‫מבוא הי רוש ל מ‬

‫^י ^ ץ ה! הל יו ס ף י צ חק‬ ‫הועתק והוכנס ל אינ טרנ ט‬

‫ליו ב אווי ט ש‬ ‫)‬ ‫״״ _‬
‫‪WWW.he bre w b o o k s.o rg‬‬
‫— י >‪/‬‬ ‫מאת‬
‫ע"י חיים תשסייט‬

‫זכריה פר אנ ה על‪.‬‬

‫ברעסלויא‪.‬‬
‫ש ל עט ט ער ^ ^ ^ןן'וט ש(‪.‬‬
 ‫ל כ בו ד רעי א שר ב אר ץ החיים‬

‫מו״וז י ש ש כ ר ד״ר ב ע ע ר ז״ל‪.‬‬

‫אמר המחבר כונת זה החיבור גלויה בהתו החקוק על פניו‪ ,‬ונם דרכיו‬
‫לא נסתרו וכל קורא בו יעמוד עליהן בקל‪ ,‬לכן יהיו פה דברי מעמים ולא‬
‫יעברו גבול הודעת איזה פרטים אשר אין מקומם בפנים הספר‪.‬‬
‫מאמרי הירושלמי המובאים מקורם בדפוס ויניציאה כמעט מלה במלה‬
‫ואות באות‪ ,‬ואך לפעמים נדפס אמר בט׳ אמי בויניציאה‪ ,‬ישראל במ׳ ישר׳‬
‫בויניציאה‪ .‬ותי׳ רבי בויניציאה בא לרוב בקיצור ר ואך במאמר הראשק של‬
‫כל ערך )או במאמר השני( כתבנו רבי במילואו אם הוא כן בד׳ ויניציאה‪ ,‬לפי‬
‫שיש בזה מן הצורך‪ ,‬להבדיל בין רבי ובין רב וכמבואר בפנים נ״ה ע״א‪— .‬‬
‫ולא מנענו להדפיס כד׳ ויניציאה אף במקום שיש שם טעות‪ ,‬ולפעמים תקננו‬
‫הטעות בשני חצאי לבנה‪ ,‬וד׳ ויניציאה לא זז ממקומו‪.‬‬
‫הכתב יד של הירושלמי הנמצא באוניפערזיטעט דליידן שלח לי מאת‬
‫ואתן תודה‬ ‫הפקידים על בית עקד הספרים שים והיה בידי כשלשה חדשים‪.‬‬
‫ברבים לחכמים אלה אשר תמכו ידי בדוה נדיבה ולקראת צמא הביאו מים‪,‬‬
‫וכבר נודע לתהלד‪ -‬כי שיערי אוצר הספרים ההוא נפתחו לכל מבקיט תורה‬
‫וחזון ומעיני הביבליאטעק יפוצו עד קצוי ארץ‪ — .‬והנה זה שנתים יצא לאור‬
‫ס' קורות היהודים בערפורט ) ‪G esch iclite dor Juden in Erfurt von‬‬
‫‪ ( Dr. Jaraczcw .ski‬וכתוב שים שיש בהמיניסטעריאל־ביכליאטהעק בערפורט‬
‫י״י של הירושילמי‪ .‬ושימחתי על הבשורה כעיל כל הון וחשתי ולא התמהמהתי‬
‫לכתוב אל הפקידים על הכיבליאטהעק ולשאול מהם הכ״י לקרוא בו איזה‬
‫וגם הפקידים אלה לא מנעו הטוב ממני‪ ,‬אך בפתחי הב״י והנה‬ ‫שיבועות‪.‬‬
‫תוחלתי נכזבה‪ ,‬כי הוא כ״י של התוספתא ולא שיל הירושלמי‪.‬‬
‫כפנים הספר כתוב לפעמים מ״ח‪ ,‬והכונה על המכתב חדשי אשר הוצאתי‬
‫‪.‬‬ ‫לאוד משנת ‪ 1852‬עד ‪. 1869‬‬
 ‫‪VIII‬‬

‫והנה לא אכלא שפתי להודות לה׳ על כל חסדו אשר גמלד והעיר‬

‫המלאכה‪ ,‬ולפנות הדרך להשואפים לשאוב מהבאר‬ ‫כנפשי עז לגשת אל‬
‫חה ימים בכירים נשמו מסלות שכת עוכר‬ ‫אשר מקורו בשערי ‪T‬ושלים‪.‬‬
‫אודח‪ ,‬ציון נדחה דורש אין לה‪ ,‬כי האבן גדולה על פי הבאר אבן הטועין‬
‫והנה פתחתי שער‬ ‫והטעיות‪ ,‬ולא נאספו ודועים לגול האבן מעל פי הבאר‪.‬‬
‫כ ‪ T‬ה׳ הטובה עלי לאשר יש את נפשו לשתות מטעין מים חיים ולרוות‬
‫ואני תפלה לאל חי לתמכני בימין צדקו להוציא‬ ‫צמאו מתלמוד ידושלמי‪,‬‬
‫לאוד בקרב הימים הפירוש לס׳ זרעים‪ ,‬אשר מוכן כבר ברוב בנינו לבית‬
‫הדפום‪ .‬ה׳ יגמור בעדי מעשה ידי אל ירף‪.‬‬
 ‫התורה שבעל פה תפרד לארבעה ראשים‪ ,‬נהיי נחלי מים חיים‪ ,‬על‬
‫גדותיהם ארזי אל ומריח מימיהם יפרחו כל עצי שדה ויעשו פרי תנובה‪ .‬הנרד‬
‫הראשון הוא ה מ ש נ ה מעין חפרוה שרים‪ ,‬ר עקיבא‪ ,‬ר׳ מאיר‪ ,‬ר יהודה‬
‫הגשיא‪ :‬ד עקיבא יסד יסוד מוסד אבן פנת יקרת‪ ,‬אחריו הגדיל ד מאיר לבנות‬
‫הבנין‪ ,‬וידי ר יהורה הנשיא בצעו הבית‪ .‬הנהר השני הוא ה מ ד ר ש הסובב‬
‫הארץ אשר שם הזהב היא התורה אשר נתנה ליעקב למורשה‪ ,‬והמדרש מרוה‬
‫גם יורה הנפש הנכספת לשמוע ההלכה הנובעת מן המקרא‪ ,‬והוא מעין נפתח‬
‫מימי קדם קדמתה‪ ,‬קודם כמחשבה ואחור בזמן לחיבור המשנה‪ ,‬כי ממימיו‬
‫שתו החכמים אשר מעולם המה אנשי כנסת הגדולה אשר הוציאו ההלכה‬
‫ממקור המקרא ובו תמכו עמודיה‪ .‬והמדרש זה נמסר לנו מאז ונתרחב גבולו‬
‫בשלשה ספרים הנודעים בשם מכילתא ספרא ספרי‪ ,‬ומיסדיהם ומחבריהם נודעו‬
‫לשבח‪ :‬רבי ישמעאל‪ ,‬ר עקיבא‪ ,‬ר יהודה‪ ,‬ר שמעון‪ .‬וגם מסדרים אחרים‬
‫קמו אחריהם וקצתם נודעו בשמם כגון רב ובית מדרשו‪ ,‬וקצתם בל נקראו‬
‫כשמות ולכן משפט הככורה להמשנה כאשר סדרה רבי‪ .‬הנהר השלישי גם‬
‫הוא מלא ברכת ד והוא במראהו כתעלת הברכה להנהר הראשון‪ ,‬אך לא‬
‫כאשר יראה הארם‪ .‬הנהי הזה הוא ה ת ו ס פ ת א והיא הוספה להמשנה ובאה או‬
‫להשלים חלק מחלקי ההלכה אשר נפקד במשנה או לגלות מצפוניה ולפרש‬
‫תעלומותיה; אך לא לבד מהמשנה יצאו מימיה אבל נבעו גם מהררי עד‬
‫ובבטן גבעת עולם מקורם‪ ,‬כי יש מהלכות התוספתא הקודמות הרבה בזמן‬
‫להלכות המשנה‪ ,‬גם באו בתוספתא סיפורים משנים קדמוניות המפיצים אור‬
‫על מצב אומתנו ועל אופן הלימוד וההלכה מאז‪ .‬הנהר הרביעי הוא ה ת ל מ ו ד‪.‬‬
‫הנהר הזה מימיו מעצמן מתברכין והיו לים גדול‪ .‬בו נכללו המשנה התוםפתא‬
‫המכילתא ספרא ספרי לא תחסר כל טוב בו‪ ,‬מלבד מה שהוציאו אנשי השם‬
‫בעומק שכלם ודעתם כסברות ופידושים והוסיפו וחידשו הלכות דינים ומשפטים‬
‫לאין מספר‪ ,‬והציגו לעינינו דרכם בקודש בקושיות ופירוקים עד שביררו וליבנו‬
‫ושמו הרכסים למישור והוציאו האמת לאמתו‪.‬‬
‫ותלמוד הוא שם בולל לשני תלמודים‪ :‬תלמוד כבלי ותלמוד ירושלמי‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫תלמוד בבלי יסודתו בהררי קודש בישיבות ארץ כבי‘ אי‪2‬ר נתיסדו ‪ Sv‬ידי רב‬
‫ושמואל והבאים אחריהם; ותלמוד ירושלמי הוא הכולל קיני אור אשר חסיצו‬
‫חכמי ארץ ישראל על פני המשנה וכו‪ /‬ומשאם ומתנם של חכמים אלה בהלכות‬
‫וכו׳ מימות רבי יוחנן ואלך וגם בקצת הימים אשר קדמו לרבי יוחנן‪ .‬ותלמוד‬
‫בכלי חמדו להם מאז חכמי כל דור ודור והיו עינם ולבם שם כל הימים‪ ,‬בו‬
‫הגו ועמלו ־ ויגעו והוציאו ממנו הלכות לאין חקי‪ ,‬את מאמריו כתבו על לוח‬
‫לבם ובאהבתו שגו תמיד‪ ,‬לא הניחו בו דבר קמין או גדול אשר לא שקלו‬
‫במאזני שכלם‪ ,‬גם סללו המסילה מכל אבן נגף מיצבושים ומיעיות‪ ,‬וישרו‬
‫הנתיב בפירושים יקרים מאירים ומזהירים כשחר פרוש על ההרים‪ ,‬ובראשם‬
‫פירוש רבינו שלמה יצחקי‪ ,‬באורו נראה אור והיה העקוב למישור עד כי כל‬
‫החפץ למלא את ידו ילך לבטח בהבימיו אל רש״י ז״ל ואל שאר רבותינו‬
‫הגדולים נוחי נפש‪ ,‬לא כזה חלק תלמוד ירושלמי‪ :‬הלוא מאז בחושיך הוא‬
‫מכוסה‪ ,‬לא חסה עליו עין להסיר הטעיות אשר כסו פניו במשך הזמן‪ ,‬גם אין‬
‫מי בימים דךאשונים אשיר בא מידו לנו פירושי להירושלמי‪ ,‬ותחת אשר עסקו‬
‫זקנים עם נערים ותיק עם תלמיר בתלמור בבלי ככל עת‪ ,‬הירושלמי נשאר‬
‫גלמוד ועזוב אין דורש לו‪ ,‬וחס מלהאשיים קדמונינו דל בדבר זה‪ ,‬הלוא‬
‫הלימוד והדרישה בתלמוד בבלי רחבה עד מאוד ואין לבוא אל תכליתד‪,,‬‬
‫ורבותינו הראשונים לא מצאו הדרך סלולה‪ ,‬ובמה יגיעות יגעו לחפש תעילומי‬
‫אור הבבלי ולהוציא ממנו הלכה במרה‪ ,‬וכל מעשיהם היו לשים שימים ללמוד‬
‫תורה לשמה ולידע ולהודיע דרך ההלכה ילכו בה‪ ,‬ונחזיק טובה לרבותינו‬
‫הראשונים כי בכל עיונם ועמלם בתלמוד בבלי לא משכו ירם מהירושילמי ולא‬
‫השליכו הגמ׳ דבני מערבא אחרי גיום‪ ,‬אבל העמיקו לררוש בו בהרבה מקומות‬
‫הנוגעים להלכה והאירו עינינו בסירושיים המשמחים לב‪ ,‬ומאוד דוה לבנו כי‬
‫בכל זאת לא השאירו לנו לברכה פירוש שלם להירושלמי בכלל או למסכתא‬
‫אחת ירושלמית בסרט‪,‬‬
‫והנה זאת לקצת גדולי קדמונינו ז׳יל עת קרבם אל מצפוני תלמוד בכלי‬
‫חשבו למשפט לחפש ולמצוא המבוא ולכנוס דרך הפרוזדור אל הטרקלין‪,‬‬
‫וירי רבי שמואל הנגיד ז״ל הנה יסדו בראשונה מבוא התלמוד בכלי‪ ,‬ורבינו‬
‫נסים עשה מפתח לשער הקודש‪ ,‬ומשה איש האלקים הוא הרמב״ם ז״ל האיר‬
‫פני המזרח בפתיחתו להמשנה‪ ,‬וגם חכמים אחרים רבי שמשון מקינון בספר‬
‫כריתות‪ ,‬ר׳ ישועה הלוי בספרו הליכות עולם וד‪,‬באים אחריהם התאזרו עז להראות‬
‫דרכי וכללי הבבלי ולהורות במה יזכה ההוגה בו את ארחו‪ ,‬וגם אנחנו נלך‬
‫כעקבות הגדולים האלה ונחקור בכלל טרם בוא אל הקודש לפרש התלמוד‬
‫דבני מערבא‪ ,‬על קורותיו ועיל תהלוכותיו וחכמיו וכדומה‪ ,‬וראינו לעמוד על‬
‫החקירה זאת בחמשה פרקים; ואלה הם עניניהם‪:‬‬
‫מצב אומתנו באיץ ישראל עת נתחבר התלמוד ירושלמי‬ ‫ה פ ר ק ה ר א שון‪,‬‬
‫ומקום ישיבות א״י‪,‬‬
‫הברת אנשי ארץ ישראל ולשונות וסגנון של תלמוד ירושלמי‪,‬‬ ‫ה פ ר ק ה שני‪,‬‬
‫דרך תלמוד ירושלמי כהלכה ובהגדה ואיך ניסדר התלמוז*‬ ‫ה ס ר ק ה ש לי שי‪.‬‬
‫ירושלמי‪.‬‬
‫ה ס ר ק ה ר בי עי‪ .‬סדר האמוראים דתלמוד ירושלמי‪.‬‬
‫ה ס ר ק ה ח מי שי‪ .‬מסרשי הירושילמי‪ ,‬והתלמוד הירושלמי אשר בידינו היום‪.‬‬

