ד‪,‬‬ ‫וכן מ תב א ר הפירוש‬
‫א■( ‪:‬‬ ‫כ סוני ת הגמרא ד מ ם׳ סוכה )כ׳יז ב׳ וכ׳יח‬

‫והנה לפי׳יז אין ל מ א מר זה כל יחש להמאמרי ם שהבאנו ל מ על ה בענין שהיו חז״ל‬

‫ולמאמר זה עניו‬ ‫ל תלו ת דברים באדם נ ח ל ומובהק‪,‬‬ ‫ידועה נוהגים‬ ‫ל ת כ לי ת‬ ‫לפ עמים‬
‫אחר ונושא א ח ר;‬
‫שהבוגר‪,‬‬ ‫ב ב ר כו ת שם פרשו‪,‬‬ ‫בב אור ״תלמידי רבינו יונה״ לאלפסי יי(‬ ‫הנ ה‬ ‫אך‬
‫)של ה ר ב (‪.‬‬ ‫משמו‬ ‫אותו‬ ‫ואומר‬ ‫האומר ד ב ר שלא שמע מרבו —‬

‫מצינו כ!‬ ‫א מנם‬ ‫ואם‬ ‫ברשיעי עסקינן‪ ,‬או ב שקרני ם ?‬ ‫כי אטו‬ ‫ודבר פל א הוא‪,‬‬ ‫^‬
‫>‬ ‫ומניטין ועוד‪,‬‬ ‫ומעירובין‬ ‫מ שבת‬ ‫ל מ על ה‬ ‫כמו שהבאנו‬ ‫כן‪,‬‬ ‫לאיזה חכ מי ם שעשו‬
‫שיתקבלו הדברים‪■ ,‬כמבואר ש ם‪:‬‬ ‫ה ם עשו כן ל ת כ לי ת נ כ ב ד אחד‪,‬‬

‫מעין אותה ה כוני‘‬ ‫אבל באן ב ב ר כו ת אי אפשר לפר ש שכונת האומר כן היא נ' כ‬
‫של החכמים שהבאנו‪ ,‬ואיירי ג״ב ב מ ק ר ה כזה שצריך ל ת ח בולו ת שיתקבלו ה ד ב רי ם‪ :‬יע!‬

‫חכ מי ם נהגו ר‪, 1‬‬ ‫ובאשר‬ ‫כי אם באופן וב מקר ה כזה הלא היא ת חבול ה כ שרה וטהורה‪,‬‬
‫כמבואר בג מר א ?•‬ ‫ש תס תלק שבינה מישראל‪,‬‬ ‫וא״ב ל מ ה זה אופן גורם זה‬

‫ספני שתלמידיו )׳*י*‬ ‫נו תני ם ‪ ,‬ת ר״י״(‬ ‫)ובר״ת‬ ‫רבינו יו נ ה'‬ ‫תלטידי‬ ‫הנ או ר נקרא ‪,‬נ מו קי‬ ‫א(‬
‫‪-‬‬ ‫‪.‬רנינו יונה( אספו וסדרו ד נ רי ו‪.‬‬
 ‫נד‬ ‫מבוא‬ ‫יפרק ב׳ ״בתי הלמוד״ ; סעיף י׳‬ ‫מבוא‬

‫קשה איך‬ ‫ואם דעה ם של תר״י דלעול ם אסור לע שוה ק ‪ ,‬אפילו ל ה ב לי ת רצויה^‬
‫נהגי כן גדולי ד‪,‬הנמים ?‬

‫וצע״ג ‪— .‬‬ ‫פידושם זר‪ ,‬של תר״י קשה לבלבל‪,‬‬ ‫קצרו של דבר‪,‬‬

‫וממדוה ההב ם שהגבילו הז״ל‪ ,‬והן אינן פ שוטות ואינן קלות להבין ודורשות באור‬
‫״כל ת״ח שאינו נוקם ונוטר‬ ‫ב מ ס׳ יומא )כ״ג א׳(‬ ‫בזה ה מא מר‬ ‫נב אר‬ ‫י « י ו מ ת קבל‪,‬‬
‫לנחש אינו ת״ת״ ;‬

‫והנר‪ ,‬אך ל מו ת ר להעיר על הזרות אשר בזה המ א מר‪ ,‬וד‪,‬וא‪ ,‬נראה וניבר לב ל ‪ :‬כי‬ ‫^‬
‫הכל יודעים כי אין לך מרה מנונר‪ ,‬ורוע‬ ‫‪ F‬לב ד מצות התורה ״לא תקו ם ולא הטור״‬
‫ועוד‬ ‫ואיך זה יעשו הז״ל אותה ל הוב ה ולמדה ל ת ״ ח ?‬ ‫יותר מזו‪ ,‬ואפילו ב ב ל אדם‪,‬‬
‫^׳גלי את ערך תקיפ ת ה מד ה לתקפו של ארם נ ה ש‪ ,‬אשר אין ערך ואין שיעור לתקיפתו‬
‫^ילסדירותו ‪ :‬היתבן כן ?‬

‫האחרון‪,‬‬ ‫מרה זו בת״ח עד קצה‬ ‫בונ ת הז׳יל בזה‪ ,‬אדרב ה‪ ,‬ל ר ב ך‬ ‫ופרשתי‪ ,‬כי‬
‫י^נאור כך הוא ‪:‬‬

‫שוקע‬ ‫של בחור‬ ‫בנ ח ש;‬ ‫שלשה מיני ארם הם‬ ‫ב מם׳ ע״ז )ל׳ ב׳( אי ת א‪:‬‬ ‫כי‬
‫^גלימר‪ ,‬הארס שקוע ונצמד בו ב ב ל תוקף(‪ ,‬של בינוני מפעפ ע )נעתק מעט משרשו החזק‬
‫^י׳‪-‬קיפתו כהד‪ ,‬ורפד‪ (,‬ושל זקן צף )בלומר‪ ,‬אין לו עוד כל תקיפות עד שיהא יוכל להחזיק‬
‫®עסי‪ /‬ולבן הוא צף מל מעל ה( ‪ :‬ופרשו בנ מר א ב ט ע ם ה ד בר‪ ,‬משום ״דכל כמר‪ ,‬דעשיש‬
‫ע״כ ;‬ ‫)שסזקין( כהיש הילי׳ י ‪,‬‬

‫נחל ש‬ ‫ועם משך הזמן‬ ‫ומבואר‪ ,‬ש מ טבע הנח ש כל מד‪ ,‬שמזקין נחל ש הארס שבו‪,‬‬
‫וזבר אין לו עו ד;‬ ‫’ייילך עד שעובד בולו‪,‬‬

‫כ נ ח ש אינו ת״ חי ‪ ,‬כלומדי‬ ‫וזו בונ ת ה מא מר ביומא ״כל ת״ח שאינו נוקם ונוטר‬
‫'*יער אם מ ד ת הנקימה ונטירה ה שוררת )או יותר נבון — אם שוררת( ב ק רבו‪ ,‬ישתמש‬
‫תחל ש ו ת ת ר פה '‬ ‫מרו צת הזמן‬ ‫ע ם המ שך‬ ‫כה ב ס ד ת ע י ך ארס הנד‪,‬ש‪ ,‬אשר ל א ט ל א ט‬
‫^''^לו מדד‪ ,‬זו‪ ,‬ותעבור בולה מבלי השאיר ל ה שורש ועקב‪ ,‬וכמו ארם הנד‪,‬ש‪ ,‬־ אשר כל‬
‫משאיר ל מד ה זו לקונן‬ ‫אלא‬ ‫נוד‪,‬נ כן‪,‬‬ ‫יפה שמזקין יותר יד‪,‬לש תוקף ארסו ; ואם אינו‬
‫בנ ד ר הבמי ם מתוקנים‪ ,‬נוחים‬ ‫®ילו ובנפשו ולהמציא ל ה בו מנוח — אינו ת׳יח‪ ,‬אינו‬
‫שיעיים‪ ,‬כי אם מ מ ד ת אנשים דמוניים השומרים ב ל ב ם מדה זו ‪— .‬‬

‫ב ה ק כסילים‬ ‫את הפסוק בקר‪,‬לת )ז׳( ובעם‬ ‫ובמקום אד‪,‬ר בארתי עפ״י רעיון זד‪,‬‬

‫ובמו ב רו ת )א׳( ומצאני־‬ ‫כי השם ״מנוד‪,‬ד‪,‬״ יונד‪ ,‬על שלוה וקיום לאורך ימים‪,‬‬
‫רק ב ח ק כסילים^‬ ‫מ ד ת הכעס ת מצ א מנוהה וקיום‬ ‫כי‬ ‫ואמר‪,‬‬ ‫®ניהד‪ ,‬אשד‪ ,‬בי ת אי שה;‬
 ‫ברוך‬ ‫סכתנותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪108‬‬

‫יהוא הדין לשארי מדות קשות ומגונות; אבל ד־כם והאדם השלם‪ ,‬אעפ״י ׳טאם בטקרויי‬
‫יכעס‪ ,‬משתדל הוא להפיצו ולהעבירו^ ולא לתת לו בקרבו מנוחה לאורך ימים ‪' .‬־־‬

‫ועוד אחת מן המדות שהכירו חז״ל לת״ח‪ ,‬ואיננה פשוטה וקלה להבין‪ ,‬ר‪,‬וא‬
‫שאמרו הז ל ״כל ת״ח שאינו קשה כברזל אינו ת״ח״ )תענית‪ ,‬ד׳ א׳‪ /‬וזה דורש באור‬
‫רצוי ומתקבל;‬
‫אך מפני שכמות הפרק הזה נתארך ראוד בערך ובמדו‪ :‬שלא שערתי ולא פללר*י<‬
‫אסיימנו כאן; ואת המאמר הנזכר אבאר אי״ה להלן ב מ ב ו א פרק ט׳ )״קרי ובתיג'^‬
‫בערך ״אבניה — בוניה״ ‪— .‬‬
‫נה‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ג׳ ״לשו; קצרה״‪ ,‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫פרש ג‬
‫״לשון קצרה״‬
‫ד ״י ק(‬ ‫עניני‬ ‫)תכן‬

‫באור כמה הלנו ת ומאסרים כתל׳מור ער* דרך זו ‪- .‬‬ ‫'דרך הז״ל לשנות בלשון קצרה ‪- .‬‬ ‫א(‬
‫באור במם׳ מגילה )י״ח א׳( ‪ ,‬א ם‬ ‫באור מאמר חז׳ ל ‪ ,‬ע ר שיבלו שסתותינם מלומר ד י' ‪- .‬‬
‫נםשות‬ ‫אין עושין‬ ‫כירושלמי שקלים‪,‬‬ ‫הלשון‬ ‫נ או ר‬ ‫טבעי ל י " ‪— .‬‬ ‫לו יעקב‬ ‫כן ויקרא‬
‫מתוך‪ ,‬ממשמע‪ ,‬משהו‪,‬‬ ‫ה מלי ם; נלך‪ ,‬מריב‪ ,‬לנתחל‪.‬־‪ /‬דיעכר‪ ,‬מגו‪,‬‬ ‫באור‬ ‫‪-‬‬ ‫לצדיקים‪.‬‬
‫בהערה‪ ,‬נאור דרשת חז״ל בסנהדרין‪,‬‬ ‫באור ביומא )ל״ח א׳( ומשלך יתנו לך ‪- .‬‬ ‫ועוד ‪—.‬‬
‫המאמר ‪,‬אייו‬ ‫באור‬ ‫ירד לאומנת חבירו ‪— .‬‬ ‫רעהו לא ט מ א‪ ,‬שלא‬ ‫על הפסוק א ת אשת‬
‫למעלת‬ ‫‪-‬‬ ‫ם' ק י׳ ח ‪.‬‬ ‫לאו״ח סימן ש פ׳ ח‬ ‫הג ר׳ א‬ ‫ננ או רי‬ ‫ואלו דברי אלהים חיי ם' ‪- .‬‬
‫‪,‬יגדיל תורה וי א די ר' ‪- .‬‬

‫ענין‬ ‫‪-‬‬ ‫אחת ‪ — .‬דוגמאו ת לזה ‪.‬‬ ‫באות‬ ‫שלמה‬ ‫לפעמים מלה‬ ‫לכלול‬ ‫חז׳ ל‬ ‫מסגנון‬ ‫‪0‬‬
‫דבר פלא נ ר מ ב׳ ם ב פ׳י מקדוש‬ ‫‪-‬‬ ‫הסימנים ד צ׳ ך ע ד׳ ש ב א ח׳ ב‪ ,‬וכתלמוד ‪ ,‬י ע׳ ל ק ג׳ ם' ‪,‬‬
‫׳ו לבלול מלה שלמה באות‬ ‫דרך‬ ‫באור נ מ ה הלבות ומאמרים כתלמוד ע פ׳י‬ ‫‪-‬‬ ‫החודש ‪.‬‬
‫נ ׳ ח א'‪ ,‬ו ב ר ש׳י‬ ‫בחולין‬ ‫י ׳ ח א׳ ;‬ ‫בחגיגה‬ ‫ב׳ !‬ ‫מ׳ ד‬ ‫בסונה‬ ‫א׳ ן‬ ‫י׳ ג‬ ‫בפסחים‬ ‫א ת ת‪:‬‬
‫לשבת ק״יט ב ' ‪- ,‬‬

‫‪ -‬כאור לשון הכתוב בס״פ וירא‪ ,‬בהר ה׳‬ ‫לשון קצדה במקרא‪ — ,‬דוגמאות רכות לז ה‪.‬‬ ‫‪0‬‬
‫על השתתפות הפעלים ‪ ,‬ח ס ה'‬ ‫יראה‪ — .‬בהערה‪ ,‬על חסרון למ״ד השמוש‪ — ,‬עוד בהערה‪,‬‬
‫ותחס עליך ‪;{ — .‬וד הערה‬ ‫ואמר להרגך‬ ‫י ‪ ,‬נ ס ה' ‪ — ,‬באור יפה בשמואל א׳ ) נ׳ א י׳ ד(‬
‫‪-‬‬ ‫שנתחדשו גזירותיו ‪.‬‬ ‫מלך חדש‪,‬‬ ‫נ פ' שמות ויקם‬ ‫לענין דרשת הז׳ ל במס׳ סוטה בפסוק‬
‫עוד הערה‪ ,‬נ או ר הלשון נ ם׳ תולדות ) כ׳ז א׳( ויאמר אליו הנני ‪ — .‬על המלים ‪ :‬כלם‪ ,‬כלן‪,‬‬
‫בלק(‪,‬‬ ‫פ׳‬ ‫הנני‪ ,‬מלכם‪ ,‬מהם‪ ,‬מתלאה‪ ,‬אשר אמרתם אלי )פ׳ מקץ(‪ ,‬ומספר )את רובע ישראל‪,‬‬
‫למדי‪ ,‬מאומה‪ ,‬כמהו‪ ,‬עודך‪ ,‬עודם‪ ,‬אולי‪ ,‬אלו‪ ,‬עמדי‪ ,‬אצל‪ ,‬דמיום‪ ,‬ועל דבר בן* ה ד מיון‪— .‬‬
‫נ או ר הלשון פותח את ידך‬ ‫‪,‬ו א מ א ס א ך' )הושע‪ ,‬ד' (‬ ‫ל באור השם שמואל‪ — ,‬לנ או ר המלה‬
‫‪ -‬על המלה בקהלת ‪,‬ו ל הג ה ר נ ה' ‪ - .‬על הם׳ בפי לך ויהי‬ ‫‪ -‬למקור השם ירושלם ‪.‬‬ ‫וגו׳ ‪.‬‬

‫‪,/V‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫טה ור‬ ‫‪no‬‬

‫באשר התעו אותי וגו׳ ‪ — .‬על הס׳ בס*פ םקץ ני אם זנ ר תני וג!׳ ‪ 3 _ ,‬א)ר ד‪,‬ן^‪1(8,‬ן ב‪ ' 6‬נ*‬
‫וימש חשך ‪ - .‬לבאור דרשת הז״ל עין תחת עין אינו אלא ממון ‪ - .‬בענין הסגר נגע‬
‫‪-‬‬ ‫) ‪ 0‬׳ תזריע( ודבר מחורש בזה ‪.‬‬
‫לדעת חכמה ומי®'"‬ ‫אור זרוע לצדיק וגו׳ ;‬ ‫הערות בפסוקים ‪ :‬ידק עמך בצדק וגו׳ !‬
‫‪ -‬קצור‬ ‫קנה הבמה וגו׳ ‪.‬‬ ‫וגו׳ ן לתת לפתאים ערמה וגו׳ ! הכם תחבולות יקנה וגו׳ !‬
‫בשמות ‪ — .‬על דברי ספר תרומת הדשן‪ ,‬דמי שאביו מומר קורין אותו כשס אבי אביו • ■י‬

‫‪ -‬לפעמים מאריך הכתוב‬ ‫אריכות לשון כתורה לתכלית ‪,‬יג די ל תורה ויאדיר״ ‪.‬‬
‫דברי עצמו ‪ — .‬אריכות לשון הבאה מהתרגשות הנפש ‪ — .‬עוד סבות וטעמים שונים לאריני^■‬
‫אשר ילריי‬ ‫‪ -‬באור לשון הכתוב כפ׳ וישלח ותצא דינה ‪. .‬‬ ‫לשון במקרא‪ ,‬ודוגמאות להם ‪.‬‬
‫ליעקב‪ ,‬ועוד שם‪ ,‬ותדבק נפשו כדינה בת יעקב ‪ — .‬באור כמה מצות בתורה‪ ,‬שבאו לתכליי׳‬

‫‪,‬יג דיל תורה ויאדיר״ ‪ — .‬בהערה‪ ,‬באור לשון המ שנה באבות‪ ,‬רצה הקב״ה לזכות את ישיאל‬
‫על כמה מצות בתוריי‬ ‫טעם על שאין מברכין‬ ‫תורה ומצות ‪ — .‬ועוד בהערה‪,‬‬ ‫הרבה להם‬
‫בשעת קיומן‪ ,‬כמו מצות צדקה‪ ,‬השבת אבידד‪ /‬עזוב תעזוב‪ ,‬והרבה כהנה ‪.‬‬

‫א‬
‫בפ ר ק הקורם תארנו •תכונת חייהט הרוחני של חז״ל ב ת סונ ה ם ה ח צ ו ג י ת ‪,‬‬
‫ע ם התלמיריט׳‬ ‫היחושים המ שותפים מד‪,‬הדמים‬ ‫ה מקומות והזמנים לל מוד‪,‬‬ ‫סדר קביעו ת‬
‫ור‪,‬הםד‪ ,‬ארחות יו ^י‬ ‫הצניעות והכבוד‪ ,‬ה ת מי מות והענות‪ ,‬החן‬ ‫ורוחם‪,‬‬ ‫נפ שם‬ ‫ממהלך‬

‫‪.‬‬ ‫והחיים כ כ ל ל ‪i‬‬

‫הבאים )ב׳ ‪ -‬ט ׳ ( נציע ונבאר מ תכונ ת חייהם הרוחני‬ ‫ובפרק זה ו ב ה ש ש ה‬
‫הז״ל ב ת מונ ת ם ה פ נ י מ י ת ‪ ,‬כלו מר‪ ,‬מדרכי הל מוד שלהם‪ ,‬מדרכי הבאורים‪ ,‬הפירושים׳‬
‫ומ שפט ההגיון הברייי‬ ‫עפ״י יסודי דרכי הלשון‬ ‫החרו שים והרמזים ב תור ה ובכל המקר א‬
‫והישר ‪ .‬וכ מ ה הילכתי גבירתי אפ שר לל מו ד מהם‪ ,‬למען נלך ב ד ר ך טובים‪ ,‬ב ד ר ך הקורים׳‬

‫‪.‬‬ ‫ונצדק קו ד ש‪.‬‬

‫■‬ ‫וזה ה ה לי‪:‬‬

‫שיוסיפו התלמיי'^‬ ‫ועיקר סגנון זה ב א ל ת כ לי ת‬ ‫*מדרך חז״ל ל ל מ ד ב ד ר ך קצרה‪,‬‬

‫מעצ מם חקר ד ע ת ו ת בונ ה באותו ענין שעומדים בו‪ ,‬וכמו שכתוב במ שלי )ט״(( הן לחם^‬
‫מקום להום'^‬ ‫ב מ ר ה כזו שימצא‬ ‫חכ מ ה ומדע‬ ‫שהכונה היא‪ ,‬הן לו די ר י‬ ‫ויחכם עוד‪,‬‬

‫ולא שתתן לו הכל מן המוכן‬ ‫וחכ מ ה משלו‪ ,‬מדעתו ומהגיונו ‪:‬‬ ‫דבר דעת‬ ‫באותו‬
‫ארהיב אי״ה הדבור על זה להלן ב מ כ ו א פרק י״ג )המכונה ״למשפט ך ‪£5‬ףז‪ ( 1‬טעיף א ׳‬

‫ויבאו שם ד ב רי טעם וסברא ודברים נרגשים ומענינים מאוד —‬

‫\‪i r‬‬
‫נו‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ג׳ ״לשון קצרה׳; סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫וזה הוא *>גין הלשון הרגיל בהלמוד ; ״הסורא מהסרא והכי קהני'‪ /‬וכן ‪/,‬לא‬
‫וזהו מפני שהיו רגילין ללמוד בלשון קצרה״ ונעשה להם‬ ‫׳( ‪,‬‬ ‫ביימוהו קמי׳ ״)ב״ם‪ ,‬מ׳ א‬
‫‪,‬‬ ‫ההדגל הזה לאחד מחקי הלמוד‪ ,‬המסודרים והקבועים ‪.‬‬

‫ועפ״י משפט מערב ר זו יתבארו כמד‪ ,‬לשונות וענינים בתלמוד‪ ,‬אשד זולת סגנון‬
‫לסוד זד‪ ,‬אין להם מובן ובאור למה הוא כן ; כמו ‪:‬‬
‫במם׳ שבת )ק״ו ב׳(‪ :‬הא מילתא אמרה דבי זירא ולא פדשה‪ ,‬עד שבא דבד‪ ,‬בר‬
‫אבוהא ופרשה;‬
‫בפסחים )צ׳ א׳( ; שמעתי שתמורת הפסח קרבה ור״סורת הפסח אינה קרבה ולא‬
‫‪.‬‬ ‫ידעתי לפרש‪ ,‬אמר רבי עקיבא‪ ,‬אני אפרש וכו׳;‬
‫בדייתא שנויד‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫בדה״ש )כ׳ ב׳( ‪ :‬נולד קידם חצות‪ ,‬נולד לאחד חצות‪ ,‬ופדש״י‬
‫כרמזים‪ ,‬עיי״ש‪:‬‬
‫בב״מ )י א ב׳(; שמעתי מיני׳ דמר שמואל‪ ,‬דכוב ומנהיג‪ ,‬חד קני וחד לא קני‪,‬‬
‫ילא ידעתי לפרש ‪:‬‬
‫במס׳ אהלות )פט״ז מ״א( ‪ :‬אמר דבי עקיבא‪ ,‬אני אפדש שיהיו דברי חכמים )שבאו‬
‫כקצרה( קיימים‪:‬‬
‫ובמס׳ פרה )פ״א מ״א(‪ :‬אמר רבי יהושע‪ ,‬אני לא שמעתי אלא שלישיר‪ ,,‬אמר בן‬
‫עזאי‪ ,‬אני אפרש וכו׳ ‪.‬‬
‫וטעם כל המניעות והעכובים מברור הפירושים והבאורים‪ ,‬הוא‪ ,‬ספני שהיו שונין‬
‫בלשון קצרה‪ ,‬ועל כן לא נתפרשו ולא נתבארו בזמנם ובמקומם ‪— .‬‬

‫ועוד יתבארו היטב עפ״י דרך זו ששנו הכמים בלשון קצרה כמה לשונות בתלמוד‪,‬‬
‫אשר בהשקפד‪ ,‬ראשונה לא יקבילו אל ענינם הנרצה‪ ,‬ואם לא יתחשבו עם מנד‪,‬ג סגנון‬
‫זה בהז״ל ישארו הדברים תמוהים ומופלאים ‪:‬‬
‫ואחשב כמה מהם‪:‬‬
‫במם׳ ביצר‪) ,‬ב׳ ב׳( ‪ :‬ו ת נ ן אין מבטלין איסור לכתחלה ; וכתב הר״ש בפירושו‬ ‫א(‬
‫למם׳ תרומות סוף פרק ה׳ ״שאין לשון זו )אין מבטלין איסור לכתחלה( שנויד■‬
‫בשום מקום‪ ,‬ורק ממתניתין בתרומות מ ד י י ק זד‪,‬״ ‪ ,‬עכ״ל ‪:‬‬
‫)וטעם הדיוק לא ביאר‪ .‬וענינו הוא‪ ,‬כי במשגר‪ ,‬שם )פ״ד‪ ,‬מ״ט( איתא‪:‬‬
‫סאד‪ ,‬תרומד‪ ,‬שנפלה לתוך פחות ממאה ]סאה חולין[ ואח״כ נפלו לשם ]עור[ חולין‬
‫]עד שד‪,‬גיע השעור לתרומה להבטל[‪ ,‬אם בשוגג ]נפלו[ מותר‪ ,‬ואם במזיד‬
‫]הפילום לההולין‪ ,‬כדי שתבטל התרומה[ אסור ; וטעם הדבר‪ ,‬משום שאין מבטלין‬
‫איסור לכתהלה(;‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מ ס ו ר‬ ‫‪112‬‬

‫והנה הפם התלמוד בביצה שם לשון מתאבלת לעני; כדי לשנות בקצרוז«‬
‫ולא להעתיק בל המשנה בתרומות ולהוציא המשמעות‪ ,‬כמבואר ‪ :‬ובל כך נתקבלה‬
‫דרך זו לרנילה^ ער שאמרו על זה לשו; ״ותנן״ כמו שהדבר שנוי מפורש‪:‬־—‬
‫בתענית )ל׳ ב'( ‪ :‬תנן התם‪ ,‬מקום שנהנו ׳ לעשות מלאכה בתשעה בא‪ 2‬עושי!‪/‬‬ ‫ב(‬
‫שלא לעשות — אין עושי! ‪ .‬ובכל מקום תלמידי חכמים בטלים ‪ .‬רבי שטעון בן‬
‫גטליאל אומר‪ ,‬לעולם יעשה אדם עצמו ת״ח ‪ .‬תניא נטי הכי‪ ,‬רשב״ג אומר‪,‬‬
‫יעשה אדם עצמו ת״ח כדי שיתענה‪ ,‬ע״כ ‪:‬‬
‫והנה לא מצינו ברייתא כיו לענין תענית בשם רבי שמעון בן נמליאל‪:‬‬
‫אך הנה מצינו בתענית )י׳ ב׳( ברייתא כזו הלשון ‪ :‬תניא‪ ,‬לא כל הרוצי‬
‫לעשות עצמו יהיד )מצוין( עושה‪ ,‬ולא כל הרוצה לעשות עצמו הבם עושה‪ ,‬רגיי‬
‫רבי שמעון בן אלעזר‪ ,‬רבי שמעון ב; גמליאל אומר‪ ,‬במה דברים אמורים‬
‫כל הרוצה לעשות עצמו חכם עושה( בדבר של שבח‪ ,‬אבל בדבר של צער )ב^ין‬
‫לענין תענית( עושה‪ ,‬וזכור לטוב‪ ,‬שאין שבח הוא לו אלא צער הוא לו‪ ,‬ע״כ‪5‬‬
‫ומתבאר מזה‪ ,‬דמאמר רשב״ג בדף ל׳ ב׳ )לעולם יעשה אדם עצמו ח“י*‬
‫כדי שיתענה( הוא תמצית מאמרו הארוך בדף י׳ ב׳ ‪ ,‬אלא שבא בקצרה ‪ .‬־־־‬
‫וכן בקדושין נ״ג א׳‪ :‬ותנן‪ ,‬המקדש בפידות שביעית מקודשת‪ .‬והנה לא נם^י*‬ ‫נ(‬
‫דין זד‪ ,‬מפורש בשום מקים ‪:‬‬
‫ורש׳יי עמד על זה‪ ,‬ופירש לגלות מקורו‪ ,‬וזו לשונו ‪ :‬דקתני לעיל )בטיפנוז(‬
‫מעשר‪ .‬בחמש נשים ובהן שתי אחיות ולקט אחד כלכלה של תאנים ושל שביעים‬
‫ואמרי‬ ‫היתה‪ ,‬ואמר‪ ,‬כולכן מקודשות לי בכלכלה זו‪ ,‬וקבלה אחת בער כולן‪,‬‬
‫חכמים‪ ,‬אין אחיות מקודשות‪ ,‬ומשמע‪ ,‬הא נכריות מקודשות‪ ,‬עב״ל;‬
‫ובאור דבריו‪ ,‬דמדמבואר במשנה‪ ,‬שהתאנים היו של שביעית ור‪.‬נכריי^‬
‫מקודשור‪ ,,‬הרי ממילא מבואר‪ ,‬שהמקדש בפירוד‪ ,‬שביעית מקודשת;‬
‫והנה יען כי לעיקר דין קדושין בפירוד‪ ,‬שביעית הי׳ צריך הר‪,‬למור להעוזי?‬
‫כל לשון המשנה ולהוציא המשמעוד‪ ,‬״הא נבריור‪ ,‬מקודשור‪) ‘,‬כל לשון רש״י(‪ ,‬ויען‬
‫כי דרך הגמרא לשנור‪ ,‬בלשון _קצרה‪ ,‬על כן ‪,‬כמו יצרה בענין זה ״לשון קצרה'‬
‫המכילה תמציד‪ ,‬הענין‪ ,‬ואמרה על זה גם הלשון ״ור״נן״ ‪ ,‬אעפיי שלא גשנה‬
‫מפורש לשון זו בשום מקום ‪— :‬‬
‫ובן במס׳ ב״מ )ו' ב׳(‪ :‬תניא דמפייע לך‪ ,‬הספיקור‪ ,‬נבנסין לדיר לר‪.‬ר‪,‬עשר; והג^‬ ‫ד(‬
‫אין לשון זו מפורש בשום מקום במשנה‪ ,‬ורק מתבאר ממשנה דבכורור‪) ,‬ט'‬
‫עפ״י שטהור‪ ,‬הדינים המבוארים שם‪ ,‬ונבראה באן לשון קצרה ותמצית ההלבר״^■‬
‫וכן במם׳ מנחות )ע׳ א׳(‪ :‬ור‪,‬נן‪ ,‬לא מצינו תרומה במחובר לקרקע‪ ,‬ובר‪,‬ב הגרי'^‬ ‫ה(‬
‫נז‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ג׳ ״לשון קצרה‪ /‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫במסורת הש״ם בזו הלשון ‪ :‬״לא ידעתי לציי; מקומו במשנה אי בברייתא שיהי׳‬
‫מפורש דבר זה'‪ /‬עב״ל‪:‬‬
‫אבל האמת‪ ,‬כי באה הלשון בתמצית הקצור‪ ,‬ומשמעות הדין מ ת ב א ר‬
‫ממשנה דמס׳ בכורים )פ״ד מ״ד(‪ :‬יש בבכורים מה שאין בתרומה‪ ,‬שהבכוריים‬
‫נקנים במחובר לקרקע וכו׳‪ ,‬ויען כי הי׳ להגמרא להעתיק כל המשנה ולהוציא‬
‫הדין דתרומה אינה נקנית במחובר ל ק ר ק ע ‪ ,‬לכן‪ ,‬לתכלית לשון קצרה‪ ,‬קלטה‬
‫תמצית הענין ושנאו בלשון ״ותנן״ ‪. — .‬‬
‫וכן בחולין )ל׳ א׳( ‪ :‬ו ה ת נ ן ‪ ,‬שחט בה שנים )סימנים( או רוב שנים‪ ,‬ועדיין‬
‫היא מפרכסת‪ ,‬הרי היא כחיה לכל דבריה ; וכתבי בתום׳ בזו הלשון ‪ :‬״אין משנה‬
‫בלשון זו בשום מקום‪ ,‬ורק מ ד י י ק לה ממשנה דחולין וכי ״ ‪ ,‬עכ״ל ‪:‬‬
‫‪r‬‬

‫ויען כי הי' צריך התלמוד להאריך הרבה בהעתקת המשנה ההיא ובתוצאת‬
‫הדיוק' מדין זה‪ ,‬לכן תפס לשון הדשה וקצרה‪ ,‬וגם לא חש להקדים לה הלשון‬
‫״והתנן״ כמו שהדבר נשנה כן מפורש‪— .‬‬

‫ומה יפה וטוב יתבאר עפ״י דרך זו מאמר אחד בחז״ל‪ ,‬אשר זולת דרך זו )ששנו‬ ‫י(‬
‫חכמים בלשון קצרה( אין ערוך לפליאתו ;‬
‫והמאמר ידוע בכמה מקומות בתלמור‪ ,‬ומהם במס׳ שבת )ל״ב ב׳(‪ ,‬וקבוע‬
‫על הפסוק דמלאכי )ג׳( והריקותי לכם ברכה עד בלי די ‪ ,‬ופרשו בגמרא ; מאי‬
‫עי־ בלי די א(‪ ,‬אמר רמי בר חמא‪ ,‬עד שיבלו שפתותיכם מלומר די‪ ,‬ע״כ ‪:‬‬
‫והנה נפלא הדבר ותמוה מאוד‪ ,‬כי הלא המלה ״די״ אין אותיותיה )הדלי׳ית‬
‫יהיו״ד( יוצא‪.‬ות כלל מן השפתים‪ ,‬כי אם מן הלשון )הולי״ת‪ ,‬ממוצא דטלנ״ת( ומן‬
‫החך )היו״ד‪ ,‬ממוצא ניכ״ק(‪ :‬ואם ימים ושנים יבטאו המלה ״די* לא יגעו כלל‬
‫כהשפתים‪ ,‬ואיך זה אמר ״ע ד ש י ב ל ו ה ש פ ת י ם מלומר ״דיי׳ ?‬
‫ואין ערוך לפליאה‪:‬‬

‫א(‬
‫לי כלשון זו הטורה על שעור מ חז‬ ‫ומה קשה‬ ‫בשאלה זו‬ ‫מה טעש‬ ‫מבואר‬ ‫לכאורה אינו‬
‫מספקת כשעור מ־א וגדוש !‬
‫לפעמים על השלילה והחסרון מעגק‬ ‫ויתכן לומר‪ ,‬משום דמצינו מרה זו ‪,‬בלי * המורה‬
‫הגיר לו‪ ,‬ו א׳ ב‬ ‫שלא‬ ‫שפירושו‬ ‫הגיד לו‪,‬‬ ‫ב לי‬ ‫בס' ויצא‪ ,‬על‬ ‫אחריה‪ ,‬כמו‬ ‫השם ה ב א‬
‫וכן בלי משוח בשמן‪) ,‬שמואל ב'‪ ,‬א׳( שפירושו‬ ‫הוראת מלה זו כמו המלה השלילית ‪ ,‬ל א ״ ‪j‬‬
‫בלי הפונה )הושע‪ ,‬ז׳( ‪ -‬שאיננה הפונה ‪ j‬צמח בלי יעשה קמח‬ ‫בחסרון משיחה ; ונן עוגה‬
‫וא״ב אפשר לפרש נ א‪:‬‬ ‫נ שמע קולם ן‬ ‫בלי נ שמע קולס )תהלים י״בי( ‪ -‬ש ל א‬ ‫)שם‪ ,‬ח׳( ‪:‬‬
‫די‪ ,‬בלא ספוק‪ ,‬וזה היפך הנרצה‪ ,‬ויותר הי׳ נכון לומר עד ד י • ‪-‬‬ ‫בלי ד י ‪ -‬ב ל א‬

‫‪8‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪114‬‬

‫אך הנה בירושלמי סוף מס׳ ברבות )פ״ט ה״ה( בא מאסר זה בהרחבי'‬
‫ברב^‬ ‫הלשון ‪ :‬״מאי עד רלי ד‪ /‬עד שיבלו שפתותיבם מלומר ד י נ ו‬
‫ב ר ב ה ׳ ‪ /‬ע״כ‪:‬‬
‫והנה הבי״ת מ; ״ברבה״ אמנם יוצא מן השפתים )ממוצא בומ״ף(; ומנויז‬
‫זה ביותר ללשון הפסוק והריקותי לכם ב ר כ ה ‪.‬‬
‫והנה מתבאר‪ ,‬בי בגמרא שלנו )הבבלית( בא מאמר זה בקצור לשון • י'‬
‫‪ pjj-ijQ‬קערה^ אין לוז‬ ‫וכן ת תב אר •‪;,‬ל ךךך זו א;דה אהן}^ א‪2.‬ף ןן‪ ;,1,‬ךךך‬ ‫ח(‬
‫באור והיא מופלאה מ או ד;‬

‫והיא במס׳ מגילה )י״ת א׳( ‪ :‬אמר רבי אלעזר‪ ,‬מניין שהקב״ה‬
‫ויקרא לו אל אלהי‬ ‫קראו ליעקב ״אל׳‪ /‬שנאמר )פ׳ וישלה(‬
‫דאי סלקא דעתך יעקב קראו למזבח ״אל• אם כן‬ ‫ישראל‬
‫ויקרא לו יעקב מבעי לי׳‪ ,‬אלא ויקרא לו ליעקב אל‪ ,‬ומי‬
‫קראו ״אל״ — אלהי ישראל ;‬

‫ובאור הענין‪ ,‬שהקב״ה קראו ליעקב ״אל״ הוא מפני שהשם ״אל״ הוא לע־ייו‬
‫והבונה שקרא אלהותו עליו‪ ,‬ומפרשי הפסי?‬ ‫״תוקף״‪ ,‬כמו אילי הארץ )יחזקאל‪ ,‬י״ז(‪,‬‬
‫מסורס והפוך ‪ :‬ויקרא לו אלהי ישראל — אל י*( ; ולהלן במבוא בהמשך‬ ‫בסגנון‬
‫מהופכים במליהם מלמטה למעל^‬ ‫ובמה לשונות כאלה במקרא‪,‬‬ ‫ה׳ יבאו במה‬
‫ומלמעלה למטה‪.‬־‬
‫להז״ל לדרוש כן ולא כפשוטו‬ ‫על ההכרח שהביא‬ ‫והנה נעיר כאן רק‬
‫שיעקב קרא למזבה — אל‪ ,‬כדמפרש ‪ :‬דאי סלקא דעתך יעקב קראו למזבח ״אל'‪/‬‬
‫כן^ ויקרא לו י ע ק ב מבעי לי׳ ?‬
‫והנה הוכהה זו מופלאה ותמוהה עד מאוד‪ ,‬כי מהיכי תיתא צריך הי׳ לכי''■'‬
‫יקיא לו יעק ב ‪ ,‬כי הלא המשך לשון הכתובים שבענין זח אינו דורש ‪-‬לל לקבוע ג**'‬
‫השם ״יעקב"‪ .‬כי הן סדר לשון הכתובים כך הוא‪:‬‬

‫״ויבא יעקב שלם עיר־ שבם זיחן את פני העול ויקן את הלקת‬ ‫י‬
‫השדה ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל״ ‪.‬‬

‫ו נוי’ "'‬ ‫ו ב ס״ר אי תא‪ ,‬שאמר לו הקב״ה ; אני אל בעליונים ואתת אל בתחתונים )באנשים( ‪.‬‬ ‫א(‬
‫קי"^‬ ‫בריש מס׳ פסחיס ‪:‬‬ ‫כלשון הז״ל‬ ‫זה‪,‬‬ ‫על‬ ‫לו‪ ,‬שהפקירו‬ ‫ויקרא‬ ‫הליםון‬ ‫מפרשי‬
‫וכן יתבאר ראו קרא ה׳ בשם גי'**’*‬ ‫לנהורא ופקרי׳ איטמא‪ ,‬קרייה להשיבא ופקדי׳ אלילא ;‬
‫)פ׳ תשא( שהפקידו על זה‪ ,‬וע׳ ברכות נ״ ה א׳ ‪- -‬‬
‫נח‬ ‫מבוא‬ ‫‪-‬פרק ג׳ ״לשון קצרה״ ; סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫כולם מוסבים אל השם ״יעקב"‬ ‫ויקרא‪,‬‬ ‫ייהנה כל הפעלים שבכאן; ויחן‪ ,‬ויקן‪ ,‬ויצב‪,‬‬
‫הענין‪ ,‬ויבא ■יעקב ‪ :‬ואם כן‪ ,‬מהיכי תיתא‪ ,‬שלהפעל ״ויקרא" יוסיף הכתוב את‬ ‫• ש ב ת ־׳ ל ת‬

‫■השש ״יעקב״ והלא אין זה כלל לפי טעם הלשון וחקיה?‬

‫וכן מציגו בר״פ תולדות ‪ :‬ויאכל‪ ,‬וישת‪ ,‬ויקם‪ ,‬וילך ויבז עשו את הבכורה—‬
‫׳הנה מוסבים כל הפעלים אל השם ״עשו״ שבפעל האחרון‪ ,‬ובאן מוסבים כל הפעלים אל‬
‫יזזשם ״יעקב״ שבפעל הראשון ;‬
‫האנשים וגו׳ וילבישום‪ ,‬ויגעילום‪ ,‬ויאכילום‪,‬‬ ‫וכן בדהי״ב )ב״ח ט״ו( ויקומו‬
‫’יישקום‪ ,‬ויסבום‪ ,‬וינהלום‪ ,‬ויביאום—מוסבים כל הפעלים אל ״האנשים״ שבראש הפסוק‪:‬‬
‫י‬ ‫והרבה יש כהנה;‬ ‫׳‬
‫ואם כן‪ ,‬מהיכי תיתא צריך כא; לשנות השם ״יעקב״ בפעל ‪,‬ויקרא״ האחרון?‬
‫וכמה נפלא הדבר !‬
‫האמת בזה נראה‪ ,‬דאין כונת הדורש בלל לזה שהי׳ צריך לכתוב‬ ‫אך‬
‫יעקב אל אלהי ישראל‪ ,‬אך ק צ ו ר לש ו ן יש כאן בגמרא‪ ,‬ותחת הלשון‬ ‫^'יקרא לו‬
‫שלפנינו‬

‫אם כן‪ ,‬ויקרא לו יעקב מבעי לי׳‬

‫להיות‬ ‫צריך‬

‫אם בן‪ ,‬ויקרא לו אל אלחי יעקב מבעי לי׳‬

‫׳יכלוסר‪ ,‬ולא אל אלהי י ש ר א ל ; והבאור הוא‪ ,‬כי עדיין לא נצטוח יעקב על שנוי שם‬
‫זו‪ ,‬כמבואר בסמוך בפרשה )ל״ה י׳(‬ ‫יעקב ליישראל‪ ,‬וצוי זה בא אחר ענין פרשה‬ ‫‪'P‬‬

‫‪#‬ייאסר לו אלהים שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה •שמך ויקרא‬
‫אי"> שמו ישראל" )ומה שאמר לו מזה המלאך למעלה )ל״ב כ״ט( לא יעקב יאמר עוד‬
‫אם ישראל כי שרית ונו׳‪ ,‬לא הי׳ זה לצוי ולמנהג לו‪ ,‬כי אם מעין הודעה כי ר א ו י‬
‫*”׳יא לזכית בזה השם‪ ,‬מפני כי שרית ותוכל‪ ,‬והוי השם ישראל והפעל ״שרית״ מעין‬
‫י־׳נונת לשון נופל על לשון( — ‪ :‬ואם כן איך יקרא את שמו ע ת ה י ש ר א ל ?‬
‫כמו שכתבנו‪.‬‬ ‫הכתוב‬ ‫מוסבת להקב״ה‪ ,‬ושעור‬ ‫דקריאה זו‬ ‫דריש‪,‬‬ ‫ולבן‬
‫וכמו שכתוב‬ ‫לו )ליעקב( אל‪ ,‬ומי קראו אל — אלהי ישראל‪ ,‬והלשון מסורסה‪,‬‬
‫’’?יא לו אלהי ישראל אל‪ ,‬ובפי שנתבאר ‪.‬‬
‫י ש ר א ל אתרי שעדיין‬ ‫וזה לא קשח‪ ,‬איך קרא הבתוכ כאן להקב״ה אלהי‬
‫״קיא יעקב בך — יען שרגיל הבתוב לכתוב על שם העתיד‪ ,‬וכמו על כן לא יאכלו‬
‫ל״ב כ״ג‪ /‬ועוד שם )ל״ד ז׳( כי נבלה עשה‬ ‫׳^^י ישדאל את גיד הנשה )פ׳ וישלח‪,‬‬

‫‪t i‬‬ ‫‪k .‬‬

 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫טלןור‬ ‫‪116‬‬

‫בישראל‪ ,‬ואלח הענינים נאמרו קודם שנוי השם; ומפורש אסרו )כתובות׳ י׳ ב׳( שרגיל‬
‫פ ר ט י יקרא עצמי על■‬ ‫אך‪-‬לא אדם‬ ‫ה כ ת ו ב לקרוא שם דבר על שם העתיד‪,‬‬
‫■‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫שם העתיד‪.‬‬
‫והנה הענין מבואר ‪.‬‬

‫וכן יתבאר הלשון והעני; בירושלמי שקלים )פרק ב׳ הלכה ה׳(‪ :‬״רבי שמעון בן‬ ‫מ(‬
‫נמליאל אומר‪ ,‬אין עושין נפשות לצדיקים‪ ,‬שדבריהם הם זכרונם״‪ ,‬ע״ב; והגה>‬
‫הלשון ״עושין נפשות״ מצינו במקרא ואת הנפש אשר עשו בהרן )ריפ לך(‪ /‬ו׳®®־׳‬
‫בא דרש על זה‪ ,‬שהי׳ אברהם מגייר את האנשים ושרה — את הנשים‪ ,‬וזה נקר•*־‬
‫״שעשו )שרכשו( נפשות לעם ישראל )ע׳ מ״ר‪ ,‬וסנהדרין צ״ט ב'( ‪ :‬ופשוטו של■‬
‫מקרא שם ‪ :‬עבדים ושפחות שקנו להם‪ ,‬כמש״כ רש״י שס ;‬
‫אבל כאן לא שייך לשו; זו‪ ,‬לא לפי פשוטה ולא לפי מדרשה;‬
‫אך הלשון באה קצרה‪ ,‬והבונה ״אין עושי; ציונים )מצבות( לנפשותיהם ״®ל'‬
‫צדיקים"‪ ,‬כי עיקר התפלית מן הציון הוא לזכור את הנפטר‪ ,‬אבל הצדיקים אין צריכים'‬
‫לזה‪ ,‬שדבריהם )עניניהם‪ ,‬הבטתם‪ ,‬תורתם וצדקתם( הם זכרונם ‪ .‬וצריך לומר הלעזין׳‬
‫במלואה בירושלמי ״אין עושי; ציונים לזכור נפשותיהם של צדיקים ובו׳״ ‪.‬‬

‫ועיי׳ן ברש״י לשית )קט ה ב׳(‪ ,‬דהמלה הרגילה בתלמוד ״כלך" • מקצרת סן«לל‬
‫לך״‬
‫)טיפה‪ ,‬כםי*'‬
‫פה‪,‬‬ ‫מרכבת מן ״מר״‬
‫שהיא ‪IW‬‬
‫שבתלמוד‪ ,‬יתכן‪ ,‬׳*‪ 111‬־*־•‬
‫‪, n‬‬ ‫‪w‬‬ ‫צנור( ‪v‬‬
‫‪•' -‬״‬ ‫)מעין‬
‫״מרזב״ ‪ /‬׳ ‪ -‬׳ ׳ > !‬
‫והמלה » ‪ - /‬י י »‪-‬‬
‫• • • ״ •׳׳ • י‬

‫מדלי‪ ,‬ישעיה מ׳( ומן ‪,‬זב״ )על שם שהיא זבה טיפין טיפין(‪ ,‬ונתקצרה)נתאחדו בהברר(<•‬
‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫ונבראה מלה אחת ״מרזב״ ;‬
‫והמלים ״לכתהלה ודיעבד״ מקצרות מן ״לך תחלה״ )כלומר‪ ,‬שמותר לך לרי'^'‬
‫בדבר עוד קודם שנעשה( ומן ״דאי עבד" )אם כבר עשה(;‬
‫וכן המלים‪ :‬״מגו״‪ ,‬״מתוך״‪, ,‬ממשמע״ מקצרות מן‪ :‬״מן—גו״ )מן יסוד(; ״םן״'‬
‫‪.‬‬ ‫תוך' ומן ״מן מה שנשמע״;‬
‫ובתום׳ מנחות )ק״ט ב ( כתבו‪ ,‬דהמלה ‪,‬משהו" הרגילה בתלמוד‪ ,‬קצרה ריי**<■‬
‫ועקרה ״מה שהו׳‪ /‬עיי״ש ‪— .‬‬

‫ועפ״י קצור מלים כאלה נראה לפרש ביומא )ל״ח‪ ,‬ריש ע״ב(‪ ,‬לענין שלא ירי*■‬
‫האדם לקפוה פרנסתו ע״י אחרים‪ ,‬אמרו ‪ :‬״בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך )בלוטי(‬
‫קצובה לך פרנסה ממין ידוע ובמקום ידוע‪ ,‬אז כמו יקראוך )יזטיגוך( געטך לם?י^‬
‫נט‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ג׳ ״לשין ק צר ה‪ /‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫יתנו לך‪ ,‬אי; אדם נוגי!בסובן לחיירו‪ ,‬ע״כ ;‬ ‫ומשלך‬ ‫ההוא לאחוז באותה הפרנסה(‬
‫ופירש׳׳י בבאור הלשון ״ומשלך יתנו לך" ‪ ,‬כלומר‪ ,‬לא משלהם )מפרנסת אחרים( יתנו‬
‫‪.‬‬ ‫’ לך מתנה אלא מזונות הקצובים לך‪ ,‬עכ״ל ‪:‬‬
‫והנה אין מדויק יפה הלשון ״משלך'‪ /‬דהוי לי׳ לומר ״שלך״‪ ,‬ונם המשך הדברים‬
‫^אי! אדם נונע במובן להבירו״ אין עולה יפה‪ ,‬וליישב זה אפשר רק בדוהק ‪:‬‬
‫אבל קרוב לומר‪ ,‬דהמלה ״ומשלך״ קצרה היא‪ ,‬ועקרה ״ומה—שלך" ‪ ,‬כלומר‪ ,‬וסה‬
‫''צקצוב לך יתנו לך‪ ,‬ומפדש משום שאין אדם נוגע במוכן לחבירו‪ :‬ועל כן אין לדאוג פן‬
‫׳יקפחו אחדים פדנסתך;‬
‫מנו‪ ,‬מתוך‪,‬‬ ‫ויהי׳ שעוד המלה ״ומשלך״ כעין שעודי המלים שהבאנו למעלה‪:‬‬
‫ןממשמעי‪ ,‬משהו ״ ( ‪.‬‬

‫ובספר ״מחברת הערוך״ לר״ש ן׳ פרחון מבאר הלשון הידוע בתלמוד ״אלו ואלו‬
‫יז׳כרי אלהים חיים הם׳)עירובין‪ ,‬י״ג ב'(‪ .‬אשר התמיה בולטת‪ ,‬איך יתכן‪ ,‬בי שנים יחלקו‬
‫■כדבר די; והלכה‪ ,‬זה אוסר וזה מתיר‪ ,‬זה מטמא וזה מטהר‪ ,‬זה פוסל וזה מכשיר‪ ,‬זה‬
‫בתואד ‪.‬דברי אלהים חיים״ ‪ ,‬והלא‬ ‫שניהם יתואר‬ ‫׳ ”חייב ו;ה מזכה‪ ,‬איך זה יתכן‪ ,‬שדברי‬
‫זייאמת אינה אלא אחת?‬
‫ופירש הוא‪ ,‬ד ק צ ו ר לש ו ן במאמר זה‪ ,‬וכמו שנאמר ״אלו ואלו דברי אלהים‬
‫■זזיים הם ד ו ר ש י ם ‪ :‬כלומר‪ ,‬אלו ואלו מתעסקים בדברי תודה שהם דברי אלהים חיים‪,‬‬
‫'^ל אחד לפי דעתו ולפי השגתו וערכו‪ ,‬ועל כ; דאוים שניהם לכבוד ולברכה ‪.‬‬
‫וראה מה שכתבנו אנו בבאור מאסר זה )אלו ואלו דא״ח( בחבור חלק דביעי‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫'^יק ל״ט סעיף ב׳‪— .‬‬

‫יעיין יבאורי הנר׳׳א לאו״ח הלכות עירובי;‪ ,‬סימן שפ״ח ס״ק י״ח‪ ,‬לענין עירוב‬
‫׳•ככסהין ופטריות‪ ,‬כתב הוא‪ ,‬כי בגמרא )עירובין‪ ,‬ב״ז א׳( בא קציר לשון ב מ ל ה א ח ת‬

‫י«(‬
‫חז״ל בהנהררי! )®״א א׳( על ‪ en‬׳ ביחזקאל )י״ח( את‬ ‫מאמר‬ ‫בארתי‬ ‫יעש״י עני! אגדה זו‬
‫רעהו לא טמא — שלא ירד לאומנ ת )או ל‪£‬רנסת( חבירו ! וצריך באור השוי הזה ;‬ ‫אשת‬
‫במס' סוטה‪ ,‬כשם שאסורה )הסוטה( לבעל כך אסורה‬ ‫וקרוב לומר עס׳יי מה דקיי״ל‬
‫לגיעל‪ ,‬שאסור לו לקחת אותה לו לאשה ;‬
‫יוצא‪ ,‬כי הנאתו ט מנ ה היתה רק לשעה‪ ,‬לשעת העב־רה‪ ,‬אכל לא יוכל‬ ‫והנה ל סי׳ז‬
‫ליהנות מ מנה בעתיד‪ ,‬כיון דאסורה לו ‪.‬‬
‫שלא יחקיים הדבר אגלו‪ ,‬אחרי כי אין אדם‬ ‫הוא‬ ‫לפרנסת חבירו ברור‬ ‫היורד‬ ‫יזה‬
‫לשעת העבירה‪ ,‬וכמו זה המטמא אשת חברו‪,‬‬ ‫מזה רק‬ ‫במובן לחבירו‪ ,‬ונמצא הנאתו‬ ‫נוג ע‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬כ ט ט א ר״‪-‬‬
 ‫ברוך‬ ‫סכרומתי(‬ ‫מקור‬ ‫‪118‬‬

‫קצרה )סלה ״וכו׳ ״( ועם מלואה ישתנה די; אתר שנוי נמרץ ועקרי נגד כל הפוסקים‬
‫הראשונים‪ ,‬הרי״ף והרמב״ם וכו׳‪ :‬ועיי; מש״ב בעני; זה בחבור הלק שלישי פרק כ״ג‬
‫)הנקרא ״חדש וישן״( סיף סעיף ב׳ ‪— .‬‬

‫ויותר מזה רגילים הז״ל לקצר לפעמים בלשו; הבהובים שמביאים‪ ,‬וכפש״ב התום'‬
‫בשבת )קכ״ח א׳(‪ ,‬ועיין בגליו; שם ‪.‬‬
‫ועוד יבא המשך לכל עני; סעיף זה בסעיף הבא ‪— .‬‬

‫וראוי להעיר‪ ,‬כי לפעמים )אם לא קרובות( שנו חכמים גם בלשון ארוכה‪ ,‬וגם‬
‫ביבר שאינו נוגע להלכה‪ ,‬אך ורק משום ״ינדיל הורה ויאדיר״ ‪ ,‬כי ראו בזר‪ .‬כבייי‬
‫•‬ ‫התורה;‬
‫כן כתבו תום׳ ריש מם' ב״ק )ב׳ א׳( בד״ה ולא זה‪ ,‬״שהתנא האריך משום יגרי^'‬
‫תורה ויאדיר״;‬
‫וכן כתב רש״י בחולין )י״ז א'(‪ ,‬בהא דבעי רבי ירמיה שם‪ :‬אברי בישר נחיריג‬ ‫‪.‬‬
‫שהעלו ישראל )ממדבר( לארץ‪ ,‬מהו‪ ,‬ופירש״י‪ :‬״בשר שהכינו להם במדבר ע״י נחירה‬
‫קודם שנצטוו על השהיטה‪ ,‬והעלום עמם לא״י‪ ,‬אם יש סברא לההיר מפני זה שבשעה‬
‫מעשת הי׳ הדבר היתר ‪ .‬ואעפ״י שאין נ״מ לדינא )כי מה דהוי הוי( אך משום ״יגרי^"‬
‫תורה ויאדיר" ‪ ,‬עכ״ל ;‬
‫ואמנם הרא״ש שם המציא בזה ג״מ לדינא‪ ,‬לעני; נדרים‪ ,‬אם אחד אסר על עצטי‬
‫וכשהגיע אוהו הזמן הי׳ לו עוד מאוחו חסין שהי‬ ‫דבר מאכל אחד לזמן ידוע והלאה‪,‬‬
‫אוכל והולך עד שהניע הזמן‪ ,‬אם מותר לאכול מה שנהותר אצלו; או באופן כזה‪/‬‬
‫רצו ב״ד לאסור דבר אחד‪ ,‬כמו שאסרו גבינות עבו״ם‪ ,‬אם אסור מה שיש לאדם מאור״'‬
‫המין מקודם‪ ,‬עיי״ש‪ ,‬ויש הרבה לדון בזה‪ ,‬ואכ״מ ‪— .‬‬

‫ולהלן בםוף פרק זה נבאר אי״ה‪ ,‬אשר למען המדד‪ .‬״יגדיל הורה ויאדיר״ בא^‬
‫לפעמים התורה עצמד‪ ,‬בלשון ארוכד‪ .‬ויתבאר שם הדבר במלואו ‪.‬‬

‫ב‪.‬‬
‫ולא רק תלמודם ושנונם )כמבואר בסעיף הקודם( אך נם סננו; כתיבתם בכלל‬
‫חז״ל בא לפעמים בקצור מופלג‪ :‬ולפעמים כללו מלה שלמד‪ .‬באות אהת‪ :‬וכמו במס*^‬
‫מעשר שני )פ״ד פי״א( ‪ :‬המוצא כלי וכתוב עליה ק׳ )אות ק'( — הוראתו קרבן )כלומי•■‬
 ‫מ ב ו א‬ ‫פ ר ק ג׳ ‪,‬ל שון קצרה״ סעיף ב׳‬ ‫מ ב ו א‬

‫ט׳ — ט ב ל ; וכן ב ש מו ת אנ שים‪:‬‬ ‫פ ׳ ) א ו ת ם׳( הוראתו מעשר ; ד׳ — ד מ אי;‬ ‫יזקיש(;‬

‫דניאל‬ ‫ש ה כ ל י שייך לאיש ששמו‬ ‫ט׳ — טוביה )כלו מר‪ ,‬מודעה היא‪,‬‬ ‫י' — דניאל ‪:‬‬
‫‪.‬‬ ‫או טוביה‪ ,‬ועל כן מה שבתוכו הולין( ‪.‬‬
‫ב כ ת ב רמזי‬ ‫העם ב כ לל הי׳ נוהג‬ ‫ואמנם מ תב א ר מזה‪ ,‬כי לא רק הז״ל‪ ,‬אך גם‬

‫ועיין ב ס מו ך‪.‬‬
‫שבת )נ׳יה א׳( תי׳יו — תהיה‪ ,‬תי״ו — ת מו!‪ /‬עיי״ש ; וביומא )ל״! ב׳(‬ ‫ובמם׳‬
‫®בואר‪ ,‬שפר שת מיטה היתה כ תו ב ה על ט ב ל א רק בראשי אותיות של כל מ ל ה;‬
‫באות‬ ‫רק‬ ‫שמותיהם‬ ‫שכמה מן ההכמים היו הותמים‬ ‫)ל״ו א׳( איתא‪,‬‬ ‫ובגיטין‬
‫וכבר היו הכל יודעים מי ה ם;‬ ‫יזראשונה מ; ה שם‪,‬‬

‫ובמגילה )י״ג ב׳‪ : (.‬דמפקי להו לכול א שתא בשה״י פה״י )ר״ת ‪ :‬ב ש ב ת היום‪,‬‬
‫פסח היום( ;‬

‫ושם )כ״ה ב'(‪ :‬ומנהי לי' בשי״ן תי״ו שלך )מלשון חשופי שת )ישעיה כ׳ ( ( שהוא‬
‫פרק ט׳ ) ״ ק ר י וכתיב*(‬ ‫במבוא‬ ‫ייחתית מ תני איש שבה יושב )ועיין מש״כ בזה להלן‬
‫בב אור לערך ״כבד — כבוד״( (‬ ‫^עיף ב׳ ‪,‬‬
‫ועוד שם ב מ גי ל ה ; שרי לכזויי בשי״ן גי מ״ל‪ :‬בן שפחה‪ ,‬בן גוי‪— .‬‬

‫כונ תו של רבי יהודה בסי מניו ״רצ״ך עד״ש ב א ח ״ ב ‪/‬‬ ‫כי זו היתה‬ ‫לו מר‪,‬‬ ‫וקרוב‬
‫^לימר‪ ,‬שעפ״י הרגלו ל כ תו ב מלים שלמות בראשי אותיות שלהן‪ ,‬הי׳ כולל שמות העשר‬
‫®טח כראשי או תיו תי הן א(‪.‬‬

‫שב תל מוד )עיין ב״ק ע״ב א׳ ובכ״ מ(; ובמ שנה מנ חו ת‬ ‫וכן הסימן ״יע״ל קג״ם״‬
‫י״א מ שנה ד׳( ב שם רבי יהודה‪ :‬שד״ר יה״ז סימן‪ ,‬עיי״ש‪ ,‬וזה ג״ב ב מו ש כ ת בנו;‬
‫בזה ה ע ר ת ב על ת פ א ר ת ישראל לאותה המ שנה ‪— .‬‬ ‫ימתיישב‬
‫יכן‪ ,‬אפ שר לכוין עפ״י זה כונ ת הר מב״ם ב הלכו ת קדוש ד^ודש )פ״י ה״א( שכתב‬ ‫‪.‬‬
‫שנת הח מ ה על שנת ה ל בנ ה עשרה ימים וב״א שעות וקכ״א חלק‬ ‫תו ס פ ת‬ ‫ניי הלשון ;‬
‫עב״ל; ועוד שם )הלכה ב׳ ( ‪ :‬בין כל תקופה‬ ‫סי מן‪ ,‬ל ה ם יכ״א‪ ,‬קב־א‪ ,‬מ״ה‪,‬‬ ‫י ג ע‪.‬‬
‫יייקופה צ״א יום וז׳ שעות ותקי״ט חלקי ם ול״א רגע‪ ,‬סימן ל ה ם צ״א‪ ,‬תקי״ט‪ ,‬ל״א‪ ,‬עכ״ל ;‬
‫תחת‬ ‫מספרי ם מאותיות‬ ‫רק‬ ‫שאיננו‬ ‫טעם בסימן זה‪,‬‬ ‫פה‬ ‫‪,‬ו הג ה ד ב ר פלא הוא‪,‬‬
‫•‬ ‫מספרים מפור שים ב ס לי ם ?‬
‫של מו ת באות א ח ת‬ ‫מלים‬ ‫ל קבו ע‬ ‫תפ ם הר מב״ם דרך חזיל‬ ‫אך לפי המבו אר‪,‬‬
‫יזראשונה‪ ,‬וקבע גם הוא מספרי ם מאותיות ה ח ת מספרי ם ב מ ל י ם‪.‬‬

‫העשר מגו ת בתורה‪ .‬יען בי‬ ‫‪h v‬‬ ‫להורות על בדורן‬ ‫שנ א‬ ‫ויזכלית כונתו נז ה אפשר לומר‪.‬‬
‫■‬ ‫■‬ ‫נ או נסדר א ח ר ‪- .‬‬ ‫בתהלים )ע״ח(‬
 ‫ברוד‬ ‫)זברונווזי(‬ ‫מקור‬ ‫‪120‬‬

‫ויתכן‪ ,‬שהי׳ להז״ל איזו ממרה ובונה מיוחדת לסננו; זה‪ ,‬ובסו בשפת הנבי**‬
‫)ירמיה‪ ,‬כ״ה כ״ו( מלך ששך — הבונה‪ ,‬מלך בבל‪ ,‬כי באל״ף בי״ת בסדר אתב״ש ג ר‬
‫ד ק ה״צ ו״פ ובו׳ יוצא שם בבל ־ ששך )וכן בתלמוד מנילה )ו׳ א׳( ‪ :‬נחל הוא בשיניו׳‬
‫ומוסב על בבל‪ ,‬עיי״ש(; ועוד שם בירמיה )נ׳׳א א׳(‪ :‬יושבי לב קמי‪ ,‬היינו כשרים‪/‬‬
‫בסדר אתב״ש וכו׳ ; ובשמואל א׳ )א< א׳( בן תחו — המובן‪ ,‬בן אסף‪ ,‬וג״ב בסיי‬
‫‪-‬‬ ‫אתב״ש )פסיקתא רבתא‪ ,‬מ״ג(‪.‬‬

‫ועפ״י דרך זו מלכלול סלה שלמה באות אחת יתבארו כסה ענינים בתלמוד‪,‬‬
‫בלא זד‪ ,‬ענינם סתום וחתום ובאורם פלא‪ ,‬ועס הנחה זו יתבארו בנקל וברחבה מאור ’‬
‫כמו‪:‬‬
‫בפסחים )י״ג ב׳( תני תנא קמי׳ דרב יהודה )בלשון המשנה( על נב האצטב^‪/‬‬ ‫א(‬
‫ותמה רב יהודה ואמר לי׳ ‪ ,‬תני‪ ,‬על גג האצטבא‪ ,‬ע״כ ; והנה לא נתבאר ♦*ז'‬ ‫•‬
‫חשב התנא לקרוא תחת על גג — על נב ?‬
‫אך הבאור הוא‪ ,‬שהמלה ״גג״ היתה כתובח במשנה בנימ״ל אחד )עם סים!‬
‫קו )׳( לר״ת(‪ ,‬וסבר התנא שפר‪,‬רונו של הגיס״ל גב‪ ,‬ואסר לי׳ רב יהודי•‪/‬‬
‫שפתרונו גג;‬

‫וכן בסוכה )ס״ד סוף ע״ב( ; תני תנא קמי׳ דרב נחמן )בלשון המשנה( סוררן‬ ‫ב(‬
‫גג האצטבא‪ ,‬ותיקן לו רב נחמן‪ ,‬שהקריאה הנכונה על גב ; וגם כאן‪ ,‬כסו באי^‬
‫*‬
‫®‬ ‫הקודמר״ באה הקריאה המוטעית עפ״י זה‪ ,‬שהי׳ במשנה קבועה מלה זו‬
‫‪,‬‬ ‫אחד‪ ,‬ויתן מקום לטעות;‬

‫שיו י*‬ ‫וכן בחנינה )י״ח א׳( מביא ברייתא סדין אחד‪ ,‬ומפרש הטעם שם‬ ‫נ(‬
‫הי׳ ״ ‪ ,‬ופריך ‪ :‬יו״ט סלקא דעתך ? אלא אימא יום ט ב ו ח הי׳ )בלומר׳‬
‫טבוח קרבנות לתשלום קרבנות החג( ; ולא נתבאר באיזה אופן עלה על‬
‫האומר לקרוא בברייתא יום טוב תחת יום טבוח?‬
‫אך מפני שהי׳ כתוב בברייתא בקצור אות א ח ת ״ י וסט ׳״ ‪ ,‬וח^*^‬
‫'‬ ‫שפתרונו ‪,‬יום טוב*;‬

‫וכן בחולין )נ״ח א׳( מביא לשו; המשנה ‪,‬מפני שגדלה באיסור״ ‪ ,‬ותמהו בנמר“■‬ ‫י(‬
‫והלא מפני ש ג מ ר ה באיסור מבעי לי׳? ומשגי‪ :‬תני מפני שגמרה; יל**‬
‫‪.‬גתבאר‪ ,‬איך עלה על דעתו מקודם לקרוא במשנה מפני ש ג ד ל ה ?‬
‫‪,‬מפגי שג׳״ )כאות ג׳ בלבד(‬ ‫אך יען שהי׳ קבוע במשנה‬
‫'‬ ‫•שפתרונו — שגדלה ;‬
‫סא‬ ‫מבוא‬ ‫סעיף ג׳‬ ‫‪,‬‬ ‫פרק ג׳ ״לשון קצרה״‬ ‫מבוא‬

‫ובחבור )חלק ג ‪ /‬פרק כ״ז‪ ,‬סים! ס״א( בארתי על דרך זו את דברי רש״י בטס׳‬ ‫‪P‬‬
‫שבת )ק״ט ב׳( שכתב לענין מה שאמרו במשגה דפרה^ מצות אזוב ג׳ קלחי! ובק‬
‫עכ״ל ‪:‬‬ ‫׳ ‪,‬‬ ‫שלשה גבעולים‪ ,‬ופירש רש״י וז״ל ‪ :‬בכל קלח ג׳ גבעולים קנים דקים ובו‬
‫ותמהו על זה‪ ,‬שהרי באמת גמצא בכל קלח רק גבעול אחד‪ ,‬ובאמת במס׳‬
‫סוכה )י״ג א׳( הובאה ג״כ משנה זו‪ ,‬ושם פירש״י כמו שהוא באמת‪ :‬גבעול לכל‬
‫קלה ; וכן כתבו שם בתום׳ ‪ ,‬ועיין בהגהות הרש״ש לשבת שם שתמה הרבה ולא‬
‫העלה מאומה בישוב הדבר ‪:‬‬
‫ובאמת האות ״ ג׳ ״ שברש״י אין עגינו מובן מספרי ״שלשה״ ‪ ,‬אך הוא ראש‬
‫סלה ״גבעול״ ‪ ,‬ושעור הלשון ‪ :‬״ בבל קלח ג ב ע ו ל ״ ‪ ,‬ושוב מפרש ״גבעולין״‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬ם ה ו גבעולין‪ ,‬קנים דקים וכו׳ ‪ ,‬ועולה יפה וגכון ומכוון לאמת ולפירושו‬
‫במם׳ סוכה‪.‬‬
‫ובחבור שם הבאתי עוד ראי׳ מכרחת לבאור זה‪ ,‬וכאן די במה שכתבנו ‪ .‬־ ‪-‬‬ ‫‪.‬‬

‫בהמשך לדברי הסעיפים הקודמים אעיר‪ ,‬כי בדבר קצור הלשון בכלל שנשתמשו‬
‫זזי״ל‪ ,‬למדו הם אל דרך הכתובים שנהנו כן‪ ,‬כאשר מצינו כמה וכמה מקראות קצרים‬
‫כסלה ובמלים‪ ,‬אחר‪ ,‬ושתים‪ ,‬וגם במאמדים שלמים‪ ,‬כמו שנחשב בזה כמה מהם‪ ,‬כפי‬
‫וכדרך אגב אעיר בזה מה‬ ‫׳‪8‬הס עתה בזברוני‪ ,‬ואסדרם על סדר התודה והכתובים‪,‬‬
‫^®אמצא להעיר ‪:‬‬

‫*י( פ׳ בראשית )ג׳ ב׳( מפרי עץ הגן נאכל — ר^ת מפרי כל עץ הגן ;‬
‫)חי י״ג( בראשון באחד לחודש— תחת בחודש הדאשון ביום אחד להודש‪,‬‬ ‫נח‬ ‫‪,‬‬

‫וכמו למעלה )ז ייא( כחודש השני בשבעה עשר יום לחודש‪,‬‬

‫ולהלן בפרשה זו )פסוק ב׳( בחודש השביעי בשבעה עשר יום‬
‫לחודש ופסוק י״ב‪ ,‬ובחודש השני בשבעה ועשדים יום לחודש;‬
‫)י״ג ו׳( ולא נשא אותם הארץ — תחר‪ ,‬ולא נשא אותם מ ר ע ה הארץ‬ ‫« לך‬
‫)בי ארץ לשון נקבה‪ ,‬והי׳ צ״ל ולא נש א ה ( ‪ ,‬ועיין רש י ;‬

‫)כ״ו ט״ז( אלף כסף ‪ -‬ר ‪a‬ר‪ ,‬אלף שקל כסף; כך מר״באר בתרטם אונקלום‪:‬‬ ‫״ וירא‬
‫אלפא סל עין כספא‪:‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪122‬‬

‫)כ״א י״ז( באשר הוא שם — החת במקום אשר הוא שם “( ;‬ ‫ה( פ׳ וירא‬
‫)כ״ב י״ד( אשר יאמר היום בהר ה׳ יראה — תחת בהר ה׳ יראה כל זכייו‬ ‫‪,‬‬ ‫ו( ^‬
‫אל פני הארו; ה׳)כמו בפ׳ משפטים( ‪ :‬והיום — באורו‪ ,‬לאי׳י‬
‫מת״ת‪ .‬כך נ״ל‪ ,‬ויתישבו בזה כמה הערות ממפרשים ‪:‬‬
‫ז( ״ תולדות >כ״ה כ״ז( ויעקב איש הם — תחת ויעקב הי ה איש הם‪ ,‬ובהקבלה‬
‫הלשון ו י ה י עשו איש יודע ציד ‪:‬‬
‫)כ״ה כ״ה( כי ציד בפיו—תחת כי נתן או כי הביא ציד בפיו ;עיין רמב״ס*‬ ‫«‬ ‫ח( »‬
‫)ב״ו ז׳( כי ירא לומר אשתי פן יהרגוני — תחת כי ירא לומר אשתי בי‬ ‫״‬ ‫מ( ״‬
‫א מ ר פן יהרגוני;‬
‫)כ״ז כ״ב( הקול קול יעקב והידים ידי עשו — תחת הקול הו א קול‬ ‫* ״‬ ‫י(‬
‫והידים הם ידי עשו;‬
‫)כ״ח י״א( ויקח מאבני המקום ~ תחת ויקה א ב ן מאבני המקום‪ ,‬ובטי'‬ ‫‪,‬א( ^ ויצא‬
‫ה א ב ן אשר שם מראשותיו וייבט‬ ‫להלן בפסוק י״ח ‪ :‬ויקה את‬
‫א ו ת ה מצבה; ועוד שם )פסוק כ׳יב( יהאבן הואר‪) ,‬עיי; מם׳‬
‫חולין צ״א ב׳( ;‬
‫)כ״ט כ״ז( מלא שבוע זאת — החת מלא שבוע ב ת י זאת )כי אין לפר׳ט‬ ‫יב( ״ ״‬
‫הסבת הלשון ״זאת" על השבוע‪ ,‬יען כי ״שבוע״ הוא לשון זבי•‬
‫ועיין רש״י( ‪:‬‬
‫)ל״א י״ג( הבנות בנותי והבנים בגי והצאן צאני — תחת הבנות ה ן בנוי*’‬ ‫«‬ ‫«‬ ‫יג(‬
‫והבנים ה ם בני והצאן ד‪ ,‬ן צאני ;‬
‫)ל״ט ד׳( ובל יש לו נתן בידו — תחת וכל א שר יש לו‪ ,‬וכמו בפסי?‬ ‫יך( ״ וישב‬
‫הבא ב כ ל אשר י ש ל ו ‪; (3‬‬
‫)ל״ט מ׳( באשר את אשתו — תחת בגלל אשר את אשתו ;‬ ‫^ ״‬
‫)ל״ט כ׳יג( באשר ה׳ אתו — החת ב נ ל ל אשר ה׳ אתו ;‬ ‫ט;( ^ ״‬

‫אשר כרע שם נפל! יניי' ^‬ ‫נ פ ל ‪ -‬ת ח ת 'במקום‬ ‫נ ר ע שם‬ ‫וכן בשופטים )ה׳ נ״ז( באשר‬ ‫א(‬
‫)א׳ ס*ז( ובאשר תליני אלין — תחת ובמקום אשר תליני ן‬

‫עד יעבור עם זו קני״ )‪ <e‬נשלו׳('‬ ‫הרבה ב מ ק ר א‪:‬‬ ‫ואמנם קצור כזה )במלת ‪ ,‬א שר״( מצוי‬ ‫נ(‬
‫תחת ער אשר יעבור עם זו אשר קנית ! את הדרך ילכו בה )פ׳ יתרו( תחת את הדרו •*׳*''‬
‫אחרי שבי וי'*■‬ ‫לשון‪,‬‬ ‫קצור‬ ‫שאין זה מסוג‬ ‫לומר‪,‬‬ ‫כ הנ ה! ולכן קרוב‬ ‫ילכו בה‪ ,‬והרבה‬
‫ה ל שון‪- .‬‬ ‫מחקי‬
‫סב‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ג׳ ״לשון קצרה׳‪ /‬םעיף ג׳‬ ‫מבוא‬

‫מקין )מ״א נ״ו( ויפתח יוסף את בל אשר בהם — תחת את כל הא וצר ות‬ ‫‪1‬‬ ‫>>'‬

‫אשר בהם תב ואה ‪:‬‬

‫)מ״ג ט״ז( ויאמר לאשר על ביתו — תחת לאיש אשר על ביתו;‬ ‫ייז(‬

‫)ם״ב ה׳( הלא זה אשר ישתה אדוני בו — תחת הלא זה הגביע אשר‬ ‫יט( »‬ ‫‪t‬‬

‫ישתה אדוני בו;‬

‫)ז׳ י״ט( והיה דם וגו׳ ובעצים ובאבנים — תחת ובכלי עץ ובכלי אבן‬ ‫״ וארא‬
‫)ע׳ תרנ״א ורש״י(‬
‫« יתדו )י״ח ד׳( ושם האחד אליעזר בי אלהי אבי בעזרי — תחת ושם האחד‬
‫אליעזר כי אמר בי אלהי אבי בעזרי )וכמו להלן באות מ״ג( ;‬
‫״ משפטים)כ״א ו״ח( ואם שלש אלת לא יעשה לה — רחת ואם‪ .‬אחת משלש אלה‬
‫לא יעשה‪:‬‬
‫נג( ״ « )כ״ב ז׳( ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ירו — תחת ונקרב‬
‫בעל הבית אל האלחים ונשבע אם לא שלח ידו )והוראת‬
‫המלה ״אם״ כאן הוא כמו מלת ״אשר״‪ ,‬וכמו בפ׳ חיי‪ ,‬עד אם‬
‫כלו לשתות‪ ,‬תחת עד אשר כלו לשתות(;‬
‫)כ״ב ח׳^ אשר יאמר כי הוא זה — תחת אשר יאמר כי הוא זה הבסןן‬ ‫«‬ ‫‪.‬‬

‫שנגנב;‬
‫״ תצוה )כ״ט מ׳ט( ואת הבבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבקר ונו׳ —‬
‫החת וכן הכבש השני אשר תעשה בין הערבים ונו׳ ; וכן בפ׳‬
‫פנחם ‪:‬‬
‫)ל׳ י׳( אחת בשנה — החת פעם אחת בשנה ;‬ ‫‪1C‬‬
‫»‬ ‫«‬

‫״ ויקרא )ה׳ כ״ב( לאשר הוא לו יחננו ביום אשמתו — תחת לאיש אשר הוא לו‬
‫יתננו ביום ה ת ו ד ו ת ו על אשמתו ‪:‬‬
‫והכהן המשיח תחתיו מבניו יעיבה — תחת והכה; המשיח‬ ‫ג׳׳יז( פ' צו )ו׳ ט״ס‬
‫בי ימות תחתיו מבניו ונו׳ ; א( ;‬
‫« ״תזריע )י״ג כ״א( ושפלה איננה מן העור והיא כהה — החת ושפלה איננה מן‬
‫העור והיא איננה כהה )מלת השלילה ״איננה״ מוסבת גם‬
‫על ״כהה"{‪:‬‬

‫~‬ ‫‪v p‬‬ ‫‪z o‬‬ ‫עור ג ש״ ‪) 2‬י״ז( האיש אשר אתה‬ ‫נז ה )שש מיתה מצ׳גו‬ ‫וחיסור )או קצור(‬ ‫•*‪c‬‬

‫וירושש®‬ ‫ו נ מ ״ י )ה׳ ם«ז( ויהוששש מלך יהודה ‪ -‬תחת‬ ‫ימות!‬ ‫אתה סגק ש‬ ‫תחת אשר‬
‫סשוס לשו] נעיה וכבוד כהונה‬ ‫וו‬ ‫נ א ה ה שמם־‬ ‫ביד״ ק( ‪, .‬אולי‬ ‫מ ת )ע־י״ש‬ ‫טלו יהודד‪,‬‬

‫ומלכות‪ ,‬יצ״ע ‪—.‬‬

‫‪/‬‬ ‫‪A‬‬
 ‫ביוד‬ ‫)זכרונוהי(‬ ‫מקור‬ ‫‪124‬‬

‫יבז ‪:‬‬
‫לא פשתה בעור והיא כהה — תחת לא פשתה בעור ויי'**‬ ‫ל( פ׳ תזריע )י״ג כ״ח(‬
‫לא בהה )יען כי אם כהה היתה טהורה(‪ ,‬עיין חזקוני(‬
‫תבי•*^*‬ ‫והיתה שבת הארץ לכם לאבלה — תחת והיתה‬ ‫בהר )כ״ה ‪0‬‬ ‫לא( ^‬
‫שכת הארץ לכם לאכלה ;‬
‫ישראל‬ ‫לב( ‪ ,‬בהעלותך )א׳ ל״ס שובה ה׳ רבבות אלפי ישראל — תחת‬
‫)כ ״ם טתרג״א( ‪.‬‬
‫אם יהיה נביאכם ה׳ — תחת אם יהיה נביאכם נ ב י א ה' •‬ ‫לג( ‪ .‬״ )י״י י׳(‬
‫והימים ימי בכורי ענבים—תחת והימים היו ימי ונו׳ ;‬ ‫לך( ^ שלח )י״ג כ׳(‬
‫וישמע הכנעני מלך ערד יושב הגנב — תחת וישמע הכנעני‬ ‫לה( ‪ ,‬חקת )כ״א א(‬
‫מלך ערד ו ע מ ל ק יושב הגנב )עיין רש״י וחזקוני( ;‬
‫לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך — תר‪1‬ת לכה איעצו‬ ‫לן( ‪ .‬בלק )ב״ב י״ד(‬
‫א ו ד י ע ך את אשר יעשה העם רי'■‬ ‫את אשר תעשה וגם‬
‫לעמך )עיין רסב״ן ומפרשים(‪:‬‬
‫ויהי השער לסגור — תחת ויהי מ ו ע ד השער לסגור ‪:‬‬ ‫לז( יהושע )ב׳ ה׳(‬
‫נושאים שבעה שיפרות היובלים לפני ה׳ — תחת לפני א י י ן‬ ‫)ו׳ ח׳(‬ ‫לח( ״‬
‫ה ‪ /‬וכמפורש בפסיק ו׳;‬
‫ויקרא כני ראובן ובגי גד למזבח — ר^ת למזבח עד ;‬ ‫)ב״ב ל׳(‬ ‫לט( ״‬
‫באשר כרע שם נפל — תחת במקום אשר כרע שס נפל‪:‬‬ ‫מ( שופטים )ה׳ ב״ז(‬
‫צבע רקמתים לצוארי שלל — תחת לצוארי א נ ש י שלל ‪:‬‬ ‫)ה׳ ל׳(‬ ‫״‬ ‫מא(‬
‫ויקבר בערי גלעד — תחת ב א ח ת מערי נלעד ;‬ ‫)י״ב ז׳(‬ ‫״‬ ‫מב(‬
‫ותקרא את שמו שמואל כי מה׳ שאלתיו — תחת ותקרא‬ ‫מג( שמואל א׳ )א׳ כ׳(‬
‫א מ ר ה כי מה׳ שאלתיו )וכמו באיי'‬ ‫כי‬ ‫שמו שמואל‬
‫כ״א למעלה(;‬
‫וכל מרבית ביתך ימותו אגשים — תחת אנשים בחורים )ע׳ רש״י(‪:‬‬ ‫)ב׳ ל״ג(‬ ‫מד( «‬
‫ויוסף ה׳ קרוא אל שמואל בשלישית—תחת בפעם השלישיי'*‬ ‫ה׳(‬ ‫■ )ג׳‬ ‫״‬ ‫מדי(‬
‫אם משלחים את ארון ה׳ — תחת אם משלחים אתם‬ ‫)י׳ ג׳(‬ ‫<‬ ‫מו(‬
‫הרגום(;‬

‫ג > מעני י ®'*‬ ‫‪x h‬‬ ‫ואחז לא ד; נ ו‪ /‬חבל י א ה בי וגזלה‬ ‫ח סונ ה בזו סצינו ביחזקאל )י״ח( ‪:‬‬ ‫נ(‬
‫ידו‪ ,‬ני סלוח השלילה »לא* שלמעלה סוסבות נם לבא! • "‬ ‫השיב‬ ‫לא‬ ‫ידו — תחת מעני‬
 ‫מבוא‬ ‫פרק ב׳ ״לשו! קצרה״‪ /‬סעיף ג׳‬ ‫מבוא‬

‫למועד אשר שמואל — התה למועד אשר שם שמואל *׳(‪:‬‬ ‫®יי( ש״א )י״ג ה'^‬
‫כי היה ארון האלהים ביום ההוא— ר^ת כי היה ארון האלהים‬ ‫)י״ב י״ח(‬ ‫״‬

‫שם ביום ההוא )עיין רש״י(‪:‬‬

‫ויקח ישי חמור לחם — החת ויקח ישי מ שא חמור לחם‬ ‫)ט״ז כ׳(‬ ‫«‬
‫)וכמו במלכים ב׳ )ה( משא צמד פרדים אדמה( או חמור‬
‫‪-‬‬ ‫ע מ ו ם לחם;‬
‫בשתים תתחתן בי — תחת ב א ח ת משתים‪:‬‬ ‫)י״ח כ״א(‬
‫)כ״ד י׳(‬ ‫נא(‬
‫ואמר להרגך ותחם עליך—תחת ותחם ע י נ י עליך ^( ; והלשון‬
‫‪.‬‬ ‫ואמר‪ /‬הוא תחת ואמר ה א ו מ ר ;‬

‫«(‬
‫ל ם״ד‬ ‫כאן‬ ‫חסר‬ ‫בך פירש ה ר מ ב׳ן בריש פ־שת תולדות )נ״ה כ״ח( ; אבל גם י״ל שרק‬
‫ה ו ג ב ל לשמואל‪ ,‬כי למעלה )י׳ ח'(‬ ‫אשר‬ ‫למועד אשר לשמואל‪ ,‬ו הנ או ר‪ :‬למועד‬ ‫אחד!‬
‫למועד זה אשר‬ ‫ואמר כאן ‪:‬‬ ‫״ שנ ע ת ימים תוחיל עד בואי אליך* !‬ ‫מפורש שאמר שמואל ‪:‬‬
‫הוגבל לשמואל )אשר הגביל שמואל( ‪.‬‬

‫שובה ה׳ רבבות אלפי ישראל —‬ ‫בהעלתך‪,‬‬ ‫נפר שת‬ ‫מציגו הםר למ״ד השמוש‬ ‫וכן‬
‫)ד' ב׳( ושני אנשים שבי‬ ‫ב׳‬ ‫מתרגום אונקלוס ; ובשמואל‬ ‫המתבאר‬ ‫נפי‬ ‫תחת לרבבות‪,‬‬
‫מצינו בכלל השמטת הל ם *ד‪:‬‬ ‫וכן‬ ‫שאול — תחת ל ב; שאול^ עיי״ש נ ר ש״י!‬ ‫גדודים היו כ;‬
‫כיחזקאל )י״ז ה׳( קח על מים רבים ‪ -‬תחת לקח‪ ,‬ובהושע )י״א ג׳( קחם על זרועותיו ‪ -‬ת ח ת‬
‫מאין‪ ,‬שהלשון ויעש ה‪,‬‬ ‫ד״ה‬ ‫התום׳ במם׳ נדה )כ״ה א׳(‬ ‫הבינו‬ ‫לקחם ! וכפי הנראה כך‬
‫על משך‬ ‫וחוה‪ ,‬ובתרגומו‬ ‫של אדם‬ ‫לעור‬ ‫כלומר‪,‬‬ ‫לעור‪,‬‬ ‫וגו' כ תנו ת עור‪ ,‬המובן כתנות‬
‫בשריהון‪ ,‬ע ״ ש ‪- .‬‬

‫ראיתי לבאר באן ברחבה ענין קצור לשון זו ותכונת מלואה ‪:‬‬

‫את הםדון השם הדרוש לבא אחר‬ ‫למלאות‬ ‫ורד*ק ועוד מפרשים פרשו‬ ‫רש״י‬ ‫הנה‬

‫הפעל ותחם ‪ -‬במלת ״נפש* )ותחם נפשי עליך( !‬

‫״חופ* ימשוך אחייו השם ״נפש*‪ ,‬כי‬ ‫אבל הן לא מצאתי בבל המקרא‪ ,‬אשר הפעל‬
‫אם ״ ע־ ף ;‬
‫ובנטית הפעל ״ותחב* כמו באן‬ ‫עינך‪,‬‬ ‫לא תחוס‬ ‫כה מצינו כמד‪ ,‬פעמים בתורה‬
‫■‬ ‫ע י נ י עליהם ;‬ ‫ותחם‬ ‫מצינו ביחזקאל )ב׳ י*ז( ג״ב במלוי שם עין ‪:‬‬

‫מפירוש המפרשים במלוי השס החסר‪ ,‬ותחת ״ותחם נפשי* קבעתי‬ ‫נטיתי‬ ‫ומטעם זה‬
‫עיני*‪.‬‬ ‫»ותחס‬
‫וגם מצב שמוש הלשון כך צריך להיות )ותחם ע י נ י ( ‪ ,‬כי כבר החליטו כעלי הלשון‪,‬‬
‫אח הוא לשרש ‪ ,‬כ ס ה״‪ ,‬כי החי״ת והנ״ן* מפני שקרובים‬ ‫כמו חסה*‬ ‫ששרש ‪,‬חוס* שהוא‬
‫כן זה דרכם להתחלן*‬ ‫גרונית נוגעת בחך‪ ,‬על‬ ‫גשימה‬ ‫קול‬ ‫ומבטא שניהם מוציא‬ ‫בהכרה‪,‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)?כרומתי(‬ ‫ב! קו י‬ ‫‪126‬‬

‫ד‪,‬מעך הערה ב׳ ‪.‬‬

‫וננ אי‬
‫אותיות הקרובות בד‪,‬בדד‪ .‬מתחלפות‪/‬‬ ‫בזד‪) ,‬בי‪-‬זר‪ .‬כלל בדול פלשק‪ /‬אשר‬ ‫‪,‬לפעטיס ■זה‬
‫זר‪ ,‬אי״ר‪ ,‬להלן במבוא פרק ו׳ )*חלוןז ותמורר‪,‬״( ‪.‬‬
‫א‪1‬‬
‫יכ ‪6‬י׳‬ ‫בסתר‬ ‫ומתן‬ ‫ט׳ו( וכנ בדו‪:‬‬ ‫‪p‬‬ ‫‪‘ v‬‬ ‫)‬ ‫ראשו‬ ‫ח פ ו איש‬ ‫פצינו ‪:‬‬ ‫כה‬
‫‪ ),‬מעלי‪ ,‬ב״א(‪ ,‬ושניהס ממובן כ סוי;‬
‫ב כ ב ל רגלו חהלים‪ ,‬ק״י'(*‬ ‫ענו‬ ‫)ירמיה‪ ,‬ל ״ ח‪ /‬וכנגדו ;‬ ‫וכן מתחת ל ח ב ל י ם‬
‫נ כ מ ר ו )ע®׳ ר׳<‪,‬‬ ‫כתנור‬ ‫)איכה‪ ,‬א׳(‪ ,‬וכנגדו — ועורנו‬ ‫חמר מרו‬ ‫מעי‬ ‫וכן ‪:‬‬
‫ושניד׳ם מפו בן נחרות ו שחרות;‬
‫טמוג‬
‫)מינה‪ ,‬ז׳(‪ ,‬ושניהם‬ ‫ו כן‪. :‬יך ויחבשנו )הושע‪ ,‬ז׳(‪ ,‬וכנגדו — ויכבוש עונותינו‬
‫‪ .‬אגור‪ ,‬עטוף ;‬
‫פ״פ תצא( היינו הך דפעל ‪,‬נ ש ל ״‪ ,‬ג’‬ ‫אחריך‪,‬‬ ‫)ד‪,‬נחשלים‬ ‫‪ ,‬ח ש ל״‬ ‫וכן הפעל‬
‫‪ .‬שניהם מוקש‪ ,‬מרחה‪ ,‬מאפם כח ;‬
‫טלוי‬
‫וכן יש להסביר מלת הגוף למדברים ולמדברות נערם ‪ ,‬א נ ח נו ״ שהוא הר נוי ט!‬
‫נחלוף כ״ף נ חי ״ ח ;‬ ‫‪,‬אנכי״‬ ‫כזו ליחיד‬
‫סויו׳‬
‫משרש פרי''‬ ‫ס ר ח א‪,‬‬ ‫)כמס' חולין( תח ת השם‬ ‫םר כא‬ ‫בא השם‬ ‫וכתלמוד‬
‫_ ה עו ד ף‪ ,‬שכך תכונת הסרנא בריאה;‬
‫וענינו לכסות ולהגן‬ ‫‪,‬נ ס ה *‪,‬‬ ‫הוא להפעל‬ ‫והנה מניון דהפעל ‪ ,‬חו ס״ אח‬
‫הג^י•‬
‫כי העין מגלה וה‪,‬כ סוי״ מונע‬ ‫רו יחש לעין יותר מלנפש‪,‬‬ ‫שירש ‪,‬י‪-‬סה* בודאי יש‬
‫; א״כ בודאי יחיחש השם עין לאחר הפעל ותחם‪ ,‬שהוא כמו ותכם ‪— .‬‬

‫המפרשים הנזכרים‪ ,‬שיש כאן קצור לשון א חי‬ ‫לדעת‬ ‫כתבתי‬ ‫ואמנם כל ‪,.‬זה‬
‫‪ ,‬ותחם‪ ,‬וחסר השם ;‬
‫אבל לדעתי אני אין כאן לא קצור ולא חסרון‪ ,‬והלשון עולה יפה במו ש מ א !‬

‫בידי‬ ‫אשד נתנך ה׳ היום‬ ‫ה פ סו ק‪, :‬ד‪,‬יום הזה ראו עיניך את‬ ‫כי זה לשון‬
‫כאדוני וגו׳ ״ ;‬ ‫‪ ,‬להרגך ותחם עליך ואומד לא אשלח י ד י‬
‫שיי‬
‫ומכואד‪ ,‬דד‪,‬פעל ‪,‬ו ת ח ם״ מוסב על השם ‪,‬י ד ״ הכמוך לו לפניו ולאחריו‪ ,‬בלו טי'‬
‫או זו‪ ,‬ומתפרש‬ ‫צורך בכל תוספת מלה זו‬ ‫)ויר לשון נקבה( ‪ :‬ולפי ‪.‬זד‪ ,‬אין‬ ‫חסה‬
‫‪-‬‬ ‫כמו שהוא ‪.‬‬

‫ונמ קו ם אחר כתבתי לפרש לשון זה ‪,‬ו ת ה ס עליך״ כסגנון מצוין ;‬ ‫י‬
‫*ג‬
‫יש סלו י*‬ ‫בסדרים וכזיווגים שונים ‪:‬‬ ‫כמה מיני א ל פ ״ א‪ -‬בי ת ״ א‬ ‫ידוע‪ ,‬שיש‬ ‫נ׳‬
‫כ פיי‬ ‫פשוט‪ ,‬כסדרו‪ ,‬ויש א״ כ כסדר חשר״ק‪ ,‬צ פ ע״ ^ נמל״ך‪ ,‬יטח״ז‪ ,‬וד‪,‬ד״ג ב״א‪ ,‬וכן‬
‫אתב״ ש‪ ,‬גדר״ק‪ ,‬דייי ***‬ ‫מ״ט נ׳( ובסדר‬ ‫ובסדר אטב״ח )עיין תלמוד מם׳ סונה‪,‬‬ ‫בנ״ ר‪,‬‬
‫שהאל״ף והתי״ו יתחלפון לפעמים ויבא זה תחת זה וזה תחת זה‪ ,‬והבי*^‬ ‫וכו'‪ ,‬והיינו‪,‬‬
‫‪ .‬השי״ן והגימ״ל עם היי״ ש והדלי״ת עם הקו״ף^ וכן להלאה זוגות זוגות מאותיות האל״ף ב׳*^ ’‬
‫י‬

‫להטשניי‬ ‫בסמיכות‬ ‫למס׳ אבות )פ״ג מ״ו(‬ ‫שמואל״‬ ‫‪,‬מד ר ש‬ ‫כתב בספר‬ ‫וכד‪,‬‬
‫סד‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ג׳ ״לשה קצרה״‪ ,‬סעיף נ׳‬ ‫מב וא‬

‫ויאמר דוד כל מכה יבוסי וגו‪ /‬ולא פירש מה יעשה להסב^‬ ‫גב( שמואל כ׳ )ה׳ ח(‬
‫ונתפרש בדהי״א )י״א ו׳ ‪ :‬כל מכה יבוסי יהיה לראש ולשר ‪:‬‬
‫ויכהו שם על השל‪ ,‬ונתפרש בדהי״א )י״ג י׳( ‪ :‬על אשר שלח‬ ‫)ו׳ ז׳(‬ ‫״‬ ‫‪(It‬‬

‫‪,‬‬ ‫ידו על הארון •*( ;‬

‫האיש אשר אתה מכקש כל העם יהיה בשלום — תחת האיש‬ ‫)י״ז נ'(‬ ‫״‬ ‫גד(‬
‫;‬ ‫אשר אתה מבקש ימות וכל העם יהיה בשלום‬

‫בכל הטקים‬ ‫שאמרו; ומניין שאפילו א חד שיושב ושונה שהשכינה עמדו‪ ,‬שנאמר )‪ 6‬׳ יתרו(‬
‫מנוון‬ ‫והנה הלשון ‪,‬אזכיר*‪ .‬כמדבר בעדו אינו‬ ‫אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וכרכתיך ‪j‬‬
‫לענין‪ ,‬ויותר הי׳ מכוון אם הי' אומר אשר תזכיר (‬
‫בלשון זו ‪ :‬יש אומריס‪,‬‬ ‫כתב‬ ‫‪,‬וה ריטב״ א‬ ‫הלשון ‪:‬‬ ‫בן נ ת ב בספר הנזכר בזו‬ ‫ועל‬
‫‪,‬אזכיר כמו תזכיר‪ /‬בהלוך אל״ך עם תי״ו‪ ,‬בסרר אתב״ ש‪ ,‬ונכון הוא*‪ /‬עכ״ל ;‬
‫והנה אין‬ ‫כי על בל וגו׳ ;‬ ‫וכן יש לפרש עש״י זה הפסול‪ ,‬בירמיה )ג׳ ח׳( ו א ר א‬
‫ה' להנביא‪ ,‬לומר‬ ‫זה מוסב שם ממאמר‬ ‫כעדו( מדויק שם‪ ,‬כי‬ ‫)כמדבר‬ ‫‪,‬וארא*‬ ‫הלשון‬
‫אל״ך עם ת״ו‬ ‫בהלוך‬ ‫בא‬ ‫‪,‬וארא*‬ ‫מן‬ ‫)הראשון(‬ ‫וקרוב לומר‪ ,‬שהאל״ף‬ ‫;‬ ‫שהנביא ראה‬
‫)בסדר אתב״ש( והוי כמו דכתיב ו ת ר א‪ ,‬ומנוון ללשון כזו שבפסוק הקודם !‬
‫אחת ועל עיר אחת לא אמטיר‪ ,‬חלקה אחת‬ ‫עיר‬ ‫וכן בעמוס )ד׳ ז׳( והמטרתי על‬
‫והנה הלשון ‪,‬א שר לא תמטיר*‬ ‫ע״ב !‬ ‫עליה תיבש*‪,‬‬ ‫תמטיר‬ ‫אשר לא‬ ‫וחלקה‬ ‫תמטר‬
‫אינו מדויק ;‬
‫וקרוב לומר‪ ,‬שג א התי*ו מן ‪,‬תמטיר * תחת אל״ן«‪ ,‬בחלון* אתב״ ש‪ ,‬ועולה יפה הלשון‬
‫אמטיר!‬ ‫והלקה אשר לא‬
‫)שד עץ(‬ ‫אע‬ ‫די‬ ‫ונדבך‬ ‫אב; גלל תלתא‬ ‫וכן בעזרא )ו׳ ד׳( ‪,‬נד בכין )טירות( די‬
‫‪,‬חד ת *‪ ,‬והוכרחו לפרש ממובן ‪,‬חד ש * בעברית‪,‬‬ ‫ע״ ב‪ ,‬ועמלו המפרשים בבאיר מלת‬ ‫חדת‪,‬‬
‫ברושים ‪ -‬ברוחיס‪,‬‬ ‫כמו‬ ‫גם השי*ן והתי*ו מתחלפים‪/‬‬ ‫)כי‬ ‫‪ ,‬חד ת א * בתלמוד‬ ‫וכמו המלה‬
‫ובארמית תחת שלש ‪ -‬תלת‪ /‬ותחת ישב יתב‪ /‬והרבה כהנה( ‪.‬‬
‫גם הנדבכין‬ ‫אך זה ק־צה‪ ,‬רלמה פרט בכגין זה שהי׳ חדש‪ ,‬והלא בולם היו חדשים‪,‬‬
‫של א בן!‬
‫אל״ן* עם חי״ו‪/‬‬ ‫אתב״ ש‪,‬‬ ‫‪ ,‬חד א * בחלון*‬ ‫תחת‬ ‫המלה ‪,‬חרת*‬ ‫וקרוב לומר‪ ,‬שבאה‬
‫ש ל ש נדבכין של אב; ואהת של ע ץ!‬ ‫והכונה שעשו‬
‫בעדו‪,‬‬ ‫אל״ף עם תי״ו‪ ,‬כמדבר‬ ‫ו א ח ם‪ ,‬בחלון*‬ ‫ותחם עליך כמו‬ ‫והנה גם יתפרש‬
‫ועולה יפה וקל ‪- .‬‬

‫ונפי הנראה יתפרש הלשון ‪ ,‬ע ל השל* ממובן יחס הסבה והעני; הגורם‪ ,‬כעגין בגלל‪ ,‬ב ע ב ו‪/‬‬ ‫יי!(‬

‫הזאת )יונה‪ ,‬א׳ ‪ /‬או מז‬ ‫מקצרת מ; ‪,‬ב שלמי* הרעה‬ ‫ותהי׳ מלה זו‬ ‫על דבר‪ ,‬על אדו ת!‬
‫)ר‪,‬הלת‪ ,‬ח׳( שבאורו‪:‬‬ ‫וכן ענין הלשון ‪ ,‬ב של אשר יעמל האדם*‬ ‫״ נ ש לי' ה סעי הזה )שם(!‬
‫כגלל אשר‪ ,‬למען אשר‪ ,‬ו נ ח מ ה ‪ .‬־‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מ ק ור‬ ‫‪128‬‬

‫והציל עינינו — תחת והציל עצמו מעינינו ;‬ ‫‪:‬ה( י‪2‬מואל ב׳ )כ' י'(‬
‫של׳‪ £5‬אנכי נוטל עליך — תחת אהת מ׳מלש ;‬ ‫)כ״ב י״ב(‬ ‫ני(‬
‫אחת ולא‬ ‫לא אחת ולא •עתים — תהת לא פ ע ם‬ ‫נז( מלכים ב׳ )ו׳ י׳(‬
‫מת‬ ‫פעמים‪:‬‬
‫יהודה‬ ‫מלך יהודה — תחת ויהו׳עפט מלך‬ ‫ויהויעפט‬ ‫)ה׳ט״ז(‬ ‫נה(‬
‫־‬ ‫)עיי; רד״ק ז‬
‫;‬ ‫הבאים יערש יעקב — תחת בימים הבאים‬ ‫)כ״ז ו'(‬ ‫נט( ישיעיח‬
‫תועבה יבחר בכם — תהת א י ש תועבה ;‬ ‫)מ״א כ״ד(‬ ‫‪H‬‬ ‫מ(‬
‫ס אי ץ•‬
‫כי גבהו שמים מארץ — תחת כי כאשר גבהו שמים‬ ‫)נ״ה ט׳(‬ ‫‪a‬‬ ‫סא(‬
‫כי יבעל בחור בתולה — תחת כי כאשר יבעל וגו' •‬ ‫)ס״ה ה׳(‬ ‫‪n‬‬ ‫סב(‬
‫באה לקבץ את כל הנוים — תחת באה העת לקבץ וגי' •‬ ‫)ס״ו י״ח(‬
‫אה‬
‫‪a‬‬ ‫סג(‬
‫^ ‪ g,.‬ף לא יועילו ‪:‬‬ ‫ןאך‪,‬ך‪ ,‬ל א‬ ‫) ד׳ י״ח(‬ ‫‪a‬‬ ‫מד(‬
‫ואחרי א ל י ל י ס א ש ר לא יועילו הלכו ;‬
‫בני יצאוני — תהת בני יצאו ממני;‬ ‫כ׳(‬ ‫)י׳‬ ‫»‬ ‫פד‪(.‬‬
‫שם( אוי׳י‬
‫‪ -‬תחת וה׳ נתן )אוי•‬ ‫וה' אותי כגבור עריץ‬ ‫)כ׳ י״א(‬ ‫‪M‬‬ ‫פו(‬
‫כגבור עריץ )ע' רמב״ן ר״פ תולדות‪ ,‬כ״ה כ״ח( ;‬
‫תושע יהודה — תהת תושע א ר ץ יהודה ;‬ ‫פז! ירמיה )כ״ה ב׳(‬
‫להלן‬
‫ספני חרון היונה — תחת מפני הרון ח ד ב היונה^ וכמי‬ ‫‪) a‬כ״ה ל״ח(‬ ‫פח(‬
‫)מ״ו ט״ז(‪ ,‬ועיין רד״ק;‬
‫והיתה אדום לשמה — תחת והיתה א ר ץ אדום ;‬ ‫)מ״ט• י״ז(‬ ‫‪a‬‬ ‫פט(‬
‫תחת‬
‫ובקשו הזון מנביא ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים ~~‬ ‫יחד;אל )ז׳ כ״ו(‬ ‫ע(‬
‫מ‪ :‬הן‬
‫תורה ותאבד‬ ‫ובקשו‬ ‫ו ת א ב ד מנביא‪,‬‬ ‫ובקשו חזון‬
‫ובקשו עצה ותאבד מזקנים ‪) — .‬וזה על דרך הכתוב ביר®‬
‫)י׳׳דז י״ח( כי לא תאבד תורה מכהן ועצה מ^יס ודבר מני• ^‬
‫זקן‬
‫משותף עם תואר ״זקן׳‪ /‬כמו שאמרו אין‬ ‫ותואר ״הבם"‬
‫אלא מי שקנה חכמה ו ״דבר״ משותף עם ״חזון״( ‪:‬‬
‫תרג ם‬
‫ה‪ /‬וכן‬ ‫ביום ה׳ — תחת ביום אף‬ ‫במלחמה‬ ‫לעמוד‬ ‫)י״ג ה׳(‬ ‫״‬ ‫עא(‬
‫‪.‬‬ ‫;‬ ‫׳‬ ‫יונתן ; ביום ר ו ג ז א דה‬
‫מעני השיב ידו — תחת מעני לא השיב ידק בי מלות ה׳כלייי'‬ ‫)י״ח י״ז(‬ ‫״‬ ‫ע ב(‬
‫״לא" שבפסוק הקודם מוסבות גם לכאן ;‬
‫ומבשלות עשוי תחת הטירות — תהת ו מ ק ו ם מביכיי ׳‬ ‫) פ״ו כ״ג(‬ ‫״‬ ‫עג(‬
‫‪J‬קבןר‪) ,‬עשויויז( ’‬ ‫ולכן בא התואר בלשד‪,‬‬
‫ותרגומו אתר לבשלא ;‬
‫(‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ג׳ ‪,‬לשון קצרה‪ /‬סעיף נ׳‬ ‫מבוא‬

‫החלת דבר ה׳ בהושע — החת החלת הדברים אשר דבר‬ ‫הושע )א׳ ב׳(‬
‫ח׳ בהושע;‬
‫בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם — תחת ובעת‬ ‫עה( צפניה )נ׳ כ׳{‬
‫הה יא ‪ ,‬וב; תרגופו‪ :‬ובעידגא ה ה י א ‪:‬‬
‫ואל תשלחנה בחיל — תחח ואל תשלחנה י ד י ך בחיל ;‬ ‫עי( עובדיה )א׳ י״ג(‬

‫ובאשי תליני אלין — תחת ו ב מ ק ו ם אשר תליני שם אלין ‪:‬‬ ‫)א׳ *ט״ז(‬ ‫עי( רות‬
‫עה(‬
‫ויפר שש שעורים — תחת שש ס א י ם שעורים‪ ,‬וכן הרגי״נ‬ ‫)ג• ט׳(‬
‫)נדרשת חז׳יל בזה )מם' סנהדרין ס״ג ב׳( ידועה(‪:‬‬
‫אסרת לה׳ — תחת אמרת נפשי )ע״ רש״י( ;‬ ‫עט( תהלים )ט״ז ב׳(‬
‫ב י ה שסו — תחת בעת אזכור שם יה ‪:‬‬ ‫)ס״ה ה׳(‬ ‫«‬ ‫פ(‬
‫פא(‬
‫שפת לא ידעתי אשמע — תחת שפת איש אשד לא‬ ‫)פ״א ו׳(‬ ‫«‬
‫ידעתי אשמע ;‬
‫פב(‬
‫בהערה‬ ‫א ש ר צעקתי )וע׳ לעיל‬ ‫יום צעקתי — תחת יום‬ ‫)פ״ח ב׳(‬ ‫•‬

‫לאות י״ד( ‪:‬‬

‫פג(‬
‫מחסי — תחת כי אתה א מ ר ת ‪ -‬ה׳ מחם'‬ ‫כי אתה ח׳‬ ‫)צ״א ט׳(‬ ‫«‬

‫)עיין רש״י(;‬
‫פד(‬
‫ואני הפלה — תחת ואני א י ש תפלה ;‬ ‫)ק״ט ד׳(‬ ‫«‬
‫היתד‪ .‬יהודה לקדשו — תחת היתה ארץ יהודה ;‬
‫פוז(‬
‫< )קי״ד ב׳(‬
‫אויה לי כי נרתי משך ‪ --‬תחת כי גרתי בארץ משך א(‪:‬‬ ‫)ק״כ ה׳(‬ ‫*‬ ‫פי(‬
‫לא יחרך רמיה צדו — תחת לא יחרך א י ש רמיה צדו )כי‬ ‫משלי )כ״ב י״ן(‬
‫רפיה לשון נקבה‪ ,‬והפעל בא בל״ז(;‬
‫נניר חסר תבונות ורב מעשקות שונא בצע יאריך ימים— תחת‬ ‫פח(‬
‫)כ"ח מ׳׳ז(‬ ‫«‬
‫ימות‬ ‫נגיד הפר תבונות ורב מעשקות )ור‪,‬וא רב מעשקות(‬
‫בקוצר ימים‪ ,‬ונגיד שונא בצע יאריך ימים )רד״ק למלכים ב‪/‬‬
‫ח׳ ט״ז(;‬
‫כי בער אנכי מאיש — תחת כי בער אנכי מ ר ע ת איש‪:‬‬ ‫)ל׳ ב׳(‬ ‫״‬
‫עם שרים זהב להם — תחת עם שר ים ‪.‬אשר זהב להם )וע׳‬ ‫איוב )כ׳ י״ד(‬
‫לעיל בהערד‪ ,‬לאות י״ד( ;‬
‫צא(‬
‫מקום לא ירע אל—תחת מקום א שר לא ידע אל ‪t‬‬ ‫)י״ח כ״א(‬ ‫»‬

‫א(‬
‫יראה נ חנו ר ח!(ק ג ׳ ‪ ,‬שרק כ״ח סעיף א׳ סימן ג ׳ ‪ ,‬בהער‪ / 1‬בבאור שפ ‪ ,‬ם ש ך « ‪- .‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקוף‬ ‫‪130‬‬

‫לסע; תדעו; שדין — לסען תדעו; אשר י’‪ 2‬די; יי( ‪:‬‬ ‫צב( איוב )י״ט ב״ט(‬
‫ארץ מסנה יצא לחם — תחת ארץ א שר ממנה יצא לחם ז‬ ‫)כ׳׳ח ה׳(‬ ‫צ>( ‪,‬‬
‫ועוד שם )פסוק ו׳( ‪ :‬מקום ספיר אבניה — תחת מקום א שי‬
‫תחרז‬ ‫ספיר אבניה ; ועוד שם )פסוק ז׳( ‪ :‬נתיב לא ידעו עיט‬
‫נתיב א ש ר לא ידעו עיט )וע׳ לעיל בהערה ^אות י״ד( ‪:‬‬
‫יחפרו בעמק — תחת יחפרו ר ג ל י ו בעמק )ראב״ע ורלב״ג(!‬ ‫)ל״ט כ״א(‬ ‫‪,‬‬ ‫‪(y t‬‬

‫כי המודות אתה לי — תחת בי אי ש חמודות^ וכמו ״דניא^*‬ ‫צה( דניאל )ט׳ כ״ג(‬
‫איש המודות״ )דניאל ז׳ ‪ ,‬י״א וי״ט׳ ‪:‬‬
‫מגבעון ועד גזרה — ר^ת מגבעון ועד ע מ ק נזרה )עיי״ש( י‬ ‫צו( דבהי״א )י״ד ט״ז(‬
‫אל הבנותי לו — תחת אל ה מ ק ו ם אש ר הכנותי לו ;‬ ‫)ט״ו י״ב(‬ ‫‪,‬‬ ‫צז(‬
‫ואהיה מאהל אל אהל וממשבן — תחת ואהיה מתהלך מאהל‬ ‫)י״ז ר־׳(‬ ‫‪,‬‬ ‫צח(‬
‫אל אהל וממשכן אל משכן;‬
‫ויפילו גורלות משמרת לעומת — תחת ויפילו גורלות משמרה‬ ‫)כ״ה ח׳(‬ ‫‪,‬‬ ‫צט(‬
‫לעומת משמרת )עיין רש״י( ;‬
‫אשר היה ברוח עמו — תחת אשר היה ברוח פ י ו עמו )בו‬ ‫ק( דהי״ב‪),‬כ״ח י״ב(‬
‫מתבאר מירושלמי מגילה^ פ״א ה״א(‪:‬‬
‫כי אכלו את הפסח בלא ככתוב‪ ,‬כי התפלל חזקיהו עליהם‬ ‫)ל׳ י״ח(‬ ‫‪,‬‬ ‫קא(‬
‫לאמר ה׳ הטוב יכפר בעד — תחת כי אבלו את הפסח בל*י‬
‫ב ו ככתוב בתורה‪ ,‬כי התפלל חזקיהו עליהם לאמי‬ ‫עשו ת‬
‫ה׳ הטוב יכפר כעד הע ו ן ה ז ה )ועיין רש״י(;‬
‫ו י ה ו ד י עיר שושן ג ב ו כ י>‬ ‫והעיר שושן גבובה — תחת‬ ‫קב( אסתר )ג׳ ט״ו(‬
‫וכן )שם‪ ,‬ח׳ ט״ו( והעיר שושן צהלה ושטחה — תחת ו י ה ו ד י‬
‫עיר שושן צ ו ה ל י ם ו ש מ ח י ם ב(‪— .‬‬
‫)ק״ב דוגמאות‪ ,‬ופיסנר ה ב ונקי(‬

‫ואמנם לנו דרך אחרת בבאור מלה זו‪ ,‬ויח באי‬ ‫זה הוא ■לרעת המשרשים כבאור שם ‪ ,‬שרין״ ;‬ ‫א(‬
‫‪.‬‬ ‫ב מ ב ו א שרק ז׳ )הנקרא ‪,‬הסר ויתר״( סוף סעיף ב ׳ ‪— .‬‬ ‫אי״ה לשנינו להלן‬

‫מלך חרש על מצרים‪ ,‬ובאה בתלמוד )ני^*‬ ‫שמות‪ ,‬ויקם‬ ‫פרשת‬ ‫וזה על דרך הלשון בתחלת‬ ‫ב(‬
‫ש נ ת ח ד ש ו גזירוחיי‬ ‫סוטה‪ ,‬י״ ב ב׳( דעת אחד החכמים‪ ,‬דאין הבונה מלך חדש ממש‪ /‬אלא‬
‫על ישראל )כספרנו חור״ת לשסוק זה הראנו מה שהכריח להרורש לדרוש כן(;‬
‫כמצרים‪ ,‬אך באה הלשון קצרה•‬ ‫ישראל‬ ‫חדש על‬ ‫והנה לשי״ז הי׳ צ״ל ויקם סלך‬
‫וכמו כאן בהשסוקים במנילה ‪- .‬‬
‫סו‬ ‫מבוא‬ ‫פרק נ׳ ״לשון קצרה׳ ‪ ,‬סעיף ג׳‬ ‫מבוא‬

‫יהמלים ‪ :‬״כלם״ ‪ ,‬ובנקבות ״כלן״ באו מקצרות מן ״בל־הש" ‪ ,‬״כל־הן״ ; ופעם אחת באו‬
‫‪-‬בתמונתן השלמה ז כקוץ מונד כלחם )ש״ב‪ ,‬כ״ג ו׳‪ /‬קצב אחד לבלהנת )מ״א‪ ,‬ז׳ ל״ז( ;‬
‫ויש כסה פעלים המקוצרים מן הפעל ומן הבנוי השייך לו‪ ,‬כמו ‪.‬‬
‫אל הארץ אשר אראך )פ׳ לך( — תחת אשר אראה לך ;‬
‫שמעני אדוני )פ׳ היי( — תחת שמע אלי או שמע בקולי ;‬ ‫*‬
‫תמלאמו נפשי )פ׳ בשלח( — תחת תמלא מהם נפשי;‬
‫‪-‬לא הודעתני )פ׳ תשא( — תחת לא הודעת לי;‬
‫והטיבך )פ׳ נצבים( — תחת והטיב לך;‬
‫בני יצאוני )ירמיה‪ ,‬י׳( — תחת בני יצאו ממני ;‬ ‫'‬
‫חזקתני )שם‪ ,‬כ׳( — תחת חזקת ממני;‬
‫‪-‬ויזעקוך )נחמיה‪ ,‬ט׳( — תחת ויזעקו אליך‪:‬‬ ‫י‬
‫לא יגורך רע )תהלים‪ ,‬ה׳( — תחת לא יגור אתך רע ;‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬ככפר צעדי אנידנו )איוב‪ ,‬ל׳( — תחת אניד לו;‬
‫'‬ ‫‪,‬‬ ‫^היכה כהנה ;‬
‫וכן יש פעלים שיעקרם הם בלשון )במבטא( אחרת ונתקצדו ובאו בלשון פעל‬
‫־■♦*חר‪> /.‬כמו‬
‫זיאהל עד פדום )פ׳ לך( — תחת ויט אהלו ;‬
‫וערפתו )פ׳ בא( — תחת וכרתה ערפו‪:‬‬
‫ועפר בעפר )ש״ב ט״ז( — תחת והשליך בעפר‪:‬‬
‫לבבתיני באחת מעיניך )שה״ש ד׳( — תחת לקתת לבבי ;‬
‫■יעוד כהנה ‪— .‬‬
‫והמלה ״הנני״ מקצרת מן ״הנה אנו״ *י(; והמילה ״לולא״ — מן ״לו — לא; וכן‬
‫'^טלים ‪ :‬מזה )מזה בידך‪ ,‬פ׳ שמות ד׳ ב׳( ‪ :‬מלכם )מלכם תדכאו עמי‪ ,‬ישעיה‪ ,‬ג׳ ט״ו( ’‬
‫■מהם )מהם עושים‪ ,‬יחזקאל‪ ,‬ח׳ ו'( ; מתלאה )ואמרתם הנה מתלאה‪ ,‬מלאכי‪ ,‬א׳ י״נ( —‬
‫*‬ ‫׳מקצרות מן ‪ :‬מה — זה ; מה — לכם ; מה ‪ -‬הם ; מה — תלאה ‪.‬‬
‫וכ״נ בפ׳ מקץ )מ״נ כ׳יט( הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי‪ ,‬ולמעלה )פ׳ כ״ז(‬

‫על הלשון ויאמר הנני‪ ,‬כ ת ב; ‪ ,‬נ ך הוא‬ ‫עיין בפירש״י לפרשת העקדה )ם* וירא‪ ,‬כ״ ב א׳(‬
‫ענייתם של תשידים‪ ,‬לשון ענו ה״ ;‬
‫בתשובת עשו ליצחק ;‬ ‫בפרשת תולדות )כ״ו א׳(‬ ‫שכתוב‬ ‫זה ממה‬ ‫ויש להעיר על‬
‫ייאמר אליו הנני‪ ,‬אעפ״י שהי' רגיל לדבר בלשון גסה‪ ,‬נ מ ״ ש במדרשים לפסוק יקום אב•)שם( ;‬
‫יומא )ז’ ב׳( על הפסוק דר״פ ויקר> ויקיא אל‬ ‫ואפשר לומר עפ״י המבואר ב מ ס׳‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪132‬‬

‫השלום אביכם הזקן אשר אסרתם‪ ,‬ולא כהיב ״אלי"‪ ,‬וקרוב לומד‪,‬־ כי בפסוק כ״ט באול‬
‫לשון קצרה‪ ,‬תחת אשר אמרתם ל ה ב י א אלי‪— .‬‬
‫את לשון הפסוק בפ׳ בלק‪ ,‬מי מנה עפר‬ ‫וכן נראה לפרש על דרך לשון קצרה‬
‫יעקב ומספר את רבע ישראל‪ ,‬שהמלה ״ומספר״ מקצרת מן ״וםי — כפר״‪ ,‬וסקביל אל■‬
‫הלשון הסמוך לו למעלה ״מי מנה״ ‪ ,‬כי השם ״רבע״ כנוי לתולדת המין‪ ,‬וכלשון הכתונג‬
‫בתהלים )קל״ט( ארהי ודבעי זדית‪ ,‬שבאורו — דרכי ומשכבי הרחבת‪.‬‬
‫וכן בדהי״ב )ל׳ נ׳( ‪ :‬לא התקדשו למדי — תחת למה די‪ ,‬למת שחוא די ;‬
‫והמלה‪,‬״מאומה״ מקצרה מן ״מה״או־מה״ ; ויתבארו היטב הכתובים ‪ :‬ולא ידע אתר‬
‫כמו ולא ידע אתו מה או מה ; היכול אוכל דבר מאומה )פ׳ בלק(<‪-‬‬ ‫מאומה )פ׳ וישב(‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫כמו היכול אוכל דבר מה או מה‪ ,‬והרבה כהנה ;‬
‫וכן המלה ״כמהו״ )ותהי אחריתי כמהו‪ ,‬פ׳ בלק( מקצרת מן ״כסו — תא״; ובןד‬
‫עודך מפתולל )פ׳ וארא(‪ ,‬עודם מדברים )א‪.‬םתר ו׳( מקצרות מן ‪ :‬עוד הנך פסתולל‪ ,‬עור‬
‫הם מדברים ;‬
‫׳ והמלה ״אולי״ מקצרת מן ״או לו״ ; וכן ״אלו״ )יאלו חיה אלף שנים‪) ,‬קהלת ו(‪ :‬ואלו‬
‫לעבדים ולשפחות נמכרנו)אסתר‪ ,‬ז׳( ‪ ,‬ולא נמצא יותר בכל המקרא( מקצרת מן ״או לו"‬
‫ונם נראה‪ ,‬כי מלת הקשר ״עמדי" )אם יהיה אלהים עמדי‪ ,‬פ׳ ויצא( ; לא אירא■‬
‫רע כי אתה עמדי‪ ,‬ההלים כ״נ( ועוד כהנה( ‪ -‬מקצרת מן ״עם—ידי״‪ ,‬שפירושו — ענג‬
‫רשותי‪ ,‬כמו ויקח את בל ארצו מידו )פ׳ בלק( שפירושו — מרשותו ;‬
‫ומלת היחס ״אצל״ )ושמו אצל המזבח‪ ,‬פ׳ ויקרא‪ :‬ואהיה אצלו אמון‪) ,‬משלי ה'<■‬
‫מקצרת מן אל צלע‪ ,‬אל צלעו‪:‬‬
‫והמלה ״ליום" )ולא נראתה כזאת ליום עלות בני ישראל מארץ מצרים‪) ,‬שופטינג‬
‫י״ט ל׳( ‪ :‬כי לא ישבתי בבית למיום העליתי את בני ישראל ממצרים‪) ,‬שיב ז׳ ו׳( ‪-‬־־‬
‫מקצרת מן ״למן היום״ ‪ ,‬וכמו שבאה במלואה בירמיה )ז׳ כ״ה( למן היום אשר יצאי‬
‫י‬ ‫אבותיכם מארץ מצרים‪:‬‬
‫וכן■ כל אות כ״ף הדמיון מקצרת מן המלה ״כמו״‪ ,‬ולמשל‪ :‬כמוני כמיך‪ ,‬כעצי‬
‫כעמך‪ ,‬כסוסי כסוסיך )מ״ב‪ ,‬נ׳( תחת כמו אני כמו אתה‪ /‬כמו עמי כמו עמך‪ ,‬כנזר‬

‫מדייק מו׳שון ״א^י‪ 1‬״ )וידבר‬ ‫וזה‬ ‫ישראל לא שמעו !‬ ‫שמע ונ ל‬ ‫משה‬ ‫משה וידבר אליו ‪:‬‬
‫י‬ ‫אליו(‪ ,‬דמ שמע שהדבוד הי׳ מיוחד דק אליו !‬
‫והנה בנ ״ ם דנ תי ב ויאמר הנני לא נ תי ב ויאמר א ל י ו ‪ ,‬ורק כאן ; )ובד״פ וישב כתיב■‬
‫יצהק דבר בלשון בזו‪ ,‬בלעי!‪.‬‬ ‫לפני‬ ‫לרמז‪ ,‬שרק‬ ‫מיוחד לזה(‪ ,‬ובא‬ ‫בלשון זו‪ ,‬ויש שם טע□‬
‫ענוה‪ ,‬וכמבואר באגדות שהי' מרמה אותו בצדקתו‪ ,‬וגם כאן רימה אותו בלשון תשובה ע נוי ח • "‬

‫‪J ,‬‬
‫סז‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ג׳ ״לשון ק צ ר ה ‪ /‬סעיף ג׳‬ ‫מבוא‬

‫_ תחה‬ ‫כ מלונ ה בסקשה^ כעיר נצורה‬ ‫פיסי כ סו סיסיך ‪ :‬ונותרה ב ת ציון כסכ ה ב כ ר ם‪,‬‬
‫לסו סוכה‪ ,‬כמו מלונ ה‪ ,‬כ מו עיר )ישעיה‪ ,‬א׳(; אם יהיו רטאיכ ם כשנים כשלג ילבינו‬
‫אם יהיו הטאיכם כמו שנים‪ ,‬כמו שלג‬ ‫כצ מר יהיו )שם( — ת ח ת‬ ‫כ תול ע‬ ‫יאש יאדימו‬

‫"’ י ‪ -‬י ט‪ ,‬ואם יארימו כמו תולע‪ ,‬כמו צ מר יהיו‪ :‬ועוד כ הנ ה ;‬

‫כמו רגע‬ ‫אין )פ׳ ב שלח(‪,‬‬ ‫כ מו‬ ‫ולכעמים מצינו אותה מלאה ‪ :‬יררו ב מ צולו ת‬

‫כרגע •‬ ‫כאבן‪,‬‬ ‫יזנאיכה ד׳( ב מקו ם ‪:‬‬

‫ב שמואל א׳ )א׳( ותקרא‬ ‫‪,‬שמואל״ ‪:‬‬ ‫וגם נראה ל פי ש עפ״י קצור לשון את השם‬
‫את שמו שמואל )כי אמרה( כי מה׳ שאלתיו; ועמלו המפר שים לפר ש‪ ,‬שאין שם זד‪ .‬נופל‬
‫■‬ ‫שאלה;‬ ‫*׳נל לשין‬
‫וקרוב לומר‪ ,‬כי שם זה מקצר מן ״שאול מאל״ )והוא״ו בא לעטור הל שון(; ולהלן‬
‫ממלאה‬ ‫שם ״שמים״ נב אר‪ ,‬כי אות השי״ן‬ ‫פ ־ ק ח׳ )״לשון מלשון״( בכאור‬ ‫^מ כוא‬
‫מ מל א ה מלה‬ ‫דוג מאו ת ר בו ת ; וגם כאן השי״ן מן שמואל‬ ‫'לפעמים מל ה שלמה‪ ,‬עיי״ש‬

‫פרק ז׳ )״חםר ויתר"( סעיף ב׳( ‪.‬‬ ‫במבוא‪,‬‬ ‫״׳"’איל״ )ועיין עוד מכאור שם זה להלן‬

‫לקביעו ת‬ ‫ורבים תמהו‬ ‫וכן נראה קצור מל ה בהושע )ד׳ ו׳( ואמאסאך מכהן לי‪,‬‬
‫ת ח ת ואמאסך ; ואפשר לו מר‪ ,‬כי ב אה ה מלה קצרה ת ח ת ואמאס אותך‪,‬‬ ‫יי^ל״ף האחרון‪,‬‬

‫א ת אבל ם‬ ‫וכן נראה‪ ,‬ב ת הלי ם )קמ״ה ט״ז( עיני כל אליך י שכרו ואתה ניתן ל ה ם‬
‫ג ע תי‪ ,‬פו תח א ת ידיך ומשביע ל כל חי רצון ; וזה הלשון פותח וגו' ומשביע לא נר‪.‬באר‬

‫והשביע‪,‬‬ ‫פ ת ח את ידך‬ ‫■•בוזטשך שלו‪ ,‬כי אם זה מלשון בק שה ו תפלה‪ ,‬הי׳ צ״ל‬

‫ייפמי פ ת ח שערי שמים ל ת פ ל תנו ‪.‬‬

‫ושעור‬ ‫הקודם נמ שכה גם אל ת ח ל ת פםוק זה‪,‬‬ ‫ונראה שהמלה ״ואתר‪.‬״ שבפסוק‬
‫ו א ת ה פותות את ידך‬ ‫'^לשי! ‪ :‬עיני כל אליך ישברו ואתה נותן ל ה ם את אכל ם בעתו‪,‬‬
‫׳יסשביע ל כל הי רצון‪ ,‬ואין זה לשו! תפל ה‪ ,‬כי אם לשון שבח ותהלה ‪— .‬‬

‫בפר שת‬ ‫על שם הכ תוב‬ ‫והשם ״ י ר ו ש ל ם ״ נ תקצר מן המלים ״עיר ‪ -‬של ם' ‪,‬‬
‫ל״ירושלם״ ‪— ,‬‬ ‫ב ה ב ר ה מן ״עיר שלם״‬ ‫ומלכי צדק מלך שלם ; ונתכוץ‬ ‫'לך‪,‬‬

‫״ ו ל ה ג ״ ה רב ה יגיעת ב שר )קהל ת י״כ( איננה שם‬ ‫כי ה מל ה‬ ‫וכן קרוב לפר ש‪,‬‬
‫יסשרש ״לד‪.‬ג״‪■ ,,‬יען כי לא מציגו שרש כזד‪ ,‬ב כ ל המקרא ; אך הוא פעל מקוצר מן השם‬
‫בבל פעליך )תהלים‪ ,‬ע״ז(‪ ,‬ובא מקוצר מן‬ ‫והגיתי‬ ‫י״הגה״ ‪ ,‬כמו יוהנית בו )יהושע‪ ,‬א (‪,‬‬
‫ל ה ג ו ת ה ר ב ה ב דב ר אחד הוא רק יגיעת בשר )ועל דרך שאסרו‬ ‫׳ ״ד׳גית״ ‪ ,‬וד‪,‬מכוון ‪ ,‬כי‬
‫ומציגו פעל מקוצר כזה‬ ‫^^׳ל )עירובין‪ ,‬מ״ו א'(! אלו דייקינן כולי האי לא הוי תנינן(‪:‬‬

‫~‬ ‫לרדות•‬ ‫׳גי שעיה )מ״ד‪, ,‬א׳( ל ר ד לפניו גוים — ת ח ת‬

‫ול שפחות‪,‬‬ ‫ו ה ת מכ ר ת ם שם לעבדים‬ ‫בפ׳ ת ב א;‬ ‫על דרך לשון קצרד‪,‬‬ ‫וכן נראד‪,‬‬
‫זכסז ד כ תיב בסלואד‪; ,‬‬ ‫י^נאסתר )ז'( ואלו לעברי ם ול שפחות נ מכרנו‪ ,‬שר‪,‬וא לשון קצרה‪,‬‬
 ‫ברוך‬ ‫סכרעותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪184‬‬

‫ל ה י ו ת ל עבדי ם ול שפחות נ ס כ רניי‘‬ ‫לעבדי ם ולשפחות‪ ,‬ואלו‬ ‫להיות‬ ‫ו ה ה מבד ה ם שם‬

‫ה ק ו נ י ם ׳'‬ ‫יהיו‬ ‫וה שפחות‬ ‫שהעבדים‬ ‫לפד ש‬ ‫אפ שר‬ ‫שהוא‬ ‫כמו‬ ‫הלשון‬ ‫אבל‬

‫ואליהם י ת מ כ רוי —‬
‫ויהי כאשר היייני‬ ‫ובמדר ש ר ב ה ברא שית מפר שים הפסוק בפר שת וירא )כ׳ י ״ ס‬
‫הצולני אלהים‬ ‫אותי אלהים מ בי ת אבי — שבא מקצר מן ‪,‬ויהי כאשר התעו אור;‪,‬‬

‫מבי ת אבי";‬
‫מדרך‬ ‫אינו‬ ‫מפגי כי הלשון כ מו שהוא בפ סוק‪,‬‬ ‫וטעם ה ה כ ר ה לדרו ש כזה הוא‪,‬‬
‫כי הפעל ״תעה״ )בהלוף•‬ ‫ה ת ע ו או תו;‬ ‫כלפי מעלה‪ ,‬לומר‪ ,‬שאלהים‬ ‫הנ מוס ו הכבוד‬
‫על המוליך ב ת הו לא דו ר ״‬ ‫‪ ,‬טעה" מאותיות דטלנ״ת שהם ממוצא אחד‪ ,‬מן הלשון( יונח‬
‫ואין נכון ליהם שם ה׳ על פעולה כזו**(‪:‬‬ ‫ה ט ע ו א ת עמי‪,‬‬ ‫וכמו ביחזקאל )י״ג(‬
‫כזו בחז״ל ב מ ס׳ כ ר כו ת )ס״ב ב׳( על מה שאמר ח ך לשאול‪ ,‬אם־‬ ‫ומצינו קפידא‬
‫הריני מכ שילו‬ ‫אתה קורא לי ‪,‬‬ ‫מפית‬ ‫ה׳ ה מי הך בי )ש״א‪ ,‬כ״ו(‪ ,‬ואמר לו הקב״ה ;‬

‫קשה במע שה ה׳ ‪— .‬‬ ‫ו מבו אר‪ ,‬שאין מדרך הבבו ד ל ת לו ת פעולה‬ ‫וכו ׳ ;‬

‫והל^זי!‬ ‫א תך והזכרתני אל פרעה‪,‬‬ ‫כי אם זכרתני‬ ‫וכן נר א ה לפר ש בפ"פ וי שב‪:‬‬

‫‪ ,‬כי אם״ צריך באור ‪:‬‬
‫אך הוא לשון קצרה‪ ,‬ובאומר ‪ :‬ה רב ה אתר‪ ,‬הייב לי על פתרוני א ת חלו מ ך )ורים־‬

‫כי‬ ‫ה ר ב ה מ מ ך‪,‬‬ ‫אבקש‬ ‫אך לא‬ ‫ב ר כו ת נ״ה ב׳(‪,‬‬ ‫ה חלו מו ת הולכין אחר הפתרון‪,‬‬
‫זכר תני אל פ ר ע ה‪— .‬‬
‫ו שעורו‪ :‬וי ם ^‬ ‫שך‪,‬ןא ^קךא‬ ‫בפ' בא וימש ה שך‪,‬‬ ‫ובן נראה באור הלשון‬

‫ועל דרך הכתים‬ ‫כלו מר‪ ,‬שר‪.‬ר‪,‬ושך יכריח לשמש כ מו העור ב מ ה ל כו‪,‬‬ ‫חושך‪,‬‬ ‫בגלל‬
‫באיוב )ה׳( וכלילה ימששו ב צ ה רי ם‪— .‬‬

‫וכן אפשר לכוין הדר שה הידועד‪ .‬בחז״ל )ב׳׳ק‪ ,‬פ״ד א׳( עין ת ח ת עין )פ׳ משפטים<'‬
‫יכלכ^‬ ‫אוך‬ ‫וצריך‬ ‫וכן בל המ שך הפסוק‪ ,‬שן ת ח ת שן ונו<‪,‬‬ ‫ממון‪,‬‬ ‫אלא‬ ‫אינו‬
‫סגנון לשון הפסוק א ת דר שה זו ;‬

‫ואפשר לו מר‪ ,‬דמפרשי‪,‬שד‪,‬וא מקרא ק צר‪ ,‬וכמו ש כ תו ב‪ :‬ע ר ך עיין ה ח ת עי‪'^*/1‬‬

‫וד‪,‬יינו שיערכו שיוי העין והשן וכו׳ ‪ ,‬וישלם ב כ ס ף ♦‬ ‫וכן להלאדע‬ ‫שן ת ח ת שן‪,‬‬

‫ודע‪ ,‬כי ב ס פ ר ב ע ל הטורים )ד‪,‬א‪.‬רוך( בפ ר ש ת תזריע מביא דב ר הדש ונפלא‬

‫שאין הפירו ש לסנור‬ ‫הנגע‪,‬‬ ‫את‬ ‫בענין הכ תוב שם וד‪,‬םניר הכהן‬ ‫אביו הרא״ש‪,‬‬

‫*‬ ‫ובנו של הגאון מהר״י מראני‪ ,‬מהקדמתו לש׳ שו״ת מוזרי״ט גשתמש בלשון זו‪ ,‬וכווזב •‬ ‫א(‬
‫והנד‪ ,‬אין זה נעון ‪- .‬‬ ‫כאשר התעו אותי אלהים ונו׳ ‪,‬‬
 ‫סח‬ ‫סעיף ג׳ ‪ ,‬מבוא‬ ‫פרק ג' ‪,‬לשון קצרה״‬ ‫מבוא‬

‫ובדומה‪,‬‬ ‫בק שירת מוך וסממניס‬ ‫י י* י ש הסניגע‪ ,‬כי אם לע שות תהבו שת סבי ב הנגע‬
‫וחילק ממה דכ תיב והסגיר‬ ‫אבל האדם חפשי לו;‬ ‫ליאות אח״כ אם פשה הגגע או לא‪,‬‬
‫י‬ ‫ילא את איש הגגע ) ה מגוגע(‪:‬‬ ‫^‬
‫אכל ב א מ ת אין זה הכרח‪ ,‬דאין זה אלא לשון קצרה‪ ,‬ב ה ש מ טת שש ^איש" ‪ ,‬ומציגו‬
‫תחת‬ ‫ב ב ם )ישעיה‪ ,‬מ״א(‬ ‫כמי ‪ :‬תו ע ב ה יבחר‬ ‫לשונות ב ה ש מ ט ת שם ״איש" ‪,‬‬
‫לא יהרך רמיה‬ ‫ואני ת פ ל ה ) ת הלים‪ ,‬קי ט( — ה ח ת ואני איש ת פל ה ;‬ ‫**יש תיעבה ‪:‬‬

‫כי ח מודות אתה לי )דניאל‪ ,‬ט׳( ת ח ת כי איש‬ ‫^יי )משלי‪ ,‬כ״ב( — ת ח ת איש ר מי ה;‬
‫שלל ; ובן כאן‪ ,‬והסגיר‬ ‫אנשי‬ ‫תמייות ; וב שופטים )ה'( לצוארי שלל — ת ח ת לצוארי‬
‫ן*‬
‫א י ש הנ תק ‪.‬‬ ‫וכן להל; בפר שה והסגיר הבה; את הנ ת ק — את‬ ‫הנגע‪,‬‬ ‫אי ש‬ ‫’׳‬
‫ב מ ס׳ סו׳ ק )ה׳ ב׳(‬ ‫שהרי אמרו‬ ‫וזולת זה לא מ שמע ב ה ל מו ־ כ ד ב ר חרוש זה‪,‬‬
‫אדם ב רגל‬ ‫בכל‬ ‫ובן‬ ‫הי*! שנולד בו נגע אין הבה; רואה אותו ער לאחר ימי המ שתה‪,‬‬
‫והנה אם הי׳ ענין הסגירה רק‬ ‫כרי שלא להפריע ש מ ח ת ם;‬ ‫®טהיניס לו עד אהר הרגל‪,‬‬
‫קשוי הנגע ב ת ח בו ש ת והאדם חפשי לו ב כ ל עגיניו כ כל האדם‪ ,‬מה עירוב שמחה יש כאן‪,‬‬
‫''יילא דבר ת חבו ש ת כזו הוא כ מ ע ט ממע שים ב ב ל יום‪ ,‬וזה לא יפרע כ ל ל להאדם מ מהלך‬
‫ופתוח‬ ‫ל בפו ת על הנגע ולכסותו מאשר לעזבגו גלוי‬ ‫י׳נועת החיים ; וגם כי ב כ ל ל טוב‬
‫גס־צד י מי ם‪.‬‬

‫המקום להאריך בז ה‪,‬‬ ‫א ב ל אין כאן‬ ‫יעוד הרב ה דאיות יש כנגד דבר חרוש זה‪,‬‬
‫י‪-‬כפרגו תורה ת מי מ ה ב מקו מו כ ת בנו עוד מז ה‪— .‬‬

‫אם קצרים‬ ‫או ב שטתות לשונם לא נכרו כלל‬ ‫כאלה‪ ,‬אשר ב כ מו ת‬ ‫ויש מקראות‬
‫ועל כן‬ ‫יהס מ ת ק בלי ם ונוהים כמי שהם עפ״י רוח המליצה היפה ה שפוכה עליהם‪,‬‬
‫'‬ ‫’י׳י׳יצכי ליפים ומסולםלים‪ ,‬וגם ל שלמים ומ שוכללים בענינ ם ;‬
‫אך לבשיעמיקו הקר ב איכו ת הגיונם ובסיף כונתם‪ ,‬יראה‪ ,‬כי אף כי הלשון שלמה‪,‬‬
‫‪ f‬העני; דורש הר הב לשון‪ ,‬והם ב כ ל ל ״מקראות קצרים׳׳ ;‬
‫‪ ,‬יאהשב איזה מהם‪ ,‬ומי שהוא בקי במקר א ונפש הגיונית לו ימצא כ הנ ה ו כ הנ ה‪:‬‬
‫גם‬ ‫שבודאי צריך לדי; את העם‬ ‫ב ת הלי ם )ע״ב( ידי; עמך ב צדק ועניך ב מ שפט‪,‬‬
‫ו עניו‬ ‫ידי; עמך‬ ‫ואם כן ה ר ח ב ת שעור הכ תוב הוא ‪:‬‬ ‫ב צדק‪,‬‬ ‫ואת העניים ג ם‬ ‫כמשפט‬
‫ג צי ק ובמ שפ ט ‪ :‬אך רוח המליצה תהיפף על סדור הלשון כמו שהוא לפנינו ;‬
‫הנה כודאי הצדיק י‬ ‫אור זרוע לצדיק ולישרי ל ב שמחה ;‬ ‫ועוד ב ת הלי ם )קמ״ה( ‪:‬‬
‫תוכן המובן ההגיוני הוא ‪ :‬אור‬ ‫יזכה גם ל שמחה וישרי ל ב יזכו גם לאור זרוע ; ואם כן‪,‬‬
‫ב מו שהוא לפנינו ;‬ ‫אך ברוח המליצה נס ת ד ר הלשון‬ ‫יריע ו שמחה לצדיק ולי ש־י ל ב ;‬

‫^י״' כ מ ס׳ ת עני ת ס״פ ב׳(‪.‬‬

 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מסור‬ ‫‪136‬‬

‫וכן ב מ ע לי )א׳( ‪ :‬לד ע ה ה ב מ ה וסובר להבי; אפרי בינה — הנ ה בודאי צריך לרע^‬
‫וסובר ‪ :‬ואם בן‪ ,‬שני הפעלים )ל ד ע ת ולהבין( יסבו על‬ ‫בינ ה ולהבין נ ם ה כ ס ה‬ ‫ג ם אסרי‬
‫ח ב ס ה וסובר ואסרי ב י ט ‪ /‬ושעור הלשון דרוש ל היו ת‪ :‬לרע^‬ ‫ה שסו ת הע צמי ם שבפסוק‬
‫ולהבין ח כ מ ה ומוסר ואסרי בינה ‪ :‬אך פננון הסלי צה בדר ם ב סו שהם ‪:‬‬

‫ה^ה דןף^‪ ,‬ררוע! לתוז‬ ‫ועוד שם )שם( ‪ :‬ל ת ה לפתאים ערמה‪ ,‬לנ ע ר דע ה ומזסה ‪:‬‬

‫לפ ת אי ם ג ם ד ע ת ומזמה ולנער גם ער מה ‪ :‬אך נב ד ד כן עפ״י דוח המליצה וצחות הלשחי‬

‫לקח ינבון ר ‪ a‬בולו ה יקנה ‪ :‬הנה בידאי החבם נם‬ ‫ועוד שם )שם( ישסע הכ ם ויובף‬
‫ההב ם והגביו‬ ‫הוא ‪:‬‬ ‫הב הוב‬ ‫שעוד‬ ‫בן‬ ‫ואם‬ ‫והנבון גם יוסף לקח ‪,‬‬ ‫יקנה ה ג בו לו ת‬
‫אך רוח ה מליצה שפוכה על הלשון כ סו שהוא לפנינו ‪:‬‬ ‫יוסיפו ל ק ח ויקנו ה ח בו לו ת ‪:‬‬

‫בינה נבי׳י‬ ‫וקנוה‬ ‫)מזהב מלוט ש(‬ ‫קנה הכ מ ה מה טוב מחרוץ‬ ‫ועוד שם )ט׳יז(‬

‫ונם קנין ב י נ ה טוב מחדוץ‪ ,‬כי‬ ‫הנ ה בוראי נ ם קנין ח כ מ ה נ ב ח ר מכסף‪,‬‬ ‫סבסף ‪:‬‬
‫ד ב ר שיעלה על ערך ה ח כ מ ה ו־ בינ ה‪ ,‬אך נבדרו הענינים ברו ח מליצי‪.‬‬
‫והרבה כ הנ ה‪.‬‬

‫אם מפנ'‬ ‫אשר מפני ב בו ת שונות‪,‬‬ ‫ביחובי שמוה מבני ם ל אבו ת‪,‬‬ ‫וכן יש קצורים‬
‫■‬ ‫ח פ ר בו ם או מפני הכבוד‪ ,‬נ קי או ב שמות אבו ת אביהם‪ ,‬כמו ‪:‬‬

‫ב תו אל בן נ חיי׳‬ ‫והוא הי׳ בן‬ ‫הידעתם אה לבן בן נהור‪,‬‬ ‫)כ״ט ה'(‪:‬‬ ‫בפ׳ ויצא‬
‫כ מבו אר סוף פ׳ הו ל דו ת‪:‬‬
‫בפ׳ מ טו ת )ל״ב מ״ א(‪ :‬יאיר בן מנ שה‪ ,‬והי׳ בן שנוד בן חצרון אשר ילדה לו‬
‫מכיר בן מנ שה‪ ,‬כ מבואר בדהי״א )ב׳ כ׳׳ב(;‬
‫ביהושע )כ״ב כ׳( ‪ :‬עכן בן זדח‪ ,‬והי׳ בן כר מי בן זבדי בן זרח‪ ,‬ב מבואר שם )ז׳ א'(‬
‫בן שאול‪ ,‬בספור'®‬ ‫וספיבו שת בן שאול‪ ,‬והי' בן יהונתן‬ ‫ב שמואל ב' )י״ט ב״ה(‪:‬‬
‫בשמואל ב' )ב׳ ב׳( ‪K)4‬‬
‫במפורש‬ ‫בן נמשי‪,‬‬ ‫והי' בן יהושפט‬ ‫בן נמשי‪,‬‬ ‫יהו‬ ‫ט״ז( ‪:‬‬ ‫ב מלכי ם א׳ )י״ט‬

‫־‬ ‫ב מלכי ם ב׳ )ט״ו ב׳ ( ;‬

‫ובדניאל )ה׳ ב׳( בל שצר בן נבובדנ צר‪ ,‬והי׳ בן אויל מרודך בן נבו כ דנ צ ר ‪.‬‬

‫כ*א ח׳(‪ ,‬אך סשיבושת ב; שאיי* ^‬ ‫בי‪,‬‬ ‫אמנם כי גם לשאול דזי׳ בן בשש משיבושת )שמואל‬ ‫‪(m,‬‬
‫אשר ב ש״ב )י״ט כ״ה( מוסב על בן יהונתן‪ ,‬שמבואר שם שהגיד למלך ‪ ,‬כי שסח עבדך*״ ייי‬
‫הי׳ בן יהונתן‪ ,‬כמסושר כששואל ב׳ )ד׳ ד'( ; וגם ני מהמשך שרשה ט׳ כששואל ב׳ ם תנ אי‪4‬‬

‫דמוסב כאן על ששיבושת בן יהונתן ‪— .‬‬

‫סט‬ ‫מ ב ו א‬ ‫סעיף ג׳‬ ‫פ ר ק ג׳ ״לשון קצרה״ <‬ ‫מ ב ו א‬

‫בעני; בנו ת יתרו ‪:‬‬ ‫עפ׳יי מה שבתוב ב פ׳ שמות‬ ‫ינל אלה יתבארו ' ב ט ע ם הדבר‬
‫זיזבאנה אל רעואל אביהן )מוסב על יתרו(‪ ,‬ומפר ש בספרי פר שת בהעלותך ; ובי רעואל‬

‫אלא מבאן שהתנוקות נוהגין לקרוא לאבי‬ ‫)ויתרו הי׳ בן רעואל(‪,‬‬ ‫יהלא יתרו שמו‬
‫‪.‬‬ ‫**‪-‬יה! אבא ס ת ם‪ ,‬ע״כ ;‬

‫שלא רק התגוקות‪ ,‬אך גם הבהובים נוהגים כן‪,‬‬ ‫והנה מה שמות שחשבנו מ תב אר‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫ןןך«‬
‫שב תבנו ל מ ע ל ה ; וצריך לו מר ב מ ה שתלה הספרי דב ר זה במגהג ת נ ו ק ו ת‪,‬‬ ‫מטעמים‬ ‫י‬
‫מפגי שרבר בהוה הענין‪ ,‬ראיירי ב בנו ת יתרו‪ ,‬כ מ ב ו א ־‪— .‬‬

‫נ״א‪ ,‬בטי שאביו‬ ‫הרשן סימן‬ ‫על מה שכתב ב ס פ ר ת רו מ ת‬ ‫ויש להעיר בענין זה‬
‫הידעתם א ת לבן‬ ‫וראי׳ ממה שאמר יעקב‪,‬‬ ‫אותו ל תור ה ב שם אבי אביו‪,‬‬ ‫קיראין‬
‫ולא רצה‬ ‫רשע הי׳‬ ‫אך מפני שבתואל‬ ‫בן ב תו אל ונבר נחור‪,‬‬ ‫אעפ״י שהוא‬ ‫^י״יי‪/‬‬
‫להזכירו‪ /‬ע״ב;‬

‫הס מך‬ ‫אך ל ה ס מך על‬ ‫א מנ ם זה ניתן לה א מר‪,‬‬ ‫ה סבר א וההגיון‬ ‫והנה אם מצר‬
‫אין יסוד נאמן ; אחרי שרואין אנו שבך ררך הבת־בים‪ ,‬כמו •טחשבגו ;‬
‫אולי ב ב ל אחד ייט טעם מיוחד‪ ,‬וכאן ט ע ם זה מ ס ת ב ר‪ ,‬וצ״ע ‪.‬‬
‫ולא ב שם אביו‬ ‫נחור‬ ‫את לבן ב שם‬ ‫דעל כן קרא יעקב‬ ‫שכתבו‪,‬‬ ‫ייש מפר שים‬
‫אלה ששאל‬ ‫שמא לא ידעיו‬ ‫משום דב תו אל לא הי׳ נודע בעירו‪ ,‬והשש יעקב‪,‬‬ ‫'®יייל‪/‬‬
‫'‬ ‫אל מי מבוין ;‬ ‫‪P‬‬

‫ובסוף ס ס׳‬ ‫כ ל ל‪ ,‬שהדי ב ב מ ה מדרשים ובילקוט )פ׳ חיי(‬ ‫אכל טע ם זה אין גבון‬
‫לא יתכן שלא הי׳‬ ‫ואם כן‪,‬‬ ‫שר ומושל בעירו‪,‬‬ ‫בתו אל‬ ‫שהי׳‬ ‫®י‪-‬י׳יס מבואר מפור ש‪,‬‬
‫״ י ע כ עי דו‪.‬‬

‫כי בבל‬ ‫וקרוב לומר‪,‬‬ ‫דכן הוא מדרך הכתובים‪,‬‬ ‫אכל ה א מ ת הוא כמו שכתבנו‪,‬‬
‫■אחד•‬
‫טעם מיוחד לזה‪ ,‬ואנחנו לא נדע ‪— .‬‬ ‫י"‬

‫ובסגנון רהב וב מערבה מפורטה‪,‬‬ ‫יאמנס וש שלפיעמים בהר הכ תוב בלשון ארוכה‬
‫)בסי מני דגים טהורים‪ ,‬פ׳ שסיני(‬ ‫)ס״ו ב׳( ; ולכ תוב רהמנא‬ ‫ב ס ס׳ ה לין‬ ‫®®י שאסרו‬
‫לו בודאי‬ ‫שיש לו קשקשת יש‬ ‫שבל דג‬ ‫)כיון דחוקה הוא‪,‬‬ ‫בעי סגפיר‬ ‫ילא‬
‫ב אה לשון התורה‬ ‫והבונה‪ ,‬שלפעמים‬ ‫אב הו ״יגדיל תורה דאדיר״;‬ ‫אמר ר בי‬
‫'כירר ה ומפורטה‪ ,‬אעפ״י שאין מוכרח‪ ,‬אך למען יגדיל תורה‪ ,‬כלו מר‪ ,‬ל כבו ד ה תו ר ה‪.‬‬

‫אעפ״י שהם‬ ‫בדי לפר ש דברי עצמו‪,‬‬ ‫יכן מצינע שלפעמים יאריך הב הוב בלשון‬ ‫^‬
‫״^׳׳ארים מעצמם‪ ,‬כ מו;‬

‫הנ ה גם כל א‬ ‫ממנו;‬ ‫טו ב ורע לא תאכל‬ ‫כפ׳ ברא שית ) ב׳ י״ז(‪ :‬ומעץ הדעת‬
‫’ז*<יס״‪.‬יי _ ;‬
‫״ המלה ״ממנו״ הי׳ הענין מובן‪ ,‬אחרי שאמר ו מ ע ץ ‪. .‬‬
 ‫כרוך‬ ‫)זכרוגותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪138‬‬

‫ך\ו‪1‬‬ ‫‪.‬‬
‫הנה‬ ‫פעמים;‬ ‫בם׳ טל‪,‬ץ )מ״א ל״ב( ‪ :‬ועל ה*‪:2‬ות ההלום אל פרעה‬
‫י‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫״השנות״ והיינו ״פעמים״ ‪i‬‬
‫ב״׳ שמות )ב׳ ו׳( ; ותפתח ותראהו את הילד‪ ,‬הנה בנטית הפעל ״ותראהו" כ‬
‫‪.-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫בא המובן ״את הילד״ ;‬
‫‪II‬‬ ‫יביאה‬ ‫מאתכם תרומה לה׳ כל נדיב לב‬ ‫בפ׳ ויקהל )ל״ה ה׳( ‪ :‬קחו‬
‫'‬ ‫תרומת ה׳ ״ ;‬
‫ביהושע )א׳ ב׳( ‪ :‬קום עבור את הירדן וכל העם הזה אל הארץ אשר אנכי גיי‘‬
‫להם ״לבני ישראל״ ;‬
‫ויציט אותו אצל‪,‬יי ^‬ ‫בשמואל א׳ )ה׳ ג׳( ‪ :‬ויקהו פלשתים את ארון האלהים‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫וישכימו ממחרת והנה דנון נופל לפניו ארצה ״לפני ארון" ‪:‬‬
‫הנה ב^‪ !,‬אן‪1‬ךן באו המל'^*‬ ‫בירמיה )ט״ו י״כ( ‪ :‬הנני מאכילם ״את העם הזה״ ‪:‬‬
‫‪,‬‬ ‫המצוינים בקוים לפרש הדברים המפורשים כמעט מקודם‪.‬‬
‫)ועיי״ש במ״י‬ ‫וכן בשמות פרטיום ‪ :‬את בנך את י‪T ^,‬ך אשר אהבת את י^חק‬
‫וברש״י(; כי לא ירש ונו׳ עם בני ״עם יצחק״ )פ׳ וירא‪ :‬הצילני נא מיד אחי מיד‬
‫)פ׳ וישלח‪ ,‬ועיי״ש בזוהר(‪ :‬כעמי כישראל )ש״ב‪ ,‬ז׳ ; אל עבדי אל דוד )שם‪ ,‬י״(‪^ 5‬‬
‫■‬ ‫עטי על ישראל )שם(‪ :‬בנער באבשלום )שם( והרבה כהנה;‬
‫וכן בשמות דוממים ‪ :‬ירק עשב‪ ,‬ירק דשא‪ ,‬נהרי נחלי )איוב^ כ׳ י״ז( ‪ ,‬הב^'‬
‫)יונה‪ ,‬ב‪ ,‬ט׳(‪ ,‬מנת חלקי)תד‪.‬לים‪ ,‬ט״ז ה׳(‪ ,‬קל ממהר )ייאל‪ ,‬ב‪ ,‬ב‪ ,(,‬ועוד כהנה‬
‫משמות כפולים ומהודאה אחת ‪ .‬והנה כן דרך הכתובים ‪— .‬‬
‫וכן מצינו לפעמים באה אריכת לשון מסבת התרגשות הרוח והתפעלות הנפ׳'י•‬
‫>ז!!‬
‫כמו בישעיה )ו׳ ג׳(‪ :‬ואראה את ה׳ וגו׳ שרפים עומדים וגו׳‪ ,‬ק ד וש ק ד וש ק י י‬
‫‪.‬ן‬ ‫* *‬
‫ובירמיה )ו׳ ד׳( ה י כ ל ה׳‪ ,‬ה י כ ל ה׳ ה י כ ל ה׳ ! ושם )כ״ב כ״ט( ‪ :‬א ר ץ א ר*ז **‬
‫שמעי דבר ה׳‪ 1‬וביחזקאל )כ״א ל״ב(; עו ה עו ה עו ה אשימנה! —‬

‫בכפילת מלה או גם מאמר שלם ; מקום‬ ‫וכן מדרך הכתובים להאריך‬

‫וירא*‬
‫הפסיק בעגין אהד וחוזד לענין הקודם‪ ,‬למען יהי׳ הענין יותר מבורר‪ ,‬כמו בפרשת‬
‫שםג‬
‫ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטהוי קשת כי אמרה וגו׳ ו ת ש ב מ נ ג ד ; ועיי ^‬
‫‪.‬‬ ‫ויאמר בי נשבעתי נאום ה׳ )כי יען אשר עשית וגו'‪ ,‬כפול מלעיל פסוק י״ב(‬
‫■ ‪ .‬ואנ!ו‬ ‫‪. . .‬‬
‫^‬ ‫אברכך; ובפ׳ וארא‪ :‬והיו המים אשר תקח מן היאור ו ה י ו לדם‪ :‬ובפ׳ ש‪,‬ח•‬
‫^יטים‪'.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫אל יושב הארץ הזאת )שטעו כי אתה וגו׳ והמתה וגו'( ו א מ ר ו ה ג ו י ם ; ובם‬
‫וכי יבא הלוי מאחד שעריך‪,‬וגו׳ ו ב א בכל אות נפשו ; ובנחמיה )ד׳ ו״ז( ‪ ,‬ואי; י״י‬
‫‪.‬‬ ‫אין א נ ח נ ו פושטים בגדינו ‪— .‬‬
‫ד‬ ‫מבוא■‬ ‫פרק ג׳ ״לשין קצרה״‪ ,‬סעיף ג׳‬ ‫מבוא‬

‫יכן יאריך הכתיב לפעטיס בכפילת הלשון בעבור שרצה להוסיף בו דבר מה‪.,.,‬‬
‫כס' ויוש‪ ,‬לא יוכל הנער לעזוב את אביו ו ע ! ב את א ב י ו ו מ ת ; ובשה״ש )ג׳(‪,.,‬‬
‫את שאהב־ נפשי ב קש ת י ו ולא מצאתיו; — או שיכפיל העני; כרי להורות‬
‫הכיח הדבר‪ ,‬כמו בפ׳ לך ‪ :‬ולא נשא אוהס הארץ לשבת יהרו כי היה רכושם רב ו ל א‬
‫‪.‬‬ ‫’ ^לו ל ש ב ת יהר ו ‪_ .‬‬

‫ולפעמים אריך בלשון כדי לחזק הענין ולהבטיה ענינו‪ ,‬כמו בפ׳ היי‪ :‬בתולה‬
‫לא ידעה**( ; ובם״פ וישב ‪ :‬ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו ; ובפ׳ עקב ‪:‬‬
‫יאל תשכח‪ ,‬והרבה כהנה ‪— .‬‬
‫יכן נראה לפרש ב פ׳ וישלח‪ ,‬ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב‪ ,‬ועור שם‪,‬‬
‫ייזרי‪-‬‬
‫^׳׳! נפשו בדינה בת יעקב‪ .‬והנה המלים ״אשר ילדה ליעקב״ ו ״בת יעקב״ נראים‬
‫בת מי היתה‪ ,‬וכמבואר בפ׳ ויצא‪ ,‬ואחר ילדה בת‬ ‫מיותרים לענין‪ ,‬דידוע הוא‬
‫**‘?יא שמה דינה ‪.‬‬
‫אך הנה פשוט הדבר‪ ,‬דדביקותו של שבם בדינה היתה משום דבודאי היתד‪ ,‬יפה<‬
‫יאמנו‬
‫ס אם נקביל ערך הבת לאמה‪ ,‬יתחייב שלא היתה יפה‪ ,‬וכמו אמה לאה שד‪.‬י׳ עיניה‬
‫־״ ת ימי'‪ ,‬כמבואר בפי ויצא ‪.‬‬
‫אך כנגד זה אמרו חז״ל )ב״מ‪ ,‬פ״ד א׳(‪ ,‬שופרי׳ דיעקב מעין שופרי׳ ' דאדם‬
‫״ראשו;ין‪ ,‬ושופרי׳ דאדה״ר מעין יופי של מעלה )ע׳ ב״ב נ״ה א׳( וזהו שאמר הכתוב־‬
‫)לה!‬
‫ענינו של שבם בזה( ותצא דינה בת לאה‪ ,‬כי אעפ״י שמצד לאה לא הי׳ ערכה־‬
‫להיור‪,‬‬
‫יפי׳‪ /‬אך מפני ״אשר ילדה ליעקב״‪ ,‬ויתבלט בה יופי שלו; ובן להלן ותדבק נפשו‬
‫״ י' י ע ק ב ילודר שעל כן דבקד‪ ,‬נפשו בה‪ ,‬מפני שהיתה בת יעקב‪ ,‬שבגללי‬
‫יי'‬ ‫גטי־־ז ‪,‬‬
‫״׳‪- J‬ת חותם היופי ־‬
‫ימה שלא זכר הכתוב מפורש מענין יפיה‪ ,‬י״ל שלא רצה הכתוב ליחס מפורש‬
‫׳ייל יעקב על המדחר‪ ,‬ועל הקלקלה ‪— .‬‬

‫הספור שרצה להוסיף עליר^‬ ‫יכן דרך הלשון להאריך בכפילת ענין שלם בעבור‬
‫יאשר‬
‫כנתים הפסיק כענין אחר והזר אח״כ לענין הראשון‪ ,‬כמו בם״פ וישלח‪ :‬״ויבא•‬
‫אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע היא חברון אשר נר שם אברהם ויצחק"; ויען‬
‫)בר״ם וישב( חזד‬ ‫׳ י נמוד לזה הפסיק בתולדות עשו וחזר לספר תולדות יעקב‬

‫יאמג= י® כ בי א דו מי‪ ,‬נ י תוספת הלש‪, •,‬וא<» לא ירעד‪,‬״ מוכרח לענין‪ , o rt ,‬כ תו ל ה״ ל ב ד‬
‫כ ע ל נעוריה )יואל‪ ,‬א׳ ח׳(‪ ,‬הרי דגם‬ ‫לא יכפיד״ שנן מציגו כבתולה חגורת שק על‬
‫״^על נ קי א ת בתודה‪ ,‬ועיי״ש במפרשיס‪ .‬ובחז״ד באה דרשה עד יתור הלש‪,‬ן ‪ ,‬א‪ » .‬לא י ד ע ה ‪- .‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪140‬‬

‫הלשון וישב יעקב בארץ מכורי אביו ‪ :‬וכן יפ' וארא )ו׳ י״ג( ‪ :‬וידבר ה׳ אל משה‬
‫אהרן ונו‪ /‬והפסיק בתולדות אהרן ומשה^ ובשהזר לעכינו של משה כפל הלשון‪ :‬ויר‬
‫ביום דבר ה׳ אל משה וגו' וכמש״ב רש״י שם בפסוק ב״ט^ ו זו לשונו ‪ :‬״וידבר ה‪ /‬ר**‬
‫חזר ר‪,‬ע^'‪5‬‬ ‫אלא מתוך שהפסיק העגין כדי לייחסם^‬ ‫הדבור עצמו האמור למעלה ובו‪/‬‬
‫■להתחיל בו׳‪ /‬עב״ל ‪— .‬‬

‫ולפעמים מוםב דבר על ענין הקורם בסמיכות^ כמו בר׳יפ משפטים בפסוק י״א‪,‬‬
‫'''‬ ‫מוסב על הפסוקים הקודמים )ח׳ וטי׳(‪ ,‬אחר שהפסיק בפסוק‬ ‫׳ ‪,‬‬ ‫יואם שלש אלה וגו‬
‫בענין מן הצד‪ ,‬ועיין רש״י ; ועוד בפ׳ משפטים )כ״ב ב׳( שלם ישלם‪ ,‬מוסב לחפסי^‬
‫■שבסוף פרשה הקודמת )כ״א ל״ז( כי יגנוב‪ :‬ובפ׳ ראה )ט״ו י״ז‪ /‬ואף לאמתך תע״*^‬
‫מוסב על הפסוק י״ר שלמעלה‪ ,‬הענק תעניק‪ ,‬ועיין רש״י ‪— .‬‬ ‫‪.‬כן^‬

‫ויותר מזה‪ ,‬בא סגנון ארוך ומפורט בתורה בבפיריס ומאורעות‪ ,‬ונרחיב אי’^‬
‫ב מ ב ו א פרק י'^‬ ‫הדבור על זה ועל הנגוד בזה מקצור לשן במצות ודינים — להלן‬
‫>הנקרא ״למשפט הספר׳( סעיף א׳ ‪ ,‬ויבאו שם אי״ה דברים נכבדים ונרגשים מאור •‬

‫ועוד יותר מזה מצינו‪ ,‬שלפעמים‪ ,‬למען המדה ״יגדיל תורה ויאדיר״ )הרגילה‬
‫בחזיל‪ ,‬כמו שכתבנו למעלה בפרק זה‪ ,‬סוף סעיף א ‪ /‬וגם התורה עצמה השתמשה בל׳‬
‫כמו שכתבנו למעלה בסמוך( — למען המרה הזאת‪ ,‬מבארת התורה במה ובמה מציל‬
‫ואזהרות באלה‪ ,‬אשר גם לו לא באו בתורה היו נוהגות עפ״י חקי מדות נמיסיוח ורעל‬
‫יפה של בני אדם בלבד‪ ,‬אשר על כן מחזיקים בהן וממלאים אותן כל האנשים המתוקנים‬
‫מבל אומה ולשון מתוקנת;‬
‫וכמו כמה מצות שיחושן בין אדם לחבירו‪ ,‬כגון מצות כבוד אב ואם‪ ,‬קי^יל‬
‫והדור לפני זקן והבס‪ ,‬מצות צדקה וגמלות הסדים‪ ,‬השבת אבירה‪ ,‬קביעות דיינים״‬
‫משפט צדק‪ ,‬מדות ומשקלות צודקות‪ ,‬אהבת הבריות‪ ,‬והרבה כהנה ‪:‬‬
‫והאזהרות על מניעות גניבה וגזילה ותאוה וחמדה למה שלז לתו‪ ,‬אזהרה על מניעיל‬
‫אבר מן החי‪ ,‬שקצים ורמשים ‪ :‬אזהרה על מניעות ערות שקר‪ ,‬מקח שוחד‪ ,‬הברת פ‪-‬יל‬
‫‪0‬רי״ אזהרה על המניעה מלשון הרע ורכילות‪ ,‬מנקימה ונטירה‪ ,‬משנאת הבריול׳‬
‫והרבה כהנה‪:‬‬
‫כל אלה‪ ,‬ועוד הרבה כאלה‪ ,‬לו נם לא באו בתורה בתור חובת מצוה היו ישראי*‬
‫נ״ב מחזיקין בהן‪ ,‬כיתר העמים המתוקנים‪ ,‬אשר התורה והמצוה שלנו אליהם לא יניעו׳‬
‫ומחויקין בהן ומקיימות אותן אך ורק עפ״י חובת האדם באשר הוא אדם‪ ,‬מפני ה»גל‬
‫שבל האנושי אשר בהן‪.‬‬
‫עא‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ג׳ ״לשון קצרה״‪ ,‬סעיף ג׳‬ ‫מבוא‬

‫אך התורה בארה את כל אלה ועוד כאלה למען המרה ״יגדיל תורה ויאדיר״‪ ,‬כי‬
‫כין כה לומדים ועוסקים בעניני מדות אלה ובפרצי דיניהן ומצרפים אותן וסשכללים‬
‫**ייז!‪ /‬ומוסיפים להן עטרת חן ותוספת לב טוב ויתרון מעלת תקון הנפש ודרך ישרה‬
‫יהנהגה רצויה לשמים ולבריות"(‪— .‬‬

‫וטעם כל הסגנון הזה בפרק זה במקרא נבאר אי״ה להלן ב מ ב ו א סוף פרה •׳‬
‫)המכונה ״הסר ויתר״(‪- .‬‬

‫הקנ״ת‬ ‫לפרש עפ״י רעיון זה מה שאמרו בטשנה סוף ם‪ 0‬נ ת אבות‪ .‬רצה‬ ‫ומכבר אמרתי‬
‫יי(‬
‫לזנות את ישראל הרכה להם תורה ומצות‪ .‬ע״ב !‬
‫בי הלא רבוי מצות לפעמים מעצרים דבר קיומן‪ ,‬וכשאין‬ ‫הוא‪,‬‬ ‫ולכאורה מה זבות‬
‫ו א׳ ב זכית זאת‬ ‫לידי מכשולים וצער ועונשים !‬ ‫מקיימין אותן או אין נזהרים בהן‪ ,‬מביאות‬
‫היא זכות המביאה לידי חו ב הן‬
‫אך ה באור הוא‪ ,‬כי הרבה להן תורה ומצות גם כאלה‪ ,‬אשד נם לו לא נצטוו עליהן‬
‫מדת האדם בכלל‪ ,‬וכמו יתר האומות‬ ‫חובת‬ ‫ומקיימים אותן מצד‬ ‫בהן‬ ‫היי ג״ב נזהרים‬
‫המתוקנות‪ ,‬וכמו שבארנו הכל בפנים ;‬
‫גס מצות אלו‪ ,‬כד•‬ ‫שכר‪ ,‬צוה עליהם‬ ‫לזכות את ישראל כמתן‬ ‫אבל הקב״ה רצה‬
‫שיקיימו אותן מצד הצוי ויקבלו שכר‪ .‬כי גדול המצוה ועושה ממי שאינו מצוה ועושה‪■ ,‬זה‬
‫אמנם זכות רב ‪- .‬‬
‫זה וישבתי קושית הרשב״א ואחריו כמה מחברים אחרוניב‪/‬‬ ‫ועוד בארתי עפ«י רעיון‬
‫כמו צדקה‪ ,‬גמילות‬ ‫מצות שבתורה בשעת קיומן‪,‬‬ ‫למה אין מברכין ברכת המצות על כמה‬
‫הכריס‪ ,‬השבת אכירה‪ ,‬עזוב תעזוב‪ ,‬קביעות דיינים‪ ,‬לשפוט צדק‪ ,‬והרנה כאלה שחשבנו למעלה‬
‫בפנים ‪ ,‬וטרחו מאוד להסביר הענין ‪.‬‬
‫ויש שרצו להסביר בטעם הדבר‪ ,‬ש‪.‬ל מצוח התלויה בפעולת שני אנשים‪ ,‬נותן ומקבל‪/‬‬
‫אי אפשר להנותן לברך‪ ,‬שמא לא ירצה המקנל לקבל ונמצא ברנה לבטלה‪ ,‬ומכוונים כסברא‬
‫זי למצות צדקה וגמלות חסדים והשבת אכירה והשבח העבוט‪ ,‬וכדומה ;‬
‫נותן והמקבל מקבל‪ ,‬או בשעה שנותנים‬ ‫אבל זה ד חק גד‪,‬ל‪ ,‬דענ״פ באופן שהנותן‬
‫ל ק ו פ ה של צדקה‪ ,‬שבודאי ימצאון עניים שיקבלו ממנה‪ ,‬או נשעה שהוא גומל חסד ומשיב‬
‫אכידה וכדומה למה לא יברכו אשר קדשנו במצותיו וצונו לתת צדקה‪ ,‬להשיב אכידה‪ /‬להתדר‬
‫העבוט‪ ,‬וכדומה ז‬
‫לשפופז‬ ‫ועל מניעת ברכת הדיינים נ ע ת שישבו דשפונ‪ /‬אשר קדשנו כמצותיו וצונו‬
‫כעלי הדין את הרין עליהם‬ ‫צדק ‪ -‬על מניעת ברכה זו יש שכתבו הטעם‪ ,‬דאולי לא יקבל■‬
‫ונמצא הברכה ‪ -‬לבטלה )שות חת״ס חלק או״ח סימן קנ״א( ‪:‬‬
‫והנה גם זה דוחק מבואר‪ ,‬כ• סה להם להדייגים לחשוב מה שיהי׳ אחר פסק דינם‪/‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מסור‬ ‫‪142.‬‬

‫הערה א* ‪.‬‬ ‫המשך‬

‫ופיז‬
‫»זן ד& נצטוו לשפוט‪ ,‬ומברכים בעת גש‪.‬תם לעשות חובתם‪ ,‬והנה הם םםל*אים תפקיר®‪/‬‬
‫•שיהי' יהי' »‬
‫הברכה ‪,‬אשר קי®^'‬ ‫אבל האמת הברורה בטעם ובסברא בזה נראה‪ ,‬כי הן נוםח‬
‫במצותיו״ מורה‪ ,‬שהקב״ה פירש אותנו במצותיו משאר האומות‪ ,‬שאין כל האוטות יירע'^‬
‫ומתזיקות בהן‪ ,‬כהוראת לשון ‪,‬קד שנו״ שהוא עני; פרישות והבדלה‪ ,‬וכמו שאמרו בת^®'“ '‬
‫^‪,‬ןףןןן ^‪5 1,‬ל תעי^®‬ ‫■ריש מם׳ קדושין )ב' כ׳( כענין קדושי אשה‪ ,‬מהו לשון קדוש’;‪,‬‬
‫כהקדש‪ ,‬והיינו שנתיחרה רק לו ונעשית פרושה ומובדלה מכל הגברים שבעולם‪5‬‬
‫והנה זה שייך במצות שבין אדם למקום‪ ,‬מצות תפילין וציצית‪ ,‬מזוז‪ ,-,‬שו‪6‬ר‪,‬‬
‫ני‬
‫סוכה‪ ,‬מילדע מצה‪ ,‬עומר‪ ,‬וכדומה‪ ,‬שאין כמוהן באומות‪ ,‬ועליהן יונח הלשון ‪,‬אשר ק י *‬
‫לפעלר‬ ‫במצותיו״ שהבדילנו ופרשנו‪ ,‬אבל לא במצות שבין אדם לחבירו‪ ,‬מאלה שחשבנו‬
‫מובדלים ופרושים‪ ,‬ולא ®'ל‬ ‫‪.‬זכפנים‪ ,‬שכל האומות נוהגות אותן‪ ,‬במצות כאלה אין אנו‬
‫;בהן לומר ‪,‬אשר ק ד ש נ ו״ ‪—,‬‬

‫\‪A‬‬
‫עב‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ד׳ ‪,‬לשון נקיה‪ /‬סעיף א׳‬ ‫מ בל א‬

‫פרק ד‬
‫״לשדו נקיה״‬ ‫‪,‬‬
‫ה ס ר ת(‬ ‫עניני‬ ‫) ת כן‬ ‫_‬

‫עי ף ‪.‬‬
‫—‬ ‫ז ה‪.‬‬ ‫ב ענין‬ ‫ת ל מו די ת‬ ‫הערה‬ ‫ב ה ע ר ה‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ו מ כו ב ד ה‪.‬‬ ‫נ קי ה‬ ‫ב ל שון‬ ‫ל שנו ת‬ ‫חז׳ ל‬ ‫דרך‬ ‫א(‬

‫הג מ רי *‬ ‫בנ ליוני‬ ‫ר שו מי ם‬ ‫ד ב רי ם‬ ‫הו ב א ת‬ ‫על‬ ‫ב ה ע ר ה‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫זו‪.‬‬ ‫לדרך‬ ‫ב ת ל מו ד‬ ‫רנו ת‬ ‫דוג מ או ת‬

‫םו * ם‬ ‫בן‬ ‫סרק‬ ‫ד םנ ה ד רין‪,‬‬ ‫ב מ שנ ה‬ ‫הערה‬ ‫—‬ ‫לז ה ‪.‬‬ ‫ר בו ת‬ ‫ו דוג מ או ת‬ ‫ב ת ל מו ד‪,‬‬ ‫הנו ס ח‬ ‫לגון *‬

‫‪-‬‬ ‫ל א ב‪.‬‬ ‫לו‬ ‫מה‬ ‫א׳(‬ ‫) ג׳‬ ‫ב ר כו ת‬ ‫ו ב מ ס׳‬ ‫ונוי‪,‬‬ ‫ז קן‬ ‫ס שי קיןז‬

‫ב ר ש ״י‬ ‫ט׳י ס‬ ‫ג לוי‬ ‫בהעדר״‬ ‫—‬ ‫לז ה ‪.‬‬ ‫ר בו ת‬ ‫דוג מ או ת‬ ‫—‬ ‫במקדא ‪.‬‬ ‫ו מ כו ב ד ה‬ ‫נ קי ה‬ ‫ל שון‬ ‫' ‪(3‬‬

‫כ א ה לי כ ם‪— .‬‬ ‫ו ת רגנו‬ ‫ב ס׳‬ ‫חז ״ ל ב ס ר ש ת ר ב די ם‬ ‫דר שת‬ ‫ל ב או ר‬ ‫ה ע ר ה‪,‬‬ ‫עו ד‬ ‫—‬ ‫ב ה ע ל ת ך‪.‬‬ ‫דסר שת‬

‫ה ל שון‬ ‫ל ב או ר‬ ‫ה ע ר ה‪,‬‬ ‫עו ד‬ ‫—‬ ‫ו צנו עי‪.‬‬ ‫סני טי‬ ‫מ קו ם‬ ‫על‬ ‫ה טו ר ה‬ ‫״ א ה ל'‬ ‫ה שם‬ ‫על‬ ‫כ ה ע ר ה‪,‬‬

‫ב חז ״ ל‬ ‫הבא‬ ‫ה מי ס *‬ ‫ל כי ת‬ ‫» כני ם ה‬ ‫ה שם‬ ‫ב או ר‬ ‫בהערר״‬ ‫עו ר‬ ‫‪-‬‬ ‫רג ליו ‪.‬‬ ‫ט סי ך‬ ‫) ג׳ (‬ ‫ב שו ס טי ם‬

‫בסר שת‬ ‫ה ת רגו ם‬ ‫לנ או ר‬ ‫ה ע ר ה‪,‬‬ ‫עו ד‬ ‫‪-‬‬ ‫הז ה‪,‬‬ ‫בז מן‬ ‫לז ה‬ ‫ו דוג מ א‬ ‫ר ג לי ם‪,‬‬ ‫טי‬ ‫הטלת‬ ‫ל הו ר א ת‬

‫—‬ ‫ב צו א רו * ‪.‬‬ ‫״ ר חי ם‬ ‫ב חז ״ ל‬ ‫ה ל שון‬ ‫לנ או ר‬ ‫בהערד״‬ ‫עו ד‬ ‫‪-‬‬ ‫ורכב ‪.‬‬ ‫ר חי ם‬ ‫י ח בו ל‬ ‫לא‬ ‫״י א‪/‬‬

‫וי שו ב‬ ‫ה א סו רי ם‪,‬‬ ‫כ בי ת‬ ‫טו חן‬ ‫וי הי‬ ‫) ט׳ז (‬ ‫ד שו ס טי ם‬ ‫ב ס סו ק‬ ‫חז ״ ל‬ ‫דר שת‬ ‫הכרח‬ ‫כ ה ע ר ה‪,‬‬ ‫י עו ד‬

‫ה כנ ס ת‬ ‫ב בי ת‬ ‫ה רו ק ק‬ ‫ב ב ר כיו ^‬ ‫הי רו ש ל טי‬ ‫ל שון‬ ‫ל ב או ר‬ ‫ה ע ר ה‪,‬‬ ‫עו ד‬ ‫‪-‬‬ ‫מ ה ר ש ״ א‪.‬‬ ‫ל קו שי ת‬

‫הערה‬ ‫ב ה ע ר ה‪,‬‬ ‫ו עו ד‬ ‫‪-‬‬ ‫ח בי רו ‪.‬‬ ‫ב סני‬ ‫ה רו ק ק‬ ‫על‬ ‫ב ה ע ר ה‪,‬‬ ‫עו ד‬ ‫—‬ ‫עינו ‪.‬‬ ‫בבבת‬ ‫נ רו ק ק‬

‫‪-‬‬ ‫י ת ח ט או ‪.‬‬ ‫ט ש כ רי ם‬ ‫ב איו ב‪,‬‬ ‫ה כ תו ב‬ ‫ל שון‬ ‫ב או ר‬ ‫מ ד ר שו ת ‪— .‬‬ ‫ו ב תי‬ ‫כנ סיו ת‬ ‫ב תי‬ ‫לג ב אי‬

‫מי ם ‪— .‬‬ ‫ת ל כנ ה‬ ‫כ ר כי ם‬ ‫וכל‬ ‫ר‬ ‫כי חז ק א ל‬ ‫ה כ תו ב‬ ‫ל שון‬ ‫כ או ר‬

‫ל ב או ר‬ ‫—‬ ‫אונ ק לו ם‪.‬‬ ‫כ ת רגו ם‬ ‫נ קי ה‬ ‫ל שון‬ ‫ס גנון‬ ‫‪-‬‬ ‫נ קי ה‪.‬‬ ‫ל שון‬ ‫ב סגנון‬ ‫שוני ם‬ ‫פני ם‬

‫—‬ ‫סו ס רי ס * ‪.‬‬ ‫‪ ,‬ת קון‬ ‫ה ל שין‬ ‫■‬

‫בהערד״ לנ או ר הלשון‬ ‫ביח « ה קב רו ת‪— .‬‬ ‫וחצר‬ ‫מיתה‬ ‫באור כמה שמות המורים לשם‬
‫מעם שהיו הרומים‬ ‫‪-‬‬ ‫ב תי מו‪.‬‬ ‫‪, -‬לבאור הלשון בתהלים )מ״ט( קרנם‬ ‫‪#‬ישן שנת עו ל ם״‪.‬‬
‫היהודים״‪ ,‬והערה מתלטור מם׳ סנהדרין‬ ‫קוראים לחצר בית הקברות של היהודים בשם ‪ ,‬ג ן‬
‫לבאור דרשת הגמרא בברכות )ח* א׳(‬ ‫‪-‬‬ ‫ללשון נקיה בשם ‪ ,‬בי ת ה כ ס א״‪.‬‬ ‫)י״ו א׳ (‪— .‬‬
‫‪-‬‬ ‫באור השטות ‪ ,‬ס ם׳ שמחות״ ו״כום של שלום״‪.‬‬ ‫^ל הססוק לעת מצוא‪ ,‬זה ביהנ״ם ‪— ,‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מ קו ר‬ ‫‪144‬‬

‫הנ ס ה‬ ‫לפבוק בקהלו‪ /‬טובה‬ ‫בתלמוד מם׳ בכורות )נ״ב ב׳(‪ ,‬ג ס טינו ת‬ ‫באור‬
‫בלא שמש ‪— .‬‬ ‫כל )פ׳ תבא(‬ ‫טעם דרשת רב ששת בהוסר‬ ‫בהערה‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫נחלה ‪.‬‬
‫הפסוק ב מ ש ל‪ /‬ורב תבונות בכת שור ‪— .‬‬

‫״‬ ‫ו א ח רי ה ם‬ ‫י ל כ תו בי ס‬ ‫ש ד ב רו‬ ‫זה‬ ‫י סו ד‬ ‫על‬ ‫יפה‬ ‫ה מ ת ב א רי ם‬ ‫ה ז׳׳ ל‬ ‫מ א מ רי‬ ‫כמה‬ ‫ב או ר‬ ‫ך(‬

‫ו מ כו ב ד ה ‪:‬‬ ‫נ קי ה‬ ‫ב ל שו;‬

‫ב או דנ ה ;‬ ‫ב׳ ( ‪:‬‬ ‫) מ׳׳ ב‬ ‫ב כו רו ת‬ ‫ב ט ם׳‬ ‫א(‬

‫א שה ‪5‬‬ ‫חלב‬ ‫ב(‪:‬‬ ‫)נ׳׳ ה‬ ‫נדה‬ ‫‪,‬‬ ‫ב(‬

‫ו ת ש ק הו( !‬ ‫החלב‬ ‫נאד‬ ‫את‬ ‫ותפתח‬ ‫) ה׳ (‬ ‫ב שו פ טי ם‬ ‫ה כ תו ב‬ ‫ב או ר‬ ‫)ו לז ה‬

‫בגנו ת ‪5‬‬ ‫תרבה‬ ‫אל‬ ‫א( ;‬ ‫) קי ״ג‬ ‫פ ס חי ם‬ ‫ב מ ם׳‬ ‫ג(‬

‫ו בו' ;‬ ‫ע ״ז‬ ‫ח מו ר ה‬ ‫א׳ ( ‪:‬‬ ‫) ה׳‬ ‫חו לי !‬ ‫‪,‬‬ ‫ד(‬

‫ו בו׳ ;‬ ‫יו ר ד‬ ‫שהמטר‬ ‫ב שעה‬ ‫ב ר א שי ת ‪:‬‬ ‫כמ״ר‬ ‫ה(‬

‫ב ס מיני׳‬ ‫א׳ (‬ ‫) צ *ג‬ ‫סנ ה ד רין‬ ‫ב מ ם'‬ ‫והערה‬ ‫ה צ אן‪,‬‬ ‫כ רי ם‬ ‫ל ב שו‬ ‫ב ת ה לי ם‪,‬‬ ‫ב פ סו ק‬ ‫ב או ר‬ ‫)ו לז ה‬

‫) ג׳ ( ונ ®'‬ ‫ב מ ל איי‬ ‫ה פ סו ק‬ ‫ל שון‬ ‫ו ב או ר‬ ‫צו אי ם‪,‬‬ ‫בג די ם‬ ‫ל בו ש‬ ‫הי ה‬ ‫וי הו ש ע‬ ‫בז כ רי ה‪,‬‬ ‫ל ה פ סו ק‬

‫‪-‬‬ ‫‪ ,‬ל ב ש ״( ‪.‬‬ ‫לפעל‬ ‫כ פו ל ה‬ ‫הו ר א ה‬ ‫ו ב או ר‬ ‫ל בו ש‪/‬‬ ‫על‬ ‫חמס‬

‫ע ’‬ ‫ב ר ש ״י ל מ ס׳‬ ‫ת קון‬ ‫‪—.‬‬ ‫פ רי שו ת ד ״ א‬ ‫זו‬ ‫ענינו‪,‬‬ ‫את‬ ‫וי ר א‬ ‫ב׳ ( ‪:‬‬ ‫)ע״ב‬ ‫ב מ ם׳ יו מ א‬ ‫ו(‬

‫‪-‬‬ ‫ב׳(‪.‬‬ ‫)י ״ ט‬

‫נ ’”®‬ ‫הג ש מיו ת‬ ‫ה ל שונו ת‬ ‫על‬ ‫‪-‬‬ ‫מ״ א( ‪.‬‬ ‫)פ״ב‬ ‫א בו ת‬ ‫ל מ ס׳‬ ‫ב תוי ״ ט‬ ‫נמרצה‬ ‫פ לי א ה‬

‫‪-‬‬ ‫ו גו׳ ‪.‬‬ ‫אדם‬ ‫נע שה‬ ‫ל ה פ׳‬ ‫ב ס מי סו ת‬ ‫א׳ (‬ ‫) ט׳‬ ‫מגי ל ה‬ ‫ב מ ס׳‬ ‫הערה‬ ‫‪-‬‬ ‫ס ע ל ה‪,‬‬

‫בי ®''‬ ‫ו ה שגו ת‬ ‫ב ת שו בו ת‬ ‫ו צנו ע ה‬ ‫נ קי ה‬ ‫ל ל שון‬ ‫ה א ח רוני ם‬ ‫ב דו רו ת‬ ‫א בו תינו‬ ‫הקפדת‬ ‫על‬ ‫‪(H‬‬

‫א *י‬ ‫מ או מ תו ת‪,‬‬ ‫הו כ חו ת‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ ,‬פ רי חד ש" ‪.‬‬ ‫הג און‬ ‫על‬ ‫נפלא‬ ‫ס פו ר‬ ‫ז ה‪,‬‬ ‫ב ענין‬ ‫—‬ ‫תו ר ה ‪.‬‬

‫ה׳ * ^י'‬ ‫יו ס ף * ‪ 1‬נ ן ן ל‬ ‫ה‪ ,‬ב י ת‬ ‫בז מנו של‬ ‫הג דו ל‬ ‫כ בו דו‬ ‫ממעלת‬ ‫—‬ ‫מ ש גי א ה ‪.‬‬ ‫ינ צ ל‬ ‫לא‬ ‫אדם‬
‫ב או ב‬
‫חיי ם ‪— .‬‬ ‫רו ח‬ ‫ומספר‬ ‫מינ ץ‬ ‫מ ה ר ״י‬ ‫מ הג און‬ ‫זה‬ ‫ב ענין‬ ‫נ רג שי ם‬ ‫ד ב רי ם‬ ‫—‬ ‫ע רו ך ‪.‬‬

‫—‬ ‫ר ג לי ה ם‪.‬‬ ‫בעפר‬ ‫ו הוי מ ת א ב ק‬ ‫ב א בו ת‪,‬‬ ‫ה מ שנ ה‬ ‫ב ל שין‬

‫הפסוק ב מ של‪ /‬ישבוביי‬ ‫באור בלשו;‬ ‫בהערה‪,‬‬ ‫מהרש״ל ‪— .‬‬ ‫הלוהט של‬ ‫מטבעו‬
‫הגדול בתלמוד של כעל ‪ ,‬מ ג ד ל עוז״ להיבי® ^‬ ‫נמדקרו ת ה ר ב‪ — .‬עוד הערה‪ ,‬למעלת ערכו‬
‫הראב* ^ •‬ ‫ס פ רי‬ ‫על‬ ‫דעת הרטב״ם‬ ‫ה ע ר ה‪,‬‬ ‫ו עו ד‬ ‫—‬ ‫ונ ר דןז ‪.‬‬ ‫ע לו ב‬ ‫זה‬ ‫כל‬ ‫עם‬ ‫ו היו תו‬ ‫•‬

‫בי׳י‬ ‫צ רי קי ם‬ ‫ל כנוי‬ ‫טעם‬ ‫ב ה ע ר ה‪,‬‬ ‫—‬ ‫הייו ‪.‬‬ ‫מ או ר ח‬ ‫—‬ ‫מהר ש״ל ‪.‬‬ ‫של‬ ‫ל מו דו‬ ‫ס ע מ קו ת‬

‫עו ר‬ ‫_‬ ‫‪,‬יו ה ר א ״ ‪,‬‬ ‫ל שם‬ ‫כ פו ל ה‬ ‫הו ר א ה‬ ‫ה ע ר ה‪,‬‬ ‫עו ד‬ ‫‪-‬‬ ‫א׳ ( ‪.‬‬ ‫י״ג‬ ‫) מ גי ל ה‪,‬‬ ‫‪ ,‬ה ד סי ם *‬

‫באור השם ‪ ,‬ה ד ס שוטה״ ‪— .‬‬

‫י תורי'‬
‫כעל ‪ ,‬ב א ר הגולה״ ביחש רבר׳‬ ‫זקנו‬ ‫לאביו‬ ‫מווילנא‬ ‫על יחושו של הגר״א‬
‫בהערה‪ ,‬על יחושו של רבינו תם ביחש דברי תורה לאביו זקנו ר®‬ ‫ובאור ה ד ב ר‪— .‬‬
‫איר‬
‫הערה בתלמוד מס׳ יבמות )ט׳ א׳( ‪ , :‬כ מ דו מ ה לי שאין לו מוח נ קד קדו״‪ ,‬ומספר ייי®‬
‫‪-‬‬ ‫בענין ז ה ‪.‬‬
‫סיגיי‬
‫אדם גדול כתוגרמה בענין זה ‪ .‬־־■■‬ ‫סנמוסי‬ ‫על לשון מחוסרת נמוס וצניעות ‪— .‬‬ ‫ן(‬
‫עג‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ד׳ ‪,‬לשון נקיה״ ‪ ,‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫בחערו‪ /‬באור ב מ׳ ר ם׳ חיי »נ ת עשרים כבת שפע ליוס'*‪— .‬‬ ‫׳נזיסת הכפר ‪,‬ע םנו אל * ‪— .‬‬
‫כופריגו בזמן הו ת‪— .‬‬

‫שיח•‪/‬‬ ‫הי״ו‪,‬‬ ‫נ «‪/‬‬ ‫חכם ח י ;‬ ‫הזכרת שם‬ ‫בדבר הלשונות שכותבים אחר‬ ‫דבר מחודש‬ ‫'‪( 1‬‬
‫מניעת‬ ‫ש לי ט׳ א‪ ,‬וכדו מו‪ /‬ואחר הזכרת שם חנם נפטר ‪ :‬ז״ל‪ ,‬ז צ׳ל‪ ,‬נשמתו עדן‪ ,‬ובדומה ‪— ,‬‬
‫מנהג‬ ‫אני בספרי בענין הזכרת לשונות א לו‪— .‬‬ ‫מנהגי‬ ‫לשונות אלו בחז״ל‪— ,.‬‬ ‫הזנרת‬
‫• נפלא בענין זה המסופר בספר המסע ‪.,.‬אבן ספיר* ‪- .‬‬
‫בהערה‪ .‬על דרך לא רצויה‬ ‫חתם סופר ‪— .‬‬ ‫בענין ז ה עקיצות ודמזים חדים מהגאון‬
‫עוד בהערה‪ ,‬על‬ ‫מלכנות שם ‪— ,‬‬ ‫קויפמן‪ .‬ועל הזהידות‬ ‫דוד‬ ‫של הפרופיסור‬ ‫־כענין זה‬
‫ועוד בהערה‪ ,‬הערה יפה בענין זה בספר‬ ‫מדה יפה לקרב נדחים‪ ,‬ומבש״ב שלא לדחותם ‪— .‬‬
‫עוד דברי צחות מהגאון חתם סופר ‪. — .‬‬ ‫מלכים א׳ )י*ב( ‪— .‬‬

‫על חסרונו ועל יתרונו‬ ‫‪-‬‬ ‫זכר צדיק לברכה ושם רשעים י ר ק ב‪.‬‬ ‫הפסוק במשלי‬ ‫באור‬
‫בעדרי‬ ‫ט*ז(‬ ‫חז״ל ‪ ,‬ב ע די עדים* )יחזקאל‪.‬‬ ‫לדרשת‬ ‫בכמה כ לי ם‪— .‬‬ ‫ה רי׳ ש‬ ‫׳גל )אות(‬
‫ויפרץ‪ .‬כברת‬ ‫ט׳ו(‪,‬‬ ‫ערוגה‪ ,‬חרצובוו‪ /‬שרשרו‪ /‬כרבל )דהי״א‪,‬‬ ‫באור ה שמות ‪:‬‬ ‫' עז׳רים ‪— .‬‬
‫באור הלשון‬ ‫חשבון ו ג ו ׳ ‪— .‬‬ ‫ונירם אבד‬ ‫בסון‪ 1‬פרשת חקת‪,‬‬ ‫הפסוק‬ ‫נאור‬ ‫■ארץ‪— .‬‬
‫באור השם ‪,‬ספר״■ בתלמוד‪ ,‬להוראת ג בו ל‪ — .‬הערה‬ ‫בצפניה )ג׳ י׳׳ז( יחריש באהבתו‪— .,‬‬
‫מם׳ ר׳׳ה )כ»ו א׳( בעני!‬ ‫בתלמוד‬ ‫הערה‬ ‫)י׳׳ד א׳( בענין השם ״פרקדן׳׳ » —‬ ‫נחו ם׳ נדה‬
‫מאות ה רי׳׳ ש‪— .‬‬ ‫התכונה הניכרת‬ ‫לה׳ משור פ ר‪ — .‬טעם‬ ‫ותטב‬ ‫''לשון הפסוק בתהלים‬
‫׳ טכל זה מתבאר‪ ,‬אשר הפעל ״ירקב׳׳ אשר כפסוק ושם רשעים ירקב בא ביתרון רי׳ ש‪ ,‬תחת‬
‫■ הפעל ‪,‬י ק ב * )יוקב( משרש יקב ומהוראה קללה‪ ,‬והוא בהיפך מן ‪,‬ז כ ר צדיק לברכה* ‪— .‬‬

‫א‬
‫'אהד מהנמוםים היפים שראו הז״ל להשריש בקרב העם‪ .‬הי׳ דבר הדבור בלשון‬
‫ואדם שלא הכיל מרה זו הזו בו החכמים‬ ‫קיה ו מ כ ו ב ד ה ‪ .‬המה‪ ,‬צנועה ומנומסה;‬
‫העזור‪ ,‬ונסור‪ ,‬הנפש‪ .‬וכמו שאמרו בבלעם ‪ :‬״כי יען שנפשו גסה על כ; גם לשונו‬
‫׳^ירה" )ראה מ״ר פ׳ בלק(‪ ,‬וכפי שיר‪,‬באר עוד בהמשך הפרק ‪.‬‬
‫ולהגדיל מעלר‪ ,‬הדבר ולענדה עטרה לראש האדם השלם הלבישוה למדה זו במעוז‬
‫ך‪.‬‬

‫י הר׳ורה ויעדוה באדיר יופיה ; ואמרו )פסחים‪ ,‬ג׳ א׳( ‪ :‬לעולם אל יוציא אדם דבר‬
‫'"־יגוז מפיו‪ ,‬שהרי עקם הכי‪,-‬וב שמונה אור‪,‬יור‪ ,‬בר‪,‬ורה )בלומר‪ ,‬הלכה הר‪,‬ורר‪ ,‬בדרך‬
‫ולא הסה להוסיף עפ״י זה שמונה אור‪,‬יור‪ ,,‬כדמפדש(‪ ,‬כדי שלא להוציא דבר‬
‫■סגונה ‪ ::‬ומפרש ‪ :‬שכתבה הר‪,‬ורה )פ׳ נח( ומן הבהמה ״אשר איננה טהורה״ — תחר‪ ,‬ומן‬
‫״הטמאה״ א( ;‬

‫י*׳(‬
‫‪ ,‬א שר איננה‬ ‫ל תי ק אותיות המלים‬ ‫‪-‬יתירות‬ ‫שמונה אותיות‬ ‫הכתוב‬ ‫שהוסיף‬ ‫כלימר‪,‬‬

‫‪1U‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרומהי(‬ ‫מל‪,‬ו ר‬ ‫‪146‬‬

‫ה ס־צך ה ע ר ה א׳ ‪.‬‬

‫יזה היא י'*■‬ ‫‪,‬הט ש א ה״ )העי^ה חמש(‪,‬‬ ‫על אותיות המלה‬ ‫העולות י״ג נטספר;(‬ ‫מהירה*‬
‫‪ ,‬ה ט מ א ה״ ‪5‬‬ ‫שלא להוציא השם‬
‫‪,‬ו א ע״ ם שכמה פעמים כתוב בתורה השטות טמא‪ ,‬טטא״<‬ ‫וזה לשונו ;‬ ‫וכתב רש״י‪,‬‬
‫אחר‬ ‫לחזור‬ ‫ללמרן‬ ‫‪ -‬אך נקט פעם אחת בלשון נקיה )אשר איננ ה מהירה(‬ ‫ממאיס‬
‫ענ ״ ל ;‬ ‫נקיה״ ‪,‬‬
‫מפורש כתורה כ פ ה פעמיס השמות טוטא״*‬ ‫עג ״ פ‬ ‫דהא‬ ‫והנה באור זה דורש באור‪,‬‬
‫וגם מאי שנא דנקט זה הלשון הנקיה כאן ז‬
‫ויתבאר הנ ל בכיב טעם יבטגי"■‬ ‫ונראה להוסיף כאור לבאורו בתוספת מלח ותבלין‪,‬‬
‫׳‬ ‫יפה וישרה >‬
‫ומפרש בגמרא‬ ‫אור לארבעה עשר יכו״‪,‬‬ ‫והוא עפ״י המ שנה דריש פסחינ‪/‬‬
‫בלשון ‪ ,‬לי ל״ )ארבעה ןן‪(,‬ןף^ מימוס ךלשןן ^אור״ ליע^י'■‬ ‫הדבר ששנה בלשון ‪ ,‬או ר״ ולא‬
‫ני י®‬ ‫הבאור‪,‬‬ ‫ולא כן לשון ‪ ,‬לי ל״ )ויש לומר‬ ‫ונקיה‪,‬‬ ‫בלומר‪ ,‬לשון יפה‬ ‫פעליא היא‪,‬‬
‫׳י*‬ ‫שד הנ בי א‬ ‫ברצותו‬ ‫כן‬ ‫לילה )ועל‬ ‫כםש״כ ולחושך קרא‬ ‫לילה משותף עם חושך‪,‬‬
‫‪ ,‬שו מ ר מה מלילה‪,‬‬ ‫בלשון‬ ‫בטא‬ ‫ימי החושך והרעה‪,‬‬ ‫הגלות‪,‬‬ ‫ימי‬ ‫היארכו עוד‬
‫נ ״ א י״א( ( ‪.‬‬ ‫)ישעיה‪,‬‬ ‫מליל״‬ ‫מה‬
‫נורי‪,‬ין‬
‫ארבעה ע שי‬ ‫לי ל‬ ‫תנא דבי רבי ישמעאל‪,‬‬ ‫ולהלן בנטרא וז׳ ב׳( איתא ;‬
‫את החמץ ו כו׳;‬
‫איר*‬
‫בלשון המ שנה *‬ ‫תנ א דכי דבי ישמעאל‪,‬‬ ‫לפה לא שנו גם ה‪/:‬‬ ‫והנה קשה‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫שהוא לישנא פעליא ד נ נ י השם ‪,‬לי ל״ ז‬
‫ני ^ ^‬ ‫קשה עליהם מדידהו גופא‪,‬‬ ‫רבי י שמעאל״ ;‬ ‫וביותר קשה זה על ‪ ,‬ת נ א דבי‬
‫י ש מ ע א ל לעולם ידבר אדם בלשי! ^ י‬ ‫ר בי‬ ‫ר בי‬ ‫בגמרא )ג׳ א׳( איתא ‪ :‬תנא‬
‫לפי״‬
‫)ויובא בסמוך בפנים( ‪ j‬ואחרי שנתבאר בגמרא דהשם ‪ ,‬או ר״ הוא לשון נקיה‪ ,‬אם נן׳‬
‫‪ ,‬א ו ר לארבעה עשר״ ‪t‬‬ ‫הי׳ להם בודאי לשנות‬ ‫שיטתם הם‪,‬‬
‫א'ייי‬ ‫‪,‬‬
‫דב א מ ת בעת שמתעמקים בעום‪(-‬‬ ‫כך הוא ‪:‬‬ ‫לרעתי‪,‬‬ ‫אך הבאור הישר והנאמן‪,‬‬
‫'‬ ‫והרעיון כולו וחושי העיון שקועים ומוקדשים כולם לברור‬ ‫ענין הגיוני או דבר ה ל‪ .‬ה‪,‬‬
‫ד‪,‬עטי^<‬ ‫‪.,,‬ן‬ ‫‪,,‬ןןן‪,‬‬ ‫^^^ך ^^‪,‬ך‬
‫^‬ ‫ף‬ ‫^^‬
‫גי'‬ ‫במו שעולה הלשון על הרעיון )וכמוב!׳‬ ‫ועל בן שונים‬ ‫בדבר ההלכה מופנה לדבר זה‪,‬‬
‫'־‬ ‫שמפני זה נדחה גם טרדת הרעיון גם עומק העיון({ וזוז ® ווט‬ ‫זה עד גבול לשון גסה ומגונה‪,‬‬
‫לכבוד אותו הדבר ולתפארת כבוד ההתחלה‪ ,‬משים סתוז■‬ ‫אך בהתחלת כל דבר‪,‬‬
‫אחר לשו; יפה ונקיה ;‬ ‫לחזר‬ ‫צריך להשתדל‬ ‫דבריך יאיר‪,‬‬
‫)לארג*‬ ‫^אןף«‬ ‫ולכן בהתחלת המס׳ )פסחים( חזר ה תנא אחר לשון נקיה ‪ JJ.,‬״‬
‫והרעיון ®י ‪:‬וקי*'‬ ‫המסכת‪,‬‬ ‫כהמשך‬ ‫אך תנא דברי״ש שדבריהם באו בלמודם‬ ‫עשר(;‬
‫*‬ ‫הדור‬ ‫לא דאו לדקדק ולחזר אחר‬ ‫ב ת ו כ ו של הענין ולא בלשונו‪,‬‬ ‫ותפוס כולו‬
‫שגם לשון זד‪ ,‬עכ״פ איננה ג ס ה;‬ ‫‪,‬ליל״‪,‬‬ ‫ונקטו‬
‫אשר איננה פהירי■‬ ‫הבהמה‬ ‫‪,‬ו מן‬ ‫בפכוק שבתורה‪,‬‬ ‫גם בעני; שלפנינו‪,‬‬ ‫ולפי זה‪,‬‬
‫עד‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ד׳ ״לשון נקיה‪ /‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫ועוד שם ‪ :‬הנא דבי רבי ישמעא‪ /‬לעולם ידבר אדם בלשון נקיה‪ ,‬שהרי במרכב‬
‫הזכ קרא הבהוב באיש ״מרכב" ובאשה ״מושב״ )פ׳ מצורע ט״ו ט׳ ‪ :‬וכל המרכב אשר‬
‫ייכב עליו הזב ; ושם )כ״נ( ; או על הכלי אשר היא יושבת עליו‪ /‬מפגי שלשון ‪,‬מרכב*‬
‫באשה אינו עולה יפה‪.‬‬
‫והיו חז״ל גם נאה מקיימים מרה ז‪ /‬ומצינו להם כמה וכמה לשונות בתמונות שונות‬
‫יכניבים שונים שהסבו במכוון ללשון נקיה ומכובדה ־‪,‬‬
‫ואחשב כזה לדוגמא לשונות כאלה בחז״ל מאלה אשר הם עתה בזכרוג‪ /‬ודרך אגב‬
‫*יעיר בזה מה שאמצא להעיר ‪:‬‬

‫**( מס' ברכות )י״א ב׳(‬

‫שלום ובורא הכל‪ ,‬מאי טעמא‪ ,‬לישנא מעליא א( ;‬
‫!כבדין את הבית — תחת מטאטי; ;‬ ‫)נ״א ב׳(‬
‫)ס״ב א׳( שח ושחק ועשה צרכיו‪ ,‬רמז לזיווג טבעי‪:‬‬ ‫י‬
‫‪II‬‬
‫נ(‬
‫)קכ״ט א׳( אי פגע בדבר אחר קשה לדבר אתר; והכונה )לענין דאיירי‬ ‫י( שבת‬
‫שם( אי פגע בחזיר קשה לצרעת‪ ,‬ונקט בשניהם לשון נקיה‬
‫)ומכאן למדו בני אדם לכנות לחזיר ״דבר אחר״(;‬
‫והכונה שנצחו את‬ ‫)מ״ה א׳( כאן שנצחו אומות העולם את עצמן‪,‬‬ ‫י( עירובין‬
‫יש רא ל ‪ ,‬ונקט בלשון כבוד לישראל ;‬
‫בני יהודה שהקפידו על לשונם נתקיימה תורתם בידם‪ ,‬ופירש״י‪:‬‬ ‫)ג״נ א׳(‬
‫שדברו בלשון צחה‪ ,‬ולא בלשון מגונה‪:‬‬

‫בטומאה וטהרה‪ /‬אין צריך לחזור אחר‬ ‫הבאור כך הוא ‪ :‬דבאט ת כמקום שבאו נ ט מ א וטהור‪,‬‬
‫עיקר הנושא‬ ‫מקום‬ ‫באותו‬ ‫כי‬ ‫לשו; נקיה בקביעות שלילת השם טמא בשם ‪ ,‬אינו ט רו ר' ‪,‬‬
‫היא ההלכה לבדה !‬
‫כטעס‬ ‫בשישת נ ח‪,‬‬ ‫כאן‬ ‫‪,‬טמאה* ‪,‬‬ ‫בתורה שבא השם‬ ‫הראשונה‬ ‫אך בשעם‬
‫כבוד התחלת התורה‪ ,‬כיון הכתוב לחזר ולבטא בלשון נקיה‪ ,‬ויהירו ת‪ ,‬שדרך זו נאה וי א ה‪— .‬‬

‫י ״ ל‪ ,‬כיין שזה מוסב ער ה׳ אין מן הנטום לכנות כלפי מעלת שהוא בורא רע ‪ - .‬ובהאי‬
‫א(‬
‫במה שאמד דוד לשאול ‪ :‬אש ה' הסיסתך בי ) ש״א‪ ,‬ב״ו( נ‬ ‫בברכות )כ״ב כ׳(‬ ‫דרשו‬ ‫בינא‬
‫אטד לו ה ק ב׳ ה לדוד ‪ :‬מסית אתה קורא לי‪ ,‬הריני מכשילך וכו' ; והיינו משום שאין מ ד דן‬
‫הכבוד לבנוכו מסית !‬
‫מביו!‬ ‫אותי אלהים‬ ‫התעו‬ ‫ויהי כאשר‬ ‫כמה שאמר אברהם‪,‬‬ ‫במ״ר )פ׳ וירא(‬ ‫וכן‬
‫מ בי ת‬ ‫ויהי באשר התעו אוח* הגוים הצילני אלהים‬ ‫דרשו שהפסוק קצר‪ ,‬וענינו ‪:‬‬ ‫אכי וגוי ‪,‬‬
‫‪-‬‬ ‫וזהו ג' כ משני שאין לייחס לו הפעל ‪ ,‬מ ת ע ה ״ שענינו תועה בדרך ובו׳ ‪.‬‬ ‫ע״כ ;‬ ‫אני‪,‬‬
 ‫בר ו ך‬ ‫)זכרוגותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪148‬‬

‫שוקי ירושלם עשוי; להתכבד בבל יום ‪ -‬תחת לד‪,‬תטאטא‬ ‫ז( פסחים )ז א׳(‬
‫)וכמו באות ב׳(;‬
‫יאמרו‪ ,‬נבר מלבא עילאה ממלבא תתאה )מוסי ^ל הקב ^‬ ‫ח( מגילה )ט״ו א'(‬
‫ואהשורוש‪ ,‬ובך קרא מרדכי לשמים‪ ,‬שאם לא תופר עצת הם!‬
‫יאמרו כך‪ ,‬והבונה להיפך‪ ,‬ונקט בלשון כבוד כלפי מעלה( •‬
‫הרב על ש ו נ א י ה ם של תלמידי הבמים‪ ,‬והבונה על הלסירי‬ ‫ט( תענית )ז׳ ב'(‬
‫הנמים עצם;‪ ,‬ונקט בלשו; ״פני נתר״ ;‬
‫פאי נסתרה—נבעלה‪ ,‬ואמאי קרי לה נפתרה—לישנא מעליא׳‬ ‫י( יבמות )י״א ב'(‬
‫ממאי דהאי פצוע דבה מאותו מקום — כנוי לאברי ההולדה י‬ ‫)ע״ה ב(‬ ‫״‬ ‫>א(‬
‫ואוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת‪ ,‬מאי אוכלת — תשפי^•‬ ‫יב( כתובות )ס״ה ב(‬
‫ואמאי קרי לה אוכלת — לישנא מעל־א נקט יי(‬
‫והא דלא קטלינהו )יר‪,‬ושע לגבעונים( משום קדוש השם!‬ ‫)מ״ו א׳(‬ ‫יג( גיטין‬
‫ורכונה — משום הלול השם‪ ,‬ונוקט דרך בבור‪:‬‬
‫וכסבור )טיטום( הרג את עצמו‪ ,‬וזה כנוי כלפי מעלה‪ ,‬בלוטי‬ ‫)נ״ו ב׳(‬ ‫‪,‬‬ ‫יך(‬
‫שב; השב טיטוס בראותו טיפי דמים בבית המקדש ‪:‬‬
‫השוה הכתוב ב ר כ ת אב ואם ל ב ר ב ת המקום‪ ,‬ורכונה‬ ‫טו( קדושי; )ל' ב׳(‬
‫קללת לקללת‪ ,‬ונקט דרך כבוד;‬
‫רבי ערכתי לו )לבעלי( שלח; והפכו‪ ,‬והכונה‪ ,‬שנטה מאוי^‬ ‫טז( נדרים )כ׳ ב׳(‬
‫זיווג טבעי;‬
‫מיכאל )שם אהד מ; המרגלים( שעשה עצמו מך‪ ,‬והבונה מום^‬ ‫יז( סוטה )ל״ד ב׳(‬
‫על כהו של הקב״ה‪ ,‬ונקט דרך כבוד‪:‬‬
‫ונפנו עליו ו ב ר כ ו ה ו — תהה ונדוהו )לשון קללה( ;‬ ‫יה( ב״מ )נ״ט ב׳(‬
‫ח כ ם ותורתו א ם‬ ‫מלוי ברבית עושים את משה רבינו‬ ‫)ע״ה ב׳(‬ ‫יט( ״‬
‫והבונה‪ ,‬להיפך‪ ,‬ונקט בלשון ״םני נהור״ >(‪,‬‬
‫והבונה על ישראל‬ ‫ש ו נ א י ה ם של ישראל כליה‪,‬‬ ‫נתהייבו‬ ‫כ( מנהדרין )ם״נ ב׳(‬
‫‪.‬‬ ‫עצמן‪ ,‬ונקט בלשון ״סני נהור" )וכמו בציון ט(;‬

‫ויתבאר ליייג‬ ‫וגו׳ ״‬ ‫ומחתה םי‪,‬ק‬ ‫אבלה‬ ‫)ל׳ כ׳(‬ ‫ממשלי‬ ‫בציון י״ו‪,‬‬ ‫הבא‬ ‫עיין בס־גיף‬ ‫א(‬
‫זו שבכאן ‪— .‬‬
‫התורה לקחת רבית‪ ,‬אומרים‪ /‬נ'‬ ‫שצר להם מה שאסרה‬ ‫בונת המאמר בזה‪ ,‬שמלוי ברבית‪/‬‬ ‫‪(3‬‬
‫משה רבינו לא הי׳ יודע ני דבר רבית הוא דבר שיה גם להלוה שעושה עסק בהכסף‪ ,‬וססיי‘•*‬
‫והבל יפצה פיהם‪ ,‬כי הנסיון הורה‪ /‬כי דביח הוא בספוג שסופנ אי*‬ ‫גם תורתו איגה א מ ת;‬
‫וע׳ כה א״ג ‪— ,‬‬ ‫בל העסקים וכל הרוחים ‪.‬‬
‫עה‬ ‫מבוא‬ ‫סעיף א׳‬ ‫פרק ד׳ ״לשון נקיה״‬ ‫מב וא‬

‫בן סורר ומורה‪ ,‬מאימתי נעשה בן סורר ומורה‪ ,‬משיקיף זקן‬ ‫םנהדרי; }כ״ח ב׳(‬
‫התו־ותון ולא העליון‪ ,‬אלא שדברו חכמים בלשון נקיה‪ ,‬שנאמר‪,‬‬
‫כי יהיה לאיש בן סורר ומורה‪ ,‬בן ולא איש א( ;‬
‫מותבינן תייבתא כלפי סנאי׳ דרבא‪ ,‬ופירשייי‪ ;:‬לישנא מעליא‪,‬‬ ‫לב( חולין )מ׳יג ב׳(‬
‫לאותובי בלשון הפסוק והבסיל בחושך הולך‪,‬‬ ‫משום רבעי‬
‫עכ״ל ; ור״ל‪ ,‬לכן לא רצה לומר כלפי רבא‪ ,‬ואמר כלפי סנאי׳ ;‬
‫מדיחה פניה —־ כנוי לאבר ההולדה ;‬ ‫)י״ד א׳(‬ ‫כג( נדה‬
‫לפי שאין כל האצבעות שוות‪ ,‬כנוי לאבר ההולדה;‬ ‫)ס״ו א׳(‬ ‫כי( ״‬
‫״נפקת ברא" ״יוצאת חוץ״ כנוים לאשה פרוצה‪ ,‬בלשון נקיה_‬ ‫לרי( כלים )פב״ד מט״ז(‬
‫האשה ששמשה את ביתה וטבלה ולא כבדה את הבית—כנוי‬ ‫כי( מקואות )פ״ח ם״ד(‬
‫לתשמיש ולנקיון אברי ההולדה‪.‬‬

‫שדברו הבסיס בלשון נקיה* לא נתבאר‬ ‫זו ‪,‬התהתון ולא העליון אלא‬ ‫ואסנם כי נל לשון‬
‫כלי ‪ :‬לא נתבאר על איזו הכמים יכבו הדברים‪ ,‬והלא הלשון הזה הוא מחכמי המשנה ‪ j‬וגד‬
‫הלשין *שנאסר ובו׳ * אינו דבוק להקודם !‬
‫ואמנם כבר כתבתי במקום אתר מכתבי‪ ,‬שנמצא בתלמוד כסה דכריס וטאסדיס וניביס‬
‫קצריס‪ ,‬אשר מתהלתס ומעקרם היו רשומים בצד הגליון מאהד הלומדים‪ ,‬ובמשך הזמן )כסובן‪,‬‬
‫((דם גלות מלאכת הדפוס‪ ,‬והפשרים היו נעתקים בידי פופרים( נכנסו אלה הדבדים ע״יי אהד‬
‫שמקורם מן התלמוד ובמקרה נרשמו‬ ‫הסופרים המעתיקים לגוך הניסה של התלמוד‪ ,‬כי השב‬
‫ומהעתקה זו באה להעתקה שניה ושלישית ולהלאה עד אשר נמסרו בשעתם לדפים‬ ‫בנליון‪,‬‬
‫יגשאדו בתומתם עד היום הזה ‪I‬‬
‫ולמען לא אהי׳ כמפליג בדברים‪ ,‬אראה בזה‪ ,‬כי לא סלבי בדיתי ולא מהגיוני הגיתי‬
‫בל זו‪ /‬אך כבד עמדו על נקודה זו רבותינו הראשונים וקיימו דבר זה; ולאמת דברינו נביא‬
‫נזה איזה מדבריהם ‪:‬‬
‫א( בפייוש המשנה להרמב״ם למס׳ זבים‪ ,‬פרק ד׳ משנה י׳ בתב בזו הלשון ‪, :‬ועד‬
‫כדכתיב קול עלה נדף‪ ,‬ד״ל‪ ,‬כי הוא‬ ‫מדף‬ ‫אותן הענינים אמרו בש״ם )נדה‪ ,‬ד׳ ב׳( כאי‬
‫ב ג ל י ו ן‪ ,‬וכתבו המעתיין‬ ‫שכתבו ה‬ ‫מענין התנועה‪ ,‬ופירוש זה אינו מ; הגמרא‪ ,‬אלא‬
‫כתוך הדברים בגמרא‪ ,‬ולא נזהר*‪ ,‬עכ״ל ;‬
‫ב( וכן בתב דש*י ביומא ד׳ ב׳( על הלשון *מאן דאמר בששי ובו׳* בזו הלשון ד‬
‫*אינו מלשון הגמרא‪ ,‬כי אם מלשון הסופרים שהכניפום )להרברים( בפנים הגמרא*‪ ,‬ע כ׳ ל;‬
‫שהוקשה לו כתבה בגליון‬ ‫טועה‬ ‫וכזה כתב בשבועית )ג׳ ב׳( כזה״ל‪, :‬ותלמיד‬ ‫ג(‬
‫ספרו )ר*ל בגליון כרך התלמוד שלמד בו( וכתבוה הסופרים כגמרא*‪ ,‬עכ״ל ‪:‬‬
‫ד( ובכריתות )ד׳ א׳( כתב בזה״ל ‪, :‬גירסא זו הכתובה בספרים משובשת היא‪ ,‬וע'••‬

‫‪1‬‬
 ‫כרוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪150‬‬

‫י‬ ‫זהרבה יש כהנה וכהנה בתלמודי במדרשים ונאכדות ‪.‬‬

‫ובסם׳ ברכות )ג׳ א׳( איהא‪ :‬בשעה שישראל אומרים אמן יהא שסי׳ רבה מברר'‬
‫מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שנלו מעל שלחן אביהם■‬ ‫אומר הקב״ה^‬
‫ע״כ; והנה הלשון ״מה לו לאב" לא מתבאר יפה;‬
‫ונראה‪ ,‬דהכונה ״א ו י לו לאב" ובמו בםמוך אוי להם לבנים‪ ,‬אך מפני שאין לי^יו‬
‫זו מכובדה לפני המקום נקט בלשון זו‪ ,‬ובאומר ‪ :‬מה נשאר לו לאב אחר שהגלה את בניי‬

‫עב״ל ; ועיין עוד בדבריו במם׳‬ ‫תגסרא*‪,‬‬ ‫לתוך‬ ‫טועים פרשוה )הכניסוה(‬ ‫פרשנים‬
‫)י״ב ב׳(;‬

‫)פ״ב כ׳(‪ ,‬דהלשון שכגטרא שם ‪ ,‬ב תר בי צא אמרי יגי'‬ ‫ה( וכן כתבו תום׳ במנחות‬
‫אינו מלשון הגמרא‪ ,‬כי אס הוספה מרבנן שאחר התלמוד‪ ,‬ע כ ״ ל!‬
‫כתב בזה״ל ‪ , :‬מ ה שנמיו•♦‬ ‫;ז מנו‪,‬‬ ‫ו( וכספר המאור לפסחים פרק ב' בסוגיא דחמץ‬
‫כתוב בכל ספרי הגמרא שלנו ‪ ,‬כ מ ש הו כרב* איגו מעיקר הגמרא‪ ,‬אלא תלויה היתה ט^יי'*®‬
‫הראשונים והכגיסוה הסופרים לספרים )לספרי הגמרא(*‪ ,‬עכ״ל ‪:‬‬

‫בכור ׳*יי‬ ‫‪ ,‬מ אי נירו‬ ‫מאמר כז ה‪:‬‬ ‫מתבאר כמס׳ ב״ ק )נ״ג ב׳( שבא שס‬ ‫ז( וכן‬
‫הש״ס ובמפרשי הגמרא ‪ ,‬שאין לשון זו מן הגמרא׳‬ ‫דלא ®ריק ל י " ‪ ,‬ומתבאר שם במסורת‬
‫הלכות גדולות‪ ,‬ויען שהי׳ לשונו בלשון הגמיי*‬ ‫גאון‪ ,‬בעל‬ ‫כי אם מלשוגו של רב יהודאי‬
‫טעו הסופרים והכניסוס להדברים בפנים*‪.‬‬

‫לניי’®‬ ‫בסמיכות להמשנה על דבר הכנוים‬ ‫)י׳ א׳(‪,‬‬ ‫נדרים‬ ‫וכן בארתי אני במס׳‬
‫‪,‬כנוי ם לשם קרבן‪ ,‬לשון שברו להם חכמים(‬ ‫ד‪,‬מוסבים לשם קרבן‪ ,‬אמרו בגמרא בזה *ל‪:‬‬
‫דו א אומר )מ*א‪ ,‬י*ב( בחודש אשר בדה מלבו*‪ ,‬ע*כ •‬

‫והנה לגוף הענין אין כל ראי׳ מפסוק זה שכנוים לשם קי בן לשון שברו להם חם®®‬
‫הוא‪ ,‬ואין כל רמז לזה בפסוק!‬

‫המלה ‪ ,‬שבדו*‪ ,‬שענינו ‪ -‬המציאו מיי®®׳‬ ‫בגדיון לפרש‬ ‫לו‬ ‫‪ ,‬אך אחד הלומדים רשם‬
‫ז מ בי א לזה ר אי' מפסוק בהורש אשר ב ד ה מלכו‪ ,‬ששם ג״כ הכונה שהמציא מלבן ! וטע^ יי‬
‫שאהריו לא עמד על זה ולא נזהר‪ ,‬והכניס להדברים לגון* נוסח הגמרא ‪.‬‬

‫והנה אהר כל זד‪ ,‬נראד‪ ,‬בעני; שלפנינו‪ ,‬כי מתחלה ומעקרה הי׳ כתוב במשנה ז‬
‫בן‪ ,‬בן ולא איש*« יי'**‬ ‫םו״מ משיקיף זקן שנאמר כי יהיה לאיש‬ ‫טו״ ם מאימתי נעשה בן‬
‫את ה®’''®‬ ‫המלים ‪,‬משיקין* ז קן‪-‬‬ ‫בגליון הגמרא שלו אהר‬ ‫ואחד הסופרים רשם לו‬ ‫♦ותר ן‬
‫ולא העליון אלא שדברו הכמים )חכמי המשנה( בלשון נקיה* )ור*ל‪ ,‬ועל נ!‬ ‫‪ ,‬ה ת ח תון‬
‫ומאותה הגמרא העתיק סופר אחר דברים אלו ’‘יי'*‬ ‫סתם םשיקין* זקן ולא פרשו ה תח תון(‪,‬‬
‫המ שנה כמו שלפניגו היום ‪— .‬‬
‫עו‬ ‫מבוא‬ ‫סעיף ב׳‬ ‫״ ‪,‬‬ ‫פרק ד׳ ^לי‪8‬ון נקיה‬ ‫מבוא‬

‫למעלה בההלת הסעיף הקודם הראנו הטעם מסדרם של הז״ל ללמד בלשון נקיה‬
‫\‬
‫'יטכובדה‪ ,‬והוא‪ ,‬כדי להשריש בלב העם סגנון דבור כזה‪ ,‬שהוא אחת מן המרות המשובחות‬
‫׳עכאדם השלם ‪:‬‬
‫וכאן נעיר‪ ,‬שלבד זה נראה‪ ,‬כי כמו בענין הפרק הקודם )בענין סגנון ״לשון‬
‫■קצרה״( כך בענין פרק זה למדו חז״ל אל דרך הכתובים‪ ,‬שמצינו בהם‪ ,‬בתורה ובנביאים‬
‫'זככתובים‪ ,‬כמה ובמה לשונות שבאו שלא כפי הוראתן המכוונת‪ ,‬אך ורק מפני תבליתן‬
‫׳לדבר בלשון נקיה ולבטא כל מלה ובל ענין בסגנון רך‪ ,‬נועם ומכובד; ואף לא נמנעו‬
‫י)הכתובים( לשנות בשביל זה את הלשון בעקרה‪ ,‬ואפילו במקום שע״י זה ישתנה הענין ;‬
‫כתורה ובנביאים‬ ‫ולמען שלא אהי' כמפליג בדברים‪ ,‬אחשב כמה פסוקים כאלו‪/‬‬
‫'יבכתוכים )כפי שהם עתה בזברוני( ‪ ,‬אשר לתכלית חנזכר לדבר בלשון כבוד‪ ,‬ויותר מזה‬
‫השתנות הלשון‬ ‫למנוע לשון נסה‪ ,‬הסבו את בונת ענינם ללשון אחרת‪ ,‬אעפ״י שעם‬
‫'ישתנה עיקר המובן ;‬
‫כמו ‪:‬‬
‫ואברהם עודנו עומד לפני ה׳ — ותחת וה' עודנו עומד לפני‬ ‫וירא )י״ח כ״ב(‬ ‫‪'0‬‬

‫אברהם )•ןי׳ ריב״ו^ א(;‬

‫ואל אראה ברעתי — תחת ברעתך ג(;‬ ‫״ בהעלותך)י״א ט״ו(‬
‫ותרננו באהליכם — תחת באהלו של מקום ג( ;‬ ‫)א׳ כ״ז(‬ ‫״ דברים‬

‫בא אי^יו ‪ 1‬עםד לפנ*ו‬ ‫אמנם נ בי מ ל‬ ‫ש הקב׳ח‬ ‫אמנם בך ה י׳ ‪/‬‬ ‫כי א ע פ׳י ע‪,‬תכונת הם»כ‬
‫ש ה קנ״ ה ע מד לפני אכרהם‪,‬‬ ‫אך מ‪,‬פנ> שאין מדרך הכבוד לומר‪,‬‬ ‫להתאונן על מעשה סדום‪,‬‬
‫שאבדהם עמד לפגי ה ׳ ‪.‬‬ ‫לכן הפך הכתוב א ת הלשון‪ ,‬אעש׳יי שאם ההיפך ישתנה גם הענין‪,‬‬
‫יעיין במדרש רבה כאן ובפיר ש׳י ‪— .‬‬

‫בגוי‬ ‫אייה‬ ‫ולא נתבאר‬ ‫ע כ״ ל!‬ ‫אלא שכינה ה כ תו ב״״‬ ‫‪,‬ברע ת ם הי׳ לו לומר‪,‬‬ ‫פי ר ש״י;‬
‫ואל אראה ברעתם )של ישראל( כמו‬ ‫למה לא יאמר‬ ‫לתקן ולשנות הלשון‪ ,‬כי‬ ‫כאן‬ ‫יריך‬
‫שרע להם ;‬
‫כ ר ע ת ך הי׳ לו לומר‪,‬‬ ‫נפלה נר ש״י‪,‬וצריך להית‬ ‫כ• מ״ם קלה‬ ‫הוא‪,‬‬ ‫האמת‬ ‫אך‬
‫והמפרשים לא‬ ‫‪.‬‬ ‫ני (‬ ‫בפירושו לאיוב )ל״כ‬ ‫מפורש‬ ‫־ימוסב כלפי המקום ! ‪ .‬וכן כתב רש״י‬
‫העירו על ז ה ‪- .‬‬

‫איתא בת־ימוד מס׳ שבועות )מ״ז נ׳( על פסוק זה ;‬ ‫דרשה זו‬ ‫וכעין‬ ‫כן הוא במדרשים ‪.‬‬
‫‪.‬מרתם וגניתם כאהלו של מ קי ם‪.‬‬
 ‫בר וך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪152‬‬

‫הםי‪2‬ך הערה ג'‬

‫גתבאר מה דחקו להדורש להוציא מפשסה את המ^ה■ * ב א ^ינ ם *‪ ,‬אער יוד®'*׳'‬

‫ראשונה עולה המובן ממנה יפה כפשוכיה — באהלינם — באהל׳ •שיא^; ונכר הוכחנו נים׳'‬
‫‪,‬ןל ועמ*■'‬ ‫ל^^ן^‬ ‫פעמים בספרנו״ כי בל דרע־ ס^ז״ל ל‪,,‬‬
‫ןן‪2‬ךןן ךן>»תס׳■ •‬ ‫ל^ל״^ ^‬ ‫לדרוש בלא כל עילה וסיבה‪ ,‬אך בנל דרשה וירשה ^‬
‫או ני מצאו בי‬ ‫אס שהרגישו איזה דיוק או אייו הע־ה בלשו‪ ,‬הפסוק )אם יתפרש כפשוטו(‬
‫■‬ ‫חסרון הגיוני בטעמו וברוחו וגם ברקיוקו ‪i‬‬
‫והנה כאן‪ ,‬בהשקפה ראשונה לא נראה כל דיוק וכל קושי בהלשון ותרגנו באהלינטי‪-‬‬
‫אס יתפרש נפשומו ו‬
‫'‬ ‫ודרעיז‬ ‫כה לדייק ולהרגיש באן^‬ ‫ני אמנם יש ויש‬ ‫אך בעמדי על זה נוכחת‪/‬‬
‫מוכיחה עומק הגיונס של ח ״ל בטעב הלשון ויושר ההגיון‪ ,‬כמו שנבאר ‪.‬‬
‫בית יריעות לאביב‬ ‫ני בכלל כבל מקום שמצינו שם »אהל* ‪ ,‬לבד הוראתו העקיית‪,‬‬
‫הביי‬ ‫וכמו שדרשן ץל ךש‪5‬ןןק ך^‪ ,‬ן‪,‬ךא‪,‬‬ ‫מורה גם על מקום מוצנע וסתר‪,‬‬ ‫מקנה ורועים‪,‬‬
‫בפנים הניי''■‬ ‫)מוסב על שרה( ‪ -‬מכאן שכבודה של אשה לשבת בית‪ .,‬כלומר‪,‬‬ ‫כאהל‬
‫ולא להראות הדוצה‪ ,‬ועל דרך ה‪ .‬תוב בתהלים גל כבודה בת מלך פנימה )‪ •,.j.,‬זבטןת < ‪j‬׳*‪ f‬אזיי‬

‫דשם ‪,‬אהל*■ מורה על מקום צנוע וסתר‪/‬‬ ‫וכה מתבארים על יסור הנחה זו‬
‫הלכות ודינים ;‬
‫נמו במס' שבת )ל׳ א'( דרשו על הפסוק דמלכים אי׳ )ח׳( וילכו ל א ה ל י ה ם שפתיב■‬
‫וזה דריש מלשון‪# .‬לאהליהם״ ‪ ,‬הרור^ ״‬ ‫נ ש ו ת י ה ם בצהרה‪,‬‬ ‫סלמד שמצאו‬ ‫וטוני לג‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫מקום צניעות ;‬

‫לך אמור להם שובי ’‬ ‫ובטס' ביצה )ה׳ כ׳( דרשו על הם' רפרשת ואתחנן״‬
‫ל א ה ל י כ ם — שתתיר להם חשה* ט ;‬
‫תמצי*‬ ‫אהלך—‬ ‫וידעת כיי שלום‬ ‫וביבמות )ם*ב ב׳( על הפסוק דאיוב )ה(‬
‫אשתך ספק נדה‪ ,‬ומפרש שלום אהלך — שלום אשתך בטהרתה ;‬
‫ובכריתות )ט׳ ב׳( דרשו על הפסוק במצורע וישב מ ת ^ ל א ה ל ו — שאסור בת שהיט^‬
‫ועוד כהנה ; והכל ובולם מורים על תכונת הצנ תו ת וההסתר הכלולים ‪, QJ.3‬אד׳^ **‬
‫ה א ה ל יז‬ ‫ומענין הוראה זו נשם זה יתפרשו הכתובים במקרא ; ויביאה יצהק‬
‫א מו‪ ) ,‬פ׳ היי(‪ ,‬בלומר‪ ,‬לחדר הצניעות של שי ה; ויבא באהל רחל )ש׳ ויזנא(!‪ .‬מנשים באיי’*'‬
‫תברך )שופטים‪ ,‬ה׳(‪ ,‬ועוד הרבה!‬
‫באהליננ‪ /‬איירי כטאורע של מרגלינ‪ /‬ט®‬ ‫ותרגנו‬ ‫עני] הפסוק שלפנינו‪,‬‬ ‫והנה‬
‫שמתבאר בפרשה באן ותרגנו באהלינם ותאמרו וגו׳ אנה אנחנו עולים אחינו המסו אמ לבט^’‬
‫לאמר עם גדול ורב ממנו וגו׳!‬
‫ובמאורע של המדגליס במקומה נפ׳ שלח מבואר‪ ,‬שדברי הרנון מהעם לרגלי דברי הפרט^ ‪°‬‬
‫היו בפרסום גדול בקרב כל העם‪ ,‬ובהוראת הענין והלשונות‪ ,‬ויהס בלב את ן ‪ ^ -‬ותשא‬
‫הי‪ 1‬דח ויתנו את קולם וגו׳‪ ,‬ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימן‪ ^-‬ן‪,‬ןןןל מ׳®■*‬
‫עד‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ד׳ ״לשון נ קי ה‪ /‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫אך מסיך הוא את רגליו ^וכן בשמואל א׳ )כ׳ד ג׳( _ הפכ‪.‬‬ ‫י( בס׳ שופטים ;ג׳ כ״ר(‬
‫לשון נקיה‪ ,‬תחת מפנה זבל הגוף )ועי׳ להלן ציון כ״ג( ?(‬
‫בין רגליה כרע נפל — רמז לזיווג טבעי‪ ,‬בלשון נקיה )ועייך‬ ‫)ה׳ כ״ז(‬ ‫‪,‬‬
‫במות ק״ג ב׳‪: (.‬‬
‫ויהי טוחן בבית האסורים‪ ,‬ובאיוב)ל׳ א( תטחן לאהר אשת‪/‬‬ ‫‪) .‬ט״ז כ״א(‬
‫ובאיכה )ה׳( בהורים טחו; נשאו — בכולם‪ ,‬רמז לזיווג טבעי ״(;‬

‫יאהרן על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל וגו‪ /‬ועוד כאלה לשונות הסודות על הת‪S‬ונוו‪-J‬‬
‫יזגיולות והגלויות נפרסום גדול לעיני השמש ‪i‬‬
‫ב א ה ל י כ ם )או יותר ננון‪.,‬‬ ‫והנה נל אלה הלשונות אינן מנוונות להלשון ותרגנו‬
‫שי זה הלשון ‪,‬באהליכם' מורה׳‬ ‫מכוונת להלשונות הנזכרות(‪,‬‬ ‫שהלשון ‪,‬באהליכם״ איננה‬
‫שיגנו בסתר אהרם‪ ,‬ולא נשמע קולם בחוץ ! ולכן מוציא הלשון לדרשה ;‬
‫)ה׳ ב׳(‪ ,‬דער■‬ ‫ובטעם הדרשה ‪,‬באהלו של מקום״ י״ל‪ ,‬דמכוין למה שאמרו בסוטה‬
‫שחטאו ישראל היתה השנינה שורה בבית כל אחד מישראל‪ ,‬וזהו באהלו של מקום‪ ,‬ועל דרך‬
‫ששם נועדה השראת השבינד״‬ ‫וכן אהל מיעד‪,‬‬ ‫נ״ח(‪,‬‬ ‫הלשין ‪,‬אהל ה ׳ ״ )מלכים א ‪ /‬נ ׳‬
‫כנידע ב ת ו ר ה‪- .‬‬

‫<•(‬
‫אך זה קשה־‬ ‫רגליו‪ ,‬שמטיל מי דגלים‪ ,‬ע כ״ לן‬ ‫נמ=׳ יבמות )ק״ג א״{ פירש׳׳י; מסיך את‬
‫מאיד‪ ,‬שהרי מפורש איתא במשנה דיומא )כ״ח א׳(‪ ,‬זה הנלל‪ ,‬כל המסיר את רגליו מעין‬
‫טנילד‪ /‬וכל המטיל מים טעון קדוש ידים ורגלים‪ ,‬ע״כ‪ ,‬הרי מבואר מפורש‪ ,‬דמסיך את רגליי'‬
‫והוא בעצמו פירש שם כן‪ ,‬ו צ ע״ג‪— .‬‬ ‫ענינייציאת חוץ מנקבים גדולים‪.‬‬
‫ענין הטלת מים כשם ‪,‬כניסה לבית המים'‪ ,‬שכן מבוא—‬ ‫ודע‪ ,‬ני בלשון חז״ל יומלץ‬
‫מהיר‬ ‫ידיעת‬ ‫‪,‬ל א הייתי מביט באפטרולוגיא )חכמת‬ ‫שאמר שמואל‬ ‫)פ׳ נצבים(‬ ‫נט׳׳ר‬
‫הנונניס( אלא בשעה שהייתי נכנם לבית המים*‪ ,‬וחוס׳ בתענית )ד א׳( פרשו לשון זו מעניך‬
‫לזה‪ ,‬וכמו בזמן הזה ‪-‬יחוצוד‬ ‫מיוחדים‬ ‫הדבר שהיו להם בנינים‬ ‫וצ״ל בטיעם‬ ‫הטלת מיס ׳‬
‫מעיירות גדולות ‪.‬‬
‫‪ .‬ובדבר מאמרו הנזכר של שמואל ‪,‬ל א הייתי מביט ו נ ו ״ אכתוב אי׳ ה בחבור חלק;‬
‫רניעי פרק ל*ח )‪,‬ליל שמורים*( סעיף ב׳ ‪— .‬‬

‫דסמכו חז״ל לדרוש כן עפ״י התרגום יונתן נפרשת תצא )נ״ד ו׳( על הפסוק לא יחבול־‬ ‫•תכן‬
‫ומזה‬ ‫אייורין כ ל י ן ו ח ת נ י ן ; ופעל ‪,‬טחן* מקביל לרחים ;‬ ‫ורכב ‪ :‬ולא יהוון‬ ‫יחים‬
‫בצואת ויעסוק בתורה? ו ה כונו‪/‬‬ ‫במם׳ קדושין )נ״ ט י׳ ( ; )וני( רחים‬ ‫כונת לשון התלמוד‬
‫יכי כעת שעול אשה )פרנכת אשה( על צואת יוכל לעסוק בתורה הדורשת מנוחה ?‬

‫ובענין קרוב לזה כתבתי בתור״ת פ׳ תצא בפסוק לא תחסום שור בדישו‪ ,‬בעני; יבמון‬
‫שנפלה לפני מונה שחין שאין נופין אותה להתיבם‪.‬‬
 ‫כרוך‬ ‫)זכרעותי(‬ ‫מקרר‬ ‫‪154‬‬

‫בי מקללים להם בניו — תחת כי מקללים לי;‬ ‫‪ (r‬שמואל א׳ )נ׳ י׳־ג(‬
‫ורפי^‬ ‫ולא עשה רגליו — תחת ולא הסיר שעד התחתון‬ ‫‪ (rr‬״ב׳ )י״ט כ״ה(‬
‫ק״ג א׳( ;‬
‫ברך נבות אלהים — תחת קלל ;‬ ‫מ׳׳א )ב״א י״ג(‬ ‫‪(ta‬‬
‫ויתץ את בתי הקדשים‪ ,‬פירש״י‪ ,‬כנוי לבתי זמה‪ ,‬והוא‬ ‫)כ״ג ז׳(‬ ‫•‬ ‫*(‬
‫הכתוב לא יהיה קדש וגו׳;‬
‫ועסי הסיר כבודו — תחת כבורי;‬ ‫)ב׳ י״א(‬ ‫יא( ירמיה‬
‫שולחים את הזמורה אל אפם — תחת אל אפי ;‬ ‫יב( יחזקאל )ח׳ י־ז(‬
‫ה' אלהי קדושי לא נמות — תחת לא תמות ;‬ ‫יג( חבקוק )א׳ י״ב(‬
‫הנוגע בכם נונע בבבת עינו ‪ -‬תחת בבבת עיגי י*( ;‬ ‫)ב׳ ו״ב(‬ ‫יד( זכריה‬
‫והפחתם אותו — תחת אותי;‬ ‫)א׳ י״ג(‬ ‫מו( מלאבי‬
‫)מוסב על מעשה העגל( "‬ ‫וימירו את כבודם בתבנית שור‬ ‫)קיו כ׳(‬ ‫נזז( תחלים‬
‫תחת וימירו את בבודי ;‬
‫אכלה ומחתה פיה )כנוי לזכות(;‬ ‫)?"כי(‬ ‫יז( פשלי‬

‫ומהרש״א שט טרח ג׳הסגיר טי'‬ ‫ועיין עוד טענין ‪ 1‬רשה שלפנינו כ ט ס׳ סוטה )י׳ א׳ (;‬
‫הכריח לחז״ל להוציא הלשון ‪ ,‬טו ח;״ מפשטה‪ ,‬טהינ ת הרחים ?‬

‫אינו ראוי לטחינה ברחים*‬ ‫וי׳ ל פשוט‪ ,‬עפ״י המבואר במט׳ ב״ק )ש״ה ב׳( דההיגר‬
‫ובסנהדרין )ק״ה א׳( א מ רו‪ :‬שמשו; חיגר כשתי רגליו ה י ‪ /‬ומסמיך זה שט על לשון הפיי? ’‬
‫שחיקה ומרוח‪ ,‬והוציאוה לדרשד‪ ,‬וםטט־ד‬ ‫ואם כן אי אפשר לומר כפשטי׳ ויהי טוחן מענין‬
‫■‬ ‫זה על לשו; כמו דכחיב בעניני אישות‪ ,‬וכדמפרש ‪— .‬‬

‫ויתכן‪ ,‬רלבאיי‬ ‫ה ק ב ״ו‪ /‬ומשום דרך כבוד הפך הלשון !‬ ‫כלומד‪ ,‬דטוסב כביכול על עינו של‬ ‫‪(tt‬‬
‫ב כ כ ת ע י ג י'‬ ‫הדוקק בכית הכנסת כדוקק‬ ‫זה מכוין הידושלטי ב מ ס' כדכות )פ״ג ה ״ ה (;‬
‫ע״כ ; גחם מאוד‪ ,‬אשד רוב בני אדם אין נזהדין כזה כ ל ל;‬

‫כזה מכשול נם מצד אחר‪ ,‬והוא ממה שאסרו טט®‬ ‫הדבר‪ ,‬כי יש‬ ‫ויותר מזה רע‬
‫כמשפט על‬ ‫יביא‬ ‫האלהים‬ ‫מעשה‬ ‫■חנינה )ה' א’( על הפסוק בקהלת )י*כ( כי א ת כל‬
‫ואמרו ‪ t‬י ^’‬ ‫בה‪5‬‬ ‫זה דרק בפני הבירו וחברו נמאס‬ ‫נעלב‪,‬‬ ‫מאי על כל‬ ‫■נעלס‪ ,‬ואמרו‪,‬‬
‫•יוחנן ני הוי מטי להאי ק ־א הי׳ בונ ה ‪.‬‬

‫תנופים מוצא לו כיותר מקום נאמן ובטור!‬ ‫הבא לרגעים‬ ‫נז ה‬ ‫מכשול‬ ‫והנה‬
‫ועוד כשעת עבודה וח^^י'*‬ ‫‪fiv‬‬ ‫בנסיות ו בב תי מדרשות ובכל מקום שרבים והמונים ימצאון‬

‫והי׳ מהראוי לגבאי ומפקחי בתי כנסיות ובתי מדרשות וישיבו^‬ ‫וכמה מצטער הדבר ‪,‬‬
‫כלי רקיקה מנוונים לזה בנטי”'‬ ‫הז ‪ /‬ולקבוע כמה‬ ‫ה ם‪.‬ו ע ר‬ ‫המכשול‬ ‫זכו׳ לשיס לב למנוע‬
‫‪ 0‬קומות על רצפת ה ביו‪ /‬לרוק לתוכם‪ ,‬וזכו לנפשם ו ד‪ .‬ו לנפשות קהל ע ד ת ם * ‪-‬‬
‫עח‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ד׳ ״לשון נקיה״ ‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫וברכו אלהים בלבבם — תחת וקללו‪:‬‬ ‫)א׳ ה׳(‬ ‫ייז( איוב‬

‫‪.‬‬ ‫ואהיה עלי למשא — ר^ת עליך )בהסבה על ה'(;‬ ‫)ז׳ כ׳(‬ ‫«‬
‫וירשיעו את איוב — תחת וירשיעו את המקום )ועיין רש״י‬ ‫)ל״ב ג׳(‬ ‫«‬
‫ומפרשים( ‪:‬‬
‫איש לאהליך ישראל — תהת איש ל א ל ה י ך ישראל )ואין‬ ‫דהי״ב )א' ט״ז(‬
‫לשון זו מבובדה‪ ,‬שמורה על אלהות הרבה( ‪.‬‬
‫ובן נראה לפרש עפ״י סגנון ״לשון נקיה״ את הפסוק באיוב )מ״א י״ז(; משאתו‬
‫)של הלויתן( ינורו אלים‪ ,‬משברים יתחטאק ועמלו המפרשים בבאור הלשון‬
‫‪,‬‬ ‫משברים יתהטאו;‬
‫וקרוב לומר עפ״י מה שאמרו במם׳ סוטה )ל״ו א׳( שמחמת הפחד יפתחו‬
‫ממנה חררת דם ; וזהו טעם‬ ‫נקבי הגוף‪ ,‬ובגדה )ס״ו א׳( ‪ :‬אזל בעתה ונפל‬
‫)ד׳( ותתחלחל המלכה —‬ ‫באסתר‬ ‫הדרשה במגילה )י״ג א׳( על הפסוק‬
‫עפרסה נדה;‬
‫•הפעל ״חטא״ יונח על טהרת הנוףונקיונו‪ ,‬כמו בפ׳ שמיני‪ ,‬וישחטח‬
‫זיחפזאהו ; במי נדה יתחטא )פ׳ חקת( ; תחטאני באזוב )תהלים‪ ,‬נ״א(‪ ,‬ועוד כהנה ;‬
‫איומי הפחד מפני הלויתן‪ ,‬אמר‪,‬‬ ‫־ברצות המליץ )באיוב שם( לתאר‬
‫כלומר‪ ,‬משבדי לב מסבת הפחד יתחטאו )ינקו( נופם‪ ,‬ובתב‬ ‫משברים יתחטאו‪,‬‬
‫כלשון נקיה‪ ,‬והבונה להיפך‪ ,‬שיתלכלך נופם מצואתם פתאום‪ ,‬ועיין בסמוך ‪.‬‬
‫"י••‪/‬‬
‫יעל דרך זו נראה לפרש ביחזקאל )ז׳( בענין פחד מלחמה‪ ,‬אמר ‪ :‬וכל ברכים‬
‫תלכנה מים‪ ,‬ופרשו המפרשים‪ ,‬שהדנלים יחלשו‪ ,‬על דרך הלשון יהיו למים‬
‫)ביהושע ז'‪ ,‬וימם לב העם ויהי למים(; וזה דוחק מבואר‪ ,‬דלשון תלכנה מים אין‬
‫סובל זה‪:‬‬
‫אבל האמת הוא עפ״י מה שאמרו במם׳ סוטה )מ״ד ב׳( ; שמע )במלחמה(‬
‫ג״כ מענין שכתבנו‪ ,‬כי מפני הפחד‬ ‫קרנות ומים שותתין לו על בדכיו; וזה‬ ‫קול‬
‫שבמלחמה נפתחים נקבי השתן‪ ,‬וזהו בלשון נקיה ״ומים שותתין לו על ברכיו״‪:‬‬
‫דאיירי‬ ‫זה ג״ב כוגת הכתוב ביחזקאל שהבאנו‪ :‬וכל ברכים תלכנה מים‪,‬‬
‫ג״כ בפחד מלחמה‪ ,‬והוא לשון נקיה להטלת מי דגלים‪ /‬ועל דרך הלשון בשופטים‬
‫>נ׳( ובשמואל א׳ )כ״ד( מסיך הוא את רגליו‪ ,‬שבאורו כזה‪ ,‬כמו שזכרנו למעלה‪—.‬‬

‫ועוד כמה ובמה לשונות נקיות וצנועות במקרא‪ ,‬כאלה וכאלה; והנך רואה‪,‬‬
‫שלא חם הכתוב לשנות מפני הכבוד את הלשון בעקדה‪ ,‬אפילו במקום שע״י‬
‫א‪/‬‬ ‫וכמו שמתבאר מהפסוקים שחשבנו באותיות )ציונים(‬ ‫השנוי ישתנה המובן‪,‬‬
‫‪.‬כ׳‪ ,‬ג׳‪ ,‬ז׳‪ ,‬י״א — ט״ז וי״ח — כ״א ‪— .‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪156‬‬

‫ועור מצינו במקרא סגנון לשון נקיה )איהר אמנם יותר יונה עליו ׳הם‬
‫י'‬ ‫מכוכד‪ /‬והוא לרבר בלשון ״נסתר לנוכח״ או ל ״מדנר בערו׳‪ /‬כמו ‪:‬‬
‫אשר אלהים עושה הראה את ברעה )פ' מקץ( החת‬
‫הראה לך;‬
‫ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני )פ׳ וינש( — ר ‪a‬ת אדבר‬
‫■‬ ‫נא דבר באזניך ;‬
‫אדוני שאל את עבדיו )שם( — תחת אתה שאלת אותנו ;‬
‫אל יוסף פרעה התל )פ׳ וארא( — תחת אל תוסף להתל;‬ ‫‪.‬‬
‫מה אדוני מדבר אל עבדו )יהושע‪ ,‬ה׳( — תחת מה אתה‬
‫מדבר אלי ; ועוד הרבה כאלה ;‬
‫ולשינות באלו הם מן הנמוס המוסרי ומדרך הכבוד;‬
‫בפרשת וישלח ; ואשלחה לר׳^’''‬ ‫ופעם מצינו שתי הנטיות כאחד )נסתר ונוכה(‪,‬‬
‫ל א ד ו נ י למצוא חן ב ע י נ י ך ‪.‬‬

‫ועוד מץ לשון כבוד מצינו במקרא‪ ,‬בשלשת שמות האדנות )באנשים( ‪,‬אדון‪,‬‬
‫אלהים״‪ ,‬כי גם את היחיד יקראו בלשון רבים ; כמו ;‬
‫האיש א ד ו נ י הארץ )פ׳ מקץ()תחת אדון( ;‬
‫‪ .‬אס א ד ו נ י ו יתן לו )פ׳ משפטים()תחת אדונו( ;‬
‫ב על י ו אין עמו)שם( )תחת בעלו( ;‬
‫‪.‬‬ ‫ולקה ב ע ל י ו )שם( )תהת בעלו( ‪:‬‬
‫א ד ו נ י כ ם )מ״א א׳( )תחת אדונכם({‬ ‫קחו עמכם את עבדי‬
‫היום ה׳ לוקח את א ד ו נ י ך )מ״ב‪ ,‬ב׳( תחת אדונך(;‬
‫א ד ו נ י ם קשה )ישעיה‪ ,‬י״ט( )ר^ת אדון(;‬
‫ה א ל ה י ם ה;‪,‬דוש הזח)ש״א‪ ,‬ו׳( )תחת האל( וזה נס כן מן‬
‫הנמוס המוסרי ודרך ארץ ‪:‬‬
‫\ [‬ ‫ויתרון מעלת הכבוד בזה בשם הקודש‪ ,‬בי בו בא ברבים גם הפעל הסמוך לה■‬
‫קרוביי'‬ ‫כי שם נ נ ל ו אליו האלהים )פ׳ וישלח!; כי מי גוי גדול אשר לו אלהים‬
‫אליו)פ׳ ואר^נן( ועוד כהנה ‪:‬‬
‫ועוד מדרך כבוד שמים‪ ,‬כשרוצים להזכיר בשיחות חול שם ה;ודש^ אין מבטי*'[‬
‫בעזרת חשם‪ ,‬ברצות השם^ אם יר^י*'‬ ‫אותו באותיותיו‪ ,‬אך אומדים במקומו ״השם״ ‪:‬‬
‫השם )ומקצרים גם מלה זו באות ה״א בלבד ‪ :‬בעזרת ה׳ וכו׳( ; וכפי הנראה‪ ,‬נוסד‬
‫והנורא‬ ‫זה )״השם״( על הכתוב בפרשת תבא )כ״ח נ״ח( ״ליראה את ה שם הנכבד‬
‫את חוי״ה אלהיך"‪ ,‬ומתבאר‪ ,‬כי הכלליות משטות הקודש הוא המבטא ״השם״‪— .‬‬
‫עט‬ ‫מבוא‬ ‫ב׳‬ ‫נ קי ה‪/‬כעיף‬ ‫פרק ד׳ ״לשון‬ ‫מבוא‬

‫ועוד מדרך המעלה והבבון להביא לפעמים השם המורת סלת הגוף או הכנוי‪,‬‬
‫כסי‪.‬׳ ויאמר למך לנשיו‪ ,‬נשי למך האזנה )פ׳ בראשית( ‪ :‬ויקרא יעקב אל בגיו וגו׳ ויאם^‬
‫הקבצו ושמעו בני יעקב )פ׳ ויחי( ‪ :‬ויאמר המלך להם‪ ,‬קחו עמכם את עבדי א ד ו נ י כ ם‬
‫■)ט״א א' ל״ג( — תחת את ע ב ד י ‪ ,‬ועור כהנה ‪,‬‬

‫ונטי־ יתירה לדבר בלשון נקיח ובפגנו; מכיבד מצינו בתרגום אונקלום‪ ,‬שלפעמים‬
‫קרינות חוא משגה תרגומו בשביל כבוד האנשים‪ ,‬נושאי עניני הכתובים‪ ,‬במו בפרשת‬
‫וישלח‪ ,‬וידברו במרמה‪ ,‬בשניהם תרגם‬ ‫בא אחיך במרמה‪ ,‬ובפרשת‬ ‫י׳יליות‪,‬‬
‫כ ח ו כ ם ת א‪ ,‬תחת אשר בבל מקום מתרגם מלה זו ב נ כ ל ת א )לדוגמא ראה בתהלים‬
‫ל״ד י״ד‪ ,‬ל״ח י״ג ; בהושע י״ב ח׳ ; בעמוס ח׳ ה׳ ‪ :‬בצפניה א׳ ט״ו‪ ,‬ועור(‪ ,‬וזהו‬ ‫׳ ‪,‬‬ ‫י‬
‫“®ני כבודו של יעקב ובניו ;‬
‫ובם' תולדות; ויעקבני זה פעמים‪ ,‬תרגם וחבמני‪ :‬והלשון ויגנוב יעקב את לב לבן‬
‫)ש׳‬
‫ייצא( תרגם וכסי יעקב ‪ :‬והלשון כי בורח הוא )שם( תרגם ארי אזל הוא ;‬
‫והלשון ויפתח את רחמה )שסז תרגם ויהב לה עדוי‪ ,‬והוא תרגום הלשון ברות‬
‫^י׳( ויתן ה׳ לה הריון;‬
‫והלשון כלי חמם מכרותיהם )פ׳ ויחי( תרגם עבדו גבורתא ‪ :‬ובתחלת פרשת שמות •‬
‫’יכני‬
‫תרגם נפישו ו א תי ל ד ו‪ ,‬תחת אשר בעלמא מתרגם הפעל‬ ‫ישראל פרו וישרצו‬
‫— רהשא‪ ,‬כמו בפ׳ בראשית‪ ,‬ישרצו המים — ירחשון פיא ; וכאן שינה בלשון‬
‫^“ יי לכבודם של ישראל ‪ .‬והרבה כהנה ‪.‬‬
‫והנה ידוע‪ ,‬כי הי׳ אונקלוס תלמידם של רבי אליעזר ורבי יהושע‪ ,‬ואיתא‬
‫“ייישלמי מגילה )פ״א ה״ט(‪ ,‬כי כשבא לפניהם תרגומו‪ ,‬קראו עליו המקרא ״יפיפית‬
‫וכפי הנראה כוגו אל החן וחיופי‬ ‫אדם הוצק ה; בשפתותיך״ )תהלים‪ ,‬מ״ח(‪:‬‬
‫^®הרה והנקיות אשר בלשו; התרגום‪ ,‬וכמו שבארנו‪— .‬‬

‫ב מ ב ו א סוף‬ ‫וטעם כלל הסגנון מפרק זה במקרא עוד נשוב לבאר אי״ה להלן‬ ‫\!‬
‫י׳ )הנקרא ״הםר ויתר״( ; ובאן נעיר על מה שכתב מרן מהר״י קארו )בעל השו״ע(‬
‫‪1‬כללי התלמוד" על תבונת תקוני לשונות במקרא ובתלמוד )כעין אלה שהצענו‬
‫®הששן‬
‫יו שגי הסעיפים הקודמים(‪ ,‬ובתב בזה״ל ‪ :‬״וטה שאגו קוראים ״תקוני סופרים״‬
‫■׳״טתכ‪1‬‬
‫׳!גיס מה שכותבים בדרך כבור‪ ,‬על דרך משל ‪ :‬דוד המלך מצוה על סופרו שיכתוב‬
‫לפלוני‪,‬‬
‫כי ״דור מצוה עליו לעשות כך וכך״ ‪ ,‬אך הסופר‪ ,‬החכם ומבין מרעתו‪ ,‬מתקן‬ ‫!‬

‫■‬ ‫“?צטו וכותב‪ ,‬כי ״ה ס ל ך דוד מצוה ובו׳ ׳ ‪ ,‬עכ״ל ‪— .‬‬

 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מ קו ר‬ ‫‪158‬‬

‫״‬ ‫וכמה לשונות מליצה לבטא ענין מיתה ולמנוע השם ״מיתה״‪:‬‬
‫א( ואיננו‪ ,‬כי לקח אותו אלהים ‪:‬‬
‫ב( נאסף אל עמיו; )נמצא רק בתורת משה‪ ,‬ולא בנו״כ(‪:‬‬
‫נ( שבק חיים לכל הי;‬
‫ד( נתבקש בישיבה של מעלה;‬
‫ה( נפטר לחיי העולם הבא ;‬
‫ו( שבב עם אבותיו א( ;‬
‫ז( שחק ליום אחרו; י(;‬
‫ח( ישן שנת עולם ‪; 0‬‬
‫וכל זה הוא רק כדי למנוע השם ״מיתה״ ‪ ,‬הנרדף ומשותף עם השמות כליה‪,‬‬
‫ואבדן‪ ,‬ואינו מן הכבוד לאנשי מעלה‪— .‬‬

‫במלכים א׳ >ב'( בי שכב דוד עם אבותיי‬ ‫ומצינו בפסוק אהד הלשונות שכיבה ומיתה ;‬ ‫א(‬
‫כל אדם זונ ה לתיאי'‬ ‫שלא‬ ‫אלו תכופות מתבאר‪,‬‬ ‫ומסדור לשונות‬ ‫שר הצבא ‪j‬‬ ‫יואב‬ ‫מת‬
‫במקום מיתה‪ ,‬וכפי הנראה‪ ,‬יתייחש תואר זה רק למלכים ‪.‬‬ ‫‪ ,‬שכי ב ה עם אבותיו*‬
‫■ ובתלמוד מם׳ ב״ ב )קט״ז א׳( אמרו על עירוב לשונות אלו בפסוק אחד בשני אנשי® ‘‬
‫והבאור ני®'‬ ‫;‬ ‫מיתה‬ ‫שלא הניח בן נאמר בו‬ ‫שכיבד‪ ,‬יואב‬ ‫כו‬ ‫נאמר‬ ‫דוד שהניח בן‬
‫כי שם ‪ ,‬מי ת ה * נרדף ומשותף עם השמות כליה‪ ,‬הפסד ואבדן )ומזה הלשון בתהלים )ב״ב פ י^‬
‫זכרו י ע מו ד‪~ .‬‬ ‫שלא הניח בן בלה ואבד לבדו‪ ,‬ולא כן זה שהניח בן‪,‬‬ ‫וזה‬ ‫עפר מות‪,‬‬

‫‪ ,‬ש ח ק ליום אחרון ביום ב׳ עי^■‬ ‫כך נמצא כתוב בפנקס ח״ ק מעיר קראקא על גדול א ח ד‪:‬‬ ‫ב(‬
‫על לשון הפסוק במשלי‬ ‫נוסדה‬ ‫וקרוב לומר‪ ,‬בי מליצה זו‬ ‫ר״ח אייר שנת ת נ ״ א *‪,‬‬
‫ער‬ ‫שהנפטר הזה עשה כל בך טובח בה<ין‬ ‫והבונה כמליצה זו‪,‬‬ ‫ותשחק ליום אח רון;‬
‫וישחק ליום זה ‪.‬‬ ‫ירא מ אי מת המות והעונש‪,‬‬
‫כי על יסוד לשון זו נקרא בפי המקובלים יום פטירה‬ ‫ויתכן‪,‬‬
‫‪,‬יו ם ה לו ל א "‪ ,‬וכנודע מהשם ^הלולא דרבי שמעון בן יוחאי* )המוסב ליום פטירתו(‪ ,‬וחש®'®‬
‫והראשון נוחה יו ת ר‪— .‬‬ ‫‪,‬הלולא* ו‪,‬מ שהק* אחים הם‪,‬‬

‫אב^ אנ'‬ ‫‪ ,‬מי ת ה *;‬ ‫תחת שם‬ ‫כך רגילים לכתוב אחר הזכרת שם אדם נפטר מכובד‪,‬‬ ‫ג(‬
‫יען כי כ ע קי ה ובמקורה היא באה לסימן תוכחה ועונ ש‪ ,‬שישנו שנת‬ ‫דוחי למליצה זו‪,‬‬
‫ולא יקיצו עו ד;‬
‫כך מתבאר מנבואתו של ירמיהו הגכי א על בל שצר‪ :‬והשכרתים וגו׳ וישנו שנח‬
‫ולא יקיצו נאום ה׳ )ירמיה‪ ,‬נ*א ל*ט(‪ ,‬וכן שם שם )פסוק נ״ז( על שרי ב ב ל;‬
‫‪S3‬‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ד׳ ״לשון נקיה״‪ ,‬סעיף ג׳‬ ‫מבוא‬

‫ובית הקברות נקרא בכתוב ״בית מועד לכל חי״ ‪ ,‬וכן ״בית עולס״ )קהלת י״ב ה׳‪:‬‬
‫יזילך האדם אל בית עולמו(‪ ,‬ובתלמוד סנהדרין )י״ט א׳( ״בית עלמין״; ונם נקרא‬
‫*כית" סתם‪ ,‬שכן בפסוק דישעיה )י״ד( שכבו בכבוד איש ב ב י ת ו ‪ ,‬תרגם יונתן; נבר‬
‫בכית עלמי׳ ;‬
‫בבית‬ ‫ויובן בזה לשון הפסוק בתהלים )מ״ט( קרבם ב תי ם ו לעולם‪ ,‬ותרנומו‪:‬‬
‫ק כ ו ר ת ה ו ן ישרון לעלם‪ :‬אך אולי מתרנם כן עפ״י התאחדות המילים ״בתימו לעולם״‬
‫יהיא כמו הלשון ״בית עולמו״ בקהלת שזכרנו‪.‬‬
‫וגם יתכן בדעת התרגום בזה‪ ,‬שמפרש המלה ״קרבם" שהיא ממלות הפוכות‪ ,‬כמו‬
‫—כשב‪ ,‬שמלה—שלמה‪ ,‬בהלה—בלהה‪ ,‬זעוה—זועה‪ ,‬והרבה כהנה א(; וגם כאן‬
‫מפרש ״קרבם״ כמו ״קברם״ )ועיין בתלמוד מם׳ מר׳ק ט׳ ב׳(‪ ,‬ומפרש הכתוב‪ ,‬שלרשעים‬
‫‪^,‬׳'י קרבם להם מחר עולם ‪.‬‬
‫וכן יקרא בתלמוד בית הקברות בשם ״בי טמיא״ )ברכות‪ ,‬ו׳ ב׳(‪ ,‬שבאורו ״מקום‬
‫עצמות" )כי בלשון יוגית המובן משם טמיא — עצמות( ; ויען כי בשר הגוף מתעכל‬
‫ינפסד‪ ,‬וישארו העצמות )וכמו שאמר יוסף‪ ,‬והעליתם את עצמותי‪ ,‬ם״פ ויהי( לכן נקרא‬
‫על שם זה‪.‬‬
‫והמון העם קורא לבית הקברות ״בית החיים״ בלשון ״סגי נהור״ ‪ ,‬או שהוא ממובן‬
‫וגם יש בשם זח רמז לתחיה העתידה ;‬ ‫^פסיק באיוב שהבאגו ״בית מועד לכל ח י ״ ;‬
‫יל! נקרא ״בית מנוחה״ )יתכן על שם הכתוב )איוב‪ ,‬נ׳( ושם ינוחו יגיעי כח( ; וגם יקרא‬
‫״חצר מנוחה״ ‪ ,‬״מקום טהור״ ״מקום קדוש׳■ ״חצר השלם״ )יתכן על פי ענין הכתוב‬
‫לקר׳לת )ט( גם אהבתם נם שנאתם גם קנאתם )של אלה השוכנים שם‪ ,‬ושהי׳ להם‬
‫לחייהם( כבר אבדה(;‬
‫וגם יקרא ״בית החפשית״ *( יתכן על שם הכתוב בתהלים )פ״ה( במתים חפשי‬
‫)מתורה ומצות(‪.‬‬

‫מאמינים‬ ‫אחרי בי אנו‬ ‫וממילא מתבאר״ שאין להשתמש במ‪'S‬ןיה זו בתואר כביד‪,‬‬
‫מאין שינת המתים שינת נצחית‪ ,‬רק ער עת ק ץ‪.‬‬
‫על הרגילים לכתוב בהזכרת ארם נפטר מבובד‬ ‫שמתרעם‬ ‫לחכם אחד‬ ‫ונזה ראיתי‬
‫אינה מקבלת אל האמונה‬ ‫יען בי מליצה זו )לעולם ועד(‬ ‫‪ ,‬מנו ח תו כבוד לעולם ו ע ד ״‪,‬‬
‫כתחיית ה מ תי ם‪— .‬‬

‫—‬ ‫ב מ ב ו א זה פרק מיוחד‪ ,‬הוא פרק ה ב א‪.‬‬ ‫לפרטי דרך זו הקרשתי‬

‫‪ ,‬ח ר כו כית‬ ‫כסליחה למנחה יוהב״פ הט תחל ת ‪ ,‬א ת התלאה״ נזברח מאורע אח ת בלשון ז ו ‪:‬‬ ‫‪(X‬‬

‫‪-‬‬ ‫ההפשית‪ ,‬מקום קבר אבותי‪ ,‬נילו כו עצמותי ושברו מ צ נ ו ת י ״‪.‬‬

 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪160‬‬ ‫■‬

‫וכן נקרא ״שדה״‪ ,‬והוא מלשון הבתוי בדהי״ב )ב״ו כ״ג( ‪,‬שדה הקברות‪/‬‬
‫ישהוא ברמז לתחיית המתים כסו השדה שתוציא זרועיה‪:‬‬
‫והכל וכולם לתכלית לשון נקיה ודרך כבוד להמתים ונהמה להחיים ‪—■.‬‬
‫והרומייס היו קוראים לבית הקברות של היהודים ״נן היהודים״ ; וקרוב לוטי‪/‬‬
‫‪ -‬הסבה לשם זה הוא הדבר‪ .‬שהיו היהודים בימי קדם נוהגים לבחור לחצר ביה״ק‬
‫״אדמה יפה ונטועה באילנות‪ ,‬עד שהי׳ נראה כגן‪ ,‬כמבואר בספרי דברי ימי עולם‬
‫‪..‬בתלמוד מם׳ כתובות י׳ סוף ע״ב(‪ ,‬ועוד היום הנהוג כן בעיירות גדולות במערב אירופי׳‬
‫ובזה יובן מה דאיתא בתלמוד מם׳ )סנהדרין )צ״ו א׳( שאמרן עטון וטיא^‬
‫״לנבוכרנצר בהמשך דבריהם על היהודים ‪ :‬״קברות שלהם מעולים )יפים( מפלטרין שלו■‬

‫ומקום שהוכן לצאת הוץ נקדא בלשון נקיה ״בית הכסא״ על שם המושב‬
‫‪,.‬בתמונת כסא ; וכן נקרא ״בית הכבוד״ בלשון סגי גהור ;‬
‫ובלשון המקרא מכונה בית זה בשם ״מחראות״; ויתצו את הבעל וישימוריי‬
‫י׳ כ״ז( ־‪ ,‬ועוד שם )י יה כ״ז( ‪ :‬לאכול את חוראיהם‪ ,‬ובן בי׳פע'^'‬ ‫׳ ‪,‬‬ ‫■ למחדאות )מלכים ב‬
‫)הגלל( היוצא דיו‬ ‫‪),‬ל״ו ייב(‪ :‬והשרש המקירי של שם זה הוא ״חור'‪ ,‬על שם הרעי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.:‬פי הטבעת; ומזה הלשון ״חרי יוגים״ )מ״ב‪ ,‬ו' כ״ה(‪ ,‬שפירושו‪ ,‬צואת יוגים‪.‬‬
‫וראה זה פלא‪ ,‬כי בכל אלה המקומות תקגו הנקדגים לקרוא למלה זו‬
‫למוצאו‪/‬‬ ‫‪-‬נקיה ; וכה תקנו את הכתיב וישימותו למחראות — לקרי וישימוהו‬
‫‪ -‬תרגומו ״לבית מפקת אנשא״ ; והשם חוראיהם תקנו ״ת ו צ א ו ת ם ״ ‪ ,‬ותרגומו‬
‫מפקתהון״ ; והשם ״חרי יונים״ הקרי ״דב יונים״ )מלשון ״דיבה״ בארמית שהוא נ®'‬
‫‪,‬״זיבה״ בעברית‪ ,‬כי הזי״ן מתחלף לדלי״ת מעברית לארמית‪ ,‬כמו‪ :‬זה‪-‬דא‪ ,‬זהב —‬
‫‪-‬זכר— תברא‪ ,‬זנח‪-‬דנח‪ ,‬ועוד הרבה‪ ,‬וזה חוא מפני קרבת תמונתם‪ ,‬ונבאר אי״ה מעני!‬
‫‪,‬בפרטיות להלן ב מ ב ו א פרק ו׳ )הנקרא ״חלוף ותמורה״( סעיף ג'‪ ,‬הטיוחר ן‪1‬ן*גין זה(•‬
‫וכל השטים והתרגומים הנזכרים הכל לתכלית הקריאה בלשון נקיה ‪.‬‬

‫ועפ״י תקון הקרי הנזכר )מן מחראות למוצאות( אפשר יהי׳ להבין מאמר‬
‫‪,‬בתלמוד‪ ,‬אשר זולת זה הוא מחוסר באור ולא יובן ‪:‬‬
‫ןא‪, -,‬ך;;‪£‬ן‪1‬ל כל חם'’'‬ ‫והוא ממם׳ ברכות )ח׳ א׳( הובא הפסוק דתהלים‬
‫‪-‬אליך לעת מצוא‪ ,‬ודרשו הלשון ״לעת מצוא״ בפנים שונים הנמצא באותו ענין הנרר'‘*׳‬
‫ואשר על זה ירומז בלשון ״לעת מצוא׳׳ )וכל אלה הם על דרך רמז וםימן ואסמבהא׳‬
‫דבנהוג בחז״ל בדרשות אגדיות(‪.‬‬
‫וכה הובאו שם דרשות אלה‪:‬‬
‫פא‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ד׳ ‪,‬לשון נקיה; סעיף ג׳‬ ‫מבוא‬

‫רכי הנינא אומר‪ ,‬לעת מצוא — זו אשה‪ ,‬שנאמר )משל‪ /‬י״ח( מצא אשה מצא‬
‫•••‬ ‫^י־‪ ,‬והבונה^ שמתפלל למצוא אשה טובה והגונה‪:‬‬
‫רבי נתן אומר‪ ,‬לעת מצוא — זו תורה‪ ,‬שנאמר )משלי‪ ,‬ח׳( כי מוצאי מצא חיים‪,‬‬
‫יפסיק זה איירי בענין הורה‪ ,‬ומתפלל כי יצליח בתורה;‬
‫רב נחמן אומר‪ ,‬לעת מצוא — זו מיתה‪ ,‬שנאמר )תהלים‪ ,‬ס״־( למות תוצאות‪,‬‬
‫’®ייפלל‪ ,‬שלא ימות בלא עת‪:‬‬
‫רבי יוחנן אמר‪ ,‬לעת מצוא ־־ זו קבורה שנאמר )איוב‪ ,‬ג׳( ישישו כי ימצאו קבר‪,‬‬
‫ימתפיל שיבא בבלה )בזמנו( אלי קבר;‬
‫מתפלל שיחי׳ דר‬ ‫מר זוטרא אמר‪ ,‬לעת מצוא— יזה בית הכסא; ופירש״י‪, :‬הי׳‬
‫ואין יכולין לחפור‬ ‫שהיתה קרקע של בבל מצולת מים‬ ‫®מקום שבית הכסא סמוך לו‪ ,‬לפי‬
‫׳®ס הפירות‪ ,‬והיו צריכים לצאת בשדות ולהתרחק מאוד״ ‪ ,‬עכ״ל ‪:‬‬
‫והנה הפליאה אשר בזה‪ ,‬כי בעוד שבל החכמים החרשים הנזכרים‪ ,‬כל אהד מםמ ‪7‬‬
‫את ירשתו על לשון איזה פסוק שנאמר בו דבר משרש ״מצא״ כמו שהעתקנו —־ הנה‬
‫’יטיא קפסק ודרש ״זה ביהכ״ם ״ ולא הביא לזה כל סמך וכל רמז באיזה פסוק‪ ,‬כמו‬
‫’’*י חריייו הדורשים ‪ :‬והן כן איננו מסגנון הדורשים ‪:‬‬
‫ולבד הפלא הזאת‪ ,‬עוד יפלא בכלל מניין לו כל עיקר דרשתו זאת?‬
‫אך יתבאר היטב‪ ,‬כי סמך על לשון הקרי מן הכתובים שהבאנו‪ ,‬מלשון ״מחראות‬
‫׳־׳ סוצאות״ ; ואולי הסר בדרשתו ‪ :‬״שנאמר )מ״ב‪ ,‬י׳( וישימהו למוצאות״ ‪ ,‬ומקבלה‬
‫’’יעיזי לסגנון דרשותיהם של שאר החבמים בסמיכות על הכתובים מלשון ״מצא"‪.‬‬
‫זו דמר זוטרא גם על לשון הפסוק שבתורה)פ׳ תצא(‬ ‫ואמנם אפשר להסמיך דרשה‬
‫‘ י ה־יה לך על אזנך ויצאת שמה חוץ‪ :‬אך על פסוק זה ממלכים שהבאנו יותר נוח‬
‫’*®®יר זה‪ ,‬מפני שהוא )השם ״למוצאות"( הקרי משם ״מתראות" ‪ ,‬וזה יותר מפורש ‪.‬‬
‫אך בכלל צריך באור בהמשך דרשות אלו‪ ,‬שמסמיך לשון ״יציאה״ אל פעל ״מצא״‬
‫לעת מצוא( וכמו שהביא רב נחמן את הפסוק מתהלים למות ת ו צ א ו ת בסמיכות‬
‫לעת מצוא‪ ,‬כמו שהעתקנו‪ ,‬והם לכאורה שרשים מהוראות שונות‪ ,‬מן מציאה ומן‬
‫והערה זו מתיחשת גם אל הערתנו המחודשה בדברי מר זוט־רא שמסמיך על‬
‫״למוצאות״ ‪ ,‬והיא כמו הוראה אחרת מלשון לעת מצוא ;‬
‫ואפשר לומר בהסבר הדבר‪ ,‬כי על האמת תכונה אהת למציאה ויציאה‪ ,‬והיא‬
‫י׳פינת ה ה ת ג ל ו ת ‪ ,‬כי ה מ ו צ א דבר הוא מגלח אותו לאחר שהי׳ מוצנע ומכוסר״ או‬
‫וכן ה י ו צ א — נתגלה במקומו לאחר שהי׳ מוצנע בו ט ר ם שיצא לשם‪.‬‬
‫ייקי לתכונת פנימיותה של עומק שפתנו הרוממה בהגיונה!‬

‫וו‬
 ‫בר ו ך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪162‬‬

‫ובן מצינו כמה לשונות שהועתקנו משמם הנבון לשם יפה ורצו‪ /‬כמו מסבת אבלויי‬
‫נקראת מסכת ש מ ח ו ת ‪ ,‬וכוס של אבל )שמברים אותו( נקרא ‪,‬כוס של ש ל ו ם *‬
‫)נדרים‪ ,‬ל*ח ב׳( ״( ‪.‬‬
‫ולילה נקרא ״אור״ ‪ ,‬והעור נקרא ‪,‬סגי נהור״ או ‪,‬מאור עינים״ ‪ :‬וכשרוצים לבטא‬
‫דבר שאפשר שיקרה לטובה או לרעה אומרים ‪,‬למיב או למומיב״ ‪ ,‬והרבה כהנה‪ ,‬וה־י*‬
‫כדי להתרגל בלשון נקיה ורצוי ‪— .‬‬

‫ועיין במם׳ בכורות )נ״ב ב׳(‪, :‬קרא רב חמא עלי׳ דרב ששת ‪,‬טובה חכמה‬
‫נהלה* )הוא לשון הפסוק בקהלת ז׳(‪ ,‬ופרשו רש״י ותום׳ בכונת קריאה זו‪ :‬טוב טעם‬
‫חריפות עם נחלת הכרייתות‪ ,‬שהי׳ רב ששת בעל ברייתות‪ ,‬עכ״ל ; וכלום^ טובי*‬
‫חריפות ביחד עם בקיאות ;‬
‫אך אין מבואר ברחכה‪ ,‬מה ראה רב חטא לייחס פסוק זד‪ .‬לרב ששר‪ ,‬ךוקא‪ ,‬והי^א‬
‫כמד‪ .‬וכמה חכמים היו חריפים ובקיאים ביחד‪ ,‬כמבואר בסוף הוריות?‬
‫אבל לדעתי נראה לאמת‪ ,‬כי עיקר כונת הקריאה זו נסמך על סוף הפסוק הנזבי׳‬
‫שכך הוא המשך לשון הפסוק ; טובה הכמה עם נחלה‪ ,‬ויותר לרואי השמש ‪ :‬וידוע‪ ,‬דרב ששר*‬
‫הי׳ פני נהור )עור( וכמבואר במס׳ ברכות )נ־ח א׳(‪ ,‬ודריש‪ ,‬דהלשון ״רואי ד‪.‬שםש״ בניי‬
‫לסומים‪ ,‬בלשון נקיה‪ ,‬ומעין הלשונות ״םני נד‪.‬ור׳‪ ,‬״מאור עינים״‪ ,‬וכמו שכתבנו;‬
‫ולפי זה‪ ,‬שלאחר הלשון בגמרא ‪ :‬״קרא רב חמא עלי׳ דרב ששת טובה חכמה‬
‫שסמיכות הקריאה היא על המשך ל^י‪1‬‬ ‫להורות‪,‬‬ ‫נחלה״ הסרה המלה ״ונו׳ ״ )ונומר(‪,‬‬
‫הפסוק ״ויותר לרואי השמש׳ ‪:(3‬‬
‫ודריש‪ ,‬כי אם טובה בכלל החכמה )החריפות( ביתר עם הבקיאות‪ ,‬אך עור יוי׳י‬
‫נכבד ויותר מועיל ונרגש זה ״לרואד‪ .‬השמש״‪ ,‬כלומר‪ ,‬לסומא‪ ,‬שאינו יכול ללמוד מוזיר‬

‫ר‪,‬פוחז‬ ‫והר*; כאן םירש שם זה כענין אחר ‪ — .‬ולדעת חד מ״ ד בגטרא נקרא כוס‬ ‫א(‬
‫ךחוס( גם‬ ‫מבי ת המרחץ‪,‬‬ ‫שיוצאים‬ ‫)הוא כום מים קרים שרגילים לשתות לאחר‬
‫ולא נתבאר טעם הדבר ויחש כנוי זה ;‬ ‫בכנוי ‪,‬שלום* ‪,‬‬
‫)תזני׳‬ ‫ב‪^ 3, ,,‬‬ ‫במס‪/‬‬ ‫המבואר‬ ‫עפ״י‬ ‫שהוא‬ ‫ויתכן‪,‬‬
‫מוצאת‬ ‫מ ש ל ו ם נפשי‪ ,‬זה בית המרחץ )כלומר‪ ,‬מניע ת בית המרחץ(‪ ,‬מפני שהנפש‬
‫קורת רוח‪ ,‬ומציאותו יכונה ‪ ,‬ש לו ם "‪ ,‬ולכן כום של בית המרחץ יכונה בלשון כבוד ‪,‬כי ם‬
‫‪-‬‬ ‫והיינו נום של בית המרחץ ‪.‬‬ ‫שלום* ‪,‬‬

‫וכתב ®י■'*'‬ ‫וחסרון כזה בגמרא נילה הנר״ א פווילנא בבאורו לאו״ח סימן שפ*ח ס*ק י׳ ח‪,‬‬ ‫ג(‬
‫ננ מ ר א תיבת ‪ ,‬ו כ ו ׳ ״ ‪ ,‬ועפ*י זה העלה דין ח ר ש‪.‬‬
‫פב‬ ‫מבוא‬ ‫י׳‬ ‫פיק ד׳ ״לשי! נקיה״ ‪ /‬מעייף‬ ‫מבוא‬

‫הספי‪ /‬ועל כן תתיחש הדרשה בפסוק זה ביחוד לרב ששת‪ ,‬מפני שהי׳ סומא‪ ,‬ובסו‬
‫■שבארנו ( ‪.‬‬
‫ומטעם זה קרוב לומר בהסבר טעם הקריאה שקרא רב יוסף על עצמו את הפסוק‬
‫נמשלי)י״ד( ורב תבואות בכח שור )כנוי ליוסף‪ ,‬ע׳ ב״ק י״ז א׳( לענין מעלת הבקיאות‪,‬‬
‫רטכואר בסוף מס׳ הוריות‪ ,‬מפני שגם הוא הי׳ סגי נהור )ב״ק‪ ,‬פ״ז א׳(‪ ,‬ותכונן לו ביהוד‬
‫?ייא” יו‪ ,‬וכמבואר ‪ .‬י ‪-‬‬

‫מאלה אשר יש‬ ‫יבאן אמצא מקום לבאר ולפרש מאמריס וענינים אחדים בחז״ל‪,‬‬
‫•הם יהש לענין הפרק הזה‪ ,‬לענין מדת טהרת הלשון וצחותה ולכבוד האדם השלם וליקרה‬
‫יהי־וח המסתעפת ממדה זו ‪.‬‬

‫מקום בראש תקח אגדה אחת בתדמור‪ ,‬אשר אם נפרש בונת הלשון כפשוטה ‪ ,‬א‬ ‫־**(‬
‫אין קצה ואין גבול להצער ולדאבון הנפש להגסות המרה אשר בה‪ ,‬גסות אשר‬
‫למגונה ולעזה גם לאנשים גסים מיושבי קרנות‪ :‬כל משפט לא‬ ‫■תובל להחשב‬
‫טמורה ונעלמה‪,‬‬ ‫■יצדיקה וכל התנצלות לא יצילה‪ :‬וההכרח לומר‪ ,‬שאיזו בונה‪,‬‬
‫וכמוסד‪ .‬ומכותרת לוטה באותה הלשון‪:‬‬
‫לצרפה‬ ‫לטהרה ולנקותה‪,‬‬ ‫ולבן אשתדל להציע את אשר אחשב עליה‪,‬‬
‫•ולזככה‪ ,‬ולעשות לה‪ ,‬מחזה יפה ובהירד‪: .‬‬
‫‪,‬וזה ענינה‪:‬‬
‫בסם׳ בכורות )מ״ד ב׳(׳‪ ,‬לאחר שהציעו בגמרא את הסכנה הכדוכה לאדם‬
‫יסופר מעשה שהי׳ במר בר רב אשי‬ ‫געת שעוצר את עצמו להטיל מי רגלים‪,‬‬
‫חמותך באה )העירוהו על בואה‪ ,‬לומר שאינו‬ ‫׳שהי׳ צריך להטיל מים‪ ,‬ואמרו לו‪,‬‬
‫ופירש״י ‪ :‬אפילו לתוך‬ ‫‪:‬מדרך הכבוד להטיל מים בפניה( ‪ ,‬ואסר להו ‪,‬באודנד‪.‬״ ‪,‬‬
‫שאמתין‪ ,‬וכש״ב‬ ‫מקום אחר קודם‬ ‫מטיל מים אם לא הי׳ לי‬ ‫אזנה הייתי‬
‫בפניה״‪ ,‬עכ״ל‪:‬‬
‫והנה אך למותר להעיר על מליצה גסה‪ ,‬מגונה ומכוערה זו‪ ,‬שלא תתכלכל‬
‫בלא זרות ובלא גועל נפש ; וכפלים לצער‪ ,‬כי יצאה מפי חז״ל נקיי הדעת ושלומי‬

‫נ(‬
‫שםש )נדרי‪£.‬׳‬ ‫‪,‬בחום־' כל* )ש׳ תבא(‬ ‫יייל נן מצינו לרב ששת שהי׳ דירש את הלשון‬
‫את‬ ‫וזה הוא משני שהי' עור והי׳ מ ו כ ר ח לשמש שהי' לי לעיניה‪ ,‬לכן השב‬ ‫®*א א ' ‪/‬‬
‫״גיעתו לחוסר נל » ‪-‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מר‪,‬ור‬ ‫‪164‬‬

‫ומכש״כ על ל>‪2‬ון והברר‬ ‫המרות‪ ,‬ומקפידים על לשק נקיה ועל הברה טהורה‪,‬‬
‫הפוכה מן הקצה אל הקצה ממעלות אלו‪ ,‬וכמו שאמרו)עירובין‪ ,‬נ״ג א׳( בשבחם‬
‫בני יהודה‪ ,‬שהקפידו על לשונש‪ ,‬ופירש׳׳י‪ ,‬שדברו בלשו; צהה ולא בלשון מגונוז‪■/‬‬
‫עכ״ל‪ ,‬ועל מרה זו קבלו מתן שכרה בצדה‪ ,‬שנתקיימה תורתם בידם ‪ :‬ולהיפך‬
‫בבני גליל שלא הקפידו על לשונם )כפירש״י למעלה( ונענשו‪ ,‬שלא נתקיימה"‬
‫הורתם בידם ‪ .‬וזה מביאי בנמרא שם ‪.‬‬
‫ולכן נראה לפרש בונת לשון זו ״)אפילו( באודנה" עפ״י המביאר במם'‘‬
‫כרבות )ס״ב א׳( ומתבאר בפוסקים ביענין הרחקד‪ ,‬מאנשים בשעת הטלת מים‪/‬‬
‫ואמרו בשיעור הרחקה זו‪ ,‬עד כדי שלא ישמעו את קול הקלות מתוצאת המים;‬
‫ועל זה אמר כאן מר בר רב אשי )בכונת הוראת הלכה( ‪ ,‬כי בשעת הסבנרי‬
‫העלולה לבא לרנלי מעצור הטלת מים‪ ,‬הי׳ מטיל אפילו בקרוב מקום הסמיו‬
‫ש ו מ ע ת את‬ ‫לאודנה‪ ,‬כלומר‪ ,‬אפולו בשעור הרחקה קצרה כמו שהיתה‬
‫;‬ ‫הקלוח ‪ .‬ודבר זה הוא אמנם דבר הלכה ‪— .‬‬

‫וכן תתפרש הלכה אחת בתלמוד‪ ,‬א־‪2‬ר זולת ההנחה שדברו הכתובים ואחריהם׳‬ ‫ב(‬
‫חז״ל בלשון נקיה ומכובדה — זולת זה היא מחוסרת כל באור ומשוללת כל טעם י‬
‫וזה ענינה ;‬ ‫י‬
‫במס׳ נדה )נ״ה ב׳( חשיב כל הדברים הנוזלים שנקראים משקה‪ ,‬ובתוכםי"‬
‫״חלב אשה" ‪ ,‬ומביא ראי׳ מדכתיב ביעל אשת הבר הקני)שופטים‪ ,‬ה׳( ותפ^י*‬
‫מדהוציא הכתוב את משתה‬ ‫את נאד החלב ותשקהו )לסיסרא( ; וטעם הראי' ‪,‬‬
‫החלב בלשון ״ותשקהו״ ולא בלשון שתיה )״וישת*( מבואר דנקרא משקה‪:‬‬
‫והנה זה אמנם למוד פשוט‪ ,‬טוב ויפה ורצוי ; אך לא נתבאר מניין ייי‬
‫ללמוד מכאן להלב של א ש ה ‪ ,‬והלא סתמאכתיב ותפתח את נאד החלב ותשקהק‬
‫ובעלמא אנו רגילין להבין בסתם שם חלב — חלב של ב ה מ ה?■‬
‫אך הנה כאן יכון מאוד מאמר חז״ל בירושלמי רה״ש )פ״נ ה״ה( ‪ :‬״ר^י*"‬
‫תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר״‪ ,‬כלומר‪ ,‬שמאמר אחד במקום‬
‫מנלה הבאור הנאמן מדברים סתומים במקום אחר ‪ :‬וכן איתא במדרש תנחומי‘*'‬
‫)פ׳ הקת‪ ,‬כ״ג( ״דברי תורה צריכים זה לזה‪ ,‬ומה שזה נועל זה פותח״‪:‬‬
‫‪:‬‬ ‫והבאור כאן פשיט וקל‬
‫כי בספר ״רמזי הפטרות להרוקח* )נדפס מכת״י בווארשוי בשנת ר^ל״י׳^‬
‫בהפטורה לפרשת בשלח על הפסוק הנזכר ותפתח את נאד החלב ותשקהו‪ ,‬מבי**■‬
‫ממדרש אנדה ״שפתחה את לבה ותושט לו דדיה ותניקהו״‪1‬‬

‫‪1‬‬
‫פג‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ד׳ ״לשון נ קי ה‪ /‬סעיף ד׳‬ ‫מבוא‬

‫והנה אין ספק במעט‪ ,‬שלררשה זו כונו ח׳״ל בגמרא נרה שזכרנו‪ ,‬ובצרוף‬
‫‪.‬ההנחה שרברו הבהובים ואחריהם חז״ל בלשון נקיה וצנועה‪ ,‬יוצא באור רבר זה‬
‫‪■.‬נהדר ומפואר מאור‪ ,‬יאיר אה הענים‪ ,‬ישמח אה הלב וירחיב אה הנפש !‬
‫ואמנם דרוש לחקור ולבאר טעם המדרש שמצא לדרוש כן ‪ :‬וחקרתי ומצאתי‬
‫׳דיוקים והערות אחדות בפסוק זה‪ ,‬ועפ״י חרוש הדרשה‪ ,‬כל הדיוקים ובל ההערות‬
‫י‬ ‫’■*חלפו ויעברו‪ ,‬וכל המעקשים יהיו למישור ‪.‬‬
‫ואהשבם בזה‪:‬‬
‫ראשיה‪ ,‬כי כל הספור מפהיחת הנאד במו מיוהר‪ ,‬כי איזו נ״מ באיזה אופן‬
‫ומה הי׳ חםר הענין אם הי׳ הכהיב אוסר‬ ‫־ובאיזו הסונה השקהה אוהו חלב‪,‬‬
‫‪.‬בקצרה‪ :‬״והשקהו חלב״ והו לא‪ :‬ועל כן סמך לדרוש שמורה על פהיחוה שטח‬
‫•הלב‪ ,‬והנאד כנוי לשדים )עיין בסמוך(‪:‬‬
‫שניה‪ ,‬אין מדויק הלשון ״נאד חחלב״ בה׳׳א הידיעה‪ ,‬והי׳ די לומר והפהח‬ ‫י‬
‫עאד חלב ‪ :‬וידוע חוא‪ ,‬כי ה׳ היריעה מורה על דבר מצוין וידוע ביחוד באותו‬
‫יגנין ‪ :‬ולבן סמך בזה לדרוש מה שררש על אופן והבונה ההשקאה‪ ,‬דעל זה אמנם‬
‫ייונה לשון ״החלב״‪:‬‬
‫ושלישיה — הלשון ״והשקהו״ אינו מבואר כלל‪ ,‬כי הלא מדרך ההזמנה‬
‫חיים זולת‬ ‫■ילשהות שמעמידים לפני השותה אה המשקה והוא שותה )ורק בבעלי‬
‫האדם הדרך להשקות‪ ,‬וכמש״ב ברבקה‪ :‬שהה אדוני ונם לנמליך אשקה )פ׳ חיי(‪,‬‬
‫■וביעקב כתיב )פ׳ ויצא( וישק אה צאן לבן(‪ :‬וכן באכילה‪ ,‬ובדבתיב באליעזר‬
‫יו י ו ש ם לפניו לאכול )פ׳ חיי(‪ ,‬אבל לא שסאכילין ומשקין בידים ‪ :‬ולמה זה תלה‬
‫‪:‬הכתוב אה הפעולה בה‪ ,‬שהיא השקתה אוהו?‬
‫כזה אשר אך היא מכתה‬ ‫ולכן דריש‪ ,‬שאמנם היתה שהיהו באופן‬
‫והפתח אה נאד‬ ‫ולולא כן‪ ,‬הי׳ צריך לומר‬ ‫זומהנועהה השקתהו‪ ,‬וכדמפרש ‪:‬‬
‫החלב ו י ש ת ‪.‬‬
‫בעלי הלשון‪,‬‬ ‫ועוד אפשר לומר בטעם דרשה המדרש ע‪-‬״י מה שכתבו‬
‫ממנו‬ ‫■דהשם ״נאד״ נקרא על שם הבונה עשיתו ותשסישו‪ ,‬כי פיו צר ומריקים‬
‫;החלב ב נ ד נ ו ד ו ‪ :‬והגה כן היא תכונה ההנקה מאשה‪ ,‬וכמו שאמרו במם׳‬
‫־*עירובין )נ״ד ב׳(‪ :‬מה הדד הזה כל זמן שההנוק ממשמש בו מוצא חלב‪ ,‬וזה‬
‫‪-‬כעזרה אמו‪.‬‬
‫סוף דבר‪ ,‬מזה ומזה ומזה מצא לו הדורש סמך נאמן לדרוש מה שדרש‬
‫יליישר הדודים בעקולי הדברים‪— .‬‬
 ‫ברוך‬ ‫סכתנותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪166‬‬

‫יעעמלו בר׳‬ ‫וכן אפשר לפרש ■עפ׳י ההגהה מדבור בלשון נקיה אגדה אחת‬ ‫נ(‬
‫המפרשים ולא העלו באור נכון‪ ,‬ועפ״י הנהר‪ .‬זו תתבאר בנקל וברחבה‪:‬‬
‫אמר רבי יהושע בן לוי משום‬ ‫במס׳ פסחים )קי״ג א׳(‪ :‬שלשה דברים‬
‫אנשי ירושלם ובו‪ /‬ואחד מהם‪ ,‬אל תרבה ב ג נ ו ת ‪ ,‬משום מעשה שהיי ‪ ,‬ע״ב ;‬
‫ופרשו רשיי ורשב״ם‪ ,‬אל תהא רגיל לעשות דבריך במקום מגולה^‬
‫מעשה שהי׳ בדוד ובת שבע דכתיב )ש״ב‪ ,‬ייא( וירא אשה רוחצת מעל הגג י*(*־‬
‫והנה לא נתבאר יחש שם ״גנות״ למקום פרהסיא; וסהרש״א כתב ויו‬
‫לשונו ‪ :‬״כ; הוא בכל הספרים‪ ,‬ב ג נ ו ת )בנו״ן(‪ ,‬אבל לפי הענין נראה דגרםיגן'‬
‫מקום מגולה^‪-‬‬ ‫והכונה‪ ,‬שלא תרבה מעשיך בגגות‪,‬‬ ‫בגגות‪ ,‬בגימ״ל תחת נו׳ין‪,‬‬
‫כמעשה שהי׳ בדוד ובת שבע‪’ ,‬דכתיב רוחצת מעל הגג״‪ ,‬עכ״ל ;‬
‫והנה אך למותר לפרש כל הדחוקים שבהפירושים הנזכרים‪ ,‬וגם גי"‬
‫מהרש ׳א בעצמו מעיד‪ ,‬שבכל הספרים הגירסא ״בגנות׳ ;‬
‫אך לפי ההנחה שדברו חז״ל בלשון נקיה וצנועה‪ ,‬יתבאר הענין בדדך קלו'"‬
‫ופשוטה ורצויה;‬
‫כי בשם ״גן' רגילים חז״ל לכנות את האשה‪ ,‬וכמו שאמרו כפרקי דרבי‬
‫אליעזר )ר״פ כ״א( אין גן אלא אשה‪ ,‬שנאמר )שהיש‪ ,‬ה׳( גן נעול אחותי כלר■ ‘■‬
‫וישב )פ׳ פ״ד‪ (.‬איתא בעגין דאיירי שם ״שד‪,‬י׳ חורש ב ג נ ו ^‬ ‫ובמ׳יר פרשד‪.‬‬
‫ומבוין שם בזה לזיווגי אשה ;‬
‫ויש לפרש טעם כנוי זה לאשה‪ ,‬מאותו הטעם שתכונד‪ .‬בשם ״שדהי וכמ״^‬
‫באסתר ״קרקע עולם היתה״ )סנהדרין‪ ,‬ע״ד ב׳(‪ ,‬ופרשו בשאלתות ררב אחאי‬
‫)פ׳ וארא( בהסבר הדבר‪ ,‬מפני שכמו שתכלית הקרקע ותעודתה להוציא תבואדי׳י ‪,‬‬
‫ך‪ (,‬א‪.,‬ן אשרי‬ ‫כך תכלית האשד‪ .‬ותעודתה להוליד בנים‪ ,‬וכט״ש בכתובות‬
‫אלא לבנים ; וכתכלית הקרקע כן תכלית הגן — להוציא סירות‪ ,‬ועל כן תכוג^‬
‫בשם שניהם‪ ,‬בשם שדד‪ .‬ובשם גן ;‬
‫וכן תכונה מטעם זה בשם ״גפן״‪ ,‬כמו שכתוב )תר‪,‬לים‪ ,‬קכ״ח( אשתך‪.‬בגי‪5‬ן‬
‫פוריה‪ ,‬ובשם ״ברם״‪ ,‬כמו‪,‬שכתוב )משלי‪ ,‬ג״ד( ועל כרם אדם וגו‪ /‬ופרשו בבר׳־ר‬
‫)ר״פ כ״א( זו חוה‪:‬‬
‫ולפי כל זה י״ל פשוט בבאור הלשון ״אל תרבה בגנות״ כט! אל תרביי‬
‫באישות; ואם בלשון פשוטה‪ ,‬שלא להרבות בזיווגי אישות‪ ,‬משום מעשר‪.‬‬

‫נ אי‬
‫ולהלן כפרק הבא ’י‬ ‫וכסו שנ חו ב וירא םעל הגג א ע ח רו חי תן‬ ‫ד‪,‬ל»ו; הסוכה ומסורסד‪/‬‬ ‫א(‬
‫דוגטאות רבות לסגנק »ה ‪— .‬‬
‫פד‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ד• ‪,‬לשון נקיה״ סעיף ד׳‬ ‫מבוא‬

‫כדוד ובת שבע ; ויחש הראי' ממאורע זו לבאן יתבאר עפ״י מה ״•אסרו בסנהדרין‬
‫)ק״ז א׳( כיחש מאורע זק שנתעלמה ממנו )מדוד( הלבה אחת ‪ :‬אבר אחד יש‬
‫שנאמר וירא אשה רוחצת מעל הגג )וכל‬ ‫באדם‪ ,‬משביעו רעב‪ ,‬מרעיבו שבע‪,‬‬
‫המאורע(‪ ,‬ור׳יל‪ ,‬שע״י שלא נזהר למעט בזיווני אישות על כן נבשל בבת שבע•‬
‫ומבואר‪ ,‬דיהש אחד לאגדה זו דפסחים עם האגדה בסנהדרין וענין אחר‬
‫להם‪ ,‬ומתוך הרכבת עניניהם‪ ,‬יוצא באורנו ישר ונאמן וקיים‪.‬‬
‫זה )אל תרבה בגנות(‪ ,‬כי בפי‬ ‫ואף גם זאת ראוי להעיר ׳ביחש מאמר‬
‫שהעתקנו דברי הגמדא בפסחים נובע המאמר הזה מ א נ ש י י ר ו ש ל ם‪ ,‬ומבואר‬
‫אישות‬ ‫במם׳ שבת )ס*ג ב׳( כי אנשי ירושלם היו רגילים לדבר בעגינו‬
‫ב מ ל י צ ו ת ו ב ר מ ז י ם ‪ ,‬עיי״ש במה מאמרים כסגנון כזה‪ ,‬ואם כן ל ה ם נאר‬
‫ויאה גם לשון מליצית זו על דרך שבארנו ‪— .‬‬

‫ובן אפשר לפרש עפ״י ההנחה ררברו חכמים בלשון כבור את לשון הגמרא במס׳‬
‫חולין )ה׳ א׳(‪ :‬״המורה עבודה זרה‪ ,‬שכל הכופר בה במודה בבל התורה״‪.‬‬
‫שבת בפרהסיא הוי‬ ‫ומקשים על זה‪ ,‬דהא מבואד בגמרא שם‪ ,‬דמחלל‬
‫ככופר בכל התורה )עיי״ש ברש״י‪ ,‬ד״ה אלמא מומר( ואעפ׳׳י שכופר כע״ז‪ :‬ואם‬
‫והלא אפשר שיכפור‬ ‫כן‪ ,‬איך יתכן‪ ,‬שכל הכופר בע״ז יהי' כמודה ככל התורה‪,‬‬
‫בה ויהד עם זה יהי׳ כופר בבל התורה ע״י הלול שבת בפרהסיא ?‬
‫בזה ״שכל הכופר בע״ז כמודה בבל‬ ‫וזולת זה לא יתכן לומר בלל קיים‬
‫התורה"‪ ,‬והלא כמה הפשים ברעות שכופרים בע״ז ויחד עם זה כופרים בתורו; ?‬
‫ואף נם זאת‪ ,‬לפי כונת חענין‪ ,‬לא יתבאר יפה הלשון ״המורה ע״ז וכו׳ ״‬
‫כי בעלמא בסגנון וכונת ענין כזה תופסים לומר בצד החיובי שבו ‪ ,‬כמו גדולה‬
‫מילה שנכרתו עליה י״ג בריתות )נדרים‪ ,‬ל״א א׳( ולא אמרו חמודה ערלה; ובן‪/‬‬
‫אמרו גדולה ענוה וכו׳‪ ,‬ולא אמרו המורה נאוה‪ ,‬והרבה כהנה ;‬
‫וכן כאן הי׳ לו לתפיש בלשון כזו ‪ :‬גדולה אמונה‪ ,‬או גדול יחוד ה׳ שכל‬
‫כפי‬ ‫ולא בצד השלילי שבו‪,‬‬ ‫המודה בה )או‪ :‬בו( כרודה בבל התורה‪,‬‬
‫שלפנינו בגמרא‪:‬‬
‫וגם בכלל הלשון ״המורה ע״ז שכל הכופר בה‪..‬״ אינו דבוק עפ״י משפט‬ ‫׳‬
‫הגיוני‪ ,‬כי בהלשון ״המורה״ צריך להביא דבר חיובי שבענין ולא דבר שלילי שבו‪,‬‬
‫כמו כפירה‪ ,‬ואם כן‪ ,‬אינו מסיים במה שפתה?‬
‫ולכן נראה‪ ,‬דבל המאמר הזה נאמר בדרך כבוד כלפי מעלה וכלפי התורה ;‬
‫שנאמרו ו ב ו ג ת ם‬ ‫ונקדים לזה מאמרים אחדים בתלמוד שנאמרו בלשון‬ ‫■‬
‫הפוכה מלשונם‪:‬‬
 ‫כרוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪168‬‬

‫כמו במגילה )טיו א׳( ‪ ,‬שקרא מרדכי לשמים‪ ,‬שאם לא תופר עצת דםן‬
‫יאמרו‪ :‬גבר מלכא עילאד‪ ,‬ממלכא תתאה )מוסב על הקב״ה ואהשורש(‪ ,‬והכוניז‬
‫להיפך‪ ,‬שיאמרו‪ ,‬גבר מלכא התא־ )אהשורש(‪ ,‬ונקט בלשון כבוד בלפי מעלה‪:‬‬
‫ובגיטין )נ״ו ב׳( אמרו‪ ,‬כי בעת שראה טיטום טיפי דמים בבית המקר®‪/‬‬
‫מעלה ומשום בכיר‬ ‫סבר ״שהרג א ת עצםו"‪ ,‬והבונה להיפך‪ ,‬שסבר זה כלפי‬
‫שמים נקט בלשון כזו;‬
‫)ל״ד ב'( דרשו שםאחר מן המרגלים ״מיכאל״ — שעשה ע צם י‬ ‫ובסוטה‬
‫מך‪ ,‬והבונה הפוכה‪ ,‬שמוסב ככיבול על כתו של הקב״ה‪ ,‬ונקט דרך כביד ‪:‬‬
‫חנ ט‬ ‫מציעא )ע״ה ב'(‪ :‬מלוי ברבית עושים את משה רבעו‬ ‫ובבבא‬
‫מה שאסרה ההורי'■‬ ‫ותורתו א ם ת‪,‬והכונח להיפך מן הכם ומן אמת )כי צר להם‬
‫לקהת רבית‪ ,‬ואומרים‪ ,‬כי משה רביגו לא ה ח כ י ם לדעת‪ ,‬כי דבר רבית הוא רטי*‬
‫שוה גם להלוה שעושה עסק בהבסף‪ ,‬וממילא גם תורתו איננה אמת(‪ ,‬ורק לכנויי'‬
‫של התורה ולכבודו של משה אמרו בלשון כבוד ‪ :‬״הבם ואמת״ ;‬
‫וכן מצינו במקרא‪:‬‬
‫בשמואל א׳ )ג׳ י״ג( ‪ :‬כי מקללים ל ה ם בניו‪ ,‬תהת כי מקללים ל י ‪:‬‬
‫במלכים א׳ )ב״א י״ג(‪ :‬ב ר ך נבות אלהים‪ ,‬תחת קלל‪ :‬וכן באיוב )א׳ ה'(‬
‫ו ב ר כ ו אלהים בלבבם‪ ,‬תהת ו ק ל ל ו ‪:‬‬
‫בירמיה )ב׳ י״א( ‪ :‬ועמי המיר כ ב ו ד ו ‪ ,‬תהת כבודי ‪ :‬וכן בתהלים )ק״ו נ'(‬
‫• וימירו'את כ ב ו ד ם בתבנית שור‪ ,‬תחת וימירו את כ ב ו ד י ;‬
‫ביחזקאל )ח׳ י‘ז( שולחים את הזמורה אל א פ ם ‪ ,‬תהת אל אפ י ‪:‬‬
‫בהכקוק )א׳ י״ב( ה׳ אלהי קדושי לא נ מ ו ת ‪ ,‬תחת לא ת ם ו ת ;‬
‫בזכריה )ב׳ י״ב( הנוגע בכם נוגע בבבת ע י נ ו ‪ ,‬תהת בבבת ע י נ י ;‬
‫במלאכי )א׳ י״ג( והפחתם א ו ת ו ‪ ,‬תרזת א ו ת י ; ועוד כהנה ;‬
‫והנה כי כן‪ ,‬נראה‪ ,‬שכל המאמר הזה שהבאנו מגמרא דחולין ‪,!,‬חמורה‪ .‬ע"’‬
‫שכל הכופר בה כמודה בכל התורה״ — כל מאסר זה נאמר בסגנון הפוך‬
‫ועיקר ענייו שמנוי!‬ ‫שרוצה לומר‪ ,‬ונאמר בדרך כבוד כלפי מעלה וכלפי התורה ;‬
‫ורק מפני ®ל‘*‘‬ ‫לומר ‪ :‬״חסודה ע״ז שבל ה מ ו ד ה בה כ כ ו פ ר בבל התורה״ ‪,‬‬
‫רוצה לבטא אצל ע״ז את הלשון ״הודאה" ובתורה — לשון ״כפירה" נקיט בהיפד<‬
‫וכמו כל הלשוטת מחז״ל שהבאנו ‪.‬‬
‫ומתבאר הענין פשוט וקל ‪— .‬‬

‫וכן נראה לפרש עפ״י הנחה זו שדברו הכתובים ואחריהם חז״ל בלשון נקיה‬ ‫‪,‬ה(‬
‫את המאמר בס״ר בראשית )פ׳י׳יג(‪ :‬בשעה שהמטר _יורד בהמה מבקשת תפקירי'*^‬
‫פה‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ד׳ ״לשון נקיה״ ‪ ,‬סעיף ד׳‬ ‫מבוא‬

‫שנאסר )ההלים‪ ,‬ס״ה( לבשו כרים הצאן — לישו דכריא צנא )וסמך עור על‬
‫תחלת הפסוק ‪ :‬פקדה הארקי והשוקקיה )ואז( לבשו כרים הצאן( ;‬
‫ופרשו המפרשים • אילי הצאן לבשו צאן נקבות ; אבל לא פרשו באיזה אופן‬
‫דרשו כן מלשון הפסוק הזה‪ ,‬אשר אפשר לפרשו בפשיטות‪ ,‬שלבשו הצאן שער‬
‫מלא‪ ,‬כמלא הכר‪:‬‬
‫אך יתבאר עפ״י הגמרא דסנהררין )צ״ג א׳(‪ ,‬שמפרשים שם את הפסוק‬
‫בזכריה )נ‪ (.‬ויהושע היה לבוש בגדים צואים‪ ,‬ופריך ‪ :‬״וכי דרכו של יהושע )הכהן‬
‫הגדול( ללבוש בנדים צואים‪ ,‬אלא שהיו בניו נושאים נשים שאינן הנונות לכהונה‬
‫ילא מיחה בהם" ‪ ,‬ע*ב ‪:‬‬
‫ומתבאר מזה‪ ,‬רשם ״לבוש* יונרז נם על נשואי אישות‪ ,‬וי״ל ההסבר בזה‬
‫״פ׳י הלשון ורות‪ ,‬ג׳( ופרשת כנפיך על אמתך‪ ,‬וביחזקאל )ט״ז(‪ ,‬ואראה והנה עתך‬
‫■עת מדים ואפרוש כנפי עליך‪ ,‬וכן בתורה )פ׳ תבא( מגלה כנף אביו‪ ,‬ומוסב על‬
‫אשת אביו ; וטעם כנוי זה‪ ,‬הוא מפני שהאשה מוצאת חסות והגנה תחת חסות‬
‫בעלה‪ ,‬כמו האדם החת הלבוש שעליו ‪:‬‬
‫וכן יתפרש עפ׳י כונת לשון זו הפסיק במלאכי )נ( ובאשת נעוריך אל תבנור‬
‫וכסה המם על ל ב ו ש ו ; וי״ל הבאור‪ ,‬דזה תואר על הבגידה באשת נעורים‬
‫שמציק לה ומכסה החמס ‪ :‬ויהי׳ הלשון ״וכסה חמם על לבושו״ מעין כפול לשון‬
‫מן ״ובאשת נעיר^ אל תבגוד״ במלים שונים ;‬
‫וגם דרוש להעיר‪ ,‬כי הוראת שם ״לבוש״ אינה מצטמצמת בכסוי הגוף בלבי(‬
‫כי אם גם מתפשטת על כל צורה חצונית של היי האדם‪ ,‬בתכונות הנפש‪ ,‬במוסר‬
‫ובמדות ובמעלות הרוח ; ומזה הוראת הלשון ורוח ה׳ ל ב ש ה את גדעון )שופטים‬
‫י(‪ ,‬הרדות י ל ב ש ו )יחזקאל‪ ,‬כ״ח(‪ /‬י ל ב ש ו שוטני כלמה )תהלים קי״ט(‪ ,‬ה׳ מלך‬
‫גאות ל ב ש )שם‪ ,‬צ״ג(‪ ,‬ועוד הרבה ‪:‬‬
‫ל ב ו ש בגדים צואים״ — לשון מליצית‬ ‫וגם באן המובן מן ״ויהושע היה‬ ‫■‬
‫לכן מסבב הדרוש‬ ‫להסבת קלון על כבודו ; ואחרי כי עליו בעצמו לא יכון זה‪,‬‬
‫ובלימתו שלו תתכלכל בזה שלא מיחה בהם‪,‬‬ ‫וכדמפרש‪:‬‬ ‫את הדבר אל בניו‪,‬‬
‫ומענין הפסוק בשמואל א׳ )נ׳( ‪ :‬והגדתי לו)לעלי( כי שופט אני את ביתו בעון‬
‫והבונה — מקללים ל י( ולא כחה‬ ‫אשר ידע כי מקללים להם בניו )לשון נקיה‪,‬‬
‫כהס‪ :‬ובתלמוד מם׳ שבת )נ״ד ב׳(‪ :‬כל סי שאפשר לו למחות באנשי ביתו ולא‬
‫מיתת נרכס עליהם‪ ,‬בלומר‪ ,‬נחשב באלו הוא בעצמו נתפס במעשח העון ההוא יי(•‬
‫■׳ * {‬
‫ר )הנקרא‬ ‫'>ל דבר רשיון בזה מג ד ראש הבית נרחיב אי״ה הדבור בחבור‪ pSn ,‬ראשו;‬
‫״סלחטה גשלוס"( סעיף א׳ ‪* ■ .‬‬

‫‪1‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪170‬‬

‫דר»ו‬
‫והנה אתרי כל אלה‪ ,‬יתבאר‪ ,‬שבמדרש שהבאנו בהחלת הדברים‬
‫את הפסוק לבשי' ברים■‬
‫ממובן זה שבארנו בשם ״לבוש״ כתואר על אישות‬
‫הצאן‪ ,‬ובלשו; נקיה •‬

‫הרר׳*^‬
‫ובן תתבאר עפ״י הנחה זו שרברו הכתובים ואחריהם חז״ל בלשון נקיה‬ ‫ו(‬
‫ענינו‬
‫הידועה מהנדה של פסה‪ ,‬ומקורה בתלמוד מם׳ יומא )ע״ד ב׳( ‪ :‬וירא אי‘‬
‫)פ׳ הבא( זו פרישות דרך ארץ )כלומר‪ ,‬הפרישה מזיווני אישות( יי■(‪ ,‬יסנאמי‬

‫שמות( וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים‪ ,‬ע׳'כ ‪:‬‬

‫ת עני'‬
‫והנה אם הבונה לדרוש כזה מלשון ״את ענינו* על דרך הלשון אם י‘״‬

‫י סוק‬ ‫^יי׳^יי־י‬ ‫**י*‬

‫להביא ראי׳ לזה מפסוק וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים ; ומדהביא‬
‫זה‪ ,‬שמע מינה שעיקר הראי׳ ממנו;‬
‫ולא נתבאר איפה מרומז בזה הפסוק ענין זה שדרש ״פרישות דרך אי?‬
‫לא‬
‫וקרוב לומר‪ ,‬כי מדייק מה שהפסוק וירא אלהים את בגי ישראל‬
‫סיים ענין הראיה‪ ,‬מה ראה ; ואין זה רניל במקרא‪ ,‬שיפתח בלשון פעולר‬
‫הפועל ולא יפרש דבר הפעולה;‬
‫ולכן דריש‪ ,‬שהמקרא קצר‪ ,‬מפני •שדרוש לפרש ש ר א ה פ רי שי ^' ^ו ל א‬
‫ואין זה לשו; נקיה ומכובדה כלפי מעלו‪ /‬לכן בא הכתוב כמו קטוע׳‬
‫נסתיים ענינו ;‬
‫לשחק בי<‬
‫ו״ש‪.‬‬
‫אמרו שם לעני; אנדה אחת ‪ :‬איבעית אימא‪ ,‬לאו אורח ארעא )כלפי מעלה(׳‬
‫״ן )י״ם‬ ‫‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫^‬ ‫ולבסוף אעיר על תקון אהד שצריך להגיה בענין זה בדברי ר^“"'‬
‫**‬
‫י עו׳‪6‬י'‬ ‫ב׳( על מה שאמרו שם‪ :‬שיחת חולין של חכמים צריכה תלמוד׳‬
‫הלשון ‪ :‬״צריכה תלמוד‪ ,‬כדי להתלמד לדבר בלשונם‪ ,‬שהוא בלשון נקיי‘‬
‫ומרפא״‪ ,‬עכ׳ל‪:‬‬

‫‪:‬׳ ־‪(-‬־ ו ' י “‬

‫רנילים חז׳ ל לכנות חיי אישות בלשון נקיה בשם ״דרך א ר ץ'‪ ,‬במו בעירובי! )קי‬ ‫•«‬
‫‪•«,‬״ ״ ״ "‬
‫עוהיו'®‬ ‫דרך ארץ ובו׳ ; בנימי; )ע׳ א׳( ‪ :‬מי שאינו בדרך ארץ ; בירושלמי כיזיביי'‬
‫שראה )הנחש( •*י^‬ ‫)פ״וז(‪ :‬מתוך‬ ‫ובבר׳ר‬ ‫מתוך שהנמלים צנועים בדרך ארץ‪,‬‬
‫•‬ ‫נדרך ארץ‪ ,‬ועיין בס״ר ריש פרשת וישלח ‪.‬‬
‫לא ו׳ר־ו‬
‫כנוי זה‪ ,‬מפני שזה מיסודי דרכי העולם וי שונו‪ ,‬ונם׳*״^׳‬ ‫ויש להםביר כעם‬
‫בראה לשבת יצרה )ישעיה‪ ,‬מ״ה( ‪- .‬‬
 ‫פר­‬ ‫מבו א‬ ‫פרק ד׳ ״לשון נקיה״‪ ,‬סעיף ד׳‬ ‫מבוא‬

‫והנה דבריו מיוסדים על מאמר חז״ל בכתובות )‪p‬׳‪ y‬א׳( ; ^לשון חכמים‬
‫ברכה‪ ,‬עושר ומרפא׳‪ /‬ע״ב‪ :‬ולפי זה צריך להניד‪ .‬בדבריו ר ‪ a‬ת ״בלשון נקיה" —‬
‫״כלשון ברכה״;‬
‫אך אולי דעתו‪ ,‬כי לשון נקיה היא גם לשון ברכה‪ ,‬ברכת הנפש‪ ,‬כי זה‬
‫שמדבר בלשון נקיה מתברכים בו ואומרים עליו ‪ :‬ברוכים דבריו וברוך יהי׳ ; וכמו‬
‫תורה וישרים דרכיו ונאים מעשי‪./‬‬ ‫במי שלומד‬ ‫יומא )פ״ו א׳(‬ ‫שאמרו במס׳‬
‫מתברכים בו הבריות‪ ,‬ונאמר עליו ישראל אשר בך אתפאר )ישעיה‪ ,‬מ״ט‪— • (.‬‬

‫יעוד אתת אעיר בענין זה‪ .‬אעיר על דבר פלא מצוין‪ ,‬הפלא ופלא‪ ,‬בתוי־ט למס׳‬ ‫ח(‬
‫אבות‪ ,‬פרק ב‪ ,‬משגה א׳ ‪ ,‬במה ששנו שם ‪ :‬״דע‪ ,‬כי עין רואה ואוזן שומעת וכו׳ ״‬
‫כתב הוא בשם ספר ״דרך חיים״ ״כי על כן לא אמרו ע י נ י ם רואות ו אז ני ם‬
‫שומעות‪ ,‬בלשון רבים‪ ,‬משום דכיון רזה מוסב על ה׳ ‪ ,‬אין מן חכבוד לייחס לו‬
‫והספר דרך חיים הוא למהר״ל מפראג ‪:‬‬ ‫כמו לבשר ודם״ ‪ ,‬עכ״ל ‪.‬‬ ‫עיינים ואזנים‬
‫והנד‪ ,‬מה דמות אעריך להדברים הזרים‪ ,‬התמוהים ומופלאים האלה‪ ,‬אשר‬
‫ןאון ^יך לפליאתם !‬ ‫אין קץ‬
‫בלשון יחיד ללשון‬ ‫ביחש דבר זה הבדל‬ ‫כי לבד שאין ' לראות ולהרגיש‬
‫רבים )בין עין ובין עינים‪ ,‬בין אוזן ובין אזנים( ‪ ,‬אך הנה‪ ,‬במחילה מכבוד תורתם^‬
‫הגדולה של הגדולים האלה‪ ,‬נעלמו מהם לפי שעה המון פסוקים בתורה‪ .‬ובנביאים‬
‫ביחש לשם ה׳ השמות עין ואוזן‬ ‫ובכתובים ומספר רב ממאמרי חז״ל שבאו בהם‬
‫ע י נ י ה׳‬ ‫)ויתר אברי הנוף( בלשין רבים‪ ,‬עצמו מספר‪ ,‬ומעט מהם נד‪,‬שב בזר‪;,‬‬
‫אל צדיקים ו א ז נ י ו אל שוער‪.‬ם )תהלים‪ ,‬ל״ג( ; יהיו נא ע י נ י ך פקוחות ו א ז נ י ך‬
‫וראה )ושעיר‪ ,,‬ל״ז(‪ :‬תד‪,‬יינד‪ .‬א ז נ י ך‬ ‫עיניך‬ ‫פ ק ח ה׳‬ ‫קשובות )דד‪.‬י״ב‪ ,‬ו׳(‪:‬‬
‫מרשית השנה )פ׳‬ ‫ע י נ י ה׳ אלהיך בה‬ ‫קשובות לקול רינוני )תהלים‪ ,‬ק״ל(‪:‬‬
‫עקב(; וד‪,‬׳ יעשד‪ ,‬הטוב ב ע י נ י ו )ש ב‪ ,‬ז׳(‪ :‬והרבה פעמים בתורה ממציאות חן‬
‫כ ע י נ י ה׳; ה׳ ע י נ י ך משוטטות בכל הארץ )דהי״א‪ ,‬ט״ז( ‪ ,‬והרבה מאוד;‬
‫במ״רסוף‬ ‫ביחש להקב״ה‪,‬‬ ‫״ברבים״‬ ‫ויותר מזה מבואר דיוק לשו! עין‬
‫‪,‬כתיב‪ ,‬עין ה׳ אל יראיו‬ ‫שיר השירים על הפסוק דומה דודי לצבי‪ ,‬בזו הלשון‪:‬‬
‫ע י נ י ה׳ אל צדיקי^^ לא קיפיא‪ ,‬כאן בזמן שאין ישראל עושץ רצונו של‬ ‫וכתיב‬
‫מקום )מב־ט עליהם בעין אחת( ובאן בזמן שעושין רצונו של מקום )מביט עליהם‬
‫כשתי עינים( ‪.‬‬
‫י ד י ו מגיד הרקיע )ר^לים‪ ,‬ט׳( ותחת‪.‬‬ ‫ומעשה‬ ‫וכן בשאר אברי הטף‪:‬‬
‫ר ג ל י ו כמעשר‪ ,‬לבנת הספיר >ס״פ משפטים(‪ ,‬ועוד ועוד‪,‬‬
 ‫ברוד‬ ‫)זברונוהי(‬ ‫מר!ור‬ ‫‪172‬‬

‫כמו במם׳ כתובות )קי׳׳א בי( ‪:‬‬ ‫והרבה לשונות כאלה גם בחז״ל‪,‬‬
‫’‬ ‫כנסת ישראל לפני הקב״ה^ רבש״ע^ רמוז לי ב ע י נ י ך ואחוי לי ש י נ י ך‬
‫ובפנהדרין )ל״ט ב'( ״הושיט הקב״ה אצבעו הקטנה וכו׳ ״ ‪ ,‬ושם )מ״ג ב׳( ‪:‬‬
‫שאדם מצטער‪ ,‬שכינה אומרת‪ ,‬קלני מראשי‪ ,‬קלני מזרועי״ וכהנה הרבה ;‬
‫נם‬ ‫ויותר מזה מציגו‪ ,‬כי על דרך הציור והדמיון יוגבל כביכול‬
‫)פ׳ בחקתי( ; ותקצר‬ ‫תנעל נפשי אתכם‬ ‫נ פ ש ו של הקב״ה‪ ,‬כמו ‪ :‬ולא‬
‫בעמל ישראל )שופטים‪ ,‬י׳( ; וכן התואר ״ארך אפים״ המיוחם לו‪ ,‬שענינו‪ ,‬גי'י׳‬
‫המתקצף נשימתו קצרה‪ ,‬ולכן זה העוצר עצמו מכעס‪ ,‬נשימתו )אפו( ארוכה‪ ,‬ויר‬
‫״ארך אפים״ ;‬
‫אעפ״י שלא‬ ‫)בהםבה לה׳( יגיע כפיך^‬ ‫וכן אמר איוב )י׳ ג׳( ‪ ,‬כי תמאס‬
‫שייך בה׳ ענין יגיעה‪ ,‬וכמ״ש במ״ר בראשית על הפסוק בהבראם ‪ :‬לא בעמל יל^‬
‫ולא ביגיעה ברא הקכ״ה את העולם וכו׳ ‪.‬‬
‫הלשונית השונות והרבות שחשבנו כל פחיתות בגר‬ ‫ועל האמת איל בכל‬
‫בלפי מעלה‪ ,‬יען כי כל אלה באים בדרך ציור לפי השגת תפיסת האדם והבני‘^׳‬
‫שלא יוכל לבטא כונתו ולצמצם הרעיון במחשבתו בל^ןן ארןףך‪ . ,‬אך‪ !,‬אין הבוגי‘‬
‫תמונה גשמית ופעולה חומרית; והלשונות האלה הם‬ ‫חלילה‬ ‫לייחס לו‬
‫או ״וה׳ אלהים בשופר יר*?^‬ ‫ברק חרבי' )פ׳ האזינו(‪,‬‬ ‫הלשונות ״אם שנותי‬
‫משל לפי השגתם‬ ‫זה רק‬ ‫וכי חרב ושופר יש לו‪ ,‬אלא‬ ‫)זכריה‪ ,‬ט׳( ‪,‬‬
‫ציודם של בני ארם ‪.‬‬
‫״בראש השנה יכתבון וביום צום כפור‬ ‫ומעין זד‪ .‬באור לשון הפייטן‬
‫■יחתמון״ ‪ :‬והאמנם כי המובן לכלי כתיבה וחתימה ולהשמוש בהם ‪ ,‬אך ציור רי**‬
‫ולהחלט מעשה )ביותב'^^ ‘‬ ‫לפי תפיסתם של בני אדם ״למהשבת מעשה )בר״ה(‬
‫ועיין ברמב״ם ובראב״ד פ״ג ה״ז מתשובה‪ ,‬והרבה יש לדבר ולבאר‬
‫‪.‬זה‪ ,‬ואין כאן המקום לזה‪— ,‬‬

‫ואפשר לכוין בזה מה ששינו הזקנים בהעתקת התורה לתל^‪ ,‬ךמיזך מליגו!‬
‫■נעשד‪ ,‬אדם בצלמנו כדמותנו ללשון אעשד‪ .‬אדם כצלם ובדמות )מגילה‪ ,‬ט'‬
‫אע׳ג^‬ ‫הי׳ רק מלשון ״נעשה״)בלשון‬ ‫ומתבאר מרש״י‪ ,‬שהשנוי‬
‫כהוראת הן!עון‬ ‫תלמי שתי רשויות הן‪,‬‬ ‫‪).‬לשון יהיר( ‪ ,‬כדי שלא יאמר‬
‫)אשר אמנם יש בזה דרש במ״ר( ;‬
‫ןירסי^''‬ ‫אבל י״ל‪ ,‬דהשנוי הי׳ גם מלש־ן ״בצלמנו כדמותנו״‬
‫•לתבלית זו‪ ,‬שלא ייחם להבורא תמונה גשמית‪— .‬‬
‫פז‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ד׳ ״לשון נקיה׳‪ /‬סעיף ה׳‬ ‫טבלא‬

‫הערת התוי׳יט על הלשון עי; רואה ואוזן שומעת‪ ,‬ולא עינים‬ ‫ובעיקר‬
‫יאזנים‪ ,‬נראה פשוט‪ ,‬שתפס התנא את לשו; הפ׳ במשלי וב׳(‪ ,‬עין רואה ואוזן‬
‫שומעת ‪— .‬‬

‫ה‬
‫יאביתינו בדורות האחרונים היו מקפידים על לשון כבודה וצנועית נם במקרה‬
‫׳^>גה ותפיסה בדברי תורה ביחש המחברים‪ ,‬והי׳ מקרה‪ ,‬כי קפידא בזו עלתה ע ד‪..‬‬
‫‪,‬‬ ‫^ עינש מר וקשה מאד !‬
‫וזה נראה ממה שמסופר בספר אחד לחכם ספרדי‪ ,‬רבי אברהם הלוי‪ ,‬בספר‬ ‫‪.‬‬
‫יז ״נינת ורדים״ הלק א׳ ‪ ,‬סימן ו׳ ‪ ,‬על דבר מה שכתב בעל ״פרי חדש״ על הבית‬
‫מספר החכם הנזכר כזה‪:‬‬ ‫)כעל השו״ע( שטעה קשה‪,‬‬

‫״עובדא הוי בצויבא מרבנן דהוי הריף טובא‪ ,‬וכתב ספר‬

‫ו פ ר י ו ח ד ש )רומז לשמו ״פרי חדש״(‪,‬‬ ‫לטור יורה דעה‬
‫ובבוא הספר למצרים מצאו‪ ,‬כי שלה רסן לשונו לדבר תועה‬
‫על גדולי ישראל ועל רבינו בית יוכף‪ ,‬וכתב עליו שטעה‪,‬‬
‫כדבר איש על תלמיד קטן‪ ,‬ונתקבצו חכמי מצרים וגם הגרים‬
‫הנמצאים מארצות אחרות‪ ,‬ועלתה הסכמתם לבלתי שלוח יד‬
‫וספריו‬ ‫לא בנגידא ולא בשמתא‪,‬‬ ‫)עונש( בהמחבר עצמו‪,‬‬
‫הגמצאים פה כמצרים שקעו בבנין וגזרו והחרימו שלא יקרא‬
‫אדם בספר זה לא קריאת ארעי ולא קריאת קבע‪ ,‬וקבלו זאת‬
‫עליהם״ ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫ואי•‬
‫‪ 1‬ספ״‪ /‬שלא על גוף ההשגה שהשיג בעל פרי חדש על הב״י יצא הקצף הזה מחכמי‬
‫עד גזר דין קשה כזה ‪— :‬‬
‫יען כי ״לטעות״ אפשר לכל אדם‪ ,‬אפילו לגדול שבגדולים‪ ,‬והכתוב מעיד לאמר‪,‬‬
‫^"־יאות מי יבין ; ועל אהיה השלוני‪ ,‬שהי' רבו של אליהו הנביא ומבית דינו של דוד‬
‫'"^‪) 1‬ראה הקדמת הרמב״ם *לחבור יד החזקה( אמרו הז״ל ״שטעה מאוד" )סנהדרין‪,‬‬
‫’• ועל דניאל‪ ,‬שהי' רב ונביא‪ ,‬וגדול בנבואה מחגי זכריה ומלאכי‪ ,‬וראה מה‬ ‫^‬
‫יאו הם בנבואה )דגיאל י׳ ‪ ,‬ומס׳ מגילה ג׳ א׳( אמרו הז״ל שבכל זאת טעה )מגילה‪,‬‬
‫ס'( ‪ :‬ורב יוסף אמר ‪ :‬תרי גברי רברבי כרבנן לטעו בהך מילתא )עירובין‪ ,‬ם״ח ב׳(‪,‬‬
‫אהד ד‪,‬הסמים אמר ״טעה בתרתי״ )סנהדרין‪ ,‬נ״ב ב׳(; ונמצא בחז״ל‪ :‬דברים‬
‫יעל‬
‫‪-‬אט‬
‫יי*י לכם טעות הם בידי ‪.‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זבתנוהי(‬ ‫מקוד‬ ‫־‪174‬‬

‫וסי לגו גדול בהבורי הראשוניש מהבור רב אלפם‪ ,‬אשר חכמי דורן אמרו‬
‫;בי ילאה אדם להבר חכור כזה זולת זה שהשביגה שורה עליו* )רבי מנחם בן'י^”׳‬
‫בהקדמתו לספרו צדה לדרך בשם ר״י הזקן(;‬
‫והרז״ה )בעל המאור( שכתב ספר מיוחד עם השנות עליו )על הרייף‪ /‬והוא ט״’*‬
‫‪,,‬המאור‪ /‬מתאר בבל זאת את גדולתו של הרי״ף באופן מבהיל‪ ,‬ואומר )בהקדמתו‬
‫המאור(‪ :‬״אינני צריך להרבות במעלת גדולתו והכמתו‪ ,‬כי היא גלויה לבל בעל‬
‫־בשמש בחצי השמים‪ ,‬כי לא נעשה ספר יפה כזה בתלמוד אחר חתימתו״ ‪ ,‬עב״ל*‬
‫והראב״ד )בעל ההשגות להרמב״ם( שהי׳ ידוע לבעל נפש רחבה ורעת‬
‫■ואמיץ רוח בדעת התורה ובדין והוראה )ובגראה מסגנון לשונו בהשגותיו על הרםג”^||‬
‫ומעיד על עצמו ״שרוח הקודש הופיע בבית מדרשו׳׳ )בהשגותיו פ״ח ה״ה מלולב(׳‬
‫דבריו שלו הוא אומר‪ ,‬כי הם מן ״סוד ה׳ ליראיו״ )פ״ז מבית הבחירה( ; — והנה‬
‫כל אלה הוא משפיל עצמו נגד הרי״ף ומבטל כל דבריו לעומת דבריו של הרי״ף׳‬
‫^טהוא אומר בספרו ״תמים דעים׳ סימן ק״ז ״יש לי לעצם עיני ולסגור רלתי פי יללג^‬
‫‪:‬אחריו לימין ולשמאל״ ;‬
‫ןסופלגי®'‬ ‫והרמב״ם בהקדמתו לפירוש המשנה מתארו לרב אלפס בתוארי^‬
‫ץמרבה מאור בשבח ספרו;‬
‫והנה‪ ..‬והנה אחר כל אלה מציין אחד משבחיו ״בי מספר שגיאותיו בספרו כמע®*‬
‫■שיגיעו עד עשר״ ן‬
‫מב׳נל‬ ‫והפלגת ‪-‬ההבמים על גדולתו של הרמב״ם ידועה לא רק מאוהביו אך‬
‫מחלקותו ; ואחד החכמים הספרדים )בעל כפתור ופרח( כתב ביחש גדולתו ״מאמין‬
‫לו אף על שמאל שהוא ימין״ )הובאו דברים אלה בכסף משנה‪ ,‬בפרק ד הלבה ג״י‘‬
‫משסיטין ויובלות(‪:‬‬
‫ורבי יהודה אלהריזי מתאר את ערבו של הרמב״ם כזה ‪:‬‬

‫ח כ מ ת ו כ ק הלך‪.‬‬
‫כגחלת‬ ‫שכלו‬
‫ולשונו ‪ -‬אש אוכלת‬

‫ובכל זאת‪ ,‬לבד כמה השגות נאמנות על דבריו בספרו‪ ,‬עור הוא בעצמו חורה י<י‬
‫על שגיאותיו בחבורו‪ ,‬וביקש לתקן‪ ,‬במובא דבריו כזה בתשובותיו לחבמי לוניל‪ ,‬ועיי ’‬
‫ורש׳י בספרו ‪,‬הפרדס״ סימן רל״ט כור‪.‬ב ‪ :‬״אני הייר״י נוהג בו היתר עד‬
‫שבה®‬ ‫ו ט ו ע ה הייתי״; וב‪23‬ר אוף ןףן^‬
‫קט׳ן ג׳‬ ‫לשואל‪, :‬בבר נשאלתי על זה‪■ ,‬ובתשובתי אז שניר‪,‬ו״^‬
‫ואני הייתי נוהג היתר עד הנה‪ ,‬וטועה הייתי בבה עב״ל ‪:‬‬
‫פח‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ד׳ ״לשון נקיה‪ /‬סעיף י■׳‬ ‫מ בל א‬

‫הנסי העולם מי שלא‬ ‫מה שהבאנו בזה‪ ,‬מבואר ונוכוק שאי; בנל‬ ‫והנה מכל‬
‫■יס‪•:‬‬
‫ואם הרבה לא ינעל בל אדם ממצודה זו הפרוסה על יל ההיים; ירא‬ ‫יאם מעט‬
‫■‬ ‫®עי! רק ז^ זה שאינו דזושב ואינו הונה ואינו עושה !‬
‫יעל כן‪ ,‬בודאי לא על נוף ההשגה ם; בעל ״פרי חדש״ על הב״י יעא הקצף‪ ,‬אך‬
‫סג נ ון ה ל ש ו ן שהביע בהשגתו ‪ ,‬וכסו שהרגיש בעל הספר הנזכר שממנו נער‪-‬קו‬ ‫^ל‬

‫דינרים ״שדיבר הפרי הדש על הב׳י ״בדבר איש על תלמיד קט;״; ועל זה כשל בח‬
‫״'ל אותם החכמים ויריבוהו וימררוהו ויוציאו את נזר דינם !‬

‫יבכלל לא לפלא הוא‪ ,‬שבל כך קנאו החכמים לכבודו של הב״י בקנאה רותחת‬
‫ש קשה שלא נשמע כמהו )כפי שספרתי למעלה(‪ ,‬יען כי הוא‪ ,‬בעל הבית יוםף<‬
‫יכי‪/‬יג י‬
‫המיוהד ככל העולם ובבל הדורות ובבל הזמנים שזכה לאהד את בל עם ישראל‬
‫מקומו זכה להיותמלא‬ ‫^ ת דגל תורה אחת וספר אחד! ספר אשר‬ ‫®קיס שהם‬
‫אי|' איש מישראל אשר לא ידענו ואי; בית בישראל אשר לא יאספנו‪ ,‬ספר אשר‬
‫על פיו יצא ועל פיו יבא בל איש מישראל‪ ,‬סלידתו ועד פטיחתו‪ ,‬בכל‬ ‫®'י יהיה‪/‬‬
‫'‪®®’ °‬ל עת ובכל שעה‪ ,‬סקוסו וער שכבו ומשכבו ועד קומו‪ ,‬בכל דרכיו שהוא הולך‬
‫'’'®ל פנימיו שהוא פונה‪ ,‬בחפצי שמים ובעניני אדם באדם‪ ,‬בתורה ועבודה‪ ,‬במוסר‬
‫בגסוס ובירך ארק• ובכל תנועת החיים ‪ :‬הוא הספד הנודע בכל גבול ישראל‬
‫״ ש ל ה; ע ר ו ך ״!‬
‫׳כית כזאת לא נמצאה כי אם במשה רבינו משעת מת; תורה !‬

‫ויכר נרגש ומעני; וגם נפלא הוא‪ ,‬כי עם היות בכלל הספר ״פרי חדש״ נודע‬
‫התורה‪ ,‬וביותר בספירת החכמים המורים והיושבים לכסא הוראה«(‪ ,‬אבל בכלל‬ ‫■®לולס‬
‫סג״‪1‬‬
‫>'עיס‬ ‫׳‬
‫מאוד המעיינים בו‪ ,‬ודל וקצר המשא ומתן כדבדיו ;‬
‫ויותר מזה‪ ,‬כשהוא נדפס ביחד עם השו״ע רגילים המדפיסים להקציע לו מקום‬
‫נ תכפ ר‬
‫׳ כקרן זוית‪ ,‬בצד הגליו; או בסוף הספר‪ ,‬ולא בגלוי לעיני הרואים בפגים‪ ,‬לעטר‬
‫‘*י׳ יי^יע‪ ,‬כתמונת מקומם של הט״ז ומגן אברהם )לאו״ח(‪ ,‬הט״ז והש״ך )ליו״ד(‪,‬‬
‫מחיקק וכית שמואל )לאהעי״ז( וסמ״ע• וש״ך )לחוש; המשפט( ‪.‬‬
‫האמנם יש בדבר הזה בליטה רמזית מן העוקק• המכאיב של העונש הנזכר?‪— ..‬‬

‫ועד כסה היתה הרגשתם של אבותינו בענינים אלה דקה וחדה‪ ,‬נראה ממה‬ ‫^‬
‫ב׳מו״ת מהר״י מינ׳קי )סימן י״ג( בהמשך הדברים הערה מצוינה זאת;‬

‫‪ .‬״‪«-, (.‬י ז ה שייא •תעשהו בו לא נתששט בכל העולם‪ ,‬א‪ 1‬כי‬

‫ו^ו־יי לזמר‪ ,‬כ• החרם שהוכרז על כפר זה‬
‫‪l‬‬
‫יי*ו‬
‫®החלה ‪,‬נגזרה הגזירה י ק למעומו ושעתו ‪—.‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מסור‬ ‫‪176‬‬

‫‪,‬גם נתן )מהר״י מרגליות( על מהרי״ף לטותא דרבנן‪,‬‬ ‫‪.‬‬

‫שלא הזכיר אצל שמו לא שיחיה ולא יצ׳יוא( כמנהג״‬

‫ובזמננו קרוב מאר‪ ,‬שרבים לא ירגישו ולא יתעוררו בזה המנהג‪ ,‬וגם לא ישימו לב‬
‫לא לחיובו ולא לשלילותו‪.‬‬
‫ולהלן בפרק זה‪ ,‬בתתלת סעיף ז׳ ‪ ,‬אכאר אי״ה שאין הזכירה נו שז^ף סהר״י סיג׳ן‬
‫מצד ה מ נ ה ג לבד )כלשונו שכתב ״כמנהג״( אך גם חובה ומצוה מ ע י ק ר ה ד י ‪/I‬‬
‫אביא שם דברים נרגשים בענין זה בכלל ‪— .‬‬

‫ובספר ״רוח חיים״ לפרקי אבות מהגאון רבי חיים מוואלאזין )ווילנא‪ ,‬תרי״ט( פי?‬
‫א׳ משנה ב׳ ‪ ,‬בענין החובה לדבר במקרה השגה ותפיסה על החכמים בלשון‬
‫וצנועה‪ ,‬כותב בהמשך הדברים דברים גרגשים אלה ‪:‬‬

‫״אסיר לתלמיד לקבל דברי הרב כשיש לו עליהם איזו השגה‪,‬‬

‫אבל בבל זאת יזהר מלדבר בגאוה וגודל לבב כגגד רבותיו‬
‫ושאר גדולים‪ ,‬ואל ידמה בגפשו‪ ,‬כי מאחר שעלתה לו להשיג‬
‫עליהם הרי הוא גחל בתורה כמוהם‪ ,‬אך ידע‪ ,‬כי כמה פעמים‬
‫לא יבין היטב את כונתם‪ ,‬ולכן יבקר את דבריהם בצניעות‬
‫ובענוה ‪.‬‬ ‫■‬
‫״ויתפרש בזה מליצת חז״ל‪ ,‬והוי מתאבק בעפר רגליהם‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫שהוא מלשון ויאבק איש עמו )פ׳ וישלה( ‪ ,‬והכונה‪ ,‬כי אם‬
‫אמנם גתן לך רשות להתאבק עם הגדולים ממך בגמרא‬
‫ובסברא‪ ,‬אבל דע לך‪ ,‬כי כל התאבקות צריכה להיות בעפר‬
‫רגליהם‪ ,‬בהכנעה ובעגוה‪ ,‬כתלמיד לפגי רבו״‪.‬‬
‫ט״ו‬
‫וראת מה שאכתוב עוד משמו של הגר״ח הנזכר בגוף הוזבור‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬פרק‬
‫)הנקרא ״דרכי ההוראה״( סעיף ב'‪ ,‬ויבואו שם ספורים יקרים ושיחות נעימור! מבוני‬
‫‪.‬‬ ‫בענין זה ‪— .‬‬
‫ובאמת חכמים נקיי הדעת ובעלי נמיס נוהגים‪ ,‬בעת שבאה לידם השגה על‬
‫אהד גדולי החכמים‪ ,‬מבקשים מקודם מחילה ממנו על כלל ההשגה ‪.‬ןליו^ וטביע'^*‬
‫ההשגה בלשון רכה‪ ,‬נוחה וצנועה‪ ,‬כמו למשל‪ ,‬אם משיגים עליו שנעלמה ממנו הלכה‪,‬‬
‫וברייתא או מקרא וכדומה כותבים‪ :‬במחילת כבוד תורתו נעלמה ממנו ״לפי‬

‫ר״ת ‪ :‬יחי׳ צדיק וירעו ‪— .‬‬ ‫א(‬

‫פט‬ ‫מבוא‬ ‫סעיף ה׳‬ ‫נקיה ״ ‪,‬‬ ‫פרק ד׳ ״לשון‬ ‫מבוא‬

‫*®יי*׳ י כ ר וענ'ן‪ ,‬ואם בס ב ר א‪ ,‬כו הכי ם ‪ :‬״לפום הורפי׳ שבשתא״ ) מליצת הז״ל( וכדומה ם;‬
‫י ״ינית הרכו ת והמליצות ה מנו ב דו ה ;‬

‫בסוף סעיף הקודם‬ ‫על רבותינו הגדולים‪ ,‬במו ל מ על ה‬ ‫יכבה נהגתי אני בהשגותי‬
‫^יייצנתי על דב רי התוי״ט ומהר״ל מפראג‪ ,‬ובנוף ההבור הלק שלישי פרק ב״ז סימן ב״ב‬

‫יעוד •שם סימן כ״ו בהשגתי על הב׳׳י והגר״א‪,‬‬ ‫על בעל סדר הדורו ת ופהרש״א‪,‬‬
‫בהמ שך‬ ‫ועור ה בל פוסקים‪ ,‬ועור ב הלק ההוא‪,‬‬ ‫סימן ל״ה בה שגתי על הב״י‬ ‫׳׳'י שם‬
‫כ״ט; שש השגות קשות ונמרצות על הגר״א סווילנא‪ ,‬ועוד ב כ מ ה מ קו מו ת‪— .‬‬

‫ב ע ת שהוא משיג על‬ ‫אשר‬ ‫מיוהד בדורו ת הקוד מים‪,‬‬ ‫יאסנס זמצינו ־לאחד ג דול‬
‫‪”^,‬כרי‬
‫ברברי ם ביטים‬ ‫ברעם וברעש‪,‬‬ ‫לבוא ב סופ ה וסערה‪,‬‬ ‫דרכו‬ ‫החכמים שקדמוהו‪,‬‬
‫׳כעד‬
‫וכדורי אש מפיו‬ ‫ולפעמים נפשו גחלים תל ה ט‬ ‫?יות הרב ־*י( ופולחים ל ב וכליות ‪:‬‬ ‫^‬
‫'ימס‬
‫הנודע בדורו ובדורות שאחריו‪,‬‬ ‫והיא הגאון ה מובהק‬ ‫'יוכל בו אש מ ת ל ק ח ת;‬
‫׳יכי‬
‫בדורם של‬ ‫^®למח לוריא‪ ,‬הנודע ב שם ״מהרש״ל״ )חי ב מ אה הרביעית לאלף זה‪,‬־‬ ‫^‬
‫‪. .‬‬ ‫■■יכ״ו‬
‫'^כ״י י‬
‫ייירמ״א‪ ,‬ומשכנו ומנוחתו ־כבוד בעיר לובלין‪ ,‬בפולניא( ‪ ,‬כאשר מצינו לו בספריו‬ ‫_‬
‫׳גטה‬
‫יכסה ניבים ו מב טאים לוהטים‪ ,‬מבהילים ומר*;ישים^ כסו ‪:‬‬

‫על דברי הרשב״א הוא אומר ‪ :‬״ומילתא פריחא כיצמועה פורחת" ) שו׳ת מהרש״ל‬
‫מי קי׳(;‬
‫•־נ(‬
‫״לא אשגחינן בי׳ כל עיקר‪,‬‬ ‫מגדולי הרא שונים‪ ,‬רבינו פ‪-.‬ץ‪ ,‬הוא אומר‬ ‫על אחד‬

‫יכטלה דעתו״ )שס‪ ,‬סימן ל״א(‪:‬‬

‫על דברי ר ב י נ ו ! ה י י אומר‪ :.‬״כי הם כפתרון הלומות" )שם‪ ,‬סימן ס״ג(;‬

‫״‪0‬‬
‫מן דברים קשים וחדים‪,‬‬ ‫ברצותם לכוין המובן‬ ‫אשר‬ ‫הכבושה לשופרינו‪,‬‬ ‫’ “ 'י׳י נ אן מדרך‬
‫״דברים בוטי ם'‪ ,‬וסומכים בזה על לשון הכתוב‬ ‫מלים‬ ‫משתי‬ ‫“ גיעים ־זאת בלשון קצרה‬

‫)י״ב( יש בוטה כמרקרות חרב !‬

‫לענינו הנרצה ל מין בו‪ ,‬יען כי לרעתי‪ ,‬הפעל‬ ‫יאני לדעתי‪ ,‬אי; בטוי זה שלם ומנוון‬
‫שהוא‪ ,‬אם טוב אם רע‪ ,‬וכלשון הכתוב‬ ‫״נו מי!' לבדו‪ ,‬מורה על ‪.‬ניב שפתים לבר‪ ,‬כל ‪.‬ניב‬
‫המבטא‪ ,‬אם רכה אם‬ ‫תכונת‬ ‫אינו מורה כלל על‬ ‫אבל‬ ‫מבטא שפתים‪,‬‬ ‫®»ישת מטות‪,‬‬
‫במשלי‬ ‫״ מ ד ב ר' ! והפסוק‬ ‫״ מ בי ע' )משרש ״ נ ב ע' (‬ ‫ק ״י‪ /‬יהוא נרדף ומשותף עם הפעלים‬
‫מצינו הפעל‬ ‫מ ד ב ר' כמדקרות ח ר ב! ונם‬ ‫״׳ ש מ בי ע' או‪ .‬״י ש‬ ‫להאמר‬ ‫יכול‬ ‫הי׳‬ ‫״ ”®י‬
‫' ־ מ ה' מוסב גם על דברים טובים ונוחים‪ ,‬בטו בם׳ ויקרא לבטא בשפתים‪ ,‬להרע או ל ה ט י ב ;‬
‫ילכן לדעתי‪ ,‬כד* להשתמש במבוו; עם פנולת השפה‪ ,‬כשרוצים לבוין המובן מן דברי•^‬
‫בוטה כמדקרות חרב‪,‬‬ ‫כולו‪,‬‬ ‫בלשון ■הפסוק הזת‬ ‫להביע‬ ‫הפעל ‪ ,‬״ נ ט ה' צריך‬ ‫?־' ם בלוית‬
‫׳״יכרים בוטים במדקרותר‪ ,‬ולא בפעל ‪.‬״ בו ט ה' ל ב ד‪— .‬‬

‫‪12‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מק ור‬ ‫‪178‬‬

‫לא ירד לעומקה של הלנה )הקדפר■ לי^‬ ‫על הבית יוסף אומר ״ני כמה פעסיש‬ ‫ד(‬
‫■‬ ‫■‬ ‫של שלמה‪ ,‬להולי;(;‬
‫על המהבר ״מגדול עוז״ על הרמב״ם יצא בחמה שפוכה בדברים זעופים וזעומים‬ ‫ה(‬
‫ועובר בבל תשחי^‬ ‫שלא נשמעו כמוהם‪ ,‬ואומר ״כי הוא מקלקל ומעות הדברים‬
‫הדיו והנייר״ )שם‪ ,‬שם(;‬
‫״ומה אעשה‪ ,‬שכן דרכו‪ ,‬שהלשון‬ ‫ובמקום אחר הוא אומר עליו ‪:‬‬
‫ולבו בל עמו״)יש״ש ליבמות‪ ,‬פרק ד׳( א( ;‬
‫״בנימין זאב" כותב ברוח אזהרה ‪,‬שלא ילך אדם‬ ‫המחבר שו״ת‬ ‫ועל‬ ‫ן(‬
‫הוראותיו ואפילו לאסור״ )יש״ש לב״ק‪ ,‬פ־־ק ח׳(;‬
‫ובחומו הוא פוגע קשה נם בהרב רבי אברהם אבן עזרא )הראב״ע(‪ ,‬ואוטי*^‬
‫כי ״הוא לא הי׳ תלמודי‪ ,‬ורוב עניניו ופירושיו הוא על דרך התבונה והטטע'^‬
‫ךא‪3‬ןן^ף‪ ,‬ן^ן‪/‬״ )הקיט’ '‬ ‫ולצדוקים ןן‪1‬ק‪,£,‬‬ ‫יד למינים‬ ‫ונותן‬ ‫וקבלות חצוניות‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫ליש״ש לחולין(‪:‬‬
‫ולא די בזה‪ ,‬אך בהדי שותא רותחת הוא שוטף כנחל כעם ^ל ‪ . .‬הרפט‬
‫על אשר צוה את בנו ללמור בספרי הראב״ע‪ ,‬וכותב וחותם בענין זה ״ושי'‬
‫מרי להרמב״ם על זה״ )שם‪ ,‬שס(ב( ‪—.‬‬
‫ולא רק גנד המחברים וספריהם חמה יצא‪ ,‬אך נם בכלל נגד נגי‬
‫בדורו ידו הדה‪ ,‬הרב הדה לשונו ואימים יפיל ;‬ ‫ויושבי על טדי;‬

‫_‬ ‫‪-‬‬

‫גני;‬ ‫ואמנם בנוגע למחבר זה‪ ,‬כנראה‪ ,‬מזלו גרם ל שאת או ת קלי; על פטרי יי׳ י’*יי'יי׳‬ ‫א(‬
‫גיי^ ^‬ ‫את הרמב״ם מה שנות הראכ״ד(‪ ,‬כי הו מי ^נ‪1‬‬ ‫)ומטרת הספר להציל‬ ‫ברותחין‬
‫ענוה וצניעות ממרן הבית יוסף‪ ,‬הנוהג טובת עין ככל ספר ומראה פנים יפות למיז^'* ’‬
‫להציל את יז‬ ‫בא‬ ‫עליו ברבר שהוא‬ ‫יוסף לטור יו״ר סימן ר״ר כותב‬ ‫בית‬ ‫בספרו‬
‫לי*■‬
‫לא ירע‪ ,‬יד^י ’‬ ‫דהראב״ר‬ ‫‪,‬ו ב ע ל מגדול עוז שותא‬ ‫הראב״ד ‪ -‬כותב בזה״ל ‪:‬‬ ‫מהשגת‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫יועילו ולא יצילו״ ‪.‬‬
‫והש״ך לחו״־מ סימן מ״א ס״ק י״ט כותב עליו ‪ , :‬ב ב ר ירוע‪ ,‬שבעל סנדיל עיי‬
‫עוד בשי״ו׳‬ ‫ועיין‬ ‫שלא במ שפט״‪ ,‬עכ״ל ‪.‬‬ ‫בהשגחה ועיון בלל ומקלקל דבריו‬ ‫שלא‬
‫ג״ה ‪.‬‬ ‫סימן‬
‫מהגיי‬
‫כמה ריע מזלו של ספר זה ‪ I‬הן לפי מש״ב בספר קורא הדורות )כ״ד ב׳( הי'‬
‫ב לגו‬
‫הי׳ לפניו כשלחן ערוך ! וכבד זאת נייג‬ ‫בקי גדול כשני התלמודים וברייתות‪ ,‬וחבל‬
‫ברותחים מכמה גדולי התורה עד כדי מכאוב לב ודאבון נפש •‬
‫‪.‬‬ ‫חבל‪ ,‬חבל מאוד על יה ‪—I‬‬
‫ו>יי‬
‫יען כי דברי הרמכ״ם כענין זה נרגשים ומענינים מאוד אמצא לנכון להעתיקם בויונ®*‬ ‫ב(‬
‫צ‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ד׳ ^לשון נקיה׳‪ /‬סעיף ה׳‬ ‫מבוא‬

‫הלא כה דבריו בספרו ים של שלמה לב״ק פ׳ ח׳ סימן ח׳ ‪:‬‬

‫בעוח״ר הנפמכים מרובים והיודעים מעטים וזחוחי דעת נתרבו‬

‫מתחיל‬ ‫ומיד כשהוא נסמך‬ ‫מכיר מקומו‪,‬‬ ‫שאין אחד‬
‫להשתרר ולקבץ בחורים בהון עתק‪ ,‬כדרך השרים ששוכרים‬
‫עבדים לרוץ לפניהם ‪ .‬והנה הם נקראים שועלים קטנים‬
‫כרם ה׳ צבאות; וכן יש בעוה״ר זקנים שאפילו‬ ‫שמחבלים‬

‫לו דרך בהנהנח החיים ובדרכי הדטוד‬ ‫לבנו‪ ,‬הנקראת ‪,‬מוסר נאה* הטורה‬ ‫באגרתו‬ ‫לשינו‬
‫■‬ ‫■ ובתקוני הטדות )אגרות הר מב׳ם‪ ,‬לססיא תדי״ט( ‪:‬‬

‫״ואתה בני הנאמן לי‪ ,‬אני מצוה עליך שלא תעיין‬

‫בפירושים ובהבורים‪ ,‬ולא תטריד את שכלך אלא‬
‫בפירושיו ובחבוריו של רבי אברהם אבן עזרא‪ ,‬כי הם‬
‫טובים מאוד‪ ,‬ומועילים לכל מי שיקרא בהם בהסתכלות‬
‫יפה בשכל זך ובעיון דק ונקי‪ ,‬כי החכם הזה לא הי׳‬
‫ולא הי׳ נושא פנים לשום בריה‪,‬‬ ‫מפחד משום אדם‪,‬‬
‫והי׳ שט בארצות ובמדינות‪ ,‬היום במקום אחד ולמחר‬
‫במקום אחר‪ ,‬עם שהי׳ משרת למלכים גם כן‪ ,‬ונאמר‬
‫לי עליו‪ ,‬שחיבר חבור בפירוש התורה וגילה בו סודות‬
‫ר‬
‫‪.‬‬ ‫עמוקות‪ ,‬לא יבינם אלא מי שהוא במדרגתו‪ ,‬והם‬
‫י‬ ‫‪I‬‬

‫השרידים אשר ה׳ קורא וכו״; עב״ל‪.‬‬ ‫‪i‬‬

‫‪t‬‬
‫ובץ דברי טהרש״ל‬ ‫השלוים והשקטים‬ ‫)ביחש להראב״ע(‬ ‫אלה‬ ‫בין דברים‬ ‫ם• דוכס ויששר‬
‫‪■i‬‬
‫חשואנים והחוטים )כטובא בשנים( ‪.‬‬

‫)ל*ז א׳(‬ ‫לא הי׳ תלמודי ‪ -‬הנה התום׳' בקדושין‬ ‫ש ה ר א ב׳ ע‬ ‫מהרש״ל‪,‬‬ ‫ומה שכתב‬
‫‪i‬‬

‫טניאים דבריו בהלכה )בענין איבוד חדש( ! וכמה מבעלי התום'‪ ,‬וכיחוד רבינו תם‪ ,‬היו ירידיו‬
‫‪r‬‬
‫תלמוד‪,‬‬ ‫זה שאינו בעל‬ ‫יחביריו‪ ,‬כמבואר בדברי יטי חייו‪ ,‬ולא יתכן שיתחברו ויתרועעו עם‬
‫ובגדולה ובתשארת אבות^‬ ‫עד שרבינו תם‪ ,‬הגדול בתורה‬ ‫’ ׳זיי להתיחש אליו בכבוד מופלג‪,‬‬
‫>ו‬
‫נ ס ב תכו אליו חתם עצמו ‪ ,‬א נ י עבר לאברהם )שם הראב*ע( למקנה*‪ ,‬כמבואר בתולדותיהם‪.‬‬
‫ו‬
‫ולשי עדות הבדרש״י )שו*ת הרשב*א‪ ,‬סימן תי*ח( ‪ ,‬ש מחו גדולי הארץ‪ ,‬חסירים ורבנים‬
‫אסתר )ז׳ א׳( כותב‪ ,‬כי‬ ‫זכריה בן סרוק )םפרדי( לטגילת‬ ‫ורבי‬ ‫לקראתו בעברו עליהם* ;‬
‫»יאה חדושי הראב*ע לטס׳ קדושין והם בתכלית הרקות והעיון* ‪.‬‬

‫הי׳ לבררה ולהשיב להראב*ע‬ ‫זו של טהר ש״י עליו‪ ,‬וראוי‬ ‫וכמה קשה לכלכל עילה‬
‫^‬ ‫תורתו‪-.‬‬ ‫יייז כבוד‬
 ‫בר וך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪180‬‬

‫כוניא דשסעתהא אינם מבינים והם רק זקנים בשנים *׳( ובלא‬

‫קנית חכמה נ׳יב הם משתוררים על הצבור ועל הלומדים‬
‫ומחמירים ומתירים ומסמיבים לתלמידים שלא למדו לפניהם‬
‫בל‬ ‫דורשים‬ ‫רק מקבלים תשלומים וגמולים‪ ,‬ולהנאתם‬
‫הימים‪ .‬אוי לנו לאותה בושה‪ ,‬שאנשי אמונה יודעי דעת‬
‫נאבדו‪ ,‬ואפילו אם נמצא לפעמים הדיף גדול ולמדן‪ ,‬אבל‬
‫רק‬ ‫ואינו דורש לשמה ולקיום המצוה‪,‬‬ ‫מעשיו מקולקלי;‬
‫בל‬ ‫להאריך הפלפול ולנדל השם‪ ,‬ובדרך זה הולבים עבשיו‬
‫התלמידים ובו"׳‪ ,‬עב״ל ‪:‬‬

‫ובי^ של שלמה לקדושין‪ ,‬פרק ב׳ סימן י״ט הוא אומר ;‬

‫בעני!‬ ‫החמירו‬ ‫בקרוב‬ ‫הרבנים‬ ‫מן‬ ‫שמקצת‬ ‫״מה‬

‫הסבלונות — שרי להו מרי‪ ,‬בי רדפו אחרי חומרות לשבד‬
‫הנאתם להם ולפופריהם‪ ,‬באשר נתגלגלה מםיבה זו מנל אל גל‬
‫עד אשר נתמלאה אמתהתם יצרור בספם״‪ ,‬עב״ל ;‬