‫פרק ראשון‪.‬‬
‫מ צ ב א ו מ ת נ ו ב א ר ץ י ש ר א ל עת נ ת ח ב ר ה ת ל מ ו ד י רו ש ל מ י ו מ קו ם‬
‫י שי בו ת א״י‪.‬‬
‫התלמוד ירושלמי יסודתו אחרי מות רבינו חקדוש וחתימתו אתה שנים‬
‫אחרי מות ר שמואל בריר‪ ,‬דד יוסי בן ר בון‪ .‬וימי המשך חיבורו עולין לערך‬
‫מאתים ושלשים שנה כאשר יבואר בפרק ד ‪ .‬ובזמן חזה עברו על בני ארץ‬
‫ישראל עתות מהן לטובה מהן לרעה‪ ,‬ועתות הצרה היו ארוכות ענן וערסל‬
‫ואפילה‪ ,‬וימי המנוחה היו אך לרגעים התעיף עיניך בהם ואיננם‪ .‬כי מעת‬
‫הוסיה העטרה ובאו יושבי ארץ ישראל תחת ממשלת היומיים הושם עול‬
‫ברזל על צואייהם והיומיים נגימו אור‪.‬ם בחזקה‪ ,‬פערו פיהם לכלי חוק לאמור הב‬
‫הב‪ .‬וכבר בא הסיפור שר׳ שמלאי דרש בציבור חייב אדם לשנות בגדי שבת‬
‫מבגדי חול והתחילו לבכות כי לא היו להם בגדים להחליף )ירושלמי סוף‬
‫סאה(‪ — .‬והצרות הוכפלו מעת גביה האמוגה החדשה בימי הקיסר קאנשטאנטינוס‬
‫)במחצית השנית של מאה דדאשונה לאלף החמישי(‪ ,‬והיתה שירתי במדינות‬
‫איטר עבדו את דרומיים‪ .‬ותחת אשר בלב הרומיים הקדמונים לא בערה מעולם‬
‫שנאת הדת ואמרו ילכו כל גוי בשם אלהיו‪ ,‬כי מגמתם היתה לבד ללכוד‬
‫ממלכות ולכבוש ארצות‪ ,‬נולדה עתה קנאת האמונה בלב היושבים על כסא המלוכה‬
‫ונהסך לבס לשנוא המכחישים באמונתם ולירות חצם בפרט נגד היהודים‪ ,‬וישראל‬
‫הורד מכבודו אשר חלקו לו המלכים היאשונים‪ .‬ובימי הקיסי קאנסטאנטיוס אשר‬
‫מלך אחי קאנסטאנטינוס )משנת צ״ז עד קכ״א לאלף החמישי( סור התפוררה ארץ‬
‫ישראל ונגדו עליה גזיות קשות ורעות‪ ,‬כי בשנת י״ד למלכותו העמיד קאנסטאנטיום‬
‫את גאללום בן אחי אביו לשלטון בארצות הקדם וגאללוס תקע מושבו באנטיוכיא‪.‬‬
‫והאיש גאללוס היה רע מעללים איש אכזר ואוהב לינזפוך דם הוא שלח שר צבאו‬
‫ארסקינס )אורזיצינוס( ועמו חיל גדול ועשה שפטים באף ובחימה ביהודים‬
‫אשר בדרום א״י ויגל אותם מעל אדמתם‪ ,‬וגם על היהודים אשר בצסון א״י‬
‫העביר גאללוס כוס התרעלה ומנעם מלשבות ולהתענות ביום הכפורים‪ .‬ובימי‬
‫יוליאנוס אשיר מלך אחרי קאנסטאנטיוס היתה קצת הרוחה לישראל‪ ,‬ני הקיסר‬
‫הזה מאם כאמונה החדשה וכתב ליהודים אגרות שלום ואמת‪ ,‬גם היה כלבו‬
‫להקים בית המקדש החרב‪ ,‬אבל לא האריך ימים ועת ממשלתו לא היתה כי‬
‫אם שתי שנים‪ ,‬ומטובותיו אשר הטיב לישראל הוא אשר הקים מקרבם חו רי ס‬
‫דוגמת הסאטריציער ברומי ונלןאים בל׳ רומי פרימאטעם ‪ .‬ובירושלמי נ קו בי ס‬
‫בשם ארסטונים )עיי׳ פ״ד ערך אריסטון(‪ .‬ולא ארכו הימים אחרי מות יוליאנו ‪p‬‬
‫ונחתם התלמוד ירושלמי ולא נזכרו עוד חכמים נקראים בשם בא״י‪.‬‬
‫ובימים הרעים האלה הקים ד׳ מפלט מעט לבני ארץ ישראל בכית רכי^‬ ‫■י‬
‫המה הנשיאים מזרעו של רבינו הקדוש אשר עמדו בראש קהל עדת ישרא);‪1‬‬
‫בארץ הקדושה‪ ,‬והקיסרים חלקו להם כבוד ותחת דגליהם חנו היהודים ו היו‬
‫לאחד בענץ עיבור החודש והשינה‪ ,‬והנשיאים היו לנס ודגל להנפזרים ו הנדחיס‬
‫אשר שטו עליהם עיניהם ככל המקומות אשר נפוצו שמה‪ ,‬והגדול כנ שי איס‬
‫האלה היה ר׳ יהודה נשיאה בן בנו של רבי יהודה הנשיא‪ ,‬ויש מן הנ שיאיס‬
‫אשר נהגו בהם חכמי זמנם כבוד לבד בזכות אבותיהם כמאמי חז״ל האב זוכו‪,-‬‬
‫לבנו ובו׳ ולמען הרים קרן הנשיאות‪ ,‬ומקצתם מן הנשיאים אלה הרעו כעז‪,-‬‬
‫שנתנו רשות לדון להחורים הנזכרים‪ ,‬והחודים העזו לכוף לבעלי הדין ל ע לו ^‬
‫רק אליהם למשפט ולא אל חכמים אחרים‪ ,‬ונולד מזה ריב ומצה עד שיכ<^‬
‫הדבר לפני הקיסרים כאשר יבואר פ״ד )ערך אריסטון(‪,‬‬
‫אבל עוד השאיר ה׳ ברחמיו מסלט ומשגב אחר אש־ בצלו ישב ישרא^ן‬
‫לבטח יותר מבצל הנשיאים‪ ,‬המה החכמים לומדי התויה וההוגים בה וכמצסוניד‪^,‬‬
‫כי התורה היא ארון הברית אשר הלך לפני בני ישראל כתוך ים הצרות וה‪ 5:‬ך‬
‫להם הים ליבשה; וחכמי התורה המה הכהנים אשר נשאו ארון הברית ל ס ;‪,‬‬
‫העם והקימו הנחלאים וחזקו ידי העיפים ודברו על לב הנדכאים והפיצו או‪-,‬‬
‫חיים לפני העוברים בעמק הבכא והשקו ממעין לא אכזב ההולכים במדבר הגדו^‪1‬‬
‫והנורא ארץ עקרב וצמאון‪ ,‬והם שעמדו מאז לישראל‪ ,‬דאשי העדה אניכזי‬
‫השם‪ ,‬הם היו לאחיהם למחסה ולמגן נם תחת הרומיים‪ ,‬כי מפיהם יצאה תורן‪-‬‬
‫*‬ ‫ודבר ה׳ מועד החכמים‪ ,‬מהישיבות אשר היו אז בא״י‪.‬‬
‫וטרם נדבר על מקום הישיבות נזכיר בקיצור גלילות א״י אשר ישבו‬
‫היהודים‪ ,‬היהודים ישבו בצפון א״י בגליל‪ ,‬ובדרום בחלק יהודה‪ ,‬והערים בגלי;»‬
‫אשיר שם היה מושב היועדים הן טבריא‪ ,‬ציפורין‪ ,‬קסרין‪ ,‬פנייס‪ ,‬בית שאן ועון‪-‬‬
‫ערים אחרות‪ ,‬ובדרום לוד‪ ,‬וגם בצור ובצידון ישבו יהודים‪ .‬והקיסר דיקליטיאנוש‬
‫)מלך משנת מ׳׳ה עד שנת ע״ג לאלף החמישי( הצר מאוד לבני פנייס ‪- JJ7‬‬
‫אשר רצו לעזוב מקום מושיבם‪ ,‬וז״ל הירושלמי שביעית פ״ט ל״ח ע״ד‪.‬‬
‫דיקליטיאנוס אעיק לבני פנייס אמרין ליה אנן אזלון אמר ליה סופיסטה ל ^‬
‫אזלין לון ואין אזלון לון חזרון לון ואי בעית מיבדקא אייתי טביין ו שלחון‬
‫לארעא רחיקא ובסוף אינון חזרין לאתריהון‪ ,‬עביר כן אייתי טביין וחפי קרנתד‪,‬ון‬
‫בכסף ושלחון לאפריקי ובסוף תלתין שנין חזרון לאתריהון ע״ב‪ ,‬ולא ידענו‬
‫הסבה אשר בעבורה היצר דיקליטיאנוס לבני פניים כי לא מצינו ששנא‬
‫היהודים‪ ,‬ורק בימי רבי יהודה נשיאה התעולל בהם בשלחו לרבי יהודה שלידן‬
‫בערב שכת קרוב לעת ערב שיבוא לפניו לפניים במ״ש‪ ,‬ונתבוון להעבירו ע ל‬
‫מצות שבת‪ ,‬ונעשה לר׳ יהודה נס ובא אצלו לעת ט״ש ודיקליטיאנום שלחו בסכד‬
‫פנים יפות‪ ,‬עיי׳ ירושלמי תרומות סוף ס״ח‪ .‬ושם נאמר עוד כי בעוד דדותו‬
‫הדיוט ימחקו בו הנערים שיל רני יהודה נשיאה )טליי דר׳ יודה נשייא( ע״ש‪.‬‬
‫ואפשר שבעבור זה הרע לבני פניים כי היה בלבו על היהודים‪ ,‬והמאמר כל‬
‫ישראל ערבים זה כזה חיות מאז על לוח לב קמינו‪ .‬אבל מצינו במקום אחר‬
‫שהיטיב ליהודים‪ .‬ירוימלמי ע״ז פ״ה הל׳ ד׳ )מ״ד ע״ד( כד סליק דיקליטינוס‬
‫מלכא להכא גזר ואמר כל אומייא ינסכון בר ק יודאיי‪.‬‬
‫ולמצוא פשר דבר נטה אוזן למה ימסיפרו הסופרים הרומיים אשר חיו‬
‫בזמן דיקליטיאנוס או קיוב לו )אממיאנוס מארצעללינוס‪ ,‬אייטיאפיוס‪ ,‬אוירעליוס‬
‫פיקטאר ואחרים( ומה שחקרו גדולי סופרים חדשים )גיככאן‪ ,‬קלינטיאן(‪.‬‬
‫דיקליטיאנום היה שתי פעמים בארץ הקדם‪ .‬הפעם הראשון בימי הקיסר‬
‫קארוס — שינת מ״ג — ואז היה שר צבא‪ ,‬ואחרי מות הקיסר הזה ושני‬
‫כניו — שנת מ״ה — נבחר לקיסר רומי והלך לרומי‪ ,‬ובשנת נ״ז נסע פעם‬
‫שנית לארץ הקדם וישב באנטוכיא‪ .‬ומעת אשר הגיעי דיקליטיאנום למלכות‬
‫לבש רוח חסד ותחנונים וביקש בכל מאמצי כח להלוך בדרך אנטאנינוס‬
‫החסיד )אנט‪ .‬פיוס( עד שנאמר עליו כפי המסופר מהסופר פיקטיאר‪ ,‬שהוא אב‬
‫לעמו ולא אדון ) ‪ p oiiu s qujnn doininum‬ו‪1‬נ‪ 10‬ו‪ - .( ? 0101‬והנה מסיפורים‬
‫אלה נראה כי מה שהצר לבני פנייס היה בעוד היותו שר צבא‪ ,‬ואפשר שבעת‬
‫ההיא עמד עם חילו בירכתי צפון א׳״ קרוב לפניים‪ .‬והמאמר שהבאנו לעיל‬
‫מהירושלמי ד שניעיז מוכיח שלא היה אז קיסי‪ ,‬כי מה שאמרו לו בני פניים‬
‫״אנן אזלין׳׳ יאות לבד לעומת שיר צבא אשר יש שיופט למעלה ממנו ויראתו‬
‫על פרו‪ ,‬ואס ישמע שיהלכו להם בני' המדינה יפקוד עליו עונו‪ .‬אבל מי יעוז‬
‫לאמור בפני קיסר רומי אס תוסיף להיע לנו אנחנו נוסעים מפה? הלוא דבר‬
‫המלך שלטון ויצוה להרוג אותם ונשיהם ובניהם וטפם על דברי מר ‪ T‬ה‬
‫כאלה! — וגם כאשר ישב דיקליטיאנוס על כסא המלכות והלך לאיץ קדם‬
‫והיה מושבו באנטוכיא לא היה לו עת ופנאי להלוך לפריס וגם לא היה לכו‬
‫פנוי לד‪,‬תעולל בר׳ יהודה נשיאה כמסופר למעלה‪ ,‬כי היתר‪ ,‬לו אז מלחמה‬
‫גדולה וכבדה עם הפרתיים ונפשו היתה מלאה דאגות וחרדות כאשר מבואר‬
‫בספרי הסופרים אשר זכרנו למעלד‪ .,‬נוסף לזה‪ ,‬הסופייס ודומיים כתבו כי‬
‫מעת היותו קיסר מנע מלהראות אכזר ומתנקם‪ ,‬והסיפור של בני פנייס ור*‬
‫יד‪,‬ודד‪ ,‬נשיאה טורה להיפך על נטירת שנאה ואהבת נקמד‪ .,‬והנד‪ ,‬מכל אלה‬
‫יש לדון שלא הגיע אז עדיין למלוכה‪ ,‬אבל מעת נכתר בכתר מלכות נהפך‬
‫לאיש חסד‪ ,‬וכאשר ידע שבעיני היהודים הניסוך למלך כשר ודם הוא כעין‬
‫עבודת אלילים לא אכה להפר הקם וצוד‪ ,‬שהיהודים ^יא ינסכו וכמאמר הירושלמי‬
‫דע׳׳ז )ועיי׳ עוד פ״ד ערך ר׳ יודה נשיאה(‪.‬‬
‫וכימי הצורר גאללוס נחרב הדרום כאשר זכרנו לעיל‪ ,‬והםופר פיקטאר‬
‫כותב שימרדו אז היהודים ברומיים ושמו להם מלך‪ .‬ולא נזכר מזה דבר לא‬
‫בתלמוד ירושלמי ובבלי ולא כמדרשים וגם לא כשאר כותבי דברי הימים‬
‫לרומיים אשר בזמן ד‪,‬ד‪,‬וא ;ואך זה ברור‪ ,‬היהודים אשר ישבו בצפק לא מרדו‬
‫במלכות רומי וכאשר יבוא להלן‪ .‬ונראהשהיהודים אשר בדרום מרדו בי לא‬
‫יכלו שאת טב ד ה מל טת הרשעה‪ ,‬וכאשר דדו רחוקים ממושב השלטון נאללוס‬
‫אשר ישב באנטוטא נתנו בלבם מקום להכטחון לעמוד נגדו או לנום לארץ‬
‫ערב הקרובה לדרום ושם לא תשיגם חרב היונה‪ ,‬וגאללום שלח שר צבאו‬
‫ארסקינס לא״י בראש חיל גדול וארםקינם בא לצפון אבל לא הרע ליושביה‪.‬‬
‫וגם בציפורין אשר מקצת יושביה היו בעצה עם אנשי דרום לא עשה משפטים‬
‫כדרך שרי צבאי רומי‪ ,‬אשר מאז הרםו ערים ויושביה בחטאת איזה מורדים‬
‫ולא שמו רםן לאפם להבדיל בין •חוטא ובין איננו חוטא‪ ,‬גם מצינו לארסקינס‬
‫שחלק כבוד לחכמי ישראל וכאשר באו ר׳ יונה ו ר יוםי לקבל פניו כאנטוכיא‬
‫עמד כפניהם‪ .‬ירושלמי כרכות פ״ה ט׳ ע״א ועיי׳ לקמן ס״ד ערך ר׳ יונה‪ .‬וכבד‬
‫דדכחנו במכתב חדשי שלנו שנת ט״ז שיארםקינם בעצמו לא הלך לדרום אבל‬
‫שילח שם אחד מפקידיו עם קצת החיל וזה הפקיד הרע לעשות מאוד‪ .‬ובכ״ר‬
‫ס׳ וישילח פע״ו איתא אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו זה אחינו שבדרום‪,‬‬
‫והכונה על המלחמה הזאת ואבדן יושבי דרום אשר נפלו בחרב‪ ,‬ומעת ההיא‬
‫נשבת זכרון היהודים מן הדרום‪,‬‬
‫ונבוא עתה אל הישיבות‪.‬‬
‫הגדולות בישיבות שבצפון רדו טבריא‪ ,‬ציפורין‪ ,‬קםרין‪,‬‬
‫ט י בר י ה או ט י ברי א — כן נקראת כתלמוד ירושלמי והוא הנכון כי‬
‫נבנתה לכבוד הקים* טיבעריום ע״י הורדוס אנטיפאס אשר קרא אותה בשם‬
‫זה‪ ,‬ובבבלי טבריא — העיר הזאת יושבת על ים גינוםר וקרובים לה טעינות‬
‫חמין‪ ,‬ושם היו מרחצאות ונקראין ״דימוםין״ )‪ ( f16 a1a {61‬םתם גם דימוסין‬
‫דטיטיה‪ ,‬ברכות פ׳יב ה׳ ע״ג פ״ג ו׳ ע׳יג ובמ״א‪ — ,‬כטיכריא היו מאז חכמים‬
‫גדולים כנודע מהמאמר הריני כבן עזאי בשוקי טבריא בבלי עירובין כ״ט‬
‫סוטה מ״ה ובמ״א‪ .‬אך לא ישבו כה בראשונה הרבה חכמים ואפשיר מ שום‬
‫שחשו לםפק טומאה אשר היה בטיבריא‪ .‬ואחרי אשר טיוד אותה ר׳ שמעון‬
‫כן יוחי וכדאיתא ירושלמי שביעית פ״ט ל״ח ע״ד ועיי׳ בבלי שבת ל״ד תקעו‬
‫שם מרבית חכמים מושבם‪ ,‬ורבי קבע שם ישיבתו זמן קצת לפני מותו‪ ,‬כבלי‬
‫ר״ה ל״א וע״ש רש״י ד״ה בית שערים‪ .‬וגדול כבוד טבריא האחרון‪ ,‬כי ר׳ יוחנן‬
‫הלך לשם מציפורין וקבע שם בית מדרשו )ירושלמי שביעית ס״ט הל׳ א׳‬
‫ביצה פ״א הל׳ א׳(‪ ,‬ומעת ההיא והלאה היתה טבריא עיקר בית ועד לחכמים‪,‬‬
‫והחכמים אשר ישבו בערים אחרות לא רבו במםסר; ור׳ אבהו אשר הזריח‬
‫שמשו בקיםרין שלח בנו לטיבריא ללמוד שם תורה וכראיתא ירושלמי פםחיס‬
‫פ״ג הל׳ ז׳‪ .‬ועוד זאת היתד‪ .‬טיבריא יתירה שבה מושב אנשי המםורה והם‬
‫הנקראים ספריא ובלי יחיר^םפ־א‪ ,‬כי הםפרא אשר היתה עינך מלאכתו לל מד‬
‫התינוקות ולקרוא הפרשה ברבים עםק ג״ב כמםורת חםירות ויתירות כאשר‬
‫יבואר להלן פ״ד ערך ספרא‪,‬‬
‫צ י פ ו ר י ן‪ ,‬כן הוא בירושלמי‪ ,‬ובבבלי ציפורי צפורי‪ ,‬ובמשנה שבמשניות‬
‫ערכין פ״ט מ״ו ציפורים אבל קידושין פ״ד מי׳ה צפורי‪ .‬היא היתד‪ .‬עיר גדולה‬
‫מלאה חכמים‪ .‬ר׳ חלפתא חכרו של ר׳ חנניא בן תרדיון הנהיג שם לתקוע‬
‫בשופר וחצוצרות בבלי ר׳ד‪ .‬כ״ז‪ ,‬ר׳ יוסי היה בציפורין והתקין שייר‪.‬ו המשפחות‬
‫עוברות והאבלים עומדים‪ ,‬ירושלמי ברכות ס״ב ה׳ ע״ב סנהדרין ס׳׳ב כ׳ ע׳׳א‬
‫ובבלי סנהדרין י׳׳ט ובשינר‪ .‬ובבבלי שם נזכרו עוד תקנות אחרות שהתקין ר‬
‫יוסי בציפורי‪ ,‬ושם ל״ב ע״ב איתא אחר ר׳ יוסי לציפורי‪ ,‬וגם ד מאיר בא‬
‫לשם ביומי דד יוסי ירושלמי ברבות פ״ב ה׳ ע׳׳ב‪ .‬ורבי הלך לציפורין וישיב‬
‫שם י׳יז שנה ורןא על עצמו ויחי יהודה בציפורץ שבע עשרה שנה כלאים‬
‫פ״ט ל״ב ע׳ב‪ ,‬ומת שם כבלי בתובות ק״ג‪ — .‬ובציפורין היו ראשוני האמוראים‪,‬‬
‫ר ינאי רבו של ר יוחנן ישב בציפורי‪ ,‬ירושלמי כרכות קרוב לסוף פ״ד דמר‬
‫ר יוחנן אני ראיתי■ את ר ינאי עומד ומתפלל כשיוק שר ציפורין ע״שי‪— .‬‬
‫ר׳ חנינא רבו של ר׳ יוחנן קבע ישיבתו בציפורין עיי׳ ירושלמי שביעית פייט‬
‫הל׳ א׳ ביצה פ״א הל׳ א׳ תענית ס״ג ס״ו ע״ג‪ ,‬וציפורין היתה עיר מולדתו של‬
‫ר׳ חנינא תענית שם ס״ח ע״א‪ — ,‬וגם חכמים אחרים ישבו כציפורק ונקובים‬
‫על שמה‪ ,‬ר׳ הונא רובא דציפורין‪ ,‬ר׳ אבדומי דציפורין )עיי׳ ערכם פ״ד(‪• - ,‬‬
‫ומצינו שחכמי טבריא פליגי עם חכמי ציפורין וחזרו להורות כחכמי ציפורין‪.‬‬
‫ירושלמי תענית פ׳ד ס״ט סוף ע״ב כתיב והשבתי כל משושה חגה חדשה‬
‫שבתה וכל מועדה דרומאי נהגין חגה )פי׳ מר״ח שנקרא חג החמירו בכיבוס(‬
‫ציפראיי נהגק חדשה )מר״ח ואילך( טיבראי נהגין שבתה )שבוע שחל ט״ב‬
‫להיות בתוכה( חזרין רבנן דטיבריא למינהג כרבנן דציפורין )ועיי׳ בבלי שם‬
‫כ״ט ע״ב(‪ ,‬וא״עפ״ב היתה טבריא גדולה בתורה יותר מציפורי‪ .‬עיי׳‪,‬בבלי‬
‫סנהדרין ל״א אמר׳ ר׳ אמי אפילו י‪-‬טבריא לציפורי ועיי׳ רש״י שם‪ ,‬ירושלמי‬
‫סנהדרין ס׳יג הל׳ ב׳ אמר ר׳ לעזר זה אמר בטיבריא וזה אמר בציפורי שומעין‬
‫*‬ ‫לזה שאמר בטיבריא‪,‬‬
‫ציסורין היתה בארץ קרה‪ ,‬ירושלמי שבת פי״ד הל׳ ג׳ )י״ד ע״ג( ר׳ חנינה‬
‫ושמואל תריהון אמרין תשעים ותשעה מתים בצינה ואחד כידי שמים וכר‪ .‬ר׳‬
‫חנינה על דהוה שרי בציפרין דצינתה תמן היה אמר תשעים ותשעה מתים בצינה‬
‫ואחד בידי שמים עיכ )ואפשר שהבונה שהיא עלולה להתקררות ע״י חילוף החום‬
‫והצנה(‪ .‬והיתד‪ ,‬יושבת בראש ההר וכדאיתא בבלי מגילה ו׳ עי׳א ולמה נקרא שמה‬
‫ציפ‪1‬רי שיושבת בראש הדד כציפור‪ — .‬ציפורין היתר‪ ,‬רחוקה מטבריא שמונד‪,‬‬
‫עשר מיל‪ ,‬עיי׳ ירושלמי תענית פ״ד ס״ט ע״א י׳ ח מיל על י״ח מיל כמין טיבריא‬
‫לציפורי‪ — .‬ובמם׳ עירובין פ״ה הל׳ א׳ איתא דמר ר׳ שימעון בן יוחי יכול אני‬
‫לעשות שיהו מהלכין מצור לצידון טטיבריא לציפורין ע״י מערות וע״י בורגנין‪— .‬‬
‫והיתד‪ ,‬ק־ובה לעכו‪ .‬גיטין פ״א סוף הל׳ ב׳ עיירות שבתחום ציפורין הסמוכות‬
‫לעכו עיירות שבתחום עכו הסמוכות לציפורין מה את עכד לון כעכו כציפורין‪.‬‬
‫ציסורין היתד‪ ,‬עיר רבת יושביה וגם ממדינות רחוקות באו יהודים לציפורין‬
‫ונתישכו שם‪ ,‬כרכות ס״ה ט׳ ע״א ר׳ יוחנן הור‪ ,‬יתיב קרי קומי כנישתא דבבל‬
‫בציפורין וכו׳‪ ,‬הרי שהיה לבני בבל בית הכנסת בציפורין וזד‪ ,‬מורה שהרבד‪ ,‬בני‬
‫בכל קבעו שם מושבם‪ ,‬שכת פ״ו ח׳ ע״א ציפוראי אטרין מן כנשתא דבבלאי‬
‫ער דרתיה דר׳ חמא בר חנינא‪ ,‬מגילד‪ ,‬פ״ד ע״ה ע״ב סוטה פ״ז הל׳ ו׳ ר׳ יוסי‬
‫מפקד לכר עולא חזנא דכנשתא דבבלייא‪ ,‬ואפשר שגם בטבד א היתד‪ ,‬כנשתא‬
‫דככלאי‪ ,‬כי עיקר מושבו של ר׳ יוסי היר‪ ,‬כטבריא‪ .‬עיי׳ ס״ד ערך ר׳ יוסי א׳‬
 ‫וגם מן היהודים הדרים בקפודקא נתישבו בציםורין‪ .‬שביעית‬ ‫ד יוסי ב׳‪.‬‬
‫ס׳ט ל״ט ע׳׳א קפודקאי דציפורין שאלק ל ר אימי בגין דלית לא־לין עמא רחם‬
‫ובו' )והר״ש שם משנה ח׳ נדחק הרבה מ ה(‪— .‬‬
‫ואנשי ציפורין נתגנו בירושלמי במעשיהם‪ .‬חגיגה ריש פ״ב ר חגי בשם ר׳‬
‫יעבץ אילן ציפאריי תהו חושך ואפלה‪ .‬וכאשר התמרמרו על ר חנינא על שלא‬
‫הועילה להם תפילתו למנוע מעליהם מכת דבר ועל שלא הוריד להם מטר בתפילתו‬
‫כר׳ יהושיע בן לוי לדרומאי‪ ,‬נכנס ר יהושע בן לוי ואמר להם לא ר יהושע בן לוי‬
‫מחית מיטרא לדרומאיי ולא ר חנינא עצר מ*טיא מן ציסוראיי אלא דרומאיי ליבהון‬
‫רכיך ושמעין מילה דאורייא ומתכנעין וציפוראיי ליבהון קשי ושמעין מילה דאורייא‬
‫ולא מיתכנעק‪ .‬תענית פ״ג ם" ו ע״ג‪ .‬ועיי׳ מעשר שני פ״ה הל׳ א׳ כיי דאמר‬
‫ר׳ חנינא חתר בחושך בתים יומם חתמו למו וכו׳ כך היו אנשי דור המבול‬
‫עושין היו רושמין באפבולסמון ובאו וגונבין כלילה כך דרשה ר׳ חנינא בציפורין‬
‫איתעבוד תלת מאה חתירין בתים‪ — .‬וקצת יושבי העיר הזאת רבת המהומה‬
‫היו בקשר עם המורדים בררום‪ ,‬אשר מרדו ברומי בימי נאללום וכמו שזכרנו‬
‫למעלה‪ ,‬ושר הצבא ארסקינס בא אז כחיל גדול לא״י‪ .‬והכותב דברי הימים‬
‫סאלןאטעס ואחריו היעראנימוס מספרים‪ ,‬שארסיקינס החייב ציפורין והפך אותה‬
‫עד היסוד‪ .‬אכל לשונם כזב מללה מלב מלא שנאה לבית ישראל‪ .‬וז״ל‬
‫הירושלמי יבמות פט״ז ט״ו ע״ג ביומי דארסקינם מלכא הויין ציפויאי מתבעין‬
‫והוון יהבין איספלני על נחיריהון ואינון לא מתחכטין ובסיפא איתמר עליהון‬
‫לישין ביש ואתצידון כולהון נ ן בידו ע״כ‪ .‬והסיפור שיל הירושילמי מורה שרק קצת‬
‫יושבי ציפורין נשאו ידם ברומי והעיר עצמה לא היתה במרד‪ ,‬וגם ארסקינס‬
‫לא העניש כי אם המוררים אכל לא השחית העיר כמאמר סאלןאטעס ולא‬
‫נתנה למאכולת אש כמאמר היעראנימוס‪ .‬וגם אין זכרון לא כתלמוד ולא‬
‫במדרש לחורבן ציפורין בעת ההיא ולהיפך מצינו בירושילמי שהיתה נושכת‬
‫גם אחרי המלחמה הזאת‪ — .‬אך נראה שהישיבה בציפורין הלכה ודלה מעת‬
‫ההיא ולא נמצאו עוד חכמים נקובים בשם כ״א ר׳ אברימא דציפורין אשר בעי‬
‫קומי רבי מנא‪ ,‬ירושלמי ברכות פ״ד ח׳ ע״א‪ .‬ור׳ מנא היה ראש ישיבך;‬
‫בטבריא איזה שינים אחר בוא ארסקינס לא״י )עיי׳ ס׳יד ערך ר׳ מנא כ׳(‪.‬‬
‫ק ים ר ין בירושלמי‪ ,‬ובתלמוד בכלי קסרי ומשנה סוף אהלות קסרין‪ .‬שס‬
‫ישבו גדולי האמוראים ומהם ר׳ הושעיה רבה‪ .‬תרומות פ״י מ״ז ל׳א דאמי ר׳‬
‫יוחנן כשהיינו הולכין אצל ר׳ הושעיה רבה לקיסרין ללמוד תורה‪ — .‬ור׳ אכהו‬
‫קבע שם ישיבתו והתקין שים תקנות‪ .‬דמאי סוף פ״ב הנהיג ר׳ אבהו בקיסרין‬
‫שיהו שניהן משיל לוקח‪ .‬בבלי ר״ה ל״ד איתקין ר׳ אבהו בקסרי תקיעה שלשד‪,‬‬
‫שברים תרועה תקיעה‪ .‬ועיי׳ פ״ד ערך ר׳ אבהו‪ — .‬ועוד מצינו בקסרי חכמים‬
‫אחרים נקובים בשם‪ .‬ר׳ עו ל א דקיסרק ואמר בשם ר׳ חנינא פסחים פ״ג םוף הל׳‬
‫כ׳ נדה פ״ב הל׳ ו׳ וחי בימי ר׳ אבהו או קצת קורם לו )עיי׳ פ׳׳ד ערך ר׳ עולא‬
‫דקיסרין(‪ — .‬ובימי ר׳ מנא בנו של ר׳ יונה היו שים כמה חכמים‪ .‬עיי׳ דמאי פ״א‬
‫‪.‬כ״ב ריש ע״ב קידושין פ״ב ס׳יג ע״א אמר ר׳ מנא אזלית לקיסרין ושמעית ד‬
‫חז ק י ה יתיב ומתני‪ .‬כלאים פ״ו ל׳ ע״ג אמר ר׳ טנא אזלית לקיםרין ושטעית ר ב י‬
‫ד‪.‬‬
‫הו ש עי ה בר ש טי‪ .‬פסחים פ״א כ׳׳ח ע״א אמר ר מנא אזלית לקיסדן ושמעית‬
‫ר׳ ז רי קן‪ .‬שם כ״ט ע״ב אמר ד מנא אזליית לקיסרין ושמעית ר׳ א חוו א‬
‫בר ז עי ר א‪ — .‬ומצינו הרבה פעמים בירושלמי ר בנן ד קי ם רין‪ ,‬ויירוב אמרו‬
‫בשם חכמים אחרים‪ .‬ואלה רבנן דקיסרק לא היו בץמן אחד כי אם מדור חרכיעי‬
‫עד דור הששי ועד בנלל )עיי׳ פ״ד ערך רבנן דקיסרין(‪ .‬והשם רבנן דקיסרין‬
‫כינוי להישיבה בקיס־ין‪ .‬וקצת ניאה שמעת אשר מת ר׳ אבהו לא היה שם‬
‫זקן יושב בראש הישיבה ולא חכם מפורסם אשר לו ישמעון שאר החכמים‪,‬‬
‫והיו לומדי התורה מתועדים ונקכצים בבית המדרש בחכורה ולא שפו ראש‬
‫עליהם‪ ,‬לכן בא שם רבנן דקיסרין בכלל ואך מתי מספר נזכרים כפרט‪.‬‬
‫בקיסרין היה בית הכנסת גדול ונקרא כנשתא מדרתא ולפעמים הגי׳ מרדתא‬
‫ושם ישבו גדולי החכמים ודרשו‪ .‬ביכורים פ״ג ס״ה ע״ד וה׳ בהיכל קדשו הא‬
‫ר יצחק בר לעזר בכנשתא מדרתא‪ .‬סנהדרין פ״א הל׳ א׳ ר׳ אבהו הוה יתיב‬
‫דיין בכנישיתא טדרתא דקי^ין‪ .‬נזיר פ״ז נ״ו ע״א ר׳ אכהו הוה יתיב ותני‬
‫ככנשתא מרדתא דקיסרין )ולפי השערת החכם גרעטץ בספרו קורות היהודים‬
‫חלק ד׳ מהדורא תנינא סוף פ״ז נראה עיקר הקריאה מרדתא והדבר צ״ע(‪.‬‬
‫בקיסרין נשתמשו הרבה בלשון יונית‪ .‬עיי׳ סוטה ריש ס״ז ר׳ לוי בר חיתה‬
‫אזל לקיסרין שימע קלון קריין שמע אלוניסתין‪ .‬וקצת נראה שלא הבינו שם‬
‫היהודים לה״ק מהא דאיתא עוד שם בעא מעככתון שמע ר יוסי ואיקפד אמר‬
‫כך אומר אני ומי'שאינו יודע לקרות אשורית לא יקרינה כל עיקר אלא יוצא‬
‫בכל לשון שהוא יודע ע״כ‪ .‬ואפשר שיזאת קסרין היא קסרין היושבת קרוב‬
‫למקור הירדן ונלןאת בלשונם צעזארעא פיליפפי‪ ,‬וכן מורה הלשון אזל לקיסרין‬
‫ושמע וכו׳‪ .‬וקיסרין מושב החכמים ישבה על שפת הים הגדול ונקראת בלשונם‬
‫צעזארעא פאלעסטינא‪ .‬ועיי׳ גיטין פ״א קרוב לסוף הל׳ א׳ אמר ר׳ אבא בר‬
‫זבדי מעשה באחד שהביא את הגט מלמינה של קיסרק סי׳ מהנמל של קסרין‪.‬‬
‫וקיסרין זאת היתה מושב שלטון רומי ונקרא בתלמוד ירושלמי אנטיפוטה‬
‫דקיסרין‪ .‬עיי׳ מגילה פ׳׳ג הל׳ ב׳ ועיי׳ ס״ד ערך ר׳ אבהו כ׳‪.‬‬
‫ודע דאיתא בירושלמי ט״ק פ״ג הרי שימוליכין ממקום למקום כגון אלו‬
‫דקסרין דקברי בבית בירי אית תנא תני אלו שכאן טונין משיצא המת וכר )כן‬
‫הגי׳ ברא״ש שים סי׳ ל״ט‪ ,‬אבל בירושלמי שלפנינו שם הל‪ .‬ה׳ פ״ב ע״ג הגי׳ דרי‬
‫שמוליכין אותו ממקום למקום כגון אלו דקוברין כבית שריי וכו׳( ודי דאנשי‬
‫קסרין לא היו קוברין מתיהם בקסרין‪ .‬אבל במשנה ט׳ פי׳׳ח דאהלות איתא‬
‫מזרח קסיין ומערב קסרין קברות ובתוספתא סוף אהלות איתא העיד ר׳ יהודה‬
‫בן •יעקב מבית גוברין ויעקב בר־ יצחק מבית נופנין על קיסרי שהחזיקו כה‬
‫מעולם והתירוה שלא כמנין ע״כ‪ .‬ואפשר שמשעה שהתירוה נהגו בני קיסרין‬
‫להוליך מתיהם לעיר אחרת כדי להרחיק כל חשש טומאה מעירם‪ ,‬או שאחת‬
‫מהנך קיסרין היא הישבת באמצע המדינה והאחת היושבת על חוף הים וכמו‬
‫שזכרנו‪.‬‬
‫ועוד נזכרו מקומות בצפון אשר ישבו שם חכמים‪ ,‬והם‪:‬‬
‫נ ו ה‪ .‬סנהדרין ס״ג כ״א ע״ב רבנן דנוה הודו טיפי חמיע כסיסתא )לחיל‬ ‫•‬
‫סרוקלא ע״ש‪ .‬וזה סרוקלא דדה בא״י בימי ר טנא ב׳ עיי׳ ערך ד מנא נו ד(‪.‬‬
‫ונזכר ג״ב ר׳ שילא דינור‪ ,‬ורבנן דקסרין אמרו בשמו שבת ס״ב ה׳ ע״א‪.‬‬
‫ע כ ב רי ובבלי ב״ט פ״ד עכבריא‪ ,‬ונזכר כספר מלחמת היהודים ליוסף‬
‫הכד‪,‬ן ח״ב ס״ב‪ .‬שם היה בית ר׳ ינאי כלו׳ בית מדרשו של ר ינאי‪ ,‬עירובי(‬
‫פ׳׳ח כ׳׳ר‪ ,‬ע׳׳א חזקיה לא אמר כן אלא ר׳ חייא ור' אסי ור אמי סלקין לעכברי‬
‫ושמעין מדבית ר׳ ינאי הלכה כרי יודה‪ .‬תרומות פ״י מ״ז ע״ב הורי ר יוסי כי‬
‫ר ב‪ p‬בעכברא חד לאלף ועיי׳ ברא״ש תרומות פ״י מ״ח וחולין פ׳ץ סי׳ ל״ג)ול א‬
‫כן דעת הד׳ש תרומות שם ע״ש(‪.‬‬
‫ס בנין‪ .‬ר׳ יהושע דסכנין נזכר בדדבה מקומות בירושלמי‪ ,‬ושם היה מושב‬
‫ר חנניא בן תידיו(‪ .‬בבלי סנהדרין ל׳׳ב ד׳ב אחר ר׳ח בן תרדיון לסיכני‪ .‬ר״ה‬
‫כ״ז ע׳׳א וכן הנהיג ר׳ חלפתא כציפורי וד חנניא בן תרדיון בסיכני‪ — .‬עין ט כ‪.‬‬
‫שם היו הרבה פעמים 'מקדשין החודש‪ .‬בבלי רד‪ ,‬כ״ה ע׳׳א )ועיי׳ תר שם(‪,‬‬
‫ירושלמי ברכות פ״ד ה׳ ע׳׳א סוכה פ״ב הל׳ ה׳ ועיי׳ סנד׳דרין פ״א י״ח סוף‬
‫ע״ג‪ — .‬רו מי‪ .‬עיר גדולר‪ ,‬בימי ר׳ יופי בן קיסמא בכלי ע״ז י׳ ח ע׳׳א‪ .‬ועיי׳ פ׳ד ע ק­‬
‫ר׳ חייא כר אבא‪.‬‬
‫ובימי התנאים היו עור מקומות אחרים אשר ישבו שם אנשי השם‪ ,‬והס‪:‬‬
‫י בנ ה‪ ,‬מושב הסנהדרין מימות ר יוחנן בן זכאי )ולדעת קצת כבר איזה‬
‫זמן קודם לו( עד ר׳ שמעון בן גמליאל‪ — .‬ע ר ב בימי ר׳ יוחנן בן זכאי עיי׳‬
‫שבת פט׳ץ ט׳ץ‪ ,‬פכ״ב מ״ג‪ .‬וגם ר׳ חנינא בן דוסא ישב שם‪ ,‬כרכות פ׳׳ד ז׳‬
‫ע״ג ועוד דסלקין חומרייא מן עיב לציפורין ואמרו ככר שכת ריח בן דוסא‬
‫בעירו‪) .‬ומזה נכין שערב היתד‪ ,‬קרובה לציפורין(‪ — .‬א ו ש א‪ ,‬ידועה מושב‬
‫הםנד‪,‬דרין ומושב חכמים גדולים ור׳ שמעון בן גמליאל הלך מיבנה לאושא‬
‫בבלי ר״ד‪ .‬ל״ב )ועיי׳ בספרנו דרכי המשנה פ״ב ערך ר׳ שמעון כן גמליאל(‪— .‬‬
‫ב רו ר חי ל‪ ,‬ירושלמי דמאי ריש פ״ג מעשה בר׳ יד‪,‬ושע שהלך אחר ר יוחנן‬
‫בן זכאי לבלי )צ״ל לברור וכן הוא בר״ש שם( חיל‪ .‬בבלי סנהדרין ל״ב ע״כ‬
‫אחר רבי יח שע לברור חיל‪ — .‬פ קי עין‪ ,‬בבלי חגיגד‪ ,‬ג׳ ע׳׳א מעשה שהלכו‬
‫רבי יוחנן כן ברוקא ורבי אלעזר בן חסמא להקביל פני רבי יהושע בפקיעין‪,‬‬
‫סנד״דרין ל׳׳ב אחר ר׳ יהושע לפקיעין‪ .‬ומטה דאיתא חגינד‪ ,‬שם מה חידוש‬
‫כבית המדרש היום וכו׳ שיבת של מי היתד‪ ,‬שבת של ר׳ אלעזר בן עזריה וכו׳‬
‫וראב״ע‪.‬ישב ביבנד‪ ,‬נראה שד‪,‬יד‪ ,‬בית פקיעין סמוך מאוד ליבנר‪ — .,‬ב נ י ב ר ק‬
‫ידוע‪ .‬ובבלי סנד׳דרין שם אחר ר׳ עקיבא לבני ברק‪ — .‬בי ת ש ע רי ם‪ ,‬מושב רבי‬
‫איזה זמן‪ .‬בבלי סנהדרין שם אחר רבי לבית שערים‪ ~ .‬ובימי אמוראי‬
‫הירושלמי לא נזכרו מקומות אלו • ונראה שלא היד‪ ,‬שם מושב חכמים כימי‬
‫האמוראים‪.‬‬
‫ונסן עתה לדרום א׳יי‪ .‬בדרום היו כמה ערים אשד ישבו שם יד‪,‬ודיס‪.‬‬
‫עיי׳ ברכות ריש פ״ט רבי יוחנן ורבי יונתן אזלין טיעבד שלמא באילן קרייתא‬
‫דדרוטא אזלין לחד אתר ואשכחן לחזנא דאמר האל הגדול וכו׳‪ .‬אבל ל א‬
‫נזכרו שטות פרטיים של ערים בדרום ואך לוד יוצאת מן הכלל‪ .‬וד‪,‬תלםוד‬
 ‫ירושלמי ובכלי מססרים בגנותה של לוד‪ .‬ירושלמי סנהדרין ס׳׳א י״ח סוף‪ .‬ע״ג‬
‫ר ירמיה בעי קומי ד זעירא ולוד לאו מיהודה היא אמר ליה אין ומסני מה‬
‫אין מעכרין בה אמר ליה שהן נסי רוח ומעוטי תורה‪ — .‬ובבלי פסחים ס״ב‬
‫איתא ר שמלאי אתא לקמיה דר יוחנן א״ל ניתני לי מר ספר יוחסין אטר‬
‫ליה מהיכן את אמר ליה מלוד והיכן מותנך בנהרדעא א״ל אין שונים לא‬
‫ללודים ולא לנהרדעים וכל שכן דאת מלוד ומותבך בנהרדעא‪ .‬ובירושלמי‬
‫שם פ״ה הל׳ ג׳ )ל׳׳ב ע״א( איתא בקצת שינוי ר׳ שמלאי אתא גבי ר יונתן‬
‫אמר ליה אלפן אגדה אמר ליה מסורת בידי מאבותי שלא ללמד אגדה לא‬
‫לבבלי ולא לדרומי שהן גסי רוח ומעוטי תורה ואת נדדדעי ודר בדרום ע׳׳ב‪.‬‬
‫ופשוט שידרום הוא שם כולל לחלק א״י הדרומי והוא ארץ יהודה וכמו שכתב‬
‫בעל תי׳יט ריש דמאי‪ ,‬ולוד היתד‪ ,‬שם עיר מערי דרום‪ ,‬ולכן יכונה יושב לוד‬
‫או לודי על שם העיר או דרומייא ודרומי על שם הסדינד‪ ,‬ככלל‪ .‬ובזה אין‬
‫כאן סתירה במה שנזכר בהך מעשה בבבלי לוד לודי‪ ,‬ונירושילמי דרום דרומי‪.‬‬
‫והנה בירושלמי לא מציגו איזה חכם מכונה לודי וכמו שטצינו ר הונא‬
‫ציפוראי וכדומה‪ ,‬אכל נאמר ככל מקום דרומייא‪ :‬ר׳ יוסי דרומייא‪ ,‬ר׳ לעזר‬
‫דרומייא‪ ,‬ר יעקב ררומייא וכו׳‪ .‬מזה נראה שלוד עצמד‪ ,‬לא היתד‪ ,‬מושב‬
‫חכמים בימי האמוראים ולא היד‪ ,‬להם שם בית ועד‪ ,‬אף שבימי התנאים ישבו‬
‫שם רבי אליעזר ור׳ טרפון )עיי׳ ספרנו פ״ב ערך ר׳ טרפון בסופו(; ואפשר‬
‫שהחכמים היו מפוזרים כערי הדרום‪ .‬אבל ממה שמצינו ירושלמי פסחים פ״ה‬
‫הל׳ ג' )ל״ב ע״א( הדא מסייע לדרומיי דדרוטיי אמרין אימורין שאבדו מחשב להן‬
‫וכו׳ וע״ש ל״ד ע״ד‪ ,‬וכן בבלי יבמות מ״ה זקני דרום אמרו כותי וענד הבא על בת‬
‫ישראל הולד כשר‪ ,‬זבחים כ״ב אמרו זקני דרום לא שנו אלא טמא שרץ אכל טמא‬
‫מת וכו׳ נראה שיחכמי דרום היו יושבין כחבורה אחת והיו נושאין ונותנין ביחד‬
‫והסכימו לדבר אחד ונזרקה הלכר‪ ,‬מפי כולן‪ ,‬וכמו שמצינו אצל רבנן דקסרין‪— .‬‬
‫וכאשר נעיין עוד יותר יבורר לנו שאף שידרום שם כולל לחלק יהודה הוא‬
‫ג״כ שם פרטי להגבול הק־וב לאדום‪ .‬עיי׳ ירושלמי פסחים ריש פ״ג חומץ‬
‫האדומי בסימא דרוטיא‪ .‬כחובות פ״ה הל׳ י״א להמשנה אסר ר׳ יוסי לא פסק‬
‫שעורים אלא ר׳ ישמעאל שהיה סמוך לאדום מהו סמוך לאדום לדרומה‪ .‬וד‪,‬נד‪,‬‬
‫זה שיכדרום אשר היה שם בית מדרשו של רכי ישמעאל הרביצו‬ ‫בחלק‬
‫תלמידיו אחריו תורה וכמו שיבארנו בספרנו שם מאמר תלמידי ר ישמעאל‪.‬‬
‫מדרשו של ר׳ ישמעאל ישבו חכמים גם אחרי מות ר׳ ישמעאל והם‬ ‫ובבית‬
‫הנלןאים דרומיי או זקני דרום‪ ,‬וגם הנקובים כשם כגון ר׳ יוסי דרוטייא‪ ,‬ר‬
‫יד״ושע דרומייא וכו׳ נראה שממעין זה יצאו‪.‬‬
‫ובדרום ישבו חכמים גדולים כגון כר קפרא‪ ,‬ר׳ פס )אפס(‪ ,‬ר■ הושיעיח‪,‬‬
‫ר׳ יהושע בן לוי וכו׳‪ .‬וחכמי דרום היו גדולים בעיני האמוראים הראשונים‪.‬‬
‫עיי׳ עירובין פ״ו כ״ג ע״ג מהו לשכור רשות מן הפונדק ר חיננה ור יונתן‬
‫סלקון לחמתה דגדר אסרו נמתין עד שיבאו זקני הדרום לכאן‪ ,‬אתא ר נתן‬
‫שאלון ליה וכו׳ ובכלי שם ס״ה איתא אמר להן ריש לקיש נשכור‬ ‫דרומא‬
‫ולכשנגיע אצל דבותינו שבדדום נשאל לד‪,‬ן‪ — .‬ובימי הדור השלישי עלד‪,‬‬
‫כבר כבוד חכמי צפון על כבוד חכמי דרום‪ .‬כרכות ס״ב ה׳ ע״ב ד חמא אבוי‬
‫דר׳ אושעיא הוד‪ ,‬ליה עובדא >גיאל לרבנן ואסרון ר׳ יוסי בעי איילן רבנן רבנן‬
‫דד‪,‬כא אן רבנן דרומיא אין תימר רבנן דהכא ניחא אין תימר רבנן דרומייא‬
‫רברבייא קומוי והוא שאל לזעירייא )עיי׳ פ׳׳ד ערך ר׳ חמא אבוי דר׳ הושעיה(‪— .‬‬
‫ובימי גאללוס נחרבד‪ ,‬הדרום כאשר זכרנו והרבה חכמי דרום באו אז לצפון‬
‫אצל ר יונה וכאשר יבואר בס״ד‪.‬‬
‫ובירושלים לא מצינו בית ועד לחכמים מימות חרבן הבית ואילך כל ימי‬
‫התנאים ור‪,‬אמוראים‪ .‬ואפשר שיהמלכות צוה עליהם לבלתי יתקבצו שם‪ ,‬או‬
‫שלא נתועדו מיראת המלשינים אשר יאכלו קורצא בי מלכא ויאמרו שנתיעצו‬
‫בעיר מושב מקדשיהם מקדם לעשות קשר ולמרוד במלכות‪ .‬אבל מר‪ ,‬שמספר‬
‫היעראנימוס בפירושו לזכריה כ׳ שלא הורשה לשום איש ישראל לעלות‬
‫לירושלים מימי אדריאנוס עד ימי המלך קאנסטאנטינוס הוא פרי זדון שנאת‬
‫לבו וכחשו ענד‪ ,‬בו‪ ,‬כי מצינו בירושלמי מעשר שני פ״ג נ״ד ע׳׳ב איתא ר׳ חנינ׳‬
‫ור יונתן ור׳ יהושע בן לוי עלו לירושלים נתמנו להן פירות וביקשו לפדותן‬
‫ובו׳‪ .‬בבלי ברכות ס׳ ע״א הד׳וא תלמידא דהוה קא אזיל בתריה דר׳ ישמעאל‬
‫בר׳ יוסי בשוקי ציון ובו׳‪ .‬יבמות נ״ג ע״ב דתניא אבא יוסי בן יוחנן איש‬
‫ירושלים משום ר׳ מאיר ובו׳‪ .‬סוטד‪ ,‬כ״ד‪ ,‬ע׳׳א דאמר ר׳ יאשיה ג׳ דברים סח‬
‫לי זעירא מאנשי ירושלים וכו׳‪ .‬ועיי׳ ביצה כ״ז קד‪,‬לא קדישא דירושלים בימי‬
‫רבי‪ .‬ומציגו עוד במ״א של הירושלמי שהיו עולין לירושלים‪ .‬וכל אלה התנאים‬
‫וד‪,‬אמוראים חיו אחר אדריאנוס וקודם לקאנסטאנטינוס‪ — .‬אבל גם אחר שנתן‬
‫קאנסטאנטינום להיהודים רשות לד׳תישב בירושלים וכמאמר היעראנימום לא‬
‫נקכע שם בית ועד‪ .‬עיי׳ ירושלמי פסחים ס״ז ל״ה ע״ב ר׳ יוחנן בר מדייא בשם‬
‫ר פינחס מן מה דאנן חמין רבנן שלחין סנדליהון תחת האגוף של הר הכית אדא‬
‫אמרה שלא קידשו תחת האגוף וכו׳‪ .‬ור׳ פינחס חי בימי קאנסטאנטיוס כנו‬
‫של קאנסטאנטינום )עיי׳ ערכו פ״ד(‪ ,‬ואעפ״ב לא נמצא שם ישיבה בימיו אף‬
‫שהיו שם כמה חכמים וכמו שמורה המאמר מן מה דאנן חמין רבנן וכו׳‪.‬‬
‫וודיבה חכמים מארצות אחרות באו לישיבות א״י‪ ,‬מ ב ב ל‪ .‬משם באו הן‬
‫גדולים הן קטנים‪ ,‬חכמים ותלמידים לרוב לישיבות א״י‪ .‬גם יבואר לקמן פ״ג‬
‫כי בני בבל נד‪,‬גו כבוד גדול בחכמי א״י‪ ~ .‬ט א ל כ ס ג ד ר י א ש ל מ צ רי ם‪.‬‬
‫לחכמי אלכסנדריא היתד‪ ,‬התחברות ומשא ומתן של תורה עם חבט״ א״י‪ .‬וגס‬
‫חכמי א״י הלכו לפעמים לאלכסנדריא עיי׳ פ״ר ערך ר׳ אבהו‪ ,‬ר׳ זבאי דאלבסנדריא‪,‬‬
‫ר׳ יוסי‪ .‬ב׳‪ ,‬ר׳ תנחום בר ספא‪ — .‬מ ק ר ט י ג נ א‪ ,‬וד‪,‬יא עיד כארמניא הגדולד‪.,‬‬
‫עיי׳ ס״ד ערך ר׳ בא קרטיגנאה‪ ,‬חיננא קרטיגנאה‪ — .‬ם א ר מנ י יה‪ .‬ר׳ יעקב‬
‫ארמנייד‪ .,‬ע״ש ערכו‪ .‬מ ק פ ו ד ק א‪ .‬ר׳ בא קסודקאה‪ ,‬ר׳ יורן קפודקאה‪ ,‬רבי‬
‫שמואל קפודקאה ר׳ לא קפודקאה‪ ,‬עיי׳ ס׳׳ד ערך כל אחד ואחד‪.‬‬
‫וכל אלה החכמים נראה שבאו לישיבות הצפון ואך מעטים נמצאו‬
‫שד‪,‬לכו לדרום‪ .‬ובכלי מ׳^ן כ״ז ע״ב איתא רב הטנונא איקלע לדרומתה שמע קל‬
‫שיסודא וכו׳‪.‬‬
 ‫פרק שני‪.‬‬
‫ה ב ר ת אנ שי אר ץ י ש ר א ל ו ל ש ו נ ו ת ו ס ג נו ן ש ל ת ל מ ו ד י רו ש ל מי‪.‬‬
‫התלמור ירושלמי משונה הרבה מן התלמוד בבלי הן בהברת האותיות הן‬
‫בשימוש הלשונות והדיבורים המושאלים‪ .‬ואף כי ממעין אחד יצאו הבבלי‬
‫והירושלמי בכל זאת יש הפרש גדול ביניהם‪ ,‬וגם להיודע באר היטב לשון‬
‫הבבלי ודרכו יש לפעמים דברי הירושלמי כדברי הספר החתום‪ ,‬או מפני‬
‫שאין בידו לעמוד על תוכן הדיבור והלשון או מפני שאינו יודע היאך מושאל‬
‫על ענין זה‪ — .‬ו הנ ה בענין דרכי הלשון יש להעיר‪ ,‬אנשי בבל שיימשו בלשון‬
‫ארמית ואנשי א״י על ידי שהיו קרובים לארץ סוריא החזיקו בדרך' לשון סורסית‬
‫אף שדיברו ג׳יכ ארמית‪ ,‬ובנו השמות והפעלים על דרך לשון סורסית‪.‬‬
‫ולהקורא תרגום אונקלום ותרגום יונתן בן עזיאל להתורה נודע שאונקלס תרגם‬
‫ארמית ונוטה הרבה לדרך ל׳ עברית‪ ,‬ויונתן בן עזיאל תרנם ארמית ונוטה הרבה‬
‫לל׳ סורסית‪ .‬וזה ההבדל הוא ג״ב בין הבבלי והירושלמי‪ .‬הבבלי נוטה לל׳‬
‫עברית אף שלא הפריז על המרה כאונקלס‪ ,‬ולא נוטה כלל ללי סורסית‪ ,‬ואך‬
‫הגדות בענין לחשים ורפואות יוצאות מן הכלל כי יסודם בסיפור אנשי ארץ‬
‫סוריא ומזמותיהם כנודע; והירושלמי הולך לרוב כדרך ל׳ סורסית‪ .‬ועוד זאת‬
‫להירושלמי שינמצאו בו הרבה מלות יוניות כי בארצות הקדם אשר היו אז‬
‫תהת ממשלת רומי ובפרט כסוריא שימשיו הרבה בל׳ יונית‪ .‬ובקצת מקומות‬
‫שימשו גם היהודים כל׳ יונית לבד כנראה מהמעשה דר׳ לוי בר חיתא שאזל‬
‫לקסיין ושמע קלון קריין שמע אלוניסתון עיי׳ לעיל פ״א‪ .‬ועיי׳ נדרים פ״י מ״ב‬
‫סוף ע״א ר' בא בר זוטרא איתעביד תורגמן דר׳ יוחנן בהדא איתא דלא הוות‬
‫חכמה משמוע סוריסט‪ ,‬ומזה המאמר יש לרין שנשתמשו הרבה בל׳ סורסית דאמר‬
‫דלא הוות משמוע סוריסטן‪) ,‬כצ׳יל ונראה שהאשה הזאת לא דברה גם כן בלשון‬
‫יונית דר׳ יוחנן הבין כודאי יונית ולא היה צריך לתורגמן(‪ — .‬והל׳ יונית אשר‬
‫דברו היהודים אינה ל׳ יונית אשר שימשו בה היונים הקדמונים והיא מהודרת‬
‫מאוד‪ ,‬כי אם הלשון אשיר היתד‪ ,‬שגורה אז בפי המון העם של סוריא‪ ,‬והיא‬
‫משחתה בה ויופי ה‪‘:‬׳ הקדמונית הורד אז לארץ‪ ,‬וגם נשתנית הרבה עד כי לפעמים‬
‫אין למצוא נם לד‪,‬בקי בל׳ יונית מוצא הדבר‪ — .‬וגם בזה נשחתה הלשון‬
‫הקדמונית ששמשו בשמות מורבגים אשר מקרוב באו ובעת זריחת אור ל׳ יונית‬
‫לא נודעו‪ .‬גם הסבו לפעמים על דרך השאלה עיקר כוונת המלה היונית‬
‫לכוונה אחרת‪ .‬עיי׳ בבלי שבת ס״ג ע״א אמר ר״ש בן לקיש כל המגדל כלב רע‬
‫וכו׳ שכן כל׳ יונית קורין לכלב למס‪ .‬וככר נתיגעו כזה הרבה‪ ,‬כי לא שמענו‬
‫מעולם שכל׳ יונית קורץ לכלב למס‪ .‬אבל נראה שהיה מ׳ למס מושאל בסי‬
‫ההמון כםוריא מטלת למם ) ‪ ( Xofick‬אשר פתרונו בל׳ יונית רעב ויען כי הכלב‬
‫לא נשבע ונראה תמיד רעב היו קורין אותו למס )וכבר הארכנו נענין זה‬
‫במכתב חדשי שנת ט״ו(‪— .‬וטצינו שלא הבינו כבר בימי האמוראים דא״י ל׳ יונית‬
‫הנקייה‪ .‬עיי׳ ירושלמי ב״ב פ״ח חל׳ ט׳)י״ו ע״ג( תני ר׳ שמעון בן גמליאל אומד‬
‫אף הכותב דיאתימון בלעז הרי זו כמתנה ר׳ חנין כשם ר יד‪ 1‬שע בן לד‬
‫חזרתי על כל בעלי לשונות ל ‪T‬ע מהו דיאתימון ולא אמר לי אדם דבר ע׳׳ב‪.‬‬
‫והוא אחד עם‬ ‫־ והנה באמת דיאתימון הוא ל׳ יונית‬
‫ואחת מכוונות זאת המלד‪ ,‬היא צוואה אשר מצוד‪ ,‬איש לפני מותו‪ ,‬וכן ר״ש‬
‫כ״ג אמר זה המאמר לענין צוואה עיי׳ תוםפתא שם םוף ס״ט‪ .‬ור׳ יהושע בן‬
‫לוי וגם בעלי הלשונות אשר שאל אותם לא ידעו כבר פתרון הטלד‪.,‬‬
‫ואחר אשר הקדמנו אלה נבוא לפרט הדברים‪.‬‬

‫ח ב ר ת אצ שי אר*ןי י ש ר א ל‪.‬‬
‫באמרנו פ ח אנשי ארץ ישראל הכוונה אל אנשי גליל כי רוב האמוראים‬
‫דירושלטי היו בגליל‪ .‬והברת אנשי א״י נודעת לנו על ידי מה שיוצא לנו טן‬
‫הירושלמי ומה שמסופר כמקומות אחרים מהברת גלילאי‪.‬‬
‫איתא בבלי ב״ק ו׳ על המשנה חב המזיק חייב המזיק מבעי ליה אמר ר׳‬
‫יהודה אמר רב האי תנא ירושלמי הוא דתני לישנא קלילא‪ .‬ובעירובין נ״ג‬
‫איתא דבני גליל לא דייקי לי שנא‪ ,‬ואמרו שם דהאי בר גלילא דהוה קאזיל‬
‫ואמר לד‪,‬ו אמר למאן אמר למאן אמרו ליה גלילאה שוטה חמר למירכב או‬
‫חמר למשתי עמר למילבש או איטר לאיתכסאה ע׳כ‪ ,‬דגי שהכרת בני• גליל‬
‫היתה רפויה ולא הבדילו באותיות מבטא אחד כין אות לאות‪ .‬ודדמב״ן ד ל‬
‫בפירושו לתורה כתב כזה בד‪,‬רבה מקומות הערות יקיות וגם הגאון מו״ה שלמד‪,‬‬
‫ליב ר׳ס ז״ל העיר בזה הענין כבכורי העתים תק״צ במאמר זמן ומקום ר׳‬
‫אלעזר הקליד‪ ,‬וגם אנחנו האיכנו כזד‪ ,‬בספרנו פארשטודיען צו דער זעפטואגינטז^‬
‫ם״נ‪ ,‬ונציג פה ביחד היוצא מכל הערות אלה‪,‬‬
‫הירושלמיים מחליפים אותיות א״ה״ח׳ע וכמו שמורה הך דעירובין שהבאנו‬
‫לעיל‪ .‬ועיי׳ בבלי מגילה כ״ד ע״ב אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן‬
‫ולא אנשי טבעונין מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפ*ן‪ .‬וו׳ל הרמכ״ן‬
‫דברים ב׳ על הפסוק והעוים היושבים כחצרים ועל דעתי העוים הם החוים כי‬
‫ד‪,‬מנד‪,‬ג בכתוב שיחליפו השמות כאשר אמרנו בהיותם מורים על ענין אחד‬
‫והנחש יעות עצמו בדרך ובבראשית רבד‪ .‬אמר ר אלעזר ברבי שטעיז שהיו‬
‫בקיעין בעפרות כנחש בגלילא צווחין לחויא עויא ונד‪,‬גו בו לקיותו עכנא‬
‫ולקרותו חכנא )כצ״ל( ואמר ויעתר לו וישמע תחינתו אמר ר׳ לוי בערכין^‬
‫צוחק לחתירד‪ ,‬עתירה ואמרו איכר‪ ,‬יעיב באפו ה׳ אמר ר׳ חמא כר חנינא איך‬
‫חייב ה׳ ברוגזיה אית אתרא דצווחין לחיבא עיבא חוקים עוקים ומורגל הוא‬
‫בלשון ומד‪ ,‬עויא אומר בדבר זד‪ ,‬על ר׳ חייא וכן נהגו רבותינו לומר על הסיח‬
‫הדעת שהוא במקום הסיע הדעת ובירושלמי לעולם הסיעו במשנה והסיע עצמו‬
‫מלאכול ע״כ‪ .‬וכל זה מרפיון הברת הירושלמי עד שיהחי״ת נשמע כמו ה׳׳א‬
‫או עי׳׳ן‪ — .‬ומזה ג״כ שבא לפעמים בירושלמי אל״ף במקום שיש כבבלי ה״א‪.‬‬
‫בירושלמי איכן בבבלי היכן‪ ,‬ומרפיק הברת ה ‪T‬ושלמי עוד שלא לבטא כ ל ל‬
‫אל׳ף או ה׳׳א כראש דחיבד‪ ,,‬כמו מר כמקום אמר‪ ,‬ר׳ בא במקום ר׳ אבא‪,‬‬
‫ד לעזר במקום ר אלעזר‪ ,‬נן במקום אנן‪ ,‬כיני במקום הכין א ‪,T‬י עיי׳ לקטן‪.‬‬
‫נם בהברת אותיות ב׳ ו׳ מ׳ ף׳ ניכר רפיון הברת כני א״י‪ .‬הירושלמי מבטא‬
‫בי״ת כמו ו״ו ולכן אמר אביר במקום אויר‪ ,‬תרבד במ׳ תרוו וכוי עיי׳ ר מ ^‬
‫בראשית ל׳ כ׳‪ .‬וגם במקום שיש דגש חזק בבי״ת בא בירושלמי ר׳ו‪ ,‬כמו‬
‫ר׳ ווא כמ׳ ר׳ בא‪ ,‬ועילןו אכא ונפלה האל״ף )וכמו שזכרנו קודם לזה(‪ ,‬וגם‬
‫הרגש חזק‪ ,‬ואף שנשאר הכי״ת בדגש קל לא נמנעו לקרות במקומה ו״ו‪ .‬חלה‬
‫פ״ב נ״ח ע״ג שמי פירות מחוורין‪ ,‬אק מי פירות מחוורין‪ ,‬אין רך מחוור‪ ,‬והוא‬
‫במקום מחברין‪ ,‬מחבר‪ .‬נם הברת פ״א להירושלמי רפויה לכן בא בי״ת במקומה‬
‫עיי׳ רמב״ן שמות ט״ו י' ו ‪ Y‬א י״טי כ׳‪ — .‬וככר מצעו ג״ב ו״ו במקום פ״א‪ .‬ויקרא‬
‫י״א ה׳ ואת השפן תרגם אונקלם וית טפזא ויב״ע שלשונו ל׳ ירושלמית תרגם‬
‫וית טווזא‪ .‬וכן בראשית ל״ב כ״ה נכאות ת״א שעף ויב״ע תרגם שעוד‪ .‬וכן‬
‫הוא מורגל בל׳ המשנה )ודעת הרמב״ן בפי׳ מלת שעף עיי׳ שמות ל׳ ל״ד(‪— .‬‬
‫וכאשר רצו הירושלמיים לבטא הבי״ת במבטא כבר שמו מ״ם במקום כי״ת כי‬
‫הבי״ת והמ״ם שתיהן ממבטא אחד וקרובות קצת זו לזו‪ .‬כירושלמי יטנד‪ ,‬בכבלי‬
‫יבנה וכן הוא דה״י ב׳ כ״ו ו׳; בירושלמי דמדמניות בכבלי דבדבניות‪) .‬וד‪,‬רכ‬
‫רש״ל ר״ם שם תולדות רבעו נתן תיבת בעיא כתב טעם אחר ואינו נראה(‪— .‬‬
‫ועיי׳ שביעית פ״ג מ״ח ולא יסמוך בעפר וגי׳ הר״ש ולא יפבוך בעפר ע״ש‪ .‬וכמשנד‪.‬‬
‫ירושלמית איתא ולא יסמוך‪ .‬ונראה שהגי׳ יסבוך היא בבלית והיא עיקרית‬
‫עיי׳ בד׳ש שם‪ ,‬והגי׳ יסמוך היא ירושלמית‪ ,‬כי רוב המשניות בם׳ זרעים‬
‫וטהרות נראות ירושלמיות‪ .‬ולכן הרבה תיבות בסדרים אלה ע״פ הכרת‬
‫הירושלמי כגון פאה פ״ו מ״א כ״ש אומרים הכקר לעניים )ומשם באה למס׳‬
‫עדיות פ״ד מ״ג(‪ ,‬כלים פ״ב מ׳ינ וכככב במי וכפכף ע״ש בפי׳ הרמכ״ם ועיי׳‬
‫בערוך ובר׳ש‪ .‬שים מ״ה כסוי הלפם במ׳ כסוי האלפס ונפלה האל״ף על דרך‬
‫הכרת הירושלמי שכתבנו לעיל ועיי׳ לקטן‪.‬‬
‫והנה הבבליים בטאו במבטא קשה וד‪,‬ירושלמיים במבטא רך ולכן בי״ת‬
‫הבבליים הוא להירושלמי מ״ם‪ ,‬פ״א‪ ,‬ולהפך‪ .‬ומזה שבירושלמי סוף כלאים‬
‫ימא דסמכו ובמ״א ימא דסמקו וכל זה הוא נכון שזה הים נקרא כן לפי שהוא‬
‫אדום‪ ,‬ובבלי בי׳ב ע״ד ע״ב ימה של סיבכי‪ — .‬וכן לפעמים הטלד‪ ,‬בירושלמי‬
‫בו׳יו ובככלי ע״י כובד ההכרה בפ״א‪ .‬ירושלמי נדרים פ״א הל׳ כ׳ )ל״ז ע׳׳א(‬
‫כגון אילין ניוותאי דינון קריין לחספא כספא‪ ,‬וכן ב׳ד )והיא אגדה ירושלמית(‬
‫פט׳יח א״ר לוי ואחד נראה לו בדמות נווטי‪ ,‬ובבלי כ״ב נ״ו ע״א נפתוחא‬
‫)והעיקר נבטא והוא שם פלך בארץ ערביא ונקרא נבטיא(‪ — .‬וככר כתבנו‬
‫שהירושלמי מבטא פ״א כמו בי״ת והבבליים מבטאים לפעמים בי״ת כמו ט״ם‬
‫וכן נראה להם הכרת פ״א כמו מ״ם‪ ,‬ומזה כמשנה ירושלמית עת פ״ג י״ג מפני‬
‫שהנכייה נושרת‪ .‬ובמשנה שבמשניות ט״ח מפני שהנטייד‪ ,‬נושרת והעיקר נפייה‬
‫מן נוף‪ .‬והירושלמי בטא בהברד‪ ,‬רבד‪ ,‬נכייה‪ ,‬והבבלי בהכרד‪ ,‬כבדה נסייר‪.‬‬
‫ובטשנד‪ ,‬שבגט׳ נבייה )ועיי׳ ערוך ערך נב ג׳(‪ .‬ועיי׳ מעילה בטשנד‪ .‬סוף פ״ג‬
‫‪,‬‬ ‫ולא בנויה‪ ,‬וי״ג נטיה‪ ,‬וי״ג נבייה עיי׳ תי״ט שם‪.‬‬
‫אותיות ג׳ כ׳ נתחלפו בירושלמי ובאה הרבד‪ ,‬פעמים )ע״י הברד‪ ,‬רכה(‬
‫גיט״ל במקום כ״ף‪ ,‬גזיב כט׳ כזיב ובו׳‪.‬‬
‫אותיות ס׳ צ׳ נתחלפו בירושלמי ובא לפעמים צד׳י בם׳ סט׳׳ך‪ ,‬וקצת‬
‫נראה שחברת צד״י היתה להירושלמיים רפויה כמו סמ״ך‪ ,‬ירושלמי תענית פ׳׳א‬
‫דל׳ ז׳ כלב יצא מפורצם‪ .‬אונקלס ויקרא מ״ז ד׳ ייסר )תרגום תי׳ יחגור( ויב״ע‬
‫יצר‪ .‬וכן בא בירושלמי לפעמים צטר במי סטר‪ — .‬ובמשנה מדות פ״ד מ״ה‬
‫קצוצטרה בם׳ גזוזטרא‪ .‬עיי׳ ערוך‪.‬‬
‫לפעמים בא בירושלמי למ״ד בטי נו״ץ‪ .‬אנטולינום בט׳ אנטונינוס‪— .‬‬
‫לט״ד בט׳ רי״ש‪ ,‬גלעיני במקום גרעיני‪.‬‬
‫עוד יש להעיר על איזה הכרות ושינוים‪.‬‬
‫במקום שיש בשמות שוא נע בראש התיבה הירושלמי מוסיף לפעמים‬
‫אל׳׳ף‪ .‬ברכות פ״ג ו׳ עיג רבי יוסי בר חלפתא הוה אתי באיסמטא בם׳ בסמטא‬
‫וכן במ״א‪ .‬ועיי׳ זבים פ׳׳ג ט״א מ״ג האכלונס‪ .‬וכר״ה פ״ב מ״ג מדות פ״ג מ״ח‬
‫כלונסאות כלונסות וכן הוא הנכון כי העיקר כלונס ) ‪ ,( Colunm a‬ובמשנה‬
‫זבים בתוספות אל״ף כי רוב המשניות דסדר טהרות הן ירושלמיות וכסו‬
‫שהערנו לעיל‪.‬‬
‫ודבר‪ ,‬שמות פרטיים הבאים בכבלי באל״ף בסוף הם לרוב כירושלמי‬
‫בה״א‪ .‬בכבלי עקיבא‪ ,‬חייא‪ ,‬חנינא‪ ,‬חנניא‪ ,‬בירושלמי עקיבה‪ ,‬חייה‪ ,‬חנ נה‪,‬‬
‫חנניה )ולפעמים ג״כ כאל׳׳ף(‪ .‬וכן לפעמים בראש התיבה בבבלי כאל״ף‬
‫ובירושלמי בה״א‪ .‬בכבלי אושעיא‪ ,‬בירושלמי הושיעיה)וכאשר הוא כתנ״ך(‪.‬‬
‫וכתיבת יהודר‪ ,‬טצינו לרוב אלף כסוף בירושלמי‪ ,‬והוא מקצר ואומר יודא‪.‬‬
‫בירושלמי משתנה הרבה פעמים האל׳׳ף קודם יריד ואחר יו״ד ליו״ד‪ .‬יניי‪,‬‬
‫יינק‪ ,‬זכיי‪ ,‬ודיין‪ ,‬דמיין‪ ,‬תניק במקום ינאי‪ ,‬אינון‪ ,‬זכאי‪ ,‬וראין‪ ,‬דמאין‪ ,‬תנאין‪.‬‬
‫)וכן הוא משפט ל׳ ארמית מן אכל העתיר ייכל במי יאכל ייסר בם׳ יאסר(‪,‬‬
‫וזה מצינו ג״כ במשנה וברייתא בתיבת בייתוס‪ ,‬וד‪,‬עיקר באיתום ) ‪( B o tj^ o g‬‬
‫ונשתנה האל״ף לירד‪.‬‬

‫ל שונו ת הירושלמי‪.‬‬
‫מדרך הירושלמי לקרב[ כ׳ תיבות אל אחת ועל ידי זה נבלע לפעמים האיל׳ף‬
‫או הה״א אשר כראש התיבה שנייה‪ .‬וזה נמצא לרוב בשמות פרטיים‪ .‬שבת פ״ג‬
‫ר ל׳ב ר׳ אבמרי בטי אבא מרי וכן הוא שמו של זד‪ ,‬האמורא בד‪,‬רבה מקופות‪,‬‬
‫שם פ׳׳א ג׳ ע׳׳ב ר׳ ירמיה סליק לגבי רבסי והוא בם׳ רבי אסי‪ .‬ע״ז פ״ה הל׳ י״ז^‬
‫)מ״ד‪ ,‬סוף ע״א( שלח שאל לרבטי ולרבסי וד‪,‬וא כמו לר׳ אמי ולר׳ אסי‪ .‬שם הל׳‬
‫ט״ו כר‪,‬דא רכמי‪ — .‬וזה נמצא גם בבבלי פעמים הרבה‪ .‬רבא בט׳ ר׳ אבא‪ ,‬רטי‬
‫בם׳ ר׳ אמי‪ ,‬רבין במי ר׳ אבין )עיי׳ ערוך ערך אביי(‪ — .‬ויבוארו לנו בזה גס‬
‫מלות אחרות אשר השתמשו בהן כירושלמי‪ ,‬וקשה לפעמים לד‪,‬קורא לעמוד‬
‫א ת י נ ן הוא כמו אית אינן‪ ,‬פי׳ יש הם‪ .‬דמאי פ״ו סוף‬ ‫על עיקר כוונתם‪.‬‬
‫הל׳ א׳ מתניתא כר׳ שמעון בן גמליאל מה דתני ר חייא כחכמים וסליגא‬
‫אתינן מתני מתניתין במקום סלוני נד‪,‬גו לעשות וכוי פי׳ יש הם אמוראים‬
‫ששונים במקום פלוני וכו׳ ולא פליגי‪ — .‬ה כיני כלו׳ הכין היא‪ .‬יומא פ״כ‬
‫סוף הל׳ א׳ תלטידוי דר׳ יוחנן בשם חילפיי הכיני קידש ידיו ורגליו וכו׳ סי׳‬
 ‫ט‬

‫הכין הוא‪ ,‬ק יש לפרש‪ — .‬שם הל׳ ב׳‪ .‬תלמידוי דר׳ יונה הכיני לשיטול‬
‫הסייס מהלך‪ ~ .‬דמאי פ״ו הל׳ ב׳ אלא הא הכני רבנין אמרי תפשה מידת‬
‫הדין וכו׳ אלא הכני קנסו חכמים וכו׳ והכני במ׳ הכיני‪ — .‬והרבה פעמים בא‬
‫בקיצור כיני‪ ,‬כיני מתניתא וכו׳ והוא במ׳ הכיני‪ .‬ועיי׳ לקמןפ״ג‪ — .‬היי דנו כלו׳‬
‫האי דא אנהו‪ .‬פסחים פ״א הל׳ ד׳ ) ‪ n‬ע׳׳ד( היי דנו שעת הביעור‪ — .‬והירושלמי‬
‫מדביק ג״כ לפעמים ב׳ תיבות לתיבה אחת אם הברת האות האחרון של תיבה‬
‫אחת דומה להברת הראשון של התיבה האחרת‪ ,‬ועי״ז נבלע לפעמים איזה‬
‫אות‪ .‬ברכות פ״ב ד׳ ע״ד אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין‪,‬‬
‫והוא כמו בית שיאנין כלו׳ אנשי בית שאן עיי׳ בבלי מגילה כ״ד אין מורידין‬
‫לפני התיבה אנשי בית שאן‪ .‬ועיי׳ רמכ״ם בפירושו לפיאה פ״ז מ״א ד״ה‬
‫ובישני הוא נקרא על שם המקום וכו׳ ונראה שכוון לזה‪.‬‬
‫ועתה נבוא לפרט איזה לשונות של הירושלמי ע״ם אל״ף בי״ת‪.‬‬
‫א הן‪ .‬פתרונו‪ :‬ההוא‪ ,‬זה‪ .‬ברכות'ס״ב ה׳ ע״א אהן מלכא משיחא‪ — .‬שם‬
‫ע׳׳ג אהן דגחיך‪ — .‬שם פ״ו י׳ ע״א אהן דנסב תורמסא וכו׳ אהן דמר סב‪— .‬‬
‫שבועות פ״ו הל׳ ד׳ אהן אמר קנקנים ולא שמן ואהן אמר שמן ולא קנקנים‪,‬‬
‫וכן בהרבה מקומות‪.‬‬
‫אין‪ .‬לפעמים כמו אי‪ ,‬אם‪ .‬כלאים פ״ג כ״ח ע״ד מה אין ר׳ יהודה דהוא‬
‫מחמיר הכא מיקל תמן רבנן דאילין מקילין הכא לא כל שכן יקילון תמן וכו׳‬
‫מה אין רבנן דאינון מחמרין תמן מקילין הכא וכו׳‪ — .‬שבועות ריש פ״ה שנים‬
‫שהפקידו כאחד וביקש האחד ליטול שלו אין שומעין לו ויעשה ככופר בחלקו‬
‫ויהא חייב וכו׳ כלו׳ אם שומעין לו יעשה וכו׳ עיי׳ רא״ש פ״ה דשבועות סי׳‬
‫ב׳ בשם הרמב״ן‪ — .‬ועל המעיין לשום על לבו זה הצד של תיבת אין‪ ,‬כי‬
‫‘‬ ‫יש הרבה פעמים מקום לטעות בזה‪.‬‬
‫איתפלגין‪ ,‬פליגין‪ .‬במקום שבא בבבלי נחלקו‪ ,‬חולקין‪ ,‬איתא בירושלמי‬
‫איתפלגין סליגין ואך כמיעוטא דמיעוטא נאמר בירושלמי נחלקו )ועיי׳ לקמן‬
‫ערך תפלוגתא(‪ .‬ובעל קרבן עדה ובעל פני משה לא שתו לבם ללשון הירושלמי‪,‬‬
‫ולכן טעו הרבה בהמאמר ירושילמי סוכה פ״ד הל׳ ה׳ אמר ר׳ אימי זאת אומרת‬
‫שהן נחלקין בפירות)בפירוש( ופירשו שהם מחולקים וכו׳ ועיי׳ בפירושינו למס׳‬
‫ברכות פ״ו‪.‬‬
‫את אמר‪ .‬עירךו אתאמר והוא תיבה אחת )וכן בבלי איתמר עיקרו‬
‫אתאמר‪ ,‬וגם בירושלמי נמצא איתמר(‪ ,‬ומצינו לפעמים אתאמר בתיבה אח ת‪.‬‬
‫ובזה יובן היטב הא דאיתא ירושלמי כלאים ריש פ״ח כהיא דאמר ר׳ הילא‬
‫הן דאת אמר לא אמרה למה את אמר פי׳ מה שנאמר )שדך לא תזרע כלאים(‬
‫לא אמרה )התורה( למה נאמר כלו׳ שהתורה לא פירשה הטעם דאיסור כלאי‬
‫זרעים‪ .‬עיי׳ כפירושנו שם‪.‬‬
‫בדא‪ .‬פתרונו אמר או סבר‪ .‬ברכות פ״ד ז׳ ע״ב לשעבר הא בתחילה לא‬
‫בדא‪ .‬שם ס״ו י׳ ע״ד אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר לא בדא‬
‫וכו׳ אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר לא בדא וכו׳ אבל במקום‬
‫‪2‬‬
‫שאין עושין את השקיזמי עיקר לא בדא‪ ,‬וכן הוא במקומות אין מספר‪— .‬‬
‫ומזה נראה בבלי נדרים י׳ ע׳׳א ר״ש בן לקיש לשון שבדו להם חכמים להיות‬
‫נודר בו ע״כ‪ .‬ור״ש בן לקיש הוא אמורא ירושלמי כידוע‪ ,‬ופירושו ל שק שאמרו‬
‫להם חכמים להיות‪ .‬ומה דאיתא בש׳׳ס שם וכן הוא אומר בחודש אשר בדא‬
‫מלבו נראה גליון ובהאי דיומא פ״ג סוף ע״ב כמו אחרי בלותי היתה לי עדנה‬
‫וכו; ואפשר שגם תיבת ״להם״ מיותרת וצ״ל לשון שבדו חכמים וכר‪.‬‬
‫בי‪ .‬פתרונו כן‪ .‬ר יודן בי >׳ ישמעאל‪ ,‬ר׳ יוסי בי ד בון‪ — .‬ולפעמים‬
‫פתרונו בית כלוי בית מדרש ושל חכם סלוני‪ ,‬כמו בי ר ינאי בבבלי‪ ,‬ובירושלמי‬
‫בית ר ינאי בהרבה מקומות‪ .‬ועיי׳ ירושלמי עירובין ס״ח כ״ה ע״א ר׳ חייה ור׳‬
‫אסי ור אמי סלפק לעככרי ושמעק מדבית ר׳ ינאי‪ .‬וכן יש לפרש תנא דכי‬
‫ר׳ ישמעאל בבבלי כלו׳ דבית מדרשו של ר׳ ישמעאל עיי׳ דרכי המשנה ם״כ‬
‫ערך תנא דבי ר׳ ישמעאל‪ .‬וכן בכורות פ״ז ע״ב דבי רב תנא שנה בשנה• ו כו‪/‬‬
‫חולין ריש ד׳ פ״ו במאי קמיסלגי תנא דבי רב וכו׳ נראה ג״ב לפרשו תנא‬
‫דבית מדרשו של רב‪ ,‬אבל רש׳י פי׳ שם בהולק בענין אחי‪ .‬ועיי׳ כהקדמת‬
‫בעל קרבן אהרן לתורת כהנים ועיי׳ ביצה י״ט ע״א אמר רבא אשכחתינהו‬
‫לרבנן דבי רב ובפי׳ רש״י שם‪.‬‬
‫באיזה צד‪ ,‬הוא כמו כבכלי כיצד‪ .‬ברכות ב׳ ע״ד פעמים חצות לילה‬
‫ופעמים קדמו עיני אשמורות הא באי זה צד בשעהשהיה דוד סועד סעודת‬
‫מלכים חצות לילה וכר‪ .‬ועיי׳ פי׳ הרמב״ם ברכות פ״ו מ״א‪.‬‬
‫בעא‪ ,‬בעי‪ .‬עיקר פתרונו דרש‪ ,‬חקר‪ ,‬חפש‪ ,‬וכל־ המקרא אם תכעיק‬
‫בעיו ישעיה כ״א‪ ,‬נבעו מצפוניו עובדיה‪ .‬וכל׳ המשנה סאה פ״ד מ״ה של>«‬
‫אבעיות ביום‪ .‬ובבבלי נאמר איבעיא להו )פי׳ איתבעיא להו(‪ ,‬בעי מיניה‪ ,‬כי‬
‫קמבעי לי וכוי על ספק שעלה בלב השואל או השואלים והוא ל׳ שאלד‪,‬‬
‫ובירושלמי השתמשו כמי בעא‪ ,‬כעי‪ ,‬ע ל‬ ‫כלו׳ שאלה הבאה ע״י דרישה‪.‬‬
‫פנים שונים‪ :‬י*( בל׳ קושיא‪ .‬ברכות ס״ה ט׳ ע״ב שמעון בר ווא בעא קומי‬
‫ר׳ יוחנן דבר שהוא נוהג ובא חכמים חולקין עליו‪ .‬שם ר׳ מנא בעי מעתה‬
‫אפילו פתח במבדיל בין קודש לחול וחזר וחותם במבדיל בין קודש ל חול‪.‬‬
‫דמאי פ״א הל׳ א׳ ר׳ יוחנן כעי צווח ואמר ואת אמר הכין‪ ,‬ושם איתא ע ל‬
‫זה אמר ר׳ יונהיאות הוא מקשי׳‪ .‬שם הל׳ ב׳ ר׳ בון בר חייא כעא קומי‬
‫ר׳ למה לי דמאי אפי׳ ודאי למה לי מיעוט אפי׳ רוב וכו׳ וכן ח א כמקומות‬
‫אק מספר‪ (= — .‬ולפעמים כלי החלט וענינו חקר והגה ועלה בידו דין או‬
‫מאמר זה‪ .‬ביכורים פ״ג הל׳ ג׳ ר׳ זעירא בעי יחיד שנתעצל ולא בא מביא גד^‬
‫וקרניו מצופות כסף‪ .‬כתובות פי״א הל׳ א׳ ר׳ יודן בעי אמר שרפוני ועבדו כי‬
‫עבודה ותנו חצי שדה פלוני לפלוני אם אין שורפין אין נותנין‪ .‬־ ־ ומזה הענק‬
‫ברכות ריש פ״א ר׳ יופי בר׳ בון בעי אין תימר שנים ספק ראה שני כוככיס‬
‫בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו כך‬
‫ועשה מלאכה מה נפשך אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן ויהא חייב ע ל‬
‫האחרונים אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשוניש‬
 ‫ע״כ‪) .‬והמפרשים לא ירדו להוראה זו דתיבת כעי לכן פירשו שר יוסי ני ר נון‬
‫איסתפקא ליה שמא הוא פטור דהוה התראת ספק עיי׳ בדבריהם וכל זה נשאר‬
‫מעל‪ ,‬והאמת יורה דרכו(‪ - - .‬עוד שם ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי‬
‫גרוגרות בשחרית וקצר כחצי גרוגרות ראה שני כוכבים במוצאי שכת וקצר כחצי‬
‫גרוגרות מה נפשן• אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן ויצטרף של‬
‫שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים אם האחרונים לילה אף‬
‫הראשונים לילה וכוי )וגם בזה נדחקו המפרשים ע׳׳ם דרכם(‪ — .‬דמאי פ״ב‬
‫כ״ב ע ד ד יונה בעי היתה שדהו זרועה ירק ובא ומצא אורז ירק מותר והאורז‬
‫אסור וכו׳ וכל הענין מורה שהוא בל׳ החלט‪ — ,‬שם פ״ו כ״ה ע״ד ר׳ יודן‬
‫ממה דתימא כותי כגוי עיש‪ — .‬שביעית ם״א ל״ג ע׳ג ר חנניה כריה‬ ‫בעי‬
‫יונית‪ — .‬מעשר שני פ׳׳דסוף הל׳ ב׳ ר׳‬ ‫דרב הלל בעי לא מסתברא בדלעת‬
‫בעי שניהם נוים לא שניהן בעלים לא אחד גוי ואחד בעל לא אלא‬ ‫ענה‬
‫לצדדק איתאמרת‪(* — .‬לפעמים כל׳ איבעיא כמו בככלי דמאי פ״ב כ״ב ע״ג‬
‫ר׳ יונה בעי למפ‪-‬יעו הוא נעשה תנר או מיכן ולהבא ר׳ מנא בעי הוא ובנו‬
‫ופועלו מהו שיצטרפו לשלשה משואין כאחת‪ — .‬שם ע״ד ר׳ זעירא בעי‬
‫קומי ר׳ יסא כגון אני לר׳ שמואל נר רב יצחק ור׳ שמואל בר רב יצחק לי‪.‬‬
‫ועיי׳ לקמן ערך שאל‪.‬‬
‫בקדמיתא‪ .‬פתרונו לפעמים בראשונה‪ .‬פסחים פ״ח הלי ו׳ ל״ו ע׳א ר׳ יונה‬
‫ור׳ יוסי תריהון אטרין בקדמיתא הוינן אמרין ישראל ערל מזין עליו ולא הוינן‬
‫אמרין כלום‪.‬‬
‫ברם‪ .‬מלבד הוראתו הידועה בא לפעמים במקום אף‪ .‬ברכות פ״ג ו׳ ע״ד‬
‫כהדא ר׳ לייא וחברייא הוי יתבין קומי פונדקיא כרמשיא אמרין מהו מימר‬
‫מיליא דאורייתא אמר לון מכיון דאילו הוה איממא הוינן חמיין מה קומינון ברם‬
‫כדון אסור‪ — .‬דמאי פ״ה כ״ד ע״ד כמה דתימר תמן דרך אגודה ליתור והוא‬
‫קשורה)קושרה( בפיו ברם הכא דרך אגודה ליתר והוא נותן מה שבםני‪.‬ם בחוץ וט׳‪.‬‬
‫נרמך‪ ,‬גרמיה וכו׳‪ .‬פי׳ עצמך‪ ,‬עצמו‪ .‬גרם הוא תרגם ארמית של‬
‫עצם ומצינו גם בכתבי קודש איוב מ׳ גרמיו כמטיל ברזל‪ ,‬צפניה ג׳ לא גרמו‬
‫לבוקר‪ .‬וכבר מצינו כמקרא השם ע צ ם מושאל על עירן ואומץ הדבר‪ .‬כעצם‬
‫השמים לטוהר‪ ,‬עד עצם היום הזה‪ ,‬בעצם תמו )עיי׳ רמב״ן וירןא כ״ג כ״ח(‪,‬‬
‫ולכן אמיו בבבלי עצמך עצמו כלו׳ את גופך‪ ,‬הוא גופו וכו׳ וכן בירושלמי‬
‫גרמך גרמיה‪ .‬תרומות פ׳ץ מ״ד ע״ד מחלפה שיטתיה דר שמעץ בן לקיש תמן‬
‫הוא אומר ספיקן בטל ברוב והכא אמר הכין תמן בשם גרמיה והכא בשם בר‬
‫קפרא‪ — .‬שם ס״ח מ״ה ע״ד אמר ר׳ שמעון כן לקיש אילו זבנתך גרמך‬
‫ללוגדץ )ובקראקא וקראטאשין כטעות ללודנין(‪ .‬פ־חים ס״ו הל׳ א׳ זקני‬
‫בתירה דשרון גרמון מן נשייותא‪ — .‬ומצינו גם בבבלי ״לגרמיה עבד״‪ :‬אך‬
‫בבבלי ענינו שהוא התגדר בענין זה וענד לדעתיה וחביריו לא הודו לו עיי׳‬
‫רש״י וערוך‪ ,‬אכל בדו שלמי גרמיה הוא כמשמעו ולכן אמר בתרומות שהבאנו‬
‫לעיל תמן נ ש ם גרמיה כלו׳ בשם עצמו והכא בשם בר קפרא‪ ,‬ומדרך הבבלי‬
‫לומר כאן משמיה כאן משמיה דפלוני‪.‬‬
‫דלא‪ ,‬דילא‪ .‬עיקרו דאי לא ונתחברו הבי תיבות ונבלע האל״ף )ולרוב‬
‫גם היו״ד( ופתרונו כמו אלא בבבלי‪ .‬שביעית פ׳׳א ל׳ג ע׳׳ב שנאמר בחריש‬
‫ובקציר תשבות לא אתיא דלא על רישא פי׳ הא דתני שם ב מ תד שנאמר‬
‫כחריש ובקציר תשבות לא קאי אלא על הרישא)דהפרק( עד אימתי חורשין בשדה‬
‫האילן ערב שביעית ובו׳ וכן שם ל״ג ד ג לא אתיא דלא על סיפא‪ .‬וכן במ״א‪— .‬‬
‫וכן טצינו בהרבה מקומות ל א צו ר כ ה ד ל א ופירושו לא נצרכה אלא‪ ,‬לי ת‬
‫ט ע ט א ד|לא אין הטעם אלא‪ ,‬ל א מ ס ת ב ר א ד ל א אין הסברא נותנת אלא‪.‬‬
‫כלאים פ״ג הל׳ א׳ לא צורכא די לא טה להקריח בית רובע‪ .‬שבת פ״ב ה׳‬
‫דיב לא צורכה דלאו )דלא( הדליקו את י הנר‪ — .‬פאה פ״ג י״ז ע״ג לית‬
‫טעמא דלא משום שמכניסו לקייום‪ .‬שבת פ״ב הל׳ א׳ לית טעטא דלא משום‬
‫שלא הוצאת האור ברוב הדלק‪ — .‬חלה ס״ג הלי א׳ אמר ר׳ יונה לא מסתכרא‬
‫דלא בחול אבל בערב שבת צריכה לומר וכר‪ .‬והנה בכל מקומות אלה קדמה‬
‫שלילה לא‪ . . .‬דלא‪ .‬ומציגו ג״כ דלא ופתרונו אלא בלא הקדמת שלילה ‪.‬‬
‫סוכה ס׳׳ד הל׳ כ׳ ר׳ יעקב דרומייא כעי מתניתא דלא כר׳ דוסא ופירושו אלא‬
‫כר׳ דוסא ע״ש וצ״ע‪.‬‬
‫דלמא‪ .‬פתרונו טעשה‪ ,‬עובדא‪ .‬ברכות פ״א ב׳ ע״ג דלמא ר׳ חייא רבא‬
‫ור׳ שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל וכוי‪ — .‬שקלים סוף‬
‫פ״ה דלמא ר׳ חמא בר חנינא ור׳ הושעיה הוון מטיילין באילן כנישתא דלוד‬
‫וכו׳‪ — .‬ביצה פ״א הל׳ ו׳ דלמא ר׳ ליעזר ור׳ אבא מרי ור׳ מתניא הורי פיתא‬
‫לארסקינם בשובתא‪ .‬וכבר נתיגעו ודבה מחברים בפתרון תיבת דלמא ולא עלתה‬
‫בידם‪ .‬וכאשר נחזור אחרי המקומות שבא בהם ״דלמא" יצא לנו שלא בא‬
‫אחריו אות השימוש בי״ת כמו בבבלי מעשה כ׳‪ . .‬גם לא בא פעל קודם לו או‬
‫אחריו כמו בבבלי הוה עובדא או עובדא הוה אבל עומד תמיד בפני עצמו‬
‫בראש המאמר וכאלה שהבאנו לעיל‪ .‬לכן נראה שענינו סיפור והוא מל׳ יוני‬
‫‪ SrjXcofia‬הודעת דברים או מעשה‪ ,‬ובזה בא על נכון דלמא בלא אות השימוש‬
‫וכר והוא כעין קריאה לעורר הקורא‪ :‬סיפור!‬

‫דלכן‪ .‬הוא כמו דאי לא כן עיי; דלא‪ .‬ברכות פ״ב ד׳ ע׳׳ד דלכן מה‬
‫כן )נראה דצ׳׳ל גן( אומרין סתמא ור׳ יוסי הלכה כי׳ יוסי וכר — פסחים פ׳׳ה‬
‫הל׳ א׳ אמר ר׳ יוסה שבק ר׳ יהושע בן לוי רישא ואמי סופה דלכן כהדא‬
‫דתני חנניה בן יהודה אומר וכו׳ סי׳ ר׳ יהושע סמך על מה דאיתא שם קודם לכן‬
‫דבין הערבים נאמר על משש שעות ולמעלן וכמו דכתיב כי ינטו צללי ערב‬
‫ע״ש‪ ,‬ד אי ל א כן דאם ל א נאמר שכוונתו ג״כ אהרישא יכול להקשות דלמא‬
‫בין הערבים הוא בן ערבו של י״ד ובין ערבו של ט״ו וכמו דאיתא בברייתא‬
‫דחנניה בן יהודה‪) .‬והמפרשים לא ירדו לכוונת המאמר כי לא עמדו פה על‬
‫פתרק תיבת דלכן(‪.‬‬
‫הדא דאמר ‪ . .‬אבל‪ .‬הוא כמו בבבלי לא שנו אלא‪ .‬ברכות פ״ה ט׳ ע״א‬
‫אפי׳ המלך שואל בשלומו לא ישיבנו אמר ר׳ אחא הדא דאמר במלכי ישראל‬
‫אבל במלכי אומות משיב שאילת שלום‪ .‬ועיי‘ בבלי שם ל״ב ד׳ב‪.‬‬
 ‫יא‬
‫הוי‪ .‬הוא כמו באמת או הרי‪ .‬שביעית פ״ב הל*׳ א׳ הוי מאן תנא עד‬
‫אמתי חורשין שדה הלבן ערב שביעית ר׳ מאיר‪ ,‬וכן במ״א ובמדרשים‪ .‬ומצינו‬
‫דוגמתו בברייתא כבלי נימין ה׳ ע״א הוי לא הוצרכו לומר בפני נכתב ובפני‬
‫נחתם להחמיר עליה אלא להקל עליה‪.‬‬
‫הסברא נותנת להפך‪ ,‬וזה‬ ‫והוא דיבה מנה‪ .‬והוא גדול ממנה כלו׳‬
‫ע״ד אמר ר׳ אבון ומה אם‬ ‫בעצמו פתרון תיבת אדרבא בבבלי‪ .‬סאה פ״א ט״ו‬
‫יאריכון ימיך דבר שיש בו‬ ‫דבר שהוא פריעת חוב כתיב למען ייטב לך ולמען‬
‫והוא דרבה מנה גדול הוא‬ ‫חסרון כיס וסיכון נפשות לא כל שכן אמר ר׳ לוי‬
‫דבר שהוא בפריעת חוב מדבר שאינו כפריעת חוב‪.‬‬
‫ולכן‪.‬‬
‫הוא כמו ואי לא כן עירובין פ״ד ריש הל׳ א׳ ולכן מה נן אמרין ע׳׳ש‪.‬‬
‫ראיית פלוני‪ .‬ובא במקומות אין מספר‪ .‬ועיקר‬ ‫חייליה דפלוני‪.‬‬
‫פתרון חייליה הוא כחו וכמו דאיתא כתובות פי״ג הל׳ ח׳ לית בחיילי טעון‬
‫טרחותיהון דתריי‪ — .‬ואפשר שימה שבא בבבלי ״מסייע ליה‪ ,‬סיוע וכו״ הוא ג״כ‬
‫טענין זה‪ ,‬ואחוזת מרעהו תרגם אונק׳ סיעת מרהמוהי אלא שבבבלי מושאל טל׳‬
‫עזר כמו כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סיי ע י ה‪ .‬ואין להאריך פה בזה‪.‬‬
‫כיי‪ .‬עיקרו כי האי ונתחברו הב׳ תיבות ונבלע היו״ד והה״א‪ ,‬ודאל״ף‬
‫נשתנה ליו״ד כמשפטיו לפני ירד וכמו שהערנו לעיל‪ .‬ברכות פ״ב ד׳ ע״ג לית‬
‫לך אלא כיי דטר ר׳ יוחנן וכו׳ כיי דמר ר׳ יצחק וכן במקומות הרבה‪.‬‬
‫כל עמא‪ .‬הוא כמו כבכלי כולי עלטא‪ .‬ודע דבירושלמי לא בא בשום‬
‫מקום שם עולם על הוראת מספר גדול שיל אנשים או על הוראת ציבור‪.‬‬
‫ועיי׳ לקמן פ״ג‪.‬‬
‫ליידא‪ .‬הוא להאי דא‪ ,‬לאי דא‪ ,‬ונתחברו כ׳ תיבות לתיבה אחת והאל״ף‬
‫נשתנית ליו״ד כמו בט׳ כיי‪ .‬כלאים פ׳׳ח ל״א ע״ב ליידא מילה כתיב ושבתה‬
‫הארץ‪ .‬וכן במ״א‪.‬‬
‫למידת הדין‪ .‬פירושו בירושלמי דין מטון‪ .‬ברכות פ״ב ה׳ ע״א ולמידת‬
‫הדין אמר ר׳ יצחק וצרת הכסף בידך ובלבד בידך‪ — .‬שביעית פ״י ל׳׳ט ע״ג‬
‫ר׳ בא בשים רבנין דתמן שלשה שידנו ומת אחר מהן חותמין בשנים וכו׳ אטר‬
‫ר׳ חגיי מתני׳ אמרה כן והדיינין חותמין מלמטה או העדים ולמידין מידת הדין‬
‫מפרוזבל )פי׳ בתמיה( אשכח תני הוא מידת הדין הוא פרוזבל‪ — .‬מעשרות‬
‫פ״ב סוף הל׳ א׳ וכמה שיעור הכלכלה ר׳ שמואל בר נחמן בשם ר׳ יונתן סתם‬
‫כלכלה ארבעת קבין וגדולה סאה וקטנה שלשה קבין ר׳ יונה בעי למעשרות‬
‫איתאמרת או למידת הדין‪ - .‬נדרים פ״ז הל׳ א׳ אלא ר׳ע סבר מימר הדלועין‬
‫בכלל ירק ורבנן אטרין אין הדלועין נכלל ירק אף למידת הדין כן ירק זה‬
‫מכור והיו שם דילועין על דעתיה רר״ע מכורין על דעתון דרבנין אינן מכורץ‪.‬‬
‫ועיי׳ שביעית פ״ט ל״ח ע״ר תני רשב״ג אומר סימן להרים מילין לעמקים תמרים‬
‫לנחלים קנים לשפלה שקמים וכו׳ אית דבעי למימר למידת הדץ איתמר ע״כ‪.‬‬
‫ובבלי פסחים נ״ג ע״אנישנת ג״ב הך ברייתא דרשב״ג ושם איתא סימן ל שפלה‬
‫שקמיס נפקא מינה למקח וממכר‪— .‬‬
‫והנה אף שבמקומות האלה וגם בסוגיות אחרות פירוש למיחז הדין‬
‫הוא •לדין ממון מ״מ אינו ח ממשמעתו כלו מה שהוא על פי שורת ה ק ‪,‬‬
‫ויען כי בדיני ממונות לית לן למתל לקולא או לחומרא כ׳א ע׳׳ם המשפט כלי‬
‫נטות ימין או שמאל לכן נקרא דין ממון מידת הדין‪ — .‬ומזה בא ג״כ בקצת‬
‫מקומות מידת הדין להורות שהעמידו הדבר על עיקר הדק ולא הוסיפו עליו‪.‬‬
‫מעשר שני פ״ב נ״ג סוף ע״ב ע״ג אמר ר׳ יוחנן כל שיש בו הותיר מידה‬
‫השבח לפי חשבון וכל שאין בו הותיר מידה השבח לשני וכר מתניתא פליגא‬
‫על ר׳ יוחנן האשה ששאלה מחבירתה תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי‬
‫שתיהן אמר ר בא תחומין עשו למידת הדין סי׳ העמידו אותן על עיקר הדק‬
‫)משא״כ במעשר שני שהחמירו בו(‪ .‬ובביצה פ״ה הל׳ ג׳ איתא הך סוגי׳‬
‫בקיצור ושם איתא תחומין עשו אותן כמידת הדין והוא ט״ס וצ״ל למידת• הדין‪.‬‬
‫)ובעל קרבן עדה נשתבש בזה הרבה כי נעלמה ממנו הסוגי׳ דמם׳ מ״ש(‪.‬‬
‫ובב׳יק פ״ה הל׳ א׳ איתא זאת אומרת שלא הילכו במידת הדין בממון אחר‬
‫הרוב והך בממק הוא פירוש דמידת הדין‪ ,‬ואפשר שהוא הוספה מיד אחרק‪.‬‬
‫ובכתובות פ״ב הל׳ א׳ הגי׳ שלא הילכו למידת הדין ולממק א ‪ T‬הרוב והוא‬
‫גי׳ משובשת וצ״ל כמו בב״ק במידת הדין בממון‪.‬‬
‫לא הכל ממנו‪ .‬פי׳ אין הכל תלוי ממנוכלו׳ מדעתו או מדיבורו‬
‫והוא כמו כבבלי לאו כל כמיניה )וגם שם פדו שו לא כאילו הכל מיניה(‪— .‬‬
‫דמאי פ״א כ״א ע״ד לקחן לאכילה וחישב עליהן לזרע לא הכל ממנו‪ .‬שביעית‬
‫ס׳׳ח הל׳ א׳ תני המוכר מוכר לאוכלין והלוקח לוקח לעצים לא הכל מטנו‬
‫המוכר מוכר לאוכלק והלוקח לוקח לאוכלין וחישב עליהן לעצים לא הכל‬
‫ממנו‪ — .‬גיטק פ״א הל׳ א׳ מ״ג ע״ב נתן לה גיטה נטלו ממנה והשליכו לים או‬
‫לנהר לאחר זמן אמר לה נייר חלק היה ושטר פרוע היה לא הכל ממנו לפוסלה‪.‬‬
‫לשעבר‪ ,‬לבא‪ .‬הוא כמו בבבלי בדיעבד לכתחילה‪ .‬ובא במקומות אין‬
‫מספר כאן לשעבר כאן לבא‪.‬‬
‫מאחר‪ .‬הוא במקום מיגו בבבלי‪ .‬שבועות פ״ד ל״ה ע׳׳ד אמר ר׳ יודן‬
‫אין אומר בממון מאחר דו יכיל מימר ליה אתה אמרת לי להרוג ולקוק אף‬
‫על גב דו אמר ליה לא הרגתי ולה )צ׳׳ל ולא( קצצתי פטור‪ — .‬שם פ״ו‬
‫הל׳ א׳ רב ור׳ יוחנן תרויהק אמרק והוא שהלווהו בעדים אבל אם הלווהו‬
‫שלא בעדים יכול מימר ליה הלויתני ונתתי לך מחצה א״ר יודן אק אומר‬
‫בממון מאחר מאחר דיכול לטימר ליה לא הלויתני ויכיל טימר ליה הלותני‬
‫ונתתי לך חציים‪.‬‬
‫עיי׳ עד כדון‪.‬‬ ‫מאי כדון‬ ‫‪.‬‬
‫שאלה וספק‪ ,‬ולפעמים ל׳ תמיהא‪ .‬ברכות ם״ו י׳ ע״א ר׳‬ ‫מה‪ .‬הוא ל׳‬
‫ירמיה בריך קומי ר׳ זעירא המוציא לחם מן הארק וקלסיה מה כרי נחמיה‬
‫)דאמר שם המוציא לחם(‪ — .‬שם ר׳ אבא בשם רב מסובין אסורין לטעום‬
‫כלום עד שיטעום המברך ר׳ יהושע בן לוי אומר שותק אע׳׳ס שלא שתה‬
‫מה פליג )פי׳ הש״ס מסופק ושואל אם פליג ריב׳ל ארב וע׳ץ משיב( מה דמר‬
‫יב‬
‫רב כשהיו טל ם זקוקין לככר אחד מה דמר ר יהושע כשהיה כל אחד ואחד‬
‫כוסו בידת — שם פ״ח י״ב ע׳ב תנא ר יעקב קומי ר ירמיה מכרכין על‬
‫הבשמים של גוים מהו פליג )פי׳ אמתניתין דתני אק מנרכין על הנר ועל‬
‫הכשמים של גוים( ונראה דצ״ל מה ופליג וכדרך הירושלמי בהרבה מקומות —‬
‫ואפשר שמ׳ מה היא כמ׳ מהו כלו׳ מה הוא וכהוראת מהו כבבלי‪ .‬ועיי׳ סוכה‬
‫ס״ה סוף הל׳ ב׳ מה כיד כולהם ק״כ לוג או כיד כל אחד ואחד ק״כ לוג‪.‬‬
‫מי‪ .‬לפני פעל הוא כמו כד )כאשר(‪ .‬כ״ב פ״ט הל׳ א׳ כהדא ארמלתיה‬
‫דר׳ שובתי הות מבזכזה בניכסיה אתון בנון קירבון לר׳ לעזר אמר לון ומה‬
‫נעבוד לכק ואינון עמא שטייא מי נחתון אמרון וכו׳‪ — .‬סנהדרין פ׳׳ז כ׳׳ה‬
‫ע״ד מי נסק אהן מינייא‪ — .‬עץ פ״ג הל׳ א׳ ר׳ אבהו מי דמך! ‪ . .‬זבדיי בר‬
‫ליואי ור׳ יוסי בר סיטרס ור׳ יהושע בן לוי מי דמכין‪) .‬ואפשר שמי ה א כמו‬
‫מן ומי נחתון פירושו כמו מן דנחתון‪ ,‬מי דמך מן דדמך(‪• .‬‬
‫מעתה‪ .‬הוא כמו אם כן‪ .‬כלאים פ״א כץ ריש ע׳׳ב את חוקתי תשמורו‬
‫וט׳ משום חוקים שחקקתי בעולמי מעתה אסור לאדם הראשון ר׳ יוסי בשם‬
‫ר׳ הילא דברי הכל היא משום חוקים שחקקתי בעולמי מעתה אסור להרכיב‬
‫תאינה שחורה על גבי תאינה לבנה וכו׳‪ - .‬שם פ״ב כ״ז ע״ד רוצה הן בהן‬
‫כאילן עקורין ומונחין לפניו מעתה מצא כלאים בכרם יהו אסורין משום גזל‪.‬‬
‫מתניתא‪ .‬כינוי בירושלמי בין למשנה בין לברייתא ורק באיזה מקומות‬
‫נאמר על המשנה מתניתין‪ ,‬ובבבלי מתניתא כינוי לבד לבוייתא כידוע‪ .‬ודע‬
‫דכירושלמי לא נמצא ל׳ ברייתא‪.‬‬
‫נסיב ויהיב‪ .‬כמו בבבלי נשא ונתן‪ .‬שביעית ס״ז ליז ע״ג ר הושעיה‬
‫נסב ויהיב בהדין מורייס ר׳ חונא נסיב ויהיב בהדין חלתותא‪.‬‬
‫עד כדון‪ .‬עד עתה‪ ,‬עד כאן‪ .‬ברכות פ״ג ו׳ ע״ב תני אם היו שם שתי‬
‫דרכות מתאימות אחת רחוקה וטהורה ואחת קרובה וטמאה אם היו רבים הולכין‬
‫ברחוקה הולך ברחוקה ואס לאו הולך בקרובה עד כדון בטומאה של דבריהם אפי׳‬
‫טומאה שיהיא מדברי תורה פי׳ עד כאן אשמעינן בטומאה דרבנן מה דינו בטומאה‬
‫דאורייתא‪ — .‬מעימר שני פ״ד נ״ה ע״ב עד כדון חדשות ישנות פי׳ עד כאן‬
‫אשמעינן בחדשות )שם נוכל לומר כשנה זו נתן לתוכה( ישנות )מה דינו(‪ .‬־ ־‬
‫כר׳ ישמעאל ברכות פ״ז י״א ע״א ערלה פ״ב ס״ב ע״א‬ ‫ד כרון כר׳ עקיבא‬
‫ובמקומות הרבה‪,‬פי׳ עד כאן אשמעינן לשיטת ד׳ע דדריש כפל לשון לשיטת‬
‫ר׳ ישמעאל דלא דריש כפל לשון מהיכן שמעינן דין זה‪ .‬ועיי׳ לקטן ס ג נ ו ן‬
‫הי רו ש ל מי‪.‬‬
‫וכן בא מאי כדון מאי עתה‪ ,‬פי׳ מאי איכא למימר או מאי הוד‪ .‬עלה‪.‬‬
‫ברכות פ״ג ו׳ ע״ב מה בין סוכה ומה בין לולב סוכה נוהגת בלילות ובימים‬
‫לולב אינו נוהג אלא כיום‪ .‬התיב ר׳ יעקב דרומייא הרי תלמוד תורד‪ .‬נוהג‬
‫בלילות כבימים מיי כדון‪— .‬‬
‫על אתר‪ .‬בבבלי לאלתר אך בבבלי נתחברו הבי תיבות ועיקרו אל אתר‬
‫)ועיי׳ ר׳ב מוספיא ערך לאלתר(‪ .‬ועיי׳ ר״ש סאה פ״ח סוף ד ה ירושלמי אבא‬
‫שאול על ידי שהן חביבין כאין על אתר ואית דגרסי לאלתר ע״כ והיא היא‬
‫‪.‬‬ ‫אכל כירושלמי נמצא כמעט תמיד על אתר‪.‬‬ ‫׳‪^ / ,//‬‬
‫״‬ ‫׳‪/‬‬
‫צריכה‪ .‬ל׳ איכעיא וספק‪ ,‬ופירושו הך מילתא צריכה דרישה וחקירה‬ ‫) ‪,' Y‬י‪9 (0‬‬
‫' ‪ KO, I /‬ואמרו כקיצור צריכה‪ .‬כרכות פ״ז י״א ע״כ מחלפא שיטתיה דר ירמיה התם‬
‫( ׳ ‪ l^pJ/ /‬צריכה ליה והכא פשיטא ליה‪ — .‬שקלים פ״ד מ״ח ע״א ר׳ כא כר כהן כעא‬
‫קומי ר יוסא מחלפא שיטתיה דר חייא כר בא תמן צייכה ליה והכא פשיטא‬ ‫'‪Hr‬‬
‫ץ ‪ ■L^y‬ליה‪ — .‬כלאים פ״א כ״ז ע״א האבטיח והמלפפק אינן כלאים זה מה‪ .‬ר‬
‫*‪ j \ n ’/ ■5>y‬יודה אומר כלאים הקישות והאכטיח צריכה פי׳ ספק אם הם כלאים או לא‪— .‬‬
‫ביצה ם״א סוף הל׳ ט׳ ר׳ נחום אמר ר שמואל בר אבא כעי הדא אטריתא‬
‫ליבש אסור לקדירה מותר על יד על יד צריכה‪ — .‬יומא פ״ב הל׳ א׳ ר׳‬
‫ירמיה אמר חילפיי שאל וכו׳ ולאו מתניתא היא וכו׳ מתנית׳ למצוד‪ ,‬מה צריכה‬
‫ליה לעיכוב‪ — .‬ועיי׳ ברכות פ״ז י״א ע״ב אמר ר זעירא עד דאנא תמן‬
‫אצרכית לי מצרי לי מינך לאשלתיה‪— .‬‬