‫יבפפר תשובותיו )שו״ת מהדש״ל( סימן ע׳ב הוא לועג לרבני אשבנז‪ ,‬ואומר;‬

‫י‪,,‬בי בל איש בעל עבירות המורות‪ ,‬אם רק עשיר הוא וגברא‬

‫אלים‪ ,‬אין הרבנים בודקים אחריו ונוהגים בו כבוד‪ ,‬ובנגד זה‬
‫ושותה בהכשר ורק יושב‬ ‫האיש אשר אין לו בפף ואובל‬
‫בגלוי הראש תופסים אותו באלו יצא מן הכלל"‪ ,‬עב״ל‬

‫ומושאי רגלי‬ ‫דבמם קשים בסלע ומריס ;‪ . i,‬״‪-‬‬

‫ומהרש״א ומהר״ם לובלי!‬ ‫מה שלא שמענו מגדולי הדור ההוא זולתו‪ ,‬הרמ״א‬ ‫בזמנו‪,‬‬
‫ויעל הלבושים וב״ח וט״ז והרבה זולתם ; וצר לנו מאוד על זה; ובמעט אין ספק ל^י׳‬
‫‪I‬‬ ‫בי נתפם רבינו זה ברשת השקפה רעד‪ ,‬וזעומה שלא מן המדד‪ .‬והמשקל ‪ .‬והיל‬
‫את‬
‫שלא נתקיימה בו מדת אברהם אבינו שראה והפש ותר ומצא בכל דבר ועני( ר?‬
‫שלא‬
‫צד הטובה‪ ,‬עד שקראו עליו את הפסוק )ישעיה‪ ,‬ל״ס ועוצם עיניו מראות ברע!‬
‫ראה רעד‪ .‬בלל באנשים )עיין מ״ר פ׳ וירא( ‪.‬‬

‫שלןיאי^‬ ‫חז׳ ל במלה אחת על נכונדנצר‬ ‫לבשו‬ ‫מחכמה(‬ ‫רעיו; זה )מזקנימ בשגיב וריקימ‬ ‫א(‬
‫‪.‬״טפסי*‪ ,‬וררשו בנוטריקו״ן ״טפש בחכמה ושר )זקן( בשנים*■‪ ,‬בהיפך מהדרשה על יום!*‬
‫״אברך* ״ אב בחכמה ורך בשנימ* )מ״ר‪ ,‬פ׳ מקץ( ‪- .‬‬
 ‫צא‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ד׳ ״לשון נקיה״ סעיף ה׳ ‪,‬‬ ‫מב וא‬

‫וכן לא ביון רבינו דרבו להוראת חזיל ״ת״ח שסרח )שהטא( אין מבזין אותו״‬
‫ימי״ק^ ט״ז א'( ״ואס ראית ת״ח שעבר עבירה אל תהרהר אחריו״ )כתובות‪ ,‬מ״ו א׳‪/‬‬
‫״יהוי דן את כל אדם לבף זכות" )אבות(‪ ,‬וכש״ב לת״ח‪ ,‬וכש״ב דכש״כ לכלל חבסים‬
‫ופרנסי ישראל ‪ :‬ואין צריך לומר‪ ,‬שעזב בזה דרך המתינות לקבוע דברים אלה וכאלה‬
‫כדפוס‪ ,‬ולתת יד לקלים ולפושעים‪ ,‬למחפשי מומים ולשמחים אל קלקולינו ולתת להם מגן‬
‫ימתסה באילן גדול להתלות בו‪.‬‬
‫חבל‪ ,‬הבל מאוד על זה‪ ,‬ושרי לי' מרי!‬
‫ואמנם בכלל אין להוציא משפט בענינים כאלה מדברי מהרש״ל‪ ,‬אשר הי׳ נודע‬
‫לבעל מזג רותח ולוהט‪ ,‬או כמו שמתאר אותו הגאון ״נודע ביהודה״ )תנינא‪ ,‬חלק יו״ר‪,‬‬
‫כים! נ״א‪ (.‬״שלבו כלב הארי״ ‪ :‬וברתהו‪ ,‬ובהתלקח טבעו הבוער לא ישים פדות בין רך‬
‫לקעה‪ ,‬בין סבלנות לקצר אפים‪ ,‬ולא ידע מעצור למרוצת רגשותיו הסוערים וההומים‪,‬‬
‫יכיורי אש מפיו יתמלטון על כל מי אשר יעירוהו הושיו בשעת למודו ולרגלי תלמודו‪,‬‬
‫כלא גבול ובלא ערך‪ ,‬וגם לא במחשבת בקור ערך הנרדפים והנעלבים ממנו‪ ,‬לוא גם‬
‫’יליי אדירי התורה‪ ,‬מאורי עולם‪ ,‬יסודי ההוראה ואשיות ההלכה לבית ישראל ‪I‬‬
‫ויען כי צר לי מאוד לראות את אחד מיוחד מגדולינו הזה עוזב דרך החכמים‬
‫הנמוסיים והצנועים לעציר בעד שטף דברים קשים ונמרצים על הכריהם גדולי התורה‪,‬‬
‫ינהפך הוא‪ ,‬כי מדרך החכמים המגוםםים ונקיי הדעת להשתדל להפך בזכות דבריהם‪,‬‬
‫יכאשר נצטויגו לדון גם כל אדם לכף זבות‪ ,‬ומה נם אנשים חכמים גדולי המעלה‪ ,‬וכמו‬
‫*צכהבנו למעלה‪.‬‬
‫מכל זה השתדלתי להפך בזכותו של האדם הגדול ^ה‪ ,‬ולבד מה שכתבתי‪ ,‬נראה‬
‫לי עוד צד זכות‪ ,‬כי מאוד יבול להיות‪ ,‬שהסבה לדברי התרגשות יתירה שלו הי׳ גודל‬
‫יעמיקו בתלמודו‪ ,‬באופן ובמדד‪■,‬אשר לא ישוער ולא יצויר כמעט‪ ,‬כאשר נפרש בסמוך‪,‬‬
‫ימי׳יך כך נדרכו קשתי עורקיו‪ ,‬ונעשה נרעש ונדהם מאיד‪ ,‬והלאווע והלמות‪ ,‬ולא שלט‬
‫כייחו הסוערה ובמעציר לדבריו‪ ,‬וכתב מה שכתב ;‬
‫וגש לא יפלא איפוא אם בלמוד עיוני ועמקי בלמודו הוא אמנם מצא מה להעיר‬
‫ילהפוש ולהשיג על דברי החכמים שקדמוהו ; אך זה שהוא בעל מזג מנוחה ורוח שוקטה‬
‫‪-°‬יע את דבריו בשובה ונחת לעצמו ובכבוד חכמים להנתפסים ממנו‪ ,‬ובמו שאמרו הז״ל‬
‫״‪^°‬עי לי' לאינש למילף נפשי׳ בניחותא״ )תענית‪ ,‬ד׳ א׳( ‪ :‬ואמרו‪ :‬״מפני מה זכו בית‬
‫^לל לקבוע הלכה כמותם )במחלקותם עם בית שמאי( מפני שנוחים וענוים תו״ א(‪.‬‬

‫עירונין י׳ ג ב ! יעיין ם ש״נ גבאור מאמר זה ‪ S‬םערה ‪ 6‬רק ב' סעיף ר ‪— .‬‬ ‫א(‬

‫‪iL‬‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מר‪ ,‬ו ר‬ ‫‪182‬‬

‫בדרך אגב מסדר למורי‬ ‫ואת עדך גודל עומק עיונו בתלמוד מבפד הוא בעצמו‬
‫)בהקדמה ליש״ש ליבמו־־ס‪ ,‬ואומר ‪:‬‬

‫״בשתי שנים למדתי מם׳ יבמות ולא הגעתי‬

‫כתובות יגעתי‬ ‫ובמס׳‬ ‫אלא להציה יי(‪,‬‬
‫שגה תמימה ולא הגעתי אלא לשני פרקים‬
‫ובפרק מצות חליצה י( עסקתי הצי שגה״ ‪.‬‬

‫וציור העמקה נפרזה בתלמוד מציגו לאהד החכמים‪ ,‬שכל כך הי׳ מעמיק בסרי**‬
‫עד שהבל בפיו את אצבעות ידיו ודם הי׳ שותת מהם ולא הרגיש ! )שבת‪ ,‬פ״ח א'(♦‬
‫וקרוב לשער‪ ,‬כי מהרש״ל בנוחו מדוגזו ומרותחו נתחדט על הדבדים שפלטה עטי‬
‫בהתרגשו‪ ,‬אך לא נשמטו בזמנם‪ ,‬ונדפסו ונשארו בבשלונם ‪— .‬‬

‫ועם זה מציגו בו מעין תובהת עונש ״שקל למטרפסי׳ ״ )לעונשו( •‪J,‬ל אשר יזי**‬
‫בהמה יתירה ובדברים קשים נגד אדירי התורה מאורי ישראל ונגד חכמי התורה בבלי* י‬
‫וכשם שלא שמענו דבדים סוערום ובקרת קשה באשר שמענו ממנו‪ ,‬כמו שהעתקני‪/‬‬
‫לא שמענו מעונש קשה כזה שנדון בו הוא‪ ,‬עונש שלא ראינו וגם לא שמענו דוגמתי‪ /‬ל’*‬
‫בדורו ולא בדורות שלפדו ושלאחרוו‪:‬‬
‫והוא זה‪ ,‬שתלמידיו שומעי לקהו היו מתפרצים ממנו קשה ומורדים ב ‪ j 2‬י ן בעזית׳‬
‫במו שכותב בעצמו' במרירות נפש בהמשך הדברים ‪ :‬״בעונותי הרבים‪ ,‬ממדידת התלמיים‬
‫הפושעים ומורדים בי‪ ,‬המוציאים אותי הוץ למחיצתי ומהמרים בריאותי״ )שו״ת מהרש״ל׳‬
‫סימן ט״ס‪:‬‬
‫ותכונת מרידה כזו לא שמענו מעולם‪ ,‬והיא יוצאת מגבול הרגיל ומגדר מנהגי של‬
‫עולם; ואם מציגו בתלמוד )חגיגה‪ /‬ה׳ א׳( שיאחד התלמידים בעט ברבותיו — פתב♦*'*‬
‫איתא׳‬ ‫‪. i,,,.‬‬ ‫שם‪ ,‬כי הי׳ הדבר לפלא ולתמהון‪ ,‬כחזון ‪, 1^2‬‬
‫שתלמיד אחד לגלג על אחד החכמים ונעשה גל של עצמות ; ותלמיד אחד העיז להיריי‘‬
‫הלכה בפגי רבו ונבאו עליו שלא יוציא שנתו‪ ,‬וכן הי׳ )עירובין‪ ,‬ס״ג א׳( י( ; ומבואר‪,‬‬
‫דמקרים כאלה היו בודדים בתלמידים יחידים‪ ,‬ורעמו עליהם מבל עבר ופנה; ומב׳ט'־‬
‫באן כמה גדול החדוש והתמהון‪ ,‬כי בני הישיבה התפרצו מלפניו ובעטו בו ‪.‬‬
‫אין ערך להפלא המוזר הזה‪ ,‬ואין קצב וגבול להצער הגדול והמכאיב הזה !‬

‫ג( כששה ד‪6‬ים ‪- ,‬‬ ‫ב( כ״ת דשים ‪— ,‬‬ ‫כששים דשים ‪- .‬‬ ‫א(‬

‫׳‬ ‫תלמיד ו כו‪ /‬ולשו; זו טורד‪ ,‬על תל׳טיר‬ ‫אותו‬ ‫וכ שבת )ד״א כ׳( איתא ‪ :‬לגלג עליו‬ ‫ד(‬
‫וכתבנו השערתנו כזה לטעלה כשרק ב׳ בתחלת סעיף ה׳‪ ,‬ב ה ע ר ה‪— .‬‬
‫צב‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ד׳ ״לשון נקיה״‪ ,‬סעיף ה׳‬ ‫מבוא‬

‫וקרוב לום^ שעונש זר ונפלה כזה‬ ‫וגם לא נודע לנו סבת הדבר המבהיל הזה ;‬
‫׳־א נחשבו; ״מדה בנגד מדה״ ‪ ,‬ועל ררך שאמרו באיוב ״איוב בסערה דב^ ובסערה‬
‫^^!*כוהו" )ב״ב‪ ,‬ט״ז א׳‪ /‬וראה מה שאבתוב אי״ה בעני; רעיון זה בחבור חלק שני פרק‬
‫יי»‪1‬‬
‫י )״טוב שברופאים״( סע״ף ב' ‪ ,‬בהערה ‪— .‬‬
‫ובמקום אהד הוא )מהרש״ל( מתאונן ואומר ‪ :‬״ואני נע ונד בארץ^ והפרוץ מרובה‬
‫ןל‬
‫העומד״ )שו״ת מהרש״ל‪ ,‬סימן כ׳( ‪.‬‬
‫יעוד מציגו‪ ,‬שאהד מן החכמים בזמנו פנע בו מר וקשה‪ ,‬וגם זה נודע לנו אך‬
‫^‘יכריו שלו בספרו שו״ת )סימן י״א( במה שעונה להפוגע במליצה חדה ושנונה זו‪:‬‬

‫הנסים א(‬ ‫מן‬ ‫וקדמני אחד‬

‫פסים ב(‬ ‫לובש מעיל‬ ‫והוא‬
‫הדסים נ(‬ ‫בין‬ ‫וחושב כצג‬
‫וכותב עלי במגילת סתרים י(‬
‫ולא יחדל פשע ברוב דברים ה(‬
‫נוטה י(‬ ‫כאלו ליוהרא‬ ‫ואומר‬
‫שוטה (‬ ‫הדס‬ ‫אלא‬ ‫ואינו‬

‫ז>(‬
‫גס רוח )אבות‪ ) ,‬פ׳ ד ם*ז( ונקרושין ) ט׳גז ב׳( עשרת ק נ ץ‬ ‫הי אי י׳בעל גאוה ועי‪ ,‬מר׳שון‬
‫גסייז ’ י די לעולם‪ ,‬ובסוטה )ה׳ א׳( אדם שיש בו גסות ונו'‪ ,‬ועוד כהנה‬

‫י(‬
‫וטמ שלתו‬ ‫בישעיה )ב״ב כ״א( והלבשתיו כ תנ תו ‪. .‬‬ ‫הימן לכבוד ולגדולה‪ ,‬ועל דרך הכתוב‬
‫אנ חנו להל; במבוא פרק ה'‪ ,‬בבאוו‬ ‫שנכתוב‬ ‫ר״פ וישב‪ ,‬ובמה‬ ‫איז; נידו ונו׳‪ ,‬ועיין ב מ׳ ר‬
‫נלימא ‪_ .‬‬ ‫לעיר‬
‫‪I f‬‬
‫עי שם הכתוב בזכריה‬ ‫שהצדיקים נקראו הדסים‪,‬‬ ‫)י״נ א׳(‬ ‫יי מי למה שאמרו במס׳ מגילה‬
‫חושב‬ ‫המליצה כאן‪ ,‬שזה האיש‬ ‫צדיקימ ; וכונת‬ ‫על‬ ‫יהיא עומד בין ההדסים‪ ,‬ונדרש‬
‫עצמו לצדיק‪,‬‬
‫לומר עפ״י םש*כ הי מב״ ם‬ ‫לצדיק ; ויתכן‬ ‫ואמנם צריך כאור‪ ,‬מה יחש שם ‪;,‬הדס''‬
‫דבר במד ת הממוצזק כמו למשל‪ ,‬לא‬ ‫מדעות‪ ,‬שממדת צדיקים מתונים לאחוז בכל‬ ‫‪ -‬י‬ ‫יפ ר ק‬
‫'>־ונ פזרנות ולא הפלגת הכילות‪ ,‬וכן בכל דבר וענין ;‬

‫ובנמרא מנילה שם אמרו בטעם הדבר שהיתה אסתר נקראת ‪ ,‬ה ד פ ה״ )ויהי אומן את‬
‫את הדסה(‪ ,‬מפני שהיתה לא ארוכה ולא ‪,‬קצרה רק בינונית )ממוצעת( כהדס )והשם ‪,‬הרסה*‬
‫' ^"׳יא שם נקבה משם ‪,‬הדב״( ;‬

‫ומתבאר‪ ,‬דשם ‪,‬־ ד ם * מורה על מד ת הבינונית )או‪ ,‬הממוצע(‪ ,‬ואחרי שממדת צדיקים‬
‫‪-‬מתוגים ‪.‬לאחוז כמדה בינונית כמו גדולו של ‪,‬הדס* לכן נקראו ‪,‬הדסים* ‪— .‬‬
 ‫ברוך‬ ‫סכתנותי( י‬ ‫מקור‬ ‫‪184‬‬

‫קצרו וכללו של דבר‪ ,‬מזה ומזה יוצא ברור;‪ .‬כי‪ -‬בכלל‪^ -‬לא היו דרכי רייי'‬
‫‪,‬רפודים בשושנים" ‪— . .‬‬
‫ודבר פלא היא‪ ,‬כי ה; בכלל לא רהוק הוא זמן חייו של הגאון הנעלה הזה‬
‫מאות שגה(; וכמה פרטים מתייו באו בספרים; ומפרטים אלה; מד‪a‬יים הקשים ומרי^‬
‫שלו ברוח; ממרידת התלמידים ומנדידותו בעולם ומפגיעות‪ .‬דהבמים בן לא בא רבי'‬

‫ה ע רו ת ד׳ ‪ ,‬ה׳ ‪ ,‬ו׳ ‪ ,‬ז׳'‪.‬‬

‫עיין באור שם זת ברש״י לשכת )ו' ב׳(; ויתכן‪ ,‬שכיון‪ ,‬כאן‪^ .‬כ תיי גדופיס שנו תני ם בהסי'^'‬ ‫‪n‬‬
‫ונעלי הלשון הוזרש'®׳■‬ ‫פנים ובעלום שם הכו תב ונקרא אצלנו ‪,‬פאסקוויל״■ )מלה לטינית( ״—‬
‫‪-‬‬ ‫במלואו ל ע נינו‪— .‬‬ ‫שלנו יהדו שם זה ויקראוהו ‪ ,‬פ ת קי— אויל״‪ ,‬אבל א עו מכוון‬

‫הוא לשון הפפוק במשלי )י'( ברוב דברים לא יחדל פשע‪—,.,‬‬ ‫ה(‬

‫להבץ בשם ‪,‬יוהראס ענין ג א ^‬ ‫אנו‬ ‫בהכרח‪ ,‬בי הן רנילי ב‬ ‫באור‬ ‫צריכה‬ ‫מליצה זו באן‬ ‫ז(‬
‫בברכות )י״ז ב׳( מיהזי ביוהרא^ ובפםח'®״‬ ‫בתלמוד ואנדות‪ ,‬כמו‬ ‫ונאות‪ ,‬בנודע נ ס ה פעמים‬
‫יהי■ יהירותא לנשי‪ ,‬ועוד בבמה םקומיי'■‬ ‫)ם״ח ב׳( בל המתיהר ונו'‪ ,‬ובמגילה )י״ד בי( לא‬
‫והנה לפי זה אין לשם זה יחש ו מונן לכאן ;‬
‫ונראה‪ ,‬ש מ מין להוראה שניה שיש בשם זה‪ ,,‬המזרה על ‪,‬פניני ם ואבנים טונות*‪,‬‬ ‫־‬
‫מ י ו ה ד י ן ! ובשה״ש‬ ‫מפנינים )אינה; ד׳(< פמיקו‪ .‬יתיר‬ ‫תרגומו של הלשון אדמו עצם‬
‫דו!נ■‬ ‫בתרגום ג‬ ‫ד׳(‬ ‫)א׳‬ ‫ב י ו ה ‪ .‬ר י ן‪ .,‬ובאםתר‬ ‫יאין‬ ‫תרגומו‬ ‫)תנשיטין(‬ ‫חלא־ם‬ ‫במו‬
‫י ו ה ר י ן‪I‬‬ ‫מב‬
‫שווז־‬
‫ומכוין באן במליצה זו לומר‪ ,‬בי זה האיש אומד )בלומר‪ ,,‬חושב עצמו( כאלו היא‬
‫לזהב ולפנינים ולאבנים טובות ‪.‬‬
‫ג*כ מהוראה‬ ‫נידע‬ ‫נאוה‬ ‫להוראת‬ ‫משם ‪,‬יוהרא*‬ ‫וקרוב לומר‪ ,‬בי המובן‬
‫לזהב ולפנינים‪,‬‬ ‫עצמו דומה‬ ‫מחשב‬ ‫האיש‬ ‫אם‬ ‫בי‬ ‫יען‬ ‫וכלומר‪ ,‬ני‬ ‫זו שי א רני‪,‬‬
‫מתגאה עצמו ‪— .‬‬

‫ל״ ב א׳(; וענינו הוא‪ ,‬בי‪ ,‬בנודע‪ ,‬שם ‪,‬הרם* **‬ ‫השם ״הדם שוטה״ נזבר בתלמוד )סובה‪,‬‬
‫)פ׳ אמור(‪! ,‬מדינא צריך להיות ש'^''‬ ‫לוקחים למינים שבלולב הוא ענף עץ עבות שבתורה‬
‫עליו הופין את עצו‪ ,‬והיינו שיהיו לא פחות משלשה עלין בגבעול אחר )ונקראו ‪,‬משולשי®*'''‬
‫ואטלו בגניי*'■‬ ‫אבל אם היו שני העלים זה בנגר זה והשלישי למעלה מהם אין זה ע בו ת!‬
‫’‬ ‫)שם( שלהדס בזה ‪ ,‬שוט ה״ קרו ל י ‪ /‬ופסול ז ולא נתבאר טעם שם זה‬
‫י ‪'* 6‬‬
‫נ ש י®י‬ ‫‪ ,‬א בי יסר אהבם‬ ‫מלשון‬ ‫ש ב ט הנוגש‪,‬‬ ‫שהוא מהוראת‬ ‫וקרוב לומר‪,‬‬
‫)מ״א‪ ,‬י״ב(‪ ,‬קול ש ו ט )נחום‪ ,‬ג׳(! והבונה כאן‪ ,‬ני אין זה הדס‪ ,‬רק ש ו ט בעליי*י‬
‫תתי**׳‬
‫‪ , B icz‬וג שתרנב הלשון ם; ‪ ,‬שו ט״ ל״שוטד‪,‬״‪ ,‬ויצא ונוצר השם ‪ ,‬הד ס ש ו‪ .‬ט ה* •‬
‫ש ו ט ״ ‪—.‬‬ ‫‪ ,‬הד ס‬
 ‫צג‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ד׳ ״לשון נקיה״ ‪ ,‬סעיף ה׳‬ ‫מבוא‬

‫בזכרונותיו ? ופלא על כותבי תולדותיו שלא ראו כל זה בספריו ; ואין זאת‪ ,‬כי נתקיים בר‬
‫‪,,‬כבוד מלכים הסתר דבר" )משלי‪ ,‬כ״ח(‪— .‬‬

‫ואמת‪ ,‬כי מצינו לגדול האחרונים‪ ,‬שר התורה‪ ,‬הגר״א מווילנא‪ ,‬במקום אחד‬
‫ככאורו לשו״ע‪ ,‬חמה יצא על הגאון ״באר הגולה״ )והוא גם אביו זקנו(‪ ,‬והוא ביו״ד הלכות‬
‫חדש סימן רצ״ג ם״ק ב׳ כותב עליו בזו הלשון‪, :‬ודברי באר הגולה כאן טעות גדולה‪.,‬‬
‫יטוכה היתה לו השתיקה כאן" א( ;‬
‫ורבים תמהו על הגר״א על דבריו אלה‪ ,‬בעת שידוע‪ ,‬שדברים כמתלהמים כאלה‬
‫חס בכלל נגד דרכו ומדותיו‪ ,‬ודרכו דרך הכמים‪ ,‬להשמיע בגחת דבריהם‪ ,‬או להשמיט‬
‫כלל שם החכם שמשיג עליו‪ ,‬ומדבר רק על הענין עצמו‪ :‬וכמו שכתב עליו תלמידו‬
‫הסוביזק הגאון רבי חיים מוואלאזין‪ ,‬בהקדמה לספר שגות אליהו )וגדפסה גם בספר תקלין‬
‫חדתין לירושלמי שקלים( בזו הלשון ‪ :‬״גם הלום תראו גודל עגותגותו‪ ,‬שלא הזכיר שם‬
‫)מיסב על באוריו לשו״ע( שם שום חכם שהשיג עליו ברובא דרובא‪ ,‬רק כפי שיטתו הוא‬
‫יושב ודורש כמפי הגבורה‪ ,‬למען לא יתכבד )נראה‪ ,‬דר״ל למען לא יהי' נראה כמתכבד(‬
‫לקלון הבירו״‪ ,‬עכ״ל;‬
‫והיותר פלא‪ ,‬ר• הן בגודע‪ ,‬הי׳ בעל ״באר הגולה״ הגאון רבי משה רבקש מווילגא■‬
‫אליו זקגו )אבי אם אמו(‪ ,‬ולרעת כמה פוסקים חייבים בכבוד אב זקן )וגם לאחר מותו(‪,‬‬
‫לומר כ‪1‬‬ ‫כמבואר ביו״ד סימן ר״מ סעף כ״ד^ ואיך זה יגאצהו כבה בלשון עז וקשה‪,‬‬
‫‪,‬טובה היתה לו השתיקה"?־ >( ‪.‬‬

‫אחד החכמים לחנירז״‪.‬‬ ‫שאמר‬ ‫)כ׳ נ׳(‬ ‫נ מ ס׳ ניצה‬ ‫הז״ל‬ ‫בלשון זו‪ ,‬כנראה‪ /‬כיון אל לשון‬ ‫**(‬
‫ופירש׳״י ‪ :‬הי׳‪-‬‬ ‫הדין ‪» :‬מה זו שתיקה״‪,‬‬ ‫מן‬ ‫שלא‬ ‫די ר‬ ‫כסגנון רוגזא וקסידא ע־ שאמר‬
‫לך לשתוק ‪— .‬‬
‫כ ת ג סברא להתיר ‪ ,‬ח ד ש״‬ ‫הוא‪ ,‬כי נעל כאה״ג‬ ‫שעליה רגז הגר״א‬ ‫ועגין ההלכה‬
‫וגדלה אחר זמן קצירת העומר‪ ,‬שהוא יו״טו‬ ‫חד ש־ שנשרשה‬ ‫תבואה‬ ‫לארץ‪ ,‬סלומר‪,‬‬ ‫בחוץ‬
‫הראשון של פסח ‪ .‬ומבואר ענינו בתורה ‪ 6‬׳ אמור ובתלמוד במ שנה במס' ערלה )‪ 0‬״נ( וכמס׳‬
‫קדושין )ל״ח א׳(‪ ,‬ו עו ד‪.‬‬

‫‪ ,‬כ ד ניים ו ש כיג‬ ‫על אביו זקנו ר ש ״י;‬ ‫שנותב‬ ‫על י בינו תם כספר הישר‪,‬‬ ‫ונזה קשה לי‬ ‫*(‬
‫רבינו זקני אמר כן‪ ,‬הפך הסוגיא ושיבש הספרים״‪ ,‬ענ״ ל ‪i‬‬
‫להגהת ספרים‪,‬‬ ‫חושש מאוד‬ ‫ליישב הדברים‪ ,‬מפני כי כנודע הי׳ ר״ ת‬ ‫קצת‬ ‫ואפשר‬ ‫‪H‬‬

‫יהי׳ איש ריב ומדון עם המגיהים‪ ,‬וגם החרים על זה‪ ,‬כמובא בהקדמתו לספר הישר‪ ,‬ומשני‬
‫חשיבות הדבר לא חש גם לכבוד א״ז ‪— .‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪186‬‬

‫אך הנה בבר כתבתי בזה‪ ,‬כי סגנון דבריו אלה כאן בא בחשבון מוקדם וגכווגי׳‬
‫מיוחדת‪ ,‬כי למר בזה אל דרך הקודש‪ ,‬דרך הז״ל‪ ,‬אשר בעגין קרוב לזה‪ ,‬גם הם חסי'‬
‫יצאו‪ ,‬ואמרו )קדושין‪ ,‬ל״ט א׳( ״כל האומר אין ערלה בחוץ לארץ )בלומר‪ ,‬שאין איסוי‬
‫ערלה נוהג בחו״ל( לא יהא לו נין ונכד וכי׳ ״ ‪ ,‬ואין ספק‪ ,‬שהי׳ להם להז״ל טעם ידוע‬
‫וסבה נכונה להתריע קשה על זה ;‬
‫מפני שענין ערלה הוא דבר המצוי מאור»‬ ‫ויתכן לומר בטעם קול רעש גדול זה‪,‬‬
‫והמכשול והתקלה נפגשים ובאים על כל צעד וצעד‪ ,‬בכל עת ובכל שעה‪ ,‬ואיסורו נוגע‬
‫לכל ישראל — ועל כן אזהרתו צריכה להיות זריזה ומזורזה‪ ,‬קשה‪ ,‬נמרצה ונחלטה;‬
‫כפי שזירגי‬ ‫והנה הדבר שעליו מוסבים דברי כעל ״באר הגולה״ שהבאנו‪ ,‬הוא‪,‬‬
‫למעלה )בהערה( דבר ״איסור הדש בחוץ לארץ״‪ ,‬והוא )באה״ג( בא להתיר‪ :‬והגר״א‬
‫תופס בהחלט גמור ל א י ס ו ר ; וענין ״הרש״ רומה בכל פרטיו‪ ,‬ועור יותר מהם‪ ,‬לעניז‬
‫ערלה ‪ :‬גם הוא‪ ,‬כמו ערלה‪ ,‬דבר המצוי מאוד‪ ,‬והמכשול והתקלה נפגשים ובאים על כל‬
‫צעד וצעד‪ ,‬בכל עת ובכל שעה‪ ,‬ואיסורו נוגע לכל ישראל ;‬
‫על כן‪ ,‬כדי להוציא מלב העם את דעות המקילים בזה‪ ,‬מצא להובה לנפשו לצאיז‬
‫סנגדם‪ ,‬כדרך הז״ל בענין ערלה‪ ,‬בדברים חוצבים להכת אש קודש !‬
‫והוא שאמרתי‪ ,‬כי דברי הגר״א באו באו בחשבוז מוקרם ובכונה מיוחדת‪— .‬‬

‫ומעין גערה‪.‬בכונה מיוחדת לתכלית ירועה‪ ,‬מצינו בתלמוד מס׳ יבמות )ט׳ א'(!‬
‫אמר לו לוי לרבי‪, ,‬מאי אריא דתני ט״ו )נשים פוטרות צרותיהן‪ ,‬במשנה ראשונה ממסכת‬
‫״כמדומה לי‪ ,‬שאין לו מוח בקדקרו"‪1‬‬ ‫זו( לתני ט״ז )ומפרש בבאור הדבר(‪ ,‬אמר לו ‪:‬‬
‫ימבאר טעותו וטעם הדבר שאי אפשר לשנות ט״ז ‪:‬‬
‫והנה פתנס^זה היא נזיפה הדה ומרה מאוד !‬
‫וכתב על זה בספר שו״ת ״הות יאיר״ ‪ ,‬ראמנם ידע רבי שלוי אדם גדול ואיגי‬
‫ראוי שיטעה בזה ; אך ראה והבין‪ ,‬כי סבת טעותו היתה קלות העיון ומעוט ההשנחיז‬
‫בשרש דבר הענין‪ ,‬לכן מצא לנכון לגעור בו קשה כדי שלעתיד יהי׳ זהיר בעניניו‪ ,‬ועלי‬
‫דרך הכתוב'את אשר יאהב יוכיח )משלי(‪— .‬‬

‫ו‬
‫ואם ככה דתרעמו אבותינו ורבותינו על מניעת לשו! כבוד ועל העדר הנמום בין‬
‫ב ל ב ד ‪ ,‬בלא כל שמץ תערובת‬ ‫ההבמים‪ ,‬אעפ׳י שאינו רק מ נ י ע ת כבוד ונמום‬
‫מלשון מגונה ומכוער‪ ,‬ואין צריך לומר‪ ,‬מחסדון צניעות והעדר טהרת הנפש וכו׳ ; —‬
‫צד‬ ‫מבוא‬ ‫סעיף ו׳‬ ‫‪,‬‬ ‫פרק ד׳ ״לשון נקיה"‬ ‫מבוא‬

‫מעתה לא יפלא איפה אס אבותינו רגזו וחלו ל מ קר א לשו! מגונה או מאמר מחוסר‬
‫וכשלון ה מ רו ת היפות והענוגות‬ ‫פ חי תו ת ט ה ר ת הנפ ש וקלקול תו מ ת ישרים;‬ ‫^יניעות;‬
‫בסופרי ם אלה ב תו ב ח ת גערה מרה‬ ‫‪ -‬ויגערו‬ ‫אשר בהן ישראל יצטיין ותפארת; עליו‬
‫יננזיפה גרופה ;‬
‫מוסר הנפש‬ ‫ועל מין סופרים כ אל ה אפשר להמליקי בלשון חכ מי ם שהביעו בסגנון‬
‫לטרקלין‬ ‫ל מ ה הוא דומה‪,‬‬ ‫ומוציא דבר מגונה מפיל;‬ ‫״אדם נאה ומשובח;‬ ‫כזו;‬
‫קבוע בתובה״ )מס׳ דרך אר׳ן• רב ה‪ ,‬פרק ג׳( ו‬ ‫וביב )צנור( של בורסקי‬ ‫^^יכל( גרולה‪,‬‬
‫ומשפט כזה ב א ב ס פ ר ״שבחי רבי חיים וויטאל' )ו׳ ב׳( על סופר ממין כזה‪ ,‬וכ תב‬
‫א בל הוא בעצמו אסור ל ד ב ר‬ ‫^יי הלשון ‪ :‬״אמת‪ ,‬שהפזמונים שחיבר הם לעצ מ ם טובים‪,‬‬
‫עב ’ ל ‪.‬‬ ‫וכל ימיו כ שכור ו כ ו׳ ״‪,‬‬ ‫כי תמיד פיו דובר גבלה‪,‬‬
‫איננו סופר אי ל ב ל ר מי‬ ‫כ ך ברותחי;‪,‬‬ ‫כל‬ ‫כי זה האיש שנדון‬ ‫להעיר‪,‬‬ ‫וראוי‬
‫והוא‬ ‫או'כ מו שאומרים ״איש מן השוק״ ‪ ,‬אך אדם גדול וניכר בזמנו ובמקו מו‪,‬‬
‫רבי ישראל‬ ‫של מרן רבי יוסף קארו )בעל ה בי ת יוסף ושו׳ע( ושמו‬ ‫נן מ רו ובן עירו‬
‫בעיר עלה‪ ,‬והי׳ ב כ ל ל איש אהוב‬ ‫רב‬ ‫ואח״ב‬ ‫בעיר ההיא‪,‬‬ ‫והי׳ מקודם ש״ץ‬ ‫מצפת‪,‬‬
‫שירת‬ ‫בסגנון‬ ‫הערוכים‬ ‫על ת כונ ת שיריו‪,‬‬ ‫לא יכלו סלו ח לו‬ ‫אך‬ ‫ימייע לגדולי דו רו;‬
‫יידים וגעגועים על חיים עליזים ושטחים‪ ,‬דברים הרחוקים ממערכי ל ב ע ם ישראל וזרים‬
‫^"יוחו‪ /‬וכמו שכתב אהד מן ה חכ מי ם ״שנשמת ישראל היא ל מ על ה מכל די שפק העולם‬
‫מזי״ )רבי מנ ח ם עזריה ב ספ רו מאור עינים‪ ,‬פ׳ ואתחנן(‪:‬‬

‫כי יען‬ ‫והיא‪,‬‬ ‫ל מ הלך נפשו זה‪,‬‬ ‫הסבה‬ ‫בני דורו‪,‬‬ ‫לגדולי‬ ‫יאף כי נודע להם‪,‬‬
‫'יייייתי יליד ארץ הקדם וידע הי טב שפות ערב ותוגרמה‪ ,‬ועוד היתה רוח השירה נו סס ה‬
‫בעלי כ שרונות אלה ‪ .‬ומשתדל ל פ ת ה ולהרחיב‬ ‫ותר ומחזר אחר בגי גילו הערבים‪,‬‬
‫ידם א ת כשרונו בזה‪ ,‬ל ס ל ס לו ול שכללו — על כן הי׳ מודע ומכיר לטובי המשוררים‬
‫והם‪ ,‬המ שוררים‪ ,‬האלה‪ ,‬ע ם היות כ שרונם במקצוע זה גדול מאד‪ ,‬אך‪ ,‬יחד‬ ‫^ עיכי ס;‬
‫וכל הקר רוחם והגיונם‪ ,‬וכל רגש ל ב ם ומשאת נפ שם של‬ ‫ענינם‬ ‫כל‬ ‫זה‪ ,‬כנודע‪,‬‬
‫איסה זו אך ורק ״אהבה ב ת ענוגי ם״‪ ,‬וגם סופריה ומשורריה נלכדו ב ה ר מ ת רנ ש בהמי‬
‫והן הן‬ ‫יחושי ידידים ודברי דודים‪,‬‬ ‫אומרים א ה ב ה ו תפ מק‪,‬‬ ‫ולכן‪ ,‬כל שיריהם‬
‫בה ם יתחרו ובהם י דנ לו‪.‬‬ ‫ב ה ם יחקרו‪,‬‬ ‫^ ®יתם בחזיונותיהם וציונם בציוריהם‪,‬‬
‫ו מ ת כונ ת שיריהם ומרגשי רוחם הם ל מ ד ר׳ ישראל זה‪ ,‬והי׳ מכוין א ת הרוח אשר‬
‫^׳^יריהם לרו ח השירה ה ע ב רי ה; ובטיילו בננו ת ופרדסים‪ ,‬היתה ידו הא חת אוחזת בעקב‬
‫וילביש א ת רעיונם‬ ‫ת כונ ת השירים הערבים‪,‬‬ ‫על יסודי‬ ‫ובשניה נשען‬ ‫■יזעירה העברי ת‪,‬‬
‫מסגול ת‬ ‫הערבים גם‬ ‫וישמיע למיורעיו ולמכריו‬ ‫את חזיונם ״מהלצות עבריות״ ‪,‬‬ ‫‪rio f‬‬

‫ויוכיח ל ה ם‪ ,‬כי ב כ ח ה ג ם היא ל כל כל ה תעוררות לחיים עליזים‪ ,‬היים‬ ‫יז^פה העבריה‪,‬‬

‫כמו שיריהם ה ם ;‬ ‫שמחה וקורת רוח‪,‬‬ ‫של‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪188‬‬

‫ובידעו אל מה רוחם נוטה ואל אשר הרגשתם קרובה^ השתדל לרכוש את‬
‫בילדי רוחו המתאימים לילדי רוחם הם‪ ,‬ויכן את לבם וישר להם‪:‬‬

‫נרדם‬ ‫ביגון‬ ‫‪,‬‬ ‫אם לבך עצב‬

‫גם אמש‬ ‫‪,‬‬ ‫גם שלשום‬ ‫‪,‬‬ ‫גם תמול‬
‫קום דודי‪ ,‬שתה עסיס יין‪ ,‬אדום כדם‬
‫תוך גן עדנים‪ ,‬בבוא השמש!‬

‫ולא די לו בסגנון כזה כשירי חול‪ ,‬כי אם כונן אותו אל שירי קודש‪ ,‬לזמנים ולמועיי^׳'‬
‫לכל מאורע נכבדה בחיי ישראל ולכל מקרה שמחה ועצב‪ ,‬זבות ^יחובה‪ ,‬אשר רח^‬
‫עמו בעבר ובהוה‪ ,‬והבל ובולם ברגש השתפכות הנפש הישראלית לאביה שכשפים ^‬
‫אשר עם כל טובם ורוממות רוהם של השירים האלה בקודש‪ ,‬ועם היותם נערכים מפור׳*‘‬
‫ומנווגים ביחוד לשם הקודש — היו בכל זאת עטופים ולוטים בדברי חן וכהתרפ^י^’‬
‫רודים‪ ,‬ולא נמנע להרכיב זמורת זר על שרשי קודש;‬
‫וכן השיר המכונן לשם ה< ״המאיר לארץ״‪ ,‬אשר תוכו קודש וקליפהו ^י^׳׳‬
‫ותחלהו כזה‬

‫סגולתי ‪ ,‬למה עיניך לעין כל דורכים קשת ‪,‬‬

‫ותנודדו כל רואה בם‪ ,‬יהיו כדגים בתוך רשת ‪,‬‬
‫אבל לאורך ייראו מגשת ‪.‬‬ ‫קרבתך שואפים ‪,‬‬
‫הלל ! אשר כל מאורים נגדך ילבשו בושת !‬
‫‪•H‬‬

‫ומעין סגנון כזד‪ ,‬נערך שירו ״כתובת ישראל״‪ ,‬המכלכל מליצה פיוטית בלשון ״הבהי^’*'‬
‫בין ישראל לה׳ בשעת מתן תורה )נדפס במחזור הספרדים לחג השבועות(‪,‬‬
‫וכעין זה לא יכלו בני דורו לסלוח לו‪ ,‬ואמת ״לא מדובשך ולא ממרירותך״‪.‬‬
‫בספרו ״שתי ירי^‬ ‫ואחד גדול בדורו‪ ,‬מיודעו ומכרו‪ ,‬רבי מנחם די לונזנו‪,‬‬
‫)דף קמ״ב( יוכיח אותו על שהתיר לעצמו לומר להשם יתברך מצד כנסת ישראל ^‬
‫מה ‪. . .‬שהנבליס אומרים‪ ,‬ועוד הוא משים בפי השי״ת דברים בלתי הנוגים ואי^^‬
‫לפי כבודו ‪:‬‬
‫ועל שיר אחד מעין מין זה אומר זה הגדול הנזכר בספרו הג״ל ; ״כולו סג יי”''"‬
‫גאלהו‪ ,‬ואין ראוי לבא בקהל ולהאמר לשם יתברך‪ ,‬וה׳ יסלח להפייטן על כי מר‪.‬חלר^^''‘‬
‫עור‬
‫רעיונו לא נשמר מאיזו זרות‪ ,‬והלך בדרך הישמעאלים ברוח ובו׳ ‪ ,‬עב״ל‪ ,‬ומוסיף‬
‫‪.‬‬ ‫להודיע‪ ,‬כי בהיותו בדמשק הוכיח בעל פה את המהבר על הדיר הזה‪— .‬‬
‫ךאףס וצעלוי'‬ ‫ואמנם אחרי כל אלה‪ ,‬כפי הנראה‪ ,‬נצוץ הקודש שבעמקי ‪,!,‬ן‬
‫צ ח‬ ‫מבוא‬ ‫סעיף ה׳‬ ‫נקיה ״ ‪,‬‬ ‫פרק ד׳ ^ל^‪5‬ון‬ ‫מבוא‬

‫יען יי עוד היום יש‬ ‫לא נ כ ת ם כולו בעונו ולא נ ט ב ע בולו ביי; הגיונו‪,‬‬ ‫ישראל זה‪,‬‬
‫?יזלות ב תונ ר מ ה •באומרים פזסוניו ב ב תי בנסיו ת ‪ :‬ובעיר אנדריאנופולי בק הלו ת פורטוניזיות‬
‫**’‘ סרים אותם ב כ ל יום שב ת ב ב ק ר ב ל ה ק ת מ שו ר רי ם‪.‬‬
‫ישראל!‬ ‫רבי‬ ‫טי תכן א ת נ שמתך‪,‬‬

‫הרומי‬ ‫עמנואל‬ ‫וכזה‪ ,‬ועוד מר מזה‪ ,‬הי׳ גורל שיריו של המשורר הנודע‬
‫באיטליא(‪ ,‬אשר עם היותו חשיב ו מכובד מאוד בזמנו‪,‬‬ ‫')יזי במאה הרא שונה לאלף זה‪,‬‬
‫ונהג נשיאותו ב ר מ ה‪,‬‬ ‫עליה‪,‬‬ ‫ולפקיד‬ ‫שקהלת ישראל ב ד ו ס י מנ ת ה אותו לנגיד‬
‫יי׳יזסרהו נשיאותו אך מעט מנציב מדינה‪ ,‬וכאשר שר באחד משיריו על גדולת משמרתו‬
‫ייזכרנה ב א ה ב ה ובגעגועים גדוליס בלשון זו‪:‬‬
‫ו‬
‫בגדוד‪,‬‬ ‫שבתי‬ ‫ימי‬ ‫אזכרה‬
‫‪-1‬‬
‫לי יהולו עמים‪ ,‬ואגזור אומר ‪I‬‬ ‫י‬

‫ב א חד מ מכ תביו‬ ‫כאשר כותב‬ ‫ומאס ב תענוגות החיים‪,‬‬ ‫היות דרכו ישרה ונמוסית‪,‬‬ ‫‪o f‬‬
‫■לוז‬
‫י׳‪-‬ס אחד‪ ,‬מרים קולו ב כ ח ואומר ‪:‬‬

‫ומנהגיו‬ ‫הזמן‬ ‫ושנאתי‬

‫ותענוגיו‬ ‫ומנחתיו ונסכיו‬

‫זמן רב הי׳ נכר ע ת ח ת מקרים ומאורעות‪ ,‬מלאים דאגות ותלאות וצרות רבו ת ורעות‪,‬‬
‫נוגים‬ ‫תוגים‪,‬‬ ‫ובניבים ומאמרים‪,‬‬ ‫וב ט ה אותם בל שונות‬ ‫למ עמס ה‪,‬‬ ‫היו לו‬ ‫שחייו‬
‫'סר!ים‪ ,‬כ מו‪:‬‬

‫לוא היו תלאותי ב ס פ ר נצמדים‪,‬‬

‫פרדים !‬ ‫צ מד‬ ‫לא ישאוהו‬ ‫’ הה‪,‬‬
‫או‬
‫כסגגון כזה‪:‬‬
‫הייתי ברמי היגונים מ תבוסס‪,‬‬
‫גוסס ‪I‬‬ ‫ועתים‬ ‫חלים‬ ‫עתים‬

‫יפעס כמתיאש קורא מ ר ‪:‬‬

‫עוד מע ט ואנוע וארד שתת‪,‬‬

‫שם שלוה פו ר ח ת כמו שחת י*(‬

‫־•‪(IT‬‬
‫י שא‪ ,‬ע ש ב‪ .‬ותרגום גזי המלך )עסום‪ ,‬ז׳ א׳( שהתא ד ט ל נ א‪— .‬‬

‫‪J‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מ קו ר‬ ‫‪190‬‬

‫וככל זאת‪ ,‬יען כי היתה קסהו מהולה בטבול לעג ולצון‪ ,‬וכמו היירו בדעה וברעיי!‪/‬‬
‫ריי^‬
‫‪.‬‬
‫האיטלקים‪ ,‬בני‬
‫י‬
‫המשוררים‬
‫ו‬
‫מצפת‪ ,‬הנזכר למעלה‪ ,‬למד גם הוא אל דרך‬
‫י‬
‫ר׳ ישראל‬
‫ומדינתו‪ ,‬אשר גם הם‪ ,‬כהערבים והתוגרמים )שזכרנו ענינם למעלה‪ ,‬בזכרון עניניו‬
‫ר׳ ישראל הנזכר( ‪ ,‬השקיעו עצמם בבל רוהם והגיונם במשלי אהבים ושירי רורים^‬
‫לתבל אותם בל^י‪1‬‬ ‫לחקות אותם ברוח וברעיון ובניב שפתים‪ ,‬ורק הוסיף‬ ‫יהשתדל‬
‫ישאו‬ ‫ומליצה יפה מן המקרא או מלשונות חז״ל אשר אפשר לכוננם ל‪*.‬נינש^‬
‫עליהם חותם עברי ויהיו ערוכים לחך עברי ומכוונים לרוח עברי‪ ,‬כאשר שר לארו^‬
‫מבנות ידידיו לעת כלולותיה‪:‬‬

‫על צוארך ושער ראשך‬

‫יש לברך‬
‫יוצר אור 'ובורא חושך‬

‫ורומז על יתרון לובן הצואר ועל עומק שחרות השער‪) ,‬כי שחרות השער הוא אייי‬
‫מתנאי יופי האדם‪ ,‬וכמש״כ בשה״ש‪ ,‬שחורות כעורב •*(;‬
‫ואעפ״י שהתנצל לומר‪ ,‬שביון בזה ״כדי לחבבה על בעלה״ — אעפ״י כן‬
‫ולא סבלו אותו ואת מאמריו ואת ספריו‪ ,‬וגם אי*‬ ‫דרכו זאת למורת רוח לגדולי דורו‪,‬‬
‫הטוב שבהם ^(•‬

‫בתלמוד מם׳ שבת )ע״ז ב׳( ‪ t‬ו***'‬ ‫ושתור מצינו‬ ‫אור וחושך למראה לבן‬ ‫וההקבלה מכנויי‬ ‫א(‬

‫מן המרעה לביתם הולכים מקורם עי'’*‬ ‫כעמא עיזי מםגין ברישא והדר אימרי )בעת ששבים‬
‫דברישא חשיכא והדר נהורא‪ ,‬נרבתיב )ר"*‬ ‫ואחריהם רחלים וכבשים( — כברייתו של עולם‪,‬‬
‫והבונה‪ ,‬דסתם עזים שחורות ה; וםתם רחלים לבניי׳ י‬ ‫או ר;‬ ‫ויהי‬ ‫בראשית( ו חו ש ך‪ ..‬והדר‬
‫ומבואר‪ ,‬שהתוארים »חושך ושחיי‬ ‫״ מ או רי ם'‪,‬‬ ‫ואת הרחלים‬ ‫‪ ,‬ח ש בי ם'‬ ‫ומכנה את העזים‬
‫ו‪,‬אור ו ל בן' אחד חוא ‪— .‬‬

‫הכלה ולהללה ניופי _ אך ים®‬ ‫)כתובות‪ ,‬י׳ ז א׳( שמצוה לשבח א ת‬ ‫ואעס״י שאמרו בגמרא‬ ‫נ(‬
‫‪ ,‬כ ל ה נאה וח מודה' או ‪ ,‬ל א כחל י^י*‬ ‫במאמר קל וצנוע‬ ‫הגבילו את לשון ה שבח וההלל‬
‫הקרובה לדברי עגבים‪ ,‬ועוד הק^ יי*‬ ‫זה ׳המליץ‬ ‫מליצתו של‬ ‫שרק ויעלת ח ן' ; ולא כן‬
‫בעיני החכמים ויריבוהו וישטמוחי‬ ‫לשכללה בתלבושת קודש ; ועל כאלה וכאלה הי׳ לצנינים‬
‫ויקשרו דו אות קלון לדורות עולנ‪ /‬כפי שיתבאר עוד ‪— .‬‬

‫ע פ׳י המאמר הנזכר מ חז׳ ל ‪ ,‬ל א כחל ולא שרק ויעלת ח ן' נראה ’’®י’*‬ ‫כי‬ ‫ודע‪,‬‬
‫דרשת ה מ׳ ר כתחלת פרשת חיי על הפםוק ויהיו שני חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה יי*®׳*‬
‫שנים שני חיי שרה‪ ,‬ודרשו בהמשך חדרשד‪ ,‬״ ב ת עשרים ככת שבע ליו פי';‬
‫יי'*''‬ ‫ניכרת‬ ‫אדם‬ ‫תמונת‬ ‫בכלל‬ ‫ובהשקפה ראשונה קשה ענין דרשה זו‪ ,‬כי הלא‬
 ‫מבוא‬ ‫פרק ד׳ ״לשון נקיה‪ /‬סעיף ו׳‬ ‫מבוא‬

‫ויותר מזה הי׳ לשמצה בדורות הבאים ולמיעל לפה מגונה ולשפתים דוברות נכלה‬
‫עד שנדון בנזיפה קשה ומרה ובדחיפה תקיפה ועכורה‪ ,‬וגם הועמד על עטור הקלון‬
‫יגקבע סרחונו לחרות עולם בספר כזה אשר מקומו וכבודו מלא עולם‪ ,‬וכל ימי השמים‬
‫ובית בישראל‬ ‫על הארץ לא יאסף נגהו מעם ישראל‪ ,‬ואין לך ארם בישראל שלא ידענו‬
‫_‬ ‫^לא יאספגו‪ ,‬הוא הספר המחוקקי‪ ,‬הנודע למדי בפי כל‪ ,‬בשם‬
‫״שלחן ערוך״‬
‫יכו מבואר מפורש‪ ,‬הרות בעט ברזל ועופרת‪ ,‬דברים מרים כלענה וחזרת‪ ,‬על דברי זאת‬
‫בסימן‬ ‫המחברת‪ ,‬של זה המחבר בעל המגערת‪ ,‬והוא בחלק אורח חיים הלכות שבת‪,‬‬
‫בדבר המצוד‪ ,‬לכבד את יום השבת בדבורי קודש ובקריאה קדושה‬ ‫׳‪8‬״ז סעיף ט״ו‪,‬‬
‫יכעניגים קדושים‪ ,‬כחוב לאמר ‪:‬‬

‫״מליצות ומשלים של שיחות חולין ודברי חשק‬

‫בהם‬ ‫אפור לקרות‬ ‫עמנואל‬ ‫כגון כפרי‬
‫י‬ ‫בשבוע ואף בהול אסור‪ ,‬משום מ ו ש ב לצים"‬

‫גזר דין מר וקשר‪ 1,‬וכמה ״ראב הלב ותעיק הנפש על אדם גדול ונעלה זה‪ ,‬שכל כך‬

‫מאשר בהיותו בן שנ ע שנים‪ /‬י ע‬ ‫ונרגשת תכונת היופי מהתואר והד‪,‬ראה נהיי תו בן עשרים‬
‫ונ תנכר‪ ,‬ונראה בבל תומת היופי וההדור ?‬ ‫כי בן עשרים גושו מתפתח‬
‫וביותר בבנות שטתככרות סדוך לתקופת או׳ה השנים‪ ,‬ונמבואר ביחזקאל )ט״ז( ותרבי‬
‫ותגדלי וגו׳! ועל בנות תקופת השנים האלה נאמר במליצה‪ ,‬בנותינו מחוטבות תבנית היכל‬
‫וב מ״ר‬ ‫ב׳(‬ ‫)י׳‬ ‫שבע לא יקביל ציור זה ‪ — .‬ועיין במס׳ ברבות‬ ‫)תהלים‪ ,‬קי״ד(‪ ,‬ועל כת‬
‫לשד‪,‬״ש פרשה ב׳ פסוק ה׳ ובזוהר פרשה יתרו )פ' נ' ( השייך לענין זה ‪i‬‬
‫בטפל וניכר‬ ‫נ מו דתלי עיקר‬ ‫שבע ליופי* הוא‬ ‫ואם כן‪ ,‬כאמרו ״ כ ת עשרים ככת‬
‫בבלתי ניכר ז‬
‫הוא‪ ,‬כי בבת עשרים הי פ ה‬ ‫כ א מ ת דברי חכמים ברעיון מדויק נאמרו‪ ,‬והבאור‬ ‫אך‬
‫בטבע‪ ,‬אחרי שכמה אמצעים ותחבולות ליופי‪ ,‬ואפשר שיפיה‬ ‫אין להחליט יופיה ליופי מוחלט‬
‫שונים‪ ,‬נ טו שנהוג‬ ‫בתחבולות שונות‪ ,‬כמו כחל ו ש רע סיכות ותמרוקים‬ ‫הוא מלאכותי הבא‬
‫בכנות מן תקופת שנים אלד‪ ,‬וד‪,‬לאה‪ ,‬וכמו במלכים נ ׳ )ט״י( ותשס בפוך עיניה *ע וברות )ג׳(‬
‫בשמן המור וגו׳‪ ,‬ובתלמוד טס׳ שבת )פ׳ ב׳(‬ ‫ורחצת וסבת וגו׳‪ ,‬ובאסתר )ב׳( ששה חדשים‬

‫בנות עניים ועשירים לעדן כשרן‪ ,‬כל אחת לפי ערכה ומעמדה‪ ,‬ושם )ס*ו ב(‪ ,‬ו ה ת ה‬ ‫מדרך‬

‫*( אמנם בן לא יעשה‪ ,‬לשים העינים בפוך‪ ,‬אך הלשון מסורסד‪ ,‬קצת‪ ,‬ונ מו ותשס פוך כעיניוש‬
‫ושעור הלשון נ מו בתהליס )ע״ב( שלחו באש מקדשך ‪ -‬תחת שלחו אש במקדשך‪ ,‬ובפ׳ ברכו!‬
‫ובגאותו שחקים — תחת וגאותו בשחקים‪ ,‬והרנה כדוגר‪— . ,‬‬

‫‪J‬‬
 ‫ברוד‬ ‫סכרונוהי(‬ ‫מקור‬ ‫■‪192‬‬

‫ובנזיפה מרה לדוד וריר‬ ‫הבשילו וקלקל מעשיו‪ ,‬עד שנדון בהוכחה נערה‬ ‫־הקדיח‬
‫■ולנצח נצחים !‬
‫רהמנא לצלן !‬

‫בכלל ענין סעיף זה להלן בחבור‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פי?‬ ‫וראה מה שאבהוב עוד אי״ה‬
‫■י״א )הנקרא ״במעלליו יהנבר״( סעיף א׳ ‪— .‬‬

‫וסופרינו בזמן הזה‪ ,‬יש בהם אשר פרצו גדר הצניעוה כולו‪ ,‬ומביעים בפה ובב^^‬
‫■שירי אהבה וחשק‪ ,‬געגועים להמודוה החיים ולהענוגוה בני ארם‪ ,‬ער שקרובים דבריהם‬
‫קרא אה הספרוה העבריים‬ ‫לדברי נבלה שהנפש הקוץ בהם ‪ .‬והפרופיסור שעבטע־‬
‫■האחרונה בשם ״זנוה ליטרטוריה״ ‪:‬‬
‫ולא די להם בספריהם ובספרוהם אשר ישלחו אל החוץ‪ ,‬אך גם ״בשעוריהם"‬
‫•אשר הם מטיפים להלמידיהם הצעירים ולהלמידוהיהם הצעירוה‪ ,‬כבשוה המוח‪ ,‬איםי‬
‫■עדיי; לא חובלה רוחן ולא עוממה יהדר‪,‬ן להמימוה הנפש ולבתה הלב‪ ,‬למהלך י׳םי‬
‫•ולחיים צנועים‪ ,‬ועדיין נפשן בהן זכה וברה בכל הומה הטהרה ובבל בלילה היופי שאי‬

‫)סין אפר לין( על פניה ‪i‬‬ ‫זורה שרק‬ ‫בנדתה‪ ,‬שלא תכהול ולא תפקוס‪ ,‬ופירש״׳ ‪:‬‬
‫״לא כחל ולא שרק )יעלת חן*‪ ,‬ו מ הנ אי׳‬ ‫מ כ תו בו ת;‬ ‫‪-‬וב) מתכאר מהמאסר שהבאנו‬
‫שגם ע״י כחל ושרק אפשר להעלות חן ;‬
‫ו כ מגי אי‬ ‫שונים‪,‬‬ ‫בתכשיטין‬ ‫הבכור להתערות‬ ‫בתקופת שנות‬ ‫ה בנו ת‬ ‫רגילות‬ ‫וכן‬
‫בישעיה )ג'( מן כ״ד מיגי קישוטים‪ ,‬וגם הס מוםיפים לוית חן ויופי ;‬
‫וי א כן ילדה בת שנ ע שנים שאין דרכה בכל אלה‪ ,‬וכמו שאמרו שם בשבת )פ'‬
‫שדברים אלה )מתחבולות עדון הגוף( עושין רק הבנות שהגיעו לפרקן ;‬
‫שבת )ס״ה א'( •‬ ‫בתכשיטין‪ ,‬וכמו שאמרו במשנה‬ ‫נוהג ת הבנו ת הקטנות‬ ‫ובן אין‬
‫‪ ,‬בנו ח‬ ‫בקפמין שבאזניהם‪ ,‬ופירש״י בןה«ל ;‬ ‫ה בנו ת הקטנות יוצאות )בשבח( בהוטין ואפילו‬
‫קטנות מנקבו ת אזניהן ואין נושאות נזמים עד ש ת ג ד ל נ ה ‪ ,‬ונותנין חוטין או קסמין באזניי׳!‬
‫שלא יסתמו״‪ ,‬עכ״ל ‪J‬‬
‫רחוקה‪ ,‬היא מני*‬ ‫ונחלטית‪ ,‬כי‬ ‫תכונת יפיה טבעי ת‬ ‫וכה‪ ,‬הילדה‪ ,‬אם היא יפה‪ ,‬אז‬ ‫■‬
‫■ תחבולה לתכלית זו ;‬
‫ולכן‪ ,‬ברצותו של הדורש במ״ר הניכר להפליג ביופיה של שרה‪ ,‬אמר‪ ,‬בי בהיותה גי*‬
‫בי'**‬ ‫שבע‪ ,‬יופי טבעי בכל תומתו‪,‬‬ ‫בת‬ ‫כ תכונ ת יופיה של‬ ‫יופיה‬ ‫עשרים היתה תכונ ת‬
‫כל תהבולה ‪,‬‬
‫בלשון המאסר מכתובות שהבאנו ״לא כחל ולא עי ?‬ ‫ועפ״י כל זה יובן ערך התהלה‬
‫ב א מ ת‪— .‬‬ ‫•ויעלת ח!״‪ ,‬יען כי זו ד‪,‬יפה בלא תחבולות מכחל ושרק‪ ,‬היא יפה‬
‫צז‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ד׳ ״לשון נ קי ה‪ /‬סעיף ז׳‬ ‫מבוא‬

‫עיז חפי — את הבריות הרכות האלה לא ימנעו מוריהן לביין להטעימן מעט מעט‬
‫משחתים ולהשריש בתוכם רגשי גנות וכעור מארחות‬ ‫‪-‬מניבים מתועבים ומפתגמים‬
‫'׳^קלקלות ומחיי חופש‪ ,‬עד שלאט לאט יעירו ויעוררו בהן כל חושי כעור וכל רגש רע‬
‫בארם בכלל‬ ‫חקי הצניעות וטהרת הגפש‬ ‫יתיובב‪ ,‬אשר יהרסו את כל ארהות יושר‪,‬‬
‫‘יכישראל בפרט‪ ,‬וכבר הלכה תומתן ‪ ,‬ומשחתן בהן ‪.‬‬
‫ולא רק שלא יתגצלו ״מורי דרך* אלה על פעולת און זאת‪ ,‬אך עוד יוסיפו חטא‬
‫?י פשע להצדיק דרכם הנלוזה זאת‪ ,‬באמרם‪ ,‬בי דרך זו בכחה לפתח‪ ,‬להרחיב ולשגשג‬
‫אי* כשרונותיהם ומעלות רוחם ויופי רגשותיהם של התלמידים והתלמידות בלשון ומליצה‪,‬‬
‫טעמה ועגינה‬ ‫לבם לחן ולאהבה את השפה‪,‬וספרותה‪,‬‬ ‫^ייי^יי! וברעיון‪ ,‬ולהמשיך את‬
‫■‬ ‫"י״נולר*ה ;‬
‫אך הנה ספק גחל הוא‪ ,‬אם הדרך הזאת תוביל אל המטרה הנטויה ואל התכלית‬
‫יניצה‪ ,‬יען בי דבחם כאלה‪ ,‬דברים מחוסרי צניעות‪ ,‬ימשכו רק בתוכנם ולא בשפתם‪,‬‬
‫שהתועלת מהתושיה )?( הזאת מוטלת בספק‬ ‫יא ברזצוניותם אך בפנימיותם ; ובעוד‬
‫^’’יל — הנה זה וראי אמת וברור‪ ,‬כי בין כה תמוטיגה ארחות צדק ותסלפנה דרבי‬
‫ועל ידם תשחת תומת ישרים וברות הלב המלוים את החיים המצניעים לבת‪,‬‬
‫׳אשר הם מחזיקים בישוב העולם וסדורו הנאמן !‬
‫איננו שוה אף בערך ״כל שהוא'‬ ‫ולו גם יש איזה שמ׳ן יסוח בחשבונם זה‪,‬‬
‫'י^לקיל המדות והשחתת הנפש אשר בזה‪.‬‬
‫״שקילא טיבותך ושדייה אחיזרא״‬
‫‪,.‬לא מדובשך ולא מעוקצך״!‬

‫הנה הבאתי למעלה )סעיף ה׳( את דברי שו״ת מהד״י מינץ‪ ,‬והבטחתי לשוב לדבר‬
‫׳גליהם‪ /‬ואקיים בזה הבטחתי‪.‬‬
‫הגאון מהר״י מיני(• דן‪ ,‬כי ״בזה שאין מזכירים לאחר הזכרת שם הכם ענין ברכה‪,‬‬
‫‪ :‬שיחי'‪ ,‬נרו יאיר‪ ,‬וצ״ו)ר״ת יחיה צדיק וזרעו‪ ,‬ויש אומרים ‪ :‬ישמרהו צורו וגואלו(‬
‫יכיומה‪ ,‬כ מ נ ה ג ‪ ,‬נראה בזה מעין לטותא דרבנן״ ‪ ,‬עכ״ל ;‬
‫וכתבתי אני על זה במקום אחד מכתבי‪ ,‬דמה שכתב לתוספת דבר זה המלה‬
‫'״למנהג״ איננו מכוון בעקרו‪ ,‬יען בי לדעתי אין דבר זה חיוב מנהגי מצד ה מ נ ה ג לבד‪,‬‬
‫■ר גס דבר חיובי ממש מצד הד י ן ו ה ה ל כ ה !‬
‫וטעמי בזה עפ״י מה ‪-‬שאמרו בתלמוד מם׳ יומא )ל״ח ב׳( ‪ :‬מנא הא מלתא דאמור‬
‫‪13‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זנרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪t‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪19f‬‬

‫׳דבנ‪/‬זכה צךיק לברב‪ /‬דכתיב )פ־ וירא( המכסה אני'מאברהם וגו‪ /‬׳וכתיב בתרי ׳‬
‫ואברהם היו יד‪,‬יה לגוי גדול‪ ,‬ע״כ‪ :‬והכונה בזה‪ /‬דמכיון שזכרו הקב״ה — ברך אותו יי(*‬
‫■ ‘‪ :‬וכארת‪ /‬דמהראי׳ שמביא מאברה‪,‬ם מבוא‪ /‬שאין הכונד‪ ,‬כמו שרגילים ‪,‬לפר^*׳‬
‫שבשמזכירים את הצדיק יאמרו זה הלשון ״זכר צדיק לברכה״ )שהוא לשון הפסוק )במשל‪/‬‬
‫י׳(^ אלא שצריך לכרכו באיזד‪ .‬ברב‪ /‬וכמו באברהם שברכו הקב״ה שיד‪,‬י׳ לגוי גריל’‬
‫וראי׳ זו הלא מוסבת להקבלת הלשין זכר צדיק לברכה‪ ,‬ומבואר‪ ,‬שכך הבינו חי״ל‬
‫■‬ ‫בכונת הפסוק ; ^ ' י‬
‫■ ובן מתבאר זה ממה שמבואר שם בגמרא‪ :‬הגיא‪ ,‬הנינא אומר‪ ,‬זכר ^•דיק לבריר׳‪-‬‬
‫אמר להם נביא )׳שלמה( לישראל‪ ,‬י בשעה שאגי מזכיר צדיק עולמים‪ ,‬אתם תני ברית*‬
‫י'‬ ‫והנה גם הוא מפרש ענין הפסוק כמו שבארנו ‪.‬‬
‫וקרוב לומי־‪ ,‬כי על סמך מאמרים אלה ■ועפ״י הבאור שכתבנו נהגו לכתוב ארי‬ ‫^‬
‫הזבדת שם אדם גדול בתורה או במעשים כובים ענין ברכה‪ ,‬כמו ‪ :‬שיחי׳^ שליט״א )ר״תי‬
‫שיהי׳ לחיים טובים ארוכים(‪ ,‬ג׳י )גרו יאיר(‪ ,‬יצ״ו )יחי׳ צדיק וזרעו(‪ ,‬הי״ן)ה׳ ושמירי‬
‫ויהייהו( ‪ :‬והספרדים כותבים ״שי׳ג״ )שמרהו נצח(‪ ,‬״ש״צ״)שמרהו צורו(‪ ,‬״נ״ר״)גטי'‬
‫'‬ ‫דחמנאז‪ ,‬יש״ב״ )יהי שמו בדוך‪ ,‬או‪ :‬יהי שלום בחילו(‪ ,‬ועוד לשונות כאלה‪:‬‬
‫וכפי שבארנו‪ ,‬אין זד‪ ,‬היוב מצד המנהג )במש״ב מהד״י מינץ(‪ ,‬אך נהפךריי*‪-‬‬
‫מנהג מצד ח י וב הדין‪ ,‬מעיקר דין הגמרא הגסמך על רמז מפורש בתורה ‪■ ■ .‬‬
‫וכפי המתבאר עוד מעני;‪ ,‬צריך לומר עגין ברכה גם כשמזכירים את החכם‬
‫וכמו באברהם‪ ■,‬שהזכירו הקב״ה לאברהם כביכול בפה‪ ,‬וברך אותו ‪' .‬‬
‫ובפרט זה רפה אצלנו מנהג חובי זה‪ ,‬והנזהרים בזה נוהגים כן רק בעת שכותבים‬
‫את השם ולא גם בעת שמזכירים בעל פה‪ ,‬ואינו נבון ‪.‬‬
‫ופשוט‪ ,‬דהיוב זה הוא רק כשמזכירים את ההכם במקרה‪ ,‬אבל לא בהמעך הדגיי^■‬
‫או בלמוד‪ ,‬שהרי לא יהבן זה בעת שיזכר כמה פעמים תכופות בדרך הלמוד; וכן בט~"'‬

‫ד‪,‬לשון במלואד‪ ,‬כגמרא נ ך ד‪,‬יא‪ :‬אמר לי׳ ד‪.‬ד‪,‬וא מרגג; לרכא‪ ,‬מגא ד‪,‬א מילתא דאר‪,‬ור‬ ‫א(‬
‫' זכר צדיק לברכה‪ ,‬אמר לי'‪ ,‬ודכתיב )משלי‪ ,‬י׳( זכר »די‪5‬ן לברכת‪ ,‬אמר לי׳ ‪ .‬י מדאורייתא‬ ‫‪,‬‬
‫' ‘‬ ‫•‬ ‫‪ :‬ל;‪ ,‬אמר לי'‪ ,‬דכתיב ד‪,‬מכסד‪ ,‬אני מאברהם יכו׳ )כנו‪ :,‬שד‪,‬עתקגו בפנים( ן‬
‫והנה יש לדקדק‪ ,‬למה לא הסתפק ההוא מ רננן כפסוק במשלי‪ ,‬ודרש עוד• לרמז בוזי^'■‬
‫וד‪,‬לא כמה וכמה ענינים אנו למיד‪,‬ין מדכרי הנביאיכ ככלל ומדברי שלמה‪ ,,‬כפרט‪ ,‬ור’‪ ,‬ל^'^‬ ‫‪.‬‬
‫ואפשר לומר עפ״י מה שאמרו ב מ ם' תענית )ט׳ א׳( ג״ב בסמיכות על פסוק ם®‪’1‬שלי•‬

‫א'‪1‬‬ ‫נשא ‪:‬‬ ‫ולא רמיזא באורייתא‪ ,‬ו ; כמ״ר פ׳‬ ‫בכתובים‬ ‫ימי איכא ' מ‪,‬ידי 'דכתיכא‬
‫בנביאים וכתובים שלא רמזו משר‪ ,‬כתורה‪ ,‬ושאל‪ ,‬איפה מרומז זה כתורה‪ ,‬אעס״י ‪,‬ןלגוף ר י ט'‬

‫די בפהוק ז ה ‪ - .‬י■ ־' ■ • ■‬

‫צח‬ ‫מבוא‬ ‫פיק ד׳ ״לשון וקיה״‪ ,‬מעיף ז׳‬ ‫מבוא‬

‫יבריש עליו שנזכר נ״כ במרה כזו ‪ :‬וכמו שלא מצינו בתלמוד מעני; ברכה בהזכרת שמות‬
‫ורק במקרה מצינו זה‪ ,‬שכשזבר רב הפרא את רב‪ ,‬אמר ״המקום יהא בעזרו״‬ ‫חכסיס‪,‬‬
‫ול״ה ב׳( ‪ — .‬ועיי; מעגין זה בהקדמת הגאון רבי ישעיה ברלין‬ ‫׳ ‪,‬‬ ‫)מש' סוכה ל״ג א‬
‫לכאירו ״שאילת שלום״ לשאלתות דרב אחאי גאון‪.‬‬
‫כי‬ ‫למדתי אל דרך הקודש זאת‪ ,‬דרך חז״ל‪ ,‬ונהגתי בהבורי‪,‬‬ ‫וגם אנכי בעניי‬
‫כשזכרתי כסה פעמים שם אדם גדול לא כתבתי אחר שמו )בהיים( את אהת המלים‬
‫יזנזכרות למעלה בזה‪ ,‬ובנפטר — את המלים ז״ל או זצ״ל וכדומה‪ ,‬אחרי כי כן מדרך‬
‫ייי״ל‪ ,‬כי בדרך הלמוד והספור לא יזכרו הלשונות האלה‪ ,‬אלו ואלו‪ ,‬ועיי; בסמוך‬

‫ועוד אעיר בעני; זה‪ ,‬כי כפי המתבאר מעני; המבואר ' בגמרא דיומא שהבאנו‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫"שרוצים להזכיר אחר שם אדם מכובד נפטר עני; זכות וברכה השייך לנפטרים — אין‬
‫י׳ייי להזכיר ולכתוב שמות אלה ״ז״ל ״ או ״זצ״ל ״ ‪ ,‬כי אם לברכו בעני; ברכה המתיהשת‬
‫לנפטרים‪ ,‬כמו עליו השלום‪ ,‬נ״ע )נשמתו עדן(‪ ,‬נבג״ס )גשמתו בגנזי מרומים(‪ ,‬יעמ״ש )ינוח‬
‫?ל משכבו שלום(‪ ,‬תנצב״ה )תהא נשמתו צרורה בצרור החיים(‪ ,‬בגן עד; תהא מנוחתו‪,‬‬
‫^ י׳׳יזי מנוחתו כבוד‪ ,‬בצל שדי יתלונן‪ ,‬רוח ה׳ תנחנו‪ ,‬ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין‬
‫)לשי; הכתוב בסוף דניאל( ; ויש בותבין הפסוק ותעל ש כ ב ת הטל )פ׳ בשלח( להורות‬
‫?ל טל של תהיה‪.‬‬
‫וטעם כל אלה הלשונות הוא‪ ,‬מפני כי ענינם ובאורם של המלים ״זכר צריק לברכה״‬ ‫‪,‬‬
‫כי כשמזכירים את הצדיק צריך לברכו‪ ,‬וכמו שבארנו‪ ,‬אבל לא לבטא ‪,,‬גוף מלים אלה‬
‫נלשונן״ ‪ .‬ואמנם צ״ע בזה מקדושין ל״א ב׳ ‪ ,‬לעני; כבוד אב‪ ,‬ויש ליישב ‪— .‬‬

‫ובעני; זה יסופר דבר חדוש בספר המסע ״אב; ספיר״ הלק ראשון‪ ,‬פוף סימן כ״ב‪,‬‬
‫יי עוד היום נוהגים בארצות תימן‪ ,‬כשמזכירים שם אדם חשוב חי אומרים ״עליו השלום״‬
‫סי■ שאצלנו נוהגים לומר על הנפטר ‪:‬‬
‫הברכה ביז‬ ‫ואני לדעתי אין אני רואה נרות במנהג זה‪ ,‬יען כי מה נשתנה יחש‬ ‫‪,‬‬
‫ניכיז לנסתר‪ ,‬כי הן להנוכח אומרים ״שלום עליך״ ‪ ,‬ולמה לא יאמרו בזה גם לנסתר ‪.‬‬
‫יכיכת השלום מציגו בתלמוד ‪ :‬שלום עליך‪ ,‬רבי ומורי)ברכות‪ ,‬ג׳ א׳(‪ ,‬שלמא עליך‪,‬‬
‫ילפא )גיטין‪ ,‬נ״ו א׳(‪.‬‬
‫ואפשר אמנם לקיים קצת הנהגתנו של א לומר בדכה זו )עליו השלום על החי(‪,‬‬
‫^‪5‬פ'י הגמרא דפוף מס׳ ברכות )ס״ד א׳(‪ :‬הנפטר מן החי לא יאמר לו לך בשלום אלא‬
‫יד לשלום‪ ,‬והנפטר מן המת לא יאמר לו לך לשלום כי אם בשלום‪ ,‬וטעם הדבר‪ ,‬משום‬
‫י^לשון ״בשלום" משמע בשלום שקנית עד כה ועוד לא תקנה אותו‪ ,‬וזה שייך רק‬
‫כנפטי‪ ,‬אבל ‪,‬לשלום״ משמע לשלמות העתידה‪ ,‬לקנות‪ ,‬ווה יונח על החי; ואף הבא אפשר‬

‫‪i‬‬
 ‫‪196‬‬
‫בר וך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מ מ ו ר‬

‫ולא יאות לשון כזו לאר^‬ ‫^')השלום״ בה׳ הידיעה‪ .‬משסע השלום שעד כה‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪ — .‬ואמנם לפי זה אפשר לומר שלום עליו‪ ,‬וכסו בנוכח ‪— .‬‬ ‫י׳י׳‬
‫‪— .‬‬ ‫___‪-- -‬‬ ‫‪■ :‬ו '‬

‫ועוד מעט אדבר בדברי מהר״י מינץ שהבאתי בחהלת הסעיף‪ ,‬במה שכתב‪ ,‬י'‬ ‫"‬
‫‪.‬בזה שאין מזכירים אחד הזכרת שם הבם מענין ברבה‪ ,‬כמו ‪ :‬שיחי'‪ ,‬נרו יאיר‪ ,‬וברומי■'‬
‫נראה בזה מעין ״לטיתא דרבנן׳'‪ ,‬עכ״ל ;‬
‫ואעיר בענין זה דבר נפלא מהנמצא בספר אהד מנחלי האחרונים‪ ,‬אשר אף אם‬
‫לא אוכל להחליט ודאי ‪ ,‬כי יצא הרבר מאת כותב■־ ב מ כ ו ו ן ‪ ,‬או כי רק מקרה הוא"■‬
‫בכל זאת‪ ,‬עפ״י היסודות אשד אניח בזה‪ ,‬יותר הדעת נוטה לאופן הראשון‪ ,‬וזה וראי‪/‬‬
‫ק ר ו ב ל ו ד א י הוא‪ ,‬כפי שאציע ואספר כסו ‪:‬‬
‫הגאון המובהק בדורו‪ ,‬ואשר השאיר אררתו לזבד עולם‪ ,‬רבי משה סופי‬
‫ת״ר( כתב בהמשך חייו יותר מאלף ושלש מאור‪ .‬תשובוי’‘‬ ‫מפרעסבורג )נפטר בשנת‬
‫לשואליי בדברי תורה והלכה ובעניני דת ודין וביהושי הקהלות והעדות יבמה עניני^‬
‫כוללים המתיחשית לעולם התורה ולעולם היהודים והיהדות ולכל דבר נפל בישראל•‬
‫והתשובות האלה ערוכות וכתובות הדר על ספרו הנחל‪ ,‬בששה חלקים‪ ,‬אשר קראי ■‬
‫בשם ״התם סופר״ )ובאור ענין שם זה מושכל מאוד‪ ,‬כי המלה ״חתם״ בראשי‪ .‬תיכיי‘‬
‫ייצאי”• חרישי תור־ משה )סופר(‪ ,‬וצרוף המלים ״חתם סופר״ נמצא בתלמוד סוף‬
‫גיטין )לענין גט‪ ,‬אם הסופר את הגט חתם בעדות עליו( ; והספר בכללו נאדר ונהרר עי*‬
‫מאוד‪ ,‬ונתקבל באהבה וברצון בעולם התורה וההוראה בכל תפוצות ישראל ויהי לברם^*‬
‫ולכבוד מאוד נעלה‪.‬‬
‫והנה זה דרכו בכל תשובותיו‪ ,‬כשהוא מזכיר ומתאר את שם השואל‪ ,‬לכתוב אי”*‬
‫( ;‬ ‫הוכרת שמו המלה ״נ״י״ )נרו יאיר‬
‫ורק בתשובה א ח ת ב ב ל ה ס פ ר )בכל ששת חלקיו( השמיט מלה זו‪1‬‬
‫יהלא דבר הוא‪.‬‬
‫איטליא‪ ,‬והיא בחלק אורה ייי'^‬ ‫והתשובה הזאת ערוכה לרב אחד במדינת‬
‫סימן נ״א;‬
‫אך הנה הוכן התשובה ההיא‪ ,‬מנילה עפה מסוםר עז‪ ,‬קשה ומר לרב אחד‪,‬‬
‫מ נ ה ג י ישר‪.‬א^‬ ‫על‬ ‫אליו בשאלת איזה דבר‪ ,‬ומדבריו בולט‪ ,‬שהוא במו ״מ ל עי נ‬
‫ובילדי נכרים יספיק ואל דרכיהם ילמוד וכו' ובו׳״ ;‬
‫ומכל המשך הדברים וסגנונם נראה ובולט‪ ,‬שיש לו להגאון הזד‪ ,‬ט‪.,‬א עטי?^’‬
‫ורוגז נמרץ בלבו על ה ר ב החא על כל אלה‪ ,‬וכמו נפשו ברעה תתמוגג על בל‬

‫תהלוכותיו ועל מהלך נפשו ועל כל עניגיו ברוח של זה האיש העומד בראש עי^‬
‫ימתעטר בעטרה שאינה הולמתו כלל — בתואר רב בישראל‪1‬‬

‫‪L‬‬
‫צ ט‬ ‫מבוא‬ ‫סעיף ז׳‬ ‫פרק ד׳ ״לשון נקיה״ ‪,‬‬ ‫מב וא‬

‫כל דבריו ומעשיו בישיב הדעת<‬ ‫שהגאון ההש סופר היו‬ ‫יען כי ד בר ידוע הוא‪,‬‬
‫וכמו‬ ‫ובלא אל ה ל א עשה כל פעולה ק טנה וגדולה‪,‬‬ ‫כשחשכה קו ד מ ת ובחשבון מוקד ם‪,‬‬
‫*■עיי על עצמו ״שבבל עגיגיו וסדרי חייו‪ ,‬כ מו בעניגי קודש כמו בעובדין דחול‪ ,‬לא עשה‬
‫למעשה"‬ ‫וב הכנ ה קודם‬ ‫קו ד מ ת‬ ‫מראש‪ ,‬ע ם מח שבה‬ ‫קלה בל א ה ת בוננו ת‬ ‫תנועה‬
‫)מספר תולדותיו‪ ,‬הנקרא ״הוט המשולש״( — ;‬
‫ה שמטה‬ ‫לודאי״ שנם ה ש מ טת מלה זו )״נ״י״(‪,‬‬ ‫שאפשר לו מר ״קרוב‬ ‫לכן כ מ ע ט‬
‫ועל דרך שהעיר‬ ‫עקיצת הכ מי ם‪,‬‬ ‫ע ק י צ ה רמזית‪,‬‬ ‫באה בח שבון‬ ‫נודדת ב כ ל הספר‪,‬‬
‫'החליט הגאון מהר״י מינץ‪ ,‬שיש ב ה ש מ טה זו מעין ״לטותא ד רבנן׳‪ /‬כ מבו אר ‪— .‬‬

‫הנזכר‪,‬‬ ‫ב ספרו הגדול‬ ‫רמזית מצאתי ראיתי‬ ‫ה ת ם סופר עקיצה‬ ‫ועוד לו להגאון‬
‫באה‬ ‫וגם אפשר שב מקדה‬ ‫באה‪,‬‬ ‫במכוון‬ ‫כי‬ ‫אשר נ ם היא כ הקוד מ ת אפשר ל ה חלי ט‬
‫אך נ ם היא‬ ‫להאמין כי לא מקרה הוא‪,‬‬ ‫ובכל זאת יותר הדעת ניטה‬ ‫^®טעות הדפום( ‪:‬‬
‫כשהשבת מכוונ ת נוצרה ובחשבון מדוי־ ב א ה‪.‬‬
‫וזה הדבר ‪:‬‬
‫״שו״ת ב שמים‬ ‫והלומדים ב ח ר הקודם‪ ,‬בי ה ס פ ר‬ ‫סוד גלוי הי׳ ב ספי ר ת ה רבני ם‬
‫ל ה ר א ״ ש‪,‬‬ ‫ה עברה )למניננו( ונתיחם‬ ‫’’**ט״ ‪ ,‬שנגלה ונדפס ב מ ה צי ת הראשוגה למאה‬
‫וקרוב‬ ‫ה נ ח ל הזה על זה הספר !‬ ‫גדול הוא‪ ,‬אם ב א מ ת וב ת מי ם יחול שם ה מ ח ב ר‬
‫ה כ ם אחד‪ ,‬ר'‬ ‫יוצרו ואיננו מחוללו‪ , ,‬א ך הוא כולו מעשה ידי‬ ‫איננו‬ ‫’'ייאי‪ ,‬כי הרא״ש‬
‫)ואמנם ענינה‬ ‫ובמכוון ל מ ט ר ה ידועה קרא עליו שם הרא״ש‬ ‫מאמ שטרדם‪,‬‬ ‫לוין‬ ‫**'*יל‬
‫יטיכה של ה מ טר ה לא נודע( וכולו שלו ‪.‬‬

‫עין‬ ‫על פ מיות‬ ‫גילו ד עת ם בספריה ם‬ ‫ברמז דק או עב‪,‬‬ ‫כמה גדולים ב ע ת ההיא‪,‬‬
‫יושר במע שה זה‪ ,‬וגם הגאון■ ה ת ם סופר רמז על זה ב א חת מת שובותיו )חת״ם הלק יו״ד‪,‬‬
‫®יק שכ״ו(;‬

‫כ ת ב בזו‬ ‫בהמ שך דבריו‬ ‫סימן קנ״ד‪,‬‬ ‫והנה בשו״ת ה ת ם כופר הלק אורה חיים‪,‬‬
‫ולא נודע‪,‬‬ ‫״והנה זו השאלה לקוחה מ כ ז ב י הרא״ש ב ס פ ר ב שמים ראש ובו׳״ ;‬ ‫'יי®'! ג‬
‫לרמז‬ ‫או כי במכוון הוא‪,‬‬ ‫ת ח ת ״מ כ ת ב י"‪,‬‬ ‫יזס חמלה ״מ כ ז ב י ״ ב אה ב ט עו ת הדפוס‬
‫^•‬
‫י כ הדבר שנתיחס הספר להרא״ש ;‬

‫ולפי שתארתי ל מעל ה מ תכונ ת נפשו של הגאון ה ת ם סופר‪ ,‬אשר על כל דבר קטן‬
‫וגם סגנון הלשון ״לקוחה מ ‪ . .‬״ אינו רגיל‬ ‫יעל כל תנו ע ה קלה‪ ,‬נפשו באה חשבון‪,‬‬
‫כ מעט‬ ‫והם‬ ‫נדפסו בדיוק ר ב‪,‬‬ ‫׳ כך‪ ,‬ובצרוף עוד לזה‪ ,‬שבכלל כל ספרי ח ת ם סופר‬
‫כי ג ם םבט<‪1‬‬ ‫קרוב להאמין‪,‬‬ ‫כטקים ומונהים משגיאות ומטעותי הדפים — מכל אלה‪,‬‬

‫יי — ב א בח שבון ! —‬

‫‪J‬‬
 ‫בריר‬ ‫) ע רונו תי(‬ ‫ממור‬ ‫‪198‬‬

‫ולא סתו מה ורמזיי'׳‬ ‫ועוד מין עקיצה מצוינה לו להגאון הזה‪ ,‬עקיצה חד ה ושנונה‪,‬‬
‫)ריפורמטורים(‬ ‫אך גלויה וברורה ל ב ל ; והיא מכוננ ת ל שמו של אהד ה רבני ם המחד שים‬
‫ןי ^ל חתם‬ ‫באונגרן^‬ ‫‪,‬הורין״‬ ‫על שם עירו‬ ‫אשר בזמנו‪ ,‬והי׳ נקרא הר ב אהרן הורינר‪,‬‬

‫ברת ר^‬ ‫הזה על קלו ת דעתו‬ ‫ההוא היו עוינים את ה ר ב‬ ‫יתר נדולי הדור‬ ‫סופר עם‬
‫פחזותו ועל בערותו במכמגי‬ ‫מ הלך נפשו התפשי ועל כל עניניו בהייו‪ ,‬ותקעו והריעו על‬

‫כב תו ב הבל על ס פר ח ת ם סופר הלק ששי‪ ,‬מן סימן פ״ה ער סים!‬ ‫אוצר כ פ רו ת ישראל‪,‬‬

‫צ׳יו‪ ,‬רבדי ם נרג שים ומענינים עד מ או ד‪.‬‬

‫וניכר מ ד ב רי‪/‬‬ ‫ופעם א ח ת‪ ,‬בזבור הגאון ה ת ם סופר א ת הרב הזה ואת עניגיו‪,‬‬
‫ועל פר צ ת הנ דר אשר פרץ בישראל *י(‬ ‫על כל תעלולי אותו האיש‬ ‫נפשו מרה לו מאוד‬
‫ן‪^.1,‬ןן אשבנ'‬ ‫שלה^‬ ‫כו תב עליו‪ ,‬כי הוא חו ת ם עצמו בערכ אות ) ב ב תי המ שפט(‬

‫ומסיים■‬ ‫‪ A a ro n choriner R abbiner‬וכ תב‪ ,‬כי ״ראשי תי בו ת מאלה ה שמות ״אתר״ ;‬

‫על כל נעלם״ )שו״ת ח ת ם סופר‪ ,‬חלק ששי‪,‬‬ ‫״זה שמו לעולם‪ ,‬ה׳ יביאהו ב מ שפ ט‬
‫צ״ו( ב (‪— .‬‬

‫כ״ג )הנקרא ״י”"*‬ ‫שרק‬ ‫בחבור ח!^ק שלישי‪,‬‬ ‫בארובה‬ ‫על כל שרמי הדברים האלה נסשר‬ ‫א(‬
‫כ'‬ ‫ויש;״( סעיף‬

‫שיצא לתרבות רעה‪ ,‬וכנוהו ה חו ז ^‬ ‫התלסודיס‬ ‫שם »אחר* בא לרמז על שם אחד החכסיש‬ ‫‪a‬‬

‫גשם ז ו ‪ /‬כמבואר במם׳ חגיגה )ט״ו א ‪ /‬ובירושלמי שם סבל מעשיו ועניניו ‪.‬‬
‫ויתב; בטעם כנוי זה ויהושו למעשיו עש״י מה שרגילים חז״ל לדרוש הישן שם ‪ ,‬או׳‬
‫נ»ר ט*^‬ ‫הלשון מאחיך )ש׳‬ ‫דרשו‬ ‫)קי״א ב׳(‬ ‫או ‪ ,‬ר ע ״ בבנוי ‪ ,‬א ח ר״‪ ,‬כמו בב״מ‬
‫פרט לאחרים‪ ,‬ובסנהדרין )נ״ב ב'(‪ ,‬אשת רעהו — פרט לאשת אחרים‪ ,‬בלומר‪ ,‬גוים ; וזה״‬
‫‪,‬‬ ‫כי כחש באחיו וברעיו‪ ,‬יקרא ‪ ,‬א ח ר״ ‪.‬‬
‫לכנות איש אשר נטה מאחיו דוקא נשם‬ ‫חז״ל‬ ‫מה שהכירו‬ ‫ונראה להוסיף עוד‬
‫סי'‬ ‫משום כי בלשון רן ‪ 0‬י‬ ‫נכרי‪ ,‬חצוני‪ ,‬ובדומה‪,‬‬ ‫זר‪,‬‬ ‫)‪,‬אחר״( ולא בשמות דומים לזה ;‬
‫י! להור•*^‬ ‫‪ ,A liu s‬והוראתו נ מו בעברית ‪ ,‬א ח ר״‪ ,‬ומשתמשים‬ ‫השם ‪ A l i e n u s‬הנגזר מן‬
‫קיראים נשם זה לטשוגזי‬ ‫וכיחש השכל הבריא‬ ‫ונעשה זר לאיזו דבר ;‬ ‫איש המרחיק עצמו‬
‫וחסר דעה ;‬
‫בהעה^י׳‬ ‫בש‪-‬ן‬ ‫נשתמשו‬ ‫ננודזע‬ ‫שהיו קרובים לרוסי ולשפתה‪,‬‬ ‫שחז״ל‬ ‫ויתכן‪,‬‬ ‫'‬
‫לעברית‪ ,‬לשם ‪,‬אחר*‪ ,‬ויחשוהו לזה החכם הנדח שהרחיק עצמו ונעשה זר לאחיו ‪ .‬וזו השעיי׳‬
‫מאוד ‪- .‬‬ ‫קרובה‬

‫ואמנם ראוי להעיר‪ ,‬כי מ מה שהרשה לו הגאון חתם סופר ובענץ כזה אין לנו‬
‫קשה וזר למי שהוא‪ ,‬ואף לזה שאיננו תמים רעה בכולו עמנו‪ ,‬אחר שעי!‬ ‫לכנות שם‬
‫שם גדול מאוד ומתיחש גם על אבדן שנר ב עו ה ״ ב‪.‬‬
 ‫מ ב ו א‬ ‫פרק ד׳ ״לשון נקי ה״‪ ,‬סעיף י׳‬ ‫מב וא‬

‫צחית‬ ‫ווינא( שיחה‬ ‫מ לונ ה‬ ‫)בהיותי בעיר‬ ‫על הגאון הזה‬ ‫מה ששמעתי‬ ‫ועוד‬
‫■■בהםיכה ל ה ר בני ם הריפרמטודים )אשר כל ימי חייו ל ח ם קשח עמחם ברנ ש ורוח ‪ ,‬קנאי‬

‫)פ' וישלח(‬ ‫נלהב(‪ ,‬והסביר אגד ת חז״ל ב מס' חולין )צ״א א'( על הפסוק דבתיב ביעקב‬

‫כתל מיד חבם‬ ‫חד א מר‪,‬‬ ‫ב ת בונ ת מדאה האיש ליעקב ‪:‬‬ ‫עמו‪ ,‬פליני חכ מים‬ ‫ייאבק איש‬

‫■ ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫■נימה לו‪ ,‬וחד אמר כנוי נד מ ה לו ‪ :‬ומסמכי זד‪ ,‬על דמזים שונים בפסוק ;‬

‫מה היתד‪ .‬תכונתו של אותו חאיש‪ ,‬עד שיהי׳ אפישר‬ ‫ה דב ד‪,‬‬ ‫ודקדק בזה‪ ,‬כי יפלא‬

‫ואין להם כל‬ ‫לחשבו גם לת״ח ונם לגוי‪ ,‬אשד לכאודה הם שני קצוות דחוקים זה מזה‪,‬‬
‫יחש זה לזה‪ ,‬ומי זה הי' אותו האיש ?‬

‫ומצד השני —‬ ‫שמצד אחד הוא ת״ח‪,‬‬ ‫שהי׳ רב דיפורמי‪,‬‬ ‫ואמר‪ ,‬דצריך לומר‪,‬‬ ‫י‬

‫‪,‬‬ ‫י ייי ; ולחד מ״ד נראה ליעקב מצד זה‪ ,‬ולחד מ״ד נראה מצד השני ‪— . .‬‬

‫הורה הנסיו;‪ ,‬שדפעד‪.‬ים קרונרת יש‬ ‫‪e y e‬‬ ‫דלא‬ ‫קשה זד״ משום‬ ‫נטעם עוניש‬ ‫ונראה‬
‫נדדכים אלו )מננוים קשים( מעין *דחוי אבן אחד הנופל* )ר‪,‬ליצת הז״ל בתלמיד‪ ,‬מם׳ קדושי!‪/‬‬
‫בכנוי של גנאי‪ ,‬אחרי החליטו מזה‪ ,‬שאחיו בני בריתו‬ ‫אותו‬ ‫כ' ב'(‪ ,‬כלומר‪ ,‬שזר‪ ,‬שמבנים‬
‫דור‪.‬ים אותו מעליהם‪ ,‬יוסיף גם הוא מצדו להתרחק מהם יותר ויותר‪ ,‬ולהדחות מעליהם דחוי‬
‫מוחלט לעד ולעולם !‬
‫ששמע‬ ‫של * א חי״‪ ,‬שמניין‬ ‫א׳( בעגינו‬ ‫)ט״ו‬ ‫בתלמוד חגיגה‬ ‫וזה מתבאר מפורש‬
‫שובבים )ירמיה* ג׳ י״ב( *חוץ מאחר*‪ ,‬ע*י זה‬ ‫בנים‬ ‫שובו‬ ‫הפסוק‬ ‫’ שקראו עליו כלשון‬
‫)שהוציאוהו מכלל תשונה‪ (,‬יצא בולו לתרבות רעת ‪.‬‬
‫ובאשר בן ראינו ובן נראה לדאבון לבנו במעט בבל דור ודור‪ ,‬כי כאשר ירינון אנשים‬
‫כאמונה ובדעה‪ ,‬והרבים ירדפו את היחיד הנוטה‪ ,‬מהם כדעה ויקלו בו‪ ,‬אז אף בי הנט־ה של‬
‫ה‪,‬יחיד קלה מצד עצמה‪ ,‬כראשיתה‪ ,‬אך הרדיפה וה‪,‬בוז שנוהגים בו פועלת על הנרדף שיתדחק‬
‫אל דחי ומפח אל פ ^ עד ני‬ ‫לאט‪ ,‬מדחי‬ ‫ויותר‪ ,‬ולאט‬ ‫‪.‬מרודפיו‪ ,‬מחוגם ומספירתם יותר‬
‫כאחרונה תגעל נפשו נולה גם ברודפיו גם בתורתם ובחברתם ובכל עניניהם‪ ,‬וישליך נעל על‬
‫אשר להם‪ ,‬מבלי הבחין עוד בין טוב לרע‪ ,‬בין עיקר לטפל‪ ,‬ובין חמור לקל ונו׳‪ ,‬ננו ר ע!‬
‫ונודע מדברי •מיו של אוריאל אקוסטא‪ ,‬שאחר שהחל להרהר אחר איזה סרטים ממסורת‬
‫‪ -‬הנה‪ ,‬תחת לד‪,‬ורהו‪ ,‬להבינהו ולהוציאהו מנור ספיקותיו‪ ,‬להשקיט ‪ ,‬דעיוניו ולהעמידו על‬ ‫ה ד ת‬

‫אשר הרהר אחריהם ‪ -‬הח ת כל אלה קמו‬ ‫הדברים‬ ‫פרטי‬ ‫של‬ ‫אורד‪ ,‬מברורם ואמתתם‬ ‫• לן דן‬

‫גיילי עירו )אמשנורדם( ויקלו בו ויבזוהו‪ ,‬וגם לא מנעו ממנו שבט עברתם בחרמות וגרופים‬
‫‪.‬ונדוים‪ ,‬ויקללוהו וימרדוהו וירדפוהו ער אשר לאט לאט נדחה‪ ,‬מ לו מגבול הי הדוו‪ /‬וגמר חייו‬
‫■‬ ‫כאופן מגונה מאוד ‪.‬‬
‫פושעים היו בישראל וקרבום‬ ‫עפ״י עדותם של חז״ל‪ ,‬שד‪,‬רכה‬ ‫וכנגד זה מצינו כנסיון‬
‫^תורה ויצאו מהם צדיקים וחסידים )מס׳ אבות דרכי גתן‪ ,‬סוף פרק ב׳( ;‬
 ‫בר וך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מ לןו ר‬ ‫‪200‬‬

‫זיי‬ ‫את ענינו של הפסיק במ שלי‪,‬‬ ‫סעיף הקודם(‬ ‫)בהחלת‬ ‫הנ ה הב א תי ל מ על ה‬

‫צדיק ל ב ר כ ה ; ולא א מנע מל ב א ר גם סוף לשונו וענינו ‪ :‬״ושש רשעים ירקב״ ;‬

‫״זבר ציייו ׳‬ ‫מפגי שלא תקביל להאמיר בצדיק‬ ‫כי לשון זו דור שת באור מספיק‪,‬‬

‫ל פי' ^‬ ‫ואין זה רגיל בפסו ק‬ ‫כי ההיפך מן ב ר כ ה הוא קללה‪ ,‬א כל לא רקבון‪,‬‬ ‫לברכה״‪,‬‬

‫■‬ ‫ב מ ה שאינו פו ת ח;‬

‫וגם כי הפ על ‪,‬רקב" לא יתאים ב ר ח ב ה עם ה מ ל ה ״שם״‪ ,‬ופעל זה יונרז ביותר‬

‫יבא רקב בע צ מי )הבקו?<■‬ ‫מ׳<‪,‬‬ ‫ענין ג שמי ששייך בו רקכון‪ ,‬וכמו עץ לא ירקב )ישעיה‪,‬‬
‫שענינו ר בי‬ ‫רקבון אל שם‪,‬‬ ‫אבל מה יחש‬ ‫והוא )הגוף( כרק ב יבלה )איוב‪ ,‬י״ג( ‪:‬‬ ‫ג׳(‪,‬‬

‫לשון הפסוק מ ת הל הו הי׳ צריך לו מר זכר צדיק ל ב ר כ ה וה^ני"‬ ‫אצילי ורוחני ; ולפי המ שך‬

‫רשעים יואר‪ ,‬או יקולל‪ ,‬וכדומה מן הל שונות המורות קללה‪ ,‬א ב ל לא ירקב ;‬

‫ודעתם למשקו^ו*'••‬ ‫לנו לקו‬ ‫ועל כן‪ ,‬החנמים השלמים‪ ,‬חנמי התלמוד‪ ,‬אשר דבריהם‬
‫מקרבת‪,‬‬ ‫כי כמקרים ומאורעות כאלה ‪,‬לעילם תהא שמאל דוהה וימין‬ ‫גזרו אומר‪,‬‬
‫כאלישע שרחפו לגחזי בשתי ידיו‪] ,‬ולא כרבי יהושע בן‪ ,‬פרה־ה‪ ,‬שדחפו לישו הנוצרי בשתי*‬
‫כ׳‪ ,‬והמאמר המומגר־ בשניי קוים חסר לפנינו בדפים'®'‬ ‫)סוטה‪ ,‬מ״ז א׳ וסנהדרין ק״ז‬ ‫ידיו(‬
‫חדשים(‪ ,‬כי צא וראה מה עלתה בהם*‬
‫בשנויס קלים ממסכת למסכיי^'‬ ‫בי‪,‬‬ ‫■ וכן מצינו להז״ל שאמרו )קדושין ב׳ ב׳ וערכק ל׳‬
‫בענין הנמכר לעכו״ס‪, :‬יכול הואיל והלך זה ונמכר עצמו לעקר )ליע״י(‪ ,‬יכול לדחי‬
‫)פירש״י ; יכול ידיהוהו כולו שלא יגאל עוד(״ ת״ל אחרי נמכר גאולה חי׳'^'‬ ‫אתר הנופל‬
‫)פ׳ בהר(‪ ,‬ע״כ; והכונה‪ ,‬כי כל זמן שאפשר להוציאו‪ .‬ממצבו‪ ,‬ממקורו הנדחה‪* ,‬יי'''‬ ‫לו‬
‫להוציאו ולא לעזבו שיעמיק במדחו ‪.‬‬
‫כן מצי•’*'‬ ‫ויותר מזה‪ ,‬מצינו מדה ועצה כזו‪ ,‬להתקרב לרחוקים‪ ,,‬ג‪ 6‬להקב׳ה כעצמו‬
‫ירבעם בן נבט‪ ,‬הודיעו‬ ‫בעת שרצה רחבעם בן שלמה לצאת למלחמה עלי ממלכת‬
‫ז»ב( • ול'^‬ ‫ע״י נביאו שמעיה לאטד ‪ :‬לא תעלו ולא תלחמון‪ ,‬עם אתיכס ‪.j ,‬‬
‫שמע אז רחבעם לעצה זו‪ ,‬ני אז מאליה נפלה ממלכת ירבעם ושבו כל ישראל אל אדוניה®‪'-‬‬
‫א ך רחבעם‪ .‬לא גאזר בגבורת הי’^"‬ ‫<‬ ‫מבית דור‪ ,‬וכדבר אחיה השלוני אל ירבעם )ש=‪ ,‬י׳ב(‬
‫לשמוע לעצה זו‪ ,‬ויצא ללחום בישראל ‪,‬ומלחמה היתה בין‪ ,‬רחבעס ובין ירבעם כל היט'®‬
‫)שם‪ ,‬י*כ(‪ ,‬או ‪ ,‬בין יהודה ונין אפרי‪) *.‬שם(! וזאת היתה הנסבה״כי נתרחקו ישראל‬
‫ה׳ ומקדשו‪ ,‬ועלתה מה שעלתה עד שחרבה עירנו ושמם מקדשנו ונתפזרנו בין האומות‪ ,‬יעי’ ^‘‬
‫הלבבות רודה בנו‪ ,‬ועל זה ידאב לבנו ותכאב נפשנו‪ ,‬ועור‬ ‫שטן המחלוקת ופרוד‬
‫שהאחדות נחוצה ומוכרחה לנו‪ ,‬וכמו שאמר אחד החכמים לבני דורו ‪ :‬י‪,‬במטותא מניינו‪,‬‬
‫שלמא בהדייכו‪ ,‬ני היכי דתהוי לכו שלמא במלכותא' )ב׳ב‪ ,‬ש׳ א׳(‪.,‬‬
‫‪.‬‬ ‫יגער ה' בך השטן!‬
‫ר‪,‬א‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ד׳ ״לשון נ ק י ה ‪ /‬סעיף ח׳‬ ‫מבוא‬

‫מיוחדת‬ ‫תכונה‪.‬‬ ‫הרי״ש שבא״ב‬ ‫כי ל אות‬ ‫אהר‪,‬‬ ‫ב מקו ם‬ ‫הנה כ ב ר כ ת ב תי‬ ‫אך‬
‫להתארך־‬ ‫השטף )למנ״ר( שדרכן פעם‬ ‫אותיות^ כי מפני שב מב ט א הוא מאותיות‬

‫להתקצר; )ולהלן ב ס מו ך עוד נרחיב באור בזה( ;‬

‫ישרא'‬ ‫מלין שבהן נ ש מ ט כולו הרי״ש‪ ,‬כ מו וינהו כ ל בי ת‬ ‫יעל כן מצינו הר ב ה‬
‫ו י נ ה ר ו )מלשון( וינהרו אליו כ ל ת ו י ם )ישעיה ב׳( ;‬ ‫**”יי' ה׳ )ש״א^ ז׳( ת ח ת‬

‫וכן מ שאותיכם )יחזקאל‪ ,‬כ׳( ת ח ת מ ש א ר ו ת י כ ם )עיי׳ש ברש״י( ‪:‬‬

‫ט׳׳ו(‬ ‫יכן השם עזיהו מ ל ך יהודה )עמום א׳ ובכ״ם( ת ח ת עזרי הו)עיין מלכים ב ‪/‬‬
‫מפיד ע״י‬ ‫וענינו‪,‬‬ ‫יכן כ תבו המפר שים ב שם ״מפיבושת״‪ ,‬שעקרו מפיד — בו שת‪,‬‬
‫)יכא‬
‫)בע״ז(‪.‬‬ ‫שפירושו יריב בבו ש ת‬ ‫השם ירוב שת )ש״א‪ ,‬י׳׳א(‬ ‫וכמו‬ ‫ככנוי ״בושת״(‪,‬‬
‫^'^'‪ 1‬ענין ה שמות ירובעל‪ ,‬ירבעם‪ ,‬שענינם יריב ב ב ע ל‪ ,‬יריב בע ם ;‬
‫וכן שם העיר ״דמשק״ עקרה ״ד ר מ ש ק״ )דהי״א‪ ,‬י״ח(‪ ,‬ונ שמט הרי״ש ;‬

‫ומזה הטעם‪ ,‬כנראה‪ ,‬ס מכו הז״ל לדרוש הפסוק ביחזקאל )ט״ז( ותבאי ב עדי עדים‬
‫כ ‪5‬ו‬
‫כעדרי ע ד ר י ם )סוטה י״א ב'‪ ,‬ועיי״ש הבאיר(‪ ,‬ודרשו כמו שנשמט הרי״ש ‪:‬‬
‫זוטרא‪,‬‬ ‫אימרא‪ ,‬זוטא — ת ח ת‬ ‫אימא — ת ח ת‬ ‫ב א ר מי ת‪:‬‬ ‫הרי״ש‬ ‫י שמט‬ ‫יכן‬
‫^’ י• יכן בשפת האנגלים‪.‬‬

‫עירובי)‬ ‫האגדה ב ס ס׳‬ ‫תנוין‬ ‫להתקרב לנדר‪,‬ים‬ ‫וקרוב לו מי‪ ,‬בי אל תבליה יסוד זה‬
‫בדרשתם על הפסוק דירמיה )כ״ד( והנה עני דוראי תאנים טובות ורעות‪ ,‬ודר שו‪:‬‬ ‫)נ״א ב׳(‬
‫‪#‬טובות אלו צדיקיג‪ ,‬ורעות אלו רשעיר‪ ,‬ושמא תאמר‪ ,‬אבד סברם )תקותם‪ ,‬של רשעים( ובגל‬
‫סנוים )הגנתם והסותם‪ ,‬מדשו; סנו תה לראשי תד‪,‬לים כ״ב(‪ ,‬ת״ל )שה״ש‪ ,‬ו׳( הדודאים נ תני‬
‫י י י ‪ /‬אלו וארו עתירים לתת רי ח' ‪ ,‬ע״ב ‪ :‬והבונה בדרש אנדי זה‪ ,‬לר‪.‬זק ננשלים‪ ,‬שלא יפול‬
‫לנס עליהם לחשוב‪ ,‬שאין להם עוד תקוה ותקומה‪ ,‬ו ע״י כן ידחו הלאה עמוק עמוק‪ ,‬אך י ד ע‪./‬‬
‫כ׳ עוד לא אבדו דרך‪ ,‬ועוד טובם בידם לשוב אל ח' ויש הקית לאחריתם‪.‬‬
‫ובחבור‪ ,‬פרק ב״ג )הנקרא ‪#‬חדש וישן״( סעיןז ד׳ עוד נדבר בענין !ה‪ ,‬ונביא שס כמה‬
‫מת שובות הנאוגים ומספרי הראשונים ; ובאן נעתיק רק מעט דברים‪ ,‬אהובים‬ ‫דברים נרגשים‬
‫)נ ע ת שיד ישראל תקיפה( בזו הל שון‪:‬‬ ‫עונשים לחוטאים‬ ‫בענין‬ ‫אחד‬ ‫גדול‬ ‫ייקרים‪ ,‬מש״ם‬
‫להיות מתין כדברים נ אדה )נדבר עונש החוטא ולדחותו(‪.,‬‬ ‫‪#‬ומכל מקום צריך למנהיג הדור‬
‫׳*אין בל האנשים שוים ולא בל ה ע בי ד ת שוית ולא בל הזמנים והמעמדים שוים‪ ,‬ויהיו בל‬
‫®עיטיי לשם שמים״ ‪ ,‬עב״ל )הרדב״ז‪ ,‬נ שו״ ת החדשות‪ ,‬סימן קפ״ז( ‪.‬‬
‫שנהג הפיופיסור‬ ‫מה‬ ‫רוחי הוא‬ ‫נז ה‪ ,‬ללא‬ ‫הכתוב‬ ‫ומבל‬ ‫המתבאר‬ ‫מנ ל‬ ‫והנה‬
‫י י י קויפמאן לכנות את הדר‪ .‬הנו ד ע' ב דו ר הקודם והוא הרב הריפורמי‪ ,‬אברהם נ י ג ר )אספד־‬
‫ע^יו כתבור חלק שני‪ ,‬פרק י״ ב סעיף נ׳( בשם ‪ ,‬א נ ג * )ראשי תיבות ‪#‬אברהם גיגר״(‪ ,‬וזד‪.‬ר‬
‫לא ממדת הנמים מנומסיס‪ ,‬בטי שבאיינו הבל ‪.‬‬
‫ינן לא יעשה ‪ ' .‬׳‬
 ‫ברוך‬ ‫סכרונותי(‬ ‫‪.‬‬ ‫מקוף‬ ‫‪202‬‬

‫וכנגד זה מציגו שמתכונת הרי״ש לב א לפע מים יתר^ והוא ל ת כלי ת צחות ההברד!(‬
‫כ מו‪ :‬עריסותיכם )פ׳ שלה( — ה ח ת ע י ם ו ה י ב ם מלשון ועסותם רשעים )םלאכי<‬ ‫־‬
‫)ועי׳ סנ הו ת ע״ו א'(!‬ ‫על שם שדורכים ודוחקים הב צק כדי שיתגדל יפה‬ ‫נ ‪ /‬ונקרא כן‬
‫בתלטר‬ ‫ומזה נתאזרח השם‬ ‫גרמידה‪,‬‬ ‫גמד ארכה‪ ,‬תרגומו‬ ‫)ג׳(‬ ‫וב־צופטים‬
‫■‬ ‫ב תו ס פ ת רי״ש )עיין ש כ ת ק״י א ‪ /‬עירויי[ נ׳ א ‪ /‬ב״מ ם״ד א׳ וסנהדרין ז׳ א׳(;‬
‫אותבי׳ אבי׳ כורסיי‬ ‫לארמים ב תו ס פ ת רי״ש‪ ,‬כורסא ‪:‬‬ ‫הושאל‬ ‫״כסא״‬ ‫וכן השם‬
‫אפבוה לכורסי׳ )גיטין ל״ה א ׳ ( ‪ ,‬ועוד ; וכן ב שמואל א׳ )א׳( ועלי יושב‬ ‫)יב מות ק״י א ‪/‬‬

‫‪.‬‬ ‫ע ל הכס א‪ ,‬תרגומו יתיב על כו ר ס א‪:‬‬

‫ובן ה ש מו ת‪:‬‬
‫ע ר פ ל — ת ח ת ע פל )אופל( ; שרעפי )תהלים צ״ד( — ר ^ ת שעיפי ; סנפיר )פ׳ שמיני( ־־'‬
‫)על שם כנף המ שוט ל דג(;‪ .‬ש ר רו ת — ת ח ת שרות )עיין רש״י לפר שת נ ח(׳‬ ‫ה ת ת סניף‬
‫ובאורו‬ ‫)שה״ש ז׳( — ת ח ת שרך‪ ,‬כמו לא כ ר ת שרך )יחזקאל ט״ז(‬ ‫שררך‬ ‫י״א כ״ט( ;‬
‫ט בו ר ; שרביט — ת ח ת שבט ;‬
‫י כ ם מ ג ה‪/‬‬ ‫)יכרס מנה חזיר מיער‪ ,‬תהלי ם פ׳( — בא ת ח ת‬ ‫והפעל ״יכרסמנה״‬
‫והוא מלשון כ ס ם יבסמו את ראשיהם )יחזקאל מ״ז( וממובן כריתה וגזיזה;‬
‫כ מו ב ת הלי ם )י״ח( ; ועיי!‬ ‫ת ח ת ת יס ס נ י ‪,‬‬ ‫)ש״ב כ״ב(‬ ‫וכן ת שמרני לראש גויס‬
‫מה שנכ תוב אי״ה להלן ב מבו א פרק ט׳ )הנקרא ״קרי וכתיב״( בב אור לערך ״הון —גרון*•‬
‫ובערוך‪ ,‬ערך ״בדד״‪ ,‬כ ת ב‪ ,‬כי השם ״ערוגה״ ) תלם( עקרו ״ע ו נ ה״‪ ,‬מפני שעושי!‬
‫ת תל ם כ מו עוגה ‪ :‬ובן הוא ב תרגו ם ליחזקאל )י״ז ז׳( ללשון הכ תוב מערוגת מטעה‪ ,‬תרגב‬
‫הוא מ ע ו ג ת ‪ ,‬והרי׳ש נו ס ף;‬
‫פ ת ח חרצובוי‘‬ ‫)ישעיה‪ ,‬נ״ח ו׳ ‪:‬‬ ‫ה מל ה ״חרצובות״‬ ‫וכן‪ -‬כ תבו המפר שים בב אור‬

‫רשע‪ ,‬ו ב ת ה לי ם )ע״ג ד׳( ‪ :‬אין חר צובו ת ל מות ם( ‪ ,‬בי עקרה של ה מל ה ח צ ו ב ו ת ‪ ,‬משר^*‬
‫‪.‬‬ ‫״חצב״ ‪ ,‬שענינו מועקה ולחץ‪ ,‬והרי״ש נוסף לצ חות ה הברה ;‬
‫מן‬ ‫דהרי״ש השני‬ ‫בן סרוק כ ת ב‪,‬‬ ‫ב שם מנ ח ם‬ ‫)כ״ח כ״ג(‬ ‫תצוה‬ ‫בפ׳‬ ‫‪ ,‬ורש״י‬
‫״שרשרת״ נוסף‪ ,‬ועקרה של ה מל ה ״שרשת״‪ ,‬מלשון שרש‪ ,‬במו שרש לאילן;*‬
‫מ כ ו ר ב ל ב מ עיל ב ח‪/‬‬ ‫) שבא רק בבינוני פעול ‪:‬‬ ‫ובן נראה באור ה מל ה ״כרבל״‬
‫דהי״א‪ ,‬ט״ו( ‪ ,‬כי בעקרו הוא ״כבל‘ ‪ ,‬מ הו ר א ת קשר‪ ,‬אזור‪ ,‬ומלשון ב כיב ל י ברזל )תהליש‬
‫נו ס ף;‬ ‫ק מ ״ ט(‪ ,‬והרי״ש‬
‫וכן נראה לפר ש בדהי״ב )י״א( ו י פ ר ץ ל כ ל ארצות‪ ,‬ופרשו המפר שים מענין פזור‬
‫ונפו ץ; ולפי זה יתפר ש ויפרץ כ מו ו י פ ץ )מלשון פן נפוץ על פני כל הארץ‪ ,‬פ׳ בראשית((‬
‫‪,‬‬ ‫והרי״ש נוסף ;‬
‫ומלכים‬ ‫ועוד נראה לפר ש עפ״י זה א ת המלה ״ב ב ר ת ארץ״ )ברא שית מ״ח ז׳ ‪,‬‬
‫‪ 2‬׳ ה׳ י״ט( ‪ ,‬והמפר שים עמלו הרב ה בב אורה )עיין רד״ק ב מלכי ם שם‪: (.‬‬
‫הב‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ד׳ ״לשון נ ק י ה ‪ /‬סעיף ח׳‬ ‫מבוא‬
‫ומשמש נ ם‬ ‫כי ‪ ,‬ב ת" היא מ ד ת הל ח‪,‬‬ ‫״כ ב ת ארק״ ‪,‬‬ ‫ונדאה שיפוד ה מל ה היא‬ ‫■‬
‫לסיד בה שטח ארץ ב ת מונ ה ידועה הראויה לע שות ב ת יין או שמן‪ ,‬כמבואר במלכים א'‬
‫כ״ו( — והרי״ש נוסף ‪:‬‬
‫ונירם אב ד השבון עד דיבן ' ונשים עד‬ ‫)כ״א ל׳( ‪:‬‬ ‫חקת‬ ‫וכן אפשר לפר ש בם״פ‬
‫אשר עד מי ד ב א; ובאור הפסוק קשה מאור‪ ,‬עיין מפר שי ם;‬
‫נקוד כזה נדר שת‬ ‫באה נקודה‪ ,‬וידוע ד ב ת מונ ת‬ ‫שב מ ל ת ״אשר״‬ ‫והנה על הרי״ש‬
‫זזסלה‪:‬‬
‫כאשר י ר י נ ו בהם(‬ ‫וקרוב לומר‪ ,‬דשעור הפסוק כ ך הו א‪ :‬ונירם )משרש ‪,‬ירה״(‬
‫'אד י ה שבון; ונשים ומ שר ש שמם‪ ,‬שממה — עשינו ב ה ם שממה( ער )כי( נ ו פ ח א ש‬
‫עד מידבא‪ ,‬כלו מר‪ ,‬שהשטח עד מידבא כל ה כ א ש‪.‬‬ ‫מ מ ל ת ‪,‬אשר״ נוסף(‬ ‫)יחרי״ש‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫יפלא המ שך לשון בזו ברוח השיר והמליצה ‪:‬‬
‫וכן נראה בצפניח )נ׳ י״ז( ‪ :‬״ה׳ אלהיך ב ק ר ב ך ישיש עליך ב שמחה יחריש ב אהבתו‬
‫׳ ’^יל עליך ב רנ ה ״‪ ,‬ועמלו המפר שים בבאור ה מ ל ה יחרי ש‪ ,‬שענינה שתיקה ובענינה לבאן‪,‬‬
‫ימה זו שתיקה כאן ;‬

‫שימהר להר אות ל ך א ה ב תו‪ ,‬ומענין‬ ‫״ י ח י ש ב א ה ב תו ״‪,‬‬ ‫א כ ל י״ל‪ ,‬דעיקר ה מ ל ה‬

‫’יזר ל שונות ה כ תו ב‪ ,‬והרי״ש נוסף ;‬
‫עיר הס מוכה‬ ‫הב אה ב ת ל מו ד במובן חוף ונ בו ל ‪:‬‬ ‫״ספר״‬ ‫וקרוב לו מר‪ ,‬כי ה מ ל ה‬
‫לספר )יבמות‪ ,‬מ״ח ב׳( ‪ ,‬פעמים מ ד בר ע מ הם )בהן משוח עם העם( ‪ ,‬א ח ת ב ס פר )סוטה‪,‬‬
‫)יחזקאל‪ ,‬מ׳(‬ ‫סף השער‬ ‫ועוד בכ״מ — עקרה ״םף״ ‪ :‬סף ה בי ת )מ״א י״ד( ‪,‬‬ ‫®'יל א׳(‬
‫''^י׳סאלה ללשון התל מוד ב תו ס פ ת רי״ש )ובמו ה שמות ״כורסא מן ״בסא״(‪ ,‬ו ״גרמידא״ סן‬
‫על ס פ ר י מ א;‬ ‫״״סי״ ו עו ר(‪ ,‬ובפסוק בפי ויחי‪ ,‬זבלון ל ח ו ף ימים ישכון — תרגומו‬

‫״אפוי קיד״‬ ‫דשם ״פרקדן״ )אפרקדן( הוא נוטריקו״ן‬ ‫כ ת בו‬ ‫ובתום׳ נדה )י״ר א׳(‬
‫יץידה על אפים( ‪ :‬וכתבו עוד ‪ :‬״אך ק שה‪ ,‬רי״ש באפרקדן ל מ ה לי ?״ ‪ ,‬עכ״ל ;‬

‫ולפי כל מה שבארנו לא קשה כ ל ל‪ ,‬דהרי״־מ נוסף לצ חות הלשון ‪.‬‬

‫אשר זולת‬ ‫ומה טוב ויפה יתבאר על דרך זו ) מ תוס פ ת הרי״ש( ענין אחד בהז״ל‪,‬‬ ‫^‬
‫^י׳ מוא קשה מאור‪ ,‬ואין לו כל באור ומובן‪ ,‬ועפ״י כל מה שכ תבנו יעלה טוב ויפה ‪:‬‬
‫ב מם׳ רה״ש )כ״ו א׳( ב מ שנ ה‪ :‬כל ה שופרות כשרים‪ ,‬חוץ משל פרה‪ ,‬מפני שהוא‬
‫? ‪ / P‬ורבי יוסי אומר‪ ,‬דשל פ ר ה נמי אקרי שופר‪ ,‬ומפרשי בגמרא‪ ,‬משום דכתיב ) תהלים‪,‬‬
‫®״ט( ות טב לה׳ משור פר‪ ,‬אם שור ל מ ה פר ואם פר ל מ ה שור‪ ,‬אלא מאי מ שו ר‪ .‬פ ר —‬
‫‪,‬‬ ‫י*׳®ו פ ר )כלומר‪ ,‬מקרב א ת שתי המלים ״משור פר" ל א ח ת(;‬

‫והנה אין מבואר לפי זה מה מקומו של הרי״ש ב מ ל ת ‪,‬משור״ ‪ ,‬בי הלא הוא יפסיק‬
‫^ הקריאה ״משופר״ ?‬

‫הלשון ויופי‬ ‫הכרח‪ ,‬ורק לצחות‬ ‫ד טד רך הרי״ש לה תוסף באין‬ ‫אך לפי המבואר‪,‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרינותי(‬ ‫מסור‬ ‫‪204‬‬

‫ה ה ב ר ה‪ ,‬אפשר להבין הוראת ה מ ל ה ״משור״ גם בל עדי הרי״ש^ וכמו שאינו ; וב חבור‬

‫המלים ״משור פר״ וב ה ש מ טת הרי״ש מן ״משור״ יוצאת ה מ ל ה ״ מ ש ו פ ר ״ ‪.‬‬

‫כי זה רי^‬ ‫וכבר כ ת ב תי ב א ח ד מ כ ת בי ב ט ע ם תו ס פ ת הרי״ש וה שמטתו לפע מי ם‪,‬‬

‫אשר א מנ ם לנו בהמ שך גלותנו ה מר והקיצוי^‬ ‫מ ט ע ם ע מקו ת יופי ה ה ב ר ה אשר ל שפתנו‪,‬‬
‫מ מ דינה ל מ דינ ה וטעם‬ ‫בגוים ובארצות‪,‬‬ ‫ומרוב נדודינו וטלטולינו‬ ‫הארוך ו ה ר ח ב‪,‬‬
‫והמאורעות‪ ,‬וצרות רבי^י‬ ‫המקרים‬ ‫ומזרם גלי הפגעים והתלאות‪ ,‬הרדיפות וההרפתקאות‪,‬‬
‫ורעות אשר גשקענו ב ה ם זה אלפי שנים‪ ,‬ולא יתנו דמי לנ פ שנו'ו מ ע מ ד ל רג לנו; —‬

‫מפני כ ל אל ה לא יפלא איפו אם שכחנו ואבדנו עומק ט ע ם שפתנו‪ ,‬פג מ מנו‬

‫ה ב ר ת ה וצחות מ ב ט א ה ; וביותר ב אות הרי״ש‪ ,‬שהוא אות השט״ף ודרוש לזה טעם מיווזי'‬
‫ורגש דק ; ויש שמבטאים אותו בהרעדה קלה מקצה הלשון ‪ :‬ועל כן מצינו‪ ,‬׳שעוד בים'^■‬
‫נכון״ )י ^‬ ‫אל‬ ‫הרי״ש‬ ‫מבטא‬ ‫מקדם נ ש תבחו אנשי עיר טב רי ה ״כ י ו ד ע י ם‬
‫‪.‬‬ ‫מכלול לרד״ק‪ ,‬כ״ו ב׳( ‪.‬‬

‫שרירי‬ ‫ל א יפלא בעינינו‪ ,‬שאעפ״י שהלכה פסוקה ומקוימת בדקדוק‪,‬‬ ‫ומפני זה‪,‬‬
‫לא יקבל דנ ש )כאחת מאותיות ״אההע״ר ״ שאינן מ ק בלו ת דנ ש‪ ,‬כידוע(^ א♦‪eJ‬״י כן^ מציני‬

‫הרא'^^'‬ ‫בא ע ם דנש‪ ,‬והוא ב מ קו מות א ל ה‪:‬‬ ‫אותו לפ ע מי ם יוצא מ כ ל ל מוחל ט זה‪ ,‬כי‬
‫לא ינקה ר ע )משלי^ י״א ב״א(י‬ ‫כ ר ת ש ר ך )יחזקאל‪ ,‬ט״ז ב׳ ( ;‬ ‫או תו) ש״ א‪ ,‬י׳ כ ״ ס ;‬
‫ואת הכ פל ממלא'‬ ‫דרו ש ל פ ע מי ם ל כפלו‪,‬‬ ‫ה ב ר תו באותן ה מלו ת‬ ‫וזה ודאי‪ ,‬מפני שליופי‬
‫הדגש‪ ,‬כנו ד ע‪:‬‬

‫ובס פר יצירה נח שב הרי״ש בין האותיות הב או ת רפויות ודגושות ; וצריך לו מ ה‬

‫מכוין הוא ל אל ה ה מלי ם שח שבנו‪ ,‬שבא בהן הרי״ש נרגש‪ ,‬אעפ״י שכפי ק ב ל תנו נהשבי®‬

‫אלה רק כ״יוצאים״ מן ה כ ל ל‪ ,‬כא‪.‬שר כן יקרה ב ה ר ב ה כללי ם ; ועל כן נ פל א מ מני חשבוני‬

‫ב ס ת ם בין האותיות ה מ ק ב לו ת דנ ש‪— .‬‬

‫בפסו ק דמשלי‬ ‫אל ה ערתנו‬ ‫בסעיף זה‪,‬‬ ‫ודעה אשוב ע ת ה אל ת ח ל ת דברינו‬

‫של הפסוק מ ק ב ל ר‬ ‫צדיק ל ב ר כ ה ושם רשעים ירקב״ ‪ ,‬והערנו‪ ,‬שאין מחציתו השניה‬
‫אבל מה‬ ‫ההיפך מענין ב ר כ ה בצדיק הוא קלל ה בר שע‪,‬‬ ‫מחציתו הרא שונה‪ ,‬יען כי‬

‫ק ב ו ן ב הי פך ה ב ר כ ה ? ועוד הערנו שם בקושי היחש מפ על רקבון ל שם‪ ,‬מפני כי‬ ‫ר‬

‫)והבאנו שם דוגמאות‬ ‫חומרים ששייך ב ה ם רקבון‬ ‫זה שייך ונמצא ב מ קר א רק ב ד ב רי ם‬
‫לזה(‪ ,‬א בל ל א ב שם‪ ,‬שהוא ד ב ר אצילי ורוחני‪ ,‬עיי״ש ‪:‬‬

‫שמדרך דדי״ש ל ב א נוסף אך ורק ל צ חו ת ה הב ר ה ולענ*^"‬ ‫אך לפי מ ה שבארנו‪,‬‬

‫הלשון‪ ,‬וכמו המ שלים הרבי ם ש הב אנו; —‬
‫לןנ‬ ‫מבוא‬ ‫נ קי ה ״‪ ,‬סעיף ח׳‬ ‫פ ר ק ד׳‬ ‫מבוא‬
‫לפי זה קרוב לו מר‪ ,‬כי הרי״ש ש ב מ ל ת ״ירקב״ בא נוסף ל ת כ לי ת הנזכר ואין צריך‬ ‫י‬
‫ק ב״ )יוקב‪ ,‬והשרש ״קבה"( מלשון קוב לא ת ק בנו‬ ‫\‬ ‫לגיפו‪ ,‬ויסיר ה מל ה ב ע ק ר ה כאן הוא‬

‫׳)®' בלק( ומהוראת ק ל ל ה ;‬

‫זכר צדיק לב רכ ה‪,‬‬ ‫ובסגנון ז ה‪:‬‬ ‫סוף הפסוק מקביל ‪ )j‬ב הפכו( ל ת ח ל תו‪,‬‬ ‫ולפי זה‪,‬‬
‫ושם‬ ‫הבאור בסעיף ה קו ד ם;‬ ‫)יברכוהו( וכפי שכ תבנו‬ ‫א ת הצדיק י ת ב ר ך‬ ‫'׳®כשמזכירים‬
‫’’‘׳®עיס יקב )יוקב(‪ ,‬שכשמזכירים א ת הר שע יקולל )יקבורץ( ‪.‬‬

‫ומבואר הי ט ב‪— .‬‬

 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪20s‬‬

‫פרק ה‬
‫•לשון הפוכה״‬
‫)תכן עניני הפרק(‬
‫ס ע י ף‬

‫את הכתובים ב^שון מהופכה וטסורסה‪ ,‬באותיות ובם^'*'‬ ‫יפרש רפעטים‬ ‫הז׳ל‬ ‫דיד‬ ‫א(‬
‫הדרשה טתז‪^-‬‬ ‫בטעם‬ ‫בהערה‪,‬‬ ‫רבות לזה ‪— .‬‬ ‫דוגמאות‬ ‫בתמונות שונות ‪- .‬‬
‫עוד הערה‪ ,‬בטעם הדרשה בט׳ר בשם למ‬ ‫רפרשת ויקרא‪ ,‬ולקת מדם השר‪ ,‬דם מהשר‪— .‬‬
‫לנאור הדרשה בהגדה של שסו‪ /‬ובמורא גדול‪ ,‬זה גלוי שכינה •‬ ‫הארמי— ה ר מ א י —‬
‫באור בכתובות קי׳־א א‪ /‬מתים שנחו׳׳ל ונו׳ ‪— .‬‬

‫באור הלשון אין משין את התנור‪ ,‬בסי‬ ‫עצמם ‪— .‬‬ ‫חז׳ל‬ ‫בדברי‬ ‫לשון הפונה‬ ‫‪0‬‬
‫שטין ‪ — .‬כאור הלשון ‪.‬נישא לייא' ‪ — .‬באור הלשון ‪.‬שונרא— שירה נ א ה' ‪ .‬־־‬
‫ךברי הנסי*‬ ‫השם ‪.‬אבושיב' )בעשרות‪ ,‬פ׳א ט׳ב( נמו ‪.‬באושים' )ישעיה‪,‬‬
‫‪.‬ריאה' ‪ - .‬בהערה‪ ,‬באור דרשת חדל‬ ‫כאור השם‬ ‫נ שכו‪ /‬׳ לא לביתר טפי> ‪-‬‬
‫באור הלשון ‪.‬לשקל נצלים' )עוקצי(‪^ * /‬‬ ‫נקרא שמה ריאה‪ ,‬שמאירה את העינים' ‪- .‬‬
‫אורם‪ ,‬מוםר‪ ,‬אנום ווזי^^‬ ‫ב חז׳ל; ארוס‪ ,‬מסור‪ ,‬א^נם — תחת‬ ‫באור השמות‬ ‫מ׳ ה(‪- .‬‬
‫הערה בםשי *’*'‬ ‫השוך מלים בחז״ל ‪- .‬‬ ‫תקון ובאור לשים ‪.‬נ ע ל מגיה' ‪— ,‬‬ ‫נהנה ‪— .‬‬
‫קרנן לירושלמי נדרים ‪- .‬‬

‫לשון הפונה במקרא ‪ — .‬דוגמאות רבות לזה ‪ — .‬בהערה‪ ,‬נענין זה הערר‪ ,‬מב׳י‬ ‫‪a‬‬
‫אהע״ז סוף םימן ק‪ ',‬ט ‪ — .‬נאור הכתובים‪ :‬בישעיה )ה׳‪ ,‬ז׳—ט׳( ויקו למשפט וגי י‬

‫בתהלים )ל״ב‪ ,‬ט׳ו‪-‬י׳ז( עיני ה׳ אל צדיקים וגו׳ ; ועוד בתהלים )ל׳ו ב׳( נאום פשע יני ’‬
‫’‬ ‫גג וגו׳ ; !‪:‬דהי׳ב )לייב ל׳א( לנסותו לרעוג‬ ‫כמשלי )נ׳ה נ״ב( טוב לשבת על שנת‬
‫הערה במשנה ברכות )נ׳ד א׳(; רבי גי׳‪ 1‬אוטי׳‬ ‫וגו׳‪ ,‬ועוד‪— .‬‬ ‫בש׳ ברכה‪ ,‬יחי ראובן‬
‫דבר חרוש במס׳ מגילה )י׳ח א׳( לפסוק יייוי•*‬ ‫חפרו תורתך משום עת לעשות לה׳ ‪— .‬‬
‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫אל אלהי ישראל ‪—.‬‬
‫בהערה‪ ,‬נאור לשון הכתוב בישעיה )ל׳ח( ל••‬ ‫הפוך ופרוס בכמה מלים‪— .‬‬
‫אחדות ההוראה כהמלים‪ :‬שרש‪ /‬ששר‪ ,‬שתר‪ ,‬בתר‪ » ,‬גיי‬ ‫עוד א־כ עם יושבי חדל‪— ,‬‬
‫קד‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ה׳ ״לשון ה פ ו כ ה ‪ /‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫נ ה׳‬ ‫‪) nW‬פ׳ דברים( ‪I‬‬ ‫באש‬ ‫)פ׳ בהעלתך( ! לחנותכם‬ ‫חנותנו במדבר‬ ‫לבאור הלשונות‪■:‬‬
‫בירמיה )א׳( בטרם‬ ‫ואת הנערים ידעתי ;‬ ‫א׳ )כ״א(‬ ‫בשמואל‬ ‫שופטים )פרז( וילפת שמשו; ;‬
‫והתשזסטנה ;‬ ‫שם ) מ׳ ט ג׳(‬ ‫)ג׳׳ז י׳יח( לבלתי באו ! ועוד‬ ‫ועוד שם‬ ‫אצרך בבטן ידעתיך !‬
‫קי קי‬ ‫ועוד שם )ס״ח(‬ ‫בתהלים )ז׳( ואחלצה צורדי ‪:‬‬ ‫ביחזקאל )נ׳יט ז׳( והעמדת בל מתנים ;‬
‫‪.‬‬ ‫שער‪ ,‬ובקהלת )ח'( ולא ימלט רשע ‪— .‬‬
‫בשמואל א׳‬ ‫מבער האשנב !‬ ‫כשופטים )ה׳ כ״ח(‬ ‫שונות ‪:‬‬ ‫בתמונות‬ ‫ועוד הפנים‬
‫בשמואל ב' ) נ׳ ג ל׳א( עזמו ת הברחומי ; כירמיה )י״ח י׳ ב( אם ינתשי‬ ‫)ט״ו ט׳( והמשנים ‪:‬‬
‫במשלי )י״ג י׳ א(‬ ‫ביונה )א׳ י׳ א( וישתוק הים ;‬ ‫בהושע )י״ב י׳( אהי קטבך שאול ;‬ ‫מים ;‬
‫ועוד שם )‪.‬״ז ט׳( דלן« טורד ונו׳‬ ‫כמתלהמיס )‬ ‫נרגן‬ ‫הון מהבל וגו׳ ; ושם )י׳ ח ח׳( דברי‬
‫יחשב‬ ‫כ׳ג(‬ ‫ני מ ה‪ ,‬ושם )מ׳־א‬ ‫התקשר מערנות‬ ‫)ל׳ח ל־־א(‬ ‫באיוב‬ ‫מרנים נשתוה !‬ ‫ואשת‬
‫תהום לשיבה ‪— .‬‬
‫)נ׳ו ג'( בך‬ ‫בישעיה‬ ‫ועצור ועזוב ‪j‬‬ ‫ב׳ )ט׳ ח׳(‬ ‫במלנים‬ ‫ועוד בתמונות שונות ‪:‬‬
‫עשוק‪ ,‬ובן במשלי )נ׳׳ח י׳ז( ‪— .‬‬ ‫ושם )ב־־ב ג׳( מיד‬ ‫;‬ ‫חץ שחוט‬ ‫בירמיה )ט׳ ז׳(‬ ‫בטוח ;‬
‫בדבר‬ ‫ובאפס לאום מחתת רזון‪— .‬‬ ‫הדרת מלך‬ ‫באיר דפהוק במשלי )י״ד כ׳יח( ברוב עם‬
‫משה‪ ,‬לפידות‪ ,‬י ע ב׳ ץ‪ ,‬חושים‪ ,‬ערי מ סננו ת ‪— .‬‬ ‫השמות ‪:‬‬
‫שלחו‬ ‫וברכתם גם אותי )פ׳ בא( !‬ ‫לאל ידי )פ׳ ויצא( !‬ ‫יש‬ ‫ועוד כתמונה מצויגה ‪:‬‬
‫עיניה )מ׳־ב‪ ,‬ט׳ ל׳( ‪ j‬יום מלכנו החלו שרים וגר‬ ‫באש מקדשיך )תהלים‪ ,‬ע׳ז( ‪ j‬ותשם בפוך‬
‫חז׳ ל בפסוק דם׳‬ ‫באור דרשת‬ ‫)הושע‪ ,‬ז׳ ה׳( ; וקדוש מהר פארן בלה )חבקוק‪ ,‬ג׳ ג׳( ‪— .‬‬
‫מה זה מהרת למצוא )פ׳ תולדות( ;‬ ‫הלשונות ‪:‬‬ ‫על‬ ‫נחלתו לשארו ‪- .‬‬ ‫פנחס ונתתם את‬
‫א׳(‬ ‫)ירמיה ‪,‬‬ ‫לראות‬ ‫היטבת‬ ‫ויחי( !‬ ‫)פ׳‬ ‫נחב א ת לברוח ; וידגו לרוב‬ ‫הסכלת עשה ‪:‬‬
‫כהנה ‪— .‬‬ ‫ועוד‬
‫על ה שמות‬ ‫וכפ' וי חי‪— .‬‬ ‫בשיר השירים‬ ‫האזינו‪,‬‬ ‫בשירת‬ ‫על המליצות ההפוכות‬
‫הפוכות בענינם ‪ :‬נכר‪ ,‬שרש‪ ,‬שמט‪ ,‬י צו‪/‬‬ ‫על פעלים ומליס בהוראות‬ ‫הנאים זכר ונקבה ‪- .‬‬
‫מתים‪ ,‬מדבר‪ ,‬אבן‪ ,‬אחור‪ ,‬תחת‪ ,‬לכן‪ ,‬הן ‪— .‬‬ ‫גלה‪ ,‬נקה‪ ,‬ברח‪ ,‬פקד‪ ,‬החל‪ ,‬כבב‪ ,‬קנא‪ ,‬בקל‪,‬‬
‫מ דוו‪/‬‬ ‫בי׳ ג‬ ‫מנהג הקריאה‬ ‫על‬ ‫ד ב ה‪— ,‬‬ ‫הלשונות הוצאת דבה ו הונ א ת‬ ‫על‬ ‫בהערה‪,‬‬
‫בהערה‪ ,‬באוד לשון הכתוב בפ׳ בראשית‪ ,‬אז הוחל לקרוא‬ ‫;ו שא עון ופשע וחטאה ונקה ‪— .‬‬
‫בשם ה׳ ‪ — .‬עוד הערה‪ ,‬ההבדל בן השם ‪ .‬מ תי ם' המורה לחיים ולנפטרים‪ ,‬ושימן ההבדלה ‪— .‬‬
‫לכאור השם ‪ .‬תו ר ך'‬ ‫‪-‬‬ ‫אל רשענו ונו׳ ‪.‬‬ ‫תפן‬ ‫ועוד הערה‪ ,‬באור הלשון בתפלת עננו אל‬
‫לבאור השם ‪,‬ביריפה' בחז״ל ‪- .‬‬ ‫בח רל ‪— .‬‬

‫א‬
‫כי ב מקו ם שהי׳ קשה ל ה ם לשון הכ תוב‬ ‫בדרכי הלמוד‪,‬‬ ‫כלל גדול להז״ל‬ ‫עוד‬
‫ול תלות בו איזה‬ ‫כ ת טונ תו וכסדרו‪ ,‬או כ מקי ם שככלל מצאו לנבון לדרוש באותו הפסוק‬
‫כ דר קביעות האותיות‪ ,‬הקדימו‬ ‫בו‬ ‫מהפכין‬ ‫או ל אס מכ ת א — היו‬ ‫ענין על דרך רמז‪,‬‬
‫יזסאוחר ואחרו המיקדם‪ ,‬אם בק ד מו ת ואתור אות לאות או גם מל ה ל מל ה‪ ,‬ואפילו מלים‬
 ‫ברוך‬ ‫)זברונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪208‬‬

‫ועפ״י הפוך • הסדר הזה פרשוהו יפה להפסוק והשיגי‬ ‫ובפי הדונמאוה שנביא ;‬ ‫ל סלי ם‪,‬‬
‫‪-‬מטרתם ודצו כונ ה ם מה שהשבו לדרו ש‪ ,‬לרמז ולהסמיך א ת ה דבר הנ ר צ ה‪.‬‬
‫ומאוייי‬ ‫מוקד ם‬ ‫שאין‬ ‫״בשם‬ ‫ש ב ת ב‪:‬‬ ‫ועיין במזרחי פ׳ ברא שית בד״ה שמים‪,‬‬
‫כ ך אין מוקדם• וםאוי׳י*‬ ‫‪.‬בפ סו קי ם )מבוין ל ה מ א ס ר ב ח ד ל ״אין מוקדם ומאוחר בתורה"(‬

‫ב או תיו ת ״‪ ,‬ע ב״ל‪:‬‬

‫ומדה זו מ הפוך קביעות ■אותיות נקרא אצל חז׳ל ״סרוס המקרא״ ) ב ״ ^ קי״ט ב׳(«‬
‫ויתכן לו מר ב ט ע ם שם זה‪ ,‬מפני כי ה מל ה ״סרס״ ‪ ,‬אשר בהלוף המוצאים ״זסשר״ץ ״ )מ!‬
‫השינים( הוא כ מו ״שרש״‪ ,‬ובאורו‪ ,‬שנעקר ממקומו )מלשון וצאצאי ישרשו‪ ,‬איוב ל״א^* •‬
‫ודבר חלו ף השי״ן )ימני( ב ס מ ך מצוי מאוד‪ ,‬וכמו שכתב רש״י ל ת הלי ם )ן׳( אשחי•‬
‫א ס ח ה ‪ ,‬מלשון סחי ומאוס הב א ב ס ב ת ה ד מע מהבכיי‬ ‫ב כ ד ליל ה מ ט תי — שהוא כ סו‬
‫משה מורשה( כ מו ״מאורסה״ )פסחים‪,‬‬ ‫יכן דרשו ״מורשה״ )פ׳ ב ר כ ה‪ ,‬תורה צוה לנו‬
‫ושחט ) פ׳ ויקרא( י®'‬ ‫מ״ט ב( ‪ :‬אסרי שפר )פ׳ ויחי( כ סו אמרי ס פר )סוטה‪ ,‬י״ג א׳( ;‬
‫וס ח ט )חולין‪ ,‬ב״ז א׳( ‪ :‬שוחטי הילדים )ישעיה‪ ,‬נ״ז ה׳( כ מו סוחטי )נדה‪ ,‬י״ג א׳(‪,‬‬
‫כ הנ ה‪ ,‬וניחד על זה הדבור אי’ ה ב פ ר ק הב א ; ובן כאן ש ר ש ‪ -‬ס ר ס ;‬
‫וכה רגילים חז״ל לו מר ״סרס המקרא ו ד ר ש הו ״) ב ״ ב‪ ,‬קי״ט ב׳(‪ ,‬ובאורו‪ ,‬על רייי'"‬
‫ש ר ש ‪ ,‬שרשו ועקרו ואה*כ דרשהו עפ״י מדורו ה ח ד ש‪.‬‬ ‫• שכתבנו‪ ,‬כ מו‬
‫והנה לפי זה‪ ,‬אחרי שנתעסק ב פ ר ק זה בענין דרך זו‪ ,‬הי׳ מהראוי לקרוא לפי?‬
‫•זה ב שם ״לשון מסורסה״ )יען כי כפי שנבאר להלן בסעיף נ׳ מפרק זה^ לא רק חז״ל‬
‫אך לרגל תעודתנו להעריך רבריני‬ ‫•אך נ ם הכ תובים ע צ מם תפסו בםגגון לשון זו( —‬
‫‪.‬בל שון פ שוטה וקלה — קראנוהו ב שם ״לשון ה פו כ ה ״‪ ,‬להיות השם הזה יותר קרוב ומי ^‬
‫הפוך‬ ‫ב מ ם׳ שב ת )נ״ה ב׳ ( ;‬ ‫וגם כי מציגו ב ת ל מו ד לשון זו לענין ז ה‪:‬‬ ‫ל עגינו‪:‬‬
‫‪ .‬ה תי ב ה ודורשה ‪.‬‬

‫לפי מ ה שהם עתה בזכרוני‪,‬‬ ‫ואסדרם‬ ‫ונביא ע ת ה דוגמאות ל ד ר ך זו ב חזיל‪,‬‬

‫■סדר ה תל מודי ם ו האגדות‪:‬‬

‫ב ה ד ר ת קודש‪ ,‬אי’'*‬ ‫על הפסוק ב ת הלי ם )כ״ט( ה שתחוו לה׳‬ ‫)ל׳ ב׳(‬ ‫ב ר כו ת‬ ‫;א(‬
‫שדרשו את הה׳ מן ב ה ד ר ת לחי״ת )כי הה׳ וד ‪a‬׳ מתחלט'!'‬
‫או״ה בפר?‬ ‫מפני שהם ממוצא אחד‪ ,‬מן הגרון‪ ,‬ויתבאר‬

‫בהקי^‬ ‫ב ח ר ד ת‪,‬‬ ‫אלא‬ ‫ב חד ר ת‪,‬‬ ‫תקרא‬ ‫אל‬ ‫דרשו‪,‬‬ ‫הבא(‬

‫הרי״ש ל ה ד לי׳ ת ;‬

‫על הפסוק בפ ר ש ת ל ך )י״ר י'( ואת החרי‪ ,‬דרשו‪ ,‬ל מ ה נקי**‬ ‫)פי ה א׳(‬ ‫שבת‬ ‫‪-‬ב(‬
‫שמם )של או מה זו( חדי‪ ,‬שהיו מ ר י ח י ן א ת הארץ‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫א ת ת כונ ת האי^*''‬ ‫)ברי ח האף(‬ ‫בריחם‬ ‫מכירים‬ ‫שהיו‬
 ‫רך‪,‬‬
‫‪I I‬‬ ‫מבוא‬ ‫ה פו כ ה׳‪ /‬סעיף א׳‬ ‫פרק ה׳ ״לשון‬ ‫מבוא‬

‫מ ה ראוי לגדל ב ה ‪ .‬והנה דורשים ״הרי ‪ -‬ריח״■‬ ‫וטבעה‪,‬‬

‫ב הפוך או תיו ת‪:‬‬

‫עשה‬ ‫תקרא‪,‬‬ ‫ל בינ ה‬ ‫ומודע‬ ‫)ז׳(‬ ‫ב מ שלי‬ ‫הפסוק‬ ‫דרשו‬ ‫עירובין )ג״ד ב׳(‬
‫בהפוך‬ ‫והנה דורשים‬ ‫עתים( ל תו ר ה‪:‬‬ ‫)קביעות‬ ‫מועדים‬
‫אותיות ״ומודע ‪ -‬ומועד״‪:‬‬
‫צדקה‬ ‫בי שראל‪,‬‬ ‫צ דק ת פרזונו‬ ‫ב שופטים ) ה (‬ ‫דרשו הפסוק‬ ‫פסחים )פ׳יז ב׳(‬ ‫י(‬
‫בין האומות )שלא יבלום‬ ‫עשה הקב״ה עם ישראל ש פ ז ר ם‬

‫פ זר ונו ‪:‬‬ ‫כ מו‬ ‫פר ז ונו‬ ‫והנה דורשים‬ ‫כו ל ם(‪:‬‬

‫הקרא‬ ‫דרשו הפסוק ד ת הלי ם )מ״ט( ק ר ב ם בתי מו לעול ם‪ ,‬אל‬ ‫ב׳(‬ ‫)ט׳‬ ‫סו״ק‬ ‫יי(‬
‫וההיא על מא‬ ‫אושפיזא‬ ‫ק ב ר ם )דהאי עלמ א‬ ‫ק ר ב ם א לא‬
‫ודורשים‬ ‫וזהו ק ב ר ם — ב תי מו לעול ם ‪:‬‬ ‫ביתא(‪,‬‬ ‫)דאתא‬
‫קרבם — קברם‪:‬‬
‫אל תקר א‬ ‫דרשו הפסוק דפר שת ב ה על ת ך וישטחו ל ה ם שטח‪,‬‬ ‫)ע״ה ב׳(‬ ‫יומא‬
‫שחט‬ ‫אלא‬ ‫שטח‪,‬‬ ‫תקר א‬ ‫ואל‬ ‫וישחטו‪,‬‬ ‫אלא‬ ‫וישטחו‬
‫כ מבו אר‬ ‫שחיטה )כליון(‬ ‫לע צ מ ם‬ ‫להם‬ ‫גרמו‬ ‫) שבהגהגתם‬
‫אותיות —‬ ‫ב הפוך‬ ‫שטח‬ ‫וישטחו‬ ‫דרשו‬ ‫והנה‬ ‫ב פ ר ש ה(‪:‬‬
‫שחט‪:‬‬ ‫וישחטו‬
‫דרשו‬ ‫והנה‬ ‫הארץ‪,‬‬ ‫את‬ ‫שמרוה‬ ‫)ומלק ש(‬ ‫יורה‬ ‫דרשו‬ ‫א׳(‬ ‫)ו׳‬ ‫תעני ת‬ ‫'‬

‫ב הפוך אותיות ‪:‬‬ ‫יורה — ר ו ה ‪,‬‬

‫דרשו הפסוק דפ׳ פנ ח ס‪ ,‬ונ ת ת ם א ת נ חל תו לשארו — ונ ת ת ם‬ ‫)קי״א ב׳(‬ ‫כ׳׳ב‬
‫שארו זו אשתו‪ ,‬מכאן שהבעל‬ ‫את נ ח ל ת שארו לו ‪ :‬ומפרשי ‪:‬‬
‫יורש א ת א ש ת ^(‬
‫‪(!9‬‬
‫דרשו הפסוק דפר ש ת ויקרא )ד׳ ה׳( ולק ח הכהן המ שיח מד ם‬ ‫זבחים )כ״ה א׳(‬

‫כלו מ ר‪ ,‬דם מ הפר ק ב ל נ ו ג( ;‬ ‫הפר — דם מהפר‪,‬‬

‫וטוסישי)‬ ‫בתלמוד בשם ״גורעי]‬ ‫ונקראת‬ ‫מהקודמת‪,‬‬ ‫היא בתמונה אחרת‬ ‫תכונת דרשה זו‬
‫מן נחלתו‪ ,‬ומצרשין מהם מלה‬ ‫ודורשי!״‪ ,‬כלומר‪ ,‬מגרעין את הלמ״ד ס; לשארו‪ ,‬ואת הו א׳ו‬
‫«השוך אותיות״‪,‬‬ ‫אכן בכלל גם תמונה זו היא בכלל עני!‬ ‫״לו״ ודורשין ‪,‬נ ח ל ת שארו לו״ ;‬
‫אשר כמה תמונות לו‪ ,‬כפי שיבא עוד‪ ,‬וע׳ בדרשה הבאה ומש״כ להלן סעיןנ ג ׳ ‪.‬‬
‫וטעם הכרח דרשה זו בכלל‪ ,‬י״ל‪ ,‬דקשה לו‪ ,‬איך יתכן‪ ,‬שאשתו של א דנ‪ /‬אשר בחייו‬
‫היתה נחשבת כגופו‪ ,‬לא תתייחש כ ל ל אליו לאחר מותו לענין ירושה‪ ,‬ואיך לא זכרה התורה‬
‫מכל זה ן ולכן מצא לנכון למצוא רמז לזה בתורה‪ ,‬ורריש כמו שרריש ‪- .‬‬

‫דאין לפרש מדם‬ ‫עיין בתחלת הערה הקודמת וצרף הדברים לכאן ‪ — ,‬וטעם הדרשה‪ ,‬משום‬

‫‪14‬‬
 ‫ברוך‬ ‫סכמנותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪210‬‬

‫דרשו ד‪,‬שמ ״כרמל״ ) פ׳ ויקרא( ״רך ומל״ )רך ו מ ל א‪ /‬בליטר‬ ‫מנ חו ת )מ״ו א׳(‬ ‫י(‬
‫שיקצרו בעור התבואה רכה ו מ ל א ה‪ :‬ודריש ״כר״ כ מו ״רך*«‬
‫בהפוך אותיות ‪:‬‬

‫ב ו ע ‪ sj . 2‬אשתי‬ ‫דרשו השם ״ ע כ ס ה׳ שבל הרואה אותה‬ ‫יא( ת מור ה )ט״ז א׳(‬
‫)מפגי יתרו; יופיה( )ועיי; מש״ב להל; ב מ בו א‪ ,‬פרק ח׳ סעיף‬
‫בהפיך‬ ‫השם ״עכםה״‬ ‫והנה מפר ש‬ ‫בערך ״עבםה״(‪:‬‬ ‫א‪/‬‬
‫אותיות ״כ ע ס ה"; וב; ב שב ת )סיב ב׳( ררשו הפ׳ דישעיה )ג'(‬
‫הפסיק‬ ‫וברש״י שם מפר ש‬ ‫וברגלים ת עכ סנ ה כ מו ת כ ע סנ ה‪:‬‬
‫עיי"י‪’ 8‬‬ ‫ובכעס‪,‬‬ ‫כמו‬ ‫דמ שלי )ל( וכעבס אל מוסר אויל‪,‬‬

‫דרשו הפסוק רפר שת הק ת )י״ט ט״ז( או בקבר — או ב ר ק ג‬ ‫י ב‪/‬י רו ש׳ נזיר)פ״ז ה׳ ב(‬

‫)רקבו; הגוף( ‪:‬‬

‫בשפע׳‬ ‫דרשו שם נהר ״פי ש;״‪ ,‬על שם שמימיה יורדי;‬ ‫מ״ר‪ ,‬פ׳ ברא שית‬ ‫יג(‬
‫ומהפך אותיות פ׳ ושי"; ממוקרם למאוחר וממאוחר למוקדם •‬

‫דרשו הפסוק ו י פ ץ ה׳ אותם במו ו י צ ף ) שהציפם במביל((‬ ‫נח‬ ‫*‬ ‫«‬ ‫יי(‬
‫ודרשו בהפוך או תיו ת‪:‬‬

‫הרמאיא(‪:‬‬ ‫כמו‬ ‫דרשו לב; הארמי‪,‬‬ ‫״ תולדות‬ ‫״‬ ‫טו(‬

‫דרשו ה מל ה ״מי״ בהפוך‬ ‫״מי ה' ״‬ ‫ע ל הלשו; שאמר פרעה‬ ‫פ׳ שמות‬ ‫טז( מ״ר‪,‬‬

‫ש׳ס הששוש ‪ -‬מקצת הדבר )מימי הארץ‪,‬‬ ‫בעלמא‬ ‫הפר — מקצת הדם‪ ,‬כמו שרגילי; לדרוש‬
‫מימרת הארץ( ‪ -‬יען כי בפסוק הסמוך )ז'( מפורש וא ת כל דם הפר ישפוך‪ ,‬א׳ ב אי אפשי‬
‫ישר מן הפר‪ ,‬ולאפוקי אס נשפך ואס®'‬ ‫שיקח את הדם‬ ‫שהבונה‪,‬‬ ‫ומפרש‪,‬‬ ‫לפרש טקצתץ‬
‫בכלי‪ ,‬שאין זה ישר מן הפר ‪— .‬‬

‫הבונה לדרוש‪ ,‬כי זה לשון המרר®‬ ‫אבל נראה שם שכך‬ ‫כמדרש‪,‬‬ ‫מפורש‬ ‫זה‬ ‫אין‬ ‫א(‬
‫בתואל הארמי — מלמד שכולם נכללו ברמאים‬ ‫וילך פדנה ארם אל לב; בן‬ ‫בסוף הפרשה ‪:‬‬
‫ר מ א ו ת ‪ ,‬אם לא שדרשו המלה ‪.‬הארסי* בהפוו‬ ‫ע*כ ז ולא נתבאר איפה מרומז כאן ענין‬
‫כתואל ולא אחר שם לב;‪ .‬י י’’*‬ ‫אחר שם‬ ‫זה‬ ‫הכתוב תואר‬ ‫ומדקבע‬ ‫הרמאי;‬ ‫אותיות‬
‫שגם הוא )בתואל( נכלל בתואר ז ה ‪,‬‬

‫ומה שמצא הדורש לנכון להוציא המלה ‪.‬הארמי* מפשטה‪ ,‬דמוסב על מקום ארם‪ ,‬״יו*''‬
‫האדומי‪ ,‬יפתח הגלעדי‪ ,‬נבל הכרסלי‪ ,‬ועיר‬ ‫הדד‬ ‫התשבי‪ ,‬אתי הג תי‪,‬‬ ‫משם‪ ,‬וכמו אליהו‬
‫גר שם‪ ,‬אם ג‪1‬‬ ‫א ר ם אל לבן בן בתואל‪ ,‬שהוא‬ ‫י*ל‪ ,‬דקשה לו‪ ,‬דכיון דכתיב וילך פדנה‬
‫א ר מ י ‪ ,‬שנקרא על שם מקוש מגורו‪ ,‬ולמה לו לתארו עוד בשם זה ‪,‬הארםי*י‬ ‫סשיטא דהוא‬
‫לב; מצא ססך לדרוש כמו שדורש ‪- .‬‬
‫מי‬ ‫מ ב ו א‬ ‫‪ -‬פי ק ‪-‬ה׳ ״לשון הפוכה״ ‪ ,‬סעיף א׳‬ ‫מ ־ בז א‬

‫אותיות ״ים ״ ‪ ,‬ומפר שק שאמר הקב״ה‪ ,‬ה י פ יודיעך מי ה׳ ״( ‪:‬‬

‫זובח שה‬ ‫ריש לקיש הוי מ ס ר ס קרא ; שוחמי השור מכה איש‬ ‫‪,‬אחרי‬ ‫פ׳‬ ‫■יז( מ״ר<‬

‫מכה איש ■— שוחט ה שוד;‬ ‫)ישעיה‪ ,‬ם’ ו ( ;‬ ‫ו ס׳‬ ‫עורף בל ב‬

‫לא יקשה בעיניו הכאת‬ ‫)כלו מר‪,‬‬ ‫כ ל ב — זובח השה‬ ‫עורף‬
‫■איש כמו שחיטת השור‪ ,‬ואחת היא לו עריפת כ ל ב עם זביחת‬
‫■שה לקרבן ו כו׳;‬

‫דרשו הפסוק ב ת הלי ם )לו( צדק תך כהררי אל ומשפט־יך תהום‬ ‫אמור‬ ‫״‬ ‫ייז( *‬
‫משפטיך כהררי אל על תהום‬ ‫צדק תך על‬ ‫רב ה — בהלוף ‪:‬‬

‫שלא יצוף ב עול ם‪,‬‬ ‫רבה ‪ :‬מה ההרים הללו כובשין על תהום‬
‫בך הצדקה כוב שת א ת הפורעניות שלא ת ב אנ ה ;‬
‫צוארך בחרוזים‪ ,‬אלו התלמידים ש ח ו ז ר י ם צוא־יהם לשמוע‬ ‫שה״ש )א(‬ ‫י®( ״‬
‫מפי הר ב ‪ :‬והנה דריש בחרוזים כ סו ב ח ו ז ר י ם‬ ‫דברי תורה‬

‫ב הפוך או תיו ת;‬

‫את הדיי■‬ ‫שטלאו‬ ‫דתן ואבירם‬ ‫בי ■— אלו‬ ‫בני אמי נחרו‬ ‫)א(‬ ‫>(‬

‫נחרו‪ ,‬כ סו‬ ‫והנה דורשים ה מל ה‬ ‫אף עלי ;‬ ‫)הקב״ה( ח ר ו ן‬

‫ח ר ו ן ‪ ,‬בהפוך אותיות;‬

‫בנוי ל תל פיו ת — זה בי ת המקד ש‪ ,‬ומהו תלפיות ‪ -‬ת ל י פ ו ת ‪,‬‬ ‫)ב(‬ ‫״‬ ‫‪.‬‬ ‫נא(‬
‫והנה דורשים‬ ‫אני הוא שעתיד לעשותו י פ ה ;‬ ‫אמר הקב״ה ‪:‬‬
‫תלפיו ת — ת ל י פ ו ת ‪ ,‬בהפוך אותיות ;‬

‫שהיא‬ ‫אמד רבי יוחנן‪,‬‬ ‫מהו מ ת רפ ק ת‪,‬‬ ‫מ ת ר פ ק ת על דודה‪,‬‬ ‫)ה(‬ ‫״‬ ‫‪.‬‬ ‫נל(‬
‫שדורש‬ ‫ימתבאר‪,‬‬ ‫לבא ;‬ ‫מל בו ת לעתיד‬ ‫פרקי‬ ‫סתרת‬
‫מ ת ר פ ק ת כמו מ ת פ ר ק ת ;‬
‫ודרשו‬ ‫הזה ;‬ ‫בעול ם‬ ‫בע מלו — ב ע ו ל מ ו ‪,‬‬ ‫ילונו‬ ‫והוא‬ ‫ק ה ל ת )ח׳(‬ ‫״‬ ‫■נ^(‬
‫בע מלו — בעול מו‪ ,‬ב הפוך אותיות ;‬

‫בגבור ה ולא ב שתי‪ ,‬דר‪.‬שו ולא בתשישא )הלישות( ; והנה דרשו‬ ‫)י׳(‬ ‫״‬ ‫*‬ ‫‘י(‬
‫ב שתי כ מו ב ת שי )מלשון צור ילדך תשי )פ׳ האזינו(;‬
‫כל רודפיה השיגוה בין המצרים‪ ,‬מהו בין המצרים — ביומא‬ ‫)א׳(‬ ‫איכה‬ ‫^'"׳( »‬
‫שבהם ק טב מרירי‬ ‫ד ע ק א ‪ :‬מן י״ז בתמוז עד תשעה ב אב‪,‬‬
‫צהרים;‬ ‫מ ק טב ישוד‬ ‫)תהלים‪ ,‬צ״א(‬ ‫כ מו שנאמר‬ ‫מצוי‪,‬‬

‫שנפלה לפיו לשון כזו‬ ‫ודרשו‪,‬‬ ‫‪ ,‬איו ד ה'‪,‬‬ ‫אמר פרעה ‪.‬איפה־■ או‬ ‫הבונה‪ ,‬שדייקו מה שלא‬
‫שתשובתה בצדה‪ ,‬זכדמפרש ‪“ .‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מס ור‬ ‫‪212‬‬

‫)כי; ‪■C'nvon‬״ ‪:‬‬ ‫והנה דורשים צהרים כמו ה מ צ ר י ם‬

‫א^‪£‬״■‬ ‫באף ר ח מ י‪/‬‬ ‫קפץ‬ ‫דרשו הפסוק ד תהלים )ע״ז( א ם‬ ‫)ג׳(‬ ‫כו( ם״ר איכה‬
‫רהמיו עליו; וכנראה‪ ,‬דרש קפץ כ פו ק צ ף )כעס^‬ ‫שכעס‪,‬‬
‫בהפיך אותיוה‪:‬‬
‫שעברי‬ ‫טחון נשאו‪ ,‬כ מו ב ר ה י ם ‪,‬‬ ‫דרשו הלשון ב ה ר י ם‬ ‫)ה׳(‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫כז(‬
‫בהם ברהים‪ ,‬ב ט חינ ה;‬

‫פ רו ר *' ״‬ ‫כ מו בן‬ ‫בן פו ר ת יוסף‪,‬‬ ‫ב פ׳ ויחי‪,‬‬ ‫דדשו הפסוק‬ ‫מקץ‬ ‫ו ע חו מ א‪,‬‬ ‫כה(‬
‫ודריש )ע^'‬ ‫שע״י הלום פרעה בענין הפרו ת נ ת על ה לנ דו ל ה ;‬

‫ומפרש השם׳‬ ‫דרך רמז וםימן( פו ר ת — פ רו ת‪ ,‬ב הפוך אותיות ‪.‬‬

‫או התואר^•‬ ‫כי אם שם ה ס ב ה‬ ‫לא מהור את בן תולדי‪,‬‬ ‫*בן"‬
‫שנר׳י‬ ‫בן‬ ‫בן בלי על‪,‬‬ ‫בן חיל‪,‬‬ ‫בן כסיל‪,‬‬ ‫חכ ם‪,‬‬ ‫בן‬ ‫כמו‬

‫וכדומה א(;‬
‫ע״ד לשון הפוכה הדר שה ב ש ב ת ל׳ ב׳ ‪,‬‬ ‫מור — מ ר ב ארנו‬ ‫ולהלן פרק ט' ‪,‬‬

‫הקר א מר עובר אלא מר עובר‪) ,‬מר בוער( עי״ש ‪.‬‬

‫״ובמור^‬ ‫של פ ס ח )והיא ממדר שים(‬ ‫הידועה ב הג דה‬ ‫לפר ש הדר שה‬ ‫וכן קרוב‬
‫נ ח ל‪ ,‬זונ לוי ש כינ ה ״ ; ולא נ ת ב א ר באיזה אופן דר שוכן; ויתכן‪ ,‬שדרשו ה מל ה ״ ו ב מ ו ר א *‬
‫גלוי שכינה‪ ,‬שעל אורה יונח ד ^ואר‬ ‫גדול ; ומפר ש‪ ,‬זו‬ ‫כ מו ו ב מ א ו ר‬ ‫ב הפוך אותיות‪,‬‬

‫גדול‪— .‬‬ ‫המצוין ו ב מ א ו ר‬

‫אינם חיים•'‬ ‫מתים שבחו״ל‬ ‫)קי״א א׳ (‪ ,‬א״ר אלעזר‪,‬‬ ‫ב כ תו בו ת‬ ‫וכן נראה לפר ש‬

‫גיי■‬ ‫)בתחה״ ם( שנאמר >יחזקאל‪ ,‬כ״ו( ונתתי צבי בארץ חיים‪ ,‬ארץ שצביוני )תפארתי(‬

‫שמםרם לע>יג‬ ‫מתיה חיים‪ ' /‬ארץ שאין צביוני ב ה אין מתיה חיים‪ ,‬עכ״ל ‪ .‬וקרוב לפר ש‬

‫ה כ תו ב ב ת מונ ה זר‪ :‬ונתתי חיים בארץ צבי )וארץ צבי כנוי לא״י‪ ,‬עיי״ש קי״ב א׳( ‪— .‬‬

‫ב‪.‬‬

‫דהלשון ב ת ל מו ד פסחים׳•‬ ‫דיה פ שוט‪ ,‬כ תבו‪,‬‬ ‫ובתום׳ ל מ ס׳ כ ב א ב תר א )ק״י א׳(‬

‫אין טשין א ת ה תנו ר‪ ,‬היינו ה ך דאין ש ט י ן א ת התנור ;‬
‫ורבינו חננ אל בפירו שו לפ ס חי ם )ה׳ ב׳ ( כ ת ב‪ ,‬דהלשון ב ת ל מו ד ״כלפי ל י י א * וזוי*‬
‫כ מו כלפי א ל י י ‪ ,‬עיי״ש בב אור ה ד ב ר )והוא בגליון ש״ם החד שים‪ ,‬דפוס ווילנא( ‪.‬‬
‫ו מ ת ב אר‪ ,‬שדעתם שנם ב ד ב רי חז״ל ע צ מ ם נהוג חלוף אותיות ;‬

‫על ההוראות השונות ‪ cro‬וסתואר ‪,‬בך• בארנו לסעלוז כסבוא‪ ,‬פרק «‪ /‬סוף סעיף נ'‬ ‫א(‬
‫הז‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ה׳ ״לשון הפוכה ״ ‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫הרואה ח תול‬ ‫)נ״ו ב׳( ‪:‬‬ ‫ב מ ם׳ ב ר כו ת‬ ‫כ סו‬ ‫כן מציגו ה ר ב ה ב ת ל מו ד‪,‬‬ ‫ובאמת‬
‫•בחלום‪ ,‬בא תרא דקרו לי׳ ש ו נ ר א ‪ ,‬נע שית לו ש י ר ה נ א ה ‪ :‬והנה מפרש השם ״שונרא״‬
‫נאה;‬ ‫ב הפוך אותיות‪ ,‬ש י ר ה‬

‫ופרשו המפר שים‪ ,‬אבושים‪,‬‬ ‫ה ענבי ם והאבושים ו כו־‪,‬‬ ‫וב מס׳ מע שרות )פ״א מ״ב(‪:‬‬
‫והנה באה מלה זו‬ ‫שהם ענ בי ם גרועים ;‬ ‫■פלשון הכ תוב בישעיה )נ׳( ויעש ב א ו ש י ם ‪,‬‬
‫במ שנה ב ה פו ך אותיות — אבו שים — באושים ;‬

‫מאן דעייל לביהכ״ם לא ל ט הר טפי ‪ ,‬והכונה‪ ,‬שלא ילחץ‬ ‫ו ב מס׳ שבת )פ״ב א׳( ‪:‬‬

‫ל ט ר ח )שלא יטרח‬ ‫ובא הלשון לא ל ט ה ר ה ח ת לא‬ ‫יעצמו להוציא רעי‪ ,‬כי ס כנ ה בזה ‪:‬‬
‫ו צ ״ ע‪.‬‬ ‫ועיין ברש׳׳י‪,‬‬ ‫־״צמו יותר מדאי(‪,‬‬

‫תב א כ״ח כ״ז( שהם‬ ‫מענין השם ״טחורים״ )פ׳‬ ‫ואמנם אפשר לפר ש לא ל ט ח ר‬
‫שלא י ס ב ב‬ ‫והכונה‪,‬‬ ‫בו ל טו ת מפי ה ט ב ע ת מזוב דמים )נימאריד״י בלע״ז(‪,‬‬ ‫'אבעבועות‬
‫ויותר נכון כמש״ב‪ ,‬שבאה הלשון ת ח ת לא ל ט ר ח ;‬ ‫א כ ל זה דוחק‪,‬‬ ‫׳מחלה זו ‪:‬‬

‫א ת העינים ; ודריש‬ ‫שמאיד ה‬ ‫ל מ ה נקרא שמה ״דיאה* ‪,‬‬ ‫ובחולין )מ״ט א׳( ‪:‬‬
‫)ומוסיף מ׳ להמ שך הלשון( א( ‪:‬‬ ‫ריאה — אורה ‪.‬‬ ‫כהפוך אותיות ‪:‬‬

‫דרדקי גרו במנוזי‪ ,‬ופירש״י משוכים אחר אגוזים‪ ,‬ויתכן שבאה‬ ‫ובבכורו ת ל׳ א׳ ‪:‬‬
‫ב הפוך אותיות — ת ח ת אגוזים ;‬ ‫הטלה אמגוזי‬

‫ו ב מס׳ עוקצין )פ״ב מ״ה( באה הלשון ״לפקל ב צ לי ם ״‪ ,‬וקרוב לו טר שבאה ה מל ה‬

‫״לפקל״ בחלוף האותיות ״לקלף״ )מענין ה ס ר ת הקליפה( ;‬

‫אך‬ ‫יציל ״לקלף״ ;‬ ‫הי פי ס‪/‬‬ ‫כי זה רק ט עו ת סופר או טעות‬ ‫ו מ ת חל ה ה שבתי‪,‬‬

‫מלשון ויפצל בהן פ צלו ת )פ׳‬ ‫כי א מנ ם עיקר השרש ״פקל״ שבא מן ״פצל"‪,‬‬ ‫יחמתי‪,‬‬
‫דבלל גדול הוא בלשון‪,‬‬ ‫מפני ק ר ב ת ם בא״ב מ ת חלפי ם‪,‬‬ ‫)אשר‬ ‫יי^א( ובחלוף צ׳ ב ק׳‬
‫■׳^אותיות כאלה מ ת חלפו ת‪ ,‬ובן מציגו שמות מחולפים מאותיות צ׳ וק׳ ‪ :‬ארץ — ארקא^‬
‫צלע — קלע )ם״א‬ ‫ה׳ כ״ו(‪,‬‬ ‫)שופטים‪,‬‬ ‫מחץ — מחק‬ ‫רצד — רקד‪,‬‬ ‫— פר ק‪,‬‬

‫ו עוד‪:‬‬ ‫צלי אש — קלי אש‪,‬‬ ‫י' ל״ד(‪,‬‬

‫איני יורע ענין הארה זו ; ואולי הוא עפ׳־י המכואר ב‪:‬פרי חכ מ ת הנ תוח )אנ שוסיא‪ /‬כי הריאה‬ ‫*<(‬

‫הלב‪ ,‬והלב הוא תמיד נ מו בוער ומתלקח )ויתכן‪ ,‬שעל שם תכונה זו נקרא ‪ ,‬ל ב ­‬ ‫חובקת את‬
‫ל ב ת ך ‪ ,‬וכ שה׳ ש לבבתיני‬ ‫מה אמולה‬ ‫)ט״ו(‬ ‫ל ב ת אש‪ ,‬ומזה הלשון ביחזקאל‬ ‫על שם‬
‫וכה‪ ,‬בעת שהלב בוער‪ ,‬הריאה מצננ ת‬ ‫ותכונ ת הריאה היא להישך‪ ,‬שהיא תמיר קרה ‪j‬‬ ‫וגו׳( ;‬
‫לולא היא הי׳ האדם תמיד בלב רגז‬ ‫כי‬ ‫אדם‪,‬‬ ‫אותו‪ ,‬ובזה היא מאירה עינו של‬ ‫יטקררת‬
‫לב רגז( חרוך וכועס‪ ,‬מסבת להט הלב ‪,‬‬ ‫)וכלשון הכתוב כש׳ תבא‪ ,‬ונתן לך ‪. .‬‬
‫‪,‬‬ ‫וכשרק הבא סעיף ג׳ נבאר עור מאמר זה באושן נ או ת א י ' ה ‪_ ,‬‬
 ‫ברול‬ ‫)זכ תנו תי(‬ ‫ממור‬ ‫‪21 4‬‬

‫ותהיינה לפי זה ה מלי ם ״פקל ‪ -‬קלף״ מ; ההפוכות‪ ,‬וכמו כב ש — כשב^ שסלה‬

‫ו הרב ה כ הנ ה ‪— .‬‬ ‫שלמה‪ ,‬זעוה — זועה‪ ,‬עלגי לשון — נלעג לשון‪,‬‬
‫ארוס ־־'■‬ ‫רוכב;‬ ‫תחת‬ ‫ומנהיג )כ׳־מ‪ ,‬י״א ב׳(‬ ‫רכוב‬ ‫שב תל מו ד ;‬ ‫ובן ה מלים‬
‫הי׳ תפוס נ ר‬ ‫מסור — ת ח ת מוסר )ועיין בתוי״ט מ ם׳ נדרים‪ ,‬פ״ט מ״ב( ‪:‬‬ ‫ת ח ת אורם ;‬
‫החולין‬ ‫תחת א נ ו ס ;‬ ‫ר ח מנ א פטרי׳‬ ‫אונס‬ ‫חנוכה )ב״ק‪ ,‬ס׳ ב׳( — ת ח ת הי׳ ת ו פ ס ;‬

‫ו הרב ה כהנה ;‬ ‫לי ב מ תו — ת ח ת החלוץ )או הנחלץ( מיב מ תו‪,‬‬

‫ובסעיף הב א נב אר אי״ה‪ ,‬שגם ב מ קר א נמצאו מין חלוף כזה ‪ :‬ועצור ועזוב )ם״ב«‬

‫שוחט ‪4‬‬ ‫חץ שחוט ל שונם )ירמיה‪ ,‬ט׳‪ •— (,‬ת ח ת חץ‬ ‫ועוזב;‬ ‫ועוצר‬ ‫תחת‬ ‫מ׳(‬

‫■‬ ‫ועוד כ הנה ‪.‬‬ ‫עושק‪,‬‬ ‫אדם עשוק )משלי‪ ,‬בח( — ת ח ת‬

‫וכן קרוב לו מר‪ ,‬כי המלה המצויה במ שגה וב תל מו ד מענין הגהה ובקוד ‪ :‬מ ג י ר י‬
‫דורשה )למגילה( ו מ ג י ה )מגילה‪ ,‬י׳ז א׳( ; ואין;‬ ‫ספרים שבירושלים )כ תובו ת‪ ,‬ק״ו א׳(‪,‬‬
‫ומזה נ ת ק בל אצלנו ל כנו ת ל ה מ ב קי‬ ‫ועוד בהגה ‪:‬‬ ‫אות א ח ת )מו״ק‪ ,‬י״ט ב׳(‪,‬‬ ‫מ גי הין‬
‫הנופלות ב שעת סדור האותיות —‬ ‫ה ד פ ס ת ספרים להרחיק הטעותיס‬ ‫את מ ל א כ ת‬
‫יען בי יסוד טל ה זו חו*י׳‬ ‫מ נ י ה ״ — קרוב לו מר כי מלה זו היא מן ההפוכות‪,‬‬ ‫‪ ,‬בעל‬
‫ה ג י*‬ ‫וכן‬ ‫הרחיק‪,‬‬ ‫הסר‪,‬‬ ‫שענינו ‪:‬‬ ‫ה ג ו סיגים מכסף )משלי‪ ,‬כ״ה ד׳(‬ ‫מלשון ומענין‬

‫וממנר׳‬ ‫״מהגה״‪,‬‬ ‫סדור מל ה זו הוא‬ ‫עיקר‬ ‫ואם בן‬ ‫ה מ פ ל ה )ש״ב‪ ,‬כג י״ג( ‪:‬‬ ‫מן‬
‫מהגה״‪— .‬‬ ‫״ ב על‬

‫מצינו ב ר ב רי חי ’‬ ‫כי א ם גם הפוך מלי ם של מות‬ ‫ואמנם לא רק הפיך אותיות‪,‬‬

‫כמו ‪:‬‬ ‫עצמם‪,‬‬

‫יוצאין‬ ‫ואף‬ ‫אף על הכלאים — ת ח ת‬ ‫ויוצאין‬ ‫ב מם׳ שקלים )פ״א מ״א(‪:‬‬
‫)עיי״ש ובתוי״ט( ‪:‬‬
‫דברי רבי שמעון׳‬ ‫אף זו דברי רבי שמעון — ת ח ת זו אף‬ ‫בעירובין )מ״ט א׳( ‪:‬‬

‫)עיי״ש ברש״י( ;‬
‫נ_^י' ואקר״‬ ‫ה ת ם נ מ י כ תי ב ואקח — ת ח ה הר•‪2 ,‬‬ ‫א׳ ( ‪:‬‬ ‫)ט׳‬ ‫בקדושין‬

‫כ תיב ג ם כן ואקח א( ;‬ ‫ל ב ד מה ד כ תי ב ו מכר‪,‬‬ ‫)כלו מר‪,‬‬

‫הגאי!‪ :‬בעל■‬ ‫ובטעות כזו מהעתק המלה ‪ .‬נ מ י' מלמעלה למטה נכשל גדול אחד ם; האחרוני^‪.‬‬ ‫א(‬
‫‪,‬קרבן עדה־ ו״שירי קרבן״ לירושלמי‪ ,‬וצר מאוד על מכשול פשוט וקשה בזה‬
‫‪,‬נזל‬
‫וענינו הוא‪ ,‬בי בבבלי מס׳ נדרים )ע״ח א׳( לענין בטול נדרים אמרו‪ ,‬ני החכם‬
‫בלשון התרה )סותר לך( והבעל לאשתו בלשון הפרה )מופר לך( ;‬
‫י ח‬ ‫מ ב ו א‬ ‫פרק ה׳ ״לשון הפוכ ה ״ ‪ ,‬סעיף ג׳‬ ‫מ ב ו א‬

‫פותחים לו ב שבועה — ת ח ת אף‬ ‫אף‬ ‫ובי ת הלל אוסרים‪,‬‬ ‫בגררים )כ״ח א׳‪;(,‬‬
‫בשבועה פותחים לו )עיי״ש(‪:‬‬
‫אף ע ס ה ם — ת ח ת ואף ראב״ע עמהם ;‬ ‫באבו ת פ״ב מי״ב‪ ,‬ורבי אליעזר בן ערך‬
‫זריז )חגורה( האשקלוני‬ ‫אלו טמאים משים מ ר כ ב‪,‬‬ ‫ובמס׳ כלי ם )פ׳ כ״ג מ״ב(‪:‬‬
‫רבי יוסי אומר‪ ,‬אף טפיטין‬ ‫וטפיטי; )אוכף( של ס ו ס‪.‬‬ ‫ימדוכה ה מדי ת ועביט של ג מל‪,‬‬
‫׳®ל סוס ט מא משום מו שב‪ ,‬ע״ב; ולשון זו של רבי יוסי אינו מבו אר‪ ,‬ההא זה שטפיטין‬
‫אין הלשון מבורר ‪:‬‬ ‫ואם זה שהוא מוסיף ״משום מושב״‬ ‫טמא הוא גם ד ע ת חכ מים כן‪,‬‬
‫מושב‪,‬‬ ‫משום‬ ‫טפיטין של סוס ט מא א ף‬ ‫אך צריך לקרו ת בהיפך ‪ :‬רבי יוסי או מר‪,‬‬

‫כלומר‪ ,‬ל ב ד שטמא משום מ רכ ב ט מ א נמי משום מושב ; וטעם ה ד ב ר‪ ,‬משום דלפעמים‬

‫גש יושבים ע ליו‪— .‬‬

‫מצאו הז״ל און לה ם‬ ‫כנר אה‪,‬‬ ‫כמו בעניני הפרקים הקודמים‪,‬‬ ‫וגם ב פ ר ט פרק זה‪,‬‬
‫שבאו‬ ‫מתוכ ם‬ ‫מוכרחים‬ ‫מה ם‬ ‫אשר ה ר ב ה‬ ‫על דרך^סגנוגם זה בלשון הכ תובי ם עצמן‪,‬‬
‫מהופבים וססורפי ם‪ ,‬והרבה מ ה ם יתפרשו ב ר ח ב ה על דרך זו‪ ,‬כמו שנחשב בזה לדוגמא‪,‬‬
‫ואח שבם על סדר הכתובים מ תורה ומנביאים ו מכתובים‪ ,‬ודרך‬ ‫כפי שהם ע ת ה בזכרוגי‪,‬‬
‫אגב נעיר על מה שנמצא להעיר ב ה ם ‪.‬‬

‫והר'; שם בפירושו מביא דברי הירושלמי בזו הלשון ; ובירושלמי פרק י׳ ה״ח מ שמע‬
‫ד חנ‪ 5‬נמי מצי אמר אין באן נדר‪ ,‬אין באן שבועה‪ ,‬ע׳ ב ;‬
‫)של‬ ‫״וקשה דמ שמע מלשונו‬ ‫בירושלמי שם בזו הלשון ‪:‬‬ ‫זה בשירי קרב;‬ ‫וכתב על‬
‫מצי לומר בן‪ ,‬ולא הבעל‪ ,‬וכן‬ ‫הר';( דגם הבעל יבול לומר כן‪ ,‬ומסוגי; מ שמע‪ ,‬דדוקא החכם‬
‫משמע גרמב״ם‪ ,‬וכן מסתבר‪ ,‬דהחכם העוקר הנדר מעקרו יכול לומר אין כאן נדר ושבועה‬
‫מעולם‪ ,‬אבל הבעל שמיפר מכאן ולהבא לא שייך בי׳ לומר אין כאן נדר בעקרו'‪ ,‬ע כ׳ ל ;‬
‫כאן נדר ו ג ו ‪/‬‬ ‫מצי אמר אין‬ ‫ה ר׳ן דחכם נ מ י‬ ‫וכל דיוקו זה הוא רק ממה שכתב‬
‫והבין‪ ,‬שהלשון ״דחכם נ מי' — פירושו‪ ,‬כמו הבעל שיכיל לומר כן !‬
‫ה ‪p‬‬ ‫מישור‪ ,‬הלקה וסלולה‪ ,‬רכונה‬ ‫אדמת‬ ‫אבל צר מאוד שנכשל כל כך קשה על‬
‫לומר אין כאן נדר וכו'‪ ,‬כלומר‪ ,‬לבד מה שיכול לומר‬ ‫נ סי‬ ‫מ צי‬ ‫פשוטה וברור!‪ /‬שהחכם‬
‫זו‬ ‫מפני שגם לשון‬ ‫נדר אין כאן ש ב ו ע‪/‬‬ ‫אין כאן‬ ‫כן' )נמי( לומר‬ ‫״גם‬ ‫מותר לך יכול‬
‫■‬ ‫בכלל התרה ‪.‬‬
‫אבל אין חמלה ״ נ מי' מוסבת כלל ליחש הפרת הבעל‪ ,‬כמו שחשב בעל שירי קרבן ן‬
‫ומלה זו )‪.‬נ מי'( שנקבעה שלא במקומה‪ ,‬קודם המלה ‪ .‬מ צ י' תחת לאחריה‪ ,‬אטעיתי׳ להגאון‬
‫הזה מעות גדולה ומרה ‪— .‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זברוטתי(‬ ‫ממור‬ ‫‪216‬‬

‫נ ח ש ב א ת א ל ה אשר ר ק ‪,‬יהפר שון ברחבה״ על דרך זו ‪.‬‬

‫כי בו שבת מבל פ ל א ב תו אשר בר א אלהים לעשור‪ — . ,‬חווו!‬ ‫א( פ׳ ברא שית ) ב׳ ג׳(‬
‫כי בו ש ב ת‪ ,‬א ל הי ם מלע שות כל סל אב תו אשר ב ר א;‬

‫א כ ר ם — ת ח ת ויקחו‬ ‫ויקתו א ת לו ט ואת רכושו בן אחי‬ ‫ל ך )י״ד י״ב(‬ ‫ב( ‪,‬‬

‫לו ט בן אחי א כ ר ם ואת רכושו י*(;‬
‫יצוה א ת בניו — ת ח ת למען א^י‬ ‫כי ידעתיו למען אשר‬ ‫נ ( ״ וירא )י״ח י״ט(‬

‫ידעתיו כי יצוה א ת בניו;‬

‫ויאהב גם א ת ר חל מל א ה — ת ח ת ויאהב א ת ר חל גם פלאי׳‬ ‫ד( ‪ ,‬ויצא )ב״ט ל׳(‬

‫)עיין רמב״ן פר שה זו‪ ,‬ל' ל׳ ( ;‬

‫לביתי‬ ‫מתי אעשה ג ם אגבי לבי תי — ת ח ת מתי אעשה‬ ‫ל׳(‬ ‫)ל׳‬ ‫»‬ ‫ה( ״‬
‫אנכי )עיין ר מב״ן(;‬

‫וענתה בי צדקתי ביום מ חר כי ת ב א על שכרי לפניך — תי ^‬ ‫ל״ג(‬ ‫)ל׳‬ ‫‪ a‬״ »‬

‫וענתה בי צדקתי לפניך ביום מ חר בי ת ב א על שברי ;‬

‫וכל הארץ באו מצרימה ל שבור אל יוסף — ת ח ת וכל הארז‬ ‫)פ״א נ״ז(‬ ‫‪ ( r‬״ מקץ‬

‫באו מצרי מ ה אל יוסף ל שבור ;‬

‫ואנכי אעלך גם עלה — ה ח ת ואנכי גם אעלך ע ל ה;‬ ‫)ס״ו ד׳(‬ ‫‪ (n‬״ וינש‬

‫ויצוו אל יוסף ל א פ ר — ת ח ת ויצוו ל א פ ר אל יו ס ף;‬ ‫)נ׳ ט״ז(‬ ‫» ( ״ ויחי‬

‫ותקח צפורה ו תכרו ת א ת ע ר ל ת בנ ה ותנין ן<רגן‪ 1‬וו — תח^‬ ‫״ ש מו ת )ד׳ כ״ה(‬ ‫י(‬

‫ותקח צפורה צור ו תנע לרגליו ותברות א ת ע ר ל ת בנ ה ;‬

‫והקל מיעליך ונשאו א ת ך — ת ח ת ונשאו א ת ך והקל פ ע לי ^‬ ‫■יא(״ יתרו )י״ח‪-‬כ״ב(‬

‫ת שפור שב עת יפי ם ת א בל עליו מ צות כא^י‬ ‫א ת חג ה פ צו ת‬ ‫‪ v‬ב ( ״ ם ש פ ט׳) ב ״נ ט״ו(‬

‫מ מ צרים ולא ירי*י‬ ‫צויתך למועד חוד ש ה אבי ב בי בו יצאת‬
‫פני ריקם — ת ח ת א ת חג ה מ צו ת ת שמור כאשר צויתך למיע’*‬

‫כנוי למגרש‪ ,‬לם׳*יי‘ י*®‬ ‫«כשיש‬ ‫ב ני ת יוכף לטור אהע״ז סוף סים; ק כ׳ ט נ ת ב כזו הל שון;‬ ‫‪:‬א(‬
‫כותבים בגט שלטה הכהן המני^’’‬ ‫והוא כהן‪,‬‬ ‫שטו שלמת וקורי! אותו שלמן )סאלאטא;(‬
‫שלמן‪ ,‬ולא שלמה ה טכונה שלם; הכהן‪ ,‬נ די שלא יה א נ ט ש ט ע‪ ,‬ש״ הכ הן' הוא רק כנוי וגא טי'‬
‫הנגוי מרוחק‬ ‫שלמה הנ הן ה מכונה שלמן י הי׳ שם‬ ‫איננו כהן ‪ .‬ו אע׳ ם שנשיכתו ב‬
‫מצינו בתורה‪ ,‬ויקתו את לוט ואת רכושו ב; אחי אגי®*‬ ‫כיה‪ ,‬דכהאי גונא‬ ‫‪,‬השם‪ ,‬אין חשש‬
‫משלי‪ 6‬לזו!♦^”‬ ‫‪ a‬אחר ש מ א מוכ ר ח'‪ ,‬ע נ׳ ל ; ולפי שנציע נז ה דוגמאו ת כאלה אפשר להביא‬
‫קט‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ה׳ ״לשון ה פ ו נ ה ‪ /‬ס־‪1‬יף נ׳‬ ‫מבוא‬
‫חודש האביב בי בו יצאת ממצרים שבעת ימים תאכל עליו‬
‫מצות ולא יראו פני ריקם ;‬
‫מ ה ם‪ /‬ובמו‬ ‫)הנב חרי ם‬ ‫ב שמים ראש — ת ח ת ראש ב שטים‬ ‫'ינ( ם׳ תשא )ל' כ״ג(‬

‫בשה״ש )ד׳( ראשי ב שמים‪ ,‬וביחזקאל )ב״ז( ברא ש בל ב ש ם;‬

‫אדם כי יקריב מ נ ם קרבן — ת ח ת אדם מ נ ם נ י יקריב ק רבן‪:‬‬ ‫ב׳(‬ ‫' י י ‪ /‬וינקיא )א׳‬
‫דמו והקטיר‬ ‫ונמצה‬ ‫ונמצא דמו — ת ח ת‬ ‫ה מזב חה‬ ‫והקטיר‬ ‫‪).‬א׳ ט״ו(‬ ‫‪,‬‬ ‫’י‪//‬‬
‫)ע׳ רש״י(‪:‬‬
‫אשר נשיא יחטא — ת ח ת נשיא אשר יחטא‪ ,‬ובמו נפ ש אשר‬ ‫כ״ב(‬ ‫)ד׳‬ ‫״‬ ‫״י‪/‬‬

‫תנ ע )עיין רשב׳׳ם( ;‬

‫ולא יחללו‬ ‫דבר אל אהרן ואל בניו וינזדו מקדשי בני ישראל‬ ‫אמור )כ״ב ב׳(‬
‫א ת שם קדשי אשר הם מקדישים לי אני ה׳ — ת ח ת וינזרו‬
‫מקדשי בני ישראל אשר הם מקדישים לי ולא י חללו א ת שם‬
‫קדשי אני ה׳;‬
‫ו ט הר ת אותם‬ ‫לעבו ד את אהל מועד‬ ‫ואחרי כן יבואו הלוים‬ ‫» בהעלו תך )ח׳ ט״ו(‬

‫ו הנפת אותם תנופה — ת ח ת וטהרת אותם ו הנ פת אותם תנופה‬

‫ואחרי כן יבאו לעבו ד א ת אהל מועד■‬
‫ה ב ה מ ה ה ט מ אה‬ ‫האדם ואת בבור‬ ‫ת פ ד ה את בבור‬ ‫אך פד ה‬ ‫־יוז( « קרח )י״ח ט ״ו(‬

‫תפ ד ה ופדויו מבן חודש תפ ד ה ב ערב ך בסף המ שת שקלים —‬

‫ת ה ת אך פד ה ת פ ד ה א ת בבור האדם ופדויו מבן חודש ב ערכך‬
‫כסף ה מ שת שקלים ואת בבור הב ה מה הט מ אה תפ ד ה )כי לפי‬
‫הב תוב מוסב פדיון ב ח מ שת שקלים נ ם על בבור ב ה מ ה טמאה‪,‬‬
‫וב א מ ת פדיונו ב ש ת(‪:‬‬

‫הבהן עד‬ ‫ה מ חנ ה וטמא‬ ‫יבא אל‬ ‫ב טי ס ואחר‬ ‫ורחץ בשרו‬ ‫)י״ט ז׳(‬ ‫חקת‬
‫עד הערב ואח־ יבא אל ה מחנ ח‬ ‫העדב — ת ח ת וטמא הבהן‬
‫יעיין דש״י(‪:‬‬
‫כי ע ת ה גם אותך הרגתי — ת ח ת כי עתה נ ם הרגתי או ת ך;‬ ‫כלק )כ״ב ל״ג(‬
‫?‪(K‬‬
‫ב ע ת ההיא להגיד ל ב ם את ד ב ר‬ ‫אנבי עומד בין ה׳ וביניכם‬ ‫» ואר^נן )ה׳ ה׳(‬
‫אנכי ה׳‬ ‫ל א מר‬ ‫מפני האש ולא עלי ת ם ב הר‬ ‫ה' כי יראתם‬
‫בין ה׳ וביניכם ב ע ת ההיא‬ ‫אלהיך ונו׳ — ר ‪ a‬ת אנכי עומד‬

‫ל ב ם א ת י־בר‬ ‫האש ולא עלי ת ם ב ה ד להגיד‬ ‫כי יראתם ספני‬

‫ח׳ ל א טר אנכי ה׳ אלהיך ונו׳ **(;‬

‫יי אי' להעיר‪ ,‬כי ככלל סגנון ‪ .‬ט א ט ר ה טו סג ר' )נטו בעני; שסוק ‪5‬ה( הוא ד ג י רגיל ב מ ק ר ^‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪218‬‬

‫שערך אשר ה׳ אלהיך נוי‘!"‬ ‫שופטים ושוטרים התן ל ך ב כ ל‬ ‫כ ב( פ׳ ש פ טי ם) ט ״ז י״ח(‬

‫ל ך ל שב טיך — ת ח ת שופטים ושוטרים תתן ל ך ל שבטיך בכל‬

‫שעריך אשר ה׳ אלהיך נותן ל ך )ועיין ר ש״י(;‬

‫א ת עצה לנ דו ח ן‪ 5‬ליו גרי!‬ ‫פי הצור אל עיר וגו׳ לא ת שחית‬ ‫)כ׳ י״ט(‬ ‫‪,‬‬ ‫כג( ״‬
‫השדה לבי*‬ ‫ואותו לא ה כ רו ת כי האדם עץ‬ ‫כי מ מנו ה אכל‬
‫מפניך ב מ צור — ת ה ת לא ה שהית א ת עצה לנדוה ?גליו גרי!‬
‫לא תכרווז‬ ‫ת אבל ואותו‬ ‫מ מנו‬ ‫מפניך במצור בי‬ ‫לב א‬
‫האדם עץ השדה ) כ לו מ ^ כי חיי האדם תליים בעץ השרה( ’‬

‫תחר׳‬ ‫בהי^^! ך‪/‬‬ ‫ושמואל שוכב‬ ‫טר ם יכב ה‬ ‫ונר אלהים‬ ‫ג׳(‬ ‫)ג׳‬ ‫כד( שס״א‬
‫ינר אלהים ט ר ם יכב ה ב הי כל ה׳ ושמואל שוכב )במקומי׳ ׳*‬

‫קדושין ע״ח ב׳ ( ‪:‬‬

‫הגג א^ר״'‬ ‫מעל הגג — ת ח ת וירא מעל‬ ‫וירא אשה רו ח צת‬ ‫כה( שט״ב )י׳׳א ט׳(‬

‫רוחצת ;‬
‫אף אש צריך ת אכל ם — ת ה ת אף צריך אש ת א כ ל ם;‬ ‫כו( ישעיה )ב״ו י״א(‬

‫ומפי י ^‬ ‫ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך‬ ‫)נ״ט כ״א(‬ ‫כז( ‪,‬‬

‫זרע זרי!!'‬ ‫ומפי‬ ‫זרעך‬ ‫בפיך א מר ה׳ לא ימושו מפיך ומפי‬

‫‘‬ ‫מעתה ועד עולם ;‬

‫ב מו תיך ב ח ט א ת — ת ה ת ב ח ט א ת ב מו תי ך;‬ ‫ג'(‬ ‫)י״ז‬ ‫כח( ירמיה‬

‫והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם ק ב ר — ת ח ת אתן‬ ‫כ ט( י חז ק׳ ) ל ״ ט י״א(‬

‫מקום קבר ש ם;‬
‫ישראל — תהר‪ ,‬ל‪, ,‬ן;ןקו ישראלי‬ ‫אלהי ירענוך‬ ‫לי יזעקו‬ ‫ב׳(‬ ‫)ח׳‬ ‫הושע‬ ‫ל(‬
‫אלהק י ד ענו ך;‬
‫אמרו אליו כ ל תשא עון — ת ח ת כל עון ת ש א;‬ ‫ג׳(‬ ‫)י״ד‬ ‫‪.‬‬ ‫לא(‬

‫כל הרע אויב בקודש — ת ח ת בל אויב הרע בקודש ז‬ ‫ל ב( ת הלי ם )ע״ב ג׳(‬

‫ביזזל'^‬ ‫דמעות‬ ‫ות שקמו‬ ‫ות שקמו ב ד מ עות שליש — ת ח ת‬ ‫י׳(‬ ‫)פ׳‬ ‫‪.‬‬ ‫לג(‬
‫)שלישית האיפה‪ ,‬מ ד ת ס א ה(;‬
‫לר או ת‬ ‫המשפילי‬ ‫ל שבת‬ ‫מי כה׳ אלהינו המגביהי‬ ‫‪ ) .‬ק י ״ ג ה‪ /‬ו׳ (‬ ‫לד(‬

‫ה אנ מ ה *‬ ‫א‪ ,‬ן י ר א ו‬ ‫א‪; ,‬‬ ‫ך׳‬ ‫כ בו ר‬ ‫א נ י )וי מ ל א‬ ‫חי‬ ‫ו או ל ם‬ ‫כ׳ ט ( ‪:‬‬ ‫ש ל ח )י׳ ד‬ ‫ב ם׳‬ ‫ינ שו‬

‫ב ל רי! ^‬ ‫לו ס ר‬ ‫מ ל פני ך(‬ ‫או ת ם‬ ‫א ל הי ך‬ ‫ה׳‬ ‫) ב ה דוןז‬ ‫בלבבך‬ ‫תאמר‬ ‫אל‬ ‫‪y‬ע ‪p‬ק ב ) ד ׳ ט ׳ (‬ ‫ןו ^ב ‪6‬ם ׳־‬ ‫ו ג‪1‬ו י׳ ‪;:‬‬

‫כ הנ ה ‪— .‬‬ ‫והרכה‬ ‫ו גו‪/‬‬

 ‫מב וא‬ ‫פרק ה׳ ״לשון ה פ ו כ ה ‪ /‬סעיף ג׳‬ ‫מב וא‬
‫המגביהי‬ ‫ובארץ‬ ‫ב שמים‬ ‫אלהינו‬ ‫כה׳‬ ‫ובארץ• — ת ה ה מי‬
‫ל שב ת המ שפילי לראוה ‪:‬‬
‫חק ‪7‬‬ ‫אל תעזבני עד מאיד — ת ח ת א ת‬ ‫את חקיך אשמור‬ ‫ההלים )קי״ט ‪ .‬׳ (‬
‫אשמור עד מאוד אל תעזבני ‪:‬‬
‫כי הגד ל ת על כל שמך א מר תך — ת ח ת כי הגדל ת שמך על‬ ‫ב׳(‬ ‫)קל״ה‬ ‫‪,‬‬

‫כל א מ ד ת ך;‬
‫זך ואם ישר פעלו — ת ח ת גם‬ ‫גם ב מ עלליו י תנ כר נער אם‬ ‫י״א(‬ ‫)כ׳‬ ‫משלי‬

‫נער י תנ כר ב מ עלליו אם זך וגו׳;‬

‫היעמדו דברי מרדכי כי הגיד לה ם אשר הוא יהודי — ר ‪ a‬ת‬ ‫ד׳(‬ ‫)נ׳‬ ‫אסתד‬

‫היעמדו דברי מרדכי אשר הניד להם כי הוא יהודי ‪.‬‬

‫וכן יתפרשו; ב ר ח ב ה על דרך הפוך הלשון פסוקים א ל ה‪:‬‬

‫שדי‬ ‫ומאת‬ ‫אכיך ויעזרך ואת שדי ויברכך — ת ח ת‬ ‫מאל‬ ‫‪ '5‬ויהי)מ״מ• כ״ה(‬

‫כי ה מ׳ מן ״מאל״ יומשך גם ל ה מל ה ״ואת״ ‪ ,‬ויוצא — ו מ א ת‬

‫שדי ויברכך ‪:‬‬
‫שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתל תל‪ — ,‬ת ח ת שחת לו‬ ‫‪ « (3‬האזינו)ל״ב ח׳(‬

‫בניו הם ב מו‬ ‫דור עקש ו פ ת ל ת ל )זה( לא בניו מומם‪ ,‬כלו מר‪,‬‬

‫בעלי מומים ל ע צ מ ם‪:‬‬
‫סא(‬
‫יהי דאובן ואל ימות ויהי מתיו מ ס פ ד — ה מל ה ״ואל״ נמ שכ ת‬ ‫> כ ר כ ה )ל״ג ו׳(‬

‫גם אל ״ויהי״ ; ושעוד הלשון ‪ :‬יהי דאובן ואל ימות‪ ,‬ו א ל יהי‬

‫בפ׳‬ ‫ה כ תובי ם‬ ‫ועל דדך‬ ‫בל א מספר‪,‬‬ ‫מתיו מס פר )כלומר‪,‬‬

‫לא יספר מ רו ב‪,‬‬ ‫כעפר הארץ אשר‬ ‫וישלח ושמתי את זרעך‬
‫ובהושע )ב׳( והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד‬
‫ה מל ה ״ואל״ ב פ ע ם‬ ‫והוא״ו מן ״ויהי״ בא ל מל א‬ ‫ולא י ס פ ר(;‬
‫שניה‪ ,‬וכסו שכתבנו‪ .‬ואונקלוס ורש״י פרשו בענין אחר ;‬

‫)ז( ויקו ל מ שפ ט והנה מ שפה‪ ,‬לצדקה והנה צעקה ;‬ ‫י שעי׳)ה ׳ ‪ ,‬ז׳־ט׳(‬

‫)ה( הוי מניעי בי ת ב בי ת שדה ב שדה יקריבו עד אפם מקום;‬
‫)ט( באזני ה׳ צב או ת אם לא ב תי ם רכי ם ל שמה יהיו ; ועמלו‬
‫המפר שים בב אור לשון פסוק ט׳ ‪ ,‬כי אין לו המ שך להקודם ;‬
‫וקרוב לו מר‪ ,‬בי ב א סדר הפסוקים מהופך ו מסורס‪ ,‬ופסוק זה‬
‫)ט'( מוסב לסוף פסוק ז׳ ‪ ,‬ובת מונה כמו ‪:‬‬

‫)ז( לצדק ה והנה צעקה‬

 ‫ב רוד‬ ‫)זברינותי(‬ ‫מסור‬ ‫‪220‬‬

‫)ח( באזני ה׳ צבאות‬

‫)ט( הוי מניעי בי ת ב בי ת וגו׳‬

‫)ומוז י"*‬ ‫והבאור הוא‪ ■:‬והנה צעקה עולה באזני ה׳ צב או ת‬
‫ו ט׳ ‪ — .‬וסרו‬ ‫ב בי ת‬ ‫הצעקה( ‪ :‬־הוי מניעי בי ת‬ ‫ענין‬
‫הרתוקים ;‬

‫ואופן ענ ל ה על במון יוסב^‬ ‫כי לא בתרו ץ יורש קצה‬ ‫מג( ישעיה )כ״ח כ״ז(‬

‫ואופן עגלה לא על כמו; יוטב‪ ,‬כי ה מל ה ^לא״)מן לא בחריזה‬

‫ת שמש פ ע מי ם‪ :‬והבאור הוא‪ ,‬כי הקצת והכםון )מיני זר‪®'%‬‬

‫שחורים( יהיו כ ל כ ך נוהים ל צ את מ תו ך קשין שלהם‪ ,‬עי ^‬
‫)כלי רישה קשה הג*’*’*‬ ‫לא חרוץ‬ ‫יהי' ר ח ש‬ ‫לרו שם לא‬

‫נ לנ ל הרישה( ‪.‬‬ ‫ענ ל ה ) ל ס כ ב‬ ‫ולא אופן‬ ‫הריצים(‬

‫יפה ו ק ל;‬
‫כי לא לנ צ ח ישבח אביק ת קו ת עניים ת א ב ף ן<ןןר — כי‬ ‫ט ר( ת הלי ם )ט׳ י׳יא{‬
‫‪^,‬לא״ מו ס ב ת ג ם אל ה מ ל ה ה א ב ר ; ושעור הלשון ; כי לא‬

‫ישכח אביון‪ ,‬ת קו ת עניים ל א ת א ב ר ל ער ;‬

‫)ט׳יו( עיני ה׳ אל צדיקים ואזניו אד שו ע ת ם;‬ ‫״)ל״ד‪ ,‬ט״ו־י״ו(‬ ‫ט ה(‬
‫^ט״ז( פני ה׳ בעושי רע ל הכ רי ת מארץ ז כ ר ם‪:‬‬
‫)י״ז( צעקו וה׳ שמע ו מכל צרו ת ם הציל ם ;‬
‫צריקים עם ע^'^'‬ ‫ה׳ עם‬ ‫ה כ תו ב ב ענינו של‬ ‫והנה הפסיק‬
‫בר שעים ; אך ררוש ל הס מי ך הפסוק י״ז ל פ סו‪ -‬ט״ן^ ואחריי^‬

‫י‬ ‫פסיק ט ״ז‪ ,‬ב ת מונ ה זו‪:‬‬

‫)טו( עיני ה׳ אל צדיקים ואזניו אל שועתם ;‬
‫)טז( צעקו וה׳ שמע ו מכל צרותם ה ציל ם;‬
‫)יז( פני ה׳ בעושי רע ל הכ רי ת מארץ זכרם יי( ;‬
‫נאום פשע לר שע ב ק ר ב ל בי אין פ ח ד אלהים לנג ד עיגיי‬ ‫‪ ( 1&,‬ת הלי ם )ל״ו ב׳(‬
‫ת ח ת )אחשב( ב ק ר ב ל בי ) מ ה שהוא( נאום פשע לר^ע‬
‫פ ח ד וגו'‪ ,‬יכלו מר‪ ■,‬שנאומו הפ שע של הר שע הוא זד■‬
‫אין פ ח ד אלהים לנג ד עיניו;‬
‫‪ L‬רירצפן*‬ ‫‪.‬‬
‫תיסרני — ת ח ת אל נ•־׳‬ ‫ו ב ח מ תך‬ ‫תוכיחני‬ ‫אל ב ק צ פ ך‬ ‫)ל״ח ב׳(‬ ‫מז(‬
‫תוכירזני ואל בהמתך■ תי ס רני;‬

‫תליים‬
‫גראה‪ ,‬שהוא בדי לשמור א ת פדר אותיות ה«‪-‬ב שגיי^‘‬ ‫וסבת הדורס כפו שהם לפגינו‬ ‫‪.‬א(‬
‫)־‪ j ,‬ם‪ (,» ,‬בהפשך לבל ססוקי הפרשה ‪- .‬‬
 ‫ל‪1‬יא‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ה׳ ״^עון ה פו כ ה׳‪ /‬סעיף ג׳‬ ‫מבוא‬

‫ח מ ה עזה — ת ח ת פ תן‬ ‫בחק‬ ‫ושחד‬ ‫יכפה אף‬ ‫מתן ב ס ת ר‬ ‫טשלי )כ״א יד(‬
‫בר אב״ע‬ ‫ועיין‬ ‫ב ח ק יכפה ח מ ה עזה‬ ‫ב ס ת ר יכפה אף ושחד‬ ‫■‬
‫מ ה שבארנו וסדרנו כאן‪ ,‬מתבארים ;‬ ‫עם‬ ‫שדבריו‬ ‫ל ק ה ל ת ה׳‬
‫סט(‬
‫וע מלו‬ ‫מדנים ובית ח ב ר ‪:‬‬ ‫על פנ ת נג מא שת‬ ‫ל שבת‬ ‫טוב‬ ‫)כ״ה כ״ד(‬ ‫«‬
‫לא שת מדנים ; ונראה^ כי‬ ‫המפר שים ל ה ק ביל יחש בי ת ח ב ר‬
‫טו ב ל ש ב ת על פנ ת‬ ‫הלשון מ הופב ה ומסורסת וב ת מונה כזו ‪:‬‬
‫מא שת‬ ‫ח ב ר(‬ ‫של בי ת‬ ‫שהנג הוא‬ ‫ה ב ר )כלו מר‪,‬‬ ‫גנ ו בי ת‬
‫מל ש ב ת ב ת ו ך ה בי ת ע ם א שת מדנים ‪— .‬‬ ‫מדנים )כלו מר‪,‬‬

‫)מל שבת‬ ‫ק צ רי‬ ‫‪,‬מקרא‬ ‫זה ג ם‬ ‫פסוק‬ ‫זה‬ ‫עם‬ ‫יחד‬ ‫ויהי׳‬
‫ב תוך ה בי ת(;‬
‫נ(‬
‫״ולא׳׳‬ ‫ודעת קדושים אדע — כי ה מל ה‬ ‫ולא ל מ ד תי ח כ מ ה‬ ‫נ׳(‬ ‫)ל׳‬ ‫«‬
‫ח כ מ ה ו ד ע ת‪,‬‬ ‫ולא ל מ ד תי‬ ‫ו שעורו‪:‬‬ ‫גם אל ״אדע'‪,‬‬ ‫גמ שבת‬
‫קדושים לא א ר ע א(‬ ‫׳‬
‫לדרו ש‬ ‫ב ב ל המ שלחים עליו )על חזקיוע(‬ ‫וכן ב מליצי שרי‬ ‫י הי ״ ב) ל״ ב ל״א(‬
‫ל ד ע ת כ ל א שר‬ ‫ה מו פ ת אשר היה בארץ עזבו אלהים לנסו תו‬ ‫‪,‬‬
‫דהלשון ״לנסווע״ מוסב ע ל‬ ‫ופרשו ה מב ארי ם‪,‬‬ ‫ב ל ב בו‪ ,‬ע״כ ;‬
‫דכלפי ה׳ ל א שייך לע שות נסיון וב חינה‬ ‫א בל זה קשה‪,‬‬ ‫ה׳ ;‬
‫כי ועא יודע מ ח שבו ת ואין‬ ‫לד ע ת א ת אשר ב ל בו ת בני אדם‪,‬‬
‫מח שבה נ ס ת ר ת מ מנו;‬
‫וצ״ל ב ס ד ר‬ ‫שהלשון מ הופכה ו מסורסה‪,‬‬ ‫וקרוב לו מר‪,‬‬
‫״לדרוש ה מו פ ת אשר היה באר ץ לנסותו ל ד ע ת כ ל א שר‬ ‫ז ה;‬
‫ב ל ב בו של חזקירד( עזבו‬ ‫ב ל ב בו )ומוסב על חזקיהו‪ ,‬כלו מ ר‪,‬‬
‫השרים חקרוהו לחזקיהו‬ ‫והבאור הוא‪ ,‬כי המליצים‬ ‫אלהים״;‬
‫וה׳ עזבו ולא העיר א ת רוחו‬ ‫למען ד ע ת את כל אשר ב ל ב בו‪,‬‬
‫מ צ פוניו‪— .‬‬ ‫גילה ל ה ם כ ל‬ ‫ולכן‬ ‫ל ה ם‪,‬‬ ‫מ לגלו ת‬ ‫להזהר‬
‫ו מ תב אר ה כל ב ר ח ב ה ‪— .‬‬
‫הכולל ג״א דוגמאו ת ומ שלים‪ ,‬וסימנך הנ ה נ א ידעתי( ‪,‬‬

‫ב מ שנה סוף‬ ‫כונה א ח ת בחז״ל‬ ‫וסרום מלים אפשר לכוין‬ ‫יעפ״י כ ל ל זה מ הפוך‬

‫יגם יש לפרש‪ ,‬כי לאחר המלה ‪ .‬ק רו שי ס' הסרה המלה ‪ .‬כי‪ ,-‬ושעור הלשון ; ולא לטדתי ח נ פ ה‬

‫ידעת קרושים‪ ,‬כי ארע )אותם( ‪— .‬‬

 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫•מקור‬ ‫־‪222‬‬

‫הג^ר‬ ‫רבי נתן אומר^‬ ‫תור תך‪,‬‬ ‫לע שות לה׳ הפרו‬ ‫ואומר ע ת‬ ‫פ ס׳ ב ר כו ת )נ״ר א׳( ‪:‬‬

‫נתן ומה הוסיף‬ ‫מה חידש רבי‬ ‫ע״ב ; ולא נ ת ב א ר‬ ‫משום ע ת לע שות ל ד‪/,‬‬ ‫תו ר ת ך‬

‫■‬ ‫ד ב רי ח כ מי ם ?‬
‫שהיו הז״ל מקפידים שלא לסיים ב ד ב ר רע או בל^י!‬ ‫ואפשר לומר‪ ,‬כי ידוע ועא‪,‬‬

‫‪,‬שאינה מבובר ה א( ‪■ :‬‬

‫ו ‪ 2‬ךו >‪ 2‬לא לסיי^‬ ‫ברבות^‬ ‫לשון המ שנה מ מ ס‬ ‫סוף‬ ‫יען כי לשון זו הוא‬ ‫ולבן‪,‬‬

‫ה פ ך רבי נתן את הכתוב‬ ‫■בלשון ״הפרו תורתך״ כ סו לשון הפסוק שהביאו החכמים‪,‬‬

‫»ע*‬ ‫שמסיים בלשון‬ ‫ובדמפר ש‪,‬‬ ‫■שהוא מסו רס ומהופך וקבעו ב ת מונ ה שיסתיים ב מו ב‪,‬‬
‫י לע שות ל ה ״‪.‬‬

‫מניל ה )י״ח א'(•‬ ‫שאמרו ב מ ס׳‬ ‫מה‬ ‫הפוך וסרוס הלשון‬ ‫וכן י תב אר עפ״י דרך‬

‫יחזקאל‬ ‫כ מו אילי הארץ‪,‬‬ ‫)לשון תוקף וחזוק‪,‬‬ ‫ליעקב ‪,‬אל״‬ ‫‪,-‬מניין ■שהקב״ה קראו‬
‫ויקרא לו א ל ר‬ ‫ומפרשי כ מו דב תיב‬ ‫אל אלהי ישראל‪,‬‬ ‫וישלח( ויקרא לו‬ ‫שנאמר )פ׳‬
‫)״לשון קציי'^‬ ‫■ישראל אל )ובאור אנ ד ה זו ב ארובה ומלא ענין כ ת ב תי ל מ על ה ב פ ר ק ג׳‬

‫’‬ ‫‪:‬סוף סעיף א ׳‪— .‬‬

‫^‬ ‫״אגם‬ ‫ואהשב מעט ל דוג מ א‪:‬‬ ‫‪.‬וכן ס פ ת ר סי ס‪.‬ו מ ת ה פ כי ם אותיות ב ס ל ה א ת ת‪:‬‬
‫ש״א *־‬ ‫את נפ שך‪,‬‬ ‫)לאדב‬ ‫״אדב — דאב״‬ ‫ליו כ״ה(‪:‬‬ ‫י״ט י׳ ואיוב‬ ‫ענם״( ישעיה‬
‫תהלים פ״ח א׳( ; ״אסף — אפס" )וכוכבים אספו ננ ה ם‪ ,‬יואל ^ ׳‬ ‫ל״ג ‪ — :‬עיני דאבה‪,‬‬
‫)מכלה<‬ ‫״ארוה — אורה״‬ ‫ה אפס עוד איש ) ש ״ ב ט׳ ( ;‬ ‫ובמו‬ ‫וענינו כ סו אפסו‪,‬‬
‫ל ב ה מ ה( )דהי״ב‪ ,‬ל״ב ב״ח‪ ,‬שתי הנו ס ח או ת(‪:‬‬

‫ורהי"^‬ ‫)שם מקום אחד‪ ,‬ש״ב כ״ג ל״א‬ ‫‪ ,‬ב ה ל ה — בל ה ה ״; ב חרו מי — ברהומי‬
‫‪,‬י״א ל״ג(; ויתכן‪ ,‬שהוא עיר ״בחורים״ הנזכ ר ת ב מ ל כי ם א'‪ ,‬ב׳ ח׳ )ולהלן אזכיר ז ה ^‬

‫תהלי ם ל״א^*‬ ‫— נגרזתי מנג ד עיניך‪,‬‬ ‫ג׳‪,‬‬ ‫״גזר — גרז״‪) :‬אמרתי נגזרתי‪ ,‬איבה‬

‫שמועה‪,‬‬ ‫הבין‬ ‫זועה‬ ‫פ׳ ת ב א — רק‬ ‫לזעוה‪,‬‬ ‫)והית‬ ‫״זעוה — זועה״‬

‫‪,‬כ״ח י״ט(;‬
‫תהלי ם ל״ט — זכר אני מה חלר<‬ ‫אני‪,‬‬ ‫מ ה הדל‬ ‫״חדל — חלד״ )זכור‬

‫וקרוב לו מ ^ ני גם גי״י“*‬ ‫במשרשי המ שנה לסוף מס׳ מו״ק וסוף מס׳ ידים !‬ ‫עיין מענין זה‬ ‫‪:‬א(‬
‫זה כמו בעניני הפרק הזה והקודמים והבאים‪ ,‬למדו ח ד ל אל דרך הכתובים‪ ,‬שבטקום‬
‫הוי*‬
‫האהרון מהספר מסיים בדבר דע‪ ,‬נ שנה הכתוב שקודם האחרון שהוא מסיים בטוב ! כ!‬
‫א ת בריתי ‪- .‬‬ ‫אקים‬ ‫בסוף ספרי איכה‪ ,‬קהלת‪ ,‬ישעיה ומלאכי‪,‬־ וסימן להם ;‬
‫י*‪,‬יי•‬ ‫מ ב ו א‬ ‫פרק ה׳ ״לשו; הפוכה״ ‪ /‬סעיף ג׳‬ ‫מ ב ו א‬

‫כ״ג(;‬ ‫עינך‪ ,‬יחזקאל‬ ‫ויחי — כ ח ל ת‬ ‫פ׳‬ ‫עינים‪,‬‬ ‫)חכלילי‬ ‫״חכל — כחל״‬

‫פרק‬ ‫ועיין מש״כ ביסוד מל ח זו ל מ על ה‬ ‫‪ - -‬ח של‪) ,‬הנח שלים אחריך‪ ,‬ם״ם תצא(‪,‬‬
‫סעיף נ'‪ ,‬ב הער ה ‪:‬‬

‫י'( ;‬ ‫עלוה‪ ,‬הושע‬ ‫עלוה )בני‬ ‫עולה —‬ ‫להקת —קהלת ;‬ ‫— כ שב ‪:‬‬ ‫כב ש‬
‫כ מ טי לקחי‪ ,‬פ׳ האזינו —‬ ‫מעונים )דהי״ב כ״ו‪ ,‬ז׳ וח׳(‪ :‬ערף — רעף )יערף‬ ‫לסינים —‬
‫'לר׳‬
‫תהלי ם‬ ‫אנוש מ; הארץ‬ ‫עיפו שמים מ מ על )ישעיה‪ ,‬מ״ה(‪ :‬ערץ — רעץ‪ ,‬לערוץ‬
‫י'־ ימינך ה׳ תרעץ אויב‪ ,‬פ׳ ב ש ל ח;‬

‫פרש — פשר‪ ,‬מעני; פירוש ובאור דברים‪ ,‬כ מו לפר ש ל ה ם על פי ה'‪) ,‬פ׳ אמור(‬
‫ח׳(‪,‬‬ ‫‪ '"I‬כי לא פורש מ ה יעשה ל ו ) פ ׳ שלח( — ובנגדו ‪ :‬ומי יודע פ ש ר ד ב ר )קהלת‪,‬‬
‫*^‪v‬‬
‫^‪ 1‬פשר חל מ א‪ ,‬פשר מילתא‪ ,‬דניאל ד׳ וה׳■ ‪.‬‬
‫שיבא‬ ‫)כפי‬ ‫פ תר )בחלוףשי״ן בתי״ו‬ ‫זה בחלו ף‬ ‫מל ה זו במובן‬ ‫תכלכל‬ ‫ועוד‬
‫לפתור‬ ‫ת שמע חלו ם‬ ‫הבא‪ ,‬סעיף ג׳(‪ ,‬כ מו‪ ,‬כאשר פ תר לנו כן הי'‪,‬ם״ם וישב ‪:‬‬ ‫'^"‪p‬‬

‫'‬ ‫*®יייו‪ /‬פ׳ מקץ ;‬

‫)חלקו(‬ ‫ממוצא בומ״ף( כמו איש ב תרו‬ ‫)בחלוף פ׳ ב ביי ת‪,‬‬ ‫ועוד בהלוף ״בתר*‬
‫וענינו נ״כ מעין פ שר‪,‬‬ ‫'׳ויאה ר ע הו‪ ),‬פ׳ לך(‪ ,‬העוברי ם בין ב ת רי הענל )ירמיה‪ ,‬ל״ר(‪,‬‬

‫^י׳ייא הלק ד בר לעניניו ;‬

‫ומזה הל שון‬ ‫ובהקד ם השי״ן להבי״ת(‪,‬‬ ‫)בחלוף פ׳ בבי״ת‬ ‫בחלו ף ״שבר״‬ ‫ועוד‬
‫’’'‘יפטים )ז ( א ת מס פר החלום ואת שברו‪ ,‬דהיינו פשרו‪ ,‬פשר דבר ‪.‬‬

‫מה עמקו ת הו מות ה שפה!‬

‫י׳ ל״א( ש ת א ת ח ת‬ ‫חנו תנו ב מ ד ב ר ;פ׳ ב ה על תך‪,‬‬ ‫וכן נראה ענינם של ה מ לי ם‪:‬‬
‫^ ^ י ת נ ו )עיי״ש(; ‪.‬‬

‫ויתכן לומר‪ ,‬שבמכוון הפך ה כ תוג את המלה »הלד״ ל‪ .‬ח ד ל'‪ ,‬לרמז על חליפת העולם והפסח‬
‫דהיינו חדל ‪.‬‬
‫לא אכיט אדם עור עם יושבי‬ ‫אראה יה בארץ‬ ‫לא‬ ‫אמרתי‬ ‫ובישעיה )ל׳יה י־א( ‪:‬‬
‫חלד‪ ,‬ו פי ר ש׳י‪ :‬״שהוא לשון קצרה‪ ,‬ו שעורו‪ :‬לא אביט אדם ו א ה י׳ עם יושבי חרל‪ ,‬בלומר‪,‬‬
‫עם‬ ‫ה חיי ם'‪ ,‬ע כ׳ ל‪ ,‬וכלומר‪ ,‬שאהי'‬ ‫מן‬ ‫חדלה ומנוערה‬ ‫״!אהי׳ עם המתים היושבים כארץ‬
‫׳*וכני קבר ;‬
‫ובאמנה לא אדע למח טרח כל כך לפרש כן‪ ,‬ביעוד שיתפרש כפשוטו ‪ :‬לא אביט עוד‬
‫• ח ד עם יושבי חדל‪ ,‬כלומר‪ ,‬יחד עם יושבי עולש‪ ,‬עם אנשים חיים ‪.‬‬
‫שובבי‬ ‫לא יקביל למתים‪ ,‬כי אם‬ ‫וגם כי פירושו קשה מזה‪ ,‬שהתואר ‪.‬יו שבי ק ב ר'‬
‫וכן ענין וישכב דוד‬ ‫אשכב‪:‬‬ ‫לעפר‬ ‫)ז׳(‬ ‫ק נ י‪ ,‬וכמו בתהלים )פ״ה( שוכבי קגר‪ .‬וכאיוב‬
‫או שובני עפר )י שעיו‪ /‬כ׳ו( ‪ .‬־‪-‬‬ ‫עם אבותיו‪ ,‬וכדומה ;‬
 ‫בר וך‬ ‫)יכתנותס‬ ‫מקור‬ ‫‪224‬‬

‫■‬ ‫וכן ל חנו ת כ ם בא ש ליל ה )פ׳ דברי ם‪ ,‬א׳ ל״ג( ת ח ת לנ חו ת כ ם ;‬

‫שענינו‪,‬‬ ‫)ה׳ כ״ח( מב עד הא שנב נשקף‪,‬‬ ‫ב שופטים‬ ‫כי הלשון‬ ‫וכן נראה‪,‬‬
‫ונראה שהויי‬ ‫ה מקרר א ת האויר ל רו ח היום‪ ,‬ולא נודע ולא נמצא שרש ומקור ל שם זה‬
‫ווזויי‬ ‫מלשון רוח ה׳ נ ש ב ה בו )י ש עי ה‪ ,‬מ׳( ומשרש נ שב‪,‬‬ ‫בא ב חלו ף ת ח ת ה א נ ש ב‪,‬‬
‫הואר לחלון ה מ ק ר ר‪ ,‬כנ ״ל‪:‬‬
‫א ת שני עמודי ה תוך‪ ,‬והמפרשים■ טרר״‬ ‫ועוד ב שופטי ם )ט״ז כ״ט( וילפת שמשון‬
‫שאגד והר?‬ ‫כ מו ו י פ ת ל ‪,‬‬ ‫ונראח שבאה ה מ ל ה הפו כ ה‪,‬‬ ‫ב ב אור הלשון וי ל פ ת;‬ ‫הרבה‬
‫אותם‪ ,‬ומלשו; צמיד פ תיל )פ׳ ח ק ת(;‬

‫ו הבקר ו ה מ ש נ י ם וגי*‘‬ ‫הצאן‬ ‫שאול על מי טב‬ ‫ויחמול‬ ‫וב שמואל א׳ )טו ט׳(‬
‫תר^‬ ‫בחן<וף‬ ‫כי ב א ה‬ ‫לו מר‪,‬‬ ‫וקרוב‬ ‫‪.‬והמשנים"‪,‬‬ ‫המלה‬ ‫המפר שים בב אור‬ ‫ועמלו‬
‫ו מקביל זה אל ה ח ל ת לשון הפסוק ״מיטב הצאן והבקר*‬ ‫י ה ש מ נ י ם )מלאי ח ל ב(‬
‫כ מו ח ל ב כרי ם )פ׳ ברכה(‪ ,‬ואוכלים ביי ?‬ ‫סופו ״ועל ה כרי ם׳‪ /‬שהוא כרים טענין שומן‪,‬‬
‫מצאן )עמוס‪ ,‬ו׳(‪:‬‬

‫ואין באור ומוב)‬ ‫‪ T‬עתי אל מקום פלוני‪,‬‬ ‫ועוד ב שמואל א׳ )כ״א נ׳( ואת הנ ערי ם‬
‫מה ענין ידיעה זו; ונראה שהוא ב א בחלו ף‪ ,‬ת ח ת י ע ד ת י ‪ ,‬ממובן הזמנה ו הכנה‪ ,‬ומל^*'^‬
‫ב ס מיו‬ ‫וכזה יבא‬ ‫)פ׳ תרו מה(‬ ‫שם‬ ‫לך‬ ‫ונועדתי‬ ‫מ שפטים(‬ ‫)פ׳‬ ‫ל בנו יעדנה‬ ‫ואם‬
‫מירמיה א׳(;‬

‫יעדחיו'‬ ‫בחלוף‬ ‫ידעתיך — ב א‬ ‫ב ב טן‬ ‫אצרך‬ ‫ה׳( ב ט ר ם‬ ‫וכן בירמיה )א׳‬

‫וב ^‬ ‫מר חם הק ד ש תיך;‬ ‫וב ט ר ם תצא‬ ‫אל סוף הפסוק‬ ‫לנבי א( ו מקביל‬ ‫)הזמנתי אותך‬
‫ל מעלה מש״א כ״א ;‬

‫ונראה שבאה‬ ‫ואין לזה באור‪,‬‬ ‫א ם יגתשו מים‪,‬‬ ‫)י״ח י״ד(‬ ‫ועוד בירמיה‬
‫נ״א(‪ ,‬ומהוראת עזיר׳'■‬ ‫ומלשון נ שתה גבו ר ת ם )שם‪,‬‬ ‫ינתשו — הפוכה‪ ,‬ר ^ ת י נ ש ת ו ‪,‬‬
‫ו מקביל אל לשון ה ח ל ת הפסוק ה י ע ז ו ב ונו׳ ;‬

‫ב ו א ; והמפר שים מי רי‬ ‫ל ב ל תי באו — ת ח ת ל ב ל תי‬ ‫)כ״ז י״ח(‬ ‫ועוד בירמיה‬

‫ה ר ב ה ב ב אור מל ה זו‪ ,‬ועיין רד״ק ;‬
‫ועמלו ה מפר שיפ בב או ף ה ‪3‬ןן!ה ף‪.‬ןאךן^ שהורן‬ ‫ועוד בירמיה )מ״ט ג׳( והת שוטטנה‪,‬‬

‫)וטעם חלוף זוז‬ ‫וקרוב לו מר שבאה בחלוף ת ח ת ו ה ש ת ו ט ט נ ה‬ ‫ענינה נע ונד ;‬

‫ש ת א כדי להנצל משלש אותיות ת כו פו ת מ הב ר ה א ח ת )תוטט( שאין נוח ל מ ב ט א ‪5‬‬

‫)טן‪8,1‬ון מעיי‬ ‫מ תני ם — ת ח ת ו ה ם ע ד ת‬ ‫והע מדת כ ל‬ ‫וכן ביחזקאל )כ״ט ז׳(‬

‫•‬ ‫קרסולי )שם כ״ב(‪ ,‬וב ת הלי ם )ם״ד( ו מתניה ם ת מי ד ה מ ע ד(‪ ,‬ועיין רד״ק ;‬

‫וכן בהו שע )י״ג י׳( אהי מ ל כ ך אפוא‪ ,‬ועוד שם )י״ד( אהי דב ריך מוח^ אחי קט^•'‬
‫שאול י— מ ל ה זו) א הי( מהופכה מן מ ל ת ה שאלה ״ אי ה ";‬
‫קע‬ ‫מבוא‬ ‫ה פ ו נ ה׳ ‪ /‬סעיף ג׳‬ ‫פרק ה׳ ^לשון‬ ‫מבוא‬
‫)ובחלוף‬ ‫מהופך מן ו י •פ ק ט‬ ‫מעלינו — שחוא‬ ‫וכן ביונה )א׳ י׳יא( וישתק הים‬
‫הלשון‬ ‫וכן מכוון יותר; יען כי ביחש מנו חת הים לא יונח‬ ‫כיזי״ו‪ ,‬ממוצא ד טלנ״ ת(‪:‬‬
‫׳^תיקה״ כי אם ‪;,‬שקט״; וכמו )ישעיה; נ״ז( ל כ ך כים נגר ש ה ש ק ט לא יוכל; וכן נקרא‬
‫ה ש ק ט״ ;‬ ‫ים יייע ב שם ״ים‬

‫וכן ב ת הלי ם )ז׳ ה׳( ואחלצה צוררי; ותרגומו ודחקית; וכנראה מפר ש ואחלצה כמו‬
‫י י* ל ח צ ה; ב הפוך אותיות ;‬

‫ועוד ב ת הלי ם )ס״ח כ״ב( קרקר שער )המ שך לשון הפסוק ‪ :‬אך אלהים ימחץ ראש‬
‫תחת‬ ‫שבאה בחלוף‬ ‫ונראה‬ ‫'*ייכיי קדקד שער( של המלה ״שער״ אין מקום ליחש לכאן‪,‬‬
‫והפעל‬ ‫רשע;‬ ‫אך אלהים ימחץ ראש אויביו )ימחץ( ק רקר‬ ‫ו מ תב אר הי ט ב ‪:‬‬ ‫'־־^ ‪! V‬‬

‫וכמו שהעתקנו ב מוסגר ;‬ ‫״'סי‪'/‬״ נמ שך גם על הלשון קרקר רשע;‬

‫ע״כ ‪ :‬ואין ת ה ל ת הפסיק‬ ‫ובמשלי )י״ג י״א( הון מ ה ב ל ימעט וקובץ על יד ירבה‪,‬‬
‫מהבל;‬ ‫וגם ל א נ ת ב א ר מ ה ענינו של הון‬ ‫‪- 1^°‬יל אל סופו‪,‬‬

‫מלשון ב הלה(‪,‬‬ ‫)מבוהל;‬ ‫מ ב ה ל‬ ‫תחת‬ ‫שנ א ה ה מ ל ה ״מהבל״ הפ־כה;‬ ‫ונראה‬

‫מהר‬ ‫בפ ת או ם — הון כזה ית מ ע ט‬ ‫בהמון;‬ ‫נ ב ה ל ה‪,‬‬ ‫הב א‬ ‫מבוהל;‬ ‫הון‬ ‫׳ייזטנה‪:‬‬
‫כ ך יצאו ב מ ר ה כזו‪ ,‬וכנודע מהנסיון בחיים( ; א בל‬ ‫כי כ שם שבא ב ב ה ל ה ובהמין;‬
‫ל אט ;‬ ‫ולאט‬ ‫הוצאתו ב מנו ח ה‬ ‫שגם‬ ‫ל א ט ל א ט‪ ,‬ירבה‪ ,‬מפני‬ ‫על ■יד ב מנו ח ה‪,‬‬
‫ברא שונה‬ ‫מבהלת‬ ‫נ חל ה׳‬ ‫במ שלי )כו(‬ ‫הון מ בו הל ונו׳ ״ מקביל אל הלשון‬
‫נ ב ה ל להון ‪:‬‬ ‫ועוד שם )כ״ה(‬ ‫'**ייייתה לא ת ב ר ך‪,‬‬

‫שורש ״להם״;‬ ‫ב מ קר א‬ ‫ולא נודע‬ ‫ועוד ב מ שלי )י״ח ח׳( ד ברי נרגן כמ תלהמים;‬
‫וענינו ‪ :‬הב ה‪,‬‬ ‫והשרש ״ הל ם׳ ‪,‬‬ ‫‪ ,‬כ מ ת ה ל מ י ם״ ‪,‬‬ ‫”י”׳®!‪ /‬שהמלה ב א ה הפוכה‪ ,‬וכמו‬
‫'*'י״ם‪ /‬הרעש‪ ,‬כ מו הולם פ ע ם )ישעיה‪ ,‬י״א(‪ ,‬ככ שיל וכלפות יהלמון )תהלים‪ ,‬ע״ד(;‬

‫ואין שרש‬ ‫דלף טורד ביום סנריר ואשת מדנים נ שתוה‪,‬‬ ‫ועוד ב מ שלי )כ״ז ט״ו(‬
‫א בל היא מן ההפוכות ‪ :‬מן ג ש ו ת ה )משרש ״שוה״ ומהוראת דמיון‪,‬‬ ‫’*®לוז ״נשתוה״ ‪,‬‬
‫וכונת‬ ‫' ’ “י יאל מי תדמיוני ואשוה‪) ,‬ישעיה מ׳( ; פן תשוה לו ג ם אתה‪) ,‬משלי כ״ו(‪,‬‬
‫יטרידו‬ ‫כי כזה וכזו‬ ‫כי דלף טורד ביום סגריר ואשת מדנים שוים ב ת כונ ת ם‪,‬‬
‫;‬ ‫ילא יתנו מנוח‬
‫כי ה מל ה ״מעדנות״ היא מן ההפובות‪,‬‬ ‫וכאיוב )ל״ח ל״א( התק שר מעדנות כימה‪,‬‬
‫’ ’®י *מענדות״ ‪ ,‬ומלשון ע נ ד ם על גרגרותיך )משלי‪ ,‬ו׳(‪ ,‬אענדנו ע טרות לי ) איו ב ל״א(‬

‫אל מחציתה‬ ‫ומקביל‬ ‫״כימה" ;‬ ‫המכונים‬ ‫שבעת הכוכבים‬ ‫צמד‬ ‫התק שר‬ ‫כאן ‪:‬‬
‫עושה‬ ‫ב ע מו ס ה׳ ‪:‬‬ ‫וכמו‬ ‫״או מושבות כסיל״ )ג״כ אגודת כוכבים‪,‬‬ ‫'"‘׳®ניח של הפסוק ‪:‬‬
‫®טה וכסיל( ת פ ר ^;‬

‫יעוד באיוב )ם’ א כ״ג( יחשב ת הו ם ל שיבה‪ ,‬ואין יחש שיבה ל ת הו ם; וקרוב לומד‪,‬‬

‫‪15‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪226‬‬

‫ו מ תב אר הי ט ב‪ :‬יחשב תהום‬ ‫ליבשה‪,‬‬ ‫ובמו‬ ‫ל שיבה היא מן ההפובות‪,‬‬ ‫כי ה מ ל ה‬

‫ו א מנם הז״ל ב מ ם׳ ב״ב )ע״ה א י ( מפר שים ה מל ה כב תו ב ;‬ ‫)הים( ליב שה ‪:‬‬
‫שהמלי‬ ‫ויתכן‬ ‫ואין לזה באור‪,‬‬ ‫א ת בעליו‪,‬‬ ‫וכן ב ק ה ל ת )ה׳ ח׳( ולא י מ ל ט ר ש‪:‬‬
‫ולא ימלט עושר א ת בעליו׳‬ ‫והבונה ‪:‬‬ ‫וכמו ״עשר״ )עושר(‪,‬‬ ‫״רשע״ היא מן ההפוכות‪,‬‬
‫שנם העושר לא ימלג*‬ ‫ואין שלטון ביום ה מות‪ ,‬ומוסיף עור‪,‬‬ ‫ונ ס מך על ר ‪ a‬ל ת הפסוק‪,‬‬

‫ועל דרך הכ תוב במ שלי )י״א( לא יועיל הון ביום ע ב ר ה‪, .‬‬ ‫אז‪,‬‬

‫ב ך בטיי'‬ ‫וכן‬ ‫ועצור ועזוב )מ״ב‪ ,‬ט׳ ח׳( באו ת ח ת ועוצר ועוזב ;‬ ‫וכן ה מלי ם ‪:‬‬
‫)ישעיה‪ ,‬כ״ו ג׳( — ת ח ת ב ך ב ו ט ח ; חץ שחוט ל שונם )ירמיה‪ ,‬ט׳ ז׳( כ מו חץ ש ו ח ט *‬
‫ועוד שם ) כי ב ג׳( והצילו גזול מיד עשוק — ת ח ת מיד עושק ; )ובזה במ שלי )כ״ח י׳יי^‬

‫ב טו ח בה׳ )תהלים‪ ,‬קי״ב ז<( — ר ^ ת בו ט ח ‪— .‬‬ ‫אד ם עשוק — ר ^ ת עושק( ‪:‬‬

‫ועפ״י נ טי ת חלוף כזה אפ שר לפר ש ב מ ש לי)י״ ד כ״ה( ב ר ב עם הד ר ת מ ל ך ובאפם‬

‫לפגי‬ ‫ועמלו המפר שים ביחש מ ח ת ת רזו; לאפם עם )בי אם אין עם^‬ ‫ע ם מ ח ת ת רזון;‬
‫ב ר ב עם הרריז‬ ‫מי מ ח ת ת רזון?( ונ ם אין ה ק ב ל ת לשון זו מכוונת אל ת ה ל ת הפסוק‪,‬‬

‫כי שני ענינים שונים הן;‬ ‫מלך‪,‬‬

‫ויתכן‪ ,‬שהמלה ״רזון״ היא ומן ההפוכות‪ ,‬ובמו ״ ר ו ז ן ״ ‪ ,‬מלשון שרים ו ר ו ז נ י ם ׳‬

‫ובא בה מ שך הפסוק דבר והפכו בל שונות מליצות שונות ג‬ ‫והוא נרדף ע ם שם ״מלך";‬
‫על דרך הליבון‬ ‫ה מל ך‪,‬‬ ‫מ ל ך ו ב אפס עם — מ ה ת ת הרוזן — השר‪,‬‬ ‫הד ר ת‬ ‫ב רו ב ע ם‬

‫‪.‬‬ ‫״ מלך ב ל א ע ם ״‪— .‬‬

‫מלים אלו הב או ת הפוכות בענינן סמבו חז״ל לררי^*‬ ‫וקרוב לו מר‪ ,‬כי ע ל יסוד‬

‫אצטגניני פ ר עי‬ ‫״שהוריד‬ ‫הוריד‬ ‫מצרימה — כ מו‬ ‫ויוסף הורד‬ ‫ב פ׳ וישב‪,‬‬ ‫הלשון‬
‫״שהוריד א ת אביו ואת אחיו מצרימה״ )תנהומא(‪ ,‬אתי'‬ ‫או‬ ‫מג דו ל ת ם' ־)סוטה‪ ,‬י׳ ג ב׳(‪,‬‬

‫בי מצינו נ טיו ת‪ -‬ה פו כו ת כ אל ה ב מ ק ר א‪.‬‬

‫ובן ב ש מו ת‪:‬‬
‫שוהם׳‬ ‫ב פ׳ וינש )מ״ו כ״ג( ובני דן חושים‪ ,‬ובפ׳ פנת ם )ב״ו‪ ,‬מ״ב ומ״ג( נקרא‬

‫ו ה ם מן ה שמות ה ה פוכו ת‪:‬‬

‫‪If‬‬

‫והשם ״משה״ הנקר א על שם ״כי מן המים משתיהו״ )פ׳ שמות( בא ת ח ת ״מיטי‬

‫ע ל שם שהומ ש;‬
‫כי השם ״לפידות״ )אשת לפידות‪ ,‬שופטים‪ ,‬ד׳( ) שמבונה כן על‬ ‫וגם נראה‪,‬‬
‫ע קנ א ת ה׳ ועמו כלפיד יבער ב ל ב ה( מ ת חל ף ע ם'״פלדות״ כ מו באש פל דות )נחום‪ ,‬ב׳(׳‬
‫ל ה ט ‪‘.‬‬ ‫שענינו אש‬
‫ולא נמצא מקוט‬ ‫וכן קרוב לפר ש השם ״עזמות ה ב ד ח ו מ י )ש״ב‪ ,‬כ״ג ל״א(‪,‬‬
‫קיד‬ ‫מבוא‬ ‫&יק ‪rr‬׳ ״לשון הפוכה״ ‪ ,‬סעיף נ׳‬ ‫מכזא‬
‫עיר‬ ‫והיא‬ ‫ה ב חו ר מי‪,‬‬ ‫שבא ב ס מו; מסורס ומהופך‬ ‫ויתכן‪,‬‬ ‫‪-‬נשם זה בכל המקרא ‪:‬‬
‫‪#,‬כחורים״ הנזכ ר ת ב מ לכי ם א׳ )ב׳ ח׳( וברהי׳׳א )י״א ל״ג(;‬

‫ב ע צ ב ילדתיו )דהי״א‪ ,‬א׳ ד ׳ ‪/‬‬ ‫י וכן השם ״יעבץ״ שסב ת שסו מפור ש בפסוק ״כי‬
‫‪ ,‬י ע צ ב ״ כס דר אותיות ה מל ה ״עצב"‪ ,‬אך הוא מן המלים‬ ‫'ילפי זה הי׳ צריך לקרותו‬
‫ועיי; ‪,‬מש״כ להל! ב מבו א סוף פרק ז ׳ ‪— .‬‬ ‫יזיזפוכות‪:‬‬

‫ב מ ס׳ ה מו ר ה )ט״ז א׳( שדרשו שם זה‪,‬‬ ‫ויקר בעיני לפר ש עפ״י זה דר שת חז״ל‬

‫והנה כ ל עיקר השאלה ״למה נקרא‬ ‫וריבה תו ר ה;‬ ‫יייסרו‪ :‬ל מ ה נקרא שמו יעבץ שיעץ‬
‫ה כ תו ב עצמו מפר ש ה ס ב ה )כי אמרה( כי‬ ‫שהרי‬ ‫כ לל‪,‬‬ ‫מבואר‬ ‫אינו‬ ‫יעבץ״‬
‫ב עצ ב?‬

‫ומפרש ע״ד דרש ורמז‪,‬‬ ‫כמש״כ‪,‬‬ ‫אך מדייקו‪ ,‬דלפי זה הי׳ צריך לקרותו יעצב‪,‬‬
‫נ ם על זה שיעץ וריבה תור ה ‪— .‬‬ ‫שמורה‬ ‫יעבץ‪,‬‬ ‫כן נקרא‬

‫ערי‬ ‫שהוא מן ההפוכים ‪:‬‬ ‫מקוד ם‬ ‫שערתי‬ ‫שמות(‬ ‫)ר׳'פ‬ ‫״ערי מסכנות״‬ ‫והשם‬
‫■>!כ‬
‫ש מ כ נ י ס י ם ל שם אוצרות תבו א ה וחפצים ל פ ק חן ול ש מי ר ה‪:‬‬ ‫ע ל שם‬ ‫נסות‪,‬‬
‫‘ א‪ :‬ל‬
‫וכמו הלשון‬ ‫הכלכלה‪,‬‬ ‫שענינו פקידות‬ ‫נראה יותר לפר ש‪ ,‬שהוא משרש ״ ס‪:‬ן ״‪,‬‬
‫‪-‬אל‬
‫הסוכן אשר על הבית״ )ישעיה‪ ,‬כ ״ ב (‪— .‬‬

‫וכן מ ס ת ר סו ת ו מ ת הפבו ת האותיות מ מ ל ה ל חבי ר ת ה‪,‬‬

‫כסו‪:‬‬

‫ותוקף בידי^‬ ‫כלו מר‪ ,‬יש כה‬ ‫לידי‪,‬‬ ‫אל‬ ‫ידי — ה ח ת יש‬ ‫בפ׳ וי צ א‪ :‬יש ל אל‬
‫מלשון אילי הארץ )מ״ב כ״ד( ; וכזה ב פ׳ ה ב א )כ״ח ל״ר( ואין ל אל ידך — ה ח ת‬
‫ח י ל א;‬ ‫ה י ל א ולית‬ ‫אית‬ ‫ואין אל לי ר ך; יוכן תרג ם אונקלום ב שני ה מ קו מו ת‪:‬‬
‫י(‬
‫שהרי לא איירי מקודם‬ ‫בפ׳ ב א‪ :‬ו ב ר כ ת ם גם אותי‪ ,‬ואין לשון זו מ תי שב ת בנ קל‪,‬‬
‫אך הלשון מהופכה‪ ,‬וצריך‬ ‫שיאמר ו בר כ ת ם ג ם אותי ‪:‬‬ ‫מענין ב ר כ ה ל מי שהוא‪,‬‬

‫וגם ב ר כ ת ם אותי ;‬ ‫להבין כ מו ‪:‬‬

‫■נ(‬
‫ל הליט‬ ‫והנה כן לא יעשה‪,‬‬ ‫והשם ב פו ך עיניה‪,‬‬ ‫וכן נר א ה ב מ ל כי ם ב׳ )ט׳ ל׳( ‪:‬‬
‫העינים ב פו ך ; אך הלשון מ םו ר ס ה‪ ',‬ת ה ת והשם פוך בעיניה )והוא מן א ב ק ה צו ב ע(;‬
‫וטרחו המפר שים‬ ‫יום מלכנו החלו שרים‪ ,‬ח מ ת מיין‪,‬‬ ‫יכן נר א ה בהו שע )ז׳ ה׳( ‪:‬‬
‫כהמ שך הלשון ובבאור הענין;‬
‫)המ״ם מן‬ ‫כזה ‪ :‬ה חלו שרים מ ה מ ת יין‬ ‫ויתכן שבאה ה ל שון‪ .‬ב ס רו ם וחלוף‬
‫■ ;‪,‬מיין״ יוקבע ל ת ה ל ת ה מ ל ה ״המת״( ‪ ,‬כלו מר‪ ,‬כ ח ה ס ב ה לזה הי׳ היין ; וכך מ שמעות‬
‫המלה ״מהמת״ ב ת ל מו ד ובס פרו ת‪ ,‬ובאה ה ח ת המובן מ ה מל ה ״בעבור״ או ״בגלל״‪,‬‬
‫״חום"‪ ,‬כי החמימות היא ס ב ה ל ה פ עול ה; ויתבטא‬ ‫׳ימראד‪ .‬על כ ח ה ס ב ה‪ ,‬ושרשה‬
 ‫ברוך‬ ‫‪rj‬כרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪228‬‬

‫ול מה נקר א שסה חמי׳י‪-‬‬ ‫וכמ״ש ב מגיל ה )ו׳ א׳( ה מ ת זו טבריה‪,‬‬ ‫‪ ,‬ה מ ת״ ‪,‬‬ ‫בלשון‬
‫•‬ ‫על שם ח ם י טב רי ה ;‬
‫וכן נראה ב ח ב קו ק )ג׳ ג׳( ; אלוה מתימן יבא וקדוש מהר פארן פ ל ה‪ ,‬ו הנ ה להמלרי■‬ ‫ד‪(.‬‬
‫מקום כ ל ל ‪ :‬ויתכן‪ ,‬דהלשון הפוכה‪ ,‬וכמו וקדוש ס ל ה ט ר ד פאר!׳■‬ ‫״פלה" אין כאן‬
‫וזה תואר ל ה ק ב ״ ה; ויוצא המ שך לשו; כ ל הפפו ק מבואר י פ ה‪ :‬אלוה מתימן יבי*■‬

‫וקדוש פ ל ה מ הר פארן‪ ,‬והוא כ פ ל לשון מעני; אחד‪ ,‬והר פארן היינו תי מן;‬
‫שלחו‬ ‫לשון ה פו כ ה‪:‬‬ ‫שלחו באש מקד שיך‪ ,‬יתב אר כ מו‬ ‫)ע״ב ז׳(‬ ‫וב ת הלי ם‬ ‫י(‬
‫במקד שיך ;‬

‫ובגאותו שחקיס — ר‪,‬לעין‬ ‫)ל״ג כ״ו(‬ ‫מתרגום אונקלוס ב פ' ב ר כ ה‬ ‫וכפי הנראה‬ ‫ז(‬
‫מ הופכה‪ ,‬וכ פו וגאותו ב ש ח קי ם‪.‬‬

‫ועפ״י הלוף ופרוס אותיות מ מ ל ה ל חבי ר ת ה יש לכוין כונ ת חז״ל בד ר ש ת ם‬

‫דרשו •נרי‬ ‫א ת נ חל תו לשארו‪,‬‬ ‫ונ ת ת ם‬ ‫ב פ׳ פנ ח ס בענין נ חלו ת‪,‬‬ ‫על הפסוק‬ ‫קי״א ב׳(‬
‫‪If.‬‬

‫יורש א ת א׳רי׳י‬ ‫‪,‬ונ ת ת ם א ת נ ח ל ת שארו לוי ‪ ,‬ומפרשי ‪ :‬שארו זו אשתו‪ ,‬מבאן שהבעל‬
‫ע ״ כ; “ ( והנם מפר שים את הפסוק בפננון פרום וחלוף מ מל ה ל ח ב ר ת ה‪ ,‬וכנהוג ג ם בטקרי* י‬
‫ב שם ‪,‬נורעין ומוסיפי; ודור שין״‪ ,‬כלו מ ר‪ ,‬שמגרעיז‬ ‫אך הם מכני ם ענין דרוש כזה‬
‫ורור׳טינ*■‬ ‫א ת הלמ״ד מן לשארו‪ ,‬ואת הוא״ו מן נ חל תו ומחברין אות ם ויוצא ה מ ל ה ‪,‬לו״‬

‫"'יי‬ ‫בפיק‬ ‫ו כ ב ר זכרנו מענין זה ל פ ע ל ה‬ ‫‪:‬‬ ‫לו״ ‪ ,‬עיי״ש‬ ‫א ת נ ח ל ת שארו )אשתו(‬ ‫ונ ת ת ם‬
‫סעיף א ' ‪ ,‬ונ ם הערנו שם •פה ראו הז״ל ב כ ל ל לדרו ש פסוק זה בפננון ז ה;‬

‫ול ק ח הכהן‬ ‫דרשו ה פכו ק ב פ׳ ויקרא )ד׳ ה׳(‬ ‫וכן ב מ ם׳ זבחים )כ״ה א׳(‬
‫וםי‪£‬ר^'‬ ‫)כלו מר‪ ,‬ישר מהפר‪ ,‬ולא אם נ שפך ו א ס פו(‪,‬‬ ‫יקבלנו‬ ‫מהפר‬ ‫מדם ה פ ו — דם‬
‫^‬ ‫ובארנו שם‬ ‫וכבר זכרנו נ ם מעני; דר שה זו ל מ ע ל ה בסעיף א׳ ‪,‬‬ ‫נ״כ ב פ רו ס לשון ‪.‬‬

‫ראו חז״ל ומה ד חק ם לדרו ש באופן כזה ‪— .‬‬

‫כי ט י י ל‬ ‫שיפוד הפיכ ם הוא רק ב ט ע ם שמוש הלשון‪,‬‬ ‫ויש עוד מין הפוך מלי ם‪,‬‬
‫והפעל העקרי יבא גייו"‬ ‫א ת התואר לפ על פו ה ל ט‪,‬‬ ‫לשון הקוד ש ב ת ארי הפ על לע שות‬

‫ה מקור‪ ,‬ב מו ‪:‬‬

‫•‬ ‫מה זה מ ה ר ת למצוא ;פ׳ הולדות( — ת ח ת מה זה מצ את מד ד ;‬
‫ב ה חב א‪ ,‬עשית במכי*‘^**‬ ‫נ ח ב א ת ל ב רו ח‪ ,‬ה פ כ ל ת עשו )פ׳ ויצא( — ת ח ת ב ר ח ת‬
‫וידנו ל רו ב )פ׳ ויהי( — ת ח ת וירבו כ דגי ם;‬

‫ב ה ע ר ה‪,‬‬ ‫בארנו ל מ עי ה כעיף א ׳ ‪,‬‬ ‫ובטעם הדרשה שארו זו אשתו‪,‬‬ ‫א(‬

 ‫‪V‬‬

‫הטו‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ה׳ ״לשון הפוכה״ ‪ ,‬סעיף ג׳‬ ‫מבו א‬

‫היטבת לראות )ירסיה‪ ,‬א׳( — תחת ראית היטב ‪.‬‬

‫ויש עוד מין הפוך מלים בתמונה מיוחדת‪ ,‬כי בעוד אשר עניגס ולשונם עולה טוב‬
‫^זיפה‪ ,‬הנה הסדור שבהם לא יקביל לרוח המליצה‪ ,‬זה לעומת זה‪:‬‬
‫כמו בפרשת האזינו )ל״ב ב״א(‪:‬‬

‫הם קנאוני בלא אל‬

‫כעסוני בהבליהם‬ ‫■‬
‫ואני אקניאם בלא עם‬
‫בנוי נבל אבעיסם‬

‫"ילפי הטעם המקביל ביחש הענין דרושה המליצה להסתדר כזה‪:‬‬

‫■‬ ‫הם קנאוני בלא אל‬ ‫׳‬

‫ואני אקניאם בלא עם‬
‫)הם( כעסוני בהבליהם‬ ‫‪,‬‬
‫)ואני( אכעיסם בנוי נבל ;‬

‫"יעוד שם )ל׳’ ב מ״ב(‪L‬‬

‫אשכיר הצי מרם‬

‫וחרבי תאכל בשר‬
‫מדם חלל ושביה‬
‫מראש פרעות אויב‬

‫ילפי הטעם המקביל ביחש הענין דרושה המליצה להסתדר כזה‪:‬‬

‫אשכיר הצי מדם‬

‫מדם חלל ושביה‬
‫וחרבי האבל בשר‬
‫מראש פרעות אויב ;‬

‫יכן בשיר השורים )א׳ ה׳(‪:‬‬

‫שהורה אני ונאוה‬

‫באהלי קדר‬
‫ביריעות שלפה‬
 ‫בריד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪230‬‬

‫ודרושה המליצה להסתדר בתמונה זו ‪:‬‬

‫‪.‬‬ ‫שהודה אני‬

‫כאהלי קדר‬
‫ונאוה —‬
‫כירעות שלמה‪.‬‬

‫בברכת ישכר; וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ בי‬ ‫וכן נראה בפרשת ויחי )מ״ט ט’י(‬
‫נעמה ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד;‬
‫והנה הפעולות האלה אינן מכוונות למטרתן^ כי בהויה מן מם עובד^ אין מגוחוז■‬
‫ואין נעימות;‬
‫כל אחתלעצםה<■‬ ‫אך הביאור הוא‪ ,‬כי מצייר שתי מטדות בחיים עםפעולותיהן‪,‬‬
‫אם גטי‬ ‫חיי מנוחה‪ ,‬אז בהכרח לסבול תכונת החייםאיךשהיא^‬ ‫כי בעת שרוציםלחיות‬
‫בלא נעימות ובלא תענוגים‪ ,‬אם רק מנוחה כרוכה בה ‪:‬‬
‫ולא כן כשרוצים להר״ענג על נעימות החיים‪ ,‬אז בהכרח לעבוד ולעבוי‪/‬‬
‫שכר העבודה יחיו חיים טובים‪ ,‬וכמו שכתוב נוצר תאנה יאכל פריה )משלי‪ ,‬כ״ז ‪:‬‬
‫ולפי זה‪ ,‬במקום הסחר בכתוב שלפנינו‪:‬‬

‫וירא מנוחה כי טוב‬

‫ואת הארץ בי נעמה‬
‫ויט שכמו למבול‬
‫ויהי למם עובד‬ ‫‪.‬‬

‫הסודר בלשון הפוכה ומסורסה בתמונה זו ‪.‬‬

‫וירא מנוחה כי טוב‬ ‫‪.‬‬

‫»‬
‫ויט שכמו לסבול‬
‫ואת הארץ כי נעמה‬
‫ויהי למס עובד‬

‫ומבואר היטב‪ ,‬כי מדת הסבלנות היא סבה למנוחה‪.‬‬

‫ופרוס לשון כזו נמצא הרבה במקרא‪ ,‬במו בפ׳ בשלח‪ :‬וישם את הים להובר־‬
‫ויבקעו המים‪ ,‬ושעורו כמו להיפך ‪ :‬ויבקעו המים וישם את הים לחרבו‪ /‬כי בקיעת המיג*‬
‫י‬ ‫היתד■ סבה לחרבת הים‪:‬‬
‫ועוד שם ‪ :‬וירם תולעים ויבאש‪ ,‬ושעורו להיפך ג ויבאש וירם תולעיי‪ /‬כי הבאישרי‬
‫היא סבה להרמת תולעים ;‬
‫מ טז‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ה׳ ״לשון הפוכה״ ‪ ,‬סעיף ג׳‬ ‫מבוא‬

‫ובישעיה )ם״ד ד׳( ; הן אתה קצפת ונחטא^ ופירושו ‪ :‬לפי שחטאנו קצפר^ ובאה‬
‫ג ׳כ הסבה לאהר המסובב ;‬
‫יכן באיוב )י״ד‪ ,‬י׳( וגבר ימות ויהלש — ר״הת ונבר יחלש וימות‪ ,‬כי דהלישות‬
‫■‬ ‫לאה קודם מיתה‪ ,‬והיא גורמת מות‪:‬‬
‫ובבס בגדיו הכהן וגו׳ ואחר יבא אל‬ ‫)י״ט ח׳(‬ ‫בפרשת הקת‬ ‫וכן כתב רש״י‬
‫הסחנה וטמא הכהן עד הערב‪ ,‬שהלשון הפוכה‪ ,‬וכמו‪ ,‬וטמא הכהן עד הערב ואחר יבא‬
‫־׳ המהנה‪ ,‬כי סבת בואו אל המחנה הוא מאשר הי׳ טמא עד הערב‪ ,‬ואז נטהר‪.‬‬
‫והרבה לשונות כאלה‪.‬‬

‫בנטית שמות למיניהם‪ ,‬פעם יבא כמין זכר ופעם‬ ‫ולפעמים מצינו דבר והפכו‬
‫נקבה‪» ,‬נודעה ההלכה של הראב״ע‪ ,‬״שכל דבר שאי; כו רוח חיים זכרהו ונקבהו";‬
‫אכן מה שיש להרגיש בזה‪ ,‬כי לפעמים באו ההפכים האלה בשם אחה ובפסוק‬ ‫׳‬
‫‪ I‬כמו בפ׳ וישלה ‪ :‬אם יבא עשו אל המהנה ה א ח ת ו ה כ ה ו ו ה י ה המחנה‬
‫ובפ׳ בשלה‪ :‬ימינך ה׳ נ א ד ר י בבה‪ ,‬ימינך ה׳ ת ר ע ץ אויב‪:‬‬ ‫'^שאר ■לפליטה;‬
‫'^'יזיקאל; )ב׳ א׳( והנה יר ש ל ו ח ה אלי ו ב ו מגילת ספר‪ :‬הרי שמות ופעלים משני‬
‫^^יגים תכוכים וסמוכים !‬
‫ואפשר קצת להסביר הפכים תכופים אלה‪ ,‬מפגי שהשמות כוללים ענינים פרטים‬
‫‪°‬שסות זכר וגקבה‪ ,‬כי ‪,,‬מהנה" כולל ענין ‪,,‬חנות" )מגוחה( וגם כולל א נש י המחנה ;‬
‫יעמוד לימין אביון‪ ,‬תהלים ק״ט‪,‬‬ ‫כילל אומץ הכח )נצב ימינו כצר‪ ,‬איכה ב׳ ;‬ ‫'‬
‫^**®ירישו — יחזק כהו( ; וכן כילל יד ‪ :‬וישלה ישראל את ימינו )פ׳ ויהי(‪ ,‬שפירושו יר‬
‫’“’"י׳ ויד שם נקבה ‪.‬‬
‫‪ .‬ובישוב הלשון ביהזקאל שהבאנו יש להסביר‪ ,‬כי השם ‪,,‬יד״ לבד הוראתו העצמית‬
‫^י^ילית שהוא ״אבר הזרוע עם הכף והאצבעות״ הנה הוא מורה עוד על כה ה׳ ורוחו‬
‫על נביאו‪ ,‬ומזה הלשון ויד ה׳ עלי חזקה )יחזקאל ג׳( ותפיל עלי ‪ t‬ה׳ )שם׳ ה׳‬
‫‪ /‬חיתה עלי יד ה׳ )שם ל״ו א׳( ולכן משמש כאן שם זה במקום כח ה׳ ‪ ,‬והוי הכוגה‬
‫יככהו‪ ,‬וע׳יב משתמשים בו שתי הנטיות ‪— .‬‬

‫ולפעמים נמצאו במקרא לשונות‪ ,‬אשר אף אם בסדור אותיותיהן הן על מכונן ועיל‬

‫בלא מוקדם ובלא מאוחר‪ ,‬אך הוראתן ומובן ענינן הם דבר והפכו‪ ,‬פעם מורות‬
‫;‬ ‫יפעס — להיפך‬
‫ואחשב מעט מהגה‪ ,‬כפי שעולות עתה על זכרוגי‪ ,‬ודרך אגב אעיר מה שאמצא‬
‫לח;‬
‫יעיר ‪:a‬ענינן ‪:‬‬
 ‫בר וך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪232‬‬

‫הוא; הפעל ‪.‬אחור״ מורה על הדבר הפונה לאחור ולא לפנים‪ ,‬כמו^ איר‬ ‫א(‬
‫נסוגו אחור )ירמיי״‬ ‫( ;‬ ‫וקרם צרחני )תהלים‪ ,‬קל׳יט( ‪ ' :‬יסוב לאהוד )שם‪ ,‬קי״ד‬
‫ליה(‪ ,‬והרבה כחנה ;‬
‫ולפעמים מורה ההיפך‪ ,‬על זמן העתיד וההולך לפנים‪ :‬הנידו האותיויי‬
‫לאחור )ישעיה‪ ,‬ט״א(‪ ,‬מי בכם יאזין יקשיב וישמע לאחור )שם(‪ ,‬שבאורם‪ :‬הגיר‬
‫המקרים שיבאו בעתיד‪ ,‬ומי בכם יבין מה שיבא לפנים‪.‬‬

‫הפעולה הבאה אתריו‪ ,‬רט'‬ ‫מלת הקריאה ״אבן״— לפעמים בא לקיים ולהחליט‬ ‫ב(‬
‫אבן יש ה׳ במקום הזה )פ׳ ויצא(; אכן נודע הדבר )פ׳ שמות( אבן חציר העם‬
‫)ישעיה‪ ,‬מ׳(‪ ,‬והרבה כהנה‪:‬‬
‫מחשב ומיוער סקוי^*'‬ ‫ולפעמים בא להוציא ולשלול את הדבר שהי׳‬
‫ובמובן ״אולם" או ״אבל"‪ ,‬כמו‪ ,‬ואני אמרתי לריק ינעתי‪ ,‬א כ ן משפטי את י׳‬
‫)ישעיה‪ ,‬מ״ד(; אני אמרתי אלהים אתם‪ ,‬א כ ן כאדם תטותון )תהלום‪ ,‬ס״ט(’‬
‫ואני אמרתי בחפזי ננרזתי‪ ,‬א כ ן שמעתי ונו׳ )שם‪ ,‬ל״א( ‪.‬‬

‫הפעל ‪ .‬ב ר ח ״ — ענינו ידוע ‪ :‬המלט‪ ,‬השמט ונפרד ממצבו שהוא בו ; ברי׳‬ ‫ג(‬
‫■ אל מקומך )פ׳ בלק( ; אנה מפניך אברח )תהלים‪ ,‬קל״ט( ; קדמתי לברוח תר׳‪8‬י^^‬
‫)יונה‪ ,‬ד׳(‪ ,‬והרבה מאוד ;‬
‫ולפעמים מורה הפכו ; מקרב‪ ,‬מאחד ומחבר‪ ,‬כמו‪ ,‬מבריח מן הקצי•‬
‫הקצה )פ׳ תרומה( ובריחי ברזל גדע )תהלים ק״ז( ועוד כהנה ‪.‬‬

‫הפעל «גלה״ — ענינו ידוע ‪ :‬ראיה והופעה לעין כל דבר שהי׳ מכוסה וגעל^* ׳‬ ‫ר(‬
‫יכסו‪ ,‬גולה סוד )משלי‪ ,‬י׳(; ואין גולה את אזני )ש״א‪ ,‬כ״ב(; «ת החתוס ואת‬
‫)ירמיה‪ ,‬ל״ב( ; גלוי לכל העמים )אסתר‪ ,‬ב׳( והרבה כהנה ;‬
‫ולפעמים בא פעל זה במובן הפכי‪ ,‬שהדבר גכסה ונעלם‪ ,‬וחלף ועבי‪/‬‬
‫גלה חציר ונראה דשא )משלי‪ ,‬כ״ז(‪ ,‬שפירושו שחלף וגעלם החציר הנקצי■‪/‬‬
‫כך גראה דשא ; גלה כבוד מישראל )ש״א‪ ,‬ד( גלה משוש הארץ )ישעיה‪ ,‬נ״י^ י'‬
‫אלה עגינם ממובן כסוי ועלום ‪.‬‬

‫הפעל * ה חלי — לפעמים הוראתו התחלה ‪ :‬בקטן ההל )פ׳ מקץ( ; א״י‬ ‫‪:‬ה(‬
‫פחדך )ם׳ ואתחנן(‪ ,‬והרבה כהנה;‬
‫‪ <:‬י מ ם׳‬
‫ולפעמים מורה ג מ ר הדבד ו ב ט‪ 1‬ל ו ‪ ,‬וכמו שכתבו רש*י ותום‬
‫■תענית )ד ב׳(‪ .‬על הפסוק במשלי רוח צפון תחולל גשם‪ ,‬שפירויפו‬
‫לוז‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ה׳ ״לשון הפוכה‪ /‬סעיף ג׳‬ ‫מבוא‬

‫הגשם‪ ,‬וכן מתבאר הפירוש שם בגמרא‪ :‬ובן לא יחל דברו)פ׳ מטות‪ /‬ותרגומו;‬
‫•‬ ‫לא י ב ט ל פתגמי׳ *׳( ‪.‬‬

‫וכן מלת הקריאה »הן״ ! לפעמים מורה על החלט הדבר‪ ,‬במו‪ ,‬הן לו יהי כדבריך‬
‫)פ׳ ויצא(‪ :‬הן ה׳ ידעת כלה )תהלים‪. ,‬קל״ט( ומזה בלשון התלמוד ״הן"‬
‫תחת ״בן״(‪:‬‬
‫■ • ולפעמים מורה ההיפך‪ ,‬מורה שלילת הדבר ומגיעתו‪ ,‬כמו‪ ,‬וראו הן היתה‬
‫כזאת )ירמיה‪ ,‬ב׳(‪ ,‬שבאורו; האם הותר‪ .‬בזאת? —‬

‫ה ו פ ע ה ‪ ,‬כמו‪ ,‬ונהר יוצא מעדן )פ׳‬ ‫^^>ל ״'צא" — לפעמים ענינו התגלות‪,‬‬
‫כראשית( ‪ :‬השמש יצא על הארץ )פ׳ וירא( ; עד צאת הכוכבים )נחמיה‪ ,‬ד׳( ‪:‬‬
‫הסתר‪ ,‬הלוץ ובליה‪ :‬בצאת נפשה כי מתה )פ׳‬ ‫‪ .‬ולפעם־ם מורה ההיפך‪:‬‬
‫וישלה( ‪ :‬בצאת היין מגבל )שמואל א׳ ‪ ,‬כ״ה( ‪ :‬מוצאי בקר וערב )תהלים‪ ,‬ם״ה( ;‬
‫וכחז׳׳ל ‪ :‬מוצאי שבת‪ ,‬מוצאי יו״ט‪ ,‬וברומה ‪:‬‬
‫ועפ״י הוראה זו יתבאר היטב מה שהיעירו איזה מפרשים בעגין השטנה‬ ‫‪,‬‬
‫בלשון הרע‪ ,‬שפעם בטא הכתוב פעולה זו בשם ״היצאה״ ‪ :‬ויוציאו דבת הארץ )פ׳‬
‫שלח( ‪ :‬כי הוציא שם רע )פ׳ תצא( ‪ :‬ופעם באה פעולח זו בשם ״הובאה" ‪ :‬ויבא‬
‫ייסף את רבתם רעה )פ׳ וישב(‪ :‬ופעולות אלו‪ ,‬הוצאה והבאה‪ ,‬לכאורה מגגדות זו‬
‫לזו‪ ,‬כי המוציא אינו מביא והמביא אינו מוציא )עיין רמב״ן ר״פ וישב(;‬
‫אך לפי שבארנו‪ ,‬יתפיש כאן הלשין ״הוצאה״ מהוראת ראשונה שזכרנו ‪,‬‬
‫ששניהם מגלים‬ ‫ויחש קרוב לה עם לשון ״הובאה״‪,‬‬ ‫?ענינה התגלות והופעה‪,‬‬
‫י־ייפיעים הדבר ‪ :‬והוי לפי זה לשון הוצאה והובאה מענין אחד ומהוראה אתת ‪.‬‬
‫ועיין עוד מש״ב בענין הערה זו להלן ב ח ב ו ר ‪ ,‬חלק רביעי‪ ,‬בתחלת פרק‬
‫ג' )הנקרא ״מ*עשה שטן״(‪ ,‬בהעדה‪.‬‬

‫‪err‬‬
‫יכן מלת הסבה ״ל ק״‪ ,‬לפעמים תבא כנותן טעם על המסובב‪ ,‬כמו‪ ,‬ותעבדו‬
‫אלהים אחרים ל כ ן לא אוסיף להושיע אתכם )שופטים‪ ,‬י׳(‪ ,‬או ‪ :‬תחת בשתכם‬
‫משנה ל כ ן בארצם משנה יירשו)ישעיה‪ ,‬ס״א(‪ ,‬והרבה כהנה ‪:‬‬

‫*יי(‬
‫אששר לשרש ברחבת לשון השסוק נש׳ בראשית‪ ,‬אז הוחל ^קרוא כשם ה ‪ /‬וש‪-‬רש‪-‬י ;‬ ‫י י’‘ ®י‬
‫י” ״’‘ ׳ לשון חולין‪ ,‬שנעשה השם חולין ; והקשו על זה‪ ,‬דלשי זה הי׳ צריך להיות שם ה׳ דבוק‬
‫למלת הו ח ל;‬

‫הוחל לקרוא‬ ‫גם בטול והשבק‪ ,‬יתשרש אז‬ ‫שבארנו‪ ,‬דהשעל ‪,‬הוחל* הוראתו‬ ‫א־ לשי‬
‫ד' — אז נשסקה ונתבטלה הקריאה בשם ה ‪ /‬כי נתםברו ל ע׳ז ‪.‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)ןפרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪234‬‬

‫ולפעמים באה במובן הפבי‪ ,‬בהחלט נגודי מהמדובר מקודם‪ ,‬ובמייז‬

‫ל כ ן כה אמר ה׳ אל הירי*‬ ‫ההוראה ״אכן״‪ ,‬״אולם׳‪ /‬כמו ; כי כלה ונחרצה וגו׳‬
‫עמי וגו׳ )ישעיה‪ ,‬י׳ כ״ד שענינו כמו א כ ן כה אמר ה׳ אל הירא וגו׳ ; וכן ‪:‬‬
‫רב עונך עצמו חטאתיך עשיתי אלה לך‪ ,‬ל כ ן כל אוכליך יאכלו )ירמיה‪ ,‬ל׳ ט״י^<‬
‫שענינו‪- ,‬א כ ן כל אוכליך יאכלו ‪.‬‬
‫וכזה יש לפרש בפ׳ בראשית ‪ :‬לכן כל הורג קין שבעתים יוקם‪ ,‬שענינו‬
‫כמו ״אכן״‪ ,‬וזה תשובה למאמרו של קין ״והיה כל מוצאי יהרגני״‪ ,‬והשיב לו וז'•‬
‫אכן לא תירא מזה‪ ,‬יען כי אודיע‪ ,‬שכל הורגך יוקם שבעתים ‪ .‬והמפרשים טרחי‬
‫הרבה כאן ביחש המלה ‪,‬לכן״ לכאן ‪.‬‬

‫והשם «מדבר״ ענינו ידוע‪ ,‬מקום שומם ועזוב‪ ,‬וכסו במדבר בארץ ערבה ושולח‬ ‫ט(‬
‫)ירמיה‪ ,‬ב׳(‪ :‬ושמתיה כמדבר ושתיה כארץ ציה )דדשע‪ ,‬ב׳(‪ ,‬ועוד הרבה‪:‬‬
‫ולפעמים מציגו הפכו ‪ :‬מקום מרעה טוב ושמן‪ ,‬כמו בפ׳ שמות‪ ,‬וינהג אי‘‬
‫הצאן אחר המדבר‪ ,‬ותרגומו על א ת ר שפר ר ע י א ; ובירמיה )ט׳ וכ״ג( נאות‬
‫מדבר ; וביואל )ב׳( אל תיראו בהמות שדי כי דשאו נאות מדבר‪ ,‬ובשיא )י״ז!‬
‫ועל מי נמשתה מעט הצאן במדבר‪) ,‬במקום מרעתם(‪.‬‬

‫והשם «מתים״ — ענינו ידוע‪ ,‬אגשים נפטרים מן ההיים‪ ,‬גופים בלא נשנ!ח׳■‬ ‫י(‬
‫לא המתים יהללו יה )תהלים‪ ,‬קי״ג(׳■‬ ‫כמו ודורש אל המתים )פ׳ שופטים(‪,‬‬
‫והרבה מאוד;‬
‫ולפעמים מירה הפכו ‪ :‬אנשים ח י י ם בעולם ‪ :‬במתי מעט באו אבותינו וגי'‬ ‫‪.‬‬
‫)פ׳ תבא(‪ ,‬ויהי מתיו מספר )פ׳ ברכה; ממתים ידך ה׳‪ .‬ממתים מחלד )תהלים^‬
‫י״ז(‪ ,‬ועוד הרבה א( ‪.‬‬

‫הפעל «נבר״ )בהתפעל( — לפעמים מורה‪ :‬הודע‪ ,‬הבחן לעין רואיו‪ ,‬כמי‪/‬‬ ‫יא(‬
‫במעלליו י ת נ כ ר נער אם זך ואם ישר פעלו )משלי‪ ,‬כ׳( שהוראתו‪ ,‬שיתן עזי®’’‬
‫להכיר אותו ;‬

‫ואמנם נפרדים הם ה שטות האלה בהוראותיהם עש׳י נקוד המ״ם שבהס‪ ,‬בי ‪.‬סתיס■״ שו!וראו*®‬ ‫א(‬
‫נקוד ה ט׳ ם כ שו׳ א‪ ,‬ז״ ט תי ם' שהוראתם' נפטריס‪ ,‬נקוד ה ט׳ ם ג צי ר׳י ;‬ ‫דו י י ם‪,‬‬
‫עוסייח‬ ‫כי הן ה שו׳ א נקודותיו‬ ‫כיה ‪:‬‬ ‫באופן‬ ‫לכוין‬ ‫אלו אפשר‬ ‫לנקודות‬ ‫וסימן‬
‫ל א ו ר ך );( ותמונתן כעומדות ; ולעומתו — הציר׳י‪ ,‬נקודותיו ל ר ו ח ב >‪ ( ..‬ותמונת!‬
‫םי»‬
‫בשוככות ! ואחרי שמתים )חיים( נקוד ה מ׳ ם ב שו׳ א‪ ,‬ומתים )נפמרים( בציר‪-‬י‪ ,‬יוצא כמי‬
‫‪ .‬חיים עומדים‪ ,‬מתים שוכבים' ‪—.‬‬ ‫ל ד ב ר‪:‬‬
‫היח‬ ‫מבוא‬ ‫‪'3‬‬ ‫פרק ה׳ ״לשון ה פו כ ה״‪ ,‬סעיף‬ ‫מבוא‬
‫מ בלי ת ת להודיע‬ ‫ולפעמים מורה על היפך מוחל ט ‪ :‬ה תחפ ש לאיש א־ ר‪,‬‬
‫עליהם ) פ׳ מקץ(‪ ,‬וב מלכי ם א׳ )י״ד(‬ ‫ויתנכר‬ ‫ביוסף ואחיו ‪:‬‬ ‫כמו‬ ‫אח עצמו‪,‬‬
‫ויהי בבו א ה והיא מ ת נ כ ר ה ‪.‬‬

‫יי^על ״ נ ר‪,!,‬״ — ענינו ידוע ‪ :‬זכאי‪ ,‬חפשי‪ ,‬ה מ ל ט מצער ונזק וזוכה ל שלום ולברכה‪:‬‬
‫ונקתה ונזרעה זרע‪ ,‬ונקה האיש‬ ‫ונקית מ שכועתי זאת‪ ,‬אז תנ ק ה מאלחי )פ׳ היי(‪:‬‬
‫מעון )פ׳ נ שא(‪ :‬ונקיתי מפ שע ר ב )תהלים(‪ ,‬ועוד;‬

‫חורבן ואבדן‪ ,‬כמו בירמיה )ל׳(‪ ,‬א ך‬ ‫בליה‪ ,‬הרם‪,‬‬ ‫ולפעמים ענינו ל הי פ ך‪:‬‬
‫אותך לא אעשה כל ה ויםרתיך ל מ שפ ט ונקה לא אנקך‪ ,‬שבאורו‪ ,‬והרם לא אהרפך‪,‬‬
‫וכתרנימו ‪ :‬ושיצאה לא אשצינך ‪ :‬וכן ענינם של י״נ מדות‪ ,‬נושא עון ופשע וחטאה‬
‫תשב‪.,‬‬ ‫ונקתה לארץ‬ ‫וכן בישעיה )נ׳(‬ ‫שבאורו וכל ה לא י כ ל ה;‬ ‫לא ינקה‪,‬‬ ‫ונקה‬
‫ובזכריה )ה׳( כל הנונב מזה כמוה נקה‪:‬‬ ‫כלו מר‪ ,‬שתהרם כולה עד שתשב לארץ ‪:‬‬ ‫_‬
‫וכל הנ שבע מזה כ מו ה נקה‪ ,‬שבאורו — לקי‪ ,‬וכתרגומו ש ם‪.‬‬

‫כאד ם שאומר‪ ,‬פלוני יצא נקי מנכסיו‪.,‬‬ ‫מ״א א׳(‪,‬‬ ‫ומזה הלשון ב ח ד ל )ב״ק‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬נ הרס ואובד מ מ צ בו‪.‬‬

‫אחר הש״ץ ואחר הקורא‬ ‫מה שנוהגים לו מר‬ ‫דלא נכון‬ ‫ומכל זה י תב אר‪,‬‬
‫מדו ת ‪ :‬״ה׳ ה׳ ונו׳ נושא עון ופשע והטאה ונקה״ — כי הלשון ״ונקה'׳ כאן‪,‬‬ ‫בי״ג‬
‫כלא סיום ״לא ינקה״ הוא ה היפך מנ שיאת עון ומורה על עונש ו כ לי ה; ולכן‪ :‬אר‬
‫״ונקה לא ינקה״ ‪,‬‬ ‫או לסיים כל הלשון‬ ‫הקריאה אחר ״וחטאה״ ‪,‬‬ ‫שצריך לגמור‬
‫שפירוש ועונש לא י ענ ש‪.‬‬

‫‪{ f‬‬
‫ויסב ה מ ל ך את פניו‬ ‫ומראה ברורה ;‬ ‫הוראתו מענין גלוי‬ ‫הפעל ‪ ..‬ק ר ר ״ מצינו‬
‫פניו והראה ע צ מו‬ ‫שפירושו גילה‬ ‫ייכרך א ת כל קהל ישראל )מלכים א׳ ‪ ,‬ח׳(‪,‬‬

‫■‬ ‫כ ל;‬ ‫לעין‬

‫ויסב ה מ ל ך א ת פניו ולא אכל ל ח ם )שם‪ ,‬כ״א(‪ ,‬שבאורו‬ ‫וכנגד זה מצינו ‪:‬‬
‫ה ס ת י ר פ נ יו‪.‬‬

‫יי(‬
‫וסקלתו ב אבני ם )פ׳ ראה(‪ . ,‬ו הר ט ת‬ ‫רגום ב אבני ם ‪:‬‬ ‫’'*'®על ״ ס ק ל ״ ידוע ענינו ‪:‬‬
‫כ אל ה‪:‬‬

‫ויש שמורה ה שלילה בזה ‪ :‬הסר והרחק אבני ם ‪ :‬ויעזקהו ויסקלהו )ישיע׳ ח׳<‬
‫סלי סלו ה מ ס ל ה סקלו מאבן )שם‪ ,‬מ ״ ב(‪:‬‬
‫עו(‬
‫* פ ס ד ״ — פעמים מורה מלוי וה שתלמות החסרון‪ ,‬כ מו‪• ,‬יפקדהו על בי תו‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מסור‬ ‫‪236‬‬

‫פקרו עליי‬ ‫ס ״י(;‬ ‫)פר שה וי ע ב( ; ■הפקדי״י שומרים בל הליל ה )ישעיה‪,‬‬

‫)ירמיה‪ ,‬נ״א( ;‬
‫מטווז(!‬
‫) ^'‬ ‫מ ם;ו איש‬ ‫ה דב ר ‪ :‬ולא נ פק ד‬ ‫חסרון‬ ‫ולפעמים מורה ע ל‬
‫)שופטים<‬ ‫ל ה פק ד שב ט אחד מישראל‬ ‫ולא נ ח סר ;‬ ‫שפירושו ול א נ עדר‪,‬‬
‫ויפקד מקו ם דוד )ש״א‪ ,‬כ ׳ ( ; ולא נ פ ק ד מבל אשר ל ה ם )שם‪ ,‬כ׳ה(‪ ,‬ועור נד׳ני"‬

‫אל קנא‬ ‫כ מו‪,‬‬ ‫ה מה ושנאה ;‬ ‫הפעל * ק נ א ״ — פעמים ת ר א ‪ r‬כעם וקצף‪,‬‬ ‫טז(‬

‫עקב(‪ ,‬ו בפסילי ה ם יקניאוהו )תהלים‪ ,‬עי ח(‪ ,‬יקניאוהו בזרים‪ ,‬אקניאם בל א עם‬

‫האזינו( ו הרב ה כ הנ ה ;‬

‫י ק ר ה נפ ש ולב טו ב ‪ .‬ווקג** י‬ ‫א הב ה‪ ,‬ח; והסד‪,‬‬ ‫ולפעמים מורה ה פנו ‪:‬‬

‫לארצו ויורד ל ה ם גשם יורה ומלקו ש )יואל‪ ,‬ב׳(‪ ,‬ועל ענין ה נ ח מ ו ת אמר הנבי**■‬
‫קנאתי לציון ק נ א ה נ ת ל ה )זכריה‪ ,‬ח׳( ‪.‬‬
‫כי כשהוא ג**‬ ‫ואמנם בזה יש חלוק בין ההוראות ההפובות אשר ב פ ע ל זה‪,‬‬

‫ותקנא ר הל ב א‪ ,‬ת ת ה‪ ,‬ויקגאי‬ ‫כיחס שבו או ביהם הפעול — הוא לרעה‪ ,‬וכמו‪,‬‬
‫וכשהוא נק שר בי ח ס שאלין‬ ‫)ישעיה‪ ,‬י״ג(;‬ ‫יהודה‬ ‫אחיו )פ׳ וי שב(; ל א יקנא א ת‬
‫— דעא ל טו ב ה‪ ,‬ה תעוררות רוח נ ק מ ה על העול הנע שה‪ ,‬כמו‪ ,‬ה מקנ א אתה לי‬
‫ב ה על תך( ; א שר קנ א לאלהיו )פ׳ פנהס( ; קנאתי לה׳ )מ״א‪ ,‬י״ט( ‪.‬‬
‫ויש שפעל זה ב א ב שתי הוראותיו בנבו א ת א‪.‬חת‪ ,‬ב מו‪ ,‬ב ע ת שהוריע הנגי**‬

‫ב שם ה׳ כי יגלה א ת ישראל מעל אדמתו עקב עזבו הו ר ה אלהיו‪ ,‬א מר ‪ :‬וירעו ^‬

‫אני ה׳ ד ב ר תי ב ק נ א ת י ) י ח ז ק א ל ‪ ,‬ה׳(‪ ,‬ושוב כאשר הודיעם‪ ,‬כי ישוב אד‪ ,‬שבי^^*‬

‫וחסתי ורחמי׳'^‬ ‫וקנאתי ל שם קדשי )שענינו‬ ‫' וירחם על ה ם א מר נ׳׳כ בזו הלשון ‪:‬‬
‫)שם; ל ״ ט(‪.‬‬

‫‪^2‬‬ ‫־‬ ‫׳‬

‫י ^ ע ל * * ס מ ט * — לפ ע מי ם מורה על פעולה ב ח י ו ב ‪ ,‬מעשה בפו על‪ ,‬נ^ו<‬ ‫“יז(‬
‫ובן י® ^‬ ‫ה ד י ח ו הב ק ר א ת ה ענל ה הצדר‪; ,‬‬ ‫ש מ ט ו ה ב ק ר )ש״ב‪ ,‬ו׳( שענינו‪,‬‬
‫)ט׳( ‪ :‬ויאמר‪ ,‬ש מ ט ו ה )הורידוה מן החלון( ו י ש מ ט ו ה )ויר ‪T‬וד‪; (,‬‬
‫ן ך•‬ ‫י‬ ‫׳‬

‫י'‬ ‫פעיי‬ ‫ילפעסים מורה ע ל שלילת בל מעשה ועל עזיב ת ה ד ב ר ב ל א כ ל‬

‫כ ל ב ע ל ‪ .‬משה ירו‪,‬‬ ‫שמוט‬ ‫)פ׳ מ שפטים( ;‬ ‫ונמשתה‬ ‫כ סו‪ ,‬ת ש מ טנ ה‬
‫׳‬ ‫יי ‪) 7‬פ׳ ר א ה(;‬

‫בגיי׳‬
‫ה ע ם קי הזרע בארץ ב תוק ף ובחיק׳‬ ‫~ ל פ ע סי ם מורה על‬ ‫ה פ על « ש ר ש ״‬ ‫«יח(‬
‫)ירפיה‪ ,‬י״ר(’‬ ‫ישרש יעקב יציץ• ופר ח ישראל )ישעיה‪ ,‬כ״ז(; ‪ .‬נ ט ע ת ם ג ם שרשו‬

‫ושרש צדיקים ב ל ימוט )ס שלי‪ ,‬י״ב(;‬

‫כ סו‪ ',‬וצאצי '‬ ‫הזרע מן ה א ח ‪,‬‬ ‫עקירת‬ ‫ולפ ע מי ם סורר‪ .‬ה היפך ;‬ ‫■‬ ‫■‬
 ‫מ ב ו א‬ ‫י פרק ה׳ ״י׳עון י הפיכה"< טי׳גיר־‬ ‫מ ב ו א‬
‫קיט‬
‫וגסלץ על ה א ד ע‬ ‫תבואתי השרש )איוב‪ ,‬ל״א(‪ ,‬שענינו‪ :‬יהעקרו‪ ,‬יכרתו ה שר שים;‬
‫הנגזר מ הלר ‪ :‬ושרשך מארץ חיים )תהלים‪ ,‬נ״ב( ‪.‬‬

‫ה ר ב ר ב מקיסר‬ ‫ירן תואר הפעל ״ ה ח ת ״ — לפעמי ם מורה על מ ע מד עצמו של‬

‫שפירושה^‬ ‫ת ע מוד ה ב ה ר ת )פ׳ תזריע(‪,‬‬ ‫כ מו ואם ת ח תי ה‬ ‫בל א שנוי‪,‬‬ ‫שהי' בי;‬
‫;‬ ‫במקומה כ ש״יתה‬
‫ולפעמים מורה ההיפך‪ ,‬שהדבר הל ף הל ך לו ובא אחר במקומו‪ ,‬כסו‪ ,‬ה ח ת‬
‫אבותיך יהיו בניך )ק הל ת ז׳(‪ ,‬ו הרב ה כ הנ ה ‪.‬‬
‫‪ -‬לי שנא‬ ‫ועם זה י תבאר הי טב לשון הז״ל ב מ ם׳ ת מו ר ה )כ״ט ב׳( ‪ :‬״ תח ח‬

‫ולפעמים‬ ‫שלפעמים מורה קיומו‬ ‫דאתפוסי ולישנא דאהולי״‪ ,‬והיינו כמו שבארנו‪,‬‬
‫)פ׳‬ ‫אונקלוס הלשון לא יחל דברו‬ ‫כ מו שתרגם‬ ‫בטילי )ואהולי הוא לשון ב טול‪,‬‬

‫מטית( ל א י ב ט ל פ תג מי׳ ‪.‬‬

‫כי הפוכים הם נ ם בל שונ ם וגם ב ענינ ם‪,‬‬ ‫אשר אף‬ ‫כאלה‪,‬‬ ‫ייש עוד מיני הפכי ם‬

‫כן תכלי ת ם א ח ר‪:‬‬

‫רעות וגו׳‬ ‫והסתרתי פני מהם ומצאוהו‬ ‫מצינו הלשון‬ ‫כמי למ של ב מ ר ת עונשין‪,‬‬
‫וכנגד זה מצינו ‪ :‬ונתתי‬ ‫יילר(‪ /‬והרי זה עונש הב א ב ד ר ך שלילה‪ ,‬ע״י ה ס ת ר פנים ;‬
‫ב מר א ה‬ ‫**י׳ פני באיש ההוא והכרתי אותו ונו׳ )פ׳ קדושים(‪ ,‬הרי זה עונש בדר ך היובי‪,‬‬

‫פנים ; וככל זאת‪ ,‬ת כ לי ת ם אחד הוא — לעונש א( ‪— .‬‬

‫כי בעור שבאה הלשון‬ ‫ויש ל שונות כ אל ה שהן הפוכו ת בתוכן ענינן באופן מיוחד‪,‬‬
‫שלילי‪,‬‬ ‫בסגנון‬ ‫שבאה‬ ‫ולהיפך‪,‬‬ ‫ד‪,‬כונה — ל ש לי ל ה;‬ ‫היובי — הנ ה א מ ת ת‬ ‫נסגני!‬

‫יתכוני׳ — לחיוב ;‬
‫א ת השמש ונו׳ כל‬ ‫עיניך השמיטה‪ ,‬וראית‬ ‫כמו בפ׳ ואתחנן )ד׳ י ט(‪ :‬ופן תשא‬
‫^כא השמים ו ה ש ת תי ת ל ה ם אשר חלק ה׳ אלהיך אותם ל כל ה ע מים‪ ,‬ע״כ ;‬
‫״שחלק אותם‬ ‫הנד‪ .‬הלשון ״אשר חלק ה׳ אותם ל כל העמים״ בא כמו סגנון חיובי‬
‫והרי זה לשון‬ ‫לתעמיס שיעבדו להם״ ; ו ב א מ ת תוכן הבונה ״אשר לא הזהירם על ז ה׳‪/‬‬

‫יזייבית ככונד‪ .‬ש לי לי ת ב(;‬

‫אל תפן אל רשענו ואל תסתר פניו‬ ‫ועפ׳י ד‪,‬ערד‪ ,‬זו יתפרש ד‪,‬לשון נתפלד‪) ,‬בתפלת עננו( ‪:‬‬ ‫א(‬
‫ע‪,‬נשין‪ ,‬על טניע ת עונש בחיוב )על דרך ד‪,‬לשו; ונתתי‬ ‫‪, y‬‬ ‫‪! ,‬‬ ‫ם־־ני‪ ,‬שט‪,‬בקשים‬
‫הלשון וד‪,‬סתרתי פני ונו׳ ומצאותו‬ ‫דרך‬ ‫)על‬ ‫ב׳פלילה‬ ‫העונש‬ ‫ועל מניע ת‬ ‫את פני ונו׳(‬

‫יני'(‪ ,‬כ ט ש׳ ב ‪— .‬‬

‫בתור״ת במקומו •‬ ‫יע׳ בתלמוד מס׳ ע״ז נ״ה א' מה שררשו לשון זו‪ ,‬וע׳ מש כ‬ ‫נ(‬
 ‫בר וך‬ ‫סכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫־‪238‬‬

‫וכן במלכים ב׳ )י״ד( הכבד ושב בביייך‪ ,‬ועיקר תכונה שלא תגרום לך רע^‬
‫‪.‬וחרפה בצאתך‪ ,‬עיי״ש;‬
‫וכן באיוב )נ׳( במאמר ה׳ להשטן רק את נפשו שמור‪ ,‬הבונה — שלא יזיקנו;‬
‫ולהיפך‪ ,‬לשונות שבאו בסננון שלילי וכונתן לחיוב‪ ,‬כמו בפ׳ יתרו‪ ,‬כי לא יגקי׳‬
‫־ה< וגו'‪ ,‬והבונה‪ ,‬שיעניש ; ובפרשת שמיני‪ ,‬אש זרה אשר לא צוה אותם‪ ,‬והבונה שמנעם‬
‫והזהירם על מעשה זה ;‬
‫ובפרשת תצא‪ ,‬בי לא אצדיק רשע‪ ,‬והבונה‪ ,‬כי ארשיענו ; והרבה כהנה ‪—.‬‬

‫עבר בעתיה‬ ‫ויש לשונות הפוכות כאלה‪ ,‬שכל הפובן ניכר רק בזמן ‪ .‬הפוכים ;‬
‫‪.‬ועתיר בעבר‪ ,‬ואותם בבינוני‪ ,‬ובינוני בהם )וזה לצחות הלשון ויופי המליצה(;‬
‫כמו למשל נ ואד יעלה סן הארץ )פ׳ בראשית( — תחת ואד ע ל ה ; אחרי בלותי‬
‫היתה לי עדנה )פ׳ וירא( — תחת ת הי ה לי עדנה ; נתתי כסף השדה )פ׳ חיי( "‬
‫החת א ת ן ; ובערב יהי׳ על המשכן )פ׳ בהעלתך( — תחת ה יה ; כן יהי׳ תמיד‪,‬‬
‫הי ה תמיד‪ ,‬על פי ה׳ נ ם ע ו ועל‬ ‫‪1‬פי ה׳ יסעו ועל פי ה׳ יחנו — תחת כן‬
‫חנו;‬ ‫‪.‬פי ה׳‬
‫וכן ; וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ )פ׳ בראשית( — תחת טרם ה י ה ;‬
‫אכלה לדבר )פ׳ חיי( — תחת טרם כליתי; אז ישיר‪ ,‬אז יבדיל )ם׳ ואתחנן(‪ ,‬אז ידבר‬
‫י ־יתשע )יהושע‪ ,‬י׳(‪ ,‬אז‪ .‬יבנה שלמה )מ״א‪ ,‬י״א( — תחת ‪ :‬אז שר‪ ,‬אז הבדיל‪ ,‬אז דבר<‬
‫‪.‬אז בנה ;‬
‫ובן בינוני במקום עבר‪ :‬ושרה שומעת )פ׳ וירא( — תחת ש ט ע ה ; וי‪/‬קב רועי*‬
‫והנוגשים אצים‬ ‫•את צאן לבן)פ׳ ויצא( — ר ‪ a‬ת רעה ; ופרעה חולם — תחת ח ל ם ;‬
‫א צ ו ; וה׳ הולך לפניהם )פ׳ בשלה( — תחת הלך ; אנגי עומי‬ ‫)פ׳ שמות( — תחר>‬
‫בין ה׳ וביניכם )פ׳ ואתחנן( — תחת אנבי ע מ ד ת י ;‬
‫וכן בינוני במקום עתיד ; ואני הנני מביא מבול )פ׳ נח( — תחת ואני אבי*®*‬
‫הנה אנכי בא אל בני ישראל )פ׳ שמות( — תחת הנה אנכי א ב ו א ; בי אתה בא *®ל‬
‫הא ‪ p‬פ׳ שופטים( — ר^ת כי אתה ת ב א ;‬
‫וכן העבר במקום בינוני‪ :‬עתה ירעתי כי וגו׳ )פ׳ וירא( — ר^ת עתה ארע*‬
‫ואתנה ידעתן )פ׳ ויצא( — תחת ואתנה ת ד ע ו ן ; עתה באתי )יהושע^ ך׳^ — ר^ת‬
‫עתה א ב א ; הלא שמעת בתי )רות‪ ,‬ג׳( — תחת הלא ת ש מ ע י ; והנביא ידבר על‬
‫והעתיד להיורג ^‬ ‫הרוב בעבר במקום עתיד‪ ,‬כי פי ה׳ דבר בו‪ ,‬ולפניו הכל צפוי‪,‬‬
‫>אלו נעשה ‪— .‬‬
 ‫מבוא‬ ‫פרק ה’׳ ״לשון הפוכה‪ /‬סעיף ג׳‬ ‫מבוא‬

‫ומדי הערנו כאן למעלה בענין הוראות הפוכות אשר למלים מאותיות דומות‬
‫זסהברה אחת‪ ,‬אמרנו להעיר כאן על מלה אחת כזו בחז״ל‪ ,‬אשר לכאורה היא סודה‬
‫אך גם מאוד מאוד‬ ‫לא דק שאיננה פשוטה‪,‬‬ ‫זיכר והפכו ‪ :‬אך אותה ההודאה ההפוכה‪,‬‬
‫'ייפוהה ומופלאה‪ ,‬ובחזקה דורשת באור ופשר דבר ‪.‬‬
‫והוא השם ״ת ו ד ף׳ שמצינו בכמה מקומות בתלמוד בהוראות גלוי‪ ,‬חשוף •פתוח‬
‫כמו שכתבו המפרש והתום׳ למס׳ נזיר )*׳ א׳( בבאור לשון הגמרא‬ ‫לעין כל‪,‬‬
‫׳י׳י ר פי׳ דההוא גבדא וכו״׳‪ ,‬שפידושו‪ :‬גלוי דעתי׳ של האיש ההוא מ פ ו ר ש ;‬
‫וכן במשנה דמם׳ תרומות )פ״ח מ״ה(‪ :‬חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה‪,‬‬
‫ה מ ו צ נ ע ; ומבואר‪ ,‬ד״תורף״ ענינו נלוי‬ ‫היתה במקום ה ת ו ר ף יניהנה במקום‬
‫'®י»וח‪ /‬בהיפך מן מוצנע ;‬
‫וכן במם׳ שבת )קט״ו א׳( ‪ :‬מניחה במקום התורפה‪ ,‬ופירש״י ‪ :‬מקום גלוי והפקר ;‬
‫וכן כתב רש״י לגיט־ין )כ״א ב׳(; ״תורף‪ ,‬גלויו של שטר'‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬ובאור הדברים‪,‬‬ ‫^‬
‫״**יי‪-‬ו המקום בגט ובשטר‪ ,‬המכיל השמות‪ ,‬המקום והזמן‪ ,‬נקרא ״תורף'‪ ,‬מפני שהוא‬
‫ואיפה גבתב זה הגט והשפזר ; וכגגדו ״הטופס״ שבגט‬ ‫׳ יי■ ו מ ג ל ה לשם מי ומתי‬
‫*‬ ‫י‬ ‫‪*P‬‬
‫ובכל המקומות‪ ,‬מפני שהוא מכיל‬ ‫שוה בכל הגיטין‪ ,‬מכל השמות ובכל הזמנים‬
‫ניסח‪,‬‬
‫המורך ענין ומהות נט בכלל‪ ,‬ענין פרירה וכריתה והפסק כל יחש בינו לבינה‪,‬‬
‫יזמ‪,‬‬
‫׳‪ /‬כמובן‪ ,‬שוה בכל הגיטין ; ושם ״טופס״ הוא מלשון ״טפום״ ו ״דפוס״ )בחלוף‬
‫‪•/‬לני‬
‫יה(‪ ,‬שהם ממוצא יאחד‪ ,‬מן הלשון ‪.‬‬
‫והנה כל זה ידוע ומבואר לכל בעל תלמוד‪.‬‬
‫יעפ״י כל זה יש להעיר במה שמצינו שאבר ההולדה באשה מכונה בשם זה‪ ,‬כמו‬
‫סניח‬
‫)נ״ז ב׳( הרואה בתם על בשרה כנגד מקום ה ת ו ר ף ; ובא כנוי זה ביחש לשם‬
‫כל המסתכל באצבע קט־נה‬ ‫ככמה מקומות במס׳ נדה‪ :‬וכן במם׳ שבת )ם״ב ב׳(‪:‬‬
‫יעל ס‬
‫ישה כא‪.‬לו מסתכל במקום ה ת ו ר ף ; ובתרג״י בפ׳ תבא על הפסוק ובשליתה‬
‫י<ה מבין רגליה‪ ,‬תרגם — דתיפק מבית ת ו ר פ ה ;‬
‫ככל אלה צריך באור‪ ,‬איך זה‪ ,‬אבר שתעודתו וכבודו להיות חפוי ומכוסה ומוצנע‬
‫אבר כזה יכונה בשם המורה ממש על ה פ כ ו מענינו‪ ,‬בשם‬ ‫^ יעיה היותר אפשרית‪,‬‬
‫על דבר גלוי וחשוף‪ ,‬ולפי דברי רש״י בשבת שהבאנו מורה גם על ענין ה פ ק ר י­‬
‫לא להמרבר ולא‬ ‫לא לפי הכבוד ולא לפי הנמוס‪ ,‬ולא עפ״י דרכי הצניעות‪,‬‬ ‫‪,‬י‬
‫■לה‬
‫'®דובר ‪:‬‬

‫יאמנם נוכחתי‪ ,‬כי הנה להשם ״תורף״ ‪ ,‬לבד הוראתו הנזכרת‪ ,‬יש עוד הוראה‪,‬‬
‫מענין טומאה וכעור ; ומזה באור השם ״תרפים״ בכנוי לע״ז ‪ :‬ותגנוב רחל את‬
‫)פ׳ ויצא( )מפחדה פן ינחש בהם וירע אנה ברה יעקב עם נשיו( ; ועל מלך‬
 ‫בר וך‬ ‫)זכרונותס‬ ‫מל‪,‬ו ר‬ ‫‪240‬‬

‫ובזכריה )י׳( התרפים דברו און ; ובתלמיר‬ ‫( ‪,‬‬ ‫בבל נאסר ‪ :‬שאל בתרפים )יחזקאל‪ ,‬כ״א‬
‫)סס׳ ע״ז‪ ,‬כ־ט א׳( ‪ :‬ההולך לתרפות של עכו״ם וכו׳ ‪ ,‬והוא כנוי של גנאי וטומאה לש^'‬
‫ע״ז‪ ,‬וכמ״ש בתנתומא )פ׳ ויצא( ‪ :‬למה נקרא שסם תרפים‪ ,‬לפי שהם מעשה טומאה י‬
‫וכן מתבאר מתרגום ״לעג וקלס״)תהלים‪ ,‬מ״ד( תרפותא‪ ,‬ועיין עוד בסמוך ;‬
‫ובכן צריך לומר‪ ,‬שנתייחש שם זה לכנוי הנזכר באשה‪ ,‬מפגי שהוא תואר והוראה‬ ‫‪,‬‬
‫למקום טומאה‪— .‬‬
‫במה שאמרו שם ‪ :‬תורפה‬ ‫ויש להעיר בענין זה בדברי רש״י בשבועות )ט״ז א׳(‬
‫שתי ההוראות אשר לשם■‬ ‫של ירושלים‪ ,‬פירש״י ‪ :‬״גלויה וערותה״ ‪ ,‬עכ״ל ; הגה הרכיב‬
‫זה‪.‬כאחת ;‬
‫ואולי יתפרש ״וערותה" מלשין פשוטה ועורה )ישעיה‪ ,‬ל״ב(‪ ,‬הערה למות נפ^י‬
‫)שם‪ ,‬נ״ג( שבאורו גלה לבבו לקראת הרב‪ ,‬ובשם הפעל ״ערות יסוד״ )חבקוק ג‪ ,‬י״ר( ׳י‬
‫ויהי׳ לפי זה שם פעל זה נרדף ומשותף עם השם ״גלוי" ‪ :‬ולפי זה ‪T‬זי׳ שם ״עריה‬
‫שנתקבל מובנו לנרדף עם שם ״קלון״ ג״כ משרש ״ערה" המורה על גלוי; וכן יה'‬
‫המובן מלשון את מקורה הערה )פ׳ קדושים( ממובן את מקורה גלה ‪.‬‬
‫ויתבארו לפי זה הלשונות ואכסה ערותך )יחזקאל‪ ,‬יז( ‪ ,‬לכסות את ערותה )הושע׳■‬
‫בי׳( כמו ואכסה גלויך‪ ,‬לכסות את גלויה ‪ :‬וכי לראות את ערות הארץ באתם )פ׳ מק׳ז^'•‬
‫כלומר‪ ,‬מקום גלויה‪ ,‬כדי לכובשה‬
‫אך לפי זה לא יתבאר היטב הלשון לא תגלה עריתן )פ׳ אחרי( שיהי׳ הפירים‬
‫לא תגלה גלוין‪ ,‬ויש ליישב ‪— .‬‬
‫ויש להוסיף בענין זה‪ ,‬בשם ״טרפה״ שנתקבל להוראת כל דבר האסור באגיי"^‬
‫)ואשר אין לה שייכות עם טרפה דקרא‪ ,‬ובשר בשדה טרפה )פ׳ משפטים( — ענין‬
‫)ובהלוף י'' ^‬ ‫זה נסמך ‪ .‬על שם ״תרפה״ )בתי״ו( שענינו מאום ומנינה‪ ,‬וכמו שבארנו‬
‫בטי״\‪ /‬ממוצא_ דטלנ״ת( ‪:‬‬
‫וראי׳ לזה מגמרא דכ״ב )י״ט ב׳( ‪ :‬גרוגרת ש ה ת ר י פ ו‪ ,‬ופירש״י ‪ :‬״שהתריפ'‬
‫שהתליעו״ עב״ל‪ ,‬אבל לא נתבאר מקור סלה זו לענין ה ת ל יע ו‪:‬‬
‫ולכן י״ל הכונה ״שהתריפו" — שנמאסו ונתגנו מאכילה‪ ,‬באיזו סבה שהיא‪ ,‬יג®''‬
‫שבארנו הוראת מלה זו ‪.‬‬

‫וטעם כלל הסגנון מכל הפרק הזה במקרא נבאר אי״ד‪ .‬להלן ב מ ב ו א פי? ^ ^‬
‫בסופו‪— .‬‬
‫קכא‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ו׳ ״הלוף ו ת מ ו ר ה ‪ /‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫פרנן ו‬
‫‪,‬״הלוף ותמורה״‬
‫הפרק(‬ ‫ענ*ני‬ ‫)תק‬ ‫‪-‬‬
‫■שעיף‬

‫אותיות ה א״ב »ו בזו‪,‬‬ ‫חלוף ותסורת‬ ‫בסגנון‬ ‫דרך הז״ל לדרוש ילפעמיס את המקראות‬ ‫א(‬
‫עוד הערה‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫במס׳ זבחים )ק״ז א׳ (‪.‬‬ ‫זה הערה‬ ‫בהערה‪ ,‬בענין‬ ‫עס״י כללים ידועי ם‪— .‬‬
‫נתונים לעם אחר‪ ,‬זו אשת האב‬ ‫תב א‪ ,‬בניך ובנותיך‬ ‫בס׳‬ ‫‪.‬על הפסוק‬ ‫באור דרשת חז׳׳ל‬
‫בפ׳‬ ‫הפסוק‬ ‫חז״ל בד‪.‬ולין )ם׳ ב׳( על‬ ‫באור דרשת‬ ‫ב׳{‪ — ..‬עוד ‪:‬בהערה‪,‬‬ ‫)יבמות‪ ,‬ם׳׳ג‬
‫האידנא‪ ,‬השתא‪,‬‬ ‫המלים ש ב תל מוד‪:‬‬ ‫וגו׳‪ — .,‬ועוד בהערדע באור‬ ‫והעוים היושנים‬ ‫•דברים‪,‬‬
‫אשר שברת‪ ,‬יישר כחך‬ ‫בפי תשא‪,‬‬ ‫הפסוק‬ ‫חז״ל על‬ ‫באור ‪-‬דרשת‬ ‫בהערה‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫יעוד ‪.‬‬
‫עוד הערה‪ ,‬באור‬ ‫‪-‬‬ ‫)כ״א בי׳( בל המלעיג ו כ ו׳‪.‬‬ ‫בעירובי;‬ ‫בהערה‪ ,‬הערה‬ ‫ש־ פבי ת‪- .‬‬
‫כאור הלשון בפי תבא‪,‬‬ ‫בהערה‪,‬‬ ‫ופסיעתי ‪— .‬‬ ‫עליכם‪,‬‬ ‫ופסחתי‬ ‫בא‬ ‫בפ׳‬ ‫הדרשה‬ ‫'»עפ‬
‫עוד בהערה‪ ,‬באור‬ ‫זה אל זה ‪- .‬‬ ‫עוד הערה‪. ,‬באור בפ׳ בשלח‪ ,‬ולא קרב‬ ‫*זהשינוך ‪— .‬‬
‫זזלשון בתהליש )ל״ ב ט׳( עריו לבלום ‪— .‬‬
‫כאור במה אגדות בתלמוד על דרך חלוף אותיות ‪ :‬הרואה הספד בחלום )ברבות( ‪.‬‬
‫>‬
‫•גירנם‪ ,‬גי הנם )עירובין(; איש יהודי‪ ,‬שנפר בע״ז )מגילה(; התך ‪ -‬ש כ ל דברי מלבות נחתכין‬
‫ובאוד הפסוק ביחזקאל )ז׳ י׳׳א( ולא‬ ‫נח נחתם גזר דין )סנהדרין׳‪,‬‬ ‫אף על‬ ‫־על פיו )שם( ;‬
‫באוד נדר שת חז׳יל‬ ‫‪-‬‬ ‫דרשות ע פ׳י חלופי אותיות השיני"; והסמ״ך זו בז ו‪.‬‬ ‫לנה ב ה ם‪— ,‬‬
‫ונפסוק בפ׳ צו‪ ,‬סלת‬ ‫לנפסוק דהושע )ו׳ י״א( גם יהודה שת קצ ‪ T‬לך )ערכין‪ ,‬ל״ג א׳( ‪— .‬‬
‫‪.‬‬ ‫בתדגום במשלי לך אל נמלה עצל ‪— .‬‬ ‫בהערה‪ ,‬באור‬ ‫)מפסיקתא( ‪— .‬‬ ‫‪ :‬מ ר כ כ ת‬

‫במם' תמורה )ט״ז א׳( בפסוק בשופטים‪ ,‬ותצנח מעל ה ח מו ר;‬ ‫כאור דרשות ב חז״ ל‪:‬‬
‫* ם״ר איכה על הפסוק בתהליו^ אזכרה ‪.‬נגינתי בלילה ובפסוק דפ׳ לך‪ ,‬אשר מגן צריך בירך ;‬
‫)מ״א ב׳( שלשה אין רואי; פני גירנ ם; בשבת )ל״ב כ׳( כעו; גזל ו כ ו׳; בהוריות‬ ‫‪:‬כעירובין‬
‫)קל״ג ב( זה אלי‬ ‫בשבת‬ ‫‪-‬‬ ‫ת ת ר או‪.‬‬ ‫למה‬ ‫בתענית )ט׳ ב׳(‬ ‫׳>י׳ כ׳( הו־י משיח נ צ בו ר;‬
‫‘ ־יאנוהו; בקדושי; )ל׳ ‪.‬ב׳( אפילו אב ז נ מ ו נ ו׳ ; בפוטה ■)ל״א א׳( ונחזי אי הא• לא ) ‪ C‬׳ ;‬
‫‪16‬‬

‫‪J‬‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪242‬‬

‫בירושלמי שבת )ש״ו ה״ם( כל המנח ש ונו'‪ ,‬י ב מ״ד איכה לפסוק נשקר על פשעי ‪— .‬‬
‫על הדרשות וחלופי‪ /,‬בסגנון ‪ ,‬חלוף נפול״ או ‪ ,‬חלו ף ב; חלוף״‪ ,‬וענינם יתבאר מחיר‬
‫הדוגמאות המובאות בפנים ‪ .‬־״•‬

‫חגמאיי*■‬ ‫גס בדברי עצמם ‪— ,‬‬ ‫דפעמיס בחלוף ותמורת אותיות‬ ‫להשתמש‬ ‫חז״ל‬ ‫דרך‬ ‫‪0‬‬
‫פליאוי‬ ‫‪-‬‬ ‫באוד לשון ‪ ,‬ה צ בי עו״ שבתלמוד ‪.‬‬ ‫באור בירושלמי סוף מ ס' גיטין ‪- .‬‬ ‫לזה ‪— ,‬‬
‫באור‬ ‫מקדרין ‪ -‬מגררין‪ ,‬ובאור הענין ‪- .‬‬ ‫נמרצה ב תוי״ט פ״ד דביצה בענין הלשונות‬
‫השמות והמלים הנחתם'®‬ ‫בהערה‪ ,‬על‬ ‫המחבא ‪— .‬‬ ‫משילך‬ ‫)פ״ז מ״ב(‬ ‫המשנה בפאה‬
‫באור הםאםי*‬ ‫‪-‬‬ ‫ט״ו וט״ז ‪.‬‬ ‫עור בהערה‪ ,‬על כתיבת המספרים‬ ‫באותיות משם הוי״ה ‪- .‬‬
‫הידוע בתלמודי אם אני כאן הכל כאן ו נ ו׳ ‪ — ,‬כאור הלשון בחז״ל‪ ,‬אני והו הושיעה נ ^י ^ ■‬
‫"‬ ‫ליושר הנ תי ב ה משם ‪,‬עקיבא * •‬ ‫אני לי ונו׳ ‪- .‬‬ ‫באור הלשון במ שנה דאבו ת אם ־אין‬
‫הערה נ®®‬ ‫דמקואות‪ ,‬עקב שמן ‪— .‬‬ ‫באור במשנה ד ע״ז )ע״ב ב׳( עקבת יין‪ ,‬ובתוספתא‬
‫פליאה נמרצה בספר ‪ ,‬קול הרם*ז» ‪ _ ,‬מניע®־■‬ ‫—‬ ‫כתובות )ק״ה א׳( בלשון דייני גזירות‬
‫‪.‬‬ ‫השמוש בחלופי אותיות מאיזו מחז״ל ‪— .‬‬

‫בהערה‪ ,‬הערה‬ ‫‪-‬‬ ‫דוגמאות לזה ‪.‬‬ ‫דרך חלוף ותמורת אותיות גם במקרא ‪— .‬‬ ‫‪(J‬‬
‫בי ג י‬ ‫ק‪5»2‬ן‪,‬‬ ‫א ה ע״ז‪ ,‬סוף סיסן‬ ‫הערה ב ב״י לטור‬ ‫המ שנה דעוקצין‪ ,‬האגוזים שאמנן ‪— .‬‬
‫מקביעות או ת עי״ן להוראת נקוד סגו*^ י "‬ ‫בהערה‪ ,‬על הטעו ת‬ ‫יושר כתיבת שטות ‪— .‬‬
‫בית פקידות הפאסט י‬ ‫‪ ,‬ב י דואר״ ‪,‬המבוון להוראת‬ ‫באור שם‬ ‫באור שם ‪ ,‬א ב ר ך״ ‪- .‬‬
‫עוד בהערה‪ ,‬ב איי ’‬ ‫על עיר ‪— .‬‬ ‫לפעמים‬ ‫המורה‬ ‫‪ ,‬מ דינ ה ״‬ ‫שם‬ ‫באור‬ ‫בהערה‪,‬‬
‫בתהליס )זן״ה( וקרי*‬ ‫באור הפסוק‬ ‫במגילת אסתר ‪— .‬‬ ‫מדינות״‬ ‫ושבע‬ ‫‪ ,‬מ א ה ועשרים‬
‫‪,‬‬ ‫שראל ה תוו‪— .‬‬

‫הלשיני® ’‬ ‫באור‬ ‫ואהח״ע ‪— .‬‬ ‫אותיות אהו״י‬ ‫עש״י חלופי‬ ‫כמה פסוקים‬ ‫באור‬
‫ו‪,‬ר'**י’״־‬ ‫^ף‪.‬ןי»‬ ‫השמות‬ ‫באור‬ ‫ובאיוב‪ ,‬אגלי טל ‪— .‬‬ ‫אפך‪,‬‬ ‫מאז‬ ‫ומי‪ .‬יע מד‬ ‫בתהליס‪,‬‬
‫^**‬ ‫שראתה נדה ו ני' • ־־‬ ‫הרואה קרי‪ ,‬אשה‬ ‫בתלמוד ‪:‬‬ ‫באור הלשונות‬ ‫שבתלמוד ‪— .‬‬
‫ישוב לקושית תוס׳ בסוטה )ט״ז ג'( ופליאה בדבריה® ‘‬ ‫כענין השמות ‪,‬יעפר ו א פ ר ״‪— .‬‬
‫‪-‬‬
‫באור הלשון בישעיה )מ״ז ב׳( חשפי ש ב ל‪.‬‬
‫■‬
‫באור מ א מי חז״ל‪ ,‬הנפטר מן ה מ ת יאמר לו לך בשלום‪ ,‬והנפטר מן החי יאם'*‬
‫בהערה על דברת התום׳ בב״ב‪ ,‬בדבר ה מנ הג להסיר הציצית מטלית שיל®‬ ‫לך לשלום ‪— .‬‬
‫‪r‬‬
‫•‬ ‫באור בתרג״א ב״‬ ‫‪-‬‬ ‫ובשפטים גדולים ‪.‬‬ ‫באור הלשון ב פ׳ וארא‪,‬‬ ‫בה המ ת ‪— .‬‬
‫^‬ ‫באור י‬ ‫)נ״א( קבעת כום התרעלה ‪_ ,‬‬ ‫באור הלשון בישעיה‬ ‫כ פ׳ רגע אחד וגו׳ ‪— .‬‬
‫באור הלשון בישעיה )ס״א( ובדניאל )י״ב( והיו לרייייז י‬ ‫המלאה ונו׳ ‪- .‬‬ ‫בברהמ״ז לידך‬
‫^‬ ‫באור הלשון בחז״ל ‪ ,‬אין מזיחין* • ~‬ ‫■ באור הלשון בפ' תצוד‪ ,‬ולא יזח החושן ‪— ,‬‬
‫ב‪66‬׳‪-‬‬
‫והגנה מהשגת הרמב״ן ‪ — ,‬באור הלשין‬ ‫דברי רש״י בר״פ תזריע‪ ,‬כי‪,‬מי נדת דותה‪,‬‬
‫באור הלשון בישעיה נ ״ ט( וחניתי כדיר עליוי ״‬ ‫כלים )פט״ז מ״ג( משיעשה שגי דורים ‪— ,‬‬
‫גאי ר‬ ‫__‬
‫עמר ויטורד ארץ>‬ ‫באור הלשון בחבקוק )ג׳(‬ ‫באור ה שמות ‪ ,‬סו פ ם וחורף״ ‪— .‬‬
‫לם׳ והגה איל אחר )וי רא(‪-• .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫הלשון בתלמוד ‪,‬ו אז דו ל ט ע טיי הו״‪.‬‬
 ‫ר‪,‬כב‬ ‫מבוא‬ ‫פיק ו׳ ״הלוף ותמורה״ ‪ ,‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫באור‬ ‫‪ .‬תי מו ר • ‪- .‬‬ ‫העיר‬ ‫עם‬ ‫באור‬ ‫בפסוק ד ש ה׳ ש ודלת ראעך כארגם; ‪- .‬‬
‫בהערה‪,‬‬ ‫בש' תזריע‪ ,‬ג בה הו א‪- .‬‬ ‫הלשון‬ ‫באוד‬ ‫הלשון והם חנו לרגלך )ש׳ ברכ ה(‪— .‬‬
‫באור‬ ‫בר״פ משפטים‪ ,‬אם בגפו יבא וגו׳ ‪~ ,‬‬ ‫באור הלשון‬ ‫‪-‬‬ ‫נדבר השמות צחר וזרח ‪.‬‬
‫כענין הפעלים ״ מז ג • ו ‪ .‬מ ‪ :‬ך'‪ ,‬ובאור בתלמוד ע״י‬ ‫‪-‬‬ ‫הלשון בם׳ ויצא הפעם יזבלני אישי ‪.‬‬
‫באור בגמרא חולין )קל׳׳ז ב׳(‪ ,‬ביחש לשון חורה‬ ‫‪-‬‬ ‫)נ׳ ח ב׳(‪ ,‬ופליאה נ מי צ ה בתום׳ ש ם‪.‬‬
‫הלשון דפרשת האזינו‬ ‫באור‬ ‫‪-‬‬ ‫תעשה לתיבה ‪.‬‬ ‫צהר‬ ‫בפסוק ד פ׳ נח‪,‬‬ ‫ילשין חנסים ‪— .‬‬
‫מזי ר ע ב‪- .‬‬
‫השם‬ ‫להוראת‬ ‫וזרח ‪- .‬‬ ‫להוראת הפעליםיזח‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ ,‬אנ חנו • ‪.‬‬ ‫הגוף‬ ‫מלת‬ ‫בענין‬
‫דברים תמוהים ב ד א ב׳ ע ‪- .‬‬ ‫לנאור הלשון בקהלת )׳•ב( ויסתבל החגב ‪— .‬‬ ‫‪#‬שרע״ ‪- .‬‬
‫לנאור הלשון בהושע‪ ,‬ושחטה‬ ‫ארד‪,‬ותם ‪- .‬‬ ‫הלשינזה והעבט תיעביטגו‪ ,‬ולא יעבטון‬ ‫נאור‬
‫המלה‬ ‫לנ או ר‬ ‫‪ -‬נשק• ודקדוק חז*ל בר‪.‬ם ‪- .‬‬ ‫הפעלים ‪,‬נ שך‬ ‫לבאור‬ ‫שמים העמיקו ‪- .‬‬
‫לנאור הלשון וענה איים נ אלמנו תיו )ישעיה‪ ,‬י״ג( ‪- .‬‬ ‫בהערה‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫כס׳ תשא ‪,‬ונ ח ל תנו• ‪.‬‬
‫לבאור הלשון‬ ‫לבאור השם ‪ ,‬סו ל • ‪- .‬‬ ‫לבאור הלשון בישעיה )ט׳( ויגזור על ימין וגו׳ ‪- .‬‬
‫לא המלחת ‪— .‬‬ ‫ביחזקאל )ט״ז( והמלח‬ ‫באור לשון הפסוק‬ ‫ני׳י״ל ‪,‬פירות הנושרי;• ‪— .‬‬
‫לבאור‬ ‫חלוף נפול במלה אחת ‪— .‬‬ ‫לנאור הלשון בם׳ מטות‪ ,‬למסר מעל בה' ‪— .‬‬
‫לנאור לשון המ שנה בברנות^ על המלח ועל‬ ‫המלים ‪,‬ז ג ה • ו‪,‬נ א ף״‪ ,‬והוראותי־ן השונות ‪— .‬‬
‫לבאור הלשון בם׳ תצא‪,‬‬ ‫לבאור הלשון בישעיה )מ״ח( בחרתיך בנור עני ‪- .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫יזומית ‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫)מ״א( ופעולוחינם מאשע ‪.‬‬ ‫‪ -‬לבאור הלשון בישעיה‬ ‫תהיה לך על אזנך ‪.‬‬ ‫ייתד‬
‫באור לשון‬ ‫לנאור הפעל ‪,‬סרס• והשם ‪,‬סרים• ‪~ .‬‬ ‫לחלוף הסמ״ך עם השיני״ן ‪— .‬‬
‫לבאור השמות ‪.‬ח שך• )בשי״ן ימיני‪ ,‬ממובן ערפל(‬ ‫‪-‬‬ ‫בעמוס )ז׳( ובולם שקמים ‪.‬‬ ‫הנתיב‬
‫הנ תי ב כתהלים‬ ‫לבאור לשון‬ ‫ויחושם הקרוב ‪— ,‬‬ ‫מניעד‪,(,‬‬ ‫י‪,‬ה שך' )נ ש ״ן שמאלי‪ ,‬ממובן‬
‫בתהלימ‬ ‫בשערו ‪ - .‬נאור המלה‬ ‫מסלסל‬ ‫ב ח רל !‬ ‫לנ או ר הלשון‬ ‫)פ״ה( מיודעי מחשך ‪- .‬‬
‫לנאור הלשון‬ ‫‪-‬‬ ‫)נ׳ ט( לא תאסף ולא‪ ■.‬תקבץ ‪.‬‬ ‫לנ או ר הלשון ביחזקאל‬ ‫‪-‬‬ ‫>®'( ינרסמנה ‪.‬‬
‫לבאור השם‬ ‫והת שוטטנה ‪_ .‬‬ ‫בירמיה )מ״ט(‬ ‫לנ או ר המלה‬ ‫נעתם ארץ ‪- .‬‬ ‫)ט׳(‬ ‫כישעיה‬
‫לבאיר‬ ‫לנ או ר הלשון בתהלים )קל״ז( ותוללינו שמחה ‪_ .‬‬ ‫כיחז־אל )ם׳( שער האיתון ‪- .‬‬
‫לנאור‬ ‫‪-‬‬ ‫באור הפסוק בם׳ נח‪ ,‬יפת אלהים ליפת ‪.‬‬ ‫הלשין במשלי )נ׳( ולשותה שפתיו ‪- .‬‬
‫באור‬ ‫המלה בישעיה ועוד ‪ ,‬צ ע ד״ ‪- .‬‬ ‫באור‬ ‫‪-‬‬ ‫המלה ג שמיאל א׳ )ט‪-‬ו ט׳( ‪ .‬נ מ נ ז ד • ‪,‬‬
‫לשי; דפייטן‪ ,‬צעד‪ ,‬נ ד ב נ חו ומקדש ‪- .‬‬
‫וירב‬ ‫בם״פ ב של ח‪:‬‬ ‫לנ או ר ד‪,‬לשונות‬ ‫א ת‪ ,‬עם‪ ,‬ע ל ‪- ,‬‬ ‫לנאור מלית ה ק ש ר;‬
‫ואיזו‬ ‫נאור לשון המשנה באבות )פ׳ ה׳(‬ ‫בהערה‪,‬‬ ‫העם עס משה‪ ,‬ויל; העם על משה ‪- ,‬‬
‫‪-‬‬ ‫י^יא מהלוקת שלא לשם שמיב‪ ,‬מחלוקת קרח ועדתו ‪.‬‬
‫לנאור הלשון בם״פ יתרו‪ ,‬בנל המקום‬ ‫ו א ת כ׳ ש ‪- .‬‬ ‫נסדר א ט נ ״ ה‬ ‫לחלופי אותיות‬
‫ל‪-‬אור‬ ‫עליך ‪— ,‬‬ ‫א' )נ״ד( ותחם‬ ‫בשטואל‬ ‫הלשון‬ ‫לנ או ר‬ ‫שמי ‪— ,‬‬ ‫אזניד את‬ ‫יזשה‬
‫בעמוס )ל׳ ז׳( וחלקה אשר לא תמטיר ! ובעזרא )ו׳ נ׳ (‬ ‫כירמיה )ג׳ ח׳( וארא !‬ ‫הלשינות ‪:‬‬
‫נ או ר נ מ ״ ר ר״ש בראשית על הפסוק במשלי‪ ,‬וחהי אצלו אמון ‪ • .‬־‬ ‫' ^ י נ י יי עא חדת ‪- .‬‬
‫דברים זרים ומשונים מאחד המדקרקים הראשונים בדבר החלופים ‪— .‬‬
‫הלוף ותמורה באותיות בשפת יהודית‪ ,‬עם דוגמאות ומ שלים‪— ,‬‬
 ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪244‬‬
‫בר וך‬

‫א‬
‫עוד מדרך חז״ל בתלמודם‪ ,‬בדרשותיהם‪ ,‬בסימניהם וברפיזותיהם‪ ,‬להחליף ולהטיי‬
‫לפעמים בלשו; הבתובים את אותיות האל״ף בי״ת זו בזו‪ ,‬אם מפני שהן מאותיות אהו״י‪/‬‬
‫מתאימות לצ**^‬ ‫שרגילות להתחלף זו בזו‪ ,‬מפני קלות הברתן ; או מפני שהרבה מהן‬
‫ממוצא אברי ההברה‪ ,‬אשר על כן דהבן להתחלף‪ ,‬כמו ‪:‬‬

‫מוצאן מן הגרון‪,‬‬ ‫א( אותיות אהח״ע‬

‫* ‪ ,‬השפתים ‪:‬‬ ‫בומ״ף‬ ‫«‬ ‫ב(‬
‫החך ;‬ ‫״ ״‬ ‫ניכ״ק‬ ‫״‬ ‫נ(‬
‫הלשון ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫״‬ ‫דטלנ״ת‬ ‫‪,‬‬ ‫ד(‬
‫השיגים ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫״‬ ‫זסשר״ץ‬ ‫‪,‬‬ ‫ה(‬

‫אי מפני כאלה שבבלל הן קרובות בהברה‪ ,‬במו החי״ת והב״ף הרפויה‪ ,‬הסט״ך וה־עי׳י‬
‫השמאלית‪ ,‬הסמ״ך והתי״ו הרפויה ; או מפני שהן קרובות בתמונתן‪ ,‬כמו הבי״ת וי־‬
‫הדלי״ת והזי״ן‪ ,‬הדלי״ת והרי״ש‪ ,‬שיני״ן הימיני והשמאלי‪ :‬או מאלה שהן‬
‫^‬ ‫בסדר הא״ב על סדר אטב״ח ואתב״ש‪ ,‬ועוד על סדר מורכב כזה ; ולבסוף _ כאלה‬
‫מסוכות זו לזו בסדר הא״ב שלנו ‪.‬‬
‫ובכל פרטי ענין זה נתעסק בפרק זה‪ ,‬אשר שמו יעיד עליו כי כולו םוקר&‬
‫הענין ; ונביא דוגמאות ומשלים לבל פרט ופרט‪ ,‬ויחד עם זה — באורים וחדושים והעייף'*‬
‫הפר־ו‬ ‫מאלה אשר יש להם יחש ונגיעה‬ ‫שונות במקרא ובתלמוד ובספרי אגדה‪,‬‬
‫ויהי ה׳ לנו לעזר ‪.‬‬
‫‪r‬נתחיל בדוגמאות מ־ז״ל‪:‬‬
‫דרשו וינצלו את מצרים‪ ,‬במצודה שאין בה דגיס^ ביזל''*‬ ‫א( ברכות )ט' ב׳(‬
‫הלמ״ד בדלי״ת;‬
‫דרשו המלה ״בצלמון״ )תהלים‪ ,‬ס״ח ט״ן( כסו כצלטיי*'‬ ‫)ט*ו ב׳(‬ ‫‪,‬‬ ‫ב(‬
‫בחלוף הנו״ן בתי״ו‪ ,‬כזוג מאותיות דטלנ״ת )ובאור רר״ייי _‬
‫ראה להלן ב מ ב ו א ‪ ,‬פרק ט^ ‪ ,‬בערך צלמן‪ ,‬ובמצוין‬
‫דרשו ‪ :‬משה הטיח דברים כלפי מעלה‪ ,‬שנאמר ויתפלל‬ ‫) ‪ r V‬א׳ (‬ ‫נ(‬
‫אל ה׳ )פ׳ בהעלותך‪ ,‬י״א( ‪ ,‬אל תקרא אל ה׳ ‪ ,‬אלא ^ י‬
‫)מחליף האל״ף בעי״ן‪ ,‬כזוג מאותיות אד‪a‬״ע יי(;‬

‫ויג"‬
‫נערך‬ ‫ב ' ‪,‬‬ ‫להלן ב טנו א סרל‪ ,‬ט׳ סעיף‬ ‫נ או ר דרשה ־״ יבא אי״זז לסנינו‬ ‫»(‬
‫‪-‬‬ ‫שם ישוב ‪ 1‬כון לקושית בהר ש״א בענין זה ‪.‬‬
‫רגג‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ו׳ ״הלוף והסורר‪.‬״ ‪ ,‬סעיף א׳‬ ‫מב וא‬

‫שררשו הפסוק בפ׳ אחרי‬ ‫׳( ‪,‬‬ ‫וחלוף בזה במם׳ זבחים )ק׳ז א‬
‫)י״ז( ואליהם הארר; כמו ו ע ל י ה ם בעי״ן ‪: C‬‬
‫ועור חלוף כזה‪ :‬במ״ר בראשית )כ׳( דרשו הפסוק בישעיה‬
‫)מ״א( מי העיר ממזרח^ כמו מי ה א י ר ב(‪:‬‬
‫דרשו הפסוק בפרשת הולדות^ שני גיים בבטנך ‪ -‬שני ג א י ם<‬ ‫י( כרכות )ג״ז ב׳(‬
‫בחלוף יו״ד באל״ף‪ ,‬כזוג מאותיות אהו״י ‪:‬‬
‫ולפעמים דרשו עפ׳יי חלוזפי ש נ י יורי״ן בשני אלפי"! ‪ :‬במ״ר‬
‫שבימיו נעשה‬ ‫קהלת‪ ,‬ריש פ״א ‪ :‬למה נקרא שסו י ר מ י ה ‪,‬‬
‫ירושלים א ו ר מ י א ה )חורבה( והנה קובע שני אלפי״; תחת‬
‫שני יירי״ן;‬

‫והשסטנוהו ‪.‬‬ ‫אבל איננו נוגע ינ א;‪/‬‬ ‫ננ סי א מ ת נ א י עני; ד‪,‬דרשוז‪,‬‬

‫וד‪,‬א‬ ‫ו ע ל י ה ם )בעי״ן( נ תי ב‪,‬‬ ‫מידי‬ ‫מתקיף לה רנ א‪,‬‬ ‫ואיתא בזה בנמדא נ א; ‪:‬‬
‫)באל״ף( נ תי ב ?‬ ‫יאליהם‬
‫אם‬ ‫ני ה־א ביון דאותיות אלו )א׳ עם ע׳( דרבן לד‪,‬תחלף‪,‬‬ ‫וקושיא זו צריבה באור‪,‬‬ ‫^‬
‫בך דרך הדרשות‪ ' ,‬ומה קשה לו ?‬ ‫‪p‬‬

‫בהקדמה לפרק ההוא )סימן ו ׳ ‪/‬‬ ‫ובהסבר דבר זה נבאר אי״ה לד‪,‬ק במבוא‪ ,‬פרק ט' ‪,‬‬
‫ני אעפ״י שאמנם מדרך חז״ל לדרוש בחלופי אותיות המתחלפות‪ ,‬אעפ״י נן‪ ,‬הסנגו; נדרשות‬
‫ובזה‬ ‫ונ מו בדרשות הקודמות נ א; !‬ ‫אלא נך* ‪,‬‬ ‫נאלה להקדים לד‪,‬ן הלשון ‪ ,‬א ל תקרא בך‪,‬‬
‫אך באה על דרך הדרש;‬ ‫נאים י הו רו!‪ /‬שאמנם אי; הקריאה הזאת קבועה במקרא‪,‬‬

‫נ א מרו‬ ‫אבל‬ ‫ועליהם‪:‬‬ ‫אלא‬ ‫אל תקרא ואליה‪/:‬‬ ‫הי׳ ראוי לומר ‪:‬‬ ‫זוז‬ ‫ובעני;‬
‫ועליהם‬ ‫מידי‬ ‫פריך שפיר‪,‬‬ ‫ממש‪,‬‬ ‫נ תו ב‬ ‫בך‬ ‫נ מו אמנם‬ ‫®’*ים יישר ‪,‬ועליהם נ תיב *‬
‫נביא אישור‬ ‫)נ״ א נ׳(‬ ‫מעירובי;‬ ‫לאנדה‬ ‫בהערה‬ ‫ובסמוך‬ ‫נ תי ב‪.‬‬ ‫והא ואליהם‬ ‫®״זי*‪/‬‬
‫‪k‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫דברים‬ ‫בהרחב‬ ‫זד‪,‬‬ ‫לנאורי‬

‫מוסנ על אברהם אבינו שהאיר לעולם בהודיעו את אחדות ה׳ ‪— .‬‬

‫והבאני‬ ‫והנה אמנם ני באגדות באו נ מ ה ונ מ ה דרשות עפ״י חלופי אל׳י־ף עם עי״ן‪,‬‬
‫נא; אחדות רק לדוגמא ולמשל ‪.‬‬
‫על‬ ‫שנוסדו‬ ‫מפורש‬ ‫ואמנם רצוננו בזה להעיר על איזו אגדות שלא נתפרש בה;‬
‫משום דבלא זוז •אין‬ ‫כן‪,‬‬ ‫לפרש‬ ‫צריך‬ ‫בהנרח‬ ‫אך‬ ‫)א׳ עם ע׳(‪,‬‬ ‫אלה‬ ‫?ל חלופים‬
‫®**יי ל ענינן;‬
‫בניך ו ב נ י ״ ד‬ ‫על הפסוק דם׳ תבא‪,‬‬ ‫ונעיר על דרשת חז׳ ל במס׳ יבמות )ס״נ ב׳(‪,‬‬
‫ולא נתבאר איך דריש בן ‪:‬‬ ‫זו אשת האב‪ ,‬בלומר‪ ,‬אם חורגת ;‬ ‫נתונים לעם אהר‪ ,‬אמר רב‪,‬‬
‫וצריך לומד‪ ,‬דמפרש ‪ ,‬ל ע ס״ נ פו ‪,‬ל א ס״ )בחלוף עי״; באל׳׳ף(‪ ,‬ומפרש‪ ,‬לאם )של( אחר‪.‬‬

‫שיהיי הבנים והבנות נתונות‬ ‫ומה שראה הדורש בנדל להוציא המלה והלשון מפשם;‪,‬‬
 ‫בר וד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪246‬‬

‫מניין שהקב״ה' סר )פוקד( את החולה‪ ,‬שנאסר‪) ,‬תהלים‪ ,‬ס״א(‬ ‫)י״י ב׳(‬ ‫ה( שבת‬
‫ה׳ יסעדנו על ערש דוי‪ ,‬קרי בי' י ס ע ד נ ו )כי הפעל ‪,‬סער*‬
‫והנה מחלפים דלי״ה‬ ‫בארמית הוא כמו ״פקד״ בעברית;‬
‫ברי״ש‪ ,‬מפני קרבת תמונתם ‪) :‬ועיין עוד השייך לדרשה יי‬
‫בפיק הבא‪ ,‬סעיף א׳(;‬
‫דרשו הפסוק בתהלים )מ״ד( והדרך צלח‪ ,‬במו והדרך )סל׳!יי‪1‬‬ ‫)ס״ג א׳(‬ ‫‪,‬‬ ‫‪0‬‬
‫בהדי הדדי* וסענין הבורה וזה מוסב על הלומרים בחבורי'‬
‫ודרשו בחלוף רי״ש בדלי״ת‪ ,‬מפני קרבת תמונתם‪:‬‬
‫וינד משה‪ ,‬שהגיד להם דביי^‬ ‫דרשו הפסוק בפ׳ יתרו‪,‬‬ ‫)פ״ז א׳(‬ ‫‪,‬‬ ‫ז(‬
‫והנה מחלפים‬ ‫כאגדה;‬ ‫שמושכין את לבו של אדם‬
‫היו״ד מן וינד באל״ף‪ ,‬כמו ואגד )אנדה(‪ ,‬כזוג מאותיותאהו״י•‬
‫וכתבת על הלחות את הרבריג*‬ ‫דרשו הפסוק בפרשת תשא‪,‬‬ ‫»(‬ ‫)‪//‬‬ ‫ח(‬

‫לה‬
‫ש;ל דרשה מחז״ל י׳י‬ ‫לעם )לאומה( אתר )וככר הוכחנו כסה פעמיס בספרנו תור״ת‪,‬‬
‫אם בטעמה והגיונה׳‬ ‫אם בגוף הלש ן‪ ,‬אם בדקרוקה ושמושה‪,‬‬ ‫איזו סבה מכרהת קצת‪,‬‬
‫כפשוטו‪ ,‬לאוסר‪ ,‬אחיי*׳‬ ‫אם הפירוש לעם אחר‪,‬‬ ‫דקשה לו‪,‬‬ ‫ביחושד‪ ,‬והמשכה( — יש לומר‪,‬‬
‫ב >‬ ‫ילכו‬ ‫כולם‬ ‫והלא כמבואר בפרשה‪,‬‬ ‫למה זד‪ ,‬רק הבנים והבנות יהיו נתונים לו‪,‬‬
‫גם האבות גם הבנים‪ ,‬גם הזקנים גם הצעירים‪ ,‬ולמה זה הוציא מן כולם את הבנים והבנוי*'‬
‫על דרך דמז ואסמכתא‪ ,‬דבלשון זו דמו לקללה מיוחדת‪ ,‬שהבנים והבג"*‬ ‫לכן סמך לדרוש‪,‬‬
‫וכדמפרש‪ ,‬וזה כמו ‪,‬ג לו ת בתוך גלות* ‪- .‬‬ ‫תגדלנה אצל אמהות חורגות‪,‬‬

‫דרשת חז*ל במס׳ חולין )ם‪ /‬י‪ (/‬על הפ^ייז‬ ‫עם עי*ן‬ ‫וכן יתפרש עפ״י חלוף אל*ף‬ ‫■‬
‫)תאגי‪,‬‬ ‫עאןו‬ ‫^^ני‬ ‫למה נקרא שמס ע‪,‬יש^‬ ‫היושבים וגו׳ ‪,‬‬ ‫וה עויפ‬ ‫דפ׳ דברים‬
‫)בלומר‪ ,‬שעבדולא^^®‬ ‫הרכה‬ ‫ראה( לאלהות‬ ‫פ׳‬ ‫א ו ת נפשך‪,‬‬ ‫השרש ‪ ,‬או ה * ‪ ,‬ומלשון גבל‬
‫ו ה א ו י ם ‪ ,‬בחלוף עי*ן ב א ל׳ ף ;‬ ‫כמו‬ ‫ו ה עוים‬ ‫והגה דריש‬ ‫ע*כ !‬ ‫רבים(‪,‬‬
‫שמם של אומה יי י*‬ ‫משום דעיקר‬ ‫ככלל‪,‬‬ ‫הברח הדרשה‬ ‫בטעם‬ ‫ואפשר לומר‬
‫ת י מ נ י ם ‪ ,‬כמבואר במקרא‪ ,‬ומדבא השם בכנוי ‪ ,‬עוי ם' הו צי או הו לדרשה‪ ,‬ע*ד רמז ואסמכח*'‬
‫‪-‬‬ ‫יעיין ר מ ב ״ן‪.‬‬

‫א ת ד‪,‬מ‪.‬לד‪ ,‬הרבילר‪ ,‬בתי‘® ”’‬ ‫מ; אל״ף עם עי*ן‬ ‫אפשר לפרש עפ*י חלוף זה‬ ‫וגם‬
‫ובמה מלים בתלמוד פיג**’‬ ‫‪ ,‬ה אידנ א * )כעת(‪ ,‬ותתפרש ‪ ,‬ה א ‪ -‬עי ד נ א * )זה הזמן‪ ,‬כעת הזאת( ;‬
‫יסור( י‬ ‫במלה‪ ,‬אחת‪ ,‬ועל ה א מ ת ביסודן מתחלקות ל שחי^‬
‫‪hn‬‬ ‫י‬ ‫י‬
‫ם! *‬ ‫‪,‬מ שהו* ‪,‬‬ ‫מה שנשמע* ;‬ ‫‪ ,‬מ תו ך — מן ‪ ,‬מן תוך" ‪ , 1‬מ מ ש מ ע * ‪ ,‬מן ‪ ,‬מן‬
‫ניח'**‬ ‫‪ ,‬ח אי‬ ‫מן‬ ‫אינשי*‬ ‫דאמרי‬ ‫‪ ,‬היינו‬ ‫ב׳ (;‬ ‫ק״ט‬ ‫מנחו ת‪,‬‬ ‫חוס׳‬ ‫שהוא* )עיין‬
‫יעיח ®י* *‬ ‫באלה ‪.‬‬ ‫עבד* ועוד‬ ‫‪ ,‬ד אי‬ ‫מן‬ ‫‪,‬די ע בד *‬ ‫תהלה״ ;‬ ‫מן ‪ ,‬ל ך‬ ‫‪,‬לכתחלה* ‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫למעלה פרק נ׳ )‪,‬לשון קצרה״( סעיף א ' ‪,‬‬
‫הכד‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ו׳ ״חלוף ותמורה‪ /‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫אשר היו על הלהות הראש נים א שר שברת‪ ,‬ודרשו‪ ,‬שאמר‬

‫ומחליף האל״ף מן ״אשר״‬ ‫לו הקב״ה י שר כחך ששירת;‬
‫ביו״ד א(‪:‬‬
‫דרש דב פפא‪ ,‬כל המלעי‪ :‬על דברי חכמים נדון קשה‪ ,‬שנאמר‬ ‫עירובין )ב״א ב׳(‬
‫)קהלת‪ ,‬י״ב( ולעג הרבה יגיעת בשר; והנה בפסוק כתיב‬
‫ולחג)בה״א(‪ ,‬ומחליף הה״א בעי״ן‪ ,‬בזוג מאותיות אהח״ע נ(;'‬
‫דרשו הלשון בתורת )פ׳ אמור( פרי עץ הדר‪ ,‬כמי א ד ר‬ ‫סוכה )ל״ה א׳(‬
‫)מהוראת לחות( י(‪ ,‬בחלוף ה׳ באל״ף‪ ,‬כזוג מאותיות את'י‬
‫ואהת״ע ;‬
‫דרשו הפסוק דקהלת )ח׳( ובבן ראיתי רשעים קבורים‪ ,‬במו‬ ‫ב׳(‬ ‫גיטין )ניו‬
‫קבוצים‪ ,‬בחלוף די״ש בצדי׳ק‪ ,‬כזוג מאותיות המוצא זסשר״ץ‪:‬‬
‫דרשו המשך הפסוק חנזבר ; וישתכחו בעיר כמו וישתכחו;‬ ‫* (‬ ‫)*‬ ‫״‬
‫בחלוף הכ״ף בבי״ת‪ ,‬מפני קרבתם בתמונה )וגם מאותיות‬
‫בבל״ם( ‪:‬‬

‫א(‬
‫שאם ארם עושה בח‪ 6‬זו‪/‬‬ ‫משום דטדרך הנבור והנסום‪,‬‬ ‫דרשה יו‪,‬‬ ‫ה ני ח‬ ‫•ש דם־ש טעם‬
‫משני שגם הוא בעצטו‬ ‫דבר שאינו הגון — שלא להזכיר לו מעשה זה‪,‬‬ ‫טצערו או בכעסו‪,‬‬
‫ומטעם‬ ‫והזכירה בזה הוא מעין מאשר העולם ״שזור מלח על מבה טריה* !‬ ‫מצטער על יה‪,‬‬
‫זכור‬ ‫אם הי׳ בעל תשובה לא יאמרו לו‬ ‫יזה יש לכוי; טעם הדבר במ שנה בי ם )נ״ת ב׳ (;‬
‫כי לצער לו עניניו הקודמים !‬ ‫'מז‪55‬זיך ■הראשונים‪,‬‬
‫ולא הי׳‬ ‫אינו מוכרח לענין‪,‬‬ ‫והנה הלשון ‪,‬א שר שברת׳׳ שהוסיף ה ק ב׳ ה במאמרו זה‬
‫אשר היו על‬ ‫‪ .‬א ת הדברים‬ ‫■המאמר בנלל חסר מאומה אם הי׳ טששיטן לאלו המלים ולומר‬
‫מוז‬ ‫של משה‪,‬‬ ‫לצערו‬ ‫אה מעשה השבירה‪,‬‬ ‫ולמה זכר לו‬ ‫ותו ל א!‬ ‫הלחות ה ר א שוני ב׳׳‪,‬‬
‫כמבואר בענין השרשה?‬ ‫׳שעשה מתוך כעם ומרירות על מעשה העגל‪,‬‬
‫ולכן דריש‪ ,‬דנהשך הוא‪ ,‬שבזה עור חזק ואמץ את רוחו‪ ,‬כמו שהורה לו על מעשהו זה‪,‬‬
‫*כמו שכביכול נוח לו ל ה ק כ׳ ה מעשה ז ה! וסמכו זה על הלשון ‪ .‬א ש ר *‪,-‬י ש ר'‪ ,‬כרמשרש‪— .‬‬

‫והנה‬ ‫כתיב )בהי׳א( ?‬ ‫ולהג‬ ‫והא‬ ‫מירי וליעג כתיב‪,‬‬ ‫מתקיף לה רבא‪,‬‬ ‫יאיתא בגמרא ‪:‬‬
‫לנ אוי ה קשה מה קשה לו‪ ,‬והלא דרכן של אותיות אלו )ה' וע׳( להתחלף )באותיות ‪ nnx‬״ ע‪A‬‬
‫כנורע ז‬ ‫יכן דרך הדרשות והאסמכתות‪,‬‬
‫כתבנו ישוב נ מן לזה‪,‬‬ ‫לדרשה מזבהים ) ק׳ז א׳(‬ ‫ב׳'‪,‬‬ ‫בהערה לציון‬ ‫ואמנם למעלה‬
‫כטעם ובסברה‪ ,‬עיי״ש וצרף הדברים לכאן ‪— .‬‬

‫>{‬
‫)‪,‬קרי וכתיב״( נ ע ‪T‬‬ ‫עיין מבאור ענין זה ומטעם הדרשה בכ^ל להלן ב מ ב ו א ‪ ,‬שרק ט׳ ‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪ ,‬הד ר‪ -‬אד ר * ובבאור ש ם ‪— .‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מר‪,‬ור‬ ‫‪248‬‬

‫דרשו הפסוק במשלי )י״ח■( ובבל תושיה יתגלע — שנתגלר׳‬ ‫יג( נזיר )ב״ג א׳(‬
‫קלונו וכו׳ ‪ :‬והנה דרשו יתגלע )בעי״ן( כמו יתגלה )בה״א(‪/‬‬
‫‪,‬‬ ‫כזוג מאותיות אהה׳׳ע ;‬
‫דרשו ויעתר יצתק )ר"פ תולדות( כסו• ורח־תר־)שחתר חתיר^‬ ‫יד( סנהדרין)צ״ו א׳(‬
‫‪:‬‬ ‫בתפלתו(‪ ,‬ומחליף העי״ן בחי״ת‪ ,‬מוג מאותיות אהח״ע‬
‫דרשו הפסוק דם׳ שלח ‪ ,‬את ה׳‪ .‬הוא מגדף ‪ ,‬כאדם האומר״‬ ‫מו( כריתות >ז׳ ג׳(‬
‫לחבית; ג ר פ ת הקערה והסרתה )כלומר‪ ,‬שזה שמגרף רי<'‬
‫הוא מגרף את כל יסודי היהדות ואשיות האמונה(; ורי^^‬
‫קורא מגדף בסו מגרף‪ ,‬בהלוף דלי׳ית בריי״ש‪ ,‬מפני■ קרבתמי‬
‫בתמינה ;‬
‫דרשו הפסוק דפרשת וישלח )ל״ו כ״ר^' אשר מצא‪ -‬את הימימ״‬ ‫מז( רזולין )ז׳ כ׳(‬
‫למה נקרא שמן )של פרדות( ימים‪ ,‬מפני ש א י מ ת ן טוטלי‘‬
‫על הבריות )כלומר‪ ,‬אימת נשיכתן‪ ,‬שמביאה למיתה( ;‬
‫מחליף את היו״ד מן ‪,‬״יטיס״ באל״ף )‪,‬איסימ״(> מוג‬
‫■‬ ‫אותיות אהו״י;‬
‫דרשו ופסחתי עליכם )פ׳ בא( כמו ויפסעתי־‪ .,‬בחלוף‬ ‫יז( סבילתא )פ׳ בא(‬
‫בעי״ן‪ ,‬בזוג מאותיות אהח״ע **(;■‬
‫דרשו הפסוק איכה יעיב ה׳ באפו‪ ,‬כמו איכה יה ו ב•‪ ,‬ג*^'‬ ‫יה‪.‬ז ס״ר איבה ) ‪(h‬‬
‫בחלוף עי״ן בחיית‪ ,‬כמאותמת אהח״ע;‬
‫דרשו הלשון כפ׳ הבא )כ״ה ט״ו( ובאו עליך■ וגו׳ והשיגיו<‬ ‫יט( פסיקתא )תבא(‬
‫ו ה צ י ג ו ך ‪ ,‬בחלוף שי״ן‪ ,‬בצדי״ק‪ ,‬ממוצא ופשר״?‬ ‫כמו‬
‫)מן השינים( ב(;‬

‫יונוי‬
‫יוזנן בטעם ררשוז זו‪ ,‬משום דהתואר ‪,‬פ סח * איננו מ טי נ ד ‪ •®S3‬ם עלה‪./‬מג‪1‬גי■ כי‪-‬געגןרי‬ ‫א(‬
‫שהי‬
‫וכ מו עד מתי• אתם‪-‬פוםהים על‬ ‫בדעתו ו ג ד רנ מ‪,‬‬ ‫התועה‬ ‫ע >'‬ ‫«ו‬ ‫על חנר כעל מי ק‬
‫>‬
‫שהעני; אתד הוא עס הלשו;‪,‬ופסחתי*‬ ‫ולכן דריש כחלי!‪ :‬עי״;‪,‬‬ ‫הסעיסים )ם־א‪ ,‬י׳ ת (‪:‬‬
‫_‬ ‫•ותר מ כו כ ד‪.‬‬
‫נופלי‬
‫ומה שהביע תכתוב בלשו; ופסחתי ולא ופסעתי‪ ,-‬י״ל‪ .,‬דכיון‪ ,‬לבטא כסגנון ל®'!‬
‫אשי■‬
‫כמבואר להל; בפרשה )פסוק ב״ז( ואסרתס ז ב ח פסה הו א לה'‬ ‫על לשון משם פסח‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫פסח על בתי בני י ש ר אל‪— .‬‬

‫י פו‬
‫אבאר אי״ה‪ .,‬שדרשה‪.‬ונ‪ .‬איננ ה שלמה•'‬ ‫בערך ‪ ,‬ה ש ג ‪ -‬ה צ ג ״‬ ‫פ ר ק ט׳‪,‬‬ ‫כ מבו א‪,‬‬ ‫להלן‬ ‫ג(‬
‫זו ‪5‬‬ ‫הצגה‬ ‫בי אין כאור ימוב; מה עגיגה שד‬
‫קכה‬ ‫מבוא‬ ‫סעיף א׳‬ ‫״ ‪,‬‬ ‫פרק ו׳ ״הלוף ותמורה‬ ‫מבוא‬

‫דרשו וישקהו )פ׳ וישלה( כסו ו י ש ב ה ו ‪ ,‬ב^תלוף קו״ף בנ״ף‪,‬‬ ‫פרקי ר‪'-‬א‬
‫שרם ממיעא ניב״ק‪ ,‬מן החך )וראה מה שנכתוב בטעם דרשה‬
‫בערך נשק — נשך( ;‬ ‫׳ ‪,‬‬ ‫זו להלן במבוא פרק ט‬
‫בשעת טביעת המצרים בים‪ ,‬בקשו מלאכי השרת‬ ‫דרשו‪:‬‬
‫בא(‬
‫לומר שירה‪ ,‬אמר הקב״ה‪ ,‬מעשה ידי טובעים בים ואתם‪.‬‬
‫רוצים_לומר שירה? הדא הוא דכתיב‪) ,‬פ' בשלח( ולא קרב‬
‫זה אל זה‪ ,‬אל תקרא ולא קרב‪ ,‬אלא ולא ק ר א ‪ ,‬ע״כ ; והנה‬
‫מחליף את הבי״ת באל״ף‪ ,‬מפני םמיכתם בסדר הא״ב “( •‬
‫יעיין להלן בסוף הפרק‪ ,‬שהראנו לדעת בדעת הז״ל שדורשים עפ״י חלוף אל״ף עם‬
‫עי׳ו■‬
‫‪.‬‬ ‫י' יעם תי״ו כסדר א״ב בסדור אטב״ח ואתב״ש ‪:‬‬
‫יכאן נוסיף לבאר ענין הלופים פש־טים )כלומר‪ ,‬בסדר סדור א״ב פשוט‪ ,‬כסדרו(‪..‬‬
‫ינעיר‪ ,‬כי יותר מכל האותיות רנילים חז״ל לדרוש בחלו״ף הה״א עם החי״ת‪ ,‬והם‬
‫®**ייייית אהה״ע‪ ,‬נרוניות ‪ :‬ומפורש אמרו בירושלמי )שבת‪ ,‬פ*ז ה״ב( ‪ :‬״לא מתמנעיין‬
‫'*^‪ P‬למדרש בין ה׳ להי״ת״ )ועוד יבא לפנינו מאמר זה( ;‬

‫והשיגוך ‪ -‬יהציגוך )השי״; בצדי״ק( דרוש לבא עור‬ ‫זוז‪,‬‬ ‫הלוף‬ ‫דאחרי‬ ‫ואבאר שם‪,‬‬
‫ם; החך‪ ,‬גינ״ ק‪ ,‬ומתחלפות בנ קל‬ ‫ממוצא אחד‪,‬‬ ‫שהם‬ ‫הגימ״ל )מן והציגוך( בקו״ף‪,‬‬ ‫י׳לף‪,‬‬
‫)ימצינו חלוסם גם בלשון ‘ חז״ל‪ ,‬במס׳ ביצה )כ״ג א׳( אין מקדרין ‪ -‬תח ת אין מגדרין‪ ,‬עיי״ש(^‬
‫לך!‬ ‫ור״ל‪ ,‬ש תב אנה הקללות י י צ • ק ו‬ ‫י הצ י קו ך ‪,‬‬ ‫יהי' נ מו‬
‫גוה ; אל תקרא והשיגוך‪ ,‬אלא והציגוך‪.,‬‬ ‫ולפי זה צריך לסדר דרשה זו בסגנון בפזל‪,‬‬
‫ו ע׳ ש עוד ‪-■ .‬‬ ‫אי א והציקוך ‪.‬‬ ‫'**ל חקדא והציגוך‪,‬‬
‫»(‬
‫*סמך בדרשה זו על הלשון דנ תי ב בשירת מלאנים ‪ :‬וקרא זה אל זה ואםר קדוש )ישעיה‪ ,‬י׳(״‬
‫י*'!‘ כאן — ולא קרא זה אל זוז‪ ,‬לומר שירה ‪— .‬‬
‫נ תי ב בננוי להטחנוז‬ ‫מה שמקודם כפרשה‬ ‫בכלל י*ל‪ ,‬דמדייק‪,‬‬ ‫יטעם הברת הררשדז‬
‫קבוץ‪,‬‬ ‫מפגי‬ ‫הוא‬ ‫וזוז‬ ‫מאחריהם‪,‬‬ ‫ויעמוד‬ ‫מאחריהם‪,‬‬ ‫וילך‬ ‫רבים ‪:‬‬ ‫כלי*')‬
‫ש כ מ ד׳נ ה י‬ ‫^ ®י טי ם‬

‫קרב ר‬ ‫ואם הי׳ הלשון ‪,‬ול א קרב זה אל זוז׳*• מוסבר‪ .‬אל ה מ חנו ת‪ ,‬הי׳ לו לומר ולא‬
‫לדרוש דמוםב על מלאכים‪-‬‬ ‫מצא סמך‬ ‫הקודמים‪ ,‬לבן‬ ‫א ל ה ‪ ,‬נפגנון הפסוקים‬ ‫אל‬ ‫*ילד•‬
‫וקרא ז א״ז‪ ,‬בלשון יחיד ‪— .‬‬ ‫דכתיב בהם‬
‫יעיין מש״ב בענין זה כתור״ת ם׳ בשלח‪ ,‬גם מהנוגע לדינא ‪—,‬‬
‫‪ ,‬ב ל ם' )עדיו־‬ ‫)מן אלף עם כי״ת( קרוב לומר‪ ,‬דהשדש‬ ‫זה‬ ‫חלוף‬ ‫ודזק שעל יסוד‬
‫םח‪ 0‬ונ‪ /‬סגירז‪ ,/‬ובאים בתלוף אל״ף•‬ ‫לנלונז‪ ,‬תהלים ל״ב( אח הוא להשם ‪,‬אלם* שענין שניהם‬
‫׳‬ ‫ב י׳ ת ‪.‬‬ ‫ענז‬
‫ולד‪.‬לן בהמשך הפרק בתחלת סעיף ג׳ נכתוב בבאור המשך הפסוק עדיו לבלום ‪- .‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקוף‬ ‫‪250‬‬

‫ויען כי יש במספר דרשות כאלה‪ ,‬שהן נרגשות ומענינות מאוד‪ ,‬ויותר סז^ י®‬
‫באלה‪ ,‬אשר זולת כלל זה‪ ,‬מהלוף ה׳ עם ה'‪ ,‬לא יתבארו כלל ואין להם כל מובן‪,‬‬
‫■אהשב בזה כמה מהן;‬
‫ואחשב בתחלה את אלה שנדרשו ישר ופשוט בגמרא ובאגדות עפ״י חלוף זי׳«‬
‫זאח״ב אחשב את אלה ש מ ו כ ר ה ו ת להפתר עפ׳^ חלוף זה‪ ,‬כמו שבארנו ‪.‬‬

‫ואלו הן הישרות והפשוטות‪:‬‬

‫בחירי*‬ ‫כמו‬ ‫דרשו הפסוק דתהלים )צ״ו( בהדרת קודש‪,‬‬ ‫א( ברכות )ל׳ ב׳(‬
‫קודש ;‬
‫דרשו הפסוק דפ׳ קדושים‪ ,‬קודשהלולים‪ ,‬כמו קודש ח ל ולים ׳‬ ‫)ל׳׳ה א׳(‬ ‫״‬ ‫ב(‬
‫והפקדתי עליכם בהלה‪ ,‬בגי*‬ ‫דפ׳ בחקותי‪,‬‬ ‫דרשו הפסוק‬ ‫שבת )ל״ב ב׳(‬ ‫‪(1‬‬
‫ב ח ל ה ״‪: V‬‬
‫דרשו החי״ת מן פחז )כמים‪ ,‬פרשה ויחי( כמו ה׳ ב( ;‬ ‫)נ״ה ב׳(‬ ‫ד( ״‬
‫דרשו והדרך צלח )תהלים‪ ,‬מ״ה(‪ ,‬כמו וחדרך;‬ ‫)ס״ג א׳(‬ ‫ה( *‬
‫דרשו הפסוק במשלי )י״ג( הון מהבל‪ ,‬כמו מ ח ב ל י( ;‬ ‫ו( עירובין )ג׳׳ד ב׳(‬
‫)מחיווזו(‬ ‫דרשו הלשון מהיות משה )פ׳ בא(‪ ,‬כמו מ ח י ו ת‬ ‫)פ״ט א׳(‬ ‫ז( פסחים‬
‫• דשה;‬
‫דרשו הפסוק דאיכה )ד׳( ותצא מבת ציון בל הדרה‪ ,‬כמו יי"‬ ‫א׳(‬ ‫ה( יומא )נ״ד‬
‫‪.‬‬ ‫חדרה;‬
‫ה ש ל היי‬ ‫ומפרש בגמרא‪ ,‬כמו בית‬ ‫משקין בית השלחין‪,‬‬ ‫)ב׳ א׳(‬ ‫מו׳׳ק‬ ‫ט(‬
‫)עיי׳׳ש וברש־י(;‬ ‫•‬

‫משרש בגטרא‪ ,‬אל תקרא בהלה אלא בחלה‪ ,‬כלומר‪ ,‬שטה שנחשב שם ב שיע ה‬ ‫א(‬
‫ב מ ב ו א שרק מ׳ )‪,‬קרי וכתיב״( בערך ‪,‬בהליז‬ ‫ולהלן‬ ‫בעון מניע ת מצית חרומת חלה‪:‬‬
‫בחלה* נבאר אי״ה כדל ענין זה‪ ,‬ומה ראו חז״ל בהכרח לשון השסוק לדרוש כזה ‪—,‬‬

‫זעזעת‪ ,‬הרתעת‪ ,‬פרח חטא מטך ‪- .‬‬ ‫ודריש בנוטריקו״ן האותיות משמאל ליטין ‪:‬‬ ‫ב(‬

‫דריש כענין למוד התורה‪ ,‬אם עושה אדם תודתו חבילות חבילות )בלא סדרים( יתמעמו ‪ .‬ו ^‬ ‫ג(‬
‫מש״כ להל; בש׳ י׳ במעלת ענין הסדר ‪— .‬‬
‫שרק הקודם בארנו‪ ,‬שהלשון ‪ ,‬מהבל * הוא מן הלשונות ההשוכות )ונג*י‬ ‫ולמעלה סוןו‬ ‫י‬
‫ב ב ה ל ה יתמעט‪ ,‬יע*י‬ ‫ו ע ני נו; מ ב ה ל‪ ,‬ור״ל‪ ,‬הון הבא‬ ‫כבש ‪ -‬כשב‪ ,‬שטלה — שלמה(‬
‫חברך )טשלי(‪ ,‬ומקביל אל סיף השכוק‪ ,‬וקובץ עי* ”*‬ ‫לא‬ ‫באחריתה‬ ‫מבהלת‬ ‫הלשון נחלה‬
‫■‬ ‫)ההישך מבהלה( ירבה‪ ,‬עיי׳ ש ‪- .‬‬
 ‫ר!כו‬ ‫מב וא‬ ‫סעיף א׳‬ ‫״ ‪,‬‬ ‫פרק ו׳ ״חלוף ותמורה‬ ‫מבוא‬

‫דרשו הפסוק דשמואל ב׳ )כ״ב( חשרת מים כסו ה ש ר ח‬ ‫י( תענית )י׳ א׳(‬
‫ופירש״י ‪ :‬מענין השרה‪ ,‬כמו אין שורין‪ ,‬ועיין במהרש״א ;‬
‫)ובנמרא ורש״י‬ ‫דרשו השם ״צחר״ )רהי״א‪ ,‬ד׳( כמו צ ה ר ;‬ ‫יא( סוטה )י״ב א׳(‬
‫הועתק בטעות צהר תחת צחר(;‬
‫דרשו מצה תהיה )פ׳ ויקרא(‪ ,‬כמו תחיה )עיי״ש( ;‬ ‫יב( מנחות )נ׳׳ג א׳(‬
‫דרשו עיר ההרם )ישעיה‪ ,‬י״ט(‪ ,‬במו עיר ה ח ר ס )עיי״ש( ;‬ ‫)ק״י א׳(‬ ‫״‬
‫מסאי רהאי נחרפת )פ׳ קדושים( לישנא דשנויא הוא‪ ,‬דבתיב‬ ‫יי( כריתות)י״א א׳(‬
‫)ש״ב י׳ז( ותשטח עליו ה ר י פ ו ת ‪ ,‬הרי מביא ראי׳ לשרש‬
‫״חרף״ מן שרש ״הרף״‪:‬‬
‫עלתה נצה )פ׳ וישב( דרשו כסו עלתה נ צ ח )עיי״ש( ;‬ ‫®‪ 0‬חולין )צ״א א׳(‬
‫דרשו הפסוק דמשלי כבד את ה׳ מהונך‪ ,‬כמו מ ח ו נ ך )מטה‬ ‫®‪ C‬ירוש׳ פאת)פ״א ה״א(‬
‫'‬ ‫שחננך ה׳(‪:‬‬
‫סימן לל״ט מלאכות בשבת‪ :‬״אלה" הדברים )ר״פ ויקהל(;‬ ‫״ שבת )פ״ז ה״ב(‬
‫ומפרש‪ :‬א׳— הר‪.:‬ל׳—תלתין‪ :‬ה׳—תמניא; ודריש הה״א מן‬
‫״אלה״ כמו ה׳; ומסיים על זה‪ :‬״רא מתמנעין רבנן לרתש‬
‫בין ה׳ לחי״ת ;‬
‫דרשו הפסוק דתהלים )ע״נ( הצמת כל זונה ממך‪ ,‬כמו כל‬ ‫)מ״א(‬ ‫’יי( פסיקתא‬
‫זונח;‬
‫דרשו איש יהורי‪ ,‬בסו איש י ח ו ד י ‪ ,‬שייחד שמו של הקב״ה ;‬ ‫®( מ״ר אסתר )ב׳(‬
‫)ועיין עוד מענין זה להלן בציון כ״ד( ;‬
‫דרשו ויהד יתרו)פ׳ יתרו( במו ו י ה ד ‪ ,‬ש נ ת י ה ד )שנתנייר(‬ ‫)יתרו(‬ ‫תנחוסא‬ ‫^‬

‫ואלו הן הדרשות ה מ ו ב ר ח ו ת להפתר עפ״י הלוף זה ‪:‬‬

‫?א(‬
‫הרואה הספד בחלום )פרשו בגמרא‪ ,‬הרואה מלת ״הםפד״‬ ‫כרכות )‪:‬״ז א׳(‬
‫מן השמים הסו עליו ופדאוהו‪ ,‬ע״ב; ולא נתבאר‬ ‫בכתב(‪,‬‬
‫שייכות הפתרון לההלום ;‬
‫*‬ ‫אך דרשו המלה ״הספד״ בחלוף חי״ת‪ ,‬כמו ״חםפד״‬
‫ועוד בנוטריקו׳ין ״הם—פד״ ‪ ,‬ויוצא ‪ :‬ש ח ס ו עליו ו פ ד א ו ה ו‬ ‫'‬
‫דרשו בהמשך הלשון רפ׳ לך כי אב המון גוים נתתיך‪ ,‬ודרשו‬ ‫‪ v-‬שכת )ק״ה א׳(‬
‫בהמשך המלה המון בנוטריקון ; הביב נתתיך בגוים ‪ :‬וזה מפני‬
‫’‬ ‫שדרשו הה׳ מן המון במו הי״ת‪ ,‬ועיי״ש;‬
‫דרשו השם ״גיהנם״ גיא שיורדין לשם על עסקי חג ם — על‬ ‫עירוכין )י״ט א׳(‬
‫עסקי עריות‪ ,‬ובא בסמיכות על לשון הפסוק בפ׳ בהעלותך‪/‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרינותי(‬ ‫מ מו ר‬ ‫‪252‬‬

‫זכרגו אה הדגה אשר נאנל במצרים חנם‪ ,‬ונדרש באגדה‬

‫)יומא‪ ,‬ע׳׳ה ב׳( על ערירי‪ /‬שהגיע להם ב ה נ ס ;‬ ‫‪,‬‬
‫במלת ‪,‬גיהנם״ אם לי*‬ ‫הרמז לזה‬ ‫נתבאר‬ ‫ולא‬
‫שדורשים הה׳ מן גיהנם לה׳ ‪ ,‬ובהחלק המלה לשתים יוציג‬
‫■‬ ‫— גי— חנם;‬
‫מרדכי מבנימין אתא‪ ,‬ואמאי קרי לי׳ יהודי )איש יהודי‪ ,‬וז^‬ ‫כד( מגילה' )י״ג א׳(‬
‫‪ .‬מורה שבא משבט יהודה(—על שם שכפר בעכו״ם )בפרהסיא‪/‬‬
‫שלא רצה להשתחוות להמן‪ ,‬מפגי הצלם שהי׳ חקוק על לגי^'‬ ‫■‬
‫וכל הכופר בעכו״ם נקרא יהודי‪ ,‬ע״כ;‬
‫ולא נתבאר מה יתרון לשם יהודי ביחש הכפירה בעכו"®‬
‫על שמות עברי וישראל או ישרון וכדומה; והמפרשים טרחי‬
‫הרבה בזה;‬
‫לםי‬ ‫אך יתבאר פשוט וישר עפ״י הסייר לפסוק זה‪:‬‬
‫נקרא שמו של מרדכי יהודי‪ ,‬לפי שייחד שטו של הקב״ה בניי‬
‫כל באי עולם )כמבואר למעלה(‪ ,‬לפכיך נקרא יהודי‪ ,‬לוטי‬ ‫•‬
‫י ה ו ד י ‪ ,‬ע׳’כ‪ ,‬וזה בחלוף ה׳ בחי״ת ;‬
‫ומתבאר‪ ,‬דבנמרא שם בא הענין בקצרה‪ ,‬ונסמך‬ ‫־‬ ‫י‬
‫דרשת המ״ר ; ויהי׳ שעור הלשין בגמרא כזה ‪ :‬וכל הכיפי‬
‫בעכו״ם נקרא יהודי‪ ,‬לומר י ח ו ד י ‪ ,‬וכמו במ״ר;‬
‫והנה באו דברי הס״ר ומגלים באור דברי הנטרא‪■/‬‬
‫לקיים מה שאמרו הז״ל )ירושלמי רה״ש‪ ,‬פ״נה״ה( ‪.‬רגיי‬
‫תירה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר״ ‪ ,‬או כמו שאם'י‬
‫בתנחומא )פרשה הקת‪ ,‬י״ג( ״דברי תורה צריבין זה לזה‪ ,‬׳ג*®’"'‬
‫שזה נועל זה פותח״ ; והנה באו שני אלה המאמרים כנסר•*‬
‫ומדרש ומראים הדברים בעליל ;‬
‫למה נקרא שמו התך )במגילת אסתר(‪ ,‬שבל דברי מלבי®‬ ‫)ט״ו א׳(‬ ‫״‬ ‫כה(‬
‫ולא נתבאר באיי®‬ ‫‪i‬‬ ‫נחתכים על פיו )כלומר‪ ,‬נחלטים ונגזרים(‬
‫אם לא בהלוף ה׳ בריי״י‘ י‬ ‫אופן דריש כן משם ״התך״ ‪,‬‬
‫התך — התך;‬
‫אף על נח נתתם גזר דין )להטבע‪ .‬במבול(‪ ,‬שנאמר )יחזקאל'‬ ‫בו( סנהדרין)ק״ח א׳(‬
‫ז׳( ולא נח בהם‪ ,‬עיי'ש; והגה בפסוק כתיב ולא נה )בח”**‬
‫דרשו בחלוף ה׳ בחי״ת ;‬ ‫מלשון נהי(‪,‬‬
‫ר‪,‬כז‬ ‫מבוא‬ ‫״ח‪*:‬וף ותפורה‪ /‬סעיף א׳‬ ‫פרק‬ ‫'מבוא‬

‫ונוח‬ ‫פרשו בסמיכות על הפסוק דיחזקאל הנזכר מלשון‬ ‫ונן במ״ר בראשית‬
‫ולא נה‬ ‫מאויביהם )אסתר‪ ,‬ט׳{‪ ,‬ונראה‪ ,‬שנם הס״ר מפרש‬ ‫‪.‬‬
‫כסו ולא נח‪— .‬‬

‫יאסנם ראוי להעיר‪ ,‬כי אעפ״י כן‪ ,‬אעפ״י שההלופים של הה׳ עם חח׳ סצוים ורנילים מאוד‬
‫אלה שחשבנו במםפר כ״ז‪ ,‬הם רק לדוגמא ולמשל‪ ,‬אבל בהמשך המפרות התלמודית‬
‫ייזאגדית ימצאון כאלה בהמון( — אעפ״י כן‪ ,‬אין ראוי לנו להקל בזה ולהשתמש בחליפין‬
‫אלה מנפשנו‪ ,‬כל עוד שלא מצינו להם יסוד או רמז בחז״ל‪ ,‬יען כי לפעמים אפשר לצאת‬
‫מיכן בלתי הנון ובלתי מנומס ובלתי רצוי עד מאוד ‪ ,‬כמו שנבאר ‪.‬‬
‫וכבר עמדו הז״ל על נקודה זו ואמרו )ויקר״ר‪ ,‬י״ט(‪ ,‬על הפסוק בפרשת אמור ולא‬
‫’י׳ללו את שם קדשי ‪ :‬״אם אתה עושה חי״ת לה״א )במלת יחללו( נמצא אתה מחריב את‬
‫■''׳עילם״ )ר״ל‪ ,‬מפני שיקרא ולא יהללו(‪.‬‬
‫ויותר מזה‪ ,‬במלת ״הללו יה״ ‪ ,‬כל הנשמה תהלל יה‪ /‬אם יעשה את הה׳ )הראשון(‬
‫יזן הללויה להי״ת‪ ,‬יוצא הללו‪ ,‬וכן מן תהלל — תחלל ‪.‬‬
‫וכן במלת ו ח כ י ת י לה׳ )ישעיה‪ ,‬ח׳( אם יעשה את ההי״ת מן וחכיתי לה״א‪,‬הר‬
‫יה מחרף ומנאץ )וע׳ מנילה‪ ,‬כ״ד ב׳(‪.‬‬
‫ויתכן‪ ,‬שמפני זה זרזו חז״ל להזהר בדיוק בכתיבה המה וברה את תמונת הה״א‬
‫‪,‬‬ ‫■‬ ‫יי׳הי״ת )שבת‪ ,‬ק״ג ב׳( ‪_ .‬‬

‫וכן רגילים הרבה חז״ל לדרוש המקראות בחלופי סמ״ך בשיני״ן ושיני״ן בסמ״ך‬
‫^יאף השיני״ן הימנים(‪ ,‬והשיני״ן בינם לבין עצמם )הימיני בשמאלי והשמאלי בימיני(‬
‫שיבוא;‬
‫וטעם הדבר‪ ,‬מפני שהשי״ן הימיני עם הסמ״ך הם ממוצא אחד )זסשר״ץ‪ ,‬מן‬
‫^^!ינים(‪ ,‬והשי״ן השמאלי עם הסמ״ך הם מהברה אחת‪ ,‬והיסיני״ן בינם לבין עצמם^‬
‫®‪2‬ני שהם מתמונה אחת ; ושלשת אלו הסבות )או יותר נכון — היתושים( נותנים רשות‬
‫'׳'י׳ליפת האותיות זו בזו‪ ,‬וזה הלכה מקובלת בדקדוק‪ ,‬וכמו שהצענו בתהלת הפרק ‪.‬‬
‫ואהשב כאן‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬כמה מחלופים כאלה‪ ,‬כפי שהם עתה בזברוני‪ ,‬והבקי‬
‫'סדרשיפ ואנחת בודאי ימצא כהנה וכהנה‪:‬‬

‫בסמ״ר‬ ‫)א( חלוף שי^ן ימיני‬

‫דרשו ‪ :‬תורה צוה לנו משה מ ו ר ש ה )פ׳ ברכה( כמו‬ ‫פסחים )מ״ט ב׳(‬
‫מ א ו ר ס ה ; )ועל תוספת האלף נבאר אי״ה בפרק הבא‪,‬‬
‫סעיף א׳(‪:‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכמנותס‬ ‫מקוף‬ ‫‪254‬‬

‫ויחי( כמו אמרי ס פ ר ;‬ ‫) ‪•s‬‬ ‫דרשו הלשין אמרי שפר‬ ‫)י״ג א׳(‬ ‫פוטה‬ ‫ב(‬
‫ו ש ח ט )פ׳ ויקרא( כמו ו ס ח ט )עיי״ש( ‪.‬‬ ‫דרשו‬ ‫חולין )כ״ז א׳(‬ ‫ג(‬

‫)ב( חלוף סמ״ך ישי*ן ימיני‬

‫דרשו הלשין בדהי״א )ט״ו( י פו ר במשא כסו י ש יי‬ ‫ד( ערכין )י״א א׳(‬
‫)מלשון שירה(;‬
‫דרשו הפסוק דישעיה )ז׳( שדה כ ו כ פ כמו שרה כוב״*י‬ ‫ה( ס״ר ויקרא )ל״ו(‬

‫)ג( חלוף שי״ן שמאלי בסמ״ך‬

‫סימני‬ ‫דרשו הפסוק דפרשת וילך^ שימה־ בפיהנ ‪ t‬כמו‬ ‫עירובין )נ״ד ב׳(‬ ‫ו‪(.‬‬
‫■‬ ‫בפיהם‪ ,‬עיי״ש(;‬
‫דרשו הפסוק דמשלי )י״ב( דאגה כלב איש י ש י ח נ ה‬ ‫יומא )ע״ה א׳(‬ ‫ז(‬
‫'‬ ‫י ס ח נ ה )יפיחנה מדעתי(‪:‬‬
‫דרשו הפסוק דפרשת בהעלותך ויאספו את השלו — שלרשעים‬ ‫ח( יומא )ע״ה ב׳(‬
‫הי׳ דומה כסלו )כקין( )ועיין בסמוך‪ .‬בציון י״ט( ;‬

‫)ד( חלו? סמ׳יך בשי״ז שמאלי‬

‫דרשו השם ^טפסר״‪ ,‬טפש בחכמה ושר בשנים‪ ,‬ומחליף '‘ י‬ ‫מ( מ״ד מק*ן )צ״ג(‬
‫הפמ׳׳ך בשי״ן שמאלי‪ ,‬פר — שר(‪) ,‬ועיין בפמוך‪ ,‬ציון‬

‫)ה( הלוף שי״ן ימיני בשמאלי‬

‫דרשו הפסוק דתהלים )נ״א( ושם דרך‪ ,‬כסו ושש )ב״ *‬ ‫מו״ק‪) ,‬ה׳ א׳(‬ ‫י(‬
‫שמאלי(‪ ,‬ממובן שימה והנהה;‬
‫דרשו הפסוק דקהלת )ח׳( ועז פניו ישונה‪ ,‬כמו י ש ו נ א •‬ ‫יא( תענית )ז׳ א׳(‬

‫)ו( חלוף שי״ן שמאלי בימיני‬

‫דרשו ו ש ב ע ילין )משלי‪ ,‬י״ט כ״נ( ממובן מפפר ש ם ^ ’‬ ‫יב( ברכות )י״ר א׳(‬
‫דרשו בפרש שדי )תהלים‪ ,‬פ׳׳ח ט״ו( כמו בפריש;‬ ‫)ט״ו ב(‬ ‫״‬ ‫יג(‬
‫דרשו הפסוק דפ׳ בהעלתך ויאספו את השלו‪ ,‬צדיקים אוכלים‬ ‫יד( יומא )ע״ה ב׳(‬
‫)ןיןיין בסםיל‬ ‫אותו ב ש ל ו ה ‪ ,‬ודריש שלק‬
‫ציון י׳׳ט(;‬
‫דרשו שבעים בלחם )ש״א‪ ,‬ב׳ ה׳( ממובן מספר שם^'‬ ‫סו( מגילה )ט״ו ב׳(‬
‫)ביחש המסורה‪ ,‬כי שבעים בנים היו להמן( ;‬
‫קבדו‬ ‫מבוא‬ ‫ותמורה״‪ ,‬ם*׳ניף א׳‬ ‫■ פרק ו׳ ‪,‬הל׳וף‬ ‫מבוא‬

‫דרשו איש בי ת־בטה איביתו )פ' ניבא‪ /‬אי; אדם עובר עבירה‬ ‫סוטה )ג' א׳(‬
‫אלא אם כן נכנם בו רו־ שטות‪ ,‬ומפרש ״תשטה״ מלשק‬
‫שטות‪ ,‬שהוא בשי״ן ימיני ;‬
‫דרשו שבע שמחות )תהלים‪ ,‬ט״ז י״א( ממובן מספרי ש ב ע ;‬ ‫’י( ערכין )י״נ ב׳(‬
‫ירייכ' סוטה)פ״ד‪ .‬ה״ה( דרשו נוש־א עון )מיכה‪ ,‬א׳ י"־( כמו נ ו ש א ‪ ,‬בשי״ן ימיני ‪,‬‬
‫מלשון נ ש י ת י טובה‪ ,‬ומהוראת שכחה‪ ,‬שכביכול הקב׳ה‬
‫רוצה לשכוח עונותיהם של ישראל ‪.‬‬

‫כאחת‬ ‫כפולה‬ ‫)ז( הברה‬

‫ולפעמים דרשו את השי״ן אשר בענין אחד בתרי אפי‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫יימא )ע״ה ב׳(‬
‫בימיני וכשמאלי ‪ :‬וכמו ביומא )ע״ה ב׳( אמרו ‪ :‬כתיב )פרש׳‬
‫בהעלתך( שלו וקרינן ״סלו״ )כלומר‪ ,‬בשי״ן שמאלי‪ ,‬שהוא כמו‬
‫סלו‪ ,‬בסמ״ך(‪ ,‬אמר רבי הנינא‪ ,‬צדיקים אוכלים אותו בשלוה‬
‫)וזה דריש מן שלו בשי״ן ימיני(‪ ,‬ורשעים אוכלים אותו ודומה‬
‫להם כסלוים )בקוצים(‪) ,‬וזה דריש מן שלו בשי״ן שמאלי‪,‬‬
‫שהוא כמו סלו‪ ,‬בסמיך( ‪:‬‬
‫דרשו השם ״טפסר״ — ״ ט פ ש בחכמה ושר בשנים ״ )על‬ ‫במ״ר מקץ)צ״נ(‬
‫דרך נוטריקון‪ ,‬ולהיפך משם ״אברך״ שנדרש ״אב בחכמה‬
‫ורך בשנים״‪ ,‬שנדרש על יוסף‪ ,‬והשם ״טפסר" ודרשתו מוסב‬
‫על נבובדנצר( ; והנה מתבאר‪ ,‬כי להשם ‪,‬טפש״ משמש הסמ״ך‬
‫שבמלת ״טפסר" במקום שי״ן ימיני‪ ,‬ולהשם ״שר" — במקום‬
‫שי״ן עומאלי ‪— .‬‬

‫יאמנם מצאתי להו״ל‪ ,‬שאפילו אותיות שאינן ממוצא אחד‪ ,‬ואינן קרובות לא‬
‫ילא בתמונה‪ ,‬ונם אינן סמוכות ‪:‬ו לזו בסדר הא״ב — ג״כ דורשים על דרך‬
‫יהן אותיות השיט״ף ״למנר״‪ ,‬שגם בדקדוק יתחלפון‪ ,‬וכפי שנבאר להלן בהמשך‬
‫®יק זר )סעיף נ׳(‪:‬‬
‫וכה מצינו להז״ל שדרשו אותיות אלו בהלוף ‪:‬‬

‫דרשו הפסוק דהושע )ו׳( גם יהודה שת קציר לך‪ ,‬ודרשו‪,‬‬ ‫^ י כ י ן )ל״ג א׳(‬
‫ופירש״י‪ :‬רי״ש מר^לף בנו״ן **(‪.‬‬ ‫קציר כמו קצין‪,‬‬ ‫‪__ ,‬‬

‫* (‬
‫עצל אשר אין לוז קצין‪ ,‬ותרגומו ‪ -‬דלית לי׳‬ ‫נמ שלי )ו׳( לך אל נמלוז‬ ‫יבזוז יתבאר היטב‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונורד(‬ ‫מקור‬ ‫־‪256‬‬

‫דרשו הלשון סלת מרבכת )פ׳ ויקרא( כסו ם נ ב כ ת^ בי׳ליי*‬ ‫)צו(‬ ‫‪:‬פסיקתא‬
‫רי״ש בנו״‪ /,‬מלשון נ ב כ י ים )איוב ל״ח(‪ ,‬שענינו‬
‫ומתנעש‪ ,‬ור״ל‪ ,‬שהמנחה היתה נפוחה^ כמו הומיה )יד!‬
‫י בסעיף הבא< שגם בלשון ‪.‬חכמים עצמן מתחלפת מלה ^‬
‫‪,‬‬ ‫בתמונה זו( ‪— .‬‬

‫■‬ ‫ומה טוב ויפה תתבארנה עפ״י כלל זה מחלופי אותיות‬

‫ל ם נ ״ ר אגדות אחדות בהז״ל‪ ,‬אשר זולת בלל זה אין להן‬
‫כל באור‪ ,‬והמפרשים לא העירו עליהן ולא בארו אותן‪.‬‬
‫■‬ ‫■ואחרי שנבאר אותן נבאר עיד אגדות המתבארות עפ״י חלופי‬
‫•שאר אותיות הא״ב בתמונות שונות ובפנים שונים‪.‬‬

‫)א( במס' תמורח )ט״ז א'(‪:‬‬

‫דרשו הפסיק דבתיב בענסה בת כלב ותצנח מעל החמור )יהושע ט״ו(‪ ,‬ודרשו^ שאמרה!‬
‫'‪4‬‬

‫לה‬
‫מה המור זה‪ ,‬ביון שאין לו מאבל באבוסו מיד הוא צועק‪ ,‬כך האשה^ כיין שאי!‬
‫תבואה בתוך ביתה‪ ,‬מיד היא צועקת‪ ,‬ע״ב‪:‬‬
‫ולא נתבאר איך דרשו מן ותצנח לשון צעקה ‪ :‬ודש״י פירש ‪ :‬ותצנח^ לשין צ'^'‬
‫צועקת‪ ,‬עב״ל‪ :‬אבל אין זה מבואר כלל‪ ,‬דהא הפעל ״צנח״ מורה על שמיטת ה‪-‬י!'‬
‫וירידתו ממקום עמרתו‪ ,‬ובמו ותצנח בארץ )שופטים ד׳(‪ ,‬והוא מי^י‪^,‬‬
‫אותיות המוצא זסשר״ץ‪ ,‬אבל לצוחה וצע^ה אין לו כל הוראה בלל;‬
‫אך הא‪.‬מת הוא‪ ,‬שדורש את הנו״ן מן ותצנח במו רי״ש‪ ,‬ובמו ו ת צ ר ח (‬
‫לשון צעקה‪ ,‬וכמו יריע אף יצריח )ישעיה‪ ,‬מ״ב(‪ ,‬קול מר צורח )צפניה^ א׳^; והמיטו‬
‫המובן מן ותצנח )ותצרח( מעל החמור‪ ,‬שצעקה ב מ ש ל מ ט ב ע ה ח מ ו ר ‪ ,‬וברמפי^*■‬
‫מה חמור זה‪ ,‬כיון שאין לו אוכל באבוסו מיד הוא צועק‪ ,‬כך האש!‪ /‬כיון שאין‬
‫י‬ ‫תבואה בתוך ביתה מיד היא צועקת‪— .‬‬

‫)■ב( במ״ר איכה‪ ,‬פרשה א'‬

‫תתבאר עפ״י כלל זה םחן‪1‬ןף נו״ן ברי'^*'‬ ‫ועוד אגרה אחת‪ ,‬סתומה ונפלאה‪,‬‬
‫כטוב טעם ובנקל מאוד;‬

‫איו‬ ‫ול!א נתבאר‬ ‫וליא חחצ‪^ -‬‬ ‫בעברית ; קציר‪ ,‬ובשו בשם׳ מו״ק )ש׳ ב׳( ; תזרע‬ ‫■חצו־א‬
‫תרגם כן השם »קצין' ?‬
‫בא!‬
‫עש׳י המבואר מתלושי אותיות למנ״ר בשם ‪ .‬ק צי ר' ל‪ .‬ק צי ך סטי ® וטתרגם‬ ‫אך‬
‫ל ‪ .‬ק צ י ר' ‪- ,‬‬ ‫גם ‪ .‬ק צי ך‬
‫קכע‬ ‫מ בו א‬ ‫‪.‬פרק ו׳ ״ח^וף ו־״סורה׳‪ /‬סעיף א׳ •‬ ‫מ בו א‬

‫בתהליש )ע״ז( אזכרה נגינתי בליל־‪,‬‬ ‫על הפשוק‬ ‫והיא במ״ר איכה‪ ,‬פר׳צה א‪/‬‬
‫שכר‬ ‫בזו הלשון‪ :‬״אמרה כנסת ישראל לפני הקכ״ה‪ :‬רבש״ע‪ ,‬נזכרת אני‬ ‫^'י״י‬
‫׳®השכרת לפני בלילה של מלכיות‪ ,‬כמו שנאמר )פ׳ לך( וכרוך אל עליו; אשר מגן‬
‫’ י ‪ 1‬בידך׳‪ /‬ע״כ ; ומוסב על מלהמת אברהם עם ארבעת המלביש‪ ,‬דבתיב בענין שש ‪:‬‬
‫בלילה‬ ‫וזהו ״שכ־ שהשכרת לפני‬ ‫וגו';‬ ‫עליהם לילה ויכםויררפש‬
‫י ם ל כ י ו ת״ ‪:‬‬
‫אך לא נתבאר באיזה אופן דריש מן ״אשר מגן״ ענין ש ב ר‪ ,‬ועל איזה יסוד הוא‬
‫שפשטות המוכן מן אשר מגן‪ ,‬כטו‬ ‫®כ״יך זה גם על הפסוק אזכרה נגינתי בלילה ‪,‬‬
‫״ מגר; וכמו אמננך ישראל )הושע‪ ,‬י״א(‪ ,‬ונגינתי — ממובן נגון ושיר ?‬
‫אך מפרש המלים ״םגן״ ו ״נגינתי״ בחלוף נו״ן ברי״ש‪ ,‬ויוצא־אש־ מגר‪ ,‬אזכרה‬
‫^^'יתי‪ /‬שהוא לשון שבירה‪ ,‬במו וכסאו לארץ מ ג ר ת ה )תהליש‪ ,‬פ״ט(‪ ,‬ומפרש ‪ :‬אזכרה‬
‫מגר‬ ‫^^’יהי בלילה — שבר שהשכרת לפני בלילה של מלביות‪ ,‬במו שנאמי אשר‬
‫■‬ ‫'’ ייי בידך‪.‬‬
‫ומפרשי המדרש לא עמדו על זה‪ ,‬ועל בן דרבי פירושם עמלים וט־ורים‪.‬‬

‫)ג( במם' עירובין )מ'א כ'(‬

‫והיא במם׳ עירובי;‬ ‫ועוד אגדה אחת סתומה תתפרש עפ״י הלוף נו״ן ברי״ש‪,‬‬
‫‘ )ם״א‬
‫כ׳( ‪ :‬שלשה אין דואין פגי גיהנם‪ ,‬דקדוקי עניות‪ ,‬הולי טעים ו ה ר ש ו ת ‪ ,‬ופירש״י ;‬
‫'’יייעות‪ ,‬מי שיש לו נושים הרבה‪ ,‬עב״ל‪:‬‬
‫יטעם מניעת ראיתם של שלשה אלה את פגי הגיהנש‪ ,‬הוא מפגי שצערם וענותם‬
‫'®ייכיס מאוד בחייהם;‬
‫אבל לא נתבאר המקור והיסוד למובן נושים במלה והרשות; ורגילים אנו להבין‬
‫יי ענין שלטון וממשלה‪ ,‬כמו הללה של רשות )שבת‪ ,‬י״א א'(‪ ,‬אל תתודע לרשות‬
‫'^''•נית פ״א(;‬
‫וכן בסנהדרין )ב״ט ב׳(‪ :‬ההוא דהוו קרי לי' קב רשו‪ ,‬ופירושו — זה שיש עליו‬
‫‪.‬‬ ‫׳־'יכוה הרבה‪.‬‬
‫אך הנה בפסוק דפ' משפטים לא תהיה לו כנושה‪ ,‬תרגומו‪ ,‬לא תהוי לי'‬
‫מלשון התרגום‪,‬‬ ‫ביי^יא‪ ,‬ומחליף הנו״ן ברי״ש‪ ,‬והוי לפי זה הלשון ״והרשות״ ארמית‪,‬‬
‫’־•■נכרית וה גש ות ‪ ,‬ושניהם אחר‪ ,‬וענינו‪ :,‬והנשוי‪ ,‬מי שהוא נשו‪ ,‬כלומר מי שיש לו‬
‫״יש הרבה ‪ .‬ובן בסנהדרין שהבאנו‪ ,‬קב רשו — קב נשו ‪— .‬‬

‫ב'(‬ ‫)ד( במם' שבת )ר״ב‬

‫רי״ש עם ‪,‬למ״ד )ג״כ מאותיות למנ״ר( אגדה אחת‬ ‫וכן תתבאר עפ״י הלוף‬
‫'''®׳קישת לפותרה בנקל‪..‬‬
‫‪17‬‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪258‬‬

‫והיא במס׳ שבת )ליב ב׳( ‪ :‬בעון גזל רעב בא לעולם וב^‪ ,‬אך^ או‪2‬ן‪1‬וט ואינגז‬
‫שבעים ואיש בשר זרועו יאבלו‪ ,‬שגאמר )ישעיה‪ ,‬ט׳( ויגזור על ימין ורעב ויאכל‬
‫שמאל ולא שבעו‪ ,‬איש בשר זרועו יאכלו‪ ,‬ע״ב ‪:‬‬
‫מרומז בפסוק זה ענין גזל ; ואם אמנם בגמרא בא רגאיי*‬ ‫והנה לא גתבאר איפה‬
‫אר‪,‬ף״ לא נתבאי ׳‬ ‫עפ״י צירוף כמה פסוקים וצרופי צרופים‪ ,‬אבל בררך קרוב לפשט‬
‫הלשון‪, :‬ויגזור וגו'‪ ,‬יבזו וישללו זה את זה על‬ ‫ורש״י בפסוק זה כתב בזו‬
‫או על שמאל ולא ימצא להם״‪ ,‬עב״ל;‬
‫ורר״ק פירש בזו הלשון‪ :‬״העם הזה הוזר על כל צרריו וחוטף כל אחר מחבירי׳‬
‫עב״ל‪ ,‬וכן פירש במצורת‪ ,‬והוסיף להסביר ״כי על כן יונח ענין חטיפה בפעל ״גזר"‪ ,‬י’״!‬
‫כי החוטף רבר מה גוזרו וכורתו ממקומו״‪ ,‬עכ״ל;‬
‫והנה כמה מן הרוחק בבל אלת הבאורים למותר להעיר‪ ,‬ומעולם לא שמעני‬
‫הוראת ביזה‪ ,‬שלילה והטיפה בפעל ״גזר׳;‬
‫אבל באור הרבר כך חוא‪ ,‬כי ררשו כאן המלה ״ויגזור״ בחלוף למ״ר ברי ^‬
‫וכפי שיבאו במה רוגמאות לחלוף זה במקרא להלן ב‪-‬י'‘‬ ‫)ובפי הכלל מאותיות למנ״ר‪,‬‬
‫ג ז ל ‪ ,‬ומכוונים עניני דעיניי*‬ ‫והוי כמו רכתיב ו י ג ז ו ל ‪ ,‬וררשו בעון‬ ‫זה סעיף ג׳(‪,‬‬
‫שתשבו אל כל לשון הפסוק כמו שהעתקגוהו;‬
‫‪-‬ל‬
‫ואעפ״י שבגמרא באו הוכחות ראיירי הפסוק בענין גזל עפ״י פסוקים שונים‪/‬‬
‫רכל אלה באים לקיים הכרח החלוף מן ויגזור לויגזול ‪.‬‬
‫בלשון‬
‫במם׳ כתובות )ק״ה א'(‬ ‫ועיין בסעיף הבא מה שנכתוב בענין זה הערה‬
‫המשנה והברייתא ״רייני גזירות״‪ ,‬וכיוננו הלשונות השונות שם מן המשנה להברייתא •‬

‫ב׳(‬ ‫)ה( במם׳ הוריות )ו׳‬ ‫‪.‬‬

‫ועור אעיר מה שמצאו הז״ל לרחש עפ״י חלופי אותיות‪ ,‬כי לפעמים מפרינ* ^‬
‫ביי‬ ‫‪.‬‬
‫בפסוק את הלמ״ר כמו הכ״ף )וזהו מפני סמיכתם בסרר הא״ב‪ ,‬אשר כלל הוא‪_ /‬‬
‫האותיות הסמוכות בסרר הא״ב ימלות להתחלף זו בזו‪ ,‬כמו שכתבנו בתהלת הפר־ו•‬
‫וגם כי הם מאותיות בכל״ם‪ ,‬אשר יחש שוה ביניהם‪ ,‬כנורע(;‬
‫והוא בסס׳ הוריות )ו׳ בי( על הפסוק בפ׳ ויקרא אם הכהן המשיח יחטא לאינ*®‬
‫‪ ,‬יי‪/‬תבאר^‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬
‫העם‪ ,‬אמרו ‪ :‬הרי משיה כצבור )בפרטי ריגיהם בענין שבפרשה(‪ :‬ו‪°‬י*‬
‫שמפרשים הלשין ״לאשמת העם״ כמו ״כאשמת העם״ ; וזה מענין לשון הפסוק‬
‫לשביי^‬ ‫שמות‪ ,‬ויהי לה לבן‪ ,‬שפירושו — כבן‪ ,‬וכן )ש״א‪ ,‬א׳( ויחשבך‬
‫שפירושו — בשכורה ; וכן מציגו איש לפי אכלו )פ׳ בא‪ ,‬י״ב ר׳(‪ ,‬איש בכי אברו‬
‫בשלה‪ ,‬ט״ז כ״א( ‪— .‬‬
‫לול‬ ‫מבוא‬ ‫סעיף א׳‬ ‫" ‪,‬‬ ‫פיק ו׳ ״הלוף ותמורה‬ ‫מכוא‬

‫מ( במס' תענית )ט' ג'(‬

‫מהלוף אותיות במס' תענית )ט׳ ב'( על*‬ ‫תתבאר עפ״י כלל‬ ‫ועוד אנדה אחת‬
‫ודרשו‪:‬‬ ‫יפסוק דפ׳ מקץ‪ ,‬וירא יעקב כי י׳ב שבר במצרים ויאמר לבניו למה תתראו‪,‬‬
‫**®י להס יעקב לכניו ‪ :‬אל תראו עצמכם ש ב ע י ם בפני עשו ובפני ישמעאל )והובאה‬
‫יי׳פרז זו בפירש״י לתורה(‪ ,‬ולא נתבאר‪ ,‬מאין להם להז״ל יסיר לדרשה זו‪:‬‬
‫שאינו מונבל לפי פשוטו‪ ,‬מה יתראו‬ ‫וקרוב לומר‪ ,‬שדקדקו בלשו; למה תתראו‪,‬‬
‫י**יד‪.‬יתראו‪ ,‬וניכר כמו שלא נסתיים העני;; ועל כן מצאו מקום לדרוש באופן שהלשון‬
‫‪.‬‬ ‫׳׳י־ יפה במו שהוא‪ ,‬בלא הסרון ובלא מנרעת ;‬
‫ומפרשים‪ ,‬שהאל׳ף מן ״תתראו״ מתחלף כאן עם אות וא״י‪ ,‬בזוג מן אותיות אהו״י‪,‬‬
‫^טההלפות‪ ,‬כנודע‪ ,‬ויוצא למה ת ת ר ו ו ‪ ,‬מלשון רויה ושביעה ; וזהו אל תראו‬
‫מסבס ש ב ע י ם וכו׳ ‪.‬‬
‫כי הפעל‬ ‫י"; יש שכתבו בתהלים )צ׳( אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫הקודמת‬ ‫״’^*יאהו״ הוא במקום ו א רו הו‪ ,‬ממובן רויה ושביעה‪ ,‬ומקביל אל הלשון‬
‫'‬ ‫ה ו ‪.‬‬ ‫ע‬ ‫ב י‬ ‫ש‬ ‫א‬

‫ודבר הלוף אל״ף עם וא״ו הוא דבר רגיל במקרא )כאותיות אהו״י( ‪ ,‬כמו לא‬
‫תאמרי‬ ‫ולעמשא הומרו — תחת‬ ‫‪ —-‬תחת לא תוספון )פ׳ שמות‪ ,‬ח< ז׳( ‪:‬‬
‫י״ט כ״ד( ‪ :‬ויוחר מן חמועד — תחת ויאחר )שם‪ ,‬כ׳ ה׳( ; והכה את הארי בתוך‬ ‫‪P‬‬

‫)יחזקאל‪ ,‬מ״ב‬ ‫יאכלו‬ ‫— תחת ה ב ו ר )שם‪ ,‬כ״ג כ׳(; כי יוכלו — תחת כי‬
‫כמש״כ רד״ק במכלול בשרש צאן‪ ,‬ועיין ברש״י‬ ‫י׳'^‪ :‬והשם ״צאן״ בא תחת ״צון״‪,‬‬
‫■בישת מטות )ל״ב כ״ד(‪ ,‬ומצינו שם זה בלא אל״ף )צנה ואלפים‪ ,‬תהלים‪ ,‬ה׳(‪— .‬‬

‫ולבד זה‪ ,‬בנוגע לדרשה שלפנינו התראו — תתרוו‪ ,‬יש לפרשה גם ממקום אחר‪,‬‬
‫הוא במקרא‪ ,‬כי במקום שדרושים לבא שתי אותיות דומות הכופות‪ ,‬אז לפעמים‬
‫’"'®יל אהת מהן ויבא אל״ף תהתה )וזה לקלות ההברה(‪ ,‬וכמו בישעיה )י״ח( אשר ב ז א ו‬
‫‪ -‬תחת אשר ב ז ז ו )נשמט זי״ן אחד ובא אל״ף תחתיו( ‪ :‬ובתהלים )נ״א( י מ א ס ו‬
‫'"'ייי* ‪ -‬ימכסו )נשמט ס׳ ובא א׳ תחתיו(‪ :‬ובאיוב )מ׳( תחת צא ל‪,‬י ם — תחת צ ל ל י ם‬
‫^^*ל״ף במקום למיד אחד(; ובשה״ש )ז׳ במו הלאים — החת חליים; ובדהי׳א )י״ב ט׳_(‬
‫תחח‬ ‫פתאים‬ ‫השם‬ ‫ובתהלים ובמשלי בא‬ ‫צביים‪,‬‬ ‫^ ^ ^ י ס — תחת‬
‫®י׳יים‪ ,‬ועוד‪:‬‬
‫וגס כאן‪ ,‬יען כי הי׳ צריך לומר ת תר ו ו ‪ ,‬נשמט וא״ו אחד ובא אל״ף במקומו‪,‬‬
‫י‬ ‫'‬ ‫תתראו‪.‬‬ ‫׳סייב‬

‫י?פ״י זה שהאל״ף יבא תחת אות כפולה רומית נראה לפרש טעם הדרשה הידועה‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור■‬ ‫‪260.‬‬

‫ס ד ה ו מ ד ר ׳ ׳®יי**‬ ‫בחז״ל )ברכות‪ ,‬ס״א ב׳( ואהבת את ה׳ וגו׳ ובכל ס א ד ך ‪ ,‬ב כ ל‬

‫מ ו ד ד לך‪ ,‬עיי״ש‪ ,‬ולא נתבאר איך דריש זה מלשון מאדך ;‬
‫אך מפרש‪ ,‬כי יען כי הלשון ״בבל מאדך״ כפי שהוא‪ ,‬אינו מתבאר ברור מה ע^י^י‬
‫‪5‬ןךוך‪ ,‬ומליצי!‬ ‫של טאדך‪ ,‬ל ק יתפרש שהאל״ף בא ר^ת דלי״ת כפול‪ ,‬וכמו רכתיב‬
‫׳‬ ‫מדד )משרש סרה( ‪ ,‬בכל מדה ומרה ובו< ‪— .‬‬
‫‪ 5‬י מרי‘‬
‫הררשה למה תתראו — תתרוו שבארנו;‬ ‫ודרך אגב יש להעיר בענין‬
‫שלי*‬
‫‪SwI‬‬
‫כלימי׳‬ ‫דריי״ל במס׳ סנהדרין)כ״ט ב׳( אדם עשוי שלא ל ה ש ב י ע את עצמו‪,‬‬
‫•‬
‫ש ב ע ‪ ,‬אם מפגי גזל‪ ,‬או מפני עין רעה — קחב לודאי‪ ,‬בי זרי ^‬ ‫להראות עצמו‬
‫ובעי שנתבייי‬ ‫ממאמר יעקב אבינו לבניו למה תתראו‪ ,‬ועפ״י הדרשה למה ת ת ר ו ו ‪,‬‬
‫מברך רעהו בקול גחל ‪ .‬לקללה תח׳®' ^‬ ‫ומזה טעם ענין הפסוק במשלי )ב״ו(‬
‫ופירש״י ב^ם' ערכין)ט״ז א׳( ‪ :‬״יש משבח את הכירו והברכה נהפכה לן לקללה;‬
‫באים ושואלים ממנו‪ ,‬והמלכות מתגרה בו להוציא ממון״ עכ״ל‪ ,‬וכל זד‪ ,‬הוא בכלל‬
‫‪.,‬‬ ‫התראו — תתרוו ‪ .‬ועיין םש״כ בחבור הלק רביעי‪ ,‬פרק ל״ח סעיף ו' —‬

‫ב'(‬ ‫וקל״ג‬ ‫)ז( בממ׳ שכת‬

‫ועיר‬
‫ועפ״י חליף אל״ף עם וא״ו תתבאר היטב לשון חז״ל במס׳ שכת )קל״ג‬
‫ההגאי'‬
‫במה שדרשו על הפסוק בפרשת השירה )בשלח( לה אלי ואנוהי;‬ ‫בכ״מ בש״ם‪,‬‬
‫■לפניו במצות‪ ,‬סובה נאה‪ ,‬לולב נאה וכו׳;‬
‫בלל‬ ‫ובהשקפה ראשונה יפלא עךף‪ ,‬ך‪,‬ןלף‪ ,‬ןא^ןךן‬
‫ל״ב(׳‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫׳‬ ‫■‬
‫‪2,‬לן;‪)£‬ישעיה!‬ ‫יופי כי אם ממוכן מעון‪ ,‬רירה ומשכן‪ ,‬ובמו נוה קרשך )ש‪^^2‬‬
‫נוה שאנן)שם‪ ,‬ל״ג( ‪ ,‬ועוד כהנה ; ובן תרגם אונקלום כאן את הלשון ואנוהו נ י''ו‬
‫ואכני לי׳ מקדשא‪ ,‬ומפרש ג״כ ואנוהו מלשון דירה‪ ,‬ואיך זה דרשוה מענין יופיי ’‬
‫וזוזי‬
‫אך פש'ט הוא דדרשו עפ״י הלוף אל*ף עם וא״ו‪ ,‬וכמו דכתיב ו א נ א ה י ;‬
‫ע״ד סמך ורמז לכבוד המצוה‪ ,‬לפארה ול־דרה ‪— .‬‬

‫ב׳(‬ ‫קדושין )ל׳‬ ‫)ח( במס׳‬

‫‪ .‬ץל׳ ג^^'■‬
‫אויר‬ ‫ועוד נראה לפרש עפ״י חלוף אל״ף עס וא״ו מת שאמרו‬
‫)!זג‬ ‫■אמר רבי הייא בר אחא‪ ,‬אפילו האי ובנו‪' ,‬הרב ותלמידו שעוסקים‬
‫נעשים אויבים זה לזה ואינם זזים משם עד שמעשו א ו ה ב י ם זה לזה‪ ,‬שנאמר‬
‫בסופה‪ ,‬אל תקרא בסופה‪ ,‬אלא בסופה‪ ,‬ע״כ ;‬
‫רם׳‬
‫על דיר‬ ‫והדרש הזה צריך באור‪ ,‬כי אעפ׳י שבמובן אין זה נדרש רק‬
‫הלא‬ ‫מבוא‬ ‫כעיוז א׳‬ ‫‪.‬״ ‪,‬‬ ‫פרק ו׳ ״חלוף והיורי‬ ‫מ ב‪ 1‬א‬

‫יאכמכמא‪ ,‬אעפ׳יי כן דרוש שימצא בזה איזה סמך יבידי בלשון הפהוק‪ ,‬בל־צונו‪ ,‬בדקדוק‪/‬‬
‫או בד‪,‬כיונו ;‬
‫את והב‬ ‫מלהטות ה׳‬ ‫והנה המימך ל־׳‪-‬־ון הכתוב כך הוא ‪ :‬על כן יאמר בספר‬
‫בכיפה‪ :‬ועל בי לשון זו בכלל אינה מתבארת בנקל לפיפשוטה )עיין רש״י( לכן מצא‬
‫לדרוש הוא״ו מן ״והב" בהלוף אל״ף^ וכמו שכתבנו ברגילות הלוף אותיות אלה‬ ‫‪V‬‬ ‫“‬

‫והוי כאן‬ ‫׳־ירשת הקודמות^ ומפני שהם מאותיות אהו״י שרגילות לדדזהלף זו עס זו;‬
‫באהחת שתי המלים )את והב‪ ,‬ובחלוף אל״ף החת הוא״ו( ‪ ,‬א ת א ה ב ‪ /‬ומפרש על דרך‬
‫ך ‪-‬ן‬
‫ס ז ו ס י מ ן ; ״בכפר מלחמת ה׳ —אתאהב בסופה״‪ ,‬לומר‪ ,‬כל מלחמה הבאה בסבת‬
‫בלמוד — אתאהב בסופה — בסוף הלמוד‬ ‫)הלמוד( לרגלי הובוהים ומשא ומתן‬
‫יכגמר הוכוהים‪ ,‬וכדמפדש;‬
‫ומצינו‪ ,‬שהוכוהים בלמוד מכונים בשם ״מלחמתה של הורה״‪ ,‬וזה נסמך על לשו!‬
‫מ ל ה מ ה שערה‪ ,‬ודרשו על זה )מגילה‪ ,‬ט״ו ב׳( ‪ :‬אלו‬
‫^’®®ק בישעיה )כ״ה( משיבי‬
‫הלסידי‬
‫הכמים שנושאים ונותנים )מתוכחים( במלחמתה של הורה‪ ,‬כלומר‪ ,‬בחקירת‬
‫יעגיז‪\,‬ו כסברות וטעמים וכדומה ‪.‬‬
‫יכבר הערנו‪ ,‬בי כל עקרה שד דרשה זו בא אך ורק על דרך ר מ ז ו ס י מ ן‬
‫להכליר‪ ,‬הנרצח לדרוש ‪— .‬‬

‫)ט( במס' כוטה )ל״א א^(‬

‫ובמס׳ סוטה )ל״א א׳( פריך לענין דאיירי בי׳ ‪ :‬ונהזי אי האי ״לא" כלמ״ד אל״ף‬
‫✓רו‬
‫׳ ׳ ב או בלמ״ד וא״ו ומשני ‪ :‬דסשמע הכי ומשמע הכי ; ופירש הרמב״ם בפי׳ המשנה‬
‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪r >t‬‬
‫בזי הלשון ‪ :‬לא״ אפילו כתוב באל״ף מורד‪ ,‬לפעמים על ״הן״ )כלומד‪ ,‬על יחש‬
‫^מי ״לו״( ‪^ ,‬כן אפילו בתוב בוא״ו מורה לפעמים על ״לאו״ )על יהש השלילה^‬
‫‪ /‬עכ״ל‪ ,‬זה הוא ספני הרגל הלופם של הא׳ עם הו׳ ‪.‬‬
‫יעפ״י זה ההבאר אנדה אחת בירושלמי שבת )פ״ו ה״ט( ו אמר רבי לוי‪ ,‬כיל‬
‫^מניז־‪ /2‬סופו )של הנהוש( לבא עליו‪ ,‬שנאמר )פ׳ בלק( בי לא נהש ביעקב‪ ,‬ע״ב‪ :‬ואינו‬
‫‪3‬ו•*‬
‫איך דריש כן מלשון זו‪ ,‬אם לא דמפרש ״כי ל א נ ה ש ״ כמו ״כי ל ו נחש״;‬
‫על רדך רמז וסימן להרחיק את ד‪,‬אדם מנפתולי הנהושים אשר אין בהם ממש‪— .‬‬

‫)י( במ״ר איכה )פרשה א׳(‬

‫עפ״י הלוף אותיות אגרד‪ .‬אחת במ״ר איכה על הפסוק נשקר על פשעי‬ ‫תחבאר‬ ‫יעוד‬ ‫^‬
‫ופרש״י ‪ :‬״ואי; למלד‪ .‬נשקר חבר במקרא״ ‪ ,‬עכ״ל ;‬ ‫'( !‬ ‫י‬
‫ייש לפרש עפ״י מה שאמרו במ״ר‪ ,‬מהו נשקר‪ ,‬אמרה כנסת ישראל ‪ :‬שקטה הויתי‬
 ‫בררז‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מר‪,‬ור‬ ‫‪26i‬‬

‫מעונותי בשעה ששמעתי שעטר חוב עילי נקרע; ומבוין בזה אל ההודעה מסליחת מע^*^‬
‫העגל ; ומפרש נשקד כמו נ ש ק ט ‪ /‬בחלוף הדלי׳ת בטי״ת^ שהם ממוצא אחד )דטלנ״י''‬
‫מן הלשון(‪ ,‬וכמו הרבה מלים שבהם מתחלפין אותיות אלה; דלטול — טלטול‪ ,‬רבח י■‬
‫מבח‪ ,‬דוד—טור‪ ,‬דפים—טפום‪ ,‬ועיר בהנה‪ ,‬ובפי שיתבאר להלן בפרק זה סעיף ג' י 'י‬

‫עוד נמצא בהז׳־ל מי; אגדות כאלו‪ ,‬אשר תתפרשנה בפגנו; הלוף אותיות בתמי‘•^‬ ‫‪.‬‬
‫■‬ ‫מיוחדת‪ ,‬אשר יבו; לה שם‪ ,‬״חלוף בפול״ ‪ ,‬אי ״הלוף כן חלוף׳׳ ;‬
‫וענינו הוא‪ ,‬כי בעת שלתכלית הרמז והסימן או האסמכתא דרוש להרורש לריי^*‬
‫איזו מלה עפ״י חלוף אות מאותיותיה נאות אחרת‪ ,‬ואלה השתי אותיות לא תיולינה‬
‫החלוף )שינתבארו בתחלת פרק זה( ‪ ,‬אז מחליף מקודם את האות הנרצה להחליף‬
‫כזו אשר תתאימנה עפ״י כללי החלופים‪ ,‬ואח״ב מחליף את האות הנחלפת באותה‬
‫הדרושה לענין הדרש‪ ,‬ואשר הן‪ ,‬שתי אותיות אלו‪ ,‬כשהן לעצמן‪ ,‬מתאימות עני כללי‬
‫'‬ ‫החלוף ; וכה מגיע הדורש למטרתו ;‬
‫ויתבאר דבר זה ביותר ובברור עפ״י הדוגמאות האלה ‪:‬‬

‫קדושין )ל׳ א׳(‬ ‫)יא( במם׳‬

‫כך הלשון שם ‪ :‬לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא‪ ,‬שליש במשנה ן^ליע! בגניי**^’‬
‫ולרמז וסימן לדבר זה סמכו ענין זה על הפסוק ושננתם לבניך )פ׳ עקב( ואמרי י‬
‫■‬ ‫זתקרא ושננתם‪ ,‬אלא ו ש ל ש ת ם )מלשון וממובן שליש( ;‬
‫ופירש״י‪ ,‬דמדייק‪ ,‬מדלא כתיב ושגותם‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬אך לא פירש כאיזה אופן‬ ‫‪,‬‬
‫הקריאה מן ושננתם לושלשתם‪■ ,‬ואיזה יםוד לשנוי קריאה מופלנה כזו ?‬
‫אבל יתבאר‪ ,‬דסננון הקריאה החדשה■ הוא על דרך ״הלוף בן הלוף״ ‪,‬‬ ‫;^‬
‫שמתחלה מחליף את שני הנוני״ן אשר במלת ״ושננתם" בשני למדי״ן‪ ,‬מפני ייי^^*׳‬
‫הלמ״ד והנו״ן ממוצא אחד )דטלנ״ת‪ ,‬מן הלשון(‪ ,‬וגם הם מאותיוה ך‪,‬ןןטף לט^‬
‫ואחר החלוף הזה מחליף את הלמיד השני )הנחלף( בשי״ן‪ ,‬מפני שהם קרובים‬
‫אלפא ביתא ״אי״ק בכ״ר גל״ש״ ‪ ,‬וידוע‪ ,‬דאותיות הסמוכות בא״ב נוחות להתחלף׳ '‬
‫שכתבנו בתחלת הפרק‪ ,‬וכפי הדוגמאות שהבאנו למעלה;‬
‫׳ ״ י׳ וכה יוצא ושננתם ‪ = -‬ושלשתם ‪— .‬‬
‫ומה שיש להעיר ולפרש ולבאר'בכלל ענין דרשה זו נבאר אי״ה להלן ב ^‬
‫פרק'ט׳ ^קרי וכתיב״( בערך ״שנה‪-‬שלש״‪ ',‬ויבאו׳ שם דברים נכבדים בענין זרי•‬
‫הלב‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ו׳ ״הלוף ותמורה׳‪ /‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫)פרשה ז׳(‬ ‫במדבר‬ ‫)יב( במ״ר‬

‫הלשון שם‪ :‬״מאי דכתיב )ישעיה‪ ,‬י״י( ביום נטעך תשג׳בגי ובבקר זרעך תפריחי;‬
‫^'*^ל למלך שהי׳ לו גינה מלאה כרוב נאה ומשובחת‪ ,‬ונכנס לתובה בין הערבים ומצא‬
‫אי■״" נאה ומשובחת‪ ,‬ובבקר מצא אותה שהפרינה‪ ,‬כך אמר הקב״ה לישראל‪ :‬ובבקר‬
‫‘יעך תפריחי‪ ,‬אל תקרא תפריחי אלא ת פ ר י ג י ״ ‪ ,‬עב״ל ‪t‬‬
‫ובאור המלה תפריגי‪ ,‬שהיא ארמית‪ ,‬הוא מה שבעברית נ מ ר ‪ ,‬פ ג ‪ ,‬ובמו‬
‫׳■ ‪-‬יש הלשין וריחם לא נמר )ירמיה‪ ,‬מ״ה( לא פ ר ג ‪ ,‬ובתהלים )ק״ו( וימירו את כבודם‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫ופרגין;‬ ‫י׳יטטו‬
‫וכל הדרשה מוסב על זמן מתן הורה והמאורעות שאחרי כן ‪ :‬ואמר‪ ,‬שמתחלה היו‬
‫גאים ומשובחים‪ ,‬שהקדימו נעשה לנשמע‪ ,‬ואח״ב עשו את העגל ופג מהם הרוח‬
‫מ; העדי עד‬ ‫במתבונתן‬ ‫מלאה פידור‪ ,‬שנשתנו‬ ‫‪ :‬והמשיל זה לגינה‬
‫■‬ ‫ובדמפרש;‬
‫או ״חלוף בן חלוף״ ‪,‬‬ ‫אך הבאור מן ״אל תקי־א״ זה הוא‪ ,‬עפ״י ״חלוף כפול‬
‫״ ‪,‬‬

‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫ז‪:11‬יי‪1‬‬

‫ייר^‬
‫*■י‪ /‬שמתחלה מחליף את התי״ר‪ ,‬מן תפריחי ב ב ״ ף ‪ ,‬מפני קרבת הכרתם‪ ,‬אשר‬
‫ין•‪lJ‬‬
‫״ היא בדקדוק שאותיות הקרובור‪ ,‬בהברה מתחלפור‪ ,,‬ובן מתחלפין הסמ״ך עם השי״ן‬
‫*‬ ‫^^לאליר‪ ,‬ועם ה־‪,‬י״ו הרפויה‪ ,‬ובפי שיבא להלן בסעיף ג׳ מפרק זה ;‬
‫וביחוד מצינו הליפי החי״ר‪ ,‬והב״ף‪ ,‬ושניהם באים להוראה אחר‪ ,.‬מפני הברתם‬
‫י' ^ליה‪ ,‬ששניהם מוצאים קול נשימה גרוניר‪ ,‬נוגעת בחך ‪:‬‬
‫ח פ ו איש ראשו )ש״ב‪ ,‬גי״ו(‪ ,‬וכנגדו‪ :‬ומ־‪,‬ן בס־‪,‬ר י כ פ ה אף‬ ‫וכה מציגו‪:‬‬
‫^‪*°‬לי‪ /‬כ״א(‪ ,‬ושניהם ממובן כסוי;‬
‫וכן מתחת ל ה ב ל י ם )ירמיה‪ ,‬ל״ח(‪ ,‬וכנגדו ‪ :‬ענו ב כ ב ל רגלו )תהלים‪ ,‬ק״ה( ;‬
‫וכן מעי ח מ ד מ ר ו )איבת‪ ,‬א׳( וכנגדו ‪ :‬ועורנו כתנור נ כ מ ר ו )שם‪ ,‬ה׳(‪,‬‬ ‫_‬
‫•‬ ‫'®גיהס ממובן נחרות ושחרות ;‬
‫ו י ח ב ש נ ו )הושע‪ ,‬ז׳(‪ ,‬וכנגדו — ו י כ ב ו ש עונור‪,‬ינו )מיכה‪ ,‬ז׳(‪,‬‬ ‫ילן י ך‬
‫^^^וייי•‪-‬‬
‫סעין אגוד‪ y‬עטוף ;‬
‫וכן הפעל ״השל״ )הנחשלים אהדיך‪ ,‬ס״פ תצא( היינו הך דהפעל ״כ של׳‪ /‬כי‬
‫^ ‪ 1‬׳צגיהס מכשול בהליכה מאפם כח ;‬
‫ובתלמוד בא השם ם ד בא )חוטין דקים נמשכים מהריאה( והוא משרש ״םדה״‬
‫העייף‪ ,‬פ׳ תתמה(;‬
‫‪ .‬יכן יש להסביר מלר‪ ,‬הגוף למדברים ולמדברור‪ .‬בעדם ״אנהגו״ שהוא הרבוי מן‬
‫®יה הגיף ליהיד ״אנכי״ ובחלוף ב״ף בחי״ר‪;,‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪264‬‬

‫ורגיי‬ ‫ההי״ ת ם; תפריחי בכ״ף רפויה^‬ ‫בענין שלפנינו מהליף א ת‬ ‫והנ ה כי כן‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫הפריכי;‬
‫ושוב מחליף א ת הכ״ף הנ חלף בגימ״ל‪ ,‬שהס ממוצא א חד )גיכ״ק‪ ,‬סן החך( ונגיי‬
‫■‬ ‫גבע — כ ב ע‪ ,‬סגר — סכר‪ ,‬והרבה כהנה‪ ,‬כפי שיבוא להל; כסעיף ג ׳ ;‬
‫‪ -‬ת פ ריני‪— .‬‬ ‫וכה יוצא ת ח ת תפריחי‬
‫«‬
‫)נ׳( ‪.‬‬ ‫למ שלי‬ ‫ב פ סי־ ת א‬ ‫)י״ג(‬

‫במ שלי )נ׳ ט׳( בפסוק כ בד א ת ה׳ מהונך מביא רש״י מפסיקתא ^אל הקרא מהוג! ׳■‬
‫אלא מג רונ ך״;‬
‫ר«‪<1‬‬
‫והגה ט ע ם הדר שה בכלל; הוא על דרך רמז וסימן‪ ,‬שחייב כל אד ם ל כ בד ™ ׳‬
‫במ תנ תו יייי''׳■‬ ‫ערב מחויב לכ בדו‬ ‫ואפילו זה שהונן רק בקול‬ ‫מ מ ה שהוא הונן ממנו‪,‬‬
‫ןך ^[אנו עומרים*‬ ‫בשירות ות שבחות‪ ,‬ועל דרך שאמרו בירו שלמי‬
‫‪23‬ןןץא אהה ע׳‬ ‫בו‪ ,‬כ בד א ת ה׳ מהונך — מחונך )הה׳יא וההי״ת מתחלפין^‬
‫מ; הנרון‪ ,‬ב מו שנתבאר ל מ ע ל ה בפרק זה בארוכה(‪ ,‬והבונה מהונך — מ מ ה שחוננת מם^''*‬
‫ודגה זה פ שוט וישר ; אך לא נתבאר יסוד הלוף הקריאה מן ״מהונך״ על ״מנרונך ’‬
‫ךך״א מן מהונו‬ ‫‪!,.,‬ןףי‪.‬‬ ‫ויתבאר נש ‪3‬ן ‪ ijj.‬ךףך ^^ן‪!^-‬ןף‬

‫ביו״ד‪ ,‬אשר כאותיות אהו״י מ ת ח לפו ת בנקל‪ ,‬כנוד ע ; ואחר ההלוף הזד‪ ,‬מחלוף את היי*’*‬

‫הנ חל ף בגימ״ל‪ ,‬שהש מ מוצ א אחד )ניכ״ק‪ ,‬מן החך(־‪ ,‬ולזה מוסיף רי״׳צ‪/‬‬
‫ולצהות הר‪,‬ברוז<‬ ‫להתוסף חפ שי לעטור הלשון‬ ‫מאותיות ה שטף )״למנ״ר״( דרכו‬
‫‪,‬‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬
‫ועסוהם רשעים; ס ל"• ^ ^‬ ‫תהת‪ -‬עיסותיכם )מלשון‬ ‫ה ש מו ת‪ :‬עריכותיכס )פ' שלח(‬
‫^‬ ‫ונקרא כן על שם שדורכים ודוחקים‬
‫י‬ ‫כ מ ה פע מי ם ב ת ל מוד!‬ ‫וכ״ה‬ ‫נרמידה‪,‬‬ ‫תרגומו‬ ‫וב שופטים )נ׳( נ מ ד ארכה‪,‬‬
‫סנפיר — תחת‬ ‫״ערפל־ ת ה ת ״עפל" )אופל( ; ש ר ע פי) ת ח לי ם‪ ,‬צ״ב( ת ח ת שעיפי ;‬
‫והפעל יברסמנה )תהי^’®׳‬ ‫שרביט — ת ח ת ש ב ט;‬ ‫כנף ה מ שו ט ל ד ג;‬ ‫על שם‬
‫) י ח ז ק א ל ( ‪ ,‬ת ל ^‬ ‫יכססו א ת ראשיהם ‪.‬‬ ‫ת ה ת יכ ס מנ ה )מלשון כסם‬
‫שעושין‬ ‫‪.‬ןקףן‬ ‫ובערוך ערך ״בדד״ כ ת ב‪ ,‬כי ה שם ״ערוגה״‬
‫י‬ ‫הכ תוב מערונ ת מ ט ע ה —‬ ‫כמו עוגה(‪ ,‬וכ’ ה בתרגום ליחזקאל )ייז ז׳( ללשון‬
‫מעוגת‪ ,‬ודדי״ ש נו ס ף;‬
‫שרשית■‬
‫ור ש׳י ב ס׳ תצוד‪) .‬כ־ח כ״ג( ב שם מג ח ם בן סרוק כ ת ב‪ ,‬ד הרי״ ש השני מן ״’‬
‫■‬ ‫נוסף‪ ,‬ועקרו של ה שם ״שרשת״ מלשון שרש‪ ,‬כ סו שורש לאילן ‪.‬‬
‫ול מעל ה פוף פרק רביעי הארכנו ה ר ב ה בענין ת כונ ת הרי״׳ע ותוספתו‬ ‫‪,‬‬
‫וכד‪ .‬יוצ את הקריאה הדר שית הו; ‪,‬יון( גרון ‪— .‬‬
‫קלג‬ ‫מבוא‬ ‫פ־רף ב׳‬ ‫״ ‪,‬‬ ‫פרק ו׳ ״חלוף והמירה‬ ‫מבוא‬

‫יעיין עוד בסוף פרק זה על דבר חלופי אוהיוה במררא כסדר א״ב מהמונה אטב״ח■‬
‫ש‪ ,‬ושם יבואו גם דרשות חז״ל בסגנון סרר זה ‪— .‬‬

‫ילא רק כדרשוהיהם ורמיזוהיהם וסימניהם במקרא‪ ,‬אך גם בדברי עצמם בהלמוד^ ‪,‬‬
‫ה וגמרא‪ ,‬בהלכה ובאגדה‪ ,‬רגילין חז״ל להשתמש בהלוף והמורת אוהיות‪ ,‬מאלה‬
‫״לויז להתחלף‪ ,‬כפי שחשבנום בתהלת פרק זה ‪ :‬ולמדו בזה אל דרך הכתובים‪ ,‬שגם‬
‫הלוף והמורה‪ ,‬כפי שיתבאר ברחבה בסעיף הבא ‪.‬‬
‫ודרך‬ ‫ינכיא בזה דוגמאות מהלופי אותיות בדברי הז״ל עצמם‪ ,‬במשנה ובגמרא‪,‬‬
‫נעיר מה שנמצא להעיר בזה‪:‬‬

‫י‬ ‫‪.‬‬
‫בזה בתוי״ט;‬ ‫והעיר‬ ‫הבקר לעניים תחת הפקר;‬ ‫)פ׳יו מ״א(‬ ‫״־י עאה‬
‫והראב׳ד בהשגותיו ליד החזקה פי״ד ה״ז מטומאת מת‬
‫כתב ‪ :‬לא נמנעו רבנן לכתוב פ׳ במקום ב‪ /‬הפקר‬ ‫־‬
‫תחת הבקר‪ ,‬עב״ל;‬
‫נ(‬
‫ופירש הרע״ב‪ ,‬סהר כמו‬ ‫עושה ס ה ר )גדר סביב(‪,‬‬ ‫שבייגעית )פ״ג מ״נ(‬ ‫>‬

‫ונראה שמבוין ללשון הרגיל בתלמוד‬ ‫סחר ‪ ,‬עכ״ל‪,‬‬

‫לכרמא לא תקרב״‪,‬‬ ‫״סחור כחור אמרינן לנזירא‪,‬‬
‫והפירוש סחור סחור — סביב סביב;‬
‫‪(5‬‬
‫דשכיחי דפקעי — תחת דבקעי ;‬ ‫שב‪.‬ת )מ״כ א׳(‬ ‫‪>1‬‬
‫ו ב צ ע חדא; וכנגד זה‬ ‫רב בהנא נקט תרתי חלות‬ ‫)קי״ז ב׳(‬ ‫«‬
‫במשנה שס )קב״ב ב׳( נוטל אדם קורנוס ל פ צ ע בר‬
‫אגוזים‪ ,‬ובאה לשון אחת בחלופי ב׳ עם פ׳ ;‬
‫מס׳‬
‫דלא אבעיל — ר^ת דלא אפציל ; ובתוס׳ חולק‬ ‫^גיייכין )כ״ט ב׳(‬
‫)מ״ט ב׳( וכרא״ש שם )סימן נ׳־ז( וברין שם בזו‬
‫הלשון ; ואפילו אי גריס מפוצלוו‪ /‬פ' וב׳ מתחלפין‪,‬‬
‫בלשון חז״ל;‬ ‫י(‬
‫ביעי דפהיא — תחת דפעיא )בחלוף חי״ת עם עי״ן‪-,‬‬ ‫א׳(‬ ‫‪0‬׳‬ ‫כיצד‪,‬‬ ‫‪$‬‬

‫מאותיות המוצא אהח״ע‪ ,‬מן הגרון( ;‬

‫ז(‬
‫משקין בית השלהק — תחת בית השלהין‪ ,‬עיי״ש‪:‬‬ ‫א׳(‬ ‫)ב׳‬ ‫מו״ק‬ ‫‪n‬‬

‫בגמרא וברש״י ;‬ ‫זז(‬

‫כתב בגמוק״י בסוף המסכת כזו הלשון ; הזגג המ>‬ ‫)כ״ח ב׳(‬ ‫‪M‬‬
 ‫ברוך‬ ‫■ •סכרונותי(‬ ‫מ ל‪,‬ו ר‬ ‫‪266‬‬

‫בב״ף )נראה רצ״ל‬ ‫אומן מכלי זכוכית‪ ,‬ומחליפין ג'‬

‫כ״ף בגימ״ל‪ ,‬כי עקרו «זבך״ על שם זכות המראוז‬
‫דרך בה מבפנים הבית לחוץ‪ ,‬וכסו באיוב )ט״ס‬
‫ושמים לא זכו בעינימ ובאיכה )ד׳( זכו נזיריה משלג■׳‬
‫וכן בלשון המקרא‪ ,‬לא יערכנה זהב וזכוכית ‪ /‬אי''^‬
‫כ״ח(‪ ,‬ור״ל שהזגג הוא כמו הזכך‪ ,‬והגימ״ל והכ״ף ים‬
‫ממוצא אחד )גיכ״ק‪ ,‬מן החך(‪ ,‬ועל כן מתחלפים ‪:‬‬
‫באו חליפות השמות שובך — שופך )ע־י״ש( ;‬ ‫)ס״ב א׳(‬ ‫ט( מם׳ סוטה‬
‫ופירש״י משופש כמו משוב•׳! בחלוף‬ ‫דרך משופש‪,‬‬ ‫ב׳(‬ ‫מנחות )כ״ז‬ ‫י(‬
‫‪%‬‬

‫בי״ת בפ׳‪:‬‬
‫אין אדם נוקף אצבעו ובו'‪ ,‬ופירש״י ‪ :‬נוקף^ כמו‬ ‫ב׳(‬ ‫חולין )י׳‬ ‫יא(‬
‫_‬ ‫)יחלוף ג׳ בקו״ף‪ ,‬ממוצא גיכ״ק( ‪:‬‬
‫השם ״סרכא״‪ ,‬שענינו חוטי; דקים נמשכים מהייא"׳‬ ‫)מ׳׳ז ב׳(‬ ‫‪,‬‬ ‫■יב(‬
‫יסורו משם ״ס ר ה״ )סרח חעודף‪ ,‬פ׳ תרומה(‪ ,‬ום^''‬
‫המלה בהלוף חי״ת בכ״ף‪ ,‬מפני קרבת הברתם^ שם®''‬
‫זה קרובים להתחלף‪ ,‬וכמש״ב בסוף סעיף הקודם‪:‬‬
‫בא השם ״ב; פקועה״ תחת ‪,‬בן ב ק ו ע ה״^ הנקרא‬ ‫)ע״ה א׳(‬ ‫יג(‬
‫על שם ש נ ב ק ע ה בטן הבהמה ונמצא בת ולר יי' ׳‬
‫ובא בחלוף ממוצא בומ״ף ‪:‬‬
‫גומא שתחת הכבש של המזבח רבוכה הית^ ום^"'^‬ ‫)פ׳׳ג מיג(‬ ‫מרות‬ ‫־יי(‬
‫הרע״ב ‪ :‬רבוכה כסו נ ב ו כ ה )וזה יחלוף נו״ן ברי ®׳‬
‫‪L‬‬
‫שהם מאותיות השטף ״למנ״ר״ שמתחלפוח‬
‫במקרא‪ ,‬וכסו שבארנו כסעיף הקורם‪ ,‬ועוד יי‘^‬
‫■‬ ‫בסעיף הבא(;‬
‫‪ n‬באיי^‬ ‫;‬
‫הפסיק‬ ‫ובאור הלשון ״נבוכה״ הוא מלשון‬
‫)ל״ח( נ ב כ י ים‪ ,‬וסהוראת הלל ;‬
‫ועיין מעני; הלוף כזה במלה זו במקרא למעלי׳‬
‫בסעיף הקודם לפסוק סלת מרבכת מפסיקתא ס'‬
‫בפי׳ המשר^‬ ‫בא השם ״חרדלית‪ /‬וכתב הרמכ״ם‬ ‫מו( ‪ ,‬מקואות )פ״ה מ״ו(‬
‫הלשון ‪ :‬חרדלית נחלף עם הרדלית‪ ,‬והוא שם ס‬
‫בר®^‪/‬‬ ‫מן ״הר דלית* שפיחשו‬
‫ובר״ש סוף מס׳ כלים ‪ :‬ובא השם בחלוף י■‬
‫‪,‬‬ ‫ממוצא אהח׳ע ;‬
‫לול ד‬ ‫מבוא‬ ‫״חלוף והמורה״ ‪ ,‬סידף ב׳ ■‬ ‫‪ -‬פרק‬ ‫מבוא‬

‫‪ .‬ביצים שנקם) — תחת שנקבן‪ ,‬ממוצא בומ״ף ‪............‬‬ ‫מס' טבו״י )פ״ג מ״ד(‬

‫וכס״ר פ' וישלה; בגלילא קורין לחויא ע וי א‪ ,‬ונהגי הבמים לקרוא לערנא‬
‫; ומיה העעם קראו לשם הייא ‪ - -‬עייא )בריתות^ ה׳ ב'( ; והלשק הרגיל בחז ל‬
‫‪,‬היסת הדעת" יבא לפעמים בתלמוד ירושלמי בשם ״הסיע הדעת״ )ע׳ ירושלמי פסחים‬
‫‪ :‬וכל אלה באים ב‪,-‬לוף הי״ת עם עי״ן‪ ,‬שהם ממוצא אחק אהח״ע‪ ,‬מן הגרון ‪.‬‬

‫ב מ ב ו א ‪ ,‬פיק ה׳ )הנקרא ״לשון מל‪-‬מון"( סעיף א‪ /‬בערך שם‬ ‫ועיין להל;‬

‫■״דייתיקי״ העירותי בלשון הז״ל במס׳ ב״ב )קל״ה ב׳( שפרשו שם זה בגומריקון ״דא‬
‫ח‪/‬‬ ‫במלת ״ולהיות״ ה׳ במקום‬ ‫ו ל ה י ו ת ‪ /‬וכתבתי שם‪ ,‬דבא כאן‬ ‫למיקס‬
‫יהכונה — ו ל ח י ו ת ‪ ,‬ובא שם באור מפורט לזה; ■‬

‫ובסעיף הבא )בענין חלוף אל״ף עם ה״א( נבאר‪ ,‬דהשם ״בי דואר" המצוי בחז״ל‬
‫’^י''!כל לשס פק ‪T‬ות בית הפאסט‪ ,‬עקרו ״בי — דו ה ר"‪ ,‬ובא בחלוף ה' באל״ף‪ ,‬ושם‬
‫'יהב‬
‫׳אי ענין זה לכל פרטיו ‪.‬‬
‫יכן מחליפין הז״ל את השמות ״אגדה והגרה״ בחלוף א׳ עם ה'‪ ,‬כזוג מאותיות‬
‫'‬ ‫יע״ע בסעיף הבא‪— .‬‬
‫אד‪1‬״י‬
‫>‬

‫ובירושלמי סוף מס׳ גיטץ )פ״ט ח׳׳ח(‪ :‬כתב )בגט( חניכתו )כנויו( של הבעל‬
‫יחניכתה של הא‪.‬שה )בלא שמותיהם המפורשים העקרים( בשר‪ .‬רבי אבהו בשם רבי יוחנן‬
‫אפילו כתב א ן כשר״‪ ,‬ע״ב ‪ :‬ואין כל באור להלשו; ״אפילו כתב א ן״ ;‬
‫אך הנה נמצא בפוסקים הקירה‪ ,‬אם יש לאדם )למגרש( כמה כגוים אם די בשיכתבו‬
‫כג® כנוי אהד או צריך לכתוב כולם )עיין בתים׳ גיטין ל״ד ב׳ ובאה״ע סימן קכ״ט‬
‫™ ^‪;(1‬‬ ‫«‬ ‫'־־ ד־‬
‫שבלשון יוני קורין לאחת ״הן״ )עיין שבת‪ ,‬ל״א ב׳(‪,‬‬ ‫והנה‬
‫ימה‬
‫״אחוז" י‬ ‫" ‪,‬‬ ‫יבמים גשתמשו בשם זה להוראית מספר ״אתד‬
‫יאמר בזה בירושלמי‪ :‬אפילו כתב רק הניבה אחת כשר‪ ,‬והי׳ צריך לומר אפילו‬
‫•‬ ‫•‬ ‫בתב ד‪/(*.‬‬
‫״ ‪ / r‬וכא בהלוף אל״ף‪.‬‬

‫וכנגד זה נראה‪ ,‬דמה שבא בלשון חבמים במם׳ יומא ובמס׳ תמיד בעני; הקריאה‬ ‫^‬
‫ירמניס ״ד‪.‬צביעו״‪ ,‬שענינו האריכו )הראו( אצבעותיכם )לסימן הסכמה( באה המלח‬
‫אל״ף בה״א‪ ,‬וצריך לומר א צ ב י ע ו ‪ ,‬מלשון אצבע‪ ,‬וכ״ה בתרגי״ר בפ׳ מצורע‪,‬‬
‫'־‪ ■ .‬י ־‬ ‫‪ • -‬־‪-.‬‬
‫־‬
‫י‬ ‫‪,‬‬
‫^ ־ צבעא ‪— .‬‬
‫'א׳וכע‬

‫וכתוי״כ פ״ב רביצה )מ״ג( על מה ששנו שם‪ ,‬במשנה )בדפי הגמרא‪ ,‬כ״ג א׳(‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרינוהי(‬ ‫ממור‬ ‫‪268‬‬

‫ומקרדיץ את הבהמה ביו״ט‪ ,‬כתב בזו הלשון ‪ :‬״סקרדין כסו רגרדין‪ ,‬מלשון הכתוב באיוג‬
‫עכ״ל ;‬ ‫״ ‪,‬‬ ‫)ב׳( ויקה לו הרש ל ה ת ג ר ד בו‪ ,‬ובחלוף ג׳ בקויף‬
‫לשון קצרה ופליאה ארוכה ! אין קץ לתמי׳ ‪ ,‬ואין ערך לפליאה‪ ,‬הפלא ופלא !‬
‫ואבאר הרברים‪:‬‬
‫זה לשון המשנה שש ‪ ,‬בהמשך ההלכה הנזכרת ‪ :‬״ומקררין את הבהמה ביו״ט^ רבי‬
‫יהורה אומר‪ ,‬אין מקררין‪ ,‬אבל מ־רצפין״ ‪ ,‬ע״כ ;‬
‫והבאור הוא‪ ,‬בי יש מיני תולעים ההוררים אל תוך עור הבהמה ונושכים אותי‪/‬‬
‫‪,‬אי אפשר להפרידם כי אם בקושי גדול‪ ,‬וע״י מכונה המיוחדת לזה‪ ,‬וכמו שפרשו בנסרא‪■/‬‬
‫ן!י׳ לרבי‬ ‫דמקרדין הוא במגררת של ברזל ושיניה דקות ועושות הבורה‪ ,‬ועל כן‬
‫יהורה דאסור משום עשית חבורה ביו״ט ; ומקרצפין הוא במגררת של עץ ושיניה גסי^־‬
‫ואין עושות הבורה‪ ,‬ועל כן מותר להשתמש בזה ביו״ט ;‬
‫והנה בפסוק הנזכר באיוב‪ ,‬ויקח לו חרש להתגרד‪ ,‬תרגום להתנרד_לאתקרצ‪**2‬י‬
‫ואם נאמר כהתוי״ט‪ ,‬דמקרדין היינו מגררין‪ ,‬ומגרדין — ענינו לאתקרצפא )בר^רגיב(<‬
‫והיינו מקרצפין‪ ,‬ואם בן גם מקרדין היינו מקרצפין‪ ,‬ובמשנה הלא מבואר מפורים ירביי‬
‫הרי מפורש ששני דברים הם!*‬ ‫אבל מ ק ר צ פ ין ‪,‬‬ ‫רבי יהודה אין מ ק ר ד י ן‬
‫והנה היש לך סתירה תכופית ״תוך כדי דבור“ יותר מזו ?‬
‫ולכאורה הי׳ באפשר להתנצל בעד התוי״ט‪ ,‬שלא ראה את דברי התרגום הנזני‬
‫)דהמובן מן להתגרד הוא לאתקרצפא( כי האמנם אפשר להעמיס אחריות גם על האי^*■‬
‫הגדול בענקים שיהי׳ בקי בדברי התרגומים ?‬
‫התר^'^*‬ ‫אך מה נעשה‪ ,‬והוא בעצמו‪ ,‬בהמשך דבריו למשנה זו‪ ,‬מ ב י א את‬
‫ה זה !‬
‫ואיך נכנה את הפליאה הזאת‪ ,‬והלא גם השם ״פלאי פלאים״ מעט ורפה לה!‬
‫' ולבד זה קשה טובא פירושו‪ ,‬דמקרדין היינו מגרדין‪ ,‬ולפי המתבאר בגמרא גי*׳׳■‬
‫דמקרדק הוא במגררת של ברזל ששיניה דקות ועושות הבורה‪ ,‬ואם כן נם מגררי!‬
‫הוא‪ ,‬אחרי כי שם אהד הוא‪ ,‬רק בחלוף ג׳ בקו״ף ‪:‬‬
‫ואיך זה נכלכל לפי זה כמה וכמה משניות וסוגיות בתלמוד שמבואר בהן פכיי*^‬
‫זו‪ ,‬מן ם ג ר ד י ן ‪ ,‬ע״י האדם לגופו ולבשרו‪ ,‬לרצונו ולהנאתו ?‬
‫הנה כי כן איתא במשנה שבת )קמ״ז א׳(‪ :‬דדוהץ במי מערה בשבת*‬
‫‪6,1‬ונ{‬
‫וממשמשין‪ ,‬אבל לא מגרדין ; וטעם הדבר‪ ,‬ספני שנראה כעובדין דהול‪ ,‬ולא ^‬
‫מלוגי*^'^‬ ‫חבורה ; ועוד שם בגמרא )ע״ב( ״אץ גורדין במגררת בש‪ ^^2‬ןא‪ £,‬ך‪,‬ן‬
‫בטיט גורד כדרכו וכו״‬
‫נו־ר^‬
‫ואי ניטא כהתוי״ט‪ ,‬דטקרדין היינו מגרדין‪ ,‬וטקרדין פרשו בגמרא שהוא‬
 ‫‪ :.‬ל ה‬ ‫מבוא‬ ‫פרק‪,‬ו׳ ״ח־יוף ותמורה״‪ ,‬סעיף ;׳‬ ‫מבוא‬

‫■של ברזל ששיניה דקות ועושות חבורה‪ ,‬היתבן כ; בנופו י^ל אדם לרצונו ול־גאתו?‬
‫^יוג‬
‫ונם הי' לפי זה להגסרא להסביר טעם האיסור משום הבורה בשבת‪ ,‬ולא סשום‬
‫עובדי! דחול;‬
‫ובמס׳ ב״ב )נ״נ א׳( בעני; קנין הרב את העבד עייייחזקה‪ ,‬חזקת הנוף‪ ,‬שסחזיק‬
‫ס‪:‬ו‪ ,‬נ ר ד ו והלבישו‬ ‫בי עפ״י מלאכה שעושה על נופו‪ ,‬אמרו ‪ :‬״כיצד בחזקה )זו( ‪:‬‬
‫רבי‬
‫'יהגעילו״; ומבואר‪ ,‬דעני! נ י ר ו ד הוא דברקל‪ ,‬רך ונועם‪ ,‬ונרדף עש שם ״סיבה״ ומשותף‬
‫■עם פעולתה‪.‬‬
‫■־‪A‬‬
‫אבל האמת הוא‪ ,‬דעני! נירוד הוא הכוך בכלי המיוחד לזה‪ ,‬והוא מי! מסרק של‬
‫‪1‬רא<‪.‬‬
‫שער ובדומה‪ ,‬וב! הוא עני! הפסוק באיוב שהבאנו‪ ,‬שלקח חרש )שבר כלי חרם( להתגרד‪,‬‬
‫רבי‬
‫׳כלומר‪ ,‬לחכך בו ; וכזה אמנם דנילים אנישים לעשות‪ ,‬כדי להמם את הנוף ולעורר את‬
‫סות■‬
‫•מחצת הדם בתוך העורקים‪ ,‬ונהנים ומתענגים בזה; ולתכלית זו עשה איוב כ! בעת‬
‫כמבואר בפרשה שם ; וכן מצינו פעולה‪ .‬זו נם ביתר בעלי חיים‪,‬‬ ‫^׳וילקה נופו כננ״עים‬
‫’^כו בפ״ק דב״ק‪ ,‬נתהבכה בכותל להנאתה‪ ,‬וכדומה‪.‬‬
‫’‪((C‬‬
‫ובנוגע לשרשה וענינה של המלה ״מקרדי!״ ‪ ,‬נראה ברור‪ ,‬דבמלה זו נפלה כא!‬ ‫ברי‬
‫'קלה ורפה‪ ,‬ועל פיה יתבאר ויתברר כל העני! באר היטב‪ ,‬והוא כי תחת הכתוב‬
‫’'״ניני סקרדין צ״ל מקדרין )בהקדם הדלי״ת להרי״ש(‪ ,‬והוא כמו שאמרו בעירובי! )נ״ח‬
‫מקד י י ן בהרים‪ ,‬שפירושו — מנקבים‪ ,‬ובשבת )קטייו א׳( ק ו ד ר אזכרות‪ ,‬ובחולי!‬ ‫ןני‬
‫ב׳( נ ק ד ר ה )הריאה( כ ס ל ע ‪ ,‬ופירושו‪ ,‬ש נ ק ב ה נקב ענול כסלע‪ ,‬ובקדושין )ב״ב‬ ‫>ונ<‬
‫ג'( כעני! נרצע‪ :‬ק ו ד ר ויורד ער שמניע אצל דלת‪ ,‬שפירושו מ נ ק ב ‪ ,‬ועוד הרבה כהנה‪:‬‬
‫והבאור בא! במשנה ובנמרא‪ ,‬כי בפי שכתבנו למעלה‪ ,‬ישנם מיני תולעים החודרים‬ ‫ו&‬
‫'ינסככיס בתיך עור הבהמה ונושכים אותה‪ ,‬ואי אפשר להפריד! כי אם בקושי גדול‪ ,‬וע״י‬
‫מכונה מיוהדת‪ ,‬וע״י זה נפצע עור הבהמה‪ ,‬ולזה דרוש מין מגדרת ברזל בשינים דקות‬
‫יע״י זה נעשים בעור הבהמה פצעים וחבורות ;‬ ‫‪:‬א'׳‬
‫ויש מי! תולעים כאלה שמתפרדין בנקל גם ע״י מגררת של עץ ובשינים נסות‪,‬‬ ‫ב‪1‬‬
‫אי! נוקבי; ואי; חובלי! ;‬
‫וזהו שאמרו במשנה כא; ״אי! מקדרין את הבהמה ביו״ט‪ ,‬ר״ל‪ ,‬אי! נוקבי! אה‬ ‫וליי'‬

‫עייה כמנררת ברזל הדה ודקה כדי להסיר התולעים שנסבכו ונשתרשו בהעור בחזקה‪,‬‬

‫להסיר התולעים שנרבקי בנקל בנוף ונוחות להר״פרד ^ ’ יי'■'!" ^ו־י*‬ ‫‪8‬ום׳‬
‫;וון■‬
‫בי באסת אי; כל י״ש ושייניי‪ .‬־ץ קיחי‬ ‫^‪,‬ו ״‪ ,‬״‬ ‫ונוד‪.‬‬ ‫^‬
‫שהוא גירוד‪ ,‬ושני ענינים ה! ‪.‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪270‬‬

‫ל ק י ד ו ד לא הדש מאתנו‪ ,‬וכבר מצאנו במס׳ פסד׳ים‬ ‫והנה ט״ס זו בץ ק ר ו ד‬

‫באה משנה וו‪ ,‬ושם נאמר באמת ‪,‬אין מקדריף‪ ,‬וכן ברש״י ע־ם‪‘,‬‬ ‫בי [‬ ‫)י׳׳א‬
‫אך הגאון רבי ישעיה במסורת הש״ס בנליון‪ ,‬כמו בפשיטות וביטחון נהל ומוחי׳ני‬
‫מוחק את המלה ‪,‬מקדרין״ וקובע תחתיה מקרדין‪ ,‬וסמך עור בתקונו זה על דגי'‬
‫'‬ ‫התוי״ט שהבאנו‪ ,‬דמקרדין היינו מגרדין‪ ,‬וכבל הכתוב ונעתק לפנינו ;‬
‫אבל מכל מה שבארנו‪ ,‬נראה בעליל כמה טרודים וקשים‪ ,‬תמוהים ומופלא'^‬
‫י‬ ‫דברי התוי״טן‬
‫אך נם צר!*"‬ ‫ולכן‪ ,‬לא רק שאין לתקן הגירסא בפסהים )כמו שעשה הגרי״ב(^‬
‫■‬ ‫להוקירה ולהכירה ולבכרה כמתוקנת ומכוונת‪ ,‬אמת ויציב ‪.‬‬
‫ותיתא לי שבררתי הדברים‪.‬‬

‫ואשוב להמשך דברי הסעיף הזה‪ ,‬על הלופי אותיות בדברי הזיל עצמן־‪.‬‬
‫גגז‬
‫ואעיר‪ ,‬כי לבד מלים ופעלים ולשונות‪ ,‬מצינו להם להזיל שמחלפים אותיויי‬
‫כשמות פרטים‪ ,‬כסו‪ :‬אושעיא והושעיה‪ ,‬חנניא וחנניה‪ ,‬הנינא והגיגי ‪,‬ה>ףא ויוזר^■‬
‫עקיבא ועקיבה‪ ,‬ועוד כהנה “ (;‬

‫ףאזה״י'‬
‫לאי‘״!*; הוא כדי שדא לב חוג סשור»‬ ‫עיקר מעם ה שנוי סה שמוח הנזנריס‪ ,‬מן ה׳‬ ‫א(‬
‫יי׳ ד י ה׳ א הכוסות‪ ,‬המורות על שם הקודש ;‬
‫׳‪11‬׳•‬
‫; האוו׳ייי"‬ ‫‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪ | r‬דכ ח תי מ ת ה׳ • ע י שס זד! נ י‬
‫וביותר הקפידא על ה שמות י הו ד א‪-‬י הו ד ה‪,‬‬
‫■‬
‫&ש‪ 0‬היי‪-‬ה‪ ,‬ואין סן הכבוד כלסי מעלה להשתמש בשם כזה גם בכתבים סדגזיים‬
‫ה עול ^ א שי לסיעמיס יגולגלו למקום שאינו פפובד ואינו רצוי ‪— .‬‬
‫״ ״ ״ י ש‪6‬י^‬
‫^‪.‬ןן‬ ‫‪,.‬ד א )ונ מי״‬ ‫והפפררים מוסיסים זהירות בזה וכותבים תחת יהודא יאורא‪,‬‬
‫ל מנו ע מלכתוב גם רק ג׳ אותיות תכופות מ׳«® י '‬ ‫אלו כתלמוד ירושלמי(‪ ,‬וטעמם בזה‪,‬‬
‫אשר בשם יהודא ‪,‬‬

‫‪, 2‬ן‪,‬ך ןד‪-,‬א סל*®‬ ‫וממעם זה נוהגים נקיי הדעת שלא לכתוב המלים הנחתמיס‬
‫שהן‪ ,‬כמו למשל ; היה‪ ,‬נהיה‪ .‬יהיה‪ .‬תהיה‪• ,‬היה‪ ,‬תחיה וכו השמות הנחתםים ב י י י ‪J‬‬
‫‪*....‬וערירי׳‬
‫‪![.‬ונזייי'׳‬ ‫* *‬
‫גנ טי ת נסתר לנקבה‪ ,‬כמו ‪ :‬חכמיה‪ ,‬סופריה‪ ,‬מלכיה‪ ,‬שריי‪ /‬כהניה‪ ,‬עזפטיוז'‬
‫מעבירים על גגי ^'*'?ור‪.‬‬ ‫עשיריה‪ ,‬ק ציניו‪ /‬פפסריה‪ ,‬ועוד כהניז ‪ -‬אך לאחר היי׳ ר האחרון‬
‫קו קצר אלכסוני‪ ,‬ונו ת בי ם‪ :‬הי׳‪ ,‬נ הי‪ /‬ת הי׳‪ ,‬חכמי׳‪ ,‬סופרי׳‪ ,‬מלכי׳‪ ,‬שרי׳ ו כו׳ז‬
‫י ה״‪ ,‬אשר הוא ם שנ‪1‬ו ‪■ n‬ה ‪p‬זי׳*•‬ ‫שבארנו‪ ,‬שלא להוציא מפורש בכתבי חול‬ ‫כמו‬
‫חלגןיי”'‬
‫חזקירי׳‬ ‫כניהו‪ ,‬גדליהו‪,‬‬ ‫אליהו‪.‬‬ ‫ואן* ממעס זה גקראים‪ .‬ונכתבים השמות‬
‫‪»,‬תי *י®‬
‫‪ ,‬ירפי*׳‬ ‫צדקיהי‪ ,‬שמריהו‪,‬״ ו כ דו סו‪ /‬כה״גיגיי*‬ ‫יאשיהו‪ ,‬ירמיהו‪ ,‬ישעיוש‪ ,‬מתתיהו‪ ,‬עזריהו‪,‬‬
‫ן‪,‬ןק״^ ן(‪!,‬קי׳‪ ,‬יא׳י ׳‬ ‫האחרונות‪ ,‬הד‪*,‬א שזוא׳ו‪ ,‬וקוראים ונו ח בי ם;‬
‫קלו‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ו׳ ״הלוף ותמורה׳‪ /‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫המשך הערה א‪/‬‬

‫בזהירת הנסוס והכנור(‪ ,‬ועיין עוד‬ ‫ביותר‬ ‫והמפונקים‬ ‫הדייקנים‬ ‫ובו׳ )וכאמיר‪ ,‬בך נוהגים‬
‫מזה בבמוך ‪.‬‬

‫ישרא^ מביעס זה ‪ S‬ה׳‪ 8‬תםש בצרופי המכפרים ‪ 16 , 15‬באותיות ‪ ,‬ם *ו'‬ ‫וב; נוהגים‬
‫בעניני חול‬ ‫י״ב י״ג ונו׳( נ די שלא להשתמש‬ ‫י׳ א‪,‬‬ ‫‪,‬י'‪ ,‬־' )כמו‬ ‫י»ם'ז* ולא באות ‪,‬י־ ה״‬
‫ונאמיר‪ ,‬מנהג יקר זה נ ת ק בי לבל ישראל ‪.‬‬ ‫בצרופים הבאים בשם הקודש ‪.‬‬

‫ועפ׳י זה יש לנוי; בונת הפתגם הידוע שיר הלל הזק; שהי׳ אומר בשעת שמחת בית‬
‫‪.‬אם אני נ א; הנל נ א;‪/‬‬ ‫בעת שלבו הי׳ ביוב עליו מ שמחת הקודש׳ ‪:‬‬ ‫ה שואנה כחג הכבות‬
‫הלומח‬ ‫הנונ ה‬ ‫לפרש ולעמוד עי‬ ‫נ׳ א׳( ורבים גירחו‬ ‫)כונה‪,‬‬ ‫’**ם א" אני נ א; מי נ א;״‬
‫הגאות והגדולה הנמרצה הבולט‬ ‫מפני רגש‬ ‫לפרשיו כפימיגיו‪,‬‬ ‫נ פ א ט ר זו‪ /‬אש־ אי אפשר‬
‫בענותנותו היתירה‬ ‫בפרט‪ ,‬שהוא נודע‬ ‫היק;‬ ‫בנלל ומהלל‬ ‫חכמים‬ ‫ממני‪ ,‬ואי; זה מד־ך‬
‫נ׳( ;‬ ‫יגששלות דוחו העמוקה )עיין שבת ל־־א א׳‪ ,‬עירובי; י*ג ב׳ ויומא ל׳ ה‬

‫‪ ,‬א ד נ י' ‪ ,‬ולומר‪ , ,‬א ס אדני‬ ‫בשם‬ ‫הקודש‬ ‫‪ .‬ואפשר לומר‪ ,‬שניו; נ א; לבטא את שם‬
‫והוא על דרך הלשו; נתהלים‪ ,‬אם ה׳‬ ‫) ה־נ׳ ה( נ א; הנ ל נ א;‪ ,‬ואם אי; אדני נ א; מי נ א;״‪,‬‬
‫י״א ישמר שוא שקד שומר‪ ,‬ובחז״ל )לעני; זולת זה( ; ‪ ,‬ד ד א ני׳ נולא בי׳‪ ,‬דלא דא בי׳ מוז‬
‫■‬ ‫נ י ״ )ברכות‪ ,‬ח׳ א׳( ;‬
‫במליצות ושיחות הכמה‪,‬‬ ‫החג רצה לדבר‬ ‫הקדושה ולנבור‬ ‫ומשני ש לננו ד השמהה‬
‫זה לא רצה לבטא את השם בקריאתו‪,‬‬ ‫בנהוג כאנשים חכמים‪ ,‬בשעת חדות קודשי‪ ,‬ויחד עם‬
‫שיש קישור לד‪,‬פתגם גם אחר‬ ‫לג; השניל להוציא את השב בהשמבית הדלי״ת‪ ,‬ובתמונה כזו‬
‫יזשימטת אות זו ‪J‬‬

‫וגאוה נפרזה לאומרו )להלל( וזה קשה‬ ‫גדלות‬ ‫ו״‪ ;’,‬ני בהפתגם במו שהוא שוררת‬
‫להאצי‪ ,:‬לנ; גרם ה ד נ י למפרשים רנים‪ ,‬בנגלה ובנם~‪.‬ר‪ ,‬לבארו ולפרשו‪ ,‬נ ל אחד לפי טעמו‬
‫הפשיטות הפשטית‪ ,‬ואי; אומר ודברים ‪.‬‬ ‫יישי חזו; רוחו‪ ,‬בעת ש מ תנ א־ ומתפרש בתכלית‬

‫רגלי‬ ‫‪,‬למקום שאגי אוהב שם‬ ‫זה מאמרו השני של הלל ‪:‬‬ ‫לשיש עפ״י‬ ‫וגם אפימר‬
‫®ולינות או תי' )כונה‪ ,‬נ״ג א׳(‪ ,‬וגם ממאמר זה מתבלג׳ מין גאות הנפש‪ ,‬נ מו שכחו ורצונו‬
‫בעזרוז‬ ‫ברצות ה ‪/‬‬ ‫הי׳ לו לומר‪,‬‬ ‫סיוע ורשות ממרום‪ ,‬ולמצער‬ ‫®'יו וברשותו לבד‪ ,‬כלא‬
‫י!'‪ ,‬וכדומה ‪j‬‬
‫למקום שהקב׳יה‬ ‫לומר‪,‬‬ ‫ורצה‬ ‫בזה ליםם א דנ׳י‪,‬‬ ‫ד‪,‬׳תה נונ תו גם‬ ‫אך לפי מ־‪-‬י״נ‬
‫ייצה‪ ,‬לשם הוא הולך‪ ,‬נ מו לבתי תפלה ותורה ועניני מצוה וצדקה‪ ,‬וכדומה‪ ,‬ורק מפני שלא‬
‫את ה ד לי״ו‪ /‬ויצא המאסר‬ ‫אדנ״י‬ ‫השמיט משם‬ ‫יצה לנ ט א שם ה' במלואו בשיחות הול‪,‬‬
‫לבדח את הבריות כשמחת בית ה שו א בו‪/‬‬ ‫בזה כיון‬ ‫אוהב‪ ,‬וגם‬ ‫שאני‬ ‫ייטופלא ‪,‬למקום‬
‫כמו במאמר הקודם ‪.‬‬

‫מ׳ ב( אם אי; אני לי מי לי ו נ ו ‪/‬‬ ‫ס״ א‬ ‫וכן י תב א־ עפ״י זה לשו; המשנה באבות‬
‫יג= הוא מאמר מופ‪-‬א‪ ,‬אבל אמתת הכונה אם א ד נ י לי‪ ,‬ועל דרך הכתוב בתהלים אם ה׳‬
‫”®טי וגל'‪ ,‬ומכיים בטעם הדבר‪ ,‬יע; ני כשאני לעצמי מה אני ‪.‬‬

‫‪■A‬׳‪,‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מסור‬ ‫־‪272‬‬

‫המשך הערה א׳ ‪.‬‬

‫רבי יהודה ‪ ,‬אני והו הושיעוז נ"*‬ ‫‪b v‬‬ ‫וע^ דרך זו יתפרש בהונה )ם־ה ב׳( מאשרו‬
‫שכונתו לשמות אדני והוי״וע ורק שלא להוציא בשעת הלטיד‪ ,‬ש^א בזמן תפ^ה‪ ,‬את ה’*®"'‬
‫‪,‬ך‪ }-,‬אגי* **''‬ ‫הן‪.‬״‪ ,,, ^-‬א‬ ‫‪s v‬‬ ‫ב מ ל ו אן השמיט ה ד די׳ ת סן אדני והיו׳ד והה״א מן‬
‫‪.‬הכי נ ם ‪ /‬כי כ שעת התפלה אפשר לבטאם במלואם‪ ,‬ו צ ״ ע ‪- .‬‬

‫ר'‬
‫‪,‬‬ ‫הנקרא כשם‬
‫‪,‬קרא‬ ‫ועל דבר השם ״עקיבא— עקיכה' ראיתי נתוכ‪ ,‬שאהד החנמים‬
‫‪U‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬
‫מצטער על שלא ידע ככדור איך לחתום שמו‪ ,‬אם כאל־־ף או בה״א ; ופעם אחת הי"’‬
‫שסחי‬ ‫לב‬ ‫לצדיק ולישרי‬ ‫הקצוניות מפדוק איר ז־וע‬ ‫על האותיות‬ ‫שיעמוד‬ ‫‪.‬כחלום‬
‫שמצטרפות לשם ‪ ,‬ר׳ עקיבה'‪ ,‬ומזה ידע‪ ,‬בי חתימת שמו כר‪.‬״א ‪.‬‬
‫ואמנם לבד מראה בחלום נראה גם בחקי׳!• שחתימת שם זה הוא בה׳ מפני שעזיי‬
‫ומלשון חת^־־יי׳‬
‫׳ושרשו של השם הזה הוא ‪ ,‬ע ק ב ‪-‬י'ה ״‪ ,‬ומלשון עקבות משיחך )תהלים‪ ,‬פ׳ט( ־‬
‫ווו»‪5‬‬
‫כבעל השם הז‪.‬־‪» /‬עי‬ ‫סנדל שיש לו עקב )יבמוו‪ /‬ק׳ א א׳(‪ ,‬והמובן הוא‪ ,‬שיש בו‪,‬‬
‫שליי‬
‫ממדותיו של הקב׳ה ונ מ׳ ש בחז״ל ‪,‬דע ת קונך יש בך״ )כתובות ס״ב ב׳(( ורק ג י'‬
‫לכתוב בכחבי חול שם ‪,‬יה" הפכוהו להשם לשם ‪ ,‬ע קי ב ה' בהדור הקדם האותיותי•‬
‫ואם יש אנשים שחותמין שם זה באל׳ף‪ ,‬הוא רק זהירות יתירה מאותיות‬ ‫‪.‬‬
‫• שמו ‪,‬י ה'‪ ,‬וכמו עוויא‪ ,‬עזייא‪ ,‬חנניו‪ /‬וכדומה — תחת עוזיה‪ ,‬עזריה‪ ,‬חנניה‪ ,‬ועור •‬

‫וה;ה ראיתי עוד להיעיר על באור השם ‪ ,‬ע ק ב' שזכרנו‪ ,‬שהוא טענין רשום י‬
‫‪!.,‬ל י*‪1‬‬
‫‪.‬‬ ‫ונעיר‪ ,‬כי עפ׳י באור זה יתבאר היטב לשון המשנה במם׳ ע׳ז ) ע' נ א׳( ‪; :‬ד‬
‫^ יש‬
‫ישראל‪ ,‬א■‘‬ ‫של‬ ‫המשפך ומדד לתוך צלוהיתו של עבו״ם וחזר ומרד לתוך צלוחיתו‬
‫עקבת יין‪ ,‬אסור״‪ ,‬ע' כ ‪:‬‬
‫ועניני‬
‫ועמדו המפרש־ם בבאור מרת ‪ ,‬ע ק ב ת' ויחושה לדין זה ‪ •,‬ולפי מה שבארני‬ ‫־‬
‫יה‪5‬׳* י‬
‫אם נשאי‬ ‫גם באן הבאור כך‪ ,‬וכלומר‪,‬‬ ‫של מלה זו הוא רשום ושרש‪ ,‬לשי זד! יהי׳‬
‫יין של עכו״ם‪ ,‬אסור‪.‬‬ ‫■אן* רושם קל )כלומר‪ ,‬אן* טיפד‪ ,‬קלה( של‬
‫מם־י^י'‬
‫וכן יתבאר לפי זה לשון התוספתא דמקואות שהביאו הפוסקים‪ ,‬מי זירי'®‬
‫רושס שםו־‬
‫שלא יהי' בהמים אן*‬ ‫ויהי' כאורו‪,‬‬ ‫ע ק ב שמן‪:‬‬ ‫‪:‬בהם‪ ,‬ובלבד שלא יהי׳ בהם‬
‫'‬ ‫‪-‬ורק מים ‪- .‬‬

‫ווך יי‬
‫והנה נטיתי כהערה זו מענין לענין‪ ,‬וכך דרכה של תורו‪ /‬לסבב יגי' ®‬
‫‪ .‬י׳י‬ ‫ייי׳’''* ’‬ ‫גררא‪ ,‬יען כי אין מעצור להדברים בעת שעולים‬ ‫■־זאגכ אורחא ואגב‬
‫במביא׳‬ ‫להלן‬ ‫אי״‪-‬‬ ‫בפרטיות‬ ‫שנבאר כל זה‬ ‫בתלמוד‪ /:‬כמו‬ ‫‪..‬גם דרך הז״ל‬
‫‪.),‬דרך אגב״( ‪- .‬‬
‫מיז‬ ‫מבוא‬ ‫גי־ק ו׳ ״הלוף יתפורר‪,‬״ ‪ ,‬פדף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫והנה כסמוך בסוף הפרק הזה נבאר ע״ד חלופי אותיות במקרא ובדרשות חז״ל‬
‫בהיר א ב במערכת אטב״ח )הובא סדר א״ב זה ברש״י ליחזקאל )ב״א כ׳( ובמס'‬
‫)ט״ט כ׳( ;‬
‫ינעיר בזה‪ ,‬כי נם בלשונם של הז״ל עצמן מצינו סדר זה^ שכך לשון המשנה‬
‫פאה )פ״ז מ״ב( ‪ :‬זית שנמצא עומד וכו׳ ‪ ,‬רבי מאיר אומר‪ ,‬משילך ה מ ה ב א ע׳’כ‪J‬‬
‫יפרשו הרמב״ם ועוד מפרשים‪ ,‬שהמחבא הוא העץ שחובטי; בו את הזיתים עד‬
‫וייפול ‪M‬‬
‫ד מה שנחבא בין העלים! ועל כן נקרא מהבא‪ /‬עב״ל ;‬
‫^ך זה דוחק‪ ,‬בי תמיד נקרא הבלי ישר על שם פעילתו‪ ,‬ולא בדרך נפתולי בזו!‬
‫ייוהר נכון לומר‪ ,‬שבא כאן המלה ״ד‪,‬מהבא״ בהלוף אל״ ף עם טי״ת )בסדר אטי״ח‪,‬‬
‫ימי שכ הכני(‪ ,‬וצריך לומר ה מ ח ב ט ‪ ,‬והוא על שם הכתיב כי ת ח ב ו ט זיתך‬
‫)כפ׳‬
‫י׳צא(‪_ .‬‬

‫ימדי עמדי כאן בענין החליפים בלשונם העצמי של הזיל לא אמנע מלהעיר‬
‫•‬ ‫^‬
‫זי״ בתלמוד מס' כתובות )ק״ה א׳( ‪ ,‬שעל מר‪ ,‬ששנו במשנה שם ‪ :‬שגי דייגי גזירות‬
‫‪I‬‬ ‫בירושלים‬
‫®"’׳*ליס‪ ,‬הקשו מברייתא דאיתא שם ‪ :‬שלשה דייני נ ז י ל ו ת היו‬ ‫^’‬
‫יאטף‪,‬‬
‫׳ קשיא נזילות אנזירות‪ ,‬ר״ל‪ ,‬דבמשנד‪ ,‬אמרו דייני גזירות‪ ,‬ובברייתא — דייני‬ ‫‪,‬‬
‫’ " ליי‪; ,‬‬
‫דרנילים חז״ל לד‪,‬ר‪,‬ליף לפעמים בדבריהם אותיות הא״ב זו בזו‪,‬‬ ‫ילפי המבואר‬
‫*‬ ‫®‪■rSS‬‬
‫ובכללם גם הליפת הלמ״ד עם‬ ‫כללי הדקדוק והשפה רשאות להתחלף‪,‬‬ ‫״‬
‫מפני שה; מאותיות השטף )״למנ״ר״(‪ ,‬כמו שבארנו בסעיף הקודם‪ ,‬לפי זה‬ ‫‪F‬‬

‫פה קשה לו להמקשן מן נזילות אגזירות‪ ,‬אחרי דדרך אותיות אלו )ל׳ ורי״ש(‬
‫לפעמים‪ ,‬ואם כן‪ ,‬הלא אפשר שבמקום אחד הבא המלר‪ .‬בלמ״ד ובמקום אחר‬
‫נדי«‬
‫י׳ יאם ק‪ ,‬היינו נזילות היינו גזירות ?‬
‫'^®עיף הקודם הבאנו כמה דוגמאות ומשלים טחז״ל שדרשו את הכתובים עפ י‬
‫אלה‪ ,‬ובהמשך סעיף זה הבאנו דוגמאות שגם בדברי עצמן רגילים הז ל‬
‫ובסעיף הבא נביא כמה דוגמאות לחלופים אלה‬ ‫איהיית המורשות להתחלף‪,‬‬
‫'‘’"**יי‘ עצמן;‬
‫ומכל זה דבר קושיה הגמרא ‪,‬קשיא נזילות אנזירות״ צריך באור וישוב ;‬
‫בלא שנוי זה יש שנוי בין המשגה‬ ‫ייי־׳^! לומר בישוב הדבר‪ ,‬משום דכיון דגם‬
‫^ 'א במספר הדיינים‪ ,‬שבמשנה חשבו ש נ י ‪ ,‬ובברייתא — שלשה‪ ,‬כמו שעמדו‬
‫כנמרא אם כן יש סברא לומר‪ ,‬דאמנם שני מיני דיינים היו‪ ,‬היו דייגי גזירות‬

‫‪U‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪274‬‬

‫והיו דייני נזילות‪ ,‬והראשונים היו שנים והאחרונים היו שלשה‪ ,‬ולכן הקשו חז״ל מגזירות‬
‫■‬ ‫אנזילוו‪ /‬כדי לברר הדבר‪ ,‬ועיי; עוד בסונית התלמוד ‪— .‬‬

‫על דברי חכם אחד‬ ‫לא אמנע מלהביע פליאתי הנמרצה‬ ‫ובסוף עני; זה‬
‫בספרו ״קול הרמ״ז״ )ר״ת משמו ומכנוי‪.‬משפחתי(‬ ‫בדורות הקודמים‪ ,‬רבי משה זבות‪,‬‬
‫משנה א׳ ‪ ,‬שעל מה שכתב שם התוי״ט‪ ,‬ד ה פ ק ר רזיי^'‬ ‫למשניות‪ ,‬מם׳ פאה פרק ו׳ ‪,‬‬
‫ה ב ק ר )בבי״ת‪ ,‬ובמו שזכרתי למעלה בתחלת הסעיף( כתב הוא בזה״ל ; ^לא יתבן נ!׳‬
‫דחלוף אותיות שייך רק בתורה‪ ,‬שהיא כולה שמותיו של הקב״ה‪ ,‬אבל דברי חז״ל‬
‫לחשבם בחלוף אותיות‪ ,‬כי בני אדם מה להם להחליף אותיות‪ ,‬כי אם לבחור‬
‫•‬ ‫■‬ ‫ערומים ודבר אמת״‪ ,‬עכ״ל‪, :‬‬
‫והנה מה יענה לכל המבואר בסעיף זה‪ ,‬שדבר חלוף אותיות בלשו; חכמים י׳י**‬
‫הזו; נפרץ‪ ,‬וכמו שהבאנו בתהלת הסעיף כמה דוגמאות ומשלים‪ ,‬וכאשר החלוטו בר‬
‫כמה מגדולי הראשונים‪ :‬רש״י ורמב״ם וראב״ד ותום׳ ורא״ש ור״ש ור״; ונמוק״י ורע״^‬
‫‪,‬‬ ‫ותוי״ט‪ ,‬כמו שהבאנו דבריהם שם‪.‬‬
‫ואי; קץ לפלא ‪.‬‬
‫ר‬ ‫ומה ששאל ‪ :‬״בני אדם מה להם להחליף אותיות ובו'״ — אינה שאלה כלל‪,‬‬
‫כמה סכות לדבר‪ ,‬כי לפעמים‪ ,‬המלה עפ׳י האות הנחלפת נוחה להעם להבינה מפ^י‬
‫הרגלם בה בהלוף )ובמו אצלינו בזה״ז כמה מלים נתקבלו להעם להבי; ענינה עפ״י צרוף‬
‫אותיות שאינם מקוריות להמלים‪ ,‬ואם ישמיעו; להעם עפ״י האותיות המקוריות לא‬
‫ולא יבינו מה שישמעו‪ ,‬וכמו שנבאר מזה להל; בסוף הפרק( ; ולפעמים בדי להוציא‬
‫השומעים ס; הספק בהוראת המלה ששומעים‪ ,‬וכמו שאמרו בעני; קרוב לזה במם׳‬
‫)ז׳ א׳( ביעי דפעיא‪ ,‬אנא ביעי דפחיא קאמינא‪ ,‬ובמם' סנהדרי; )ה׳ ב׳( איתא‪ ,‬שנג׳שלו‬
‫השומעים מדורש אחד בעני; מי ב י צ י ם ונדמה להם שאמר בי ב צ ע י ם )אגמים( עיי״^י•‬
‫ובמס׳ עירובי; )נ״ג א׳ וב׳( אמרו‪ ,‬דבני גליל לא מדייקי בלישנא‪ ,‬שאינם מרביים‬
‫בלשו; ברורה ומובנה‪ ,‬ומביאים לזה ספור המעשה‪ ,‬מעשה בב; גליל אחד דהוי קאי'^*‬
‫ואמר )שאל(‪ :‬״אמר למא;‪ ,‬אמר למא;״‪ ,‬ופירש״י; ״שהי׳ מדבר בשפה רפה ולא פיר^‬
‫האות‪ ,‬ואינו ניכר אם הי׳ מבוי; לומר ״אמר״ )אימרא‪ ,‬שה( או ״עמר״)צמר(‪ ,‬ור!‬
‫ניכר אם אמר ״אמר״ או ״חמר״ אמרו לי׳ ‪ ,‬גלילאה שוטה ‪ :‬המר )יי;( או המר )חמור( ׳‬
‫עמר )צמר( או אמר )שה( ובו׳ ‪■i‬‬
‫במבטא; הפשוטה^ ןףףן‪,‬ן{ לח®^';‬ ‫תתברר בונת;‬ ‫והנה מתבאר‪ ,‬כי הרבה מלים לא‬
‫במקוםהדרוש‪ ,‬וכפי שנתבאר•"'‬ ‫חלופי אותיות‬ ‫אחר אמצעיים לברר הבנת;‪ ,‬ובכללם גם‬
‫סלח‬ ‫מבוא‬ ‫‪&-‬יק •ו׳ ‪,‬הלוף יהמורה״ ‪ ,‬סעיף ג׳‬ ‫מיבוא‬

‫ועוד מה שראיהי להעיר בענין פרק זה )בשני הסעיפים אשר עד כה(‪ ,‬כי^ כפי‬
‫לא ■כל הכמי ■התלמוד נשתמשו בדרך זו‪ ,‬לפרש ולדרוש את המקראות עפ״י‬
‫׳^ליפי אותיות )אשר הרחבנו הדבור על זה בסעיף הראשון מפרק זה( ;‬
‫וזה נראה לי ממה שאמרו במם׳ ברכות )ל״ב א׳(‪ ,‬אמר רבי אלעזר‪ ,‬משה הטית‬
‫■ייגייס כלפי מעלה‪■ ,‬שנאמר‪ ,‬ויתפלל משה אל ה׳ )פ׳ בהעלתך(‪ ,‬אל תקרא אל ה'‪ ,‬אלא‬
‫ה'‪ ,‬שכן דבי רבי אליעזר בן יעקב קורין לאלפי״ן עייני״! ולעייני״ן אלפי״ן ; ורש״י‬
‫■^“^ילה )כ״ר ב׳( פירש‪ :‬דהלשון קורין‪ ,‬ענינו דורשי! ; ויהי׳ לפי זה שעור הלשון כאן‬
‫דו ר שין )לאלפי״ן‬ ‫‪-‬׳יכי רבי אליעזר בן יעקב קורי!״ כמו ״דבי רבי אליעזר בן יעקב‬
‫’׳^'יגי״ן ולעייני״ן אלפי״!(״‪:‬‬
‫ומדסמך הדורש )רבי אלעזר( את דרשתו על רבי רבי אליעזר בן יעקב‪ ,‬משמע‪,‬‬
‫‪ F‬חכמים יהירים‪,‬נהגו כן‪ ,‬דאי לאו הכי‪ ,‬כל לשון זו )שכן רבי ראב״י וכו׳( מיותר‪,‬‬
‫'‬ ‫הי' לו לומר בסתם אל תקרא אל אלא על ‪ .‬א(‬
‫וכן מתבאר זה ממם׳ עירובין )כ״א ב׳( שדרש אחד ההכמים את לשון הפסיק‬
‫יקחלה )י״ב( ולהג הרבה יגיעת בשר — כסו ו ל ע ג בעי״ן‪ ,‬ועל זה הקשה לו הכם‬
‫מידי ו ל ע ג כתיב‪ ,‬והלא ו ל ה ג כתיב? והנה אעפ״י שהה״א והעין הם‬
‫אהד )אהה״ע‪ ,‬מן הגרון( ונוהים להתהלף‪ ,‬כדרך אותיות שהן ממוצא אהד‪ ,‬כמו‬
‫^*בהכנו בתהלת הפרק‪ ,‬אעפ״י כן לא ניהא לי׳ להמקשן לדרוש בהלוף ‪:‬‬
‫וכן בזבחים )ק״ז‪-‬א׳( דדש אהד החכמים את לשון הפסוק בפרשת אחרי )י״ז ה׳(‬
‫’ ל י ה ס תאמר כמו ו ע ל י ה ם )בעי״ן(‪ ,‬והקשו לו ‪ :‬מידי ועליהם כתיב‪ ,‬והלא‬
‫’ **ליה ם )באל״ף(‪-‬כתיב ? והנה אעפ״י שהאל״ף והעי״ן הם ממוצא אהד )אהה״ע‪ ,‬מן‬
‫וכמו שהבאנו למעלה מברכות‪ ,‬מהלוף «אל — על׳' —אעפ״י כן לא ניהא לי‪,‬‬
‫^^קשן הלוף זה ‪ :‬ומתבאר‪ ,‬שלא כל ההבמים השתמשו בעני! הלופי אותיות בכלל ‪,‬‬
‫ועיין בהערה לתהלת פרק זה כתבנו עוד כונה בכונת קושית ההכמים בעירובי!‬
‫'יי'‪.‬כהים שהבאנו —‪ .‬ובכל זאת לא נמנענו מלהעיר מה שהערנו‪ ,‬והבוחר יבחר —‬

‫וכמו בעניני הפרקים הקודמים )ג׳ — ה׳(‪ ,‬כך בענין פרק זה‪ ,‬כעני! הלוף ותמורת‬
‫'*‘יי‪-‬ייה‪ ,‬למדו הז״ל בדרכם זאת אל דרך הכתובים‪ ,‬שבהם רגיל מאוד הלוף ותמורה‬

‫כלפי מעדה‪ ,‬והשמיכות עי“ הפ‪:‬ו ק וי‪;.‬פיל סשה אל‬ ‫כלי ענין דרשה ‪:‬זו‪ ,‬פשה הטיח דברים‬
‫ד'‪ ,‬נבאר אי׳ ה ברחבה להלן סרק ט׳‪ ,‬בערך ‪ .‬אל — על* ‪— .‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪276‬‬

‫מאותיות איבר מוצא ארד לה;^ או קרובות בהברה או בתמונה או במקום )בסדר הא״י^‬
‫כמו שכתבנו בתהלת הפרק‪ ,‬או מאלה שה; מאותיות השטף הנוגעות בלשון )למנ׳יי^■‬
‫במש״ב בהמשך הפרק ‪:‬‬
‫ויען כי הליפות ותמורות כאלה רבות מאוד‪ ,‬ואם נהשב כולן‪ ,‬עד ספר שלם ירע^<•‬ ‫■‬
‫לכן נציע בזה רק דוגמאות מבמד‪ .‬מאלה‪ ,‬ועל הרוב — מאלה שיש לנו מד‪ ,‬להעיר עליי^‬
‫או להוסיף בהן באור והדוש‪.‬‬
‫ואסדרן על סדר הא״ב‪:‬‬

‫)א( האל״ף עם הבי׳ית‬

‫‪K‬‬ ‫מפני סמיכתם בסדר הא״ב ‪ :‬וכתבתי למעלה בהערה לסעיף א' מפרק זה‪ ,‬כי השם‬
‫והמלה ״בלם" )עדיו לבלום‪ ,‬תהלים ל״ב ט׳( שרש ומקור אהד להם‪ ,‬בהלוף אל״ף‬
‫בי״ת‪ ,‬בי הוראת שניהם סגירה וסתימה א( ;‬
‫אליעזר‬ ‫זה)מן אל״ף עם בי׳׳ת( דרשו ב‪2‬ךק‪,‬‬ ‫ועל יסוד חלוף‬
‫מ״ב( את הפסוק בפ׳ בשלה ולא קרב זה אל זה כמו ולא ק ד א ;ף‪ ,‬אל זה ; והבאיי'‬
‫"‬ ‫הוא בסמיכות על האגדה במס׳ ברכות )י׳ ב'( ‪ :‬בשעה‪ ,‬שטבעו המצרים בים בקשו‬
‫השרת לומר שירה‪ ,‬אמר להם חקב״ה ‪ :‬מעשי ידי טיבעים בים ואתם רוצים לומר שירי‬
‫‪,‬‬ ‫ונמנעו המלאכים מזה ; ויחד עם מה שמצינו בשירת מלאכים הלשון וקרא יי‬
‫ולא ק ד א זה אל זה‪ ,‬דמוסב על מלאכיני‪/‬‬ ‫)ישעיה‪ ,‬ו׳( סמך לדרוש כאן‬
‫‪,‬‬ ‫אמרו שירה ;‬
‫‪,‬י "אל יי‬ ‫‪L‬‬ ‫‪L‬‬ ‫■‬ ‫••‬ ‫•‬
‫ומה שהבריח להדורש בכלל דרשה זו ולהוציא הלשון ״ולא קרב ידי‬
‫מפשטה‪ ,‬בארנו למעלה בר^לת פרק זה בהערה‪— .‬‬

‫עם‪ .‬הה׳א‬ ‫)ב( האל״ף‬

‫‪,‬״‪,‬ר רגילינ‬
‫מפני שהם ממוצא אחד )אהה״ע‪ ,‬מן הגרון(‪ ,‬וגם הם מאותיות אהו״י ; ומזה‪ ,‬ומירי‬
‫להר‪.,‬־‪,‬לף זה עם זה לפעמים קרובות מאוד ‪.‬‬
‫כד‪ ,‬מצינו הלופם בהמלים‪:‬‬
‫לבטא בשפתים )פ׳ ויקרא(‪ ,‬וכנגדו יש ביטד‪) ,‬משלי‪ ,‬י״ג( ;‬ ‫א(‬
‫ב( והיה לכם לזרא )פ׳ בהעלתך( תהת לזרה;‬

‫ויקר בעיני לפרש את כל עני; הפסול״ אשר לשונו כך הוא ‪ :‬אל תהיו כסום כטיי‬ ‫א(‬
‫במתג ורס; עדיו לנלוס‪ ,‬ויתפרש‪ ,‬שרוצה לומר‪ ,‬כי הסוס לא יבין‪ ,‬שמה ׳וישימו עלי‬ ‫‪.‬‬
‫)ד‪ 1,‬א מת; ורסן( תנלי‪,‬תם רק לבלם )לחסום( אותו‪ ,‬ואל לאד□ לכלי להכין כזה•־־‬
 ‫מליט‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ו׳ ״חלוף והכירה״ ‪ ,‬סעיף ג׳‬ ‫מ בו א‬

‫קראן לי טרא )רות‪ ,‬א׳( תחת מרה ‪:‬‬

‫יקבין־ טלאים )ייעיניה‪ ,‬מ׳ י״א( תחת טלהים )הרבוי מן טלה( ;‬ ‫■י(‬
‫ה( וכל מלבושי אגאלתי )שם‪ ,‬ס״ג ג׳( תחת הגאלתי;‬
‫ז( ואדבר אליכם אשבם ודבר )ירמיה‪ ,‬כ״ה ג׳( תחת השבם;‬
‫•ז( הוא מרפא את ירי אנשי המלחמה )שם‪ ,‬ל״ח ב׳( תחת מרפה;‬
‫ה( יאת יתר האמון הגלה ננוזראדן )שם‪ ,‬נ״א ט״ו( ר^ת ההמון א( ;‬
‫ג•( יעל אדום כולא )יחזקאל‪ ,‬ל״ו ה׳( התת בולה ‪:‬‬
‫■״( והשלכתנה ההרמינה )עמוס‪ ,‬ב׳ ג׳( החת הארמונה;‬
‫•יא( רפה שבריה )תהלים‪ ,‬ס׳ ב׳( תחת רפא‪:‬‬
‫■יב( אעתוללו אבירי לב )שם‪ ,‬ע״ו ו׳( תחת השתוללו ;‬
‫כן יתן לידידו שגא )שם‪ ,‬קב״ו ב׳( תחת שגה‪:‬‬
‫יי( היגהק פרא עלי דשא )איוב‪ ,‬ו' ה'( תחת הינאק ;‬
‫טו( ייצא בחטא גדולה )דגיאל‪ ,‬י״א מ״ב( תחת בהמה ;‬
‫טז‪ ,‬ואחרי כן אתחבר יהושפט )דהי״ב‪ ,‬כ׳ ל״ה( תחת התחבר‪.‬‬

‫וכן בשמות מציגו כאלה‪ ,‬שבמקום אחר באו נרשמים באל״ף ובמקום אחד בה״א ;‬
‫■ייזזען כי מדבר זה יוצא פרט אהד הנוגע לדיגא‪ ,‬כפי שיתבאר בסמוך‪ ,‬לכן לא אמנע‬
‫י‬
‫'®להביא בזה כל השמות ממין זה )שפעם באים באל״ף ופעם בה״א( שמצאתי במקרא‪,‬‬
‫־יאהשכש על סרר א״ב עם מראה מקומם ‪:‬‬

‫‪ -‬הדורם )מ״א י״ב י״ח‪ ,‬דהי״ב י׳ ייח( ‪ :‬אלעלא — אלעלה )במדנר‬ ‫אדורם‬ ‫א(‬
‫‪ -‬אלתקה )יהושע‪ ,‬כ״א כ״ג‪ ,‬י״ט מ׳ד(‪:‬‬ ‫ל״ב‪ ,‬ל״ז — ג׳(; אלתקא‬
‫בארא — בארה )דהי׳א ה׳ ו'‪ ,‬ז׳ ל״ז(;‬ ‫‪(3‬‬
‫‪.‬‬ ‫זיזא — זיזה )דהי״א ד< ליז‪ ,‬כ״ג י״א( ‪:‬‬ ‫ז(‬

‫חרי ארו חגו ר‪,‬‬ ‫שחמר!‬ ‫כמ שנה ה׳ מפרק ג׳ דמם׳ עוקצי; ‪ :‬ה אגודם שאמנן והבצלים‬

‫ילא נתבאר היטב ‪ ,‬הלשון ‪ .‬ש א מנ ך ;‬

‫והרע‪-‬ב פירש‪ ,‬ש א דנן־ שנ דלן וחנרן זו בזו‪ ,‬מלשון ויה־ אומן א ת הדסה )אסתר‪ ,‬ב׳(״‬
‫אנ ל אין באור זה עולה יסד״ וגם אינו מתיהש עם הפעל ‪ .‬ח מ ר ף שענינו מטוב; אסיפה!‬

‫שנ א במקום ‪ .‬ה =י ד‪,‬‬ ‫שהבאנו מירמיה‪,‬‬ ‫אבל קר ב לומר‪ ,‬שנסמך על לשון ‪ .‬א מו ן'‬
‫שגם הוא מהוראת אסיפה‬ ‫‪ .‬ש ח מ רן'‬ ‫וקבוץ בכמות רב‪ ,‬ונרדף עם הפעל‬ ‫‪ -‬אסיפה‬ ‫זהייאתו‬
‫כזו‪ ,‬מלשין ‪.‬חסרים חפ רי ם' )פ׳ וארא(; והי׳ צריך לומר שהמנן‪ ,‬אך מפני שהמבטא נאל‪«|-‬‬

‫•נתר קלז‪ /‬נקם שאמנן‪ ,‬וכמו נפסוק ‪- .‬‬

‫‪JL‬‬
 ‫בדיד‬ ‫* )זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪278‬‬

‫ימלא — ימלה )דהי״ב י״ח ז‪ /‬מ״א כ״ב ח׳( ; יעלה — יעלה )נחמיה ‪f‬׳ נידיי־'‬ ‫י‪{,‬‬
‫עזרא ב־ ניג(‪:‬‬
‫לב נא — לבנה )נחמיה ז׳ מ״ה‪ ,‬עזרה ב׳ מ״ה(‬ ‫ל(‬
‫מיכא — מיכה )ש״ב ט׳ י״ב‪ ,‬דהי׳א ה׳ ה׳( ;‬ ‫‪(Q‬‬
‫סבתא — פבתה )דבהי״א א׳ ט‪ /‬בראשית י׳ ז׳( ;‬ ‫‪(D‬‬
‫עדנא — עדנה )נחמיה י״ב ט״ו‪ ,‬דהי׳ב י״ז י״ד(; עוה — עוא )מ״ב י״ז כ״ר‪,‬‬ ‫ע(‬
‫י״ח ל״ך(; עזא — עזה )מ״ב כ״א י״ה‪ ,‬ש״ב ו׳ ו׳(; עזיא — עזיה )דהי״א י*^‬
‫מ״ד‪ ,‬עזרה י׳ כ״א(; עזרא — עזרה )בספר עזרא; דהי״א ד׳ י״ז(*•^; '‬
‫י‬ ‫■‬ ‫יי‬ ‫י‬ ‫צביא — צביה )דהי״א ח׳ ט‪ /‬מ״ב י״ב ב׳( ;‬ ‫צ(‬
‫■‬ ‫קוא — קוה )דהי״ב א׳ ט״; מ״א י׳ כ״ח( ;‬ ‫ק(‬
‫ט‪ /‬בראשית י׳ ז׳( ; רפא — רפה )דהי״א י*"‬ ‫רעמא — רעמה )דהי״א א׳‬ ‫ך‪(.‬‬
‫י‬ ‫ייב‪ ,‬ה׳ ל״ז(‪:‬‬
‫שלמא — שלמה )דהי״א ב׳ י״א^ רות ד׳ כ׳( ‪ :‬שמא — שמה )דהי״א ז׳ ל״מ׳‬
‫בראשית ל״ו י״ג( ; שמעא — שמעה )רהי״א ג׳ ה‪ /‬ש״ב י״נ נ׳( ‪.‬‬

‫■ והנה בספר כית יוסף לטור אבן העזר‪ ,‬הלכות גיטין‪ ,‬סוף סימן קב״ט^ בענין יושר‬
‫החתימה בשמות^ שאפשר לבא באל״ף ובה״א‪ ,‬נתן כלל גדול בדכר ״שכל שם שאין לי‬
‫בלשון הקודש כותבים באל״ף‪ ,‬וזה שיש לו מובן והוראייוי ‪.‬‬ ‫איזה מובן או איזו הוראה‬
‫כותבין בה״א׳‪ /‬ונתן סימן לדבר משמות ״רב אהדא בר אהבה״ שבתלמוד‪ ,‬כי ״ארייא‬
‫שאין לו מובן והוראה בלשון הקודש נחתם באל״ף‪ ,‬ו ״אהבה״ שיש לו הוראה )תשו?^‘‬
‫‘‬ ‫האות'לב( ניהתם בה״א‪ ,‬עכ״ל ‪:‬‬
‫■‬ ‫והנה מן רשימת השמות שחשבנו בזה מתבאר‪ ,‬שאין להחליט כלל זה‪ ,‬שהרי‬
‫השטות האלה יש באלה שיש להם מובן והוראה בלשה״ק‪ ,‬ויש כאלה שאין להס^מיב^‬
‫והוראה‪ ,‬ובבל זאת‪ ,‬כאלה כן אלה‪ ,‬נחתמים פעם באל״ף ופעם בה״א ; וזה הוא^‬
‫כי‪ ,‬במו שכתבנו‪ ,‬האל״ף וההיא‪ ,‬כזוג מאותיות אהו״י ותאומים ממוצא אהד )אהח״ע‪,‬‬
‫הגרון( נוחות להתחלף בנקל‪ ,‬ואין קפידא לכותבם להשטות כך וכך‪ ,‬בחתימת אל״‪*1‬‬
‫■‬ ‫או ה״א‪:‬‬
‫אפשר באיזו פעם לזיי*^‬ ‫ואדרבה‪ ,‬אם נשים הק ומשפט לזה‪ ,‬י כמו שקבע הב״י‪,‬‬
‫מזה תקלה‪ ,‬כי כאשר יתקבל הכלל לחק‪ • ,‬ואחד לא יהי׳ נזהר בו‪ ,‬או כי המגרע! ררני‬

‫ש ם‪ .‬א ש ה ‪,‬‬ ‫ה י מ י ם ד!ו א‬ ‫ש ב ד ב רי‬ ‫״ עז ר ה'‬ ‫ה שם‬ ‫מווי לנ א‪,‬‬ ‫הגי‪ -‬א‬ ‫לדעת‬ ‫בי‬ ‫ו א מנ ם‬
‫א(‬
‫כמםרשיס ‪—.‬‬

‫‪.1‬‬
‫ר‪,‬מ‬ ‫מבוא‬ ‫סרק ו׳ ״חלוף והמורה׳‪ /‬סעיף ג׳‬ ‫מבוא‬

‫במקום •טעפ״י הכלל דרוע לחתום בה״א‪ ,‬וכן להיפך — הלא‬ ‫לחתום ׳‪8‬מו באל״ף‬
‫אפשר להטרר בבטהו; שם איש זה‪ ,‬אם הוא הוא המגרש‪ ,‬ואפשר שיבאו הרהורים‬
‫ימכ׳צולים בכשרות הגט‪ ,‬וכדומה מכשילים וטררות ‪.‬‬
‫להקפיד בלל על אופן החתימה‪ ,‬שהרי מציגו שמות הנחתמים‬ ‫וראי׳ לזה שאין‬
‫בעי״ן תהת א׳ או ה'‪ ,‬כמו‪ :‬בלע‪ ,‬ברע‪ ,‬ברשע‪ ,‬משמע )בראשית י״ד ב׳ וב׳׳ה ל״ס‪ ,‬דרע‬
‫ג׳ ד׳(‪ ,‬צלמנע )שופטים‪ ,‬ח׳ ז'( צלע )יהושע‪ ,‬י׳ח כ״ח‪/.‬‬ ‫)יחי א‪ ,‬ב׳ ו׳( כישע )מ״ב‪,‬‬
‫יבע )במדבר‪ ,‬ל׳ א ה׳(‪ ,‬ועוד‪ ,‬אעפ״י שבעברית לא ישמש העי״; לכל נקוד יי(‪ ,‬אך מפני‬
‫׳*“ייאל״ף והה״א והעי״; הם כולם ממוצא אהד )אהח״ע‪ ,‬מן הגרון( נוחות להתחלף בנקל‪,‬‬
‫'■‬ ‫ורעות ורוחה להחליפן‬

‫וביותר רגיל האל״ף לבא במקום ה״א לפי מבטאם החזק של בני צפון‪ ,‬והה״א‬
‫דס'‬ ‫כ״ט ב׳( על הפסוק‬ ‫חכיתו קלה מכל אותיות הא״ב ‪ :‬ועל כן אמרו )מנחות‪,‬‬
‫כיאשית‪ ,‬אלה תולדות השמים והארץ בהבראם‪ ,‬ואמרו )על דרך ציור ומשל( אל תקרא‬
‫כחכראם‪ ,‬אלא בה׳ בראם‪ ,‬כלומר‪ ,‬שברא הקב״ה את העולם בקלות ובגהת בערך קלות‬
‫חחברד‪ ,‬של הה״א‪ ,‬שהיא יותר קלה מכל האותיות‪ ,‬וכמו שאמרו במ״ר בראשית )פרשה‬
‫י״כ( ‪ :‬כל האותיות )בהברהן( תופשי; )כלומר‪ ,‬נוגעין( את הלשון‪ ,‬והה״א איננו תופש ב( ;‬
‫שהוא‪,‬‬ ‫בהברת אל״ף‪,‬‬ ‫ולכן בני הצפון‪ ,‬שמבטאם 'בכלל הזק‪ ,‬מבטאים את הה׳‬
‫^עיך‪ ,‬יותר חזק מהה׳ ‪.‬‬
‫וכן במבטא הארמי ההזק נ״כ‪ :‬ואשר על כן יתבטאו בארמית הפעלים‪ :‬אפעל‪,‬‬
‫**קטל‪ ,‬אתפעל‪ ,‬אתקטל‪ ,‬במקום ‪ :‬הפעל‪ ,‬הקטל‪ ,‬התפעל‪ ,‬התקטל‪ ,‬ועוד הרבה ‪.‬‬
‫ואמנם נמצא בספר עזרא איזו פעמים במלות ארמיות ה׳ תהת א׳ )הדרוש לבא‬
‫גורמיה‪ ,‬כמבואר( ; דהבה וכספא )ז׳ י״ה( — תהת ד ה ב א ‪ :‬וכדנה כתיב )ה׳ ז׳( —‬
‫וכן יש‬ ‫;‬ ‫החי* ו כ ד נ א ; אבל אלה הם כיוצאים מ; הכלל‪ ,‬ו״יוצאים" נמצא בבל לשון‬
‫׳*יי^אים״ כאלה בספר דניאל )ב׳ י״ח( רזא דנ ה )ה׳ ז׳(‪ ,‬כתבא דנ ה )ה׳ ז׳( — תדזת‬
‫י נ א; ובירמיה )י׳ י״א( כ ד נ ה תאמרו; — החת כ ד נ א‪— .‬‬

‫תחת נקוד סגו״ל יקבעו אות‬ ‫אשר‬ ‫בה נ מ ה אנשים‪ ,‬ואף יודעי הסר‪,‬‬ ‫זו טעות שהחזיקו‬
‫ה אל׳ ף‪ ,‬הה״א והיו״ר‪ ,‬אבל לא‬ ‫את הסגו׳׳ל‬ ‫ימלאו‬ ‫לישה״ק‬ ‫לפי חקי וטעם‬ ‫עי';‪ ,‬ובאמ ת‬
‫הקטנים‪ ,‬וחנוך לנער עש׳י‬ ‫זה לתלמידים‬ ‫ה עי'; ; והי׳ ראוי לספרי למוד להעיר ביחוד על‬
‫דרכו ו ג ו׳‪— .‬‬

‫שרק ס'‪ ,‬בערך ‪ .‬נ ה נ ר א ם' בארנו מה ראו חז׳ל לדרוש מלה זו‪ ,‬אף‬ ‫במבוא‬ ‫ועיין להלן‬
‫כי רק לציור ולמשל ו ע׳ ד ר מ ו ‪- .‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממרר‬ ‫‪280‬‬

‫ובן יהבאר עפ״י חלוף אל״ף עם ה״א השם ״אברך" )ויקראו לפניו אברו׳ ®‬
‫מקץ( ; ועמלו הטפרשים במקור ובבאור שם זה )וחז״ל במ׳יר דרשוהו ‪ :‬אב )בהבמי(‬
‫רך )בשנים( ‪:‬‬
‫והאל״ף םתחלף י“**‬ ‫ויתבאר‪ ,‬דהוא משרש ״ברך״ ומהוראת כריעה על ברבים‪,‬‬
‫ף שיברעי‬ ‫תחת ה׳ צוויי‪ ,‬והבאור ‪ :‬ויקראו לפניו )אל דדואים( ‪,‬הברך ף לו^^‬
‫ברך לפניו ‪— .‬‬

‫עם ה״א את השם ״בי״דואי״ ‪ ,‬המקי^^‬ ‫וכן בארתי על ים־ד החלוף מן אל״ף‬
‫״‬ ‫להוראת בית פקידת הפאסט‪ ,‬ונמצא שם זה בקרוב להוראה זו בתלמוד ‪ :‬שבר*‬
‫ב״ק קי״ר ב׳ ‪ ,‬ע״ו כ״ו סוף ע׳יא ‪ :‬במ׳יר שטות )פ׳ ט״ו( ובתנחומא סוף פ׳ עקב •‬
‫נודע מקור ושרש לשם זה;‬
‫פלה‬
‫ואחד מחוקרי לשונות עתיקות )ר״י פרלים( ישער‪ ,‬כי השם הזה משובש ב‬
‫לטינית ‪) Veredarius‬בארדואר( ‪ ,‬שהוראתו רץ רוכב על סוס ; אבל זו השערה רריי׳ןי'‬
‫ובחבור הרמב״ם הלכות שבת )פ״ו ה״כ( פירש ענין בי דואר‪, ,‬שהוא ארם‬
‫במדינה שמקבץ המכתבים ושולח אותם לכל מדינה ומרינה עם שלוחיו״ ‪ ,‬עב״ל **( •‬
‫והנה עם כל זה לא נודע מיחש השם בי דואר לזה‪5‬‬
‫ולדעתי נראה‪ ,‬כי המלה הזאת מקורית‪ ,‬מעברית צחה‪ ,‬והכתיבה והקריאה רג־י^‬
‫שלה צריך להיות ״בי ד ו ה ר ״ בה״א‪ ,‬ורק נתחלפה באל״ף עפ׳‪ v‬קביעתה הרא׳®•''^^‬
‫בשפת ארמית‪ ,‬וכמו שמוכח מהמלה החלקית ״בי״‪ ,‬שהיא ארמית‪ ,‬ובמו שכתבנו למע׳י‘׳‬
‫ששפת ארמית דרכה לבטא אל״ף במקום ה׳ ‪:‬‬
‫מ ד ה ר ו ת די׳'‬ ‫בשופטים >ה'(‬ ‫ויסוד שם ד ו ה ר הוא מלשון הכתוב‬
‫אביריו‪ ,‬ובנחום )נ( וסוס ד ה ר ‪ ,‬שענינו ‪ :‬מרוץ* הסוס במהירות וחפזון ; וזה מכוון ט®"*‬
‫לתכונת ענין הפאסט‪ ,‬שהכל נעשה במהירות ובזריזות יתירה‪ ,‬ובלשון הפסוק באסתר‬
‫רו‪'0‬‬
‫מיגחר‬ ‫הרצים יצאו ד ח ו פ י ם ‪ ,‬וע״י סוסים קלי המרוץ המצטיינים בשס‬

‫אוזו‬
‫ע י ר‪ ,‬יע; ב• לא יתכן ‪®'*t r‬‬ ‫כא; )אדם קבוע בסרינר(‬ ‫ל‪1‬רש השש ‪ ,‬מ רי נ ה'‬ ‫גריך‬ ‫א(‬
‫•יגר׳‬
‫לעיר‬ ‫זה ככל המדינה‪ ,‬ו ג׳ ם בנהמיה )״‪/‬‬ ‫)ארץ( יכלכל דבר‬ ‫במרינה‬
‫לאה־ע‬
‫ו כ' כ בבי‬ ‫עיר‪,‬‬ ‫)ב׳־א א׳( ‪ s‬ולעזה עליו כ י המדינה‪ ,‬ומושב על‬ ‫ובתלמוד פסהיס‬
‫סי׳ ק ג׳ ח ‪.‬‬
‫בררו‬
‫וכן נזצינו‪ ,‬שארבע ערי הקודש ש ב א׳י ‪ :‬ירושליש‪ ,‬חברו;‪ ,‬טבריה וצפת נקראי‬
‫נ ל זה ניחא הלשון כ מג׳ א ק ב׳ז מרינה ‪,‬‬ ‫ול‪ 6‬י‬ ‫כבוד — ארצות ‪j‬‬
‫וצריו‬
‫דוא־ ב ם ת א‪) ,‬בע*יז׳‬ ‫בי‬ ‫דקביע‬ ‫ובאמ ת בתלמוד )שכת‪ ,‬י׳ ט א׳( הלשון‬
‫טיעם למה רא כתב הרמנ״ם בלשון זו )בעיר( ‪- .‬‬
‫קמא‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ו׳ ״חלוף ותמורה‪ /‬ם־דף ג׳‬ ‫מבו א‬

‫ובשם זה מבוונים לבטא תנועת סוסים קלי הגוף ואצים ברגלים‪.‬‬ ‫^‪ 2‬אסט׳‪/‬‬
‫כתב בזו הלשון ‪ :‬״כל תיבה שצריכה‬ ‫ובספר רבנו בחיי )פ׳ בהעלותך‪ ,‬י״ב כ׳(‬
‫להכתב בה״א ונכתבה באל״ף‪ ,‬הכונה להפליג הרבר שבאותו ענין )ומסמיך זה על לשון‬
‫הפסיק שם ‪ :‬והיה לכם לזרא — תחת לזרה )בה״א( להפליג הזרות והגעול(; וכמהו ‪:‬‬
‫?יאן לי מרא )רו!‪ /‬א׳( — תחת מ ר ה ‪ ,‬להפליג המרירות ‪ :‬ובדניאל )י״א מי׳ר( ויצא‬
‫נחמא גדולה — החת ב ח מ ה ‪ ,‬להפליג ערך החמה והכעס ;‬
‫ואם כי לא פירש מניין לו כלל זה )אם לא שנאמר‪ ,‬שהוא משום שמבטא האל״ף‬
‫יו־ר חזקה ממבטא הה׳יא‪ ,‬כמו שבארנו למעלה■ בסמוך‪ ,‬ועל זה באר‪ .‬קביעות האל״ף‬
‫יהירות על הוקף הדבר וחזקו( — ‪:‬‬
‫אך איך שר‪.‬וא‪ ,‬באור זה אפשר להקביל ברחבה לשם ‪,‬בי דואר״ הבא תחת ״בי‬
‫י י ה ר " ‪ ,‬להפלגת המהירות והזהירות בפעולת ענין זה‪.‬‬
‫וקל ביותר‪ ,‬יכון השם ״בית‬ ‫פקידות הפאסט ללשון הרגיל‬ ‫ובהעתק שם בית‬
‫וכנראה‪ ,‬היו‬ ‫ומלשון הכתוב תא הרצים )מ״א י״ד( ‪ ,‬שער הרצים )שם‪ ,‬י״א( ‪:‬‬ ‫״ ‪,‬‬ ‫ירצים‬
‫גתי פקיחת כאלה מוכנים למלכים וש־ים לרוץ לבשר ולהודיע לבני המדינה בשורות‬
‫יפקידית ‪ :‬ויתבאר בזה הלשון במלכים א׳ שם ‪ :‬ישאום הרצים והביאום אל תא הרצים ‪—.‬‬

‫וכן יתבאר עפ׳י הלוף אל״ף עם ה' לשון וענין הפסוק בתהלים )ע״ח מי׳א( וישובו‬
‫‪.‬‬ ‫"”^סי אל וקדוש ישראל ה ת ו ו ‪ ,‬ועמלו המפרשים כבאור המלה ״התוו״ ‪:‬‬
‫ויתבאר‪ ,‬כי באה המלה בחלוף אל״ף‪ ,‬תחת א תו ו והוא מלשון א ו ת ‪ ,‬שבקשו‬
‫‪,‬‬ ‫אות‪ ,‬וחי זה כפל לשון מן וינסו אל‪ ,‬ומענין אחד ‪— .‬‬

‫)ג( האל״ף עם תא״ו‬

‫שר‪.‬ם מאותיות אהו״י‪ ,‬שמתהלפית; ולדוגמא‪:‬‬

‫לא תאספו; לתת תבן )שמות‪ ,‬ה׳ ז׳( — תחת לא הוספון ‪:‬‬
‫ילעמשא הומרו )ש״ב‪ ,‬י״ט כ׳׳ד( — תחת תאמרו;‬
‫ייו‪1‬תר מן המועד )שם‪ ,‬כ׳ ה׳( — תחת ויאחר ;‬
‫והכד‪ .‬את הארי בתוך הבאר )שם‪ ,‬כ׳ ה׳( — תחת הבור;‬
‫כי יוכלו )יחזקאל‪ ,‬מ״ב ה׳( — תחת כי יאכלו ‪.‬‬
‫«צאן׳ מתחלף עם ״צון״‪ ,‬כמש״ב הרד״ק במכלול בשרש צאן‪ ,‬ועיין ברש״י לפרשת‬
‫)ל״ב כ״ב(‪ :‬ומצינו שם זה בלא אל״ף‪) ,‬צגד‪ .‬ואלפים‪ ,‬תהלים ח׳(‪,‬‬
‫ודאה למעלה בסעיף א׳ באו כמה דרשות בהז״ל עפ״י הלוף אל״ף עם וא״ו‪— .‬‬

‫‪L‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪282‬‬

‫‪.‬‬ ‫הו^׳ית‬ ‫עם‬ ‫)ד( האליף‬

‫מאותיות אהח״ע‪ ,‬ממוצא אחד מ; הגרון; ומצינו מתחלפים השמות ״אבק — חבק"‪■:‬‬
‫וייאבק איש עמו )פ׳ וישלה(‪ ,‬וירץ עשו לקראתו ו י ח ב ק ה ו )שם(‪ ,‬שב; דרך המתאבקים^‬
‫שמחבק איש ברעהו להכריעו ולהפילו‪ ,‬וגם כל אחד מ ת ח ב ק ברעהו להברע ולנפול ד‬
‫וכה נעשה כל אחד מהם פועל ונפעל כאחד‪ ,‬ולפיכך בא רק בבגין נפעל‪ ,‬כמו וילחם"(;‬
‫ומזה באה המליצה התאומית בענין זה בלשון הפייטן‪ :‬״אלהי בך אחבק‪ ,‬כמונע‬
‫לנמל יאבק״ )יוצר לשבת רביעי אהד פסח( ;‬
‫ובמ״ר פ׳ וישלה ‪ :‬ויאבק איש עמו‪ ,‬כאדם ש ח ו ב ק את חבירו‪ ,‬ודורשים‪:‬‬
‫ויאבק‪ ,‬כמו ויחבק ‪— .‬‬

‫עם הטי״ת‬ ‫)ה( האל״ף‬

‫■‬ ‫מסדר אל״ף בי״ת בםדור ״אטב״ח״ — יבוא בסוף הפרק‪— .‬‬

‫היו״ד‬ ‫עם‬ ‫)ו( האל״ף‬

‫מאותיות אהויי‪ ,‬שמתחלפות ‪ :‬האמין — הימין )דדאל‪ ,‬ו‪ ,‬כ״ד( ; ודאין — ודיין ; כאב י‪-‬־‬
‫כייב ; שאב — שיב ‪ :‬חלאים )תכשיטין‪ ,‬שה״ש ז׳ ב׳( — תחת חלייהם )כי השרש ״הלי"( ‪:‬‬
‫צבאים )דהי״א‪ ,‬י״ב ט׳( —■ החת צביים )הרבוי מן יחיד ״צבי״( ‪ :‬פתאים — תחת‬
‫׳‬ ‫פתיים )הרב^ מן יחיד ״פתי"( ‪ :‬ועוד כהנה ‪.‬‬
‫דואב‬ ‫והשמות ״אשראלה״ )דהי״א‪ ,‬כ״ה ב'( — תחת ישראלה י)שם‪ ,‬שם י״ד( ;‬
‫האדומי—הקרי דויג; הנראים )דהי״א‪ ,‬כ״ה ב׳( — כתב הרד״ק‪ ,‬שהראוי להיות הגרייכי(•‬
‫ובא בהלוף אל״ף ;‬
‫ובשמואל ב׳ )י״ד י״ט( אם אש להימיןי ולהשמיל — החת אם י ש ; וביחזקאל‬
‫)ל״ד כ׳( שה ב ד י ה — תחת ב ר י א ה ; ובמיכה )י' י׳(‪ :‬עור האש בית רשע אוצריוז•‬
‫רשע‪ ,‬ענינו ‪ :‬היש עוד ? האם התקיימו ?‬
‫ויש לכוין עפ״י הלוף זה )מאל״ף עם יו״ד( את לשון הפסוק בישעיה )נ״א י״ט( מי‬
‫ינוד לך מי אנחמך‪ ,‬והלשון מי אנחמך‪) ,‬בכנוי הגוף ׳ למדבר בעדו( אינו דבוק ;‬

‫וכמו הפעל ‪ ,‬א ח ה ‪ ,‬כי יען כי האחוז הוא גם אוחז‪ ,‬על כן ׳ לפעמים יכ א הפעי( הזה נ או חי׳‬ ‫א(‬
‫אחזני ה שבץ )ש״ב‪ .‬א ' ‪ /‬חיל אחז יושבי פלשת )פ׳ בשלח(‪ ,‬צירים אחזוני‬ ‫‪.‬ולפעמים כנ א חז‪:‬‬
‫)ישעיוע כ׳ א( ! ובא כנאחז ‪ 5‬וקדמונים אחזו שער )איוב‪ ,‬י׳ ח(‪ ,‬ואחז בשרי פלצות )שם ג׳ א (‬
‫‪. ..‬‬ ‫שבאורו‪ ,‬שהבשר אחז א ה ה ר ע ד ה‪— .‬‬
‫ר!מב‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ו׳ ״חלוף ו־מורה׳‪ /‬סעיף ג׳‬ ‫מבוא‬

‫והנכון שנא בחלוף יו״ד‪ ,‬תחת מי י נ ח מ ך ‪ ,‬ומקביל אל החלתו‪ ,‬מי ינוד לך •‬

‫)ז( האל״ף עם העיי״ן‬

‫סטיצא אהה״ע‪ ,‬מן הנדון ; ביותד באים בחלופים המלים המודות על מקום יעוד ואנה‬
‫®ניהן מועדות ״אל״ — ״על״ ; ונחשב מעט מהנה ‪:‬‬
‫ויאימר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא )פ׳ לך( תחת על שרה;‬
‫ויעל על נוזזי צאנו )פ׳ וישב( תחת אל )עיין ראב״ע( ;‬
‫והנח אל הסלע )שופטים‪ ,‬ו׳( תחת על הסלע ‪:‬‬ ‫ג(‬
‫אל הלקח ארון האלהים )ש״א‪ ,‬ה'( תחת על הלקה;‬ ‫‪0‬‬
‫כי נעצב אל דוד )שם כ׳( החת על דוד )וכמו בש״ב י״ט י״ג( ‪:‬‬ ‫ה(‬
‫שקר אתה דובר אל ישמעאל )ירמיה‪ ,‬ם׳( תחת על ישמעאל;‬ ‫‪0‬‬
‫לא אל הנם דברתי )יחזקאל‪ ,‬ו׳( תחת לא על הנם‪:‬‬ ‫י(‬
‫‪,‬‬ ‫אספדה אל הק )תהלים‪ ,‬ב׳( החת על הק ;‬ ‫ח(‬
‫אל שאול ואל בית הדמים )ש״ב‪ ,‬כ״א( תחת על )עון( שאול ועל )עון בית הדמים‬ ‫»(‬
‫)עיי״ש( ועוד הרבה‪.‬‬
‫ולפעמים מצינו הלוף אל״ף עם עי״ן נם בענין אחד‪ :‬במלכים ב׳ )י״ט( בתינו‬
‫'”®טע אל תרהקה לאמר‪ ,‬ובהשנות אותו ענין בישעי׳)ל״ז( כתיב יישמע על הרהקה לאמר ‪:‬‬
‫ובן נראה לפרש בפרשת בראשית‪ ,‬וינהם ה׳ ויתעצב אל לבו‪ ,‬שהוא תחת על‬
‫י‬
‫ומוסב על לבו של ה א ד ם ‪ ,‬על כי יצרו רע‪ ,‬כבפסוק הקודם ; ויתישבו בזה כמה‪.‬‬
‫י^ערות ודיוקים מהמפרשים והמבארים‪:‬‬
‫וכן נראה לפרש בפדשת אחדי‪ ,‬ואשה אל אחותה לא תקה — ר־ת על אחותה‪,,‬‬
‫'‪°‬עין הלשון ויקח את מחלת על נשיו לו לאשה )ם״פ תולדות( ;‬
‫מ עז‬ ‫וכן נדאה בתהלים )ע״ו( ומי יעמד לפניך מ א ז אפך‪ ,‬שבא בהלוף תרזת‬
‫**® ‪ /I‬על דרך הבתוכ מי יודע עז אפך )שם‪ ,‬צ׳( )מענין נבורה ואומץ( ;‬
‫וכן נראה באור המלה באיוב )ל״ח( א ג ל י טל‪ ,‬וטרחו המפרשים בבאור המלה‬
‫׳׳**^לי" ; וקרוב לומר‪ ,‬שבאה בחלוף עי״ן‪ ,‬ע ג ל י טל‪ ,‬כי מתכונת הטל שבא בעגולים‬
‫בימית פנינים דקים‪ ,‬ויהי׳ שעור הלשין במו ענולי טל ‪:‬‬
‫ועוד נדאה‪ ,‬כי המלה שבתלמוד ‪,‬רעי״ המורה על מאוס ומגועל )גרף של דעי‪,,‬‬
‫׳*כת קכ״א ב׳ ‪ :‬עציץ של רעי‪ ,‬מגילה ט״ו ב׳ ; והקיאה דרך בית הרעי‪ ,‬ב״ב כ״ב א׳(‪,‬‬
‫'^‪5‬יי בהרבה מקומות — מלה זו נחלפת עם העברית ״ר א י" באל״ף‪ ,‬מלשון מוראתה‪,‬‬
‫ויקרא‪ ,‬ובנחום )נ׳( ושמתיך כראי‪ ,‬ובצפניה )נ( מוראה ונגאלה‪ ,‬ועוד ;‬
‫ומזה י״ל מקור להשם ״ריאה" )לונכע( שבתלמוד )במם׳ חולין( כי יען שתעודתה‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרינותי(‬ ‫מסור‬ ‫‪284‬‬

‫לשאוף מן הגוף בל מה שנקבץ בו סן המאוס ומן הזוהמא )ני על* כ; האדם המעעל‬
‫מריק ליתה זוהמית^ מפגי שמקור השעול הוא מן הריאה‪ ,‬והיא אוגרת להונה כל זוהמא(‬
‫— לנן נקראת על שם עגיגה ותעודתה בגוף האדם עפ״י ההוראה הנזנרת ‪.‬‬
‫ואמנם לחז״ל טעם אחר על קריאת שם זה‪ ,‬ואמרו )חולין^ ס״ט א׳( ‪ :‬למר‪ .‬נקרי*‬
‫^שסה ריאה‪ ,‬שמאירה את העינים ‪ :‬ואנחנו פרשנו למאמר זד‪ .‬למעלה בפרק ה׳‬
‫ה‪,‬פונה״( בתחלת סעיף ב׳ ‪ ,‬בהערה ;‬
‫ולפי מד‪ ,‬שנתבאר למעלה סתעודתד‪ .‬וענינה של הריאה יש לפרש נונת המאמר‬
‫״שמאירה את העינים״ ‪ ,‬מפני שהאיש הסשעל ופולט וטריק מתוך גופו )מתוך הריאר(‬
‫את הליחד‪ ,‬ואת הזוהמא מרגיש בנפשו נחת ורצון‪ ,‬ועל דרך לשון בני אדם ״שהאירו לי‬
‫העינים״ ‪ :‬ותלו זה בשם הפועל‪ ,‬שהיא הריאה‪ ,‬במבואר ‪— .‬‬
‫ונם י״ל‪ ,‬רזה באור הלשונות בהז״ל ; הרואה קרי‪ ,‬אשד‪ ,‬שראתד‪ .‬נדה‪ ,‬זב שר^יי‘‬
‫זיבה ונו׳ ‪ ,‬אשר לפי תבונת הענין הי׳ יותר מנוון הלשון ״ד‪,‬פולט‪ ,‬שפלטה‪ ,‬ונרומה מ!‬
‫הלשונות המנוונות לענין ;‬
‫אך לשונות אלו )ראה‪ ,‬ראתד‪ (.‬באו כלשון נקיה על הזוהמא ועל הטוסאר‪ ,‬שבכלל‬
‫שם ראיה הם‪ ,‬כמו שבארנו‪ ,‬ובאו החת השמות הנטמא בקרי‪ ,‬שנטמאה כנרד‪ .‬ובו׳♦‬

‫וכן יתחלפון במקרא )בחלוף אל״ף עם עי״ן( השמות אפר ועפר‪ ,‬כמו ב‪2‬׳ חקי'‬
‫ב א פ ר שריפר׳‬ ‫)י״ט י׳׳ז( ‪ :‬ולקחו לטמא מ ע פ ר שריפת הד‪.‬טאת‪ ,‬ושם בודאי איירי‬
‫משריפת הפרה‪ ,‬וקראו הכתוב בחלוף עי״ן ״עפר״ )ועיין במס׳ חולין‪ ,‬פ״ט ב׳(‪.‬‬
‫ואמנם לבד שמשתתפים שמות אלו עפ׳ייי חלוף אותיות יש לבוין עור שתופס ע־ '‬
‫תבונתם העצמית‪ ,‬משום דשם ״עפר״ בעקרו יונח לא רק על ענינו מה שועא בט־'■׳^‬
‫היסודי‪ ,‬רגבי אדמה‪ ,‬בי אם נם על כל דבר בתוש דק‪ ,‬אבק ופיה‪ ,‬ובדומר‪; ,‬‬
‫ובוזה באור הלשון■ בפ׳ עקב‪ :‬ואטחון אור״ו )את‪.,‬הענל( היטב ואשליך אר‪ ,‬ע פ י ' ׳‬
‫יובסלבים ב׳ )ב״ג( וישלה את ע פ ר ה )של האשרה השרופה(‪ ,‬הרי קורא לכתישתם היקי'‬
‫של הענל ושל עץ האשרה בשם ״עפר״ ; וכן ע פ ר ו ת זהב )איוב‪ ,‬כ״ח(‪ ,‬ובחז״ל ‪:‬‬
‫לבינתא )שבת‪ ,‬נ׳ ב׳( ; ובב״ב )צ״ג ב׳( קורא לאבק של הטין ושעורים בשם ״עפי" ׳‬
‫‪.‬‬ ‫ועוד כהנה‪ ,‬וע״ב נם אפר בכלל שם זה ‪.‬‬
‫ואמנם משארי פסוקים בלשון בזו ‪ :‬ואבות )במו ואבותת( אותו )לעגל( טר‪,‬ון‬
‫■עד אשר דק לעפר )פ׳ עקב(‪ ,‬ובן וישרוף אותה )את האשרה( וירק לעפר )ס״ב‪/‬‬
‫ובן וישרוף את הבמה הדק לעפר )שם(‪ ,‬ובן ואשחקכו בעפר )תהלים‪ ,‬י״ח( ‪— .‬‬
‫מבל אלה והדומים להם אין ראי׳ רכל דבר דק וכתוש‪ ,‬הוא בעצמו נקרא ע^י׳‪-‬‬
‫^יען דבפסוקים אלה בא השם עפר רק למשל ה ד ק ו ת שעשאם לד‪,‬רברים הנשרפים י׳י‬
‫ר‪,‬מג‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ו׳ ״חלוף ותרורה"‪ ,‬פעין« ג׳‬ ‫מבוא‬

‫נ י ק ו ה ה ע פ ר ‪ ,‬והוא הדין שהי׳ יכול להתפיס מין אהר הדק ביותר‪ ,‬כמו אפר‪ ,‬חול‬
‫הלשונות ואשליך אה ע פ ר ו ‪ ,‬וישלך אה ע פ ר ה ‪ ,‬שהבאנו‪,‬‬ ‫■ יפיח וכדומה ; ולא כ;‬
‫עמבואר מפורש שהכתוב קורא אה הדבר הנשחק‪ ,‬א ו ה ו ב ע צ מ ו ‪ ,‬בשם עפר ‪.‬‬
‫ועם באור זה תתיישב היטב קושית תום׳ במס' סוג־ה )ט״ז ב׳( במה שאמרו שם‬
‫בגמרא על הפמוק דפרשת הקת ולקחו לטמא מעפר שריפה הפרה ‪ :‬״אמר רבי שמעון‪,‬‬
‫יכי עפר הוא‪ ,‬והלא אפר הוא‪ ,‬אלא שינה הכתוב במשמעו לדון מסנן ;‪,‬״ש ויו׳ ״ ‪ ,‬ע’ כ‪.‬‬
‫וכתבו התום׳ בזו הלשין ‪ :‬״הימא לרבי‪ ,‬וב־ שנוי חוא שנקרא אפר עפר‪ ,‬והכתיב‪,‬‬
‫יייצרוף אותה וירק לעפר‪ ,‬וכן ואבות אותו טהון היטב עד אשר דק לעפר״ )והם הפסוקים‬
‫מרלכים ומפ׳ עקב שהבאנו למעלה(‪ ,‬עכ״ל‪:‬‬
‫וכונהס להקשות על רבי שמעון שהמה לומר ״וכי עפר הוא‪ ,‬והלא אפר הואל״‬
‫וסקשים‪ ,‬מה קשה לו‪ ,‬והא מצינו שאפר נקרא עפר‪ ,‬ובהוראת הפסוקים שהביאו ;‬
‫אך לפי מש״כ‪ ,‬קושיהם לא קשה כלל‪ ,‬יען כי הפסוקים הנזכרים )שהביאו( אין‬
‫מכנים כלל את ע צ ם הדבר הנשרף בשם ״עפר׳‪ /‬כי אם ממשילים את דקות כתישתם‬
‫ליקוה העפר‪ ,‬וכמו שכתבנו ; ולא כן הפסוק ״מעפר שריפה הפרה״ קורא הכתוב אה‬
‫טף ■האפר בשם עפר‪ ,‬ועל זה מקשה שפיר רבי שמעון ״וכי עפר הוא‪ ,‬והלא אפר היא ?״‬
‫ודבר פלא הוא‪ ,‬שלא הקשו התוס' מפסוק ואשליך אה עפרו‪ ,‬ומפסוק וישלך את‬
‫עפרה‪ ,‬שהבאנו‪ ,‬דשם קורא מפורש את הדבר הנשרף בשם עפר‪ ,‬ומהם היתה קושיתם‬
‫מכוונת לכונהם‪.‬‬
‫וצע״ג ‪— .‬‬
‫התי׳יו‬ ‫)ח( האלי׳ף עם‬
‫מסדר א״ב בסדור ״אתב״ש״ — יבוא בסיף הפרק ‪— .‬‬

‫וזבי'ת עם הואיו‬ ‫)ט!‬

‫ממוצא כומ״ף‪ ,‬מן השפתים ; דונמאוה אחרוה ‪:‬‬

‫ה א ב ה י לפקודיך )ההלים‪ ,‬קי״ט( ‪1‬‬ ‫א( התאוו ת א ו ה )פ׳ בהעלהך(‪ ,‬וכנגדו‬
‫ב( אבי יסר אתכם ב ש ו ט י ם )מ׳יא‪ ,‬י״ב(‪ ,‬וכנגדו ו ש ב ט לנו כסילים )משלי‪ ,‬כ״ו( ;‬
‫למערב‬ ‫לפרבר‬ ‫כ״ג(‪ ,‬וכנגדו‬ ‫העיר‪ ,‬מ״ב‬ ‫)מגרשי‬ ‫ב פ רו רי ם‬ ‫אשר‬ ‫ג(‬
‫)דהי״א‪ ,‬כ״ז(;‬
‫גוי נתתי למכים )ישעיה‪ ,‬נ׳( וכנגדו על ג בי חרשו )ההלים‪ ,‬קי״ט(;‬ ‫י(‬
‫ל ק צ ב י הרים )יונה‪ ,‬ב׳( וכנגדו לק צו י ארץ )תהלים‪ ,‬קכ״ט( ;‬ ‫‪(P‬‬

‫׳( ;‬ ‫השם בת שבע )ש״ב‪ ,‬י״ב( היא בה ש ו ע )דהי״א‪ ,‬נ׳ ח‬ ‫י(‬

‫ועיין עוד להלן בציון ט״ז ‪— .‬־‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫;‪286‬‬

‫שבל^ וטרחי‬ ‫ה שפי‬ ‫בישעיה )יז״ז ב׳( גלי צ מ ת ך‬ ‫נר א ה לפר ש‬ ‫ועפ״י הלוף זה‬
‫ד ספ ר שי ם בב אור מ ל ת ‪,,‬שבל״ ו שר שה;‬
‫וקרוב לומר‪ ',‬כי ב א ה ה מל ה ב חלו ף ו׳ ב ב׳ ‪ :‬חשפי שול‪ ,‬וענינה‪ :‬ס ר ח עודף למעיל‬
‫שוליל‪/‬‬ ‫גלו‬ ‫)ירמיה‪ ,‬י״ג(‪ ,‬ור״ל‬ ‫המעיל )פ׳ תצוה(‪ ,‬חשפתי שוליך‬ ‫•נשים‪ ,‬ומלשון שולי‬

‫•והוי זה מענין הלשון הקודם‪ ,‬גלי צ מתך‪ ,‬ומעני! כל הפסוק ‪— .‬‬

‫ד׳ דב רי ס אין היב‬ ‫ב מ ה שאמרו שם ‪:‬‬ ‫ועוד י תב אר עפ״י זה ב מ ס׳ יומא )י״ח א(‬

‫ח ל ב‪ ,‬ג בינ ה‪ ,‬בי צ ה‪ ,‬יין ‪ :‬ונתנו סימן ל ר בי‬ ‫■אוכל מהם‪ ,‬מפגי שמהממין את הגוף‪ ,‬והם ‪:‬‬
‫שבפסוק כ תיב ״הגוי״ בוא״ו‪ ,‬אך למען הסימן‬ ‫והנה אע״פ‬ ‫‪:0‬‬ ‫ה ס ל ע )שה״ש‪,‬‬ ‫חג בי‬

‫;אין קפידא ב חלו ף אותיות ממוצא אהד ‪— .‬‬

‫)י( הבי״ת עם החיית‬

‫בס ד ר ״אטב״ח" — יבוא בסוף הפרק ‪— .‬‬ ‫מסדר א״ב‪,‬‬

‫‪,‬‬ ‫עם הלמ״ד‬ ‫)יא( הבי״ת‬ ‫‪-‬‬

‫מציגו הלופיהם‪ ,‬כ מו ‪ :‬האדם יראה לעי^י^‬ ‫‪,‬מאותיות ב ב ל ״ ם‪ — .‬הנה לפי פ שטות הלשון‬
‫והוא כמו במי*‬ ‫ויהי דוד ל כ ל דרכיו משביל )שם י״ח(‪,‬‬ ‫‪).‬ש״א‪ ,‬י״ב( וענינו כמו ב עיני ם;‬

‫ובן דגנו צדיקים ב ה׳ )תהלים‪,‬‬ ‫דרכיו )ובמו בדניאל )א' ד׳( ומ שכילים ב י ל ה ב מ ה(;‬

‫לבי ונפשי ירננו אל אל הי )ו״אל ריי^*‬ ‫זמרו לו‪,‬‬ ‫שהוא כמו ל ה'‪ ,‬וכמו הלשון שירו לו‪,‬‬
‫ובירמיה )ל( וי ס' היו‬ ‫; וכן כי בו חר א ת ה לבן ישי )ש״א‪ ,‬ל׳( ת ח ת בבן ישי ;‬ ‫כמו ל ‪.‬‬
‫)וע״ד הלשון ל מ על ה )י׳(‪ ,‬יסרני ה׳ אך ב מ ש פ ט(; ויהרגום‬ ‫ל מ שפ ט — ה ת ת ב מ ש פ ט;‬

‫■אונקלום פ׳ ב העלו תך‪ ,‬לפסוק והיית לגו ר עיני ם‪ ,‬ת רג ם הוא‪ ,‬חזית ב ע י נ י ך ;‬

‫!‪^,-‬גלגה('‬ ‫וכן אפ שר לפר ש יסוד הקרי וכתיב ב מ ל ה י שנלנה )ב פ׳ ת ‪^^2‬‬

‫ת שככנ ה — כי י א ה‬ ‫והקרי י ב כ כנ ה‪,‬‬ ‫וכן בישעיה )י״ג ט״ו( ונשיהם ת שגלנה‪,‬‬

‫ו‪-‬יזכיג^׳‬ ‫ויוצא — י שנלנה‬ ‫בל מ״ר‪,‬‬ ‫והבי״ת‬ ‫)ממוצא גיכ״ק(‪,‬‬ ‫בכ״ף‬ ‫נ׳‬ ‫ב הלוף‬

‫‪,‬‬ ‫■‬ ‫׳'‬ ‫'‬ ‫•ת שגלנה — ת שכבנ ה — ;‬

‫אך כ פי הנראה הז״ל לא ה שבו כן‪ ,‬ב ד ב ר התלוף בי״ת עש למ״ד^ שכן אמרו ^ ^‬

‫ב ר כו ת )ס״ד א׳( הנ פ ט ר מן ה מ ת יאמר לו ל ך ב שלום ולא לשלוש‪ ,‬והנפטר מן‪.‬התי‬

‫איל‬ ‫•לו ל ך ל ש לו ם‪ .‬וטעם ה רכר‪ ,‬משום דהלשון ״בשלום״ מ‪:‬־ר‪,‬ת על ה שלמות‬

‫בזר!‬ ‫י' ־ ״' י־י' ^׳ ”‪1‬‬

‫ו מברכי ם‬ ‫^״לשלום" מורה ל שלמות הב א ה מה שיוסיף לקנו ת‪ ,‬וזה שייך בהי‪,‬‬

‫■‬ ‫ו צ׳ ע •‬ ‫כי להבי״ ת ולהלמ״ד הוראות שונות‪,‬‬ ‫והנה מזה נראה לד ע תם‪,‬‬

‫ודרך אגב אעיר‪ ,‬בי עפ״י ה סבר א שכתבתי ב חלו ק ה מובן בין ב שלום ובי!‬
‫ר‪,‬מד‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ו׳ ״הלוף ותמורה‪ /‬סעיף נ׳‬ ‫מבוא‬

‫־ייהושם להיים ולמתים‪ ,‬בי ההיים עריין עומרים לקנות שלמות הנפש^ ולא כן המתים‪,‬‬
‫׳'‬ ‫־׳עכבר גמרו השבונותיהם בזה העולם; —‬
‫עפ״י סברא זו ניהא לי דבר שהי' תמוה לי זמן רב על דברת התום׳ במם׳ ב״ב‬
‫ע״י א׳ ‪ ,‬בטעם המנהג שמסירין את הציצית מטלית שקוברים עמה את המת‪ ^ ,‬וכתבו‬
‫רבינו תם ששמע מזקני )עיר( לותיר ״לפי שציצית עדות הם שקיים כל התורה‪,‬‬
‫‪/‬ציצית" עולה ת״ר‪ ,‬ושמונה הוטין ותמשה קשרים הרי תרי״ג‪ ,‬ועכשיו שא\ן אנו השובין‬
‫‪.‬‬ ‫הרי הוא כאילו מעיד עדות שקר"‪ ,‬עכ״ל ‪:‬‬ ‫? ‪P‬‬

‫והייתי המה‪ ,‬האיך אנו לובשים טלית מצויצה ב ה י י ם ולא נחוש לעדות שקר‪,‬‬
‫■כי האמנם אלשור דרא ונמצא עוז בנפשנו‪ ,‬כי מקיימי תרי״ג מצות אנו ?‬
‫אך לפי הסברא שבארנו בחלוק המשמעות בין ״בשלום״ ובין ״לשלום״ ‪ ,‬דבאדם‬
‫ייי אפשר לומר ״לשלום״ משום דקנין השלמות עדיין לפניו קדימה ואפשר לו עוד להשיגן‪,‬‬
‫י ‪,‬‬ ‫■'י ״ ק ־ ״ ס ■‬
‫לו להוםיף קנין‬ ‫ואם כן‪ ,‬גם בענין ציצית כן הוא‪ ,‬כיון׳ דהי הוא‪ ,‬ועדיין אפשר‬
‫כקיום התרי״ג מצות‪ ,‬אין בזה משום עדות שקר‪ ,‬כיון דבירו הוא‪ ,‬משא״ב במת שאיננו‬
‫‪.‬‬ ‫^יי כקניני העתיד‪— .‬‬

‫‪,‬‬ ‫)יב( הבי״ת עם המ״ם‬

‫ממוצא בומ״ף‪ ,‬מ; השפתים ; ומציגו הלופם בפעלים ובשמות ‪:‬‬
‫נשם ‪ :‬ישב רוחו )תהלים‪ ,‬קמ״ז(‪ .‬ובננדו ‪ :‬אשים )בהסר נו״ן — תחת‬ ‫נשי‬
‫'‬ ‫אנשום( ואשאף יהד )ישעיה‪ ,‬מ״ב( ‪:‬‬
‫חרם — חרב ‪ :‬החרם כל עיר )פ׳ דברים( — תהת החרב ‪ :‬וכן ביהושע )י(‬ ‫ג(‬

‫‪.‬‬ ‫לכד יהושע את העיר ויחרימה — תחת ויחריבה‪:‬‬

‫ג(‬
‫י‬ ‫והנותר בבשר ובלחם )פ׳ צו( — תחת והנותר מבשר ומלהם ‪. :‬‬
‫‪.‬‬ ‫הרחק מאוד באדם העיר )יהושע ג׳(‪ ,‬והקרי — מאדם;‬ ‫י(‬
‫יז(‬
‫וכן ביחש הוראת הפעולה ‪ :‬באכלכם מלחם הארץ )פ׳ שלח( — לא אוכל בלחמך‬
‫‪,‬‬ ‫‪. . ,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫)שופטים‪ ,‬ו״ג( ;‬
‫‪a‬‬
‫‪,‬‬ ‫ייאכלו מפרי דרכם )משלי^ א׳( — ולא אבל בטובה )איוב‪ ,‬כ״א( ;‬
‫ז(‬
‫וכפ׳ ויקהל‪ ,‬ויעש את הכיור וגו׳ במראות הצבאות — תהת ממראות;‬
‫וכפ' בהר‪ ,‬אם מעט נשאר בשנים — תחת משנים ;י‬ ‫י‪(1‬‬
‫&(‬
‫כלומר‪ ,‬מעמלם‬ ‫ישראל — תהח מעמל‪,‬‬ ‫וכשופטים )י( ותקצר נפשו יעמל‬
‫' )מענותם( של ישראל )בך פירש הרמב״ם במורה פרק מ״א מראשון( ;‬
‫)דבהי״א‪ ,‬ב׳ ו׳( ובחלוף‬ ‫זבדי בן זרח )יהושע^‪ ,‬ן׳ י״ח( הוא זמרי‬ ‫והשם‬
‫דלי״ת ברי״ש •‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונוהי■(‬ ‫ממור‬ ‫‪288‬‬

‫ובפ׳ תשא ‪ :‬רגע אהד אעלי׳ י קייך‪ ,‬הרגם אונקלוס ‪ :‬רגע הדא א ס ל ק שכינתיי‬ ‫יא(‬
‫מבינך‪ ,‬וזה פלא‪ ,‬שהוא היפך העברי; אך מפרש )אעלה( בקרבך< כמו מקר^ל^‬
‫בחלוף בי״ת במ״ם‪ ,‬ומתבאר היטב;‬
‫וד‪,‬מובן מאונקלוס בבאור המלה ‪,‬אעלה״ כמו ״לא אעלה״ ‪ ,‬וסגנון הלשון הוא‬
‫כבוד לישראל;‬
‫ומציגו דוגמתו בהז״ל‪ ,‬במס׳ יומא )כ״ב ב׳(; שאול בא־ת ו ע ל ת ה לי‪/‬‬
‫כשתים ו ל א ע ל ת ה לו‪ ,‬והמובן להיפך ‪ :‬שאול באחת ו ל א ע ל ת ה לן )שעהי (<‬
‫ו ע ל ת ה ל ו )שעתי׳(‪ ,‬עיי״ש ‪— ,‬‬ ‫דוד בשתים‬
‫‪#‬‬

‫)יג( הבי״ת עם הפ״א‬

‫ג״ב ממוצא בומ״ף‪ ,‬מן ד‪,‬שפתים ; ומציגו הלופם בפעלים ובשמות ‪:‬‬
‫רוחה׳ נ ש ב ה בו )ישעיה‪ ,‬מ׳(‪ ,‬וכנגדו‪ ,‬נ ש פ ת ב ר ו ח ך )ם׳ בשלח(‪5‬‬ ‫א(‬
‫׳( ;‬ ‫ג ב המזבח )יחזקאל‪ ,‬מ״ג( — על ג פ י מרומי קרת )משלי‪ ,‬ט‬ ‫ב(‬
‫כ ז ר עמים )תהלים‪ ,‬ס״ח( — פ ז ר ת אויבך )שם‪ ,‬פ״ט( ;‬ ‫ג(‬
‫י כ ב ו ש עונותינו )מיכה‪ ,‬ז׳( — ה כ פ י ש נ י באפר )שם‪ ,‬ג׳( ;‬ ‫ד(‬
‫ז׳ א‬
‫ע ב ש ו פרודות )יואל‪ ,‬א׳( — ובארמית ע פ ש ו )בתלמוד פסחים‪,‬‬ ‫ה(‬
‫הפת ש ע פ ש ה ( ‪:‬‬
‫ר^ח‬
‫ש פ ט י ם )שם(‬ ‫ו ש ב ט לגו כסילים )משלי‪ ,‬כ״ו( — גבזגו ללצים‬ ‫י(‬
‫ש ב ט י ם ‪ ,‬ומקביל אל פוף הפסוק‪ ,‬ומהלומות לגו כפילים;‬
‫שפט ים‬
‫;רוליט'‬
‫ומזה יש לפרש בפרשת וארא )ו׳ ו׳( וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ו ב‬ ‫י(‬
‫ו ב ג ז שפ ט ים‬ ‫גדולים; ואם הבונד‪ ,‬מהוראת ד י ן ‪ ,‬הי׳ לו לומר‬
‫במ״ם‪ ,‬ולא מציגו בכל המקרא עגין זה בלא מ״ם — אך הוא תחת ו ב ש ב ®‬
‫ומקביל אל הלשון וד‪,‬ענין מן זרוע נטויה‪ ,‬שמוסב על עונש גופני הזק;‬
‫ובשמואל ב׳ )ז׳(‪ :‬דברתי את אהד ש ב ט י ישראל‪ ,‬ובאותו ענין בדר‪,‬י״א )ייי‬ ‫ח(‬
‫‪.‬‬ ‫דברתי את אחד ש ו פ ט י ישראל ‪— .‬‬

‫)יד( הגימ״ל עם הדלי״ת‬

‫מפני קרבתם בסדר הא״ב‪ ,‬כמו שכתבנו בסוף הפרק‪ ,‬שאותיות כאלה מתהלטיי”‘*‬
‫וכי׳‬
‫וכך נראה משרשי הפעלים ״גור״ ״דור״ ‪ ,‬ששניהם מהוראר‪, ,‬עוי ושכן*‬
‫י‬ ‫מציגו ‪ :‬האחד בא ל ג ו ר )ם׳ וירא(‪ ,‬וכנגדו ‪ :‬מ ד ו ר באהלי רשע )תד‪.‬לים‪/‬‬

‫‪yv‬‬
‫ממה‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ו׳ ״חלוף ותמורה‪ /‬סעיף ג׳‬ ‫מבוא‬

‫וטס הגיט״ל עם הנ״ף ועס הקרף‬

‫גיכ'׳‪ /‬מן החך ; ופצינו חלופם ‪:‬‬

‫יי ס ג ו ר ה׳ בעדו )פ׳ נה(‪ ,‬וכנגדו ויסברו טעינות תהום )שה(!‬
‫לא ר ג ל על לשוגו )ההלים‪ ,‬ט״ו( ‪ -‬לא תלך ר כ י ל )פ׳ קדושים( !‬
‫יחבשת להם מגבעות )פ׳ תצוה( — ו כ ו ב ע נחוש־‪ .‬על ראעו )‪.‬ע״א^ י״ז(‪ ,‬או מגן‬
‫י ק ו ב ע ;יחזקאל‪ ,‬ב״ג(!‬
‫ומזה באור הלשון ק ב ע ת בום הת־־עלה )ישעיה‪ ,‬גיא(‪ ,‬שענינו ‪ :‬רתיחת המשקה‬
‫על הכוס בעין מגבעת‪ ,‬ובא השם ״קבעת" מקצר מן ״מגבעת" ‪ .‬ועיין עוד להלן‬
‫כציון ל״ג ‪.‬‬
‫ף‪/‬‬
‫^ י י פ נ לבו )פ׳ ויגש( — פ ק ו פליליה )ישעיה‪ ,‬כ״ח( !‬
‫יאפשר לכוין בנוכח ברהמ׳ז ״לידך המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה׳‪ /‬למה קבע‬
‫^׳■’‪ 1‬קדושה בתוך ברכות גשמיו!‪ /‬ייתכן שבאה המלה ‪ .‬ה ק ד וש ה ״ בחלוף גימ״ל‬
‫ף; ה ג ד וש ה ‪ ,‬מלשון מלא וגדוש ‪.‬‬ ‫י‬

‫ובפרשת ויחי )מ״ט ה׳( כלי חמם מכורותיהם‪ ,‬תרגם אונקלוס‪ :‬בארע תותביתהון‬
‫*‬
‫י גכורתא ; ויתכן‪ ,‬דמפרש מכורותיהם כמו מ ג ו ר ו ת י ה ם‪ ,‬בחלוף גימ״ל בכיף‪,‬‬
‫״ותביתהון‪ ,‬ועיי״ש בריע״י)‬
‫יכן ביחזקאל )ט״ו( מכורותיך ומולדותיך‪ ,‬כמו מ ג ו ר ו ת י ך‪ ,‬לשון די ר‪ /‬ובחלוף‬
‫כיט׳יל ככ״ף;‬
‫יכסשלי )י״ז כ״ב( לב שמח ייטיב גהה ‪ ,‬שפירושו‪ ,‬ייטיב להסיר כאב וצע‪/‬‬
‫אהד‬
‫הוא עם ״כ ה ה״ מלשון אין כהה לשברך )נחום‪ ,‬ג׳ י״ט(‪ ,‬שפירושו ‪ :‬אין מי‬
‫שיכא‪-‬‬
‫ייצטער בשכרך‪ ,‬ובתרגומו ; לית דכאיב לי׳ על הבריך ‪ .‬ובאה המלה ״גהרד‬

‫)ט!( הדלי״ת עם ־’ "!‬

‫כעכרית ובארמית מפני קרבת תמונתם‪ ,‬כמו שכתבנו בתהלת ה פ ר‪ /‬שאותיות‬

‫י‬ ‫^‬
‫דיז מההלפ־ת‪ :‬ובאו בהלוף‪ :‬זה — דא; זכר — דוכרא‪ :‬דבורה — זבורא )זבוב‬
‫זב ורא ועקרבא‬ ‫ינישך(‪ :‬ולדבורד אשר בארץ אשור )ישעיה‪ ,‬ז׳( ובארמית‪:‬‬
‫יי' א׳( ; זהב — דהב ; ז נ ח — דנח )תרגום ויזרח לו השמש )פ׳ וישלח( ודנת‬
‫)כ־ליף ד׳ עם זי״ן וגו׳ן עם רי״ש‪ ,‬באותיות למנ״ר‪ ,‬שמתחלפות‪ ,‬כמו שכתבנו‬ ‫'י‬
‫=‪°‬עיף הקודם( ‪__ .‬‬
‫יקריב לפרש עפ״י חלוף ד׳ עם ז׳ את הלשון בישעיה )ס״ו( והיו לדראון לבל ב ש‪/‬‬

‫‪19‬‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרוגותי(‬ ‫מ ר‪,‬ו ר‬ ‫‪290‬‬

‫עאי; למלה זו הבר בכל המקרא‪ ,‬זולת בדניאל )י״ב( לחרפה ולדראו; עולם ; ורגילים‬
‫להבין הוראת מלה זו מעני; תועבה וגועל נפש‪ ,‬אבל לא נודע שרשה ‪:‬‬
‫ויתכן שבאה בהלוף ז'‪ ,‬מלשון והיה לכם לזרא )פ׳ בהעלתך(‪ ,‬ותוספת חגי‪1‬‬
‫)הסוגר( באה להגדיל ולתקף את ערך העני;‪ ,‬כמו שנבאר אי״ה להלן במבוא בפרק הגי*‬
‫׳‬ ‫סעיף ב׳‪— .‬‬
‫וכן נראה לפרש בפרשת תצוה‪ ,‬ולא יזח החושן מעל האפוף ; וכמה טי^‬
‫המפרשים והמבארים בבאור המלה ״יזה״ ושרשה ‪:‬‬
‫•‬ ‫אבל י״ל פשוט‪ ,‬שבא הז׳ בהלוף רלי״ת‪ ,‬ולא י ד ח ‪ .‬ופשוט מאוד ‪.‬‬
‫הלנוז‬
‫ועפ״י זה יש לכמן כוגת הגמרא במם׳ חולין )ז׳ א׳( ‪ :‬ת״ח שאמר רבי‬
‫‪,‬‬ ‫)חדשה( אין מזיחין אותו‪ ,‬שנאמר‪ ,‬ולא יז ה החושן ;‬
‫שמאל‬ ‫‪: L‬‬ ‫ן‬
‫ויתפרש אין מזיחין — אין מדיחי; אותו‪ ,‬ועל דרך שאמרו‪ ,‬לעולם ההא‬
‫דוהה וימין מקרבת )סוטה‪ ,‬מ״ז א׳( ‪— .‬‬
‫ידי*‬
‫י‬ ‫ובירמיה )ט״ו( ואזרם במזרה — תרגי״נ‪ ,‬ואדר; במדריא ; ובעזרא )א׳( שם‬
‫הואר לשר האוצרות‪ ,‬ובדניאל )ג׳( בא בשם ״גדבר״ בדלי״ת(‪ ,‬ועוד נמצא כאלה•‬
‫רויי גיג^'‬ ‫ובאיוב )י״ז א׳( ימי נזעכו והוא בא ההת נ ד ע ב‬
‫‪.‬‬ ‫ומעין הלשון )שם‪ ,‬י״ח( אור רשעים י ד ע ך ‪:‬‬
‫ובדניאל )ב׳ ל״ב( ודרעוהי די כסף — תהת ו ז ר ע ו ה י‪ ) ,‬זר וע ק נ ה י‘‬
‫הכתף עד הכף ומוסב על תמונת הצלם(‪- .‬־‬
‫פרשה‬
‫ועפ״י חלוף זה יש לקיים דברי רש״י ולהצילם מהשגת הרמב״ן‪ ,‬והוא ברייט‬
‫תזריע‪ ,‬בימי גדת ד ו ת ה‪ ,‬פירש״י ‪ :‬חתה‪ ,‬כל דבר הזב מגופה״‪ ,‬עכ״ל ‪:‬‬
‫הזג‬
‫וכתב הרמב״ן בזו הלשון‪ :‬״ולא ידעתי מאיזה מוצא יהי׳ חתה לשון יבי‬
‫בלשה״ק״‪ ,‬עכ״ל‪:‬‬
‫ועור‬
‫ולפי המבואר‪ ,‬ברור ופשוט‪ ,‬דהמלה ״דותה״ באה בהלוף זי״ן ברלי״ת‪,‬‬
‫ובטי‬
‫בהלוף ו׳ בבי״ת‪ ,‬שמתהלפין ג״כ‪ ,‬מפני שהן ממוצא אהד‪ ,‬בומ״ף‪ ,‬מן השפהים‪,‬‬
‫שכתבנו למעלה ב צ י ו ן ט׳‪ ,‬ויוצאת המלה ז ב ת ה‪ ,‬ומתבארים יפה דברי רש״י •‬
‫זי*!‬ ‫‪L‬‬
‫ומזה הקרי מן ״הרי יונים" )מ״ב‪ ,‬ו׳ כ״ה( — דב יונים‪ ,‬מלשון זב‪ ,‬בחרי!'‬
‫נ׳ז י'‬ ‫ך׳‬ ‫בדליי״ת ‪ — .‬ועל עניג• של שם זה‪ ,‬ראה לפנינו למעלה‬
‫סעיף ג׳‪— .‬‬

‫‪.‬‬ ‫■ובמס׳ כלים )פרק ט״ז משנה ג׳( איתא ‪ :‬הקגוגים )קגקגים( הגדולים‬
‫אחר*‬
‫מרה מלאכתם( משיעשה שני דודים‪ ,‬וכף של מאזנים — משיעשה דיר‬
‫וענינם — עגול ושפה סביבם‪ ,‬במו מסגורת•‪ ,‬ולא נתבאר שם זה בשרשו ‪i‬‬

‫‪I‬‬
‫פמו‬ ‫מבוא‬ ‫־פיק ־ו׳ ״הלוף ־ותמורה״ ‪ ,‬סעיף נ'‬ ‫‪:‬גבו א‬

‫בהלוף אות זי״ן‪ ,‬משר<‪ 2‬״זר׳‪ /‬זר‪,‬לש;‬ ‫יניא^ שבאו אלה המליש )דור‪ ,‬דורים(‬ ‫'‬
‫’'יייייכ נפ' הצו^ זר זהב ם ב■ י ב‪ ,‬וענינו ג״ב מסגורת עגולה ‪.‬‬
‫שהנ׳ף‬ ‫יכזה אפשר לפרש בישעיה )ב״ט( והניתי בחר עליך‪ ,‬ופרשו המפישים‪,‬‬
‫‪ '°‬כייר היא מן השרש‪ ,‬ובמו השש בירוד‪ ,‬עיין רד״ק ; אבל זה דוהק גדול ;‬
‫ולפי שבארנו‪ ,‬יהי׳ באורו של הנ״ף ס; בדור‪ ,‬כמו כ״ף הדמיון‪ ,‬וכלומר‪ ,‬כמו דוח‬
‫אי־ כמו טסגורת וזר סביב; והיא מליצה להגנה ה־ערובה בשקידה‪ ,‬ובזרוז ‪—.‬‬

‫יאילס השמות ״נדר‪,‬־נזר״ )נדר נזיר‪ ,‬להזיר‪ ,‬פ׳ נשא( אעפ״י שמוצאש המשותף הוא‬
‫עש ז'‪ ,‬אעפ״י בן‪• ,‬יש הבדל בעיקר ענינס‪ ,‬כי בעוד אשר הגדר יבא נם על‬ ‫י'‬

‫ורק על‬ ‫'‘’ייייג וגס על השלילה )שאובל ושלא אוכל( — הנה הנזירות באה אך‬
‫על הפרישות ‪,‬והתרהקות‪ ,‬כנודע ‪.‬בפרשה ; ומוה הלשין בפ׳ אמור וינזרו מקדשי‬
‫^כני ישראל‬

‫הדלי״ת עם הטי״ת‬ ‫)יז(‬ ‫׳‬

‫ממוצא דטלנ״ת‪ ,‬מן הלשון; ו‪.‬מצינו הלופש בעברית ובארמית‪ :‬ד ב ת — ט ב ח ;‬ ‫_‬
‫‪,‬‬ ‫י‬ ‫ידיד‬
‫^ '‪-‬טור )הטורהאהד‪ ,‬פ׳ תצוה(‪~-‬חר שיני )שבתס״הא׳( ופירושו שורה של שינים‪5‬‬
‫)״"ב א׳( אדמקי‪.‬פנא אדרו‪ ,‬פירש״י‪ :‬שורות‪ — .‬דלדול — טלטול; דפוס —‬
‫׳!^ יללי שמציירה ‪.‬בו צירה‪ ,‬כסו ‪.‬במנהות )צ״ד א׳( ‪ :‬בדפוס הי׳ עושה אותן )לההלית‬
‫והוא מה שקורי״ן אצלנו בלע״ז ״מאדעל״ ; ובמס׳ כלים )פרק ט״ז‬ ‫יהס הפגיש(‪,‬‬
‫"'( טפוס של תפילין‪ ,‬וזה ג״ב כנ״ל;‬
‫טופסי שטרות״‪ ,‬והיא הדוגמא‪) ,‬הנוסה‪ ,‬הסגנון(‬
‫ומיה ‪.‬מקור השם טיפשי גיטין‪,‬‬
‫יי‬ ‫י‬
‫לכל הגיטין וד‪,‬שטרות‪ ,‬לבר הענינים שבהכרח משתנים בכל מקרה ומקרה‬
‫הזמנים והמקימות‪ ,‬וזה נקרא ״תורף" שבאורו בארמית כמו‬ ‫כסו ; ה־במות‬
‫שנפיטיו מהכלה לשם מי ומתי ואיפה נכהי הגט והשטר‪ ,‬ובארנו מזה‬ ‫>‬
‫כיף פרק הקודם‪ ,‬עיי״‪.‬ש דברים נכבדים ביהש השם הזה‪— .‬‬

‫יעפ״י הלוף זה )מן ד׳ עם ט׳( אפשר לפרש היטב לשון הפסוק בחבקוק )ג׳ ו׳(‬
‫ייסודי ארץ ראה ויהר גויס ויתפוצצו הררי עד שחו גבעוה עולם ;‬
‫ובמו‪ -‬כלו המפרשים בבאור הלשון ״״טזדד״ ארץ‪ ,‬כי מד‪ ,‬עני; מדידה לכאן‪ ,‬במקום‬
‫'׳®סציי‪-‬‬
‫'׳ אך הרוס עולש ;‬
‫יעפ״י הלוף דלי״ת עם טי״ת קרוב לומר‪ ,‬בי באה המלה ״וימורד״ תחר‪.‬‬
‫והוא מלשון מוט התמוטטה הארץ )ישעיה‪ ,‬כ״ד(‪ ,‬י מ ו טו כל מוסדי ארץ‬
‫פ"כ(‪ ,‬וס‪,‬הוראה הרום ואבדן‪ ,‬והוי זד‪ ,‬מעני; סל הפסוק‪ ,‬ומתבאר היטב ‪.‬‬

‫‪L‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זברונותס‬ ‫כ! ל‪ 1 ,‬ף‬ ‫‪292‬‬

‫ודאה מה שכתבנו למעלה בפרק זה סוף סעיף א׳ לבאר אגדה אחת במ״ר‬
‫בסמיכות לפסוק דאיס^ נשקר על פשע‪ /‬עפ״י הלוף דלי״ת עם טי״ת ‪— .‬‬
‫ולהלן ב מ ב ו א פרק י׳ )״תפארת וגדולה׳׳( סעיף א׳ נבאר אי׳׳ה השמות ׳*י®'''‬
‫שוטרים ביחש החלוף ד׳ עם ט‪ /‬עיי״ש‪— .‬‬

‫)יח( הדלי״ת עם ה ל מ ד‬

‫י‬ ‫^ גם כן ממוצא דטלנ״ת‪ ,‬מן הלשון ; ומציגו הרופם בהטלים ״פדה ־*י‬
‫ושמתי פ ד ו ת )פ׳ וארא( ו ה פ ל י ת י את ארץ גושן )שם(‪J‬‬
‫וכן נראה‪ ,‬דהלשון בדניאל )ב׳ ה׳( מילתא מני א ז ד א כי הרי׳ מן אירא נחלף‬
‫מן ל׳ ‪ ,‬וכמו א ז ל א ‪ ,‬שגם בעברית מורה על הלוף ועבר‪ ,‬כ מ ן ‪ ,‬ך )‪6‬׳ האיי'■’^‬
‫הלחם אזל מבלינו)ש״א‪ ,‬ט׳(‪ ,‬ועוד כהנה ‪.‬‬
‫וקרוב מאוד‪ ,‬שהלשון הרגיל בתלמוד ו א ז ד ו לטעמייהו בא במקום ואזלו •‬

‫;ייט( הדלי״ת עם הרי״ש‬

‫״דחלגיי’‘*‬ ‫‪-‬‬
‫‪.‬‬ ‫מפני קרבת תמונתם‪ ,‬וכמו שכתבנו בתחלת הפרק‪ ,‬שאותיות סטין זה סי'‬
‫רע'א'‬ ‫‪L‬‬
‫ומצינו הלוגם בשמות‪ :‬דדנים — ררנים )בראשית י■ ודהי״א ז׳(; דעואל‬
‫)במדבר א׳ וב׳(‪ ,‬ועוד ; וידא — וירא )ש״ב כ״ב י״ח ותהלים י״ה י״ח(‪ ,‬ושמור* י‬
‫דאה — ראה )פ׳ שמיני ופ׳ ראה( ;‬
‫‪S5‬‬
‫ועפ״י רגילות הלוף זה אפשר להבין דברי תרגום אונקלוס ויונתן שתו־נמי‬
‫בהליו‬
‫וירא‪ ,‬וירא והגה איל א ח ר — דכרא היא “(‪ ,‬וכנראה פרשו שהמלה ״אחר״‬
‫‪.‬אחר"*‬
‫* ‪5‬ון<‬ ‫״אחד״‪ ,‬בהלוף ד' כרי״ש‪ ,‬ותתישב בזה הערת המפרשים וטרדתם בבאור‬
‫אחרי אשר מקודם לא נזכר שם איל‪ ,‬שיאמי■ איל א ח ר ‪ — .‬וע׳ בחבור פרק ^ '‬
‫סעיף א׳ ‪- .‬‬

‫הדלי״ת עם התי׳ר‬ ‫)כ(‬

‫י ' י'‬ ‫״־‬ ‫ממוצא דטלנ״ת‪ ,‬מן הלשון ; מזה השם ״בר*ולר״‬
‫‪h ,‬‬ ‫■ )ט' יייי^י׳ י׳י׳י*‬
‫ל•* יי עי‘‬ ‫על די ר הלי^יז‬ ‫ש ב ד ו ל ה מאי ^‪/‬‬
‫הרוב י ו נ ה על הנשואה לבעל או על ‪.‬הראויה לגשואין‪ :‬ודבק באשתו; ׳®*'‬
‫לגני‬
‫אבדם )פ׳ לך( ; בעל אשה )ר״ם משפטים( אשד‪ .‬בית אישה )רות( ; ולקהת‬

‫בן הוא בתרגומים מנוסחאות מדויקוו‪ /‬ובאיזו תוזואות נוכחא א ח ר ת ‪- .‬‬ ‫א(‬

‫‪i‬‬
‫המז‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ו׳ ״הלוף והמורה״ ‪ ,‬סעיף ג׳‬ ‫מבוא‬

‫פרק י׳יא )״לפנים והיום״(‬ ‫במבוא‪,‬‬ ‫חיי(‪ ,‬וכדומה ‪ .‬ועיין עוד מזה להל;‬
‫א׳ ‪— .‬‬
‫‪.‬וכן נראה בשה״ש )ז׳( ודלה ראשך כארגמן — שלא נהבאר יהש לשון ״ודלה"‬
‫ובא מקוצר או יהירי‬ ‫’י’**! > ויהכן לומר‪ ,‬שבא הדלי״ה מן ודלה החה הי״ו‪ ,‬ו ת ל ה‪,‬‬
‫״הלהלים״ ברבים ; והקביל מליצה זו להלשון קוצוהיו ה ל ה ל י ם )שם‪ ,‬ה׳(‪J‬‬
‫והם הכו לרגלך )פ׳ ברכה( באה החה ד כ א ו )בחסרון‬ ‫וגם נראה‪ ,‬כי הלשון‬
‫אשר לסבה קלוה הברהו רגיל להשמט‪ ,‬כמו שנבאר אי״ה בפרק הבא סעיף א׳(‪,‬‬
‫**®אייו הכנעה ושפלוה‪ ,‬ומלשון הכהוב באיכה וג׳( ל ד כ א ר ‪ a‬ה רגל י ו• ‪ ,‬ויהי׳ הבאור‬
‫י* כ ו — והם ד כ א ו לרגלך‪ ,‬נכנעו ונכרעו לרגלך ‪— .‬‬
‫וקרוב לומר‪ ,‬כי שם העיר ״ה ד מ ו ר״ שבנה שלמה )דהי״ב‪ ,‬ח׳ ד׳( המפוארה‬
‫^^ניח ה מ ר י ם ‪ ,‬עיקר שמה ״הה מור״ על שם המרים‪ ,‬וכמו עיר ההמרים )פ׳ ברבה‪,‬‬ ‫ו(‬
‫ל׳ף‬
‫ג'(‪ ,‬ורק לקלוה ההברה באה בדלי״ה ההה הי״ו אחד‪ ,‬אבל מההלהה באה בשני‬
‫י׳׳וו״ן‬
‫וכמו בירמיה )ל״א כ׳( הציבי לך ציונים‪/‬‬ ‫להורוה על רבוי המין )המרים( שבה‪,‬‬
‫׳?שי לך המרורים‪ ,‬שבאורו‪ ,‬הניחי ת מ ר י ם לכימן בדרך‪ ,‬ובאה בשני רישי״ן להורוה‬
‫‪/‬ל דיכוי‪ ,‬ובמו סגריר תחת סונר )משלי‪ ,‬כ״ז ט״‪ ,(1‬שפריר )ירמיה‪ ,‬מ״נ י׳( תחת שפר‬
‫’®ייית על הרבוי ‪— .‬‬

‫)כא( הה״א עם הוא ו‬ ‫אל‬

‫ןו^‬
‫׳‪p!f‬‬
‫שנוחות להתחלף‪ ,‬אם מפני סמיכתם בסדר הא״ב‬ ‫»פני שהם מאותיות אהו״י‪,‬‬
‫^*®חי׳לפות ג״כ‪ ,‬כמו שכתבנו בהחלת הפרק ‪ :‬ובאו חלופם‬
‫;‪a‬‬
‫•ז‪(1‬‬
‫ויט'אחלה — ר^ת א ה ל ו )פ׳ לך‪ ,‬י״ב ה׳( ;‬
‫י(‬
‫עד כי יבא ■ש־ילה )פ׳ ויחי‪ ,‬מ״ט י׳( תהת ש י ל ו ‪ ,‬שבאורו קץ וסוף‪ ,‬מלשון שולי‬ ‫ר׳;‬
‫המעיל )פ׳ תצוה( ‪ ,‬ור״ל‪ ,‬עד יומו האחרון ;‬ ‫‪%‬‬
‫>(‬
‫ההה ם ו ת ו )כסותו‪ ,‬בנרו‪ ,‬עיין רש״י ‪,‬‬ ‫ובדם ענבים סור^ )פ׳ ויחי‪ ,‬מ״ט י״א(‬
‫ולפנינו בחבור חלק ג׳ ‪ ,‬פרק כ״ה סימן י״א( ;‬
‫י( כנות צעדה עלי שור )פ' רחי‪ ,‬מ״ט כ״ב( החה צ ע ד ו ;‬
‫יז( ובנוחה יאמר )פ׳ בהעלותך‪ ,‬י׳ ל״ו( תחת ו ב נ ו ח ו ;‬
‫י(‬ ‫נ­ו­‬
‫ילא נס לחה )פ׳ ברכה‪ ,‬ל״ד ז׳( ההה ל ח ו ‪:‬‬ ‫עי*‬
‫'(‬
‫עודנה תכלינה עינינו )איבה‪ ,‬ד׳( החה ע ו ד נ ו ‪:‬‬
‫עלה עבדי נבוברנצר )מ״ב‪ ,‬כ״ד י׳( ר^ה ע ל ו ‪:‬‬ ‫'נגי‬
‫‪ip‬‬
‫כאריה בסכה )תהלים‪ ,‬י׳ ט׳( ‪ ,‬כי יצפנני בסכה )שם‪ ,‬כ״ז( ר^ה ב ס ב ו ‪:‬‬
‫שלה הוית בביתי )דניאל‪ ,‬ד׳ א׳( ההה ש ל ו ‪.‬‬

‫‪L‬‬
 ‫בר וך‬ ‫סברונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪294‬‬

‫)כב( הה״א עם ה‪-‬י״ת‬ ‫•‬

‫סאוהיוה אהח״ע‪ ,‬מן הגרון ‪ :‬גבה — גבה )פ׳ תזריע‪ ,‬י״ג מ״א(^ שענינו^ כי יען עאיי‬
‫לו לזה שער הגלגולת^ געשה ראשו גבה מצה; וזהו באור הלשון שם‪ :‬ואם מפאת פניי‬
‫ימרט ראשו גבה הוא‪ ,‬כלומר‪ ,‬גבה מצה;‬
‫וכן השם ״צחר״ )וצמר צהר‪ ,‬יהזקאל כ״ז( בא תהה צ הר =(;‪.‬‬
‫ובתלמיי'‬ ‫^‬ ‫‪,‬״^ן‬ ‫ועיר ״הרם״ יכגה הגביא עיר ״ ה ר ם ״‬
‫מגחור*‪) /‬ק״י א''( • —‬

‫)כג( הה׳׳א עם העי״ן‬

‫גם כן מאותיות אהה״ע‪ ,‬מן הגרון ; ובא הלופם במלים ‪:‬‬

‫בלה — בלע ‪ :‬בלה בשרי ועירי )איכה‪ ,‬ג'(—ובל הבסהם ת ת ב ל ע )ההלים( ? ’■‬ ‫א(‬
‫ג ג ע י' ^‬ ‫ועל‬ ‫ב( גבה — גבע ‪ :‬ויגבה מכל העם ‪).‬ש״א‪ ,‬י' כ״ג( — על הר צ!ץן‬
‫)ישעיה‪ ,‬ל״א ד׳( ;‬
‫•‬ ‫*‬ ‫•‬
‫ה ת ג ל ע הריב )שם‪ ,‬י״ס ‪/‬‬ ‫גלה — גלע ‪ :‬גולה סוד )משלי‪ ,‬ב׳( — ולפגי‬ ‫ג(‬
‫בתלמוד מם׳ גזיר‪ ,‬כ״ג א׳;‬
‫׳‬ ‫>‬ ‫ד( יפה — יפע ‪ :‬יפה גוף )ההלים‪ ,‬מ״ח( — וחללו י פ ע ת ך )יחזקאל‪ ,‬כ״ה(‬
‫ה( פדה — פרע ‪ :‬ציון במשפט תפדה )ישעיה‪ ,‬א׳ כ״ז( — פ ד ע ה ו מרדי‘‬
‫)איוב‪ ,‬ל״ג(‪:‬‬
‫שגה — שגע‪ :‬מאיש שגה )יחזקאל‪ ,‬מ״ה כ׳( — איש מ ש ו ג ע )ירמיה‪,‬‬ ‫ו(‬

‫)כד( הואייו עם הפ׳יא‬

‫ממוצא בומ׳ף‪ ,‬מן השפתים ‪ :‬גו — גוף ‪ :‬ויקחו את ג ו י ת שאול ואת ג ו י י‘ בגיר‬
‫)ש״א‪ ,‬ל״א י״ב( — וישאו את ג ו פ ת שאול ואת ג ו פ ת בגיו )דהי״א^ י׳ י״ב(>‬

‫יהנאים בנ ל המשך הסע‪*1‬‬ ‫החדופים שבציון זה ובהציונים הר‪,‬ודמים‬ ‫בי‬ ‫ראוי להעיר‪,‬‬ ‫«(‬
‫ו מרי״י‬
‫נחשבו רק אלה שבמקרא גופי'‪ ,‬והבאים בפשםות הכתוב ! אבל לא אלה שבאו בסגנו!‬
‫א׳ מפרק זה ‪.‬‬ ‫הז׳־ל‪ ,‬יען ני לאלה הוקדש סעיך מיוחד בארונה‪ ,‬הוא סעיף‬
‫פליז‪-‬‬
‫מאוד‪ ,‬ולבן‪ ,‬נרי ע י‬ ‫מצוי‬ ‫וקבעתי הערה זו באן‪ ,‬מפני בי חליפי הה׳ והה׳‬
‫לנבון להעיר‪ ,‬כי אלה המצוי® י‬ ‫מעט מאוד‪ ,‬מצאתי‬ ‫רק‬ ‫בעיני המעין למה באו כאן‬
‫הם ממדרשי חז׳ ל‪ ,‬וכמו שכתבנו ‪— .‬‬

‫‪ ,,,,,‬שמעוןי‬
‫אחד ם־‬ ‫ועם־יי הלוך זה יתבאר מה שבם׳ וינש )מ״ו י׳( ובפ' וארא )ו' י׳( נקרא‬ ‫ב(‬
‫־!מח‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ו׳ ״חלוף ותמורה" ‪ ,‬סעיף ג׳‬ ‫מבוא‬

‫וד‪,‬׳‪55‬ם ״צפרדע" תרנומו ״•עורבא׳‪ /‬וזד‪ ,‬נחלוף צ׳ בעי״ן^ כמו‪ :‬עץ—עא‪ ,‬חמץ —‬
‫ופ׳ בוא״ו ‪.‬‬
‫ועפ״י זה נראה לפרש בריש פרשת מיצפטים ‪ :‬אם בגפו יבא בגפו יצא‪ ,‬ומיארים‬ ‫'‬
‫יזספרשים‪ ,‬בגפו — לבדו ; אבל אין מקור לזה בעברית ; וקרוב לומר‪ ,‬שבא כאן הפ״א‬
‫'*'ייי* י׳ ‪ ,‬ויהי׳ שעור הלשון ‪ :‬אם ב ג ו ו בא — ב ג ו ו יצא‪ ,‬כלומר‪ ,‬אם רק לבדו‬
‫^ ג י פ ו שלו בא )בלא אשה ובגים( בגופו יצא ‪— .‬‬

‫)כה( הזו״ן עם הפמ׳יך‬

‫יאה להלן בציון כ״ח ‪ .‬ובמשלי )כ״ז( נפש שבעה תבוס נפת — ת׳ תבוז ‪.‬‬
‫לומר‪ ,‬כי הלשון בפ׳ ויצא הפעם יזבלגי אישי בא תחת יכבלני‪ ,‬וזד‪ ,‬כנגד‬ ‫וקרוב‬
‫מיי שד‪,‬יתה מקודם שנואה לו‪ ,‬הנה עתה יסבול אותה באהבה ‪— .‬‬
‫ויש לשער‪ ,‬כי הפעלים ״מזג" ו״מסך" הם מן המתחלפים‪ ,‬בחלוף ז׳ עם סט״ך‪,‬‬
‫מ^יי^א לסשר״ץ‪ ,‬ובהלוף ג׳ עם כ״ף ממוצא גיכ״ק )מן הד‪,‬ך(<‪■ .‬‬
‫אכל כבר כתבתי באחד מכתבי‪ ,‬כי אין צורך להשתמש כאן בהלוף אותיות בכלל‪,‬‬
‫’?יי בהלוף כפול‪ ,‬יען שבלא זה קרבתם פשוטד‪ ,,‬מפגי כי העתקת המלה העברית ״מסך"‬
‫לארמית' הוי ״מזג״‪ ,‬כמו בתהלים )ק״ב י׳( ושקוי בבכי מסבתי‪ ,‬תרגומו‪ :‬ושקיותי‬
‫דמזגגית;‬ ‫ובמשלי )ט׳ ה׳( ושתו ביין מסכתי — ואשתי חמרי‬ ‫"כביתא מ ז גי ת‪,‬‬
‫יייו׳^אלה המלה )מזג( לעברית‪ ,‬כאשר יש הרבה כאלה ‪.‬‬
‫ואמנם‪ ,‬אף כי הושאלה מלה זו )מזג( לעברית‪ ,‬בכל זאת‪ ,‬אינד‪ ,‬נד‪,‬שבת לעיקר מלה‬
‫?ברית עד שתוכל להחליף ולהמיר המלה ״מסך" שהיא עברית יסודית ‪ :‬וטעם הדבר‪,‬‬
‫שזולת מקום אחד בשד‪,‬״ש )א׳(^ אל יחסר המזג‪ ,‬לא באה מלה זו בכל המקרא‪,‬‬
‫יגס במקום שבאה לא באד‪ ,‬בסמיכות לשם ״יין״ כסו מסך‪:‬‬
‫ולכן אפשר להבינה על מניעת החסרון והסדר בכל דבר וענין‪ ,‬ולא רק ביין; ולכן‬
‫יישיהו הז״ל לפסוק זה‪ ,‬אל יחסר המזג — שלא יהסר בסכום הדרוש למספר סנהדרין‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫)סנהדרין‪ ,‬ל״ז א׳(‪ ,‬וזה על דרך צד‪,‬ות המשל והמליצד‬
‫‪; ,‬‬

‫ועוד מקובלת מלה זו להבין בה עניי טבע‪ ,‬תכונה ורוח‪ ,‬וכמו שאמרו במ״ר‬
‫כיאשית )פ׳ כ״ח מ ז ג ו של שר רע‪ ,‬ובשמ״ר )פ' מ״ח( מזג רותח ; וכן בלשון בני אדם;‬
‫’*הליני מזג רע‪ ,‬מזג טוב )טמפרמנט(‪.‬‬

‫» ח ר‪ ,‬וגש׳ שנחב )נ׳־ו י־־ג( וגדהי־־א )ד׳ ב׳ד( נקרא ב; ז ה ‪ -‬ז ר ו ז ! יען בי זנחר הוא כסו‬
‫)איוב‪ ,‬ב׳־ד(״ ששירושו י ז ה י ר ו ‪.‬‬ ‫יצהירו‬ ‫בין שורוהיו‬ ‫במו ‪:‬‬ ‫זרוע‬ ‫צהר‪ ,‬וצד‪,‬ר באורו‬
‫נר‪,‬למור סם׳ בוטוע י׳ ב א׳ ‪- .‬‬ ‫יעיין‬
 ‫ברוך‬ ‫)לכרונותי(‬ ‫מר‪,‬ו ר‬ ‫‪296‬‬

‫ותכלית הערתי זאת‪ ,‬להבי; ולפרש על פיה את עוסק עיונם ודקות השגתם של חז׳ל‬
‫במשפט לשוננו;‬
‫והצעת הדבר כך הוא‪:‬‬
‫)ף״ל‪ ,‬שערבי(‬ ‫במם׳ ע*ז )נ״ח א׳( ‪ :‬בעי מני׳ רבי אמי מרבי יוחנן‪ ,‬יו«‬
‫עבו״ם‪ ,‬מהו )לענין יין נסך(‪ ,‬אמר לי׳ ‪ ,‬ואימא ״מזנו״ )ר״ל^ עןה״‪,‬ףן ^^‪ 1‬ן^קןן רלשון לנ*י‬
‫לא אמר בלשו; שאלתו‪ :‬יין ש מ ז ג ו עכו״ם‪ ,‬תהת מה שאמר ״שמסכו״(‪ ,‬אמר לי'<‬
‫טבחה טבהה מסכה יינה )משלי‪ ,‬ט׳(‪ ,‬אמר לי׳ ‪ ,‬לשון תורה לרייי"‬ ‫כדבתיב קאמינא ‪:‬‬
‫ולשון חכמים לחוד‪ ,‬ע״ב ; ור״ל‪ ,‬ראף כי בלשון תורה יונח על תערובת שם ״מהך"׳‬
‫‪,‬‬ ‫כשמדברים בלשון הבמים צריך לדבר בלשונם‪ ,‬דהיינו ״מזנ״‪:‬‬
‫ובהשקפה ראשונה קשה מאוד‪ ,‬והא כתיב אל יחסר המזג )שה״ש(‪ ,‬ואם ין גם מייי‬
‫■‬ ‫לשו; תורה‪ ,‬ואיך קרא ללשון זו לשו; חכמים ;‬
‫׳■‬ ‫ובמו כן קשה על רבי אסי מה שאמר בהתנצלות על שאמר לשון פסךג‬
‫כדכתיב קאמינא‪ ,‬והא בסו כן בתיב מזג‪ ,‬אל יחסר המזג ?‬
‫אך לפי שבארנו‪ ,‬שבעקרה אין המלה ״מזנ״ עברית‪ ,‬מקורית‪ ,‬אך הושאלה מארמי '׳‬
‫ן‪1‬ין בשא^‬ ‫וגם יהידית היא כאן בבל הסק‪-‬א^ ןנ‪g‬‬
‫רוצים לתאר עני; תערובת יי; אינה נכללת בלשון תור‪ 1‬ק ונקראת לשו; הבסיס )‬
‫ונכונה התנצלותו של רבי אסי ומובנת הערתו של רבי יוחנן ‪.‬‬

‫ובתום׳ כאן עמדו על דיוקנו הנזכר וכתבו בזה״ל‪ :‬״לשון חכמים לחור‪ .‬׳"*־■‬
‫דכתיב אל יחסר המזג‪ ,‬ההיא מזיגה ביין עצמו״ ‪ ,‬עכ״ל‪J‬‬
‫^יןן רע בטוב׳‬ ‫ובונת דבריהם ״מזיגה ביין עצמו״ הוא מזיגת שני מינ‪ ,‬״‪.‬‬
‫הזק ברפה וכדומה‪ ,‬ובמ״ש בב״ם )ם׳ א׳(‪ :‬ביין התירו לערב קשה ברך‪5‬‬
‫אך מה ־אומר‪ ,‬לבי הומה למקרא הרבדים הקצרים האלה בתום׳ ‪i‬‬
‫ךמון משנ'^^‬ ‫כי לדבריהם‪ ,‬ד ״ ם ז ג״ יונח רק על תערובת‬
‫ו מ פ ו ר ש בפשטות טוחלט^׳‬ ‫מבואר‬ ‫וברייתות וסוגיות ומאמרים בתלמוד‪ ,‬שבהם‬
‫מ י ם ביין‪5‬‬ ‫ד ם זי נ ה היא תערובת‬
‫ונביא מעט מהנה‪:‬‬
‫במשנה נדה )י״ט א׳( ו ב מ ז ו ג ‪ ,‬שני חלקים מ י ם ואהד יין;‬
‫^‬ ‫במשנה ריש נגעים ‪ :‬ביין ה מ ז ו ג ב ם י ם‪5‬‬
‫ובמשנה שבת )ע״ו ב׳(‪ ,‬המוציא יין כדי מ ז י ג ת הכום‪ ,‬ופירש״י; בשיעור שניי^'‬
‫־‬ ‫■יין חי לתוך מי ם ובו׳!‬
‫ושם כגמרא )ע״ז א׳( ‪ :‬ו ה ם ז ו ג — שני חלקים ם י ם ואחד יי;>‬

‫^‬ ‫‪k.‬‬
‫ממט‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ו׳ ״חלוף ותמורה׳‪/‬סעיף ג׳‬ ‫מבוא‬

‫ומתבאר‬ ‫‪ -‬ובעירובין )נ״ד א׳(‪ :‬דמי האי מ זיג א למזיגא דרבא ברי׳ דרב יוסף^‬
‫׳צס דנזוסב על שיעור תערובת מ ים ;‬
‫ובפסחים )ק״ח ב׳( ; ארבע כימות צריך שיהא בהן כדי מ ז י ג ת בום יפה‪ ,‬ופירש‬
‫■ישכ״ם ‪ :‬שעורו רובע דביעית לוג כדי ש י מ ז ג נ ו ויעמוד על רביעית לוג‪ ,‬דבל חמרא‬
‫ילא דרי על חד תלת ם י א לאו חמרא הוא‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬והנה לכל זה קראו בגמרא ״כדי‬
‫מזיגת ‪..‬״;‬
‫וביומא )ל״ה ב׳( ‪ :‬כחמדא ב ם ז ג א )של מים( ;‬
‫ועוד ביומא )פ״א פוף ע״ב( ‪ :‬אנא חי‪ ,‬מ ז ו ג מי אמרק ופירש׳^ ‪ :‬מזוג‪ ,‬גתגו בו‬
‫סיס )שם אמנם איירי לענין הומץ במים‪ ,‬אבל הלא מתבאר‪ ,‬דשם ״מזיגה״ יונח על‬
‫'עייכת מ י ם ‪ ,‬וזו היא הנקודה העקרית שאנו עומרי; עליה( ;‬
‫ובסוטה )ד׳ א׳( ‪ :‬כמה שעור פתירה‪ ,‬כדי מ ז י ג ת הכום וכדי שתיתו‪ ,‬ופירש״י ‪:‬‬
‫ש מ ז ג ו מתקלקל אם משהה אותו‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬וזד‪.‬‬ ‫יסהם מזיגה למשתי מיד הוא‪ ,‬שאחר‬
‫כודאי רק במזיגת מ י ם ביי;‪ ,‬דאלו יי; ביי; אפשר לעמוד ימים רבים ;‬
‫והיינו מזיגה על חד‬ ‫מ זיג א דידי מידע ידעי‪,‬‬ ‫ובב״מ )פ׳ א׳(‪ :‬אמר רבא‪,‬‬
‫מ יא;‬
‫'ובסנהדרין)ע׳ א׳( לעני; שאסרו‪ ,‬בן פורר ומורה אינו הייב עד שישתה יין חי‪ ,‬מוקי‬
‫^^סיא ‪ :‬במזוג ולא מזוג‪ ,‬ופירש״י ‪ :‬לאפוקי היכי דנתן מי ם ה ד ב ה ‪.‬‬
‫ויותר מזה נפלאים דברי הר״וס׳ שעמדנו עליהם‪ ,‬כי הם פותדים דברי עצמם בשבת‬
‫א'( ובסנהדרין )יי׳ד ב׳(‪ ,‬שבל יסוד דבריהם שם ושם בעני; תערובת מ י ם ביין הוא‬
‫הגסוק אל יחסר המזג ! ועל יסוד פסוק זה יתכונגו כל דברי הגמרא ודבריהם הם ‪.‬‬
‫קצרו של דבר‪ ,‬אין קץ ואין ערך לצער למקרא הדברים האלה‪ .‬בתום׳ לע״ז‬
‫^כאנו )דהפסוק אל יהמר המזג‪ ,‬או בבלל לשון מזג יוגד‪ .‬על תערובת יי; ביין‪ ,‬ולא‬
‫מים‬
‫כיי;(‪.‬‬
‫וכאן לא שייך לומר לשון תורה לחוד ובו׳ ‪ ,‬דזה איירי קודם שחידש רבי יוחנן‬
‫שיזילו!ק זה ‪_ .‬‬

‫והנה עוד לי מעט דברים בעני; זה ‪:‬‬

‫של רבי יוחנן ורבי אפי‪ ,‬דותר‬ ‫הנה בכלל קשה להבין ולבאר בל עיקר וכוחם‬
‫סלה ‪..‬‬
‫־־ הערתו של רבי יוהנן‪ ,‬ואינו מבואר בלל מה הי׳ איכפת לי׳ לרבי יוחנן אם הי׳‬
‫■יכי‬
‫אפי אוסר הלשון ״מסכו״‪ ,‬כי האמנם כל כך הדבר בלשון תליא? וגם כי הוא לשון‬
‫י׳ורה‪,‬‬
‫׳‪ /‬ימי גרע לשון תורה מלשון חכמים ?‬
‫ולא עוד‪ ,‬והיותר פלא‪ ,‬כי אחרי שהשיב לו רבי אסי‪ ,‬אנא כדכתיב קאסינא —‬
 ‫ברוך‬ ‫)זברונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪298‬‬

‫מה ט ע ם יש בקפידא‬ ‫וע מד בתוקף דעתו‪ ,‬דצריך דוקא לומר מזגו ;‬ ‫עדיין לא הונ ח לו‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫יתירה זו‪ ,‬ואין ספק שלא על הנם באה‪ ,‬ודברים בגו ן‬
‫אפודים במ שכיו ת כסף ומשובצים‬ ‫כי א מנ ם ואמנם דברים בגו‪,‬‬ ‫ויגעתי ומצאתי‪,‬‬
‫זהב‪ ,‬והבאור כך הו א‪:‬‬
‫וכדכתיב מסבה‬ ‫הא ח ת — תערובת מים ביין‪,‬‬ ‫שתי הוראות‪,‬‬ ‫כי ל ה פעל ‪ ,‬מ כ ך״‬
‫וכמש״ב ישתו יין נסיב^ ) ‪ 5‬׳ האזינס‬ ‫והשנית לנסוך לע״ז‪,‬‬ ‫ייגה‪ ,‬ונרדף עם לשון מזיגה‪,‬‬
‫)ואעפ״י דעל הרוב יבא פעל זה שבהוראה שניה בנו״ן ב תהל תו‪ ,‬אך ידוע הוא‪ ,‬כי ה®‬
‫והנו״ן מ ת הלפי ם בנקל‪ ,‬וכמו שיתבאר בסמוך בציון ל״ו(‪.‬‬
‫יין שערבו עיי ®‬ ‫ולפי זה בלשון‪ .‬״יין שמסכו עבו״ם" יש ל ט עו ת שבונת ה שאלה‪,‬‬
‫ל תכלית נסך לע״ז )אעפ״י שעדיין לא נסכו( אם נאסר היא ; ועל כן דע תו של רבי יוחנן׳‬
‫לע״ז כי אם ב סי‘®‬ ‫בונת נסוך‬ ‫דאין הבונה כאן לנגוע בענין‬ ‫דברי לברר הבונה יפה‪,‬‬
‫תערובת‪ ,‬ל תכלית התערובת ע צ מ ה;‬
‫של הלעזין‬ ‫דרק •ןל עקרו‬ ‫וכבר‪,‬‬ ‫ורבי אסי לא עמר על בונת רבי יוחנן בזה‪,‬‬
‫ב ל בד הוא מקפיד‪ ,‬ולכן השיב‪ ,‬דג ם לשון ״מכך״ מורה על ת עיו ב ת‪ ,‬וכדכ תיב מסכה יינ® ’‬
‫סבק מט®‬ ‫להוציא כל‬ ‫דאעפ״י כן‪,‬‬ ‫ועל זה הוסיף רבי יוחנן ל ה ע מיד על דעתו‪,‬‬
‫הי׳ לו לומר‬ ‫שהוא לשון תורה‪,‬‬ ‫אעפ״י‬ ‫וכמש״ב‪,‬‬ ‫שאפשר לכוין בלשון ״ מ ס ך"‪,‬‬
‫חכמים ברור‪ ,‬המורה אך ורק על תערובת ס ת ם‪ ,‬והיינו ״ מזינ ה״‪— .‬‬

‫ומעין כונה זו בארנו וכוחם של רבי אסי ורבי יוהנן בלשון כזו בענין אחר‪,‬‬
‫ה שיבות הדבר‪ ,‬נפרשו כאן‪ ,‬אף שהוא חוץ מ עניננו‪:‬‬
‫ב מ ס' חולין )קל״ז א׳( במ שנ ה ב א פסק הלכה ‪ :‬״ראשית הנז אינו ניהג אלא ברחלוי' ’‬
‫ר''ג‬
‫^‬ ‫אין מבורר‬ ‫א שכחי׳ רבי יוהנן לא־כי בר היני )בגמרא‬ ‫ועל זה בגמרא ‪.‬שם )ע״ב( ‪:‬‬
‫לץ׳ ‪ :‬אתני‬ ‫‪ 2‬ף ף‪^ Q , !j ,‬‬ ‫אלא‬ ‫ראשית ה^ן אץ^ן‬ ‫הלשון בזה( ד מ תני לברי׳ ‪:‬‬
‫לץ׳ ; אפיל^‬ ‫ר ח ל ו ת ‪ ,‬אמר לי׳ ‪ :‬והא כתיב בתורה ר ח ל י ם )פ׳ וישלח‪ ,‬ל״ ‪2‬‬
‫הכי‪ ,‬לשון הורה ל ע צ מ ה ולשון הכ מי ם לע צמ ה‪ ,‬ע״כ ;‬
‫הכי׳י®‬ ‫יוהנן אם תפ ס אי ‪ 2 , 2‬ל‪.‬״ןן‬ ‫מ ה איקפד רבי‬ ‫נתבאר‬ ‫והנה גם כאן לא‬

‫רחלים ?‬
‫והנה רחל‬ ‫מאתים ואלים עשרים‪,‬‬ ‫כי בפסוק כ תיב רחלים‬ ‫אך הבאור הוא‪,‬‬
‫דהשם ״רחלים״ כולל ר״*‬ ‫ומבואר מזה‪,‬‬ ‫אך רהל הנקבה ואיל הז כ ר;‬ ‫מין א הד הוא‪,‬‬
‫הנקבות‪ ' ,‬בי הזכרים נזכרו לעצמ ם' ב שם ״אלים״ ‪ ,‬כמבואר ;‬
‫וכן בפר שת ויצא ‪ :‬רחליך לא שכלו‪ ,‬ואילי צאנך לא אכלתי‪ ,‬ח שב הנקבות לע^®^‬
‫והזכרים ל ע צ מ ם;‬

‫‪.<w‬‬
 ‫מבוא‬ ‫‪.‬‬ ‫פרק ו׳ ״הלוף והמורה״ ‪ ,‬סדף ג׳‬ ‫מבוא‬

‫•לפי זה‪ ,‬בשאנו רוצים לכלול בשם אהד רהל נקבה ורהל זכר‪ ,‬צריך לעשות היכו‬
‫בלשי; ולשנות מלשון ״רחלים" שבפסוק ל״רהלות"‪ ,‬כיו; דשם ״רהלים" מצינו מפורש בפסוק‬
‫' ^‪-‬ילליס רק הנקבות‪ ,‬ולא כ; ר ה ל ו ת ;‬
‫ולכן במשגה שם‪ ,‬דאיירי בדין ראשית הנז‪ ,‬שנוהג בזכרים ובנקבות‪ ,‬שנד‪ ,‬התנא■‬
‫כלשון ר ח ל ו ת ‪ ,‬שכולל שגי המינים ;‬
‫יעל כן‪ ,‬כששמע רבי יוחנן את איכי שונה לשון רחלים‪ ,‬העירו על זה‪ ,‬כי אחרי‬
‫^ ר ה ל י ם כוללים רק הנקבות‪ ,‬וראשית הנז נוהג נם בזכרים‪ ,‬אם כן בהכרח אין ללמוד‬
‫לי^י! יי‪ /‬ורק ר ח ל ו ת ;‬
‫ואיכי לא עמד על דיוק זה‪ ,‬ולכן התנצל בזה‪ ,‬שבפסוק כתיב רהלים‪ ,‬והסביר לו‬
‫יכי יוחנן‪ ,‬כי לשון תורה לעצמה )משום דשם נזכרו הזכרים ביהוד‪ ,‬בשם אלים‪ ,‬כמש״כ(‪,‬‬
‫ילשון הכמים לעצמה שצריך לכלול זו"נ בשם אהד‪ ,‬ולכן בדיוק שינו במשנה מרחלים‬
‫לרהלות ‪.‬‬
‫‪.‬י‬ ‫והענין מבואר ‪— .‬‬

‫)כו( הזי״ן עם הצדי״ק‬

‫משיצא זסשר״ץ‪ ,‬מן השינים ‪ — .‬ומציגו הלופם בו־‪,‬מלים ‪ :‬מזער — מצער‪ ,‬עלז — עלץ;‬
‫•‬ ‫^’ י ־‪ --‬קצר )ובחלוף ניכ״ק(‪ ,‬וע־ד ‪.‬‬
‫וכן נראה לפרש בפרשת נח‪ ,‬צהר תעשד‪ ,‬לתיבה‪ ,‬ורגילים לפרשו ״הלון״‪ ,‬אבל ה;‬
‫עשה‪ ,‬ולמה זה‬ ‫להלן בפרשה כתיב מפורש‪ ,‬ויפתח נח את ח ל ו ן התיבה אשר‬
‫^ינה כא; שם זה ללשון ״צהר״ ? ונם בודאי לא הלון אהד הי׳ לתיבה גדולה כזו‪ ,‬ולמה‬
‫ייז כא השם בלשון יחיד‪ ,‬ולא ״צוהרים״ ?‬
‫אך קרוב לומר‪ ,‬ד צ ה ר הוא כמו זה ר‪ ,‬ומהוראת מאור ; וכן כלל המלה‬
‫*צהרים״ ג״כ מלשון והוראה זו‪ ,‬מפני שבחצות היום תזרח השמש ותאיר בכל תקפה‪.‬‬
‫מזי‬ ‫יק אפשר לכוין עפ״י חלוף ז׳ עם צ׳ הלשון בפרשת האזינו )ל״ב כ״ב(‬
‫תחת‬ ‫יעכ‪ ,‬וטרחו המפרשים בשרש ובמובן המלה ״מזי״‪ ,‬ויתכן‪ ,‬שבאה בחלוף צ׳‪,‬‬
‫״‪ ^ °‬י"‪ ,‬משרש ״מוק•״ והוראתו סחיטיה‪ ,‬דחיקה‪ ,‬והיינו שמחמת הרעב כמו נפ׳ז דמו עד‬
‫ענתיבש הבשר‪ ,‬ומלשון הכתוב שתית מצית )ישעיד‪ ,‬נ״א( ‪- .‬‬

‫‪.‬‬ ‫)כז( החי׳ית עם הנ״ף הרפויה‬

‫קרבת הכרתם‪ ,‬כי מבטא שניהם קול נשימה גרונית נוגעת בחך‪ ,‬ואותיות כאלו‬
‫‪ 1‬להתחלף‪ ,‬כמו שבארט בתחלת הפרק‪5‬‬
 ‫ברוד‬ ‫סברינותי(‬ ‫מ לו ו ף‬ ‫‪300‬‬

‫ומצינו הלופם בשמות ובפעלים‪:‬‬

‫א( חבל — בבל‪ :‬ובל ח ב ל י ו בל יגי‪-‬קי )י׳^עיה‪ ,‬ל״ג(‪ ,‬ובננדו ‪ :‬ונכבדיהם ב כ ב ל י‬
‫ובנגדו‪ :‬עני‬ ‫ל״ח‬ ‫ברזל )תהלים; קמ׳'ט(‪ 5‬וכן‪ :‬מתחת ל ח ב ל י ם )ירמיה;‬
‫ב כ ב ל רגלו )תהלים; ק״ח{‪5‬‬
‫ב( חבש — כבש‪ :‬יך ו י ח ב ש נ ו )הושע‪ ,‬ז׳( — י כ ב ו ש עונותינו )מיכה; ‪:‬׳‪ /‬ושניהם‬
‫מעני־‪ ,‬אגוד‪ ,‬עטוף; צרור ;‬
‫חכל — כר‪,‬ל ‪ :‬חכלילי עינים )פ' ויחי( — רחצת כ ח ל ת עיניך )יחזקאל; כ״ג(<‬ ‫נ(‬
‫ושניהם מעני; אודם‪5‬‬
‫)שם; ה׳(ו‬ ‫ד( חמר — כמר‪ :‬מעי ח ם ר ם ר ו )איכה; א׳( — עורנו כתנור נ כ מ ר ו‬
‫ושניהם משרש ויסוד ‪,‬חום״;‬
‫ה( חף — כף‪ :‬ח פו איש ראשו )ש״ב; ט״ו( — מתן בסתר י כ פ ה אף )משלי‪ ,‬כ״א‪/‬‬
‫ושניהם סענין מכסה;‬
‫ו נ כ ש ל י ם אזרו היל )ש״א ב'(׳‬ ‫השל — כשל ‪ :‬ה נ ח ש ל י ם אחריך )ס״פ תצא(‬ ‫ו(‬
‫ושניהם מענין מרחה ונגף ‪.‬‬
‫וקרוב לומר; כי מלת הגוף למדברים בעדם ״אנחנו״ ; היא תמורה הרבוי‬
‫״א נ כ י״ בחלוף ד‪,‬כ׳ בהי״ת ‪.‬‬
‫ובתלמוד ;מם׳ חולין( בא השם ״ם ר כ א״ )חוטי בשר הנמשכים מנוף הריארי(‬
‫תחת השם ״סרח" )סרח העודף; פ׳ תרומה( ובהלוף החי׳ת בי״ף‪ ,‬וכך הוא תכונ^‬
‫הסרכא‪— .‬‬

‫ונח( החיית עם העיי״ן**(‬ ‫■‬

‫מאותיות אהח״ע מן הגרון‪ .‬וחלופם בהמלים ״יזח ‪ -‬יזע״; ולא יזח החשן‪) ,‬פ׳ תצוה(־־־‬
‫ויקוצו מזעזעיך )חבקוק; ב׳(׳ ומזה באסתר )ה׳( לא קם ולא זע; שלא נד ממקום; יי'‬
‫כונת הלשון ולא יזח; שלא יתנועע ולא ינוד מסקומו ‪.‬‬
‫«‬
‫ואמנם אפשר לומר‪ ,‬שהפעל ״יזח״ בא ^ ת ״יפת״ )בחלוף סמ״ך יזי״ן‪ ,‬ממוצא‬
‫זסשר״ץ‪ ,‬מן השינים(‪ ,‬ומענין משיכה‪ ,‬גרור וטלטול; וכמו וסחבנו אותו עד הנחל )׳'!"י׳‬
‫י*ז(‪ ,‬ויהי׳ הבאור ולא יזח כמו ולא יסח‪ ,‬שענינו ‪ :‬לא יהנוע^ן ולא י^^לטל^ אך יעמור‬
‫איתן וחזק על מקומו;‬

‫וגרף לנ א;‬ ‫‪,‬‬ ‫לאות ג׳ ב‬ ‫ראה למעלה בהערה ראשונה‬ ‫*(‬

‫ר‪,‬נא‬ ‫מבוא‬ ‫ג'‬ ‫פרק ו׳ ״הלוף והכורה״‪ ,‬סעיף‬ ‫מבוא‬

‫וכמעט •צענינו אהד הוא עם ההוראה הקודמת מדמיו; יזע‪ ,‬כמבואר למעלה א( ‪,‬‬
‫וכעי; זה נראה‪ ,‬כי שס הפעל ״זרה״ מתהלף עם ״םרה״ )ממוצא זסער׳׳ץ‪ ,‬מן‬
‫השיניס(‪ ,‬יע; כי שניהם מורים על התרחבות והתפשטות הדבר שאליו נלוים‪ ,‬וכמו‬
‫כ״ס‪ ,‬שבאורו —ההפשטה‪ ,‬וכ; עני; זריחת השמש^‬ ‫הצרעת ז ר ח ה במצחו )דהי׳ב‪,‬‬
‫שמתרהבת ומתפשטת באור נגהה ‪.‬‬
‫והלשון מסיע אבנים )קהלת‪ ,‬י׳(‪ ,‬ויסיעו אבנים נדולות )מיא‪ ,‬ה׳^ והמלא תסיעי‬
‫)מ״ב‪ ,‬ד׳( שענינם עקירה והעברה ממקומו‪ ,‬היינו הך דולא יסח )בחלוף הי״ת בעי״;(‬
‫וכמו שכתבנו למעלה בנאור מלה זז ‪,‬‬
‫ומעני; הלשון מסיע ובו'‪ ,‬שהוא מהוראת עקירה והעברה ממקומו נתקבל בלשון‬
‫הפסוק וכן בלשון כני אים היציאה לדרך בשם ״נסיעה״‪ ,‬מפני כי היוצא לדרך נעתק‬
‫יהועבר ממקומו‪ ,‬ועל כן מצינו שני הפעלים ״נסיעה ויציאה" באים הכופים‪ :‬נסע יצא‬
‫ממקומו )ירמיה‪ ,‬ד׳ ז'(; ובזה יתבאר הלשון ויסע משה את בני ישראל )פ׳ בשלח‪ ,‬ט״ו‬
‫כ״ב( שפירושו ; העתיקם ממקומם‪ ,‬וכן ויסע כצאן עמו )תהלים‪ ,‬ע״ח נ״ב( ועוד כאלה ‪.‬‬

‫והשם ״שרע״ )הארך על המרה(‪ ,‬וממנו בינוני פעל איש חרום או שרוע‪ ,‬ושור ושה‬ ‫‪,‬‬
‫שרוע )פ׳ אמור(‪ ,‬שהמובן הוא‪ ,‬שאבר אהד בנופו ארוך‪ ,‬ונהלף השם מ; השם ״סרח*‬
‫)מלשון הפסוק כרוה על צד המשכן‪ ,‬וכרה העודף‪ ,‬פ׳ תרומה(‪ ,‬ובהתפעל‪ :‬קצר המצע‬
‫מהשתרע )ישעיה‪ ,‬כ״ה(‪ ,‬שענינו‪ :‬קצר המצע ממלא ארכו‪.‬‬
‫ובשמואל א׳ )י״ז ז׳( והץ הניחו‪ ,‬ובאותו עני; בשמואל ב׳ )כ״א י״ט( וע׳ן חניתו‪,‬‬
‫יהוא יד החנית‪ ,‬וכן הוא בדהי״א )כ׳ ה׳(‪ ,‬וזה הוא מפני קלות החליפין ה׳ עם ע' ;‬
‫הנשנה כולו בישעיה‬ ‫ובמלכים ב׳ )כ׳ י״נ( וישמע עליהם חזקיהו‪ ,‬ובאותו עני;‬
‫)ל״ט ב'( וישמח עליהם חזקיהו‪ ,‬וזה ג''כ מפני קלות החליפין‪ ,‬כמש״ב‪ ,‬ועיין רד״ק‬
‫במלכים שם‪.‬‬
‫וכן הפעלים ״הנק״ — ענק‪ ,‬שהוראת שניהם לחץ והצר סביב‪ ,‬וכמו ענקתמי נאוה‬
‫)תהלים‪ ,‬ע״נ(‪ ,‬שהוראתו ‪ -‬תסובב‪ ,‬כמו יעטף דכתיב אחריו;‬
‫וכן ביואל )ד׳ י״א( ‪ :‬ע וש ו ובואו ~ תחת ח וש ו ובואו ;‬
‫ורמב״ן בפרשת דברים )ב׳ כ״ג( כתב‪ ,‬כי הלשון ו ה ע ו י ם היושבים בהצרים‪,‬‬
‫בהלוף הי״ת בעי״ן‪ ,‬עיי״ש ובמה שכתבנו למעלה סעיף א׳ בזה ‪.‬‬ ‫יייא כמו ו ה ח ו י ם‪,‬‬

‫ה ח ג ב ‪ ,‬ופרשו המפרשים‪,‬‬ ‫וכן לדעתי באור הל׳שון בקהלת )י״ב ה׳( ויסתבל‬

‫י ז ז‪/‬‬ ‫יאמנב למעלה נ ע ד; הלון* דו(‪-‬ת •גם ‪n‬״; )ציון ט־ז( כתבנו ה‪ 1‬ראה אחרת כלשי; ילא‬ ‫«(‬
‫שהוא נטקוס ודא ירח )נחלוף ד׳ ב!י״‪ ,:‬מפני קרנ ת תטונתם(‪ ,‬ע״‪ -‬ש ‪- .‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונוהי(‬ ‫ממור‬ ‫■‪302‬‬

‫•שהבונה‪ ,‬שאם ישכון עליו חגב )מין ארבה‪ (.‬יכבד עליו כסבל משא כבדה‪ ,‬וזה הוא‬
‫‪-‬לגודל החלישוח מהמה זקנה;‬
‫אך זה דוחק‪ ,‬כי לא שמענו מעולם ציור כזה בחגב‪ ,‬שההגב ישכון על האדם‪ ,‬וגם‬
‫•למה הפס הציוד בחגב‪ ,‬ולא במין המצוי‪ ,‬זבוב ודבורה ובדומה‪ ,‬או בנוצה ופרח‪ ,‬שהם‬
‫•ג״ב קלים מאוד; ונס לשון ״החגב״ בה׳ הידיעה אינו מדויק כל כך לפי פירוש זה;‬
‫ואף קשה כבאור זה‪ ,‬כי אין מליצה לשון זו מקבלה להמשך‪ .‬המליצה הבאה‬
‫•אחריה ״והפר האביונה״‪ ,‬אשר היא מכוונה להמליץ הפרה הארה בש־ים ואין לענין בובי‬
‫משא החגב כל יחש לזה‪:‬‬
‫אך נראה לפרש‪ ,‬כי באה כאן מלה ״החגב״ בחלוף עי״ן בהי״ה‪ ,‬ועקרה ״העגב"‬
‫ענבוה‪ ,‬שהיא האוה בשרים‪ ,‬כמו והשהה ענבהה ממנה )יחזקאל כ״ג(‪ ,‬שיר ענבים‬ ‫■מענין‬
‫ל׳יג( ועוד הרבה ‪ :‬ובהלמור מם׳ ברכוה )כ״ד א׳( ‪ :‬ענבוה אין בהם משום ערוד•‪/‬‬ ‫)שס‪,‬‬
‫לענינם חלקי הגוף הסמוכים לאבדי הערוה‪.‬‬
‫ויהי׳ הבאוד כאן ויסהבל החגב‪ ,‬כי חלקי הנוף המיוחדים להאוה יהיו עליו למשא‬
‫םחמה זקנה‪ ,‬החה זה שבימי שהרוהו היו לו להענוג ורצון ; ומקביל זה לסוף הפסיק‬
‫‪,‬והפי האביונה‪ ,‬שהופר ההאוה הזאה‪ ,‬וענין אהד להם‪ ,‬ובא במכטאים כפולים ממליצי*■‘‬
‫’‬ ‫'‬ ‫שונוה‪ ,‬כנהוג במקרא‪.‬‬
‫וברברה הימים רארהי בבאור הראב׳יע לקהלה שכהב בענין זה בזו הלשון‪ :‬״הה‪-‬י'‬
‫הקרסול יי( ‪ ,‬ואחרים אומרים‪ ,‬כי החי״ה במקום עי״ן‪ ,‬וזה הבל‪ ,‬כי לא יהחלף אוה באו^‬
‫חוץ מאוהיוה אהו״י‪ ,‬בעבור שהם פעמים נראים ונעלמים"‪ ,‬עכ״ל‪:‬‬
‫ומה אומר‪ ,‬כחי יבשל ועטי ינפץ לבטא אה ערך ההמיה או הפליאה או שתיהן‬
‫■יהד להדברים המוזרים הא‪.‬לה‪ ,‬אשר אין ערך לזרוהם‪ ,‬כי איך יכחיש ויקרא הבל לריי‬
‫‪-‬המקובל ומוסכם ורגיל ומצוי במקרא‪ ,‬במשנה והלמוד‪ ,‬במדרשים ואנדרה ובכל ספרותנו‬
‫העתיקה ובמפרשים ובמבארים ובספרי דקדוק וספרי הכמים רבים ונחלים מענין הלוף‬
‫■אותיות מכל החמש מוצאות ומאותיות דומות בתמונה ובהכרה ועומדות סמוכות בסרה‬
‫כמו אטב״ח ואהב״ש‪ ,‬ומאותיות השטף‬ ‫הא״ב הרגיל ובסדרי הא״ב בסדרים שוגים‪,‬‬
‫‪).‬למנ״ר( וכפי שנרשמו בל״ב מדות של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי‪ ,‬וט^'‬
‫■שנתבאר למדי לפנינו )ועוד יתבאר( בהמשך כל הפרק הזה‪ ,‬המיוהד ומוקדש למקצוע‬
‫■זה; והרי זה בעיני כמו שיכחיש אדם‪ ,‬כי שהי פעמים שנים הם ארבעה!‬
‫וכמעט‬ ‫והנה זה אהד ‪.‬מן הדברים של הראב״ע שאי אפשר לסבלם בקר רוח^‬
‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫•שהתפקע הסבלנות להם‪.‬‬

‫כיעים‪ ,‬ותרגומו קרסויי^‬ ‫שמיני‪ ,‬מכל שרץ העיף אער לו‬ ‫בפי ש ת‬ ‫יתכן שמנוי; להפסוק‬ ‫;«(‬
‫וענינו פרק קצה הרגל )קנאנל(‪ ,‬מלשון ולא מעדו קרסולי )תהלים‪ ,‬י׳ח(‪ ,‬והוא תואר לחגזז • "‬
‫קנ ב‬ ‫מבוא‬ ‫סעיף ג׳‬ ‫״ ‪,‬‬ ‫פרק ו׳ ״חלוף ותמורה‬ ‫מבוא‬

‫—‬ ‫ושרי לי^ מרי'‪1‬‬

‫הטיית עם הצדי״ק‬ ‫)כט(‬

‫־ייזק מפני קרבת הברתם; ובא הלופם במלים אלה‪:‬‬

‫חטב — הצב ‪ :‬לחטוב עצים )פ' שופטים( — ומהרריה ת ח צ ו ב נחושת )פ׳ עקב(;‬
‫היתפאר הנרזן על החוצב )ישעיה‪ ,‬י׳(;‬
‫ג( נטר — נצר ‪ :‬שמוני נוטרד‪ .‬את הכרמים )שה״ש‪ ,‬א( — נ ו צ ר תאנה יאבל פייה‬
‫)משלי‪ ,‬כ״ז(‪:‬‬
‫שטף — שצף‪ :‬שטף מים רבים )תהלים‪ ,‬ל״ב( — ו ב ש צ ף קצף )ישעיד‪ ,.‬נ״ר(‪:‬‬
‫וביותר מתהלפי; ט׳ וצ׳ מעברית לארמית ‪ :‬צל — טל ‪ :‬צלע — טלע ; צפורן—‬
‫טיפרא‪ ,‬ועור ‪— .‬‬

‫■‬ ‫)ל( הטי^ת עם התי״ו‬

‫ממוצא דטלנ״ת‪ ,‬מן הלשון ; מתחלפים הרבה ‪ :‬ונחשב מעט ‪:‬‬

‫**( הטף■— התף‪ :‬יארב לחטוף עני )תהלים‪ ,‬י׳(; הן י ח ת ף מי ישיבנו )איוב‪ ,‬טי( ג‬
‫כ( הרט — חרת‪ :‬וכתב עליו בחרט אנוש )ישעיה‪ ,‬ה׳( "( — ח ר ת על הלוהוה‬
‫)פ׳ תשא(;‬
‫טור — תור‪ :‬איבעד‪ ,‬טורים אבן )פ׳ תצוה( — נאוו לחייך בתורים )שה׳ש‪ ,‬א'(‪,‬‬ ‫־י(‬
‫תורי זהב )שם( )‬
‫י( טעד‪ — .‬תעה ‪ :‬הטעו את עמי )יחזקאל‪ ,‬י״ג( — תעיתי בשה אובד )תד‪.‬לים‪ ,‬קי״ט(}‬
‫)תהלים‪ ,‬קי״ט( — הקיר אשר טתתם תפל‬ ‫יי( טפל — תפל ‪ :‬טפלו עלי שקר זדים‬
‫)יחזקאל‪ ,‬י׳^(‪J‬‬
‫רטט — רתת ‪ :‬ור ט ט החזיקה )ירמיה‪ ,‬מ״ט(—כדבר אפרים ר ת ת )הושע‪ ,‬י״ג( )‬ ‫'(‬
‫‪.‬‬ ‫הצטדק — הצתדק;‬ ‫^(‬
‫וכן נראה; כי השם ״עבט״ — והעבט תעביטנו )פ׳ ראר‪ (.‬להוראת משנון‪ ,‬בא‬
‫והבונה ~ והעבת תעביתנו‪ ,‬מענין קשר‪ ,‬כמו ויאסרוהו בשנים‬ ‫^י׳ייף תי״ו בטי״ת‪,‬‬
‫נתנו עליך עבותים ואסרוך בהם )יחזקאל ג׳(‪ ,‬ובאן הבונה;‬ ‫עכיתיש )שופטים; ט״ו(‪,‬‬
‫לקהת ממנו משכון‪ ,‬אשר עם זד‪ .‬כמו תז>םרד‪.‬ו ותכריההו להשיב לך את כספך‬
‫איצי הלויתד‪ .‬לו ;‬

‫התיך רשם בעט כרזל‬ ‫אשד‬ ‫ויצר אותו בחרט‪^ ,‬ו ט ר‪ ,‬א ח הזהב‬ ‫ז ק הפירוש בש׳ ת ש א‪:‬‬
‫לצורת עגל ‪- .‬‬

‫‪L‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממ ור‬ ‫‪304‬‬

‫ורר‬ ‫ומזה הלשון והעבטת גויס רבים‪ ,‬כמו והעבתת‪ ,‬ומקביל לענין סוף הפסוק‬
‫לא ימשלו‪ ,‬וזולת כונה זו עפ״י ההלוף הנזכר אינו מבואר מה ענין ממשלה כאן בעניז‬
‫הלואת ככפים ובדומה‪.‬‬
‫בא הטי״ת בחלוף וזי״י'‬ ‫וכן נראה‪ ,‬כי הלשון ולא יעבטון ארהותם )יואל‪ ,‬ב׳(‬
‫והבי״ת בהלוף ו׳ )ממוצא בומ״ף(‪ ,‬וזה מענין עקום ועקול‪ ,‬ומלשון נתיבותי ‪ y‬ן ה )איכה<‬
‫ה ע ו ו את דרכם )ירמיה‪ ,‬ג(<‪ .‬וכה‪ ,‬תהת ולא יעבטון ארחותם _ ולא י ע ו ח ו ‪<i‬‬ ‫ג(‪,‬‬
‫ולא יסלפון אדהותם;‬
‫ועוד יש לפרש עפ״י חלוף זה הפסוק בהושע )ה׳ ב׳( ושרטה שטים העמיקו‪,‬‬
‫המלה ושרטה באה תהת ושהתה‪ ,‬ובאודה‪ ,‬ששטים העמיקו ל ה ש ח י ת דדכם‪ ,‬ועל‬
‫דרך מליצתו של הנביא הזה להלן)ט׳ ט׳( העמיקו שחתי‪,‬׳ וכן העמיקו סרה )ישעיה‪ ,‬ל״א('‬

‫'‬ ‫הירד עם הב״ף‬ ‫)לא(‬

‫ממוצא גיכ״ק‪ ,‬מן החך‪ ,‬וגם כי סמוכים הם בכדר הא״ב‪ ,‬אשר מפני זה וזה אפשר לי®‬
‫להתחלף‪ ,‬כמו שכתבנו בתהלת הפרק ;‬
‫ומציגו בתרגום‬ ‫ונדאה‪ ,‬כי השמות ‪,‬ישד״ ו״בשר״ באים בחלוף ושם אחד הוא‪,‬‬
‫בעיני‪ ,‬ושם )י״ז ו׳(‬ ‫שופטים )י״ד ג׳( היא ישרה בעיני‪ ,‬תרגומי‪ ,‬היא כ ש ד ה‬
‫הישר בעיניו יעשה‪ ,‬תרגומו — אנש ד כ ש ר בעינוהי ;‬
‫ומזה הלשון באסתר ח׳ ‪ :‬וכשר הדבר לפני המלך‪ ,‬ענינו‪ ,‬ו ישר הדבר^ אם ים^**‬
‫דבר זה יש־ ;‬
‫לאבלו‬ ‫ומזה נתקבל השם ‪,‬כשר״ לבל דבד המותד באכילה‪ ,‬לומר שאין בי;‬
‫ו י ש ד הדבר ‪.‬‬
‫ונדאה‪,‬־ דמה שנקדא בתלמוד השם קורה )עץ כדות בכפון הבית( ״כשורא״ )אי‬
‫דמיא עלייבו ככשורא‪ ,‬כתובות י״ז א׳( הוא על שם שהקורה מקוצעת ב י ו ש ר מגל‬
‫עבריה‪ ,‬ובאה בארמית בכ״ף‪ ,‬כמו למעלה מתרגום שופטים ‪— .‬‬

‫)לב( הכיף עם הלמיר‬

‫מאותיות בחל׳ים‪ ,‬ונם סמוכים בסדר הא״ב‪ ,‬ומזה ומזה נוחים להחחלף לפעמים•‪ ,‬ומ^ו'^^‬
‫‪ .‬וכן‬ ‫בפרשה בשלח )ט״ז י״ח( איש ל פ י אכלו‪ ,‬ושם )פסוק כ״א( איש ^ ‪3‬י‬
‫לשכור®‬ ‫המבארים בפסוק ויהי לה לבן )פרשה שמות( שפירושו — כבן ; וכן ויחשבה‬
‫)ש״א‪ ,‬א׳( כמו כשכורה‪.‬‬
‫ובתלמוד מם׳ הוריות )ד׳ א׳( פרשו הלשון בפרשת ויקרא אם הכהן המשיח‬
‫ל א ש מ ת העם‪ ,‬כמו כ א ש מ ת ‪ ,‬עיי״ש‪— .‬‬
‫מנג‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ו׳ ״הליוף והמורה׳‪ /‬סעיף ג׳‬ ‫מבוא‬

‫הכיח עם הקו״ף‬ ‫)לג(‬

‫׳מסוצא גיב״ק‪ ,‬מציגו ו כ ו ב ע גחועה )•ג!״א; י״ז( וכנגדו סגן ו ק ו ב ע )יחזקאל; כ״ג( ;‬
‫־ים; השם ״תכשיט" בא השם ״קשוט״ והפעל ״מתקשט״; וסן השם ‪;,‬יכרססנה״ תהלים‪,‬‬
‫•‬ ‫בא בהז״ל ק ר ס מ ו ה נמלים ופאה‪ ,‬פ״ב מ״ד( ‪.‬‬

‫וכן יתלכדון בחלוף הפעלים נשך ונשק; )נשיכה ונשיקה( כי יען כי תכונתם אחת‬
‫עד‬ ‫’יייא ‪ :‬חבור ודבק שני נופים; ורק לפרטיהם יתחלקון ‪ :‬הנושך אוחז ומהדק בשיניו‬
‫להכאיב; והנושק אוחז ונוגע בשפתיו בקלות וברפיון לאות אהבה וחבה ‪.‬‬
‫וראה איך דברי חכמים יבאו בדיוק נמרץ ; הנה במשנה דמם׳ הלה )פ״ב מ״ד(‬
‫**יהא‪ :‬העושה עיסתו קביים )ר״ל; שתי עיסות משני סבים קמח; ובכל אחת קב אחד;‬
‫פטורות מן החלה עד‬ ‫לא יניע לשיעור חיוב הפרשת הלה( ונגעו )העיסות( זו בזו‪,‬‬
‫י ע ו כ ו‪ ,‬כלומר‪ ,‬עד שיהיו ד ב ו ק י ם בדבק ובהידוק הזק‪5‬‬
‫ושוין )ב״ש וב״ה( ש מ ש י ק י ן את המים בכלי אבן‬ ‫ובסס׳ ביצה )י״ז ב׳(‪:‬‬
‫)הטמאים( ונותנו במים חיים שיהיו נוגעים זה‬ ‫לנזהרם‪ ,‬ר״ל שממלא כלי אבן מהמים‬
‫ליה ויטהרו;‬
‫וראה איך באו הדברים כאן ובאן בדיוק מכוון ‪:‬‬
‫הנה במם׳ חלה‪ ,‬שצריך שם דבק והידוק חזק‪ ,‬במו שבארנו‪ ,‬נשתמשו הז״ל בפער‬
‫״^עך״ )עד שישובו( ובסם׳ ביצה שצריך רק ‪.‬נגיעה קלה נשתמשו בפעל ״נשק״‬
‫וזה כמו שבארנו בתכונת האחדות מן נשיכה ומן נשיקה ‪.‬‬
‫רבית בפעל ״נשך״ ‪ :‬לא תשיך‪ ,‬לא‬ ‫ויתבאר עוד מה שהוציאה התורה את ענין‬
‫בלחץ‬ ‫כאלה — יען כי כמו הנושך דוחק‬ ‫נשך‪ ,‬ועוד לשונות‬ ‫עליו‬
‫‘*י* גיף הנשוך‪ ,‬כך ענין רבית‪ ,‬שהלוקהו דוחק ולוחץ את מצבו של הלוה‪ ,‬ובהפרזה‬
‫*?יא נושך}‬
‫ח ו נ ק ‪ .‬את הבירו )כלומר‪ ,‬המלוה‬ ‫ומעין זה בסם׳ ב״ב )קע״ה א׳( ‪ t‬הרי שהי׳‬
‫אלא דוחקו ולוהצו‪,‬‬ ‫’”^ליה( שיפרענו את חובו; וכתב בגמוקי יוסף‪ ,‬דהונק לאו דוקא‪,‬‬
‫לשון הפרזה ;‬
‫ועוד מעין זה ברש״י לישעיה )נ״ח ג׳( על הפסוק וכל עצביכם תנגשו‪ ,‬פירש ‪ :‬וכל‬
‫עב״ל‪ ,‬וכל ות‬ ‫— בעלי חוב שלכם הנעצבים על ידכם אתם נוגשים אותם‪,‬‬
‫^לל כפעל ״נשך״ ‪— .‬‬

‫הלמ״ד עם דנוץ‬ ‫)לד(‬

‫ממוצא דטלנ״ת‪ ,‬מן הלשון‪ ,‬וגם מאותיות השטף ״למנ״ר״ אשר מזה ומזה נוחים‬ ‫^‬
‫'יילף ; ומצינו חלופם במלים ‪:‬‬
‫‪20‬‬
 ‫ברוד‬ ‫מ ק ו ר ■ סכרונותס‬ ‫‪306‬‬

‫אל פשטתם היום )ש״א< כ״ז( — ההת א; פשטתם ; בלחץ אויב )תהלים׳•‬
‫מ״ב( — דבר מלך נחוץ )ש״א‪ ,‬כ״א( ן לשבת הסופר )ירמיה‪ ,‬ל׳יו( — נשכר‪ .‬בחצריי'‬
‫בית אלהים )נחמיה‪ ,‬י״ג(;‬
‫וכן השם ״הלון" עקרו ״הלול״)חלל‪ ,‬מקום פתוח( ונתחלף בנו״ן‬
‫וכן בדברים )ג׳ י״א( ‪ :‬ה ל ה היא ברבת בגי עמון = תחת ה נ ה היא‬
‫בני עמון ‪ .‬ובמנחת שי טרח בזה ׳‪,‬‬
‫ורש״י לישעיה )ל״ג י״ט( כתב בבאור הלשון ״עם נועז"‪ ,‬שהוא כמו עש ל ו ע^ י‬
‫ועיין מה שנכתוב אי״ה בזה להלן ב מ ב ו א סוף פרק י׳ )״תפארת וגדולה״( •‬
‫וקרוב לומר עפ״י הלוף זה )למ״ד עם נו״ן( בכונת לשון הפסוק בע׳ תשא<■‬
‫בעת וגט?י'^‬ ‫וסלחת לעוננו ולהטאתנו ו נ ח ל ת נ ו ; ולא נתבאר מה ענין נהלה כאן‪,‬‬
‫שמבקש על סליחת העון ?‬
‫ןח«גו שיול'*‬ ‫ואפשר לומר‪ ,‬כי מקודם לזה ביקש משה ״ילך נא אדני בקרךבן״^‬
‫נו״ן בלמיד‪ ,‬ועקי'''‬ ‫בהלוף‬ ‫בדרכם זאת ; ובאה המלה ״ונחלתנו"‬ ‫אותם ו י נ ח ם‬
‫ו נ ה נ ת נ ו‪ ,‬ונסמך על מאמרו הקודם ילך נא וגו'‪ ,‬כי הפעלים ״הלך״ ו ״נחה״‬
‫הם‪ ,‬כמו ולא נהם אלהים וגו׳ )ר״פ בשלה(‪ ,‬ובענין זה בירמיה )ב׳( באה‬
‫וגם כאן‪ ,‬לאחר שאמר ילך נא אדני וגו׳‪ ,‬בפל ענץ‬ ‫ה מ ו ל י ך אותם במדבר;‬
‫זו בפעל ״נחה״‪ ,‬ואמר ו נ ח נ ת נ ו ‪— .‬‬

‫)לה( הלמ״ד עם הרי״ש‬

‫מאותיות השטף ״למנ׳יר״ הנוגעות בלשון‪ ,‬ומפני זה מתחלפים; ומציגו הלופנז‬
‫והרי״’®‬
‫באיוב )ו' כ״ה( ‪ :‬מה נ מ ל צ ו אמרי יושר‪ ,‬פירש״י ‪ :‬״נמלצו כמו ג מ ר צ ‪/‬‬
‫מתחלף בלמ״ד‪ ,‬עכ״ל;‬
‫ועור שם )ל״ה ל״ב(‪ :‬התוציא מזרות בעתו‪ ,‬פירש״י; ״מזרות במו מזל''*'‬
‫עכ״ל )וראה בסמוך מזה(;‬
‫'‬ ‫וכן הפעל ים ‪:‬פלש — פרש ‪ :‬התפלשי באפר )ירמיה‪ ,‬ו׳( — פ ר ש ח ציון ®‬
‫)איבה‪ ,‬א׳(‪ ,‬והוראת שניהם מענין השתטחות;‬
‫נמצא במוז‬
‫וכן השמות שלשלת — שרשרת‪ ,‬שניהם מענין הבל‪ ,‬כבל‪ ,‬ובמקרא‬
‫למצרי®‬
‫פעמים השם שרשרת )פ׳ תרומה( ובחז״ל ; ראוי הי׳ יעקב אבינו לרדיז‬
‫■‬ ‫■‬ ‫ב ש ל ש ל א ו ת של ברזל )מ״ר ויגש(;‬
‫והציי‬
‫ובשמואל ב ׳)ב ׳ ו׳( והציל עיננו‪ ,‬תרגומו ו י ע י ק לנא‪ ,‬וכנראה מפרי®‬
‫כמו ו ה צ י ר ‪ ,‬בחלוף רי״ש בלמ״ד‪:‬‬
‫בישעי®‬
‫פרק זה )סוף סעיף א׳( כי לשון הפסיק‬ ‫וכבר כתבתי בהמשך‬
‫ר!נד‬ ‫מבוא‬ ‫פיק ו׳ ״הלוף והמורה״‪ ,‬סעיף ג'‬ ‫מבוא‬

‫וט'( ויגזור על ימי; וגו'‪ ,‬כי באה המלה ״ויגזור״ החת ״ויגזול״ בחלוף למ״ד ברי״ש‪.‬‬
‫?”*ש בארוכה ;‬
‫ועוד בישעיה )י״ג כ״ב( אלמגוהיו ה ח ה א ר מ ג ו ת י ו**( וכן ביהזקאל )י״ט ז׳(‬
‫וכמו בשופטים )ח׳( וידע בהם‬ ‫יייע אלמגיהיו‪ .‬ובאור לשון וידע הוא מעגין שבירה‪,‬‬
‫)בקיצים וברקנים( את אנשי סכות‪.‬־‬
‫ובמיכה )א׳ י״ג(; רתום המרכבה לרכש יושבה לכיש‪ ,‬וכתבו המפרשים‪ ,‬דרכש‬
‫ילביש באו בסגנון לשון נופל על לשון‪ ,‬עפ״י חלוף למ״ד עם רי״ש ;‬
‫ובדניאל )ז׳ ז׳(’ וארו )כמו בעבריה ״והנה"( ובפסוק שאהריו בא במקום פעיל‬
‫י■ ״ו אלו״;‬
‫והשם ״אלמנה״ בארמית — א ר מ ל ת א‪ ,‬בשני הלופים ‪ :‬ברי״ש תהה הלמ״ר‪,‬‬
‫יכמי״ו ההת הגו״ן‪ ,‬ממוצא דטלנ״ת‪ ,‬מן הלשון ‪.‬‬
‫ועפ״י חלוף זה )למ״ד עם רי״ש( נראה‪ ,‬דהשם ״מזל״'הרגיל ומצוי מאוד בתלמוד‬
‫יכאגדות ובכל ספרותנו‪ ,‬בקודש ובחול — השם הזה בא בהלוף למיד עם רי״ש‪ ,‬ועקרה‬
‫״ם י ר"‪ ,‬מלשון הפסוק באיוב שהבאנו למעלה התוציא מ ז ר ו ת בעתו‪ ,‬ותרגומו מטריא‬
‫וענינם — כוכבי לכת הסובבים סביב השמש^(‪:‬‬
‫ויש להוסיף באור‪ ,‬כי באה המלה ״מזרות״ חסרה אל״ף‪ ,‬תהת מ א ז ר ו ת )וכמו‬
‫ו ת א ז ר נ י ‪ ,‬כי האל״ף‪ ,‬מפגי קלות הברתו‪ ,‬נוח‬ ‫'®כא ותזרגי חיל )ש״ב‪ ,‬כ״ב( תחת‬
‫להשמט‪ ,‬ונבאר זה אי״ה בפרק הבא‪ ,‬עם המון דוגמאות(‪ :‬ויהי׳ ענינו‪ :‬שבעה כוכבי‬
‫וכמו ואזור עור אזור‬ ‫בהדוק וחיזוק(‪,‬‬ ‫לכת המקיפים את השמש כ א ז ו ר )כחגורה‪,‬‬
‫כמתניי )מ״ב‪ ,‬ה׳( ‪.‬‬
‫וענין המזל בכלל‪ ,‬היא האמונה‪ ,‬אשר בכוכב השורר ביום הולדת איש )כי בבל‬
‫ייס משמש ושולט כוכב מיוחד( תלוי גורלו ומנת חלקו בחיים של הנולד‪ ,‬ונזכר מענין‬
‫ית כתלמוד סוף מס׳ שבת )קנ״ו א׳(‪ ,‬ונבאר אי״ה ענין זה בארוכה להלן בפרק הסמוך‬
‫א‪ /‬וגם נכתוב שם עוד בבאור השם ״מזל" ‪— .‬‬

‫וכן נראה‪ ,‬כי לשון הפסוק בפרשת תבא כי י ש ל זיתך )כ״ח מ׳( בא תחת כי‬

‫ויתכן שבשנוי לשון זי )תחת ארמנותיי(‬ ‫ב א ל ם נו תיו!‬ ‫יזמעך לשו; הפסוק ‪ :‬וענה איים‬
‫ותנים‬ ‫אל הלשון שאהריו ;‬ ‫ומקביל‬ ‫נ א לרמז‪ ,‬שיהיו הארמונות עזובים כאלמנות מבעליהן‪,‬‬
‫־‬ ‫עונג‪) ,‬והיכל וארמון אחים הם( ‪— .‬‬ ‫לי‬ ‫ה יכ‬ ‫כ‬

‫רכים‪ ,‬והוא נ ס׳ ב )ב׳יג ה׳{ ול מזלו ת;‬ ‫יאמנם כי נמצא פעם אחת במקרא בלמ׳יד‪ ,‬ובלשון‬
‫ינעלי אוצרות מלין )קונקורדנציות( שכחוהו לפסוק זה ‪- .‬‬
 ‫ברוך‬ ‫סכרונותי(‬ ‫מקול‬ ‫‪308‬‬

‫ה נ ו ש ר י ן )ביצר; ג' ג^‬ ‫י ש ר‪ ,‬בחלוף רי״ש בלמיד‪ ,‬וכמו בלשון התלמוד פירות‬
‫ובלשו; המשגה )פאה‪ ,‬פ״ז ס״ב( הנושר בשעת הבציר^ ומהוראת נפילה והשלרי'‬
‫י^יתבאר‬ ‫זי ת‪) /‬כי התי״ו יבא בארמית תהת שי‪/‬‬ ‫יתרון‬ ‫תרגומו‬ ‫ובן‬
‫■‬ ‫■‬ ‫בסמוך בציון מ״ט( ‪— .‬‬
‫ועוד נראה לפרש עפ״י הלוף למ״ד עם רי״ש את לשו; הפסוק ביחזקאל )ט״ז ד (‬
‫מולרותיך ביום הולדת אותך וגו׳ ‪ ,‬ובמים לא רוחצת והמלח לא המלחת וההרגל‬
‫התלת‪ ,‬ופרשו המפרשים‪ ,‬והמלח לא המלחת^ סבא; שמולחי; את בשר הולד כסלה ני'‬
‫‪.‬‬ ‫שיתקשה בשרו‪ ,‬ע״ב ;‬
‫וכמדומה‪ ,‬שלא שמעגו מעולם שימלרו במלח את גוף הילוד‪ ,‬וגם כי המלה עי^יי'‬
‫שרטת ומרגיז הדם עם העור והבשר‪ ,‬כנודע‪ ,‬ואיך תתכן פעולה זו בבשר רך של הנולר•‬
‫י'‬ ‫אבל קרוב לומר‪ ,‬כי באו אלה המלים‪ ,‬והמלח לא הסלהת‪ ,‬בחלוף רי״י‪8‬‬
‫ולריחל'־*‬ ‫ובמו ו ה מ ר ח ל א ה מ ר ח ת ‪ ,‬שבאירו‪ ,‬טיהה ומעוך בשמן ובתמרוקים‬
‫ובתלמוד מס׳‬ ‫ו י מ ר ח ו על השחין )ישעיה‪ ,‬ל״ח(‪,‬‬ ‫ולנקות הבשר‪ ,‬ומעין הלשון‬
‫)קמ’ו א׳{ בעני; דבק של שעוה ‪ :‬מפני שהוא ס מ ר ה ‪) .‬אח״ב שמעתי‪ ,‬כי הערבים אם׳■^‬
‫‪.‬‬ ‫נוהגים במליחה זו(‪.‬‬
‫ועיין משיב להלן בפרק ח׳ סעיף ב׳ בבאור הכתוב דפ׳ שמות‪ ,‬ותחמרה בחמי•^'‬
‫ואמנם כי מציגו שרש הפעל מן ״סליחה״ אף שלא ביחש מלח‪ ,‬כמו ממולח טי׳יי‬ ‫■‬
‫קודש )פ׳ תשא(‪ ,‬שמים כעשן נמלחו )ישעיה‪ ,‬גיא(‪ ,‬וענינם שחיקה וכתוש^ אבל כאן נרייי'■‬
‫כמו שבארנו ‪ — .‬וקרוי לומר‪ ,‬שגם שם בפ׳ תשא בא ממולח תהת ממורח‪ ,‬וכמביאי־‬

‫ועור נראה לפרש עפ״י חלוף למ״ד עם רי״ש את לשון הפסוק בפרשת מטיי‘‬
‫)ל״א ט״ז( הן הנה היו לבני ישראל ל מ ס ר מעל בה'‪ ,‬ובאורו קשה כאור^ כי איןהל^’'''‬
‫ךעלו באיי‬ ‫״למסר״ מכוונת כלל לענין‪ ,‬ובלא כל מובן ובאור‪ ,‬וככה ‪,!jq.,‬‬
‫רצוי ומתקבל ;‬
‫׳‬ ‫ואפשר לפרש‪ ,‬כי הכמ״ך והעי״ן מתחלפים זה עם זה‪ ,‬מפני סמיכתם בסדר ר׳‬
‫וכלל גדול הוא בלשון‪ ,‬אשר אותיות הסמוכות זל״ז מתחלפות‪ ,‬וכן הוא בל״ב מדיי'‬
‫של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי‪ ,‬וכן יתבאר בישעיה )מ״א כ״ד( הן אתם מאין‬
‫סאוי‬
‫ופעלכם מ א פ ע ‪ ,‬שבאה המלה מאפע בהלוף סמ״ך בעי״ן‪ ,‬מ א פ ם ‪ ,‬ומתבאי‬
‫■ המשך כל לשון הפסוק ‪ :‬הן אתם מ א י ן ופעלכם מ א פ ס ‪ ,‬והמלים ^אין ואפס״ נרו®‬
‫ומשותפים הם‪ ,‬ובמו בישעיה )מ״א י״ב( יהיו כאין וכאפס‪:‬‬
‫הא הדא‪ ,‬כי הסמ״ך מן ״למסר" בא תחת עי״ן‪ ,‬ושוב מתחלף הרי״׳ט בלמי‬

‫באותיות השטף ״ ל מ נ ״ ר ״‪ ,‬כמו שמתבאר כאן לפנינו; ויוצאת המלה ‪,‬למסר״ בטקי^‬
‫הנה‬ ‫מבוא‬ ‫סעיף ג׳‬ ‫״ ‪,‬‬ ‫פרק ו׳ ״חלוף והמורה‬ ‫מבוא‬

‫בה ' ״ ‪ ,‬והוא לשון רגיל בתורה‪ ,‬כמו בפ׳‬ ‫״למעל״ ‪ ,‬והמשך הלשון ״ ל מ ע ל מ ע ל‬
‫ייקרא )ה׳ ט״ו( ובפ׳ נשא )ה׳ ו׳( ‪.‬‬
‫• ולא יפלא על הלוף כפול במלה אהת‪ ,‬כי גם כזה הוא מדרכי הלשון‪ ,‬ומציגו‬
‫דוגמתו בשם ״אלמגה״ בא בארמית בחלוף הלמ״ד ברי״ש )מאותיות למנ״ר( וחלוף הנו״ן‬
‫כלמ״ד )מאותיות למנ״ר וממוצא דטלג״ת(‪ ,‬ויצא השם ״ארמלתא״ ;‬
‫ובמס׳ שבת )קנ״ב א׳( דריש המלה ״התר‪,‬תים״ בקהלת )י״ב( כמו תהים תהי^‬
‫מחלוף שני חתי״ן בשני ההי״ן‪ ,‬ועיי״ש בבאור העגין ‪:‬‬
‫ושנגתם אלא‬ ‫דרשו הפסוק ושננתם לבניך‪ ,‬אל תקרא‬ ‫ובמס' קדושין )ל׳ א(‬
‫‪:‬‬ ‫ישלשתם‪ ,‬ולמעלה בפרק זה סוף סעיף א׳ בארנו ענין זה ‪:‬‬
‫ורש״י במשלי )נ׳ ט'( בפסוק ככד את ה׳ מהונך מביא מפסיקתא ‪ :‬אל תקרא מהונך‬
‫*■‘לא מגרונך‪ ,‬ולמעלה סוף סעיף א׳ בארגו גם עגין דרשה זו ;‬
‫ובמ״ר קהלת ריש פרשה א׳ ‪ :‬למה נקרא שמו ירמיהו‪ ,‬שבימיו נעשה ירושלם‬
‫א ו ר מ י א ה )בעברית ‪ :‬חורבה(‪ ,‬והנה מחליף שני יודי״ן בשני אלפי״ן■;‬
‫ובמ״ר איכה‪ ,‬פתיחתא י״ב‪ ,‬דריש הפסוק בדהי״ב )ל״ו( ויהיו מ ל ע י ב י ם במלאכי‬
‫**להיס‪ ,‬כפרה זו ש מ ל ח כ ת בפיה ; ומתבאר‪ ,‬שדורשים המלה ״מלעיבים■׳ כמו ״מלחכים״‬
‫‪^-‬יילוף כפול ‪ :‬בחלוף עי״ן בהי״ת )ממוצא אהח״ע(‪ ,‬והבי״ת בכ״ף )מאותיות בכל״ם‪ ,‬וגם‬
‫‪°‬פני קרבת תמונתם‪ ,‬כמש״כ בתחלר״ הפרק(‪.‬‬

‫‪.‬‬ ‫)לו( המ״ם עם הנו״ן‬

‫‪3°‬גי סמיכתם בסדר הא״ב‪ ,‬וגם הם מאותיות השטף ״למנ״ר״ ‪ ,‬אשר כאלה וכאלה דרכם‬
‫‪,‬‬ ‫לי־תתלף לפעמים‪ ,‬כמו שכתבנו בתחלת הפרק‪.‬‬
‫וכמו הפעלים מנע ונגע )התקרבות במשוש דבר( כמו ‪ :‬מניע אליהם )קהלר״‪ ,‬ח׳<‬
‫״־ תנוגעים בנחלה )ירמיה‪ ,‬י״ב( ; ועוד הרבה ‪:‬‬
‫טעם הלוף זה‪ ,‬משום דעצם שרש מלה זו היא ״נע"‪ ,‬כמו ולא‬ ‫ויש להסביר‬
‫’’'^עו בו )פ׳ בראשית(‪ ,‬ו תג ע ברא‪.‬ש השרביט )אסתר‪ ,‬ה׳(‪ ,‬והם׳ והנ׳ באים רק‬
‫ליזרחבת הלשון‪ ,‬ויען כי אחים הם להלוף‪ ,‬לכן יבא פעם זה ופעם זה;‬
‫ואולם דקדקר״י ומצאתי‪ ,‬כי פעל זה )‪.‬גע״( בבואו בנו״ן בתחלתו על הרוב יורה‬
‫הגזק וההפסד‪ ,‬ועל הפגיעה לרעה‪ ,‬כמו בפ׳ הולדות‪ ,‬הנוגע באיש הזה‪ ,‬פירושו— כל‬
‫’’■'®ולח יד לרעתו ; וכן שם ‪ :‬כאשר לא נגענוך‪ ,‬וכן תרגם אונקלום שם ושם ‪ :‬כל דינזק‪.,‬‬
‫אנזיקנך ; וכן נגוע מוכה אלהים )ישעיה‪ ,‬נ״ג(‪ ,‬יד אלהים נגעה בי )איוב‪ ,‬י״ט(‬
‫^זיכה כהנה ‪ :‬ומזה יבא השם ״נ נ ע״ שהוא פנע ומקרה רע ; הפר מעלי נגעך )תהלים♦‬
‫איש נגעו ומכאובו )דהי״ב‪ ,‬ו׳(‪ ,‬ונם מזה השם נגע צרעת ;‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪31d‬‬

‫ולא בן‪ ,‬כשבא פעל זה במ״ם בתחלתו מורה רק על המשוש והקירוב לדבי׳‬
‫כמש״ב‪ ,‬ומזה הלשון בחז״ל ‪ :‬במגע ובמשא ‪— .‬‬
‫ובתלמוד מס׳ נדה )ד׳ ב׳(‪ :‬דיקא נמי‪ ,‬דקתני מדף‪ ,‬כדכתיב קול עלה‬
‫‪ .‬סרף—נרף>‬ ‫בהקתי(‪ ,‬ע״ב‪ ,‬ושרש המלה ״דף״ ‪ ,‬ומרכיב הגמרא‬
‫ועל בי שרש המלה נדף הוא ״דף" יעידון הכתובים ‪ :‬כמוץ אימר ת ד פ נ ו‬
‫הנדפנו( רוח )תהלים‪ ,‬א׳(‪ ,‬וכן באיוב )ל״ב( ואל י ד פ נ ו )ולא ינדפנו( ‪.‬‬
‫וכן מצינו הליפות הם׳ והג׳ בענין פקידות משרה ‪ :‬מצינו הלשון אנשי ה ם צ ג ^‬
‫ושניהם מהוראה אחת‪,‬‬ ‫)מ״א‪ ,‬ד׳(‪,‬‬ ‫)ש״א‪ ,‬י״ד(‪ ,‬וכננדו ‪ :‬שנים עשר נ צ ב י ם‬
‫ופקידות‪5‬‬
‫הלא לריב ומצי*‬ ‫ובן השם ״מריבה" )מחלוקת( יבא בפעלים הליפות במ׳ ו נ ‪/‬‬ ‫’‬
‫תצומו )ישעיה‪ ,‬נ״ח( — שני אנשים עברים נ צ י ם )פ׳ שמות(‪ ,‬ועור כהנה ‪ ­ .‬י­‬
‫ובחז״ל שבת )קכ״ה ב׳( מדבך של אבנים )דבק אבנים( תחת נדבך • ־־‬

‫ובן המלים ״זמה" ו״זנה״ ‪ ,‬מענין נבלות נאופים ‪ :‬כלתו טמא ב ז ם ה )יחזקאל י‬
‫המר )פ׳ וישב(; ולפעמים להפלגת השקוץ הרכיב הפסוק אס ש‪:‬י הפעלים‬ ‫‪ -‬זנתה‬
‫יהד‪ :‬זמת זנותך )ירמיה‪ ,‬י״ג(‪ ,‬ונגלה ערות זנוניך וזמתך )יחזקאל‪ ,‬כ״ג(‪.‬‬
‫^‬ ‫ועל דעתי‪ ,‬עקרו של הפעל ‪,‬זנה" בא לא על הפריצות בחיי אישות‪ ,‬כי‬
‫ההסרה וההשטה מדרך הטוב והישר בבל דבר וענין‪ ,‬כסו ו י ז נ ו אחרי הבעלים )שופט ^‬
‫ח'(‪ ,‬לבם הזונה אשר סר מעלי )יחזקאל‪ ,‬ו'(‪ , ,‬כי זנית כעל אלהיך )הושע‪ ,‬ט'(‬
‫כהנה; ורק בהשאלה יפוב השם בסתם על אשה פרוצה בחיי אישות )ולפעמים יוני’‬
‫זה גם על גבר פרוץ‪ ,‬ראה במס׳ תמירה‪ ,‬ל׳ ב׳( ‪:‬‬
‫אך בהשאלה יבוא בסתם על‬ ‫וכן הפעל ״נאף״ הנרדף עם פעל ״זנה״ ‪,‬‬
‫על עבודה לעץ ולא^^׳‬ ‫באישות‪ ,‬אכל על האמת יונח גם על ההליכה אחרי אלהי נכר‪,‬‬
‫נאפה משובה ישראל )ש^(^ ואס גלוליי■^‬ ‫כמו ותנאף את האבן ואת העץ )ירמיה‪ ,‬ג(‪,‬‬
‫נאפו )יחזקאל‪ ,‬ב״נ(‪.‬‬

‫ואמגם לפי מה שבארנו בעיקר ההוראה של הפעל ״זנה״ יונה שם ״זונה״ ר?‬ ‫י‬
‫אשה הסרה מבעלה‪ ,‬וכמו הוראת הלשונות כהפסוקים הנזכרים עם פעל זה ‪ :‬סר מ ^‬
‫זנית מ ע ל אלהיך‪ ,‬וכן בזה‪ :‬הזונה מ ע ל בעלה‪ ,‬בוגדת בו ללכת אתרי זרים׳ ולא עיי‬
‫הזונה במקרה‪:‬‬
‫הבא‬
‫ויתבאר לפי זה מה שאמרו בגמרא יבמות )ס״א ב׳( ‪ :‬רבי אלעזר אומר‪ ,‬פני*'‬ ‫’‬
‫■‬ ‫על הפנויה עשאה זונה‪ ,‬ודחו בגמרא הלכה זו;‬
‫וי״ל בטעם הדהוי‪ ,‬משום דזה השם )זונה( יונח דק על ההשטה התמידית והרגיל'^׳‬ ‫'‬
‫כמו שכתבנו‪ ,‬ולא על זו הבאה במקרה יחידי ובודד‪ ,‬במו פנוי הבא על הפנויוז*‬
 ‫מנו‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ו׳ ״חלוף ותמורה״‪ ,‬סעיף ג׳‬ ‫מבוא‬

‫וכעין זה כתבו תוס' ור״ן במם׳ ח'לין )י״ד א׳( לעדן מומר לחלל שבתות‪ ,‬דבס־לל ‪■.‬‬
‫־‬ ‫■ ■■‬ ‫פעם אחת‪ ,‬עוד לא יונח עליו משום זה שם ״מומר״;‪.‬‬
‫וטעם הדבר בזה ובזה )בזונה ובמומר( י״ל עפ״י המבואר בהרבה מקומות בתלמיד‪,‬‬ ‫■‬
‫^"להתזק שם דרוש שתים ושלש פ*עםים מתוצאת אותו הדבר‪ .‬ראה במם׳ יבמות )ס״ג ב'(‬
‫‪-‬‬ ‫■יבסס'כתובות )מ״ה ב׳( ועוד ;‬
‫ולכן לא יונח שם ״זונה״ בי אם על אשה הרגילה בבך‪ ,‬ושם ״מומר להלל שבתות״‬
‫'^י אם על זה הרניל בתלול זה ‪.‬‬

‫וגם המלה ״זמה״ לא הבא בעקרה ביהוד על הפריצות בתיי אישות‪ ,‬כי אם על‬
‫~עצת נפתולים ונכלי ערמה‪ ,‬כמו ; אשר בידיהם זמה )תהלים‪ ,‬כ״ו(‪ ,‬רודפי זמה )שם‪ ,‬קי״ט(‬
‫^יתדגומו ‪ :‬עצת ח ט א י ך ‪ ,‬ובמשלי )כ״א( כי בזמה יביאנו ‪ j‬ורק על דרך השאלה נתקבלה‬
‫י׳ימלה לחיי אישות בפריצות׳‪,‬‬
‫וכתלסוד מס׳ נדרים )נ״א א׳( על הפסוק דפ׳ קדושים זמה היא‪ ,‬דכתיב בענין‬
‫?ריוי*‪ /‬׳גגאלו ״מאי זטה״ )ודרשו על דרך דרש( ׳׳(‪ ,‬ולבאורה אין מובן לטעם שאלה זו‪,‬‬
‫^®תיי‪ ,‬כידוע‪ ,‬הוא תואר על חיים מגונים באישות‪ ,‬אשר בזה איירי הפסוק?■‬
‫לפי מה •שכתבנו‪ ,‬כי בעקרו לא הוחלט קריאת שם זה ליחש היי אישות‪ ,‬בי‬ ‫■‬
‫על דברי בליעל ונבלות בכלל‪ ,‬לכן שאלו‪ ,‬מה יחושו ובאורו של שם זה לאישות‬
‫■לעריות ן■‬

‫והנה שם בגמרא בארו שם זה ביהש הנזכר על דרך דרש ואסמכתא )כפי שיתבאר‬
‫ואמנם י״ל בשייכות שם זה לענין אישות‬ ‫'''‘פניני להל! במבוא פרק ה׳ בערך ״זמה״( ;‬
‫‪ -‬עפ״י מה שכתוב בטור או״ח סימן ר״ד בבאור‬ ‫‪°‬ייזית עפ״י תכונת הלשון כמו שהוא‬
‫לי־יין המשנה בברכות )ט׳ ב׳(־‪ ,‬על המלח ועל ה ז ו מ י ת ‪ ,‬״ד״זומית״ הוא הנעול והמאוס‬
‫'יזעילה מרתיחה הקדירה מן התבשיל שבתיבה■׳‪ ,‬עכ״לן ואם כן הוא מלשון חז״ל ״זוהמא‪_/‬‬
‫^י׳־ייגו תעוב ומלוכלך‪ ,‬וכמו בברכות )מ״ז א׳( ידים מזוהמות‪ ,‬והרבה בתלמוד ואגדות‬
‫'>יכא פעם אתת במקרא‪ ,‬באיוב )ל״ג כ׳(‪ :‬וזהמתו חיתו להם נ(‪.‬‬
‫ביהש היי אישות פרוצה ואסורה על שם‬ ‫ילפי זה י״ל‪ ,‬שנתקבלה המלה ״■;מה״‬

‫■א(‬
‫א'‪ ,‬בערך ‪ ,‬ז מ ה' ‪.‬‬ ‫ב מ ב ו א פרק ר' סעיף‬ ‫׳נני! הי ר׳‪ 8‬יבא לפנינו להל׳ן‬

‫ייזי אנ׳ ע נ ת ב כבאור סלה זו בזו הל שון‪, :‬וז ה מ תו חיתו לחם‪ ,‬יתעב ויבאש לו‪ ,‬ואין לו חבר‬ ‫־־ב(‬
‫קדר‪ ,-‬ע^‪-‬ל‪, ,‬לא ארע‪ ,‬מה ה ״ סני לי׳ לנ תוב ‪.‬י נ ן הוא בלשי!‬ ‫בלשון‬ ‫הוא‬ ‫נ ־ קי א‪ ,‬ינן‬
‫לסבלם כשויון נ פ ש ‪- .‬‬ ‫! ז ז * ל' ‪ .‬והנה זה אחד סן הדברים של הראב‪-‬ע שקשה‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרוגותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪312‬‬

‫התעוב והכעור שבדרך ז‪ /‬וכמו שנמצא באנדות ‪ :‬בשעה שבא הנחש על חודד הטיל בי•־‬
‫זוהמא; ותהי׳ הוראת הלשון ״זםה היא״ — כסו מאוסה היא‪ ,‬מתועבה היא‪ ,‬ומשותפיי‬
‫עם הלשון ״תועבה היא״ הבא גם כן לענין זה בפרשה שם‪— .‬‬

‫ועיין עוד מענין הלוף מ״ם עם נו״ן להלן בציון ס״ט‪ ,‬בענין הלוף שי״ן עם תי״ו׳‪-‬‬
‫ויובא שם עפ״י חלוף זה באור הפסוק בישעיה )ט'( נעתם א ‪— . p‬‬

‫)לזן הנין עם הרי״ש‬

‫גם כן מאותיות השטף ״למנ״ר‪ /‬שמתחלפים‪ ,‬במו שכתבנו במה פע^וס ; ובא חלופ^‬
‫— הרין‬ ‫בהפעלים טמן — טמר‪ ,‬כנע—כרע^ ובשמות נבוכדנצר — נבוכדרצר‪,‬‬
‫)והשי״ן מתהלף בתי״ו‪ ,‬כמו שיבא בסמוך בציון מ״ט(;‬
‫ובמס׳ ערכין )ל״ג א׳( דרשו השם ״קציר״ )בפסוק דהושע )‪ ( 0‬גם יהודה שת‬
‫לך( כמו קצין‪ ,‬ופייש״י ‪ :‬רי״ש מתהלף בנו״ן״ עכ״ל ן‬
‫ולמעלה בסעיף א׳ בהערה בארנו עפ״י זה את לשון התרגום במ‪) ,(,^,‬ו׳( לפסיק‬
‫לך אל נמלה עצל אשר אין לה ק צ י ן וגו‪ /‬ותרגומו ‪ :‬דלית לה ח צ ד א‪ ,‬שפירי־פי‬
‫בעברית ק צ י ר ‪ ,‬וכמו במם׳ מו״ק )ט׳ ב׳( תזרע ולא ר ‪a‬צד‪ ,‬ובארנו‪ ,‬דמפרש התרגים■‬
‫המלה קצין כמו קציר‪ ,‬בהלוף נו״ן ברי״ש ;‬
‫ולפעמים בא גם בעבריה'‬ ‫והשמות ״בן ובנות״ יבואו בארמית בר וברתי;‬
‫תחת מה בני י®^‬ ‫ומה בר בטני )משלי‪ ,‬ל״א(‬ ‫השם ״בר״ במקום ״בן״‪ :‬מה ברי‬
‫בן בטני ‪:‬‬
‫ואפשר לפרש‪ ,‬כי בסמיכות לשם ״בטן״ יונה ביותר שם ״בר״ מאשר שם‬
‫יען כי שם '״בר״ מורה נם על תוצאת ותבואת האדמה‪ ,‬כמו ‪ :‬לשבר בר )פ׳‬
‫ומלאו הגרנות בד )יואל‪ ,‬ב׳ כ״ד(‪ ,‬ותולדת בנים מכונה ביחש להאשה ״תבואת הב ®^׳‬
‫ר» במי‬
‫ומעין לשון הפסוק ״פרי בטן״ )תהלים‪ ,‬קכ״ח(‪ ,‬ולכן ירצה הלשון ״בר בטני״‬
‫תבואת בטני ‪.‬‬
‫אליו‬
‫והלשון ״נשקו בר״ בתהלים )ב( יש מבארים אותו ‪ :‬נשקו את הסלך שאמר‬
‫ה׳ ״בני אתה״)תהלים‪ ,‬ז׳(‪ ,‬וצריך לומר‪ ,‬שבמבוון בא כאן השם ״בר״ תחר‪^ ,‬בף להברי^‪■1‬‬
‫‪:‬‬ ‫יותר במבטא מן המלה ״פן״ שאחריו)פן יאנף( ;‬
‫אבל יותר רצוי לפרש השם ״בר״ שבכאן מענין ״בר לבב״‪ ,‬כמו ו ב ר יי'י*'‬
‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫בעיניך )איוב‪ ,‬י״א די(‪.‬‬
‫וסופר דברי הימים הסב את שם עכן בן כרמי‪ ,‬אשר עניט בספר יהושע )י^‬
‫ע כ ר )דהי״א‪ ,‬ב׳ ז׳(‪ 5‬וקרוב לומר‪ ,‬כי ביון בשם זה למה שאמר לו ידזו^‬ ‫לשם‬
 ‫קנדי‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ו׳ ״חלוף ותמורה‪ /‬סעיף ג׳‬ ‫מבוא‬

‫ה״‪ /‬ועל כן קרא עם המקום התוא ״עמק ע כ ו ר‬ ‫‪,‬סה ע כ ר ה נ ו י ע כ ר ך‬

‫כל זה ובצרוף יכולת הד‪,‬לוף נו״ן עם רי״ע עינה את עמו‬ ‫ייי׳י״ע‪ /‬־צס(;‬
‫'‬ ‫״עקלע‪:‬ר‪_.‬‬

‫בחר ‪ .‬בו! ׳‪1‬‬ ‫ייותד מזה נמצא הרבה מהלוף נו״ן עם רי״ע בהפ־עלים ״בהן‬
‫בחן נתתיך )עם^ י׳( תרגומו ב‪.,‬יר‬ ‫ב ח ר קעוט‪:‬‬ ‫צדי׳‪) 1‬ירמיה‪ ,‬כ'( — תרגומו‬
‫^'^ייייך‪ ,‬והרגה כהגה;‬
‫ולבד אפערות הלופם המעפטי עפ״י חלופי אותיות נ׳ עם ר׳‪ ,‬י״ל עוד‪ ,‬כי בא‬
‫יזלור‬
‫‪:‬ם גם כיחע הגיוני‪ ,‬מעום דעגינם אחד‪ ,‬כי אין בחירה בלא בחינה מוקרמת‪:‬‬
‫בכור עני‪ ,‬עחוא תחת ב ה נ ת י ך‪ ,‬כי ענק‬ ‫יק נראה בישעיה )מ״ח( בחרתיך‬
‫לא יונח ולא יתיהש בהסבה לכור עוני; ולא כן בחינה‪ ,‬וכלעון הכתוב בירמיה‬
‫הנני צורפם ובחנתים‪ ,‬וכן בזבריד‪) ,‬י״ג(‪ ,‬וצרוף ובהינד‪ ,‬אחים הם ‪.‬‬

‫ונראה לפרש עפ״י אפשרות הלוף זה‪ ,‬מנו״ן עם רי״ש‪ ,‬את לשון הפסוק בפ׳ תצא‬
‫)נ״ג י״‬
‫'^’י( כעגין היציאה למלחמה ‪ :‬ויתד תד‪,‬יה לך על אזנך והיד‪ ,‬בשבתך חוק וחפרתה‬
‫•‬ ‫לד ו‬
‫וגו'‪ ,‬וטרחו המפרשים ב באור המלה ״אזנך" וביהועה לכאן ‪:‬‬ ‫׳‬
‫לומר גם בדרך ״קרוב לודאי״‪ ,‬כי באה‬ ‫**בל על דרך הד‪,‬לוף המתבאר‪ ,‬אפשר‬
‫י' ®לח יו בחלוף רי״ש בגו׳ין‪ ,‬ובמו שכתוב‪ ,‬ויתד תר‪,‬יה לך על אלרך‪ ,‬והוא א ז ור‬
‫י®'; וזכייה( שתולין עליו כלי מלחמה וצרבי דרך‪ ,‬ובמו ואזור עור א ז ו ר במתניו‬
‫א׳(; והפעל ״אזור״ בא בחלוף אסור‪ ,‬בחלוף המוצא זסער״ץ )וכמו עלז —;לם‪:‬‬
‫והפעל ״אזור —‬ ‫ייסיייס בכבוד‪) ,‬תהלים‪ ,‬קמ״ם( נתעלסה באהבים )מעלי‪ ,‬ז׳(;‬
‫וד‪,‬דוק מסביב‪ ,‬וכמו תאזור מתנין■ )ירמיד‪ ,.‬א׳(‪ ,‬ל אם ר מלכיהם‬ ‫לחק‬ ‫*“®יי״ עניני‬
‫)החלים‪ ,‬קמ״ט( ‪— .‬‬ ‫י‬

‫)לח( חכמי ך עם העיין‬

‫סטיכתם כסדר הא״ב‪ ,‬שכלל נחל הוא בלשון‪ ,‬כי אותיות הסמוכות זו לזו בא״ב‬
‫®י׳׳יילפיה לפעמים‪ ,‬וכן הורה בל״ב מדור‪ ,‬על ר׳ אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ;‬
‫יככר ז כ רנו למעלד‪; ,‬ציון ל״ה( לפרש עפ״י חלוף זה)ם׳ עם ע׳( את לשון הפסוק בפרשת‬
‫מעל ב ה‪ /‬והמפרשים עמלו מאוד ביחש הלשון ״למסר״‬ ‫למסר‬ ‫)ל״א ט״ז(‬
‫יכארני‪ ,‬שהסמ״ך מר״לף כאן עם עי״ן‪ ,‬ודדי״ש עם למ״ד )שהם מאותיות השטף‬
‫< סנ ר׳י‬
‫צטההלפין(‪ ,‬ויוצא — ל מ ע ל מעל בה'•‬
‫יכן זכרנו שם לבאר הפסוק דישעיד‪) .‬מ״א כ״ד(‪ ,‬הן אתם מאין ופעלכם מ א פ ע ‪,‬‬
‫זאיו‬
‫כל‬
‫היראה לסלה זו )מאפע(‪ ,‬ונם אין לה הבר במקרא‪:‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקוף‬ ‫‪314‬‬

‫ובארנו‪ ,‬כי העי״; מת־לף עם כמ״ך‪ ,‬כמבואר כאן‪ ,‬ויוצא ‪ :‬ופעלבם ם א פע<‬
‫ואי; ואפס אחים הם מהוראה אחת )בלי‪ ,‬בלימה‪ ,‬ובלשו; התלמוד ‪ :‬״ולא כלום״(‪/‬‬
‫בישעיה )שם י״ג( יהיו כאי; ובאפס‪ ,‬ושם )פסוק כ״ט( אפם מעשיהם‪ ,‬ומתבאר היטב♦•—‬

‫)לטן הסמ׳ך עם הצדי״ק‬

‫ו י א ס ר ה ו בית יי'**‬ ‫מאותיות השריקה‪ ,‬ממוצא זסשר״ץ‪ ,‬מ; הלשו; ‪ :‬מצינו הלופם ‪:‬‬
‫>מ״ב‪ ,‬י״ז ד׳( — ה א ו צ ר י ם המם ושור )עמוס‪ ,‬ג׳( שענינו ‪ :‬א־סף אל מקום פ‪-‬יי<‬
‫■‬ ‫א צ ר ו אבותיך )מ״ב‪ ,‬ב׳( ‪.‬‬ ‫יב; ‪ :‬ואשר‬
‫)איוב‪ ,‬ל״ט(‪ ,‬ע ל ץ ‪,‬לבי‬ ‫וב; הפעלים עלם — עלץ ‪ :‬כנף רננים נעלסח‬
‫■‬ ‫>ש״א‪ ,‬ב׳(‪ ,‬והרבה כהנה‪— .‬‬
‫‪,‬‬ ‫ועיי; עוד להל; בבאור הפעל ״צעה״ ברב כחו ‪— .‬‬

‫)מ( הסמ״ך עם השיני״ן‪ ,‬הימני והשמאלי*׳(‬

‫כי עם השי״; הימיני הוא ממוצא אהד‪ ,‬מאותיות השריקה‪ ,,‬זפשד״ץ‪ ,‬מן השינים‪ , ,‬ועם‬
‫השמאלי הוא מהברה דומית‪ ,‬כמו ‪:‬‬
‫בוסס — בושם )מהוראה רמוס והחרב( ‪ :‬בוססו את חלקתי )ירמיה‪ ,‬י״ב( — בושם‪-‬‬ ‫א(‬
‫על דל )עמום‪ ,‬ה׳(;‬
‫ב( כעם — בעש ‪ :‬עששה מבעם עיני )תהלים‪ ,‬ו׳( — לו שקל ישקל כ^שי )איוב‪ /‬ו'( ’^‬
‫בסת — כשת )מהוראר‪ /‬מבסה הלב‪ ,‬עטה משמ; בשר( ‪ :‬שמנת עבית כשית‬ ‫נ(‬
‫האזינו(‪ ,‬ומזו ההו־אה כסה פניו בחלבו )איוב‪ ,‬ט״ו( ;‬
‫)יונה‪ ,‬א׳( — ומלכיהם שערו שער‬ ‫ופוער‬ ‫הולך‬ ‫ד( סער — שער ‪ :‬הים‬
‫)יחזקאל‪‘ ,‬כ״ז(‪:‬‬
‫ה( סריו; — שריו; )מהוראת מג; וצנה( ‪ :‬לבשו הסריונות )ירמיה‪ ,‬מ״ו( — וילבש‬
‫•‬ ‫כשריו; )ישעיה‪ ,‬נ״א(;‬
‫סר — שר‪ :‬פור מרע )תחלים‪ ,‬ל״ב( — אוי להם בשורי מהם )הושע‪ ,‬ט׳( )‬ ‫ו(‬
‫סתם — שתם ‪ :‬סתם את מוצא מימי גיחו; )דהי״ב‪ ,‬ל״^ ל׳ _ שתם תבי*^*'‬ ‫ז(‬
‫איכה‪ ,‬נ׳( ‪.‬‬
‫ודש״י לתהלים )ו׳ ז׳( לפסוק אשהה בבל לילה מטתי )בדמעתי( כתב בזו ריל^^‘‬
‫‪,‬אשחר‪ .‬כמו אסחה‪ ,‬מלשו; מחי ומאום‪ ,‬שע״י הדמעות ינעל משכבו״‪ ,‬עב״ל‪:‬‬

‫ראה לםעלה נה־גרה לציון כ״ב‪ ,‬וצרן* לבאן ‪— .‬‬ ‫‪(n‬‬

‫הנח‬ ‫מבוא‬ ‫סעיף ג׳‬ ‫״ ‪,‬‬ ‫פרק ו׳ ״הלוף והמורה‬ ‫מבוא‬

‫ילילא דבריו אפשר לפרש שלא בחלוף שי״ן בסמ״ך‪ ,‬והפירוש ״אשהה״ הוא הפעל‬
‫וכמו ; כאשר יפרש השחה‬ ‫‪ P‬שירש ״שהה״ ‪ ,‬שענינו ש ו ט )השטה על פני המים(‪,‬‬
‫לשחות )ישעיה כ״ח(‪ ,‬ועל דרך הפלנת המליצה על רבוי הדמעות אוסר שיאפשר להמטד‬
‫׳‬ ‫לשיג׳ בדמעות ‪__ ,‬‬

‫ולפעמים כמו נסתפק הסופר בקביעות המלה‪ ,‬אם בסמ״ך‪ ,‬אם בשי״ן שמאלי‪ ,‬ולא‬
‫י‪-‬יל להכריע‪ ,‬קבע שניהם‪ ,‬כמו בנחמיה )!׳ נ״ב( בשם נ פ י ש ס י ם ‪ ,‬נסתפק אם‬
‫וקבע שניהם‪,‬‬ ‫היא זה נ פ י ס י ם שבעזרא )ב' נ׳( או אחר הוא‪ ,‬בשי"; שמאלי‪,‬‬
‫השי״ן והסמ״ך ;‬
‫נסתפק אם עיקר שמו עממי כמו עמום‪,‬‬ ‫ועוד שם )י״א י״ג( בשם ע מ ש ס י ‪,‬‬
‫?ססיה )דהי״ב‪ ,‬י"‪ :‬ט״ז( או עמשי )דהי״א‪ ,‬י׳׳ב י״ה(‪ ,‬וקבע שניהם בהרכבת שם עמשסי ‪.‬‬

‫י‪ ;:‬נראה עקרה של המלה ״סרס״ )סריס(‪ ,‬שהוא בחדוף שרש )בשי״ן ימיני ‪,‬‬
‫®שיצא זסשר״י‪ ‘,‬מ; השינים‪ ,‬כמש״ב(‪ ,‬כי להפעל ״שרש" ‪.‬שתי הוראות‪ ,‬ואחת הפוכה‬
‫מהכירתה ‪ :‬האחת — העמק הזרע באר׳ן•‪ ,‬כמו‪ ,‬נטעתם גם שרשו )ירמיה‪ ,‬י״ב(‪ ,‬ושרש‬
‫^ייקים כל ימוט )משלי‪ ,‬י״ב(; והשנית להיפך ‪ -‬עקירת הזרע מיסודה מן האר׳ןי‪ ,‬כמו‪,‬‬
‫’^יא^ואי ישורשו‪ ,‬תבואתי תשרש )איוב‪ ,‬ל״א(‪ ,‬שענינו‪ ,‬יתעקרו‪ ,‬יכרתו השרשים‪ ,‬ונמל׳(*‬
‫*•‪L‬‬
‫האדם הנגזר מחלד ‪ :‬ושרשך מארץ חיים )תהלים‪ ,‬נ״ב( ‪:‬‬
‫ילענין ״סריס* )שרש( משתמשת ההוראה השניה‪ ,‬שנעקר משרשו ויסודו‪ ,‬וזהו‬
‫‪,‬‬ ‫סרים‪ ,‬שנשתרש ונעקר יסוד מינו ‪.‬‬
‫אך לא אדע מאי; ואיך מקור הדבר‪ ,‬אשר שם ״סריס" משתמש גם לשם התואר‬ ‫;‬
‫ולגדולה לגדולי שרי המלכות‪ ,‬כמו בפוטיפר‪ ,‬סרים פרעה )פ׳ וישב( ; ואי אפשר‬
‫׳^^היא על שם סירוס‪ ,‬כי לבד שאין יחש לענין זה עם בבור התואר‪ ,‬אך הן הוא‬
‫די‪• /‬‬
‫כעל אשה ובנים‪ ,‬כמבואר בפ׳ וישב ובפ׳ מקץ־ )אסנת בת פוטיפרע(‪.‬־‬
‫וכן שרי המשקים והאופים נקראו׳סריסי פרעה )שם(‪ :‬וכמה פעמים בא תואר זה‬ ‫’‬
‫׳■‬ ‫כמגיליז אסתר להוראת גדולה וכבוד ‪ :‬הני‪ ,‬שעשגז‪ ,‬סריסי המלך ;‬
‫וכן הי׳ שם זה לתואר מכובד גם בישראל‪ ,‬וכמו שכתוב‪ ,‬והסריסים שרי יהודה‬
‫׳‬ ‫^יימיד■‪ /‬כ״ם־( ; ובתלמוד )מס׳ בכורות‪ ,‬ל״א ב׳( ‪ :‬רב אידי סרסי׳ דרב ששת הוי ‪.‬‬
‫־יאולי גם שם תואר זה בא בהלוף אותיות סרס — שרת )מלשון שירות ופקידות‬
‫■עכייה(‪ /‬כי הסמ״ך מתחלף עם השי״ן הימינק מפני שהם ממוצא אחד‪ ,‬זסשר״ץ‪ ,‬מן‬
‫''''®ינים‪ ,‬ועם התי״ו הרפה‪ ,‬מפני שיוי ד‪,‬ברחם )בפי שיתבאר בסמוך באות הבאה(‪ ,‬ויהי׳‬
‫ייטכוו! ככ‪-‬׳ב ״סריס המלך״ — משרת הסלך^ וזה תואר מכובד‪ ,‬ובמו במלכות שמים‪,‬‬
‫משה רבינו עבד ה׳‪ ,‬ואת דוד המלך קרא הקב״ה ״דוד עבדי״ )ישעיה‪ ,‬ל •ז(‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫י=איהשם מקוצר‪.‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרינותי(‬ ‫מהוד‬ ‫‪S16‬‬

‫וכן יתבאר עפ״י חלוף סמ״ך עם שיין שמאלי הפסוק בעמוס )ז׳ י״ד( ו ב ו ל ט‬
‫ו ב ו ל ש ‪ ,‬שענינו חפוש‪ ,‬כי תרגום ויחפש ‪ -‬ובלש‪ ,‬ובאורו^ שמחפ׳ט‬ ‫\‪r!n r‬‬ ‫שקמים —‬
‫אחר ענפי השקמים לדעת מה דרוש להם להטיב גדולם‪ .‬והמפרשים טרחו הרבט‬
‫בבאור מלה זו‪.‬‬
‫וכן במיכה )ב׳ ו׳(‪ ,‬אל תטיפו יטיפון‪ ,‬לא יטיפו לאלה לא י ס ג כלמות‪ ,‬תו׳י‘•‬
‫ועל דרך הכתוט‬ ‫לא י ש נ ‪ ,‬שהפירוש לא יטיפו לאלה שאפשר להשיג מהם כלימות‪,‬‬
‫■‬ ‫במשלי אל תוכח לץ פן ישנאך ‪.‬‬

‫וכן יר^לפון הסמ״ך עם השיני״ן בארמית ‪ :‬יחס — יחש ; סנא — שנא ; סב ־־־■‬
‫ובתהלים )ד׳(‪ :‬נסה עלינו אור פנ?‬ ‫סבר — שבר; תפס — תפש‪— .‬‬ ‫שב;‬
‫נשא ‪.‬‬ ‫תחת‬

‫ומנהג חליפין זה במקרא )מן הסמ״ך והשי״ן(‪ ,‬כפי הנראה‪ ,‬נתקבל באומה‬
‫כמו ;‬ ‫בזמנים מאוחרים‪ ,‬כמו בנוסחאות התפלה ופיוטים‪,‬‬
‫בפזמון ״אל אדון״ לשחרית של שבת ‪ :‬״שמהים בצאתם ובו׳ ״ ‪ ,‬בא המאמר‬
‫■‬ ‫אות ה ס ם ״ ך הראוי לבא כאן עפ״י הא״ב‪ ,‬שעפ״י סדורו נקבע הפזמון ;‬
‫ובפיוט לשחרית של יוהכ״פ‪ ,‬המתחיל ‪ :‬נאמירך באימה וכו׳ ‪ ,‬בא חרוז‬
‫בשרדה״ תחת שני סמכי״ן הדדושים לבא שם עפ״י סדר הא״ב הקבוע שם')‬
‫ובקינות לת״ב בפיוט אלי ציון‪ :‬״עלי שמחת אויביך״ בא השי״ן משמחת ר^■‬
‫הסמ״ך הדרוש לבא שמה בסדר הא״ב ;‬
‫ך‪8,‬י״ן מיו‬ ‫ובתפלת ‪.‬טל״ ומוסף ליום ראשון של פסח(‪ :‬״שימה בידך עטרר‪,‬׳‬
‫״שימה״ ר‪,‬הה סמ״ך הדרוש לבא שם בסדר הא״ב ; ועוד יש כהנה ‪— .‬‬

‫ואמנם יש שצריך לדקדק בשקידה ובעיון בהתראות של הסמ״ך והשי ן השמאלי‬

‫ומובן‬
‫יען כי יש מלים כאלה‪ ,‬אשר הוראתן בסמ״ך ובשי״ן שמאלי שונה תכלית שנוי‬
‫הפכי זה מזה‪ ,‬הפיך מן הקצת אל הקצה;‬
‫כמו למשל השם ״סכל" מורה על טפשות ואולת כמו יתרון להכמה טן הסכלים‬
‫)קהלת(‪ ,‬נתן הסבל במרומים )שם( והרבה כהנה;‬
‫ושם ״שבל" בשי״ן שמאלי מורה על ההכמה והדעת והבינה‪ ,‬כטן מדע שכל וטי^‬
‫)דהי״ב‪ ,‬ב׳(‪ ,‬לפי שבלו יהולל איש )משלי‪ ,‬י״ב( ועוד כהנה ‪ :‬והרי שני השמות האי*’'י‬
‫שנוים קל )אך סמ״ך ושי״ן שמאלי( ומה גדול שנוי הוראתם !‬
‫ומזוז‬
‫והפעל ״כך* ענינו הגנה ומחסה‪ ,‬כסו כי יצפנני בסכה )תהלים‪ ,‬כיי(׳‬
‫והחילי^‬
‫^‬ ‫הלשון בתהלים )מ״ב( כי אעבור בסך‪ ,‬שענינו כי אעבור בתוך קהל השרים‬
‫ןךק‪£5‬ף‪,‬ש ‪..‬ל ר‪,‬סלך סט‬ ‫המקיפים וסוככים על המלך כדרך‪ ,‬וכאמור במלכים ^׳‬
‫קנט‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ו׳ ״חלוף ו ת מ ו ר ה ‪ /‬סעין*‬ ‫מבוא‬

‫הנגי‬ ‫יהפעל «שך״ בשי׳׳; שמאלי הוראתו קוץ וגדר ‪ :‬ל׳מבים בעיניהם )פ׳ מטות( ;‬
‫את דרכך כ סירי ם )הושע; ב׳( ‪— .‬‬ ‫‪"f‬‬

‫ועוד מ ה שנראה להעיר בענין ז ‪ /‬כי ה שמות ‪;,‬השך״ בשי״ן י מיני) מ הו ר א ת אפלה(;‬
‫ו״וזי^ך״ בשי"; שמאלי )מהוראת מגיעה ועבוב(‪ ,‬כמו; קרא בגרו; אל תה שך )ישעיה; נ״א(;‬
‫והבאור‬ ‫ייושך שבטו שונא בנו )משלי; י״ג( ( — שמות אלו אהים הם ב ענינ ם וב מובנם;‬
‫הוא;‬

‫כי כמו שמצינו יחשבו בובבי נשפו )איוב; ג'(; אור השך בעדו )שם י ״ ח‪ /‬שניהם‬
‫א ס פ ו נ ג ה ם )יואר ב׳(;‬ ‫ו י מ נ ע מר שעים אורם וכוכבים‬ ‫■ג׳מיני״ן ימנים; כ ך מצינו‬

‫משם ‪;,‬חשך״ בשי״; שמאלי; שהוראתו גם כ; מניעה ואסוף ‪ :‬ולפי וה שני השיני״;‬ ‫‪hj‬‬

‫®י׳דילפיס זה עם זה ב הו־ א ת ם ;‬

‫ויתבאר לפי זה לשו; הכתוב ב ת הלי ם )פ״ח י״ט( הר חק ת מ מני אוהב ורעי מיודעי‬
‫״מחשך״ מהוראת חושך —‬ ‫ה מלה‬ ‫את‬ ‫ה ר ב ה מפר שים‬ ‫®ייק■ )כשי״; ימני(; ובארו‬
‫והברית אותם לפר ש כ;‪ ,‬זה‪,‬‬ ‫והבונה — ב פו שמיודעי יושבים ב מקו ם הו שך;‬ ‫**®י‪/‬‬
‫וחשכו שבהכרה לפר שו מהוראה זו;‬ ‫היא ימיני‪,‬‬

‫הך דהושך מהוראת אפלה וחושך מעני; מניעה ו ה דל;‬ ‫היינו‬ ‫לפי שכתבנו‪,‬‬
‫החלת‬ ‫ויקביל אל‬ ‫ו מ ת ר ה ק י ם ממני‪,‬‬ ‫הדלים‬ ‫כי מיודעי‬ ‫י תבאר שרוצה לומד‪,‬‬
‫•‬ ‫•‬ ‫•‬
‫והוא הזו;‬ ‫כפולית‪,‬‬ ‫מליצת‬ ‫בלשון‬ ‫ובא העני;‬ ‫ורע‪,‬‬ ‫אוהב‬ ‫מ מני‬ ‫הרחקה‬ ‫״׳ץ‬
‫‪-‬‬ ‫_‬ ‫כ מ ק ר א‪.‬‬

‫)מא( הסמ׳יך עם התי״ו הרפדה‬

‫כמו שב תבנו ב ה ח ל ת הפרק ‪.‬‬ ‫שמפני זה נוהים ל ה ת חל ף‪,‬‬ ‫קרבתם ב ה בר ה‪,‬‬

‫ומצינו חלופם ‪ :‬סו מך ה׳ ל כל הנופלים )תהלים‪ ,‬קמ״ה( ‪ -‬ויתמוך יד אביו )פ׳ ויח־( ‪,‬‬

‫)נזיר נ׳ א׳ ‪ ,‬ועי׳ מ"ר ר״פ‬ ‫״ מסלסל בשערו״‬ ‫ועפ״י זה יש לפר ש הלשון בהז״ל‬
‫מ ת ל ת ל ‪ ,‬על שם ה הללי ס אשר בסדור השער שמסדר זה הטיפה‬ ‫שבאה כ חלו ף‬

‫תלתלים‪.‬‬ ‫ימעני; הלשון בשה״ש )ה׳( קוצותיו‬

‫שבאה ה ה ת י נ ר ת מ נ ה ‪,‬‬ ‫״יכרסמנה״‬ ‫ה מל ה ב ה הלי ם )פ׳(‬ ‫וכזה נראה לפר ש‬

‫כר‪,‬י״ו‬

‫י ר כי ל ה תוכף לפ ע מי ם לצתות הלשון‪ ,‬וכמו שנבאר מזה אי״ה בפרק הב א סעיף ב׳‪.‬‬ ‫^‬

‫ה ר ב ה ג ב או ר מלד‪ .‬זו‪ ,‬וע׳ ראב״ע‪ ,‬וגם אנהנו כ תבנו עליה )עיין‬ ‫והמפרשים טרחו‬
‫'׳'י־ סיף פרק ר בי עי(‪.‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונוהי(‬ ‫מקור‬ ‫‪318‬‬

‫־‬ ‫העיין עם הפ’ א‬ ‫)מב(‬ ‫•‬ ‫■‬

‫כפי שבתינו בתהלת הפרק שאותיות כאלו מתחל^ו^‬ ‫כסדר הא״י‪,‬‬ ‫מפני כמיבתם‬
‫■‬ ‫■לפעמים‪ ,‬וב; הוא בל״ב מדות של רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי‪.‬‬
‫ולפי זה יהי׳ אפשר לפרש הלשון בשמואל א׳ )ט״ו( ו יש ס ף שמואל את‬ ‫י‬
‫אשר להפעל ״שסף״ אין הבר במקרא ‪ :‬ויתפרש כמו ו י ש ס ע )בהלוף ^•י״ן יפ׳(‪ ,‬ומל׳*יו‬
‫ושסע אותו בכנפיו )פ' ויקרא(‪ ,‬וישסעהו כשסע הגדי )שופטים‪ ,‬י״ד(‪ ,‬ועוד כהני׳‬
‫ומתבאר מאוד הלשון‪— .‬‬

‫)מג( העי״ן עם הצדי״ק‬

‫מצינו הלופם רק בארמית‪ ,‬ואולי הוא‪ ,‬מ‪-‬מוש ךךאןן;ה ך‪ 22,‬ך ךךרן; ךןוךו״ק קרוג^‬
‫‪,‬‬ ‫להברת עי״ן;‬
‫וכה סצינו תהת ״צמר״ בעברית ~ ״עמר״ בארמית ; ושער ראשה כ ע מ ר ג“?**‬
‫’‬ ‫)דניאל‪ ,‬ז׳(‪ :‬ארץ — ארעא‪ :‬אלהא שמיא ואר;‪-‬א )עזרא^ ח׳^‪ .‬ץאן — ען_‪-‬ענא‬
‫׳‬ ‫בתרגומים( ‪ :‬צלע — עלא ‪ :‬ותלת ע י ל י ן בפומי׳ )דניאל‪ ,‬ז׳( ; ביצה )ובתלמוד(*‬
‫‪,‬‬ ‫)מס׳ ביצה‪ ,‬ז׳ א׳ ‪ ,‬ובכ״מ( ‪— .‬‬

‫)מד( הצדי״ק עם הקו״ף‬

‫מפני קרבתם בסדר הא״ב‪ ,‬שבגלל זה נוחות להתחלף לפעמים כמו שזכרנו כמה פעמי^י‬
‫וכה מצינו ‪:‬‬
‫א( ארץ — ארקא; אלהא די שמיא וארקא )ירמיה‪ ,‬י׳(‪:‬‬
‫ב( פרץ — פרק ‪ :‬פרץ ה׳ את אויבי לפני )ש״כ‪ ,‬ח׳( — ופרקת עלו מעל‬
‫•‬ ‫)פ׳ תולדות(‪:‬‬
‫צוק — עוק ‪ :‬הציקתני רוח בטני )איוב‪ ,‬ל״ב(‪ ,‬ובצוק העתים )דניאל‪ ,‬ט׳( ־ '‬ ‫ג(‬
‫ב׳(; שמיי‬ ‫אנכי מ ע י ק תהתיכם כאשר ת ע י ק הענלה המלאה‬
‫מ ו ע ק ה במתנינו )תהלים‪ ,‬ס״ו(;‬
‫ד( צלה — קלה; צלי אש )פ׳ בא( — קלוי באש )פ׳ ויקרא(;‬
‫י־י״ר( ’‬
‫)שם׳ ^‬ ‫ה( רצד — רקד‪ :‬למה תרצדון הרים )תהלים‪ ,‬ס״ח( ‪ -‬ההרים תרקדו‬
‫‪^ ^W‬‬ ‫׳‬
‫י ומצינו הלופים כאלה בפסוק אהד ‪ :‬בשופטים )ה׳ כ״ו( מ ח ק ה ראשו ו ״‬
‫רקתו‪ ,‬דהוראת שניהם‪ ,‬בקוע‪ ,‬חצב ; ובמלבים א׳ )ו׳ ל״ד( שני צלעים הולר* י ^^‬
‫י'*‬ ‫ק ל ע י ם הדלת השגית גלילים ; והוראת שניהם )צלעים וקלעים(‬ ‫גלילים ושני‬
‫צירי הדלת;‬
 ‫מבוא‬ ‫פרק ר ‪^,‬חלוף ותמורה‪ /‬סעיף ג׳‬ ‫מבוא‬

‫וכן נראה בישעיה )כ״ה י׳( צו לצו צו לצק קו לקו קו לקק שבאורם בדרך מליצה‬
‫פעמים צדי״ק בקו״‪/‬‬ ‫ולמען קלות הלשון החליף‬ ‫אזהרת מצות הכופות זו אחר זו;‬
‫שמתהלפים‪— .‬‬

‫)מה( הצדייק עם הרי״ש‬

‫מסיצא זהשר״ץ‪ ,‬מן השיגים ; וידוע הוא‪ ,‬שהאותיות ממוצא אחד מתחלפות לפעמים ;‬
‫ותרגום יונתן ; לא‬ ‫ויש לפרש עפ״י זה ביחזקאל )ב״ט ה׳( לא תאסף ולא תקבץ‪,‬‬
‫ההנכש ולא תתקבר ‪ :‬וכתב על זה הרד״ק בזו הלשון ; ״ויונתן תרגם ולא תקבץ — זלא‬
‫הקבר‪ ,‬רוצה לומר‪ ,‬ולא תקבץ לקבורה״‪ ,‬עכ״ל;‬
‫וכפי הנראה רחקו לפרש כן‪ ,‬משום דקשה לו‪ ,‬איך יתרגם את הפעל ״קבץ״ במו‬
‫•קבר״‪ /‬לכן פירש ככונתו‪ ,‬משום דתכלית הקבוץ )בענין הפרשה שם( הוא הקבורה;‬
‫אבל לפי שכתבנו ולפי הידוע ראותיות שהן ממוצא אהד נוחות להתחלף זו בזו‪,‬‬
‫יתפרש כפשוטו‪ ,‬שבא הפעל תקבץ במקום תקבר‪ ,‬בחלוף הדי״ש בצדי״ק;‬
‫וראי׳ נאמנה לתרגומו של יונתן בזה‪ ,‬כי אמנם כן מציגו הפעל ״אסף״ נלוה‪,‬‬
‫ליפעל ״קבר״ ‪ ,‬בירמיה )ח׳ ב׳ וכ״ה ל״ג( ; ״לא תאסף ולא ת ק ב ר ״ ‪ ,‬ומכוון עם הלשון‬
‫שבכאן עפ״י תרגום יונתן —‬
‫ובתלמוד‪ ,‬מס׳ גיטין )ג״ו ב׳( דרשו הפסוק דקהלת‪ ,‬ובבן ראיתי רשעים קבורים‪ ,‬אל‬
‫ייקיא קבורים אלא קבוצים‪ ,‬וזה ג״ב עפ״י ההלוף הזה‪ ,‬ומיכודו של תרגום יונתן‪-- .‬‬

‫הצדי״ק עם השי״ן‬ ‫)טו(‬

‫■‬ ‫רן ממוצא זסשר‪/‬י‪ ,‬מן השינים‪ ,‬שמתהלפין; ובא חלופם;‬

‫עת לשתוק )קהלת( ;‬ ‫*י( צחק — שחק ‪ :‬ותצחק שרה )פ׳ וירא( ‪-‬‬
‫צפן — שפן ‪ :‬ותצפנהו שלשה ירחים )פ׳ שמות( — ושפוני טמוני חול )פ׳ ברכה(;‬
‫צרב — שרב ‪ :‬צרבת המנוה )פ׳ תזריע( ולא יכם שרב ושמש )ישעיה‪ ,‬מ״ט( ‪:‬‬
‫יאעפ״י בי בבל אדה באו השיני׳ן שמאלים והמוצא זסשיר״ין מכיל שי״ן ימיני‪ ,‬אך‬
‫כבר כתבנו‪ ,‬כי השיני״ן בינם לבין עצמם ג״ב מתחלפין )ראה ציון מ׳( ‪.‬‬
‫ויש כי בא השי״ן ההת הצדי״ק בהלוף כפול ‪ :‬במלאכי )א' ד׳( כי תאמר אדום‬
‫י^שנו — תד‪/‬ת רצצגו‪ ,‬עיי״ש ‪— .‬‬

‫)מז( ד‪,‬קו״ף עם הרי ש‬

‫מפני קרכהם בסדר הא״ב‪ ,‬שמפני זד‪ ,‬דרכם להתחלף‪ ,‬כמו שכתבנו כמה פעמים במיני‬
‫מבהיק‬ ‫איהיוי‪ .‬כאלי‪) .‬סמוכות( ; ומצעו חלופם בשמות ״בהק — כהר״‪ :‬הקב״ה‬

‫‪i‬‬
 ‫ברוך‬ ‫סברונותי(‬ ‫מקן ף‬ ‫־ ‪320‬‬

‫זיוו )סגהדרין‪ ,‬ק׳ א׳(‪ 5‬אבניס טובות היו מ ב ה י ק ו ת )בסר״ר‪ ,‬י׳( — ב ה י ר ר־יי*‬
‫בשחקים )איוב‪ ,‬ל־ז( ‪ :‬ובתרגי״ג פ׳ תזריע מתרנם ב ה ק הוא — צ ^ ר הוא‪ ,‬מע^'!‬
‫‪.‬‬ ‫זהר‪ ,‬וקרוב ללשון בהיר‪ ,‬ומזה בא ללשו; חז״ל שהבאנו‪.‬‬
‫ויש לכוין עפ״י באור הלשון ב ה ק כמבואר‪ ,‬את הלשון הרגילה בתלמוד‬
‫מובהק" שענינו‪ ,‬רב ה מ א י ר לו בלמודו‪ ,‬על ררך הלשון מאיר עיני הבמים‪ ,‬וביומי'‬
‫■‬ ‫מן הלשונות‪— .‬‬
‫וכן יש לכוין עפ״י הלוף קו״ף עם רי״ש את לשון המשנה במם׳ עירובין )ק"^ ^^‬
‫‪ .‬ב ו ז ק י ן מלח על גבי הכבש‪ ,‬ואין מקור להלשון ״בוזקין״ ;‬
‫אך עם ההלוף קו״ף ברי״ש ובי״ת בפ״א )ממוצא בןס״ף^ ‪,‬ן^א פ וזי י‪1‬‬
‫‪).‬מפזרין( מלה‪:‬‬
‫וכן בכנהדרין)ק״ט א׳( ב ז ק בהו עפרא — תחת פ ז ר ;‬
‫ואמנם‪ ,‬גם אין אנו צריכים לחלוף בי״ת בפ״א )כמו שכתבנו לתכלית תוצאי*‬
‫המלים פוזרין ופזר(‪ ,‬יען כי ‪,‬בזר״ בבי״ת ג״כ הוראתו וענינו כמו פזר‪ ,‬וכמו בתהלים‬
‫ל״א( בזר עמים‪ ,‬שענינו פזר ; ובדניאל )י״א כ״ד(‪ ,‬ורכוש להם י ב ז ו ר ‪- .‬‬

‫)מח( השיני׳ין הימני עם השמ אלי‬

‫‪:‬ראה למעלה בציון ם׳‪— .‬‬

‫)מט! ה*טי״ן עם התי״ו‬

‫מפני קרבתם בכדר הא״ב‪ ,‬אשר אותיות ממין זה דרכם לחתהלף לפעמים‪ ,‬כמו שנתבני‬
‫מזה כמה פעמים ‪.‬‬
‫ומצינו־הלופם בשמות ובפעלים ‪:‬‬
‫‪-‬א( ברושים — ברותים‪ :‬ועצי ברושים )מ״א‪ ,‬ה׳ כ״ד( — רהיטיו ךךןך‪,‬וס )שר״ימ^‬
‫א׳ י״ז(;‬
‫ב( הרש — הרת ‪ :‬מעשה חרש )פ׳ הצוה( חרות על הלחות )פ׳ תשא( ;‬
‫ג( משך — מתח )ובהלוף כ״ף בחי״ת‪ ,‬שמפני קרבת הברתם דרכם להתחלף לפעמיג*'‬
‫כפו שכתבנו למעלה בציון כ״ז(‪ :‬וימשכו ויעלו את יוסף )פ׳ ויש^^ — וימתו*^‬
‫כאהל )ישעיה‪ ,‬מ׳(‪ ,‬וממנו שם ‪,‬אמתחת״;‬
‫ד( פשר — פתר‪ :‬טי כההכם יודע פשר‪) .‬קהלת‪ ,‬ח׳( — כאשר פתר לגי‬
‫היה )פ׳ מקץ( ‪:‬‬
‫‪.‬־ה( בתש — מתת‪ :‬אם תכתוש את האויל )משלי‪ ,‬כ*ז( — שמן זית זך •‬
‫)פ׳ תצוה(;‬
‫לן ס א‬ ‫מבוא‬ ‫סעיף ג׳‬ ‫״ ‪,‬‬ ‫ותסורה‬ ‫״ ה לו ף‬ ‫פ־ק ו׳‬ ‫מבוא‬

‫יי( עעה — תעה ‪ :‬ואל יעעו בדברי עקר )פ׳ ערות( — תעו במדבר )תהלים^ ‪—. p " 0‬‬
‫ויותר מזה מתהלפין העי״ן עם התי״ו מעברית לאדמית‪ :‬אשבול — אתבליא )ע׳‬
‫שור — תור;‬ ‫נשר — נתר‪:‬‬ ‫יייילין צ״ב א׳(‪ :‬חדש — הדתא‪ :‬ישב — יתב‪:‬‬
‫— תלג ‪ :‬שלש — תלת ; ששים — שתין; ועוד הרבה ‪:‬‬
‫ובשופטים )ה׳( באה מלה ארמית‪ :‬שם י ת נ ו צדקת ה׳ — תהת שם יש נ ו ;‬
‫יכהלמוד‪ :‬תני‪ ,‬תנינא‪ ,‬מתניתא‪ ,‬תהת‪ :‬שנק שנינן‪ ,‬משנה‪ .‬והרבה כהנה‪.‬‬
‫ובן נראה‪ ,‬שהשם ‪,,‬תעלא״ שבתלמוד )תעלא בעידני׳ מניד לי'‪) ,‬מנילה ט״ז ב'( ;‬
‫מבי כרבא )נדה ס״ח ב׳( ועוד( =‬ ‫כדמפיק תעלא‬ ‫ייעלי בני תעלי )הנינה י״ד א׳( ‪:‬‬
‫‘^'"^י׳לף עם השם ״שועל" שבעברית‪ ,‬בהלוף שי״ן בתי״ו ‪— .‬‬

‫ועפ״י הלוף זה משי״ן עם תי״ו‪ ,‬ועוד לזה‪ ,‬מ״ם עם נו״ן‪ ,‬כמו למעלה בציון ל״‪/‬‬
‫נ ע ת ם אדץ ויהי העם‬ ‫לפרש הפסוק בישעיה )ט״ו י״ה( בעזרת ה' צבאות‬
‫’־''*־לות אש‪ ,‬ואין למלה ״נעתם" הבר במקרא‪ ,‬ונם לא נודע שרשה וענינה‪ ,‬ובמה‬
‫בזה המבארים‪:‬‬
‫אך יתכן‪ ,‬שהתי״ו והמים באו בהלוף שי״ן ונו״ן‪ ,‬כמו שכתבנו‪ ,‬ויוצא נעש ן‬
‫** ‪■/P‬ויהי׳ זה מעין המשך הפסוק ויהי העם כמאבולת אש‪ ,‬וכמו שהעתקנו;‬
‫ובירמיה' )מ״ט נ׳( ‪ :‬והתשוטטנה בגדרות‪ ,‬ובאה המלה תהת והשתוטטנה )מהוראת‬
‫והלוך הנה והנה‪ ,‬מלשון שטו העם‪ ,‬פ׳ בהעלתך(‪ ,‬וזה הוא מפני דרך חליפת‬
‫והתי״ו ‪ :‬וטעם הכדה ההלוף הזה‪ ,‬י״ל‪ ,‬משום דבלא זה היו באות שלש אותיות‬
‫■מהכרה אחת הכופות )תוטט( שאין נוח למבטא ‪ — .‬וכבר זכרנו מזה בפרק הקודם‬
‫ג'( בענין לשון הפוכה‪— .‬‬
‫ותרגומו ״תרעא מ צ י ע א ה״‬ ‫ר‪,‬אי ת ו ן״‪,‬‬ ‫)מ׳ ט״ס בא שם ״שער‬ ‫וביחזקאל‬
‫’'י׳סהי על זה‪ ,‬מאין המקור של ״איתון״ להוראת אמצעי‪ ,‬ואיזה יחש להם ‪:‬‬
‫אך יתבאר‪ ,‬שהתי״ו בא בד‪,‬לוף שי״ן‪ ,‬וכמו שער האישון‪ ,‬שענינו — אמצעי‪ ,‬כפו‬
‫‪.‬‬ ‫לילה )משל‪ /‬ז׳( כענין בעצם היום ‪— .‬‬

‫ועוי אפשר לפרש עפ״י הלוף אותיות אלו )שי״ן ותי״ו( פסוק אהד בתהלים‪ ,‬אשר‬
‫^יגיפרשים עמלו בו הרבה ולא העלו באור רצוי ומתקבל ‪ :‬ולפי פירושנו עפ״י כלל חלוף‬
‫‘׳*לה לשונו וענינו של הפםוק טוב ויפה ‪:‬‬
‫והוא הפסוק שם )קל״ז( ״על נהרות בבל שם ישבנו ונו‪ ,‬שם שאלונו שובינו דברי‬
‫יי יהיללינו שמהה‪ ,‬שירו לנו משיר ציון״ ‪ ,‬ע״ב ;‬
‫וטרחו מאוד המפרשים בבאור המלה ״ותוללינו" ‪ :‬רש״י בשם מנחם בן סרוק פירש‪:‬‬
‫־׳®’מ כלי זמר‪ ,‬על שם ש ת ו ל י ן אותם״‪ ,‬עכ״ל‪ :‬וד‪,‬נה אך למותד להעיר על הדוחק‬

‫‪21‬‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪322‬‬

‫כי הוא נראה ובולט מעצמו; וגם כי אין הלשון בכלל מקביל אל מליצור׳‬ ‫אשר בזה‪,‬‬
‫•‬ ‫החלת הפסוק ״שאלונו שובינו״;‬
‫ויש שפרשו; והוללינו — מלשון ההול‪ ,‬המהתלים והמלעיגים בנו; והנה גם‬
‫)והה^'‬ ‫דוחק ניכר לעצמו‪ ,‬כי אין זה מן השם ״ותוללנו׳׳ ‪ ,‬ולפי שרשו של ‪, ijya‬ך‬
‫מן השרש( הי׳ לו לומר ״ומההלינו״;‬
‫אבל לפי המתבאר מהלוף שי״ן עם תי״ו‪ ,‬אפשר לומר פשוט וישר‪ ,‬בו בא באן‬
‫השם ״והוללינו״ ר^ה ״ו ש ו ל ל י נ ו״ ‪ ,‬מענין שוללים ובוזזים ; וזה כפל לשון ת^יו‬
‫י ■‬ ‫מהחלת הפסוק‪ ,‬ושעורו ‪:‬‬
‫‪,‬שאלונו שובינו דברי שיר‪ ,‬ושוללינו — שאלונו — דברי שמחה״ )ומה שאלוני‪,‬‬
‫ואלו( ‪ :‬״שירו לנו משיר ציון״ ‪— .‬‬
‫ואמתה הבאור הזה‪ ,‬לבד מה שהאמת עדה לעצמה‪ ,‬הנה עוד יקיים אותה התרגום<•‬ ‫י'‬
‫■ י‬ ‫שתרגם זתוללינו — ו ב ז ז נ א ‪ — .‬ואיי אומד ודברים ‪— .‬‬

‫ועוד נראה לפרש על דרך זו את הפסוק במשלי )כ׳ י״ט( גולה סוד הולך רגי^'‬
‫ולפותה שפתיו לא תתערב; ופירש״י‪ :‬״ולפותה שפתיו — המדבר חלקות ל פ ת ו י‘ ו‬
‫ולהסיתך״‪ ,‬עכ״ל; אבל לפי זה הי׳ צריך לומר ולפותה בשפתיו‪ ,‬בבי״ת השמוש‪,‬‬
‫כי אין נטית הלשון ״ולפותה״ מקביל יפה אל הפעל ״פתוי"‪ ,‬ויותר מצינו השט פור^‬
‫ופותה תמית קנאה‪ ,‬ובהושע )ן׳ י״א( ביוניי־‬ ‫להוראת סבלות ואולת‪ ,‬כמו באיוב )ה׳ ב׳(‬
‫‪.‬‬ ‫פותה אין לב ;‬
‫ובאמת שארי מפרשים פרשו כן‪ ,‬מהוראת מכלות‪ ,‬כלומר‪ ,‬למי שדברי שפתיו ה®'‬ ‫‪:‬־‬
‫פתיות ; אבל גם זה אינו עולה מבואר יפה‪ ,‬ואין הלשון מכוונה‪ ,‬דדי הי׳ לומר ולפותף״י‬
‫‪1‬‬ ‫‪,‬‬ ‫לבר‪ ,‬או יותר נכון‪ ,‬ישר ופשוט — ולפתי;‬
‫אבל נראה‪ ,‬דבאה מלה זו ״ולפותה״ בחלוף שי״ן בתי״ו‪ ,‬תחת ולפושיז ׳י‬
‫שענינו — התרחבות והתפשטיי'■‬ ‫והוא מלשון ואם פשה ת פ ש ה הנגע )פ׳ תזריע(‪,‬‬
‫הנגע ; והכונה כאן — ו ל פ ו ש ה שפתיו‪ ,‬לזה המרחיב שפתיו ומרבה דברים‪,‬‬
‫תתערב‪ ,‬מפני ״שברוב דברים לא יחדל פשע״ )משלי(‪ ,‬וזה מענין הלשון פ ו ש ק שפר*יי‬
‫י‬ ‫)שם‪ ,‬י״ג(‪ , ,‬שהוא ג״ב מעין ההוראה הזאת ‪.‬‬
‫ומבאור הלשון ״פותה״ שכתבנו‪ ,‬שענינו התרחבות והתפשטות יש לפרש^הלעייו‬
‫בפ׳ נח )ט׳( יפת אלהים ליפת‪ ,‬שפירושו‪ .‬י ר ח י ב אלהים ליפת את גבולן ומעמיי‬
‫‪i‬‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫־ ־‬
‫י ‪f‬‬ ‫בעמים ובארצות ; ונקט בסגנון לשון נופל על לשק ‪ :‬יפת — יפת ‪— .‬‬

‫ועוד אעיר על לשון פסוק אהד שאפשר לבארו עפ״י חלופי אותיות ‪3‬ן‪3‬ןן(וא אחי•‬
‫קסב‬ ‫מבוא‬ ‫סעיף ג׳‬ ‫״ ‪,‬‬ ‫פיק ו׳ ״הלוף ותמורה‬ ‫מבוא‬

‫והוא הפסוק בשמואל א< )ט״ו ט׳( ״ובל המלאכה נ מ ב ז ה ונמס אותה ההרימו״;‬
‫‪.‬יעמלו המפרשים בבאור המלה ״נמבזה״ ‪ ,‬ולא העלו פשר דבר ‪:‬‬
‫ואקדים לזה‪ ,‬כי‪ ,‬כנודע‪ ,‬מתחלף הבי״ת עם המ״ם; מפני שהם ממוצא אחד‬
‫)כומ״ף‪ ,‬מן השפתים(‪ ,‬והבאנו דוגמאות למעלה בםעיף זה בציון י״ב;‬
‫ועוד אקדים באור הלשון ״בזבוז״ הרגיל בתלמוד‪ ,‬כמו אבותיך גנזו ואתה מ ב ז ב ז‬
‫)כ״ב‪ ,‬י״א א׳(‪ ,‬שבאורו עפ״י הפסוק בדניאל וב׳ ו׳( ״מתנן ו נ ב ז ב ה ״ ‪ ,‬והוראתו —‬
‫דבר מותרות הבא לתענוג ולהפנוק‪ ,‬וכן מתבאר זה במ״ר לשה״ש )ז׳ ז׳( ;‬
‫ועוד בה שלישיה להקדים‪ ,‬כי לפעמים קרובות‪ ,‬אותיות במלה שלמה נעתקות‬
‫ממוקדם למאוהר וממאוהר למוקדם‪ ,‬וכמו השמות כ ב ש ‪ ,‬שנקרא גם כש ב ‪ :‬שמלה —‬
‫יגם ש ל מ ה ; זעוה — וגם ז ו ע ה ; נלעג לשון — וגם עלגי לשון‪ ,‬והרבה כהנוק‬
‫ינארנו מזה בארוכה בפרק הקורם סעיף ג׳ ;‬
‫ולפי כל אלה ההקדמות‪ ,‬יהי׳ באור המלה בשמואל א׳ שהבאנו‪ ,‬וכל המלאכה‬
‫« נ מ ב ז ה • ‪ :‬א( בחלוף המ״ם בבית ‪ :‬ו ב( בהעתקה מוקדמת את הזיין להבי״ת‬
‫)המפורש(‪ ,‬ותצא המלה ״ נ ב ז ב ה )וכמו בדניאל שהבאנו( — אותה החרימו‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫יבר הבא רק לתענוג ותפנוק )כמו שבארנו( וכן דבר ה נ מ ס ומתקלקל — אותה‬
‫החרימו‪ :‬ואת זה אמר שאול בהתנצלות על מעשהו‪.‬‬

‫יעוד מה שנראה לבאר עפ״י הלוף אותיות ממוצא אהד מלה אהת הבאה איזו‬
‫‪3‬עמים במקרא ‪ :‬בישעיה )נ״א י״ר( מהר צעה להפתח ‪ :‬ושם )ס״ג א׳( צעה ברב בחו ‪.‬‬
‫יכירמיה )ב׳ כ‪ (,‬את צעד‪ ,‬זונה ‪ :‬ועוד שם )מ״ח י״ב( ושלחתי לו צ ו ע י ם ו צ ע ו ה ון‬
‫’^רל אלה המקומות טרחו המפרשים למצוא מקור שרשי למלה זו ולפרשה ברחבה‪.‬‬
‫וקרוב לומר‪ ,‬כי באה המלד‪ ,‬בחלוף סמ״ך בצדי״ק )שהם ממוצא זסשר״ץ‪ ,‬סן‬
‫ייי^ינים(‪ ,‬ובכולם צריך להבין ולפרש כמו סועה‪ ,‬סועים‪ ,‬וסעוהו‪ ,‬והוא מלשון מסיע‬
‫<זכנים יעצב בהם )קהלת‪ ,‬י׳ ז׳(‪ ,‬שבאורו ‪ :‬מתיגע ומצמצם כהותיו להעתיק ולהגיע אבנים‬
‫ממקומם ‪ :‬וכן במלכים א׳ )ר‪.‬׳ ל״א( ו י ס י ע ו אבנים גדולות‪ ,‬והיא עבודה קשה וכבדה‪,‬‬
‫’ליייציאה אל הפועל דרוש לצמצם כחות הגוף ולהתאזר בגבורה מיוהדת ‪:‬‬
‫ונעשית המלה הזאת )ששרשה ״סע"( לתואר ולמשל לבל איש המצמצם כחותיו‬
‫ימהאזר בגבורה להוציא אל הפועל את הדבר הנוטל עליו ‪:‬‬
‫ויד‪,‬י׳ הבאור בהפסוקים הנזכרים ‪ :‬מהר צועה‪ ,‬כמו סועה‪ ,‬להפתח‪ ,‬וכמו שהי׳ אומר‪,‬‬
‫טהי־ הגבור המתאזר להפתח מחבילי אזורו ‪ :‬וכן ‪ :‬סועה ברב כהו — מתאזר ומתגבר‬
‫ני ב כח ‪ :‬וכן את סועד‪ ,‬זונה — המתגברת ומזדרזת לזנות ‪ :‬ובירמיה שם ; ושלחתי לו‬
‫®עים )תואר לגבורים( וסעוהו‪ ,‬וד‪.‬תגברו לו‪.‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪324.‬‬

‫ולא זו בלבד‪ ,‬אך עוד יתפרש עפ״י זה לשו; הפייטן במוסף לשמיני עצרת )תפי*^‬ ‫‪-‬‬
‫‪,‬גשם״( ״צועה ומרחיץ כפיו״ )איירי לענין קדוש ידים שהיו הכהגים נוהגים במקרעז( י‬
‫והספרשים עמלו הדבה בבאוד לשון זו ולא העלו דבר מתקבל ;‬
‫קודוש )ידם‬ ‫ונקדים לזה מה דאיתא בסס׳ זבחים )י״ט ב׳( ; ‪,‬ת״^ כיצף‬
‫■ורגלים( מניח ידו הימנית על גבי רגלו הימנית ואת ידו השמאלית על גבי רגלו השמאלים‬
‫ומקדש‪ .‬רבי יוסי ברבי יהודה אומר‪ ,‬מניח שתי ידיו זו על גב זו‪ ,‬ועל גבי שתי רגליו יי‬
‫על גב זו ומקדש‪ ,‬אמרו לו‪ :‬הפלגת‪ ,‬אי אפשר לעשות בן‪ .‬ומפרש רב יוסף‪ ,‬דרבי יום'‬
‫ב״ר יהודה איירי כשחבירו מסיי>ו״‪ ,‬עיב;‬
‫והגה מכל זה מבואר‪ ,‬דבין לחכמים בין לרבי יוסי ב״ר יהודה‪ ,‬כל עגין זה מהמוני‬
‫הקידוש הוא דבר קשה וכבד‪ ,‬וצי ‪ 7‬לצמצם הכהות ולהתאזר בגבורה להוציא פעולר■ זי■‘‬
‫וזהו שאמר הפייטן ; צועה ברב כהו ומקדש‪ ,‬כמו סועה ברב כחו‪ ,‬משתדל ומצמצם‬
‫עצמו' ביגיעה להוציא לאור פעולה זו ‪— ,‬‬

‫ואיש א >‬ ‫);‪/£‬‬ ‫וכן תתחלפנה מלות הקשר ״את״ ו״עם״ ‪ :‬ויש^ך‬
‫ישכב את אשה נדה )פ׳ אחרי(‪ ,‬ובנגד זה ; ותשכב עמו )פ׳ וירא( “(‪ ,‬ושבי עמה )ם‬
‫)ר״‪ 6‬נח(<‬ ‫תצא(; וכן‪ :‬ויתהלך חנוך את האלהים )ס״פ בראשית(‪ ,‬את האלהים התהלך‬
‫וכנגדם ; וללכת עם אנשי רשע )איוב‪ ,‬ל״ד( ‪ :‬ובן שבה עמדי )ם׳ ויצא(‪ ,‬וכנגדו ‪:‬‬
‫משה לשבת א ת האיש )פ׳ שמות(‪ ,‬והרבה כהנה ‪:‬‬
‫ועיין להלן בהקדמה לפרק ט׳ )סימן ז׳( כתבנו דבר הבדל בין מלות רי?’®'‬
‫•־‬ ‫‪,‬את״ ו״עם״‪.‬‬
‫ונפלא הדבר‪ ,‬כי גם בההוראות המצוינות אשר לפעמים יורגש ביל אחת מי* ׳‬
‫מלות הקשר־ גם כן תתחלפנה; כי כמו ״את״ כן ״עם״ יציינו לפעמים לא כרגיל ז‬
‫כמו ושפט את ישראל א י' ^‬ ‫וקשר‪ ,‬אך קרבת מקום‪ ,‬ממובן ״אצל״ או ״על יד״ ‪,‬‬
‫ב כ ל המקומות האלה ; וכן ‪ :‬״אשר א ת אליי'‬ ‫‪ :‬המקומות האלה )ש״א‪ ,‬ז׳(‪ ,‬שבאורו ‪:‬‬
‫)ט״א׳ ט׳(‪ ,‬שענינו ; אצל‪ ,‬או על יד ;‬
‫וכן במלת הקשר ״עם" ; וישב יצחק עם באר לחי ראי )פ׳ תולדות(‪ ,‬שבאויבי'‬
‫אצל באר לחי ראי‪ 5‬המה עם בית מיכה )שופטים‪ ,‬י״ח(‪ ,‬ובאורו ‪ :‬אצל‪ ,‬או על יי‬
‫מיכה‪.‬‬

‫ורשכב‬
‫פסוק זה כתיב במאורעת לוט עם כנותיו ; ויש להעיר‪ ,‬כי בכשרונו עם הבכירה נתיב‬ ‫«{‬
‫אייו*‬
‫ולהלן פרק ח׳ סעי!* ב׳ בהערה נכתיב‬ ‫ועם הצעירה כתיב ותשכב ע טו;‬ ‫א ת אגיו‪/‬‬
‫באור לזה‪— .‬‬
‫ר‪,‬סג‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ז׳ ״הלוף ותרורה״ ‪ ,‬סעיף ג׳‬ ‫מבוא‬

‫כמו‬ ‫כי הבא רק להוראות שתוף דמיוני‪,‬‬ ‫אך לפעמים הובדל המלה ״עם' בזה‪,‬‬
‫ונמשלתי עם יורדי בור )ההלים‪ ,‬קמ״ג(‪ ,‬ש ענינו‪ :‬כ מו יורדי בור ; ואיך ימות ר^כם עם‬
‫יגפיי )קהלה‪ ,‬ב׳(‪ ,‬שיאורו‪ ,‬כמו הכסיל‪ ,‬ועוד כהנה‪.‬‬

‫וכן הההלפנה מלות הקשר ״אה״ עם ״אל" )ממוצא דטלנ״ת‪ ,‬מן הלשון( ; והראה‬
‫אי< הכהן )פ׳ תזריע( — ההת אל הכהן ; וינש שאול א ה שמואל )ש״א^ י״ח( — תחת‬
‫׳®מואל ‪ :‬ויגש דור א ת העם )שם‪ ,‬ל׳(— תחת א ל העם ; על פני דרך א ת המרבר‬
‫את מי הנדת מלין )איוב‪ ,‬כ״ו( — תהה אל מ ‪/‬‬ ‫)'‪2‬״ב‪ ,‬ט״י( — ההת א ל הרדבי;‬
‫_‬ ‫יעוי כהנה ‪.‬‬

‫ומתהלה חשבתי‪ ,‬כי גם המלים ״עם״ ו״על״ מתחלפות‪ ,‬כי אפשר למשל להקביל‬
‫או פלוני יריב על‬ ‫®״ס ״ריב״ )מריבה( בשני הקשורים‪ ,‬לומר‪ ,‬שפלוני יריב עם פל ע‪/‬‬
‫‪-‬‬ ‫פלוני ;‬