‫ש א ל‪ .‬כמשמעו שאלת דבר‪ ,‬וכאתפעל כלאים פ״ג הל׳ א׳ אשתאילת‬

‫לר׳ הונא ספרא דסדרא וכן מעשרות פ׳׳ב ריש הל׳ א׳ ובמ״א‪ — .‬ובא ג״בכל׳‬
‫אבעיא וספק‪ .‬כלאים שם ר׳ נסא שאל עשד‪ ,‬פאה באמצע זרע כמו מסין‬
‫משכו בכמה‪ — .‬יומא פ״ב הל׳ א׳ ר׳ יעקב בר אחא אמר חילפיי שאל קומץ‬
‫שנתנו על נבי מערכת לילה מה הן ר ירמיד‪ ,‬אמר חילפיי שאל אימורין‬
‫שנתנן על גבי מערפת לילד‪ ,‬מה הן‪ — .‬וכבר בארנו לעיל ערך בעא שמשמעות‬
‫בעי הוא לפעמים ג״כ ל׳ איבעיא וספק ובזה הוא אחד עם שאל‪ ,‬אבל בעי‬
‫בא לפעמים בל׳ החלט ובזה הוא טסף על הוראת שאל‪ .‬ועיי׳ חלה פ״א נ״ז‬
‫ע״ד ר׳ חייה בר יוסף שאל על דעתיה דר׳ לעזר מהו שיד‪,‬א נגרר לענין חלד‪,‬‬
‫כעיסת האורז שימואל בר אבא בעי איזהו חדשי וישן שבחלד‪ ,‬שיתי שידות אחת‬
‫הביאה שליש ואחת פחות משליש לחלה אחת למעשרות שתים אחת פחות‬
‫משליש ואחת עשבים לחלה שתים למעשרות אחת וכו׳‪ .‬והמעיין שם יראה‬
‫שמה שאמר ר״ח בר יוסף הוא בדרך ספק ואיבעיא ודברי שמואל בר אבא‬
‫הם בדרך החלט‪ ,‬לכן בא בדברי ר חי ‪ ,T‬בר יוסף שאל ובדברי שמואל כר‬
‫אבא בעי‪.‬‬

‫עיי׳ לקמן פלוני עבד לה שמועד‪.,‬‬ ‫שמועה‬

‫כמו אתיא בבבלי‪ ,‬והאל״ף נפלר‪ ,‬בראש התיבה כדרכה בירושלמי‪,‬‬ ‫תיי‪ .‬הוא‬
‫וד‪,‬אל״ף אחר יר׳ד נשתנית ליו״ד עיי׳ לעיל ערך כיי‪.‬‬
‫תמן‪ .‬שם‪ ,‬נאמר על המשנד‪ ,‬הנשנת במס׳ אחרת ובל׳ תמן תנינן)ובבבלי‬
‫תנן התם(‪ ,‬וגם על המשנד‪ ,‬הנשנית באותו פרק‪ .‬עיי׳ תרומות פ״א הל׳ ד׳) מ׳ ע׳ד(‬
‫תנינן תמן אין תורמין וכו׳ והוא משינה בסוף אותו פרק‪ .‬וכן בא תמן על מאמר‬
‫אמורא במס׳ אחרת או בפרק אחר‪ ,‬ובכלל כסוגי׳ אחרת‪ — .‬ובא פעמים אין‬
‫מספר על בבל בל׳ ״רבנן דתמך או ״כד נחית לתמן״ ולעומת זה נאמר ״ד‪,‬כא״‬
‫על א״י ״כד סליק להבא״‪ ,‬ובבבלי נאמר להפך התם על א״י ״שלחו מתם״ כלו׳‬
 ‫מהתם ופירושו מא״י‪ — .‬ולפעמים נאמר תטן גם על ארצות אחרות חוץ‬
‫מבבל‪ .‬ויקרא רבה פ״ג תמ[ קורי[ למלכייא אלהייא ע״כ וקאי ארומי שקדמו‬
‫תי׳ האלקי לשם הקיסר ) ‪ — .( Divus A ntoninus, D ivus S everus‬ועיי׳‬
‫מגילה פ״ד הל׳ ה׳ )ע׳׳ה ע״ב( ר׳ שמעון ספרא דטרכנס אמרץ ליה בני קרתיה‬
‫קטע בדיבוריא דיקרינון בינינן ובו׳ בתר יומין נחת להבא ובו׳ הרי דאמרו הבא‬
‫לעומת טרכנס שהיתה עיר מעבר לירדן במחוז טרכנייא‪ — .‬שבת פ״ט הל׳‬
‫א׳ ועיי׳ ע״ז פ״ג הל׳ ח׳‪ ,‬תמן צווחין לפעלא טבא עטרא)כצ״ל עיי׳ רמב״ן פ׳ כי‬
‫תצא פסוק לא תתעמר בה( וצווחין לרחוץ של מי רגלים עמירה ע״כ‪ ,‬ולא שטענו‬
‫מעולם שקורין בבבל לפעלא טבא עמרה וכו׳‪ — .‬ברכות פ״ח הל׳ א׳ אמר‪,‬ר׳‬
‫יוסי בר׳ נהיגין תמן במקום שאין יין שליח ציבור עובר לפני ד‪n‬יבה ואומר‬
‫ברכה אחת מעין שבע וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת ע״כ ולית מאן‬
‫דאמר כזה בבבלי‪ ,‬ועיי׳ פ״ד ערך ר׳ יוסי בי ר׳ בון‪ .‬וע׳׳ש ערך כהנא‪.‬‬
‫תפלוגתא‪ .‬בט׳ שאמר הבבלי מחלוקת אמר הירושלמי תפלוגתא‪ .‬עיי׳‬
‫לעיל ערך איתפלגון‪ .‬ואך מקומות מעטים ‪.‬יוצאים מן הכלל‪ .‬סאה פ״ו י״ט‬
‫ע״ג ואין תעבדינה גדוש מחלוקת שמאי והלל )צ״ל בית שמאי ובית הל ‪— . 6‬‬
‫כלאים פ״ג כ״ח ע׳׳ד ר׳ ינאי אמר במחלוקת‪.‬‬
‫וכן לא‬ ‫תפתר‪ .‬הוא כמו תריץ בבבלי ובירושלמי לא נמצא כלל תרק‪,‬‬
‫נמצא תירוץ ותירוצא כ״א פיתרא עיי׳ סוף דמאי אלא כהדין פיתרא קדמיא‪.‬‬
‫ובל׳ קושי׳ נאמר בירושלמי בעי שאל עיי׳ לעיל ערכם‪ ,‬וגם אקשי‪.‬‬
‫תרגם‪ .‬בבבלי נראה הוראתו פירוש הדבר לכן בא הן על העתקה גרידא‬
‫פסחים מ״ב ע״ב וקולן של סופרים הכא תרגמו פרורא דאושכפי‪ ,‬הן לתרץ‬
‫איזה קושיא שם !ל׳ט ע״ב מיתיבי יוצאין בהן ובקלח שלהן וכר תרגומא אקלה‪,‬‬
‫וכן במ״א‪ .‬אבל בירושלמי נאמר תרגם על העתקה גרידא לבד‪ ,‬סוכה פ״ה הל׳‬
‫ג׳ מהו מפקיעין תירגם ר׳ חגיי קומי ר׳ יוסד‪ ,‬מפשילים‪ — .‬שם הל׳ ה׳ להמשנה‬
‫קרא הגבר תירגם רב קומי דבית ר׳ שילה קרא גברא‪ .‬וכן הוא שקלים פ״ה‬
‫הלי ב׳ )ועיי׳ בבלי יומא כ׳ אמר רב קרא גברא(‪ .‬ואך איזה מקום בהגדה‬
‫יוצא מן הכלל‪ .‬עיי׳ ריש פ״ט דברכות תרגם יעקב כפר נבורייא בצור לך דומיה‬
‫תהלה אלהים בציון סמא דכולא משתוקא‪.‬‬

‫םננון הירושלמי‬
‫ההבדל בין הירושלמי והבבלי בהברת האותיות וחילופיהם ושימוש‬ ‫מלבד‬
‫הדיבור יש עוד הבדל ביניהם בקצת אופנים הבאים לבאר הענין‬ ‫איזה חלקי‬
‫המאמר‪ .‬ונזכיר פה ראשי האופנים המיוחדים לתלמוד ירושלמי‪,‬‬ ‫ולברר תוכן‬
‫התועלת לכל הוגה בתלמוד זה‪.‬‬ ‫וידיעתם רב‬

‫פי׳ איבעית אימא כפלוני איבעית אימא‬ ‫אלא כפלוני אלא כפלוני‪.‬‬
‫כפלוני דמאי פ״ה כ״ד ע״ג אלא כר׳ יוחנן דר׳ יוחנן אמר וכו׳ אלא כר אלעזר‬
‫‪.‬‬ ‫דר׳ אלעזר אמר וכו׳‪.‬‬
‫אמר ר׳ פ לוני‪ .‬מ ה הסגנון בא פעמים אק מספר המאמר במקום שבא‬
‫להורות שזה ר׳ פלוני חולק על החכם הקודם לו‪ ,‬ובבבלי נאמר תמיד מ ה‬
‫הענין פלוני אמר‪ .‬דמאי פ״ו כ״ה ע׳׳ב ולא דא היא קדמייתא אמר ר אחא אם‬
‫תיחגה ביניהן אמר ר יוסי הא דתימר מותר כשקיבלה כדרך המקבלק והן‬
‫דאת אמר אסור |בשלא קיבלה כדרך המקבלין אתיא דר יוסי כר׳ יוחנן ודר׳‬
‫אחא כר׳ יוסי בי ר׳ חנינה ובו׳‪ ,‬ודי דהשיס עצמו אמר דר׳ אחא ור׳ עסי‬
‫פליני‪ — .‬תרומות פ״ז הל׳ א׳ כתובות פ״ג הל׳ א׳ סבר נתן כר הושעיה‬
‫למקום מכות ותשלומין משילם ואינו לוקה וילקה וישלם כדי רשעתו רשעה‬
‫אחת אתה מחייבו וט׳ וילקה ולא ישלם מן עדים זוממין מה עדים זנממק‬
‫משלמין ואינן לוהין אף וכו׳ אמר ר׳ נתן )בכתובות אמר ר יונה( טעמא דנתן‬
‫כר הושעיה והפילו השופט והכהו לפניו את שמכותיו יוצאות בו ‪T‬י רשעו‬
‫יצא זה שאומר לו עמוד ושלם ע״כ‪ .‬ולפי סגנון הבבלי היה לו לומר ר נתן אמר‬
‫ולהיפך איתא כירושלמי‬ ‫דהרי הוא חולק ונותן טעם אחר לדברי נתן בר הושעיה‪.‬‬
‫פ ל ו נ י א מ ר כמקום שאין שם חולק ולסגנון הבבלי צ״ל אמר פלוני‪ .‬ברכות‬
‫פ׳׳ו '׳ ע׳יא ע׳׳ב ר׳ חונא ‪,‬אמר אהן דאמר סב בריך סב בריך אין בו משום‬
‫הפסק ברכה וכו׳‪ .‬ר׳ הונא אמר הדא שתיתא והדא מורתא שחיקתא אומר עליו‬
‫שהכל נהיה בדברו‪ .‬ר׳ הונא אמר הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא כירך אם‬
‫היו משקין פולטן וכו׳ וכן בא בירושלמי במקומות אק מספר פלוני אמר‬
‫במקום שיאין שם חולק‪.‬‬

‫אכר פלוני ותני כן‪ .‬דמאי פ״א כ״א ע״ד אמר ר׳ יוחנן ותני כן לקחן‬
‫לזרע וחישב עליהן לאכילה באין מחשבה וכו׳ ופירושו ר׳ יוחנן אמר וגם ‪.‬‬
‫כברייתא תני כן )והוא בתוספתא שים פ״א(‪ ,‬והך ותני כן הוא כמו מאמר‬
‫מוסגר‪ — .‬שביעית פ״ח‪.‬ל״ח ע״א אתא ואמר ליה למדתנו ותני כן אין סכין שמן‬
‫של שביעית במרחץ‪ — .‬ערלה פ״א ס׳׳א ע׳׳א דאמר ר׳ יוחנן ותני כן הקדיעז‬
‫ואחר כך נטע פטור מן הערלה‪ .‬ועיי׳ ברכות פ״ד ז׳ ע״ג אמר ר יוסי בי ר׳ בון‬
‫ותני ר׳ חייא בכל יום אדם מתפלל י״ח במוצאי שבת ובמוצאי יום הכפורים‬
‫ובמוצאי תענית צבור‪ — .‬ומדרך הבבלי בענין זה להביא המאמר של האומר‬
‫ואח״כ מביא הברייתא בל׳ ‘ תניא כותיה או תניא נמי הכי‪ .‬והירושלמי מקצר‬
‫ואומר מיד אחר שזכר שם האומר ״ותני כן״ ואינו מכפיל להביא המאמר‬
‫והברייתא‪ .‬אבל בא על ידי זה לידי גירעון כי לא מביא הברייתא בצורתה‬
‫ולרוב הברייתא משונה באיזה תיבה או אומר מן המאמר של האמורא‪.‬‬

‫אינו מ חוו ר‪ .‬בא להורות על דבר הנלמד ממדרש המקרא שהדרוש אינו‬
‫ברור כל כך ואין הלמד נדון כאילו הוא מדאורייתא‪ .‬פסחים פ״ב הל׳ א׳ ד‬
‫אבהו בשם ר׳ יוחנן העושה אספלנית משור הנסקל ומחמץ שעבר עליו הפסח‬
‫אינו לוקה שאין לא תעשה שבו מחוור מכלאי הכרם לוקה‪ — .‬שם סוף פ״ח‬
‫מה טעם רבית הלל אתם ושביכם מה אתם טעונין חזייה בשלישי ובשביעי וכד‬
‫ואינו מחוור דאמר ר׳ חיה )חייה( בר יוסף גידול בר בנימין בשם רב מודיי‬
‫בית הלל שאם עבר וזרק את הדס שהורצה‪ — .‬סוכה פ״ה ריש הל׳ א׳ דתני‬
 ‫חל*יל* של* קרב[ דוחה את השבת דברי ד יוסי בי ר יהודה וחכמים אומרים‬
‫אינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב‪ . . .‬על דעתהון דאילק רבנן למה‬
‫אינו דוחה משם שאינו מחוור וכו׳ ע׳׳ש‪ .‬ועיי׳ לקמן ערך הגיע ו ך ועיי׳ ס׳־ג‪.‬‬
‫א ת א ה מי‪ .‬בא ראה‪ ,‬והוא להעיר שיש תמיהא בדבר‪ .‬ריש ברכות איתא‬
‫חמי משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן יממה הוא ועם כוכביא הוא‬
‫משעה שדרך בני ארם נכנסין לאכול פתן בלילי שבת שעה ותרתי ליליא הוא‬
‫ואת אמר קרובים דבריהן להיות שוין‪ — .‬וכן כשבא לפשוט בדרך בתמ*ה‪.‬‬
‫דמאי פ״א כ״ב ע״א חמרת שנכנסת לצור דרך מיב אתא חמי אילו עמדה לה‬
‫במיב פטורה עכשיו שנכנסת לצור חייבת‪ — .‬וכן אומר אתא חמי אם מביא‬
‫איזה אופנים ובא להעיר שדברי הברייתא או האמורא לא עמדו גם באחד‬
‫אלה האופנים‪ .‬דמאי ריש פ״א אתא חמי אם רוב משמרק דברי הכל חייבין‬
‫בק דמאי בין ודאי אם אק רוב משמרין דברי הכל סטורין בין דמאי כין ודאי‬
‫מחצה על מחצה לית יכול‪ — .‬ומצינו אתא חמי והש׳׳ס לא מתרץ כלום‬
‫ואפ״ה המאמר לא נדחה מהלכה‪ .‬פאה פ״ג י״ז ע״ד ר׳ בינא בשם ר׳ ירמיה‬
‫שייר מטלטלין לא עשה כלום אתא חמי שייר קרקע כל שהו^{ יש לו מחייה‬
‫שייר אבנים טובות ומרגליות אין לו מחיה )ואפ״ה הש׳׳ם אינו מדהה דברי‬
‫ר׳ בינה ע׳׳ש בסוגי׳ שייר עבדים וכו׳(‪.‬‬
‫בן א ? טי ח‪ .‬במקום שאמר הבבלי להפליג הדבר עוג מלך הבשן איתא‬
‫בירושלמי בן אבטיח‪ .‬בבלי יומא פ׳ מתקיף לה ר׳ הושעיא אם כן הוה מקולי‬
‫ב״ש ומחומרי ב׳יה כי איתשיל בעוג מלך הבשן איתשיל‪ .‬ובירושלמי שם פ״ח הל׳‬
‫ב׳)מ״ד סוף ע״ד( ר׳ חייה בר אדא בעי קומי ר׳ מנא ולמה לא תנינתה מקולי ב״ש‬
‫ומחומרי ב״ה אמר ליה מפני לוגמו של בן אבטיח ע״כ‪ .‬והוא קרוב לל׳‬
‫המשנה כלים פי״ז מי״ב זה הוא אגריפו של בן בטיח‪.‬‬
‫בעון מימר‪ ,‬סברין מיטר‪ .‬פי׳ רצו לומר וכו׳ וכן הוא באמת‪ ,‬ולא כמו‬
‫בבבלי סברוה שמשמעתו בכל מקום שעלה כן על דעת האומרים ול*א נתקיים‬
‫לפי המסקנא‪ .‬כלאים פ״ד הל׳ ב׳ ואתייא כיי דאמר ר׳ חנינא אץ האיסור‪.‬‬
‫נעשה מחיצה להציל סביץ מימר האיסור נעשה מחיצה ליאסר ע״כ וכן הוא‬
‫לפי האמת‪ — .‬תרומות פ״ב מ״א ע״ד ר׳ ירמיה סבר מימר אתה רואה את‬
‫הצמק כאילו תפח‪ — .‬מעשרות פ״ב הל׳ א׳ הוון' בעיי מימר מאן דאמר שלא‬
‫נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף וכו׳‪ — .‬מעשר שני פ״ב נ״ג ע׳׳ג וסברינן‬
‫מימר כיני מתניתא המצרף סלע ממעות מעשר שני‪ — .‬שם פ״ג נ״ד ע׳׳ב‬
‫סבתא הוות סברה מימר וכו׳ ואילין רבנין הוון סברין מימר‪ .‬וכל הנך בעי מימר‪,‬‬
‫סכרין מימר קיימין לפי האמת וכן הוא כמעט בכל המקומות)ובעל יד מלאכי‬
‫כלל רי״ב עשה עצמו כמסתפק בזה(‪ ,‬ואך טעטום יוצאים מן הכלל ונלמדו‬
‫מענינם‪ .‬עיי׳ ברכות פ״ד ז׳ ע׳׳ב ר׳ חייא בשם ר׳ יוחנן תפילת המנחה ותפילת‬
‫המוסף תפילת המנחה קודמת הוון כעין מיטר כשאין כיום כדי להתפלל שניהן‬
‫וכו׳ ר זעירא בשם ר יוחנן ואפי׳ יש ביום כדי להתפלל שתיהן תפילת המנחה‬
‫קודמת‪ — .‬פסחים פ״ז הל׳ ז׳ ר׳ יוסח בשס ר׳ חסדא הוינן סכרין מימר עליו‬
‫לא על העובד שלו פן מה דתני וכו׳‪.‬‬
 ‫בפירוש שמעת מן פלוני אוי מן שיטתיה‪ .‬בבבל' הסגנון נענין זה‬
‫״בפירוש שטיע לך אן מכללא‪,‬׳' והבבלי מוסיף לבאר ואי מכללא מאי ומביא‬
‫המעשה או המאמר שממנו יש לכאורה לדון זה הדבר ואמר שבאמת אין‬
‫ראייה משם‪ .‬והירושלמי מקצר כדרכו ומביא מיד המאמר שממנו יש קצת‬
‫לדון )והוא הנקרא בירושלמי מן שיטתיה( ומסיים שאין ראייה משם‪ .‬ערלה‬
‫פ׳׳א ס״א ע״א ר׳ יוסי בשם ר יוחנן שרשים אין בהן ממש אמר ר זעירא‬
‫ל ד יוסי בפירוש שמעתנה מן ר יוחנן או מן שיטתיח דאמר ד יוחנן ותני כן‬
‫הקדיש ואחר כך נטע פטור מן הערלה נטע ואחר כך הקדיש חייב בערלה‬
‫ואתון סכרין מימר הקדיש פטור וזקנה פטור ולא דטיא הקדש ראוי לפדותו וכו׳‪.‬‬

‫דברי פ לוני‪ .‬בא לפעמים בראש המאמר ופירושו אלה הם דברי סלוני‬
‫והוא כמו פלוני אומר‪ ,‬כלאים פ״ג )הל׳ ר( כ״ח ע׳׳ד כהנא אמר דברי ד‬
‫ישמעאל פעמים שש עשרה פעמים שתים עשרה פעמים שמונה‪ .‬שם הל׳ ן‬
‫אמר ר׳ יוחנן דברי ר׳ ישמעאל אפי׳ שורה יחידית נותנין לה עבודה‪ — .‬חלה‬
‫פ׳׳א סוף הל׳ א׳ דברי חכמים ר׳ יוסי בי רבי בון ר׳ ח;יה בשם רבין בר חייה‬
‫והן שהביאו שליש לפני ראש השנה‪ ,‬פי׳ אלה החכמים ר׳ יוסי בי רב בון‬
‫ור׳ חייה בשם וכו׳ אמרו‪ — .‬ערלה פ״ב ס״א סוף ע׳׳ד דאמר ר׳ אבהו כשס‬
‫ד׳ יוחנן דברי ר׳ מאיר כל האיסורין מצטרפק ללקות עליהן בכזית‪ .‬והמדייק‬
‫במקומות אלה וגם במקומות אחרים _שבא שם בראש המאמר דברי סלוני‬
‫יראה שאין הכוונה לחלוק אלא להביא דברי פלוני וכמו בבבלי תניא ר פלוני‬
‫אומר‪ .‬ועמוד על זה שכבר טעו בו מפרשי הירושלמי‪.‬‬

‫ד רו ב א אתא אי מו ר ל ך‪ .‬פי׳ גדולה ממנה )רבותא( בא לאשמועינן^‬

‫מעשרות פ׳יא מ״ט ע׳׳א תגי משיעמיד ערימה בראש גגו ר׳ יונה בעי הא כשדה‬
‫לא אמר ר׳ חיננא דרובא אתא אימור לך אפילו משיעמיד ערימה בראש גגו‪^ .‬‬
‫ועיי׳ פאה פ״ד י״ח ע׳׳ב רובא דר׳ יוחנן רובה דר׳ שמעון לקיש ובפירושנו שס^‬
‫ועיי׳ לעיל לשונות הירושלמי ערך והוא דרבה מנה‪.‬‬

‫ה ב א ל ך רצועה‪ .‬לשק גערה ונזיפה כשלא נתקיימו כלל דברי האומר‬

‫ופירושו ראוי את ללקות‪ .‬כלאים ס״א הל׳ א׳ ר׳ יעקב בר זבדי בעא קומי ד׳‬
‫ירמיה מתני׳ דר׳ ישמעאל בי ר׳ יוסי וכו׳ והוה מסתכל ביה אמר ליה מה‬
‫מסתכל בי הבא לך רצועה‪ — .‬ודוגמתו יבמות פ״ב הל׳ ו׳ יעקב איש כשד‬
‫נבוריה אזל לצור אתון שאלון ליה מהו מיגזר בריה דארמייתא בשובתא וס ‪ 5‬ף‬
‫מישרי לון וכו׳ שמע ר׳ חגיי אמר ייתי אייתוגיה דילקי‪ - .‬ועיי׳ לקמן ע ר ‪-‬‬
‫חזור בך‪.‬‬
‫ברטת‬ ‫)סוף( סי׳ הורידו אותך לסוף הדבר והקילו עליך‪.‬‬ ‫הגיעוך‬
‫ה׳ סוף ע״א הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורין דבי תויד׳‘ ־ ־ עיריכין‬
‫פ״ה כ״ב ע״ד ההדיוט שריבה אין שומעין לו אמר ר׳ הושעיה הגיעוך סו ף‬
‫תחומי שבת שאינם מחוורין מדבר תורה‪.‬‬
‫נמו בבבלי היא היא‪ .‬שביעית פ״ח ל׳׳ח ע׳׳ד כי{‪5‬ך‪,‬‬ ‫היא הדא היא הדא‪.‬‬
‫טו‬
‫פ״א הל׳ א׳ אמר ר מנא קומי ר יורן מה אפכה לה פתילה גבי ביצה אמר‬
‫ליה מן מה דאנן חמיי רבנין מדמיי לה הדא אמרה היא הדא היא הדא‪,‬‬

‫ויירא אמרה דא‪ ,‬והיידא אמרה ובו׳ ואיידא ובו׳ וכו׳‪ .‬עירך פירושו‬
‫מי זאת אשר אמרה זאת‪ .‬כשמביא הש״ס ממשנה או מברייתא ראייה לדברי‬
‫אמורא והראייה מופרכת אמר 'ויירא אמרה וכר;ענינו ואלא מאיזה משנה או‬
‫ברייתא יש להביא ראייה‪ .‬ברכות פ״ז י״א ע״ב אכל דמאי הדא אמרה אכל‬
‫פירות ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו מזמנין אמר ר שמעון אחוי דר ברכיה‬
‫בשעה שגזרו על הרמאי רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן )פי׳ רוב עמי‬
‫הארץ היו מעשרין וכן איתא ערלה פ״ב הל׳ א׳ בשינוי קצת ע״ש וא״כ אין‬
‫ראייה ממתני׳ דאכל דמאי(‪ ,‬ויי דא אמרה דא )ואלא אתה משנה אמרה זאת‬
‫מהיכן ישי להביא ראייה דססק ניתקנו ספק לא ניתקנו מזמנין׳ו כותי מזמנין‬
‫עליו )משנה בראש הפרק( ואהן כותי לאו ספק הוא‪ — .‬ולפעמים נאמר‬
‫והיידא אמרה וכו׳ אם מקשה הש״ס אדברי אמורא ומתרץ‪ ,‬וקאמר ואילו מאיזה‬
‫משנה וכו׳ יש להקשות כלו׳ איזה משנה וכו׳ אמרה כדברי המקשין‪ .‬פסחים פ״ב‬
‫ריש הל׳ א׳ אמר ר׳ בון בר חייה קומי ר׳ זעירה זאת אומרת שטותי להאכילו לבהמת‬
‫הבקר התיב ר׳ ירמיה והתנינן מפרר סבר ר׳ ירמיה ככרות אמר ליה ר׳ יוסי לא אמר‬
‫אלא מפרר מכיון שפיררו בטל )ונדחה קושי׳ ר׳ ירמיה ע״ש(‪ ,‬ואיידא אמר דא)ואיזה‬
‫ברייתא אמרה זאת כלו׳ מאיזה ברייתא יש לדייק כקו׳ ר׳ ירמיה דאסור להאכיל‬
‫חמץ לבהמת הבקר( לא יאכל חמץ היוס אפילו לכלביס הרי זה בה )בא( לאוסרו‬
‫בהנייה מה אנן קיימינן אם לכלבו ההני איסור הנייח אלא כי נן קיימין אפילו לכלב‬
‫אחרים וכו׳‪ .‬ועיי׳ ערלה פ״א ס״א ע״א ערלה מאימתי מונה לו משעת נטיעתו‬
‫ר׳ שמעון בן לקיש אומר בלבד דברים שהן באין במחשבה וכו׳ אבל ערבה‬
‫כנטוע בארץ ר׳ יוחנן אמר אפי׳ ערבה והתנינן אין נוטעין ואין מבריכין וכו׳ על‬
‫דעתי׳ דר״ש בן לקיש וכו׳ ניחא על דעתיה דר׳ יוחנן וכו׳ שנייא היא שהן‬
‫מתאחין בשביעית והיידא אמר דא הנוטע והמבריך וכו׳‪ — .‬ועיי׳ סאה פי׳ה‬
‫הל׳ א׳ ויי דא אמר דא גדיש שלא לוקט תחתיו‪ ,‬ובשקלים פ״א הל׳ ב׳ והיירא‬
‫אמרה דא גדיש וכו׳‪ — .‬ברכות פ״ד ז׳ ע״ג ווידה אמרה דא דאמר ר׳ חנינה‬
‫וכר ושם פירושו אהאי אמרה ר׳ יוחנן ע״ש‪.‬‬