‫ומצאתי און לי לזה בלשון התורה‪ ,‬בפרשת בשלח )י״ז(‪ ,‬שבענין אחד כתיב )בפסיק‬
‫ומריבה‪ .‬ותלונה הם‬ ‫ובפסוק הבא כתיב וילן העם על משה ;‬ ‫וירב העם עם משה‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫מבמות נרדפים ומענין אחד ;‬
‫אך נחמתי‪ ,‬כי באמת הוראת מלות הקשור ״עם״ ו״על״ מובדלת ‪ :‬״עם״ מורה על‬
‫מריכר‪ .‬משותפת משני הצדדים‪• ,‬ששניד‪.‬ם מריבים זה עם זה‪ ,‬זה מדבר וזד‪ .‬עונה במריבה‪,‬‬
‫^ייו כעלי מחלוקת ; אבל ״על״ מורה‪ ,‬שרק צד אהד יריב‪ ,‬וד‪.‬שגי שותק‪ ,‬כי לא ימצא‬
‫במחלוקת‪ ,‬או מפני איזו כבה אחרת‪5‬‬
‫שכך המשך לשונם; ‪,‬ויחנו‬ ‫ויסוד דעתי זאת הוא נם כן על הפסוקים הנזכרים‪,‬‬
‫ניפידים ואין מים לשתות העם‪ ,‬וירב העם עם משה ויאמרו‪ ,‬תנו לנו מים ונשתה‪ ,‬ויאמר‬
‫‪,‬ויצמא‬ ‫ובפסוק הבא )ג׳( כתיב;‬ ‫אליהם משה‪ ,‬מה‪ .‬הריבון עמדי ומה תנפון את ה׳ ״;‬
‫העם למים וילן העם על משה ויצעק משה אל ה׳ וגו׳ ״ ו‬
‫והבאור הוא‪ ,‬כי בשעת קריאתם הדאשונה‪ .‬עדיין לא צמא העם למים )כי הפסוק‬
‫והשיב להם משה; מה‬ ‫‪-‬י^מא וגו׳ כתיב אהרי כן(‪ ,‬ודאגו רק על העתיד‪',‬לכשיצמאו;‬
‫וזה הוא באומר ; הן בשעה‪ .‬זו עדיין לא תצמאו‪,‬‬ ‫ומה תנפון את ד׳ ‪,‬‬ ‫י׳ייכי! עמדי‬
‫ע ת ה למה הריבון עמדי ולמה‬ ‫ילכעהצמאו יראה‪ .‬לכם ה׳ מוצא למים‪ ,‬ואם כן ל ע ת‬
‫את ד‪; /,‬‬
‫הם רבו עמר‬ ‫ע ם משה‪ ,‬לומר‪ ,‬שד‪.‬יהה מריבד‪ .‬משותפת‪,‬‬ ‫ולכן כתיב וירב העם‬
‫‪.,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫’^יא עמהם‪ ,‬דבר כנגד דבר ומענה כנגד מענה ;‬
‫ולא כן בקריאתם ד‪.‬שניה דכתיב ‪ ,‬בה ויצמא שם ד‪.‬עם למים‪ ,‬שאמנם צמאו‪ ,‬ולכ]‬
 ‫ב רוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מסור‬ ‫‪326‬‬

‫היתד‪ .‬המחלוקת רק מצדם הם‪ ,‬ומשה לא עגם‪ ,‬כי לא הי׳ לו טד‪ .‬לענות‪ ,‬כ» ראה כ'‬
‫אמנם צמאים הם^ ולכן צעק אל ה׳ ;‬
‫ולכן כתיב בזה וילן העם ‪,‬על" משה^ להודות על מחלוקת מצד אחד ״( • ~־‬
‫ולשם יולד גט‬ ‫ולפעמים מצינו גם מלות שלמות מתחלפות זו בזו‪ ,‬כמו כם׳ נח‪,‬‬
‫הוא — ר^ת נם לו ; ובפ׳ הולמת‪ ,‬ברכני נם אני אבי — תחת ברכני נם אלתי ; וגט‬
‫נשא‪ ,‬נשא את ראש בגי גרשון גם הם — תחת גם אותם ‪ :‬ובפ׳ שלח‪ ,‬ופגריבם אתט "‬
‫החת ופגריכם שלכם; ובירמיה )ב׳(‪ ,‬וראו הן היתה בזאת — תחת וראו ה א ם היטי‘‬
‫לב‪.‬‬
‫)י״נ( ‪ ,‬כני‪ ,‬אם חכם לבך ישמח לבי גם אני — תחת נם‬ ‫כזאת ; ובמשלי‬
‫ועוד כהנה ‪— .‬‬

‫ובמו‬
‫חלופים במקרא עפ״י סדר האל״ף בי״ת בחילוף אטב״ח ואתב״׳‪.2‬‬ ‫ויש עוד‬
‫אפילו‬
‫שכתב במדרש שמואל למם׳ אבות )פ״ג מ״ו( על מה שאמרו שם במשנה‪ :‬ומניין‬
‫שמי‬
‫אחד )היושב ושונה( ששכינה עמו‪ ,‬שנאמר )ם׳ יתרו( בכל המקום אשר אזכיר את‬
‫לעגין‬
‫‪,‬אזכיר״ כמדבר בעדו‪ ,‬אינו מבוין‬ ‫אבא אליך וברכתי״‪ ,‬ע״כ ; והנר‪ ,‬הלשון‬
‫שרוצה ללמור;‬
‫וכתב בספר הנזכר בזו הלשון ‪, :‬והריטב״א כתב‪ ,‬יש אומרים‪ ,‬אזכיר כטו היכיי׳‬
‫בחלוף אל״ף עם תי״ו בסדר אתב״ש‪ ,‬ונכון הוא״‪ ,‬עכ״ל ; {‬

‫ו ע פ׳י זה שאפשר לבא מהלומת ‪ ,‬מ ג ד אחד״ ‪ ,‬מאיזו ס נ ה שהיא‪ ,‬תתבאר היטב לשו!‬ ‫א(‬
‫זו מחלוקת הלל ושמאי‪,‬‬ ‫שהיא לשם שמים‪,‬‬ ‫דאבו ת )פ״ה מ״ז( ‪ , :‬איזו היא מחלוקת‬
‫ע״כ י‬ ‫זו מחלוקת קרח ו ע ד תו' ‪,‬‬ ‫חיא מחלוקת שהיא שלא לשם שמים‪,‬‬
‫כי הלא סתם מחליקי׳ טשור*'י‬ ‫קרח ו ע ר ת ו'‪,‬‬ ‫והנה יש להעיר על הלשו! ‪ ,‬מ חלו ק ת‬
‫וכמו שאמר יטעלה סיזליין‬ ‫ואם ב! הי׳ לו לומר ‪ ,‬ז ו מחלוקת קרח ו מ ש ה' ‪,‬‬ ‫משני צדדים‪,‬‬
‫הלל ו שמאי ם‬
‫ומחלוקת כזו היתד‪ ,‬מח^י^ן^‬ ‫כי אפשר למחלוקת בם מצר אהד‪.‬‬ ‫אך הוא שאמרנו‪,‬‬
‫במכוו!‬ ‫יכסו התנפלו על משה‬ ‫כי רק הם החזיקו במחלוקי‪/‬‬ ‫של קרח ועדתו‪,‬‬
‫אחרי שסשד‪ .‬י^א‬ ‫ולכן אין לקרוא מחלוקת זו ‪,‬מ חלו ק ת קרח ו מ שו ל'‪,‬‬ ‫ולא יותר‪,‬‬
‫^‬ ‫כלל במחלוקת ‪.‬‬
‫וכהוראת הלשו! י ’ ‪’ P‬‬ ‫כהשאלר‪ .‬לק שי והתנפלות‪,‬‬ ‫ויוכן כזה השם ‪ ,‬מ ח לו ק ת'‬
‫ומלשון מושיע חוסים מתתקוממים‬ ‫על מ שד‪ ,‬שיתפרש מענין זד‪ ,‬ה תקו ממו ת ומוקש‪,‬‬
‫וכאיוב )כ( וארץ מתקוממת לו ‪— .‬‬ ‫י׳ז(‪,‬‬

‫דונ מא זו ואיזו מהמובאות כבר ה ב אנו למעלה בפרק נ ' סעי!* נ׳ לענין דשם״ ובכל זאל^ ט‬ ‫ב(‬
‫מפני שהן מעיקר ענין הפרק ‪— .‬‬ ‫ונכון לקבוע אותן גם כאן‪,‬‬
 ‫קסד‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ו׳ ״הלוף ותמורה״ ‪ ,‬ס׳׳ניף ג׳‬ ‫מבוא‬

‫וכן יש לפרש בשמואל א׳ )כ״ד י״א( ואמר להרגך ותחם עליך‪ ,‬וטרחו המפרשים‬
‫בנאור הלשון ״ותהס׳‪ /‬כי לא נתבאר על מה נסמך הפעל הזה‪ ,‬ורצו לומר‪ ,‬בי הוא‬
‫®קיא קצ^ וכמו דכתיב ותהס נ פ ש י עליך; אך זה דוהק ;‬
‫וג הא‬ ‫כי בא התי״ו תחת אל״ף‪ ,‬וכמו ו א ח ס )ו א ה ו ס( >ל ך‪,‬‬ ‫וקרוב לומר‪,‬‬
‫לפעימות‪ .‬ועיין מש״ב ביאור לשון זו למעלה בפרק נ׳ מעיף ג' •‬
‫מ‪.‬וון‬ ‫ן^ן׳^ ןארן ךלשון ״וארא‬ ‫״‪tj‬‬ ‫וכן יש לפרש בירמיה‬
‫וקרוב לומר‪ ,‬שבאה כהלוך‪ .‬תי״ו באל״ף‪ ,‬וכמו דכתיב ו ת ר א ‪ ,‬ונמו בפסוק הקורם‪-‬‬ ‫‪; o v‬‬

‫;‬ ‫יעילה הענין יפה מאוד‬

‫יעוד בירמיה )נ״א ט׳( רפאנו את בבל ולא נרפתה — תחח ולא נרןפאה•־‬
‫יכן בעמוס )ר׳ ז׳( והמטרחי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר‪ ,‬חלקה אחת‬
‫חסטר יהלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש; והלשון ״תמטיר״ אינו מכוון לעניןן‬
‫וקרוב לומר‪ ,‬שבא התי״ו מן תמטיר תחת אל״ף‪ ,‬בהלוף אתי״ש‪ ,‬ונטו דכתיב‬
‫■‬ ‫ייילקה אשר לא א מ ט י ר ‪ ,‬ועולה יפה‪:‬‬
‫יכן בעזרא )ו׳ ב׳( ‪ :‬נדביין )טירות( די אבן נלל תלתא ונדבך די עא )של עץ(‬
‫‘י‬ ‫והוכרחו לפרש ממובן «הד׳®‬ ‫‪ ,,‬ח ר ת"‪,‬‬ ‫היי׳ו יעמלו המפרשים בבאור מלת‬
‫ינטו‪ .‬בתלמוד ״חדתא״ ;‬
‫גם של אבן‪ ,‬היו חדשות‪ ,‬ולמה פרט זד‪ ,‬רק מי‬ ‫אך זה דוחק‪ ,‬שהרי כולן‪,‬‬
‫^‪2‬ל •י״ ‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫עץ;‬
‫יקרוב לומר‪ ,‬שבאה כאן המלה ״חדת״ תחת ״חדא״)ממובן ״אחת״( בהלוף ת' עם א׳‬
‫ו א ח ת של עץ•‬ ‫נסדר אתב״ש‪ ,‬וכונת הכתוב‪ ,‬שעשו שלש נדבכות של אבן‬

‫יהליף בסדר אטב״ה מובא בתלמוד סס׳ סוכה )מ״ט ב׳( ; ורש״י בפירושו‬
‫’״׳?אל )כ״א ב׳( על הפסוק נתתי אבחת הרב‪ ,‬כתב בזו הלשון; ״ישפותרין אברח‬
‫נסו‬
‫^‬ ‫טכהת‪ ,‬בהלוף ט׳ עם אל״ף בסדר אטב״ח״‪ ,‬עכ״ל )‬
‫וק השם אבימלך בן אביתר )דהי״א‪ ,‬י״ח ט״ז(‪ ,‬והוא א ה י מ ל ך )בשמואל ב ‪/‬‬
‫זז׳ י״‬
‫נחליף סדר אטב״ה ;‬
‫יעט״י זד‪ ,‬יתבאר כתלמוד מס׳ כתיבות )ס״ז א׳( על הפסוק בשה״ש‪ ,‬ורעי את‬ ‫‪,‬‬
‫'^יייי׳’ !‪ /‬אל תקרא גדיותיך‪ ,‬אלא נ ו י ו ת י ך ‪ ,‬ומד‪,‬ליף הדלי״ת בוא״ו‪ ,‬כי נם זה בהלוף‬
‫”דן*•—‬
‫^‬ ‫‪,‬‬ ‫אטב״ח וג״ז ד״ו(‪ ,‬ועיין הבאור שם בגמרא‪.‬‬
‫יכן יש לפרש כמ״ר ר״פ בראשית על הפסוק במשלי ותהי אצלי אמון‪ ,‬אסון‬
‫״‬ ‫’‬ ‫'^^ע‪ /‬אמין מכוסד‪ ; ,‬ולא נתבאר‪ ,‬איך דרשו זה םל^‘''!‬
‫יקרוב לומר‪ ,‬שסמכו לדרוש השם ״אסון״ בחלוף טי״ת עם אל ף )«סדר א ב (‬
‫״טמן״‪ ,‬וד‪,‬יינו טמון‪ ,‬והיינו מוצנע ומכוסה‪.‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זביונותי(‬ ‫מקן ף‬ ‫‪328‬‬

‫למעלה בפרק זה במעיף ב׳ בדכר חלוף אל״ף עם מי ^‬ ‫מה •צכהבנו‬ ‫ועיין‬

‫בלעון הנמים‪— .‬‬

‫בדורות חראיצונים‪/‬‬ ‫ומה מאוד לבי ירע לי על דברי אהד ההכמים מהכמי הלשון‬
‫שהולך הלאה הלאה בדרך רחוקה וארהות עקלקלות בשטת ההלופים בפסוקים^ ודבריי‬
‫יעיקי על לבי באבן מעמסה ובנטל החול‪ ,‬ולא אובל כפרם‪ ,‬ומכש״ב להבילם ‪:‬‬
‫ךף״‪ 2.‬ך פרחיו‬ ‫וההנם הזה הוא הנודע בשמו ובשם משפהתו הבבודה בישראלי‬
‫הכתובים( ר^''‬ ‫כי מדברים )סיפרי‬ ‫מחברת הלשון כתב בזה״ל ‪ :‬״והוי יודע‪,‬‬ ‫בספרו‬
‫צדקיהו תהת יהויקים )ירמיה‪ ,‬כ׳יז **^‬ ‫ובלבם זולתו )בלומר‪ ,‬בלבם יבונו אחרת(‪ ,‬במו ‪:‬‬
‫לא נטה )מ״א‪ ,‬ב׳ כ״ה(‪ ,‬ומבוין לומר‪ ,‬ואחרי ש ל מ ה לא נט^ ’‬ ‫אבשלום‬ ‫ואחרי‬
‫וכן ; גם זרע י ע ק ב ודוד עבדי אמאס )ירמיה‪ ,‬ל״ג כ״ו( ומכוין לומר‪ ,‬גם זרע אהרן •־‬
‫ה׳‪5‬‬
‫וכן ‪ :‬מי עור כמשולם ועור כעבד ה׳ )ישעיה‪ ,‬י״ב(‪ ,‬ומכוין לומר ו ח ר ש כעבר‬
‫ועוז"‬
‫וכן ‪ :‬ויהי ביום השביעי )שופטים‪ ,‬י״ד ט״ו(‪ ,‬ומכוין לומר‪ ,‬ויהי ביום ה ר ב י ע י ‪,‬‬
‫ועוד כהנה״‪ ,‬עב״ל‪ ,‬ועיי‪-‬ש בהפסוקים המצוינים •)‬
‫והנה לא אוכל נשוא זרות מצוינה כזאת‪ ,‬כי איך יתכן‪ ,‬שיאמר אדם אחת ו ״ “‬
‫^‬ ‫שתים‪ ,‬יקרא ליום ויכוין לילה‪ ,‬הישמע כזאת?‬
‫בפוף פסוק‬ ‫ומצאתי בכאורו של רבי אברהם אבן עזרא לתהלת כפר דניאל‬
‫כי־‬
‫וכתב כפרים בדקדוק‪ ,‬ופירש ואמר‪,‬‬ ‫״ומפרש גדול הי׳ בספרד‪,‬‬ ‫כתב בזו הלשון ‪:‬‬
‫צרקיהו תהת יהויקים )ירמיה‪ ,‬כ״ז א׳( ‪ ,‬ואחרי אבשלום לא נטה — הוא שלמה‪,‬‬
‫ביום השביעי‪ ,‬שהוא יום הרביעי )מקומות הפסוקים מצוינים למעלה( ‪ ,‬הגבל את הריי‬
‫)פ׳ יתרו( — שהוא העם‪ ,‬ובהגה רבות‪ ,‬כמו מאתים‪ ,‬ואת כולם ישא רוח ובו' ‪ ,‬בי איר‬

‫)בונתו ל‬ ‫מלה ורצונו כלה אחרת‪ ,‬כבר פרשתי כולם‬ ‫יתכן בלשון _שאדם ידבר‬
‫כמו שהן כתיבות לפנינו‪ ,‬אעפ״י שבהשקפה ראשונה הן תמוהיר׳‬ ‫שפירש כל הלשונות‬
‫לא־‬
‫וטוב לו שיאמר‬ ‫ואשר מטעם זה דדוקו להמהבר ההוא לומר מה שאמר למעלה( ‪,‬‬
‫אדע‪ ,‬ולא יהפך דברי אלהים חיים״ ‪ ,‬עכ״ל ז‬
‫וכנראה כיון בזה אל הר״ש פרהון הנזכר‪ ,‬שהי׳ ספרדי וקרוב לזמנו ״וכתב ספריג*'‬
‫בדקדוק״ כסו שתארו הראב׳יעי‬
‫מקומות בכפרי נפתלתי עם הראב״ע נפתולי כעם ורוט‬ ‫והנה אעפ״י שבבמה‬
‫דברים זרים ובטוים קשים שלו‪ ,‬שכשל כח הסבל להכילם )ראה לדוגמא למעלה‬
‫י"‬ ‫‪jj‬״ ‪ c‬עט‬ ‫זה בציון כ״ח‪ ,‬בדבר חלוף חי״ה עם עי״ן‪ ,‬ובהערה‬
‫■‬ ‫ובחבור חלק ראשק פרק ג' סעיף ו׳ בסוף ההערה —‪J‬‬
‫אך בזה‪ ,‬לבד שאני מודה לו על דבריו‪ ,‬אך נס א‪2‬ף‪,‬ןן אמט‪ ,‬לי^בו ולזכרי'‬
‫קסה‬ ‫מבוא‬ ‫סעיף ג׳‬ ‫ותמורה ״ ‪,‬‬ ‫פרק ו׳ ״חלוף‬ ‫מבוא‬

‫יטעש כ לל הסגנון מבל הפרק הזה ב מקרא‪ ,‬גבאר אי״ה בסוף הפרק ה ב א‪.‬‬

‫יכסיף ענין פרק זה אעיר‪ ,‬כי ד ב ר חלוף ותמורה באותיות מצוי ודניל נ ם ב שפתנו‬
‫ענין הלופים באלה ת א קלו ת‬ ‫כי ס ב ת ה ד ב ר ב כ לל‬ ‫ומזה נראה‪,‬‬ ‫)יהודית(‪,‬‬ ‫■זיזמונית‬
‫ל ב ר ר ולבכר א ת הלשין‬ ‫ואל זה נומה רוח האדם‬ ‫באותיות ה מ ת חל פו ת‪,‬‬ ‫יזיזכרר אשר‬
‫יזניחה כ הכר ה ו ב מ ב ט א ‪.‬‬

‫המקורית שלהן קבועות באות ידועה‪,‬‬ ‫כה מצינו כ מ ה מלים אשר ביסודן בה שפה‬
‫ייייהסין בשפתו מב ט א אותן באו ת אחר ת מאותו המוצא‪ ,‬הנוח יותר ל ב ט א ־)‬
‫כמו‬ ‫מוצאו מ שפת אשכנזית עתיקה ‪S w ehr‬‬ ‫)חותן(‬ ‫״שווער״‬ ‫כמו למ של השם‬

‫השנים ( ;‬ ‫והד‪.‬סון מ ב ט א אותו בשי׳ין ימני )ממוצא זסשר״ץ‪ ,‬מן‬

‫יהשס ‪) Butter‬המאה( מבטא הר‪.‬מון בפ״א תחת הבי״ת‪ ,‬בהלוף המוצא בומ״ף‬
‫־ ; ‪.‬‬ ‫)מ! השפתיש( ;‬

‫וכן השם ‪) Kindbet‬משכב לידה( מבטא ההמון בפ״א תחת הבי״ת )ובחסרון‬
‫וזדלי״ה(‪.‬‬

‫_ישש הפעל ‪) Gucken‬הבטה( מבטא ההמון בקו״ף תחת הנימיל )ממוצא גיכ״ק‪,‬‬
‫החך(;‬
‫תחת גימ״ל )ג״ד‬ ‫וכן השם ‪) Egedehos‬עקרב( מבטא ההמון בחלוף קו״ף‬
‫‪.‬‬ ‫ממוצא גו‪-‬״‪, ,.‬‬
‫'‪1U‬‬ ‫■‬

‫ה ח ת הנו״ן‪,‬‬ ‫מב ט א ההמון בל מ״ד‬ ‫על יד(‬ ‫)אצל‪,‬‬ ‫‪neben‬‬ ‫הסמיכ ה‬ ‫ומלת יהס‬

‫^®מוצא דטלנ״ת‪ ,‬מן הלשון( ;‬

‫מבטא ההמון בטי״ת תחת הדלי״ת )ג״ב ממוצא‪.‬‬ ‫‪) duukon‬לטבול(‬ ‫יק הפעל‬
‫יטלנ״ת(;‬
‫)אומלל( מ ב ט א ההמון בחלוף כ״ף רפויה ת ח ת הגימ״ל‬ ‫המלה הפולנית ‪n ie b o g i‬‬

‫)צחוק הלצי( מב ט א ההמון בקו״ף ת ח ת ה גי מ ״י‬ ‫‪G a d ty w u s‬‬ ‫ה מל ה הפולנית‬ ‫יכן‬

‫^‬ ‫)ו״•‬
‫׳*׳כ ממוצא גיכ״ק(‪.‬‬

‫והרבה ה ר ב ה כ הנ ה‪— .‬‬

 ‫ברוד‬ ‫)זררונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪330‬‬

‫פרק ז‬
‫‪,‬חסר ויתר״‬
‫)תכן עניני השרק(‬
‫סעיף‬
‫דונפ או ת לוה • ^‬ ‫דרך חז*ל לדרוש לםעסיס טלים בטקרא‪ ,‬בסננון חסרון ויתרון אות ‪— .‬‬ ‫א(‬
‫שפיו*‬ ‫את החולה ‪_ .‬‬ ‫ש הקב׳הסר‬ ‫מניין‬ ‫חז׳ ל ‪:‬‬ ‫בטאטר‬ ‫ד ש‪-‬י‬ ‫דכרי‬ ‫ברערה‪ ,‬באור‬
‫על הפלים כתלמוד ‪ , 5‬מ ניי ר‪. ,‬בל שי' • "‬ ‫סחו־ל שנשמש בהם או ת אחת ‪- .‬‬ ‫שרשיים‬
‫לבאור השם ‪.‬מזל*•‬ ‫לנאור השם ‪ ,‬כ ר מ לי ת' ‪ — .‬לנ או ר ה שפו ת ‪ :‬זריז‪ ,‬זריזים וזריזות ‪— .‬‬
‫עוד בהערה‪ ,‬ביייי'‬ ‫בהערה‪ ,‬באור הלשון ביחזקאל )כ*ז( ודן ויון מאוזל בעזבוניך נ תנו ‪— .‬‬
‫בהערה‪ ,‬באור השסי?‬ ‫עוד‬ ‫פרוז ‪— .‬‬ ‫לבאור הלשון בשושטים )ה׳( אורו‬ ‫ענין המזלות ‪— .‬‬
‫‪ .‬א גוז — ח ט א'‪ ,‬והערה מם*'"‬ ‫הגפטריא‬ ‫לבאור‬ ‫ונו׳ ‪— .‬‬ ‫לא נחש ביעקב‬ ‫כי‬ ‫בשי בלק‪,‬‬
‫באור מאסר חז׳ ל‪ ,‬חייב י*י®‬ ‫הגטטריאות בתורה ‪— ,‬‬ ‫דפז ליסוד ענין‬ ‫משנין ‪ .‬ה ד ס ה' ‪— ,‬‬
‫לברך מאה ברבות וכו׳ ‪— .‬‬

‫הכ או ת חסרות או יתרות מאותיות א הו׳י ‪— .‬‬ ‫רשימת מלים בתנ ‪,T‬‬ ‫‪Q‬‬
‫אלהים )שרשה ויצא( ן אמזור‪-‬‬ ‫הלשון ויצל‬ ‫לבאור‬ ‫‪:‬‬ ‫לאחר רשימת השמטת האל״ף‬
‫( '‬ ‫אמונים )תהלים‪ ,‬י*ב‬ ‫שניהם )חבקוק‪ ,‬א׳( ; שסו‬ ‫מג מ ת‬ ‫)זנריד‪ ,‬י״ב( ‪:‬‬ ‫ירושלים‬ ‫יושבי‬
‫ביי^י‬ ‫השמות ‪ :‬סלוני‪ ,‬דניאל‪,‬‬ ‫לבאור‬ ‫‪ .‬מ ח ר־ ‪—.‬‬ ‫ולשם‬ ‫מזרות )איוב‪ ,‬ל׳‪-‬ה( ‪:‬‬ ‫התוציא‬
‫ומכה אביו ואמו‪ ,‬איש א®'‬ ‫הכתובים‬ ‫באור‬ ‫באור השם ‪ ,‬מ ל ר ע' בדקדוק ‪- .‬‬ ‫כמוש ‪— ,‬‬
‫ואביו תיראו ‪- .‬‬
‫א ש תו‪ /‬אחמי^*‬ ‫אחרונ‪,‬‬ ‫אכזר‪,‬‬ ‫באור ה ש מו ת‪ :‬אכזב‪,‬‬ ‫לאחר רשימת תוספת האל״ף‪:.‬‬
‫לשעל ‪.‬אכל* ‪— .‬‬ ‫אגף‪ ,‬ארשת‪ ,‬רשות‪ ,‬אחרים ‪— ,‬‬
‫כן קרא שמו לוי )ש׳ ויצא( • "‬ ‫על‬ ‫בשסוק‬ ‫הערה‬ ‫הה״א ‪:‬‬ ‫לאחר רשימת השמטת‬
‫כאור המלים ; כלם‪ ,‬כלן‪ ,‬מזה‪ ,‬מלכם‪ ,‬מהם‪ ,‬מתלאה ‪— .‬‬
‫חים®^‬ ‫~‬ ‫הה׳א ממלא לשעמים את הס^״ ^א‪(,‬ןר‪. -‬‬ ‫;‬ ‫■ לאחר רשימת תוספת■ הה״א‬
‫לבקשת רשות מחבירו ולנתינת ר שו ת‪ .‬־ ­‬ ‫ה ה׳ א מורה לשעטים לבקשה ותחנונים‪,‬‬
‫ר■®^’*‬ ‫לשעמים א ת זעראת‬ ‫‪ -‬הה״א מהשך‬ ‫א ח ת‪.‬‬ ‫ויתרון ה׳ במלה‬ ‫חסרון‬ ‫‪ .‬א ה ב *‪- .‬‬
‫‪-‬‬ ‫ט‪.‬‬ ‫הדבוקה‬
‫‪7Dp‬‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ז׳ ‪,‬חסר ויתר״ ‪ ,‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫נשסטת‬ ‫ו׳‬ ‫אות‬ ‫לתפארת הלשון ‪- .‬‬ ‫אות ו׳ באה‬ ‫הוא״ו ‪:‬‬ ‫תוספת‬ ‫ר שי מ ת‬ ‫לאחר‬
‫באור‬ ‫וברש״י ‪- ,‬‬ ‫ויאשר להכות ו גו‪/‬‬ ‫לבאור הלשון נמלכי ם ב׳ )י׳ג(‬ ‫ככמה שמות ‪- .‬‬
‫לחכור‬ ‫הבאה‬ ‫הוראתו היסודית‬ ‫לבד‬ ‫הו א׳ו‪,‬‬ ‫כאות‬ ‫הכלולות‬ ‫הוראות‬ ‫עשרה‬ ‫אי ב ע‬
‫סלים ושמות ‪- .‬‬

‫זה ינח מנו )שם( ! גר ותושב‬ ‫יושב אהל ומקנה )‪ 8‬׳ בראשית( ;‬ ‫‪:‬‬ ‫באור הלשונית במקרא‬
‫בישראל )ש׳־ב כ׳( ; חסר ואמת‪ ,‬שלום‬ ‫עיר ואם‬ ‫) ש׳א‪ ,‬ב״ח( !‬ ‫ברמה ובעירו‬ ‫בהר( !‬ ‫>פ'‬
‫יאמת ( ואון וחרםים ) ע ד ^ ט׳ו( ‪- .‬‬

‫ורבע עי מו ת‬ ‫)נלאים‪ ,‬ם״ט( ‪ ,‬ואהל‬ ‫הים‬ ‫הים ומדינת‬ ‫מחוף‬ ‫בחז״ל ‪:‬‬ ‫באור הלשונות‬
‫זקניך ושופטיך )סוטה‪ ,‬ס׳ ה ב׳< ‪1‬‬ ‫)גזיר‪ ,‬נ׳ ב א׳ (;‬

‫ובישעיה )ס״ח( ה׳ אלהים‬ ‫ביום ההוא וכני ישראל‪,‬‬ ‫בשמואל א' )י״ב(‬ ‫הלשונות ‪:‬‬ ‫באור‬
‫בחז״ל‪ ,‬ופטוטרות )ע־־ז‪ ,‬י״ד א׳( ; באור הלשון ב•׳■ בראשית‪,‬‬ ‫באור הלשון‬ ‫־שלחני ורוחו ‪- ,‬‬
‫זה צער גדול בנים ובו' ‪- .‬‬ ‫עצבונך‪,‬‬ ‫בהערה‪ ,‬באור הלשון בחז״ל‪,‬‬ ‫והרונך ‪— .‬‬ ‫עצכונך‬
‫‪ -‬איי הלשון בפ׳ משפטים‪ ,‬ומכה אביו ואמו וגו' ‪- .‬‬

‫במם׳ נדרים‪ ,‬אביה‬ ‫מאמר‪ ,‬נתן גט וכעל ;‬ ‫במס׳ יבמות‪ ,‬חלץ ועשה‬ ‫‪:‬‬ ‫כאור הלשונות‬
‫בפרשוז של‪/ 1‬‬ ‫בקרקע ורביע במעות ‪- .‬‬ ‫רביע‬ ‫נוטל‬ ‫במם׳ כ׳ ב‪,‬‬ ‫ינעלה מפירין נדריה ;‬
‫ישמעו מצרים ו ג ו׳ ; בסם׳ קדושין )ם׳ א׳( הרי זו מקודשת ויתן ; במשלי )נ׳ ה( מים קרים וגו‪,‬‬
‫)י׳ נ ( בנם‬ ‫א׳‬ ‫בשמואל‬ ‫באיוב )ט׳יז( זיני; אדם לרעהו ‪— .‬‬ ‫ישמיעה טובה מארץ מרחק ;‬
‫במס׳ פסחים‬ ‫בהערה‪ ,‬באור הלשון בתהלים )קט״ט( וחרב פיפיות בידם ‪- ,‬‬ ‫יכאבותיכם ‪- .‬‬
‫וישם‬ ‫בפ׳ ב של ח‪:‬‬ ‫ו מצי א ת ה;‬ ‫) מ׳ג א׳( מעשה ידיה‬ ‫בכתובות‬ ‫)ל׳ט א׳( ועולשי גי נ ה;‬
‫ונחט א ; גבר ימו ת ויחלש ;‬ ‫קצפת‬ ‫המים ; וירם תולעים ויבאש ;‬ ‫הים לחרבה ויבקעו‬ ‫את‬
‫במס׳ ב״מ ושניהם מספקין ;‬ ‫‪-‬נם׳ נשא‪ ,‬ועבר עליו רוח קנאה ; במם׳ נדרים ויבולה ליהנות ;‬
‫משפטים‪,‬‬ ‫‪ -‬בפ'‬ ‫את הדבר ‪.‬‬ ‫שמר‬ ‫ואביו‬ ‫אחיו‬ ‫בו‬ ‫ויקנאו‬ ‫וישב‬ ‫הלשון בר״ם‬ ‫כאור‬
‫הארץ ; בפרשה‬ ‫ולא תקיא‬ ‫כ פ׳ א ח ר‪/‬‬ ‫היובל ;‬ ‫יהיה‬ ‫כ פ׳ מסעי‪ ,‬ואם‬ ‫■ייאכלו וישחו ;‬
‫בשמואל א׳ )י׳ב(‬ ‫וגו׳ ;‬ ‫שופטים‪ ,‬ולא ישיב א ת העם‬ ‫בפ׳‬ ‫קדושים‪ ,‬ולא תשא עליו חטא ;‬
‫גם אנכי ‪ .‬עוד כמה‬ ‫ואבנה‬ ‫נפשם‪ ,‬ו כ פ׳ ויצא‬ ‫את‬ ‫וישיבו‬ ‫)א׳(‬ ‫כאיכה‬ ‫'אעלים עיני ;‬
‫נז ה ‪- .‬‬ ‫®שוקים מסגנון‬
‫באור‬ ‫באור אזהרת ‪ ,‬ב ל תו סיף' ‪— .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫רבי עקיבא איגר •‬ ‫ישוב נאמן לקושית‬
‫מטנו •אכל ‪- .‬‬ ‫•יידשת חז׳ ל בפסוק ד פ׳ צו‪ ,‬והנותר‬

‫‪-‬‬ ‫ש מ א ב ר‪.‬‬ ‫בתים‪ ,‬עמודי‪ ,‬ש ש‪ ,‬שלשום‪,‬‬ ‫על ה ש מו ת‪:‬‬ ‫הי־ו״ד‪:‬‬ ‫ל א ח ר ר שי מ ת הי ס ס ט ת‬

‫ביראת‬ ‫בנות ; ב ד הי׳ ב )כ׳ו ה'( המבין‬ ‫אשרוג•‬ ‫בי‬ ‫באשרי‬ ‫נאור הלשוגות ‪ :‬בפ׳ ויצא‪,‬‬
‫מצרים‪ ,‬כנענים‪,‬‬ ‫עברים‪,‬‬ ‫על השמות ז‬ ‫אלהים‪ ,‬ובישעיה )ל׳ג ג׳( הן אראלם צעקו חוצה ‪- .‬‬
‫—‬ ‫מלת היחש ‪,‬אל* ‪.‬‬ ‫על‬ ‫‪-‬‬ ‫כושים‪ ,‬לוי‪ ,‬לוים‪ ,‬בלים ‪,‬‬

‫כמה דוגמאווו ‪ - .‬להשם‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ :‬היו״ר יבא לחפארת הלשון ‪.‬‬ ‫לאהר רשימת תוספת היוד‬
‫‪-‬‬ ‫‪,‬ג ב רי א ל *‪.‬‬

‫בשמואל‬ ‫בהושע )י״ג( בארץ תל או ב ת;‬ ‫לנאור הל שונו ת‪:‬‬ ‫ותוספת אות למ״ד‪:‬‬ ‫זז ש םנ‪ 1‬ת‬
‫באור בתום׳ מם׳ נרה )כ׳ה א׳( ביחש לשון הכתוב‬ ‫נ ' )נ׳( שרי גרודים היו בן שאול ‪— ,‬‬

‫‪1‬‬
 ‫ברוך‬ ‫סכרינוהי(‬ ‫מפל ף‬ ‫‪"332‬‬

‫ההבדל שנין הלשונות ‪,‬זה״■‪, ,‬הזור■ ונין ‪ ,‬ה ל‪ /‬הלזה* • "‬ ‫‪—.‬‬ ‫‪v y‬‬ ‫בראשית‪ ,‬כתנות‬ ‫‪'t 3‬‬

‫לבאור ה*®‬ ‫באור הלשון ביחזקאל )נ״ד( דור העצשים ‪_ ,‬‬ ‫השמטת ותוספת אות מ״ם ;‬
‫)לבד הערוז הקיי®^■‬ ‫ללשון הנתוב נדהי״ב )נ׳ו ה׳( המבין ב ראת אלהיט‬ ‫‪,‬שמואל* ‪— .‬‬
‫הז״ל בטסוק מ• נמוך באלים )ם׳ בשלח(— נאלמים • ~‬ ‫לדרשת‬ ‫בהשמטת היו״ד( ‪— .‬‬
‫באור י•‬ ‫נאור הלשון בס׳ תצא‪ ,‬לא אבה יבסי ‪— .‬‬ ‫השמטת ותוספת אות נו״ן ‪:‬‬
‫הערה במס׳ שבועות )ל׳ א׳( נססוק בס׳ שוסט ^‬ ‫מ״ה( ‪— .‬‬ ‫)‪ 6‬״נ‬ ‫הרע״ב נמס׳ יומא‬
‫הנוני׳ין הסוגרים •‬ ‫על‬ ‫בהערה‪ ,‬למקור פיול עדות בנשים ‪- .‬‬ ‫ועמדו שני האנשים ‪- .‬‬
‫למאמר‬ ‫למאמר חז״ל‪ ,‬קשים מזונותיו של אדם נפלים כיולדה )פסהיס‪ ,‬קי״ח א׳( ‪- .‬‬
‫בהערה‪ ,‬לנאור הלשון בס׳ בלי!‪ /‬י‬ ‫ק׳ה א׳( ‪- .‬‬ ‫בלעם חגר ברגלו אחת הי׳ )כנהדרין‪,‬‬
‫עוד הערה‪ ,‬הסבר יפה נטעם הדרשו‪ /‬בלעם הגר ברגלו אחת הי׳ ושמשון ם‬ ‫שסי ‪— .‬‬
‫בב׳ם )ל״ג א׳( רובץ ולא רבצן ‪~ .‬־‬ ‫רגליו )סנהדרין‪ ,‬עים( ‪ - .‬באור דרשת חז׳ל‬
‫‪,‬סער נ“®‬ ‫לשון הבתוב באין‪^ g p^g, pp^,^-,) ,‬‬
‫פסוקים בזה ‪— .‬‬
‫״‬
‫ביהוש׳ג ^‬ ‫הטלה‬ ‫לבאור‬ ‫השם »סמזר* • —‬ ‫לנאור‬ ‫השמטת ותוספת אות‬
‫^ • ג®‬ ‫׳‬
‫לנאור הרשונוח •‬ ‫על שם האליל ‪,‬בל* ‪— ,‬‬ ‫נ ת ק ו נפות וגו׳ ועוד מלים בזו ‪— .‬‬
‫בשלח‪ ,‬ואמר פרעה לבני ישראל ! בס^ פנחס‪ ,‬בי אמר ה' להם ; בספר שופטים )ט׳ ג י*‬
‫יאמרו לי‪ ,‬ובס׳ לך‪ ,‬ולישמעאל שמעתיך ‪ — ,‬באור הלשון בתהלים )ע״ג( י ס י ק ו ירברי•‬
‫לשי(‬
‫נאור לשון דפייט; לפרשת שקלים‪ :‬ובל עומר שבעת רבע ו כ ל ה ‪""**® — .‬‬
‫‪,‬על פני' ‪- .‬‬
‫באור לשון הפסוק בנה®'®‬ ‫תוספת אותיות יטי״ן ותי׳ו ‪:‬‬ ‫;‬ ‫השמטת ותוספת אות רי״ש‬
‫צאנו׳‬
‫)ד׳' י׳א( ו מ א ת ‪ .‬הנסף ‪ — .‬באור ררשת חז׳ל על הפסוק נ ס' עקב‪ ,‬ועשתרי״‬
‫שמעשרות את בעליהן ‪ — .‬הערה בתוי׳ט למס' שנת )פ»ט מ*ו( בענין שם «ם׳לפלר‬

‫‪ftijl‬‬
‫‪.(,‬י ר‪,‬שם״‬ ‫‪,‬‬
‫^‬ ‫אותיות דומות ממונות זי ׳ "׳‬ ‫הכתובים רסעמים‪ ,‬נשתפגשנה שתי‬ ‫עוד מדרך‬ ‫ג<‬
‫חבל ויי**‬ ‫באור הלשונית ;‬ ‫דוגמאות הרבה לזה ‪.‬‬ ‫אחת מהן‪ ,‬לקלות ההברה ‪— .‬‬
‫«עשר‪,‬‬
‫ע ״י‬ ‫לדרשת חז׳ל בפסוק נס׳ ראה‪,‬‬ ‫נ׳׳ה( ‪.‬‬ ‫תוך ומרמה )תהלים‪,‬‬ ‫אחרי( !‬
‫עשר בשביל שתתעשר ‪ - .‬לדרשת חז*ל נכוןכ מס׳ ברכות‪ ,‬לעולם ילמור ארס ואח*כ יהגה‬
‫חחי׳יי‬
‫ועוד מדרך הכתובים הנזכרת‪ ,‬גם בשתי מלים‪ ,‬אשר כשהאחת תסיים ור‪.‬שניי*‬
‫‪ :‬ב®'‬
‫באות אחת דומה‪ ,‬תשמט אחת מהן ‪ — .‬דוגמאות הרנה לזה ‪ — ,‬באורים בפםיק'®’‬
‫אם‬
‫ויצא ‪ :‬באשרי ני אשרוני בנות )לבד הבאור הנז‪.‬ר בזה נסעין! הקורס( ; בם' וארא׳‬
‫‪-‬ידעוני*‬ ‫‪,‬‬
‫מא■‪,‬ן אתה! בם׳ בשלח‪ ,‬עזי וזמרת יה! בשמואל א' )נ׳ח ט׳( את האובות ואח י‬
‫וגו >‬
‫י דו^'ויע‬ ‫בטלנים א׳ )נ׳ ל״ג( ויחליטו הממנו! בירמיה )נ' ט״ה( אם לא ישים עליהם‬
‫במינה )ד' ד׳( את שופט ישראל ! בנחום )א׳ י״ב( נגוזו ועבר ! בתהלים )נ' י'( ®‬
‫אים‬ ‫להסיר‬ ‫י״ב( ישועות פני ואלהי‪ ,‬ובאיוב )ל״ג י׳ז(‬ ‫ה׳!‪ :‬ועוד שם )מ״ב‬
‫‪,,,‬‬ ‫י‬ ‫■‬
‫בהערה‪ ,‬באור בפסוק דישעיה )מ״א נ״ה( ויבוא סגנים כמו תומר ‪—.‬‬
‫ייבוא אי י‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫מדרך הלשון‪ ,‬כשתנאגד‪ ,‬תכופות שתי אותיות דומות‪ ,‬תפול אחת מהן■*‬
‫באור הלשונות ‪ :‬כישעיה )י״ח( אשר כזאו נהרים ן בתהלים )ג‬ ‫תחתה ‪- .‬‬
‫הפז‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ז׳ ^הכר ויהד׳‪ /‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫באור דרשת חז׳ל נר״ענית ע‪ 5‬הפסוק ב‪ 6‬׳ טקץ‪,‬‬ ‫באיוב )מ׳( תחת צא^־ם‪ .‬ו עו ד‪- .‬‬ ‫פיב !‬
‫דרשת חז״ל עלי הפסוק‬ ‫כאור‬ ‫באור בפסוק בפי לך‪ ,‬ויבא ער דן ‪- .‬‬ ‫לכזה תתראו ‪— .‬‬
‫דשרשת ויקרא‪ ,‬ונעלם דב־ ‪- .‬‬
‫ועוד מדרך הלשון הנזכרת‪ ,‬גם במלים מלאות ענין ומאמרים שלמים דושיס‪ ,‬ישםט אחר‬
‫ב;ות נכללות‬ ‫הערה‪ ,‬אם‬ ‫כמה דוגיזאות לזה ‪— ,‬‬ ‫מהם‪ ,‬והשני ישמש לפניו ולאחריו ‪— .‬‬
‫גשם ‪.‬״בנים*‪- .‬‬
‫בהערה‪,‬‬ ‫טעם לסגנו; כל הפרק הזה והקודמים )ג׳ — ו׳( מ ר מכ׳ן ורשב״א וראכ‪-‬ע ‪- .‬‬
‫הנזכרים תוספת דברים משלי ‪- .‬‬ ‫הגדולים‬ ‫לדברי‬ ‫הי א ב״ ע ‪- .‬‬ ‫טעות נ ח ל ה ומרה של‬
‫ו‬
‫•לסגנון תרגום אונקלום ביהש עניני הפרק הזה והקודמים )ג׳ — ו׳( ‪— .‬‬
‫וי‬
‫ר‬
‫וז‬

‫א‬
‫׳<‬
‫יען כי לתכלית זכירת הדברים )ספני שהיו שונים בעל פה‪ ,‬כסו שכתבו התום׳‬ ‫וי‬

‫'^יף מס׳ מגילה )ל״ב א׳(‪ ,‬ומלאכת הדפוס טרם ננלה בעולם‪ ,‬ובארנו מכל זה למעלה‬
‫כרק ב׳ סעיף נ׳ ‪ ,‬בהערה( — לבן מצאו הז״ל למוכרה לעשות סימנים‬ ‫®ב וא ‪,‬‬
‫ליו'יש^^יהם והדושיהם‪ ,‬עניניהם ורמיזותיהם ; ואופן הסימנים הי׳ בסמיכות על לשון איזו‬
‫אי איזה פסוק; —‬
‫בכל אופן שהוא ובכל תמונה‬ ‫יעל כן לא נמנעו מלהסמיכם על לשונות הפסוקים‬
‫**'ז•‬
‫לוא אך יהיו הדברים והעניניש הנסמכים ונתלים בהם שמורים וערוכים בלב‬
‫׳ ׳נייז‪ ,‬אשר לזה כל מגמתם ואל זה כל משאת נפשם‪.‬‬
‫ולבד האופנים והתמונות שבשני הפרקים הקודמים )בפרק ״לשון הפוכה״ ובפרק‬
‫■‪'/‬‬
‫יתמורה״ מהלוף אותיות ממוצאים שונים( היו עוד מסמיבים לפעמים על לשונות‬
‫זזי‪1‬‬
‫‘י׳יכיס גם בציור כזה‪:‬‬
‫ציירו‪ ,‬או המשילו‪ ,‬כמו שבאותה המלה הנדרשת קבועה אות יתירה )לתבלית עטור‬
‫יצהות ההברה( ועל האמת היא צריכה להיות חכרה; ועל כן דרשו את המלה‬
‫אמנם הפרה היא האות ההיא ; ואותו הדרש הי׳ מבוון למטרתם שרצו בה‪ ,‬לעשות‬
‫או סמך להענין הנדרש ;‬
‫יכן להיפך‪ :‬לפעמים היו מהאדים את הטלה כאלו נשמטה ממנה אות אתת )וגם‬
‫יי*כלית הנזכר למעלה במוסגר(‪ ,‬ועל האמת היא צריכה להיות מלאה האות ההיא;‬
‫‪ P‬דרשו אוהה כאלו היא אמנם מלאה‪ ,‬ועל ידי זה השיגו מטרהם ובאו אל תבלית‬
‫^ינס! כפי שנתבאר‪:‬‬
‫יגביא דוגמאות לזה ולזה‪:‬‬
 ‫בר וך‬ ‫סכתמתי(‬ ‫מקיר‬ ‫‪334‬‬

‫בהשמטת או ת‪.‬‬ ‫)א(‬

‫מניין שהקב״ה סר את החולה; שנאמר )תהלים‪ ,‬מ״א( יי‬ ‫א( עבת )י׳׳ב ב׳(‬
‫יסעדנק על ערש דוק קרי בי׳ י ס ר נ ו )מחליף הר׳ ברי״^י׳‬
‫והפעל‬ ‫כמו שבארנו בתהלת הפרק הקודם( ומשמיט‬
‫)ואמנם ל^‬ ‫״פר״ בארמית הוא כמו ״פקד״ בעברית ; יי(‬
‫פירש׳י אין כאן השמטה י( ;‬
‫דרשו הפסוק בפרשת שמיני ונטמאתם בם; כ ס ו ו נ מ ם ת‬ ‫ב( יומא )ל״ט ב׳(‬
‫בם )מלשון טמטום והוראת אטום הלב או המח( ומשמיד‬
‫האל״ף;‬
‫דרשו הפסוק דפרשת עקב‪ ,‬ארץ אשר אבניה ברזל;‬ ‫נ( תענית )ז׳ א׳(‬
‫כמו ב ו נ י ה ‪ ,‬ומשמיט האל״ף )והיא דרשה רמוית‪ ,‬וגאיי^‬
‫יבא לפנינו להלן ב מ ב ו א ‪ ,‬פרק ט׳ ‪ ,‬בערך ״אבניה—בוניו’‬
‫דרשו הפסוק דהבקוק )ג׳( הליכות עולם‪ ,‬כמו ה ל ב ו ת עיל’’׳‬ ‫ד( מגילה )כ״ח ב׳(‬
‫ומשמיטים היו״ד ;‬
‫הא‪.‬ן{ ואל ילגין‬ ‫נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך‬ ‫ה( כתובות )ס״ז ב׳(‬
‫וגי<‬
‫הבירו ברבים‪ ,‬שנאמר )ם׳ וישב‪ ,‬בתמר( היא מ ו * ^‬
‫‪!, p‬א בישד!‬ ‫)כלומר‪ ,‬שאעפ״י שהוצאה לשריפה‪,‬‬
‫מ ו צ ת מלשון ויצה אש‬ ‫יהודה( ; וכ׳ התום׳ ורריש‬

‫ג‪(1‬יג®‬
‫ל ר אוי׳‬ ‫) ש דו תיו(‬ ‫ננ סיו‬ ‫■ו ק ד‬ ‫ש ב אי דו‬ ‫א׳(‬ ‫‪rrp‬‬ ‫) הו לי]‪,‬‬ ‫ננ סי׳ ״‬ ‫‪ ,‬מ סיי ד‬ ‫ה ל שו;‬ ‫ו מז ה‬ ‫א(‬
‫‪-‬‬ ‫ו מנ ע ם‪.‬‬ ‫ת פ קי ד ס‬ ‫לפלא‬ ‫להם‬ ‫חסר‬ ‫ומה‬ ‫ומעמדם‬

‫ואי*‬
‫נ מי‬
‫מבק ת‬ ‫ג לו פ ר‪,‬‬ ‫■ קו ד‪,‬‬ ‫של‬ ‫ת דגו ם‬ ‫‪ ,‬סו ע ד‪.‬‬ ‫ה ל שון ;‬ ‫גזו‬ ‫פי ד ש‬ ‫כ אן‬ ‫ר ש**‬ ‫נ(‬
‫ענ׳ ל!‬ ‫ל ש לו ם ״‪.‬‬ ‫תסער‬ ‫ו פ ת ר ג פינן‪,‬‬ ‫) ש ״ א ‪ .‬ט׳י ז (‬ ‫ת פ ק ו ד ל ש לו ם‬ ‫א חי ך‬
‫תיגי®‬
‫ס ע טי ®‬ ‫נמת‬ ‫פ צינו‬ ‫ש ב תו ר ה‬ ‫כ עו ד‬ ‫ש מו א ל‪,‬‬ ‫טספר‬ ‫ל הני א‬ ‫צ ריו‬ ‫לפה‬ ‫ל ה עי ר‪,‬‬ ‫וי ש‬
‫ואסער‪1‬‬
‫א ס ע רו הי‬ ‫‪ -‬ו ביו ם‬ ‫ת רגו מו‬ ‫ו פ ק ד תי‪,‬‬ ‫■ ק די‬ ‫ו ביו ם‬ ‫ת ש א‪,‬‬ ‫כ פ ו נ ש׳‬ ‫‪ ,‬פ ק ד ״‪,‬‬ ‫ל שעל‬ ‫‪,‬סעד״‬
‫אגוו»"‬ ‫עי(‬ ‫פו ק ר‬ ‫ת צ «‪,‬‬ ‫ו כ ש׳‬ ‫ע לי׳ (‬ ‫תו כ ה‬ ‫עונ ה — ו א ס ע די ת‬ ‫עלי ה‬ ‫ו ש ק ד תי‬ ‫א ח רי‪,‬‬ ‫ו נ ש׳‬
‫אנשיי‬
‫‪ -‬וסערא‬ ‫ע לי ה ם‬ ‫י שקד‬ ‫האדם‬ ‫כל‬ ‫ו ש קו ד ת‬ ‫ק ר ה‪,‬‬ ‫נ ש׳‬ ‫ו עו ד‬ ‫א כ הן‪,‬‬ ‫הו כי‬ ‫מסער‬

‫ע לי הון!‬ ‫יסתער‬
‫נהורייי*‬
‫ל ה ש ת מ ש ב׳‬ ‫ב ש רו צ ה‬ ‫ו ב אן‬ ‫ל ר ע ה‪,‬‬ ‫מו בן ו ה ה שעל‬ ‫ש ח ש כ נו‪,‬‬ ‫חני‬ ‫דככל‬ ‫מ שו ם‬ ‫ו צ ״ ל‪,‬‬

‫‪.‬‬ ‫ל טו ב ה ‪.‬‬ ‫כן‬ ‫נם‬ ‫הו ר א תו‬ ‫ש שם‬ ‫מ ש מו א ל‪,‬‬ ‫מ בי א‬ ‫ל מו כ ה‬ ‫זה‬ ‫פעל‬
‫חרנוניי‬
‫א ר יי ®‬ ‫ש רו‪/‬‬ ‫את‬ ‫שקד‬ ‫ו ה׳‬ ‫ל טו בו‪/‬‬ ‫‪,‬פקר״‬ ‫הפעל‬ ‫כ תו ר ה‬ ‫מ צינו‬ ‫ני‬ ‫ו א מנ ם‬

‫—‬ ‫שרה‬ ‫ית‬ ‫י כ י ר‬ ‫» ה׳‬

‫הסח‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ז׳ ״הסר ויהר״‪ ,‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬
‫מ ו צ א ת באל״ף‪ ,‬מסובן‬ ‫ומהוראת דליקה ; ובפסוק כתיב‬
‫ועל דרך רמז ואסמכתא דריש בהשמטת האל״ף>‬ ‫;‬ ‫הוצאה‬
‫דריש השם ״פרוסבוט״ )שם משותף לפרוזבול‪ /‬כי ״בוט"‬ ‫י( גיטין )ל״ז א׳(‬
‫פירושו ענץ שנאמר )פ׳ תצא( והעבט תעביטנו; ודריש‬
‫;‬ ‫בהשמטת העייני״ן‬
‫דרשו הפסוק רפ׳ משפטים‪ ,‬לא תענה על ריב‪ ,‬כמו לא תענה‬ ‫י( כנהררין )ל״ו א׳(‬
‫על רב בהשמטת היו״ר‪ — .‬ובל כך הורגלו הז״ל בסננון זה‬
‫)בהשמטת אות( עד שנם מלים בורדים‪ ,‬שלא מן המקרא‪ ,‬היו‬
‫רגילים לפעמים לבטא בהשמטת אות‪ ,‬כמו ‪:‬‬
‫בהדי שותא )מגילה‬ ‫׳( ;‬ ‫שבתלמוד ‪ :‬שותא דינוקא )סוכה‪ ,‬נ״ו ב‬ ‫״שותא״‬ ‫״( השם‬
‫י״ד ב׳( ; שותא דמר )קדושין‪ ,‬ע׳ א׳( ‪ :‬לא תיפוק לכו שותא‬
‫)ב״ב‪ ,‬ל״ט ב׳(‪ ,‬שענינו ‪ :‬דבור‪ ,‬שיהה — בא בהשמטת העי״ן‪,‬‬
‫כי עקרו ש ע ו ת א ‪ ,‬שכן תרגומו של הפעל שיח ;‬
‫״ופסקי׳ מברא״ )כתובות‪ ,‬ב׳ ב׳( בא תהת מ ע ב ר א )מעבר(‬ ‫״מברא"‬ ‫ט( והשם‬
‫בהשמטת העיי״ן ;‬
‫נ מ ת י — תחת‬ ‫)דבור( בא בתלמוד בהשמטת האל״ף‪:‬‬ ‫והפעל ״נאום״‬
‫נאמתי )יבמות‪ ,‬קכ״ב ב׳( ;‬
‫צעקה‪) ,‬בישעיה )מ’ב( כיולדה אפעה( בא בחז״ל חסר עין ‪.‬‬ ‫והפעל ״פעה״‬ ‫יא(‬
‫ביעי דפיא )ביצה‪ ,‬ו׳ א׳(‪ ,‬ועיין סוכה ל׳ א‬
‫)פ״ח מ״ו(; תאנים של שביעית אין קוצים אותם ב מ ו ק צ ה‬ ‫יג( ובמס׳ שביעית‬
‫ופירש הר״ש‪ :‬״מוקצה הוא כלי ברזל שהותך בו תאנים‪/‬‬
‫עכ״ל ; ולא הראה מקור לשם זה ‪ :‬ונראה שהוא מלשון הפסוק‬
‫בישעיה )מ״ד ייג( יעשהו במקצעות )אהד הכלים של הנגרים‪,‬‬
‫הגוזר ומגרד(‪ ,‬וכן בתורה פ׳ מצורע )י״ד מ״א( יאת הבית‬
‫יקציע ; ובמשנה בא בהשמטת עי״ן‪ ,‬תחת ב ס ו ק צ ע ה ‪:‬‬
‫שהיו מדברים בלישנא קלילא היו מבטאין תחת ״חייב״ —‬ ‫י^( ואנשי ארץ ישראל‬
‫״חב״ )ב״ק‪ ,‬ט׳ ב׳( ‪.‬‬

‫ירן רגילים חז״ל להשמיט אותיות בשמות פרטיים‪ ,‬כמו השם רבי ז י ר א שבא תחת רבי‬
‫' ׳יירא ‪ ,‬וכן רבא ורבה‪ ,‬עקרי שמותיהם רבי אבא ורבי אבה‪ ,‬ונתכווצו בהברה; והשם‬
‫י^י ׳‪55‬מעון בן י ו ח א י בא פעם במשנה )הגיגה‪ ,‬י׳ א׳( בן י ו חי )בהשמטת האל״ף(;‬
‫רבי בא‪,‬‬ ‫’כירושלמי באו השמות רבי אבא ורבי אבון )שבבבלי( בהשמטת האלפי״ן ‪:‬‬
‫■‬ ‫ירי בוז‪.‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זברתותי(‬ ‫מקור‬ ‫ז<‪33‬‬
‫\‬
‫והמלה ״סניי;׳ באה החת ״מן־אין״ )סאי;( בהשמטת האל״ף ;‬ ‫■־‬
‫ובערוך‪ ,‬ערך ‪,,‬כלפי״ כתב ביהש הטלה הרגילה בתלמוד ‪,,‬כולכי״ )כלפי מעלה(‬
‫כלפי שמים‪ ,‬בלפי הקודש‪ ,‬כלפי ארץ ישראל‪ ,‬כלפי ירושלים‪ ,‬כלפי המזבח^ ילפי העם(‬
‫ומן המלה‬ ‫״ כ ל א פ י ״ ‪ ,‬ומורכבת מן כ״ף הדמיון‬ ‫וכתב‪ ,‬שעקרה של מלה זו הוא‬
‫ובאה בהשמטה‬ ‫״לאפי* ‪ ,‬כלומר‪ ,‬כנגד הפנים של ‪) . . .‬של אלה השמות שהשבגו( ‪,‬‬
‫י‬ ‫’‬ ‫‪ .‬האל״ף ;‬
‫והרמב״ם כפירוש המשנה בתהלת מס׳ שבת כתב‪ ,‬כי השם ״כרסליר‪,‬״ )אהה‬
‫הרשויות לעגין הוצאה בשבת‪ ,‬אשר יצאה מכלל רשות היחיד ולכלל רשות הרבים לי*‬
‫‪..‬באה( הוא כמו ענינה של אשה אלמנה‪ ,‬שאינה לאי בתולה ולא נשואה; והשם הי‪?1‬י'‬
‫■משם הרגיל הזה הוא ״ כ א ר מ ל י ת ״ )כארמלתא בארמית‪ ,‬אלמנה בעברית(והא׳ נשמט‪:‬‬
‫ורד״ק במכלול שרש כסם כותב‪ ,‬כי השם ״מכס״ ״מובסין״ שבתלמוד‬
‫‪.‬בתוספת מ״ם‪ ,‬תהת בוס‪ ,‬בסין‪ ,‬ומרוב השמוש בסלה זו בתמונה זו )במ״ם( נראה לנו‬
‫‪:‬כמו המ״ם הוא מן השרש ‪— .‬‬

‫השי')'*‬ ‫על‬ ‫וכן נראה‪ ,‬כי המלים שבתלמוד‪ :‬זרים‪ ,‬זריזים‪ ,‬זריזות‪ ,‬אשר יונח‬
‫■ לעשות מלאכתו במהירות ובחריצות‪ ,‬ופעם מצינו אותה נם במקרא )משלי‪ ,‬ל’ ל‬
‫^‬ ‫■זרזיר מתנים‪ ,‬שבאורו זריז במתניו‪ ,‬אבל אין למלה זו שרש יסודי;‬
‫ב׳( הי*'’'*‬ ‫וקרוב לומר‪ ,‬כי ענינו כסו א ז ו ר ‪ ,‬ומלשון ונכשלים‬ ‫‪,‬‬
‫‪-‬מתניך )ירמיה‪ ,‬א׳(‪ ,‬ומובנו חגירת חלציו‪ ,‬קשור מתניו‪ ,‬ויונח על הזריזות בנוף והאום*^‬

‫ברוח;‬
‫ובאה לפי זה המלה ״זריז״ והמסתעפות ממנה תחת אזריז‪ ,‬אזריזים בהשמטה‬
‫האל״ף‪ ,‬מלשון אזור ; וכן בפסוק דסשלי הנזכר זרזיר מתנים‪ ,‬תחת אזרזיר‪ ,‬וכמו הי*’‬
‫י‬

‫'‬ ‫ימתניך‪ ,‬בירמיה‪ ,‬הנזכר; ובאה בזייני״ן כפולים להורות על רבוי ותוקף הזריזוה‪/‬‬
‫י‬ ‫בירמיה )ל״א כ׳( שמי לך המרורים )ר^ת תמרים‪ ,‬עצי דקל(‪ ,‬ושם )מ״ג י׳(‬
‫■שפרירו עליהם )תחת שפרו‪ ,‬יפיו‪ ,‬הודו( ‪ ,‬ובמשלי )כ״ז ט״ו( ביום סגריר )‪.‬תהת סה*'׳‬
‫־‪.‬גשם עב(‪ ,‬ובדהי״ב )ח׳ ד׳( ויבן את תדמור‪ ,‬ובארנו כפרק הקודם סעיף ג׳ רעיקי‬
‫התסור‪ ,‬כמו עיר התמרים‪) ,‬תחת תמר( — בכולם באו השמות באותיות כפולות לה‬
‫■על הרבוי ומלא הסרה מבל הדברים ‪.‬‬

‫ועפ״י כל זה יש לפרש השם הרגיל ומצוי מאוד בתלמוד ואגדות וביל ספריי‘'’‬
‫^‬ ‫־העתיקה והחדשה — השם ״ם ז ל" )ובמקרא בא רק פעם אחת‪ ,‬בלשון רבים‪,‬‬
‫־ב׳ )כ״נ ה׳( ולמזלות‪ ,‬ובעלי אוצרות מלין )קונקורדנציות( שבחוהו ולא קבעווע בטקיי’*^^‬
‫יולא נתבאר שרשו ומקורו וענינו;‬
‫קסב‬ ‫מבוא‬ ‫סעיף א'‬ ‫" ‪,‬‬ ‫פרק ז׳ ״חסר ויתר‬ ‫מבוא‬

‫וקרוב לומר‪ ,‬שבא תחת ״ ם א ז ל ״ משרש ״אזל״ ‪ ,‬שבאורו ‪ :‬הולך‪ ,‬עובר‪ ,‬כמו‬
‫אזלת יד )פ׳ האזינו( ואזל לו )משלי‪ ,‬כ׳( ובירמיה )ב׳( בחסרון אל״ף‪ ,‬מה ת ז ל י —‬
‫יזיזת מה ת א ז ל י ; וכן כאן ״מזל״ — תחת ״מאזל" ‪ ,‬ובאורו וענינו על שש הכוכבים‬
‫^ייילכיס וסובבים ומקיפים תמיד‪ ,‬כל אחד בדרכו הנועד לו‪ ,‬את השמש המשפיע להם‬
‫**יי וחוס‪ ,‬וכמו שנקראו ״כוכבי ל כ ת״ ‪ ,‬על שם מהלכם )ועיין מה שכתבנו עוד בבאור‬
‫׳‪5‬זס זה למעלה בפרק הקודם סעיף נ׳ )ציון ל״ה( ‪ ,‬והבוחר יבחר •י( ועיין בהערה כאן‬
‫נאינו כל ענינו של שם זה ^( ‪— .‬‬

‫וביחזקאל‪ ,‬בהםשך סרטהכ׳ט‪ ,‬בתארו את תכונת מסחרה ומיכולתה הנפרזיפ ‪ h v‬העיר צור‪.‬‬ ‫יי(‬
‫יבי כל העמים והמדינות באים לסחור בהולרבוש סחורתה ולטלם בכסן* מלא עבורם— אמר‬
‫כהמשך הציור )פסוק י״צ( ‪ :‬ודן ויון ם א ו ז ל בעזבוניך )בסחורה היוצאת ממך( נתנו{‬
‫ועמלו המפרשים בנאור המלה ‪ ,‬ם א ו ז ל ״ ‪ ,‬ופרשו‪ ,‬דמוסב על דן ויון‪ ,‬שהולכיש‬
‫בתמידות ממקום למקום לסחור‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬וכמת קשה לכלכל באור זה בסגנון הלשון‪ ,‬ועיין‬
‫יש״י ורד*ק !‬
‫אבל י*ל עפ*י מה שבארנו בבאור השס ‪ ,‬ם א זל ״ ‪ ,‬שיננינו הולך‪ ,‬עובר‪ ,‬ני על‬
‫שכונת הלשון ‪.‬מאוזל* מוסבת על תבונת וערך הכסןו ‪,‬ההולך‬ ‫כן אפשר כמעט להחליט‪,‬‬
‫עובר לסוחר* ‪) ,‬ובלשון בני אדם‪ ,‬כסן; כזה נקרא ״מטבע מהלכת'(‪ ,‬וכסן« ממהלך קל‬
‫והעברה מהירה בעולם מעיד על יקרתו ורום ערכו !‬
‫ומצייר הכתוב יקרתה וחשיבותה של סח ורת צור‪ ,‬עד כ׳ היו משלמיס בערה‬
‫נכסן* מהלך עובר לסוחר ‪ j‬ושעוד הכתוב ; ודן ויון )כסן«( מאוזל בעזבוניך )כסחורתך(‬
‫ניזני‪ .‬ומוסב על העיר צור ; ומקבלת לשון זו על פי באור זה אל כל המשך לשון הפסוק‬
‫וענינו‪ ,‬כסי שיתבאר להמעין ‪.‬‬
‫ומתבאר היטב ‪— .‬‬

‫וסי• זכרי באן באור ש ם ‪,‬מזל* אמרתי לבאר גם פרטי ע נ י נ ו ‪ ,‬שכל כך‬
‫נתקבל כישראל ובעמים מכל אומה ולשון‪ ,‬עפ״י לשון עס ומדינה‪SchiksaL /1108 ...‬‬
‫‪^ b 6 i,‬ץ ‪: c‬‬
‫תוכן ענינו הוא‪ ,‬האמונה‪ ,‬בי בתכונתו ובפעולתו של הכוכב המשמש ביום הולדת‬
‫»' ‪ v‬תלוי גורלו של זה האיש ומנת הלקו בחיים‪ ,‬וכמו שכתוב בתרגום לקהלת )ז׳ ט*ו(‬
‫י א ת ב ר י א ו בה ו ן בנ י א נשא)‬
‫‘‬ ‫למשל ‪:‬‬
‫כימי קדם חי‪4‬בו את כוכב ‪,‬צרק" ‪ Jupiter‬הנקרא נם ‪,‬גד* לשר הברבה‬
‫וההצלחה‪) :‬ועל בן תרגם הירושלמי שם המקום ‪,‬ריבן גד* )פ׳ מסעי( ‪ -‬בית מזלא(;‬
‫'^נל יום מימי השבוע ישמש כוכב אחר‪ ,‬ונקראים ‪,‬שבעה כוכבי לכת*‪ ,‬והם!‬

‫ומורה על הסד ‪:‬‬ ‫ביום ראשון ‪,‬‬ ‫שבתאי‬ ‫א(‬

‫‪22‬‬
 ‫ברוד‬ ‫סכרוגותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪338‬‬

‫המשך הערה א׳‬

‫גבורה ;‬ ‫ומורה על‬ ‫כיום שני ‪,‬‬ ‫צדק‬ ‫ב(‬

‫תפאית ;‬ ‫‪m‬‬ ‫‪M‬‬ ‫» שלישי ‪,‬‬ ‫מאדים‬ ‫ג(‬
‫נצח ;‬ ‫‪ m‬רביעי ‪,‬‬ ‫חמה‬ ‫ד(‬
‫הוד ;‬ ‫‪m‬‬ ‫חמישי ‪,‬‬ ‫נגה‬ ‫ה(‬
‫יסוד ;‬ ‫‪m‬‬ ‫ששי‪,‬‬ ‫כוכב‬ ‫ו(‬
‫מלכות ;‬ ‫מלכות לבנדז ‪ M‬השבת ‪,‬‬ ‫ז(‬

‫>מםפד‪,.‬שעור קוטה' להיס״ק‪ ,‬סימן ט״ו ונ״ב‪ /‬ועיין סס׳ שבו‪ /‬קנ׳ו א׳(‪.‬‬
‫ראטי'׳‬ ‫איכא‬ ‫טריז‪,‬‬ ‫אורו‬ ‫על הפסוק דשושטים )ה׳(‬ ‫א׳(‬ ‫)נרו‬ ‫בטו״ק‬ ‫ועיין‬
‫כובבא‪ ,‬כלוטר‪ ,‬ד‪ ,‬ם ר ו ז ' הוא שם כוכב‪ ,‬והבונה על דרך הכתוב שם )פסוק כ'(‬
‫השטים נלחמו‪ ,‬הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא‪ /‬ואטר כן‪ ,‬שהלוחמים א ור ו )נהק^ייי'‬
‫מכוכב ‪,‬טרור )ואולי הוא הככב הידוע נשטו מארם ‪. (..‬‬

‫וכסוף טס׳ שכת )קנ׳ו א׳( מחלוקת החכמים אם יש מזל לישראל או אין טי^'‬
‫וכונת האוסר שאי; מזל לישראל הוא‪ ,‬ני הם עומדים לטעלה מן הטזל‪ ,‬רק תחת השנחט י*‬
‫)ועל דרך לשון האומר ‪,‬אין להם טשיח לישראל* )סנהדרין‪ ,‬זרט ב׳( אלא הקב״ה בעגט*‬
‫יגאלם( ולפי מעשה גני האדם ועניניהם בחייהם; ועל כזה נאמר‪ ,‬תמים תהיה עם ה׳ אלוזיר•‬
‫וכבר המלי‪ •/‬על ענין זה אחד החנטים בלשון הפסוק דקהלת )ה׳( מתוקה שנת העיניי‬
‫ה׳ ובוטח בו לבדו )הראב״ע‪ ,‬מובא בספר אבודרה‪ /‬בסדר התקופות(‪- .‬‬
‫ועוד פרשנו בענין זה את הפסוקים כפרשת בלק )פרשה כ״ג‪ ,‬כ״ב וכ׳ג( אל מוצייי®‬
‫מטציים כי לא נתש ביעקב ולא קסם בישראל‪ ,‬וצריך באור הטשנס ויחושם של הענינים‬
‫מהוצאת ה׳ את ישראל ממצרים וממניעת הנחוש והקסם בישראל‪ ,‬ולכאורה הם ענינים שוניט‬
‫בלל ובלל זה מזה ולא קרב זה אל זה;‬
‫אך הבאור הנכון הוא‪ ,‬כי מבואר בזהר )פ׳ וארא( כי חרטומי מצרים עשו י^''‬
‫בנחושיהם ובקסמיהם אשר להם‪ ,‬שלא יוכלו ישראל לצאת ממצרים ;‬
‫ואסר בלעם ‪ :‬אל מוציאם ממצרים‪ ,‬ולא הועילו להם )להמצרים( כל הנחושים וב^‬
‫הקסמים שעשו למניעת תוצאה זו‪ ,‬וזה הוא‪ ,‬כפני שלא נחש ביעקב ולא קסם בישראל‪,‬‬
‫אלה לא יפעלו עליהם‪ ,‬לא ישחיתו ולא יזיקו‪— .‬‬
‫תמוה ונפלא מאיי*‬ ‫מזל לישראל‪ ,‬פרשתי מאמר אחד בחז״ל‬ ‫ועל דעת האומר יש‬
‫אשר המפרשים טרחו ועמלו לפרשו ולא העלו פשד נכון ופתרון מתקבל‪ ,‬ואנחנו פרשניויי‬
‫בעז״ה בטוב טעם‪.‬‬
‫והוא במשנה סוף סם׳ קדושין )פ״ב א׳( כא מאמר מצוין במינו ובענינו ‪•** :‬‬ ‫י‬
‫שבטבחים— שותפו של עמלק* ;‬
‫ולא נתבאר וגם קשה להבין על מה נחתך גזד דין קשה כזה על הטבח‪ ,‬שעוט^‬
‫באומנתו ובפרנסתו‪ ,‬ועוד על הבשר שבאומנים אלד‪ ,‬למה זה ועל מה זה ‪t‬‬
‫קע‬ ‫מבוא‬ ‫פיר‪ ,‬ז׳ ״ו>סר ויתר* ‪‘6 ,‬״|‪ f‬א׳‬ ‫מבוא‬
‫סימן תקפ״ג‬ ‫ועוד יתבאר עפ״י מה שבארנו דבר רמזי בשו״ע או״ח_הלכות רה״ש‪,‬‬
‫סעיף ד'‪ ,‬בשם מהרי״ל‪ ,‬לעני; דאיירי שם‪ ,‬דשם ״אנוז״ בנמטדיא ״חטא״‪ ,‬עכ״ל^ ותמדד‬
‫?ל זה‪ ,‬כי ״אגוז״ עולה במספר י״ז‪ ,‬ו״חטא״ עולה י״ה;‬
‫אך סבירא לי'‪ ,‬דהאל״ף מן ״הטא״ הוא נוסף‪ ,‬ועקרו ״הט״‪ ,‬ובמו בפרשת ויצא‪,‬‬
‫סידי א ח ט נ ה‪ ,‬וכן בפרשת שלח )ט׳ו כ״ד( ‪.‬‬
‫או י״ל בזה‪ ,‬דמצרף למספר אגוז" את המלה עצמה למספד ״אחד״‪ ,‬ועולה בפך‬
‫■יגולל — י״ח‪ 5‬וחשבון צרופי כזה נקרא אצל בעלי הגמטריאות )ונם אצל המקובלים(‬
‫*גסטריא עם הכולל״‪ ,‬והיינו צרוף כלל המלה למספר ״אחד״‪5‬‬
‫ואמנם מצינו חשבון צרופי זה גם בהז״ל‪ ,‬במ״ר פ' לך‪ ,‬דהשיב שם שנותיה של‬
‫׳זיסתר ש ב ע י ם ו ח ם ש ה כ מ נ י ן ה ד ס ה )על שם הלשון ויהי אומן את הדסה‪ ,‬היא‬
‫^!סתר( ‪ :‬והנה צדוף אותיות השם ״הדסה״ עולה שבעים ו א ר ב ע ה ‪ ,‬אך מצרף את‬

‫ועור יותר קשה ליתס תואר זה לאיש שנסמוך עליו בכ שרות;‬

‫בעניניהם^‬ ‫לשותשים‬ ‫ואף לא נרע מת היחש והערך בינו ובין עמלק ער שיחשבום‬
‫‪.‬זכמה נפלא הדבר ;‬
‫מזל לישראל‪ ,‬ואמרו ש ם‪:‬‬ ‫יש‬ ‫בגמרא שבת שהבאנו לרעת החכם‬ ‫אך הנה אמרו‬
‫‪r‬זאי מאן דבמארים )מזל מאדים( נולד‪ ,‬יהא או טבחא או מוהלא‪ ,‬כלומר‪ ,‬שבלל ענינו ותעודחי‬

‫׳♦הי׳ לשפוך דם )ואל זה מרמז השם מאדים‪ ,‬משרש אדום‪ ,‬דם( ;‬

‫לבו‬ ‫ישים‬ ‫ומי שלא‬ ‫מילה‪,‬‬ ‫אך מי שיזכה‪ ,‬יתעסק בתעודתו זאת בקודש‪ ,‬במצות‬
‫■לעשות מעשהו בקודש‪ ,‬יתעסק בו בחולין‪ ,‬בשפיכת דם הצאן והבקר‪ ,‬והוא ה ט בו‪ /‬וזה ענינו‬
‫יז א ת תעודתו בחיים;‬

‫הדרכים‬ ‫תעודתו משפיכת דם באחד מן שני אלה‬ ‫והנה זה האיש אשר בידו לקיים‬
‫«‬
‫‪-‬בדרך הקודש ‪ -‬במצות מילה‪ ,‬ובדרך החול ‪ -‬במלאכת הטבחות‪ ,‬והוא בוחר בטבחות‪ ,‬ונם לא‬
‫בקודש‪ ,‬נדאה כמו מבי ש ומבזה את מצות‬ ‫נסה את ידיו ולא נשא א ת לבו להתעסק בזה‬
‫‪:‬מילה‪ ,‬כי מכיר ומבכר עליה את מלאכת הטבחים ;‬

‫בפירש״י לתורה ס״ם תצא על הפסוק ויזנב‬ ‫והנה איתא בפסיקתא ובאגדות‪ ,‬והובא‬
‫בך‪ ,‬שהי׳ עמלק חותך מילות וזורקן כלפי מעלה בבוז ותרפה;‬
‫כן זה‪ ,‬הטבו ע שניהם ביזו והובישו את מצות מילה‪ ,‬כל‬ ‫ומתבאר‪ ,‬דכמו זה‪ ,‬עמלק‪,‬‬
‫זו גם‬ ‫יחשבו כשותפים בענין זה‪ ,‬ואף אין יוצא מתכונת שותפות‬ ‫אחד בענינו ; ועל כן‪,‬‬
‫‪-‬‬ ‫תכשר שבטבחים‪ ,‬שגם הוא בכלל בזוי מצוה זו‪ ,‬כמבואר ‪.‬‬

‫לדבר ומענין לענין‪ ,‬אפשר‬ ‫בה מדבר‬ ‫שיצאנו‬ ‫הזאת‪,‬‬ ‫על כלל תכן ההערה‬ ‫והנה‬ ‫'‬
‫)ענינים( של תורה ‪ :‬הן‬ ‫בם׳ צוארך בחרוזים ; אלו פרשיות‬ ‫לדזשתמש בלשון המ״ר ל שה׳ ש‬
‫ב מ ב ו א פרק י״ ב‬ ‫ועיין לשנינו להלן‬ ‫ע׳ ב ;‬ ‫זו א ת זו ו נו'‪,‬‬ ‫מושכות‬ ‫חרוזות זו בזו‪,‬‬
‫>הנקרא ‪,‬דרך אגב״( ‪— .‬‬
 ‫ברוך‬ ‫סכרומתי(‬ ‫מקור‬ ‫‪340‬‬

‫המלה ״הרסה״ למספר ״אחד‪ /‬ויוצא שבעים וחמשה ‪ .‬ולפלא‪ ,‬כי המפרשים לא עמדי‬
‫על זה ולא העירו כלליי(‪.‬‬

‫בתוספת אות‪.‬‬ ‫)ב(‬ ‫י‬

‫דרשו הפסוק דפי משא‪ ,‬כי בושש משה _ כי כ א ו ׳‪ 8‬י®‬ ‫א( שבת )פ״ט א׳(‬
‫)שעות(‪ ,‬ומשלימין אל״ף ;‬
‫דרשו אין התורה נקנית אלא בסימנים‪ ,‬שנאמר )פ׳ וילו<‬ ‫ב( עירובץ )נ״ר ב׳(‬
‫ומשלימין נו״ן )וג®‬ ‫שימה בפיהם‪ ,‬קרי ס י מ נ ה בפיהם‪,‬‬
‫מחליפין שי״ן שמאלי בממ״ך‪ ,‬שמפני שהם מהברה אחי‘‪/‬‬
‫’‬ ‫דרכן להתחלף^ כמו שכתבנו בארוכה בפרק הקודם(;‬
‫דרשו הפסוק דפרשת ברכה‪ ,.‬תורה צור‪ .‬לנו משה מורשה י~'‬ ‫נ( פסחים )מ״ט ב׳(‬
‫כמו מ א ו ר ס ה ‪ ,‬בהשלמת אל״ף )ובחלוף שי*ן ימני בסמ״ס‬
‫השינים( רר^‬ ‫שמפני שהם ממוצא אחד )זסשר״ץ‪ ,‬מן‬
‫להתחלף לפעמים‪ ,‬כמו שבארנו בארוכה בפרק הקודם( }‬
‫דרשו הפסוק דתהלים )ע״ב( כ ל ו תפלות דוד‪ ,‬במו כל‬ ‫ד( פסחים )קי״ז א׳(‬
‫אלו‪ ,‬בתוספת אל״ף ן‬
‫היושב בתענית נקרא הסיד‪ ,‬שנאמר )משל‪ /‬י״א( גגג!ל‬ ‫ה( תענית )י׳׳א כ׳(‬
‫איש ח ם ד ודורשים חסד כמו ח ס י ד ‪ ,‬בתוספת יו״ר ;‬
‫דרשו המלה ״שמים״ כמו אש — מים ‪ ,‬בתוספת אל״ף י‬ ‫ו( חגיגה )י״ב א׳(‬
‫ל בי^‬ ‫כמו‬ ‫דאסתר‪ ,‬ותר‪,‬י לו ל ב ת ‪,‬‬ ‫הפסוק‬ ‫דרשו‬ ‫ז( מגילה )י״ג א׳(‬
‫■‬ ‫בתוספת יו״ד;‬
‫הפסוק דפ׳ בשלח‪ ,‬מי במוכה באלים — מי במוני*‬ ‫דרשו‬ ‫ח( גיטין )נ״ז ב׳(‬
‫ב א ל ם י ם )שרואה וסובל ושותק(‪ ,‬ודרשו כתוספת מ״ם ‪:‬‬

‫״ראה ספאמי‬ ‫וראוי להעיר‪ ,‬כי דבר הגימטריאית בבדל לא הי׳ נחש^‬ ‫א(‬
‫^י׳‬
‫אחד החכמים בירושלמי מס' תרומות )ם*ה ה׳א(‪ s‬כל ימינו היינו טועים )בהלכה אחוז(‬
‫אך‬
‫שלמדנוה מן החשכו; גימטריא‪ ,‬ע׳־כן ואעם״י דשם ענין הנימטריא בתמונה אהווז*‬
‫שטם אחד ‪.‬‬
‫ומעריצי הגימטריאוח מצאו יתד נאמן )ונפלא כמינו( לעניו זה ‪3‬הןרה‪ ,‬ג‪6‬׳ ראי‬
‫ךינ*נו‬
‫')ל״ב מ״ז( ‪,‬כי לא דבר רן הוא מכם* עולה בגימטריא ‪.‬גי מטר י א ו ת ' )טספר ו׳י^‬
‫כזה ובזה( ‪.‬‬
‫^‬ ‫; י‬
‫ואצלנו בשפות ועל נתקבל שם זה )‪ (Geometrie‬ייחכמת המדידה )התכגיר(׳‬
‫בענין הלשון כמם׳ אבית תקופות וגיטמריאוש ‪—.‬‬
‫העא‬ ‫מבוא‬ ‫‪.‬‬ ‫פרק ז׳ ״הםר ויהר״‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מב וא‬
‫אש‪.‬‬ ‫דרשו הפסוק דפ׳ תצא‪ ,‬פן תקדש‪ ,‬כמו פן תקר‬ ‫‪ (0‬קדושין )נ״ו ב׳(‬
‫ומשלימין אל״ף;‬
‫דרשו הפסוק דיתזקאל )ט״ז( ותבאי בעדי עדים‪ ,‬כמו ב ע ד ר י‬ ‫י( סוטה )י׳׳א ב׳(‬
‫ע ד ר י ם ‪ ,‬בתוספת רישי״ן‪5‬‬
‫דרשו הפסוק דפ׳ וישלה )ל״ו כ״ד( אשר מצא את הימים ‪:‬‬ ‫ב׳(‬ ‫יא( הולין )ז׳‬
‫ש א י מ ת ן מוטלת על הבריות‬ ‫למה נקראו ימים‪ ,‬מפני‬
‫)כלומר‪ ,‬אימת נשיכתן‪ ,‬שמביאה לידי מיתה( ; והנה דריש‬
‫ימים כמו א י מ י ם ‪ ,‬בתוספת אל״ף )ועיין בפרק הקודם סעיף‬
‫א׳ כתבנו עוד בענין דרשה זו( ‪:‬‬
‫דרשו השם דוכיפת )שם עוף טמא‪ ,‬בפ׳ שמיני( שהודו כפות‬ ‫^יב( חולין )ס״ג א׳(‬
‫)כרבלתו עבה( ודריש בתוספת ה׳ )הודו( ‪:‬‬
‫דרשו הפסוק דפ׳ צו‪ ^,‬זאת התורה לעולה ולמנהה ולחטאת‬ ‫ייג( הנחומא )מצורע(‬
‫כמו‪ :‬לא‪-‬עולה‪ ,‬לא‪-‬מנהה‪ ,‬לא‪-‬הטאת וכו׳ )כלומר‪,‬‬ ‫וגו'‪,‬‬
‫שהעוסק בתורה אין צריך לכל קרבן(‪ ,‬ודריש בתוספת אלפי״ן ;‬
‫דרשו הפסוק דמשלי )כ״א( שומר פיו ולשונו שומר מ צ ר ו ת‬ ‫)״ (‬ ‫■יד(‬
‫באים‪,‬‬ ‫נפשו — כמו מ צ ר ע ת )רעל עון לשון הרע נגעים‬
‫כמבואר במס׳ ערכין‪ ,‬ט״ז א׳(‪ ,‬ודרשו בתוספת עי״ן ;‬
‫הרגיל בספרות התלמודית הוא תהת ״עד כן״ שבמקרא‬ ‫'®‪ 0‬והלשון *עד כאן״‬
‫)נהמיה‪ ,‬ב׳ ט״ז(‪ ,‬בתוספת אל״ף‪■ 5‬‬
‫הרגיל בתלמוד‪ ,‬עקרו ״מ מ ת י״‪ ,‬והאל״ף נוסף ‪— .‬‬ ‫'®י( והלשון *מאימתי״‬

‫ועפ״י סגנון דרשות אלו יתפרש היטב מה שאמרו במס׳ מנהות )מ״ג ב ( ‪ :‬הייב‬
‫איס לברך מאה ברכות בבל יום‪ ,‬שנאמר‪) ,‬פ׳ עקב( מה ה׳ אלהיך שואל ממך‪ ,‬ועיין‬
‫גרש״י ותום׳;‬
‫ולפי הסגנון שרגילים הז״ל לדרוש בתוספת אות‪ ,‬פתבאר‪ ,‬שדרשו )לרמז וסימן(‬
‫אי• המלה ״מה״ בתוספת אל״ף‪ ,‬ויוצאת — מ א ה —‬

‫יכמו בעגיגי הפרקים הקודמים‪ ,‬כן בענין פרק זה למדו חז״ל בדרכם זאת אל‬
‫ייך הכתובים‪ ,‬שגם בהם נמצאות אותיות חסרות ויתרות ‪ :‬ויותר מזה נמצאה תכוגה זו‬
‫®יזותיות אהו״י‪ ,‬אשר לקלות הברתן הן נוחות להשמט ולהתוסף‪ ,‬לפי מצב המבטא ;‬
‫ויען כי בהמשך המבוא והחבור יבוא מענין זה זכרון לפעמים קרובות‪ ,‬אמרתי‬ ‫־‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪342‬‬

‫למקומותיהם‪5‬‬ ‫ולהראותם דהכתובים האלה לפרטיהם ולמקורם‬ ‫לפרשו כאן בפרטיות‪,‬‬

‫וע״י זה יתבארו כמה דרשות הז״ל שיפדו על הלכה זו‪ ,‬כהדוגמאות שהבאתי בסעיף‬
‫הקודם; וכן יתבארו ויתלבנו על דרך זו בפשטות גמורה כמה מקראות הדורשים באור •‬
‫ובהמקומות בהמבוא ובה־בור שאבוא להזכיד הלכה זו )מקביעות מלים בחסרון■‬
‫ויתרון אות( אשען על מה שבארתי ופרשתי ענין זה בפרק זה‪ ,‬ואציין לעיין לבאן ‪.‬‬
‫ובכן אסדר הדוגמאות; ואהל מאותיות אהו״י‪ ,‬ואח״ב על סדר יתר אותיות הא״בג‬
‫ודרך אגב אעיר ואבאר מה שאמצא להעיר ולבאר בענין זה ‪.‬‬
‫ואלו הן הדוגמאות‪:‬‬

‫)א( )‪ ( 1‬אות ה א ל ״ ה )בהשמטתו(‬

‫לפעמים‪ ,‬מפגי קלות הברתו‪,‬‬ ‫להשמט‬ ‫)דרכו‬

‫וביותר‪ ,‬במקום שאין לו תנועה לעצמו(‪ ,‬כמו‪:‬‬

‫הער ות‬ ‫תחת‬ ‫כת וב‬ ‫פסוק‬ ‫פרשה‬ ‫ספר‬ ‫‪j‬‬

‫תאום־ם‬ ‫הומים‬ ‫כ״ד‬ ‫כ״ד‬ ‫‪ 1‬בראשית‬

‫‪1‬‬
‫בא גד‬ ‫בנד‬ ‫י״א‬ ‫ל‬ ‫<‪/‬‬ ‫‪1‬‬
‫!‬
‫וכמו בא גד שלמעלה‬ ‫בא אשיי‬ ‫באשרי‬ ‫י׳ינ‬ ‫‪H‬‬ ‫‪M‬‬ ‫י‬
‫השרש הטא‬ ‫אחטאנה‬ ‫אחטנה‬ ‫ל״ט‬ ‫ל״א‬ ‫‪0‬‬

‫השרש ״אחר״ ואל״ף אהד‬ ‫ואאחר‬ ‫ואחר‬ ‫ה׳‬ ‫ל״ב‬ ‫»‬

‫למדבר בעדו‬
‫הקודם סעיף ג'‬ ‫ובפרק‬ ‫אנחנו‬ ‫נתנו‬ ‫י״א‬ ‫מ״ב‬ ‫§‬

‫מלת הגוף‬ ‫בי‬ ‫הראגו‪,‬‬

‫״אנחנו״ יוצאת מטלה כזו‬
‫ביחיד ‪,.‬אנכי״ בחלוף כ״ף‬
‫כפי‬ ‫בחי״ת‪ ,‬שמתחלפין‪,‬‬
‫שנתבאר שם בפרט‪.‬‬
‫ואנחנו‬ ‫ונהנו‬ ‫ז׳‬ ‫ט״ז‬ ‫‪ ,‬שמות‬
‫מצאהי‬ ‫‪ .‬מצתי‬ ‫י״א‬ ‫י״א‬ ‫במדבר‬
‫לחטאת‬ ‫לחטת‬ ‫כ״ד‬ ‫ט״ו‬
‫מראשית‬ ‫מרשית‬ ‫י״א ‪ .‬י״ב‬ ‫דברים‬
‫קעב‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ז׳ ״חסר ויתר״ ; סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫‪1‬‬
‫‪1‬‬ ‫הערות‬ ‫‪,‬‬ ‫תחת‬ ‫כתוב‬ ‫ססוק‬ ‫פרשה‬ ‫ספר‬

‫ויאתא‬ ‫ויתא‬ ‫כ״א‬ ‫ל״נ‬ ‫דברים‬

‫שאלתך‬ ‫שלתך‬ ‫י״ז‬ ‫א׳‬ ‫שמואל א׳‬
‫כלאו‬ ‫כלו‬ ‫ו׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪#‬‬

‫ועיין רד״ק‬ ‫ויארב‬ ‫וירב‬ ‫ה׳‬ ‫ט״ו‬ ‫‪M‬‬

‫‪1‬‬ ‫באנו‬ ‫בנו‬ ‫ה׳‬ ‫כ״ה‬ ‫‪n‬‬

‫המצאתיך‬ ‫המצתיך‬ ‫‪II‬‬ ‫נ׳‬ ‫שמואל ב׳‬

‫ולהשמאיל‬ ‫ולהשמיל‬ ‫י״ט‬ ‫י״ד‬ ‫‪H‬‬

‫תאמרו‬ ‫תמרו‬ ‫י״ד‬ ‫י״ט‬ ‫‪0‬‬

‫ותאזרני‬ ‫ותזרני‬ ‫ט׳‬ ‫כ״ב‬ ‫‪M‬‬

‫ע׳ בהערה לשם זה להלן‬ ‫בית שאן‬ ‫בית שן‬ ‫י״ב‬ ‫כ״א‬ ‫‪U‬‬

‫ברשימה מתוספת אל״ף ‪.‬‬

‫וכסו בישעיה )ל״ז כ״ו(■‬ ‫להשאות‬ ‫להשות‬ ‫כ״ה‬ ‫ו״ט‬ ‫מלכים ב׳‬
‫וירפאו‬ ‫וירפו‬ ‫כ״ב‬ ‫כ׳‬ ‫‪ II‬׳‬
‫ן‬

‫לפרשת בא‬ ‫ראה ברש״י‬ ‫יאהלו‬ ‫יהלו‬ ‫י׳‬ ‫י״נ‬ ‫ישעיה‬

‫)י׳ כ״א(־‬
‫האתיו‬ ‫התיו‬ ‫י״ד‬ ‫כ״א‬ ‫‪0‬‬

‫תאזלי‬ ‫תזלי‬ ‫ל״ו‬ ‫ב׳‬ ‫ירמיה‬

‫אתאנו‬ ‫אתנו‬ ‫כ״ג‬ ‫נ׳‬ ‫‪0‬‬

‫וירפאו‬ ‫וירפו‬ ‫י״א‬ ‫‪0‬‬

‫אל״ף‬ ‫בלא‬ ‫״גוה״‬ ‫כי‬ ‫הנאוה‬ ‫הנוה‬ ‫ב׳‬ ‫י׳‬ ‫*‬ ‫״‬

‫הוראתה מעון‪ ,‬משכן ; וכאן‬

‫ההוראה נוי‪ ,‬יופי‪ ,‬משרש‬
‫נאה‪ ,‬וכמו נאוה כירושלם‬
‫)שה״ש‪ ,‬ו׳( ‪.‬‬
‫אחאב‬ ‫אחב‬ ‫ב״ב‬ ‫כ״ט‬ ‫‪0‬‬

‫פרטי‪ ,‬מן יאזן יה‪,‬‬ ‫שם‬ ‫יאזניה‬ ‫יזניה‬ ‫א׳‬ ‫מ״ב‬ ‫‪0‬‬

‫וכמו שם )ל״ח ג׳(‬

‫השרש ״אבד" ‪ ,‬ואל״ף אחד‬ ‫אאבידה‬ ‫אבידה‬ ‫ח׳‬ ‫‪f o‬‬ ‫‪0‬‬

‫למדבר בערו‪:‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מל‪,‬ור‬ ‫‪344‬‬

‫הער ות‬ ‫תחת‬ ‫כת וב‬ ‫ססוק‬ ‫‪ 1‬פרשה‬ ‫ספר‬

‫במאסרת‬ ‫ב מסרת‬ ‫ל״ז‬ ‫כ׳‬ ‫יחזקאל‬

‫מלאו‬ ‫מלו‬ ‫ט״ז‬ ‫כ״ח‬ ‫«‬
‫וכמו בהערה הקודמת •‬ ‫ואאבדך‬ ‫ואברך‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪M‬‬

‫ובמו בפרשה זו‪ ,‬פסוק ג'ג‬ ‫בריאה‬ ‫בריה‬ ‫כ׳‬ ‫ל״ד‬ ‫‪a‬‬

‫הבריאה תזבחו‪.‬‬
‫השרש ״נשא״‬ ‫ונשאו‬ ‫־‪,‬ונשאו‬ ‫ב״ו‬ ‫ל״ט‬ ‫‪0‬‬

‫כבהערה הקודמת ‪.‬‬ ‫ותשאנה‬ ‫ותשנה‬ ‫ט׳‬ ‫ה׳‬ ‫זכריה‬

‫השרש ‪,‬אמץ׳‪ /‬ואל״ף אחד‬ ‫אאמצה‬ ‫אמצה‬ ‫ה׳‬ ‫י״ב‬ ‫תהלים‬

‫למדבר בעדו‪ ,‬ובמו באיוב‬

‫)ט״ז ח׳‪ 1‬אאמצבם במו פי •‬
‫אמצה‬ ‫הלשון‬ ‫והמשך‬
‫)אאמצה( לי יושבי ירושלם(‬
‫והמלה ״לי״ באה לזריז‬
‫עצמו‪ ,‬כמו בשה״ש אלבה ‪:‬‬
‫לי‪.‬‬
‫ראמים‬ ‫רמים‬ ‫ב״ב‬ ‫ב״ב‬ ‫‪a‬‬

‫והה׳ נוסף‪.‬‬ ‫צאנה‬ ‫צנה‬ ‫ח׳‬ ‫מ׳‬ ‫‪a‬‬

‫המשך הלשון‪ :‬תסף רוחם‬ ‫תאסף‬ ‫תסף‬ ‫ב״ט‬ ‫ק״ד‬ ‫‪a‬‬

‫ינועון‪ ,‬והוא)בתוספת אל׳זף( ‪i‬‬

‫על דרך הלשון באיוב‪) .‬לר(‬
‫רוחו ונשמתו אליו יאסוף■‬
‫יאמרוך‬ ‫־ ימרוך‬ ‫קל״ט ב'‬ ‫‪n‬‬

‫זה‬ ‫פסוק‬ ‫באור‬ ‫ראה‬ ‫יניא‬ ‫יני‬ ‫קמ״א ה׳‬ ‫‪a‬‬

‫למעלה במבוא פרק ב ‪1/‬‬

‫סיף סעיף ד׳ ‪.‬‬
‫תאבה‬ ‫תבה‬ ‫י׳‬ ‫א׳‬ ‫משלי‬
‫אאהב‬ ‫‪ .‬אהב‬ ‫ט״ז‬ ‫ח׳‬ ‫‪A‬‬
‫מאזין‬ ‫מזין‬ ‫ד׳‬ ‫י״ז‬ ‫‪a‬‬

‫תרפאינה‬ ‫תרפינה‬ ‫י״ח‬ ‫ח׳‬ ‫איוב‬

‫דןעג‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ז׳ ״הסר וי ת ר‪ /‬סעיף ב׳‬ ‫מב וא‬

‫י‬ ‫הערות‬ ‫תחת‬ ‫כתוב‬ ‫‪ 6‬סוק‬ ‫פרשה‬ ‫ספר‬ ‫|‬

‫אאזין‬ ‫אזין‬ ‫י״א‬ ‫ל״ב‬ ‫‪ 1‬איוב‬

‫מלאתי‬ ‫מלתי‬ ‫י״ח‬ ‫‪II‬‬ ‫‪M‬‬

‫ובמאסרם‬ ‫ובמסרם‬ ‫ט״ז‬ ‫לנ‬ ‫‪II‬‬

‫מאלפנו‬ ‫מלפנו‬ ‫י״א‬ ‫ל״ה‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬

‫כשאתו‬ ‫משתו‬ ‫י״ז‬ ‫מ״א‬
‫׳‬
‫השרש ״נאם׳‪ /‬וכן היא‬ ‫כנאמא‬ ‫בנטא‬ ‫ח׳‬ ‫ד׳‬ ‫עזרא‬
‫כתלמוד מם׳ יבמות )קכ״ב‬
‫כ׳( נמתי לו‪ ,‬תחת נאמתי‬
‫לו‪.‬‬
‫צוארם‬ ‫צורם‬ ‫ח׳‬ ‫ג׳‬ ‫נחמיה‬
‫האשפות‬ ‫השפות‬ ‫י״ג‬ ‫‪II‬‬ ‫‪0‬‬

‫השרש ‪,‬אצר״ ‪ ,‬ואל״ף אתר‬ ‫ואאוצרה‬ ‫ואוצרה‬ ‫י״ג‬ ‫‪M‬‬

‫למדבר בעדו‪.‬‬
‫וכמו בשמות )ו׳ כ״ד(‬ ‫אביאסף‬ ‫אביסף‬ ‫ח׳‬ ‫ו׳‬ ‫דה״י א׳‬
‫וכמו בש״א )י״ז א׳(‬ ‫באפם‬ ‫בפם‬ ‫י״נ‬ ‫י״א‬ ‫‪//‬‬ ‫‪1‬‬
‫וכמו במ״ב)ח׳ ‪ ,‬כ״ח וכ״ט(‬ ‫הראמים‬ ‫הרמים‬ ‫ה׳ •‬ ‫כ ״ב‬ ‫דה״י ב׳‬
‫האסורים‬ ‫הסורים‬ ‫י״ד‬ ‫ד׳‬ ‫קהלת‬
‫ותשאנה‬ ‫ותשנה‬ ‫רות‬
‫־־'‬
‫‪i‬‬
‫ועור מה שמצאתי מפרשים מלים ופסוקים שוגים עפ״י סגנון טהשסטת אל״ף‪ ,‬הוא ‪:‬‬
‫בפרשת וירא )כ״ב ב׳( ארץ הטורי‪ /‬כתב הרשב״ם‪ ,‬דשם ״המוריהי בא בהשמטת‬ ‫**(‬
‫האל״‪ /‬תתת ״האמ ור יה״ )ארץ האמורי(;‬
‫בפרשת וישב )ל״ח ה׳( והיה בכזיב; כתבו איזה מפרשים כי שם העיר ״כזיב״‬
‫שבבא; אשר בארץ יהודה היא העיר ״אכזיב״ אשר ג״כ בארץ יהודה )יהושע‪ ,‬ט״ו‬
‫׳ ■‬ ‫מ״ד‪/‬והאל״ף נשמט;‬
‫בפרשת בא )י׳ כ״א( ו י מ ש השך‪ ,‬פירש״י וימש — תהת ו י א מ ש ‪ ,‬והאל״ף‬
‫נשמט ״לפי שאי; הברת האל״ף ניכרת כל כך‪ ,‬אין הכתוב מקפיד על חסרונו׳‪ /‬עב’ל‬
‫ועוד יש שכתבו‪ ,‬כי השם דניאל‪ ,‬מרכב מן השמות הקדושים ״אדני" עם ״אל‪/‬‬ ‫‪H‬‬
 ‫בר ו ך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מר‪,‬ור‬ ‫‪345‬‬

‫נשמט האל״ף הראשון )עיי!‬ ‫אך מפגי כבוד השם שלא לכנות בשסו שם איש‬
‫הגהות מלא הרועים למס׳ סנהדרין )ק״ב א׳( דפוס ווילנא( ;‬
‫ובחבקוק )ב׳ ט״ז( כתב הראב״ע‪ ,‬בי המלה ״קיקלון״ מרכבת מן;שתי מלים ״קיא^‬ ‫ה(‬
‫קלון״ ‪ ,‬והאל״ף נשמט ;‬
‫ומה שנראה עור לפרש עפ״י סגנון זה מהשמטת האל״ף הוא‪:‬‬
‫בפרשת ויצא )ל״א ט׳( ויצל אלהים את מקנה אביכם ויתן ל‪ /‬שאין הלשון ״ויצל״‬ ‫‪(1‬‬
‫כלפי מעלה מכוון כ״כ ; וקרוב לומר^ כי בא תחת ו י א צ ל ‪ ,‬מהוראת חרול‪/‬‬
‫מנוע דבר מזולתו‪ ,‬וכמו ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם )פ׳ בהעלותך‪/‬‬
‫ובקהלת )ב׳ י׳( וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם ‪ .‬ויתבאר היטב ;‬
‫ומקלל אביו ואמו מות יומת^ ובפ'‬ ‫יפ׳ משפטים‪ ,‬וסבה אביו ואמו‪,‬‬ ‫וכן נראה‬ ‫ז(‬
‫קדושים‪ ,‬איש אמו ואביו תיראו ; והנה אעפ״י דכתיבי השמות כסגנון חבורי‪ ,‬בבל‬
‫זאת מאמתת הדין חייבים על ההכאה ועל הקללה גם על האב בלבד ועל האע‬
‫בלבד‪ ,‬וכן חייבים במורא האם לבד ובמורא האב בלבד ;‬
‫כאן הכתובים בהשמטת האלפ״ין קודם הוו״ין המחברים‪/‬‬ ‫אך משתמשים‬
‫ומקלל אביו או אמו‪ ,‬איש אמו או אביי‬ ‫ושעור הכתובים ‪ :‬ומכה אביו או אמו‪,‬‬
‫תיראו)וכן במצות כבר את אביך ואת אמך‪ ,‬כמו או את אמך( •‪,‬‬
‫וזו בונת הגמרא בכמה מקומות בלשון ״או או קתני״‪ ,‬כלוגזר‪ ,‬שנשמטי‬
‫‪,‬‬ ‫האלפי״ן •‪,‬‬
‫וכן יש לפרש במלכים א׳ )ח׳ כ״ד‪ (.‬עשרים אלף כור חטים מ כ ל ת לביי׳י'‬ ‫ח(‬
‫מ א כ ל ת ‪ ,‬בהשמטת האל״ף‪ ,‬וממובן מזון ואכילה ‪:‬‬ ‫שבאה המלה מקצרת מן‬
‫א פ ס ו אמונים‪ ,‬וכטי‬ ‫וכן נראהבתהלים )י״ב ב׳( פסו אמונים‪ ,‬שהוא במקום‬ ‫ט(‬
‫בישעיה )כ״ט( אפס ערי׳ן ;‬
‫בעתו‪ ,‬שענינו מזלור*‬ ‫וכן אפשר לפרש באיוב )ל״ח ליב( התוציא מ ז ר ו ת‬ ‫י(‬
‫השמים‪ ,‬ובא השם תחת מ א ז ר ו ת על שם שבעה כוכבי לכת המקיפים ^‬
‫כ א ז ו ר ; וכמו ואזור עור אזור במתניו )מ״ב‪ ,‬א׳(‪ ,‬ובא מזרות‬ ‫השמש‬
‫מ א ז ר ו ת ‪ ,‬בהשמטת אל׳יף‪ ,‬וכמו ותזרני חיל )ש״ב‪ ,‬כ״ב( תחת ו ת א ז ר נ י*‬
‫וע״ע מענין זה בסעיף הקודם ;‬
‫ל א ו נ יי׳‬ ‫וכן נראה לפרש‪ ,‬כי השם ״פלוני*)אלמוני( נתכווץ בהשמטר‪ ,‬אל‪//‬ף מן‬ ‫יא(‬
‫^ן כי יסוד השם הוא יחוסי מן שם ״פלא״ ‪ ,‬כלומר‪ ,‬ששמו פלא ונעלם‪,‬‬
‫בפרשת וישלח‪ ,‬למה זה ותשאל לשמי‪) /‬כלומר‪ ,‬כי הוא פלאי( ;‬
‫וכן קרוכ לפרש‪ ,‬כי השם ״מחר* )יום שאחר יום זה שאנו עומדים בו( נתכווץ גיל‬ ‫יב(‬
‫״מאחר״ ‪ ,‬מיום שאחריו‪ ,‬וכמו בארמית‪ ,‬יומא א ח ר א ‪ ,‬שבאורו יום מחר;‬
‫קעד‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ז׳ ‪,‬חסר ויתר"‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬
‫מה שכינו המדקדקים כל נגיגה )טעם( איפר בהברה‬ ‫ועפ״י כל זה אפשר לפרש‬
‫אחרונה מן המלה בשם ״מלרע״ ‪ ,‬כי הוא מלשון הכתוב בדניאל )ב׳ ל״ט( ״ובתרך‬
‫תקום מלכא אחרי א ר ע ממך" ‪ ,‬ובאורו ‪ :‬ואחריך תקום מ^כות אחרת נ מ ו כ ה‬
‫ממך ‪ ,‬ומתבאר‪ ,‬כי המלה ״מלרע״ קצרה‪ ,‬ובאה במקום ״ מ ל א ר ע ״ שהוראתה‬
‫מ ת ח ת הננינה‪ ,‬בהיפך מן ‪,‬מלעיל" ‪ ,‬שהוראתה ממעל‬ ‫נמוך למטה‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫הנגינה‪ ,‬והאל״ף נשמט‪.‬‬
‫וכן נראה מה שבאה בלשון חכמים )ברכות‪ ,‬ל״ז ב׳( בשפת ארמית‬
‫״תו ר י תא דנהמא״‪ ,‬כי המלה ״תוריתא" באה קצרה אל״ף‪ ,‬ר ‪a‬ת ת או ר י ת א‪,‬‬
‫מן ״ ת ו א ר ״ בעברירק מראה וצורת הלחם‪ ,‬דבזה איירי העגין שם‪.‬‬

‫)א( )‪ (2‬אות ה אל ״ ^ )בהוספתו(‬

‫)וכן מדרך האל״ף להתיסף לפעמים‪ ,‬באין הברח נראה‪,‬‬

‫כמו שבארנו( במו‪:‬‬ ‫וזה גם כן מפני קלות הברתו‪,‬‬

‫ה ע ר ו ת‬ ‫ת ח ת‬ ‫כ ת ו ב‬ ‫פ סו ק‬ ‫‪6‬י ש־‬ ‫ס פ ר‬

‫ההלכו‬ ‫ההלכוא‬ ‫כ״ד‬ ‫י׳‬ ‫יהושע‬

‫ובש״א )ל״א י׳( ובש״ב‬ ‫בית שן‬ ‫בית שאן‬ ‫י״א‬ ‫י״ז‬ ‫‪II‬‬

‫)כ״א י״ב( חסר אל״ף‪ ,‬וקשה‬

‫לברר ; אך כנראה שחז״ל‬
‫הפכו לעיקר הסר אל״ף‪,‬‬
‫שכן במס׳ מנילה )כ״ר ב׳(‬
‫בא שם זר‪ .‬בנטיה יחוסית‬
‫חסר אל״ף‪ :‬בישני‪ ,‬ולא‬
‫‪1‬‬ ‫בישאני ‪.‬‬
‫המלכים‬ ‫המלאכים‬ ‫א׳‬ ‫י״א‬ ‫שמואל ב׳‬
‫וכמו בדד״י״א‬ ‫שם פרטי‪,‬‬ ‫יתר‬ ‫יתרא‬ ‫כ״ה‬ ‫י״ז‬ ‫‪fi‬‬
‫)ב׳ י״ז(‬
‫לט‬ ‫לאט‬ ‫ה׳‬ ‫י״ט‬ ‫‪n‬‬

‫שם פרטי‪ ,‬וכמו בירמיה‬ ‫יזניהו‬ ‫יאזנידץ‬ ‫כ״נ‬ ‫כ״ה‬ ‫מלכים ב'‬
‫)מ׳ ח׳(‬
‫ור‪,‬זניחו‬ ‫והאזנית‬ ‫ו׳‬ ‫י״ט‬ ‫ישעיד‪.‬‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מהור‬ ‫‪348‬‬

‫הערות■‬ ‫‪1‬‬ ‫תחת‬ ‫כתוב‬ ‫פגוק‬ ‫פרשה‬ ‫פ‪ B‬ר‬

‫אכו‬ ‫אבוא‬ ‫י״ב‬ ‫כ״ח‬ ‫ישעיה‬

‫דוש‬ ‫אדוש‬ ‫כ״ח‬ ‫‪U‬‬ ‫«‬ ‫י‬

‫הביש‬ ‫הבאיש‬ ‫ה׳‬ ‫ל׳‬

‫*‬
‫שסיך‬ ‫שאסיך‬ ‫ט״ז‬ ‫‪H‬‬ ‫ירמיה‬
‫ובזרוע‬ ‫ובאזרוע‬ ‫כ״א‬ ‫ל״ב‬
‫י‬
‫תרגומו של‬ ‫שכן‬ ‫בזיקים‬ ‫באזיקים‬ ‫א׳‬ ‫ם׳‬
‫״נהשתים״ בש״ב )ג׳ ל*ר(=‬
‫׳‬
‫זיקי! דנהש‪.‬‬
‫ונשאר‬ ‫ונאשאר‬ ‫ח׳‬ ‫ט׳‬ ‫יחזקאל‬
‫השטים‬ ‫השאטים‬ ‫כ״ד‬ ‫ב״ח‬
‫ואמנם במקום אחר בתבי׳י׳‬ ‫ואמאסך‬ ‫ואמאסאך‬ ‫ו׳‬ ‫ד׳‬ ‫תשע‬
‫יין‬ ‫כי יכול להיות שמלח‬
‫אל״ף‪,‬‬ ‫במלואת‬
‫מהלשונות הקצרות‪ ,‬תחי*■‬
‫ואמאם א ו ת ך ‪.‬‬
‫י״ד‬ ‫ו‪/‬‬
‫וקם‬ ‫וקאם‬ ‫י‬ ‫«‬

‫נקי‬ ‫נקיא‬ ‫י״ט‬ ‫ד׳ ‪.‬‬ ‫יואל‬

‫שם פרטי‪ ,‬וכמו ביבר'^‬ ‫עדו‬ ‫עדוא‬ ‫ז׳‬ ‫א׳‬ ‫ן זבריה‬

‫)א׳ א׳( ובדהי״ב)י״ג ב״ג(’‬
‫וראמה‬ ‫ו׳‬ ‫י״ד‬
‫ורמה‬ ‫‪M‬‬

‫שלתיאל‬ ‫שאלתיאל‬ ‫א׳‬ ‫א׳‬ ‫חני‬

‫כמו שבא שם פסוק‬
‫ופסוק י״ד‪,‬ופישה ב׳ פסי?‬
‫ב׳; ואמנםבףהי״א)ג׳טיז(‬
‫כא מלא אל״ף ; ויש המו‬
‫יי‬ ‫לנוסח זה )מלא(^ מפני‬
‫יסור השם כונן)בנוטריקו'!(‬
‫על הלשון ״ש א ל ח י‬
‫מאל" ‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫קעה‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ז׳ ״חסר ויתר׳‪ /‬סעי‪ *1‬ב׳‬ ‫מבוא‬

‫הער ות‬ ‫תחת‬ ‫כת יב‬ ‫יפוק‬ ‫‪ 6‬רעה‬ ‫ס‪e‬ר‬

‫המשך הלשון; ימאסו כמו‬ ‫ימסו‬ ‫ימאסו‬ ‫נ״ד‬ ‫חהלים‬

‫מים ; ובמקום אחר כהבתי^‬
‫״ ‪,‬‬ ‫כי שרש מלה זו ״נםס‬
‫וכנסיה כאן ץ״ל י מ ס ס ו‪:‬‬
‫והראיתי‪ ,‬כי מדרך הלשון‪,‬‬
‫אותיות‬ ‫שתי‬ ‫כשתבאנה‬
‫דומות תכופות‪ ,‬תפול אחת‬
‫מה! ויבא אל״ף ר^תה‪,‬‬
‫וכמו‪ :‬בישעיה )י״ח ב׳(‬
‫אשר ב ז א ו נהרי^ תתת‬
‫ב ז ז ו ; באיוב )ט׳ כ״א(‬
‫תהת‬ ‫צאלי ם‪,‬‬ ‫תהת‬
‫צ ל ל י ם ; בשה״ש )ז׳ ב׳(‬
‫ח ל א י ם תחת ח ל י י ם‬
‫)הרבוי מן ה י ^ ״חלי״‪/‬‬
‫תכשיט(; בדהי״א )י״בח׳(‬
‫ו ב צ ב א ים ת׳ וכצביים‬
‫)הרבוי מן צבי(; פ ת א י ם ‪,‬‬
‫תחת פ ת י י ם ‪ :‬וכן כאן‬
‫י מ א ס ו ת׳ י מ ס ס ו‪.‬‬
‫רש‬ ‫ראש‬ ‫י״א‬ ‫ו׳‬ ‫מעלי‬

‫רמות‬ ‫ראמות‬ ‫ז׳‬ ‫כ״ד‬

‫וימס‬ ‫וימאס‬ ‫ז׳‬ ‫איוב‬
‫ה׳‬
‫המשך הלשון ‪ :‬הן עד ירח‬ ‫יהיל‬ ‫יאהיל‬ ‫כ״ה‬
‫ולא יאהיל‪ ,‬ולדעת המבארים‬
‫עקרו ולא י ה י ל ‪ ,‬מענין‬
‫ולא יופיע אורו; ואמנם‬
‫כתיב;‬ ‫בישעיה )י״ג י׳(‬
‫כי כוכבי השסים לא יהלו‪,‬‬
 ‫ברוך‬ ‫מכרעותי(‬ ‫מ קור‬ ‫‪350‬‬

‫(‬
‫כ ת ו ב‬ ‫ס סו ק‬ ‫פרעה‬ ‫|‬ ‫ספר‬
‫הער ות‬ ‫ת ח ת‬

‫‪1‬‬
‫ועל זה כתב רש״י בפרשת‬ ‫‪1‬‬
‫‪1‬‬

‫בא )י׳ כ׳׳א( דהוא כמו לא‬ ‫ן‬

‫‪1‬‬
‫י א ה ל ו ‪ ,‬לא יטו אהלם‪/‬‬ ‫‪i‬‬

‫ואם כן‪ ,‬נרי!‬ ‫ועיי״ש ;‬

‫הכתוב כאן י א ה י ל ‪.‬‬
‫וזרועי‬ ‫ואזרועי‬ ‫כ״ב‬ ‫ל״א‬ ‫איוב‬

‫בהערה‬ ‫למעלה‬ ‫וראה‬ ‫צלים‬ ‫צאלים‬ ‫כ״א‬ ‫ם׳‬ ‫«‬

‫לתהלים )נ״ת ב׳( למלת‬

‫ימאסו— ימסו‪ ,‬וצרף כולה‬
‫לכאן‪.‬‬
‫מום‬ ‫מאום‬ ‫א׳‬ ‫דניאל‬ ‫‪I‬‬

‫יפו‬ ‫יפוא‬ ‫ז׳‬ ‫ג׳‬ ‫עזרא‬ ‫;‬

‫שתו‬ ‫אשתו‬ ‫ד׳‬ ‫ה׳‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬

‫רבו‬ ‫רבוא‬ ‫ט״ו‬ ‫ז׳‬ ‫נחמיה‬

‫פליה‬ ‫פלאיה‬ ‫ז׳‬ ‫ח׳‬ ‫‪M‬‬

‫שם פרטי; וכמו בדהי"^‬
‫)‪:‬׳ כ״ד( ‪.‬‬
‫למול‬ ‫לאמיל‬ ‫לח‬ ‫י״ב‬ ‫‪K‬‬

‫מנות‬ ‫מנאות‬ ‫מ״ד‬ ‫‪II‬‬

‫״‬ ‫‪1‬‬
‫רג‬ ‫דא‪.‬ג‬ ‫ט״ז‬ ‫י״ג‬ ‫״ ■‬ ‫‪I‬‬
‫י שי‬ ‫אישי‬ ‫י״ג‬ ‫ב׳‬ ‫‪ I‬דה״י א׳‬

‫יהו‬ ‫יהוא‬ ‫נ׳‬ ‫י״א‬ ‫קהלת‬

‫וינץ‬ ‫וינאץ‬ ‫ה׳‬ ‫י״ב‬ ‫‪H‬‬

‫ה א ז ר ח י )תהלים; פ״ח‪-‬ט׳( תחתאיי*'‬ ‫וכן השמות איתן ה א ז ר ח י ‪ ,‬הימן‬

‫ה ז ר ח י‪ ,‬הימן ה ז ר ח י ;‬
‫)ירמיה‪ ,‬ט״ו י״ח( שהוא כמו אכזב מי^ שרשו ‪.‬כ ז ג*'‬ ‫״אכזב״‬ ‫‪.‬והשם‬
‫והאל״ף נוסף‪5‬‬
‫ולרעת התרגומים‪ ,‬יונתן וירושלמי‪ ,‬בפרשת אמור )כ״ג ם׳(‪ ,‬האל״ף מן שם ״אהיי^'‬
‫נוסף‪ ,‬ועיקר שמו ״תרוג״ ■שהוראתו בלשונות הקדם—הדר ומשובח‪ .‬ויש להעיר על‬
‫קעו‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ז׳ ״חסר ויתר׳‪ /‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬
‫־בתלסור מס׳ סוכה )לייה א׳(‪ ,‬ועיין לפנינו להלן ב מ ב ו א פרק ט׳ )״קרי וכתיב״( בערך‬
‫‪#,‬הדר—אדר׳‪ /‬מה שכתכנו שס‪:‬‬
‫בת עמי לאכזר )איכה‬ ‫והשם ״אכזר״ וראש פתנים אכזר )פ׳ ברכה‪ ,‬ל״ב ל״נ(>‬
‫יי׳ ג׳ ועור( שרשו ויסודו ״כזר״ אחי ״נזר״‪ ,‬בחלוף ניכ״ק‪ ,‬שענינו מרות של עריצות‪,‬‬
‫הלעון ויגזור על ימי; )ישעיה‪ ,‬ט׳(‪ ,‬נזר ממכלה צאן )חבקוק‪ ,‬נ׳(‪ ,‬והאל״ף נוסף ‪:‬‬
‫והשם ״אפרוח״ והמלים ; ארזמול‪ ,‬אזכרה‪ ,‬אשכר‪ ,‬אצבע‪ ,‬אזרוע‪ ,‬אזרח—תהת פרוו‪/‬‬
‫ייטול‪ ,‬זכרה‪ ,‬שכר‪ ,‬צבע‪ ,‬זרוע‪ ,‬זרח‪ ,‬והאלפי״ן נוספים‪:‬‬
‫וכן נראה‪ ,‬כי השם ״אנף״ שהוראתו כנף )ובא רק בספר יחזקאל‪ ,‬י״ב ול״ח( —‬
‫?קח ״גף״‪ ,‬כמו בדניאל )ז׳ ב׳( ו ג פ י ן די נשר לה‪ ,‬והאל״ף נוסף‪5‬‬
‫וכן נראה‪ ,‬כי הלשון ״ארשת שפתיו״ עקרו ״רשת״ מהוראת דרישה ותביעה‪ ,‬שכן‬
‫י>רגום כי תשה ברעך )פ׳ תצא(—ארי תרשי בחברך רשו‪ ,‬והאל״ף נוסף ‪:‬‬
‫וקרוב לומר‪ ,‬כי על כן נקראה פקידות ממלכה בשסי״רשור‪,‬״ )חללה של רשות‪,‬‬
‫^®*‪-‬וז י׳יא א׳ ‪ :‬אל תר״ורע לרשות‪ ,‬אבות(‪ ,‬על שם שתובעת מסים וארנוניור‪; ,‬‬
‫והלשון ״דרך האתרים״ )פ׳ חקת‪ ,‬כ״א א׳( תרגומו אורח מאלליא‪ ,‬שפירושו‪ ,‬דרך‬
‫זזסרגלים ה ת ר י ם ; ונראה‪ ,‬שמפרש ״האתרים״ כמו ״ה ת ר י ם״‪ ,‬משרש ״תור״ ‪ ,‬ומלשון‬
‫■ייתור ו את הארץ‪ ,‬והאל״ף נוסף;‬
‫וכלה‬ ‫ועוד נראה‪ ,‬כי הפעל ״אבל״‪ ,‬יסוד שרשו ״כלה״‪ ,‬על שם שהמאכל נמס‬
‫■לסעים‪ ,‬והאל״ף נוסף ‪ :‬ובזה יובנו הלשונות ‪ :‬ויאכל הצי בשרו )פ׳ בהעלתך(‪ ,‬כל אובליך‬
‫’*®״לו )ירמיה‪ ,‬ל׳(‪ ,‬קנאת ביתך אכלתני )‪.‬תהלים‪.,‬ם"ט(‪ ,‬שכל אלה ענינם כליון והפסד‪,‬‬
‫’לא אכילה בפה ובגרון ‪— .‬‬

‫)בהשמטתו(‬ ‫הד‪,‬״א‬ ‫)‪ ( 1‬אות‬ ‫)ב(‬

‫תיא‪ ,‬כמו האל״ף‪ ,‬דרכו להשמט לפעמים‪ ,‬מפני קלות הברתו‪ ,‬וביותר תפול התנועה‬
‫’®ק^וינה בנטיה‪ ,‬כמו‪ ,‬מן‪ :‬קנה‪ ,‬קונה‪ ,‬קנה‪ ,‬מקנה—יבואו‪ :‬קנם‪ ,‬קונם‪ ,‬קנם‪ ,‬מקנם‪ ,‬ולא‪:‬‬
‫?יתס‪ ,‬קונהם‪ ,‬קנהם‪ ,‬מקנהם ; ומן ישתה וישקה‪ ,‬יבואו ‪ :‬וישת‪ ,‬וישק‪ ,‬ולא וישתה‪ ,‬וישקוע‬
‫ומן הכנוים ‪ TT <T‬״ ת באו בראש מקדם בה״א‪ ,‬במו בם״פ בא ‪ :‬על י ד כ ה‪,‬‬
‫ז ^* ‪T‬‬ ‫ז‪-‬‬
‫משפטים )כ״א כ״נ( ו נ ת ת ה‪ ,‬ובשמואל ב׳ )נ׳ ז׳( מדוע ב א ת ה ‪ ,‬ובירמיה‬
‫באו‪/‬‬ ‫ונתת ‪,‬‬ ‫ידך ‪,‬‬ ‫ט כ״ח( ב ש מ כ ה ; ואחרי כן השמיטוהו להה״א‪ ,‬ובאו ‪:‬‬
‫ג״מך;‬
‫וכן בפ׳ ויצא )ל׳ ל״ט( ותלדן‪ , ,‬ובפ׳ שמות )ב׳ י״ט( ותאמרן‪ , ,‬וברות )א׳ י״ב(‬
‫״ נ ה חסר ה׳ ;‬ ‫יק באלה המקומות בא הכנוי‬ ‫!‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪352‬‬

‫וכן בא השם ״נערה" בתורה כ״א פעמים חסר ה׳ וטעם הדב^ מפני שבראשונה‬
‫הי׳ השם ‪,‬נער״ משותף לזכר ולנקבה‪ ,‬וכמו בשפת הסלאוים ‪ ,dziecko amth‬ובגרטני^‬
‫‪ ,kind‬שתראתם‪ :‬ולר‪ ,‬עולל; ורק בהמשך הימים נצטיינו השמות לזכר לבדו ולנקביי‬
‫לבדה‪ ,‬נער—נערה )ומטעם זה באה בתורה מלת ההוראה לנקבה נסתרת ^היא״ בוא'י‬
‫)״ה ו א"(‪ ,‬מפני שנסמך זה על שם ״ילד״ המשותף לשני המינים‪ ,‬כמבואר ;‬
‫ובפ׳ מקץ )מ״א כ״ו( שבע פרות הטובות — ר ‪a‬ת שבע הפרות )כחק ברקרי?<‬
‫כאשר יבא התואר או ההגבלה בה׳ הידיעה מוכרח השם הקודם להש לבוא גם‬
‫בתמוגה זו(‪5‬‬
‫כי השרש ״להב' )יע"י‬ ‫ב ל ה ב ת‪,‬‬ ‫ובפ׳ שמות )ג׳ ב׳( ב ל ב ת אש — תחת‬
‫בתלמוד מס׳ ב״ק‪ ,‬נ״ט ב׳(;‬
‫ובפ׳ בא )ט״ו ג׳( מאנת לענות מפני — תחת להענות ; ובפ׳ פנחס )כ״יי ^‬
‫את הכבש אהד — ר^ת האחד ‪) :‬וחז״ל במס׳ מגילה )כ״ח א׳( דרשוהו לשנוי זה‪) ,‬וע'^‬
‫בספרנו תור״ת(‪ ,‬ועיין עוד מעני; זה בתוס׳ בתחלת מס׳ כתובות‪ ,‬ב׳ א׳■)‬
‫ובפ׳ ראה )כ״ו י״ב( כי תכלה לעשר‪ ,‬גראה רבא תחת ל ה ע ש ר ;‬
‫ובספר שופטים )ו׳ כ׳( הסלע הלז — תחת הלזה‪ :‬ובשמואל א׳ )י״ד כ״ר( י'**‬
‫ו י א ל ה‪ ,‬יי‬ ‫שאול את העם‪ ,‬שענינו וישביע )הביאם בשבועה(‪ ,‬ולפי זה צ״ל‬
‫״אלה"; ושם )כ״ג ל״ג( לאדיב את נפשך — ר^ת ל ה א ד י ב ; ושם )כ״ה כ״ז(‬
‫>‪2‬לן‪ 2‬ל^ןןף לאבשלוי‬ ‫ה ב י א שפחתך—ר^ת אשר ה ב י א ה ; )ובשמואל ב‪,/‬״ףן‬
‫‪.‬‬ ‫השלום;‬ ‫תחת‬
‫הנני‬
‫ל ה ס ת ר ן ובירמיה )ט׳׳ז ט״ז(‬ ‫ובישעיה )כ״ט ט״ו( לסתר עצה— ר ‪ a‬ת‬
‫‪,‬‬ ‫שולח לדינים ודיגום — ר‪ a‬ת ו ה ד י ג ו ם )עיין רד״ק(‪ :‬ושם כ״ז כ׳( בגלור׳ו‬
‫ב ה ג ל ו ת ו ; ועוד שם )ב׳ י׳( הן היתה כזאת _ ר ‪ a‬ת ה ה י‬ ‫יכניר‪*nan _ ,‬‬
‫ובזכריה )ב׳ ח׳(‬ ‫וביחזקאל )כ״ו ט״ו( בהרג — בההרג )מקור נפעל מן ״הרג״( ‪:‬‬
‫■ ‪.‬‬ ‫הלז — תחת הלזה‪ ,‬וכן בדניאל )ה׳ ט״ז( ;‬
‫ובמשלי )כ״ר י״ז( ובכשלו אל יגל לבך — תחת ו ב ה כ ש ל ו )וכמו‬
‫‪L‬ך• •‬
‫ן;ךןך; ךו י ש רדי י‬ ‫י״א ל״ד‪ ,‬ובהכשלם(־) ובאיוב )ב״ז ה'( כי ישל אל‪1‬ה‬
‫ר׳(‬ ‫)ל״ז י״ח( תרקיע עמו לשחקים — תחת ה ת ר ק י ע ; ובדניאל‬
‫‪ mn‬ו ל ה ל ב ן ; ובנחמיה )י׳ ל״ט( בעשר חלוים — ‪ *nan‬בהעשר ; ובדהי״ב‬
‫^‬ ‫בהכין לו דוד — ‪ *nan‬ב ה ה כ י ן ‪.‬‬
‫^^״ל ^קרא״ בר‪.‬ש®‬ ‫וקרוב לומר בפרשת ויצא‪ ,‬על כן קרא שסו לוי^ כי‬
‫ועיי״ש ברש״י מדרש אגדה בזה‪5‬‬ ‫קראת;‬ ‫הה״א‪ ,‬וכאלו כר*יפ‬

‫‪L‬‬
‫העז‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ז׳ ״הכר וי ת ר‪ /‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬
‫ובארבעה מקומות במקרא מדינו מלת הגוף לנובה זכר ״את״ )בסימן נקבה(‬
‫■כמשמטת הה׳׳א )כחק הדרוש ״אתה״(‪ :‬בפרשת בהעלתך; ואס כבה את עושה לי;‬
‫את כרוב ממשה הםוכך<‬ ‫‪-‬פ׳ ואתהנן ו א ת תדבר אלינו‪ :‬ביחזקאל )ב״ה י״ד(‬
‫׳יבקהלת )ז׳ ב״ב( גם את קללת אחרים‪.‬‬
‫לשלשת המקומות הראשונים באו דרשות אגדיות בטעם השנוי הזה; ובנוגע‬
‫*לשנוי זה בקהלת י״ל על דרך צחות‪ ,‬כי מבוין בזה לומר ברסק כי טבע נשים לו לקלל;‬
‫יכסו שסצינו כמה פעמים בתלמוד מטבע נשים‪ ,‬כמו ‪ :‬ושאשתו מקללתו )שבת‪ ,‬כ״ב ב׳(‪,‬‬
‫^קללת יולדיו )כתובות‪ ,‬ע״ב ב׳(‪ ,‬ובגיטי; )ל׳׳ה א׳( אמדה אשה אחת ‪ :‬אפכוה לכורסי׳‬
‫׳‬ ‫>זתהפך ככאו לארק־(‪ ,‬והרבה כהנה;‬
‫ועוד בקהלת )י׳ ח׳( בשנגה שיוצא — תחת שיוצאה‪.‬‬

‫‪ ,‬וכן הסר לפעמים הה״א בעבר נסתרת ‪ :‬בפרשת בהר )ב״ה כ״א( ועשת _ תחת‬
‫יעשהת; וטעם השמטה זו‪ ,‬מפני שאין דרך הה׳יא לבא באמצע התיבה‪ ,‬זולת באיזה‬
‫■׳כסויז ‪ :‬עשהאל‪ ,‬פדהצור‪ ,‬ועוד ;‬
‫ובפ׳ בחקתי )כ״ו ל״ד( והרצת את שבתותיה—החת והרצתה; ובירמיה )י״ג י״ט(‬ ‫•‬
‫)כ״ר י׳יב( האונים הלאת — תחת הלאתה ; ובפ׳‬ ‫‘י׳יגליז י— תחת הגלת ; וביחזקאל‬
‫הנך מסתולל ; ובאסתר )ו׳( עודם מדברים—תחת‬ ‫עודך מסתולל — תחת עוד‬
‫^>וי הם מדברים ;‬
‫והמלים‪ :‬כלם‪ ,‬ולנקבות—כלן‪ ,‬באו חסרות ה'‪ ,‬תחת כלהם‪ ,‬כלהן; ופעם אחת‬
‫כתמונת; השלמה; כקוקי מונד כלהם )ש״ב‪ ,‬כ״ג ו׳(‪ ,‬קצב אחד לכלהנה )מ״א‪ ,‬ז׳‬
‫‪ 0‬י וכן לבד; — תחת לבדה;‪ ,‬לבדנה )פ׳ ויצא( ;‬
‫וכן המלים מזה )מזה בידך‪ ,‬פ׳ שמות( ; מלכם )מלבם תדכאו עמי‪ ,‬ישעיה ג׳‬
‫מהם )מהם עושים‪ ,‬יחזקאל ח׳ ו׳(; מתלאה )ואסרתם הנה מתלאה מלאכי א׳‬
‫‪.‬‬ ‫כאו הסרות ה'‪ ,‬החת ‪ :‬מה־זה‪ ,‬מה־לכם‪ ,‬מה־הם‪ ,‬כה־תלאה ; ויש עוד כהגה‬
‫וכן כנוי המכוון לרבים ״אלה״ בא כמה פעמים מקצר לבנוי ״אל״‪ ,‬הסר ה׳ ‪ :‬רק‬ ‫^‬
‫’ ’**נעים האל )פ׳ וירא‪ ,‬י״ט ח׳(‪ ,‬את העמים האל )שם‪ ,‬שם כ״ה(‪ ,‬את כל הארצות האל‬
‫'“'ילדיו‪ /‬כ״ו ג׳ וד׳(‪ ,‬התועבות האל )פ׳ א‪.‬חרי‪ ,‬י״ח כ״ז(‪ ,‬את הגוים האל )פ׳ עקב‪,‬‬
‫יבדהי״א)כ׳ ח׳( אל נולדו להרפא‪ ,‬ובעזרא )ת׳ ט״ו( אל מאניא ‪— .‬‬ ‫י‬

‫‪23‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זיתנוהי(‬ ‫מקור‬ ‫‪354‬‬

‫)בהופפתו(‬ ‫הה״א‬ ‫)ב( )‪ (2‬אית‬

‫וב; דרך הה״א להתוסף לפעמים בנקל‪ ,‬וזה ג״ב מפני קלות הברתו‪ ,‬כמו ‪:‬‬

‫הערות‬ ‫תחת‬ ‫כתוב‬ ‫פסוק‬ ‫פרשה‬ ‫ספר‬ ‫‪j‬‬

‫למינו‬ ‫לסינהו‬ ‫י״ב‬ ‫א׳‬ ‫‪ 1‬בראשית‬

‫נרד‬ ‫נרדה‬ ‫ז׳‬ ‫י״א‬ ‫‪M‬‬

‫בעקרו צ״ל ונבלל‪ ,‬כי השרי®‬ ‫ונבל‬ ‫ונבלה‬ ‫‪//‬‬ ‫‪#‬‬ ‫‪$‬‬

‫בלל‪ ,‬אך מדרך שתי אותיור*‬

‫דומות‪ ,‬בשתבאנה תכופות׳‬
‫לפעמים תשמט אחת מת!'■‬
‫ויתבאר מזה ברחבה להלן‬
‫בפרק‪ ,‬בתחלת םעיך ג •‬
‫ואלהים‬ ‫והאלהים‬ ‫א׳‬ ‫כ״ב‬ ‫‪H‬‬

‫ליחמן‬ ‫ליחמנה‬ ‫מ״א‬ ‫ל׳‬ ‫§‬

‫ואת;‬ ‫ואתנה‬ ‫ו׳‬ ‫ל״א‬ ‫‪M‬‬ ‫‪1‬‬

‫מקנו‬ ‫מקנהו‬ ‫ל״ו‬ ‫‪0‬‬

‫כיום‬ ‫כהיום‬ ‫י׳׳א‬ ‫ל״ט‬

‫ועיי; מזה בפסוך‪ ,‬ממ״י•‬ ‫לכה‬ ‫י׳‬ ‫ג׳‬ ‫שמות‬
‫לד‬
‫וכמו להלן בפרשה‪ ,‬פכוק‬ ‫בלטיהם‬ ‫בלהטיהם‬ ‫י״א‬ ‫ז׳‬ ‫‪0‬‬
‫‪1‬‬

‫כ״ב; ואולס חן״ל‪ ,‬במם'‬

‫סנהדרין )ס״ז ב׳(‪ ,‬די’®^‬
‫לשנוים אלה ‪.‬‬
‫אתם‬ ‫אתהם‬ ‫כ׳‬ ‫י״ה‬ ‫‪M‬‬

‫לקרב‬ ‫לקרבה‬ ‫ב׳‬ ‫ל״ו‬ ‫«‬

‫וחז״ל כמס׳ סנהדרין )ע’’‬ ‫ואת;‬ ‫ואתהן‬ ‫י׳יד‬ ‫כ׳‬ ‫ויקרא‬
‫למלה ’י‬ ‫דרשוה‬ ‫ב׳(‬
‫במלואת ה׳‪.‬‬
‫ובמו בישעיה )נ׳׳א י״ג(•‬ ‫שמים‬ ‫השמים‬ ‫א׳‬ ‫ל״ב‬ ‫דברים‬
‫‪I‬‬ ‫רנו שמים וגילי אר*‪• 1‬‬ ‫ארץ‬ ‫הארץ‬ ‫‪H‬‬ ‫‪K‬‬ ‫‪M‬‬
‫מ?!עח‬ ‫מבוא‬ ‫ק ז׳ ״הסר וי ת ר‪ /‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫ה ע ר ו ת‬ ‫ת ח ת‬ ‫כ ת ו ב‬ ‫פ סו ק‬ ‫סר שה‬ ‫ה פ ד‬ ‫!‬

‫‪1‬‬
‫‪1‬‬ ‫יסובבנו‬ ‫יסובבנהו‬ ‫י׳‬ ‫דברים‬
‫‪II‬‬

‫יכוננו‬ ‫יבוננהו‬ ‫‪H‬‬

‫ויתכן שהוא סגנון מליצי‬ ‫‪n‬‬ ‫‪II‬‬

‫יצרנו‬ ‫יצרנהו‬ ‫‪U‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬

‫וכן בפ׳ שמות )ד׳ ט״ו(‪.‬‬ ‫פיו‬ ‫פיהו‬ ‫ך׳‬ ‫א׳‬ ‫שה״ש‬
‫כחכם‬ ‫כההכם‬ ‫א׳‬ ‫ח׳‬ ‫קהלת‬
‫והציו‬ ‫וההציו‬ ‫ל״ג‬ ‫ח׳‬ ‫יהושע‬
‫)ח׳ י״נ(‬ ‫יכסו למעלה‬ ‫דתרם‬ ‫החרסה‬ ‫י״ח‬ ‫י״ד‬ ‫שופטים‬
‫מלמעלה החרס‪ ,‬ובאיוב‬
‫‪.‬‬ ‫)ט׳ ז׳( האומר לחרס‪.‬‬
‫ופילגשו‬ ‫ופילגשהו‬ ‫כ״ד‬ ‫י״ט‬ ‫‪M‬‬

‫יחיש‬ ‫יחישה‬ ‫י״ט‬ ‫ה׳‬ ‫ישעיה‬

‫מעשו‬ ‫מעשהו‬ ‫‪H‬‬ ‫‪H‬‬ ‫*‬

‫ותבא‬ ‫ותבאה‬ ‫‪U‬‬ ‫‪M‬‬ ‫«‬

‫ונדע‬ ‫ונדעה‬ ‫‪a‬‬ ‫«‬ ‫‪0‬‬

‫מכהו‬ ‫המכהו‬ ‫י״ב‬ ‫ט׳‬ ‫\ו‪,‬‬

‫ננשש‬ ‫ננששה‬ ‫ו׳‬ ‫ניט‬ ‫‪0‬‬

‫עצה‬ ‫ו׳‬ ‫ו׳‬ ‫ירמיה‬

‫עץ‬
‫שובב‬ ‫שובבה‬ ‫ה׳‬ ‫ח׳‬ ‫‪0‬‬

‫הזאת‬ ‫הזאתה‬ ‫ו׳‬ ‫כ״ו‬ ‫‪0‬‬

‫בתוכן‬ ‫בתוכהגה‬ ‫נ״ב‬ ‫ט״ז‬ ‫יחזקאל‬

‫‪T‬שן‬ ‫ידשנה‬ ‫ד׳‬ ‫כ׳‬ ‫תהלים‬
‫‪1‬‬
‫בשמים‬ ‫בהשמים‬ ‫ו׳‬ ‫ל״ו‬ ‫‪0‬‬

‫כחך‬ ‫כחכה‬ ‫י׳‬ ‫ב״ד‬ ‫משלי‬

‫מנו‬ ‫מנהו‬ ‫י״ב‬ ‫ד׳‬ ‫איוב‬
‫באחיו‬ ‫באחיהו‬ ‫ט׳‬ ‫מ״א‬ ‫‪0‬‬

‫‪1‬‬

‫יהתואר ״בהר״ )בהרת הוא‪ ,‬פ׳ תזריע‪ /‬בהיר הוא בשחקים )איוב‪ ,‬ל״ס עקרי‬
‫»‪3‬ר״‬
‫‪ /‬כסו ובר הייתי בעיניך )איוב‪ ,‬י״א(‪ ,‬והה׳ נוסף לעטור הלשון ;‬
‫והשם ״לילה״ בא תמיד )לבד בסמיכות( תחת ליל‪ ,‬בתוספת ה׳ ;‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מסור‬ ‫‪356‬‬

‫כמו ‪ :‬אי הבל‬ ‫ומלת השאלה למקום הדבר המבוקש ״א י ה" — עיקרה ״אי‪/‬‬ ‫׳‬
‫אחיך )פ׳ בראשית( ; אי אלהימו )פ׳ האזינו( ; אי חנית המלך )ש״א‪ ,‬כ״ו( ‪.‬‬

‫ולפעמים בא הה״א למלא מלת הקשר ״אשר"‪ ,‬במו ‪:‬‬

‫אנשי המלחמה ההלבו‪ ,‬תחת א שר הלכו;‬ ‫)י׳ כ״ד(‬ ‫א( יהושע‬
‫‪ ,‬ו אש ר עליה “(‬ ‫השוק והעליה‪,‬‬ ‫את‬ ‫ב( שמואל א׳ )ט׳ כ״ד(‬
‫וכל א ש ד הקדיש!‪:‬‬ ‫״‬ ‫וכל ההקדיש שמואל‪,‬‬ ‫)ב״ו כ״ח(‬ ‫דהי״א‬ ‫נ(‬
‫‪ ,‬א שד נמצאו;‬ ‫עמך הנמצאו‪,‬‬ ‫)ב״ט י״ז(‬ ‫^‬ ‫ד(‬
‫ב א ש ר הכין לו;‬ ‫‪,‬‬ ‫בהכין לו דוד‪,‬‬ ‫)א׳ ד׳(‬ ‫ה( דהי״ב‬
‫‪ ,‬אשר הריםו‪ 5‬ועורכהנרי•‬ ‫הדדיסו המלך ויועציו‪,‬‬ ‫)ח׳ כ״ה(‬ ‫עזדא‬ ‫ו(‬

‫וכן יתוסף לפעמים הה״א להוראת בקשה ותחנונים ‪:‬‬

‫)פ׳ תולדות(‪ ,‬תחת מכר;‬ ‫א( מכרה כיום‬
‫)פ׳ וישב(‪ 0 ,‬שכב ‪:‬‬ ‫ב( שכבה עסי‬
‫שלח;‬ ‫‪f‬‬ ‫מקץ(‪/‬‬ ‫)ם׳‬ ‫נ( שלחה הנער‬
‫רד;‬ ‫‪i‬‬ ‫וינש(‪,‬‬ ‫)פ׳‬ ‫אלי‬ ‫ד( רדד‪,‬‬
‫‪It‬‬ ‫בלק(‪/‬‬ ‫)פ׳‬ ‫ה( לכה ארה לי‬
‫פור ;‬ ‫§‬ ‫)שופטים‪ ,‬ד׳(‪,‬‬ ‫י( סודה אדוני‬
‫שוב ;‬ ‫‪m‬‬ ‫)ישעיה‪ ,‬מ״ד(‪,‬‬ ‫י( שובה אלי‬
‫)תהלים‪ ,‬כ״ה(‪ « ,‬שמר;‬ ‫זז( שמרה נפשי‬
‫) ‪ , /,‬מ״א(‪ B /‬רפא;‬ ‫‪ (D‬רפאה נפשי‬
‫) ‪ / /,‬פ״ד(‪ B /‬שמע;‬ ‫י( שמעה תפלתי‬
‫)איוב‪ ,:‬ל״א(‪ B ,‬אדבר ;‬ ‫יא( אדברה■ וירוח לי‬
‫יב(‪.‬ה' שמעה‪ ,‬ה׳ סלחה‪ ,‬ה׳ הקשיבח‪ ,‬תחת ‪ :‬שמע‪ ,‬סלו‪ /‬הקשיב ‪i‬‬
‫»ג( זכרה לי אלהי לטובה )נחמיה‪ ,‬ה׳(‪ ,‬תחת זכר ‪.‬‬

‫ולפעמים בא הה״א להוראת בקשת רשות‪ ,‬כמו;‬

‫א( אמלטה נא שמה )פ׳ וירא(‪ ,‬החת אמלט‬
‫ארוץ נא ואבשר‬ ‫״‬ ‫ב( ארוצה נא ואבשרה )ש״ב‪ ,‬יח(‪,‬‬
‫)רות< ב'(‪ « /‬אלר‬ ‫אלכה נא‬ ‫נ(‬

‫וחז״ל בםם' ז דז )כ״ר כ׳( פרשו והעליה ‪ - .‬והאליה )זנב ם! כבעים‪ ,‬עב ושטן( בחי'י‪*1‬‬ ‫«(‬
‫אשר כנודע‪ ,‬טתתלפין ‪- .‬‬ ‫בעי״ן‪ ,‬שהם ממוצא אחד ) א ה ח׳ ע גרונית(‪,‬‬
‫ר‪,‬עט‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ז׳ ״דפר ויילר" ‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫ולפעמים יבוא הה״א לתכלית נתינת רשות‪ ,‬ואז יבוא בראש התיבה ‪ :‬רלך וקראת‬
‫)ירמיה‪ ,‬ב׳(; הלך ואמרת אל חנניה )שם‪ ,‬כ״א(‪ ,‬תחת‪ :‬לך וקראת‪ ,‬לך ואמרת‪.‬‬

‫ובמ״ר שמות על הפסוק בפרשת שמות )ג׳ י׳( לכה ואשלחך אל פרעה‪ ,‬דרשו׳‬
‫׳'‘אמי לו הקב״ה‪ ,‬שרק הו א ולא אחר‪ ,‬מכוון לשליחות זאת‪ :‬וסמכו זה על הלשון‬
‫לכה‪ ,‬תחת לך ‪.‬‬

‫ולפעמים בא הה״א בחסרון וביתרון במלה אחת‪:‬‬

‫ייא העולה על מ ו ק ד ה )ר־פ צו(‪ ,‬תחת על ה מ ו ק ד )חסר בתחלתו ויתר בסופו(‪:‬‬
‫יהכערתי בעשן ר כ ב ה )נחום‪ ,‬ב׳ י״ד(‪ ,‬תחת הרכבה ‪) :‬ג״ב הסר בתחלתו ויתר בסופו(‬
‫ויעיין רש׳׳י( ‪ :‬עוז מבטחה )משלי‪ ,‬כ׳׳א כ״ב(‪ ,‬תחת עוז ה מ ב ט ח ‪.‬‬

‫ולפעמים מהפך ההיא הוראת המלה הדבוקה הפיך מוחלט וקצוני מאשר הוראת‬
‫^מלה הזאת בלא הה״א‪ ,‬כמו אם יאמר ״לא צויתיך" ענינו שלא צויתיך על הדבר ;‬
‫אכל כשיאמר ה ל א צויתיך )יהושע‪ ,‬א׳ ט'( ענינו שאמנם צוהו‪.‬‬

‫וכן מורה הה״א לפעמים דבר והפכו בתמונה אחרת‪ ,‬והוא‪ ,‬כי לפעמים מורה על‬
‫מוציא הוראה כללית ומורה רק על הוראה פרטית שבענין‪,‬‬ ‫^ייאה כללית‪ ,‬ולפעמים‬
‫החכם עיניו בראשו‪ ,‬מורה על כלל אדם ועל‬ ‫’"״על‪ ,‬כשאומרים ‪ :‬הא‪.‬דם יראה לעינים‪,‬‬
‫לבד‪/‬‬ ‫א׳( מורה על מלך פרטי‬ ‫^לל חכם ‪ :‬אבל כשאומר‪ ,‬כי כן יסד המלך )אסתר‪,‬‬
‫כי הוא‬ ‫אהשורש‪ ,‬ושלא כן קובעים שאר המלכים ‪ .‬ובחז״ל נקרא ה׳ כזה ״ה׳ הידיעה״‪,‬‬
‫®יייע דבר ‪T‬וע ומיוחד ‪— .‬‬

‫וקרוב לומר‪ ,‬כי השרש ״א ה ב" בא בתוספת■ ה׳ מאורך מן ״אב״‪ ,‬שממנו גם‬
‫!אכה״ )רצון‪ ,‬נטיה(‪ :‬ולא אבה יבמי‪) ,‬פ' תצא(; ולא אבה ללכת‪),‬ש״ב‪-,‬ג׳ כ״ח(‪ :‬ועל כן‬
‫^יא בא לפעמים נם להוראות האות התוחלת‪ ,‬כמו ‪ :‬אהבתי )לחלות( כי ישמע ה׳ את‬
‫?יל )תהלים‪ ,‬קט״ז א׳(‪ :‬אוהבי )להשיג( תשועתיך )שם‪ ,‬מ׳ י״ז(‪— .‬‬

‫)בתוספתו(‬ ‫)ג( )‪ (1‬אות הוא״ן‬

‫דרכו להיות נתוסף‪ ,‬ביותר אחר אל״ף חולמי״ת‪,‬‬

‫להורות על סוף הנשימה‪ ,‬כמו‪:‬‬
‫תחת ישפטו;‬ ‫ישפוטו הם‪,‬‬ ‫א( )פ' יהרו‪ ,‬י״ט כ״ו(‬
‫קראת‪5‬‬ ‫‪,‬‬ ‫לבלתי קראות‬ ‫)שופטים‪ ,‬ה׳ א׳(‬
‫שמאל;‬ ‫‪,‬‬ ‫על שמאול‪,‬‬ ‫)מ״ב‪ ,‬כ״נ ה׳(‬
 ‫ברוך‬ ‫)וכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪358‬‬

‫יאשיר‪.‬ו ;‬ ‫תחת‬ ‫יאושיהו‪,‬‬ ‫)כ״ז א'(‬ ‫ד( ירמיה‪,‬‬

‫לבלתי בא‪:‬‬ ‫‪a‬‬
‫לבלתי באו‪,‬‬ ‫)שם י״ח(‬ ‫ה( שם‪,‬‬
‫חטאתם ;‬ ‫«‬ ‫חטאותם‪,‬‬ ‫)ט׳ מ׳(‬ ‫הושע‪,‬‬ ‫‪0‬‬
‫צאננו ;‬ ‫‪M‬‬
‫צאוננו‪,‬‬ ‫)קמ״ד י״ג(‬ ‫תהלים‪,‬‬ ‫ז(‬
‫ובמלאת ;‬ ‫‪M‬‬ ‫ובטלואת‪,‬‬ ‫)א׳ ה׳(‬ ‫ח( אסתר‪,‬‬
‫תעברי ;‬ ‫‪U‬‬
‫תעבורי‪,‬‬ ‫)ב׳ ח׳(‬ ‫רות‪,‬‬ ‫ט(‬
‫והשם ״נאוה״ יבא תחת ״ו‪ :‬א ה״ ; יחדו — תחת יחד‪— .‬‬

‫וכן יתוסף הוא״ו לתפארת הלשון וליופי רהברה‪ ,‬כמי ‪:‬‬

‫ואלה בני צבעון ואיה וענה— תחת ואלה בני צב;‪5‬ון א יריי‬ ‫)ל״ו כ״ר(‬ ‫א( פ׳ וישלח^‬
‫בעשור לחודש הזה ויקחו להם וגו׳— תחת ‪ ,‬ק וזו לה^“ ’‬ ‫ג׳(‬ ‫)י־׳ב‬ ‫ב( פ׳ בא‪,‬‬
‫ויהי בשלח פרעה ונו׳ ולא נחם אלהים — תחת ל‬ ‫ם׳ בשלח‪) ,‬י״ג י״ז׳(‬ ‫ג(‬
‫נחם ‪i‬‬
‫יאבלמו‪ ,‬תמלאמו‪ ,‬תורישמו‪ ,‬תבלעמו‪ ,‬יאחזמו‪ ,‬תביא^*'‬ ‫)ט״ו ח׳ י״ז(‬ ‫ד(‬
‫ותטעמו — תחת‪ :‬יאכלם‪ ,‬תסלאם‪ ,‬הורישם‪ ,‬תבלע^׳‬
‫יאחזם‪ ,‬תביאם ותטעם‪:‬‬
‫ותשב תמר ושוממה — תחת ש ו מ מ ה ‪:‬‬ ‫)י״ג ב׳(‬ ‫שמואל ב‪/‬‬ ‫ה(‬
‫עבד אביך ואני מאז ועתה ואני עבדך _ תחת ‪:‬‬ ‫״ )ט״ו ל״ד(‬ ‫*‬ ‫י(‬
‫אביך אני מאז‪ ,‬ועתה אני עבדך!‬
‫ושבתך וצאתך — תחת שבתך;‬ ‫)ל״ז כ״ח(‬ ‫ישעיה‪,‬‬ ‫ז(‬
‫נרדם ורכב וסוס — תחת נרדם רבב;‬ ‫)ע״ו ז׳(‬ ‫ח( תהלים‪,‬‬
‫ואלה ראשי בית אכותם ועפר וישעי — תחת‬ ‫)ה׳ כ״ב(‬ ‫ט( דהי׳׳א‪,‬‬
‫תת וקודש — החת תת ק ו ד ש )ע׳‪.‬רש״י( )‬ ‫)ח׳ י״ג(‬ ‫דניאל‪,‬‬ ‫י(‬
‫ורמב״ן בתחלת פרשת קרה כתב על הפסוק ויקח קרח וגו׳ ודתן ואבירם‪/‬‬
‫שהוא״ו של ודתן נוסף לעטיר הלשון‪ ,‬ושעור הכתוב ‪ ,‬ן‪,‬קףן קףף‪ ,‬ןן ף ך‪ ,‬ן ואבירי*‬
‫■‬ ‫)כלומר‪ ,‬שלקח אותם להתקומם על משה( !‬

‫ובא‬ ‫במקום שעפ״י חק הלשוי איננו דרוש לבא‪,‬‬ ‫ובן יבא וא״ו הקשור‬
‫לתפארת הלשון;‬
‫ךףין יא״ו הקשוי‬ ‫נסמבים אל פעל אחף^ ‪,‬ךא‬ ‫וזה הוא‪ ,‬בהקבץ שמות רבים‬
‫‪.‬‬ ‫רק בהשם האחרון‪ ,‬וכן הוא בשפות חול יי(‪:‬‬

‫והעיר על זד‪ .‬הגאזן רני שטואז* שטראשון טווילגא נר‪,‬גהיי׳'י‬ ‫ונם הז״ל גשתטשו נכלל זד״‬ ‫א(‬
‫)ד‪.‬גהות הרש׳ש( לסם׳ סוכה נ ׳ א׳‪ ,‬ועיי״ש ‪— .‬‬
‫מפ‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ז׳ ״חסר ויתר״ ‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫ובבל יאת מצינו יוצאים מכלל* זה‪ ,‬כמו ‪:‬‬

‫וקור וחום וקיץ וחורף‬ ‫עוד בל ימי הארץ זרע וקציר‬ ‫)ח׳ כ״ב(‬ ‫נפרשה נח‬
‫ויום ולילה ‪ -‬החת ‪ :‬זרע‪ ,‬קציר‪ ,‬קור‪ ,‬תם‪ ,‬קיץ‪ ,‬חורף‪,‬‬
‫יום ולילה;‬
‫בגדים וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות —‬ ‫)ה' כ״ו(‬ ‫ובמלכים ב׳‬
‫בקר‪ ,‬עברים‬ ‫תחת ‪ :‬בגדים‪ ,‬זיתים‪ ,‬כרמים‪ ,‬צאן‪,‬‬
‫ושפחות ;‬
‫יכל זה לעטור הלשון‪ ,‬ולתכלית זו אין קפידא לצאת מבלל חק הלשון ‪— .‬‬

‫)ג( ן‪ (2‬אוח הו א ץ )בהשמטתו(‬

‫בכמה מלים‬ ‫וכן דרך הוא״ו להשמט‬

‫המנוקדות מלאופ״ם וחול״ם‪ ,‬ורבו מלספור ‪.‬‬

‫יכן בכמה שמות‪ :‬זכריה‪ ,‬חזקיה‪ ,‬חלקיה‪ ,‬חנניה‪ ,‬ישעיה‪ ,‬ירמיה‪ ,‬מתתיה‪ ,‬עוזיה‪ ,‬עזריה‪,‬‬
‫צדקיה‪ ,‬צפניה — תחת‪ :‬זבריהו‪ ,‬חזקיהו‪ ,‬חלקיהו‪ ,‬חנניהו‪ ,‬ישעיהו‪ ,‬ירמיהו‪ ,‬מתתיהו‪,‬‬
‫?וזיהו‪ ,‬עזריהו‪ ,‬צדקיהו‪ ,‬צפניהו;‬
‫ואמנם בזה יש לתת טעם מיוחד על השמטת הווי״ן‪ ,‬והוא כדי שלא לקבוע שלש‬
‫יזותיוח משם הוי״ה‪ ,‬הכופות כסדרן‪ ,‬וזה הוא מפני כבוד ה׳ ושם הקודש; וכתבתי מזה‬
‫כארוכה למעלה בפרק הקודם‪ ,‬סעיף ב'‪ ,‬בהערה‪— .‬‬
‫ובן מצינו השמטת הוא״ו במקום שדרוש לבא לחבר השמות שלפניו ושלאחריו‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫למו ‪:‬‬
‫כסום עגור כן אצפצף‪ ,‬תחת כסוס וענור‪ ,‬וכמו בירמיה )ח׳ ז׳(;‬ ‫)ל״חי״ד(‬ ‫ישעיה‪,‬‬
‫אשר הלך אריה לביא — תחת אריה ולביא א(;‬ ‫)ב׳י״ב(‬ ‫נחום‪,‬‬
‫שמש ירח עמד זבולח— תחת שמש וירח א(‬ ‫)ג׳י״א(‬ ‫יזכקוק‬

‫כי כן‬ ‫אחריו ששות רבים‪ ,‬יען‬ ‫ולא יפלא לפי זה אם בא הםעל בלשון יחיר‪ ,‬בעור ששושך‬ ‫י•(‬
‫לבל‬ ‫כיתור ובציון‬ ‫הפעולה ח שנוונת‬ ‫לפי ערך‬ ‫שהוא‬ ‫הוא שררך הכתובים‪ ,‬וטעם הרבר‪,‬‬
‫אחר מהשטות !‬

‫וכה טצינו הרבה לשונות כאלח‪ ,‬כסו ‪:‬‬

‫צאן עבדיך ‪ -‬תחת רעי ‪J‬‬ ‫י ע ה‬ ‫) מ״ז ג׳(‬ ‫בם׳ ו י ג ש‬

‫הרעב ‪ -‬ת׳ יתלאינד ‪5‬‬ ‫ארץ מצרים וארץ כנען מפני‬ ‫ותלה‬ ‫) ‪ ,‬י״ג{‬ ‫‪,‬‬ ‫«‬
‫עלי שור ‪ -‬ת' צערו !‬ ‫צעדה‬ ‫) מ׳ ט כ״ב( כנות‬ ‫ויחי‬ ‫»‬
‫משה ואהרן ‪ -‬ת׳ ויעשו ‪:‬‬ ‫ו יעש‬ ‫ו'{‬ ‫)ז׳‬ ‫וארא‬ ‫«‬
 ‫ברוך‬ ‫)זירונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪360‬‬

‫נראה לבאר במלכים ב׳ )י״ג י״ט(;‪-‬‬ ‫ועפ״י דרך זו של הוא״ו לה־צמט לפעמים‪,‬‬
‫ונראה להסביר״‬ ‫עב״ל‪5‬‬ ‫* ‪,‬‬ ‫ויאמר להכות המש או שש פעמים‪ ,‬ופירש״י ‪ :‬״הי׳ לך להכות‬
‫זה ביותר‪ ,‬שבהמלה ״ ל ה כ ו ת " הסר ו׳ אהר הלמ״ד; ושעור הלשון ״לו—הכות )וליאי■‬
‫ומתבאר פשט הכתוב והענין עפ״י פירש״י ; וזולת באיר״‬ ‫הכותה( המש או שש פעמים" ‪,‬‬
‫זה לא נודע מאין לקח לו רש״י פירושו הנזכר ‪—.‬‬

‫באור השמוש של הוא׳ו לארבע עשרה הוראות‬

‫ודרך אגב אעיר ואבאר את ענינו וסגולתו של אות הוא״ו‪,,‬‬

‫ל א ר ב ע ע ש ד ה ה ו ד א ו ת ‪ ,‬לבד סגולתו וענינו■‬ ‫היוצאת‬
‫הקודמת והמאוחרת לו‪,,‬‬ ‫לחבר את המלה‬ ‫העקרים שבא‬
‫הלב ורבש‪ .‬ואפרטן בזה אחת אחת‪,‬‬ ‫כמו‪ :‬משה ואהרן‪,‬‬
‫המשגה‪.‬‬ ‫'סמיבותן ויסודן על לשונות המקרא‪,‬‬ ‫ואבאר‬
‫והתלמוד‪— .‬‬

‫משה ואהרן — ת׳ ויבאו ז‬ ‫ויבא‬ ‫י׳(‬ ‫)ז׳‬ ‫ם׳ ‪:‬ארא‬

‫אמונה — ת' ותהיינה !‬ ‫ידיו‬ ‫)י*ז י״ב( ו י ה י‬ ‫» נ שלח‬

‫אנשים אשר היו טמאים ‪ -‬ת׳ ויהץ ן‪,‬‬ ‫ויהי‬ ‫‪ ,‬בהעלתך )ט׳ ו׳(‬

‫ו י מ ת ער ואונן — ת׳ וימותו ;‬ ‫)כ״ו י״ט(‬ ‫פנחס‬ ‫‪,‬‬

‫ו י מ ת נדב ואביהו ‪ -‬ת׳ וימותו ;‬ ‫ס״א(‬ ‫) ‪,‬‬ ‫^‬ ‫‪m‬‬

‫קצף בנתן ותדש ‪ -‬ת׳ קצפו ;‬ ‫)כ׳ ב׳ א(‬ ‫אסתר‬

‫המא־ וחמן ‪ -‬ת׳ ויבאו ;‬ ‫ויבא‬ ‫א׳(‬ ‫)׳‬

‫אסתר המלכה ומרדכי — ת׳׳ ויכתבו ;‬ ‫ותכתוב‬ ‫)ט׳ כ' מ(‬

‫נ ת ו נ י ם ‪,J‬‬ ‫לך — ת ׳‬ ‫נתון‬ ‫החכמה והמדע‬ ‫)א׳ י״ כ(‬ ‫ד ה'״ ב‬

‫והאלילים כליל י ח ל ף ‪ -‬ת׳ יחלפו !‬ ‫)ב׳ י״ח(‬ ‫יע עי ה‬
‫לב — ת׳ י ק חו;‬ ‫יק ח‬ ‫זנוח ויין ותידש‬ ‫)ד׳ י׳ א(‬ ‫הושע‬
‫ת ע ר ג — ת' חערגנה ‪■5‬‬ ‫גם בהמות שרה‬ ‫)א׳ נ׳(‬ ‫יואל‬

‫חכמות נשים בנתה ביתה— ת׳ כנו ביתן‬ ‫ני׳ד א׳(‬ ‫־משלי‬

‫י ש מ ח לב — ת' ישמחו ‪. .‬‬ ‫שמן וקטורת‬ ‫)כ׳ז ט׳(‬ ‫‪m‬‬

‫והבקי במקרא ימצא עוד כ ה נ ה ‪- .‬‬

‫קפא'‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ז׳ ״הסר ויהי״ ‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫מלה שלמה‪,‬‬ ‫ממלא‬ ‫)א( הוא״ו‬

‫אשר תכליתה לבאר המלה שלפניו‬

‫של מקנה‪:‬‬ ‫יושב אהל ומקנה‪ ,‬שפירושו‪ ,‬אהל‬ ‫)ד׳ כ׳(‬ ‫נפישח בראשית‬
‫זה ינחמנו ממעשנו ומעצבו; ידנו‪ ,‬שפירושו‪ ,‬ממעשנו‬ ‫)ה׳ כ״ט(‬ ‫״‬
‫‪V.,‬‬

‫שהוא עצבו; ידינו‪:‬‬

‫גר ותושב‪ ,‬פירושו‪ ,‬נר שהוא הושב‪ ,‬וכמו נר תושב‬ ‫)כ״ה מ״ז‬ ‫בהר‬ ‫‪a‬‬

‫שאחרי כ; בפרשה‪:‬‬
‫כשפואי‘‬
‫ויקברוהו ברמה ובעירו‪ ,‬שפירושו‪ ,‬ברמה שהיא עירו;‬ ‫)כ״ח נ׳(‬ ‫א׳‬
‫כ ש מ ו א ך‬

‫עיר ואם בישראל‪ ,‬פירושו — עיר שהיא אם בישראת‬ ‫)כ׳ י״ט(‬ ‫ב'‬
‫'’''״עיז קצת מפרשים מתבאר הלשון בשמואל א׳ )ט״ו כ״ג( ואון ותרפים הפצר‪ ,‬שהוא‪,‬‬
‫^אין של הרפים ‪.‬‬
‫חק ומשפט‪ ,‬חסד ואמה‪ ,‬שלום ואמת — תחת חק של משפם‬ ‫וכן הלשונות ‪:‬‬
‫‪.‬‬ ‫של אמה‪ ,‬שלום של אמה‪— .‬‬

‫וכן מצינו בלשונות הז״ל ‪:‬‬

‫כלאים )פ״ט מ״ז( ‪ :‬הבאים מחוף הים ומדינת הים‪ ,‬שפירושו ‪ :‬מחוף הים של‬
‫מדינת הים‪:‬‬
‫א׳(‪ :‬ואהל ורובע עצמות‪ ,‬שפירושו‪ ,‬אהל של רובע־‪,‬‬ ‫)נ״ד‬ ‫נזיר‬ ‫״‬
‫והם‬ ‫ב׳( ‪ :‬זקניך ושופטיך )פ' שופטים(פרשו‪ ,‬זקניך של שופטיך‪,‬‬ ‫סוטה )מ״ד‬ ‫י‬
‫המיוחדים שבשופטיך ‪— .‬‬

‫)כ( הואיו תחת מלת הקיער ״עם״‪,‬‬

‫או תחת בי״ת הידזם‬

‫ו ב נ י ישראל‪,‬‬ ‫כי היה ארון האלהים ביום ההוא‬ ‫בשמואל א׳ )י״ד י״ה(‪:‬‬
‫’י״׳י^ימי =‪-‬־ עם בני ישראל‪ ,‬ומתבאר הוא״ו במו מלת הקשר ״עם״ ‪:‬‬
‫ופירש רב סעדיה גאון בספר האמונות‬ ‫ובישעיה )מייח ט״ז( ‪ :‬ה׳ שלחני ורוהו‪,‬‬
‫ברוחו‪:‬‬ ‫'’’׳יעית )מאמר שני( שהבאור הוא ‪ :‬ה' שלחני‬
‫יוצאי ירך יעקב שבעים נפש‪,‬‬ ‫ובזה יתבאר בר״פ שמוה )א׳ ה׳( ויהי כל נפש‬
‫"יסף היה במצרים‪ ,‬ואי; המשך הלשון דבוק כל כך‪ ■,‬אך יתפרש‪,‬שהוא״ו מן ״ויוסף"‬
‫כסי ״עם״ ‪ :‬ושעור הכתוב ‪ :‬ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש עם יוסף‬
‫‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬שבכל השבעים נפש הי׳ נם יוסף‬ ‫כמצרים‪,‬‬
‫יכן כלשון חכמים‪ :‬במם׳ ע״ז )י״ד א׳(‪ ,‬אלו דברים אסורים למכור לעובדי‬
 ‫ברוך‬ ‫)זברונותי‪(.‬‬ ‫מקור‬ ‫‪362‬‬

‫מפני שמקשטים בהם לאלילים שלהם( ‪ :‬אצטרובלין ובנוי*‬ ‫אלילים )בימים קדמונים‪/‬‬
‫־שוח )מיני צמחים( ופטוטרות )עוקצים( ‪ :‬ומפרשי בגמרא ‪ :‬ופטוטרות — ב פ ט ו ט ר ור*‬
‫שנו‪ ,‬ופירש״י ‪ :‬ופטוטרות שבמשנה לאו מין באפי׳ נפשי׳ הוא^ אלא הכי קאמי‪ /‬אי‪1‬‬
‫■מוכרין להם אצטרובלין ובנות שוח ב פ ט ו ט ר ו ת ‪ ,‬כלומ^ בעת שאלו )אצטרובלי!‬
‫ובנות שוח( הם בפטוטרותיהן — בעוקציהן‪ ,‬מפני שבבזה תולין אותן בפני עכו״ם ודרבן‬
‫לעובדן בכך ; ומפרש הוא״ו מן ופטוטרות כמו בי״ת היחש ‪.‬‬

‫ועל דרך זד‪ ,‬פרשתי בפ׳ בראשית הלשון )הרבה ארבה( עצבונך והרונך‪ ,‬ונטי'‬
‫וכמה מפרשים העירו‪ ,‬שאין לשון זו מתבארת יפה‪ ,‬וגם דרשוה‪ ,‬ועיין במהרש״א למס׳‬
‫עירובין )ק׳ ב׳( ;‬
‫כי הוא״ו מן ו ה ר ו נ ך בא החת בי״ת תהש‪ ,‬ושעור‪-‬ו ‪ :‬עצבונך‬ ‫ופרשתי‪,‬‬
‫בהרונך — בשעת הרונך‪ ,‬ואומר‪ ,‬בי ירבה עצבונה בשעת הריונה‪ ,‬ובידוע‪ ,‬כי האשר׳‬
‫בעת הריונה דואגת ועצובת רוח ממהלך ההריון והלידה וכל המסתעף מזה ‪ :‬ומתבאר;‬
‫שאין הלשון ״הרבה ארבה״ מוסבת על השם והרונך‪ ,‬כי אם על העצבון ‪ .‬ומקביל ^י‬
‫על הלשון הסמוכה בעצב תלדי‪ ,‬לומר‪ ,‬כי לא רק ההריון יהי׳ בעצבון; **ו‬
‫גם הלידהי*(‪— .‬‬

‫)ג( הוא״ו בא למלאות המלה ‪.‬או״‬

‫ומקלל אביו ואמו סי^‬ ‫בתהלת פרשת משפטים ‪ :‬ומכה אביו ואמו מות יומת‪,‬‬
‫יומת‪ ,‬וכן בתחלת פרשת קדושים‪ :‬איש אמו ואביו תיראו‪ ,‬אשר באמת חייבים על‬
‫הכאת וקללת אב לבדו ואם לבדה‪ ,‬וכן במורא‪ ,‬חייבים במורא האב לבדו ובמוי**‬
‫האם לבדה;‬
‫הלץ ועשה מאמר )קנין(‪ ,‬נתן‬ ‫במם׳ יבם־ת )נ׳ ב׳(‪,‬‬ ‫וכן בלשון חכמים ;‬
‫שפירושו‪ ,‬או זה או זה‪ ,‬או הלץ או עשה מאמר‪ ,‬או נתן או בעל;‬ ‫ובעל‪,‬‬
‫אביה ובעלה מפירין נרר^'‬ ‫ובנדרים )ם״ח א׳( לענין נדרי נערה המאורסה‪:‬‬

‫זה צער ההייי! ’‬ ‫עצבונך‪ ,‬זה צער גדול בנים‪ ,‬וד‪,‬רונך‪,‬‬ ‫ו חז׳ל בס ם׳ עירובין )ק׳ ב׳( דרשו‪,‬‬ ‫א(‬
‫הענינים שלא על הסדר‪ ,‬כי הלא צער ההריון קורם‬ ‫והעירו םפרשים‪ ,‬דלפי זה נח שבו‬
‫גדול כנים‪ ,‬י הי' לו לד‪,‬קדים ל פי׳ז הלשון הרונך לעצנונך ;‬
‫) ל׳ ה ב׳( דקין ו ה בי נולרי‬ ‫אבל י״ל )ע׳׳ד דרש אגדי( ע פ׳י המבואר במש׳ סנוזררין‬
‫הצער מגדיל‬ ‫ו א' כ אצלה הי׳ באמת‬ ‫נ תקללהו‬ ‫' לחוה טרם אכלה מעץ הרעת וטרם‬
‫קודם לצער ההריון‪ ,‬כי מיד שנתקללה החל הצער מגדול הבנים שכבר היו לה‪ ,‬וצער רי■‬
‫• א לאחר שנתעברה אחר שנתקללה ‪— .‬‬
‫פב‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ז׳ ״חסר ויתר׳‪ /‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫יספרשי בגמרא‪ ,‬דהוי אמינא‪ ,‬שבאור לשון זו )אביה ובעלה( הוא כמו אביה או בעלה;‬ ‫ח‬
‫ובב״ב )ק״ז א׳(‪ :‬נוטל רביע בקרקע ורביע במעות‪ ,‬שפירושו‪ :‬או רביע בקרקע‬ ‫‪r‬‬
‫או רביע במעות‪— .‬‬ ‫ין‬
‫‪r‬‬
‫)ד( הוא״ו ממלא המלה ‪,‬כאשרי‬

‫ושמעו מצרים וגו'‪ ,‬שפירושו‪ ,‬והיה כאשר ישמעו‬ ‫בפרשת שלח )י״ד י״ג(‪:‬‬
‫®צרים וגו׳ ‪,‬‬
‫וכן בלשון חכמים‪ :‬במם׳ קדושין )ם׳ א׳(‪ :‬האומר לאשה‪ ,‬הרי את מקורשת לי‬
‫ופרשו בגמרא‪ :‬מאי ויתן —‬ ‫הרי זו מקודשת ויתן;‬ ‫*>ל מנת שאתן לך מאתים זוז‪,‬‬
‫כ א ש ר י ת ן‪ ,‬אז תהי׳ מקודשת לו‪— .‬‬ ‫כלומר‪,‬‬ ‫"'’®יי*;‪/‬‬

‫)ה( הוא״ו יבא תמורת ב*ף הדמיון‬

‫מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מא ‪ p‬מרחק‪,‬‬ ‫במשלי )כ״ה כ״ה(‪:‬‬
‫״־פיחשו‪ :‬מים קרים על נפש עיפה כמו )כן( שמועה טובה מארץ מרחק‪:‬‬
‫‪ ,‬ובאיוב )ט״ז כ״א(‪ ,‬ויוכח לגבר עם אלוה ובן אדם לרעהו‪ ,‬שהבאור הוא‪ :‬ולואי‬
‫אפשר לגבר להתוכה עם אלוה כ מ ו בן אדם עם רעהו ;‬ ‫י'''‬ ‫י‬
‫ועפ״י זה יתבאר בשמואל א׳ )י״ב ט״ו( והיתה יד ה׳ בכם ובאבותיכם‪ ,‬שבאורו‪:‬‬
‫י'® י כאבותיכם ;‬
‫רוממות אל‬ ‫בתהלים )קמ״ט ו׳( יעלזו חסידים בכבוד וגו׳‬ ‫וכן נראה לפרש‬
‫והנה הלשון והענין ״והרב פיפיות בידם״ אין מבואר כלל‪,‬‬ ‫׳נרינם וחרב פיפיות בידם;‬
‫ובכלל מה ענין‬ ‫‪-‬י סוז לחסידים אשר רוממות אל בגרונם עם חרב פיפיות בידם;‬
‫י כי זה לכאן ? א(‬
‫‪ ,‬כ ם ו ״‪5‬‬ ‫אבל יתבאר‪ ,‬דהוא״ו מן ״והרב״ משמש כאן במקום מלת הדמיון‬
‫' הנוגה‪ ,‬שכל בך מתאזרים חסידים באומץ רוח ובגבורת הנפש להכיל רוממות אל‬
‫כ מ ו לוא הי׳ חרב פיפיות בידם‪ ,‬שאז בודאי צמצמו והקדישו כל כחות גופם‬ ‫^^יונס‬
‫’י׳י׳ני נפשם לכלכל מה שבידם‪.‬‬
‫יכן בלשון חכמים ‪ :‬במם׳ פסחים )ל״ט א'( • אלו ירקות שאדם יוצא בהם ידי‬
‫בפסח‪ ,‬בעולשין )מין ירק( וכו׳ ‪ ,‬ורב יהודה אוסר‪ ,‬אף עולשי שדה ועולשי‬

‫א(‬
‫השסיק ויעש לו אהוד הרב ולה‬ ‫בילקוט לם׳ שופטים )ג( על‬ ‫תדרוש ‪:‬‬ ‫יאטנס ני הדרשה‬
‫בעוה׳ז ובעוה׳ב‪ ,‬וכן‬ ‫בתורה שנקרא חרב פיפיות שאוכלים‬ ‫שגי פיות דרשו‪ ,‬שהי׳ עוסק‬
‫בפסור‪ ,‬ז ה‪— .‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זברונותי(‬ ‫מל ‪,‬ו ר‬ ‫‪364‬‬

‫שדה־‬ ‫ופרשו בגמרא‪ ,‬דהבי קאסר רב יהודה )כלומ^‬ ‫גינה;‬

‫והרי מפרש בלשונו של רב יהודה‪ ,‬שהוא״ו מ; ‪,‬ועולשי״ םשם»‬ ‫כעולשי גינה ובו׳‪:‬‬
‫׳‬ ‫במקום ב״ף הדמיון ״בעולשי״ ;‬
‫וכן בכתובות )מ״ג א׳( במשנה‪ :‬מעשה ידיה ומציאתה‪ ,‬ופרשו בגמרא; שכוגוז‬
‫מעשה ידיה כמציאתה‪ ,‬כמו מציאתה‪ ,‬מה מציאתה בחיי האב לאב‪*1*♦ ,‬‬ ‫לשון זו‪:‬‬
‫מעשה ידיה בחיי האב לאב‪— .‬‬

‫)ו( הואיו יפרש סבת הפעל הקודם לו‪.‬‬

‫וישם את הים לחרבה ויבקעו המים‪ ,‬שפירושו‪,‬‬ ‫כ״א(‬ ‫)י״ד‬ ‫בשלח‬ ‫פ׳‬
‫י‬
‫נעשה הים להרבה מפני שמקורם נתבקעו המיס‪ ,‬י י‬
‫הוא״ו מן ויבקעו לסבת ההרבה;‬
‫וירם תולעים ויבאש‪ ,‬כלומר‪ ,‬לפי שגבאש באו תולעים׳‬ ‫כ׳(‬ ‫)ט״ז‬ ‫‪,‬‬
‫יען כי הבאישה היא סבה למציאות תולעים‪ ,‬ולא להיטו*‬
‫ואחרי כן יבאו הלוים לעבוד את אוהל מועד וטדר^‬ ‫ט״ס‬ ‫)ח׳‬ ‫בהעלתך‬
‫אותם — שבאורו — אחר שטהרת אותם ; ותהי׳ הטהרר"‬
‫סבה לבואם לעבודתם;‬
‫ואחר יבא אל המחנה וטמא הכהן עד הערב‪ ,‬והכונת‬ ‫ז׳(‬ ‫)י״ט‬ ‫חק ת‬
‫כי סבת בואו אל המחנה הוא מאשר הי׳ טמא עי‬
‫הערב ואה״ב נטהר‪ ,‬והוי הו׳ מן וטמא להוראת‬
‫הפעל הקודם ״יבא״;‬
‫הן אתה קצפת ונהטא‪ ,‬שפירושו ‪ :‬לפי שחטאגו "‬ ‫)ס״ד ד׳(‬ ‫ישעיה‬
‫וא״ו ףסבי׳־‬ ‫קצפת ; ומתבאר‪,‬‬
‫המורה סבת הקצף‪:‬‬
‫וגבר ימות ויחלש‪ ,‬ובאורו ‪ :‬יען יחלש — ימיי‘ ‘‬ ‫)י״ד י׳(‬ ‫איוב‬
‫ועפי״ז יש לפרש בר״פ וישב‪ ,‬ויקנאו בו אחיו ואביו ש^ך אך‪ ,‬ךךבף^ ואיגו מגיייי‬
‫למה קנאו בו‪ ,‬והלא אביו גער בו בבטול גמור‪ ,‬שאמר‪ ,‬הבא נבא אני ואמך וגו׳•‬
‫הקנאה היתה מפני שחשו או הרגישו שאביו שמר את הדבר ‪ :‬ויהי׳ הלשון ויקנאו בו אחיי‬
‫ואביו שמר את הדבר‪ ,‬כלומר‪ ,‬שטעם הקנאה הי׳ מפני שאביו שמר את הדבר‪ ,‬ויהי׳ יע׳‬
‫‪.‬‬ ‫מן ואביו כנותן טעם על הקנאה מפני שאביו שמר את הדבר ‪— .‬‬
‫שעל מ!‬
‫וכן פרשתי הלשון בפ׳ ויחי‪ ,‬וירא מנוחה כי טוב ויט שבמו לסבול —‬
‫שאיגי‬
‫ראה בטיב המנוחה‪ ,‬מפני שנטה שכסו לסבול‪ ,‬כי הסבלנות היא סבה למנוחה‪ ,‬ומי‬
‫מבלן‪ ,‬כל ימיו ברעש ורוגז;‬
‫־‪,‬פג‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ז׳ ״חסר ויתר״ ‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫ובזה פרשו חז״ל )סוטה‪ ,‬נ׳ א׳( את הפסוק בם׳ נשא‪ ,‬בעני; סוטה‪ ,‬ועבר עליו רוח‬
‫?נאהוקנא את אשתו‪ ,‬ופרשו; ועבר—ובבר עבר‪ ,‬בלומר‪ ,‬יען כי עבר עליו רוח קנאה‪—.‬‬
‫ויכולה‬ ‫ובסס' נדרים )פ״ג ב׳( ‪ :‬קונם שאני נהנה לבריות אינו יבול להפר‪,‬‬
‫ליהנות מלקט שבחה ופאה‪ ,‬ע״ב‪ ,‬ובפי המתבאר בגמרא‪ ,‬בונת הלשון ״ ו יכ ולה״ ‪- -‬‬
‫^®®ני שיבולה ליהנות בלקט שבחה ופאה‪ ,‬והפרה‪ ,‬הנדר אינו מוברח לה‪:‬‬
‫ובב״ם )ק״ג ב׳(‪ :‬חולקים בזמורות ובקנים ושניהם מספקי; את הקנים; ומפרשי‬
‫■כ־^סרא‪ ,‬דהלשו; ״ושניהם מספקי;״ טעם הוא‪ ,‬כמו ששניהם‪ ,‬כלומר‪ ,‬כי על כן חולקין‬
‫גיסירות ובקנים מ פ נ י ששניהם מספקי; אותם‪ ,‬ושייבים לשניהם ‪— .‬‬

‫)ז( הוא״ו יבא למלא את מלת הקיביר ‪,‬אבל״‪.‬‬

‫)מ״ב י׳(‬ ‫מקץ‬ ‫עדשה‬

‫לא אדוני ועבדיך באו לשבר אוכל‪ ,‬שבאות‪ :‬לא אדוני‬
‫באנו לשבר‬ ‫אבל‬ ‫כמו שתחשוב כי מרגלים אנחנו‪,‬‬
‫אוכל; ושעור הלשון‪ :‬לא אדוני‪ ,‬אבל עבדיך באו‬
‫לשבר אוכל;‬
‫ואת החזיר כי מפרים פרסה הוא והוא גרה לא ינר‪,‬‬ ‫ז׳(‬ ‫)י״א‬ ‫שסיני‬
‫שבאות‪ :‬אמנם כי מפריס פרפה הוא‪ ,‬וזה סימן טהרה‪,‬‬
‫א ב ל הוא גרה לא יגר‪ ,‬ולכן הוא טמא ;‬
‫בא שטה לרשתה לא כארץ‬ ‫כי הארץ אשר אתה‬ ‫)י״א י״א(‬ ‫עקב‬
‫מצרים היא אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן‬
‫ו ה א ר ץ אשר אד״ם עוברים שמה לרשיי״ה‬ ‫הירק‪,‬‬
‫א ב ל הארץ‬ ‫למטר השמים תשר‪,‬ה מים‪ ,‬והבאור הוא‪:‬‬
‫אשר אר״ם עוברים וגו׳ )כלומר‪ ,‬אבל הארץ הזאת אינה‬
‫כארץ מצרים( ;‬
‫כי כל אלהי העמים אלילים וה׳ שמים עשה‪ ,‬ושעור‬ ‫יזוליו‬
‫ה׳(‬ ‫)‪:‬י״ו‬
‫א ב ל ה׳‬ ‫הלשון‪ :‬כי כל אלד‪.‬י העמים אלילים‪,‬‬
‫שמים עשה;‬
‫בית והון נחלת אבות ומה׳ אשה משכלת‪ ,‬ושעורו ‪ :‬בית‬ ‫מעלו‬
‫)י״ט י״ב(‬
‫והון נחלת אבור‪ ,,‬א ב ל מה׳ — אשה משכלת ‪— .‬‬

‫)ח( הוא״ו יבא למלא הלוגיון ״אף כיי‬

‫)״אןת על ‪£‬י כך(‬
‫ש׳‬
‫והועד בבעליו ולא ישמרנו‪ ,‬שהבונה‪ ,‬שאעפ״י שהועד‬ ‫)כ״א כ״ט(‬ ‫משפטים‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪366‬‬

‫בבעליו אעפ״י כן לא ישמרנו ; וזה כלול בהוא״ו מן‬

‫ולא )ישמרנו(;‬
‫ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו ‪ .‬ואין מבואר יח^י‬ ‫י״א(‬ ‫)כ״ד‬ ‫פ׳ משפטים‬
‫הענינים מהמראה את אלהים וממה שאכלו ושתו‪ ,‬ומיי‬
‫ישמיענו הכתוב ‪:‬‬
‫אך יתפרש‪ ,‬שמשמיענו הכתוב‪ ,‬כי א ע פ ״ '‬
‫)אף כי( שראו את האלהים‪ ,‬והיו במררנה אצילירי‬
‫גבוהה מאוד‪ ,‬אעפ״י כן‪ ,‬כבני אדם בטבע‪ ,‬אכלו ושתו‪5‬‬
‫ויהי׳ הו׳ מן ויאכלו להוראת הלשון ״ואעפ״י כן״‪:‬‬
‫ואם יהיה היובל וגו׳‪ ,‬פירושו ‪ :‬אף אם )אפילו( יהייי‬ ‫)ל״ו ד׳(‬ ‫מכד‬ ‫‪,‬‬
‫היובל‪ ,‬עיי״ש ברש״י ומפרשים‪:‬‬
‫ויכינו בקיץ לחמם‪ ,‬ובאורי•‬ ‫הנמלים עם לא עז‬ ‫)ל׳ כ"ה(‬ ‫מש ל י‬
‫הנמלים אף כי הם עם לא עז‪ ,‬״אעפ״י ק״ יכינו להם‬
‫להמם בקיץ‪— .‬‬

‫״לם׳׳>!‬ ‫)ט( הוא״ו יבא למלא מלת הטעם‬

‫ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה‪ ,‬שיאורו‪ :‬והלי‬ ‫ג׳(‬ ‫)ל׳‬ ‫ויצא‬ ‫פרשה‬
‫על ברכי ל מ ע ן אבנה גם אנכי ממנה ;‬
‫ולא תעשו מכל התועבות האלה ונו׳ ו ל א ת׳ •יא‬ ‫)י״ח כ״ח(‬ ‫אחרי‬
‫הארץ אתכם‪ ,‬שבאורו‪ :‬ולא תעשו מכל התועני^‬
‫ל מ ע ן לא תקיא הארץ אתכם;‬ ‫האלה‬
‫הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא^ וכאורי•‬ ‫קדושים )י״ט י״ז(‬
‫הוכח תוכיח את עמיתך ל מ ע ן לא הין(א עליו חטי*‬
‫)והז״ל דרשוהו( !‬
‫ו ל א ישיב את העם מצדימה׳‬ ‫לא ירבה לו סוסיס‬ ‫שופטים )י״ז ט״ז(‬
‫שבאורו ‪ :‬לא ירבה לו סוסים ל מ ע ן לא ישיב איי‬
‫העם מצרימה ‪:‬‬
‫מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו ולא‬ ‫שופטים )כ׳ ח׳(‬
‫את לבב אחיו כלבבו‪ ,‬והבאור הוא ‪ :‬ילך וישוב לביי‘*‬
‫ל מ ע ן לא ימס את לבב אחיו ‪:‬‬
‫ומיד מי לקחתי כופר ואעלים עיני ממנו‪ ,‬שבאורי•‬ ‫ג׳(‬ ‫)י״ב‬ ‫שמואל א׳‬
‫ל מ ע ן אעלים עיני ממני ג‬ ‫ומיד מי לקחתי כופר‬
 ‫קפד‬ ‫•מבוא‬ ‫פרק (׳ ״הסר ויתר״‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬
‫כי בקשו אוכל למו וישיבו את נפשם‪ ,‬ויאות‪ :‬בקשו‬ ‫)א׳ י״ט(‬ ‫א י כה‬ ‫ו מן‬
‫‪:‬‬ ‫ל מ ע ן ישיבו את נפשם ‪.‬‬ ‫אובל למו‬
‫יומא )ע״ב א׳( במה‬ ‫ועפ״י זה התיישב היטב קושית רבי עקיבא איגר במם׳‬ ‫יחע‬
‫עאסרו שם בגמרא‪ ,‬המקרע בגדי כהונה לוקה‪ ,‬שנאמר )פ׳ תצוה( לא‪ .‬יקרע‪ .‬מתקיף‬ ‫וסר!‬

‫ודלמא הכי קאמד דהמנא‪ ,‬נעביד לי׳ )להבגד( שפה כי היכי‬ ‫לי! רב אחא בד יעקב‪,‬‬
‫״י‬
‫ולא שבאה לשון זו )לא יקרע( לאזהרה לאיסור קריעה(‪ ,‬ומשני‪:‬‬ ‫ילא יקרע )כלומר‪,‬‬
‫מי כתיב שלא יקרע‪ ,‬והא ״לא יקרע״ כתיב‪ ,‬ולשון זו מורה על צוי ואזהרה לאיסור ‪.‬‬ ‫לית‬
‫והקשה דבי עקיבא איגר )בגליון הש״ם( מסנהדרין )כ״א א׳(‪ ,‬שפרשו שם הפסוק‬ ‫הו ‪:‬‬
‫י‪ '5‬שופטים‪ ,‬לא ירבה לו )המלך( נשים ולא יסור לבבו‪ ,‬דהכי קאסר רחמנא ‪ :‬לא ידבה‬
‫ומאי שנא‬ ‫לי נשים ל מ ע ן שלא יסור לבבו‪ ,‬ולא מקשינן ״מי כתיב של א י ס ו ר ״‬ ‫דיו!‬
‫יא]; דמקשינן ״מי כתיב שלא י ק ר ע ״ ?‬
‫כך מקשה רבי עקיבא איגר;‬ ‫•ו‪:‬‬
‫אך לפי שבארנו‪ ,‬דהוא״ו בא למלאות המלה ״למען״‪ ,‬אם כן‪ ,‬מכיון דכתיב במלך‬ ‫הם‬

‫)למען‬ ‫’ ל א יסור לבבו‪ ,‬בתוספת וא״ו בהלאו‪ ,‬הרי זה כמו דכתיב מפורש ״ ל מ ע ן '‬
‫לא יסור לבבו(;‬
‫לא כתיב ו ל א יקדע )בוא״ו נדבק להלאו( שנוכל לפרשו‬ ‫י אבל בבגדי כהונה‬
‫ויפה‬ ‫״ למע ן ״ ‪ ,‬כי אם סתם ^לא יקרע״ ‪ ,‬ומתבאר שהוא בא לצוי ההלטי לאיסור ;‬
‫ייקשו בגמרא ‪ :‬מי כתב ״שלא״ יקרע‪ ,‬כלומר‪ ,‬מי כתיב בלשון כזו שאפשר לפרש‬
‫׳®^לאו הוא טעם לדבר‪ ,‬כמו ו ל א יקרע‪ ,‬והא לא יקרע כתיב‪ ,‬בלאו פשוט‪.‬‬
‫‪-‬א‬
‫ומתבאר היטב ‪— .‬‬
‫ת‬
‫ומכבר אמרתי לפרש טעם וענין אזהרת ;‪,‬בל הוסיף״ שצותה התורה )פ׳ ואתחנן(‬
‫ל^* הוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוד‪ ,‬אתכם ולא תגרעו ממנו )ד׳ ב׳(‪ ,‬אשר לכאורה‬
‫בתפילין‪,‬‬ ‫חמש פרשיות‬ ‫יקה אדם למצוה שני אתרוגים או יניה‬ ‫מובן‪ ,‬אם‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫יכדומה‪ ,‬מה ההפסד והקלקול בזה‪ ,‬ועל מה ולמה באה הקפידא על זה?‬
‫בתוספת‬ ‫הדבר‪ ,‬כשהוא לעצמו‪ ,‬אפשר שאין קפידא‬ ‫ובארתי‪ ,‬כי אמנם בגוף‬
‫^®יהי על כמות המצוה אשר בזה הדבר ; אך הקלקול והד‪,‬פסד אשר יש בזה )בתוספת‬
‫^נטוה(‪ ,‬כי אפשר שבני אדם יחשבו‪ ,‬שמכיון שנתנה רשות בכמות המצוה ל ה ו ס י ף ‪,‬‬
‫®יזכאר‪ ,‬שאין הכמות הקבוע חיובי החלטי‪ ,‬ומכיון שאינו חיובי החלטי אפשר‬
‫יטיהר גם ל ג ר ו ע ‪ ,‬ולקחת מחצית אתרוג‪ ,‬או אתרוג חסר‪ ,‬או להניח שלש פרשיות‬
‫^י׳^ילין‪ ,‬וכדומה;‬
‫וזו היא כונת הלשון בחז״ל ״כל המוסיף גורע״‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהתוספת יכול להביא‬
‫^"^יעין )סנהדרין‪ ,‬כ״ט א׳(‪ ,‬וכמש־כ;‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪368-‬‬

‫שי׳א ילטיי‬ ‫אך בא‬ ‫ולפי זה‪ ,‬אין איסור התוספת איסור ל ע צ ם‬
‫■>‪£‬םנו ל ג ר ו ע ;‬
‫בתכונה ההוראה ‪(2‬או‪.‬יץ‬ ‫ומה טוב ויפה יתבאר בזה על דרך שבארנו‬
‫‪-‬שממלא מקום מלת הטעם ״למען״ — לשון האזהרה ״לא הוסי^‪ ,‬״‪ ;,‬ךףךף ן ר א תגיעי‬
‫‪-‬‬ ‫ממנו״‪ ,‬ובאורו; לא תוסיפו על הדבר ל מ ע ן שלא תגרעו‪.‬‬

‫הוא׳ו ג ט ע ם ״‪) "CX‬ממובן תנאי(‬ ‫‪(V‬‬

‫׳‬ ‫ואמרו לי מה ש‪.‬םו‬ ‫הגה אגני בא אל בגי יי״ראל וגו׳‬ ‫‪.‬גפ׳ שמות )ג׳ י״ג(‬
‫שבונת הלשון ואמת לי — ו א ם יאמיו‬ ‫אומר אליהם‪,‬‬
‫)אם ישאלו לי(;‬
‫ויאמר שמואל‪ ,‬איך אלך ושמע שאול והרגני‪ ,‬שהבוגר‬ ‫‪-‬שמואל א׳ )ט״ז ב׳(‬
‫‪.‬‬ ‫ישמע שאול ;‬
‫אהבתי אתכם אמר ה׳ ואמרתם במה אהבתנו‪ ,‬שפירושו ו‬ ‫א׳(‬ ‫)א׳‬ ‫מלאכי‬
‫ת א מ ר ו במה אהבתנו ;‬
‫הפבפך דרך איש א ט ״‬ ‫הפכפך דרך איש וזר‪ ,‬ופידושו ‪:‬‬ ‫)כ״א ח׳(‬ ‫‪-‬משלי‬
‫ז ר ; )שזרים מעשיו( ‪:‬‬
‫וצמת והלכת אל הכלים ושתית‪ ,‬שפירושו ; ו א ם ת צ ם^‬ ‫ט׳(‬ ‫)כ׳‬ ‫‪-‬רות‬
‫^‬ ‫והלכת ושתית ‪.‬‬
‫כפ׳ צו )ז׳ ט״ז( ואם נדר או נדבה זבח קי^^'‬ ‫ובזה יתבאר היטב דדשת הז״ל‬
‫ביום הקריבו את זבחו יאכל וממהרת והנותר סמנו יאכל‪ ,‬ואמרו על זה בתורת‬
‫‪) .‬בספרא( בזו הלשון ‪ :‬ביום הקריבו‪ ,‬מצוה לאכול ממנו ביום הראשון^ יבול ליום אי'''‬
‫‪).‬ר״ל‪ ,‬יבול דק ליום אחד‪ ,‬ליום הראשון( תלמוד לומר‪ ,‬וממהרת )שנם למחרת‬
‫‪ .‬אותו(‪ ,‬אי ממחרת‪ ,‬יכול ם צ ו ה לאבלו ל ש נ י ימים‪ ,‬ת״ל והנותר — אם הותיר‪ ,‬ע ^ ׳‬
‫‪>1‬ריגי‬
‫ומתבאר‪ ,‬דספרשי הוא״ו מן והנותר כמו ״אם״‪ ,‬ויהי׳ שעור הכתוב ‪ :‬ביום ריח‬
‫את זבחו יאכל‪ ,‬וממחרת )בלומר‪ ,‬גם ממהרת יאכל( אך באיזה אופן‪ ,‬אם הוי׳יי׳‬
‫^‬ ‫י‬ ‫ולא לכתהלה ‪~ .‬‬
‫וכן יבא'הוא״ו כטעם המלה ״אם״ ממובן אחר קצת הנוטה יותר לשי״ן השניות**‬
‫^עיגי‬ ‫‪r‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬
‫‪ .‬באיוב )ל״א א׳( ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה‪ ,‬ושעורו ‪ :‬ברית ברחי‬
‫‪.‬‬ ‫שאתבונן על בתולה ‪— .‬‬

‫הרא״ו מ מלא מ ל ת ה תנ אי ״אז״‬ ‫ד א(‬

‫אם את הדבר הזה תעשה ויכלת עמוד‪ ,‬שבאורו‪ :‬י‘״‬ ‫)י״ח כ״ב(‬ ‫‪ :‬פ׳ יתרו‬
‫הדבד הזה תעשה א ז תוכל לעמוד ‪J‬‬
‫קפה‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ז׳ ״חםר ויתר״‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫אם בחקתי תלכו ונתתי נשמיבם בעתם‪ ,‬שבאורו‪ :‬אם בחקתי‬ ‫)ב״ו ד׳(‬ ‫פ׳ כהקתי‬
‫תלכו אז אתן גשמיבם בעתם;‬
‫וצמת והלכת אל הכלים ושתית‪ ,‬שפירושו ; אם תצמאי א ז‬ ‫)ב׳ ‪D‬׳ ‪f‬‬ ‫רו ת‬

‫תלבי אל הבלים לשתות ‪— .‬‬

‫ה מל ה ״כי״‬ ‫הוא״ו מ מל א‬ ‫)י״ב(‬

‫דבר אל בני ישראל‬ ‫ו י ט ע ו ‪ ,‬תחת ‪:‬‬ ‫דבר אל בני ישראל‬ ‫ד׳ ט״ו(‬ ‫פ׳ בשלח‬
‫כי יטעו;‬
‫דבר אל בני ישראל ו י ק ח ו לי תרומה‪ ,‬ושעורו ‪ :‬דבר אל‬ ‫* תרומה )כ״ה ב׳(‬
‫בני ישראל כ י יקהו לי תרומה ‪— .‬‬

‫בטעם ״הלא״‪,‬‬ ‫יבוא‬ ‫הוא״ו‬ ‫)יג(‬

‫‪■i‬‬ ‫ונותן ט ע ם ל ה מ א מ ר ה קו ד ם לו‬

‫וה׳ אמר המכסה אני מאברהם וגו׳ ואברהם היו יהיה לנוי‬ ‫)י״דז י״ה(‬ ‫®׳ וירא‬
‫ו ה ל א הוא‬ ‫גדול‪ ,‬ששעור ענינו‪ :‬איך אנקה דברי מאברהם‬
‫יהיה לנוי גדול‪ ,‬ואין מ; הראוי לכסות ממנו את אשר ‪:‬אני‬
‫;‬ ‫עושה יי( ;‬
‫למה זה אר‪,‬ה רץ בני ולבה אין בשורה מוצאת‪ ,‬ושעורו‪ :‬למה‬ ‫׳'!סואל ב‪) /‬י״ח כ״ב(‬
‫זה אי־‪,‬ה רץ ו ה ל א לך אין בשורה מוצאת‪ ,‬ואם כן‪ ,‬המרוץ‬
‫למה? ~‬

‫הוא״ו יב א ל ה פ ך ת־ ר א ת ה מל ה‬ ‫)יד(‬
‫ו מ עתיר ל עבר‪.‬‬ ‫לעתיד‪,‬‬ ‫מעבר‬

‫׳“®’ )סעבר לעתיד( ‪ :‬הפעל ״שמר״ הוא עבר‪ ,‬וכשקדם לו וא״ו נתהפך לעתיד‪ ,‬כמו ‪:‬‬
‫׳‪ 8‬ט י ה' אלהיך לך את הברית וגו׳ )פ׳ תיא( ‪ ,‬שענינו כמו ו י ש מ ו ר ;‬

‫א(‬
‫כ‪6‬י הנראה‪ ,‬הכינו המשך הכתוג‬ ‫אמנם כי כ; יתםרש על דרך סשטות הדשון ; אך ‪Snn‬‬
‫מנא הא מילתא דאסור רכנן זכר‬ ‫נמס׳ יומא )ל׳ח כ׳(;‬ ‫נעני! וכאום; אחר‪ ,‬שכן אמרו‬
‫יייק לכרכה‪ ,‬דכתיכ‪ ,‬המכסה אני מאכרהם את אשר אני עושה ואכרהם היו יהיה לנוי נתל‪,‬‬
‫שהמכוון כזה‪ ,‬כפי' פירש״י‪ ,‬שמכיון שזכר אותו כרכו‪ ,‬ומתכאר‪ ,‬שכשמזכירים את הצריק צריך‬
‫’‘ ני כו )ע׳ למעלה סוןז פרק ד׳(‪ ,‬ונראה מזו‪ /‬שמפרשים הלשון ואכרהם היו יהיה ונו׳ למאמר‬
‫מיוחד שאינו נסמך לענין המאמר הקודם לו ‪- .‬‬
‫‪24‬‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪370‬‬

‫י א מ ר נא ישראל )תהלים^ קט״ן( רדא עחיי׳‬ ‫ומעתיר לעבר ‪ :‬הנה הפעל‬

‫וכשקדם לו וא״ו נתהפך לעבר‪ ,‬ו י א מ ר אלהים‪ ,‬ובהנה רבור^ וזה ידוע ברקרוק • י ‪-‬‬

‫)י( )^( איי• ה י ר ד )בהשמטתו(‬

‫הברתו‪,‬‬ ‫ונם אות היו״ד‪ ,‬מפני קלות‬

‫כיתר אותיות אהו״י‪ ,‬דרכו להשמט לפעמיס‪ ,‬כמו‪:‬‬

‫הער ות‬ ‫תחת‬ ‫כת וב‬ ‫פסוק‬ ‫פרשה‬ ‫ספר‬

‫כי השרש ״יהל״‪ ,‬וירו‬ ‫וייחל‬ ‫ויחל‬ ‫ו׳‬ ‫ה׳‬ ‫בראשית‬

‫לנסתר‪ ,‬וכמו בפסוק י‬
‫)י״ב( וייקץ‪.‬‬
‫ותתיצב‬ ‫ותתצב‬ ‫ד׳‬ ‫ב׳‬ ‫שמות‬
‫כי השרש ״ינק"‪.‬‬ ‫ותיניקהו‬ ‫ותניקהו‬ ‫ט‪/‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪0‬‬

‫ועיין עור מזה בסעיף‬ ‫וזמרתי‬ ‫וזמרת‬ ‫ב׳‬ ‫ט״ו‬ ‫‪H‬‬

‫אויביך‬ ‫אויבך‬ ‫א׳‬ ‫כ׳‬ ‫דברים‬

‫וידביקו‬ ‫וידבקו‬ ‫כיב‬ ‫ייד‬ ‫שמואל א׳‬
‫וכמו בתהלים )מ״ר‬ ‫הבישות‬ ‫הובשת‬ ‫ו׳‬ ‫י״ט‬ ‫ב׳‬ ‫״‬

‫וידריכו‬ ‫וידרכו‬ ‫ב׳‬ ‫ט׳‬ ‫ירמיה‬

‫•‬
‫‪11‬‬
‫שוב‬ ‫י׳‬ ‫מ״ב‬ ‫‪i‬‬
‫ישוב‬ ‫(‪/‬‬ ‫!‬
‫יהבו‬ ‫הבו‬ ‫י״ח‬ ‫ד׳‬ ‫הושע‬ ‫ן‬

‫ואיסרם‬ ‫ואסרם‬ ‫י׳‬ ‫ו׳‬ ‫‪tt‬‬

‫‪1‬‬

‫הוי‪ ,‬תי‬ ‫ת‪ ,‬הו‬ ‫ט״ז‬ ‫ה׳‬ ‫עמום‬

‫כיאור‬ ‫כאור‬ ‫ה׳‬ ‫ח׳‬ ‫‪0‬‬

‫יו״ר אחד מן השרש‬ ‫וייבשהו‬ ‫ויבשהו‬ ‫ד׳‬ ‫א׳‬ ‫‪0‬‬ ‫\‬

‫‪.‬‬ ‫עיין רש״י‬ ‫ההיל‬ ‫החל‬ ‫כ׳‬ ‫‪M‬‬

‫| נחום‬
‫ואעשיר‬ ‫ואעשר‬ ‫ח׳‬ ‫י״א‬ ‫׳ עובדיה‬
‫אשריהו‬ ‫אשרוע‬ ‫י״ח י‬ ‫כ״ט‬ ‫זכריה‬ ‫‪j‬‬

‫ועיין עור מזה בסעיף‬ ‫יכל‬ ‫כל‬ ‫ב׳‬ ‫מ״ב‬ ‫‪ j‬משלי‬

‫יו׳ד ארוד מן השי״'־‬ ‫ויינה‬ ‫וינה‬ ‫ל״נ‬ ‫נ׳‬ ‫איוב‬ ‫‪i‬‬
‫‪ ,‬ה פו‬ ‫מבוא‬ ‫פיק ז׳ ״חםר ויתר״ ‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫פ סו ק‬ ‫פר שה‬ ‫סש ר‬

‫ה ע ר ו ת‬ ‫ת ח ת‬ ‫כ ת ו ב‬

‫השרש; ״ידה״‪ ,‬ובנ״ל‪.‬‬ ‫ויירו‬ ‫וידו‬ ‫נ״ג‬ ‫‪H‬‬

‫איכה‬

‫‪1‬‬ ‫מעזירים‬ ‫מעזרים‬ ‫כ״ג‬ ‫■כ״ח‬

‫כי‬ ‫יכן העם ״מית״ וברבים ״בתים״ ‪ ,‬ובאמת צריך להיות ברבים ״ ב י ת י ם ׳ ‪/‬‬
‫^יי״ד )תראשון( מן ׳השרש‪ ,‬ובמו חילים ם; חיל‪ ,‬אך נשמט היו״ר ;‬
‫וכן השם ‪,‬שש׳‪ /‬מהוראת אבן לבנה‪ :‬עמודי שש )שה״ש ח׳( רצפת בהט ושש‬
‫דהי״א‪) ,‬ביט ב׳()‬ ‫א׳( נתבווצו מן ״שיש״‪ ,,‬כמו ואבני ש יש ‪,‬‬
‫והשם ״שלשום״ מרכב מן ״■שלש יום* )השלישי(‪ ,‬והיו״ד נשמט‪J‬‬
‫והשם ״שמאבר״ )בראשית‪ ,‬י״ד ב׳( — תחת ‪,‬שם אביר״;‬
‫ובפרשת ויצא )ל׳ י״ג( באשרי כי אשרוני בנות‪ ,‬ואין הלשון ״אשרוני״ )בעבר(‬
‫®יייק; וקרוב לומר‪ ,‬כי מראש המלה אשרוני נשמט היו״ד‪ ,‬והמשך הלשון יהי׳ ‪ :‬באשרי‬
‫י א ש ר ו נ י בנות ‪) .‬ועיין עוד מזה בסעיף הבא( ;‬
‫וכן נראה לפרש בישעיה )ל״ג ז׳( הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מריבביון ‪,‬‬ ‫י‬
‫ובא‬ ‫ולכן מלאכי שלום מריבכיון ;‬ ‫'‘*יאלם מוסב על גבורי אשור וקוראים למלחמה‪,‬‬
‫<‪,‬אראלם״ תחת ארי—אלם )בהשמטת היו״ד( והוא הרבים מן אריאל‪ ,‬כנוי לנבורי‬
‫יאמיצי כה‪ ,‬כמו בדהי״א )י״א כ״ב( הוא הכה את שני אריאל מואב ;‬
‫וכן יש לפרש בדהי״ב )ב״ו ה׳( ‪ :‬בימי זכריהו המבין ב ר א ת אלהים‪ ,‬וטרחו‬
‫•‬ ‫^‪^°‬יעים בלשון ב ר א ת‪5‬‬
‫וקרוב לומר שבאה המלה בהשמטת יו״ד‪ ,‬וכמו רכתיב המבין ב י ר א ת אלהים‪.‬‬
‫ובסך לאמתת ההשערה בזה הוא הפסוק במשלי )ב׳( אז ת ב י ן ב י ר א ת ה ׳‪- .‬‬

‫ולפעמים נשמט היו״ד במספר רבים‪ ,‬כדי להקל על המבטא‪ ,‬כמו ‪ :‬עברים‪ ,‬מצרים^‬
‫^'ענים‪ ,‬כושים‪ ,‬גוים — תחת ‪ :‬עבריים‪ ,‬מצריים‪ ,‬כנעניים‪ ,‬כושיים‪ ,‬גויים‪ ,‬כי יו״ד אחו­‬
‫®‘ חשרש‪ ,‬והשני — לסימן רבים; ועוד כאלה‪.‬‬
‫ובשמות שבשרש שלהם סופם יו״ד‪ ,‬יפול ביחיד יחוסי יו‪-‬ד אחד‪ ,‬וברבים שני‬
‫’’ י’ ‪ /‬כסי ״הלוי״ תחת הלויי‪ ,‬הלוים — תחת ה ל ו י י ים )בשלשה יודי״ן‪ :‬אחד שרשי‪,‬‬
‫יחיסי ואחד לסימן רבים( ;‬
‫והשם ״כלי״ )דבר המשתמש לאיזה דבר ומלאכה( יבא ברבים ״בלים« וצריך‬
‫להיוד‪,‬‬
‫״רליים״ )יי״ר אהד מן השרש ויו״ד אחד לסימן רבים(‪ ,‬ובמו נדי‪ ,‬צבי‪ ,‬ברבים‪:‬‬
‫נדי‪,‬‬
‫'יס‪ .‬צביים )נחמיה‪ ,‬ז׳ נ״ט( ובדהי״א )י״ב ט׳( בא בשם ״צביים״ אל״ף ת־ת יו״ד אחד‬
 ‫ברוך‬ ‫‪0‬כרוגוהי<‬ ‫מקוף‬ ‫‪372‬‬

‫כאותיות אהו״י יצסתהלפים( וכתיבי ןרבא ים ‪ - ,‬וכמ ו פתאים ההת פתיים^ כי הירייי"‬
‫פתי( ; ובתלמוד )נדה ג׳ ב׳( ד ל י י ם — מן היחיד דלי ‪.‬‬
‫ומלת היחס ״אל״ תבא תמיד כמעט במקף‪ ' ,‬וזה הוא מפני הסרון היו״ד^ ‪.‬׳‪2‬צריר‬
‫להיות ״אלי״ כמו בדברי יציר )ונמצא נם במקרא מלא< באיוב )כ״ט י״ט( שרש־ פהווד‬
‫א לי מים(; וכנגד זה היא תמיד במלואה בנטיתה לנפתרים ולנוכחים; אליו‪ ,‬אליד^•‬
‫אלינו‪ ,‬אליכם‪ ,‬אליהם ‪— .‬‬

‫)ד( )‪ ( 2‬אות ה י ר ד )בהוספתו(‬

‫וכן דרך היו״ד להתופף בכמה פנים‪ ,‬וביותר בנקוד הרוק״י‪ /‬כמו י‬

‫הערות‬ ‫תחת‬ ‫כ תו ב‬ ‫שבוק‬ ‫פרשה‬ ‫ספר‬ ‫■‬

‫ננובת'‬ ‫ננובתי‬ ‫ל״טן‬ ‫ל״א‬ ‫בראשית‬

‫וגנובת‬ ‫וגנובתי‬ ‫«‬ ‫‪H‬‬ ‫‪H‬‬ ‫‪i‬‬
‫‪.‬‬ ‫יכסומו‬ ‫יכפימו‬ ‫ה׳‬ ‫ט״ו‬ ‫שמות‬ ‫■‬

‫זולת‬ ‫זולתי‬ ‫י״ב‬ ‫ד׳‬ ‫דברים‬

‫וכמו ביחזקאל )ט״ז ג״ה(•‬ ‫אחותי‬ ‫אחיותי‬ ‫י״ג‬ ‫ב׳‬ ‫יהושע‬
‫וכמו בשמואל ב׳)כ״ר ג׳(•‬ ‫ממך‬ ‫י‬ ‫מפיך‬ ‫כ״ד‬ ‫ג׳‬ ‫שופטים‬
‫וכמו במלכים ב׳ )ט׳ כ״ח•‬ ‫החץ‬ ‫החצי‬ ‫ל״ו‬ ‫כ׳‬ ‫שמואל א׳‬
‫מלאת‬ ‫מלאתי‬ ‫כ״א‬ ‫א׳‬ ‫ישעיה‬
‫בהזרותכם‬ ‫בהזרותיכם‬ ‫י״ח‬ ‫ו׳‬ ‫יחזקאל‬
‫בבנותך‬ ‫בבנותיך‬ ‫ל״א‬ ‫ט״ז‬ ‫!‪/‬‬ ‫‪I‬‬
‫ותנבהנד‪.‬‬ ‫ותנבהינה‬ ‫נ׳‬ ‫*‬ ‫[‬
‫אוהבת‬ ‫אוהבתי‬ ‫י״א‬ ‫ו׳‬ ‫הושע‬ ‫‪i‬‬

‫‪1‬‬ ‫■‬ ‫ירבון‬ ‫ירביון‬ ‫ט׳‬ ‫ל״ו‬ ‫תהלים‬

‫ירוון‬ ‫ירויון‬ ‫‪U‬‬ ‫‪H‬‬ ‫«‬
‫‪1‬‬ ‫דלו‬ ‫דליו‬ ‫ז׳‬ ‫כ״ו‬ ‫משלי‬
‫בוראך‬ ‫בוראיך‬ ‫א׳‬ ‫י״ב‬ ‫קהלת‬
‫‪.‬‬ ‫לדרוש‬ ‫לדריוש‬ ‫י‬ ‫ט״ז‬ ‫ז׳‬ ‫עזרא‬
‫וכמו;שם)י״ג כ״ף( ובזבריי‬ ‫עדו‬ ‫יעדו‬ ‫כ״ט‬ ‫ט׳‬ ‫דהי״ב‬
 ‫ה רז‬ ‫מבוא‬ ‫סעיף ב׳^‬ ‫״‪■ ,‬‬ ‫פרק ז׳ ״זיםר ויהר‬ ‫מבוא‬
‫ועוד מציגו הוספת יו״ד לתפארת הלשון וצחות המליצה‪:‬‬
‫ימינך ה׳ נאדרי בכח — תחת נאדר‪5‬‬ ‫■בפ' בשלה )ט״ו ו׳(‬
‫שובבי סנה — תחת שובן;‬ ‫« ברכה )ל״ג ט״ז(‬
‫חייך ;‬ ‫‪,‬‬ ‫תחלואיך‬ ‫עוניכי‪ ,‬ההלואיכי‪ ,‬חייבי — תחת ‪ :‬עוניך״‬ ‫׳בההלים )ק״ג נ׳ ד׳(‬
‫)קי״ג ה׳( המגביהי לשבת‪ ,‬המשפילי לראות — החת המגביה^ המשפיל;‬ ‫«‬
‫)כ״א י״ט( אשת מדינים — תחת מתנים )ממובן מריבה(;‬ ‫׳במשלי‬
‫י״ג( קומי לכי — החת ל ך‪ ,‬ועיי״ש ברש״ו ;‬ ‫)ב׳‬ ‫נשה״ש‬
‫א'( רבתי בגוים‪ ,‬שרתי במדינות — תחת רבת‪ ,‬שרת;‬ ‫גאיכה )א׳‬
‫•יעיד כהנה‪.‬‬
‫והשם ‪,‬גבריאל" עקרו ״ נ ב ר‪-‬א ל ״‪ ,‬והיו״ד נוסף ‪— .‬‬

‫ומן שארי אותיות הא״ב )לבד אותיות אהו״י שחשבנו( הרגילות להתוסף ולהשמט‪,‬‬
‫'®ציני את אלה‪:‬‬

‫)בהוספתו(‬ ‫הימ״ד‬ ‫אות‬ ‫)‪(1‬‬ ‫)ה(‬ ‫‪,‬‬

‫^*הייתו מתבטא בעזר הלשון‪ ,‬והוא מאותיות השטף )״למנ״ר״(‪ ,‬ולבן יתופף לפעמים‬
‫'ליחות הלשון וליופי ההברה;‬
‫ובאה הוספתו בפנים שונים‪:‬‬
‫יש שיבא ב ר א ש השרש‪ ,‬אעפ׳^ שהי׳ ’הענין מובן גם בלעדו‪ ,‬אך הוא בא‬
‫ליחות הלשון ותפארת המלה‪ ,‬כמו ‪:‬‬
‫ל נ פ ח אשתו )פ׳ תולדות( — תחת נכח ;‬ ‫יצחק‬
‫)פ׳ ויצא( — החת קום ;‬ ‫לא ייירל לקום‬
‫)פ׳ וישלה( — תחת נגדך;‬ ‫^*לכה לנגדך‬
‫)פ׳ תרומה( — כל כליו;‬ ‫^*^ל כליו תעשה נחושת‬
‫)פ׳ בהקתי( ‪ --‬תחת בטח;‬ ‫'”׳ככתס לבטח‬
‫— החת בדד ;‬ ‫)פ׳ בלק(‬ ‫לבדד ישכון‬
‫— החת שלחה;‬ ‫)פ׳ תצא(‬ ‫ייכל לשלחה‬
‫— תחת שמוע;‬ ‫‪(,‬‬ ‫)״‬ ‫ולא‬
‫אכה ‪ . .‬לשמוע‬
‫ייעוד כהנה‪.‬‬
‫ויש שיחדור ל ת ו ך השרש‪ ,‬ג״כ לתכלית תפארת המליצה‪ ,‬כמו‪ :‬אלץ‪ ,‬זלעף׳‬
‫הז ה‬ ‫ה ל ז ה )פ׳ חיי( תחת‬ ‫מי האיש‬ ‫סלף‪ ,‬מן‪ :‬אץ‪ ,‬זעף‪ ,‬שאנן‪ ,‬סף; וכן‪:‬‬
‫>ועיי‪,‬‬
‫‪ I‬מיה בםמוך(‪ ,‬ועור כהנה‪.‬‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונור״י(‬ ‫מקור‬ ‫‪374‬‬

‫כמו ‪ :‬נבעל‪ ,‬הרגל )מין‪ .‬ארבה^ ם׳ שםיני<‬ ‫ב ס ו ף השרש‪,‬‬ ‫ולפעמים יבא‬

‫ערפל — מן‪ :‬גבע‪ ,‬חרג‪ ,‬כרם<•‬ ‫י״א כ״ב(‪ ,‬כרמל‪ ,‬ספל )אגם‪ ,‬שופטים ה׳ כ״ה(‪,‬‬
‫סף‪ ,‬ערף‪ ,‬ועוד כהגה‪.‬‬

‫התרגום בהושע )י׳ג ה'(‪ ■:‬אגי ידעתיך באר?‬ ‫ועפ״י זה אפשר לבאר לשון‬
‫הלאובת‪ ,‬וכתבו המבארים‪ ,‬כי למלה ״תלאובת״ אין חבר במקרא‪ ,‬וכי לפי עגינו‬
‫חושקים( בו כל טובה ואין מוצאיה‬ ‫הפסוק דרוש לפותרו ‪ :‬הל ש א ו ב י ם )תאבים‪,‬‬
‫מאומה‪ :‬ובאור זה גוסד על התרגום‪ ,‬שתרגם‪ :‬״בארעא דהויתיך ת א בי ן בה לכל מרע®■‬
‫)לכל דבר(״ ;‬
‫אבל לא גתבאר< א ‪ 7‬הבין זה במלה ״תלאובת״‬
‫וקרוב לומר‪ ,‬דמפרש‪ ,‬שהלט״ד מן ״תלאובת״ איגגו מיסוד המלה ושרשה‪,‬‬
‫בא רק גוסף לעטור הלשון ולצחות ההברה‪ ,‬ועקרה — ת א ו ב ת‪ ,‬מלשון תאוה וחש?׳‬
‫וכסו תאבתי לפקודיך‪ ,‬תאבתי לישועתך )תהלים‪ ,‬קי״טן והרבה כהגה )כי שם פעל‬
‫באה בהלוף ב׳ עם ו׳ )תאבה — תאוה! מפגי שהם ממוצא אהד )בומ״ף‪ ,‬סן השפתים^‬
‫‪.‬‬ ‫ושרש שניהם ‪ :‬אבה‪ ,‬אוה ;‬
‫ועולה תרגומה של המלה וענינו של הפסוק עפ״י באור המפרשים טוב ויפה •‬

‫ובמה שזכרנו למעלה בדבר מלת הכגוי הרמזי ״ה ז ה״ שלפעמים תבא בתוס^^■‬
‫למ״ד בתוכה‪ ,‬כמו)ס״פ חיי( מי האיש הלזה — תחת הזה‪ ,‬וכאלה מצוי במקרא‬
‫‪.‬‬ ‫כתבנו כן לפי פשטות הלשון הרגילה ־‪,‬‬
‫אכן רש״י בפירושו לשמואל ב׳ )י״ד א׳( הגביל‪ ,‬דלשון ״זה״‪ ,‬״הזה״ מוריי‬
‫העומד מקרוב‪ ,‬ו״הלז״‪ ,‬״הלזה״ — על העומד מרחוק‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬ונראה כונת דבריו׳‬
‫‪ >3‬לשיז‬ ‫בלשון הלז‪ ,‬הלזה‪ ,‬צריך להבין כמו מלת ״ההוא״ ; וכן מתבאר מתרגומו‬
‫ןןו״ן‪ ,1‬איגו‬ ‫״הלזה״ איגו לשון ציש״ט אלא ציי״ל״‪ ,‬ובאו המלים משובשות‬
‫״סעטטי״ )שבאורו ‪ :‬״הזה"(‪ ,‬אלא ‪,‬סעללוי״ )ההוא( ‪— .‬‬

‫)בהשמטתו(‬ ‫הלמ״ד‬ ‫)ה( )‪ (2‬אות‬

‫וכן ישמט לפעמים הלמ״ד במקום שחיובו לבא כאות השמוש‪ ,‬כמו ‪:‬‬
‫א( בפ׳ בהעלתך )י׳ ל״ו( ; ובגוהה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל ~־‬
‫לרבבות‪ ,‬וכן תרגומו ‪ :‬תוב ה׳ שרי ביקרך ב ג ו רבבות אלפי דישראל‪ ,‬והיי ^‬
‫רבבות כמו לרבבות;‬
‫ב( בשםוא‪.‬ל א׳ )י״ג ח׳( ‪ :‬למועד אשר שמואל — תחת לסועד אשר לשמוא?!‪ ,‬נלומי*׳‬
‫קפח‪,‬‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ז׳ ״חםר וי תר‪ /‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬
‫לטועד אשר הוגבל ל ש מ ו א ל ‪ ,‬והוא זה שאמר )שם‪ ,‬י׳ ח׳( ״שבעת ימים תוחל עד‬
‫בואי אליך״ ;‬
‫י( בשמואל ב׳ )ד׳ ב׳(‪ :‬ושני אגשים שרי גדודים היו בן שאול‪ ,‬ופירש״י ויתר מפרשים‪,‬‬
‫רי באה המלה ״בן״ בהשמטת למ״ד בתחלתו‪ ,‬וכמו דבתיב היו לבן שאול }‬
‫י( ביחזקאל )י״ז ה׳( ; קח על מים רבים — תחת לקח ‪:‬‬
‫יי( ובד‪1‬שע )י״א ג׳( ; קחם על זרועותיו — תחת לקחם ‪.‬‬

‫ויקר בעיני לפרש עפ״י זה את דברי תום׳ במם' ׳ נדה )כ״ה א׳(‪ ,‬ד״ה שאין‪,‬‬
‫עכתכי בבאור הפסוק דפרשת בראשית‪ ,‬ויעש ה׳ לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם —‬
‫׳‪/‬יכתנות עור בעור אדם איירי‪ ,‬וכדמתרגמינן על משך בשריהון׳‪ /‬עכ״ל )ומשך בארמית‬
‫נ® עור בעברית( ;‬
‫ילא נתבאר‪ ,‬איך יכלכל זה הלשון כתנות עור‪ ,‬אשר לפי פשוטו משמע כתנות‬
‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫^יל עור‪:‬‬
‫אך הנה מפרשים‪ ,‬דהמלה ״עור״ באה בהשמטת למ״ד בר^לתה‪ ,‬וכמו דכתיב‬
‫לעור‪:‬‬
‫יטעם הכרח פירוש זה בכלל‪ ,‬ולא כי הכתנות היו עור‪ ,‬י״ל עפ״י המבואר‬
‫^“יישיש‪ ,‬דבכל ששת ימי הבריאה לא מתה כל בריה בעולם‪ ,‬ואם כן מניין היו או‬
‫^'יייז כעולם ? —‬

‫ה מ ״ ם )בתוספתו(‬ ‫)ו( ) ‪ (I‬אות‬

‫נתוספת לפעמים‬ ‫יק אות המ״ם )ג״כ מאותיות השטף הנוגעות בלשון )למנ״ר(‬
‫^ייכלית צחות הלשון‪ ,‬ויבא נפרד במקום נסמך ‪:‬‬
‫כסו‪:‬‬
‫)כ״ח י״ז( טורים אבן—תחת טורי אבן ;‬ ‫א( כפ׳ תצוה‬
‫)ל״ג י״א( מחץ מתגים קמיו— תחת מתגי קמיו;‬ ‫^( ‪ ,‬ברכה‬
‫)״ י" ט( עמים הר יקראו—תחת עסי הר ;‬ ‫״‬
‫לאדירים עם—תחת לאדירי עם>‬ ‫י״ג(‬ ‫)ה׳‬ ‫י( שופטים‬
‫וכחכי איש גדודים— תחת איש גדודי ;‬ ‫ט׳(‬ ‫)ו׳‬ ‫יי( הושע‬
‫)כ״ב כ״א( אמרים אמת—תחת אמרי אמת‪,‬‬ ‫משלי‬ ‫‪0‬‬
‫‪5‬כולש‬
‫ניסף מ״ם לתפארת הלשון וליופי המליצה‪.‬‬

‫יכן כתבו המפרשים בשמואל א׳ )ט״ו מ׳( וכל המלאכה נ ם ב ז ה‪ ,‬שהמ״ם במלת‬
‫ניסף‪ ,‬ועקרה ״נבזה' ;‬
 ‫ברוך‬ ‫)זברונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪376‬‬

‫אכן אנחנו כהבגי )למעלה פוף פרק הקודם( באור אחר בטלת זו‪ ,‬באופן שהס״ם‬
‫הוא מן היצם;‬
‫ובמלכים ב׳ )י״ב י״ב( הנהיב הפקודים והקרי המפקדים;‬
‫העצים‪.‬‬ ‫וביחזקאל )כ״ד ה׳( דור ה ע צ מ י ם—תחת דור‬
‫והשם מעשיה‪ ,‬בנחמיה )י״א ז׳( הוא עשיה‪ ,‬דבהי״א )ט׳ ה׳( ‪.‬‬

‫ועפ״י דרך זו מתופפת המ״ם לעטור הלשון אפשר לפרש הלשון ביצמואל א׳ )ב(‬
‫ותקרא את שמו שמואל )לומר( כי מה׳ שאלתיו ; ועמלו המפרשים ביחש השם ״שמואל‬
‫להוראת שאלה ;‬
‫ולפי המבואר‪ ,‬קרוב לומר‪ ,‬ד ‪7‬קר השם הוא ״שאול״‪ ,‬והט״ם נוסף ; ובא דיו^^‬
‫בהקדם להאל״ף‪ ,‬כאשר כ; מצוי כשמות )ובפרק הבא פעיף א׳ ‪ ,‬בבאור לערך‬
‫נבאר עיר באור לשם זה עפ״י יחוש טעמו(‪:‬‬
‫וכן נראה‪ ,‬בי המלה ״למדי״ )לא התקדשו לטדי )דהי״ב‪ ,‬ל׳ ג׳( באה תחת (‪/‬לי ׳‬
‫במו ברכה עד בלי די )מלאכי ג׳(‪ ,‬והמ״ם נוסף ;‬
‫ועוד נראה‪ ,‬כי מה שמצינו במקרא ‪ :‬ואחוזת מ ר ע ה ו )פ׳ תולדות(‪ ,‬ויתנה למרעיו‬
‫^‬ ‫)שופטים‪ ,‬ט״ו(‪ ,‬אל אחיו וא‪.‬ל מרעהו )ש״ב‪ ,‬ג׳(‪ ,‬ועוד כאלה — עקרם ד ע ה ו ;‬
‫נופף לתפארת הלשון‪— .‬‬

‫ולפעמים מתופפת המ׳ם נוצרו תארי הפעל‪ ,‬כמו ‪ :‬אמנם‪ ,‬דומם‪ ,‬יומם^ פתאום!‬
‫ריקם — תי‪/‬ת ‪ :‬אמן‪ ,‬דום‪ ,‬יום‪ ,‬פתא )פתע(‪ ,‬ריק ;‬
‫וכן השמות ‪ :‬פלם )מן פל‪ ,‬כמו פלו פלו המפלה )ישעיה ם״ב( שענינו דרון■( פלס‪/‬‬

‫כמו על במתימו תדרוך‪ ,‬פ׳ כרכה(‪ ,‬צלם מן צל‪ ,‬הלם מן הל‪ ,‬והממי״ן נוםפים_‪:‬‬
‫מיוחי׳‬ ‫‪,‬ך;‬ ‫ולפעמים קרובות‪ ,‬דרך המ״ם להתוסף‬
‫במו‪ :‬מבטח‪ ,‬מכאב‪ ,‬ככוה‪ ,‬מכלל‪ ,‬מכפה‪ ,‬מכתב‪ ,‬מכתם‪ ,‬מנום‪ ,‬מפלה‪ ,‬מפטרת‪,‬‬
‫— תחת ‪ :‬בטח‪ ,‬כאב‪ ,‬כויה‪ ,‬כלל‪ ,‬כפה‪ ,‬כתב‪ ,‬כתם‪ ,‬נום‪ ,‬כלה‪ ,‬פמר‪ ,‬רכב ; ולפני‬
‫תנועית יבוא בשו״א ‪ :‬מקלט‪ ,‬סערה‪ ,‬ועוד ‪.‬‬
‫י‬ ‫וכן בלשון התלמוד )בסם׳ יומא( בא השם ״קטורת״ בבנוי ״מוג®''‬
‫'י י‬
‫־שיפודו מן ״נומרא״ שהוא בארמית ״נחלת״ ‪ ,‬ומכונה כן על שם ענינו‪ ,‬שמעלה נאווג ע‬
‫‪.‬הנהלים‪ ,‬והמ״ם נוסף‪— .‬‬

‫)ו( )‪ (2‬אות ה מ ״ ם )בהשמטתו(‬

‫ולפעמים גם ישמט המ״ם‪ ,‬כסו ‪ :‬־ בשופטים )ה׳( ם נ י אפרים —‬

‫תחת מ מ נ י ‪ ,‬ובן באיוב )ט״ז( מה מני יהלך — תחת ממני ;‬
‫ר‪,‬פט‬ ‫מבוא‬ ‫פו־ק ז׳ ״הםר ויתר׳‪ /‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬
‫וכן השמות ‪ :‬מורך‪ ,‬מועד‪ ,‬מוקע — לפעסים יבאו בהעסטת המסי״ן ‪ :‬אל י ר ך‬
‫לברכם )פ׳ שופטים(‪ ,‬ונועדתי לך )פ׳ תרומה(‪ ,‬מפח יק וש )תהלים‪ ,‬צ״א(‪ ,‬ועיין ברש״י‬
‫לפרעת בחקותי )כ״ו ל״ו(‪.‬‬
‫ב ר א ת אלהים‪ ,‬וכתבו המפרשים‪ ,‬דעיקר המלה‬ ‫ובדהי״ב )כ״ו ה׳( ; המבין‬
‫אלהים )בלומר‪ ,‬בנבואת ה׳(‪ ,‬והמ״ם נשמט ;‬ ‫ת‬ ‫גטר א‬
‫אכן למעלה בסמוך )בסהלקה מן השמטת היו״ד( פרשנו מלה זו בענין אתר‪:‬‬
‫וקרוב לומר‪ ,‬שעל יסוד זה שדרך המ״ם להשמט לפעמים מסבו חז״ל לדרוש לשון‬
‫זזפסוק בפ׳ בשלח‪ ,‬מי כטובה באלים — מי כטובה ב א ל מ י ם )שרואה ושותק גיטין‪,‬‬
‫כ'(‪ ,‬וסבירא להו דהמ׳ים נשמט‪ ,‬ודרשו על דרך רמז ואסמכתא‪— .‬‬

‫)בהשמטתו(‬ ‫ד‪ ,‬נו ״ן‬ ‫אות‬ ‫)‪( 1‬‬ ‫)ז(‬

‫וכן אות הנו״ן )ג״כ מאותיות השטף‪ .‬״למנר"( תשמט ותתוסף לתפאית הלשו‬
‫‪,‬‬ ‫ילזוחות ההכרה‪ ,‬ונביא כאן דוגמאות ל ה ש מ ט ת ו ‪:‬‬
‫הפעלים ‪ :‬יטש‪ ,‬יתן — תחת ינטש‪ ,‬ינתן‪ ,‬כי השרשים ‪ :‬נטש‪ ,‬נתן ; וכן ביהושק‬
‫ב מ ת ת שקר — תחת‬ ‫>י( כיום ת ת ה׳ — תחת ביום ת נ ת ; ובמשלי )כ״ח( מתהלל‬
‫נסנתח ; ובאופן כזה יבא דגש באות שאחר הנו״ן החסר‪ ,‬והוא בא למלאות את הנו״ן הזהי‬
‫וינשק )כי השרשים‪ :‬נגש‪ ,‬נשק(; וכן לא‬ ‫וכן; ויגש‪ ,‬וישק — תחת ו י נ ג ש ‪,‬‬
‫י*קוס ולא תטור )פ׳ קדושים( — תחת לא תנקום ולא תנטור )השרשים ‪ :‬נקם‪ ,‬נטר( ;‬
‫ילהוראה זו בא דגש בהקו״ף ובהטי״ת למלא את הנוני״ן אשר יחפרו; ובן בל הורג קין‬
‫^!רעתים יקם )פ׳ בראשית( — ר^ת ינקם; ובפ׳ משפטים‪ ,‬לא יקם כי בםפו הוא‬
‫■‬ ‫לא ינקם ;‬
‫וכן כי יגוף שור )שם(‪ ,‬פן תגוף באבן רגלך )תהלים‪ ,‬צ־א( בא‪.‬ו תחת כי ינגוף^‬
‫®‪ I‬הגמף‪ ,‬כי השרש ״נגף" ;‬
‫וכן‪ :‬וישב אותם אברם )פ׳ לך( — ו י נ ש ב )השרש )גשב(‪ ,‬וכן תשא עון— תחת‬
‫ח^^זא )הש׳ נשא(‪1‬‬
‫תחת וינקב‪,‬‬ ‫וכן ‪ :‬ויקב חור בדלתו )מ״ב‪ ,‬י״ב(‪ ,‬ובחוח תקוב לחייו )איוב‪ ,‬מ׳(‬
‫י׳׳גקוב )השרש נקב(‪ ,‬ולמלואתנו״ן החמר בא דג״ש בהקו״ף;‬
‫תחת ו י נ ד־ר ‪ ,‬ל ה נ ז י ר‬ ‫וכן ‪ :‬וידר יעקב נדר )פ' ויצא(‪ ,‬גדר גזיר להזיר‬
‫)יטיה בהז״ל ‪ :‬דור לי בחיי ראשך )סנהדרין‪ ,‬כ״ד ב׳( תחת נ ד ו ר ( ‪:‬‬
‫והשרש ״נצל״ בא בהפעיל הסר נו״ן ‪ :‬ויצל אלהים )פ׳ ויצא‪ /‬ואין מירי מציל )פ'‬
‫— תחת ו י נ צ ל ‪ ,‬ם נ צי ל‪ ,‬ובא תחתיהם דגש בהצדי״ן‪) .‬ואולם למערה‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪378‬‬

‫)במחלקה ״השמטת אות האל״ף״( כתבנו עוד הוראה במלת ו י צ ל ‪ ,‬כי היא באה תחר*‬
‫ו י א צ ל ‪ ,‬מענין הבדל פרוד והדל‪ ,‬עיי״ש(‪.‬‬
‫ומלת הנוף ״אתה״ עקרו כמו בארסיר■‬ ‫והשם ״אף״ )כעם( — החת ״ א נ ף ״ ;‬
‫״אנתה"‪ ,‬כי השרש ״אן״ וסופו ״תה״ לכיסן הנוכח; ונשמט הנו״ן ונתמלא בדגש חזק־‬
‫וכן במלת את )אנת( לנקבה ‪.‬‬
‫וכן מלת השלילה ״אי״‪ :‬אי — כבוד )ש״א‪ ,‬ד׳ כ״א( אי — נקי )איוב‪ ,‬כ״ב י׳ו‬
‫באים תחת מלאים‪ :‬אין כבוד‪ ,‬אין נקי;‬
‫וכן השם ״בת״ תחח ״בנת״ )שם נקבה משם ״בן״ ומשרש ״בנה״ ‪ ,‬וכמו שאמר'‬
‫ברעחומא פ׳ בראשית ‪ :‬למה נקרא שמו )של זכר( בן‪ ,‬מפני שהוא ב ו נ ה את העולם‬
‫)והארכנו בזה במקום אחר‪ :‬ראה לפנינו להלן ב מ ב ו א פרק ט׳ בערך ״בניך — בונז'‬
‫ו ב ח ב ו ר חלק רביעי‪ ,‬פרק מ״ו סעיף ד׳ ‪— .‬‬
‫ובדניאל )א׳ י״ב(‪ ,‬ויתנו לנו מן הזרעים— תחת מן הזרעגים‪ ,‬וכמו שם )פסוק ט״ז(•‬
‫והלשון בפ׳ תצא )כ״ה ז׳( לא אבה י ב מ י ‪ ,‬נראה שהפעל ״יבמי" בא חפר נו״ו'‬
‫וצ״ל לא אבה י ב מ נ י ‪ ,‬כמשפט כנוי הפעול ;‬
‫ואם נאבה לקיים המלה כמו שהיא )יבמי( צרוך לומר‪ ,‬שהיא באה בכנוי הקני!(‪-‬‬
‫והכונז‪ /‬יבום שלי‪ ,‬כלומר‪ ,‬לא אבה יבום שלי ‪ .‬אבל הראשון נראה יותר ‪— .‬‬

‫)בהוספתו(‬ ‫הנו ץ‬ ‫)ז( ) ‪ ( 2‬אות‬

‫וכן דרך הנו״ן ל ה ת ו ס ף לפעמים לעטור הלשון וליופי ההברה‪ ,‬כסו ‪:‬‬
‫לשמור ס ע ו ז נ י ה — תחת מ ע ו ז י ה ;‬ ‫כ״נ י״א(‬ ‫)ישעיה‪,‬‬
‫ק נ צי למלין — תחת קצי )השרץ ״קץ"(;‬ ‫ב׳(‬ ‫י״ה‬ ‫)איוב‪,‬‬
‫חסדי ה׳ כי לא תמנו — תחת כי לא ת מ ו ‪.‬‬ ‫ג׳ ■ כ״ב(‬ ‫)איבה‪,‬‬
‫וכן נתוסף הנו״ן בשמות‪ :‬אנשים — תחת אישים )הרבוי מן איש )כי שם ״אנוש‬
‫והשם פלנאסר )ס״ב‪ ,‬ט״ו( תחת‬ ‫אינו מצוי(‪ :‬קטן — תחת קט; שטן — תדזת שט‪:‬‬
‫פלאכר ‪ :‬צדקניות‪ ,‬הכמניות — תחת צדקות‪ ,‬חכמות ;‬

‫ויותר מזה רגילה הוספתו של הנו״ן במלות ארמיות‪ :‬אנש—מן איש; ^אנתתא—‬
‫מן אתתא; ובמשלי )ל״א י״ט( בכישור—תרגומו בכונשרא; בית נתיבות )שם‪ ,‬ה׳ ב׳(—‬
‫תרגומו בינת שבילי; ובדניאל )ה׳ י״ב( וסנדע‪-‬תחת ומדע; אתרונגא — תחת אתרוגא‬
‫)עיין בתלמוד מס׳ קדושין‪ ,‬ע< א<( ; ושם )ב׳ ח׳( אנתון זבנין— החת אתון )מלת הגוף‬
‫לנוכחים‪ ,‬כמו ״אתם״ בעברית(‪ ,‬ועוד כועה‪.‬‬
‫בא השם קינסי עצים )חתיכות עצים( תחר*•‬ ‫ובתלמוד )עירובין ק׳ ב׳ ובכ״ם(‬
‫ר!צ‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ז׳ ״חפר ויתר‪/‬כעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫עליתא‪ ,‬וכ״ה בתלמוד סנהדרין‬ ‫?יסי< וכמו בהרנ״י פ׳ וירא עצי עולה — ק י סי‬
‫)זל״ג א׳‪ /‬ושם בעירובין בא'השם בתוספת נו״ן; כמש״ב ;‬
‫ולהגן עליהם מהערת‬ ‫עפ״י זה אפשר לפרש ברחבה דברי הרע״ב במס׳ יומא‬
‫יזיזוי״ט^ כי על מה שאמרו שם במשנה ה׳ מפרק ג׳ ; פלוסין ה נ ד ו י י ן ; פירש הרע״ב^‬
‫®איץ הודו ‪:‬‬
‫עכ״ל ; ‪,‬כונתו^‬ ‫״ ‪,‬‬ ‫וכתב על זה התוי״ט בזו הלשון ‪ :‬״אבל תוספת הנו״ן לא פירש‬
‫"®לא פירש הדע״ב על מה בא הנו״ן לשם הודו‪ ,‬כמו שבא במשנה ״ ה נ ד ו י י ן ״ ;‬
‫הנה תוספת הנו״ן בעברית ובארמית לתכלית תפארת הלשון‬ ‫אך לפי שבארני‪,‬‬
‫יייפי ההברה הוא חזון נפרץ‪— .‬‬
‫ולדעת אחד המדקדקים הראשונים )רבי יונה אבן ננאח( שרש שם ״אלמנה" הוא‬
‫‪ P‬״אלם״ ‪ ,‬מפני שאין לה יכולת לדבר עם אנשי ריבה )ועיקר השם ״אלמה״ ‪ ,‬והנו״ן‬
‫וזה עפ״י מה שכתבנו בתכונת אות הגו״ן(‪.‬‬
‫ואמנם כי להטעם שהסביר בתואר שם ״אלמה״ )שאין לה יכולת לדבר עם אנשי‬
‫יינה( יש להביא סמך דאי׳ ממשנה כתובות )פ״ד א׳( בדין דאיירי שם ‪ :‬״ינתן לכושל‬
‫עלהס״‪ ,‬ופרשו‪ ,‬דשם ״כושל״ הואר לאלמנה‪ ,‬מפגי שהיא חלושה לחפש ולדדוש אהד‬
‫'גיור״יד‪; ,‬‬
‫אך לפי זה לא יתבאר למה נקרא הא‪.‬יש שמתה אשתו בשם ״אלמן״ )ישעיה ט״ז‬
‫ייסיה נ״א(‪ ,‬והלא בו לא שייך מעם זה שכתב באלמנה‪ ,‬וע׳ כתובות י׳ ב׳ ‪ ,‬וצ״ע ‪— .‬‬

‫ועוד יתבאר עפ״י זה באור נאמן ומתקבל מה שאמרו במם׳ שבועות )ל׳ א׳(‪,‬‬
‫''לכן נשים פסולות לעדות‪ ,‬משום דכתיב בענין עדות )פ׳ שופטים( ועמדו שני האנשים—‬
‫ולא נשים‪ ,‬ע״כ‪:‬‬
‫ובמה קשה הדבד‪ ,‬למה לא־נכלול בשם ״אנשים״ נם נשים‪ ,‬וכמו השמות אדם‬
‫ינפ‪. 2-‬‬
‫״ א יש י ם ״ )הרבוי מן ״א יש״ ( ‪,‬‬ ‫אך לפי שבארנו‪ ,‬דיסוד שם ״אנשים״ הוא‬
‫ייזני״ן בא דק נוסף‪ ,‬והוי כמו דכתיב ועמדו שני ה א י ש י ם ‪ ,‬ושם ״איש״ בודאי מורה‬
‫מא יש לקחה‪ ,‬ובפ׳‬ ‫על מין זכר בלבד‪ ,‬כמש״ב בפ׳ בראשית‪ ,‬לזאת יקרא אשה כי‬
‫יייי‪ /‬כתולה ואיש לא ידעה‪ ,‬ובפ׳ ויקהל )ל״ה כ״ט( איש ואשה‪ ,‬ואם כן הוי כמו דכתיב‬
‫מפירש זכרים וממעט נשים יי(‪— .‬‬

‫נשים ל׳עדות עפ״י‬ ‫מפסול‬ ‫הה‪S‬נד‪.‬‬ ‫ודרך אג ב אביע פליאתי על מה שלא יסדו תז־יל את‬ ‫•י(‬
‫מסורה‪ ,‬ובירושלמי‬ ‫לזריזים‬ ‫יסודי בללי התלמוד‪ ,‬כי במם׳ פסחים )י״ב ב( אמרו ‪ :‬עדות‬
 ‫בריר‬ ‫וזכרינותי(‬ ‫מר‪,‬ור‬ ‫‪380‬‬

‫ולפעמים יבא הנו״ן תהת אות הכפולה‪ ,‬כסו בם׳ בלק‪ ,‬לבה ו ק ב נ ו לי‪,‬‬
‫ו ק ב ב ו ‪ ,‬כי השרש ‪,‬״קבב״ ‪ ,‬ועור כהנה ‪— .‬‬

‫והנוני״; הסוגרים שבסוף כמה פעלים ‪ :‬יאכלו;‪ ,‬ירעו;‪ ,‬ייהלון‪ ,‬יעשו;‪ ,‬יריהון‪ ,‬ישסרון׳‬
‫ובחמה — נחלקו המבדקים‪ ,‬אם הם )אלה הגוגי״;( באים להגריל ערך הפעולה שבאורים‬
‫הפעלים או להיפך‪ ,‬להקטי; )ראה הלסור לשו; עברי‪.( S 6 ,‬‬
‫ונראה להסמיך מרעת חז״ל‪ ,‬שהעיקר כהרעה שבאים להגריל‪ ,‬ממה שאמרו בםי‪*1‬‬
‫מם׳ פסחים )קי״ז א'( ‪ :‬קשים מזונותיו של אדם כפלים כיולדה‪ ,‬ראלו ביולרה כתיב בעצם‬
‫)תלדי(‪ ,‬ואלו במזונות כתיב בעצכו; תאכלנה )בראשית‪ ,‬ג׳ י״ז( ‪ ,‬ע׳יכ ‪:‬‬
‫והרי מבואר‪ ,‬שהנו״; הסוגר מגדיל הפעולה‪ ,‬מדאמר‪ ,‬שהמזונות קשים בפלים‬
‫מיולדה‪ ,‬ומסמיך זה על הנו״; הסוגר‪.‬‬
‫וכן מתבאר זה מאגדה דסנהדרי; )ק'ה א׳( בלעם היגר ברגלו אהת הי׳‪ ,‬דנריים‬
‫בי׳ )פ׳ בלק‪ ,‬ב״ג ג׳( וילך שפי י*( ‪ ,‬ושמשו; חינר בשתי רגליו הי׳ ‪ ,‬דכתיב בי׳ )פ׳ ויחי ׳‬
‫מ״ט י״ז( שפים; עלי אורח )וזה נדרש על שמשו;‪ ,‬עיי״ש ברש״י( ;‬
‫והרי מבואר גם מזה‪ ,‬שהנו״; הסוגר מגדיל הפעולה‪ ,‬שהרי סשיך על זה לדרי’®‬
‫דהי׳ היגר ביותר‪ ,‬בשתי רגליו >=( ‪.‬‬

‫ע צ ל נ י ו ת הן‪ ,‬זהעצלות היא נגור ברזר לזריזות‪,‬‬ ‫םסחים )ם'א ה׳ ד( אםרו ‪ :‬נשים‬
‫גה תבונה השנגדת לערות •‬ ‫סטילא תולד ההלכה שהנשים ססולות לעדות‪ ,‬אחרי שתשלטנה‬
‫עצלניות הן‪ ,‬מ ט׳ ש בפםחים )®*®‬ ‫נשים‬ ‫ואמנם אין להקשות על כלל העני! שאטר‬
‫ב ויי'‬ ‫ממקרה‬ ‫זריזות ובנים שפלים )עצלים(‪ ,‬יען דאין למדין‬ ‫א( מעשה הי' ונמצאו בנו ת‬
‫והכלל נאמר רק דרך כלל ‪- ,‬‬
‫זה‬ ‫נ ענין‬ ‫שהערנו‬ ‫מה‬ ‫סעיף א׳ כ ה עי ה‪,‬‬ ‫סרק י׳ ד‬ ‫במבוא‬ ‫ועיין להלן‬
‫נמרצה ברמב״ם ‪- .‬‬

‫ב׳(‪ ,‬ומענין העתק מטקוטו ‪ .‬וזויז‬ ‫)חולין‪ ,‬נ׳ ה‬ ‫מדוכתי׳ ״‬ ‫‪,‬שף‬ ‫מפרשים ‪ .‬ש פי' מלשון‬ ‫א(‬
‫ברש״י וראב׳ע ועוד מפרשים‪ ,‬שטרחו הרבה לפרש הליזוון‬ ‫ועיין‬ ‫דרך דרש ואסמכתא ‪.‬‬
‫שפי‪,‬־ לפי פשוטו ;‬
‫על שסיים‪ ,‬ועוד שם‬ ‫הכתוב בירטיה )ג׳( שאי עיניך‬ ‫ולי נראוע שהוא מלשון‬
‫על כל שסיים במדבר‪ ,‬שענינו‪ ,‬טקום גבוה ונשא ‪ j‬וגם כאן הכונה בלשון זו‪ ,‬שחרך קוטמיייי‬
‫הפרשה שהתנשא ברוחו‬ ‫זה לכלל ענין‬ ‫בגובה לב ורוח נשאה‪ ,‬בגאוה וג און‪ :‬ומכוון‬
‫בלק והראה גאוה וגאון בבל עני ניו‪— .‬‬

‫)זל‬
‫׳*‬ ‫כלל ענין דרשה זו‪ ,‬שבלעם הי׳ היגר ברגלו אחת ושמשון בשתי רגליו‪ ,‬יש ל מין‪ ,‬שכאוז‬ ‫ב(‬
‫•‪ 1‬צ א‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ז׳ ‪,,‬הכר ויהר׳‪ /‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫ואפשר עור עפ״י זה לפרש מה שאמרו במס' ב״ס )ל״ג א׳( על הפסוק דפ׳ ה»יא‪,‬‬
‫ני הראה חמור שונאך רוב*; ההת משאו — רובץ ולא רבצן‪ ,‬ופירש״י‪ :‬״רבצן משסע‬
‫עב״ל ‪ :‬ולא נתבאר טעם המשמעות הזאת ;‬ ‫״ ‪,‬‬ ‫‪ .‬הרגיל בנך‬
‫משום דהנו״ן הכונר )בשם רבצן( בא להגדיל הפעולה באיזה‬ ‫אך יש להסביר‪,‬‬
‫איפן שהוא ובאיזה המונה שהיא‪ ,‬ובא; מבוונת ההגדלה במספר הסקרים ובהרנילות‪.‬‬
‫ובן אפשר לפרש עפ״י כלל זה )לפי רעת הז״ל שבארנו‪ ,‬שהנו״; הסונר בא‬
‫נסמך הנו״;( את לשו; הפסוק באיוב )י״ט כ״ט( למען תדעו;‬ ‫להגדיל ערך הדבר שעליו‬
‫®ד י ו ‪ ,‬ובמת טרחו המפרשים בבאור מלה מצוינת זאת‪ ,‬ובארו אותה בדרך נוטרי^ו׳ן —‬
‫ש דין״ ׳‬ ‫‪t‬‬

‫והנה אך למוהר להעיר על דדוהק אשר בזה‪ ,‬כי הוא בולט ונראה לבל;‬
‫וקרוב לומר‪ ,‬שבאה מלה זו במקום השם ״שדי״ ‪ ,‬אשר‪ ,‬בנורע‪ ,‬שם זה מורה על‬
‫הקיפוה וגבורה‪ ,‬וכמו שבתבו המפרשים בפרשת לך )י״ז א׳( בפסוק אני אל שדי; והנו״;‬
‫הסוגר בא להגדיל ולהאדיר את ערך התקיפות והגבורה‪ ,‬ויהי׳ שעור הלשון בזה; לסע;‬
‫היעו; שדי‪ ,‬ובתוספת גו״; הסוגר—למע; הרעו; הפלגת גבורת השם הזה )שדי—שדין( ‪—.‬‬
‫ועור מה שנראה לפרש עפ״י זה שהנו; הסוגר בא להגדיל ערך הדבר הנסמך בו‬
‫יה הנו״; — את לשו; הפסוק בישעיה )ס״ו( והיו לדראון‪ ,‬ובדניאל )י״ב( להרפה ולדראון ‪,‬‬
‫)סעיף נ׳( בעני; הלוף אותיות דלי״ת עם זי״ן‪ ,‬שהלשו;‬ ‫יכתבנו למעלה בפרק הקודם‬
‫וכן בדניאל‬ ‫)פ׳ בהעלותך( בהלוף זי״ן בדלי״ה‪,‬‬ ‫לבם ל ז ר א‬ ‫<לדראון״ הוא מלשון והיה‬
‫^ס‪ ,‬ובא שם זה בתוספת נו׳ין הסונר להגדיל ענין הזרות ‪— .‬‬
‫מבארים להם השם ״איש;״‬ ‫והמבארים שלדעתם נו״ן הסוגר בא להקטין הרבר‪,‬‬
‫ענטקרא )יצינרו באישון עינו‪ ,‬פ׳ האזינו ! ותורתי כאישון עיניך‪ ,‬משלי ז׳( — כי מקורו‬

‫נ מו‬ ‫למחצה‪,‬‬ ‫נמלה ממנו‬ ‫דרך ה מלי צו‪ /‬בי מציגו בברעם‪ ,‬שבחירת מעמיו במהלך עניגיו‬
‫את‬ ‫ואך‬ ‫לך באו האנשים קום לך אתם‪,‬‬ ‫שכתוב בפרשה‪ ,‬שאמר לו הק ב׳ה‪ ,‬אם לקרוא‬
‫הליכתו‬ ‫לרשותו רק רבר‬ ‫נמסר‬ ‫ני‬ ‫תדבר ! ומתבאר‪,‬‬ ‫אותו‬ ‫בפיך‬ ‫הדבר אשר אשים‬
‫ודא דבורו ‪:‬‬
‫)י*ד(‬ ‫בשופטים‬ ‫שכתוב‬ ‫נ מו‬ ‫ולא נ; בשמשו;‪ :‬נו‪ ,‬כל בהירת מעשיו ניטלה ממנו‪,‬‬
‫ואביו ואמו לא ידעו כי מה׳ הוא ;‬
‫וידוע‪ ,‬רמי שהוא נכנע תחת זולתו‪ ,‬מכונה‪ ,‬כי הוא נושל לרגליו‪ ,‬ומעין הלשון והם‬
‫תכו לרגלך )פ׳ ברכה( ! יפלו תחת רגלי )תהליב‪ /‬י׳ ח( ; אשית אויביך הרום לרגליך )שם‪ ,‬ק׳(;‬
‫ועל כן ממשיל שלילת הבחירה למחצה שבבלעם לחיגר ברגלו 'אחת‪ ,‬כלומר‪ ,‬שנכרע‬
‫שנכרע‬ ‫רגליו‪,‬‬ ‫בשתי‬ ‫שבשמשון — לחיגר‬ ‫כולה‬ ‫לזולתו רק כרגל אחת‪ ,‬ושלילת הבחירה‬
‫להנהגת ה׳ אותו‪ ,‬ולעצמו — לא כלום ‪- .‬‬ ‫כילו‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכחנותיס‬ ‫ממזר‬ ‫׳‪382‬‬

‫ובא בהקטנה ״לרמז על צורת איש קט; הנראה בעין מדמות הרואי'‬ ‫" ‪,‬‬ ‫‪a‬שם ״איש‬
‫ומסתכל בה מנגה נגדו״ ‪:‬‬
‫והנה לבד זרות הדבר בעקרו‪ ,‬מה יענו לזה שמצינו השם ״איש;״ שלא בסמיכור*‬
‫כמו באישון לילה )משלי‪ ,‬ז׳( ‪ ,‬באישון חושך )שם‪ ,‬כ׳( ‪ ,‬ושם הלא בהכרי‬ ‫‪-‬לשם ״עין״ ‪,‬‬
‫ב ע צ ם החושך‪ :‬ולפי זה גם באן הפירו*®‬ ‫ב ע צ ם לילה‪,‬‬ ‫■׳יודו‪ ,‬כי פירושו הוא‬
‫כאישון עינו‪ ,‬כאישון עיניך )בפסוקים שהבאנו( כ י ס ו ד ועצם בח הראי׳ שבארם‪ ,‬שהיא‬
‫■יקר לאדם ההיר ל ש מ ר ו ‪ ,‬ומשל הוא זה לתוקף הזהירות להדבר שרוצה להזהיר‬
‫)בהפסוקים הגזברים(‪— .‬‬

‫)בהשמטתו(‬ ‫העי״ן‬ ‫אות‬ ‫>ח( ‪( D‬‬

‫ואשר על כן מתחלף לפעמים עם הביריי‬ ‫דרכו להשמט ולהתוסף‪ ,‬מפני קלות הברתו‪,‬‬
‫&מוצא אהה״ע )גרוניות(‪ ,‬מפני שגם הם הברתם קלה ורפויה‪ ,‬ובארנו מזה בארוב^‬
‫למעלה בהמשך הפרק הקודם‪:‬‬
‫ונביא מעט דוגמאות להשמטתו ‪:‬‬
‫ולישמעאל שמעתיך — תהת ועל )אחת( ישמעאל שפעתיו׳‬ ‫א( פ׳ לך )י״ז כ׳(‬
‫פירש״י ‪ :‬״דצה כמו ד ע צ ה ‪ ,‬אלא שמקצר לשונו״ ‪ ,‬ער׳׳י"■‬ ‫ב( ויצא )ל׳ ל״ח(‬
‫זבולן להוף ימים ישבן — תחת על חוף ימים‪5‬‬ ‫ויחי )מ״ט י״ג(‬ ‫נ(‬
‫ואמר פרעה לבני ישראל — תחת על בני ישראל>‬ ‫בשלח )י״ד ג׳(‬ ‫ד(‬
‫העפר אשר הקצו — תחת אשר ה ק צ ע ו ‪:‬‬ ‫ה( מצורע)י״ד מ״א(‬
‫כי אמר ה׳ להם — תחת כי אמר ה׳ אליהם ‪:‬‬ ‫פנחס )כ״ו ם״ה(‬ ‫ו(‬
‫נתקו כפות רגלי הבהנים‪ ,‬ועוד שם )ח׳ ו׳( עד התיקנו איי‘^’‬ ‫י‪,‬חשע )ד׳ י״ה(‬ ‫‪(r‬‬
‫ה ע ת יק נ ו‪:‬‬ ‫נעתקו‪,‬‬ ‫מן העיר — תהת‬
‫פן יאמרו לי אשה הרגתהו — החת פן יאמרו ע ל י י‬ ‫ח( שופטים)ט׳ נ״ד(‬
‫נופל‬ ‫)ה׳ נ׳(‬ ‫»( ש״א‬
‫והנה דגון נופל לפניו ארצה לפני ארון ה׳ — תחת‬
‫רזוז‬
‫על פניו ‪ :‬בי אין לפרש שהבנוי ״לפניו" מוסב על הארי‪<1‬‬
‫‪ .‬נופל‬
‫כתיב מפורש ביחוד ״לפני ארון ה׳״‪ :‬וכן תרגומו‬
‫על אפוהי;‬
‫■יר י יט(‬
‫ו מ מ י יהודה יצאו — תחת ו מ מ ע י ‪ ,‬וכמו שם )פסו?‬ ‫ישעיה )מ״ח א'(‬ ‫י(‬
‫וצאצאי מ ע י ך ‪ ,‬ועוד לשונות כאלה במקרא‪ :‬וכייי^י®^‬
‫גלאים‬
‫כאן‪ :‬ומזרעית יהודה; ובפירוש רבינו שמשון למס'‬
‫)פ״א מ״ב( כתב‪ ,‬כי ״לזרע קורין מ ע י ״‪5‬‬
‫התקם כצאן — תחת ה ע ת ק ם ‪:‬‬ ‫יא( ירמיה )י״ב ג'(‬
‫קצב‬ ‫מבוא‬ ‫פרק »׳ ״חסר וי תר‪ /‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫ימיקו ידברו — החת י ע מ י ק ו ; כלום^ שירברו בעומק‬ ‫־ב( תהלים )ע״ג ח׳(‬
‫הרגש והרעיון‪ ,‬ובמו בישעיה )ז׳ י״א( העמק שאלה‪ ,‬ושם )ל'‬
‫ל״ג( העמיק הרחיב‪ ,‬ועוד שם )ל״א ו׳( העמיקו סרה‪ ,‬ובהושע‬ ‫'‬
‫)ט׳ ט׳( העמיקו שחתו‪ ,‬ועוד כהנה‪ .‬וכמה טרחו המפרשים‬
‫בהוראת ובטעם המלה ימיקו‪.‬‬
‫ישם האליל ״בל״ )ברע בל‪ ,‬ישעיה מ״ו א׳ ; הוביש בל‪ ,‬ירמיה נ׳ ב׳( היינו הך דשם‬
‫‪J‬‬ ‫ב ע ל )מזבח לבעל‪ ,‬י הבעל ענני‪ ,‬מ״א ט״ז וי״ח( ‪ ,‬ובא בהשמטת העי״ן‬ ‫^אליל‬
‫ובל לשון ״בי״ )ממובן בקשה‪ :‬בי אדוני( הוא קצור המלה ״בע י" בארמית‬
‫ובתלמוד‪ :‬בעי מני׳‪ ,‬אבעי להו‪ ,‬כלומר‪ ,‬ב ק ש ו לפתור להם את‬ ‫')יניאל‪ ,‬ו׳ ח׳(‪,‬‬
‫־®פקותם בהלכה ודין ; ובעברית — נשמט העי״ן ;‬
‫ויש להיפך‪ ,‬שבארמית נשמט העי״ן‪ ,‬כמו באיוב )ל״ג ז׳( ואכפי עליך — תרגומו‬
‫י ט ו נ י עליך‪ ,‬מקוצר מן ו ט ע ו נ י ‪ ,‬מן המלה העברית טענו את בעירכם )פ׳ וינש( ;‬
‫ממובן כריתה וגזירה‪,‬‬ ‫יעוד השמטה כזו בדניאל )ד׳ כ׳( נדו אילנא — תחת ג ר ע ו ‪,‬‬
‫®לשון ואשריהם תנדעון;‬

‫בבאור הלשון בישעיה‪ ,‬וממי‪ ,‬שהוא תחת‬ ‫ועפ״י מה שכתבנו )באות י׳(‬
‫יי ס מ ע י — עפ״י זה נראה לפרש תכונת השם ״ממזר״״ ‪ ,‬אשר חוקרי הלשון לא באו‬
‫עי תכונתו )והז״ל במם׳ יבמות )ע״ו ב׳( דרשוהו ; מום זר( ‪ :‬וקרוב לומר שבא מקצר‬
‫'®ן מ מ ע י זר ‪ ,‬בהשמטת העי״ן‪ ,‬והבונה כפי שנתבאר שם‪ ,‬דהשם ״מעי״ כנוי לזרע ‪— .‬‬

‫וכן קרוב לפרש עפ״י השמטת העי״ן את לשון הפייטן לפרשת שקלים )בפיוט‬
‫ז^פתחיל אז ראית( ‪ :‬״וכל עומר שבעת רבע ו כ ל ה ״ ; והנה שם מדה ״כלה״ לא נראד■‬
‫'ילא נמצא בכל שמות המרות אשי־ במקרא ובתלמוד ובספרותם•)‬
‫אך הנה מצינו במם׳ עירוכין )כ״ט א׳( ובב״ב )פ״ט ב׳( שם מדה ״עכלה״‪ ,‬והיא‬
‫אהי מחמשה מרובע הקב ;‬
‫ולפי זה קרוב לומר‪ ,‬דבמלה זו אשר בהפיוט נשמט העי״ן‪ ,‬ותחת ״וכלה״ המובן‬
‫׳יעכלה״‪— .‬‬
‫וכן במשנה עירובין )י״ז ב׳(‪ ,‬ארבעה דיומדים‪ ,‬תחת דיו עמודים‪ ,‬עיי׳ש‪,‬‬
‫^עיי״ן נשמט —‬

‫)ח( )‪ (2‬אות ך‪^;,‬י״ן )בתוספתו(‬

‫ילל זה כלל הראב״ע בסוף פ׳ נח‪ ,‬בפ׳ וימת הרן על פני תרח אביו‪ ,‬שהלשון ״על פני״‬
‫ל פ נ י תרח אביו ‪— .‬‬ ‫^^י״י יתור עיי״ן‪ ,‬והבונה‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכדונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪384‬‬

‫■‬ ‫)בהוספתו ובהשמטתו(‬ ‫הרי״ש‬ ‫)ט( אווז‬

‫יען כי למעלה ב מ ב ו א ‪.‬סוף פרק רביעי )הנקרא ״לשון נקיה״( לענין שעמדנו עליי‬
‫בא לידינו ברור ענין זה מתוספת ומהשמטת הרי״ש^ ובארנוהו שם די הצורה‬
‫דוגמאות רבות ושונות‪ ,‬ועם הערות‪ ,‬באורים והדושים במקרא ובתלמוד וספרותם איי*'”‬
‫‪.‬‬ ‫עפ״י כלל זה מתבארים ומתפרשים ; —‬
‫לכן לא אמצא לנכון לשנותם כולם כאן ובבאוריהם וחדושיהם‪ ,‬ואסתפק‬
‫מהם‪ ,‬והרוצה לעמוד על כולם‪ ,‬ימצאם בסוף הפרק הנזכר ‪.‬‬

‫דוגמאות כתוספתן־‪:‬‬

‫עריסותיכם )פ' שלה( — תהת ע י ס ו ת י כ ם )מלשון ועסותם רשעים )מלאכי‪ ,‬ג'(‬

‫שם שדורכים ודוחקים את הבצק כדי שתתנבל יפה )ועיין מס׳ מנחות‪ ,‬ע״ו‬
‫’‬ ‫שרביט — תחת‬ ‫שרעפים — תחת שעיפים ;‬ ‫ערפל — תהת עפל )אופל( ;‬
‫‪2‬ףן; ‪^,‬רך^ וחיקי*’*‬ ‫שררות — תחת שרות; שררך )שה״ש‪ ,‬ז׳( — תח^‬
‫ט״ז(‪ ,‬וענינו טבור ;‬
‫ובדהי״ב )י״א( ו י פ ר ץ לכל ארצות‪ ,‬ופרשו המפרשים מענין פזור ונפוץ ולפי‬

‫ו י פ ץ ‪ ,‬מלשון פן נפוץ על כל י‘‬ ‫זה באה המלה ״ויפרץ" יתר ר׳‪ ,‬תחת‬
‫)פ' בראשית( ;‬
‫ורש״י;בפ׳ תצוה )ב״ח כ״ב( כתב בשם מנחם בן סרוק‪ ,‬דהרי״ש ר‪,‬שגי‬
‫ועקרה של המלה שרשת‪ ,‬מלשון שרש;‬ ‫״ ש ר ש ר ת ״ נוסף‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫ועוד הרבה החשובים למעלה סוף פרק רביעי‪.‬‬

‫דוגמאות כת־סמטתו ;‬

‫וינהו כל בית ישראל אחרי ה׳ )ש״א‪ ,‬ז׳( — תחת ו י נ ה ד ו )מלשון וינרדו אלי^ ^‬
‫הנוים‪ ,‬ישעיה ב(;‬
‫מ ש א ר ו ת י כ ם )עיי״ש ברש״י(>‬ ‫ראשית משאותיכם )יחזקאל‪ ,‬כ׳( — תחת‬
‫^ עזיהו מלך יהודה )עמוס א׳ ובכ״מ( — תחת ע ז ר י ה ו )עיין מלכים ב׳ ‪ ,‬ט״ס י‬
‫זוטא — תהת זוטרתא‪ ,‬יע”* ’‬ ‫וכן ישמט הרי״ש בארמית ‪ :‬אימא ‪ -‬תחר‪ .‬אימרא ;‬
‫'‬ ‫ועוד הרבה החשובים למעלה סוף פרק רביעי‪— .‬‬

‫ובהשמטתו(‬ ‫)בהוספתו‬ ‫השי״ן‬ ‫)י( אות‬ ‫■‬

‫‪•.‬דפ )פ'‬
‫וכן דרך השי״ן להתוסף לצחות הלשון‪ ,‬כמו‪ :‬הלמיש‪ ,‬עכבש — תחי‘ י'‬
‫קצנ‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ז׳ ״הכר ויתר״ ‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מ בו א‬

‫שרשו‪ ,‬והוא על דרך הלשון ותחליסני והחייני)ישעיה‪ ,‬ל״ח( ומהוראת בריאות הגוף‬
‫'’'’*?®‪ >0‬״עכב" )כי ענינו של שרץ זה )עכבש( שאורג את מטוה קוריו לצוד על‬
‫‪3‬יהס את הזבובים הססתבכים בהם‪ 5‬ונקרא בשרשו ״עכי״ ‪ ,‬על שש שהוא מע‪:‬ב את‬
‫^זכוכים בנפלם לתוך רשתוז‪— .‬‬

‫וכמו שאפשר לו להשי״ן להתיכף כך אפשר לו להשמט ; וניהא לי לפרש עפ״י‬

‫פסוק א־ר אשר כל המפרשים עמלו בפתרונו ולא מצאוהו; ולפי שנבארו עפ״י הבלל‬
‫יעלה טוב ויפה מאין כמהו ;‬ ‫' "' י‬

‫והוא בנחמיה )ה׳ י״א( במענתו של נחמיה אל ההורים והסגנים ‪ :‬השיבו נא להם‬
‫ילת העם( כהיום שדותיהם כרמיהם זיתיהם ובתיהם ומאת הכסף והרגן אשר אתם‬
‫'״שיט בהם‪ ,‬ע״כ;‬
‫והנה הלשון ״ומאת הכסף" לא נתבאר כלל מה זה‪ ,‬והלא לא זכר כלל מקודם‬
‫״ספר מאה כסף;‬
‫והמכארים עמדו על זה ופרשו ‪ :‬״ומאת הכסף״ — כמו ו ר ו ב הכסף‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫'יייס הכסף שהם חייבים לכם‪ ,‬ותפס מנין מרובה ״ס א ה )עיין רש״י ומפרשים( ;‬
‫ונם כי מספר מאה אינו מרובה כל כך עד שיתפסו‬ ‫׳והנה כמה מן הדוחק בזה;‬
‫לשיעור רמי והפלגהא(;‬
‫אך הנה בפסוק שלמעלה )ז׳( כתיבג ״ואריבה את החורים ואת הסגנים ואומר‬
‫ט ש א )בשי״ן ימני( אתם נושים )כנ״ל( וגו׳ ״‪ ,‬ועוד שם )פסוק י׳( ‪ :‬״וגם אני אחי‬
‫’^^יי טשים )בנ״ל( בהם כסף ותן נעזבה נא את המשא )כנ״ל( הזה״ ;‬
‫יידוע‪ ,‬כי ״משא" )סנ״ל( ענינו תביעה‪ ,‬כסו כ״פ בתורה‪ ,‬כי תשה ברעך‪ ,‬בעל‬
‫■‪^ 0‬‬
‫יח )פ׳ ראה(;‬
‫והנה אמר )נחמיה( להם את דעתו ועצתו )פסוק י״א( השיבו נא להם שרותיהם‬
‫^י׳טיהם זיתיהם ובתיהם ז ם שא ת )תחת הכתוב לפנינו ״ ומאת״ ( הכסף והרגן אשר‬
‫נ וש ים בהם‪.‬‬
‫יגיכמט השי״ן ממלת ״ ו מ א ת ״ ‪ ,‬ומתבאר היטב‪— .‬‬

‫בוראי ד ת­‬ ‫הוא‬ ‫מאה )סנהדרין( שישבו ל הודוו‪ /‬ישב‬ ‫יאמנס מציגו בסס׳ היריות )ג׳ ב׳(‬ ‫»י(‬
‫יע; בי בנלל ^יש לא יותר ס ע׳ א סנהדרין‪ ,‬אבל לעני; רבוי בספים אין במספר מ אה‬ ‫״‬
‫מאות ״ ‪ ,‬שי א‪ ,‬ומצינו‬ ‫ארבע‬ ‫מתו;‬ ‫מתון‬ ‫)ברבות נ ׳ א׳(‬ ‫־ל ה פ לג ה; ימציגו בתלמיד‬
‫לענין הליאות‬ ‫אלפי ; ״י לישיבויע ז מנ ש־כ‬ ‫תליסר‬ ‫נ ד רי ם)נ׳ ה א׳(‪ ,‬שנדיב אחד ‪.‬נדב‬ ‫‪ -‬נ מ ס׳‬

‫'®אין לתפוס מאה ל ה פ לג ה‪.‬‬

‫‪25‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪386‬‬

‫■א( אות התי״ו )בתוספתו(‬

‫ויותר מזה‪ ,‬יתוסף התי״ו בפנים שונים ובתמונות שונות ‪:‬‬

‫אם בראש המלה ‪:‬‬

‫והשרש ״אלה״ )קללה( י‬ ‫ס״ה(‬ ‫ג׳‬ ‫)איכה‪,‬‬ ‫האלה‬

‫והשרש ״בלל״>‬ ‫)פ׳ אמור‪ ,‬כ״א כ׳(‬ ‫תבלול‬
‫כל תנמולוהי‪ ,‬והשרש ״ נ ם ל ״ ;‬ ‫)תר‪.‬לים‪ ,‬קט״ז י״ב(‬ ‫הגמול‬
‫והשרש ״ ה ב ל ״ )עצה ומזמר‪: (.‬‬ ‫)משלי‪ ,‬י״א י״ד(‬ ‫החבולה‬
‫השרש ״הכס" ובא במקום ״חכמני״ )‬ ‫ח׳(‬ ‫כ״נ‬ ‫תחכמוני )ש״ב‪,‬‬
‫השרש ״מרק״ )הלקה הבשר(;‬ ‫ב׳ י״ב( י‬ ‫)אסתר‪,‬‬ ‫תמרוק‬
‫השרש ״פלל״ )ויפלל‪ ,‬תהלים‪ ,‬ק״ו ל׳(;‬ ‫)בקשה ותד‪.‬נ־(‬ ‫תפלה‬
‫וע׳ בתוי״ט ריש מם׳ תרומות‪.‬‬ ‫)השרש ״רום״(‪,‬‬ ‫תרומה‬

‫אם בסוף המלה‪:‬‬

‫)השם הזה בא רק בכתבי הקודש האחרונים‪:‬‬ ‫אגרת‬

‫בלא היי'‬
‫באסתד ועזדא ונחמיה ודברי הימים‪ ,‬והוא שאול מפרסית‪ ,‬ושם בא‬
‫)עזרא‪ ,‬ד׳ ח( ‪ :‬כתבו א ג ד א חדא ;‬
‫'‬ ‫דבשת גמלים ‪ :‬השרש ״דבש׳‪ /‬וענינו ‪:‬‬ ‫)ישעיה‪ ,‬ל׳ ו׳(‬ ‫דבשת‬
‫ג ו ש הלב בגב ה נ מ ל ;‬
‫•‬ ‫וינהגהו בכבדות )השדש כבד‪ ,‬ובא תהת בכובד‬ ‫כבדות )פ׳ בשלח‪ ,‬י״ד(‬
‫‪.‬ןןןוטיי■'‬
‫פח‬ ‫וענינו‬ ‫צפה‪,‬‬ ‫המים ; השרש‬ ‫צפחת‬ ‫)ש״א‪ ,‬כ״ו י״א(‬ ‫צפחת‬
‫להולכי דרך ;‬ ‫־‬
‫ראשית ; שארית ; ועוד ;‬

‫אם משתי קצות המלה ‪:‬‬

‫תבנית ‪:‬‬
‫והשרש ״ ז נה ״‬ ‫)יחזקאל ט׳ז‪ ,‬כ״ס‪,‬‬ ‫תזנות‬
‫ועגיגי‬
‫עד תכלית אור עם השך‪ ,‬ושרשו ״ כ לר■‬ ‫תכלית )איוב‪ ,‬כ״ו י׳(‬
‫קץ‪ ,‬פוף;‬
‫תפארת ; )השרש ״פאר״‬
‫ועניני•‬
‫״רבי■'*'‬ ‫חטאים‪ ,‬ושרשו‬ ‫אנשים‬ ‫תרבות‬ ‫)פ׳ מטות‪ ,‬ל״ב י״ד(‬ ‫תרבות‬
‫רבוי הקובץ‪:‬‬
 ‫מצד‬ ‫מבוא‬ ‫פיק ‪t‬׳ ״חסר ויתר״ ‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫•‬ ‫אם בתוך המלה ‪:‬‬

‫י״ג( ‪ :‬ועשתרות צאנך ; )השרש ״עשר׳‪ /‬וענינו ;‬ ‫עק^ ז׳‬ ‫?שתר )פ׳‬
‫רבוי עדרי הצא[(־)‬
‫צנתד )זכריה‪ ,‬ד' י״ב( ‪ :‬שני צנתרות הזהב ; )השרש ״צנר‪ ,‬וענינו ‪ :‬צנור‪ ,‬מוצקת להריק‬
‫ממנה שמן למנורה(‪:‬‬
‫)ש״א‪ ,‬כ״ה כ״ב( משתין בקיר )הבלת מי רגלים( ‪ :‬שרשו ״שן״‪ ,‬ומלשון ולשתות‬
‫‪ .‬את ש י נ י ה ם )ישעיה‪ ,‬ל״ו י״ב( ‪:‬‬
‫ובחז״ל ריש סוכה ‪ :‬צלתה מרובה‪ ,‬תחת צלה‪ ,‬כםש״כ כסו הרים צלה )תהל׳ פ׳( ־‬

‫אם ביסוד המקור‪:‬‬

‫תחת אימה;‬ ‫)פ׳ בשלח‪ ,‬ט״ו ט״ז( —‬ ‫אימתה ופחד‬

‫לבלתי קראות — תחת לבלתי קראו•)‬ ‫)שופטים‪ ,‬ח׳ א׳(‬ ‫קראות‬
‫שנאת רע — ר^ת שנא רע;‬ ‫י״ג(‬ ‫)משלי‪ ,‬ח׳‬ ‫׳»גאת‬
‫תבואתה לראש יוסף — תחת תבואה ;‬ ‫)פ׳ ברכה‪ ,‬ל״ג ט״ז(‬ ‫ריכואתה‬
‫ותבאתי לקראתי — תחת ותבאי ;‬ ‫)ש״א‪ ,‬כ"ה כ״ר(‬ ‫יהכאתי‬
‫ובמלואת הימים — תחת ובמלוא‪:‬‬ ‫)אסתר‪ ,‬א׳ ה׳(‬ ‫'®טלואת‬

‫אם בגפמך;‬
‫אשה י ר א ה ה׳ —‬ ‫‪n n n‬‬ ‫יראת ה׳ )משלי‪ ,‬ל״א ל׳( —‬

‫ועפ״י המבואר מקביעות תי״ו בסוף המלה‪ ,‬יתבאר‪ ,‬דמה שבתך התוי״ט במם׳‬
‫׳®כי• )פ״ט מ״ו( ״דהשם ״פלפלת״ אינו מין פלפל‪ ,‬מפני שזה )פלפלת( חתימתו בתייו‪,‬‬
‫’’׳‪3‬ל כן שני מינים הס׳‪ /‬עי״ל — אין זה מוכרח כלל‪ ,‬יען כי כפי שנתבאר‪ ,‬דרבו של‬
‫''‘י׳י׳׳ו להתוסף לפעמים לתכלית צחות הלשון בלבד‪ ,‬אבל אינו מורה מאומה ; ולכן‬
‫זה‪ ,‬היינו פלפל והיינו פלפלת‪— .‬‬
‫ועוד יתבאר עפ״י המבואר מקביעות תי״ו ב ת ו ך המלה דרשת חז״ל במם׳ חולין‬
‫ב׳( על הפסוק דפ׳ עקב )ז׳ י״ג( ועשתרות צאנך‪ ,‬למה נקרא שמן עשתרות —‬
‫׳®מעשרות את בעליהן )שהן מרבות לפרות( ; ולא נתבאר יחש המלה עשתרות‬
‫ל׳צם ע וש ר ;‬
‫אך סבירא לי׳‪ ,‬דהתי״ו הראשון מן ״עשתרות״ אינו מעיקר השם‪ ,‬כי אם נוסף‬
‫כמבואר למעלה‪ ,‬ועקרו _> עשרות‪ ,‬מענין עושר‪ ,‬עשירות וברכה‬ ‫’‘זוחיה הלשון‪,‬‬
‫®יינה‪ ,‬ומבואר הינזב‪— .‬‬

‫‪A‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זברונותי(‬ ‫ממור‬ ‫*‪38‬‬

‫ועוד מדרך הכתובים‪ ,‬ביהש סחר ומערכת אותיות‪ ,‬כי כאשר תפגשנה בסלה אחי‘‬
‫שתי אותיות דומות ותכופות‪ :‬שני אלפי״ן‪ ,‬שני ביתי״ן‪ ,‬שני גיסלי״ן וכו׳‪ ,‬אז‪ ,‬לפעמים‪/‬‬
‫לתכלית קלות התברה‪ ,‬תשמט אחת מהן‪ ,‬כמו שנחשב בזה מעט מהן‪ ,‬כפי שהן עי^‬
‫בזכרוני‪ 5‬ופי שהוא בעל מקרא מוכהק ימצא כהנה וכהנה ‪:‬‬

‫ומוראכם וחתכם — תחת ו ח ת ת כ ם )כי השרש ״חחל'‬ ‫)ט׳ ל׳(‬ ‫א( פ׳ נח‬
‫>‬ ‫ומפני שדרושים לבא שני תוי״ן תכופים‪ ,‬יפול אחד מהם(‬
‫וי®'‬ ‫ונבלה שם שפתם — תחת ו נ ב ל ל )השרש ״בלל״ ‪,‬‬ ‫« )י״א ז׳(‬ ‫‪.‬‬ ‫ב(‬
‫באות הקודמת( ;‬
‫ף‪,,‬ןן‪/;,‬ן ופול אחי‬ ‫השם ״שדה״ עקרו שררה‪ ,‬ופפני ר״פוןןךן‬ ‫‪) ,‬י׳ כ״ט(‬ ‫‪,‬‬ ‫נ(‬
‫מהם )רש״י( ‪:‬‬
‫השם ״שגאב״ עקרו ״שנא‪-‬אב'‪ ,‬ומפני תביפת שני אלפי!‬ ‫ד( ״ לך )י״ד ב׳(‬
‫יפול אהד מהם;‬
‫ומפני תכיפת שני למרי ז‬ ‫השם ״יחלאל״ עקרו ״יהל‪-‬לאל״ ‪,‬‬ ‫ה( ״ ויגש )ס״ו י״ר(‬
‫יפול אהד מהם;‬
‫הם הבסף — תהת ה מ ם ‪:‬‬ ‫)מ״זי״ח(‬ ‫״‬ ‫‪,‬‬ ‫‪0‬‬
‫והפתי את כל העם — תחת ו ה פ מ ת י )כי השרש ״הםם (־‬ ‫‪ ,‬משפ׳)כ״ג כ״ט(‬ ‫‪(r‬‬
‫ושתי את נבולך — תהת ו ש ת ת י )הש׳ ״שתה"( ‪:‬‬ ‫״ )כ״גל״א(‬ ‫ח‪ 1‬״‬
‫אח וג!‬ ‫וחנתי את אשר אחון — תחת והננתי את אש‬ ‫השא)ל״ג י״ט(‬ ‫״‬ ‫ט(‬
‫)השרש ״הנן״( ;‬
‫וסבתה על הארון — תחת[ ו ס כ כ ת ה )הש׳ ״םכך״(נ‬ ‫״ פקודי )פ׳ נ׳(‬ ‫י(‬
‫אל תטמאו בכל אלה — תחת אל ת ת ט ם א ו ;‬ ‫יא( ״ אחרי)י״ח כ״ב(‬
‫ואבות אותו טחון — תחת ו א כ ו ת ת )השרש ״בתת" (‬ ‫יא( ״ עקב )ט׳ כ״א(‬
‫לכה נא ארה לי — תהת א ר ר ה )הש׳ ״ארר״(;‬ ‫יג( ״ בלק )ב׳ב ו׳(‬
‫ולכה נא קבה לי — תחת ק ב ב ה )הש׳ ״קבב*( ‪i‬‬ ‫יד( ״ ״ )כ״ב ו״ז(‬
‫פה אקוב לא קבה אל — ‪nan‬״ פה אקובב לא ק י י‬ ‫)כ״ג ת׳(‬ ‫טו( ‪. ,‬‬
‫וכן שם )פסוק י״א( ‪ :‬לקוב אובי לקחתיך — ר ‪a‬ת ל ‪^ ' P‬‬
‫‪,‬‬ ‫)וכנ״ל(‪5‬‬
‫הכרע הכרעתני )מאמר יפתח לבתו( — תד‪/‬ת ה כ ר ע י‘ו'*^‬ ‫מז( ס׳ שופט׳ )י״א ל״ה(‬
‫)כלנוכח נקבה( ‪:‬‬
‫ויבל לחמורים — תתת ו י ב ל ל )סכסך בליל בםים< ®‬ ‫)י״ט כ״א(‬ ‫״‬ ‫יז(‬
‫מצה‬ ‫מבוא‬ ‫סעיף ג׳‬ ‫״ ‪,‬‬ ‫פרק ז׳ ‪,‬ד סר ויה ר‬ ‫מבוא‬
‫הוא מספוא לבהמה מזרעוגים שוגים^ וכסו בליל חכ׳יץ‬
‫)ישעיה^ ל׳( ‪ ,‬וה׳ס׳ ״בלל״ ;‬
‫את מי רצותי — הד‪,‬ת ר צ ו צ ת י ‪ ,‬כי השרש רצץ‪ ,‬יכמו ‪:‬‬ ‫יי׳^ ש״א )י״ב ג׳(‬
‫העושקות דלים הרוצצות אביונים )עמוס‪ ,‬ד׳(; וכן בפסוק‬
‫;‬ ‫הבא ‪ :‬ולא רצותנו — תחת ולא רצוצתנו‬
‫'( ;‬ ‫אנכי סבותי _ החת ס ב ב ו ת י )הש׳ ״םככ‬ ‫)כ״ס כ״ב(‬ ‫יש(‬
‫ואבישג השונמית משרת — תחת מ ש ר ת ת השרש ״שרת ‪,‬‬ ‫‪ P‬מ״א )א׳ ט״ו(‬
‫ותי״ו אהד לנסתרת נקבה( ‪:‬‬
‫וגנותי על העיר — תהת ו ג נ נ ו ת י )הש׳ ‪,‬ננן״(;‬ ‫ישעיה )ליז ה׳(‬
‫‪ -‬תהה ז מ מ ת י )שרש ״זמם״(־‪,‬‬ ‫דברתי זמתי‬ ‫כג( ירמיה )ד׳כ״ה(‬
‫לא ברת שרך — תחת שררך )הטבור(‪ ,‬וכמו בשה״ש ) ‪0‬‬ ‫״( יהזקאל )ט״ז ז׳(‬
‫שררך אנן הסהר ‪:‬‬
‫בלותי בשמן רענן — תחת ב ל ל ו ת י )הש׳ ״בלל״(}‬ ‫^י( תהל׳)צ״ב י״א(‬
‫כה( והמלים‪ :‬אקום‪ ,‬ארוס ‪ -‬תחת אקומם‪ ,‬ארומם‪ ,‬כי השרשים קום‪ ,‬רום‪ ,‬ומ״ם אחר‬
‫למדבר בעת‪. .‬‬
‫ושם העיר ״כרכמיש״)ישעיה‪ ,‬י׳ ט׳ וירמיה מ״ו ב׳( בא תהת השם ״כרך־כמוש״ ‪,‬‬
‫^יא העיר הנזכרת בפרשת חקת )כ״א כ״ט(‪ ,‬וכ״ף אחד נתכוץ בהברה ‪.‬‬

‫וכן נראה בפרשת אחרי )י״ח כ״ג( בענין עריות‪ ,‬תבל הוא‪ ,‬ובפרשת קדושים )כ׳‬
‫‪ -‬שבאור מלה זו כמו ת ב ל ו ל ‪ ,‬שענינו כמו ערבוב ובלבול‪ ,‬ומשרש‬ ‫י״כ( תכל עשו‬
‫‪=-‬לל״‪ ,‬וכמו תבלול בעינו )פ׳ אמור(‪ ,‬ומורה על בליל הזרע הכשר עם הפסיל ‪ .‬ועיין‬
‫שנכתוב אי״ה בפרק הבא בערך תבל‪:‬‬ ‫•מה‬ ‫עיי‬
‫וכן נראה‪ ,‬כי השם תו ך ומרמה )י^הלים‪ ,‬נ״ח י״ב(‪ ,‬מתוך ומחמם ינאל נפשם‬
‫עול וגזל‪ ,‬עקרו ת ו כ ך ‪ ,‬מ ת ו כ ך ‪ ,‬ומלשון איש‬ ‫)׳־־ס‪ ,‬ע״ב י״ד(‪ ,‬שענינו‪ :‬חמס‬
‫תככים )משלי‪ ,‬כ״ט י״ג(‪ ,‬וב״ף אחד נתקצר •‬

‫וחיל במס׳ הנינה )י״ב «׳( דרשו השם ״שמים״ כמו שם‪-‬מים‪ ,‬ונשמט מ״ם‬
‫‪-‬‬ ‫השם ‪,‬בל‪ 1‬ם‪ - .‬נ ל ע ‪ , « -‬נתש־מת ״‪ rv‬אתר‪.‬‬ ‫ו ר ש‪,‬‬ ‫״ י ( ונם־הוו‪.r p , ,,‬‬

‫יעפיי כלל יר‪ .‬ב מ י ס ת איר‪ ,‬כפולה קרוב לנאי תטב טעם הדרשה בסס׳' תענית‬
‫״ן‪,‬בו _ עשו בשביל שי‪.‬ר‪.‬עשר‪ ,‬ולא ני‪.‬נאר על‬ ‫‪,,,‬‬ ‫)‪0‬׳‬

‫אייה יסוד בלשון דרשו כך‪,‬‬

‫יי^‪ ,‬יסבירא להי‪ ,‬רבסלו‪, ,‬ו‪,‬עשר■ בסי נשסט תי־ו אתר‪ ,‬בתק לשי‪,‬י איתיית‬
‫יימות הכופות‪ ,‬במו שבארנו‪ ,‬ייוצא *= תעשר — תתעשר •‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪390‬‬

‫וכן במס׳ ברכות )ס״ג ב׳( לעולם ילמוד אדם תורה ואח״ב יהגה )יחקור ויב?י^‬
‫דכתיב )פ׳ הבא( הסכת ושמע ישראל‪ ,‬בתחלה הם‪ ,‬ואח״כ כתת‪ ,‬עיי״ש‪ ,‬ומפר&י‬
‫שנשפט במלת ״הםכת״ תי״ו אחד‪ ,‬ויוצא = הם — כתת ‪— .‬‬

‫ולא רק במלה אחת‪ ,‬כי אם גם בשתי מלים‪ ,‬אשר האחת תסיים והשניה תתחיל‬
‫באות אחת רוסה — לפעמים תשמט אותה האות‪ ,‬אם בקצה המלה הראשונה‪ /‬יי'‬
‫שבתחלת השניה תשמש גם לקצה המלה הראשונה‪ ,‬או כי תשמט בתחלת המלה השניח<‬
‫וזו שבקצה הראשונה תשמש גם לתחלת השניה ;‬
‫ונביא מעט דוגמאות‪ ,‬ואף נפרש על דרך זו איזה כתובים‪ ,‬אשר המפרשים גלאי‬
‫לבארם ‪:‬‬

‫בלילה הוא )בלא ה׳ הידיעה למלת ״הוא״ )בלילה ההוא(‪/‬‬ ‫א( פ׳ וירא )י״טב״ג(‬
‫וזה הוא‪ ,‬מפני כי הה׳ מן בלילה משמש גם לתחלת הטל^‬
‫״הוא״ ויוצא — בלילה ההוא “( ‪:‬‬
‫באשרי בי אשרוני בנות ‪ .‬ולשו; ״אשרוני״ )בעבר( אינו רבי־ו‬ ‫ויצא )ל׳ י״ג(‬ ‫‪,‬‬ ‫ב(‬
‫יפה ; וקרוב לומר‪ ,‬כי היו״ד מן ״ כ י ״ משמש נס לתחלי'‬
‫המלה ״אשרוני״‪ ,‬ויוצא — כי יאשרוני בנות‪ ,‬ומתבאר יפח■‬
‫כי אם מאן אתה‪ ,‬קרוב לומר‪ ,‬כי המ״ם מ; ״אם״ משמש גם‬ ‫נ( ״ וארא )ט׳ ב׳{‬
‫לראש המלה ״מאן״‪ ,‬ויוצא אם ממאן אתה‪ ,‬כהק הלשון י‬
‫עזי וזמרת יה — תחת ו ז מ ר ת י יה‪ ,‬כי היו״ד מן השם‬ ‫‪ ,‬בשלח )ט״ו ב׳(‬ ‫ד(‬
‫״יה* משמש גם לסוף הפלה ״וזמרת״‪ ,‬ויוצא חל’‘“'^‬
‫״וזמרתי״ ‪ ,‬והמליצה יפה מאוד ‪, :‬עזי וזמרתי—יה״ ‪ ,‬ובמה עם׳׳*'‬

‫שעמיש במקרא‪ ,‬והש ‪:‬‬ ‫‪v h v‬‬ ‫ולשו; כזו ) ‪ nS'^ 3‬הוא( נמצא עור‬ ‫‪(N‬‬
‫בש' ויצא )ל׳ ט׳ז( וישכב עמה בלילה הוא ;‬
‫כש׳ וישלח )ל*ב כ״ג( ויקם בלילה הוא ‪J‬‬
‫בשמואל א' )י׳ ט י'( ודוד נם וימלט בלילה הוא ;‬
‫לעניניה; ‪ :‬״שתה ושכב‪ ,‬קם וברח״ ‪.‬‬ ‫וסיט; ללשונית אלו‬
‫יהבאור הוא ‪:‬‬
‫אביה;‪ ,‬והיינו שתה ;‬ ‫כתיב סמוך ללשו; זו ותשקינה א ת‬ ‫וירא‬ ‫כי בש׳‬
‫ושכב ז‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ ,‬וישכב‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ובש׳ ויצא‬
‫קם;‬ ‫‪.‬‬ ‫» ייקם‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ו בש׳ וישלח‬
‫וברח ‪— .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬נם ו סלט‪,‬‬ ‫״‬ ‫‪.‬‬ ‫ובשמואל א׳‬
‫הצו‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ז׳ ״חםר ויתר״ ; סעיף‬ ‫בוא‬
‫המבארים הראשונים והאתרוגים בבאור מלה זו )וזמרת( כסו‬
‫שהיא לפנינו; עיי; במכלול ובספר השרשים לרד״ק ובספר‬
‫בני; שלמה‪ ,‬ועור;‬
‫השמרו לכם עלות בהר ‪ -‬תחת השמרו לכם מ ע ל ו ת בהר‪,‬‬ ‫״ יתרו )י״ט ‪t‬״‪(2‬‬
‫כי המ״ם מ; ״לכם״ משמש גם לראש המלה ״עלות״ ‪ ,‬ויוצא—‬
‫מעלות ;‬
‫לא הקח האם על הבנים — תחת מעל הבנים‪ ,‬כי המ״ם מ;‬ ‫תזיא )כ״ו ו׳(‬ ‫>‬
‫■י(‬
‫‪,‬‬ ‫״‬ ‫״האם״ משמש נם לראש המלה ״על״ ויוצא — ״מעל‬
‫כחק הלשו; ;‬
‫לא יוכל שלחה — תחת לשלחה‪) ,‬וכמו למעלה פסוק י״ט(‪,‬‬ ‫)‪:‬״ב כ״ט(‬ ‫‪,‬‬ ‫*‬

‫המלה ״שלחה״‪,‬‬ ‫כי הלמ״ד מן ״יוכל״ משמש גם לראש‬

‫ויוצא — לשלחה;‬
‫והנה בא‬ ‫אשר הכרית את האובות ואת הידעוני מ; הארץ;‬ ‫)כ״ח ט'(‬
‫השם ״אובות״ ברבים‪ ,‬ו״ידעוני״ ביחיד; ובכל מקום שבאו‬
‫באו או שניהם ביחיד )ושואל אוב וידעוני‪ ,‬פ׳ ראה(‪,‬‬ ‫באחד‪,‬‬
‫או שניהם ברבים )דרשו אל האובות ואל הידעונים‪ ,‬ישעיה‪,‬‬
‫ח׳ י״ט(‪ ,‬אבל לא אחד ברבים ואחד ביחיד;‬
‫אך המ״ם מן ‪,‬מ;״ )מ; הארץ( משמש נם לסוף המלה‬
‫הקודמת ״הידעוני״ ‪ ,‬ויוצא — הידעונים ;‬
‫'‪^,‬וימהרו ויחליטו הממנו ‪ :‬ואין בל באור למלת ‪.‬הממנו״ ; אך‬ ‫פ״א )י׳ ן‪1‬׳ ג(‬ ‫^‬

‫הה״א מן ״הממנו״ משמש לסוף המלה ויחליטו‪ ,‬ויוצא —‬

‫ויהליטוה ממנו‪ ,‬שנודעו ממנו בהחלט ; ויונתן הרגם ״וחטפוה‬
‫מני׳ ״ ‪ ,‬וזה כמש״ב‪ ,‬ועיין רש״י ורד״ק ;‬
‫לכן שמעו וגו׳ אם לא ישים עליהם נוהך^והשי״ן מן ישים הוא‬ ‫’ימיה )‪ /J‬מ״ה(‬
‫וטרהו המפרשים בדבוק‬ ‫ימני‪ ,‬והוראת המלה מענין שממה ;‬
‫המלה ״נוה״;‬
‫אבל האמת הוא‪ ,‬כי הפסוק הבא מתחיל ״סקול נתפשה‬
‫נבל״ ; והנה המ״ם מ; ״מקול״ משמש גם לסוף המלה ״נוה״‬
‫שבפסוק הקודם‪ ,‬ויוצא — נוהם )דירתם‪ ,‬מעונם(‪ ,‬ויהי׳ המשך‬
‫הלשון ‪ :‬אם לא ישים )ישומם( עליהם נוהם ‪.‬‬
‫וראי׳ נאמנה לזה‪ ,‬כי למעלה בפרשה מ״ט פסוק כ'‬
‫כתיב מ פ ו ר ש ״אפ לא ישים עליהם נ ו ה ם ״ ;‬
 ‫ברוך‬ ‫)זברונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪392‬‬

‫את שופט ישראל‪ ,‬ותרגי״נ ‪ :‬י ת ד י י נ י ישראל‪ 5‬והנה אעפ״י‬ ‫יא( מיכה )ד׳ ד׳(‬
‫שבפסוק כתיב ״שופט" )ביחיד(‪ ,‬אך דעתו‪ ,‬כי היו״ד מן‬
‫״ישראל״ משמש גם ‪.‬לסוף המלה ״שופט״ ‪ ,‬ויוצא — שופטי‬
‫ישראל ;‬
‫ועניתך לא אענך>‬ ‫ועבר‬ ‫אם שלמים וכן רבים וכן נגוזו‬ ‫יב( גחום )א׳ י״ב(‬
‫והנה הפעל ״נגוזו״ בא ברבים‪ ,‬כחק הלשון המוסב על■■‬
‫״שלמים וכן רבים" ‪ ,‬והי׳ מן הרין‪ ,‬שגם הפעל ״ועבר* יבא•‬
‫ברבים )ועברו(;‬
‫אך הנה הוא״ו מן ״ועניהך" דבתיב אחר ״ועבר״ משמש י‬
‫גם לסוף מלה זו )ועבר(‪ ,‬ויוצא — ו ע ב ר ו ;‬
‫ויכתב ספר זכרון‪ ,‬תהת ״בספר״ ‪ ,‬כי הבי״ת מן ויכתב משמש'■‬ ‫יג( מלאכי )ג׳ ט״ז(‬
‫גם לתהלת המלה ״ספר" ויוצא — בספר ;‬
‫עתה ידעתי כי הושיע ה׳ יענהו משמי קדשו; והלשון ״כי'‬ ‫יד( תהלים )כ׳ ז׳(‬
‫הושיע" אינו דבוק ואינו מתבאר ברהבה;‬
‫אך היו״ד מן ״בי״ משמש גם לראש המלה ״הושיע"‪W‬‬
‫ויוצא—יהושיע ; ויהי׳ שעור הלשון‪ :‬עתה ידעתי כי יהושיע ה׳‘'‬
‫)וגם( יענה משמי קדשו;‬
‫עור אודנו ישועות פני ואלהי ; ואין הלשון )‪,‬ישועות פ נ י *י‬ ‫■)מ״ב י״ב(‬ ‫טו(‬
‫משמש לסוף המלה•‬ ‫מתבאר כלל; אך הוא״י מן ״ואלהי״‬
‫״פני״‪ ,‬ויוצא—ישועות פניו ואלהי‪ ,‬ובמו למעלה פסוק ו׳;‬
‫להסיר אדם מעשה ; ואין באור ללשון זו‪ ,‬אך המ״ם מן ״האדם*‬ ‫טז( איוב )ל״ג י״ז(‬
‫משמש נם לר ‪a‬לת המלה ״מעשה"‪ ,‬ויוצא‪ — .‬להסיר אדמ­­‬
‫'‬ ‫ם ם עש ה;‬
‫דעתי כי כל תוכל ; ואין הלשון מבואר־ יפהז אך היו״ר מן•‬ ‫)מ״ב ב׳(‬ ‫יז( ״‬
‫״כי״ משמש גם לראש המלה ״כל״‪ ,‬ומצאי — כי יכל תוכל י­‬
‫­ובן יהונתן מריב בעל‪ ,‬ומרי בעל הולד את מיכה; הנהתחם־‬ ‫יח( דהי״א )ט‪ ,‬פ׳(‬
‫השם ״מריב בעל״ אשר בראשונה‪ ,‬בא אח״ב שם זה ״מרי^ ^‬
‫בעל״‪ ,‬בהשמטת הכי״ת להמלה ״מרי"‪ ,‬וזה הוא‪ ,‬ספני רי■‬
‫הבי״ת אשר בראש המלה ״בעל״ משמש גם לסוף המלה­‬
‫״סדי״ ‪ ,‬ויוצא — מריב בעל ‪.‬‬

‫ועפ״י כלל זה משמוש אות אחת לפניה ולאחרד אפשר לפרש פסוק אחר‬ ‫יט(‬
‫עמלו בו המפרשים ולא העלו באור מתקבל‪ ,‬ועפ״י מה שנבאר יתבאר היטב ג­‬
‫קצז‬ ‫מבוא‬ ‫סרק ‪t‬׳ ‪,‬חסר ויתר ״ ; סעיף ג׳‬ ‫מבוא‬

‫וחוא בישעיה )מ״א כ״ה( ‪ :‬העירותי פצפון ויאה וגו׳ ויבא סגנים כסו חומר‬
‫וכמו יוצר רמס טיט״‪.‬‬
‫ועמלו המפרשים בלשון ״ויבא סגנים כמו חומר וגו׳ שאינו דבוק וסובן כלל'‬ ‫״‬
‫בענינו וברסיונו ״שיבא כמו הוסר ונמו יוצר ירמם טיט״ ‪:‬‬
‫ואקדים לזה מסגולת שפתנו‪ ,‬כי לפעמים במקום שדרושים לבוא שתי איתיות‬
‫דומות תכופות‪ ,‬הפול אחת מהן ותחתיה יבא אל״ף )וזה לקלות ההברה(; ■‬
‫י‬ ‫וכה מציגו‪:‬‬
‫בזזו;‬ ‫ב ז א ו נהרים ארצו — תחת אשר‬ ‫בישעיה )י״ח ב׳( אשר‬
‫י מ א ס ו כמו מים — 'תחת י מ פ ס ו ;‬ ‫בתהלים )ג״ח ח׳(‬
‫'‬ ‫תחת צ א ל י ם ישכב — תחת צ ל ל י ם ;‬ ‫)מ׳ כ״א(‬ ‫איוב‬
‫בשה״ש )ז׳ ב׳( חלאיס — תחת ח ל י י ם )היהיר ״הלי״ ‪ ,‬תכשיט( ;‬
‫צבי( ;‬ ‫בדהי״א )י״ב ט׳( צבאים — תחת צביים )הרבוי מ;‬
‫והשם ״פתאים״ בא תחת ״פתיים״ )הרבוי מן פתי( ועוד כהגה “(‪:‬‬
‫והנה כאן בישעיה באור הפסוק כך הוא‪ :‬כי האל״ף סן ״ויבא״ ממלא אות‬
‫סמ״ך‪ ,‬יען כי כשני סמכי״ן סמוכים )ויבם—סגנים( יפול אחד ויבא אל״ף תחתו‪,‬‬
‫וכה עקרה של המלה ‪,‬ויבא״ — ו י ב ס ‪ ,‬והוא מענין רמוס ברגל‪ ,‬ומלשון ואבוס‬
‫בוסים בטיט חוצות )זכריה‪ ,‬י׳(> ויהי׳ המשך לשון‬ ‫עמים באפי )ישעיה‪ ,‬ס״ג(‪,‬‬
‫ו י ר מ ו ס ( סגנים כמו הומר‪ ,‬כמו שרומסים‬ ‫הכתוב ושעורו ‪ :‬ו י ב פ )כלומר‪,‬‬
‫חומר‪ ,‬וכסו יוצר ירמוס טיט ‪' .‬‬
‫ומבואר היטב ‪— .‬‬
‫משמוש אות אחת לפניה‬ ‫וכבר כתבתי במקום אהד מכתבי לבאר עפ״י כלל זה‬ ‫נ(‬
‫והקשו בזה‪ ,‬דהא המקום‬ ‫ולאחריה את לשון הפסוק בפרשת לך וירדף עד דן‪,‬‬
‫״דן״ נקרא על שם שבט דן‪ ,‬ובאותו הזמן של ענין פרשה זו עדיין לא הי׳ שבט‬
‫זה‪ ,‬ואיך יתכן להזכיר עליו עתה שם זה?• )ואעפ״י שמציגו שקרא הכתוב שם‬
‫דבר על שם העתיד‪ ,‬כמבואר במם׳ כתובות ׳)י׳ ב׳( — אך זה ד‪1‬א רק בדבר‬
‫שלא הי׳ לו מקודם כל שם אחר‪ ,‬אבל כאן‪ ,‬רעד שנשתנה שסו לשם ק הי‬

‫ו ע פ׳י דרך לשון זו פרשתי בונת חז׳ ל במס' תענית )י׳ ב׳( בישון שאסר יעקב לבניי ^סיז‬ ‫•י(‬
‫זבפני‬ ‫עשו‬ ‫בפני‬ ‫שבעים‬ ‫עצסנם‬ ‫תתראו )פ׳ םקץ(‪ ,‬ודרשו‪ ,‬שאמר להם ‪ . :‬א ל תראו‬
‫שביעה;‬ ‫ישמעאל*; ולא נתבאר על איזה יסוד דרשו‪ .‬מן למה תתראו ענין‬
‫ודק ב׳י חי‬ ‫ענין שביעה‪,‬‬ ‫ת ת ר ו י‪ ,‬שהוא‬ ‫אך מפרשי )ע״ד רמז( נ מו דכתיב למה‬
‫אהד )סן תתרויז‬ ‫אותיות דומות )שני ווי';( תפול אחת ויבא א ^ ף תחתוע ולכן באן נפל ו׳‬
‫ובא ת ת ר או‪— .‬‬
 ‫בריר‬ ‫)זברונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪394‬‬

‫נקרא בשם ידוע‪ ,‬לשם וגם ליש‪ ,‬כמבואר בספר יהושע )י״ט ט״ז( ויעלו בני‬
‫דן וילחמו עם לשם וילכדו אותה ויקראו לה דן כשם ד; אביהם‪ ,‬ובם׳ שופטים‬
‫ואולם ליש שם העיר לראשונה^‬ ‫)י״ח כ״ט( ויקראו שם העיר דן בשם דן אביהם‪,‬‬
‫זאם כן מהיכי תיתא יקראו לה עתה בימי אברהם בשם הנקרא לאתר כמה דורות?‬
‫זה ראו חז״ל לנבון לדרוש שם זה כאן בדרך אנדי ורמר‬ ‫ויתכן‪ ,‬שמפני דיוק‬
‫זסבואר זה בסם׳ סנהדרין )צ״ו א׳( ‪ :‬כיון שבא אותו צדיק )אברהם( עד דן תשש‬
‫כחו ; ראה בני בניו עתידים לעבוד עבו״ם בדן‪ ,‬שנאמר )בירבעם‪ ,‬מ״א י״ב( וישם‬
‫את האחד )ענל( בבית אל ואת האחד נתן ברן( — ‪5‬‬
‫וכתבתי‪ ,‬כי יתבאר היטב עפ״י הבלל שבארנו בזה‪ ,‬כי לפעמים‪ ,‬בעת שטלה‬
‫כי תשמט אותה האות‬ ‫אחת תסיים והשניה תתחיל באות אחת דומה‪ ,‬אי אפשר‪,‬‬
‫סתהלת המלה השניה‪ ,‬וזו שבסוף המלה הראשונה תשמש נם לתחלת השניה ;‬
‫ולכן בענין זה משמש הדלי״ת מן ״עד״ נם לתהלת המלה ״דן״ ‪ ,‬והוי כסי‬
‫ושם זה כבר הי׳ בימי נח‪ ,‬כמבואר בפסוק )פ׳ נח‪ ,‬י׳ ז'‬ ‫»עי דדן״‪,‬‬ ‫דכתיב‬
‫ובני רעמא שבא ו ד ד ן ‪ ,‬והי׳ אותו המקום נקרא על שםו ‪.‬‬
‫כתובות )י׳ ב׳( שטרחו שם למצוא מקום בתורת‬ ‫ובזה יתבאר עור במס׳‬
‫‪.‬שכתב קרא על שם העתיד‪ ,‬ולכאורה קשה‪ ,‬למה אינו מביא מכאן )אם יהי׳ הפירוש‬
‫עד דן ממש( — ; אך לפי המבואר‪ ,‬דביון הפסוק אל המקום ״דדן‪ /‬אין יחש‬
‫לענין זה כאן‪ ,‬כיון דהטקום הזה באמת הי׳ באותו הזמן ‪— .‬‬
‫על הפסיק‬ ‫ועוד נראה עפ״י כלל זה לפרש דרשת חז״ל במם׳ הוריות )ד׳ א׳(‬ ‫כא(‬
‫דפרשת ויקרא )ד׳ י״ג( ונעלם דבר — כמו מ ד ב ר )מקצת דבר‪ ,‬כמו דררשיגן‬
‫כזה בבמה מקומות בתלמוד מהוראת ס״ם( ‪ ,‬אך זה קשה‪ ,‬דהא כאן לא כתיב‬
‫ונעלם מדבר‪ ,‬כי אם ונעלם דבר‪ ,‬ובאיזה אופן דרשו ״אפילו מקצת״?‬
‫אך סבירא להו‪ ,‬כי המ״ם מן ונעלם משמש גם לראש המלה ״דבר*‬
‫ויוצא =־ ונעלם מ ד ב ר ‪ ,‬ומתבאר היטב ‪— .‬‬

‫ויותר מזה‪ ,‬לא רק אותיות בודדות יח‪T‬יות דרכן לשמש לכאן ולכאן‪ ,‬לפניו?‬
‫שלמים‬ ‫מאמרים‬ ‫ולאחריהן‪ ,‬כמו שנתבאר — אך גם מלים שלמות‪ ,‬ואפילו‬
‫ישתמשו לפעמים לפניהם ולאתריהס‪ ,‬וכמו דבתיבי פעמים‪ ,‬תכופים זה לזה‪,‬‬
‫ויען כי בהשקפה ראשונה הדבר זר ותמוה‪ ,‬לכן אביא בזה איזה משלים לדונם***‬

‫בסוף פ׳ וישלח )ל״ו י׳׳א( כתיב‪ :‬ויהיו בני אליפז תימן אומר צפו ונעתם וקני׳‬ ‫‪(h .‬‬

‫ואח״כ מתחיל פסוק י״ב‪ :‬ותמנע היתה פלגש וגו‪/‬‬

‫מצח‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ז׳ ״חסר ויתר״ ‪ ,‬סעיף נ׳‬ ‫מבוא‬

‫ותמהו המפרשים‪ ,‬כי בדהי׳׳א )א׳ ל״ו( מוגה בבני אליפז גם תמנע‪ ,‬ובא;‬
‫חסר זה )עיין ברמב״ן(;‬
‫והנה הר״ש דובנא בתקון סופרים מביא בשם רשב״ם שהביא בשם מדרש‬
‫שוחר טוב )מדרש תהלים( שהשם ״ ו ת מ נ ע ״ שבכאן בתחלת פסוק י״ב ם‪.‬־םב‬
‫נם אל סוף הפסוק )י״א( הקורם‪ ,‬ושעורו ‪ :‬ויהיו בני אליפז תימן אומר צפו ונעתם‬
‫וקנו ו ת מ נ ע ‪ ,‬ואח״ב מתחיל פסוק י״ב‪ ,‬ותמנע היתה פלגש וגו׳ ; ולפי זה יהי׳‬
‫הראשון זכר והשני)בפסוק י״ב( ״נקבה״ ‪ ,‬עב״ל הר״ש דובנא ;‬
‫יען‬ ‫מוכרח כלל‪,‬‬ ‫ואמנם סוף דבריו ״שהראשון זבר והשני נקבה״ אין‬
‫־כי מה שהכריחו לומר כן‪ ,‬הוא מפני שבפסוק דדאשון )י״א( נמנה שם זה ב ב נ;י אליפז‪,‬‬
‫״בנים״‪ ,‬ובמו בדהי״א )ה'‬ ‫את הבת בשם הכולל ‪.‬‬ ‫אבל באמת דרך הכתובים לכלול‬
‫כ״ט( ו ב נ י עמרם אהרן מ שה ו מ ר ים ‪ ,‬והכתוב אומר‪ ,‬בעצב תלדי ב נ י ם ‪ ,‬ובודאי‬
‫גם בנות בכלל‪:‬‬
‫)ב׳ ל״א( ובני ששן אחלי‪ ,‬ולהלן )פסוק ל״ר(‬ ‫וכן מבואר מפורש בדהי״א‬
‫גאמר ולא היה לששן בנים כי אם בנות‪ ,‬ויתן ששן את בתו לירחא‪ ■,‬והרי מפורש‬
‫דאחלי הוא שם בתו‪ ,‬ואומר הכתוב ו ב נ י ששן אחלי ! א(‬
‫בספר יהושע )י״ג ז( ‪ :‬חלק את הארץ הזאת בנחלה לתשעת השבטים וחצי שבט‬ ‫‪.‬ב(‬
‫המנשה‪ ,‬ואח״ב מתחיל פסוק ח׳ ‪ :‬עמו דדאובני והגדי לקחו נחלתם ;‬
‫פסוק‬ ‫וכה משמש הלשון ״וחצי שבט המנשה• שבסוף פסוק ז׳ גם לתחלת‬
‫‪rr‬׳‪,,‬ויהי׳ שעורו בפסוק ח׳; ״וחצי שבט המנשה עמו הראובני והגדי לקחו נחלתם״‪:‬‬
‫זהבאור הוא‪ ,‬כי בפסוק ז׳ מספר שחלק את הארץ בנחלה לתשעת השבטים וחצי שבט‬
‫המנשה‪ ,‬ובפסוק ח׳ מוסיף לספר ‪ :‬וחצי שבט המנשה )כלומר‪ ,‬מחציתו ה ש נ י ה של‬
‫השבט הזה(‪.‬ועמו הראובני והגדי )כבר( לקחו נחלתם בכלל ;‬
‫עמוס )ה׳( פסוק ז׳ ‪ :‬ההפכים ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו ; ושוב בפסוק‬ ‫ג(‬
‫‪.‬‬ ‫ח׳ ‪ :‬עושה כימה וכסיל והופך לבקר צלמות וגו׳ ה׳ שמו‪ ,‬ע״ב ;‬
‫והנה בתרגי״ג תרגם פסוק זה )ח׳( בזו הלשון ‪ :‬״ ש ב ק ו למדחל מן קדם‬
‫דעבד כיסה וכסיל ובו׳״;‬

‫ואסגם בנוגע לשם תסנע‪ ,‬יש סםך שהי' גם שם זכר תטנזק והוא מסה שכתוב ב‪6‬רשת‬
‫וישלח שם )ל״ז ם׳( אלוף תםנע ‪.‬‬
‫ובכלל טצינו בטקרא שטות שוים לזכר ולנקבו‪ /‬כסו שם ‪,‬א ב י וד בא במה פעפים‬
‫בשם זכר )ש״א ח׳ ב׳‪ 5‬כרא י״ד א׳ ורהי״א ו׳ ח׳‪ /‬וטזוינז ברהי״א )ב׳ כ‪-‬ד( ואשת‬
‫חזרון אביה! וכן ברהי״ב )כ״ם א׳(; וכן ם»ינו גטר בן יפת )ם׳ ^ י׳ ב׳( וגמר ביי‬
‫‪—. ( i‬‬ ‫דבלים )הושע‪ ,‬א'‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרינותי(‬ ‫מר‪,‬ור‬ ‫‪396‬‬

‫‪ ,‬ה ג י ה ו ״ שבסוף פסוק ז׳ משמשת גם‬ ‫שהמלה‬ ‫וגראה ברור‪ ,‬שמפרש‪,‬‬

‫עושה כימה וכסיל‪,‬‬ ‫ה ג י ח ו ]את[‬ ‫לתחלת פסוק ח‪ /‬וכמו דכתיב )בהחלת פסוק ח׳(‪:‬‬
‫ומוסב על ח׳ ‪:‬‬
‫איוב )כ״ד י״ט( ציה גם חם יגזלו מימי שלג שאול חטאו; וכתב מהרש״א לשבת‬ ‫ד(‬
‫)ל״ב ב׳(‪ ,‬ד ה ם ל ה ‪ ,‬י ג ז ל ו " משמשת גם למלת חום וגם למלת מימי‪ ,‬וכאלו‬ ‫‪.‬‬
‫כיב‪ :‬ציה גם חם יגזלו‪ ,‬יגזלו מימי שלג‪ ,‬עיי״ש־‪,‬‬
‫דהי״א )ז׳( פסוק ז׳ ‪ :‬ובגי חלאה צרת וצהר ואתגן‪ ,‬ושוב מתחיל פסוק ח׳ ‪ :‬וקין‬ ‫ה(‬
‫הוליד וגו׳‪.‬‬
‫כי לא גזבר שמו מקורם‪,‬‬ ‫מכוון כאן כלל‪,‬‬ ‫״ וק וץ ״ איגו‬ ‫והנה השם‬
‫■‬ ‫שיספר ממנו כהמשך דבר ‪:‬‬
‫פסוק זה )ח׳( משמש גם לפוף פסוק הקודם מ'<‬ ‫אך שס זה שבר^לת‬
‫וק וץ ‪ ,‬ושוב מר^יל פסוק ח׳ ‪ :‬וקו׳)‬ ‫וכמו שכתוב שם ‪ :‬ובני חלאה צרת וצחר ואתנן‬
‫הול ‪ T‬וגו׳ ז‬
‫דהי״א )ח׳ ל״א( בהמשך לפסוקים הקודמים‪ :‬ובגו הבכור עבדון וצור וקיש ובעל‬ ‫ו(‬
‫ונדב ונדוד ואחיו וזכר ; ושוב מתחיל פסוק ל״ב ‪ :‬ומקלות הוליד את שמאה וגו׳‪5‬‬
‫והנה שם ‪,‬ומקלות״ אינו מבוץ כאן בהמשך ענין‪ ,‬כי לא נזכר מקודם ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫וגדוד ואחיו וזכי'‬ ‫הקודם )ל״א( ‪:‬‬ ‫הפסוק‬ ‫אך הוא משמש גם לסוף‬
‫ו מ ק ל ו ת ‪ ,‬ושוב מתחיל פסוק ל״ב ‪ :‬ומקלות הוליד וגו׳ ן‬
‫כתיב מפורש בן*י‬ ‫וזד■ מתבאר מפורש מפרשה הבאה )ט׳‪ ,‬ל״ז ול׳ח(‪ ,‬דשם‬
‫וגדוד ואד!יו וזכריד‪ .‬ו מ ק ל ו ת ‪ ,‬ומקלות הוליד וגו׳‪.‬‬
‫דד‪.‬י״א )ט׳ מ״א(‪ :‬ובני סיכה פיתן ומלך ותחרע; ושוב בפסוק ס״ב‪ :‬ואחז הוליי‬ ‫ז(‬
‫את יערה וגו ; והנה שם ‪,‬ואחז״ מוסב גם אל סוף הפסוק הקודם ')מ״א(‪ ,‬וב^‬
‫^‬ ‫שכתוב ‪ :‬ובני סיכה פיתן ומלך ותחרע ו א ח ז ‪ ,‬ושוב מתחיל פסוק מ״ב ‪:‬‬
‫הוליד וגו׳ ז‬ ‫*‬
‫וכן מתבאר זה מפורש מפרשה הקודמת )ח׳‪ ,‬ל״ה וליו(‪ ,‬דשם כתיב מפורש ין •‬
‫פיתן ומלך ותחרע ו א ח ז ‪ ,‬ואחז הוליד וגו׳‪— .‬‬
‫‪,‬‬ ‫וכמה סלים שלמות נוטים לתחלה וסוף עפ״י הוראת חז״ל ‪.‬‬ ‫ח(‬
‫*‬ ‫כמו‪:‬‬
‫ביומא ל״א ב׳ דרשו הפ׳ דפ׳ אחרי ופשט ורחץ ולבש‪ ,‬כמו ופשט ורחץ‪ ,‬ורוזין ולג׳**י‬
‫ובב״ס ס״א א׳‪ ,‬את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא חחן‬
‫דרשו את כספך לא התן בנשך ובמרבית‪ ,‬בנשך ובמרבית לא תתן אבלך ;‬
‫קצט‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ז׳ ״הכר ויהר״‪ ,‬סעיף ג׳‬ ‫מבוא‬

‫לגר אשר בשעריך תהתנה ואכלה או מכור לנכרי‪ ,‬דרשו לגר אשר‬ ‫׳ ‪,‬‬ ‫וכע״ז כ׳ א‬
‫בשעריך ההגנה ואכלה או מכור‪ ,‬תתננה ואכלה או מכור לנכרי !‬
‫ובזבהים כ״ד א׳ ‪ ,‬ולקח הכהן מן הדם באצבעו ונהן‪ ,‬דרשו ולקח באצבעו‬
‫באצבעו ונתן‪— .‬‬

‫המקראות בהדרכים והאופנים‪ ,‬הדמותים והציורים‪/‬‬ ‫וכאן נעיר על כ ל ל סגנון‬

‫המראות והתמונות שחשבנו והערנו ופרשנו ובארנו בפרק זה ובארבעת הקודמים )נ׳ —‬
‫ו׳(‪ ,‬במה שבאו בהם קצורים והלופים; הסרים ויהירים ושנוים שונים ונפלים וסותרים‬
‫כל אלה יתבארו עפ״י מה שכתב ה ר ש ב ״ א בספר תשובותיו חלק שלישי‬
‫סימן י״ב‪ ,‬בזו הלשון‪:‬‬

‫״בדבר ההלופים שנמצאו בכתובים בדברים שאין העניגים‬

‫מתחלפים‪ ,‬ושאלת על זה‪ ,‬למה זה באו חלופים בלשונות —‬
‫אין זה שאלה כלל‪ ,‬לפי שאין הכתובים שומרים המלות‪ ,‬דק‬
‫הבונות‪ ,‬וזה יקרה אפילו בגופי התורה‪ ,‬ואפ־‪-‬׳ו בעשרת‬
‫הדברות‪ ,‬כי בהראשונות )פ׳ יתרו( כתיב זכור את יום השבת‪,‬‬
‫ובשניות )פ׳ ואתחנן( כתיב שמור את יום השבת ‪ .‬בראשונות‬
‫כתיב לא תענה ברעך עד שקר‪ ,‬ובשניות — עד שוא‪.‬‬
‫בראשונות כתיב לא תהמור‪ ,‬ובשניות כתיב ולא תתאוה‪ ,‬ולא‬
‫הקפידה ה״״ורה רק בשמירת הענינים בלבד ‪.‬‬
‫כי בפרשת ויגש‬ ‫בני אדם יקרה כן‪,‬‬ ‫‪,‬וגם בשמות‬
‫ובפרשת וארא מנה הכתוב בבני שמעון יכין וצהר‪ ,‬ובפ׳ פנחם‬
‫החליף צהר בזרח‪ ,‬לפי שצתר לשון נגה‪ ,‬וזרח ג״ב לשץ‬
‫לפיכך לא הקפידה תורה בשמירת המלה‪ ,‬רק‬ ‫נגה א(‪,‬‬
‫^‬ ‫בשמירת הכונה״ ‪ ,‬עכ״ל ‪,‬‬

‫יכזה כתב רבו הרמב״ן בפרשת במדבר )ב׳ ד׳( ; ולענין שנויי השטות כתב‪ ,‬כי אמנם‬
‫יזי׳ נקרא בשני השמות‪ :‬ועיין עוד בדבריו לספד דברים )ב׳ ז׳(‪.‬‬
‫וכן כתב הרב רבי אברהם אבן עזרא בבאורו לספר שמות )כ׳ א׳( בנגעו בענק‬
‫‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬וכתב בזו הלשון‪:‬‬

‫בסרק הקודם‪ ,‬סעיף ג׳‬ ‫באור ^סעלוז‬ ‫שם »ה ביתר‬ ‫וראה מה שכתבנו אנו בענץ חליסת‬
‫כהערה ‪- .‬‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מהוד‬ ‫‪398‬‬

‫*אמר אברהם ובו‪ /‬משפט כל החכמים בכל הלשונוו‪ /‬עישמרו‬

‫הטעמים‪ ,‬ואינם חוששים משנויי המלים‪ ,‬אחר שהן שוות‬
‫בטעמן ‪ :‬הנה אמר ה׳ לקין‪ ,‬ארור אתה מן האדמה ונו׳ ‪ ,‬כי‬
‫תעבוד את האדמה לא תוסיף תת כחה לך‪ ,‬וקין אמר בלשון‬
‫אחרת‪ .‬ואמר אליעזר לרבקה‪ ,‬הנמיאיני נא‪ ,‬ובחזירתו את‬
‫דבריו לפני לבן אמר‪ ,‬ואומר אליה ה ש ק י נ י נא‪ .‬וטשה‬
‫וחזר‬ ‫אמר )פ׳ בא( בכור השפחה אשר א ח ר ה ר ח י ם ‪,‬‬
‫הכתוב ואמר )י״ב כ״ט( בכור השבי אשר ב ב י ת ה ב ו ר ‪.‬‬
‫ובמשנה תורה הזכיר את תפלתו על ישראל בעבור הענל‪,‬‬
‫ואינה דומה לתפלתו הנזכרת בפ׳ תשא‪ .‬והכלל‪ ,‬כל דבר‬
‫הנשנה‪ ,‬כמו חלום פרעה ונבוכדנצר ואחרים רבים תמצא‬
‫בהם )בלשונם( מלים שונות‪ ,‬רק הטעם שוה וכו׳ ״ עכ״ל יי( ‪.‬‬

‫ודבר ה׳ אמת בפי בל הגדולים האלה‪ ,‬כי אמנם כאלה וכאלה מצינו במקרא‪ ,‬שמדיו‬
‫הלשון לשמור רק הענין‪ ,‬ולא סדור המלים )‬
‫ויותר מזה‪ ,‬לפעמים קרובות אין דרכה של הלשון להשגיח על משפט השפה‬
‫הקבוע ואינה שומרת לא המין ולא הגוף ולא המספר והזמן ‪ :‬ואם נבא לפרט כאלה‬
‫מהנמצאים בכל המקרא יארכו הדברים מאוד‪ ,‬ועד ספר יניעו; ונסתפק במעט ךוגסאומי‬

‫וכל שיח השדה טרם יהיה ‪ -‬תוזת מרם ה י ה ;‬ ‫פ׳ בראשית‬

‫‪I‬‬ ‫ואד יעלה מן הארין — תחת עלה‬
‫קול דמי אחיך צועקים — תחת צועק )כי מוסב על השם ‪,‬קול* ז‬
‫■‬ ‫ואני הנני מביא מבול — החת ואני א ב י א ;‬ ‫נדז‬
‫ושרה שומעת — ‪ *nan‬ש מ ע ה ;‬ ‫וירא‬
‫אחרי בלותי היר ‪ a‬לי עדנה — ר ‪a‬ת ת ה י ה ;‬
‫‪,‬‬ ‫עתה ידער*י כי ירא ה׳ א‪ *nan — an‬עתה אדע ;‬

‫’יי׳‬ ‫ולא א מנ ע מלהעיד בא; על טעות גדולה וסרה ענכ של בה הראב״ע בדבריו כאן בעני!‬ ‫א(‬
‫ןאחוזנ!^‬ ‫כי בהזכירו שרמי השנויים אשר בין הדברות הדא שונות )ב‪ 8‬׳ יתדו( והאחרונות‬
‫עכרו ואמ תו קורם לשורו וחמורו‪ ,‬ובאהרונות כתוב ל ה י® ו׳‬ ‫כותב‪ ,‬כי בהדא שונות כתוב‬
‫ע נ׳ ל ‪i‬‬ ‫שורו והמורו ^ו א ח ׳ כ עבדו ואמ תו‪,‬‬

‫באחרונות כתיב ועבדו ואמתי י ״‬ ‫גם‬ ‫כזו‪ ,‬כי ב א מ ת‬ ‫ומה ד מו ת אעריך לטעות‬
‫וחמורו‪ ,‬וכנ ר או‪ /‬כתב זה בלא עיון בשנים‪ ,‬ודמיונו כזב לו מר וקשה ‪- .‬‬
 ‫וי ת ר‪ /‬סעיף ל ^ מבוא‬ ‫פרק ן׳ ״הסר‬ ‫מבוא‬
‫נהתי כסף השדה — ר^ת א ת ;‪5‬‬ ‫חיי‬
‫אני טרם אבלה לדבר — תחת טרם כ‪ S‬י ת י!‬ ‫‪U‬‬

‫ויעקב ’רועה את צאן לבן — החת ר ע ה ‪:‬‬ ‫ויצא‬

‫ואתנה ‪T‬עתן — תחת ואתנה תדעון;‬ ‫‪/I‬‬
‫ואשלחה להגיד לאדוני לסצא חן בעיניך‪ ,‬פתח בנסתר וסיים בנוכח )‬ ‫וישלח‬
‫ופרעה חולם — תחת ופרעה ח ל ם ;‬ ‫מקץ‬
‫וכל הארץ ב א ו מצרימה — תחת ב א ה ;‬
‫אז חללת יצועי עלה‪ ,‬פתח בנוכח וסיים בנסתר ־‪,‬‬ ‫ויחי‬
‫בנות צעדה עלי שור — תחת צ ע ד ו ‪:‬‬ ‫‪#‬‬
‫הנה אנבי בא אל בני ישראל — תחת הנה א ב א ;‬ ‫עמות‬
‫והנוגשים אצים — תחת אצ ו ;‬ ‫‪M‬‬

‫וה׳ הולך לפניהם — החת ה ל ך ;‬ ‫בשלה‬

‫אז ישיר משה — תחת אז שר )וחז״ל דרשוהו( ;‬
‫האשה וילדיה תהיה לאדוניה — תהת י ה י ו ;‬ ‫משפטים‬
‫יהיה;‬ ‫‪ -‬תחת כי‬ ‫ננע צרעת כי תהיה‬ ‫תזריע‬
‫ובערב יהיה על המשכן — תחת ה י ה ;‬ ‫בהעלתך‬
‫על פי ה׳ יחנו ועל פי ה׳ יסעו — תחת חנו‪ ,‬נסעו ;‬ ‫«‬
‫אז יבדיל משה — תהת אז ה ב ד י ל ;‬ ‫ואתחנן‬
‫אנכי עומד בין ה׳ ובינבם — ר ‪ a‬ת אנכי עמדתי ;‬ ‫«‬
‫כי יהיה נערה בתולה — תחת כי ת ה י ה ;‬ ‫תצא‬
‫וללוי אסר תומיך ואוריך לאיש חסידך אשר נסיתו‪ ,‬פתח בנכח‬ ‫ברכה‬
‫וסיים בנסתר ;‬
‫אז ידבר יהושע — תחת אז ד ב ר ;‬ ‫)י׳(‬ ‫יהושע‬
‫אז יבנה שלמה — תחת אז ב נ ה ;‬ ‫)י״א(‬ ‫מ״א‬
‫קול שמועה הנה באה — תחת ב א )בהסבה על שם ‪,‬קול״(‪5‬‬ ‫)י׳(‬ ‫ירמיה‬
‫אל ירפו ידיך — תהת אל תרפינה ;‬ ‫)ג׳(‬ ‫צפניה‬
‫קול נג ‪T‬ים נחבאו — תהת נ ח ב א )הקול( ;‬ ‫)כ״ט(‬ ‫איוב‬
‫משכני אחריך נרוצה — פתח ביחיד וסיים ברבים;‬ ‫)א׳(‬ ‫שה״ש‬
‫תהת ו ק ב ל ו ;‬ ‫וקבל היהודים‬ ‫)ט׳(‬ ‫אסתר‬
‫נ ת ו נ י ם ^ ועוד דדבה‪.‬‬ ‫החכמה והמדע נתון לך — תהת‬ ‫)א׳(‬ ‫דהי״ב‬

‫וכל זה הוא על יסוד דברי דבותינו הנדולים שהבאנו שלא הקפידו הבתובים על‬
‫‪,‬‬ ‫;‬ ‫כאלה‪ ,‬לוא אך ננלה המובן ונשתוה הטעם‪— .‬‬
 ‫כרוך‬ ‫)זכרונוהי(‬ ‫מ ק ןף‬ ‫■‪400‬‬

‫ובפי הנראה ברעה זו של החנסים שהבאנו‪ ,‬שמררך הלשון לשמור רק כונת הענץ‬
‫ץלא משפט הלשון — ברעה זו הלך נם אונהלום בתרנומו‪ ,‬שבן סצינו לו שרניל לתרגם‬
‫עלא בשמירת הלשון שבעברי‪ ,‬ובתב כמו שבתב אך ורק למטרת בונת הענין‬
‫והבנת הרברים‪.‬‬
‫'‬ ‫ונביא קצת רונמאות ‪:‬‬
‫אחרי בלותי ה י ת ה לי ערנה‪ ,‬תרגם הוא ת ה א לי עולימי‪ ,‬מפני‬ ‫וירא ‪,‬‬ ‫‪-‬ם׳‬
‫שבן בונת הענין‪5‬‬
‫נ ת ת י ככף השרה — תרגם א ת ן }‬ ‫« חיי ‪/‬‬
‫ויהי לו שור וחמור וצאן ועבר ושפחה — תרגם הוא‪ :‬ותו לי תורין‬ ‫‪ ,‬וישלח‪,‬‬
‫וחמרין‪ ,‬עאן ועברין ואמהין‪ ,‬בכולם שינה מיהיר לרבים )ע׳ מ״ר‬
‫ורש״י( ‪.‬‬
‫אין שר בית הסדד רואה את ■כל מ א ו מ ה בירו — תרנם‪ :‬לית ר‪-‬‬ ‫וישב ‪f‬‬
‫בית אסירי חזי ית כל כורחן )חטא ועון( כ ‪T‬י׳ ‪ j‬והנה מוציא המלוז‬
‫״מאומה״ וקובע המלה ״סורהן״‪J‬‬
‫ויתמך יר אביו להסיר אותה מעל ראש אפרים על ראש מנשה —‬ ‫״ ויחי‪,‬‬
‫מוסיף תא ״ ל א נ ח ו ת א ״ על רישא דמנשה‪ ,‬כמו שחסר בכתוב‬
‫■‬ ‫״להניח אותה״;‬
‫כן ירבה ובן יפרץ— תרגם‪ :‬ובן סגן ובן תקפן‪ ,‬וזה תרגום של לעיון‬ ‫שמות‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫כן רבה וכן פרץ )בעבר(‬
‫הבה נתחבמה לו‪ ,‬תרגם הוא‪ :‬הבו נתחכם ל ה ו ן ; וכן‪ :‬פן ירבת~־־‬ ‫« !‬
‫א י נ ו ן ; ובן‬ ‫דלמא י ם ג ו ן ; ונוסף גם הוא — ויתוספון אף‬
‫׳‬ ‫■‬ ‫המשך הפסוק הזה והבאים‪ ,‬בלשון רבים ;‬
‫מקח משה את הדם ויזרק על העם — תרגם ‪ :‬ונסיב משה יש רמי*‬ ‫משפטים ‪,‬‬
‫וזרק ע ל מ ד ב ח א ל כ פ ר א על ע ם א‪ 5‬וכנראה מפרש *על‬
‫העם" כמו על דבר העם‪ ,‬או בגלל העם‪ ,‬וכמו באסתר‪ ,‬ותצוהו על‬ ‫י‬
‫מרדכי‪. ,‬וצוסו עלי‪ ,‬שבאורו על אחת‪ ,‬מרדכי‪ ,‬וצומו בגללי‪/‬‬ ‫■‬
‫בשופטים )ט׳•( נלחם אבי עליכם — בגללכם •י(;‬
‫וחית לגו לעיגים — תרגם חזית בעיניך‪ :‬ובנוחה יאם^ שובה ר'‬ ‫״ בהעלותך‪,‬‬
‫רבבות אלפי ישראל‪ ,‬תרגם‪—:‬ובמשרות אמר‪ ,‬תוב ה׳ שרי ביקיר‬

‫וכן יש לפרש במלכים א׳ )ד‪.‬׳( וידבר על הנהטוז יעל העי!* ועל הויסש ועל הרגי^ שנאורי •‬ ‫‪:‬א(‬
‫‪-‬‬ ‫על דבר הבהמה ובו‪ •/‬על ענינם ועל טבעם ‪- .‬‬
‫רא‬ ‫מבוא‬ ‫פיק ז׳ ״חסר וי ת ר‪ /‬סעיף ב׳ ‪■.‬‬ ‫מבוא‬
‫ב נ ו רבבות אלפיא דישראל ‪ :‬וכנראה הבין‪ ,‬שהמקרא קצ^ ותחת‬
‫רבבות צ״ל ל ר ב ב ו ת או ב ר ב ב ו ת ‪ ,‬וכלומר‪ ,‬שובה ה׳ לרבבות‬
‫אלפי ישראל‪ ,‬להשרות שכינתך בתוכם;‬
‫ו ק ם העם הזה וזנה והפר את בריתי אשר כרתי אתו — תרגם חוא‬ ‫‪,‬‬ ‫ט' וילך‬
‫)הכל בלשו; רבים( ‪ :‬וישבקון וישנון ונו׳ די גזרית ע מ ה ו ן )ויתרן;‬
‫דכונתו בשנוים אלה עפ״י הפסוק בפרשה זו ולא אתכם לבדכם אנכי‬
‫כורת את הברית הזאת כי אם את אשר ישנו פה ואת אשר איננו‬
‫פה עמנו היום‪ ,‬וע׳ רש״י‪ ,‬דהכונה ‪ :‬אף דורות הבאים( ;‬
‫וכנראה‪ ,‬מפרש‬ ‫ובגאותו שחקים — תרגם ‪ :‬ותוקפי בשמי שמיא‪,‬‬ ‫« ברכה ‪,‬‬
‫בשחקים‪.‬‬ ‫כמו דכתיב ו ג א ו‬
‫ולפעמים הוא מוציא מלה אחת מהעברי וקובע תחתיה ש ל ש ‪ ,‬כמו בפ׳ היי ‪ :‬לו‬
‫• ‪.‬‬ ‫שמעני — הרגם הוא ‪ :‬לו עביר לי טיבו ;‬
‫ולפעמים להיפך‪ :‬מוציא שלש וקובע אחת‪ :‬בפ׳‪ .‬וישב‪ ,‬ישא פרעה את ראשך —‬
‫תרגם‪ :‬ידכריגך פרעה‪.‬‬

‫וכפי הנראה היתה דרך תרגומו רצויה בעיני רתכמים והפיקה רצון; כן סתבאי‬
‫מירושלמי מגילה )פ׳׳א ה״ט(‪ ,‬כי כשבא תרגומו לפי רבותיו רבי אליעזר ורבי יועשע;‬
‫‪?-‬יאו עליו המקרא ‪,‬יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך״ )תהלים‪ ,‬מ״ח(‪— .‬‬

‫ועל פי כל המבואר בסגנון לשון המקרא )לשמור הענין ולא להקפיד על שנויי‬
‫אותיות או מלים( יתיישב בנקל מה שהעירו מפרשים בסגנון לשון איזה שמות שאין‬
‫והי׳ ראוי לפי זה לקראו‬ ‫כמו השם שמואל ״כי מה׳ שאלתיו״‪,‬‬ ‫טקבילים לטעמיהם‪,‬‬
‫׳®איל; והשם יעבץ ״כי בעצב ילדתיו״ )דר‪.‬י*ב‪ ,‬ד׳(‪ ,‬ולפי זה הי׳ דרגש לקרותו ‪,‬יעצב״ו‬
‫‪.‬‬ ‫?ל סיר אותיות המלה עצב״ ;‬
‫אך הבאור הוא‪ ,‬כי גזרת השמות מהפעלים שומרת ‪ .‬דק הטעם ולא המלים עפ״י‬
‫סדי אותיותיהן‪ ,‬כפי שנתבאר‪— .‬‬

‫ובכלל כמה הלבתי גבירתי לסופרים‪ ,‬למהברים‪ ,‬למעתיקים‪ ,‬לחכמים‪ ,‬לדרשנים‬

‫’י״טטיפים‪ ,‬לנואמי נאום ולבעלי לשון ומליצה אפשר ללמוד סתורת הספרות הזאת!‬

‫‪26‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪402‬‬

‫פרס ח‬
‫‪.‬לשון מלשון״‬
‫הפרק(‬ ‫עניני‬ ‫)תכן‬
‫סעיף‬
‫קובץ רוגסאיי׳‬ ‫‪-‬‬ ‫ל ^ו ף‪.‬‬ ‫‪h y‬‬ ‫דרך הר־ל לדרוש בטקרא ובאגדה בסננון ‪.‬לשו; נופ^‬ ‫א(‬
‫■‬ ‫‪-‬‬ ‫רבות על סדר א״ב‪ ,‬עם הערות‪ ,‬באורים וחדושים ‪.‬‬
‫י!רו^‬
‫תכן ההערות‪ ,‬הבאורים והחדושים הבאים נב או ר לסעיף זה )טסודריס בטספי‬
‫ספנים ל ב או ר(;‬ ‫ב א״ ב‪ ,‬וטצוינים לאותיות המצוינות‬

‫;בא י י !‬
‫באור הדרשה כ ט׳ ר נ שם ‪ ,‬א ב ר ך״‪ ,‬אב בחבטה ורך בשנים ז על‬ ‫* (‬

‫אות‬ ‫׳ דבר השרשים היתירים על שלש אותיות‬

‫נקראת ‪ .‬אד ם״ ובאור‬ ‫שחוה‬ ‫באור הט אט ר בט״ר‪ ,‬היכן טצינו‬ ‫ג(‬
‫ב׳‬ ‫הפסוק לזאת יקרא אשה וגו׳‬
‫באור השם והעני; ‪,‬אורים ותוטים״‬ ‫ג(‬
‫באור טאטר חז״ל בנזיר‪ ,‬ולאחותו הוא דאינו ט ט ט א‪ ,‬אבל טטט א‬ ‫ד(‬
‫ר׳‬ ‫הוא לטת טצוה‬
‫ביניהם‪ ,‬לא זכו‪,‬‬ ‫שכינה‬ ‫איש ואשה זכו‪,‬‬ ‫באור טאטר חז״ל‪,‬‬ ‫‪.‬ה(‬
‫אש אוכלתם‬
‫איש‬ ‫‪.‬פלוני‬ ‫בתלמוד‬ ‫באור הלשון‬ ‫באור שם ותואר ‪ .‬אי ש ״;‬ ‫^‬
‫באור מאמר חז״ל‪ ,‬נ ת הל ה נקרא )היצה״ר( הלך‬ ‫מקום פ לו ני'!‬
‫לפתח הטאת רובץ ;‬ ‫בפסוק‬ ‫פ׳ בראשית‪,‬‬ ‫בט״ר‬ ‫באור‬ ‫ובו׳ !‬
‫באור הפסוק בתהלים‪ ,‬אשרי איש ירא ח׳ נט צו חיו חפץ טאור וגו׳‬
‫באור דרשת‬ ‫ובתלמוד !‬ ‫‪ ,‬ט נ ה ״ בט שנה‬ ‫ה מ טב ע‬ ‫לשעור וערך‬ ‫י(‬
‫ח׳‬ ‫חז״ל שם ‪ ,‬א ל טנ ה ״ על שם סנ ה‬
‫לענין עני ת אפן אחר ברכות חול ; ספור יפה בעני; זה ; בונות‬ ‫‪1‬ן (‬

‫שונות בטלת ‪ .‬א ס ף ; לעני; עני ת אטן אחר הכרזת תענית ב ה״ ב‪,‬‬
‫ט׳‬ ‫ובאור טאטר חז״ל בל העונה אטן בכל כחי ונו׳‬ ‫'‬
‫רב‬ ‫מבוא‬ ‫פיק ה׳ ״לשי; מלשיר ‪ ,‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫בבאור‪:‬‬
‫הסי׳ה ‪ ,‬א נ כ י ‪ /‬אנא « ש אי‬ ‫באור דרשת חז׳ ל בנופזריקוק ■את‬ ‫‪(B.‬‬
‫אות י״א‬ ‫כ תנ א •הבית‬
‫י״ז‬ ‫_‬ ‫‪ ,‬א ש כו ל ת'‬ ‫לבאור שם‬ ‫י(‬
‫כ״ג‬ ‫לבאור השמות גיהנם וגן עדן‬ ‫יא(‬
‫נ תוי׳ פ סוף מם'‬ ‫פליאה‬ ‫לבאור שם ‪,‬ג ט * וכמה הערות כזה ז‬ ‫•ב(‬
‫שמביאים‬ ‫ואגדות‬ ‫מירושלמי‬ ‫מכמה מאמרים‬ ‫ידים ; רשימה‬ ‫‪.‬‬
‫הם‬ ‫ובתלמוד ירושלמי ואגדות שלפנינו‬ ‫ב ס פ רי הן‬ ‫הראשונים‬
‫ב ענין‪ .‬כ הן שאשתו נדה אם יעלה לרובן! בהערה‪ ,‬נ או ר‬ ‫הסריס!‬
‫כ״ד‬ ‫המאמר ה אי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזלי׳‬
‫כ׳׳ה‬ ‫בענין השמות ‪ ,‬ג לי מ א' ו‪,‬םעיל* ותכונתם‬ ‫■יג(‬
‫כ״ו‬ ‫כיחש שם ‪,‬גלמורה* לאשה נדה‬ ‫‪-‬יד(‬
‫כ״ח‬ ‫‪.‬טו( לבאור השם ‪.‬דוכיפת*‬
‫באור בשם ‪,‬דייתיקי*‪ /‬והערה כתלמוד‬ ‫על המנהג לסיים ב טו ב!‬ ‫וטז(‬
‫ב"ט‬ ‫מס׳ ב*ב )קד*ה ב׳(‬
‫ל״ו‬ ‫באור דרשת חז*ל על הפסוק ויחל משה‪ ,‬שאחזתו אחילו‬ ‫•יז(‬
‫ל׳׳ז‬ ‫על נטיו ת ממיני יכר ונקבה במלה אחת‬ ‫■יח(‬
‫•ים( לדרשת חז״ל‪ ,‬קשים מזוגותיו של אדם כקריעת ים סוף‪ ,‬וכן זיווגו‬
‫של אדם! לדרשת חז״ל בפ׳ מצורע בפסוק ובא אשר לו ה בי ת!‬
‫באור בפסוק ד רוו‪ /‬קגיתי‬ ‫מקגהו!‬ ‫כוגת הלתוון באיוב )א׳( וחזי‬
‫דקהלת‪ ,‬תן חלק‬ ‫הפסוק‬ ‫כל אשר לאלימלך וגו׳! באור‬ ‫את‬
‫פשוטו ולפי מדרשו ב מ׳ ר‪ ,‬שבעת ימי‬ ‫לשבעה ו ג ו‪ /‬באורו לפי‬
‫החג ן באור אגדת חז״ל‪ ,‬בעון ע״ז גלות בא לעולם ו כו׳! באור‬
‫הפסוק בשמואל א ‪ /‬ונתנה לרעך וגו׳! באור דברי רש״י כפרשת‬
‫ל״ח‬ ‫בחקתי )כ*ו ל*ב(‬
‫על דברת הרמב״ם בטעם איסור אבילת עופות טסאים‪ ,‬ועל דברת‬ ‫‪-‬ג(‬
‫פ״א‬ ‫רש*י וראב״ע בהוראת שם העוף ‪,‬חסידה *‬
‫מ״ב‬ ‫כא( להוראת שם ‪,‬טו טפ ת * ולדרשת חז*ל בו‬
‫מ״י‬ ‫י כב( רמז במאסר חז*ל ‪ 1.‬כנם יין יצא סוד*‬
‫ו ג ו‪ /‬ולדרשת חז*ל‪ ,‬אין‬ ‫באור בססוק אם יהיו חטאיכם נ שנים‬ ‫•סג(‬
‫נ*א‬ ‫באור כל ענינו ותכונתו של הלבנון‬ ‫לבנון אלא בית המקדש !‬
‫כת‬ ‫כבודה‬ ‫על הפסוק כל‬ ‫המיוסדיס‬ ‫ודינים‬ ‫כמה הלכות‬ ‫כד(‬
‫נ״ב‬ ‫מלך פנימה‬
‫נ״ג‬ ‫השם ‪ ,‬מ ד ב ר צין*‪ ,‬שנצטוו יעזראל עליו‬ ‫הערה בדרשת חז״ל א ת‬ ‫כה(‬
‫ג״ר‬ ‫הערה בדרשת חז*ל א ת השם ‪ .‬מז ב ח *‬ ‫‪.‬כו(‬
‫נ״ה‬ ‫■‬ ‫!כז( נ או ר שם ‪.‬מלתחה*‬
 ‫בר וך‬ ‫ס כ תנו תי(‬ ‫‪-‬‬ ‫מקוף‬ ‫‪404‬‬

‫כנאור‪:‬‬
‫ג ענין‬ ‫ממזר‪ /‬מום יזו ן שיחה יפה‬ ‫א ת השם‬ ‫‪h 't n‬‬ ‫כה( נ או ר דרשת‬
‫נ״ז‬ ‫אות‬ ‫זד‪ ,‬מחנם אחד‬
‫נ״ח‬ ‫«‬ ‫‪.‬‬ ‫כט( נ ענין ה שמות מפינו ש ת ו מ רינ נ ע ל‬
‫י נ״ ט‬ ‫‪M‬‬ ‫נ או ר השם ‪ .‬מ פ ל כ ת'‬ ‫ל(‬
‫וליתרון המעלה של ג ד ימין‬ ‫לא( לנאור דרשת חז״ל כשם ״סמאל*‪,‬‬

‫ס״ג‬ ‫‪,‬‬ ‫על ג ד שמאל‬

‫»‬

‫ס״ר‬ ‫נשם ‪,‬ע ב סד‪',‬‬ ‫לב( לנ או ר דרשת ה ד ל‬

‫‪M‬‬
‫ס״ה‪.‬‬ ‫לג( לנאור דרשת חז׳ ל נשם ‪.‬עשתרות* שמעשרות א ת נעליהן‬
‫‪M‬‬

‫לי‬
‫‪.‬‬ ‫לד( כאור שם צפור דרור‪ ,‬והערה נ דנ רי הערוך‬
‫»‬
‫השמת נין מכריה‬ ‫איגר‪ ,‬נ ענין מרחק‬ ‫לה( ה עי ה נ דנ רי רבי עקיבא‬
‫לצפורי‬
‫‪U‬‬

‫ע״ג‬ ‫בטעם הדרשד‪ ,‬נשם ‪ ,‬ק ה ת״‪ ,‬שהקהה שיני מולידיו‬ ‫לו(‬
‫י‬ ‫‪M‬‬

‫ע ״ז ״‬ ‫לז( לדרשת חז׳ ל א ת שם המקום רפידים‬

‫‪0‬‬
‫‪I‬‬
‫ע״נזז‬ ‫לח( לבאור השם ן‪/‬שד‪.‬קים״‬
‫‪M‬‬
‫פ׳‬ ‫■‬ ‫ל»( כבאור שם העוף ‪ ,‬ש ל ך ‪ /‬כ פ' שמיני‬
‫‪'0‬‬
‫מ תנונ ת או ת‬ ‫אש ומים ‪s‬‬ ‫נשם ‪.‬שמים"‪,‬‬ ‫לנאור דרשת חז׳ייל‬ ‫ם(‬
‫השי*;‪ ,‬שהוא שי ש שלם ׳נ תינ ה‪ ,‬ולפעמים הוא ממלא מקום מלה‬
‫גם או ת ה'‪ ,‬לפעמים‪ ,‬שרש שלם‬ ‫לנ או ר השם ‪ ,‬ש ר ץ' ‪:‬‬ ‫שלמה ;‬ ‫י‬
‫נ תי בו‪ /‬ונם ה נ י׳ ת והוא׳ו ממלאות לפעמים מקום מלה שלמה ‪:‬‬
‫נ שם ‪ ,‬שמיסד‪ ,‬ש ם‪ -‬םי ם‪,‬‬ ‫חי׳ ל‬ ‫לדרשת‬ ‫לנל א ל ה;‬ ‫דוגמאות‬
‫י‬ ‫והנרח דרשה זו‬
‫פ״ב‬ ‫טא( לנאור דדרשה נ חז״ ל נשם העיר ‪ ,‬שנ ע ר'‪ ,‬שמנערת עשיריה‬
‫פ״ר‪..‬‬ ‫סב( לנאור הלשון ‪ ,‬תו ענ ה * נ ענין אתנן זונה ומחיר נ ל ב‬
‫סג( לנ או ר מאמר חז׳ ל‪ ,‬מפני מה נ חנ ה חורה לישראל‪ ,‬מפני שעזי;‬
‫הם‪ ,‬ולמאמר אין התורה מתקיימת אלא נ טי שממית עצמו עליה ן‬
‫באור הלשונות ‪,‬חיים ו מו ת' בדרך השאלה לשמחת לב ולעגמת‬
‫רבן גמליאל‬ ‫נ פ ש; באור לשון המשנה בנו ף מם' םוטו‪ /‬משמת‬
‫פ״ו‪--,‬‬ ‫‪t,‬‬ ‫הזקן בטלה מהרה זפרישות‪ ,‬וישוב לקושיח מהר ש׳ א‬
‫פ״ן‬
‫*‬ ‫נ או ר יחש שם ‪ ,‬צ ו א י' לתואר לירושלם ולמקום המקדש‬

‫‪ Sy‬שם‪-‬‬
‫נר‪,‬ערר■‪/‬‬ ‫לז ה‪- .‬‬ ‫דוג מ או ת רנו ת‬ ‫סגנון ‪,‬לשון נופל על לשון* ב מ ק ר א‪- .‬‬ ‫‪Q‬‬
‫עוד הערה‪ ,‬על קדמות במקרא ובתלמוד עמון למואב‪ ,‬א ע פ׳י שהוא ה י ע' י‬ ‫‪ , .‬נ ח' ‪— ,‬‬
‫במשלי‬
‫בישעיה ) ל׳ג( וגלי כליו רעים ‪ :‬ושם נל׳ח( לשלום מר לי סר ז‬ ‫נאור הנ תוני ם ‪:‬‬
‫שגי•‬
‫א י ז נ ל י—‬ ‫לא יאמרו ז א ת‬ ‫ונ מ לני ם נ׳ )ט׳( אשר‬ ‫)נ*א( הפנפך דרך איש וזר‪,‬‬
‫באור הלשון בישעיה )ל״ נ‬ ‫‪-‬‬ ‫י״ג( ‪.‬‬ ‫ניח ש להר המשחה ) מ׳ ב‪ ,‬כ׳ ג‬ ‫המ שחית‪-‬‬ ‫‪,‬הר‬

‫מערות עד עולם ‪-• .‬‬

‫ת‬ ‫מבוא‬ ‫ג‪5‬רק ח‪.‬׳ ״לשון מלשון״‪ ,‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬
‫רשון• בתורה נש׳ 'קרת ובתלמוד טס׳ ני צ ה‬ ‫נ סננון ‪,‬ל שו; נושל על‬ ‫תמונת מיוחדת‬
‫נ או ר תלשו;‬ ‫בשיחות שרטיות נ ח ד ל ‪.‬‬ ‫;ושל על לשו;׳׳‬ ‫סגנו; ‪,‬ל שון‬ ‫דף כ׳ ב׳ ‪— .‬‬
‫בסנהררין )צ׳ ב׳( מאי‬ ‫ומק שה;‬ ‫מעוהי‬ ‫במם׳ זבחים )ה׳ א׳( רמי ריש לקיש על‬ ‫ב ח ד ל‪:‬‬
‫ללשו; חז׳ ל‬ ‫בשער‪ ,‬על עסקי שער‪ ,‬ובברכות )כ' א׳( מתון מתו; ארבע מאות זוזי שוי‪- .‬‬
‫«מנצש'ך צושים א מ רו ם' )שבת‪ ,‬ק״ג ב׳( ‪ — .‬מסבר ברוך בן נריה‪ ,‬וסגנון לשונו ‪ - ,‬שליאת‬
‫הסגנון של ‪ ,‬ל קון נושל‬ ‫נמרצה על ר׳ יוסף ווייסע‪ ,‬במבוא לסשר בחינת‪ ,‬עולם‪ ,‬בענין מקור‬
‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫על ל ש ו ף‪.‬‬

‫א‬
‫לתוספת עצות ותחבולות ואמצעים שונים שהמציאו חז״ל לתכלית החזקת מעסד‬
‫זהזכרו; בלב ובמוח הלומד )שהיו מוכרחים לזה‪ ,‬מפני שהיו לומדים בעל פה‪ ,‬כמש״ס‬
‫הום' סוף מנילה )ל״ב א׳(‪ ,‬וכמבואר לפנינו למעלה בפרק ב׳ )״בתי תלמוד״( סעיף ג'(‬
‫— לתוספת כל אלה השכילו חז״ל לכלול עניני הגיון וחדושים ובאורים ורמזים וסימנים‬
‫׳ואסמכתות אשר הרו והגו—בלשון גוף אותה המלה אשר באותו ענין שעליו עמדו לחרש‬
‫׳ילבאר ולרמז ולסמן ולהסמיך את הגיונם ומשאת רוחם‪ :‬וזה נודע ונקרא בשם ״סגנון‬
‫לשון נופל על לשון״ ‪ ,‬לומר‪ ,‬שהענין הנלמד ונדרש נופל )כלומר‪ ,‬נדמה ושוה בהברה‬
‫׳•יכמבמא‪ ,‬מלשון הבלים נפלו לי בנעימים )תהלים‪ ,‬ט״ז( שבאורו‪ ,‬הגיעו‪ ,‬דבקו( על אותה‬
‫■הלשון שממנה הדבר נלמד ונדרש ;‬
‫•‬ ‫ואל חקר דבר זה ואל הוראת ענינו‪ ,‬טעמו ורוחו הקדשתי פרק זה ;‬
‫והי׳ אמנם מהראוי לקרוא את הפרק בשם מלא מענינו ״לשון נופל על לשון״‪,‬‬
‫'**ך מרצוני יסמנהני לקרוא לפרקי הספר‪ .‬הזה בשמות קצרים‪ ,‬בני שני מלים‪ ,‬למען י ^‬
‫׳ניהיס לזכירה ולשמירה בלב וברעיון «( וגם לכלול הוכן ענינם של כל פרק בשמו הקצר )‬
‫ואקראהו בשם ״לשון מלשון״‬ ‫‪7‬ל כן אני קורא בשם קצר כזה גם א■־ הפרק הזה‪/‬‬
‫׳זכאורו כמו שכתבנו‪ ,‬כי הדבר הנדרש או הנרמז ונסמך נלמד מסגנון הלשון עצמה ‪,‬‬
‫'יהדרש והמלה אחוזים ודבוקים זה בזה כפתילה בשלהבת ‪ ,‬ובאה המלה ומלמדת‬
‫^‪1‬ל הדרש‪— .‬‬

‫ועל הרוב נהגו הז״ל להשתמש בסגנון זה רק בלשונות המקרא; אמנם יש‪ ,‬כי‬

‫תכונ ת נשי* האדם )נימי;‪ ,‬ג׳ א׳(‬ ‫שאמרו בחקר‬ ‫ותמכתי •יתרותי בזה בדעת החלטת ^ ד‪,S‬‬
‫ממאמר נ ן שלש סלים אפשר לדלוג מלה‬ ‫״תדא מתלת יגאיז‪ ,‬חרא מתרי לא גאיז״ ‪ ,‬בלומר‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫והיו לזכרון ‪— .‬‬ ‫ולא ‪.• ;?j‬ממאמר כן שחי מלים‪,‬‬ ‫א ח ו‪/‬‬ ‫•‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪406‬‬

‫יאחזו בדרך זו גם במלים תלמודיים המקובלים באומה בפה ובכתב‪ ,‬כמו שימצא המעין‬
‫בסמוך ברשימת הדוגמאות בהשמות‪ :‬אפותיקי‪ ,‬גלימא‪ ,‬דייתיקי‪ ,‬זוזים‪ ,‬ממון‪ ,-‬םםאל‪7‬‬
‫■‬ ‫פוריא‪ ,‬פרוזבול‪ ,‬ועוד‪.‬‬