‫ולית ליה קיום‪ .‬הירושלמי מקשה בזדבה מקומות על דברי איזה זלמורא‬
‫ואינו מתרץ ואפ״ה לא נדחו דברי האמורא לפי שיש אפשר למצוא תירץ עיי׳‬
‫לקמן פ״ג‪ ,‬אבל אם ברור לו שהקו׳ חזקה כ״כ שאי אפשר למצוא לה תירץ אטר‬
‫ולית ליה קיום והוא כמו תיובתא בבבלי‪ .‬חגיגה פ״ב סוף הל׳ ו׳ )ע״ח ריש ע״ג(‬
‫מתניתא פליגא על ר״ש בן לקיש צנון שבמערה וכו׳ הדא פליגא על ר׳ שטעון‬
‫בן לקיש ולית לה )ליה( קיום‪ — .‬גיטין פ״ז הל׳ א׳ ר׳ יעקב בר אחא אמר‬
‫איתפלגון ר׳ יוחנן וריש לקיש ר׳ יוחנן אמר עורהו קורדייקום עליו כותבין‬
‫ונותנין גט לאשתו ריש לקיש אמר לכשישתפה וכו׳ אמר ר׳ זעירא מתניתא‬
‫פליגא על ריש לקיש ולית ליה קיום )ובבבלי גיטין ע׳ מתרץ הש׳׳ס הך‬
‫קושיא ועיי׳ לקטן פ״ג(‪.‬‬
 ‫ועוד מצינו ל שק אשר טורה שא״א לקיים דברי האומר‪ .‬כלאים פ׳׳א כ׳׳ז‬
‫ע״א הכא ס ר ס כזעא מ צו ד ת י ה על ריש לקיש ו צ דיי ה‪.‬‬
‫)חזור בך( דלא כן אני כותב עליך זקן ממרא‪ .‬הוא גערה ונזיפה‪.‬‬
‫‪ r v‬פ״ב־ פ״א ע״ד שמואל אכל )שטן של נכרי( רב לא קנ'ל עליה מיכול‬
‫אמר ליה שמואל א ט ל דלא כן אני כותב עליך זקן ממרא‪ ~ .‬יבמות ‪p‬׳‪v‬‬
‫י׳׳א ע׳׳א נימין פ׳׳ח מ״ט ע׳׳ג ר יוסי שאיל ל ר פינחס היאך סביר רבי אמר‬
‫ליד‪ ,‬כר׳ ירמיה אמר ליה חזור כך דלא כן ;אני כותב עליך זקן ממרא‪) .‬ועיי׳‬
‫■‬ ‫פ״ד ערך ר פינחס(‪.‬‬
‫כאינש דשמע מילא ומקשי עלה‪ .‬אם אמורא מקשי על אמורא‬
‫אחר ור״וא בעצמו אמר המאמר זה אמר הירושלמי כאינש דשמע ובו׳ כלו הוא‬
‫עצמו מסופק קצת אם ישרו דבריו לכן הוא מקשה פן יאמר לו זה החכם טעס‬
‫הגון‪ .‬עיי׳ יומא פ׳׳א ריש הל׳ א׳ ריליף ר׳ יוחנן דמפרישין כה״נ מביתו ז׳ ימים‬
‫קודם יום הכפורים ממלואים וריש לקיש מקשה עליו ואח״ב מביא הש׳פ דרי^ע‬
‫לקיש עצמו יליף ממלואים וקאמר הש״ס ולית סופיה דר׳ שמעון כן לקיש‬
‫מישמעינה מן הדין קריא אלא כאינש דשמע מילד‪ ,‬ומקשי עלה‪ — .‬ש ס‬
‫פ״ב ליט ע״ד ר׳ שמי בעי ולמה לא נזרו על שני גזירק בשחרית אמר ר׳ מנא‬
‫לא שמיע רב שמי דמר ר׳ יוחנן לא גזרו על שני גזירין בשחרית ואמר ר׳‬
‫יוסי מתני׳ אמרה כן וחזר ואמר אין דו שטיע אלא כאינש דשמע מילא‬
‫ומקשי עלד‪.,‬‬
‫לא מסתברא דלא חילופין‪ .‬הוא כמו איפכא מסתברא בבבלי‪ .‬סשחיק‬
‫ס׳׳א סוף הל‘ ד׳ ) ‪ n‬ע״ד( חברייא אמרין חמישית כר׳ יודד‪ ,‬הקדישו מוקדש ע שאו‬
‫תרומד‪ ,‬אינד‪ ,‬תרומה‪ . . .‬אמר לון ר׳ יוסי לא מסתברא דלא חילופק הקדישן‬
‫אינו מוקדש עשאי תרומה הרי זו תרומה‪.‬‬
‫מה דנפל לדין נפל לדין‪ .‬פי׳ מה דשייך בזה שייך בזה‪ .‬פסחיס ‪£3‬״ן‬
‫‪.‬ל׳ד ע״ד מיי כדק )אם מרצה הציץ על הכהן העובד בטומאת התהום ע״ש^‬
‫ר׳ נחמן בשם ר׳ מנא לכם בק לו בין לעובד שלו עד כדון עושי פסח נזיף‬
‫מניין ר׳ יוסד‪ ,‬בשם ר׳ חסדא הוינן סברין טימר עליו לא על העובד שלו‬
‫’‬ ‫מד‪ ,‬דתני היא נזיר היא עושד‪ ,‬פסח הדא אמוד‪ ,‬מ ה‪ .‬דנ פל לדק נפל לדין‪.‬‬
‫מהלכה‪ .‬נאמר בירושלמי לפעמים על דבר שאינו מן ד‪A‬ורדו כ׳׳א טי ב ר‪,‬‬
‫חכמים; דמאי פ״ג כ״נ ריש ע״ד מודי ר׳ שמעון שד‪,‬וא מפריש מעשרור;‪,‬ן‬
‫מהלכד‪ .,‬ח״ל הר׳׳ש בפי׳ המשנה כתיבת יד כפי מה שד‪,‬ובא כתשובות ^‬
‫בצלאל אשכנזי תשו׳ א׳ י״ד ע״א‪ :‬מהלכה בכמה מקומות יש בירושלמי כל שךן‬
‫זד‪ ,‬ובדבר שהוא מדרבנן רגיל לומר מהלכד‪.,‬‬
‫פי׳ דבריו סותרין זד‪ ,‬את זה ובבכלי הסככון‬ ‫מחלפה שיטתיה דפלוני‪.‬‬
‫״ורמי ד ד ד‪ ,‬אדידיד‪',‬׳‪ .‬כלאים פ״א כ״ז ע״א מחלפד‪ ,‬שיט^יי׳ דרבי תנןן‬
‫ו^ן‬ ‫הוא אמר טלן מק אחד והכא הוא אמר הכק‪ .‬וכן כודבר‪ ,‬מקומות‪.‬‬
‫כשבא לומר שדברי פלוני סותרק זד‪ ,‬את זה אומר ת ר תין מ י ל י ן ת נ י ) א ט ר ׳ ן‬
 ‫טז‬
‫ס ל ונ י והן ס ל י ג ין ח ד א ע ל ח ד א‪ .‬חלד‪ .‬ס״ג נ״ט ע״א אמר ד יונה תרתין‬
‫מילין תני ר׳ חייא רוב׳ ואינין פליגין חדא על חדא טבל מנינו בחולין וכל‬
‫הספק סוסל את ד^רומה ופוסל את החולין מלעשות תרומה וקשיא אם טבל‬
‫מטנו )צ״ל מנינו( בחולין למה לי פוסל את החולין מלעשותן תרומה‪— .‬‬
‫ערלה פ״א ס״א ע״א אמר ר׳ מיישא לר׳ זעירא תרתין מילין אתון אמרק ואינון‬
‫סליגין חרא על חרא הבא אתון אמרין שאין גידולי איסור טעלין את האיסור‬
‫והבא אתון אמרין לוקין עליו בכזית‪.‬‬
‫מיליהון דרבנן אמרי‪ .‬כשמקדים מאמר הש׳׳ס דאתה אמורא או מחלוקת‬
‫האמוראים ובא לד׳ביא ראייה מאמורא אחר אמר מיליהון דרבנן אמרי כלו‬
‫כאמורא פלוני‪ .‬חה ״טיליהון דרבנן'' לא קאי לרוב כ״א אאמורא יחידי‪ .‬דמאי‬
‫פ״ד כ״ד ריש ע׳׳א ד יונר‪ .‬בשם ר׳ זעירא תיפתר כפירות שנסמכה דעתו עליהן‬
‫מערב שבת וכו׳ אמר ר מנא מיליהון דרבנן מסייעין ל ד יונה אבא דתנינן תמן‬
‫וכר ר׳ ינאי בי ד ישמעאל כשם ר יוחנן כשבת של פרוטגמייא התירו וכו­‬
‫לא כפירות שנסמכה דעתו עליהן מערב שבת היא‪ — .‬פסחים פ״א הל׳ א׳‬
‫מיליהון דרבנן אומרין לא כמה דד‪,‬וא מנהר בליליא מנת־ בימ‪:‬ןא דאמר ר׳‬
‫הונא כד הוינן ערקין באילן בוטיתא דסדרא רבא היו מדליקין עלינו נירות‬
‫בשעה שד‪,‬יו כיד‪.‬ים היינו יודעין שהוא יום ובשעה שדייו מבהיקין היינו יודעין‬
‫שהוא לילה‪ .‬וכן נאמר מי לי הון ד ר בנן פ ל י ג י ן אף במקום שאין שם אלא‬
‫יחיד החולק‪ .‬דמאי פ״ו כ״ד‪ ,‬ע״ד אמר ר׳ יופי מיליד‪,‬ון דרבנן פליגק דאמר ר׳‬
‫אבהו בשם ר׳ יוחנן השותפין מחלוקת רבי וכו׳‪.‬‬
‫ולפעמים נאמר מיליהון דרבנן )ולא נזכר מי הם אלו רבנן( לר‪,‬ורות שכן‬
‫אמרו החכמים של אותו זמן‪ .‬דמאי פ״ב כ״ב עי׳ג אמר ר׳ אבמרי מיליהון דרבנין‬
‫אמרי כל המינין האסורק בקיסרין החטים והפת וכו׳‪.‬‬
‫מן אולפן‪ .‬פי׳ בקבלד‪ ,‬מרבותיו ולעומתו מן די ע ה פי׳ מסברת עצמו‪.‬‬
‫עירובין פ״ג כ״א ע״ב ר׳ אחא אמר לד‪ ,‬מן אולפן ר׳ יוסי אמר לה מן דיעד‪,‬‬
‫כארבעה זקנים כר׳ אליעזר‪ — .‬שם פ״ט ב״ה סוף ע״ג אמר ר׳ זעירא אין לית‬
‫הדא אולפן דשמואל קשיא‪.‬‬
‫נמנה‪ ,‬בעלייה‪ .‬בא להורות שפלוני הסכים בדבר והדבר ברור ואין חולק‬
‫עליו‪ .‬שביעית פ״ב ל״ג ע״ד ר׳ בא ר׳ לא הוק יתבין בצור אתא עובדא קומ ‪,T‬ון‬
‫הורי ר לא ישפכו סירותיו אמר ר׳ בא אני לא נמניתי עמהן בעלייה‪ — .‬שם‬
‫ס״ד‪ ,‬ל״ד‪ ,‬ע״ד ר׳ אימי בעא קומי ר׳ יוחנן מתניתא עד שלא גזרו על הספחין‬
‫אמר ליד‪ ,‬וכי כעלייה היית‪ .‬וז״ל דד׳ש שביעית פ״ה ט״ב ונקט עלייה לפי‬
‫שהיו רגילין לעשות גזירות בעלייה כדאמרינן בסוף בן סורר בעליית בית ניתזד‪,‬‬
‫בלור ובס״ק דשבת בעליית חנניה בן גריון ובכתובות פרק נערה מדברים טובים‬
‫שנאמרו כעלייה עכ״ל‪ .‬ואפשר שהוא על דרך השיאלד‪ ,‬לפי שאלו הלכות‬
‫גדולות נאמרו בעלייה בימי התנאים הראשונים והסכימו כולן עליהן לכן אמרו‬
‫על כל הלכה שהסכימו חכמי הדור עליה שנמנה בעלייה‪.‬‬
‫הוא לפעמים כמו בבבלי ״גם׳'‪ .‬כרכות ריש ס״ה שכן מצינו בנביאים‬ ‫עוד‪.‬‬
 ‫הראשונים שהיו חותמין את דבריהן בדברי שבח ובדברי נחמות אמר ר אלעד‬
‫חוץ מידמיהו שחתם בדברי תוכחות אמר לו ר יוחנן עוד הוא בדברי נחמות‬
‫חתם וט׳‪ — .‬שם זעור בר חיננא אמר המקיז דם בקדשים מעל עוד הוא‬
‫מהלכות קצובות‪.‬‬
‫עבד‪ ,‬עשה‪ ,‬ניתוסף לפעמים על הפעל ובא להורות התמדת המעשה‪ .‬דמאי‬
‫פ׳׳א כ׳א ע׳׳ד חמרתיה דר פינחס בן יאיר גנבונד‪ ,‬ליטסיי)לסטיי( בליליא עבדת‬
‫טטורד‪ ,‬גבון תלתא יומין‪ — .‬כלאים פ״ט ל״ב ע״ג שבע שנים עשת ארץ‬
‫ישראל נשרפת‪ — .‬פסחים פ״ו הל׳ ג׳ )ל״ג ע״ב( שלש עשרה שנד‪ .‬עשד‪ ,‬ר‬
‫עקיבא נכנס אצל ר׳ ליעזר ולא היה יודע בו‪ .‬וזה הדרך נמצא לרוב כד‪,‬גדה‪.‬‬
‫פלוני בשם פלוני‪ .‬במקום שאמר חכם בשם חכם חםר תיבת אמר לפני‬
‫האומר הראשץ ולפני בעל המאמר עצמו בא תי׳ בשם או משום‪ .‬ר׳ יצחק כר‬
‫מרי בשם ר יוחנן‪ ,‬ר׳ נחמן בשם ר׳ מנא )ודרך הבבלי אמר ר׳ יהודה אמר‬
‫שמואל וכו׳( וכן במקום שבאים ג׳ או ד אומרים בזה אחר זה חסר תי׳ אמר‬
‫אצל ב׳ או ג׳ הראשונים‪ .‬ר שמואל ר אבהו בשם ר׳ יוחנן‪ ,‬ר׳ ירמיה ר׳‬
‫מיישא בקגם ר שמואל בר יצחק וזה הוא דרך הירושלמי בכל מקום‪— .‬‬
‫ושמור זה כי הוא כלל גדול לתקן לפעמים הטעיות בירושלמי‪ .‬גיטין פ״ה הל׳”‬
‫ה׳)מ״ז ע׳׳א( ר׳ יעקב בר אחא בשם ר׳ יהושע בן לוי משום ר׳ נחמן בר יעקב‬
‫בעי וכו׳ והנד‪ ,‬אם ר׳ יהושע בן לוי בעי משום ר׳ נחמן בר יעקב היה ראוי‬
‫לדדות ר׳ יעקב בר אחא ריב״ל משום ר׳ נחמן כר יעקב‪ .‬וגם מצד הזמן אי‬
‫אפשר שריב״ל בעי בשם ר׳ נחמן בר יעקב‪ ,‬שהרי ריב״ל קדם הרבה לר׳ נחמן‬
‫בר יעקב עיי׳ פ״ד‪ .‬וכל זה מורה שחסר פה אחד‪ ,‬אמורא וכן צ״ל ר׳ יעקב כר‬
‫אחא בשם ריב״ל פלוני בשם ר׳ נחמן בר יעקב‪ — .‬כלאים פ׳ב כ״ז ע״ד ד‬
‫זעירא ר׳ אבונא בשם ר׳ הונא חד אמר תשעת קבין וחרנה עד שמונה‪ .‬וע״כ‬
‫יש פד‪ ,‬איזה חיסרון דהא הוא כמו אמר ר זעירא אמר ר׳ אבונא כשם רב‬
‫הונא ודדאך יבוא אח״ב פלוגתא‪ ,‬חד אמר חרנד‪ ,‬אמר‪ .‬ובגי׳ הר״ש שם מ״ב‬
‫הוא מתוקן ר׳ זעירא ר׳ )כצ׳ל( אביגא בשם ר׳ הונא ור׳ בא בשם ר׳ הונא‬
‫חד אמד עד תשעה קבין והרנה אמר עד שמונה קבין‪.‬‬
‫פלוני ופלוני פלוני אמר פלוני אמר‪ .‬דרך הירושלמי לד‪,‬ציג ברא>!‪1‬‬
‫הפלוגתא שמות החולקים ואח״ב מביא דברי האומר זה המאמר ודברי האומר‬
‫זה המאמר‪ .‬ברכות ס״א ג׳ ע׳׳ג ר׳ לוי ור׳ סימץ ר סימץ אמר מפני שכתוב‬
‫בד‪,‬ן שכיבד‪ ,‬וקימה ר׳ לוי אמר מפני שעשרת הדברות כלולין בד‪ .,‬וכן‬
‫בד‪,‬רבד‪ ,‬מקומות בירושלמי ונמצא כן לפעמים גם בבבלי ועיי׳ לקמן פ״ג‪.‬‬
‫פלוני עבד לה שמועה‪ .‬במקום שהש״ם מסופק בדבר ופושט ליח‬
‫ואמורא אחר אמר לד‪ ,‬פשוט בשם חכם כלו׳ שאין ספק בדבי‪ ,‬מדרך הירושלמי‬
‫לומר •פלוני עבד לה שמועה‪ .‬סוכד‪ ,‬פ״א סוף הל׳ א׳ וזמן מכיץ שחשיכה מהו‬
‫ש ‪,T‬א צריך לד‪,‬זכיר זמן ר׳ הושעיה אומר צריך לד‪,‬זכיר זמן ר אילא אמר צריך‬
‫להזכיר זמן ר׳ זבדד‪ ,‬אמר צריך להזכיר זמן ר׳ חי ‪ ,T‬בר אדא עביד לד‪ ,‬שמועד‪,‬‬
‫ר׳ זעורד‪ ,‬ר׳ יצחק בר נחמן בשם ר׳ הושעיה ר׳ יודד‪ ,‬בר פזי בשם ר׳ חם<‪4‬‬
 ‫אבוי דר׳ אושעיה מכיון שחשיבה צריך להזכיר זמן‪ — .‬ועיי׳ סאה ס״ג י״ז‬
‫ע ‪ r‬ר׳ מנא כעי ולמה לננן אט׳ מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי דכתיב מן‬
‫הארמה אשר נתת לנו ר׳ יופי כי ר׳ בון בשם ר׳ יוחנן אטר שמועתה כן מי‬
‫שאק לו קרקע פטור מן הוידוי דכתיב מן האדמה ובו׳‪ — .‬ורע דשמועה‬
‫ככל מקום מאמר אמורא ולא ברייתא‪ ,‬עיי׳ מעשר שני פ״ב נ״ג ריש ע״ג דתמן‬
‫אמרין בשם ר׳ חסדא ולא ידעינן אם מן שמועה אם מן מתניתא‪.‬‬

‫קבלה כאינש דאמר בעל דינא קבליה‪ .‬לפעמים מקשה חכם‬

‫בפלפולו על חכם אחר על דבריו והוא אינו משיב ואמר הש׳׳ס ״וקבלה״ הרי‬
‫אנו רואין שקיבל הקו׳ וא״כ איתותב וע״ז אמר הש״ם דמה שאינו השיב לו הוא‬
‫משום דלא חש להשייב ומה שניאה שיקבלה הוא כמו שאדם שטח לומר כעל דק‬
‫קבליה כלו׳ זה שכנגדו קבל דיבורו)טענתו( אם הנטען לא חשיב עליח ולא משים‬
‫על לבו שאינו משיב מפני שרואה שאין בטענותיו ממש‪ .‬נזיר פ״ו נ״ד ע״ד‬
‫ר׳ אבהו כשם ר׳ יוסי כן חנינה טעמא דר׳ יופי לא תשקצו את נפשותיכם‬
‫ובו׳ התיב ר׳ אלעזר הרי איברי בהמה טהורה וכו׳ וקבלה מהו וקבלה כאינש‬
‫דאמר בעל דינא קבליה‪ — .‬עוד שם ר׳ אכהו בשם ר׳ יוחנן כל נותני טעמי׳‬
‫אין לוקין עליהן עד שיטעום טעם ממשו של איסור הותיב ר׳ חייא בר‬
‫יוסף קומי ר׳ יוחנן הרי כשר בחלב ולא טעם טעם ממשו שיל איסור ואת‬
‫אמר לוקה וקבלה ואמר ר׳ בון בר חייה קומי ר׳ זעיר׳ מאי וקבלה כאינש דאמר‬
‫בעל דיניה קבליה‪ .‬ובמס׳ ערלה פ״ב ס״ב ע״ב הגי׳ בטעות כאינש דשטע‬
‫‪,‬‬ ‫פיליה דכעל דינא קבלה‪.‬‬

‫שרע מינה‪ .‬השמיט עצמו ממנה כלו׳ ברח מההיא בעיא או קושיא ולא‬
‫רצה להשיב מפני שהיה מגמגם בדבר או שלא רצה להכניס עצמו כין המחלוקת‪.‬‬
‫ברכות ה׳ ע״ב אמד ר׳ חגי שושביניה דרבי שמואל קפודקיא הויני שאילית‬
‫לר׳ יאשיה ושרע מינה )וע״ש דוגמתו ר׳ יניי ערק אפי׳ מתינוקת שלא הגיע‬
‫זמנה לראות ונישאת(‪ — .‬פאה פ״ב הל׳ א׳ ר׳ זעירא בעא קומי ר׳ יסא נתכוון‬
‫לזכות מן המיצר ושרע מינה‪ — .‬שביעית פ״ט הל׳ א׳ ביצה פ׳׳א הל׳ א׳‬
‫)בשינוי קצת( אמר ר׳ ווא אתא עובדא קומי ר׳ יסא ובעא מיעבד כר׳ יוחנן‬
‫כד שמע דרב ור׳ חנינא מתפלגין שירע מינה‪.‬‬
‫תשובת הפלג השיבו‪ .‬כלו׳ דיחוי בעלמא וכמפליגו בדברים‪ .‬ע״ז‬
‫פ״ג הל׳ ד׳ חברייא וכו׳ תשובת הפלג השיבו )ר׳ גמליאל לפרוקלום במשנה‬
‫שם( דלא כן היה לו להושיבו מבעל פעור שאין עבודתו אלא בפעירה‪.‬‬
‫ועוד יש להעיר על איזה דרכים המיוחדים להירושלמי‪.‬‬
‫בירושלמי נפקד ככמה מקומות אות החבור וכן מ׳ החיבור והפירוד‪.‬‬
‫הרבה פעמים נפקד דלי״ת החיבור וכן וי״ו החיבור‪ — .‬ד לי ״ ת ה חי בו ר‪:‬‬
‫ברכות פ״ו י׳ סוף ע׳׳ב מילתיה דרב אמרה כן חד פרסוי אתא לנבי רב וכר‪— .‬‬
‫פסחים פ״ח הל׳ ג׳ מיליהון דרבנן אמרי שאינו יוצא לחולין וחוזר וקדש תמן‬
‫■‬ ‫תנינן נתן לה כספים וכר והוא כמו דתטן תנינן‪.‬‬
‫וכן נפקד וי״ו ה חי בו ר‪ ,‬ברכות ‪d‬׳‪ y‬י׳ סוף ע״א וריש ע׳׳ב ד הונא אפר‬
‫אהן דמר סב בריך סב בריך אין בו משום הפסק ברכה וכר רב הונא אמר הדא‬
‫שתיתא והדא טורתא שחיקתא אומר שנ׳׳ב ר הונא אמר הרי שנתן לתוך פיו וכר‪.‬‬
‫והוא כמו ואמר ד הונא הדא שתיתא וכר ואמר רב הונא הרי שנתן‪ ,‬וכבר‬
‫העדנו על דרך הירושלמי לומר פלוני אמר במקום אמר פלוני ונראה שע ‪r‬‬
‫חסרה הוי״ו‪ — .‬וכן ברכות פ״ה ט׳ ע״ג ר חזקיה בשם ר ירמיה הביננו ולמדינו‬
‫ר׳ חזקיה בשם ר׳ ירמיה העונין אמן צריכין ליתן עיניהן בכוס וכר ר חזקיה בשם‬
‫ר׳ ירמיה ארבעת מינין שבלולב ניטלין דרך גידוליהן ע״כ המאמר השני והשלישי‬
‫הוא כמו ואמר ר חזקיה וכר אבל לפי שדרך הירושלמי לומר פלוני בשם‬
‫פלוני ולא ״אמר פלוני בשם פלוני״ כמו שהערנו לעיל לכן חסרה הוי״ו‪— .‬‬
‫וכן חסרה לפעמים וי״ו החיבור בין שני עברים‪ .‬ברכות קרוב לסוף פ״א והוא‬
‫נהוג עביד דכוותהון‪ .‬ודרך הירושלמי בהרבה מקומות שלח שאל וכן יבמות‬
‫פ״ב ד ע״א אתון שאלון ליה‪.‬‬
‫הרבה פעמים נפקדה תי׳ החיבור והפירוד‪ .‬תיבת החיבור אי נ טי‪ :‬ברכות‬
‫ס״ד ז׳ ע״ב טעמא דר יודה שנים ליום חובה ליום שנים ליום שני פרקליטין‬
‫ליום שנים ליום שתהא שחיטתן לשם היום שנים ליום שתהא שחיטתן כנגד‬
‫היום ע״כ‪ .‬והוא כמו אי נטי שנים ליום שני פרקליטין ליום אי נמי שנים ליום‬
‫שתהא שחיטתן וכר‪ — .‬וכן נפקד תי׳ וכן‪ .‬ברכות פ״ד הל׳ א׳ א׳ ד זעירא‬
‫בשם ר׳ יוחנן ואפי׳ יש ביום כדי להתפלל שתיהן תפילת המנחה קודמת ר נתן‬
‫בר טובי אפי׳ יש ביום כדי להתפלל שתיהן תפילת המנחה קודמת והוא כמו‬
‫וכן אמר ד נתן בר טוביה‪ .‬שם פ״ז הל׳ א׳ אי זו היא ברכה ראשונה וכו׳ ר׳ זעירא‬
‫חלבו בר חנן בשם רב זו הזן את הכל‬ ‫בשם ר ירמיה זו הק את הבל ר׳‬
‫עי־כ‪ .‬ובכל אלה נפקד וכן ונפקד ג״כ ״אמר״ על דרך הירושלמי שזכרנו לומר‬
‫״פלוני בשם פלוני״‪ — .‬פאה פ״ג י״ז סוף ל ד לא סודי ר'יוחנן שאם כתוב‬
‫בה מהיום אינו יכול לחזור בו אתאר׳ אבהו בשב )צ״ל בשם( ר׳ יוחנן אינו‬
‫יכול לחזור בו‪— .‬וכן‬ ‫יכול לחזור בו אתא רבי לא בשם רבי יוחנן אינו‬
‫נפקד תיבת הפירוד או‪ .‬כלאים פ׳ד כ״ט ע״ב הדא פיאה מה את אמרת‬
‫מלמעלן מן הצד פי׳ או מן הצד‪ — .‬שם פ׳׳ח ל׳׳א ל׳ג ואמה טריקסין ר׳‬
‫יונה בוצרייה בעי טריכסון מה מבפדם מבחוץ פי׳ או מבחוץ‪ — .‬יומא פ״א‬
‫הל׳ ו׳ בהנא שאל לרב מה נתני קבוטר קבוטל פי׳ או קכוטל‪ — .‬סוכה פ׳׳ח‬
‫הלי ה׳ ר ירמיה עשירית מלמעלן עשירית מלמטן פי׳ או עשירית טלמטן‪ .‬וכן‬
‫בודבה מקומות‪ — .‬וכן נפקד כרוב מקומות מ הו‪ .‬דמאי פ׳׳א כ״א ע״ד עד‬
‫כדון כשאין בידו טעות היו בידו מעות ר ניחומי בריה דר׳ חייא בר בא אמר‬
‫היו מעות בדיסקא ולא היה מחללו ע״כ‪ ,‬פי׳ שמענו כשאץ מעות ב ‪ T‬ו אז‬
‫מאבד את מיעוטו כדרכים )ע״ש בסוגי׳( היו בידו מעות מהו פי׳ אם צריך לחללו‬
‫או יכול לאבד אותו בלא חילול ול׳ז פושט הש׳ס ר׳ ניחומי וכר‪ .‬חה כמעט‬
‫בכל מקום שהצד האחד סשיטא ליה ובצד האחר יש ספק‪ ,‬נפקד תי׳ מהו‪.‬‬
‫אצל דרשת המקראות בהגדה נפקד לפעמים ד כ תי ב‪ ,‬שנ א מ ר‪ .‬ברכות‬
‫פ״ד ח׳ ע״ב ויסב חזקיה פניו אל הקיר באיזה קיר נשא עיניו ד יהושע בן ל ר‬
‫יח‬
‫אמר כקירה של רחב נשא עיניו כי ביתה כ ק ד החומה וכר )והוא כמו ״שנאמר‬
‫כי כיתה'׳(‪ .‬ר חיננא בר פסא אמר‘ בקירות בית המקדש נשא עיניו בתתם‬
‫ססם את סיסי ומזחותם אצל מזוזותי והקיר ביני וביניהם וכר ורבנן אמרי בקירות‬
‫לנו נשא עיניו מעיי מעיי אוחילה קירות לבי‪.‬‬
‫לרוב נפקד א ל ת ק רי‪ .‬ברכות ריש פ״ה אין עומדין להתפלל אלא מתוך‬
‫טבד ראש ר׳ יהושע בן לוי אמר השתחוו לה׳ כהררת קודש בחרדת קודש‪.‬‬
‫ועיי׳ כבלי כרכות שם השיתחוו לה׳ בהדרת קודש א ל ת ק רי בהררת אלא‬
‫בחרדת קודש‪ ~ .‬פאה פ״א ט״ז ע״ב ר׳ חונא בשם ר׳ אבהו ה״ק אין לפניו‬
‫שכחה הא בשביל ישראל נעשה שוכחן מה טעם נושא עון כתיב‪ ,‬פי׳ אל‬
‫תקרי נושא )בשי׳׳ן שמאלית( אלא נושה מל׳ כי נשני אלהים‪ — .‬שביעית‬
‫סוף פ״ד ר׳ לעזר אמר אפילו נפלים )עתירין לחיות( מה טעם ונצורי ישראל‬
‫להשיב ונצירו )צ״ל ונצירי(‪ ,‬סי׳ אל תקרי ונצורי אלא ונצירי )ונצרי( והוא‬
‫מלי ונצר טשרשיו יפרה; — בראשית רבה )והוא אגדת ארץ ישראל כידוע‬
‫ועיי׳ לקטן פ״ג( פס׳׳ה דבר אחר וירח את ריח בגדיו כגון יוסי איש משיתא‬
‫ויקום איש צררה פי׳ אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו‪ .‬ועיי' פאה ט״ז ע״ב הרי‬
‫שיהיה אדם רע כל ימיו ולבסוף עשה תשובה הקב״ה מקבלו וכו׳ אמר ר׳ יוחנן‬
‫ולא עוד אלא כל עבירות שעשה נחשבין לו כזכיות מה טעם מור ואהלות‬
‫קציעות כל בגדותיך כל בגידות שבגרת בי וכו׳‪.‬‬
‫לפעמים הלשון אינו מדויק בירושלמי וצריך לנדסו‪ .‬ברכות ריש פ״ו‬
‫ומנין שכל המצות טעונות ברכה ר׳ תנחוטא ר׳ אבא בר כהנא בשם ר׳ אלעזר‬
‫ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה הקיש תורה למצוה מה תורה טעונה‬
‫כרכה וכו׳ וצריך לסרסו הקיש טצוה לתורה‪ .‬ועיי׳ דוגמתו סוטה פ״ח מ״ו שתחילת‬
‫ניסה נפילה ובבבלי שם מ׳יד‪ — .‬שם ריש פ״ז ר׳ יוחנן ור׳ שמעץ בן לקיש‬
‫תרויהק אמרץ אפילו שנים שדנו אין דינן דין ת׳׳ל שנים אפילו שדנו‪— .‬‬
‫דמאי ריש פ׳׳א ספק רוב משמרין ספק אין רוב משמרין וצ״ל ספק רוב אין‬
‫משמרין ע׳׳ש‪ — .‬שם פ״ו כ׳׳ה ע״ד אמר ר׳ הושעיא הדא דתימא ע״מ שקנו‬
‫שלא לחלוק אבל אם קנו ע״מ לחלוק אוף ר׳ מודה לרשב״ג וכוי וצ״ל הרא‬
‫דתיטא שלא קנו ע׳׳ט לחלוק‪ — .‬כלאים ס׳׳ב כ׳^ ע ד אמר ר׳ יוסי טילתא‬
‫^דר׳ יוחנן מסייע לי מעשה באחד שלקח ירקה של גינה מן הנוי וכו׳ וצ׳׳ל‬
‫געה ש ל ירקה‪ .‬ואפשר שמקומות כאלה נשתבשו ע׳׳י סופרים‪.‬‬
‫ואחרי הערנו על לשונות וסגנון המיוחדים להירושלמי נזכיר ג״כ קצת‬
‫הלשונות וסגנץ המיוחדים לבבלי ולא נמצאו בירושלמי‪ .‬והן הכי ה ש ת א‪,‬‬
‫ל איי‪ ,‬כ ל ס י ‪ -‬ל י י א ‪ ,‬ו ל ט ע מ י ך ‪ ,‬ו ת ס ב ר א ‪ ,‬תיקו‪ ,‬ב ש ל מ א ‪ ,‬מידי א ר י א ‪,‬‬
‫ד ק א ר י ל ה מא י קאר י ל ה ‪ ,‬ת נ א ק מ א )ובירושלמי נאמר חכמים במקום‬
‫תנא קמא( ל י מ א מ ס י י ע ‪ ,‬ו ה י ל כ ת א )בסוף הסוגיא(‪ ,‬מ ג ר ף בה ס ל ו נ י ‪,‬‬
‫ל י י ט ע ל ה ‪ .‬וקצת אלה הלשונות יצאו מפי רבנן סבוראי והגאונים הראשונים‬
‫כאשר ביררנו במכתב חדשי שנת י׳‪ ,‬ועוד נדבר אי״ה בזה‪ — .‬הוי ב ה‬
‫נס^נא אך מעט מזער בירושלמי עיי׳ ריש תענית אמר ליה ר חייא בר מרייא‬
‫*‪3‬‬
‫הבין הוה ר יונה אבוד הוי בה ע״כ אבל אין היוונה ששאל או שהיה מתמיה‬
‫ובמו שהוא בבבלי אלא היה מפרש )או היה מעמיק בו(‪ ,‬ועיי׳ מעשרות פ״ב‬
‫מ״ט סוף ע״ד מתני׳ פליגא על הוויה דר׳ מנא‪ — ,‬במקום תנו ר ב נ ן אמר‬
‫הירושלמי תני‪ — .‬ובן לא נמצא בירושלמי ג ו פ א להדר אדלעיל‪.‬‬
‫עוד ראינו להעיר בחתימת זה הפרק על דרך הכתיבה בתלמוד הירושלמי‬
‫אשר לפנינו‪.‬‬
‫הכתיבה בירושלמי היא לרוב מלאה גם במקום הירק קטן או צרי‪:‬‬
‫עינבי‪ ,‬קיבל‪ ,‬משאליניה‪ ,‬שיטתיה ובו׳‪ .‬ולפעמים באה יו״ד ואין לה מקום‬
‫כלל‪ :‬צונין‪ .‬וגם כמ׳ שוא‪ :‬דילועין‪.‬‬
‫בסוף התיבה נופפת 'לפעמים יו״ד על יר׳ד נח נראה‪ :‬ר׳ חגיי בט׳ חגי‪.‬‬
‫לפעמים באה יו״ד כט׳ דגש חזק‪ ,‬אף שהקריאה כפתח ‪ :‬מיקל כט׳ מקל‪ ,‬המידל‬
‫בם׳ המדל‪.‬‬
‫והכתיבה המלאה והנוספת גמצאת ג״ב בהבאת פסקי תנ״ך‪ ,‬מעיי‪ ,‬השיבינו‪,‬‬
‫טליך‪ .,‬ילדותיך‪ ,‬יריאיו וכר‪.‬‬

‫פרק שלישי‪.‬‬
‫דרך התלמוד ירושלמי בהלבה ובהגדה ואיך ניפדר התלמוד ירושלמי‪.‬‬
‫התלמוד ירושלמי אשר בידינו היום הוא רק לארבעה סדרים זרעים מועד‬
‫נשים נזיקין ולשלשה פרקים הראשונים דמם׳ נדה‪ .‬ולמס׳ שבת חסרה הגמרא‬
‫ירושלמית מפרק ב״א עד סוף המסכתא‪ ,‬וכן נפקד הגמ׳ ירושלמית לפרק ג׳‬
‫דמם׳ מכות‪ .‬ולמס׳ עדיות ואבות לא נמצא גם׳ ירושלמית וגם לא בבלית‪.‬‬
‫ונוסף הירושלמי על הבבלי שיש לו גמרא לכל סדר זרעים ובבבלי לא נמצא‬
‫גמרא כי אם למס׳ ברכות‪ ,‬גם יש להירושלמי יותר על הבבלי גמרא למס׳‬
‫שקלים‪ .‬והנה התו׳ נדה ס״ו ע׳א ד״ה ותבדוק מביאק ירושלמי דפרק דם הנדה‬
‫ע״ש‪ ,‬הרי שהיתה בידיהם גמרא ירושלמית לס׳׳ז דמם׳ נדה ומסתמא גם להפרקיס‬
‫שלפני פרק זה‪ .‬ובימי הדפסה ראשונה כבר כלו תמו‪ — .‬וטרם נעמוד על זה‬
‫הענין יש לנו להקדים איזה חקירות הנוגעות ליסוד ועצם הירושלמי‪.‬‬
‫לכל הוגה בעיון בירושלמי ובבבלי יבואר כי כמו שיש הבדל רב כלשון‬
‫ובסגנון בק שני דתלמודים אלה‪ ,‬כן יש שינוי ביניהם ובמדה מרובה יותר הן‬
‫בדרך פירוש המשנה והברייתא והצעתן‪ ,‬הן בדרך משא ומתן של הלכה‪— .‬‬
‫גם יראה ויבין כל מעיין שנם בדברי האמוראים הירושלמיים הבאים בירושלמי‬
‫והובאו ג״ב בבבלי יש שינוי בהרבה מקומות בין ב׳ התלמודים‪ ,‬וכן יש שינוי‬
‫בדברי האמוראים הבבליים הבאים בבבלי ובירושלמי‪ .‬ועל ידי השינויים כאלה‬
‫תתחזק השאלה ההנ״חית בעצמה על ענין סידור הירושלמי ומי הם המסדרים‪.‬‬
‫יט‬
‫גם יטן המעיק שגם במדרש המלןא ובהגדה יש הבדל רב בין הירושלמי‬
‫והככל'‪ — .‬ועל כל ענינים אלה נחקור מ ה הפרק בחמשה מאמרים‪ ( ‘' :‬ה צ ע ת‬
‫דרך לימוד תלמוד‬ ‫המשנה והברייתא בירושלמי ומה בזה בינו ובין הבבלי‪.‬‬
‫ירושלמי ותלמוד בבלי‪ .‬י( זכרון אמוראי בבלאי בירושלמי וזכרון אמוראי דארץ‬
‫ישראל בבבלי‪ .‬י( מסדרי הירושלמי ואופן סידורו של הירושלמי‪ .‬י( הגדות‬
‫בירושלמי ומה שיש בינן ובין ההגדות בבבלי‪.‬‬

‫א‪ .‬ה צ ע ת ה מ ש נ ה ו ה ב ר י י ת א ב י ר ו ש ל ט י ו מ ה ב ז ה ב י נ ו ו ב י ן ה ב ב ל י ‪.‬‬

‫כאשר נרדפה לדעת תוכן הירושלמי יצא לנו שנמצאו ביד חכמי א״י‬
‫נוסחאות שונות במשנה ורפיא בידיהן איזה נוסחא עיקרית‪ .‬וזה יוצא ממה‬
‫דאיתא בירושלמי בהרבה מקומות על המשנה ״אנן תנינן — אית תני" ״אית‬
‫תני — אית תניי תני״ ״אנן תנינן — אית דלא תני‪.‬׳׳ ברכות ס״ה הל׳ ג׳‪.‬‬
‫האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך וכו׳ אית תניי תני על ואית תניי תני עד‪— .‬‬
‫שים סוף פ״ו אית תניי תני מי דקרים ואית תניי תני טי דקלים )ועיי׳ שבת פי״ד‬
‫הלי נ׳(‪ ~ .‬סאה פ״ח הל׳ א׳ אית תניי תני נמושות ואית תניי תני משושות‪— .‬‬
‫כלאים ם־יב ריש הל׳ א׳ אנן תנינן שיש בה אית תניי תני שנפל לתוכה‪— .‬‬
‫שם ס״ח ל״א ע״ג ולא הליבדקם אית תניי תני נברקוס ועיי׳ ירושלמי ריש ס״ה‬
‫דשבת‪ — .‬שם פ׳יט לי׳ב ע״ד משיחות של ארגמן אסורות אית תניי תני‬
‫מותרות‪ — .‬סנהדרין פ״ו הל׳ י׳ אנן תנינן קליני אית תניי תני קל אני‪ — .‬ברכות‬
‫פ׳יא הל׳ א׳ )ג׳ ע״א( אגן תנינן אכילת פסחים אית דלא תני אכילת פסחים‪— .‬‬
‫ובכל אלה אית תני אית תני וכו׳ הבאים גם כן במקומות אחרים הכוונה איזה‬
‫חכמים שנו המשנה בלשון זאת כלו׳ היתה להם הנירסה זאת ולאיזה חכמים‬
‫היתד‪ .‬גי׳ אחרת‪ .‬ואך מעטים יוצאים מן הכלל שהכוונח באית תני שיאיזה‬
‫תנא חולק על המשנח‪ .‬עיי׳ יבמות ריש פי״ב אית תניי תני חליצה בלילה‬
‫כשירה ואית תניי תנא חליצה בלילד‪ .‬פסולה‪ ,‬וקאי אפלוגתא דת״ק ור׳ אליעזר‬
‫שם■ משנה ב׳‪ .‬וכן סוכד׳ סוף פ״ה ובעצרת אומר הילך מצה הילך חמץ‬
‫אית תניי תני הילך חמץ הילך מצה‪ .‬וזה אית תניי הוא אבא שאול דברייתא‬
‫והובא בבלי שם‪ .‬אכל כמקומות שהבאנו והדומים להם הכוונה על גירסאות‬
‫שונות כאשר יבין כל מעיין‪.‬‬

‫וכן נמצא ״אגן תנינן — תניי דבית רני״ והכונה נ״כ אנירסאות שונות‪.‬‬
‫פאה ריש פ״ג אנן תנינן של' בין הזיתים תניי דבי רבי שבין אילנות‪— .‬‬
‫שכת• פ״ד הלי אי )וי ע״ר( אנן תנינן נסורת תניי דבית רבי נעורת‪— .‬‬
‫שם ריש פ״ז אנן תנינן כל השוכח עיקר שבת תניי דבית רבי כל שאינו יודע‬
‫עיקר שבת‪ — .‬סוטה פ״ו הל׳ ד׳ גידול בר מיניימין בשם רב כל מקום‬
‫שהכשירו עדות האשד‪ .‬באיש האיש מכחיש את האשה והאשה מכחשת את‬
‫האיש ניתני עד אחד אמר נטמאת ואשד‪ ,‬אמרה לא ניטמית אשה אמרה ניטמית‬
‫ועד אמר לא ניטמאת תניי דבית‪.‬רבי כן‪.‬‬
‫ונם ממס׳ ברכות אשר בידינו יש להוביח שהיו לפני חכמי א׳׳י נוסחאות‬
‫הכין הוה ר יונה אבוד הוי בה ע״כ אבל אין הכוונה ששאל או שהיה מתמיה‬
‫וכמו שהוא בכבלי אלא היה מפרש )או היה מעמיק בו(‪ .‬ועיי׳ מעשרות פ״ב‬
‫מ״ט סוף ע״ד מתני׳ פליגא על הוויה דר׳ מנא‪ — .‬במקום תנו ר ב נ ן אמר‬
‫הירושלמי תני‪ — .‬וכן לא נמצא בירושלמי ג ו פ א להדר אדלעיל‪.‬‬
‫עוד ראינו להעיר בחתימת זה הפרק על דרך הכתיבה בתלמוד הירושלמי‬
‫אשר לפנינו‪.‬‬
‫הכתיבה בירושלמי היא לרוב מלאה גם במקום הירק קטן או צרי‪:‬‬
‫עינבי‪ ,‬קיבל‪ ,‬משאליניה‪ ,‬שיטתיה וכו׳‪ .‬ולפעמים באה יו״ד ואין לה מקום‬
‫כלל‪ :‬צונין‪ .‬וגם במ׳ שוא‪ :‬דילועין‪.‬‬
‫בסוף התיבח נוספת ’ לפעמים יו״ד על יר׳ד נח נראח‪ :‬ר׳ חגיי במ׳ חגי‪.‬‬
‫לפעמים באח יו״ד במ׳ דגש חזק‪ ,‬אף שהקריאה בפתח‪ :‬מיקל כט׳ מקל‪ ,‬חמידל‬
‫בם׳ חמדל‪.‬‬
‫והכתיבה המלאה והנוספת גמצאת ג״כ בחבאת פסקי תנ״ך‪ ,‬מעיי‪ ,‬השיבינו‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫טליך‪ .,‬ילדותיך‪ ,‬יריאיו וכו׳‪.‬‬