‫והנה אעפ״י כי‪ ,‬כאסור‪ ,‬אין סגנון זה בא בעקרו אך ורק לתכלית רמז וסימן‬
‫ואסמכתא למה שרצו הז״ל להגות עניניהם והדושיהם ; ולפי זה הי׳ מן הדין שלא לדקדק׳‬
‫ולצמצם כל בך באופן ובתכונת הדרשה והרמז היוצאים מן המלה שעמדו עליה לדרשה‬
‫וללמוד ממנה מה שציינו והתוו להם‪ ,‬סביון שבדבר הבא בעקרו ויסודו לסימן ורמד‬
‫בלבד אין להקפיד אם הם מקבילים ממש אל הדבר הנסמך־) —‬
‫אעפ״י כן‪ ,‬לתכלית שלמות הדבר‪ ,‬ולהראות גדולת נפשם של הז״ל ועומק הגיונם^‬
‫בכל עניניהם‪ ,‬אף בדברים קלים כרמזים וסימגים ואסמכתות אגדיות—בגלל זה השתדלתי■‬
‫להראות ולהוכיח )בבאורי לכל דרשה ורמז( את היסודות ואת האופנים אשר עליהם ועל‘‬
‫פיהם נבנו ונרמזו הדרשות והרמזים והסימנים והאסמכתות‪.‬‬
‫ואציין בצד כל דוגמא את המקור שממנו לוקהה; וסדרתין להדוגמאות בסדר'‬
‫הא״ב מהמלים הנדרשות‪ ,‬ולההערות והבאורים ציינתי בהמשך הדוגמאות במספר סדורי■‬
‫עפ״י אותיות הא״ב‪ ,‬למען יהי׳ הנקל להמעין למצוא הכל על מקומו‪ ,‬ובלא עמל ויגיעה*‬
‫ובכלל סדרתי הענינים בסדור יפה וקל‪ ,‬גוה ורצוי באופן אשר‪ ,‬כפי שאקוה‪ ,‬יעלו‬
‫לרצון להמעינים ‪— .‬‬
‫והנה כבר אמרו חז״ל בנסיונם ובדקות הרגשתם ועומק בינתם בדרכי הר‪,‬גייר‬
‫ובסדר הלמוד‪ ,‬כי מסגולת התורה ובנינה ומערכתה‪ ,‬טבעה ותכונתה‪ ,‬להיות ענין גורר‬
‫ענין‪,‬ורעיון מעורר רעיון ודבר מושך דבר; וסמכו הגיונם זה על הפסוק בשה־ש )א׳(‬
‫צוארך ‪ .‬בחרוזים‪ ,‬ואמרו במ״ר שם ‪ :‬צוארך בחרוזים — אלו פרשיות של הורה‪ ,‬שהן‬
‫חרוזות זו בזו‪ ,‬מושכות זו את זו‪ ,‬דומות זו לזו וקרובות זו לזו ‪ :‬ועוד שם ‪ :‬צוארך‬
‫בחרוזים‪ ,‬כבשעה שהי׳ רבי אבא וחבריו חורזים בדברי הורה‪ ,‬מתורה לנביאים‪ ,‬ומנביאים’‬
‫‪,‬‬ ‫לכתובים וכו׳‪./‬והיו הדברים שמחים כגתינתם מסיני;‬
‫‪, .‬וזהו טעם הדבר שמצינו_ בתלמוד ובאגדות לפעמים קרובות מאוד באים כמרד■‬ ‫‪.‬‬
‫וכמה עגינים ודברים ומאמרים על דרך אגב ‪ .‬ואגב אורחא ואנך ‪5‬ךףא ‪ .‬ן^״ף;ף אי״ה'‬
‫הדבור על פרט זה להלן במבוא בפרק מיוחד‪ ,‬פרק י״ב‪ ,‬אשר יקרא על שם ענינו ״דרו‬
‫אגב״‪ ,‬ונביא שם המון דוגמאות לזה‪. :‬וכל זה הוא‪ ,‬מפני שכך טבע האדם‪ ,‬אשר רעיי!‬
‫אחד מושץ את הבירו ואין מעצר לרוח האדם לבלי לדיוציאס מרעיונו בשעדז שעולי®‬
‫'‬ ‫־‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫ותופסים מקום בלב ובמוח‪.‬‬
‫■ובהשעני על המאמר היקר הנזכר ממ״ר ועל המתבאר בזה ובפרק הנזכר )י״^^‬ ‫־‬
‫נם אני בדרך הקמויע■ זאת‪ ,,‬ובהמשך הבאור מעגין‪.‬‬ ‫מדרך חז״ל וסגנונם הם — תפסתי‬
‫רד■‬ ‫מבוא‬ ‫סעיף א׳ ‪,‬‬ ‫פרק ח׳‪,‬לשון מלשון״‪,‬‬ ‫מבוא‬

‫לענין ומדבר לרבר באתי לבאר עניגים שונים וחדושים ובאורים בספרות המקראית‬
‫והתלמודית ובדרך ארץ ובהליכות עולם ‪.‬‬
‫ותקותי תעודדני‪ ,‬כי כל זה לא יהי׳ למשא על המעינים‪ ,‬ואולי עוד ימצאו בהם‬
‫חפץ ורצון‪ ,‬והי׳ זה שכרי הטוב ונחומים לטרדתי בחיים ‪.‬‬
‫וזה ר‪a‬לי ‪':‬‬

‫א( א ב ר ך ‪ .‬אב‪-‬רך‪ ,‬אב בחכמה ורך בשנים ״( )ס״ר‪ ,‬מקץ( ‪.‬‬

‫זה מוסב ‪ Sv‬הקריאה שקראו ^םני יוסף בשעה שעל׳ה לגדולה ען׳ ארץ מצדי^ נ מכו א ר ‪ea‬׳•‬
‫שהי׳ אב )זקן<‬ ‫ומשרש‪ ,‬שענין שם זה הוא שם התואר‪ ,‬י^וםר״‬ ‫ויקראו לשניו א ב ר ך‪:‬‬ ‫מקץ‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫בחכמה ורך בשנים‪ ■,‬ולזה כונו הקוראים‪.‬‬
‫בלשון‬ ‫שרש‬ ‫חכמי‪ .‬הלשון והמדקדקיס‪ ,‬שאץ‬ ‫וטעם הדרשה יתבאר עש״י מה שכתבו‬
‫שהט‬ ‫יש שכתבו‪,‬‬ ‫)ראה בסמוך(‬ ‫ועל המרובעים והמחומשים‬ ‫הקודש יותר משלש או תיו ת;‬
‫שהם‬ ‫דאחשדרשנים‪,‬‬ ‫השרתמיב‪,‬‬ ‫וכמו במגלת אסתר‪,‬‬ ‫אחרות והושאלו לששתנו‪,‬‬ ‫מלשונות‬
‫שרם )בך כתב המדקדק ר׳ אלי׳ בחור‪ ,‬כסשרו הנודע ‪,‬הבחור* ‪ ,‬מאמר ר׳( ;‬ ‫מלשון‬
‫שהם מרככים מן מלים אחרות כמו למשל המלה •יכרסמנה* )חהליו‪,/‬‬ ‫ויש מחליטים‪,‬‬
‫והרכה כהנה‬ ‫‪ -‬מן ‪ ,‬כ ל י ‪ -‬ע ו ל ״ ‪,‬‬ ‫ושם ‪,‬בליעל *‬ ‫•׳ י״ד( מרכבת מן ‪,‬י מ ל א כרסו מ מנ ה *‪,‬‬
‫)כך כתבו ה ר א בי ע בסשר צחות רף נ*א ובסשר מאזנים ) מ׳ ב( ורר׳יק במכלול‪ ,‬אות א׳( ‪.‬‬
‫ודעת ח ד ל‪ ,‬בשי הנראה‪ ,‬נוטה לדעה שניה )לשיטת ההרכבה(‪ ,‬שכן מצינו להם כחזון■‬
‫נשרץ בבל תלמודם ובכל עניניהם הסשרותיים‪ ,‬שהרבה מלים מן ארכע וחמש אותיות שרשיות‬
‫דורשים כמרכבים בשנים שונים ובתמונו ת שונות }‬

‫כה ררשו השמות *( ;‬

‫ב•(‬ ‫נ״ ד‬ ‫)ברכות‪,‬‬ ‫על גב איש‬ ‫‪-‬‬‫אלנביש‬

‫א‪(.‬‬ ‫ג״ה‬ ‫‪.‬‬ ‫)‬ ‫ב צ ל‪ -‬א ל‬ ‫‪-‬‬‫בצלאל‬
‫א׳(‬ ‫י*ט‬ ‫)עירובין‪,‬‬ ‫‪ -‬גי ‪ -‬הנ ם‬ ‫ניהנם‬
‫ב׳(‬ ‫כ״ ח‬ ‫)יומא‪,‬‬ ‫דמשק — ■ רולה‪ .‬ומשקה‬
‫ב׳(‬ ‫ל״ח‬ ‫)נדו‪/‬‬ ‫— גממריא רע״א‪ ,‬ימי הריון‬ ‫הריון‬
‫ב׳(‬ ‫ל*ו‬ ‫)סומו‪/‬‬ ‫— )שם שרמי( דומה לורד‬ ‫וארד‬
‫כ״ב(‬ ‫)במר״ר‪,‬‬ ‫‪ -‬זזים מזה ונתנים לוה‬ ‫זוזים‬
‫ב׳ו‬ ‫נ״ ם‬ ‫)כרכות‪,‬‬ ‫‪) -‬מימיה( חרים וקלים‬ ‫חדקל‬

‫*( יען כי סגנון דרשות כאלו בתלמוד ובאגדות רב מאוד‪ ,‬עצמו מלהשב‪ ,‬לכן תשסתי■‬
‫אחת לדוגמא ע ס׳י מרד אותיות ה א *ב;‬
‫ימצא המעין כהמשך קובץ‬ ‫ענינן וטעמן‪,‬‬ ‫ובאור כל אחת מהדרשות הנחשבות בזה‪,‬‬
‫פרק זה למקומותיהן‪ ,‬בסדר ה א׳ ב ‪— .‬‬
 ‫־ברוך‬ ‫סכרונותי(‬ ‫מ ‪ Ip‬ר‬ ‫‪408‬‬

‫א ד ם ‪ ,‬נוטריקו״ן‪ J‬א פ ר ‪ ,‬ד ם ‪ /‬מ ר ה*=( )סוטה‪ ,‬ה׳ א׳(>‬

‫צ״ג(‬ ‫)בר״ר‪,‬‬ ‫טפש בחכמה וסר בשנים‬ ‫—‬ ‫טפסר‬

‫א׳(‬ ‫נ״ה‬ ‫)בכורווא‬ ‫יורד מרן‬ ‫‪-‬‬ ‫ירדן‬
‫ע״ ה א׳(‬ ‫)כ״ב‪,‬‬ ‫כרי; וכדין‬ ‫‪-‬‬ ‫כדכד‬
‫ב׳(‬ ‫ל״ט‬ ‫)יומא‪. ,‬‬ ‫מלבי; עונו ת‬ ‫‪-‬‬ ‫לבנון‬
‫ב׳(‬ ‫ע״ו‬ ‫)יבמות‪,‬‬ ‫מום זו­‬ ‫—‬ ‫ממזר‬
‫א׳(‬ ‫נ״ג‬ ‫)עירובי;‪,‬‬ ‫שהמריד את העולם‬ ‫נסרור ­ ־‬
‫י־ח(‬ ‫)שמ״ר‪,‬‬ ‫שעומד לשמאל ומקמרג‬ ‫סמאל —‬
‫ב׳(‬ ‫פ״ד‬ ‫)חולין‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫שמעשרות א ת כעליה;‬ ‫עשתרות ‪-‬‬
‫א׳(‬ ‫ל״ו‬ ‫)גיטין‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫'‬ ‫פ רו ס‪-‬בולי‬ ‫פרוסבול —‬

‫)תנא דכ א״ז‪ ,‬ט״ז(‬ ‫•‬ ‫צפרא יודעת‬ ‫צפרדע —‬

‫א׳(‬ ‫י״ א‬ ‫) ? ס‪,‬‬ ‫■ ‪.‬‬ ‫קשים לגוף‬ ‫קשואים ‪-‬‬
‫בשלח(‬ ‫)מכילחא‪,‬‬ ‫הרשו עצמן סתורוז‬ ‫רפידים ‪- ,‬‬
‫נ' (‬ ‫ס״א‬ ‫)נדד‪.‬‬ ‫נוז‬ ‫טוי‪,‬‬ ‫שוע‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫שעטנז‬
‫ל׳ א א'(‬ ‫)כ רכוו‪/‬‬ ‫תל שפונים אליו‬ ‫תלפיות —‬

‫ארגי‪,‬‬ ‫ואמנם עוד הרבה מלים ג א ל ה שלא מצאתי; נדרשות‪ ,‬מר‪,‬ן מרובעות ‪:‬‬
‫סתגם‪,‬‬ ‫סרשז )איוב‪ ,‬כ״ו ט׳{‪,‬‬ ‫עכבר^ ערש^‪ ,‬טרד‪/:‬‬ ‫ברזל‪ ,‬כרנ?‪) f‬דהי״א‪ ,‬ט׳י נ״ז(‪,‬‬
‫)רהי׳א‪ ,‬כ״ט ז׳(‪ ,‬אגרטל )עזרא‪ ,‬א ® *‬ ‫מחומשות ; ארגסן‪ ,‬אדרכון‬ ‫ומהן‬ ‫)«יוב‪ ,‬ל״ג( ‪i‬‬
‫•‬ ‫והבקי באגרות אולי ימצא; גררשות ‪.‬‬ ‫והוראתו ס פ ל‪ /‬שתשג; ‪:‬‬
‫בי יע; שהוא שם בן ארבע אותיות‬ ‫בשם »אביך" ‪,‬‬ ‫ומזה הטעם כאן הדרשה‬
‫‪-‬‬ ‫על כן ניחן לררוש ‪.‬‬ ‫שי שיות‪,‬‬
‫ויזעי ‪1‬‬ ‫‪.‬חלוף אל״ןו עם ר‪,‬׳*א״(‬ ‫)במחלקה‬ ‫ולמעלה שרק ו׳ סעיף ג׳‬ ‫■‬
‫י‬ ‫וי קי או לפניו אברך על דרך הפ ש ט‪— ,‬‬

‫אשר כאותיות מטובא אחר ) א חי׳ ^‬ ‫כאן בא שם ‪ .‬א פ ר״ תח ת ‪.‬עפר" )שממנו נברא האדם(‬ ‫ב(‬
‫ובא אל״ף תח ת עי׳ן ולהיפך‪ ,‬ונ מו שכתבנו מזה לם^^"‬ ‫מן הגרון( מתחלפות בנקל זו בזו‪,‬‬
‫וביותר אי; קפידא בזה בדרש ה ב א רק דרך נוטריקו״ן ורם» בעלמא‪,‬‬ ‫פרק ו׳ סעיף א' ;‬
‫כי יסודו הבל ואחריתו הבל ♦‬ ‫שהבונה לומר‪ ,‬שאין לו לאדם להתגאות בחומרו‪,‬‬ ‫כאן‬
‫רלשין‬ ‫*‬
‫א ״ י'‬ ‫נתנו סימן‬ ‫א ‪ /‬כי לענין דאיירי שם‬ ‫)וכהאי גונ א מצינו כ מס׳ יומא י׳ ח‬
‫ב שה׳ ש )ב׳ י״ר( ח ג ב ♦ הסלע‪ ,‬אעפ״י שבפסוק כתיב ח ג ו י ‪ , 3 ,‬א ״‪ ,,‬אך ססני שיגי *''‬
‫״ בי א*‬ ‫‪,‬‬
‫והוא״ו הם ממוצא אחד‪ ,‬בומ״ף‪ ,‬מ; השפתים‪ ,‬שמתחלפין‪ ,‬ועם זה אין הדבר בא‬
‫‪■ -‬‬ ‫לסיסן בעל מ א‪ ,‬אין קפידא בחלוף כזר‪- ♦(.‬‬
‫מ; הסרירח‬ ‫לחלוחית היוצאת‬ ‫היא‬ ‫‪.‬מרה‬ ‫פירש״•‪:‬‬ ‫‪.‬מרה*‬ ‫ובאור שם‬
‫נגעים‪,‬‬
‫צמתגברת באדם‪ ,‬הכל לס• החדשים ושנוי העתים ולפי המאכל שאוכל‪ ,‬ועל יריח באים‬
‫לבנדר‪ ',‬עב׳^י‬ ‫צוליים ו מנאיבים‪ ,‬יש שקורי; ברברי הרופאים מרירה שחורה זי ש שקורי; מרירה‬
‫רה‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ח׳ ״לשון מלשון‪ /‬סעי!' א׳‬ ‫מבוא‬

‫המשך הערה ב׳‪.,‬‬

‫וכל עיקר הבונוע שאץ האדם תקיף ובשוח בעצ‪£‬י להשתרר על גופי יריחו‪5 ,‬י תליי‬
‫הוא בהרבה סבות יטאורעות להיות נכרע תחת פגעי הזמן ותראות החיים‪ ,‬ולא בידו טובי‪—.‬‬

‫והנה‪ ,‬אם בבל המלים והשמות שרגילים חז״ל לררוש‪ ,‬מתבאר‪ ,‬שהי׳ דרוק להם להבין‬
‫אם משני איזה דייק ברקדוק הלשון או הערה בשמוש הלשון אי‬ ‫להטלה ילהשם כפשוטם‪,‬‬
‫או מפני שהמלה או השם היא ייתר משלש אותיות שרשיות )כמו‬ ‫במשפט ההגיון וכדומה;‬
‫שכתבנו בתחלת ההערה הקודמת(; —‬
‫מה דחקם להז״ל בשם י‪ ,‬אד ם' עד שמצאו לנכון לררשו‪ ,‬אחרי‬ ‫אבל כאן צריך באור‪,‬‬
‫>י הוא משרש לא יותר משלש אותיות‪ ,‬ועם זה סבת שמו זה ידוע בתורה‪ ,‬על שם שנוצר‬
‫‪ D‬א ד ם הז‬
‫ויתכן לפרש הכונה עפ׳י המבואר בפ״ר בראשית בתחלת פרשה כ״א‪ ,‬דמפרש הפסוק‬
‫ח ו ה )האשה מכונה ‪,‬כרם' על שםהכתוב‬ ‫חסר לב ‪ -‬זו‬ ‫ועל כרם אדם‬ ‫דמשלי )כ׳ד ל׳(‬
‫וכן מכונה ‪,‬חסר ל ב' על שנתפתתה להנחש( ;‬ ‫כ ג פ ן פוריה ;‬ ‫בתהלים )ק;״ג ג׳( אשתך‬
‫ומפרש עוד‪ ,‬היכן מצינו שנקראת חוה אדם‪ ,‬שנאמר )ישעיה‪ ,‬מ׳ד י״ג( כתפארת אדם לשבת‬
‫‪ ,‬בית‪ ,‬ומתרגטינן ‪ :‬כתושבחתא ד א ח ת א דיתבא בביתא )וזה על דרך ‪ .‬הלשון כתהלים‬
‫)מ׳ה י״ד( כל כבודה בת מלך פגימה‪ , ,‬שנדרש על כל אשה‪ ,‬שכבודה לשבת כיח‪ ,‬עיין‬
‫יבמית )עי׳ו א׳( ולפנינו בתור״ת ר״פ וירא ‪ ,‬בפסוק הנה באהל ולמעלה ‘ במבוא בפרק ד'‬
‫‪.‬‬ ‫גתתלת סעיף ב ׳ ‪ ,‬בהערה(;‬
‫ובכל זאת‪ ,‬כמבואר‬ ‫חוה לא נבראה מאדמה‪,‬‬ ‫כנודע בתורה בם׳ בראשית‪,‬‬ ‫והנוע‬
‫ולכן דריש על דרך רמז בנוטריקו׳ן בענין המתיחש גס לאיש וגם לאשה ‪.‬‬ ‫נקראת אדנ‪/‬‬
‫והלא‬ ‫אך בכלל לא נתבאר לי שאלת המדרש‪, :‬היכן מצינו שנקראת חוה ארס׳׳‪,‬‬
‫א ד ם ‪ ,‬הרי שגם לד‬ ‫שמם‬ ‫זכר ונקבה בראם ויקרא‬ ‫בם׳בראשית ‪:‬‬ ‫מפורש בתורה‬
‫^‬ ‫^‬ ‫‪ ,‬יתיחש שם זה ?‬
‫משום רבעקרו‪ ,‬יונח שם זה רק על ה ג כ ‪ .‬ר ‪ , /‬יכמי בקהלת ‪),‬ז׳( אדם‬ ‫ויש לוט־‪,‬‬
‫אחד מאלף מצאתי זאשה בכל אלה לא מצאתי‪ ,‬הרי דהיפך שפ אשה למוב^^י ‪?,‬בר' הוא‬
‫ב נ י א ד ש‪1‬‬ ‫יוצאת פרועה ורוחצת עם‬ ‫‪ ,‬אד ם' ‪ ,‬וכן בלשון חז״ל במס׳ נימין )צ׳ ב׳( ‪:‬‬
‫ומה שמצינו שם ‪,‬זה גם בנשים‪ . ,‬הוא רק בעת שכולל את טין‬ ‫שפירושו — עם גברים;‬
‫האנושי בכלל )לא למיניהם(‪ ,‬כמו בתהלים )פ׳ב( אכן באדם תמותון‪ ,‬ושם )ק״ד( אדם ובהמה‬
‫תושיע ה׳ ‪ ,‬ובמשלי )כ׳ז( לב האדם לאדם‪ ,‬ועוד כהנה‪ ,‬וכן הפסוק בם׳ בראשית שהבאנו ;‬
‫אדם בהול על ממונו )שם‪ ,‬קי״ז א׳(‪ ,‬אדם‬ ‫אדם אית לי׳ מזלא )שבת‪ ,‬נ׳ג ב׳(‪,‬‬ ‫ובתלמוד ;‬
‫אכל כי יונת שם זה על האשה‬ ‫קרוב אצל עצמו )סנהדרין‪ ,‬ט׳ נ׳(‪ ,‬וכהנה עצמו מספר ;‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫זה חרוש;‬ ‫לבד‪,‬‬
‫ואחרי דספרש המדרש את הפסוק דמשלי על כרם אדם ונו׳ זו תוה‪ ,‬שואל כצדק‪,‬‬
‫ומפיש‪ ,‬דמצינו כהא• גונא ■בישעד‪,‬‬ ‫ל נ ד ה תקרא בשם ‪ .‬א ד ם'‪,‬‬ ‫תיכן מצינו שהאשה‬
‫י'‬ ‫■‬ ‫ועפ׳י התרנוס‪ ,‬וכסו שהבאנו ‪ , .‬־ ־‬ ‫גתפארת אדם ו גו'‪,‬‬
 ‫בדוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪410‬‬

‫אורים — שמאירים לישראל‪,‬‬ ‫אורים וחומים‪.‬‬

‫)ירושלמי יומא‪ ,‬פ״ו(‬ ‫והומים—שעושים אותם תמימים‬
‫פתחי לי אחותי )שה״ש‪ /‬ה׳( —‬ ‫אחות‪.‬‬

‫ש הי א‬ ‫ס שני‬ ‫*אדם*‬ ‫ב שם‬ ‫לבדה‬ ‫הא שה‬ ‫את‬ ‫ל ק רו א‬ ‫שיי ך‬ ‫דלא‬ ‫ש ב ת בנו‪,‬‬ ‫ובמה‬

‫ני‬ ‫א ש ד‪,‬‬ ‫יקרא‬ ‫לז א ת‬ ‫ב ר א שי ר ע‬ ‫ב ש׳‬ ‫ה כ תו ב‬ ‫בונ ת‬ ‫י ש _ ל כוין‬ ‫זה‬ ‫ע ש׳י‬ ‫—‬ ‫האדמה‬ ‫סן‬ ‫נבראה‬

‫מ שני‬ ‫א שד^‬ ‫ל ק רו ת ה‬ ‫» רי ך‬ ‫ב ל ע דו‬ ‫גם‬ ‫ני‬ ‫ל מו ת ר‪,‬‬ ‫אך‬ ‫זה‬ ‫טעם‬ ‫ו ל כ או ר ה‬ ‫זאת ן‬ ‫לו ק ח ה‬ ‫מ אי ש‬

‫נ טי ת‬ ‫עם‬ ‫הזנ ר‬ ‫פינ ה‬ ‫נ שם‬ ‫נקראת‬ ‫הנ ק ב ה‬ ‫א שד‬ ‫ה חיי ם‪,‬‬ ‫נ ע לי‬ ‫ו כנ ל‬ ‫אי ש‪,‬‬ ‫נ ק ר א‬ ‫ש הו א‬

‫סו ס — סו ס ה‪,‬‬ ‫ב ב ש — נ ב ש ה‪,‬‬ ‫‪ -‬ה פו ר ה‪,‬‬ ‫ח פו ר‬ ‫‪ -‬ג פ ל ד‪^ ,‬‬ ‫גפל‬ ‫אי ל — אי ל ה‪,‬‬ ‫ונ מו ‪:‬‬ ‫נ ק נ ה‪,‬‬

‫נ הנ ה‪J‬‬ ‫ו ה רנ ה‬ ‫‪ -‬פרה‬ ‫פר‬

‫ל ק רי א‬ ‫אפ שר‬ ‫הי ה‬ ‫ש ש מ ו' ‪ ,‬א ד ם '‬ ‫ש פניו!‬ ‫ש אע ש־ *‬ ‫ל הו צי א‪,‬‬ ‫ה כ תו ב‬ ‫בא‬ ‫הטעם‬ ‫בז ה‬ ‫אך‬

‫לא‬ ‫לנן‬ ‫ה א ד מ ה‪,‬‬ ‫מן‬ ‫ולא‬ ‫) מ צ ל ע תו (‬ ‫ה אי ש‬ ‫פן‬ ‫לו ק ח ה‬ ‫ש ד‪ ,‬י א‬ ‫מ שני‬ ‫אך‬ ‫ב שם ‪ ,‬א ד מ ה' ‪,‬‬ ‫לה‬

‫אשמ‬ ‫שם‬ ‫היו ב‬ ‫ל שר ש‬ ‫הג תו ב‬ ‫נז ה‬ ‫ונ א‬ ‫‪ ,‬אי ש'‪,‬‬ ‫פן‬ ‫‪ ,‬א ש ד‪',‬‬ ‫ורק‬ ‫‪ ,‬א ד מ ה'‪,‬‬ ‫שם‬ ‫לה‬ ‫י תי ח ש‬

‫‪ ,‬א ד מ ה' ‪— .‬‬ ‫שם‬ ‫ו ש ל י ל ת‬

‫ו ה ת מי מויי‬ ‫ז ה!‬ ‫על‬ ‫ו סו מ כי ם‬ ‫ת טי פי ס‬ ‫נ ע שי ם‬ ‫וגם‬ ‫ב ה‪,‬‬ ‫י לנו‬ ‫הדרך‬ ‫לי ש ר א ל‬ ‫ש מ אי רי ם‬ ‫כ לו מ ר‪,‬‬ ‫ג(‬

‫הכמת‬ ‫לא‬ ‫בז ה‬ ‫אין‬ ‫א שר‬ ‫גו ר ל‪,‬‬ ‫סי מני‬ ‫מ עין‬ ‫הו א‬ ‫ו ה תו פי ם‬ ‫ה או רי ם‬ ‫ענין‬ ‫נכלל‬ ‫מ שני‬ ‫הו א‪,‬‬ ‫נז ה‬

‫הי א‬ ‫וזו‬ ‫בלבד ;‬ ‫הנ פ ש‬ ‫מ ת מ י מ ו ת‬ ‫הי א‬ ‫ה א מונ ה‬ ‫ו ל כן‬ ‫ו א מונ ה ן‬ ‫ב ט חון‬ ‫רק‬ ‫ו ל א ־ בינ ה‪,‬‬

‫נפ ש ‪ .‬־־‬ ‫ת מי מי‬ ‫ת פי פי ם‪,‬‬ ‫נ ע שו‬ ‫נז ה‬ ‫ב א מונ ת ם‬ ‫כ לו מ ר‪,‬‬ ‫ת מי מי ם' ‪,‬‬ ‫או ת ם‬ ‫‪ ,‬ש עו שי ם‬ ‫ה בונ ה ‪:‬‬

‫פו ר‪.‬‬ ‫)ג(‬ ‫כאסתר‬ ‫ש כן‬ ‫גו ר ל‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ ,‬תו מ ה'‬ ‫שם‬ ‫הו ר א ת‬ ‫ב א ר מי ת‪,‬‬ ‫כי‬ ‫ל ה עי ר‪,‬‬ ‫ז ד אוי‬

‫כ ש מ אג‬ ‫ו ל כן‬ ‫כן‪,‬‬ ‫‪ ,‬ת מ ה'‬ ‫ה שם‬ ‫הו ר א ת‬ ‫ובן ג ם‬ ‫גו ר ל‪,‬‬ ‫ענינו‬ ‫ד שו ר‬ ‫וי דוג ^‬ ‫‪ ,‬ת מ ה'‪,‬‬ ‫ת רגו מו‬

‫גו ר ל‪.‬‬ ‫ל ענין‬ ‫‪ ,‬חו מי ם'‬ ‫ב שם‬ ‫כ אן‬

‫־י‬ ‫‪,‬ו חו מי ם‬ ‫ה ל שון‬ ‫תחת‬ ‫גי‬ ‫ק צ ת‪,‬‬ ‫ב שנוי‬ ‫זו‬ ‫דר שה‬ ‫הונ א ה‬ ‫ב׳ (‬ ‫) ע׳ ג‬ ‫יו מ א‬ ‫ו ב ב ב לי‬

‫ד ב רי הני ■‬ ‫ש אין‬ ‫ו פי ר ש׳י ‪:‬‬ ‫ד ב רי ה ם'‪,‬‬ ‫ש מ ש לי מי ם‬ ‫‪-‬‬ ‫ו חו מי ם‬ ‫א מ רו‪:‬‬ ‫ת מי מי ם'‬ ‫או ת ם‬ ‫ש עו שי ם‬

‫תו ם ®‬ ‫ער‬ ‫ונ פו‬ ‫ו ג מ ר‪,‬‬ ‫ה שלמה‬ ‫מ ענין‬ ‫‪,‬ו תו פי ם'‬ ‫ה ל שון‬ ‫ד פ ש ר שי ם‬ ‫ונ ר א ה‪,‬‬ ‫ענ׳ ל ן‬ ‫חוז רי ם‪,‬‬

‫"‬ ‫ונ ש ל ם‪.‬‬ ‫הספר — תם‬ ‫בג מר‬ ‫ס ש רו תי ת‬ ‫ו ב ל שון‬ ‫) ש׳ ב ר כ ה ( ‪,‬‬ ‫פ שה‬ ‫אבל‬ ‫בני‬ ‫י פי‬ ‫וי ת מו‬ ‫וילך(‪,‬‬ ‫) ם׳‬

‫מ דיי קי ם‬ ‫כי‬ ‫כז ה‪,‬‬ ‫ב או פן‬ ‫אלה‬ ‫מ לי ם‬ ‫ל ד רו ש‬ ‫ח ז׳ ל‬ ‫ש ט צ אז‬ ‫ה ר בי‬ ‫טעם‬ ‫נראה‬ ‫ובכלל‬ ‫‪.‬‬

‫יי‬ ‫ו ל שון‬ ‫ה הו מי ם‪,‬‬ ‫ואת‬ ‫ה או רי ב‬ ‫את‬ ‫המ ש שט‬ ‫ח שן‬ ‫אל‬ ‫ונ ת ת‬ ‫ל׳ (‬ ‫כ׳ ח‬ ‫ת צו ה‪,‬‬ ‫ב ת ו ר ה ) ם'‬ ‫‪ .‬ה ל שון‬

‫ה פ עי *‬ ‫הי א‬ ‫זו‬ ‫הלא‬ ‫ובאמת‬ ‫י דו עי ם‪,‬‬ ‫כבר‬ ‫אלה‬ ‫פו ר ד ע ש ד ב רי ם‬ ‫ה תו פי ם(‬ ‫ה או רי ם‪,‬‬ ‫הי די ע ה‬ ‫נ ה׳ א‬

‫ו ת ו מ י ם ״ ‪ ,‬ו ע ם ייי"‬ ‫‪ ,‬או רי ם‬ ‫המ ש שם‬ ‫ח שן‬ ‫אל‬ ‫ונ ת ת‬ ‫לו מ ר‪,‬‬ ‫ו הי׳ לו‬ ‫ב תו ר ה‪,‬‬ ‫שמם‬ ‫שבא‬ ‫ה ר א שונ ה‬

‫ענינ ם ‪:‬‬ ‫ל שר ש‬

‫הו ד אי ״ *‬ ‫שם‬ ‫על‬ ‫וז ה‬ ‫ב או מו ע‬ ‫י דו עי ם‬ ‫היו‬ ‫ו עגיני ה ס‬ ‫ש מו תי ה ם‬ ‫ש א מנ ם‬ ‫ד רי ש‪,‬‬ ‫ו ל כן‬

‫ל ד ע תו ‪— .‬‬ ‫ו הי רו ש ל מי‬ ‫ל ר ע תו‬ ‫ה ב ב לי‬ ‫ו כ ד פ ש ר ש‪,‬‬ ‫ה רו חני ר ע‬ ‫ו ת כונ ת ם‬

‫ת רו מ ה(‪.‬‬ ‫א ח ו ת ה ) פ׳‬ ‫אל‬ ‫א שה‬ ‫י רי עו ת חו ב רו ת‬ ‫ונ מו‬ ‫ו ה תוז ב רוו ע‬ ‫דבק‬ ‫פ ענין‬ ‫מ שר ש ‪ ,‬א ח ו ת *‬ ‫ו(‬

‫‪ 4‬ב םו• ^‬ ‫ל א ח א מג‬ ‫ל ת שו ר‪ -‬ת רגו פו‬ ‫)ג(‬ ‫א״^ ו ב ק ה ל ת‬ ‫)י ח ז ק א ל‪,‬‬ ‫א חו ת ה‬ ‫אל‬ ‫א שה‬ ‫בנ שי ה ם י ש רו ת‬
‫רו‬ ‫מבוא‬ ‫■פרק ח‪,/‬לשון מלשון׳‪/‬סעיף «׳'‬ ‫מבוא‬

‫אלו ישראל שנתאחו לי בשתי מצות‪,‬‬

‫בדם הפסת ובדם המילה י( )מ״ר‪ ,‬שה״ש(‬
‫שמות בני בנימין בן יעקב ‪:‬‬ ‫אהי וראש‪.‬‬
‫אחי הוא‪ ,‬וראשי הואי׳( )סוטה‪ ,‬ל״ו ב׳(‬

‫לאהותן )בלומר‪ ,‬רשאי לתברם בתפירה ק לו‪/‬‬ ‫אבל לא‬ ‫)נ״י א׳( ‪ :‬רשאי למוללן )להקרעים(‬
‫ומילה‪ ,‬נתאחו ונדבקו‬ ‫המצור‪ /‬פהח‬ ‫באן‪ ,‬בי בשתי אלה‬ ‫ואמר‬ ‫•*ר לא בחבור קיימי( !‬
‫יעראל להקב־ה ‪- .‬‬
‫באור הלכה אחת בתלמוד‪ ,‬הדורשת‬ ‫אפשר לכוין‬ ‫ודע‪ ,‬בי עפ״י דרשה אכדית זאת‬
‫בתוקף באור שלם והסבר רצוי!‬
‫א ת פסהו ולמול את בנו ושסע‬ ‫והוא במם' נזיר )מ״ח ב׳( ‪ :‬הרי שהי׳ הלך לשחוט‬
‫שאינו מטמא לקרוביו כך‬ ‫יכול‪ ,‬בשם‬ ‫אמרת‪ ,‬לא יטמא ;‬ ‫ע מ ת לו מת‪ ,‬יכול יחזור ויטמא‪,‬‬
‫מי שיתעסק ב קבור תו‪ /‬תלמוד לומר‬ ‫הנמצא ואין‬ ‫לא יטמא למת מצוה )כך נקרא כל מת‬
‫לאחותו הוא דאינו מטמא‪ ,‬אבל מט מ א‬ ‫)®' נשא‪ ,‬בענין נזיר( ולאחותו לא יט מ א )ודרשינן( ‪:‬‬
‫י׳יא למת מצוה‪ ,‬ע׳ ב ‪1‬‬
‫כמו שאמר‬ ‫לקרוביו‪,‬‬ ‫כזה‬ ‫באופן‬ ‫שלא יטמא‬ ‫לי'‬ ‫פסיקא‬ ‫והנה לא נתבאר מאין‬
‫ובכלל‬ ‫המצות‪ ,‬פסח ומילה‪,‬‬ ‫בשתי אלה‬ ‫*אמרת‪ ,‬לא יטמא*‪ ,‬וגם למה תפס המשל דוקא‬
‫איפה מרומז כל זה במלת ‪,‬ולאחותו* !‬
‫לי במצרים בדם‬ ‫שנתאחו‬ ‫אך לפי המבואר במדרש כאן לדרוש מן ‪ ,‬א חו תי' ענין‬
‫ו ל א ח ו ת ו ‪ ,‬שאפילו שתי אלו המצות ‪ ,‬ה ם א ח ו ת‬ ‫נדם הפסח ובדם המילה‪ ,‬לכן דריש מן‬
‫את ישראל״ )לשון המדרש( פסח ומילה‪ ,‬נדחות ג״כ מפני מת מצוה‪ ,‬אבל זולת זה לא י ט מז‪/‬‬
‫ומפרש השם ‪,‬ול אחותו *‬ ‫המצות המאחות( לא יטמא ‪5‬‬ ‫)לרגלי‬ ‫ולאחותו‬ ‫נ היי א ת הלשון‬
‫מענין דבוק וחבור וכלשון המדרש שהבאנו‪ ,‬ומעין םגנון ‪,‬ל שון נופל על ל ש ו ך‪.‬‬
‫משום‬ ‫לפרש השם ולאחותו ממובן הנזכר‪,‬‬ ‫מצא ליכוד‬ ‫כן‬ ‫ויש להוסיף עוד‪ ,‬כי על‬
‫פרשת אמור‪ ,‬ולאחותו הבתולה‪,‬‬ ‫דמשונה נקוד שם זה מנקודו במקומות זולת זר‪ ,‬במו בריש‬
‫יכהושע )ב׳( ולאחותיכם רוחמד‪ ,‬שם ושם מנוקר הלמ״ד בפ ת״ו‪ /‬וכאן מנוקד ב שו ״ז‪ /‬להורות‬
‫?ל שרש והוראת אחות מ מונן דבק וחבור‪ ,‬ונפי שנתבאר בתחלת ה ה ע ר ה‪— .‬‬
‫במקום זה ועשירים במקום אחר*‬ ‫‪,‬דב רי חורה עניים‬ ‫והנה על כגון באור זה נאמר‬
‫)'יישלמי רה׳ ש‪ ,‬פ״ג ה״ה(‪ ,‬כי בהתגלות דברי המדרש יתבארו דברי הגמרא בנח ת ו ב ר ח ב ה!‬
‫‪,‬דב רי חורה צריכים זה לזה‪ ,‬שמה‬ ‫א ח ר ת‪:‬‬ ‫זה בלשון‬ ‫)נ״ג( בא מובן‬ ‫יכתנחוטא פ׳ חקת‬
‫נועל‪,‬‬ ‫שהתלמוד‬ ‫שלפנינו‪ ,‬שמה‬ ‫לענין‬ ‫הדברים‬ ‫ומכוונים מאוד‬ ‫פותח״‪,‬‬ ‫עזה נועל‪ ,‬זה‬
‫‪, ,‬‬ ‫המדרש פותח ‪— .‬‬

‫הנה בכלל היו לו לבנימין בן יעקב עשרה בניב‪ /‬ונחשבים בשמותם בפרשת ויגש ) מ׳ו ב״א(‪:‬‬
‫ופרשו חז״ל‪ ,‬כי את כולם‬ ‫אחי וראש‪ ,‬מופים וחופים וארד ;‬ ‫‪.‬נלע ובכר ואשבל‪ ,‬גרע ונעמן‪,‬‬
‫ממציאותו‬ ‫ידע‬ ‫קיא בשמות הפורים על עניניו ועל מאורעותיו ופבותיו של יוסף‪ ,‬כי ‪ ,‬טרם‬
 ‫ברוד‬ ‫סכריגותי(‬ ‫* ■״מל‪,‬ור‬ ‫‪412‬‬

‫איש ואשה‪ ,‬זכו‪ ,‬שכינה ביניהם‪,‬‬ ‫ואשה^‬ ‫איש‬

‫לא זכו‪ ,‬אש אוכלתםי( )שם‪ ,‬י״ז א׳(‬ ‫‪.‬‬

‫וקראס בשטות ממובנים אלה ע ש׳י הסדר הזוז ‪:‬‬ ‫כחיים רזנד‪ .‬לעשות להם שם זכרו; ‪j‬‬
‫ה או טו ת;‬ ‫א( בלע ‪ -‬שנבלע )יוסןז(‬
‫‪• .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ -‬שהי׳בכור ל א סו;‬ ‫ב( בכר‬
‫•‬ ‫‪,‬‬ ‫ג( אשבל ‪ -‬ששבאו אל ;‬
‫■‬ ‫ד( גרא — שגר באכסניא )כלוטר‪ ,‬כארץ נכריה( ז‬
‫ה( נעם; — שהי׳ נעים ביותר ;‬
‫‪.‬‬ ‫אחירם‪ ,‬לוטר‪ ,‬א ח‪ -‬ר ם(;‬ ‫י( אחי — אחי הוא )ובם׳ פנחם נקרא‬
‫ז( ראש ‪ -‬ראשי הו א;‬
‫‪.‬‬ ‫ח( טו פי ם‪ -‬שהי׳ פיו כטו פיו של יעקב בתורה (‬
‫ט( הופים— שלא ראינו איש אחיו בחופ תו;‬
‫וארד — שהיה פניו דוטים ל ו ר ד )באור שם זה יבא להל; או ת רז־{ ז‬ ‫י(‬
‫*‬ ‫דלהחכם הרורש‬ ‫האוטות‪ ,‬ויתכ;‬ ‫ולדעת חד מ׳ ד שם וארד‪ — ,‬שירד לבי;‬
‫זרד לא ניחא לי׳ כדרש ז ו ‪ /‬משים דהא הייני הך דשם ‪ ,.‬ב ל ע' הקודם‪ ,‬שנבלע בי; האוטייז‬
‫והרבה מהשטות האלה בדרשותיהם הנזכרות יבואו לפנינו בהטשך קובץ זה על‬
‫באורו נציין לבא;‪ ,‬לאות ז ו ; וב; נעיר שם ייי*‬ ‫ואת‬ ‫)בסדר ה א׳ ב ‪ /‬כל אחד על טקוטו‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫־שנמצא להעיר כעני; דרשות א ל ה ‪— .‬‬

‫מן ‪ ,‬אי ש״ והןן‪-‬א סן * א ^‬ ‫בלומר‪ ,‬אם זנו לחיים של שלום וטהרה וצניעוו‪ /‬נשאר היו״ד‬
‫ואם לא זנו‬ ‫שביחד היא שם ‪ ,‬י ה' ‪ ,‬וחותמו של ה ק ב׳ ה שלום )עיין שבח‪ ,‬י׳ ב ב׳ (;‬
‫והה׳׳א מן אשה‪ ,‬ונשאר ‪ ,‬א ^ ן א ע• והייני‬ ‫נסתלק היו׳ ד מן איש‬ ‫מטרות הנזכרות(‬
‫אוכלתם‪ ,‬ואי; שלום ‪.‬‬
‫ומה שראה ה ת ר ש לדרוש שטות אלו בכלל נראה‪ ,‬משום דכפי הנוד ע בחורו‪/‬‬ ‫‪,‬‬
‫^(א הי׳‬
‫‪;6‬‬ ‫^‬ ‫**‪°‬‬ ‫על ני׳ ם; ‪,‬אי ש * ^יקי׳ייי‬ ‫‪ ,‬א ש ה'‬ ‫בראשיר‪ /‬נקראת האשה כשם‬
‫אחר ה א ל';‪ /‬נשרש שטה ‪,‬אי ש* עם ה׳ בסין*‬ ‫ביו״ד‬ ‫‪ ,‬אי ש ה *‬ ‫דרוש להיות שטה‬
‫נ ק בו‪ /‬ונ טו השם ‪,‬שירה* מן ‪ ,‬שי ר' ו כ דו מ ה;‬
‫היו״ד‪ ,‬לרמז‪ ,‬בי נהסתלק ■י‬ ‫בהשטטת‬ ‫נקראת ‪ ,‬א ש ה״‬ ‫ולכן דריש‪ ,‬כי על כן‬
‫׳ ‪• ' ■ .‬‬ ‫־‬ ‫ישאר ‪ ,‬א ש' ‪ ,‬וכדמפרש ‪- i‬‬
‫!•י הסבואי‬
‫וטעם קביעות הי ד ד בשם ‪,‬אי ש* ו ה ה׳ א בשם ‪,‬א שה* י*ל ) ע׳ ד רמז( ע®’‬
‫במ ם׳ מנחו ת ) כ׳ ט ב׳(‪ ,‬דעולם הזה נברא ב ה׳ א‪ ,‬ועולם הבא בי ו׳ ד;‬
‫ולי*‬
‫אשי׳י׳‬ ‫ןן ‪^^ .‬‬ ‫ובטס׳ כ*ם )נ*ט א׳( אמרן‪ ,‬כי‬
‫בן בעגיני עו ה׳ ב צריך להעמיד ע*ד שלו‪ ,‬עי'*ש ;‬
‫עוה״ג‬
‫‘‬ ‫ועל זד‪ ,‬נ א הרמז מ היו׳ ד ) שנו נברא ה עו ה׳ ב נשם איש‪ ,‬לרטז‪ ,‬כי בעניני‬
‫עוה־י‬
‫דעתו ש ל ו עיקר‪ 1 ,‬הרםז מ ה ה׳ א )שבו נברא העוה׳ז( בשם אשה‪ ,‬לרם;‪ ,‬כי בעניני‬
‫‪.......................‬‬ ‫דעתד‪ ,‬שלוז עיקר ‪- .‬‬
‫רז‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ח׳ ״לשון םלשון״ ‪ ,‬ם;יף א׳‬ ‫מבוא‬

‫אבני אלגביש^ )יחזקאל י״ג י״א( ‪:‬‬ ‫אלגביש ״‬

‫אבנים שעמדו על גב איש‬
‫וירדו על גב איש י( )ברכות‪ ,‬ד ד ב׳(‬

‫ו ג ב י ש ‪ ,‬באיוב‬ ‫עם ראטות‬ ‫אחד‬ ‫)ויתכן שהוא‬ ‫ק‪ 6‬און וקרח‬ ‫״ אלג בי ש' הוא‬ ‫באור שם‬
‫אלגוםים )ם*א י׳ י*א‪/‬‬ ‫או‬ ‫וכמו אלמוגים‬ ‫״ א ל‪ -‬א ל ״‪,‬‬ ‫)כ׳ח י׳־ח( עם סימן היריעה ה ע רני‬
‫ודהי׳ ב ב׳ ז׳( וג שטו ת שרטיים‪ :‬אלטודר )ש׳ נ ח‪ ,‬י׳ נ׳ ו (‪ ,‬אלתקה )יהושע‪ ,‬פ׳ים י׳ר( אלתולד‬
‫והוראה אחת לשם זה‬ ‫)דהי׳א‪ ,‬ד' כ״ט( ן‬ ‫קצה ‪ .‬א ל'— חולד‬ ‫)יהושע י״ט ד׳( ובא גם בלא‬
‫במי‬ ‫ער שנעשים‬ ‫טין נוזלים הקושאים‪,‬‬ ‫ברר• )יהושע‪ ,‬ו׳(‪ ,‬שהוא‬ ‫עם ‪ ,‬א ב ני‬ ‫)אלגביש(‬
‫‪.‬‬ ‫גוש קרח ‪.‬‬

‫הוא נ טו שכתבנו לטעלה או ת א'‪ ,‬דבל שם אי‬ ‫דרשת שש זה נכלל‪,‬‬ ‫וטעם הברח‬
‫משלש אותיות ניתן לררוש‪ ,‬משני שט תכונח ^שה׳יק שכל שרש‬ ‫מלה אשר בשרשו הוא יותר‬
‫מלה הוא לא יותר משלש אותיות‪ ,‬עיי״ש‪ ,‬וכאן שם זה הוא כטו כולו מן השרש ‪.‬‬

‫ודרשו )על ררך רמז וסימן( שרומז למשדע י כ תי ב נ י' לאתר שהתשלל ״ויתרלו הקולות‬
‫בגלל איש )ודריש ‪ ,‬א ל •‬ ‫גב איש‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫שעמרו על‬ ‫וזהו שאטר ;‬ ‫והברד• )ש׳ וארא(‬
‫כמו «על* משני שהאל״ף והעי׳ן הם ממוצא אחר )אהח״ע‪ ,‬רן הגרון( וקלות להתחלף )וע׳ב‬
‫על ה׳‪ ,‬ונזבהים‬ ‫ה׳ אלא‬ ‫אל‬ ‫אל תקרא‬ ‫ה'‪,‬‬ ‫אל‬ ‫דרשו בברכות )ל״ד א'( ויתשלל משה‬
‫מציגו‬ ‫במו ועליהם‪ ,‬בעי״ן ‪ ,‬וגם במקרא‬ ‫)ק׳יז א׳( דרשו השסוק דש׳ אתרי ‪,‬ואליהם תאמר•‬
‫אחותי היא‪ ,‬והוא כמו ‪,‬עיל‬ ‫כמו בש׳ לך‪ ,‬ויאמר אברהם אל שרה אשתו‬ ‫אותם מתחלשים‪,‬‬
‫שאול ועל )עו!(‬ ‫על )עון(‬ ‫שרה'‪ ,‬ובשמואל נ ׳ )כ״א( אל שאול ואל בית הדמים — תח ת‬
‫בית הדמים‪ ,‬והרבה נ הנ ה (‪:‬‬

‫ומצינו המלה ‪ .‬ע ל' תבא במקום ‪ .‬בג ל ל• או ‪ ,‬ב ע בו ר״‪ ,‬נ מו הנך מ ת על האשה אשר‬
‫לא יומתו אבו ת על בנים ובנים‬ ‫אשר לקחת ;‬ ‫כ ע ב ו ר האשת‬ ‫לקחת )ש׳ וירא( ששירושו‬
‫בנים ובנים לא יומתו‬ ‫בגלל‬ ‫אבי ת‬ ‫לא יומתו על אבות )ש׳ תצא(‪ ,‬ששירושם‪ :‬לא יומתו‬
‫ב ג ל ל אבות‪ ,‬והרבה כהנה ‪:‬‬
‫דרכו להשמט לשעמיז‪/‬‬ ‫האל״ף‬ ‫כי‬ ‫ועוד דרשו בהשמטת ה אל׳ ף לשם ‪ ,‬אי ש'‪ ,‬משני‬
‫לרגל• קלות הברתו‪ ,‬וכתבנו מזה כארוכה למעלה כשרק הקודם‪ ,‬בתחלת סעיף כ י ‪.‬‬

‫דרשו‪ ,‬וירדו על ג ב איש‪ ,‬רמז ליהושע‪ ,‬דכתיב בי' )יהושע‪ ,‬י'( ויהי בנוסם ו ח׳‬ ‫ושוב‬
‫יז ש לז עליהם )על מלבי האמורי במלחמתם עם ישראל( אבנים גדולות ב א בני ברד ן‬

‫)ס׳ט‬ ‫והאיש משה‬ ‫במשה בתיב‪,‬‬ ‫יהושע‪ ,‬מכונים בתואר‪ , ,‬א י ש' ‪:‬‬ ‫וכמו משה‪ ,‬כן‬
‫בהעלתך(‪ ,‬וביהושע כ תיב איש אשר רוח נ י )ש׳ שנחם(‪ ,‬ובשניהם הי' אפשר להכתוב להשמיט‬
‫שם תואר זה )‪.‬אי ש״(‪ ,‬כפי שמתבאר בהשסוקים שם ;‬

‫האדם‬ ‫ע ל מעלת הכבוד ו הנ ח ל ה של‬ ‫ודרשו‪ ,‬שבשם התואר הזה מכוונים להורות‬
‫הנכתר בשם זה‪ ,‬יען כי השם הזה לבדו מורה על מעלה גדולה ורמד‪ ,‬כמו ; הלא איש א תה‬
‫'׳«״«‪ ,‬כ״ו(‪ ,‬וחזקת והיית לאיש )ט״א‪ ,‬ב׳(‪ ,‬ובתהלים )ד׳( בני אדם גם בני איש‪ ,‬וסירש׳י ;‬
 ‫ברוד‬ ‫י)זכףונור״י(‬ ‫■מר‪,‬ד ר‬ ‫‪,‬׳‪414‬‬

‫הט׳^‪-‬ד הערה ז׳‪.‬‬

‫אלינם א' ‪'r‬ם אקרא‪ ,‬ד ה טנ ה‪ ,‬אר׳ינ^‬ ‫)ח׳(‬ ‫בני אברהם י»חק ויעקב שגקראו איש ‪:‬‬
‫יושא‪ ,‬ע׳ א א׳ (;‬ ‫‪' 0 0‬‬ ‫■גדוליב; נככרים )ב״ם בתלמוד‪,‬‬
‫וגם הוא תואר אעילי‪ ,‬מכובד ונעלה בדוח קרושה ו טה רו‪ /‬כמו ; ה׳ איש טלחסר■ י®‬
‫‪.‬ג של ח(‪ ,‬והאיש גבריאל )דניאל‪ ,‬ם׳( ומוסב על בנוי למלאך ה׳ ! ועוד שם )י־׳ב( והאיש לבי*‬
‫דר שו‪ :‬ויאבק איש עמו )ש׳ וישלח(‪ ,‬מלאך ה׳ )ם*ר וידיי׳‬ ‫•הבדים )ג״כ כנוי לםלאך(; וכן‬
‫ג ב רי א ל; ובן דרשו על הפסוק דר*^ ‪•,,,‬א‪ ,‬ווזג^‬ ‫‪-‬ש׳ י א(‪ ,‬ובן וימצאהו איש )פ׳ וישב(‪ ,‬זה‬
‫ם*ו ב ז׳‬ ‫מיכאל‪,‬‬ ‫‪-‬שלשה אנשים נצבים עליו‪ ,‬מאן ננהו שלשה אנ שים‪:‬‬
‫■ועיין עוד בזהר פ׳ משפטים )דן* ‪r v‬־■ כ׳ (‪:‬‬
‫א‪/‬ן ‪ .‬איש חי‬ ‫איש ירושל‪5‬‬ ‫)יומא‪ ,‬י׳ ח א׳( ;‬ ‫ובחז״ל ‪ :‬אישי בהן נדול‬
‫‪ .‬הבי ת )תמיד‪ ,‬פ׳ג(‪ ,‬ועיין בםמוך כ תכונת שב יחוסי ז ה;‬
‫וליהושע‪ ,‬שהם אמנם היו יייי*®‬ ‫למשה‬ ‫השם ‪.‬איש׳־ בהסבה‬ ‫כאן‬ ‫ומכל זה דריש‬
‫‪.‬וםכוו‪:‬י‪ L‬לתואר זה עפ׳׳י רום מ ע ל ת ם‪.‬‬

‫המעלה אשר לשם ‪.‬איתר־‪ ,‬לא א מנ ע מלהעיר על‬ ‫ומדי דברי בעני; זה‪-,‬ב תו אר‬
‫בתלמוד א ת מלת הקשר הבאח י* י‬ ‫•שכתבתי באחד מכ תבי‪ ,‬בי מה שמצינו בבמה מקומות‬
‫•עיר מולדת או מושב שם האיש בשם ״איש מקום פלוני'‪ ,‬כ ס ו; אנטיננום איש סוכו )אביי*׳‬
‫»‪ //‬ן‬
‫'‪ ) ,‬פ׳ א מ׳ ג (‪ :‬רבי אלעור איש ברתזתא ) ש ‪ /‬פ' נ מ־ז(‪ :‬יוסן* איש הוצל ) פ ס חי‪ /‬קי'^‬
‫שבנא *יי*‬ ‫מ״ ט(;‬ ‫)חלה‪ ,‬פ״ד‬ ‫תקוע‬ ‫נ תאי איש‬ ‫ב' (;‬ ‫נ׳ ז‬ ‫■ישבר איש כשר כרקאי ) ש ‪/‬‬
‫•ירושלים )שכת‪ ,‬י׳ ב ■ב'( ‪ :‬תודוס איש רומי )פסחיב‪ ,‬נ׳ ג ב׳( ועוד — ‪:‬‬
‫שש‬
‫ה מ ק ו‪ /‬יען כי מה יח׳י‬ ‫תואר זד‪ ,‬להודיע שהוא תושב אותו‬ ‫אין רכונה שבא‬ ‫״‬
‫תואר זה להודעה זו‪ ,‬כי הן הודעות כאלו רגיליס לציין באחד הסימנים שנחשב בזח י‬

‫רב'‬ ‫)א( אם בד׳ ה ש סו ש‪ :‬רבי אבדימי דצשורי )ירושלמי ברכות‪ ,‬פ׳ ר ה׳ ג (;‬
‫) ב ב׳ ם ב תל מוד(; רבי פנחס דיפו )ירי׳בל^‬ ‫דיבנה‬ ‫•דקסרין ) מ׳ ד קהלת‪ ,‬ז'(; רב; גמליאל‬
‫י פ ס ה י‪ /‬פ׳ א ה׳ א(‪ ,‬ו עו ד;‬
‫מדיפתא )יבמות‪ ,‬ח׳ א׳ (; רבי אלעזר מהביי^‬ ‫)ב( אם כמ״ם ה ש מו ש; רב אחא‬
‫מנהרדעא‬ ‫שימי‬ ‫רב‬ ‫א׳( ;‬ ‫כ״ ח‬ ‫) שבו‪/‬‬ ‫מברניש‬ ‫א׳( ‪ :‬רבא‬ ‫ס״ג‬ ‫)עירובי;‪,‬‬
‫נ״־ב ב׳(‪ ,‬ו עו ד;‬
‫דמן חיפה ) שבו‪ /‬ט״יי‬ ‫רבי אבא‬ ‫ביחד )בלשון ‪ ,‬ד ס;'(•‪:‬‬ ‫)ג( אב בד׳ ובמ״ם‬
‫•רבי אלעזד דם; ננוח )יומא‪ ,‬ע״ח ב׳ (; רבי יוסי דמן יקרת )תענית‪ ,‬כ׳ ג ב׳(‪ ,‬יעיר ז‬
‫יירם )אי‬
‫^‬ ‫)ד( אם כאל־־ף ו ביו׳ד בסוןז שם המקום ‪ :‬אבין צפוראי ) ש בו‪ /‬כ׳ ט ב׳( ‪ :‬א '‬
‫רכ שמואל ?®י®■‘‬ ‫נהרכלאי )סנהדרין‪ ,‬י״ז ב׳ (;‬ ‫רב חמא‬ ‫׳ אבי מי( חוזאי )גיטין‪ ,‬נ׳ א׳ (;‬
‫^‬ ‫)חולין‪ ,‬כ ‪ r‬ב׳(‪ ,‬ועוד ;‬
‫הנלילי )בכ־ם בחלסיי^‬ ‫)ה( אם כ ה׳ בתחלח שם המקום וביו״ד כסופו ‪ :‬רבי יוסי‬
‫ר‪,‬שקםיי‬ ‫שסעין‬ ‫)בנ*ם כ תל מוד(;‬ ‫ב׳ (; רבי נתן הככלי‬
‫״‬ ‫)פשהים‪ ,‬ב׳ ב‬ ‫ה ע מ סני‬ ‫‪-‬נחמי;;‬
‫‪>-‬ב'ב‪ ,‬קי׳ ם א׳(‪ ,‬ועו ר;‬
 ‫‪m‬‬ ‫מבוא‬ ‫סעיף א׳‬ ‫פרק ח׳ ״לשון מלשון‪/‬‬ ‫מבוא‬

‫המשך הערה ז'‪.‬‬

‫ונך דרוש‬ ‫תמונו ת א^ו ‪:‬הגיודם מובנו ת ^ענינן וטתבארות יפה בפשיטות!‬ ‫הנה‬
‫לסמן ולציין! אב‪ ^-‬התו׳אר ‪,.‬איש״ המוקדם להסקום לא נתבאר כ‪S‬ל ענינו והוראתו ביחש‬
‫‪,‬אי ש של אותו‬ ‫פלונית יקרא‬ ‫שם החכם חמתיח ש‪ /‬כי הלא כל תושב עיר פלונית ומדינה‬
‫•המקום' כמו שהוא ■באמי*״ ו מ ה ראית ליחש בו שם חכם בכלל ושם חכם זה בפר ‪? 6‬‬
‫■ובאר‪.‬תי‪ ,‬דתואר זה )‪ .‬אי ש'( בסמיכות להמקום אינו בא לציין תולדתו או מושבו של‬
‫מכבודו וחשיבותו וערכו‬ ‫ההוראה‬ ‫ז ה החכם באותה העיר או המדינד״ כ• ‪ .‬אם בא במובן‬
‫ולמשל‪ ,‬בהשמות ‪ ,‬ש בנ א‬ ‫‪ ,‬אי ש *!‬ ‫הנדול במקומו‪ ,‬ונפי שנתבאר למעלה במעלת שם התואר‬
‫דו מי' ‪ -‬הבונה ‪ -‬הגדול והנכבד בירושלם וברומי‪ ,‬ומקביל ללשון‬ ‫איש‬ ‫איש ירושלם'‪ ,‬תו ת ס‬
‫‪,.‬שבנא נכבד ■ירושלם‪ ,‬תודיס נכבד רומי" ‪- 1‬‬

‫ועוד מה שנראה לפרש ע פ׳י מה שבארנו בתואר שם ‪ .‬אי ש״ אנדה אחת במם׳ סונה‬
‫‪>-‬נ'ב א׳(‪ ,‬ני בחשבם שם ‪.‬את ה שמות שבהם מכונה יצה׳ר‪ ,‬חשבו את ה שמות ‪ .‬ה לו " )עני( ‪1‬‬
‫‪ .‬או ר ח' ‪ .‬אי ש״! ומסמיבים זח על הפסוק דשמואל ב׳ )י׳ ב ד׳( ויבא הלך לאיש העשיר ונו'‬
‫לעשות לאורח ויעשה לאיש הבא אליו‪ ,‬ופרשו ‪ :‬מתחלה נקרא )יצ ה ^( ‪ .‬ה ל ך'‪ ,‬ואח״כ ‪ .‬או ר ח'‪,‬‬
‫זלבסוף נקרא ‪ .‬אי ש״!‬

‫בתחלה בשבא אל האדם לפתותו לדבר עביריע‬ ‫והבאור הוא‪ ,‬כי מדרכו של יצה״ר‪,‬‬
‫ושוב נשהאדם מ ת קי ב אליו נעשה לו היצר‬ ‫הוא בא בהכנעה ובשפלות כמו העני ‪.‬ה הלך״!‬
‫‪-,#‬י‬ ‫ולבסוך‪ ,‬כשהאדם נלכד בחרמו‪ ,‬נעשה לו היצה״ר כגדר ‪ .‬אי ש בגבורתו״״‬ ‫באורח החביב לו‪,‬‬
‫עד אשר ישקיענו בקברות‬ ‫שולט בו ומושי עליו להטותו לכל אשר יחפוץ‪,‬‬ ‫‪.‬שמתגבר עליו‪,‬‬
‫וכנודע ננסיון ‪.‬‬ ‫התאוה‪,‬‬
‫לפתח חטאת רובץ!‬ ‫פ׳ בראשית על הפסוק‬ ‫במ״ר‬ ‫וראי׳ לבאור זה ממה שאמרו‬
‫‪ .‬רובצ ת לא נ תי ב )כי אמנם כך הי׳ ראוי לכתוב‪ ,‬ני חטאת לשון נקבה( אלא רובץ‪ ,‬בתחרה‬
‫•תש כתו )של יצה״ר( כנקבה ולבסוף מתגבר כאיש ו כ ו " ‪ ,‬עכ׳ל‪ ,‬ו ע פ׳י מה שבארוו מתבארים‬
‫‪.‬הרבדים והענין באר הי ט ב‪- ,‬‬
‫אל‬ ‫מדרכו של יצה״ר לבא אל האדם בהסתה לאט לאם מן חקל‬ ‫ובמה שכתבנו‬
‫רחשיב‬ ‫‪.‬החמור — בזה נראה לפרש בונת לשון התורה כפ׳ מטו ת כענין של מלחמת מרין‪,‬‬
‫ופרשו חז״ל )שבת‬ ‫אצערה וצמיד טבע ת עגיל וכומז‪,‬‬ ‫שם )ל״א נ׳( כל מיני תכשיטי נ שי ם;‬
‫ודרשו כנוטריקון ‪ .‬כ אן מקום זי מ ה' !‬ ‫;ם״ג ב'( דכומז הוא דפוס של כי ת הרחם‪,‬‬

‫ולא נתבאר מה ראה הכתוב לחשוב כל אלה בפרוטרוט‪ ,‬בעוד שהי׳ די במה שהקדים‬
‫‪.‬כ ל כלי זהב״ ז‬ ‫•להם הלשון‬
‫באצבע קטנה של אשה כאלו‬ ‫כל המסתכל‬ ‫ויתכאר עפ״י מה שאמרו שם בשבת‪,‬‬
‫מסתכל כמקום התורף‪ ,‬ולכאורה זה הפרזה !‬
‫ועל זה בא הבתוב לרמז‪ ,‬שמתחיל מן תכשיטים קלים כמו אצעדה וטכעת עד תכשיט‬
‫‪-‬‬ ‫בתחלה מסית לקלות ונוטר עד מקום התורף ‪.‬‬ ‫לומר‪ ,‬שכך דרנו של יצה״ר‪,‬‬ ‫‪:‬התורף‪,‬‬

‫משם ‪ .‬אי ש״ מת שאמרו במס׳ ע׳ ז‬ ‫במעלת התואר‬ ‫עפ״י מה שבארנו‬ ‫ועוד יתבאר‬
 ‫מקור ‪.‬׳ ‪; ,‬סכריגויזי(■ ■ ברוך‬ ‫‪m‬‬

‫הערת‬ ‫הסשך‪,‬‬

‫וסתמה; ו שו א ^‪ :‬אשרי איש‬ ‫)י׳־ט א׳< על המסוק דתהלים )קי׳כ( אשי־י איש ירא ה׳»‬
‫א ד ם ‪ ,‬רניי‘^‬ ‫)נ ת מי ה‪ ,‬והגאור הוא‪ ,‬דקשה לו למה לא אמר הכתוב אשרי‬ ‫אשרי א ש ה ?‬
‫ועיין גתוס׳( — אלא •אשרי המתגבר ע^ י»יי‬ ‫בוטח כך‪,‬‬ ‫וכסו אשרי אדם‬ ‫ונקבה‪,‬‬ ‫• זבד‬
‫כלומר‪ ,‬כשהוא בתקופת גבורתו ובעצם כחותיו‪ ,‬נ שנו ת ה שחרו!‪ /‬בעת שהי*‬ ‫איש‪,‬‬ ‫^ ג שהוא‬
‫וכהוראת לשון המשך הפסוק גכור בארין יהיי‪/‬‬ ‫מלא תאות החיים ויצרו חזק והנסיון גדול‪,‬‬
‫והוא על דרך הלשון באכות‪ ,‬איזהו גכור הכובש א ת יצרו; ולא כן זה המעביר יצרו מלפניי‬
‫^‬ ‫שאז אין יצרו תקפו עוד‪ ,‬והנסיון קל ורפה ; והיי•‬ ‫בשנותיו המאוחרות הסמוכות לוקניע‬
‫נ ש נ י ם ‪ ,‬י*®’‬ ‫דרך שפרשו כייי שלמי יומא פ׳ ח את הפסוק דישעיה )א׳( אם יהיו הטאינם‬
‫שאינו ח מ ה בחור החוטא שיצרו הזק וגבור לזקן החוטא שיצרו קל ורפה ואע®**‬ ‫דשנים‪,‬‬
‫^ בענק‬ ‫^ןן‪,‬ף‬ ‫^ףק‬ ‫)וראה מה שאכתוב אי׳ ה כ חין ר‬ ‫בן מני ח לו וחוטא ;‬
‫מעלות גדרי חלוקת צדקה בעת שהאדם בריא ושלם ו כ ע ת חליו ובעזבון לאחר מותו ן‬
‫דשם ״איש״ מורה על מעלת דגכורה והתקיפות ורוח גדולה ורצויה בחיימז‬ ‫ומבואר‪,‬‬
‫וגדמפר ש ‪,‬‬ ‫ומתבאר הלשין אשרי איש ירא ה׳ ‪ ,‬כשהוא איש‪,‬‬
‫במצותיו הסץ ם*י*”‬ ‫ויתבאר עוד לפי זה המשך הפסוק הנז כ ר‪ :‬אשרי איש יי א ה׳‬
‫ובל המשך הפסוק דורש באור מספיק‪:‬‬ ‫גבור כארץ יהיה וזרעו דור ישרים יבורך ‪:‬‬
‫^‬ ‫שמתגבר‬ ‫ע פ׳י מה שבארנו‬ ‫כי בעוד שהלשון ״גבור בארץ י חי ה' אפשר לפרש‬
‫איזהו גבור הכובש א ת יצרו ;‬ ‫וכלשון המ שנה באבות‪,‬‬ ‫יצרי ונוכ ש אותו‪,‬‬
‫יבורך' צריך באור‪,‬־ מה יחושה של ברכו( זי‬ ‫אך הלשון ‪,‬וזרעו דור ישרים‬ ‫‪.‬‬
‫כשהוא בתקי®^‬ ‫שוזבאנו ועל דרך שבארנו‪,‬‬ ‫הכובש את יצרו כשהוא איש‪ ,‬כלשון הגמרא‬
‫ולא ביה הסמוך לתקופת הזקנה )‬ ‫גבורתו ושחרות שנותיו שנו ת הנעורים‪,‬‬

‫^ךןל הנסייז‬ ‫נ י לכר מעלת הדבר בעצמו‪ ,‬כשכובש את יצרו כ שנות‬ ‫ויתבאר‪,‬‬
‫וכפי שנ ת ב א ר; —‬ ‫ילא נ מו זה הסמוך לזקנה שיצרו כנ ר חלש ורפה‪,‬‬ ‫מאוד‪,‬‬

‫עוד יש לו מעלה גדולה ורמה בזה‪ ,‬כי זוז הכובש את יצרו בשחרות שנותיו ומתנוי^‬
‫כ נ י ו עד ררד ” ’‬ ‫את‬ ‫מחנך‬ ‫‪ -‬הוא גם‬ ‫בכל מהלכיו וענוניו על דרך התורה והמצוה‬
‫אשר ככר הספיק לבלות א ת שנות חיי' בארחי'*‬ ‫ולא כן הכובש א ת יצרו כזקנותו‪,‬‬
‫‪,,‬״יו נמהי(‬ ‫ג' כ בדרך‬ ‫בניו‬ ‫את‬ ‫חנ ך‬ ‫עקלקלות בהבל ובהוללות‪ ,‬וממילא‬
‫כנ ר יצאו ממנו והם‬ ‫נ י כניו‬ ‫הי שרו‪/‬‬ ‫ועתה עוד לא תועיל להם תשובתו והנהגתו‬
‫ואין ל ה שי ב;‬ ‫נשתקעו כהנונם ההפשי ‪.‬והם כנ ר חיים לעצמם ועל דעתם‪,‬‬

‫גיזקי®״‬ ‫נ ע ת שהוא נג ד ר איש‪,‬‬ ‫ירא ה ׳ ‪ ,‬שהוא ירא ה׳‬ ‫וזהו ש א מ ר; אשרי איש‬
‫באר?‬
‫האחת‪ ,‬שאז ג ביי‬ ‫משני יתרונות‪,‬‬ ‫שתים מעלית לו‬ ‫שאז‬ ‫בשנות הנוער‪,‬‬ ‫השחרות‪,‬‬
‫יושר‬
‫ייו‬ ‫והשנית ‪ -‬נם זרעו המחונך על דרך יי‪,‬‬ ‫שיקרא גבור הכובש את יצרו‪,‬‬ ‫י ה ״‪,‬‬
‫י‬ ‫'‬ ‫יתברך כדור ישרים‪.‬‬ ‫וצדקו‪/‬‬
‫גבוזי‬
‫)נ ע ת שהוא אי®׳‬ ‫אשרי איש ירא ה׳‬ ‫ויתבאר מאוד המשך כל לשון ה פ ט ק‪:‬‬
‫א‪»1‬‬
‫וצעיר‪ ,‬וכפי שנתבאר( ונ מצו תיו חפץ מ אד )שאז( נבור בארץ יהיה )שיקרא נגו ר הניב®‬
‫יצרו( וזרעו )וגם זרעו‪ ,‬ה מחוננים על דרך זו( דור ישרים )כמו דור ישרים( יבורך‪.‬־־‬
‫רט‬ ‫מבוא‬ ‫סעיף א׳‬ ‫״ ‪,‬‬ ‫פרק ח׳ ״לשון מלשון‬ ‫מבוא‬

‫א ל מ נ ה ‪ .‬מאי אלמנה‪ ,‬על שם )שבתובתה( מנה ״( )כתובות‪ ,‬י׳ ב׳(‪.‬‬

‫מדבר לדבר ומענין ^ענץ‪#‬‬ ‫הדורכבה ונששכה‬ ‫והנה על כלל המשך ההערה הזאת‪,‬‬
‫אלו פרשיות של‬ ‫צוארך בחרווים )א׳ «(‬ ‫אפשר להשתמש בלשון המ״ר בשה״ש על הפסוק‬
‫אי תז‬ ‫פ ה שנכתוב‬ ‫וראה‬ ‫מושכות זו את זו וקרובות זו לזו‪,‬‬ ‫שהן חרוזות זו בזו‪,‬‬ ‫תורה‪,‬‬
‫ב מ ב ו א פרק י״ כ )המכונה עפ*י ענינו ‪.‬דרך אגב״(‪ ,‬ונרחיב‬ ‫על אופן דרך הערה זו להלן‬
‫הדבור על מנהג דרך זו בספרותנו ‪- .‬‬

‫ותכונת השם‬ ‫םנים(ן‬ ‫תחת אשר הבתולה כתובתה פאתים )שתי‬ ‫כלומר‪ ,‬סכום כתובתה‪,‬‬ ‫יי(‬
‫לאבן משקל‪ ,‬וגם למטבע ‪ j‬ומשקלו הי׳ ששים‬ ‫*מנה״ וענינו‪ ,‬הוא פלח זהב שהי׳ לבני ישראל‬
‫שקל‪ ,‬וחלקיו היו שלש א בני מ ש ק ל; ‪.‬עשרים שקלים‪ ,‬חמשה ועשרים שקלים‪ ,‬עשרה וחמשה‬
‫בשקל‬ ‫בזה הוא‬ ‫וכל האמור‬ ‫ביחזקאל מ׳ ה י׳׳ב( ;‬ ‫)לשון הפסוק‬ ‫שקל ה מנה יהיה לנס*‬
‫החול הי׳ משקל המנה‬ ‫ובשקל‬ ‫ומני רבה קודשא יהי לכון ‪.‬‬ ‫כמבואר בתרגומו ‪:‬‬ ‫הקודש‪,‬‬
‫על המגן ה א ח ת'‬ ‫זהב יעלה‬ ‫כנראה מן האמור במגני ש ל מ ה; ‪ ,‬של שת מנים‬ ‫מאה שקל‪,‬‬
‫)מ״א‪ ,‬י׳ י׳ז( ומבאר במקוס אחר )דהי״ב‪ ,‬ט׳ ט*ז( ‪,‬של ש מאות זהב יעלה על המגן האחת׳־‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫מנ ה ‪ -‬מ א ה זו ז‪.‬‬ ‫ומזה בלשון חז״ל ‪:‬‬

‫עד ששאל ״מאי אלמנה*‪ ,‬ומצא לנכון‬ ‫והנה לא נתבאר מה קשה לו בשם אלמנה‪,‬‬
‫שם זה הוא שם הנקבה משם ‪.‬אלמן* )ישעיה מ׳ ז וירמיה נ״א(‪,‬‬ ‫והלא בפשיטות‪,‬‬ ‫לדרוש‪,‬‬
‫)ירמיה‪.‬‬ ‫במו לא אלמן ישראל ויהודה מאלהיו‬ ‫והוא משרש ״אלם* ומהוראת נעזב ונשכח‪,‬‬
‫שם(‪ ,‬וכן עני; אלמנה‪ ,‬שהיא עזובה באי; מנהל וסומך‪ ,‬ומזה הלשון בדמיו; על ארץ ישראל‬
‫ה שוממה ושכולה מ בני ה‪ :‬היחה כאלמנה )אינה‪ ,‬א׳(‪ ,‬ועל ב ב ל‪ :‬לא אשב עזובה ו שו ט ט ה‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫ומה ענין השאלה ; ‪ .‬מ אי אלמנה* ?‬
‫וקרוב לומר‪ ,‬דקשה לו‪ ,‬משום רבשמות באלה‪ ,‬שבגברים באה החתימה כנו*ן סוגר );׳(‬
‫נ מו ‪ :‬גזלן — גזלניה‪.‬‬ ‫תבוא החתימה כשם הנקבח בתוספת יו״ר קמ צה אחר הנו׳ן הפשוט‪,‬‬
‫רחמן ‪ -‬רחמניה )באינה‪ ,‬ד׳ ; נשים רחמניות( ;‬ ‫כפרן ‪ -‬כשרניה‪,‬‬ ‫דברן ‪ -‬דברניה‪,‬‬

‫‪.‬‬ ‫מ׳ א( פן ״ ג ר ג רן';‬ ‫פ״ז‬ ‫הן )טהרות‪,‬‬ ‫נשים גרגרניות‬ ‫ו ב ת ל מו ד;‬

‫‪ .‬ד ב ר ך;‬ ‫ב׳( מן‬ ‫ט׳ ח‬ ‫הן )ברכות‪,‬‬ ‫נשים דברניות‬
‫מן ‪ .‬ה ד רן' ;‬ ‫א׳(‬ ‫צ״ו‬ ‫)כתובות‪,‬‬ ‫נשים הדרניות הן‬
‫״ נ ש פ ן';‬ ‫מן‬ ‫נ' (‬ ‫ק'‬ ‫)פסחים‪,‬‬ ‫נשים נ שפניות הן‬
‫״ ע צ לן';‬ ‫פ׳ א( מן‬ ‫הן )ירוש׳ פסחים‪,‬‬ ‫נשים עצלניות‬
‫פ״ו( מן ‪ .‬ש ח צן' ;‬ ‫שבת‪,‬‬ ‫הן )י ח ש׳‬ ‫נשים שחצניות‬

‫ולכן דריע‪ /‬דה שמט ת‬ ‫)מן ‪ .‬א ל ם;'( ;‬ ‫אלמניה‬ ‫ולפי וה הי׳ דרוש בשם אלמנה לקרוא‬
‫היו׳ ד נ א ה לרמז שם ‪ .‬מנ ה׳׳ ‪ .‬ובמו ‪ ,‬ע ל — פ נ ה' )דאל׳ף ו עי׳ן מתחלפין מפני שהם ממוצא‬
‫אחד‪ ,‬אהח*?ב מן הגרון‪ ,‬וכ מ ש׳ב למעלה פרק ו׳( ‪.‬‬
‫‪.‬שר ש שם‬ ‫בתחלת אלן« הששי^‬ ‫)מדקרק ‪ ,‬מפורםם‬ ‫ג ג א׳ ח‬ ‫אבן‬ ‫רבי יוגה‬ ‫ולדעת‬
‫מפני שאין לח יכולת לדבר ולריב עם אנ שי ריבה‪ ,‬ו הנו׳ן בו ם);'‪ ,‬ע כ׳ ל ;‬ ‫‪ ,‬א ל מ נ ה'— ‪ .‬א ל ם'‬

‫‪27‬‬
 ‫ברוד‬ ‫) ‪orm‬‬ ‫מקור‬ ‫»‪41‬‬

‫נאמן ט( >שבת‪ ,‬קי״ט ב׳(‬ ‫אמן‪ .‬נוטריקו״ן ‪ :‬אל מלך‬

‫שבהם׳‬ ‫‪.;.j ,‬‬ ‫נתונות ) ‪ t c‬א׳( כדין דאיירי‬ ‫ויע להוסיף בזה מששנה‬
‫ומפרשי דשם ‪,‬כושל' תואר לאלםנר‪ /‬ויתפרש עפ׳י הגיונו של רבי יונו‪ /‬מסני שהיא חלו׳יי’‬
‫ונכשלת לחפש אחר זכיותיה;‬
‫שבהם לא שייך הטעם שנה!‬ ‫בגבריו‬ ‫אך לא יתבאר לפי זה תבונת השם ‪,‬אלם;'‬ ‫־‬
‫הוא‪ ,‬וצ׳ע ‪— .‬‬

‫רגילים אנו לפרש השש ‪ ,‬א פן' טטובן «אםת' ‪ ,‬וכלשון הכתוב כישעיה )ם'ה( יתברך‬ ‫‪(Be‬‬
‫אחר ה®׳‬ ‫אמן‪ ,‬ישבע כאלהי אם; — תחת אלהי אםת )וקרוב לזסר^ ‪3‬י ^אשך ן__אםה•‬
‫ןידוע ראוה יי*‬ ‫מפני שמועא אתר להם )רטלנ׳ת‪ ,‬סן‬ ‫ובאו בתלוף נו'; עם תי׳ו‪,‬‬
‫טמוצא אחד דרכן להתחלף לפעטיס‪ ,‬ונטו שבארנו בארונה לטעלה בהםשך פרק ו׳( ז‬
‫אך טדלא כתיב מפורש שם ‪ ,‬א ט ת' מצא סטך לדרוש‪ ,‬ודרש כנוטריקו׳ן‪ ,‬נרטפיהי•‬

‫ולמען תת הרחב באור כענין מלה זו ונוטריקו׳ן זד‪ ,‬לא אמנע מלהעלות זכרי!‬
‫^ א ז י ז׳‬
‫■מה שפגשתי בעניןזה הגיון יקר ודברי חפץ אז נלטדי כיסי שחרותיבישיבה ד ו ו א‬
‫•תחת חסותו ופקידותו של מרן דודי ‪.‬הנצי׳ב מוואלאזין' )אשר זכרתיו בתחלת זה ה®®'**׳‬
‫ואשר זכרונותי עליו נפרם יבאו אי׳ה בחבור‪ ,‬בהמשך ההלק‬ ‫בתחלת פרק א׳ ‪,‬‬
‫‪0 -‬פרק ל׳ו והלאה( ן‬
‫ותוכן הדבר כך הי׳ ‪:‬‬
‫טעשה הי' בתלטיד אהד בישיבה‪ ,‬מעיר קרימינצוג‪ ,‬שהוזמן ל‪^ ^ 2‬ןןירן לרג^’ ^‬
‫‪£,‬״ני ריר'‬
‫בא ועטר ל‬ ‫וטרם הלך‪,‬‬ ‫■אחד‪ ,‬אשר תוצאותיו לזנות היו דורשות רחמים רבים‪•,‬‬
‫שיברכהו על דרכו אשר הוא הולך‪ ,‬ונענה לו דודי ויברכהו )ונתקיים « בדודי ‪.‬ותגיי‬
‫כ׳ב כ׳ח(‪ ,‬כי אמנם יצא התלמיד זכאי בענינו‪ ,‬ודוח לן‪ ,‬ושב‬ ‫ויקם לך' )איוב‪,‬‬
‫^‬ ‫בישיבה(‪:‬‬
‫והיו באותו טעמד )נעת שברנד‪,‬ו דודי( תלמידים אהדים סבני הישיבר‪ ,‬ואני בהי^‬
‫ויען כי זה התלמיד ההולך הי׳ מטובי התלמידים כישיבד‪ ,‬שוקד וער על למודו‪ ,‬ואוהב '‬
‫ךןו ^ןינו‬ ‫‪,‬‬
‫לכולנו‪ ,‬ועוד נעל נפש חמה ורוח יקרה— ענינו כולנו אחר ברכת דודי ‪ ,‬א מן' בבי‬
‫יובנל רגשי נפשותינו*‪,‬‬
‫ועל עניתנו זאת העיר דודי‪ ,‬כי ‪,‬לדעתו‪ ,‬לפי דרשת חז׳ל את השם ‪,‬אם;' בנוטייקי*!‬
‫אחי‬
‫״אל טלך גאמך ‪ ,‬ופירש׳י ‪, :‬כאן מעיר על בוראו' ; ולפי זה ראוי שתנוח עניר‪ ,‬זו ר?‬
‫^‬ ‫ני במעשוז י‬ ‫שאז ראוי ומכוון לנוין‪,‬‬ ‫כרכות קודש‪ ,‬נמו ברכת המצות והתפלוו‪/‬‬
‫אבל אחר כרכות ועל אין מקום לנוטר ?י*ז‬ ‫•והתפלה הוא מעיד על נוראו‪ ,‬וכפירש׳י ;‬
‫‪. . ,‬״‪,‬י לעניי׳‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫^‬ ‫■עפ׳י באורו‪ ,‬וממילא אין מקום לעניתו; ובאופן כזד‪ ,‬כלומר‪ ,‬לאחר ברכת חיל׳ י‬
‫״ו לו אי'‪ ,‬שהוא תרגומו של הלשון ‪.‬לו יהי כדבריך' )פ׳ ויצא‪ ,‬ל׳ ל׳ד^ ןבח‪-,‬ל נטי**‬
‫לפעמים לשון זו‪ ,‬וזה מבוון לענין‪ ,‬שמבקשים שיתמלאו ויתקיימו דברי ה מ בי ר׳י‬
‫רי‬ ‫מבוא‬ ‫סעיף א'‬ ‫״ ‪,‬‬ ‫פיק ח׳ ״לשון ‪.‬מלשון‬ ‫מבוא‬

‫המשך הערה ט'‪,‬‬

‫עברו על מאורע זו בד‪,‬ה עשרות בשנים ‪,‬‬ ‫ואעש׳י שכבר‬ ‫בה היו דברי דודי אלינו ;‬
‫עתיקים‬ ‫השונים להשכיח כמה זנרונות‬ ‫הרכים ועם פגעיו‬ ‫■ובבר הספיק הזדן עם תלאותיו‬
‫כמו חדש^ בסי‬ ‫‪•,‬אציליים ‪ -‬א ע פ׳י בן‪ ,‬המאורע הזאת עם תוצאותיה )שאספר בזה( כמו חי‪,‬‬
‫•יום א תמול נצבת לנגד עיני בכל יופי תומתה ובכל יקרת הדרתה י‪.‬‬

‫ויען כי נעימים לי‪ ,‬כמו לכל אדם‪ ,‬זכרונות ימי הילדות‪ ,‬וחביבים מחזות החיים משנות‬
‫■הנוער‪ ,‬השחרות והבחרות‪ ,‬ובסו שאמרו בירושלמי )פאר‪ /‬פ״ז ה׳״ד( ‪, :‬י פ ה ספסוף אחד )מין‬
‫ו סב ש׳ב מימים שהיו בהם חיי‬ ‫•חמר גרוע( שאכלנו בילדותנו מאפרסקין שאכלנו בזקנו ג נ ו' ‪:‬‬
‫נשיקות ממגד שמים‪ ,‬ואני‬ ‫קודש ונעתרות‬ ‫ומחזות החיים המלאות אהב ת‬ ‫שלוה ונ עי טוו‪/‬‬
‫כולי כמו נמוע באשכולות ציצים ופרחים לראשי ולרוחי‪ ,‬וכל דרכי חיי הרוחנים כמו רפודים‬
‫כל מסך‪ ,‬כל‬ ‫בכל חושי והגיוני ובכל מהלך נפשי‪,‬‬ ‫■כשושנים‪ ,‬ואני רך ו טוב‪ ,‬רטוב ורענן‪,‬‬
‫■ענן וכל צל כחיים לא ראיתי ולא השתי‪ ,‬כל דאגה לא ידעתי‪ ,‬ובל עצב לא פגשתי‪ ,‬ותורתי‬
‫ולא‬ ‫דאגתי‬ ‫לא‬ ‫בגן עדן ובני אדם במלאכים‪,‬‬ ‫עולמי נראה לי‬ ‫האירה לי רוחי ונשמתי‪,‬‬
‫‪.‬חרדתי‪ ,‬אך שלותי ולמדתי‪ ,‬למדתי וכטתתי‪ ,‬כי כל טובי יפה בעתי‪ ,‬וה׳ אתי !‬

‫הזאת עם תוצאותיה לכל פרטיה‪ ,‬ותהי‬ ‫זה אספר מהלך המאורע‬ ‫ומתוך זכדון יקר‬
‫׳^י לנ ח מו‪ /‬ולמשיכת נפש לנפשי הנהלאה ולרוחי הכהה ביטים האלה בזמן הז!‪ /‬לעת ערני‬
‫שנו ת חיי;‬
‫דודי יראת הרוממות במדה שאין למעלה מ מנו‪ /‬ואני אי»‬ ‫ני אעפ״י שחשתי לכבוד‬
‫און בנפשי ועוז‬ ‫‪>-‬אםור‪ ,‬בשחרות שנותי‪ ,‬וכטעם אך בטל ילדותי ‪ -‬א ע פ׳י כן‪ ,‬א‪:‬פ תי לי‬
‫המתבאר מ ג מי א‪ ,‬היו החכמים נוהגים‬ ‫‪■.‬כרוחי‪ ,‬ואגש אליו כקרוב קצת ואומר ‪ , :‬א ב ל כפי‬
‫)ס׳ו כ׳(‪ ,‬בבתו של נקריטון נ!‬ ‫מבואר בכתובות‬ ‫אמן גם אחר כרכות חול‪ ,‬שכן‬ ‫■לענות‬
‫בשמים )שהיתה רגילה בכך( ואמרה‬ ‫גוריו!‪ ,‬שפםקו לה חכמים ד׳ מאות זהובים לקופה ‪.‬של‬
‫כך תפסיקו ל בנו תינו‪ /‬וענו אחריה אמן ; ולכלתו של נקדימון פסקו סאתים יין ואמרה‬ ‫ילהם ‪:‬‬
‫ענו אחריהם אמן‪ ,‬משום דשומרת יבם היתה‪ ,‬ואי; עונין אטן‬ ‫ולא‬ ‫כך תפסיקו לבנותיכם‬
‫•על הקלקלה )שם‪ ,‬פ׳ ה א׳(!‬

‫‪ ,‬א מ ך הוא רק דרך‬ ‫‪,‬ולפי זה צריך לוטר )כה היו דברי אל דודי( דהנוטריקו״ן של‬
‫‪-‬ררש אגדי ומוסרי‪ ,‬אבל אין המלה יוצאת גס מפ שטו‪ /‬שמכוונת היא גם ללשון וענין ‪ ,‬לו יהי‬
‫דבריך )מלכים א ‪ /‬ח ׳ ‪/‬‬ ‫נא‬ ‫יאמן‬ ‫דבריכם )פ׳ מקץ(‪ ,‬וכן‬ ‫כן ב א מ ת'‪ ,‬ומלשון ו י א ם ג ו‬
‫‪.‬‬ ‫‪ v ,‬עוד נ הנ ה!‬
‫‪,‬וג ס ראי׳ לזה — הוספתי לוטר ‪ -‬מגמרא שבועות )ל׳ו א׳(‪ ,‬שאמרו שם בבאור המלה‬
‫שבועה‪ ,‬כמש*כ בפרשת‬ ‫קבלת‬ ‫שכולל‬ ‫)בלומר‪,‬‬ ‫שבועה‬ ‫אמן — כו‬ ‫בפנים שונים ‪:‬‬ ‫‪ ,.‬א מ ך‬
‫קבלת דברי‪ /:‬כמש־כ בפ׳ חבא‪,‬‬ ‫כו‬ ‫א מן!‬ ‫‪-‬טוטה ואטרה האשה )על ה שבעת הכהן אותה(‬
‫ה אטת‬ ‫‪ ,‬שהו א ל שון‪ .‬מ א מן הדברים שיהא‬ ‫א סנ ת הדכרים‪ ,‬ופירש״י‬ ‫‪.‬פענו כל העם אטן ; בו‬
‫לעניתנו אמן אחר‬ ‫שאנו עומדים בו )כלומר‪,‬‬ ‫לעניננו‬ ‫טט ש‬ ‫! כ ף‪ ,‬ע כ׳ ל‪ ,‬ונ או ר זה מכוון‬
‫?ברכתו של דודי להתלטיד( )ועיין עוד מה שנעיר נסמוך על דברי ר ש״י(;‬
‫נ מ ע ט בכל הברכות )של ועל( שטיכיריר שם‬ ‫‪,‬ו ב ר מן דין ‪ -‬אסרתי עוד >‪ -‬הן הנחוג‬
 ‫בר וך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מסור‬ ‫‪420‬‬

‫המשך הערה ט'‪,‬‬

‫בחז״ל‪ /‬שג־ ך רב חסי*■‬ ‫יהא בעזרך )וסצינו לשון זו‬ ‫ה׳ ואוסרים ‪ :‬הטקוס יו׳זויעך‪ ,‬הטקוס‬
‫נע■'■‬ ‫והחכמים‬ ‫ועם ל״ה ב׳(‪,‬‬ ‫)סונה‪ ,‬ל׳ ג א׳‬ ‫נעזרו׳*‬ ‫‪ ,‬המ קום יהא‬ ‫ואמר‬ ‫את‬
‫^‬ ‫לך חיים ארוכים ונו׳ )יומא‪ ,‬ע־ א א׳( ן ועקרה‬ ‫חיים ית;‬ ‫מחיה‬ ‫ענפרדו ז ט״ז אמרו ‪:‬‬
‫וגו׳ )®‬ ‫^‪,‬ן ‪m‬‬ ‫״‬ ‫הזברה זו בברכות הול מבואר כתורה בברכת יצ^ק ליע‪;^,, . ^-‬ן ‪!,‬ך‬
‫תולדות(‪ ,‬ועוד לשונות כאלה(‪ ,‬ועל נוסח כרכה כלשון זו )כהזכרת שם ה׳( עונים אמן‪°** ,‬‬
‫‪,‬כ אן מעיד על בוראו ׳­‬ ‫ר ש׳י כבאור מלת אמן )שהבאנו למעלה(‬ ‫כן יכוננו נ ז ה גם דברי‬
‫אז בבר נחשב המתברך לגענה•‬ ‫כטהוננו‪ ,‬שאם אך רצון ה׳ בזה‪,‬‬ ‫כי מכיון שמביעים אנו‬
‫כ ע נ י נ‪ /‬אם כ; בעני תנו אמן אנו מעידים על אמונ תנו בה׳ ועל בטחוננו כ ו ' ‪,‬‬

‫ער כאן היו דברי ‪J‬‬

‫וזכור אזכור בגעגועים גדולים וברגשי נחת ורצון מאוד נעלה‪ ,‬כי קראני דויי נ ס מי ר‬
‫שמך וברוך טעמך‪ ,‬טע®‘‬ ‫‪,‬ברוך‬ ‫א לי‪:‬‬ ‫לו וילהץ את נ ף ידי ברגשי חביבות יתירה ויאמר‬
‫זקנים כך ובהערה זו‪ ,‬אשר ראוי לענות אחריה אמן ו א מ ך ‪.‬‬

‫ההיא‪ ,‬שעה הביבה‪ ,‬טהורה וברה‪ ,‬מאירה ונהיר^•‬ ‫לך נששי השעה‬ ‫ה או‪ /‬מד‪ ,‬תהמי‬
‫ועוד היום בזכרי עליה תמתיק‬ ‫וכולה קודש ‪ I‬כל הון לא ישוה בך ובל ערך לא יערכך ‪1‬‬
‫במקצת את מרירות החיים שלי‪ ,‬והיא לי ששוגי ביגוני ונחמ תי כעניי ‪— .‬‬

‫חז*ל במם׳ שבועות את האופנים השונים אשר בהוראי'־‬ ‫וכעת אעיר על מה שפרשו‬
‫ממ׳יר )במר־ר‪ ,‬פ׳( היו משתמש ^‬ ‫השם אמן‪ ,‬בסי שהבאנו למעלה‪. ,‬ואעיר‪ ,‬בי נסי שמתבאר‬
‫במסרו לו דבר הפץ לפקדון‪ ,‬ומזה הלשון ש*'‬ ‫לחבירו‬ ‫בשם זד‪ ,‬להוראת הבטחון שיחוש איש‬
‫וכן רהפקיר א"®‬ ‫אליהם קדושתי ותשמישי ביתי ‪j‬‬ ‫מאמין‬ ‫ב מ׳ ר במאמר ה׳ ‪, :‬ו אני‬
‫בבר׳יר )צ״ח( ; משל לעבר ש ח א מ ' ^‬ ‫ומזה הלשון‬ ‫איזו משרה או הנהגת איזה דבר‪,‬‬
‫המלך על כל מה שיש ל ו ‪.‬‬
‫‪ ,‬וזוא•‬
‫וכבר הב אנו למעלה מגמרא שבועות‪ ,‬כי אחת מתהוראות אשר בשם ‪,‬אם!‬
‫^ ^ ״ף‬
‫‪ ,‬ה א מנ ת רבריב'‪ ,‬והבאנו סיר ש׳י‪ ,‬שהבאור היי^ ‪ ,‬שהוא סאמן ‪ .‬הדברים שיהא האמת נ[ >‬
‫וגם כי כלל ענין זה כ בי ® '‬ ‫לדעתי אין הלשון ‪ ,‬ה א מנ ת דב רי ם' סוכל פירוש זה ברחכה‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬כענין קבלת שבועה וקבלת דברים ן‬

‫שנתבאר‬ ‫ה א מנ ת דברים' כמו‬ ‫הלשון ‪ ,‬בו‬ ‫הייתי מפרש‬ ‫ולולא דברי ר ש׳י‬
‫שהבאנו כזה‪ ,‬שמאמינים דבר )חפץ( לאיש‪ ,‬וממלאים את ידו לסקרו ולשמרו ‪ • .‬־‬

‫ועס־*• המתבאר בגמרא ובמדרש מכונות שונות אשר במלת ‪ ,‬א מ ך יש לנוי!‬
‫♦ז‬
‫הז׳ ל כמס׳ שבת ) קי׳ ט בי( ‪ :‬כל העונה אמן ככל כחו שותחין לן שןןף‪ 1‬גן עדן‪ ,‬י‪ 6‬י י’®‬
‫‪.‬‬ ‫ככל כהו‪ ,‬בכל כונתו )או בכל בונותיו(‪ ,‬ענ ״ ל‪ ,‬ולא נתבאר ענין בונה זו ;‬
‫ה ר ב ה‪ :‬כונ ת שבועד‪ ,‬כונ ת קבלת‬ ‫ו ע פ׳י המבואר‪ ,‬שכשם אמן בלולות בונות‬
‫ןיזייןנזל‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪ m‬י‪-‬ל־‪#‬‬ ‫כוגת אל סלך נ א סן —‬ ‫כונ ת ה א מנ ת דברים‪ ,‬כוגת כמתון ופקידות‪,‬‬
‫ריא‬ ‫מברא‬ ‫פרק■ ח׳ ״לשון מלשין״ ‪ ,‬סעיף א׳ ■‬ ‫מבוא‬

‫)עירובין‪ /‬נ״ג א׳(•‬ ‫שאמר והפיל לאברהם לכבשן האש י(‬ ‫אמרפל‪.‬‬
‫)שית‪ ,‬ק״ה א׳(‪.‬‬ ‫'«{‬ ‫נוטריקון‪ :‬אנא נפשאי כתבא יהבית‬ ‫א נ כ י‪.‬‬

‫על ה׳‪8‬ם ‪,‬אד■;״‪ ,‬נ לי ט ת ש־גינה אמן וםנוין‬ ‫‪ck‬‬ ‫‪.‬ככל כונותיו״ אינה מוסבת על האדם‪ ,‬בי‬
‫■‬ ‫לכל הכונות הכלולות בו ‪—.‬‬

‫ועוד אעיר בענין זה על מה שנזהרים איזה אנשים מלענות אמן אחר הכרזת הש״ץ‬
‫לתענית נ ה׳ ב )לאהר שסח וסכות( ומברך ‪ ,‬לנ ל מי שיקבל עליו להתענות שני וחמישי ושני';‬
‫התלמוד מסם' שבועות שהבאנו‪, :‬אטן בו קבלת‬ ‫וטעם הזהירות בעניה זו מיוסד על מאמר‬
‫הוא עונה‪,‬‬ ‫דברים״‪ ,‬כלומר‪ ,‬זה העונה אמן הרי הוא כמקבל עליו למלא את הדבר שעליו‬
‫וכמו שענו אמן אחר דברי הלוים‪ ,‬בשרשת חבא‪ ,‬ובנדון זה הוא כמקבל עליו להתענות בהם ;‬
‫׳‬ ‫עעל כן מונעים עצמם אלה שאין דעתם להתענות מלומר אמן ;‬
‫אבל אעש״י כן‪ ,‬אין זה מוברח‪ ,‬יען כי כמו כן כולל השם ‪ .‬א מן״ גם האמנת רכרים‪,‬‬
‫ו א' כ אששר למין כענין יח‬ ‫ונמו שהבאנו מרש׳י‪ ,‬שהכונה ‪,‬שיהא רצון שיהא האמ׳יז כ ן ' ‪,‬‬
‫נענית אמן‪ ,‬שיחולו הברכות שמנריז הש׳ץ לראשי המתענים ;‬
‫זלשי זה‪ ,‬געת שעונים אמן זה צריך לכוין כונה זו ‪— .‬‬

‫דעת הדורש הזה‪ ,‬דאמרשל הוא נמרוד‪ ,‬ואגדה זו מנסרוד ומהסילו לאברהם לתוך כבשן האש‬
‫ידועה כמדרשים ובאגדות ובשירש׳י לסרשת נח )י׳א כ׳ה(‪ ,‬ומקביל הדורש לענץ זה גם את‬
‫שמו השני של נמרוד‪ ,‬אמרשל‪ ,‬וכדמשרש‪— .‬‬

‫בילקוט‬ ‫יתכן לזמר עפ׳י המבואר‬ ‫טעם הדרשה בכלל מה שראה הדורש לדרוש מלה זו‪,‬‬ ‫'•«(‬
‫רק מצרית )ובנראה‪ ,‬אל זה רמז השייט!‬ ‫כשישה זו )יתרו(‪ ,‬דהמלה ‪ .‬אנ כי' איננה עברית‪,‬‬
‫ובדבור‬ ‫בשחרית ליום א' רשבועות ‪ , :‬אז )בשעת מתן חורה( בכתב עברי ובלשון אשורי‬
‫ודרשו דלכן באה המלה מששה אחרת בתמונה יי׳ בלוטי‪ ,‬ולא בלשון ‪ .‬א ני'‪,‬‬ ‫•מצרי'(‬
‫■כיגיל בבל התורה; אני ה׳ אלהיכם־‪-‬כדי לרמז בה הרמז הניצה‪ ,‬כדמשרש;‬
‫‪ .‬א ת תכונת נפשי כביכול‬ ‫ובאור הדרשה ‪ .‬אנ א נפשאי כתבא יהבי ת' הוא כאומר ‪:‬‬
‫וזה על דרך לשון כני אדם שרגילין לומר‪ ,‬כי‬ ‫■נתתי לעולם להכיר ע׳י כתבי‪ ,‬זו התורה* ‪,‬‬
‫את תבונת נששו של מחבר כשר או של בשר אששר להביר מתוך פשרו ומתוך כתביו‪ ,‬מתוך‬
‫סגנונו ומהרוח המרחשת על דבריו בנלל ; וכן כתבו הטבעיים חוקרי הנשש )שסיכולוגים(‪ ,‬שנם‬
‫■®געו ומזגו של הכותב אששר להכיר )בערך( מתוך כתבו ;‬
‫אני מכיר את רש׳י‪ ,‬את הרמב״ם‪ ,‬את סהרש״א‬ ‫‪t‬‬ ‫וכן רגילים בני אדם לומדים לומר‬
‫אך כונתם לומר‬ ‫ז‪-‬דומה ‪ -‬ואין הכונה להכרת ש נ י ם ‪ ,‬שהרי כמה דורות עברו מזמנם‪,‬‬
‫»‬ ‫‪,‬‬
‫ערכם זחכונתם‬ ‫הם מכירים את‬ ‫)של רש׳י יכו'(‬ ‫נסשריהם‬ ‫עעפ״י העסק התמידי שלהם‬
‫כתלמוד‪ ,‬בגמרא וסברא ;‬
‫וגם כאן בררשה שלפנינו הכונד‪ .‬שזה העוסק כתורה לשמה בשום לב ובתדירוו‪ /‬יכול‬
‫להשיג ידיעה אלהי ת‪- .‬‬
 ‫______‬
‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקו ר‬ ‫‪422‬‬

‫)שם עוף טמא‪ ,‬פ׳ שסיני(‬

‫<י‪.‬נפה‪.‬‬
‫)חולין‪ ,‬ס״ג א׳(ז‬ ‫שמאנפת את חברותיה •ב(‬
‫)ב״ק‪ ,‬י״א ב׳ ‪ ,‬ברש׳יי(‪-‬‬ ‫נוטריקו״ן ‪ :‬כה תהא קאי ־נ(‬ ‫אפותיקוז•‬
‫)שי!‪ /‬ע״ז ב(•‬ ‫אפתחא דין יי(‬ ‫אפדנא‪.‬‬
‫)סוגיה‪ ,‬ל״ו ב׳(י‬ ‫)שם פרטי( ששבאו אל סי(‬
‫אשבל‪.‬‬
‫כ״ב א׳(•■‬ ‫)סנהדרין‪,‬‬ ‫שמאושרת בבתב סי(‬
‫אשורית‪.‬‬

‫אנפה הוא שש פרטי סן עון« טמא ‪ .‬ובאור הלשון ששאנסת — שתתדגז ותתקצן* ע;< !חגרוי׳י^*•‬ ‫יב(‬
‫הלשון הן יאנף )תהלים‪ ,‬ב׳( ן וכנראה הוא העו!« ‪ i^anyin, c z ap la, R e jh e r‬הנודע‬
‫‪" • ( 200‬‬ ‫§‬ ‫ובחמתו‪ ,‬והוא ארך שוקים )ראה זאאלאניא רעם תלמוד׳ם לרר׳ לעווינזאהן‪,‬‬
‫ויש גענין זה גירסות שונוו‪ /‬וזו שהעתקנו נראית לעיקר ‪— .‬‬

‫‪■* *’**P‬‬ ‫‪ .‬פ ה תהא‬ ‫כלומר‪ ,‬שעושה הלוה את שדהו או את ביתו ערובה לד‪,‬מלוה ואומר לו ‪:‬‬ ‫יג(‬
‫כלומר‪ ,‬מזה יהי׳ לך פרעון לחובי‪- .‬‬

‫אפרנא הוא היכל מלכים ושרים‪ ,‬ונמצא גם במקרא )דניאל‪ ,‬י״א מ״ה( אהלי אפרט‪ ,‬ולפתחי•‬ ‫יד(‬
‫יקדימו רבים ‪ — .‬וטעם הכרח הדרשה ראה למעלה אות א׳ ‪- .‬‬

‫ראח מה שכתבנו למעלה כבאור לערך ‪.‬אחי וראש' אות ה׳ ‪ ,‬וצרן* לכאן ‪- .‬‬ ‫סו(‬

‫חוריז‪-‬‬ ‫לספר‬ ‫בה לכל דבר שבקדושה‪,‬‬ ‫וגם משתמש־ן‬ ‫שבה נכתבו התורה וכתבי הקודש‪,‬‬ ‫סז(‬
‫תפילין ומזוזות ותפלות ו כו׳‪.‬‬
‫נא;‪.‬‬
‫ולהסביר הדבר מפני מה זכתה לשון ד לבל אלה‪ ,‬נעתיק ונבאר את לשון הנמיא‬
‫כסי הצריך לענין ;‬

‫וזו לשון הגמרא ז כתחלה נתנה תורה לישראל ככתב עברי ולשון הקודש‪ ,‬חורה‬
‫‪,‬לשון הקיי׳®'■‬ ‫^‘ ' ‪h H S v‬‬ ‫להם בימי עזרא בכתב אשורי ולשון ארמית‪ ,‬בררו להם‬
‫והניחו להדיוטות כתב עברי ולשון ארמית‪ .‬מאן הדיוטוו‪ /‬כו ת אי'‪ ,‬ע־ כ;‬
‫פרי' י)ועייו‬
‫והבאור הוא‪ ,‬כי מתחלה נכתבה התורה בכתב עברי‪ ,‬שכתבו ב ע ב ד נ הי ‪1‬‬
‫ישנות‬
‫המאומת גם ע״י מטבעות‬ ‫שהעתיק תמונת הכתב ההוא‪,‬‬ ‫מאור עינים‬ ‫כסו^ כפר‬
‫שה‬‫שמצאו(‪ ,‬ולשון הקודש‪ ,‬הוא הלשון שבה נאמרה התורה )וכמו שכתוב‪ :‬לזאת יקרא ו‬
‫א׳*”‬
‫מאיש לוקחה‪ ,‬והרבה כאלה בשמות אנשים ומקומות‪ ,‬בפי שנפרט זה כסעיף הבא( ‪ i‬וקיו*‬
‫לזמן עזרא קבלו השמרוניס )הם הבותים( ג' כ כתב ולשון זו ;‬
‫שעל יי"‬
‫וכשבא עזרא והתבונן על המצב הרוחני בישראל ועל טעמדם כגויפ‪,‬־חשש» ־ ־‬
‫אחדות הלשונות יתאחדו ישראל עם הכותים‪ ,‬וישראל ילמדו מהם‪ ,‬והם •ש^דל‪ ,‬לזייף תיר^'*‬
‫להבדילם זה מזה‬ ‫לכן השתדל‬ ‫כנודע בדה׳י‪,‬‬ ‫באשר אמנם הם היו חשודים לזיוף‪,‬‬
‫ולשון‪ ,‬והמציא ל‪.1‬תוכ התורה בכתב אשורי ו כו׳; וכך הורה הנסיון‪ ,‬שע״י זה נשארו‬
‫ריב‬ ‫מ בו א‬ ‫סעיף א׳‬ ‫‪,‬‬ ‫פרק ח׳ ^לשין מלשין״‬ ‫מבוא‬

‫)סוטה‪ ,‬ם״ט ב׳(‪.‬‬ ‫נוטריקון‪ :‬איש עהכל בו יי(‬ ‫א שכל♦‬

‫)שם‪ ,‬ל״ו ב׳(‪.‬‬ ‫)שם פרטי( — בכור הוא לאמו י״(‬ ‫ב( ב כ ר ‪.‬‬
‫)סנהדרין‪ ,‬קי״ג א׳(‪.‬‬ ‫בלי עיל '®(‬ ‫ב לי ע ל‪.‬‬
‫)שם‪ ,‬ק״ד‪ .‬א׳(‪.‬‬ ‫בלע עם‬ ‫בלעם‪.‬‬

‫והתורה בטהרתם‪ ,‬וכל כך הי׳ הדבר נכבד בעזע׳ו‪ ,‬עד עאסרו ז ראוי ה>׳ עזרא שתנתן תורה‬
‫?י* ייי ליעראל ו בו'‪- ,‬‬

‫יז(‬
‫וישר בארה‬ ‫נפטו ?ל הכתוב בסיכה )ו׳ א׳( אי; אשכול לאכול וגו׳ אבר חסיד מן הארץ‬
‫‪ -‬כל המדות המשובחות ורצויות לשמים ולבריות ‪.‬‬ ‫אע‪ ,‬דהיינו איש שהכל בו‬
‫ותואר מייצי זה נתנו בנמרא כאן לשני חכמים מצוינים ושלמים בתורה ובחכטוע ושם■‬
‫ועליהם אמרו במשגה כאן‪ ,‬משמתו הם בטלו‬ ‫אחי לשניהם ‪ :‬יוסי כן יועזר ויוסי בן יוחנן !‬
‫ופירש רב יהודה‪ ,‬מאי אשכולת ‪ -‬איש שהכל בו )על דרך נוטריקו״ן( חסיד‬ ‫האשכולות‪,‬‬
‫כמבואר‪.‬‬ ‫יישר ו נ ו' ‪,‬‬
‫ובמוסף לערוך )ערך ‪,‬אסכולה״( פירש כזד־ו ‪.‬אשכולת בלשון יוני ורומי — בית‬
‫תלמוד‪ /‬או בית ועד לחכמים )ואמנם כ; נמצא במ״ר שמות פרשה ט ׳ ; שלח והביא תנוקות‬
‫ט א ס כ ו ל י שלה!‪ /‬ובילקוט פ׳ בהעלותך‪ ,‬רמז תשל״ו ‪ :‬הפדגוג )המורה( מוליכו לאסכולי‪,‬‬
‫כהתכווצת השם אסבול‪/‬‬ ‫בשפת הסלאויס ‪ S z k o la , 3 ,‬מ ‪ 0‬א ש‬ ‫דמזה מקור השם‬ ‫ויתכן‪,‬‬
‫‪ S ch u le‬באשכנזית(!‬ ‫יכהתכווצת יתירה השם‬

‫אשר השם ‪,‬אשכולת״ ענינו‬ ‫כי עפ״י פירוש זה‬ ‫והנה בעל מוכף הערוך מוסיף‪,‬‬
‫בית תלמוד ‪ -‬עפ״י זה מסכים ומקביל אל מה שאמר אחד מן החכמים הנזכרים כאן‪ ,‬יוסי בן‬
‫וכלומר‪ ,‬דזהו העתק ובאור שם‬ ‫ייעזר‪ ,‬כמס׳ אבות פ״א ‪ :‬יהי ביתך בית ועד לחכמים‪,‬‬
‫אשכולת )בית תלמוד — בית ועד( !‬
‫יהנה אם הדברים כשהם לעצמם נתנו להאמר‪ ,‬אעפ״י כן לפלא הדבר‪ ,‬שהרשה לעצמו‬
‫לפרש המלה אשנולת נא; שלא על דרך שפרשו בגמרא ‪,‬אי ש שהכל בו' ‪ ,‬ולמצער הי׳ לו ‪.‬‬
‫יעיין בתוי״ט למס׳ נזיר פרן‬ ‫כי ‪,‬לולא פירוש הגמרא הי׳ אפשר לפרש כל י כ ו' •‬ ‫ליטר‪,‬‬
‫ה׳ משנה ה׳ ‪- .‬‬

‫•ח(‬
‫אות ה׳ ‪— .‬‬ ‫דאה מה שכתבנו למעלה בבאור לערך ‪,‬אח• וראש* ‪,‬‬

‫ולדעת איזה מחוקרי הלשון‪ ,‬הרכבת‬ ‫דאה מה שכתבנו למע־ה כבאור אות א׳ וצרף לכאן !‬ ‫יט(‬
‫שם זה הוא ‪ ,‬ב לי ‪-‬יו עי ל'‪ ,‬כמו בירמיד‪) ,‬ב׳( ואחרי לא יועילו הלכו! אבל זד‪ .‬דוחק מבואר‪,‬‬
‫ומקביל לענין כמה‬ ‫נוח ורצוי‪,‬‬ ‫וסתדון חדיל )כלי‪-‬עול‪ ,‬כלומר בלי עול התורה והמצוה(‬
‫פסוקים שבא בהם שם ז ה ‪- .‬‬

‫בשנם פיו‪ ,‬לולא ניתן חכר‪ .‬לתוך פיו‪ ,‬כמבואר‬ ‫מיסב על ישראל‪ ,‬שרצה בלעם לבלע אותם‬ ‫נ(‬
‫ידבר השמטת עי‪-‬ן אחד כתבנו למעלה בפרק הקודם סעיף נ׳ ב א ר ו כ ה‪- .‬‬ ‫בנטרא כ אן‪- .‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)?נמניתי(‬ ‫מקור‬ ‫‪424‬‬

‫נ״ה א׳(•‬ ‫וברכות‪,‬‬ ‫בצל — אל‬ ‫בצלאל‪.‬‬

‫)ב״ק‪ ,‬ט״ז ב׳(‪.‬‬ ‫ב ש מ י ם וזני ם )דהי״ב‪ ,‬ט״ז י״ד( — זיני זיני‬

‫)עירובין‪ ,‬י״ט א׳(‪.‬‬ ‫נ( ג י ה נ ם‪ ,‬ני‪ -‬הנ ם ״(‬

‫)ירושלמי(‪.‬‬ ‫גיטא‪ .‬אבן בים המגרשת חברותיה כי(‬

‫ד‪-‬ן‪ ;-‬ןןי!יון‪) -‬פ׳ ‪<pSa‬׳‬ ‫על הפלגת חכמתו בחכמת חגני]״ ועל דרך‬ ‫זה גיור‬ ‫בא(‬
‫סור ה׳ לירא־ו )תהלימ‪ ,‬ב*ה‪ /‬והתואר ‪ .‬בזו ל‪ -‬א ל' הוא נרד)» ומשותן! ע= התוארים ה א ל ה‪'.‬‬
‫וטעם הדרשה ראה למעלה אות «׳‪ .‬זע"; םש״כ בתור״ת ר״ש שלח ור״פ קיח בדרך‬
‫לדרוש שמות ‪—.‬‬

‫תרגום לסנהו )פ׳ כראשית(— לזנוהי‪ ,‬והכונה— בשמים ממינים שונים ‪—,‬‬ ‫כב(‬

‫גי‪ -‬הנ ם‪ ,‬גיא בן הנם'‬ ‫נמזוא כמה פעמים אלה השמות ‪. :‬גיא‪,‬‬ ‫בפסוק‬ ‫באור הדבר‪ ,‬כי‬ ‫בג(‬
‫וירמיה כ׳ט(‪ ,‬והוא עמק בדרום ירושלים‪ ,‬מקום התופת‪ /‬״’*ט‬ ‫)יהושע ט־ו‪ ,‬מלכים כ׳ כ״ג‬
‫העבירו את הילדים באש לפני האליל ‪..‬מילך' )מלכים וירמיה שם(‪ ,‬ואליו רמז ירמיהו באמרי '‬
‫ראי דרכך בגיא )כ' נ׳ג ( ; ומזה הושאל השם ‪.‬גי הנ ם' למקום משפט הרשעים לאחר מותם‪1‬‬
‫)מה שלפנים הי' מכונה בשמות שאול‪ ,‬שחת‪ ,‬דומה‪ ,‬צלמות(‪ ,‬וזהו שאמר ‪.‬גיהנם — כי ' י‬
‫הנם'‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהשם גיהנם כשי הוראתו המקובלת נוסד על שם גי הנם עפ׳יי ענינו המבואי‬
‫במקרא‪ ,‬כמבואר ‪.‬‬
‫עזכם את ביי*‬ ‫נעימות ה' לצדיקים אחרי‬ ‫וכנגד זה‪ ,‬השם ‪.‬גן ע דן' נתקבל לכנוי‬
‫כ®*‬ ‫במקרא למקום מלא בל פרי הםר‪,‬‬ ‫עלי ארץ ! ויסוד שש זה ע פ׳י מובנו‬ ‫חומרם‬
‫לפניו‪ - .‬וכן נתקבל לזה ה®®‬ ‫ביחזקאל )ל׳ו( והיתה לגן עדן‪ ,‬וביואל )כ׳( כגן עדן הארץ‬
‫‪.‬פרדס' על שם רוהות הצדיקים אשר תעלינה למעלה להריח בריח הקודש‪ .‬ולפנים הי' ש®‬
‫גן עדן מבונה בשמות ‪.‬ארצות החיים'‪. ,‬אור החיים־‪. ,‬פני ה " ‪- .‬‬

‫איזה פוסקים‪ ,‬שעל כן נקרא ספר בריתות ה מ״ייי‬ ‫ובך נקראת אותה האבן ; ועל כן כתבו‬ ‫גד(‬
‫את חברותיה‪ ,‬ובעני!‬ ‫בין איש לאשתו בשם ‪ .‬ג ם׳ ‪ ,‬על שם האבן הזאת שמטבעה ל ג ר ש‬
‫דהיינו גרוש )ועל כן נקראת א^■‬ ‫‪ H‬׳{‬ ‫ספר כריתות כתיב ו ש ל ח ה מביתו )פ' תצא‪ ,‬ב׳ ד‬
‫למה לא נקיאת במו ‪:‬לשון הפסוק ‪ . .‬ש ל ו ח ה ' ‪ ,‬ובפי “‬ ‫זאת צריך טעם‬ ‫כזו ‪ .‬ג רו ש ה'‪ ,‬ובכל‬
‫כי מצי נו ש־פעמים מרכיב הכתוב שני הפעלים האלה‪ ,‬כמו בפ' שמות ביר חזקה י^י*ט‬
‫וביד חזקה יגרשם‪ ,‬וכפ' נ א ‪ :‬בשלחו כרה גרש יגרש אתכם מזה‪ ,‬הרי דיש איזה הבדל בת‬
‫ובפשעיכם שולחי*‬ ‫השמות‪ ,‬וגם לבד פסוק זה‪ ,‬ושלחה מביתו‪ ,‬מצינו לשון זו גם בנביאים‪:‬‬
‫אמכס )ישעיה‪ ,‬ג׳(‪ ,‬שלחתיה ואתן את ספר כריתות אליה;‬
‫אמנם כמו כן מציגו במקרא גם השש גרושה ‪ :‬ואשה גרושה מאשה )פ׳ אמור‪ /‬אלסכ ”‬
‫וגרושה )שם(‪:‬‬
‫יצייך לומר‪ ,‬דבאמת עיקר שמה גרושוע על שם שנעקרת מביתה‪ ,‬ובא השי׳ן בחליו‬
‫אך בעת הפרדה טבי^‬ ‫מנגד עיניך )תהלים‪ ,‬ל׳ א (‪:‬‬ ‫נגרזתי‬ ‫ומלשון‬ ‫ז׳ )ממוצא זסשר׳ץ(‪,‬‬
 ‫<‬

‫■ריג‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ח׳ ״לשו; מלשון״ ; סדף א׳‬ ‫מ בו א‬

‫המשך הערה כ״ד‪.‬‬

‫הכריתות ושלחה‪ ,‬בדרך‬ ‫זאת לשלחה בדרך כבוד‪ ,‬ועל כן כתיב בענץ‬ ‫הנעל‪ ,‬מצוה בכל‬
‫כבוד ונחת‪ ,‬וכמו ויהי בשלח פרעה את העם‪ ,‬ואמרו על זה במכילתא ‪,‬אין שלוח אלא לשון‬
‫לויה* ‪ ,‬וחסה התורה על כבוד בנות ישראל ‪.‬‬

‫והנה מקור זה מירושלמי משם אב; ‪ ,‬נ י ט א' וכי על שם זה נקרא ספר כריתות כשם‬
‫על מקורו‬ ‫)עיין כבאה׳׳ט שם(‪ ,‬ובסמוך נעיר‬ ‫״גט" הובא בפוםקים ב א הי ס ריש סימן ק־כ‬
‫סירושלמי ‪J‬‬

‫וכאן נעיר‪ ,‬כי טעם זה לקריאת שם ‪ ;,‬ט״ הוא רק מעי; ‪,‬כ פ תוי ופרח' ספרותי‪ ,‬יען‬
‫אך ה; ידוע‬ ‫שעל שם זה יקרא ספר בריחות‪,‬‬ ‫הדבר אין מתקבל ברחבה‬ ‫לבי שעיקר‬
‫ומקובל בתלמוד‪ ,‬כי לא רק שטר )ספר( כריתות בין איש ואשתו‪ ,‬אך גם כל מין שטר שבין‬
‫איש לרעהו מכל דבר וענין ומכל מסחר וקני; נקיא ‪ ,‬נ ט ' ‪ ,‬וכמבואר מ;ורש במס׳ גיטי; )י׳‬
‫ועור שם‪,‬בנמרא‬ ‫חוץ מניטי נשים וכו׳ ;‬ ‫כל גט שיש עליו ער כותי פסול‪,‬‬ ‫א׳( במשנה ‪:‬‬
‫ופירש׳י ‪:‬‬ ‫ממון‪,‬‬ ‫גיטי‬ ‫י ס׳י א'( פריך יענין דאיירי שם ‪ :‬והתניא‪ ,‬וכן לגיטין‪ ,‬ומשני ‪:‬‬
‫ח ו ב שאין בו אחריות ‪:‬‬ ‫ובמס׳ ב״ק )צ׳ה א׳( ; וגט‬ ‫״שאין גט אלא לשון שטר' ‪ ,‬ע‪.‬״ל ‪:‬‬
‫עדיו מאחוריו‬ ‫וגט רקישר‪,‬‬ ‫יבכ׳ב )ק״ש א׳( במשנה ‪ :‬גט פשוט עדיו מתוכו )בסוף השטר(‬
‫)ע ”"ש כבאור עני; גט מקושי(‪ ,‬ופרשו בגמרא ; מנא הני מילי‪ ,‬אמר רבי חנינא‪ ,‬דאמר קרא‬
‫)ירמיה‪ ,‬ל׳ב( שדות בכסף יקנו וכתוב בספר והער עדים‪) .‬ומפרש(‪ :‬וכתוב בספר זה פשוט‪,‬‬
‫לעני; שטרות קנין ומקה וממכר‪,‬‬ ‫הרי דמסמיך כל עני; שם גש‬ ‫וחתום זה מקושר‪ ,‬עיי׳ש‪,‬‬
‫נטי שמסמיך על הפסוק שדות בכסף י ק נ ו ;‬

‫והנה לשטרות כאלה וכאלה הנקראים ‪ ,‬ג ט' אין כל יחש ושייכות עם תכונת האב;‬
‫‪,‬גי ט א' ‪ ,‬כמו שבארנו ‪I‬‬
‫והערה זו )ממה שכל השטרות נקראים גט( מכוונת ג״ב למה ששמעתי אומרים בשם‬
‫משום דכל אותיות הא*ב‬ ‫הגי׳ א מווילנא בטעם שש ‪ .‬נ ט' לספר כריתית שבין איש לאשתו‪,‬‬
‫נשמתחכרות יחד יש להן איזו משמעות והו־אה‪ ,‬למשל ‪ :‬אב‪ ,‬אגד‪ ,‬אדון‪ ,‬או‪ ,‬אז‪ ,‬אחר‪ ,‬אט‪,‬‬
‫בא‪ ,‬בגד‪ ,‬בהלה‪ ,‬בוץ‪ ,‬בזה‪ ,‬בח־‪ ,‬כט;‪ ,‬בית‪ ,‬בכור‪ ,‬בלל‪,‬‬ ‫*י'׳ אנל‪ ,‬אל‪ ,‬אמת וכו׳ ‪ ,‬וכן ‪:‬‬
‫במה י כי׳‪ ,‬וכן כל אותיות הא״ב‪ ,‬לבד הגימ״ל והטי״ת שאין להם כל חבור‪ ,‬כלומר‪ ,‬שאין‬
‫‪ ,‬מ ג ו ן * )צלי(‬ ‫בחבורם בל משמעות וכל הוראה מן איזה שם או פעל )וצריך עיון כמלת‬
‫הפירור‬ ‫כ; בעני; כתב‬ ‫אחר האל׳ף( — ועל‬ ‫מגון או מיגון ביו׳״ד‬ ‫א= כדור אותיותיה‬
‫לאשתו יבאו שתי אותיות אלו שה; תמיד נ פ ר ד ו ת !‬ ‫איש‬
‫והנה אין ספק שדבר חכמה גאונית מופלאה ך‪.‬יא‪ ,‬אי; ערוך לה‪ ,‬וראויה לם• שאמרה!‬
‫־אך מה יושיענו זה‪ ,‬לפי המתבאר‪ ,‬דלא רק שטר בריתית אך גם כל שטר מכל דבר ועני;‬
‫קייי גט !‬
‫)ב׳ א׳( כתבו עוד כעם על שם ‪ .‬ג ט־ ‪ ,‬שרומז למספר ריב‬ ‫וכתום׳ ריש מם׳ גיטי;‬
‫שזורות שבגט‪ ,‬כצירוף מנין הגימ׳ל ו ה טי׳ ת;‬
‫מה יתרון לשתי אותיות אדה על שארי שתי אותיות שצרופן עולה ‪.‬‬ ‫ובזה יש להעיר‪,‬‬
‫■לשנים עשר‪ ,‬כמו! בי‪ ,‬זו‪ /‬חד!‬

‫\‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪426‬‬

‫המשך הערה כ״ר‪.‬‬

‫וזולת זו‪ /‬הנה ההערה הראשונה שכד שטר מקנה וקנין נקרא גט‪ ,‬הערה זז ותעמוד‬
‫אין קצב ונבול לטכפר השורות■‬ ‫שהרי בבל השטרות‬ ‫גם נגד דבר הדוש זה‪,‬‬ ‫כנד מוצב‬
‫שבהם‪ ,‬ובכל זאת נקראים נט !‬
‫כמו אל“‬ ‫עולה ישר ומכוון במו אל גט אשה‬ ‫מה אומר‪ ,‬לדעת‪ /‬שם זה )גט(‬ ‫אך‬
‫עפ׳י מה שאמרו‬ ‫כל רמזים וםיטגים‪ ,‬והוא‬ ‫ונאמנה‪ ,‬בלא‬ ‫שארי שטרור‪ /‬בםשטות גמורה‬
‫בםנהדרין )צ*א א׳( אב שנתן א ג ט י ן לבניו ושיגר אותם זה מעל זה‪ ,‬ופירש*• ן ‪ ,‬א ג טין‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫כתבים שלא יטול אחד בהלק הבירו״‪ ,‬ע כ׳ ל‪ ,‬ולא הביא מקור לזה;‬
‫כתב אמנה<‬ ‫רומית א ק ט )בקו*‪ («1‬וענינה;‬ ‫אבל נראה‪ ,‬שיסוד שם זה הוא ממלה‬
‫הפלאוים‬ ‫ונתקבלה המלה להוראה ‪ .‬זו גם לשפת‬ ‫וכדומה ;‬ ‫תעודה החלטית‪,‬‬ ‫בספר‪,‬‬ ‫זכרון‬
‫אחד‪,‬‬ ‫תחת הקו׳ף‪ ,‬בחלוך אותיות גיב׳ק‪ ,‬שהן ממוצא‬ ‫*‪) a k t, aKTl‬ובגמרא בא בגיט״ל‬
‫מן החך‪ ,‬שמתחלפות בנקל‪ ,‬כנודע וכנתבאר לפנינו למעלה בהמשך פרק ששי ; וכמו בחולין‬
‫)ז׳ ב׳( אין אדם נ ו ק ף אצבעו ובו׳ ‪ ,‬פירש׳י ; נוקף כמו נוגף; והשטות פרגמטיא ‪ -‬פרקמטיא(;‬
‫דרך האל׳ף להשמט‬ ‫ובהשמטת האל״ף‪ ,‬שכן‬ ‫ונתקבל השם הזה לכל מיני שטרור‪/‬‬
‫בארוכה בתחלת הפרק הקורם‪ ,‬וכמו הלשון‬ ‫בנקל לפעמינ‪ /‬מפני קלות הברתו‪ ,‬כמו שבארנו‬
‫בתהלים )י׳ב( פסו אטונינ‪ /‬תחת א פ ס ו ‪ ,‬וכן ‪,‬ארץ ה מ ו ר י ה ״ תחת ה א ם ו ר י ה )ארץ‬
‫י׳‬ ‫האמורי; רשב׳ם בפ' וירא‪ ,‬כ׳ ב ב'(‪ ,‬והלשון וימש חשך תחת ו י א מ ש )רש׳י פ׳ ב א‪,‬‬
‫כ׳ א ‪ /‬ובהז״ל )ברכות ‪ ,‬ל״ז ב׳( תוריתא דנהטז‪ /‬תחת ת א ו ר י ת א ‪ ,‬מלשון תואר ודמות ‪,‬‬
‫והרבה כהגה ;‬
‫‪,‬אקט—‬ ‫לשם ‪ .‬אג ט — אגטין*‪,‬‬ ‫וברבים ‪ ,‬ג ט י ן ' ‪ ,‬ומקביל‬ ‫וזה יסוד שם ‪,‬גט* ‪,‬‬
‫ומתבאר העגץ טוב ויפה ‪- .‬‬ ‫אקטים*‬

‫ועוד הערה בענין זה ;‬

‫עליכם‬ ‫אומרים צדוקינ‪ /‬קובלנו‬ ‫בסוף מס׳ ידים )מסדר טהרות( איתא בזו הלשון ;‬
‫ופירש ה רע״ בו‬ ‫)מתאוננים אנו עליכם( פרושים‪ ,‬שאתם מזכירים את המושל עם משה בגט‪,‬‬
‫שהיו מונים לשנות המלכים וכותבינ‪ /‬בכך וכך שנים למלך פלוני‪ ,‬ובסוף הגט כותבים ‪,‬כד ת‬
‫משה וישראל" וגנאי הדבר הזה למשה )לפי דעתם(‪ ,‬עכ*ל;‬
‫וכתב על זה התוי׳ט בזו הלשון ; ‪,‬בסוף הגט כותב כדת משה וישראל‪ ,‬כדתגן במשגה‬
‫ה׳ פרק ח׳ דגיטין‪ ,‬אבל בר;ש )מם׳( רה*ש כתב הרע״ב דבכל שטרות כוחבין לשנות המלך‪,‬‬
‫וכן פירש הרמב*ם באן; ‪,‬בהיותכם כותבין אותו בשטרותיכם״ ולשון גט כבר בארתי כריש‬
‫מס' גיטין דכל השטרות נקראו כך״‪ ,‬עכ׳ל ה תוי׳ ם;‬

‫הם באים‪ ,‬בעוד שאין‬ ‫אלה על מה ולמה‬ ‫ובאמנה לא אדע ולא אשיג‪ ,‬כל דבדים‬
‫להם כאן כל מקום וכל יהש וכל המשך‪ ,‬ולא די שהם יתירים‪ ,‬אך עוד הם מחסרים ומפסידים‬
‫יחבר על זכירת שם משה בגט‪ ,‬בזה שכותבים‬ ‫ההבנה והכונה הפשוטה והנכונה; הן כאן‬
‫‪,‬כדת משה וישראל״; והנה בכל השטרות אין כותבין מאמר זו‪ /‬כנודע‪ ,‬ואם כן‪ ,‬השם ‪,‬ג ט״‬
‫מענין זה אם בכל השטרות‬ ‫א ש ד ‪ /‬ומה לעורר ולהזכיר כאן‬ ‫שבכאן מוסב אך זרק לגט‬
‫ריד‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ה׳ ״לעו; מלשיר< סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫המשך הערה כ״ר‪.‬‬

‫כותבין לשנת חסלו‪ ,‬ואם כל השטרות נקראו גס או לא‪ ,‬אחרי שאין כל אלה ' ‪ r n‬מ נוו‪■1‬‬
‫לבאן‪ ,‬וטי יררוש ויתבע כל דברים אלה כאן‪ ,‬בעת שכל הענין עולה םשוט וברור כלשונו‬
‫וענינו‪ ,‬דכדים בכתבם‪ ,‬באין הכרח קל להעיר‪ ,‬או להוסין« ולגרוע‪ ,‬ואין אומר ודברים ‪.‬‬
‫ומה שכתב הרמב״ם בפירושו כ אן‪, :‬בהיותנם כותבין אותו בשטרותיכם* — אין ספק‪,‬‬
‫כי מכוין הוא לניטי נשים‪ ,‬אחרי שנסתם שטרות אין מזבירים שם משד‪ /‬והלשון ‪,‬בשטרותינס'‬
‫ענין שטר ; ועם זה ראוי לדעת כי הרמב׳ם‬ ‫הוא‪ ,‬יען כי נם חנט הוא‬ ‫אשינרא דלישנא‬
‫רפיון‬ ‫אשה‬ ‫ואולי יש‬ ‫הועתק ללשה״ק‪,‬‬ ‫ערבית‪ ,‬ואח־נ‬ ‫בששת‬ ‫פירושו למשנה‬ ‫כתב‬
‫בהעתקת המלה ‪—.‬‬

‫ביפי‬ ‫)ניטא‪ ,‬אבן‬ ‫כאן‬ ‫מקורו של המאמר שקבענו כפנים‬ ‫ועתה אעיד בכלל על‬
‫לא נמצא‬ ‫מירושלמי שהביאו הפוסקיס‪ ,‬כי בתלמוד ירושלמי שלפנינו‬ ‫המגרשת חברותיה(‬
‫מוה דבר ‪.‬‬

‫ואמנם לא לפלא הוא זוע ני כמה וכמה מאמרים מירושלמי הובאו בספרי הראשוניבע‬
‫המפרשים והפוסקים‪ ,‬ובתלמוד ירושלמי שלפנינו הם חסרים‪ ,‬כי נשמטו ונאבדו מאתנו במשך‬
‫אורך גלותנו ונדודינו בארצות וממלכות ‪i‬‬
‫ונחשב לדוגמא מעט מאמרים כאלה‪:‬‬

‫)א( במס׳ שבת )ל״א א׳(‪ ,‬במה שאמרו שם בגמרא ‪ :‬אמונה זה סדר זרעים )מוסב על■‬
‫הלשון ‪ :‬כ י ר ו ש ל מ י־‬ ‫התום' בזו‬ ‫עתך חוסן( כתבו‬ ‫הפסוק בישעיה )ל׳ג( והיה אמונת‬
‫מפרש‪ ,‬שעל כן נקרא סדר זרעים בשם ‪ ,‬א מונ ה' מפני שמאמין בחי העולמים )שימלא צרכי‬
‫■‬ ‫האדמה( וזורע‪ ,‬ע נ׳ ל‪:‬‬
‫ושתי(■‬ ‫שם‪ :‬מלמד שפרחה בה )כמלכה‬ ‫שאמרו‬ ‫)ב( במס' מנילה )י־נ נ׳(‪ ,‬במה‬
‫ב י ר ו ש ל מ י יליף גזרה שוה‪ ,‬כתיב בה )בושתי( ואת אשר‬ ‫צרעת‪ ,‬בתב דש״י בזו הלשון ‪:‬‬
‫מני ת ה'‪ ,‬מה להלן‬ ‫נגזר‬ ‫נ ג ז ר עליה‪ ,‬וכתיב )דהי׳־כ ‪ ,‬כ״ו( וישב בית החפשית מצורע‬
‫צרעת‪ ,‬אן* כאן צרעת‪ ,‬ענ״ל !‬
‫)ודרך אנב אעיד בענין זה דבר פלא גדול‪ ,‬ני בעוד אשר בתלמודנו )הבבלי( באו‬
‫ואגדות ומאמרים ורמזים כמעט על כל מגילת‬ ‫דרשות‬ ‫מנילה המכילים‬ ‫כמד‪ ,‬דפים במם'‬
‫למגילת‬ ‫אחת‬ ‫דרשה‬ ‫באה אן*‬ ‫לא‬ ‫שלפנינו‬ ‫ירושלמי‬ ‫אסתר ‪ -‬הנה במם׳ זו מתלמוד‬
‫דש׳י נדרשה אמנם מנילה זו בידושלמי ! וזה ג׳ ב לעד‪,‬‬ ‫אסתר‪ ,‬בעוד שכפי הניאה מדברי‬
‫עי חסר לנו הרבה מתלמוד זה( ;‬
‫חנמים לשלשים יום לאבל‪ ,‬דכתיב‬ ‫)נ( ברמב׳ם פ״ו ד״א מאבל כ ת ב‪ :‬ומניין סמנו‬
‫)ר״ש תצא( ובבתה את אביה ואת אמה ירח ימים‪ ,‬ענ״ל‪ ,‬וכתב בספר מגדל עוז שכן הוא‬
‫בירושלמי ‪:‬‬
‫מ י ר ו ש ל מ י טעם על שתוקעין בשופר‬ ‫ברא׳ש פ״נ דרה״ש סימן ד'‪ ,‬מביא‬ ‫)ד(‬
‫מצד הקצר‪ ,‬על שם הכתוב מן המיצר קראתי יה ן‬
 ‫ברוך‬ ‫)זברינותי(‬ ‫מסור‬ ‫‪428‬‬

‫המשך הערה כ״ד‪.‬‬

‫מ י ר ו ש ל מ י טעם בעני!‬ ‫)ה( ועוד ברא׳ש פרק ד׳ ממם׳ סוכה סיטן נ״ו מכיא‬
‫נענועים בלולב כחג הסכות;‬
‫)ו( בטור או*ח סימן מ״ו כותב‪ ,‬כי ברכת השחר ‪,‬אתה הוא עד שלא נברא העולם*‬
‫הירושלמי;‬ ‫ברוך המקדש שמו ברבים' ‪ -‬ברכה זו נתקנה עפ׳י‬
‫שח בין ישתבח‬ ‫ה י ר ו ש ל מ י ‪ ,‬שאם‬ ‫נ׳ ד מביא בשם‬ ‫)ז( ועוד בטור או*ח סימן‬
‫ליוצר‪ ,‬עכירה היא בידו וחוזר עליה ממערכות המלחמה )רומז למה שאמרו בהגמרא הבבלית‬
‫)סוטה‪ ,‬מ׳ד ב׳( על הפסוק דפ׳ שופטים בענין יציאה למלחמה‪ ,‬מי האיש הירא ורך הלבב‬
‫מעבירות שבידו‪ ,‬ועיין לפנינו בתור׳ת שם( ;‬ ‫ילך וישוב לביתו‪ ,‬ופרשו‪ ,‬ירא ורך הלבב‪,‬‬
‫)תלמיד הרא׳ש‪,‬‬ ‫מ״ט הביא משם אבודרהם‬ ‫)ח( בבית יוסף לטור או׳ח פוף סימן‬
‫אתה רשאי‬ ‫שדברים שבכתב אי‬ ‫ה י ר ו ש ל מ י טעם לזה‬ ‫משפחה ספרדית( משם‬ ‫וכנוי‬
‫לאומרם כעל פה ‪ , -‬שלא יאמרו ספר תורה חסר הוא״ ;‬
‫מ י ר ו ש ל מ י ‪,‬האי מא!‬ ‫)ט( בשו׳ע או׳ת סימן תקפ״ג הובא מהראשונים מאמר‬
‫דדמיך בריש שתא דמיך מז לי ״ * (;‬
‫)י( ובספר פרי חדש לאו״ח סימן קב׳ח הביא משם ה י ר ו ש ל מ י ‪ ,‬דכהן שאשתו נרה‬
‫לא יעלה לדוכן‪ ,‬מפני שהכהן המברך צריך להיות בשמחה )אשר מטעם זה אין בהן אבל עולה‬
‫לדוכן(‪ ,‬ונסמך זה על הכתוב בפ' תולדות ואוכלה בעבור תברכך נפשי‪ ,‬כי האדם לאחר שאכל‬
‫ושתה נפשו טובה עליו;‬
‫■ובספר בית אפרים הביא דבר זה‪ ,‬ותמה הרבה מה טעם בדבר ומה יחש טהרת האשת‬
‫■‬ ‫לעלית הבעל לדוכן ז‬
‫שהכהן המברך צריך להיות‬ ‫סביון שנתבאר‪,‬‬ ‫כי‬ ‫בזה טעם נכון ויסודי‪,‬‬ ‫ולי נראה‬
‫וילכו לאהליהם‬ ‫בשמחה וכטוב לב‪ ,‬ואמרו במם׳ שבת )ל׳ א'( על הפסוק דמלכים א׳ )ח'(‬
‫שמחים וטובי לב‪ ,‬מלמר שמצאו נשותיהם בטהרה )ונסמך על לשון ‪,‬לאהליהם״ שאמרו אין‬
‫אהלו אלא אשתו‪ ,‬ועיין למעלה בדיש פרק ד׳ בתחלת כעיף ב׳ ‪ ,‬בהערה(‪ ,‬ומתבאר‪ ,‬שבהיפך‬
‫מזה )ממציאת טהרה זו( אין שמחה ואין לב טוב;‬
‫יא( ובמניד משנה הלכות אישות פ׳ כ״נ הלכה י׳ז מביא בשם הרשב״א מירושלמי*‬

‫•( רגילים להבין מאמר זה על השינה‪ ,‬ולכן יש שמונעים עצמם מלישון ביום רה׳ש‪ ,‬אבי*‬
‫זה קשה‪ ,‬דאיך יתכן לומר‪ ,‬האי מאן דדמיך‪ ,‬ומי הוא שלא ישן ברה״ש‪ ,‬ואם לא יש‪; ,‬יום‬
‫ישן כלילה‪ ,‬והמניעה בזה היא נגד הטבע והחיים;‬
‫וגס בכלל אינו מבואר‪ ,‬למה זה ידמך מזלו של הישן‪ ,‬ומה נרעד‪ .‬השינה מאכילת‬
‫»שתי׳‪ ,‬אשר כזה וכזה דרוש לאדם? והתורה דרבידז דרכי נועם;‬
‫ולבן‪ ,‬לולא ההרגל במובן כונתו של מאמר זה הייתי אומר‪ ,‬ני מאמר זה מוסב לא‬
‫ה מ ת ברה״ש‪ ,‬ומצינו לשון דמיך על הנפטר‪ ,‬ויותר מזה בירושלמי ‪:‬‬ ‫■על הישן‪ ,‬ני אם על‬
‫כד דמיך רבי פלוני ו בו'; ואמר‪ ,‬כי זה הנפטר ברה׳ש סיסן הוא שמת נם מזלן‪ ,‬שלא עמר‬
‫לו להחזיקו בחיים‪—.‬‬
‫רטו‬ ‫מבוא‬ ‫א׳‬ ‫״ ‪,‬‬ ‫פרק ח׳ ״לשון מלשון‬ ‫מבוא‬

‫)שבת‪ ,‬ע״ז ב׳(•‬ ‫ג לי מ א‪ .‬שנעשה כגולם ‪f J‬‬

‫הטקכל לזון כלתו‪ ,‬היא אומרת מעות )במעות( יוונה והוא אומר סירות)כפירות( ה דין ע ם ה‪ ,‬ע' כ •‬
‫בספרי‬ ‫נמגאים‬ ‫אין‬ ‫והנה כל אלה המאמרים וההלכות שנתיתשו לירושלמי‪,‬‬
‫אתנו!‬ ‫אשר‬ ‫ירושלמי‬ ‫תלמוד‬
‫ולא רק מאמרים מירושלמי‪ ,‬אך גס כמה וכסה אגרות שונות שהיו לפני הראשונים‬
‫א י ן נ מ צ א י ם בספרי האגדות אשר אתנו ! וחם מאוד‪ ,‬על ני נע ת שהביאו הראשונים את‬
‫האגדות לא ציינו מקורם‪ ,‬ועל כן אין אתנו יודע איך ואיפה עלינו לחפש אחריהן ;‬
‫רכינו חננאל מעשה אחת אגדית ולא‬ ‫הביאו התום׳ כשם‬ ‫וכמו במס' קדושין )פ׳ כ'(‬
‫נודע המקור !‬
‫ובמס' סוטה )ב׳ב א׳( מביא רש*י מאגדה אחת מעשה באלמנה מכשפה ‪5‬‬
‫וכסנהדרין )ל״ט א׳( מביא רש״י ספור ארוך בענין משלוח שועלים דרבי מאיר!‬
‫מביא רש׳י ספור באשתו של רבי מאיר ! ועוד בסנהדרין )ל׳א ב׳<‬ ‫ובע׳׳ז )י״ח ב׳(‬
‫ובהרבה מקומות!‬
‫וכיפר ‪,‬רמזי הפטרות לרוקר' ‪ ,‬נהפמורה לס׳ בשלח על הפסוק ותפתח את נאד החלב‬
‫)הובא לפנינו למעלה פרק ד׳ )‪,‬לשון נקיה'(‬ ‫מביא מאמר נפלא ממדרש !‬ ‫)שופטים‪ ,‬ה'(‬
‫סעי‪ «1‬ד(‪.‬‬
‫מאמר‬ ‫ממדרש‬ ‫מובא‬ ‫להגר׳א פ׳ ראה‬ ‫אליהו‬ ‫ונספר חמדת הימים ונ ס' אדרת‬
‫■‬ ‫נפלא בשם העון! ‪,‬חסידה״ !‬
‫והנה נזה וכזה לא נמצאו במדרשים שלפנינו‪ ,‬וחס מאוד‪ ,‬ני לא נקרא המדרש בשם‪,‬‬
‫וכמה כפרי מדרש ואגדה בספרותנו ‪.‬‬
‫אמנם כי הנדודים והמלטולים וכל הגלים והתלאות וצרות רכות ורעות אשר עברו עלינו‬
‫אך גם הסתירו נוחם מעינינו באבדן לנו‬ ‫בימים מקדם‪ ,‬שללו מאתנו לא רק קרבנות חיים‪,‬‬
‫קנינים רוחנים‪ ,‬היקרים מכל יקר‪ ,‬וכל חון לא ישוה בם‪ ,‬ועל זה דוה לבנו מאוד‪.‬‬ ‫י‬
‫וה' ישיב שבותנו‪ ,‬ויקוים בנו ובספרותנו ובאו האובדים וגו׳ ‪— .‬‬

‫בלא‬ ‫שאין לו התוך אברים‪ ,‬והוא בגר הנעשה כמו מוצק מגוש אחד לכסות את כל הגוף‪,‬‬ ‫כה(‬
‫תכנית לפי מדת בנין הגוף כמדת חתוך האברים‪.‬‬
‫ובנראה‪ ,‬בגד נזה הוא מתכנית אותו הנגד אשר הכתוב קורא אותו ‪,‬מעיל* ‪ ,‬וכמש׳כ‬
‫רש״י לתהלים )ק״ט( על הפסוק ויעט כ מ ע י ל קנאה — כמעיל העוטה כל הנוף לכל לבוש‬
‫)נראה דר׳ל‪ ,‬לבל הלבושים שתחתיו( !‬
‫ועפ׳י זה נראה כונת הלשון בישעיה )נ׳ט( וילבש בנדי נקם ויעט כמעיל קנאה‪ ,‬ועוד‬
‫שם )ס״א( הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה י ע טני‪ -‬ה ק בי ל את בעל ‪ ,‬ל ב ש' לבגד‪ ,‬ואת הפעל‬
‫‪,‬עטה״ למעיל‪ ,‬וזה מכוון לפירש׳י‪ ,‬שהטעיל הוא עוטה את הגוף כולו‪!,‬‬
‫ני שרש שם זה )מעיל( הוא‬ ‫נקרא על שם שרשו‪,‬‬ ‫שעל כן תכונתו‬ ‫וקרוב לומר‪,‬‬
‫‪ ,‬ע ל ה' )כף הצמח(‪ ,‬ונמו שהעלה מנסה הפרי‪ ,‬כך המעיל מכסה את הגוף‪ ,‬ושמו נאה לו!‬
‫והי׳ המעיל לפנים לבוש ^ני מלכים )ש׳א‪ ,‬י׳ ח ו׳(‪ ,‬ושל נשיאי האומות )יחזקאל‪ ,‬נ״ו‬
 ‫ברוו‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקדר‬ ‫‪43tt‬‬

‫)רה״ש^ כ״ו א׳(‪.‬‬ ‫גמולא דא מבעלה ני(‬ ‫גלמודה‪.‬‬

‫)סוטה^ ל״ו ב׳(«‬ ‫שגר באבסניות ני(‬ ‫ג־א‪.‬‬
‫)חולין‪ ,‬ס״ג א׳(‪.‬‬ ‫)שם עוף‪ ,‬פ׳ שסיני(—שהודו כפות נח(‬ ‫דו כי פ ת ♦‬ ‫ד(‬

‫פז׳׳»(‪ ,‬ושר עשירי הארץ וגדוליה )איוב‪ ,‬א׳ כ' ‪ /‬ישל שרי העם )עזרא‪ ,‬פז׳ ד׳( ! ומעיל של נהן‬
‫‪.‬גדול הי׳ כליל תכלת‪ ,‬כמכואר נתור!‪ /‬נ פ׳ תצור‪ ,,‬ושל דור המלך־של כוץ )דהי׳א‪ ,‬פז*ו כ*ז(«‬
‫וגם בים' חז׳ל‪ ,‬נשי הנראה‪ ,‬הי׳ חביב להם המעיל‪ ,‬עד כי ברציתם להמשיל את היוחי‬
‫כך מתבאר מגםרא נדרים )מ״פז ב׳(׳‬ ‫קראו בשם את המעיל ‪:‬‬ ‫•יקר וחב‪-‬יב ומכובד בגדים‪,‬‬
‫בגד צמר אחי‪,‬‬ ‫והוא ואשתו היו לובשים תלישות‬ ‫שמסופר שם מרבי יהודה שהי׳ עני גדול‪,‬‬
‫וכל כך הי' הבגד הזה חביב עליו‪ ,‬עד נ'‬ ‫והוא בשעת התשלה !‬ ‫היא בעת שיצאד‪ ,‬לשוק‪,‬‬
‫;בלבשו אוחו הי׳ מברך עליו בנחת רוח ‪. :‬ברוך שעטני ם ע י ל ׳ ;‬
‫ביותר‪ ,‬שהיא‬ ‫מדרכי הצניעות‬ ‫וטעם הציון המכובד בבגד כזה‪ ,‬יתכן‪ ,‬מפני שיש בו‬
‫והצנוע ביותר‬ ‫‪).‬במו שכתבנו למעלה( מכסה את כל הגוף‪ ,‬מן הצואר וער כשות הרגלים‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬חשוב כיותר‪:‬‬
‫ולא כן תכונת הלבושים כאנשים פשומים‪ ,‬אברים‪ ,‬רועים‪ ,‬ובדומה המוניים‪ ,‬כסו שמתואר‬
‫הגורה‬ ‫בעלת כתי זרוע קצרים‪,‬‬ ‫שלובשים רק כתונת קצרה עד הגרכים‪,‬‬ ‫תיי הריעיב‪,‬‬
‫•מתניו‪ ,‬וראשו גלוי ‪ :‬ועל כן הי׳ מתהלל משי הרעת ; בשוקיו— עמודי שש ! בידיו—גלילי זהב י‬
‫וכן בקוצותיו התלתלים )שה״ש‪ ,‬ה'( ן ומעם הדבר‪ ,‬מפני שבל אלה היו גדוים ונראים‪ ,‬ותהללנ'‬
‫■לגי מראה עיני ה‪- .‬‬
‫׳ וראד‪ ,‬מד‪ ,‬שכתבנו עוד בעני; זד‪ ,‬כחכור חלק ב׳ שרק י׳ ב םון« פעי)* ח׳^ כהערה י ^‬

‫זח׳‬ ‫ובאיזח מקומות קורין לגדה בשם‬ ‫אשה נדה ;‬ ‫דריש‪ ,‬ומוםב על‬ ‫דרך נוטריקו׳ן‬ ‫על‬ ‫בו(‬
‫בלשון נקיה •‬
‫התואר הזה לא׳®^‬ ‫שלבד ענין הנוטריקו'; שבזה‪ ,‬הנה בעקרו הושאל‬ ‫וקרוב לומר‪,‬‬
‫גלמוי י‬ ‫נדה עש׳״י לשון הכתוב בישעיה )ט׳ט( שכולה וגלמודה‪ ,‬ובאיוב )נ׳( הלילה ההוא יהי‬
‫וגם השם ״נדח*‬ ‫טומאתה ביחושה לבעלה ולטהרות;‬ ‫זה אל מעמד האשת בימי‬ ‫ומקביל‬
‫כ׳ כ*א(‬ ‫קדושים‪,‬‬ ‫היא )פ׳‬ ‫ותרגם נדה‬ ‫מ ב ע ל‪/‬‬ ‫נדירותה‬ ‫מן ‪ ' mi,‬על שם‬ ‫מוצאו‬
‫■‬ ‫‪,‬‬ ‫ם ר ח ק א היא ‪- .‬‬

‫‪.‬‬ ‫ראה מש״ב למעלה בערך ‪.‬אחי וראש* אות ה' ‪ ,‬וצרף ל כ אן‪— .‬‬ ‫כז(‬

‫ויהנאר סייי‬ ‫*הודו* משני שהוא מיטה את תארו‪,‬‬ ‫דמתואר כשם‬ ‫כלומר‪ ,‬שברכלתו עבה ;‬ ‫בח(‬
‫להלן בגאור לערך ‪.‬הדשה' אות ל׳ א ‪.‬‬
‫)מל׳בי!‬ ‫_רוך•‬ ‫זה ‪,‬נג ר טורא'‪ ,‬ולפי זה מורכב השם הזה )מכישה(‬ ‫ותרגום שם‬ ‫־‬
‫קורה( ‪ ,‬עיין חבקוק‪ ,‬ב׳ ‪.‬״א‪ ,‬ונשים‬ ‫או‬ ‫)םלע‪,‬‬ ‫״כפ ת'‬ ‫ומן‬ ‫דכו כ מ תנ ה‪ ,‬פ׳ בהעלתך(‬
‫וכסו ויתטר יי‬ ‫הברחם‪,‬‬ ‫משני קרבת‬ ‫רפויה‪,‬‬ ‫כתי׳ו‬ ‫מתחלף‬ ‫והסמ׳ך‬ ‫י עננ ה‪,‬‬ ‫• מעץ•‬
‫רטז‬ ‫מבוא‬ ‫סעיף א׳‬ ‫פרק ה׳ ״לשון םלשוף‪,‬‬ ‫מבוא‬

‫)ב״ב‪ ,‬קל״ה ב׳(‪.‬‬ ‫נוטריקו״ן ‪ :‬דא תהא למיקם ולהיות נם(‬ ‫דיי תי קי‪.‬‬

‫אביו )פ׳ ויחי( — סומך ה׳ לבל הנופלים )תהלים‪ ,‬קמ׳ה( ‪ ,‬וכמש״כ למעלה בפרק ו׳ סעיף ג' ן‬
‫שטבעי‬ ‫והוא העין* ‪<g lu sz e c , Tflyxapb ,B e r g h o n‬‬ ‫והוראתם ב י ח ד ‪ .-‬מ ב ה בסלע'‬
‫נ כ ך‪- .‬‬

‫דא‬ ‫‪,‬דייתיקי ‪ -‬נוטריקו״ן ‪:‬‬ ‫ופירש רשב׳ם ו‬ ‫ענק דייתיקי הוא צואת החולה ההולך למות ‪j‬‬ ‫•גט(‬
‫הלשון‬ ‫תהא למיקם ולהיות אחר מי ת תי'‪ ,‬ע כ׳ ל‪ ,‬אבל לא נתבאר‪ ,‬לפי זה למה לא באה‬
‫‪,‬‬ ‫כרניל ‪ ,‬בלשון צואה ;‬

‫שפתים לזמימ‬ ‫משום דבכלל רגילים בני אדם להקפיד על מבטא‬ ‫ולי נראה הבאור‪,‬‬
‫לעולם אל‬ ‫י׳ ח א׳( כרית כרותה לשפתים ‪ ,‬וכן אמרו ‪,‬‬ ‫ולחובה ‪ ,‬על דרך שאמרו )מו׳ק ‪,‬‬
‫מן החי לא‬ ‫ובן בםון« ברכות )ס׳ד א׳( הנפטר‬ ‫י׳ ט א׳( ‪,‬‬ ‫יפתה אדם פיו לשטן )ברבות ‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫בשלום‬ ‫משום דהלשו; ‪,‬כשלום' משמע‬ ‫■יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום‪) ,‬וטעם הדבר‪,‬‬
‫לאבשלום לו‬ ‫ומביאים סמך לזה ממה שאמרו‬ ‫■שיש לו כעת ולא יוסיןז עוד לרכוש שלום‪,‬‬
‫ומטעם זה‬ ‫בדבר רע וטוב לסיים בטוב ‪j‬‬ ‫אל תעמוד‬ ‫ובן אמרו ‪t‬‬ ‫והלך ונתלה(;‬ ‫בשלום‬
‫מלאכי‬ ‫אינ ה‪ ,‬קהלת‪ ,‬ישעיה‪,‬‬ ‫את הפסוק שלפני האחרון בספרי‬ ‫■נוהגים בקריאה לכפול‬
‫‪).‬סימנם ואת בריתי אקים(‪ ,‬מפני שהפסוקים האחרונים שלהם מסיימים שלא ב טו ב‪ ,‬ועל כן‬
‫ועיין במפרשי‬ ‫כטוב(;‬ ‫חוזרים לקרוא את הקודם להם‪) ,‬המסיים‬ ‫שקוראים אותם‪,‬‬ ‫אחרי‬
‫‪:‬המשנה סוף מם׳ מו׳ ק וסוף מם׳ ידים )בם' טהרות(‪.‬‬

‫ויותר מזה מקפיד עד קפידא זו אדם חולה‪ ,‬מפני שהוא נרגש מאוד נחליו ‪ ,‬ורוחו‬
‫ומכש׳ב שלא‬ ‫המורות לחיים ולשלום‪,‬‬ ‫רק כלשונות‬ ‫ומתנוין לרכר‬ ‫כהה ונפשו עגו מ ה‪,‬‬
‫‪■.‬בלשונות המורות ההיפך מזה ;‬
‫ולכן הלשון ‪.‬דא תהא ל ס י ק ם ' מוסנ על עצמו של החולה‪ ,‬ונ או מ ר‪ ,‬אעפ׳י שהוא‬
‫■ עורך צואה מחמת חולי ‪ ,‬בכל זאת יהי׳ לו זה לזכות ש י ק ו ם מחליו ‪.‬‬
‫קל ה‪ -‬ת ח ת‬ ‫וקרוב לומר‪ ,‬שהמלה ולהיות )אם לא ארהיב לומר שהיא באה בט׳ם‬
‫על‬ ‫וכעין מה שאמרו במס׳ פסהים )פ׳ט א׳(‬ ‫‪ ,‬ו ל ח י ו ת ( באה בחלוף קל תחת ולחיות ‪,‬‬
‫‪ :‬הלזטון דפ׳ בא מ ה י ו ת משה ‪ ,‬כמו מהיות השה ‪ ,‬עיי׳ ש ; ובמנחות )נ׳ג א׳( מצה ת ה י ה‬
‫)פ׳ ויקרא( כמו תחיה )במים חיים( ‪ ,‬עיי׳ ש ;‬
‫לזכות ל מ י ק ם )לקום‬ ‫הצואו‪ /‬שמצוה היא( תהא‬ ‫)מעשה‬ ‫כאן! דא‬ ‫והבונה‬
‫‪.‬מחליי( ולחיות‪.‬‬
‫מס׳ פאה‪ ,‬סוף פרק ג׳ ‪ ,‬כאה הלשון בענין ז ה ‪, :‬איזו היא‬ ‫בירושלמי‬ ‫ושוב ראייתי‬
‫עם תוספת המלוז ‪ .‬לי' מורה‬ ‫דייתיקי‪ ,‬דא תהא לי למיקם ולעמוד'‪ ,‬ולשון זו ‪,‬ולעמוד*‬
‫;מפורש כמו שבארנו‪ ,‬שמביע תקותו ובטחונו במעשה הצואה‪ ,‬שכותב‪ ,‬שעל ירי זה יזכה לקום‬
‫•‬ ‫• ולעמוד מר‪,‬ליו ‪.‬‬
‫העם בזמן‬ ‫שם*‪.‬‬ ‫היתה‬ ‫זו כלשון ארמית‪ ,‬משום דהיא‬ ‫וניחא מה שבאה לשון‬
‫רהחלמוד‪ ,‬וכמו כל הפחנמלס מן ‪,‬אמרי אינ שי' שבתלמוד‪— .‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מר‪,‬ו ר‬ ‫‪432‬‬

‫)יוסא^ כ״ח ג'(•‬ ‫שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים ‪(S‬‬ ‫דמשק‪.‬‬
‫)מלכים ב‪ /‬ב׳ נ‬ ‫ויגש גיחזי להדפה‬ ‫ה( הדפה‪.‬‬
‫)ברכות‪ ,‬י׳ ב'(*‬ ‫אמר רבי אלעזר‪ ,‬שאחזה בהוד יפיה י‘'•(‬
‫)מו״ק^ ט״ז ב'(•‬ ‫שהקים עולה של תשובה לב(‬ ‫הוקס על‪.‬‬
‫בגמטרי״א ‪ :‬מאתים ושבעים ואחד‪,‬‬ ‫הריון‪.‬‬
‫)נדה‪ ,‬ל״ח ב'(‬ ‫רמז לימי הריון של אשה ל^(‬
‫)מוטה‪ ,‬ל״ו ב'(•‬ ‫)שם פרטי( — שפניו חמין לורד לי(‬ ‫‪ 0‬וארד‪.‬‬

‫)‪ d‬׳ לך(‪ ,‬ואטרו באגחח! ׳*®*‬ ‫אליעזר'‬ ‫‪,‬דמעק‬ ‫מום ‪ 5‬על אליעזר עבד אנרהם‪ ,‬המנונה‬ ‫ל(‬
‫שהי׳ לומר תורה סאברהם סאתדות ה‪ /‬הי׳ מלמדה לאהרים‪ ,‬וזהו ; דולה )מאברהם( !®״®‪P‬‬
‫)לאחרים( ‪—.‬‬

‫*‬ ‫בחזיה ‪ .‬ומוסב על האשה השונמית שמהרה להשיג את אלישע‪ ,‬להודיעו על דבר מות‬ ‫לא(‬
‫וכאשר קרבה אל אלישע נגש גיחזי להדםה ;‬
‫וטעם הדרשה בכלל‪ ,‬יחנן דמדייק‪ ,‬דהפעל ‪,‬הדך״ יונח רק על הדחיסה בנח׳‬
‫והוא הלא הי' דרוש ר?‬ ‫כ״ב(‪,‬‬ ‫ואם בשנאה יהדפנו )פ' מסעי(‪ ,‬והדפתיך מטצבך )ישעיה‪,‬‬
‫'‬ ‫להרחיקה‪ ,‬ולכן דריש שאחזה בנח תאותו ‪.‬‬
‫ודורי*‬
‫)ו' א׳( שהחזה היא נייי■‬ ‫במדרש שה״ש‬ ‫עפ״י ם' ש‬ ‫וקורא לזה הוד יפיה‬
‫ל תו‬ ‫^‬ ‫‪ ,‬וכבודה של אשה‪ ,‬ובזהר פ׳ יתרו ‪ :‬ולית שפירו דאתתא אלא אינין‪ ,‬יע'‬
‫'ומטעם זה דרשו בחולין )ם־ג א׳( שם העוף דוכיפת— שהודו כפות‪ ,‬כלומר‪ ,‬שגי‬
‫עבה‪ ,‬וזה ה ו ד ו ‪- .‬‬

‫^‬ ‫מוסב על דוד המלך ‪ ,‬והכונה‪ ,‬שהוא שב תחלה על עון ענינו עם בת שבע‪ ,‬ובזה נת!‬ ‫לב(‬
‫לשכינה שאם חב־א אחד‪ ,‬אומרים לו‪ ,‬חזור בך )עשה תשובה( כמו שחזר דוד‪ ,‬ובזה זיני*‬
‫הרבים ‪ .‬ועיין מענין זה במס׳ ע״ז )ד׳ ב׳( ‪— .‬‬
‫שרש«‬
‫הנה אעפ״י ששרש שם זה הוא ‪,‬הרה" ואין לו כל הכרח לדרוש‪ ,‬כמו השמות שדם ג‬ ‫לג(‬
‫אותי'^‬
‫חם®‬ ‫לבדו בן‬ ‫כמש״כ למעלה אות א׳‪ ,‬אך כמו שם‪ ,‬הוא‬ ‫יותר משלש אותיות‪,‬‬
‫)הריון(‪ ,‬ודרשוהו לסימן‪ ,‬כדטפרש‪— .‬‬

‫שם‬ ‫טין שושנה; ומוסב ע ל' כנו של בנימין‪ ,‬שקרא )בנימין( את שמות בניו עי* ׳*®‬ ‫לד('‬
‫של יוסף‪ ,‬כמו שבארנו כפרט למעלה אות ה׳ )בערך ‪,‬אחי וראש'( ; ואת זד קי**‬
‫שהיו פניו של יוסף דומין לורד )מן שושנה(‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהי׳ נאה כיותר‪.‬‬
‫‪.‬ירי•'‬
‫ובהשקפה ראשונה יפלא‪ ,‬שמצרף אח הו׳ המחבר‪ ,‬מן ‪,‬וארד* לעיקר ד׳*®‬
‫''ו­‬
‫סו*'®‬
‫כ*א(י‬ ‫מ׳יו‬ ‫ה^ב‪-,‬‬ ‫לשון‬ ‫וכהוראת‬ ‫‪,‬ארד*‪,‬‬ ‫עיקר ‪! :‬ם‬ ‫ובאמת‬
‫וארד;‬ ‫וחופים‬
‫אחת‬ ‫אך כאמת אין תז״ל מיייאיס **יי י*י**'י י*י*גיי' ‪®°‬׳*®''׳ **זי‬
‫כי מתכונת לשה׳ק‪ ,‬כשבאות כטלה אחת שתי אותיות דומות חבופות‪ ,‬י*‬
‫ריז‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ח׳ ״לשון מלשון‪ /‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫י״ג ווין נאמרו ביין‪ ,‬לומר; ‪,‬‬ ‫ווי״ן‪.‬‬

‫)סנהדרין‪ ,‬ע׳ א׳(‪.‬‬ ‫וי‪ ,‬וי‪ ,‬למי שנשתכר ביין ’יי'(‬
‫■‬ ‫ויהל משה )ם׳ תשא(‪ ,‬אמר רבי אלעזר‪,‬‬ ‫ויחל‪.‬‬
‫מלמד שעמד בתפלה עד שאחזתו אהילו יי( )ברבות‪ ,‬ל״ד א׳(‪.‬‬

‫אשר‬ ‫ב ז א ו נהרים — תחת‬ ‫אשר‬ ‫)נ׳ח(‬ ‫בישעיה‬ ‫וכה מציגו‬ ‫מה; ויבא אל״ף תהתה !‬
‫נ‪ 6‬ל אחד מהש ויבא‬ ‫זייני״;‪ ,‬לבן‪ ,‬לקלות ההברה‪,‬‬ ‫שני‬ ‫ומפני שהיו צריכים לבא‬ ‫בזזו‪,‬‬
‫אל״ן* תח תיו! ובן בתהלים )נ״ח( ו י מ א ס ו כמו מים‪ ,‬תחת ו י ם ס ם ו )השרש ‪,‬נ מ ס״( ונפל‬
‫תחת‬ ‫צ א ל י ם ישכב ‪ -‬במקום‬ ‫באיוב )מ׳( תחת‬ ‫ובן‬ ‫אל־ף תח תיו!‬ ‫אחר ובא‬ ‫ס מ׳ ך‬
‫תחת ח ל י י ם‬ ‫וכן בשה״ש )ז׳( חלאים‬ ‫ויבא אל״ןז תחתיו( !‬ ‫)נפל למ״ד אחד‬ ‫צללים‬
‫)הרבים מן «חלי* ‪ ,‬תכשיט( ‪ ,‬ו ב ד הי׳ א )י׳ ב ם׳( צ ב א י ם תחת צ ב י י ם )הרבים ם; ‪,‬צבי"(‪,‬‬
‫נ ה‪ ,‬ם ‪ ,‬פ ת א י ם ' תחת פ ת י י ם )הרבים מן ‪,‬פתי״( ועוד כ הנ ה! וזה לקלות ההברה!‬

‫)ובמקוס אחר בארנו ע פ׳י דרך הלשון בזה את דרשת חז׳ ל במם׳ תענית )י׳ ב׳( במה‬
‫שבעים‬ ‫■שאמר יעקב לבניו למה תתראו )פ׳ מקץ(‪ ,‬ודרשו‪ ,‬שאמר להם ‪ :‬אל תראו עצמכם‬
‫ש ב י ע ה בלשון למה ת ת ר א ו !‬ ‫‪,‬בפני עשו ובפני י ש מ ע אל! ולא נתבאר איפה מרומז ענין‬

‫פ׳ נצבים!‬ ‫הרוה‪,‬‬ ‫ובארנו‪ ,‬דכונת המאמר היתה כמו למה ת ת ר ו ו )מלשון ספות‬
‫ומעני; שביעה! ורק מפני תכיפת שני ווי״ן נפל אחד‬ ‫מדשן ביתך )תהלים‪ ,‬ל״ו(‬ ‫י♦ ר ו י ו ן‬
‫שבעים!‬ ‫‪.‬מהם ויבא אל׳י־ף תח תיו! ודרשו במו שדר שו; אל רראו עצמכם‬

‫ומה שדחקם ל חז׳ל לדרוש כן‪ ,‬הוא משום דלשון ‪ ,‬ל מ ה ת ת ר או' כשהוא לעצמו‪ ,‬מהוראת‬
‫ראיון‪ ,‬אינו מוגבל ואינו מבואר‪ ,‬מה יתראו ואיך יתראו(!‬

‫ועם ו׳ אהד חבורי‬ ‫והנה לפי כל המבואר דורשים גם באן דיפוד חשם הוא ‪ ,‬ו ר ד' ‪,‬‬
‫ולכן כתיב‬ ‫נופל אחד ובא אל״ף תחתיו‪,‬‬ ‫ווי׳ן‬ ‫תכיפת שני‬ ‫אך מפני‬ ‫‪-‬וו ר ד‪,‬‬ ‫יוצא‬
‫‪ ,‬ו א ר ד' תח ת ‪ ,‬ו ו ר ד * ‪.‬‬
‫וכעין דדשה כזו בשם ‪ ,‬ו א ר ד' דרשו חז׳ ל בשם ‪ ,‬ו א י ת ן' )דהי׳א‪ ,‬ב׳ י״ח‪ ,‬ועיין במס׳‬
‫ובתלמוד מצינו שם חנם ‪,‬ו ר דינ א ה' )ביצה‪ ,‬כ׳ ז א׳(‪ ,‬ופירש*י! שנקרא כן‬ ‫כוכה י' כ א׳(!‬
‫ועיין בשבת‬ ‫ונראה שפירש כן על יסוד דרשה זו שלפנינו ‪.‬‬ ‫על שם שחיו פניו דומין לורד‪,‬‬
‫‪-‬‬ ‫)קי׳ח א׳( בשם ורדימוס ‪.‬‬

‫ו א ע פ׳י שיש באותם‬ ‫נ ׳ ד מפרשה ט׳ !‬ ‫מפסוק ב' עד פכוק‬ ‫מספר הווי׳ן הוא בפרשת נוע‬ ‫‪(rfr‬‬

‫ב פ ע ל י ם ; ויחל‪ ,‬ויטע‪ ,‬ויש^‪.‬‬ ‫הפסוקים ווי״ן יותר מן י״ג‪ ,‬אך לא חשיכ כי אם אלה טהם‬
‫זיתגל‪ ,‬וכו׳ ‪ ,‬אי ל ווי״ן המחברים לא חשיכ ‪- .‬‬

‫‪ -‬אש של עצמודע והכונה‪ ,‬שמרוב התרגשות והשתפכות הנפש‬ ‫ומפרש בגמרא ; מאי אחילו‬
‫ו ח י ל ‪ ,‬ומענין‬ ‫ונראה‪ ,‬דהוא מלשון רטט‬ ‫אחזתו חיל של אש בעצמותיו‪ ,‬והוא אש קי ס ח !‬
‫רעד והלחלו‪ /‬וכמו חיל אחז יושבי פלשת )פ׳ בשלח( ! בבוא לך הכלים ח י ל כיולדה )ירמיה‪,‬‬
‫ב נו ד ע‪ — .‬והאדי״מ בשם ‪ ,‬א ח־ לו'‬ ‫יבער הגוף‪,‬‬ ‫כ׳ ב(‪ ,‬וזה הוא‪ ,‬בי מה מ ת חום הקדחת כמו‬

‫‪28‬‬
 ‫ברוך‬ ‫מקור־ ‪ ,‬מכחנותי(‬ ‫‪■ 434:‬‬

‫י;‬ ‫ו׳ י״ב‪/‬‬ ‫וישרנה הפרות )שמואל‬ ‫וישרנה‪.‬‬

‫ב' { ‪-‬‬ ‫)ע״ז‪ ,‬כ״ד‬ ‫שישרו פניהן כנגד הארון לי(‬
‫;‪ :‬י י‪:‬‬ ‫למה נקרא שמם )של כסף( זוזים —‬ ‫‪ 0‬זוזים‪.‬‬
‫)במר״ר ב״ב(•‬ ‫מפני שזזים מזה ונהנים לזה לי׳(‬

‫נגי טיג‬ ‫ולהעסט‪ ,‬נ סו » ב א רנ‪ 1‬נפרק הקורנס‬ ‫נוסף‪ ,‬נדרך אותיות אהו״י ׳!ונוחות להתופף‬
‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫■ ■‬ ‫'‬ ‫■‬ ‫'‬ ‫ע׳ א ׳ ‪■ .‬‬
‫וטעם הדרשה ננ ל ל‪ ,‬היא סשוס ד בנ ל ההורה ב תנלו ת סשה נ תי נ נ ל עון תפלה‪ ,‬יי?•‬
‫‪-‬‬ ‫נ אן נ תי ב ויחל‪ /‬וכדרך חז׳ ל לדרוש טלה מצוינה ‪.‬‬

‫והפלה ‪,‬וי ש רנה• אינה מק‪-‬ל^■‬ ‫פלשתים!‬ ‫א ת הארון משרה‬ ‫‪-‬פסוק זה כתיב בעת שהוכילו‬ ‫לז( ‪.‬‬
‫ולא ותשרנה( וסיפיז־‬ ‫בסימן זבר )וישרנה‪,‬‬ ‫סופה לתחלתה כיחש דקדוק הלשון‪ ,‬בי תחלתה‬
‫בסיםן נ קנ ה )נה‪ ,‬ולא ני(‪ ,‬ודגש ה שי׳ן נ פ׳ הפעל ! יעל דיוק זה סמך לדרוש שישרו פגיוזז׳־‬
‫■ דרך כבוד ‪ .‬וזה דרש רמזי ואסמכתי לכבוד קדושת הארון ‪— .‬‬

‫משום רנניי^'■‬ ‫כמו שהצענו‪,‬‬ ‫נ מ ל ה זו‪,‬‬ ‫יעל דרך הפשט יש לפרש נטיות המינים‬
‫‪ P‬ך ן ; ולכן יקויה‪ ,‬שלפעמים יחסר האתר‪/‬‬ ‫!‬ ‫דלנסתרות בעתיד יש שני סימני יק^יז ג ‪3‬‬
‫ואלמנותיך עלי תבטחו )ירמיה‪ ,‬פ־ט( — תחת ת ב ט חנ ה! וביחזקאל )ל׳ז( ותקרבו עצמיו*‬
‫תחת ו ת ק ר בנ ה! וכן כאן‪ ,‬וישרנה )בסיט; אחד לנקבה( תחת ותשרנה )בשני פימנים לנ קגיי‪/‬‬
‫לשתייז‬
‫ייש במקרא עוד לשונות תע רוניו ת כ א ל ה; בפ׳ ויצא )ל׳ ל״ח( ויחמנה בניא!‬
‫יעמודנה — תחת העסורני״■‬ ‫ובדניאל )ח׳ גי(‬ ‫ם' הפעל(‪,‬‬ ‫תמורת היו׳ ד‬ ‫)שם ‘ נ ח הציר״י‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ובשניהם כפו כאן‪ ,‬תערובת מינים ‪— .‬‬

‫‪,‬ג ל ג ל היא ׳*י׳’‬ ‫אדם בכלל‪:‬‬ ‫מעמדם החופרי של כני‬ ‫לענין‬ ‫זה הוא על דרך שאמרו‬ ‫לוז(‬
‫ובתנחומא פרשת ש מיני‪ :‬אין שמחה‬ ‫בעולם‪ ,‬זה עולה וזד‪ ,‬יו רד' )שבח‪ ,‬קנ׳ א ב׳(!‬
‫לאדם‪ ,‬בלומד‪ ,‬אין שמחד‪ ,‬קבועה בעולם‪ ,‬בי לא מי ששמח היום ישמח למ חר! ועור בהנתיי׳‬
‫פרשת מטות ‪ :‬העולם דומה לסולפ‪ ,‬זה עולה וזה יורד ן ו נ מ׳ ר ויקרא )ל׳ד ׳ י׳( ‪ :‬הדי!‬
‫ששואב'!‬ ‫המלא מתריקן‪ ,‬המתריקן מתפלא )הדליות‬ ‫דומה לגלגל דאנטילא )בנאים(‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫שופכים המלא וממלאין הריקן( ‪.‬‬

‫ובחנתי‬ ‫באן ‪ i‬ם*ר המלה ‪,.‬נכ סי ם' על שם שנבסים מזה ונגלים לז ה!‬ ‫וכן דרשו‬
‫פוף פ׳ מטות דרשו השם ‪,.‬כ‪,‬עו ת' על שם שד‪,‬וא נ א רק מעת לעת‪ ,‬בלוסר‪,(, ,‬ןשליטוז גי“‘■‬
‫■‬ ‫■‬ ‫זמנית ולא נ צ חי ת‪.‬‬
‫) קי׳ז א׳( ‪ :‬קשים מזונותיי‬ ‫במס׳ פסחים‬ ‫המ אפר‬ ‫את‬ ‫ע פ׳י בל זה‬ ‫ויש לכוין‬
‫‪;:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫פרנסתו( של אדם בקריעת ים סוף‪ ,‬וצריך באור הדמיון!‬

‫^‬ ‫י‬ ‫קשה להקב׳ד‪ ,‬כביכול לאבר את‬ ‫ב אג דוו‪ /‬שהי'‬ ‫ויש לפרש ע פ׳י המבואר‬ ‫י‬
‫מעשי ידי טובעים בי®‬ ‫למלאכים לומר אז שירה‪ ,‬ו א מ ר;‬ ‫מפני ישראל ולא הניח‬
‫‪...‬‬ ‫׳ ;‬ ‫•‬ ‫‪.,‬‬ ‫רוצים לומר שירד‪.. !,‬‬
‫ריח‬ ‫מ ב ו א‬ ‫פי ק ח׳ ״ל שץ מל שוף ‪ ,‬סעיף א׳‬ ‫מ בו א‬

‫ל ״ ח‪.‬‬ ‫המ שך הערה‬

‫בעסק‬ ‫חבירו‬ ‫‪h v‬‬ ‫לפעמיס יתמדא האחד בפרנסה מחורבנו‬ ‫והנה כן הוא בפרנסה;‬
‫זה מפני זה‪,‬‬ ‫פרנסתו‬ ‫; ובמסחר‪ ,‬והכל בהשגחה עליונית ; ויען כי קשה להקב׳׳ה לאבד‬
‫קשה לפניו פעולה כזו‪ ,‬לאבד המצרים מפני‬ ‫לכן דימה הדבר לקריעת ים סוף‪ ,‬שגם כן הי׳‬
‫ישראל‪ ,‬כ מ בו א ר‪.‬‬
‫אדם‬ ‫בדיש מם׳ סוטה )ב׳ א׳( ! קשה זיווגו של‬ ‫המאמר‬ ‫זה‬ ‫ובן יתפרש עפ*י‬
‫הוא‪ ,‬משום דלפעמים למען‬ ‫וזה‬ ‫דרך שנתבאר‪,‬‬ ‫הדמיון על‬ ‫ויש לכוין‬ ‫כ ק ר ת ת ים סוף ;‬
‫אחד‪ ,‬וקשה ג ״נ הדבר מעין ק ר ת ת‬ ‫צריך לרושש צד אחד ולהעשיר צד‬ ‫השתוות הזיווגים‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ים סוף‪ ,‬כמבואר ‪—.‬‬

‫נכסים ונו׳( ‪ -‬כלל ענין זו! בא‬ ‫שהבאנו )משמות זוזים‪,‬‬ ‫ובלל ענין הדרשות והרמזים‬
‫לסבב את לב האדם ולהעירו מדמיוניו הכוזבים ומחשבונותיו המוטעים לחשב‪ ,‬אשר כל סובו‬
‫בעולם הזה הוא קנין עולמי ונצחי לו‪ ,‬ואשר על כן יחוס על כל אשר לו להוציאם מתחת‬
‫ולהתבונן כי גלגל הוא החוזר בעולם‪,‬‬ ‫ידו ולהגות ולהטיב לזולתו ! אך עליו לדעת ולחשב‬
‫ומה שהיום שלו‪ ,‬למחר של אחר‪ ,‬וכמבואר ‪.‬‬

‫ועל זה רמזו עוד ח ^ ל בדדשתם )עדכין‪ ,‬ט‪-‬ז א׳( על הפםוק ד פ׳ מצורע‪ ,‬בענין נגעי‬
‫ובא אשד רו הבית^ מי שמיחד ביתו לו ואינו רוצה להשאיל כליו לאחדים ; ומדייק‬ ‫בתים ‪:‬‬
‫זה מלשון ‪ ,‬לו ״ )אשר לו הבית(‪ ,‬שמחשב‪ ,‬שביתו אשר אתו לו לבדו הוא )כי כן מודה הלשון‬
‫‪ ,‬ל ו' אינו זז‬ ‫שנאמר‬ ‫מקום‬ ‫ויקרא )פ׳ב( ; כל‬ ‫ו כ ט׳ ש ב מ׳ ר‬ ‫‪ ,‬ל ו' לדבר קיימי ונצחי‪,‬‬
‫נענ ש בנגעי בתים וכמבואר‬ ‫ועל בן‬ ‫מה שיש לו!‬ ‫לעולם‪ ,‬עיי׳ ש ^ ולכן הוא חם להשאיל‬
‫בפרשה ובתלמוד שם!‬

‫מ ק נ ה ו ‪ ,‬וכן באיוב )א׳ ג׳( ויהי‬ ‫כל‬ ‫וינהג את‬ ‫כתיב ביעקב )פ׳ ויצא(‬ ‫ולא כן‬
‫שבעת אלפי צאן ונו׳‪ ,‬בלומר‪ ,‬שהיו רק ק נ י נ ם ‪ ,‬אבל לא חשבום לשלחם ביחור‪,‬‬ ‫מקנהו‬
‫י ע ק ב‪ :‬וכל אשר תתן לי עשר‬ ‫מהם גם לזולתם‪ ,‬ובמו שאמר‬ ‫כי אם היו מהנים ומעניקים‬
‫אעשרנו לך‪ ,‬שפירושו‪ ,‬לצדקה ולדברים שבקדושה‪ ,‬ואיוב « פ י )ל׳א( אם א מנ ע מחפץ דלים‬
‫אבל יתום מ מנה‪ ,‬אם אראה אובד מבלי לבוש‬ ‫ולא‬ ‫ועיני אלמנה אבלה ואוכל פתי לבדי‬
‫‪,‬‬ ‫ואין כסות לאביון‪ ,‬אם שמתי זהב כסלי וגו׳ ‪.‬‬
‫מקנה וגי׳‪ ,‬או ‪ ,‬א ת כל המקנה אשר ל ו ״ ‪.‬‬ ‫להם‬ ‫ולא כתיב אצלם ויהי‬
‫ויאמר בועז לזקנים וכל העם‪ ,‬עדים‬ ‫וכמה מדויק לפי זה הלשון ברות ) ד‪ /‬ט׳ וי׳(‪:‬‬
‫אתם היום כי קניתי את כל אשר לאלימלך וגו׳‪ ,‬וגם את רות המואביה קניתי ל י לאשה }‬

‫רות‬ ‫קניתי ‪ ,‬לי ״ כמו שאמר בקנין‬ ‫אמר‬ ‫לא‬ ‫שקנה מאלימלך‬ ‫הנה בקנית הטובה‬
‫'‬ ‫■‬ ‫‪ ,‬קני תי ל י ל א ש ה' !‬
‫הטובה שבעודם‪ ,‬י רכוש ונכסים וכדומה‪ ,‬לא יוכל האדם‬ ‫והוא הדבר והטעם‪ ,‬כי קנין‬
‫לומר‪ ,‬כי לו הם לצמיתות‪ ,‬וכמבואר בהדרשות ורמדם מהשמות זוזים‪,‬‬ ‫לו‪,‬‬ ‫ליחדם אך ורק‬
‫נכסים ומעו ת שזכרנו ‪ :‬זזים מזה ונהנים לזה‪ ,‬נכסים מזה ונגלים לזה‪ ,‬והם אצלו רק ס ע מ‬
‫י‬ ‫'‬ ‫■‬ ‫לער^ בגלגל החוזר‪ ,‬וכמבואר •‬
 ‫כרוך‬ ‫)זכרונוהי(‬ ‫ממור‬ ‫‪436‬‬

‫הטשך הערה ל״ח‪.‬‬

‫מיוחדת רק ‪ S‬ו‪ ,‬ונ קנינו אייייי‬ ‫א שיה‪ ,‬ע א מנ ם‬ ‫‪h‬‬ ‫רות‬ ‫» ‪h‬‬ ‫עצמה‬ ‫ולא כן בקנין‬
‫מאי ^ש‪,‬ן קדו׳־ין׳‬ ‫הוא אוסר אותה על כל העודם‪ ,‬וכמו שאמרו כריש מם׳ קדושין )ב׳ ב׳ (‪:‬‬
‫דאסר לד■ אכולי עלמא כהקד ש‪-‬לכן בצדק אמר קניתי ‪ ,‬ל י * לאשה‪ ,‬לושר^ לי ולא ל א ח י י'‬

‫כקחלת )י״א א׳( שלח לחמך על פגי המים כי כרוב הימים‬ ‫פרשתי‬ ‫‪n‬‬ ‫ועל דרך‬
‫תדע מד■ יהיה רעה על ה א י ז ׳‬ ‫תן חלק לשבעה וגם לשמונה‪ ,‬כי לא‬ ‫תמצאנו‪ ,‬ובפסוק ב ׳ ;‬

‫ובפשוטו י תפ ר ש‪ ,‬כי אעפ״י שעשית טוב וגמילות חכר עם שבעה אנשים'‪ ,‬אל חם^'^‬
‫כי מספד שבעה הוא‬ ‫כזה גם עם השמיני )והוא על דרך הפלגה ‪,‬‬ ‫ככל ז א ת לעשות‬
‫שבעה י‪5‬ןי א בי א ח ׳‬ ‫וקצוגי ‪ ,‬כמו כמה רבדים שקץ ענינם לאחר שבעה ו שנ ע ת ימי החג ‪,‬‬
‫שבע ש מי טו ת‪ ,‬שבעת ימי ה ש בו ע‪ ,‬שבעת ימי המשתד■ והרבד■ נ ה ג ה ‪ ,‬וכל היוהר על מם®'*‬
‫וגלגל‬
‫כי לא תרע מה רעה יהיה על הארץ ‪I‬‬ ‫זה נחשב להפרזר‪ — (.‬ומפרש כטעם הדבר ‪ ,‬יען‬
‫^ ‪ J , J J y ,‬א תט^^‬ ‫^‪,‬ןן ‪,‬ן ‪7‬‬ ‫^‬ ‫מצבך י שונ ה‪ ,‬ואפשר שתצטרך‬
‫וכזה כן זר‪ ,‬תמזנאני‬ ‫טונ ה וחסד עם כמד■ אנ שי ם‪,‬‬ ‫על פני המים ולעשות‬ ‫סלשלות לחמך‬
‫כרוב הי מי ם;‬
‫׳‬ ‫ולפי זה המשך וענין שני הכתובים אתר הוא ‪ ,‬וותם מתפרשים כרהבה ובם׳®'®'^‬
‫וזח‬
‫להורות לבני אדם דרכי החיים וגלגלי המצבים והשנוים בקורות ימי חיי ה אד ם‪,‬‬
‫מוסר נעלד■ ‪— .‬‬

‫ושל‬
‫ימי החג ׳• ׳‬ ‫ועל דרך דרש אגדי אמרו בט*ר באן« תן חלק ל שבעה‪ ,‬אלו שבעת‬
‫סכות( ‪ ,‬וגם לשמונה ‪ -‬לשמיני עצרת ‪ ,‬בקרבנות ;‬
‫ל®' י'‬ ‫וגם מה יחש המשך הלשון‬ ‫ולא נתבאר מה רצה הדורש לומר ולכוון ב ז ה ‪,‬‬
‫סון« הפכוק «כי לא תדע מה רעה יד‪,‬יה על ה א ר ץ';‬
‫‪.‬נסר‬ ‫ם*‬ ‫והובא בפירש״י לחורה )פ׳ פנחם ‪ ,‬כ׳ ט י׳ ח( ‪,‬‬ ‫אך הנה אמרו במדרש ‪,‬‬
‫וחם‬
‫פרשח(‬ ‫)כפי שמתבאר כאותה‬ ‫צ״ח כבשים‬ ‫ימי החג של סכות‬ ‫הכל נקרנו נ שב ע ת‬
‫‪ (/fc‬ן‬
‫‪r‬‬ ‫באים להגן על ישראל )המכונה שם פזורה ‪ ,‬צאן קדשים ‪ ,‬עמו וצאן מרעיתו ותהלים ‪,‬‬
‫שא; נחלתך )מיכה ז׳( מן צ״ח קללות שבתוכחה במ שנה תורה )בפ' תנ א ( ״ ע נ ״ לי‬
‫הנח‬ ‫‪.‬‬
‫אמנם בעוד אשר אלד■ ה צ׳ ח קללות מפורשות בפרשה שם ‪ ,‬ענינן ותנונח! ׳‬
‫י‬ ‫ובאה סתומה ו ח תו מ ה׳‬ ‫אשר לא■ נתפרש ענינ ה‪,‬‬ ‫עוד קללה אחת‬ ‫גתוספה עליהן‬
‫מנוגד‪ .‬כלשון התורה שם ב פ׳ ת נ א ‪..‬מכה אשר לא כתובה בספר ה ז ה' ;‬
‫חסי''^’‬ ‫)נופף על ה צ׳ ח( להגן על הרעה‬ ‫והנה לפי זה הי׳ צריך לבא עיד קרבן‬
‫■‬ ‫הז א ת ‪ ,‬אשר לא נודע ענינ ה מה היא !‬
‫ולכן באמ ת מביאים עוד ^רבן כבשים בשמיני עצרת ‪ ,‬כמפורש בתורה במקומי ®ם׳'!*‬
‫פנ ח ס‪ ,‬והוא מגין על רעה ז ו;‬
‫^ שוע!‬
‫וזהו שאמר בדרשה הנזכרת < הן חלק לשבעד■ ‪ ,‬ל שכעת ימי התג ‪ ,‬בקרבגיח‬
‫בזוז(‬
‫ה מ פ ו ר ש ו ת ‪ ,‬ותן הלק ‪) ,‬כלומר קרבן‬ ‫נגד צ״ח קללות‬ ‫הכילל ז ד ה ‪,‬‬ ‫כסך‬
‫מנ תינת‬ ‫ל שמונד‪ ,,‬ליום השמיני של ח ג ‪ ,‬שהוא שמיני ע צ ר ת‪ .‬ומסרש טעם הדבר‬
‫ריט‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ח׳ ״לעון מלעון‪ /‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫המשך הערה ל״ח‪.‬‬

‫דקל^וז‬ ‫מה רעה יהי׳ ע פ׳י‬ ‫בי לא נודע‬ ‫ה א י ץ' ‪,‬‬ ‫רעה יהייי‬ ‫‪ ,‬ב י לא תדע טה‬ ‫יען‬
‫ה ם ת ו ם ה בפרשת ה תו ר ה‪ ,‬היא ‪ .‬ה ט ב ה א ש ד‪ ,‬ל א בתובה בספר ה תו ר ה״‪ ,‬ולבן עריך קרבן‬
‫להגן גם מלפניה ל טונ ה ולשלום ‪- .‬‬

‫בהטשך‬ ‫בענין הדרשה ■הרמזית שלפנינו בפנים ג הנד‪ ,‬במה שאמר‬ ‫ועדיין לי דברים‬
‫ובן ברמז‬ ‫מזה ונתנים לזה ;‬ ‫זוזים ‪ ,‬למה נקרא שמס )של בספים( זוזים ‪ -‬שזזים‬ ‫‪1‬‬ ‫רמז זה‬
‫השס ‪,‬נ ב סי ס' שהבאנו בבאור < ‪,‬שנבבים מזה ונגלים לזה ״ — (‬
‫ונגלים לזד‪,‬״ ‪ -‬זה אינו מרומז‬ ‫הנה התלק השני מן הפתגמים האלה ז ״ונתנים לזה ‪,‬‬
‫ה ש ל י לח‬ ‫כלל בהמלים זוזים וננ סי ם‪ ,‬גי הרמזים עפ״י תכונ ת הוראת המלים בוללים רק‬
‫והפעולות האלה אפשר שתבאנה ע׳י אופני כליה שונים *‬ ‫שבהם ‪,‬שזזים מזה ונכסים מזה* ו‬
‫דרשה זו שהכסן* של ז ה‬ ‫אבל מניין לו עפ״י‬ ‫הפסד ואבדן וכדומה!‬ ‫ט בי ע ה‪,‬‬ ‫ש רי פה‪,‬‬
‫יבא לאתר?‬
‫גלע״ר‬ ‫בעון‬ ‫א'( ‪t‬‬ ‫במם׳ שבת )ל׳ג‬ ‫ואמנם מצינו בהאי גונא באגדה אתת בתז״ל ‪,‬‬
‫וע״ז ו בו׳ גלות בא לעולם ומגלין אותם ובאים אחרים ויושבין ב מ קו מ ם‪ ,‬שנאמר )פ׳ אחרי(‬
‫ולא תקיא הארץ אתכם וגו׳ ‪ ,‬ואתכם אזרה בגוים וגו׳ !‬
‫‪ ,‬שנ אי ם‬ ‫והנה הסמיכות מהפסוקים מורה רק על ג ל ו ת ם ה ם ‪ ,‬אבל לא גם על זה‬
‫ב מ קו מ ם'! ולא נתבאר מניין לו תוספת דבר ז ה ‪ ,‬וגם למה תלוי‪ ,‬זד‪ ,‬בקללות‬ ‫אחרים ויושבים‬
‫או‬ ‫אםישבו אחרים במקומם‬ ‫הג לו ת‪ ,‬כי מה להם להגולים נ ״ ם במה שיהי׳ לאחר גלו ת ם‪,‬‬
‫מה שהס•‬ ‫אותם הוא רק גלותם הם ‪,‬‬ ‫להם ומה שמענין‬ ‫כי הלא העיקר מה שנוגע‬ ‫לא ‪,‬‬
‫יג לו‪ ,‬ותו ל א ן‬
‫בשמואל א׳ )ט״ו(‪ ,‬שאמר‬ ‫זה גם במקרא ‪:‬‬ ‫והנה יותר מזה מצינו כעין לשון וענין‬
‫שמואל אל שאול‪ ,‬יען מאסת את דבר ה׳ וימאסך ממלך‪. ,‬שוב ביקש שאול מחילה והתחנן‬
‫להחזיק המלוכה בידו‪ ,‬ואמר לו עוד שמואל‪ ,‬וימאסך ה׳ מהיות מלך על ישראל‪ ,‬ושוב החזיק‬
‫כמלובה;‪.‬‬ ‫ממנו שיגחול לו ושיחזיק‬ ‫במו לא רצה לרפות‬ ‫שמואל‪,‬‬ ‫שאול בננן! בגדו‪ ,‬של‬
‫ונתנה לרעך‬ ‫מעליך‬ ‫ולבסוןז כשאמר לו שמואל )פסוק ב׳ה( קרע ה׳ את ממלכות ישראל‬
‫הטוב ממך‪ ,‬ואז רק אז‪ ,‬אחר ההודעה שבבר נתנה המלוכה לאחר‪ ,‬רק אז הרפה שאול מ ס ט‬
‫וקבל עליו את מדת הרין !‬
‫רק בעת שנעשיו‬ ‫לפעולה מוחלטת וקיימת‪,‬‬ ‫ומבואר מזה‪ ,‬דרק אז נתשבת העקירה‬
‫אחריה הנחה במסירת הדבר לאחר ! ויוצא מזה‪ ,‬כי ההנרד‪ ,‬הבאה לאח־ העקירה היא כהמשך■‬
‫מהרעה ה ב א ה; ולולא אותה ההנחה לא היתה הרעה עדיין נחל מ ת‪:‬‬
‫וטעם רכר זה פשוט‪ ,‬משום דבל זמן שלא נעשית הנחד‪ ,‬במסירת הדבר לאחר‪ ,‬עדיי;‬
‫יש נצני תקוה בלב הנענש לחשב פ; ואולי ע׳׳י תשובה ומחילה עוד תשוב לו אבידתו )וכמר‬
‫‪P‬‬ ‫'‬ ‫שוב אפסה בל תקוה‪,‬‬ ‫בשאול שהפציר והפציר(‪ ,‬אבל מכיון שנתנה האבירה שלו לאחר‪,‬‬
‫כי החזרה מזה שנתנה לו תד‪,‬י׳ רעה להזוכה בזר‪ ,‬ואין ממרת הקב״ה לחזור מהטובה שעשת‬
‫)בלא סבת חטא( ! ועל בן מששמע שאול בי בבר נתנה המלוכה לאחר פסק מלבקש עוד‬
 ‫ב רוד‬ ‫לזכרונוהי{‬ ‫^מקוי‬ ‫‪438‬‬

‫זמה היא )פ׳ קדושים(משריקון‪ ,‬זו מההיא ל®( )יבמות‪ ,‬ל״זב׳(•‬ ‫זמה‪.‬‬

‫ו נ ג ^ י =‬ ‫לז ה‪ ,‬נ כ סי ם סיוז‬ ‫ו נ ת נ י ם‬ ‫) כ ד ר ש ה ש ל פנינו(‪ :‬זוזי ס‪ -‬שזזי ם סז ה‬ ‫שאמר‬ ‫וז הו‬

‫« «׳ « ר‬ ‫אז‬ ‫ועד‬ ‫ו ה כ פוי‪,‬‬ ‫הזיז ה‬ ‫את‬ ‫ו ם ח לי טי ם‬ ‫ם קיי סי ם‬ ‫לאחר‬ ‫ו הג לוי‬ ‫ש הנ תינ ה‬ ‫ו היינו‬ ‫לז ה‪,‬‬

‫כי ד ם;‬ ‫י ת קיי מו‬ ‫ו או לי‬ ‫פן‬ ‫עו ד‬ ‫ל ח שו כ‬

‫או ת ם‬ ‫ד ע ו ל ש ו ם ג‪ 15‬ץ‬ ‫גא‬ ‫ג לו ח‬ ‫י דו ע‬ ‫ש כ עון‬ ‫ש ה ב אנו‪,‬‬ ‫ד שכה‬ ‫כ אגדה‬ ‫ש א מ דו‬ ‫מה‬ ‫ו כן‬

‫ט ה ר׳ *‬ ‫ש הי שו ב‬ ‫ל הו דו!‪/‬‬ ‫בז ה‬ ‫שבא‬ ‫כ לו מ ד‪,‬‬ ‫ב ט ק ו מ ם ‪,‬‬ ‫ו י ו ש ב י ם‬ ‫א ח ד י ם‬ ‫ו ב א י ם‬

‫הגו לי ם‬ ‫י שו בו‬ ‫ואם‬ ‫ה הי א‪,‬‬ ‫כאדץ‬ ‫ל ה תי ש ב‬ ‫א ח די ם‬ ‫ז כו‬ ‫שכבד‬ ‫ב ח ז ד ו ‪/‬מפני‬ ‫א י נ ו‬ ‫שו ב‬ ‫ל הגו לי ם‬

‫מ ק ו מ ו ת י ה ‪ /‬ו אין ס טיו *‬ ‫ל עזו ב‬ ‫הם‬ ‫שיו כ ד חו‬ ‫ה ח ד שי ם‪,‬‬ ‫ר ע ה ל ה תו ש בי ם‬ ‫מז ה‬ ‫תגי ע‬ ‫הלא‬ ‫ל מ קו ם‪/‬‬

‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫ב ה‪.‬‬ ‫שי כ ה‬ ‫מ מי‬ ‫ה טו ב ה‬ ‫ל הו צי א‬ ‫ה ק ב׳ ה‬

‫הג לו ת *‬ ‫עי ק ר‬ ‫ענין‬ ‫אל‬ ‫ט תי ח ש‬ ‫ב מ קו מ ס'‬ ‫ויו ש בי ם‬ ‫א ח רי ם‬ ‫‪ ,‬שג אי ם‬ ‫ד ה ענין‬ ‫ו מ ת ב א ר‪,‬‬

‫■‬ ‫—‬ ‫מו ח ל ס ‪.‬‬ ‫הג לו ת‬ ‫זו ל א י ן‬ ‫וזו ל ת‬

‫ש א מ ר ה כ תי ם‬ ‫מה‬ ‫על‬ ‫) כ ״ ז ל׳י ב (‬ ‫ב ח ק תי‬ ‫ב ס'‬ ‫ש כ ת ב ר ש ״י‬ ‫מה‬ ‫זה‬ ‫ע ס׳י‬ ‫יתבאר‬ ‫ו עי ר‬

‫ה ל שון ‪• :‬יי‬ ‫בזו‬ ‫ז ה כ ת ב ר ש ״י‬ ‫ועל‬ ‫ה א ר ץ‪,‬‬ ‫את‬ ‫ו ה ש מו תי א ני‬ ‫ו גו'‪,‬‬ ‫חרבה‬ ‫ע רי כ ם‬ ‫את‬ ‫ונ ת תי‬

‫ש ת הי *‬ ‫ב א ר צ‪/‬‬ ‫רו ח‬ ‫נחת‬ ‫ה אוי בי ם‬ ‫י מ צ או‬ ‫שלא‬ ‫לי ש ר א ל‪,‬‬ ‫טו ב ה(‬ ‫כ שו ר ה‬ ‫) כ לו מ ר‪,‬‬ ‫טונ ה‬ ‫מדה‬

‫‪,‬‬ ‫ע׳נ ל ;‬ ‫שו ט ט ה ״‪,‬‬

‫אם‬ ‫לי ש ר א ל‬ ‫להם‬ ‫מינ ה‬ ‫נפקה‬ ‫מה‬ ‫טי‬ ‫ב או ר‪,‬‬ ‫ו מ חו ס ר‬ ‫ת מו ה‬ ‫הדבר‬ ‫ר א שונ ה‬ ‫ובה שקפה‬

‫ה ל א ם^י‬ ‫הם‬ ‫ש הו א‬ ‫אי ך‬ ‫הלא‬ ‫כי‬ ‫כ ה א ר ץ‪,‬‬ ‫רו ח‬ ‫נחת‬ ‫ה ח ד שי ם‬ ‫ה תו ש בי ם‬ ‫י מ צ או‬ ‫לא‬ ‫או‬ ‫י מ צ או‬

‫׳ י‬ ‫ו עז בג ה }‬ ‫ס שם‬

‫עני ^‬ ‫מה‬ ‫ט ו נ ה ‪,‬‬ ‫ב שו ר ה‬ ‫ו עו ד‬ ‫בז ה‪,‬‬ ‫ה ב ש ו ר ה‬ ‫כ ת כונ ת‬ ‫ב או ר‬ ‫צ רי ך‬ ‫מז ה‬ ‫די ת ר‬

‫ב ת ה­‬ ‫ט ו‬ ‫ימה‬

‫הגו לי ם‬ ‫אח‬ ‫מי א ש ת‬ ‫הגו לי ם‬ ‫ארץ‬ ‫על‬ ‫ח ד שי ם‬ ‫מ תו שני ם‬ ‫ד הי שינ ה‬ ‫ה ט כו א ד‪,‬‬ ‫ל סי‬ ‫אר‬

‫מ טי(‬ ‫ה שונ ה‬ ‫את‬ ‫ל ש לו ד‬ ‫ה קנ ״ ה‬ ‫ממדת‬ ‫ש אין‬ ‫מ פני‬ ‫שנ ת ב א ר‪,‬‬ ‫כ סי‬ ‫ה ד ב ר‪,‬‬ ‫א לי ה‪ ,‬ו ט ע ם‬ ‫מ ל שו ב‬

‫ל ה ם בי שי ם‬ ‫ש הנ חי לו‬ ‫ט ה שו ב ה‬ ‫ה ח ד שי ם‬ ‫ה תו ש בי ם‬ ‫י ש לו ל א ת‬ ‫לא‬ ‫זה‬ ‫ב ענ ץ‬ ‫כן‪,‬‬ ‫ואם‬ ‫ב ה‪,‬‬ ‫שז ב ה‬

‫אלי ה ‪:‬‬ ‫ם ח ד‪ ,‬צ‬ ‫ת קו ה ל הגו לי ם ל שו ב‬ ‫אין‬ ‫מ מי ל א‬ ‫י ש לו ל או ת ם‬ ‫שלא‬ ‫ו מ כיון‬ ‫כה ן‬ ‫שנ תי ש בו‬ ‫הארץ‬

‫או ^‬ ‫עזי ב ת ם‬ ‫בן‬ ‫אס‬ ‫ב ה א ר ץ‪,‬‬ ‫נ ח ת רו ח‬ ‫ל א י מ צ או‬ ‫ה ח ר שי ם‪,‬‬ ‫ה תו ש בי ם‬ ‫ש ה‪/‬‬ ‫ס כיון‬ ‫אך‬

‫ת סו ב ם‬ ‫לא‬ ‫ש בז ה‬ ‫ס ביון‬ ‫ל א ר צ‪/‬‬ ‫ל שו ב‬ ‫לי ש ר א ל‬ ‫יש‬ ‫מ מי ל א‬ ‫כן‬ ‫ואם‬ ‫ל ר ע ה‪,‬‬ ‫להם‬ ‫תח שב‬ ‫לא‬

‫בהארץ ;‬ ‫רו ח‬ ‫נחת‬ ‫י מ צ או‬ ‫לא‬ ‫א שי‬ ‫ה ח ד שי ם‬ ‫ה תו ש בי ם‬ ‫אל‬ ‫רעה‬

‫אם ^ ®‬ ‫נח שבת‬ ‫ב ה א ר ץ‪,‬‬ ‫ה ח ר שי ם‬ ‫ה תו ש בי ם‬ ‫של‬ ‫רו ח‬ ‫נחת‬ ‫מ מני ע ת‬ ‫זו‬ ‫הו ר ע ה‬ ‫ו ל כן‬

‫א ר צ ם•‬ ‫«ל‬ ‫ה קן״ ש‬ ‫אבדה‬ ‫לא‬ ‫עו ר‬ ‫זה‬ ‫מ פני‬ ‫א שר‬ ‫לי ש ר א ל‪,‬‬ ‫ט ו ב ה‬ ‫ל ב ש ו ר ה‬

‫ו כ מ בו א ר ‪.‬‬

‫‪-‬‬ ‫הי ט ב ‪,‬‬ ‫באר‬ ‫מ מ ד ר שי ם(‬ ‫ר ש ״י ) ש ה ם‬ ‫ד ב רי‬ ‫ו מ בו א רי ם‬

‫שנ ב ע ^יי‬ ‫א שה‬ ‫ה ר ב ו ‪ /‬ובן‬ ‫נ שי ם‬ ‫על‬ ‫אי ש‬ ‫שבא‬ ‫ה רי‬ ‫כ א ן ‪:‬‬ ‫בג מר א‬ ‫ש א מ רו‬ ‫מה‬ ‫על‬ ‫מו ס ב‬ ‫זוז‬ ‫‪(•V‬‬

‫מ חו ל ד ה ם ”‬ ‫א שה‬ ‫ו כ ה‪,‬‬ ‫א ח ו‪ .‬ת ו ;‬ ‫את‬ ‫ואח‬ ‫ב תו‬ ‫את‬ ‫נו ש א‬ ‫אב‬ ‫נמצא‬ ‫ונ ת ע ב ר ה‪,‬‬ ‫ד^בה‬ ‫ל אנ שי ם‬

‫ה איז‬ ‫ומלאה‬ ‫ה כ תו ב‪,‬‬ ‫אמר‬ ‫ק ר ו ב ה ; ו ע ל דה‬ ‫או‬ ‫ר חו ק ה‬ ‫לנו ש או ק‬ ‫מ ה הי א‬ ‫םפק‬ ‫הי א‬ ‫הנ שו אי‪/‬‬
 ‫רכ‬ ‫מבוא‬ ‫סדף א׳‬ ‫׳ ‪,‬‬ ‫פרק ח׳ ״לשון מלישון‬ ‫מבוא‬

‫)בכורות‪ ,‬נ^ט ב׳(‪.‬‬ ‫)שמימיה( חדין וקלים ‪, p‬‬ ‫ח( הדר‪,‬ל‪.‬‬

‫)שם עוף(—שעושה חסד עם חברותיה מי•( )ד‪,‬ולין‪ ,‬ס״ג א׳(‪.‬‬ ‫חסידה‬

‫ועל דרך נוטריקו״ן‬ ‫אשה זו מנו שא‪ ,‬מה היא לו‪ ,‬אשורה או מותרת‪,‬‬ ‫זסה‪ ,‬שלא ידע אדם‪,‬‬
‫דריש לרמז וסימן ‪,‬זו מה הי א "‪ ,‬לשון הבולל בראשי אותיות ממלת ‪,‬ז םה*‪5‬‬

‫משום‬ ‫ואמנם ככר כתבתי במקום אחר‪ ,‬בטעם דרשת חז״ל בכלל את המלה ‪,‬ז מ ה ״‪,‬‬
‫דע קחז של מלה זו לא יבא כיחור על החופש כחיי אישות‪ ,‬כי אם על עצת נםתולים ונבלי‬
‫רודפי זטה תרגומו צעד‬ ‫ועל הלשון שם )קי״ט(‬ ‫בידיהם זמה )תהלים‪ ,‬כ״ו(‪,‬‬ ‫ערמה‪ ,‬כ מו‪:‬‬
‫ורק על דרך ■ השאלה נתקבלה המלה לחיי פריצות‬ ‫ובמשלי )כ״א( בזמה יביאנו ‪j‬‬ ‫חטאין‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫כא־שות ;‬
‫בגמרא‪ , ,‬מ אי ז מ ה "׳‬ ‫לכן שאלו‬ ‫ביהוד לחיי אישות‪,‬‬ ‫שם זה‬ ‫ויען כי לא הוחלט‬
‫׳כלומר‪ ,‬מה יחושה לכאן‪ ,‬ודרשו בנוטריקו׳ן ‪—.‬‬

‫ועל דרך הפשט יש להקביל המלה ‪,‬ז מ ה״ לחיי אישות מגונים עפ״י מה שכתב בטור‬
‫■או״ח סימן ר״ד‪ ,‬כבאור הלשון במ שנה דברבות )מ׳ ב׳( על המלח ועל ה ז ו מ י ת ‪ ,‬דזומית‬
‫הוא הנעול והמאוס העולה מרתיחת הקדרה מן התבשיל שבתוכה‪ ,‬עכ״ל‪1‬‬

‫מזוהמות‬ ‫וכמו ידים‬ ‫מלשון חז״ל ‪,‬זו ה ס א״‪ ,‬דהיינו תעוב ומלובלך‪,‬‬ ‫ואם כן‪ ,‬הוא‬
‫נחש על חוה הטיל בה זוהמא‪ ,‬והרבה מלשון‬ ‫בשעה שבא‬ ‫)ברכות‪ ,‬מ״ז א׳(‪ ,‬ובמדרשים ;‬
‫זה בתלמוד ואגדות )ופעם אחת נמצא במקרא‪ ,‬באיוב )ל״ג כ׳( וזהמתו חיתו לחם(!‬

‫אישות אסורה על שם התעוב‪.‬‬ ‫ביחש חיי‬ ‫‪,‬ז ט ה ״‬ ‫המלה‬ ‫ולפי זה י״ל‪ ,‬שנתקבלה‬
‫מתועבה היא‪ ,‬ומשותפת‬ ‫והנעור שבדרך זו‪ ,‬ו תהי׳ הוראת הלשון זטה היא — מאוסה היא‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫עם הלשון ‪ ,‬תו ע ב ה' היא ‪ ,‬הבא ג׳ ב בפרשה שם לענין זה ‪— .‬‬

‫אות א'‪ ,‬שהוא מפני שהוא שש בן‬ ‫בהכרח דרש שם זה למעלה בבאור‬ ‫דאה מה שכתבנו‬ ‫‪(8‬‬
‫‪-‬‬ ‫ארבע אותיות‪ ,‬וכולן שרשיות‪ ,‬עיי׳ ש בארוכה ‪- .‬‬

‫מזה על מה שכתב הר מב׳ם‬ ‫להעיר‬ ‫ע כ״ ל! ויש‬ ‫פיר ש׳י‪ ,‬שחולקת מזונותיה עם חברותיה‪,‬‬ ‫‪ 8‬א(‬

‫ב מו רו‪ /‬בטעם איסור אכילת עופות טמאים‪ ,‬שהוא מפני שמ טב ע ה מאכל להדביק את תכונ ת‬
‫עופות טמאים שאכזרים הנ‪/‬‬ ‫נפש האוכלו‪ ,‬ואחרי שמ טב ע‬ ‫בא ממנו בתבונת‬ ‫מקורו שהוא‬
‫‪.‬‬ ‫לכן אסרתם התורד לבל ח חד ב ק מרח האכזריות בלב האוכלו‪ ,‬ע כ׳ ל;‬
‫ולפי פירש׳יי שהבאנו‪ ,‬שמטבע עוף החסידה לחלק מזונותיה עם חברותיה‪ ,‬ובכלל לפי‬
‫לשון הגמרא ‪ ,‬שעו שה חסר עם חברותיה׳׳ קשוז‪ ,‬הלא זו מ חז טובה יייא‪ /‬יאיך נחשבת בין‬
‫העופות דטמאים שטבעם קשה ואכזרים ה ם ?‬
‫מזונות אין מכריח שאיננו‬ ‫חסר עם חברותיה בחלוקת‬ ‫אך אמנם י׳ ל‪ ,‬דמה שעושה‬ ‫■‬
‫ע ו ר ו ‪ /‬עד שהי׳ למשל כמדה זו‪ ,‬וכמו‬ ‫אכזרי בכלל‪ ,‬שהרי מי גדול באכזריות כעופות מן‬
‫שאמרו במס׳ עירובין )כ׳ ב׳( לענין דאיירי שם‪ ,‬במי שעושה עצמו אכזרי כעורג‪ /‬ובכתובות‬
‫העולם שאפילו העורב שהוא אכזרי כיותר בכל זאת כע•‬ ‫‪).‬מ״ט ב׳( אמרו לענין טב ע קיום‬
 ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪410‬‬
‫ברוד‬
‫המשך ה*;רד‪ .‬מ״א ‪.‬‬

‫מנםה‪-‬‬ ‫זה‬ ‫סתבאר‬ ‫ו נ ו ‪ /‬ועוד‬ ‫אנזרי‬ ‫שהוא‬ ‫ן׳ עו־נ‬ ‫מניין‬ ‫אי ת א‪:‬‬ ‫ונ תנ חו מ א‬ ‫נני‪,‬‬
‫מדרשים ואגדות ‪J‬‬

‫זי • ^‬ ‫את‬ ‫זה‬ ‫אוהכים‬ ‫והנה עם כל ז א ת אמרו )פםחים‪ ,‬קי׳ ג כ'( שהעודכים‬

‫י "!‬ ‫הני עכנרי רשיעי ננהו‪,‬‬ ‫וכן במרת העכברים‪ ,‬ואמרו כירושלמי ג׳ ש )פ׳־ג( ‪:‬‬
‫והנה עם מדה טובה זו ש ר י מ‬ ‫שמוצאין;‬ ‫מ מה‬ ‫שהן אוכלין אלא שקורץ להבריהון לאכול‬
‫להנות לחבריהון נקראו בבל זאת ענברי ר ש י ע י ‪I‬‬

‫ואם כן אפשר שגם החסידה טובה היא לחברות ה‪ ,‬וזולת זה היא אנזריה ‪.‬‬
‫ונתקיימו דבר• הרטכ׳ם במורה ש ה ב אנו‪.‬‬

‫רבים וגדולים )ובכללם הרמב״ם( הם השערווג‬ ‫הקרו‬ ‫אשר‬ ‫אך כנלל טעמי המצות‬
‫בודדות כלתי •סודיות‪ ,‬ומי נ א עד הקר א ל ו ר ‪- . ,‬‬

‫השם־‬ ‫דרכיה ! וכנראה‪ ,‬טפרש‬ ‫«הסידה' ‪ -‬שמפזרת‬ ‫פירש‪ ,‬שהוראת שכ‬ ‫והר אב׳ע‬
‫וחרפה בחיי אישות־‬ ‫גנו ת‬ ‫בפרשת‪ ,‬ומענין‬ ‫עריות‬ ‫שבפרשת‬ ‫מלשון ‪ ,‬ח ס ד הוא"‬ ‫‪ ,‬ח סי ד ה'‬
‫ומגדף‪ ,‬ועוד שם )ע*ט י״ב( חרפתם אשר״‬ ‫מחסד‬ ‫)ותרגום מהרף ומגדף )תהלים מ״ד י״ג(‬
‫יתך( ן‬ ‫חסדו‬ ‫די‬ ‫חסודן‬ ‫תרגומו ‪:‬‬ ‫חרפוך‪,‬‬

‫'‘ בר שהוא נוטה בזה מבאור חז״ל שפרשו ע®׳‬ ‫לי‪ ,‬ני‬ ‫אך פירושו זה איננו בטוח‬
‫אחר נאורים חפשים בםלוי®‬ ‫זה כמו שהעתקנו )שעושה הסד עם חברותיה(‪ ,‬ולא לבי הולך‬
‫שמנגדים _לדעת חז״ל‪ ,‬ובמו שמצאתי לאחד קדוש מדבר‪ ,‬הגאון החנם בעל צמת דוד )תלמייי‬
‫קובע בלל גדול בספריו ו או מ ר; ‪ .‬תני‘'®‬ ‫של הרט״א( בספרו זה )חלק א׳‪ ,‬ג׳ אלפים תי״ח(‬
‫ח ד שוו‪ /‬כי אין לנו אלה מה שהנחילו לנו אבותינו‪ ,‬וקבלת אבותיני'‬ ‫ננ ק ש‬ ‫כל דבר לא‬
‫ישאר לנו תודה״‪ ,‬ע ב׳ ל ן ובהקדמתו לחלק ה עני מספרו זה הוא מוסר מודעה ואוטר ז‬
‫שאבנו דברינו יש צד ה תנגדות להגדת חן׳‪-‬ל‪ ,‬אפילי■‬ ‫בבל מקום שבדברינו ובהמקורים שמהם‬
‫כ תב ד‪,‬גאון ר ג'’‬ ‫ענ׳ ל‪ ,‬ומעין דברים אלה‬ ‫כלא היו״‪,‬‬ ‫רק נ מ ל א נימא יודחו דברינו והיו‬
‫מ רדני יפה בעל הלבושים‪ ,‬בספרו לבוש האורה פרשת נ שלח — ;‬

‫נאורו נשם ‪.‬חס^י’‬ ‫עיקר‬ ‫הראב״ע שהבאנו— הנה‬ ‫לדברי‬ ‫כאן‬ ‫עוד זאת‪ ,‬בנוגע‬
‫טבעי בעלי חייב‪ /‬כי זה העוף הוא ויי*‬ ‫שכתבו חוקרי‬ ‫מה‬ ‫דרכיה( קשה לפי‬ ‫)שמפזרת‬
‫הנקרא ‪>, B o c ia u‬ן‪ 07‬א ב ‪ , S to r e 1 ,‬והזכר והנקבה מכורים ואמונים זה לזה כאמונת אונז!‬
‫יעזבו שניהם את הי®‬ ‫לעווינזאהן‪ /‬ולעת הבציר‬ ‫בל חייה‪) ,.‬זאאדאגיא דעס תלמוד׳ס לד׳ר‬
‫והודו‪ ,‬ובקרוב ימי ה א ביב ישמרו שניהם את מוער®‬ ‫אפריקה‬ ‫בארצות‬ ‫לשוטט בימי החורף‬
‫ובצאתם בן נו אם ישמרו אמונתם זל־ז נ א ח ד ‪ -‬ו ל פ י זה קעיי•‬ ‫אשר עזבו‪,‬‬ ‫לשוב אל קנם‬
‫לומר שיהיו מפזרים דרכיהם‪ ,‬שזה גורם להפר ולהרס ברית אמונים‪ ,‬וזה נגד ט ב ע ם‪—.‬‬

‫למה נקרא‬ ‫מביא ממדרש ‪t‬‬ ‫ראה )י״ד י״ח(‬ ‫אדרת אליהו לפרשת‬ ‫ונספר‬
‫וזטי^■'‬ ‫זולת כספר‬ ‫זה במדרשים שלפנינו ‪,‬‬ ‫ולא מצאתי‬ ‫חסידה‪ ,‬שטובלת אחד שמושה ‪,‬‬
‫הימיס מצאתי ש מני א זה גם בן משם מדרש ‪ ,‬ולא הראה שמו ומקורו —‬
‫דכא■‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ח׳ ״לשון מלשוך ‪ ,‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬
‫טט בכתפי שתים‪,‬‬ ‫ט( מטבת‪.‬‬
‫)מנחות‪ ,‬ל׳׳ד ב׳(‪.‬‬ ‫פת באפריקה שתים מב(‬

‫קוראים‬ ‫ונמדינת אפריקה‬ ‫שהים ‪ .‬ט ט ' ‪,‬‬ ‫כמקום ששמו ‪,‬כתפי' קוראים למספר‬ ‫ר׳ל‪,‬‬
‫שתים; וזה רםי»‬ ‫פעמים‬ ‫שת•‬ ‫מן‬ ‫מרכבת‬ ‫לשתים ‪ ,‬פ ת״‪ ,‬ואם כן הוי המלה ‪ ,‬טטפ ת'‬
‫ראש‪ ,‬שהכתוב מכנה אותן ״לטטפת כין עיניך' כותבים ארבע פרשיות;‬ ‫שלתסילין של‬
‫שמלה ‪ n‬היא‬ ‫כי יען‬ ‫כתבנו למעלה אות א'‪,‬‬ ‫ובטעם הכרח דרש מלה זו בכלל‪,‬‬
‫לכן‪.‬‬ ‫שרש יותר משלש אותיות‪,‬‬ ‫ובכלל אין בלשה׳ק‬ ‫וכולן שרשיות‪,‬‬ ‫בת ארבע אותיות‬
‫הסכימו שמלה זו היא מרכבת מן שארי לשונות ‪ ,‬ודרשוה ‪ ,‬עיי׳ש ‪- .‬‬

‫ועל ררך הפשט יש לפרש המלה ״טטפת״ עפ׳י התרגום ביחזקאל )כ״ד(‪ ,‬ופארכם על‬ ‫‪.‬‬
‫ראשיכם ‪ -‬וטוטפתכון בראשיכון ‪ ,‬הרי דתרגום של פאר דוא טוטפת ; וידוע ‪ ,‬שתפילין נקראו‬
‫ופרשו בקבלה )מו׳ק ‪ ,‬כ״ג א׳( דמוסב על‬ ‫‪,‬פאר' ‪ ,‬וכמו שכתוב )שם( ופארך חבוש עליך ‪,‬‬
‫ועיין בתום'‬ ‫בין עינך ‪.‬‬ ‫נין עינך— ולפאר‬ ‫ולטוטפות‬ ‫דנונת הלשון‬ ‫תפילין ; ומתבאר ‪,‬‬
‫במנחות כאן ‪—,‬‬

‫נואת‬ ‫המבואר טט בכרפי שתים וכו׳ ‪,‬‬ ‫הז״ל שראו ^ררוש כאופן‬ ‫ובנוגע לדרשת‬
‫לומר ‪ ,‬שראו לכוין בזה כונה מיוחדת לתכלית הלכה אחת היוצאת מדרשה זו ;‬
‫במשנה <‬ ‫ובאור הדבר כך הוא נ כי בתחלת סרק רביעי ממם' מנחות באה הלכה‬
‫אלא שלש פרשיות‬ ‫שאם אין לו‬ ‫דארבע פרשיות של תפילין מעכבות זו את זו‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫לא יניחן כלל;‬
‫‪t‬‬ ‫דמעכבות‬ ‫מנא לן‬ ‫לא אתמר בנמרא‬ ‫בתוי׳ט שם בזו הלשון ז‬ ‫על זה‬ ‫ונתב‬
‫וכלל‬ ‫שהדבר קבלה הוא בידינו ‪ ,‬עכ״ל הרמב״ם ותוי׳ט ;‬ ‫המשנה נתב ‪,‬‬ ‫בפי'‬ ‫והרמב׳ם‬
‫דבריהם ‪ ,‬שאין אתנו מקור לדבר זה ;‬
‫אך הנה לדעתי יש רמז יסודי למקור דבר זה בתורה; ואקדים מה שאמרו במס׳ נדה‬
‫)ס׳א ב׳( בענין שעטנז‪ ,‬דבעינן‪ ,‬שיחי׳ שוע‪ ,‬טווי ונוז ביחד )באור שמות אלו נבאר להלן‬
‫ופסקו בגמרא‬ ‫או טווי‪ ,‬או נוז‪,‬‬ ‫כקובץ ז ה‪ ,‬בערך שעטנז(‪ ,‬ולחד מ׳ד בעינן או שוע‪,‬‬
‫כמ״ד דבעינן כולו י חד‪ ,‬ופרשו הטעם בזה‪ ,‬משום ‪,‬דאפקינהו רחמנא בחד לישנא״‪ ,‬כלומר‬
‫‪-0‬‬

‫במלה אחת— ‪,‬שעטנז״ ;‬

‫בשם אחד^‬ ‫רבים נכללים במלה אחת )כלומר‪,‬‬ ‫שפרטים‬ ‫דבמקום‬ ‫ומתבאר מזה‪,‬‬
‫הדבוק‪.‬‬ ‫מפני שנעשו הסרטים כמו תאומים‬ ‫זה ‪ ,‬והסברא נזה ‪,‬‬ ‫מענבים הפרטים זה את‬
‫ומגודל יחד כגוף אחד ‪ ,‬שכל אחד משועבד לחבירו ‪ ,‬בכל תנועותיו ;‬
‫במלה אחת )שעטנז( ‪ ,‬על כן אץ‬ ‫מתבטאים‬ ‫ואחרי שהפרטים ‪~,‬וע ‪ ,‬טווי ונוז"‬
‫תכונת שם זה מוגבלת כי אם בכולם יחד‪ ,‬ולכן פסקו כגמרא כאותו מ״ד דענין שעטנז הוא■‬
‫עד שיהי' שוע ‪ ,‬טווי ונוז ‪ ,‬כולם יחד ‪ ,‬וכמבואר ;‬
‫ב מ ל רג‬ ‫ומעתה אף אנו נאמר ‪ ,‬רלכן הוציאה התורה חיוב ארבע פרשיות בתפילין‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(■‬ ‫ממור‬ ‫‪442‬‬

‫י‬ ‫)בר״ר׳ צ״ג(‪.‬׳׳‬ ‫טפש בחכמה ושר בשנים טג( • ’‬ ‫ט פ ס“ ‪.‬‬

‫)לאות על ירכה‪ ,‬ם״פ בא(‪-‬יד כהה טי( )סנחות‪ ,‬ל״ו ב׳(‪.‬‬ ‫י( י ר פ ה *‬

‫ט ל ם גי חיי‬ ‫א ח ת )‪ .‬כ מ פ ת' ( לתורות בזד‪ , .‬שסבםר הכרשיות מעכב ת ו א׳ ז ‪ ,‬ודרושים לבא‬

‫לרטי‬ ‫להוציא מלה זו לדרשה זו ‪/‬‬ ‫דככוגה מיוחדת ראו הדיל בזה‬ ‫־ והוא ש א םינו‪,‬‬ ‫'‬
‫‪.‬‬ ‫דדך אג ב יסוד הלבה אחת ‪ .‬ועיין עוד לפניו כ תו ר׳ ת םון» פרשת בא ‪— .‬‬

‫ביים!*‬ ‫בנגוד לדדשה׳ בשםי ‪ .‬א ב ד ך״ דכתיב‬ ‫באה‬ ‫נבוב־נצר ‪ — .‬ותבינת הדרשה‬ ‫מוסב על‬ ‫מג(‬
‫«אב בחכמה י י ו‬ ‫לומד ‪,‬‬ ‫שם זה ז ‪ .‬א ב — ד ך' ״‬ ‫ודרשו‬ ‫)ויקראו לפניו אברך ‪ ,‬פ׳ מקץ(‬
‫)בלשי!‬ ‫כי בעלותו לגדולה הי׳ כבר בא בשנים‬ ‫‪,‬‬ ‫בנבוכדכצר הי׳ הד‪.‬יפך‬ ‫אבל‬ ‫בשנים* ‪,‬‬
‫היו*י*‬ ‫מ ע ט ה מאור‬ ‫וטפש ב ח כ מ ה‪,‬‬ ‫הרבה שנים(‬ ‫כי כבר שר עם‬ ‫מלי צי; שר ב שני ם‪,‬‬
‫ועוד ‪ .‬י‬ ‫חכמתי ‪ ,‬כנודע במקרא בדניאל‬

‫רריט‬ ‫ביחש לשם ‪,‬טפ ש•‬ ‫משב ספסר בשני פנים ז‬ ‫ומתבאר ‪ ,‬שדריש א ת ה ס מ׳ ך‬ ‫'‬
‫ודיר‬ ‫מן השינים ‪,‬‬ ‫זסשר״ץ ‪,‬‬ ‫וזה כ פני שהם ממוצא אחד ‪,‬‬ ‫אותו ב שי׳ן י מני )ט פ ש( ‪,‬‬
‫שמאלי ‪,‬‬ ‫וביחש לשם ‪ .‬שר• דריש אותו כמין שי‪-‬ן‬ ‫אחד להתהלך לפעמים ;‬ ‫אותיות ממוצא‬
‫למעלי*‬ ‫כמו שבארנו‬ ‫נוחו ת להתחלך ‪,‬‬ ‫כאלה‬ ‫דאותיות‬ ‫בהברה ‪,‬‬ ‫שקרובים‬ ‫וזה מפני‬
‫בפרק ו ׳ ‪.‬‬

‫בחי*ל'‬ ‫אחת איננו> חזון נפרץ‬ ‫אחת במלה‬ ‫כפולה באות‬ ‫דרשה בהברה‬ ‫וסגנון‬ ‫'‬
‫כ תיב )פ׳ בהעלתך( שלו )בשי*‪1‬‬ ‫ומצאתי דוגמתו בתלמוד מס׳ יו מ א )ע*ה ב'( בזו הלשון »‬
‫צדיקים אוכלים‬ ‫אמר רבי חנינא ‪,‬‬ ‫שלו )כשית שמאלי( ‪,‬‬ ‫י מני ‪ ,‬ויאספו את השלו( וקרינן‬
‫רוטי*‬ ‫מלת ״ שלוה'( ורשעים‬ ‫אותו ב ש ל ו ה )וזה דריש מן שלו ב שי׳ן ימיני‪ ,‬והוא תחלת‬
‫טל' ׳‬ ‫להם בסילים )כקוצים ‪ ,‬וזה דריש מן שלו ב שי׳ן שמאלי ‪ ,‬שמתחלך עם ס מ׳ ך‪ ,‬כנודע ‪,‬‬
‫חהו כבו פילים( ‪.‬‬
‫פרשו המבאדיס ע פ׳י התרגום‪ ,‬שנשםו‬ ‫הפר שדו נ ה ‪,‬‬ ‫ובשופטים )ג׳ כ׳ ב( ויצא‬
‫בי‬
‫שהמלה מרכבת מן שתי תי בו ת; ‪,‬הפר ש — שדונה*׳‬ ‫הפרש )המאכל( מבטנו‪ ,‬ופי ר ש׳י‪:‬‬
‫ועוד כהגייז*‬ ‫‪ ,‬ש דונ ה' בארמית היא כמו ‪ ,‬ש פ ך' בעברית )ומזה ב חז׳ ל ‪,‬ו שדי א א חיז ר א' ‪,‬‬
‫והשי׳ן משמש לבאן ולבא; ‪:‬‬

‫בכל מפום בספרא כתיב שם ‪.‬יזק■' ב כ׳ ך הסוגד )ך( וכלא ה*א בסוך‪ ,‬וכאן כתיב •יי ^ *‬ ‫סד(‬
‫והיא‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫מלא ה ׳ ‪ ,‬ולכן דריש ע*ד רמז כסלד‪ .‬מרכבת ״ י ד ‪ -‬ב ה ה' ‪ ,‬שענינה היד החלושה‪,‬‬
‫תורה י י‬ ‫ה ש ס אליו‪ /‬דלגבי הי מנית היא חלושד‪ .‬וכהה‪ ,‬כגודע‪ ,‬ובכמה מקומות במקרא‬
‫על כח הזרוע והגבורה‪ ,‬כסו ‪ :‬ימינך ה׳ תרעץ אויב‪ ,‬נאדרי בכח )פ׳ בשלח( ; נצ^ »סינו נ*’’‬
‫)איכוע ב׳( תושע לך ימינך )איוב‪ ,‬ס׳(‪ ,‬ועוד כהנוע וההיפך ביד ש מ א לי ת‪.‬‬
‫ונדבו**‬ ‫על יד שפאל‪,‬‬ ‫תפילין היא‬ ‫ותכלית ה מ ר א ה משם זה‪ ,‬כי קשירת )ד‪,‬נחת(‬
‫‪-‬‬ ‫וקשרתם לאות על י ד כ ה ‪.‬‬
‫רכבי‬ ‫סעיף א׳ י מבוא‬ ‫פרק ח׳ ״לשון )‪ 4‬לשוך‪,‬‬ ‫מבוא‬
‫)יורה ומלקוש(—שמרוה את הארץ מי( )תענית‪ ,‬ו׳ א׳(‪.‬‬ ‫יורה^ י‬
‫'‬ ‫״יי;״ מספר שבעים‪ ,‬ו״סוד״ מספר שבעים‪,‬‬ ‫יין‪,‬‬
‫)עירובין‪ ,‬מ״ה א׳(•‬ ‫ללמדך‪ ,‬שכשנבנם יין יצא סוד סי(‬ ‫י‬
‫)יכרסמנה _חזיר מיער‪ ,‬תהלים פ׳ י״ב(‬ ‫י כ ר ס מ נ ה‪.‬‬
‫)ראב״ע‪ ,‬בס׳ צחות(‪.‬‬ ‫נוטריקו״ן ‪ :‬ימלא כרסו ממנה מי( ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫)בבורות‪ ,‬נ״ה א׳(‪.‬‬ ‫שיורד מדן ™‪C‬‬ ‫י ר דן‪,‬‬

‫ודריש נהפוך‬ ‫תלמיה דוה נחת גדודיה!‬ ‫ספני שיודד בנח ת‪ ,‬וכלשון הכתוב בתהלים )ם־־ה(‬ ‫עיז(‬
‫אותיות ; יודה — דוה‪ ,‬וכתבנו מזה למעלה פ־ק ה׳ ‪— .‬‬

‫‪0‬ו(‬
‫בא בזה לדמז‪ ,‬שמי שמשתכד ביין לא יוכל להסתיד סוד‪ ,‬ומגלה אותו !‬
‫‪ .‬כ ל מקום שיש‬ ‫ובמלואו הוא ב מ׳ ד ם׳ נשא ‪:‬‬ ‫ונדאה שמאמד זה בא כאן כקצוד‪,‬‬
‫דסבת יציאת הסוד באה מסבה הקודמת‬ ‫יין אין דעת‪ ,‬ונכנס יין יצא סו ד' ‪ ,‬ע״כ ! ומתבאר‪,‬‬
‫שבעים‬ ‫וסמיך זה לסימן ולרמז על המספד‬ ‫ג' כ ע״י יין ‪.‬‬ ‫לו‪ ,‬מ סכ ת חסדון הדעת הבאה‬
‫שכצרופי אותיות המלה יין והמלה ם ד ‪.‬‬
‫ובעידובין )כ׳ א ב׳(‬ ‫ויען שנצטוינו מ חז׳ ל ‪.‬לע שו ת סימנים ל תו ד ה' )שבת‪ ,‬ק׳ ד א׳(‪,‬‬
‫בני גליל‬ ‫סימנא נתקיימה תודתם בידם‪,‬‬ ‫אג מ רי׳ בסימנים‪ ,‬ושם )נ׳ג א׳{ בני יהודה דמנחי‬
‫דלא מנחי סימנא לא נתקיימה תורתם בידם ‪! -‬‬
‫במאמר זה‬ ‫וגרשה לעצמנו לעשות‬ ‫מפני בל זה נלמוד גם אנו אל דדך הקודש זה‪,‬‬
‫סימן לאלה אנשי מעלה הזוכים ש י ו צ י א ה ק ב׳ ה את ס ו ד ו ת שלו ויגלה אותם להם‪1‬‬
‫דכתיב בהו סוד ה׳ ל י ד א י‬ ‫והס יראים‪,‬‬ ‫ובעלי זכיות אלה מצינו במקרא שלשה‪,‬‬
‫לעבדי‬ ‫גלה סודו‬ ‫םודו )משלי‪ ,‬גי( ! נביאים —‬ ‫י ש ד ים‬ ‫‪ -‬ואת‬ ‫ישרים‬ ‫)תהלים‪ ,‬כ׳ ה( !‬
‫וזהו נכנם )נכנסו‬ ‫המלה יין‪,‬‬ ‫וראשי תיבות משלשת אלה עורכים‬ ‫ה נ ב י א י ם )עמום‪ ,‬ג׳( !‬
‫‪-‬‬ ‫יין )י ר אי‪ /:‬ישרים‪ ,‬נביאים( יצא אליהם ם ו ד מ ה׳ ‪.‬‬

‫אך שאיננו מחז״ל בעל‬ ‫נוטריקון זי׳ לכאז‪/‬‬ ‫והעתקתי‬ ‫ראה מה שכתבנו למעלה אות א׳ ‪.‬‬ ‫‪(19‬‬
‫עזרא )הראב׳ע‬ ‫אבן‬ ‫כי אם מרבי אברהם‬ ‫התלמוד )הדבר אשר התויתי לי בקבוץ זה(‬
‫המפרשים והטבארים‪,‬‬ ‫בספרו ‪ .‬צ חו ת'(‪ ,‬וכונתי בזה להראות‪ ,‬בי חביב סגנון זה גם לחכמינו‬
‫ראש הפשטנים וכולו פשטני — הנה גם הוא משתמ ש‬ ‫וביותר נכבד הדבר‪ ,‬כי גם הר אב׳ע‪,‬‬
‫בסגנון רמזי זה ‪ .‬אמנם בי אין חקר לגדולים חקרי לב ‪- I‬‬
‫הלשון למעלה‬ ‫פשטות‬ ‫דרך‬ ‫מלה זו )יכרסמנה( על‬ ‫מה שכתבנו אנו בבאור‬ ‫וראה‬ ‫‪-‬‬
‫שבאה כמקום יכרת מנה ב תי׳ו )כי ה ס מ׳ ך מתהלך עם ה תי׳ו הרפויה‪,‬‬ ‫כפרק ו׳ כעיך ג ' ‪,‬‬
‫ועקרה‬ ‫כריתה וגיזור‪,‬‬ ‫מלשון והוראת‬ ‫וסעיך הנזכר(‬ ‫וכמ ש״כ כפרק‬ ‫וכמו סמך — תמך‪,‬‬
‫כ מ ש׳ ב בסרק הקורם סעיך כ׳ ‪.‬‬ ‫שכן דרכו לפעמים‪,‬‬ ‫ו המ׳ ם בא לעטור הלשון‪,‬‬ ‫י כר ת נ ה‬
‫‪-‬‬ ‫ועיין עוד מ ש׳ב בענין מלה זו למעלה סוך פרק רביעי )״לשון נקיה•( ‪,‬‬

‫כי מוצאו הוא מקצה הר חרמון נגבה‪ ,‬ומטזרח ־‪•.‬‬ ‫בלומר‪ ,‬שמקורו מתחיל מנחלתו של דן‪,‬‬ ‫יי׳(‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרינוהי(‬ ‫מהור‬ ‫‪444‬‬

‫)ב״ב‪ ,‬ע״ה א׳(‬ ‫כדין וכדין טם(‬ ‫כ( כ י כ ד ‪.‬‬

‫כ י ת י ו פ ל ה י‪ .‬שכורתין דבריהם‪,‬‬
‫)ברכות‪ ,‬ד׳ א׳(‪.‬‬ ‫ופלתי—שמופלאים דבריהם נ(‬

‫ממערת צו רי ^ ושני אפיקיו אלה יהיו לאחדים במקורו הגדול על יד העיר דן ן ועל ה א חיין­‬
‫שם מהאפיקים קורא — מקורו מדן ‪— .‬‬ ‫‪.‬‬

‫כתיב‪ ,‬ושמתי נ ד נ ד שמשותיך‪ ,‬והוא םי>'‬ ‫באור הדבר‪ ,‬כי כישעיה )נ״ד י״ב( בנח מת העתיד‬ ‫מט(‬
‫אמוראי )או תרי מלאכי( במין האבן ‪ :‬הד אמר*‬ ‫אבן תן נוצצת )ועיין בםמוך( ‪ :‬ופליני תדי‬
‫ישפה‪ ,‬ואמר ה ק כ״ ה‪ :‬להוי בדין וכייז׳‬ ‫שהמאור יהי׳ כמו אבני שהב‪ ,‬וחד אמר‪ ,‬כמו אבני‬
‫ודריש ה מ״ ה »בדכד' כסגנון נוטריקון‪ ,‬כד מפ ר ש‪.‬‬

‫ויש להעיר‪ ,‬שלא סמך לדרוש התכונה הכפולח מהאבן הזאת הכלולה במלה זו גופי״‪-‬‬
‫בעקרה ובשרשה‪ ,‬בי נחלקו כה התרנומים הקדמונים‪ ,‬כי כאן בישעיה במקום פסוק זה‬
‫כדכד — מרגלית‪ ,‬ובפרשת תצוה )כ׳ה י״ח( תרגום ירושלמי על שם האבן נפח— כ ד כ ד י נ א ‪1‬‬
‫ולפי זה הי׳ אפשר לדרוש בדין וכדין ‪ -‬כמרגלית וכנפח‪ ,‬כיון דהמלה )כדכד( עצמה מני^יי'‬
‫שני אלה המינים ‪.‬‬

‫יהלכו כ י ד ו ד י אש יתמלטו‪ ,‬ועמלו המפרש'®‬ ‫טפיו לפידים‬ ‫וכאיוב )מ״א י׳ א( ‪:‬‬

‫‪ ,‬כ ד כ די )ובשנוי לשון(‪/‬‬ ‫ויתכן לומר ששרש אחד לו עם הטלה‬ ‫כנ או ר השם ‪ ,‬כי דו די׳ו‬
‫■שניהם‪ ,‬נצוקי‪ ,‬ה ב ר קה‪— .‬‬

‫א׳ ‪'.‬‬ ‫ועיקר מעם הרבר שראו חז״ל לדרוש מלה זו )ברנד( ראה ל מעלן‪ /‬אות‬ ‫‪.‬‬

‫כהנים היי י‬ ‫והפלתי ו בני דור‬ ‫יהודע והכרתי‬ ‫בן‬ ‫נ תי ב ‪ :‬ובניהו‬ ‫כשמואל ב׳ )ח׳ י׳יח(‬ ‫נ(‬
‫מערבי״‬ ‫לסדרים‪ ,‬עודדי‬ ‫דבר‬ ‫עורכי‬ ‫ואשר ענינו‪:‬‬ ‫ומתבאר‪ ,‬שמטין בזה לענין פקידות‪,‬‬
‫על סדרי המלוכה! אתה כהן‬ ‫על דוד השליט‬ ‫כאמור‬ ‫פקידים‪ ,‬מפקחים ומנהלים‪,‬‬
‫מ ת מני לרבה דעלמא‪ ,‬וכן בפסוק שלפנינו‪ ,‬וכני דוד נהנים הי' ^‬ ‫)תחלים‪ ,‬ק״י ד'( ותרגומו ‪:‬‬
‫עם השמות כרתי ‪ 61‬להי‪,‬‬ ‫נרדף ומשותף‬ ‫‪,‬כהנים׳י■‬ ‫ומכיון ששם זה‬ ‫תרגומו רברכין !‬
‫שהעתקנו‪ ,‬לבן מפרש גס אותם מענין זה‪ ,‬מענין פקידות רבוע רמה וגבוהה ;‬

‫‪ ,‬״ ץ לפניה®•‬ ‫כלומר‪ ,‬שפוסקים דבריהם כהח‪^(,!,‬‬ ‫כ ר תי ‪ -‬ש נו ר תין דבריהם‪,‬‬ ‫ודרי ש‪:‬‬
‫נ ח ה® ' ' ■‬ ‫שכל דברי מ ל מ ת‬ ‫ספק ורפיון בדבריהם )וזה על דרך הל שון' ב מגילה ט׳ו א ׳ ‪:‬‬ ‫'‬
‫ונמצאה מלח זו בהוראה זו גס במקרא כדניאל )ט׳ ®*''^'‬ ‫על פיו‪ ,‬כלומר‪ ,‬נחלטין‪ ,‬נתרצין !‬
‫נגזר‬ ‫באסתר )ב׳( אשר‬ ‫ה ל שון‬ ‫והוא בדמיון‬ ‫נ ח ת ך על עמך‪,‬‬ ‫שבועים שבעים‬
‫ונרדף פעל ז ה עם הפעל נורתין‪ ,‬ומזה הלשון ספר כריתות( )‬

‫באמתתם וצרגןי״**■‬ ‫מופלאים‬ ‫שמופלאים דבריהם‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫דריש‪,‬‬ ‫‪ ,‬פ ל תי'‬ ‫ומלשון‬
‫ועיין בסמוך!‬
‫לסנהדרין‪ ,‬אשר להם יקבילו השמות ע®‬ ‫אלו כתוארים‬ ‫שטות‬ ‫נתקבלו‬ ‫ובחז״ל‬
‫בם׳ שופטים‪ :‬כי יפלא ממך דבר וגו׳ '‪'*'®P‬‬ ‫הוראתם שבארנו‪ ,‬וכפי הוראת לשון הפסוקים‬
 ‫רכג‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ח׳ ״לשון גןלשוף ‪ ,‬כעי!* א׳‬ ‫מבוא‬
‫)יומא^ ל״ט ב׳(‪.‬‬ ‫שמלבין עונותיהם של ישראל נ״(‬ ‫לבנון‪.‬‬

‫ימין ושמאל‬ ‫ועלית וגו׳ על פי התורה אשר יורוך וגו׳ לא תסור ם! הדנ ר אשר יגידו לך‬
‫הרי ד א חיי דבריהם שוב א־ן עוד ספק״ והם נצנים וקיימים;‬
‫מעי; הלשון לפלא נדר )פ'‬ ‫ואפשר עוד לפרש הלשון ‪ ,‬פל תי — שמופלאים דבריהם'‬
‫להבדיל ולהקדיש נדר״ ויהי׳ שם זה נררך עם שם ‪ .‬כ ר תי' ונפי‬ ‫טטות( שהוראתו‪ ,‬להחליט‪,‬‬
‫שנתבאר ענינו ‪— .‬‬

‫לבנון אלא‬ ‫אמרו ‪ , :‬אין‬ ‫הפסוק ההר הטוב הזה והלבנון‪,‬‬ ‫על‬ ‫כספרי ריש פרשה ואתחנן‪,‬‬ ‫‪(10‬‬
‫באדיר יפול )ושם מוסב זה על ביהמ״ק( ולמה נקרא‬ ‫ביה מ׳ ק‪ ,‬שנאמר )ישעיה‪ ,‬י׳( והלבנון‬
‫שמו לבנון‪ ,‬שמלבין עונותיהם של ישראל'‪ ,‬ע״ב! ור׳ל‪ /‬ע׳י הקרבנות שמקריבים שם מתלבנים‬
‫הטאיכם נשנים כשלג ילבינו‪ ,‬כי מראה‬ ‫העונות‪ ,‬והוא על דרך הלשון בישעיה )א׳( אם יהיו‬
‫תנב סני ומשלג א ל בין‪ .‬ועיי!‬ ‫)נ׳ א(‬ ‫הלובן הוא ציור ורמז לטהרה‪ ,‬וכלשון הכתוב בתהלים‬
‫בסון* ה ה ע ר ה‪.‬‬

‫ואם יאדימו נתולע‬ ‫בישעיה הנזכר‪ ,‬אשר זה לשונו*‬ ‫הפסוק‬ ‫סוף‬ ‫ודרך אגב אבאר‬
‫םערך‬ ‫תכונות‬ ‫שנים ותולע‪ ,‬ושתי‬ ‫החטאים‪,‬‬ ‫תפס שני משלים בתכונת‬ ‫בצמר יהיו! הנה‬
‫העברתם‪ :‬שרג וצמר‪ ,‬וזה צריך באור ;‬
‫א'( שמי שהוא חוטא ומחטיא גם‬ ‫במס׳ יומא ) פ׳ז‬ ‫מה שאמרו‬ ‫ואפשר לפרש ע פ׳י‬
‫לאחרים אין מספיקין בידו לעשות ת שונה ;‬
‫וב חנו המפרשים‪ ,‬שאין זה סותר למה שאמדו ‪ ,‬אין לך דבר שעומד כפני ה ת שו בה'‬
‫נ בלי קדושין ם׳ א׳(‪ ,‬יען נ י באמת גם למחטיא מועילה‬ ‫פ״א ה״ א‪ ,‬ועיין‬ ‫‪).‬ירושלמי פאה‬
‫חטאתו לחלוטין נ מו כערך של זה החוטא לעצמו‪,‬‬ ‫ת שובד‪ ,‬אך שאין התשובה שלו מעברת‬
‫מבלי השאיר לו שריר‪,‬‬ ‫כולו‪,‬‬ ‫כשעשה תשובה הועבר מ מנו עונו‬ ‫ג י זה החוטא לעצמו‬
‫גם לאתרים‪ ,‬אין תשובתו מעברת כולה עונו‪ ,‬כי אם‬ ‫בן זה המחטיא‬ ‫';זהי' כלא הי׳ ; ולא‬
‫העגל סלחתי בדבריך וביום פקדי‬ ‫הקב׳׳ה במעשה‬ ‫וכעין מה שאמר‬ ‫כמו נשאר עליו בתו‪/‬‬
‫נפקד תי‪ ,‬כאומר ; א ע פ׳י שסלחתי להם כדבריך שב ק שו‪ /‬אבל רשומם וכתמם יהי׳ תמיד ניכר‪,‬‬
‫וביום פקדי ופקדתי עליהם עונם ;‬
‫והנה ידוע‪ ,‬כי תכונת הצבע ‪ ,‬ש ני' שהוא אדום רק לעצמו‪ ,‬אג ל אין בנ ח אדמימותו‬
‫כי תלבשי שני )ירמיו‪/‬‬ ‫להאדים גם לזולתו‪ ,‬ועל כן כתיב המלבישכם שני ) ש׳ב‪ ,‬א׳ כ * ד‪/‬‬
‫ולא כן התולע‪ ,‬שבדמו צובעים‪,‬‬ ‫לנ ג ד !‬ ‫־ד׳ ל׳(‪ ,‬ואלו הי׳ זה מצביע לא היו לובשים אוחו‬
‫ואם כן‪ ,‬הוא מאדים גם לאחדים ‪5‬‬
‫כי לובן השלג הוא מדאה הלבן‬ ‫ובן ידוע מהבדל תכונת הלובן של שלג ושל צמד‪,‬‬
‫מקצה האחרון‪ ,‬לובן שאין למעלה מ מ נו; ולא כן לובן הצמד‪ ,‬שאף אם לבן הוא‪ ,‬אך אין‬
‫•לכנוניתו שלמה לתכליתה‪ ,‬כי אם נוטה בעומקה למראה שחרות!‬
‫כצמר‬ ‫כ ש ל ג ‪ ,‬שניה לה‬ ‫ודבר זה דפורש במם׳ נגעים ריש פרק א׳ ; בהרת עזה‬

‫\‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪446‬‬

‫‪.‬‬ ‫הסשך הערה ג״א‪, . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪•■, ,‬‬

‫״‬ ‫״‪ I‬׳‬ ‫■‬ ‫“‬ ‫'‬ ‫־ •‬
‫ן )ומה ד כ תיג ב ת ^’ *‬ ‫‪i h‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪h v‬‬ ‫ל ב ן ‪ ,‬הרי דמראה לובן של צמר פחותה ב עיך ממראה לובן‬
‫המשכב‬ ‫המרא!‪ /‬כי אס בתכונת‬ ‫שם לא איירי בתבונת‬ ‫)קמ׳ז( הנותן שלג כצמר‪,‬‬
‫הארץ‪ ,‬שהוא כתכונת ציצית פתילי צמר רקיכא־‬
‫יהיו חטאיכם בשנים‪ ,‬קתכונת השני‪ ,‬שהוא אדום ר?‬ ‫וזהו באור הכתוב בישעיה ‪ :‬אם‬
‫לעצמו ואינו מאדים לזולתו‪ ,‬והיינו שתהיו רק חוטאים לעצמכם ולא תחמיאו גם לאחרים "‬
‫מדאה לבן‬ ‫י ל ב י נ ו שהוא‪,‬‬ ‫וכשלג‬ ‫ככולם‪,‬‬ ‫עוכרים‬ ‫חטאיכם‬ ‫תשובו יהיו‬ ‫אז אם‬
‫שאין למעלה מ מנו;‬

‫לזולתו‪ ,‬והיינו שתהיו חוטאים וג®‬ ‫גם‬ ‫שמארים‬ ‫ביו ל ע‪,‬‬ ‫חטאיכם‬ ‫אכל אם יהיו‬
‫תשובו יעבור עונבם רק למקצת‪ ,‬וכמו מראד‪ .‬הלובן‬ ‫ל א ח ר י ם ‪ ,‬אז אם‬ ‫מחטיאים‬
‫צמר‪ ,‬שאין‪,‬הלובן שלם בתכליתו‪ ,‬וזהו— כצמר יהיו ‪ .‬־‬

‫אץ לבנון אלא ביהם'?׳'‬ ‫בתחלת ה ה ע ר ה;‬ ‫שהבאתי‬ ‫מספרי‬ ‫ואשובה אל המאמר‬
‫דהלשון ‪.‬ההר הטוב והלבנון* שכפרשו׳‪-‬‬ ‫מביא לראי'‪,‬‬ ‫באריר יפול‪ ,‬ומזה‬ ‫שנאמר‪ ,‬והלבנון‬
‫ואתחנן מוסב על מקום בי ה מ‪ -‬קן‬
‫אלא בית המקדש‪ ,‬שנאמר )*‬ ‫)נ׳ו ב׳( ״אין לבנון‬ ‫מגיטין‬ ‫כזה‬ ‫והנה יש להעיד‬
‫‪.‬‬ ‫ואתחנן( ההר הטוב הזה והלבנון‪ ,‬ע״ב ;‬
‫לזה שהלשץ והלבניז‬ ‫כי בספרי שהבאנו מביא ד אי׳‬ ‫ה ד כ ר‪,‬‬ ‫נפלא ותמוה‬ ‫‪ ,‬וכמה‬
‫לע^י“ '‬ ‫שבם׳ ואתחנן( כשהוא‬ ‫הדי דשם זה )והלבנון ‪,‬‬ ‫שכם׳ ואתחנן מודה על בי ה מ׳ ק ‪,‬‬
‫לעב־יי‬ ‫משם זה‬ ‫ופשוט‬ ‫ישד‬ ‫ובגמרא הביאו דאי׳‬ ‫איני מורה על ז ה ‪ ,‬טדצריך ל ר אי׳‪,‬‬
‫שהוא טורה על בי ה מ׳ ק!‬
‫דהשם ‪,‬והלבניו‬ ‫הלמוד ב ספ רי‪,‬‬ ‫דראית הג מד א הוא לאחד מסקנת‬ ‫וצדיך ל ו ט י ‪,‬‬
‫מודה על כי ה מ׳ ק ‪ ,‬ואם כן כמו נתקיים דבר זה ‪— .‬‬

‫להלבנון‬ ‫בפסוקים שונים הטחיחשים‬ ‫דבוי התוארים‬ ‫להעיר על‬ ‫המקום‬ ‫וכאן‬
‫חשיבותו הגדול ה‪ ,‬עד שהוא משותןז עם שם בית ה מ קד ש;‬
‫‪ ,‬הנה כי כן‪ ,‬מכונה יער לבנון ) מ ״ א‪ ,‬ז׳ ב׳ ועוד שם(‪ ,‬דיח לבנון )שה־יש‪ ,‬ר׳ י׳ א ז׳‬
‫לבד מד‪.‬‬ ‫ב׳ י־י־ז(‪,‬‬ ‫כבוד הלבנון )י ש עיה‪ ,‬ל׳ ה ב ׳ ( ‪ ,‬ועוד שם חמס לבנון )ח ב קו ק‪,‬‬
‫פ׳ דברים ‪ :‬ההד הטוב והלב®'! ׳‬ ‫העצמי נקרא בה׳ הידיעה ‪ .‬ה ל בנון' )ארץ הכנעני והלבנון ‪,‬‬
‫ס' ואתחנן ; הלבנון מזרח השמש ‪ ,‬יהושע י״ג( ‪ ,‬וזה מורה על דבד ידוע ומצוין ;‬
‫אום‬
‫מגדות הים עולים גדים הרים ומסתעפים בי!‬ ‫כי‪ ,‬כ מ קו ם הז ה‪,‬‬ ‫‪ .‬ובאוד כל ז ה ‪,‬‬ ‫ד‬
‫מטיי^‘‬ ‫הלכנון טמערב ומול הלבנון‬ ‫ובין ארץ ישראל ‪ ,‬והשטח הזד‪ ,‬נפרד לשני דאשים נ‬
‫׳‬ ‫גי*‬ ‫מול הלבנון יורד נגבה‬ ‫וביניהם בקעת הלבנון )שם ‪ ,‬י׳־א י׳ז( ;‬ ‫)יהושע ‪ ,‬י׳ ג הי(‬
‫)י ר סיי׳‬ ‫וקצהו ממזרח למוצא פי הי ר דן‪ ,‬ונקרא ח ר ט‪ ,‬ן ^‬
‫ועל כן נקרא גם הר עיאון )ם׳ ואתחנ‪ 1‬׳ יי‬ ‫כ‪-‬ב ו׳ ( ‪ ,‬הרם והנשא מכל גבעות ההר ה ז ה‪,‬‬
‫שלג‬
‫מ׳׳ה(‪ :‬ומפני יתדון גכהו דובץ עליו שלג על דאשו כל ה שנד‪ ,,‬ונודע ענינו זד‪ ,‬ב׳*®‬
‫יקי**‬ ‫יונתן פ׳ דברים )ג׳ ט׳( על מה שהאמורי‬ ‫ובתרגום‬ ‫י׳ ח י׳ץ־(‪,‬‬ ‫ל בנון' )יר מיה‪,‬‬
 ‫רכך‬ ‫מבוא‬ ‫סעיף א׳‬ ‫'־ ׳'&רק ח׳ ״לשון ‪ .‬מלשון״ ‪,‬‬ ‫מבוא‬
‫)שבת‪ ,‬פ״ט א׳(‪.‬‬ ‫שפרו ורבו עליו נ^(‬ ‫מ( מדבר פארן‪.‬‬

‫שניר ‪ ,‬כתב ‪ J‬״אמוראי! קרין לי׳ טור תלגא )הר שלג( דלא שפיק מיני׳ תלגא לא בקיימא‬
‫'‬ ‫‪,‬‬ ‫בסיתוא ׳ !‬ ‫ולא‬

‫ישנה הרר‬ ‫ב קי ץ‪,‬‬ ‫וכן נקרא ״ירכתי ל בנו ך ) מ׳ א‪ ,‬י׳ ט כ׳׳נ( מקום שם ימם השלג‬
‫ועל כן‬ ‫עצי תאנה וזית ושקמים ולוז וערמון ל רו ב‪,‬‬ ‫ארזי א ל ‪ ,‬אלונים וברושים ו אלגומי ם‪,‬‬
‫יכונה מקום זה בשם ״כבוד ה ל בנון' )י שעיה‪ ,‬ל׳׳ה ב ' ‪ ,‬ם׳ י׳ ג ( ! ו עו ד‪ ,‬ת כונ ת האדמה במקום‬
‫ההוא להעמיף שניה בהרר שרחי ח מד וכל ראשי בשמים נותני ריח ניחוח ‪ ,‬ולכן נאמר ‪ :‬וריח‬
‫ויין לבנון‬ ‫י״ד‪ ,‬ז׳(^‬ ‫וריח לו כלבנון ) הו ש ע‪,‬‬ ‫ד׳ י׳ א ( ‪,‬‬ ‫נריח לבנון )שה׳ש ‪,‬‬ ‫ש ל מיייז‬
‫‪,‬‬ ‫) שם‪ ,‬שם ח׳((‬
‫טרן« נקרא בלשון‬ ‫חיתי‬ ‫ודובים וזאנים וכל‬ ‫אריות‬ ‫צוריו יגורו‬ ‫ועל ני בנקרות‬
‫הנביא ״חמם ל בנון' )חכקוק ‪ ,‬ב׳ י״ז(‪5‬‬

‫י׳‬ ‫בשם ״ ל ב נון' ז והלבנון באדיר ישול )י שעיה‪,‬‬ ‫ואת חיל צבא אשור יכנה הנביא‬
‫ל״ד( ‪ ,‬וזה הוא משני שארזי לבנון וברושים שלו הם היותר חזקים ‪ ,‬ומהם עשו ידו ת לחניתות‬
‫בשם‬ ‫ובלי מלחמה! ועל כן קרא המלך שלמה את אוצר בלי המלחמה אשר יפד בירושלים‬
‫״גם‬ ‫״יער ה ל בנון' ) מ׳ א ‪ ,‬ז' ב' ועוד שם(! ומטעם זה יאמר הנביא על משלת מלך ב ב ל ‪:‬‬
‫)י ש עי ה‪ ,‬י־ ד(‪:‬‬ ‫ברושים שמחו ל ך ‪ ,‬ארזי לבנון מאז שככת )יאמרו( לא יעלה הכורת ע לינו'‬
‫״ ‪.‬‬ ‫וכה הי' למשל לכל כבוד וגרולה ‪ ,‬ולכל נצח וגבורה ‪.‬‬

‫דבל אחת מנשי‬ ‫ורומז למה שאמרו באגדות‪,‬‬ ‫כך קורא למדבר פיני ‪,‬שנתנה עליו התורה !‬ ‫גב(‬
‫ישראל נתעברה במצות ״שובו לכם לאהליכם' )ש׳ ואתחנן( שנאמרה לאחר מתן תורדק ודרשו‪,‬‬
‫שכונת הצוי היתה להתיר להם שו׳ר שנאבדו שלשת ימים קודם ט ח׳ ת‪ ,‬כמבואר בשרשת יתרו‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪ ,‬אל תנשו אל אשה‬
‫והזרת ההיתר לזה מרומז בלשון ״לאהליכם"‪ ,‬בי בן מכוונים חז׳ ל בלשון ״אהל* ביחש‬
‫שמחים‬ ‫ל אה לי הפ‬ ‫דמלכים א׳ )ח׳( וילכו‬ ‫לא שו‪, /‬כמו בשבת )ל׳ א׳( דרשו על השפוק‬
‫וטובי לב‪ ,‬מלסד שמצאו נשותיהם בטהרה ! וביבמות )ס״ב ב׳( על השפוק דאיוב )ה'( וידעת‬ ‫•‬
‫‪ .‬כי שלום א ה ל ך ‪ ,‬דרשו‪ ,‬שלא תמצא אשתך )בבואך מן הדרך( פשק נדה ! ובכריתות )ט׳ ב׳(‬
‫על השפוק במצורע‪ ,‬וישב מחוץ ל א ה ל ו‪ ,‬שאפור ב ת ה׳ ם‪ ,‬ועוד כאלה!‬

‫ובל אלה נסמכו על הלשון דכתיב בשדה )ש׳ וירא( הנה באהל‪ ,‬ושרשו‪ ,‬מלמד שכבודה‬ ‫‪.‬‬
‫של אשה לשבת בית‪ ,‬ועל דרך הכתוב בתהלים בל כבודה' בת כלך פנימה ) ב' מ‪ ,‬ש׳ז א'( ן‬ ‫^‬

‫אמו )ם'ש חיי ^‬ ‫האהלה שרה‬ ‫‪ . ,‬וכן יתבארו עש׳י זה השסוקים )יביאה יצחק )לרבקה(‬
‫ויבא באהל רחל )פ׳ ויצא(‪ ,‬מנשים באהל תברך )שופטים‪ ,‬ה׳{ ועוד כאלד‪ !,‬וכל אלד‪ ,‬מיוםדים‬
‫׳‬ ‫'‬ ‫על שם ‪ #‬א הל' הפורה על תכונת מקום צניעות ומיוחד ‪.‬‬

‫‪ •,‬־‪.‬והנד‪ ,‬אעש׳י שאמרו בנמרא כ׳ ם שם על הפסוק הנה באהל‪ ,‬מלמד ששרה אמנו צנועה‬
‫היתה‪ ,‬שישבה באהל‪ ,‬מ ש מ ע שיצאה מכלל נשים דעלמא‪ ,‬אך מוקמינן בל ‪.‬בנות ישראל על‬
 ‫ברוך‬ ‫סכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫ל‪448‬‬

‫)שבת< פ״ט א׳(‪.‬‬ ‫שנצטוו ישראל עליו ננ(‬ ‫מ ד ב ר צין‪.‬‬

‫והגמרא תפסה‬ ‫ירשו בנים ובנות ‪,‬׳‬ ‫ומעשה אבות ואמהות‬ ‫חזקת כשרות וצניעות‪,‬‬
‫‪ ,‬צנו ע ה הי ת ה' בשרה^ על דרך ההוה‪ ,‬דאיירי בה‪ ,‬ונ תי ב בה הנה באהל ‪— .‬‬

‫כמו הא ד קיי ^‬ ‫גבירתי נוסדו על זה שדרכה של אשה לשבת בית‪,‬‬ ‫וככה הילבתי‬
‫דבתיב בתורה לא יבא עמוני ו מואני׳‬ ‫ביבמות )ע‪-‬ז ב׳( באיסור עמוני ומואבי לבא בקהל‬
‫בתורה‬ ‫עמוני ילא עמונית‪ ,‬מואבי ולא מואבית‪ ,‬ומעב הדבר‪ ,‬משום דבתיב‬ ‫אמרו ‪:‬‬
‫הרחקה »ו ‪ .‬ע ל דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בצאתכם ממצרים״ )פ׳ תצא( ואמרי י‬
‫דכבודה לשבת ביו‪ /‬י^^‪1‬‬ ‫משום‬ ‫ואין אשה דרבה לקדם‪,‬‬ ‫מי דרכו לקדם‪ ,‬איש דרכו לקדם‬
‫■אין היא נזשאת אשמה נ ה ;‬
‫שלא פירש איזו(‬ ‫ובמב׳ נזיר )י׳ ב א׳( ‪ :‬האומר לשלוחו‪ ,‬צא וקדש לי אשר‪) ,‬סתם‪,‬‬
‫משום דחיישינן שמא קידש השלית א ת אמה אי‬ ‫ככל הנשים שבעולם‪,‬‬ ‫אסור )המשלח(‬
‫בתה של זו שרוצז )המשלח( לישא‪ ,‬ואמרו‪ ,‬דלא שייך בזה ‪ ,‬בל דפריש מרובה פריש׳״ ורומרי‬
‫‪ -‬יען ‪,‬שדרכה של *׳®י'‬ ‫דזו שרוצה לישא מרובה פרשה‪ ,‬ורוב נשים הלא לא קידש השליח‬
‫■לשבת בי ת' ולא שייך בד‪ ,‬מרובד‪ ,‬פרשד‪;,‬‬
‫על‬
‫הבנו ת יזונו והבנים יתזרי‬ ‫מי שמת והנית בנים ובנו ת‪,‬‬ ‫ובמס׳ ב׳־ב )קל״ט ב׳( ‪:‬‬
‫שאין להם נ מ ה להשתכר(‪/‬‬ ‫לחזור על הפתחים‪,‬‬ ‫עליהם‬ ‫אם‬ ‫‪:‬הפתחים )ר־יל‪ ,‬אפילו‬
‫'‬ ‫‪,.‬דבבודה של אשה לשבת ב י ת' )‬
‫סעיף א׳ ‪ ,‬דאלמנה המוכרת מנכסי בעלד‪ ,‬נ די לגבות ב תיני׳י‘‬ ‫סימן כךג‬ ‫וב שו׳ע אהע״ז‬
‫בפרהסיא(‬ ‫■מוכרת שלא כ ב׳ ד‪ ,‬משום דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו כ ב״ ד )כלומר‪,‬‬
‫‪ ,.‬דנ בו ד ה ל שנ ת בי ת "‪ ,‬ואמדינן דע ת נ על ה שבודאי רצה לפוטרה מזו‪ /‬ממכירה ב ג׳ ר ו‬
‫ובשו״ע חו׳ ם סימן ק נ׳ ד סעיף נ ׳ פסקו‪ ,‬שאשה חשובה אין מזמני! ‪ 1,‬ףזן‪ ,‬אך‬
‫משום‬ ‫וזה הוא‪,‬‬ ‫לב״ד‪,‬‬ ‫והם מוסרים‬ ‫■לה סופרי הדיינים לביתה וטוענת ב פ נ י ה‪/‬‬
‫לשבדד בי ת' ;‬
‫יו‬
‫ובספר הערוך )ערך ‪ ,‬ה ס ת' ( כתב‪ ,‬דכשמשביעין א ת האשה משכיעין אותה בהצנ׳ג‬
‫ו אע פ׳י ’ שלא הביא מקור לרין זי■׳‬ ‫לשבת בי ת!‬ ‫משום דבבודד‪,‬‬‫•ענזין אותה בקהל‪,‬‬
‫יאנונס‬ ‫‪,‬‬
‫_‬ ‫’‬ ‫שהבאנו מאותו טעם שכתב הוא •‬ ‫מסתבר הוא‪ ,‬דיש לו יחש עם הדינים הקודמים‬
‫‪.‬‬ ‫בפוסקים לא מצאתי דין זה‪ ,‬ו צ׳ ע ‪— .‬‬

‫*‬ ‫אך הן כך היא תכונת התורה‬ ‫י והנה יצאתי קצת מחוג השי ‪ 7‬לדרשה שלפנינו‪,‬‬
‫‪.‬ייו‬ ‫אחד מעורר את חבירו‪ ,‬ואין מעצר לרוח נ שעה שעולים הדברים ברעיון‪ ,‬אם כ' י ק‬
‫אנב*(י‬
‫אגב* ל ה ‪ /‬ונ מו שנרחיב אי״ה הדבור על זה להלן כמבוא פרק י׳ ב )המכונה ‪,‬דיו‬
‫הנני'‬
‫גם מדבר זה כסו הקודם )מדבר פארן( בנוי להר סיני שנחנה חורה עליו‪ ,‬ומפרש טעם‬ ‫נגג(‬
‫— ספני שנצטוו ישראל עליו)‬
‫ואמנם לא נתבאר איפה מרוטז בשם ‪ ,‬צי ן' ענין צווי ) וקרוב לומר‪ ,‬ע פ׳י מה‬
‫ג מדד ש שד‪',‬ש )ה׳( על הפסוק פתחי לי אחותי רעיתי יונתי—יונתי‪ ,‬במרה‪ ,‬ששם נ צ ט '‬
‫רכה‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ח׳ ״לשון מלשון‪ /‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬
‫נוטריקו״ן ‪ :‬מזיח‪ ,‬מזין‪ ,‬מחבב ומכפר גי( )כתובות^ י׳ ב(‪.‬‬ ‫מ ז ב ח‪.‬‬
‫)גיסין‪ ,‬נ״ט א׳(‬ ‫דבר הנסלל ונמתח יי(‬ ‫מ ל ת ח ה‪.‬‬

‫ישראל במצות ובמעשים טובים‪ ,‬כיונה זו ש מ צ ט י י נ ת ‪ :‬וזה על דרך הלשון בתפ‪ S‬ה ותבד^‬
‫מצוינים;‬ ‫ובו׳ ‪ ,‬וזהו‬

‫י צ׳ ל‬ ‫ני בהמלה ‪ ,‬שנ צ כוו' נפלה ט»ט קלה‪,‬‬ ‫ולפי זה אפשר לומר בדרשה שלפניט‪,‬‬
‫במלת ‪ ,‬צ י ן ׳ ‪— .‬‬ ‫ש נ צ ם י י נ ו ‪ ,‬ומכוין להמדרש הנזכר‪ :‬וענין «ציון' יפה נרמז‬

‫מזיח ‪) -‬מעתיק‪ ,‬מסיע‪ ,‬כמו ולא יזח החושן‪ ,‬ם׳ תצוה( גזירות רעות מעל ישראל‪ ,‬וזה מרומז‬ ‫ני(‬
‫בהמ״ם‪ :‬מזין־ שהעולם נזון בזנות הקרבנות‪ ,‬ויה מרומז בהזי׳ן‪ ,‬ומחבב א ת ישראל לאביהם‬
‫וזה מרומז נ ה בי׳ ת ו ב חי׳ ת ‪ .‬וכל ןה הוא רק לרמז וסימן‬ ‫שבשטים נז ה שמנסר עונותיהב‪/‬‬
‫הענינים מסגולתו של ה מז ב ח‪:‬‬ ‫כלבד‪ ,‬לזכר‬ ‫‪,‬‬

‫אך לא נתבאר מה ראו הדיל לדרוש בכלל שם זה )מזבח( אשר שרשו ‪,‬ז ב ח ״ ^ ונקרא‬
‫כן על שם הזבחים שמקריבים עליו‪ ,‬והוא על משקל ה ש מוו‪ /‬מקדש‪ ,‬מ ש כן‪ ,‬וכדו מ ה‪ :‬ואעפ״י‬
‫אך כנ ר הוכחנו כמוז‬ ‫כי כפי שכתבנו אין כל דרשה זו באה ני אם לרמז וסימן בלבד‪,‬‬
‫פעמים בספרנו תו ר׳ ח‪ ,‬כי עם כל זאת אין מדרך חז״ל להעיר דרשה אם לא שיש להם איזדז‬
‫דיוק או איזו הערה בהלשון שאינה מתישבת לפי פשוטה‪ ,‬או שהיא שלא עפ׳יי חקי הדקדוק ‪/‬‬
‫ההגיון והשמוש‪ ,‬וכדו מ ה‪:‬‬
‫נאה לו עפ״י‬ ‫ונפי שכתבנו ששמו‬ ‫ובאן לא נתבאר מה קשה להם ל ח רל נשם זה‪,‬‬
‫שרשו )זבח( ועפ״י ענינו ;‬
‫שהוא מזבח ה ק ט ו ר ת ‪.‬‬ ‫הוה ב‬ ‫וקרוב לומר‪ ,‬דהדרשה מוסבת על שם מ ז כ ח‬
‫קשה‪ ,‬איזה יחש לו שם ‪ ,‬מ ז ב ח ' ‪.‬‬ ‫וידוע‪ ,‬ני זולת קטורת אין מעלים דבר עליו‪ ,‬ואם כן‬
‫שהוא משרש ‪ ,‬ז ב ח ״ ‪ ,‬בעוד שעל מזבח זה אין מעלים כל ז בו‪ /‬ורק מקטירים עליו קטור ת!‬
‫ויותר הי׳ מנוון לקרוא לו ‪ .‬מ ק ט ר' ‪:‬‬

‫ולכן מצאו לנכון לרמז נשם זה‪ ,‬א)« כי כדרך נוטריקו׳׳ן‪ ,‬את המעלות והזכיות אשר‬
‫באים לרצות ולסיים ולשכך כעס‬ ‫זה‪ ,‬וכנודע ומבואר בתורה )פ׳ קרח( שהקטורת‬ ‫למזבח‬
‫וחיטה‪ ,‬ולפי זה ינון שם זה )מזבח( גם למזבח הקטורת ‪- .‬‬

‫כדי לחבוש כתובת‬ ‫ונ מ תח‬ ‫מעור או מבגד שנמלל‬ ‫העשויה‬ ‫גדולת‬ ‫מלתחה היא אמתחת‬ ‫גי!(‬
‫חפצים ובגדים‪ ,‬והוא מלשון הנ תו ב )מלכים ב'‪ ,‬י׳( ויאמר לאשר על המלתחה הוצא לבו ש!‬

‫והחתל לא התלת‬ ‫וכמו‬ ‫ועטיפו‪/‬‬ ‫וקרוב לומר‪ ,‬שהוא משרש ‪,‬חתל*‪ ,‬שענינו חבישה‬
‫לפי זה מלה זו מן ההסוכוו‪/‬‬ ‫ו תהי'‬ ‫ל׳ ח(‪,‬‬ ‫)איוב‪,‬‬ ‫חתולתו‬ ‫)יחזקאל‪ ,‬ט׳ז(‪ ,‬וכן וערפל‬
‫לשון‪ — ,‬נלעג לשון‪.‬‬ ‫זעוה — זועה‪ ,‬עלגי‬ ‫שמלה ‪ -‬של מו‪/‬‬ ‫וכמו כבש — כ שג‪/‬‬ ‫חתל ‪ -‬לת‪/ 1‬‬
‫והרבה כהנה ‪.‬‬

‫ובעיקר הכרח דרשת מלה זו‪ ,‬ראה מערב למעלה‪ ,‬אות א ׳ ‪— .‬‬

‫‪29‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זברונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪450‬‬

‫)במר״ר‪ ,‬כ״ב(‪.‬‬ ‫ני(‬ ‫מה אתה מוגה‪ ,‬אינו כלום‬ ‫ממץ‪.‬‬

‫)יבמות‪ ,‬ע״ו ב׳(‪.‬‬ ‫ני(‬ ‫נוטריקו״ן‪ :‬מום זר‬ ‫ממזר‪.‬‬

‫ונתנים לזוז !‬ ‫שטם זוזים ‪ ,‬שזזים טזה‬ ‫טעם אחד לדרשה זו עם הקודמות נ זוזים למה נקרא‬ ‫נו(‬
‫כבאור לערך זוזים‪ ,‬או ת ל׳ ח(‪ ,‬והוא על י י ו‬ ‫ננסים — שנכסים מזה ונגלים לזה )עיין למעלה‬
‫בעולם׳ ™‬ ‫ההוזר‬ ‫הוא‬ ‫גלגל‬ ‫בכלל ;‬ ‫אדם‬ ‫כני‬ ‫של‬ ‫החוטרי‬ ‫מעמדם‬ ‫שאמרו בעני!‬
‫למעלה שם; וגם נ**‪1‬‬ ‫מאמרים ממין זה שהבאנו‬ ‫ועוד‬ ‫)שכת‪ ,‬קנ״א ב'(‪,‬‬ ‫עולה וזה יורד‬
‫מו נ ה'‪ ,‬בלומר‪ ,‬למה אתוז מתעסק ת מיי‬ ‫‪ ,‬מוז אתה‬ ‫ממון בנוטריקון‬ ‫השם‬ ‫דריש בענין זה‬
‫לך דבר נעתי וקיים• אם ‪ p‬אין זה נלום•־■‬ ‫כ מנינו‪ ,‬להגדילו ולהרכותו‪ ,‬יהלא ביון שאיננו‬
‫שונים השייך לכלל ענין ’י**‬ ‫וענינים‬ ‫כתבנו דברים נרגשים‬ ‫ולמעלה בערך זוזים‬
‫וראוים הרברים להצטרף ל כ אן‪— .‬‬
‫מאחיו‪ ,‬שאינו יודע למי יתיחש^ יען כי ה׳*®‬ ‫מוזר‬ ‫מום מסבות זרות‪ ,‬שהוא איש‬ ‫בלומר‪,‬‬ ‫נז(‬
‫אבר גושגי‪ ,‬אך גם על חסרון ס ו ס י '‬ ‫או מכשול‬ ‫חסרון‬ ‫על‬ ‫‪ ,‬מ ו ם' בעקרו יונח לא רק‬
‫האי מאן דיהיר בעל מום‬ ‫שאמרו ב תלמור‪:‬‬ ‫בנשש‪ ,‬וכה נקרא ‪,‬מו ם רוחני או נ ש שי'‪ ,‬וכמו‬
‫ומשרש ; מאי היא ; לא חוזיי‬ ‫כעצמך‪,‬‬ ‫מום‬ ‫וכן‪ ,‬אל תעשה‬ ‫הוא ) מגילו‪ /‬כ׳ ט א׳(‪,‬‬
‫דינא בהדי תלתא‪ ,‬משום דאחד יהי׳ כעל דינך ושנים עדים לו‪ ,‬לחוכתך )שטחים‪ ,‬קי*ב‬
‫הנשש‪ :‬וכן׳‬ ‫מעלת‬ ‫ומוסב על חסרון‬ ‫ע' כ׳(‪,‬‬ ‫וכן‪ ,‬כל השוסל במומו שוסל )קדושין‪,‬‬
‫הכונה על חסרון מוסרי ומגרעת בג®׳®׳‬ ‫נ ״ ט כ׳(‪ ,‬וגם בן‬ ‫שבך אל תאמר לחברך ) ב' מ‪,‬‬
‫י‬ ‫עיי״ש‪ ,‬ועוד מאמרים כאלה ן‬
‫רוחני‪ ,‬מסבת זרותו לעמו ולמקור תו ל ד תו‪.‬‬ ‫וכן כאן הבונה מום ז ר ‪ -‬מ ו ם‬
‫ממזרות גם בנקבו‪,‬־‪ /‬ואעש׳י דכשםוק כתיב ט מיי׳‬ ‫לשון זה ילשינן לשסול‬ ‫׳ ומבאור‬
‫יני!®''״‬ ‫המום שוב אין הכדל בין שפול זכר‬ ‫זרות‬ ‫בלשון זכר׳ אך יען שהקשידא היא על‬
‫דכשניהם שייך ז רו ת‪■ .‬‬
‫כתבנו למיגלה או ת א׳‪ ,‬דכל טלה או שם ש»ר®'‬ ‫ובטעם הכרח דרשת שם זה בכלל‬
‫מורכב‪ ,‬משום דמ תכונ ת ל שה׳ק שאין שרש ייי״*‬ ‫כמו‬ ‫ניתן להדרש‬ ‫יותר מן שלש אותיות‬
‫מן שלש אותיות‪ ,‬וכאן שם ‪ ,‬מםזר * הוא שם בן ארבע אותיות וכולן שרשיות‪ ,‬ולכן ררשוהי•‬

‫ואששר לוטר ע®‬ ‫הוראת שם זה ;‬ ‫מי שיבאר‬ ‫ראיתי‬ ‫ואמנם על דרך הששט לא‬
‫מה שכארתי למעלה בשרק הקודם סעיף ב'‪ ,‬דמדרך או ת העי׳ן‪ ,‬לסבת קלות הברתו‪ ,‬לוז׳®®®‬
‫לשעמים‪ ,‬והבאתי שם כמד׳ וכמה דוגמאות לז ה;‬ ‫■‬
‫)בחכיי!‬ ‫ומסעי‬ ‫יצאו‪ ,‬תחת‬ ‫ו מ ס י יהודה‬ ‫) מ״ ח(‬ ‫בישעיה‬ ‫הלשון‬ ‫ובה יתבאר‬
‫בני אשר‬ ‫העי״ן(‪ ,‬ובתרגומו ‪ -‬מ ז ר ע י ת דיהודה! והשם ‪,‬מעי־־ כנוי לכהות ההולדה‪ ,‬וכמו‬
‫ממעי אמי )ישעיה‪ ,‬מ*ט(? העוד לי כנים ב מעי )רות‪ ,‬א׳( יעיי ’‬ ‫יצא מ מעי )ש״ב‪ ,‬ט־ז( ‪:‬‬
‫דגי ם; והר‪-‬ש בשירי״י‬ ‫מ עי‬ ‫זריעתם(‬ ‫דגים )שהם‬ ‫לביצי‬ ‫ע׳ ז )ש‪-‬ב( קורא‬ ‫ובירושלמי‬
‫■‬ ‫ל מס׳ כלאים )פ׳־א ם״כ( כתב‪ ,‬לזרע קורא מעי‪ ,‬עכ״ ל;‬
‫והנח גם כאן יתפרש השם ‪ ,‬מ מז ר' מ מ ע י ז ר )בהשמטת ה ע ‪ , ( p‬והבונה טתוייי^'‬
‫■‬ ‫של איש זר ל א מו‪ ,‬לא של ב על ה‪— .‬‬
‫רכו‬ ‫מבוא‬ ‫■פיק ח׳ ‪,‬״לשון מלשין״ ‪ ,‬סעיף א׳‬ ‫מ בז א‬

‫)ברכות‪ ,‬ד׳י א׳(‪.‬‬ ‫שהי׳ מבייש פני דוד בהלכה גי(‬ ‫מ פ י ב ש ת‪.‬‬
‫)ע״ז‪ ,‬מ״ד א׳(‪.‬‬ ‫מפליא ליצנותא נ=(‬ ‫מ פ ל צ ת‪.‬‬

‫כנוטריקו׳ן‪ ,‬שהוא ראשי חיגו ת מן‬ ‫יפששר ששתי כהן על התורה משרש שם ‪,‬ס שזר״‬
‫רי ב‪ ,‬וזה צריך ב או רן‬ ‫השסוק רמשלי )י״ז( מ בי ת מלא זבחי‬

‫כי קריא‬ ‫זנותא בביתא‬ ‫)ר׳ ב׳(‬ ‫סוטה‬ ‫בםם׳‬ ‫עש׳י המבואר‬ ‫זה‬ ‫ואפשר לשרש‬
‫בך הזנוח‬ ‫כתולעת האוכי׳ת את השומשמין‬ ‫לשומשמי )כתולעת ‪.‬בחגך שוםשמץ( ‪ ,‬ושירש׳י ז‬
‫מ חי ב ת את ה כי ת‪ ,‬לשי שהאשה עוסקת בזנוניה ואינה עושה מלאכתה כבית ואינה משמרת‬
‫ביתה ומשקרת את של בעלה למנאשים ‪ ,‬ע כ׳ ל ;‬
‫ונמצא זה‬ ‫כין הבעל לאשתו^‬ ‫ריב ומדון‬ ‫הבית מלא‬ ‫בהנהגה כז ו‪,‬‬ ‫ועל ה רו ב‪,‬‬
‫‪.‬השסול נולר ‪ .‬מ בי ת מלא זבחי רי ב״‪.‬‬

‫‪ .‬מני טילי )הא דזנותא בביתא כי קריא‬ ‫‪1‬‬ ‫ואמנם יש להעיר מה שאמרו שם בגמרא‬
‫למה‬ ‫ולשי שירש־י שהבאנו אינו מתבאר‬ ‫לשומשמי( באיתתא ‪. ,‬אבל בנברא לית לן ב ה' ‪,‬‬
‫»לית לן ב ה' בג ב ר א‪ ,‬והלא גם ה א עוסק בררכו הנלוות זאת ואינו שומר מלאכתו ו עניניוי‬
‫‪.‬ו רו ע ה זוגות‬ ‫ער כנר לתס" ) מ שלי‪ ,‬ו׳(‬ ‫הנה הכתוב טיעיר ‪ ,‬נ ע ר אשה זונה‬ ‫ויוותי• מ ז ה‪,‬‬
‫עקרת הבי ת‬ ‫כי האשה‬ ‫לא יגיע ה ה ר ס‪,‬‬ ‫הבי ת‬ ‫ואולי בשנים‬ ‫כ' ח ( ן‬ ‫יאבד הון' ) שם‪,‬‬
‫שבח קי׳ ח‬ ‫בנודע )ע׳‬ ‫בשש ‪ .‬ב י ת' ‪,‬‬ ‫כן מכונה האשה‬ ‫כי על‬ ‫ב ע רו‪,‬‬ ‫לעצור‬ ‫תשתדל‬
‫נ׳( ‪ /‬ו צ ״ ע ‪- .‬‬

‫שם‬ ‫והי׳ דוד נזקק לו באלה ‪ — .‬ומעם הברח דרשת‬ ‫להיותו גדול ■ומושלא בתורה ובהוראה ‪,‬‬ ‫*ח(‬
‫למשיבשת ‪,‬‬ ‫ח׳ ל׳ד( וגנוהו‬ ‫שמו הי' מריב — בעל )דהי׳א ‪,‬‬ ‫זה בכלל הוא ‪ ,‬משום דעיקר‬
‫ומשרש הסבה לכנוי ■זה ‪.‬‬
‫ברהי׳א ט׳‬ ‫י״ל בטעם שנוי השש של מריב בעל )או מרי ‪ -‬בעל ‪,‬‬ ‫ועל דרך הפשט‬
‫לא ישסע על שיך״‬ ‫‪.‬ושם אלהיט אחרים לא תזכי רו‪,‬‬ ‫נ די לקיים מצות התורה‬ ‫ם׳( שהוא‬
‫ושם )י׳ח(‬ ‫כמו נ מ׳ א )ט'( מזבח לבעל ‪,‬‬ ‫)ש׳ משפטים( ‪ ,‬ו‪,‬בעל" הוא שם מושאל לע״ז ‪,‬‬
‫ה׳ ל״ג וט*‬ ‫ואשבעל )דהי־א ‪,‬‬ ‫הבעל ענני ‪ .‬ומטעם זה הוסבו השמות ירובעל לירובשת ‪,‬‬
‫ל׳ט( לאיש בשת ‪ ,‬למען מנוע שש ‪.‬הבעל* ‪- .‬‬

‫ט״ו ט׳ז( אשר בשובו לה׳ הסיר‬ ‫נ תי ב באמו של המלך אבא )רהי׳ב ‪,‬‬ ‫זה הלשון ‪.‬מפלצ ת״‬
‫ויכרת את מפלצתה״ )לשון דכתוב שם( ‪5‬‬ ‫מגבירה גם את אמו ‪.‬א שר עשתה לאשרה מפלצת‬
‫שהיתה‬ ‫ודרשו הז׳ ל בדרך נוטריק ‪n‬‬ ‫הז א ת‪,‬‬ ‫דבר המפלצת‬ ‫ילא שירש הכתוב א ת תכונת‬
‫מפליאה לעשות ליצנות ‪ ,‬בתמונה העובה ומגונה הנזכרת כיחזקאל ) ט׳ז יי׳ז( ;‬
‫ואמנם לא מלבם כרו חז״ל דבר ז ה ‪ ,‬אך כן מבואר בדברי ימי קרם‪ ,‬שהאומות ס בני‬ ‫‪,‬‬
‫והעבודה היחה‬ ‫לתמונות מכוערות ו מ תו ע בו ת‪,‬‬ ‫ובני רומי היו עוברות‬ ‫וצידן והיונים‬ ‫‪-‬צור‬
‫ויתץ )המלך אסא(‬ ‫במלכים כ׳ )כ״ג( כתיב ‪:‬‬ ‫ויש רמז לזה בשקרא ‪t‬‬ ‫בהוללות ותעלולים ן‬
‫בתי‬ ‫ופיר ש״ין‬ ‫אשר הנשים אורגות שם בתים לא שרה‪,‬‬ ‫כתי הקדשים אשר בבית ה ׳ ‪,‬‬ ‫‪r M‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫ברוך‬ ‫מקור‬ ‫‪452‬‬

‫גבמד״ר‪ ,‬כ״ב(‪.‬‬ ‫שנכסיש מזה ונגלים לזך‪(® .‬‬ ‫נ( נכסים‪.‬‬

‫)עלרובין‪ ,‬נ״ג א׳(‪.‬‬ ‫שהטריד את כל העולם סא(‬ ‫נמרוד‪.‬‬
‫נקיה באה‪ ,‬עד שאמרה מזוגי‬ ‫נקבה‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫)גדה‪ ,‬ל״א ב׳(‪.‬‬ ‫לא יד‪.‬בו לה ס®(‬
‫)שט״ר‪ ,‬י״ה(‪.‬‬ ‫שעומר לשמאל ומקטרג ס®(‬ ‫ס( סמאל‪.‬‬

‫הקדשים— בתי הזמה )בלשון נקיה‪ ,‬מלשון לא תהיה קדשו‪ /‬פ׳ תיא( עכ״ל‪ :‬ואורגות בתים׳‪-‬‬
‫היינו יריעות לתלות סביבן שמה ‪ ,‬ומלשון בתים לבדים ! ובתב הרלב״^ שהיו אורגות היריעיח■‬
‫למהיעות ל ה‪ /‬וכן מתבאר בפפר ט רה נבובים ‪— .‬‬

‫הוא על דרך המאמר בחז׳ל )שגת‪ ,‬קנ״א כ׳( בענין המעמדים החומרים של כני אדם בעי^®‬ ‫ס(‬
‫בכלל ‪ :‬גלגל הוא החוזר בעולם‪ ,‬זה עולה וזה יורד‪ ,‬ועוד מאמרים ממין זה באגדות ומררשים׳‪-‬‬
‫ובארנו כל ענין זה למעלה כערך ‪,‬זוזי ם'‪ ,‬וראוים הדברים להצטרן* לכ אן‪— .‬‬

‫כמבואר דינ^‬ ‫והסית לבני דורו לבנות המגדל ללחום כצבא השמיב‪/‬‬ ‫נמרוד הי׳ מלך בבל‪,‬‬ ‫פא(‬
‫כתודה כפ׳ נח ‪ .‬ועיין למעלה כערך אמרשל ‪- .‬‬ ‫‪.‬‬

‫כלומר‪ ,‬עד שמבקשת מזונוו‪ /‬וזה — עד שנשאת מבקשת מאביה‪ ,‬ואחר שנשאת ‪ -‬מבעלר■'■‬ ‫סב(‬
‫■ ולעולם אין לה קנין עצמי‪ ,‬כי עד נשואיו‪ /‬מעשה ידיה לאביה )כתובות‪ ,‬ט׳ו ב'(‪ ,‬ומשנשאל‬
‫‪ -‬מה שקנתה אשה קנה בעלה )נימין‪ ,‬ע׳ ח ב׳( ; ובירושלמי פאה )פ׳׳א ה׳א( הלשון ‪ :‬וזא׳®'’‬ ‫‪.‬‬
‫אין פסוקה בידו‪ /‬ע״ב‪ ,‬ובאה הלשון קצרה‪ ,‬והבונה כמו שבארנו ‪.‬‬
‫בחז׳ל ‪.‬פלוני יצא נקי מנכסיו‪) -‬ב״י‪-4‬‬ ‫ובאור הלשון ‪.‬נקיה באה״ הוא מעין הלשון‬
‫מ׳ א א׳(‪ ,‬כלומר‪ ,‬שלא נשאר לו כלום משלו‪ ,‬וכן כאן הבונה כזאת‪ ,‬וכמו שבארנו ‪ _ ,‬ומיג®‬
‫הדרשה בכלל‪ /‬הוא בדי לפרש שם נקבה נם בלשון נקיה ‪- .‬‬

‫י‬ ‫ותעודתו אשר לי • ־־‬ ‫ונקרא לפי זה על שם משלחתו‬ ‫סמאל הוא מלאך המקמרג‪,‬‬ ‫»(‬
‫ובמו שאמרו )סוסיי״‬ ‫העמידה בשמאל הוא מפני שצד השמאל נכון וטעותד לקטרוג ולדחוי‪,‬‬
‫לימינו של אי*■‬ ‫מקרבת‪ ,‬ובכמ״ר )כ*נ( יצר טוב‬ ‫מ׳ז א׳( לעולם תהא שמאל דוחה וימין‬
‫‪,‬‬ ‫_‬ ‫ויצר רע לשמאלו‪.‬‬ ‫■‬
‫וקרוב לומר‪ ,‬דוה מרומז בלשין הפסוק דקהלת )י׳(‪ ,‬לב חכם לימינו ולב כסיל לשמא^'״‬
‫זחבם בנוי לעושה טוב‪ ,‬וכסיל לפיעל רע יעיל ‪ 1‬ועל כן היתה מעולם יד ימנית אי י י‬
‫ליתרון כבוד ומעלו‪ /‬וכמו נאום ה׳ שב לימיני )תהלינ‪ /‬ק״ו(‪ .‬נשבע ה׳ בימינו )ישעיה‪® .‬‬
‫וכן יאמר המליץ‪ ,‬אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני )חהדים‪ ,‬קל׳ז(‪ ,‬ועוד כהנה‪,‬־‬
‫^אויי‬
‫ואומר י‬ ‫הצדק והיושר‪,‬‬ ‫ולשון עם הוראת‬ ‫שם ימין בכל אומה‬ ‫וכן נשתתף‬
‫; ‪n p ae o‬‬ ‫‪npaeaR p ra w o‬‬ ‫‪ R e c h t R e c h te‬והגרמני אומר ‪p r a w d a‬‬
‫וזד‪ ,‬בסגנון ‪.‬לשון נופל על לשוך )צדק וימין( ‪.‬‬
 ‫רכז‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ח׳ ‪ ,‬לשון מלעון״ ‪ ,‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫)תמורה‪ ,‬ט״ז א׳(‪.‬‬ ‫שכל הרואה כועס על אשתו סי(‬ ‫ע כ ס ה‪.‬‬

‫)חולין‪ ,‬פ״ר ב׳(‪.‬‬ ‫שמעשירות את בעליהן ס^(‬ ‫ע ש ת רו ת‪.‬‬

‫נ»ב‬ ‫כת הזרוע והגבורה ‪ :‬יםינך ה׳ נאדרי בכח )פ׳ בשי׳ח( ;‬ ‫‪hy‬‬ ‫וכן תורה יר ימין‬
‫ימינו כצר )איכה‪ ,‬ב'(‪ ,‬תושע לך ימינך )איוב‪ ,‬מ׳( ועור כ ה נ ה‪.‬‬
‫לפנות לשמאל‪ ,‬מפני שהוא צד החלש‬ ‫יתבאר מה שמתכונת הקטגור‬ ‫ומפני כל זה‬
‫זהרפה של האדם‪ ,‬ונות להקטרוג לשלוט ש ם‪- .‬‬

‫ודריש השם‬ ‫וטעם הכעס הוא לסבת יתרון יופיה ה מ צוין;‬ ‫עכסה היא בת כלב בן י פו נ ה‪.‬‬ ‫^יי(‬
‫ז עווז‪-‬‬ ‫‪ ,‬ע כ ס ה' כהפוך אותיות לשם ‪ ,‬כ ע ם ״‪ ,‬וכמו השמות כבש — כשב‪ ,‬שלמה — שמלה‪,‬‬
‫‪ -‬עלני לשון‪ ,‬והרכה כהנה‪ ,‬וכמבואר למעלת כפרק ה ' ‪— ,‬‬ ‫זועה‪ ,‬נלעג לשון‬
‫כמם׳ שכ ת ) ס׳ב ב׳( על‬ ‫כמו כאן באה‬ ‫וכעין דרשה זו בשם כזה ובהפוך אותיות‬ ‫׳‬
‫הפסוק דישעיה )נ׳( וברגלים תעכסנה‪ ,‬ופרשו‪ ,‬תעבסנה כמו ת כ ע ס נ ה )תקצפנה( ; וכן כרערי‬
‫ישם בשבת על הפסוק דמשלי )ז׳( וכעכם אל מוסר אויל )אשר לפי פשוטו יתפרש כמו כבל‪,‬‬
‫י שלשלת‪ ,‬וכמו בישעיה )נ׳ י׳ת( תפארת העכסים( — מפרש מלשון כ ע ס ‪— .‬‬
‫ויש להעיר נכלל דרשה זו שלפנינו‪ ,‬שמבואר‪ ,‬שמפני יתרון יופיה‪ ,‬הרואה אותה כועס‬
‫)דזזי׳א‪ ,‬ד׳ ז׳( שכל‬ ‫את השם ‪ ,‬א ת נ ף‬ ‫על אשתו ; וכנגד זה דרשו במם׳ סוטה )י׳יב א׳(‬
‫ע כ׳ ל‪,‬‬ ‫אתנן לאשתו‪ ,‬ופירש׳י ; מיתרון יופיה הוא ת א ב למשכב נשים‪,‬‬ ‫הרואה אותה מביא‬
‫‪1‬‬ ‫■ואיך ת תאימנה שתי הדרשות בטבע‪ ,‬גם לכעוס ונם להביא מ תנה‬
‫א ע פ׳י כן צר לו על אשתו‬ ‫ויש לומר‪ ,‬דשתיה! אמת‪ ,‬והיינו‪ ,‬כי אעפ״י שתאב הוא‪,‬‬
‫שאיננה יפה כענ ה ה‪ ,‬והלשון ‪ ,‬כו ע ס' ענינו מיצר ומצטער‪ ,‬והוא שם מושאל להתרגשות הנפש‬
‫והצירה אותה ‪- .‬‬ ‫שפירושו ‪ ,‬הרגיזה‬ ‫בכל אופן שהוא‪ ,‬וכמו וכעסתה צרתה )ש״א‪ ,‬א׳ ז׳(‬

‫בעליהן ‪ ,‬והכרח טעם‬ ‫עשתרות הן צאן‪ ,‬בהמות דקות‪ ,‬ועל כי יפרו לרוב הן מעשירות את‬ ‫־” *‪C‬‬
‫דרשה זו כתבנו למעלה אות א׳ ‪.‬‬
‫שטוש הלשון‪ ,‬שבבר בארג‪,‬‬ ‫על דרך‬ ‫הזאת‬ ‫טעם הדרשה‬ ‫ואמנם נראה עוד לפרש‬
‫אם בראש‬ ‫שמדרך אות התי־ו להסתפח על השרש לבנות מ מנו שם מפשט‪,‬‬ ‫הקודם‬ ‫נפר ק‬
‫תגמול‬ ‫ס״ה‪ ,‬והשרש אלה( ;‬ ‫)איכה‪ ,‬ג'‬ ‫תאלה‬ ‫תבלול )פ׳ אמור‪ ,‬והשרש בלל( ;‬ ‫המלה ‪:‬‬
‫מרק‪ ,‬מר‪,‬‬ ‫תקוםד״ תפלה )השרשים ‪1‬‬ ‫תמרורים‪,‬‬ ‫תמרוק‪,‬‬ ‫)תהלים‪ ,‬קט״ז י׳ ב‪ ,‬והשרש גמל( ;‬
‫)ישעיה‪ ,‬ל׳ ד׳‪ ,‬דבשת גמלים‪ ,‬משרש דבש‪ ,‬זהוא‬ ‫קו ^ פ ל ל ( ; ‪ -‬א ו בכופה ; אגרת‪ ,‬דבשת‬
‫תבני ת‪ ,‬תזנות‬ ‫ה מ ל ה;‬ ‫או משתי הקצוות של‬ ‫ש א רי ת ‪;-‬‬ ‫ר א שיו‪/‬‬ ‫■גוש חלב בגב הג מ ל(;‬
‫)פ׳ מ טוו‪ /‬ל׳ ב י״ד‪ ,‬והשרש‬ ‫ת פ א רו‪ /‬תרבות‬ ‫תכלית‪,‬‬ ‫)יחזקאל‪) ,‬ט״ז כ׳ו( והשרש זנ ה (;‬
‫ולפעמים גם בתוך המלה ‪ :‬עשתר‪ ,‬צנתר )זכריה ד׳ י׳ ב‪ ,‬והשרש צנר( ‪ :‬ו כ׳ז הוא‬ ‫רבה( ‪; -‬‬

‫לעטור הל שון;‬
‫תי־ו‬ ‫‪ .‬ע ש ר' )עושר( בתוספת‬ ‫הוא‬ ‫עשתרות‬ ‫שם‬ ‫שדעת חז״ל‪ ,‬דיסוד‬ ‫וכה י״ל‪,‬‬
‫עשדות‬ ‫למה נקרא‬ ‫הלשון‪ ,‬כ מ בו א ר; ויהי׳ שעור הלשון ב ג מ ר א‪:‬‬ ‫)הראשון( לתפארת‬
‫׳)מלשון *עושר( — שמעשירות את בעליהן‪ ,‬כמו שבארנו‪ ,‬מפני שהן פרות ורבות מאוד ‪—.‬‬

‫\■\‬
‫‪V‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונוהי(‬ ‫מקור‬ ‫‪454‬‬

‫)שבת^ ע״ז ב׳^‬
‫)מגילה‪ ,‬ט״ו א׳(‪.‬‬
‫)נימק‪ ,‬ל״ו א׳(‪.‬‬
‫)בכורות‪ ,‬נ״ה ב׳(‪-.‬‬
‫)שבת‪ ,‬ק״ו ב׳(‪.‬‬
‫)סטה( שפרים ורבים עליה טי(‬ ‫ם( פו רי א‪.‬‬
‫פ ח ס ב ו ט י — פרוס ‪ -‬בוטי פי(‬
‫פמסבולי‪ .‬פרוס ‪ -‬בולו סח(‬
‫שמימיה פרים ורבים סט(‬ ‫פרה♦‬
‫צ( צפור דרור‪ .‬שדרה בבית כבשרה ע(‬

‫ב נ י א ו‪ /‬רריש סוריא בנוטריקו־ן מראשי חיבו ת ‪ ,‬פו ״ ר' )פר״ ורני׳( ‪— .‬‬ ‫סו(‬
‫■‪f‬‬
‫לפי זה הפרוזבול הנע ש^‬ ‫תקנה‪ ,‬ובוטי ‪ -‬הוראתו עניינ‪ /‬והוי‬ ‫לע״ז פרוס ‪ -‬הוראתו‬ ‫גלשו;‬ ‫סי(‬
‫תקנה לעניים‪ ,‬נ די שימצאו טי שילויי‬ ‫הל אות )פ׳ ראה(‬ ‫שלא לשמם‬ ‫מקץ כל שבע שנים‬
‫עיי"‬ ‫ועיץ‬ ‫מלהלוה‪,‬‬ ‫מונעים עצמם‬ ‫המלוים‬ ‫היו‬ ‫אם הי' נשמט ה חוג‬ ‫יען כי‬ ‫להם‪,‬‬
‫בהערה הבאה ‪- ,‬‬

‫הוראתו תקנה ! ובולי — הוראתו עשירים‪ ,‬והוי לס' י'■‬ ‫כמו שכתבנו ג או ת הקודמת‪ ,‬דפרוס‬ ‫סח(‬
‫הפרוזבול תקנה גם לע שירי‪ ,.‬שלא יאבד כספם ‪— .‬‬

‫וטעם הדרשה‪ ,‬משום דעיקר שם נהר זה הוא יו בל ­ ­‬ ‫ד*ל‪ ,‬בלא מטר !‬ ‫סם(‬

‫דרור ‪ -‬על שם דירה‪ ,‬ס י י ’’‬ ‫צד‪ ,‬ולכן נקראת‬ ‫בזוית הכי ת לכל‬ ‫פירש״י‪ ,‬שיודעת להשמט‬ ‫ן(‬
‫^‪ ^(,‬אין דרור‬ ‫מ מה שאמרו‬ ‫צריך כאור בזה‬ ‫בכל מקוב‪ ,‬ע כ׳ ל ! ולכאורה‬
‫ח י ר ו ר ‪ /‬והוא‪ ,‬דש׳יי‪ ,‬הבין דרור מלשון דירה ‪.‬‬ ‫אלא לשון‬
‫אך י־ל‪ ,‬דתכלית שתי ההוראות בלשון דרור אחת היא‪ ,‬ני יען שאינה מקבלה םיי ^‬
‫כ א מ ת הוי דרור מלשון חירור‪ /‬אך התכלית היי***® ®י‬ ‫ממילא היא דרה בכל מק‪-‬נ‪ /‬וא־כ‬
‫■‬ ‫החירות שלה הוא זה שדרה בבל מקוג‪ /‬ונקט סוף דבר ‪- .‬‬
‫שהיי*‬
‫יש שפרשי‬ ‫המצויות אצלנו‪,‬‬ ‫העופות‬ ‫שמות‬ ‫דרור כיחש‬ ‫צפוד‬ ‫ומה הוא‬
‫ךר ר אינה‬ ‫אשכנז( ‪,, .‬ך‬ ‫‪ .‬שוולב״א־ )בלשון‬
‫עצמה‪ ,‬עכ״ל ; זל‪#‬י זו*‪r * .‬‬ ‫חונקת‬ ‫יחסשנה‬ ‫בדי שלא יתפינונה אדם‪ ,‬ואם‬ ‫כישוב‪,‬‬
‫שוולכ״א‪ ,‬שהרי וו מצויה הרבה‪ ,‬ונשתופשים אותה אינה חונקת ע צ מ ה;‬
‫ה ו נ ק ת עצמה־־ תמוהים זנ ‪6‬לאים םיייי"׳■‬ ‫אך הנ ה דברי תערוך «שאם יתפשנה אדם‬
‫שצריך לקהת שתי צפרי ריי'*׳■‬ ‫)פי מצורע(‬ ‫ב תו׳ ב‬ ‫אמרו מפורש‬ ‫כי הלא בצפרי מצורע‬
‫האחת שוחטים ואת השניה משלחים על פני השרד‪ /‬יא®‬ ‫ומפורש בפרשה שב‪ /‬כי א ת‬
‫אותה‪ ,‬והדי נ»ן‪,. 5,‬ן ^‪,‬ף נב^זז‪ ,‬ולא שייר‬ ‫בעת שתופשין‬ ‫איך יתכן שתהנק עצמה‬
‫שחיטה ולא שלוח ?‬
‫י‬ ‫^‬ ‫ונם בנלל לא נודע המקור מניין לקח לז כעל הערוך דבר הדוש זה שחיגק®‬
‫בוזתפשה ‪f‬‬
‫ק לוז ^יי‬
‫ואמנם להלן בחבור‪ ,‬חלק ג'‪ ,‬פרק כ״ו סימן ד' אבאר אי׳יה‪ ,‬סי אך ט®‘■‬
 ‫רכח‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ח׳ ״לשון מלשון׳‪ /‬סעיף א'‬ ‫מבוא‬

‫)עיר( שיושבת על ראש ההר כצפור ע״( )מגילה‪ ,‬ו׳ א׳(‪.‬‬ ‫צפורי‪.‬‬
‫)תנא דבא״ז‪ ,‬י״ז(‪.‬‬ ‫נוטריקון ‪ :‬צפרא יודעת ‪(V‬‬ ‫צפרדע‪.‬‬
‫)סנהדרין‪ ,‬ק״ט ב׳(‪.‬‬ ‫שהקהה שיני מולידיו עי(‬ ‫ק( קהת‪.‬‬
‫)שם‪ ,‬שם(‪.‬‬ ‫שעשה קרחה בישראל עי(‬ ‫קךח‪.‬‬
‫)עוף‪ ,‬פ׳ שמיני( כיון שבא רחם לעולם‬ ‫‪ 0‬רחם‪.‬‬
‫)חולין‪ ,‬ס״ג א׳(‪.‬‬ ‫באו רחמים לעולם עי(‬

‫בדברי הערוך‪ ,‬ותחת חונקת צ• ל חולקת‪ ,‬ומלשון שפת ח ל ק ו ת וחלקלקות‪ ,‬וחיינו שט שתמטת‬
‫ל ה ש מ ט ‪ ,‬וניחא הכל • יעיע‬ ‫שיודעת‬ ‫עצמה בנח ת ובדפיון ! ומכוון לפירש‪-‬י שהבאנו‬
‫עוד בחבור שם בארנו ענין זה מפורט ב איו ב ה‪— .‬‬

‫דהערים טבריה וצפורי ד ‪a‬‬ ‫כתב בשם הראשוניב‪,‬‬ ‫איגר‬ ‫עקיבא‬ ‫בגליון ה ש׳ם בהגהות רבי‬ ‫עא(‬
‫גתוך תחום א ח דו ויש להעיר על זה מ מה שאמרו ב ט׳ ר איכה )א׳( י״ח מיל על י׳ ח מיל‪,‬‬
‫כמו מטבריה לצפורי‪ ,‬ו צ׳ ע ‪- .‬‬

‫וזהו צפרא‬ ‫וכשתחוש אור היום תפסיק מלשרוק ‪,‬‬ ‫אך בלילה ‪,‬‬ ‫הצפרדע לשרוק‬ ‫כי מ מבע‬ ‫?‪(3‬‬
‫יודעת — ת חו ש‪ .‬והצפרדע הוא מין שרץ המים ו ה א ר ץ‪.‬‬
‫כי ממין שרץ המים‬ ‫כ• מה שהמציאו חוקרי הטבע החד שים‪,‬‬ ‫ופה המקום ל ה עי ר‪,‬‬
‫הוא בספרותני‬ ‫הוא לנו ‪ ,‬ועתיק יומין‬ ‫זה לא חדש‬ ‫צפור ננ ף — דבר‬ ‫נולד כל‬ ‫והארץ‬
‫או מ ר״‬ ‫כחוב אחד‬ ‫בא דכר זה בסגנון שאלה ז‬ ‫)כ׳׳ז ב׳(‬ ‫ה ע תי ק ה‪ ,‬בתלמוד מס' חולין‬
‫אי ב רו‪,‬‬ ‫על הארץ )ס׳ בראשית( אלמא ממיא‬ ‫נפש חיה ועוף יעופף‬ ‫המים שרץ‬ ‫ישרצו‬
‫ה׳ אלהיט מן האד מה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ‪ ,‬אלמא‬ ‫ויצר‬ ‫אחד אומר‬ ‫וכתוב‬
‫מן האדמה נבראו ‪ ,‬הא ניצר ? ותרצו ‪ :‬מן הרקק נבראו )עפר בלול עם מים( ‪ ,‬ורב שמואל‬
‫קפוטקאי מוסיף ז תדע ‪ ,‬שהרי יש להם )לצפרים( קשקשת ברגליהם נדני ם ‪ ,‬ע״כ ‪— .‬‬

‫‪ .‬ק הו ת‬ ‫והמליצה‬ ‫ומוסב על בן בנו ק ר ח ;‬ ‫שבייש את אבותיו במעשיו הרעים ‪,‬‬ ‫ה מנ ה ‪,‬‬ ‫עי(‬
‫אז מרוב בשחו הוא‬ ‫כי מי שנתבייש קשה ‪,‬‬ ‫הבזיון ‪,‬‬ ‫מליצי להפרזת‬ ‫השינים״ הוא תואר‬
‫נ מו אלם ‪ ,‬שבוש מלפתוח פיו ‪ ,‬ומי ששיניו קהות אינו יכול לדבר ‪ :‬ומזה הלשון בהגהה ש"® '‬
‫כמו סתום את פיו ‪ ,‬שלא ידבר דברי בלע ‪—.‬‬ ‫א ת שיניו ‪,‬‬ ‫הקהה‬
‫ויש לפרש בטעם ההפרזה של הבזיון כאן ‪ ,‬משום ד שכט קהת הי׳ מקודש יותר טבל‬
‫דכל‬ ‫וי דו ע‪,‬‬ ‫שעליו היתה נתונה משא עבודת ה קו ד ש‪,‬‬ ‫כמבואר בם׳ כ מ ד ב ר‪,‬‬ ‫ה ש ב טי ם‪,‬‬
‫וכן כדרשדז ה ב א ה‪,‬‬ ‫לדרוש כ ז ה‪,‬‬ ‫מצא סמך‬ ‫ולכן‬ ‫יותר ני כ ר‪,‬‬ ‫ביותר בזיונו‬ ‫המקודש‬

‫כשם ק ר ח‪­ .‬‬

‫‪ -‬־‬
‫״ ע ל ‪ T‬י המחלוקת נפלו יותר רן י׳־ד אלפים נפש מי ש ר אל‪ ,‬כמבואר כפר שה‪ ,‬ונעשה קרחוז‬ ‫עי( ‪.‬‬
‫•‬ ‫כמבפר בני ישראל ‪ ,‬ועיין באות הקודמת • ~‬

‫ותכונת הדרשה הזאת היא‬ ‫על בניו יותר משאר כ ע ״ ח‪.‬‬ ‫פירש ה ר א כ ״ ע‪ ,‬שעוף זה מרחם‬ ‫עי־{‬

‫\ \‬
 ‫ברוך‬ ‫)זברונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪456‬‬

‫למה גקרא שמה ריאה‪ ,‬שמאירה את העינים עי( )שם‪ ,‬מ״ט א'(י‬ ‫ריאה‪.‬‬
‫)מכילתא‪ ,‬בשלח(‪.‬‬ ‫שהרפו‪.‬עצמן מדברי הורה‬ ‫רפידים‪.‬‬
‫)עיר( ‪ -‬שאפילו רקנים שבה‬ ‫ר ק ת‪.‬‬
‫)מנילה‪ ,‬ו׳ א׳(‪.‬‬ ‫מלאים מצות כרמון עוז(‬

‫)מדרש שוח״ט‪ ,‬י״ח(‪.‬‬ ‫ששותקים אלו באלו עם(‬ ‫ש( שהקים‪.‬‬

‫)חולין‪ ,‬ס״ג א׳(‪.‬‬ ‫)עוף( — ששולה דגים מן הים ״(‬ ‫שלך‪.‬‬

‫שם טבעי‬ ‫‪hy‬‬ ‫עוף זה הנקרא‬ ‫בלומר ‪,‬‬ ‫כיון שבא רחם ‪/‬‬ ‫על ל שוך ‪,‬‬ ‫‪,‬לשין ניפל‬ ‫בסגנון‬
‫שאם ירחמו יהיו טרוחטיט‬ ‫‪,‬‬ ‫וזהו מוסר לבני אדם‬ ‫הרחמני באו רחמים לעולם מן השמים ‪,‬‬
‫גם הם מן ה שמים‪ ,‬וכ מ׳ ש בשבת ) קנ׳ א ב' ( ‪ ,‬כל המרחם מרחשץ ןן^ין ו‪ , / , 3‬ןרש«י פיר״‬
‫בענין אחר ‪- .‬‬

‫ראה מה שכתבנו כבאור המאמר הנפלא הזה למעלה פרק ה׳ )‪.‬לשון הפוכה׳־■( בתחלח םע'‪*1‬‬ ‫עו(‬
‫ועוד למעלה פרק ו׳ )‪.‬חלוף זתמורור( פיעיף ג ׳ ‪ ,‬בענין חלוף אל־־ף עם ע י ס ׳‬ ‫כ׳ כ ה ע ר ה‪,‬‬
‫שני כאורים יפים ומתקבלים כ ז ה ‪- .‬‬

‫מקום זה נזכר כ ס' פ בשלח נ ויבא עמל׳ק וילחם עם ישראל ברפידים; ויען כי תלמידי חכם ‪°‬‬ ‫עז(‬
‫לטחייק^‬ ‫בטול תורה גורמח‬ ‫א׳ ( ‪ ,‬ובהיפך מ ז ה‪,‬‬ ‫ס׳יד‬ ‫) ב ר כו ת‪,‬‬ ‫שלום בעולם‬ ‫מרבים‬
‫ולרדיפו ת‪ ,‬וברצונם של חז׳ ל ל תת סידן לדבר ז ה ‪ ,‬כאשר כן דרכם כקידש לתת סימנים לט^‬
‫שמפני שהרפו עצמן מדברי וזייי*‬ ‫רפידים בענין בזה ‪,‬‬ ‫דרשו א ת השם‬ ‫דבר וענין מוסרי ‪,‬‬
‫בנוטרייןו*!‬ ‫שדורשים רפידים‬ ‫ומעשה אבות סימן לבנים ‪ .‬ויתכן ‪,‬‬ ‫נענשו במלחמת עמלק ‪,‬‬
‫‪.‬רפיון ידי ם' ‪- .‬‬

‫י׳(׳‬ ‫‪t‬‬ ‫)שה׳ש‬ ‫רקתך‬ ‫כפלח הרמון‬ ‫הפסוק ‪,‬‬ ‫לשון‬ ‫המשך כל‬ ‫על‬ ‫זה עור‬ ‫ומפמיך‬ ‫ע ח(‬
‫בעיר‬
‫זו לפנינו כפרק הבא סעיף ב׳ ׳‬ ‫וראה מלואים לדרשה‬ ‫הדבר ‪.‬‬ ‫וזה לרמז ולזכרון‬
‫רקתך ‪ -‬ריקתך ‪— .‬‬

‫מהוד המטר הוא בשחקים ‪ ,‬כ מ ש׳כ כתהלים )י׳ח( עבי שחקים ‪ ,‬ועור שם )ל״ו( יזלו ®יז״* טי‬ ‫עס(‬
‫נשמעו‬
‫ומכח וד׳‬ ‫כםש״כ הטבעיים ‪,‬‬ ‫ותוצאת המטר בא מכח שחיקתם של העננים זה כזה ‪,‬‬
‫על הרעם ט‬ ‫^‬ ‫קולות הרעמים ‪ ,‬ועל כן כ תיב ק ו ל נ ת נ ו ש ח ק י ם‬
‫‪ ,,‬״‪ • .‬ד באיום‬
‫ו ע פ׳י ט ב ע שחיקתם נקראו שתקים ‪ ,‬ובעקרם הם ענין אחד עם שם ‪ ,‬שמי ם״ ‪ ,‬וכמש נ‬
‫)ל״ה( הבט שמים וראה ושור שחקים ‪— .‬‬

‫ד‪3‬‬
‫המור‪-‬‬ ‫זו על התרגום ‪ .‬ש לינונ א'‬ ‫וכנראה נסמך בדרשה‬ ‫זה נזכר כ פ׳ ש מיני‪,‬‬ ‫עוף‬
‫‪^ *'Sip‬‬ ‫»(‬
‫י•‬ ‫כי ‪ .‬נ ו נ א' בארמית הוא ‪ ,‬ד ג ' בעברית ״‬ ‫‪ .‬שלי ‪ -‬נ ו נ א' )בעברית נ צורה דגים ‪,‬‬
‫• ‪ .‬מו צי א'( ; והטבעיים כתבו ‪ ,‬כי אמנם נמצא עוף כזה הצולל בתהומות מים ומעלה דגים י י י ׳‬
‫‪ 1‬הנה אין דכר נעלם מרבותינו חכמי ה ת ל מ ו ד ! ‪-‬‬
 ‫רכט‬ ‫מבוא‬ ‫סעיף א׳‬ ‫פרק ח׳ ״לשו; מ ל שו ף‪,‬‬ ‫מ בו א‬

‫)חגיגה‪ ,‬י״ב א׳(‪.‬‬ ‫אש ומים פא(‬ ‫ש מי ם‪.‬‬

‫ומפרש בגמרא ‪ :‬מלמד שטרפן הקב׳״ה זה בזה ועשה מה! רקיע ‪ .‬וטעם הנרח דרשת הסלד‪.‬‬
‫משני שהשם הזה )שמים( הוא שם ב;‬ ‫בכלל כתבתי למעלה בתחלת הפרק בבאור אות א' ‪,‬‬
‫אותיות ‪/‬‬ ‫משלש‬ ‫כלשה׳ק שרש יותר‬ ‫ודעת הז׳ל שאין‬ ‫וכולן שרשיות !‬ ‫ארבע אותיות ‪/‬‬
‫והיותר מזה הן מרכבות משתים ומשלש מלים ‪ ,‬ונתנים להדרש ‪ ,‬עיי׳׳ש ‪.‬‬
‫)אש‬ ‫לדרוש שם זה באופן זה שדורש‬ ‫וגם יש לפרש‪ ,‬שעל כן מצא הדורש להכרח‬
‫השני מפרשת בראשית ורוח אלהים מרחפת על‬ ‫מה רכתיב בפםוק‬ ‫ומים(‪ ,‬משום דקשה לו‬
‫פני ה מ י ם ‪ ,‬כי אחרי אשר לא הזכיר עוד מבריאת ה מ י ם בכלל‪ ,‬איך זוז יזכיר את השם‬
‫שכן מורה ה' הידיעה ‪ ,‬אחרי אשר לא נודע לנו עוד מיצירתו‬ ‫הזה כדבר ידוע ‪ .‬ה ם י ם' ‪,‬‬
‫ומענינו ככלל ?‬ ‫_‬
‫ולכן דריש ‪,‬א ש ומים׳׳״ שביחד עם השמים נבראו גם מים‪ ,‬ולכן‪ ,‬בהזכירו אח־כ שם‬
‫‪ ,‬מי ם' יש לו על מה לסמוך‪ ,‬כדבר שכנר נזכרה בריאתו ונודע ענינו ‪.‬‬
‫אך הדוש זה לא בטח בו לבי‪ ,‬יען כי ראיתי במ׳׳ר )שמות‪ ,‬ט׳׳ו( לחד מ׳׳ר‪ ,‬דאמנם‬
‫כן‪ ,‬שנבראו המים קודם בריאת העולם‪ ,‬ולדידי' אין הכרח עוד לדרשה זי‪ ,‬אש ומים;‬
‫במ׳ר תתבאר לי אגדה אחת במם' ב׳׳ב )ע׳ר ב'( י‬ ‫אותה הדעה‬ ‫ואמנם כי עפ׳׳י‬
‫פחח פ׳ך ובלע כל מימות‬ ‫של י ם‪:‬‬ ‫את העולם‪ ,‬אמר לשר‬ ‫כשעה שכיקש הקב״׳ה לברוא‬
‫ש ב י ק ש לברוא את העולם‪ ,‬ועדיין לא נברא‪,‬‬ ‫שבעולם‪ ,‬עיי׳׳ש‪ ,‬ומבואר‪ ,‬שאמר כן בשעה‬
‫והרי מבואר שקדמה מציאות המים לבריאת העולם ‪.‬‬
‫אך הנה רש׳־י במנחות )כ״ט ב׳( מביא בשם ספר יצירה‪ ,‬כי המים נבראו ביחד עם‬
‫בענין זה‪ ,‬וכבר אמרו חד׳ל ‪,‬אין משיבין‬ ‫בריאת ה ע ו ל ם‪ - .‬וכנראה‪ ,‬מדרשות חלוקות הן‬
‫מן האגדה ועל האגדה׳* )ירושלמי חגיגה‪ ,‬פ׳׳א ה׳א( ‪—.‬‬

‫ונשוב לענין הדרשה שלפנינו ‪:‬‬

‫שלפי סגנון הדרשה‪ ,‬אש ומים‪ ,‬אין כאן מן שם ‪,‬אש* רק אות אחת‪,‬‬ ‫והגה אעפ׳׳י‬
‫וזשי׳ן‪ ,‬אך אמנם מצינו לחז״ל שדרשו והבינו את אות השי׳׳ן לבדו לשם שלם ‪,‬אש*‪ ,‬והוא‬
‫כמם' קדושין )נ*ו א׳( דרשו הפסוק דפי חצא‪ ,‬פן תקדש—פן תוקד א ש; וכן ביומא )י' א׳(‬
‫שלח( — השאת והשבר )שם שם מכל שי*ן(‪,‬‬ ‫‪,‬ששי* )שם אחד הכנענים‪ ,‬בפ'‬ ‫•דרשו השם‬
‫בתיבה‪ ,‬עכ״ל ; וכן יש מפרשים‪ ,‬שהשם ‪,‬כמוש* )שם‬ ‫שרש‬ ‫ופידש׳׳י ‪ :‬השי״ן אחד לבדו‬
‫אליל‪ ,‬פ' חקת‪ ,‬כ״א כ״ט( הוא קצר‪ ,‬ועקרו ‪ ,‬כ מו‪ -‬א ש'‪ ,‬על שם שעובדים אותו לאש ; והוי‬
‫•לפי זה השי׳ן לבדו שרש משם אש‪ ,‬כמי כאן !‬
‫ויתכן בטעם הדבר שד‪,‬שי‪-‬ן הוא שרש שלם בתיבה‪ ,‬משום דמצינו פעמים אין מספד‬
‫■כמקרא‪ ,‬שהשי*ן בא למלא מלת שלמה וקובע המשך הענין‪ ,‬והוא כל שי׳ן שמושי שבתחלת‬
‫אשרי העם א ש ר ה׳‬ ‫אשרי העם שה' אלהיו ‪ -‬תחת‬ ‫‪:‬המלה ממלא המלה ‪,‬אשר״‪ ,‬כמו ‪:‬‬
‫א ש ר נכה לו ; עד שקמתי דבורה )שופטים‪ ,‬ח'( ‪-‬‬ ‫‪-‬אלהיי ; אשרי העם שככה לו ‪ -‬תחת‬
‫א ש ר עמלתי ; טוכ אשד לא‬ ‫א ש ר קמתי ; שעמלתי )קהלת‪ ,‬נ׳ י״ט( ‪ -‬תחת‬ ‫תחת עד‬
‫העץ )שם‪ ,‬י״א( תחת מקום‬ ‫מ א ש ר תדור ; מקום שיפול‬ ‫יתדור משתדור )שם ז׳( ‪ -‬תחת‬

‫\‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪458‬‬

‫המ שך הערה פ״א‪.‬‬

‫כ א ש ר למי! סטתו ‪Sr‬של‘ םרו'‬ ‫א ש ר יפיל העץ ‪ j‬בשל מי הרעה הזאת )יונה‪ ,‬א׳(‪ -‬ת ח ת‬
‫שנשפלנו )תהלים‪ ,‬ק״ו( ‪ -‬תחת אשר בשפלגו !‬ ‫תחת אשר לשלמה !‬
‫תדעון‬ ‫)י*ט נ״ט( למען תרעון ש ר י ‪ - j‬תחת למען‬ ‫וכן כתבו המפרשים באיוב‬
‫דין )ואנחנו בארנו לשון זו בעני! אחר‪ ,‬למעלה בפרק הקור^ סעיף כ ‪ /‬בעניו‬ ‫אשר יש‬
‫הנוני״ן הסוגרים(‪.‬‬
‫והרבה כאלה במקרא ‪ .‬ובחז׳־ל טצינו במס' כחובות )ק״ה א׳( שמפרשים השם ‪.‬שחד•‬
‫)ושחד לא תקח( ואסרו פאי שחד‪-‬שהוא חד )כלומד‪ ,‬הנותן עם הדיין נעשים אחד(‪ ,‬ומפרשים‬
‫השי׳ן מן ‪,‬שחד* למלה ‪ .‬ש הוא' ‪j‬‬
‫ויש אשר טלואים כאלה בשי״ן יבאו מרובעים בפסוק אחד תכופים ! בקהלת )א׳(; מול‬
‫שיעשה ‪ -‬תחת ‪ :‬מה אשר היה הוא אשר יהיה ומול‬ ‫הוא‬ ‫שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה‬
‫אשר נעשה הוא אשר יעשה;‬
‫כ ש ג ם הוא בשר‪ ,‬ורבים‬ ‫ויתכן לפרש עפ׳י זה אח הלשון בסוף פרשת בראשית‪,‬‬
‫כ א ש ר גם הוא בשר‪ ,‬ובאורו כמו שהוא‬ ‫עמלו לפרש מלה זו‪ ,‬ולפי שכתבנו יתפרש כמו‬
‫לשון מהופכה ‪ :‬יען כי הוא נם נשר‪ ,‬וראוי למחול לו !‬
‫שלי שלך ושלך שלי‪ ,‬שהוא כ מו‪ :‬אשי‬ ‫וכן נראה לפרש לשון המשנה באבות ן‬
‫)הוא( אשר לך‪ ,‬ואשר לך )הוא( אשר לי! וכן מן כל מלת ‪,‬של״ ביחש הקנין )געניטיף(‬
‫ל‪,,‬‬ ‫אשר‬ ‫נא‪ .‬תחת‬
‫ויש שנ תנו‪ ,‬שהשם ‪.‬שרץ״ הוא ממלה מורכבת ‪.‬שהוא רץ״ ‪ ,‬והבונה‪ ,‬שנקרא כן‬
‫שם תנועתו התמידית לרוץ )ראה ספר מיני תרגומא לרבי ישעיה ברלין‪ ,‬ד' פ בראשית(;‬
‫ונוח לי ע פ׳י זה לפרש הלשון בתורה בם' בראשית ישרצו המים שרץ נפש חיה‪ ,‬וב®'‬
‫אך ייג^‬ ‫וארא‪ ,‬ושרץ היאור צפרדעים‪ ,‬ולכאורה אין יחש מים לשריצה )ועיין חולין כ״ז נ׳(‪,‬‬
‫ןדכן יתיחי•‬ ‫תמיד‬ ‫ורצים‬ ‫כמתנענעים‬ ‫נראים‬ ‫והמים‬ ‫‪ .‬ר ץ' ‪,‬‬ ‫ני שרש ‪ .‬שרץ' מיסוד‬
‫להם הפעל שריצה ‪.‬‬

‫ותקרי•‬ ‫זעל פי כל מה שבארנו בתכונת אות השי׳ן‪ ,‬קרוב לפרש בשמואל א׳ )ב׳(‬
‫ני טח' שאלתיו‪ ,‬ועמלו המפרשים בזה‪ ,‬שאין שם זה נופל על לשון שאלי• י‬ ‫את שטו שמואל‬
‫ועפ״י שבארנו‪ ,‬שאות השי׳ן לפעטים ממלאה מלה שלמו‪ /‬י״ל‪ ,‬דהשם ‪.‬שמואל* ני•‬
‫קצר מהמלים ‪,‬שאול מאל׳• )והיינו שהשי׳ן ממלא המלה ‪ .‬שאול'( והוי׳ו נוסף לצחות הלעייו‬
‫כמו שכתבנו בארונה נפרק הקודם סעיף ב׳ ‪) .‬יע"נ‬ ‫אהו׳י‪,‬‬ ‫אותיות‬ ‫מדרך‬ ‫כן‬ ‫כאשר‬
‫למעלה סוף פרק הקודם כתבנו עוד באור ניחש השם שמואל ונתינת מעטו( ‪- .‬‬

‫מצינו שרש מן אות אחת‪ ,‬והוא ביחזקאל )ז• י״א( וליי‬ ‫ואמנם נם זולת אות השי״ן‬
‫נה סהם‪ ,‬ופ ‪ r‬ש'י ; ‪.‬נ ה‪ ,‬לשון יללה )מלשון הה‪ ,‬הה( ואין בתיבה רק ה׳ יסודי׳• ‪ ,‬ענ׳ ל ‪J‬‬
‫וכן מצ נו שאות הבי׳ת ממלאה לפעמים מלה שלמה‪ ,‬מ ל ה הבאה לפרש סבת היגי*‬
‫כמו‪ ,‬התשחית בחמשה )פ׳ וירא( — תחת נעבור‪ ,‬או בגלל החמשה ; ויעבוד יעקב ברחל ג®*‬
 ‫רלי‬ ‫מ ב ו א‬ ‫פרק ח׳ « ל עו ן ט ל עי ר ׳ םעיו״ א'‬ ‫מ ב ו א‬

‫)ז ב חי ^ קי״ג ב׳(‪.‬‬ ‫)עיר( — שמנערת עשיריה «=(‬ ‫* מנ ע ר ♦‬

‫)נדה^ ס״א ב׳(‪.‬‬ ‫נוטריקו״ן ‪ :‬שוע‪ ,‬טו ו‪ /‬נוז‬ ‫^ צ ע ט נ ז‪.‬‬

‫ויצא( — תחת בעבור או בגלל רחל ! איש בחטאו ימותו )דהי״ב‪ ,‬כ־*ה(‪-‬תחת כעבור חטאו !‬
‫אל נא נאבדה בנפש האיש הזה )יונה‪ ,‬א'( — החת בעבור נפש האיש הזה ‪.‬‬
‫כמלה אחת למלא המלים ״בעבור' וגם‬ ‫ולפעמים באו שתי האותיות‪ ,‬ה בי׳ ת והשי'!‪,‬‬
‫״אשר' ‪ ,‬כמו ; בשלי הסער הזה )יונה‪ ,‬א׳(— תחת ב ע ב ו ר א ש ר לי‪ ,‬וכמו בפסוק הקודם ‪:‬‬
‫הגידה נא לנו כאשר למי היעה הזאתן ונן‪ ,‬בשל אשר יעמל האדם )קהלת‪ ,‬ח׳(— תחת בגלל‬
‫וסתום באור הלשין‬ ‫וכן‪ ,‬ויבהו שם האלהים על השל )ש׳ב‪ ,‬ו׳ ז׳(‪,‬‬ ‫של אשר יעמל האדם!‬
‫״על השל״ ‪ ,‬ומתגלד‪ ,‬בדהי׳א )י״ג י׳( בלשון זו ! ויכהו שם האלהים ע ל א ש ר ש ל ח י ד ו‬
‫ע ל ה א ר ו ן ‪ ,‬וכפי הנראה יתפרש הלשון ‪.‬על השל' כענין ‪ .‬בג ל ל' ״על ד ב ר' ‪ ,‬״על אדות"‬
‫אחיה כעוטיה‬ ‫‪.‬שלמה'‬ ‫ומלשון‪.‬‬ ‫הבער הזה )יונה‪ ,‬א׳<‬ ‫והוא קיצור מלשון ‪ .‬ב שלי'‬
‫)שה׳ה ד׳(‪.‬‬
‫וכן טצינו באות הוא׳ו‪ ,‬שלפעמים הוא בא תחת המלים ‪ :‬של ‪ , . .‬עם ‪ , . .‬ב ‪ , . .‬אי‪,‬‬
‫ובארנו בל אלה די באור עם דוגמאות ומשלים רבים‬ ‫כאשר‪ ,‬יען‪ ,‬אבל‪ ,‬אם‪ ,‬למען‪ ,‬אף כין‬
‫מן המקרא ומחז׳ל למעלה נ פי ק הקודם סעיף ב׳ בענין המתחיל ‪.‬באור השמוש של הוא׳ו‬
‫לארבע עשרה הוראות' ‪ ,‬ובאו שם דברים וענינים נכבדים ונרגשים מאוד ‪- ,‬‬

‫ה' ילחם לכם )פ׳ בשלח(‬ ‫כ מו‪:‬‬ ‫ועוד מצינו באות למ׳ד שבא במקום מלה שלמה‪,‬‬
‫שפירושו — בשבילנם‪ ,‬וכן שס )י׳ר ג׳ ( ‪ :‬ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם וגו'‪ ,‬שפירושו‬
‫ו כפ׳ פנחס )ב׳ו ס״ה( כי אמר ה׳ להם ‪ -‬תחת עליהם‪ ,‬ובספר‬ ‫ואמר פרעה על בגי ישראל !‬
‫שופטים )י׳( סן יאמרו לי‪ ,‬שפירושו עלי‪ ,‬ועוד כהנה ‪— .‬‬

‫ועוד נ א בגמרא נאן במקום הדרשה שקבענו בפנים בשם ״שמים' עוד דרשה בשם‬
‫ז ה‪. :‬שמים — שם — מי ם'‪ ,‬והבונה‪ ,‬שיחד עם השמים נבראו גם המים‪ ,‬וזנרנוהו ובארנוהו‬
‫'‬ ‫לענין זה בתחלת ההערה הזאת !‬
‫ובאן נוסיף‪ ,‬ני אעפ׳י שלפי זה חסר עוד מ׳נע אך מצינו בשמות בחבור שתי אותיות‬
‫דומות‪ ,‬לפעמים חסול אחת מהן‪ ,‬וכמו השם ‪ .‬שר ה' תחת ‪ ,‬שררה' )רש׳י לס׳ נו‪ /‬י׳ א נ׳ ט ^‬
‫והשם ‪ ,‬שנ א ב' — תחת ‪ ,‬ש נ א ‪ -‬א ב' )רש״י פ׳ לך( ובארנו טענין זה בארונה למעלה בפרק‬
‫הקודם סעיף ג׳ ‪- .‬‬

‫ואמרו )ביצו‪ /‬כ׳וז‬ ‫דשנער היא בבל‪,‬‬ ‫יש לפרש הכונד‪ ,‬כי בס׳ נח )י׳א‪ ,‬ב׳‪ -‬ט׳( מבואר‪,‬‬ ‫»נ{‬
‫נ'( עשירי בבל יורדין לגיהננ‪ /‬מפני שאין סרחמין על הבריוו‪ /‬זזו היא הבונה כאן‪ ,‬שנער —‬
‫שמנערת עשירי!‪ /‬לגיהנם‪— .‬‬

‫ובשפת‬ ‫ונוז היינו ארוג !‬ ‫בלומר‪ ,‬שידר׳ הצמר והפשתים מעורב וטרוג ופווי וארוג ביחד‪,‬‬ ‫שג(‬
‫העם )יהודית ‪ -‬אשכנזית( הוראת שוע ‪ -‬געגלאטעט‪ ,‬וסווי ‪ -‬געשפאנען‪ ,‬ו נוז ‪ -‬ג ע ד ר ע ה ט‪ .‬ויש ‪.‬‬

‫\‬ ‫‪/‬‬
 ‫ברו!‬ ‫)זכריגותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪460‬‬

‫)נדרים^ ג״א א׳(‪.‬‬ ‫ובי תבלין יש ב ה ? סי(‬ ‫הו א‪,‬‬ ‫תבל‬ ‫ח(‬
‫)שם^ שם(‪.‬‬ ‫ה ו ע ב ה ה י א ‪ ,‬תועה א ת ה ב ה פ״(‬

‫בענין זה שיטות שונות ובאורים שונים‪ ,‬ובארנום למד• בספרנו חור׳ת בם' תצא )כ״ג י*א(•‬
‫ובעיקר הברח דרשת מלה זו בתבנו למעלה אות א'‪ ,‬משני שהיא בע^ת תמש אוחייה‬
‫יבולן שרשיות‪ ,‬ובלל הוא ברשודק שאין שרש יותר ם; שלש אותיוו‪ /‬ומלה הטבילה אותיוה‬
‫שרשיות יותר משלש היא מרכבת ממלים שונים‪ ,‬ונדרשת ‪- .‬‬
‫ועיקר טעם איסור שעטנז לא מצאתי בבםרותנו הנגלית‪ ,‬ני אם נזהר חדש‪ ,‬וחנן עניני‬
‫הוא‪ ,‬ני ראשוני האנשים בעולם השתתפו בענין אחד במיני שעטנז ונפלה מריבה ביניהם עי‬
‫אשר האחד הרג את אחיו‪ ,‬והם קין והבל‪ ,‬שקין הביא קרבן מפרי האדמה‪ ,‬ןז!> זרע פשהן•‬
‫הביא מבכורות צאנו שהוא צמר ‪ i‬ולבן בא הדבר לזכרון‪ ,‬שתערונות מינים מביא‬ ‫והבל‬
‫לידי משטמה ופרוד אחים;‬

‫והסבר מצוין במינו ‪ j‬ואפשר על פיו לכוין סמיכות הענינים בם'‬ ‫ואמנם כי זה טעם‬
‫עליך*״‬ ‫‪,‬ואהבת לרעך כ מו ך‪ ,‬בהמתך לא תרביע כלאים ובגד שעטנו לא יעלה‬ ‫קדושים‪:‬‬
‫ובהשקפה דאשונה יפלא סמיכות הענינים מן אהבת דע לאיסודי כלאים ושעטנז _ ;‬
‫לרעך נמיר‬ ‫כי לתכלית קיום המצוה מן ואהבת‬ ‫הכונה הי א‪,‬‬ ‫אך לפי ה מ תכ אד‪,‬‬
‫והוא דבר כלאים ושעטני‬ ‫תהי׳ זהיר שלא לעשות פעולה המתנגדת לזה וכותרת אהבה ז ו ‪,‬‬
‫שעשו פרוד בין אחים ‪ ,‬בין קין והבל ‪ ,‬כמבואר ‪- .‬‬
‫מענין מעצר ו מונ ע‪,‬‬ ‫וכמקום אתר בארתי שרש שם ‪,‬כלאים* שהוא ‪ ,‬כ ל א' ‪,‬‬
‫ובא זוגי משרש זה )כלאים( על משק^‬ ‫שפתי לא אכלא ‪ ,‬לא תכלא רחמיך )תהלים ‪ ,‬מ׳( ‪,‬‬
‫נ’'^ ׳‬ ‫)ירמיה ‪,‬‬ ‫ארץ מרתים‬ ‫מ׳ז( ‪,‬‬ ‫עדיים )יחזקאל ‪,‬‬ ‫עדי‬ ‫ט׳ו( ‪,‬‬ ‫)שופטים ‪,‬‬ ‫חמורתים‬
‫ועוד כהנה !‬
‫פ*'‬ ‫שונים תעצר ותמנע את הגדול הסדורי ‪,‬‬ ‫שהזריעה בתערובת מינים‬ ‫ובאורו ‪,‬‬
‫שחקקה לו ה ט ב ע‪ ,‬והיא כמו כ ל ו א ה‪- .‬‬

‫אב עם אשת בנו ג®‬ ‫י״ח נ״ג( ובמשכב‬ ‫אתרי ‪,‬‬ ‫אשה מבהמה )פ׳‬ ‫בהרבעת‬ ‫זה כתיב‬ ‫»■(‬
‫קדושים ‪ ,‬כ׳ י׳ב( ‪ ,‬ואמר ‪ ,‬ני לבד האיסור אשר בזה מכליל זרע ע פ׳י שחיחת המרוח ווז?‬
‫׳המוסר ‪ ,‬הוא גם מגונה ומכוער ‪ ,‬כמו דבר גס שאינו מתובל בתבלין ‪ ,‬שלזרא הוא ‪.‬‬
‫חב^^׳‬ ‫כי באה הטלה )תבל( תחת‬ ‫ובמקום אחר בארנו שרש שם זה ע׳ ד הפ שט‪,‬‬
‫ומורה על בליל זרע האדם והבהמה וחכשי ע®‬ ‫במו תבלול בעינו )פ׳ אטור( ומשרש בלל‪,‬‬
‫כי טיי ר‬ ‫‪,/J‬‬ ‫‪;3‬ןףק ןןק‪,‬ךס‬ ‫מה שכארנן‬ ‫אחד יתבאר עפ׳י‬ ‫וחסרון לם־ד‬ ‫הפ בול‪.‬‬
‫ל ש ה׳ ק‪ ,‬כשתבאנה שתי אותיות דומות נמלה אחת תכופות תפול לפעמים אחת מ הן‪ ,‬י®®’‬
‫) שופטם׳‬ ‫ויבל לחמורים‬ ‫‪.‬בשרש זה )בלל( ‪ 1‬ונבלה שם שפתם )פ׳ ב ר א שי ת(‪ -‬ת ח ת ונכלל;‬
‫^אוד נהני*‬ ‫צ׳ב(— תחת‬ ‫»' ט ( ‪ -‬ת ח ת ויבלל; בלותי בשמן רענן )תהלים‪,‬‬
‫שחשבנו שם ‪—.‬‬

‫שתועה אתה במעשה זה מיי®‬ ‫ואמר ‪,‬‬ ‫כ׳ב( ‪,‬‬ ‫י׳ ח ‪,‬‬ ‫»ז כתיב כמשכב זכר )פ׳ אתרי ‪,‬‬ ‫‪.-‬יה(‬
 ‫רלא‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ח׳ ״לשון מלמ!ון‪ /‬מעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫)סגהדרין‪ ,‬ב״ו ב׳{‬ ‫שמתשת כח פי(‬ ‫ה*שיה‪.‬‬

‫יסודות הבריאה ‪ ,‬וגל הנוטה מדרני החיים הקנוע־ם נקרא היעה בארתות עקלקלות ‪- .‬‬
‫ומה שהוציא זה הכתוב בלשון ‪,‬תועבה ' ‪ ,‬י״ל ‪ ,‬משום דאין ענין יוצא מידי פשוטו ‪,‬‬
‫דלבד ההתעה‪ ,‬עוד אמנם מגונה ותעוב הוא‪ ,‬וכסו שכתוב בענין ‪,‬לא תביא אתנן זונה‬
‫ומחיר כלב בית ה׳ ני תועבת ה׳ נם שניהם' )פ׳ תצא( ! ופרשו המפרשים ‪ ,‬דמתיר כלב‬
‫ענינו מחיר דבר טמא ;‬
‫אכל לפי זה קשה‪ ,‬למה לא תפס הכתוב מתיר חזיר ‪ /‬שקץ ועכבר ושאר דבר טמא?‬
‫וגם טה טעם הלשון ״ני תועבת ה׳ גם ש נ י ה ם ׳ ״ מה יחש והקבלה נין ענין אתנן זונה‬
‫ונין מח יר כלב ני יצטרפו יחד ולתואר אחד ן‬
‫ולבן נראה ‪ /‬דגם מחיר כלב איירי נענין זטה ‪ ,‬ומוסב על משבב זכר ‪ ,‬והוא תואר‬
‫לנער המיוחד לזה‪ ,‬נמו שהיו נוהגים עטי קדם‪) :‬ורמז לזה נמס׳ ניטין נ׳ז ב׳ו מעשה‬
‫בילדים שנשבו לקלון( ותארוהו נשם ״כלב' מפגי שהכלב מזומן לזמה ‪ ,‬וכמו שאמרו ‪I‬‬ ‫^‬
‫ארמלתא לא תרבי נלבא מפני החשד )נ״מ ‪ ,‬צ׳א א'(‪ 1‬ואמר ‪ ,‬ני תועבת ה' גם שניהם ‪,‬‬
‫כלומר ‪ ,‬תועבת ה׳ שני מיני זמה אלה ‪ ,‬מזונה ומזכר ‪—.‬‬
‫מוסב על הפסוק דישעיה )נ׳ה( הגדיל חושיה‪ ,‬ואמר‪ ,‬דהתורה )כי השם ״תושיה' תואר‬ ‫יי(‬
‫לתורה( מתשת נח האדם ‪ :‬ויש לומר בהסבר הדבר עפ׳י סה שאמרו נמם׳ ביצה )נ׳ה כ׳( ‪,‬‬
‫מפני טה נתנה תורה לישראל‪ ,‬מפני שעזין הם‪ ,‬ויש לפרש הנונה‪ ,‬כיי שע׳י התורה תחלש‬
‫עזותן ‪ :‬וכעין זה נסם' שבת )פ׳ו נ׳( ‪ :‬ישראל דדאיגי במצות הביל גופייהו ‪.‬‬
‫ויש לכוין עוד בזה עפ׳י כה שאמרו ‪,‬אין התורה מתקיימת אלא כמי שממית עצמו‬
‫עליה' )גיטין נ׳ז נ׳‪ ,‬ועיי׳ש ברש׳י(‪ ,‬והלשון ‪,‬שממית' יתפרש מענין רפוי ו תלי שו ת‪ ,‬וכמי‬
‫‪,‬משמש מת* )יבמות‪ ,‬נ׳ה ב׳(‪ ,‬ובתענית )כ׳ז ב'(נ אנשי משמר לא היו מתענין באחד‬
‫בשנת‪ ,‬נדי שלא יצאו ממנוחה ותענוג )של שבת( לצער של תענית ו ימ ות ו ‪ ,‬וכונת‬
‫הלשון ״ויב־וחו' ‪ ,‬שיחלישו עצמם ביותר ‪.‬‬
‫ובמס׳ תמיר )ל־־ב א׳( ז שאלו אנשי אלכסנדריא‪ ,‬מה יעשה אדם ויחיה‪ ,‬והשיבו‬
‫להם ו י מ י ת את עצמו ‪ ,‬בלומר ‪ ,‬ישפיל עצמו )שלא יתגאה ולא יתקנאו בו( ; וכב׳ם‬
‫)צ־ה א׳(‪ 1‬מה לי קטלה כולה ‪ ,‬מ ה ל י ק ט ל ה פ ל ג א ‪ ,‬וענין קטלה פלגא מוסב על נזק‬
‫הגוף ‪ ,‬וקרי לזה ״קטלה' )לשון מיתה( ; ובפרק א' משנה י׳א דאבות‪ 1‬ודלא ילין! קטלא‬
‫תייב ‪ ,‬שפירושו עונש ;‬
‫ובלשון הכתוב )איוב ‪ ,‬י״ג( הן יקטלני לו איחל ‪ ,‬שפירושו ‪ ,‬אף אס יחלשני וירפני ‪,‬‬
‫אעפ׳י כן אייחל לי;‬
‫ועפ׳י זה יתבאר היטב הלשון נפ' משפטים וגם בעליו יומו‪ /‬שפירושו‪ ,‬יענש‪ ,‬כיק‬
‫דהלשון ‪,‬מיתה' הוא לאו דוקא אפיסת וכליון החייב‪ ,‬אך גם רפיון ועונש‪ ,‬וכדומה‪.‬‬
‫ועל פי זה יתבאר היטב במשנה סוף מס' סוטה )מ׳ט א'(‪ :‬משמת רבן גמליאל‬
‫הזקן מתה מהרה ופרישוו‪ /‬ועל זה כתב טהרש׳א כחא׳ג בזי הלשון‪, :‬וקשה‪ ,‬דאם כן‪,‬‬
‫נבר קודם ההורכן בטלה טהרה‪ ,‬שהרי רנן גמליאל הזקן הי׳ הרבה קודם חורבן הניו^‬

‫\‬ ‫‪/‬‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקדר‬ ‫‪462‬‬

‫)ברכות‪ ,‬ל׳ א׳(‪.‬‬ ‫נוטריקו״ן ‪ :‬תל» שהכל פונים אליו‬ ‫ת ל פיו ת «‬

‫ב‪.‬‬
‫וכמו בעניני הפרקים הקודמים )ג׳—ז׳( כן בענין פרק זה לא בדו חז״ל את סגנון‬
‫^ה מן ״לשון נופל על לשון״ מלבם ומהנות רוחם‪ ,‬כי אם מצאו לו דרך סלולה וכבושה!‬

‫ולמעלה שנינו‪ ,‬משחרב ביהט׳ק ניטל טעם הפירות‪ ,‬וסשרע‪ ,‬שהטהרה נט^ה הטעס'‪,‬‬
‫וכונת דבריו‪ ,‬שמוכח טזה‪ ,‬שעד החורבן עדיין היתה טהרד‪ ,‬ואיך זה אמר סשממ‬
‫■ ■ר־יג הזקן מחה הטהרה‪ ,‬הרי שלא היתה עוד טהרה הרבה קודם החורבן‪ ,‬בעוד שר״ג הז?‪1‬‬
‫‪,‬חי זמן רב קורם החורבן ז‬
‫אך לפי מה שכתבנו‪ ,‬דהלשון ״מיתה' מורה כמה פעמים רק על רפיון וחלישות ולא‬
‫•על גויעה ואפיסה‪ ,‬יתבאר המאמר משמת ר״נ הזקן מחה טהרה‪ ,‬כלומר‪ ,‬שנתרפתה ונחלשה*‬
‫■אבל עדיין היתה כעולם‪ .‬ומיושב הכל‪.‬‬
‫וכנגד הוראה זו בלשון ״מיתה" יתכאר גם הלשון ״ח י י ם"‪ ,‬כי לבר מה שהוא מוריי‬
‫על ההיפך ממות כפשטוע על חיי הנפש‪ ,‬עוד הוא מודה על לב שמח ונפש רוממה וריו׳‬
‫וכמי; ויאמרו החייחנו )ס״ם ויגש(‪ ,‬להחיות רוח שפלים ולהחיות לג‬ ‫‪.‬נכונה ורגש טוכ‪,‬‬
‫‪.‬נדכאים )ישעיה‪ ,‬נ״ז(‪ ,‬יחיינו מיומים )הישע‪ .6 .‬אמרתך חיתני‪ ,‬ובדומה‪.‬‬
‫ובארנו בזה בונת מאמר חז׳ל במס׳ כתובות )ס׳א א׳(‪ :‬האשה עם בעלה עילי'‬
‫■ואינה יורדת‪ ,‬מאי טעמא‪,‬אמר רבי אלעזר‪ ,‬דכתיב כי היא היתה אם כל חי‪ ,‬לחיים נתנוי‬
‫‪,‬ולא לצער‪ ,‬ע‪-‬כ ;‬
‫‪-‬יעני) הלשין ״עולה ואינה יורדת' הוא שזכותה רק ליהנות מזכיותיו ומיתרונותיו‬
‫הבעל‪ ,‬ואינה מחויבת להזקק לחסרונותיו ופחיתותיו‪ ,‬למשל‪ ,‬אם בני טשפחתה ךין נוהגין‬
‫‪.‬ביתרון מעלת החיים מאשר בני משפחתו הוא‪ ,‬מחויב הוא לכלכל אוחה לסי ערך שהיוזי‬ ‫‪,‬‬
‫רגילה בבית אביה; ולהיפך‪ ,‬אם בני משפחתו שלו נוהגין כיתרון מעלת החיים‪ ,‬הרי י'**‬
‫נהנית מזכיותיו אלה להתנהג ג׳ב כזוע וזהו עולה עמו ביתרון החיים ואינה יורדת לסחייזי^‬
‫החיים )ועיין מזה באהע׳ז סימן פ׳ט(;‬
‫ומסמיך זה על הלשון ״אם כל חי״ עס״י ההוראה השניה בשם ״חיים״ ; נפש רחב״‬
‫ופזוב לב ונחת רוח‪ ,‬ההיפך מצער ודאגה‪ ,‬וזהו ‪ :‬לחיים נתנה ולא לצער ‪—,‬‬

‫נסמך על הפסוק בשה׳ש )ד'( כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות‪ ,‬ומוסב על ירושלם וכי?'®‬ ‫ג»ז(‬
‫המקדש‪ ,‬שעיני כל ישראל 'נשואות אליהם )ויחש תואר ‪,‬צואר״ להם ‪ ,‬מפרש במדרש‪ ,‬ינ“י‬
‫שהצואר הוא נוי הגוף‪ ,‬כך ירושלם ובית[ המקדש נוים של ישראל(‪.‬‬
‫ומטעם דרשה זו מתבאר בגמרא כאן‪ ,‬דהמתפלל בחוץ לארץ יכוין את לבו‬
‫ארץ ישראל‪ ,‬והמתפלל בא׳י יבדן כנגד ירושלם‪ ,‬ובירושלם— כנגר המקדש‪.‬‬
‫ומטעם זה נוהגים היום אנשי ירושלם לשפוך שיחם בקודש כנגד כותל מערבי‪ ,‬שאיי^‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬פליטתנו והוד חיינו ‪_ .‬‬
‫רלב‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ח׳ ״לשון סלשוף‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫דרך הקורש זאוז;‬ ‫לסדר גם בזה אל‬ ‫דצויה ומקובלת גם במקרא עצמו‪ ,‬ועל כן‬
‫ואציע בזה למשל כמה דוגמאות מסגגון ״לשון גופל על לשון״ במקרא‪ ,‬בתורה‬
‫׳יכנביאים ובכתובים‪ ,‬כפי שהם עתה בזכרוגי; והבקי באלה הספרים ימצא כהנה ובהגה‪,‬‬
‫־יען גי דרך זו‪ ,‬כפי הנראה‪ ,‬מקובלת היא לדרכי הלשון ולתפארת המליצה‪ ,‬וכפי שיתבאר‬
‫פי׳וך הדוגמאות שנביא;‬
‫הנה בפרשת בראשית לבדה נמצא מספר מסוים מסגנון זה; אדם — מאדמה‪,‬‬
‫־אשה מאיש‪ ,‬חוה מחי‪ ,‬קין מקניתי‪ ,‬שת משת‪ ,‬פלג מפלוגה‪ ,‬נרו מינחמנו‬
‫והלאה‪ :‬ישמעאל — מן שמע אל‪ ,‬מואב מן מאב‪ ,‬עמון מן בן עמי ב( אדום‬
‫‪.‬‬ ‫סז אדום ;‬

‫ננ׳ו ס ת שקראו שמו נו‪^ /‬ודר‪ ,‬זה י נ ח ם נ ‪ p‬והנה ל׳פי זה חסר בשם נח ה מ׳ ם מן השרש‬
‫לקרותו‬ ‫כי לפי טעם זה הי׳ צריך‬ ‫עמר על זה וכתב‪,‬‬ ‫״נ ח ם' ! ורש׳י כפ׳ זאת )ה׳ כ״ט(‬
‫״ ט נ ח ס'‪ ,‬וע־כ נרחק לפרש שם נ ח ממובן אחר‪ ,‬מענין מנוחה‪ ,‬עיי־ ש!‬

‫זח‬ ‫אחרי שהכתוב עצמו מפרש הטעם שסראו לו נ ח ‪ ,‬לו מ ר‪,‬‬ ‫אך פירושו זה קשה‪,‬‬
‫ינחמנו‪ ,‬ואיך זה נפרשהו אנו מענין ם נ ו ח ה ז‬
‫ואמנם בכלל תמיהני‪ ,‬בי הלא בספר הישר מבואר‪ ,‬שאמנם מתחלה קראו לו ‪ ,‬מ נ ח ם' ‪,‬‬
‫ואח״כ נתקצר ל ״נ ח' ‪ ,‬וניחא הבל ; ועניני זה הספר הלא נודע שהם נובעים ממדרשות ואגדות‬
‫שמלפני חכמי התלמוד‪ ,‬ור ש׳י בעצמו כמה פעמים מעתיק ממנו‪,‬‬ ‫נושנות ועתיקות עוד מזמן‬
‫נשתמש כו כ אן ? ‪-‬‬ ‫ולמה זה לא‬

‫בכמה מקומות בתלמוד ומדרשים ואגדות‪ ,‬כשמזגירים א ת שתי האומות האלה‪ ,‬מקדימין עמון‬
‫ביבמות )ם'ם א׳( עמון ומואב‬ ‫כמו במם׳ מגילה )י׳ ב ב׳( זיל לגבי עמון ו מו א ב!‬ ‫למואב‪,‬‬
‫ובגיטין )ל״ח א׳(‬ ‫אסירים לבא בקהל^ ועור שם! ;עמוני ולא עמונית‪ ,‬מואבי ולא מו א בי ת;‬
‫)שכנים( בישי דירושלם‬ ‫עמון ומואב טהרו בסיחן!‪ .‬ובסנהדרין )צ״ו ב׳( עמון ומואב שיכבי‬
‫הוו ! ובמב׳ ידים ) פ׳ד מ׳ג( עמון ומואב מעשרים ובו׳ ! ובספרי ם׳ חצא‪ ,‬על הפסוק בטוב לו‬
‫ו גו'‪ ,‬יכול עמון ומואב ו נ ו׳ ‪ ,‬ועור כאלה!‬

‫וכן בנחמיה )י׳ג(‬ ‫בקהל ה׳ )ם׳ תצא(‪,‬‬ ‫לא יבא עמוני ומו אבי‬ ‫וכן בתורה גו פ ה!‬
‫ו כ ד ה י' ב ) כ׳ (‪.‬‬
‫יוצאים מזה ז ב ש׳ ב )ח׳( ובד הי׳ א )י‪-‬ח( ובתלמוד כ׳ ק )ל׳ח ב׳( !‬ ‫ומעט‬

‫א ת הצעיר בתולדה מקודם להבכור‪,‬‬ ‫בתורה ו ב ח ד ל לקרוא‬ ‫וצריך טעם למה הקדימו‬
‫‪.‬כי בפסוק )פ׳ וירא‪ ,‬י׳ ט‪ ,‬ל״ז ול״ח( מבואר‪ ,‬שהבכירה קראה לבנה מו אב‪ ,‬ו הצעירה‪-‬בן עמי‪,‬‬
‫י‬ ‫דהיינו ע מון ?‬
‫אע‬ ‫ע פ׳י מה שאמרו בתלמוד מם׳ ב״ק )ל׳ח ב׳ ( ;‬ ‫וקרוב לומר בטעם זה הדבר‪,‬‬
‫■הקב״ה מקפח שכר כל ברידע ואפילו שנר שיחה נאה )כלומר‪ ,‬לשון נקיה(‪ ,‬דאלו בכירה)בתו‬
‫אמר ה ק כ׳ ה‬ ‫שהוא מאביה(‬ ‫לשון פריצות‪,‬‬ ‫■הנכירה של לוט( קראה לבנה מואב )פירש׳י ‪:‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪464‬‬
‫‪— ■~r‬‬
‫המשך הערר■ נ׳‪.‬‬

‫דברים( אל תצר את מואב ואל תתגר בם מ ל ח ם ^ מ^הסה הוא דלא‪ ,‬ד‪,‬א אנגר^•‬ ‫‪' 0‬‬ ‫למשה‬
‫)מסים( עביד ב ה; ואלו צעירה‪ /‬דקראה בן עמי )לשון נקיה( אטר הקב״ה )שם( וקרבת סיי*‬
‫בני־ עמון אל חצורם ואל תתגר בם )ולא פרט ואל תתגר נ ם ם ל ח ם ה ( ‪ ,‬דאפילו אנגריי•‬
‫לא תעביד ב ה; ע־ כ!‬
‫ואחרי שמצווים אני ללכת במדותיו של הקב״ה )כמבואר במס׳ סוטה )י*ד א׳( הדביז‬
‫ואפילו שכר שיתה נאי*‬ ‫שכר כל בריה‪,‬‬ ‫אנו למדין גם מזה שלא לקפח‬ ‫במדוחיו וכו׳(‪,‬‬
‫ומביעים אנו זכות ז א ת בהקדם ה ש ם‪— .‬‬

‫עפ״י מה שאמרו במם' סנהדרין )פ*א‬ ‫לתת טעם לקדימה זו‪,‬‬ ‫נראה לי‬ ‫ועוד‬
‫במ שנח ‪ :‬מי שנתחייב שתי מיתות נדון בחמורה‪ ,‬ומתבאר בגמרא כטעם הדבר‪ ,‬כי בשעוני"‬
‫אדם שתי עכירות‪ ,‬ת ו ק ד ם לו ה ח מו ר ה;‬

‫לתאוה יבקש נפרד ו בני‬ ‫במ ם׳ נזיר )כ״ג א׳( על הפסוק דמשלי )י׳ח(‬ ‫והנה אמרו‬
‫ומוסב זה ^‬ ‫שנתגלה קלונו בבתי בנסיות וכי‪.‬י מדר שו ת;‬ ‫חושיה יתגלע‪ ,‬זה לוט ובנותיו‪,‬‬
‫עמון ומואני‬ ‫הוא ההלכות הרכות על ד ‪ 3‬ר‬ ‫קלונו מטנ שולו עם בגו תי; וענין גלוי הקלון‬
‫כפו שכתבנו ל ס על ה‪:‬‬
‫הי‪ ,‬יותו■ ח טיי‬ ‫כתו הצעירה )אס‪,‬‬ ‫דחטאו עם‬ ‫ועוד אמרו בגמרא ש ם;‬
‫י‪ 5‬וד לשתיי*‬ ‫מחטאו עם הבכירה )אמו של מו א ב‪ /‬משום דאחר כשלונו עם הבכירה לא הי‪,‬‬
‫כטו שנכשל אתמול ע*י שבייי*‬ ‫מחשש שמא יבשל גם כהצעיר!‪/‬‬ ‫עד לשכרה בלילה ה שג;‬
‫עם הבכירה )ואמרו שם בגמרא שנודע מכשלונו עם ה ב כי ר ה‪ /‬ומובא זה כרש״י לחורה ‪J‬‬

‫אמו של עט'!‬ ‫ולפי המבואר‪ ,‬דהחטא החמור יזכר לראשונה‪ ,‬וכאן החטא של לוט‬
‫כמבואר‪ ,‬לכן בהתגלה ק^‪,‬נן עפ‪-‬י זנייי*‬ ‫הי' יותר המור מאשר החט א עם אמו של מואב‪,‬‬
‫שמות אלו‪ ,‬שהם סמלי החצאים ההם‪ ,‬יזכר עמון לרא שונו; שהוא סמל החטא החמור• “■‬

‫ודע‪ ,‬בי עפ״י המבואר‪ ,‬רחטאו של לוט עם הצעירה הי' יותר חמור מאשר חטאי ^‬
‫י‬
‫הבכירה — עפ״י זה יתבאר דקדוק אחד בלשון הפסוקים כענין זה בפרשה וי ר א‪ ,‬ט‬
‫* ^י ו )ילא‬ ‫‪,‬‬ ‫׳‬
‫הבכירר‪ .‬כתיב )י״ט י׳יג( ותשכב א ת א ביו‪ /‬וכצעירה כתיב )פסוק ל״ה( ותשכב ע ם ׳‬
‫ךטלן‪ , 7‬א ת טייי^ן‬ ‫^‬ ‫‪ ,‬א תו״( ! וידוע ההבדל שבין מלת הצירוף ‪ ,‬א ת * ובין מלת ‪ 3‬״‬
‫לוא גם הי' רק טפל להשני )ומעין הדרשה ‪»33‬ק )ש‪-‬א א׳( ולא יי ^‬ ‫רק על צירוף שטתי‪,‬‬
‫מורט‬ ‫את הטפל לבשרו‪ ,‬ומאי ניהו עורו( — הנה הטלת ^ע‪ 5‬ך‬ ‫את בשרו )ס׳ משפטים(‬
‫וארנע‬
‫השתוות נפשית או מופרית משני הצדדינ; ובמו שדרשו בט״ר ר״פ וישלח את הפסיק‬
‫מאות איש ע ם ו ‪ -‬כעמו‪ ,‬מה הוא גבור אף הם גבורים וכו׳ ! ובמ״ר פ׳ בלק ‪ :‬וילד‬
‫עמי■‬
‫עם שרי בלק‪ ,‬שמח כמוהם ; וב מ ס' נזיר )ט״ה א׳( דרשו ויקח משד‪ ,‬את עצמות יוס!*‬
‫ב‪ (,‬על ה®‬ ‫)‪3 -,‬‬ ‫בברכות‬ ‫וכן‬ ‫שהיו קרובים לו ולחפציו שלו ז‬ ‫כלומר‪,‬‬ ‫עמו ב מ חי צ ת;‬
‫^‬ ‫ומזה הטעם דרשו ביבמות‬ ‫‪ -‬עמי במחיצתי !‬ ‫בשמואל א׳ )כ׳־ח( מחר א תה עמי‬
‫עם הדומה לחטוף ; זביויי׳* ז‬ ‫)וירא( שבו לכם פה עם החמור‪,‬‬ ‫הלשון כפרשת העקדה‬
‫א׳( לענין מזונות ע בד‪ ,‬ני טוב לו עמך )פ' בהר( עמך במאכל‪ ,‬עמך במ שחה ובי י‬
 ‫רלג‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ח׳ ״לשון מל׳עון‪ /‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫וכן שמות האבות‪ :‬אברהם—מלשון אב המון גוים; יצחק — על שם הצחוק )של‬

‫■<ןכרהם או של שרה( ‪^ :‬קב — על שם זידו אוחזת בעקב ; ישראל — על שם כי שרית‬
‫■עם אל׳ ;‬
‫ושמות השבטים כולם— על שם עדן המאורעות בתולדות^ בסגנון ״לשון נופל על‬
‫‪ :‬ראובן — כי ראה ה׳ בעני‪ /‬שמעון — כי שמע ה׳ וגו‪ /‬לוי — הפעם ילוה וגו‪/‬‬
‫יהודה— הפעם אודה וגו׳‪ ,‬ובו׳ ובו'‪ ,‬כמבואר בפ׳ ויצא — וישלח‪ ,‬ושמות מנשה ואפרים ‪:‬‬
‫לי נשני‪ ,‬כי הפרני )פ׳ מקץ( ; ושם משה רבינו — על שם כי מן המים משיתהו )פ׳‬
‫^®מות(‪ ,‬והשם י ע ב ץ מפורש בפסוק בדהי״א )ד׳ ט׳( ״בי ילדתי בעצב״ ״( ;‬
‫וכן מרכבים במקרא הרבה שמות ופעלים מסגנון ״לשון נופל על לשון״‪ ,‬עד‬
‫^!!כטעט אפשר לחשבו לאחד מחקי הלשון הרגילים ומצוים וקבועים‪.‬‬
‫ואהשב מעט מהנה ‪:‬‬
‫ו כ פ ר ת מבית ומחוץ ב כ פ ר )פ׳ נח(‪ ,‬לשון השם מעין לשון הפעל;‬
‫י פ ת אלהים ל י פ ת )שם( “=(‬
‫ותהי להם ה ל ב נ ה ל א ב ן )שם( ;‬
‫יתקרא‪ ...‬אתה אל ר א י ‪ ,‬כי אמרה הגם הלם ד א י ת י )פ־ לך(‪5‬‬
‫על כן קרא לבאר באר לחי ר אי על שם הראיון הנזכר )שם(‪J‬‬

‫ובכל אדה הדיוק מדלא כתיבי במלת ■־הקשור ‪ ,‬א ת' ‪ . :‬וארבע כאות איש א ת ו ! וידך‬
‫בלעם א ת שרי בלק ! ויקח משה את עצמות יוסף א ת ו ! מחר אתה א ת י ! שבו לכם פה‬
‫'‬ ‫אתך!‬ ‫א ח החמור ! בי טוב לו‬
‫וגם כאן‪ ,‬יען בי לוט בבשלונו עם הציעירה הי׳ חוטא יותר מאשר בבשלונו עם הבבירי‪/‬‬
‫כסי שנתבאר‪ ,‬לכן מעלה עליו הכתוב כאלו שוה לה בערך החטא‪ ,‬ועל כן כתיב בה ותשכב‬
‫ע מ ו ולא א ת ו ‪ ,‬כמו דכתיב בהבכירה ‪ ,‬א ת ' אביה ‪— .‬‬

‫ו!תל דהוא‬ ‫לכאורה לפי טעם זה הי׳ צריך לקרותו יעצב‪ ,‬כפי סדור האותיות במלת עצב ;‬
‫עלגי לשון — נלעג לשון‪,‬‬ ‫וכמו כבש— בשב‪ ,‬שמלה— שלמו‪ /‬זעוה — זועה‪,‬‬ ‫הפוכות‪,‬‬ ‫ממלות‬
‫והרבה כהנה ‪ ,‬כמו שכתבגו בארוכה מענין זה למעלה בפרק ה׳‪ ,‬סעיף ג׳‬
‫למה נקרא שמו יעבץ‪ ,‬שיעץ וריבה תורה בישראל!‬ ‫ובמס׳ תמורה )ט׳׳ז א׳( אמרו‪:‬‬
‫אינו מבואר כלל‪ ,‬דהא בפםוק במקומי‬ ‫ולכאורה עיקרה של השאלה ‪.‬למה נקרא שמו יעביך‬
‫כתיב טעם קריאת שם זה ‪ ,‬כי ילדתי ב ע צ ב'ז‬
‫וצ׳ל דמדייקו כמ ש״^ דלטעם הפסוק הי׳ צריך לקרותו יעצב ‪- .‬‬

‫פשה‬ ‫י ר ח י ב גבולי‪ ,‬מלשון ואם‬ ‫פירושו‬ ‫למעלה סוף סרק ו׳ בארנו‪ ,‬שהלשון י ם‬
‫תפשה הנגע )פרשה תזריע( שבאות ; אם תתרחב הנגע‪ ,‬ובחלוף שי׳ן בתי׳ו‪ ,‬שהם מתחלסיס‪,‬‬
‫וכמו ברושים — ברותים‪ ,‬חרש— תרו‪ /‬כחש— כ תו‪ /‬פשר ‪ -‬כתר‪ ,‬והרבה כהנה ‪—.‬‬
‫‪30‬‬

‫\ ‪.‬ו‬
 ‫ב רוד‬ ‫מ ל‪,‬ו ר‬ ‫‪466‬‬

‫על כן קרא למקים ההוא באר שב ע כי שם נ ש ב ע ו )פ׳ וירא( ‪:‬‬ ‫‪C‬‬

‫על כן קרא שם הבאר ע שק כי ה ת ע ש ק ו עמו )פ׳ תולרוה( )‬ ‫ז(‬

‫ויקרא שמה ר ח ב ו ח כי ה ר ח י ב ה׳ לנו )שם( ‪:‬‬ ‫ח(‬
‫מה פרצת עליך פ ר ץ )פ' ויימב( ;‬ ‫ט(‬
‫‪,‬‬ ‫יהודה אתה י ו ר ו ך אהיך )פ׳ ויהי( ;‬ ‫י(‬
‫דן י ד י ן )שם(‪:‬‬ ‫יא(‬
‫נד נ ד ו ד י נ ו ד נ ו והוא י נ ו ד עקב )שם‪ ,‬ועי׳ ברמב״ן( )‬ ‫יב(‬
‫_‬ ‫ו ת ח ם רה ב ח מ ר )פ׳ שמות( א(‬ ‫יג(‬
‫)פ׳ ויקהל( ‪ :‬הראשון מיןנין חומר‬ ‫ו ה מ ל א כ ה היתה דים לכל ה מ ל א ב ה‬ ‫יד(‬
‫)שטאף(‪ ,‬והשני מהוראת פעולת עבודה;‬
‫נ ח ש ה נ ח ש ת )פ׳ חקת‪ ,‬ועי׳ ברש״י ולהלן סוף הפרק( ‪:‬‬ ‫טו(‬
‫בלחי ה ח מ ו ר ח מ ו ר ח מ ר ת ים )שופטים‪ ,‬ט״ו( ‪, :‬‬ ‫טז(‬
‫וכמי'‬
‫ו ה נ ע ר נ ע ר )ש״א‪ ,‬א׳(‪ :‬הראשון מענין ילרות‪ ,‬והשני מהוראת גבורה‪/‬‬ ‫יז(‬
‫ויעפו נערים )ישעיה‪ ,‬מ׳(;‬
‫ו ע פ ר ב ע פ ר )ש״ב‪ ,‬מ״ז(;‬ ‫יח(‬
‫ויקו ל מ ש פ ט והנה מ ש פ ח ‪ ,‬ל צ ד ק ה והגה צ ע ק ה )ישעיה‪ ,‬ה׳(;‬ ‫יט(‬
‫ו ט א ט ת י ה ב מ ט א ט א )שם‪ ,‬י״ד(;‬ ‫כ(‬
‫מי ד י מ ו ן מלאו ד ם )שם‪ ,‬ט״ו(‪5‬‬ ‫בא(‬
‫)שפי‬
‫הנס מקול ה פ ח ד יפול אל ה פ ח ת ‪ ,‬והעולה מתוך ה פ ח ח ילכד ב פ יי‬ ‫כב(‬
‫כ״ד( ועי׳ בסמוך‪ ,‬אות ל״ד;‬
‫ה ת מ ה מ ה ו ו ת מ ה ו )שם‪ ,‬ב״ט( )‬ ‫בג(‬
‫ה ש ת ע ש ע ו וש ע ו )שם‪ ,‬שם( ;‬ ‫כד(‬
‫ו ב ר ד ב ר ד ת היער )שם‪ ,‬ל״ב(‪:‬‬ ‫כה(‬
‫ו ב ש פ ל ה ה ש פ ל העיר )שם‪ ,‬שם(־‪,‬‬ ‫כס‬
‫‪i‬‬ ‫ופקדתי על ב ל )שם אליל( והוצאתי את ב ל ע ו מפיו )שם‪ ,‬נ״א(‬ ‫כז(‬
‫■‬ ‫ב ח ל ק י נהל ח ל ק ך )שם‪,‬נ״ז(־‪,‬‬ ‫כח(‬
‫לתת להם פ א ר תחת א פ ר )ובהלוף אותיות( )שם‪ ,‬ס״א( ‪:‬‬ ‫כט(‬

‫וימרו׳י‬ ‫)ל‪-‬ח(‬
‫‪ .‬ס פ נ י שוזיא‪-‬‬ ‫בישעיה‬ ‫יכסו‬ ‫ו ת מ ר ה בחיטר‪,‬‬ ‫דרוש לומר‬ ‫יסודו הי׳‬ ‫כי לפי‬ ‫‪(K‬‬
‫לשון‬ ‫'‬ ‫׳‬ ‫^‬ ‫בענין רביו‬ ‫)שבת ק מ׳ו א ‪/‬‬ ‫ובחדל‬ ‫השחין‪ ,‬שהוא ענין מיתה‪,‬‬
‫ג‪./‬‬ ‫בהפוך אותיות ‪ ,‬ח מ ר ‪ -‬ה מ ר' כדי ש ת חיי י׳י'®'' ”‬ ‫אך ערך הכתוב‬ ‫מ ס ר ח' ‪• ,‬‬
‫ועיי; מש״ב השייך לעניי זה למעלה פרס י‬ ‫ליופי המליצה ‪- .‬‬ ‫נופל על לשו;״‬
‫בסמיכות להפכוק דיחזקאל )מ״ו( והמלח לא ה מ ל ח ת ‪- .‬‬
 ‫רלד‬ ‫מבוא‬ ‫פיק ח׳ ״ל־‪2‬ון מלעין״ ‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫שבתך כתוך מ ר מ ה ו ב מ ר מ ה מאגו דעת אותי )ירמיה‪ ,‬ה׳( ;‬

‫ו א ז ר ם ב מ ז ר ה )שם‪ ,‬ט״ו( ‪:‬‬ ‫לא(‬
‫ו מ ב ה ר ב ה ו ר י ו )שם‪ ,‬מ״ה( ‪:‬‬ ‫לב(‬
‫ב ה ש ב ו ן ה ש ב ו ‪ ,‬מ ד מ ן ת י ו מ י )שם‪ ,‬מ״ה( ;‬ ‫לג(‬
‫פ ה ד ו פ ה ת ו פ ה )שם‪ ,‬שם( וע׳ למעלה אות כ״ב(‪5‬‬ ‫לד(‬
‫ושלהתי לו צ ו עי ם וצעוה;ו )שם‪ ,‬שם( *‪iC‬‬ ‫לה(‬
‫ושלהתי לבבל זר ים וזר ו ה )שם‪ ,‬נ״א(;‬ ‫לו(‬
‫ב ע מ ד ם י ע ס ו ד ו ו ב ד ו מ ם י ר ו מ ו )יהזקאל‪ ,‬י׳( ‪i‬‬ ‫לי(‬
‫ו ה כ ר ת י את כ ר ת י ם )שם‪ ,‬כ״ה(•)‬ ‫לה(‬
‫'‬ ‫בתי א כ ז י ב ל א כ ז ב )מיבה‪ ,‬א׳( ;‬ ‫לט(‬
‫ובהלוף למ״ד עם רי״ש‪ ,‬מאותיות‬ ‫ל כ יש )שם(‬ ‫רתום המרכבה ל ר כ ש יושבת‬ ‫מ(‬
‫שטף הלשון ״למנ״ר״ ‪ ,‬כמש״ב בפרק ו׳ ;‬
‫בבית ל ע פ ר ה )שם מקום( ע פ ר התפלשי)שם‪ ,‬שם(;‬ ‫מא(‬
‫מב( עתה ת ת ג ו ר ר י בת ג ד ו ד )שם‪ ,‬ד'(‪5‬‬
‫מג( ו ע ק ר ו ן ת ע ק ר )צפניה‪ ,‬ב׳(‬
‫ג ד י פפרתה אתה שימה דמעתי ב נ א ד ך )תהלים‪ ,‬נ״ו( }‬ ‫מד(‬
‫ו ה ר פ ת ח ו ר פ י ך )שם‪ ,‬ם׳'ט( ;‬ ‫טה(‬
‫ע י נ י דאבה מני ע נ י )תהלים‪ ,‬פ״ה(;‬ ‫מו(‬
‫הולך את ח כ מ י ם י ה כ ם ‪ ,‬ו ר ו ע ה כפילים י ר ו ע )משלי‪ ,‬י״ג( ;‬ ‫מז(‬
‫ל ג ב י חמר ג ב י כ ם )איוב‪ ,‬י׳'נ( ;‬ ‫מה(‬

‫כ ל ו כ ל י ו ת י )שם‪ ,‬י״ט( ;‬ ‫סט(‬

‫כקול ה ס י ר י ם )הקוצים( תחת ה מ י ר )קהלת‪ ,‬ז׳( ;‬ ‫נ(‬
‫ואת שם העיר ״א ו ן״ )עיר בצפון ארץ מצרים‪ ,‬ממזרח לנהר נילוס‪ ,‬ובה היכל‬ ‫גא(‬
‫אליל השמש( שינה הנביא לגנאי‪ ,‬ויקרא את בהוריה בהורי א ו ן )יהזקאל‪ ,‬ל' י׳ז(‪,‬‬
‫מהוראת הבל ושקר‪ ,‬כמו דברי פיו און ומרפה )תהלים‪ ,‬ליו(‪ ,‬וזה בסגנון לשון‬
‫^‪^.‬ון ; און — א ו ן ‪ ,‬ועיין רר״ק ;‬ ‫‪lyy‬‬

‫‪V‬‬ ‫וכן נראה‪ ,‬כי הלשונות ונ ח מצא חן )פ׳ בראשית(‪ ,‬ויהי ע ר בכור יהודה ר‬ ‫נ=(‬
‫בעיניה׳ )פ׳ וישב( הן גם כן בסגנון ׳ לשון נופל על לשון‪ ,‬ובהפוך אותיות‪:‬‬
‫נח — הן‪ ,‬ער — רע‪5‬‬

‫‪J‬‬ ‫‪i‬‬ ‫בפרק ש ש‪ /‬סעיף‬ ‫אנו נז ה לבעלה‬ ‫המפרשים מרהו בבאור לשון זו‪ ,‬וראה סה שכתבנו‬ ‫א(‬
‫בענין חלוף סמ״ך עם צדי״־ק‪ ,‬ממוצא ז ס ש ר ״ ץ‪- .‬‬

‫\‬
‫; ׳‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרוגותי(‬ ‫מקור‬ ‫»‪46‬‬

‫וכן מ צ א י מים ל צ מ א ו ן )תהלים‪ ,‬ק״ו( ‪ -‬ג״כ מסגגון זה בהפוך אותיות‪ ,‬וכסי‬ ‫‪1‬ג(‬
‫השמות פאר ואפר‪ ,‬למעלה אות כ״ט ;‬
‫וגס נראה לפרש עפ״י זה בישעיה )ל״ב ז׳( וכלי כליו רעים הוא מזמור* יע׳ן‬ ‫גד(‬
‫שהלשון ״כליו״ כאן הוא מגזרת השם ״כליות״‪ ,‬אשר‪ ,‬כנורע‪ ,‬הבליות יועצויז‬
‫)ברכות‪ ,‬ם״א א׳( ‪ ,‬ומקביל להוף הפסוק‪ P‬״הוא מזמות יעץ״ ‪ ,‬והוא כפל לשון } ובא‬
‫השם ״כליו״ בסגנון לשון נופל על לשון‪ :‬״ ו כ ל י — בעל מרמה‪ ,‬ש כ ל י ות י ־ י‬
‫‪:‬‬ ‫)מחשבותיו( רעים‪ ,‬ובאורו ‪ :‬מי שהוא בעל מרמה‪ ,‬מחשבותיו רעים ויועץ רע‬
‫וכן נראה לפרש בישעיה )ל״ח י״ז( הנה לשלום מר לי מר‪ ,‬כי ״מר״ האחרון הוא‬ ‫גד‪(.‬‬
‫תמורה וחלוף )והשרש ״םר"( ; ושעור הלשון ‪ :‬הנה את המר לי )כאן‬ ‫־ מהוראת‬
‫״מר״ ממובן היפך המתוק( המיר )החליף( לשלום ;‬
‫ועוד נראה לפרש על דרך זו את הפסוק במשלי )כ״א( ״הפכפך דרך איש וזר‪,‬‬ ‫גו(‬
‫פעלו״ — שהכונה‪ :‬הפכפך דרך איש והוא )כמו‪ :‬שד‪,‬וא( זר )מצר?‬ ‫וזך ישר‬
‫ובא הענין בסגנון‬ ‫וטיושר(‪ ,‬וזך — )אבל הזך‪ ,‬האיש הזך והצדיק( ישר פעלו;‬
‫לשון נופל על לשון‪ ,‬או הברה על הברד‪, :.‬וזר — וזך״ שקרובים בהברה‪^ .‬‬
‫והמפרשים טרחו הרבה בבאור פסוק זה ;‬
‫)ט׳ ל״ז(‬ ‫וגם אפשר לפרש עפ״י סגנון זה את לשון וענין הפסוק במלכים ב׳‬ ‫גז(‬
‫״והיתד נבלת איזבל כדומן על פני השדר‪ .‬אשר לא יאמרו זאת איזבל״ ;‬
‫ולא נתבאר היחש מן מניעת הקריאה ״זאת איזבל* לזה שנבלתה תהי^‬ ‫י‬
‫כדומן ואין בזה טעם אותו היחש שאמרה נעמי‪ ,‬למה תקראנד‪ .‬לי נעמי קראנה לי‬
‫מרה כי המר שדי לי ;‬
‫אך הגה החכמים הבלשנים חקרו במקור השם ״איזבל״ )ראה בכפר אוצי‬
‫השמות לרש״י פין( ‪ ,‬ויש פרשו‪ ,‬כי היתד‪ .‬מקפדת מאוד ושומרת הרבה על הנקיון‬
‫וד‪.‬טד‪.‬רה בחיים‪ ,‬וכאשר בן יש נשים שנותנות את נפשן על זה‪ ,‬וכל מעינן וטרחחן‬
‫בזה )וכמו שאמרו במ״ר פ׳ שמות‪ :‬למה נקרא שמה צפורה — שמהרה עצמי‬
‫>או את ביתה( כצפור‪ ,‬ועיי״ש במפרשים — ;‬
‫ועל תכונת מרתה זאת המפורזה קראו לד‪ .‬״אי—זבל״ )על דרך הלשון ‪X‬‬
‫נקי״ באיוב כ״ב( ‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהיא טהורה ונקיה מאוד מזבל וחמן ;‬
‫ולפי זה יש לכוין בבאור הכתוב שד‪.‬באנו‪ ,‬דאהרי אשר אמר‪ ,‬שנבלת איזמל‬
‫)כלומר‪ ,‬גופה( תתגלגל כדומן על פני השדה‪ ,‬ורומן משותף עם ז ב ל וחלאה‬
‫אמר עוד על דרך מליצה‪ ,‬שכל כך תתגלגל ותתפלש בדומן עד שלא יכון לי‬
‫״או—זבל* ׳‬ ‫עוד השם שהיתר‪ .‬מכונה בו על שם טהרתד‪ .‬ונקיונד‪ .‬המופרזה‬
‫>נד‪.‬פוך הוא‪ ,‬שתהי׳ כולה ז ב ל ; וזד‪ ,‬הוא בסגנון ״לשנע״ל״ )דומן ואיזבל( י‬
‫דלה‬ ‫מבוא‬ ‫סעיף ב׳‬ ‫״ ‪,‬‬ ‫פרק ח׳ ״לשון מלעון‬ ‫מבוא‬

‫וכן נראה באור הלשון במלכים ב׳)כ״ג( בין יתר מקומות הטומאה שהרס יאשיהו‬ ‫ייז(‬
‫המלך כתוב שם )פסוק י״ג( ‪ :‬״ואת הבמות אשר על פני ירושלים אשר מימין לד^‬
‫המשחית ונו׳ טמא המלך ״ ; ותרגומו ‪ :‬״דמדרום לטור ז י ת י א ׳‪ /‬והנה הוא הר‬
‫ה מ ש ח י ת מפני פסולו‬ ‫הזיתים והוא הר המשחה ; ויתכן‪ ,‬דלכן קורא לו הר‬
‫וטומאתו‪ ,‬ובסגנון לשון נופל על לשון ‪ :‬הר ה מ ש ה ה ~ הר ה מ ש ח י ת !‬
‫וכן נראה בישעיה )ל׳יב( ‪ :‬״עופל ובחן היה בעד מערות עד עולם משוש פראים•‬ ‫נט(‬
‫מרעה עדרים"‪ ,‬ופרשו המפרשים ‪ :‬מגדלי המבצר יחרבו וישובו למערות עד עולם‪,‬‬
‫עד זמן דב ;‬
‫והנה כמה קשה המליצה ״עד עולם״ — עד זמן רב ; וגם כי הי' ללשון זך‬
‫)עד עולם( לבא בסוף הפסוק‪ ,‬לאחר הלשון ״משוש פראים מרעה עדרים"‪ ,‬והי׳‬
‫המשך הלשון רצוי‪ ,‬לומר‪ ,‬כי כל אלה ‪ :‬משוש פראים ומרעה עדרים יהיה ער עולם‪5‬‬
‫אבל נראה‪ ,‬שהלשון ״עד עולם" בא בסגנון לשון נופל על לשון משם‬
‫״עדולם״‪ ,‬עיר ביהודה ומצוינת במערותיה‪ ,‬וכמה פעמים בא במקרא ״מערות‬
‫עדולם" ואליה נמלט דוד מפני שאול )ש״א‪ ,‬כ״ב א׳( ‪ ,‬ואמר‪ ,‬כי עופל ובחן‪,‬‬
‫)המבצרים( יהיו למערות כמערות עדולם שהם משוש פראים וכו'‪— ,‬‬

‫ומעין סגנון לשון נופל על לשון מציגו גם בתמונה מיוהדת‪ ,‬כמו כפר שת קרח‪.,‬‬
‫׳‪5‬זבלשון שאמר משה לקרח השיב לו קרח‪ ,‬ובלשון שאמר קרח למשה השיב לו משהד‬
‫משה אמר לקרח‪ :‬ה מ ע ט מכם‪ ,‬השיב לו קרח ה מ ע ט כי העליתנו; וקרח אמר למשה‬
‫״רכ לכם" השיב לו משה ג״כ בלשון כוו‪ :‬״רב לכם בגי לוי״;‬
‫וכעין זה מציגו בתלמוד במס׳ ביצה )כ׳ ב׳( באחד מתלמידי בית הלל שהב‪,‬ן^^‬
‫קרבן ביו״ט וממך עליו‪ ,‬ואמר לו אחר מתלמידי בית שמאי‪ :‬״מה זו סמיכח?״ )כלומר‪,‬‬
‫למה סמך‪ ,‬דבית שמאי סבירא להו דאסור לסמוך ביו״ט(‪ ,‬והשיב לו תלמיד ב״ה ״מח זר‬
‫שתיקה ?״‪ ,‬כלומר‪ ,‬למה אינו שותק‪ ,‬דב״ה סבירא להר דמותר לסמוך ביו״ט‪5‬‬
‫ועל יסור תשובה זו אמרו בתלמוד שם ‪ :‬״הלכך האי צורבא מרבנן ראמר לי■‬
‫חברי׳ מילתא‪ ,‬ליהדר לי׳ הוא כמה דאמר לי׳ חברי׳‪ ,‬כסגנון לשונו }‬
‫וזה אחד מסגנוני ״לשון נופל על לשון"‪.‬‬
‫ובמיטה )י״ב ב׳( יהודה בהבר בישר‪ ,‬בהכר בשרוהו‪ ,‬כלומר‪ ,‬הוא בישר ליעקב‬
‫מאבדן יוסף בלשון ״הבר נא הכתונת בנך היא״)פ׳ וישב(‪ ,‬ובשרו גם לו בלשון זו‪ ,‬וד‪1‬א‬
‫מה ששלחה לו תמר את הסימנים שהניח אצלה ואמרה הכר נא לטי החותמת וגו׳ )שם(‬
‫)יעיין בתורה תמימה במקומו כתבנו באור מתקבל למאמר זד׳(‪ ;.‬ובב״ב )ט״ז א׳( אמרו ד‬

‫‪I t‬‬
 ‫ברוד‬ ‫לזכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪470‬‬

‫ובסערה השיבוהו ; ועוד יש כתלמוד מיני מאמרים כאלת‪ ,‬ובולם‬ ‫איוב בסעדה דבר‬
‫יסודתם על סגנון לשון נופל על לשו; ‪— .‬‬

‫פרטיות‪ ,‬ובמו במס׳ שביז‬ ‫ובן מציגו שהיו חז״ל מוקירים סגנון זה גם בשיהות‬
‫שמך קרנא‪ ,‬תיפוק לך קרנא ובו׳ ; ום!‬ ‫)ק״ח א׳( שקצף שמואל על קרנא‪ ,‬ואמר לי׳ ‪:‬‬
‫מציגו באהד ההבמים שאמר לרב חסדא; חסדא שמך וחסדאין מיליך )גיטין‪ ,‬ז׳ א'( נ‬
‫ובכתובות )פ״ה א׳( ‪ :‬משום דאתיתו ממולאי אמריתו מילי מליתא‪ ,‬ועוד כהנה ‪— .‬‬
‫ואפשר לפרש־ עפ״י סגנון זה כונת הלשון והענין בהז״ל במם׳ זבחים ;ה׳ א׳( •’‬ ‫'‬
‫דמי ריש לקיש על מעוהי בכית המדרש ומקשה )בעניני קדשים(‪ ,‬ופירש״י ‪ :‬רמי על‬
‫מעוהק שוכב על בטנו ופניו לקרקע‪ ,‬עכ״לי‬
‫ועיי‬ ‫ודבר פלא הוא‪ ,‬כי האמנם מן המדד‪ .‬היא ילחכם לשכוב בתמונה כזו‪,‬‬
‫ב ב י ת ה מ ד ר ש ולהתעסק בדברי תורה בעת ההיא ? ולא שמיננו מעולם מנהג משוגר‬
‫כזר‪ .‬בביהמ״ד‪ ,‬וגם לאיזו מטרה עשה כן ; )ועיין גיטין‪ ,‬מ״ז א׳(‪5‬‬
‫אבל יתבאר היטב עפ״י המבואר במדרש חזית )שה״ש( על הפסוק מעיו עשת שן‬
‫>!־‪.‬׳ י״ד( — ״מעיו זה ספר תורת כהנים‪ ,‬מה מעיו‪ ,‬הלב מכאן והברעים מבאן והם‬
‫באמצע‪ ,‬כך ספר תו״כ )הוא ספר ויקרא( שני ספרים מבא; )בראשית ושמות( ושנים‬
‫מכאן )במדבר ודברים( והוא באמצע״ ; ע״כ‪5‬‬
‫ומבואר‪ ,‬דספר תורת כהנים מכונה בשם ״םעים״; והנד‪ .‬ריש לקיש מפלפל‬
‫בדיני קדשים‪ ,‬וידוע‪ ,‬דבל דיני קדשים יסודם בתו״ב‪ ,‬והוא השתקע עצמו בביהמ״ר‬
‫בדינים אלו )וכמבואר מכח פלפולו וד‪,‬ריפותו בכיהמ״ד במס׳ סנהדרין )כ־ך א׳( הרואה‬
‫את ריש לקיש בכיהמ״ד כאלו עוקר הרים וטוחנן זה בזה )בגורל חריפותו( •)‬
‫ואמרו על דרך מליצד‪ .‬בלשון נופל על לשון ‪ :‬רמי ריש לקיש על מעוהי בביהמ״ר׳‬
‫בלומר‪ ,‬השתקע עצמו כביהס״ד בספר ת ו ר ת ב ה נ י ם‪ ,‬שבולו דיני קדשי^ ומקשה‬
‫»כו׳ )בעניני קדשים( ‪— .‬‬

‫‪.‬ועוד יתבאר עפ״י סגנון זה מלשון נופל על לשון אגדה אחת במס׳ סנהדרין‬
‫א׳( ‪ :‬מניין שכל סדותיו של הקב״ד‪ .‬מדד‪ .‬כנגד מדה‪ ,‬שנאמר )מ״ב‪? ,‬׳( ויאמר אלישע‬
‫שמעו דבר ה' כעת מחר סאה סולת בשקל ומאתים שעורים בשקל‪ ,‬וכתיב )שם( ויען‬
‫זזשליש ויאמר )בסגנק עז וכפירה( והנד‪ .‬ה׳ עושד‪ .‬ארובות בשמים היהיר‪ .‬כדבר הזי’•׳‬
‫ויאמר )אלישע( הנך רואה בעיניך ומשם לא תאכל‪ ,‬וכתיב )שם( ויהי׳ לו כ; ו י ר מ ס ו‬
‫אותו העם בשער וימות ‪ .‬ופריך ‪ :‬ודלמא קללת אלישע גרמה לי׳ )ולא משום מדר‪.‬‬
‫על עם?'‬ ‫בדד‪ ,(.‬ומשני‪ ,‬אם כן‪ ,‬לכתוב קרא וירמסות‬
‫‪.‬‬ ‫שער‪ ,‬ע״כ‪5‬‬
‫רלו‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ח׳ ״לשין מלשון״^ סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫והנה לא נתבאר ענינו של ״עםקי שער״ ‪ ,‬וגם בכלל למה נהרג‪ ,‬ומה עשה ומה‬
‫'־יזטא כי נתן בבה ?‬
‫אך יתבאר‪ ,‬כי להשם ״שער״ שתי הוראות ‪ :‬האתת )עירית( פתה עיר או הצר או‬
‫■ מקום נועד וידוע בעיר‪ ,‬והשנית )נוטה לשפת ארמית( קצב מקה על דבר ; ומזה הלשון‬
‫•־בחז״ל ‪ :‬יצא השער‪ ,‬פוסקין על שער שבשוק‪ ,‬ועור כהנה ;‬
‫והנה כפי המתבאר סענין הפרשה הי׳ אלישע מבטיה בשם ה׳ הזול‪ ,‬והשליש לא‬
‫ייאמין לו וכסו ביטל דבריו‪ ,‬במו שהבאנו; ואתרי שעמדו דברי אלישע להתקיים‪ ,‬עמד‬
‫■ השליש בשוק להשגיח שלא ימכרו בזול‪ ,‬למען שלא יתקיימו דברי אלישע ; וכאשר נודע‬
‫יה להעם‪ ,‬עמדו עליו והרגוהו‪ .‬וזהו על עסקי שער — על אשר סבב להעמיד מקהים‬
‫■ביוקר; והבי״ת של בשער הוא בי״ת הסבה‪ ,‬ובמו ויעבוד יעקב ברחל‪ ,‬בעבור או בגלל‬
‫יהל ; איש בחטאו יומתו )דהי״ב‪ ,‬כ״ה( — בעבור הטאו‪ ,‬והרבה כהנה ; ונם כאן הפירוש‬
‫•בשעיר — בגלל השער )קצב הסקה( שרצה להנהיג‪ ,‬ודריש השם ״שער״ בסגנון לשה‬
‫'^יפל על לשון‪ ,‬משתי הוראו־‪-‬יו‪ ,‬כמו שבתבני‪— .‬‬

‫ועוד יתבאר עפ״י סגנון לשון נופל על לשון הפתגם הידוע בחז״ל ״מתון מתון ד׳‬
‫י סאות זוז שויא״ )ברבות‪ ,‬כ׳ א׳(‪ ,‬שבאורו ‪ i‬סי שהוא ארך אפים ונוהג בכל דרכיו‬
‫•כמתינות‪ ,‬ומלשון הוו מהוגים בדין )אבות‪ ,‬פ״א(‪,‬מדה זו שוה ארבע מאות זוז;‬
‫ארבע מאות‪ ,‬שהם שתי פעמים מאתים‪,‬‬ ‫דעל כן הפס המספר‬ ‫וי‪:.‬כן‪,‬‬
‫יפה בסגנונו ‪ :‬״מתון מתין — מאתן מאתן״ )שתי‬ ‫י יבארסית ״סתן״ ויוצא הפתגם‬
‫’®עסיס מאתים(‪— .‬‬

‫והם חמש אותיות‬ ‫והלשון בחז׳יל )שבת‪ ,‬ק״ד א׳( מנצפ׳ך ציפים אמרום )תקנום(‪,‬‬
‫האל״ף בית‪ :‬כ‪ ,‬ם‪ ,‬נ‪ ,‬פ‪ ,‬צ‪ ,‬שהן משונות בתמונתן בעת שבאות בסוגר המלה‪ :‬ך‪/‬‬ ‫‪P‬‬ ‫’‬

‫ן‪ /‬ף‪ ,‬ץ ; ופירש״י צופים — נביאי הדור ;‬ ‫‪P‬‬

‫וצריך טעם‪ ,‬שלא קרא קובץ אותיות אלו בסדר שהן קבועות בא״ב ‪ :‬״כמנפץ״ ;‬
‫אך באו בלשון זו )סנצפ״ך( כדי שיחול ענינם בסננון לשון נופל על לשון ״םנ~‬
‫"^®ד״ — ״מן צופיך״ דהיינו נביאים‪ ,‬וכמו שאמר צופים אמרום‪ ,‬וכלשון הכתוב בישעיה‬
‫קול צופיך ונו'‪ ,‬וכפירש״י שהבאנו‪— .‬‬

‫ויותר מזה מצינו נם מאמרים שלמים בסגנון ״לשון ניפל על לשון״‪ ,‬וכמו‪ ,‬בספר‬
‫גייר בן נריה‪ ,‬תלמידו וסופרו של ירמיהו הנביא‪ ,‬והכפר נקרא על שמו ״בחך״ )ולדעת‬
‫סק^לת ראשונים נחשב הספר הזה בין כתובים אחרונים ; ובן נראה מהעתקת השבעים‪,‬‬
‫'^*‘קכעי לו מקים בין ספר ירמיהו ובין מגילת איכה‪ ,‬והרבה יש לדבר בזה‪ ,‬אך אין‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪472‬‬

‫המקום כאן לזה(; ובספר הראשון סמנו‪ ,‬בהחלת פרק ב'‪ ,‬באה מליצה הדומה לטליצי*‬
‫ישעיהו )פרשה ב׳‪ ,‬מפסוק י״ב והלאה( ; כי יום לה׳ צבאות על כל גאה ורם וגי ג׳‬
‫והשתמש הרבה בסגנון לשון נופל על לשון כמו;‬

‫כל כח יהפך לשחות‪,‬‬

‫לחיל‬ ‫כל חיל —‬
‫לנוקף‬ ‫כל תוקף —‬
‫לדופי‬ ‫כל יופי —‬
‫לדראון‬ ‫כל גאון —‬
‫לשחת‬ ‫כל גחת —‬
‫לרימה‬ ‫כל רומה —‬
‫לחוסר‬ ‫כל עושר —‬ ‫‪.‬‬
‫לאיבה‬ ‫כל אהבה —‬
‫לעפר יי(‬ ‫כל שפר —‬
‫לחליים‬ ‫כל חלאים—‬
‫לתועבה‬ ‫כל תאבה —‬
‫למצוקה ‪.‬‬ ‫י כל תשוקה—‬

‫וראה בחבור חלק ראשון פרק ג׳ )״החיים והלשון״( סעיף ה* גביא אייה מליצת אחרי‬
‫גדול האחרונים )בעל של״ה( בסגנון לשון גופל על לשון ‪.‬‬
‫נום^‬ ‫ועוד יותר מזה יש בספרותנו ספרים שלמים שנכתבו ביחוד‬
‫וספר‬ ‫על לשון‪ /‬כמו הספר ״בחינת עולם״ לרבי ידעיה הפניני )המכונה‬
‫וספר ״המוסר״ לרבי אפרים מורינו־‪) .‬נר^®‬ ‫פאפנהיים‪,‬‬ ‫״ארבע כוסות״ לרבי שלמה‬
‫מכת״י ישן בעיר ליק‪ ,‬ע״י חברת מקיצי נרדמים‪ ,‬בשנת תרל״א(‪ ,‬והרבה סופרים הולכים‬
‫בסגנון ■זה‪ ,‬לתכלית יופי• הפליצוי‬ ‫בעקבותיהם‪ ,‬ומשתמשים‪ ,‬אם רב אם מעט‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫וצלצול ההברה ‪— .‬‬
‫־ ורבי יוסף ווייסע כתב‪ .‬מבוא לספר ״בחינת עולם״ שזכרנו שהוא מיוסר־ כולי ^‬

‫‪V‬‬ ‫יפה‬ ‫בברי׳‬ ‫חז״^ באחד החכ ‪2‬יס שפגש‬ ‫מבוי; בזה למחיצת‬ ‫כפי הנראה‬ ‫א(‬
‫האי שושרא דבלי )שעומדת להבלות( ב עפ ר א' ) ע׳ז‪ ,‬כ' א׳( ‪—.‬‬

‫יבאי‬
‫כחם‪ ,,‬משלי נ ״ ה (‪.,‬ו בי ^’ ‪°‬‬ ‫‪ ,‬ח ל י' )נזם זהב זחלי‬ ‫חלאים הם נזמים וחכשיטין‪ ,‬יהשרש‬ ‫ב(‬
‫ז׳(‪ ,‬וכמו צ ב א “‬ ‫מעשה ידי אמן )שה׳ש‪,‬‬ ‫הראשון )ת ל א י ם‬ ‫אריף תח ת הי ר ד‬
‫תח ת םתיינ ‪) J‬הרמי• ‪ J D‬פתי(!״י׳יי'**‬ ‫פתאים‬ ‫ס ' ‪/ .‬‬ ‫צביים‪ ,‬הרכוי‪ ,‬מן ‪ .‬צ בי'‪ ) ,‬ד ה י׳ א‪ ,‬י״ ב‬
‫רלד‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ח׳ ״לשון מלשון״‪ ,‬סעיף ב'‬ ‫מבוא‬
‫סגנון ״לשו; נופל על לשו;״ )ווינא‪ ,‬תר״ז(‪ ,‬ובין יתר הדברים על תכונת סגנון זה הוא‬
‫אוסר‪ ,‬כי ״סופרים רבים יתנו עדיהם‪ ,‬כי מליצת ״לשון נופל^על לשון״ היא עתיקה‬
‫ונושנה מימי קדם"‪ ,‬עכ״ל ;‬
‫ולוא גם יצאו‬ ‫והנה מה דמות אעריך לפליאה ארוכה בהדברים הקצרים האלה‪,‬‬
‫מאחר הסופרים שאין נושאים כל ארריות על דבריהם ; ומכש״כ כשיצאו מפ*‬
‫חכם מובהק כמהו‪ ,‬אשר הי׳ גם רב ונם סופר מפורסם )והשתתף הרבה בתוצאותיו‬
‫הספרותיות של הה׳ ר׳ משה לנדא מפראג‪ ,‬וכתב ספר יקר המכיל בקורת לפירוש ספר‬
‫דברי הימים המיוחם לרש״י‪ ,‬וחקר ובקר אמתת יחוש זה(;‬
‫וניכר מדבריו כאן )בהמבוא הנזכר‪ (,‬שהוא הר ומחפש אחר מקורי עדות ותעודות^‬
‫על ״עדותם של■‬ ‫שהסגנון ‪,‬לשון נופל על לשון״ הוא עתיק יומין‪ ,‬וסומך בזה‬
‫סופרים רבים״‪5‬‬
‫וכמה נפלא ותמוה הדבר ! כי מה לנו לעדות של ״סופרים רבים״ )בדבריו(‪ ,‬בעור‬ ‫י‬
‫שכל המקרא‪ ,‬התורה וספרי הנביאים והכתובים‪ ,‬מלא מסגנון זה‪ ,‬כם^ שחשבנו למעלה׳‬
‫והבקי בהם ימצא כהנה וכהנה‪ ,‬רב מאוד!‬
‫בבל התלמוד ומדרשים וספרי אגדה נפוץ סננו; זה‪ ,‬כמו שהבאנו למעלה•‬ ‫וכן‬
‫הקודם כמה וכמה דוגמאות לזה ‪ :‬ומה לגו ״עדות" יותר ברורה ויותר נאמנה‬ ‫כסעיף‬
‫יבטוחה‪ ,‬כי סגנון מליצה זו ישן נושן ועתיק יומין הוא !‬
‫ויותר מזה‪ ,‬לא רק הסגנון והתמונה‪ ,‬אך גם גוף הבטוי ״לשון ניפל על לשון״ כברי‬
‫נמצא בספרותנו חעתיקה‪ ,‬שכן מתבאר במ״ר )פ׳ בראשית‪ ,‬י״ח(‪ :‬״שמעת מימיך^‬
‫מפני ״שהלשון הזה נופל על לשון״‬ ‫אלא איש ואשה‪ ,‬לס!‪/‬‬ ‫אוסרים גבר — גברתא‪,‬‬
‫)כלשון הקודש( ‪:‬‬
‫וכן במ׳ר פ׳ הקת )והובא בקצרה בפירש״י לתורה שם )כ״א כ״ט( בזו הלשון ג‬
‫‪#‬כיון שאמר הקב״ה למשה עשה לך שרף‪ ,‬ולא פירש מן מה‪ ,‬אמר משה‪ ,‬אם אני עושה•‬
‫על זהב‪ ,‬אין הלשון הזה נופל על לשון וכו׳‪ ,‬הרי אני עושה אותו של נ ה ו ש ת‪ ,‬ל ש ו‪4‬‬
‫גוסל ע ל ל ש ו ן )נחש — נהשת(‪ ,‬מכאן שנתנה הורה בלשון הקודש׳‪ /‬ע״כ‪J‬‬
‫והנה אין קץ לפליאה‪— 1‬‬

‫‪h‬‬
 ‫)זכרונותי(‬ ‫מסור‬ ‫‪474‬‬
‫בדוד‬

‫פרה ט‬
‫‪.‬קרי וכתיב״‬
‫הפרק(‬ ‫עניני‬ ‫)תכן‬
‫סעיף‬
‫דרך ת ר ל לדרו» לפעמים את המקראות כסגנו! ‪ ,‬א ל ת קי א כך‪ ,‬אלא כ ך *‪— .‬‬ ‫‪ ,‬א(‬

‫ההרמה לפרה זה‬

‫)חלוקה לסימנים(‬
‫א'‬ ‫סימן‬ ‫‪.‬‬

‫ע ל מזנות הז*ל לעשות סימנים לעניני התורה‪ ,‬ואחד טהס הוא הסגנון הנזכר ‪ .‬אל תקר*‬
‫דעת את העם‬ ‫דקהלת‪ ,‬למד‬ ‫כהערה‪ ,‬כאור דרשת הז׳ ל כפסוק‬ ‫‪-‬‬ ‫>ך‪ ,‬אלא כך* ‪.‬‬
‫על סגנת‬ ‫‪_ ,‬‬ ‫^ע^״‬ ‫השמות‬ ‫עוד בהערה‪ ,‬תכונ ת וערך‬ ‫אגמרי׳ בסימנים ‪— .‬‬
‫עכידתה וקיים כידי* • “י‬ ‫מאמר אחד כהז*ל ‪ ,‬א נ א‬ ‫באור‬ ‫סימנים שונים כתלמוד ‪— .‬‬
‫דברים מצוינים ב ר טכ׳ ם ‪- ,‬‬

‫פימז ב׳‬
‫לרמז ולסימן‪ ,‬למשל ולזכרי!♦ ^‬ ‫באות רק‬ ‫קובץ דרשות מ חז׳ ל‪ ,‬שמוכח מתוכן שהן‬
‫בענין הנזכר מר מד הררשיי''‬ ‫הדעת‪ ,‬וסבתו ‪— .‬‬ ‫ע ץ‬ ‫כהערה‪ ,‬כענין אכילת אדה״ר ‪ .‬מן‬
‫דברים נמרצים מר סב״ ם‪ ,‬מרשכ״א‪ ,‬משד״ה‪ ,‬מ מ ה ר׳י אכוהב ומרב יעכ״׳ן ‪- .‬‬

‫סימן נ'‬

‫בענין זה ‪- .‬‬ ‫כתור‬ ‫דכרים תמוהים בספרו של רבי אלי'‬

‫סימן ד'‬

‫א‪,‬רר•®‬ ‫כענין זה דברים נרגשים‬ ‫כגולת הדרש להתעוררת הנפש ודגרוי העצכים ‪— .‬‬
 ‫רלח‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ט׳ ״קרי וכתיב׳‪ /‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬
‫חכטי התלטור שעסקו רק‬ ‫שיר השירים ‪— .‬‬ ‫ספור סטררש‬ ‫בעגין זה‬ ‫אכן עזרא ‪- .‬‬
‫באגדה ‪- .‬‬

‫ה'‬ ‫סיסן‬
‫הלשון‬ ‫על‬ ‫ובהערה‪,‬‬ ‫אג ד ה!‬ ‫בעניני‬ ‫ת ק ר א' באו רק‬ ‫כלל דרשות אשר בבגנון ‪ .‬א ל‬
‫איזו‬ ‫עוד הערה‪ ,‬על‬ ‫א׳( ‪- .‬‬ ‫)שבת‪ ,‬ם' ג‬ ‫ס שו טו'‬ ‫טידי‬ ‫כ חז׳ל ‪ ,‬אין מקרא יוצא‬
‫בהערה‪,‬‬ ‫עוד‬ ‫פעמים שבא בתלמוד דרשות על דרך ‪ .‬א ל ת ק ר א' גם בעניגי הלכה ‪- .‬‬
‫סופרים על הפסוק דשה׳ש‪,‬‬ ‫בטם'‬ ‫המאמר‬ ‫לבאור‬ ‫טעם על מצות אתרוג בסכות ‪— .‬‬
‫סטבוני כאשישות רפדוני בתפוחי‪.‬־‪ ,‬ממכוני באשישות אלו הלכות‪ ,‬רפדוני בתפותים‪ ,‬אלו‬
‫מ א ת דורשיהם‪ ,‬מכל אתר לסי תכונת נפשו‬ ‫בהערה‪ ,‬קובץ דרשות שנאמרו‬ ‫אגדות ‪— .‬‬
‫לאורתיו )בלא יין(‬ ‫אברהם‬ ‫עוד בהערה‪ ,‬מתכונת הסעודה שעשה‬ ‫זלפי תנאי חייו ‪- .‬‬
‫הזקגה לספרי הלכה ומעלת העלומים‬ ‫על דבר יתרון‬ ‫והסעודה שעשה לוט )עם יין( ‪- .‬‬
‫טסגנון טהר ש׳א ב ח א׳ג שלו ‪— .‬‬ ‫לענין דרש ואגרה ‪— .‬‬

‫סיס; __ו׳‬

‫ת ק ר א' בא רק לרטז‬ ‫איזו הערות על ההנחה המבוארת למעלה י)םימן א׳(‪ ,‬רסגנון ‪ .‬א ל‬
‫הערות מ מ ס׳ עירובין‪ ,‬זבחים וכרבות‪ ,‬ובאור הענין ‪- .‬‬ ‫‪ 1‬לסימן ‪1‬‬

‫סי מן‬

‫שבמה‪ ,‬ובענין זה בתלמוד מ ס׳ מכות )י׳ א׳ (‪- .‬‬ ‫לבאור הפסוק בהושע )<׳‪ /‬י־רך ירצחו‬
‫ההבדל בין מלות הקשור ‪ .‬א ת ״ ו ‪ ,‬ע ם' ‪- .‬‬ ‫בענין הדרשה הידועה ‪ ,‬ע ס הדומה לחמור־ ‪- .‬‬

‫סימן ח׳‬

‫קובץ דרשות רמזיות כחז״ל‪ ,‬שקראו להן ‪.‬פ שבי׳ דקרא'‪ ,‬ונ או ר ה ענין‪—,‬‬

‫סיט; ט׳‬

‫או איזו הערה‬ ‫להם איזה דיוק‬ ‫אז בשיש‬ ‫מדרך חז‪-‬ל לדרוש בסגנון ‪ ,‬א ל ת ק ר א' רק‬
‫“‬ ‫בלשון הפסוק ההוא‪ ,‬בקריאתו הקבועה ‪- .‬‬

‫סיס; י׳‬

‫כדר מערבת אסישתי א ת קובץ‬ ‫הוראה מאין למדו חז׳ל לדרוש בסגנון ‪ ,‬א ל ת ק ר א' ‪— .‬‬
‫קובץ דרשות‬ ‫הדרשות בסגנון ‪ .‬א ל ת ק ר א' )במספר מאה ועשר( ובאורן‪ ,‬בסעיף הבא ‪- .‬‬
‫א׳ ב‬ ‫על דרך ‪ ,‬א ל תקרא כך‪ ,‬אלא כ ך'‪ ,‬על ס די‬ ‫ח ד ל מתלמודיס ואגדות שונות אשר‬
‫)מהמלים הנדרשות(‪ ,‬עם הערות‪ ,‬באורים והדושיס ‪— ,‬‬
‫במספר‬ ‫זה )טסוררים‬ ‫לסעיף‬ ‫תכן ההערות‪ ,‬הבאורים והחדושים הנאים כבאור‬
‫המצוינות מפנים לבאור( ‪—.‬‬ ‫סדורי בא־ב‪ ,‬ומצוינים לאותיות‬

‫‪Vi‬‬ ‫‪h‬‬
‫\ ‪L‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרינותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪476‬‬

‫כבאור*‬
‫ישוב‬ ‫;‬ ‫• *‬ ‫אבירים אכו‘ אי‬ ‫לחם‬ ‫ח ר ד על הפסיק‬ ‫באור דרשח‬ ‫א(‬
‫דבר אחר אי ש‪,‬‬ ‫בררשת ח ר ל ביו מ א‪,‬‬ ‫לקושית הרי׳ן* )בע׳י(‬
‫אות א׳‬ ‫זה יהושע‬
‫איני‬ ‫קשה כברזל‬ ‫בל תלמיר חנם שאינו‬ ‫מאמר ח ר ל ‪,‬‬ ‫באור‬ ‫כ(‬
‫ב׳‬ ‫‪.‬‬ ‫ת׳ ח ‪ :‬טעם הננוים ‪ ,‬א ב ן' ‪,‬ו בנ אי ם' לתלמידי חכסים‬
‫כאור לשון המאמר כל המלמד את בן חבירו תורה באלו עשאו !‬ ‫ג(‬
‫אהרן ימשה^‬ ‫כם׳ במדבר ואלה תולדות‬ ‫הפסוק‬ ‫לשון‬ ‫לסגנון‬
‫ותשיב רק בני אהרן‬
‫לבאור דרשת ח ר ל בפסוק דפ׳ תזוא ‪ ,‬ויתד תהיה לך על אזנך ‪i‬‬ ‫ד(‬
‫מדרך‬ ‫נקראו ‪ ,‬כ לי ז י׳ ן' ;‬ ‫מלחמה‬ ‫כלי‬ ‫אשר‬ ‫הדבר ‪,‬‬ ‫טעם‬
‫‪ ,‬ז י׳ ן‬ ‫כאור דרשת חז׳ ל בפרק חלק‬ ‫של בר קפרא ;‬ ‫דרשותיו‬
‫אוכל זי׳ן הראה ל ה ב' )חזקיהו להמלאכיס(‬
‫כלפי‬ ‫)ל״ד א׳( משה הטיח דברים‬ ‫חז׳ ל במם' ברכות‬ ‫לדרשת‬ ‫ה(‬
‫מעלה ‪ ,‬וישוב לקושית מהר ש׳א שם‬
‫באור דרשת‬ ‫עפ״י פ רו ק לשתים;‬ ‫מלים שנדרשו מ חז׳ ל‬ ‫קובץ‬ ‫ו(‬
‫ח ר ל בפסוק דפ׳ תשא כי כושש טשה ‪ ,‬כי‪ .‬באו ‪ -‬ש ש )שעות( ;‬
‫ייג■‬ ‫יחש עצם היום לפרסום‬
‫י״ג‪.‬‬ ‫לדרשה ובאור בפסוק ד פ' מ שפ טי ם‪ ,‬וכרך את לוזמך‬ ‫ז(‬
‫)בנין( ; באור דרשת הירושלמי על‬ ‫שרש שם ‪ ,‬ב ן' מפעל ‪ ,‬כ נ ה'‬ ‫ח(‬
‫ה מ ת‪,‬‬ ‫ז כ ר ‪ -‬ל ר בו ת את‬ ‫תזריע וילדה ז כ ר‪,‬‬ ‫אשה כי‬ ‫חפסוק‬
‫)ם׳ א׳( בפסוק לבן או לבת )ר׳ם תזריע(‬ ‫ודרשת הבבלי בני ה‬
‫מין‬ ‫שם ‪ ,‬ב ך יונח לא רק על‬ ‫ואנדרוגינוס;‬ ‫טומטום‬ ‫לרבות‬
‫וטעם ה ד ב ר; באור‬ ‫שאר בעלי חיי ם‪,‬‬ ‫ה א ד ם‪ ,‬כי אם גם על‬
‫המאמר ‪ ,‬אל מל א תורה לא נתקיימו שמים וארץ״ )באור פשוט( ;‬
‫תקרא‬ ‫א׳(; באור המאמר ‪ .‬א ל‬ ‫הערה במהר ש׳א לשבת )קי׳ד‬
‫מ״ו‬ ‫בניך ‪ ,‬אלא בוני ך'‬

‫המקור משם‬ ‫לענין‬ ‫מדות )פ״ג מ׳ג(‬ ‫ל מס'‬ ‫כ תוי׳ ם‬ ‫הערה‬ ‫ט(‬
‫ו״ז‬
‫•‬ ‫‪ ,‬שי חין' שתחת המזבח‬
‫ו״רי‬
‫להשמות ברושים — כרותים‬ ‫י(‬
‫באור‬ ‫מרדכי לו ל ב ת;‬ ‫לקחה‬ ‫אסתר בפסוק‬ ‫במגילת‬ ‫הערה‬ ‫יא(‬
‫איוו‬ ‫נר ביתו ונר חנוכה‬ ‫שכ ת ) ב׳ ה ב׳( בענין‬ ‫בתלמוד מ ם'‬
‫‪ ,‬בני‬ ‫נכללת כשם‬ ‫של אדם‬ ‫לחקירה אם אשתו‬ ‫מהם קודם;‬
‫לבעלה טנונ ה לו‬ ‫דהאשה כיחושה‬ ‫בי ת ו' ; טעם דרשת ה ט׳ ר‪,‬‬
‫ו ״גו‬
‫בשם ‪ ,‬א ו י ב'‬

‫באשמורת מיוי! ה תעני ת‬ ‫יב( על תכלית ה ת עני ת‪ ,‬ועל הנוהגים לקום‬

‫ב״א■‬
‫לאכול ולשתות‬
‫רלט‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ט׳ ״קרי וכתיב״ ‪ ,‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫ב ב או ר נ‬
‫ונ או ר‬ ‫אלו אנטוניגום ו ר סי‪,‬‬ ‫שני גוים בבטנך‬ ‫הדרשה‬ ‫באור‬ ‫יג(‬
‫באור בם־ר‬ ‫צנון וחזרת ו נ ו " ;‬ ‫הענין ‪ ,‬שלא פשק מעל שלחנם‬
‫אות כ״ב‬ ‫ם' וי צ א‪ ,‬וללבן שתי בנו ת‪ ,‬כשתי קורות מפולשות ובו׳‬
‫איזהו דבר‬ ‫הלשון בחז״ל ‪,‬‬ ‫הלשון פרי עץ הדר ; באור‬ ‫נ או ר‬ ‫יד(‬

‫על בל מים ו נ ו׳ ; גירסא חדשה בענין זה בירושלמי ום־־רן‬ ‫הגדל‬

‫א ת רוג‪,‬‬ ‫באור דרשת חז״ל לענין‬ ‫‪,‬מי ם אדיריפ״;‬ ‫באור הלשון‬
‫באור שם החודש ‪ ,‬א ד ר' ; באור לשון הפסוק‬ ‫‪4‬‬ ‫הדר ‪ ,‬למעוטי יבש‬

‫כ״ר‬ ‫ביחזקאל )י׳ז( לגפן אדרת‬

‫מ צ רי מ ה‪,‬‬ ‫ויוסף הורד‬ ‫ד פ' וי ש ב‪,‬‬ ‫הפסוק‬ ‫הדורש א ת‬ ‫»ו( טעם‬

‫כ״ח‬ ‫■‬ ‫כמו הוריד‬

‫גז( באור דרשת חז״ל על הפסוק ד פ' תבא ‪ ,‬והשיגוך ‪ -‬כמו והציגוך ;‬

‫ל״א‬ ‫קובץ דרשות נפולות על דרך ‪ .‬אל ת ק ר א' בפסוק אחר‬

‫כאלו נעשה‬ ‫ויבלו בערב שבת‬ ‫המאמר כל האומר‬ ‫באור ענין‬ ‫♦ז(‬

‫ל״ב‬ ‫שותף ל ה קנ׳ ה במעשה בראשית ‪:‬‬

‫ל״ג‬ ‫על התפשטות קול יונח ביותר לשון העברה ולא הלינה‬ ‫יח(‬

‫ל״ז‬ ‫לנ או ר הדרשה אל תקרא חרות )על הלוחות( אלא חירות‬ ‫יס(‬
‫ואמאי קרי‬ ‫על הפסוק איש יהודי‪,‬‬ ‫באור מאמר חז׳ ל במגילה‬ ‫כ(‬

‫ט״ב‬ ‫לי׳ איש יהודי‪ ,‬מפני שכפר ב עכו׳ ם‬

‫ט״ד‬ ‫לבאור הלשון ב פ׳ ברכה עד הים האחרון‬ ‫‪-‬בא(‬

‫דע ת‬ ‫באור‬ ‫‪ ,‬א ת' ו ‪ ,‬ע ם' ;‬ ‫בין מלות הקשר‬ ‫הבדל ההוראות‬ ‫>כ(‬
‫באור הם׳‬ ‫רומזת על ה שכינ ה;‬ ‫‪ ,‬א ת'‬ ‫כי המלה‬ ‫המקובלים‪,‬‬
‫ותראהו‬ ‫ודרשת חז״ל לפסוק‬ ‫ביחזקאל ואשמע את מדבר אלי‪,‬‬

‫מיו‬ ‫את הילד )ם' שמות( שראתה שכינה עמו‬

‫באור הלשון בפרשת חקת ויראו כל העדה בי גוע אהרן‪ ,‬ודרשת‬ ‫יכג(‬

‫מ״ז‬ ‫חז״ל בזה‬

‫ואיזו היא‬ ‫איזו היא נקי מה‬ ‫) כ׳ ג א׳(‬ ‫חז״ל ביומא‬ ‫למאמר‬ ‫כד(‬
‫נטירה‪ ,‬ובאור הענין‬
‫נ׳‬
‫לטעם הדרשה בפסוק דפ׳ צו זאת התורה לעולה וגו' ‪ ,‬כל העוסק‬ ‫כה(‬

‫ג״ז‬ ‫בתורה כאלו הקריב עולה ובו׳‬

‫ובאור‬ ‫אל תקרא מור עובר‪,‬‬ ‫לבאור הדרשה בשבת )ל׳ ב׳(‪/‬‬ ‫כו(‬
‫נ״ט‬ ‫דברי מהרש׳ל שם‬
‫ם׳‬ ‫טעם הדרשה בפסוק תורה צוה לנו משה מורשה— כמו מאורסה‬ ‫כז(‬
‫בד‪ ,‬ובשהרית —‬ ‫וינוחו‬ ‫טעם מה שאומרים בתפלת ליל שבת‪,‬‬ ‫כח(‬
‫ס״א‬ ‫וינוחו בו‪ ,‬וב מנ חה — וינוחו ב ם; מגוסח סדור ישן מארץ תימן‬

‫ס״ב‬ ‫ענין עון טרגליס‪ ,‬ובאור הלשון שאמרו כי חזק הוא ממנו‬ ‫כט(‬
‫סימן לדבר‪ ,‬שכח הזנרזן מתקייס כיותר כ שמבטאין הדבר הנלמד‬ ‫&‬ ‫’‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרוגותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪478‬‬

‫בו זמר‬ ‫דברי‬ ‫נשה‪ ,‬ולא בהרהור‪ ,‬ו פ סו ק דירמיה‪ ,‬כי בדי‬
‫א ז כ ר נ ו )בשסדברי; זוברין( ‪ j‬באור אגדה אחת בפי חלק‪ ,‬בל‬
‫אחרת‬ ‫ה שמטה מאגדה‬ ‫ובאה שם‬ ‫הלומד תורה לפרקים ובו׳ ‪,‬‬
‫אוי* ס״ר‬ ‫ממס׳ עירוני;‬
‫ההבדל בי; השמות ז רוע ומצורע‪ ,‬וטעם הדרשה זאת תהיה תורת‬ ‫לא(‬
‫ס״וז‬ ‫‪a‬‬ ‫המצורע‪ ,‬ז א ת תהיה תורתו של מוציא )שם; רע‬
‫)מצות‬ ‫ההקבלה בי; הלשונות וענינים ‪ ,‬אי; מחמיצי; את המצות*‬ ‫לב(‬
‫פ״ו‬ ‫‪U‬‬ ‫המצות )מצות התורה(‬ ‫לפסח( ובי; ‪ ,‬אין מהמיצי; את‬
‫הוא אשר דבר ה׳ בקרובי אקדש‪,‬‬ ‫באור הלשון ” שאמר משה‪,‬‬ ‫לג(‬
‫ס״ז‬
‫ובאור בלל העני( ממי ת ת נדב ואביהו במקדש בשעת הנוכו‬
‫ס״ח‬ ‫לכאור השמות ‪,‬מ שכן ומקד ש״‬ ‫לד(‬
‫על לשו; כני אדם‪ ,‬שעל דבר שיש בו חשד‪ ,‬שאין תוכו כברו‪,‬‬ ‫לדז(‬
‫ע״ג‪:‬‬
‫ופמך לזה בחז״ל‬ ‫אומרים ‪.‬י ש נקודה או נקודות בדבר זה* ‪,‬‬
‫לבאור הדרשה ‪ ,‬ב ע די עדים* )יחזקאל‪ ,‬טז( בעדרי עדרים ‪ :‬קוב׳ן‬ ‫לו(‬
‫ע״ר‬
‫הרבה מלים שבהם יתרון או חסרו; או ת הרי״ש‬
‫הוראות‬ ‫שתי‬ ‫כמו ופבע תי‪:‬‬ ‫ופסחתי עליכם‪,‬‬ ‫לבאור הדרשה‬ ‫לז(‬
‫ע״י‬ ‫לפעל ‪,‬פסח*‬
‫פ״א‬
‫«‬ ‫ליחש הפעלים ‪ ,‬ק ב ץ וקבר*‬ ‫לח(‬
‫ויקרא‬ ‫ויטע אשל‬ ‫דסרשת וירא‪,‬‬ ‫דרשת חז״ל בפסוק‬ ‫לבאור‬ ‫לט(‬
‫‪3‬״ב‬
‫«‬ ‫בשם ה'‬
‫ליחש שרש ‪,‬בלם* עם ‪ ,‬א ל ם *‪ ,‬והערה נפ סו ק ד פ' בשלח‪ ,‬ולא‬ ‫‪(0‬‬
‫פ״ר‬ ‫קרב זה אל זה‬
‫שבח‬ ‫שאפילו רקנין‬ ‫העיר ‪,‬רקת*‬ ‫הערה בדרשת חז׳ ל בשם‬ ‫סא(‬
‫פ״ז‬ ‫•‬ ‫מלאים מצות כרמו; ‪ j‬מ ט רי קי ח בשט ‪,‬צבור*‬
‫פ״ח‬
‫‪u‬‬ ‫איזה פעל יבא לנזק השינים‬ ‫מב(‬
‫צ״ג‬
‫«‬ ‫לטעם הדרשה בפסוק וישמחו להם שטח )פ' כהעלתך(‬ ‫מג(‬
‫את התבואה לשלש‬ ‫בפרשת בהר נפסוק ועשת‬ ‫טעס הדרשה‬ ‫מד(‬
‫^״‪.‬ג‬
‫«‬ ‫השניב‪ ,‬כמו לשליש השנים‬
‫הערה בלשון הבתוב ושננתס לבניך‪ ,‬ובלשון חז״ל‪ ,‬לעולם ישלש‬ ‫מה(‬
‫צ״‪1‬‬
‫‪H‬‬ ‫■‬ ‫אדם שנותיו‪ ,‬שליש במקרא ובו׳‬
‫על הפסוק נפתלי‬ ‫♦נאור בתרגום אונקלוס בש' ויחי )מ״ט כ*א(‬ ‫מו(‬
‫ל‬ ‫אילה שלוחה הנותן אמרי שפר‬
‫באור דרשת חז׳ ל על הפסוק ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם‬ ‫מז(‬
‫ההבדל שבין הפעלים‬ ‫אלו גלי הדיינים ‪ :‬שופר‪ ,‬מקל ורצועה )‬

‫ק״וי‬ ‫וישם‬ ‫בפסוק‬ ‫במ״ר פ' ויצא‪,‬‬ ‫לדרשת חז*ל‬ ‫ו שי ט ה;‬ ‫נתינה‬
‫מראשותיו ; לדרשת חז״ל נפ סו ק דש' תצא‪ ,‬ונתן בידה‪ ,‬מכל מקום‬
‫רמ‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ט׳ ״קרי וכתיב״ ‪ ,‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫כבא ור ‪:‬‬
‫‪,‬חלון* בן ‪, ' tliSn‬‬ ‫בתמונת‬ ‫אותיות‬ ‫חלוםי‬ ‫על תבונת וסדור‬ ‫מח(‬
‫אות ק״ז‬ ‫ודרשות חז״ל בסדור זה‬

‫א‪.‬‬
‫)השקפה כללית(‬

‫הסגנון היותר ארוך והיותר רחב בדרכי הדרשות של חז״ל במקרא‪ ,‬הוא זה‪ ,‬שבא‪.‬‬
‫בדרך ״אל תקרא )את הכתוב( כך )כדכתיב( אלא כך׳‪ /‬וידוע דרך זו לכל בעל הלמוד‬
‫■‬ ‫ולכל בעל אנדה;‬
‫ולתכלית באור הענין בפרטיו‪ ,‬סירס אקבץ ואסדר הדרשות האלו בתמונתן ובצביונן‪,‬‬
‫וטרם אבאר אותן‪ ,‬כל אחת למקומה ולענינה ביהוד‪ ,‬אני רוצה לשנות פרק אחד בתכונות‬
‫'הדרשות האלו בכלל‪ ,‬וללמוד לדעת מקורן‪ ,‬טעמן ורוהן!‬
‫ויען כי המאמר הזה שאני הושב לשנות בזה הוא דבר חשוב הקובע מקום לעצמים‬
‫והוא נם מעין ״הקדמה כוללת״ לכל ענין הפרק הזה‪ ,‬לכן אקציע לו מקום מיוחד תהת‬
‫שם מיוחד‪ ,‬אשר אקראהו על שם ענינו ‪ -‬״הקדמה״ ;‬
‫ובהיות‪ ,‬כי רבים הענינים אשר יבאו בהקדמה זו‪ ,‬על כן אשתדל לסדרם ״חבילות‪.‬‬
‫חבילות״ ‪ ,‬וכל חבילה בסימן מיוחד‪ ,‬על סדר אותיות הא״ב‪ ,‬באופן שלא יטריר את עין•‬
‫המעין ורעיונו‪— .‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכתנותי(‬ ‫מקור‬ ‫>‪480‬‬

‫זת‬ ‫הקדמה לפרק‬

‫)סימן א'(‬

‫הנה בכלל באו הדרשות מהז״ל במקרא על דרך ״אל הקרא כך‪ ,‬אלא בך״‪ /‬אך‬
‫ורק לתכלית רמז ולסימן וזכרו!‪ /‬ליתד ולאפמכהא‪ ,‬שלא ישכח הוכן המאמר שהגו בי‪/‬‬
‫‪■--‬או אותו הדבר שבארו ופרשו וחדשו בתורה ובמוסר‪ /‬במדות ודרך ארץ ובהליכות עולם•‬
‫וביותר היו מוכרחים לזה‪ /‬מפגי שרוב למודם הי׳ בעל פה‪ ,‬כמו שכתבו התום'‬
‫ואגהנו עמדנו על פרט זה ובארנוהו למרי למעלה במבוי*‬ ‫׳( ‪,‬‬ ‫‪.‬בסוף מס׳ מגילה )ל״ב א‬
‫‪.‬פרק ב׳ )״בתי תלמוד״( סעיף ג׳;‪ ,‬בהערה‪:‬‬
‫והגסיון הורה‪ ,‬שהסימן מועיל הרבה לזכירת הדבר‪ /‬וכמו שאמרו בעירובין )נ״ג א׳(ו‬
‫בגי יהודה דמנהי סימנא נתקיימה תורתם בידם‪ /‬בני גליל דלא מנחי סימנא לא נתקיימם‬
‫הורתם בידם‪ ,‬ועוד שם )נ״ד ב׳( אין התורה נקנית אלא בסימנים‪ ,‬ועוד כמה מאמרים‬
‫ממין כזה בתלמוד ומדרשים ואגדות ג‬
‫ועל כן יעצו והורו לנו חז״ל בנסיונם ״לעשות סימנים לתורה״ )שבת‪ /‬ק״ר‬
‫ובעירובין )כ״א ב׳( סמכו בזה לדרוש הפסוק דקהלת )י״ב( ויותר שהיה קהלת הכם עוי‬
‫■למד דעת את העם — אגמרי׳ בםימנים‪ /‬ופירשיי‪ :‬״קבע לה להתורה מסורות וסימנים'‬
‫י‬ ‫‪.‬בין בתיבות המקרא‪ ,‬בין בגירסא של משנה״ ••( ‪.‬‬

‫העם*‬
‫*למד ד ע ת אוז‬ ‫טלשון‬ ‫דריש‬ ‫יסוד‬ ‫איזה‬ ‫ועל‬ ‫אוס;‬ ‫באיזה‬ ‫נ ת ב א ר‪,‬‬ ‫לא‬ ‫<»!{‬
‫ד אנ ט רי' כ סיטני ס;‬
‫נ ז ה׳‬
‫תכונ ת השם »עם' חלוק מתבונת השם »גוי‬ ‫ואפשר ל פ ר ש‪ ,‬משום ד כי רי ע‪,‬‬
‫^‬ ‫והשם ‪,‬גוי־■ כולל אנשי מעלה וכבוד וט‬ ‫פשוטים וג סי ם‪,‬‬ ‫אנשים‬ ‫כי ‪,‬עם" כילל הפין‬
‫טלטר שהיו י׳*יי^‬ ‫ויהי שם ל גוי‪,‬‬ ‫תכא‪,‬‬ ‫וטזה טעם הדרשה בספרי פ'‬ ‫ג א ה‪-‬ג דו ל ה( ן‬
‫)‪6‬׳■ וירא( די^י‬ ‫ואביסלך‬ ‫ם זו ו י ג י פ ש ם‪ ,‬ומדייק פדל א כתיב ״ל ע ם' ‪5‬‬
‫״ ‪ q,‬בבטנך ‪ ,‬נררך‬ ‫^‬ ‫צדיק תהרוג ‪ ,‬שית!* שם גוי עם שם צדיק > ולרבקה‬ ‫‪.‬‬
‫וכנגד זה בדוה שפלות וקוייי* ’‬ ‫בארץ ) ש׳ ב ז'( ;‬ ‫ובשבחם של ישראל נאמר גוי אחד‬
‫אתם‬
‫נ‬ ‫איוב למתוכחיט עט! ן אטנם‬ ‫וכלעגי שפה יאמר‬ ‫עם ה א ר ץ‪ ,‬עז העם )פ׳ ש ל ח(‪,‬‬
‫הסית‬
‫דעתכם היא כדעת אנשים ה טוניי ם‪ ,‬ו ל ק מסייט ‪ j‬ועטנם‬ ‫עם ) איו ב‪ ,‬י ־ כ (‪ ,‬כ לו מ ר‪,‬‬
‫^‬ ‫נ®‬ ‫ח כ מ ה; וכהזון המשל י ב א השם ״ ע ם' גם על קהל רטש האדמה וחית ה ש ד ה‪,‬‬
‫בשדיריי*‬ ‫ועל ההמון ה שובב ו הזיו‬
‫‪,‬‬
‫הנטלים עם לא עז ) שם(‪:‬‬ ‫עם לא עצום ) מ שלי‪ ,‬ל•(‪,‬‬
‫^‬ ‫ילכו נ א מ ר‪ ,‬מדוע שיכבה העם הזה ט שוכה נצתת )י ר מי ה‪ ,‬ה' ה' ( ‪:‬‬
‫תעודתו רכה וטלאכתו נ ב י י ' ׳‬ ‫ט ה שי ל מ דו‪,‬‬ ‫להמון העם וטבינם‬ ‫והנה הלומד‬
‫רמא‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ט׳ *קרי וכתיב״ ‪ ,‬סעיף א׳ )הקדמה(‬ ‫מבוא‬

‫ולדעת ארד‪ .‬מבארים‪ ,‬המזמורים בתהלים‪ :‬ל״ד‪ ,‬קי״^ קי״ט וקמ״ה‪ ,‬ופרשת אשת‬
‫שנסדרו בסדר אל״ף בי״ת‪ ,‬באו לתכלית הזכרון‪,‬‬ ‫חיל במשלי )ל״א( ומגילת איכה‪,‬‬
‫מעי! מימנים;‬
‫ועל כן רגילים בכמה מקומות בתלמוד לומר *וסימנך" ומביאים למיס; איזה פסוק‬
‫אי איזו מלה מן המקרא מענין צדדי שאין לו כל יחש וכל שייכות להענין דאיירו בי׳ ;‬
‫וזה הוא לתכלית ההבנה והזכרון‪ ,‬שיהא לדבר הנשנה ונתהדש אצלם יהד לתלות אותו‬
‫כו‪ ,‬והי׳ לזכרון‪.‬‬
‫ב״ם פ״ו א׳ וקי״ז א׳ ‪ ,‬ע״ז ה׳ א׳ ‪,‬‬ ‫׳ ‪,‬‬ ‫כתובות ע״ב ב‬ ‫׳ ‪,‬‬ ‫ולדוגמא ראה ‪ :‬שבת צ׳ ב‬
‫בכל אלה המקומות באו‬ ‫׳ ‪,‬‬ ‫ט' א׳ וב׳ ‪ ,‬כ״ט א׳ ול״ט א׳ ‪ ,‬הולין מ״ז ב׳ ונדה מ״ה ב‬
‫כימנים כמו אלה;‬
‫וכן באו סימנים שונים בהברות ומבטאים שונים הרגילות בלשון בני אדם‪ ,‬חכמימ‬
‫והמוניים‪ ,‬כמו בשבת )צ״ו א׳( ‪ :‬וסימנך ‪ :‬אחד המרבד‪ .‬ואחד הממעיט ; ובשבועות )מ״ח‬
‫**'(•־ וסימנך‪ :‬יפה כח הבן מכח האב; ובחולין)ס״ב ב׳( וסימנך‪ :‬עמוני ולא עמונית!‬
‫יכערכין )י״א א׳( וסימנך‪ :‬מתניתא גוזמא‪ ,‬ועוד כהנה‪.‬‬
‫ובמס׳ ע״ז )י״ט א׳( באו כמה ענינים ואמצעים לד‪-‬רזזיק בקיום הלמוד‪ ,‬ואסר רב‬
‫נחמן בר יצחק‪ ,‬אנא עבידתה וקיים בידי‪ ,‬וטרחו התוס׳ להבין כונת מאמר זה;‬
‫אבל יש לומר פשוט‪ ,‬דמצינו בכמה מקומות בתלמוד‪ ,‬שרב נחמן בר יצחק הי׳‬
‫יניל לקבוע סימנים לשמועות והלכות שונות‪ ,‬כמו ‪ :‬בשבת ל״ג א׳ ‪ ,‬ס׳ א׳ ‪ ,‬ס״ו א׳ וב׳‪,‬‬
‫הענית י׳ א׳ ‪ ,‬יבמות כ״א א׳ ‪ ,‬ע״ז כ״ח א׳ ונדה מ״ה ב׳ ; ועשה כן לתכלית הזכירה‪,‬‬
‫יהי׳ בטוח‪ ,‬כי עפ״י זה אמנם נתקיים למודו בזכרונו; וזהו שאמר ‪ :‬אנא עבידתה )לסגולת‬
‫היכירה‪ ,‬עפ״י הסימנים שהי׳ קובע( ונתקיים )הלמוד( בידי;‬
‫ובש״ס כת״י )ע׳ ספר דקדוקי סופרים( הגירסא כאן בדברי רב נחמן בר יצחק‬
‫״*ינא עבדי דאקיימי בידי״‪ ,‬כלומר‪ ,‬אני עשיתי אמצעים כאלה שיתקיים תלמודי בידי‪,‬‬
‫יחאסצעים הם הסימנים‪ ,‬כמבואר ; וגירסא זו מכוונת יותר לכונת דבריו שבארנו ‪.‬‬
‫ועוד נשוב לדבר אי״ה על דבר הסימנים‪ ,‬ענינם‪ ,‬תועלתם והשיבור״ם להלן במבוא‬
‫®יק י״ב )״דרך אגב״( סעיף ב׳ ‪ ,‬ושם תבוא שלשלת ארוכה מסימנים שונים המפוזרים‬
‫■‬ ‫רה וכה בספרותנו‪ ,‬והיו לתועלת‪.‬‬

‫ודרוש‬ ‫לצםצם כחותיו וחושיו להבינם מת שילסדו ‪,‬‬ ‫וקושי השגתם צריך‬ ‫מפני גסות דעתם‬

‫המקילים על האדם‬ ‫ואחת מהנה ‪ -‬הם הסימנים והציונים ‪,‬‬ ‫אמצעים לז ה‪,‬‬ ‫ולמצוא‬ ‫לחשש‬
‫לוזנין ולהזכיר ‪ ,‬כמבואר בפנים )ועוד יתבאר מזה להלן( ;‬
‫ואחרי דכתיב ‪ .‬של מ ד דעת את ה ע ם ' ‪ ,‬ש ענינו‪ ,‬המון ה ע ם‪ ,‬אנשים גסים פ שו מי ס‪.‬‬

‫ייי' דרוש ללמדם בסימנים ‪— .‬‬

‫‪31‬‬ ‫•‬
 ‫כרוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫^‪48‬‬

‫\‬ ‫ועל דבר שכתבנו בהחלת סימן זה ״כי בכלל באו הדרשות בחז״ל על דרך‬
‫‪ -‬ראה מה שנעיר על זה להלן בהקדמה‬ ‫יהקרא״ אך ורק לרמז‪ ,‬לסימן ולזכרון וכו׳‬
‫■‬ ‫»ימ; ו׳‪— .‬‬

‫וראיתי להעיר כאן בענין קרוב לזה דבר פלא כרמב״ם סוף הלכות מזוזה )פ״ו‬
‫■הי״נ( ‪ ,‬שעל מה שאמרו בנמרא מנהות )מ״נ ב׳( ״כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו‪.‬‬
‫וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו דדי הוא כחזקה שלא יחטא‪ ,‬שנאמר חונה מלאך ה' סביב‬
‫ליראיו ויחלצם ״ ‪ ,‬ע״כ ‪:‬‬
‫ועל זה כתב הרמכ״ם שם בזו הלשון ‪ :‬״אמרו חכמים הראשונים‪ ,‬כל מי שיש לו‬
‫חפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו‪ ,‬מוחזק הוא שלא יחטא‪ ,‬שהרי י׳'®‬
‫שנאמר‪,‬‬ ‫לו ‪ .‬מ ז כ י ר י ם רבים‪ ,‬ו ה ם הם המלאכים שמצילין אותו מלחטיא‪,‬‬
‫מלאך ה׳ סביב ליראיו ויחלצם׳ ‪ ,‬עכ״ל ;‬
‫והמפרשים עברו עי*‬ ‫מי יאמר זכיתי לכי כהרמב״ם לפרש כן דברי הגמרא ‪I‬‬
‫!דכרים אלה כמו מבלי משים‪ ,‬ולא העירו מאומה‪— .‬‬

‫)סימן ב'(‬

‫וכן מציגו לחז״ל דרשות שלמות שמוכח מתוכן‪ ,‬שהן באות אך ורק לסימן ולרמי‬
‫‪*.‬ולמשל‪ ,‬וגס לא יעלה על דעת כל בר^ דעת שכוונו הז״ל להעמיס את דרשותיהם‬
‫לאלה בפשטות הכתוב ולומר שאמנם זו היא פשוטו של מקרא‪ ,‬ושלזה כיון הכתוב‪ 5‬והם’'‬
‫•יודעים ומבינים‪ ,‬שכל תכונת דרשות כאלה הוא רק מעין מלבוש פ י ו ט י ה לאיזה‬
‫למוסרי בהגיון ובמדות ודרך ארץ;‬
‫ואם נבוא לפרט כל הדרשות ממין זה אשר בתלמוד ואגדות שונות ירבה כמוהם‬
‫לדוגמא אחדות מהנה^ והלומי‬ ‫ולכן נסתפק להביא‬ ‫מאוד ויניעו עד לספר ולספרים;‬
‫^‪:‬נבון ידון מהם על כלל השקפת חז״ל בסגנון ובתכונת דרשות כאלה וכאלה ע״ד שבארנה‬

‫בלגי‬ ‫במס׳ גיטין )ז׳ א׳( נ קינה ודימונה ועדעדה )שמות ערים‪ ,‬יהושע י״ט(‪:‬‬ ‫א(‬
‫שישלו ק נ א ה על חבירו ו ד ומם ‪ , .‬שוכן עדי עד עושה לו דין; ומרמזיו’‬
‫בהברת שמות הערים הנזכרות‪ ,‬מעין סננון לשון נופל על לשון ;‬
‫ועוד שם ‪ :‬צקלג ומדמנה וסנסגה )נ״כ שמות ערים‪ ,‬שם(‪ :‬כל מי שיש לו‬
‫■צעקת ל נ י מ ה )רמז לקפוח פרנסה( על הבית‪ ,‬שוכן ב ם נ ה עושה לי‬
‫‪).‬ברמז ההברה כנ״ל(;‬
‫וממתנה נחלי^‪*’,‬‬ ‫בנדרים )נ״ה א׳( ; מאי דכתיב )פ׳ חקת( וממדבר מתנה‪,‬‬ ‫ג(‬
‫ומנהליאל ‪.‬במות ומבמות הניא אשר כשדה מואב ראש הפסגה ונשקפה על‬
‫רמב‬ ‫מבוא‬ ‫פיק ט׳ ‪.‬קרי וכתיר* ‪ ,‬סעיף א׳ )הקדמה(‬ ‫מבוא‬

‫הישימון — ביון שעויבה אדם עצמו כ מ ד ב ר ‪ ,‬שהוא הפקר לבל )הבאור הוא‪:‬‬
‫וכיון שנתנה לו‬ ‫שילמד לכל הרוצה ללמוד ממנו( התורה נתנה לו ב מ ת נ ה ‪,‬‬
‫במתנה נ ח ל ו אל )בלומר‪ ,‬נחלתו אל‪ ,‬שנקרא נחלת ה׳ ‪ ,‬על דרך הכתוב בפ׳‬
‫ברכה‪ ,‬יעקב חמל נחלתו( ‪ ,‬וכיון שנחלו אל עולה ל נ ד ו ל ה שנאמר ומנחליאל‬
‫מ ש פ י ל ו ‪ ,‬שנאמר‬ ‫ה ג ב י ה עצמו הקב״ה‬ ‫ב מ ו ת )נובה‪ ,‬נדולה(; ואם‬
‫ו מ ב מ ו ת הניא‪ ,‬ולא עוד‪ ,‬אלא ש ש ו ק ע י ן אותו ב ק ר ק ע ‪ ,‬שנאמר‪ ,‬ונשקפה‬
‫על פני ה י ש י מ ו ן )מקום שממה‪ ,‬בתוך האדמה(;‬
‫בב״ק )ס׳ א׳ וב׳( ; אין פורעניות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם‪ ,‬שנאמר‬ ‫י(‬
‫)פ׳ משפטים( כי תצא אש ומצאה קוצים — אימתי אש יוצאה בזמן ש ק ו צ י ם‬
‫ואינה מתהלת אלא מן הצדיקים )כשלא מיחו בהם(‪.‬‬ ‫)רשעים( מצוין לה “( ‪,‬‬
‫שנאמר ונאכל גדיש >=( ‪ ,‬שלם ישלם המבעיר את הבערה‪ ,‬אמר הקב״ה‪ ,‬עלי לשלם‬
‫את התבערה שהבערתי בציון־‪,‬‬
‫בב״ב )ע׳יח ב׳( ‪ :‬מאי דכתיב )פ׳ חקת( על כן יאמרו המושלים באו חשבין תבנה‬ ‫ז־(‬
‫באו חשבון — באו‬ ‫ותכונן עיר סיחן ונו׳ — המושלים‪ ,‬אלו המושלים ביצרם ‪:‬‬
‫ונחשב חשבונו של עולם‪ ,‬תבנה ותכונן — אם אתה עושה כן‪ ,‬תבנה בעולם הזה‬
‫ותכונן לעולם הבא ; עיר מיחן — אם משים אדם עצמו כעיר זה )המור צעיר‪,‬‬
‫סיהה‬ ‫כמו עיר בן אתונות‪) ,‬זכריה ט׳( הנוח להתפתות ליצרו( שמהלך אחר‬
‫נ א ה — מד‪ .‬כתיב אחריו‪ ,‬כי אש יצאה מחשבון וגו׳ ‪ ,‬תצא אש ממחשבים ותאכל‬
‫את שאינם מחשבים )חשבוגו של עולם( ; ולהבה מקרית פיחן — מקרית צדיקים‬
‫שנקראו שיחים )אילנות ‪ ,‬תואר לצדיקים‪ ,‬כמש״ב צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון‬
‫ישגר‪ ;(.‬אכלה ער מואב )המשך הפסוק הנזכר( זה ההולך אחר יצרו כעיר זה וכו׳נ‬
‫ארם כי יקריב מכם קרבן מן‬ ‫בחולק )ה׳ ב׳( על הפסוק דריש פרשת ויקרא‪,‬‬ ‫ז‪(:‬‬
‫הבהמה‪ ,‬להביא בני אדם שדומין לבהמד‪ ,.‬רמז לפושעי ישראל‪ ,‬שמקבלין מהם‬
‫קרבן‪ ,‬כדי שיחזרו בתשובה;‬
‫ועוד בחולין )קל״ט ב׳( שאלו לאחד החכמים‪ ,‬הטן מן התורה מניין‪ ,‬ואמר להו<‬ ‫ז(‬
‫המן העץ אשר צויתך לבלתי אכול ממנו אכלת )פ׳ בראשית( ^(‬

‫כ׳( ‪— .‬‬ ‫מנוון למליצת חז׳ ל ‪ :‬יבא נ ע ל הכרם ויכלה את ק ו צ י ו )ב״ם‪,‬‬ ‫א(‬

‫ננוי לצדיקים‪ ,‬על שש שסלאים צדקה וסע׳״ט בגדיש בתבואה ‪- .‬‬ ‫ג(‬

‫אמנם כי כל שיש לו מות בקדקדו ידאה ויו כו‪ /‬כי אין ת שונה וו נפ שטד‪ .‬ודק יש בה אייה‬
‫רמז וכונה מיוחדת‪ ,‬ואנחנו לא נ ד ע לפותרה‪:‬‬
‫ובמקום אחר עמדנו על אגדה חידית זו ונ ת כנו לפותרה בדרך זו ‪I‬‬

‫‪/AV‬‬
 ‫בר וך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪184‬‬

‫במ״ר ריש פרשת בשלח‪ :‬ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים דרשו‪ :‬״ולא נחם‬ ‫‪(1‬‬
‫אלהים דרך ארץ‪ ,‬כדרך ארץ העולם‪ :‬דרך כל הארץ מי שהוא קונה עבדים הוא‬
‫קונה אותם על מנת שיהיו הם טוענין אותו ומאירין לפניו‪ ,‬אבל בהקב״ה כתיב<‬
‫ואשא אתכם על כנפי נשרים‪ ,‬וכתיב‪ ,‬וה׳ הולך לפניהם להאיר להם וגו׳ }‬
‫והגה הוא מסיב הלשון ״דרך ארץ פלשתים״ לפתגם ״דרך איץ' העולם<‬
‫•‬ ‫בסגנון מוםרי;‬

‫את רב'‬ ‫‪ ,‬שאלו החלםידים‬ ‫נ א ה אגדה אחת בלשון זו ‪:‬‬ ‫ני נ מ ס' מגילה )י״ד נ׳(‬
‫שטעון בן יוחאי‪ ,‬משני מה נתחייבו ישראל שבאותו הדור )של אחשורש( בליה )נגזירח הגי^י‬
‫אסר להם ‪ ,‬משני שנהנו מסעודתו של אהשורש‪ ,‬כלומר‪ ,‬שאנלו מאבלות אסורות ‪ ,‬ע־יב י‬
‫אסורות הוא נ^**’‬ ‫ני הן נודע א שי כלל איבוד מאבלות‬ ‫והנה ככלל הדבר לשלא‪,‬‬
‫דלא תאכל בל תועבה‪ ,‬וידוע‪ ,‬רעל איסור לאו לוקין‪ ,‬אבל אין נענשים על זה בכליה במיתר*‬
‫גזירת הם!׳‬ ‫ומעתה י׳ ל‪ ,‬כי בונ ת השאלה בחולין הנזכרת הי ח ה‪ :‬ענין הסן‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫אישה מצינו דוגםי׳י‬ ‫אסורות )בסעודת אחשורש(‬ ‫הבאה על חט א מאכלות‬ ‫להרוג ולאבר‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫בתורה‪ ,‬כלומר‪ ,‬איפה מצינו רמז בתורה שעל חטא מאכלות אסורות יענשו ב מי ת ה;‬
‫והשיב‪ ,‬כי מצינו דוגמתו באדה״ר‪ ,‬שעל חטא שאכל מן העץ שנצטוה>‪ 2‬לא ל אנול ממני•‪-‬‬
‫על חט א זה נגזרה עליו מיתה‪ ,‬וכמו שכתוב‪ ,‬ני ביום אכלך ממנו מות חמות )כלומר‪ ,‬חב*''‬
‫עליך מי ת ה(‪ :‬והרי מצינו מבורש דוג מ ת דבר זה‪ ,‬שעל איסור לאו דאכילה נענשים נ מיוז ר׳‬
‫מלי׳‬
‫ולסימן דבר זה תלו )על דרך צחות ולשון חכמים( בהמלים שם ‪ ,‬ה מ ך עם‬
‫וזשאלה ‪ ,‬ה מ ן' העץ אשר צויתך ו ג ו' ‪ ,‬שהם נושאי הענינים‪ ,‬ובסגנון ‪,‬לשון נו‪ 0‬ל על ל»'‪1‬‬
‫ואם כיוננו למטרת ה א מ ת‪ ,‬ה׳ יודע‪ ,‬ולו שתרוניס‪— .‬‬
‫ועוד שם בג מרא שאלו ; משה מן התורה מניין‪ ,‬והנה שאלה זו מופלאה נכלל‪,‬‬
‫ויג‪-‬‬
‫בחבור חלק ב׳ שר?‬ ‫כל התורה מלאה משם משה ובכל עניניו‪ ,‬וכתבנו ישוב נכון בזה‬
‫י‬ ‫סעיף ב' ‪ ,‬ב ה ע ר ה‪— .‬‬

‫ומדי עמדי בענין זה לא א מנ ע מלהעיר ‪,‬דרך אגב* )כדרכה של תורה‪ ,‬במן שנב"''‬
‫להלן במבו א פרק י׳ ב המכונה בשם זה ‪,‬ד ר ך אנב׳■( על מה שתמהו רבים‪ ,‬מפרשים ראשיי‬
‫ןך‪,‬א ר‪,‬י‪ ,‬יציר נ* י‬ ‫ואחרונים‪ ,‬על כלל העברת אדה״ר את מצות ה' )באכילה מעץ הדעת(‬
‫של הקב״ה‪ ,‬ונ ש׳ כ דכ ש׳ב הוא במעלת שמירת המצות מאשר איש ילוד אשה ז‬
‫אך אמנם אפשר לומר‪ ,‬דהיא הנו תנ ת‪ ,‬כי יען שלא הי׳ ילוד א שה‪ ,‬על נן הנקי*‬
‫לו לעבור על מצות ה׳ ;‬
‫והבאור הוא עש״י המ שנה ד אבו ת )פ׳־ה מ׳ א( הסתכל )כלומר‪ ,‬התבונן( בשלשה‬
‫‪ -‬מטפה סרוחה ‪I‬‬ ‫ואי א תה נ א לידי עכירה‪ ,‬ואחד מהם הוא ‪ :‬מאין באת‬
‫איירי‬
‫נ'*’''‬ ‫ומתבאר‪ ,‬דמי שחסר לו פרט זה מ ה ס תכלוו‪ /‬אפשר לו לבא לידי עבירד‪ ,‬ולכן‬
‫שלא הי׳ ילוד אשה חסרה לו הסתכלות זאת‪ ,‬ובא לידי עבירה ‪— ,‬‬
 ‫רמג‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ט׳ ‪,‬קרי ובתיב״ ‪ ,‬סעיף א׳ )הקדמה(‬ ‫מבוא‬

‫ובמ״ר ריש פרשת אמור ‪ :‬אמור אל ה נ ה נ י ם — אל הבהנים מ נ ו ב עיר‬ ‫יי(‬

‫הנהנים עיי״ש בנאור הענין ;‬
‫ובמ״ר במדבר )ב׳( ובשה״ש )ב׳( על הפסוק ודגלו עלי אהבה באומאמרים אלה ‪:‬‬ ‫*ז(‬
‫אמר רבי אחא‪ ,‬עם הארץ שקורא לאהבה איבה‪ ,‬כגון ואהבת — ואיבת‪,‬‬ ‫א(‬
‫אומר הקב״ה ו ד ל ו ג ו עלי אהבה )דריש ודגלו — ודלוגו‪ ,‬בהפוך אותיות ; ‪.‬‬
‫אומר הקב״ה‬ ‫אמר רבי ישכר‪ ,‬תגוק שקורא למשה מושה ולאהרן ארון‪,‬‬ ‫ב(‬ ‫‪,‬‬
‫ו ל ג ל ו ג ו )בטויו המגומגם( עלי אהבה )דריש ודגלו בחלוף אותיות ממוצא‬
‫אחד‪ ,‬דטלג״ת‪ ,‬מן הלשון‪ ,‬למ״ד תחת דלי״ת(;‬
‫אמר רבי הנינא‪ ,‬לשעבר‪ ,‬אדם מראה באצבעו על אקונין של סלך הי׳‬ ‫‪.‬ג(‬
‫והתנוקות מראים את האזכרות באצבעותיהם )בסררי‬ ‫)נענש( ‪,‬‬ ‫נזוק‬
‫תפלותיהם( ואין נזוקים‪ ,‬ולא עוד‪ ,‬אלא שאומר הקב״ה ו ג ו ד ל ו עלי אהבה‬
‫■דריש ג״כ בהלוף אותיות‪ ,‬ומלשון א ג ו ד ל ‪ ,‬אצבע;‬ ‫^‬
‫אמר רבי ברכיה‪ ,‬אפילו אותן הדגולין שדגל יעקב אבינו באביו )נראה‬ ‫‪(T‬‬
‫ד ג ל ו להוציא אל הפועל את כל ענינו עם‬ ‫הכונה‪ ,‬שעמד איתן והזק על‬
‫יצחק( אמר הקב״ה‪ ,‬ורגלו עלי אהבה )כלומר‪ ,‬שהסכים על ידו(;‬
‫"יהנח אין ספק אף אחד אחוז מרבבה‪ ,‬כי לא כונו חז״ל להעמים את דרשותיהם הגזכרות‬
‫גפשוטו של מקרא‪ ,‬ואין מי שיחשב‪ ,‬כי את כל אלה יכוונו הפסוקים‪ ,‬אך ברור לעין כל‪,‬‬
‫לתלות בו ענינים‬ ‫כולן באו אך ורק לרמז וסימן ‪ ,‬לאסמכתא ולזברון‪ ,‬ליתד ולבסיס‬
‫'■®יכריים ושיחות חכמים במליצות הידות ודברי צחות‪ ,‬ולא יותר‪— .‬‬

‫ובזה יתבאר בכתובות )ל״ח ב׳( ‪ :‬בשלמא לרבי עקיבא דמתניתין לא אתא גזיתז‬
‫״שוה וספקי׳ לקרא מפשטי'‪ ,‬אבל לרבי עקיבא רברייתא‪ ,‬וכי אתא גזיש ומפקי׳ לקרא‬
‫^?לא ספשטי' ?‬
‫ומתבאר‪ ,‬דאהר כל הדרשות צריך להניח מקום לפרש הפסוק גם כפשוטו‪ ,‬משום‬
‫לאו הכי‪ ,‬מה קשה לו‪.‬‬
‫ועיין לפנינו בסמוך בהקדמה בתהלת סימן ה׳ בהערה בבאור הלשון שבהז״ל‬
‫■״**י! סקרא יוצא מידי פשוטו׳‪— .‬‬

‫ומעין ענין זה ובאור זה כתב הרמב״ם בסורה‪ ,‬הלק ב׳‪ ,‬פרק מ״ג; ותפס למשל‬
‫'*יי* דרשת חז״ל כמס׳ כתובות )ה׳ ב׳( ; ‪,‬דרש בר קפרא‪ ,‬מאי דכתיב )פ׳ תצא( ויתר‬
‫י׳׳יזיוז לך על אזנך‪ ,‬אל הקרא אזנך‪ ,‬אלא ?זנך‪ ,‬שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון ישים‬
‫לתוך אזנו״ ‪ ,‬ע״כ ;‬
‫ועל זה כתב דדמב״ם בזו הלשון‪,:‬אינני הושב‪ ,‬שמי ששכלו שלם יחש ובכי זאת‬
 ‫ב רר‬ ‫)לכרונותי(‬ ‫מ ר‪,‬ו ר‬ ‫‪486‬‬

‫בונת הסצוה )הפסוק( ושהיתד הוא האצבע‪ ,‬ואלנך הם האזנים‪ ,‬אבל הוא מליצת שיחה‬
‫גאה מאוד‪ ,‬והזהיר כה על מרה טובה^ שכמו שאסור לומר דבר מגונה כך אסור לשמוע‪,‬‬
‫וסמך לה על הפסוק על צד המשל והשיר ; וכן כל מה שאמר במדרשות אל תקרא רך‬
‫אלא כך‪ ,‬זה עגינו״ ‪ ,‬עכ״ל ; ועיין עוד מש״ב בבאור דרשה לו להלן בסעיף הבא בערך‬
‫‪ -‬אוזן״ ;‬ ‫‪,‬אלן‬
‫>‬ ‫)ע״ה א׳( כתב‪ ,‬שכונת חז״ל בדרשות אל תקרא‬ ‫והרשב״א בפרק ה׳ מב״ב‬
‫להסמיכן )להדרשות( על לשונות הכתובים‪ ,‬כדי שלא ישכח לברון עניניהם^ ולא שכונתם•‬
‫לפרש הפסוק כן‪ ,‬עכ״ל ;‬
‫וכן כתב השל״ה )דף ת״ג א׳( וזו לשונו‪, :‬לפעמים אומר אל תקרא כך אלא רך^•‬
‫מפני שאותו הדבר בעצמו הוא מקובל איש מפי איש‪ ,‬ובדי שלא ישבח מפי זרעם‪ ,‬שמי‬
‫עיניהם לתת סימן להדברים‪ ,‬והציבו ציונים לכל דבר‪ ,‬בדמות אסמכתא׳‪ /‬עכ״ל;‬
‫ובן כתב מהר״י אבוהב בהקדמתו )השלישית( לספרו מנורת המאור בזה״ל"‬
‫‪,‬וכשדעת רבותינו חכמי התלמוד היתר‪ ,‬נוהה להוציא הלכות מקובלות מן הפסוק )כלומר<■‬
‫להסמיכם על לשון הפסוק( היו דורשים את הפסוק בענין נוטה חוץ מהפשט ךנראה לנו<•‬
‫לזכירד‪ -‬בעלמא״‪ ,‬עכ״ל;‬
‫ורבי יעקב עמדין )רב יעב״ץ( בהגהותיו‪,,,‬להלמוד במס׳ ערכין )ט״ו ב׳( בעגיו■‬
‫דאיירי ־ בי׳ שם המתיהש ללשון ״אל הקרא כך אלא כך" כתב בזן ד‪,‬ל>סון ‪ :‬״אינו מהלי^‬
‫כלל הקריאה‪ ,‬אלא ר״ל הב או ר מתחלף‪ ,‬ונם בדרך זו ש י יך ה ל ש ו ן אל הקרי*׳■■‬
‫אומר‪ :‬אל תב י<‬ ‫אעפ״י שאין הבונה לשנות בו הקריאה רקבענין הפתרון‬
‫)או אל הפרש( כך אלא כך״ ‪ ,‬עכ״ל ;‬
‫ודבריו נוחים ומתקבלים‪ ,‬יען כי להפעל ״קרא״ לבד הוראתו העקרית לבטין‬
‫דברים בפה ובגרון‪ ,‬כמו ואקרא בקול גדול‪ ,‬קרא בגרון )ישעיה‪ ,‬נ״ח(‪ ,‬עוד יוגרי‬
‫הד‪,‬זמנה‪ .‬או המחשבה הנפשית‪ ,‬כמו קרא עלי מועד )איכה‪ ,‬א( ‪ ,‬הבאת יום קראת )שם^׳■‬
‫ך!׳( ‪ ,‬שפירים*‬ ‫שפירושו ‪ :‬הבאת יום שיעדת והלמנתה‪ ,‬וכן כי קרא ה׳ לרע^‬
‫>‪2‬ו‪1‬ך‬ ‫קןף{ן^‬ ‫החליט‪ ,‬ומלך‪ .‬בונת הלשון בתייוליס‬
‫קריאד‪ ,‬בפד‪ ,.‬אך הכונה שתהום אל תהום מכוון לענינון וגם מזה בונת הלשון וה♦*^''‬
‫~ ■רוד‬ ‫ח ש ב ה להשבר )יונה‪ ,.‬א׳ ד׳( שהבונה — היתד‪ .‬נכונה‪ .‬להשבר‪,‬‬
‫אמרה ‘‬ ‫)‪,‬׳ א׳(‬ ‫״ד‪.‬י׳ נכון לעשות״ )ובהז״ל מעין בונת פעלים אלה במש; ט‪,‬ף‬
‫)ועיי״ש בתום׳()‬
‫)ד* אלא‬
‫וכן כאן אפשר לכוין בלשון אל הקרא — אל הבין במלה זו פירוש זרי‬
‫כמו שהירוה המלה קבויעד‪ .‬בסדורה זה ובנקודהד‪ ,‬זאה‪~ .‬‬
‫רמד׳‬ ‫מבוא‬ ‫)הקדמה(‬ ‫וכהיב‪/‬סעיף א׳‬ ‫פרק ט׳ ״קרי‬ ‫מבוא‬

‫)סימן ‪('J‬‬

‫ומכל המבואר בזה תראה לדעת כמה קשים וזרים ותמוהים דברי המדקדק הנודע‬
‫)חי במאה השלישית לאלף זה( בספרו ״מסורת המסורת" שאמר‬ ‫בחור‬ ‫"בי אלי׳‬
‫להוכיח‪ ,‬כי ‪,‬הנקודות במקרא נתחדשו אחר חתימת התלמוד‪ ,‬מפגי שמציגו שחז״ל דרשו‬
‫אלא כך"‪ ,‬ואם הנקודות נמסרו למשה‪ ,‬איך מצאו חז״ל להחליף את‬ ‫»אל תקרא כך‪,‬‬
‫«הנקוד הנמסר לנו מסיני" ‪ ,‬עב״ל )‬

‫ונראה מזה‪ ,‬כי הושב הוא את כל סגנון הדרשות אשר על דרך ״אל תקרא״‬
‫לכונת הלוף ושגוי עקרי ויסודי‪ ,‬לומר שאמנם ‪ ,‬כך היא הקריאה הנכונה הדרושה לבא‬
‫■‬ ‫!הפסוק ;‬
‫כמו שבארנו‪,‬‬ ‫והן זה טעות נגלה ושגיאה ודאית‪ ,‬נעלה מעל כל ספק וצל ספק‪,‬‬
‫׳®בל ענין ״אל תקראי בא אך ורק לרמז ילסימן ואסמכתא לזכרו; בלבד‪ ,‬ושיתפס הדבר‬
‫והלשוןן ״אל תקרא" הוא במו אל תבין‪ ,‬אל תפרש‪,‬‬ ‫ככח הזכרון למשמרת‪ ,‬ותו לא ;‬
‫'‬ ‫יכדומה‪ ,‬יכמו שבארנו הכל למעלה;‬
‫וראי׳ מוכחת ומוכרחת לזה‪ ,‬שהרי נם לבד הנקודות מצ*נו שכמה פעמים מחליפים‪.‬‬
‫ייי״ל בדרך ״אל תקרא״ נ ם א ת ה א ו ת י ו ת ‪ ,‬כמו ‪:‬‬

‫;‬ ‫)ל׳ ב׳( אל תקרא בהדרת‪ ,‬אלא בחרדת‬ ‫בברכות‬

‫;‬ ‫)ל״ד א׳( אל תקרא אל ה׳ ‪ ,‬אלא על ה׳‬ ‫‪,‬‬
‫;‬ ‫אלא צביונם‬ ‫)י״א א( אל תקרא צבאם‪,‬‬ ‫ברה״ש‬
‫)ל׳ א׳( אל תקרא ושננתם‪ ,‬אלא ושלשתם ;‬ ‫בקדושין‬
‫)נ״ו ב׳( אל תקרא קבורים‪ ,‬אלא קבוצים ;‬ ‫בגיטין‬
‫) ״ ״ ( אל תקרא וישתכחו‪ ,‬אלא וישתכחו‪5‬‬ ‫‪,‬‬
‫;‬ ‫)ז׳( אל תקרא תפריחי‪ ,‬אלא תפריגי‬ ‫במ״ר במדבר‬
‫אלא מצרעת ;‬ ‫אל תקרא מצרת‪,‬‬ ‫בתנהומא )מצורע(‬
‫אלא לאעולה;‬ ‫■אל תקרא לעולה‪,‬‬ ‫)צו(‬ ‫״‬
‫אלא מהונך ;‬ ‫)פ״א( אל תקרא מהונך‪,‬‬ ‫בירושלמי פאה‬
‫אלא מגרונך ;‬ ‫אל תקרא מהונך‪,‬‬ ‫בפסיקתא )משלי(‬
‫‪.‬‬ ‫ולי־‬
‫י ביי רבי אלי׳ בחור שהבאנו — הלא קשה ״איך מצאו חז״ל" )לשונו שלו( להחליף כן‪,‬‬
‫סדור האותיות וקביעות; בודאי נמסרו מסיני‪ .‬אך הוא הדבר שאמרנו‪ ,‬כי מכק‬
‫’®אי; דרש כזה בא אלא לרמז וסימן לזכרו; בלבד‪ ' •,‬אי; קפידא בחלוף אסמכתי ובשנוי­‬
‫'"^"’ ליא גם באותיות ובמלים ‪— .‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪488‬‬

‫)סימן ר'(‬

‫ועוד זאת הי׳ להם לחז״ל בכלל סעון דרשות אלה סטרה מיוחדת לתכלית נרצדי׳‬
‫והוא כדי לפתח ולהרחיב עני; הדרשות האגדיות בקרב העם‪,‬״ ‪,‬המועילות ונכוחות לחזק‬
‫ולאמץ את רוח בני האדם באמונה ורת ובתקות החיים האציליים ובהקו; הנפש ובמעלח‬
‫הרוח‪ .‬בכלל‪ ,‬ובמו שאמרו בספרי פ׳ עקב )ט״ג(‪ :‬״רצונך )אם רצונך( להכיר את מי'‬
‫שאמר והי׳ העולם )בלומר‪ ,‬להכיר גדולתו וכבודו( למוד אגדה״ ; ועוד אמרו ‪ :‬״שהאגרוח‬
‫הן אמצעים יקרים לקדש על פיהן שמו של הקב״ה״ )ילקוט תהלים‪ ,‬רמז תרע״ב(; ועורי•‬
‫״כל מי שיש בידו הלכות ואי; בידו מדרש לא טעם טעם של יראת חטא״ )אדר״!‪/‬‬
‫כ״ט( ן ועור כמה מאמרים ממי; זה‪J‬‬
‫ובדוק ומנוסה‪ ,‬כי להתעוררות הנפש וגרוי העצבים יכו; הדרש לפעול בערך יסור‬
‫החטוצי )זויער שטאף( לחולי מתעלף או בעל דופק רפה ! וכמה אגדות וספרים מקורוי‘‬
‫עני וקושי השעבוד וצוק‬ ‫ראה‬ ‫ימי עמנו יעידו ויקיימו הדבר‪ ,‬כי בימים אשר ישראל‬
‫העתים ועול הגלות ומרירות הנפש וקוצר רוח — אז‪ ,‬רק תורת האגדה ומוםר השמי'‬
‫השיבו את נפשו‪ ,‬רוממו את רוחו והלבישוהו עוז ועצמה ויעודדוהו בתקות טובות ובעתירוח‬
‫נחמיות ובלב אמיץ אונים בנפש וברוח ‪i‬‬
‫ומי לנו גדול ואחוז בדרכי ״פשוטו של מקרא״ מהרב רבי אברהם אב; עזר**‬
‫ובכל מהלך נפשו ורוחו‪ ,‬והוא ראש הפשטנים וכוי*י‬ ‫)הראב״ע( ‪ ,‬כנודע בכל ספריו‪,‬‬
‫פשטני‪ ,‬ולא פעם מלחמה לו בדרשנים ובדרשות — ובכל ‪:‬את‪ ,‬מצינו לו‪ ,‬שהוא מוקיי‬
‫'‬ ‫ומחבב מאוד גם את דרכי הדרוש המועילים ומסיגליס לתכלית ענינם הנרצה‪ ,‬ואוסר‬

‫כי המדרשים באים להרחיב לבות נהלאות‪,‬‬

‫לאמץ• נכשלים ולמלא הרקים ״(‬

‫^לא עור‪ ,‬אלא שלפעמים הוא נם מוצא טעם יפה ביחש הדרש להכתיב‪ ,‬ואומר במליצי•‬
‫י‬ ‫־צחית והרוזית ‪:‬‬
‫ומדרשים בכחובים‬ ‫'‬
‫‪.‬‬ ‫במלבושים בגוף דבוקים‬
‫עבותים‬ ‫כסותים‬ ‫מהם‬
‫ויותר מהמה—כמשי דקים *(‬

‫^יעל כן‪ ,‬הטובים שבדרשגים אוחזים בזה ובזה‪ ,‬בפשט ובדרש‪ ,‬ושניהם באחד טיגי^‬
‫ובדרך הזהב זו אחזו הז״ל בלמודם ‪.‬‬

‫סבאורו לתחלת םגילרן אינ ה‪— .‬‬ ‫‪:‬א(‬

‫רמה‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ט׳ ״קרי ובהיר״‪ ,‬סעיף א׳ )הקדמה(‬ ‫מבוא‬

‫ועל העוז והבת בתבונה הדרש לעורר הנפש ולהפיח דוה חיים בלבות נדכאים‬
‫ונענים‪ /‬יעיד לנו ספור אחד במדרש חזיה )שה״ש‪ ,‬ד׳( בזו הלשון ; רבי הי׳ יושב ודורש‪,‬‬
‫יראה הצבור מתנמנם‪ ,‬ובקש לעוררם‪ ,‬פתח ואמר ‪ :‬ילדה אשה אהה במצרים ששים רבוא‬
‫־גנכרס אהד! ולמרבה ההמהון נתעורר הצבור; ושוב פתר החידה‪ :‬״זו יוכבד שילדה אה‬
‫■‬ ‫משה שהי׳ שקול כנגד ששים ריוא‪ ,‬מספר בני ישראל בעת ההיא ! *‬
‫והנה זה בח הדרש‪.‬‬
‫מעתה לא יפלא עוד אם השתמשו חז״ל בכל האמצעים לטעת בלב‬ ‫הנה כי כן‪,‬‬
‫האומה נטעי רעת ואמונה ומדות טובות אשד לישראל בפרט■ ולאדם בילל; ולמען תת‬
‫'"'י?!' יהזוק לקליטתם ולזברונם הלבישו את ענין הדרשה בלשון איזה פסוק או איזו מלה‪,‬‬
‫כעין יתד לתלות עליהם את הענין הנרצה ‪ :‬אבל לא שחשבו להעמיפם בפשוטו של מקרא‪.‬‬
‫יאף לא יפלא אם מצינו לכמה מחכמי התלמוד שכל עסקם בלמודם הי׳ רק בעניני‬
‫‪■,‬אנדה ודרש‪ ,‬כמו‪ :‬רבי ברכיה‪ ,‬רבי פנחם בן יאיר‪ ,‬רבי שמעון החםיד )חנינה י״ג ב'‬
‫■®יטה י׳ א׳ וחולין קב״ז א׳( ורבי תנחומא‪ ,‬ועוד‪ — ,‬יען כי ראו בחלק התורה הזה יםוד‬
‫ייכסיס קיומי לרוח ולנפש כל האומה ותקומתה ונצחיותה‪ ,‬ולא דבר קל הוא‪1‬‬
‫יאל דרכם זאת למדו ההבמים בכל דור‪ ,‬והיו מהם כאלה שהקדישו זמנם והאצילו‬
‫'®‪:‬חם ומבשרונם אך לעניני אנדה וכתבו עליהם ספרים‪ ,‬מאירים לארץ ולדרים‪ ,‬והשאירו‬
‫**ירתס לדור דורים ‪— .‬‬

‫)סימן ה׳(‬

‫ואם מעטים הוכחת דברים אלה‪ ,‬שבל ענין סגנון ״אל תקרא״ בא רק על דרך רמז‬
‫־ ‪ -‬נובל להוכיח החלט דבר זה גם מזה‪ ,‬שלא מצינו דרשות בסגנון ״אל תקרא״‬
‫^יכרי הלנה ודיני המצות‪ ,‬באיסור והיתר‪ ,‬בחיוב ופטור‪ ,‬בכשר ופסול‪ ,‬בקדשים וחולין‪,‬‬
‫נטימאה וטהרה‪ ,‬ורק ברברי אנדה ומופר ודרך ארץ וחיי עולם ; וטעם הדבר‪ ,‬כמו‬
‫^‪-‬ארנו‪ ,‬כי יען שאין דרך דרש זה בא כי אם לרמז ולסימן ואסמכתא לזכרון בלבד‪ ,‬לכן‬
‫להקביל אותו רק אל דברי דרוש ואגדה ורמזים וסימנים )או כמו שצייר הרמב״ם‬
‫איכריו שהבאנו למעלה )סימן ב׳(‪ :‬״על צד המשל והשיר״; או כלשון בעל של״ה‬
‫'"®^כאנו שם‪ :‬״שבדרך זו הציבו צ י ו נ י ם לבל דבר״(; יען כי דברי דרש ואגדה ומופר‬
‫** ‪ /P‬וכן דברי משל ומליצה‪ ,‬ציור ודמות‪ ,‬סובלים הכל‪ ,‬סובלים כל מיני סימנים‬
‫ובל דרבי אסמכתות ורמזים‪ ,‬מבל האופנים ומכל התמונות א(‪:‬‬

‫א(‬
‫לאחר‬ ‫כי‬ ‫כ לו מ ר‪,‬‬ ‫א׳ ^‬ ‫ס״ג‬ ‫) ש כ ת‪,‬‬ ‫ש שו ט ה‬ ‫מי די‬ ‫יו צ א‬ ‫מקרא‬ ‫‪ ,‬אין‬ ‫ב ד י ו ק ל שון‬ ‫א מ רו‬ ‫כן‬ ‫יעד‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪490‬‬

‫ולא כן דברי הלכה^דיני המצות‪ ,‬התורות וההקים והמשפטים‪ ,‬הם דורשים םקורים‬
‫יסודיים ונאמנים‪ ,‬אשיות חזקים ומכוננים‪ ,‬בל ימוטו‪ ,‬ולכן אליהם לא יכון סגנון דדש‬
‫כזה )מן ״אל תקרא(״ •י( ‪— .‬‬
‫להלכה ולאגדה —‬ ‫יסודי הלמודים‬ ‫ועל יסוד הבדל התבונות האלה בין‬
‫אמרתי לפרש מאמר אחד אגדי עם משל מליצי של הז״ל בסמיכות לפסוק אחד בשה״ש■‬
‫)ב( סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים ‪ ,‬ואמרו על זה בסס׳ כופרים )פרק ט״ז( ‪ :‬״סמכוני■‬
‫באשישות אלו הלכות‪ ,‬רפדוני בתפוחים‪ ,‬אלו אגדות״ ‪ ,‬ע״כ‪ ,‬והנה זה דורש באור*>‬

‫ב'■‬ ‫ב סי מן‬ ‫למעלה‬ ‫ש ה ב אנו‬ ‫)ו כ מו‬ ‫כן‬ ‫גם‬ ‫כ שו טו‬ ‫מי די‬ ‫י‪ » 1‬א‬ ‫איננו‬ ‫בו‬ ‫ונ ר מז‬ ‫שנ ד ר ש‬ ‫מה‬ ‫כל‬

‫לו‬ ‫הי׳‬ ‫מ ד ר שי‪,‬‬ ‫ענין‬ ‫וכלל‬ ‫כלל‬ ‫סו ב ל‬ ‫ה פ סו ק‬ ‫ש אין‬ ‫ה בונ ה‬ ‫הי רו ה‬ ‫ואס‬ ‫ב׳ ( ‪:‬‬ ‫ל׳׳ ח‬ ‫מ כ תו בו ת‬

‫—‬ ‫כ פ שו טו' ‪,‬‬ ‫א ל א‬ ‫מקרא‬ ‫‪ .‬אין‬ ‫לו מ ר‬

‫ת ק ר א׳י‬ ‫‪ .‬אל‬ ‫מ ס גנון‬ ‫ב ת ל מו ד‬ ‫איזו פ ע סי ס‬ ‫ש מ צינו‬ ‫בז ה‬ ‫ה ת ל מו די‬ ‫ה מ עין‬ ‫או תי‬ ‫י ת פו ס‬ ‫ואל‬ ‫א<‬

‫ב ע ק ר ן על■‬ ‫בנויו ת‬ ‫ה הן‬ ‫ה ה ל כו ת‬ ‫אין‬ ‫כאמת‬ ‫כי‬ ‫י ען‬ ‫נ ס םו ך(‪,‬‬ ‫)נ ח ש ב ם‬ ‫ה לנ ה‬ ‫כדבד‬ ‫גם‬ ‫שנוג ע‬

‫א שר־‬ ‫ב הן‬ ‫ו ה ד ר שו ת‬ ‫ה קבל ה‪:‬‬ ‫ועל‬ ‫ה מ סו ר ה‬ ‫על‬ ‫או‬ ‫ע ק רי ם‬ ‫י סו דו ת‬ ‫על‬ ‫אם‬ ‫ני‬ ‫ה ד ר שו ת‪,‬‬ ‫אלה‬

‫זו‪:‬‬ ‫דרך‬ ‫ב או פן‬ ‫ההלכה גם‬ ‫ב ט חון‬ ‫ל תו ס פ ת‬ ‫דק‬ ‫ב או‬ ‫ת ק ר א'‬ ‫‪.‬אל‬ ‫דרך‬ ‫על‬

‫מ ו ס י ‪H‬־‬ ‫ל פניו‪ ,‬ו שו ב‬ ‫בדכה‬ ‫ט עון‬ ‫ד מזון‬ ‫נ א מן‬ ‫י סו ד‬ ‫על‬ ‫ל מ דו‬ ‫ב׳ (‬ ‫) מ׳ ח‬ ‫ב ב ר כו ת‬ ‫כ מו‬

‫א ו מ ר ) פ ״י‬ ‫הו א ) ה כ תו ב(‬ ‫‪ .‬ה רי‬ ‫ו או מ ר‪:‬‬ ‫הזו ע‬ ‫הדר ש‬ ‫דדך‬ ‫על‬ ‫גם‬ ‫ההלכה‬ ‫ל חז ק‬ ‫ה ח כ מי ם‬ ‫אחד‬

‫ב כ י׳ ר ג ■‬ ‫לא‬ ‫ל ח מ ך‪ ,‬כ לו מ ר‪,‬‬ ‫את‬ ‫זכרך‬ ‫אלא‬ ‫ו ב ר ך‪,‬‬ ‫תקרא‬ ‫אל‬ ‫ל ח מ ך‪,‬‬ ‫את‬ ‫וברך‬ ‫■ מ ש פ טי ם(‬
‫‪•*T‬‬ ‫“**‬
‫ל א ר ם‪-‬‬ ‫בהסבה‬ ‫צ רוי׳ ה‪,‬‬ ‫ו ב רי׳ ש‬ ‫ק מו צ׳ ה‬ ‫כ כי׳ ת‬ ‫אך‬ ‫ל ה ק ב׳ ה‪,‬‬ ‫בהסבה‬ ‫פ חו ח ״ ה‪,‬‬ ‫ו ב רי׳ ש‬ ‫צ רו י׳ ה‬

‫ש ה כ די ח ■‬ ‫או ב ל‪ ,‬ו כ ה‬ ‫שאחת‬ ‫לחמך‬ ‫על‬ ‫ה׳‬ ‫את‬ ‫ברך‬ ‫ה או כ ל‬ ‫שאתה‬ ‫לו מ ר‪,‬‬ ‫צזי‪,‬‬ ‫ו ד‪,‬וי זד■‬ ‫ה או כ ל‪,‬‬

‫‪ .‬ב ר ך‪ -‬כ ר ך ״ ;‬ ‫בערך‬ ‫ב פ ר ק זד‪.‬‬ ‫ל ה לן‬ ‫זה — יבא‬ ‫ת ק ר א'‬ ‫ל‪ .‬א ל‬ ‫ל חז׳ ל‬

‫) ב כו ר ה( ן‬ ‫ג דו ל ה‬ ‫ש לי ש‬ ‫לאחר‬ ‫חיו בי ה‬ ‫ככל‬ ‫ד אז לינן‬ ‫ת בו א ה‬ ‫ל ענין‬ ‫ב׳ (‬ ‫)י ״ג‬ ‫ו ב ר ה׳ ש‬

‫שי ר ת׳‬ ‫ל ענין‬ ‫א׳(‬ ‫)י׳ א‬ ‫ו ב ע ד כין‬ ‫א ת רוג‪:‬‬ ‫היינו‬ ‫ה ד ר'‬ ‫עי ן‬ ‫ז ד‪ . .‬ד פ ר י‬ ‫ל ענין‬ ‫א׳(‬ ‫)ל״ה‬ ‫ו ב סו כ ה‬

‫ה צו א ר — ‪I‬‬ ‫מן‬ ‫ש חי ט ה‬ ‫ל ענין‬ ‫א׳(‬ ‫)כ ‪r‬‬ ‫ו ב חו לין‬ ‫ב מ ק ד ש‪:‬‬ ‫ה לוי ם‬

‫רן‪,‬‬ ‫כ או‬ ‫ה ל מ ו ד י ם ה ד‪ ,‬ם‬ ‫אך‬ ‫ת ק ר א'‪,‬‬ ‫‪.‬אל‬ ‫דרך‬ ‫על‬ ‫ל מו די ם‬ ‫בהם‬ ‫ש ב או‬ ‫א ע פ׳י‬ ‫ב כו ל ם‪,‬‬

‫‪ .‬ש מ ע ו ל ם לא ■‬ ‫ב פ' א מו ר‬ ‫ה ר מ ב׳ן‬ ‫וכמערב‬ ‫ה תו ר ה ‪:‬‬ ‫ל ח כ מי‬ ‫ו מ קו ב ל‬ ‫הי דו ע‬ ‫לדבר‬ ‫סמך‬ ‫ל תו ס פ ת‬

‫ע כ׳ ל ■‬ ‫ה ד ד'‪,‬‬ ‫נקרא‬ ‫למה‬ ‫ה שם‬ ‫בטעם‬ ‫ח ק רו‬ ‫אך‬ ‫א ת רוג‪,‬‬ ‫היינו‬ ‫הדר‬ ‫עץ‬ ‫ד פ רי‬ ‫לחרל‬ ‫ספק‬ ‫הי׳‬

‫ה ד ב רי ם;‬ ‫כי ת ר‬ ‫ו כן‬ ‫ה מ ש נ ד‪: .‬‬ ‫ל פי׳‬ ‫בהקדמה‬ ‫ה ר מ ב׳ ם‬ ‫כתב‬ ‫זד‪.‬‬ ‫ו כ עין‬ ‫מ ז ה (‪: .‬‬ ‫ב ס מו ך‬ ‫עו ד‬ ‫)ו עיין‬ ‫י‬

‫לנו‪:‬‬ ‫ו מ קו כ לי ם‬ ‫מ סו רי ם‬ ‫ש כו ל ם‬ ‫ש ח ש בנו‪,‬‬

‫‪.‬אל*‬ ‫בדרך‬ ‫ד ר שו ת‬ ‫אדע‬ ‫לא‬ ‫ב קי או תי‪,‬‬ ‫מ עו ט‬ ‫ל פי‬ ‫ש ח ש ב תי‪,‬‬ ‫ה מ קו מו ת‬ ‫מאלה‬ ‫ויו ת ר‬

‫ש ה ב ע לי ם‬ ‫מלמד‬ ‫נ ז ן‬ ‫ת ש לו מי‬ ‫ב׳ ( ‪:‬‬ ‫)י׳‬ ‫כ׳ ק‬ ‫ב מ ס׳‬ ‫זו ל ת‬ ‫ה ל כ ו ת ו דיני ם‪,‬‬ ‫ל מו ד‬ ‫ל ת כ לי ת‬ ‫ת ק ר א'‬ ‫■‬ ‫■‬

‫לו‬ ‫מ ה מגי ע‬ ‫מז ד‪.‬‬ ‫ו מנ כ ה‬ ‫הנ ב ל ה‬ ‫גו ן ג‬ ‫את‬ ‫ב ח ש בון‬ ‫נו ט ל‬ ‫ש הניז ק‬ ‫) כ לו מ ר‪,‬‬ ‫כנ ב ל ה‬ ‫מ ט ס לין‬

‫ב ה מ ה י ש ל סנ ה‪,‬‬ ‫נפ ש‬ ‫ומכה‬ ‫ק ר א‪,‬‬ ‫דאמר‬ ‫א ם‪/‬‬ ‫ר בי‬ ‫אמר‬ ‫מי לי‪,‬‬ ‫הני‬ ‫רנ א‬ ‫ו מ פ ד ש‪,‬‬ ‫מ ה מזי ק(‪,‬‬

‫ב חי ר ״ ^‬ ‫ס ן י ש ל כנ ד‪.‬‬ ‫ה ל מ׳ ד‬ ‫ו ד רי ש‬ ‫ה מו ת ר(‬ ‫) שי ש לי ם‬ ‫י ש לי מנ ד‪,‬‬ ‫אלא‬ ‫ת ק ר א י ש ל מנ ה‬ ‫אל‬

‫י שלי מנ ה‪:‬‬ ‫כ מו‬

‫רמו‬ ‫מבוא‬ ‫)הקדרה(‬ ‫פרק ט׳ ״קרי וכתיב״ ‪ ,‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫והבאור בזה‪ ,‬כי בעוד שהתפוחים אפשר לטלטל ולהחזיק ולשמור בסל הקלד׳ג‬
‫ממעשה עבות עשוי נקבים נקבים ומלא חללים — הנה כנגד זה היי; יוכל להטלטל‬
‫ולהשמר אך ורק בכלי שלמה‪ ,‬שלמה בכל שלמותה מכל צדדיה ובכל שטהה^ ולא יראה‬
‫ילא ימצא בה כל נקב צר וכל סדק קל‪ ,‬יען כי אם כאלה יהיו בהבלי‪ ,‬אז אין משמר‬
‫להיין שבתוכה ולאט לאט ידלוף בולו;‬
‫והנמשל בוה בתורת הלמודים ‪ :‬כי בעת שלהבאור וההסבר ורהדוש בדברי ד ר ש‬ ‫'‬
‫ו א ג ד ה אין עכוב ואין מ־אה‪ ,‬ונם אין טענה ומענה אם ימצא להם איזה רעיון מננד‪,‬‬
‫או אפילו סתירה מאגדה אחרת וממאמר אחר‪ ,‬יען כי כן דרך האגדות‪ ,‬שיש בהן כאלה‬
‫ששונות הן אהת מחבירתה ברוחן ובטעמן‪ ,‬ואעפ״י שכל אחת יפה לעצמה וטובה‬

‫כ לו ס ר ^‬ ‫ה ב ר חיוו‪,‬‬ ‫אם‬ ‫כ•‬ ‫ח פ שי ת‪,‬‬ ‫ד ר ש ר‪ .‬ז ו‬ ‫ש אין‬ ‫ש ם‪,‬‬ ‫ה ת ו ס׳ •‬ ‫כ ת בו‬ ‫כבר‬ ‫הנד■‬ ‫אך‬

‫ע ד ם!‪/‬‬ ‫הבהמה‬ ‫שי ש ל ם‬ ‫י ש ל מ נ ה‪,‬‬ ‫לפר ש‬ ‫ד אין‬ ‫מ שו ם‬ ‫כן‪,‬‬ ‫ו ל ד׳ ח פ ר ש‬ ‫ה פ סו ק ג הדר ש‬ ‫ש מ ו כ ר ח‬

‫מ ח לי ף‬ ‫ו אינו‬ ‫מ שנ ה‬ ‫אינו‬ ‫זה‬ ‫ועם‬ ‫י ש ל מנ ה;‬ ‫ל שו ;‬ ‫זה‬ ‫על‬ ‫יונ ח‬ ‫ולא‬ ‫מ ת ה‪,‬‬ ‫כבר‬ ‫הי א‬ ‫ש ה רי‬

‫הנ קו ד ה ‪.‬‬ ‫אם‬ ‫כי‬ ‫בהמלה‬

‫גם‬ ‫ל מו רי ם‬ ‫ל תו צ א ת‬ ‫מתקבל‬ ‫ת ק ר א(‬ ‫אל‬ ‫) מן‬ ‫זו‬ ‫דרך‬ ‫סגנון‬ ‫הי׳‬ ‫אם‬ ‫א שר‬ ‫הו א‪,‬‬ ‫ו ב רו ר‬

‫‪-‬‬ ‫ל מ או ת ‪.‬‬ ‫ב חז׳ ־ ל‬ ‫מ צוי‬ ‫זה‬ ‫הי׳‬ ‫ה ל כ ה‪,‬‬ ‫נ עניגי‬

‫היינו‬ ‫הדר‬ ‫עין‬ ‫ד פ רי‬ ‫ל הז ״ ל‬ ‫בפק‬ ‫הי׳‬ ‫לא‬ ‫* ש מ עו ל ם‬ ‫ה ר א שוני ם‬ ‫ב שם‬ ‫שז כ רנו‬ ‫ומה‬

‫ונן‬ ‫ז ה;‬ ‫להם‬ ‫נו ד ע‬ ‫ה י׳‬ ‫באמת‬ ‫מניין‬ ‫גי‬ ‫נ ת ב א ר‪,‬‬ ‫לא‬ ‫זה‬ ‫ספק‬ ‫מני ע ת‬ ‫י סו ד‬ ‫א ת רוג' — הנ ה‬

‫ו ב ו ד א י זוז‬ ‫י פי ם ו מ הו ד רי ם‪,‬‬ ‫סי רו ת‬ ‫ש א רי‬ ‫על‬ ‫ה א ת רוג‬ ‫את‬ ‫ה ק ב׳ ה‬ ‫בי כ ר‬ ‫למה‬ ‫באמת‬ ‫נו ד ע‬ ‫לא‬

‫‪,‬‬ ‫טעם יפה ;‬ ‫צ רי ך‬

‫ולקחתם‬ ‫ה פ סו ק‬ ‫על‬ ‫א מו ר‬ ‫פ׳‬ ‫ב מ׳ ר‬ ‫ה מ בו א ר‬ ‫ע פ ״י‬ ‫אג די‬ ‫דר ש‬ ‫דרך‬ ‫על‬ ‫לו מ ר‬ ‫ואפ שר‬

‫לאחר‬ ‫כי‬ ‫הו א‪,‬‬ ‫ו ה ב או ר‬ ‫עונו ת‪,‬‬ ‫ל ח ש בון‬ ‫ר א שון‬ ‫ה ר א שון‪,‬‬ ‫ביו ם‬ ‫ה ד ר‪,‬‬ ‫עץ‬ ‫פ רי‬ ‫ה ר א שון‬ ‫ביו ם‬ ‫לכם‬

‫מ ס כוו ע‬ ‫הרא שק‬ ‫יו ם‬ ‫עד‬ ‫ח ט א‪,‬‬ ‫מכל‬ ‫ונ קיי ם‬ ‫ל ת מי מי ם‬ ‫י שראל‬ ‫נ ח ש בו‬ ‫מ חי ל ת יו ה ב ״ ם‬

‫חד ש ;‬ ‫מ ח ש בון‬

‫הארץ‬ ‫על‬ ‫גז ר‬ ‫ש ה ק ב׳ ה‬ ‫י׳ א(‪,‬‬ ‫) א'‬ ‫שם‬ ‫ב פי ר ש׳י‬ ‫ו הו ב א‬ ‫ל ב ר א שי ת‪,‬‬ ‫ב מ ד ר שי ם‬ ‫ו אי ת א‬

‫ו ת צ אנוז‬ ‫זו‪,‬‬ ‫גזי ר ה‬ ‫קיי מו‬ ‫לא‬ ‫ה תו צ או ת‬ ‫אך‬ ‫ה פ רי‪,‬‬ ‫כטעם‬ ‫העץ‬ ‫טעם‬ ‫שי הי׳‬ ‫פ רי‪,‬‬ ‫ע צי‬ ‫ש תו צי א‬

‫עיי׳ ש ;‬ ‫שו ה'‪,‬‬ ‫ו פ ריו‬ ‫העץ‬ ‫‪ ,‬שטעם‬ ‫ולא‬ ‫פ רי‪,‬‬ ‫ע ו ש ה‬ ‫עץ‬ ‫רק‬

‫ה ד ר — ע ץ‪.‬‬ ‫פ רי ע ץ‬ ‫ב א ת רוג‬ ‫ד כ תי ב‬ ‫ה ל שון‬ ‫כ ב או ר‬ ‫א׳ (‬ ‫) ל׳וז‬ ‫סו כ ה‬ ‫ב מ ם׳‬ ‫אי ת א‬ ‫ו הנ ה‬

‫שו ה' ;‬ ‫ו פ ריו‬ ‫העץ‬ ‫‪ ,‬שטעם‬

‫ה ב רי א ה ‪ ,‬רנן‬ ‫ב שעת‬ ‫הנז כ ר ת‬ ‫ה מ קו ם‬ ‫גזי ר ת‬ ‫קיי מ ה‬ ‫ה אי לנו ת‬ ‫מיני‬ ‫שטבל‬ ‫מז ה‪,‬‬ ‫ומתבאר‬

‫ה א ת רו ג' ;‬ ‫עץ‬

‫למ של‬ ‫א ת רוג‬ ‫ל קי ח ת‬ ‫ב מ צו ת‬ ‫ה ר מז‬ ‫נ א‬ ‫עונו ת‬ ‫ל ח ש בון‬ ‫ה ר א שון‬ ‫ביו ם‬ ‫ע ת ה‪,‬‬ ‫ו ל כן‬

‫י ש א‪1‬‬ ‫ולא‬ ‫כ מ בו א ר‪,‬‬ ‫ה א ת רו ג‪,‬‬ ‫עץ‬ ‫כ מו‬ ‫ו מ צו תיו‬ ‫ה מ קו ם‬ ‫גזי ר ת‬ ‫ל קיי ם‬ ‫שי היו נ ז ה רי ם‬ ‫לי ש ר א ל‬

‫י‬ ‫ח ד ש‪.‬‬ ‫ל ח ש בון‬ ‫חטא‬ ‫ע לי ה ם‬

 ‫ברוך‬ ‫)זברינותי(‬ ‫מהוד‬ ‫‪492‬‬

‫בטעמה — אעפ״י כן‪ ,‬אין אתת משועבדת לחבירתה ואין האהת ערובה בעד השניה‪5‬‬
‫ועל כן חקרו חז״ל וגזרו אומר ‪,‬אין משיבין )אין מקשין( על האגדה ומן האגדה ואף‬
‫אין למדין הלכה מן האגדה״ )ירושלמי הגיגה‪ ,‬פ״א ה״א( א(‬
‫ויסוד טעם הדבר בזה‪ ,‬מפני שתורת האגדה הפשית היא לכל דורש לדרוש לפי‬
‫הגיוני רוחו ולפי משאת נפשו‪ ,‬וכפי שכתב רב האי גאון בפירושו למס׳ הגינה‪ ,‬כי ״לא‬
‫כדברי הלכה — דברי אגדה‪ ,‬כי בדברי אגדה כל אהד דורש כפי שעולה על רוחו ״ י( ג‬

‫שנ בי א‬ ‫סה‬ ‫ב ס דו ך‬ ‫וראה‬ ‫ה ף‪,‬‬ ‫ח לו קו ת‬ ‫״ מ ד ר שו ת‬ ‫אג דו ת‬ ‫כ ס תי ר ת‬ ‫לו מ ר‬ ‫ה ח כ מי ם‬ ‫ו רגי לין‬ ‫א(‬

‫ג און ‪.‬‬ ‫ה אי‬ ‫רב‬ ‫מ ד ב רי‬

‫או סן‬ ‫ה אג ד ה(‬ ‫מן‬ ‫ל מ דין‬ ‫) ש אין‬ ‫הכלל‬ ‫מן‬ ‫יו צ א‬ ‫ה אגד ה‬ ‫מן‬ ‫הלכה‬ ‫דבר‬ ‫ה ל מו ד‬ ‫ו ל ענין‬

‫כמדר ש‬ ‫ו כ מו‬ ‫קדם ‪,‬‬ ‫מי מי‬ ‫בי ש ר א ל‬ ‫נ הוג‬ ‫ש הי'‬ ‫ו דין‬ ‫דבר‬ ‫יתברר‬ ‫ה אגד ה‬ ‫מ תו ך‬ ‫אם‬ ‫כז ה »‬

‫כו סי‬ ‫ל תו ך‬ ‫נו פ ל‬ ‫ז בו ב‬ ‫‪,‬אם‬ ‫‪t‬‬ ‫אמר‬ ‫ל א ח שו ר ש‬ ‫מ ה מן‬ ‫על י שראל‬ ‫ה מ ל שינו ת‬ ‫בין פ ר ט י‬ ‫א ס ת ר‪,‬‬

‫פ ע טי ט * >‬ ‫של ש‬ ‫ו מ די חו‬ ‫שו פ כו‬ ‫הי א‬ ‫בו‬ ‫נוג ע‬ ‫המלך‬ ‫א דוני‬ ‫ואם‬ ‫ו שו תו ‪,‬‬ ‫זו ר קו‬ ‫י שראל‬ ‫של‬

‫י אין‬ ‫פ ע מי ם ‪,‬‬ ‫של ש‬ ‫ל ה די ח‬ ‫הדחה ‪,‬‬ ‫ש צ רי ך‬ ‫ג ט קו ם‬ ‫בי ש ר א ל ‪,‬‬ ‫ה מנ הג‬ ‫ש הי'‬ ‫מז ה ‪,‬‬ ‫אנו‬ ‫ו ל מ דין‬

‫ו קיי מי! —‬ ‫הוויי‬ ‫מנ הג‬ ‫זה‬ ‫כי‬ ‫ה א ג ד ו ת ' ‪ ,‬י ען‬ ‫מן‬ ‫ל מ דין‬ ‫‪ ,‬אין‬ ‫בכלל‬ ‫זה‬

‫ש מו ת‪— .‬‬ ‫ב פ׳‬ ‫הראב״ע‬ ‫ל ח בו ר‬ ‫יו םןז‬ ‫אהל‬ ‫בספר‬ ‫ר ה׳ ג‬ ‫ב שם‬ ‫אלה‬ ‫ד ב רי ם‬ ‫הו ב או‬ ‫ג(‬

‫שבח‬ ‫ב מ ס'‬ ‫‪t‬‬ ‫ו ענינו‬ ‫רו חו‬ ‫ל פי‬ ‫אחד‬ ‫כל‬ ‫דו ר שי ם‬ ‫ה ח כ מי ם‬ ‫ש היו‬ ‫מ ה ד ר שו ת‬ ‫ו לו־וג מ א‬

‫וו ח‬ ‫נחת‬ ‫לו‬ ‫כ ל שי ש‬ ‫או מ ר‪,‬‬ ‫מ אי ר‬ ‫ר בי‬ ‫איז ה ^ ע שי ר‪,‬‬ ‫כז ה »‬ ‫ד ר שו ת‬ ‫המ שך‬ ‫בא‬ ‫כ׳ (‬ ‫)כ״ה‬

‫ס ר פ ו ן או מ ר *‬ ‫ר בי‬ ‫ב ח ל קו( ;‬ ‫ה שטח‬ ‫ע שי ר ‪ ,‬ז ה‬ ‫ם ־ א ( איז הו‬ ‫) פ׳ ד‬ ‫ב א בו ת‬ ‫ה ל שון‬ ‫) מ עין‬ ‫ב ע ש רו‬

‫או מ ר ‪,‬‬ ‫ע קי ב א‬ ‫ד בי‬ ‫בהם ‪j‬‬ ‫ש עו ב די ם‬ ‫ע ב די ם‬ ‫ומאה‬ ‫ש דו ת‬ ‫כ ר מי ם ו מ א ה‬ ‫מאה‬ ‫לו‬ ‫שי ש‬ ‫כל‬

‫ל שו ל חנו ‪,‬‬ ‫ס מו ך‬ ‫כי ה כ׳ ם‬ ‫שי ש לו‬ ‫בל‬ ‫או מ ר ‪,‬‬ ‫ר ב י יו סי‬ ‫ב מ ע שי ם }‬ ‫נאה‬ ‫א שה‬ ‫לו‬ ‫שי ש‬

‫ככל‬ ‫הי' סו פ ר ו מ ש ת כ ר‬ ‫מ אי ר‬ ‫ר בי‬ ‫חייו נ‬ ‫כ תנ אי‬ ‫עניניו‬ ‫ע פ ״י‬ ‫רו חו‬ ‫הג ה ל פי‬ ‫אחר‬ ‫וכל‬

‫ח כ מי ם ״‬ ‫ל ת ל מי די‬ ‫חלק‬ ‫ואחד‬ ‫ל ה ל ב ש תו‬ ‫ואחד‬ ‫ל מזונו תיו‬ ‫אחד‬ ‫מו צי א‬ ‫ו הי'‬ ‫ס ל עין‪,‬‬ ‫ג'‬ ‫ש בו ע‬

‫ק ה ל ת(;‬ ‫) מ׳ ר‬ ‫אלה‬ ‫חייו‬ ‫ו ב ת כונ ת‬ ‫כ ס רנ ס תו‬ ‫שטח‬ ‫ו הי'‬

‫כמה‬ ‫ב ע ש רו‬ ‫כ לו מ ר ‪,‬‬ ‫ב ע ש רו ‪,‬‬ ‫רו ח‬ ‫נחת‬ ‫לו‬ ‫שי ש‬ ‫כל‬ ‫ע שי ר ‪,‬‬ ‫איז הו‬ ‫ב אן ‪,‬‬ ‫אמר‬ ‫ו ל כן‬

‫הו א ;‬ ‫מנ פ שו‬ ‫הז ה‬ ‫בדבר‬ ‫לו ‪ ,‬ו רן‬ ‫שי ש‬ ‫‪.‬‬

‫ולג!‬ ‫‪5‬‬ ‫א'(‬ ‫פרק‬ ‫) מ ם' כ ל ה ‪,‬‬ ‫נ ח ל או ת ו ע ב די ם‬ ‫ג דו ל ו ת א ב ל קנין‬ ‫ע שי ר‬ ‫הי'‬ ‫ט ר פון‬ ‫ר בי‬

‫ו כי' ‪5‬‬ ‫כ ר מי ם‬ ‫מאה‬ ‫לו‬ ‫כ ל שי ש‬ ‫ע שי ר ‪,‬‬ ‫איז הו‬ ‫הו א ‪,‬‬ ‫ט ע מו‬ ‫ל פי‬ ‫^אמר‬ ‫‪.‬‬

‫צ ר ק תזז‬ ‫נ רי‬ ‫והכל‬ ‫ת ל מי די ם‪,‬‬ ‫א ל פי‬ ‫ע ש רו ת‬ ‫לו‬ ‫ורכ ש‬ ‫ה תו ר ה‬ ‫במעלת‬ ‫עלה‬ ‫ע קי ב א‬ ‫ר בי‬

‫שלה‬ ‫ו שלכם‬ ‫‪ ,‬ש לי‬ ‫ל ת ל מי דיו‬ ‫שאמר‬ ‫א' (‬ ‫) ם'ג‬ ‫כ תו בו ת‬ ‫כ מ ם'‬ ‫זה‬ ‫ט ענין‬ ‫כנו ד ע‬ ‫א ש תו ‪,‬‬ ‫‪ -‬של‬

‫ענינו ״‬ ‫שם‬ ‫כ מ בו א ר‬ ‫הי א‪,‬‬ ‫צדקתה‬ ‫ל רג לי‬ ‫רק‬ ‫ב או‬ ‫שלכם‬ ‫ו תו ר ת כ ם‬ ‫ש לי‬ ‫תו ר תי‬ ‫) בונ חו «‬ ‫־ הו א'‬

‫שני ם(;‬ ‫כ׳ ד‬ ‫במ שך‬ ‫תו ר ה‬ ‫ל ל מו ד‬ ‫ללכת‬ ‫■ שהר שתה לו‬

‫י ח‬ ‫ב מ ע שי ם‪,‬‬ ‫נאה‬ ‫א שה‬ ‫לו‬ ‫שי ש‬ ‫זה‬ ‫ע שי ר‪,‬‬ ‫איז הו‬ ‫ענינו!‬ ‫ל פי‬ ‫אמר‬ ‫ו ל בן‬

‫הו א ;‬ ‫ב חייו‬ ‫‪ :‬ס מ או ר עו תיו‬

‫ה ה לינו *‬ ‫הרבה‬ ‫מטרדת‬ ‫כאלה‬ ‫ו ל חו לי ם‬ ‫ב'(‪,‬‬ ‫קי׳ ח‬ ‫) ש ב ת‪,‬‬ ‫מ עיי ם‬ ‫חו ל ה‬ ‫הי'‬ ‫‪.‬ו ר בי יו סי‬
‫רמז‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ט׳ ״קרי וכתיב׳‪ /‬סעיף א׳ )הקדסה(‬ ‫מבוא‬

‫המשך הערה ב׳‪.‬‬

‫ח'‬ ‫) ב ר כו ת‪,‬‬ ‫די ר ת ם‬ ‫ט בי ת‬ ‫או׳ ה ר חו ק י ם‬ ‫מ קו מו ת‬ ‫ש היו‬ ‫בי מי ה ם‬ ‫ה גו ף‪ ,‬ו עו ד‬ ‫ל׳ ם ע ט י ם ק ר ו ב ו ת ו ׳ פ נ ו י‬

‫בי ה ב ״ ס‬ ‫ע שי ר ‪ ,‬ז ה שי ש‬ ‫איז הו‬ ‫הו א ‪,‬‬ ‫חייו‬ ‫ו תנ אי‬ ‫עניני‬ ‫ל פי‬ ‫אמר‬ ‫ו ו׳ כ ן‬ ‫א׳( ;‬

‫‪-‬‬ ‫ס מו ך ‪ S‬ש ^ חנו ‪.‬‬

‫כז ה »‬ ‫מ ציו ר‬ ‫ו עו ד‬

‫כז ה י‬ ‫שוני ם ‪,‬‬ ‫ב פני ם‬ ‫ת ב א(‬ ‫) ב פ'‬ ‫‪ ,‬ב ח ו ם ר כ^־־־‬ ‫ה ד שון‬ ‫ד ר שו‬ ‫א׳(‬ ‫) מ׳ א‬ ‫נ ד רי ם‬ ‫ג מ ם׳‬

‫ש הו א‬ ‫א מר — זה‬ ‫ש שת‬ ‫רב‬ ‫א שה ;‬ ‫בז^א‬ ‫ש הו א‬ ‫‪ -‬זה‬ ‫כל‬ ‫ב חו ס ר‬ ‫אמר ‪,‬‬ ‫הפרא‬ ‫רב‬

‫תו ר ה( ;‬ ‫דעת‬ ‫)בלא‬ ‫תו ר ה‬ ‫בלא‬ ‫ש הו א‬ ‫זה‬ ‫אמר ‪,‬‬ ‫נ ח ם;‬ ‫רב‬ ‫) ל ש ר תנו( ‪:‬‬ ‫שמ ש‬ ‫בלא‬

‫■‬ ‫הו א ‪:‬‬ ‫ו ה ב או ר‬

‫ב מ צ בו‬ ‫ה תרגל‬ ‫כך‬ ‫וכל‬ ‫ב' (‬ ‫כ׳ ט‬ ‫) ק דו שין‬ ‫שי ח ס ר‬ ‫כ בן‬ ‫ב היו תו‬ ‫א שה‬ ‫נשא‬ ‫הפרא‬ ‫רב‬ ‫כי‬

‫כל — בל א‬ ‫ב חו ס ר‬ ‫אמר ‪,‬‬ ‫ו ל כן‬ ‫כל ‪,‬‬ ‫ב חו ס ר‬ ‫כ מו‬ ‫ה חיי ם‬ ‫לו‬ ‫נראה‬ ‫הי׳‬ ‫שזו ל תו‬ ‫עד‬ ‫מי ל דו תו‬ ‫זה‬

‫הו א ;‬ ‫מנ פ שו‬ ‫ו דן‬ ‫׳א שה ‪,‬‬

‫ש י ה י׳ ל ו‬ ‫ל שמ ש ‪,‬‬ ‫ת מי ד‬ ‫ו הי' מו כ ר ח‬ ‫נ׳ י ח א' (‬ ‫) ב ר כו ת ‪,‬‬ ‫נ הו ר‬ ‫סני‬ ‫הי׳‬ ‫ש שת‬ ‫רב‬

‫כל —‬ ‫כ תו ס ר‬ ‫אמר‬ ‫ת לוי ם בו ‪,‬ו ל כן‬ ‫חייו‬ ‫כל‬ ‫כי‬ ‫לו‬ ‫נראה‬ ‫ו הי׳‬ ‫ו ה מ בי א ‪,‬‬ ‫ה מו צי א‬

‫שמ ש ;‬ ‫בלא‬

‫ב עיניו‬ ‫הי׳ נ ח ש ב‬ ‫לא‬ ‫שזו ל ת ה‬ ‫מה‬ ‫ואת‬ ‫ה תו ר ה‪,‬‬ ‫מעלת‬ ‫את‬ ‫מ או ד‬ ‫מו קי ר‬ ‫הי׳‬ ‫נ ח מן‬ ‫ורב‬

‫אמר‬ ‫א ׳ ‪ /‬ו ל כן‬ ‫ל״ג‬ ‫) ק דו שין‪,‬‬ ‫ב עו ק א'‬ ‫אי כ א‬ ‫נ ח מן‬ ‫כמה‬ ‫תו ר ה‬ ‫ל או‬ ‫‪ ,‬אי‬ ‫לו מ ר‬ ‫רגי ל‬ ‫כ לו ם‪ ,‬ו הי׳‬

‫כ ל'‪.‬‬ ‫‪ ,‬מ חו ס ר‬ ‫כ מו‬ ‫הו א‬ ‫האדם‬ ‫תו ר ה‪,‬‬ ‫דעת‬ ‫בלא‬ ‫כי‬

‫ב׳ ( ל מ ע ל ה‬ ‫)נ׳ ב‬ ‫כנו רו ת‬ ‫ב מ ס׳‬ ‫אחת‬ ‫אגד ה‬ ‫ב או ר‬ ‫זה‬ ‫ר עיון‬ ‫על דרך‬ ‫ש כ ת בנו‬ ‫מה‬ ‫וראה‬

‫‪-‬‬ ‫ג׳‪.‬‬ ‫ס עי ף‬ ‫נ קי ה "(‬ ‫)‪ ,‬ל שון‬ ‫ד'‬ ‫פרק‬

‫חיי ה ם‬ ‫ו קו רו ת‬ ‫עניני ה ם‬ ‫ע פ׳י‬ ‫ו מו ס ר‬ ‫הנ מ ה‬ ‫ל שונו ת‬ ‫ו ד ר שו‬ ‫ה ק בי לו‬ ‫ש ח ז׳ ל‬ ‫מ צינו‬ ‫ו כן‬

‫) ס ״ו(‬ ‫ד ר׳ י נ‬ ‫ב א בו ת‬ ‫ה אגד ה‬ ‫על‬ ‫כ אן‬ ‫ונ עי ר‬ ‫ב חז ״ ל !‬ ‫הרבה‬ ‫נז ה‬ ‫ונ מ צ א‬ ‫ח כ מי ם‪,‬‬ ‫איז ה‬ ‫של‬

‫ה ח כ מי ם(‪ ,‬ו הוי‬ ‫) של‬ ‫רג לי ה ם‬ ‫בעפר‬ ‫טחאבק‬ ‫ו הוי‬ ‫מ ״ ד(‪,‬‬ ‫)פ״א‬ ‫ב א בו ת‬ ‫ה מ שנ ה‬ ‫ל ל שון‬ ‫ב ס מי כו ת‬

‫ר ב רי ה ם ;‬ ‫את‬ ‫בצמא‬ ‫שו ת ה‬

‫שו ת ה‬ ‫ו הוי‬ ‫א לי עז ר‪,‬‬ ‫ר בי‬ ‫זה‬ ‫ר ג לי ה ם‪,‬‬ ‫בעפר‬ ‫מתאבק‬ ‫ו הוי‬ ‫דר ש( ‪:‬‬ ‫דרך‬ ‫)על‬ ‫ו א ס רו‬

‫לפר ש ‪J‬‬ ‫בז ה‬ ‫ט ר חו‬ ‫ו ה מ פ ר שי ם‬ ‫ע ״ כ‪,‬‬ ‫ע קי ב א‪,‬‬ ‫ר בי‬ ‫זה‬ ‫ד ב רי ה ם‪,‬‬ ‫את‬ ‫בצמא‬

‫שנ ה‪,‬‬ ‫כ״ח‬ ‫בן‬ ‫ב היו תו‬ ‫ל ל מו ד‬ ‫שהחל‬ ‫א לי עז ר‪,‬‬ ‫ר בי‬ ‫ב חו ל דו ת‬ ‫המתבאר‬ ‫ע פ׳י‬ ‫וי ת ב א ר‬

‫ב תו ר ה‬ ‫ל ח רו ש‬ ‫נ ת עו ר ר‬ ‫זה‬ ‫ו ע׳ ־י‬ ‫ק ש ה(‪,‬‬ ‫)אדמה‬ ‫ב ט ר שין‬ ‫חו ר ש‬ ‫ש הי׳‬ ‫סבה‬ ‫ע פ׳ י י‬ ‫לז ה‬ ‫ונ ת עו ר ר‬

‫ה דו רו ת;‬ ‫בסדר‬ ‫מז ה‬ ‫עיין‬ ‫ל ח כ מ ת!‪/‬‬ ‫ו ל הגי ע‬

‫הי'‬ ‫אחת‬ ‫שפעם‬ ‫ה מי ם‪,‬‬ ‫ע׳י‬ ‫תו ר ה‬ ‫ל ל מו ד‬ ‫מ בו א ר שנ ת עו ר ר‬ ‫) ש ם(‬ ‫ע קי ב א‬ ‫ר בי‬ ‫ו ב תו ל דו ת‬

‫ש ע ״י‬ ‫ה מי ם‪,‬‬ ‫—‬ ‫לו‬ ‫ו א מ רו‬ ‫ז ה‪,‬‬ ‫סלע‬ ‫חקק‬ ‫מי‬ ‫ו ש א ל‪,‬‬ ‫מי ם‪,‬‬ ‫לבאר‬ ‫הנ ס מ ך‬ ‫ח קו ק‬ ‫סלע‬ ‫על‬ ‫עו מ ד‬

‫ה ס ל ע(‪ ,‬נ ש ׳ ב‬ ‫)את‬ ‫הק שה‬ ‫את‬ ‫חו ק ק‬ ‫מי ם‬ ‫) ר ק(‬ ‫ק׳יו‪ ,‬ו מ ה‬ ‫ו דן‬ ‫נ ח ק ק‪,‬‬ ‫ת די ר‬ ‫ע ליו‬ ‫שו ט פי ם‬ ‫שהם‬

‫ו ד ם;‬ ‫ב שר‬ ‫ש הו א‬ ‫ה ל ב‪,‬‬ ‫על‬ ‫שי ת ק ב לו‬ ‫כ לו מ ר‪,‬‬ ‫ה ל ב‪,‬‬ ‫את‬ ‫שי תו קו‬ ‫ק שי ם‬ ‫שהם‬ ‫תו ר ה‬ ‫ד ב רי‬

‫בע שר‬ ‫שנ ת א ב ק‬ ‫ש ע׳ ץ‬ ‫א לי עז ר‪,‬‬ ‫ר בי‬ ‫זה‬ ‫ר ג לי ה ם‪,‬‬ ‫בעפר‬ ‫מתאבק‬ ‫ו הוי‬ ‫ש א מ רו ;‬ ‫וז הו‬

‫ש ע מ ד ל דון‬ ‫ש ע׳י‬ ‫ע קי ב א‪,‬‬ ‫ר בי‬ ‫זה‬ ‫ד ב רי ה ם‪,‬‬ ‫את‬ ‫בצמא‬ ‫שו ת ה‬ ‫ו הוי‬ ‫ח׳ ‪-‬ן‪/‬‬ ‫לי די‬ ‫בא‬ ‫ה ח רי ש ה‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונזתי(‬ ‫מקדר‬ ‫‪4941‬‬

‫ולכן נסבלת האגדה בחדושה ובענינה גם באופן אם ימצא בה נקב וסדק^ כלוסר‬
‫•אם תמצא לה סתירה ותשובה מאחת האגדות בטקום אחר‪J‬‬
‫נם בסל קלוע ועשוי נקבים‬ ‫ועל בן המשילו את תאנדות לתפוחים^ שנשמרים‬
‫יוסלא חללים‪ ,‬כמבואר;‬
‫ולא כן החרוש והנאור וההסבר והטעם וסברא שבדבר ה ל כ ה — היא‪,‬‬
‫•ההלכה‪ ,‬לא תוכל לסבול בבל עגין ואופן כל סתירה קלה מתלמוד ופוסקים‪ ,‬וכל סתירה‬
‫^מחאה שהיא‪ ,‬מבלי להר^שב בערכה הכמותי‪ ,‬אם היא כחודה של מחט או כפתר‪.‬ה של‬
‫אולם‪ ,‬אם אך סתירה נאמנה ויסודית היא‪ ,‬אז בכחה לנפץ ולהרס‪ ,‬לשבר ולמגר את כל‬
‫החרוש וד‪,‬באור הנמצא סתהלתו ועד סופו‪ ,‬מעקרו ומשרשו‪ ,‬ולא יוכן! ן;וד לעלות על‬
‫■שלחן ההלכות הבטוחות והקיימות‪ :‬ולכן בהכרח צריך לשמור ארחותיה ולהיות צופה‬
‫הליכותיה של ההלכה המתחדשת ואל טעמה ורוחה לבל יעלה בה כל נקב וכל םרק<‬
‫‪.‬כל חסרון וכל מגרעת‪ ,‬אך לה להיות כולה כליל התמימות ועטרת השלמות‪.‬‬
‫ועל כן המשילו את ההלכות לאשישות )יין ענבים( הנשמרות רק בכלי שלמר■‪/‬‬
‫•שלמה מכל צד ותמימה בכל שטחה ״ בלא נקב ובלא מגרעת ‪— .‬‬

‫ופעם בארתי לי בונת מאמר זה אשר במס׳ סופרים שהבאנו )״סמכוני באשישות‬
‫■אלו הלכות‪ ,‬רפדוני בתפוחים אלו אגרות״( על דרך זו שאבאר‪ ,‬והבוחר יבחר באיים‬
‫י‬ ‫•שיעלה לו‪.‬לרצון יותר‪ ,‬כי אמנם שניהם כאהד טונים ״(‪:‬‬

‫ו ס או ר עו תי ה ס‬ ‫ש ר א ו י ם ה‪!:‬‬ ‫טז ה‪,‬‬ ‫ה ט טון‬ ‫כ ט בו א ר ‪ j‬ו ת כ לי ת‬ ‫לי די ת ׳ ת ‪,‬‬ ‫כא‬ ‫ה מי ם‬ ‫כח‬ ‫על‬

‫ה תו ר ה‪— .‬‬ ‫עסק‬ ‫בי מ ש‬ ‫אדם‬ ‫לכל‬ ‫לט של‬

‫ב או ריי ת א‪:‬‬ ‫ר סיז א‬ ‫דלא‬ ‫מי רי‬ ‫י לי כ א‬

‫ה ע י ר י׳‬ ‫כ הנינו‬ ‫ולק‬ ‫ה יין‪,‬‬ ‫ם;‬ ‫גוי ר‬ ‫הי׳‬ ‫א לו ה‬ ‫בחקר‬ ‫ע טו ש‬ ‫ש הי׳‬ ‫א בינו‬ ‫אכרהם‬ ‫הנ ה‬

‫י י ן ;‬ ‫ו ב ל א‬ ‫ו ב ש ר‪,‬‬ ‫טלחם‬ ‫הו א‪,‬‬ ‫ו מנ הגו‬ ‫מ ד תו‬ ‫ל פי‬ ‫ה בין‬ ‫וי ר א(‬ ‫)ר״ם‬ ‫ל או ר חיו‬

‫ל או רו׳''‬ ‫ס עו ד ה‬ ‫ב ה כינו‬ ‫וי ר א‪,‬‬ ‫ב פ׳‬ ‫ב ענינו‬ ‫כ מ בו א ר‬ ‫יין‪,‬‬ ‫נמ שתה‬ ‫ש טון *‬ ‫ש הי׳‬ ‫ו לו ט‪,‬‬

‫שם ‪— ,‬‬ ‫נ פ ' וי ר א‬ ‫כ מ בו א ר‬ ‫יין‪,‬‬ ‫מ ש ת ה‬ ‫להם‬ ‫ע שה‬

‫א ת די פ טי׳ז‬ ‫זה‬ ‫ע ‪* 8‬י‬ ‫לפר ש‬ ‫א מ ר ת• מ כ ב ר‬ ‫שונינ‪/‬‬ ‫ב פני ם‬ ‫ב או רי ם‬ ‫קו ל טי ם‬ ‫תו ר ה‬ ‫ש ר ב רי‬ ‫מה‬ ‫ועל‬ ‫«*•(‬
‫הז ה ב‬ ‫כי דו ע‪,‬‬ ‫כי‪,‬‬ ‫ה חייי ת‬ ‫על‬ ‫ד מו ס ב‬ ‫כ ס ף‪,‬‬ ‫כ מ שניו ת‬ ‫זהב‬ ‫ת פו חי‬ ‫י׳ א (‬ ‫) כ׳ ה‬ ‫ב מ ש לי‬

‫לו ן‬ ‫אחד‬ ‫גוון‬ ‫אך‬ ‫ה כ ס ף‪,‬‬ ‫כן‬ ‫ולא‬ ‫כ מ ה גוונין‪,‬‬

‫♦יי׳י׳ ’ *'׳'‬ ‫דרך‬ ‫רק‬ ‫כ לו מ ר‪,‬‬ ‫לו ע‬ ‫אחד‬ ‫גוון‬ ‫אך‬ ‫א מנ ם‬ ‫ב פ ש טו ת ה‬ ‫ה תו ר ה‪:‬‬ ‫מ ת כונ ת‬ ‫וכך‬

‫ה פ ש ט;‬ ‫דרך‬ ‫יקרא‬ ‫ו לז ה‬ ‫כ ק רי א תנ ע‬ ‫ו עניני ם‬ ‫ככתבם‬ ‫ד ב רי ם‬

‫ל תו ר ה •‬ ‫פני ם‬ ‫״ ש ב עי ם‬ ‫ו כ ט׳ ש‬ ‫להכע‬ ‫ו או פני ם‬ ‫פני ם‬ ‫כסה‬ ‫ו ט ע מיז ע‬ ‫ב ב או רי ה‬ ‫כן‬ ‫ולא‬

‫ש כ מ ה ג ו ו נ י ם לה " ^‬ ‫ז ה ^‬ ‫ל ת פו חי‬ ‫שנ ד מי ם‬ ‫ה תו ד ה‬ ‫) פני מיו ת‬ ‫זהב‬ ‫ת פו חי‬ ‫ה כ תו ב ן‬ ‫ב או ר‬ ‫וז הו‬

‫ה ב ס! * ♦‬ ‫כ מו‬ ‫לו ע‬ ‫אחד‬ ‫ש ד ק גון‬ ‫ה תו רו ע‬ ‫של‬ ‫פ ש טו ת ה‬ ‫הי א‬ ‫כ פ ף‪,‬‬ ‫כ א פו ד ת‬ ‫כ ס ף‪,‬‬ ‫■ ב מ ש כיו ת‬

‫רמח‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ט׳ ״קרי וכ תיב‪ /‬סעיף א׳ )הקדמה(‬ ‫מבוא‬

‫כי ידוע הוא‪ ,‬אשר יסודי ההלכות; כל מה שהם )היסודות( יותר נושנים ויותר‬
‫■־עתיקים הם יותר חשובים ויותר נהדרים ונאדרים; וכשנחקור אחר ברור דבר הלכה‬
‫■ינמצא לו סמך באחד מספרי הראשונים; לבנו יותר נכון ובטוח בודאית הדבר ובאםונתה‬
‫׳■־יקיומד‪ .‬מאשר נמצא סמך באחד מספרי האחרונים ; וזה ידוע לכל רב וחכם ולכל מורד‪.‬‬
‫לכל מי שהונה וחוקר בדעת הכמת התורה ; ומרומז זה במאמרי הז״ל‬ ‫''ייאין ובכלל‬
‫י■ הידועים ‪ :‬אם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם וכו׳)ברכות; כ׳ א׳( ; טובה צפרנם של‬
‫׳■ראשונים מכרסם של אחרונים )יומא; ט׳ ב׳(‪ ,‬וכדומה מאמרים כאלה יי(;‬
‫ההלכות ‪ :‬הן‪ ,‬האגדות;‬ ‫ולא כן דבר האגדות ‪ :‬ענינן בזה הפוך מוחלט מענין‬
‫לפי תכונת הליכות עולם ולפי תכונת‬ ‫־סשתנות באורן ברוחן ובטעמן לפי מהלך החיים‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫■!המזגים ‪:‬‬
‫הן דבר ידוע הוא‪ ,‬כי היו זמנים שבהם בכרו את באור האגדות לפי פשוטן;‬
‫•■■דברים ככתבם וענינים כהויתם ; והיו זמנים ששקדו לבארן על דרך הסוד וחכמת הנסתר;‬
‫•יעוד זמנים שתאבו לפותרן על דרך' המחקר וההגיון‪ .‬או על דרך משל ומליצה‪ ,‬חידות‬
‫■ורמזים; וכדומה באורים אציליים ורוחנים‪ ,‬לפי טעם בני הדור‪ ,‬לפי ערכם ולפי השגתם‬
‫• ולפי־ מצבם המוסרי ולפי עמדתם בחיים והליכת עולמם ; וכל אחד מצא בהן טעם ויסוד‬
‫׳אל הרוח אשר נשאו לבו ואל הדבר אשר נתן נפשו עליו ; וזה ידוע לכל תופשי משוט‬
‫ומטיפים עליהן על כל‬ ‫‪ -‬נים האגדות והמדרשים ומר‪.‬ענינים בהן ובבאוריהן מדור דור‪,‬‬
‫■ידבר וענין הבא בעולם ובהיים‪ ,‬בכלל ובפרט‪.‬‬

‫זה‬ ‫כי‬ ‫ו ב רו ר‪,‬‬ ‫פ שו ט‬ ‫זה‬ ‫א טנ ם‬ ‫אך‬ ‫ב ב ת ר אי'‪,‬‬ ‫‪,‬הלכה‬ ‫ה ל כו ת‬ ‫ב פ ס קי‬ ‫אחד‬ ‫כלל‬ ‫ס צינו‬ ‫ואס‬ ‫יי *(‬

‫בז ה‪,‬‬ ‫וי ת רונ ם‬ ‫י ח ש בו‪,‬‬ ‫ר א שוני ם‬ ‫ל ח כ טי ם‬ ‫הם‬ ‫שאף‬ ‫ה ר א שו ני ם‪,‬‬ ‫ש ב דו רו ת‬ ‫ה א ח דוני ם‬ ‫על‬ ‫נאטד‬

‫ג ד עו‬ ‫או‬ ‫ע לי ה ם‬ ‫ו הו סי פו‬ ‫ו צ ר פו ם‬ ‫ו כ ק רו ם‬ ‫ו ח ק רו ם‬ ‫להם‬ ‫ה קו ר טי ם‬ ‫ה ח כ מי ם‬ ‫ד ב רי‬ ‫ר או‬ ‫כבר‬ ‫שהם‬

‫ל הו סי ף‬ ‫ב ה ם‪,‬‬ ‫לחד ש‬ ‫מה‬ ‫ו מו צי א‬ ‫ומבקרם‬ ‫ה ד מ ב׳ ם‬ ‫ד ב די‬ ‫מ בי א‬ ‫ה ר מ ב׳ן‬ ‫אם‬ ‫ל מ ש ל‪,‬‬ ‫מ ה ם‪,‬‬

‫ו ה ד מ ב׳ ם‬ ‫ה ר מנ ״ ם‪,‬‬ ‫ד ב די‬ ‫דאה‬ ‫כנ ד‬ ‫הו א‬ ‫ני‬ ‫י ען‬ ‫כ ד מ ב׳ ף‪,‬‬ ‫‪,‬הלכה‬ ‫כי‬ ‫א מ דינן‬ ‫ו כ דו מ ה‪,‬‬ ‫ו לג רו ע‬

‫ה א מ תי ם ;‬ ‫ה ח כ מי ם‬ ‫כמדת‬ ‫ע לי ה ם‪,‬‬ ‫מו ד ה‬ ‫הי'‬ ‫דאם‬ ‫ואם‬ ‫ה ר מ כ ״ן‪,‬‬ ‫של‬ ‫ד ב ריו‬ ‫דאה‬ ‫לא‬ ‫‪.‬‬

‫סו ף *‬ ‫אי)‬ ‫‪,‬עד‬ ‫בז מן‬ ‫מ או ח ר‬ ‫ש הו א‬ ‫מו ר ה‬ ‫שכל‬ ‫ו קיי מי‪,‬‬ ‫מו ח ל ט‬ ‫כלל‬ ‫לו מ ר‬ ‫ח לי ל ה‬ ‫אבל‬

‫המ שפט‬ ‫מ!‬ ‫ולא‬ ‫הדעת‬ ‫ם;‬ ‫לא‬ ‫אינו‬ ‫זה‬ ‫דכד‬ ‫כו ד אי‬ ‫ה ר א שוני ם‪,‬‬ ‫ח כ מי‬ ‫כל‬ ‫על‬ ‫לו‬ ‫י ת רון‬

‫להאמר ;‬ ‫; ה הגיוני ו א סו ר‬

‫על‬ ‫הנ ק ר א‬ ‫שו׳ ת‬ ‫ב ס פ רו‬ ‫אל שקר‬ ‫מ ה ר׳ ם‬ ‫ו הו א‬ ‫ז ה‪,‬‬ ‫ב ענין‬ ‫שנג ע‬ ‫אחד‬ ‫לג דו ל‬ ‫ו מ צ א תי‬

‫איז ה‬ ‫עד‬ ‫ואדע‬ ‫י תן‬ ‫ו מי‬ ‫ה ל שון‪:‬‬ ‫כזו‬ ‫נ״ ר(‬ ‫) סי מן‬ ‫ש ל פניו‬ ‫נ ענין‬ ‫ה ד ב רי ם‬ ‫בהמ שך‬ ‫כתב‬ ‫‪ -‬ש מו‪,‬‬

‫דבר‬ ‫ה עו ל ם‪,‬‬ ‫פו ף‬ ‫עד‬ ‫ואם‬ ‫נ ב ת ר אי‪,‬‬ ‫הלכה‬ ‫לו מ ר‬ ‫א ליו(‬ ‫שנו ת ב‬ ‫לז ה‬ ‫) מ כוין‬ ‫ל ד ע‪ ,‬ת ו‬ ‫ימ שך‬ ‫‪r‬ז מ;‬

‫כי ח ש‬ ‫א פי לו‬ ‫ה ר א שוני ם‬ ‫עם‬ ‫א לו‬ ‫ל דו רו ת‬ ‫יח ש‬ ‫ש אין‬ ‫כ חו כ א‪,‬‬ ‫ד הוי‬ ‫ה ד ע ת‪,‬‬ ‫על‬ ‫ל ה ע לו ת‬ ‫א סו ר‬ ‫‪-‬ז ה‬

‫ה דו רוו;‬ ‫ה ר א שו ני ם‪ ,‬ו נ ש ״ ב‬ ‫ש ב ד ב רי‬ ‫הקל‬ ‫את‬ ‫א לו‬ ‫דו רו ת‬ ‫ש י ב י מי‬ ‫ו ה לו אי‬ ‫א ד ם‪,‬‬ ‫בני‬ ‫עם‬ ‫'‪-‬וז קו ף‬

‫ע כ׳ ל ‪- .‬‬ ‫’‬ ‫ו כו׳‬ ‫״‪ -‬ה ב אי ם‬

 ‫ברוך‬ ‫)זכרונוהי(‬ ‫ממור‬ ‫‪496‬‬

‫םר»״י‬ ‫״ ‪y a r n‬‬ ‫וכעין הערה זו כתב הרשב״ם בפירושו לתורה‪ ,‬בתחלת פרשת וישב‬
‫)אביו זקנו( שאסר ״לוא הי׳ לו פנאי הי׳ עושה פירושים חדשים למקרא לפי הפשטים‬
‫המתחדשים מזמן לזמן"‪ ,‬עכ״ל;‬
‫וכן מעינו למהרש״א‪ ,‬מרי דאגדתא‪ ,‬כחדושי אגדות שלו‪ ,‬ששינה דעתו מזמן לזמן‬
‫מבלי להתחשב עם הפליאויז‬ ‫בתת באור האנחת ‪ :‬לפעמים הוא מבאר אותן כפשטן‪,‬‬
‫שבהן‪ ,‬כמו ביבמות )צ״ז ב׳( מבאר את האגדה ״כל ת״ח )נפטר( שאומרים דבר שמועה‬
‫מפיובעוה״ז שפתותיו ד ו ב ב ו ת בקבר" ומפרש אותה כפשטה‪ ,‬דברים ככתבם ״שהשפתים‬
‫מרחשות ע״י הכה המעורר וכו׳ ״ ‪ ,‬עיי׳יש‪ :‬וכן במם׳ ב״ב )ע״ד ב׳( בעניו האגדות‬
‫הנפלאות •על הלויתן‪ ,‬הוא אומר ז «ודאי יש לנו להאמין בכל הדברים האלה כפשטם‪,‬‬
‫ואין הדברים יוצאים ממשמעם״ ‪ ,‬עכ״ל ;‬
‫ולפעמים מבאר על דרך המחקר‪ ,‬כמו בשבת וקי״ט א׳( במאמר ״מפני מה הבליו‬
‫של שבת דיחו נודף״ אסר אחד דחכמים ״תבלק אחד יש לנו ושבת שמו״ — מפרש‬
‫הוא‪ ,‬שאותו התבלין הוא מין ירק ששמו ״שכת״ )ראה כמם׳ מעשרות פ״ד מ״ה( }‬
‫ולפעמים נוטה לפרש על דרך הקבלה‪ ,‬ראה בחדושיו לחנינה )י״ב א׳( ולב״ם‬
‫)פ״ו א'(; ובשבת )קג״ב א׳( ובמו״ק )ט״ו כ'( אומר ״שיש רשעים שגם נשמתם ורות®‬
‫נתהפך לבהמה ע״י גלגול וכו׳ ״ ; —‬
‫שלמהלך האגדות חדשים מקרוב יבאו באוריהם לסול‬ ‫והנה מכל זה מתבאר‪,‬‬
‫באמורי‬ ‫מסלות חדשות‪ ,‬והבאורים האלה רצויות לשומעיהם כל אחד בשעתו ; והנה‬
‫היפך מוחלט מתכונת רוחן וענינן של הלכות‪ ,‬אשר כל מה שיותר זקנה חופפת עליתג‬
‫הן יותר נוחות ורצויות ומתקבלות באהבה ובבור‪ ,‬ותפארתה עליהן ;‬
‫והגה ידוע הוא‪ ,‬כי היין‪ ,‬כל מה שהוא ישן ביותר הוא יקר ומכובד בערבו ®י^‬
‫חדש )ועיין במם' מגילה )ט״ז ב׳( שיוסף שלח ליעקב מתנה יין ישן(; וכנגד זה התפות<‬
‫כל שהוא יותר חדש ויותר באבו הוא יותר מוטעם ויותר חביב ורצוי!‬
‫וזהו שאפר ‪ :‬סמבוני באשישות )ביין( אלו הלכות‪ ,‬שבשניהם עולה תכונת‬
‫במעלות רמות ונכבדות‪ • ,‬כמבואר‪ ,‬ויחש אחד להם ! רפדוני בתפוחים אלו אגרי^׳‬
‫שבשניהם מעלת העלומים והחדוש נוחה ורצויה‪ ,‬ויחש אחד גם להם‪ ,‬וכמבואר הסל •‬

‫והנה כבד הגדתי‪ ,‬כי הבוחר יבחר כאחד משני הבאורים האלה במאמר יי*‬
‫ב‪,‬ןר‪,‬ן■ להעניגי^‬ ‫ך‪,‬‬ ‫ובבל זאת לא אמנע מלהעיר‪ ,‬בי יתרון להשגי בזה‪ ,‬שהמ^ל‬
‫לפיגאיי‬ ‫‪,‬לאבן‬ ‫ו ל נ ו ף התפוחים‪.‬‬ ‫ל נ ו ף ■האשישות‬ ‫שבפסוק‪ ,‬כלומר‪ ,‬מכוון‬
‫רדאשון‪ ,‬המשל איננו לנוף היין יהתפוחים‪ ,‬כי אם ל ק נ ק נ י ה ם ו ל כ ל י ה ם • " '‬
‫רמט‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ־ט׳ ״קרי ־וכתיב״ ‪ ,‬סדף א׳ )הקדמה(‬ ‫מבוא‬

‫‪).‬סימן י(‬ ‫‪.‬‬

‫ואשובה אל עני; הפרק‪■ ,‬אל ההחלטה ■אשר יסוד ועיקר סגנו; הדרשות אשר על‬
‫״אל תקרא כך אלא כך״ הוא בא אך ורק לרמז ולסיס; ולאסמכתא בעלמא לזכרו;‬ ‫‪V‬‬ ‫'^ “‬

‫זזיכר ולא בכונת חלוף ושנוי ■יסודי ם; הקריאה הקבועה^ וכפי שנתבאר הכל בשני‬
‫יזסימנים הראשונים אשר בהקדמה ‪.‬זו ; ואי; כל יסוד להערת ר׳ אלי׳ בחור אשר רצה‬
‫‪,-U,‬‬
‫'ייעטיס כונה זרה זו בדעת חז״ל )סיס; נ'‪!(.‬‬
‫ואמנם אם ‪-‬יש מה להעיר על ההנ‪,‬חה הנזכרת שבארנו — יש להעיר מצד אחר‪,‬‬
‫ממה שאמרו ■במם׳ עירובי; )כ׳א ב׳( על הפסוק דקהלת )י״ב( ולהג הרבה‬ ‫למשל‪,‬‬
‫חכמים נדו; קשה ;‬ ‫’’^יעת בשר‪ ,‬אמר רב פפא‪ ,‬מלמד ששל ה מ ל ע י נ על דברי‬
‫^ימבואר‪ ,‬שדריש ו ל ה ג ‪).‬דכתיב בפסוק( כמו ו ל ע ג בעי״;(‪ 5‬מתקיף לה רבא‪ ,‬סירי‬
‫_‬ ‫'ילעג כתיב )והא( ול‪-‬הג כתיב? ע׳ב^‬
‫ולפי המבואר‪ ,‬רכל דרשות ■כאלה ה; רק לרמז ולסים; בלבד‪ ,‬או רק לזכרו;‬
‫זיכייס‪ ,‬מעי; יתד לתלות בו‪ ,‬קשה‪ ,‬מה קשה לו לרבא ״והא ולהג כתיב״ ? והא כ; דרך‬
‫'^יישות הבאות לרמז ולסימז שאי; קפידא בחלוף אותיות וכמו שהבאנו ובארנו )סיס; ג׳(;‬
‫יכייתר בחלוף ה׳ בעי״ן‪ ,‬שהם ממוצא אהד )אה־״ע( מן הגרו;‪ ,‬וכידוע‪ ,‬אותיות שממוצא‬
‫קלות ונוחות להתחלף‪ ,‬וכפי שבארנו למעלה בהמשך פרק ששי‪ ,‬עם המון דוגמאות‬
‫'י^יצליס ?•‬

‫וכזה קיצה בזבחים )ק״ז א׳( דאיתא שם בעני; דאיירי שם ‪ :‬אמרי רב כהנא‪ ,‬אמר‬
‫)פ׳ אחרי( ועליהם תאמר‪ ,‬על הסמוכים תאמר )כונתו כמו דדרשינן בעלמא ‪ :‬״על—‬
‫^®טוך״( ‪ :‬מתקיף לה רבא‪ ,‬מידי ועליהם )בעי״;( כתיב‪ ,‬והא ו א ל י ה ם ^באל״ף( כתיב?‬
‫וקשה גם כן‪.‬מה קשה לו לרבא‪ ,‬והא ידוע שהאל״ף והעי״; מתחלפים‪ ,‬מפני שהם‬
‫®®יצא אחד ‪).‬אהה״ע( מ; הגרון‪ ,‬וכמו שאמרו בברכות )ל״ד א׳( על הפסוק ויתפלל משה‬
‫יי׳'‪ /‬אל הקרא ‪.‬אל ‪.‬ה׳ אלא על ה'‪ ,‬והרבה כהנה‪ ,‬כמו שבארנו למעלה פרק ששי?‬
‫אך באמת הדבר נכון ומדויק ‪.‬מאוד‪ ,‬ודברי חכמים'נערכים ושקולים במשקל זהב‬
‫דרך אותיות כאלו וכאלו להתחלף‬ ‫''*'*צני הפץ ויקר ; והבאור הוא‪ ,‬בי אעפ״י שאמנם‬
‫'ילדירש בדרך חלוף‪ ,‬אעפ״י כן‪ ,‬דרך הדורשים ל ה ק ד י ם לדרשותיהם את העתקת‬
‫כצורתו וכתמונתו ככתוב באותיותיו כמו שהן‪ ,‬ואח״ב להוסיף ולאמר ; ״אל תקרא‬
‫אלא כך״ ובמו שהבאנו הר‪.‬בה כאלה למעלה׳ בפרק ו׳ ולמעלה בהקדמה זו לפרק זה‬
‫י‬ ‫^סימ‪:‬ג׳(‪ ;.‬־‬
‫ובענינים שלפנינו הי׳ לרב פפא ‪).‬בעירובין( לומר ״דכתיב ולהג הרבה יגיעת בשר‪,‬‬
‫‪h if‬‬
‫•‬ ‫י‪-‬קרא ו ל ה ג ‪.‬אלא ו ל ע ג ובו׳ ״■‪i‬‬
‫‪32‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זברונותי(‬ ‫מסור‬ ‫‪498‬‬

‫ולרב כהנא )בזכחים( הי׳ צריך לומר ״שנאמר ואליהם תאס^ אל תקרא ואליהם‪/‬‬
‫אלא ו ע ל י ה ם ״ ;‬
‫שנאמר‬ ‫דכתיבולעג‪,‬‬ ‫בלא כל הקדמה‪,‬‬ ‫אבל מכיון שאומרים בסתמא‪,‬‬
‫דאמנם כן כ ת ו ב בפסוק‪ ,‬יפה מקשה רבא‪ :‬מירי‬ ‫ו ע ל י ה ם ; ולשונות אלו מורות‪,‬‬
‫וזהו כאומר ‪ :‬אם תרצו לדרוש בחלוף אור!‪/‬‬ ‫כ ת י ב ‪ ,‬מידי ועליהם כ ת י ב ?‬ ‫ולעג‬
‫פרשו‪ ,‬בארו דבריכם‪ ,‬כי דק ד ו ר ש י ם אתם כ ן ‪ ,‬אבל לא ש כ ן כ ת ו ב בפסוק ׳*(*•‬

‫וכן יש להעיר על כלל הנחה זו ״שהלשון והענין אל תקרא כך‪ ,‬אלא כך‪ ,‬יבאו■‬
‫רק לרמז ולסימן וזכרון" ממה שאמרו בברכות )ל׳ ב׳(‪ :‬אין עומדין להתפלל אלא מתוך■‬
‫דכתיב )תהלים‪ ,‬צ״ז( השתחוו לה׳ בהדרת קודש‪ /‬אל■‬ ‫כובד ראש )כלומר‪ ,‬בהכנעה(‪,‬‬
‫תקרא בהדרת קודש‪ ,‬אלא ב ח ר ד ת קודש‪ ,‬ע״כ ; )ובאור הכרח ״אל תקרא״ זה‪ ,‬הוא<‪,‬‬
‫משום דהשתחויה והדור הם שגי דברים שאינם מקבילים זה לזה ואינם עולים כאחד;‬
‫ואף גם מנגדים זה לזה‪ ,‬כי בשעה שהארם עסוק ברגשי הכנעה והשתהויה‪ ,‬אז לבו נוטר‬
‫רק לענוד‪ .‬ולשפלות הרוח‪ ,‬וקרוב לרגשי מורא ופחד‪ ,‬ומכש״ב שלא לבו הולך אז להתיפור‬
‫ולהתהדר; ועל כן קשה לו‪ ,‬איך יכוונו זה לזה הלשונות והענינים ה ש ת ה ו י ב ה ד ר ת ל‬
‫לכן דריש בהדרת כמו בהרדו‪ /‬וזה בחלוף מוקדם את הה׳ בחי״ת‪ ,‬אשר כממוצא אחי■‬
‫)אהח״ע‪ ,‬מן הגרון( מתחלפות בנקל זה בזה‪ ,‬כמש״ב למעלה פרק ו׳ ; ושוב מקדים ארי<‬
‫דדי״ש להדלי״ת‪ ,‬אשר מפני שהם קרובים בתמונד‪ .‬ומתחלפים )כמש״ב בפרק הנזכר(‬
‫גם נעתקים לפניהם ולאחריהם‪ ,‬ויוצא ־= ב ח ר ד ת ( ;‬
‫ופריך בגמרא‪ :‬ממאי )דרשת כן בהדרת—בחרדה( ודלמא בהדרת ממש^ וכיי*־‬
‫ופירש״י‪ :‬מציין נפשי׳ — מקשט עצםי■‬ ‫מצלי‪,‬‬ ‫דרב יהודה דהוי מציין נפשי׳ והדר‬
‫‪.‬‬ ‫בבגדיו‪ ,‬עכ״ל ;‬
‫ולפי ההנחה שבארנו‪. ,‬דבל עיקר ענינו של הסגנון מן ״אל תקרא״ הוא רק‬
‫ולסימן ולזכרון דברים בלבד — לפי זה קשה‪ ,‬מד‪ .‬קשר‪ .‬לו ״ודלמא בהדרת ממש' ׳־‬
‫כי הלא בדבר שבא רק לרמז ולסימן אפשר לדרוש בכל אופן שהוא ובכל המונד‪ ,‬שר\א•‬
‫אך באמת גם בזד‪ ,‬יש לפרש המכוון הנא ‪ p‬מהקושיא‪ ,‬דכיון דכל עיקר המ'‬ ‫‪,‬‬

‫י‬ ‫שמצינו לו ע די כזה ן בסס׳ נויר )נ*^‬ ‫ל רנ א גו שי‪/‬‬ ‫כזה‬ ‫ואטנם לכאורה •ש להקשות‬ ‫א(‬
‫וגניי' ’*'•‬ ‫^‬ ‫ככל תושיה יתגלע‪,‬‬ ‫נשרד‬ ‫לתאוה יבקש‬ ‫דריש השמוק דסשלי )י׳ ח א׳(‬
‫ש נ ת ג ל ה קלונו נ ב תי כנסיות וכבתי מדרשות‪ ,‬הרי דטשרש נ טו ד כ ת י כ■ יתגלוז‪ .‬גי'‬
‫>•‬ ‫י‬
‫אלא י ח נ י׳ ^‬ ‫‪,‬ף‪,‬גל^^‬ ‫ולא ב עי׳ן‪ ,‬ונם הוא אינו סקדים לו ס ר‪, :‬י כ תי ב ין^^לןן^ אל‬
‫אך שם ב א ט ת גם' יתגלע ב עי ץ מורה על גלוי ושרסוס‪ ,‬ומד‪ ,‬דכתיב בעי־ן טורי׳‬
‫■‬ ‫השרזת הגלוי‪ ,‬עיין בכפרשים ו נ ע ר ו ך ‪— .‬‬
‫ת‬ ‫מבוא‬ ‫פיק ט׳ ■״קרי וכתיב״ ‪ ,‬סעיף א׳ )הקדמה(‬ ‫מבוא‬

‫הדרשה בא‪ ,‬מפני שלא שייך הדור בשעת השתחויה‪ ,‬כמו שנתבאר‪ ,‬על זה מקשה דהלא‬
‫אפשר ואפשר לייחש ולאחד הענינים )הדור והשתחויה( זה לזה‪ ,‬והיינו שההדור יבא מצד‬
‫אחר ובתמונה אהדת‪ ,‬בציון בגדים שילבוש קודם שיתפלל‪ ,‬וכדרב יהודה )כפי פירש״י‬
‫שהבאנו( ‪ ,‬ואם כן‪ ,‬הלא אי; כל הכרח קל לשנות הקריאה אף בדרך רמז ואסמכתא ;‬
‫‪,‬‬ ‫יזו בונת הקושיא ‪— .‬‬

‫)סימן ז'(‬

‫ולא אמנע מלהביע צערי בדבר אהד בענין זה שאנו עומדים בו‪ ,‬ולע״ע לא‬
‫מצאתי לו ארוכה‪:‬‬
‫הנה בהושע )ו׳‪ ,‬ח׳—ט׳( כתוב ‪ :‬״נלעד קרית פועלי און עקובה מדם‪ ,‬וכחכי איש‬
‫גדודים הבר כהנים דרך ירצהו שכמה כי זמה עשו״ ‪ ,‬ע״ב;;‬
‫ופירש״י ‪ :‬ובהבי איש גדודים וגו׳ ובאסיפת איש ציד דגים האוספם בחכה יחד כן‬
‫חכי גדודים חבורות כהניהם המחברים ללכת בדרך ירצחו שם כולם שכם אחד״‪ ,‬עכ״ל‪5‬‬
‫וכזה פירש הרד״ק וזו לשונו‪ :‬דרך ירצהו שבמה‪ ,‬כמו דרך ירצחו כולם שבם‬
‫‪-‬‬ ‫אחד‪ ,‬עכ״ל;‬
‫שכמה‪,‬‬ ‫וכן פרשו יתר המפרשים‪ ,‬וכולם כאחר יבארו המלה ש כ מ ה בנקוד‬ ‫‪.‬‬
‫*‬ ‫נהגו״ל השי״ן ובשו״א הכ״ף‪5‬‬
‫ועתה נראה איך יפרשו חז״ל פסוק זה‪ :‬הנה במם׳ מכות )י׳ א׳( בענין דאיירי‬
‫גלעד קרית פועלי און‬ ‫י‪2‬ם באה לשון זו ‪ :‬״בגלעד שכיחי רוצחים‪ ,‬דכתיב )הושע‪ ,‬ו׳(‬
‫?קובה מדם‪ .‬אמר אביי‪ ,‬ב ש כ ם נמי שביהי רוצהים‪ ,‬דכתיב )שם( וכחכי איש נדודים‬
‫חבר כהנים דרך ירצחו ש כ מ ה ״ ‪ ,‬ע״כ ;‬
‫לא מהוראת צד אהד ודעה אחת ובנקוד שכמ^‬ ‫הנה מפרשים המלה ״שכמה״‬
‫נטו שהבינו כל המפרשים שהבאנו‪ ,‬כי אם מהוראת שם ה ע י ר ■ ש כ ם ‪ ,‬ומפרשים‬
‫^ כ מ ה ‪ ,‬כמו לעיר שכם‪ ,‬תחת הלשון ל ש כ ם ‪ ,‬וכמו ירושלימה‪ ,‬מצרימה‪ ,‬וכדומה;‬

‫והגה לוא גם נאמר‪ ,‬כי הז״ל משנים הקריאה והנקוד‪ ,‬אין זה פלא‪ ,‬כי לתכלית‬
‫אייו כונה ורמז ואסמכתא דרכם בכך‪ ,‬כאשר כבר הראנו זה למדי‪ ,‬וכל עיקר סגנון ״אל‬
‫ייקיא כך‪ ,‬אלא כך״ בנוי ומיוסד על שנוי ‪ :‬הקריאה מן הנקודות או מן האותיות‪ ,‬וכפי‬
‫י־יוגטאות שהבאנו בהמשך ״הקדמה״ זו )ראה למעלה סימן ג׳(‪ . ,‬ואשר עוד תבאנה על■‬
‫יסדר בסעיף הבא ‪:‬‬
‫אך הנה בכל מקום שמפרשים בשנוי נקודות או אותיות הם מבארים דבריהנג;‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪500‬‬

‫מפורש כלשון ‪,‬אל תקרא כך‪ ,‬אלא כך״; ובמקצת מקומות שדרשו בשנוי בלא קדמות‬
‫;הלשון ״אל תקרא וכו׳ ״ משיבים תיכף החכמים עליהם בשאלה ובתמיה ״מידי בך כתיב׳‬
‫‪.‬זהא כך כתיב? ‪ /‬וכמו שהבאנו בסימן הקודם מעירובין ומזבחים;‬

‫וכאן לא הקדימו לומר ״אל תקרא שב ם‪ /‬אלא שכסה ״ ‪ ,‬אך שונים דבריהם ייטי‬
‫^‬ ‫‪TVJ‬‬ ‫‪T• V‬‬
‫תפשוט כמו דכתיב ממש שכמה‪ ,‬והז״ל לא השיבו עליהם ״מידי שכמה כתיב והא שכסה‬
‫‪'V‬‬ ‫‪TVt‬‬ ‫‪TV:‬‬
‫•כתיב?״‬
‫ומבואר מ ז‪ /‬שחז״ל באמת קראו למלה זו בנקוד ש כ מ ה ‪ ,‬והוא ‪£5‬לא ; אם‬
‫‪T •* J‬‬
‫־כמו שכתבו התוס׳ בשבת )נ״ה ב׳( דהתלמוד חולק ■ בכמה מקומות עם המסורת‬
‫'‪.‬אשר לנו ;‬
‫אבל מה רב הצער‪ ,‬כי רש״י וכל המפרשים שהבאנו לא חשו ולא העירו מפיריה*‬
‫הז״ל‪ ,‬כדרכם בכל מקום באופנים כאלה לומר ״ורבותינו פרשו כך וכך״ ‪ ,‬וביותר כי*!‬
‫הי׳ להם להמפרשים להעיר על ז ‪ /‬אהרי שבאמת באורם או הבנתם בסדר נקוד מלת‬
‫זו קרוב לפשוטו של מקרא ;‬

‫האמנם כולם היו בהעלם עין מכל סוגיא זו ? וכמה ידאב הלב למהשבה זו !‬
‫וכפלים לצער‪ ,‬כי גם מפרשי התלמוד במס׳ מכות שם לא עמדו על זר­‬ ‫■‬
‫■ ושוב ראיתי בפירוש הגאון מלבי״ם להושע‪ ,‬מפרש על דעת עצמו המלה שכסת‬
‫כמו ש כ מ ה ‪ ,‬כי לא הזכיר מדעת הז״ל ; ובהיות כן‪ ,‬תמה אני‪ ,‬איך תקפה ;ןליו רעת'‬
‫‪ .‬ה פ ר ט י ת לשנות הנקוד נגד המסורה ונגד כל המפרשים‪ ,‬אחרי שלא נסמך על חז״ל ’ ^'‬
‫ואמנם אין להעיר על מה שכתבנו בדרך הז״ל להקדים לשנוי הקריאה את הל׳־וו!‬
‫‪.‬‬ ‫*‬ ‫*‬

‫מן הדרשה הידועה בתלמוד על הפסוק בפרשת העקדרי ‪.‬‬ ‫‪,‬״אל תקרא כך‪ ,‬אלא כך״‬
‫•וירא( שבו לכם פה עם החמור — עם הדומה לחמור )יבמות‪ ,‬מ״ב א׳(‪ ,‬אשר בהיו!?®’'■‬
‫‪:‬ראשונה נראה שמשנים הקריאה מן מלת הקשור ״עם" )בהיר״ק( לשם עצס ^עם״ )בפת י*‬
‫;העי״ן( ‪ ,‬ואעפ״י שאין מקדימים לומר ״אל תקרא עם‪ .‬אלא עם״ ?‬
‫לא עפ׳^ שנוי הקריאה בהנקוד בא‬ ‫יען רעל האמת לא כן הוא‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫י‬
‫;דרשה זו‪ ,‬אך כונה אחרת בדרשה רמזית זאת‪ ,‬וזה ענינה ובאורה ‪:‬‬
‫כי כבר בארנו ההבדל שבין מלת הקשור או הצרוף ״את״ י ובין מלר יי'‬
‫‪,‬׳ ךף‪,‬ךןר^י ןן‪1‬וא גם אם‬ ‫■כי בעוד אשר המלה ״את״ מורה רק על צרוף‬
‫אהד טפל להשני )וכמ״ש בב״ק )מ״א א׳( על הפסוק דפ׳ משפט‪,‬ס ןן!א ‪,‬אבל את‬
‫‪:‬את — דטפל לבשרו‪ ,‬ומאי ניהו — עורו(— הנה המלה ״עם״ מורה על השתוות נ‬
‫»ו מוסרית משני הצדדים‪ ,‬וכפי הדוגמאות שנביא‪:‬‬
‫רנא‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ט׳ ‪,‬קרי וכתיב״ ‪ ,‬סעיף א׳ והקדמה(‪.‬‬ ‫מבוא‬
‫הנה כי כ; דרשו במ״ר ר״פ וישלח‪ ,‬וארבע מאות איש עמו )עם עשו( — כעם;‬
‫מה הוא גבור אף הם גבורים‪5‬‬
‫ובמ״ר פ׳ בלק‪ ,‬וילך בלעם עם שרי בלק ‪ --‬שמח כמוהם }‬
‫ובמס' נזיר )מ״ה א׳( ויקח משה את עצמות יוסף עמו — עמו במחיצתו‪ ,‬כלומר״‬
‫ססיד לו ולהפציו שלון‬

‫וכן בברכות )י״ב ב׳( ומחר אתה עמי )שמואל א׳‪ ,‬כ״ח( — עמי במחיצתי*‪.‬‬
‫ומזה הטעם דרשו בקדושי; )כ*ב א׳( לענין מזונות עבדים דכתיב )פ׳ ראה( כי‬
‫טוב לו עמך‪ ,‬עמך במאכל עמך במשתה ובו'‪ ,‬והיינו שיד‪,‬י׳ שוה לך בבל תנאי דתיים;‬

‫’‬ ‫כתיב החת מלת הקשר ״עם״ המלה ״את"‬ ‫ובכל אלה הענינים דייק מדלא‬
‫)יארבע מאות איש אתו ; וילך בלעם את שרי בלק ‪ :‬ויקח משה את עצמות יוסף אתו ;‬
‫‪.‬יטחר אתה אתי ; כי טוב לו אתך( ‪ .‬וראה מה שכתבנו עפ״י זה כונה נאותה בתורה בפ׳‬
‫יירא למעלה בפרק הקודם סעיף ב׳ ‪ ,‬בהערה ‪:‬‬
‫‪,‬עם״ החמור —‬ ‫ואף כאן דריש מדלא כתיב שבו לכם פה את החמור‪ ,‬וכתיב‬
‫טשמע דשוים הם עם החמור‪ ,‬וזהו ״עם הדומח לחמור״;‬
‫אבל לא שמשנה הנקוד והקריאה וההוראה ‪— .‬‬

‫)סימן ח׳(‬

‫ועוד אמרתי לברר מה שמצינו באיזה מקומות בתלמוד שקראו לדרשות רמזיות‬
‫יסימניות בשם ״פשוטו של מקרא״ ‪,‬‬
‫כמ ו ‪:‬‬
‫במם׳ כתובות )קי״א ב׳( ‪ :‬כי אתא רב דימי אמר‪ ,‬מאי דכתיב )פ׳ ויהי( אוסרי‬ ‫א(‬
‫לנפן עירה ונו׳ ‪ ,‬אין לך כל נפן ונפן שבארץ ישראל שאין צריך עירה )חמורה‬
‫ולשרקה בני אתונו — אין לך כל אילן סרק בארץ ישראל שאינו‬ ‫;‬ ‫צעירה( לבצור‬
‫מוציא משא שתי אתונות ן ושמא תאמר‪ ,‬אין בו יין‪ ,‬ת״ל כבם ביין לבושו יי(‪5‬‬

‫ראי׳ דשייך מדרשת חהל בענין‬ ‫והניא‬ ‫כבוס ביין‪,‬‬ ‫ע׳ בר״ן ם־יח י שבת שחקר אם שייך‬
‫נפלא הדבר‪ ,‬שלא‬ ‫ע׳ ב ; יכפה‬ ‫לאבלה‪ ,‬ודרשינן ולא לכביסה‪,‬‬ ‫שביעיוע דכתיב )‪ 0‬׳ בהר(‬
‫הני א מקרא מסורש זה כנם ביין לבושו ‪ _ .‬ועיין באו״ח סימן של״ד סעין* כ ^ מה שנוגע‬
‫סזו‪ :‬לדינא ‪—.‬‬
 ‫יברור‬ ‫)זברונותי(‬ ‫מקדר‬ ‫?‪502‬‬

‫■ ושמא האפר אינו אדום‪ ,‬ת״ל ובדם ענבים ; ושמא האפר אינו פרוה^ ת״ל פותה‬
‫ושמא האמר אין בו טעם‪ ,‬ת״ל חכלילי עינים מיין‪ ,‬כל חיך שטועפו אופר ‪, .‬לי*‬
‫לי״ ; ושמא תאמר לנערים יפה ולזקנים אינו יפה =( ‪ ,‬ת״ל‪ ,‬ולבן שינים םחלב<‬
‫אל תקרא ולבן שנים‪ ,‬אלא ולבן שנים נ( ;‬
‫ושוב אמרו שם ‪ :‬פשטי׳ דקרא במאי כתיב‪ ,‬כי אתא רב דימי אמר‪ ,‬אפריז‬
‫רבש״ע‪ ,‬רמוז לי בעיניך דבסים סחפרא‪ ,‬ואחיי לי‬ ‫‪ ,‬כנסת ישראל לפני הקב״ה‪,‬‬
‫י‬ ‫י‬ ‫שיניך דבסים פחלבא‬
‫י ( ;‬

‫והנה כמה נפלא הדבר‪ ,‬שקורא לדרשה זו ״פשטי׳ דקרא״‪,‬׳ בעוד שהיא‬
‫יותר אנדית מהקודמת‪ ,‬והנה לההיא קורא רפזית ולא פשטית ? )ועיין בפמוך‬
‫בבאור הרבר(;‬

‫וכן בחולין )ו׳ א׳( פכיא עובדא‪ ,‬ששלח רבי מאיר לרבי שמעון בן אלעזר להבייי‬ ‫ב(‬
‫יין מבי כותאי‪ ,‬אשכחי׳ ההוא סבא ואפר לו בלשון הפסוק דמשלי )כ״ג( ושמת‬
‫סכין בלועך אם בעל נפש אתה ; והבונה‪ ,‬שאם אדם כשר אתה תתגבר על יצ‪-‬יד‬
‫י‬ ‫ולא תעשה זאת )לקחת יין מבי כותאי(‪J‬‬
‫ושוב אמרו שם ‪ :‬פשטי׳ דקרא במאי כתיב — בתלמיד היושב לפני רבי*‬

‫‪ 5,‬בא‬ ‫ר״ל‪ ,‬ושמא תאמר שאינו משכר‪ ,‬דהיינו טרוד‪) ,‬דהרויה של יין היא ש‪3‬רןת(‬
‫כי‬ ‫דהיינו מ שני‪,‬‬ ‫מסתה אותו‪,‬‬ ‫שהיין‬ ‫הסתה‪,‬‬ ‫ת׳ל סותוע וטפרש מלשון‬ ‫סרק‪,‬‬
‫‪. .‬‬ ‫סרסור להסתה‪—.‬‬

‫אינו מבואר‪ ,‬טהיכי תיתא שלא יהי׳ יפה לזקנים ! ואפשר לומר ע פ׳י המבואר לסעלת בדר׳™‘”*‬ ‫ג(‬
‫אד מי מ ת היייי'‬ ‫דעיקר‬ ‫האדום הוא יותר משובו‪ /‬ובמס׳ מנחות )פ׳ז א׳( מתבאר‪,‬‬ ‫שהיין‬
‫אמרו‪ ,‬שרעת זקנים‬ ‫וכמס׳ מגילה )פחז כ׳(‬ ‫ליין הוא רק כשנה הראשונה ליצירתו!‬
‫מיין ישן‪ ,‬וא׳יכ לגבי יקנים הוי מעלת האודם ומעלת העצמי של היין כמו תרתי דסתרי‪^ /‬‬ ‫^‬
‫בעת שהוא כתוקן« אדמימותו‪ ,‬כחדושו‪ ,‬איננו ישן ואיננו נות להם‪ ,‬ובעת שהוא מתישן ו™^‬
‫רגם נע ת ״יזייי‬ ‫בשבח יין ארק ישראל‪,‬‬ ‫ועל זה אמר‬ ‫מעלת 'האדמימות!‬ ‫להם אין לו‬
‫ל ז ק נ י ם איני‬ ‫ושמא תאמר‬ ‫בחדושו ג' כ נוח לזקני‪.‬ם כמו יין י שן‪ .‬ומדויק הלשון‬ ‫י‬
‫‪.‬‬ ‫משום דמעלת האודם בו הוא רק ב ח דו שו‪- .‬‬

‫ויתכן‪ ,‬דדריש בן על דרך אסמכתא‪ ,‬מ׳®'®‬ ‫שנים!‬ ‫כלומר‪ ,‬מי ששערו נעשו לבנים מרבוי‬ ‫י(‬
‫ו ל ו ב ן שנים ‪- .‬‬ ‫לומר‬ ‫דהי' להכתוב‬

‫ולגן שנים מחלב‪ ,‬והנאור הוז» ע‪ 6‬״י מה שאנזיי‬ ‫חכלילי עינים מיין‬ ‫זה מו סנ • על הלשון‬ ‫ד(‬
‫מלנין שינים וזיי*‬ ‫וענין‬ ‫חלב !‬ ‫יותר ממשקוע‬ ‫בגמרא כאן‪ ,‬סוב המלבין שינים לחבירו‬
‫שמראה לחבירו פנים שוחקות! ומבקשים מה'‪ ,‬שיראה לישראל פנים שוחקות ו ל נ׳ ט ו ג * ^‬
‫רנב‬ ‫מבוא‬ ‫)הקימה(‬ ‫וכתיב׳‪/‬סעיף א׳‬ ‫פרק ט׳ ״קרי‬ ‫מבוא‬

‫דתני רבי חייא ״כי תשב ללחום את מושל בין תבי; את אשר לפניך ושמת סבק‬
‫בלועך אם בעל נפש אתה״ )לשון שני פסוקים במשלי‪ ,‬כ״ג( — אם יודע תלסיד‬ ‫'‪-‬‬
‫‪ -‬היין את אשי‬ ‫כרבו שיודע להחזיר לו טעם — בין! כלומר‪ ,‬שאל‪ :‬ואם לאו‬ ‫‪,‬‬
‫‪ ■ -‬לפניך ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה — כלומר‪ ,‬אל תשאל לו “(‪:‬‬
‫והנה גם בזה הדבר נפלא‪ ,‬שקורא לדרשה כזו בשם ״פשטי׳ דקרא״ ‪.‬‬ ‫י‬

‫ועוד שם )קל״ג א׳( דרשו הפסוק כמשלי )כ״ה( מעדה בנד ביום קרה חומץ על‬ ‫ג(‬
‫נתר ושר בשירים על לב רע‪ ,‬ואמרו ‪ :‬פשטי׳ דקרא במאי כתיב—בשונה לתלסיד‬
‫שאינו הגון ב(;‬
‫והנה גם זה פלא‪ ,‬להעמיס כונה זו בפשטות הכתוב‪J‬‬

‫יאבל האמת הוא‪ ,‬שאין הכונה בבל אלה להבין שזה פשטות הכתוב‪ ,‬אלא פשטות‬
‫ולא כמו הקודסות‪,‬‬ ‫יה י ר ש ה לפי יושר המלים ולפי מערכת האותיות כהפסוקים‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫''׳®כאות 'בסרום הלשון ובגזרת המלים ‪— .‬‬

‫)סימן ט׳(‬ ‫‪,‬‬

‫ואמנם ראוי ונכון להעיר‪ ,‬כי אעפ״י שזה אמת נכון‪ ,‬אשר כל ענין הדרשות אשר‬
‫■^ייד ״אל תקרא״ בא אך ורק לרמז ולסימן ואסמכתא וציון בלבד — אעפ״י כן‪ ,‬אק‬
‫‪°‬ייך חז״ל לדרוש כן‪ ,‬אם לא שיש להם איזה דיוק או איזו הערה בלשון הפסוק ההוא‪,‬‬
‫''®איני סתישב לפי פשוטו‪ ,‬או שאינו מתפרש בנחת עפ״י כללים ידועים וחקים קבועים‬
‫^׳יקדוק וכשמוש הלשון ובמשפטי ההגיון וכדומה‪:‬‬
‫‪ , .,‬ואת זה ימצא כל חכם לב בעמדו למצוא בזה בכל דרש ודרש‪ ,‬אם מדעתי‪ ,‬אם‬
‫»ספרי המבארים והמפרשים ; וגם אנחנו ננסה כחנו בזה כפי ערכנו אשר חונננו מאח‬
‫יזיזננ! לאדם דעת‪— .‬‬

‫י'(‬
‫ועוד מה שאמצא לנכון להעיר בעמדי בנעילת שער ״הקרמה״ זו‪ ,‬כי בכלל דרך‬

‫ראה מה שכתבנו ככלל מדת זו מיחש התלמיד לרבו למעלת במבוא פרק כ' )‪,‬כתי תלסור*(‬
‫^‬ ‫‪:‬‬ ‫כעי!» כ' בסופו‪ ,‬דברים נכבדים ונרגשים‪- .‬‬

‫יאמרו ‪ :‬כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאלו זורק אבן למרקוליס‪ ,‬ופרשנו היחש בזה לםעלוז‬
‫י'‬ ‫'‬ ‫כמבוא פיס ב׳ )״כתי תלטור״( סעין* כ ׳ ‪— .‬‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור■‬ ‫‪504‬‬

‫הז״ל בסדר דרשות באופן זה לחדש קריאה חדשה בפסוק )אם כי רק בדרך רמז ואסמכתא‬
‫ולזכרון בלבד‪ ,‬כמו שבארנו למדי( — בכלל לא מלבם בדו דרך זאת‪ ,‬כי אם מצאולת‬
‫יסוד מן המקרא גופי׳■‪ ,‬ולמדו אל דרך הבהובים‪ ,‬שנמצאו בהם הרבה מלים שנקראות‬
‫וכמו בפרשת תבא )כ׳׳ח כ״ז<‬ ‫לא כמו שהן כתובות•‪ ,‬וסננון כזה נקרא ״קרי וכתיב״‪,‬‬
‫דכתיב ובעפולים והקרי ובטחורים"(•‪ ,‬ושם )פסוק ל׳( כתיב ישגלנה והקרי ישכבנה ’(■‬
‫והרבה‪ ,‬כחנה ‪.‬‬ ‫ובמלכים ב׳ )י׳ כ״ז( וישימד‪ 1‬למחראות‪ ,‬והקרי למוצאות‬
‫ובשם זה הנקרא על שם ענינו במקרא ״קרי וכתיב״ קראנו• גם את הפרק הזה׳י‬
‫‪,‬‬ ‫אשר ענינם אחד‪— .‬‬

‫ואתרי ״הקדמתי" זאת אבא אל נוף הדבר‪ ,‬לקבץ ולמדך‪ ,‬מערכת דרשות אלו; אי®”‬
‫על דרך ״אל הקרא‪ ,‬כך‪ ,‬אלא כך״ על סדר ‪,‬אותיות הא״ב מהמלות הנדרשות‪ ,‬ולהראי^‬
‫מקור מקומן ; ואקרא לכל אחת במקום קביעותה בשם כפול ; בשם הכתיב ובשם הקרי<‬
‫בלומר‪ ,‬בשם הקריאה הישנה ככתוב לפנינו במקרא‪ ,‬ובשם הקריאה החדשה כפי הררשי׳י‬
‫ואשתדל עד כמה שידי מנעת להראות בנאור מה הכריח להז״ל להוציא הקריאה‬
‫או את תקוד הקבוע ואת ההוראה המקובלת מיסודן‪ ,‬ומה ראו על ככה לקבוע בהלעזי•■‬
‫קריאה חדשה והוראה אחרת מהמסוריה‪ ,‬יען כי כאשר הערנו למעלה בסימן הקורם<‬
‫כי לולא ראו הז״ל איזה דיוק או איזו הערה בלשון הפסוק ההוא שאינו מתישב ל®'"‬

‫עיקר הוראתו של השם ‪,‬טחורים' הוא מחלת אבעבועות הבולטות ם‪8‬י ד‪ 8 .‬בעת סזוב ז!®’®■‬ ‫«(‬
‫וקרוב לומר‪ ,‬שבאה הםלד‪ ,‬בל®'^‬ ‫הבא זדי דחיקה ולחץ של הארס להוציא הרעי ם; הגוף ;‬
‫הרבה את גופו בזה )ונמו במה סלים הגאי®■‬ ‫על שם שמטריח‬ ‫הפוכה מן הפעל ‪ ,‬ט ר ח ״‪,‬‬
‫בלשון הפונה‪ ,‬נ מו כבש — כשב‪ ,‬שכלה — שלטה‪ ,‬זעוה — וועד‪ ,‬עלני לעון _ נלעג ליימג‬
‫ומזה הלשון והענין במס׳ שנת‬ ‫והרבה כהנה‪ ,‬כמבואר לשגינו למעלה בפרק חמישי( ‪j‬‬
‫מפני מחלת תחתוניייז•‬ ‫א׳{; האי מאן דעייל לביהכ׳ם‪ ,‬לא לטהר )או לא לטרה( טפי‪,‬‬
‫)ובחלוף •*‬ ‫על שם שהיא במקום סתר ואופל‬ ‫ובלשון נקיה נקראה מחלה זו ‪,‬עפולים'‬
‫בסלנים ב'‬ ‫נ עי׳ן ממוצא אהח׳ע‪ ,‬מן הגרון שמתחלפין‪ ,‬כםש*כ למעלה פרק ו׳( ונטו‬
‫כ׳ד( ויבא אל העופל‪ ,‬תחת אל האופל‪- .‬‬

‫בר‬
‫‪P‬׳ ® ^‬ ‫שהעובר עבירה )בזנות(‬ ‫נ מ ס' ע׳ז )ה׳ נ׳(‬ ‫יתכן דשגוי זה רומז למה שאמרו‬ ‫ב(‬
‫וזה‬
‫וזהו איש אחר ישגלנהי'‬ ‫מאי שגל כלנתא‪,‬‬ ‫)הזונה( נ נ ל ב ^ ונרה״ש )ד׳ א׳( אמרו‬
‫|־‪V‬‬
‫ליתרון הקללה ‪ - .‬ובמקום אחר בארנו מלים אלה‪ ,‬ישכבנה ‪ -‬ישגלנה‪ ,‬שבאים בהלוף ^ ®‬
‫נ נ י ף )ממוצא גינ״ק‪ ,‬מן החך(‪ ,‬ו נחלוף בי׳ ת בלנדד )מאזתמת בנל׳ם(‪- ■.‬‬

‫לשון נקיה מן מחיאות‪ ,‬ועיין מש״כ נז ה למעלה סרק ד׳ סעיף ‪ J‬׳׳‪— -‬‬ ‫נ(‬
‫ינג‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ט׳ ״קרי וכתיב"‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫®שיטו או לפי חקי הדקדוק ושמוש הלשון ומשפטי ההגיון — לולא זאת לא היו מוציאים‬
‫את הלשון או את הקריאה לפנים חדשות ולתמונה חדשה אף כי לרמז ולאסמכתא בלבד‪.‬‬
‫וככה נהגתי בענין פדק הקודם )פרק ח׳( בדדך חז״ל לדרוש בסגנון ״לשון נופל‬
‫על לשון״‪ ,‬והשתדלתי להראות שם במקום כל דרשה ביהוד מה ראו חז״ל הכרח בלשון‬
‫הפסיק להוציאו‪ .‬לדדשה;‬
‫ויתרון לרבר זה )להוראת הברה הררשה בלשון ובסגנון הפסוק( לענין פרק זה על‬
‫עגין פדק הקודם — כי בעוד אשר בהררשות שבפרק הקורם אין מוציאין את הלשון‬
‫כי אם מגיהים וקובעים בה כמו שהוא דמז וסימן להדבד הדצוי לדמז ולםם]‪7‬‬ ‫מפשטה‪,‬‬
‫ילא יותר‪ :‬ואלה יוכלו להתפם בלשון באיזה סגנון שהוא בלא כל הכרח והוראה על ז^‬
‫'‬ ‫יכטו שרגילים לומר ״סימנא בעלמא הוא״; —‬
‫הנה לא בן בענין הפרק שלפנינו‪ ,‬אשד• ענינו על דדך הדרש בסגנון ״אל תקרא‬
‫אלא כך״ ‪ :‬בו‪ ,‬הדדשות מוציאות את הקדיאה המסודית מיסודה ואת ההוראה‬ ‫‪r P‬‬

‫המקובלת כעקדה‪ ,‬וקובעות בהלשון קדיאה חדשה והודאה הדשה — בזה הכרח מוכרוז‬
‫יחיובי להשתדל להויאות ולהוכיח‪ ,‬מה דחקם לחז״ל על דדכם זאת‪ ,‬מה ראו על ככה‪,‬‬
‫מה היא הסבה אשר על פיה באו להוציא קריאה ישנה מפני חדשה‬

‫ואחרי פעלי זה עוד אוסיף בעזה״י לכל דרשה הערות ובאורים וחרושים לעגינה‪,‬‬
‫מענין לענין‪ ,‬אבא להרהיב הדבור בבאורי מקראות ובמאמרי חו״ל‪ ,‬כמר‬ ‫ולפעמים‪,‬‬
‫שנהגתי בבאודי להפרק הקודם‪ ,‬ובמו שהעידותי על זה שם מלשון המדרש בשה״ש )א׳(‬
‫על הפסוק צוארך בחרוזים — צוארך בחרוזים‪ ,‬אלו פרשיות של תורה שהן חרוזות זו‬
‫כי‪ /‬מושכות זו את זו וכו׳; ונבאר אייה בפרטיות מענין דרך זו בהז״ל להלן במבוא‬
‫פרק י״ב )״דרך אגב״( לפרש ולבאר ״דרך אנב״ ״ואנב אורהא״ מדבד לדבר ומענין לענין‪,‬‬
‫ונרחיב שם הדבוד על זה אי״ה במשלים ודוגמאות וכמה דבדים מענינים בזה‪.‬‬

‫והי׳ ה׳ לי לעזר‪— .‬‬

‫ב‪.‬‬
‫קובץ הדדשות; מתלמוד ואגדות‬
‫אשר על דרך‬

‫״אל תקרא כ ך אלא כ ך‬

‫)על כדר אל‪-‬ף בי״ח(‬ ‫^‬

‫לחם אבירים _‬ ‫דר ש רבי י שמעאל‪ ,‬מאי דכ תיב )תהלים‪ ,‬ע״ח(‬ ‫לגבירים—אברים‪.‬‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪506‬‬

‫אבל איש‪ ,‬אל הקרא להם אבירים‪ ,‬אלא לחם אברים‪ ,‬דבד‬
‫)יומא‪ ,‬ע״ה ב׳('‬ ‫שנבלע ברמ״ח אברים יי(‬
‫אמר רבי אבא‪ ,‬כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל אינו‬ ‫א ב נ י ה— בוני ה ‪.‬‬
‫תלמיד חכם‪ ,‬שנאמר )פ׳ עקב( ארץ אשר אבניה ברזל‪ ,‬אל'‬
‫)תענית‪ ,‬ד׳ א'(‬ ‫תקרא אבניה‪ ,‬אלא בוניה =(‬

‫פסוק ‪ m‬מוסב על עני; ירידת המן במדבר‪ ,‬במבואר בפסוק הקודם‪ ,‬ויסמר עליהש מן לאני^‬ ‫א(‬
‫»הוא כנוי למלאכיס‪,‬‬ ‫ודגן שמים נתן לסו ‪ — ,‬ובאור השם ‪ ,‬אבירי ס' פרשו מקודם בגמרא‪,‬‬
‫י‬ ‫והקשו על יה‪ ,‬דהא במלכים לא שייך כל לשון אכילה‪ ,‬ואפילו מ ן ‪.‬‬
‫ויש מפרשים‪ ,‬שהשם הזה כנוי לשחקים‪ ,‬שהם חוקים‪ ,‬ושם אבידיס נ' כ מעני; חזוק‪ ,‬וכסי‬
‫)איוב‪ /‬ב׳ד ^ ומוסב זה על הפ׳ ויצו שחקים ממעל ויממר עליהם םןו‬ ‫אבירים בכחו‬ ‫ומשך‬
‫וגם כבר בפסוק הקורם‬ ‫מקום כנוי זה לשחקים‪,‬‬ ‫כי לא מציגו בשום‬ ‫אך זה קשה‪,‬‬
‫‪I‬‬ ‫•יחסו מן לשמים ‪ :‬ודגן שמים נתן לסו‪ ,‬ולמה כפל עוד ענין זה ?‬
‫ומכל אלה מצא הדורש סמך לדרוש על דרך רמז ושימן לדבר המקובל כ אג דו ת‪ ,‬כיי‬
‫ודריש על דיר‬ ‫צריכים לפנות הגוף‪,‬‬ ‫בדבררוחני‪ ,‬ברמ׳ח א כרים‪ ,‬ולא היו‬ ‫הם; הי׳ נבלע‪,‬‬
‫מפני קלות הבדחן‪,‬‬ ‫במו שמשםים היו׳ד הראשון מן השם אבירים )כי אותיות אהו״י‪,‬‬ ‫זו ‪:‬‬
‫נוחות להשמט ולהתופף בנקל‪ ,‬ותוספתן לא קשה והשמטת; אינה מעכבת‪ ,‬והארכנו מזוז למעלח‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫׳ י ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫כפרק ז׳ םעיף ב׳ ‪.‬‬

‫ובה דריש )לרמז ולסימן{ אבירים כמו א ב ר י ם ‪ ,‬ועור מרפה את הדגש שבתוך הג'‬ ‫'‬
‫)כמג לפעמים מדגיש את הרפה‪ ,‬ככדרשה הבאה(‪ ,‬יען כי לתכלית הדרש הרמזי והסימני גם‬
‫זה אין מעכב‪ ,‬ובהמשך הקובץ הזה יבאו כמה משלים ודוגמאות לזה; ויוצא חחת אבירים‪-‬‬
‫‪.‬‬ ‫א ב ר י ם‪ 1‬והכונה כמו שנתבאר‪ ,‬לסימן זה שהי׳ המן נבלע באברים ‪.‬‬
‫והלשון ״אבל אי ש' צ׳ל דמפרש על כל איש מישראל‪ ,‬כלומר לחם אברים אכל‬
‫איש מישראל ‪,‬‬
‫ויתיישב כזה מה שאמרו בגמרא כאן ‪ :‬דבר אחר איש — זה יהושע וכו' )וספרש ע ״י‬
‫דרש(‪ ,‬והקשה הרי״)* )נ ע׳י( על הלשון ‪,‬דבר אחר אי ש' ‪ ,‬דלשון זו מורה שמקודם דרי•‬
‫זה השם )איש(‪ ,‬ובאמת אין דרשה כזו בגמרא ;‬
‫ולפי שבארנו ‪ ,‬הנה מקודם דריש ״אי ש' על כל איש מישראל ‪— ,‬‬

‫ולפי סגנון‬ ‫המשך לשון הפםוק כך הוא ‪ :‬ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תהצוב נחושת ‪j‬‬ ‫נ(‬
‫הי׳ אפשי‬ ‫הי׳ אפשר לומר והרריה נחושת ‪ ,‬ולפי סגנו; מחציתו השניה‬ ‫מחציתו הראשונה‬
‫לומר ארץ אשר מאבגיה תחצוב ברזל ומהרריה נחו שת‪ ,‬וכן דרך המליצה;‬
‫והנה מצינו בהרבה מקומות כ אג רו ת‪ ,‬שתלם ‪ T‬חכם מכונה כשם ״ א כ ן'‪ ,‬כמו בם*י'‬
‫וב מ׳ ר קהלת על הפסוק )י׳ז‬ ‫תשתפכנה אבני קודש דרשו בננוי ל ת׳ ח ;‬ ‫איכה על הפסוק‬
‫ס׳א( על הפסוק זדכרר״ס אל חסלע^‬ ‫מסיע א כ ני ס‪,‬׳ דרשו ג' כ כז ה; וכן בזוהר )ר‪,‬קונים‪,‬‬
‫רנד‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ט׳ ״קרי וכתיב״‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫בי‪.‬‬ ‫המשך הערה‬

‫ועיין עוד ג מ ס' ב*ב )קם*ה כ'(‬ ‫ועוד »ם )קם״ג( על השסוק דתהלים אב; מאסו הבונים ;‬
‫ובש׳ד פ׳ ויצא על הפסוק והאבן גדולה ;‬

‫השפוק‬ ‫בסנהדדי; )ל״ד א׳( על‬ ‫ואפשר להסביר טעם כנוי זה לת״ח עש״י הסבואר‬
‫בירמיה כ״ג( וכפטיש יפוצץ פלע ‪ ,‬ודרשו ‪ :‬למת נמשלו דברי תורה לפטיש )דאותו השפוק‬
‫וכתבו תום ‪,‬‬ ‫ניצוצות א!ז דברי תורה כ; ;‬ ‫מתחלק לכמה‬ ‫מה פטיש זה‬ ‫איירי בתודה( ‪,‬‬
‫הרי דשש פלע מופב‬ ‫דצ״ל מה שטיש מ ח ל ק )לא מתחלק(‪ ,‬יען כי האבן הוא מתחלק;‬
‫בכנוי לבעל תלמוד ‪.‬‬
‫ועוד מצינו ‪ ,‬שהחכמים מכונים בשם ‪,‬בונים״■ או ‪,‬בנאיפ״ ‪ ,‬כמו בשבת )קיי־ר א'( !‬
‫אלו תלמידי חבמים שעוםקים בבנינו של עולם בל ימיהם;‬ ‫אמר רבי יו חנן‪,‬‬ ‫מאי בנ אי ם‪,‬‬
‫בתורה שהיתה אומנתו של הקב״ה בבריאת העולם* ‪,‬‬ ‫וכתב מהרש׳א ‪ ,‬שהבונה ‪,‬שעוסקים‬
‫ב א ו מ נ ת ו של הקב״ה )‬ ‫‪ ,‬ע כ׳ ל ; אבל לשי זה הי׳■ יותר מכוון לומר שעוסקים‬
‫בכמה‬ ‫בבנינו של עולם״■ עש״י המבואר‬ ‫«שעופקים‬ ‫ואמנם יש לשרש בונת הלשון‬
‫מקומות בתלמוד ואגרות ‪ t‬אלמלא חורה לא נתקיימו שמים וארץ )ע' תענית_'‪ ,‬כ״ו ב׳( ) ובן‬
‫את‬ ‫אם לא יקבלו ישראל את התורה יחזור‬ ‫אמר הקב״ה ‪,‬‬ ‫שבשעת מתן תורה‬ ‫אמרו ‪,‬‬
‫והחרם‬ ‫ד ע׳י התורה מתקיים העולם ‪,‬‬ ‫ש״ז א׳( ; ומבואר ‪,‬‬ ‫העולם לתהו ובהו )ע׳ שבת ‪,‬‬
‫הלומדה הוא בערך ב ו נ ה העולם ;‬
‫משום דלולא התורה‬ ‫ויש להסביר עוד בהסבר ששוט ענין בנין העולם ע״י חכמים ‪,‬‬
‫אנו שית‪,‬‬ ‫בלא כל נטוס וצניעות ובלא כל מרה‬ ‫גדלים וחיים כחיתי טרף‬ ‫היו בני אדם‬
‫אדם פוגע באשה בשונן ‪,‬‬ ‫‪,‬קורם מתן תורה הי׳‬ ‫הרמב״ם כריש הלכות אישות ‪1‬‬ ‫וכמש״ב‬
‫ואם רצה הוא וחיא בועל אותה על אס הדרך והולך לו' ‪ ,‬עכ׳ל ; והחכמים המלמדים לבני‬
‫ואלה הדברים מביאים‬ ‫אדם תורה מביאים אותם לתקון הנפש ולמדות צנועיות ומוסריות ‪,‬‬
‫לירי תקון העולם וסדורו ו ק י ו מ ו ; ועוד נבאר מזה אי*ה להלן בבאור באות מ׳ז ;‬
‫ומעני; זה טעם הדרשה הידועה‪ ,‬ח׳ ח מרבים שלום כעולם‪ ,‬שנאמר‪ ,‬וכל בניך למורי‬
‫ה׳ ורב שלום בניך‪ ,‬אל תקרא בניך‪ ,‬אלא בוניך )ברכות‪ ,‬ס׳ד א׳(‪ ,‬וזה משום רהחכם נקרא‬
‫בונה ‪ ,‬ועוד יבואר מזה אי׳ה להלן בקובץ במקומו‪ ,‬בערך ‪,‬בניך ‪ -‬כוניך״ ‪.‬‬
‫והנה ע פ׳י כל המבואר מצא הדורש סמך להסמיך דרשתו ‪,‬בדרך רמז וסימן לדבר*‬
‫אבניה )סתם( אלא אבניה שהם בוניה‪ ,‬דבזה כן זה‬ ‫תקרא‬ ‫בסגנון אל‬ ‫בלשון פסוק זה‪,‬‬
‫בנוים לת*ח ‪- .‬‬
‫אך הנה גוף ענין הדרשה ‪,‬כל ת׳ ח שאינו קשה כברזל אינו ‪n‬״‪ *n‬קשה להבין‪ ,‬כי‬
‫בעוד שנשי‬ ‫להיות קשה כברזל‪,‬‬ ‫להחזיק במדה קשה מזו‪,‬‬ ‫היתנן‪ ,‬שתצוה התורה לת*ח‬
‫שידוע— אחת מן המרוח המשובחות בארם בכלל ובת׳ח בפרט‪ ,‬להיות רך המזג ונוח לרצות‪,‬‬
‫‪$‬‬ ‫וכמו שאמרו בתענית )כ׳ א׳( ‪ :‬לעולם יהא אדם רך נ קנ ה ואל יהאקשה כארו‬

‫י׳ל‪ ,‬משני שרצה‬ ‫שלפנינו במליצת המשל‪ ,‬קשה כ א ר ז ‪,‬‬ ‫נשתמש החרש‬ ‫*( ומה שלא‬
‫■‬ ‫ברול‪— .‬‬ ‫להקביל משלו אל לשון הפסוק אכניה‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרינוהי(‬ ‫מסור‬ ‫‪508‬‬

‫רבי אלעזר על לבית הכסא< אתא ההוא פרסאד‪ .‬ודחקו‪ ,‬קם‬ ‫אדם‪-‬אדום ‪.‬‬
‫רבי אלעזר ונפק‪ ,‬אתא דרקונא )נחש( ושסטי׳ לכרכשא'‬
‫דפרסאה‪ ,‬קרי עלי׳ רבי אלעזר‪ ,‬ואתן אדם תהתך ישעיה‪ ,‬מ״ג((‪.‬‬
‫)ברכות‪ ,‬ס״ב ב׳(־‬ ‫‪C‬‬ ‫אל תקרא אדם‪ ,‬אלא אדום‬
‫אמר רב חסדא‪ ,‬כל המספר לשון הרע‪ ,‬אומר הקב״ה‪ ,‬אין■‬ ‫אותו‪-‬אתו‪.‬‬
‫אני והוא יכולים לדור בעולם‪ ,‬שנאמר )תהלים‪ ,‬ק״א( מלשני■‬
‫בסתר רעהו אותו אצמית נבה עינים ורחב לב אותו לא אוכל‪./‬‬
‫)ערכין‪ ,‬ט׳׳ו ב'^‬ ‫אל תקרא אותו‪ ,‬אלא אתו י(‬
‫אמר רבא‪ ,‬כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב‬ ‫אותם—אתם ‪.‬‬
‫כאלו עשאו לעצמו‪ ,‬שנאמר )פ׳ תבא( ושמרתם את דברי‬

‫שאמרו בסס׳ םנח‪1‬ר•‬ ‫א ח רו‪ /‬והוא למה‬ ‫ולכן י׳ ל‪ ,‬דכל מאמר זה מוסב בכלל לנונה‬
‫אי*■‬ ‫‪,‬הק שה‬ ‫ח ז ק ‪ /‬ואמרו עדיו ;‬ ‫קושיא‬ ‫גדול אחד שהקשה‬ ‫על ארס‬ ‫)צ׳ה כ'( בתואר‬
‫כ ב ר ז ל ‪ ,‬עב״ל‪ ,‬ור״ל‪ ,‬לחחיו'‪-‬‬ ‫ההלבה‬ ‫לחתוך‬ ‫הקשה כברזל׳י‪ ,‬ופיד ש׳י ‪ :‬חבם ומחודד‬
‫לפסוק בהחלט ודאי גמור את ההלכה כמו שמחתך הברזל‪ ,‬בלא נ ל ספק ורפיון ‪i‬‬

‫גח ת ך‬ ‫בדניאל )ט' כ״ד( שכועים שבעיס‬ ‫הדבר‬ ‫ומציגו לשון ‪ ,‬ח תו ך' להחדט‬
‫טלנימ־‬ ‫דברי‬ ‫מגילה )ט״ו א׳■( ‪ :‬שבל‬ ‫)אמתר‪ ,‬ב׳ א׳(‪ ,‬ובתלמוד‬ ‫עטך‪ ,‬בדמיון נגזר עליה‬
‫על פיו‪ ,‬כלומר‪ ,‬נ ג ז ר י ‪ /‬נחלטים ומתקיימיב ן‬ ‫נ חת כין‬

‫שאינו יבול להחליט פסק הלכה ו ל ח ו ז י‬ ‫‪ .‬והנה גם כאן איירי בזה‪ ,‬ואומר‪ ,‬שנר ת״ ח‬
‫שלא תהא רפויה בידו ובדעתו‪ ,‬אינו ת״ ח בפי הראיי‬ ‫בודאי מוחלט‪,‬‬ ‫כאשר יחחך הברזל‪,‬‬
‫להיות ‪- .‬‬

‫על דרך הלשון במשלי )י״א( צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו ‪ :‬ויחנן׳־‬ ‫כלל הדרשה הוא‬
‫ב מ ס' יבמו ת )סייא א׳( אתם קרוים אדם ו ב ‪ /‬וכדי שלי*‬ ‫ע פ׳י מה שאמרו‬ ‫דסטיך לדרוש כן‬
‫כתוספת ו'‪ ,‬י•’®’*‬ ‫אדום‪,‬‬ ‫נ מו‬ ‫האגדה‪ ,‬דורש אדם‬ ‫אותה‬ ‫יסתוד לשון הפסוק הזה לתבונת‬
‫למעלה או ת א׳ ‪ ,‬וזה על דיל'‬ ‫ו ד גי ל‪ /‬ונ טו שכתבנו‬ ‫באחת מאותיות אהו׳י‪ ,‬תוספתו קלה‬
‫דרש רמזי מעין המאורע ‪. - .‬‬

‫ויען נ י‬ ‫עינים ורחב ל^‬ ‫גבה‬ ‫יתכן‪ ,‬דטדייק יתור לשון ‪ .‬או תו״‪ ,‬דדי הי׳ לכתוב‬ ‫י(‬
‫היח»•‬ ‫במובן‬ ‫)בחיר׳ק האל‪-‬ף(‬ ‫דכתיב אתו‬ ‫כטו‬ ‫ו׳‪ ,‬דריש‬ ‫נפסיק כתיב ‪ ,‬א ת ו' חסר‬
‫ורריש עוד בחלוף הנקודות‪ ,‬אשר הרשות נתוגה על זה‪ ,‬מפני שבכתבי ה קיי *‬ ‫נ ד מ פ ר ש‪—.‬‬
‫לא נרשמו נקודות וטעמים מ ת ח ל ת‪ /‬וכמו אצלנו בספרי תורה )והם נקבעו בימי עזרא ה סוניז‬
‫שכתבנו בהקדמת לפרק זח סימן נ'( ; ולכן הנקל לקרות נ סי שנאות כעיני ה‪-‬וירי*‬ ‫וראה טה‬
‫בענין שמחדש בו‪ ,‬וככו ש ב אי ^‬ ‫לעשות‬ ‫אסמכתא לדבר שרוצה‬ ‫או‬ ‫ורמז‬ ‫לתכלית סימן‬
‫וכזה יבא ד^כה לפני ט בקובץ בפרק ז ה ‪ ,‬ונציין יסוד הדבר ל נ י י ן • ^‬ ‫ב‪,‬־‪.‬קדםה לפרק ז ה ‪.‬‬
‫רנה‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ט׳ ״קרי וכתיב׳‪ /‬מעין ב׳‬ ‫מבוא‬

‫הברית ועשיתם אותם‪ ,‬אל תקרא ועשיתם אותם^ אלא ועשיתם‬

‫)סנהררין‪ ,‬צ״ט ב׳(‬ ‫א ת ם י(‬
‫דרש בר קפרא‪ ,‬מאי רבתיב )פ׳ תצא‪ ,‬כ״ג י״ר( ויתר תהיה‬ ‫אזן‪-‬אוזן‪,‬‬
‫לך על אזנך‪ ,‬אל תקרא על אזנך‪ ,‬אלא אזנך‪ ,‬שאם ישמע אדם‬
‫‪•T‬‬ ‫"***‬
‫)כתובות‪ ,‬ה׳ ב'(‬ ‫דבר שאינו הגון יניח אצבעו באזנו י(‬

‫לו בן לעצמו‪ ,‬ועל דרך הלשון בר'*‬ ‫רכ ש‬ ‫בונת הלשון »כאלו עשאו לעצמו' הוא כאלו‬ ‫■יס‬
‫ואגדות( שהי׳ אברהמ מגייר‬ ‫לך‪ ,‬ואת הנפש אשר ע ש ו בחרן‪ ,‬ודרשו על זה )במדדשים‬
‫את האנשים ושרה את הנשים‪ ,‬והמובן מזה‪ ,‬ואת הנפש אשר דבשו‪ ,‬קנו להם בחדן‪ ,‬בתולדה‪.‬‬
‫אמנם מקביל אל הלשון כאלו‬ ‫שהוא‬ ‫עש א ר‬ ‫ויש להסביר ביותר הלשון ‪,‬כאלו‬
‫•י ל דו‪ ,‬משום דמצינו שהפעל ‪ .‬ע ש ה' יבא בהשאלה גם לפעל הולדה‪ ,‬כמו בתהלים )קל׳ט(‬
‫בסתר‪ ,‬שהמובן ‪ -‬אשר נוצרתי ; ובאיוב )ל׳׳א( בבטן‬ ‫נכחד עצמי ממך אשר עשיתי‬ ‫לא‬
‫ומזה בונת לשון הנדכה שלא עשני אשה‪ ,‬כלומד‪ ,‬שלא נולדתי אשה ; ובזהר‬ ‫עשני עושהו ן‬
‫ופריך‪ ,‬והא‬ ‫פ׳ פנחם )רי״ט ב׳( מפרש הפסוק בתהלים )קמ׳ז( ישמח ישראל ב ע ו ש י ו‪,‬‬
‫ב ע ו ש ו מבעי לי׳ )בהסבה על ה'(‪ ,‬ומתרץ‪ ,‬דמוסב על קב׳ה ואבא ואמא )ומבוין למ׳ש‬
‫במם׳ נדה )ל׳א א׳( שלשה שותפים באדם‪ ,‬הקב״ה ואביו ואמו( ;‬
‫הו' וחלוף נקודווע וכמש״כ למעלה באות‬ ‫וטעם דרשה זו בכלל הוא עפ״י‪ ,‬השמטת‬
‫א׳ זכאות הקודמת‪—.‬‬
‫בתורה )פ׳ במדנד‪ ,‬ג׳ א׳( ואלה תולדות‬ ‫וענין דרשה זודמזו עוד חז״ל בפסוק אחד‬
‫להם תולדות אהרן‬ ‫בטעם הדבר שקורא‬ ‫רק את בני אהרן‪ ,‬ומפדש‬ ‫ומשה‪ ,‬ותשיב שם‬ ‫אהרן‬
‫ו מ ש ה ‪ ,‬דכיון שמשה גדלם ולמדם נקראו על שמו כאלו הם תולדותיו ‪— .‬‬
‫ומטעם דרשה זו יתבאר טעם הדרשה בספרי ם' ואתחנן על הפסוק ושננתם לבניך —‬
‫אלו תלמידיך ובו' שתלמידים קרוים בנים‪ ,‬עכ׳ל ! וכן ביבטות )ס׳ב כ'( דריש על הפסוק‬
‫דקהלת‪ ,‬בבקר זרע זרעך וגו׳‪ ,‬שאם היו לו תלמידים בילדותו יהי' לו בזקנותו‪ ,‬הרי דמכנה‬
‫לתלמידים בשם זרעו ‪.‬‬
‫מה יחש התוארים ‪ ,‬א ב וב ך לרב ותלמיד (‬ ‫והנה אחרי כל אלה‪ ,‬עדיין צריך הסבר‬
‫יושב אהל ומקנה‪ ,‬הוא היה‬ ‫ונראה דהוא על דרך לשון הכתוב בם׳ בראשית הוא היה אבי‬
‫ומקנוע וכן המציא‬ ‫המציא ענין ישיבת אהלים‬ ‫אבי כל תופש כנור ועוגב‪ ,‬שפירושו‪ ,‬הוא‬
‫חכמת נגינה בכלי זמר ‪ :‬ומבואר מזה‪ ,‬דמי שממציא איזה דבר ידיעה וחכמה נקרא אב לוע‬
‫כל תלמיד המקבל מרבו דבר‬ ‫בן‪ ,‬וכן‬ ‫וממילא מי שמקבל ממנו למור אותו הדבר נקרא‬
‫וידיעה נקרא לו בן ביחש הרב שהוא אב להדבר ‪.‬‬ ‫חכמה‬
‫להגיד ‪ .‬קדי ש' אחררבו‪ ,‬כיון ריתושיהם‬ ‫כתבו הפוסקים דיכול תלמיד‬ ‫ועפ׳י דרשה זו‬
‫זל׳ז בעו־ך ‪ ,‬א ב ו בן' )ע׳ ספר כנסת יחזקאל( ‪- .‬‬

‫כנר הנאתי מאמר זה בהקדמה לפרק זה )סימן ב'(‪ ,‬והבאתי שם בשם הרמב׳ם במורה בפרק‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪510‬‬

‫המשך הערה ‪. M‬‬

‫ל*ד משלישי שכתב בזו הלשון ‪ , j‬אינני חושב‪ ,‬שסי ששכלו שלס יחשוב‪ ,‬שזאת כינת הפ»וזז‬
‫בונת המצוה מן ויתד תהיה לך על אזנך( שהיתר הוא האצבע‪ ,‬ואזנך הם האזניש‪,‬‬ ‫)כלומר‪,‬‬
‫אבל הוא רק מליצת שיר נ או‪ /‬שהזהיר בה על פדה מובד‪ ,‬שכשם שאסור לדבר דבר מגונו‪/‬‬
‫כך אסור לשמוע‪ .‬וכן כל מה שאמר במדרשות אל תקרא כך אלא כך‪ ,‬זה ע ני נ ו'‪ ,‬ע כ׳ לז‬
‫כי אם למש^‬ ‫שאין תכלית דרשה זו וכיוצא בו‪/‬‬ ‫והנה אם אמנם כן הוא בודאי‪,‬‬ ‫■‬
‫אעוי׳י‬ ‫ולרמז וסימן בעלמא‪ ,‬כפו שבארתי מזה בארוכה בהקדמה לפרק זה )סימן א׳ וב׳(‪,‬‬
‫כן‪ ,‬גם זה כארתי שם )סימן ט׳( ובהרבה מקומות בספרי תור׳ת‪ ,‬שאעפ׳י כן‪ ,‬אין מררד ו ז ^‬
‫להסמיך דרשות כאלה וכאלה אס לא שיש להם איזה דיוק או איזו הערה בלשון הפסוק ההוא‬
‫הנדרש‪ ,‬שאינו פתישב לפי פשוטו‪ ,‬או שלא יעמוד במלואו בפני כללי הדקדוק ושטוש הלשון‬
‫זה ארגיש ואבאר זה אי״ה‬ ‫ובהמשך קובץ הדרשות שבסעין*‬ ‫וכדומה ן‬ ‫או משפם ההגיון‪,‬‬
‫כמעט בכל דרשה עד מקום אשר דעתי פ ג ע ת‪.‬‬
‫‪ ,‬אזנ ך' אשר לסי פשוטו וזוראתי‬ ‫ונא; בדרשה שלפנינו י׳ ל דדייק הדורש אח הלשון‬
‫בראש‬ ‫כלי זי׳ן שתבא באל׳־ף‬ ‫בלי זי׳ן‪ ,‬כלי מלחמה‪ ,‬אך הן לא מצינו הפלה זין שבמובן‬
‫כי על כן נקראו כלי מלחמה בשם כלי זי״ן‪ ,‬משום‬ ‫ני אם תמידי הסר אל'ן«‪,‬‬ ‫נמו כאן‪,‬‬
‫בראש‬ ‫ומלה זו באל‪-‬ן*‬ ‫מזה בסון* הערהזו ;‬ ‫ועיין עוד‬ ‫בתמונת חגיו‪/‬‬ ‫שהאות ץ היא‬
‫י ח י ד י ת היא בבל המקרא‪ ,‬ודרך חז׳ל לדרוש פלה מצוינת במקרא‪ ,‬אן* כי רק על ריו‬
‫המשל ומליצה או לרמז ולסימן ‪.‬‬

‫ועוד ראוי להעיר‪ ,‬ני טעם שייבות ענין דרשה זו לוה הפסוק דאיירי משעת מלהפוע‬ ‫־‬
‫ודרשו‬ ‫הוא ‪.‬משום דלטעלד‪ .‬בענין הפרשה )פסוק ו׳( כתיב ונשמרת )במלחמה( מכל דבר‬
‫בספרי‪ ,‬אפילו ד ב ו ר רע אסור בטלהמה‪ ,‬מפני שהשכינה מהלכת שם‪ ,‬כמו שכתוב בפרשה '‬
‫כי ה׳ אלהיך מתהלך בקרב מחנך‪ ,‬ודרוש זנות לנצח כמלחמה‪ ,‬ועיין במם' כתובות )מ׳ו א'(י‬
‫ואזהרת מרה זו שלא לשמוע דבר שאינו הגון הוא ג' כ מעי; ענין איסור ד ב ו ר ד זן ‪ ,‬ועל‬
‫דרך שאמדו ‪,‬שומע כעונה״ )סוכה‪ ,‬ל׳יח ב׳(‪ ,‬ולכן סמך לדרוש ר מ ז זה בפסוק זה ‪.‬‬
‫בימי דור‬ ‫דעל כן היו ישראל‬ ‫זה עפ׳י המבואר במדרשות‪,‬‬ ‫ואן* יש להסביר ענין‬
‫אחאב היו טנצחים‪ ,‬מפני שבימי דוד היו דלסורים וגלו סורוהי‬ ‫ננרעים לפני אויביהם ובימי‬
‫שהטמין עובדיה את הנביאים מפני אחאב‬ ‫איש סוד רעהו‪ ,‬ולא כן בימי אחאב שהכל ידעו‬
‫‪-‬‬ ‫ולא גילו לאהאב )עיין סנהדרין‪ ,‬ל״ח ב׳( ;‬

‫וזוהי כונת דרשה־רמזית זו‪ ,‬שהוא כמו שאומר‪ ,‬אם רצונכם לנצח במלחמה‪ ,‬תשימי‬
‫סתימה באזנינם שלא לשמוע לשה׳ר ורכילות‪ ,‬וממילא לא תגלו כאלה‪ ,‬ואז שלום לכם ‪.‬‬
‫שהי׳ רגיל לדרוש דרשי^‬ ‫בר קפרא‪,‬‬ ‫כי בכלל מציט להדורש הזו‪/‬‬ ‫ולבסון* אעיר‪,‬‬
‫וכמבואר במ׳ר קהלת )א׳ ד׳{ שעל סעור^‬ ‫ומליצייז‪/‬‬ ‫שנונים‬ ‫וענינים‬ ‫והדודיות‬ ‫חריפות‬
‫לשונים‬ ‫סצוה אחת אמר שלש מאות משלים על כל תבשיד‪ ,‬והי' רגיל להסמיך בל דבר‪,,‬‬
‫ואביא ענינמ בזה בגוף החבור ‪ ,‬חלק שני‪ .‬פרק‬ ‫ואזכיר אייה מדרכו זאת‬ ‫הפסוקים ז‬
‫‪-‬‬ ‫סעיפ בי‪.‬‬
‫רנו;‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ט׳ ״קרי וכתיב״ ‪ v‬סעיף■כ׳‬ ‫מב וא‬

‫שנאסר‬ ‫כלפי ס על ה‪,‬‬ ‫משה הטיח דברי ם‬ ‫אמר רבי אלעזר^‬ ‫א ל— ע ל ״‬

‫אל תקרא אל‬ ‫)פ׳ ב ה ע לו ת ך‪ ,‬י״א ב׳( ויתפלל משה אל ה׳ ^‬
‫) ב ר כוו‪ /‬ל״ד א׳(‬ ‫ה ׳ ‪ ,‬אלא על ה׳ *‪C‬‬

‫וד‪,‬נה זכרתי למערה‪ ,‬שעי כ; ’ נקראו כלי מלחמה בשש כי'י זי־ן‪ ,‬סשום שהאות ז דזיא‬
‫בתמונת ח נ י ת ‪ .‬כך ראיתי מבארים ז‬
‫והנה אם יש יסור להשערה זו נראה לי לבאר על פיה אגרה אחת אשר ענינה דורתו‬
‫בהכרח באור רצוי ומתקבל ז‬
‫אליהם‬ ‫וישמע חזקיהו‬ ‫על הפסוק במלכים ב׳ )כ׳(‬ ‫והיא במם׳ סנהררין )ק*ד א׳(‬
‫ענין ‪ ,‬בי ת נכחה״ בפנים‬ ‫בגמרא‬ ‫ופרשו‬ ‫)לשלוחי מלך בכל( ויראם את כל בית גבתה ;‬
‫שונים ז ורכי יוחנן אמר ‪,‬זי'! אוכל זי׳ן הראה להטת ופיר ש׳י‪ :‬כגון פרזלא דשליט בשרזלא‪,‬‬
‫ולא נתבאר‪,‬‬ ‫וברש׳י שם(;‬ ‫עכ״ל )והוא ברזל ד‪.‬ד הקוצץ ברזל אחר‪ ,‬עיי״ש בדף צ״ו ב׳ ‪,‬‬
‫מה הפלא והיקר בזה שהראה אותו להם להתפאר‪ ,‬והלא דבר זה הוא מהיותר פשוטים ומצוים‬
‫בעולם ? וגם הלשון זי״ן אוכל זי״ן אינו מבואר יפה‪:‬‬

‫אך לפי המבואר‪ ,‬שהאות זי׳ן בא תחת השם «כלי מלחמה' ^ ל פשוט הכונת שהראה‬
‫ליקרי‬ ‫וזה אמנם נחשב‬ ‫אחרים‪,‬‬ ‫יקרים ומצוינים שמבלים בלי מלחמה‬ ‫להם כלי מלחמה‬
‫מלכים ולאוצרות מדינה; ותחת שדרוש לומר בזה ‪ ,‬כ לי זי״ן אוכלים כלי‬ ‫הערך ולכגולות‬
‫זי״ן ״ אמר כלשון צחות ומליצה ‪.‬זי׳ן אובל זי״ן ׳ ‪- .‬‬

‫דריש נחלוף אל׳ף בעיי׳ן‪ ,‬שהם ממוצא אחד )אהח׳ע‪ ,‬מן הגרון(‪ ,‬שרגילות להתחלף בנקל‪,‬‬
‫נמו שכתבנו מזה למעלה במבוא בהמשך סרק ו׳ ;‬
‫ודריש ‪,‬על ה " ‪ ,‬שבא בטרוניא ובתרעומות על ה' )מלשון וילן העם על משה וגו'‬
‫ולא נתן תפלה‬ ‫תפלה )איו^ א׳(‬ ‫והלשון ‪ ,‬ה טי ח' הוא תרגומו של הלשון‬ ‫ס׳ס בשלח( ;‬
‫לאלהים‪ ,‬שפירושו דברי און ‪.‬‬
‫לשונו ן ‪.‬לא ידענו מה הטחת דברים יש באן‪ ,‬והלא הלשון‬ ‫וכתב מהרש׳א כאי‪,‬‬
‫ומתוך בך רצה להגיה בגמרא ולקבוע‬ ‫ע ב׳ ל!‬ ‫ויתפלל אל ה׳ נמצא בכמה נביאים ו ב ו " ‪,‬‬
‫פסוק אחר‪:‬‬
‫אבל באמת אך לחנם ולחנם חמה‪ ,‬והענין מתבאר ומתפרש ברחבה ובפשטות גמורה‪,‬‬
‫בפי שמתבאר מפסוק י׳ א‬ ‫יען בי באמת פרשה זו מ ל א ה הטחת דברים ממשה כלפי ה'‬
‫מאין לי‬ ‫והלאה‪ :‬ויאמר מלויז למה הרעות לעבדך ו גו'‪ ,‬האנכי הריתי את העם הזה ו גו'‪,‬‬
‫בשר ו ג ו' ‪ ,‬לא אוכל אנכי לבדי לשאת ו גו'‪ ,‬ואם ככה את עושה לי וגו׳ו וכל דברים אלה‬
‫■‬ ‫היו נערכים לדברים קשים גם משי כל אדם‪ ,‬ומכש׳ב ממשה רבינו ‪:‬‬

‫ומה שמביא הדורש את הפסוק ויתפלל משה‪ ,‬פשוט הוא‪ ,‬כי זה הוא מפני שהוא רק‬
‫ורק מפני‬ ‫כפי שהעתקנום‪,‬‬ ‫לתוכן כל דבריו של משד‪,‬‬ ‫‪.‬ציון ו מבוא' לכל הפרשו‪ /‬כלומר‪,‬‬
‫שהי׳ צריך להעתיקם כולו‪ /‬לכן ציין לראשיתם‪ ,‬שהוא זה הפסוק ויתפלל משה ‪ .‬ולתוספת טעם‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקוף‬ ‫•‪512‬‬

‫בעון שבועת שקר חיה רעה רבה ובהמה כלה ובני אדם‬ ‫א ל ה— א ל ה ‪,‬‬
‫‪TT‬‬ ‫•• ‪V‬‬
‫מתמעטין והדרכים משתוממין‪ ,‬שנאמר )פ׳ בחקתי‪ ,‬כ״ו כ״ג(‬
‫אל הקרא באלה‪ ,‬אלא באלה ״(‬ ‫׳ ‪,‬‬ ‫אם באלה לא הוסרו לי וגו‬
‫)שבת‪ ,‬ל״ג א׳(‬
‫אמריתו‪ ,‬נדה שרי ליהודי‬ ‫אמר לי׳ ההוא מינא לדב כהנא‪,‬‬ ‫‪.‬ג( □נ דיו— בו ג דיו ‪.‬‬
‫אמר לו‪,‬‬ ‫בהדי גברא‪ ,‬אפשר‪ ,‬אש בנעורת ואינו מהבהב‪,‬‬
‫התורה העידה עלינו‪ ,‬סוגה בשושנים )שה״ש‪ ,‬ז׳( שאפילו רק‬
‫סוגה בשושנים לא יפרצו בהם פרצות ‪ .‬ורבי זירא אמר‪,‬‬
‫מהבא‪ ,‬דכתיב )ם׳ תולדות( וירח את ריח בגדיו‪ ,‬אל תקרא‬
‫)סנהדרין‪ ,‬ל״ז א׳(‬ ‫בגדיו‪ ,‬אלא בוגדיו ®(‬
‫ב ה ב ר א ם— ב ה׳ ב ר א ם ‪ .‬אלה תולדות השמים והארץ בהבראם )פ׳ בראשית( ‪/‬‬
‫)מנחות‪ ,‬כ״ט ב׳(‬ ‫אל תקרא בהבראם‪ ,‬אלא בה׳ בראם ’(‬

‫טרוניא ותרעוסייי•‬ ‫שהוא מהוראת הטחז‪/‬‬ ‫הדרשה סםך לדרוש כלל הדבר בלשון ‪,‬על ה״*‬
‫כמו שבארנו‪.‬‬

‫כמדומה שהבאור הוא כל כך ששוט‪ .‬עד שיש להתשלא על מהרש׳א שלא עהר עליי•‬

‫ואם כי עיקר דרשה יי‬ ‫שבועז‪ /‬כנודע!‬ ‫שהוא מענין‬ ‫דריש באלה באל׳ף ילמ׳״ד קמועיס‪,‬‬ ‫‪((*-‬‬
‫משים‬ ‫בלבד‪ ,‬בכל זאת י׳ ל‪ ,‬דלכן דאה לדמז זה בלשון‬ ‫וסימן‬ ‫לרמז‬ ‫הוא רק‬
‫י**®‬ ‫דמשונה כאן הלשון משאר הלשונות אשר ממובן זה שבשרשה זו » ואם עד אלה וגו׳ !‬
‫ועל כן מצא סמך לדרוש ‪ - .‬ובטעם שנוי הנקיריוי‬ ‫תלבו עמי בקרי וגו׳ ואם בזאת וגו׳ ;‬ ‫■‬
‫כתבתי למעלה אות ד' ‪— ,‬‬

‫ר‪-‬ל ‪ ,‬דאשילו הבוגדים מריחים ביראת ה' וראוים להתברך ‪ ,‬כם ש'כ ‪ ,‬וירח ‪ -‬ויברכהו ‪ 5‬ונייי*‬ ‫‪:‬ס(‬
‫ה ר אי׳‪ ,‬להורות על ז ה‪ ,‬שבל אדם מישראל עלול וגכון להתגבר על יצרו במקום איסור• “■‬
‫אששי‬ ‫ומה שראה הדורש ליסוד לדרוש )על דרך רמז וסימן( את המלה ‪,‬בגדיו• ^‬
‫משטף העד®‬ ‫והלא אין ריח רע יותר‬ ‫המ״ר כאן ‪:‬‬ ‫קושית‬ ‫משום דקשה לי׳‬ ‫להסביר ‪,‬‬
‫איך אמר יצחק ראה ריח בני )דטוסב‬ ‫י )שמהם נעשו הבגדים ‪ ,‬כמבואר בשרשה( ‪ ,‬ואם כן ‪,‬‬
‫על ריח הבגדי ם‪ ,‬כמש׳ייכ וירח את ריח בגדיו וגו׳( כריח אשר כרכו ה׳ ‪ ,‬ותרצו שם בענין‬
‫אחר )שנכנס עמו ריח גן עדן( ; והדורש שלשנינו מצא סמך על יסוד קושיא זו לדרוש עיי‬
‫דרך רמז ואסמכתא לתכלית ענין הנרצה‪■ ,.‬וכמו שכתבנו בסעיף הקודם‪ .‬ודריש בתוסשוז י'‬
‫נתוסשות בנ ק ל‪ ,‬כמ ש״ג‬ ‫דאותיות אהו״י לסבת קלות הכרתם‪,‬‬ ‫)אחר הכי״ת( עש״י הכלל‬
‫נקודות כמ ש׳ב למעלה אות ד׳ •‬ ‫א׳ ‪ ,‬ובשנוי‬ ‫למעלה אות‬

‫את‬
‫בלא עמל ובלא יגיעה ברא הקב׳יז‬ ‫בראשית פרשה י' ג ‪1‬‬ ‫במ׳ר ם׳‬ ‫מכוין להדרשה‬ ‫ץ‪1‬‬
‫רנז‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ט׳ ״קרי וכתיב״ ; סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫בעון חלה מארה באה^ •בנאמר )פ׳ בהקהי ‪ ,‬ב״ו ם״ז(‬ ‫ב ה ל ה— ב ח ל ה »‬

‫והפקדתי עליכם בהלה וגו׳ אל תקרא בהל^ אלא יחלה ■*(‬
‫)שבת‪ ,‬ל״ב ב׳(‬
‫כ ^ צ ש ‪ -‬ב או ש ען ‪ ,‬וירא העם כי בושש משה )ם׳ תשא( אל תקרא בי בושש‪,‬‬
‫)שבת‪ ,‬פ״ט א׳(‬ ‫אלא כי באו שש •ב(‬

‫הוא מפני בי האות היותר‬ ‫והמשל לאות הה״א ‪,‬‬ ‫שמים נעשו ;‬ ‫בדבר ה'‬ ‫העולם אלא‬
‫והוא יוצא‬ ‫מפני שבהברתו אין נוגעים באברי המבטא ‪,‬‬ ‫קלה ונוחה בהברה הוא הה״א ‪,‬‬
‫בל האותיות תופשין )בלומר ‪,‬‬ ‫רק בנשימה מן הגרון ‪ ,‬וכמו שאמרו במ״ר בראשית )י׳ב( ‪1‬‬
‫בקלות גדולה‬ ‫נוגעין( את הלשון ‪ ,‬והה״א איננו תופש ; וזהו 'שאמר ‪ ,‬בה' בראם ‪ -‬בלומר ‪,‬‬
‫בקלות הברת הה״א •‬
‫וטעם דרשה זו וההברח שראו תז׳ל להוציא המלה ‪ ,‬ב הנ ר א ם' מפשטה‪ ,‬י*ר‪ ,‬משום‬
‫דלפי הפשט משמע בונת הלשון ‪,‬אלה תולדות השמים והארץ נ הג ר א ם' — שתולדות השמים‬
‫שכן משמע הלשון בהבראס ‪ -‬בשעת‬ ‫שמים וארץ עצמן ‪,‬‬ ‫שנבראו‬ ‫נבראו ביום‬ ‫והארץ‬
‫ותולדותיהם‬ ‫והארץ נבראו ביום ראשון‪,‬‬ ‫שהרי השמים‬ ‫ובאמת אין הדבר בן‪,‬‬ ‫הבדאם‪,‬‬
‫ועל יסוד דיוק זה דריש לרמז וסימן ואסמכתא לדבר המקובל‬ ‫נבראו במשך ימי השבוע ‪.‬‬
‫במדרשות ‪- .‬‬

‫מן הגרון( ‪,‬‬ ‫מפני שהם ממוצא אחד )אהח׳ע ‪,‬‬ ‫דה׳ א ותי״ת מתחלסין ‪,‬‬ ‫דדיש עפ׳י הכלל‬ ‫’*‪C‬‬
‫רבנן לדרוש בין ה׳ לחי״ת ‪,‬‬ ‫לא מתמנעין‬ ‫שבת )פ״ז ה׳ב( ‪t‬‬ ‫בירושלמי‬ ‫שאמרו‬ ‫וכמו‬
‫ובארנו מענין זה למעלה במבוא פרק ו' )‪.‬הרוןז ותמורה'( והבאנו במה וכמה דוגמאות‬
‫ודריש על דרך רמז וסימן לדבר שרוצה לרמז ‪ t‬בהלה ‪ -‬כמו בחלה ‪ ,‬כלומר ‪ ,‬בסבת‬
‫)פ׳ וירא(‪ ,‬שבאות ‪ -‬בגלל‬ ‫בחמשה‬ ‫וכמו התשחית‬ ‫והבי׳ת הוא בי״ת ה סב ה‪,‬‬ ‫החלה‪,‬‬
‫נאבדה בנפש האיש הזה‬ ‫אל נא‬ ‫ויעבוד •עקב ברחל )פ' ויצא(— בגלל רחל ;‬ ‫החמשה ;‬
‫)יונה ‪ ,‬א׳( ‪ -‬בגלל נפש האיש הזה ‪ ,‬והרבה כהנה ‪— .‬‬
‫י׳ל ‪ ,‬דמדייק ‪ ,‬משום דלשון הכתוב‬ ‫ומה שהבריחו להדורש לדרוש מלה זו בכלל ‪,‬‬
‫ולפי המשך הלשון הי׳‬ ‫בהלה את השחפת ואת הקדחת וגו׳ ‪,‬‬ ‫והפקדתי עליבם‬ ‫כך הוא ‪t‬‬
‫יען כי‬ ‫צריך לומר והפקדתי עליכם את ה ב ה ל ה ‪ ,‬כמו שאמר את השחפת ואת הקדחת ‪,‬‬
‫גם דבר זה ‪ ,‬בהלה ‪ ,‬כשהוא לעצמו ‪ ,‬ג״ב מין קללה הוא ‪ j‬או הי' לו לומר והפקדתי עליבם‬
‫תהי'‬ ‫ולכן דריש )על דרך דמז וסימן ‪ ,‬כמש׳ב( שהפקידה‬ ‫ב ב ה ל ה ‪ ,‬והי׳ הלשון דבוק ;‬
‫ב ע ו ן ה ל ה )בעון מניעת הפרשת חלה( ‪ ,‬ומפרש הבתוב מה יהי' ענין הפקידה « השחפת‬
‫והקדתת ‪ ,‬ועל דרך שנתבאר ‪ ,‬כי אין זה אלא לרמז וסימן כלבד ‪ ,‬וכמש״ב בהקדמה לפרק‬
‫זה )סי׳ א' וב׳( ‪— .‬‬

‫כסמוך נבאר ענין הדרשה ‪ ,‬ב או ש ש'> ומתחלה אעיר כאן על סבת הוצאת המלה ‪ ,‬בו ש ש'‬
‫משום דלפי פשטות הלשון הי' צ׳ל בי ב ו ש ‪,‬‬ ‫מפשטה ‪ ,‬לשון עכבה ושהיה ; ונראה בזה ‪,‬‬

‫‪33‬‬
 ‫בררד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקרר‬ ‫‪514‬‬

‫המשך הערה י״ב‪.‬‬

‫ויפגרו עד בוע ) ט׳ב כ׳(‪ ,‬ועוד ־‪ ,‬ובעני‬ ‫בשי^ אחד ‪ ,‬וכסו ויח^ו עד בוש )שופטים ‪ ,‬ג'( ‪,‬‬
‫שיני״ן טצינו רק כאן ובשופטים )ה׳( כסיסרא‪ ,‬טרוע בושש רכבו ל ב א‪ ,‬וגם שם‪ .‬דרשו נסי‬
‫כאן ‪ ,‬מדוע באו שש )שעות( ולא בא )בר׳ר ‪ ,‬פרשה י״ח( ‪.‬‬

‫)שעות( בתוספת אל־׳ף בטלת בושש ‪ ,‬וזה כטו שכתבנו לסע^י®‬ ‫ורריש — באו ‪ -‬שש‬
‫נתוסייי*‬ ‫לסבת קלות הברתן ‪,‬‬ ‫אהו׳י ‪,‬‬ ‫דאותיות‬ ‫ב' ‪,‬‬ ‫)‪,‬הסר ויתר'( סעין*‬ ‫בפרק ז׳‬
‫גנשםסות לפעטים‪.‬‬

‫וענק השש שעות נבאר כסטוך ‪.‬‬

‫וכן דריש טלה זו בפרודה לשתים )‪,‬באו — ש ש'(‪ ,‬וכמו שרגילק ה ד ל לדרוש באי®!‬
‫כזה ‪ j‬ואחשכ כאלה לדונטא ז‬

‫תל— פיות ‪I‬‬ ‫)שודש‪ ,‬ו׳(‬ ‫תלפיות‬ ‫הטלה‬ ‫דרשו‬ ‫א׳(‬ ‫)ל׳‬ ‫ברכות‬ ‫א(‬
‫מחול—לו ‪i‬‬ ‫)ישעיוע ס׳(‬ ‫מחללו‬ ‫‪m‬‬ ‫‪m‬‬ ‫)קי׳ח ב׳(‬ ‫שבת‬ ‫ב■(‬
‫אני‪-‬ו הו א ‪I‬‬ ‫בשלח(‬ ‫)פ׳‬ ‫ואנו הו‬ ‫‪m‬‬ ‫‪m‬‬ ‫)קל׳ג ב׳(‬ ‫ג(‬
‫גי‪ -‬הנ ם ז‬ ‫)ירטיוע כ׳ם(‬ ‫גיהנם‬ ‫‪m‬‬ ‫עידובין )י״ח א׳(‬ ‫‪1‬־{‬
‫כל‪-‬אלו }‬ ‫)תהלים‪ ,‬ע״ב(‬ ‫כלו‬ ‫‪m‬‬ ‫)קי׳ז א׳(‬ ‫פסחים‬ ‫ה(‬
‫בריח—ים ן‬ ‫)שה׳ש א׳(‬ ‫כרותים‬ ‫‪m‬‬ ‫‪m‬‬ ‫)ל׳ח א׳(‬ ‫יוטא‬ ‫ו(‬
‫עוזא‪-‬עזאל ;‬ ‫)ם׳ אחרי(‬ ‫עזאזל‬ ‫‪m‬‬ ‫‪m‬‬ ‫)ס״ו ב׳(‬ ‫‪m‬‬ ‫ז(‬
‫ברא‪ -‬שית ‪J‬‬ ‫בראשית )ם׳ כראשית(‬ ‫‪m‬‬ ‫‪m‬‬ ‫)ט״ט א'(‬ ‫סוכה‬ ‫ח(‬
‫טלא‪-‬קו ש‪S‬‬ ‫)פ׳ עקב(‬ ‫מלקוש‬ ‫‪m‬‬ ‫‪m‬‬ ‫א׳(‬ ‫תענית )ו׳‬ ‫ט(‬
‫כר‪-‬פס ‪:‬‬ ‫)אסתר‪ ,‬א׳(‬ ‫כרפס‬ ‫‪m‬‬ ‫‪m‬‬ ‫)י״ב א׳(‬ ‫י( מגילה‬
‫טו‪- 0‬ז ר ;‬ ‫תצא(‬ ‫)פ׳‬ ‫טטזר‬ ‫‪m‬‬ ‫‪m‬‬ ‫יא( יבמות )ע‪-‬ו כ׳(‬
‫רד‪-‬ים )‬ ‫)תהלים‪ ,‬ס״ח(‬ ‫רודם‬ ‫‪m‬‬ ‫‪m‬‬ ‫)ל־ז א׳(‬ ‫יב( סוטה‬
‫בה׳—בראם ז‬ ‫בהבראם)ם' בראשית(‬ ‫‪m‬‬ ‫‪m‬‬ ‫טנחות )כ־ט כ׳(‬ ‫»ג(‬
‫כר— טל ן‬ ‫ויקרא(‬ ‫)פ'‬ ‫כרמל‬ ‫‪m‬‬ ‫‪tr‬‬ ‫)ם'ו ב׳(‬ ‫‪m‬‬ ‫יד(‬
‫יורד‪-‬טרן ן‬ ‫לך(‬ ‫)פ׳‬ ‫ירדן‬ ‫‪m‬‬ ‫‪m‬‬ ‫סו( בכורות )נ׳ה א׳(‬
‫מוציא—רע !‬ ‫)פ׳ טצורע(‬ ‫מצורע‬ ‫‪m‬‬ ‫‪m‬‬ ‫)פרז ב׳(‬ ‫טז( ערכין‬
‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שוע‪-‬טווי—נוז‬ ‫)פ׳ קדושים(‬ ‫שעטנז‬ ‫‪m‬‬ ‫ש‪4‬‬ ‫)ם'א ב׳(‬ ‫נדה‬ ‫יז(‬

‫‪*.‬כוגו*‬ ‫וסגנון דרשות כאלה יתבאר עפ״י טה שכתב הרשב״א לטס׳‬

‫■הדיל בדרשות כאלה להסטיכן על הכתובים כלשונם כדי שלא ישכח זכרון עניניהם‪,‬‬
‫דאשוגי^ והבאתי דבריוז®‬ ‫כטה‬ ‫זה כתבו‬ ‫לא שהיתה כונתם לפרש כ ף‪ ,‬ע כ״ ל; וטעין‬
‫בהקדטה לפרק זה‪ ,‬סימן ב׳ (‪— .‬‬

‫וכלל ענק דרשת זו )כי באו שש( יתבאר עפ״י טה שאטרו כגטרא כאן מקורס‬
‫בשעה שעלה משה לטרום )לקבלת התורה( אמר להם לישראל! לסוןו ארבעים יום בתח^ינ‬
‫(‪(, ,‬אל לישראל!■‬ ‫■שש אני בא ‪ :‬ולאחי אלה הארבעים יום בא השטן וערב^ א‪,‬ן‬
‫רנח‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ■ט׳ ״קרי זכתיבי ‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫וברך את לחמך )פ׳ משפטים‪ ,‬כ״ג‪ ,‬כ״ה(‪ ,‬אל תקרא וברך‪,‬‬

‫‪•TO-T.5‬‬
‫אלא וברך‪ ,‬מכאן למזון שטעון ברכה לפניו י^( )ברכות‪ ,‬מ״ח ב׳(‬
‫מאי דכתיב )ש״א‪ ,‬ב׳( אין קחש כה׳ ואין בלתך‪ ,‬אל תקרא‬ ‫בלתך־בלתןז‬
‫ואין בלתך‪ ,‬אלא ואין לבלותך‪ ,‬שלא כמרת בשר ודם מרת‬
‫‪.‬הקב״הנ מרת בשר ורם‪ ,‬מעשה ‪ p t‬מכלין אותו‪ ,‬אבלהקב״ה‬
‫)שם‪ ,‬י׳ א'(‬ ‫הוא מ ב ל ה מעשה ידיו יי(‬

‫הי ק משוע ואמרו לו‪ ,‬עלה למרוס‪ ,‬אמר להם‪ ,‬וחלא באו שש )שעות( במו שהבטיח ולא בא ;‬
‫ומזה יצא המכשול במעשה העגל‪ ,‬במבואר בפרשה ‪.‬‬
‫והסבה האמתית שלא בא לשש שעות הוא‪ ,‬כי טעו ישראל ברבריו )של משה(‪ ,‬כי‬
‫הם חשבו‪ ,‬שהיום שעלה הוא מן המנין של הארבעים יום‪ ,‬ובאמת היתה כונתו על ארבעים‬
‫יום שלמים‪ ,‬כל אחד מיום ומלילה‪ ,‬וכדבתיב )ש׳ עקב( שהי׳ במרום ‪.‬ארבעים יום וארבעים‬
‫לילה״‪ ,‬ואם נחשב יום שעלה‪ ,‬חלא לא הי' לילו עמו ‪— .‬‬ ‫׳‬
‫ומה שהגביל להם לבא בשש שעות‪ ,‬י׳ ל הטעם עש׳י המבואר במם' שבת )פ״ו ב'(‬
‫על הפסוק דישעיח )מ׳יא( לא מראש בסתר דברתי‪ ,‬דמוסב על נתינת התורוע שהיתה כפרםונע‬
‫היום נמוד אברהם‪ ,‬שהזמן היותר מוכשר‬ ‫הפסוק בעצם‬ ‫על‬ ‫ומבואר במ״ר סון* פרשה לך‬
‫לפרסום הוא בעצם היונע שהוא בו׳ שעות היונע מפני שאז כל האנשים נעורים‪ ,‬ועל כן‬
‫רצה משה למסור את התורה לישראל‬ ‫אברהם י עצמו באותה השעה כדי לפרסם הדבר! וכן‬
‫בפרסום היותר גדול‪ ,‬ולכן קבע והגביל אותה השעה ‪— .‬‬

‫וברך‪ ,‬בבי״ת‬ ‫מוסב על הקב׳ה‪ ,‬שהוא יברך‪ ,‬אלא‬ ‫ר״ל‪ ,‬אל תקרא וברך‪ ,‬בנסתר‪ ,‬שיהא‬ ‫^‬
‫קמוצה וברי״ש צרויה‪ ,‬בצוי לנוכו‪ /‬ומוסב על האדם‪ ,‬וכאומר ‪ :‬אתה תגרך )ברכת הוראה(‬
‫על הלחם קודם שתאכלנו! ויהי׳ באור הלשון ‪ ,‬א ת לח מך' כמו »על לחמך״‪ ,‬ומלשון הכתוב‬
‫) ש׳א‪ ,‬ט'( כי הוא יברך את הזכו‪ /‬שפירושו — על הזבח ‪- .‬‬
‫ומה שנראה לו בכלל להדורש להוציא המלה ‪,‬וברך״ ממובנה המקובל שמוסב על‬
‫הקב׳ה‪ ,‬י׳ל‪ ,‬משום דבכל הפרשה הזאת )כ״ג( מצוינות פעולות ה׳ בסגנון לשון מרבר כעדו‪,‬‬
‫ואיבתי‬ ‫אדבר!‬ ‫כל אשר‬ ‫ש מ י בקרבו !‬ ‫מלאך ! כי‬ ‫א נ כ י שולח‬ ‫כ מו‪ :‬הנה‬
‫את אויביך ו צ ר ת י את צורריך! דוחר מזה גם בפסוק זה גופי׳ כתיב בנטית לשון כזו •‬
‫ו ה ס י ר ו ת י מחלה מקרבך‪ ,‬ולא בכנוי גסתר ‪ -‬והסיר !‬
‫הי' לשון זו מוסבת על ה'‪ ,‬הי׳ להכתוב לומר ג״ב‬ ‫הדורש‪ ,‬שאם‬ ‫ולפי זה מדייק‬
‫ומדכתיב‬ ‫ו א ב ר ך את לחמך !‬ ‫בעדו ;‬ ‫מדבר‬ ‫בסגנון נטיות הפעלים הקודמים‪ ,‬בלשון‬
‫בנסתר וברך‪ ,‬שלא בסגנון בל הפסוקים וגם פסוק זה‪ ,‬מצא סמך לדרוש כמו שדורש‪ ,‬רמוסב‬
‫לפרק זוע‬ ‫השייך לדרשה זו למעלה בהקדמה‬ ‫שכתבנו‬ ‫על ה אד ^ וכדמפרש‪ .‬ועיין מה‬
‫‪.‬‬ ‫סימן ה'‪ ,‬בהערה‪—,‬‬

‫כאור הלשון מעשה ידיו של אדם מכלין אותו הוא פשוט‪ ,‬משום שהאדם איננו נצחי‪ ,‬ולכן‬ ‫^‬
 ‫בר וך‬ ‫)זכרונותי'(‬ ‫ממור‬ ‫‪515‬‬

‫אסר רב‪ ,‬בל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפללו כאלו ע>‪5‬זאי‬ ‫ב מ ה— ב מ ה ‪.‬‬
‫במה‪ ,‬שנאמר )ישעיה‪ ,‬ב׳( חדלו לכם מן האדם אשר נשטרי‬
‫באפו כי במה נחשב הוא‪ ,‬א״ת במה אלא במה =!( )שם‪ ,‬י״ד א׳(י‬
‫‪T‬‬ ‫“‬
‫אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא‪ ,‬תלמידי חכמים מרבים‬ ‫ב נ י ך— ב ו נ י ך ‪.‬‬
‫שלום בעולם‪ ,‬שנאמר )ישעיה‪ ,‬נ״ד( וכל בניך למודי ה׳ יר^‬

‫מעשה ידיו שחזקים מכונו‪ ,‬כגון ביח חומה וכלי ברזו* ו כ ת ם!‪ /‬סב^יס אוחו‪ ,‬כל׳וטר‪ ,‬מהיי*■‬
‫נצחי‪ ,‬וממילא יכלו המעשים‪ ,‬יען שעם ני*‬ ‫נלד‪ ,‬והם עדיין קיימים! ולא כן הקב״ה‪ ,‬שהוא‬
‫חזקחם אינם בבל זאח נצחים ‪.‬‬

‫מפני שאין זה מ נ ניי י'*‬ ‫‪.‬מכלה" כמו בבו׳ד‪,‬‬ ‫ונקים ב ה קנ׳ ה לשון ‪.‬מבלה'־ ולא‬
‫וירא(‪ .‬וע'^^‬ ‫לומר שהיא סבלה‪ ,‬אבל ‪.,‬מבלה' הוא סענין בלוי וזקנה‪ ,‬וכמו אחרי בלו^ז‬
‫מערב להלן בבאור לערך שמוח ‪ -‬שמוו‪ /‬אוח צ׳ו ‪- ,‬‬
‫בהוראה כזו כתיב ואין ב ל ע י י וי'‬ ‫וטעם הברח הדרשה בבלל הוא‪ ,‬משום דבעלמא‬
‫במו ואין מבלעדי ה׳ )ישעיה‪ ,‬ם״נ( ולא ואין בלתי ה'‪ ,‬ועוד כד‪,‬נה ‪- .‬‬

‫מקומות בתלמוד‪ ,‬שהתפלה עומרח בסקום קרבן )ע'‪1‬‬ ‫יש לפרש הכונה עפ׳י הידוע בכמה‬ ‫■‪0‬‬
‫לוזוראח נניי'^‬ ‫כרכות ב׳ו כ׳ ותענית כ״ז ב׳( וזה המקדים כבוד )דענין נתינת שלוס‬
‫בבמד‪,‬ו וידוע הוא‪ ,‬כי בזסן הסקי®‬ ‫את המזבח מלהקריב עליו ומקריב‬ ‫הוא כמו המניח‬
‫להקב״וע וכמערב בתה^'®‬ ‫מכונים מכעיסים כביכול‬ ‫נאסרו הכמות‪ ,‬והמקריבים עליהם היו‬
‫)ע״ח( ויכעיסוהו בבסותם‪ ,‬וכן בירמיה )י׳ז( במותיך בחטאת)והוא לשון הפוכה‪ ,‬ובסו בחט**®‬
‫במותיך( ! וכן נשתתפו שמותם של הבמות עם מזבחות עמי נכר‪ ,‬כמו בדהי׳ב )י״ד( מזבו׳'®‬
‫הנכר ו ה כ ט ו ת‪- .‬‬

‫י׳ ל‪ ,‬כי שרש ענין שם ״ ב מ ה' הוא מהוראת מקום גבוה ורם‪ ,‬ג®*'‬ ‫ולהוסיף באור‪,‬‬
‫במותי ירי'®’^‬ ‫ועל במותימו תדרוך )פ׳ ברבה( ן אעלה על במחי עב )ישעיה‪ ,‬י׳ ד(; ועל‬
‫)חבקוק‪ ,‬נ׳(‪ ,‬ועוד הרבה! וזו היא הכונה כאן‪ ,‬שזה המקדים שלום לתבירו קודם שסח®‬
‫לה'‪ ,‬הרי הוא מנשא את ערכו לעומת ערכו של הקב׳ה בערך הכמד■ ל מז ב ח‪— .‬‬
‫וטעם הדרשה מן במה לבמה י׳ל‪ ,‬משום דלפי פשטות הענין הנה הלשון ‪.‬במה‬
‫‪:‬ינוח‬
‫הו א' לא יקביל כל כך אל הלשון הקודמת ‪.‬אשר נשמה באפו'‪ ,‬יען שזד‪ ,‬אמנם איזי ר®‬
‫לה י®‬
‫הוא כערך ו ולכן דריש על דרך רמז וסימן ואסמכתא‪ ,‬לזכרון דברים‪ ,‬במה‪,‬‬
‫איזה ערך קל לעומת ערך המקדש ומזבח ‪.‬‬
‫גושא‬
‫וגם יש לפרש טעם הדרשו‪ /‬משום דבכל מקום שבא הענין לבטל כולו *י®‬
‫ואר‪-‬ח מח‪.‬‬
‫הדבר הוא אומר בלשון ‪ ,‬ס ו ד כלא בי״ח שמושי‪ ,‬כמו ואנחנו מה )פ׳ בשלה(‪/‬‬
‫ואייי‬
‫הוא )פ' קרח(‪ ,‬מה אנוש כי תזכרנו )חהלי^ ח'(‪ ,‬אבל ‪ .‬ב מ ה' ‪ -‬מתאר איזה עיר‬
‫תשא( ! ומדלא אמר הכתוב כאן כי מה נחשג י‬ ‫אפוא )פ׳‬ ‫חשיכות‪ ,‬כמו וכמה יודע‬
‫דריש‪ ,‬דאמנם איזה ערך יש בו‪ ,‬אם כי קל ומצער‪ ,‬וכדמסרש מענין הבמות כמו שנארגי•‬
‫רנט‬ ‫מ ב ו א‬ ‫פרק ט׳ ‪ ,‬ק רי וכתיב״ ‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מ בו א‬

‫)שם‪ ,‬ס״ד א׳(‬ ‫שלום בניך‪ ,‬אל תקרא בניך‪ ,‬אלא בוניך « (‬

‫בלשון המקרא להשרש ‪ ,‬ב נ ז ז' שתי הוראות ן מענין בן תולרי )יצחק בן אברהם( וטענין יסור‬
‫ג' כ מהוראת‬ ‫ענין השם בן תולרי‬ ‫אך חז״ל הגבילו‬ ‫ומאבן )בנה בית חדש( !‬ ‫ובנין מעץ‬
‫בונה‬ ‫‪ -‬שהוא‬ ‫למה נקרא שמו של זבר ‪ ,‬ב ך‬ ‫נממובן בנין‪ ,‬ואמרו )תנחומא בראשית( ‪:‬‬
‫מ מנה )‪ 6‬׳ לך‪:‬‬ ‫אבנה‬ ‫את העולם‪ ,‬בלומר‪ ,‬מעמיד קיומו וישובו ן ובזה יתבאר הלשון אולי‬
‫‪ . ,‬ו א ב נ ה גם אנכי מ מנ ה )פ׳ ויצא(‪ ,‬ובטלים אלה בלולוןת שתי ההוראות באחת‪•,‬‬
‫וגם יתבאר עפ״י זה מה שאמרו בירושלמי פסחיס )ם־ב ה׳ א( על הפסוק דש׳ תזריע‪,‬‬
‫שגם אם ילרה ולד מ ת ג׳ ב‬ ‫זכר — לרכות את המת‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫אשה כי תזריע וילדה זכר‪,‬‬
‫ממאה לירה! ומרחו המפרשים להבין איך מרומז רבוי מ ת בשם ‪,‬ז כ ר ״;‬

‫ויתבאר היטב ע פ׳י מה שבתבנו‪ ,‬והוא שאם הי' כתוב וילדה בן‪ ,‬הי' במ שמע רק ח י‬
‫העולם‪,‬‬ ‫את‬ ‫בונה‬ ‫ולא מ ת ‪ ,‬יען דכיון דשרש שם ‪ .‬כ ן' תולדי הוא עד שם שהוא‬
‫שזה מורה רק על המין‪,‬‬ ‫מוכן‪ ,‬שדק חי בונה ולא מת ; אבל מביון דכתיב וילדה ז כ ר ‪,‬‬
‫וזה יונח גם על המ ת‪ •,‬וזהו שאמד‪ ,‬רמדכתיב וילדה זכר )ולא וילדה בן( לרבות אח המת‪.‬‬
‫וברה גדולים ועמוקים הרגשותיהם של חז׳ ל בטעם הלשון ובמשפט• ההגיון ‪I‬‬

‫על הפסוק דש׳ תז רי ע; ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת‪,‬‬ ‫וכן בבבלי נדה )ם׳ א'(‬
‫לרבוי זה מלשון ‪ .‬ל בן' )‬ ‫נתבאר טעם‬ ‫ולא‬ ‫ואנדרוגינוס ;‬ ‫טומטום‬ ‫לרבות‬ ‫ובן‪,‬‬ ‫אמרו ;‬
‫והמפרשים טרחו לפרש ולומר‪ ,‬דהסמך בזה הוא על לשון ‪ .‬ל בן או ל ב ת' ‪ ,‬כלומר שהוא ספק‬
‫אם הוא בן או בת‪ ,‬והיינו מוטטום ואגדרוגינום!‬

‫אך זה דוחק מכ מה טעמים ; וגם כי לפי זה הי׳ להגמרא לציין על רבוי זה המאמר‬
‫‪.‬ל בן או ל ב ת' בשלמות‪ ,‬ובאמ ת מצוין דק ‪ .‬ל ב ן' בלבד ‪.‬‬

‫כי מקודם כתיב בפסוק וילדה זכר‪ ,‬ושם זה בודאי ממעט טומטום‬ ‫אבל ה א מ ת הוא‪,‬‬
‫ושוב הזר הכתוב ענין זה‪ ,‬ותחת שם ‪ .‬לז כ ר' כתב ‪ .‬ל ב ן' ושרש שם ‪ .‬ב ן' הוא‬ ‫ואנדרגינוס‪,‬‬
‫על שם בנין העולם‪ ,‬כלומר עוסקים בקיומו וישובו‪ ,‬והנה גם טומטום ואנדרוגיגוס הם■ מקיימים‬
‫ישוב העולם כסתם אנשים‪ ,‬אם כי בתמונה אחרת מבנין שארי אנשים‪ ,‬כפי שי ת ב א ר‪:‬‬

‫כי ענין בנין העולם הוא פשוט‪ ,‬לא רק מצית פו׳ר‪ ,‬בי אם גם למלא די צרכי העולם‬
‫ולמלא ספוקו בכל עניניו‪ ,‬וזה שייך גם בטומטום ואנדרוגינוס ; ומטעם זה יונח שם ‪ .‬ב ן' גם‬
‫על שאר בעלי חיים לבד ה אד ם‪ :‬שור או כשב וגו׳ אותו וא ת בנו‪ ,‬לבני עורב )תהלים‪ ,‬קמ׳ז(‪,‬‬
‫וזה הוא‪ ,‬משום דגם הם דרושים לישוב העולם‪ ,‬ל בני מ‬ ‫בני נשר )משלי‪ ,‬ל׳( והרבה נ הנ ה‪,‬‬
‫ולקיומו‪ ,‬בערכם הם‪ ,‬כל אחד בענינו ובתעודתו הנוער לו בחיים ובטבע ‪- .‬‬

‫ובחכמים מצינו עגין בניגם את העולם גם מצד אחר‪ ,‬מצד אצילי ורוחני‪ ,‬שכן אמרו‬
‫במם׳ שנ ת ) קי׳ ד א׳( שתלמידי חכמים גקראים ‪ .‬ב נ א י ם ' ‪ ,‬ומפרש הטעם בשם זה‪ ,‬מפני‬
‫■שעסקים ב ב נ י נ ו שר עולם‪ ,‬כלומר‪ ,‬שעוסקים בתורה ומורים דרך לבני אדם‪ ,‬ובארנו תכונת‬
‫ה נ נ י ן שבזוז‪ ,‬ע ש׳י מה שמצינו בנ׳ ש בתלמוד ואגדווע דאלמלא תורה לא נתקיימו שמים‬
‫כי לולא התורה היו כני אדם גדלים וחיים כחיתי‬ ‫‪.‬וארץ‪ ,‬כלומר‪ ,‬ישוב העו״רם‪ ,‬והנאור הוא‪,‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מ ר‪,‬ו ד‬ ‫‪518‬‬

‫ב ר א ש י ת — ב ר א ״ ע י ת ‪ .‬א סר ר בי יוהנן‪ ,‬שיתי! מ ש שת י מי ברא שית נ ב ר א; שנאסר■‬

‫אלא ברא ­ ­‬ ‫ברא שית‪ ,‬אל תקרא ברא שית‪,‬‬ ‫)פ׳ ברא שית(‬
‫)פנכה‪ ,‬ס״ ט א׳(•■‬ ‫שית ‪T‬‬

‫ונ טו ׳*צייר הרסנ״ ם‬ ‫«נו׳*ית ‪ 1‬רג » מוסרי■״‬ ‫טרה‬ ‫‪h 3‬‬ ‫בלא נ ל גמום וצניעות ובלא‬ ‫טר^‬
‫בחבורו דיש הלנו ה אישות מתכונת האנשים קודם מת; תורה ‪, 1‬קודם שנ תנה התורה הי' א י *‬
‫ענ ^׳י׳‬ ‫נו ע ל אותה על אם הדרך וד‪,‬ולך >‪ 1‬ו ' ‪,‬‬ ‫הוא והיא הי'‬ ‫ואם רצה‬ ‫פוגע אשה בשיק‪,‬‬
‫והתורה מלמדת את האנשים ו מחנכ ת אותם להיות ישרים והטימים‪ ,‬אנשי מעלה וכבוד‪ ,‬נניי*‬
‫ולא כמו חיו*‬ ‫י י י ד ארץ‪ ,‬ולחיות חיי מוםר‪ ,‬טהרה וצניעות‪ ,‬וכדומה מן המרות המשובחות״‬
‫בתורה ח מי מ ה פ‬ ‫וסראים המהרסים ומהבלים את קיום העולם וסדורו ‪) 5‬וראה טה שכתבנו‬
‫טשפמים נפסוק בי יגח שור איש את שור רעהו‪ ,‬ובחבור זה בחלק ר בי ע‪ /‬פרק מ׳ ת )הנקי*■‬
‫מצרפת ומזקקת א ת רות בני האדם להיי*‬ ‫א ' ‪ ,‬ביחש העני; שהתורה‬ ‫ס ע י ף‬ ‫‪ ,‬תו רה בגוים"(‬
‫נוח לעולם ולתכלית ישובו ובל עניניו‪ ,‬עיי׳ ש דברים נכ ב ר ה‪ /‬נרגשים ומעגינים מאוד( י‬

‫^ בני■‬ ‫המתוקנים‬ ‫את החיים‬ ‫והחנמים העוסקים כתורה ומלמדים ומורים ומדריכים‬
‫ומעמדו לשכלול■ יופי סדר*‬ ‫א ת תכונ ת העולם‬ ‫שמביאים‬ ‫העולם‪,‬‬ ‫בוני‬ ‫הם בערך‬ ‫אדם‬
‫וקיומה‪ ,‬ובמ׳־ש ביומא )פ״ו א'( שבני אדם לומדים מהם ומחייהם ואומרים ‪ :‬פלוני שלמר חיי *”‬
‫ראו כמד‪ .‬נאים מעשיו‪ ,‬כמה מתוקנים דרכיו ו בו׳‪.‬‬

‫וכל בניך למורי ה׳ ורב שלום כניו״‬ ‫ונתקרב ע תה אל עני; הדרשה שלפנינו ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫כשם ‪ ,‬ב נ י ך' בני תולדה‪ ,‬בי אם אלה שהם למורי ה' ‪,‬‬ ‫בניך אלא בוניך ‪ ,‬אל ת ב י ;‬ ‫תקרא‬
‫הנמים ואנשי מעלה‪ ,‬ו ע פ׳י תלמודם וחכמתם הם בונים א ת העולם בני; אצילי ורוחני״ שמביאיס־‬
‫לתיות אי®‬ ‫חיים של שלום ואהבת ואחוה בעולנ‪/‬‬ ‫את בני האדם לידי חיי ישרים ומוסריים‪,‬‬
‫איש איש נחלקו ונ ענינו ואיש לא יצור א ת רעהו וא ת‬ ‫את אחיו בשלום ובמישור‪,‬‬
‫‪ T‬ו‪ ,‬ובזה ‪ ,‬ה ם מרבים שלום בעולם' ‪.‬‬

‫ועיקר טעם הכרת דרשת שם זה )כניך( י׳ ל‪ ,‬דמדייק כפל לשו; בפסוק‪-‬מ שם ‪.‬נניר׳■■‬
‫לשו; ‪ n‬עניג‬ ‫עפ*י יתור‬ ‫וסמכו לדרוש‬ ‫דדי הי׳ לומד ‪,‬ו כ ל נ נ ‪ 7‬לטורי ה׳ ורב שלומם' ‪,‬‬
‫מוסרי‪ ,‬כ מ בו א ר‪- .‬‬

‫שננדרים עליהם יינות הנסכים ‪ —.‬וכלל‬ ‫שיתי; הם חללים שתחת ה מזכוע עשוים נקבים‪,‬‬ ‫•י(‬
‫דרשה זו הוא רק לרמז וסיס; לזכירת הדב ר‪ ,‬וכמו שבארנו כהקדמה לפרק זה )סימן א' וג'<‬
‫מדרכם של תז׳ל לתת' סימנים לכל דבר מוכר ומקובל לחכמים ולדורות ‪.‬‬

‫פיםן‬ ‫בטלת בראשית )עיק בהקדמה לסרק זה‪,‬‬ ‫וטעם הדיוק לדרוש סיטן זרטז‬ ‫■‬
‫^‬ ‫ו ב א ט ת טטעם דיזק‬ ‫י״ל‪ ,‬משום דלפי חקי הרשו; הי׳ צ׳ ל ‪ ,‬ב ר א שונ ה ״‪ ,‬וכנהוג ב מ ק ר א‪:‬‬
‫נ או כ מה דרשות במ״ר לפסוק ז ן ‪’ /‬ומהמ הובאו גם בסיר׳זרי ל תורו‪ /‬וכאן סמך רמז »ד■ • ~‬

‫ארטיחי•‬ ‫מקור השם ‪ .‬שי תי ך הוא מ שפת‬ ‫ט ־נ(‪,‬‬ ‫מדות ) פ׳ ג‬ ‫וכתב ה תוי׳ ט במם׳‬
‫וגי » ע'י ’‬ ‫עיי׳ ש ; אבל לדעתי יסודו מעברית ‪ ,‬מלשון כי ה ש ת ו ת יהרסו; )תהלים ^ י‪-‬א( ‪,‬‬
‫רם‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ט׳ ״קרי ו כ תי ב ״‪ ,‬כעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫מאלכסנדרי א‬ ‫להביא דל תו ת‬ ‫נקנור‬ ‫כ שהלך‬ ‫תנו רבנן‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪3‬רותים—ברית־ים‬

‫נטל א חת‬ ‫שבים לטבעו‪,‬‬ ‫)סער(‬ ‫למקד ש‪ ,‬ע מד עליו נח שול‬
‫היתה‬ ‫וכיון שהגיע לנ מ ל ה של עכו‪,‬‬ ‫מ הדל תו ת והטילה לים‪,‬‬
‫אמר שלמה‬ ‫ועליו‬ ‫מ ת ח ת דופני ה ס פינ ה‪.‬‬ ‫מ ב צ ב צ ת ויוצאת‬

‫אל תקרא‬ ‫קורות ב תינו ארזים רהיטנו ברותים‪,‬‬ ‫)שה״ש' א'(‬

‫)יומא‪ ,‬ל״ח א׳(‬ ‫ברותים‪ ,‬אלא ברי ת — י ם ’י׳(‬

‫תני משום רבי מאיר‪,‬‬ ‫)אסתר‪ ,‬ב׳( ‪,‬‬ ‫לבת‬ ‫לק ח ה מרדכי לו‬ ‫ב ת— ב י ת *‬
‫)מנילה‪ ,‬י״ג א׳(‬ ‫אל תקרא ל ב ת‪ ,‬אלא ל בי ת י®(‬

‫ואמרו‬ ‫ומזה הלשון ‪ ,‬א בן ש חי ה' ‪,‬‬ ‫ומהוראת יסודות ן‬ ‫והיו ש ת ו ת י ה מדוכאים ‪,‬‬ ‫)י׳ט(‬
‫)נתיסד( העולם ‪.‬‬ ‫שממנה ה ו ש ת ת‬ ‫נקרא שמה שתיה ‪,‬‬ ‫נ׳ ג ב'( למה‬ ‫‪,‬‬ ‫בתלמוד )יומא‬
‫שהשמות שתיה ויסוד אחים הם בהוראתם‪,‬‬ ‫ומוסב זה על מקום ה מ ק ד ש‪ ,‬עיי׳־ש! ו מ ת ב א ר‪,‬‬
‫והענין מבואר ‪— .‬‬

‫ויהי סער גדול בים תרגומו‬ ‫נחשול ‪ ,‬או נהש הים ‪ ,‬כנוי לרוה סערה על הים ; וכיונה א׳ ‪,‬‬ ‫ייז(‬
‫האניה ‪,‬‬ ‫ומטרת ההטלה של הדלת לתוך הים היתה להקל משא‬ ‫נחשול גדול כיסא ‪.‬‬ ‫והוי‬
‫■‬ ‫כנהוג במקרים כאלה ‪.‬‬
‫ביהמ״ק‬ ‫כמו שעשאו כלי‬ ‫ודריש )לרמז ולזכרון( בנוטריקו״ן ‪.‬כ רי ת ‪ -‬ים־ ‪ ,‬כלומר ‪,‬‬
‫ח ד ל לדרוש מלת‬ ‫אות י׳ ב מדרך‬ ‫ועיין מ ש״כ למעלוז‬ ‫יבלעם ‪,‬‬ ‫עם הים שלא‬ ‫כרית‬
‫י‬ ‫כפיודה לשתים ‪.‬‬
‫בהקדמה‬ ‫ועיין‬ ‫דרש טלה זו בכלל )אם כי הוא בא רק לרמז ו סי ס!‪,‬‬ ‫הכרח‬ ‫וטעם‬
‫כמו עזוי‬ ‫משום דיסוד השם ״כרותים* הוא ‪.‬ברושים־” ב שי׳ן ‪,‬‬ ‫לסרק זה ‪ ,‬ס י ^ ט׳( י־־ל ‪,‬‬
‫כברוש רענן )הושע ‪ ,‬י*ד( ועוד!‬ ‫ברושים )ש״ב ו' ‪ ,‬ט׳־א ח׳( ‪ ,‬ברוש תדהר )ישעיה ‪ ,‬מ׳ א( ‪,‬‬
‫בסדר ה א׳ ב( כמו חרש‬ ‫)מפני קרבתם‬ ‫שהשי״ן טתחלןז עם ה תי׳ו‬ ‫שמצינו לפעמים‬ ‫ו א ע פ׳י‬
‫פשר — פתר ! שעה ‪ -‬תעה )אל ישעו‬ ‫)מעשה חרש( חרת )תרות על הלוחות( ; כתש — כתת ‪5‬‬
‫בדכרי שקר )פ׳ שמות(‪ ,‬תעו כ מ ד ב ר‪) ,‬תהלים ק ״ז(‪,‬ויו ת ר מזה מעברית ל א ר מי ת‪ :‬אשכול —‬
‫שור — תור ; שלג —‬ ‫אחכליא )חולין ‪ ,‬צ־־ב א׳( ‪ ,‬חדש — חדתא ; ישב ‪ -‬יתב ; נשר — נתר }‬
‫)תעלא(;‬ ‫תלג )לבושה כתלג חור ‪) ,‬דניאל ז' ט׳( ; שלש — תלת ; ששים ‪ -‬שתין ; שועל ‪ -‬תעל‬
‫של שם זה )ברותים( ‪ ,‬אשר גם כשהוא לעצמו‬ ‫ציונו‬ ‫אך מפני‬ ‫ועוד כהנה ;‬ ‫שני — תני ‪,‬‬
‫להסמיך‬ ‫לכן מצא הדורש לנכון‬ ‫בשאר מקומות )שבא שם בשי׳ן( ‪,‬‬ ‫כשונה כאן ממציאותו‬
‫עליו דרשתו על דרך רמו וסימן לזכרון ‪— .‬‬

‫ב א מנה א ת ו‪,‬‬ ‫כאשר היתה‬ ‫על הדרשה בגמרא באן )ע״ב( על הפסוק‬ ‫כפי הנראה נסמך‬
‫•‪(9‬‬
‫שהיתה אסתר טובלת ויושבת בחיקו של מ ר ד כי‪ ,‬והיינו שהיתה לו ל א ש ה; ודריש כאן המלה‬
‫וכמו שאמרו בריש מסי‬ ‫‪.‬לקחה* מלשון כי יקח איש אשה )פ׳ תצא( שהוא מעני! קיי ש ץ‪,‬‬

‫‪t k.‬‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪520‬‬

‫י״ט‪.‬‬ ‫ה ערה‬ ‫המ שך‬

‫נאייז‬ ‫קדושין ‪ :‬ונ עגין קיחת משפחה שאינו טתיחש (•קדושי!‬ ‫‪h v‬‬ ‫קדושין ‪ ,‬דקיחה היא קנין‬
‫אח ת הכהונות ) ש׳ א ‪ ,‬כ׳( ; או נ ש ^ ‪'^.‬י• ׳‬ ‫‪h n‬‬ ‫ל ש מ ש בפעל ‪ ,‬ס פ ה ' ‪ ,‬במו ספחני נא‬
‫ועל גי*‬ ‫^ ‪^ (,- j‬‬ ‫בן הנ^ף‬ ‫נ׳ א( ‪,‬‬ ‫יעקב )ישעיה ״‬ ‫על בית‬ ‫כמו ונלוו‬
‫הנלוים עליהם )אסתד ‪ ,‬ט'( ‪ ,‬וכאן הי׳ אפשד לומר ספחה לו ‪ ,‬או גלותה עליו לבת( ‪j‬‬

‫אוחיי^‬ ‫יו״ד א ש־ ‪ ,‬כידוע ‪,‬‬ ‫‪ ,‬ל ב ת״ כטו ‪ ,‬ל בי ת־ ״ ע פ׳י תוספת‬ ‫ועש זה דריש‬
‫א ה ו ״י‪ ,‬מפני קלות ה ב ר תן‪ ,‬נוחות להתוסף בנ ק ל‪ ,‬כטש״ב למעלה בפרק ז׳ סעיןז ב׳! יע®*’‬
‫וטעם הי®*” ׳‬ ‫‪,‬‬ ‫׳ (‬ ‫הידוע בנטרא ‪ ,‬דהאשה מכונה בשם ‪ ,‬ב י ת' )שבת קי״ח ב' וביומא י״ג א‬
‫משום ד הנ הנ ת הבי ת פנימה טומלת עליה )ועוד אשוב לדבר על זה בהמשך ההערה( ;‬

‫כי אעפ״י שהערנו שמריי?‬ ‫ההכרח לדרשה זו ב כ ל ל‪,‬‬ ‫כל זה לא נתבאר‬ ‫אך עם‬
‫אעש״י כן אין זה כל כך מוכרח עד שנוציא הגי^י'‬ ‫הפעל ‪ ,‬ל ק ח' שיונח על קיחת קדושין ‪,‬‬
‫וזה המגי^‬ ‫כפעל זה ענין גדול ו חנו ך‪,‬‬ ‫כי כמו כן נובל להבין‬ ‫‪ ,‬ל ב ת' מפ שטה כל כ ך ‪,‬‬
‫ואסתר י•’'*'‬ ‫נ׳ א׳( ‪,‬‬ ‫יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו י ל ד ם )כתובות ‪,‬‬
‫היתד‪ .‬יתומה מ א ב ו מ א ם‪ ,‬ואם כן הלא יוכל הלשון להתבאר כפי פשטות ענינו ן‬

‫יז! ^‬ ‫נכון לחדושו זה בפסוק ג ו פ י ׳ ‪ ,‬כי‬ ‫הדורש רמז‬ ‫כי מצא‬ ‫ואפשר לומר ‪,‬‬
‫פשוט שהסנד‪ .‬אשר לקח אותה ט ר דני לו לבת היתה יתמותה מ א כ ו מ א ם‪ ,‬כמבואר כפסי?‪,‬‬
‫כי סבת לקיחתה לכי ת המלך הי' יי*'''*‬ ‫ואף זה פשוט ‪,‬‬ ‫ובמו ת אכיה ואטד‪ .‬לקחד‪ .‬מרדכי ־‪,‬‬
‫ל ב ת' ® ®‬ ‫סבת לקיחת מרדכי אותה‬ ‫הכתוב לספר‬ ‫למה הקדים‬ ‫יופיה ן ואם כן ק ש ה‪,‬‬
‫והנערה יפת תואר וטובת מראה וכמות אביה ואמה י‘ ?’ ״'‬ ‫היותה יפ ת תו א ר‪ ,‬כמו ש כ תו ב‪,‬‬
‫מרדכי לו ל ב ת ‪ ,‬כאלו לוא לא הי׳ בה יתרון מעלה זו מיופי לא הי׳ לוקח אותה לו‬
‫ז ב א מ ת הי׳ צריך לד‪,‬םטיך סבת יופיה אל המאורע מלקיחתה אל בית המלך ‪f‬‬

‫דטדהיתה יפת תואר לקתה מרדכי לנרלה‬ ‫ולכן דריש ‪ ,‬כי אמנם כן הוא ‪,‬‬
‫״׳‬ ‫יען כי לתכלית זו אין מקפידים‬ ‫התואר הזה ‪,‬‬ ‫שייך‬ ‫כ ת אין‬ ‫דלנדולי‬ ‫ואחרי‬
‫ה שראה ‪ ,‬יהי׳ איזה שיהי׳ ‪ ,‬לכן דריש שלקחד‪ .‬לו לאשה ‪j‬‬
‫שבע‬
‫ודבר קצור הלשון מן ‪ ,‬ל ב ת ‪ -‬ל בי ת' מתבאר מ מה דכתיב במשל אוריה וגי®‬
‫יעו‬
‫‪,‬ו ב ח קו ת שכב ותד‪.‬י לו ל ב ת ' ) ש״ ב‪ ,‬י ״ ב (‪ ,‬ושש מוכרח לפרש ל ב ת ‪ -‬ל ב י ת ‪,‬‬
‫לשכיבת הק אין יחש עם תואר כ ת ‪5‬‬
‫ומציני‬
‫דבאותיות אהו״י נוהג בקל תוסםח»‬ ‫ועם ז ה הנה ?בר זכרנו למעלה כ ז ה ‪,‬‬
‫שנאפו*‬
‫כ ת עני ת )י׳ א ב׳( < היושב בתענית נקרא ח ם ' ר ׳‬ ‫שדורשים חז״ל כתוספת יו״ר ‪,‬‬
‫ח ס י ד ‪—.‬‬ ‫) מ שלי‪ ,‬י״א( גו מל נפשו איש ח ס ד‪ ,‬ומפרשים הסד כמו‬

‫והנה זכרתי למעלה כד‪,‬ערה זו דבר הדרשה הידועה בתלמוד ובאגדווז מ כ נ י‬

‫אשתי‬ ‫‪ , .‬כ י ח' לד‪.‬אשה נ כ ר ת ה כ י ת‪ ,‬וכמו שאמר אחד החכמי ם‪ ,‬מעולם לא קראתי לאשתי‬
‫בערו ובעי*‬
‫» ל א ביתי ‪) ,‬שבת ‪ ,‬קי״ח ב׳( ‪ ,‬וביומא )י״נ א׳( דרשו הפסוק דש׳ אחרי ‪ ,‬ו נ פי‬
‫■סא‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ט׳ ״קרי ו כ ת י ב ‪ /‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫י ״ ט‪.‬‬ ‫הערה‬ ‫המ שך‬

‫ביתו זו אשתו ; וטעם הבנוי תות כ תכ תי למעלת משום רהנהג ת הגי ת טנימה מוטלת‬ ‫‪,‬‬ ‫ביתו‬
‫מפני שהיא עקרה של הבית‬ ‫‪,‬‬ ‫(‬ ‫)תהלים ‪ ,‬קי׳ג‬ ‫‪ ,‬ע ק ר ת ה בי ת'‬ ‫ועל בן גם נקראת‬ ‫עליה ‪,‬‬
‫פנימה ‪ ,‬בהנהגתה ובלבלתה ^ ונקראת על שם תעודתה ‪.‬‬

‫והוא‬ ‫ע פ׳י זה לפרש כונה נאותה בדברי חז׳ ל ״‬ ‫מה שנראה‬ ‫ואמרתי להעיר בזה‬
‫משום‬ ‫במס׳ שבת )ב׳ג ב׳( ‪ :‬אמר רבא ‪ ,‬פשיטא לי ‪ ,‬נר ביתו ונר הנובה — נר ביתו עדין* ‪,‬‬
‫ע׳ ב‬ ‫‪,‬‬ ‫משום שלום ביתו‬ ‫שלום ביתו ‪ ,‬נר ביתו וקידוש היום )יין לקידוש( נר ביתו עדיף ‪,‬‬
‫אם אין לאדם לקנות רק זה או ז ה ‪ ,‬יקנה נר לביתו וי מנע באותו יום מנר הנובה‬ ‫כלו מ ר‪,‬‬
‫לישב‬ ‫ביתו ‪,‬מצטערים‬ ‫שבני‬ ‫שלום ביתו ‪,‬‬ ‫וזו לשונו { ‪,‬משום‬ ‫ופירש׳י ‪,‬‬ ‫ומיין לקידוש ‪,‬‬
‫'‬ ‫בהו שך' ‪ ,‬ענ ״ ל ;‬

‫צער‬ ‫והי׳ לו לומר משום‬ ‫ש ל ו ם ביתו ‪,‬‬ ‫מבואר הלשון משום‬ ‫והנה לפי זה אין‬
‫ולא בכנוי ‪ -‬ביתו ‪,‬‬ ‫בי ת‬ ‫שלום‬ ‫הי׳ לו לומר משום‬ ‫משום שלום ‪,‬‬ ‫ביתו ; וגם אם אמרו‬
‫כלשון הרגיל ב כ ל ל;‬

‫וכן אינו מבואר‪ ,‬למה קורא באן לנר שבת ‪ ,‬נ ר בי תו'‪ ,‬ולא במו בעלמא ‪,‬נ ר שבת׳ז‬
‫על בטול הדלקת נר‬ ‫במם* שבת )ל׳ ב א׳( דהאשה נענ שת קשה‬ ‫אך הנה אמרו‬
‫במבע האשה‪ ,‬בי נשהסר לה צרכי ביתוע היא‬ ‫לשבת‪ ,‬שזה מצוה שלה היא‪ ,‬כידוע } ואמרו‬
‫מתקוטטת ורוגזת‪ ,‬וכ מ׳ ש כ ב׳ ם )נ״ ט א׳( כד משלם שערא סברא רמי תגרא בביתא מצד‬
‫שאין לה תבואה כתוך ביתה מיד‬ ‫ט׳ ז א׳( ן האשה‪ ,‬מכיון‬ ‫)תמורה‬ ‫הא שה‪ ,‬וכמו שאמרו‬
‫היא צו ע ק ת‪:‬‬

‫א ד ^ כמו שבארנו‪ ,‬י׳׳ל‪ ,‬דאיירי כאן בנר‬ ‫ביתו של‬ ‫נקראת‬ ‫ובצרוף ההנתה שהאשה‬
‫כמו ‪,‬נ ר א ש תו' או‬ ‫הוי‬ ‫בי תו'‬ ‫‪,‬נ ר‬ ‫והלשון‬ ‫לתכלית סצותה‪,‬‬ ‫המיוהד לאשתו להדליקה‬
‫לכבוד שבת ‪.‬‬ ‫ולא כן ‪,‬נ ר ש ב ת' כולל מאור הבית בכלל‬ ‫״ל א ש תו״ ;‬

‫שלא תתקצף ולא‬ ‫שאמר משום שלום ביתו‪ ,‬כלומר‪ ,‬משום שיום אשתו‪,‬‬ ‫ומכוון מה‬
‫תתקוטט על הום־ נר זה למלא מצותה ‪.‬‬

‫הפסוק באיכה )ב׳(‬ ‫) נ׳ ה ב׳( על‬ ‫שבת‬ ‫במם׳‬ ‫וכן מכוון זה המאמר למה שאמרו‬
‫הדלקת נר ל ש בו‪ /‬כלומר‪ ,‬שאם אין לו נר להדליק‪ ,‬תדאג האשה‬ ‫נפשי‪ ,‬זו‬ ‫ותזנה משלום‬
‫נפשי‪ ,‬זו הדלקת‬ ‫משלום‬ ‫ותזנה‬ ‫לבטול מצותה ולעונ שו‪ /‬ותתקוטט עמו‪ ,‬ואין שלום‪ ,‬וזהו‬
‫‪-‬‬ ‫גר של אשתו המיוהד ל מצו תו‪ /‬ל ש ב ת‪.‬‬

‫במה שכתב רש״י במם׳ ברכות ) כ׳ד א׳( דאשתו‬ ‫ועוד מה שראיתי להעיר י ענין זה^‬
‫׳של אדם נכללת בשם בני ביתו‪ ,‬ובתום' השיגו עליו ;‬
‫הפסוק ) מיכו‪ /‬ז׳( אויבי איש אנשי‬ ‫והנה ב מ׳ ר בראשית ריש פרשה נ־ד איתא על‬
‫ביתי‪ ,‬ואמרו על זה אויבי איש ‪ -‬זו אשתו ; ומפורש כרערי ;‬
‫ובאור הדבר‪ ,‬שהאשה כיתושה להבעל מכונה בשם ‪ ,‬אוי ב'‪ ,‬אשר לכאורה הוא ת מו ה ‪-‬‬
‫‪-‬יתבאר ע פ׳י מה שאמרו ביבמות ) ס׳ג א׳( בסמיכות להפסוק דפרשת כראשיר‪ ,‬אעשה לו עזר‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקוד‬ ‫‪522‬‬

‫אם לא■‬ ‫אראה בנ ח מ ה‪,‬‬ ‫אמר רבי אלעזר ב״ר צדוק‪,‬‬ ‫‪ 0‬ג ד י ו ת י ך — ג ו י ו ת י ן י ‪ .‬הניא‪,‬‬
‫ראיתי א ת ב תו של נקדימון בן גוריו; שהיתה מל ה ט ת שעורים‬

‫וקראתי עליה המקרא הזה ‪ :‬אם ל א תדעי׳‬ ‫מבין טלפי סופים‪,‬‬

‫ורעי א ת גדיותיך■‬ ‫בעקבי הצאן‬ ‫צאי ל ך‬ ‫היפה בנ שים‪,‬‬ ‫לך‬
‫) ב תו בו ת‪ ,‬ס״ז א׳(‬ ‫)שה״ש‪ ,‬א׳( אל הקר א גדיותיך‪ ,‬אלא נויותיך‬ ‫‪.‬‬

‫אמר רבי יוחנן‪ ,‬כל האוכל ושוהה ואח״ב מ ת פלל‪ ,‬עליו הב הו ב‬ ‫*‬ ‫גויך—גאיך‬
‫אל תקרא גויך‪,‬‬ ‫)מ״א‪ ,‬י״ד( ואותי ה שלכת אחרי גויך‪,‬‬ ‫אומר‬
‫עליו‬ ‫קבל‬ ‫ל א חר שנתגאה זד‪/.‬‬ ‫הקב״ה‪,‬‬ ‫אומר‬ ‫אלא נאיך‪,‬‬

‫)ב ר כו ת‪ ,‬י׳ ב׳(‬ ‫מלכו ת שמים נ"(‬

‫בטעם טבע נגידה לו‪ ,‬כי בכלל כל‬ ‫לומר‬ ‫כנגדו‪ ,‬זנ ה‪ ,‬עוזרתו‪ ,‬לא זכה — מ נ ג ד ת ו ! וקרוב‬
‫תחיו‬ ‫גורלה‪ ,‬אשר בכל סרוזית החיים וסדרי העולם היא נכרעת‬ ‫עליה על‬ ‫אשה לכה רע‬
‫נגודה‬ ‫אליו‬ ‫כשלא זכה מבלטת‬ ‫והוא ימשול בך‪ ,‬ולכן‬ ‫שליטתו ותקפו של הנ ע ל‪ ,‬כםש״כ‬
‫העצורה כ טנ ע‪ ,‬ולהיפך‪ ,‬כשזכה‪ ,‬מבלגת על טבעה ‪.‬‬

‫ואשתיז‪ ,‬זכו ‪ -‬שנינה כיניהס‪ ,‬ל א‬ ‫איש ואשד‪) ,‬נעל‬ ‫הוטה )י״ז א'{ אמרו ‪:‬‬ ‫ונ כ ס׳‬
‫זנו — אש אונלתם )ד‪,‬באור בזה ראה כפרק הקודם סעיןז א'‪ ,‬בערך ‪ .‬אי ש ואשד‪ ,(',‬ולכן נאמר‬
‫זד‪ ,‬על צד העונש‪ ,‬שאם לא זנ ה נעשית מנגדתו ואויבתו‪ ,‬וכמבואר ‪— ,‬‬

‫על הם׳ דמשלי )ט׳ז( ברצות ה׳ דרכי איש נ ^‬ ‫נ מ׳ ר‬ ‫שם‬ ‫וגם יתבאר מה שאמרו‬
‫אויביו •שלים אתו ‪ -‬זו אשתו ‪ ,‬וזה כזמן שזנה ‪— .‬‬

‫וד‪,‬נד‪ ,‬על כלל תוכן המשך בהערד‪ ,‬הזאת‪ ,‬הטוויה ומשוזרה מדבר לדבר וטענין לענין‪.,‬‬
‫הפסוק צוארך בחרוזים )א׳ י׳(‪ ,‬צוארך בחרוזיג‪/‬‬ ‫נשה״ ש על‬ ‫אפשר להשתמש בלשון ה מ׳ ר‬
‫מושכות זו א ת זו זכו'‪ ,‬ועיין מזה בארונר‪.‬‬ ‫חרוזות זו בזו‪,‬‬ ‫פרשיות של תורה‪ ,‬שהן‬ ‫אלו‬
‫א׳‪- .‬‬ ‫לה^ן במבוא בפרק י׳ ב )‪,‬דרך אנ ב'( העין*‬

‫כלומר‪ ,‬גו שדך‪ ,‬גופך‪ .‬והלשון ורעי יונח על פרנסת הגוף ונ מו ביחזקאל )ל׳ד( וירעו הרועינו‬ ‫נ(‬
‫והחלוף ה ד לי׳ ת בו א׳ו הוא נסדר א״ ב‬ ‫את עצמן‪ ,‬ובהושע )י׳ג( כמרעיתם וישבעו וגו׳ ‪— .‬‬
‫סרר א״כ כזה בתלמוד מם' סונה )מ־ט נ׳( ונ ר ע רי‬ ‫)ונזכר‬ ‫ד׳ו וכו׳‬ ‫נסדור א טכ״ ח ג״ז‬
‫ו סנ ח‬ ‫ליחזקאל )כ׳ א נ׳ ‪ ,‬על הפסוק אבחת חרב(‪ ,‬ולפיהו יתחלף ה ד לי׳ ת נ ו י׳ ו‪ ,‬כמבואר ‪— .‬‬
‫נוד ע‬ ‫הי׳‬ ‫ואניד‪ ,‬נקדימון‬ ‫כשעת החורבן‪,‬‬ ‫הפרזת הרעב נידושלם‬ ‫לקיטת השעורים היתה‬
‫נז מנו בהפלגת עשרו‪ ,‬ועל כן כשבאה בתו למצב נזו ע הי' הדג ש והצער גדול מאוד‪ .‬ומדרך‬
‫בו כל דרש?‬ ‫מבלי לנוין‬ ‫לשון הפסוק‪,‬‬ ‫חנמים לעשות נוני ס לכל מאורע מצוינה במליצת‬
‫וכמו שכתבנו מזה בארונה' למעלה במבו א פרק נ ' )‪,‬כ תי תלמוד־( סעיף ד' ‪— .‬‬

‫נפשו רוממה ודעוזי‬ ‫עצמו בטוב לב‪,‬‬ ‫מרגיש‬ ‫הוא‬ ‫ני האדם לאחר שאוכל ושותה לשובע‬ ‫כא(‬
‫לנטווי‬ ‫האדם לידי גאה וגאון וגם‬ ‫ו ע פ׳י ה ט ב ע במצב נז ה קרוב שינ א‬ ‫ו רחב ה;‬ ‫זחוחה‬
‫רסב‬ ‫מבוא‬ ‫ו כ ה י ב ‪ /‬סעיף ב׳‬ ‫פרק ט׳ ״קרי‬ ‫מבוא‬

‫אל תקרא גיים‪ ,‬אלא גאים‪,‬‬ ‫תולדות ( ‪,‬‬ ‫)פ'‬ ‫שני גיים ב ב טנ ך‬ ‫ג יי י ם ־ ־ ־ ג א י ם *‬
‫מעל שלחנם צנון וחורת‪ ,‬לא‬ ‫אלו אנטונינוס ורבי‪ ,‬שלא פסק‬
‫)שם^ נ״ו ב׳(‬ ‫בי מו ת ה ח מ ה ולא בי מו ת הגשמים כי(‬

‫מדרך הישר והרצוי‪ ,‬וכמו שכתוב )ם׳ ויל*ך( ואכל* ושכע ודשן ופנה וגו'‪ ,‬וכן )הושע‪ ,‬י׳^<‬
‫ועיין בברכות );‘׳״ב א׳( ‪.‬‬ ‫כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבבם על כן שכחוני ;‬

‫תכלית התענית הוא כדי לרכך‬ ‫מ ת עניו‪ /‬כל‬ ‫וכסי המתבאר סרםכ״ם ריש פרק ה'‬
‫ובספר החנוך )מצוה רע״ח( כתב‪ ,‬שעיקר הענוי ביוהכ״ם הוא משום‬ ‫הלב ולעורר לתשובה ;‬
‫משוכה‪ ,‬לפי שהמאכל והמשתה ויתר הנאות הגוף יעוררו את הרגש החומרי לתאוה ולחטא‪,‬‬
‫ויעצרו בעד צורת הנפש המשכלת הדורשת סליחה ונפרה‪ ,‬עיי׳ ש בארוכה ‪.‬‬

‫קום‬ ‫משנימים‬ ‫כיום תענית‬ ‫אשר‬ ‫אנשים‪,‬‬ ‫ומטעם זה לא רוחי ולבי למנהג איזה‬
‫באשמורת קודם שיאיר היום ואוכלים ושותים ואחרי כן הולכים לקבל עליהם את התענית •על‬
‫השובע״ ‪ -‬ני לבד מה שעפ׳יי פעולה זו לא יגיעו לתכלית הנרצה בכלל ענין ה ת עני!‪ /‬נ פי‬
‫שנתבאר‪ ,‬אך עוד יש נז ה משום גני ב ת דעת המקים‪ ,‬וגם מנוער הדבר ‪.‬‬

‫כל האוכל‬ ‫)יומא‪ ,‬פ׳ א א'(‬ ‫שאמרו לענין יוהנ״ם‬ ‫מנהג זה על מה‬ ‫ואין להסמיך‬
‫מפסיקים סבעוד‬ ‫תשיעי ועשירי ‪ -‬דהתם‬ ‫מעלה עליו הכתוב כאלו מתענה‬ ‫ושותה בתשיעי‬
‫יום‪ ,‬ואמרו במשנה דתענית )כ״ז ב'( דתעני ת הבא לאתר יום אכילה ושתיה ביותר‪ ,‬התענית‬
‫ההוא קשה ביותר‪ ,‬ועל כן‪ ,‬אנשי משמר שהיו מתענין בכל יום לא היו מחענין באחד ב שנ ת‬
‫‪t‬‬ ‫*‬ ‫י‬
‫כדי שלא יצאו ממנוחה ותענוג )של שבת( לתענית ויחלשו‪ ,‬כך מבואר שם ‪ I‬וא״כ‬
‫רבוי אכילה ושתי׳ בערב יוהכ״ס מכביד התעני ת שלמחר‪ ,‬ו ע' כ נחשב לו זח כ תעני ת נפול ‪:‬‬

‫ולא כן כאן‪ ,‬דהאכילה ושתיה עם התעני ת באים נ א ח ד‪ ,‬ואין ביניהם אפילו כ ת הלוך‬
‫מיל‪ ,‬ואין זה תעני ת‪ ,‬כי אם כבדיחותא ואונאה עצמית‪ ,‬ויותר מזה כמו אונאה לסקום‪ ,‬וכן לא‬
‫יעשה‪ ,‬וראוי למנוע ולהמנע ממנהג זה ‪- .‬‬

‫רגילות‬ ‫כאותיות אהו״י‬ ‫אשר‬ ‫בחלוף ו' באל׳ף‪,‬‬ ‫והנה דריש כאן גווך כמו גאיך‪,‬‬
‫‪-‬‬ ‫להתחלף‪ ,‬נ מו שבארנו בארונה למעלה פרק ו׳ סעיף ג' ‪.‬‬

‫ג י י ם ‪ ,‬וכן במם' ע״ז )י״א א׳( ן והעיר‬ ‫אלא‬ ‫גו ים‬ ‫אל תקרא‬ ‫לפנינו בגמרא הגירסא‪,‬‬ ‫יי(‬
‫הגרי״ב במסורת הש״ם כאן •דאצלנו בכל הספרים הכתיב גייס והקרי גויס‪ ,‬וקשה איך אמרו‬
‫בגמרא ההיפך״ ענ״ ל ; ואני תמה שלא העיר‪ ,‬ני בילקוט כאן בפסוק זה הגירסא אל תקרא‬
‫גייס אלא גאים‪ ,‬וכן מפורש הגירסא ב ש׳ס נ ת״י )עיין ספר דקדוקי סופרים לברכות ולע״ז( ו‬
‫גירסא זו‬ ‫וכן נראה א מ ת ת‬ ‫להיות הגירסא כן;‬ ‫ולדעתי אין ספק‪ ,‬שגם בגמרא כאן צריך‬
‫מלשון הגמרא בחולין )צ״ב א׳( אלו שני שרי גאים ו כ ו' ‪ ,‬עיי׳ ש;‬
‫וטעם הקרי כחלוף יו״ד באל״ף פשוט הוא‪ ,‬משום דאותיות אהו״י‪ ,‬לסבת קלות הכרתן‪,‬‬
‫דרכן להתחלף לפעמים זו בזו‪ ,‬ונ ת כנו מזה בארוכה למעלה בהמשך סרק ו ' ‪— ,‬‬
‫וכלל ענין הדרשה מרבי ואנטונינוס ואשר לא פסקה מעל שלחנם וכו' — נראה לבאר‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכריגותי(‬ ‫מהוד‬ ‫‪524‬‬

‫המ שך הערה כ״ב ‪.‬‬

‫הםס‪6‬ר ‪,‬שני*‬ ‫ע פ׳י המכואר בכמה מקומות כתלמוד ובברייתות ואגדות‪ ,‬דכל סקום שנאסר‬
‫וטעם הדבר‪ ,‬משום דאם אין סייז‬ ‫מורה על השתוות שני הטרטים החשובים בענין זה לזה ;‬
‫לפי מה דקיי״ל כלל גייל‬ ‫הלא אין עריך לכותכה כלל‪,‬‬ ‫דבר מ ה‪,‬‬ ‫זו )שני( באה להורות‬
‫ל׳ ד ב' וככ״ם(‪ ,‬ו א' כ היינו יודעים בלא זה‪ ,‬דהרניי‬ ‫כמספרים ‪ ,‬ס עו ם רכים שנים״ )מנחות‬
‫כאן הוא שני ^ אחר שלא פורש מספר נדול מז ה;‬

‫שני שעירי עזים )פ'‬ ‫מצורע )פ' מצורע(‬ ‫שתי צפרי‬ ‫ביומא ) ס׳ב כ'(‬ ‫וכה דרשינן‬
‫ני‬ ‫ובקדושין ) ס׳ ח ב׳( ;‬ ‫אחרי( ‪ 1‬מה ת*ל שתי‪ ,‬שני — שיהיו שוין בקומה וכמראה ו נו' ;‬
‫מעם אחד‪ ,‬עיי‪ -‬ש! ובתו־* כ ם׳ א מו רי‬ ‫תהיינה לאיש שתי נשים ) פ' תצא( שתהיינה שתיהן‬
‫שני‪ ,‬שתים‪ ,‬אחרי‬ ‫לחם תנופה שתי!‪ /‬שתהיינה שוות! ובכולן טעם הדיוק מיתור הלשון שתי‪,‬‬
‫שתי בנווז״‬ ‫לסכוק וללב;‬ ‫ועיין עוד בסמוך ממ״ר ם' ויצא‪,‬‬ ‫ש נ י ‪ /‬כמש״כ !‬ ‫ד מ עו ט רכים‬
‫משי־כ שם ‪.‬‬

‫לפי זה‪ ,‬כאן דכתיב ש נ י נוים בבטנך‪ ,‬ודרשינן נאים‪ ,‬מורה ההשתוות שכהם‪ ,‬משיש‬
‫והנה אם נפרש דבר ההשתוות ביעקב ועשו בהם עצמט‪ ,‬יה‬ ‫דהמלה ‪ ,‬ש גי' מיותר‪ ,‬כטש״כ ו‬
‫אי אפשר כלל‪ ,‬שהרי ירוע הערר ההשתוות שביניהם בכל פרט ופרט ! ולכן הקדים לררוש אז*‬
‫ענין ההשתוות מהם‬ ‫וזה הוא‪ ,‬כדי להוציא‬ ‫תקרא נ י י ‪ /‬אלא גאים )אנשים גדולי המעלה(‪,‬‬
‫ב ד ו ר ו ת י ה ם ‪ ,‬ו א ח׳ ב הוא מוצא ענין אחד בשני אנשים נ תלי ם ומכוברים‬ ‫עצמם ולשימו‬
‫כזמן אחד הנ אי ם זה מיעקב וזה מעשו‪ ,‬שנתקיימה בהם גדולה בהשתוות זה ליה‪ ,‬והם רבי‬
‫זאנטינינום‪ ,‬וכדטפ ר ש;‬

‫בימות הג שמי ם' היא‬ ‫והציור ‪ ,‬שלא פסק משלחנם צנון וחזרת לא בימות החמה ולא‬
‫מינים אלה לא יתקיימו‬ ‫כיתם ורחבת חייהם‪ ,‬יען ני‬ ‫ציור טהסרזת עשרם וגדולתם וככור‬
‫נטיעות ביחייי'‬ ‫העשירים שיש להם‬ ‫משנה לשנה כי אם לגדולי‬ ‫חיותן‬ ‫בשלמות‬
‫‪-‬‬ ‫••ועבדה ר בו‪ /‬כנוד ע ‪.‬‬
‫\ ‪.‬‬

‫‪ .‬ו^לבן שתי‬ ‫ומעין רעיון זה מהוצאת ההשתוות משעתה לדורות בארתי‬

‫)לאה(‬ ‫מפולשות מסון* העולם וער סופו ‪ :‬זו )רחל( העמידה‬ ‫בגוו‪ /‬כשתי קורות‬
‫העמידה אלופיו‪ /‬זו העמידה מדכים וזו העמידה מ ל כ י‪ /‬מזו עמדו נביאים זשופטיש ןשזו ע טי'‬
‫נני אי ם ו שו פ טי‪ /‬ועור חשיב שם כמה פרטים שהשתוו בהם רחל ולאה לדורו!‪ /‬זמסטיך‬
‫אלה על פסוקים שונים ועל קורות ימות עולש בי שראל‪.‬‬

‫המרה ‪ ,‬ש תי• מורה עיי‬ ‫דכפי שנתבאר‪,‬‬ ‫משום דניון‬ ‫כל דרשה זו‪,‬‬ ‫וכאדת• טעם‬
‫השתוות;‪ ,‬ואחרי כי השתוותן של רחל ולאה בערכי עצמן אי אפשר לפרש^ שהרי זו היתיה‬ ‫‪,‬‬
‫‪ !,‬ךו רו‪ /‬ששחיריו‬ ‫י פ׳ ת וי פ׳ ם וזו היתה עיניה ר כ ו ‪ /‬לכן הוציאו א ת עני; ההשתוות משעת•‬
‫שלפנינו בי ^‬ ‫ונ מו שפרשנו באגדה‬ ‫כ פ ר ט י ו‪/‬‬ ‫וכפי שתשיב‬ ‫הקימו דורות שוות כ מ ע ל ‪/‬‬
‫■זאנטונינוס ‪- .‬‬
‫רסנ‬ ‫מ ב ו א‬ ‫פרק ט׳ ״קרי וכתיב״ ‪ ,‬םעט« ב׳‬ ‫מ ב ו א‬

‫ד כ תיב‬ ‫ד ל ת ו ת י ‪ .‬חוב ה לאד ם לשמש שלשה תלמידי חכמים^‬ ‫י( ד ל ת ו ת י— ד ל ת‬

‫אל‬ ‫אשרי אדם שומע ל ק לשקוד על דלתותי ‪,‬‬ ‫)משלי‪ ,‬ה׳(‬
‫)מם׳ אבו ת דר״ן‪ ,‬פ״ג(‬ ‫תקרא דל תו תי‪ ,‬אלא ד ל ת דלתותי ״ (‬

‫דכ תיב פרי עץ הדר‪,‬‬ ‫זה אתרוג‪,‬‬ ‫)פ׳ א סו ר(‪,‬‬ ‫פרי עץ הדר‬ ‫י( הדר— אדר‪.‬‬
‫אל תקרא הדד‪ ,‬אלא אדר‪ ,‬שכן בלשון יוני קורין למים אידור‪,‬‬
‫זה אתרוג ני(‬ ‫ואיזה הוא ד ב ר שגדל על כל מים‪ ,‬הוי אומר‪,‬‬
‫)סוכה‪ ,‬ל״ה א׳(‬

‫שניס( ‪,‬‬ ‫הקודמת ‪ ,‬רטעוט רבים‬ ‫שטעוטם שנים )כט ש׳כ באות‬ ‫כלומר ‪ ,‬א‪ S‬תקרא ד‪ S‬תותי ‪,‬‬ ‫»(‬
‫דלתות^‬ ‫ו א ח׳ כ תקרא‬ ‫שהיא דלת א ח ת‪,‬‬ ‫וענינה במו ד ל תי‪,‬‬ ‫אלא מתחלה תקרא ד ל ת‪,‬‬
‫של כתי‬ ‫דלתות‬ ‫לשלש‬ ‫וסימן‬ ‫וזה רק לרמז‬ ‫שלש ;‬ ‫וביחד הן‬ ‫שהן שתים ‪ ,‬כטש־־כ ‪,‬‬
‫של תו ר ה'‬ ‫כי ‪,‬ג דו ל שמושה‬ ‫י שמ ש או ת ם‪,‬‬ ‫שראוי‬ ‫תלמידי חכמים‬ ‫המדרש מן שלשה‬
‫ועיין מ ש׳ב בבאור מאמר זה למעלה כתהלת סרק ר א שון‪ ,‬ב הער ה(‪.‬‬ ‫)ברכות י׳ ב ׳ ‪,‬‬ ‫•‬

‫משום דהפעל ‪ ,‬שקד״ בכלל יונח‬ ‫וטעם הדיוק שראה לרמז דבר זה כשפוק זה י ׳ ל ‪,‬‬
‫ובחז׳ל )כתובות ‪ ,‬ה׳ א׳( שקדו‬ ‫על ענין רוחני ואצילי ‪ ,‬כמו שוקד על דברי )ירמיה ‪ ,‬א׳( ‪,‬‬
‫וכמס׳ אבות‬ ‫תקנת כנו ת י ש ר אל‪ ,‬וכסוף מם׳ סוטה )ט״ס א׳( בטלו ה שקדנים‪,‬‬ ‫חכמים על‬
‫רגילה‬ ‫על ד ל ת ו ת י ׳ אץ זה לשון‬ ‫שקוד ללמוד תורה ; אבל ‪,‬ל שקוד‬ ‫) ס׳א טי״ד( הוי‬
‫לעני; כל כך )‬ ‫ומקבילה‬

‫להתבונן בדרכיהם ובמדותיהם ובכל‬ ‫שמוש ח ׳ ח ‪,‬‬ ‫ודריש בזה ענין שקידה רו חני ת‪,‬‬
‫כי מה שלא יספיק‬ ‫ש ל ש ה ת׳ ח ‪,‬‬ ‫שמיש‬ ‫מזה יוצאת ע׳י‬ ‫והתכלית הנרצית‬ ‫עניניהם ‪j‬‬
‫אותו על האמ ‪r‬‬ ‫וגם כי כדבר הססק לו יעמידו‬ ‫מהשני ו מה שלי שי‪,‬‬ ‫ללמוד מהאחד ילטוד‬
‫מעין‬ ‫דלתי ה ח כ פי ם‪,‬‬ ‫כ ד ל תו ת‪,‬‬ ‫ועל הברור שלשה ח כ מי ם‪ ,‬ובתלתא הוי חז ק ה‪ ,‬וצייר זה‬
‫הלשון דלתי שמים )תהלים ‪ ,‬ע׳ ח( ‪ ,‬דלתות ההיכל )נחמיה ‪ ,‬י׳( ועוד ‪- .‬‬

‫דאז הי'‬ ‫‪,‬פרי הדר* )בהשמטת שם ‪.‬עץ*( ‪,‬‬ ‫דטדייק טדלא כתיב‬ ‫טעם הדרשה בכלל י‪-‬ל ‪,‬‬ ‫נד(‬
‫ה ד ר' יש ב מ ש פ ע‪,‬‬ ‫שבחוב ‪,‬פרי עץ‬ ‫אכל כפי‬ ‫שהתואר הדר מוסב על ה פ רי‪,‬‬ ‫ה מו בן‪,‬‬
‫הפר• ; אך טפני שלא טצינו תואר ‪ ,‬ה ד ר' ביחש‬ ‫על העץ ולא על‬ ‫שהתואר ‪ ,‬ה ד ר' מוסב‬
‫לכן מצא‬ ‫ב' ט׳( אז ‪ ,‬ע ץ טו ב' ) מ׳ ב ‪ ,‬ג' י׳ ט(‬ ‫ל ע ץ‪ ,‬ומצינו רק ‪ ,‬ע ץ נחמד* ) ב ר א שי ת‪,‬‬
‫מן‬ ‫ונם הן ממוצא אחד ) א ה ח׳ ע ‪,‬‬ ‫יסוד לדרוש בחלוף ה׳ ב אל׳ ף ‪ ,‬אשר כאותיות א הו׳י ‪,‬‬
‫הגרון( הן רגילות להתחלף ז ב׳ ז ‪ ,‬כ נו ד ע‪ ,‬וכמבואר לפנינו למעלה פרק ו ׳ ‪,‬‬

‫ואיזהו עץ‬ ‫שכן בלשון יוני קודין למים ‪ ,‬א י ת ר ״ ‪,‬‬ ‫בדמסר ש‪,‬‬ ‫ו‪ ,‬א ד ר' כנוי ל מי ם‪,‬‬
‫אך‬ ‫והלשון ‪ ,‬ע ל כל מים* לא נתבאר באן ״‬ ‫זה אתרוג ‪j‬‬ ‫שגדל על כל מים ‪ ,‬הוי אומר ‪,‬‬
‫שאובים‪,‬‬ ‫מים‬ ‫גם על‬ ‫שגדל‬ ‫דהכונה ‪,‬‬ ‫מתבאר ‪,‬‬ ‫)ג׳ א'(‬ ‫קדושין‬ ‫דריש‬ ‫מגמרא‬
‫שמשקין אותו ;‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪526,‬‬

‫המ שך הערה כ^׳ד ‪.‬‬ ‫;‬

‫והייגו‬ ‫שהגירסא על ‪ c‬נ י הטיס ‪,‬‬ ‫כפי המחכאר סירו שיםי ום״ר גו א ה ‪,‬‬ ‫ואטנם ‪,‬‬
‫למעין ‪ ,‬ו ^ ע ‪.‬‬ ‫מהאילן עוטר סטוך‬

‫הוראת אייו מלה כו‪/‬ורד‪ ,‬מלשין‬ ‫חז׳ ל ל הני א כמונים לנ או ר‬ ‫והנה אעש‪-‬י מרגילין‬
‫ייוני ת‪ ,‬כטו כ שנ ת )ל״נ נ׳( וכסנהררין ע׳יח ב׳ ( ‪ ,‬ועור — ?‬

‫כ ם ק ר יי‬ ‫כעור שטעינו‬ ‫אך כאן יש להעיר לטה הוצרכו להסטיכות מלשון יונית ‪,‬‬
‫על הפסוק מים שאל‬ ‫כשופטים )ה׳(‬ ‫ר ש׳י‬ ‫■גופא תואר ‪ .‬א ד ר‪ -‬מתיחש ל מי ם‪ ,‬וכסו שכתב‬
‫בספל ארירים ‪ ,‬בספל‬ ‫וכתב כזו הלשון ‪:‬‬ ‫חמאה ‪,‬‬ ‫כספל א ר י ר י ם הקרי כה‬ ‫חלב נ תנ ה‬
‫אדירים »‬ ‫בשלח( כסיס‬ ‫שנאסר )פ׳‬ ‫ארירים‪,‬‬ ‫נקראו‬ ‫שהמים‬ ‫ששותין בו מי ם‪,‬‬
‫כדי שלא יכיר מתחלה שהוא חלג‬ ‫מי ם‪,‬‬ ‫שהגישה לפניו בספל של‬ ‫)וי׳ל הטעם‬ ‫ע כ׳ ל ;‬
‫ולא מי ם‪ ,‬כסו ש שאל(;‬

‫הלשון‬ ‫משום דיש מפרשים‬ ‫ואפשד לומר ‪ ,‬רעל כן לא נסמכו חד־ל על פסוק זה ‪,‬‬
‫‪.,‬בספל אדירים' שלא כד ש׳י ‪ ,‬שהוא ספל של מים ‪ ,‬אך ענינו ספל גדול ששותים בן אנשים‬
‫‪.‬גדולים ו אדי רי ם‪ ,‬כ לו מ ר‪ ,‬אנשי כבוד ו מ ע ל ה‪ ,‬עיין דד״ק ו ד ל כ׳ג ן‬

‫להעיר ‪/‬‬ ‫ר ש׳י שהמים נקראו אדידים מפסוק כטים אדירים יש‬ ‫וגם כהראי' שמביא‬
‫מים חז קי ם‪ ,‬אבל לא שהטיס עצמן‬ ‫ה מי ם‪,‬‬ ‫לתכונת‬ ‫>י השם ‪ .‬א די רי ם' הוא רק תואר‬
‫צ׳ג( } וכמו שלא ש‪1‬יך לוטי‬ ‫מכונים כן ‪ ,‬וכמו הלשון מקולות מים רבים אדירים )תהלים ‪,‬‬
‫שהמים נקראו ‪ .‬חיי ם' מ דנ תי ב מים חיי ם‪ ,‬או »םפכים' )נמשכים( מרכתיב מים טפניס )איוב‪/‬‬
‫ולכן לא םםי‪5‬ןא להו ל ו ׳ ^‬ ‫שמים נקראו אדירים?‬ ‫כך לא שייך לו ט ר‪,‬‬ ‫־מ׳ז ב'( ו כ דו מ ה‪,‬‬
‫להביא סטך מפסוק הנזנ ר משופטים ‪- .‬‬

‫)סונה ‪/‬‬ ‫טעם הדרשה בחלמוד‬ ‫‪,‬הדר — אדר — ם י ם יש לפרש‬ ‫הוראה זו‬ ‫ומטעם‬
‫יייז‬ ‫ולא נחכאר איך נתטעט יבש מלשון הדר ‪/‬‬ ‫לטעיטי )אתרוג( יבש־ ‪,‬‬ ‫כ׳ ט ב׳( ‪,‬הד ר ‪,‬‬
‫'‪ .‬ב מ ה שידות יבשים יש והם גהדדים ;‬

‫על חנונ ה ®י®‬ ‫ויסוד מלה זו מודה‬ ‫דהדד כמו א ד ד‪,‬‬ ‫הדדשה ש ל פנינו‪,‬‬ ‫אך לפי‬ ‫‪.‬‬
‫ולחות ‪ ,‬אם כ ן ‪ ,‬מטילא נ תמעט אתרוג יבש ‪ ,‬שהוא בתכונה הפוכה מהוראת שטו • ~‬

‫שכמבואר*‬ ‫מפני‬ ‫‪ .‬א ד ר'‪,‬‬ ‫כן נקרא החודש השנים עשר בשנה‬ ‫ויש שנ תנו‪ ,‬שעל‬
‫מ תמלא ת לחוה ורטיבוה י‬ ‫האדמוע ותבואתה‬ ‫׳הוראת שם זה — מיק וכחודש זה יעלה צמח‬
‫נ' ®'‬ ‫לחות‬ ‫הטלא‬ ‫א ד ר ת ‪ ,‬שהבונה ‪ -‬גפן‬ ‫הלשון כיחזקאל )י׳ז( לגפן‬ ‫‪-‬ומזה יש לפרש‬
‫בהיפך מל׳פין‬ ‫וזה‬ ‫תיבש‪,‬‬ ‫צמחה‬ ‫טרפי‬ ‫פריחתו‪ ,‬ועל כן יאמר שם )פםוק ט׳( כל‬
‫‪.‬וענין אדרת ‪,‬‬

‫ואמנם ככלל שטות החד׳‪?8‬ים מבואד בירושלמי רה׳ ש פ״ א‪ ,‬שהשמות חאלה העלי ע®®‬
‫ייוצאי הגולה מכבל‪ ,‬ולכן באו נזכרים נשמותיהם רק בספריס האחרונים )נחמית ו א ס ת ר (י "‬

‫■' לחבלי®‬
‫עוד דרשות משם ‪.‬הררי‬ ‫באו‬ ‫והנה בגמרא באן כמקום דרשה זו שהעתקנו‬
‫יסד‬ ‫מ ב ו א‬ ‫פרק ט׳ ״קרי וכתיב״ ‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מ ב ו א‬

‫הקב״ה‬ ‫זה א ת זה ב ה ל ב ^‬ ‫חכ מי ם ה ס חדדי ם‬ ‫שני תל מידי‬ ‫הדר—חדד«‬

‫אל ת קר א‬ ‫שנאמר )תהלים‪ ,‬ס״ח( והדרך צלח‪,‬‬ ‫מצלי ח ל הם‪,‬‬
‫) שבת‪ ,‬ס״ג א׳(‬ ‫והדרך אלא וחדדך נה(‬

‫אין עומדין ל ה ת פלל ‪,‬אלא מ תוך כוב ד ראש )בהכנעה(‪ ,‬שנאמר‬ ‫ה ד ר ת— ח ר ד ת *‬

‫אך מפני שכולן כוננו‬ ‫תקרא* ‪:‬‬ ‫‪.‬אל‬ ‫בדרך‬ ‫וג״כ‬ ‫היינו א תרו^‬ ‫החוראה־ שפרי עץ הדר‬
‫לכאן רק אחת מהן‪ ,‬והרוצה לעמוד על‬ ‫אחת‪ ,‬כמכואר‪ ,‬הסתפקנו להעתיק‬ ‫הוראה‬ ‫לתכלית‬
‫י‬ ‫תכונת כולן ימצאן כסוגיח תתלמוד כאן )ל׳ ה א׳( ‪.‬‬

‫רמכ׳ם ורםכ*ן‪ ,‬רלא שםדרשה זו‬ ‫ולמעלה בהקדסה לפרק זה )סימן ה'( כתבנו בשם‬
‫ל ע י ק ר הדבר רפרי עץ הדר היינו אתרוג‪ ,‬יען שבאמת לא הי׳ מעולם כל ספק‬ ‫ילפינן‬
‫דג ר המקובל באומה‪ ,‬לחקור טעם הדבר‬ ‫ב ״ ‪ /‬והלמוד בזה בא רק להסמיך בלשון התורה‬
‫שנקרא האתרוג בשם ‪ .‬ה ד ר *‪.‬‬

‫ועוד ב תגנו בהקדמה הנזכרת טעם נכבד ויפה על עיקר הטצוה מלקיחת אתרוג בחג‬
‫ה סכוו‪ /‬והדברים כל כך יקרים ונכבדים ער כי הי׳ מהראוי להעתיקם לכאן ‪- .‬‬

‫למעלה טפסוק זה כתיב ‪ 1‬חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך צלח ורכב על דבר אמת‪.‬־‬ ‫■גיז(‬
‫ואם כן‪ ,‬הי׳ יותר נוח לומר ‪ .‬ו ב ה ד ר ו' •‬ ‫על חגורת החרב‪,‬‬ ‫• והנה המלה ‪.‬ו ה ד ד ר׳ מוסבת‬
‫ההדר הזה ירכב ‪i‬‬ ‫עם‬ ‫ב בי׳ ת השמוש‪ ,‬והי׳ המובן אשר‬

‫ודריש )על דרך רמז וסימן לזכרון הענין שרוצה לדרוש(‪ ,‬שכל הענין מוסג עלי דברי‬
‫בשפתותיך‪/‬‬ ‫הוצק חן‬ ‫למעלה ‪:‬‬ ‫א מ ת ‪ ,‬וכן‬ ‫רכב על רבד‬ ‫תו רו‪ /‬וכהוראת הלשון‬
‫וחרב הוא חרבה של תורה‪ ,‬מעין הלשון ‪ .‬מל ח מ ת ה של תו ר ה'‪ ,‬כמבואר במם׳ מגילה )ט״ו‬
‫מ ל ח מ ה שערה‪ ,‬אלו תלמידי חכמים‬ ‫משיבי‬ ‫)כ*ח(‬ ‫בישעיה‬ ‫הפסוק‬ ‫על‬ ‫ב׳( בסמיכות‬
‫ודעות שונות הבאות‬ ‫של תורה )כנוי להוכוחים וסברות‬ ‫במלחמתה‬ ‫שנושאים ונותנים‬
‫לרגלי הלמוד( ; ומזה באה האגדה בסוף ברכות )ס*ג א׳( ועוד בכ*ם על הפסוק רירמיה )נ'<‬
‫חכמים )נקט כלשון נקיה ודרך‬ ‫של תלמידי‬ ‫חרב על הכדים וגואלו — ח ר ב על שונאיהם‬
‫שעוסקין בד כבד בתורה‪ ,‬כלומר‪ ,‬כיחידות ולא ב חבורו‪/‬‬ ‫כבוד ‪.‬שונאיהם* תחת ת״ ח עצמן(‬
‫יען בי אין התורה נקנית אלא בחבורה ‪ — .‬ושני ת*ח המחדדים ז א״ז בהלכו‪ /‬בגמרא וסברא‪,‬‬
‫בחקירה והגיון‪ ,‬הוא מענין מלחמה רוחנית‪ ,‬מלחמ ת סופרים )ועוד נבאר מזה אי״ה ב ח מ ר‬
‫‪.‬חלק ד׳ פרק מ׳ ו סעיף ד׳ ( ‪.‬‬
‫ח ד ו ר ; וזה על‬ ‫ודריש )על דרך רמז וסימן( המלה ‪.‬והדרך* כמו ‪.‬וחדק־*‪ ,‬מענין‬
‫מתחלפין כנקל‪ ,‬וכם'׳*‬ ‫אהד ) א ה ח׳ ע‪ ,‬מן הגרון(‬ ‫‪-‬יסוד חלוף ה׳ ב חי ״ו‪ /‬שמפני שהן ממוצא‬
‫מזה בארוכה‬ ‫)וכתבנו‬ ‫ה' ל חי׳ ת‬ ‫מתמנעין רבנן לדרוש‬ ‫לא‬ ‫כירושלמי שכת )פ*ז ה*כ(‬
‫ועור דריש בחלוף הרי*ש בדלי ו ‪/‬‬ ‫ובפרטיות למעלה בפרק ששי‪ ,‬הנקרא ‪ .‬חלוף וחמורה*( ‪j‬‬
‫בפרק הנזכר ‪ ,‬וכל זה הוא רק‬ ‫שג' כ מתחלסין מפני קרבת חמונתם‪ ,‬כמו שכתבנו ובארנו‬
‫׳לרמז ולסימן ‪— .‬‬
 ‫כרוך‬ ‫סכרונוהי(‬ ‫מפו ר‬ ‫‪528‬‬

‫אל ת קר א ב ה ד ר ת‬ ‫)תד‪.‬לים‪ ,‬צ״ו( השתהוו ל ה׳ ב ה ד ר ת קודש^‬

‫) ב ר כו ת‪ ,‬ל׳ ב׳(‬ ‫קודש‪ ,‬אל א נ ח ר ד ת קודש ״ (‬

‫אלא‬ ‫מ הונך‪,‬‬ ‫ת קר א‬ ‫אל‬ ‫ג׳(‬ ‫)משלי‪,‬‬ ‫כ ב ד את ה׳ מהונך‬ ‫הון־גרון‪.‬‬

‫זה<‬ ‫)פסיקתא‪ ,‬הובאה בפירש״י לפסוק‬ ‫מגרונך‬

‫באוד הדרשה‪ ,‬דמדייק‪ ,‬כי ‪ ,‬מתנונות מהשתחויה ומהדור אין טקג^ות זו ‪* irS‬תהיינד‬ ‫נ‪0‬‬
‫מתאימות בעניניהן באחו‪ /‬בשעה אהת ובמעמד אחד‪ ,‬וכמעט שהן גם סנגדות זו לזו‪ ,‬יע‪1‬‬
‫כי בשעה שהאדם עומד ועוסק במגב כזה שדרוש לו להשתמש ככםיפות ו נ הש ת ‪ n‬ו יה<‬
‫אז לא לבו הולך עור אחי ההדור וההתיסווע ואדרבה‪ ,‬רוחו אי נוטה ביותר לרגשי סחד‬
‫ודאגה‪ ,‬ענוה ושפלות ‪ :‬ואם כן‪ ,‬הלא לא יקבילו הלשונות והענינים מן ‪.‬השתחוו—בהדרח* י‬
‫ולכן דריש )על דדך דמז וסימן( בהרדת כמו בחרדת‪ ,‬והוא בחלו!* הה‪-‬א בחי׳י׳‬
‫שהם ממוצא אחר )אהח׳ע‪ ,‬מן הגרון(‪ ,‬וכפש׳ב באות הקודמת ולמעלה פרק ז׳ ן ושוב מקיים‬
‫ד\י‪-‬ש להדלי׳ת‪ ,‬אשר נסו שטתחלפיס בנקל‪ ,‬מפני קרבת תמונתי כמו שכתבנו בסרק הנזני׳‬
‫בך גם נעתקין בנקל ממקום למקום‪ ,‬וזה ג״ב מענין חלוף‪ ,‬ויבא תחת כהדרת‪-‬ב ח ר ד ו< •‬
‫ובגמיא כאן נאה שקלא וטדיא בענק דרשה זו‪ ,‬וכתבנו על זה בארוכה לפעייי׳‬
‫כהקדמה לפיק יה )סימן ו'(‪ ,‬ולא מצאנו לנבון לנפול הדכרים לכאן‪ ,‬כי אינם נוגעים כל נר‬
‫לגוף הדרשה ‪ ,‬והרוצה לעמוד עליהם ימצאם שם ‪—.‬‬