‫פרק שלישי‪.‬‬
‫דרך התלמוד ירושלמי בהלבה ובהגדה ואיך ניפדר התלמוד ירושלמי‪.‬‬
‫התלמוד ירושלמי אשר בידינו היום הוא רק לארבעה סדרים זרעים מועד‬
‫נשים נזיקין ולשלשה פרקים הראשונים דמם׳ נדה‪ .‬ולמם׳ שבת חסרה הגמרא‬
‫ירושלמית מפרק כ״א עד סוף הטסכתא‪ ,‬וכן נפקד הגט׳ ירושלמית לפרק ג׳‬
‫דמם׳ מכות‪ .‬ולמם׳ עדיות ואבות לא נמצא גט׳ ירושלמית וגם לא בבלית‪.‬‬
‫ונוסף הירושלמי על הבבלי שיש לו גמרא לכל סדר זרעים ובבבלי לא נמצא‬
‫גמרא כי אם למס׳ ברכות‪ ,‬גם יש להירושלמי יותר על הבבלי גמרא לטס׳‬
‫שקלים‪ .‬והנה התו׳ נדה ס״ו ע׳׳א ד״ה ותבדוק מביאין ירושלמי דפרק דם הנדה‬
‫ע״ש‪ ,‬הרי שהיתה בידיהם גמרא ירושלמית לפ׳׳ז דמם׳ נדה ומסתמא גם להפרקים‬
‫שלפני פרק זה‪ .‬וכימי הדפסה ראשונה ככר כלו תמו‪ — .‬וטרם נעמוד על זה‬
‫הענין יש לנו להקדים איזה חקירות הנוגעות ליסוד ועצם הירושלמי‪.‬‬
‫לכל הוגה בעיון בירושלמי ובבבלי יבואר כי כמו שיש הבדל רב בלשון‬
‫ובסגנון כק שני דתלמודים אלה‪ ,‬כן יש שינוי ביניהם ובמרה מרובה יותר הן‬
‫בדרך פירוש המשנה והברייתא והצעתן‪ ,‬הן בדרך משא ומתן של הלכה‪— .‬‬
‫גם יראה ויבין כל מעיין שגם בדברי האמוראים הירושלמיים הבאים בירושלמי‬
‫והובאו ג״כ בבבלי יש שינוי בהרבה מקומות בין ב׳ התלמודים‪ ,‬וכן יש שינוי‬
‫בדברי האמוראים הבבליים הבאים בבבלי ובירושלמי‪ ,‬ועל ידי השינויים כאלה‬
‫תתחזק השאלה ההכרחית בעצמה על ענין סידור הירושלמי וטי הם המסדרים‪.‬‬
‫יט‬
‫גם יבין הטעי‪ p‬שגם במדרש המרןא ובהגדה יש הבדל רב בין הירושלמי‬
‫והבנלי‪ — .‬ועל כל ענינים אלה נהקור מ ה הסרק בהמשה מאמרים‪ ( ‘' :‬ה צ ע ת‬
‫המשנה והברייתא בירושלמי ומה מ ה בינו ובין הבבלי‪ .‬דרך לימור תלמור‬
‫ירושלמי ותלמוד בבלי‪ .‬י( זכרון אמוראי בבלאי בירושלמי וזכרון אמוראי דארץ‬
‫ישראל בבבלי‪ .‬י( מסדרי הירושלמי ואופן סידורו של הירושלמי‪ .‬״( הגדות‬
‫בירושלמי ומה שיש בינן ובין ההגדות כבכלי‪.‬‬

‫א‪ .‬ה צ ע ת ה מ ש נ ה ו ה ב ר י י ת א ב י ר ו ש ל מ י ו מ ה ב זה ב י נ ו ו ב י ן ה ב ב ל י ‪.‬‬

‫כאשר נידמה לדעת תוכן הירושלמי יצא לנו שנמצאו ביד חכמי א״י‬
‫נוסחאות שונות במשנה ורסיא בידיהן איזה נוסחא עיקרית‪ .‬וזה יוצא מטה‬
‫דאיתא בירושלמי בהרבה מקומות על המשנה ״אנן תנינן — אית תני" ״אית‬
‫תני — אית תניי תני״ ״אנן תנינן — אית דלא תני‪.‬״ ברכות פ״ה הל׳ גי‪.‬‬
‫האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך וכו׳ אית תניי תני על ואית תניי תני ער‪— .‬‬
‫שם סוף פ״ו אית תניי תני טי דקרים ואית תניי תני מי דקלים )ועיי׳ שבת מי״ ד‬
‫הלי ג׳(‪ — .‬פאה פ״ח הל׳ א׳ אית תניי תני נמושות ואית תניי תני משושות‪— .‬‬
‫כלאים פ״ב ריש הל׳ א׳ אנן תנינן שיש בה אית תניי תני שנפל לתוכה‪— .‬‬
‫שם פ״ח ל״א ע״ג ולא הליבדקס אית תניי תני נברקוס ועיי׳ ירושלמי ריש ס״ה‬
‫דשבת‪ — .‬שם פ״ט ל״ב ע״ד משיחות של ארגמן אסורות אית תניי תני‬
‫מותרות‪ — .‬סנהדרין פ״ו הל׳ י׳ אנן תנינן קליני אית תניי תני קל אני‪ — .‬ברכות‬
‫פ׳יא הל׳ א׳ )ג׳ע״א( אנן תנינן אכילת פסחים אית דלא תני אכילת פסחים‪— .‬‬
‫ובכל אלה איתתגי אית תני וכו׳ הבאים גם כן במקומות אחרים הכוונה איזה‬
‫חכמים שנו המשנה בלשון זאת כלו׳ היתה להם הגירסה זאת ולאיזה חכמים‬
‫היתה גי׳ אחרת‪ .‬ואך מעטים יוצאים מן הכלל שהכוונה באית תני שיאיזה‬
‫תנא חולק על המשנה‪ .‬עיי׳ יבמות ריש פי״ב אית תניי תני חליצה בלילה‬
‫כשירה ואית תניי תנא חליצה בלילה פסולה‪ ,‬וקאי אפלוגתא דת״ק ור׳ אליעזר‬
‫שם■ משנה ב׳‪ .‬וכן סוכה סוף פ״ה ובעצרת אומר הילך מצה הילך חמץ‬
‫אית תניי תני הילך חמץ הילך מצה‪ .‬וזה אית תניי הוא אבא שאול דברייתא‬
‫והובא בבלי שם‪ .‬אכל כמקומות שהבאנו והדומים להם הכוונה על גירסאות‬
‫שונות כאשר יבין כל מעיין‪.‬‬
‫וכן נמצא ״אנן תנינן — תניי דבית ר כי ״ והכונה ג״כ אגירסאות שונות‪.‬‬
‫ריש פ״ג אנן תנינן של' בין הזיתים תניי דבי רבי שבין אילנות‪— .‬‬ ‫פאה‬
‫שבת• פ״ד הל׳ א׳ )ו׳ ע״ד( אנן תנינן נסורת תניי דבית רבי נעורת‪— .‬‬
‫שם ריש פ׳יז אנן תנינן כל השוכח עיקר שבת תניי דבית רבי כל שאינו יודע‬
‫עיקר שבת‪ — .‬סוטה פ״ו הל׳ ד׳ גידול בר מיניימין בשם רב כל מקום‬
‫שהכשירו עדות האשה כאיש האיש מכהיש את האשה והאשה מכחשת את‬
‫האיש ניתני עד אחד אמר נטמאת ואשה אמרה לא ניטמית אשה אמרה ניטטית‬
‫ועד אמר לא ניטמאת תניי דבית‪.‬רבי כן‪.‬‬
‫וגם מטס׳ כרכות אשר בידינו יש להוכיח שהיו לפני חכמי א׳׳י נוסחאות‬
 ‫שונות במשנה‪ .‬הנה מס׳ ברכות משונה מכל שאר המסכתות שבכל המסכתות‬
‫של הירושלמי באה הפסקא המראה על המשנה בקיצור והובא אך תחילת‬
‫מאמר המשנה‪ ,‬ובמס׳ ברכות באה הפסקא בשלמות‪ .‬והנה דדבה פעמים‬
‫משונה המאמר הבא בפסקא מן המאמר הבא במשנה‪ ,‬והגרול שבשינויים אלה‬
‫נמצא פ״ט‪ .‬שם איתא במשנה בראשי הפרק על ההרים על הנבעות על‬
‫הימים ועל הנהרות ועל המדברות הוא אומר ברוך עושה בראשית ר׳ יהודה‬
‫אומר הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הנדול מ מן שהוא‬
‫רואהו לפרקים‪ .‬ובפסקא שם י״ב ע״ג איתא על הדדים וכו׳ אומר ברוך עושה‬
‫בראשית ר׳ ‪,‬יהודה אומר הרואה את הים הגדול אומר ברוך שברא את הים‬
‫בזמן שרואהו לפרקים אומר ברוך עושה בראשית ע״כ‪ .‬ודי לך מה שיש בין‬
‫הנוסחא במשנה ובין הנוסחא בפסקא ומי לא יבין שהשינוי זה מורה על‬
‫גירסאות שונות‪ .‬וכבר הערנו על זה בספרנו דרכי המשנה פ״ג‪.‬‬
‫וגס על זה יש להעיר כי נקל בעיני הירושלמי לשבש המשנה בקושיא‬
‫או בדיוק של מה בכך ולפעמים גם בלי קו׳ ‪.‬כלל‪ .‬יומא פ׳׳א איתא כמשנה‬
‫וביום הכפורים מחצות וברגלים מאשמורה הראשונה ובגמ׳ שם הל׳ ח׳ אמר‬
‫ר׳ מנא לא מסתברא דאי לא )פי׳ לא מסתברא המשנה כאשר היא לפנינו אלא(‬
‫יום הכפורים מאשמורת הראשונה וברגלים מחצות שלא יבואו לידי צמאק‪■ r - .‬‬
‫שקלים פ״א כמשנה ממשכנין את הכהנים מפני דרכי שלום ובגט׳ הל׳ ג׳ כיני‬
‫מתניתא אין ממשכנין את הכהנים מפני דרך הכבוד )ועיי׳ תי״ט למשנה זאת(‪— .‬‬
‫וועה הבבלי מתחכם ומתהפך לכמה צדדין ונכנס לפעמים בדוחק ובדרך הסורי‬
‫מחםרא וכדומה בדי להעמיד המשנה‪ ,‬לא כן דרך הירושלמי אם יש קצת‬
‫קושי במשנה או שנראה כן בעיניו נכון חיש בידו לשבש המשנה‪ .‬עירובין פ״ה‬
‫מ׳׳ז איתא כמשנה אנשי עיר ‪,‬גדולה מהלכין את כל עיר קטנה ואנשי עיר‬
‫קטנה מהלכין את כל עיר גדולה כיצד מי שהיה בעיר גדולה ונתן עירובו‬
‫בעיר קטנה או שהיה בעיר קטנה ונתן עירובו בעיר גדולה מהלך את כל העיד‬
‫וחוצה לה אלפים אמה‪ .‬ובגמ׳ פיס׳ כיני מתניתא אנשי‪',‬עיר גדולה מהלכין‬
‫את כל העיר קטנה אנשי העיר קטנה אינן מהלכין את כל עיר גדולה כיצד‬
‫)פי׳ הא תני במתני׳ כיצד וכו׳ או שהיה בעיר קטנה ונתן עירובו בעיר גדולה‬
‫מהלך את כל העיר( לית כאן כיצד )וכן צריך לומר ג׳׳ב לית כאן או שהיה‬
‫בעיר קטנה ונתן וכר(‪ .‬ועיי׳ בבלי עירובין ס׳יא והגי׳ שם במשנה ואנשי עיר‬
‫קטנה מהלכין ושם בגמ׳ ראש העמוד ואין אנשי עיר קטנה ושם אמר ר׳ נחמן‬
‫מאן דתני אנשי לא משתבש ומאן דתני אין אנשי ‪ vh‬משתבש וכו׳ והסורי‬
‫מחסרא והכי קתני וכר‪ — .‬ר׳׳ה ריש פ״ב במשנה אם אינן מכירק אותו טשלחין‬
‫עמו אחר להעירו בראשונה היו מקבלין עדות החודש מכל האדם משקילקלו‬
‫וכו׳‪ .‬וכגמ׳ ריש הל׳ א׳ אמר ר׳ יונה הכין צורכה מיתני כראשונה היו מקכלין‬
‫עדות החודש מכל אדם אם אינן מכירין אותו היו טשלחק עמו אחר להע ‪T‬ו‬
‫אמר ר׳ יוסי אפילו כמתני׳ אתיא היא )ועיי׳ בפי׳ הרמב״ם למשנה זאת(‪.‬‬
‫ולעמוד על תוכן הדברים נעיר בקיצור על אופן סידור המשנה וכבר‬
‫הרחבנו בזה הדיבור בספרנו דה״ט פ״ג‪ .‬בעל מסדר המשנה הוא ה ‪T‬וע בפי כל‬
‫דכי יהודה ועשיא המנונה בסתם כשם ככור רכי‪ ,‬אכל כנר קדמוהו מ ה ד‬
‫עקיכא וד מאיר‪ ,‬ורכי הוסיף זדכה עליהם ושינה בהרכה מקומות הסדר וכד‬
‫עד שייצא חיבור חדש• מתחת ידו ונקרא על שמו‪ .‬ורכי עשה מהדורא תניינא‬
‫בזקנותו ושנה לפעמים ההלכות אשר הציג בטשינה בנערותו כלו׳ כעת אשר‬
‫סידר המשנה בראשיונה‪ .‬עיי׳ בבלי כ״מ מ״ד ע״ז כיב מתני ליה רבי ל ד ש‬
‫כריה ובו׳ אמר ליה רבי שנית לנו בילדותך ותחזור ותשנה לנו בזקנותך ונו׳‪.‬‬
‫ועיי׳ ירושילמי ע״ז ם״ד הל׳ ד׳ ר׳ חייה בר אשיי בשם רב ר' הוה יתיב טתני‬
‫לר׳ שמעון כמה )צ׳׳ל בריה( הנכרי מבטל עבודה זרה שילו ושל חבירו אסר ליה‬
‫עד דהוה חיילך עלך כן אית )צ״ל את( תניי תני הנכרי מבטיל עבורה זרה‬
‫שלו ושל ישראל‪ — .‬וכאשר נעיין במשנה שבירושלמי ובמשנה בבבלי טצינו‬
‫שנוסחת המשנה הירושלמית ב״מ ריש פ׳׳ד ע״ז פ״ד הל׳ ד׳ היא כטו ששינה‬
‫רבי כילדותו‪ :‬הכסף קונה את הזהב‪ ,‬נכרי מבטיל עכורה זרה שלו ושל ישראל;‬
‫ונוסהת המשנה בבבלי ב״פ ריש• ס״ד ע״ז מ׳ר נ׳יב היא כמו שישנה רבי‬
‫בזקנותו‪ :‬הזהב קונה את הכסף‪ ,‬נכרי מבטל את שילו חמל חברו‪ .‬וכבר עלה על‬
‫דעת הגאון מהרש׳׳ל רפאפארט ז״ל )כרם חמד חלק כ ( שהמשנה בירושלמי‬
‫היא מהרורא קטא כלו׳ הסידור הראשון שסידר רבי בילדותו‪ ,‬והמשנה שבבבלי‬
‫היא מהחרא תניינא ורב הוריד אותה לבבל כאשר ירד לבבל וכה כל התיקונים‬
‫אשר תיקן כבר רבי ע״כ‪ .‬ואם בזה ינהה קצת מזור לחשינויים במשנה בין‬
‫הירדמלמי והבבלי אשיר רבו במספר עיי׳ תו׳ בכורות כ״ב ע״ב ד״ה תירום‬
‫וכספרנו פ״ג לא עלתה עוד ארוכה להמשינה שבירושלמי עצמה‪ ,‬כי המקומות‬
‫שהבאנו לעיל אנן תנינן ותני דבית רבי מורין לכאורה שהמשנה כירושלמי אינה‬
‫המשנה ששנה רבי‪ .‬ונס ראינו שיקל בעיני הירושלמי לשבש המיבינה ולפרוץ‬
‫ואיך יתכן זה הדרך אם מצאו כבר‬ ‫נדרה יותר ויותר מאשר נמצא בבבלי‪,‬‬
‫משנה סדורה וערוכה‪,‬‬
‫לכן נעיר עור שהחכמים אשר היו בימי רבי וקצת אחרי מותו הוסיפו‬
‫על משינתו וזה יוצא בבירור ממה שבאו במשנה דברי רבי)וככר הבאנו כדה״ט‬
‫שם כל המקומות אשיר נשנה כמשנה ר׳ אומר וכדומה(‪ ,‬ואלה החכמים ובראשם‬
‫בר קב>א ולוי ונם ר׳ חייא )עיי׳ לקמן( סרו מני׳ רבי במשנתו וקבעו להם‬
‫לפעמים גירסאות אחרות‪ .‬עיי׳ בבלי שבת ס״ח ע״א ולבר קפרא דתני כלל‬
‫נדול במעשר ובד‪ ,‬ירושילמי ריש כתובות במשנה בתולה נישאת ביום דדביעי‬
‫וכו׳ שפעמיים כשבת וכו׳ שאס היה לו טענת בתולים היה טימכים לבית דין‪.‬‬
‫ובנט׳ ריש הל׳ א׳ כר קפרא אמר מפני שכתיב בם ברכה סי׳ כר קפדא לא היה‬
‫שונה במשנתו שפעמים בשבת וכו׳ שאם היו לו טענת בתולים וכו׳ אלא היה‬
‫שונה במשנתו הטיעם משוס ברכה)כן מורה עיקר הסוני׳ שם‪ .‬והמפרשים נלחצו‬
‫הרבה בזה(‪ — ,‬בבלי יבמות י׳ ע״א ואעפ״ב בדקה לוי במתניתיה‪ — .‬והמשנה‬
‫אשר סידר רבי היתה חיסור ובה ההזיקו בני דורו והבאים אחריו‪ ,‬אכל לא‬
‫נמנעו מלהכניס לפעמים גירסאות אחרות של כר קפרא וכו׳ והרחיקו הגי׳ של‬
‫משנת רבי‪ .‬ומזה נולדו לבני א׳ י נוסחאות שונות קצתן הביאו הנירסאות של‬
‫רבי וקצתן הנירסאו־ שיל בי קפרא או של חכם אחר עד שילפעמים נסתפקו‬
‫מי הוא בעל הגירסא‪ ,‬עיי׳ פסחים פ״י הל׳ ג׳ ר שמעון בן לקיש אמר אם‬
‫לא טבל פעם ראשונה צריך לטבל פעם שנייה )כלו׳ אינו צריך שני‬
‫טיבולים( מתניתא פלינא על ר׳ שמעון בן לקיש שבכל הלילות אנו מטבלי׳‬
‫פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים סבר ר׳ שמעון בן לקיש על הדא רבד‬
‫קפרא‪ ,‬פי* רשב״ל סבר הך משינה היא דבר קפרא ולא שיל רבי כלו לא‬
‫היתד‪ ,‬כן סדורה במשנת רבי‪ .‬הרי לך בבירור שיהיה ידוע להם שייש במשנתנו‬
‫משניות אשר הן ממשניות של חכמים אחרים‪,‬‬

‫ונראה כי לא רבו הימים אחרי מות רבי וקמו חכמי טבריא אשיר היא‬
‫מקום התורה מאז ובפרט מימי ר׳ יוחנן ואילך והקימו המשנה על מכונה‪,‬‬
‫ומשינת רבי היתה להם ליסוד אבל ביררו גם איזה דברים של משנת כר‬
‫קפרא וכו׳ והוסיפו אותם על משנת רבי‪ ,‬גם שינו לפעמים המשנד‪ ,‬של רכי‬
‫על פי משנת בר קפרא ‘‪ 1‬שאר חכמים‪ .‬ועל פי ההנחה הזאת היו בא״י ג׳‬
‫נוסחאות שיל המשנד‪ :,‬המשינה כאשיר יצאה מידי רבי בלא תוספות ומגרערן‬
‫וושיני‪ ,‬המשינה של בני טבריא בתוספות קצת ואיזה שינויים‪ ,‬המשנה של כר‬
‫קפרא אשר בה היו ד‪,‬רבד‪ ,‬שינויים ממשנת רבי‪ .‬ואפשר שד‪,‬יו עוד נוסחאות‬
‫אחיות של משניות של חכמים אחרים כגון לוי וכו׳‪.‬‬

‫ויובן בזה במה דאיתא בירושלמי אנן תנינן אית תני וכמו שזכרנו‬
‫למעלה‪ ,‬וד‪,‬נך אנן תנינן הם בני טכריא ואית תני הם אשר החזיקו במשנת‬
‫בר קפרא‪ — .‬ויובן ג״כ מה דאיתא אנן תנינן ותניי דבית רבי‪ ,‬כי בית רבי‬
‫החזיקו במשנת רבי ודדחיקו הנוסחא שלבני טבריא והנוסהא של בר קפרא‪,‬‬

‫ונראה ימאלד‪ ,‬ג׳ נוסחאות היו בידי חכמי א״י זמן רב וגם האטוראיס‬
‫האחרונים נשתמשיו כהן‪ ,‬לבן היה קל בידם לשבש המשנד‪ ,‬וכמו שזכרנו לעיל‪,‬‬
‫וזה ג״כ אשיר הניע לב ר׳ יונד‪ ,‬לומר כמה פעמים לית כלליה דרבי כללין‪ .‬עיי׳‬
‫יבמות פ״ט כמשנד‪ ,‬אילו מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן וכו׳ כשר שינש^‬
‫כשירה וישי לו אח חלל ובגט׳ הל׳ א׳ כשיר שינשא כשירד‪ ,‬ויש לו אח ח ל ל‬
‫מותרות לבעל ואסורה ליבם הדא מסייעא לר׳ יונד‪ ,‬דר׳ יונד‪ ,‬אמר לית כלליר‪,‬‬
‫דרבי כללין כשיר שינשא כשירה ויש לו אח חלל מותרת לבעל ואסורה ליבם ל א‬
‫כן אמי ר׳ יוסי כי ר׳ בון בשם רב גר ועבד משוחרר וחלל מותרין בכד‪,‬ונה כיני‬
‫מתניתא כשר שינשא בשירה ויש לו אח חלל )מותרת לבעל ומותרת ליבם כצי״ל(‪.‬‬
‫וד‪,‬דבר נראה זר מאוד שמשבש המשנד‪ ,‬ע״י מה שאמר רב ובכמה מקומות מקשיה‬
‫גם הירושלמי נם הבבלי מן המשנה על רב והבבלי אומר רב סבר ליה כהאי‬
‫תגא או מתרץ כדרך אחר וכן הייושילמי אבל לא משבש המשנה מקמי ר ‪, 3‬‬
‫וזה מורה בבירור על מר‪ ,‬שחעינו שהיו לד‪,‬ם נוסחאות שונות באיזה משניות‬
‫וזאת המשינה דיבמות היתד‪ ,‬אחת מד‪,‬ן‪ ,‬ובנוסחא אחת היתד‪ ,‬הגי׳ כשר שנ שא‬
‫כשירה מותרת לבעל ואסורה ליבם וכנוסחא אחרת מותרת ליבם ודגריח ה ש׳ס‬
‫סהא דרב שיד‪,‬נוסחא מותרת ליבם היא עיקרת‪) .‬ועייי׳ בחידושי דדשיב׳־א ריי^ן‬
‫סרק יש מותרות ודבריו קשים להולמן ואפשיר שהיה לו נוסחא אחרת כייו ש ל ס‪/‬‬
‫כא‬
‫מדי בסי' הרטב׳׳ם להמשנה יש מותרות וכבר דברנו מזה בהוספות לדרכי־‬
‫המשנה(‪ .‬וזה הוא שאמר !הש׳׳ם מסייע לר׳ יונה דאמר לית כלליה דרבי‬
‫כללין כלו׳ שנוסחת המשנה לפנינו אינה תמיד מיושרת ולכן אמרו ג״ב במקומות‬
‫זדבה כיני מתני׳ וכמו שזכרנו‪.‬‬
‫הנה זה' הוא דרך הירושלמי בהצעת המשנה‪ ,‬לא ‪.‬ק דרך הבבלי כי‬
‫כאשר נרד להמשנה דתלמוד בבלי יבואר שחכמי בכל קיבלו ‪.‬המשנה של‬
‫חכמי מבריא‪ ,‬כי בכל המקומות אשר נמצא בירושלמי אנן תנינן אית תני‪,‬‬
‫אנן תנינן דבית רבי תניי‪ ,‬המשנה בבלית היא כמו המשנה של אנן תנינן עיי׳‬
‫במשנה בבלית במקומות שהבאנו לעיל‪ .‬אך גם כמשנה של חכמי מבריא‬
‫עשו לפעמים חכמי בבל תיקונים ובחרו בהגירסאות היותר טובות כהך דפ״ר‬
‫דב״מ הזהב קונה את הכפף והך דפ״ד דע״ז נכרי מבטל עכורה זרה שלו ושל‬
‫חכרו‪ ,‬וכן יבמות ריש פ״ט ליתא במשנתנו כשר שנשא כשרה ולו אח חלל‪— .‬‬
‫והנראה שהאמוראים דבבל‪ ,‬ובפרט הראשונים‪ ,‬ידעו עוד אלה נוסחאות והחזיקו‬
‫לפעמים בהן‪ .‬עיי׳ שבת קמ״ג דאמר ר׳נ ‪ hy‬המשנה בש״א מעכירק וכו׳ אנו‬
‫אין לנו אלא ב״ש כר׳ יהודה[ וכ״ה כרבי שמעון כלו׳ המשנה מוחלפת ע״ש‬
‫ברש׳׳י‪ .‬והל׳ אנו אין לנו מורה כבירור שהיו בזה גירסאות שונות ור׳נ החליט‬
‫שעיקר הגי׳ בש״א מסלק ]את הטבלא כולה ומנערה‪ .‬ובאמת איתא כן הגי׳‬
‫במשנה ירושלמית סוף פרק נוטל בש׳׳א מסלק את הטבלא כולה וכו׳ ובה״א‬
‫מעבירין מעל השלחן )וכן הוא תוספתא עזבת פי״ז(‪ — .‬שם ס״ח על המשנה‬
‫כלל גדול אמרו בשבת כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות‬
‫דדבה אינו חייב אלא אחת רב ושמואל דאמרי תיווייהו בתינוק שנשבה לבין‬
‫הנכרים אכל הכיר ולבסוף שכח חייב על כל אחת ואחת תנן השוכח עיקר‬
‫שבת לאו מכלל דהוה ליה ידיעה וכו׳ ע״ש הסוגי׳ ובירושלמי שבת ריש‬
‫ם׳ ז׳ איתא אנן תנינן כל השוכח עיקר שבת תניי דבית רבי כל שאינו יודע‬
‫עיקר שבת )והיינו תינוק שנשבה לבין הנכרים‪ .‬אך בירושלמי שם איתא רב‬
‫אי זהו שאינו עיקר שבת קטן עזנשיבהבין הגוים(‪— .‬‬ ‫תני מתניתין וסתר לה‬
‫בבלי עירובין פ״א ע״א ור׳ אידי אנשי אנשי תני ובו׳ אמר ר׳ נחמן מאן דתני‬
‫אנשי לא משתבש ומאן דתני לא אנשי לא משתכש ועיי׳ בירושלמי עירובין‬
‫פ״ה שהבאנו לעיל כיני מתניתא וכו׳ ואין אנשי עיר קטנה וכו׳‪ .‬ולפי מה‬
‫שהקדמנו כא רב נחמן לומר שהיו ב׳ גירסאות‪ ,‬הגי׳ האחת כמו שהוא במשנה‬
‫בירושלמי שם ואנשי עיר קטינה טהלכין והגי׳ אחרת אין אנשי עיר קטנה‬
‫מהלכין‪ ,‬והגמרא ירושלמית תוסס לעיקר הגי׳ האחרת‪ ,‬ור׳ נחמן הבבלי ידע הנך‬
‫ב׳ גירסאות אך גם הגיר׳ אנשי עיר קטנה מהלכין לאה יתה רחוקה בעיניו לכן‬
‫אמר מאן דתני אנשי לא משתבש וכו׳‪ — .‬ולפעמים מצינו שאיזה אמורא‬
‫שנה להיפך מן המשנה שלפנינו כלי שדחקתו איזה קו׳ לכך‪ .‬בבלי שבועות מ״ה‬
‫איתא במשנה היו שניהם חשודים חזרה השבועה למקומה דברי ר׳ יוסי ר׳ מאיר‬
‫אמר יחלוקו וכגמ׳ שם מ״ז ע׳׳א איתא אמר ר׳ יוסף כר מניומי אמי• ר׳ נחמן ד׳‬
‫יוסי אמר יחלוקו‪ — .‬וכן ב״טח׳ ע׳׳ב מפיך שמואל המשנה כלאים פ״ח ג׳‬
‫המנהיג סופג את הארבעים והיושב בקרון סופג את הארבעים ר״מ פוטר ושמואל‬
‫תני וחכמים פוטרין ע״ש‪ .‬חד‪ .‬נראה ג״כ טשום שהיתה לו להאמורא גי' אחרת‬
‫ע׳׳ם הנוסחאות שזכרנו וד‪,‬יא ישרה בעיניו‪ — .‬וממה שזכינו תנוח הדעת במה‬
‫שתמהו רבים האיך מגיה הש׳׳ס בקל המשנה ואמר איסוך או תני פטור מותר‬
‫וכד במקום דאיתא במשנה חייב ואסור וכד ולהפך‪ ,‬והוא משום שמצא לו בעל‬
‫המאמר עזר כאחת מן הנוסחאות אלד‪..‬‬
‫ודע דלפעמים הכריעו חכמי בבל הגי׳ כמשנה ע״י הגי׳ שד‪,‬הזיקו בה‬
‫חכמי א״י‪ .‬עיי׳ שבועות ל׳ו סוף ע״א והא לית לי‘ לר״מ מכלל לאו אתה‬
‫שומע הן איפוך כי אתא ר׳ יצחק תנא כדתנן אמר ר׳ יוסף השתא דאנן תנן‬
‫הכי וכי אתי ר׳ יצחק תני הכי ש״מ דוקא תנן‪ .‬וע׳׳ש כתד ורמב״ן ורין שכן‬
‫קיימא הטסקנא )ולר׳יח ורש״י יש שיטה אחרת בזה ע״ש(‪.‬‬
‫ומצינו לפעמים בבבלי שהוסיפו או גרעו תיבה אחת והענין מוכיח שלא‬
‫עשו זאת ע״ם איזה נוסחא• כ״א על ידי איזה אוקימתא אשר נראה לד‪.‬ם כדי‬
‫לדגריע אך הלכו בזה לאט לאט ונמנעו מלד‪.‬גיה ת־בה‪ .‬עיי׳ זבחים קי״ד ע׳׳ב‬
‫מחוסר זמן וכו׳ והני בני אשמות נינהו אמר זעירי תני מצורע כהדייהו עולותיהן‬
‫ושלמיהן והני בני שלמים נינהו אמר ר׳ ששת תני נזיר דזעירי קבעוה תנאי דרב‬
‫ששת לא קבעוה תנאי‪ .‬וכן הוא במתני׳ בראש הפרק והיולדת והמצורע אכל‬
‫נזיר לא תנא במתני׳‪ ,‬וכבר פי׳ רש״י קי״ד ד ה דרב ששת ומיהו אנן משנינן‬
‫לה בגט׳ וקבעינן לד‪ ,‬בגמ׳ הכי ככל חיסורי מחסרא דש״ם עכ״ל )ולתו׳ שם‬
‫ד״ה זעירי דרך אחר בזה(‪ .‬ונראה דמשום הכי לא קבעו הא דרב ששת‬
‫במתני׳ דכיון שכבר הגיהו המשנה והוסיפו תיבת מצורע לא רצו לדגיה יותר‬
‫ולד‪,‬וסיף גס תיבת נזיר‪ ,‬ובחרו לסמוך על הדרך חיסורי מחסרא וכמו שפי׳‬
‫רש״י‪ — .‬ואלה השינויים בתיבה אחת אשר אינם ע״ס איזה נוסחא והש״ס‬
‫שינד‪ ,‬מדעתו הם מעטים וזכרנום בספרנו פ״ג‪ — .‬וגם בירושלמי נראה שהגיהו‬
‫לפעמים איזה תיבה בלי שמצאו סעד מן נוסחא מהנוסחאות‪ .‬סוטה פ״ד איתא‬
‫במשנה ירושלמית מתו בעליהן עד שלא ישתו בית שמאי אומרים נוטלות כתובה ולא‬
‫שותות ובית הלל אומרים לא שותות ולא נוטלות כתובה ועיי׳ בבלי יבמות ל׳׳ח ע״ב‬
‫ותו׳ שם ד״ה כה״א)והגי׳ שלד‪,‬ן היתד‪ ,‬במשנד׳ סוטה לא שותות ולא נוטלות כתובה‬
‫וכתבו שהגיהו ע״ם מה שהגיה הש״ם(‪ .‬והירושלמי מביא המשנד‪ ,‬כאשר‬
‫הוא מוגה בבבלי ולא נראה כלל שד‪,‬ירושלמי הגיה ע״פ הבבלי )וכמו ששערנו‬
‫בחיבורנו פ״ג צר ‪ ( 221‬אלא שד‪,‬ירושלמי עשה מעצמו הגהה קטנה זאת‪— .‬‬
‫ובחיבורנו שם הערנו על הא דאיתא בכלי סוטה מ״ד כמשנה שתחילת נפילה‬
‫ניסהי ובמשנה ירושלמית שם פ״ח איתא שתחילת נפילה ניסה‪ ,‬וד‪,‬וא נראה‬
‫ג״כ שינוי שעשה הירושלמי מעצמו ולא ע״ם הגי׳ דאיזה נוסחא ע״כ אך באמת‬
‫בגם׳ ירושלמי סוטה כ״ג ע׳יא איתא כיני מתניתא שתחילת נפילה ניסה ע״כ‬
‫הרי דעיקר נופחת המשנה כירושלמי שתחילת ניסה נפילה‪ ,‬והסופרים שינו ע״ם‬
‫‪.‬‬ ‫מסקנת הש״ס(‪.‬‬
‫וראינו עוד לר‪,‬עיר שלפעמים נוסחת המשנה שבירושלמי היא כנוסחת‬
‫המשנד‪ ,‬בבבלי וד‪,‬מעיק בש״ם ירושלמי יראה שהיתה במשנה בירושלמי נוסחא‬
‫כב‬ ‫•‬
‫אחרת והסופרים שינו אותד‪ ,‬בלי עיון ע״ם המשנה בבבלי‪ .‬ויען הראינו מד‪,‬‬
‫הרבה בספרנו ס״ג חלק נוסחאות המשנה ובההוססות הנספחות לו לא ראינו‬
‫להאריך פה בזה‪ ,‬ואך אחת נזכיר לדונמא‪ .‬הנה במשנה בבלית מעשר שני‬
‫פ׳׳ב מ״ג איתא בית שמאי אומרים כל מעשיה בטהרה |חוץ מחפיפתד‪ ,‬ובית‬
‫הלל אומרים כל מעשיה בטומאה חוץ משרייתה‪ .‬וכן היא הגי׳ במשנה בירושלמי‪,‬‬
‫אכל באמת הגי׳ זאת מוגד‪ ,‬ע״פ הגי׳ דהמשנה בבלית‪ ,‬ועיקר הגי׳ בירושלמי‬
‫כש״א כל מעשיה בטהרה וכה׳׳א כל מעשיה בטומאה חוץ מחפיפתה‪ ,‬דהכי איתא‬
‫שם בגמ׳ הל׳ ג׳ תני זו דברי ר׳ מאיר אבל דברי ר׳ יהודה אומר בש׳׳א כל‬
‫מעשיה בטהרד‪ ,‬חוץ מחפיפתד‪ ,‬וכה״א כל מעשיה כטומאה חוץ משליתה‬
‫)משרייתד‪ .(,‬וז״ל התוספתא פ״ב בש״א כל מעשיה בטהרה חוץ מחפיפתד‪,‬‬
‫ובד‪,‬״א כל מעשיר‪ ,‬בטומאה חוץ משרייתד‪ ,‬ע״ב וכמו שהובא בגט׳ הרי מוכח‬
‫מן הגט׳ שעוקר הגי׳ כמשנד‪ ,‬ירושלמית בש׳א כל מעשיה בטודה ובה״א כל‬
‫מעשיה בטומאד‪ ,‬חוץ מחסיפתד‪ ,‬וד‪,‬סופרים שינו הגי׳ לד״שוות אותד‪ ,‬עם גי׳‬
‫המשנד‪ ,‬בבבלי‪.‬‬
‫ונבוא עתה להצעת הברייתא בירושלמי והד‪,‬בדל בינד‪ ,‬ובין הצעת הברייתא‬
‫בבבלי‪.‬‬
‫ברייתא היא שם כולל להמאמרים אשר נזכרו כתוספתא )כן היא דעת‬
‫רש׳׳י וד‪,‬יא נכונד‪ ,‬ומוכרחת עיי בספרנו שם פ״ה(‪ ,‬ומכילתא ספרא וספרי )ע׳׳ש(‪,‬‬
‫וכוללת ג״ב הלכות ומאמרי התנאים אשר לא נזכרו בד׳ ספרים אלד‪ ,‬וד‪,‬ם‬
‫בעיקרם מן התוספתא ואבדו באורך הזמן‪ — .‬ור׳ חייא ור׳ אושעיא המר‪ ,‬קיבצו‬
‫הרבה הלכות ומאמרי התנאים אשר לא אספם רבינו הקדוש אל המשנה ועשו‬
‫אותם חיבור בפני עצמו‪ .‬ובירושלמי וכן בבבלי נאמר הרבה פעמים תני ר׳‬
‫חייא תני ר׳ אושעיא והבונה על התוספתא‪ .‬ובירושלמי קידושין פ״א סוף הל׳‬
‫נ׳ נקרא ר׳ אושעיא אב_הטשנד‪ ,‬כלו׳ מחבר ד‪ A‬וספתא‪ ,‬וכבר דברנו עכ״ז בספרנו‬
‫פ׳ד‪ ,‬ועיי׳ לקמן‪.‬‬
‫ור‪,‬נד‪ ,‬מצעו גי׳ הבריית>בירושלמי משונד‪ ,‬מגי׳ הברייתא בבבלי ולפעמים‬
‫גם מהפך להפך‪ .‬עיי׳ ירושלמי ברכות פ״ו הל׳ א׳ ר׳ יעקב כר אחא אטר‬
‫איתפלגון ר נחמן)צ״ל ר׳ נחמיה וכדמוכח שם לקמן וכן הוא כדפוס אטשטילרדם(‬
‫ורבנן ר׳ נחמן )נחמיה( אמר המוציא ]לחם מן הארץ ורבנן אמרי מוציא לחם‬
‫זעירא המוציא ‪,‬לחם מן הארץ וקלסיה מה כר׳‬ ‫וכו׳ ר׳ ירמיה בריך קומי ר׳‬
‫נחמיד‪ ,‬וכו׳ ובכלי ברכות ל״ח ע״ב איתא ת״ר מר‪ ,‬הוא אומר המוציא לחם מן‬
‫הארץ ר׳ נחמיה אומר מוציא לחם מן הארץ וכו׳‪ .‬וכזה מצינו הרכה ברייתות‬
‫משונות כין הירושלמי לר׳כבלי ולפעמים הן סותרות לגמרי אחת את אחת‪.‬‬
‫ובתחלת העיון נראד‪ ,‬שיש לשמוע אל הברייתות שבירושלמי‪ ,‬כי הברייתות‬
‫לקוחות לרוב מן ותוספתא ור^וספתא נתחברה בא׳׳י וכמו שזכרנו‪ .‬אך כאשר‬
‫נרי אל ד^וספתא יבואר שלפעמים היא מסכמת עם הבבלי ונגד הירושלמי‪,‬‬
‫ולפעמים עם הירושלמי ונגד הבבלי ולפעמים לא עם הירושלמי ולא עם‬
‫הככלי‪ .‬כבלי ברכות נ״ב ע״א דתניא אמר ר׳ יד‪,‬ורד‪ ,‬לא נחלקו ב״ש וב״ה על‬
‫המזק שבתחילה ועל הבדלה שהוא בסוף על מה נחלקו על הטאור ועל‬
‫הבשמים ב״ש אומרים מאור ואח״ב בשמים וב״ה אומרים בשמים ואח״כ מאור‪.‬‬
‫ובירושילמי שם פ״ח הל׳ א׳ איתא אמר ר יהודה לא נחלקו בית שמאי ובית‬
‫הלל על ברכת המזון שהיא בתחילה וכו׳ על מה נחלקו על הנר ועל הבשמים‬
‫שבית שמאי אומרים בשמים ואח״כ נר ובית הלל אומרים מאור ואח״כ בשמים‬
‫)ועיי׳ כרי׳׳ף פ׳ אלו דברים(‪ .‬והברייתא זאת היא מהתוספתא ס״ה ושם איתא‬
‫באשר הוא בבבלי שב״ש אומרים על המאור ואח״כ בשמים ובה״א אומרים‬
‫בשמים ואח״ב מאור‪ — .‬בכלי סוכה רישי החליל ת״ר החליל דוחה את השבת‬
‫דברי ר׳ יוסי בר יהודה וחכ״א אף י״ט אינו דוחה‪ .‬ובירושלמי ריש החליל‬
‫איתא הא של קרבן דוחה מתניתא דר׳ יוסי כי ר׳ יודה דתני חליל ש ל קד ב ן‬
‫דוחה את השבת דברי ר׳ יוסי בי ר׳ יהודה וחכמים אומרים אינו דוחה לא את‬
‫השבת ולא את יום טיוב‪ .‬ובתוספתא פ״ד החליל אינה דוחה את השבת בתחלתו‬
‫דברי ר׳ יוסי בד ר׳ יהודה‪ ,‬וד‪ 1‬א כהבבלי‪ .‬וכן בתוספתא סוף פ״ק דערכק‬
‫החליל אינה דוחה את השבת ר׳ יוסי ברבי יהודה אומר דוחה‪ ,‬ולא נזכר כלל‬
‫של עבודה‪ .‬ועיי׳ בכבלי שם המחלוקת בזה בין ר׳ יוסף ובין ר׳ ירמיה מ­‬
‫אבא‪ — .‬בכלי ביצה ג׳ ליטרא קציעות שדרסה על פי עגול וכו׳ ר״מ א ו מ ר‬
‫ר׳ אליעזר אומר רואין את העליונות כאילו הן פרודות והתחתונות מעלות את‬
‫העליונות ר׳ יהושע אומר אם יש שם מאה פוטין יעלו וכו׳ ר׳ י ה ו ד ה א ו מ ר‬
‫ר׳ אליעזר אומר אם יש שם מאה פומין יעלו ר׳ יהושע אומר אפי׳ יש שם‬
‫ג׳ מאות פומין לא יעלו‪ .‬ובירושלמי תרומות פ״ד מ״ג ע׳ א איתא ליטרא קציעות‬
‫וכו׳ ר׳ ליעזר אומר אם יש שם מאה ליטרין יעלה אם לאו לא תעלה ר‬
‫יהושע אומר אם יש שם מאה פומין תעלה ואם לאו הסומין אסורין והשוליים‬
‫מותרין ד ב ד י ר׳ י ו ד ה ר׳ מאי ר א מ ר ר׳ ליעזר אומר אם יש שם מאה‬
‫פומין תעלה ואם לאו הפומין אסורין והשוליים מותרין ר׳ יושע אומר אפי׳ אם‬
‫שם של ש מאות פומין לא תעלה ובתוספתא תרומות פ״ה הוא כמעט מלה‬
‫במלה כמו כבבלי ע״ש‪ — .‬ופעמים התוספתא מסכמת עם הירושלמי ונגד‬
‫הבבלי‪ .‬ירושלמי כרכות פ״ח י״ב ע״ב ביצה פ״ה הל׳ ד' חמשה דברים נאמרו‬
‫בגחלת וחמשה בשלהבת גחלת של הקדש מועלין בה והשלהבת לא נהנין‬
‫ולא מועלין גחלת של עבודה זרה אפורה ושלהבת מותרת המודר הנאה מחברו‬
‫אסור כגחלתו ומותר בשלהבתו המוציא את הגחלת לרשות דדבים חייב והשלהבת‬
‫סטור מכרכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת‪ .‬ובבלי ביצה ל״ט תנו‬
‫רבנן ח׳ דברים נאמרו בגחלת הגחלת כרגלי הבעלים ושלהבת בכל מקום נחלת‬
‫של הקדש מועלין בה שלהבת לא נהנין ולא מועלין גחלת של ע׳^ אסורה‬
‫ושלהבת מותרת המוציא גחלת לר״דד חייב ושלדגת סטור המודר הנאח מחברו‬
‫•אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו‪ .‬ובתוספתא ביצה ס״ד איתא כהירושלמי‪— .‬‬
‫ירושלמי סאה פ״ו י״ט ע״ג עומר שנטלו והוליכו )להוליכו( לעיר ונתנו על‬
‫גבי חבירו ושכח את שניהן התחתון שכחה והעליון אינו שכחה ר׳ שמעון אומר‬
‫שניהן אינן שכחה התחתון מפני שהוא מכוסה והעליון מפני שזכה בו‪ .‬ובכלי‬
‫סוטה מ״ה ע״א איתא עומר שההזיק בו להוליכו לעיר וכו׳ ר׳ שמעון בן יהודה‬
‫בג‬
‫אומר משום ד שמעון שניהם אינם שכחה התחתק מפני שהוא טמון והעליון‬
‫מפני שהוא צף‪ .‬ובתוספתא סאה ס״ג איתא כגי׳ הירושלמי‪) .‬ואפשר שהך‬
‫דבבלי היא ברייתא אחרת כי בבבלי נזכר ר שמעון בן יהודה משום ר׳ש‬
‫ובירושלמי ובתוספתא איתא סתם ר״ש(‪ — .‬ירושלמי תרומות פ״ח הל' ב׳‬
‫מעשה במנורת של דיסקוס ביבנה שנפגמה ונמדדה ונמצאת חפירה והיה ר׳‬
‫טרפון מטדד וד עקיבה מטמא‪ . . . .‬אמר רי טרפון למה זה דומה לעומד‬
‫ומלןיב על גבי המזבח ונורע שהוא בן גרושה או בן חלוצה שעבורתו כשירה‬
‫אמר ר׳ עקיבה למה זה דומה לעומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בעל‬
‫מום שעבודתו פסולה אמר לו ר טרפון מה עקיבה אני מדמה ליה לכן גרושה‬
‫ואת מדמה ליה לבעל מום נראה למי דומה אם לבן גרושה הוא דומה נלמדינו‬
‫מבן גרושה ואם לבעל מום הוא דומה נלמדינו מבעל מום אמר לו ר עקיבה‬
‫מקור‪ ,‬פסולו בגופו ובעל מום פסולו בגופו ואל יוביח בן גרושה שפסולו מחמת‬
‫אחרים מקוד‪ .‬פסולו ביחיד ובעל מום פסולו ביחיד ואל יוכיח בן גרושה שססולו‬
‫בב י ת דין‪ .‬ובבלי קידושין ם״ו הובא כל זה ושם איתא מקוד‪ ,‬פסולו כיחיד‬
‫ובעל מום פסולו ביחיד ואל יוכיח בן גרושד‪ ,‬ובן חלוצד‪ ,‬שפסולו ב שגי ם‬
‫)וע״ש שמדייק רבא מזה דאין אחד נאמן בהלה שותק והוא לבד ע״פ הגי׳‬
‫שפסולו בשנים דלפי הגי׳ שפסולו בבית דין אין לפרש שמה שנאמר‬
‫בברייתא שפסולו ביחיד כי אם על דרך שהשיב שם אביי שלח אחוי כלו׳‬
‫שר‪,‬וא בעצמו יכול לברר אם יש בו מום(‪ .‬ובתוספתא מקואות פ״א וד״ובאה‬
‫בר״ש מקואות פ״ב מ״א איתא כמו בירושלמי ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה‬
‫שפסולו בבית דין‪) .‬ודברי הר״ש צ״ע שכתב שם אחר שר‪,‬ביא התוספתא‬
‫וז״ל פי׳ בעל מום פסולו ביחיד בקידושין פרק האומר ס״ו דייקינן האי בעל‬
‫מום פסולו ביחיד היכי דמי וכו׳ ולא היגיש במה שיש בין נוסח התוספתא‬
‫ובין‪ .‬ד‪,‬גמ׳ דקידושין ודברי רבא שים אינם עולים כלל לפי גי׳ התוספתא(‪— .‬‬
‫ומצינו שהתוספתא אינה מסכמת לא עם הירושלמי ולא עם הבבלי‪ .‬תוספתא‬
‫פאר‪ ,‬פ״א אמר ר׳ שמעון מפני ארבעה דברים אמרה תורה לא יתן אדם פאד‪,‬‬
‫אלא בסוף שדהו מפני גזל עניים ומפני ביטול עניים ומפני מראית העין ומפני‬
‫הרמאים‪. .‬ובירושלמי פאה פ״ד הלי ג׳ )י״ח ע״ב( תני בשם ר׳ שמעון מפני‬
‫חמשה דברים לא יתן אדם פיאה אלא בסוף שדהו מפני גזל עניים ומפני‬
‫ביטול עניים ומפני הרמאין ומפני מראית העין ומשום שאמרה תורה לא תכלד‪,‬‬
‫פאת שדך‪ .‬ובבבלי שבת כ״ג דתניא אר״ש בשביל ר דברים אמרה תורה‬
‫לד‪,‬ניח פיאה בסוף שדה מפני גזל עניים ומפני ביטול עניים ומפני החשד ומשום‬
‫בל תכלר‪ ,‬ע״כ הרי דהתוספתא אינה לא כפי מד‪ ,‬שהובא כירושלמי ולא כבבלי‪.‬‬
‫)ואפשר שנתקן התוספתא על פי התירוץ דרבא בבלי שם אמר רבא מפני‬
‫הרמאין ועיי׳ לקמן‪ .‬ובת״כ פ׳ קדושים איתא כמו שהוא בבבלי מפני ד׳ דברים‬
‫וכו׳ ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך אך במקום דאיתא בבבלי‬
‫מפני ד׳ דברים אמרה תורה איתא כת׳יכ בשביל ארבעה דברים אמרו(‪— .‬‬
‫הן אלר‪ ,‬קצת השינויים דבין הבבלי והירושלמי דסדר זרעים בתוספתא )וכין‬
‫שני התלמודים וד‪ A‬ופםתא( ודבו כמו דבו בשאד סדרים‪.‬‬
‫ומלבד השינויים בברייתא בק הירושלמי והבבלי יש עור להעיר ‪tr tf‬‬
‫ברייתות גדולות ועיקרות שהיו ידועות לירושלמי ולא לבבלי ד ש שהיו ידועות‬
‫לבבלי ולא לירושלמי‪ .‬ירושלמי תרומות ‪D‬״‪ r‬ה ל א׳ והובא מגילה ס׳׳א הל׳ ח׳‬
‫כתובות פ״ג ה ל א׳ דתני ר׳ נחוניה בן הקנה אומר יום הכיפורים כשבת לתשלומין‬
‫ור׳ שמעון בן מנסיא אומר כמחוייבי כריתות כך חייכי מיתות כ״ד ע׳׳ב ויש נ״ט‬
‫בק ר׳ נחוניה וכין ר שמעק בן טנסיא נערח נדה ואחות אשתו וכדמפרש הש׳ס‬
‫שם‪ ,‬דלר׳ נחוניד‪ ,‬מה שכת אין לה היתר אחר איסורה ויה״ב אין לו היתר‬
‫אחר איסורו והני הואיל ויש להן היתר אחר איסורן משלם ולר׳ש בן מנסיא‬
‫שכת יש בה כרת ויה״כ יש כו כרת וחני הואיל ויש כהן כרת אינו משלם ע׳ש‬
‫והבבלי אינו מזכיר בשום מקום זה ד׳ש כן מנסיא ועיי׳ כתובות ל ע״א אמר‬
‫ר׳ חסדא הכל מודים )כלו שמעון התמני ור״ש בן מנסיא ע׳׳ש כ״ט ד ב ( כבא‬
‫על הנדה שמשלם קנס ומזה יוצא בב‪T‬ור שלא היה ידועה להבכלי ברייתא‬
‫דר׳ש כן מנסיא‪ — ,‬קידושין ס״א ה ל א׳ שבועות ס׳יו הלי א׳ הטענה בית‬
‫שמאי אומרים מעה ובית הלל אומרק שתי מעין‪ ,‬ובבבלי פשוט בכל מקום‬
‫הטענה שתי כסף ולא לישתמיט בשום דוכתא להביא מחלוקת כ׳׳ש וכ׳׳ה‬
‫בזה‪ — .‬דמאי פ״ו כ״ה ע״ד תני ישראל ונוי שקנו שדה ב ס ו ר י א הרי דץא‬
‫כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה דברי רבי‪ ,‬וכן הוא תוספתא תרומות פ״ב‪,‬‬
‫ובבלי גיטין מ״ז ת״ש ישראל ונכרי שלקחו שדה כשותפות וכר והש׳׳ס מוקי‬
‫לה שם בסוריא‪.‬‬
‫ולהפך מצינו ברייתות ידועות לבבלי ולא לירושילמי‪ .‬בבלי מגילה כ׳׳א ע׳ב‬
‫תנא הפותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה‪ .‬ובירושלמי כרכות פ״ז י׳׳א סוף ע״א‬
‫ר׳זעורא בעי אילקשלשה קרויות מה את עביד לון כשלשה שאכלו כאחת או כשלשה‬
‫שאכלו זה בפני עצמו עצמו תה בפני עצמו וזה בפני עצמו אין תעכדינק כשלשה‬
‫שאכלו כאחת הראשון מברך ברכה ראשונה והאחרון ברכה אחרונה והאמצעי אינו‬
‫מברך כל עיקר אין תעכדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו חה‬
‫בפני עצמו אפילו האמצעי מביך‪ ,‬והש׳ס לא פ שט לה ע׳׳ש‪ .‬וגם במ׳א טצינו שלא‬
‫‪ -‬היו ידועות כרייתות לירושלמי והובאו בבבלי‪ . .‬ירושלמי סוכה פ״ה סוף הל׳‬
‫ב׳ מה כ ‪ T‬כולהם מאה ועשרים לוג או ב ‪ T‬כל אחד ואחד מאה ועשרים לוג‬
‫ולא איפ שטא‪ ,‬ובבלי סוכה נ״ב ע׳׳ב איתא ת״ש ובידיהם כדי שטן שמן של‬
‫שלשים שלשים לוג שהם כולם מאה ועשרים לוג‪ — .‬וגם הברייתות אשר‬
‫נמצאו בתוספתא שבידינו לא הובאו לפעמים בירושלמי )וזה ג״ב משפט הבבלי(‬
‫דמאי פ״ב ריש הל׳ א׳ אמר ר לעזר לא שנו אלא הלוקח מן הגד אבל הלוקח‬
‫מישראל דמאי ר׳ יוחנן אמר לא שנייא היא הלוקח מישראל היא הלוקח ‪ p‬הגד‬
‫דמאי‪ . . . .‬ד‪A‬יב ר הושעיה והא מתניתא מסייעא לר׳ יוחנן דתני אמר ר' יודא‬
‫לא החכרו רימוני כדן וחציר ‪ p :‬אלא שהן מתעשרין ודאי בכל מקום מה נן‬
‫קייטין אם בלוקח מישראל בהדא דתנינן ודאי אלא כי נן קיימין בלוקח מן‬
‫הגוי הא שאר כל הדברים דמאי אמר ר׳ שמואל בר רב יצחק בודאי אנן‬
‫קיימין וכלוקח מישראל אנן קיימק תיפתר שהיה אגרונימוס גדול ובו׳ ובתוספתא‬
‫דכלים טייב פ׳׳ו איתא כפ דו ש לא הוזכרו ראמוני ב ק וחצורי גבע של ני ת‬
‫כד‬
‫)צ״ל כק וכן הובא בר״ש וברא״ש כלים פי׳׳ן מ״ה ע״ש( הכותים אלא שמתעשרין‬
‫בכל מקום‪ •— .‬שביעית ס״י הל׳ ו׳ )ל״ט ע״ד( מהו לכתוב לאשה על ניכסי‬
‫בעלה‪ .‬ובמקומו בתוספתא שם )פ״ח( איתא ר׳ הוצפית אמר כותבין לאשה‬
‫על נכסי בעלה‪.‬‬