‫נראה בטעם הדרשה המופלאה הזאי‪ /‬ני חיא מסודרת על דרך ‪,‬הלוף נפול״‪ ,‬או יותר נניז‬ ‫‪0 3‬‬

‫על דרך ‪,‬חלוף כן חלוף״‪ ,‬כתמונה כזי ; מקודם מחליף את הה׳א מן ט ה‪ J‬נ ך‪--‬ניי״י׳‬
‫אשר כאותיות אהו׳י מתחלפות בנקל‪ ,‬כנודע‪ ,‬וכמבואר למעלה פרק ו'‪ ,‬ואח*כ מחליף‬
‫היו״ד הנחלף כגימ״ל‪ ,‬שהם ממוצא אחד‪ ,‬גינ״ק‪ ,‬מן החך )ולהלן בעדנים ‪,‬שנז•—שלש*׳‬
‫‪,‬תפריחי ‪ -‬תפריג‪ -‬נביא אי׳ה עוד דוגמאות מדרשות על דרך חלוף כפול כזהןן‪-‬י״יג‬
‫מוסיף רי׳ש‪ ,‬ני יען שהוא מאותיות השטף הנוגעות בלשון )למג־׳ר( דרנו להיות גי׳י^‬
‫לעטור הלשין ולצחות ההברה‪ ,‬כמו ‪ :‬עריסותינם )פ' שלח( ‪ -‬תחת עיסותיכם ‪ j‬שרביט— חחח‬
‫)‪,‬לשי!‬ ‫שבט ; שרעפי— תחת שעיפי ! שררות‪-‬תתת שרות‪ ,‬ולמעלה ‪ ,Q3 j,jj‬ןךק‬
‫גקיה״( הבאנו נסה וכמה דוגמאות לזה>י וכה יוצאת הדרשה ‪,‬הון—גרון״ ‪.‬‬
‫וכל זה היא על דדך רמז ואסמכתא‪ ,‬להורוו‪ /‬שחייב כל אדם לכבד את ה׳ טם"‬
‫שהיכן ממנו‪ ,‬ואפילו אס חונן רק בקול ערב של הגרון‪ ,‬חייב לכבדו בשירות ותשבחות! י’״‬
‫יחש לדרשה זו עם עוד דרשה לפסוק זה בירושלמי סאה )פ*א ה‪-‬א( כבד את ה׳ סיזיגו "‬
‫ס חי גן )נחלוף ה׳ נחי״ת‪ ,‬מפני שהם ממוצא אחד״ אה^ ‪ ,r‬מן הגרון‪ ,‬מתתלפין‪,‬‬
‫למעלה‪) ,‬אות כ׳ה( ‪ -‬ממה שחננך ה׳‪.‬‬
‫וגם יש לפרש כונת הלשון בדרשת ‪.‬טהונל ‪ -‬טגרונך״ עפ״י סח שאמרו בסס׳ גיטיו‬
‫)ז׳ א׳( שאפילו עני המחפרנם מן הצדקה יעשה צדקה ! והנה זה העני כשבא לעשות ירי‪1‬י'‬
‫ואין לו כל‪ ,‬הוא מוכרח לקמץ מהנאת אנילתו ולעשות צדקך‪ /‬ועל דרך המליצה יונח צפ»י®‬
‫רסה‬ ‫מ ב ו א‬ ‫פדק ט׳ ״קרי ו כ ת י ב׳‪ /‬סעיף ב'‬ ‫מ ב ו א‬

‫אמר רבי אלעז ^ אלי תקר א‬ ‫ויוסף הורד מצרימה )ם׳ וי שב(;‬ ‫ה ו ר ד— ה ו ר י ד‪♦ ,‬‬
‫מגדולת ם כיי(‬ ‫פרעה‬ ‫אצטגניני‬ ‫הורד אלא ה ו ר י ‪ /‬שהוריד‬
‫)סוטה; י״ג ב׳(‬

‫מוב ט ח לו‬ ‫ב בל יום‪,‬‬ ‫השונה הלכות‬ ‫כל‬ ‫׳ ה ל י כ ו ת ‪ -‬ה ל כ ו ת ‪ .‬תנ א דבי אליהו;‬
‫שהוא בן עולם הבא‪ ,‬שנ א מ ר) חב קו ק‪ ,‬נ׳ ו׳( הליכות עולם לו‪,‬‬
‫)גדה‪ ,‬ע״ג א׳(‬ ‫’‬ ‫אלא הלכות כט(‬ ‫אל הקר א הליבות‪,‬‬

‫הנאת אכילה מ מניעת הנאת הגרון‪ ,‬משני כי עיקר הנאת המאכל הוא כשהוא ג בי ת הנןיי עי‪/‬‬
‫וזהו שאסר‪ ,‬אל תקרא מהונך‪ ,‬שזה אפשר רק לעשיריס‪ ,‬אלא‬ ‫בגרון )עיין סוכה‪ ,‬מ״ט ב׳(!‬
‫מגרונך‪ ,‬מצמצום הנאת הגרון‪ ,‬דשייך גם בעניים‪ ,‬כמבואר ‪- .‬‬

‫כאן הסך הדורש את השעל ‪■,‬ירד״ מבנין השעל לבנין הפעיל מן «הורר• ל‪.‬הוריד־י )ומציגו‬ ‫ייז(‬

‫כעין השכים כאלה ב מ ק ר א‪ :‬במלכים ב׳ )ט׳( ועצור ו עזו ב‪ -‬ת ח ת ועוצר ו עוז ב! בישעיה )כ׳ו(‬
‫‪ -‬תחת בך בוטח ! בירמיה )ט׳( חץ שחוט לשונם ‪ -‬תחת חץ שוחט‪ ,‬ושם )כ׳יג(‬ ‫בך בטוח‬
‫מיד עשוק ‪ -‬תחת מיד עושק‪ ,‬וכן במשלי )כ׳ח( אדם ע שו ק‪ -‬ח ח ת אדם עושק ‪ j‬וכן בלשונות‬
‫מוסר‪ ,‬א נ ו ^ ו בכ״ ם )י׳יא ב׳( רכוב וםנר‪,‬יג‪-‬תחת‬ ‫‪ -‬תחת אורם‪,‬‬ ‫חז׳ ל ‪ :‬ארוס‪ ,‬מסור‪ ,‬אונם‬ ‫‪.‬‬
‫רוכב ו מנ היג! וכב׳׳ק )ם׳ ב׳( הי' חשוס נר חנוכה ‪ -‬תחת הי׳ ת ו ס ס ; וביבמות )ל׳ו ב^‬
‫החולץ ליבמתו ‪ -‬תחת ה ח ל ו ץ )ד‪,‬נחלץ( טיבמתו‪ ,‬ועוד כהנה( !‬

‫אזיל לשיטתו‬ ‫אלעזר‪,‬‬ ‫רני‬ ‫כי הדורש הזה‪,‬‬ ‫וטעם הכרח דרשתו זאת נראה לבאר‪,‬‬
‫תמנתה )ש'‪ ,‬וישב‪ ,‬ל־יח י״ג<‬ ‫עולה‬ ‫כתיב‬ ‫למה ביוזודה‬ ‫בג מ ר א סוטה )י׳ א׳( דרריש שם‪,‬‬ ‫י‬
‫זבשמשון נ תי ב ו י ר ד תמנתה )שושטיס‪ ,‬י״ ד וד(‪ ,‬ומשרש הטעם ‪ :‬יהודה שנתעלה בהליכה זו‬
‫לכן כתיב בי׳ ע ל י ה ‪,‬‬ ‫בית דוד )במפורש בסוף מגילת רות(‬ ‫•שיצא ממנו ומתמר מלכי‬
‫‪ v‬שמשון ש נ ת ג נ ה במהלכו תה‪ ,‬כמבואר בשרשה שם‪ ,‬כתיב בי׳ י ר י ד ה )וירד( ;‬ ‫י‬

‫ולשי זה קשה לו לרבי אלעזר באן‪ ,‬ד א ח ת שכידוע נ ת ע ל ה מאוד יוסף בהליכה זו‪,‬‬
‫בגדולה ובכבוד מלכים‪ ,‬אם כן הי׳ דרוש להיות כתוב בו לשין עליה ‪ :‬ויוסף ה ו ע ל מצרימה ‪5‬‬
‫»לכן מסבב הלשון ‪.‬״הורד' לענין אחר‪ ,‬לנונ ת הרמז שהוריד אצ טגניני שרעה מגדולתם‪ ,‬עש׳׳י‬
‫זה שלא ידעו לפתור לפרעה את חלומו נ מו שסתר הוא‪ ,‬כמבואר ברש׳׳י בשם מדרשים‪.‬‬

‫את‬ ‫שהוריד‬ ‫ובתנתומא ‪.‬איתא בענין דרשה זו‪ ,‬שהלשון ‪ ,‬הו רי ד' מרמז על מה‬
‫אביו ואת אחיו למצרים‪ ,‬וכנראה 'מכוין בדרשה זו ללשון הפסוק בש׳ ויגש במאמר ה׳ ליעקב‬
‫_‬ ‫אל תירא מ ר ד ה מצרימה )מ״ו ג׳(‪.-‬‬
‫למצרים בפעל ידידו‪ /‬וזה משום‬ ‫והנה אעש‪-‬י דבעלמא נקראת ההליכה מארץ בנען‬ ‫י‬
‫כיון דכל עיקר הדרשה רק‬ ‫אעש״י כן לא חש לדרוש לשון זו‪,‬‬ ‫דכן תכונ ת ההליכה ■הזאת‪,‬‬
‫לרמז ו סי מן‪,‬‬

‫היו״ד דרכו להשמט לשעמים‪ ,‬ככל אותיות א הו״ ע משני קלות ה בי תן‪ ,‬כמו שבארנו בארוכה‬

‫־‪34‬‬
 ‫ברוך‬ ‫סכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪530‬‬

‫ד ב תי ב‬ ‫זה <^ברהם‪,‬‬ ‫ברא שית(‬ ‫)פ׳‬ ‫יהי אור‬ ‫ויאמר אלהים‬ ‫ה עי ר — ה אי ר »‬

‫אל ת קר א העיר<‬ ‫מי העיר ממזרח צדק ו ג ו ‪/‬‬ ‫)ישעיה‪ ,‬מ״א(‬ ‫‪,‬‬
‫)בר״ר‪ ,‬ב׳<‬ ‫ה א י ר י“(‬ ‫אלא‬

‫אל תקר**■‬ ‫ב״ח ם״ה( ‪,‬‬ ‫)פ׳ תבא‪,‬‬ ‫וגו׳ והשיגוך‬ ‫ובאו עליך‬ ‫^‬ ‫ה^צג—הצג‬
‫)פסיקתא‪ ,‬תבא<‬ ‫והשיגוך‪ ,‬אלא והציגוך ל«(‬ ‫‪.‬‬

‫לסעלה פרק ד פעיןו ג׳ ! ועל דרך רמז וםיםן דרשו הלנו ת )ה׳ןוונה הלכות‪ ,‬אז( עולם הנצחי”‬
‫לו ! ונראה‪ ,‬דלכן נראה לו לדרוש רמז זה כפסוק זה‪ ,‬משום דכולו נדרש בענין ה תו רו‪ /‬ע ”*®•״‬

‫איז‬ ‫מארץ המורח‪,‬‬ ‫שנתעורר לצאת‬ ‫ס״ו א׳( כאברהם‪,‬‬ ‫פסוק זה )מישעיה( נדרש )כ״ ב‪,‬‬ ‫ל(‬
‫ך‪1^),‬ך ך‪ <1,‬קזרא אסח־‬ ‫מולדתו‪ ,‬וכן — םוןז הפסוק — צדק יקראהו לרגלו — ככל מקוס‬
‫וצדק‪ ,‬וכמו שכתוב‪ ,‬ויקרא כשם ה׳ )פ׳ וירא(‪ ,‬ועל כן הי' לאור עולם ן‬

‫ורריש העיר כמו ה א י ר ‪ ,‬כתלון* עי־ף נאל*‪ ,«1‬שמתחלפין‪ ,‬בנודע‪ ,‬מפני שהם ממוצא־‬
‫אהד )אהח׳ע‪ ,‬מן הגרו!( •כמו שנ א רגו כארוכה למעלה פרק ו׳ )‪,‬הלוף ותמורה״( ‪— .‬‬

‫לא( דריש כהלוף השי״ן נצדי״ק‪ ,‬מפני שהם ממוצא אחד )זסשר״ץ‪ ,‬מן השינים( ; ויתכן‪ ,‬ד מד״ ק י תוד‬
‫הלשון והשיגוך‪ ,‬רפשיטא הוא‪ ,‬דאחרי שאמר וכאו עליך‪ ,‬הרי ממילא מוכן שישיגוהו!‬

‫בי הלא אי; לי‬ ‫והוראתו של הפעל ‪,‬ו ה ציגו ך' לבאן‪,‬‬ ‫אך לא נתבאר מה ענינו‬
‫יחש וכל הוראה ומוכן לענין ;‬

‫ואל תקרא והצינוך‪,‬‬ ‫ת ק ר א' כסגנון ז ה ‪:‬‬ ‫עוד ‪ ,‬א ל‬ ‫דחסר כאן‬ ‫וקרוב לומר‪,‬‬
‫נ חלוף ג' עם קו׳ ף‪ ,‬שהם ממוצא אחד )גיכ׳ ק‪ ,‬מן החך(‪ ,‬שמחחלפין ‪ j‬והניגיי■‬ ‫והציקוך ‪,‬‬
‫■‬ ‫שתבאנה הקללות האלה )שבפרשה( עד אשר י צ י ק ו דך!‬

‫וגם ב ח י ^‬ ‫במקרא‪,‬‬ ‫דוגמאות מהלוף ג׳ עם קו״ף‬ ‫כפרק ו' הבאנו נ מ ה‬ ‫ולמעלה‬ ‫־‬
‫ם ג ר די ן ‪ ,‬עיי׳ ש בתיי “ •‬ ‫תחת אין‬ ‫כביצה ) כ״ג א׳ במשנה( אין מקרדין‪,‬‬ ‫מצאנוהו ז‬
‫ף‪J‬‬ ‫ג‬ ‫ובחולין )ז׳ כ׳( אין אדם נ ו ק ף אצבעו וכו׳ ‪ ,‬ופירש׳י ‪ :‬נוקף כמו נ ו‬

‫ולא לפלא הוא שתי דרשות בסגנון ‪ ,‬א ל תקרא״ בפסוק אהד‪ ,‬כי מצינו הרכה כא^י“״‪-‬‬
‫*"‬ ‫וכן הוא מדרך הדרשות האגדיות והדמויות ! ונמצא רכות בתלמוד ובאגדות‪ ,‬ונציין אחרוח‬
‫טצ‪J‬נ^ן לו ניחי®'־‬ ‫ומדקדק באותיותיה‬ ‫כל הקורא ק״ש‬ ‫)א( כמס׳ כרכות )מ״ו ב׳(‬
‫שנאמר )תהלים‪ ,‬ב׳ ח( כפרש שדי מלכים בה תשלג בצלטון‪ ,‬אל תקרא בשףע ) ‪*,5‬י״ן שמא^י^■‬
‫‪^ ,‬וךי^‪.‬‬
‫אלא בפרש )כשי״ן ימני(‪ ,‬ואל תקרא בצלמון‪ ,‬אלא נ צ ל מות )כחלוף תי״ו כנו״ן‪ ,‬מפנ‬
‫‪,‬ן ״ ! להלן בג**""‬ ‫ל^^ל‪,,‬‬ ‫ומתחלפין‪,‬‬ ‫ממוצא אחד‪ ,‬ד ט ל נ ״ ת‪ ,‬מן הלשון‪,‬‬ ‫‪.‬‬

‫לערך פרש — פרש •‬

‫כל תלמיד שיושב לפני רכו ואין שפתותיו נוטפות מר תנייגי״•‬ ‫)ב( כ שכת )ל׳ כ׳ (‪:‬‬
‫שפתותיו נוטפות מור עובר‪ ,‬אל תקרא פור עובר אלא מר ע ו ניי‬ ‫שנאמר )שה״ש‪ ,‬ה׳(‬
‫תקרא שפתותיו שושנים אלא שפתותיו ששונים ן‬
‫רסו‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ט׳ ״קרי וכתיב‪ /‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫אמר רב המנונא‪ ,‬כל המתפלל בערב שבת מוסר ויכלו‪,‬‬ ‫‪ 0‬ויבלו— ויכלו‪.‬‬
‫מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית‪,‬‬
‫שנאמר )פ׳ בראשית( ויכלו השמים והארץ וגו׳ ‪ ,‬אל תקרא‬
‫)שבת‪ ,‬קי״ט ב׳(‬ ‫ויבולו‪ ,‬אלא ויכלו לי^(‬
‫וישמעו— וי שמיעו ״ וישמעו את קול ה׳ אלהים מתהלך בגן )פ׳ בראשית(‪ ,‬אל‬
‫תקרא וישמעו‪ ,‬אלא וישמיעו‪ ,‬שמעו קולות של מלאכים‪ ,‬שהיו‬
‫)בר״ר‪ ,‬י״ט<‬ ‫אומרים‪ ,‬ה׳ אלהים הולך לאותו שבגן לב(‬

‫)ג( ביומא )ע״ה ב׳( על הפסוק דפרשת בהעלתך )י״א ל״ב( וישטחו להם שטו‪ /‬אל‬
‫תקרא וישטחו אלא וישחטו‪ ,‬ואל תקרא שטח אלא שחם;‬
‫)ד( ובגיטין )נ ‪ r‬ב׳( דרשו הפסוק דקהלת )ח׳ י'( ובכן ראיתי רשעים קבורים וגו'‬
‫וישתכחו בעיר וגו'‪ ,‬אל תקרא קבורים אלא קכוצים‪ ,‬ואל תקרא וישתכחו אלא וישתבחו‬
‫‪.‬‬ ‫)בחלוף בכל׳ם( ;‬
‫וא!« כי בכל אלה הסגנון מן אל תקרא נפול בשתי תיבווע וזו שלפנינו כמו שבארנו‬
‫במלה אחת ‪ :‬והשיגוך— והציגוך ‪ -‬זהציקוך ; אך כזה ונזה הם מדרך הדרשות הבאות לרמז‬
‫ולסימן ולזנרון ; ועיין למעלה בבאור לערך ‪.‬הון־גרוף ‪- .‬‬

‫פירערי ‪ :‬ויכולו ‪ -‬הקב׳ה וזה המספר בשבחו של מקום‪ ,‬ענ״ל ; ומעם הדיוק‪ ,‬כנראה‪ ,‬הוא‬ ‫^נ(‬
‫משום דהלשון ‪.‬״ויכלו' )חסר ו׳( מורה לפעמיס עפ״י הכתיב )בלא הנקוד( גם על כליה והפסד‪,‬‬
‫ומלשון ויכלו )ביו׳ד חרוקי(‪ ,‬כמו ועוזבי ה׳ יכלו )ישעיה‪ ,‬א׳(‪ ,‬ועוד כהנה‪ :‬וא'כ הוי המשמעות‬
‫כאן שכלו ואפסו השמים והארץ וכל צבאם ! ולכן מפרש כמו יש אם למסורת‪ ,‬ויכלו‪ ,‬ומוסב‬
‫על הפועלים בפעולה זו‪ ,‬שגמרו בריאת השמים והארץ וכו'‪ ,‬וכמו ויכלו לנחל את הארץ‪-‬‬
‫לחלק את הארץ )יהושע‪ ,‬י׳ט( ‪.‬‬
‫אך בכלל לא נתבאר מהו ענינו של השתוף בזה‪ ,‬וצריך נאור לפי פשוטו}‬
‫ויתכן הכונה בזה‪ ,‬דניון שאומר‪ ,‬שכל מעשה כראשית נגמרו‪ ,‬הרי הוא מודה שלא‬
‫הסר הקב׳ה בעולמו כלום‪ ,‬וא״ב נעשה כשותף בזה שמודה גם הוא‪ ,‬כמו הקב ‪ / r‬על נטר‬
‫הבריאה בששת ימי בראשית ; והודאת הקב׳וז נכללת במה שכתב בתורה ויכלו השמים והארץ‬
‫וגו׳ ‪ ,‬וכל הפסוק ; — ותכונת השותפות היא בענין ההודאה מצד שניהם ‪- .‬‬

‫טעם הכרח הדרשה בכלל י׳ל‪ ,‬דמדייק דהי׳ לו לומר מקודם ויקרא ה׳ אל האדם ואורב‬
‫וישמעו‪ ,‬והי׳ זה מוסב על הקריאה מה'‪,‬‬
‫או דמדייק‪ ,‬משום רעל התפשטות שם קול כשטח מקום ידוע יונח ביותר לשון ‪,‬העברוד■‬
‫ולא הליכה‪ ,‬וכמו בפרשת ויקהל‪ ,‬ויעבירו קול בסהנוע ובדהי׳ב )ל׳( להעביר קול )ומה‬
‫שמצינו בפ׳ יתרו קול השופר הולך וחזק‪ ,‬שם מוסבת ההליכה על חזקת הקול ולא על‬
 ‫כרוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪532‬‬

‫בעון נזל בני ארם אוכלין בשר בניהם ובנותיהם‪ ,‬דכתיב‬ ‫י( זרוע— זרעו^‬
‫)ישעיה‪ ,‬ט׳( וינזור על ימין ורעב‪ ,‬ויאכל על שמאל ולא שבעי‪/‬‬
‫איש בשר זרועו יאכלו‪ ,‬אל תקרא בשר זרוע; אלא בשר‬
‫)שבת‪ ,‬ל״ג א'(‬ ‫זרעו לי(‬

‫ודם ענב תשתה המר )פ׳ האזינו( ‪ ,‬אמרו‪ ,‬לעתיד‪ ,‬אין לר‬ ‫חמר— דלמר^‬ ‫ח(‬
‫ענבה שאין בה שלשים גרבי יין‪ ,‬דכתיב‪ ,‬ודם ענב תשתי‬
‫חמר‪ ,‬אל תקרא תשתה חסר‪ ,‬אלא תשתה חומר לי( )כתובור*‪/‬‬ ‫^‬
‫קי״א ב׳(‬
‫חמשים— חומשים ‪ ,‬כי הנה האדון ה׳ צבאות מסיר מירושלים ונו׳ ‪ ,‬שר המשים‬
‫)ישעיה‪ ,‬ג׳( אל תקרא שר המשים‪ ,‬אלא שר חומשים‪ ,‬זיי‬
‫שיודע לישא וליתן בחמשה חומשי תורה לי( )חנינה‪ ,‬ייד אי(‬

‫הקול ע * ם ו( ן ואם כן ה•׳ זוריך לומר בא; קול ה׳ ע ובר בגן‪ ,‬ולכן מסיב את‬
‫מתהלך לענין אוזר‪ ,‬וכדמפר׳*‪—.‬‬

‫לד( דריש בחלוף נקודות זרועו ‪ -‬זרעו‪ ,‬וכמש׳ב למעלה אות ד׳ שניתן דשות על זה ‪ - .‬ותכוני׳‬
‫הדרשה היא עפ׳י לשון הפסוק באיכה ידי נשים רתמניות בשלו ילדיהן‪ ,‬מפני הרעג )ג»עי׳‬
‫החורבן(‪ ,‬ואמר‪ ,‬שבעון גזל יגיע הרעב עד למדרגה כזו ‪— .‬‬
‫והנה אן* כי כפסוק באן לא נאמר מפורש שעוגש זה בא על עון גזל‪ ,‬אך®י*'”‬
‫כזה על הפסוק דעמום )ד׳( שמעו הדבר הזה וגו׳ העושקות דלים וגו' הכיתי אתנם נשו*י‪1‬‬
‫זגו׳ ‪ ,‬ונא ישעיה ‪ ,‬שהי׳ בזמן אהד עם עמום ‪ ,‬ופירש דבריו )כ״ט בגמרא( ‪.‬‬
‫ולמעלה במבוא פרק ו׳ סעין* א׳ כתבנו‪ ,‬שעפ׳י הכלל דאותיות השטף‬
‫‘ מתחלפות ‪ ,‬יהי׳ נקרא ויגזור כמו ו י ג ז ו ל ‪ ,‬כחלוף רי׳ש כלמ״ד ‪ ,‬ואם כן טגוטי׳ דקי**‬
‫מבואר ‪ ,‬שהעונש בא על עון גזל ‪ ,‬ושם בפרק הנזכר בארנו ‪ ,‬שתחל נשתמשו הרבה‬
‫זה מהלוןז אותיות למנ׳ר ‪ ,‬וד״ע שלא העירו ולא בארו כאן ענין זה על דרך זו ‪ .‬־־‬

‫א'®"*‬ ‫החומר היא הגדולה במדת היבש הנקרא גם כור ‪ ,‬ויכיל שלשים סאים ‪ ,‬שהם עשר‬ ‫‪(rA‬‬
‫כיבש או עשרה בתים בלח‪ ,‬וכמו שכתוב ביחזקאל )מ״ה( ועשירית החומר האיפה‪,‬‬
‫החומר הבת‪.‬‬
‫נטי‬ ‫וטעם הדיוק י׳ל‪ ,‬דקשה לו יתור המלה ‪,‬חמר'‪ ,‬כי אם נפרש חמר מענין יין‪,‬‬
‫בישעיה )כ׳ז כ'( נרם חמר ‪ ,‬ובחהל חמר חורין ‪ ,‬הלא לא הי׳ חסר לענין אם הי'‬
‫ודם ענב תשתה ‪ ,‬דהיינו יין ‪ ,‬ולכן דריש דהוא מלשון מדה ‪ ,‬ולא כפילת שם יין ‪.‬‬

‫בגמרא כאן מפרש כל לשון הפסוק בענין חכמת התורה‪ ,‬ונסגנון זה מפרש גם לשין‬ ‫לו(‬
 ‫מבוא‬ ‫פרק פ׳ ‪,‬קרי וכתיב״‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫אמר רב אחא בר יעקב‪ ,‬אלמלא נשתברו הלוחות הראשונות‪,‬‬ ‫חרות‪-‬חיתת‪.‬‬

‫לא היתה בל אומה ולשון שולטים בישראל‪ ,‬שנאמר )פ׳ תשא‪,‬‬
‫ל״ב ט״ז( חרות על הלוחות‪ ,‬אל תקרא חרות‪ ,‬אלא חירות ”(‬
‫)עירובין‪ ,‬נ״ד א׳(‬

‫הנא דבי רבי ישמאל‪ ,‬עבירה מטמטמת לבו של אדם‪ ,‬שנאמר‬ ‫טמא‪-‬אמום‪.‬‬
‫)פ׳ שמיני( ולא תטמאו בהם ונטמתם‪ ,‬אל הקרא ונטמאתם‪,‬‬
‫)יומא‪ ,‬ל״ט ב׳(■‬ ‫אלא ונטמתם י‘״(‬

‫ודרי׳«‬ ‫•תד לת^ות בון‬ ‫לזברון הדבר הנדרש להיות‬ ‫והכל על דרך רמז וסימן‬ ‫המשים ‪,‬‬
‫כמו שכתבנו בארובה‬ ‫אשר באחת מאותיות אהו״י נתוסף הסשי וג קל ‪,‬‬ ‫בתוספת אות ו׳ ‪/‬‬
‫רסעלה פרק ז׳ ‪— .‬‬

‫וכאן אמי■‬ ‫א פ עי לומר בטעם ה דיי ק‪ ,‬כי בפסוק הקורס מ בו א ר‪ ,‬שהלוחות היו כ ת ו ב י ם ‪,‬‬
‫לדרשה ‪,‬‬ ‫ח ר ו ת י ם ‪ ,‬לכן )על דרך רמז וסימן לזכרו! הדבר( מסיב המלה ‪ ,‬ח רו ת'‬ ‫שחיו‬
‫גתישפת יו׳ ד ‪ ,‬שנתוסף בקל ‪ ,‬כחק לאותיות א הו׳י ‪ ,‬כמ שכ׳ל פרק ז׳ ‪— .‬‬

‫ובאה להגדיל ולהעריץ את מעלת‬ ‫על דרך ר מ ז‪,‬‬ ‫וכלל הדרשה ה י א‪ ,‬כמו ש כ ת בנו‪,‬‬ ‫י‬
‫וכך דרך החכמים למצוא דבר ועגץ לתלות‬ ‫התודה ולומדיה ו מ חזי קי ה‪ ,‬וכפי שיתבאר עירן‬
‫נ ו דבר ר‪.‬פץ ממעלת התורה ‪.‬‬

‫בזו‬ ‫פרק ז׳ משנה ב' איתא‬ ‫אבות‬ ‫אבל במס׳‬ ‫נ ת ב אי כ אן‪,‬‬ ‫לא‬ ‫וענין החירות‬
‫הל־נון ו אר תקרא חרות אלא חירות ‪ ,‬לפי שאין לך בן חורין אלא זה שעוסק כתורה ן‬

‫ונראה הבאור^‬ ‫חירות מן ה מ ל כיו ת‪,‬‬ ‫)ם׳ תשא( אי ת א; מהו חי רו ת‪,‬‬ ‫ו ב מ׳ ר כאן‬
‫שהאדם נטרד נ עניני‬ ‫חרותה וחקוקה על הלב בעת‬ ‫משום דבכלל אי אפשר שתהא התורה‬
‫תורוז■‬ ‫אין לך בטול‬ ‫שגלו ישראל‬ ‫כיון‬ ‫)ה׳ ב׳( ‪t‬‬ ‫כמם׳ חגיגה‬ ‫וכמו שאמדו‬ ‫שעבוד ‪,‬‬
‫יותר מזו !‬
‫ויהו ש א מ רו אל תקרא ח רו ת‪ ,‬אלא חי רו ת‪ ,‬לפי שאין לך כן חורין אלא זה שעוסק‪:‬‬
‫ב תו ר ה‪ ,‬מפני ‪ .‬שכל המקבל עליו עול הורה מעבירין ממנו עול מל כו ת' ) א בו ת‪ ,‬פ״ג מ׳ ה(‪,‬‬
‫ממסיט‬ ‫אומנתו סטור‬ ‫דתלמיד חכם שתורתו‬ ‫זו ע פ׳י מה ד קיי־ל‪,‬‬ ‫העברה‬ ‫בענין‬ ‫וי׳ ל‬
‫וארגוניות ‪ ,‬ובני העיר חייבים לתת חלקו )יו׳ד ‪ ,‬סי׳ רמ׳ו( ‪— .‬‬

‫מלשון‬ ‫ממובן טמטום ו ס תי מ ה‪,‬‬ ‫ועל כן דריש‬ ‫בלא א ל ־ ף‪,‬‬ ‫וגטמתס‪,‬‬ ‫לפנינו הכ תיב‬
‫חלונות אטומים )מלכים א׳ ‪ ,‬ו׳( ושרשו ‪ ,‬מ מ ן' ‪ ,‬וכמו נט מינו בעיניכם )איוב ‪ ,‬י״ח( ‪ :‬והלשון‬
‫בטלת ‪ .‬א טו ם' מיו תר‬ ‫והאל׳ף‬ ‫תרגומו טמינון פל ש ת אי‪.‬‬ ‫פלשתים״ )פ׳ תולדות(‬ ‫‪,‬סתמום‬
‫לגופו ‪ ,‬וב א רק לעטור ותפארת הלשון ‪ ,‬וברו השמות איתן האזרחי ‪ ,‬הימן האזרחי )תהלים‬
‫ס ״ ח ‪ -‬ט ׳ ( ‪ -‬ת ח ת איתן ה ז ר ח י ‪ ,‬הימן ה ז ר ח י ן וכן ה ש מו ת! א פ רו ח‪ ,‬א ת מו ל‪ ,‬אזרוע‬
‫אזרח — תחת ‪ 1‬פרות ‪ ,‬תמול ‪ ,‬זרוע ‪ ,‬זרח ‪ ,‬והרבה כהנה ‪— .‬‬
 ‫ברו׳‬ ‫)זברונותי(‬ ‫מסור‬ ‫‪534‬‬

‫ואל מי הדמיוני ואשור‪ ,‬יאמר קדוש )ישעיה‪ .‬מ׳( ‪ ,‬אל תקרא‬ ‫י( יאמר‪-‬יאמר‪.‬‬
‫)תנחומא‪ ,‬בחקותי(‬ ‫יאמר קדוש‪ ,‬אלא יאמר קדוש ל“(‬
‫*• ן * • •‬

‫אמר רבי יר‪,‬ושע בן לוי‪ ,‬אין נותנין כוס של ברבר‪ .‬לברך אלא‬ ‫יבורך‪-‬יברך‪.‬‬
‫לטוב עין‪ ,‬שנאמר )משלי‪ ,‬כ״ב( טוב עין ועא יבורך‪ ,‬אל‬
‫)סוטה‪ ,‬ל״ח ב׳׳‬ ‫תקרא יבורך אלא יברך ם(‬
‫אמר רבי יהושע בן לוי‪ ,‬כל דבור שיצא מד‪,‬קב״ה בשעת מת!‬ ‫ידדון־ידדון‬
‫תורה‪ ,‬חזרו ישראל לאחוריהם י״ב מיל‪ ,‬והיו מלאכי השרת‬
‫מדדין אותם‪ ,‬שנאמר )תר‪,‬לים‪ ,‬ס״ח( מלאכי צבאות יררי‪1‬‬
‫)שבת‪ ,‬פ״ח א'(‬ ‫ידדון‪ ,‬אל תקרא ידודון‪ ,‬אלא ידדון מ״(‬
‫איש יהירי )אסתר‪ ,‬ב׳( אל הקרא יהודי‪ ,‬אלא יחודי‪ ,‬שייתי‬ ‫י הד‪-‬י חד‪.‬‬
‫)ם'י(‬ ‫שמו של הקב״ה ‪(=0‬‬

‫וד‪,‬נוגו‪ - 1‬יאטר לי • "‬ ‫‪ ,‬א ט ר' לבנין נשעל ‪,‬‬ ‫בנין הקל ישל השעל‬ ‫כאן שינד‪ ,‬הדורש א ת‬ ‫לט(‬
‫רגיל הנוזיג‬ ‫יאטר קדו ש‪,‬‬ ‫טשום דבסננון לשון טטובן‬ ‫ונראה בטעם הדרשה בטובן ז ה ‪,‬‬
‫לוטר יאמר ה׳ ‪ ,‬או נאום ה' ‪ ,‬ולא בתואר קדוש ‪— ,‬‬

‫כריו‬ ‫שדרכו להשטט לשעטים ‪,‬‬ ‫ודריש בהשמטת ו׳ ‪,‬‬ ‫יתור הטלה ‪.‬״הוא' ;‬ ‫יתכן דטדייק‬ ‫מ(‬
‫אותיות א הו׳י ‪ ,‬כט ש׳ב לטעלה שרק ז׳ ‪— .‬‬

‫השעור י׳ ב טיל הוא מד ת שטח ה ט חנו ת‪ ,‬והיו הקרובים לדבור חוזרין משחד הקול עד קיר‬ ‫מא(‬
‫הטחנה ; וד‪.‬שסוק טתהלים שמביא איירי בענין מתן תורה ‪ ,‬ככתוב מקודם ‪ :‬ארץ רעשה י*^‬ ‫י‬
‫ומדייק נשל לשון ‪ T‬דון ‪ ,‬ודריש האחד ידיין ׳‬ ‫שטים נטשו משני אלהים י‪ ,‬ודרשו ‪ ,‬זד‪ ,‬טיני ;‬ ‫'‬
‫‪ .‬נ טו בן ידדון א ח רי ם‪ ,‬משרש‪— .‬‬

‫ודריש בחליף‬ ‫בזה שלא השתחוה להסן ‪ ,‬משני הונלם שהי׳ חקוק על לבו ‪ ,‬כנודע כאגדות ‪.‬‬ ‫סב(‬
‫ה' ב חי׳ ת שהם מטוזנא אחד )אהח׳ע( ‪j‬‬

‫טרדני טבניגי'!‬ ‫מגילה )י״ג א׳( ‪:‬‬ ‫עש״י ט׳ ש נ ט ש'‬ ‫זה יתבאר‬ ‫וטעם הכרח שש‬
‫ובל הני®''‬ ‫ק א תי‪ ,‬ואמאי קרי לי׳ יד‪,‬ודי )שזה טורה שבא מי הו ד ה(‪ ,‬על שם שנשר ב ע ״ ז‪,‬‬
‫כע״ז נקרא יהודי ‪ ,‬ע״ כ ‪5‬‬

‫נייד*‬ ‫אן יערון‬ ‫עברי‬ ‫ישראל או‬ ‫שם‬ ‫לשם זד‪ ,‬על‬ ‫יתרון‬ ‫גתבאר טה‬ ‫ולא‬
‫‪1‬‬ ‫הכפירה בע״ז‬

‫אל תקרא‬ ‫לדרשת המ״ר שלשניגו ‪,‬‬ ‫דנונ ת הגטרא מוסכת‬ ‫וכתבתי כ ט ק׳ א ‪,‬‬
‫‪,‬וכל הנושר ב ע׳ז נקי"‬ ‫וזו כונ ת הלשון‬ ‫יד‪,‬ודי אלא י ה ו ד י ‪ ,‬שייחד שטו של הקכ״ה ‪,‬‬
‫י ד‪,‬ו די'‪ ,‬וחסר בגמרא םוף המאמר »ואל תקרא יהודי אלא י חו די‪ ,‬שייחד שמו של ה ק ב׳י' *'‬
‫וכמו בט״ר ‪— .‬‬
‫רסה‬ ‫מבוא‬ ‫‪2‬רק ט׳ ״קרי וכהיב‪/‬פעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫ויתר יתרו )פ׳ יתרו( אל תקרא ויחד אלא ו י ה ך; שנעשה‬ ‫יחד—יהד «‬

‫)תנחומא(‬ ‫יהודי מג(‬
‫ער הים האחרון )פ׳ ברכה( ‪ ,‬אל תקרא הים האחרון‪ ,‬אלא‬ ‫"ים—יום ״‬
‫)ספרי(‬ ‫היום האחדון טי(‬
‫אמר דבי יצחק‪ ,‬אלמלא מים מכסין לשדו של ים אין כל‬ ‫־י□‪*-‬סד ?שקי‬
‫בדיה יכולה לעמוד מפני ריחה‪ ,‬שנאמר )ישעיה^ י״א( לא ירעו‬
‫ונו׳ כמים לים מכסים‪ ,‬אל תקרא לים מכסים^ אלא לשרו של‬
‫)ב״ב‪ ,‬ע״ד ב׳(‬ ‫ים מכסים ם״(‬
‫וילך ראובן וישכב ונו׳ >פ׳ וישלח(‪ ,‬אחרים אומרים‪ ,‬שתי‬ ‫‘יצועי—יצועי ‪.‬‬
‫מצעות בלבל ראובן‪ ,‬אתת של שכינה ואחת של אביו‪ ,‬והיינו‬

‫כאן רריש בחלוןז חי׳ת בה׳א‪ ,‬מפני שהם ממוצא אחר )אהח״ע‪ ,‬טן הגרון( שטתחלפי)‪,‬‬ ‫‪:‬סג(‬
‫וכט׳ש בירושלמי שבח )פ״ז ה׳ב( ‪.‬ויא םתמנעין רבנן יימדרש בין ה׳ ליחי׳ת'‪ ,‬ובארנו‬
‫‪.‬מזה למעלה ‪ ,‬פרק ז׳ ‪- .‬‬
‫וטעם הדיוק ככלל מן הלשון ‪,‬ויחדי‪ ,‬הוא משום ראם הוא ממובן שטחה‪ ,‬הי' לי‬
‫לומר ו יחדה ‪ ,‬כי השרש ‪,‬חדה' והדרא טן השרש‪ ,‬ולא ישמט ‪ ,‬וכמו תחרהו בשטחה‬
‫)תהל׳ כ׳א( ‪- .‬‬

‫יסד( פירש״י ככאוד הלשון עד היום האחרון‪ ,‬שהראה לו הקב׳ה למשה את כל המאורעות‬
‫בישראל עד שיחיו המתים ‪ ,‬עכ׳ל ; אך לא פירש מה ההכרח להוציא את מלת‬
‫‪,‬הים' מפשטה!‬
‫וקרוב לומר‪ ,‬משום דכל ים יש לו שם לוויי‪ ,‬כטו ים הגדול‪ ,‬ים הטלוע ים התיכון‪,‬‬
‫ים השקט‪ ,‬ים כנרת‪ ,‬ועוד ! ובב׳ב )ע״ד ב׳( ובירושלמי כתובות )פי׳ב ה׳ג( חשיב שטות‬
‫■שבעה ימים‪ ,‬ולא מציגו בהם שם ‪,‬ים האחרון' ! וזולת זה אין שם ז ה טכוו; לתאד ציון‬
‫‪■.‬המקום והגבול כי אינו מורה על מקום מוגבל; ולכן מצא סמך להוציאו לדרשה‪ ,‬על דרך‬
‫‪,‬‬ ‫‪■ .‬רמז וסימן לאגדה מקובלת ‪—.‬‬
‫‪ .‬ואמגם מציגו עור פעם בתורה שם ‪,‬ים האחרון'‪ ,‬והוא בםוןז פרשת עקב )י׳א כ״ד(‪,‬‬
‫■ומוסב על ים הגדול! ועל דרך הפשט י׳ל‪ ,‬דנקרא כן‪ ,‬מפגי שהוא במערבה של ארץ‬
‫ישראל )ראה פרשתמסעי‪ ,‬ל׳ד ו׳(‪ ,‬ונקרא ‪,‬אחור' לעומת מזרחה הגקרא ‪,‬קדם' )פ׳‬
‫•תרומוע כ׳ז י׳ג( ‪- .‬‬

‫סה( שר של ים— כנוי ללויתן ‪ .‬וטעם הדיוק‪ ,‬משום דלפי פשוטו קשה מה שאמר ‪,‬לים מכםים*‪,‬‬
‫והלא הים עצמו מים הוא ‪ - .‬ועל תכונת הדרשה בפרוד סלים כתבנו למעלה אות י״ב‪,‬‬
‫!הבאנו ככיח דוגמאות‪ ,‬ועיין במהרש׳א ‪- .‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪536‬‬

‫דכתיב )פ׳ ויהי( אז חללה יצועי עלה‪ ,‬אל תקרא יצועי‪ ,‬אלא‬
‫)שבת‪ ,‬נ״ה ב׳(‬ ‫יצועי מי(‬
‫ויראו כל העדה כי גוע אהרן )פ׳ חקת( ‪ .,‬אפר רבי אבהו‪ ,‬אל‬ ‫ירא‪-‬יירא‪.‬‬
‫)תענית‪ ,‬ט׳ ב׳(‬ ‫תקרא ויראו‪ ,‬אלא וייראו «(‬

‫בארבעת אהלי נשיו‪ ,‬ה ע מיד מטר•‬ ‫בלשון רבים ‪ .‬ופיר ש׳י כזו הלשון ‪ :‬כך הי' עושה יעקב‬ ‫מו(‬
‫ועיקר הדרשה נסמך על לשון ‪ .‬א רז‬ ‫לשכינה‪ ,‬ובאותו אהל שבאה ה שנינה דו א ב א״‪ ,‬עג ״ ל ‪j‬‬
‫»שכב״ מלת הקשר־ ‪.‬עם־‘‪ .,‬כמבואר בתורר״~‬ ‫מקומות תלוה אל השעל‬ ‫כל הה'‪ ,‬יען כי ברוב‬
‫‪ ,‬א ת ״ מורה בעלמא על המפל‪ ,‬וכמ׳יש במס׳ ‪p 'a‬‬ ‫תצא ו ת ב א‪ ,‬ו עוד! והלשון‬ ‫בש׳ אחרי‪,‬‬
‫) מ׳ א א׳( על הפסוק דש׳ משפטים‪ ,‬ולא יאכל את בשרו‪ ,‬א ת הטפל לי שרו‪,,‬ומאי ניהו עוריז־‬
‫ולא כן המלה ‪,‬עם" מורה על השתוות הערכים משני־ הצדדים ד ובארנו מזה בארוכה בהקרמה■‬
‫לסרק זה )סימן ז'( בראיות ודוגמאות ‪.‬‬
‫ולא ‪ ,‬ע ם בלהה״■ דדיש )על ד רך רמז־ וסיבן ואסמכתא•‬ ‫בלהה"‬ ‫‪,‬א ת‬ ‫ומדכתיב כאן‬
‫שרוצהלדרוש( דיצועי אביו היתה מפלה לבלבול יצועי השכינה !‬ ‫הדבר‬ ‫לזכרון‬

‫י׳ל‪ .,‬משום דבענין זה כתיב ב ד הי׳ א )ה׳ א׳<׳‬ ‫הדרש מן שתי מצעות‬ ‫ועיקר הכרח‬
‫כאן סגנון‪,‬הקריאה בלשון ר בי ם‪.‬‬ ‫ובחללו יצועי אביו‪ ,‬בלשון רבים‪ ,‬לכן רוצה להתאים גם‬

‫אך באיזה אופן מרבה מן ‪ ,‬א ת ״ השכינה לא‪ .‬נתבאר‪ ,,‬וצריך באור‪ ,‬איזה יחש י®■‬
‫לשם שכינה עם מלת ‪ ,‬א ת ״ ?‬
‫זכרו המקובלים ‪ . 1‬בשל״ה מס׳ פסחים‬ ‫כבר‬ ‫לשכינה(‬ ‫ואמנם רמז זה )מיחש ‪ ,‬א ת ״‬
‫רו ח״! ונסדור האר׳י■‬ ‫‪ ,‬א ת ״ נחת‬ ‫שנקראת‬ ‫לשכינה‬ ‫גורם‬ ‫ה ל שון‪ , :‬אני‬ ‫כתב בוזמשך‬
‫ובסדור רב‬ ‫;‬ ‫הנקראת ‪ ,‬א ת' ‪ . ,‬עכ״ל‬ ‫בכונת ק״ש כתב‪ ,‬ואהבת וגו׳ ‪ ,‬ת כוין לאהוב ה שכינה‬
‫יעב״׳ן כסדר ברכת כהנים בפסוק ושמו א ת שמי וגו׳ כתב ‪ : :‬רמז לשם הקודש הנרמז בסי‘^•■‬
‫‪ .‬א ת"‪ ,‬עכ״ל !‬
‫והנה צריך כאור מה יחש וטעם ברמז זה !‬
‫ע ^ י לשון הכתוב‪ .‬בישןךך )ט»ך( אני־‬ ‫רמז וסימן(‬ ‫דרך‬ ‫)על‬ ‫• וקרוב לומר‪ ,‬שהוא‬
‫ראשון ו אני אחרון‪ ,‬והאותיות ממלת ‪ ,‬א ת " הן הואשונדז והאחרונה מן אותיות ה א״ ב‪ ,‬ומרפי■‬
‫לזה שהוא ראשון ואחרון‪ ,‬ורמזים כאלה נמצאו בספר הזהר ובספרי המקובלים!‬
‫אלי‪ ,‬ועמלו המפר׳יי®■‬ ‫)ב׳ ב׳( וא שמע א ת מדבר‬ ‫ועפ״י זה יש לפרש ביחזקאל‬
‫וכמו דכתיב וא שמע ו**‬ ‫הקודש‪,‬‬ ‫לשם‬ ‫שהוא תואר‬ ‫ולפי המבואר י״ל‪,‬‬ ‫בנ או ר לשון זו !‬
‫מדבר אלי‪1‬‬
‫וכן אפשר לפרש עפ״י זה כונת הדרשה בתלמוד מס׳י פומה )י״י א׳( על הפסוק י®‬
‫עמו‪ ,‬ע״כ !‪ .‬ולא נתבאר רמז לדרשוז יי י■‬ ‫שכינה‬ ‫שמות )ב׳( ותראהו א ת הילד — שראתה‬
‫'‬ ‫וי״ל‪ ,‬רמדייק יתור המלה ‪ ,‬א ת ״‪ ,‬וגם כי איננה דבוקה בהלשון‪ ,‬והי" לו לומר ותראהו להילי‬
‫ולכן מצא סמך לדרוש דמוסב על ה שכינה‪ ,‬כמבואר ברמי המלה ‪ .‬א ת' ‪- .‬‬

‫זה נסמך על המבואר בגמרא כאן‪ ,‬דכשמת אהרן נסתלקו ענבי כ ט ד שהיו מלוים א ת ישר**י‬ ‫ם‬
‫רסט‬ ‫מבוא‬ ‫סעיף ב׳‬ ‫" ‪,‬‬ ‫פרק ט׳ ״קרי וכתיב‬ ‫מבוא‬

‫אמר רב נהסן בר יצחק‪ ,‬כל אדם שיש לו עזות פנים מותר־‬ ‫ישונא^ישנא ‪.‬‬
‫לשנאותו‪ ,‬דכתיב )קהלת^ ח׳( ועוז פניו ישונא‪ ,‬אל תקרא ישונא‪,‬‬
‫)שם‪ ,‬ו׳ ב׳(‬ ‫אלא ישנא »”(‬
‫מניין לעיקר שירת הלוים מן התורה‪ ,‬אמר חזקיה‪ ,‬דכתיב‬ ‫יסור—ישיר‪.‬‬
‫)דהי״א‪ ,‬ט״ו( וכנניהו שר הלוים יסור במשא כי מבין הוא‪,‬‬
‫)ערכין‪ ,‬י״א א׳(•‬ ‫אל תקרא יסור‪ ,‬אלא ישיר ‪(®°‬‬

‫ישראי* י יראים‪.‬‬ ‫היו‬ ‫כי‬ ‫אמת‬ ‫יה‬ ‫על דרכם‪ ,‬וםתוך כך יצא הכנעני ללחום בישראל‪ ,‬ועל‬
‫ודואגים סן הסיר ה׳ את השגחחו מעליהם ‪.‬‬

‫ויראו כל העדה כי גו ע אהרן ויבכו ו ג ו‪ /‬ד מ ה‬ ‫הלשון‪,‬‬ ‫ודריש כן מהעדר פשטות‬

‫דייקו‬ ‫גונא‬ ‫שמת כודאי ראו‪,‬־ וכהאי‬ ‫דביון‬ ‫הלשון ‪ ,‬ש ר או"‪ ,‬דפשיטא הוא‪,‬‬ ‫עייך בזה‬
‫ויראו אתי יוסף כי מת אביהם‪ ,‬ודרשו שם את תכונת הלשו)‬ ‫ויחי בפסוק‬ ‫ם״פ‬ ‫כמדרשים‬
‫יוסף אליהם לרגלי מות אביהם‪ ,‬עיי׳ ש^‬ ‫של‬ ‫בשנוי יחושיו‬ ‫שהרגישו‬ ‫*ויראו״ מעין הרגשה‬
‫ר א ה הרבה הבסה‪ ,‬שבאורו —‬ ‫ולבי‬ ‫בקהלת‪,‬‬ ‫הלשון‬ ‫מעין הוראת‬ ‫והלשון ויראו יהי׳‬
‫•דע ו הכין;‬

‫כביכול של הקב״ה לרגלי‬ ‫יחושיו‬ ‫שנוי‬ ‫ישראל ונדמה להם מעין‬ ‫וכן כאן הדגישו‬
‫וחששו למגיעת ההשגחה ממרומים ע לי ה ^‬ ‫כבוד‪,‬‬ ‫ענני‬ ‫של‬ ‫כי ת ת אהרן‪ ,‬ודנו זה טסלוקם‬
‫וכפני זה היו יראים מהתנפלות האומות עליהנ‪ /‬ובכו והצירו על זה ‪— .‬‬

‫וטעם הדרשה בתוספת יו״ד נראה דאינו מכוין לומר‪ ,‬שהפעל *ירא' ממוכן פחד יב«‪4‬‬
‫בי ר ד אחד )ורק כסגנון לשון בני‬ ‫בא‬ ‫כשני יודי״ן‪ ,‬ד ב א מ ת אין זה כן‪ ,‬שנן בכל המקרא‬
‫במובנו מפעל *ירא״ אשר ממובן‬ ‫יודי״ן‪ ,‬בכונה להבדילו‬ ‫ארב‪ /‬רכים נוהגים לקבוע בשני‬
‫המלה‬ ‫אל תבין כהוראת‬ ‫כלומר‪,‬‬ ‫תבין‪,‬‬ ‫תקרא״ ‪ -‬אל‬ ‫הבטה(‪ ,‬אך הכונה בלשון *אל‬
‫*וידאו" כאן ממובן הבטה‪ ,‬כי אם ממובן מורא ופחד ‪.‬‬

‫בגמרא )ג״ ב‬ ‫ונז ה כתב בהגהות רב יעב״ץ למס׳ ערכין )ט״ו כ׳( בענין דאיירי שם‬
‫הלשון ; ‪ ,‬אינו מחליף כלל הקריאה‪ ,‬אלא ר־ל הבאור מתחלף‪,‬‬ ‫בזו‬ ‫על דרך *אל תקרא״(‬
‫וגם בדרך זו שייך הלשון אל תקרא‪ ,‬כאומר‪ ,‬אל תבין )בהמלה( כך‪ ,‬אלא כך״‪ ,‬עב״ל‪ ,‬ואנחנו‬
‫הוספנו דברים על זה למעלה בהקדמה לסרק זה‪ ,‬סימן ‪ .‬ב'‪ ,‬בסופו‪ ,‬עיי״ש • —‬

‫שדרכן להתחלף זב״ז‪,‬‬ ‫ב ש מ אלי‪,‬‬ ‫ימני‬ ‫דריש מדכתיב ישנא חסר ו׳‪ ,‬ומפרש בר‪,‬לוף שי״ן‬ ‫‪3‬ח(‬

‫במו שכתבנו מזה בארונה למעלה פרק ו׳ םעיןפ א׳ וב׳ ן ומזה טעם הדרשה כ מו׳ ק ה' א׳‪:‬‬
‫כל השם‬ ‫שמאלי(‪,‬‬ ‫)כשי״ן‬ ‫ושם‪,‬‬ ‫בשי״ן ימני( אלא‬ ‫אל תקרא ושם דרך )תהלים נ״ א‪,‬‬
‫אדחותיו ׳כ עו ה״ז רואה בי שו ע ת‪ /‬של ה ק ב׳ ה ‪. - .‬‬

‫פ‪(8‬‬
‫מן‬ ‫)זסשר״ץ‪,‬‬ ‫מפני שהם ממוצא אחד‬ ‫י מני‪,‬‬ ‫דריש יסור כמו ישיר‪ ,‬בחלוף סמ״ך ‪ ,‬בשי״ן‬
‫השינים(‪ ,‬ונוחות להתחלף‪ ,‬וכפו שכתבנו מזה בארובה לפעלה פרק ו׳ סעיף א׳ ; ושוב מחליף‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪538‬‬

‫דכ תיב ) ס ש ל‪ /‬כ״ה(‬ ‫דרש ר בי עוירא‪ ,‬יצר הרע נקר א שונא‪,‬‬ ‫ישרס‪-‬ישלים‪.‬‬
‫השקהו םים‪ ,‬כי‬ ‫ואם צמ א‬ ‫שונאך האכילהו ל ה ם‪,‬‬ ‫אם ר עב‬
‫אל ת קר א ישלם‬ ‫חות ה על ראשו וה׳ ישלם ל ך‪,‬‬ ‫גחלים א ת ה‬
‫)סוכה‪ ,‬נ״ב א'(‬ ‫לך‪ ,‬אלא י שלימנו ל ך ‪0‬‬

‫כאותיות אהו״י נוחות להתחלף ז ב׳ ז לפעמים‪ /‬כ מ ש׳ב נםרק הנז כי • '■‬ ‫את הוי״ו כיו״ר‪ ,‬אשר‬
‫באותה הפרשה )פסוק כ״ז( וכננייז‬ ‫וכמו‬ ‫קול‪,‬‬ ‫‪,‬כ מ ש א * ~ כנ שיא ת‬ ‫הלשון‬ ‫ובאור‬
‫כרמה וכרגש הניא‬ ‫‪,‬מ שא* בדברי הנביאים‬ ‫השר המשא המשוררים; ומזה הוראת הלשון‬
‫חזה חבקי?‬ ‫אשר‬ ‫המשא‬ ‫מ' א׳{‬ ‫דבר ה' )זכריה‪,‬‬ ‫על תוכחת מוסר וחזות ק ש ה‪ :‬משא‬
‫ויקרא )שופטים‪ ,‬ט׳( } ומענין זה הלשון טשא אשד יסרויו‬ ‫)א׳ א׳(‪ ,‬והוא מלשון וישא קולו‬
‫אמו )משלי‪ ,‬ל׳ א א׳(‪ ,‬וגש כ אן הכאור יסור )ישיר( במ שא‪ ,‬כהרמת קול ‪— .‬‬

‫הנה בפ שטות קשה הלשון וה׳ ישלם לך‪ ,‬ני הלא כבר אמר‪ ,‬כי גחלים אתה רות^ על דאשו‪,‬‬ ‫ג(‬
‫דריש ד מו סג‬ ‫ממנו ‪ :‬ולבן‬ ‫נחשב לו בזה שהוא נוקם נקמתו‬ ‫זאם כן הלא שכרו בבר‬
‫בעבירות ‪ -‬משוך עזנמך לכי ה מ״ד והאבילוזי‬ ‫שאם רעב הוא ואומר לך לד‪,‬שכיעהו‬ ‫יצה׳יר‪,‬‬
‫של חורה )לחם ומים — כנוים לתורה‪ ,‬על דרך הכתובי®'‬ ‫מימיה‬ ‫והשקהו‬ ‫מלח מה של תודה‬
‫זג*?‬ ‫חגיגה י׳ ד א׳‬ ‫מזה במם׳‬ ‫)עיין‬ ‫ל מי ם‪,‬‬ ‫הוי כל צמא לבו‬ ‫ב ל ח מי‪,‬‬ ‫לחמי‬ ‫לבו‬
‫חחוייי‬ ‫תשלוט בו‪ ,‬כ• זה מסגולת‬ ‫ואתה‬ ‫פ״ב א׳(‪ ,‬וה׳ ישלימנו לך — שלא יתגבר עליך‪,‬‬
‫להכריע קמין תחתיו ולטהר המעשים ולזכך הרעיון »‬

‫כני ארם‪ ,‬שמי שעושה יעי’‬ ‫עפ״י תכונ ת‬ ‫שזכר הכתוב יתבאר‬ ‫וענין חתוי הגחלים‬
‫לחבירו‪ ,‬וחני רו זה משלם לו טונ ה תחת רעתו‪ ,‬אז ייצר לו מאור לעושה הרען■‪! ,‬לבו יגפהי‬
‫על מע שהו הרע שעשה עם זה‪ ,‬אחרי רואו בנד ב ת לבו הטוב של זה וכמעל ת נפשו הגבוהיי י‬
‫ש מ סנ כ צער מרובה )וסעין ה טלייי'‬ ‫ולציור ולמשל תפס ‪ .‬ח תוי גחלים׳• )רותחים( על ראשו‪,‬‬
‫השגורה נ פי הבריות *לזרות מלת על הפצע״( ‪j‬‬ ‫י‬
‫‪,‬ךק סי שהיי*‬ ‫ואמנם לא כל האנשים טבעם שוד^ ‪ 1‬לא ה^^‬ ‫‪.‬‬
‫איש בעל מדו ת רמות‪ ,‬בעל רגש ומנומס‪ ,‬רק הוא ירגיש ויצטער בפגיעת קשה ורקה‬
‫אבל האי ש הגס וההמוני גם לא ירגיש בעקיצה רקה ומפונקה כזו‪ ,‬מתשלום טובה תחת י עי ״‬

‫י״ ה( לא ‪®’P' 1‬‬ ‫ב ס ם' יו מ א )כ*ג א׳( על הפסוק ד פ׳ קרושים )י׳ ס‬ ‫ובזה אפשר לפרש‬
‫*‬ ‫מגלו‪ ,‬י*®’'‬ ‫נטירה ~ אמר לו‪ ,‬השאילני‬ ‫הטור‪ ,‬ואמרו ז איזו היא נקימה ואיזו היא‬ ‫ולא‬
‫‪ 1‬אילו‬
‫לא‪ ,‬למחר אמר לו הוא )המתבק ש להסכקש( השאילני קרדומך‪ ,‬אסר לו‪ ,‬איני ם*'‬
‫כדרך שלא השאלתני א ת ה ‪ -‬ז ו היא נ ק י מ ה‪ —.‬אמר לו‪ ,‬השאילני קרדומך‪ ,‬א מי לו‪,‬‬
‫שלא‬
‫אני במוהר‬ ‫אין‬ ‫לו‪ ,‬הילך )הי‪-‬ל ך(‪,‬‬ ‫חלוקך‪ ,‬אמר‬ ‫ה שאילני‬ ‫למחר אמר לו הוא‪,‬‬
‫•‬ ‫ה שאלחני‪ ,‬זו הי א נ טי רו‪ /‬ע׳ ב ן•‬
‫והנה לסי זה 'ל א נ ת נ א י למה להגמרא לפרש ענין נקי מה‪ ,‬אחרי שגם הנטירה א®’ ^‬
‫אסוידי*‬
‫והיא מדרגה קלה ממרת הנקי מה‪ ,‬יען כי הלא עב־פ הוא משאילו‪ ,‬םכ ש״נ שנקימה‬
‫ב פ ו ע ל ‪ ,‬שהרי אינו משאילו}‬ ‫שאז גם עושה רע‬
‫רע‬ ‫מבוא‬ ‫וכ תי ב ״‪ ,‬סעיף בד׳‬ ‫פרק ט׳ ״קרי‬ ‫מבוא‬

‫מטפלי ם בנ ב ל ה‪ ,‬מנא הני‬ ‫ת שלומי נזק‪ ,‬ס ל מ ד שהבעלים‬ ‫׳ ש ל מנ ה—י ש ל מנ ה ״‬

‫כ״ד י״ח( ו מכה‬ ‫טילי‪ ,‬אמר רבי אמי‪ ,‬דא מר קרא )פ׳ אמור‪,‬‬
‫אלא ישלמנרי‬ ‫אל תקרא ישלמנה‬ ‫י שלמנה‪,‬‬ ‫נפש ב ה מ ה‬

‫‪.‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫)ב״ק‪ ,‬י׳ ב׳( ‪,‬‬

‫רבי‬ ‫לרצות עליהם ‪,‬‬ ‫לה ם‬ ‫שהברית כ רו ת ה‬ ‫חביבין יסורין‪,‬‬ ‫ב( כ אב‪-‬כ אב ‪.‬‬
‫כי א ת‬ ‫)משלי‪ ,‬נ׳(‬ ‫הרי הוא אומר‬ ‫אליעזר בן יעקב אומר‪,‬‬
‫אל תקרא וכאב‬ ‫ירצה‪,‬‬ ‫א ת ב;‬ ‫אשר יאהב ה׳ יוכיח ובאב‬

‫הוי‬ ‫לאביכם שבשמים‪,‬‬ ‫ל כ ם להרצות‬ ‫מי נ ר ם‬ ‫אלא וכאב‪,‬‬

‫)מדרש שוח״ט‪ ,‬צ״ר(‬ ‫אומר — היסורים‬

‫חוץ מליצנותא דעבודה‬ ‫א מר רבי ינאי‪ ,‬כ ל ליצנותא אסורה‪,‬‬ ‫כ בו ד‪-‬כ בד‪.‬‬
‫שכן שמרון‬ ‫בי ת און ינורו‬ ‫)הושע‪ ,‬י׳( לעגלות‬ ‫זרה‪ ,‬ד כ תי ב‬

‫דהעקי«ז הרקה והרכה אשר במרת הנטירה )בזוז‬ ‫שכתבנו‪,‬‬ ‫כמו‬ ‫הכאור הוא‬ ‫אך‬
‫הזאת לא יחוש ולא ירגיש כי אם זה שלכו‬ ‫שאומר לו הילך‪ ,‬אין אני כםותך ובו׳( העקיצה‬
‫מדות יפות ורמווע מ ח ת של כעלי הנפש‬ ‫לחוש ולהרגיש‬ ‫ער ודעתו גכו הה והרגשתו קלה‬
‫נפש גסה לא יחוש ולא ירגיש כלל בזה‪ ,‬כמבואר;‬ ‫ונקיי הרעת‪ ,‬אכל האיש ההמךני וכעל‬

‫יו תי ק שז‪ /‬וכמו שאמרו טובה מרדות אתת ברבו‬ ‫ולבן‪ ,‬להראשון הוי מרת הנטירה‬
‫הוי מד ת הנקימה יותר קשה‪ ,‬ולכן פרט הכתוב שני‬ ‫של אדם יותר מ מ א ה מל קו!‪ /‬ולהשני‬
‫שונות מאנשים שונים‪ ,‬כמבואר ‪.‬‬ ‫אופנים אשר בטבעם שונים ובתכונו ת‬

‫המופלא‪ ,‬כל‬ ‫נ ' סעין* ו'( בבאור המאמר‬ ‫)פרק‬ ‫וראה מה שכתבנו למעלה במבוא‬
‫ר״״ח שאינו נוקם ונוטר כנח ש אינו ת׳ ח ‪— ,‬‬

‫את שווי נכל ת ה ב ה מי‪ /‬והמותר משלים לו‬ ‫ר״ל‪ ,‬שהניזק נוטל בחשבון המגיע לו טהמזיק‬ ‫‪:‬נא(‬
‫לפרק זה‪,‬‬ ‫בענין זה למעלה כהקדמה‬ ‫כאן ובמה שכתבנו‬ ‫ועיין בתום'‬ ‫ה מויק ב כ ס ף‪.‬‬
‫סימן ה ‪ /‬טהערה ‪- .‬‬

‫להלשון‬ ‫רכוקה‬ ‫איננ ה‬ ‫המובן המקובל )אב ובן תולדית(‬ ‫הלשון וכאב את בנו ירצה‪ ,‬לפי‬ ‫<»ב(‬
‫הקוד מ ת ‪ 1‬כי א ת אשר יאהב ה' יוכיו‪ /‬יען כי הריצוי היא היפך התוכחה‪ ,‬ומשמעות הלשון‬
‫הלא שהוא כפל לשון בטלות שונו תן‬

‫וסימן לתלות בו את הדבר הנראה לו לדרוש )טענין טרוק‬ ‫ולכן רריש על דרך רמז‬
‫עונות ע׳ י יסורים( ו כ א ב ‪ ,‬כציר׳י האל־־•)‪ /‬מהוראת מכאוב ומדווע שהוא מרצה את העונות•‬
‫‪-‬‬ ‫ומקביל זה אל הלשון הקודמ ת ‪ — .‬ועל דבר חלוף הנקודות ראה למעלה אות ד׳ ‪.‬‬
‫מצאתי בתרגום לאיוב )ל״א י״ח( על הפסוק‬ ‫לכאב‬ ‫כאב‬ ‫מן‬ ‫ודבר חלוף כיה‪,‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫ז י‬

‫כ א ב א ‪ ,‬כלומר‪ ,‬הכאב גדל אותי ‪- .‬‬ ‫מנעורי כ א ב ‪ ,‬ותרגומו )בנובחא ישנה( ‪ :‬אסגיעני‬
‫“‬ ‫‪T‬‬ ‫‪*• I‬‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרינותי(‬ ‫מל‪,‬ור‬ ‫‪540‬‬

‫כי א ב ל עליו ע מו וכ מריו עליו יגילו ע ל כ בו דו כי ג ל ה מםנו<‬

‫) מגיל ה‪ ,‬כ״ה א׳(‬ ‫אל ת ק ד א ע ל כ בו דו‪ ,‬אל א ע ל כ בי דו נג(‬

‫אל א ב מ כו ב ד י‬ ‫)פ׳ ת צו ה( אל ה ק ר א ב כ בו די‪,‬‬ ‫כ ב ו ל י — מ כ ו ב ד י ‪ .‬וגקד ש ב כ בו די‬

‫)ז ב חי ם‪ ,‬קט״ז ב׳ ‪ ,‬ור א ה ה ב או ד ל הלן ב ע ד ך ״מקד ש ‪ -‬מקודש״<‬ ‫*‬

‫שדוז‬ ‫אל מ מל ת‬ ‫צ א גא ל ק ר א ת אחז‬ ‫ויא מר ה׳ א ל ישעיהו‬ ‫כו ב ס— כו בי ס ^‬

‫כובש‪/‬‬ ‫כו ב ס )י שעיה‪ ,‬ז׳( ‪ ,‬א ל ת ק ר א שד ה כו ב ס‪ ,‬אל א שד ה‬

‫שכיון שהי׳ הנ בי א ב א ל קג ת רו‪ ,‬הי׳ כו ב ש פניו נ י ( ) וי ק ר ״ ד‪ ,‬ל׳<‬

‫ה א מו רו ת ב ס פ ר‬ ‫ת ש ב חו ת‬ ‫כל‬ ‫הי׳ ר בי מאיר או מ ר‪,‬‬ ‫הני א‪,‬‬ ‫א לן »‬ ‫כ לו— ב ל‬

‫כ לו ה פ לו ת‬ ‫) ת ה לי ם‪ ,‬ע״ב(‬ ‫ד כ תי ב‬ ‫ת ה לי ם‪ ,‬כולן דוד א מרן‪,‬‬ ‫‪,‬‬

‫דוד בן ישי‪ ,‬א ל ת ק ר א כ לו‪ ,‬אל א כ ל ‪ -‬א ל ו ני ־() פ ס חי ם‪ ,‬קי׳׳ז א׳<‬

‫יגירי‬ ‫און‬ ‫עגלי בית‬ ‫על‬ ‫כי ה און — לקול השסועה הבאה‬ ‫פשטות לשון הכתוב לעגלות‬ ‫ג(‬
‫רגילין לשמוח עליו יתאב^י‬ ‫על העגל‪ ,‬וכמריו אשר היו‬ ‫אבל עליו‪,‬‬ ‫שכניהם שבשטרון כי‬
‫■‬ ‫׳•‬ ‫עתה על כבודו כי גלה ממנו ;‬
‫אך לפי זה חפרה מל ת הקשר ‪ ,‬א ש ר״ )וכמריו א ש ר עליו יגילו( ‪ :‬ולכן דריש‪ ,‬שמותר‬
‫להתלוצץ לע״ז ולפרש הלשון על כבודו כמו על כ ב י ד ו ‪ ,‬על כ ו ב ד משאו של רעי שהי'■‬
‫בו וכובד עגבותיו ‪ :‬ודומה לו בישעיה )מ״ו( קרסו כרעו יחדו לא יכלו מלט משא )של דעי(• “‬
‫ברמז זה א ת הוי״ו מן כבודו ביו״ד )ככידו(‪ ,‬כדרך אותיות אהו״י שמתחלפיוד‬ ‫והנה מחליף‬
‫לפעסיס‪ ,‬כמו שבארנו למעלה בהמשך פי ק ו׳ ‪.‬‬
‫)כ׳ה כ'( ; שרי לומר‬ ‫מה שאמרו כמ ם׳ מגילה‬ ‫לבאר‬ ‫ועפ״י דרשה זו ככלל אפשר‬
‫לעכו״ם )לעובדי אליליב‪ ,‬ביטים הקדמונים( טול עכו׳ם שלך ו אנ חי׳ כשי״ן תי״ו שלך‪ ,‬ורמז‬
‫בזה ללשון הפסוק כישעיה )כ׳( וחשופי ש ת ‪ ,‬שהוא תחתית מ חני איש שבה יושב ; והנה ל בי‬
‫אך אעפ״י שכל ליצנותא אסורה‪,‬‬ ‫;‬ ‫שאין זה לשון נקיה‪ ,‬אך עוד הוא ק ר ו ב הרכה לליצנות‬
‫אבל ליצנותא דע׳יז שר• כמבואר כאן‪ ,‬ולכן אין למנוע מבטא גסה זו ‪— .‬‬

‫מפני שהי׳ מתבייש מחטאיו ‪ .‬וטעם הדיוק‪ ,‬משום ד הי' לו לומר אל שדה כ י ב ו ס ‪ ,‬ול«‬ ‫נד(‬
‫שדה כ ו ב ס ‪ ,‬יען כי מדרך הלשון לכנות המקום על שם ה פ ע ו ל ה ולא על שם ה ס ז ע‬
‫וכמו שדה החרם )ם׳ בחקתי( ולא שדה התורמים } שדה הקבורה )דהי״ב‪ ,‬כ״ו כ״ג( ולא שדה‬
‫ולא קברות ה מ ת אוי ם'‬ ‫התאוה‪,‬‬ ‫קברות‬ ‫המקום‬ ‫ויקרא שם‬ ‫בהעלתך‪,‬‬ ‫ובם׳‬ ‫הקוברים‪,‬‬
‫ועוד כ ה נ ה;‬
‫מפני שהן ממוצא אחד )זפשר״ץ‪ ,‬מן השינים(‪,‬‬ ‫והנה דריש כחלוף םם׳ץ• בשי״ן ימני‪,‬‬
‫הפסו?‬ ‫וכן דרשו בערכין )י״א א׳( א ת‬ ‫מתחלפות לפעמיו^‬ ‫דאותיות ממוצא אחד‬ ‫וידוע‪,‬‬
‫במבוא בהמשך פרק ו״‬ ‫דדהי״א )ט״ו( יסור במ שא ' כ מו ישיר‪ ,‬והארכנו טענין זה למעלה‬
‫)‪.‬חלוף ו ת מו ר ה״(‪- ,‬‬

‫ראה למעלה בבאור אות י״ ב‪ ,‬מדרך חז״ל לדרוש )כרמז( מלה אחת לשתים ‪— .‬‬ ‫נה(‬
‫רעא‬ ‫גז בוא‬ ‫מעין ב׳‬ ‫וכתיב ״ ‪,‬‬ ‫פרק ט׳ ״קרי‬ ‫מבוא‬

‫כ פ ר י ם ~ כ ו פ ר י ם ‪ .‬מאי דכ תיב )שה״ש‪ ,‬ז׳( לכ ה דודי נצא השדה נ ל י נ ה ב כ פ ר י ם ‪-‬‬

‫בא‬ ‫נצא ה ש ח ;‬ ‫אמרה כנ ס ת ישראל לפני הקב״ה‪ ,‬דבש״ע‪,‬‬
‫נלינה‬ ‫שעוסקין ב תור ה מ תוך הדחק‪,‬‬ ‫ואראך תלמידי חכמים‬
‫ב א ואראך בני‬ ‫בכפרי ם — א ל תקרא בכפרים‪ ,‬אלא בכופרים‪,‬‬
‫גי(‬ ‫בך‬ ‫כפרו‬ ‫טו ב ה והם‬ ‫רב‬ ‫עליהם‬ ‫שהשפעת‬ ‫עשו‬ ‫‪.‬‬
‫)עירובין‪ ,‬כ״א ב׳(‬

‫יותר מס שקהו‬ ‫שינים להבירו‬ ‫טו ב המלבין‬ ‫אמר רבי יוחנן‪,‬‬ ‫ל( ל בן‪ -‬ל ב ח‪.‬‬
‫אל תקרא ולבן‬ ‫ולבן שנים מ חל ב‪,‬‬ ‫שנאמר )פ׳ ויחי(‬ ‫חל ב‪,‬‬

‫)כתובות‪ ,‬קי״א ב׳(‬ ‫שנים‪ ,‬אלא ולבון שנים ני(‬

‫)פ׳ צו( ‪ ,‬אל‬ ‫ל ע ו ל ה — ל א ע ו ל ה ״ זאת התור ה לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם‬

‫אלא זאת התורה —‬ ‫תקרא לעולה ול מנ חה ולחט את ולאשם‪,‬‬
‫לא עולה ולא מנחה‪ ,‬לא ח ט א ת ולא אשם‪ ,‬אמר הקב״ה‪ ,‬היו‬
‫אתם מקריבים לפני‬ ‫ויהי׳ חשוב לפני כאלו‬ ‫עוסקים ב תור ה‬
‫)תנחומא‪ ,‬צו(‬ ‫בל ה קר בנו ת כולם י״(‬

‫דלשון ייצא‬ ‫‪h tt‬‬ ‫כנראה‪ ,‬סבוין ברכז‬ ‫כמליצה הלשון ‪,‬נ צ א השדה־ כהקבלה ללמוד התורוע‬ ‫גו(‬
‫יצחק לשוח בשדה )פ' ח"( ודרשו על תפלה ‪ - .‬ואמנם אנחנו כתבנו ביחש שם שרה למקום‬
‫התורה למעלה פרק ב׳ )‪,‬ב תי תלמוד״( סעי!* א׳ )כבאור לשם תחומא( ‪ - .‬ודריש בכפרים במו‬
‫כחק לאותיות אהו״י שנתוספות בנקל‪ ,‬כםש״כ למעלה פרק ז ׳ ‪- .‬‬ ‫בכופרים בתוספת ו ׳ ‪,‬‬
‫אשר כעת שקטרג‬ ‫עפ״י המכואר כמ״ר שה״ש )א׳(‬ ‫וכלל ענץ דרשה זו יש לפרש‬
‫אמר לו ה קכ״ה‪ ,‬עד שאתה מקטרג עליהם‬ ‫אליהו על ישראל שעזכו כרית ה' )מ״א‪ ,‬י״ח(‪,‬‬
‫כא וקטרג על אלו )אוה״ע(‪ ,‬ואז תראה‪ ,‬כי לגבי רדהו‪ ,‬ישראל עדיין‪ .‬כחוקת צדיקים ;‬
‫וזהו שאמר כאן‪ ,‬בא ואראך או ה״ ע שהשפעת עליהם רב טובה והם כפרו בך‪ ,‬ותוכח‬
‫כיותר כצדקת ישראל שלומדים תורה מתוך הדחק ‪— .‬‬

‫םבע‬ ‫פנים מסבירות‪ ,‬כי כן‬ ‫פנים שוחקות‪,‬‬ ‫למראה‬ ‫מליצה רמזית‬ ‫הלשון ‪ ,‬מ ר א ה שינים״‬ ‫גז(‬
‫רמז וסימן דריש בתוספת ו ' ‪ ,‬כמש״כ באות ה קו ד מ ת‪,‬‬ ‫דרך‬ ‫ששיניו נ ר או ת‪ ,‬ועל‬ ‫השוחק‬

‫פירש״י במם' מנחות )ק״י א׳(‪ ,‬דטעם הדיוק הוא מדלא כתיב זאת החוקו‪ /‬ע כ׳ ל ; ולא אדע‬ ‫‪1‬ח(‬
‫מה יתרון ללשון ‪ ,‬ח ק ה״ על לשון ״תורת״ ביחש דרשה זו שדורש!‬
‫ולולא דבריו הי׳ נראה לומר בטעם דיוק דרשה זו‪ ,‬משום דבכלל‪ ,‬כל פסוק זה )ז׳ ל ‪(r‬‬
‫אחרי אשר כל פרט אשר כו נתבאר די‬ ‫שלא נתחדש בו מאומה‪,‬‬ ‫הוא במו מיותר לגופו‪,‬‬
‫במקומו‪ ,‬ולא היתה הפרשה חסרה מאומה אם לא בא כלל פסיק יה ‪ 5‬ולכן מצא סמך לדרוש‬
‫‪.‬‬ ‫■כדמפרש }‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪542‬‬

‫ואין‬ ‫כל תל מיד שיושב ל פני רבו‬ ‫א מר ר ב‪,‬‬ ‫אמר ר ב גידל‬ ‫מ( מו ר‪ -‬מ ר‪.‬‬
‫שפתותיו‬ ‫)שה״ש‪ ,‬ה׳(‬ ‫שפתותיו נו טפו ת מר‪ ,‬תכוינה‪ ,‬שנאמר‬
‫אלא מ ר‬ ‫אל תקרא מור עובר‪,‬‬ ‫שושנים נו טפו ת מור עובר‪,‬‬
‫עובר‪ ,‬ואל תקרא שפתותיו שושנים‪ ,‬אלא שפתותיו ששונים נ=<‬
‫) שבת‪ ,‬ל׳ ב׳(‬

‫ופצינו כעין סגנו; דרשות כאלו ב ת ל מו דן בפפחים )פ״ב א'( דרשו הפלה ‪.‬ל אפר*‬
‫דאו אמור! ובנדרים )י׳ א'( ב פ שנו‪ /‬לחולין— לא חולין‪ ,‬וכן כלשון חז״ל ‪ ,‬ל בו ש א ״‪ -‬ל א ‪ -‬בו ש ה‬
‫) שנת‪ ,‬ע׳ ז ב'(‪ ,‬ועוד ‪.‬‬
‫והאל״ן*‬ ‫נ שמעת כולה מן הלפ׳׳ד לבדו‪,‬‬ ‫משום דהמלה ‪ ,‬ל א״ הברתה‬ ‫ומעם הדבר‪,‬‬
‫שהוא כולו פן שלמות הפלה ‪.‬‬ ‫אינו נבלם בהברד‪ /‬ולבן אששר להבין אותו כמו‬

‫ולא נ ה‬ ‫השסוק‬ ‫ביחזקאל )ז׳( על‬ ‫כמש׳׳כ רש״י‬ ‫ומצינו אות אחת שרש כתיבה‪,‬‬
‫נ י ^ כי הה׳ לברו שרש המלה‪ ,‬וכ*כ ב פ ס' יומא )י׳ א׳( על השם ששי )פ׳ שלח( שדרשוהו‬
‫חיי ל שם לשני שמות‪ ,‬וכתב‪ ,‬שהשי״ן לנרו שרש בהשם ‪ .‬־‬
‫מם' ת עני ת )כ ‪ r‬ב'(‪ ,‬אך לא כפפיכו ת לפסוכן‬ ‫ותוכן ענין דרשה זו בא גם בתלמוד‬
‫»ה ‪ .‬ו ע' מ ש' כ בתור״ת כפקופו בש׳ צו ‪- .‬‬

‫מ ה שאפר מקודם אל תקרא מור )או פר‪ ,‬עיין בגמרא‪ ,‬שלא נתבררה נירסה זו( לא נ ת כ אי‬ ‫נט(‬
‫כלל‪ ,‬כי איפה באן רמז ל תנוינ ה ;‬
‫ובכר כתבתי נ א ח ד מכתבי )באגרת בקרת לספר ‪ ,‬או תיו ת מ ח כי מו ת'‪ ,‬שינסק תרע‪-‬ג(‪,‬‬
‫כי לדעתי יש באן מ״ם קלה בג מי א‪ ,‬י*ייד לגיי® י א^ ®קיא ®י ? ! ו ב ר אלא ט י ‪ 3‬ן ? ] ר‪,‬‬
‫‪ 1‬היי מ כהפוך אותיות כפלה זו‪ ,‬באשר כן רגילין חז״ל לדרוש באופן כזה‪ ,‬כמו‬

‫רי ח‬ ‫כפו‬ ‫ח ר י )פ׳ לך( כהפוך אותיות‬ ‫)א( כ שבת )פ׳ה א׳( דרשו שם האומה‬
‫)שהיו מריהין א ת טבע הארץ( ;‬ ‫־‬
‫)ב( בעירוני; )נ״ד ב׳( דרשו הפסוק דמשלי )ז׳( ו מ ו ד ע לבינה תקרא כפו ו פ ו ע י‬
‫לבינה תקרא‪ ,‬לקבוע פוערים לתורה ;‬
‫בישראל‪ ,‬צדקח‬ ‫ב'( דרשו הפסוק דשופמים )ה׳( צדקת ם ר ז ו נ ו‬ ‫)ג( בפסחים )פ״ז‬
‫כולם(‪ ,‬והנה‬ ‫בין ה אומו ת )שלא יכלום‬ ‫שפ זרם‬ ‫עשה ה ק ב׳ ה עם ישראל‬
‫דרשו פרזונו כפו פזרונו ;‬
‫)ד( בפו״ק )ט' ב׳( דרשו הפסוק דתהלים )פ״ט( ק ר כ ם כ תיפו‪ ,‬כמו ק כ ר ם בתיסו ן‬
‫נט י‬ ‫שמה‬ ‫להם‬ ‫וישטחו‬ ‫הפסוק דם' כהעלתך‬ ‫דרשו‬ ‫)ה( ביומא ) ע׳ ה כ'(‬
‫ו י ש ח ט ו להם ש ח ט ן‬
‫א ת הארץ‪ ,‬והנה דרעיי‬ ‫שמרוה‬ ‫)ו( בתענית )ו' א'( דרשו י ו ר ה )יורה ומלקוש(‬
‫‪ -‬ר ו ה ‪ ,‬בהפוך אותיות ;‬ ‫•ורה‬
‫)ז( בחמורה )ט״ז א׳( דרשו השם ע כ ם ה ‪ ,‬כפו כ ע ס ה }‬
‫רעב‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ט׳ ״קרי ו כ תי ב ״‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫■‬ ‫המ שך הערה נ״ט ‪.‬‬

‫כם ו «ו‬ ‫בקבר‪,‬‬ ‫או‬ ‫חקת‬ ‫ה( בירושלמי נזיר )ש*ז ה ״ ג( דרשו הפסוק רשרשת‬
‫ברקב!‬
‫)ט( ב ס׳ ר פ׳ נ ח‪ ,‬דרשו הפסוק ו י צ ף ה' אותם‪ ,‬כמו ו י ם ץ ‪J‬‬
‫הרמאי;‬ ‫ה א ר מ י נט ו‬ ‫ם׳ תולדות ‪ ,‬דרשו השם ל ב ן‬ ‫‪.‬‬ ‫)י(‬
‫כחוזרים;‬ ‫בחרוזים‪,‬כמו‬ ‫שה׳ ש‪ ,‬דרשו הלשון צוארך‬ ‫״‬ ‫)יא(‬
‫יפות'‪,‬‬ ‫חל‬ ‫כמ ו‬ ‫תלפיות‬ ‫דרשו השם‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫)יב(‬
‫מתפרקת;‬ ‫כמ ו‬ ‫מתרפקת‪,‬‬ ‫דרשו הלשון‬ ‫‪,‬‬ ‫*‬ ‫יג(‬
‫ב ע מ ל ו ‪ ,‬כמ ו ב ע ו ל מ ו ;‬ ‫דרשו הלשון והוא ילונו‬ ‫‪ ,‬קהלת‬ ‫)יד(‬
‫ק צ)< ;‬ ‫כמו‬ ‫ק פ ץ נ אף‪,‬‬ ‫דרשו אם‬ ‫‪ ,‬אינה‬ ‫)סו(‬
‫דרשו נ ח ר י ם טחון נשאו‪ ,‬כמו כ ר ת י ם ;‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫)טז(‬

‫והרנה ה רנ ה כהנה ‪5‬‬

‫עובי‪/‬‬ ‫תחת מר‬ ‫מר ב ‪ 1‬ע ר‬ ‫ולפי זה לא יפלא אם גם כאן דרשו בסגנון נז ה ‪t‬‬
‫ובזה יש רמז לתכוינה‪ ,‬דהיינו נו ע ר היינו תנוינ ה ‪,‬‬

‫וסמך להגהה זו מצאתי בערוך ערך טף ]א׳[ וו״ל ‪ :‬אל תקרא מר עובר ונו׳ ‪ ,‬כלומר‬
‫התלמידים שיושבים ללמוד צריכים להטיף ולהזיל אמרתו של רב כאימה ומרירוו‪ /‬ואם יעבור‬
‫יעשה כן יכוה ו י ב ע ר ‪ ,‬ע כ׳ ל ‪.‬‬ ‫ולא‬

‫וגם אפשר לפרש כן לשון הכתוב כתהדים )י׳ ח י״ג( מנגה נגדו עביו ע ג ר ו ‪ ,‬דהמלה‬
‫עלגי לשון— נלעג לשון‪,‬‬ ‫כ נ ש ‪ -‬נ ש כ‪ ,‬שמלה— שלמה‪ ,‬ז עו ה‪-‬וו ע ה‪,‬‬ ‫‪ .‬ע ב רו' מן ההפוכות‪ ,‬נ מו ;‬
‫והרבה נ הנ ה‪ ,‬ובאה כאן המלה עברו תחת בערו ;‬

‫כתיב בענין ?ת‬ ‫בספר שמואל ב' ) כ׳ ב י׳ג(‬ ‫כי בפרשה זו הנכפלת‬ ‫והעד על זה‪,‬‬
‫ב ע ר מאשר‬ ‫נגרו ב ע ר ו גחלי אש ; )ואף ני יש הילוק‪ ,‬דלגחלי אש יש יותר יחש להפעל‬
‫לעבים )נתהליס(‪ ,‬אעפ״י כן הוא סמך נאמן למה שבארנו( ‪- .‬‬

‫הוא על דרך‬ ‫שושנים אלא ש שונים'‬ ‫ומה שאמרו עוד כאן כאגרה זו ‪,‬ו א ל תקרא‬
‫שכתבנו כמה פעמים מדרך חז׳ ל לדרוש על דרך רמז וסיס; בהעתקת אותיות ממקום למקום;‬
‫ראה למעלה כבאור לערך הדרת — חרדת‪ ,‬אות כ׳ ו ‪— .‬‬

‫שכתב בזו‬ ‫באור לדברי מהרש׳ל כאן‬ ‫ובעמדי בענין אגדה זו‪ ,‬אמרתי לקבוע כאן‬
‫והמבין‬ ‫ידיו גלילי זהב‪,‬‬ ‫דסמיך אסיסא דקרא‪,‬‬ ‫הלשון ; ‪.‬וק שה‪ ,‬היכן מרומז ת כוינו‪ /‬וי״ל‪,‬‬
‫י ב י ן' ‪ ,‬ע נ׳ ל ;‬
‫ולאיהכינו‪,‬‬ ‫רבים עמלו ל ה ב י נ ם‬ ‫ומבינים‬ ‫וחתומים הדברים‪,‬‬ ‫וסתוטים‬
‫ונשארו הדברים כחידה סתומה ‪.‬‬
‫ואפשר שיתפרשו על דרך זו ‪ ,‬ע פ׳י שתי הקדמות ;‬
‫הקדמה אהת היא ‪ ,‬כי מצינו לשם ‪ .‬פ ה' ולשם ‪ .‬י ד' ני הנס נרדפים ומשותפים יחד‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרוגותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪544t‬‬

‫י ״ ט‪.‬‬ ‫המ שך הערה‬

‫במו בישעיה )ו׳( ו ב י ד ו‬ ‫בה או פעו^ת ה פ ה ‪/‬‬ ‫‪h v‬‬ ‫המורה‬ ‫טצינו לשם ‪.‬יד*‬ ‫ולפעמים‬
‫רצפה‪ ,‬תרגומו — ו ב פ ו ם י ׳ ‪ j‬וביחזקאל )ג׳( ותהי עליו שם יר ה׳ ‪ ,‬תרגומו — רוח נ ב ו א ה‬
‫ובן‬ ‫והיינו בפה ‪j‬‬ ‫ניב שפתים ‪,‬‬ ‫סן קדם ה׳ ; וידוע דהשם ‪,‬נ בו אה * שרשו ‪ ,‬נ י ב' )דבור( ‪,‬‬
‫בתהלים )ע׳ו( ידי לילה נגרה ‪ -‬תרגומו ‪ ,‬שרת עלי נ ב ו א ה בליליא ‪ ,‬ובפ׳ ב ה ע ל ת ך‪ ,‬ה י ד‬
‫ה מ י מ ר א ד ה׳ יתעכב ‪J‬‬ ‫ה׳ תקצר ‪ ,‬תרגומו ‪:‬‬

‫לא מר ‪,‬‬ ‫י דו‬ ‫את‬ ‫ירבעם‬ ‫א׳ )י׳ג( וישלח‬ ‫במרבים‬ ‫לכוין הלשון‬ ‫ובזה אפשר‬
‫ו ד ב ר ‪ ,‬ה נ ה הרכיב הכתוב שני הכהות כאחד ‪ ,‬כה היד עם‬ ‫אצבע‬ ‫ובישעיה )נ״ח( שלח‬
‫‪.‬כח ה פ ה!‬

‫משום דכמו‬ ‫המושגים מ שמות יד עם פה )ועם ‪,‬ני ב' ( ‪,‬‬ ‫ואפשר להסביר טעם חלוף‬
‫•היד כן הפה הם קוי הפלם ואמו ת המרה המורים ומעריכים אח ערך כחות האדם > זה )הפהו‬
‫העוז‬ ‫וזו )היד( תערך את כתות ה גו ף‪,‬‬ ‫חכמתו ומשפטו ו הגיונו‪,‬‬ ‫מעריך את כחות הנ פ ש‪,‬‬
‫כ לו מ ר‪,‬‬ ‫והעצמה ה תו מ רי ת‪ ,‬וכלשון הכתוב בפ׳ ויצא יש לאד י ד י ‪ ,‬שפירושו יש אל לי די‪,‬‬
‫כמו‬ ‫כ׳ ד ( ‪ ,‬וכן בפ' תבא ואין לאל י ד ך ‪,‬‬ ‫) מ׳ ב ‪,‬‬ ‫מלשון אילי האר׳ן•‬ ‫•יש תוקף וכח בי די‪,‬‬
‫וכן‬ ‫על גבורת ה גו ף‪,‬‬ ‫כה הנפ ש‬ ‫זה ומורה על ז ה‪,‬‬ ‫בא‬ ‫•ואי; אל )כח( לי ד ך; ולפעמים‬
‫כמו‬ ‫הם‬ ‫מתחלפים‬ ‫ולכן‬ ‫בריא ;‬ ‫בגוף‬ ‫בריאה‬ ‫נ שמה‬ ‫אינשי ‪t‬‬ ‫וכדאמרי‬ ‫להיפך ‪,‬‬
‫‪.‬כחות משותפים ‪5‬‬

‫וכן כתב ה ר׳ן בנדרים ) נ׳ז ב'( על מ ה שאמרו שם ‪ t‬ישמעאל איש כפר ימא העלוז‬
‫ב פ י ו ‪ ,‬ע כ׳ ל ;‬ ‫! כי דו‪ ,‬וכתב ה ר׳ן » בי ד ו‪ ,‬כלומר‬

‫זו הקדמה אח ת לבאור הדברים שיבא }‬

‫והקדמה שניה זו ה י א‪:‬‬

‫כי הוי משתעי בלשון חכמה )נראה‬ ‫רבי אבהו ‪,‬‬ ‫‪t‬‬ ‫עירובין ) נ׳ ג ב'( איתא‬ ‫ב מס'‬
‫‪,‬אתריגו‬ ‫על דרך חידה או משל ומליצה( הי' או מ ר;‬ ‫כלשון צ חו ת‪,‬‬ ‫! ה בונ ה‪ ,‬כ שהי' מדבר‬
‫אתריגו לפחמין ‪ -‬הבעירו את הפחמין להיות אדומים‬ ‫ופיר ש׳י ‪t‬‬ ‫ארקיעו זלזהבק' ;‬ ‫לפחמין ‪,‬‬
‫‪ .‬כאתרוג ‪ ,‬כדומר ‪ ,‬שישמחו גחלים לוחשות על פי הכירה להתחמם כנגדם ‪ ,‬וארקיעו לזהבין ‪•-‬‬
‫כ ז ה ב * ( ‪ ,‬ע נ׳ ל >‬ ‫שטחו כמו רקיע לזהבים ‪ ,‬גחלים לוחשות אדומות‬
‫‪ ,‬ז ה ב' משותף עם גחלים בוערות ‪ j‬ואפשר להסביר טעם הדבר ‪ ,‬משום‬ ‫ומבואר ‪ ,‬דשם‬
‫ומזה הלשין‬ ‫בחלוף אותיות המוצא זסשר׳ץ )מן ה שינים(‪,‬‬ ‫»צהב״‪,.‬‬ ‫מתחלף עם‬ ‫ד‪ ,‬ז ה כ'‬
‫‪.‬‬ ‫בגמרא‪ ,‬פנים צ הו בי ם‪ ,‬כמו אדומים )נד רי ם‪ ,‬מ׳ ט ב׳ ( ;‬

‫בלשון חכמה ומליצה‬ ‫דמהר ש׳ל גם הוא משתעי‬ ‫והנה ע פ׳י שתי הקדמות אלו י ׳ ל ‪,‬‬
‫הי די ת‪ ,‬וכונתו ברמז להפסוק ‪,‬י דיו גלילי זהבר* לענין שבגמרא שהעתקנו כפנים ‪ ,‬כ ל תלמיר‬
‫שנ א מ ר‪ ,‬שפתותיו שושנים נוטפות מר עובר*‬ ‫שיושב לפני רבו ואין שפתותיו מר ת כוינ ה‪,‬‬

‫אה‬ ‫*( טו ב הי׳ להסמיך מליצה זו ע ל לשון ■הפסוק כפי פקודי ) ל׳ ט ג׳( ו י ר ק ע ו‬
‫פחי ה ז ה ב ‪.‬‬
‫רעג‬ ‫מ ב ו א‬ ‫פרק ט׳ ״קרי ובתיב״< סעיף ב׳‬ ‫מ ב ו א‬

‫כ אלו‬ ‫ב תור ה ל פני ע ם הארץ^‬ ‫כ ל העוסק‬ ‫מ‪ 1‬ר ש ה — מ א ו ר ס ה ‪ ,‬הנ א רבי חייא‪,‬‬
‫בא על ארוסתו בפניו‪ ,‬שנאמר )פ׳ ברכ ה( הורה צוה לנו משה‬
‫מורשה‪ ,‬אל הקר א מורשה‪ ,‬אלא מאורסה ‪) (°‬פסדיים‪ ,‬מ״ט ב׳(‬

‫ל ן ‪ ,‬אמר רבי יוחנן‪ ,‬כל השומר שבה כ הלכ ת ה‪ ,‬אפילו עובד ע״ז‬ ‫מ ח ל לו— מ חו ל‬
‫כדור אנוש מוהלין לו‪ ,‬שנאמר )ישעיה‪ ,‬נ״ו( אשרי אנוש יעשה‬
‫זאת שומר שב ה מ הללו‪ ,‬אל תקרא מחללו‪ ,‬אלא מ חו ל‪ -‬לו ^*(‬
‫) שב ת‪ ,‬קי״ח ב'(‬

‫שסשיך )הדורש( ‪ hb<om‬דקרא ידיו גדילי‬ ‫והקשה מהר ש״ל‪ ,‬איפה באן רמז ל ת כוינ ה‪ ,‬ו כ ת ב‪,‬‬
‫ורמז‬ ‫זהב — ובאור הדברים ‪ j‬כי ‪,‬ידיו* כנוי לפה ‪ ,‬וזהב — לגחדיס בוערות ‪ ,‬כסו שנתבאר ‪,‬‬
‫לשפתים )לפה( ולתכוינה ‪— .‬‬

‫ובסו שהבאנו משמי‬ ‫במליצות זוחות ו ח דו ת‪,‬‬ ‫רגיל הי' מהרש״ל‬ ‫נ עי ר‪ ,‬בי אמנם‬
‫למעלה במבוא פרק ד׳ )‪,‬לשון נקיה"( סעין* ה ' ‪■ —.‬‬

‫איש מישראל משועבד‬ ‫לכן כל‬ ‫היא לישראל ‪,‬‬ ‫דביון דהתורה ירושה‬ ‫לפרש הכונה ‪,‬‬ ‫יש‬ ‫‪(0‬‬
‫והוי לפי זה התורה‬ ‫)שלא תשכח( ובערך שמירת ירו שה‪,‬‬ ‫ל לו מ ד ה‪ ,‬דהלמוד היא שמירתה‬
‫שאינו לומד‬ ‫ולכן עם הארץ‬ ‫בפועל הוי בנ שואה!‬ ‫ובשלומדה‬ ‫בגדר א רו ס ה‪,‬‬ ‫מאז שנולד‬
‫ולפי זה‬ ‫במצב שהיתה לו בשעה שבא לעולם!‬ ‫נשארה לו התורה בערך א רו ס ה‪ ,‬כ לו מ ר‪,‬‬
‫כאלו ניטל‬ ‫כ לו מ ר‪ ,‬ש דו מ ה‪,‬‬ ‫כשאחד עוסק בתורה בפניו הוי כאלו בא על ארוסתו ב פניו‪,‬‬
‫נם חלקו שלו ‪ .‬וזה על דרך המשל ומליצה ‪- .‬‬

‫מורשה לסו‬ ‫חז ״ ל‪ ,‬וכמו כאן‬ ‫הרבה בדרשות‬ ‫ודבר חלוף שי׳ן ימיני ב סמ׳ך רגיל‬
‫ובחולה‬ ‫ובסוטה )י׳ג א׳( דרשו הלשון אמרי ש ס ר )ם' ויחי( במו אמדי ס פ ר‬ ‫מאורסה ‪,‬‬
‫ועוד כהנה ‪- .‬‬ ‫שתם תפלתי כמו סתם ‪,‬‬ ‫ו ב מ׳ ר איבה ‪,‬‬ ‫במו ו ס ח ט‬ ‫)כ׳ז א׳( ז ש ח ט ‪,‬‬
‫כי יען שהאל*ף הברתו‬ ‫ודבר תוספת אל׳ ף הם נ״ב מדרך הדרשות ‪ ,‬וגם מדרך הכתובים ‪,‬‬
‫קלה לכן נוח להתובף לפעמים ‪ ,‬ובארנו מזה בארוכה למעלה פרק ז' )‪.‬חסר ויתר״( •‬

‫מ׳וז‬ ‫פרק‬ ‫רביעי‪,‬‬ ‫חלק‬ ‫החבור‬ ‫דרשה זו בגוף‬ ‫לענין‬ ‫עוד השייך‬ ‫ועיין‬

‫סעיף א'‪.‬‬

‫בסו‬ ‫מדרך ח ה ל לררוש מלה אחת בפרור ל ש תי ם‪,‬‬ ‫שכתבנו למעלה באות י ׳ ב ‪,‬‬ ‫ראה מה‬ ‫סא(‬
‫כאן ‪ ,‬והבאנו שם כמה דוגמאות ‪.‬‬

‫על חלול ה שכת‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫ובלל הכרח הדרשה י‪-‬ל‪ ,‬דקשה לו פשטות הכתוב‪ ,‬דמוסב‬
‫נק^‬ ‫לשון‬ ‫מ ח ל ל ו ‪ /‬דשבת‬ ‫שנ ת‬ ‫לו לומר שומר‬ ‫דאם כן הי׳‬ ‫שמירת החלול‪,‬‬ ‫על‬
‫מ ח ל ל י ה מות יומת )ועיין עוד מזה בסמוך(‬ ‫וכדכתיב‬

‫כלילה — וינוחו‬ ‫התפלה של שבח ;‬ ‫בנוסח‬ ‫זמטעם זה דשבת לשון נקבה אומרים‬
‫ה ש בו‪/‬‬ ‫יו ם‬ ‫ב ו משים דכתיב‬ ‫ה ש בו‪ /‬וביום אומרים ויניתו‬ ‫משום דמופב על כל‬ ‫בז‪/‬‬

‫‪35‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪546‬‬

‫א ס ר רבי חנינ א ב ר‬ ‫י״ג ל׳׳א( ;‬ ‫‪,r h v‬‬ ‫כי חזק הוא ס מנו )פ׳‬ ‫ממנו‪-‬ממנו‪:‬‬
‫כי חזק הוא‬ ‫באותה שעה‪,‬‬ ‫ד ב ר גדול דברו מרגלים‬ ‫פפא‪,‬‬
‫)סוטה‪ ,‬ל״ה א׳(‬ ‫ממנו‪ ,‬אל תקר א ממגו‪ ,‬אלא ממנו ס=(‬

‫ה שבתות הכאות‬ ‫‪h h s‬‬ ‫‪h y‬‬ ‫כ מ ע ט‪ ,‬ומבקשים‬ ‫עבר‬ ‫שיום זה ככר‬ ‫ויום לשון זכר‪ ,‬וכ מנ חה‪,‬‬
‫ב ם‪ ,‬היינו בשבתות רעלמא של כל השנה ‪.‬‬ ‫אומרים וינוחו‬

‫העלה‬ ‫ולא‬ ‫אלו‬ ‫נוסחאות‬ ‫שינוי‬ ‫על‬ ‫ס׳ ק ג' עמר‬ ‫סימן רס״ח‬ ‫ובמגן אברהם‬
‫באור וטעם ‪.‬‬
‫ש ל ש התפלות של‬ ‫ככל‬ ‫תימן‪ ,‬שם הנוסח‬ ‫מארץ‬ ‫וראיתי בסדור עתיק יומין‬
‫ולדעתי נוסחא זו מסתברת‪ ,‬דלפה‬ ‫שבת‪ ,‬ערבית‪ ,‬שחרית ומנחדע בבולן הנוסח וינוחו בם !‬
‫כ א מ ת לא יבקשי על בל השכתות‪ ,‬כמו שמבקשים כמועדים על כל מועדי השנה ‪.‬‬

‫‪,‬מחלליה'‬ ‫ובהוראת הלשון בתורה‬ ‫וכמה שכתבנו כי ‪ ,‬ש ב ת' היא לשון נקבה‬
‫תכנ ת שבת‪ ,‬רצית קרכנותיה״‬ ‫שכת ן‬ ‫מוסף של‬ ‫)ם' תשא( הנה לזה יתאים הנוסח כתפלת‬
‫הג ר׳ א לישעיה )א׳ י*כ( כתב‪/‬‬ ‫ככאורי‬ ‫פירו שיה‪ ,‬נסכיה‪ ,‬מ ע נ גיו‪ /‬וכל נוסח התפלה )ועיין‬
‫בשבת‬ ‫מ מ״ ש‬ ‫דהלשון ‪ ,‬מ ענגי ה * מוסב על הנשמה היתירה שזוכין לה שומרי שבת‪ ,‬וצ״ע‬
‫בפשיטות‪ ,‬עונג הגוף ז ועיין םש*כ בזה‬ ‫>קי״ט כ'( כל ה מ ענג א ת השבת וכו' הרי מ שמע‬
‫כ תו ר׳ ת ר' פ ויצא‪ ,‬בפסוק ופרצת ימה וקדמה( ‪- .‬‬

‫אבל כנגד זה קשה לי הלשון בישעיה )נ׳ ח( וקראת ל שבת עונג וכבדתו‪ ,‬ו ק כנוסיי‬
‫תפל ת שחרית של ש ב תו ולא נ ת תו‪ ,‬ולא הנחלתו‪ ,‬וגם במנוחתו‪ ,‬וכל נוסח התפלה‪ ,‬וצ״ע •‬

‫ואיך שהוא‪ ,‬מזה ומזה נראה נוסח הסדור ה תי מני טוב וי פו‪ /‬רצוי ומתקבל ‪- .‬‬

‫מפני שברורי‬ ‫הוא‬ ‫זו שבכאן ; אפילז עובד ע״ז כדור אנוש‪,‬‬ ‫ומה שאמר כדרשה‬
‫כפרק ה׳ סעיף ג׳ כבאור‬ ‫למעלה‬ ‫מ ש' כ‬ ‫ועיין‬ ‫י החלו לעבוד ע״ז‪ ,‬כמבואר בפ׳ בראשית !‬
‫אז הוחל לקרוא בשם ה ' ‪— ,‬‬ ‫הפסוק דכתיכ בדורו של אנוש )ס׳ כראשית(‬

‫תאבל ממנו )•*‬ ‫לא‬ ‫כמו‬ ‫על י ^ נפתר‪,‬‬ ‫מורה‬ ‫הבאור הוא‪ ,‬כי מלה ‪ ,‬מ מ נ ו' לפעמים‬ ‫‪0‬כ(‬
‫בסימן רבים למדברים בערב‪ /‬כטי‬ ‫כא‬ ‫ממנו )פ׳ ואתחנן(‪ ,‬ולפעמים‬ ‫כראשית(‪ ,‬לא תנרעו‬
‫אל תקר•*׳‬ ‫מ טנו )פ' בשלח( ; ואמר כאן ן‬ ‫ט מנו )פ׳ תולדות׳!‪ ,‬חדל‬ ‫לך מא תנו כי עצמ ת‬
‫למדברים בעדם‪ ,‬ויהי׳ מוסב על ישראל‪ ,‬אך תני‪1‬‬ ‫כלומר‪ ,‬אל תבין בהוראת הטלה ‪ ,‬מ מ נ ו'‬
‫מהוראת סימן יחיד לנסתר‪ ,‬ומוסב כביכול על ה ׳ ‪.‬‬

‫שי‪ ,‬וראה מה שכתב*'‬ ‫ב טנ ה ת‬ ‫ועיין‬ ‫שונים‪,‬‬ ‫כך נראה לפרש‪ ,‬ויש בזה פירושים‬ ‫^‬
‫ב ' ‪ ,‬דבלשון אל תקרא‪ ,‬אפשר לכוין גם אל תכין‪ ,‬אל תפר׳*׳‬ ‫כהקדמה לפרק זה סוף סימן‬
‫וכדומה ‪ .‬ובאור זה מתקבל ומסתבר בפשיטות ‪.‬‬ ‫■‬

‫ואמנם טעם הדיוק וההכרח להוציא מלה זו מפשטה )דטוסב על ישראל( לא נ ת נ א י׳‬
‫»לא ראיתי מי שיעורר ע לי ז ה ‪:‬‬

‫ומה שנראה כזה ע פ׳י הקרטה כללית אחת לכל עיקר ענין החטא של המרגלים‪ ,‬ג*‬
‫רעד‬ ‫מ ב ו א‬ ‫‪ 8‬י ק ט׳ ״קרי ו כ ת י ב'‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מיבוא‬

‫ס״ב‪.‬‬ ‫הער ה‬ ‫המ שך‬

‫הרעש הגדול מהפרזת הטאם הגדול של הםרגלים גנ ל ל‪ ,‬ולא‬ ‫בכלל דבר פלא הוא‪ ,‬מה הוא‬
‫חטא מנ הי ל‪ ,‬נ פי‬ ‫שלא תוכל להתכפר‪,‬‬ ‫עד‬ ‫גדולה‬ ‫ב מ ה מפורש חטאו חטאה‬ ‫‪.‬נתבאר‬
‫שנתבאר בפרשה מהעונ ש הגדול אשר נגזר עליהם‪ ,‬דהי הטא המרגלים למשל ולסטל חטאים‬
‫מצינו בהם עון גדול בכלל‪ ,‬וכש*כ עון‬ ‫‪-‬נפרזים ומבהילים לדור ד ו ר ן ובהשקפה ראשונה לא‬
‫שאינו בכפרה‪ ,‬ובפי שנבאר ‪:‬‬
‫א ת הארץ מה היא‪,‬‬ ‫עליהם מפורש ‪,‬לראות‬ ‫בי הן בצאתם לדרכם עפ״י משה‪ ,‬צוה‬
‫אם כן‪ ,‬הלא‬ ‫והלא‬ ‫הרפה׳־ )פ' של‪ / 1‬י״ג‪ ,‬י ״ ח‪ -‬ב׳( ‪1‬‬ ‫עליה החזק הוא‬ ‫צאת העם היושב‬
‫ומה הי' להם לספר‬ ‫מעין ה שאלו ת;‬ ‫כהלכוע‬ ‫תשובות‬ ‫מה שראו ומצאו‪,‬‬ ‫כל‬ ‫‪;,‬השיבו על‬
‫שגו ברואה'באיזה פרם‪,‬‬ ‫‪.‬אחרת מאשר ראו ומצאו והבינו לפי דעתם ולפי ה שג ת ם; וגם אם‬
‫מי י בין; והן גם את‬ ‫בשגיאה‪ ,‬ושגיאות‬ ‫שלא יתפסו‬ ‫‪:‬הן אך אנשים ולא מלאכי מרום הם‬
‫ה טו ב לא כחדו‪ ,‬ואמרו ‪ ,‬א ר ץ ז ב ת חלב ודבש היא* )שם‪ ,‬כ׳ ז ( ‪:‬‬

‫ואם כן‪ ,‬מד‪ .‬הי׳ ענין חטאתם‪ ,‬מה וכ מה חטאו‪ ,‬זעור חטאה כזו עד שהיתה למשל‬
‫אל‬ ‫מקבילים אותו‬ ‫לו כפרה‬ ‫כבדים‪ ,‬וכל חטא שאין‬ ‫היותר‬ ‫עון ופשע‬ ‫‪-‬לדורוו‪ /‬לםמל‬
‫‪ ,.‬עון מדגלים' ‪5‬‬

‫הו א;‬ ‫והלא דבר‬

‫העמוק ובהרגשתם הדקדע ועל כ;‬ ‫הרגישו חז״ל בעיונם‬ ‫זה‬ ‫וקרוב לומר‪ ,‬כי א ת‬
‫בני הארץ‬ ‫את גבורת‬ ‫וגבורתו‪ ,‬ובכרו‬ ‫דרשו ‪,‬ששלחו לשונם גם כלפי מעלה‪ ,‬נגד תקפו‬
‫בעל הכית )כנוי כלפי מעלה(‬ ‫שאמרו ‪ ,‬א פי לו‬ ‫בגמרא‪,‬‬ ‫‪.‬כביכול על גבורתו הוא‪ ,‬וביספר ש‬
‫אינו י מ ל להוציא כליו מ ש ם'‪.‬‬

‫בהסבה על ה'‪,‬‬ ‫מטנו*‬ ‫הוא‬ ‫‪ ,‬כ י חזק‬ ‫כללו חז*ל בלשונם שאמרו‬ ‫כל זה‬ ‫ואת‬
‫מוסב על ישראל‪ ,‬אלא תבין ממנו‬ ‫בננוי למדברים בעדם ויהי׳‬ ‫זכדמפר ש‪ ,‬אל תקרא מ מנו‬
‫בננוי ליחיד נ פ תו‪ ,‬ומוסב על ה׳‪ ,‬ובמ ש׳כ כתחלת הרכרים ;‬

‫כי הוא שגיא כת להכריע כל המכשולים‬ ‫יכולת ה׳ ועזרתו‪,‬‬ ‫ולפי זה לא התחשבו את‬
‫כני‬ ‫כה ורבי אונים גם כאלה של‬ ‫נחשלים לנצח ולהתגבר על אמיצי‬ ‫ביד‬ ‫ז ל ת ת אומץ‬
‫וכאשר ככר נודע ממלחמת‬ ‫ביד מעטים‪,‬‬ ‫חלשים ורכים‬ ‫ביד‬ ‫‪.‬הארץ ההיא ולמסור גבורים‬
‫‪:‬אברחם עם ארבעת המלכים ומ מלח מ ת עמלק עם ישראל ברפידים‪ ,‬ו עו ד;‬

‫לא ישוער‪ ,‬וראוי להיות למשל לסמל‬ ‫כעיקר‪ ,‬וזה אטגם חט א‬ ‫ולכן דריש‪ ,‬שבפרו‬
‫■עונות זדוניים לדורות ‪- .‬‬

‫ואפשר להוסיף עוד כטעם הדורש להסב את הלשון •כי חזק הוא מ מ נו' כהסכה על‬
‫כי הן לאתר כל‬ ‫על ישראל ‪,‬‬ ‫משום דקשה לפרש לשון זו בהסבה‬ ‫ולא על ישראל ‪,‬‬ ‫!ה'‬
‫•הגבורות וההפרזות שחשבו המרגלים בתקיפת האנשים החם ובגבורתם הנפרזה ומחזקת הארץ‬
‫ישראל(‬ ‫)אם נפרשו בהסבה על‬ ‫הוא ממנו*‬ ‫אין הלשון ‪ ,‬כי חזק‬ ‫ככלל ‪ -‬לאחד כל אלה‬
‫אם עם גדול ורש‬ ‫כי אין זה רכותא כ ל ל‪,‬‬ ‫בהגיון לענינם הנרצה ולמטרת כונתם ‪,‬‬ ‫ומקביל‬
 ‫)זכרונותי(‬ ‫מהוד‬ ‫‪548‬‬
‫ברוך‬

‫האלהים מצא את עון עבדיך )ם״פ סקץ(< אל תקרא מצא‬ ‫מ צ א‪ -‬מו צ א‪.‬‬
‫)תנחומא(‬ ‫אלא מוצא ” ‪C‬‬

‫אמר לי׳ שמואל לרב יהודה‪ ,‬שיננא‪ ,‬פתח פיך וקר‪ /‬נ ת ח‬ ‫מ צ א‪ -‬מו צי א‪.‬‬
‫פיך ותני‪ ,‬כי היכי דתאריך חיי‪ ,‬דכתיב )משלי‪ ,‬ד׳( ני חיים‬
‫הם למצאיהם‪ ,‬אל תקרא למצאיהם‪ ,‬אלא למוציאיהם בפה טי(‪-‬‬
‫עירובין‪) ,‬נ״ד א׳(‬

‫סעונד'‬ ‫עם סצער ‪,‬‬ ‫אם הוא חזק כי ש ר אל‪,‬‬ ‫ואיתן נטו ע על א ד מ תו‪,‬‬ ‫היושג ‪nua‬‬ ‫כענקים‬
‫שהארי והנמר חזקים‬ ‫וכמו שלא יקובל לומר ‪,‬‬ ‫ומטולטל בדרך הטדבר זה עשרות נ שנים ‪j‬‬ ‫‪,‬‬
‫וטענה זו ) נ'‬ ‫ן‬ ‫לאמו‬ ‫הצריך‬ ‫רך‬ ‫מילד‬ ‫חזק‬ ‫שלשים לנ ח‬ ‫ורחל ‪ ,‬או כי כן‬ ‫מכבשה‬
‫חזק הוא ממנו ‪ ,‬מ א תנו ‪ ,‬מישראל( סחלשת ה דנ ה א ת הרושם שרצו לצייר בנבודתם חנםרזר*‪.‬‬
‫'‬ ‫של בני הארץ ן ולכן מסיב את הבנוי ותבונה כלבי מעלה ‪- ,‬‬

‫הגב^■‬ ‫והלא ה סנ ה )ממציאת‬ ‫» מ צ א' בעבר ‪,‬‬ ‫דקשה לו הלשון‬ ‫לדרוש כן ‪,‬‬ ‫יתכן דראה‬ ‫סג(‬
‫ודריש בתוססוז‬ ‫באמתחת בנימין( והעונש כאו אך זה עתה ‪ ,‬והי' לו לומר ‪ ,‬מ ו צ א' בהוד‪; ,‬‬
‫כמו שבארנו בארונה למעלה‬ ‫ו׳ ‪ ,‬אשר כאחת מאותיות א הו׳י דרכו להתוסף לשעמים ‪,‬‬
‫ז׳ ‪ - .‬ועוד דדיש כשנוי נקודות ‪ ,‬נט שנ׳־ל או ת ד׳ ‪- .‬‬

‫ני על איזו מציאה ידבר )והססוק איידי■‬ ‫ממוכן מ צי א ה‪,‬‬ ‫יתכן דקשה לו הלשון ‪ ,‬ל מ צ אי ה ם'‬ ‫סד(‬

‫ולכן דרימ ^‬ ‫וכדומה ן‬ ‫בסגולת התורה( ‪ ,‬ויותר הי' לו לומר ‪,‬למחזיקיהם״ או ‪,‬ללומדיהם* ‪,‬‬
‫שבא ל ר מז‪ ,‬שדברי תורה אין מתקייטין בעת שתוססין אותם בהרהור ונ מ ח שנ ה ב ל ב ד‪ ,‬א ר‬
‫צריך להוציא הדברים ב פ ה‪.‬‬

‫בנקל •‪/‬‬ ‫נ ח ק לאותיות א הו׳י שנתוספות‬ ‫ודריש בתוספת ו' ‪ ,‬למצאיהם ‪ -‬למוצאיהם ‪,‬‬
‫נט®*^‬ ‫כ ס ש׳ ב למעלה פרק ז׳ סעיף כ ' ‪ ,‬ועוד דריש בשנוי נקודות ‪,‬‬ ‫מפני קלות ה כ ר תן‪,‬‬
‫למעלה או ת ד ׳ ‪- .‬‬

‫ולא כמחשבה ‪y‬‬ ‫ני זנרון דברים יתקיים רק ‪ a‬ד ‪ a‬ו ר‬ ‫להביא סימן לדבר ‪,‬‬ ‫ואפשר‬
‫דהזנרון יבא ר?‬ ‫א ז כ ר נ ו ‪ ,‬לומר ‪,‬‬ ‫בו ׳ז כ ו ר‬ ‫ני מדי ד כ ר י‬ ‫דירמיה )ל׳א(‬ ‫מפסוק‬
‫אז נשהוצאו הדברים כ ד כ ו ד נ פ ה ‪ ,‬ולא במחשבה בלב בלבד ‪,‬‬

‫יחש להעני‪1‬‬ ‫על עוד אנדה אחת אשד •ש לה‬ ‫״‬ ‫כאן כענין אגדה‬ ‫וראיתי להעיר‬
‫שבאגדה זו ‪ ,‬ויש לנו דבר נכבד לחדש בה ;‬

‫לפסוק דמשלי )ו׳( נואף‬ ‫נ ס מינו ת‬ ‫)צ״ט ב׳( שבאה שם‬ ‫והיא ב מ ס' סנהדרין‬
‫נ־־נ( ני נעים׳‬ ‫ת די ר‪ ,‬שנאמר )שס^‬ ‫ואינו לומד‬ ‫ה לו מ ד‪ ,‬תו ר ה לפ ר קי ם‪,‬‬ ‫זה‬ ‫חסר ל ב ‪,‬‬
‫זה הלומד תורה לפרקים ןאיגו לוט^"‬ ‫ופירש׳י ‪:‬‬ ‫ני תשמרם כנ טנ ך יכונו יחדו על שפתיך ‪,‬‬
‫ושוג׳‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫לאשה זו ופעס‬ ‫דומה לאיש שאין לו אשה ומזדקק פעם‬ ‫תדיר ‪,‬‬
‫רעה‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ט׳ ‪ ,‬ק רי ו כ תי ב ״‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫שבל מי‬ ‫ב רית כרותה להקב״ה בעול ם‪,‬‬ ‫‪ ,‬א ס ר ר בי פ ר ת‪,‬‬ ‫מצורע—מוציא־רע‬
‫זאת‬ ‫)פ׳ מצורע(‬ ‫שנאמר‬ ‫שמספר לשון הרע ילקה ב צר עת‪,‬‬
‫אלא המוציא ]שם[‬ ‫תהיה תו ר ת המצורע‪ ,‬אל תקרא המצורע‪,‬‬
‫)תנחומא(‬ ‫רןן ‪("0‬‬

‫אלא‬ ‫אל תקר א את המצות‬ ‫)פ׳ בא( ‪,‬‬ ‫ו שמרתם את ה מצות‬ ‫מ צו ת — מ צוו ת ‪,‬‬
‫את המצוות‪ ,‬כ ר רך שאין מהמיצין א ת ה מצות כ ך אין מחמיצין‬
‫מצוה לידך עשה אותה מיד ואל‬ ‫את המצוות‪ ,‬אלא אם ב אה‬
‫)מכילתא‪ ,‬בא(‬ ‫החמיצנה סי^‬

‫כזטן שינוט על‬ ‫אימתי תשמרם נכ טנ ך ‪,‬‬ ‫שנאמר כי נעים בי תשמרם ‪,‬‬ ‫מתחיל הדבור ‪:‬‬
‫•שפתיך ‪ ,‬עכ׳ל ;‬
‫דפתח לדרוש הפסוק נואף‬ ‫אגדה זו וסדורה תמוה מ או ד‪,‬‬ ‫בל המשך לשון‬ ‫והנה‬
‫מהו עור ״שנאמר כי נעים‬ ‫אשה חסר לב ‪ -‬זה הלומד תורה לפרקים ‪ ,‬וכפירש׳י ‪ ,‬אם כן‪,‬‬
‫הא כבר נטר דרשתו על הפסוק‬ ‫אהיכי קאי הך ״שנאמר״ ולמאי א ת א‪,‬‬ ‫כי תשמרם ו נ ו " ‪,‬‬
‫נואף אשה וגו' )כפירש״י(‪ ,‬והנה תטה הדרשה‪ ,‬וקץ הענין ‪j‬‬
‫ותו מה שייך לדרשה זו מה שפירש״י ‪ ,‬אי מתי חשמיס בבמנך בזמן שיכונו יחדו על‬
‫על השפתיס כי מביא על‬ ‫דברי תורה ומהתבוננותם‬ ‫שפתיך‪ ,‬מי איירי כאן מענין שמירת‬
‫זה הפסוק ומנארו ?‬
‫דכתיב כי נעים כי תשמרם‬ ‫מאי‬ ‫והנה במם׳ עירובין )נ״ד א׳( איתא בלשון זו ‪1‬‬
‫שתשמרם‬ ‫נעימים ‪ ,‬כזמן‬ ‫דברי תורה‬ ‫אימתי‬ ‫יחדו על שפתיך ‪,‬‬ ‫בזמן שיכונו‬ ‫בבטנך ‪,‬‬
‫ו א י מ ת י תשמרם בכטנך ‪ ,‬בזמן שיכונו יחדו על שפתיך ‪ ,‬ע״כ ‪I‬‬ ‫בבטנך‪,‬‬
‫ובזה הכל‬ ‫זה‪,‬‬ ‫מאמר‬ ‫נשמם‬ ‫ומתבאר‪ -,‬דבהטשך האגדה דסנהדרין שהבאנו‬
‫מבואר טוב ויפ ה‪- .‬‬

‫יתכן דמדייק‪ ,‬כי ככל מקום שבא כתורה שם מצורע‪ ,‬בא בכנוי ״צרוע״ ולא ״מצורע* ‪ ,‬כמו‬ ‫סה(‬
‫בפרשת תזריע‪ ,‬איש צרוע‪ ,‬והצרוע אשר בו הנגע )י״ג‪ ,‬מ״ד ומ״ה( ובם׳ מצורע )י״ד ג׳( מן‬
‫הצרוע‪ ,‬ובם' אמור )כ״ב ז'( והוא צרוע‪ ,‬ובם׳ נשא )ה׳ ב׳( כל צרוע; ובכנוי ״מצורע״ בא‬
‫רק כאן‪ ,‬ולכן מצאז הז״ל סמך לדרוש שם זה לרמז ולזכרון להדבר הנדרש‪ ,‬וכדמפרש ‪,‬‬
‫ויען כי החלוק כין השמות צרוע ומצורע הוא‪ ,‬בי ‪,‬צרוע״ הוא תואר השם מבנין‬
‫אבל ‪,‬מצורע״ הוא‬ ‫מכלי סבה צדדית;‬ ‫כי בו לבד בסבתו נראה הצרעת‪,‬‬ ‫הקל‪ ,‬ויתפרש‪,‬‬
‫בתמונת בינוני פעל מבנין הכבד‪ ,‬והוראתו— פעל יוצא‪ ,‬ויתפרש‪ ,‬שהיתה סבה צדדית לצרעתו;‬
‫ולכן דרשו לסבת הדבר‪ ,‬כדמפרש‪ ,‬שהי׳ מספר לשה״ר‪ ,‬ועל זה ברית כרותי‪ /‬שעל עון ‪m‬‬
‫נלקים בצדעי‪ /‬ומבואר זה כמס׳ ערכין )ט״ו ב׳( « —‬

‫שהרי הוא‬ ‫וראי׳ לזד‪,‬‬ ‫נראה שאין הכונה להוציא המלה ״מצות״ מפשטה )עוגות מצות( ‪J‬‬ ‫סו(‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונוהי(‬ ‫מ ר‪,‬ו ר‬ ‫‪550‬‬

‫אלהים‬ ‫ס״ח( נורא‬ ‫) תהלים‪,‬‬ ‫מאי ד כ תי ב‬ ‫ט ק ד ש ‪ -‬מ ק ו ד ש ‪ ,‬א מר ר בי יוחנן‪,‬‬

‫בשעה■‬ ‫סמקוד שיך‪,‬‬ ‫אלא‬ ‫ממקד שיך‪,‬‬ ‫אל תקרא‬ ‫ממקד שיך‪,‬‬
‫‪.‬שהקב״ה עושה דין בקדו שיו‪ ,‬הוא מתיירא ו מ ת ע ל ה ו ט ת הלל ® ‪‘0‬‬ ‫‪.‬‬
‫)זבחים‪ ,‬קט״ו ב ׳ ( ‪.‬‬

‫אומר ״בדרך שאין סחמיצין את המצות' ן אך הוא ם‪1‬כין« לפרש‪ ,‬דמדתזינן שפצווד לשמיר‬
‫ואעש׳י שגדרי־‬ ‫שמצור‪ ,‬לשמור כל טצוה;‬ ‫את ה מצוו‪ /‬דמצוה היא‪ ,‬ואם כן ממילא מתבאר‬
‫השמירה שונים הם‪ ,‬כי נעגות מצות הוי השימור שלא תתחמץ‪ ,‬ובסתם מצוות— שלא לרחות■•‬
‫גם כן‪ ,‬ע׳י זריזות■‬ ‫דמניעת החמוץ בענות מצות באר‪,‬‬ ‫עשייתן‪ ,‬אך כלל שתיהן תלוי בזרוז‪,‬‬
‫בכלל תבא גם כן בזריזות זד‪ ,‬שעליו לקייס‪-‬‬ ‫המתעסקים בהן‪ ,‬ומניעת הדחוי בקיום המצוות‬
‫המצוה‪ ,‬ואם כן יש יחש קרוב לשני מיני השמירה‪ ,‬במצות ובמצווו‪ ./‬ואב אחד להן—הזרוז‬

‫והנד‪ ,‬דריש כשנוי נקודות מן מצות למצוות‪ ,‬וככר כתבנו מענין שנוי• נקודות למעליר■‬
‫גכאור אוח ד' ‪- .‬‬

‫וראה השייך עוד לענין דרשה זו בתור׳ת במקומו כפ" בא —‬

‫הנה כפשוטו לא נתבאר איזו נוראות היו נראות פן המקד ש; ולכן דריש בתוספת ו׳ ובשנור‬ ‫סז(‬
‫נקודו ת‪ ,‬שכזד‪ ,‬כן זה רגילין לבא חפשי‪ ,‬כמו שכתבנו למעלה בנאור אות ו" ואות ד׳ ‪.‬‬
‫ודרשה זו נסמכת כתוכן ענינה על המאורע משריפת נדב ואביהוא בתוך המקדש ע ד‬
‫ונקר׳*‬ ‫ואל זה רמז הקב׳ה באמרו )פ" תצוה(‬ ‫כמבואר בפ' שסיני;‬ ‫שהורידו אש זרוע‬
‫בכבודי‪ ,‬ודרשו )בסוגיא כאן( אל תקרא בכבודי אלא במכובד‪ /‬וד‪,‬יינו כמיתת שני בני אחרן••‬
‫ונזה יתבאר מה שאמר משד‪ ,‬לאד‪,‬רן לאחד מיתת הבנים ‪ 1‬הוא אשר דבר ה׳• לאמי■‬
‫אך זה מוסב על מה שאמי■‬ ‫בקרובי אקדש )פ׳ שמיני(‪ ,‬ולא מצינו בתורה דבר ה' כזה‪,‬‬
‫הדרש אל תקרא בכבודי אלא במכוכדי‪ ,‬כמבואר ‪— ,‬‬ ‫עפ׳י‬ ‫ונקדש בכבודי‪,‬‬

‫וד‪,‬נה בתכלית הדבר וכלל הענין תמוד‪ ,‬מאוד‪ ,‬מה היתד‪ ,‬כונת הקב׳ר‪ ,‬כביכול ומטרתר‬
‫טמון בוה‪ ,‬ני■‬ ‫לחנך את המשנן במיתת אנשי המעלה בתוכו‪ ,‬ואין ספק שדבר גדול ונבכר‬
‫זד‪ ,‬בזמנו ובמקומו זד‪; ,‬‬ ‫בודאי לא על חנם ולא במקרה בא עונש נורא‬

‫וכתבנו מזה בתור׳ת נ פ' שמיני בד‪,‬סבר הדבר‪ ,‬כי כנודע במקרא ובתלמוד ואגרום‬ ‫’‬
‫הבל למטרה אחוז*•‬ ‫תכלית בנין המשכן והשראת השנינד‪ ,‬בתוכו והקרנת הקרבנווע‬ ‫היחד‪,‬‬
‫לכפר על עונותיד‪.‬ם של ישראל ולהנן עליהם;‬
‫ולמען שלא יחשב המון העד‪ ,‬כי עתד״ כעת שד‪,‬משנן וכל ענינו על מכונו‪ ,‬שוב אין■‬
‫המשנן והקרבנות ו ט׳׳י‬ ‫מלעבור על המצות‪ ,‬אחרי שיש סגולה סנפרוע‬ ‫עוד הכרח לד‪,‬זד‪,‬ר‬
‫הדברים מגינים רק על העוברים על הטצוה ב שג״ז‬ ‫לכן הראה ה קכ׳ ה ל ד ע > כי אין אלד‪,‬‬
‫לא על אלה העובדים בשאט גפש; והראה אח יי*‬ ‫אן באונס ובמקרה מסבות שונות‪ ,‬אכל‬
‫אך בהקריבם א* יוי•*‬ ‫במיתת נדב ואניהוא‪ ,‬כי אעפ׳י שהיו צדיקים וחביבים לפני ה׳ ‪,‬‬
‫רעו‬ ‫מ ב ו א‬ ‫פרק ט׳ ״קרי ו כ ת י ב ‪ /‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫מה טבו אהליך יעקב מ שכנותיך ישראל )ם׳ ב ל ק ‪ /‬אל ת ק ר א‬ ‫—מ שכץ♦‬
‫אמור ל ה ם‬ ‫מ שכנותיך‪ ,‬אלא מ שכונותיך‪ ,‬א מר הקב׳׳ה ל מ ש ‪/‬‬
‫על‬ ‫יהי׳ י מהמ שכן‬ ‫שאם יחטאו‪,‬‬ ‫משכן‪,‬‬ ‫שיעשו‬ ‫לישראל‪,‬‬
‫)תנחומא‪ ,‬ם׳ נשא(‬ ‫ידיהם פ״(‬
‫מ ש נ א י — מ ש נ י א י ‪ .‬א מר ר בי יוחנן‪ ,‬כל תל מי ד חכ ם שנמצא ר ב ב על בגדו חייב‬
‫אל תקר א‬ ‫מות‪,‬‬ ‫מיתה‪ ,‬שנאמר ומשלי ח׳( כל משנאי אהבו‬
‫) שבת‪ ,‬קי״ד א׳(‪.‬‬ ‫משנאי‪ ,‬אלא משניאי‬

‫עבידה זדוני!‪ /‬לא הגינה עליהם קדושת המשכן‪ ,‬ואף לא היותם ב ת ו כ ו ‪ ,‬וא!« לא הקרבנות‬
‫‪-‬‬ ‫ולא מעלתם ו ע ר ב‪ /‬ונענשו בחטאם ‪.‬‬

‫כי חורבנו כפרה על הנפשות‪ ,‬וכמש־יכ באיכה‪ ,‬כלה ה' חמתו‪) ,‬ומפדש הפסוק ‪ :‬ובמה כלה( ‪J‬‬ ‫סח(‬
‫ולכן גם בעת חורבנו מנין לכפרה ‪ - .‬ודריש בתוםפת ו׳ ובשנוי נ קו ד ו‪/‬‬ ‫ויצת אש בעיון‪,‬‬
‫כמו שכתבנו למעלה כבאור אות א׳ ואות ד' ‪ — ,‬י‪,‬‬
‫ותהל במם׳ שבועות )ט׳ז א׳( אמרו ‪ :‬מקדש אקרי משכן ומשכן אקרי מ ק ד ‪ /‬וסמכו‬
‫זה על לשונות הפסוקים בס' תרומה )כ׳ה ט'( ועשו לי מקדש‪ ,‬ושוב כתיב שם באותו הפסוק‬
‫את כל אשר אני מראה אותך את תבנית ה מ ש כ ן ;‬
‫השם אשר הוא בודאי ‪ .‬מ ק ר ש'‪,‬‬ ‫תוספת השם ‪ ,‬מ ש כן' לעיסר‬ ‫אכן לא בארו טעם‬
‫כ מ ש׳ ב‪ ,‬מקדש ה' כוננו ידיך )פ׳ בשלח(;‬
‫דשם ‪,‬משכן" יתיחש לעת שיצטרך המקדש‬ ‫אכל לפי הדרשה שלפנינו יתבאר היטב‪,‬‬
‫ל ה ת ם ש כ ן בעונות‪ ,‬כמבואר כאן ‪— .‬‬
‫כפר כהן משית‬ ‫הקודש‬ ‫ובמם׳ זבהים ) מ׳ א ב׳( אמרו ‪ :‬מפני מה נאמר פרוכת‬
‫)ויקרא‪ ,‬ד' ו׳‪ :‬והזה לפני פרוכת הקודש( ולא נאמר כפר העלם דבר של צכור ) ש‪ /‬שס‬
‫משל למלך בו*ד שסרחה עלע‬ ‫תואר ‪ ,‬ה קו ד ש'‪,‬‬ ‫י׳ז(; והזה את פני הפרוכת‪ ,‬בלא תוספת‬
‫ס ר ח ה אין‬ ‫ואם רובה‬ ‫מדינה )שחטאה לפניו(‪ ,‬אם מעוטה סרחה‪ ,‬פמליא שלו מ ת קיי ם‪/‬‬
‫פמליא שלו מ ת קיי ם‪ /‬ופיר ש׳י‪. :‬דכיון שרוב צבור חטא‪ ,‬כביכול אין כאן קדו ש ה'‪ ,‬ע נ׳ ל ן‬
‫)ור‪-‬ל‪ ,‬רזה הוא גפר הע״ד של צבור( ‪:‬‬
‫דכעת שישראל‬ ‫ולפי זה נם כאן יש להגביל ערכי השמות מקדש ומשכן לז מני ה‪/‬‬
‫קדושתו '‬ ‫ובזמן שאין עושין רצונו של מקום נסתלקה‬ ‫עושין רצונו של מקום נקרא מקדש‪,‬‬
‫'‬ ‫ונקרא רק משכן‪ ,‬על שם משכו;‪" ,‬כמבואר בדרשה כאן ‪— .‬‬

‫כל פרשה זו כמשלי איירי כענין התורה ולומדיה‪ ,‬וזו הלשון כל משנאי ו ג ו'‪ ,‬מדבר משמת‬ ‫סט(‬
‫של ה תור ה‪ ,‬ויתכן‪ ,‬דמד״ק הלשון ‪ .‬מ שנ אי‪ ,-‬דלפי פשוטו הי׳ לו לומר ‪.‬כל ש ו נ א י ' ‪ .‬־ ־‬ ‫'‬
‫ודריש בחלוף נקודות‪ ,‬משנאי — משניאי ובתוספת יו׳ד‪ ,‬אשר כאותיות אהחי נתוסף בנקל‪,‬‬
‫כמ ש׳ב למעלה אות ד׳ )לענין שנוי נקודות( ובפרק ?' )לענין תוספת יו״ד( ‪— .‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מפור‬ ‫‪552‬‬

‫דרש רבי חנינא< מאי דכתיב רננו צדיקים כ ה׳ לישרים נאור■‬ ‫‪ 0‬נאוה ‪ -‬נוה‪.‬‬
‫ת הל ה )תהלים^ ל״ג(‪ ,‬אל תקר א נאוה אלא נוה‪ ,‬זה ם שה ודוד<‬
‫)סוטה ט׳ א'(•‬ ‫שלא שלטו שונאיהם כ מע שה ידיהם ע(‬

‫ומשה בן מאה ועשרים שנה כ מו תו‪ ,‬לא כ ה ת ה עינו ולא נ ס לחר•‬ ‫^ ס ‪ -‬נש‪.‬‬
‫ולא נם‪,‬‬ ‫)פ׳ ברכ ה(‪ ,‬רבי אליעזר בן יעקב אומר‪ ,‬אל הקר א‬

‫פרחר•‬ ‫לחה‬ ‫נם‪ ,‬עכשיו‪ ,‬הנוגע בב שרו של משה‪,‬‬ ‫אלא ולא‬

‫)ספרי(‪.‬‬ ‫ממנו ע” (‬

‫וכאור הלשון ‪ .‬מ שני אי' לענין זה הוא‪ ,‬עע״י לכלוך הבגד ומניעת טהרתם הם סשאםים‬
‫עצמם בעיני הבריות ומתגנינג וע׳י זה משניאיב את התורה על הבריון‪ /‬וכעין ט*ש ביומא‬
‫) ‪ r e‬א׳( לענין חכם כעל מדות מנונו!‪ /‬שאומרים הבריות‪ ,‬אוי לוה שלמד תורה וכו׳ ‪.‬‬
‫מי תה' הוא על דרך ההפרזה על כעור הדבר‪ ,‬ויש בתלמוד לשון זו ^‬ ‫והלשון ‪,‬חייב‬
‫וכמו שכתב בעד מגן אברהם בסימן ר< על‬ ‫כגנון הפרזה‪,‬‬ ‫פרטים מתכונת כונה זו‪,‬‬ ‫כמה‬
‫המאמר בזהד ‪,‬ההולך )בשחרית( ד׳ אמות בלא נטילת ידים חייב מי ת ה'‪ ,‬עיי׳ ש ‪,‬‬
‫ייר‬ ‫ובאור הלשון ‪,‬אהבו מו ת' הוא‪ ,‬שאוד‪,‬בים דבר ד‪1‬ורם מיתה לנפש מתוקנה‪ ,‬על‬
‫לשון הכתוב בתהלים )ק׳ם י׳ז( ויאהב קללד‪ /‬שפירושו ; אהב לעשות דברים אשר הקללה‬
‫מעותדת לבא עליהם‪ ,‬ן‪3‬יי»ש ‪,‬‬
‫ועוד יש לפרש כונת הלשון ‪,‬אהכז מו ת' עפ״י מ״ש באדר״ן )פ' כ׳ט( מפני מה י׳*‬
‫ולא מפני שחומסים וכו׳‪ ,‬אלא מפני‬ ‫תלמידי חכמים שמתים קורם זמנם‪ ,‬לא מפני שנוזלים‬
‫שהם מתבזים בעצטם )בפני הבריות(; והוי דפי זה כונת ה כ ת ו‪ /‬שהת״ח היודע עונשו כ עי‬
‫זה ואינו נזהר בו‪ ,‬הרי הוא באוהב מות‪ ,‬ועיי׳ש באדר׳ן ‪— .‬‬
‫הרוקק לפני רבו‪ ,‬ובמגילה‬ ‫לענין‬ ‫שלפנינו‬ ‫ובמס׳ עירובין )צ׳ט א׳( באה דרשה זו‬
‫כי בזה ובזה הם מבזים את כבוי‬ ‫הארץ‪,‬‬ ‫)כ׳ח א׳( לענין ת׳ ח המשפיל עצמו לפני עם‬
‫למעלה‬ ‫כארוכה‬ ‫בפנים ; וכתבנו מזה‬ ‫בהם ‪,‬משנאי ‪ -‬סשניאי*‪ ,‬כמכואר‬ ‫תורתם‪) ,‬ושייך‬
‫במבוא פרק ב׳ )‪,‬בתי תלמוד'( סעי)« ב׳(‪.‬‬
‫הנהגתו הישרה !הצנועית והנמוסית של ת׳ ח הרחבנו הדכיי‬ ‫ועל הקפדת חז׳ ל על‬
‫למעלה במבוא פרק ד׳ ככמה ענינים שונים ‪- .‬‬

‫דריש בהשמטת אד״ף‪ ,‬כמש׳ב למעלה בפרק ז׳ ; והכונה‪ ,‬על עסקי נוה‪ ,‬בתים שבנו יהללי‬ ‫■ע(‬
‫אותם‪ ,‬וזה הוא משום דכתיב )אינה‪ ,‬ב'( טבעו בארץ שעריה‪ ,‬ומצודת ציון היא עיר ח י‬
‫דוד היא עיר דור‪ ,‬ונשבאו צרים בימי‬ ‫וביתו‪ ,‬כדכתיב ) ש׳ב‪ ,‬ה'( וילכוד דוד את מצודת‬
‫ישאום‬ ‫שלא‬ ‫נרי‬ ‫של נחושת או של נםןז ו ז ה ‪/‬‬ ‫דלתות השערים שהיו‬ ‫נטבעו‬ ‫צויקיהו‬
‫ובמשה אמרו‪ ,‬משנבנה מקדש ראשון נגנז אהל מועד‪ ,‬קרשיו‪ ,‬קרסיו‪ ,‬בריחיו‪',‬‬ ‫ח אוי בי ם‪- ,‬‬
‫עמודיו ואדניו‪ ,‬וג׳ ב מטעם הנובר‪ ,‬שלא ישלטו בהם א וי ב י ם‪- .‬‬

‫קודם שמ‪ / 1‬אלזי‬ ‫כפי הנראוי‪ .‬דריש שלא לקרוא ולא נס‪ ,‬בנו״ן קמוצה‪ ,‬המורד‪ .‬על העבד‪,‬‬ ‫יעא(‬
‫דעז‬ ‫מ ב ו א‬ ‫פרק ט׳ ״קרי וכתיב״ ‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מ ב ו א‬

‫)פ׳ וי של ח(‪ ,‬אל תקר א וישקהו‪ ,‬אלא‬ ‫ויפול על צוארו וישקהו‬ ‫נ של! — נ ש ך ‪.‬‬
‫)פרקי דר״א(‬ ‫‪.‬‬ ‫וישבהו עב(‬

‫ולא נם‪ ,‬בנו״ן צרויוע הטורה על ההוה ז‬

‫לא נס לתו )לחות המוח והעצמות(‪ ,‬אך גם‬ ‫שלא רק כשעת מיתה‬ ‫הענין‪,‬‬ ‫וטשרש‬
‫ממנו‪ ,‬מפני שעדיין לחותו‬ ‫נוגעים כבשרו היתה לחות שורחת )מבצבצת(‬ ‫היו‬ ‫אם‬ ‫עכשיו‬
‫נביא בישראל כמשה )ש׳ ברבוע‬ ‫קיימת ! ויהי׳ סגנון לשון זו מקבלת אל הלשון ולא קם‬
‫י ק ו ם ‪ ,‬הרי דלשון ‪ ,‬ק ם' מורה גם על ההוה‬ ‫‪V‬׳ ‪ r‬י'(‪ ,‬ושם בודאי הבאור ולא ק;ע וגם לא‬
‫וכן כאן לא נם ‪ -‬מורה על שני הזמנים‪ ,‬העבר וההוה ‪- .‬‬

‫ת כ י ן ‪ ,‬כאומר‪ ,‬אל תבין בהלשון לא נם‬ ‫אל‬ ‫והלשון ‪ ,‬אל תקרא' כאן‪ ,‬יובן כמו‬
‫כבאור לערך ירא —‬ ‫גונא כתבנו למעלה‬ ‫ב ה ו ה ; ובהאי‬ ‫ל ב ד ‪ ,‬כי אם גם‬ ‫רק בעבר‬
‫■יירא‪ ,‬באות מ׳ז‪ ,‬ויותר מזה בהקדמה ‪,‬לשרק זה פוף םימן ב׳ ‪- .‬‬
‫על שעת מיתה‪ ,‬אי!‬ ‫ומה שנראה לו לדרוש כן‪ ,‬י׳ל‪ ,‬משום דלשי ששוטו דמופב רק‬
‫בשרם וגושם‪ ,‬והכתוב הלא‬ ‫המצוי בבמה זקנים‪ ,‬משני טבע‬ ‫זה רט תא לטשה‪ ,‬כי זה דבר‬
‫דוצה להשמיענו ענין מיוחד‪ ,‬ענין מושלג ודבר מצוין במשה ל בר‪.‬‬
‫זה נדרש בסשרי‪,‬‬ ‫י״ל‪ ,‬כשום דעל‬ ‫על ‪,‬ולא בהתה עינו'‬ ‫ומה שלא דרש מאומה‬
‫טלמר שעיניהם של מתים בהווע ואם כן‪ ,‬הלא ניכר הציון במשוע שאצלו לא כהו העינים‪—.‬‬

‫משני שהם ממוצא אהד )גיכ״גע מן‬ ‫דריש כהלוף קו׳ף בכ״ף שרגילין להתחלף לפעמים‪,‬‬
‫החך(‪ ,‬וכמו ונובע נחושת )ש׳א‪ ,‬י׳ז( ‪ ,‬ומגן וקובע )יחזקאל‪ ,‬כ׳ג(‪ ,‬ומן השם ‪ ,‬תכ שיט' יבא‬
‫ש״ב‬ ‫נ א בחז״ל קיסמוה נמלים )שאד‪,‬‬ ‫ומן המלה יכרסמנה )תהליגע פ׳(‬ ‫השעל ‪,‬קשוט״‪,‬‬
‫מ׳ד( ; ולמעלה שרק ו' סעיף ג׳ שרשנו עש׳י חלושי ‪,‬נשך ונ שק' את דשו; המשנה במס׳ חלה‬ ‫’‬
‫את‬ ‫ש ם ש יקין‬ ‫במם׳ ביצה )י׳ז ב'( ושוין‬ ‫ש י ש ו ב ו ‪ ,‬ולשון התלמוד‬ ‫)ש׳ב מ׳ד( עד‬
‫המים‪ ,‬ובארנו שם בטוב טע ם‪.‬‬
‫וכונת דרשה זו נכלל‪ ,‬שבאה לדמז הדרשה שבמ׳ר כאן שלא נשקו בבל לבו ן והלשון‬
‫‪,‬וי שבהו' לאו דוקא שנשכו‪ ,‬אלא באומד‪ ,‬נוח הי׳ נשיכה מנשיקה ז ו‪.‬‬

‫לדדוש בכל מקום דכתיכ ‪.‬נ ש ק'‪ ,‬אך‬ ‫והנה אעש׳י דחלוף נז ה מן נשק לנשך אפשר‬
‫זה אמרו‬ ‫גבי מלה זו! אשר מטעם‬ ‫אשר על‬ ‫כאן י״ל‪ ,‬דמצא סמך לדרוש כן עש׳י הנקוד‬
‫'‬ ‫בט״ר‪ ,‬שמורה‪ ,‬שלא נשקו בכל לנו ‪.‬‬

‫בו‬ ‫ונדאה ענינם של הנקודווע שהוא על דרך לשון כני אדם‪ ,‬אשר על דבר שיש‬
‫איזה השד‪ ,‬שאין תוכו כברו‪ ,‬או שאין הדבר כפשוטו ויש איזה דמז וסוד בדבד‪ ,‬או סתם‬
‫נ קו דו ת'; ויתכן‪ ,‬שמאמר זה נוסד על‬ ‫‪,‬דברים בגו' אומרים; ‪,‬י ש בדבד זה נקודה‪ ,‬או‬
‫הבאות על הטלה ‪,‬וי שקהו' מורווע שלא נשקו בכל ל בו‪.‬‬ ‫דבדי המ״ד‪ ,‬שהנקודות‬
‫אחרת‬ ‫בתמונה‬ ‫הנקודות‬ ‫ענין‬ ‫משרש‬ ‫נשק לנשך‬ ‫וזה הדורש שלשנינו בחלוף‬
‫מאשר ב מ ׳ ד ‪- .‬‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מהוד‬ ‫‪554‬‬

‫ו תלסידר‬ ‫ה רב‬ ‫אפילו האב ובנו‪,‬‬ ‫א מר רבי חייא ב ר אבא‪,‬‬ ‫ס( □וןס — ס‪ 1‬ף ^‬
‫שעוסקים ב תו ר ה בשער אהד‪ ,‬נעיעו אויבים זה לזה‪ ,‬ואינם זזים‬
‫מ שם עד שנעשים אוהבים זה א ת זה‪ ,‬שנ א מ ר) פ׳ חקת( א ת והב‬
‫)קדושין‪ ,‬ל׳ ב׳<‬ ‫בסופה‪ ,‬אל תקרא בסופה‪ ,‬אלא ב סופ ה ע^(‬

‫מאי רכתיב )יחזקאל‪ ,‬ט״ז( ווזרבי‬ ‫ע ד ר י ם ‪ .‬דרש רב עוירא‪,‬‬ ‫?( ע ד י ע ד י ם — ע ד ר י‬

‫ותגדלי ותבאי כעדי עדים‪ ,‬אל הקר א בעדי עדים‪ ,‬אלא ב ע דרי‬
‫)סוטה‪ ,‬י״ג ב׳<‬ ‫עדרים עי(‬

‫)םםר׳«■‬ ‫ה׳ את והב בסופה!‬ ‫מלחמות‬ ‫בספר‬ ‫המשך לשון הכתוב כך הו או על כן יאמר‬ ‫עג(‬
‫קלוחי‬ ‫בזו‪ ,‬מפני‬ ‫להתחלף זו‬ ‫אותיות אהו״י‬ ‫שנן דרך‬ ‫נחלוף אל*ף‪,‬‬ ‫הוא׳ו סן ‪,‬ו ה ב'‬
‫הברחן‪ ,‬וכמו )החלוף אל״ף עם וא״ו( ‪t‬‬
‫לא תוספון ;‬ ‫ה' ז'(— תחת‬ ‫א( לא תאספון לתת תבן )שמות‪,‬‬
‫ב״ד( — תחת תאמרו !‬ ‫)ש׳־ב‪ ,‬י׳ ט‬ ‫נ( ולעמשא תומיי‬
‫ד‪,‬׳( — ת ח ת ויאחר!‬ ‫נ'‬ ‫)שס‪,‬‬ ‫ג( ויוחר מן המועד‬
‫נ׳( ‪ -‬תחת הבור‬ ‫נ׳ ג‬ ‫)>‪p t‬‬ ‫ד( בתוך ה ב אי‬
‫)יחזקאל‪ ,‬ט׳״ב ה׳( ‪ -‬תחת יאכל‬ ‫ה( כי ’יכלי‬
‫םטוו‪1‬‬ ‫והשם ‪ ,‬צ אן' מתחלף עם ‪ .‬צון' במש׳ב הרר״ק כמכלול בשרש צאן‪ ,‬ועיין רש״י לפרשת‬
‫אל*ף‬ ‫חלוף‬ ‫על דרך‬ ‫)ל* ב כ*ד(‪ ,‬ולמעלה בפרק ז' כסעיף א' באו נ ט ה דרשות מחז׳׳ל‬
‫‪.‬‬ ‫עם וא׳ו !‬

‫הסלים ‪ .‬א ת ו ה ב' יוצאוז‬ ‫באל׳ף ועם זה באחדות‬ ‫וכאן אחר שיתחלף הו׳ מן והב‬
‫המלה ‪ .‬א ת א ה ב'‪ ,‬וזה על דרך רמז וסימן לזכרון הדרש שרצה להזכיר בזה ‪.‬‬
‫את ווזבי‬ ‫ועוד מפרש על דרך רמז וסימן את המשך הפסוק ‪.‬כספר מלחמות ה׳‬
‫כסופה'‪ ,‬ני מלחמה הנ אה בסבת הספר )כלומר‪ ,‬לרגלי הלמוד‪ ,‬לרגלי הוכוחים בלמוד( אתאהב‬
‫‪.‬מלחמתה‬ ‫בסופה ‪ -‬בסוף הלמוד ונגמר הוכוחים‪ 1‬ומציגו‪ ,‬שהלמוד בוכוחים מכונה בשם‬
‫מ ל ח מ ה שערה‪ ,‬ודרשו על‬ ‫של תורה'‪ ,‬ונסמך זה על לשון הפסוק כישעיה )כ׳ח( משיכי‬
‫ב׳ (‪ .‬־ ־‬ ‫‪ro‬‬ ‫ב מ ל ח מ ת ה של תורה )מגילה‪,‬‬ ‫ז ה ‪ :‬אלו תלמידי הנמים שנושאים ונותנים‬
‫של דרשה זו נ א רק לרמז■‬ ‫עקרה‬ ‫וכל‬ ‫הנקודות כתבנו למעלה אות ד ' ‪—.‬‬ ‫ודבר שנוי‬
‫ולסימן להדנר הנדר ש‪.‬‬

‫אומר ‪.‬ו איי‬ ‫היא‬ ‫זה‬ ‫עדים כפשוטו ‪ -‬בתכשיטין‪ ,‬אחרי דמיד אחרי‬ ‫קשה לו לפרש בעדי‬ ‫עד(‬
‫ערום ועריה'‪ ,‬ולהטעוטר בתכשיטין‪ ,‬שממילא הוא גם לבוש בגדים לא יונח התואר ‪ .‬ע רו ם'‪:‬‬
‫מוסב על‬ ‫דזה‬ ‫דרך רמז וזכרון להמאמר שרוצה להודיע נזה‪,‬‬ ‫ולכן מצא סמך לדרוש על‬
‫‪ .‬הזמן שגזר פרעה להמית את הבנים בשעת לידת^ כמפורש בתורה בפ׳ שמות‪ ,‬ואעפ׳י כן»‬
‫ונא׳«ר‬ ‫שטוו‪/‬‬ ‫הפסוק נ ר' פ‬ ‫ע ד ר י ב ‪ /‬וכלשון‬ ‫בעדרי‬ ‫למרות הגזירה נולדו ונתגדלו‬
‫יענו אותו כן ירכה וגו׳; והמליצה ‪,‬נ עד רי עדרים' הוא משל ציורי להפרות ה ר טי‪.‬‬
‫רעוז‬ ‫מבוא‬ ‫ו כ ת י ב׳ ‪ /‬ס ע י ף ב׳‬ ‫פרק ט׳ ״קרי‬ ‫מבוא‬

‫זרעא דיוסף לא שלטא ב הו עיגא בישא‪ ,‬דכ תיב )פ׳ ויחי<‬ ‫עלי עין־עולי עין‪.‬‬
‫אל א‬ ‫א ל תקר א עלי עין^‬ ‫בן פו ר ת עלי עין״‬ ‫בן פו ר ת יוסף‬

‫)ברכות; כ׳ א׳(‬ ‫עולי עין‬

‫עדרים" ■‬ ‫‪.‬בעדי עדים* ומייך להיות ‪.‬בעדרי‬ ‫ומשרש כמו שחסרים הריש׳ן כד‪,‬מלות‬
‫מתכונת הרי׳ש להתוסן* וגם להשמט לפעמים ‪ ,‬מפני שהוא■ מאותיות השם)* הגוגעות‬ ‫יען כי‬
‫שדרכן פעם להתארך ופעם להתקצד לתכלית תפארת הלשון׳‬ ‫בלשון ‪ ,‬והן אותיות ‪.‬למנ״ר* ‪,‬‬
‫ויופי ההכרה}‬

‫כמו בש״א )ז׳( וינהו כל בית ישראל אחרי‬ ‫וכה טצינו מלים שנהן נשמט הרי״ש‪,‬‬
‫וכן כיחזקאל )כ׳(‬ ‫ישעיה ‪ ,‬ב׳( ז‬ ‫)מלשון ונהרו אליו כל הגוים ‪,‬‬ ‫וינהרו‬ ‫ה׳ ‪ -‬תחת‬
‫וכן השם עזיהו מלך יהודה )עמוס‬ ‫ראשית משאותיכם— תחת סשארותיכם )עיי״ש כרש׳י( >‬
‫והעיר דמשק נקראת בעקרה ד ר ם ש ק‬ ‫)ראה מ״ב ‪ ,‬ט׳ו( !‬ ‫א׳ ובכ״ם(— תחת ע ז ר י ה ו‬
‫ובא‬ ‫)שענינו טפיד ע״ז ‪,‬‬ ‫י״ח( ! והשם טפיבושת כא מקצר מן ס פ י ד כ ו ש ת‬ ‫)דהי־יא ‪,‬‬
‫ומעץ ענין‬ ‫ב ע״ז‪,‬‬ ‫כמו השם ירובשת )ש״ב ‪ ,‬יא( שפירושו יריב ככו ש ת‪,‬‬ ‫בכנוי ‪ .‬בו ש ת'‬
‫יכן ישטם הרי׳ש בארמית ‪I‬‬ ‫יריב כעם( ;‬ ‫השמות ירובעל ‪ ,‬ירבעם ‪) ,‬שענינם יריב כבעל ‪,‬‬
‫אימא תחת אי מ ר א‪ ,‬זוטא תחת זוטרא‪ ,‬ועוד;‬

‫וכן דרך הרי׳ש להתוס!* לפעמים למטרת צחות ההברה ‪ j‬עריסותיכם )פ' שלח( ‪ -‬תחת‬ ‫‪,‬‬
‫מלאכי ג'( ‪ ,‬ונקרא כן על שם שדורנים ודוחקים את‬ ‫ע ס ו ת י כ ם )מלשון ועסותם רשעים ‪,‬‬
‫)אופל( } שרעפי‬ ‫)ועיין מנהות ע*ו ‪ •, (ftt‬ערפל— תחת ע ש ל‬ ‫הבצק ‪ ,‬נדי שתתגכל יפה ‪,‬‬
‫שהוא‬ ‫בנפיר ‪ -‬החת ם נ י ן* )על שם כנן* המשוט ל דג‪,‬‬ ‫)תד‪,‬ליפ‪ ,‬צ*ר(— תחת ש ע י ש י!‬
‫ערך ‪.‬בדד״‬ ‫תחת ע ו ג ה )ראה נערוך ‪,‬‬ ‫שרביט ‪ -‬התת ש ב ט ן ערוגה ‪,‬‬ ‫לו כעין סניף( !‬
‫ונדהי״ב‬ ‫שעושין התלם כמו עוגה( ן‬ ‫ובתרגום ליחזקאל י״ז ז׳( ‪) ,‬ונקרא כן )עוגה( על שם‬
‫מלשון פן נ פ ו ץ על‬ ‫)י‪-‬א( ויפדץ לכל ארצות ‪ ,‬שענינו פזור ו נ פ ו ץ ‪ ,‬ובא תחת ו י פ ץ‬
‫פני כל הארץ )פ׳ בראשית(;‬
‫‪.‬שרשרת"‬ ‫דבהמלה‬ ‫בשם מנחם בן סרוק נ ת ב ‪,‬‬ ‫)כ*ח כ״ג(‬ ‫ורש׳י בפרשת חציה‬
‫הרי״ש השני נוסן* ‪ ,‬ועקרה ״ ש ר ש ת ״ מלשון שרש ‪ ,‬כמו שרשי אילן ;‬
‫מלשון כסם יכסמו את ראשיהם‬ ‫והמלד‪. ,‬יכרסמנה״ )תהלים‪ ,‬פ׳( עקרה י כ ם מ נ ה ‪,‬‬
‫כ״ב( תחת‬ ‫גוים )ש*ב״‬ ‫וכן תשמרגי לראש‬ ‫וגזיזת;‬ ‫כריתת‬ ‫וממובן‬ ‫מ*ד(‬ ‫)יחזקאל‪,‬‬
‫ת ש מ נ י ‪ ,‬זכמו כחד‪,‬לים )י״ח( ;‬
‫זבארנו עש*י‬ ‫ולמעלה במבוא סו!* פרק רכיעי )‪.‬לשון נקיה"( כתבנו עוד בענין ז ה‪,‬‬
‫יסוד זה כסה פסוקים ומאמר• חז׳ל ‪— .‬‬

‫משמע דגדל על‬ ‫משום דהלשון ‪.‬עלי׳י■ עין ‪,‬‬ ‫ויתכן דסמיך לדרוש כן ‪,‬‬ ‫מנוסים מן העין ‪.‬‬ ‫עה(‬
‫והי׳ בסשסע סמוך‬ ‫העין ממש ‪ ,‬וכאמת כל אילן גדל סמוך לעין ‪ ,‬והי׳ לו לכתוב על עין ‪,‬‬
‫לעין ‪ ,‬וכמו דדרשינן בעלמא על ‪ -‬בסמוך )עיין זכחים ‪ ,‬ק״ז א׳( ‪- .‬‬
 ‫ברוד‬ ‫סירינותי(‬ ‫מ ל( ו ר‬ ‫‪566‬‬

‫אלא בן‬ ‫תקרא בן פורה‪,‬‬ ‫אל‬ ‫ויחי ( ‪,‬‬ ‫)פ׳‬ ‫יוסף‬ ‫פו ר ת‬ ‫בן‬ ‫פ*רת— פ רו ת ‪,‬‬ ‫ס(‬
‫)תנהומא^ מקץ(‬ ‫ה פרו ת עי(‬

‫אל תקר א ופסחתי אלא ופסעתי עי(‬ ‫בא ( ‪,‬‬ ‫‪ ,‬ופסחתי עליכם )פ׳‬ ‫פ ס ח — פ ס ?! ‪,‬‬
‫)מכילתא‪ ,‬בא(‬

‫א מר רבי ה מא ב ר הגינא‪ ,‬כל הקודא ק״ש ומדקדק באותיותיה‬ ‫^‬ ‫פ ר ע‪t‬‬

‫בפר ש שדי מלכי ם‬ ‫מצננין לו גיהנם‪ ,‬שנאמר )תחלים‪ ,‬ס״ח(‬
‫ב ה תשלג בצלמון‪ ,‬אל תקר א בפר ש‪ ,‬אלא בפר ש‪ ,‬ואל תקרא‬

‫כסבואר בפרשיז •‬ ‫לגדולה‪/‬‬ ‫הפרות נתעלה‬ ‫חלומו על דבר‬ ‫שפתר לפרעה את‬ ‫שבשביל‬ ‫עו(‬
‫בי אם ממובן שם הסבה אי‬ ‫יצחק ק אברהם‪,‬‬ ‫תולדי‪,‬‬ ‫ומפרש השם ״ בן' לא ממובן בן‬
‫והרבה כהנה )ולמעלה‬ ‫בן כליעל‪,‬‬ ‫בן בי ת‪,‬‬ ‫התואר‪ ,‬במו בן חכם‪ ,‬בן נ פי ל‪ ,‬בן חי ל‪,‬‬
‫במבוא פרק ראשון סיף סעיף כ׳ הרחבנו הדבור בזה( ‪.‬‬
‫אהו׳י ‪,‬‬ ‫כאשר כן מ דיו אותיות‬ ‫ודריש בהעתקת הו׳ ממקומו ‪ ,‬םמוקרם למאוחר ‪,‬‬
‫במש׳ב כמה פעמים ‪ ,‬ויוצא תחת סורת — פרות> ואמנם כל זה הוא רק עד דרך רמז וסימן‬
‫לענין הדבר ‪,‬‬

‫בן פורת יוסף י י‬ ‫סמך על המשך בל לשון הפסוק הזה ‪:‬‬ ‫‪ ,‬ונראה ‪ ,‬כי בכלל הדרשה‬
‫שבעת שהרכיבו את יום‪*1‬‬ ‫כאן( ‪,‬‬ ‫שפרשו באגדות )והובא בפירש״י‬ ‫בנות צעדה עלי שור ‪,‬‬
‫ביופיו;‬ ‫כתי התומה להםתבל‬ ‫צועדות על‬ ‫המשנה )פ' טק׳ן( היו כנות מצרים‬ ‫במרכבת‬
‫ויהי' שעור לשון הכתוב ‪ :‬בן •‬ ‫עלדבר הפרות ן‬ ‫פתרון החלום‬ ‫כל זה בא לסבת‬ ‫והנה‬
‫שרסבת הפרות ‪ -‬כנות צעדה עלי שור ‪—.‬‬

‫אעפ״י כן טעם‬ ‫ונראה ‪ ,‬דאעפ״י רכל עיקר דרשה זו אינה אלא רמזית ואסמכתית ‪,‬‬
‫משום דכעלמא למובן‬ ‫מענין יופי ‪,‬‬ ‫לו להוציא מונן המלה פורת מפשטי' ‪,‬‬ ‫הרבר שנראה‬
‫מ צוי‪—,‬‬ ‫יופי באו השמות יו פי‪ ,‬הדר‪ ,‬נ או ה‪ ,‬פ א ר‪ ,‬אבל לשון פורת אינו‬

‫החי׳ת והעי^ מתחלפין הרבה‪ ,‬מפני שהם ממוצא אחד ) א ה ח׳ ע‪ ,‬מן הגרון(‪ ,‬וכמו שכתבנו‬ ‫עז(‬
‫דוגמאות‬ ‫עם כמה‬ ‫ותמורה'(‬ ‫פרק ו׳ )‪,‬חלוף‬ ‫בהמשך‬ ‫כמבוא‬ ‫למעלה‬ ‫בארוכה‬ ‫מזה‬
‫ממקרא ומחז׳ל ‪.‬‬
‫משום דלשון ‪,‬ופ סח תי' איננו לשין‬ ‫להכרח לדרוש כן ‪,‬‬ ‫ויתכן ‪ ,‬רעל כן ראה הדורש‬
‫ונכה רגלים ן‬ ‫בעל מום ‪ ,‬חגר‬ ‫מכובד כלפי ה' ‪ ,‬כי שרשו ‪ ,‬פ ס ח' ‪ ,‬יורה על הרוב על‬
‫לפנות ‪ ,‬וכמו ן עד מתי‬ ‫ובן יורה על התועה כדעתו הנה והנה מכלי דעת במהיבחר ואנה‬
‫הפעל ‪ ,‬פ ס ע' איננו רחוק הרבת‬ ‫ועם ז ה‪ ,‬גס‬ ‫אתם פוסחים על שתי הסעיפ־פ ) מ ״ א‪ ,‬י׳ ח (;‬
‫■ בהוראתו מפעל ‪ ,‬פ ס ח' ‪ ,‬ועל כן יתחלף עפ״י הדרשה קל וניח ‪.‬‬
‫ומה שביטא הכתוב בלשון ופסחתי‪ ,‬ולא ופסעתי‪ ,‬י׳ ל דביון לבטא בסגנון לשון נופל‬
‫על לשון‪ ,‬משם פסח שבפרשה‪— .‬‬
‫רעט‬ ‫מ ב ו א‬ ‫בי‬ ‫פרק ט׳ ״קרי וכתיב ״ ‪ ,‬םעיך‪.‬‬ ‫מ ב ו א‬

‫)ברכו ת‪ ,‬ט״ו ב׳(‬ ‫בצלמון‪ ,‬אלא ב צ ל ‪ -‬מ ו ת ע״(‬

‫‪f‬‬
‫א מר רבי יהושע ב; לוי‪ ,‬כ ל מעשה ברא שית לצביונם נבראו‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫צבאם—צביונם‬
‫אל‬ ‫ויכלו השמים והארץ וכל צבאם‪,‬‬ ‫)פ׳ ברא שית(‬ ‫שנאמר‬ ‫■‬
‫)רה״ש‪ ,‬י״א‪ ,‬א׳(‬ ‫תקרא צב א ם‪ ,‬אלא צביונם עם(‬

‫הובא ל מ ע ל ה ב ע רך פר ש — פ ר ש‪.‬‬ ‫‪ ,‬צלמל— צלמות‪.‬‬

‫במו שכתבו המפרשים ; לנן מצא התרש סט־‬ ‫הפשוק הזה לפי פשוטו לא יתבאר כרחבה‪,‬‬ ‫עה(‬
‫להסמיך עליו דרשתו )על דרך רמז וסימן למעלת קריאה מרויקת בק״ש( ; ומפרש‪ ,‬בשם ‪ ,‬ש די'‬
‫כנוי לק״ש‪ ,‬דכמו שזה השם מנין על האדם‪ ,‬כמש״ב )תהלים‪ ,‬צ׳( בצל שדי יתלונן‪ ,‬כך ק״ש‬
‫)כשי׳ן ימני( ‪ -‬כאשר תפרש היטב‬ ‫בפרש‬ ‫כאת להגן‪ ,‬כמבואר בברכות )ה׳ כ׳( ; ואמר ו‬
‫בדיוק את אותיותיה של ק*ש‪ ,‬שהיא בעדך מעלת שם שרי‪ ,‬אז המלאכים הממונים על הגיהנם‬
‫‪-‬‬ ‫יצננו אותו לך בשלג ;‬
‫ודבר הלוך שי׳ן שמאלי בימני הוא דבר רגיל בדרשות חז׳יל‪ ,‬כמו בברכות )י״ד א׳(‬
‫דרשו הפסוק ממשלי )י׳יט( ושבע ילין‪ ,‬ממובן מספר• שבע; ובמגילה )ט״ו ב׳( דרשו הפסוק‬
‫דרשו ; איש איש כי‬ ‫מש׳א )ב׳( שבעים בלחש ג“כ ממובן מספרי שבעים ; ובסוטה )ג' א׳(‬
‫תשטא אשתו )ש׳ נשא(‪ ,‬אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנם בו רוח שטות‪ ,‬הרי דמפרש‬
‫ת ש ט א ‪ ,‬שהוא בשי׳ן שמאלי ממובן ש ט ו ת ‪ ,‬שהוא כשי׳־ן י מני; ובערכין )י״ג ב׳( דרשי‬
‫שבע ‪ :‬ובירושלמי שבועות )פ׳א ה״ב(‬ ‫הפסוק דתהלים )ם־יז( שבע שמחות ממובן מספרי‬
‫ממובן שכחה‪ ,‬וכמו כי נשני‬ ‫דרשו הפסוק דמינה )ז׳( נושא עון כמו נ ו ש א ‪ ,‬בשי׳ן ימני‪,‬‬
‫י‬ ‫אלהים )פ׳ מקץ(‪ ,‬נשיתי טובה )איכה‪ ,‬ג׳( ‪.‬‬
‫וכספר אור זרוע סימן פ' כא לשון הגמרא בענין זה בגירסא כזו ‪ j‬אל תקרא בפויש‬
‫אלא ב פ י ר ו ש ‪ ,‬ומכוון לבאורנו בזה ‪.‬‬

‫מפני שהם ממוצא אחד )דטלנ׳־ת‪,‬‬ ‫וכן דריש הלשון ‪.‬כצל מוך בחלוף גו־ן עם תי״ו‪,‬‬
‫מן הלשון( שמתחלפות‪ ,‬כמש׳יכ למעלה סרק ו ' ‪- ,‬‬

‫יתכן דמדייק‪ ,‬דלפי חקי הלשון הי' צריך לומר וכל צ ב א ו ת י ה ם ‪ ,‬או ובל צבאותם‪ ,‬וכמו‬ ‫‪(at‬‬
‫ולא‬ ‫בצבאותינו‪,‬‬ ‫תצא‬ ‫ולא‬ ‫)מ*ד(‬ ‫ובתהלים‬ ‫לצבאותס‪,‬‬ ‫המחנה‬ ‫פקודי‬ ‫כס' במדבר‪,‬‬
‫והלשון ‪,‬צב א ם' משמע שצבא אחד לשמים ולארץ‪ ,‬ובאמת שונים הם ‪.‬‬ ‫כצבאינו ;‬
‫צבי תפארתו‬ ‫)ש״ ב‪ ,‬א׳(‪,‬‬ ‫הצבי ישראל‬ ‫כמו‬ ‫ומפרש ‪,‬צביונם״ מענין יופי והדור‪,‬‬
‫שהיו הנשים‬ ‫מראות הצבאות )פ' ויקהל‪ ,‬ל׳ח(‪,‬‬ ‫וכן נראה לפרש הלשון‬ ‫)ישעיה‪ ,‬כ׳ח(‪,‬‬
‫ב ר ש׳י‪.‬‬ ‫מקשטות עצמן כהן‪ ,‬והוא מלשון צב• ותפארת ומענין יופי והדור‪ ,‬ועיי׳ ש‬
‫‪ ,‬א ל תפר ש״‪ ,‬כלומר‪ ,‬לא‬ ‫ונראה‪ ,‬דהלשון ‪,‬אל תקרא' כאן ענינו כמו ‪ ,‬א ל ת בין'‪,‬‬ ‫י‬
‫אבל לא‬ ‫תבין לפרש במלת צבאם מענין צבא חילות‪ ,‬כי אם מענין יופי והדור‪ ,‬כדמפרש;‬
‫שמכוין להוציא את הקריאה מן צבאם לצביוננ^ שאין יסוד בהאותיות לחלון* כזה ‪ —.‬וכונה‬
‫בזו בלשון אל תקרא זכרנו למעלה בערך ‪ ,‬נ ס ‪ -‬נ ס' וכהקדמה לפרק זה‪ ,‬סוןו סימן נ ׳ ‪— .‬‬
 ‫ברו׳‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקדר‬ ‫‪55a‬‬

‫■מאי דכ תי ב )משלי‪ ,‬כ״א( שומר פיו ולשונו שומר מ צ ר ת נפשי‪/‬‬ ‫צרת‪-‬צרעת ‪.‬‬
‫)תנחומא‪ ,‬מצורע(‬ ‫אל תקרא מצרת‪ ,‬אלא מצרעת‪ ,‬״(‬

‫בספינ ה‬ ‫שבמקד ש והושיבם‬ ‫א ת הכלים‬ ‫קבץ טיטום‬ ‫תניא‪,‬‬ ‫ק( קבר‪-‬קכץ ‪.‬‬
‫ראיתי רשעים‬ ‫ובבן‬ ‫)קהלת‪ ,‬ח׳(‬ ‫שנאמר‬ ‫ל ה ש תב ח בעירו‪,‬‬
‫קבורים מ מקו ם קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו‪ ,‬אל‬
‫אלא‬ ‫וישתכחו‪,‬‬ ‫ואל תקר א‬ ‫אלא קבוצים‪,‬‬ ‫קבורים‪,‬‬ ‫תקרא‬
‫)ניטין‪ ,‬נ״ו ב׳(‪.‬‬ ‫וישתכחו פא(‬

‫)ראה לטעלה בעדך ‪.‬טצורע*(‪,‬‬ ‫נסמך על המבואר באגדווע דעל עון לשה׳ר נגעים באים‬ ‫‪(c:‬‬
‫בתוספת עי׳ן‪ ,‬ייגן כי כן דרך העי״ן להשטם לפעמים מ‪ 6‬ני‬ ‫מצרעת‪,‬‬ ‫ודריש מצי ת כמו‬
‫ומטעיי‬ ‫יצאו ‪ -‬תחת‬ ‫קלות הברתו‪ ,‬ורכנת נשימתו‪ ,‬וכמו כישעיה )מ׳ה( ומטי יהודה‬
‫וכפ׳ ויצא )ל׳ ל״ח( סיר ש׳ינ‬ ‫נעתקו‪:‬‬ ‫רנלי הנהנים — תחת‬ ‫וביהושע )ד׳( נתקו כפות‬
‫ובתהלים )ע״נ( ימיקו ידברו — תחת‬ ‫עב׳ל ‪,‬‬ ‫אלא שמקצר לשונו‪,‬‬ ‫דצה כמו ר ע צ ה ‪,‬‬
‫ולפי מש׳ב מ תנ אי‬ ‫)וכמה עמלו המפרשים בכאור מלה זו בתמונתה שלפנינו‪,‬‬ ‫יעמיקו‬
‫בפשיטות‪ ,‬וכמו הלשונות בישעיה )ז׳( העמק שאלה‪ ,‬ושם )ל׳< העמיק הרתי^ יעוד שם )ל׳א(‬
‫העמיקו סרה ו ובהושע )ט׳( העמיקו שחתו( ‪.‬‬
‫והשם ממזר מקצר מן ממעי זר‪ ,‬ני השס ‪,‬״מעי' הוא בנוי לנח ההולדה‪ ,‬כמו בש*נ‬
‫)ט״ז( בני אשר יצא מ מ ע י ‪ , .‬ושם )ז׳( זרעך אחריך אשר יצא ממעיך‪ ,‬ועור‪ —.‬ו שם ה א ^‬
‫‪.‬בל" )ישעיה‪ ,‬ט׳ו א'( היינו הך דשם האליל ‪ .‬נ ע ל' )הבעל ענני‪ ,‬ם־־א י׳ח( ובא בהשמטו'‬
‫העי׳ן‪ ,‬והרכר‪ ,‬שמות ומלים כאלה‪— .‬‬

‫^ןא( • ‪.‬קבורים' מתחלף עם ‪,‬קבוצים' ‪) ,‬כלומר‪ ,‬הרי׳ש מתחלף עם הצדי׳ק(‪ ,‬וזה מפני שהם ממוצא‬
‫שאותיות הנ אות ממוצא אחי‬ ‫' אחד מכדי המבטא )זסשר״ץ‪ ,‬מן השינים(‪ ,‬ובלל גדול הוא‪,‬‬
‫מתחלפות זו כזו‪ ,‬וכפי שנתבאר לפנינו למעלה נפרק ששי‪ ,‬המכונה ‪.‬חלוף ו ת מו ר ה'‪.‬‬
‫וביחזקאל )כ׳ט ה׳( לענין המתים במצרים אמר הנביא ‪ :‬לא תאסף ולא תקבץ‪,‬‬
‫זה תרגם יונ ת;‪ :‬לא חתכנש ‪.‬ולא תתקבר‪ ,‬ונתב על זה הרד׳ק בזו הלשון; ויונח; תר^®‬
‫ולא תקבץ — ולא תקבר‪ ,‬רוצה לומר‪ ,.‬ולא תקיץ לקבורה'‪ ,‬ענ׳ ל ‪:‬‬
‫איך יתרגם את הפעל ‪ ,‬ק ב ץ' נטי‬ ‫משום דקשה לו‪,‬‬ ‫וכפי הנראה ‪,‬דחקו לפרש כן‪,‬‬
‫‪ .‬ק ב ר'‪ ,‬לכן פירש ננונ תו‪ ,‬משום דתנלית הקבוץ )הנאמר נפרשה שם( הוא הקבורה‪.‬‬
‫אל תקרא קבורים אלא‬ ‫מדרשת חחל שלפנינו‬ ‫הרד׳ק‬ ‫לשעה‬ ‫אכל כנראה שכח‬
‫קבוצים‪ ,‬וזה מפני שהרי׳ש מתחלף בצדי׳ק‪ ,‬מפני שהם ממוצא אחד‪ ,‬כםש־ייכ‪ ,‬וזו נם‬
‫י‬ ‫יונתן בתרגומו ;‬
‫הפעל‬ ‫נלוה אל‬ ‫שכן מצינו הפעל ‪ .‬א ס ף'‬ ‫וראי' נאמנה לתרגומו של יונתן שם‪,‬‬
‫‪ .,‬קב ר'‪ ,‬והוא בירמיה ) ח׳ ‪ .‬נ׳ ו כ׳ ה ל‪-‬נ( ; ‪.‬ל א חאסף ולא תקבר'‪ ,‬וזה מכוון עם הל»יז‬
‫•שביחזקאל עפ׳י חרנום יונתן ‪- ,‬‬

‫‪k‬‬
 ‫רפ‬ ‫מ ב ו א‬ ‫פ ר ק ט׳ ״קרי ו כ ת י ב׳‪ /‬סעיף ב׳‬ ‫מ ב ו א‬

‫אל‬ ‫א מר ריש לקיש‪,‬‬ ‫ויקרא שם א ב ר ם ב ש ם ה ׳ ) פ ׳ ו י ר א ‪/‬‬ ‫קרא—חקריא♦‬

‫)סוטה‪ ,‬י׳ ב׳(‬ ‫תקר א ויקרא‪ ,‬אלא ויקריא‬

‫ובנוגע לדרשה שלפנינו אל תקרא קבורים אלא קבוצים יש לכוין עוד ענין חאף זו!‪/‬‬
‫דאהינא‪,‬‬ ‫קבורא‬ ‫‪ ,‬ק בו׳ ף במו בנ ״ ב )ה׳ א׳(‬ ‫משום דמצינו בארמית שם »קבר' הוראתו‬
‫מלשונות מזרחיות‬ ‫מלים שיםוד!‬ ‫קהלת נמצאו‬ ‫שענינו קובץ של תמרים‪ ,‬וידוע‪ ,‬שבספר‬
‫עתיקות לבד עברית‪ ,‬ולכן מלים כאלה נתנו לדרוש‪,‬‬
‫לפנינו כמה‬ ‫ככל׳ם‪ ,‬וכסי שבא‬ ‫כמו וישתכחו‪ ,‬בחלוף‬ ‫והמלה ״וישתכחו' רריש‬
‫פעמים‪ ,‬ומצוי במקרא ‪— .‬‬
‫המבואר‬ ‫רשעתו של מטוס‪ ,‬ועש״י‬ ‫לתאר‬ ‫וכלל הדרשה הוא על דרך רמז וסימן‬
‫ל ר ו מ י להשתבח ולהתפאר בהם על נצחונו‪,‬‬ ‫ביוסישון‪ ,‬שקבץ את כלי המקדש להוליכם‬
‫אכל בעברו בים נטבעו‪ ,‬עיי׳ ש;‬

‫אלא קבוצים‪ ,‬ואל תקרא וישתכחו אלא וישתכחו‪,‬‬ ‫תקרא קבורים‬ ‫וזהו שאמר‪ ,‬אל‬
‫ב ה ^ ולכן נשתכחו ‪.‬‬ ‫שקבצם להנאתו ‪ ,‬וחשב להשתבח‬ ‫מפני‬ ‫כלומר‪ ,‬שעל כן נקברו בים‪,‬‬
‫ל ר ו מ י ‪ ,‬כי כן היו רגילים חז׳ל לכנות את רומי כשם סתמי ״עיר״‬ ‫והלשון ״בעירו' רומז‬
‫ירושלם‬ ‫על הפסוק אמלאה החרבד״ חרבה‬ ‫כמ׳ ש‬ ‫של ירושלם‪,‬‬ ‫צרתה‬ ‫מפני שהיתה תמיד‬
‫נתעלתה רומי‪ ,‬ולא רצו גם להעלות את שמה מפורש‪ ,‬וכנוה בשם ״עיר'‪ ,‬וידעו ה כ ל‪- ,‬‬

‫הקריאה בשם ה׳ לנטיעת‬ ‫לו‪ ,‬מת שייכות‬ ‫חתלת הפסוק הוא ויטע אשל ז ויתכן‪ ,‬דקשה‬ ‫*ב(‬
‫אשל‪ 5‬ולכן דריש כמו ויקריא‪ ,‬והנאור הוא‪ ,‬כי הדורש הזה‪ ,‬דיש לקיש‪ ,‬סבירא לי׳ למעלה‬
‫כדי שיתאספו אליו בהמון‪,‬‬ ‫מגדים‪,‬‬ ‫מיני‬ ‫פרדס ונטע בו כד‬ ‫כגמרא כאן‪ ,‬שעשה אברהם‬
‫וימצא מקום וסכה לקרוא בשם ה׳ ולהודיע אלהותו בעולם‪ ,‬והוי לפי זה כונה אחת לשני‬
‫‪.‬‬ ‫המאמרים‪ ,‬ואחד קשור בחכירו‪ ,‬ושניהם כאחד טונים ‪- ,‬‬
‫אמוראי בגמרא‪ ,‬חד אמר‪ ,‬שנטע פרדס עם כל מיני‬ ‫ועל הלשון ויטע אשל פליגי‬
‫מגדים‪ ,‬וחד אמר‪ ,‬שיסד פונדק ) אנ סני א(‪ .‬ולא נתבאר טעם פלוגתתם!‬

‫חדש בעולם )וכמו‬ ‫בזה‪ ,‬איך ראוי ביותר להתחיל השתרשות דבר‬ ‫ויתכן‪ ,‬דפליגי‬
‫הי׳ אז דבר חדש בעולם(‪ ,‬אש זרי‬ ‫שזה‬ ‫אלהותו‪,‬‬ ‫ה׳ ולהודיע‬ ‫שרצה אברהם לקרוא בשם‬
‫ראשי הע > חכמיו‪ ,‬גרוליו ועשיריו‪ ,‬ואחריהם המון העם מאליו ימשך‪ ,‬או כי העיקר להמשיך‬
‫גסה וקשו‪ /‬ודרוש יגיעה יתירה להבינו ולהסביר לו‬ ‫מקודם את לב ההמון‪ ,‬מפני שדעתו‬
‫ולא כן בחכמים ואנשים מנומסים ובעלי מ על ה‪ ,‬שעמהם נקל יותר לבאר‬ ‫הנדרש‪,‬‬ ‫הענין‬
‫ולפרש ולהסביר;‬
‫מעלה וכבוד‪,‬‬ ‫עם מיני מגדים יבקרו ביותר אנשים נעלי‬ ‫וידוע הו<‪ /‬כי בפרדס‬
‫חכמים ועשירים‪ ,‬ולא כן הפונדק‪ ,‬שהוא אכסניא פ שוטו‪ /‬ואליו כל אדם המוני ימשך;‬
‫לב הגדולים‬ ‫ולכן זה דםנירא לי' דהעיקר הוא לתכלית הנרצה )כמבואר( להמשיך‬
‫מצייר זה( בנטיעת פרדס עם מיני מגדי!‪ /‬שאותו‬ ‫והמכובדים שבעב‪ /‬סבירא לי׳ )כלומר‪,‬‬
‫•יבקרו אנשי מעלה וכבוד;‬
 ‫כרוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪560‬‬

‫האי על מ א אושפיזא וההיא על מ א ביתא‪ /‬דכ תי ב )ההלים‪ ,‬מ״ט(‬ ‫קרב‪-‬קגר‪.‬‬

‫קב ר ם ®^(‬ ‫אלא‬ ‫ק ר ב ם‪,‬‬ ‫אל תקרא‬ ‫לעולם‪,‬‬ ‫ב תי סו‬ ‫קרבם‬
‫)מו״ק‪ ,‬ט׳ ב׳(‬

‫בשעה שטבעו המצרים בים‪ ,‬בקשו סלאבי ה שרת לומר שירדי<‬ ‫מרב‪-‬מרא ‪.‬‬
‫מעשי ידי טובעים בים ואתם רוצים לומר‬ ‫א מר ל ה ם הקב״ה‪,‬‬
‫)פ׳ ב שלח( ולא ק ר ב זה אל זה‪ ,‬אל‬ ‫שי ר ה‪ .‬הדא הוא דב תיב‬
‫)פרקי רר״א<‬ ‫תקרא ולא ק ר ב‪ ,‬אלא ולא קרא >•'(‬

‫העם״‬ ‫^הששיך לב הטון‬ ‫הנרצה‬ ‫שעיקר ייסוד הדנר‬ ‫דסבירא ^י'‪,‬‬ ‫וסאן‬
‫מצייד זה בהתבוננות פונ ד ק‪ ,‬שהוא מקום אוםן« ^הטון ה ע ס‪ ,‬נ ס נו א ר‪—.‬‬

‫בפו בבש — נ » נ «‬ ‫אותיות‪,‬‬ ‫ודריש בהפוך‬ ‫אינו מבואר‪,‬‬ ‫קרבם בתימי בדבתיב‬ ‫דה^שון‬ ‫סג(‬

‫והרבה מאוד ן ובן רניו^ים‬ ‫שמלה ‪ -‬שי^מה ‪ ,‬זעוה ‪ -‬זועה ‪ ,‬נ^עג ^שו; — עי^גי ^שון ‪,‬‬
‫בנאור ^ערך ״מור ~ מי*‬ ‫ובמו שחשבנו במה מהן למע^ה‬ ‫בהפוך אותיות ‪,‬‬ ‫לדרוש מלים‬
‫)אות נ״ט( ‪ ,‬ובארנו מבלל ענין זה לפעלה פדק ה׳ ‪— .‬‬
‫ולבאוריי‬ ‫^‬ ‫ובתרגום יונתן תרנם הלשון קרבם בתימו ‪, :‬ב בי ת קנורתהון ישרון‬
‫)שהיתוי‬ ‫שסמך על דדשת הנטרא שלפנינו‬ ‫לו ד אי‪,‬‬ ‫מניין לו זה ן אך קרוב‬ ‫היא פל א‪,‬‬
‫תרגיטי‬ ‫זה‬ ‫‪8‬י‬ ‫באן ‪ ,‬ועל‬ ‫במובא בפנים‬ ‫קברם ‪,‬‬ ‫קרבם אלא‬ ‫תקרא‬ ‫אל‬ ‫מקובלת(‬
‫מתבאר מאוד ‪- .‬‬

‫ודדיש בחלו!*‬ ‫ברואים בבל האדם;‬ ‫הם‬ ‫יען כי איך שהוא‪,‬‬ ‫‪.‬מעשה ידי" כנוי למצרים‪,‬‬ ‫סי (‬
‫שאותיות הסמוכות נסי'*‬ ‫הבי״ת כאל׳ף ‪ ,‬מפני פמיכתם בסדר הא״ב ‪ ,‬וכלל הוא כמקרא ‪,‬‬
‫ד א״ג מתחלפות זו בזי ‪ ,‬יבתבנו מזה למעלה נפרק ששי ‪ ,‬המכונה ‪,‬חלון! ותמורה* •‬

‫)וקרוב לומר על יסוד זה דאל״ף מתחלן* עם בי*ת ‪ ,‬דהשרש ‪ ,‬ב ל ם ״ ן^ךין ^נלום״‬ ‫׳‬
‫החלים ל׳־ב( אחד הוא עם השרש ‪ ,‬א ל ם " ‪ ,‬שעני; שניהם ! סגירה ‪ ,‬מחסום( ‪.‬‬

‫ונסמך כדרשה יי )ולא קרב — ולא קרא( על הלשון דבתיב בשירת טלאבים נ‬
‫איי "י‬ ‫הלשון ולא קרא זה‬ ‫בנאור‬ ‫יאןז באן‬ ‫י׳( ‪,‬‬ ‫קדוש )ישעיה ‪,‬‬ ‫זהואמר‬ ‫זה אל‬
‫לומר שירה ‪.‬‬
‫דמדייק מה שמקודם קרא הנחים‬ ‫י׳ ל ‪,‬‬ ‫וטעם הברח דרשת מלה זו )קרב( ככלל‪,‬‬
‫מ א ח ר י ה ם ‪,,, ,‬ן תוא‬ ‫וילך ט א ח ר י ה ם‪ ,‬ויעמוד‬ ‫בלשון רבים ‪:‬‬ ‫את הטחנה‬
‫הפרטים הנקבצים כמחנה ‪ ,‬ואם בן לפי זה הי׳ להכתוב כאן לומר נ״כ בלשון רבים ‪:‬‬
‫אלה!‬ ‫אלה אל‬ ‫קרבו‬

‫ובהקבלה ללשון בזו בישעיה רכתיב‬ ‫דמוםב על קריאת המלאבים ‪,‬‬ ‫ולכן דרשו ‪,‬‬
‫ג״כ בלשון יהיר ‪ ,‬וקרא זה אל זה ‪- .‬‬
‫י‪£‬א‬ ‫מבוא‬ ‫פ י ק ט׳ ״לךי ו = ת י ב ‪ /‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬
‫פ ל ת מ ר ב ב ת )ם׳ ויקרא( אל תקר א מרבכת^ אלא מנ ב כ ת ®י(‬ ‫רכך־נבך‪.‬‬
‫)פסיקתא‪ ,‬צו(‬

‫אנו‬ ‫וגם איך קורע‬ ‫ז ה‪ ,‬איך אמרו אז משה וישראל שירה‪,‬‬ ‫בענין‬ ‫■ויש להעיר‬
‫ג שביעי של פסה פרשת השירה ‪ ,‬שאז היתה הטכיעה ;‬
‫כמבואר‬ ‫ו צ׳ ל‪ ,‬דעיקר הקפידא הוא רק על אותה שעה של הטביעה דהיינו כלילה‪,‬‬
‫שרי;‬ ‫;בפרשה‪ ,‬אבל ביום‬
‫)ל״ט ב׳( ב א ו ת ה ש ע ה‬ ‫ומדויק לפי׳ז הלשון שכנטרא בענין דרשה זו כסנהדרין‬
‫דק‬ ‫היתה‬ ‫דהקפידא‬ ‫ומשמע‬ ‫הקכ׳ה ‪,‬‬ ‫ולא הניחם‬ ‫לומר שירה‬ ‫מלאכי השרת‬ ‫‪.‬גקשו‬
‫^ ל ש ע ת הטביעה ‪5‬‬
‫עד שראה‬ ‫אמר דוד ולא אמר הללויה‬ ‫ק׳ג פרשיות‬ ‫בברכות )ט׳ ב׳( ‪j‬‬ ‫•וכן צ“ל‬
‫פסחים לענין חיוב הלל כמם‬ ‫כדילסינן בסון*‬ ‫והלל הוי כמו שירה‪,‬‬ ‫;במפלתם של רשעים‪,‬‬
‫■ראשון של פסת מפסוק ה ש י ר יהיה לכם כליל התקדש חג ;‬
‫חזינן שהקכ׳ה‬ ‫והא‬ ‫של רשעים‪,‬‬ ‫איך אמר שירה במפלתם‬ ‫קשה ג' כ‬ ‫ולכאורה‬
‫•הקפיד על מה ז‬
‫אמר‬ ‫ודור‬ ‫המפלה‪,‬‬ ‫שעת‬ ‫היא רק על‬ ‫הקפירא‬ ‫דעיקר‬ ‫לומר ג ־ כ‪,‬‬ ‫וצריך‬
‫בזמן מאוחר ‪,‬‬
‫וממוצא דבר ת רא ה‪ ,‬דמה שכתב בשו״ת חות יאיר סימן ר כ׳ ה‪ ,‬טעם מה שאין אנו‬
‫גוהגין לומר בשביעי של פסה ביוצד ‪ ,‬והתיות ישודרו ‪ ,‬משום זה שלא הנית הקב׳ה למלאכים‬
‫דעיקר הקפידא היתה רק ע^‬ ‫לפי מה שבארנו ‪,‬‬ ‫זה מספיק כלל ‪,‬‬ ‫לומר שירה ‪ -‬אין טעם‬
‫וביום אמרו גם המלאכים וגם משה וישראלן•‬ ‫הלילה )על שעת הטביעה( ולא על כל היום‪,‬‬
‫ולכן אין יסוד למניעת האמירה של הפזמון והחיות ישודרו וכו׳ ‪— .‬‬

‫ובעלי הלשון‬ ‫ודרך הז׳ל לדרוש מלה מצוינת ‪.‬‬ ‫המלה ‪.‬״מדבכת״ יחידה !!יא בכל המקרא ‪,‬‬ ‫•ה(‬
‫כתכו‪ ,,‬דשרש מלה זו הוא ‪ ,‬ר כ ך' ‪ ,‬וענינו כלילה‪ ,‬עד בו ב‪ ,‬אבל אין לזה יסוד ו מקור‪.‬‬

‫ל״ה( שענינו ‪ -‬הומה‬ ‫י ם' )איוב ‪,‬‬ ‫מלשון ‪,‬נב כי‬ ‫‪ ,‬נ כ ך' ‪,‬‬ ‫משרש‬ ‫וחז״ל דרשוה‬
‫ומתגעש ‪ ,‬והיינו שהמנחה היתה נפוחה ‪ ,‬וכסו זה שהומה ;‬
‫הנוגעות‬ ‫ודבר חלוף נו׳׳ן עם די׳ש הוא דבר רגיל ומצוי‪ ,‬מפני שהן מאותיות השטף‬
‫כלשון )למנ׳ר( ודרכן להתחלף לפעמים‪ ,‬וכמו השם נבוכדנצר ‪ -‬נבוכדרצר )ירמיה‪ ,‬מ׳ ט כ׳ ח‬
‫ועוד(‪ ,‬והפעלים ‪ :‬כ נ ע ‪ -‬כרע‪ ,‬ט מ ן ‪ -‬טמר )בראשית( ו וכן שנים — תרין ! וכן השמות בן‬
‫ובגות יבאו בארמית בר ובדתי )ולפעמים גם בעב רי ת! מה ברי ומה בר בטני )םשלי‪,‬ל*א(‪,‬‬
‫כמו בם׳ מקץ לשבר בר‪ ,‬וביחש אשה הוו‪ .‬בניה תבואת‬ ‫‪.‬וי׳־ל שהוא מענין בר ‪ -‬תכואה‪,‬‬
‫בטן!‬ ‫;הבטן‪ ,‬ומלשון הפסוק בתהלים )קכ׳ח( פרי‬
‫והלשון נשקו בר )בתהלים ב׳( יש מבארים אותו ‪ :‬נשקו את המלך שאמר אליו ה׳‬
‫״ כ ני אתד‪) -,‬תהלים‪ ,‬ז׳(‪ ,‬וצ‪-‬ל‪ ,‬שבמכוון בא כאן השם ‪ ,‬כ ר' תחת ‪ ,‬ב ך להבדילו יותר במבטא‬
‫‪4‬םן המלה ‪ ,‬פ ן' שאחריו )פן יאנף(ו‬

‫‪36‬‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪562‬‬

‫הניא‪ ,‬כשעמדו ישראל על הים‪ ,‬היו שבטים מנצחים זה עם‪.‬‬ ‫רודם~רד ים‪.‬‬
‫זה‪ ,‬זה אומר‪ ,‬אני ארד תחלה‪ ,‬וזה אומר אני ארד תחלה‪,‬‬
‫)תחלים‪ ,‬ס״ח(‬ ‫קפץ שבטו של בנימין וירד תחלה‪ ,‬שנאמר‬
‫שם בנימין צעיר רודם‪ ,‬אל הקרא רודם‪ ,‬אלא רד ים ‘‘י(■■‬
‫)סוטה‪ ,‬ל״‪ :‬א׳(‬

‫כפלה הרימון רקתך )שה״ש‪ ,‬ד׳( אל תקרא רקתך‪ ,‬אלא‬ ‫ר ^ ^ ך _ ףו קן ץ ף^‬

‫ריקתך‪ ,‬שאפילו ריקנים שבך מלאים מצות כרמון ®‪■0‬‬
‫)עירובין‪ ,‬י״ט א׳(‬

‫אבל יותר רמי לפרש השם ‪,‬בר' כאן סענין בר לבב‪ ,‬כפו ובר הייתי געיניך■‬
‫)איוב‪ ,‬י־א ד׳( ;‬
‫וגס כלשון חז׳ל עצמם נמצא חלון* מלה זו‪ ,‬והוא במס׳ מדות )פ*ג ם״ג( זר ב ו ני׳‬
‫היתוע וכתב הרע׳ב‪ 1‬רבוכה כמו נבוכה )ולמעלה בפרק ו' בארנו עפ׳י הלון* ט׳ץ עם רי*׳®‬
‫במה פסוקים ומאמרי הז׳ל(‪- .‬‬

‫המלה ‪,‬רודם' בארו המפרשים מהוראת ממשלו‪ /‬כמו וירדו בדגת הים )פ׳ בראשית(‪ ,‬יייי'‬ ‫פו(‬
‫בכם שונאיכם )פ׳ בחקתי(‪ ,‬ועוד ! אך לפי זה הי׳ צריך לומר ‪,‬רודה* ‪ ,‬כמו הוא רודה בכל“‬
‫עבר הנהר )ם'א‪ ,‬ה׳(‪ ,‬רודה באף גוים )ימעיד‪ ,‬י״ד(‪ ,‬אבלהלשון ‪,‬רודם' למובן זה איני‬
‫דבוק כלל ! ולכן מצא הדורש סמך לדרשתו זאת הבאה רק לרמז ולזכרון הדבר שרצה כי'‬
‫לחדש ‪—.‬יעיין מה שכתבט למעלה אות י׳־ב בדרך חז׳ל לדרוש מלה אחת בפרודה לשתים י­‬

‫‪■ (,,‬דריש בתופסת יו׳ד‪ ,‬בדרך אותיות אהו׳י‪ ,‬שגתוספות בנקל‪ ,‬כמו שכתבנו למעלה בםני**י■‬
‫בפרק ז׳ } ויתכן‪ ,‬דנראה לו לדרוש כן‪ ,‬משום דבסמיכות לשם ‪,‬סלח' )שהוראתו נתו‪ /‬בי׳י^י‬
‫לא מצינו כמקרא השם רמון‪ ,‬דקפלח דבלה )ש״א‪ ,‬ל׳י״ב(‪ ,‬פלח תחתית )א*ן^ ס‪-‬א מ״ז׳•‬
‫‪1‬ד‪,‬וא אבן הרחים התחתונה‪ ,‬לעומת ‪.‬פלח רכב' )שופטינ‪ /‬ט׳ נ׳ג‪ ,‬שענינו אבן הרחים־‬
‫העליונה( ‪—.‬‬
‫ויש להעיר בכלל ענין דרשה זו מפה שאמרו במנילה )ו׳ א׳(‪ ,‬בטעם שם עיר רקת־‬
‫)עיר כנחלת נפתלי‪ ,‬ועיקר שמה צפורי‪ ,‬והשם רקת הוא לכנוי‪ ,‬בדמפרש( ‪ -‬שאפילו ריי!כ'®‬
‫שבה מלאים מצות כרמון ‪ :‬ואתרי דדריש כאן בזה על כלל ישראל‪ ,‬אם כן מה רבותא רע'י'‬
‫רקת ^זהן‬
‫וצריך לומר‪ ,‬דהדורש ההוא סבירא לי׳ דהלשון רקתך )מן כפלח הרמון( באה לרר®^■‬
‫' שכמ׳ר על הפסוק ההוא‪ ,‬ולא לדרשה שלפנינו‪ ,‬ולפי זה אין כלל ישראל במעלה זו )ייי^י‬
‫‪ «« ^ 1‬מתיריג‬‫‪g,‬‬ ‫לזה השם ‪,‬צבור' שהוראתו בנוטריקו׳ן צדיקיו‪ /‬בינונים ורשעים‬
‫ביוהכ׳ס להתפלל עם העברינים( ; וכה מצוינת כזה רק העיד רקת לבדה ‪—.‬‬
‫רפב‬ ‫מבוא‬ ‫פיק ט׳ ״קרי וכתיבי ‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫^צכרת— ש ר ב ב ת ♦ אמר ריש לקיש‪ ,‬מאי דכתיב )תהלים‪ ,‬ג׳( שיני רשעים‬
‫שברת‪ ,‬אל תקרא שברת‪ ,‬אלא שרכבת ״"( )ברכות‪ ,‬נ״ד״ ב׳(‬
‫)ישעיה‪ ,‬ג״ס‬ ‫שו ה טי— ס ו ח ט י ‪ ,‬המוציא זרע לבטלה כאלו שופך דמים‪ ,‬דכתיב‬
‫הנחמים באלים תרזת כל עץ רענן‪ ,‬שוהטי הילדים בנחלים‬
‫תחת סעיפי הסלעים‪ ,‬אל תקרא שוחטי‪ ,‬אלא סוחטי *“(‬
‫)נדה‪ ,‬י״נ א׳‪1‬‬

‫באן דריש בהעתקת הבי׳ת והרי״ש ססדר מצבם‪ ,‬וגם בנשילת הבי׳ת‪ ,‬ספני שדגושה הי•^‬ ‫יח(‬
‫ובא הדגש תחת אות כפולו‪ /‬כנודע בדקדוק‪.‬‬
‫ומתבאר בגמרא‪ ,‬דזה מוסב על עוג מלך הבשן‪ ,‬שעקר הר מן ג׳ פרסי להשליבו על‬
‫ישראל‪ ,‬ונתנו על ראשו‪ ,‬ושלח הקב׳ה נמלים ונקנוהו ונכנס בצוארו וביקש לשמטו‪ ,‬ונשתרבבו‬
‫שיניו שנתרחבו וירדו וגדלו למאוד ‪ - .‬ומצינו מין עונש בזה באגדה אחת )תנא דבא״ר‪ ,‬כ׳ו(!‬
‫‪,‬לעתיד לבא נמשכים שיניהם של רשעים ב׳ד אמות )המספר כ׳ד רגיל בחז״ל לציור מספר‬
‫'‬ ‫מופרז( ‪.‬‬
‫ובטעם הכרח דרשת המלה הזאת )שברח( בכלל )אם בי היא באה רק על דיו‬
‫אסמכתא ורמז וסימן לדבר שרוצה לסמנו למען הזכרון( נראה‪ ,‬משום דבכל מקום שזכר הכתוב‬
‫נזק השינים כתב או בלשון ‪.‬נפילה' )אם שן עבדו או אמתו יפיל‪ ,‬פ' משפטים(‪ ,‬או בלשון‬ ‫י‬
‫‪.‬קהה' )ושיני בנים חקהינה‪ ,‬ירמיה ל׳א ויחזקאל י׳ח(‪ ,‬אבל לשון שנירה לא מדינו רק‬
‫כאן‪ ,‬וכבר כתבנו כמה פעמים שמדרך חז׳ל לדייק ולדרוש לשון או מלה מצוינת ‪.‬‬
‫ויש להוסיף טעם על שלא מדינו לשון שבירה בשינים זולת כאן‪ ,‬משום רפעל ‪,‬שבר״‬
‫מנח על הרוב על דבר גדול בכמות‪ ,‬כמו ויגשו לשבור הדלת )ם׳ וירא( ! ועל שבר אניה‬
‫בלב ים יאמר הכתול רוח הקדים שברך )יחזקאל‪ ,‬כ׳ז(‪ ,‬מפרק הרים ומשכר סלעים )מ׳א‪,‬‬
‫י׳ט(־‪ ,‬ועפי׳ז יובן טעם הדרשה כאן שמתחלה הגדיל אותם )את השינים( ואח׳ב שברם‪ ,‬נדי‬
‫שיקביל לזה הפעל ‪.‬שבר'‪—.‬‬
‫ועיין ברש׳י כאן שפירש אגדה זו בענין אחר לפי מהלך ענין האגדה‪ ,‬ואין‬
‫להאריך עוד‪.‬‬

‫מפרש הנחמים באלים—אלה שמתחממים תחת האלה במדורות גדולות )על דרך לשון הכתוב‬ ‫פט(‬
‫ובחטא יחמתני אמי‪ ,‬תהלים נ׳א( ; ‪-‬‬
‫ודבר חלוף שי׳ן ימני בסמ׳ך הוא מצוי ורגיל בדרשות הז׳ל‪ ,‬וטעם הדבר‪ ,‬מפני‬
‫שהם ממוצא אחד‪ ,‬זסשר״ץ מן השינים‪ ,‬ודבר ידוע הוא‪ ,‬כי אותיות שממוצא אחד מתחלפות‬
‫לפעמים ; ועל כן מדינו חלופם גם במקרא‪ ,‬כמו ‪ :‬כעם ‪ -‬כעש )עששה מכעס עיני‪ ,‬תהלים‬
‫ו׳‪-‬לו שקל ישקל כעשי‪ ,‬איוכ ו׳(! סער‪-‬שער )הים הולך וסוער‪ ,‬יוגה א׳‪-‬ומלכיהם שערו‬
‫שער‪ ,‬יחזקאל כ׳ז(•‪ ,‬פריון—שריון )מהוראת טגן ודנה( )לבשו הסריונות‪ ,‬ירמיה מ׳ו ‪ -‬וילבש‬
 ‫כרוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪564‬‬

‫שו מ ר א מ ו נ י ס ‪ -‬ש א ו מ ר י ם א מן ‪ ,‬אמר ריש לקיש‪ ,‬כל העונה אמן‪.‬בכלי הח‪/‬‬

‫פותחי; לו שערי נן עדן‪ ,‬שנאמר )ישעיה‪ ,‬כ״ו( פתהו שערים‬
‫ויבא נוי צדיק שומר אמונים^ אל תקרא שומר אמונים‪ ,‬אלא‬
‫)שבת‪ ,‬קי״ט ב׳(‬ ‫שאומרים אמן »(‬
‫שו שני ם — ש ש ו ני ם‪ .‬הובא למעלה בערך מור — מר‪.‬‬
‫תנא דבי רבי ישמעאל‪/‬‬ ‫מניין לשחיטה שהיא מן הצואר‪,‬‬ ‫ש ח ט — ס ח ט‪.‬‬

‫כתב נ‬ ‫מ ט תי‪,‬‬ ‫לי ל ח‬ ‫בכל‬ ‫א שחה‬ ‫ל פ סו ק‬ ‫ז׳ (‬ ‫)‪' 1‬‬ ‫ל ח ה לי ס‬ ‫ו ר ש ״י‬ ‫נ׳ א ( ‪t‬‬ ‫)י ש ע ״ ה‬ ‫כ ש ריו;‬ ‫צדקה‬

‫ענ׳ ל;‬ ‫מ ש כ בו‪,‬‬ ‫יג על‬ ‫ה ד מ עו ת‬ ‫ש ע ״י‬ ‫ו מ או ם‪,‬‬ ‫ס חי‬ ‫מ ל שון‬ ‫א ס ח ה‪,‬‬ ‫כ מו‬ ‫א שחה‬

‫מ״ם‬ ‫) פ ס חי ם‬ ‫מ או ר ס ה‬ ‫כ מו‬ ‫מו ר ש ה‬ ‫מ שה‬ ‫לנו‬ ‫צו ה‬ ‫תו ר ה‬ ‫ש ד ר שו ‪:‬‬ ‫ל הז ״ ל‬ ‫מ צינו‬ ‫וכה‬

‫וסחט>‬ ‫ו ש ח ט — כ סו‬ ‫א׳ (‬ ‫) כ׳ ״ז‬ ‫ו ב חו לי;‬ ‫ספר !‬ ‫א מ רי‬ ‫שפר — כ מו‬ ‫א מ רי‬ ‫א'(‬ ‫ו ב ס ו ט ה )י־״ג‬ ‫כ׳(‪,‬‬

‫) ר הי׳ א׳‬ ‫כמ שא‬ ‫י סו ר‬ ‫ה פ סו ק‬ ‫ד ר שו‬ ‫א' (‬ ‫)י׳ א‬ ‫כ ע ר כי;‬ ‫י מני ‪:‬‬ ‫כ שי *;‬ ‫הסמ״ך‬ ‫ה לוןז‬ ‫ל הי פו ך ‪:‬‬ ‫ו כן‬

‫כ הנ ה •‬ ‫ו עו ד‬ ‫מ כ ש‪,‬‬ ‫שדה‬ ‫נ מו‬ ‫ז׳ (‬ ‫)י ש עי ה‪,‬‬ ‫כו ב ס‬ ‫שדה‬ ‫) ל *ו(‬ ‫וי ק ר א‬ ‫ו ב מ׳ ר‬ ‫י שי ר‪,‬‬ ‫כ מו‬ ‫ט׳ו(‬

‫שו פ ך‬ ‫כ א לו‬ ‫נח שב‬ ‫ל כן‬ ‫ש חי ט ה‪,‬‬ ‫ב ל שון‬ ‫זה‬ ‫ענין‬ ‫ה כ תו ב‬ ‫ש הו צי א‬ ‫כ י י ען‬ ‫נ א;‪,‬‬ ‫ו ד רי ש‬

‫‪.‬‬ ‫) א ח רי( ‪— .‬‬ ‫ד מו‬ ‫את‬ ‫ו שפך‬ ‫ב ש חי ט ה‪,‬‬ ‫כ ד כ תי ב‬ ‫ד מי ם‪,‬‬

‫מעלה‬ ‫ש הו א‬ ‫א מוני ם'‪,‬‬ ‫‪ ,‬שו מ ר‬ ‫ה תו א ר‬ ‫כך‬ ‫כל‬ ‫י ק בי ל‬ ‫לא‬ ‫‪ .‬צ די ק'‬ ‫ה תו א ר‬ ‫שאחר‬ ‫ד מ דיי ק‪,‬‬ ‫י ת כן‬ ‫צ(‬

‫מי ש ר א ל‬ ‫אי ש‬ ‫כל‬ ‫על‬ ‫•ונ ח‬ ‫א מוני ם‬ ‫שו מ ר‬ ‫ה תו א ר‬ ‫כי‬ ‫י ען‬ ‫צ די ק‪,‬‬ ‫ממעלת‬ ‫נ מו כ ה‬ ‫ב מדרגה‬

‫ס ג ו ל ה ו ל ש ר ‪T‬י ם‬ ‫לי חי די‬ ‫ו מו ג ב ל‬ ‫מיו ח ד‬ ‫״ צ די ק *‬ ‫ה חו א ר‬ ‫כן‬ ‫ולא‬ ‫ו ל תו ר תו‪,‬‬ ‫ל ה׳‬ ‫בכלל‬ ‫הנ א מן‬

‫קו ר א !‬ ‫ה׳‬ ‫א שר‬

‫שו טי‬ ‫המלה‬ ‫את‬ ‫הז כ רון(‬ ‫ל ת כ לי ת‬ ‫ל ס מן‬ ‫ש רו צ ה‬ ‫לדבר‬ ‫ר מז ו פי ט;‬ ‫דרך‬ ‫)על‬ ‫ד רי ש‬ ‫ו ל כן‬ ‫‪-‬‬

‫ק לו ה‬ ‫מ פני‬ ‫ל פ ע מי ם‬ ‫לה שמט‬ ‫ד ר כו‬ ‫א הו׳י‬ ‫מ או תיו ת‬ ‫כאחת‬ ‫)א שר‬ ‫א ל׳ ף‬ ‫שחסר‬ ‫כ מו‬ ‫א מוני ם‬

‫ו עיי‬ ‫‪ ,‬ש או מ ר' ‪i‬‬ ‫ר כ תיב‬ ‫כ מו‬ ‫ו הוי‬ ‫ב׳(‪,‬‬ ‫ס עין *‬ ‫ז׳‬ ‫כפרק‬ ‫לפעלה‬ ‫מז ה‬ ‫ש כ ת בנו‬ ‫כ מו‬ ‫ה ב ר תו‪,‬‬

‫פ י רו ש י׳‬ ‫כ חו‪,‬‬ ‫דבכל‬ ‫ה תו ם'‪,‬‬ ‫ש כ ת בו‬ ‫ו כ מו‬ ‫נ כונ ה‪,‬‬ ‫ל א ם;‬ ‫ל א מ רו‬ ‫ש שו מ ר‬ ‫‪ .‬שו מ ר'‬ ‫ה ל שון‬ ‫מפר ש‬

‫נ ס מו ך( ‪.‬‬ ‫)ו עיין‬ ‫ב כ ל ‪ -‬כונ תו‬

‫מ פני‬ ‫ו מ צוי‪,‬‬ ‫רגי ל‬ ‫דבר‬ ‫ג' כ‬ ‫הו א‬ ‫א מני ם(‬ ‫למלת‬ ‫א מוני ם‬ ‫הו א׳ו ) מ מ ל ת‬ ‫ה שמטת‬ ‫ו הנ ה‬

‫ל מ עי ה‬ ‫כ מ ש׳ ב‬ ‫ל פ ע מי ם‪,‬‬ ‫לה שמט‬ ‫ד ר כו‬ ‫ק ל ה‪,‬‬ ‫ש ה ב ר תו‬ ‫א הו׳י‪,‬‬ ‫מ או תיו ת‬ ‫הו א׳ו‪,‬‬ ‫ש ג ם הו א‪,‬‬

‫חנז ג רי ם‪.‬‬ ‫ו ב ס עי ך‬ ‫כפרק‬

‫ב כונ ה ‪.‬‬ ‫א מן‬ ‫עני ת‬ ‫מעלת‬ ‫ל ה ג ד י ל ■ ו ל ה ע די ! *‬ ‫ר מז‬ ‫דרך‬ ‫על‬ ‫כא‬ ‫זו‬ ‫דר שה‬ ‫עי ק ר‬ ‫וכל‬

‫‪ -‬אי‬ ‫כונ תו‬ ‫ככל‬ ‫‪ -‬פי רו שו‬ ‫כ חו‬ ‫בכל‬ ‫א מן‬ ‫ה עונ ה‬ ‫כל‬ ‫ד ה כונ ה‬ ‫ה תו ס'‪,‬‬ ‫ש כ חנו‬ ‫מה‬ ‫ועל‬

‫‪ ,‬א ם! *‬ ‫דמלת‬ ‫א׳(‪,‬‬ ‫) ל׳ו‬ ‫ש בו עו ת‬ ‫ב מ ס'‬ ‫ש א מ רו‬ ‫מה‬ ‫ע פ׳י‬ ‫ב מ קי ש א ח ר‬ ‫כונו תיו‪ ,‬פ ר ש תי‬ ‫ככל‬

‫נו ט רי קו׳ ן‬ ‫גם‬ ‫ו הו א‬ ‫ד ב רי ם‪,‬‬ ‫ה א מנ ת‬ ‫ד כ רי ם‪,‬‬ ‫קבלת‬ ‫ה ר ב ה ‪ :‬ש בו ע ה‪,‬‬ ‫כונו ת‬ ‫ב תו כו‬ ‫כו ל ל‬

‫ש מ כיי!‬ ‫כ לו מ ר‪,‬‬ ‫א מ ן ‪,‬‬ ‫של‬ ‫כונו תיו‬ ‫כונו חיו — ב כ ל‬ ‫בכל‬ ‫ה פי רו ש‬ ‫ל שי ז ה‬ ‫ו הוי‬ ‫נ א מן‪,‬‬ ‫מלך‬ ‫אל‬ ‫‪-‬‬

‫בעיר‬ ‫ה קו ד ם‬ ‫כפרק‬ ‫למעלה‬ ‫כ א רו כ ה‬ ‫זה‬ ‫ענין‬ ‫מכל‬ ‫)ראה‬ ‫א מן‬ ‫במלת‬ ‫ה כ לו לו ת‬ ‫ה בונו ת‬ ‫כל‬

‫‪-‬‬ ‫מ או ד( ‪,‬‬ ‫ו מ עניני ם‬ ‫נ רג שי ם‬ ‫עניני ם‬ ‫כמה וכמה‬ ‫שם‬ ‫ו ב או‬ ‫״ א מ;׳ *‪,‬‬
‫רפג‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ט׳ ^קרי וכתיב״ ‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫דכתיב )פ׳ ויקרא( ושחט‪ ,‬אל תקרא ושהט^ אלא וסחט‪,‬‬

‫)חולין‪ ,‬כ׳׳ז א׳(‪.‬‬ ‫ממקום שסח חטוע ןנא(‬
‫וישטחו לחם שטח )פ׳ בעלחך(‪ ,‬אל תקרא וישטחו‪ ,‬אלא‬ ‫ש ט ח — ^צחט‪.‬‬
‫)יומא‪ ,‬ע״ה ב׳(‪.‬‬ ‫וישחטו‪ ,‬ואל תקרא שטח‪ ,‬אלא שחט‬
‫‪ -‬קבץ״‪.‬‬ ‫הובא למעלח בערך ״קבר‬ ‫ש ב ח — ש ב ח‪.‬‬
‫ש ל ש —־‪ -‬ש ל י ש‪ .‬ועשת את התבואה לשלש השנים )פ׳ בהר(‪ ,‬רבי יונתן בן‬
‫יוסף אומר‪ ,‬אל תקרא לשלש‪ ,‬אלא לשליש‪ ,‬מכאן לתבואה‬
‫)רה״ש‪ ,‬י״נ א׳(‪.‬‬ ‫דאזלינן בתר שליש נדולה‬

‫מסקוס שסח— כ^וטר‪ ,‬מםקום שםו»יא קו^ )טו׳שון ישיחנה‪ ,‬טשלי י״ב( משם חטהו‪ ,‬כלוטר‪,‬‬ ‫גא(‬
‫משם הוציא את דמו ונקהו‪ ,‬וחטא הוא מלשון נקיו;‪ ,‬כטו תחטאני באזוב ואטהר )תהי^ינע‬
‫נ׳א( ‪ .‬ודריש בחלוף שי״ן בסט״ך‪ ,‬מסני שהם טמוצא אחד )זסשר״ץ‪ ,‬סן השינים(‪ ,‬ונטו‬
‫שבארנו למעלה אות ס׳ט‪—,‬‬

‫לפי הנתיב וישטחו להם שטח‪ ,‬אין המלה ‪.‬להם' מדויקת כל בך‪ ,‬והי׳ מתר נכון לומר דשטחו‬ ‫גב(‬
‫א ותם ‪ ,‬והי' מוסב על השלו )המבואר כפרשה( ו ודריש בהפוך אותיות‪ ,‬כמו כבש ‪ -‬כשב‪,‬‬
‫שמלה— שלמה‪ ,‬זעוה ‪ -‬זועה‪ ,‬עלני לשון— נלעג לשון‪ ,‬והרבה נהנה ; ובאן דריש שטח‪-‬שחט‪,‬‬
‫ומוסב על ישראל‪ ,‬שבזה שבקשו להם בשר חאוה‪ ,‬שיש כזה משום איפור שחוטי חוץ גרטי‬
‫להם לעצמם שחיטה )בליה( במבואר בפרשה ! והלשון ‪,‬להם" הוא על דרך הלשון באסתר‪,‬‬
‫על העץ אשר הנין לו‪ ,‬ודרשו‪) ,‬מנילה‪ ,‬ט׳י א׳( לו הבין‪ ,‬בלומר‪ ,‬המן לעצמו הבין זה‬
‫העץ‪ ,‬בטו שהי' בסוף הדבר‪ ,‬שנתלה עליו‪ ,‬והבי נטי‪ ,‬וישחטו להם— להם לעצמם‪ ,‬במבואר‪—.‬‬

‫וגפקא טינה גזה לענין שמיטד‪ /‬שבל תבואה שהביאה שליש בשב יע ית לפני רא׳«‬ ‫גנ(‬
‫השנד‪ ,‬נוהגין בה מנהג שביעית כ ש ם י נ י ת‪ 1‬ועוד נ׳ט לאיזה ענינים‪ ,‬עיין בסוניא באן«‬
‫וטעם הכרח דרשת המלה )לשלש( בכלל‪ ,‬י׳ל‪ ,‬משום דהמשך הבחובים כך הוא ; ובי‬
‫תאמרו מה נאבל כשנה השביעית הן לא נזרע ונו'‪ ,‬וצויתי את ברבתי לבם בשנה הששית‬
‫ועשת את התבואה לשלש השנים וזרעתם את השנה השמינית ואבלתם מן התבואה ער השנה‬
‫התשיעית וגו׳ ״ ;‬
‫והנה לפי זה אין מבואר הלשון לשלש השנים‪ ,‬דהא אין כאן רק שתי שנים‪,‬‬
‫השביעית והשטיגיו‪ /‬ובמש״ב הרמב״ן ‪.‬שהדאגה להם היתה רק נעבור השמינית‪ ,‬כי טכיוג‬
‫שתחלת שנת השמיטה והיובל מתשרי מפירות הששית יאבלו בשביעית‪ ,‬במנהג נבל השניט‬
‫לאכול ער אחר הקציר‪ ,‬שהוא בחג השבועות‪ ,‬ונם אחרי בן‪ ,‬עד כלות טלאבת התבואוג‬
‫לזרות ולהבד״‪ ,‬עב׳ל רטב״ן בחוכננ‪ /‬ונם רש״י דחק נזה לפרש ;‬
‫ועל סמך זח דרש בסב אר בחלוף נקודות‪ ,‬ובטש׳ב למעלה אות ד׳‪ ,‬ובתוספות מ״ד‪,‬‬
‫נדרך אותיות אהו׳י־י‪ ,‬שנתוספות בנקל‪ ,‬במו‪ .‬שנתבנו לפעלה פרק ז׳‪ - .‬וע׳ םש'נ בעניו‬
‫דרשה זו בהקדמה לפרק זד‪ ,‬סימן ה׳ בהערה ‪- .‬‬
 ‫ברוד‬ ‫סכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪568‬‬

‫אמר רבי יהושע בן לוי‪ ,‬כל השם אורחותיו‪ ,‬זוכה ורואד־‬ ‫^‪— 02‬‬
‫בישועתו של הקב״ה‪ ,‬שנאמר )תהלים‪ ,‬ג׳( ושם דרך אראגו‬
‫בישע אלהים‪ ,‬אל תקרא ושם דרך‪ ,‬אלא ו״ם דרך יי(‬
‫)סו״ק‪ ,‬ה׳ א׳(‪.‬‬
‫אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן‪ ,‬ירושלים נקראת‬ ‫שמה ‪.‬‬ ‫שמה‪-‬‬
‫‪T :‬‬ ‫‪I T‬‬
‫על שמו של הקב״ה‪ ,‬דכתיב )יחזקאל‪ ,‬מ״ח מ״ה( ושם העיר‬
‫מיום ה׳ שמה‪ ,‬אל תקרא שסה‪ ,‬אלא שמה יי׳()ב״ב‪ ,‬ע״ה ב'(‬ ‫■‬
‫‪T:‬‬ ‫‪TT‬‬
‫מנא לן דשמא גרים‪ ,‬אמר רבי אלעזר‪ ,‬דאמר קרא )תהלים‪,‬‬ ‫ש מ ו ת— * שמות »‬
‫מ״ו( לכו חזו מפעלות ה׳ אשר שם שמות בארץ‪ ,‬אל הקרא‬
‫)ברכות‪ ,‬ז׳ ב'(‬ ‫שמות‪ ,‬אלא שמות »י(‬

‫קרבת‬ ‫) מ סני‬ ‫ל ס מ׳ ך‬ ‫מ ה פ כו‬ ‫ו א ח׳ ב‬ ‫ש מ א לי ‪,‬‬ ‫ב שי';‬ ‫אלא‬ ‫י מני‬ ‫ב שי')‬ ‫ת קי א ו שם‬ ‫אל‬ ‫ר׳ ל‪,‬‬ ‫‪(1 j‬‬

‫ו ה ם צו ה »‬ ‫ה תו ר ה‬ ‫ב ד ר בי‬ ‫ה לי כו תיו‬ ‫לו‬ ‫ו מ ציין‬ ‫ש מ ס ם;‬ ‫ב לו מ ר‪,‬‬ ‫ס י ם;‪,‬‬ ‫ו מ עני!‬ ‫הב ר ת ם(‬

‫ו ב ח ש בון ‪.‬‬ ‫כדעת‬

‫ד ר שו‬ ‫ב׳(‬ ‫) מ׳ ם‬ ‫ב פ ס חי ם‬ ‫כ מו‬ ‫ו ל הי פ ך‪.‬‬ ‫ב ס מ׳ ך‬ ‫י מני‬ ‫שי׳ ן‬ ‫ח לו ף‬ ‫גס‬ ‫מ ציגו‬ ‫זה‬ ‫וזו ל ת‬

‫ושחט‬ ‫א׳ (‬ ‫) ב׳ז‬ ‫ס פ ר‪ ,‬ו ב חו לי ;‬ ‫א מ רי‬ ‫כ מו‬ ‫שפר‬ ‫א מ רי‬ ‫א׳(‬ ‫)י ״ג‬ ‫ו ב סו ט ה‬ ‫מ או ר ס ה‪,‬‬ ‫ב סו‬ ‫מו ר ש ה‬

‫ז ב ט׳ ר‬ ‫ב מו י שי ר‪,‬‬ ‫א' ( י סו ר‬ ‫) י׳ ג‬ ‫ו ב ע ר בי;‬ ‫סו ת מי‪,‬‬ ‫כ מו‬ ‫שו ח טי‬ ‫א' (‬ ‫)י׳ ג‬ ‫ו ס ח ט‪ ,‬ו ב נ ד ה‬ ‫ב מו‬

‫ה שי׳ ן‬ ‫מ ת ח ל פין‬ ‫שג ם ב מ ק ר א‬ ‫פ׳ ט‪,‬‬ ‫ב או ת‬ ‫למעלה‬ ‫ל פנינו‬ ‫ב ו ב ש‪ ,‬ו עיי;‬ ‫ב מו‬ ‫בו ב ס‬ ‫וי ק ר א ) ל׳ו(‬

‫ה שיני ם‪,‬‬ ‫ט;‬ ‫ז ס ש ר׳ ץ ‪,‬‬ ‫א ח ד‪,‬‬ ‫מ מו צ א‬ ‫שחם‬ ‫מ פני‬ ‫וז ה‬ ‫דו ג מ או ת‪,‬‬ ‫שם‬ ‫ו ה ב אנו‬ ‫ה ס ט׳ ך‪,‬‬ ‫עם‬ ‫הי מני‬

‫מ ת ח ל פו ת‪.‬‬ ‫באלה‬ ‫ו או תיו ת‬

‫ו ה מ צו ר‪,‬‬ ‫ה תו ר ה‬ ‫דרך‬ ‫ע פ׳י‬ ‫ב חיי ם‬ ‫ה לי בו תיו‬ ‫ל ס ם;‬ ‫לאדם‬ ‫ש ר אוי‬ ‫זו‬ ‫דר שה‬ ‫י סו ד‬ ‫ועל‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬

‫לי‬ ‫וכתב‬ ‫שו פ טי ם(‪,‬‬ ‫) פ׳‬ ‫המלך‬ ‫בפר שת‬ ‫ה פ סו ק‬ ‫ל שון‬ ‫ואסמכתא‬ ‫ר מז‬ ‫דרך‬ ‫על‬ ‫יתפר ש‬ ‫זה‬ ‫ע פ *י‬

‫חייו‪,‬‬ ‫כלי מי‬ ‫א ת‬ ‫בו‬ ‫וקרא‬ ‫ד כ תי ב‬ ‫כ מו‬ ‫ש ה בונ ה‬ ‫כ ל י מי חייו‪,‬‬ ‫בו‬ ‫וקרא‬ ‫ה תו ר ה‬ ‫מ שנ ה‬ ‫את‬

‫ה ב ל ע פ ״י ה ת ו ר ה‪— .‬‬ ‫י הי'‬ ‫ב חייו‬ ‫י פנ ה‬ ‫א שר‬ ‫וכבל‬ ‫שי ע ש ה‬ ‫מה‬ ‫שכל‬

‫שלה ‪ ,‬שלם*‬ ‫הי ש;‬ ‫ו מנוי; ל ה ש ס‬ ‫שמה ;‬ ‫הי׳‬ ‫מ אז‬ ‫כ מו‬ ‫הו א‬ ‫ה עי ר‬ ‫ד שם‬ ‫ה בו נ ה‪,‬‬ ‫הוי‬ ‫הפ שט‬ ‫ל פי‬ ‫וו ה(‬

‫ו ב ה ר ב ב ה ־־‬ ‫וי ר א(‪,‬‬ ‫י ר א ה ‪ ,‬ס׳ ־ פ‬ ‫ה׳‬ ‫)בהר‬ ‫‪,‬י ר א ה'‬ ‫אברהם‬ ‫קראה‬ ‫ו א ח׳ ב‬ ‫ל ך (‪,‬‬ ‫פ׳‬ ‫ש לג‪/‬‬ ‫)מלך‬

‫ש א מ רו‬ ‫מה‬ ‫ע פ׳י‬ ‫וז הו‬ ‫ה' ‪j‬‬ ‫נקר א ה ב שם‬ ‫ה בנו ת ה‬ ‫מיו ם‬ ‫ש מ ה‪ ,‬ו ר׳ ל‪,‬‬ ‫ה׳‬ ‫ו ד רי ש‬ ‫י רו — ש ל ם ;‬

‫צ די קי ם ־־‬ ‫וי רו ש ל ם ‪1‬‬ ‫מ שי ח‬ ‫צ די קי ם‪,‬‬ ‫הקב״ה ‪:‬‬ ‫של‬ ‫ש מו‬ ‫על‬ ‫נ ק ר או‬ ‫של שה‬ ‫כ אן ‪:‬‬ ‫בג מ ר א‬

‫א שי‬ ‫ש טו‬ ‫זז ה‬ ‫) י ר ט י ׳ ‪ ,‬כ ״ינ(‬ ‫מ שי ח — ד כ תי ב‬ ‫ו גו' !‬ ‫ב ש מי‬ ‫הנ ק ר א‬ ‫כל‬ ‫מ׳ ג (‬ ‫)י ש עי ה‪,‬‬ ‫ד כ תיב‬

‫ה' ‪— .‬‬ ‫הר‬ ‫וי רו ש ל ם — מ בו א ר כ אן‪,‬‬ ‫צ ד קנו‪,‬‬ ‫ה'‬ ‫י ק ר או‬ ‫■‬

‫י‬ ‫עניניו כ חיי ם‬ ‫למהלך‬ ‫גו ר ם‬ ‫ש ל פ ע מי ם ש מו ש ל א ד ם‬ ‫זו ע‬ ‫ל ענין‬ ‫ב אן‬ ‫בג מ ר א‬ ‫א מ רו‬ ‫זה‬ ‫»ו(‬

‫ו מ ע שי ה ם‬ ‫ו קו רו תי ה ם‬ ‫עניני ה ם‬ ‫ע פ׳י‬ ‫שוני ם‬ ‫ש מו ת‬ ‫מ קו מו ת‬ ‫ככמה‬ ‫בג מר א‬ ‫ד ר שו‬ ‫זה‬ ‫ומטעם‬

‫רפד‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ט׳ ״קרי וכתיב״ ‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫הניא‪ ,‬לעולם ישלש ארם שנותיו שליש בטקרא‪ ,‬שליש בסשנה^‬ ‫^ ‪ 2‬נ ה— ^ צ ל ש‪.‬‬
‫שליש בגמרא ‪ ,‬שנאמר )פ׳ ואתחנן( ושננתם לבניך‪ ,‬אל תקרא‬
‫)קדושין‪ ,‬ל׳ א׳(‬ ‫ושננתם‪ ,‬אלא ושלשתם »’(‬

‫ל פנינו‬ ‫כ מ בו א ר‬ ‫ו בו'‬ ‫קרח‬ ‫ו ש מו ת‬ ‫ה מ רג לי ם‬ ‫ש מו ת‬ ‫את‬ ‫חרל‬ ‫מדר שת‬ ‫שי דו ע‬ ‫כ מו‬ ‫ב חיי ם‪,‬‬

‫ב מ קו ט ס ‪.‬‬ ‫ב תו ר ״ ת‬

‫מ ענין‬ ‫הו א‬ ‫בארץ*‬ ‫ש מו ח‬ ‫שם‬ ‫א שר‬ ‫ה׳‬ ‫‪ .‬מ פ ע לו ת‬ ‫ש ל פנינו‬ ‫ה כ תו ב‬ ‫ל שו!‬ ‫פ ש טו ת‬ ‫ו הנ ה‬

‫למעלה‬ ‫כ ת בנו‬ ‫)ו כי ה‬ ‫ה׳‬ ‫ל פ עו לו ת‬ ‫אלה‬ ‫ד ב רי ם‬ ‫ליי ח ס‬ ‫ה כ בו ד‬ ‫מן‬ ‫אין‬ ‫הן‬ ‫אכל‬ ‫ו ה ר ם‪,‬‬ ‫שממה‬

‫נ מ ש כו ת‬ ‫ש ל פ ע מי ם‬ ‫ו ה כונו‪/‬‬ ‫ש מו ת‪,‬‬ ‫ו ענין‬ ‫מ ל שון‬ ‫ד רי ש‬ ‫ל כן‬ ‫יו׳ ־ ד(‪,‬‬ ‫ב או ת‬ ‫» ב ל ת ך'‬ ‫בערך‬

‫של‬ ‫ב ש מו תי ה ם‬ ‫חז׳ ל‬ ‫ד ר שו ת‬ ‫מכמה‬ ‫למעלה‬ ‫שז כ רנו‬ ‫ו כ מו‬ ‫ה א ד‪/‬‬ ‫של‬ ‫ש מו‬ ‫אחר‬ ‫ה׳‬ ‫פ עו לו ת‬

‫‪-‬‬ ‫שוני ם ‪.‬‬ ‫אנ שי ם‬

‫או ת ד ׳ ‪- .‬‬ ‫למעלה‬ ‫ש כ ת בנו‬ ‫הי סו ד‬ ‫על‬ ‫כ אן ה מ ל ה ״ ש מו ת ״ ב ח לו ך נ קו דו ת‪ ,‬וז ה‬ ‫ד רי ש‬ ‫ו הנ ה‬

‫כ מו‬ ‫ו שננ ת ם‬ ‫ד רי ש‬ ‫או פן‬ ‫ב איז ה‬ ‫פי ר ש‬ ‫לא‬ ‫אכל‬ ‫ע ב ״ ל‪,‬‬ ‫ו שני ת‪/‬‬ ‫כ תי ב‬ ‫מדלא‬ ‫ד מ דיי ק‬ ‫פי ר ש׳י‪,‬‬ ‫‪(it‬‬
‫כז ה‪,‬‬ ‫ב סגנון‬ ‫תקרא*‬ ‫‪ ,‬אל‬ ‫ב או פן‬ ‫הו רג לנו‬ ‫שלא‬ ‫ו כ מ דו מ ה‬ ‫פ ל א‪,‬‬ ‫ל כ או ר ה‬ ‫זה‬ ‫א שר‬ ‫ו ש ל ש ת‪/‬‬

‫ב ס מו ך;‬ ‫ו עיין‬ ‫כ א ל‪/‬‬ ‫או תיו ת‬ ‫ב ח לו ף‬

‫‪ ,‬ח לון'‬ ‫או‬ ‫כ פו ל•‬ ‫‪ ,‬ח לו ף‬ ‫דרך‬ ‫על‬ ‫הו א‬ ‫כז ה‬ ‫א שר‬ ‫החד שה‬ ‫ה ק רי א ה‬ ‫ר סגנון‬ ‫ז ה‪,‬‬ ‫וי ת ב א ר‬

‫מ פני‬ ‫ל מ די ״ן‪,‬‬ ‫ב שני‬ ‫ו שננ ח ם‬ ‫מן‬ ‫הנוני ״ן‬ ‫שני‬ ‫את‬ ‫מ ח לי ף‬ ‫מתחלה‬ ‫‪t‬‬ ‫כז ה‬ ‫ב או פן‬ ‫ח לו ף'‬ ‫‪ .‬בן‬

‫הנוג ע ת‬ ‫ה שטף‬ ‫מ או תיו ת‬ ‫הם‬ ‫וגם‬ ‫ה ל שון(‪,‬‬ ‫מן‬ ‫) ד ט לנ ״ ת‪,‬‬ ‫אחד‬ ‫מ מו צ א‬ ‫הם‬ ‫ו הנו׳ן‬ ‫■ ש ה ל מ׳ ד‬

‫למעלה‬ ‫ב א רו כ ה‬ ‫ש ב א רנו‬ ‫כ מו‬ ‫בזו‪,‬‬ ‫זו‬ ‫להתחלף‬ ‫ד ר כן‬ ‫ו מז ה‬ ‫מז ה‬ ‫א שר‬ ‫)‪ ,‬ל ט נ׳ ר *(‪,‬‬ ‫ב ל שון‬

‫שהם‬ ‫מ פני‬ ‫ב שי ״ן‪,‬‬ ‫ה שני‬ ‫הל מ‪ -‬ד‬ ‫את‬ ‫מ ח לי ף‬ ‫ואח*כ‬ ‫ג' >‬ ‫ס עי ף‬ ‫ו ת מו ר ה ״(‬ ‫)‪ ,‬ח לו ף‬ ‫ו׳‬ ‫פרק‬

‫הא״ב‬ ‫בסדר‬ ‫ה ס מו כו ת‬ ‫)וי דו ע ‪ ,‬ר או תיו ת‬ ‫ו בו'‬ ‫גל* ש‬ ‫ב כ׳ ר‬ ‫אי׳ ק‬ ‫גי ת׳ א‬ ‫האלפ״א‬ ‫בסדר‬ ‫ק רו בי ם‬

‫‪ -‬ו של שתם ‪.‬‬ ‫ויו צ א‬ ‫הנז כ ר(‪,‬‬ ‫כפרק‬ ‫מז ה‬ ‫ו ב א רנו‬ ‫ז ב׳ז‪,‬‬ ‫מ ת ח ל פו ת‬

‫‪ -‬ג רון‪,‬‬ ‫‪ .‬הו;‬ ‫בערך‬ ‫למעלה‬ ‫ה ש ת מ שנו‬ ‫נז ה‬ ‫כ פו ל‬ ‫ח לו ף‬ ‫דרך‬ ‫על‬ ‫ד ר שו ת‬ ‫ו ב או פן‬

‫‪-‬‬ ‫‪ -‬ת פ ריגי ״ ‪.‬‬ ‫ב ע ר ך ‪ .‬ת פ רי חי‬ ‫ב ס מו ך‬ ‫ל הלן‬ ‫בו‬ ‫נ שתמ ש‬ ‫ז עז ד‬

‫מ מו בן‬ ‫ו שננ ת ם‬ ‫לפר ש‬ ‫דק שה‬ ‫מ שו ם‬ ‫ו שננ ת ם‪-‬ו ש ל ש ת‪/‬‬ ‫זו‬ ‫דר שה‬ ‫ענין‬ ‫ל ה ס בי ר‬ ‫ו עו ד י ש‬

‫את‬ ‫ו ש נ י ה ם‬ ‫ל כ תו ב‬ ‫הי׳‬ ‫זה‬ ‫ד ל פי‬ ‫מ שו ם‬ ‫ח כ מ י ם(‪,‬‬ ‫שנו‬ ‫מ שנ‪/‬‬ ‫) מ ל שון‬ ‫וגי ר ס א‬ ‫^ מו ד‬

‫ו ה דו ד‪,‬‬ ‫שנון‬ ‫מ מו בן‬ ‫ו שננ ת ם‬ ‫לפר ש‬ ‫נ או ת‬ ‫ו ל כן‬ ‫בני ב ם;‬ ‫את‬ ‫ולמרתם‬ ‫שכתב‬ ‫ו כ מו‬ ‫בני ך‪,‬‬

‫ב חז ״ ל‬ ‫ה רגי ל‬ ‫)ו מ ל שון‬ ‫ב פי ה ם‬ ‫ו שנוני ם‬ ‫מ חו ד די ם‬ ‫ל בני ך‬ ‫הנ שני ם‬ ‫תו ר ה‬ ‫ד ב רי‬ ‫שי היו‬ ‫ב לו מ ר‪,‬‬

‫בנ ״ ם‬ ‫ו עו ד‬ ‫ט ס ת ב ר א‪,‬‬ ‫כו ח ך‬ ‫שיננ א‬ ‫א'( ;‬ ‫)ל״א‬ ‫ב ר כו ת‬ ‫ו ש נ ו ן‪ ,‬עיין‬ ‫ח רי ף‬ ‫ש הו ר א תו‬ ‫‪ ,‬שיננ א ״‪,‬‬

‫ה כ תו ב‬ ‫נ או ר‬ ‫י הי׳‬ ‫ש אז‬ ‫ו ה ת ל מו ד‪,‬‬ ‫ה מ שנ ה‬ ‫עם‬ ‫המקרא‬ ‫ל מו ד‬ ‫ע׳י‬ ‫רק‬ ‫אפ שר‬ ‫וז ה‬ ‫בג מ ר א *( ;‬

‫ל הו ר א ת ה מ ל ה‬ ‫לנ א‬ ‫י כו ל‬ ‫אתה‬ ‫אי‬ ‫כ לו ט‪/‬‬ ‫ו שגג ת‪/‬‬ ‫תקרא‬ ‫אל‬ ‫שאמר ‪:‬‬ ‫וז ד‪,‬ו‬ ‫ו מ בו ר ר ‪j‬‬ ‫מ בו א ר‬

‫ו מ ת ל מו ד‪.‬‬ ‫ו מ מ שנ ה‬ ‫ממקרא‬ ‫ה מ שו ל ש‬ ‫ה ל מו ד‬ ‫ע פ׳י‬ ‫אלא‬ ‫מו כנ ה‬ ‫במלא‬

‫ן■‬ ‫א חיו‬ ‫במעלת‬ ‫ה ח כ מי ם‬ ‫אחד‬ ‫שאמר‬ ‫א'(‬ ‫) ט׳ ז‬ ‫י ב מו ת‬ ‫ב מ ם׳‬ ‫ב חו׳ ל‬ ‫ה ל שון‬ ‫פ ר ש תי‬ ‫ו כז ה‬ ‫*(‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרוגותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪568‬‬

‫צ ״ז‪,‬‬ ‫המשך הערה‬

‫רו א•‬ ‫אם‬ ‫כי‬ ‫ד‪ n .‬י • ם ‪,‬‬ ‫׳‪ 8‬נ ז ח‬ ‫מ ענין‬ ‫לא‬ ‫רנוין‬ ‫אפ ש־‬ ‫ש נ ו ת י ו‬ ‫י של ש‬ ‫ו ה ל שון‬

‫ש ה ל שז ר‬ ‫ב או פן‬ ‫ת ל ם ו ד ו ‪,‬‬ ‫‪ -‬י של ש‬ ‫ו ה בונ ה‬ ‫ו ג י ר ס א ‪,‬‬ ‫ל ס ו ד‬ ‫ו מ הו ר א ת‬ ‫» שנ ה'‬ ‫מפעל‬

‫‪-‬‬ ‫בנ ט ר א ‪.‬‬ ‫ו ש לי ש‬ ‫ב ד שנ ה‬ ‫ו ש לי ש‬ ‫גםקרא‬ ‫ש לי ש‬ ‫מן‬ ‫מו ר כ ב‬ ‫י הי׳‬

‫ש א מ רו‬ ‫מ ד‪.‬‬ ‫על‬ ‫זו‬ ‫דר שה‬ ‫רי ן‬ ‫ב קיו ם‬ ‫סו מ כין‬ ‫‪ ,‬ד אנו‬ ‫תם‬ ‫ר בינו‬ ‫ב שם‬ ‫ה חו ם׳‬ ‫ו כ ת בו‬

‫ב לו ל‬ ‫ב ב לי‬ ‫ד ת ל מו ד‬ ‫ו מנ מ ר ^‬ ‫מ מ שנ ה‬ ‫ממקרא‬ ‫ש ב לו ל ה‬ ‫ב ב ל‪,‬‬ ‫מ אי‬ ‫א׳ ( ‪:‬‬ ‫)כ*ד‬ ‫סנ ה ד רין‬ ‫ב מ ס׳‬

‫בנ לי ‪.‬‬ ‫ה ל מו ד‬ ‫מ אי‬ ‫כ לו מ ר‪,‬‬ ‫—‬ ‫כ ב ל'‬ ‫״ מ אי‬ ‫הג מר א‬ ‫ל שון‬ ‫ה בינו‬ ‫ו כנ ר א ה‬ ‫ע ב * ל‪,‬‬ ‫מ כו ל ס' ‪,‬‬

‫המ שך‬ ‫מ בין‬ ‫והלא‬ ‫ז ה‪,‬‬ ‫א מ רו‬ ‫ב ב לי‬ ‫ל ת ל מו ד‬ ‫ש ל מ ע ליו ת א‬ ‫דמ שמע‬ ‫ק ש ה‪,‬‬ ‫זה‬ ‫ל פי‬ ‫אך‬

‫ש ם׳~‬ ‫ש א מ רו‬ ‫כ מו‬ ‫ה ב כ ליי ם‪,‬‬ ‫ה לו מ רי ם‬ ‫ננו ח‬ ‫מ ענין‬ ‫שם‬ ‫שי רו ב ר‬ ‫מ בו א ר‪,‬‬ ‫שם‬ ‫ה סוגי א‬ ‫עני;‬

‫י ר מיוי‬ ‫ר כי‬ ‫אמר‬ ‫ו כן‬ ‫בהלכה !‬ ‫זה‬ ‫את‬ ‫זה‬ ‫ש מ ח ב לי ם‬ ‫חו ב לי ם‬ ‫נ ק ר אי ם‬ ‫שבבבל‬ ‫ח כ מי ם‬ ‫ש ת ל מי די‬

‫בזוז ־‬ ‫ופלא‬ ‫ה דו ש‬ ‫ואק‬ ‫בבל ;‬ ‫של‬ ‫ת ל מו ד ה‬ ‫‪ -‬זה‬ ‫הו שי בני‬ ‫ב מ ה ש כי ם‬ ‫ב אי כו ק‬ ‫ה פ סו ק‬ ‫על‬ ‫שם‬

‫ע ל יו ש ביו‪,‬‬ ‫מ קו ם‬ ‫ו חן‬ ‫א׳י ‪,‬‬ ‫בני‬ ‫היו‬ ‫האלה‬ ‫ש ה או מ רי ם‬ ‫מ פני‬ ‫ו לו מ די ה ם‪,‬‬ ‫ה ב ב ליי ם‬ ‫ת ל מו ד‬ ‫שגינו‬

‫ד ח שו ב א‬ ‫בארעא‬ ‫די ת כי תו‬ ‫מ שו ם‬ ‫ב ת ל מו ר ז‬ ‫מ קו מו ת‬ ‫ו ב עו ד‬ ‫ב׳ (‬ ‫) ל׳ ד‬ ‫ב מ ס׳ פ ב חי ם‬ ‫ש א מ רו‬ ‫ו כ מו‬

‫ד ח שו כ א!‬ ‫שמעתתא‬ ‫א מ רי תו‬ ‫) ב בל(‬

‫ש־ ס‬ ‫רק‬ ‫כי ה א ם‬ ‫ב ב לי‪,‬‬ ‫‪ -‬ת ל מו ר‬ ‫ב ב ל'‬ ‫‪ ,‬מ אי‬ ‫ד ד‪ ,‬פי רו ש‬ ‫ה תו ס׳ ‪,‬‬ ‫ל פי רו ש‬ ‫ק שה‬ ‫ו עו ד‬

‫ו ב רו ח‬ ‫אחד‬ ‫ב ס גנון‬ ‫כ;‬ ‫נ מו‬ ‫י רו ש ל מי‬ ‫ת ל מו ד‬ ‫גם‬ ‫והלא‬ ‫ו מ ג מ ר א‪,‬‬ ‫ו מ מ שנ ה‬ ‫ממקרא‬ ‫כ לו ל‬ ‫ב ב לי‬

‫ו מג מר א ?‬ ‫ו מ מ שנ ה‬ ‫סטקרא‬ ‫ג״כ‬ ‫ו ב לו ל‬ ‫ב ב לי‪,‬‬ ‫ת ל מו ר‬ ‫עם‬ ‫ב מ ע ט הו ל ך‬ ‫אחת‬

‫לפר ש‬ ‫אפ שר‬ ‫הי׳‬ ‫ה תו ם׳‬ ‫פי רו ש‬ ‫ר לו ל א‬ ‫ו א ת חנן‪,‬‬ ‫ב ס׳‬ ‫ת מי מ ה‬ ‫תו ר ה‬ ‫ב ס פינו‬ ‫ו כ ת בנו‬

‫ה ל מ ו ד של■‬ ‫סדר‬ ‫על‬ ‫אך‬ ‫ה ת ל מו ד‪,‬‬ ‫נו ף‬ ‫על‬ ‫בבל*‬ ‫״ מ אי‬ ‫ה ל שון‬ ‫מו ס ב‬ ‫ד אינו‬ ‫הג מר א‬ ‫כונ ת‬

‫ל מ ש נ ה ומי■‬ ‫ו טי‬ ‫לנ ר‬ ‫למקרא‬ ‫ש ר אוי‬ ‫מי‬ ‫א צ ל ם‪,‬‬ ‫מ סו ד רי ם‬ ‫ה עניני ם‬ ‫ש אין‬ ‫ה ב ב ליי ם‪,‬‬ ‫ה לו מ די ם‬

‫ו ה ת שו ב ה ■‬ ‫ה שאלה‬ ‫זה‬ ‫ל פי‬ ‫וי הי׳‬ ‫אחד ‪j‬‬ ‫לגל‬ ‫סדר‬ ‫ו אין‬ ‫מ כו ל ם‬ ‫ב לו ל‬ ‫ת ל מו ד ם‬ ‫כל‬ ‫אלא‬ ‫לג מר א ‪,‬‬

‫—‬ ‫ל מו ד ם ‪.‬‬ ‫ו ב סגנון‬ ‫ה ב ב ליי ם‬ ‫בגנו ת‬ ‫ה מ ד ב רי ם‬ ‫שם‬ ‫ה מ א מ רי ם‬ ‫יתר‬ ‫עם‬ ‫אחת‬ ‫ב רו ח‬

‫סו ט כי פ•‬ ‫אנו‬ ‫מה‬ ‫על‬ ‫מ בו אי‪,‬‬ ‫אינו‬ ‫ה תו ט׳‬ ‫ש ה עי רו‬ ‫ה עני;‬ ‫נ שאר‬ ‫ל כ או ר ה‬ ‫זה‬ ‫ל פי‬ ‫ו הנ ה‬ ‫■‬

‫כג מר א ז‬ ‫ו ש לי ש‬ ‫ב מ שנ ה‬ ‫ש לי ש‬ ‫ב מ ק ר א‪,‬‬ ‫ש לי ש‬ ‫שנו תיו‬ ‫ארם‬ ‫י של ש‬ ‫ל עו ל ם‬ ‫זה‬ ‫דין‬ ‫ב קיו ם‬

‫ח ל מוי'‬ ‫כ ל מו ד‬ ‫אלה‬ ‫בכל‬ ‫שיו צ אי ן‬ ‫ש או מ ר‪,‬‬ ‫תם‬ ‫ר בינו‬ ‫ד כ רי‬ ‫על‬ ‫מו ב א‬ ‫ק שה‬ ‫זה‬ ‫ולכד‬

‫ו כ ג ט ר א ׳י‬ ‫ו ב מ שנ ה‬ ‫במקרא‬ ‫שי ש ל ש‬ ‫ש א מ דו‪,‬‬ ‫בן‪,‬‬ ‫מ בו א ר‬ ‫לא‬ ‫המאמר‬ ‫מגו ף‬ ‫והלא‬ ‫ב ב לי‪,‬‬

‫יו צ אין ?‬ ‫אין‬ ‫לבד‬ ‫שבג מר א‬ ‫טינ ה‬ ‫שסע‬

‫ז ה > םן‬ ‫דין‬ ‫יו צ אין‬ ‫״ו אנו‬ ‫שאמד‬ ‫במה‬ ‫תם‬ ‫ר בינו‬ ‫ב ד ב רי‬ ‫אחרת‬ ‫כונ ה‬ ‫ל ר ע תי‬ ‫א מנ ם‬ ‫אך‬

‫מ ת ל מיי‬ ‫י*ב‬ ‫הלכה‬ ‫א׳‬ ‫בפרק‬ ‫ה ר ט ב׳ ם‬ ‫שכתב‬ ‫ב מו‬ ‫ו הו א‬ ‫כ ב לי ״‪,‬‬ ‫ב ת ל מו ד‬ ‫ונו׳ (‬ ‫שנו תיו‬ ‫• של ש‬

‫׳ ®*‬ ‫כ ט ש ט עו ת‬ ‫אי ך‬ ‫נתבאר‬ ‫ולא‬ ‫ע כ׳׳ ל ‪:‬‬ ‫ה רי ף‪,‬‬ ‫ש טן‪,‬‬ ‫ו פי ר ש׳יז‬ ‫לי'‪,‬‬ ‫יש‬ ‫ש טן‬ ‫״ ב כו ר‬

‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ -‬ח רי ף ;‬ ‫ש מן‬ ‫י‬

‫ב ה נ ו “ >׳‬ ‫ד‪,‬ז׳‬ ‫ונ ד ב ק‬ ‫ו ח רי פי ת(‪,‬‬ ‫שנון‬ ‫) ט ענין‬ ‫»‪2‬נון‬ ‫ה ט ל ד‪,‬‬ ‫ב חו ב‬ ‫ש הי'‬ ‫לו מ ר‪,‬‬ ‫ו ק רו ב‬

‫‪ -‬ש טן ‪,‬‬ ‫ל מי ״ ת‪ ,‬וי צ א‬ ‫ונ ע ש ה‬

‫‪L‬‬
‫רפה־‬ ‫מבוא‬ ‫ב'‬ ‫פרק ט׳ ״קרי וכ תיב‪ /‬סעיף‬ ‫מבוא‬

‫סמקדש ראשון‪ ,‬ותניא^ רבי נתן אום^‬ ‫שגי כלים נשתיירו‬ ‫שניס‪-‬ענייס ‪.‬‬
‫שנאמר )עזרא‪ ,‬ח׳ כ״ר( וכלי נחושת‬ ‫)כפולים( היו‪,‬‬ ‫שניים‬
‫מוצהב שנים חמורות כזהב‪ ,‬אל תקרא שנים‪ ,‬אלא שניים צח(‬
‫)ערכין‪ ,‬י׳ ב׳(‬
‫אמר רבי אלעזר ב; ברכיה‪ ,‬אלמלא תפלתו של חבקוק היר‬ ‫שניפ‪-‬שנים‪.‬‬
‫‪:‬־•‬ ‫‪•T‬‬
‫שני תלמידי חכמים מתכסים בטלית אחת ועוסקים בתורה‪,‬‬
‫שנאמר‪) ,‬תהלים‪ ,‬ג׳( ה׳ שמעתי שמעך יראתי ה׳ פעלך‬

‫של‬ ‫ל מו ת‬ ‫בתחלת‬ ‫ל מו ד‪,/‬‬ ‫ל של ש‬ ‫ש חיי ב‬ ‫או מ רי ם‬ ‫ד ב רי ם‬ ‫«במה‬ ‫וז ה ל שונו ‪:‬‬ ‫זו‪/‬‬ ‫ב ענין‬ ‫תו ר ה‬

‫מ זו ם נ ״ ס ■‬ ‫ב ע תי ם‬ ‫יקרא‬ ‫שבכתב‬ ‫תו ר ה‬ ‫ל ל מו ד‬ ‫לו‬ ‫» רי ך‬ ‫ולא יהא‬ ‫בחכמה‬ ‫כ שיג די ל‬ ‫אבל‬ ‫א ד ם‪,‬‬

‫תו ר ה‬ ‫דיני‬ ‫מ ד ב רי‬ ‫דבר‬ ‫י שכח‬ ‫שלא‬ ‫כ די‬ ‫ו ק ב לו ת(‬ ‫מ מו רו ת‬ ‫)ר״ל‬ ‫ה ש מו ע ה‬ ‫ש ב כ ת ב ו ר ב רי‬ ‫תו ר ה‬

‫עכ״ל ‪:‬‬ ‫ל בו' ‪,‬‬ ‫רו ח ב‬ ‫ל פי‬ ‫ב ל ב ד‪,‬‬ ‫לג מר א‬ ‫י מיו‬ ‫כל‬ ‫וי םנ ה‬

‫כ לו מ ר ״‪,‬‬ ‫הו א;‬ ‫‪p‬‬ ‫ו נ ו׳‪,,‬‬ ‫יו צ אי;‬ ‫ו א נ ו‬ ‫שאמר‬ ‫במה‬ ‫ר׳ ת‬ ‫כונ ת‬ ‫דג ם‬ ‫י׳ ל‪,‬‬ ‫זה‬ ‫ו ל פי‬

‫אל א‪-‬‬ ‫י רו ש ל מי‪,‬‬ ‫כ ת ל מו ד‬ ‫ה רין‬ ‫)ו הו א‬ ‫ב ב לי‬ ‫ת ל מו ד‬ ‫ב ל מו ד‬ ‫זה‬ ‫דין‬ ‫יו צ אי ם‬ ‫ה ג ד ו ל י ם‬ ‫א נ ו‬

‫או‬ ‫י שי ב תו‬ ‫ל בני‬ ‫ר״ת‬ ‫בן‪,‬‬ ‫שאמר‬ ‫וי תנן‪,‬‬ ‫בנ לי( ;‬ ‫ב ת ל מו ד‬ ‫הי׳‬ ‫ל מו ד ם‬ ‫ש רו ב‬ ‫ב הו ה‪,‬‬ ‫שדבר‬

‫ב ל מו ד‬ ‫בנ עו ר ם‬ ‫ה ר בו‬ ‫שבבר‬ ‫ה ג ד ו ל י ם‬ ‫על‬ ‫‪ ,‬אני'‬ ‫כמלת‬ ‫ו ביון‬ ‫א ח ד‪,‬‬ ‫ג דו ל‬ ‫לאדם‬ ‫כן‬ ‫שכתב‬

‫המקרא !‬

‫ו מ חו ל קוי ^‬ ‫שונו ת‬ ‫ל ד עו ת‬ ‫ור״ת‬ ‫ה ר מ כ׳ ם‬ ‫ד עו ת‬ ‫ש ה פ רי ד‬ ‫מ שנ ה ל ר מ ב׳ ם שם‬ ‫בלחם‬ ‫ו עיין‬

‫‪-‬‬ ‫צ בי ה ‪.‬‬ ‫כ ת א מי‬ ‫מ ת אי מו ת‬ ‫ד עו תי ה ם‬ ‫ד ב רי נו‪,‬‬ ‫‪ 1‬ל םי‬

‫ש ה ב א נ ו‪,,‬‬ ‫ר״ת‬ ‫ד ב רי‬ ‫על‬ ‫י סו ד‬ ‫בנו‬ ‫ו ב ש׳ ך‬ ‫ברט״א‬ ‫ד׳‬ ‫ס עי ף‬ ‫ר מ ״ו‬ ‫סי מן‬ ‫ביו׳ ד‬ ‫ו הנ ה‬

‫מה‬ ‫וי דו ע‬ ‫כ מ בו א ר }‬ ‫ו בו'‪,‬‬ ‫ב ב לי־‬ ‫ת ל מו ד‬ ‫לו מ די ם‬ ‫ש אנו‬ ‫א ח רי‬ ‫מ ק ר א‪,‬‬ ‫ל ל מו ד‬ ‫חיו ב‬ ‫עתה‬ ‫ש אין‬

‫זו;‬ ‫החל טה‬ ‫נגד‬ ‫ה א ח רוני ם‬ ‫ש ט ענו‬

‫ר ק‪:‬‬ ‫אלא‬ ‫ו מי ל דו ח ם‪,‬‬ ‫מנ עו רי ה ם‬ ‫י שראל‬ ‫לכל‬ ‫ר׳ ת‬ ‫בלל‬ ‫כיון‬ ‫לא‬ ‫ש ב א רנו‬ ‫ל פי‬ ‫אבל‬

‫ה ד ע ת‪,‬‬ ‫גם‬ ‫ו לז ה‬ ‫ה ר ם ב־נ‪/‬‬ ‫ו כ ד ב רי‬ ‫בי ל דו ת ם‪,‬‬ ‫מקרא‬ ‫הרבה‬ ‫ק ר או‬ ‫שכבר‬ ‫ב שני ם ו ב ח כ מ ה‬ ‫לג דו לי ם‬

‫נו ט ה‪.‬‬ ‫והסברא‬

‫ש ל ם‪-‬‬ ‫ב או ר‬ ‫ד׳‬ ‫ס עיןג‬ ‫ת ל מ ו ד׳ * (‬ ‫)‪ .‬ב תי‬ ‫ב׳‬ ‫סרק‬ ‫ב מ בו א‬ ‫למעלה‬ ‫ש כ ת בנו‬ ‫מה‬ ‫וראה‬

‫אל‬ ‫ו סי ר ש׳י ;‬ ‫ה ה גיו ן ״‪,‬‬ ‫מן‬ ‫בני כ ם‬ ‫‪ .‬מנ עו‬ ‫ב׳ {‬ ‫כ׳ ח‬ ‫) ב ר כו ת‬ ‫ה ח כ מי ם‬ ‫אחד‬ ‫ב ד ב רי‬ ‫ומתקבל‬

‫—‬ ‫עיי׳ ש‪.‬‬ ‫מ ד אי‪,‬‬ ‫יו ת ר‬ ‫במקרא‬ ‫ת רגי לו ם‬

‫מ או תיו ת א הו ״י ‪— .‬‬ ‫כאחת‬ ‫ש ר ג י ל ל ה ת ו ‪^p‬‬ ‫יו ״ ד‪,‬‬ ‫ב תו ס פ ת‬ ‫ו ד רי ש‬ ‫צ ל צ לי ם ‪,‬‬ ‫ו שני‬ ‫מ כ ת שי ת‬ ‫שני‬ ‫צ ח(‬

‫א ח־‬ ‫בי‬ ‫לו‪,‬‬ ‫י׳ ל‪.‬דק שה‬ ‫‪ .‬שני ם " מ פ ש טו‪/‬‬ ‫המלה‬ ‫ל הו צי א‬ ‫בכלל‬ ‫מ ל ה זו‬ ‫דר שת‬ ‫הכרח‬ ‫ובטעם‬

‫אבל־‬ ‫‪ .‬ח מו דו ת ״ ;‬ ‫כ לי ם‪ .,‬ו ל א‬ ‫שם‬ ‫על‬ ‫ה מו ם ב‬ ‫כ פי‬ ‫ז כ ר‪,‬‬ ‫ב ל שון‬ ‫‪ .‬ח מו די ם ״‬ ‫צ״ל‬ ‫הי'‬ ‫שני ם ‪,‬‬ ‫נקרא‬

‫‪■W V‬‬ ‫בנ די‬ ‫ו כ מו‬ ‫ה ל ש ו ן‪, ,‬‬ ‫ותפארת‬ ‫ל ע טו ר‬ ‫ח מו דו ת‬ ‫כו ת ב‬ ‫אם‬ ‫ק פי ד א‬ ‫אין‬ ‫שנ ק ר א ‪ .‬שניי ם ״‬ ‫ם כ‪/‬י‬

‫—‬ ‫זכר‬ ‫ב נ ד ל שון‬ ‫שם‬ ‫כ הו ר א ת‬ ‫ה ח מו די ם‪,‬‬ ‫תחת‬ ‫חו ל דו ת(‬ ‫) פ׳‬ ‫ה ח מו דו ת‬

 ‫בדוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪570‬‬

‫אלא בקרב‬ ‫בקרב שנים תהיה‪ /‬אל הקרא בקרב‬

‫)סוטה‪ ,‬מ״ט א'(‬ ‫שנו^‬
‫ש ‪t‬ר‪t‬‬ ‫מאי דכתיב )פ׳ ויחי( נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי‬ ‫^טפר‪-‬ספר ‪.‬‬
‫)שם^ י״ג ב'(‬ ‫אל תקרא אסרי שפר‪ ,‬אלא אמרי ספר ?(‬

‫א תיז ■‬ ‫טי ^י ת‬ ‫ע׳י‬ ‫להתקרב‬ ‫שני ם‬ ‫ש ע רי בי ם‬ ‫עד‬ ‫הת״ח‬ ‫של‬ ‫ס עניו ת ם‬ ‫הו א‬ ‫ירא‬ ‫כי‬ ‫אטר ‪,‬‬ ‫ג ט(‬

‫ט עניו ת ם ‪.‬‬ ‫או ת ם‬ ‫ה׳‬ ‫י ח י ד‪,‬‬ ‫כי‬ ‫וסכק ש ‪,‬‬ ‫ל ד‪ ,‬ת ח מ ם ‪,‬‬

‫כי ח ר‬ ‫ש ני ש‬ ‫כ ש לו מ די ם‬ ‫רק‬ ‫הו א‬ ‫ה תו ר ה‬ ‫ל מו ד‬ ‫קיו ם‬ ‫ד עי ק ד‬ ‫שני ם‪,‬‬ ‫כקרב‬ ‫ש ה נונ ד‪,‬‬ ‫וי תנן‬

‫•‬ ‫א׳‪.‬‬ ‫ז׳‬ ‫כ ת עני ת‬ ‫כ מ בו א ר‬ ‫ל ע ע טו‪,‬‬ ‫אחר‬ ‫כ ש לו מ ד‬ ‫‪1‬לא‬

‫רני‬ ‫ועל‬ ‫ה תו ר ה‪.‬‬ ‫את‬ ‫ה ח כ מי ם‬ ‫ל ח בו ב‬ ‫ו םי טן‬ ‫ר מז‬ ‫דרך‬ ‫על‬ ‫הו א‬ ‫זו‬ ‫דר שה‬ ‫עי ק ר‬ ‫וכל‬

‫ד'‪.‬‬ ‫או ת‬ ‫למעלה‬ ‫כ ת בנו‬ ‫הנ קו דו ת‬ ‫שנוי‬

‫כא‬ ‫ה מ כ ם ל ה‪,‬‬ ‫במערת‬ ‫א בי ה ם‬ ‫את‬ ‫ל ק בו ר‬ ‫יעקב‬ ‫כני‬ ‫ש כ ש ב או‬ ‫כ אן‪,‬‬ ‫בג מ ר א‬ ‫ל ה מ כו א ר‬ ‫רו סו‬ ‫‪(p‬‬

‫נ פ ת לי‬ ‫רץ‬ ‫ו אז‬ ‫הז א ת ‪,‬‬ ‫הסערה‬ ‫זנו ת‬ ‫על‬ ‫ט ענו ת‬ ‫לו‬ ‫שי ש‬ ‫ב א ס רו ‪,‬‬ ‫ה ק בו ר ה ‪,‬‬ ‫את‬ ‫ועכב‬ ‫ע שו‬

‫המערה‬ ‫את‬ ‫לי ע ק ב‬ ‫ע שו‬ ‫שמכר‬ ‫ה מ כי ר ה‬ ‫ס פ ר‬ ‫את‬ ‫א תו‬ ‫ו ה בי א‬ ‫כ אי ל ה ‪,‬‬ ‫וקל‬ ‫מ הי ר‬ ‫ל מ צ רי ם ‪,‬‬

‫ב ב ר כו תיו ‪,‬‬ ‫מנ בו או ת י ע ק ב‬ ‫אתת‬ ‫הי ת ה‬ ‫וזו‬ ‫ספר ‪j‬‬ ‫א מ רי‬ ‫ה בונ ה‬ ‫הי א‬ ‫וזו‬ ‫הז א ת ‪:‬‬

‫ו כ סו‬ ‫ה שיני ם( ‪,‬‬ ‫מן‬ ‫)ז ס ש ר ״ ץ ‪,‬‬ ‫אחד‬ ‫מ מו צ א‬ ‫שהם‬ ‫מ פני‬ ‫ב ס מ׳ ך ‪,‬‬ ‫שי ״ן‬ ‫ב ח לון!‬ ‫ו ד די ש‬

‫דונ מ או ת ‪.‬‬ ‫כמה‬ ‫עם‬ ‫פ׳י ם‬ ‫או ת‬ ‫למעלה‬ ‫מז ה‬ ‫ש כ ת בנו‬

‫נו ת!‬ ‫ש הי׳ נ פ ת ל י‬ ‫מ קו ם‬ ‫ב שו ם‬ ‫מגינו‬ ‫שלא‬ ‫ד ט דיי ק‪,‬‬ ‫י׳ ל‬ ‫בכלל‬ ‫הדר שה‬ ‫הכרח‬ ‫ובטעם‬

‫י דו ע ‪.‬‬ ‫כ עני!‬ ‫לדר שה‬ ‫יה‬ ‫מסבב‬ ‫י ל בן‬ ‫ש פי ‪,‬‬ ‫א ט רי‬

‫א ח ר‪,‬‬ ‫ל עני;‬ ‫שפד‬ ‫א מ רי‬ ‫ה ל שון‬ ‫וסבב‬ ‫ב ת ר גו מו‪,‬‬ ‫אונ ק לו ם‬ ‫חש‬ ‫דיו ק זה‬ ‫הנ ר א ה‬ ‫ו כ סי‬

‫מו ר ת‬ ‫י הון‬ ‫פי רי;‬ ‫מעבדא‬ ‫ת ד‪ ,‬י‬ ‫ו א ח סנ ת ד‪,‬‬ ‫ע ד כי׳‬ ‫י ת ר מי‬ ‫טנ א‬ ‫בארעא‬ ‫‪,‬נ פ ת לי‬ ‫כז ה ‪1‬‬ ‫ו תרג ם‬

‫תו צי א‬ ‫) ה ש ד ר‪( ,‬‬ ‫וי רו ש תו‬ ‫ח ל קו ‪,‬‬ ‫י פו ל‬ ‫כ א ר ץ טו ב ד‪,‬‬ ‫נ פ ת לי‬ ‫) ב ע ב רי ת ו‬ ‫ע ל י ה ו ך ‪ ,‬עי ־ כ‬ ‫ו מ ב ר בין‬

‫ע לי ה ם( !‬ ‫וי ב ר כו‬ ‫שיו דו‬ ‫פי רו ת' כ א לו‬

‫ובכלל‬ ‫ז ה‪,‬‬ ‫לו‬ ‫מניין‬ ‫מ או ד‪,‬‬ ‫מ פ לי אי ס‬ ‫ונ ם‬ ‫ז ת תו מי ם‬ ‫ס תו מי ם‬ ‫ה ר ב די ם‬ ‫ו הנ ה‬

‫ענינ ם ן‬ ‫»ה‬

‫ו‪ 6‬מ‬ ‫תחלה‬ ‫מ לי ח‬ ‫ל פניו‬ ‫ה בי או‬ ‫א'( ‪1‬‬ ‫) מ׳ ד‬ ‫ב ר כו ת‬ ‫ד מ ס'‬ ‫ה ט שנ ד‪,‬‬ ‫ע פ ״י‬ ‫י ת ב א רו‬ ‫אבל‬

‫ע׳ ־ כ !‬ ‫לו ‪,‬‬ ‫טפלה‬ ‫שהפת‬ ‫הפת ‪,‬‬ ‫את‬ ‫ה מ ל י ח ו פו ט ר‬ ‫על‬ ‫מברך‬ ‫ע טו‬

‫סי רו ת‬ ‫ב או כ לי‬ ‫ט פ ל ה ‪ ,‬ו מ שני ‪t‬‬ ‫ופת‬ ‫עי ק ר‬ ‫מ לי ח‬ ‫ד הוי‬ ‫מי די‬ ‫אי כ א‬ ‫טי‬ ‫בג מר א ‪s‬‬ ‫ו פ רי ך‬

‫ו ל כן‬ ‫ה ס ת‪,‬‬ ‫ם;‬ ‫ח שו בי ם‬ ‫כנ ר ת‬ ‫ים‬ ‫ארץ‬ ‫סי רו ת‬ ‫גינו ס ר‪,‬‬ ‫סי רו ת‬ ‫ו פי ר ש׳י‪:‬‬ ‫שנו‪,‬‬ ‫גינו ס ר‬

‫ע לי ה ם;‬ ‫מ ב ר כי ם‬

‫פר שת‬ ‫כ רי ש‬ ‫כ מ בו א ר‬ ‫נ פ ת לי‬ ‫של‬ ‫ב ח ל קו‬ ‫היו‬ ‫גינו ס ר‬ ‫ו סי רו ת‬ ‫די סי כנ ר ח‬ ‫י דו ע‪,‬‬ ‫ו הנ ה‬

‫בכמה‬ ‫הו א‬ ‫כ נ ר ת ‪ ,‬ו כן‬ ‫ש ד‪ ,‬ו א י ם‬ ‫כ ס פ רי ‪,‬‬ ‫שם‬ ‫ו פ ר שו‬ ‫יר שה ‪,‬‬ ‫ו ד רו ם‬ ‫ים‬ ‫נ פ ת לי ‪,‬‬ ‫בברכת‬ ‫גרבה‬

‫ב׳ ( ‪ ,‬ו עו ד ;‬ ‫)קכ״ב‬ ‫ב׳ ב‬ ‫ב׳ ( ‪,‬‬ ‫)פ*א‬ ‫ב׳ ק‬ ‫א׳( ‪,‬‬ ‫)ו׳‬ ‫ב מגי ל ה‬ ‫ב ת ל מו ד ‪1‬‬ ‫מ קו מו ת‬
‫‪/‬‬

‫רפו‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ט׳ ״קרי ובתיב״ ‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫ע לן > רו ר ת— ^צקע א רו רו ת ‪ .‬והנה הנגע בקירה הבית שקערורת )פ׳ מצורע( ‪,‬‬
‫)סיר(‬ ‫אל תקרא שקערורר^ אלא שקע ארורות קא(‬
‫אמר רבי זירא‪ ,‬כל הלן שבעת ימים בלא חלום נקרא רע‪,‬‬ ‫ש ב ע— ^צבע ‪,‬‬ ‫ש(‬
‫> ש ‪:‬ו א לי (‬
‫שנאמר )משלי‪ ,‬י״ט( ושבע ילין בל יפקד רע‪ ,‬אל תקרא ושבע‪,‬‬
‫)ברכות‪ ,‬י״ד א׳(‬ ‫אלא ושבע קב(‬

‫ט ב א י פו ל‬ ‫בארעא‬ ‫ש ה ב אנו ‪:‬‬ ‫אונ ק לו ס‬ ‫ד ב רי‬ ‫טעם‬ ‫ו ב טו ב‬ ‫ברחבה‬ ‫י ת ב א רו‬ ‫זה‬ ‫ו ע ש׳י‬

‫תגדל‬ ‫אר «‬ ‫ו ב או ר ם ‪1‬‬ ‫ע לי הון ״ ‪,‬‬ ‫ו ט ב ר כין‬ ‫טו דין‬ ‫י הון‬ ‫סי רין‬ ‫טעבדא‬ ‫ת הי‬ ‫ו א ח סנ ת ה‬ ‫ח ל קו ‪,‬‬

‫עם‬ ‫ב ע ת ש ב אי ם‬ ‫)ונ ם‬ ‫ע לי ה ם‬ ‫שי ב ר כו‬ ‫כ לו ט ר‪,‬‬ ‫ל ב ר כ ה‪,‬‬ ‫עי ק ר‬ ‫שי היו‬ ‫כאלה‬ ‫ח שו בי ם‬ ‫םי רו ת‬

‫‪- ,‬‬ ‫הי ט ב‬ ‫ה ענין‬ ‫ומתבאר‬ ‫הג מר א ‪.‬‬ ‫ו כ סוני ת‬ ‫גינו ס ר ‪,‬‬ ‫פי רו ת‬ ‫ו היינו‬ ‫הפ ת( ‪,‬‬

‫ד ב רי‬ ‫ש ב א רנו‬ ‫וממה‬ ‫מ פי ר ש׳׳י‪,‬‬ ‫אחר‬ ‫ב ענין‬ ‫הג מ ר א‬ ‫סוני ת‬ ‫פ ר שו‬ ‫ב ב ר כו ת‬ ‫שם‬ ‫ו ב תו ם׳‬

‫בז ה‪— .‬‬ ‫ו עיין‬ ‫כ ר ש׳י‪,‬‬ ‫ה פי רו ש‬ ‫מתבאר‬ ‫אונ ק לו ם‬

‫בי תו‬ ‫) מ ה ר ם(‬ ‫שו ק ע‬ ‫ו הי׳‬ ‫ו בו'‪,‬‬ ‫הו א‬ ‫א רו ר‬ ‫או מ ר‬ ‫הי׳‬ ‫ה מנונ ע‬ ‫ה בי ת‬ ‫את‬ ‫ה סו ת ר‬ ‫ש הנ הן‬ ‫ו מ פ ר ש‪,‬‬ ‫ק א(‬

‫א רו ר תו ;‬ ‫הכל‬ ‫ו ר או‬

‫על‬ ‫ב אי ם‬ ‫ב תי ם‬ ‫שנג עי‬ ‫כ׳ (‬ ‫)י ״ א‬ ‫ב מ ס׳ יו מ א‬ ‫ה מ בו א ר‬ ‫ע ש׳י‬ ‫הו א‬ ‫בכלל‬ ‫הדבר‬ ‫ו ענין‬

‫ה בי ת‬ ‫ו כ ש סו ת רי ם‬ ‫לו ;‬ ‫ש אי)‬ ‫ו אי מי‬ ‫ל א ח רי ם‪,‬‬ ‫בי תו‬ ‫מ כ לי‬ ‫ל ד מו אי ל‬ ‫רו צ ה‬ ‫ש אינו‬ ‫ל ה אי ש‬ ‫עונ ש‬

‫א רו ר תו‬ ‫כו ל ם‬ ‫‪ -‬שי ר או‬ ‫א רו ר תו'‬ ‫כו ל ם‬ ‫‪,‬ו ר או‬ ‫ה ל שון‬ ‫ב או ר‬ ‫ב ת ו כ ו ‪ ,‬וי הי׳‬ ‫א שר‬ ‫את‬ ‫כו ל ם‬ ‫רו אי ם‬

‫ר ש ע ת ו ;‬ ‫ב ש בי ל‬ ‫הבאה‬

‫הי א‬ ‫אחת‬ ‫ו ה בונ ה‬ ‫עי)'‪,‬‬ ‫צ רו ת‬ ‫על‬ ‫ב אי ם‬ ‫ב תי ם‬ ‫‪.‬נג עי‬ ‫ה ל שון ‪j‬‬ ‫א׳ (‬ ‫) ט׳ז‬ ‫ו ב מ ס׳ ע ר כין‬

‫‪,‬‬ ‫הנ׳ ל‪.‬‬ ‫דיו מ א‬ ‫הג מ ר א‬ ‫ל שון‬ ‫עם‬

‫שם‬ ‫ש הו א‬ ‫מ פני‬ ‫א׳‬ ‫או ת‬ ‫למעלה‬ ‫מ ש׳ ב‬ ‫ר א ד‪,‬‬ ‫ש ק ע רו ר ת‬ ‫מלח‬ ‫טעם הדר שה‬ ‫ו ב עי ק ר‬

‫מ איזו‬ ‫מ ר כ בו ת‬ ‫ו הי תי רו ת‬ ‫או תיו ת‪,‬‬ ‫מ של ש‬ ‫יו ת ר‬ ‫שר ש‬ ‫אין‬ ‫ו ב ל ש ה׳ ק‬ ‫או תיו ת‪,‬‬ ‫מ של ש‬ ‫יו ת ר‬ ‫ש ר שי‬

‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ונ ד ר שו ת;‬ ‫ט לי ם‪,‬‬

‫ה ב ר ת ן‪ ,‬נ י ח ן ל ה תו סן *‬ ‫ל ק לו ת‬ ‫א הו׳ ־י‪,‬‬ ‫מ או תיו ת‬ ‫כאחת‬ ‫א ל׳׳ ף‪ ,‬א ש ר‬ ‫ב תו ס פו ת‬ ‫ד רי ש‬ ‫ו עו ד‬

‫ז׳ ‪- .‬‬ ‫פרק‬ ‫למעלה‬ ‫ב א רו כ ה‬ ‫מז ה‬ ‫כ ם ש' כ‬ ‫ו ל ה ש מ ט‪,‬‬

‫ה׳‬ ‫יראת‬ ‫כי‬ ‫הו א‪,‬‬ ‫ו ה ב או ר‬ ‫יפקד רע ;‬ ‫גל‬ ‫י לין‬ ‫ו שנ ע‬ ‫ה ׳ ל חיי ם‬ ‫יראת‬ ‫ה פ סו ק »‬ ‫ל שון‬ ‫תחלת‬ ‫קב(‬

‫ר ע;‬ ‫ב ח לו ם‬ ‫יפקד‬ ‫ולא‬ ‫שבע‬ ‫ש י ח י׳ י שן‬ ‫לז ה‬ ‫ל חיי ם‪ ,‬ו ג ם‬ ‫מרמת‬

‫יפקד‬ ‫לא‬ ‫הלא‬ ‫כן‬ ‫אם‬ ‫כ מנו ח ה‪,‬‬ ‫י שן‬ ‫ש י ה י׳‬ ‫ש ה כונ ה‬ ‫א ח רי‬ ‫כי‬ ‫ל ד ק ד ק‪,‬‬ ‫ו חנ ה י ש‬

‫שלא‬ ‫פרט‬ ‫למה‬ ‫ו א׳ ב‬ ‫ב מנו ח ה‪,‬‬ ‫הי שן‬ ‫כדרך‬ ‫כ טו ב‪,‬‬ ‫לא‬ ‫וגם‬ ‫ברע‬ ‫לא‬ ‫ש הו א‪,‬‬ ‫ח לו ם‬ ‫ב כ ל‬

‫די ק א ?‬ ‫ר ע‬ ‫ב ח לו ם‬ ‫יפקד‬

‫ח לו ם‬ ‫בכל‬ ‫נפקד‬ ‫ו אינו‬ ‫י מי ם‬ ‫שבעה‬ ‫ש ה לן‬ ‫ו ל סי מן‪,‬‬ ‫ל ר מז‬ ‫ל ד רו ש‬ ‫חז׳ ל‬ ‫ס ב בו‬ ‫ו ל כן‬

‫יפקד‬ ‫שלא‬ ‫ל שר ש‬ ‫צ רי ך‬ ‫ו ל כן‬ ‫לפקת ‪,‬‬ ‫ט שגי חי ם ע ליו‬ ‫ו אין‬ ‫או חו‬ ‫ש שונ אי ם‬ ‫רע ‪,‬‬ ‫נקרא‬ ‫ש הו א ‪,‬‬

‫הדכד‬ ‫לז כי ר ת‬ ‫ו לז כ רו;‬ ‫ל ר מז‬ ‫רק‬ ‫בא‬ ‫זו‬ ‫דר שה‬ ‫עי ק ר‬ ‫וכל‬ ‫בטוב ‪- .‬‬ ‫אם‬ ‫כי‬ ‫ר ע‪,‬‬ ‫ב ח לו ם‬ ‫■‬ ‫•‬

‫‪-‬‬ ‫פ ר ק שיזזי ‪.‬‬ ‫כהמ שך‬ ‫למעלה‬ ‫כ ת בנו‬ ‫בז ה‬ ‫זה‬ ‫ה שינ ^‬ ‫ח לי פ ת‬ ‫ל ר מז ‪ .‬ו ד ב ר‬ ‫ש רו צ ה‬
 ‫ברוד‬ ‫מנדימתי(‬ ‫מהוד‬ ‫‪572‬‬

‫כנור של מקדש של שבעת ניטין‬ ‫הניא^ דבי יהודה אומר;‬ ‫‪ ^ 7‬ב ע‪ ^ -‬ב ב ע ‪.‬‬
‫שנאמר )תהלים‪ ,‬ט״ז( שבע שמהות את פניך‪ ,‬אל תקרא‬ ‫‪,‬‬ ‫היו‬
‫)עדכין‪ ,‬י״ג ב׳(■‬ ‫שבע שמחות‪ ,‬אלא שבע שמחות ל ‪0‬‬
‫^ ב ע י ס— ^טבעים ‪ ,‬שבעים בנים היו לו להסן‪ ,‬והיו מהזרים על הפתחים‪ ,‬שנאמר‬
‫)שמואל א׳ ‪ ,‬ב׳( שבעים בלחם נשכרו‪ ,‬אל תקרא שבעים^‬
‫)מנילה‪ ,‬ט״ו ב׳(׳‬ ‫אלא שבעים קי(‬

‫אמר רב הפדא‪ ,‬אין התורה נקנית אלא בסימנים‪ ,‬שנאמר‬ ‫ע^ימה‪-‬סימנה•‬

‫)פ׳ וילך‪ ,‬ל״א י״ט( ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם‪,‬‬
‫)עירובין‪ ,‬נ״ד ב'<‬ ‫אל תקרא שימה‪ ,‬אלא סימנה קל(‬

‫דבר חלון< נקודות כתבתי למעלה אות ד' ‪ ,‬ודבר הלון« השיני״; ‪ -‬למעלה םרק ‪ 1‬׳ סעיף א'‬ ‫קנ(‬
‫‪ ; ' 31‬ויתכן ‪ ,‬דדריש את פ נ יך כרמז לביהמ״ק ‪ ,‬על שם הכתוב בתורה שלש פעמים בשנו!‬
‫ידאה את פ נ י האדון ה׳ ‪ ,‬ולא יראו פ נ • ריקם ‪ .‬והכנור משמח את הלב ‪ —.‬וכל ע״קי‬
‫דרשה זו בא לרמז ולסימן לדבר הנודע מפי הקבלה והמסורה ‪—.‬‬
‫ובמ״ר ויקרא פרשה ל' איתא בענין זה ; אל תקרא שבע ‪ ,‬אלא שיע ‪ ,‬אלו שגע‬
‫מצות שבהנ )הסכות( ‪ :‬ד' מינים שבלולב ‪ ,‬סוכה ‪ ,‬חנינה ושמחה ‪ ,‬וכולן מעשיהן בשמחה ׳‬
‫כמבואר בתורה ‪ ,‬וזהו שבע שמחות‪5‬‬
‫ויש להעיר ‪ ,‬שלא חשיב נסוך המים שכחנ שתוצאת ענינו הי' בשמחה יתירה•־‬
‫ואולי חשיב רק אלה שנוהנין בחג הסכות בלבד‪ ,‬משאין כן נסוך המים לחד מ״ד הי׳ נוהג‬
‫גם בשמיני עצרת ‪ ,‬וצ״ע ‪—.‬‬

‫נסמך על המבואר בתרניו״נ ‪ ,‬דפסוק זה מוסב על בניו של הם; ‪ ,‬עיי״ש ‪ ,‬ודריש כן לרמי‬ ‫קד(‬
‫ולסימן למספר זה ; ויתכן‪ ,‬דראה בכלל לרמז זה ‪ ,‬משום דבכתוב כתיב )אסתר ‪ ,‬ז׳( ו ר י גי‬
‫בניו ‪ ,‬ואם היו לו רק אלה עשרה הנחשבים במגילה אין הלשון ‪ ,‬ו ר ו ב ״ מקביל כל נו‬
‫לענין ‪ ,‬ני מספר עשרה בנים איננו רב כל כך עד שיחשבוהו למספר הפרזי ‪ - .‬ודבר חליף‬
‫השיני"; כתבתי למעלה פרק ‪ ' 1‬סעיף א' וג׳ ‪ ,‬ודבר חלוף נקודות— למעלה אות ד׳ ‪—.‬‬

‫מדייק ‪ ,‬דהלשון ‪,‬שימה״ לא יונח על דבר אצילי ורוחני ‪ ,‬ני אם על דבר ממשי וחוסי' ׳•‬ ‫קה(‬
‫והסימן הניתן לדבר הוא כערך ענין ממשי ‪.‬‬
‫ומזה טעם הדרשה במס' סנהדרין )ו׳ ב'( על הפסוק ואלה המשפטים אשר תשי®‬
‫לפניהם )ר״פ משפטים( ‪ ,‬והקשו בנמרא ‪ :‬אשר תלמדם מבעי לי' ‪ ,‬אלא אלו כלי הדיינים*‬
‫מקל ‪ ,‬רצועה ושופר )לעונש בחרם( ‪ j‬ובאור הדבר נמו שבתבנו ‪ ,‬דמדייק דהפעל ‪.‬שי®‬ ‫’‬
‫)תשיב( יונח רק על דבר ממשי ‪ ,‬ומכיון שאמר אשר תשים לפניהם ולא אשר תלמדם‬
‫נרמז בזה ‪.‬כלי הדיינים״ ‪ ,‬שהם דברים ממשיים ‪ ,‬כמבואר ‪—,‬‬
‫רפז‬ ‫מבוא‬ ‫פרק ט׳ ״קרי וכתיב״ ‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫יה( ת ל מ ד נ ו— ת ל מ ד נ ו ♦ מאי רכתיב )תהלים; צ״ד( אשרי הגבר אשר תיסרנו יה‬
‫ומתורתך תלמדנו‪ ,‬אל תקרא תלטרנק אלא תלםרנו‪,‬רבר זה‬
‫‪• :‬ו ­‬
‫תורתך תלמדנו‪ ,‬ונזה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם‪,‬‬
‫עבד יוצא בהן לחירות‪ ,‬יםורין שמטרקין בל נופו של אדם‬
‫)ברכות‪ ,‬ה׳ א׳(‬ ‫על אחת כמה ובמה קי(‬

‫ועוד יש להסביר ענין הדרשה שלפנינו‪ ,‬משו‪ £‬דבזה חלוקה לשון ״שיםד‪ .',‬טלשון‬
‫‪,‬נתינה״‪ ,‬ני בעוד אשר הפעל ‪.‬נתינה' יורה רק על עצס מעשה מסירת הדבר‪ ,‬ולא על‬
‫איכותה וסדורה ‪ -‬הנה ״השימה* מורה על א י כ ו ת של פעולה זו ‪ ,‬אופניה ‪,‬‬
‫תכונתה וסדורה ‪i‬‬
‫ועל כן כ‪.‬תיכ כאכרהם )פ׳ וירא( ויתן אל הגד )לחם ומים( שס על שכסה ‪ ,‬הנה‬
‫השתשש כאן הכתוב בשני פעלים שונים )ויתן ‪ ,‬שם( הבאים כשעם להוראה אחת !‬
‫אך הבאור הוא ‪ ,‬ני אחרי שמסר לה כל אלה )וזה מתבאר בפעל ‪.‬ויתך( שוב‬
‫■ סידר את אלה הדברים על שכמה ‪ ,‬שינוחו בסדר ובשכוון )וזה מתבאר בפעל »שם'( )‬
‫וכן יתבאר היטב עפ׳י זה הדרשה בש׳ר דיש פרשת ויצא ‪ :‬וישם מראשותיו ‪ ,‬תקנן‬
‫)להאננים( כמין מרזב )צנור( ‪ ,‬ומדייק זה ‪ ,‬טדלא כתיב ו י ת ן או ו י נ י ח ן מראשותיו‪,‬‬
‫•רק ו ישם ‪ ,‬שהוא מורה על סדוד הדבר ותקונו ‪ ,‬וזהו תקנן )סררן( כעין מרזב ‪.‬‬
‫ובתום׳ מנחות )צ׳ד א׳( ד׳ה וששת‪ ,‬כתבו בזו הלשון ‪,.. :‬דאם כן לכתוב זנתת‪,‬‬
‫•אנל ושמת משמע שימה ברפוס'‪ ,‬עב׳ל;‬
‫וכן דרשו בגיטין )ע״ז א׳( לענין נתינת גט ‪, ,‬דכתיב ונתן— מכל מקום ‪,‬‬
‫כלומד‪ ,‬איך שתהי׳ הנת־נה‪ ,‬אפילו לא בידה ממש‪ ,‬ורק בביתה ובחצרה‪ ,‬עיי׳ש‪ ,‬וזה‬
‫מדייק מלשון ונתן‪ ,‬שמורה רק על עצם מעשה הנתינה‪,‬איך שתנתן ‪,‬‬
‫ובדדשר‪ ,‬שלפנינו מדייק‪ ,‬מדהוציא הכתוב כלשון ‪,‬שימה* ולא בלשון ‪,‬נתינוד )תן‬
‫כפיהם( משמע שצריך לסדר יפה את הלמוד‪ ,‬ומפיש‪ ,‬דזהו עש׳י סימנים הנחגים לכל דבד‪,‬‬
‫אשר כנודע הפימנים מקילים לזכרון הדבר )כי כימיהם היו שונים כע׳ם( ‪ ,‬זכמ״ש בסוגיא‬
‫כאן אין התורה נקנית אלא בםימנים‪ ,‬וכמס׳ זו )כ׳א כ׳( דרשו הפסוק דקהלת )י׳ב( ויותר‬
‫שהי׳ קהלת חכם עוד למד דעת את העם ‪ ,‬אנטרי׳ בסימנים )וע׳ מזה כתחרת ההקדמה לפרק‬
‫■‬ ‫זה כהערה( ‪ ,‬ובשבת )ק״ד א׳( עשה סימנים לתורה ‪.‬‬
‫ושי׳ן‬ ‫ודייש ‪,‬סימנה' שהיא מלה עברית‪ ,‬כמו בישעיה )כ׳ח( ושעורה נסמן‪,‬‬
‫שמאלי טתתלןז בסש׳ך‪ ,‬והנו׳ן ‪1‬וםן«‪ ,‬כמשכ״ל ש׳ז ס ״נ‪-.‬‬

‫נדאה טעם הדרשה בכלל עפ׳י ט‪-‬ש כמם׳ הוריות )י' כ'( ז ומי סני לצדיקי דאכלי תרי‬ ‫■קי(‬
‫עלטא‪ ,‬כלומר‪ ,‬שיאכלו מטוב עוה ‪ r‬ונם יקחו חלקם לעוה״ב‪ ,‬וא'כ הלא אפשד ללמוד‬
‫תורה בלא יסורים‪ ,‬אך מתוך הרחבת הלב‪ ,‬וא״כ על מה וה יבאו יסורים‪ ,‬על כרחיך‪,‬‬
‫למרק העונות ‪—.‬‬
 ‫ברוד‬ ‫)יברונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪574‬‬

‫ת פ ר י ח י ~ ת ‪ £‬ר י גי ^ מאי דכתיב )ישעיה‪ ,‬י״ז( ובבקר זרעך תפריחי‪ ,‬משל למלך‬
‫שהי׳ לו גינה מלאה כרוב נאה ומשובח‪ ,‬ונבנם לתוכה בין‬ ‫■‬
‫סצא אותה‬ ‫הערבים‪ ,‬וראה אותה נאה ומשובחת‪ ,‬ובבקר‬
‫שהפרינה‪-‬יכך אמר הקב״ה לישראל‪ ,‬ובבקר זרעך תפריחי‪,‬‬
‫)במר״ר‪ ,‬ז'<‬ ‫אל הקרא תפריהי‪ ,‬אלא תפריגי קי(‬

‫תרגיו״נ בירמיח )ט׳ח( על ד‪,‬פ׳ וריחו ‪ tth‬נמר‪-‬לא ‪8‬רג‪ ,‬ונתהלים )ק׳־ו( וימירו את נביי^■‬ ‫קז(‬
‫‪.‬‬ ‫תרגומו ופרגין‪ ,‬והוא שנוי מטובה לרעה‪.‬‬
‫ודריש כאן כמו למעלה כערך «הון— גרון* בחלון* כפול ונערך ‪,‬שנה‪-‬של׳**‬
‫עפ׳י חלוף נפול‪ ,‬או על דרך ‪,‬חלוף בן חלוף* ‪ ,‬והיינו שמתחלה מחלין* את החי׳ת סן‬
‫תפריחי בכ״ף‪ ,‬מפני קרבת הנדתס‪ ,‬אשר כלל הוא בדקדוק שאותיות הקרונות נד‪.‬גיי׳‬
‫מתחלפות‪ ,‬ובן מעינו חלום• חי׳ת עם■ כ׳ף ; חפו איש ראשו )ש׳ב‪ ,‬ט״ו(‪ ,‬וכנגדו‪ ,‬ליינ‬
‫בסתר ינפה אף )משלי‪ ,‬כ׳א(‪ ,‬ושניהם מהוראת מכפה ; וכן‪ ,‬מעי ח ם ר ם ר ו )אינה‪ ,‬א׳ז׳■‬
‫וכנגדו ‪ --‬עורנו כתנור נ כ מ ר ו )שב‪ ,‬ה׳(‪ ,‬ושניהם מהוראת חמימות> וכן‪ s‬יך ו י ה נ ש נ י‬
‫)הושע‪ ,‬ז׳( ‪ -‬י כ כ ו ש עונותינו )מינה‪ ,‬ז׳(‪ ,‬ושניהם מהוראת קשור ואגוד! וכן הפע^י®‬
‫‪,‬חשל* ו‪,‬בשל' אחים הס‪ ,‬כמו ה נ חש ל י ם אחריך )ם־ייפ תצא( היינו דך דננשלים‪ ,‬ני יי®‬
‫‪,‬חשל* ענינו הנכשל בלכתו מאין בח‪ .‬וקרוב לוהר‪ ,‬כי מלת הגוף ‪,‬אגהנן‪ -‬היא תטיייי‬
‫הדנוי מן ‪,‬אנכי* נחלוף הכ*ף בחי״ת ; ובתלמוד )מם׳ חולין( בא השם ‪,‬פדנא‪) -‬בריאר•(*‬
‫ויתכן כי מקורו משרש סרת )סרח העודף‪ ,‬פ׳ תרומה(;‬
‫ושוב מחליף את הכ׳ף הנחלף בגימ׳ל‪ ,‬שדם ממועא אחד )גיכ*ק‪ ,‬מן ד‪a‬ך(‪ /‬י®®'‬
‫נבע— כבע‪ ,‬פגר— פכר‪ ,‬ועוד כהנה‪ ,‬ונמו שנתבאר למעלה בהמשך פרק שש• ‪.‬‬
‫וכלל ענין הדרשה שלפנינו מוסב על זמן מתן חורה‪ ,‬שמקודם היו ישראל תמימי‬
‫דרך ומצניעי לכת והקדימו געשד‪ ,‬לנשמע )ס*פ משפטים(‪ ,‬ואחרי כן עשו את העגל׳‬
‫מהם הרוח הטובה והצנועה‪ ,‬והמשיל זה לגינה מלאה סירות שנשתנו כתנונתן סן הערב עי*‬
‫חבקר‪ ,‬כדמשרש‪- ,‬‬
 ‫רפח‬ ‫מבוא‬ ‫פרק י׳ ״הפארת וגדולה״ ‪ ,‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫פרק י‬
‫‪a‬פארת וגדולה״‬
‫)תכן עניני הפרק(‬
‫סעיף‬
‫מתבונת הישיבות כזמן שאהר התלמוד ‪ —.‬אהכת ‪m‬׳‪ V‬ו׳הערכת דברים וענינים שונים‬ ‫א(‬
‫בסרר ובמשטר‪ ,‬כין בעניני קודש‪ ,‬כין בעניני תול ‪ - .‬קובץ ענינים רבים בתלסומ‬
‫שנערכו ונסררו על הסדר ‪ —.‬נשים מגירות שעור הלכה ‪ - .‬מתפארת גדולת תורתם של‬
‫חכמי הישיבות כזמן שאחר התלמוד בהערז‪ /‬טעם על קריאת התואר ‪.‬גאון• להראשונים‬
‫אחר שמם ‪ :‬רב סעדיה גאון‪ ,‬רב שרירא גאון וכו'‪ ,‬ולהאחרונים קודם שמם ‪ :‬הגאון רבי‬
‫פלוני‪ - .‬עוד בהערה‪ ,‬טעם שלא נקרא משה רכינו בשם רבינו משה‪—.‬‬
‫מגדולת חכמי ישראל בתקופה שאחר ‪,‬תקופת הגאונים'‪ —.‬מהפלגת חכמתם של‬
‫יייי׳ןו ורמב׳ם ורמב׳ן ‪ —.‬בענין זה ספור גמלא מהגאון רבי חיים מוואלאזין ‪ —.‬בהעדר‪,‬‬
‫על המספר ‪,‬אלן* שנים' שכקהלת )ו׳ ו׳( ‪ - .‬כהערד‪ ,‬מגדולת תורתו של מהר׳י קולין‪,‬‬
‫והערה על דברים חריפים של הגר״א מווילנא ‪- .‬‬
‫מדרך הראשונים בתשובותיהם לשואליהם בדיני התורה להשיב תשובות קירות‬
‫והחלטיות ‪ —.‬דוגמאות מהן ‪ - .‬תעודת הישיבות גם לצרף ולזכך את מדות הנפש ‪—.‬‬
‫בענין זה דברים נרגשים מרב האי גאון ‪—.‬‬

‫מתבונת הישיבות לפנים במדינות אשכנז ופולניא‪ - .‬גאוני החריפים‪ —.‬פשר דבר‬ ‫ב(‬
‫בין החריפים המפולפלים ובין הלומדים לחקר הלכה‪ - .‬עוד בהערה‪ ,‬כאור המאמר במם'‬
‫מגילה )ו׳ א׳( ארץ שנער הרה ובו׳ ‪ - .‬זברון לישיבת )עיר( נירנכורג‪ ,‬ובאור דברים‬
‫גפלאיב‪ /‬כמו דברי חידה ‪ ,‬כספר םהר״מ שי׳ף ‪ —.‬מפפר יקר המציאות ‪,‬יון מצולה* על‬
‫תכונת הישיבות כפולניא כמאה הרביעית למניננו ‪ —,‬מנסיעות החכםים‪ ,‬ראשי הישיבות‬
‫והתלמידים ליומי דשוקי גדולים )ירידים( ‪- .‬‬
‫מערכה יפה מבית תלמוד תורה באמשטרדם‪ ,‬כשלש מאות שנה לפנים ‪ - .‬בהערד‪,‬‬
‫מתכונת מורי שעות )שעונים( בימים קדמונים‪ —.‬לפתרון המלה ‪,‬בלע׳ז* בפירש׳י‪—.‬‬
‫‪/‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫•‪576‬‬

‫א‪.‬‬

‫אחרי אשר בחסד ד‪ *,‬תכנתי וערכתי‪ ,‬פרשתי ויארהי‬

‫את הדבר אשר הרה והנה לבי על חקר והכאור דרכי המקרא‬
‫בסגנונם ובלשונם‪ ,‬ברוחם וכטעמם‪,‬‬ ‫והאגדות‬ ‫והתלמוד‬
‫בדרכיהם קודש‪ ,‬בארהותיהם משפט ויושר‪ ,‬ובנמוסיהם כבוד‬
‫ואמונה; ואקדיש לוה שבעה פרקים רצופים )נ׳ — ט׳{‬
‫גדולי הכמות ורבי האיכות; —‬
‫אחרי זאת‪ ,‬אשוב עתה אל הדבר אשר עמדתי בו‬
‫בתהלת ה מ ב ו א ; אל ציור הליכות עולם התורה‪ ,‬ספרות‬
‫ישראל ומעלות ההכמים בימי קדם; ועל כל אשר בארתי‬
‫מזה למעלה בהמשך הפרק השני )״בתי תלמוד"( אוסיף עתה‬
‫לבאר תכונתם ומהלכם וכל עניניהם ;‬

‫ואומר‪:‬‬
‫בי מאז חתימת התלמוד לאי פסקו ישיבות מישראל ‪ ,‬בארץ ישראל ובכבל ואחרי‬
‫ב; בכל ארצות הגזלה ‪ :‬ומאז ומעולם לא אלמן_ ישראל מה׳ ומתורתו ‪ ,‬ובכל דור ודור ׳‬
‫במשך הגלות הארוך עם כל תלאותיו ומצוקותיו והעוני הגדול אשר ראה והש עמנו בכל‬
‫■סשך ימי נדודו וטלטולו בעמים וממלכות‪ ,‬בגוים וארצות — הנה כמעט אך מצאו‬
‫•הנדחיס מנוח לכף רגלם‪ ,‬ובמעט הצליחו למצוא חית ירם‪ ,‬נשאו עיניהם אל הרוערי‬
‫■אותם מעודם‪ ,‬שומר הברית והחסר לבני יעקב בארצות פזוריהם‪ ,‬וישאו את נפשם לשמור‬
‫■לו את ברית תורתו שלא ימוש מפי זדעם; ויהיו להם מוסדי הישיבות לאבן שתיה‬
‫להכיל את‪-‬משאת נפשם זאת; ויתנו את לבם והקדישו את כל מעינם וחושיהם‬
‫והרגשותיהם להרחיבן ולפארן ‪ ,‬להעריצן ולהקדישן ‪ ,‬ולעשותן ללב האומה‪ ,‬לרי^‬
‫זלגשמתה‪ ,‬ובהן ראו וציירו להם סמל היסוד והבסים לתקיפת מצב ישראל הרוחגי‪/‬‬
‫לתורתו ולספרותו ולכל הכבודה הנלוית אליהם )וארחיב אי״ה הדבור על זה לרילז‬
‫במבוא ‪ ,‬פרק י״נ סעיף א'( •‬
‫ובספר ״מסעות רבי בנימין" משנות המאות האמצעיות לאלף החמישי יסופר‪- ,‬י‬
‫בעיר בנדד )בבבל( לבדה נמצאו עשר ישיבות‪ ,‬ולבל אחת ראש‪ ,‬וראש אחד לכולם•‬
‫ובספר ״סבובי רבי פתחיה" )קרוב לזמן הנזכר( יסופר מעין זה‪ ,‬כי בישיבויז‬
‫בגדד נמצאים כאלפים תלמידים‪ ,‬ומהם יותר מחמש מאות מובהקים‪ ,‬ועל יד‬
‫ד‪,‬ישיבה מתורגמן ‪ ,‬אשר יפרש לתלמידים את דברי הרב כדרך קלה ומסודרד‪ ".‬ן‬
‫רפט‬ ‫מבוא‬ ‫פרק י׳ ״הפארת וגתלה״‪ ,‬ס״יו> א׳‬ ‫מבוא‬

‫ונראה‪ ,‬דלמשרה זו )מתורגמן( מכוונים דברי רש״י במם׳ ברבות )נ״ז א׳( שכתב‬
‫בסמיכות ללשון הגמרא ״ראש לבני כלה" בזו הלשון ‪ :‬״ראש לתלמ ‪T‬י הרב‪ ,‬והוא ראש‬
‫ומפרש לתלמידים שמועתם אחר שעמד הרב והם חוזרים על שמועתם‪ ,‬ויש‬ ‫‪,‬‬ ‫לבני כלה‬
‫עכ״ל ‪I‬‬ ‫ה ל ^י ם שלא יבינו בדברי הרב כל הצורך ‪ ,‬וזה מבינה להם" ‪,‬‬

‫בארתי למעלה פרק ב׳‬ ‫לבני ישיבה‪,‬‬ ‫ובאור השם ״ראש לבני כלה״ ביחש ראש‬
‫סעיף א׳ ‪ ,‬כי הוראת שם ״כלה״ בארמית הוא אסיפה וקבוץ ‪ ,‬ונקראת כן הישיבה על שם‬
‫קבוץ חכמים ותלמידים בשעת דרשת החכם ‪ ,‬עיי״ש ‪— .‬‬
‫בעל משרה אחת בישיבות שבבבל בשם ״ראש‬ ‫ועוד יזכיר ר׳ פתחיה הנזכר‬
‫שאמר אחד החכמים‬ ‫הסדר״ ולא נתבאר ענינו ‪ ,‬ומצינו רק בתלמוד )פסחים‪ ,‬ק״ה ב׳(‬
‫ונם באור זה לא יספיק לנו‬ ‫הלכות״ ;‬ ‫״אנא סדרנה אנא״ ‪ ,‬ופרשו המפרשים ״מסדר‬
‫להבין ענינו לאשורו ; וכפי הנראה ‪ ,‬ענינו הוא ללמד את התלמידים איך ל ס ד ר חקירת‬
‫על אפניו ‪ ,‬מראשית חקירתו עד קץ חריצות‬ ‫דבר‬ ‫ומשפט ‪,‬‬ ‫בסדר‬ ‫והלכה‬ ‫כל עגין‬
‫טוב ומועיל ‪ ,‬ומלמד לאדם להחזיק במעוז הסדר‬ ‫משפטו ־‪ ,‬וזה אמנם למוד נאה ויפה ‪,‬‬
‫‪/‬‬ ‫דבר כמשפטו ובמתכונתו ‪ ,‬ביושר ההשקפה על כל ענין וענק‬ ‫במערכת‬ ‫ככל דבר ‪,‬‬
‫וגם בעניני חול ובדרכי החיים;‬
‫‪t‬‬ ‫בה בלמודיהם‬ ‫מדת* הסדר ‪ ,‬והחזיקו‬ ‫ומצינו להז״ל שהוקירו הרבה מדה זו ;‬
‫‪.‬‬ ‫'בדרכיהם ובבל עניגיהם;‬
‫ובפסחים‬ ‫אדם שבחו של מקום )ברכוה‪ ,‬ל״ב א׳(;‬ ‫יסדר‬ ‫וכה אמרו‪ :‬לעולם‬
‫)נ״דא׳( ס ו ד ר ן לברכות על הכוס; ובתענית )ח׳ א׳( מ ס ד ר מתניתא; וביומא)ל״ח ב׳(‬
‫‪ D‬ס ד ר אנדתא ‪.‬‬

‫וכן הכנו ותקנו כמה וכמה ענינים על ה ס ד ר ‪ ,‬כמו ;‬

‫פסח‬ ‫סדר קרבן‬ ‫א(‬

‫פסח‬ ‫ליל‬ ‫סדר‬ ‫ב(‬
‫)תעניות‪ ,‬ט״ו א׳(‬ ‫סדר תעניות‬ ‫נ(‬
‫)שם‪ ,‬כ״ד ב׳(‪.‬‬ ‫סדר מעמדות‬ ‫ד(‬
‫)מגילה‪ ,‬י״ז ב׳(‪.‬‬ ‫סדר תפלה‬ ‫ה(‬
‫)יומא‪ ,‬כ״ד ב׳(‪.‬‬ ‫סדר אברים להקרבה‬ ‫ו(‬
‫ל״ג א׳^‬ ‫) ״‬ ‫סדר המערכה‬ ‫ז(‬
‫‪U‬‬ ‫‪II‬‬ ‫)‬ ‫סדר שני ׳גזרי עצים‬
‫■ח(‬
‫פ״ז ב׳^‬‫ט( פדר ודוי של יוהכ״פ ) ״‬
‫)כתובות‪ ,‬ק״ג ב׳^‬ ‫י( פדר נשיאות‬

‫‪37‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זבתמתי(‬ ‫ע ק ן• ף‬ ‫‪578‬‬

‫)כתובות‪ ,‬ק״ג ב׳(‪.‬‬ ‫יא( סדר חכמה‬

‫)סוטה‪ ,‬י״ד ב׳(‪.‬‬ ‫יב( סדר מגתות‬
‫) ״ מ״ט א׳(‪.‬‬ ‫ע( סדר קדושה‬
‫)מנחות‪ ,‬צ״ו א׳(‪.‬‬ ‫יד( סדר הקנין‬
‫)ירושלמי עירובי!‪ ,‬ם״פ ג׳(‪.‬‬ ‫טו( סדרי מועדות‬
‫)ט״ר ויקרא‪ ,‬פ״ט(‪.‬‬ ‫טז( סדרי מרכבה‬
‫ובמגילה )כ״ט א׳( אמרו‪ ,‬חוזרי! לבסדרן‪ ,‬ובהגינה )כ״ו ב׳( סלוקו כסדורו ‪ j‬ולדוד הסל‪*/‬‬
‫ובעירובי! )נ״ד ב׳( אמרו‪ ,‬אם עושה אדם תורתי‬ ‫השיבו באורים והומים על ה ם ד ר‪5‬‬
‫חבילות חבילות‪ ,‬בלומר‪ ,‬בלא משטר ו ס ד ר ‪ ,‬תורתו מתמעטת ן ובתענית )ח' א׳(‬
‫ובסוטי‘‬ ‫אם ראית תלמיד שתלמודו קשה עליו הוא בשביל משנתו שאיננה סדורה לו ;‬
‫סדרים‬ ‫)מ״ט ב׳( אמרו על הפסוק דאיוב )י׳( אפל צלמות ולא סדרים — הא יש‬
‫תופיע מאופל‪ ,‬ועוד כמה מאמרים ממי! זה‪5‬‬
‫וכן נראה‪ ,‬כי המשרה או הפקידות שמצינו בתורה‪ ,‬שוטר‪ ,‬שוטרים )שופטים‬
‫ושוטרים( אשר בכלל לא נתבאר ענינס של שוטר ושוטרים•)‬
‫וקרוב לומר‪ ,‬שיסוד שם זה מ! ״משטר״ שענינו ״סדר״ ‪ ,‬ומלשון הכתוב באיים‬
‫)ל״ח ל״ג( אם תשים משטרו בא^ן ; והיו לפי זה פקידים כאלה שהיו ממונים ביהוד‬
‫'‬ ‫ההנהגה הסדורית א(;‬
‫ורבינו הקחש קרא בשם המעלה הזאת את הבורו הגדול ״ששה ס ד ר י משנה" י‬
‫וכן קראו חז״ל מערכת ספרי הנביאים ‪ :‬ס ד ר ן של נביאים‪ ,‬סדרן של כתובים )ב״ם׳‬
‫י ‪ T‬ב׳( ; וכן ס ד ר אליוע רבה‪ ,‬ס ד ר אליהו זוטא )כתובות‪ ,‬ק״ו א׳(‪5‬‬
‫ועוד אמרו‪ ,‬שנם התורה הקפידה הרבה על הסדר‪ ,‬עד שנם אס כבר געיםי‘‬
‫מעשה‪ ,‬רק שלא על הסדר‪ ,‬אינו כלום ; וכה אמרו ‪ :‬כל מעשה יוהכ״פ )עבודת היום(‬
‫עשאן שלא על ה ס ד ר לא יצא‪ ,‬ואם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום‪ ,‬ולמדי‬
‫מן הכתוב )יומא‪ ,‬ם׳‪.‬א ( ;‬
‫ובן אמרו במשנה תרומות )פ״נ מ״ו( המקדים תרומה לבכורים מעשר ראשי!‬
‫לתרומה ומעשר שני לראשו! עובר בל״ת‪ ,‬ובמס׳ מעש״ש )פ״ה משנד‪ .‬י״א( אם הקרים‘‬
‫מעשר שני לראשון אינו יבול להתודות;‬
‫ובמקום שהרגישו חז״ל דבר שאינו ערוך בתורה על הסדר‪ ,‬סבבוהו לכונה מיוחדי'‪/‬‬

‫ואולי גאה מ^ה זו )שטי( בח^ון* סמ׳ך בשי׳ן )ממוצא זששר׳ין‪ ,‬ם; השינים(‪ ,‬ובחלו!* רלי*^‬ ‫א(‬
‫‪-‬‬ ‫נ טי׳ ת )ממוצא דטלנ״וע מן הלשון(’ ‪ /‬ויוצא — ס ד ר ‪.‬‬
‫רצ‬ ‫מבוא‬ ‫וגדולה‪ /‬םעיו« א׳‬ ‫״מפארה‬ ‫פיק י׳‬ ‫מבוא‬

‫מחודשות )ב״ק‪ ,‬ק׳׳ז א׳(‪.‬‬ ‫ובא להורות הלכות‬ ‫כ א ן‪/‬‬ ‫זאטרו ״עירוב פרשיות יש‬
‫״צלמות״ ‪ :‬באיוב )י׳( צלמות ולא‬ ‫ובמקרא מצינו‪ ,‬כי ההיפך מן ״סדרים״ נקרא‬
‫ומזה מתבאר‪ ,‬עד כמה יקר ענין הסד^ עד‬ ‫)ועיין למעלה מסוטה מ״ט ב׳(‪,‬‬ ‫סדרים‬
‫מות ;‬ ‫■שהפכו כמו יתלונן בצל‬

‫בפני עצמו‪,‬‬ ‫ת ל היה נחשב להם לחז״ל ענין הסדור לדבר חשוב‬ ‫וגם בעניני‬
‫וכנראה מהדין המתבאר במם׳ כ״ב )פ״ט א׳( בענין אבנים סדורות ואבנים צבורות ובלתי‬
‫סדורות‪ ,‬נתנו יפוי זכות ■בדין לאלה שסדורות ; וכן תקנו סדור בעל חוב וסדרי ערכין ;‬
‫אלא שחשבו את דבר הסדר למין כשרון מיוחד ואומגת יפה‪ ,‬כנראה‬ ‫ולא עוד‪,‬‬
‫ה ם ד ר י ן ובו׳ ‪ ,‬שפירושו‪,‬‬ ‫ס״פ ד׳ ‪ :‬כל שעסקו עם הנשים‪ ,‬כגון‬ ‫סתוספתא קדושין‬
‫אומנים שהיו מסדרין את שערות הראש וסריקותן ‪5‬‬
‫ובספר ״מבחר הפנינים״ לרבי ישעיה הבדרש״י כתב בק יתר מאמרי חכמה ‪ :‬״סדר‬
‫ההוצאה — חצי הפתסה״ ■)וכעת ועא מאמר שגור בעולם( ‪.‬‬

‫ישיבה״ ‪ ,‬וי״ל הטעם ביחש‬ ‫רא ש‬ ‫ואמנם בחולין )קל״ז כ׳( פירש״י ״ראש הסדר —‬
‫כי כפי המתבאר‪ ,‬ענין הסדור כלמוד הוא אחד מיסודי ההוראה‬ ‫הואר זה לראש ישיבה‪,‬‬
‫מהרב להתלמיד‪ ,‬והוא היתד שעליו הלוים משפטי אמת וצדק‪ ,‬יושר ונכוחה‪ ,‬בכל דבר‬
‫זענין ובכל מהלך חיי האדם‪ ,‬ועל שם זה כנור‪51‬‬
‫קראו לבית תלמוד ״בית סדרא״‪ ,‬וזה ג״כ מכוון‬ ‫)ס״פ א׳(‬ ‫ובירושלמי סוכה‬
‫י‬ ‫לבאורגו הנזכר‪.‬‬
‫ונחשב לכנוי כבוד‬ ‫וכפי הנראה הי׳ הואר ״ראש הסדר" מכובד הרבה לחכמים‪,‬‬
‫לעטר בו את החכמים המצוינים‪ ,‬שכן מצינו כאחת מאגרות הרמכ״ם‪ .‬שנתן רשות‬
‫לפתוח בבגדד בית מדרש ללמד לרבים בחנם‪,‬‬ ‫לו‪ ,‬רבי יוסף עקנין‪,‬‬ ‫לתלמידו החביב‬
‫ובגלל זה כבד אותו בתואר ^‪,‬ראש הסדר״ ‪— .‬‬

‫בבגדד רבי אלעזר ב״ר צמח‪ ,‬הוא‬ ‫ובזכור רבי פתחיה הנזכר את ראש הסדר‬
‫כותב ‪,,‬כי הוא‬ ‫מפליג הרבה בשבחיו זבמעלותיו‪ ,‬ובין יתר כשרוני המעלות אשר לו‪,‬‬
‫ב ב י ת המקדש״‪— .‬‬ ‫ואחיו יודעים לנגן הזמירות כמו שהיו המשוררים ' מ נ ג נ י ם‬

‫יספר רבי פתחיה‬ ‫ועוד דבר נרגש ומענין מאוד‪ ,‬ואשר אין חזיונו נפרץ כלל‪,‬‬
‫בספרו הנזכר מתכונת מעמד התורה בבגרד‪ ,‬כי ״לראש הישיבה שם‪ ,‬רבי שמואל הלוי‪,‬‬
‫והיא בקיאה במקרא ובתלמוד ומלמדת לבחורים‪ ,‬והיא סגורה )עצורה(‬ ‫אך בת אחת‪,‬‬
‫בבנין דרך הלון אהד‪ ,‬והתלמידים מבחוץ אינם רואים אותה״ ‪ ,‬עכ״ל‪. 5‬‬
‫ומעין■ עובדא כזו יספר מדדש״ל בתשובה סוף סימן כ״ט‪ ,‬כי ״אמו זקנתו הרבנית‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מסור‬ ‫‪580‬‬

‫מרים תפפה ישיבה כמה שנים‪ ,‬וישבה באהל וילון )מסך( לפניה ואמרה הלכה לפגי‬
‫עב״ל ‪; C‬‬ ‫מופלגים" ‪,‬‬ ‫בחורים‬
‫לוא היו הנשים ההבמות המופלגות האלה למוסר לנשותינו בדורנו‪ ,‬אשר לא רק‬
‫תלמודנו וספרתנו‪ ,‬אך גם שפתנו‪ ,‬הניונינו וכל קדשינו יזרו הלאה‪ ,‬ואלה הן מגדלי בגיני‬
‫ודורותינו אחרינו‪ ,‬אין קץ לצער‪.‬‬

‫ואמנם מגדולת הישיבות שבבבל ומתכונת מערכתם ומסדרי למודם‪ ,‬לא נודעו לגו‬
‫‪ ,‬וספרים כתבי‬ ‫במעט‪ ,‬ולא לפלא הוא‪ ,‬יען בי חזו; מעשה הדפוס טרם נודע בעולם‬
‫לראות‬ ‫ויותר מהמה מעטים מאוד כאלה שנשארו בקיומם‬ ‫יד מעט שהיו בשעתם ^(‪,‬‬
‫את פרי תנובתם בתורה אשר הנחילו לגר‬ ‫אור עולם בדפוס ; אך בראותנו והכרתנו‬
‫הישיבות האלה בחבל ״גאונים״ י( שרי התורה ומחוקקי הדת אשר הופיעו מתוכן‪ ,‬ואשר‬
‫תפארת הדרת גדולתם לא נתנה לצייר ולתאר‪ ,‬להעריך ולשער )כפי שנברר בסמוך( —‬
‫אז נוכל להעריך את רום ערכן של הישיבות אשר נטעו וגדלו בתוכן אדזי הלבנון אדירי‬
‫התורה אלה!‬

‫ועיין בחבור חלק רביעי פרק ט״ו )‪.‬חבטת נשים״( ‪0‬עיןנ ב׳ חשבנו שטות כסה נשים כישראל■‬ ‫א(‬
‫המצוינות בתורה ובחכמה בדורות חקורסים ‪- .‬‬

‫כנודע‪ ,‬נודעה מלאכת הדפוס בעולם בתחלת הסאה השלישית לאלף זה לטניננו )בערך שניי‬ ‫כ(‬
‫)‪.‬בתי תלמוד'<‬ ‫במבוא פרק ב'‬ ‫ר׳ל‪ 1470 ,‬לטני; המדינות(‪ ,‬וכתבנו מענין זה למעלה‬
‫סעיף נ׳ ב ה ע ר ה‪- .‬‬

‫ראד‪ ,‬מד‪ ,‬שכתבנו על דבר זה למעלה כמבוא פרק ב׳ )‪.‬בתי תלמוד'( סעיף ג׳ בהערה•־*■‬ ‫ג(‬

‫שם ‪.‬גאון״ הוא תואר לראשי הישיבות שבבבל‪ ,‬שעמדו לישראל אחר רבנן סבוראי במחצה‬ ‫ד(‬
‫זה זמן ארוך מן ‪,‬תקופת הגאונים׳* )לערך ארגע‬ ‫הראשונה מאלף הח»ישי׳‪ ,‬וככה נמשך‬
‫ואחרי הקופה זאת לא השתמשו עוד בתואר ‪.‬ג און' במשך זמן‬ ‫מאות וחמשים שנה( ‪j‬‬
‫)מן חמש מאות שנה בקירוב(‪ ,‬ואחרי כן שנו לתאר נו את כל דב גדול מסורפס בעולם!‬
‫)מתקופת הגאונים( ואשר‬ ‫להגאונים הראשונים‬ ‫ולהבדיל נין ערני התואר הזה אשר‬
‫לחכמי התורה האחרונים‪ ,‬קבעו להראשונים את התואר ‪.‬גאון' אתר השם ‪ t‬רב סעדיה ג**י‪1‬׳‪-‬‬
‫הגאי;‬ ‫רב שרירא גאון‪ ,‬רב האי גאון‪ ,‬רב יהודאי גאון ו ט'‪ ,‬ולהאחרונים ‪ -‬קודם השס ן‬
‫רני פלוני ‪.‬‬
‫ואפשר להסביר טעם הקדמות והאחור נהתוארים עפ׳י מה שנתב בספר של׳ה במע®‬
‫הדנר‪ ,‬כשאנו מזכירים את שם משה רבינו אומרים סשה רנינו ולא רביגו משה‪ ,‬וכשאיי‬
‫רצא‬ ‫מבוא‬ ‫סעיף א׳‬ ‫פרק י׳ ‪,‬הפארת וגחליה״‪,‬‬ ‫׳מבוא‬

‫הנה כי כן כותב הרדב״ז בתשובה סימן קי״ז בזו הלשון ‪ :‬״שמעתי‪ ,‬שמתנאי‬
‫‪,,‬הגאון״ )כלומר‪ ,‬מתנאי הסמיכה לתואר ״גאון״‪ ,‬ועיין למעלה בהערה( הי׳ ל י ד ע כ ל‬
‫ה ש ״ ס ב ע ״ פ גמרא ומשניות״ ‪ ,‬עכ״ל )הרדב״ז חי במאה השלישית לאלף זה( ‪.‬‬
‫ובהקדמה לספר העתים לר״י ברזילי )הובא שם ספר זה בתום׳ לברכות י״ז ב׳(‬
‫כתוב‪ ,‬כי רבי שמואל הנגיד והנשיא ר״י אלברצלוני )כנוי על שם העיר ברצלונה‬
‫‪ Barcelona‬בספרד( שהיו קרובים לזמנם של ״הגאונים״ כתבו ״כי רב נטרונאי גאון בן‬
‫חכינאי )חי במאה החמישית לאלף החמישי( כתב לבני ספרד את כ ל ה ת ל מ ו ד‬
‫א(‬ ‫ב ע ל פה ש ל א מן ה כ ת ב ״‬
‫ובאחת מתשובות הגאונים אשר בספר חמדה גנוזה‪ ,‬כותב רב שרירא גאון מגדולת‬
‫גאון אהד בדורו בדברים מרעישים אלה‪:‬‬

‫״ואשכחן בי׳ כל הוויי דרבנן קדמאי‪ ,‬ושית סדרי‬

‫משנה דאתנניזו מיומי דהלל ושמאי‪ ,‬וכמה ענינים‬
‫דלית להון שעורא‪ ,‬ואפילו במתיבתא דרקיע‬
‫יסדרק הלכה כמותו ‪ .‬והניף בתליסר' נפי את כל‬
‫התלמוד‪ ,‬ועמד על כל מה דהוי מימות יהושע‬
‫בן נון‪ ,‬איש מפי איש‪ ,‬הלכה למשה מםיני‪,‬‬ ‫■‬

‫התכמים מקדימים התואר לשטם ‪ 1‬רבי אליעזר‪ ,‬רבי יהושע ו כו׳ז וטעם הדבר עס־* המבואר‬
‫עקרו ויסודו נתגלה למשה‪ /‬ואם כן‪ ,‬תורתם של‬ ‫כאגדות‪ ,‬דבל תדוש שמגלה החנם בתורה‪,‬‬
‫לכן מקדימים להם התואר‪ ,‬הג א‬ ‫משה‪,‬‬ ‫היתה בימי‬ ‫שכבר‬ ‫החכמים קודמת להם ולשמנו‬
‫‪.‬כזכות התורה ז מה שאין כן במשד״ שהוא הי' הראשון שנתגלה לו חכמת התורה‪ ,‬והי' הוא‬
‫‪v‬שםו קודם להתנמד‪ ,‬ולכן מזכירים שמו קודם לתוארו ‪.‬‬
‫■‬ ‫כאלה הם דבריהשל״ה בתכנם!‬

‫ר‪.‬ראשונים והאחרונים וערך חנמתם בתורה‪ ,‬כ•‬ ‫נאמר‪ ,‬ביחש תורת‬ ‫ומעתה אף אנו‬
‫החכמים‬ ‫חורת‬ ‫וחדושיהם של ההכמים האחרונים בניי על יסודי‬ ‫כנודע כל יסוד דבריהם‬
‫הראשוניים ודבריהם לנו לעינים )ועיין למעלה בהקדמה לשרק הקודם‪ ,‬סיף סימן ״׳‪ X‬ובל מה‬
‫אצל הראשונים! ולכן חכמת האחרונים קורם‬ ‫שנחכים ונמצא בחכמה כבר היתה לעולמים‬
‫לשמם‪ ,‬ולכן גם התואר התורני שלהם בא קודם לשסג^ מה שאין כן הראשונים הם מצאו‬
‫מעצמם יסורי התורד‪ ,‬ושמם קודם לחכמתב^ וכן קודם לתוארם‪—.‬‬

‫קראני' קוחב בהמשך דברין‬ ‫״ואשר‬ ‫לפי' המשנה בדבור ‪,‬המתחיל‬ ‫והנה בהקרמת הרמב״ם‬ ‫•א(‬

‫שמכוין לסתם אנשים לומדים‬ ‫‪ .‬״שאין ביכולת אדם לדעת כל התלמוד בעל שה' ! וצריך לומר‪,‬‬
‫^וסתם חכמים‪ ,‬ואין למדים מן בני עליה המצוינים ביותר ככשרון ג אוני‪— .‬‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונוהי(‬ ‫מקור‬ ‫‪582‬‬

‫ואפילו בבית מדרשו על מעה‪ ,‬רבן של כל‬

‫הגביאים‪ ,‬לא ידחו אותם ממקומם‪ ,‬והכמתו ופלפולו‬
‫הוא הדבר אשר צוה ה׳ את מעה‪ ,‬וכל החולק‬
‫על שום דבר מדבריו‪ ,‬הרי הוא כחולק על ה׳‬
‫ועל תורתו״‪ ,‬עכ״י‘ ‪.‬‬
‫'‬
‫חרדות תלבש למקרא הדברים‪ ,‬ועוד מפי אהד מיוחד שבגדולי גאוני תקופת הגאונים‪-‬‬
‫רב שרירא!‬
‫ועל כן‪ ,‬לא לפלא הוא‪ ,‬אם בדבריהם ובתורתם על ״הגאונים״ נתבשמו חכמי■‬
‫הדורות שלאחריהם‪ ,‬חכמי ספרד‪ ,‬צרפת ואשכנז‪ ,‬ונגה להם על יתר המדינות בגלות ההל‪-/‬‬
‫ויהיו דבריהם להם לקו‪ ,‬ודעת עפתם למעקולת‪ ,‬וכמו שכתב הריב״ש בתשובה על ״רב‬
‫אחאי גאון״)בעל השאלתות( ״שבל דבריו מקובלים כאלו נכתבו בתלמוד״־‪ ,‬ורטבץ בספר‬
‫״המלחמות" סוף מם׳ רה״ע כותב‪ ,‬כי ״כל הפורש מדבריהם )של הגאונים( כפורש מן‪.‬‬
‫החיים יי( ‪— .‬‬

‫וגם חכמת ישראל בתקופה שאחר ״תקופת הגאונים״ לא הלבינו פניה נגד ערכוז״‬
‫וגדולתה בתקופה הקודמת ל הן‬
‫הנה כי כן‪ ,‬כותב רבי מנחם בן זרח בהקדמה לספרו ״צדה לדרך״ בשם ר״י■‬
‫הזקן על הרב רבי יצחק אלפסי )הרי״ף( בעם חכמי דורו של הרי״ף ״כי ילאה ארם‬
‫לחבר ספר כמוהו )ספר האלפסי( זולת זה שהשכינה שורה עליו״ {‬
‫והראב״ד )בעל ההשגות( שהי׳ נודע בדורו לתקיף בדעתו ומכיר את ערבו הגדיל'‬
‫בתורה‪ ,‬ולא חת מפגי כל‪ ,‬ובני דורו חשבוהו לאיש קדוש ואיש אלהים‪ ,‬והרקנט״י )פרשה•‬
‫נשא( ורבי חיים וויטאל בהקדמתו לספר עץ חיים כותבים עליו ״שננלד‪ ,‬אליו אליהו" י‬
‫ואף הוא מעיד על עצמו ״כי רוח הקודש הופיעה בבית מדרשו״ )בהשגותיו לרמב״ם■‬
‫פ״ח ה״ה מלולב( ‪ ,‬ולהבטיח‪ ,‬כי דבריו אמתים וקיימים כותב ״סוד ה׳ ליראיו״)שם פ״ח׳‬
‫מבית הבחירה(‪ ,‬ומודה לה׳ ״על אשר גילה סודו ליראיו׳׳ )שם פ״ז ממשכב ומושב( ן‬
‫ואחרי כל אלה‪ ,‬אחרי כל גדולתו בעולם ובעיני עצמו‪ ,‬הוא כותב בספרו ״תםי®‬
‫דעים״ )סימן ק״ז( על ערך גדולתו של הרי״ף דברים אחדים אך מרעישים‪ ,‬וכותב בזי‬

‫עקיבא^‬ ‫א( י נשתמש במליצת ח רל במס׳ קדושין )‪ 1*0‬נ'( ‪,‬י שאמר אחד החכמים לרבי עקיבא ;‬
‫כל השורש ממך כשורש מ; החיי^ ובזבחיס )י׳״ג א׳( הגירסא ‪ :‬נםורש מחייו‪ ,‬וע׳ בתופםוזא‬
‫מקואות ס׳ש א' ‪- ,‬‬
‫רצב‬ ‫יפרק י׳‪ ,‬ת פ א ר ת ו ג מ ל ה‪ /‬ס עי ף א׳ י מ ב ו א‬ ‫מבוא‬

‫י״יל׳^ון ‪, :‬יש לי ‪ .‬לעצם עיגי ולסגור דלתי פי וללכת‪ :‬אחריו )אחר הרי״ף( ליסץ‬
‫ולשמאל " ‪ ,‬עכ׳ל‪S‬‬
‫ורבי יהודה ה ל ‪ /‬בן דור שאחר הרי״ף‪ ,‬איש אשר גתן חשבון לגפשו על כל הגה‬
‫יעל כל מלה אשר הוציא מפיו ומעטו ושקלם במשקל אדרכמוגים‪ ,‬כאשר ישקלו זהב‬
‫ואבגים טובות! ואשר רבי יהודה אלחריזי בספרו ״תחכמוני״ )חלק ג ‪ /‬פרק י״ח( כותב‬
‫עליו‪ .‬אשר ״אם יחבר אגרת או מגילה; כאלו מכוכבי רום גדולה‪ ,‬ומרוח הקודש אצולה"!‬
‫יהוא‪ ,‬רבי יהודה הלוי זה‪ ,‬הוסיף למצבתו של הרי״ף שלש שורות‪ ,‬המכלבלות ערך גדולת‬
‫תפארת חכמתו של הרי׳יף בדברים מרעישים לב ונפש‪ ,‬וכה תאמרנה‪:‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪,‬הרים ביום סיגי לך רעשו‪ ,‬כי מלאכי האל בך פגשו‪,‬‬

‫‪. .‬‬ ‫ויכתבו תורה בלוחות לבך‪ ,‬וצבי בתריה לך חבשו‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪,-‬‬ ‫לא עצרו כח נבונים לעמוד‪ ,‬לולא תבונות‪.‬ממך דרשו"‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫וקרוב כמעט למליצת הראב״ד הנזכרת ביחש להרייף‪ ,‬כותב בעל הספר כפתור ופרת‬
‫)דבי יצחק הפרהי‪ ,‬בתחלת אלף הששי( ביחש ה ר מ ב ״ ם בזו הלשון ‪ :‬״ואל הרב‬
‫)הרמב״ם( אני מאמין אפילו על ימין שהוא שמאל״ )הובאו דברים אלד‪ .‬בכסף משנה‬
‫הלכות שמיטין ויובלות‪ ,‬פרק מ הלבד‪ .‬כ״ט(;‬
‫בחתימת ספרו הנודע‬ ‫ובסגנון רעיון כזה כותב רבי ידעיה הפניני )הבדרש״י(‬
‫‪,‬בחינת עולם" ביחש ערכו של הרמב״ם בזה״ל ‪:‬‬

‫‪,‬‬ ‫״סוף ד ב ר‪ ,‬תשמאיל לבי או ת י ט י ן האמין בכל סד‪.‬‬

‫שהאמין אחרון הגאונים בזמן וראשון בחשיבות ‪ ,‬הרב המורה‬
‫הגדול הרמבים‪,‬זצ״ל ‪ ,,‬אשר אין עחך אליו בכל חכמי‬
‫ישראל שאחר ח ת י מ ת התלמוד ובו׳״‬

‫ועוד חבם מובהק ומצוין בדעה והגיון ‪ ,‬סמוך לדורו של הרמב״ם )רבי יהודה אלחרחי<‬
‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫מתאר ערכו של הרמב״ם במליצד‪ ,‬הרוזית זו;‬

‫־‬ ‫•‬ ‫‪,‬חכמתו בקהלת‬ ‫‪.‬‬

‫שכלו כ נ ח ל ת‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ולשונו — אש א ו כ ל ת " ‪.‬‬

‫כי בדברי הרמב״ם יש לדקדק כמו בדברי■‬ ‫שמואל כתב ‪,‬‬ ‫ובספר שו״ת משפטי‬
‫■‬ ‫'‬ ‫התלמוד ‪— .‬‬
 ‫ברוך‬ ‫סכתנותי(‬ ‫מ ‪Ip‬ר‬ ‫‪584‬‬

‫על ה ר ט ב ״ ן ״שעל דבריו סומבין כסו‬ ‫ובתשובות הריב״ש סימן הט״ו כותב‬
‫על דברי משה רביגו מפי הגבורה״ ‪.‬‬
‫כת מי יכילם‬ ‫‪,‬‬ ‫והנה גם דברים אלה ואלה מרעישים ומבהילים ‪ ,‬נוראים ואיומים‬
‫‪:‬ומוח מי יסבלם ! —‬

‫חכמי זקני הדור הקודם ספור‬ ‫ובהדי שותא אספרה לדור מה ששמעתי מכמה‬
‫חיים מוואלאזין‪ ,‬ותוצאת הספור תשמש לנו‬ ‫נפלא ונאמן ובטוח משמו של הגאון רבי‬
‫לקגה המדה למוד בו את גדולת ערכם של מאורינו רבותינו הראשונים )‬
‫ואספרה כסו‪:‬‬
‫ונסתבבה השיתה על‬ ‫‪,‬‬ ‫פעם אחת ישב הגאון רבי חיים במסיבת תלמידיו הגדולים‬
‫‪,‬‬ ‫גדולתו של הגר״א מווילנא )והוא ‪ ,‬רבי חיים ‪ ,‬תלמידו המובהק של הגר״א‬ ‫ערך‬
‫״תקלין חדתין* למס׳ שקלים )והוא ג״כ תלמידו של הגר״א( כותב‬ ‫והמחבר ספר‬
‫כי ״זכה רבי חיים לראות את‬ ‫‪,‬‬ ‫גהקדמתו לזה הספר ביחש הכרת רבי חיים את הגר״א‬
‫השמש בגבורתה״ וכוגתו בזה לומר‪ ,‬שזבה רבי חיים להכיר את הגריא בכל עצם‬
‫גדולתו והדרת תפארתו ‪ j‬וכן כתבו בני הגר״א בהקדמתם לבאורי הגר״א לשו״ע או״ח‬
‫רבי חיים^ הי׳ צופה ומביט בעינא פקיהא ובסקירה עמוקה באספקלריא‬ ‫‪,‬״בי הוא‪,‬‬
‫המאירה של הגר״א( ‪:‬‬
‫והגה בעת המשך השיחה הנזכרת )על ערכו של הגר״א( אמר אחד מן המסובים‬
‫‪,‬״כי לוא חי הגר״א בזמן חכמי המשנה הי׳ נחשב כאחד התנאים״}‬

‫ויען על זר‪ .‬רבי חיים ויאמר ‪ :‬״לא ולא ‪ ,‬ואף לא כהאמוראים ‪ ,‬ואף לא כרבנן‬
‫■סבוראי ‪ ,‬ולא כהגאוגים ״( ולא כהרי״ף והרמב״ם ‪ ,‬ואולי כהרמב״ן ‪.‬‬
‫ונודעד‪ .‬התפעלות נפשו של רבי חיים מגדולת תורתו של רבו הגר״א ‪ ,‬התפעלות‬
‫אין ערוך לה ‪ ,‬ער אשר כותב בהקדמתו לספר שנות אליר‪.‬ו )ונדפסה ג״ב בראש ספו‬
‫״תקלין חרתין״ הנזכר( כמד‪ .‬וכמה דברים נפלאים ומבהילים על ערך גדולתו של הגר״א‪,‬‬
‫ואומר ‪ :‬״כי משנתו היתד‪ .‬סדורה לו בפיו ובלבבו בכל תלמוד בבלי וירושלמי ‪ ,‬ספרא‬
‫■וספרי ‪ ,‬תוספתא ומכילתא וכל המדרשים וזוהר ורעיא מהימנא וזוהר הדש ותקונים וספר‬
‫יצירה ופרקי דרבי אליעזר ‪ ,‬וכללו של דבר ‪ ,‬כל דברי התנאים וד‪.‬אמוראים הנמצאים‬
‫‪-‬אתנו בנגלה ובנסתר ‪ ,‬כולם נכונו יחד על שפתיו ‪ ,‬ערוכים בכל ושמורים בלבבו ‪ ,‬ותסיף‬

‫ראה למערה בהערה הטתחלת ‪,‬שם גאו!״ ‪— ,‬‬ ‫»(‬

‫רצנ‬ ‫מבוא‬ ‫פרק י׳ ״הפארת וגהלה״‪ ,‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫לקה לספור אותיותיהם ולשקול במאזני שכלו ‪ ,‬שכל הקודש ‪ ,‬ולהכריע בשקול דעתו‬
‫האמתי ‪ ,‬וכל דבר גדול ‪ ,‬מעשה בראשית ומעשה מרכבה ‪ ,‬בכולם היו נהירי* לו׳ שבילי‬
‫דרקיע ‪ .‬והעולה על כולם ‪ ,‬כי ליכא מידי בשיטות הש״ם והמדרשים ורזי דרזין דלא הוי‬
‫רמיזא לי׳ באורייתא על כל ק ק וקוץ ‪ ,‬תלי תלים ‪ ,‬כאשר בעינינו זכינו לראות הכל‬
‫וכו׳״ ‪ ,‬עב״ל ;‬
‫ועוד לו דברים מחרידים בסוף דבריו ‪ ,‬כי מסיים בזו הלשון ‪ :‬״וכערך טפה נגד‬
‫הים הגדול כן ערך חבוריו נגד חכמתו המרובה ‪ ,‬ואם א ל ף ש'נ י ם יחיה אדם ‪ ,‬לא‬
‫יספיק לכתוב כל חכמתו שנתגלה לו כמעין הנובע ממש ‪ ,‬ובל פה ילאה לספר חסידותו‬
‫ופרישותו והפלאת קדושתו וכו׳‪ ,‬עכ׳׳לא(‬
‫וכזה כתב רבי חיים בהמשך מכתבו הגלוי על התיסדות הישיבה בוואלאזין )תש־י‬
‫תקס״ב( בזו הלשון ‪ :‬״כי להנר״א היתה משנתו סדורה להלכה ברורה בכל התורה כולה‬
‫בלי שום ספיקא‪ ,‬גמר במקרא‪ ,‬במשנה‪ ,‬בש״ס בבלי וירושלמי‪ ,‬ספרא‪ ,‬ספרי‪ ,‬תוספתא‬
‫ומכילתא‪ ,‬מדרשים וזוהרים‪ ,‬וכל דברי התנאים והאמוראים‪ ,‬בכולם זכה להיות חלקו‬
‫בהם ולהכריע בין הספיקות המתילדים בדבריהם וכן‪■/‬״ ע כ ״ ל ‪.‬‬

‫והמחבר ספר ״תקלין חדתין״ הנזכר‪ ,‬כותב בהקדמתו לזה הספר ״כי שמע מרבי‬
‫חיים‪ ,‬שקיבל מהודו של הנר״א‪ ,‬אשר כל שיטה או הגהה שחידש בננלו‪ /‬לא קבעה עד‬
‫אשר עלתה ארוכה עפ׳׳י אותה שיטה או הגהה לא פחות מן ט״ו עד עשרים סוניות בכל‬

‫‪.‬באותו הלילה‬ ‫טעין הפלגת דכרים כאלה נמצא כמדרש שטואל )‪6‬רק כ׳ב( בזו הלשון ‪:‬‬ ‫‪(m‬‬
‫וצריך‬ ‫ע״ב ‪:‬‬ ‫שברח דוד משאול לסד משמואל מה שאין תלמיד ותיק לוטד למאה שנ ה' ‪,‬‬
‫וע' עוד מענין זה בחבור הלק‬ ‫כין ערני הפלגת דברים אלה ואלה «‬ ‫כינה יתירה להכריע‬
‫דאשון‪ ,‬סרק ו' )‪.‬עושר ואושר'( סעיף ה׳ בפנים ובהערה ‪.‬‬

‫ויש להעיר בהמספר ‪.‬אלף שניס' שתפס רבי חיים‪ ,‬כי קרוב לודאי‪ ,‬שהשב להשתמש‬
‫אכן קרוב לודאי‪ ,‬כי המספר ‪ ,‬א ל ף'‬ ‫א ל ף שנים ‪:‬‬ ‫בלשון הפסוק בקהלת )ו׳( ואלו חיה‬
‫שבמקרא יבוא על דרך הפרזה והפלגה לעשות רושם בלב השומע והקורא‪ ,‬ועל דרך הלשון‬
‫לקבל א ל פ א‬ ‫וראי׳ לזה טפ׳ בדניאל )ה' א׳(‬ ‫שבתורה ערים גדולות ובצורות ב ש מ י ם ;‬
‫הטרי שתי‪ ,‬כלומר‪ ,‬נמדה שאדף אנשים דרושים לשתות שתה בלשאצר בעצמו בעת המשתה‬
‫שעשה‪ ,‬וזה בודאי אין בכח אנוש‪ ,‬אך הוא בא על דרך ההפרזה והגוזמא ‪.‬‬
‫וכן דאי' לזה טפסוק דתהלים‪,‬דבר צוה לאלף דור‪ ,‬וידוע דהמשך תקופת ‪ ,‬דו ר' הוא‬
‫ו א' כ אלף דודות הם שבעים אלפים שנה‪,‬‬ ‫שבעים שנה‪ ,‬כמש׳כ ימי שנותינו שנעים שנה‪,‬‬
‫והן אנחנו מונים שנות עולם ששת אלפים שנו‪ /‬אלא ודאי הוא עתי ההפרזה ‪,‬‬
‫ובהאי גונא כתב הרשב׳ם בפסחים )קט״ז א'( על המספר שלש מאות שבתלמוד‪ ,‬שהוא‬
‫מזמא‪ ,‬והארכתי בזה במק׳א ‪— .‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪586‬‬

‫דברי התנאים ואמוראים הנטעאים אתנו‪ ,‬ובנסתרות — עד מאד‪ .‬וחמישים טעמים‪. ,‬ערוכים‬
‫בבל ושמורים״ ‪ I‬עכ״ל ‪. C‬‬
‫ובהקדמתו )של דבי חיים( לספר ״םפרא דצניעותא״ עם באור הנר״א )ווילנא‪,‬‬
‫תק״פ( כותב בסיום דבריו ‪, :‬לבי יהנה אימה מדי דברי בו )בהגר״א( בהעלותי על זכרוני■‬
‫עודנו בחיים חייתו עומד ומשמש לפניו יתברך כאחד מצבא המרום במרום ו ב ו‪/‬‬
‫ובהעלותי על זכרוני קדושת אור תורתו‪ ,‬חסידותו ‪ ,‬טהרתו וענותנותו ‪ ,‬מרתעי כולא‬
‫נופאי" ‪ ,‬עכ״ל)ועיין עוד להלן במבוא פרק י״ג סוף סעיף א׳ ‪ ,‬מספור רבי חיים על הנר״א‬
‫ספור נפלא מאוד(‬
‫איום ונורא!‬
‫והנה אחר כל אלה הרבדים המפליאים‪ ,‬המרעישים את הלב והמכהילים את‬
‫הנפש — אחר כל אלה הביע הוא‪ ,‬רבי חיים‪ ,‬את הדברים אשר הבאנו למעלה‪ ,‬כי ״ערך‬
‫גדולתו של הנר״א א ו ל י יגיע לערך מעלתו של הרמב״ן" ! וזה יוכל להיות לאמת המרה‬
‫׳‬ ‫למוד בה את ערך גדולת חכמתם של הראשונים ;‬
‫ממש לא יותפם ולא יושג‪ ,‬לא יצויר ולא יתואר ‪I‬‬
‫ואמנם יש להעיר על דברי רבי חיים אלה בכלל ממה שכתוב בספר אחד ספרדי‬
‫)חשק שלמה‪ ,‬לרבי יוחנן אלימן‪ ,‬דפוס ליוורנו‪ ,‬דף ז׳ ‪ ,‬בשער החשק( בהעריכו את ערך‬
‫נדולתו של מהר״י קולין)בעל שו״ת מהרי״ק‪ ,‬חי במאה השניה לאלף זה(‪ ,‬וכותב עליו׳‬
‫בתור עדות ״כי הוא שלם בדיני התורה כ ר ב י מ א י ר ו כ ר ב י ט ר פ ו ן ‪ ,‬אוי‬
‫כ ר ב י נ א ו ר ב א ש י ״ ‪ ,‬עכ״ל‪5‬‬
‫ולפי זה‪ ,‬הלא בדברי אותו החכם שהגיד כהשערה על גדולתו של הגר״א ״כי לר‬
‫חי כזמן חכמי המשנה הי׳ נחשב כאחד התנאים״ — אין כל גוזמא והפרזה ‪(^ 1‬‬

‫וכרוב לחכמתם‪ ,‬כן גדלה ענותנותם ותמימות נפשם של מאורינו חכמינו הראשונים^‬
‫כי בעת אשד נשאלו בכתב על דבר דת ודין או באור וחקר הלבה‪ ,‬לא התגדרו בתשובתם‬
‫להראות כחם וגבורתם בתלמוד‪ ,‬בגמרא ובסברא‪ ,‬בפלפול ובחקירה‪ ,‬ולהפך ולבקר דרך‬
‫אגב בדברי המפרשים והפוסקים שבזמניהם והקודמים להם‪ ,‬ומענין לענין להעלות חדושים׳‬

‫ע״ד חגהות הגר״א אכתוב אי״ה בחבור חלק שליש‪ /‬סרק כ״ט ‪— .‬‬ ‫«(‬

‫סיסן תרע׳ו ס״ק ו' נ ת ב‬ ‫כי בכאורי הנר״א לאו׳ח הלכות חנונה‪,‬‬ ‫נ( ‪ ,‬ודרך אגב אעיד‪,‬‬
‫ביב ר‬ ‫ני לו דאד■ דברי הספר הנזכר‪,‬‬ ‫דברי סהרי״ק ‪.‬שאין לד‪.‬ם טעם וריח' ‪ ,‬ונראה לי‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫ערכו של מ ה ר י' ; הי' סרנך הלשון ‪- .‬‬
‫רצד‬ ‫מבוא‬ ‫פרק' י׳ ״הפארת וגדולה״ ‪ ,‬סעיף א׳ י‬ ‫מבוא‬

‫ובאורים‪ ,‬סברות והשערות‪ ,‬חקירות ובקורות בענין שהם עומדים בו‪ ,‬או כענין הקרוב‬
‫לו‪ ,‬אך השיבו ישי ופשוט‪ :‬״כך ה ה ל כ ה‪ ..‬״ ותו לא‪ ,‬ובמו שנוהגים עתה להשיב‬
‫בשאלה בעל פה ‪ :‬כשר‪ ,‬טרפה‪ ,‬אסור‪ ,‬מותר‪ ,‬חייב‪ ,‬זכאי‪ ,‬וכדומה‪' ,‬ולא יותר‪.‬‬
‫הנה בי כן סצינו בתשובות הגאונים )הישנות‪ ,‬מנטובז‪ /‬שג״י( כמה תשובות‬
‫■‬ ‫קצרות מאוד ;‬
‫מהן ‪:‬‬
‫בת מלה אחת ‪ :‬״אסור״ )סימן ש'ז(ן‬
‫בנות שתי מלים; ״מותר בבתה" )סימן רנ״ט( ; ״מותרת לכהונה" )סימן ר״ס( •)‬
‫בנות שלש מלים ; ״אין זו הכחשה" )סימן שפ״ח(; ״יכולים האחרים לסלקו•‬
‫)סימן שצ״א(;‬
‫בנות ארבע מלים ‪ :‬בסימן קע״ג‪ ,‬רנ״ח ושמ״ח ; '‬
‫בנות חמש מלים ; בסימן ב׳ ‪ ,‬נ״ו‪ ,‬פ״ז‪ ,‬קל ’ ט‪ ,‬קנ״ה‪ ,‬שס״ט ועוד‪ ,‬ובנות שש■‬
‫‪.‬‬ ‫ושבע מלים ובו׳‪.‬‬
‫וכן בספר שערי צדק המכיל שו״ת גאוני קדמא‪.‬י מובאים כמה תשובות מרב‬
‫יהודאי נאון ‪ ,‬בעל הלכות גדולות ‪:‬‬
‫בנות שתי מלים ‪ :‬״אין צריך״ )חלק א׳ ‪ ,‬סימן י״ג( ! ״כמו גר״ )שם‪ ,‬סימן י״ד( }‬
‫‪,‬שפיר דמי" )שם‪ ,‬סימן כ״ב(ן ותשובות כאלו נמצאות ממנו בשו״ת הגאונים‪ ,‬דפום‬
‫י‬ ‫קושטא וליק‪.‬‬
‫ובתשובות הרמב״ם נשאל על המקרה בשוחט שקלקל בשחיטה‪ ,‬והשואל הציע פרטי‬
‫הדבר וספיקות לזכותו ולחובתו של השוחט )לענין שישלם עבור שהפסיד בשחיטתו(‪,‬‬
‫ועל כל אלה השיב הרמב״ם תשובה מן שתי מלים ״חייב לשלם״ )שו״ת הרמב״ם‪ ,‬דפוס ‪.‬‬
‫לפסיא‪ ,‬סימן קפ״א( ; ועוד לו תשובה לשואל בדיני שותפים‪ ,‬השיב ‪ :‬״אין לחבירו עליו ‪,‬‬
‫כלום״)שם סימן פ״ט(•‪ ,‬ועוד לו תשובות מן שבע מלים )סימן קל״ג(‪ ,‬מן תשע מלים‬
‫)סימן צ״ה(‪ ,‬מן עשר מלים )סימן קכ״ג(‪ ,‬מן י״ב מלים )סימן ק׳( ובו׳‪' — .‬‬

‫ונראה עוד‪ ,‬כי מתעודת הישיבות שבבבל היתה לא רק בתיר בית תלמוד בלבד‪^,‬‬
‫למקור ולמעין למבקש תורה ולשוחרי תושיה‪ ,‬כי אם נם ״בית מדות" לכל דורש ומבקש‬
‫ללמוד צדק וענוה ושלמות מדות הנפש‪ ,‬כאשר יעידון דברי רב שרירא גאון בתשובותיו‬
‫)ביוחסין( בזו הלשון‪ :‬״ועיילו רבנן למתיבתא‪ ,‬למבעי ענוה‪ ,‬שפלות ונסיכות הרוח״^‬
‫עב״ל ‪i‬‬
 ‫ברו׳‬ ‫)זכרימתי(‬ ‫מ הו ר‬ ‫‪588‬‬

‫וקרוב לזה דברי רב האי גאו; )הובא בשו״ת ריב״ש; סימן מ״ה( בזו הלשון ‪:‬‬

‫‪,‬תקון הנפש ומישור הנהגת האדם באים ע״י העסק במשנה‬

‫ותלמוד‪ ,‬ועסק זה יועיל לעצמו ולאחרים שכמותו‪ ,‬וגם לעמי‬
‫הארץ יי(‪ ,‬כי ישרים דרכי התורה והמצוה‪ ,‬ואשר יסיר לבו‬
‫מזה ויתעסק בהכמות בלבד יסיר מעליו תורה ויראת שמים‪5‬‬
‫ואם יאמרו לך אותם בני אדם שהעסק בחבטה היא דרך‬
‫סלולה‪ ,‬ושבזה ישיגו דעת אלוה‪ ,‬לא תאבה להם‪ ,‬כי מכזבים‬
‫הם לך; ולא תמצא יראת שמים ויראת חטא וענוה וטהרה‬
‫אלא בעוסקים במשגה ובתלמוד" ‪ ,‬עכ״ל ‪.‬‬

‫ומכוונים דברים אלה בכללם למאמר הז״ל ‪ :‬״בל מי שאי; התורה עוברת על פיו‪,‬‬
‫אין בו דרך ארץ״ )מם׳ כלה‪ ,‬פ״א(; ועוד למאמרם בלשו; מליצית על זה שאין בו ם;‬
‫המדות השלמות ‪ :‬״ניכר הוא זה שלא עבר על פתחה של תורה״ )ירושלמי שבת‪ ,‬פרק ז׳‬
‫הלכה ב׳( ‪— .‬‬
‫ותהיינה איפוא הישיבות שבבבל גם למין בתי ספר לתקון המרות‪ ,‬לצרוף הנפש‬
‫ולקנין שלמות המעלות בחיים ‪.‬‬
‫אשרי מי שבא בסודם !‬

‫ב‪.‬‬
‫ובתקופת הדורות שלפנינו עמדו על תלן כמה וכמה ישיבות נאדרות ונהדרות‬
‫בתכלית עגינן במדינות אשכנז ופולניא‪ ,‬אשר הפיצו קוי אור התורה על כל המדינה‪,‬‬
‫וקרנים להם לאור ולנגה על ארצות ועל מדינות זולתן‪ ,‬קרובות ורחוקות; ומהן אבן פנה‬
‫ועמוד יסודי לחכמת ישראל‪ ,‬אשר כמעין נובע פשטה ורחבה על המדינות האלה‬
‫שכנותיהן בשנות המאות האחרונות‪ ,‬ומפרי תנובתם אנו נזונים לשובע עוד היום*>‬
‫והספרים התורניים‪ ,‬ויותר מהם — הספרים המחוקקים ומוםדי ההלכה שנכתבו ונחקקו‬
‫בימים המאושרים ההם יאירו לנו את דרכינו בכל פגות הדת והחיים‪ ,‬והם לנו לעינים‬
‫ביום הזה ! —‬

‫נראה חנונ ה‪ ,‬דגם ע״ה סתקלקדים ברוחם כשאי; הת״ח עוסקים בסשנוז וחלסזד‪ ,‬מפני שאין‬ ‫א(‬
‫סכנדים אותם עוד‪ ,‬ומשתקעים ביותר כנסות רעתם ורוחם ‪- .‬‬ ‫י‬
‫רצה‬ ‫מבוא‬ ‫פרק י׳ ״הפארת וגדלה״‪ ,‬סעי^ ב׳‬ ‫מבוא‬

‫להישיבות הגדולות באשכנז ופולין היו שיטות ידועות קבועות בסדר הלמוד; היו‬
‫כאלה‪ ,‬שהלומדים בתוכן עם רבותיהם בראשם הקדישו את זמנם ואת עמלם וכל‬
‫כשרונותיהם אך ורק לבא עד חקר דברי התלמוד וספרי הראשונים בשרשם ועקרם‪,‬‬
‫ביסודם ובמקורם‪ ,‬ולמצה עוסק ההלכה ועסיס טעמה עפ״י עומק העיק ומשפטי ההגיון‬
‫הקרוב למקומו וישר בענינו; אבל דרכי הפלפול החריפי והשגוגי היו מהם והלאר■)■‬
‫ובספר צדה לדרך )בהקדמה( מספר אופן יקר ומצוין מאוד שנהנו בישיבה אהת‬
‫לתכלית ברור ההלכה המתחדשת ולבטחון אמתתה וערובת קיומה; כי היו הלומדים‬
‫בתוכה ששים איש; ולבד ״השעור״ שהיו הלומדים כולם שומעים מפי ראש הישיבה הי׳‬
‫כל אחד לומד בשקידה ובעיון מסבת אחת שלא חי׳ לומד חבירו ; ונמצא שכולם ביחד‬
‫למדו כל הש״ס ! )כי כן מספר המסכתות עם מס׳ קטנות ‪ ,‬וסימנך‪ ,‬מספר ״גאון״( ;‬
‫והתועלת מזה היתה‪ ,‬כי בשמעם ״השעור״ מאת ראש הישיבה הי׳ כל אהד מתבונן אם‬
‫אין לה לההלכה הנשמעת איזו הערה או סתירה או איזה ננוד מהמסכת שייחד לו הוא‬
‫ללמוד אותה‪ ,‬ואשר הי׳ בקי מובהק בה ; ומתוך כך נתבררה ההלכה שהעלה ראש‬
‫הישיבה‪ ,‬ותצא כאור ברה ותמה !‬
‫כה המציאו להם אלה הלומדים לתכלית חקר הלכה אופנים ודרכים ואמצעים‬
‫להבטיח אמונת דרכם אשר הם הולכים עליה‪ ,‬וילמדו לבטח ‪.‬‬