‫גם זאת יש לדעת שלפעמים הובא בבבלי ברייתא כפי מה שמתרץ‬

‫ומישר אותה הירושלמי ונשנית בעיקרה בסגנון אחר‪ ,‬ולפעמים הובא בירושלמי‬
‫הברייתא כפי התירוץ והתיקון של בבלי‪ .‬ירושלמי ריש כתובות בר קפרא אמר‬
‫מפני שכתיב בם ברכה והלא אין כתיב ברכה אלא בחמישי ובשישי בלבד‬
‫בחמישי בעופות ובדגים בשישי באדם וחוה אמר ר׳ יוסי טעמא דבר קפרא‬
‫רביעי אור חמישי חמישי אור שישי‪ .‬ובבלי כתובות ה' ‪.‬ע״א איתא ת״ש דתני בר‬
‫קפרא בתולה נ ש א ת ב ר ב י ע י ו נ ב ע ל ת ב ח מ י ש י הואיל ונאמרה בו ברכה לדגים‬
‫אלמנה נ ש א ת ב ח מ י ש י ו נ ב ע ל ת ב ש ש י וכו׳ הרי שהביא הבבלי לשון‬
‫הברייתא כמו שמתרץ אותה הירושלמי‪ — .‬ירושלמי ריש סנהדרין רבי אומר‬
‫בשנים הכתוב מדבר‪ . . ,‬ר אבהו בעי וכרבי דיני ממנות בחמשה ושיגמר‬
‫בכ״ג )צ׳יל בג׳( אשכח תני ר׳ חזקיה הואיל ואמרה תורה הרוג על פי מטים‬
‫הרוג על פי עדים מה עדים שנים אף מטים שנים אין בית דין שקול מוסיפין‬
‫עליהן עוד אחד הרי ה׳‪ .‬ובבלי שם ג׳ ע״ב הובא בהחלט ת׳ד דיני ממנות‬
‫בשלשה ר אומר בחמשה כדי שיגמי* הדין בשלשיה‪ ,‬והוא ע״פ מה שעולה‬
‫מקושית ר׳ אבהו ומאוקימתא דר׳ חזקיה‪ — .‬ולפעמים מביא הירושלמי ברייתא‬
‫כפי מה שמתרץ אותה הבבלי‪ .‬בבלי ב״מ נ״ד ע״ב תני תנא קמיה דר׳ אלעזר‬
‫ואם בהמה ופדה בערכך מה בהמה טמאה מיוחדת שתחלתה וכולה לשמים‬
‫ומועלין בה אף כל שתחלה הקדש וכולה לשמים מועלין בה אמר ליה ר׳‬
‫אלעזרילתנא בשלמא כולה לשמים וכו׳ דילמא לענין חומש קאמרת ע״כ‬
‫ובירושלמי מעשר שני פ״ג הל׳ ג׳ )נ״ד ע״א( אמר ר׳ לעזר ותני בן אם בבהמה‬
‫טמאה ופדה בערכך מה בהמה טמאה מיוחדת שהיא תחילת הקדש מוסיף‬
‫חומש אף כל שהוא תחלת הקדש מוסיף חומש‪ .‬והוא ע״ם מה שמתרץ‬
‫ומתקן הבבלי‪ — .‬ויותר מזה מצינו שהירושלמי אומר בפירוש שהך ברייתא‬
‫נשנת בבבלי‪ .‬עיי׳ סוכה פ״ג הל׳ י׳׳ד אלא מן הדא דאמר ר׳ אילא ו תנ י י‬
‫ת מן כך היה המנהג בירושלים אדם הולך לבית הכנסת ולולבו בידו קורא את‬
‫שמע ומתפלל ולולבו בידו נכנם לבקר את החולה ולולבו בידו‪ .‬והברייתא זאת‬
‫איתא בבלי סוכה מ״א תניא ר' אלעזר בר צדוק אומר כך היה מנהגן של‬
‫אנשי ירושלים אדם יוצא מביתו ולולבו בידו הולך לבית הכנסת לולבו בידו‬
‫וכן איתא שם בתוספתא פ״ב‪.‬‬

‫גם על זה יש להעיר שלפעמים הברייתות דתלמוד בבלי הובאו ב;רושלמי‬

‫בל׳ מימרא דאמורא‪ ,‬וכן מאמרים דתוססתא באים בירושלמי על שם אמודאי‪.‬‬
‫בבלי ברכות נ״ג ע״ב תנו רבנן גחלים לוחשות מברכין עליהן ובירושלמי שם‬
‫פ׳יח י״ב ע׳׳ב ר בי ח י י א בר א ש י ב ש ם רב אם היו הגחלים לוחשות‬
‫טפדכין‪ — .‬בכלי פסחיס ק״ה ;ע׳׳א איתיביה כבוד יום וכבוד לילה כבוד יום‬
‫קודם ואם אין לו אלא כוס אחד אומר עליו קידוש היום מפני שקידוש היום‬
‫קודם לכבוד יום‪ ,‬והוא מן התוספתא ברכות פ׳׳ג‪ .‬ובירושלמי סוף פ״ז דברנות‬
‫איתא א מ ד ד׳ ת נ ח ו ם בד יודן כבוד היום קודם לכבוד לילה קדושת הלילה‬
‫קודמת לקדושת היום‪ — .‬בבלי ב״מ ק״א ע׳׳א אלא הא דתנינא ד יהודה‬
‫אומד המקבל שדה אבותיו ממציק נכרי מעשר ונותן לו‪ .‬ובירושלמי דמאי‬
‫פ״ו איתא במשנה ר׳ יהודה אומר אף המקבל שדה אבותיו מן הגוי מעשר‬
‫ונותן לו ובנם׳ שם סוף הל׳ ב׳ א״ר יוחנן מן המסיקין‪ .‬ובירושלמי מוסיף‬
‫שם מתוך שאת אומר לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה‪ .‬ועיי׳ בבלי שם‬
‫מאי טעמא קנסוהו רבנן א״ר יוחנן כדי שיהא ברה בידו והוא כעין דברי ר׳‬
‫יוחנן בירושלמי עיי׳ רש״י שם‪ ,‬הרי דקצת המאמד של ר׳ יוחנן בידושלמי תני‬
‫ליה הבבלי בשם ר׳ יוחנן וקצת המאמר תני ליה בל׳ בריית׳ ״דתנינא‪.‬״ —‬
‫וכן הוא לפעמים מימרא דאמורא בירושלמי מה שהוא ברייתא דתוספתא‪.‬‬
‫תרומות פ״ד הל׳ ג׳ בינונית אחד מחמשים א׳ד לוי כתיב וממחצית בני ישראל‬
‫תקח אחד אחוז מן החמשים כל שאתה אוחז ממקום אחד הרי הוא מה מה ‪r‬ה אחד‬
‫מחמשים אף מה שאת אוחז ממקום אחר הרי הוא כזה ובו׳ והרעה אחד מששיס‬
‫דכתיב וששיתם האיפה מחומר השעורים )והובא תו׳ כתובות צ״ט ע״ב ד״ה פיחת‬
‫ועיי׳ דש״י חולין קל׳יז ע״ב ד״ה דאורייתא בס׳(‪ .‬ובתוספתא שם פ״ה איתא אמר ר‬
‫יוסי מנין לתרומה שהיא אחד מחמשים שנא׳ וממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז‬
‫מן החמשים אף מה שאחזת לך ממקום אחר הרי הוא כזו מה זו אחד מחמשים אף‬
‫זו אחד מחמשים מנין שאם תרם ועלה בידו אחד מששים שתרומתו תרומה שנא׳‬
‫ואת התרומה אשר תרימו ששית האיפה מחומר החטים וששיתם האפה מחומד‬
‫השעורים‪ — .‬ועיי׳ ירושלמי דמאי פ״ז משנה המזמין את חבירו שיאכל אצלו‬
‫והוא אינו מאמינו על המעשירות אומר מערב שבת מה שאני עתיד להפריש‬
‫למחר הרי הוא מעשר וכו׳‪ .‬ובגט׳ הל׳ א׳ תני ד׳ יודה אוסר מה טעטא דר׳‬
‫יודה ויש אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו‪ .‬ובתוספתא שם פ״ד כל זה‬
‫מדברי ר׳ יהודה עצמו דהכי איתא שם אמר ר׳ יהודה היאך זה מעשר דבר‬
‫•‬ ‫שלא בא לתוך ירו‪.‬‬
‫ולברר הספקות אלה נעיר על אופן סידור התוספתא ואיך הטבעו אשיותיה‬
‫ואיך נשלטה כאשר היא לפנינו‪ .‬כבי הואלנו לדבר שר׳ חייא ור׳ אושעיא‬
‫נקבו בשם מחברי התוספתא‪ .‬ועיי׳ דרכי המשנה פ״ה בכונת המאמר כבלי‬
‫סנהדרק פ״ו סתם תוספתא ר׳ נחמיה ואליבא דר׳ עקיבא שד׳ע הניח יסור‬
‫התוספתא ור׳ נחמיה התחיל לסדר אותה על פיו‪ — .‬והנה במה שנאמר ר‬
‫חייא ור׳ אושעיא חיברו התוספתא נראה שאין הכונה שחיברו אותה באגודה‬
‫אחת אלא שר׳ חייא אסף הברייתות לחיבור אחד ואחריו בא ר אושעיא ואסף‬
‫ברייתות אחרות עד שע״י שניהם נשלמה התוספתא‪ .‬ומטה שנקרא ר׳ אושעיא‬
‫אב המשנה וכמו שזכרנו לעיל נראה שהוא חיבר החלק הגדול מהתוספתא‪— .‬‬
‫גם נראה‪ .‬שר׳ חייא לא אסף מתחילה ההלכות וכו׳ לעשות אותן טפילה‬
‫להמשנה וכאשר הוא ענין התוספתא עיי׳ בספרנו שם אבל היתד‪ ,‬עצתו בראשונה‬
‫לתקן מ שנת רבי ולר‪,‬צינ לפעמים הלכות אחרות כמקום הלכות המשנה של‬
‫כה‬ ‫‪.‬‬
‫רבי וכמו שזכרנו לעיל במשנת בר קפרא‪ .‬והראייה לזה ממה דאיתא בירושלמי‬
‫בקצת מקומות אנן תנינן‪ . . ,‬תני ר חייא‪ .‬עיי׳ שבת פ׳׳א ג׳ ע׳׳א אנן תנינן‬
‫סמוך למנחה תני ר׳ חייא סמוך לחשיכה‪ — .‬ע״ז פ״א הל׳ ה׳ אנן תנן‬
‫תרנגול לבן תני ר׳ חייה תרנגול סתם‪ ,‬ועיי׳ ריש ברכות אנ[ תנינן משעה‬
‫שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן תני ר׳ חייא משעה שדרך בני אדם נכנסין‬
‫לאכול פיתן בלילי שב ת‪ ,‬ושם א׳יא לפרש הך תני ר׳ ח'יא כ״א ששנה ר׳ חייא‬
‫במשנתו ולא בתוספתא וכמו שזכרנו בפירושנו שם‪ — .‬ור׳ חייא עזב במשך‬
‫הימים עצתו וראה לספוח הברייתות על המשנה)ולא להציגן במקום הלכות המשנה(‬
‫ולחבר התוספתא‪ .‬ור׳ אושעיא הוסיף על התוספתא‪ ,‬אבל מעשה דר׳ אושעיא‬
‫הוא לא לבד הוספה דהרי ר׳ אושעיא אסף ג״כ ברייתות המתנגדות לברייתות‬
‫דר׳ חייא‪ .‬עיי׳ דמאי פ״ו הל׳ ג׳ )כ״ה ע״ג( מכרה לאחר אין במעשרות חזר‬
‫ולקחה ממנו תני ר׳ חייא אין לו במעשרות תני ר׳ הושעיא יש לו במעשרות‪.‬‬
‫)ובתוספתא שלפנינו ם״ז איתא מכרה לאחר אע״ם שיחזר ולקח ממנו אין לו‬
‫במעשרות כלום ועיי׳ בנלי כ״ב ס״ג והוא כתוספתא דר׳ חייא(‪ .‬הרי לך שמחברי‬
‫התוספתא בעצמן‪ ,‬ר׳ חייא ור׳ אושעיא‪ ,‬נחלקו כבר בענין הברייתא‪ .‬וזה מורה‬
‫שר׳ חייא חיבר תוספתא בפני עצמה וכן ר׳ אושיעיא וכמו שזכרנו‪ .‬והבאים‬
‫אחריהם קיבצו הב׳ תוספתות לאחת ובמקום שנחלקה התוספתא דר׳ חייא עם‬
‫התוספתא דר׳ אושעיא בחרו כתוספתא של ר׳ חייא כאשר מורה התוספתא‬
‫דדמאי פ״ז מכרה לאחר וכו׳ אשר זכרנו‪.‬‬

‫עוד נראה שמלבד התוספתא דר׳ חייא ור אושעיא היתד‪ -‬עוד לבני בבל‬
‫תוספתא אשר חיברו תלמידי רב כי מצינו לפעמים רב נזכר בברייתא‪ .‬וז״ל‬
‫בעל הערוך ערך רב א׳ רב תנא הוא ופליג פירש ר׳ האי גאון זצ״ל דלישנא‬
‫דייקי מפומא דרבואתא מצאנו ר׳ אבא בג׳ מקומות חד בפרק שלשה שאכלו‬
‫בברכות בגמרא )מ״ט ע׳׳א( ר׳ אבא אמ־ צרין־ שיאמר הודאה תחילה וסוף‪.‬‬
‫ואידך בפרק האשה שנפלו לה נכסים )פ״א ע״א( ר׳ אבא אמר שאלתי את‬
‫סומכוס ובשבת בפרק ר׳ אליעזר אומר אם לא הביא )קל״ה ע״ב( ר׳ אבא )לפנינו‬
‫הגי׳ר׳חמא וע״ש( אמר הטבילד‪ .‬ואח״כ ילרד‪ ,‬ע״כ‪ — .‬וגם הירושלמי מורה שנתחברו‬
‫בבבל ברייתות כלוי נאספו אל התוספתא‪ .‬עיי׳ בהך דסוכה פ״ג שהבאנו לעיל‬
‫דאמר ד אילא ותני תמן בך היה המנהג בירושלים ובו׳‪ .‬וכן הך דמעשר שני‬
‫פ׳׳ב נ״ג ע״ג תמן אמרק בשם ר׳ חסדא ולא ידעינן אם מן שמועד‪ .‬אם מן‬
‫מתניתא‪ — .‬ובמה שזכרנו עד הנה יונח לנו בבר קצת במה שנמצאו שינויים‬
‫בברייתות בין הירושלמי והבבלי‪ .‬גם יובן מה דאיתא בבלי ברכות נ״ג ת׳ך‬
‫גחלים לוחשות מברכין עליהם ובירושלמי ברכות הוא מימרא דר׳ חייא בר‬
‫אשי בשם רב עיי׳ לעיל‪ ,‬דבאמת בעל המאמר הוא רב וכמו שהוא בירושלמי‬
‫אלא דבבכלי קבעו אותו בברייתא וכד‪.‬ך דברכות וכתובות ושבת שהביא כעל‬
‫הערוך‪.‬‬

‫ומלבד ר׳ חייא ור׳ אושעיא נראה שהיו עוד חכמים ידועים אשר חיברו‬
‫תוםפתות על דרך ר״ח ור׳ אושעיא ומהם היו יושבים בעיר כר דליה‪ .‬והנה‬
‫‪4‬‬
‫בבלי ב״ט י׳ ע״א איתא ר״ל בשם אבא כהן ברדלא )עיי׳ •פ״ד ערך בר דליה(‪,‬‬
‫ועיי׳ כלאים ס׳׳א כ״ז ע״א עוף לא תניתה אמר ד יוחנן אייתיתה מן דבר דליה‬
‫)ובירושלמי ב״ק סוף פ״ה איתא בטעות מן דבר לוי( תרנגול עם הפיסיוני‬
‫תרנגול עם הטווס אף על פי שרומין זה לזה כלאים זה בזה‪) ,‬ובתוספתא שם‬
‫ס״א תרנגול• טווס תרנגול פסיוני כלאים זה בזה והוא הך דבר דליה אלא שיש‬
‫ט׳׳ס כאשר יובן בקל הג״ל תרנגול עם טווס ותרנגול עם פסאני וכר(‪— .‬‬
‫תרומות פ״י מ״ז ע״ב תני ר יודה בר פזי דבר דליה דג טהור טפל שכבשו‬
‫עם דג טמא מליח אסור‪ .‬שקלים פ״ז נ׳ ע״ד תנה ר יודה בן פזי דבר דליה‬
‫ואפי׳ נדחה ממום‪ ,‬ועיי׳ פאה פ״ג הל׳ ט׳)י״ז ע״ד( כלאים סוף פייה תני ר׳ יודן‬
‫בר פזי דבר דליה ולא ידעין וכו׳‪.‬‬

‫ומצינו ג״כ •מאספו מימרות דאמוראי אל התוספתא כאלו הן ברייתות‬

‫גמורות‪ .‬עיי תרומות קרוב לסוף פי״א אמר ר׳ אבהו שנה לי יונתן בן עכמאי‬
‫בת כהן שהיתה עומדת ערב שבת עם חשיבה ובידה נר ובתוכו שמן שריפה‬
‫הרי זו מוספת לתוכו שמן של חולין ומדלקת‪ .‬חה המאמר נשנה כמעט מלה‬
‫במלה תוספתא שם פ׳יי‪ :‬בת כהן שהיתה בידה נר מלא שמן שרפה כע״ש‬
‫עם חשכה הרי זו נותנת לתוכו חולין י ל שהוא ומדליקו‪) .‬ואפשר דיש לופר‬
‫ל הפך‪ ,‬יונתן בן עכמאי הביא זאת הברייתא לבית המדרש ולא שנה דין זה‬
‫מעצמו‪ ,‬וע״ש בירושלמי אמר ליה ר׳ זעירא מה טבייה אמר ליה אדם גדול‬
‫היה ובקי במשנתו היה(‪ .‬ויותר מזה מצינו בכמה מקומות שוני הלכות עיי׳‬
‫בספרנו שם והם ג״כ אוספי ברייתות‪ .‬ושוני הלכות אלה הוסיפו לפעמים בברייתא דבר‬
‫על שם איזה תנא מה שלא אמר זה התנא מעולם והוציאו כן מכה סברא‬
‫ממה שאמר זה התנא במקום אחר‪ .‬עיי׳ חולין קט״א תא שמע גנב וגזלן‬
‫ישנן בכלל מלקות דברי ר׳ יהודה והא הכא לאו שניתק לעשה ד‪ 1‬א דרחטנא‬
‫אמר לא תגזול והשיב את הגזילה שמע טינה טעמא דר׳ יהודה משום דקסבר‬
‫לאו הניתק לעשה לוקין עליו אמר ר׳ זירא לאו אמינא לכו כל מתניתא דלא‬
‫תניא בי ר׳ חייא ור׳ אושעיא טשבשתא היא ולא תותבו טינה בי מדרשא‪,‬‬
‫ופי׳ רש׳׳י ר״ח ור׳ אושעיא סידרו את הברייתות ודיקדקו ברברי כל חכם לוטר‬
‫כמה שאמר אבל יש תנאים הרבה שמוסיפים על משנתם כדדמי כי הכא משום‬
‫דשמעינן לר׳ יהודה הכא דמחייב סברי טעמא משום לאו שניתק לעשה לוקין‬
‫עליו והוסיפו לומר גנב וגזלן עכ״ל‪ .‬ולא יפלא עוד אם מצינו בתוספתא שנותן‬
‫התנא טעם לדבריו והוא ע״פ מסקנת הש׳׳ם כהך דתוספתא דמאי פ״ח שזכרנו‬
‫לעיל היאך זה מעשר דבר שאינו *שלו‪.‬‬

‫וכן מצינו ג״כ שהש״ס מוסיף לפעמים פירוש על הברייתא ומבליע אותו‬
‫בדברי הברייתא עצמה‪ .‬וז״ל הרשב״א )הביאו ב״י י״ד סי׳ קם*ז(‪ :‬מדרך הגט׳‬
‫בכל מקום להוסיף בל׳ התוספתא דרך פירוש בעלמא ושונין כאילו הוא מגוף‬
‫ד^וספתא עכ״ל‪ .‬ובזה יונח לנו ג״כ לפעמים במה שטצינו הפרש בברייתא בין‬
‫הבבלי והירושלמי‪ .‬עיי׳ מנחות נ״א ע״ב במשנה והיא שנויה ג״כ באתה שינוין‬
‫שקלים פ״ח מ״ו לא מינו כהן אחר תחתיו משל מי היתד‪ ,‬קריבה ד שמע‪p‬‬
 ‫כו‬
‫אומר מ של ציבור ר יהודה אומר משל יורשין ובגמ׳ ת״ר כ״ג שמת ולא מינו‬
‫כהן אחר תחתיו מניין שתהא מנחתו קריבה משל יורשין ת״ל והכהן המשיח‬
‫תחתיו מבניו וכר דברי ר יהודה ר״ש אומר חק עולם משל עולם‪ .‬ובירושלמי‬
‫שקלים ס״ז הלי ז׳)נ׳ ע״ד( מניין לכהן גדול שמת ולא מינו כהן אחר תחתיו תהא‬
‫מנחתו לןיבה משל יורשין ת״ל מבניו יעשה וכוי ר״ש אומר אינה באה אלא‬
‫משל ציבור שנאמר חק עולם ממי שהבריות שלו ע״כ‪ .‬ובהשקפה ראשונה‬
‫נראה שהברייתא שבבבלי משונה משל הירושלמי‪ .‬אבל באמת אינו כן לפי‬
‫הכלל זה שהניח לנו הרשב״א‪ ,‬והברייתא בעיקיה לא נשנית כ׳׳א בזה הלשון‪:‬‬
‫ר״ש אומר אינה באה אלא משל ציבור שנא׳ חק עולם‪ .‬והבבלי הוסיף הפירוש‬
‫משל עולם והירושלמי הוסיף הפירוש ממי שהבריות שלו‪ .‬ויש ליתן טעם‬
‫לשבח במה שלא פירש הירושלמי משל עולם‪ .‬שהרי הירושלמי אמר בכל‬
‫מקום כל עמא ולא אמר כל עלמא וכמו שהערנו ■לעיל פ״ב חלק לשונות‬
‫הירושלמי‪ ,‬ולא שימש כלל בהנחת ״עלמא'׳ לקיבוץ אנשים או ציבור‪ ,‬לכן לא‬
‫עלה על דעת הירושלמי לפרש הברייתא כמו שפי׳ הבבלי משל עולם‪.‬‬

‫והנה ממה שזכרנו עד הנה יונחו לנו השינויים שבין הירושלמי והבבלי ובין‬
‫הירושלמי והתוספתא וכוי‪ .‬ונשאר עוד לבאר מה שבאים מאמרים בבבלי בלי‬
‫ברייתא ובירושלמי הם מימרות דאמוראי‪ .‬הנה המאמרים אשר הובאו מא״י‬
‫לבבל היו כהורק מכלי אל כלי ונשכח לפעמים שם האומר והחזיקו אותם בני‬
‫בבל לברייתא‪ .‬והבבלי עצמו הוא עד בזה‪ .‬עיי׳ ירושלמי ברכות סוף פ״ז ר׳‬
‫בא בריה דר׳ חייא בר אבא אכל מהלך עומד ומביך אכל עומד יושב ומברך‬
‫אכל יושב מיסב ומביך‪ ,‬והובא בבלי ברכות נ״א ע״ב בשינוי קצת ובזה״ל אמר‬
‫ר׳ א בה ו ואמרי לה ב מת ני ת א תנא וכו׳‪ .‬הרי לפי שזה המאמר הובא מא״י‬
‫לבבל נסתפקו בו בני בבל אם הוא מימרא דאמורא או ברייתא‪ .‬וכן איתא‬
‫בבלי שם נ״ט ע׳׳ב והאמר ר׳ אבהו ואמרי לה במתניתא תנא מאימתי מברכין‬
‫על הנשמים משיצא חתן לקראת כלה ע״כ‪ .‬הנה• ר׳ אבהו הוא אמורא דא״י‬
‫ובא משם המאמר זה לבבל ולכן היה בזה מקום ספק‪) .‬ובבלי תענית י׳ ע״ב‬
‫איתא לבד אמר ר׳ אבהו וליתא שם ואמרי לה במתניתא תנא‪ ,‬ויש להקיש‬
‫מזה על סידור המסכתות דתלמוד בבלי ושלא ניסדרו בעת אחת ואין פה המקום‬
‫להאריך(‪ .‬וכן בבלי כתובות ח׳ ע״ב אמר עולא ואמרי לה במתניתא תנא י׳‬
‫כוסות תיקנו חכמים בכית האכל וכו׳ ועולא הוא ג״כ אמורא ירושלמי)עיי׳ פ״ד(‪— .‬‬
‫ורוב המאמרים הבאים בל׳ אמר אמורא פלוני ואמרי לה במתניתא תנא הנמצאים‬
‫כבבלי נאמרו במקום שהאמורא פלוני הוא אמורא ירושלמי‪ .‬וגם במקום שהאומר‬
‫הוא בבלאי יש למצוא טעם‪ .‬עיי׳ חולין ע״ד ע״א דאמר ר׳ יהודה בשים רב‬
‫ואמרי לה במתניתא תנא וכי ימות מן הנהמה מקצית בהמה מטמאה וכו׳‪.‬‬
‫וזאת המתניתא היא ברייתא דת״כ פ׳ שמיני פרשה י׳ ע״ש‪ ,‬ורב סידר הת״כ‬
‫כידוע‪ ,‬לכן בא כזה הספק אם אמר לה רב בשם עצמו או הוא מאמר דספרא‪.‬‬