‫וכננד זה היו ישיבות אשר ראשיהן חשבו את הפלפול ההריפי והשנוני לאבן לוטש‬
‫לחדד בו את התלמידים‪ ,‬לפתח כשרונותיהם ולעורר בהם רגשי קנאת סופרים והרבות‬
‫חכמה ודעת ; ויהד עם זה לעשות ציצים ופרחים לתורה‪ ,‬ומענגיה כבוד ינחלו ;‬
‫ואחד מיוחד שאחז והחזיק בדרך זו הי' גאון החריפים במדינת פולניא וצור מעתה‬
‫של שיטת הלמוד הזה‪ ,‬רבי יעקב פוליאק מפראג‪ ,‬ונודע בשמו בדברי הימים למהלך‬
‫שטף התורה באשכנז ופולניא‪ ,‬ונפטר בלובלין^ בשנת ש״א‪.‬‬
‫ובדור שאחריו הי׳ מפורסם לגאון החריפים‪ ,‬רבי גרשון אשכנזי‪ ,‬אב׳^ דק׳‬
‫ניקלשבורג‪ ,‬הנודע בספרו ההלבי ״עבודת הגרשיני״ ‪ ,‬ואחד מספריו ״תפארת הגרשוני״‬
‫בנוי כולו על חריפות שנונה והדודה‪ ,‬חרוצה ומלוטשה; ותלמידו הגאון הנודע רבי דוד‬
‫אופנהיים מפראג כותב עליו בהקדמתו לספר הנזכר‪ ,‬אשר ״אם ח״ו נשתכחה תורה‬
‫מישראל‪ ,‬הי׳ הוא מחזיר אותה בפלפולו״ יי( ‪.‬‬

‫מליצה זו באה בתלמוד מס׳ נ׳׳ם )פ״ה ב׳( לציור על חריפותו של אחד החדישים החלסודייס‪,‬‬ ‫א(‬
‫ושניהם מודים במעלת‬ ‫אופני הלמוד‪,‬‬ ‫שנוי דעות בין שני‬ ‫ואמנם על האמת אין‬
‫הדדך שהתוה לו חבידו בתלמודו‪ ,‬ואך שנוי טעם יש בז ה‪:‬‬
 ‫ברוד‬ ‫)זברונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪590‬‬

‫‪.‬‬ ‫הערה א׳ ‪.‬‬ ‫הטשך‬

‫יהבאור חוא‪ ,‬כי יש חכמים חריםים ושנונים‪ ,‬שאעפ׳י שה ‪ 8‬מורים‪ ,‬כי לתכלית באור‬
‫כעלי ההוראה‪ ,‬לומדים‪ ,‬לברר יסודי הרין‬ ‫ההלכה אמנם דרוש ללמוד באופן וכםגנון שהם‪,‬‬
‫ולמצה עומק ההלכה!‬
‫אך מפני שהם‪ ,‬החריפים והמפולפלים השנונים‪ ,‬יחשבו להם את המרות האלה‪ ,‬החריפות‬
‫ודומה להם‪ ,‬כי בזה יקשרו כתרים‬ ‫לשעשועים לנפשם ולנחת ת ח לתלמידיהם‪,‬‬ ‫והשנינות‪,‬‬
‫וגם יעוררו בזה בלבות התלמידים קנאת סופרים‬ ‫ופרחים לתורה‪ ,‬להורה ולכבודה ;‬ ‫מציצים‬
‫חכ מו‪ /‬ל ק לא יחחשבו כלל אם אופן למודם מיוסר על אדני ההלכה ! ויודעים הם‪,‬‬ ‫להרבות‬
‫‪.‬כי לתכלית ברור ההלכה יש חכמים אשר עסקיהם בלמוד כזה‪ ,‬ואין אופן למורי אחד נוגע‬
‫בחבירו !‬
‫מהם‬ ‫דרך ברור ההלכה‪ ,‬והחריפות והפלפול‬ ‫וכן אלה אשר כל יסודי למודם הוא על‬
‫וכי‬ ‫‪,‬ו קו ב׳ ה חדי ב פל פול א'‪,‬‬ ‫החריפירצוי וטוב‪,‬‬ ‫יודעים ומודים כי גם הלימוד‬ ‫והלאה‪,‬‬
‫רוחם‬ ‫כשרונותיהם ולהרחיכ דעתם ולעורר‬ ‫רבה לחדד התלמידים ולפתח‬ ‫אמנם תועלתו‬
‫ונשמתם להוסיף דעת וחכמה בתורה‪ ,‬וכמו שמצינו מזה גם כתלמוד‬
‫אך ה ק הלומדים החלביים‪ ,‬בחרו להם דרך זו‪ ,‬דרך עומק הלכה‪ ,‬אם מפני שכשרונותיהם‬
‫•יותר מתאימים לאופן למורי זה‪ ,‬או מפני שיודעים הם‪ ,‬כי לא יתכן לחיים רוחנים באופן‬
‫למוד פלפולי בלבד‪ ,‬ונחוץ ומוכרח גם אופן למורי מחוקק הלכות וגמר דין !‬

‫בעיניו‪ ,‬ואך זה לקח לו מדתו שלו‪,‬‬ ‫וכבן אלו ואלו מודים‪ ,‬כי דרך חבירו רצויה‬
‫וכת השגתו‬ ‫ובמעמד רוחו‬ ‫אדם בענינו ובכשרונו‬ ‫שהוא‬ ‫מה‬ ‫־וזה— שלו; והכל לפי‬
‫‪.‬ודוחב דעתו;‬

‫בגדי קיץ ואלה — בגדי‬ ‫מוכרי כסות ‪ ,‬אלה מוכרים‬ ‫והרי הם כמו תגרנים סוחרים‬
‫‪.‬חורף‪ ,‬אשר אמנם שניהם דרושיק ושניהם כאחד טובים‪ ,‬אך זה יחד לו למסחרו בגרי קיץ׳‬
‫וזה ‪ -‬בגדי חורף ‪- .‬‬
‫ואמנם מי שזוכה לאחוז בשני אופני הלמוד כאחד‪ ,‬בחריפות שנונה‪ ,‬ויחד עם זר‪/‬‬
‫בודאי גדולה מרו*‬ ‫עומק הדין — ההוא‬ ‫ולמצה‬ ‫ההלכה‬ ‫לעמוד על ברור‬ ‫או ‪ -‬מתוך זה‪,‬‬
‫פ״ג מט*ו(‬ ‫ועליו נאמר בחז״ל )אבות‪,‬‬ ‫■גפשו‪ ,‬וערכו חשוב ופעולתו דצויה מאוד נעלה;‬
‫ועל דברי חוריי‬ ‫ח מדו‪ /‬דמוסב על התורה‪ ,‬כמבואר שם‪,‬‬ ‫חביבין ישראל שניתן להם כלי‬
‫‪,‬כאלה אומר הכתוב ‪,‬הנחמדים ‪.‬מזהב' ; וטעם התואר ‪ .‬ח מ ד ה' ללמוד כזה הוא מפני שהרבי‬
‫הנחמד בכלל כולל בו גם הערב גם המועיל‪ ,‬וביחש התורה ‪ -‬הלמוד השנוני )הערב( ותוצאיי‬
‫‪:‬ההלכה )המועיל( כאחד ‪— .‬‬
‫על רבי זירא )מגילה‪ ,‬ן׳ א׳( שנשא‬ ‫ועפ״י זה אפשר לכוין בונת הספרן בהספידו‬
‫‪.‬ארץ שנער הרה וילדו‪ /‬ארץ צבי גדלה שעשועיה‪ ,‬אוי נא לה׳ איייי*‬ ‫‪-‬עליו מליצת מ של‪:‬‬
‫ירקת‪ ,‬כי אבדה כלי ח מ ד ת ה';‬
‫וכל לשון זו ותוארים מליציים אלה‪ ,‬ועוד בהתיחשותם למקומותיהק דורשים באור!‬
‫בסוף מס׳ הוריות )י׳ג כ׳{ דרבי וירא הי׳ חי'‪*1‬‬ ‫עפ׳י המבואר‬ ‫ויתכן הכאור בזה‬
‫רצו‬ ‫מבוא‬ ‫פרק י׳ ״תפארת וגדולה׳‪ /‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫ובספרו של התריף הג אוג‪ /‬הנוהע ותביב בעולם הלומדים התריפים‪ ,‬מהר״ם‬

‫■שי״ף )הי במאה הרביעית לאלף ז ה‪ ,‬בפראג( במם׳ בבא מציעא‪ ,‬דף ם״ב א ‪ /‬בהמשך‬
‫י הדברים גמצאו דברים משוגים ומופלאים מאוד‪ :‬״דאם כן קשה נירגבורגער״ ‪ j‬ולד‪,‬לאה;‬
‫‪,‬״אדרבה‪ ,‬בפשטא דשמעתין ליכא גירגבורגער׳‪ /‬״ולפי דברי התום׳ יש גירגבורגער״;‬
‫ולא הכל יודעים מה עגיגם ובאורם של דברים אלה ‪ ,‬בעוד שד‪,‬בל יודעים ‪ ,‬כי יש‬
‫י ■עיר במדיגת אשבגז )בבייער!( ‪ ,‬עיר עתיקה וכבודה בשם ״גירנבורג״ ‪ 5‬אבל מה עגיגה‬
‫לכאן‪ :‬והדברים הם כמו הידה סתומה;‬
‫אך הבאור כך הוא ‪ :‬כי לפעמים גמצאו בתלמוד עגיגים כאלה ‪ ,‬שחכם אהד שואל‬
‫דבר מחבירו ‪ ,‬אם דבר הלכה או באור ופירוש מן איזה עגין תלמודי ‪ ,‬וזה ‪ ,‬הגשאל ‪,‬‬
‫משיב לו כפי שמוצא להשיב ; אך מתוך המשך דבריהם והמשא ומתן בענין זר‪ ,‬מתברר ‪,‬‬
‫כי עוד טרם שאל השואל לדבר זה מרבו או מחבירו ‪ ,‬כבר ידע ‪ .‬בעצמו מקור גאמי‬
‫ופתרון בטוח ל שאלתו)ראה למשל במם׳ כתובות )מ״ב א׳(‪ :‬בעי מגי' אביי מרבד‪ ,‬וכו'‪,‬‬
‫וכל המשך הדברים שם ; ובתום׳ חולין )ע״ה ב׳( כתבו ‪ :‬תיטא ‪ ,‬כיון דידע ברייתא לימא‬
‫ברייתא‪ ,‬עיי״ש(;‬

‫להשתמש‬ ‫במם• סנהדרין )י״ד נ׳( שלא רצה‬ ‫הי׳ מ נ ג ל ; וגם מבואר‬ ‫‪.‬ושנון‪ ,‬ונודע‪ ,‬כי‬
‫ואחר‬ ‫כשעלה לא׳יי‪,‬‬ ‫מלהסמך בסמיכת הוראה; ורק‬ ‫עצמו‬ ‫ואף הי׳ משתמט‬ ‫'‪■.‬בהוראה‪,‬‬
‫ההוראה )ועיין‬ ‫על גודל מעלת הסמיכה‪ ,‬קבל עליו עול‬ ‫שנתישב שם ושמע מרבי אלעזר‬
‫‪.‬ברש״י לכתובות‪ ,‬ם״נ ב׳(;‬
‫ומתבאר‪ ,‬כי בתחלת היותו בא׳׳י היתה תעודת למודו אך שעשועי התורה וסלסולה‬
‫ולבסוף קי ל עליו גם עול‬ ‫■שהס החריפות והשנון‪ ,‬וכפי כת כשרונו הנעלה‪ ,‬כמבואר למעלה;‬
‫ההוראה; ובהיות כתו גדול גם בזד״ חבר שתי התעודוו‪ /‬מעלת החריפות וטעלת עומק ההלכה‬
‫כאחת‪ ,‬אשר‪ ,‬כמבואר‪ ,‬שתיהן כאחת מבוניס ‪,‬כלי חמדה'‪ ,‬כלשון המשנה דאבות שהבאגו ;‬
‫‪.‬חכיבין ישראל שניתן'להם כלי חמדה‪ ,‬וכמו שבארנו;‬
‫הרה וילדה )זה פשוט‪ ,‬שבה נולד(‪ ,‬ארץ‬ ‫ועל זה כיון הספרן במליצתו ‪ :‬ארץ שנער‬
‫■צכי‘ )כידוע‪ ,‬זה כנוי לארץ ישראל( גדלה שעשועיה‪ ,‬רומז על תחלת בואו ל א׳י‪ ,‬שהתעסק‬
‫‪.‬אוי נא לוד׳‬ ‫בשעשועין דאורייתא‪ ,‬בחריפוח ושנון‪ ,‬כפי כשרונו המיוחד‪ ,‬כמבואר למעלה;‬
‫אמרה רקת )היא הע ‪ r‬שנתישג בתוכה וקבל עליו עול ההוראה‪ ,‬ונשתמש בשני הכשרונות‬
‫כאחד‪ ,‬בפלפול ובהוראה( ‪ .‬כי אבדד‪ ,‬כלי חמיתדר )אשר כנוי זה )כלי חמדה‪ (,‬מכוון לשמוש‬
‫ובעומק ההלכה‪ ,‬כ א חו‪ /‬כמבואר‪—.‬‬ ‫כשתי התעודות‪ ,‬כשגון‬
‫הלמוד החריפי והד‪,‬לכי( למעלה‬ ‫ענין זה )במעלת‬ ‫עוד בכלל‬ ‫וראה מה שכתבנו‬
‫ב מ ב ו א פרק שני )‪,‬בחי תלמוד׳( בתחלת סעיף ג׳‪ ,‬ולהלן בגוף החבור חלק רביעי פרק‬
‫א׳‪- .‬‬ ‫‪V‬׳ ‪.) r‬בין קודש לקודש׳׳( סעיף א׳‪ ,‬ובפרק ל׳׳ט ‪,‬טובים השנים׳׳( סעיף‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונוהי(‬ ‫ממור‬ ‫‪592‬‬

‫בעוד שכבר ידע בעצמי‬ ‫‪,‬‬ ‫למה הי׳ להשואל לשאיל‬ ‫קשה ‪,‬‬ ‫והנה לפי זה‬
‫הדבר לאשורו?‬
‫והנה במין קושיות כאלו וכיוצא בהן בבאורן וישובן‪ ,‬היו מתעסקים ביחור‬
‫ב י ש י ב ת ע י ר נ י ר נ ב ו ר נ ‪ ,‬והי׳ נודע כין החכמים והתלמידים‪ ,‬כי מין קושיא *ו‬
‫מוצאה סן אותה הישיבה ‪ ,‬ושם הוקרין עליה ‪ ,‬מבארים ומבררים אותה *י( ;‬
‫והנה מהר״ם שייף שם מתעסק בענין קושיא כזו בגמרא שם ‪ ,‬ולמען הקיצור‬
‫מייוזם אותה אל ישיבת ״נירנבורנער״ ‪ ,‬וכבר ידעו הלומדים את אשר לפניהם ‪ ,‬הענין‬
‫והתוכן ‪ ,‬ולמותר לפרש ‪.‬‬
‫וכן נזכר שם זה על קושיא יתעה ממין זה בספר של״ה )מם׳ שבועות(‪— .‬‬

‫ובספר ״יון מצולה״ שכתב בן דורה של התקופה המבהילה ‪ ,‬הידועה בשם ״גזירה‬
‫ת״ח* ‪ ,‬המספר לדור קורות צרות ישראל בימים הרעים ההם ‪ ,‬יסופר בדרך אגב מתכונת‬
‫ודרכי הישיבות בפולניא בימים ההם;‬
‫ויען כי הספר הזה הוא יקר המציאות מאוד )נדפס בוויניציאה בשנת תב״ב‬
‫)‪ ( 1602‬אעתיק ממנו מד‪ .‬שנוגע לעניננו על הישיבות בפולניא ‪ ,‬על סדריהן ועל דרכי‬
‫למודן‪ ,‬על המורים ועל התלמידים‪ ,‬על מחזיקיהן ועל מפקחיהן‪ ,‬והדברים יקרים‬
‫ונכבדים‪ ,‬וזו לשונו‪:‬‬

‫״בכל קד‪.‬לה היו מחזיקין ישיבות ‪ ,‬והיו מרבין שכר לראשי‬

‫הישיבות ‪ ,‬כדי שיוכלו לפקח על מהלך הישיבות בלא דאגות‬
‫ולהיות הורתם אומנתם ‪ ,‬ולבני הישיבה הספיקו מקופת הקהל‬
‫י‬ ‫מזונות וסכום קצוב ממון בכל שבוע‪.‬‬
‫״כל קהלה של חמישים בעלי בתים היו מחזיקים לא‬
‫פחות משלשים בחורים ונערים ‪ ,‬ומקצת בעלי בתים תמיגו‬
‫י את הבחורים לביתם וד‪.‬יו מאוכלי שלחנם ביחד עמהם ועם‬
‫בני ביתם;‬
‫״וכך הי׳ סדר זמני הלמוד בישיבה ‪ :‬בקיץ ‪ ,‬מר״דז אייר‬
‫עד ט״ו באב ‪ ,‬ובחורף ‪ ,‬מר״ח חשון עד ט״ו כשבט ‪ ,‬ואחר‬
‫הזמנים האלה הי׳ הרשות להבחורים ללכת ללמוד לכל‬
‫מקום שירצו‪.‬‬

‫כך כחוג נ ה קי מ ה להסשר היקר •יד מלאכי' ‪- .‬‬ ‫א(‬

‫רצז‬ ‫מבוא‬ ‫סעיף ב׳‬ ‫וגדולה ״ ‪,‬‬ ‫•פרק ־י׳ ‪,‬תפארת‬ ‫מבוא‬

‫״־קודם ‪.‬שבא ראש הישיבה לישיבה‪ ,‬היו הבחורים‬

‫מפלפלים זה עם זה בהלכה‪ ,‬וכשבא‪ ,‬הי׳ הוא יושב והם‬
‫נצבים עליו ‪ v ,‬כל אחד שואל ומקשה ‪ ,‬והוא משיב ומתרץ‬
‫לבל אחד ‪• ,‬ואח״ב שתקו בולם ‪ ,‬והיא הג ‪ T‬מה שחידש‬
‫‪,‬בהלכה‪— .‬‬
‫כמה שבועות לפני ט״ו באב ולפני ט״ו בשבט הי׳‬
‫יראש הישיבה מכבד לבחירי התלמידים שיגידו ‪,‬חלוק״ ״(‬
‫?‘ פני בני הישיבה‪.‬‬
‫״אחר ‪.‬ט״ו באב וט״ו ב שבט‪ ,‬שנחשבו כמו ״בין‬
‫■הזמנים״ היו נוסעים ראשי הישיבות ותלמידיהם להירידים‬
‫‪),‬יומי דשוקא(‪ ,‬בקיץ — לירידי זסלאוו ויראסלוו‪ ,‬ובחורף —‬
‫לירידי לבוב ולובלין‪ ,.‬ושם הי׳ רשות להבחורים לבחור להם‬ ‫‪,‬‬ ‫■‬
‫■‬ ‫ישיבות ללמוד באיזו עיר שהיא‪ ,‬וסוחרים שבאו להירידים‬ ‫‪.‬‬
‫בחרו להם מהבחורים חתנים לבנותיהם‪ ,‬ונגמרו כמה מאות‬
‫שרוכים בכל שנה״ ‪ ,‬עכ״ל “(‬

‫שמה גדול המטמון הנמצא בדברים אלה ! וכמה יקרים ונכבדים הם לדרשם ולחקרם‬
‫וללמוד מד& ולעשותם הקבלה לימעו אלה נ‬

‫דרוש הלני על* רוץ הפלשול ‪- .‬‬ ‫;א(‬

‫ישראל והקהלות‪,‬‬ ‫היתה לפקח על עניני‬ ‫וגדולי ישראל לירידים‬ ‫תכלית נסיעת החכמום‬ ‫ע(‬
‫ולשמוע ולה שפת איש איש מעירו ופעדתו דבר וענין הראוי לעפוד עליו‪ ,‬לקרבו או לרחקו‪,‬‬
‫דברים‬ ‫פרוץ אשר כל דורכיי לא יאשטי > ועוד פקוח על‬ ‫ולא תהא כנסת ישראל ככרם‬
‫שונים הדורשים ע»ה ‪.‬ותושיה מסוד חכמים ונבונים‪,‬‬

‫הרביעית לאלף זה בלובלין ואוספרהא‬ ‫פהרש׳א )חי במאה‬ ‫ומנסיעות אלה זכר‬ ‫'‬
‫ו׳ כזו הלשון* ‪ ,‬פ כ אן וער סוף הפרק‬ ‫)וואהלין( ונפטר כשנת ערץ( כפם' סנהדרין פרק‬
‫בהיותי‬ ‫בישיבה‬ ‫אז‬ ‫הלכות‪ ,‬מפני שלא למדתי‬ ‫לא רציתי להעלות על הספר פחדושי‬
‫ביריד לובלק׳י‪• ,‬עכ׳יל ‪:‬‬

‫חכמים‬ ‫נתבאר ונתברר מסוד‬ ‫שלא‬ ‫חרוש בתורה‬ ‫ומתבאר מדבריו‪ ,‬כי כל דבר‬
‫באהליהם‬ ‫זונבונים בישלבד״ אין ראוי ‪-‬להעלות על הספר ן וזה מוסר נפרץ לאלה היושבים‬
‫‪..‬‬ ‫לעצמם וכותבים ‪0-‬פרי ‪-‬הלכה ‪—.‬‬
‫בטף החבור חלק ד׳‪ ,‬פרק ל״ם לטובים‬ ‫זה להלן‬ ‫ועיין עוד סה שכתבנו כענין‬
‫•השנים"( סעיף ■ב'‪.,‬ו באו שם הברים נכבדים נ ז ה ‪.‬‬

‫‪38‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זברונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪594‬‬

‫הן מצאנו בהם רגשי עטנו‪ ,‬לאהבת תורה באונם ובהונם‪ ,‬כעשיר כעניי*(־‪ ,‬זכא‬
‫להגדילה ולהאדירה ‪ ,‬עד שכל קהלת‬ ‫‪,‬‬ ‫מעינם ‪ ,‬חושם והרגשתם אך ורק להרבק תורה‬
‫השתתפה להחזיק ישיבות ולשלם שכר טוב לראשיה[ ולמפקחיהן‪ ,‬ורגשותיהם אהבת‬
‫עד אשר היו מאוכלי שלחנם ״ביחד עמהם ועם בני‬ ‫‪,‬‬ ‫ויקר להתלמידים וימשכום הסד‬
‫ביתם״ ; ולא כמו שנוהגים אצלנו ‪ ,‬שאלה המאדיהים נערים ובחורים לומדים ‪ ,‬אי»‬
‫״ליומו" מקציעים לו קרן זוית לאכול לבדו סעודתו‪ ,‬ולפעמים גם ‪ . .‬בבית המבשלות^‬
‫‪,‬‬ ‫וכדי צער ובזיון‪.‬‬
‫ועור מראים הדברים על משאת נפשם של עשירינו וסוחריגו בימים ההם לתת‬
‫לאנשים מבחורי ישיבה! וכמה רחוק רגש זה מגבירינו היום — ידוע‬ ‫את בנותיהם‬
‫לבל ‪ ,‬ואין אומר ודברים ‪.‬‬
‫ועל כן לא לפלא הוא ‪ ,‬אם בימים ההם ובזמן ההוא צ׳ן ופרח קרן התורה בכל‬
‫בית ובכל משפחה ‪ ,‬וכשטף מים רבים הבקיעו קרני אורה ככל קרן ופנה ‪ ,‬ותיך ביפית‬
‫‪,‬‬ ‫ובגדולתה‪ ,‬בפריחתה ובהצלחתה‪ ,‬ונשאר אדרתה לזכר עולם‪.‬‬
‫אייכם ימים טובים ‪ ,‬ימים מאושרים ‪ ,‬ימי הנצח וההוד ‪ ,‬הגדולה והתפארת לחכמת‬
‫‪,‬‬ ‫ה ת ו ר ה ולנושאי דגלה ‪ ,‬אייכם ‪ .‬הה ‪ ,‬חלפתם ‪ ,‬עברתם וכמעט שאין זכר לכם ‪ .‬חבל‬
‫ח ב ל ‪,‬ח ב ל מאוד‪.‬‬

‫ועל ערך ומעלת הישיבה חמפוארה בדורנו‪ .‬בעיר ו ו אל אז ין‪ ,‬מקור מ ב ו ע‬

‫למזון נפשי מילדותי ^בהרותי ‪) ,‬כאשר ספרתי בתחלת המבוא הזה( — על ערך הבית‬
‫הגדול הזה ארצה אי״ה בגוף החבור בכמה מקומות ‪ ,‬ומהם ביותר בהמשך חלק רביעי ‪/‬‬
‫בפרקי ‪ :‬ל״ט )סעיפי א׳ — ד׳( ; ם׳ )סעיף א׳( ; מ״ד )סוף סעיף ג׳( ובפרק נ׳‬
‫)סעיף א׳(‪— .‬‬

‫ומדי ךברי בתכונת הישיבות בדורות הקודמים‪ ,‬אשים זכרון בספר עוד למין בית‬
‫מפר מתכונה כזו‪ ,‬אשר‪ ,‬אם כי הוא בשם ״בית תלמוד לנערים״ יכונה‪ ,‬ומעלתו ל♦•‬
‫אך גם בתכונת בתים מערכו ומתכונתו‪ ,‬עליון הוא על כל כמי‬ ‫הגיע למעלת ישיבה ;‬

‫‪^ .‬ו ע שיוז "‬ ‫‪3 .^ 3‬‬ ‫ש ב ס שנן‬ ‫ה בי בי ם‬ ‫‪t‬‬ ‫ה ל שון‬ ‫בזו‬ ‫כ תו ב‬ ‫ת רו מ ה‬ ‫פר שה‬ ‫כ חיי‬ ‫ר בנו‬ ‫בספר‬ ‫א(‬

‫י די לו מ די‬ ‫ל ה חזי ק‬ ‫ש ב הוזו או ת‬ ‫ל ר מז‪,‬‬ ‫בז ד‪,‬‬ ‫ובא‬ ‫‪,‬ו ע שו'‪,‬‬ ‫כ תי ב‬ ‫ב א רון‬ ‫לבד‬ ‫ל מ ש ה(‬ ‫) ב ד‪ ,‬ש ב ד‪,‬‬

‫ה ע ד ו ע כ ע ש י ר כ ע נ י׳ * ‪.‬‬ ‫כל‬ ‫כו ל ם‬ ‫י ש ת ת פו‬ ‫ה לו חו ת(‬ ‫את‬ ‫מ חזי ק‬ ‫ש הי׳‬ ‫ה א רון‪,‬‬ ‫רו מז‬ ‫) ש ע ל ז ד‪,‬‬ ‫תו ר ה‬

‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫תו ר ה‪.‬‬ ‫א בו תינו‬ ‫ו מנ הג‬

‫רצח‬ ‫מבוא‬ ‫סעיף ב׳‬ ‫״ ‪,‬‬ ‫פי־ק י׳ ״תפארת וגחלה‬ ‫מבוא‬

‫לשלש‬ ‫אלה ! ואעפ״י שהתמונה ממנו שאעריך בזה הוא מפי עד ראיה זה קרוי‬
‫מ א ו ת שנה‪ ,‬אעם״י כן זאת תהלתו וזאת גדולתו ותפארתו‪ ,‬כי עוד היום ‪,‬ראוי הוא‬
‫להיות למשל לקהלותינו במדינותינו לכונן ולהעריך בתים כאלה בתבניתו ובצביונו‪,‬‬
‫במערכותיו ובסדריו אז בימים ההם בזמן ההוא ‪I‬‬
‫והבית הזה עודנו עומד על תלו‪ ,‬נצב וקיים כיום הזה! והוא בית ״תלמוד תורה״‬
‫א מ ש ט ר ד ם ‪ ,‬מדינת הולנד‪.‬‬ ‫אשר לקהלת הספרדים בעיר העתיקה‬
‫וזאת תכונתו והערכתו‪ ,‬כפי שיספר עד ראי׳ ‪ ,‬איש חכם ושלם‪ ,‬ר׳ שבתי באם‪,‬‬
‫מחבר הספר הנורע ״שפתי הכמים״ לפירש״י על התורה‪ ,‬וציורו זה בא בספרו השני‬
‫״שפתי ישנים״ ; וליקרת הענין‪ ,‬ונם כי הספר הזה יקר המציאות‪ ,‬אעתיק רוב דבריו‬
‫בזה‪ ,‬ואקוה כי הקוראים ימצאו בהם חפץ‪ ,‬ואלה דבריו )ויתיחשו בזמן לתחלת המאה‬
‫‪,‬‬ ‫החמישית( ;‬

‫״ ‪ . .‬ומאז באתי לכאן ק״ק אמשטרדם הלכתי כמה פעמים‬

‫לבתי מדרשות של ק״ק ספרדים יצ״ו‪ ,‬וראיתי בני ענק‪,‬‬
‫ילדים רכים‪ ,‬קטנים כחגבים ויהיו בעיני כענקים‪ ,‬לרוב‬
‫בקיאותם בכל המקרא ובחכמת הדקרוק ולחבר חרוזים‬
‫ושירים וכו׳;‬
‫״בית הספר ההוא בנוי סמוך לבית הכנסת‪ ,‬ובו ששה‬ ‫■‬
‫חדרים לששה מלמדים;‬

‫״בחדר הראשון לומדים ילדים קטנים עד שידעו לקרוא‬

‫סדר התפלה‪ ,‬ואז מעבירים אותם אל החדר השני;‬
‫״בהדר השני לומדים הורה בנגון הטעמים‪ ,‬עד שיהיו‬
‫בקיאים בחמשת החומשים‪ ,‬זאז נכנסים אל החדר השלישי ;‬

‫״בשלישי אמרים תורה לפרש בלשונם )ספרדית( עם‬ ‫■‬ ‫•‬

‫י־‬ ‫סירש״י‪ ,‬ואז יבואו אל החדר הרביעי;‬ ‫י‬
‫״ברביעי לומדים נביאים וכתובים‪ ,‬בטעמים ונגונים;‬
‫‪.‬‬ ‫נער אחר קורא פסוק בלשון הקודש ומבארו בספרדית‪ ,‬ובל‬
‫הנערים שומעים לו‪ ,‬ואח״כ קורא השני כן‪ ,‬וכולם שומעים‪,‬‬
‫וכן השלישי והרביעי וכו׳ ‪ ,‬ומשם יבואו אל החדר החמישי ;‬
‫'‬ ‫״בחמישי מרגילים את הנערים לקרוא הלכה גמרא עד ■‬
‫שיגיעו לכלל הבנה ושכל‪ ,‬ואינם מרכרים שם כי אם בלשה״ק‪,‬‬ ‫‪,‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרוגותי(‬ ‫מר‪,‬ור‬ ‫‪596‬‬

‫ורק ההלכה מבארים בספרדית ; ובכל יום לימדים פרק סן‬

‫המקרא‪ ,‬ובכל מועד ורגל מענין היום•‪,‬‬
‫״ומשם ילכו אל החדר הששי‪ ,‬ובו ילמדו כמו בהמישי‪,‬‬
‫רק בתוספת עיון והתפתחות כשרון השכל‪ ,‬ומשם יקובלו אל‬
‫;‬ ‫הישיבה אשר כבית המדרש של ההכם האב״ד‬
‫״וזמן הלכוד שוד‪ .‬לכל המלמדים בכל החדרים‪ ,‬בשמכה‬
‫הזוג בבקר שמונד‪ (“ .‬באים כל אחד לחדרו‪ ,‬ולומדים שלש‬
‫שעות ויוצאים־‪ ,‬וכשמבה הזוג שנים‪ ,‬שבים ולומדים עד‬

‫היום ‪ ,‬ע עין'(‪ ,‬וי^א נתבאר כברור יחש עם‬ ‫‪».‬וג״ כנוי למורה שעות‪) /‬או כסו שקוראים לו‬ ‫‪(n‬‬
‫‪P e r e p e n d ik a l‬‬ ‫‪ ,‬קו התנועה‪ -‬אשר לו‬ ‫שש‬ ‫על‬ ‫משערים‪ ,‬שהוא‬ ‫זה למורה שעות;‬
‫‪ MaflTHHK'b‬המתנועע תמיד בלי הרף לימין ולשמאל‪ ,‬ותנועתו תמיד כמו צעד אחר צער‬
‫ביושר ובמתינות‪ ,‬ו‪,‬צער* בעברית הוא ‪,‬זוג‪ -‬בארמית״‪ ,‬יכסו בשמואל כ׳ )ז׳( ששה צעדים‪.‬‬
‫תרגומו שית זוגי)‪ ,‬ועל שם זה נקראת כל המכונה בשם ‪,‬זוג ״ ;‬
‫נקרא כן על שם צלצולו כשעמו!‬ ‫אכל השערה רחוקה היא‪ ,‬ויותר קרובה וששוטוע כי‬
‫הערוך בשנים המנונה‪ ,‬יען כי השש ‪,‬שעמון‪ -‬בעברית תרגם אונקלוס — ‪,‬זוג א״ ;‬
‫ובאמת קשה לנו לעמוד על הוראת שש זה בטו‪ /‬משני שלא נודע לנו תכונת המנוניז‬
‫הזאת נימים מקדם‪ ,‬בנינה‪ ,‬מערכתה וצביונה‪ ,‬ואולי לשי בנינה אז הי׳ שם זה מכוון לוז•‬
‫הי' סדר הוראת שעות היום )המעל‪-‬ע( ני מי קדם‪ ,‬נראה ממה שבתים‬ ‫וכי זר ונשלה‬
‫האומות צלםים‬ ‫עושין חכמי‬ ‫‪,‬לשני המלכים היו‬ ‫כסשר ‪,‬הערוך‪) -‬ערך ‪ ,‬צד‪ ,-‬א'( נז ה‪ -‬ל‪:‬‬
‫ותחתם של הצלמים סשל גריל‬ ‫ונותנים בידיהם )של הצלמים( נ‪ -‬ד )עשרים וארבעה( א בני ^‬
‫לתוך אותו הסשל‪ ,‬ונשמע הקול‬ ‫של נחושוע ובסוף כל שעה משליך הצלם מידו אבן אחת‬
‫ונעל הערוך חי כשמונה מאיו*‬ ‫כסשל בכל העיר‪ ,‬ועש‪-‬י זה יודעים הכל השעות״‪ ,‬עכ״ל‪,‬‬
‫שנה לשנים ‪.‬‬

‫שעות אחד מתכונד‪ .‬יעני*‬ ‫מלוכה ווינא ראיתי טורה‬ ‫בית המלכות בעיר‬ ‫ובגנזי‬
‫מאוד‪ ',‬אשר הערכת קרכי המכונוע אושגיה וגלגליה‪ ,‬שאנו קוראים ‪,‬מ שיכה״ )מלשון ח ס עיו‬
‫אי!‬ ‫תתחדש אחת לשלש מאות שנוע מה שלהאוטנים בזטנמ‬ ‫לויתן נחכה‪ ,‬איוב ם'(‬
‫השגה ותשישה ‪—.‬‬
‫ובמשנה מצינו ענין מורה שעות נשם ‪,‬אבן השעות״ כמם׳ עדיות )נו״כ ם״ח( ובסם'‬
‫דחבה ורלקי‘‬ ‫השעות״‪ ,‬וענינו הווע שטעטידין אבן‬ ‫‪,‬טסטר של אבן‬ ‫כלים )פי״ב מ״ ה(‪:‬‬
‫שחות מ ת נ ע ר״אלכסי!‬ ‫עגול עוטר מסמר‬ ‫קבועה כקרקע וטעגלין בה ע מ ל‪ ,‬ובטוצק אותו‬
‫שיפיל‬ ‫כאורך‪ ,‬ובאותו עגול רושמין קוים ישרינע ועל כל קו רשום שם השעוע וכל שעה‬
‫הצל של אותו המשטר על קו מאותן הקוים נודע כמר‪ .‬שעות עכרו מן היום ‪ .‬וכששת לאעי*ז‬
‫כקראת מכונה זו ‪,‬קומשוש״‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫דצט‬ ‫מבוא‬ ‫פרק י׳ ‪,‬תפארת וג ה ל ה‪ /‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫שיכה חמש ‪ j‬ובאותן השעות שהם בבתיהם לומדים לשה״ק‬

‫ולשון לע״זי•( וחוזרים כל הלמודים מבית הספר ושונים‬
‫וכותבים וכו׳‪.‬‬
‫‪,‬המלמדים מתמנים מן הקהל‪ ,‬ונפרעים מקופת ח״ק‬
‫תלמוד תורה‪ ,‬יאין המלמד צריך להחניף לשום אדם ובו׳ ״‬

‫עב״ל; והנה כמעט שאפשר לחשוב‪ ,‬שהדברים נכתבו היום או אתמול‪ ,‬ולא לפני זמן‬
‫שנה! —‬ ‫מאות‬ ‫כשלש‬ ‫מופלג‬

‫‪,‬צרי המעריות'‬ ‫ט׳— י״א(‬ ‫נ׳ )כ‪/‬‬ ‫יש זנר לבלי זה גם במקרא‪ ,‬בסלנים‬ ‫יאסנס‬
‫ותרגומו; ‪.‬טולא )אשר( בצורת ‪.‬אבן שעות•‪.‬‬
‫ולא‬ ‫טבעי‪,‬‬ ‫דתרון למערכת מכונה זו על מנונת המורי שעות שלנו‪ ,‬כי ענינה‬
‫תקדים ולא תאחר זמנה‪ ,‬והערכתה מסורה לכל ארם והוצאתה מעטה ‪- ,‬‬

‫ראשי תיכות ‪,‬לשונות עם זר• או ‪.‬עטים זרים• )ואנו‪ ,‬קוראים להן ‪.‬שפות ח ו ל* כהקבלה‬ ‫א(‬
‫הפכית מן שם ‪,‬לשון ה ק ו ד ש •( ן‬
‫כך דעת הסופרים בדבר פתרון הר^ת ; אבל לא נראה לי כן מרש״י לחולין )ח׳ א'(‬
‫ם! ‪,‬לעז• שוב אינו מורה על מלת■‬ ‫‪.‬ובלשון ה לו עזי ם‪ ,•..‬הרי דהלמ‪-‬ד‬ ‫שכתב מפורש‪:‬‬
‫‪ ,‬ל שו ך‪ ,‬אתרי שהקרים ‪,‬ו בי שו ף ז‬
‫מורה כלל לראשי תיבות‪ ,‬אך מוסב עד שפות העמים‪,‬‬ ‫ולכן נראה‪ ,‬דשם זה אינו‬
‫הנהו לעוזי דאתו לקמי׳ דרבא‪,‬‬ ‫כמם' סכות )ו' ב ׳ ‪/‬‬ ‫שהנ‪ /‬העמים‪ ,‬נקראו ‪.‬ל עוזי'‪ ,‬כמו‬
‫ופירש״י ‪ :‬בעלי לשון אחרת ‪.‬‬
‫אך מה שקשה לי בזה‪ ,‬שמצינו תואר זה גם ביחש לישראל‪ ,‬כמו בירושלמי מגילה‬
‫ובתוספתא ש מג‬ ‫)פ׳ד( הלעוזות אין נוהנין כן )לענין קרה^ת( אלא אחד קורא כל הפרשה;‬
‫ביהכנ״ס של לעוזים ‪.‬‬
‫נועז ‪ -‬כמו‬ ‫והנה ראיתי ברש^י לישעיה )ל*ג י״ט( על הלשש עם נ ו ע ז ‪ ,‬פירש ‪:‬‬
‫באה המלה כחלון^‬ ‫זה‬ ‫שאין לשונם לשון הקודש‪ ,‬עכ^ל } ולפי‬ ‫ל ו ע ז ‪ ,‬אלו אשור ובבל‬
‫וכמו‬ ‫)דטלנ״ו‪ /‬מן הלשון(‬ ‫מפני שהם ממוצא אתר‬ ‫מתחלפין‪,‬‬ ‫למ^ד בנחן‪ ,‬שהם אמנם‬
‫בהמשך פרק ו׳ )‪.‬חלוךו ותמורה״( סעין‪ :‬ג ׳ ‪ :‬אך לא נתבאר איזו ררך בא‬ ‫שבארנו למעלה‬
‫תואר זה גם לישראל‪ ,‬וכמו שהבאנו מירושלמי ותוספתא ‪.‬‬
‫וצריך לומר‪ ,‬דאעם־י דבעקרו ויסודו של שם זה נתייחס לעמים זרים‪ ,‬כפי המתבאר‬
‫מרש•* לישעיה שהבאנו‪ ,‬אך במשך הימים נתאזרחה המלה כשפת העם ונתקבלה לתואר לכל‬
‫אומה שאינה שומעת לשון הקודש‪ ,‬ושוב נלוחה גם לעברים שאק שומעין לשה״ק‪ ,‬וב כ א מג‬
‫איירו הירושלמי ותוספתא שהבאנו ‪- .‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪598‬‬

‫הערה ‪. ' i t‬‬ ‫המשך‬

‫ועור מה שראיתי לבאר כאן‪ ,‬כי רגילים אנו להבין כרש׳י כי השם כלעיז מוסב ללשון‬
‫תרגוטיו אמנם הן סתיחשים לשםה זו‪,‬‬ ‫צרפת‪ ,‬ספני שאטגם הי׳ רש׳י צרפתי‪ ,‬וגם כי רוב‬
‫כי בטם' חולין )ר׳ א׳( על לשון הגמרא ‪,‬רקוריא‬ ‫אבל ככלל מצאתי סתירה מוחלטת לזה‪,‬‬
‫במובן זד«‬ ‫אין מלה כזו‬ ‫ריישט׳א בלע״ז ! והנה בצרפתית‬ ‫מחרוזת‪,‬‬ ‫של צפרים* פירש ‪:‬‬
‫זרק בשפת אשכנז נמצא ‪ , R iste , R e js te‬ו א' כ ״בלע״ז' זה יסוב לשפת אשכנז ‪.‬‬
‫וראי' מכרחת לזה‪ ,‬כי במשגה כ״ט )כ׳א א׳( על הלשון אניצי פשתן פירש מפורש ‪t‬‬
‫וכי רש״י ראה מרינת‬ ‫פורסא‪ ,‬עכ׳ל ‪— .‬‬ ‫א ש כ נ ז ‪ ,‬ובמקומנו‬ ‫‪.‬אניצי‪ ,‬ריישט׳א כלשון‬
‫א ש כ נ ז ראיתי וכו'‪ ,‬עכ׳ל‪—.‬‬ ‫אשכנז מפורש כרבריו כסם׳ חולין )צ״ה א'( שכתב ‪ :‬ובארץ‬
‫^‬ ‫מבוא'‬ ‫פרק י״א ״לפנים והיום׳‪/‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫פרה י״א‬
‫״לפנים והרם״‬
‫הפ ר ק(‬ ‫עניני‬ ‫) ת כן‬

‫עעיף‬
‫יונ ת;‬ ‫ר בי‬ ‫מני ע ת‬ ‫ב כ ו ' ^ ‪ .‬־■‬ ‫זה‬ ‫שם‬ ‫ו ב או ר‬ ‫י שי ב ה‪,‬‬ ‫בן‬ ‫ש מ כונ ה‬ ‫‪ ,‬ב הו ד ״‬ ‫ה תו א ר‬ ‫עו*‬ ‫א (‬

‫ס מי כ ת‬ ‫מני ע ת‬ ‫ע^‬ ‫ב ה ע רו‪/‬‬ ‫‪-‬‬ ‫) ה ד ע סו אי( ‪.‬‬ ‫ה ר מ ב מ׳ן‬ ‫את‬ ‫‪ .‬מו רנו'‬ ‫ב תו א ר‬ ‫ל ה ס םי ך‬ ‫אי כ שי ץ‬

‫איו ם‬ ‫ו כ ל ה‪,‬‬ ‫ח תן‬ ‫כ תו ל ה‪,‬‬ ‫נ ע ר ה‪,‬‬ ‫ה ש מו ת‬ ‫ב או ר‬ ‫—‬ ‫א שה ‪.‬‬ ‫נשא‬ ‫טרם‬ ‫ל ב חו ר‬ ‫ח כ מי ם‬

‫ר בינו‬ ‫ח קי ר ת‬ ‫על‬ ‫א לו ‪— .‬‬ ‫ל ש טו ת‬ ‫ה שיי כי ם‬ ‫חז׳ ל‬ ‫ו מ א מ רי‬ ‫פ סו קי ם‬ ‫כמה‬ ‫ו ב או ר‬ ‫ו א רו ס ה‪,‬‬

‫­י­‬ ‫ו היו ם‪.‬‬ ‫ל פני ם‬ ‫‪ .‬ב הו ר'‬ ‫ה תו א ר‬ ‫ערך‬ ‫אנ ת תי‪— .‬‬ ‫אנ ת‬ ‫א רו ס ה‬ ‫בג ט‬ ‫כ ת בו‬ ‫אם‬ ‫י רו ח ם‪,‬‬

‫ה מ ר ר ש‪—.‬‬ ‫בי ת‬ ‫ב חו רי‬ ‫כ בו ר‬ ‫על‬ ‫מ ח לו ק א‬ ‫—‬ ‫זה ‪.‬‬ ‫ל תו א ר‬ ‫‪ -‬הג ר מני ם‬ ‫ה ע ב רי ם‬ ‫ה סו פ רי ם‬ ‫י חו שי‬

‫ב או ר‬ ‫‪-‬‬ ‫ה מ ת ו ק נ י ם ״ ‪.‬‬ ‫ה ח ר רי ם‬ ‫על‬ ‫‪-‬‬ ‫ו היו ם ‪.‬‬ ‫ל פני ם‬ ‫‪ ,‬מ ל מ ד'‬ ‫שם‬ ‫ערך‬ ‫ע ל‪.‬‬ ‫‪(2 .‬‬

‫שוו •‬ ‫ו גו׳‪— .‬‬ ‫כ כו כ בי ם‬ ‫ה ר בי ם‬ ‫ו מ צ רי קי‬ ‫)י ״ ב(‬ ‫ב דני א ל‬ ‫ה פ סו ק‬ ‫ב ענין‬ ‫א׳ (‬ ‫) ח׳‬ ‫ב״ב‬ ‫ב ת ל מו ד‬

‫‪-‬‬ ‫ו רגי לו ת ‪.‬‬ ‫הו ר א ה‬ ‫‪t‬‬ ‫‪ .‬ל טי'‬ ‫יםעל‬ ‫כ פו ל ה‬ ‫הו ר א ה‬ ‫‪-‬‬ ‫ל כו כ בי ם ‪.‬‬ ‫ד ר ד קי‬ ‫ט ל מ די‬ ‫של‬ ‫תו ר ת ם‬ ‫ערך‬

‫‪-‬‬ ‫ו מ ת ל מו ד ‪.‬‬ ‫ממקרא‬ ‫לז ה‬ ‫מ קו רי ם‬

‫ונהגו לקרוא לתלמיד ישיבה בשם ״בחור הישיבה"‪ 5‬ובימי הבינים היו משתמשים‬
‫‪■.‬בשם זה לתואר הכבוד‪ ,‬כמו בתום׳ ליבמות )פ״גב׳( שאל הרב ר׳ שמואל ב ח ו ר מר״י‪:‬‬
‫‪.‬וכן סצינו שקראו לאחד מ; הראשונים‪ ' ,‬רבינו קלונימום ה ב ח ו ר )ספר שבלי תלקט‪,‬‬
‫ובשו״ת מהרי״ל קורא לרביגו יצחק אור זרוע בשם ״בחור נחמד״‬ ‫סימן ק״ם וקע״ה(‪5‬‬
‫)ויתכן שהוא הואר עפ״י לשון הכתוב ביחזקאל )ב״ג( בחורי חמד( ; ולהמדקדק הגדול רבי‬
‫אלי׳ אשכנזי )חי במאה השלישית לאלף זה( היו קוראים ״רבי אלי׳ ב ח ו ר ״ ‪ ,‬ובתואר‬
‫וביוחסין כתב‪ ,‬כי‬ ‫ובשם זה נקרא ספרו ״םפר ה ב ח ו ר " ‪:‬‬ ‫זה נודע בספרות ישראל‪,‬‬
‫‪,,‬החכמים ‪.‬שהיו עוטרין את דאש הגולה היו מכונים ״בחודים״ •‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרו׳נותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪600‬‬

‫ב ח ו ר בימינו^‬ ‫ויותר ‪ .‬מזה מצינו‪ ,‬שאליהו הנביא מתואר בשם ״בהור״ ‪ \ :‬ב א‬
‫יבא אליהו לבשרנו״ )הקפות לש״ת(‪.‬‬
‫וכן משמע בתלמוד‪ ,‬שהתואר ״כחור״ הי׳ ניתן לאיש חכם ובעל סברא‪ ,‬ואותר‬
‫כי כן כתב■ רש״י בשבת )קמ״ה־‪.‬‬ ‫הבחור שלא הי׳ בעל מעלות אלו הי׳ נקרא ״דרדקי" ‪,‬‬
‫ב׳( על השם דרדקי ‪ :‬״בחורים שלא הגיעו לסברא״ ‪ ,‬עכ״ל ‪,‬‬
‫וקרוב לומ^ שיסוד הואר זה הוא על לשון הפסוק בתהלים■)פ״ט( הרמותי בחור־‬
‫פעם‪ ,‬ומלשון וענין עבדי אשר ב ח ר ת י בו )מ״א י׳( ; )ומזה הלשק ברשות לחתן הורוד‬
‫בש״ת ״בחור הרימותי מעם"(‪) 5‬ועיין מש״כ בזה למעלה פרק ו׳ סעיף ג׳ בענין חלוף•‬
‫נו״ן עם רי״ש( ‪.‬‬
‫ועל הרוב נקרא בשם ״בחור״ זה העומד בפרק ימי העלומים‪ ,,‬שהם ימי הבריאורד‬
‫נצני העוז והאומץ בגוף ובנפש וברוח‪ ,‬ומלשון השחרות ו ה י ב ח ר ו ת )קהלת^‬ ‫והיופי‪,‬‬
‫ב ח ו ר ‪ ,‬ומזר‬ ‫י״א(‪ ,‬שמח ב ח ו ר בילדותיך )שם‪ ,‬שם( ובפ׳ בשלח‪ ,‬שש מאות רכב‬
‫ההוראה הם לשונות חכתובים ‪ :‬בחור וטוב )ש״א‪ ,‬ט׳( ‪ ,‬בחורי חמד )יחזקאל‪ .,‬כ״ג(‪ ,‬בחור‬
‫כארזים )שה״ש‪ ,‬ה׳( ‪ ,‬תפארת בחורים כחם )משלי‪ ,‬כ׳( ‪.‬‬

‫ומדרך העולם לקרוא ״בחור״ לאיש צעיר טרם נשא אשה״ ומעין שם ״רווק•‬
‫בתלמוד )פסחים קי״ג א׳ ‪ ,‬קדושין פ״ב א׳( ‪:‬‬
‫ואמנם לא בלא יסוד היא קריאה זו‪ ,‬כי על הפסוק בישעיה )מ׳ ם׳( ו ב ח ו ר י ס‬
‫’‬ ‫כשל יכשלו‪ ,‬תרגומו ו ר ו ו ק י }‬
‫וגם סמך לכנוי זה מהוראה זו מלשון הכתובים ״בחור ובתולה״ )יחזקאל‪ ,‬ט׳(״‬
‫)ראדג‬ ‫בחורים וגם בתולות )תהלים‪ ,‬קמ״ח( ‪ ,‬דכמו שבתולה היא זו שלא היתה‪ ,‬לאיש‬
‫בסמוך ביאור שם זה( ‪ ,‬כך בחור הוא זה שלא נודע לאשה )‬
‫וגם משמע כן מלשון חז״ל‪ ,‬במשנה סוף תענית )כ״ט א׳(‪ :‬לא היו ימים טוביה‬
‫שבהם בנות ישראל יוצאות בכרמיה ואומרותד‬ ‫לישראל כחמשה עשר באב וכיוהכ״פ‪,‬‬
‫״ ב ח ו ר שא עיניך וכו״׳‪ ,‬ומשמע שלפנוים דברו‪.‬‬
‫ובס׳ כרם חמד‪ ,‬הלק נ׳ )צד צ ‪ (22‬כותב‪ ,‬כי הגאון רבי יונתן איבשק‪ ,‬בהיותי‬
‫רב בהמבורג‪ ,‬מנע לתת תואר ״מורנו" להחכם ר״ם מנדלזון )הדעסואי( ספנו־ שהי׳ עור‬
‫ב ח ו ר ‪ ,‬כלומר‪ ,‬שלא נשא אשה עוד *( ‪.‬‬

‫ר בי‬ ‫ס מ כי׳‬ ‫א ׳ ‪■j‬‬ ‫ב ס נ ה ד ר י ן י־־ א‬ ‫ה ת ל מו ד‬ ‫ד ב רי‬ ‫על‬ ‫זה‬ ‫ע כו ב‬ ‫סמך‬ ‫יונ תן‬ ‫ר בי‬ ‫כי‬ ‫לו מ ר‪,‬‬ ‫ק רו ב‬ ‫א(‬

‫הי ״י ־‬ ‫ב חו ר‬ ‫ש ע דיין‬ ‫ל סי‬ ‫ו סי ר ס רי ‪:‬‬ ‫ה ס מי כ ה(‪,‬‬ ‫את‬ ‫) ח כ מי ם‬ ‫ק ב לו‬ ‫ולא‬ ‫מ אי ר(‬ ‫) ל ר בי‬ ‫ע קי ב א‬
‫שאי‬ ‫מבוא‬ ‫פרק י״א ״לפנים והיום׳‪ /‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫ואמנם מלשונות הפסוקים משמואל ומיחזקאל ובו׳ שהבאנו‪ ,‬מתבאר‪ ,‬דשם בחור‬
‫יונח ומקביל גם לנשוי‪ ,‬לוא אך צעיר לימים ומלא כח עלומים היא ‪.‬‬

‫ואף לאשת איש מקביל שם זה )בנטית נקבה(’‪ ,‬וכמו שאמרו במ״ר פ׳ ויצא )פ׳ ע״א(‪:‬‬
‫בבל נשי יעקב כתיב ותהר‪ ,‬ובזלפה לא כתיב ותהר‪ ,‬לפי ש ב ח ו ר ה היתה‪ ,‬ולא היתה‬
‫ניכרת בעבורה ‪ :‬ומבואר‪ ,‬ששם ״בחור״ יקביל לכל צעיר לימים‪ ,‬גם פנוי גם נשוי ‪.‬‬
‫ה ו ת נ ו אבי הנערה )שופטים‪ ,‬י״ט( ‪,‬‬ ‫ובן השם ״נערה״ משתמש גם לנשואה ‪:‬‬
‫נערה מואביה )רות‪ ,‬א׳( ומוסב על רות‪ ,‬אלמנת מחלון ; ועל כן‪ ,‬כשרוצה הכתוב להגביל‬
‫בשם ״נערה״ עלמה שלא היתה לאיש‪ ,‬מוסיף לה עוד שם התואר ״בתולה״‪ ,‬וכמו במלכים‬
‫ובא בזה להורות שהיא עדיין בבתוליה‪ ,‬ועל דרך‬ ‫א׳ )א׳( ובאסתר )ב׳( נערה בתולה‪,‬‬
‫!‬ ‫הלשון בתורה )פ׳ חיי( בתולה ואיש לא ידעה‬
‫ומכבר כתבתי‪ ,‬כי יסוד השם ״בתולה״ מקביל אל השם ״בדולה״ בדלי״ת‪ ,‬בחלוף‬
‫דטלנ״ת‪ ,‬שהם )הדלי״ת והתי״ו( ממוצא אהד של אברי המבטא‪ ,‬מן הלשון‪ ,‬ואותיות‬
‫כאלה מתחלפות לפעמים‪ ,‬כמו שכתבנו מזה למעלה פרק ששי )״חלוף ותמורה״( ‪ ,‬וענין‬
‫ועל כן אמרו בתוספתא■‬ ‫ב ד ו ל ה מאיש )והשרש ״בדל"( ‪,‬‬ ‫שם זה בא לומר‪ ,‬שהיא‬
‫שביעית )פרק ז׳( שלש בתולות הן‪ ,‬בתולת אדם‪ ,‬כל שלא נבעלה לאיש;‬
‫ומה דכתיב )יואל‪ ,‬א׳( וכבתולה חגורת שק על ב ע ל נעוריה — איירי בארוכה או־‬
‫בכלה‪ ,‬עיי״ש במפרשים ‪.‬‬

‫וכן השמות ״חתן וכלה״ מורים גם לארוס וארוסה‪ ,‬וגם לנשוי ונשואה; לאופן‬
‫כחתן יכהן פאר )ישעיה‪,‬‬ ‫הראשון מורים הלשונות‪ :‬כחתן יוצא מחופתו)תהלים‪ ,‬י״ט(‪,‬‬
‫ומזה מתבאר הלשון דכתיב בלוט וידבר אל חתניו לוקחי בנותיו ‪ ,‬ולמעלה כתיב‬ ‫מ״א( ;‬
‫בתואר אלה הבנות אשר לא י ד ע ו א יש )שם‪ ,‬שם ח׳(‪ ,‬וזה הוא מפני שהיו רק‪.‬‬
‫ארוסים‪ ,‬וסבונים ״חתניו״;‬

‫עי ת יען שאם היתה הכונה‬ ‫שבחור ענינו פנוי ש^א נשא אשה‬ ‫עכ׳ל‪ ,‬ומפרש רבי יונתן‪,‬‬
‫^ ע בג‬ ‫בחור בשנים ‪ ,‬הי' ‪S‬ו לומר צעיר בשנים‪ ,‬וגם טצינו »יניק וחנים'■‪ ,‬ואם כן אין סבה‬
‫‪,‬‬ ‫הסמיכה בשביל צעירות השנים ‪.‬‬
‫להסמיך בחור— פנוי‪ ,‬י׳ל ע פ׳י מ״ש בקדושין‬ ‫הראוי‬ ‫ובעיקר טעם הדבר שאין מן‬
‫ו^אוי‬ ‫ועל כן אין מן‬ ‫אפשר לו ללמוד תורה בטהרה‪,‬‬ ‫כ׳יט ג'‪ ,‬שהשרוי כלא אשה אי‬
‫לעטרו בתואר ‪,‬מוסמך לדון ולהורות* ‪— .‬‬
‫ובהיותי באמעריקא ראיתי הרבה בחורים פנוים ונושאים משרת רבנות‪ ,‬ובהרבה מהם״‬
‫ימצאו ע״י זה מכשולים בחיים המוסריים‪ ,‬ויסתבב מזה חלול כבוד התורה והרבנות גם יחד‬
‫וזה אחד מחסרוני יתרין החופש באמעריקא‪ ,‬והדברים עתיקים‪,‬‬

‫‪I‬‬
 ‫ברוד‬ ‫)זדרו‪:‬ותי(‬ ‫מ ל‪,‬ו ר‬ ‫‪602‬‬

‫ולאופן השני‪ ,‬לנשוי‪ ,‬מורים הלשונות‪ :‬שמשון ח תן התימני )שופטים‪ ,‬ט״ו(}‬

‫ויאמר אבי הנערה אל ח ת נ ו )שם‪ ,‬י״ט(‪ ,‬כי אהיה חתן למלך )ש״א‪ ,‬י״ח( ‪ ,‬ועוד }‬
‫וכן הכלה נקראת כשהיא ארומה ; וככלה תעדה כליה )ישעיה‪ ,‬מ״א( ; קול חתן‬
‫וקול כלה )ירמיה‪» ,‬׳( ; וכלה מחופתה )יואל‪ ,‬ב‪ ; (,‬וגם נקראת כן כשהיא נשואה ‪ :‬ואת‬
‫ובתלמוד )סוטה‪,‬‬ ‫שרי כ ל ת ו אשת א ב ר ם )פ׳ נח(־‪ ,‬היא ו כ ל ו ת י ה )רות‪ ,‬א׳(‬
‫י״א כ׳( כלה וחמותה ‪.‬‬
‫וכן מכונה בשם זה רעיה אד‪1‬בה ‪ :‬לבבתיני אחותי כלה )שה״ש‪ ,‬ד׳( ‪ ,‬ומזה הלשון‬
‫לכה דודי לקראת כלה‪ ,‬ביחש החביבות לשבת>‬

‫וכן כנו בשמות חביבות אלו‪ ,‬חתן וכלה‪ ,‬לגדולי מכובדי העם‪ ,‬יעל שם רגשי‬
‫החביבות שרחש לב העם אליהם ; כן דרשו הפסוק דיואל )ב׳( יצא חתן מחדרו וכלה‬
‫מחופתה‪ ,‬חתן מחדרו — זה הנשיא‪ ,‬וכלה מחופתה — זה אב ב״ד )ירושלמי תענית‪,‬‬
‫מלכיהם‬ ‫פ״א ה״ו( ־‪ ,‬וקרוב לומר‪ ,‬דתואר ״הדר״ לנשיא נסמך על הפסוק ב ח ד ר י‬
‫)תהלים‪ ,‬ק״ה( ‪ ,‬ונשיא הוא בערך מלך ; ותואר ״חופה״ לאב ב״ד נסמך על הפסוק על כל‬
‫כבוד חופה )ישעיה‪ ,‬ד׳( ‪ ,‬ומבואר בכ״ם בתלמוד מיתרון כבוד שחלקו לאב״ד )עיין‬
‫י‬ ‫מו״ק ט״ז א׳(‪— .‬‬

‫וכנגד זה‪ ,‬השם ״ארוסה״' נכלל נם בשם ״אשת בעל״ ‪ ,‬וכמשמעות הלשון בם׳‬
‫תצא )כ״ב כ״ד( על דבר אשר ענה את א ש ת ר ע ה ו ‪ ,‬ובארוסה איירי ;‬
‫וכן מתבאר ממה שדרשו חז״ל )נדרים‪ ,‬ע׳ א׳( בפסוק דפ׳ מטות‪ ,‬בין איש לאשתו‬
‫כין אב לבתו‪ ,‬סבאן לנערה המאורסה שאביה ו ב ע ל ה מפירין נדריה‪ ,‬והשם ״בעלה"‬
‫כאן מוסב על הארוס‪ ,‬הרי דשמות ״איש ו ב ע ל ״ יקבילו גם לשם ״ארוס" ז‬
‫וכן אמרו מפורש בסנהדרין )פ״א א׳( על הפסוק דיחזקאל )י׳( את א שת ר ע ה ו‬
‫ט מ א ז ו נערה המאורסה‪:‬‬
‫וכן'בספרי פרשה ראה‪ :‬כי יסיתך וגו׳‪ ,‬או אשת חיקך‪ ,‬דרשו‪ ,‬אשת ‪ -‬זו ארוסה‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫חיקך ‪ -‬זו נשואה ‪.‬‬
‫ויותר מזה מצינו בשמואל ב׳ )ג׳( שאסר דוד ‪ :‬תנה את אשתי אשר ארשתי לי‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫■‬ ‫הרי דקורא לארוסתו — אשתו;‬
‫וכן מתבאר ממה שאמר יעקב ללבן הבה את אשתי )פ׳ ויצא‪ ,‬כ״ט כ״א( ‪ ,‬וכיה‬
‫לרחל‪ ,‬ואעפ״י שהיתה לו אז רק ארוסה ‪ j‬וזה הוא‪ ,‬מפני שגם ארוסה היא בכלל אשת‬
‫'‬ ‫'‬ ‫‪.‬הבעל‪ ,‬וכפי שנתבאר‪,‬‬
‫ובן בלשון חז״ל באו• מרכבים השמות ’״אשתו ארוסה״ )יבמות‪ ,‬פ״ט ב׳(‬ ‫'‬
‫סב‬ ‫מבוא‬ ‫פרק י״א ״לפנים והיום׳‪ /‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬
‫)נ״ג א׳( שחשב בין חייבי‬ ‫ועפ״י כל זה יתבאר מקור להבין במשנה סנהדרין‬
‫״ ‪,‬‬ ‫סקילה את זה ‪,‬הבא על אשת האב‪ ,‬בין שהוא מן האירוסין בין שהוא מן הנשואין‬
‫ולכאורה אינו מבואר‪ ,‬דהא בפסוק בם׳ קדושים בענין זה כתיב ערות א שת אביך לא‬
‫תנלה‪ ,‬ואיך זה יתהייב נם על א ר ו ס ת אביו ?‬
‫אך לפי המבואר‪ ,‬דנם ארוסה היא בכלל אשת הבעל‪ ,‬ממילא היא נם בכלל א שת‬
‫ה א ב ‪ ,‬ומבואר היטב ‪.‬‬
‫ועוד כמה לשונות ומאמרים וענינים במקרא ובתלמוד יתבארו עפ״י כלל יה‪ ,‬אך‬
‫אין המקום כאן להאריך בכאלה‪ ,‬אחרי כי נסתבבו הדברים לכאן דק דרך אנב ;‬
‫ואעיר דק על דבר אחד שחקרו ודנו בו פוסקים ראשונים ואחרונים ולא החליטו‬
‫דבר‪ ,‬ולפי שבארנו‪ ,‬הדבר כמו מתבאר מאיליו‪ ,‬בלא כל עמל ויניעה‪ ,‬ובלא כל חקירה‬
‫וסבדא ‪:‬‬
‫הראשון שחקר בזה הוא רבינו ירוחם )תלמידו של הרא״ש(‪ ,‬ונושא ההקירה הו<‪/‬‬
‫אם כתבו בנט ארוסה ״אנת א נ ת ת י )בעברית ‪ :‬אשי׳י( ולא ״אנת ארוסתי״ אם‬
‫כשר הנט*•(;‬
‫א ש ת הבעל‪ ,‬ואס‬ ‫והרי בררנו בברור נאמן ומוחלט‪ ,‬שנם ארוסה בכלל שם‬
‫כן אין ספק שהגט בשר ‪— .‬‬

‫ושרש שם ‪,‬ארם״ )בארמית‪ ,‬ובעברית ״ארש״ בשיין שמאלית‪ ,‬ראה בסמוך( נראה‬
‫מפני שהם ממוצא זסשד״ץ‪ ,‬מן השינים‪ ,‬וכידוע אותיות‬ ‫שהוא בא בחלוף ״ארז״ בזי״ן‪,‬‬
‫וענין השם ״ארז״ הוא‬ ‫שממוצא אהד מר ‪a‬לםות לפעמים‪ ,‬וכמש״כ למעלה בפדק ו';‬
‫ו א ר ו ז י ם ‪ ,‬ובן ואזור עור‬ ‫קשר‪ ,‬הדוק ואגוד‪ ,‬כמו ביחזקאל )כ״ז( בחבלים חבושים‬
‫אזור במתניו )מ״ב‪ ,‬א׳(‪ ,‬ועל כן בא פעל זה לא רק להוראת קשר אישות אך גם בקשר‬
‫בדית ואגודה מכל דבר וענין‪ ,‬ובמו הלשון וארשתיך לי לעולם‪ ,‬וארשתיך לי באמונה‬
‫)הושע‪ ,‬ב׳(‪ ,‬ובתלמוד )יבמות‪ ,‬מ״ו א׳( ‪ :‬רמי לי׳ ארוסה בצוארי׳ ‪ ,‬כלומר‪ ,‬שלשלת‬
‫‪.‬או חבלים‪:‬‬

‫ובזה יתבאר הלשון בירושלמי הגיגה פרק ב׳ ‪ ,‬בענין מה שרצו בני ידושלם‬
‫לפנות להם לנשיא את רבי יהודה בן טבאי ‪ ,‬ובדח מן הכבוד‪ ,‬והלך לאלכסנדריא וישב‬
‫שם‪ 5‬וכתבו בני ירושלם לבני אלכםנדריא ביחס ענין זה ‪ :‬״מירושלם הנחלה לאלכםנדריא‬

‫האירוסין‪,‬‬ ‫כשעת‬ ‫היו הקדושי;‬ ‫שלפנים‬ ‫כזמן הזה אין נוהגים גט ארוסה‪ ,‬וזה הוא‪ ,‬מפני‬ ‫א(‬
‫והנשואין לאתר זמן )וכן המנהג ער היום בארץ תימן(‪ ,‬אבל נזה׳יז נאים הקדושין והנשואים‬
‫באחד‪ ,‬תחת החופה ‪— .‬‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרינותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪604‬‬

‫ומוסב זה על קשר‬ ‫״ ‪,‬‬ ‫הקטנה‪ ,‬עד מתי ארוסי יושב אצלך ואני יושבת עגומה עליו‬
‫יעוד הנשיאות שאמרו להוציא את רבי יהודה בן מבאי ; והנה קוראים לו ״ארוסי״^ וזה‬
‫כמו שבארנו בהוראת שם זה ‪ .‬ועיין עוד מענין אגדה זו בבבלי מם׳ סוטה )מ״ז א׳(‪.‬‬

‫ואשוב לענין הפרק‪ ,‬לענין ערך הר״ואר ״בהור"‪ ,‬כי אעפ״י שכמו שציירנו בתהלת‬
‫וביותר במדינת‬ ‫הפרק אמנם הוא הואר רם ומכובד‪ ,‬אעפ״י כן בדורות האהרונים‪,‬‬
‫אשכנז‪ ,‬השתמשו לפעמים בתואר ״בהור״ לבטול החשיבות‪ ,‬ובאיזה ערך — גם‬
‫למשל לגנאי;‬
‫וזה נראה נם מדברי הסופרים העברים ‪ -‬האשכנים‪ ,‬כאשר כתב ברוח גנאי והתו?*‬
‫הסופר בערנע על הסופר היינע )שניהם יהודים מלידה ומחנוך( בזו הלשון ‪ :‬״היינע איזט‬
‫איין פאללקאמענער ב ח ו ר " )במכתביו מפאריז ‪ ; (1831‬וכנגד זה מדדו לבערנע במדה‬
‫זאת‪ ,‬ואחד הסופרים פאן ענזע‪ ,‬במכתביו מברלין‪ ,‬משנת ‪ 1838‬כותב עליו ‪ :‬״בערנע‪,‬‬
‫דער עכטע פראנקפורטער ב ח ו ר )הוא הי׳ יליד פראנקפורט( מיט אללען פעהלערן‬
‫איינעם זאלכען״ —‬

‫והחפץ והרצון לדחוק רגלי _״הבחורים הלומדים״ ‪ ,‬כפי הנראה‪ ,‬הניעו בדור הקודם‬
‫באיזה מקומות נם עד כותלי בית המדרש‪ ,‬ועד אלה הנמנים במבקריו ומשחריו וטתפלליו ג‬
‫ויעיד על זה המקרה שקרה בעיר אחת במדינת אוננארן)בוגיהאד( בשנת תרי״ג‪/‬‬
‫ואז שרת שם ברבנות הרב הגאון הנודע בזמנו רבי יצהק משה פערלים‪ ,‬והחזיק שם‬
‫ישיבה גדולה;‬
‫והי׳ הנהוג באותה העיר‪ ,‬כמו ביתר ערי המדינה ההיא‪ ,‬שבעת שהי׳ הרב האב״ר‬
‫דורש בביהמ״ד במבוא של ארון הקודש‪ ,‬כנהוג‪ ,‬היו ״הבעלי בתים״ המתפללים‪ ,‬אשר‬
‫להם מקומות קבועים בתחום המקום ההוא מניחים את מקומם לבחורי הישיבה‪ ,‬כדי‬
‫שיעטרו אר» הרב הדורש ויפלפלו עמו בדברי הדרשה לכבוד התורה‪ ,‬ויגדיל תורה ויאדיר י‬
‫ובשנה הנזכרת נתעוררו ״הבעלי בתים״ ההם שלא להניח מקומם להבחורים‬
‫בשעת הדרשה•‪ ,‬ורבים מחאו על זה‪ ,‬ותתפרץ• מחלוקת ונעשה פרצה בשלום בני העיר<‬
‫וקרעים באחדות הקהלה‪ ,‬ותעשה העדה כתות כתות‪ ,‬מדיינות ומקוטטות; והרב הנזכר‬
‫לא יכול לכלכל את שרירות לב המתפרצים שהםבו בעלבון התורו‪ /‬וכשל אצלו כח‬
‫‪.‬‬ ‫הסבל‪ ,‬ונפטר ממשמרת רבנותו ויצא את העיר א(‪.‬‬

‫^‬ ‫וענות נ‪» 8‬ו‬ ‫ועל »עדו‬ ‫ני ת נתן לעין י ע ק ב‪— .‬‬ ‫ענין מאורע מ כא בהקדמה לספר‬ ‫א(‬
 ‫מבוא‬ ‫פרק י״א ״לפנים והיום׳‪ /‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫ובויאלאזין נהנו לקרוא להלסיד הישיבה ״בן ישיבה״ )ישיבה מן(‪ ,‬וברבים — בג‪/‬‬
‫או ״אנשי ישיבה״ )ישיבה לייטע( ; וטעם קריאת שם זה הוא‪ ,‬מפני שבמדינתנו בשנים‬
‫האחחנות‪ ,‬השם ״בחור הישיבה״ משותף ונרדף עם שם ״בטלן״ הנערך כאדם לא מחונך‬
‫מפני ש ה ב ר י ה הזאת‪ ,‬עדיין לא השיגה את‬ ‫וכבריה לא מגומםה ‪ :‬והסבה לזה‪,‬‬
‫נפתולי החיים ונכלי העולם המעשי עם כל היקום אשר בהם‪ ,‬ועדיין נפשה בה זכה וברה‬
‫‪,‬בכל הומת הטהרה ובכל כלילת היופי בלא דופי‪ ,‬ועדיין ישרתה התמימה לא עוממה בה‪5‬‬
‫ועל כן לא תתאים ב ד י ה כזו לרוח בני האדם מעולם המעשה‪ ,‬אשר כבר המפיקו‬
‫לבלע או להשחית‪ ,‬ברב או במעט‪ ,‬יקרת המעלות האלה‪ 5‬ויהי להם ההיפך מזה לחסרון‬
‫עקרי בשלמות נפש האדם מן הישוב ״ומה דלדידן לא הוי מומא לדדהו הוי מומא״ ‪ :‬וכה‬
‫ל ב ע ל מ ו ם ‪ ,‬וכדי בזיון‪— .‬‬ ‫והתמים‬ ‫געשה להם המלא לריקן‪,‬‬
‫ותלמידי ישיבת וואלאזין נערכים ביתרון המעלה והכבוד )ראה בחבור‪ ,‬בהמשך‬
‫פרק מ״ד סוף סעיף ב׳ ‪ ,‬ופ~ק‬ ‫' !‬ ‫חלק רביעי‪) ,‬פרק ל״ט סעיפי א׳‪-‬ב׳ ‪ :‬פרק מ׳ סעיף א‬
‫נ׳ סעיף א'(‪ ,‬ועל כן נקבע להם תואר ושם מיוהד כמו שכתבנו‪ ,‬ונשאר בתקפו‬
‫עד היום ! —‬

‫ב‪,‬‬
‫וכגורל ערכם של בחורי הישיבות בפי הבריות בדור האחרון )כפי הציור בסוף‬
‫סעיף הקודם( גורל מ ל מ ד י ישראל‪ ,‬מורי תורה ודרך ארץ לבנינו‪ ,‬כי בדור החדש נעשה‬
‫השם ״םלםר״ לשם התואר לכל בטלן ולבל בעל מזל רע‪ ,‬ושם כנויי לכל מי שרוצים‬
‫לבטא עליו בטול אנושית מאדם מתוקן ומחבר לחברת אנשים מן הישוב‪ ,‬ויהי למשל‪.‬‬
‫וביותר הי׳ ניכר ובולט בטול חשיבות שם זה במדינתנו במחצה הראשונה משנת‬
‫המאה הזאת )למניננו( ‪:‬‬
‫אז בעת בהלת ההשכלה על ראשי צעירינו במרינה‪ ,‬ויאמרו לתק ן )? ( עולמנו‬
‫הרוחני ולזכות אותנו בקניני ״יפיפותו של יפת" או לצרף ולזכך את קניני נפשנו בכור‬
‫‘‬ ‫השכלת אדום ויון‪ ,‬שעיר וחותנו א( •‬

‫אי׳ ה ברחבה בנוף החבור‪ ,‬חלק שני‪ ,‬טרק ט׳‬ ‫אפטר‬ ‫הרב הגדול הזד‪ .‬מטרצת כני דורו‪,‬‬
‫)‪,‬משטחת אם'( סעיף ב׳‪ ,‬ויבא שם סטור סצוין בענין ז ה‪_ .‬‬

‫רבים ממשכילינו הישרים בלבותם ‪ j‬וראה רטנינו בחבור‬ ‫נחמו‬ ‫על משטט כזב זה נכר‬ ‫א(‬
‫חלק ראשון טרק ו׳ )‪,‬עושר ואושר״( סעיף כ׳ )כדכוד המתחיל ‪.‬דרעמים*(‪ ,‬שם אספר מן‬
‫‪.‬מ שא חרטה' אשר נשא אחד מגדולי חלוצי ההשכלה בימים ההם‪ ,‬וקרא לכל ענין זה בעקרו‬
‫ובשישי ‪ ,‬מעת טעות״ גדולד‪ ,‬מ או ד‪—.‬‬
 ‫ברוד‬ ‫)זברונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪606‬‬

‫ואז ראו דאשית להם להעמיד אל עמוד הקלון לפני המון העם את ‪ . .‬המלמד ואת‬
‫חדרו ! ויתנו את המלמד לפרא אדם^ ואת החדר למפלצת ! בההדר ראק או יותר נכון—‬
‫ובהמלמד — מנצח‬ ‫הראו אך זועה וזעוה‪ ,‬מעין עכור ומקור נרפש להחנוך ולההשכלה‪,‬‬
‫על עין המים הדלוחים והנגרשים להשקות בהם את ילדי ישראל‪!..‬‬
‫וככה עבדו ״הנבורים״ ההם ימים ושנים תקעו והריעו‪ ,‬הריעו ותקעו בפה בשיחות‬
‫מרעות ובמקהלות עם על האסון והרעה הבאה על ילדינו לרנלי השפעתם של המלמדים‬
‫וריקים מדעת העולם‪ 5‬ולא פסקו מלהמטיר ״אש ונפרית״ על‬ ‫הנבערים ממדע כללית‬
‫המקור הראשון והמבוע היסודי לכל ההנוך הישן והזר לרוחם‪ ,‬אשר קראו לו‬ ‫״ ‪,‬‬ ‫״החדר‬
‫״רוח הזמן״ ‪ ,‬ועבדו וחרשו וזרעו והשרישו גרעיני איבה ומשטמה‪ ,‬חרפה ובוז לכל התכנית‬
‫ולכל מערכת ההנוך הישן והעתיק עם כל סדרי למוריו יחד!‬
‫עד אשר עלתה בידם לקצור פרי תבואתם‪ ,‬ובשנות השמונים למאה זו החלו לכונן‬
‫וליסד בתי ספר לילדינו — עוללינו‪ ,‬אשר קראו להם ״חדרים מ ת ו ק נ י ם " ‪ ,‬ויפקדו עליהם‬
‫מורים ומפקחים מאלה האמונים לחזיוני רוחם ולמשא נפשם‪ ,‬או מאלה אשר מכרו בכסף‬
‫את ישרת נפשם ובר לבבם; ויתחכמו לשנות את שם ״מלמד״ ל״מורה״ ואת ה״כתות"‬
‫ל״מחלקות״ )קלאססען( ; ועל כל אלה העמידו וכוננו ויסדו עמוד יסודי ואבן שתיה‪ ,‬אשר‬
‫תעודתם לגרש כולה את הלמודים העתיקים‪ ,‬גמרא ותוספת ומהרש״א‪ ,‬מפרשים ופוסקים‬
‫וכל קניני הספרות התלמודית ! ותחתם קבלו וקימו להעמיד את כל תורת ישראל על ‪. .‬‬
‫השפה ודקדוקה‪ ,‬ולשבצה באפודת השיטה הידועה ״עברית בעברית״ ‪ ,‬ותו לא מידי ‪ I‬ואת‬
‫כל ספרותנו הגדולה אשר לנו‪ ,‬הספרות‬ ‫כל אשר להלאה מזה‪ ,‬כל ספרותנו העתיקה‪,‬‬
‫הארוכה והרחבה‪ ,‬מקור חיינו הרוחני ומוסד קיומנו הנצחי מדור דור‪ ,‬ואשר מאז נפזרנו‬
‫וטולטלנו בארצות ובנוים היתה לנו צרי ומזור לכל ענויינו ותלאותינו‪ ,‬מכאובינו ופנעינו—‬
‫את כל הסגולה היקרה והנשאר‪ .‬הזאת עשו להתלמידים כחומה בצורה וגדר ברזל מלפניהם‬
‫ומלאהריהם‪ ,‬עד אשר נעשו )התלמידים( בדבר הזה כגולם בלי רוח חיים ! ולולא המעט‬
‫מםנד‪,‬גי ישראל‪ ,‬שרואים ונוהנים עפ״י מנד‪.‬ג אבותיהם בבתיהם—לולא זאת‪ ,‬נפשם יבשר‪.‬‬
‫ורוחם חרפה מכל קניגי ישראל ומסנולותיו‪ ,‬ויכולים לודזשב ככת הקראים‪ ,‬אשר זולת‬
‫שטחית המקרא‪ ,‬הכל זר והכל נכרי להם “(‪J‬‬
‫בעוד אשר ״ד‪,‬מלמד״ הישן בההדר הישן הפיח בלב תלמידיו נשמת חיים בכל‬
‫המסור ובכל הקדוש ויקר לנו מאז ומקדם‪ ,‬ובעזוב התלמיד את ״ד‪.‬חדר״ נשא אתו‪ ,‬אם‬

‫ועל היב שת והחרבד‪ ,.‬הציה והשסםון אשר ב שטחית לשון הםקרא בלי באור ופתרון הפסרות‬ ‫א(‬
‫התלמודית( — על כל זה ארחיב הדבור אי׳ ה לר‪,‬לן כמביא‬ ‫הטבורית והקבלית לנו )הספרות‬
‫פרק י*ג )‪,‬לט שסט הפפר״( םעיף א ‪ /‬ברברים נרגשים מ או ר‪- .‬‬
 ‫*מד‬ ‫מבוא‬ ‫פרק י״א ״לפנים והיום׳‪ /‬סדף ב׳‬ ‫מבוא‬
‫‪/‬‬ ‫רב אם מעט‪ ,‬מידיעה נאמנה ויסודית מתורתנו ומספרתגק ונעשה כלי מוכשר לקבל אל‬
‫ועם זה נוטעו בלבו מילדותו‬ ‫;‬ ‫תוכו ביסים הבאים את השפעת גדולת ספרותנו הכבירה‬
‫שרשי קודש‪ ,‬אהבה‪ ,‬ורצון‪ ,‬כבור ויקר לכל אשר לנו ולבל אשר סביבותינו ולכל האופק‬
‫שלנו )וכמאטד חז״ל בדוח מליצתם ‪ :‬״הלומד התודה בילדותו‪ ,‬דברי תורה נ ב ל ע י ן‬
‫ב ד מ י ו ״ )אדר״ן‪ ,‬פרק כ״ב(‪ ,‬והנטע הזה לפעמים קרובות הוא נותן נטעי נעמנים ופרי‬
‫מנדים וגם שושנים ופרחים עם קדני הוד וגדולה לתפארת אומתנו ולכבוד תודתנו ולכל‬
‫קנינינו וענינינו בחיים !‬
‫והמנרעת שמצאו ״הנבורים״ האלה‪ ,‬החוקרים והמבקדים‪ ,‬בהחדד הישן — הלא אך‬
‫מצער וקל מסובין הוא‪ :‬הן אך מעט יותר דירה נאה וכלים נאים‪ ,‬קירות מלובנות‬
‫ומרצפה יפה — וסרו כל המגרעות ! אבל במה נחשבה הפחיתות הזאת לעומת כל הטוב‬
‫והאושר שהביא המוסד הדל הזה לחיינו הדוחנים ולקנינינו הנפשיים ! וכמה גדול פרי‬
‫תבואת העושר הנקצר בו ! והן כל נדולינו‪ ,‬כל עמודי עולמנו‪ ,‬כל מורי דרכנו‪ ,‬כל מאורי‬
‫אומתנו‪ ,‬כל אדירי תורתנו‪ ,‬ואפילו כל סופרינו‪ ,‬חכמינו ומשכיליגו הגדולים והמופלג־ם‬
‫מדור הקודם כולם‪ ,‬כולם חניכי ״המלמד" ויוצאי ״החדד״ וחובשי ״בית המדדש ה יש ן ״‬
‫הם ‪I . .‬‬
‫והנסיון הארוך והנאמן מאז נבראה הבריאה החדשה הזאת‪ ,‬החנוך המסולסל הזה‬
‫״בדהדרים ה מ ת ו ק נ י ם " האלה‪ ,‬הראה לדעת‪ ,‬כי המוסדות האלה אפשר לכנותם רק‬
‫מעין בתי פרוזדור לבתי ספר הכוללים‪ ,‬לרופאים‪ ,‬לחובשים‪ ,‬לעורכי דין‪ ,‬למודדים‬
‫ספר לתורת ישראל‪ ,‬לא‬ ‫ולמהגדסים ולכל מלאכת מחשבת הרש וחושב‪ ,‬אך לא כתי‬
‫ולא‪ ,‬לא מהם ולא מקצתם!‬
‫ועל בן לא יפלא‪ ,‬אם ההדרים המצוחצחים האלה היו למלה בפי דוברי צחות‬
‫לקרותם בסגנון ״לשון נופל על לשון"‪ ,‬ותרות ״ מ ת ו ק נ י ם ״ קוראים להם ״מס וכ נ ים״ ‪. .‬‬

‫ובנוגע לעיקר השם ״מלמד״ )אשר‪ ,‬כפי שכתבנו‪ ,‬החדשים מקרוב באו החליפוהו‬
‫בשם ״מורה״( — הנה בעקרו הוא חשוב ונכבד מאוד‪ ,‬עד שגם הקב״ה בכבודו מתכנה‬
‫בו‪ :‬אני ה׳ אלהיך מלמדך להועיל )ישעיה‪ ,‬מ‪-‬ח(‪ ,‬ו מ ל ס ד לאנוש בינה )נוסח התפלה(‪,‬‬
‫ועוד לשונות כאלה ‪ :‬ודוד המלך אמר ‪ :‬מכל מ ל מ ד י השכלתי ;‬

‫והוראת השם ״מלמד״ כיהש ההוראה אפשר לכוין שהוא ממובן ר ג י ל ו ת ‪ ,‬כמו■‬
‫המלמד ידי לקרב )תהלים‪ ,‬קמ״ד(‪ ,‬יען כי המלמר הוא המחנך והמרגיל את תלמידיו‬
‫להלמודים שעליהם ללמוד במשך חייהם העתידים ; ומזו ההוראה והלשון ב מ ל מ ד‬
‫הבקר )שופטים‪ ,‬נ׳ ל״ט(‪ ,‬והוא מקל שבראשו יתד ברזל )דרבן( ועל ידו מרגילים את‬
‫הבהמה החורשת לדרוך בדרך ישרה אשר החורש מתור■ לה;‬
 ‫ברוך‬ ‫)זברונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪608‬‬

‫ויותר מזה באה הוראה שם זה מבורר בחז״ל ; במ״ר ויקרא )ם״פ כ״ה( ‪ :‬אם הי'‬
‫ועני; זה בא בתלמוד מס׳ יומא )י״ח א׳(‪ ,‬ובא שם הלשון ״אם הי׳‬ ‫׳ ‪,‬‬ ‫•למוד לקרות זבו‬
‫‪,‬‬ ‫ר ג י ל לקרות ובו׳׳׳‪J‬‬
‫ובמס׳ הוריות )י״ג ב׳(‪ :‬לעולם י ל סו ד ארם עצמו להשכים ולהעריב‪ ,‬וזה‬
‫•המאמר בא במס׳ ברכות )ס״ב א׳( בלשו; לעולם י ד ג י ל אדם עצמו ;‬
‫ועיין במשנה י׳ מפרק י׳׳א דמס׳ תרומות ‪ :‬בת ישראל שנשאת לכהן והיא ל מ ו ד ה‬
‫■לבא אצל אביה‪ ,‬שפירושו‪ ,‬ר ג י ל ה לבא‪5‬‬
‫ובסנהררין )ע״ב א׳( בבן סורר ומורה‪ :‬ומבקש ל מ ו ד ו ואינו מוצא‪ ,‬שפירושו‪:‬‬
‫‪-‬ומבקש ה ר ג ל ו ‪ ,‬והוא מלשון הכתוב בירמיה )ב׳( פרא ל מ ו ד מדבר ; ועוד לשונות‬
‫;כאלה‪— .‬‬

‫ועל המלמד תנוקות העוסק במלאכתו באמונה קראו הז״ל את הפסוק בדניאל )ייב(‬
‫•ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד )ב״ב‪ ,‬ח׳ א׳( ; ואפשר לכוין טעם הדמיון לכוכבים‪,‬‬
‫בי כמו שהכוכבים גראים לעין קטגים מאוד‪ ,‬ועל האמת הלא אין חקר וערך לגדולתם‬
‫)ועיין בפסחים )צ״ד א׳(‪ :‬כל העולם כולו תחת כוכב אחד עומד( — כך פעולת מלמד‬
‫■הנוקות נראית לעין קטנה ומצערה‪ ,‬ועל האמת אין שעור וערך לגדולתה‪ ,‬כי היא היסוד‬
‫‪.‬‬ ‫•והבסיס לכל מהלך הלמוד בעתיד‪ ,‬בכל שנות החיים ‪I‬‬
‫ומסופד בתלמוד )מם׳ תענית‪ ,‬כ״ד א׳(‪ ,‬כי פעם אחת‪ ,‬לסבת עצידת גשמים‪ ,‬גזר‬
‫־דב תענית‪ ,‬והתפלל—ולא נענה‪ ,‬ואחריו עבד איש אחד להתפלל‪ ,‬וכשאמר משיב הדוח—‬
‫נשב רוח‪ ,‬וכשאמר מוריד הנשם — החל להמטיר ‪ j‬ושאל אותו רב ״מאן את״ ‪ ,‬אמר למ‬
‫‪.‬״מלמד דרדקי אנא‪ ,‬וקרינא לבני עניים כלבני עשירים‪ ,‬ומאן דלא מצי לשלם לא שקילנא‬
‫‪a‬יגי׳ מידי״‪ ,‬ע״כ וזה ציור לגדולת מעלתם וחשיבותם של ״המלמדים״ באמונה! ועיין‬
‫■עוד בירושלמי מם׳ דמאי )פרק ז׳ הלכה ג׳(‪ ,‬ואין להאריך עוד‪.‬‬

‫ועל דבר הוראתם והטפת לקחם של הסופרים והמורים בזמן הזה‪ ,‬ועל מניעת‬
‫יהנמוס והצניעות בהטפתם ובכל עניני עבודתם — כתבתי למעלה במבוא פרק רביעי‬
‫)״לשון נקיה״( סוף סעיף ו׳ ‪— .‬‬
 ‫מבוא‬ ‫פרק י״ג ‪,‬דרך א ג ב‪ /‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫‪.‬‬ ‫פרקיב‬
‫‪.‬דרך אנב■‬
‫)תג] עניני ה‪8‬רק(‬
‫סעיף‬
‫ת סכ תי יסודי ^ ב ו ר‬ ‫אלה הארבעה ע ^ י ה ם‬ ‫זנ> זברונות ע א ר הבסיס בהבור זה )לבד‬ ‫א(‬
‫ה ה ב ו ד ‪ - ,‬כהערה^‬ ‫בזה‬ ‫באו‬ ‫אנ ב‬ ‫לההבור(‪ ,‬א »ד בדרך‬ ‫בהקדסה‬ ‫שהודעתי‬ ‫הזו‪ /‬נ סי‬
‫באור השמות ‪,‬ג בו ר היוס״‪, ,‬נ בו ר הספור* ‪— ,‬‬

‫‪ .‬אנ ב‬ ‫בהמ שך העני) דבריס ‪ ,‬בד רך אנב*‪,‬‬ ‫להביא‬ ‫על דרך הז״ל במ שנה ובתלמוד‬
‫‪.‬ד ר ך‬ ‫‪-‬‬ ‫אורהא• ו‪ ,‬אנ ב נררא׳־‪ ,‬ורונמאוח הרבה לזה ממ שנה ומתלמוד ומסשרי ה סו סקי ס‪.‬‬
‫ישוב לקושית הרמב״) על דברי בעל המאור בסס‪ ,, /‬ס א ‪_ ,‬‬ ‫א נ ב' גם במקרא ‪— ,‬‬

‫רכות ושונות ל ז ה‪ - .‬בהערר‪.‬‬ ‫על סימנים לסרטים שונים התלוים בבלל אחד״ ודוגמאות‬ ‫‪(3‬‬
‫לכאורה‬ ‫אשר‬ ‫זוז‬ ‫הז׳ ל בעני!‬ ‫ובאור שני מאמרי‬ ‫על תוארי המילרת ‪.‬חיה* ו ‪ ,‬ח ב ם ה‪/‬‬
‫באור‬ ‫ועור הערה‪,‬‬ ‫ב ב׳ ד * ♦ —‬ ‫‪ .‬אי! מתחילין‬ ‫עוד הערה״ בעני]‬ ‫‪-‬‬ ‫סותרים זה את זה ‪.‬‬
‫ס ד רני אני בזה החבור ביחש‬ ‫‪-‬‬ ‫שמות ‪.‬ג רו!‪ -‬ו‪,‬ג ר ג ר ת' ושרשם״ ושתוסם עם שם ‪ .‬צ ו א י ' ‪.‬‬
‫ענק הסרק ה ז ה‪ .‬־‪-‬‬

‫א‪.‬‬
‫ודרך אגב הבאתי אל ילקוט ספרי זה מאשר אזכור ואדע עפ״י ההכרה והשמועה‬
‫מחיי גדולי ישראל בדור הקודם; מחיי רבניו והכטי‪ /‬סופריו ודורשי‪ /‬פרגסיו ועשיריו‬
‫גקו‬ ‫( ‪,‬‬ ‫של הדור ההוא ‪ ,‬מאלה אשר הי׳ להם באיזה ערך י ח ש אל ‪,‬גבורי זכרונותי* יי‬

‫מהלך העני] או הססור או‬ ‫להאיש אשר עליו יסופר‬ ‫רגילים פוסרינו בזם] האתרו] לקרוא‬ ‫•»(‬
‫מאורעות היום בשמות ‪.‬ג בו ר ה ס פו ר' או ‪.‬ג בו ר היו ם'‪ ,‬ומבינים בזה לומר״ שהוא עני] אותו‬
‫ה‪8‬פור ואותו היום‪ ,‬עליו יחשבו ו ^ י ו ידברו ואותו יחושו וירגישו בול ם; ואמנם שם נ מ ה‬

‫‪39‬‬
 ‫ברוד‬ ‫סכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪610‬‬

‫סחור סתור ; בפי שיראה‪ .‬הקורא ברשימת ‪,‬תכן‬ ‫‪,‬‬ ‫ישר ‪ ,‬או בדרך אגב ואופן סבוכי‬
‫הענינים״ אשר בראש הספר;‬
‫סהם דברים‬ ‫‪,‬‬ ‫ובן לא נמגעתי מלספר לרור את הקורות לעמנו בדור שלפניגו‬
‫יגונים ומהם דברי נחמה ; ויחד עם זה זכרתי על מהלך המקרים והמאורעות האלה את‬
‫שמוה של המסבבים אותם או המנצחים עליהם ‪ ,‬מהם מייסינים ומשמאילים ‪ ,‬אוהבים‬
‫משלנו ומשל זולתנו ; כי אמרתי ‪ :‬לוא לא יאבד ניר וזכר לגלגלי המקרים‬ ‫‪,‬‬ ‫זאויבים‬
‫בתוכנו< בחיינו ובקיומגו ובכל ענינינו אשד בדור הקודם; והיו לזכרון ־לנו ולבנינו‬
‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫אחרינו ‪.‬‬
‫ולמטרה זו ספרתי זכרונותי נם על עניניהם והשקפותיהם ומעשיהם של מלכים‬
‫זשרים וגדולי המלכות ורבי המדינה ב י ח ו ש ם ל י ה ו ד י ם בדור הקודם ‪— .‬‬

‫ובן הרחבתי לפעמים דברים מענין לענין ומדבר לדבר ‪ ,‬דרך אגב ‪ ,‬אגב אורחא‬
‫יען כי‬ ‫‪,‬‬ ‫שאין מוכרחים כל כך‪ ,‬לעיקר תעודתו של החבור‬ ‫‪,‬‬ ‫ואגב גררא ; י ואף בכאלה‬
‫קביעות דברים בספר ‪,‬דרך אגב״ הוא דבר הרגיל ומקובל בספרתנו‪ ,‬ונוהג בכל מקום‬
‫‪ .‬ובכל זמן ‪. ,‬בפנים שונים ובתמונות שונות‪ ,‬אם בהמשך הדברים במקומם בפנים‪ ,‬אם‬
‫‪ .‬בנליון מן הצד ‪ ,‬בשולי הגליון ‪ ,‬בתמונת הערה מר^ת קו מתוח ‪ ,‬או בסוף הספר ;‬
‫■ וטעם הדבר בזה פשוט ‪ ,‬מפגי שכן הוא מסנולת כתות האדם הנפשיות ‪ ,‬ברעיוני‬
‫ובהגיונו ‪ ,‬אשר ענין אחד מעורר את חבירו ‪ ,‬ואין מעצור לרוח בשעה שעולים הדברים‬
‫בחשבו‪ ,‬כי אם לא יעלה‬ ‫במחשבה; ולפעמים תדזוס עליהם עין הכותב להשמיטם ‪,‬‬
‫‪,‬אותם על הכתב‪ ,‬אפשר‪, ,.‬כי יאבדו דרך וירדו לתהום הנשיה‪ ,‬לבד מה שלדעי׳י‬
‫•‬ ‫בהשסטתם ימנע טוב מהקוראים ‪.‬‬

‫הו א לענינו‪ ,‬אך לא נודע ט א ע התיחש לעני; כזה התואר ‪ .‬נ מ ר' ‪ ,‬ו פ ה עני; גגורר! כאן ^‬

‫הרגיני'‬ ‫הפ עו ט ה‪,‬‬ ‫לכד הוראתו‬ ‫‪ ,‬ג נ ו ר' ‪,‬‬ ‫רשפ‬ ‫נראה‪ ,‬טשום‬ ‫כזה‬ ‫וקזנת סברא‬
‫סע שה גדול*‪ ,‬ינז‬ ‫ונ ע ל‬ ‫‪ ,‬ר ב פעלי ם'‬ ‫עוד יכיל עני;‬ ‫בת ורב אונים‪,‬‬ ‫זה ט קוכל ת — א מי ץ‬
‫ב ד הי׳ א ) ט' כ׳ו( נ מ ר השערים‪ ,‬היי^'‬ ‫ומזה הלשון‬ ‫יונח זה על שם ‪ .‬א לו ף ופקיד ו מנ ה ל'‪,‬‬
‫השי'®‬ ‫‪:‬‬ ‫‪q!,‬‬ ‫‪ ,‬הפקידים הספוני ם על השערים ; ימפע ם ‪ .‬זה נרדף ומשותף שם וה עש‬
‫מזנוי; כקניניו הרוחנים או בטעלותיי‬ ‫וכן יכלול את מי שהוא‬ ‫והנבודים )שם‪ ,‬כ׳ ט כ ׳ י ( ;‬
‫הנפשיים‪ ,‬כמו ‪.‬נ בו ר ת מי ם' ) ש' כ‪ ,‬כ' כ כ־ו(‪ ,‬ובכועז כ תיב ״איש נבור חיל*‪ ,‬שאין הכיני׳‬
‫חריצי®‬ ‫הרווז והנפ ש‪ ,‬וגם סי שהוא בעל יד‬ ‫אך על גבורת‬ ‫על גכור ת הנוף‪ ,‬שגיא כרע‬
‫‪.‬‬ ‫וחפץ כפים ) נ ל ע׳ז ‪.‬ענירגיא'(•• ‪........................... ..........................‬‬

‫ולפי כל זה‪ .,‬יהי׳ הלשון ‪.‬ג כו ר ה ס פו ר'‪. ,‬ג כו ר היו ם' וכדוטוע מהוראה אלופו יזזייי‬
‫ובעניני ספרות— בעל הספור או כעל ענינו של ד‪,‬ספור‪ ,‬של היום ונדוסיזי■'‬ ‫של ענין היום ;‬
 ‫מבוא‬ ‫‪ ,‬פיק י״ב ״דוד אגב״ ‪ ,‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‪.‬‬

‫^והמנהג הזה )מקביעות דברים וענינים *דרך אגב״ ו״אגב גררא״( קנה לו זכות‬
‫מפתת התלמודית וההלכית ‪ , ,‬אשר בשמה גדגול ולאורה‬ ‫‪,‬‬ ‫אזדח^ גם במפרתנוי העתיקה‬
‫■נתחמם ותפארתה עלינו ‪ ,‬ונחשב לה ה‪p‬נהג ‪ ,‬הזה כאחד מגופי הסדרים וכאחת ממערכות‬
‫‪,‬‬ ‫‪■,‬‬ ‫דזדבדים‪ ,‬ומאיר לארץ ולדרים‪.‬‬
‫אשר בכמה וכסה מקומות בו הביאו וקבעו‬ ‫‪,‬‬ ‫ועל ‪ p‬מציגו לחז״ל בעלי התלמוד‬
‫לא‬ ‫‪,‬‬ ‫ענינים שונים ומאמרים נפרדים ‪ ,‬אשר המקום הזה שעומדים בו לא נועד להם כלל‬
‫לא גטיה ולא‬ ‫‪,‬‬ ‫לא נגיעה ולא פגיעה‬ ‫‪,‬‬ ‫בקרבתם ולא בצירופם^ ואין להם כל יחש אליו‬
‫ואגב גדרא מענין שידובד קוךם להם‪ ,‬או דרך אגב מאמר‬ ‫ודק על דרך אגב‬ ‫פניה‪,‬‬
‫חכם אחד בענין ה^יי ‪ 7‬למקומו באו דברי אותו החכם גם מענין או מעגינים ‪,‬שונים‬
‫•שאינם שייכים כלל להענין המקומי יי( ;‬
‫כי הלא מי לנו גדול בסדרנים‬ ‫^ולא עור‪ ,‬אלא שלדרך זו גם ״םדר״ יקרא‬ ‫‪,‬‬
‫•מדבינו הקדוש ‪ ,‬רבי יהודה הנשיא ‪ ,‬או כמו שנקרא בקצור ״רבי" ‪ ,‬שערך וסידר את‬
‫בקו ישר ובמערכה תמה וברה‪ ,‬וכל‬ ‫המשניות בסדר נעלה ובמשפט משטר נפלא‪,‬‬
‫דבריו במשפט ‪ ,‬לרוח הדין ולאורח החיים ולסדרי העולם ‪ ,‬דבר על אפניו ‪ ,‬ובשם כזה‬
‫עטר את ספרו המקובל לנו בשם *סגניות"‪ ,‬בקראו אותו *ששה ס ד ר י משנה״ — ;‬
‫ובכל זאת ‪ ,‬לפעמים קרובות מאוד ‪ ,‬הוא קובע בספרו המסודר הזה כסה וכסה‬
‫משניות וגם פרקים שלמים ‪ ,‬ואפילו מ ס כ ת ו ת ש ל מ ו ת ‪ ,‬שלא במקומם ושלא בענינם‪,‬‬
‫שאין להם כל יחש וכל המשך‪ ,‬לא לפניהם ולאלאחריהם‪ ,‬ורק אנב איזה דמיון ושווי‬
‫•‬ ‫■״‬ ‫שטחי‪ ,‬אך ורק בלשון בלבד להלשון הקודמת להם;‬
‫והמעט מזה ‪ ,‬לפעמים קובע דברים וענינים בסגנון אגב ‪ ,‬לא רק בדרך ״אנב‬ ‫'‬
‫אחד״ אך גם בדרך *אגב דאגב״ עד * א ג ב ר ב י ע י ״ ‪ ,‬והכל הולך ומסתעף משרש‬
‫יענין אחד' שעמד בויבתהלת הדברים שחושב‪ ,‬אעפ״י שכמי בתכונתם כן באיכותם אין‬
‫להם ולהדברים ה * א ג ב י י ם ״ כל יחש וכל קשר וחבור‪■ .‬‬

‫ולמען לא יפלא ‪ ,‬הדבר בעיני הקורא )אשר בהשקפה ראשונה אמנם ראוי‪ ,‬וראוי‬ ‫‪. .‬‬
‫להתפלא וגם להתרגש‪.‬עליו‪. ;(,‬וגם כי ל^יחשדוני בתפיסת ■גוזמא זרה או בלשון הפרזה‬
‫יתירה‪ ,‬אחשוב כמה מקומות כאלה במשנה ובתלמוד ובפוסקים‪:‬‬
‫אגב דתני‪ .‬מענין ‪ ,‬ק״ש ‪ .‬שסצותה‪ .‬עד שיע^ה‪,‬עמוד‪ ,‬השחך ‪,‬‬ ‫א( ברבות ‪ ,‬פ״א ס״א ‪, ,‬‬

‫ואמנם ‪.‬ד ר ך אגב־־ וו יבא על‪ .‬הרוב רק■ א ם‪ /.‬או תו ־‪:‬תחבם ‪.‬מצוץ בתלמוד‪ -,‬כלוסר‪ ,‬שרכריז‬ ‫א( ‪,‬‬
‫כ׳ א םוןו ע׳ ב ודן* כ״ב ריש ע״א‪,‬‬ ‫ראה למשל ב מ ם׳ שנ ת רן*‬ ‫נפלל באו בו רק מ ע ט;‬
‫‪,‬‬ ‫‪., .. ; . J‬‬ ‫ושם דן* קל״ט א׳‪ ,‬ועוד‪ .‬כאלה‪- .‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרומתי(‬ ‫מקור‬ ‫‪612‬‬

‫אלא כל מה שאמרו הנמים עד חצות ;‬ ‫‪,‬‬ ‫הוסיף ‪« :‬ולא עוד‬

‫מצותן עד שיעלה עמוד השחר״‪ :‬ומפרש‪ :‬הקטר חלבים‬
‫ואימורים וכו׳; אעפ׳י שאין לדברים אלה כל יחש וכל‬
‫שייכות לההלכה המקומית — לק״ש ;‬
‫אגב ששנה מעשה ברבן גמליאל בדין ק״ש ‪ ,‬ומשאלות‬ ‫‪,‬‬ ‫פ״ב מ״ה‬ ‫‪,‬‬ ‫ב( ברכות‬
‫ומתשובות ממגו ומתלמידיו בעגין זה‪ ,‬מביא עוד מעשים‬
‫מענין‬ ‫שאינם‬ ‫אבילות ‪,‬‬ ‫כאלה בענין‬ ‫ממנו ומשו״ת‬ ‫י‬
‫הפרק כלל־‪,‬‬ ‫י‬
‫הלכה אחת מהלכות שבת‬ ‫אגב ששנה בסוף הפרק הקודם‬ ‫— ‪,‬‬ ‫ג( שבת ‪ ,‬פ״ט‬
‫בסמיכות באופן ידוע על לשון פסוק אחד — שגה הרבה‬
‫משניות מענינים שונים הנסמבים גם בן על לשונות המקרא‬
‫באופן כזה;‬
‫‪J‬‬ ‫פסח עושין‬ ‫אנב ששנה מקום שנהגו לעשות מלאכה בערב‬ ‫ד( פסחים ‪ ,‬פ״ד — ‪,‬‬
‫שנה כמה ענינים אשר דיניהם תלוים במנהני מקומות‪ ,‬ואין‬
‫להם כל יחש ונניעה למסכת פסחים ;‬
‫אנב שקבע תקנת דבי יוחנן בן זכאי בענין רה״ש‪ ,‬סידר את‬ ‫ה( רה״ש‪ ,‬פ״ד — ‪,‬‬
‫‪I‬‬ ‫כל תקנותיו שתיקן בענינים שונים‬
‫אנב המשנה ״אין בין אדר הראשון לאדר השני״‪ ,‬שנה כמה‬ ‫ו( מגילה‪ ,‬פ״א — ‪,‬‬
‫משניות בלשון ״אין בין״ בענינים שונים שאין להם בל נניעוז‬
‫למסכת זו ;‬
‫ז( כתובות‪ ,‬ם׳ י״ג — ‪ ,‬אנב פלוגתת אדמון והנן בהלכה אחת המתיחשת למסכת זו^‬
‫אשר‬ ‫בעגינים שונים‬ ‫שביניהם‬ ‫בל הפלוגתות‬ ‫שנה‬
‫;‬ ‫בכל התלמוד‬ ‫‪.‬‬

‫אגב המשנה והתקנה ״מפני תקון העולם״ השייכת למסכת זו‪,‬‬ ‫ח( גיטין‪ -,‬פ״ד ופ״ה ‪,‬‬
‫השונים שקבעו חז״ל ״מפני‬ ‫אסף וסידר את כל הענינים‬
‫תקון העולם״;‬
‫אנב המשנה מקניגי אשה ‪ ,‬שגה דיני קניני עבדים ושפחות ‪,‬‬ ‫ט( קדושין ‪ ,‬פ״א — ‪,‬‬
‫בהמות ונכסים;‬
‫לדבר״‬ ‫אגב הדין שבמשנה ‪ ,‬שיסודו וטעמו ״משום רגלים‬ ‫נזיר ‪,‬פ״ט — ‪,‬‬ ‫י(‬
‫בענק השייך למסכת זו‪ ,‬אסף וסידר את כל המשניות שיסודי‬ ‫י‬
‫דיניהן בנוים על הטעם ״משום רגלים לדבר״ ;‬ ‫‪.‬‬
 ‫מב וא‬ ‫‪ ,‬פיק ייב ‪,‬דרך אגב‪/‬ס עיף‪ .‬א׳‬ ‫מ בו א‪,‬‬

‫אנב המשנה בלשון ‪,‬בו ביום״ )הוא היום שמינו את רבי‬ ‫‪,‬‬ ‫יא( סוטה ‪ ,‬פ״ה ט״א‬
‫אלעזר בן עזריה לנשיאות‪ ,‬ואז נתחדשו כמה הלכות( בענק‬
‫‪ .‬השייך למסכת זו‪ ,‬אסף וסידר את כל ‪,‬המשניות שנשנו‬
‫דיניהן ״בו ביום״ )כלומר ‪ ,‬ביום הודא( ‪ .‬וראה עוד מזה בפרק‬
‫‪.‬‬ ‫ד׳‪ .‬ממס׳‪.‬ידים בסדר טהרות()‬
‫אנב ההלכה דפרשת סוטה נאמרת בכל לשון ‪ ,‬שנה כל‬ ‫פ׳׳ז ם״א ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫יב( ‪,‬‬
‫ומאלה שנאמרים בלשון‬ ‫הרברים מאלה שנאמרים בכל לשון‬
‫הקדש דוקא ; ובין אלה האחרונים חשיב דין משוח מלחמה‬
‫בדברו אל העם )ס״ם שופטים(}‬
‫ואנב שזכר דין זח במשוח מלחמה‪ ,‬קבע פדק שלם‬
‫ונם‬ ‫‪,‬‬ ‫׳)הוא הפרק השמיני( מההלכות השייכות למשוח מלחמה‬
‫קראי את הפרק בשמו ״משוח מלחמה״ ‪ ,‬וזה הוא בדרך‬
‫י ״אנב דאנב״‪:‬‬
‫ועוד ועי שם י בתחלת פרק שביעי בדרך אגב מדין‬
‫לשון — את דין עגלה‬ ‫בכל‬ ‫הסוטה שפרשתה נאמרת‬
‫ערופה שפרשתה נאמרת בלשון הקודש דוקא )ס״פ שופטים(}‬
‫הרי ״אגב אחד״}‬

‫ואהר שזכר דין זה בעגלה ערופה קבע כל ד י נ י ה‬

‫שלה ‪ ,‬וקבע להם פרק שלם ‪ ,‬אשר בשמה יקרא ‪ ,‬הוא הירק‬
‫התשיעי ״עגלה ערופה״ ; הרי ״אנב שני״ }‬

‫‪,‬משרבו‬ ‫ואגב שזכר באותו הפרק )האגבי( הדבר‬

‫קבע הרבה דברים‬ ‫הרוצחים • בטלה דין עגלה ערופה״‬
‫חרי‬ ‫שונות ;‬ ‫מפגי סבות‬ ‫שנתבטלו במשך הזמנים ‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫״‪,‬אנב שלישי״ }‬

‫ואגב שזכר בתוכם דברים שנתבטלו בשעת חורבן‬

‫ביהמ״ק שנה נטי דברים שנתבטלו במיתתם של צדיקים‬
‫׳ששקולה מיתתם כשריפת בית אלהינו ‪) ,‬רה״ש ט״ז ב׳( ‪,‬‬
‫והרי ״אגב רביעי״ }‬
‫אנב דתני הלשון ‪,‬שבועות שתים שהן אדבע״ שנה ‪,‬ידיעות‬ ‫‪,‬‬ ‫יג( •*בועות ‪ ,‬פ״א מ״א‬
‫הטומאה שתים שהן ארבע״ ‪ ,‬ו״מראות נגעים שתים שהן‬
‫שנה כל הפרטי‬ ‫ארבע״־‪ ,‬ואגב שזכר ענין ידיעות הטומאה‬
 ‫ברוד‬ ‫)לכרונוהי(‬ ‫מקור‬ ‫‪614‬‬

‫תא ףפרק‬ ‫דינים שבהלכה זו‪ ,‬ועוד קבע להם פרק שלם ‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫השני ״ידיעות הטומאה״ ;‬
‫״הא )משנה שבכאן( עיקר ‪ ,‬וההיא )דמסכת קדושק( אגג‬ ‫יד( שבועות‪ ,‬דף ס׳ ב׳ ‪:‬‬
‫נירא נקטה״;‬
‫אנב המשנה מפרטי מצות בעניני קדשים ״המעכבות זו את‬ ‫טו( מנחות‪ ,‬פ״ג — ‪,‬‬
‫זו״ שנה דין ארבע ציציות ״המעכבות זו את זו״ ‪ ,‬ואגב דין‪,‬‬
‫זה בציצית‪ ,‬שנה באותו הפרק ובפרק שאחריו כל דיני‬
‫ציצית ; ואגב דיני ציצית — כל דיני ס״ת תפילין ומזוזות ר‬
‫והנה כמה חוליות של ״אגב״ ;‬
‫אנב הדין שמצות פדיה )בפטר חמור( קודמת למצות עריפה‪,,‬‬ ‫טז( בבורות״ פ״א ט״ז ‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫שנה שמצות יעוד )באמה עבריה( קודמת למצות פדיה‬
‫ושמצות יבום קודמת למצות חליצה ;‬
‫׳אגב הלשון ״לא פחות ולא יתר״ אשר בדיני ערכין‪ ,‬אסף■‬ ‫ח( ערכק‪ ,‬פ״ב — ‪/‬‬
‫ושנה לשונות כאלה בדינים שונים שאין להם כל יחש•‬
‫'‬ ‫למסכת זו‪:‬‬
‫אגב הלשון ״קודמין ושקולין* שבדין אחד השייך למסכת זו‪,,‬‬ ‫יח( כריתור‪ ,.‬פ״ו מ״ט‪,‬‬
‫שנה עוד דינים ששייך בהם לשון זו ‪I‬‬
‫אגב המשנה מדין ' ״שחיטה מן הצואר״ שנה דין ״מליקה מן‬ ‫יט( חולין‪ ,‬פ״א — ‪,‬‬
‫ואגב זה — כל החלוקים שבין שחיטה למליקה;‬ ‫הצואר״‪,‬‬
‫ואנב דשני ״כל שכשר בשחיטה פסול במליקה״ שגה כמה‬
‫הלכות שנאמר בהן קרוב ללשון זו ;‬
‫אגב דתני בתהלת פרק רביעי גבי שיליא‪ :‬״ואינה מטמאה‬ ‫כ( ״ ‪ ,‬פ״ט מ״א‪.‬‬
‫טומאת אוכלים ולא טומאת נבלות״ תני העור והרוטב וכו׳‬
‫המתיהשים לדיני טומאות אלה ‪. :‬‬
‫כמה וכמה דינים והלכות הפותחים‬ ‫אסף וקבין‪ ,‬דרך אגב‪,‬‬ ‫בא( נדה‪ ,‬פ״ו — ‪,‬‬
‫בלשונות; ״כל הראוי ראוי‪ ,‬כל הכשר כשר‪ ,‬כל שחייב‬
‫חייב״‪ ,‬ואין להם כל יחש למסכת זו‪— .‬‬
‫ומי שהוא בעל משנה ימצא עוד כאלה ‪— .‬‬ ‫‪.‬‬
‫וכמה מצוין הדבר‪ ,‬ודאוי לשים לב וללמדו‪,‬‬
‫בי לא רק משניות ופרקים‪ ,‬אך גם מסכתות ‪,‬‬
‫ש ל מ ו ת באו אחת אגב גררא דחבירתז‪ /‬ונט‬
‫אגב נררא דגררא ולהלא‪.‬ה‪ ,‬כמו‪:‬‬
‫שח‬ ‫מבוא‬ ‫אג ב‪ /‬ס עי ף א׳‬ ‫פרק י״ב ״דרך‬ ‫מבוא‬

‫״הנא היכי קאי דקתגי מאימתי )מזכירי; גבורות גשמים( —‬ ‫כב( בדיש מם׳ העגיי‬
‫תנא מראש השנה )ממסכת רה״ש( דקתני שם ״ובחג נדוניס‬
‫על המים״ תני בדרך אגב מאימתי מזכירי; גבורת )תפלה(‬
‫גשמים״ )‬
‫״מכדי הנא מנזיר קסליק )ממס׳ נזיר‪ ,‬שכן הוא בדר הש״ס(;‬ ‫כג( בדיש מם׳ סוטה!‬
‫מאי שנא דתני סוטה״ ‪ ,‬ומשני ‪ :‬״אגב דתני )מסכת( כתובות‪,‬‬
‫ובה פרק המדיר‪ ,‬תני אחריה )מסכת( נדרים‪ ,‬ואיידי דהגי‬
‫נדרים תני )מסכת( נזיר‪ ,‬דדמיא לגדרים‪ ,‬ואגב גזיר הגי‬
‫)מסכה( סוטה‪ ,‬משום דפדשיהיהן נסמכו בהורה )פ׳ גשא(״ ‪..‬‬
‫!‬ ‫הנה שלשלה ארוכה של אגכ‬
‫״מכדי תנא )ממסכת( מכות קסליק‪ ,‬מאי שנא דתני שבועות״‬ ‫בד( בריש מס׳ שבועות ‪:‬‬
‫ומשני‪:‬״משום דתני במכות ״חייב על הראש שתים)עלהקפה(‬
‫אחת טנא; ואחת מכאן‪ ,‬ועל הזקן שתים מכאן ושתים סכא;‬
‫ואחת מלמטה ״חדא דמחייב עלה הדתי״ הנא ״שבועות שתים‬
‫שהן ארבע )דומיא ״חדא דמחייב עלה תרתי״(‪J‬‬
‫כתבו ההוס׳ בטעם סדור מס׳ ע״ז לאחר מסכת סנהדרין‪ ,‬כי‬ ‫בה( בריש מם׳ ע״ז‬
‫״איידי רתני בסנהדרין דיני עכו״ם )הוא הפרק השביעי( תני‬
‫נמי מס׳ ע״ז‪— .‬‬

‫וכן בתלמוד גופי׳‪) ,‬כי כל אלה שחשבני‪ ,‬הם‬

‫במשניות ובמסכתות המשנה( כמו ‪:‬‬
‫כתבו התוס׳ )סוף ד״ה ולערב( בוו הלשון; ״וצריך לומר‪,‬‬ ‫ח׳ א׳‬ ‫כו( מו״ק‪,‬‬
‫דמייתי הגמרא סיפא אגב גררא‪ ,‬והא דרב חסדא — אגב‬
‫נרראדגררא״‪ ,‬עכ״ל;‬
‫בז( ובכמה מקומות בתלמוד ‪ :‬״)דבר פלוני( הואיל ואתא לידן נימא בה מילתא״‪ ,‬וכדומה‬
‫מן הלשונות; ולדוגמא ראה במסכתות; שבת )פ׳יא ב׳(;‬
‫ביצה‪) ,‬ט״ו ב׳(; יבמות )כ״ב א׳(; ב״ק )פ״טא׳(; ב״מ‬
‫)ט״ז ב׳( ; שבועות )מ״ח ב׳(‪ ,‬ועוד■)‬
‫רגיל התלמור לומר ״מילתא אגב אורהא קמשמע ל;״ ‪ ,‬ואפילו‬ ‫כח( וכעין זה‬
‫רביגו הקדוש בעצמו‪ ,‬עם שהוא צופה על מהלך סדורי‬
‫במשניות‪ ,‬בלשונותיהן ובעגיניהן‪ ,‬האריך בכל זאת לפעמים‬
‫בלשונות סובבות וארוכות כדי להשמיענו ״אגב אורחא״ ענין‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪616‬‬

‫צררי שאינו שייך כלל לענין המשנה; וכסו במשנה ראשונה‬

‫רברכות ‪ :‬מאימתי קורין את שמע בערבי!‪ ,‬משעה שהכהנים‬
‫נכנסים לאכול בתרומתם )שהוא משעת צאת הכוכבים(‪:‬‬
‫ואמרו על זה בנמרא‪, :‬מכרי כהנים אימת קאכלי בתרומה‪,‬‬
‫משעת צאת הכוכבים‪ ,‬לתני)בקצרה( משעת צאת הכוכבים״ ‪,‬‬
‫ומשני ‪) :‬רבלשון זו( מילתא אנב אורחא קמשמע לן ‪ :‬כהנים‬
‫אימת קאכלי בתרומה‪ ,‬י משעת צאת הכוכבים‪ ,‬וקמשמע לן‬
‫דכפרה לא מעכבא )כלומר‪ ,‬הבאת קרבן שהטמא מביא בשעת‬
‫טהרתו אינה מעכבת מלאכול מתרומה(‪— .‬‬

‫וכן בפוסקים ‪^:‬‬

‫אגב שזכר המאסר שבמקומו ״סימן ללשון הרע אסכרה״‬ ‫כט( ברי״ף פ״ב דשבת‬
‫)שבת ל ״נ א׳(‪ ,‬העתיק כל הענינים והמאסרים השייכים לעגין‬
‫לשון הרע הקבועים במסכת ערכין;‬
‫אגב דין אחד בהלכות נדר‪ .‬השנוי במקומו במשנה )שבועות‪,‬‬ ‫‪ ,‬פ״ב דשבועות‬ ‫ל(‬
‫’ ‪ Y‬ב׳( קבע כל הלכות נדה ומקואות ‪:‬‬
‫הואילואתא לידן‬ ‫מור )מיןבשם(‬ ‫כתב‪:‬‬ ‫)סימן רט״ז(‬ ‫או״ח‬ ‫לא( בטור‬
‫גימא בה מילתא״‪:‬‬
‫כתב‪,‬‬ ‫)סימן ק״ם( בהמשך דין אחד השייך לדיני רבית‪,‬‬ ‫יו״ד‬ ‫‪,‬‬ ‫לב(‬
‫״רבית‪ ,‬הואיל ואתא לידן נימא בה מילתא״ ‪ ,‬ודרך ״הואיל״‬
‫זה קבע •שם כל הלכות רבית‪ ,‬אעפ״י שמקומו הנכון הוא‬
‫בחלק חושן המשפט‪:‬‬
‫בלמודו‪ ,‬כי‬ ‫הלק ד׳ סימן ס״ב כותב בדרכושל הריכיש‬ ‫לג( בשו״ת פהרשש״ך‬
‫נוגע בחקירת איזה עגין‪ ,‬הוא ״אנב אורחא״‬ ‫״בעת שהוא‬
‫‪.‬‬ ‫מביא ומבאר כל מה שנמשך מאותו ענין*‪— .‬‬

‫ויותר מזה נפלא מאד הדבר‪ ,‬כי דרך זו לשנות‬

‫וכמו שאמרו ‪:‬‬ ‫״דרך ׳ אגב״ נמצא נם בתורה‪,‬‬
‫יעשו כתב‬ ‫אידי דכתיב‬ ‫ופירש״י‬ ‫אווד‪,‬‬ ‫כתיב יעשו‬ ‫לד( פסחים‪ ,‬צ״ה א׳ ‪:‬‬
‫אותו )פ׳ בא(;‬
‫איידי דכתב )הפסוק‪ ,‬פ׳ שופטים‪ ,‬י״ט כ״א( יד ב ד כתב גסי‬ ‫לה( ב״ק פ״ב א׳ ;‬
‫רגל ברגל;‬
‫איידי דכתב צאגך )פ׳ ראה‪ ,‬ט״ו י״ט( כתב נמי שורך‪.‬‬ ‫לו( בבכורות‪ ,‬ט׳ ב׳ ‪:‬‬
 ‫מבוא‬ ‫פרק י״ב ״דרך אגב״ ‪ ,‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫‪I‬‬ ‫ועם*י סגנון זה מחז״ל שבארנו אפשר ליישב קושית הךמב״ן על ״בעל המאור״‬
‫אשר בנה עליה יסוד גדול לענין דין גדול ונכבר‪5‬‬
‫ולמען יהיו דבריו ודברינו מובנים בשלמותם‪ ,‬בהכרח להכדים להם הלכה‬
‫‪,‬‬ ‫אחת בתלמוד ולבררה‪ 5‬ואשתדל לבארה בדרך קצרה וברורה ‪:‬‬
‫הנה דבר ידוע תא בתורה‪ ,‬כי העבודות שבמקדש היו בכהנים ; ויען כי רבים‬
‫היו הכהנים במקדש וכל אחד רצה לזכות בעבודה‪ ,‬הי׳ דרוש לכונן בזה סדר ומשטר;‬
‫שנסדרו‬ ‫ומבואר במשנה דיומא בהחלת פרק שני )בדפי הגמרא — כ״ב א׳(‬
‫עפ״י פייסים• )גורלות(‪ ,‬פייס לכל מין עבודה )לשחיטו‪/‬‬ ‫העבודות בין הכהגים‬
‫לזריקה ובו׳(;‬
‫וכתב בעל המאור )בהשגותיו לרי״ף( בריש סם׳ יומא‪ ,‬דכל סדר הפייסים היו רק‬
‫בשאר ימות השנה‪ ,‬אבל לא ביוהכ״ם‪ ,‬מפני שכל עבודות היום הם רק בכהן גדול‪ ,‬ואם‬
‫«‬ ‫כן‪ ,‬אין מקום לפייסים לכל הכהנים ההדיוטים•)‬
‫וכתב עוד בזו הלשון ‪ :‬״והוי יודע‪ ,‬בי בעלי הקרובות )בעלי הפיוטים( ׳ שהכניסו‬ ‫־‬
‫ט עו כ ו ל ם במשנתנו‪ ,‬ולא‬ ‫בפיוטיהם בסדר עבודת היום )יוהכ״פ( סדר הפייסים‬
‫הבינו‪ ,‬כי הפיימים החשובים במשנתנו הם רק לשאר ימות השנה ולא ליוהכ״פ‪ ,‬שכל‬
‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫עבודות היום הם בכהן נדול״ ‪ ,‬עכ״ל‪5‬‬
‫ועל זה כתב שם הרמב״ן ״במלחמות״ בזו הלשון ‪ :‬״אבל אי אפשר שיטעו כל‬
‫רבותינו ואבותינו‪ ,‬ונתתי לבי לדרוש ולתור האיך שנו זה ‪1‬זפרק )הפרק השני( על סדר‬
‫אחר שאין זה מסדר היום כלל ? ״‬ ‫י מ ו ת ה ש נ ה בסס׳ יומא‪,‬‬ ‫שבשאר‬ ‫‘ הפייסים‬
‫וכונתו לומר‪ ,‬כי אחרי אשר כל הענינים שבמסכת יומא הם רק מעניני יוהכ״פ‪,‬‬
‫ואם נחליט‪ ,‬שביוהכ״פ לא נהנו פייסים כלל‪ ,‬אם כן איזו דרך בא זה הפרק כולו המוקדש‬
‫‘‬ ‫כולו לעניני הפייסים למס׳ יומא' המכילה רק עניני יוהכ״פ ?‬
‫ויתכן‪ ,‬שכונתו‪ ,‬שהי׳ להתנא לקבוע כל פרק זה במס׳ ת מ י ד ‪ ,‬הכוללת עניני‬
‫הקודש וסדרי המקדש‪.‬‬
‫ומכח קושיא זו השתדל הרמב״ן להוכיח‪ ,‬כי אמנם גם ביוהכ״ם תו איזה פייסים‬
‫לאיזה מיני עבודות‪ ,‬עיין בדבריי}‬
‫אך‪ ,‬כפי הנראה‪ ,‬לבו איננו בטוח בדברי עצמו‪ ,‬כי לאחר שהאר^ לסתור דבריו‬
‫של בעל המאור ולהעמיד על דעתו תא — לאחר זה הוא מסיים בלשון הםבצבצת'העדר‬
‫בטחונו בחדושו‪ ,‬באסרו כסו ברוח תקוה ושפק יחד בלשון מליצית זו‪:‬‬
‫״ואל סלך יושב על כסא רחמים‬
‫עולמים‬ ‫בבגין‬ ‫לראות‬ ‫יזכנו‬
‫ואז נדע — דברי מיי קיימים״‬ ‫י‬
 ‫בדוד‬ ‫)זכרוגותי(‬ ‫מקור‬ ‫‪618‬‬

‫ומבואר‪ ,‬שלבו דופק לדברי עצמו אם אמתים ויסודיים הם‪ ,‬או כי דברי בעל המאור‬
‫צודקים וקיימים‪.‬‬
‫והנה מטרת דברי אני בענין זה להעיר על קושיתו‪ ,‬כי לדעת בעל המאור‪ ,‬שעניני‬
‫הפייסים המתבארים בכל זה הפרק )השני( לא היו נוהגים כלל ביוהכ״פ‪ ,‬אם כן איזו‬
‫למסכת יומא אשר עגיניה כולם מוקדשים רק לעניני יוהכ״פ?־‬ ‫דרך בא זה הפרק כולו‬
‫כי לפי הסגנון שבארתי בדרכי חז״ל לקבוע משניות ופרקים‬ ‫ועל זה אשיב אני‪,‬‬
‫שלמים דרך אגב ואנב אורחא — לפי זה מבואר מאוד טעם וסבת קביעות פרק זה‬
‫במס׳ יומא; ואבאר הדברים‪:‬‬
‫כי במשנה אחרונה מפרק ראשון דיומא )בדפי הגמרא — כ' א׳( באה הלכה אדזות‬
‫השייכת ליוהכ״ם בזו הלשון ‪ :‬״בכל יום תורמין את המזבח )מהדשן הנצבר( בקריאת הגבר‬
‫או סמוך לו‪ ,‬וביוהכ״פ מחצות )הלילה( ״ ;‬
‫בסגנון הרגיל בחז״ל‪ ,‬סגנון ״דרך אגב ואגב גררא"‬ ‫ולפי זה קרוב מאוד לומר‪,‬‬
‫כמו שהעתקנו כמה מהם למעלה‪ ,‬ונימא הכי ‪:‬‬
‫״אגב דתני דין תרומת המזבד( במשנה בסוף פרק ראשון‪ ,‬שנה במשגה שאחריה‬
‫)היא הראשונה מפרק השני( ״בראשונה כל מי שרוצה לתרום את המזבח תורם‪ ,‬ואח״ב‬
‫התקינו שירימו עפ״י פייסים )בכל ימות השנה( ״ ‪ :‬ואגב שזכר דין הפיים בנוגע לתרומת‪-‬‬
‫המזבח‪ ,‬שנה )במשניות הבאות( כל כדרי הפייסים מכל העבודות שבמקדש ; ובל אלה‬
‫מכיל כל הפרק השני; וכשגמר התנא ענין זה הוזר )בפרק שלישי( לעניני המסכת‬
‫מדיני יוהב״ם״;‬
‫ולפי זה‪ ,‬ממה שנקבע פרק הפייסים )פרק שני( במס׳ יומא‪ ,‬אין כל ראי׳ שהיו‬
‫גוהגים הפייסים גם ביוהכ״פ‪ ,‬אחר שהוא נקבע כאן בדרך אגב וגררא מהמשנה הקודמת‬
‫לו‪ ,‬כפי שנתבאר ‪— .‬‬
‫וכה הצלתי את בעל המאור מתפיסת הרמב׳׳ן ; ואעיר בזה‪ ,‬כי לבד גודל ערכו של‬
‫בעל המאור וישרת הדושו בזה עפ״י גמרא וסברא‪ ,‬אשר מכל זה ראוי להפך בזכותו —‬
‫עוד קיימתי‪ .‬בזה נצני מצות כבוד אב‪ ,‬אשר מבואר ביו״ד סימן רמ׳ב‪ ,‬שגם בכבוד אב‬
‫זקן חייבים‪ ,‬והוא‪ ,‬בעל המאור‪ ,‬הגאון רבי זרחיה הלוי‪ ,‬הי׳ אחד מאבותי הזקנים‪ ,‬זה‬
‫כאלף שנים לפגים‪ ,‬כפי שאספר אי״ה בתחלת החבור פרק א׳ ‪ ,‬סעיף א׳ ‪— .‬‬

‫״אגב אורחא״ ו״אגב גררא״ כזה‪ ,‬הסבירו לנו חז׳ל‬ ‫ובטעם סדר ״דרך אגב״‪,‬‬
‫בירושלמי מס׳ שקלים )פרק ה׳ הלכה א׳( על לשון הפסוק בדהי״א )ב׳ נ״ה( ומשפחות‬
‫חפשה‬ ‫למה נקרא שמם סופרים‪ ,‬שהיו עושין את התורה ספורות ספורות ‪:‬‬ ‫סופרים ‪:‬‬
 ‫; מ בו א‬ ‫פרק 'י״ב «דרך אגב״ ‪ ,‬סעיף •ב׳‬ ‫מבו א‬

‫לא יתרמו )החסות‪ ,‬פ״א(; ח מ ש ה דברים חייבים בחלה )חלה< פ״א(; ח ם ש ע ש ר ה‬

‫נשים פוטרות צרותיהן )יבמות‪ ,‬פ׳׳א( • ש ל ש י ם ושש כריתות בתורה )כריתות‪ ,‬פ״א(‬
‫וכו׳ ‪ ,‬והבאור הוא‪ ,‬שנמנו יחד כדי שלא ישתכחו‪ ,‬ועיין ברש״י למס׳ תמורה )ט״ו א׳( }‬
‫עד שמסרה לו‬ ‫‪.‬ובספרי פרשה תשא איתא‪ ,‬שהי׳ משה לומד תורה ומשכחה‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫■‬ ‫הקב״ה אותה כללים כללים }‬
‫ועוד בספרי פרשת האוינו; רבי יהודה אומר‪ ,‬לעולם יהא אדם כונס דברי תורה‬
‫כללים‪ ,‬שאם כונפם פרטים טיגעין אותו‪ ,‬כלומר‪ ,‬זכירת כולן לפרטיהין מינעין א(;‬
‫ועל כן נהנו לסדר קבוצים שונים אשר בסגנון לשון אחת‪ ,‬לו גם בדרך אגב ואנב‬
‫דאנב‪ ,‬וכפי הדונמאוה שהבאתי ‪.‬‬
‫וכמה משניות פותחות ב כ ל ל י ם הכוללים על הרוב עקרי הדינים של איזו הלכה‬
‫או חלקי הלכה‪ ,‬כמו‪ :‬כלל אסרו בפאה‪ ,‬כל שהוא אוכל ונשמר ונדולו מן הארץ חייב‬
‫)שביעית‪ ,‬פ׳׳ז ופ״ח( הכולל עקרי‬ ‫בפאה )פאה‪ ,‬פ״א מ״ד( ן כלל גדול אמרו בשביעית‬
‫דינים מהלכות שביעית‪ ,‬כמו באיזו מהם נוהג קדושת שביעית ואיזו מהם צריך‬
‫כשיגיע זמן הבעור; כלל אמרו במעשרות )מעשרות‪ ,‬פ״א(‪ 5‬כלל גדול אמרו בשבת‬
‫)שבת‪ ,‬פ״ז( ‪ ,‬שהם עקרי הדינים מהלכות שבת מן אותו הפרק‪ ,‬שבו יבורר^ א‪,‬ך‬
‫קרבן אם שגג ועשה מלאכה בשבת או בשבתות הרבו‪ /‬ודומיהן־‪ ,‬וכמה משניות חותמות‬
‫'‬ ‫’‬ ‫‪,‬‬ ‫כלשון ‪,‬זה הכלל״ ;‬
‫וכן בתלמוד‪ :‬ביומא )נ׳ א׳( נקוט האי כללא בידך; כב״ק )יי׳ ב׳( ארבעה'כללים‬
‫כנזקיך‪ ,‬בב״מ )כ״ג א׳( כללא דאבידתא; ושם )ס״ג ב׳( כללא דרביתא; ובתו״כ )פ׳‬
‫י‬ ‫קדושים( ואהבת לרעך כמוך‪ ,‬זה כלל גדול בתורה‪ ,‬והרבה כהנה ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫ועיין עוד המשך לענין זה בסעיף הבא ‪— .‬‬

‫ב‪.‬‬
‫ומכל המבואר )בסעיף הקודם( נראה טעם הדבר שהוקירו חז״ל את דבר הסימנים‬
‫וכסו‬ ‫ומסורות וקבלות שונות‪,‬‬ ‫הנתנים לכמה הלכות ודינים ומאמרים שונים והגדלת‬
‫שאמרו )שבת‪ ,‬ק״ד א( עשה סימנים לתורה‪ :‬ובעירובין )כ״א ב׳( על הפסוקדקהלת)י״ב<‬

‫ס בו ת‬ ‫ב ם י ם נ י‪1‬‬ ‫בינ תי‬ ‫הי א‬ ‫זאת‬ ‫בי‬ ‫ב אן‪,‬‬ ‫י הו ד ה‬ ‫ר כי‬ ‫ד ב רי‬ ‫‪‘ c y‬י‬ ‫לי ס ר‬ ‫מ אי ד‬ ‫י ק רי ב‬ ‫א(‬

‫ביו ת ר‬ ‫ז <י הי'‬ ‫כ די‬ ‫מ ^י ם‬ ‫מ פ ר מיוזון‬ ‫כ ל לי‬ ‫קו ב ץ‬ ‫דק‬ ‫ש הו‪K‬‬ ‫ב א ח׳׳ כ' (‬ ‫עד״ ש‬ ‫*דצ״ך‬

‫—‬ ‫הכא ‪.‬‬ ‫ב ס עי ף‬ ‫סז ה‬ ‫נדבר‬ ‫ו עו ד‬ ‫הר*ת ;‬ ‫סדר‬ ‫ע פ ״י‬ ‫או תן‬ ‫לז כו ר‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרינותי(‬ ‫מר‪,‬ור‬ ‫‪620‬‬

‫ויותר שהיה סהלת הכם עוד למד דעת את העם — אגמרי׳ בסימנים **( ן_ ועוד שם‬
‫)נ״ג א׳( ‪ :‬בני יהודה דמנהי סימנא נתקיימה תורתם בידם •‪ ,‬ועוד שם )נ״ד ב׳(‪ :‬אין התורה‬
‫נקנית אלא בסימני!‪ /‬ועוד כמה מאמרים מטין זה ומהניון זה ; וטעם הדבר פשוט‪ ,,‬כי‬
‫לבל יתינע הרבה בזכירת הדבר‪/‬‬ ‫יקל הרבה על כח הזכרון‬ ‫ד&יטן המכוון לדבר‬
‫ולפעסים תבא לו ע״י זה גם הנחה ורוחה‪ ,‬שהדבר יהי׳ שמור בזכרונו כתתם על לבו>‬
‫ומטעם זה רגילין חז״ל בכמה מקומות לומר ״וסימנך״‪ ...‬ומציינים איזה פסוק‬
‫ולדונמא ראה ‪:‬‬ ‫;‬ ‫או איזו מלה מן הצד שאין להם כל שייכות וכל יחש להענין המצטיין‬
‫שבת‪) ,‬צ׳ ב׳ ‪ :‬וסימנך‪ /‬לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו( ; כתובות )ע״ב ב׳ ‪ :‬וסימנך‪/‬‬
‫ב״מ )פ״ו א׳ וקי״ז א' ‪ :‬וסימנך‪ ,‬עד אבא אל‬ ‫אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי(־‪,‬‬
‫ע״ז )ה׳ א׳ ‪ ,‬ט׳ א׳ וב׳ ‪ /‬כ״ט א׳ ול״ט א׳ ;‬ ‫( ;‬ ‫מקדשי אל‪ 5‬וסימנך‪ ,‬ויוסף הורד מצרימה‬
‫וסימנך‪ ,‬כי זה שנתים‬ ‫!‬ ‫וסימנך‪ ,‬אחור וקדם צרתני ‪ j‬וסימנך‪ ,‬ספרא כצירא‪ ,‬תנא תוספאה‬
‫הרעב בקרב הארץ ׳‪ ,‬וסימנך‪ ,‬ויין ישמח לבב אנוש ; וסימנך‪ ,‬קדש לה׳( ‪ :‬חולין )ס״ז ב׳'•‬
‫וסימנך‪ ,‬ובשר בשדה טרפה( ונדה )מ״ה ב׳‪ :‬וסימנך‪ ,‬וזאת לפנים בישראל(;‬
‫וכבר כתבתי בהקדמה לפרק התשיעי מן המבוא הזה )סימן א׳ וב׳(‪ ,‬חהו׳ הטעם‬ ‫'‬
‫מהדרשות הרגילות בתלמוד ובאגדות בסגנון ״א‪.‬ל תקרא כך‪ ,‬אלא כך״ ומשנים בפסוק‬
‫קריאת הטעמים והנקודות‪ . ,‬ואין כוגתם של חז״ל בזה אמנם לשנות הקריאה מכפי מה‬
‫שהיא מסורה ומקובלה לנו‪ ,‬אך תכלית כונתם לעשות סימן ולזכרון שלא ישכח תכן‬
‫•‪T‬‬ ‫*‬
‫המאמר‪ ,‬ותת׳ קריאה זו שחדשו מעין יסוד או יתד לתלות בו ענין דרשתם;‬
‫״אל תקרא״ להססיבן‬ ‫וכן כתב הרשב״א לכ״ב )ע״ד; א׳(‪ ,‬שכונח‪ /‬חז״ל בדרשות‬
‫לפרש כן באמת אי*‬ ‫ישכח זכרון ענינן‪ ,‬אבל לא שכונו‬ ‫אללשונות הפסוקים‪ .‬כדי שלא‬
‫הפסוק ;‬
‫וכן כתב השל״ה )דף ת״ג א׳( וזו לשונו ‪ :‬״לפעמים אוסר ‪ :‬״אל תקרא כך‪ ,‬אלא‬
‫כך״ ‪ ,‬והענין הוא‪ ,‬משום שאותו הדבר הנדרש וצא מקובל איש מפי איש‪ ,‬וכרי שלא ישכח‬
‫לדורות‪ ,‬שמו כסו סימן לדבר‪ ,‬והציבו ציונים לו בדמות אסמכתא״ ‪ ,‬עכ״ל ;‬
‫ומעין דברים אלו כתב הרמכ״ם בסורה )חלק שני‪ ,‬פרק מ״ג( והבאנו דבריו למעלה‬
‫פרק תשיעי בהקדמה אליו‪ ,‬סימן ב׳ ; ועוד הבאנו שם דברים נכבדים בענין זה ‪.‬‬
‫ובזה יתבאר מה שסצינו לפעמים בחז״ל בדרשותיהם אשר על דרך ״אל תקרא"‪/‬‬
‫כי לא רק שמשנים את הקריאה בנקודורע אך נם באותיות ובמלים‪ ,‬משנים ומחליפים‬
‫אותם‪ ,‬גורעים מהם ומוסיפים עליהם‪ ,‬כמו למשל ;‬

‫כתבתי למעלה בהקדמה לפרק פ׳ )‪.‬קרי‬ ‫לפון הכתוב בזדע‬ ‫כיחש‬ ‫בטעם הכרח דרשה זו‬ ‫‪(tt‬‬

‫וכ תיב'( סימן ‪ / k‬ב ה ע ר ה‪- .‬‬

‫שי א‬ ‫מבוא‬ ‫׳‬ ‫פרק י״ב ״דרך א ג ב‪ /‬סעי״ ב׳‬ ‫מ ב לא‬

‫אל תקרא בהדרת אלא בחדרת‪5‬‬ ‫א( במם׳ ברכות )ל׳ ב׳(‬
‫אל תקרא צבאם‪ ,‬אלא צביונם‪:‬‬ ‫רה״ש )י״א א׳(‬ ‫‪,‬‬ ‫ב(‬
‫אל תקרא ושננתם‪ ,‬אלא ושלשתם;‬ ‫קדושין )ל׳ א׳(‬ ‫״‬ ‫ג(‬
‫אל תקרא קבורים‪ ,‬אלא קבוצים ;‬ ‫נימין )נ״ו ב׳(‬ ‫ד( ״‬
‫אל תקרא וישתכחו‪ ,‬אלא וישתבהו ;‬ ‫^‬ ‫)‬ ‫‪C‬‬ ‫^ ‪H‬‬
‫אל תקרא תפריהי‪ ,‬אלא תפריני;‬ ‫) ז׳ (‬ ‫ו( בבמ״ר‬
‫אל תקרא מצרת‪ ,‬אלא מצרעת ;‬ ‫)מצורע(‬ ‫ז( בתנחומא‬
‫אל תקרא מהונך‪ ,‬אלא מנדונך;‬ ‫ח( בפסיקתא יי(‬
‫ועוד כאלה ; )ולמעלה בהמשך פרק ט׳ באו כל אלה מבוארים(‪.‬‬
‫ובהשקפה ראשונה הדבר מופלא מאד‪ ,‬איך זה מביאים שנוי עקרי בזה בפסוק ?‬
‫אך הוא הדבר‪ ,‬דכיון שאין תכונת קריאה חדשה זו באה להעמיס אותה בפשוטו‬
‫של מקרא על צד הקיום והנכון כיסוד נאמן וקיים‪ ,‬אך באה אך ורק לאסמכתא‬
‫בודדת‪ ,‬לרמז ולסימן לתמוך את כח הזכרון לזכור את הדבר הנדרש‪ ,‬והוא הדבר‬
‫הנרמז ונסמן בלשון הפסוק _ על כן לא הקפידו חז״ל על שנויי קריאות כאלה‪ ,‬ותלו‬
‫בהם עניני דרשותיהם‪ ,‬למען תזכור‪.‬‬

‫והגה למעלה במבוא בהמשך הפרק התשייעי המוקדש כולו לכל ענינו של מהלך‬
‫הדרשות אשר על דרך ״אל תקרא כך‪ ,‬אלא כך״‪ ,‬ושם בהקדמה לאותו הפרק הרחבתי‬
‫הדבור לכל פרטיו וסניפיו‪ ,‬שדיניו וענפיו‪ ,‬ובנוף הפרק אספתי וערכתי‪ ,‬פרשתי ובארתי‬
‫המון דרשות מסננון זה; ושם בא המשך לענין זה שאנו עומדים בו כאן‪ ,‬ולא אמצא‬
‫לנכון לשנותם פה‪ ,‬והרוצה לעמוד על פרטי הענין כולו ימצאם שם על הסדר )בסדר‬
‫א״ב מהמלות הנדרשות(‪— .‬‬

‫ויותר מזה מתבאר עד כמה שקרו חז״ל לבקש אמצעים ואופנים לתמוך בכח‬
‫הזכרון )והסבה לזה‪ ,‬מפני שהץ שונים בעל פה‪ ,‬וספרים נדפסים טרם היו בעולם(‪ ,‬עד‬
‫שלתכלית זו היו שונין ב ז מ ר ה ‪ ,‬שעיי כן נקלט הדבר במוח כיתר תוקף‪ ,‬וכמו שכתבו‬
‫התום׳ בסוף מם׳ מנילה )ל״ב א׳( בד״ה והשונה‪ ,‬וזו לשונם‪, :‬שהיו רגילים לשנות‬
‫בזמרה‪ .‬לפי שהיו שונים בעל פד‪ ,‬וע״י כך היו נזכרים יותר״ ‪ /‬עכ׳יל {‬
‫ולמעלה במבוא‪ ,‬פרק שני‪ ,‬המכונה ‪,‬בתי תלמוד״‪ ,‬סעיף ג׳‪ ,‬הבאתי מחז״ל כמה‬
‫בעת אשר ספרים נדפסים‬ ‫תחבולות לחזק בח הזכרון ; ואף בררתי שם‪ ,‬שנם עתה‪,‬‬
‫נמצאים לנו בכל מקום ובכל זמן — הצורך וההכרח לחזק את כח הזכרון נדול מאד‪,‬‬

‫)נ׳( במסוק כבד את ה׳ מהונך‪- .‬‬ ‫הובא כמירש׳י‬ ‫א(‬

 ‫ברוד‬ ‫סכרוגותי(‬ ‫מקדר‬ ‫־‪622‬‬

‫‪.‬ובאיזה יתושים עוד יותר סאשר ביסים שקודם התגלות הדפוס^ זבארתי ׳ שם דבר זרז‬
‫*סילתא כטעמא" ביסודות נאמגים ובמשפט הגיון נאמן^ והבאתי ש‪ 0‬בענין זה דברים‬
‫'‬ ‫גכבדים סהרה״ג חחוקר רבי אריה סודיג^ עיי״ש ותשבע רצון‪— .‬‬

‫ויותר מזה חשוב ונכבד דבר הסימגים הגרשמים לקובץ מפרטים' רבים ושוגים‬
‫הסתיחשים אל ענין אחר כללי‪ ,‬והפרטים‪. ,‬כשהם לעצמם^ אין להם זה לזה כל יחש‬
‫וכל קירוב‪ ,‬ובכל זאת הם סמוכים ותלוים בכלל אחד על גביהם )כפי הדוגמאות שאביא‬
‫‪.‬בסמוך(‪ ,‬והסימן מאגרם ומקשרם ועולים לזכרו; אחר‪ ,‬וכמו שאבאר עוד‪.‬‬
‫ועוד יותר מזה מוכרח דבר הסימנים לזה שאין כח זכיוט חזק כל כך עד שיכיל‬
‫■וכרון וסדר פרטים רבים ושונים הנתלים באילן אחד‪ ,‬כלומר‪ ,‬בכלל אחד‪ ,‬והם הפרטים‪,‬‬
‫והסימנים מונעים מטנו את העמל‬ ‫‪.‬נפרדים ונבדלים זה מזה בענינם ובתכונתם ובמקורם‬
‫והיגיעה‪ ,‬ומסבבים את הפרטים להיות נמשכים אחריהם כמים‪ ,‬להרחיב הנפש ולהאיר‬
‫י‬ ‫י‬ ‫‪' ,‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪. .‬את העינים !‬

‫ורגיל אני לפרש על דרך צחות את המשך לשון הפסוק בתורה בסוף פרשת וישב‬
‫ץלא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו‪ ,‬ודקדקו מפרשים את כפל הלשון או הענין‬
‫^ולא זכר וישכחהו״ ‪ ,‬כי הלא מניעת הזכירה ודבר השכחה אחת היא ‪ :‬וכאן בענין‪ ,‬אחר‬
‫‪ .‬שביקש יוסף אותו להזכירו אל פרעה‪ ,‬הי׳ די אם סיפר הכתוב‪ ,‬כי לא נענה שר המשקים‬
‫‪.‬אל יוסף ולא זכר אותו‪ ,‬ומה מוסיף עוד עם ההודעה ששכח אותו‪ ,‬ועיין במ״ר כאן ־‪,‬‬
‫ואמרתי‪ ,‬כי בנוהג שבעולם‪ ,‬זה הרוצה באמת ובתמים‪ ,‬ברגשי אהבה ורצון‪ ,‬לזכור‬
‫•לעת מצוא את הדבר שמסר לו חבירו‪ ,‬הוא איננו סומך על הזכרון לכד‪ ,‬מפני חשש‬
‫שכחה‪ ,‬בי אם עושה לו איזה אות וסימן ממשי ומוחשי שלא ישכח הדבר‪ ,‬ובעתו יפקדגו>‬
‫)ויש לכוין ענין פעולה זו בלשון הפסוק במשלי )ב׳( קשרם על גרגרותיך כחבם‬
‫על לוה לבך‪ ,‬שהבונה‪ ,‬כמו שנוהגים רבים לעשות קשרים על הצואר או על היד לתבליר*‬
‫הזכירה איזה דבר שרוצים לזכור ; ואמר‪ ,‬כי לכשתקשור את הדברים על הצואר‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫שלתכלית זכירתם תעשה לך סימן קשר על הצואר )ושם גרגרת נרדף ומשותף עם שם‬
‫ועור‪,‬‬ ‫גרון וצואר‪ ,‬כמו ותלכנה נטויות גרון )ישעיה‪ ,‬ג׳(‪ ,‬ורביד על גרונך )יחזקאל‪ ,‬ט״ז(‬
‫■אז תוכל להיות בטח‪ ,‬שאז יהיו הדברים כמו כתובים על לוח לבך‪ ,‬ועוד לא תשכחם(>‬
‫אך שר המשקים לא התענין כלל בבקשתו של יוסף להזכירו אל פרעה‪ ,‬ונם לא‬
‫■שם לבו לזה‪ ,‬ועל כן ל א ע‪-‬ש ה ל ו כל רושם וסימן להבטיח את עצמו לפעולת הזכירה‪,‬‬
‫■‬ ‫כמו שנתבאר‪ ,‬וממילא שכח אותו;‬
‫וזו היא כונת הלשון ״ולא זכר שר המשקים את יוסף — שלא עשה כל פעולוז‬
‫לתכלית הזכירה‪ ,‬וממילא —‪.‬וישכחהו )ובמדרש רכה פרשו בענין אחר(‪— .‬‬
‫'שיב‬ ‫מבוא‬ ‫פרק י״ב ״דרך א ג ב‪ /‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫יאמנם זה פשוט ומובן; כי בהמלה שנצטיינה לסימן; צריך שיהא בה אייה מובן‬
‫ואיזו הוראה‪ ,‬ולא רק חבור אותיות בלבד; יען כי בלא זה; בלא מובן והוראה ״סימגא‬
‫מסגי כי ״סימנך סימן צריך״ ; כלומי; זיר ‪ 7‬סימן לזכור את חבור‬ ‫״ ‪,‬‬ ‫לאו מילתא היא‬
‫האותיות הבודדות אשר לא יגידו מאוסה;‬
‫ועל כן צריך להשכיל לקבוע מלת הסימן שתכיל ש ת י הוראות‪ ,‬האחת‪ ,‬כי יהי׳‬
‫בה איזה מובן‪ ,‬כמבואר‪ ,‬והשגית — אם אפשר; תהי׳ הטלה קרובה לעגין שהסימן יתיחש‬
‫אליו )דבר זה יתבאר ביותר מהדוגמאות שאביא בסמוך( ; ומזה יטבע הדבר בחוש הזכרון‬
‫בטוח‪ ,‬ויקבע כחותם על לבו‪ ,‬ויעמוד ימים רבים‪.‬‬
‫וראה מה שכתבתי עוד למעלה בסעיף הקודם‪ ,‬בהערה‪ ,‬בעגין סימנים דצ״ך עד״ש‬ ‫י‬
‫מפני שלו שיטה מיוחדה בענין הסימנים‪ ,‬עיי״ש ; וכן‬ ‫באח״ב‪ ,‬שהי׳ רבי יהודה מציין‪,‬‬
‫צריך לומר י בדבר הסימנים ״יע״ל קנ״ם ״ שבגמרא ‪ :‬ועוד כתבתי על תבונת הסימנים‬
‫ועיין בספר תפארת ישראל למשניות‬ ‫' !‬ ‫האלה למעלה בפרק שלישי)״לשון קצרה״( סעיף ב‬
‫‪ ,‬לטס׳ מנחות‪ ,‬פרק י״א משנה ד׳ ‪.‬‬

‫ואני תמה ברמב״ם הלכות קדוש החודש‪ ,‬פרק י׳ הלכה א׳ ‪ ,‬שכתב בלשון זו ‪:‬‬
‫״תוספת שגת החמה על שנת הלבנה עשרה ימים וכ״א שעות וקכ״א חלקים ומ״ח רגעים‪.‬‬
‫סימן להם יכ״א‪ ,‬קב״א‪ ,‬ט״ח ״ ‪ ,‬עכ״ל ; ועוד שם בהלכה ד׳ ‪ :‬״בין תקופה לתקופה צ״א‬
‫מם וז׳ שעות ותקי״ט חלקים ול״א רגעים ‪ .‬סימן להם צ״א‪ ,‬תקי״ט‪ ,‬ל*א ״ ‪ ,‬עב״ל ;‬
‫ודבר פלא הוא‪ ,‬מה טעם בסימנים אלה‪ ,‬שאינם רק מספרים מאותיות תחת מספרים‬
‫מפורשים במלים‪ ,‬ואיך אפשר לזכור את הסימן יותר מהמסומן ?‬
‫והנה אעפ״י שלמעלה פרק ג׳ סעיף ב׳ כתבתי קצת ישוב לזה‪ ,‬אעפ״י כן נפלא‬
‫הדבר בעיני‪ ,‬נשגב ממני ולא אוכל לו ‪— .‬‬

‫וכה במשך זמנים רבים‪ ,‬במקרים ובמאורעות שונים‪ ,‬חשבתי ואספתי ורשמתי לי‬
‫כמה וכמה הלכות ודינים‪ ,‬מאמרים וענינים שונים המכילים פרטים רבים ומיוחדים‪ ,‬ואתן‬
‫בהם סימנים משפת המקרא או מלשון חכמים‪ ,‬מהם מה שמצאתי בספרים‪ ,‬ומהם מה‬
‫שכונתי מדעתי אני ‪.‬‬
‫ויען כי אחשב שבכלל יהי׳ הדבר לתועלת לרבים‪ ,‬אם יכירו וידעו את תכונתם‬
‫ואת סגנונם של סימנים כאלה‪ ,‬ויסכנו בהם וילמדו לעשות כמתבנתם לעוד עניגים שונים‬
‫המכילים פרטים הרבה שנבדלים זה מזה ונכללים בכלל אחד — על כן אמרתי לחשב כאן‬
‫טספי מסוים מסימנים כאלה‪ ,‬והיו לדוגמא ולהוראה‪:‬‬
 ‫בדוד‬ ‫)זנדונותי(‬ ‫מסור‬ ‫‪624‬‬

‫דברים שהאשה חייבת בהם כמו האיש^ מטעם שאף הן היו באותו‬ ‫לשלשה‬ ‫א(‬
‫הנם של דברים אלה; והם חגדה )של פסח‪ ,‬ספור יציאת מצרים(‬
‫מנילה‪ ,‬נר חנוכה — םימנם בלשון הפסוק )בפרשת נשא( ואמרת‬
‫האשד־ א מן *י(‪J‬‬
‫דברים שהמלך מצוה עליהם בלא ירבה‪ :‬כסף‪ ,‬סוסים; אשד• —‬ ‫ב( ל ש ל ש ה‬
‫סימנם כ ס א מלכותו )פ׳ שופטים(;‬
‫דב רי ם שהנשים מ תו ת עליהן ב שע ת לדתן )כשאינן זהירות בהן( ח ל ה‪,‬‬ ‫לשלשה‬ ‫נ(‬
‫)הפרשת חלה( נ ד ה ‪ ,‬ה ר ל ק ת הנר — סימנם ח נ ה >‬

‫דברים הפסולים כשהם למעלה מעשרים אמי■ ‪ :‬סיכה; מבוא‪ ,‬נ י ‪-‬‬ ‫ד( ל ש ל ש ה‬
‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫סימנם סמן?‬ ‫חנוכה —‬
‫ימים שבהם מצוד‪ .‬להחליף בנד ת ל בבנד מכובד ‪ .:‬חוד׳®! מועד‪,‬‬ ‫ד‪ (.‬ל ש ל ש ה ‪.‬‬
‫^סבת סימנם חמ*מ חליפות שמלות )מספר יסוד ושוה״ע; ם׳ ויגש^‬
‫מקו מו ת שאין מכ בדין ב ה ם א ת הנדול ‪ :‬ד ד ך ‪ ,‬נ ש ר‪ ,‬י די ם מזוד‪.‬מו ת‬ ‫לשלשה‬ ‫ו(‬
‫)בנטילת מים אחרונים; ברכות מ״ו סוף ע״ב( סימן לדבר ‪ :‬אין‬
‫מכבדי! ב ד גי ם‪‘.‬‬
‫מדות טובות שבישראל ‪ :‬גומלי הסד‪ ,‬ביישנים‪ ,‬רחמנים )יבמות‪,‬‬ ‫לשלש‬ ‫ז(‬
‫ע״ז ב׳( — סימנם‪ :‬משפט ג ב ר ;‬
‫התכונות שבוק• נבראו מעשד‪ .‬בראשית‪ :‬צביונם‪ ,‬דעתם‪ ,‬קומתם‬ ‫ה( ל ש ל ש‬
‫)רה״ש‪ ,‬י״א א׳( — סימנם תבל ב צ ד ק;‬
‫חלב‪,‬‬ ‫דברים שאין הזב אוכל מד‪.‬ם )מפני שמחממין את הנוף( ‪:‬‬ ‫ט( ל א ר ב ע ה‬
‫גבינה‪ ,‬ביצוק יין)יומא‪ ,‬י״ט א׳(—סימנם ח ג בי הסלע =(;‬

‫ארין«‪.‬תהת ה״א )אגדה כסקום הגדה(‪ !r ,‬כי כאותיות אהו׳י רגילות ?“‪ tiSfinn‬זב׳ז‪ ,‬כנודע‪.‬‬ ‫א(‬
‫וכסבואד לפנינו י׳מעלה פדק ו ‪ /‬ועי׳ ‪ jW‬באות ‪- , no‬‬

‫אין קפידא בתלוף ו׳ בבי״!‪/‬‬ ‫בוא״ו‪ ,‬אך לתכלית הסיטן‬ ‫כפסוק שה׳ש )ו׳ י־ד( כתיב חגוי‬ ‫כ(‬
‫חאבתי‬ ‫לפעטים‪ ,‬וכטו ;‬ ‫להתהלך‬ ‫ודדכם‬ ‫אחד )בוס'!*‪ .‬מן השפתים(‪,‬‬ ‫מפג• שהם מטוצא‬
‫יסר אתכם כשוטים‬ ‫תאוה )פ׳ בד‪,‬עלתך( ! אכי‬ ‫)תהלים‪ .‬קי׳ ח‪ /‬וכנגדו ‪ -‬התאוו‬ ‫לפקוד ‪7‬‬
‫)ט״א י׳ב(‪ ,‬וכנגדו ‪ -‬ועב ט לגו כסילים )סשלי‪ .‬כ״ו( ; פדבד )פגוש( פדוד )דד‪,‬י'א נ ׳ ו י*ח‪/‬‬
‫חרי«ז‬ ‫ס״ה(; על ג בי‬ ‫ום*כ כ׳׳ג י״א( ; קצבי ‪-‬הדים )יונד״ ב׳( ‪ -‬לקצוי אדק )תהלים‪,‬‬
‫חודשים )שם; קכ׳ם( ‪ -‬גוי נתתי למכים )ישעין‪ /‬נ׳(‪ ,‬ועוד ‪- ,‬‬
‫^מ^־יג‬ ‫־מבוא‬ ‫ערק י״ב ״דרך אגבי‪,‬סעיף כ׳‬ ‫מבוא‬

‫דברים שצריכים להיות במם של ברכי• נ חי< מלא‪ ,‬שטיפה‪ ,‬הדחה‬ ‫•י( ל א ר ב ע ה‬
‫)ברכות‪ ,‬נ״א ב׳( — סימנם חמ^מה־•‬
‫חלב‪ ,‬בשר‪,‬‬ ‫דברים‪ ,‬כשנשלהים ע׳׳י עכו״ם צריכים שני חותמות‪:‬‬ ‫‪-‬יא( ל א ר ב ע ה‬
‫)לציצית^ ע ‪ ,f‬ל״ח א׳( — סימנם חבית‪5‬‬ ‫יין‪ ,‬תכלת‬
‫דברים שפרנסתם אי; קצובה מראש השנה‪ ,‬רק הפוחת פוחתין לו‬ ‫■יב( ל א ר ב ע ה‬
‫והמוסיף מוסיפי! לי‪ :‬תלמוד תורה‪^ ,‬בת‪ ,‬ףאש חודש‪ ,‬ימים טובים‬
‫)תלים‪ ,‬כך הנירסא במ״ר פ׳ אמור‪ ,‬ל״ס‪-‬סימנם ‪ :‬כל מזונותיו של‬
‫מתשרי)מרה״ש( חוץ םתשר״י‪5‬‬ ‫•אדם קצובים לו‬
‫שצריכים להורות ‪ :‬חבוש )בבית האסורים‪ ,‬כשיצא(‪ ,‬ימרים )הנחלץ‬ ‫•יג( ל א ר ב ע ה‬
‫מחולי(‪ ,‬ים )העולה מן הים(‪ ,‬מדבריות )השב‪ :‬סן המדבר‪ ,‬ברכות‬
‫נ״ה ב׳( ‪ -‬סימנם ובל ה חיי ם יורוך ;‬
‫שעורי המרות שבתלמוד‪ :‬האיפה ג סאין^ הסאה ו קבין‪ ,‬הקב ד‬ ‫יד( ל א ר ב ע ה‬
‫לונין‪ ,‬והלונ ן ביצים — סימנם בלשון הפסוק בדניאל )ד׳ י״א(‬
‫גורו אילנא;‬
‫ערכי המטבעות שבתלמוד ‪ :‬הסלע ד דנרים‪ ,‬הדינר ן מעין ‪ :‬המעה‬ ‫בזו( ל א ר ב ע ה‬
‫ם פונדיונים‪ ,‬והפונדיון ב אסרים — םימנם ח י ב ב שפתי ישנים‬
‫)שה״ש‪ ,‬ז׳( “( ;‬
‫‪.‬מז( לארבעה מפתחות שהם ביה של הקב״ה ולא נמסרו לשליח‪ ,‬והם ג מטר‪,‬‬
‫פרנסה‪ ,‬תחית המתים‪ ■,‬חיה ^()תעניו‪ /‬ב׳ בס ‪-‬סימנם מפתח‪5‬‬ ‫י‬

‫הסלע היינו הך דשקל בעברית‪ ,‬שכן תרגומו של הלשין מחצית השקל בשקל הקור» )‪B‬׳‬ ‫ש(‬
‫הוא ״גרה' שכעבריח‪ ,‬שכן תרגומו‬ ‫ב ס ל ע א דקודשא ‪ j‬והטעה‬ ‫סלעא‬ ‫תשא( פלגות‬
‫של ״עשרים ג ר ה' )פ' בחקתי( עשרין מעין )ועיין עוד מזה להלן במבוא פרק י׳ר בהעדה(;‬
‫משפת לאטיני ‪) d ip o n d ia m‬דיו פונדיון^‬ ‫ואפוגדיון היא טלה קטועה סן מלה טרכבת‬
‫שהוראתוע מטבע כפולוע והיינו שני אסרי! שבלשון חז״ל} והאיסר הוא מטבע נחו ש ת‪- .‬‬

‫מכוון השם למלדת‪,‬‬ ‫השם ״ חי ה' הוא שם כולל גם ליולדת וגם למילדת ‪ 5‬כה ; לפנינו כאן‬ ‫»(‬
‫והחיה‬ ‫ב׳(‬ ‫ליולדת! וביומא )ע׳ג‬ ‫שמור‪ ,‬ומכוון‬ ‫) נ ^ ב׳ (ו חיה צריבה‬ ‫יכן בברכות‬
‫) פ״ ב(‪:‬‬ ‫שלא תצטנן( ומכוין ג׳ ב ליולדת! ובמ׳ר בראשית‬ ‫תנעול את הסנדל )ביוהכ׳פ‪ ,‬כדי‬
‫נמצא כמה פעמים באגדות שם‬ ‫חיות! ועוד‬ ‫ומתו כשהן‬ ‫שלש נשים נתקשו בשעת לידתן‬
‫זה ממובן יולדת;‬
‫כמו בקדושין )ע׳ג ב׳( נאמנת‬ ‫כמה פעמים ל מ י ל ד ת ‪,‬‬ ‫וכנגד זה מורה זה השם‬
‫■החיה לומר זה יצא ראשונה‪ ,‬והמוכן למילדת; ובסוטה )י׳א כ׳( ז אטו חיה כי תלד לא‬
‫‪40‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכדונותי(‬ ‫מר‪,‬ור‬ ‫‪626‬‬

‫ב' ‪.‬‬ ‫המשך הערה‬

‫» פ ת ‪1‬לדד‪ ,‬בתוך מעיו‪ /‬ו«שטד‪ ,‬חיד‪ ,‬ארג‬ ‫האשד‪,‬‬ ‫»ד’ נ ה חיה אחריתא ; ונחו^ין )ע״ג ■נ׳( ‪:‬‬
‫‪ r‬ה ו נ ו‪ /‬זבנ>^ אליה המובן משם זה — ל׳םי^רח ‪i‬‬

‫כי ח י ו ת הנה‪ 1 ,‬נן ולישון‬ ‫וההוראה הזו השניה מנוונת דלשון הכתוב )פ' שטות(‬
‫חייתא‪.‬‬ ‫התרנום כפ' ויש‪ S‬ת ‪ hv‬הפסוק ותאמר ליה הםיל*דת — ואמרת ‪nS‬‬

‫ואמנם בלשון חר־ל מצינו למילדת עוד שם תואר ‪ -‬״חכמה'‪ ,‬כמו כמם׳ ^שכת )קכ״ת‬
‫כ׳(‪ :‬וקורין לה חכמה )ומוסב שם על )מילדת(‪ ,‬ונעירוכין )מ״ה א׳( ‪ :‬חכמה הכאה לילד‪ ,‬וכן‬
‫על הפסוק כ^‬ ‫וקרוב לומר‪ ,‬דזה נסםך על התרגום כפ׳ שמות‬ ‫כמשנה רה״ש )כ׳ג כ׳( ;‬
‫אינון •)‬ ‫חיות הנו‪ /‬ותרגומו ‪ :‬ארי ח כ י ם ן‬

‫אך לא נתבאר יחש שם זה למילדח ן וקרוב לומר‪ ,‬עפ׳י הכתוב ביחזקאל )ט״ז ד'( ‪t‬‬
‫ומולדותיך )כמו מילדתך( כיום הולדת אותך לא כרת שרך )םנורך( ובמים לא רחזות לסשעי'‬
‫את הולד כרי שתתקשה כשרו‪ ,‬וראה מה‬ ‫שמולחין‬ ‫המלחת )פירש״י; מכאן‬ ‫לא‬ ‫והמלח‬
‫שהערנו על זה למעלה בפרק ו' )‪,‬חלוף ותמורה'( מעין* נ׳ אות ל׳ה כענין חלון* למ״ד עם■‬
‫רי״ש‪) /‬וכתבנו שם הערה ובאור יפה בלשון זו(‪ ,‬והחתל לא החלת )פירש״י ‪ t‬כריכה בכגרים‬
‫ללפף )לחבר ולהדכיק( את נוף הולד( ‪.‬‬

‫מפני כי עבודתה בענינה דורשרג‬ ‫לטילדת‪,‬‬ ‫חכמה‬ ‫ומבואר מזה‪ ,‬כי אמנם דרושה‬
‫הפעולות שייכות להטילדו‪ /‬וכלשו!‬ ‫בינה וחריצות בחפץ בפים ושכל טוב‪ ,‬יע; כי כל אלה‬
‫הכתוב ומולדותיך ‪ :‬ואם לא תעשה כל אלה כחכמה ודעת וזהירות‪ ,‬תוכל לסכן להולר ! ועל■‬
‫שם כשרון מעשיה כחכמה קראו לה ‪ ,‬ח כ מ ה' ‪.‬‬
‫)ויש להעיר‪ ,‬מאין נ א כנוי זה להצרפתינע שקוראים למילרת ‪ ,S a g e fe m m e‬לוטי•‬
‫‪.‬אשה חכמה'( ;‬
‫ומבואר‪ ,‬בי כמו בעברית כן בארמית שני שמות לטילדו‪ /‬שהרי כסוף פרשת וישלו*‬
‫כי חיות הנה — ארי חכימן אינון ן וכ>‬ ‫תרגום אונקלם מילדת— חייתא‪ ,‬וכפ׳ שמות תרנס‬
‫בעברית )לנד עיקר השם ‪,‬מילדת*( מכונה בתוארים ‪,‬חיה ו‪ ,‬חכ ם ה' ‪.‬‬

‫ואמנם נראה‪ ,‬כי יש הנדל בין התוארים האלה‪ ,‬כי התואר ‪,‬חיה* יונח על כל טילדוג‬
‫כאומנת זז ן יל*‬ ‫עוסקת‬ ‫לוא דק‬ ‫מצויגה‪,‬‬ ‫שהיא‪ ,‬כמומחית ומצויגה כענינה כאינה‬
‫התואר ‪ ,‬ח כ מ ה' יונח על מילדת מומחית ומופלנד‪ ,‬בכשרונה ובאוכנתה ז א ת‪.‬‬

‫ועפ״י הנחה זו יתבאר היטב מה שנמצא כענין זה נ חז׳ ל שני מאמרים אשר לכאוריי‬
‫סותרים זה את זו‪ /‬ני כמם׳ סוטה )י׳א נ׳( אמרו בפשיטות ‪ , 1‬א טו חיה )כשהיא יולדויז‬
‫כ״ק )נ׳ ט א'( לענין דאיירי שג‪ /‬שיכיל‬ ‫לא צדיבא חיה אחריתא ז ׳ וכנגד זה איתא במס׳‬
‫אדם לומר ‪ ,‬א ת ת א דירי פקיחא היא )כלומר‪ ,‬מילדת היא( ובלידתה לא צרינא חיה אתריחא׳י‬
‫והרי הסוניות סותרות זא״ז כיחש צורך מילדת כשהיא יולדת למילדת אחרת ן‬

‫השטות ‪,‬חיה וחכמה' יתבאר היטב‪ ,‬כ• אמנם ם״®‬ ‫תוארי‬ ‫אך 'לפי שהגבלנו תכונת‬
‫שהיא עצמה יילי^׳‬ ‫בעת‬ ‫צריכה לסילדת‬ ‫מילדת שאינה מומחית ומצוינת כענינה‪ ,‬בודאי‬
‫עי ד‬ ‫מבוא‬ ‫סעיו ב'‬ ‫״ ‪,‬‬ ‫פיק י״ב ״דרך אנב‬ ‫מב וא‬

‫מיני תפלות וברכות שחייב אדם לומר בכל יוםג צ׳ אמנים‪ ,‬ד<‬ ‫יז( ל א ר ב ע ה‬
‫קדושות‪ ,‬י׳ קרישים‪ ,‬ק׳ ברכות*י( — סימנם בלשון הפסוק דישעיה‬
‫)א׳( אמרו צדיק■‪-‬‬
‫מקומות במקרא שכתוב בהם ״בלילה הוא״ )תחת ה ה ו א( — סימנם ‪:‬‬ ‫יה( ל א ר ב ע ה‬
‫ו^זכב ‪ Dp /‬ו ב י ח ; והבאור הוא‪ ,‬שמכוון הסימן לפסוקים‬
‫אלה‪ :‬א( ות ש ק י נ ה את אביהן יין בלילה הוא )פ׳ וירא(‪ ,‬היינו‬
‫״שתה״; ב( ו י ש כ ב עמה בלילה הו א )פ׳ ויצא(‪ ,‬היינו ״ושכב״;‬
‫נ( ו י ק ם בלילה הו א )פ׳ וישלח(‪ ,‬היינו ״קם״ ; ד( ורוד נ ם‬
‫ו י מ ‪ S‬ט בלילה ה ו א )ש״א‪ ,‬י׳יט(‪ ,‬היינו ו ב ר ח ;‬
‫שנות המעשרות משבע שנות השמיטה‪ ,‬שבהן אין מחלקין מעשר‬ ‫יט( ל א ר ב ע‬
‫עני‪ ,‬והן שנות א< ‪ H‬ה‪) ,‬ראה מענין זה בתלמוד‪ ,‬מס׳ רה״ש‪,‬‬
‫י״ב ב׳( — סימנן בלשון הפסוק )בקרוב — משלי י״א( ותוחלת‬
‫עניים אבדה ;‬
‫דברים שבהם צריך לביר על י־ייןג הבדלה‪ ,‬מועד‪^ ,‬צבת‪ ,‬מילה‪,‬‬ ‫כ( ל ח מ ש ה‬
‫חופה — סימנם״ יין ה מי ^ מ ח‪:‬‬
‫חטאות שמתות ‪ :‬ולד״ תמורה״ מתו )בעליה( נתכפרו )בעליה(‪,‬‬ ‫לחמש‬ ‫כא(‬
‫;ןברה שנתה — סימנם ו ת מ נ ע■>‬
‫דו״ מר! רש‬ ‫שמות נוספים שהדל נקרא בהם•־ מסק״ אביס״‬ ‫בב( לששה‬
‫ןןני — סימנם‪ ,‬שמרני מאדם רע;‬
‫מצות בני נח )שראוי לישראל לדעתן‪ ,‬כדי להזהר מלהכשילם בהם‪,‬‬ ‫לשבע‬ ‫כנ(‬
‫ולא לעבור על לפני עור לא תתן מכשול(‪ ,‬והן ; אבר מן החי ;‬
‫ברכת)כלומר‪ ,‬קללת( השם; גיל; דינין ; גלוי עריות‪ :‬עבודה זרה‪,‬‬

‫ונח כשרונה גאומנתה לא יספיק לכלנ‪ S‬את עניני עצמה ; ובכזו אייר• הגמרא נ ס ס׳ סוסה‬
‫שהבאנו‪ ,‬כי שם סוסניס הדברים על סתם מילדות ‪:‬‬

‫ולא כן במם׳ ב״ק שם‪ ,‬שאומד הבעל ‪.‬אתתא דידי ם ק י ח א היא‪ ,‬דהיינו זז נ ם ה‬
‫עוד‬ ‫פ ק ח ו ת ‪ ,‬דהיינו חכמות(‪ ,‬והיא‬ ‫חיות‬ ‫שאין להם‬ ‫)וכמ‪-‬ש כשבת )ל׳א א׳( מפני‬
‫חכמתה תספיק לה לכלכל עניני מילדת גם‬ ‫אחרו‪ /‬יען כי‬ ‫אינה צריכה בלידתה למילדת‬
‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫!‬ ‫לה לעצמה‬
‫ומתבארים הסוניות והענינים באר הי ס ב‪—.‬‬

‫ראה החשבון בספר מגן אברהם‪ ,‬סימן מ׳ו ס״ק ב' ‪- ,‬‬ ‫א(‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪628‬‬

‫^עפיכות דמים — סימנם‪ :‬לארבע הראשונות — ארבע אותיות‬

‫יאשונות— מא״בג אבגד^ ולשלש אחרונות — שעליהן בישראל‬ ‫־‬
‫יהרג ואל יעבור— לשון הפסוק'בתהלים )י״ח( ותג?)^‪ 2‬הארץ•‪,‬‬
‫אותיות שצריכות ציונים )קוים^תגים( בספר תורה—סיטנס‬ ‫כד( לשבע‬
‫‪,‬‬ ‫י‬ ‫^ ‪............‬‬ ‫ג ץ׳‬
‫אותיות הקשר והיחש שבאל״ף בי״ת‪ :‬ב‪ ,‬ת ו׳ כ‪ h ,‬מ‪—!0 ,‬‬ ‫כה( לשבע‬
‫סימנם בלשון הפסוק באסתר )י( והמלך ‪}20‬‬
‫כו( לשמונה דברים שמצותם בעמידה ; הלל! ספר תורה )קריאת דמורה(‪,‬‬
‫סהנים )לדוב!(} תפלה‪ ,‬ןדוי )ר״פ תבא(‪ ,‬עופר‪ ,‬מנילה‪ ,‬ז^וטר‬
‫)ספירת העומר( ‪ -‬סימנם בלשון ד‪,‬פ׳ כפ׳ הבא דסבת ושמע;‬ ‫י‬

‫בז( למקומות המבוונים להנחת תפולין ‪ :‬של ראש במקום ע^ער )בנובה המצח(‪,‬‬
‫ושל יד— במקום תפוח )בנובה הזרוע‪ ,‬ששם הבשר תופח )נפוח( ‪-‬‬
‫מימנם‪ :‬אין מניחין תפילי! אלא בשבת )ראשי תיבות‪ :‬במקום‬
‫שער‪',‬במקום תפוח(;‬ ‫י‬
‫כח( להרעלת דברי קודש ביום ב׳ וביום ד׳‪ ,‬אעפ״י שבעניני חול מונעים‬
‫■ מלהתחיל דבר בהם )ראה בסמוך ובהערה( ‪ -‬הסימן בד קודש ילבש}‬
‫כט( להדעד‪ .‬שנם דבר חול מותר להתחיל ביום ב׳ וביום ד׳‪ ,‬וכי לאלה‬
‫המקפידים להרגיל בהם' יש קפידא מענין נחוש וכשוף — נתנו‬
‫סימן בפסוק דירמיה )נ׳( חרב אל דיבדים ונואלו )כלומר ‪ ,‬לאלה‬
‫המקפידים להתחיל דבר ביום ב׳ וביום ד' •י( ;‬ ‫■■‬

‫ש^םי‬ ‫ד דסנהדרין‪ ,‬שכ ת ^‬ ‫פרק‬ ‫וסון*‬ ‫עיין מענין קרוב לזה בנמוקי יוסף סוף מס׳ מחק‬ ‫א(‬
‫שאי; מקפיד אי; הדבר מזיק כ ל ו ם ‪- ,‬‬

‫דהטע‪ h‬בזה‪ ,‬משום‬ ‫ב ב׳ ד כתב הט״ז בי רד סים; קע'מ‪,‬‬ ‫ובעני; זה דאין מתחילי;‬
‫י‬ ‫שהכוכבים הצומחים בהם הם קשים‪ /‬ע כ׳ ל;‬
‫ותמה אני‪ ,‬שלא סמכו זה על מה שלא נאמר בבריאת העולם' כשני כשבת ‪ ,‬כי טו ב'‬
‫מפני שבשני‬ ‫כמו בשאר ד‪.‬יםים )וחז׳ל כפסחים )נ׳ד א'( מצאו מעם למניעת לשון ‪ n‬בו‪,‬‬
‫בירושלמי מם' תענית )פ״ר ה'נ(‪,‬‬ ‫אמרו‬ ‫הרביעי‬ ‫בשבת נברא אור של גיד‪,‬נם(‪ ,‬ועל יום‬ ‫‪,‬‬
‫שאנשי משמר היו מתענין בו על התנוקות שלא יעלה אסכרד■ לתוך פיהם‪ ,‬משום דכתיב בו‬
‫מארה ו קילו‪ /‬עיי״ש‪ ,‬והרי אם באנו‬ ‫מ א ר ת ‪ ,‬חסר ו ‪ /‬והוא מלשון‬ ‫במעשה בראשית יהי‬
‫מזה ‪:‬‬ ‫לסמוך מניעת התחלת דבר באלה היטיב‪ /‬הלא אין סמך נאם; יותר‬
‫ואמנם יותר מזד‪ ,‬אני תמה על שלא העירו על עני; זה )על ההתחלה נכ״ו־(‪ ,‬שכפי‬
 ‫מב וא‬ ‫«־ק י״ב ‪,‬דרך א ג ב‪ /‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫מדת הקמח■ שתהא עיסתה חייבת בהפרשת הלה‪ ,‬ושהחזיק שעור‬ ‫ל ש עור‪-‬‬ ‫ל(‬
‫כי שם ‪,‬חלה״ עולה בגמטריא‬ ‫‪,‬‬ ‫חלה‬ ‫מ״ג ביצים — הסימן‬
‫מ״ג )‪; (43‬‬
‫אם לוםר בשחרית קודם ק״ש הנוסח ‪,‬אהבה‬ ‫במחלוקת הפוסקים‬ ‫לא( ל ה כ ר ע ה‬
‫)ס״פ‬ ‫הבקר א״ר‬ ‫רבה״ או ‪,‬אחבת עולם״ כמו בערבית ‪ ,‬הסימן ;‬
‫מקץ( ראשי תיבות אהבה רבה ;‬
‫משחוק וקלות ראש‪ ,‬הסימן‪ :‬מדבר *בקר תרחק )ר״ת ^צחוק‪,‬‬ ‫לב( ל ה ת ר ח ק‬
‫י‬ ‫קלות ראש(‪5.‬‬
‫בין המתים ובין החיים ‪ ,‬כי להשם ‪,‬מתים״ שתי הוראות נ א( אנשים‬ ‫לג( ל ה ב ד י ל‬

‫עסלו לכונן עניני נ ‪r‬ו‪K‬ים על סימגים‬ ‫לכל זה‪ ,‬שהרי כנודע‬ ‫הנראה נרור לא חששו חז׳ל‬
‫ה' משום כרכה‬ ‫‪ ,‬שונים חםור?ם לברכוע כמבואר בםם' כתוביי• )יי* א'( על הנשואין ביום‬
‫דרגים שנבראו אז‪ ,‬ויהי' לסימן שידנו לרוכ‪,‬י‪1‬ביופ ח משום ‪.‬ברכה דאדם )שנכרא כו אדה״ר^‬
‫ונתברך בפרו ורבו(‪ ,‬ואחריהם המציאו עוד ענינים כאלה‪ ,‬כהי חלוק קליות ואגוזים‪ ,‬והמשכת‬
‫יין בצנורות לפני חתן ובלוז )סם ז דברנות(‪ ,‬ופירש״י משום סימן טוב‪ ,‬ועוד המציאו ברןףןך‪,‬‬
‫בכוכבים^‬ ‫השטים לסימן שירבו‬ ‫שלאחר התלמוד ענינים כאלו‪ /‬כמו‪ ,‬פריסת החופה תחת‬
‫■‬ ‫ועוד כאלוז וכאלה ז‬

‫והגה עם כל זה אמדו במשנה ריש כתובות‪ ,‬שחקנו חז״ל תקון כללי שהבתולת תנשא‬
‫ליום ה ר ב י ע י ! ואם הי׳ כעני; זה איזו נטיה לסימן לא טוב‪ ,‬לא יתכן שיגבילו יום זוז‬
‫לדבר ששקדו לקבוע בו סימנים ורמזים אך לברכה ולברכה ‪1‬‬

‫מפני‪ .‬שבית דין יושבים בחמישי■‬

‫הרביעי‪. n-. ,‬‬
‫ליום הרבייזי‬
‫הנשואי! ‪017‬‬
‫טעם י• י״!‬
‫»■‬ ‫ואעפ׳י שפרשו במשנה‬
‫׳״׳ג‬
‫לא שנו‬ ‫הנה אמרו בגמרא ‪t‬‬ ‫אך‬ ‫ל ב׳י ן‬ ‫בשבת‪ ,‬ואם יהי׳ ל‪ ,‬טענת בתולים יהי׳ משכים‬
‫במקום שבתי דינים אין קבועים‪ ,‬אשה נשאת בכל‬ ‫אלא במקום שנתי דינים קנועים‪ ,‬אבל‬
‫ולא השו להוציא שני ורביעי‪ ,‬יאף לא העירו מאומה מכל ז ה; ולפלא‪ ,‬שגם אלה‪.‬שחששו‬
‫לזה‪ ,‬להתחיל בב״ד‪ ,‬לא עמדו על זה ולא העירו ‪■^ ,‬‬
‫שהבאתי בהחלת הערה זו} ולא אמנע מלהעיר בזה על מה‬ ‫הט־ז‬ ‫ואשוב לדברי‬
‫בעתון ‪ ,‬הל בנון' שנה שניה העתק מכתב אחד כתיבת יד שהיי גנוז‬ ‫שקראתי בשנות נעורי‬
‫מהר׳י ברדלי )נזכר בתום׳‬ ‫בין‬ ‫דברים‬ ‫כבית עקד ספרים בת״י בפאריז‪ ,‬ותוכנו‪ ,‬חליפות‬
‫כרכוו‪ /‬י׳ ז ‪3‬׳( ובין אדם גדול אחד בספרד‪ ,‬כי זה הגדול יעץ למהר׳י ברזילי לוזכנים את‬
‫התנגד‬ ‫ר׳י ברזילי‪,‬‬ ‫לסי מערכת הנוכביס מסוגלת לבדכד^ והוא‪,‬‬ ‫בתו לחופה בשעה אשר‬
‫וע׳ מש׳ב למעלה פ׳ ז' סעין* א' ב ה ע ה ^‬ ‫התורה •‬ ‫לזו‪ /‬בי השב בזה ענין נחוש‪ ,‬שאסרה‬
‫אכתוב אי׳ ה בארונה במקומות‬ ‫וכאלה‬ ‫כאלה‬ ‫בענינים‬ ‫ובדרכי הגדולים הספרדיס‬
‫“ י ? ’ ״״‪® /‬עין* א׳ בהערו‪ /‬ובחלק שלישי פרק י‪-‬ם^‬ ‫שונים בגוף החבור‪ ,‬ומה‪^ °‬י׳י״ק‬
‫סוף סעיף ה׳ בהערה‪.‬‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪630‬‬

‫)פ׳ ברכה( ;‬ ‫חיים ‪ ,‬כמו ‪ :‬במתי מעט )פ׳ הבא( ; ויהי מתיו מספר‬
‫הרבה‪5‬‬ ‫ממתים ידך ה ׳ ‪ ■,‬ממתים מחלד )תהלים ‪ ,‬י״ז( ועור‬
‫לא‬ ‫( ‪,‬‬ ‫ב( אנשים נפטרים ‪ ,‬כמו ‪ :‬ודורש אל המתים )פ׳ שופטים‬
‫המתים יהללו יה )תהלים ‪ ,‬קט״ו( ‪ ,‬והרבה מאוד ; ומובדלים השמות‬
‫זה מזה רק בנקוד הממי׳ין ‪ :‬המ״ם מן ״מתים״ אשר מהוראת ״חיים״‬
‫ונקודות‬ ‫״נפטרים״ נקוד בציר״י•‪,‬‬ ‫נקוד בשו״א^ ואשר מהוראת‬
‫)לרוחב‪(..‬‬ ‫השו״א עומדות )לאורך‪ ,(:‬ושל הציר׳יי כמו שוכבות‬
‫וסימנם ‪ :‬״היי ם ע ו מ ד י ם ‪ ,‬מ ת י ם ש ו כ ב י ם ״ ;‬
‫כשהיו שולחים מכתב בהזדמנות ‪ ,‬היו רושמים על נבו את המלה‬ ‫לד( ל פ נ י ם‬
‫‪ .‬״בחדר״ג״ )ר״ת ‪ :‬״בחרם דרבינו גרשון״ ‪ ,‬שהוא קרא לחרם את האיש‬ ‫י‬
‫לסבת‬ ‫אשר יקרא דברי חבירו שלא ברשות( ‪ :‬ובמשך הזמנים ‪,‬‬
‫יצא חק ״שלא להשתמש בחרמות״ ; והיו כותבים תחת‬ ‫מלשינות ‪,‬‬ ‫■‬
‫מי ?טיקרא ד‪,‬םבתב‬ ‫שהוראתם בר״ת׳•‬ ‫זה ״משה ב״ר ל י ב ״ ‪,‬‬
‫בלא ףשות לא יבא בקהל ‪ ,‬וזהו ג״ב מעין חרם ‪ ,‬כמבואר בעזרא‬
‫)י( יחרם ויבדל מקהל הגולה;‬
‫בוראך —‬ ‫‪,‬‬ ‫הנוסח בקדוש לבנה ‪ :‬ברוך יוצרך ‪ ,‬ן^ושך ‪ ,‬קונך‬ ‫לה( ל י וש ר‬
‫הסימן י ע ק ב ;‬
‫להפסיק בלמוד בלילה בלילות היותר קצרים ולהתחיל מחדש בעת‬ ‫‪,‬לו( נ ו ה ג י ם‬
‫שמתחילים להתארך; ונתנו זמן מוגבל להפסקה זו מן שבועות עד‬ ‫י‬ ‫■‬
‫אחר תשעה באב ‪ ,‬אשר באותן הלילות יישנו כל הלילה ; ונתנו סימן‬
‫לדבר ‪ :‬״משכבי ועד קומי שכבי ‪ ,‬ומקומי ועד שכבי קומי״ ; והבאור‬ ‫'‬ ‫י‬
‫תא ‪ ,‬כי במגילת רות ‪ .‬שקורין כשבועות כתיב ״ש כ ב י עד הבקר״‬ ‫׳‬
‫)ג׳ י״ג( ובאיכה שקורין בת״ב כתיב ״ק ומ י רוני בלילה״)ב׳ י״ט( ;‬ ‫‪.‬‬
‫ולכן מן ״שכבי״ )מן שבועות( עד ‪,‬קומי״ )עד ת״ב( — שכבי ‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬מן אז עד אז—שכב ער הבקר בהפסק מן הלמוד‪ ,‬ומן ״קומי*‬ ‫‪.‬‬
‫)מן ת״ב( ועד ״שכבי״)עד שבועות( ק ו מ י ר ו ג י ב ל י ל ה ‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫קום ולמוד )ועיין במס׳ תמיד‪ ,‬דף ל״ב ב׳ ‪ ,‬דאוקמי הפסוק קומי רוני‬ ‫י‬ ‫'‬
‫י‬ ‫בלילה לענין למור תורה בלילה( ;‬ ‫'‬
‫מזלנים וסכינים‪ ,‬לעשות סימן לאלה‬ ‫בכלי האוכל‪ :‬כפות‪,‬‬ ‫לז( נ ו ה ג י ם‬
‫בירות‬ ‫המיוחדים לבשר ו ל ח ל ב ‪ ,‬ועושין הסימן ע״י חריצים‬
‫הכלים; ולמען שלא יחליפו זה בזה אם תשאל אשה מאת רעותה‬ ‫'‬
‫כלים כאלה ‪ ,‬נהגו כל ישראל לעשות סימני החריצים בהבלי של‬ ‫' י‬
‫^צטז‬ ‫מבוא‬ ‫פרק י״ב ״דרך אג ב‪ /‬ס עי ף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫ח ל ב ‪ ,‬ולא בשל ב ש ר ‪ :‬וסיטן לדבר החיובי לעשות החריצים‬

‫חריצי‬ ‫ה ח ל ב הוא הפסוק בשמואל א׳)י״ז י״ח(‬ ‫דוקא בבלי‬
‫ה ח ל ב ‪ :‬ועוד סימן על המניעה לעשות כאלה בשל הבשר‪ ,‬הפסוק‬
‫דפ׳ אמור )ב׳׳א ה׳( ו ב ב ש ר ם לא י ש ר ט ו ש ר ט ת‪5‬‬
‫לכתוב הזמן בכתובות אשה‪ ,‬בכך וכך ימים ל ח ו ד ש פלוני‪,‬‬ ‫לח( נ ו ה נ י ם‬
‫ובנימין — בכך וכך ימים ל י ר ח פלוני‪ :‬וסימן לדבר — הפסוק‬
‫)פ׳ תצא‪ ,‬כ״ר ה׳( והפסוק גר ש‬ ‫חדשה‬ ‫בי יקח איש אשה‬
‫י ר ח י ם )פ׳ ‪ ,‬ב ר כ ה‪ ,‬ל״נ י״ר(‪ ,‬לומר‪ :‬כי בלקוחים )נשואים(‬
‫כותבים לחודש‪ ,‬ובגירושין — ל י ר ח ‪:‬‬
‫כתיבת השמות הדורשים בסופם אל״ף או ה״א ‪ ,‬דרוש לכוין ‪ ,‬אם‬ ‫•לט( ל י ו ש ר‬
‫יש לאותו השם איזה מובן או איזו הוראה בלשה״ק כותבים ה׳‬
‫ואם לאו ‪ ,‬כותבים אל״ף ‪ :‬וסימן לדבר השמות שבתלמוד ‪,‬‬ ‫בסוף ‪,‬‬
‫מאב ובנו‪ ,‬״רב א ה ד א בר א ה ב ה ״ ‪ ,‬כי השם ״אהדא״ שאין‬
‫שישלו‬ ‫נחתסבאל״ף‪ ,‬והשם ״אהבה״‬ ‫לו כל הוראה בלשה״ק‬
‫היראה )תשוקה ‪ ,‬האות לב( נחתם כה״א ‪ :‬וראה מה שכתבנו בזה‬
‫למעלה במבוא פרק ו׳ )המכונה ״חלוף ותמורה״( סעיף ג׳ ‪ ,‬ובארנו‬
‫ענין זה די הצורך ‪:‬‬
‫בקייאתו לאו^ף‬ ‫שהפסוק שלפני האחרון שבהם נשנה‬ ‫•ם( ל ה ם פ רי ם‬
‫האחרון‪ ,‬מפני שהאחרון אינו מסיים בטוב‪ ,‬והם א י כ ה ‪ ,‬קהלת‪,‬‬
‫״יאי‘ יריי׳י א ק י ם ‪/‬‬ ‫ישעיה‪/‬‬
‫הסימנים בארבעת חלקי הטורים ושלחן ערוך ״אורח חיים‪ ,‬יורה דעד‪,‬‬ ‫מא( ל מ ס פר‬
‫אבן העזר‪ ,‬חשן משפט״‬

‫הסימן‬
‫חשן מ שפט׳‬ ‫״אורח תי ם• ץרה דע ה׳ אבן העזר‪.‬‬
‫הוא;‬ ‫בר‬ ‫והבאור‬

‫ההוראה המספרית מן השמות’‪:‬‬

‫= ‪283‬‬ ‫רפ״ג‬ ‫עולה‬ ‫״אורח חיים״‬
‫= ‪300‬‬ ‫ש׳‬ ‫‪U‬‬
‫״יורה דעה'‬
‫של״ה = ‪335‬‬ ‫‪M‬‬
‫״אבן העזר״‬
‫תשפ״ז = ‪787‬‬ ‫‪H‬‬
‫״חשן משפט״‬
‫אלףותש״ה = ‪1^ 05‬‬ ‫ובסה״ב‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪632‬‬

‫ה ס י מ נ י ם באלה הספרים עולה ‪:‬‬ ‫ומספר‬

‫נחי׳ק‬

‫הרצ״ז ־= ‪697‬‬ ‫אורח חיים‬

‫= ‪403‬׳‬ ‫ה״ג‬ ‫יורה דעה‬
‫= ‪178‬‬ ‫קע״ח‬ ‫אבן העזר‬
‫= ‪427‬‬ ‫הכ״ז‬ ‫חש! משפט‬
‫אלף והש״ה ‪3‬־ ‪1,705‬‬ ‫ובסה״ס‬

‫במספר התראה מן אלה השמות‪ ,‬כמבואר‪.‬‬

‫מקרה מכוון נפלא מאוד‪ ,‬לא ראיתי כםת‪1‬‬

‫בס״ך הכולל מ״א סימנים‬

‫וסימנך‬

‫‪,‬ארבעים יתר אחת״‬

‫ונ‪-‬אה עוד‪ ,‬כי לא רק לתועלת לבד חשבו חז״ל סדר ומנהנ קבוצים כאלה ובאלה‪,‬‬
‫אך גם לנוי ולתפארת לתורה‪ ,‬כנראה ממה שאמרו במ״ר שה״ש על הפסוק צוארך‬
‫בחרוזים )א׳ י׳( אלו פרשיות של תורה‪ ,‬שהן חרוזות זו בזו‪ ,‬מושכות זו את זו‪ ,‬דומות‬
‫זו לזו וקרובות זו לזו*! ועוד שם‪ :‬״צוארך בחרוזיו‪ /‬בשעה שהי׳ רבי אבא וחביריו‬
‫חורזים בדברי תורה‪ ,‬מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים‪ ,‬והיו הדברים שמחים‬
‫‪,‬‬ ‫כנתינתם מסיני״ ‪:‬‬
‫וטעם הוראת הלשון ‪,‬חורז״ לכאן‪ ,‬הוא‪ ,‬משום דלשון זו מורה על דבר התלוי‬
‫בשורה מתוחה ומחוברת בחוט או בפתיל‪ ,‬ומלשון _‪,‬מחרוזות של דגים״)ב״מ‪ ,‬ב״ג א׳(‪5‬‬
‫ויחש הרוזים לצואר הוא על שם חרוזי תכשיטין התלוים בצואר‪ ,‬ועל דרך‬
‫הלשון בשה״ש )ד׳( באחד ענק מצורניך‪ ,‬ובמשלי )א׳( וענקים לגרגרותיך •י( }‬

‫עיקר הוראת עם ‪,‬גרגרת* הוא בית הבליעה )ראה נסםוך(‪ ,‬רק בססר פ ^ י בא תחת ה׳«‪0‬‬ ‫א(‬
‫שהבאנו בפגים )וענקים לגרגרותיך(‪ /‬ועוד שם )ג׳( קשרם על גרגרותיד‪,‬‬ ‫‪ ,‬צו א ר'‪ ,‬כמו זה‬
‫על בית הבליעו‪ /‬בסו‪ ,‬קבר‬ ‫ושם )ו׳( ענרם על גרגרותיך ועוד ‪ j‬ובמו השם ‪.‬ג רו ף שמורה‬
‫הקול‪ ,‬כמו נחר‬ ‫וגרונך מצמאה )ירמיו‪ /‬ב׳(‪ ,‬וכן מורה על קנה‬ ‫פתוח גרונם )תהלים‪ ,‬ה׳(‬
‫רוממות אל בגרונם )שם‪ ,‬קמ״ט( ; וג*‬ ‫גרוני ׳)תהלים‪ ,‬ס־ים‪ /‬לא •הגו בגרונם ‪ pvy‬קט״ו^‬ ‫■‬
‫עין‬ ‫מבוא‬ ‫פרק י״ב ״דרך אגב״ ‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫וטעם הסמיכות מבל זה ללשון צוארך בחרוזים אפשר לומר‪ ,‬משום דכמו שהצואר‬
‫זרוא נוי ותפארת הגוף‪ ,‬וכמו שאמרו במ״ר שה״ש על הפסוק כמגדל דוד צוארך )ד׳ ד׳(‪/‬‬
‫כך התורה היא נוים ותפארתם וכבודם של ישראל‪ ,‬וכמו שכתוב )פ׳ עקב( בי היא■‬
‫חכמתכם ובינתכם לעיני העמים ‪— .‬‬

‫ויען כי ״חייב אדם למשכוני נפשי׳ אדרב״‪) ,‬מליצת חז״ל בתלמוד במובן חצוגי(‪.,‬‬
‫לכן‪ ,‬בהשעני על כל המבואר בפרק זה‪ ,‬תפסתי נם אני כדרך הקודש זו‪ ,‬והחזקתי בת‬
‫בעבודת החבור הזה •‪ ,‬ובהמשך דברי ״זכרונותי״ השייכים לעיקר ענינו של הספר ומטרתו ג‬
‫״זכרונות מחיי הדור הקודם״‪ ,‬יצאתי לפעמים ״אנב אורחא״ ״ואגב נררא״ מדבר לדבר‬
‫ומענין לענין‪ ,‬וכמו שהצעתי בתחלת הפרק’הזה‪ 5‬ולפעמים — נם להרחיב הדבוד‬
‫עליהם בהערות וחדושים ובאורים בדברי תורה ועניני ספרות ובמדות דרך ארץ והליכות‬
‫עולם ממה שחנן ה׳ אותי וממה שמצאתי משם סופרים וספרים ; ואעפ״י שלא הי׳ הסר‬
‫המזג גם בלעדי ההוספות האלו — אעפ״י כן יחשבו כתבלין וסממנים הבאים לתבל את‬
‫עקרי הארוחה‪ ,‬וכציצים ופרחים המעטרים את יסיד העולם‪ ,‬קירותיו‪ ,‬הקרותיו וכל■‬
‫אשר בתוכו‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫ותקותי תאמצני‪ ,‬כי כל אלה יעלו לרצון להמעינים‪— .‬‬

‫בא תחת יזום ‪(,‬מאר*‪ :‬ותלכנה נטויות גרון )יעעיה‪ ,‬ג׳(‪ ,‬ורביד על גרונך )יחזקאל‪ ,‬ם״ז( ‪1‬‬
‫ונראה‪ ,‬דגרון ונרנרת שרש אחר להם ״ג ר ת'‪ ,‬ונילל כסה הוראוו‪ /‬במו אלד■ שחשבנו״‬
‫)‪ 6‬׳ דברים{‪ ,‬יגרה מדון‬ ‫תתגר נ ס‬ ‫ונמו אל‬ ‫וגם מלל עגין גרוי‪ ,‬שמנרה נוסף המאכל‪,‬‬
‫)משלי‪ ,‬מ־ו( ; ועוד גולל בנין סעלת גרה‪ /‬על שם שהגרון מוריד המאכל הנטחן ונלעס נ « ד‬
‫‪.‬‬ ‫לגרעין אל תוך הגוף ‪- .‬‬
 ‫כדוד‬ ‫)זררונותי(‬ ‫מסור‬ ‫‪634‬‬

‫פרל( י״ג‬
‫״למ^טפט הספר״‬
‫)תכן עניני הנורק(‬

‫סעיף‬
‫ודוגסאות לזה נ ס ק ר א‪—.‬‬ ‫על ה»נוח דברים מענין אחד במקומות »ונים בס‪e‬ר אחד‪,‬‬
‫כהערה‪ ,‬על הוראה כפולה בסעל ‪,‬שנה* ‪ - .‬על סגנון אריכות ה»עת הסםורים וקויר פרשיות‬
‫בפסוק‬ ‫באור זוהי‬ ‫פה ‪- .‬‬ ‫שבכתב לתורה שבעל‬ ‫תורה‬ ‫מהכרה‬ ‫הלכיות בתורה ‪— .‬‬
‫למעלת‬ ‫ובפסוק נפש עמל עמלה לו )שם‪ ,‬ט״ז( ‪- .‬‬ ‫ויחכם עוד‪,‬‬ ‫רסשלי )ם׳( חן לחכם‬
‫באור מאמר תז״ל‪ ,‬כל ימי עני רעים‪ ,‬אלו בעלי‬ ‫בהערה‪,‬‬ ‫קנין הלמוד הבא כיגי ע ה‪— .‬‬
‫הפרי‬ ‫דברי‬ ‫עוד בהערה‪ ,‬באור‬ ‫כעלי משנה ‪- .‬‬ ‫משתה תמיד‪ ,‬אלו‬ ‫תלמוד‪ ,‬וטוב לב‬
‫בענין זה מהנר׳א סווילנא ‪— .‬‬ ‫נפלאים מאור‬ ‫דברים‬ ‫חלק אורח חיים ‪— ,‬‬ ‫בשו״ע סון*‬
‫בהערו‪ /‬באור המאמר ב חז׳ לז חסירים הראשונים היו טתאוים להביא קרבן ח ט א ת‪ — ,‬לםגנון‬
‫שיחה מוסרית ‪— .‬‬
‫על השנות לשון מליצית אחת בספר אחר‪ ,‬ודונמאות לז ה‪— .‬‬ ‫‪(3‬‬

‫על יושר הכתיבה )אורפוגרפיא( ‪ - .‬הוראות שונות ממלים הבנויות מאותיות דומות ‪- .‬‬ ‫[י(‬
‫הערה בספר תלמור לשון‬ ‫הערה נענין קרוב לזה כבית יוסן* לטור חו״ ם' סי מן׳ מ רג ‪- ,‬‬
‫הנהוג בשפות העמים וזרה לשפת‬ ‫דבר חלוק מלה אחת בשתי שורות‪,‬‬ ‫על‬ ‫עברי ‪- .‬‬
‫סמוכים לזה מתלמוד‪ ,‬והשערתי על סבת מניעת מנהג זת ב שפתנו‪—.‬‬ ‫ע ב רי ת‪—..‬‬

‫א‪.‬‬
‫ועוד זאת ראיתי לבאר ולפרש בפתח שער הספר דבר שעליו העירוני חברי וסכרי‬
‫במקומות שונים‬ ‫אשר קראו בספר זה בעודנו בכתובים‪ ,‬כי לפעמים שנותי )נפלתי(‬

‫אכנו פעם‬ ‫ו כ מון‬ ‫א( כיל ענין‪ ,‬עשה דבר שניו‪ /‬פעטי^‬ ‫הוראות!‬ ‫להפעל ‪.‬שנה" שתי‬ ‫»(‬
‫עיח‬ ‫מבוא‬ ‫פרק י״ג ״למשפט הספר״ ‪ ,‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫בהספר דברים או הערות המתיחשים לעניניהם פה ושם^ בעוד אשר בפעם השניה הייתי‬
‫יבול לפטור עצמי וגם את הקורא במשלוח אותו אל המקום אשר בו באו הדברים בפעם‬
‫הראשונה‪ ,‬עפ״י הנוסח המקובל והרגיל בספרים באופנים כאלה; ״ועיין מה שכתבתי‬
‫למעלה )במקום פלוני( ״ ‪.‬‬

‫ועוד העירוני על אשר לפעמים נשתמשתי במקומות שונים בהספר בלשון ומליצה‬
‫‪V‬‬
‫אתת‪ ,‬אם כי צרפתים לענינים שונים‪ ,‬נבדלים ונפרדים אחד טחבירו; ולדבריהם של‬
‫מכרי מבקרי‪ ,‬אין לשון אחת או מליצה אחת או מאמר אחד יוצא לשני ענינים בספר‬
‫הם אוהבים‬ ‫אשר‪ ,‬על הרוב‪,‬‬ ‫אחד‪ ,‬ותמונה כזו‪ ,‬לפי דעתם‪ ,‬אינה רצויה אל הקוראים‪,‬‬
‫חליפות ותמורות‪ ,‬חדשים לבקרים ; וכן יחוו דעה‪ ,‬כי אין לשון עברית דרכה בכך‪ ,‬ואינה‬
‫סובלת דרך כזו ‪i‬‬
‫והנה‪ ,‬אעפ״י שלבקרת כזו בכלל אני קורא )בלשון נקיה ובדרך כבור( ״בקרת‬
‫שתבקר את‬ ‫שלא לשמה״‪ ,‬יען כי באמת הבקרת הנאמנה‪ ,‬הצנועה והרצויה‪ ,‬היא זו‪,‬‬
‫״תכן הענין״ ‪ ',‬ולא זו‪ ,‬שמגלגלת על המחבר חובות ״מן הצד״ _‪J‬‬
‫אעפ׳׳י כן‪ ,‬אותר על שלי‪ ,‬ואגיד דברים אחדים לזכותי גם בטענות צדדיות כאלו ‪,‬‬
‫לקיים מה דאמרי אינשי ״והייתם נקיים ושלמים מהסופרים וטהמבקרים״ ‪,‬‬

‫ואומר‪ ,‬כי בנונע לטענתם הראשונה ״על דבר השנות במקומות שונים בהספר‬
‫דברים או הערות ובו׳ ״ — נראה לי לבטח‪ ,‬כי לא רק שאין להעמיס בזה עון ופשע על‬
‫המחבר‪ ,‬יען כי הלא לא יניע להקורא כל נזק וכל רעה בכפילת הדברים למקומותיהם—‬
‫אך גם באיזה ערך ראוי הוא המחבר הסולל מסלה כזו להתברך בהכרת־תודה ולהתאשר‬
‫ב״יישר כח" מצד הקורא ‪ j‬יען כי באופן זה הלא יחוס המחבר על טרחתו של הקורא‪,‬‬
‫ולפעמים‬ ‫שלא יצטרך להפך ולחפש אחר אותם הדברים במקום שבאו שם ראשונה;‬
‫יתעצל הקורא או לא רוחו אז כאותה השעה בטרדת החפוש‪ ,‬ויעבור כאן מבלי קרוא‬
‫ומבלי דעת הדברים ההם ! ובזה הלא ישולל הענין מהדברים אשר הוא מוכרת להם ‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬טוב טעם‪ :‬ויש דברים‬ ‫ואשר לפעמים יתיחשו להענין כיחש המלח לתבשיל‪,‬‬

‫אהה ולא אשגה לו )שמואל א'‪ ,‬כ׳־ו(‪ ,‬וי* ‪0‬ר שנו וישנו )ס*א‪ ,‬י*ח(‪ ,‬ועוד כהנה ז ‪ 1‬םזה‬
‫הטלה המספרית ‪,‬שנים* ‪ :‬כ( הפוך מראהו ומנעו ן אני ה׳ לא שניתי )מלאכי‪ ,‬ג׳(‪ ,‬וםו»א‬
‫שפתי לא אשנה )תהלים‪ ,‬ם*א(‪ ,‬ועוד הרנה ‪5‬‬
‫שנותי״‪,‬‬ ‫שלפנינו ‪,‬לפעמים‬ ‫כמו כענין‬ ‫נההוראווע‬ ‫נמקום שאפשר לטעות‬ ‫ולנ!‬
‫הפוכה‪ ,‬כמבואר‪ ,‬זוריך לפרש הלשון‬ ‫וגם מפעולה‬ ‫שאפשר להבין הוראה מפעולה כפולה‪,‬‬
‫בברור ן ועל יסור זה פרשתי לפעל זה כבאור תופפת פעל אחר גטיסגר ‪,‬כפלתי* ‪.‬‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרינותי(‬ ‫מהוד‬ ‫‪636‬‬

‫אשר אם יעבור עליהם הקורא במקום שהוא עומד בו מבלי דעת אותם‪ ,‬ישולל ממנו■ גם‬
‫קורת הרוח אשר‪ ,‬לדעת המחבר‪ ,‬הי׳ יכול למצוא בהדברים ההם‪ • ,‬אם היו קבועים‬
‫במקום ובענץ אשר הוא מתענין בהם וקורא בהם בהמשך אהד מכל הענין המדובר ;‬
‫וביותר‪ ,‬כי‪ ,‬כפי שאחזה לי מראש‪ ,‬יתרחב החבור הזה בכמות גדול‪ ,‬על שלא יצמד‬
‫ולא ינשא כולו בכרך אהד‪ ,‬ויהי׳ דרוש לסדרו ולאגדו חלקים חלקים ־‪ ,‬ובהיות כן‪ ,‬אפשר‬
‫חזון נפרץ מאור‪ ,‬כי בעת שיחזיק הקורא את החלק האחד‪ ,‬לא יהי׳ לפניו או‬ ‫להיות‬
‫ברשותו החלק האחר‪ ,‬שבו בא המשך הדברים השייכים להענין באותו החלק שהוא עומד‬
‫בו‪ ,‬ואז בודאי ישמטו הדברים ההם ממנו בשעתם‪ ,‬וכיון שנדחו ידחו ; וחם מאוד על זה ;‬
‫ולבן‪ ,‬לרעתי‪ ,‬מן הדין ומן משפט ההגיון הישר‪ ,‬דרך כזו דרושה להיות נוחה‬
‫ורצויה ומקובלת‪ ,‬וכש״כ שלא לחשבה לטורח ולמעמסה על הקורא‪ ,‬וכש״ב דכש״ב שראוי‬
‫מטענות וממענות‪ ,‬מדין קשת‬ ‫ומתלונות‪,‬‬ ‫להיות נקי וחפשי מתואנות‬ ‫הוא המחבר‬
‫ומבקרת קשה!‬

‫ואם לא תקובל בזה דעתי הפרטית‪ ,‬אשתדל לתכיח‪ ,‬כי אמנם גם בענין זה‪ ,‬כמו‬
‫כי כן מציגו‬ ‫בענינו של הפרק הקודם‪ ,‬הלכתי בדרך סלולה וכבושה לספרתגו העתיקה ;‬
‫כמה פעמים ב ת ו ר ה שנכפלו דברים מענין אחד‪ ,‬ועוד באריכות גדולה ומפורטה‪ ,‬בעת‬
‫להסמך על הדברים האלה שבאו ראשונה בשתים שלש מלים‪ ,‬״כמו‬ ‫שהי׳ באפשר‬
‫שמסופר״ ‪ ,‬״כאשר נכתבו ראשונה״ ‪, ,‬ככל הקורות״ ‪ ,‬וכדומה מן הלשונות ; וכמו שנביא‬
‫דוגמאות בזה‪:‬‬
‫בספור אליעזר עבד אברהם לפני לבן‪.‬ובתואל )פ׳ חיי( שהרצה את כל ענינו‬
‫שעבר עליו מצאתו מביתו‪.‬ומפגישתו עם רבקה בפרטי פרטים‪ :‬בעוד שכותב הספור הי׳‬
‫וכול לכלול בל השנות ספורו כמקרא אחד קל וקצר‪ :‬״ויספר העבך מכל אשר קרהו" או‬
‫בלשון קרוב לזה‪ ,‬ובמו באסתר )ד׳ ז׳( ״ויגך לו מרדכי את כל אשר קרהו״ )ועי׳ במ״ר‬
‫בפ׳ היי כאן‪ ,‬ומה שנכתוב מזה בסמוך(;‬
‫וכן בפרשת מקץ בד^צאת פרעה ליוסף את חלומו ככל פרטיו‪ ,‬הי׳ יכול הכתוב‬ ‫‪,‬‬
‫לומר בקצור ״ויספר פרעה ליוסף את דבר חלומו״‪J‬‬
‫וכן בפרשת קרבנות הנשיאים )פ׳ נשא‪ ,‬ז׳ י״ח — פ״נ( שנה הכתוב אחד ע»ר‬
‫דומה לחבירו בבל‬ ‫פעמים את פרטי קרבן כל אחד מהנשיאים‪ ,‬אשר מעשה כל אחד‬
‫עניגיו‪ ,‬בעוד אשר מהשני והלאה )פסוק י״ח( הי׳ יכול לכלול סדר הקרבנות של כל אחד‬
‫מהנשיאים רק בקריאת שם הנשיאים‪ ,‬ולומר ‪ :‬ביום השני הקריב כן נשיא יששכר נתנאל‬
‫ביום הרביעי נשיא לבני‬ ‫ביום השלישי נשיא לבני זבולן אליאב בן הלן־>‬ ‫בן צוער;‬
‫יאובן אליצוד בן שדיאור‪ ,‬וכן להלאה עד גטירא ‪.‬‬
‫עזיט־‬ ‫מ בו א‬ ‫פרק י״ג ״למע־פט הספר" ‪ ,‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫ובם״ב )י״ט( בא ספור בעשרים פסוקים‪ ,‬ונשנה סלה במלה בם׳ ישעיהו )ל’ ‪,0‬‬

‫ולפעמים מנודל ההפעלווע גם ישלש המדבר הברה אהת‪ ,‬כמו;‬

‫)ישעיה‪ ,‬ו׳ ג׳( ;‬ ‫ה׳!‬ ‫ק ד וש‬ ‫קרוש‪,‬‬ ‫קר וש ‪,‬‬ ‫א(‬

‫‪-‬‬ ‫)ירמיה‪ ,‬ז׳ ד׳(ן יי(‬ ‫ה׳‪ ,‬ה י כ ל ה׳‪ ,‬ה י כ ל ה׳!‬ ‫היכל‬ ‫ב(‬
‫א ר ץ‪ ,‬א ר ץ‪ ,‬שמעי דבר ה׳‪ * ) 1‬כ״ב כ״ט(‪5‬‬ ‫א ר ץ‪,‬‬ ‫ג(‬
‫)יחוקאל‪ ,‬כ״א ל״ב(‪— .‬‬ ‫אשימנה !‬ ‫עוה‬ ‫ע ו ה‪,‬‬ ‫ע ו ה‪,‬‬ ‫ד(‬

‫במלות שונוו‪,/‬‬ ‫ועוד סציגושמרגש ההפעלות לא ימנע המדבר להכפיל ענין אהד‬
‫אף כי הי׳ יכול לבטא את הרעיון הנרצה בהשמטת הלשון הכפול‪ ,‬כמו‪:‬‬

‫א( בפ׳ בראשית‪ ,‬ויאמר למך לנשיו‪ ,‬עדה וצלה שמען קולי‪ ,‬נשי למך האזנה אמרתי —‬
‫והי׳ יכול לקצר ולומר‪ ,‬עדה וצלה שטען קולי‪ ,‬ותו לא‪5‬‬
‫בן פורת יוסף‪ ,‬בן פורת עלי עין — תהת בן פורה יוסף עלי עין‪5‬‬ ‫ב( ״ ויהי‪,‬‬
‫ימינך ה׳ נאדרי בכה‪ ,‬ימינך ה׳ הרעץ אויב — תהת ימינך ה׳ נאדרי־‬ ‫בשלח‪,‬‬ ‫״‬ ‫ג(‬
‫בכה‪ ,‬הרעץ אויב‪5‬‬
‫ער יעבור עמך ה׳ עד יעבור עם ^זו קנית — תהת עד יעבור עמך ה׳‬ ‫‪/‬‬ ‫‪/‬‬ ‫ד( *‬
‫עם זו קנית;‬
‫ה( בם׳ שופטים )ה׳( אנכי לה׳ אנכי אשירה — תחת אנכי לה׳ אשירה‪:‬‬
‫עד מתי רשעים יעלזו — תחת עד מתי‬ ‫)כ״ד( עד מתי רשעים ה׳ ‪,‬‬ ‫ו( בתהלים‬
‫רשעים‪ ,‬ה׳ ‪ ,‬יעלזו ;‬
‫)כ״ט( קול ה׳ בכח‪ ,‬קול ה׳ בהדר — תחת קול ה׳ בכח‪ ,‬בהדר ;‬ ‫‪,‬‬ ‫ז(‬
‫)קי״ה( ימין ה׳ רוממה‪ ,‬ימין ה׳ עושה חיל — החת ימין ה׳ רוממרק‬ ‫״‬ ‫ה(‬
‫עושה חיל;‬

‫והרבה כהגה‪ .‬וזה הוא‪ ,‬מפני שהרנש הפנימי בשעת סערת הנפש לא ידע קצב ומדה‬
‫להרחבת המליצה‪— .‬‬
‫וכן מצינו‪ ,‬שלפעמים לא יחוס הכתוב על תוספת מלים לפרש דברי עצמו ביתר‬
‫באור‪ ,‬אעפ׳׳י שהם מבוארים כמעט מעצמם‪ ,‬כסו‪:‬‬

‫אל חבטהו לכם אל דכרי השקר לאטר היכל ה׳ היכל ה׳ היכל רז׳־‬ ‫המשך לשון הפסוק ‪:‬‬ ‫א(‬
‫המ ה‪ .‬ויש לפרש הכונה‪ ,‬כי נביאי השקר התפארו לוביר‪ ,‬כי בהם בעצסם )ברוחם זנשםחם{‪.‬‬
‫יכון היכל ה׳ )מליצה לרוח ה׳‪ /‬ואמר הנביא‪ ,‬אל חבםחו לבם אל דברי שקר אלה‪— ,‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪638‬‬

‫ומעץ הדעת טוב ורע לא האכל ממנו ‪ j‬הגה גם בלא‬ ‫( ‪,‬‬ ‫בפ׳ בראשית )ב׳ י״ז‬
‫הוספת המלה ״מםגו" הי׳ העגין מובן‪ ,‬אתר שאמר ו מ ע ץ ‪ ,‬והמלה ״ממנו״ לא‪ .‬תחדש‬
‫מאומה ‪:‬‬
‫פעמ ים ־ ‪ ,‬הנה היינו‬ ‫ועל השגות החלום אל פרעה‬ ‫בם׳ מקץ )מ״א ל״ב( ‪,‬‬
‫" ;‬ ‫‪,‬השנות׳ והייגו ״פעמים‬
‫שמות )ב׳ ו׳( ‪ ,‬ותפתח ותראהי את הילד ׳ ‪ ,‬הנה בנטית הפעל ״ותראהו״‬ ‫בפ׳‬
‫)תסמך אל הלשון שלהלאה והגה נער בוכה( כבר בא המובן ״את הילד״;‬
‫בפ׳ ויקהל )ל״ה ה׳( ‪ ,‬קחו מאתכם תרומה לה׳ כל נדיב לב יביאה ״את תרומת‬
‫ה׳״ ; והרי הלשון ״את תרומת ה׳״ כפול ממש לד‪,‬לשון הקודמת ״תרומה לה׳״ ‪:‬‬

‫בם׳ יהושע )א׳ ב׳( ‪ ,‬קום עבור את הירדן אתה וכל העם הוד‪ ,‬אל ה א ר ץ אשר‬
‫אנכי גיתן להם — ״לבני ישראל״ ;‬
‫‪,‬‬ ‫בשמיאל א׳ )ה׳ נ׳( ‪ ,‬ויקחו פלשתים את ארון האלהים ויציגו אותו אצל דגון‬
‫וישכימי ממהרת והגה דנון ניפל לפניו ״לפני ארון ה״׳ ן‬
‫>ט' י״י( ‪ ,‬דנני מאכילם ״את העם הזה" ן הנה בכל אלה באו המלים‬ ‫בירמיה‬
‫המציינים בקוים לפרש היברים המפורשים כמעט מקודם ‪ .‬והנה כן דרך הכתובים ‪— .‬‬
‫וכן בשמיה פרטיים;‬
‫את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק )פ׳ וירא ‪ ,‬ועיי״ש כמ״ר וברש״י( ;‬
‫בי לא יירש יגי׳ עם בני ״עם יצחק״ )שם( ;‬
‫הצילני נא מיד אחי מיד עשו ‪0‬׳ וישלח ‪ ,‬ועיי״ש בזוהר(־‪,‬‬
‫כעמך כישראל )ש״ב ‪ ,‬ז׳( ן‬
‫אל עבדי אל דור )שם‪ ,‬י״ח(;‬
‫על עסי על ישיראל )שם(;‬
‫‪-‬בנער באבשלום )שם(;‬
‫‪.‬‬ ‫והרבה כהנה ;‬ ‫‪.‬‬
‫ובן בשמית דוממים‪:‬‬
‫ירק עשב‪ ,‬ירק דשא )ישעיה‪ ,‬ל״ז כ״ז(;‬
‫נרדי נחלי )איוב ‪ ,‬כ׳ י״ז( ;‬
‫הבלי שוא )יונה‪ ,‬ב׳ ט׳(;‬
‫מנת הלקי )תהלים‪ ,‬ט״זה׳(;‬ ‫■‬
‫קל מהרה )יוא‪.‬ל‪ ,‬ד׳ ד׳(‪.‬‬ ‫י‘‪,‬‬
‫ועוד כהגה מלים משמות כפולים וממראה אתת ובאים תכופים‪.‬‬
 ‫מבוא‬ ‫פרק י״ג ״לם־צפט הספר׳‪ /‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫וכן מדרך הכתובים להאריך בכפילת מלה או גם בכפילת מאמר שלם במקום‬
‫אשר הפסיק בענין אחר וחוזר לענין הקודם ‪ ,‬למען יהי׳ הענין יותר מבורר ;‬

‫ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת סי אמרה וגו׳ ‪. .‬‬ ‫כמו בפ' וירא ‪:‬‬
‫ותשב מ נגד;‬
‫)כפול מלמעלה‬ ‫ועוד שם ‪ :‬ויאמר בי נשבעתי נאום ה׳ כי יען אשר עשית וגו׳ ‪,‬‬
‫פסוק י״ב( בי בדך אברכך;‬
‫ובפי וארא ‪ :‬והיו המים אשר תקח מן היאור ו ה י ו לדם;‬
‫ובפי שלח‪ :‬ואמרו אל יושב הארץ הזאת )שמעו כי אתה וגו׳ והמתה וגו׳(‪,‬‬
‫ואמרו הנוים;‬
‫ובפ׳ שיפטים ‪ :‬וכי יבא הלוי מאחד שעריך וגו׳ ו ב א בבל אות נפשו ;‬
‫ובנחמיה )ד׳ י״ז( ‪ :‬ואין אני ואחי אין א נ ח נ ו פושטים בגדנו —‬

‫ולפעמים יאריך הכתוב בכפילת הלשון בעבור שרצה להוסיף בו איזה דבר ‪ ,‬כמו‬
‫בפי וינש ‪ :‬לא יוכל הנער לעזוב את אביו ו ע ז ב א ת א ב י ו ו מ ת ; ובשה׳׳ש )נ׳(‬
‫בקשתי את שאהבה נפשי ב ק ש ת י ו ולא מצאתיו ;‬
‫או שיכפיל הענין כדי להורות הכרח הדבר ‪ ,‬כמו כפ' לך ‪ :‬ולא נשא אותם הארץ‬
‫לשבת יחדו ‪ ,‬כי היה רכושם רב ו ל א י כ ל ו ‪-‬לשבת י ח ד ו ‪— .‬‬

‫בתולה‬ ‫ולפעמים יאריך בלשון כדי לחזק הענין ולהבטיח ענינו‪ ,‬כמו בם׳ חיי‪,‬‬
‫בתורה תמימה(}‬ ‫‪ ,‬ו א י ש ל א י ד ע ה ״ )ובחז״ל באה דרשה על כפל לשון זה‪ ,‬עיין‬
‫ובס״פ וישב‪ ,‬ולא זכר שר המשקים את יוסף ‪ ,‬ו י ש כ ח ה ו ״ ; ובפ׳ עקב זכור ו א ל‬
‫ת ש ב ח ‪ ,‬והרבה כהנה ‪ — .‬וע' מש״ב למעלה פרק ג' )״לשון קצרה״( סעיף ג׳ בענין‬
‫ןה‪ ,‬וכתבנו שם לפרש הפסוקים דפ׳ וישלח ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב‪,‬‬
‫ותדבק נפשו בדינה בת יעקב ‪— .‬‬
‫וכן דרך הלשון להאריך בכפילת ענין שלם בעבור הספור שרצה להוסיף עליו‪,‬‬
‫ואשר בנתים הפסיק בענין אחר וחזר אח״ב לעגין ראשון‪ ,‬כמו בס״ם וישלח‪:‬״ויבא_יעקב‬
‫אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע היא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק״‪ 5‬ויען שמיד‬
‫סמוך לזה הפסיק בתולדות עשו וחזר לספר תולדות יעקב )בר״ם וישב( חזר הלשון וישב‬
‫‪.‬‬ ‫יעקב בארץ מנורי אביו‪:‬‬
‫וכן בפ׳ וארא )ו' י״ג( וידבר ה׳ אל משה ואל אהרן ונו'‪ ,‬והפסיק בתולדות אהרן‬
‫ומשה ‪ ,‬וכשחזר לענינו של משה כפל הלשון ‪ :‬ויהי ביום דבר ה' אל משה וגו׳ ‪ ,‬וכםו‬

‫‪k.‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרוגותי(‬ ‫ממור‬ ‫■‪640‬‬

‫שם בפסוק כ״ט; וזו לשונו‪\ :‬ידבר ה ‪ /‬הוא הדבור עצמו האסור לסעלה‬ ‫ר‪-‬סי‪/‬י‬ ‫־שבתב‬
‫עב״ל ‪ — .‬וע״ע‬ ‫״ ‪,‬‬ ‫אלא מתוך שהפסיק העני; כדי ליחסם חזר העני; להתחיל בו‬ ‫׳ ‪,‬‬ ‫ובו‬
‫מעני; זה למעלה פרק ג׳ )‪,‬לשון קצרה״( סעיף ג׳ ‪— .‬‬
‫ולכן צריך לוסר‪ ,‬דסגנון כזה וכזה הוא מעוסק טעם הספרות וסגולתה‪ ,‬אעפ׳‪v‬‬
‫י^אנחנו לא נכהו; היטב את טעמו; וזה הוא‪ ,‬ספני שבהמשך גלותנו המר והנמהר^‬
‫ומממלכה‬ ‫‪.‬הארוך והרהב‪ ,‬ומרוב נדודינו וטלטולינו בנוים ובארצות‪ ,‬ממדינה למדינה‬
‫לממלכה‪ ,‬ומזרם גלי הפגעים והתלאות‪ ,‬הרדיפות וההרפתקאות‪ ,‬המקרים והמאורעות‪,‬‬
‫‪r‬צרות רכות ורעות‪ ,‬אשר עברו על ראשנו ונשקענו בהם זה אלפי שנים ולא יתנו דמי‬
‫•לנפשנו ומעמד לרגלנו ומנוח לקיומנו — }‬
‫מפני בל אלה אבדנו עוסק טעם שפתנו ‪ ,‬דרכה ‪ ,‬טבעה ‪ ,‬סגנונה ומערכתה ‪ ,‬ויחד‬
‫עזרא‬ ‫‪,‬‬ ‫עם זה — יפיה ‪ ,‬צחותה וברותה ‪ ,‬נעימות לשונה ויקרת ספרותה ‪ j‬וספרי דניאל‬
‫•ונהמיד‪ .‬יוכיחו‪ ,‬כי יע‪ :‬כי נכתבו בנולד‪ ,‬נערכו בארמית ולא בלשה״ק;‬
‫ואין כל פלא כזה ‪ ,‬כי ה; גם צפור השמים כאשר תלכד ותנת‪ :‬בכלוב ‪ ,‬לא עוד‬
‫קולה ירו; בד‪.‬דרת ח; כמו בחופשתה;‬
‫יקרא במר נפש ורוח עצב ‪ :‬״איך נשיר שיד ה׳ על אדמת נכר ‪I. .‬״‬ ‫והמליץ‬
‫>תר‪.‬לים‪ ,‬קל״ה(‪.‬‬
‫ועל כן לא נוכל לרון בטעמנו אנו לעומת מה שנמצא מן המובן בספרי קדשנו ‪,‬‬
‫‪.‬בכתבי נביאינו וחוזינו ; ועלינו לדעת ‪ ,‬כי הם הבקיאים ואנחנו התועים ‪ ,‬הם מובהקים‬
‫ועלינו לשחות ראשנו ולכוף גוגו נגדם ללכת בדרכיד‪.‬ם‪,‬‬ ‫‪.‬ואנחנו בוקים ומבולקים‪,‬‬
‫ולשתות בצמא את דבריהם ‪.‬‬
‫ולד‪.‬לן סוף סעיף הבא אפרש מדרכי אני בחבור זה ביחש דבר זה‪— .‬‬

‫‪.‬ובהיותנו בזה‪ ,‬ראוי לעמוד על נקודה נפלאה בענין זה‪ ,‬כי בעור' אשר הספורים‬
‫‪.‬בתורד‪ ,,‬כנודע לכולנו‪ ,‬וכפי שנתבאר למעלה‪ ,‬באו באריכות גדולר‪ ,‬ומפורטה‪ ,‬בכל דקדוקי‬
‫•‬ ‫עניגיהם‪ ,‬קורותיהם ומאורעותיה‪,‬ם‪ ,‬פרטיהם ופרטי פרטיהם —‪5‬‬
‫הנד‪ ,‬כנגד זד‪ .‬באו רוב המצות וההלכות‪ ,‬הדינים והמשפטים‪ ,‬התורות והחוקים‬
‫עד שכמד‪ .‬וכמר‪ .‬דינים ומצות נלמדים ונסםכים על‬ ‫‪.‬בקצור מופלג ובלשון קצרה מאוד‪,‬‬
‫יתור או חסרון אות אחת או נקודה‪ .‬אחת‪ ,‬ועפ״י כללים שונים משלש עשרה מדות‬
‫שהתורה נדרשת בהן‪ ,‬וכדומה ‪ ,‬מוציאים דינים והלכות ופסקים אשר עד כד‪ .‬היו סתומים‬
‫•וספונים בתורה ! וכל הורה שבעל פה )היא הספרות התלמודית והברייתית( כמעט בנויה‬
‫•על זה‪ ,‬וכנודע למשל מהלכות שבת ופסח וגיטין וקדושי; ובו׳ ‪ ,‬עד מספר רב ‪.‬‬
‫^צכא‬ ‫מבוא‬ ‫פרק י״ג‪-‬ולמשפט הספל‪/‬סעיף■ א׳ ^‬ ‫מבוא‬

‫‪.‬‬ ‫וזה ידוע לכל בעל הל ם יד‪.‬‬

‫ויש כסה מסכהוה בש״ס‪ ,‬בנות סאה דפים‪ ,‬או מספר קרוב לזה‪ ,‬שיסודן כולו בנוי‬
‫ונסמך אך ורק על שנים שלשה פסוקים בתורה ! כמו למשל‪ ,‬מס׳ עידובין‪ ,‬דאש השנ‪/ 1‬‬
‫יומא‪ ,‬סוכה‪ ,‬שקלים‪ ,‬גיטין‪ ,‬קדושין‪ ,‬בכורות‪ .,‬חולין‪ ,‬שעניניהן באו בתורה אך כלליות‬
‫ובקצור מופלג ; וזה אמנם אות נאמן ומוכרח‪ ,‬כי פרטי המצות נמסרו למשה בעל פה‪,‬‬
‫ובתורה באו רק רשומים וציונים‪ ,‬או כמו בסננון ״הכן העגינים״‪.‬‬
‫ועיין עוד מה שכתבנו בענין זה למעלה במבוא פרק שגי )״בהי תלמוד״( סעיף‬
‫‪:‬‬ ‫ד׳ דברים נרגשים בענין זה‪.‬‬

‫לולא מסורה ההורה‬ ‫ויש כמה ובמה מצות בהורה‪ ,‬שזולת באור חז״ל‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫שבעל פה הי׳ דמיונן כגוף בלא נשמה‪ ,‬כי לא היינו יודעים את תכונתן בכלל ואופן‬
‫שמירתן ודרכי קיומן ‪:‬‬
‫כמו למשל‪ ,‬אזהרת מלאכה בשבת‪ .‬הנה מגוף התורה לא היינו יודעים מה נקרא‬
‫ומה לא נקרא מלאנה‪ ,‬ואיזו אסורה ואיזו מותרת‪ ,‬ובאו חז״ל והגבילו שם זה )מלאכה(‬
‫עד כי נעשית לגו מצוה‬ ‫לאבות והולדות‪ ,‬ובארו שמות אלה לפרטיהם ופרטי פרטיהם‪,‬‬
‫זו כמישור דרך סלולה‪ ,‬ואור בהיר יהיר על רוחה וענינה!‬
‫וכן מצות ועניתם את נפשותיכם ביוהכ״פ‪ ,‬לולא מכורת התורה שבעל פה )התלמוד‬
‫והכרייתות וספרותם( לא היינו יודעים איך ובאיזה אופן ובאיזו המונה נענה את נפשותינו‪,‬‬
‫וחז״ל הגבילו לנו חמשת ענמם‪ ,‬כנודע ;‬
‫וכן מצות ציצית‪ ,‬ס״ת‪ ,‬תפילין ומזוזה ודיני גיטין וקדושין והרבה מאוד‪5‬‬
‫ובמצות שופר כתיב פעם זב רון תרועה )פ׳ אמור( ופעם יו ם תרועה )פ׳ פנחס(‪,‬‬
‫ואין הלשונות מכוונות זל״ז‪ ,‬כי ״זכרון״ מורה רק ל ה ז כ י ר ולא לתקוע בפועל‪ ,‬ו י ום‬
‫תרועה מורה על התקיעה בפועל ; וחז״ל הגבילו את הלשונות‪ ,‬ובארו ‪ :‬זכרון תרועה‬
‫לרה״ש שחל בשבת‪ ,‬ויום תרועה לכשחל בימות החול‪ ,‬וזה מרמזי התורה שבכתב‪:‬‬
‫וכן לולא התורה שבע״פ לא היינו יודעים בכלל כל ענין ״יום תרועה״‪ ,‬ענינה‬
‫ותכונתה ושעורה ■של התרועה‪ ,‬והי׳ לנו כלל ענין זה למין הידה בלא פתרון‪.‬‬
‫ובן מצות מילה‪ ,‬אם תחול )ביום השמיני( בשבת‪ ,‬לא היינו יודעים מי נדחה‬
‫מפני מי ‪ :‬שבת מפני המילה‪ ,‬או מילה מפני השבת )מפני מעשה חבורה( ; וכן כל‬
‫עשה ולא תעשה לכשתפגשנה‪ ,‬ובתורה שבעל פה הרבה נחקר ונחלט ונסדר בכל זה )פרק‬
‫ראשון ממס׳ יבמות ובכמה מקומות( }‬
‫ונם ע י ק ר מצות מילה‪ ,‬לולא חז״ל שהגבילו ענינה )ראה סס׳ שבת‪ ,‬ק״ח‪ ,‬א׳<‬
‫'‬ ‫‪41‬‬
 ‫כרוך‬ ‫סכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪642‬‬

‫לא היינו יודעים ענינה בכלל‪ ,‬יען בי הלשון ‪,‬בשר ערלה״ שבתורה לא הספיק להגביל‬
‫וכדומה‪.‬‬ ‫״ ‪,‬‬ ‫״ערל אוזן״ ‪ ,‬״ערל שפתים‬ ‫״ ‪,‬‬ ‫ענינה‪ ,‬כי כן מציגו הלשונות ״ערלת לב‬

‫ועוד הרבה מצות וענינים שוגים ורבים‪ ,‬קלים והמורים‪ ,‬אשר יסודתם בתורה‬
‫שבכתב‪ ,‬והודות לתורה שבעל פה הם מתבארים ומתפרשים‪ ,‬ועולים צרופים ומזוקקים‪,‬‬
‫טובים וישרים ומאירים כברקים!‬
‫והפשטן הנחל‪ ,‬רבי אברהם אבן עזרא )הראב״ע( בספרו יסוד מורא )כמו סוד‬
‫התורה( הפליג בענין זה ואומר )שם‪ ,‬שער א׳(‪ :‬״שאין כח במשכיל לדעת מצוה אחת‬
‫תמימה )בלומר‪ ,‬בתומתה( מן התורה‪ ,‬אם לא יעמוד עליה על דברי תורה שבעל‬
‫‪.‬‬ ‫פה״ ‪ ,‬עכ״ל ;‬
‫ורב סעדיה גאון כותב באחת מתשובותיו‪ ,‬כי ״הכופר בתורת המסורה )תורה‬
‫שבע״ם( אין לו תורה כלל‪ ,‬מפני שתורת משה קלועה וארונה עם המסורה״‪ ,‬עכ״ל‬
‫)סי׳ קי״ב(‪.‬‬

‫כי באסיפת הרבנים הריפורמים בשנת תרט״ו‪ ,‬בעיר‬ ‫ודבר נרגש וסענין הוא‪,‬‬
‫קליוולאנד‪ ,‬באטיריקה‪ ,‬גלו דעתם שנים ראשים מהם‪ ,‬הדרי״ם ווייס וליליענטהאל ״כי‬
‫התלמוד הוא להם לעינים בבאור המקרא״ א(‪.‬‬
‫אבן אין חקר לרוח הרבנים הריפורמים !‬

‫ובענין הבדל הסגנון מהצעת הספורים ופרשיות ההלכיות בתורה אשר הראשונים באו‬
‫באריכות מפורטה‪ ,‬והאחרונים בקצור מופלג‪ ,‬כמו שבארנו — על דבר זה כבר עמדו‬
‫הז״ל במ״ר פרשת היי‪ ,‬ואמרו בזו הלשון ‪ :‬יפה שיחתם של עבדי אבות מתורתם של‬
‫בנים‪ ,‬שהרי פרשתו של אליעזר )עבד אברהם‪ ,‬בהרצותו לפני משפחת רבקה את כל‬
‫מהלך פגישתו עם רבקה( שנים שלשה דפים )וכמו שכתבנו למעלה‪ ,‬שהי׳ הכתוב יבול‬
‫לפטור כל ספורו זה במלים אחדים ״שסיפר את כל אשד קרוע״(‪ ,‬ודק השרץ מנופי‬
‫ט מ א — הטמא״‪ ,‬ע״כן‬ ‫הורה ואין‪.‬דמו מטמא אלא מרבוי המקרא‪,‬‬
‫והבאור הוא‪ ,‬מדהי׳ יכול הכתוב לכתוב )בענין שרץ‪ ,‬בפ׳ שמיני( וזה לכם ט ם א<‬
‫וכתיב וזה לכם ה ט מ א ‪ ,‬מרבינן מזה איסור טומאה ל ד מ ו ‪ ,‬משום דלשזן ״הטמא״‬
‫בה״א הידיעה‪ ,‬משמע הידוע בכל טומאתו ~ בבשרו ובדמו‪ .‬והובא ענין זה בקצור גם‬
‫בתלמוד‪ ,‬מס׳ מעילה )י״ז א׳(‪— .‬‬

‫והנה עם כל זה עדיין לא נתפרש למה באמת הרבר כן‪ ,‬למה באמת קמצה התורה‬

‫סם׳ אוצר ישראל‪ ,‬בערך’ ‪.‬איינהארן‪ ,‬ד ו ד' ‪- .‬‬ ‫•י(‬

‫עבב‬ ‫מבוא‬ ‫פיק י ‪, /‬למשפט הספר״ ‪ ,‬סעייז א'‬ ‫מבוא‬

‫יכל כך בהרצאת המצות‪ ,‬הדינים והתורות‪ ,‬החקים והמשפטים; כי אעפ״י שיסוד הדבר‬
‫יאמנם שכל התורה בפרטיה נמסרה למשה בסיני בעל פה‪ ,‬והיא הנקראת ״תורה שבעל‬
‫פה״ )והיא כולה בתוך הספרות התלמודית והברייתית‪ ,‬כמו שכתבנו למעלה(; אבל הן‪,‬‬
‫^ה הבמות הבא בתורה )שבכתב( למה הוא בא בקצור מופלג כל כך‪ ,‬עד שכמעט אפשר‬
‫לכנותם רק רמזים‪ ,‬ציונים‪ ,‬קוים‪ ,‬נקודות‪ ,‬רשומים‪ ,‬הוכן ענינים וכדומה‪ ,‬וכמו שהבאנו‬
‫למעלת בסמוך למוד דין עקרי מן אות ה׳ בלבד‪ ,‬וכהנה יש למאות‪ ,‬לבד מאלה‬
‫•שנלמדים רק עפ״י כללים שונים‪ ,‬כמו שכתבנו למעלה‪ ,‬ומה טעם בדבר‪ ,‬כי הלא בודאי‬
‫■לא על חנם בא כל ענין זה בתמונה כזו‪ ,‬והכל בחשבון בא?‬
‫ורניל אני להסביר הענין בישוב דבר זד■ עפ״י לשון הכתוב במשלי)ט׳( ״תן לחכם‬
‫דחכם עוד״ — דהבונד■ ‪ :‬תן לחכם דברי הורה וחכמה במדד‪ .‬מצומצמת )ביחש באורם‬
‫מדעתו‪,‬‬ ‫ופירושם( כזו‪ ,‬ער שישאר לו מקום למצוא בהם דעה וחכמה מש ל ו ‪,‬‬
‫ולא כמו בספור דברים שנודגים לפרוט הכל בפרט‬ ‫שלו!‬ ‫מהגיונו‬ ‫משכלו‪,‬‬
‫׳ובאריכות‪ ,‬עד שהקורא מוצא הכל מוכן לפניו‪ ,‬מפורש ומפורט ובלא כל עמל ויגיעה ;‬
‫ולא כן צריך להתנהג בהרצאת דברי תורה וחכמד‪ ; .‬בהם צריך להציע באופן כזה‪,‬‬
‫שהלומד יהי׳ דרוש להוסיף להם מ ש ל ו ‪ ,‬כלומר‪ ,‬שלמען שיעמוד על עומק חקר דברי‬
‫■הורה וחכמה ששמע‪ ,‬יהי׳ מוברח לצמצם כשרונות נפשו ומעלת רוחו ומבחר הגיונו ובל‬
‫•רעיונו למצוא מצוי הדברים‪ ,‬ולעמוד על עסיסם‪ ,‬על יינם ודבשם ועל בל הטוב הצפון‬
‫ותעלומותיהם לאורה‪,‬‬ ‫לפתח חרצזבותיהם ולהוציא יקרתם ממסגרותיהם‪,‬‬ ‫בהם‪,‬‬
‫יונצדק קודש !‬
‫וכל זה כלול במאמר החכם שהבאנו ״תן לחכם ויחכם עוד״‪ ,‬כלומר‪ ,‬כי לנתינתך‬
‫שלך אליו הכמה‪ ,‬תושע לו‪ ,‬למלואתה ולשלמותה‪ ,‬חכמתו ■ויגיעתו שלו ‪I‬‬

‫נפש עמל עמלה לו‪ ,‬והבאור‬ ‫ובטעם זה הדבר נראה עפ״י הכתוב במשלי )ט״ז(‬
‫‪:‬ד‪.‬וא‪ ,‬בי בכל מד‪ ,‬שד‪.‬אדם עמל וטורח‪ ,‬הכל לטובתו הוא‪ ,‬לטובת נפשו ולתכלית קיומו‪' ,‬‬
‫■מפני כי מתכונת רוח האדם וסגולת נפשו — שכל דבר הבא לו אחר עמל ויגיעה‪ ,‬ביגיעת‬
‫הנוף‪ ,‬ויותר מזה — בעמל הנפש‪ ,‬יותר חביב עליו ויותר נוח ורצוי לו מאשר דבר‬
‫■הבא לו בנקל ובהיסח הדעת‪ ,‬וכמו שאמרו חז״ל בגסיונם ‪ :‬״טוב )נוח( לאדם דבר אחד‬
‫‪:‬הבא לו בצער )כלומר‪ ,‬ביגיעה ועמל( ממאה דברים הבאים לו ברייה״ )כלומר‪ ,‬בנחת‪,‬‬
‫‪I‬‬ ‫‪.‬בלא עמל ויגיעה( )אדר״ן‪ ,‬פ״ג ו׳(‬
‫וכן מתבאר ממאמר ה׳ ליונד‪ .‬הנביא )בלשון תמיד‪ ;(,‬אתד‪ ,‬חפת על הקקיון א שר‬
‫ב ו ולא גדלתו וגו׳ )יוגה‪ ,‬ד׳( ; ומתבאר מזה‪ ,‬דמטבע האדם לחוס‬ ‫עמלת‬ ‫•לא‬
‫!ולהוקיר ביותר דבר שעמל וטרח בו ;‬

‫‪L‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪644‬‬

‫ובמס׳ ביצה )ל״ח ב׳( אכרו ‪^ :‬וכי יאכל הלה וחדי ? ״ ופרשו רש״י ותום׳ ‪ :‬וכי■‬
‫ישמח בדבר שלא עמל בו? עב״ל‪ :‬ומתבאר‪ ,‬דעיקר שמחת האדם ותענוגו הוא‬
‫‪,‬‬ ‫בדבר שעמל בו;‬
‫וזהו סוד אהבת אבות לבנים )‪,,‬פילאטעקניא״ בלע״י(‪ ,‬ויותר מזה‪ ,‬אהבת אם‪ ,‬כי‬
‫יען כי רב הטורח והטפול הבאים להורים בגידול הבנים‪ ,‬ועוד יותר טפול האם‪ ,‬על כ;‬
‫‪-‬‬ ‫נוסף על הקשר הטבעי אשר ביניהם‪.‬‬ ‫הביב להם פרי טפולם‪,‬‬
‫וכן הוא בדברי תורה‪ ,‬שבל דבר וענין שהאדם עמל לחקור בו‪ ,‬לחקרו‪ ,‬לבקרו‪,‬‬
‫לצרפו ולזקקו ולהבינו יפה יפה בהגיון רוחו ובעומק טעמו וביסוד מקור שכלו‪ ,‬יותר‬
‫מתקבל לו ויותר נתפס לו ונקלט במוחו ונשמד בזנרוגו ויותר נוח לו לשמרו להשתמש‬
‫בו בפועל לעת הצורך מאשר דבר שלמד ותפס בסקירה קלה בלא כל עמל‪ ,‬אשר כנוח‬
‫לו לתפוס כך נוח לו לאבד‪.‬‬
‫ואפשר לפרש עפ״י זה כונת הלשון בחז״ל ‪,‬איידי דאתא מדרשא חביבא לי׳ ״■‬
‫)יבמות ‪ ,‬ב׳ ב׳ ובכ״ם(‪ ,‬ובאמת‪ ,‬לפי מהלך הענין שם בגמרא‪ ,‬יותר היה נוח ומכוון‬
‫לי״׳ ;‬ ‫לומר ״איידי דאתא סדרשא ח ש י ב א‬
‫אך הבאור הוא‪ ,‬כמו שהסברנו‪ ,‬שכל דבר הבא לאדם ע״י יגיעת הרעיון ועפ״י‬
‫משפט הניונו‪ ,‬ובכלל זה‪ ,‬מציאת דבר שאינו מפורש בענינו‪ ,‬וכמו הדבר ״דאתא )הגלמד(■‬
‫מדרשא״ אותו הדבר חביב לי׳ ‪ ,‬ומתוך ד‪a‬ביבות ממילא נעשה לו אותו הדבר לחשוב‬
‫י ק ס ותפשו הז״ל ההרנש הראשון שבאדם ביהש דבר כזה‪ ,‬דדבר הבא סדרשא‬
‫ח ב י ב א לי׳ ‪ ,‬והחשיבות ממילא באה ‪.‬‬

‫ונראה שעל נקודה זו עמדו הז״ל בנסיונם הנאמן ובהרגשתם הדקה‪ ,‬ואמרו‪:‬‬
‫‪,‬הלומד ואינו עמל‪ ,‬דומה לזורע ואינו קוצר״‪) ,‬תוספתא מם׳ פרה‪ ,‬ז׳(‪ ,‬והגד‪ .‬מקבילים‬
‫את העמל בלמוד לקצירת הזריעה !‬
‫ואפשר להסביר טעם הדמיון הזה‪ ,‬מפני שהקצירה המבוכרד‪ .‬והמבושלה די צרכדי‬
‫באה רק אז־ בעןז שהזריעד‪ .‬שלה נשלמה בשלמות ענינה ובתוקף דהריצות ובכשרון‬
‫המעשה בעמל כפים‪ ,‬בשימת הלב ובחקר דעת ; וכן הוא בתוצאות הלמוד וקיומו‪,‬‬
‫שיתקיים רק בזה שלומד בעמל ויגיעה ובדעת ותבונה ‪.‬‬
‫‪ . .‬וכן יקביל לזה מאמר חז״ל בירושלמי ברכות )פ״ה ה״א( ‪ :‬ברית כרותה‪ ,‬שכל‬
‫היגע בתורתו‪ ,‬לא במהרה הוא משכח‪,‬‬
‫וכן יעיד על זה המאמר ה‪T‬וע בחז״ל‪ :‬אם יאמר לך אדם לא יגעתי ומצאתי אל‬ ‫‪,,‬‬
‫'‬ ‫האמין )מגילה‪ ,‬ו׳ ב׳(;‬
‫ומתבאר מכל זה‪ ,‬שראוי ללמד לאדם במדד‪ ,‬כזו שישאר לו מקום לההיגע‪ ,‬כרי‬ ‫•‬
‫^מכג‬ ‫מיוא‬ ‫פ״ק י״ג ״למ שפט״ הספר ‪ ,‬סעיר א׳‬ ‫‪.‬מבוא‬

‫שימצא מה שדרוש למצוא‪ ,‬אבל אם יהגו לו טן המוכן ולא יתיגע ‪ ,‬לא ימצ א כדי המדד״‬

‫ועפ״י זה יובן ויכוונו דברי הירושלמי במ ם׳ פאה )פ״א ה״ א(‪ :‬״ללמדך שכל ד בר‬
‫והבאור הו א‪ ,‬שמתיגעים עליו‬ ‫שבית דין נותנים א ת נפ שם עליו הוא מתקיים בי ד ם ״‪,‬‬
‫ועמלים בו לקיימו ולהוציאו אל הפועל ב שלמותו הנ ר צי ת‪.‬‬

‫כל מי שקורא ושונה ורואה ט רפ ה לעצמו‪,‬‬ ‫ומטע ם זה אמרו בחולין )מ״ד ב׳(‪:‬‬
‫עליו הכתוב אומר‪ ,‬יניע כפיך כי האכל וגו׳‪ ,‬והבאור הוא‪ ,‬שכל כך הוא מ ת מיד בלמודו‬
‫הכ תוב אומר יניע כפיך כי תאכל‬ ‫עליו‬ ‫ל ת רו ת הוראה לעצמו‪,‬‬ ‫ומתיגע ‪ ,‬עד שבכחו‬
‫אשריך ו טיד ל ך א (‪,‬‬

‫על הפסוק כמשלי )ם'ו( כל‬ ‫ועפ״י כל זה יש לפרש מאמר הז׳ל בתלמוד ) כ' נ‪ ,‬קמ״ה ב׳(‬ ‫»•(‬
‫ר ע ־ ט ‪ -‬ז ה בעל חי׳מיד‪ ,‬וטוב‬ ‫כל ימי עני‬ ‫ים• עני רעים וטוב לב משתה תמיד‪ ,‬ודרשו‪:‬‬
‫לב משתה תמיד‪ ,‬זה כעל מ שנה‪.‬‬

‫עומק‬ ‫כעל תלמוד הלומד בעומק העיו!‪ /‬והיא עמל ויגע למצוא‬ ‫בי‬ ‫והבאור הוא‪,‬‬
‫הפשט והחלט ההלכה עפ׳י מוצא הענין‪ ,‬הוא פוגש בטרדות שונות בדרך למודו‪ ,‬מפני כי‬
‫ואין סברא זו פשוטה לו‪,‬‬ ‫לסבת עיונו ועמקות למודו אין דכר זה מתישב לו כ״י דייזני!‪/‬‬
‫דברי‬ ‫לו כשלמות ‪ ,‬ואין תירוץ זה מספיק לו בכולו‪ ,‬ועמל להכין‬ ‫מתורצת‬ ‫ואין קושיא זו‬
‫מפרש זה או פוסק זח בענין שהוא מעמיק כו‪ 5‬וכה הוא מוצא את עצמו כמו עני בדעת‬
‫הכמת התורוע להשוות הענינים והסברות והדעות העולות מתוך המשא יטחן שבגמרא ‪I‬‬

‫ולא כן זה הלומד מ שנו‪ /‬כי על הרוב‪ ,‬אלה ןזלומדים משניות לומדים כלא רגש טעם‬
‫ועל כן‬ ‫לומדים בעיון הדרוש;‬ ‫עומק העיוני התלמודי‪ ,‬כפי שהוא בתכונתו ממש‪ ,‬ואינם‬
‫בכל מקום שלומדים רואים לפניהם דרך מישור וסלולה בלא כל מכשול‪ ,‬ומוצאים לפניהם‬
‫אדמה‬ ‫נשגב מהם‪ ,‬הנל כמו‬ ‫הכל טוב ויפה‪ ,‬ברה ומנופוע אין דבר קשה להם‪ ,‬ואין דכר‬
‫הלקה בלא נגע ופגע‪ :‬ועל כן הם תמיד שבעי רצון מלמודם וטוב• לב כמו כשעת משתהו‬

‫וזהו שאמר‪ ,‬כל ימי עני רעים‪ ,‬זה בעל תלמוד‪ ,‬שתמיד לרגלי למודו העטקי והעיוני‬
‫כגמרא הוא רואה את עצמו ברעה מסכת עניותו בשלמות חכמת התורה ; וטוב לב משתה‬
‫לא יטרד ולא יתרגש ולבו‬ ‫י י ״ י לו‪,‬‬ ‫שליטי ני" לי‬ ‫תמיד‪ ,‬זה בעל םשנה‪_,‬שכל מה‬
‫טוב עליו ‪—.‬‬

‫הנזכרת )בל ימי עני רעים זה בעל תלמוד‪ ,‬וטוב לב‬ ‫וטרי זכרי את דרשת ר‪.‬ז״ל‬
‫פיה דברי אחד ג ח ל האחרונים‪ ,‬אשר‬ ‫בעיני לפרש על‬ ‫משתה תמיר‪ ,‬זה כעל משנה( יקר‬
‫דבריו באו סתומים ודורשים כאור רצוי ומסשיק;‬

‫והם רכרי ה ט׳ז כ שו׳ע סון* חל? או׳־וע סימן תרצ׳ז‪ ,‬ס״ק כ'‪ ,‬הגסמבים על דכרי‬
‫ביום י׳ ד לאדר‬ ‫ה ר מ׳ א שכתב כזה״ל ; ״יש אומרים‪ ’ ,‬שחייבים לתרכות במשתה ושמתה‬
 ‫ב רוד‬ ‫™‪(w‬‬ ‫ממור‬ ‫‪646‬‬

‫ובכל ד בר חק ומ שפ ט הני ח ה התורת■‬ ‫ומתוך כד יה מתבאר‪ ,‬דבבל דין ומצוה‪,‬‬

‫ובזה יקנה לו למוד‪ .‬קניי יסודז‬ ‫משלו‪,‬‬ ‫מקום רחב ל ה לו סד למצוא בו ד ע ת ו הכמ ה‬
‫ויעמוד לימים ר בי ם‪.‬‬

‫והנה זה הוא סוד קצור פר שת ה מ צו ת שבתורה !‬

‫ואמנם יש מדרגו ת שונות ביגיעה‪ ,‬ולא כל האנ שים שוים בזה‪ ,‬וכ מו שאמרו בירושלטי־‬
‫ברכות ) פ״ ב(; ‪,‬יג ע רבי בון בתורה בעשרים ו שמונה שנים )שנות הייו( מ ה שלא יג ע‬
‫תל מיד ותיק ב מ א ה שגה״> ואעפ״י כן‪ ,‬הכל בכלל יגיעה‪ ,‬ואיש לפי כחו‪ ,‬למי'כ שרונו^‬
‫לפי מיעסדו ולפי רו חו!‬

‫—‬ ‫והנה נ ת ב אר ענין זה‬

‫ולת שלום הענין אעתיק בזה דברים נכ בדי ם וגם נפלאים מאוד מ א חד מיו הד מגדולי־‬
‫כפי שכתב מ שמו תל מידו ה מוב הק הגאון רבי חיים‬ ‫הגר״א מווילנא‪,‬‬ ‫גדולי האחרונים‪,‬‬
‫סוואלאזין בהקד מתו לספר ‪ ,‬כ פ ר א דצניעותא״ עם באור הגר״א )ווילגא תק״פ(‪ ,‬והרברים‬
‫מבהילים מאוד‪ ,‬שאחר שמתאר גדולת תורתו וקדושתו של רבו ודא כו תב בה מ שך ד ב ריי‬
‫בזו הל שון‪:‬‬

‫ירבה ק»ת כסעודה״ כדי לצאת ידיי‬ ‫כן‪ ,‬יסכל מקום‬ ‫נוהגין‬ ‫ראשון )נענ ה כעובדת( ואין‬
‫הםהייבים‪ ,‬וסוג לב פשתה תמיד״‪ ,‬עכ״ל;‬

‫ועל זה כתב הפדז כס״ק כ׳ כזה״ל ‪, :‬ורכינו יחיאל מפרי״ש רגיל להרבות כסעודה‬
‫ולהזטין כני אדם״ כטשטעות לשון המשניג אין בין אדר הראשון וכו'‪ ,‬ושפיר מסיים הרט׳א■‬
‫כאן וטוב לב פשתה ת טיד'‪ ,‬עכ׳ל!‬

‫״ ו ש פ י ר מכייס ה רט׳א וכו' •‪ ,‬שענינו כטו ועתה נ • ח א­‬ ‫והנה לא נתבאר הלשין‬
‫מה שסיים הרט״א וטוב לב סשתה תמיד‪ ,‬וטה הנחותא עתה בזה?‬

‫משמעות לשון ה מ ש נ ה ■‬ ‫)ו׳ ב׳( כתבו‪ ,‬דאטנם לפי‬ ‫אך הנה החום׳ בפס׳ מגילה‬
‫באמת מחויבים במשתה ושמחה כייר שבאדר ראשון‪ ,‬אך לא כן מתבאר מתוך המשא ופתן‪.‬‬
‫ש ב נ ם ר א‪ ,‬אלא שאין חייבים בזה‪ ,‬עכ״ל ‪i‬‬

‫ולפי זי־‪ .‬כשכותב ה ט׳ ז ; ״ורבינו יחיאל טפרי״ש רגיל להרבות בסעודה זלהומי; בני'‬
‫אדם״‪ ,‬כמשפעות לשון ה מ ש נ ה ו ט׳ )וכמש״ב ה תו ם׳‪ /‬אמר על זה ״ושפיר מסיים הרם־א‬
‫זיז‬ ‫באן וטוב לב משתה תמיד*‪ ,‬וזה עפ״י הדרשה שהבאנו נפנים ״וטוב לב משתה תמיד‪,‬‬
‫ה מ ש נ ה ‪ .‬וזה על דרך צחות ולשון חכמים• ־־־‬ ‫בעל מ שנה'‪ ,‬כלומר‪ ,‬שטכוין מעשיו עפ״י‬
 ‫^*כד‬ ‫מבוא‬ ‫ה ס פ ר ‪ /‬ס ע י ף א׳‬ ‫פרק י״ג ״ ל מ ע פ ט‬ ‫מבוא‬

‫הגר״א ( ‪,‬‬ ‫‪ . . ,‬והעולה על כולם הן הן גבורותיו וגוראותיו )של‬ ‫‪.‬‬

‫עמל‬ ‫אשר‬ ‫בעמלו‬ ‫בי לא הראה א ת נפ שו טוב רק‬
‫ואהר רוב י ג י ע ו ת י ‪ /‬וכאשר‬ ‫ב ח כ מ ה ובדעת וכשרון‪,‬‬
‫ת י דרוין‬ ‫ונתגלו לו טעינו ת ה ח כ מ ה‬ ‫מן ה שמים‬ ‫חסו עליו‬
‫וזולת זה לא‬ ‫מ ת ת אלהים‪,‬‬ ‫הכתרין — זו הי׳ אצלו‬ ‫וסתרי‬
‫רצ ת ה נפ שו בם‪ ,‬אף כי רצו למכור לו מן ה שמים בלא שום‬
‫ע מ ל ויגיעת בשר הזין וסתרים עליוני עליונים ע״י מגירים‪,‬‬
‫ע מו היתד‪.‬‬ ‫לא נשא עיגיו לזה‪,‬‬ ‫מארי דרזין ושרי התורה‪,‬‬
‫והרחיקה‪ ,‬בי שמעתי מפיו הק׳ ‪ ,‬שפעמים רבות ה שכימו לפתחו‬
‫כ מ ה מנידי ם מ; ה שמים ב שאלתם ובק שתם‪ ,‬שרוצים למסור‬
‫לו רזין דאורייתא בלא שום עמל‪ ,‬ולא ה ט ה אזנו אליהם כלל‪.‬‬
‫ואחד מן המגידים הפציר בו מאוד‪ ,‬ועל כל זה לא הבי ט אל‬
‫אינני רוצה‪ .‬שתד‪.‬י׳ ה שגתי‬ ‫וענה ואמר לו‪,‬‬ ‫הגדול‪,‬‬ ‫מראהו‬
‫בתורה ע״י שום אמצעי כלל ובלל‪ ,‬רק עיני נשואות לו ית״ש‬
‫בעמלי‬ ‫בתורתו ית״ש‬ ‫חלקי‬ ‫מד‪ .‬שרוצד‪ .‬לגלות לי ולתת‬
‫י‪4‬‬

‫לי חכמה‪.‬‬ ‫הוא ית״ש יתן‬ ‫כהי‪,‬‬ ‫בכל‬ ‫עמלתי‬ ‫אשר‬

‫ואדע כי מצא תי‬ ‫ובו ׳ ‪,‬‬ ‫מפיו ד ע ת ותבונה‪ ,‬שיתן לי לב מבין‬
‫חן בעיניו ‪ ,‬ואינני רוצה אלא מ מ ה שבתוך פיו‪ ,‬והד‪.‬שגות על‬
‫ו>א‬ ‫עמלתי‬ ‫לא‬ ‫התורה א ש ר‬ ‫ושרי‬ ‫המלאכים‬ ‫ידי‬
‫אין לי בד‪.‬ם ה פ ץ‪.‬‬ ‫חכמתי‬ ‫׳‬
‫״ובדידי הוי עובדא )כד‪ .‬מספר ד בי חיים( ששלח רבינו‬
‫טילי ‪ ,‬ה מי טב הגאון‬ ‫מ מני בבל‬ ‫אותי אל אחי הקטן וגדול‬ ‫‪,‬‬
‫מודד׳׳ ש זלמן זלה״ה לאמר לו בצוי מ שמו‪ ,‬שלא יקבל שום‬
‫מלאך מגיד אשר יבא אצלו וכו׳‪ .‬והעיקר הוא‪ ,‬כי מ ה שהאדם‬
‫משיג בזה העולם ע״י ע מל ויגיעה‪ ,‬בז ה הוא עו שה נ ח ת רוח‬
‫ליוצרו‪ ,‬וזה כל האדם בעסק התורה וכו׳ ‪ ,‬עכ״ל ‪.‬‬

‫והנה עם כל ו עדולו ת והנפלאות אשר בכל הדב רים האלה‪ ,‬פלאי פלאים‪ — ,‬הנ ה עם בל‬
‫זאת הדב רים כ שהם לעצ מ ם )ביח ש מעל ת היגיעה בלמוד( הם רק נפ שיים‪ ,‬מ צ ד הסברא‬
‫החצונה ו מה שקפת הרעיון ב ל ב ד; ואנהנו ב ח סד ה׳ בנינו ל ה ם חו מ ה ובריח ודלתים מן‬
‫מחסני הכ תובי ם ומן אוצרי מאמרי חז״ל‪ ,‬יסודות נאמנים ואשיות קיימים ובטוחים ב ל‬

‫ימוטו‪ ,‬והם לנו לעינים כיום ה ז ה ״ ( ‪— .‬‬

‫ד‪,‬גר*א •וכן ענין אחד‬ ‫בדברי‬ ‫דברינו כאן‪ ,‬והנסםנים‬ ‫עעס נ ד‬ ‫וראיתי להעיר כאן‪ ,‬מה‬

‫;‪L‬‬

‫‪S*..‬‬
 ‫ברוד‬ ‫סררומתי(‬ ‫ממור‬ ‫‪648‬‬

‫ל ב א מפורשים‬ ‫אעפ״י שבפי ש ה צ ענ‪ /‬דרך דברים א ל ה‬ ‫ואמנם גם •בדברי ספור^‬

‫וספורטים ובאריכות רבה — אעפ״י כן^ בנוגע ל שיחה מוסרית ודרכי צניעות^ סצינו בחז״ל‬
‫הלשון והמלים‬ ‫וחקרו ובררו‬ ‫ושקלו ומדדו^‬ ‫שהיו מקפידים גם על יתרון מ ל ה יחידית‪,‬‬
‫אולי אפ שר לקמץ ולמנוע מה ם גיב מ ל ה א ח ת ושתים ;‬

‫א שכחה‬ ‫רבי יוסי הנללי הוי אויל באורחא‪,‬‬ ‫כן מציגו ב ס ס׳ עירובין )ג״ג ב׳( ‪:‬‬
‫א מרה ל ‪ /‬גלילאי‬ ‫דרך נלך ללוד‪,‬‬ ‫כאיזו‬ ‫לכרוריא )אשתו של ר בי »איר( אמר לה‪,‬‬
‫פ׳׳א ט״ה(‪ ,‬והי׳ לך‬ ‫אל ה ר ב ה שיחה ע ם האשה )אבות‪,‬‬ ‫שוטה‪ ,‬לא כך אמרו חכ מים‪,‬‬
‫ע ״ כ; הרי דגם יתרון שתי מלים )שאמר באיזו ״דרך גלך״ ללוד(‬ ‫לו מר ״באיזו ללוד"‬
‫נח שב לרבוי ד ב רי ם‪, ,‬ובאופן כזה דרו ש לקצר כ מ ה שאפשר ;‬

‫ודער» ברוריא הי ת ה נ ש מ ע ת ו מכו בד ת להחכ מי ם‪ ,‬כמכואר ב תוספ תא כלים )בענץ‬

‫ח קירת הל כ ה אחת‪ ,‬והיא‪ ,‬ברוריא‪ ,‬חות ה ד ע ת ה בה( אמר רבי יהושע‪ ,‬י פ ה א מ ר ה ברוריא}‬
‫ובפ ס חים )ס״ב ב׳( מבואר‪ ,‬של מדה שלש מאות הלכו ת משלש מאות חכ מי ם גדולים ; ועוד‬
‫ב ד ד ב ה מקו מו ת ב ת ל מוד ו א נ ח ת היו מ ת ח שבי ם עם ד ע ת ה ועם דברי ה בתורה ‪— .‬‬

‫ב‪.‬‬
‫ובנוגע לההערה ה שניה‪ ,‬א שר עלי ה ״באו ב טענ ה״ מברי מבקרי ) ב תחל ת פרק זה(‪,‬‬
‫וענינים שוגים בספרי‬ ‫״בלשון ומליצה א ח ת במקו מו ת שוגים‬ ‫והוא‪ ,‬על אשר ה שתמ שתי‬

‫קרבן‬ ‫להניא‬ ‫מתאוים‬ ‫הראשונים היו‬ ‫)י' א׳{ ‪ t‬חסידים‬ ‫נדרים‬ ‫בחז׳ל‪ /‬נםס׳‬ ‫פוםלא‬
‫חטאת‪ ,‬לפי שאין הקב״ה מביא תקלה ע׳י *ריקים‪ ,‬כלומר‪ ,‬אין הקכ״ה סניח כביכול לגריקים‬
‫■‬ ‫שיבשלו כעבירה ;‬
‫•‬ ‫‪f‬‬
‫והנה הטעם הזו‪ /‬לפי שאין הקנ״ה מביא תקלה ונו' לכאורה איני טתיחש כלל לענץ‬
‫תאותם ז או‪ /‬וגם כנדל אינו ם נואר כל ענין תאוה זו ;‬

‫מ תנ אי‬ ‫כסיוע מן השמיני‬ ‫בטתנח חנם‬ ‫ר»ה לזנות‬ ‫אר עם דברי הגר*א‪ ,‬שלא‬
‫היטב‪ ,‬כי חסידים הראשונים לא רצו בזה שמניעת חטאתם תכא כמתנת חננ‪ /‬כסיוע סן‬
‫השטיב‪ ,‬אר היו רוצינ‪ /‬כי בעצמם בכתם שלהם ימנעו עצמם מלחטוז‪ /‬ואם לא יעמדו ננסיונם‬
‫דחטאו יביאו קרבן חטאת‪ ,‬והיו ככל המון כית ישראל;‬

‫כנםי)נם•‬ ‫יעמת‬ ‫כלומר‪ ,‬שאם לא‬ ‫וזהו שאסר‪ ,‬שהין מתאיים להביא קרבן ח ט או‪/‬‬
‫ה קנ׳ ה מביא‬ ‫חטאת לנסר ; ומפרש טעם חאוה «‪ ,‬לפי שאין‬ ‫ויחטאו יינו בהבאת קרבן‬
‫תקלה ע׳י צדיקים‪ ,‬וסיוע זה לא לרצון להם‪ ,‬כי מונע הוא אותם ממצות קרבן‪ .‬ונאמר כל‬
‫■ענין זה בסגנון מליצי מלשון חכמה ‪- .‬‬
‫עזכוז‬ ‫מביא‬ ‫פרק י״ג ״למ שפ ט הספר״ ‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מבוא‬

‫יוצאים לשני עניניס‬ ‫״אין לשון א ח ה או מליצ ה אחת או מא מר א הד‬ ‫ולדבריהם‬ ‫ז ה "‪,‬‬
‫בספר א ח ד ‪ /‬וגם כי ״אין לשון ע ברי ת דרכה בכך ואינה סובלת סגנון כז ה״;‬

‫אלו הן טענותיהם ותרעוסותיהם‪ ,‬תנואותיהם ותלונותיהם!‬

‫ועל זה אשיב אני‪ ,‬כי למרות ה חל ט ת ם הנזכרת )שאין לשון אח ת או מלי צ ה אח ת‬

‫וכו׳ יוצאים לשני ענינים בספר אחד( אראה לרעת‪ ,‬כ מו בסעיף הקודם‪ ,‬כי נהפך ונהפך‪,‬‬
‫ו ה מע ט מזה‪ ,‬אך‬ ‫אך כי ב א מ ת דרכ ה ודרכה של לשוננו בכך ;‬ ‫ואדרבה ואדרבה הוא ‪5‬‬
‫צרופה ויפה‪ ,‬והיא גס‬ ‫כבו שה וקשישה‪,‬‬ ‫דרך זו עוד נ ח ש בת לה דרך סלולה ודרוכה‪,‬‬
‫מעוזה ותפארתה!‬

‫לכן אסתפק כאן למ של רק‬ ‫ויען כי דבים הם המ שלים והדוגמאות לזה במקרא‪,‬‬
‫ספרי קודש שלנו‪ ,‬מ שני ספרים אשר מחבריהם חיו בזמנים דחוקים הרבה זה‬ ‫משני‬
‫יען כי כנודע‪,‬‬ ‫ואיוב;‬ ‫ישעיהו‬ ‫ו ה ם ״ ס פ רי‬ ‫שנה‪,‬‬ ‫מאות‬ ‫כשמונה‬ ‫מזה‪,‬‬
‫שספר איוב נכתב עפ״י מ שה רבינו יי(‪ ,‬והוא נולד ב שנת שני‬ ‫מקובל אצלנו בתלמוד‪,‬‬
‫ונמצא‬ ‫אלפים ושס״ח שנה ; וישעיהו הנביא נולד בערך שנת שלשת אלפים וק״ם שנה ‪5‬‬
‫מ שך תקופה אשר ב ה עלולה‬ ‫לערך שמונה מאות שנ הן‬ ‫אורך הזמן שביניהם‪ ,‬כאמור‪,‬‬
‫ובהיצ‪^^J^,,J,‬‬ ‫הספרות ל שנות סגנונה ולקבל פנים חד שו ת ברוחה וב טעמ ה‪ ,‬בפנימיותה‬
‫וה מגילות;‬ ‫כאשר אנו רואים שנוי נמרץ ביח ש זה בלשון דחורה והנביאים והכתובים‬
‫הפ שוט‬ ‫ב כ ל דור של מא ה שנה‬ ‫רואים כ מ ע ט‬ ‫ב שנות האלף האחרון אנו‬ ‫ויותר מזה‪,‬‬
‫כי לא‬ ‫הספרות א ת צורתה הסגנונית אשר עד כ ה ותלבש צורה חד ש ה ; וכולנו יודעים‬
‫כסגנון הסופרים בי מי הראשונים בתקופת הנ שיאים והגאונים ^(‪ ,‬כדורות הרי״ף והרמב״ם‬
‫הסופרים ב שנות ה מא ה‬ ‫ולא כסגנון‬ ‫ו כ ו׳ ״ ־ ס נ נ ו ן הסופרים ב שנות המאות ה א ח רו נו‪/‬‬
‫העבר ה סגנון הסופרים בזמן הזה‪ ,‬כאשר יוכיחו ספריהם וכתביהם של אלה ואלה הנמצאים‬
‫א תנו כהיום ’( ‪5‬‬

‫שסופריהם‬ ‫ישעיהו ואיוב‪,‬‬ ‫ובכל זאת‪ ,‬אחר כל אלה‪ ,‬סגנון שני הספרים האלה‪,‬‬
‫זה לזה כ ת א מי‬ ‫ת א אחד מיוחד‪ ,‬מתאים‬ ‫היו בז מני ם רחוקים מאוד זה מזה‪ ,‬במבואר‪,‬‬

‫לברור רבר זה אייחד אי׳ ה הרכור גארוכה‪ ,‬בפרק ה ב א ‪_ .‬‬ ‫א(‬

‫לסעלוז »רק י׳ ) חפארה‬ ‫רבנן סבוראי( כתבנו ובארנו‬ ‫מ אוני ם )שאחר‬ ‫על זמן תקוםת‬ ‫ב(‬
‫וגרולוד( םעין» א׳ ‪- .‬‬

‫חלק ראשון‪ ,‬סרק ג׳ )המכונה ‪,‬החיים‬ ‫החבור‪,‬‬ ‫עוד ארחיב אי׳ ה הרכור על ענין זה בגון*‬ ‫ג(‬
‫'‬ ‫■‬ ‫והלשין'( םעי‪ 1‬י ו׳ ‪- .‬‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונוהי(‬ ‫מקור‬ ‫‪650‬‬

‫צביה ! והוא הסגנון שעליו אנו דנין ‪ :‬״השגות לשון ומליצה א ח ת ב מ קו מו ת שונים בענינים‬
‫שונים במפר א ח ד ‪ /‬בכו שבארנו וכמו שנבאר עוד במ שלים מז ה‪.‬ו מז ה;‬

‫ומתבאר מזה‪ ,‬כי א מנ ם כך הוא מ תכונ ת שפתנו ומעומק ט ע מ ה ברוחה ונשמתה^‬

‫גדולתה ו כ בו דו‪/‬‬ ‫נויה והודה‪,‬‬ ‫נם‬ ‫והוא‬ ‫ב שר שה וביסודה‪ ,‬והוא כ מו ט ב עי ומ שפטי‪,‬‬
‫סגולתה ויקרתה של ה שפה ; ועל כן‪ ,‬סגנונ ה;ז ה לא ישונה‪ ,‬לא יתחלף ולא ימיר לעולמים‪,‬‬
‫וכל ימי ה שמים על הארץ י ע מוד כו ט ע מו ז ה!‬

‫לקרבה‬ ‫לל סרה‪,‬‬ ‫ובהיות כן‪ ,‬תעוד תנו וחובתנו ללכ ת גם אנו בדרך כבו שה ז או‪/‬‬
‫ולאחוז ב ה‪ ,‬ונצדק קוד ש!‬

‫ואתחיל לסדר הדוגמאות מהסגנון הנזכר ב שני הספרים הנזכרים )ישעיהו ו איוב(‪:‬‬

‫בספר ישעיהו ‪:‬‬ ‫)א(‬

‫באה ה מלי צ ה ״מפני פ הד ה׳ ומהדר גאונו'׳׳‪,‬‬ ‫י׳‬ ‫פסוק‬ ‫ב׳‪.‬‬ ‫פר שה‬ ‫א(‬
‫ונ שנית באותה הפר שה‪ ,‬בפסוק י״ט‪ ,‬ונ שתל שה בפר שה‬
‫ההיא‪ ,‬בפסוק כ ״ א;‬

‫ונשגב ה׳ ל בדו ביום ההוא‪,‬‬ ‫י״א‬ ‫‪M‬‬ ‫»>‬ ‫»‬ ‫ב(‬

‫ונ שנה ב או תה הפר שה‪ ,‬בפסוק י״ז;‬

‫בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה‪,‬‬ ‫כ״א‬ ‫‪9‬‬ ‫ה׳ ‪/‬‬ ‫״‬ ‫ג(‬
‫ונשנה ומשולש ומרובע בם׳ ט׳ ‪ ,‬בפסוקים י׳׳ז‪ /‬ט״ז‬
‫ואריה כבקר יאכל תבן‪,‬‬ ‫‪•1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫י ״ א‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ד(‬
‫ונ שנה בפר שה ס״ה‪ ,‬בפסוק כ״ה ‪5‬‬

‫לא ירעו ולא י שחיתו בכל הר ק ד שי‪,‬‬ ‫ט׳‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬־‬ ‫‪tt‬‬ ‫ה(‬
‫ונ שנה בפר שה ס״ה‪ ,‬בפסוק כ ״ ה;‬

‫ופדויי ה׳ י שבץ ובאו ציון ברנ ה )וכל הפסוק( ‪,‬‬ ‫י‪/‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪0‬‬
‫ונ שנה בפרשד‪ .‬נ״א‪ ,‬בפסוק י ״ א‪:‬‬

‫וכבודי לאחר לא אתן ‪,‬‬ ‫ח׳‬ ‫‪9‬‬ ‫מ״ב‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ז(‬

‫ונ שנה בפר שה מ״ח‪ ,‬בפסוק י׳׳א‪:‬‬
‫רגו שמים כי ע שה ה׳ פצחו הרים רנה‪,‬‬ ‫כ״ג‬ ‫‪9‬‬ ‫מ׳׳ד‪,‬‬ ‫״‬ ‫ח(‬
‫וגשנד‪) .‬בקירוב( בפר שה מ״ ט‪ ,‬בפסוק י ״ ג;‬

‫ה או מר ה ב ל ב ב ה אני ואפסי עוד‪,‬‬ ‫ח'‬ ‫‪9‬‬ ‫ם״ז‪,‬‬ ‫״‬ ‫ט(‬

‫ונ שנה )בקירוב( בפר שה זו‪ ,‬בפסוק י׳ »‬
‫עז כו‬ ‫מ ב ו א‬ ‫פרק י״ג ״למ שפט המפר״ ‪ ,‬סעיף ב׳‬ ‫מ ב ו א‬

‫בספר איוב ‪:‬‬ ‫)ב(‬

‫בנפול תרד מ ה על אנשים‪,‬‬ ‫י״ג‬ ‫ד׳ ‪ ,‬פסוק‬ ‫פרשה‬ ‫א(‬

‫;‬ ‫ונשנה בפר שה ל ’ נ‪ ,‬בפסוק ט״ו‬
‫ז^ישה גדולות ואי; חקר‪ ,‬נפלאות עד אין מספר‪,‬‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫ה׳ ‪/‬‬ ‫״‬ ‫ב(‬
‫ונשנה בפר שה ט ׳ ‪ ,‬בפסוק י׳ ;‬
‫ואימתו אל ת ב ע תני‪,‬‬ ‫ל״ר‬ ‫‪.‬‬ ‫ט‪/‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ג(‬
‫ונשנה בפר שה י״ג״ בפסוק כ״ א;‬
‫לא נופל אנכי מכם ‪,‬‬ ‫נ'‬ ‫י״ר‬ ‫ד(‬
‫ונשנה בפר שה י״נ‪ ,‬בפסוק ב׳ ‪5‬‬
‫הלא אוזן מלין תבחן‪,‬‬ ‫י״א‬
‫”‬ ‫‪1$‬‬ ‫‪1 II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫ה(‬
‫ונשנה בפר שה ל״ד‪ ,‬במסוק נ׳ ‪5‬‬
‫■‬ ‫מוליך יועצים שול ל‪■ ,‬‬ ‫י״ז‬ ‫‪».‬‬ ‫»‪1‬‬ ‫‪II‬‬ ‫י(‬
‫ונשנה בפר שה ז ו ‪ ,‬בפסוק י ״ ט;‬
‫ויאמרו לאל סור מ מ נו‪,‬‬ ‫י״ד‬
‫׳‬ ‫‪B‬‬ ‫‪J‬כ"אא‪,‬‬ ‫‪#‬‬ ‫ז(‬
‫ונ שנה בפר שה כ ״ ב‪ ,‬בפסוק י״ז;‬
‫ע צ ת רשעים רחקה מ מ ני‪,‬‬ ‫ט”*‬ ‫‪a‬‬ ‫‪m‬‬ ‫•‬ ‫ה(‬
‫ונשנה בפר שה כ״ב ‪ ,‬בפסוק י״ח {‬
‫גנבתו סו פ ה‪,‬‬ ‫י״ח‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫מ(‬
‫ונשנה בפר שה כ״ז‪ ,‬בפסוק כ ׳ ;‬
‫■‬ ‫אחוה ד ע ה אף א נ י‪,‬‬ ‫י׳‬ ‫ל״ב‬ ‫י(‬
‫ונשנה בפר שה זו ‪ ,‬פסוק י״ז ;‬
‫אזר נא כגבר חלציך ‪,‬‬ ‫ג'‬ ‫‪II‬‬ ‫‪S‬״‪rn‬‬
‫׳*‬ ‫‪f‬‬ ‫יא(‬
‫ונ שנה בפר שה מ׳ ‪ ,‬פסוק ז׳ ;‬

‫ועוד הרבה כאלה ו בכ מ ה ספרים‪ ,‬וזה מורה מפור ש כ מו שכתבנו‪ ,‬שכן ת א מ טעם ה שפר‪/‬‬
‫וכן הוא מדרבי הלשון וה מליצה ‪— .‬‬

‫אחר שקיימתי בעצמי ״וענתה בי צדקתי״ — אקיים בי עוד‬ ‫אכן‪ ,‬א הד כל א ל ^‬

‫מד ת ה ו ת ו ר ‪ ,‬ואחזיק ב מר ת א הד החכ מים שאמר ״מעולם לא עבר תי על ד ע ת חברי״‬
‫״כל מי‬ ‫האהובות להקב״ה‪ ,‬וכמו שאמרו‬ ‫כי מד ה זו היא מ ה מדו ת‬ ‫)שבת‪ ,‬קי״ח ב׳( ‪,‬‬
‫^שאינו םעם ‪ T‬על דעתו‪ ,‬הקב״ה או ה בו״) פ סי ק ת א דרכ כהנא‪ ,‬פסקא שור או כ שב( ‪5‬‬

‫ולכן נעניתי ל חברי מברי‪ ,‬המעוררים והמערערים‪ ,‬וה שתדלתי ע ד היכולת האפ שרית‬
 ‫רדוד‬ ‫‪on:n:o‬‬ ‫ממור‬ ‫‪652‬‬

‫לה שמיט כפיל ת ל שונות במקו מות שונים בהספר‪ ,‬ורק אסמיך אותם בפע ם ה שני ^ במקו ם‬
‫‪.‬‬ ‫שהיו ראוים ל ב א‪ ,‬בציון להמקום שבאו בו ל ר א שונ ה‪:‬‬
‫ב שם‬ ‫ב ת ה ל ת הפרק הזה‬ ‫ה צע תי‬ ‫א שר‬ ‫הראשונה‬ ‫לההערה‬ ‫והנחה זו תתיח ש‬
‫‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫׳‬ ‫;‬ ‫המבקרים ההם‬

‫הפרק —‬ ‫בתחלת‬ ‫המבקרי ם שהצעתי‬ ‫של אותם‬ ‫לתלונתם ה שניה‬ ‫וכן בנונע‬
‫ולמלאותם בניבים‬ ‫מן המקו מו ת שנשנו בהם‪,‬‬ ‫ו מליצה א ח ת‬ ‫ל ה ש מי ט לשון‬ ‫ה שתדלתי‬
‫ו מבט אי ם אחרים‪ ,‬אומר ודברים‪ ,‬חד שים לבקרים‪ ,‬וסרו הערעורים ‪.‬‬
‫״הן אם‬ ‫ח שבון הנפ ש כזה ‪:‬‬ ‫היו לננד רעיוני‬ ‫ובמקרים באלה‬ ‫ות מיד באופנים‬
‫דין הוא שיבכתב יהי׳ נערך בארבעה‪,‬‬ ‫שני סלעים •י( ‪,‬‬ ‫נערך בשיוי‬ ‫)בפה(‬ ‫שתיקותא‬
‫ועל כן הי תה הזהירות ביח ש‬ ‫ובדפוס — ב שמונה‪ ,‬ובחשש מבקרים — ב ש שה עשר ! ״‬
‫זה הולכת ל פני על דרכי‪ ,‬ואת הח שבון הזה שויתי לנגדי ת סי ר ‪.‬‬

‫אך אם אחרי כל אלה ה מצ א ימצאון כפולים כאלה בהספר — הנ ה ל בד שבטוח‬

‫אני‪ ,‬כי א מנ ם‪ ,‬לדעתי‪ ,‬דרושים ומוברהים למקומותיהם — לעניניהם גם פ ה נ ם שם‪ ,‬וכי‬
‫״עיקר חסר״ —‬ ‫ולפעמים גם יראה כ מו‬ ‫בלעד ם לא יהי׳ הענין שלם וההוראה שלמוע‬
‫ש מע ט הם מספרם‪ ,‬ולדבר הזה יסלחו לי מב קרי —‬ ‫אני באלה‪,‬‬ ‫בטו ח‬ ‫הנ ה ל ב ר זה‬
‫קפדני ‪— . . .‬‬

‫גי‬ ‫‪.‬‬
‫״והייתם נקיים‬ ‫ולקיים‬ ‫ולבאר ב פ ת ח שער הספר‪,‬‬ ‫להקדים‬ ‫ועוד מ ה שאמרתי‬
‫בודקים ומדקדקים עם‬ ‫הסוקרים ובוחנים‪,‬‬ ‫מהסופרים ומהמבקרים״ הנהרגים והקפדנים‪,‬‬
‫ובל שונות‬ ‫ה מ ח ב ר ב מ ר ת צדיקים — ״כ חוט ה שערה״ — הוא על ד ב ר ״יושר ה כ ת ב ״‪,‬‬
‫חול ״אורפוגרפיא״ ג‬

‫ואבאר ד ב רי‪:‬‬

‫רגילים הם• הסופרים הדייקנים להזהר מ ק בו ע אותיות מציינו ת הנקוד‪ ,‬או ״אותיות‬
‫מנוקדות״ ‪ ,‬כ מו למ של ‪ ,‬אין קובעים יו״ד חרוק״י אחר אות שרשית שהיא חרוקה לעצמה‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫ב מו ה מ לי ם‪:‬‬
‫הלל‪ ,‬חנן‪ ,‬פלל‪ ,‬וכדומה‪ ,‬ויזהרו‬ ‫הבאים מן רנן‪,‬‬ ‫ת חנ ה‪,‬‬ ‫תפל ח‪,‬‬ ‫תהלה‪,‬‬ ‫רנה‪,‬‬
‫מלכתוב רינה‪ ,‬תהילח‪ ,‬תחינה‪ ,‬תפיל ה ‪5‬‬

‫) ‪ r‬תגם מאפרי אינשי ‪. :‬סלה בסלע‪ ,‬שתיקותא בתרין' )םגילה‪ ,‬י׳ ח א׳( ‪- .‬‬ ‫‪8‬‬
‫*מכז‬ ‫מבוא‬ ‫פרק י״ג ״למיצפט ה ס פ ר״‪ ,‬סעיה ג׳‬ ‫מבוא‬

‫ולא ;‬ ‫עז‪ ,‬קדש‪,‬‬ ‫נחם‪,‬‬ ‫בקר‪ ,‬חקר‪ ,‬סשקלת‪,‬‬ ‫ונ‪,‬י בואיו חו לכי ת זהירים לכתוב ‪:‬‬
‫בוקר‪ ,‬חוקר‪ ,‬מ שקולת‪ ,‬נוהם‪ ,‬עוז‪ ,‬קוד ש;‬

‫‪,‬‬ ‫וכזה נם בוא״ו שרוקי; חפה‪ ,‬חקה‪ ,‬סכה‪ ,‬ולא חופה‪ ,‬חוקה‪ ,‬סו כ ה;‬

‫והנה אם כן‪ ,‬הי' מן הרין שאלך נם אני בדרך זו‪,‬סללו לנו סופרינו על יסודי דיני‬
‫כ תוספת אותיות — מנקדו ת‪,‬‬ ‫מכוונת מפור ש‬ ‫ה שפה ; אך הנ ה הספרות העתיקה שלנו‬
‫ובמו שהעתקנו ל מעל ה ; ו טע מ ם יז ה‪ ,‬כדי להקל על המעין והקורא‪ ,‬שלא ינזררו לפעמים‬
‫לקרוא בל א אל ה עבר במקום הוה ולהיפך‪ ,‬כמו למ של‪ ,‬שיוכל להבדיל בין המלים א מר‪,‬‬
‫הלך‪ ,‬זכר‪ ,‬שמר‪ ,‬המורים על הפעולה בהוה‪ ,‬ובין הפעלים אמר‪ ,‬הלך‪ ,‬זכר‪ ,‬שמר‪ ,‬הטורים‬
‫וכן להבריל בנקל בין אתי לאתי‪ ,‬בין באר לבאר‪ ,‬בין ספר לספר‪,‬‬ ‫על הפעולה בעבר ;‬
‫בין עקר לעקר‪ ,‬וכדומה הרבה מאוד מ ה שאפשר ל הט רד בז ה; ויותר מזה‪ ,‬בספרים שלא‬
‫באו מנוקדים‪ ,‬הלא ה מ ה בספרים מהספרות התלמודי ת ובכל המסתעף ממנ ה )‬

‫~ מ ט ל ילדותי‪ ,‬הרגלתי כספרות זאת‪. ,‬‬ ‫ואני‪ ,‬אשר מ שחרות שנותי‪ ,‬או יותר נכין‬
‫ברוחב‬ ‫למדתי אל דרכיה ואל מנהגיה‪ ,‬ותקעתי עצמי וה שתקעתי בעומק ט ע מ ה ורוחה‪,‬‬
‫מפני בי אכירם‬ ‫תמונ ת ה — ויותר מזה‪ ,‬גם לא אובה לסור מ כל אלה‪,‬‬ ‫סגנונה ובזוהר‬
‫בהם‬ ‫יאוקירם לטובים ולגוהים ולרצוים‪ ,‬וכולם אהובים‪ ,‬כולם חביבים‪ ,‬כולם קדולי ם לי‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫א תו ל ותפארתם ע לי;‬

‫ואף גם רואה אני לדרך זו ח שיבות גם מ צד אחר ‪ :‬מ צ ד תכלי ת ענין הדבר אשר‬
‫אז יוכל‬ ‫הקורא קורא והמעין מעין‪ ,‬יען כי אם תהי׳ על הקורא הקלות כ סדר הקריאה‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫כל אחד לפי ערכו ולפי השגתו ;‬ ‫את דעתו ורעיונו אל פנימיות הדברים‪,‬‬ ‫לפנות ביותר‬

‫ולא בן א ם יהי׳ דרוש להקדיש את עיונו וכח ה שגתי אל סדר קריאת המלה‪ ,‬אשר‬
‫יספיק‬ ‫ושוב לא‬ ‫בזה‪,‬‬ ‫רעיונו‬ ‫אז הוא מ ט ריד א ת‬ ‫בו כרוכה הוראתה‪ ,‬במו שבארנו‪,‬‬
‫‪ , 3‬ר‪,2,‬ןן אחף‬ ‫ועל ט ע מ ם העצור בתו‪^ 3‬‬ ‫שי הד ב רי ם‬ ‫על הרוח הפנימית‬ ‫לעמוד‬
‫■‬ ‫יתפוס שתי בונות כא ח ת ״ואי קיימא הא לא קיימא ה א ״‪ ,‬כגודןן‪.‬‬

‫׳ואין ראי׳ מכ ת בי הקודש הבאים חסרי או תיו ת‪ -‬מנו ק דו ת‪ ,‬מפני שהם‪ ,‬כ תבי הקוד ש‪,‬‬
‫באים ת מיד מנוקדים בדיוק במליהם בגוף הנקודות‪ ,‬וכבר הרגלנו ע מ ם לסדר ז ה; ואפילו‬
‫באלה שאיגם מנו ק ח ם — הנ ה מתוך ההרגל ל בד כעניניהם ובמ שך לשונם אנו קולעים‬
‫אל בטוי ה מל ה בתקונה בנ קוד ת ה הדרושה כאן במקו ם שאנו קוראים‪ ,‬ולא נ חליפה ב מלה‬
‫ומורות הוראה א חר ת כלל‪,‬‬ ‫הבנויה באותיות כאלה הבאות בנקודות אחרות במקום אחר‬
‫‪,‬‬ ‫הוראה שונה בעקרה וביסודה מאשר זו ש ב מלה שלפנינו ‪5‬‬

‫הנ ה בי כ ן‪ ,‬מעולם לא מעינו לקרוא ה מ לי ם‪:‬‬ ‫־‬

‫רשעים ש ב ר ת;‬ ‫שני‬ ‫תולע ת ש ג י ‪ ,‬כמו‬ ‫א(‬

 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מקדר‬ ‫‪654‬‬

‫שם ם^ ;‬ ‫מדבר‬ ‫מ ד ב ר ואיוב ‪ ,‬א׳( ‪ ,‬כ מו‬ ‫עוד זה‬ ‫ב(‬

‫ח׳( ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫מ ל י ם )איוב‬ ‫כ מו ומלב ם יוציאו‬ ‫ד׳(‬ ‫‪,‬‬ ‫מ ל י ם היו )יהושע‬ ‫בי‬ ‫ג(‬

‫ו מ ד י שב ה ב ש ב תו )י ש עי ה‪ ,‬ס״ג(; כמו פרם ו ם ד י ‪5‬‬ ‫‪n‬‬

‫ה ד ב ר י ם ‪ ,‬כ מו כאשר תע שינה ה ד ב ד י ם )פ׳ דברים( ־‪,‬‬ ‫אדה‬ ‫ה(‬

‫ר ו ח והצלה )אםר‪,‬ר ‪ ,‬ר׳( •‪,‬‬ ‫כ מו‬ ‫‪,‬‬ ‫ר ו ח פערה‬ ‫י(‬

‫מערכות אלהים ) איו ב‪ ,‬א׳( ‪5‬‬ ‫וחרף‬ ‫כמ ו‬ ‫וחרף‪,‬‬ ‫קיץ‬ ‫ז(‬

‫ר מ ה )ישעיה ‪ ,‬י״ר( י‬ ‫ר פ ה )פ׳ בשלח( ‪ ,‬כ מי ת ח תך יוצע‬ ‫ה( יוצאים ביד‬

‫כמו לא י ג ש א ת רעהו ‪:‬‬ ‫מ( ואל ה מז ב ח לא י ג ש ‪,‬‬

‫ה ל ב נ ה )י ש עי ה‪ ,‬כ ״ ד(‪,‬‬ ‫ה ל ב נ ה )פ׳ ויקר א(‪ ,‬כ מו וחפרה‬ ‫ואת כל‬ ‫י(‬

‫ו ע צ ם עיניו )י ש עי ה‪ ,‬ל׳'נ(;‬ ‫יא( ו ע צ ם לא ת שברו )פ׳ ב א (‪ ,‬כמו‬

‫כ ר ם זלות )תהלים ‪ ,‬י״ב( ;‬ ‫כ ר ם )פ׳ שופטים( ‪ ,‬כ מו‬ ‫יב( אשר נ ט ע‬

‫א׳ ( !‬ ‫ת פ ל ה לאלהים )איוב ‪,‬‬ ‫ת פ ל ה ‪ ,‬כמ ו ולא נתן‬ ‫ינ( שומע‬

‫נ ז ר ו אחור )ישעיה ‪ ,‬א׳( }‬ ‫נ ז ר ו )תהלים ‪ ,‬קל״ב( ‪ ,‬כ מו‬ ‫יד( ועליו יציץ‬

‫מו( פ ל ה כל אבירי )איכה ‪ ,‬א׳( ‪ ,‬כ מו יהללוך ם ל ה ‪5‬‬

‫והרבה כ הנ ה‪:‬‬
‫אפ שר כי י מצ א הקורא‬ ‫ה הו א‪,‬‬ ‫מענין חד ש ל ה קו ר א‪,‬‬ ‫םפרות‬ ‫במקרא‬ ‫ולא כן‬
‫ב ת מונ תן‬ ‫אם לא תהיינה המלים הדו מו ת‬ ‫אם לרנע ‪ ,‬אם ל שעה ‪,‬‬ ‫מכ שולים ועכובים ‪,‬‬
‫ה מובן‬ ‫ולפי‬ ‫ענינו‬ ‫לפי‬ ‫בכל מקום‬ ‫ב של מות הראויה ‪,‬‬ ‫מצוינות‬ ‫בהוראתן ‪,‬‬ ‫ושונות‬
‫םר^ראתו ב מ קו מו• —‬

‫והם‬ ‫רא שונה הם תמוהים מ או ד‪,‬‬ ‫אשר בה שקפה‬ ‫יתבארו דברים‬ ‫ועפ״י כל זה‬
‫ב בי ת יופף לטור חושן ה מ ש פ ט ב ת ה ל ת פימן מ״ג )לענין כ תי ב ת זמן ב שטרות( כ ת ב בזו‬
‫דכ שרה ‪,‬‬ ‫דכ תוב ה שטעה הפופר וכתב אלפים ודלנ א רבע ה ‪,‬‬ ‫״כ ת ב המרדכי ‪,‬‬ ‫הלשון ‪:‬‬
‫יודד״ך ע כ ״ ל ‪.‬‬ ‫דליכ א ל מי מ רי ד מ עו ט אלפים שני ם‪ ,‬מדל א כ ת ב א ל פ י י ם‬

‫״אלפים"‬ ‫בא ה ה מ ל ה‬ ‫המקרא‬ ‫שהרי בבל‬ ‫מופלאים ותמוהים ‪,‬‬ ‫במו‬ ‫והדברים‬
‫ביהו שע )ז׳‬ ‫א ח ד ‪ ,‬ראה למ של בפ׳ מפעי )ל״ה ה׳ ( ‪,‬‬ ‫א ל פ י ם ביו״ד‬ ‫שני‬ ‫שבמובן‬
‫נ׳( ‪ ,‬ב מלכי ם א׳ )ז׳ כ״ו( ‪ ,‬בדניאל )ח׳ י״ד( ‪ ,‬ועוד■>‬
‫אבל‬ ‫ב ק רי א ת ם‪,‬‬ ‫הרבה‬ ‫הקודש שהרנלנו‬ ‫מ כ ת בי‬ ‫אך לפי ש ב א רנו‪ ,‬אין ראי׳‬
‫א ל פ י י ם ב שני יודי״ן ‪,‬‬ ‫וכותבים‬ ‫כותבים בציון יותר מבורר ‪,‬‬ ‫בכ תבי ם של בני אדם‬
‫אלפים‬ ‫וכיון ל מפ פ ר ארבע ת‬ ‫מוכח שלא כיון ל מפ פ ר זה ‪,‬‬ ‫הפופר שלא כ ת ב כן ‪,‬‬ ‫וזה‬

‫‪.‬‬ ‫ודלג ״ א ר ב ע ה"‪— .‬‬

‫^צכח‬ ‫מ בו א‬ ‫פרק י״ג ״למ*ספט ה ס פ ר ‪ /‬סעיף ג׳‬ ‫מ ב ו א‬

‫ולבד כל ז ה‪ ,‬ל ד ע ת ‪ /‬אין ה ש מ ט ת אותיות מנקדות חלכה טוחלט ת^ כי סצינו גם‬

‫שו ב ב‪,‬‬ ‫מי שו ר‪ ,‬פי ח‪ ,‬פי מ ה‪ ,‬פינ ה‪ ,‬שו ב‪,‬‬ ‫מיץ‪,‬‬ ‫ג מ ק ר א הר ב ה מלים מלאות מ א ל ה‪:‬‬
‫■שוט‪ ,‬והרבה מ או ד;‬

‫יחסר‬ ‫כי לפני שי״ן ימני‬ ‫ולא נכון מ ה שכתב בס׳ תלמוד לשון עברי )§ ז׳( ‪,‬‬
‫יו שב‪,‬‬ ‫ויו ש ט‪,‬ויו ש ע‪,‬‬ ‫שהרי מ ציגו‪ :‬הו שי ע ה‪,‬‬ ‫ואין זה א מ ת‪,‬‬ ‫■תמיד הוא״ו ההול מ״י ‪,‬‬
‫■יושר‪ ,‬כו ש ל‪ ,‬מו ש עו ת‪ ,‬נו ש ע‪ ,‬שו שנ ה‪ ,‬והרבה מ או ד‪— .‬‬

‫ברוח הסופר‬ ‫אותיות — מנקרות(‬ ‫מנהג זה )מקביעות ומ ה שמ ט ת‬ ‫והרבה תלוי‬

‫נתונים אמונים רק אל יפוי הפנים‬ ‫שכל לבו ונפשו‬ ‫^ ססג מ ת נפ שו בספרו ‪ :‬יש סופר ‪,‬‬
‫סגנון‬ ‫ולסלסל את‬ ‫ל שכלל‬ ‫כשרונו‬ ‫ובכח‬ ‫ומ שתדל בכל הרגשתו‬ ‫)הסגנון( ה ח צוני‪,‬‬
‫)בנקוד(‬ ‫המלא‬ ‫למלא‬ ‫ובכללו נ ם פר ט ז ה‪,‬‬ ‫יושר ה כ תי ב ה‪,‬‬ ‫וגם‬ ‫הלשון ו ה מ לי צ ה‪,‬‬
‫ההסר ;‬ ‫■‪-‬ולחסר‬

‫לבארם ולפרשם ‪ ,‬לכונן ענינם‬ ‫ויש סופר שנושא א ת נפשו אל פנימיות הדברים ‪,‬‬
‫■ולהבין מצפונם ‪ — ,‬ההוא איננו עו מד ואיננו דורש אל תפנוקים כאלה ‪— .‬‬

‫ואשר לא‬ ‫‪ ,‬חו ק ת או מ שטר הכתב״ ‪,‬‬ ‫שאנו עומרים בו ‪,‬‬ ‫ועוד א ה ת אעיר בענין‬
‫‪.‬׳ראיתי מי שיעורר על זה ‪.‬‬

‫■‬ ‫‪,‬‬ ‫■‬ ‫ענינו ‪:‬‬ ‫ו!ה‬ ‫׳‬

‫בבל שפות העמים נוהנים הסופרים והעם ‪ ,‬אשר אם לא יספיק להם מקום בגליון‬
‫קובעים מ ח צי ת המלה בסוף שורה‬ ‫כל ה מ ל ה הדרושה לב א שם ‪,‬‬ ‫‪-‬בסוף השורה לקבוע‬
‫•‬ ‫^‬
‫זו ‪ ,‬ו מחצי תה ה שניה ב ת ה ל ת השורה הבאה ‪ ,‬וקובעים כסוף ה מ ח צי ת הראשונה שני קוים‬
‫ודבר זה חזון‬ ‫ב ת ח ל ת ה שורה ה ב א ה;‬ ‫ה מ ל ה יבא‬ ‫קצרים לרוחב ) = ( ל או ת‪ ,‬שהמשך‬
‫‪ .‬נפרץ הוא בבל דף ובכל ע מוד מספרי הע מי ם ‪ ,‬מכל אומה ולשון ;‬

‫המלה ‪,‬ברא שית״‬ ‫אבל ב שפתנו לא ראיתי מנ הג זה ‪ ,‬לא ראיתי שיכתבו ‪ ,‬למ של ‪,‬‬
‫ויותר מז ה‪,‬‬ ‫ו״שית״ ב ת ח ל ת השורה ה שני ה;‬ ‫‪,‬בר א״ — בסוף ה שו ר ה‪,‬‬ ‫ב שתי שו רו ת‪:‬‬
‫במקרים כאלה כשדחוק המקום לכלכל‬ ‫‪.‬בספרות המקראות והתלמודית ‪ ,‬וחזון נפרץ הוא‬
‫שטרי גיטין וכתובות‬ ‫ה מל ה הדרו שה לבא בסוף ה שורה )בספרי תורה ‪ ,‬תפילין ומוווות ‪,‬‬
‫וכן‬ ‫בדוחק עפ״י צמצום מ ד ת ה או תיו ת;‬ ‫לקבוע המלה‬ ‫הסופרים‬ ‫וכדומה( מ שתדלים‬
‫לב א בערכה ‪,‬‬ ‫יותר מופנה לקביעות המלה הדרו שה‬ ‫אם המקום בסוף ה שורה‬ ‫■להיפך ‪,‬‬
‫מאריבים את ה מ ל ה עפ״י מ ד ת צורת ה או תיו ת‪ ,‬באורך ק צ ת‪ ,‬כי דו ע;‬

‫ואין‬ ‫אין מח שבה‬ ‫ואין ד ב רי ם‪,‬‬ ‫שורות אין אוסר‬ ‫חלוק ה מ ל ה ב שתי‬ ‫אבל על‬
‫צזרהור בז ה‪ ,‬כ מו שזה מן הנ מנ עו ת;‬
 ‫ברוך‬ ‫)ז‪:‬רו‪:‬ותי(‬ ‫ממ ור‬ ‫‪656‬‬

‫בו‪,‬‬ ‫יחזיקו‬ ‫לא‬ ‫ועל כן‬ ‫מנ הג ז ה‪,‬‬ ‫המבול‬ ‫לא‬ ‫ע פ תגו‬ ‫כי‬ ‫מ ז ה‪,‬‬ ‫ונראה‬
‫וצריך ט ע ם;‬
‫תהזיק ב ו ‪ ,‬אך ג מ‬ ‫ולא‬ ‫אותו‬ ‫תסבול‬ ‫שלא‬ ‫רק‬ ‫מצ א תי ‪ ,‬כי לא‬ ‫ויותר מזה‬
‫ה ת נ ג ד לזה בהיוב ‪ ,‬וכמו מודיעה מפורש מהאתר‪ .‬על זה !‬

‫אם מלת‬ ‫פסחים )קי״ז א׳( ‪ , , ,‬שהקרו שם ‪,‬‬ ‫מ תל מוד מס׳‬ ‫מ ת ב אר‬ ‫הנה כי כן‬
‫שראו לאיזה סופרים‬ ‫ופשטו מזה ‪,‬‬ ‫‪,‬הללויד‪.‬״ היא מ ל ה א ח ת או שתי מלים ) הללו‪-‬י ה( ‪,‬‬
‫ש שתי‬ ‫ומתבאר ‪,‬‬ ‫ה שיטה ושם ‪,‬יד‪.‬״ ב ת ה ל ת השיטה‪) .‬השניה( ;‬ ‫‪,‬ד‪.‬ללו״ בסוף‬ ‫שקבעו‬
‫ע״ ב‪:‬‬ ‫ה ן‪,‬‬ ‫תיבות‬

‫הלא ל א‬ ‫ה תי בו ת להלקן ל שתי שו רו ת‪,‬‬ ‫ו ד ג ה‪ ,‬אם הי׳ האפשרות וד‪,‬מנד‪.‬ג בכל‬

‫הי׳ כל ראי׳ מ מנ הג הסופרים ב מ ל ת הללוי ה! '‬

‫וכן ב מ ס׳ חולין )ס״ה א׳( הקרו אם שם העוף ״ב ת היענה״ )בפ׳ שמיני(‪ ,‬הוא שם‬
‫שהכופרים כו ת בי ם זה ב שתי תי בו ת‬ ‫שמצינו‬ ‫כי אחרי‬ ‫אחד או שני ש מו ת‪ ,‬ו פ ש טו‪,‬‬
‫כ ת מונ ת שתי תיבות( שמע מינ ה‬ ‫שמרחיקים ה מל ה ״היענה״ מן ה מ ל ה ״בת״ ‪,‬‬ ‫)כלומר ‪,‬‬
‫ששני שמות הם?‬

‫שכותבים ״כדר —‬ ‫״כדרלעומר״‬ ‫שעושים כן ב שם‬ ‫וד‪.‬א מצינו‬ ‫ופריך על ז ה‪,‬‬

‫ובכל זאת ברור הוא ששם א חד הוא ? ומ שני ; כי ב שם ״כדרלעומר״ אעפ״י‬ ‫לעומר״ ‪,‬‬
‫מפסקי לי׳ ב שתי שורות ‪ ,‬מ ה שאין כן ב שם ״ ב ת היענה״‬ ‫דמפ סקי ב ש תי תיבות אך לא‬
‫כותבים ״בת״ בסוף שורה ו״היענד‪ ".‬ב ת ח ל ת ה שורה השניד‪;.‬‬

‫הלא מן‬ ‫בהלוק ל שתי שורו ת‪,‬‬ ‫הי׳ באפ שר בכלל לקבוע מ ל ה אתת‬ ‫והגד‪ .‬אם‬
‫אהרי שאפשר‬ ‫ב שתי שורות אין כל ראי׳ ש שנ^ שמות הם ‪,‬‬ ‫קביעות שם ״ ב ת היענה״‬
‫ה מונ ה כזו בכל מ ל ה‪.‬‬

‫שפ תנו‬ ‫ל מ ה ב א מ ת הרחיקד‪.‬‬ ‫ה ד ב ר‪,‬‬ ‫טעם‬ ‫ואמנם עדיין לא ע מד תי על עיקר‬

‫מנהג זה ‪ ,‬ואין ספק כי יש ט ע ם בדבר זה ואנחנו לא נ ד ע ‪.‬‬

‫אלקים וכו׳(‬ ‫לחלק גם א ת שמות הקודש )הוי״ה ‪,‬‬ ‫שלא ירגילו‬ ‫ואולי הוא כדי‬
‫בשתי שו רו ת‪ ,‬שאין זד‪ .‬מדרך הכבוד ו הנ מו ם‪ ,‬ולכן עשו סיג בהלשון ב כ ל ל•‬

‫■‬ ‫ו צ״ ע‪— .‬‬

‫^‪ 2‬כ ט‬ ‫מבו א‬ ‫״אחד ושנים״ ‪ ,‬סדף א׳‬ ‫פרק‬ ‫מבוא‬

‫פרק מ־‬
‫‪.‬אחד ושנים״‬
‫)תכן עניני ה‪6‬רק(‬
‫סעיף‬
‫על מחבר ססר איוב‪ ,‬מנקורת ההעקסה מסנני) לעוני‪ ,‬בה ‪ r‬תוו^ עם סגנון הלעון במורת‬ ‫א(‬
‫עור■‬ ‫בהער!‪ /‬כאור אגדה כמס׳ מגילה )י״ג א׳( ‪- ,‬‬ ‫דוגמאות רבות לזה ‪— .‬‬ ‫משה ‪— .‬‬
‫״ני לחמנו‬ ‫עוד הערה‪ ,‬כאור הלשון נ ס׳ שלח‬ ‫כהערה‪ ,‬כאור הלנה אתת בדקדוק ‪— .‬‬
‫הם סר »ל‪ - . • 0‬עוד הערה‪ ,‬כאור שם ‪.‬נער• בתורו‪ /‬המשות!* לזכר ו ל נ ק ב ה‪ .‬־ ‪ -‬עיר‬
‫בהערה^ באור כתלמוד מם׳ כתוגות )מ״ד ב׳(‪ ,‬כל מקום שנאמר נערה אסילו קטנה במשמע‪,‬‬
‫הזול מקרקעות‬ ‫עוד העדי‪ /‬על ערך‬ ‫לעולת נקבה ו כו׳‪- .‬‬ ‫ובמס׳ ע*ז )נ״ד כ׳( מניין‬
‫על השתיות הלשונות בספרי שה׳ש ומשלי‪ ,‬ודוגמאות מזה ‪— .‬‬ ‫בים• קדם וכזמן חז״ל ‪— ,‬‬
‫לזמן שעכורם של ישראל נמצרינ‪ /‬ויהושה לספר איוב‪,‬‬ ‫לענין אגרת אחת כמ״ר המתיחשת‬
‫ומססר מאור עינים ‪— .‬‬

‫א‪.‬‬

‫למעלה בפרק הקודם )בהערה להסעיף השני( הבטחתי להקדיש מאמר לברור‬ ‫■‬
‫הדבר המקובל אצלנו‪ ,‬כי ספר איוב נכתב ע״י משה רבינו ; ואקיים הבטחתי ‪:‬‬
‫הנה בתלמוד מס׳ ב״ב )י״ד ב׳( אמרו‪ :‬משה כתב ספרו)ספר התורה( וספר איוב‪,‬‬
‫ושם )מ״ו א׳( הביאו ברייתא זו והוסיפו עליה בזו הלשון ‪ :‬מסייע לי׳ לרבי לוי בר לח‪3‬ןא^‬
‫דאסר‪ ,‬איוב בימי משה הי׳ ‪ ,‬דכתיב באיוב )י״ט( מי יתן א פ ו ויכתבח מלי‪ ,‬וכתיב‬
‫ההם במשה )פ׳ השא( ובמה יודע •אפוא־‪ ,‬והקשו על זה בגסרא קושיות שונות‬
‫■ “■ ׳‬ ‫•‬ ‫ותרצו אותם‪5‬‬
‫ושוב באו בענין זה )בענין זמנו של איוב( דעות שונות; רבא אמר‪ ,‬איוב בימי‬
‫רבי אלעזר אומר‪,‬‬ ‫מרגלים הי׳ן רבי יוחנן ורבי אליעזר אומרים‪ ,‬מעולי גולה הי‪/‬‬

‫‪42‬‬

‫‪L‬‬
 ‫ברוך‬ ‫)זברונותי(‬ ‫מר‪,‬ור‬ ‫‪658‬‬

‫בימי שפוט השופטים הי׳ ; רבי יהושע ב; קרחה אוסר‪ ,‬בימי אהשורש הי׳ *( ־‪ ,‬ועוד‬
‫^‬ ‫דעות שונות בזה‪ ,‬וכל אחד מביא סמוכים לרעהו מפסוקים שונים;‬
‫והנה מה שקשה לי מאוד בענין זה‪ ,‬כי אחרי אשר חכם אחד‪ ,‬רבי לוי בר להמא‪,‬‬
‫נגע בהסבר הדבר‪ ,‬שמשה כתב ספר איוב‪ ,‬עפ״י שיוי הלשונות אשר בתורת משח‬
‫ובספר איוב‪ ,‬והעיר וסמך זה על מלה אחת ‪ ,‬א פ ו א ״ שבאו בזה ובזה‪ ,‬כמו שהעתקנו‬

‫בנמרא משרש טעמו‪ ,‬משום דבתיב באיוב )ם'ב( ול״א נ ם ‪ 1‬א נשים יפות כבנות איוב כנ ^‬ ‫א(‬
‫ונראה בונת הדברים‬ ‫‪fi'y‬‬ ‫אחשורש‪,‬‬ ‫‪hv‬‬ ‫הארץ‪ ,‬איזהו דור שנתבקשו בו נשים ישות זה דורו‬
‫הפרשה‪ ,‬שמע טינה שהדבר כע‪ 5‬םו‪,‬‬ ‫דסדסיפר כא; הכתוב דבר זו‪ /‬שאינו צריך כלל לעני;‬
‫•ופי הנשיג‪ /‬הי׳ כאותו הזם; עני; ’ חשוב לענות ב ‪ /‬ועל כן נקבע הדבר בספר‪ ,‬ואיזהו דור‬
‫שהי׳ עני; זה חשוב ונכבד עד שנתבקש בבל הארץ ‪ -‬זה דורו של אחשורש‪- .‬‬
‫והנה במגילה )י׳ג א׳( דריש זה ה חנו‪ /‬רבי יהושע נ; קרחה‪ ,‬דאסתר ירקרקת היתה‬
‫הסד משוך עליה‪ ,‬ופירש״י ‪ :‬ירקרקת כד‪,‬דםו‪/‬‬ ‫)כלומר‪ ,‬לא היתד‪ .‬יפה כלל( אלא שחוט של‬
‫כשסד‪ .‬השני‪ ,‬ויהי אום; את הדסה ‪:‬‬
‫ולא נתבאר כלל מה דחקו לד‪,‬רורש‪ ,‬רבי יהושע כן 'קרחה‪ ,‬להוציא מפשטות הלשון‬
‫והעני; שהיתה אסתר ‪,‬י פ ת תואר וטובת מראה' ז‬
‫אכל קרוב לומר‪ ,‬דהוא לשיטתו כאן‪ ,‬דאיוב בימי אחשורש הי'‪ ,‬ובאיוב כתיב‪ ,‬ולא‬ ‫‪.‬‬
‫נמצא נשים יפות נבנו ת איוב בכל הארץ‪ ,‬אם כן‪ ,‬כשחפשו אחר נשים יפות הי׳ להם לקחת‬ ‫‪.‬‬
‫את בנות איוב‪ ,‬שלא נמצאו כמוהן ליופי‪ ,‬ולכן צריך לומר‪ ,‬דאסתר לוקחה לא מפני שהיתה‬
‫לוית חן ‪- .‬‬ ‫‪rh‬‬ ‫י פו‪ /‬אך מפני שחום של חסד הי׳ משוך עליו‪ /‬וזה הוסין*‬

‫נ מ צ א תחת‬ ‫ולא‬ ‫ומדי זכרי את הפםוק ולא נמצא נשים יפור‪ /‬אעיר על הלשון‬
‫ב ש׳א )י׳ כ׳( נמצאו‬ ‫לכאורה‪ ,‬וכמו‬ ‫להיות‬ ‫רבים‪ ,‬נ מו שדרוש‬ ‫נ מ צ א ו ‪ ,‬בלשון‬ ‫ולא‬
‫נמצאו דבריך‪ ,‬ועוד נהנה ;‬ ‫ם־ז(‬ ‫האתונות‪ ,‬ובירמיה )ט״ו‬

‫ז כ ר ‪ ,‬אן*‬ ‫ביחיד‬ ‫ואמנם נוכחתי‪ ,‬ני בהקדם הפעל להשם יבא על הרוב הנשוא‬ ‫‪.‬‬
‫כי הנושא נקבר‪ .‬או רכים ן כמו ז‬
‫רעה צאן עבדיך‪ - ,‬תחת רעי ;‬ ‫בפ׳ וינ שז‬ ‫א(‬
‫ותלה ארץ מצרים וארץ כנען ‪ -‬תחת ותלאינה‬ ‫ב(‬
‫ויבא משה ואד‪,‬רן‪ —,‬תחת ויבאו ;‬ ‫שטות ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ג(‬
‫ויהי ידיו אמונה — תחת ותהיינה ‪:‬‬ ‫בס״פ ב שלח‪:‬‬ ‫י(‬
‫והובא את בדיו — תחת והובאו ;‬ ‫נפ׳ תרומה ‪:‬‬ ‫ה(‬
‫ויד‪.‬י אנשים אשר היו טמאים— החת ויהיו ן‬ ‫‪ .‬בהעלר‪,‬ך‪:‬‬ ‫ז(‬
‫וימת ער ואונן — תחת ו■ מותו >‬ ‫‪ .‬פנ ח ס‪:‬‬ ‫ז(‬
‫ני יהיה נערה בחולה ‪ -‬תחת כי תר‪,‬יה ;‬ ‫‪ .‬תצא ‪:‬‬ ‫ח(‬
 ‫מבוא‬ ‫פיק י״ד ״אחד וענים״ ‪ ,‬םעין‪ £‬א׳‬ ‫מבוא‬

‫למעלה‪ ,‬ואשר על זה הקשו בגמרא ‪ :‬ואימא בימי יצחק‪ ,‬דכתיב בי׳ ג״כ לשון זו‪ ,‬םי‬
‫א פ ו א הוא הצד ציד )פ׳ תולדות(? ואימא בימי יעקב‪ ,‬דבתיב בי'‪ ,‬אס כן אס ה‬
‫י‬ ‫זאת עשו)פ׳ מקץ(‪ ,‬והשתדלו בגמרא ליישב זה;‬
‫בעוד אשר על האמת גמצאו כ מ ה ו כ מ ה גיבים ומבטאים‪ ,‬לשוגות ומליצות‪,‬‬

‫ובאה ;‬ ‫‪ -‬החת‬ ‫רעה‬ ‫ע לי ך‬ ‫ובא‬ ‫) ם־ג( ‪1‬‬ ‫י ע עי ה‬ ‫‪(0‬‬

‫) ע׳ ר ד ״ ק( ‪I‬‬ ‫‪ -‬ת ח ת הו ק פו‬ ‫ד ב רי י הונ ד ב‬ ‫את‬ ‫הו ק ס‬ ‫)ל ״ ה( ‪:‬‬ ‫י ר מי ה‬ ‫י(‬

‫ו הי ת ה ‪i‬‬ ‫‪ -‬תחת‬ ‫רבה‬ ‫) ם ־ו( ‪ :‬ו הי ה ה ד ג ה‬ ‫י חז ק א ל‬ ‫• א(‬

‫ק צ ס ו ׳‪,‬‬ ‫‪ -‬תחת‬ ‫ותר ש‬ ‫בג תן‬ ‫ק צןז‬ ‫) ב׳( ‪:‬‬ ‫אסתר‬ ‫יב(‬

‫וזו הלכה מקובלת כדקדוק‪ ,‬אף כי כעקרה יוצאת מכללה! וכמו הלכה קרובה לזו‪,‬‬
‫שהסעל הבא סמוך לשני שמות יתיחש כיחוד אל השם הראשון הסמוך לו‪ ,‬אעס״י שלהשם‬
‫ותדכר מרים ואהרן — תחת‬ ‫הזה יצורף עוד שם ממי; אחד הדורש סעל מיוחד למינהו‪ ,‬כמו‬
‫ת ר ו ש ך וגו׳ )ש׳ ראה(‪ ,‬אעס״י דתירש‬ ‫מעשר דגנך‬ ‫לפגי ה׳ אלהיך‬ ‫ואכלת‬ ‫וידברו !‬
‫וכן ‪I‬‬ ‫כיומא )ע־־ו א׳( שדייקו מזה דשתיה בכלל אכילה( !‬ ‫הוא )ועיין‬ ‫)יין( ב ש ת י ה‬
‫ותכתוב אסתר המלבה ומרדכי— תחת ויכתבו‪ ,‬ועוד כהנה •‬

‫על דרך אחד מהם‪ ,‬ועל‬ ‫וכן בשם הנסמך לשם זכר ונקבה‪ ,‬יחיד ורבים‪ ,‬יבא השעל‬
‫על שם ‪.‬קול*(‪.‬‬ ‫צ י ע ק )כי מוסב‬ ‫קול ד מי אחיך צו ע קי ם ‪ -‬ת ח ת‬ ‫הרוב ע ל הסמוך לוו‬
‫ב א )כנ״ל( ‪ i‬קול נגידים נחבאו )איוב‪ ,‬כ״ט( ‪-‬‬ ‫קול שמועה הנה באה )ירמיו‪ /‬י׳{ ‪ -‬תח ת‬
‫‪.‬‬ ‫כהנה ‪.‬‬ ‫תהיה )ש׳ תזריע( — תחת כי י ה י ה ; והרבה‬ ‫נג ע צרעת כי‬ ‫נתכ א;‬ ‫תחת‬

‫וכסהו‪,‬‬ ‫ובפרשת אחרי כ תי ב‪ :‬ואיש אשר יצוד ציד חיוז ייי עוף ושפך את דמו‬
‫ומאי ח ד ת ד שייי לי׳ הלשון ושסך וגו׳ אעוף — שדיי׳‬ ‫ואמרו על זה כמם׳ חולין ) כ׳ז כ׳( ‪1‬‬
‫אחיה‪ ,‬ומ שני‪ ,‬מסתברא‪ ,‬משום דסליק מיני׳‪ ,‬כלומר‪ ,‬דהשם עוף סמוך להפעל וששך‪ ,‬ווה הוא‬
‫כמו ש כ ת כנו‪.‬‬
‫בלשון יחיד גם אחר השם שבלשון רבים‪,‬‬ ‫ואמנם לפעמים בא השעל‬
‫כמו ‪I‬‬
‫א( בנות צעדה עלי שור )ש׳ ויחי( ‪ -‬תחת צ ע ד ו !‬
‫יהיו‪I‬‬ ‫ב( האשה וילדיה תהיה לאדוניה )ש׳ טששטים( — תחת‬
‫י ח לש ו ‪I‬‬ ‫ג( והאלילים כליל יחלוף )ישעיה ב׳( ‪ -‬תחת‬
‫ד( זנות ויין ותירש יקח לב )הושע‪ ,‬ד׳( — תחת ‪.‬י ק ח ו ;‬
‫ת ער ג נ ה!‬ ‫תערג )יואל‪ ,‬א׳( ‪ -‬תחת‬ ‫ה( בהמות שרה‬
‫בנתה ביתה )משלי‪ ,‬י*ד( ‪ -‬תחת ב נ ו ביתן ‪I‬‬ ‫ו( חכמו ת נשים‬
‫ישמחו!‬ ‫שטן וקטורת •שטח לב )שם‪ ,‬כ‪-‬ז( ‪ -‬תחת‬ ‫ז(‬
‫נתונים‪.‬‬ ‫ח( החכמה והמדע נתון לך )דהי״ב א׳( ‪ -‬תחת‬
‫ומעם השגוים האלה הוא לשי הפעולה בכל אחת מהן ‪— .‬‬
 ‫בר וך‬ ‫מכרונותי(‬ ‫מר! ו ר‬ ‫‪660‬‬

‫פתגמים ומאסרים‪ ,‬קצרים וארוכים‪ ,‬אשר באו אך ורק בש נ י ה ס פ ר י ס האלו‪/‬‬

‫בתורת משה ובספר איוב‪ ,‬וזולתם אק ס פ ר מספרי הקודש שבאו בו כאלה‪ ,‬ובמו‬
‫שנפרש בסמוך‪J‬‬
‫ודבר ‪T‬וע הוא‪ ,‬כי ספרי הקודש שונים זה מזה בסגנונם ובתכונת לשונם ומליצתם‪,‬‬
‫כי כמו ‪,‬ששני נביאים אין מתנבאים בסעון אחר* )סנהדרין‪ ,‬פ״ט א׳(‪ ,‬כך אין שגי‬
‫סופרים כותבים במערכת לשון אחת‪ ,‬ומכש״כ נביא וסופר כאחד! וזה מראה לרעי‪/‬‬
‫בי ספרי הנביאים לא נכתבו ע״י סופר אחד‪.‬‬
‫‪4‬‬ ‫‪.‬‬
‫ויותר מזה נראה בתורת משה סגנון מיוחד מניבים וממבטאים שלא נמצאו בכל‬
‫ספרי הנביאים והכתובים‪ ,‬כמו ״ויאסף אל עמיו״ )פ׳ ויחי( ‪, j‬עין הארץ״)פ׳ בא‪ ,‬י׳ ה׳( ;‬
‫‪,‬סר צלם' )פ׳ שלח‪ ,‬י״ד ט׳( ״(‪ 5‬וגם אי; בה חלוק בין שמות נער וגערה ששניהם‬
‫באים חסר ה׳ )ראה בפרשיות חיי‪ ,‬וישלח ום׳ תצא(; וכן אין בה חלוק בק ״תא״‬
‫ל‪,‬היאי ששניהם באים בוא״ו\(‪5‬‬

‫פליצה ‪ ,‬זו כתוכה כפרשת מרגלים פטאפר יהושע וכלב‪ rn’a ,‬אל כני העג!‪ /‬לפרות מה‬ ‫א(‬
‫שהפליגו המרגלים כגכורתם ‪ :‬והטשך לשון זו ‪ :‬״אל תיראו את עם הארץ כי לחפט הם‪.‬‬
‫סר גלם מעליהם וה' אתנו' ‪ , .‬והנה מליגה זו גריכה כאור״ מה כונת וענין הפליגה ״כי‬
‫לחמנו הם סר גלם'}‬
‫ויתכן לומר״ כ• נאה המליגה על דרך כשל והסכר עפ׳י המבואר כפרשת בשלח‬
‫כענין תכונת הטן שירד לישראל כמדכר ״וחם השמש ונפם'״ ומתבאר במדרשים״ דכל זמן‬
‫•‬ ‫שהי׳ הצל פרוש עליו הי׳ קיים‪ ,‬וכאשר חלף וזרח השטש—‪1‬נ»ם‪.‬‬
‫וזהו שהמליגו יהושע וכלב על בני הענק‪ ,‬כי דומים הם ל ל ח ט נ‪1‬״ כלומר״ להטן‬
‫שהוא לחמנו כעת״ בעת שסר גלו‪ .‬והוא נטוס ונסוג״ וכן הם סר גלם‪ ,‬ונמוגו ונטוםו״ ולנן—‬
‫אל תיראו וה׳ אתנו;‬
‫ובזה ניחא מה שזולת כאן לא ראה מליגוז זו )סר גלם וגו׳( בכל המקרא מפני‬
‫שמשל זה יובן רק לדור המדבר שראו וידעו בתכונת הטן״ ויהי לוע הטשל קרוב‬
‫ללבם ולהרגשתם !‬
‫ובתכונת מליגה זו נשתטשו התרים ששלח יהושע״ ואמרו‪ 1‬״כי נ ם ו ג ו כל יושבי‬
‫הארץ מפנינו' )יהושע‪ ,‬ב'( ‪- .‬‬
‫יתכן להסביר גיון שני הדברים האלה )מה ששם נערה בא חסר ה׳‪ ,‬וטח שמלת ההוראה‬ ‫ב(‬
‫לנפתרח נקבה ״היא' באה בואת )הוא( ‪ -‬כפני שבראשונה הי׳ השם ״נער' משותף לזכר‬
‫ודנקכה״ וכמו בשפת הסלאווים ‪ ^ hth ,dziecko‬ובגרמנית ‪ ,kind‬שהוראתם ״ולד״‪ ,‬״עולל'‬
‫)ועיין בסמוך בפנים‪ ,‬שמשפט לשון זו נמצא גם בספר איוב( ן וכן המלה ״הוא' עקרת‬
‫בינוני פעול מ; ה ו וע כטו ה י ה‪ ,‬שלא בהבדל הטין ; ורק ' בהמשך הזמנים נצטיינו‬
‫י‬ ‫‪.‬השמות לזכר לבדו )נער( ולנקבה לברה )נערד^ הוא— היא;‬
‫^לא‬ ‫מבוא‬ ‫ושנים‪/‬סעלף א׳‬ ‫■ פרק_י״ד ‪,‬אחד‬ ‫מבוא‬

‫והנה עם כל ציונה זה‪ ,‬מכוון בכל זאת לשונה בכטד‪ .‬מבטאים ומליצות ופתנםים‬
‫ע ם ז ו ל ת ו !‪1‬‬ ‫ולא‬ ‫ורק עמ ו‬ ‫ומאמרים עם ספר א י ו ב ‪,‬‬
‫והרי אין לך ראי׳ נאמנה ומברחת יותר מזו להרעה‪ ,‬ששני אלה הספרים נכתבו‬
‫סופר אחד ‪I‬‬ ‫בידי‬
‫ואחשב בזה את הלשונות האלה על הסדר בספר איוב‪ ,‬וארשום אותם למקומותיהם‬
‫נם בתורת משה‪:‬‬

‫בא כנוי למלאכים בשם ‪,‬בני אלהים״ ‪ ,‬וכזה מציגו רק בתורת‬ ‫א( פרשה א׳ פסוק ו׳‬
‫משה )פ׳ בראשית(•‪,‬‬
‫‪,‬שמץ דבר נשמע בו״ ‪ ,‬ובתורה )פ׳ תשא( כתיב לשמצה‬ ‫‪ .‬י״ד‬ ‫ב( ״ כ״ו‬
‫בקמיהם ; וזולת אלה המקומות אין זכר למלה זו בכל המקרא ;‬
‫ובתורה )ם׳ משפטים( ונתן בפלילים‬ ‫״ ‪,‬‬ ‫קורא לשופטים ‪,‬פלילים‬ ‫ג( « ל״א « י״א‬
‫וכן )פ׳ ברכה( ואויבינו פלילים ; ואין חבר לשם זה בכל‬

‫ועפ־•• זה אסשר לפרש ברות )ד׳ כ״א( שנהזירתה את דברי בועז שאסר לה ‪.‬חלקטי‬
‫נ ע ר ו ת י ' אמרה היא משמו )בהרצאתה את דבריו לפני נעם'( נטו שאסר ‪,‬תלקטי‬ ‫עם‬
‫ימי קרם שהי׳ שם זה‬ ‫נ סנהג‬ ‫מפני שהיתה רגילה‬ ‫ה נ ע ר י ם ' ‪ • ,‬והשנוי הזה בא‬ ‫עם‬
‫)וחז׳ל בם״ר דרשו שנוי לשונה זו(‪.‬‬ ‫)נער‪ ,‬נערים( כולי שני הסינים כמבואר‪.‬‬

‫דכרי חז׳ל במס׳ כתובות )ם'ד כ׳(; כל מקום‬ ‫ומה סוב ויפה יתבארו ע פ׳י זה‬
‫שנאמר בתורה נער )כלומר‪ ,‬בכנוי לנקבה‪ ,‬וחסר ״'( אפילו קסנה כמשטע‪ ,‬ולא נתבאר איך‬
‫זה משמע כן‪:‬‬
‫גס‬ ‫ממילא‬ ‫כן‪,‬‬ ‫״עולל״‪ .‬אם‬ ‫שם זה במקום ״ולי״‪/‬‬ ‫בא‬ ‫המתבאר‪,‬‬ ‫לפי‬ ‫אך‬
‫קטנה במשמע ‪,‬‬

‫וגם מצינו כשמות‪ ,‬אשר שם המין יכיל זכר זנקבה‪ ,‬ובכל זאת‪ ,‬כשבא בכתוב יבא‬
‫יקריב;‬ ‫ותואריהם ; אדם כי‬ ‫סוס‪,‬‬ ‫השמות ; אדם‪ ,‬עוף‪ ,‬גמל‪,‬‬ ‫כתואר זכר לבד‪ ,‬וכמו‬
‫ו ר ו כ ב ו ‪ ,‬אעפ״י שטוסבים הפעלים‬ ‫ה ו א ; סוס‬ ‫גרה‬ ‫מעלה‬ ‫ועוף יעופף‪ ,‬את הגמל כי‬
‫גם על הגקבהן‬
‫והיא‬ ‫אתת בתלמוד‪ ,‬המופלאה מאוד לכאורד‪,‬‬ ‫ויקר בעיגי לפרש עפ׳י זה סוגיא‬
‫שגאמר )ש״א‪i't ,‬‬ ‫שהיא כשרד‪ .‬בבמת יחיד‪,‬‬ ‫גקבה‬ ‫במם׳ ע״ז )כ׳ד כ׳( ‪ :‬מניין לעולת‬
‫אחד ויעלהו עולה‪ ,‬ומפרש‪ ,‬דאעפ׳י שהקריא ויעלהו‪ ,‬אך הכתיב‬ ‫ויקח שמואל טלה חלב‬
‫ויעלה;‬
‫ולכאורה אין קץ לפליאוע כי עד שקשה לו מהקרי ‪,‬ויעלהו* הלא יותר קשה מסרג‬
‫מפורש לשון זכר ?‬ ‫דכתיב טלה א ח ד ‪,‬‬
 ‫‪-‬‬ ‫ברוד‬ ‫)זכחגותי(‬ ‫מלן י ר‪,‬‬ ‫‪662‬‬

‫המקרא )ומה דכתיב בישעיה )ט״ו וכ״ח( פלילה ופליליה —‬

‫הם ממובן עצה(•‪,‬‬
‫״בהיר הוא בשהקיס " ‪ ,‬ובתורה )פ׳ תזריע( בהרת הוא)מהוראת‬ ‫ד( פ־שה ל״ז ״ כ״א‬
‫לובן(‪ ,‬ויחידים הם בכל המקרא‪5‬‬
‫״המבנתך יאבר נץ״‪ ,‬ובתורה )פ׳ שמיני( כתיב ואת הנץ‬ ‫‪ ,‬כ״ו‬ ‫ה( ״ ל״ט‬
‫למינהו‪ ,‬ולא נמצא בכל המקרא שם עוף זה יי(י‪,‬‬
‫״יסבוהו ערבי נחל״ ‪ ,‬ובתורה )פ׳ אמור( וערבי נחל‪ ,‬וזולת‬ ‫‪ , ' 0 , 0‬כ״ב‬
‫אלה המקומות לא נמצא שם זה בכל המקרא ;‬
‫״משברים יתחטאו״; שרש שם ״חטא״ בהתפעל בא רק כאן‬ ‫‪ ,‬מ״א ‪ .‬י״ז‬ ‫‪0‬‬
‫ובתורת משד‪) ,‬פ׳ חקת( הוא יתחטא ‪; 0‬‬

‫כולל‬ ‫אך לפי המבואר‪ ,‬דשם הסין‪ ,‬אעע״י שהוא בא בכתוב כלשון זכר‪ ,‬בכל‬
‫‪rut‬‬
‫גם את הנקבה‪ ,‬אם כן אין הכרח מלשון טלה אחד שהוא זכר ‪- .‬‬
‫זברםכ*ם הלכות עדות )פ־־ט ה״ב( כתב בטעם הדבר שאשה פסולה לעדות‪ ,‬משום‬
‫דבתיב בתורה על פי ש נ ים עדים‪ ,‬בלשון זכר‪ ,‬ע'כ ;‬
‫וכמה קשים דבריו‪ ,‬כי לפי המבואר יבא התואר בלשון זבר לשני המיניס‪ ,‬ורבות‬
‫כאלה כמקרא‪ ,‬יעיי׳ש בבס!* משנה‪.‬‬
‫וראה מה שכתבנו אנו כטעם פסול נשים לעדות למעלה נפרק ז׳ )״חםר דתר*(‬
‫סעין* ב' )נענין השטמת אות גו״ן(‪ ,‬בהערה‪—.‬‬

‫ובמה שכתבנו בנאור הטלה ‪.‬הוא' שענינו נעקרו בינוני פעול מן ‪,‬הוה׳י כטו‬
‫‪.‬היה'— עם זה יתישבו כמה לשונות במקרא‪ ,‬במקומות שבאה מלת גוןו זה הנסתר )‪.‬הוא'(‬
‫ביחד עם הבנוי מן מדבר בערו‪ ,‬או מן נוכו‪ /‬וזולת הנחה זו אין הלשון דכוק‪ ,‬נמו ‪ I‬אני‬
‫אני ך‪ ,‬ו א )פרשת ברכה( ‪ :‬אנכי אנכי ה ו א מנחמכם )ישעיו‪ /‬ס״ג( ; אתה ה ו א מלכי‬
‫)תהלים‪ ,‬מ׳ד(‪ ,‬והרבה כהנהי‪,‬‬
‫ועל דרך זו גם אינו שומר לא המין ולא המכפר‪ ,‬נמו נפרשת בהר‪ :‬ני בתי ערי‬
‫הלוים הו א אחוזתם ‪ j‬וביהושע )י׳ג( אשי ה׳ הוא נחלתו ז ובירמיה )י׳( כי חקות‬
‫העמים הבל ה וא ; ונא ככולם היחיד ‪.‬הוא' תחת הדרוש ‪,‬הם' ;‬
‫ולפי שבארנו‪ ,‬דעיקר מלת ‪.‬הוא' ענינו כמו ‪.‬הוה' ונרדן« עם ‪,‬היה' הכל מתבאר‪—.‬‬

‫הוא שם עוף טורף הנודע אזולנו בשפת הסלאווים ‪ , Jastrz^b ncxpefi‬ובגרמנית‬ ‫א(‬
‫‪—. Habicht‬‬

‫ראה לפנינו למעלה בפרק רביעי )‪.‬לשון נקיה'( סעיף כ׳ כתבנו באור רזנוי בהלשון משברים‬ ‫נ(‬
‫יתחטא‪ ,‬אשר המפרשים עמלו בו ‪- .‬‬
 ‫מברא‬ ‫פרק י״ד ״אחד ישנים״< סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫‪ (rr‬פרשה מ״ב פסוק י״א ״קשיטה אחת״‪ 5‬שם מטבע זו בא רק כאן ובתורה )פ׳ וישלח(‬
‫בטאה קשיטה‪) 5‬ומה דכתיב בסוף ספר יהושע )ב״ד ל״ב(‬
‫במאה קשיטה‪ ,‬הוא רק העתק מעני; שבתורה‪ ,‬במבואר שם‪,‬‬
‫ולא מקורי “(}‬

‫ראיתי לבאר בא! )ררך אגב( ערך ו»וי מטבע ז א ^ אער לא נתבאר גמקרא‪ ,‬ורק גתלטוד‬ ‫»(‬
‫מם׳ רה*» מציגו ‪ 1‬אמר רבי עקיבא‪ ,‬כשהייתי באפריקה היו קורין למעה קשיטד! ‪ j‬ואונקלוס‬
‫‪,‬נ ר ה' שבמקרא ״מעוד‪ ,‬ואם כן‪ ,‬היינו‬ ‫כ״ד‪ ,‬ום׳ קרח י״ם פ״ז( תרגם‬ ‫כ׳ז‬ ‫)‪ 6‬׳ בחקתי‬
‫קשיפדע היינו מעד‪ ,‬והיינו נרה } ובפרשה בהקתי )שם( מפורש ‪.‬עשרים גרה השקל'‪ ,‬ואם כן‬
‫הוי הטעה )והיא הקשיטה והגרה( אהד מעשרים בשקלו‬
‫אביגו עבור השרה‪ ,‬כמבואר‬ ‫ולפ; זה עולה המחיר ‪ ,‬מ א ה ק שיטה' ששילם יעקב‬
‫בפ׳ וישלח )ל׳ג י׳ט( ויקן את חלקת השרה כמאה קשיטה )בהתחלק מאה קשיטה לעשרים‪,‬‬
‫‪ = ( ] 0 0 : 2 0‬חמשה שקלים ן‬ ‫יוצא חלק אחר בשקל‬
‫וכפי המתבאר ב שו׳ע יו׳ ר סימן ש*ה סעי!* כ' לענין פריון ככור )ועיי׳ש ככאורי‬
‫חגר׳א( עולה ככס!» זמננו לחמשה רוכלים‪ ,‬וכערך זה למטבעות שארי סריגות ‪.‬‬
‫השדות מזמנו של‬ ‫כך נשתנה *חיר‬ ‫כהשקפה ראשונד‪ ,‬שכל‬ ‫וכמה יפלא הדבר‬
‫אברהם עד זמנו של יעקב‪ ,‬כי אברהם שילם בעד‪ .‬חלקת השדה אשר בה מערת המכפלה‬
‫ס א ו ת שקל בם!* )פ׳ חיי(‪ ,‬ובמה נחשב המחיר ששילם יעקב לעומת סחיר ז ה‪:‬‬ ‫ארבע‬

‫כ מ ו ת השרד‪ ,‬כי אם‬ ‫אך הענין הוא‪ ,‬דהמחיד ששילם אברהם לא נערך כעד שטח‬
‫באגדות‪,‬׳ שבאותה השדה היו קבורים אדם‬ ‫א י כ ו ת ה וחשיבותד‪ ,‬לפי מה שמבואר‬ ‫בעד‬
‫וכמו‬ ‫אצל העמים בכלל‪,‬‬ ‫)ראה מם׳ עירובין‪ ,‬נ*ג א׳(‪ ,‬לכן היתה חשוכה‬ ‫הראשון וחוה‬
‫למה נקרא שמה ‪.‬טכפלה* ‪ -‬שנכפלה בערכה וחשיבותה בעיני‬ ‫שאמרו בס׳ר פרשה חיי ‪t‬‬
‫)פרק ל״ז(‪ ,‬המורה על יקרת‬ ‫נפלאה כפרקי דרבי אליעזר‬ ‫כל אי שו וכן נמצאת אגדה‬
‫וחשיבות המערה הזאת בעיני האומות!‬

‫ולבד האגדות הנזכרות יש להסביר סכת היוקר משדה זו )של מערת המכפלה( לעומת‬
‫מחיר חלקת השרה שקנד‪ ,‬יעקב‪ ,‬משום דבכלל כל מערה‪ ,‬אפילו פשוטה‪ ,‬לא כפולה‪ ,‬כמו זו‬
‫של עפרון‪ ,‬הי׳ נחשב להם לדבר גדול וח שו^ בעניטי‪ ,‬ובחכליתר‪ ,‬יען כי מערד‪ ,‬נכלל‪ ,‬הי׳‬
‫) ש׳י‪/‬‬ ‫ט ׳ ז ‪ /‬וביותר‪ ,‬בירכתי המערר■‬ ‫נחשב להם למקום מחביא מפני האויב )יהושע‪ ,‬י׳‬
‫חזקות‪ ,‬ולבן נקראת מערת‬ ‫כ׳ד ר׳(‪ ,‬ומערת צורים וסחילות )ישעיד‪ ,‬כ׳ י־ט( היו מצורות‬
‫‪-‬עדולם נם ‪ .‬מ צוד ה' )ש׳א כ׳ ב‪ ,‬א׳‪-‬י‪ -‬ד‪ ,‬ש״ב כ־ג‪ ,‬י״נ וי׳ר(! ובחד־ל מצינו‪ ,‬שרבי שטיעון‬
‫_בן יוחאי ובנו נתחכאו במערה י׳ ג שנים מפני המלכות )שבת‪ ,‬ל׳ג ב׳( ‪.‬‬
‫ומזה ומזה מתבאר ערך חשיבות אותה השדה וסכת יוקר מחירוע ואין ללמוד ממנה‬
‫‪-‬למחיר סתם שדות‪ ,‬וכעין זו שקנה יעקב ‪- .‬‬
‫ועל דבר המחיר הזול ששילם יעקב כעד חלקת השרה שקנוע יש להעיר‪ ,‬כי לא רק‬
‫אך נם לאחר זמנים מרובים וכבירים‪ ,‬בזמן חכמי‬ ‫;אז בתקופות הראשונים לישוב העולם‪,‬‬
 ‫ברוד‬ ‫)זברונותי(‬ ‫ממור‬ ‫‪664‬‬

‫וב; מאמרים מליציים שלטים עוים בזה ובזה‪ ,‬כמו;‬

‫״כי שאל נא לרור ראשון וכונן לחקר אבותם״ — מקביל א^‬ ‫ט( פרשה ח׳ פסוק ח׳‬
‫הלשון שבתורה )פ׳ האזינו( שאל אביך וינדך‪ ,‬זקניך ויאמרו לך־ר‬
‫״ארץ אל תכסי דמי ואל יהי מקום לזעקתי״ — מקביל אל‬ ‫י״ט‬ ‫מ״ז‬
‫הלשון שבתורה )פ׳ בראשית( קול דמי אחיך צועקים אלי ‪P‬‬
‫האדמה ;‬
‫‪,‬חלילה לאל מרשע ושדי מעולי׳—מקביל אל הלשון שבתורה•‬ ‫יא( ‪ ,‬ל״ט ‪,‬‬
‫)פ׳ האזינו( אל אמונה ואין עול ‪.‬‬

‫ועוד דמיון אחד מצאתי בסננון השתוות הלשונות בתורת משה ובספר איוב‪ ,‬דמיון‪,‬‬
‫ממלה אחת‪ ,‬אשר להוראתה אץ דמיון ומשל בכל המקרא‪ ,‬זולת שני אלה הספרים‪ ,‬וראוי‬
‫לעמוד עליו־‪,‬‬
‫הנה למעלה בסמוך בפרק זה העירותי‪ ,‬בי בתורה בא על הרוב שם ״נערה״ חסר‬
‫ה׳ ; וטעם הרבר‪ ,‬מפני כי שם ״נער״ מובנו ‪,‬ולד״ ‪ ,‬״עולל״ ‪ ,‬והוא שם משותף לזכר‬
‫ולנקבה‪ ,‬וכמו בשפת הסלאוים ‪ amth, dziecko,‬ובנרמנית ‪ kind,‬ובאננלית ‪childern,‬‬
‫הכולל שני המינים‪ ,‬ורק בהמשך הזמנים נצטיינו השמות לזכר ״נער״ ולנקבה ״נערה״>‬
‫אמנם בכל ספרי המקרא לא מצינו הדוש זה‪ ,‬זולת במפר א י ו ב •י(‪ ,,‬והוא בפרשה‬
‫א׳ פסוק י׳‪Y‬ז כתיב כלשון זו ‪ :‬עוד זה מדבר וזה בא ואמר‪ ,‬בניך ובנותיך אוכלים ושותינב‬

‫מהיר הקרקעות נסוך מאוד‪ ,‬מהיר נז ה‪ ,‬אשר כזסגנו גם לא ניכל־‬ ‫התלמיד‪ ,‬גם אז הי'‬
‫לצייר אותו לנו !‬

‫בי מחיר נ ז ם י ם הבלתי מצוינים כלל הי׳ עולה שי חמש‪.‬‬ ‫ועוד יותר מזה ישלא‪,‬‬
‫ושש על מחיר חלקת שדה ‪1‬‬

‫לו‬ ‫נ תב לחנירו שישלח‬ ‫שאחד‬ ‫הנה כי כן מתבאר כתלמוד מם' ג׳־ם )ע׳׳ה כ׳(‬
‫איתא ‪ :‬ההוא‬ ‫שנקרה לו לקנות ן ושם )נ״א‬ ‫ז ו ז י שיקנה נהם שדה קטנה‬ ‫עשרה‬
‫זוזי ושוו חמשין‪ ,‬ואי יהבי‬ ‫נברא דהוי נקים כישי )מין תנשיטין( לממכר‪ ,‬קרי )דרש( שיתין‬ ‫‪,‬‬
‫לי׳ חמשין והמשא הוי שקיל ! והתכשיטים לא היו מצויניס‪ ,‬בי היו בכמות נדולז‪ /‬ונמכרו‬
‫כסחורה רגילית ז‬

‫והנה מהבאר‪ ,‬כי הי׳ מחיר השדה שחות שי חמש ושש ממחיד תכשיטין רגילים ן‪.‬‬
‫’‬ ‫אשריכם הימים המאושרים ההם ‪— I‬‬

‫ואמנם למעלה בענין זה בהערה הערנו לאמת כונה ח במגילת רות )ב' כ״א( עיי׳ש‪ /‬אכך‬ ‫א(‬
‫אין‪ ,‬או תו הדבר רק השערה מצדנו‪ ,‬ולא מיסוד נאמ ‪ 4‬ועיי׳ש ב מ׳ ר ‪—,‬‬
‫^‪ 2‬ל נ‬ ‫מבוא‬ ‫פרק י״ד ״אחד ועגים‪/‬סעי^ א׳י‬ ‫מבוא‬

‫בבית אחיהם הבכור ; ואחרי כן מספר המגיד )פסוק י״ט( ‪ :‬והנה רוח גדולה באה מעבר‬
‫המדבר ויגע בארבע פגות הבית ויפול על ה נ ע ר י ם וימותו‪ ,‬ע״כ;‬
‫והנה סבה זו מוסבת על ענין הפסוק הקודם )י״ח( שנאמר בו ״בניך וב נ ות יך״ ‪,‬‬
‫וכאן לא נאמר ויפול על הנערים ״ועל ה נ ע ר ו ת ״ ‪ ,‬מ אם על הנערים בלבד•> ונתבו‬
‫המפרשים ״כי על‪ .‬כן לא זכר ה ב נ ו ת ‪ ,‬רכש״ב הוא שמתו‪ ,‬היות הנקבות תשושי כח‬
‫ביותר״‪ ,‬עכ״ל‪5‬‬
‫והנה באור זה דחוק מאור; ואיננו מדרך הכתובים כלל‪ ,‬ומעיגו בעמוס )ז׳ י״ז( ‪:‬‬
‫בניך ו ב נ ו ת י ך בחרב יפולו‪ ,‬ולא השמיט הכתוב ״ובנותיך״ מפני הכש״כן‬
‫אבל קרוב לודאי‪ ,‬כי עפ״י רנזיון הלשונות בתורת משה ובספר איוב‪ ,‬מתבאר‪ ,‬כי‬
‫השם ״נער״)וברבים ‪ :‬נערים( כולל בנים ובנות‪ ,‬וכמו שבארנו‪ ,‬ולבן באסרו ״על הנערים״■‬
‫כולל גם הבנות‪.‬‬
‫ומבואר היטב ‪— .‬‬

‫ולראי׳ ‪ ,‬כי שיווי לשונות ורוח מליצה אחת בשני ספרים מעידים‪ ,‬כי אב אחד‬
‫לשניהם — יוכיחו מפרי המלך שלמה‪ ,‬שיר השירים ומשלי‪ ,‬שבהן באו כמה מליצות‬
‫מצוינות השוות בלשונן ובסגנונן־‪,‬‬
‫ואחשב איזו מהן ‪:‬‬
‫נפת הטפנה שפתי זרה‪ ,‬וכנגדו בשה״ש )ד׳ י׳(‪/‬‬ ‫א( משלי פרשה ה׳ פסוק ג׳‬
‫נפת תטפגה שפתותיך כלה‪5‬‬
‫את כל הון ביתו יתן‪ ,‬וכנגדו כשה״ש )ח׳ ז׳(‪,‬‬ ‫ו׳ ״ ל״א‬ ‫״‬ ‫כ( ״‬
‫אם יתן איש את כל הון ביתו־‪,‬‬
‫י׳‪,/‬‬ ‫‪•h‬‬ ‫אל תרא יין ונו׳ ‪ ,‬יתהלך בסישרים‪ ,‬ובשה״ש‬ ‫‪ ,‬כ״ג ״ ל״א‬ ‫״‬ ‫;(‬
‫וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים•)‬
‫קמו בנות ויאשרוה‪ ,‬בעלה ויהללה‪ ,‬ובשה״ש )ו׳ ט׳(‬ ‫״ ל״א ״ כ״ח‬ ‫ר( ״‬
‫ראוה בנות ויאשרוה‪ ,‬מלאכות ופלגשים ויהללוה ‪.‬‬

‫ועוד הרבה באלה ! ■‬

‫והגה מכל המתבאר כזה‪ ,‬נפשי תתפעל ההפעלות אין ערוך לה‪ ,‬על שלא הוכית‬
‫זה החכם‪ ,‬רבי לוי כר לחטא‪ ,‬שאמר‪ ,‬איוב בימי משה הי׳ בסמיכות על כל הלשונות‬
‫והמליצות השוות בתורת משה ובספר איוב ש־זשבנו‪ ,‬והסתפק רק במלה אחת שבזה‬
‫)בזה — המלה ״א פ וא ״ ועוד בעת שיש לזה פרכא‪ ,‬כמבואר בגמרא‪ ,‬וכמו שהעתקנו‪:1‬‬
‫‪.‬‬ ‫נשגב סמני הדבר ונפלא ממני פתרונו !‬
 ‫ברוד‬ ‫)זכרונותי(‬ ‫מר‪,‬ור‬ ‫‪666‬‬

‫ולמרבה הפלא י״ל‪ ,‬דכונת הראי׳ ממלת ״אפוא״ מתרכזת על נקודה אהרת‪ ,‬ודזא‪,‬‬
‫מפני כי מלה זו באה בעקרה לא לגוף המוכן מענין הפסוק‪ ,‬כי עם לעטור הלשון ותפארת‬
‫המליצה בלבד‪ ,‬או להטעים הדבור וליחדו אל אותו הענין )ומעין הלשון ״זה״ הבאה רק‬
‫לעטור הלשון ‪ :‬למה ז ה צחקה שרה‪) ,‬פ׳ וירא( ; מה ז ה היה לבן קיש‪) ,‬ש״א‪ ,‬ו׳(‪ ,‬ועוד }‬
‫אבל לא הי׳ חסר מאומה להמשך הענין נם בלעדה‪ ,‬וכמו באיוב ‪ :‬י ״מי יתן א פ ו א‬
‫ויכתבון מלי״ הי׳ הענין מובן נם אם היתה חסרה מלה זו‪ ,‬והי׳ אומר‪ :‬״מי יתן ויכתבון‬
‫מלי"‪ :‬ובן בתורה דכתיב ״ובמה יודע א פ וא כי מצאתי חן בעינך" הי׳ הענין מובן נם‬
‫אם היתה המלה ״אפוא״ נשמטת‪ ,‬והי׳ אומר ‪ :‬״ובמה יודע כי מצאתי הן בעינך" ; ולכן‬
‫עפ״ימלה יחידה הבאה לעטור הלשון והיא מצוינה בערכה‪ ,‬מורה כי באה מסופר אחדי•(;‬
‫אך הן קושיות הגמרא‪ :‬ואימא בימי יצחק‪ ,‬ואימא בימי יעקב )דכתיב בהו נם ק‬
‫המלה ״אפוא" ‪ ,‬כמו שהעתקנו למעלה( לא תתישבנה‪ ,‬כי הלא גם שם הי' אפשר להשמיט‬
‫מלה זו‪.‬‬
‫סוף דבר‪ ,‬נפשי ברעה תתמוגג וכחי כשל לסבול צער גחל כזה מפליאה קשה‬
‫מברזל זו‪ ,‬וה׳ יאיר עיני ‪— .‬‬
‫ואיך שהוא‪ ,‬אם כונתי אני לדעת חז״ל בזה‪ ,‬או עפ״י הדוגמאות המצוינות מהשואת‬
‫הלשונות והמליצות שהשבתי למעלה — לא יפלא עוד אם החלטתי בדברי לקבוע כסתם‬
‫הברייתא‪ ,‬דספר איוב נכתב עפ״י משה רבינו!‬

‫ובחתימת הדברים אעיר לתוספת בטחון החלמתי הנזכרת‪ ,‬ממה שכתב בספר‬
‫מאור עיגים לרבי עזריה מן האדומים בשם חכם קדמון בימי רבי יהודה דעשיא )רבי(‬
‫שמצא כתוב במנילה קדמונית‪ ,‬אשר בעת שעבודם של ישראל במצרים הי׳ משה רבינו‬
‫ביל ‪ 7‬ומביא לזקני ישראל את ספר איוב‪ ,‬למען ישמעו וילמדו‪ ,‬כי יש תקוה לבוטח בה׳‬
‫לקבל גם את הטוב‪ ,‬עב״ל*‬
‫וקצת סמך לזה במ״ר פ׳ שמוו‪ /‬שהי׳ בידי ישראל במצרים מגילות מגילות שהיו‬
‫משתעשעין בה; משבת לשבת‪ ,‬בתקוה שהקב״ה יגאלם ; ולא נתבאר לאיזו מגילות מכוין ‪:‬‬
‫וקרוב לומר‪ ,‬דמוסב על ספר איוב‪ ,‬והיו משתמשין בו מגילות מגילות‪ ,‬ועל דרך שאמרו‬
‫)נימין‪ ,‬ס׳ א׳( הורה מגילה מגילה נר‪1‬ה‪ ,‬כלומר‪ ,‬פרשיות פרשיות‪ ,‬או חוברות חוברות‪,‬‬
‫ומה שקוראים אצלנו ״קונטרסים״‪.‬‬

‫עיקר הוראת הסלה ״אפוא‪ -‬הוא כמו ‪ r j i w‬סדר )״נו; וו א'‪ ,‬או ״אלזא'(‪ ,‬ובסלאוית ‪. we‬‬ ‫א(‬
‫בתשובות שונות ‪ :‬אפו‪ ,‬אפוא‪ .‬איפא‪,‬‬ ‫ובאה סלה זו בעקרה‬ ‫‪ ,a le‬ובגרמנית ‪- . d o cll‬‬
‫איפה‪ ,‬ושרנבת ם; ״אי — פ ה' ‪—.‬‬
‫עזלד‬ ‫מבוא‬ ‫פרק י״ד ״אחד ושנים״ ‪ ,‬סעיף א׳‬ ‫מבוא‬

‫ונם סמך נאמן יש לזה‪ ,‬כי בכל ספר איוב בספרו נפלאות ה׳ מאז בריאת עולם<‬
‫לא בא זכר לכל ענין סצרים וליציאת ישראל משם ולקריעת י״ם ובו'‪ ,‬ומזה מוכח‬
‫שנתחבר הספר קודם לכל אלה הענינים ‪.‬‬
‫ואיך שהוא‪ ,‬ראויה היא האגדה הזאת להוסיף עוו ואומץ להחלטתנו הנזכרת‪ ,‬שספר‬
‫איוב נכתב עפ״י משה רבינו ‪.‬‬
‫'‬ ‫והנה הענין מבואר ‪— .‬‬

‫בם״ד‪.‬‬ ‫המבוא‬ ‫ונשלם‬ ‫תם‬

‫בחודש‬ ‫ה מ ב ו א הזה‬ ‫את ספר‬ ‫השלמתי‬
‫ראשי; לפ״ק‬ ‫עטלת‬ ‫שנהגה בו הורה‬
‫)תרע״ט(‪,‬‬

‫שאחריו ‪ ,‬בשנת‬ ‫וסדרתיו בחודש אלול‬

‫*ראה‪ ,‬כי דבריך טובים ונכוחים״‬

‫)תרע״ט(‬

‫בסדור ד^בור‪ ,‬בתחלת שנת‬ ‫בעז״ה‬ ‫ואהל‬

‫אל תדף״‬ ‫״מעשה ידי‬
‫)תר״ם(‬