‫וראינו עוד להעיר כי לא כל מאמר הבא בירושלמי בשם אמורא הוא‬

‫מימרא דאמודא‪ ,‬ולפעמים מוכח מתוכו שהוא ברייתא והירושלמי קיצר כזה‪.‬‬
‫עיי׳ קידושין פ״א הל׳ ה׳)ס׳ ע״ג( הזיו להיות קונים בקצצה מהו קצצה בשעה‬
‫שהיה אדם מוכר שדה אחוזתו היו קרוביו מביאין חביות וממלין אותן קליות‬
‫ואגוזים ושוברין לפני התינוקות והתינוקות מלקטץ ואומרי׳ נקצץ פלוני מאחוזתו‬
‫ובשעה שהיה מחזירה לו היו עושין כך ואומרי׳ חזר פלוני לאחוזתו אמר ר׳‬
‫יוסד‪ .‬בי ר׳ בון אף מי שהוא נושא אשה שאינה הוגנת לו היו קרוביו מביאין‬
‫חביות וממלין אותן קליות ואגוזים ושוברין לפני התינוקות והתינוקות מלקטין‬
‫ואומרי׳ נקצץ פלוני ממשפחתו ובשעה שהוא מגרשה היו עושין בן ואומרין‬
‫חזר פלוני למשפחתו‪ .‬ובכלי סוף פ׳ האשד‪ .‬שינתארמלה איתא תנו רבנן כיצד‬
‫קצצה אחד מן האחין שנשא אשד‪ .‬שאינה הוגנת לו באין בני משפחה ומביאץ‬
‫חבית מלאה פירות ושוברין אותה באמצע רחבה ואומרים אחינו בית ישראל‬
‫שמעו אחינו פלוני נשא אשה שאינד‪ .‬הוגנת לו ומתיראים אנו שמא יתערב‬
‫זדעו בזרעו בואו וקחו לכם דוגמא לדורות שלא ׳יתערב זרעו בזרענו ע״כ‪ ,‬וד‪.‬וא‬
‫מימרא דר׳ יוסד‪ .‬בי ר׳ בון בירושלמי‪ .‬אך באמת גם ר׳ יוסד‪ ,‬לא חידש מעצמו‬
‫זה המאמר אף מי שהוא נושא אשד‪ .‬וכוי כי הוא סיפור מאשר היה בימיס‬
‫קדמונים ומי הודיעו אותו לר׳ יוסי אם לא שמצא איזה ברייתא וכאשר ד‪.‬ן<^‬
‫בבבלי )ואפשר שצ״ל בירושלמי תני ר׳ יוסי בי ר׳ בון כמי אמר ר׳ יוסי ב‪,‬‬
‫ר׳ בון(‪ ,‬וד‪.‬ברייתא זאת באה בהרחבה ובשינוי קצת לבבל‪.‬‬
‫וד‪.‬עולה ממה שזכרנו ‪ :‬במקום שבא אותו המאמר בירושלמי ובבבלי כל׳‬
‫ברייתא )בבבלי בל׳ תנו רבנן או תניא ובירושלמי תני( הוא ברייתא גמורה ואף‬
‫שיש בו לפעמים סתירד‪ .‬בין הירושלמי והבבלי‪ .‬ומה שנאמר בירושלמי כשם‬
‫אמורא ובבבלי בל׳ ברייתא הוא בעצמותו מימרת אמורא ולא ברייתא‪ .‬ו ק י ש‬
‫לדון על מה שבא בירושלמי בל׳ מימרא ונשנית בתוספתא‪ .‬ויש כרייתות‬
‫בבבלי המתוקנות ע״פ תירוצו של הירושלמי והן מעידות בעצמן שבאו כזמן‬
‫מאוחר מא״י לבבל‪ ,‬והשינויים בין ירושלמי ובכלי בברייתא נולדו לפעמים‬
‫ממד‪ .‬שד‪.‬ברייתות נשנו כסגנון אחר בתוספתא דר׳ חייא ובסגנון אחר כתוספתא‬
‫דר׳ אושעיא או בתוספתא ידבר דליה או ע״י שוני הלכות‪— .‬‬
‫ודע דלפעמים נראה לעינים שעיקר הברייתא היא כמו ששנו ‪ .T‬כירושלמי‬
‫ור‪.‬שינוי כבכלי הוא בטעות ואפשר שנולד ע״י איזה שונה הלכה שלא כדיוק‪.‬‬
‫עיי׳ בבלי קידושין כ״ב ע״א ת״ר אם אמר יאמר עד שיאמר וישנה אמר בתחילת‬
‫שש ולא אמר כסוף שש אינו נרצע שנאמר ■לא אצא חפשי עד שיאמר כשעת‬
‫יציאה אמר בסוף שש ולא אמר בתחילת שש אינו נרצע שנאמר אם אמר‬
‫יאמר העבד עד שיאמר כשד׳וא עבד‪ .‬והש״ס נתקשה הרבה כזה ונדחק לאוקומי‬
‫כתחילת פרוטד‪ .‬אחרונה בסוף פרוטה אחרונה ע׳׳ש‪ .‬אבל כירושלמי שם‬
‫נ״ט ע״ד איתא בזה״ל‪ :‬ואם אמור יאמר העבד שתי אמירות אחת בסוף ש ש‬
‫ואחת ב ת ח י ל ת ש ב ע אחת בסוף שיש עד שד‪.‬וא בעבודתו ואחת בתחילת‬
‫שבע לא אצא חפשי‪) .‬ועיי׳ ספרי פ׳ ראה פסקא קכ״א ושם כני׳ הבבלי א ך‬
‫במקום בתחילת שש איתא שם בתוך שש‪ .‬ובמכילתא ס׳ משפטים איתא‬
‫סתם ואם אמור יאמי העבד עד שיאמר וישנה(‪ .‬וכן באיזה ברייתות ש דג אנו‬
‫לעיל שיש בהן שינוי בין הבבלי והירושלמי נראה שהדין עם הירושלמי‪^ .‬‬
‫מ‬
‫אבל בזה יש גירעון להברייתא דרושלמי ש ד הירוש‪S‬מי היא בכמה מקומות‬
‫והירושלמי משנה לשון הברייתא או מקצר המאמר של הברייתא‪.‬‬ ‫שלא בדיוק‬
‫בענין שינוי הלשון‪ :‬עיי׳ תוספתא ביכות ס״גאמרו עליו על ר׳ חנינא בן דוסא‬
‫שהיה עומד ומתפלל נשיכו ע ר ו ד וכו׳ וכן שים עור אי‪.‬ה פעמים ערוד וכן‬
‫הוא בבלי שם ל״ג‪ ,‬ובירושילמי ברכות ט׳ ע״א אמרין עליו על ר חנינא וכו׳‬
‫נשכו ח בר כ ר ובן תמיד שם‪ — .‬תוספתא מעשירות פ״ג סופת )צ״ל סופי(‬
‫תאנים ומשמר שדהו מפניענבים וכו׳ וכן הובא כבלי פסחיםו׳ ע״ב ובירושלמי‬
‫ריש רמאי נםתייפו התאנים וכר‪ — .‬תוספתא תרומות ס״א ואם היה כור קטן‬
‫ואחרים משתמשין בו תרומתו תרומה‪ .‬ובירושלמי שם פ״ג הלי ד׳ )מ״ב ע״א(‬
‫או שהיו )הבעלין( אחרים משכשכין בהן‪ — .‬תוספתא שם פ״ג אמרו לו‬
‫אינו דומה ענבים לזיתים ענבים רכות וכו׳‪ .‬ובירושלמי שם מ״ב ע״ב ענבים דיהות‪— .‬‬
‫וכן משנה הירושלמי כמקומות אחרים ל׳ התוספתא לל׳ השגור לו ולרוב לל׳‬
‫ארמית‪ .‬ומצעו שמשנה ברייתות שלמות לל׳ ארמית תוספתא כרכות פ״ו‬
‫)והובא בכלי שם ס״ג ע״א( הלל הזקן אומר בעת המכנסין פזר בעת מפזרין‬
‫כנס‪ .‬ובירושלמי סוף ברכות הלל הזקן היה אומר בשעה דמכנשין ברר ובשעה‬
‫רמבדרין כנוש )ואפשר שהלל אמר בל׳ ארמית וכמו שמצינו אבות פ״א הוא‬
‫היה אומר נגד שמא אבד שמיה זכו׳ וכמה מאמרים ישנים נאמרו בעיקרן בל׳‬
‫ארמית וכהך דעדיות ס״ח מ״ד העיד )ר׳( יוסי כן יועזר איש צרירה על איל‬
‫— בכלי ברנות כ״ח ע״א ת״ר‬ ‫קמצא דכן וכו׳ ‪ .‬וכבר ‪,‬הערנו ע״ז במ״א(‪.‬‬
‫שמעון הפקולי הסדיר י״ח ברכות לפני ר״ג וכו׳ עמד שמואל הקטן ותקנה‬
‫לשנה אחרת שכחה והשקיף שתים ושילש שעות וכירושילמי פ״ה ט׳ ע״ג‬
‫שמואל הקטן עבר קומי תיבותא ואשגר מכניע זדים בסופה שרי משקיף‬
‫עליהון‪.‬‬
‫ולפעמים מקצר הירושלמי המאמר של הבריית^ל ומביא רק עיקר הענין‪.‬‬
‫תוספתא דמאי פ״ג חבר שהיה יושב במשתאו של עם הארץ ובסעודתו של‬
‫עם הארץ אפי׳ רוא?ן אותו נוטל ואוכל מיד נוטל ושותה מיד אין לו חזקה‬
‫למעשרות שמא עישר בלבו‪ .‬ובירושלמי שם פ״ב הל׳ ב׳ )כ״ב ע״ד( הובא‬
‫בקיצור ראו אותו מיטב אינה חזקה אני אומר על התנאין שכלבו הוא מיסב‪— .‬‬
‫בבלי ב״מ י׳ ע״א איתיכיה רבא לר׳ נחמן מציאת פועל לעצמו במה דברים‬
‫אמורים בזמן שאמר לו בעל הנית נכים עמי היום עדור עמי היום אנ ל אמר‬
‫לו עשה עמי מלאכה היום מציאתו לבעל הבית ובירושלמי פאה ס״ד הל׳ ו׳‬
‫)י״ח ע״ב( הובא הך ברייתא בקיצור תני השוכר את הפועל לעשות עמו בכל‬
‫מלאכה מציאה של בעל הבית‪ — .‬וכן נמצא במקומות ודבה שהירושלמי‬
‫מביא לבד תוכן הברייתא‪.‬‬
‫והירושלמי משמיט ג״כ לפעמים שמות התנאים מן הברייתא‪ .‬תרומות ס״ג‬
‫מ״ב סוף ע״א מאימתי תורמין את הזיתים אית תנאי תני משיטחנו ואית תניי‬
‫תני מש׳יטענו‪ ,‬ובתוםפתא שם פ״ב מאימתי תורמין את הזיתים משיטענו ו ד‬
‫שמע ו ן אומר משיטחנו‪ — .‬פסחים ס״ט הל׳ ג׳ אית תניי תני על השני הוא‬
‫ענוש כרת על הראשון אינו ענוש כרת אית תניי תני על הראשון הוא ענוש‬
‫כרת ועל השיני אינו ענוש ברת ואית תניי תני בק על הראשון בין על השעי‬
‫ענוש כרת‪ .‬ובתוספתא שם פ״ח והובא כבלי שם צ״ג נזכרו הנך ג׳ תנאי ב שם‪,‬‬
‫רבי ר׳ נתן ר'חנניה בן עקביא‪ — .‬שם הל׳ ד אית תניי תני סף כלי אית‬
‫תניי תני סף אסקופה מאן דאמר סף כלי ואת הסיפים ואת המזמרות ואת‬
‫המזרקות מאן דאמר סף אסקופה בתתם ספם את סיפיי‪ .‬וזי׳ל המכילתא פ׳ בא‬
‫אשר בסף מגיד הכתוב שעוקר‪ .‬חוצף בצד )הגר׳א הגיה חוקק עוקה( ושוחט‬
‫בתוכד‪ ,‬אין סף אלא אסקופה שנאמר בתתם ספם את ספי וכתיב וינועו אמות‬
‫הספיס דברי ר י ש מ ע א ל ר ע ק י ב א אומר אין סף אלא כלי שנאמר וד׳ספים‬
‫והמזמרות‪ — .‬סוכה סוף פ״ה ובעצרת אומר הילך מצה הילך חמץ אית תניי‬
‫תני הילך חמץ הילך מצה‪ ,‬וכבלי שם נ״ו איתא תנאי היא דתניא הילך מצה‬
‫הילך חמץ א ב א ש א ו ל אומר הילך חמץ הילך מצד‪ — .,‬מכל זד‪ .‬נראה‬
‫שלא נשנו לפעמים בא״י הברייתות בדיוק גמור‪ .‬ויותר מזה מצעו שהדו שלמי‬
‫אומר בפירוש* דנשנית איזה ברייתא ונעלמה ממנו‪ .‬שבועות פ״ו ד‪.‬ל׳ז׳)ל״זע״ב(זה אומר‬
‫אזור גדול וזה אומר קטון תני ר׳ חייא ולא ידעין מה תני‪ .‬וכבר הבאנו לעיל‬
‫הא דפאה פ״ג וכלאים סוף פ״ח תנד‪ ,‬ר׳ יורן בר פזי דבר דליה ולא ידעץ‬
‫•‬ ‫מ ה תנ ה ‪.‬‬
‫מלבד התוספתא אשר ממנה לוקחו רוב הברייתות הובאו כירושלמי‬
‫ה מ כי ל ת א‪ ,‬ה ס פ ר א‪ ,‬הספרי‪.‬‬
‫ה מ כ י ל ת א הובאד‪ ,‬בד‪,‬רבה מקומות ובל׳ תני ר׳ ישמעאל ולא בלי‘ תני‬
‫דבי ר׳ ישמעאל‪ .‬ומה שנעתק לפעמים בספרים מן הירושלמי תני דבי רבי‬
‫ישמעאל הוא ט׳׳ס‪ .‬ועיי׳ לקמן פ״ד ערך ר׳ ישמעאל‪.‬‬
‫ה ס פ ר א הובא לפעמים בירושלמי אבל לא נזכר בשום מקום שם טחכרן‪,‬‬
‫ולא שם ״ספרא״ או ״תורת כד‪,‬נים"‪ .‬ולפעמים הובא הספרא בגי׳ יותר נכונה‬
‫מאשר בכבלי‪ .‬וז״ל ת״כ פ׳ ויקרא פרשה ט׳ )דיבורא דהובד‪ (.‬יכול המהרהר‬
‫בלב יהא חייב תלמוד לומר בשפתים ולא בלב יכול שאני מוציא את הגומר‬
‫כלב תלמוד לומר לכל אשר יבטא‪ .‬ובבלי שבועות כ״ו איתא בזה״ל‪ :‬כשפתים‬
‫ולא בלב גמר בלכו מנין ת״ל לכל אשר יבטא האדם בשבועה‪ ,‬וד‪,‬ש״ס נתקשה‬
‫הרבה כזה ע״ש‪ .‬ולפי לשון ד‪,‬ת״כ לא קשה מידי כאשר מבואר להמעיין‪.‬‬
‫ובירושלמי תרומות פ״ג הל׳ ז׳ )מ״ב ע״ב( נזיר פ״ה הל׳ א׳ הובא מה״ל‬
‫בשפתים לא בלב יכול שאני מוציא את הגומר בלב תלמוד לומר לבטא‪.‬‬
‫וד׳וא כל׳ ד‪,‬ת״כ אלא שהירושילמי קיצר בזה כדרכו‪ — .‬ובכ״ז נראד‪ ,‬שהכרייתות‬
‫של הספרא לא היו עיקרות כעיני חכמי א׳׳י כהברייתות דהתוספתא והמכילתא‬
‫וכדמוכח מהך דתרומות ונזיר גופה שהבאנו‪ .‬דאחר המאמר בשפתים ולא בלב‬
‫וכו׳ איתא שם ושמואל אמר הגומר בליבו אינו חייב עד שיוציא כשפתיו ודתני‬
‫כל נדיב לב זה הגומר בלב אתד‪ ,‬אומר זה הגומר בלב או אינו אלא המוציא‬
‫בשפתיו כשהוא אומר מוצא שפתיך תשמור הרי מוצא בשפתיו אמור הא מה‬
‫אני מקיים כל נדיב לב זה הגומר בלב ע״כ‪ ,‬וד׳מאמר זה נראה שר‪,‬וא מן‬
‫המכילתא דהא קאי אקרא דסדר שמות )אף שאינו במכילתא שלפנינו(‪ ,‬וד‪,‬ש׳ס‬
‫שבק מלאקשויי מהך ברייתא דת״כ שהביא קודם לכן יכול שאני מוציא את‬
‫כח‬
‫הגומר בלב ת״ל לבטא ומקשה מן המכילתא‪ —■ .‬ועיי׳ פאה ם״ד ריש הל׳ א׳‬
‫אית רבעי משמעינא מן הדא תעזוב הנח לפניהם תבואה בקשה תלתן בעמיר‬
‫תמרים במכברות והוא מן הספרא פ׳ קרושים פרשה ג׳ ובא בל׳ אית רבעי‬
‫משמעינא ולא בל׳ אית תניי ובו׳‪.‬‬

‫ה ס פ ר י הובא בירושלמי ולא נזכר ג״ב בשום מקום לא שם מחברו ולא‬

‫שם הספרי‪ ,‬וקצת מקומות מורים‪ .‬שלא היה ג״כ עיקר בעיני חכמי א״י בהתוספתא‬
‫והמכילתא‪.‬‬

‫עוד יש להזכיר ברייתא אחת והיא הברייתא די״ג מידות דרבי ישמעאל‪.‬‬
‫הירושלמי מרמז לפעמים אברייתא זאת אבל מביא איזה טרה בל׳ אחר מטה‬
‫עיי׳ סאה פ״א הל׳ ט״ז ע״ג דר׳ ישמעאל דרש‬ ‫שהיא בברייתא דר׳ ישמעאל‪.‬‬
‫כל שהוא בכלל ויצא לידוןבדבר חדש נעקי מן הכלל והרי הוא בחירושו‪.‬‬
‫ובברייתא דר׳ ישמעאל הנסררת בפתיחת הספרא איתא כזה״ל‪ :‬כל דבר שהיה‬
‫בכלל ויצא לידון בדבר חרש אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו‬
‫הכתוב לכללו בפירוש‪ ,‬וכן הובא בזה הסגנון ואך בשינוי מעט בבלי יבמות ז׳‬
‫ע׳׳א זבחים מ״ט ע״א‪ — .‬עוד יש• להעיר שכפי העולה מתלמוד בבלי אין מי‬
‫שיחלוק על י״ג מדות אלה )אלא במקום כלל סרט וכלל הכניס ר״ע רבוי‬
‫ומיעוט ורבוי ועיי׳ בדרכי המשנה פ״א צד ‪ ( 19‬עד שחשבו קצת מפרשים‬
‫שהן מקובלות לטשה מסיני‪ ,‬ומהירושלמי פאה שם עולה‪-‬דהחכטים פליגי על‬
‫המדה ‪,,‬כל דבר שהוא בכלל ויצא לידון בדבר חרש וכו״׳‪ .‬וז״ל הירושלמי‪:‬‬
‫על דעתיה דרבנין דאינון אטרין הרי הוא בכללו והרי הוא כחידושו וכו׳ לאיזה‬
‫דבר נאמר פיאה בכרם וכו׳‪ — :‬ועיי׳ תרומות פי״א מ״ז ע״ד דעלה על דעת‬
‫הש״ם לומר דר׳ אליעזר חולק על המדה דר׳ ישמעאל ״כלל ופרט וכלל אי‬
‫אתה דן אלא כעין הפרט״‪ .‬והכי איתא שם מה ר׳ ליעזר כר׳ ישמעאל דר׳‬
‫ישמעאל דו אמר כלל ופרט )צ״ל פרט וכלל( הכל בכלל ורובה מדרבי ישמעאל‬
‫•‬ ‫דו אמר אפילו כלל ופרט וחזר וכלל הכל בכלל‪.‬‬

‫ונזכרו עוד מרות אחרות בירושלמי ובאו ג״כ בבבלי אלא שבירושלמי‬
‫הל׳ לפעמים משונה מאשר הוא בבבלי‪ .‬ירושלמי יבמות פי״ב ריש הל׳ א׳‬
‫מיעוט אחר מיעוט לרבות‪ — .‬שבועות פ״ה הל׳ ב׳ ר׳ מאיר דריש גזירה‬
‫שוה ממקום שבאתה ורבנן דרשי גזירה שוה כאמור בה‪ .‬ובכלי שבועות ל״א‬
‫וכן בהרבה מקומות נזכרה זאת המדד‪ .‬בל׳ דון מינה וטינה דון טינה ואוקי‬
‫באתרה‪ .‬והירושלמי נותן ג״כ כללים להלכה‪ .‬תרומות פ״ג הל׳ א׳ רבי וחביריו)צ״ל‬
‫וחבירו ע״ש( הלכה כרבי‪ ,‬ר׳ יוסי וחביריו )וחברו( הלכה כר׳ יוסי מחבריו‬
‫)פחבירו(‪ ,‬ר׳ מאיר ור׳ שטעון הלכה כר׳ שימעון‪ ,‬ר׳ שמעון ור׳ יהודה הלכה‬
‫כר׳ יודה ואק צריך לומר ר׳ מאיר ור׳ יהודה שהלכה כד יהודה‪ ,‬וע״ע שים‬
‫וכבלי עירוכין מ״ו‪ — .‬כלאים סוף פ״ד הלכה כדברי מי שהוא טיקל בחוצה לארץ‪,‬‬
‫וכן הוא בשינוי מעט כבלי ברכוזת ל׳ו ע״א ובט׳׳א‪.‬‬
 ‫ד ר ך ל י מ ו ד ת ל מ ו ד י ר ו ש ל מ י ו ד ר ך ל י מ ו ד ת ל מ ו ד ב בל י ‪.‬‬

‫כל הוגה גם במעט עיון בשני התלמודים ישפוט בקל שיש הב>ש גדול‬
‫ביניהם אף שמטרתם אחת‪ ,‬לפרש המשנה והברייתא ולהרחיב התורה שבעל‬
‫פה‪ .‬וההפרש זה יתואר לרוב באמרם הבבלי מאריך והירושלמי מקצר‪ ,‬הבבלי‬
‫אוהב לעלות הרים ולרדת בקעות בשקלא וטייא והירושלמי משים גבול‬
‫לקושיות והויות ומימיו הולכין לאט בדרך הגיון פשוט‪ .‬אכל היורד אל עמקי‬
‫־ הירושילמי לא ימצא מיגוע בזה‪ ,‬כי גם הש״ס ירושלמי יגביה לפעסים עוף‬
‫בקושיות ויורד עד נבכי הים לפרק‪ ,‬גם בונה לפעמים כיפה על גבי כיפה‬
‫ועלייה על גבי עלייה בספיקות ואבעיות‪ .‬וגם הנפש הצמאה לדעת לא תשקוט‬
‫ברברים הנאמרים ככלל ובתחילת העיון והיא נכספת לבוא אל מצוא הדבר‪,‬‬
‫להכין משיפט כל אחד מהשני תלמודים ומעשהו ולהציג הפרטים אלה לעומת‬
‫אלד‪ ,‬אשיר על ידם יודע ההפרש כין זה לזה‪ — .‬ולבוא אל תכלית החקירה הזאת‬
‫נקדים הערר‪ ,‬כללית כעצם ותוכן ד^למור בבלי‪.‬‬
‫הבבלי סובב ככלל על שני אופנים‪ ,‬האופן האחד לפרש ולברר המשגר‪,‬‬
‫וד‪,‬ברייתא‪ ,‬והאופן האחר לחדש הלכות אשר לא נאמרו במשנה וברייתא‪.‬‬
‫והלכות אלד‪ ,‬נולדו על ברכי האמראים או שיהוכיחן האומר ממשנר‪ ,‬וברייתא או‬
‫שחידש כן ע״פ סברתו‪ .‬והד‪,‬לכה שנתחדשה ע״פ הסברא נתד‪.‬וה או ע״ם איזה מעשר‪,‬‬
‫שבא לפגי האומויי‪-‬או ע״פ שיאלת חכם אחר או שאלת כני הישיכד‪ ,,‬וגם‬
‫חידשו הרבה פעמים הלכות מעצמן בלי סבה חיצונה ואך■ הגיון שיכלי האומר‬
‫הניעו לזה‪ — .‬והן בפירוש המשינה והברייתא והן כהלכה המחודשת דדו‬
‫פעמים רבות הדעות נפרדות וכפטייש יפוצץ סלןן‪ ,‬ונחלקו האמוראים בני דורם‬
‫זד‪ ,‬עם זה איך יעלה הפירוש* וההלכה‪ ,‬וד‪,‬קשו זה לזה ממשינה וברייתא וכל‬
‫אחד או מישב הקושיות ועומד על דיבורו או יודה לדברי חברו‪ .‬וד‪,‬אמוראים‬
‫אשר באו בדור אד‪,‬ר גם הם יצאו לפרש המשנה והברייתא ולחדש הלכות‪,‬‬
‫ונוסף לזה הם בחנו וחקרו דברי האמוראים אשר קדמום והקשיו עליהם ממשנה‬
‫וברייתא הנראות מתנגדות להם או מאשיר שנראו דברי איזה אמורא סותרים זר‪,‬‬
‫את זה‪ — .‬ועל דרך זה נחקור על הירושלמי איך דרכו לפרש המשנה‬
‫וד‪,‬ברייתא ואץ דרכו כהלכות האמוראים ונציג לעומתו דרך הבבלי באלה‬
‫האופנים‪ ,‬ובזה יובן דרך הלימוד של כל תלמוד ותלמוד וכמה יבדלו זה מזה‪.‬‬
‫ונרד בראש אל דרך הירושלמי כענין המשנה‪ .‬הירושלמי אינו מכ>ש‬
‫לפעמים המשנה הצריכה ביאור ופירוש‪ .‬עיי׳ משנה דסוף עירובין ר׳ שמעון‬
‫אומר מקום שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך‪ .‬ו הי רו ^ מי אינו מפרש כזה‬
‫כלום וע״ש בבבלי‪ — .‬ר׳ה ריש פ״ד ועוד זאת היתד‪ ,‬ירושלים יתירה על‬
‫יבנה שכל עיר שיד‪,‬יא רואה ושומעת וכו׳ והבבלי נתייגע היבה בפירוש המאמר‬
‫ועוד זאת‪ ,‬והירושלמי שותק לגמרי‪ — .‬משנד‪ ,‬ריש ביצד‪ ,‬ומודים שיאם שיחט‬
‫שיחפור בדלן ויכסה שאסר כירה מוכן הוא‪ ,‬והבבלי נתקשה במאמר זה ואמר־‬
‫אפר כירה מאן דכר שמיה והירושלמי אינו מפרש כלוס‪ — .‬וכן לא מפרש‬
‫כלל המשנה יבמות פ״ד ח׳ החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה חולצת ולא‬
‫כט‬
‫מתיבמת וכן המגרש את אשתו ונשא אחיו את אחותה ומת הרי זו פטורה מן‬
‫החליצה ומן היבום‪ .‬כתובות פ״ו מ״ד מי שהיה נשוי שלש נשים ומת כתובתה‬
‫של זו מנה ושל■ זו מאתים ושל זו שילש מאות ואין שים אלא מנה חולקות‬
‫מנה נוטלת חמשים וכוי‪ .‬גיטין פ״ו מ״ב האשה‬ ‫בשיוה היו שים מאתים של‬
‫שאמרה ׳התקבל לי גיטי צריכה שתי כיתי' עדים שנים שאומרים בפנינו אמרה‬
‫ושנים שיאומרים בפנינו קבל וקרע‪ .‬ב״ק פ׳יי מ״ב נטלו מוכסין את חמורו ונתנו‬
‫לו חמור אחר גזלו לסטים את כסותו ונתנו לו כסות אחר הרי אלו שלו‬
‫מפני שיהבעלים מתייאשיין מהן המציל מן הנהר או מן הגייס או מן הלסטים‬
‫אם נתייאשו הבעלים הרי אלו שילו‪ .‬סנהררק פ״ג מ״ג אמר ר׳ שטעק כתחילה‬
‫היו קורין אותן אוספי שביעית משירבו האונסין חזרו לקרותן סוחרי שביעית‪.‬‬
‫להן צריכות כיאור או שיהן סתומות או שיש‬ ‫וכל המשניות אלה והדומין‬
‫סתירה בין רישא לסיפא ; והבבלי נתייגעהרבה לכ>שן‪ ,‬ובירושלמי אק זכרון‬
‫שיש כמשניות אלה והדומות להן מן הקושיי ואיך למצוא כיאור ופירוש‬
‫^‬ ‫)וע״ ‪ pS‬־|‪•C‬‬
‫וגם במקום שהירושלמי יורד אל ביאור המשנה מקשה לפעמים על‬
‫המשנה ומסתלק ממנה בלא תירוץ‪ .‬פאה פ״ו הלי ב׳ וקשיא על דבית שמאי‬
‫בגפה ובגריש דבר שהוא מסויים ואינון אמרי אינו שכחה וקשיא על‬
‫דבית ‪ .‬הלל בבקר ובכלים דבר שאינו מסויים ואינון אמרין הוא שיכחה‬
‫)ועיי׳ בר״ש שם ט״ב(‪ ,‬והשיס אינו מת־ץ כלום‪ — .‬שיביעית פ׳׳ט הל׳‬
‫ה׳ )ל״ט ע״א( מה טעמא דר׳ ליעזר הראשיק נותן טעים באחרון מה טעם‬
‫דרכי יהושע האחרון נותן טעם בראשיון )וגי׳ הר״ש שם מ״ה וקשיא על‬
‫דעתא דר׳ ליעזר אין האחרון נותן טעם בראשון( וקשיא על דר׳ יהושע אין‬
‫הראשון וכו׳ והש״ס לא משני מידי‪ — .‬ועיי׳ דמאי פ״א סוף הל׳ א׳ ר׳ יוסי‬
‫בר׳ בעי ואין כל העולם כולו לפניו וירבו כל הרימין שיבעולם על רימי אותו‬
‫המקום ויהיו פטורין‪— .‬ועיי; יומא פ״א ל״ח ע״ד דמהשי הירושלמי דברי ר׳ יהודה‬
‫אחרתמתקינין לו וחייש למיתה אמתני' דגיטין פ״ג ג׳‬ ‫דמתני׳ דאמר אף אשה‬
‫ושקלים פ״ז נ׳ ואינו מתרץ כלום‪) .‬ובבלי סוכה כ״ד ע״א מתרץ ר׳ הונא כריה‬
‫דר׳ יהושע מעלה עשו בכפרה ועיי׳ שם גיטין ב״ח דמחלק רבא בין שמא מת‬
‫לשמא יפות(‪ .‬והנה ביכורים פ״א מ״ד מביא דד״ש קו׳ הירושלמי והש״ס לא‬
‫משני מירי‪ ,‬וכתב הר״ש ושמא לא חש לשנויי דלאו פירכא היא ע״כ‪ .‬אבל‬
‫‪.‬זה אינו עולה לכל המקומות אשר נאמר שם הקו׳ כלי תירוץ )ועיי׳ לקמן‬
‫הנראה כזה(‪— .‬‬
‫עור מצינו להירושילטי שנם‪ .‬במקום שמפרש המשנה לא נכנס לדייק‬
‫הרבה במה שיש לדייק‪ .‬פסחים ריש פ״י טתניתא דר׳ יורה דתני ערב שבת‬
‫מן המנחה ולמעלן לא יטעום אדם כלום עד שיתחשך כדי שיכנס לשבת‬
‫ובכלירי׳ש ערבי פסחים מדייק בזה מאי אריא ערבי‬ ‫בתאוה דברי ר׳ יודה‪.‬‬
‫פסחים אפי׳ ערבי שבתות וי״ט נמי )ועיי׳ תו׳ שם(‪ — .‬שם ס״ט הל׳ א׳ אנן‬
‫תנינן שגג או נאנס תני ר׳ חייא שגג או נאנס או הזיד אמר ר׳ יוסה מתניתא‬
‫אמרה כן שאילו פטורין מן ההברת ואלו חייבין בהכרת והש׳יס לא מדייק כלל‬
‫האיך תני שאילו חייבין הול׳׳ל חייב וכמו שמדייק הבבלי שם צ״ב ע׳׳ב‪— .‬‬
‫ופעמים שאין הירושלמי מדייק במשנה לפי שהיתה לו גי׳ אחרת‪ .‬יבמות ם״ד‬
‫מי״ד ארבעה אחין נשואין לארבע אחיות ומתו אם רצה הגדול שבהם ליבם‬
‫את כולן הרשות בידו והבבלי מ״ד ע״א מדייק ארבעה אחין ם״ד אלא אימא‬
‫ארבעה מאחין‪ .‬והירושלמי אינו עומד כלל על זה הדיוק הנרגש ללל מעיין‪.‬‬
‫אכל כפסקא למתניתין שם הל׳ י״ב איתא ארבעה מאחין‪ ,‬ומזה יבורר שעיקר‬
‫הגי׳ במשנה בירושלמי היתה ארבעה מאחין והסופרים שיבשו המשנה כדי‬
‫להשוותה אל המשנה בבלית וכתבו ארבעה אחין‪ .‬וכבר הערנו לעיל כ״ב ע׳׳א‬
‫על שגגת הסופרים בדרך זה‪ — .‬ולפעמים עומד הירושלמי על דיוק קטן וקל‪,‬‬
‫והבבלי אינו מדייק בזה‪ .‬ברכות פ״ב ה׳ ע׳׳ב האומנין קורין בראש האילן או‬
‫בראש הנדבך מני )צ״ל כיני( מתניתא הפועלים קורין בראש האילן והאומנין כראש‬
‫הנדבך‪ — .‬סאה פ׳׳ח הל׳ ב׳ )כ׳ ע״ד( דו מתניתא אינן נאמנק אלא על דבר‬
‫שכן דרך בני אדם נוהגין כן כיני מתניתא אינן נאמנין אלא על דבר שכני‬
‫אדם נוד׳גק כן )כצ״ל וע״ש בפירושנו(‪ — .‬כתובות פ״ח הל׳ א׳ האשד‪ .‬שנפלו‬
‫לה נכסים )עד שלא תתארס( כיני מתניתא עד שלא נתארסה‪ — .‬וכבר הערנו‬
‫לעיל י״ט ע״ב שקל בעיני הירושלמי לשבש המשנה על דיוק זעי‪ ,‬רעיי׳ מה‬
‫שד‪.‬באנו שם מהך דר״ה פ״ב מ״א יומא ס״א מ״ח‪.‬‬
‫גם מצינו להירושלמי שלא ברח מלתרץ המשנה בדוחק ולפעמים •בדוחק‬
‫גדול יותר מן הבבלי‪ .‬עיי׳ כתובות פ״א הל׳ ז׳ לד‪.‬משנד‪ .‬היא אומרת מוכת עץ‬
‫אני והוא או אומר לא כי אלא דרוסת איש את דכעי הש״ס למיטר בנסה‬
‫בחזקת בתולד‪ ,‬ונמצאת מוכת עץ כתובתר‪ ,‬מאתים‪ ,‬ומסיק שם הש״ס רב הונא‬
‫בשם ר זעירא לא אמר כן אלא היא אומרת מוכת עץ אני כן אתניתי עמך‬
‫והוא אומר לא כי אלא דרוסת את לא אתניתי עמך כלום‪ — .‬וכן מציגו‬
‫כהרבה מקומות שיהירושלמי נדחק ד‪,‬רבד‪ .‬לתרץ ד‪.‬טשנה‪ .‬אך יש בזה בץ הבבלי‬
‫ור‪,‬ירושלמי‪ ,‬הבבלי מפרש לפעמים בדרך רחוק מאוד ומפסיק המשנה בסכינא‬
‫חריפא‪ ,‬עיי׳ פסחים מ׳׳ה משנה בצק שבסדקי עריבה ובש׳ס שם‪ ,‬סוכד׳ י״ט‬
‫משנד‪ ,‬מחצלת ‪.‬של קנים וכו׳ ובש״ס שם‪ .‬ב״מ משנה המפקיד חבית אצל‬
‫חבירו ובש׳ם שם וכן בשאר מקומות‪ .‬וזה נתהוה ע״י שברוב הימים נתגדל‬
‫השיקלא והטריא ואהבו האמוראים האחרונים לשבר הרים ולפוצץ סלעים■‬
‫בקושיות ופירוקים )כי להאמוראים הראשונים כרב ושמואל ור׳ הונא וכו׳ לא‬
‫מצינו דרך זה לפרש המשנה(‪ ,‬או לפי שכונתם' לא היתה לבד לישב אלא‬
‫גם לודחיב הד‪,‬לכה וכמו שזכרנו לעיל‪ ,‬ורצו לעשות סמוכין במשנה לד‪,‬לכד‪,‬‬
‫אשר חידשו וכעין שעשו התנאים אשר סמכו הלכותיהם אל המקרא והוציאו‬
‫אותו מפשוטו‪ ,‬ונרחיב בעה״י במקום אחר הדיבור בזה‪ .‬ועיי׳ בבלי קידושין ל׳׳ז‬
‫ע״א איבעיא להו ר׳ אליעזר לקולא פליג או לחומרא סליג לחוטרא פליג וכו׳‬
‫או לקולא פליג וה׳׳ק ת׳׳ק חוץ מן הערלר‪ ,‬וד‪,‬כלאים דהילכתא גמירא לה וכ׳ש‬
‫חדש דטושב כל ’ מקום שאתם יושבים משמע ואתא ר׳א למימר חדש אינו‬
‫נוד‪,‬ג אלא בארץ דטושב לאחר ירושה וישיבה משמע ומאי אףאקמייתא ע׳׳ב‪,‬‬
‫הרי דד‪,‬ש׳ם נסתםק אם לא נוקי המשנה באוקימתא שאין דוחק למעלד‪ ,‬הימנו‪,‬‬
‫ל‬
‫שהמשנה אמרה וכ״ש חדש והעירן חסר מן הספר‪ ,‬וגם שנדחק לומר דר׳א קאי‬
‫אהמייתא‪ ,‬ומי הביאו לכך הלוא המשנה מפורשת כפשוטה! אלא שההלכה‬
‫אלצתו יען שהוא משנה מפורשת סוף ערלה החדש ככל מקום )וע״ש כרי״ף‬
‫ורא״ש(‪ ,‬ולכן נדחק להוציא המשנה מפשטה‪.‬‬
‫כל זה מדרך הבבלי אכל הירושלמי לא נשא עיניו למרחוק לפרש‬
‫המשנה ולא סומך לה הלכות גם לא מוציא אותה מפשוטה כדי לישבה אליבא‬
‫דהילכתא‪ ,‬ודרכו לפרש המשנה מינה ובה אבל כזה לא יחוש לשנוי בדוחק‬
‫וכמו שזכרנו‪ .‬ומצינו ג״כ שנכנס בדוחק ומישב המשנה שבעל המאמר לא‬
‫אמר מאמרו בשיטתו כ״א כשיטת החולקים עליו‪ .‬עיי׳ סאה פ״ה י״ט ריש ע״א‬
‫בשיטתך השיבהו בשטתו דאת אמר וכו׳ )עיי׳ ר״ש שם פ״ד מ״ב(‪ — .‬שביעית‬
‫קרוב לסוף פ״ט בשיטתו השיבהו בשיטתך שאת אומר עתנו לאוכליהן וכו׳‪— .‬‬
‫וזה הדרך דחוק מאוד והירושלמי בחר בו )ובבבלי נמצא ג״כ בהרבה מקומות‬
‫דרך זה לישב המשנה(‪ ,‬לפי שהוא מיניה וביה ואין צריך לסרס המשנה‬
‫ולהפכה וכדומה‪.‬‬
‫וכאשר נחקור עוד על דרך הירושלמי לפרש המשנה יעלו לנו כמה‬
‫הבדלים בינו ובין הבבלי‪ ,‬והעיקר שהירושלמי אינו מדייק הרבה במשנה‪.‬‬
‫הירושלמי לא מישב המשנה בדרך חסורי מחסרא וגם לא מעיר כלל‬
‫שיש חסרון במשנה‪ .‬עיי׳ ביצה פ״ג מ״ב גיטין פ׳יו ט״ו פ״ז מ״ה שהבבלי‬
‫מקשה מעשה לסתור ומתרץ הסורי מחסרא והכי קתני וכו׳ והירושלמי אינו‬
‫מפרש כלל‪ ,‬ואפשיר משיום שקל לברר המשנה ולמלא החסרון‪ .‬ובאמת לא‬
‫חסר כלום אלא שהמשנה קיצרה וגם הבבלי לא העיר על זה אלא לברר‬
‫הענין יותר‪ .‬עיי׳ הך דביצה פ״ג מ״ב מצודות חיה ועוף )בירושלמי ועופות(‬
‫ודגים שעשאן מערב יום טוב לא יטול ביום טוב אלא אם כן יודע שניצודו‬
‫מערב יום טוב ומעשה בנכרי אחד שהביא דגים לרבן גמליאל ואמר מותרין‬
‫הן אלא שאין רצוני לקבל הימנו ע״ב‪ ,‬הנה רבי מסדר המשנה סמך על הקורא‬
‫שיבין כמה שאמרה המשנה ומעשה בר״ג וכו׳ כונתה שר״ג חולק אתנא קמא‬
‫ולכן לא האריך לומר ור״ג מתיר‪ — .‬וזה המשפט הוא ג״ב בהנך משניות‬
‫דגיטין פ״ו ופ״ז‪ ,‬והמשנה באה בכל מקוס לקצר ולא להאריך‪ — .‬וככר קמו‬
‫קצת האחרונים ופירשו שיגם כמשניות אחרות במקום שמתרץ הבבלי חסודי‬
‫מחסרא אין בונת הש״ס לומר שיש חסרון במשנה אלא שהש״ם אמר כן‬
‫לברר הענין ומילוי החסרון נמצא בדברי המשנה עצמה‪) .‬אף שבאמת אין‬
‫הדעת מסכמת לזה בכל מקום עיי׳ עירובין ס״א ע״א ומאן דתני אין אנשי לא‬
‫משתבש דמוקי לה במודד וחסורי מחסרא וכו׳‪ ,‬וכן בהך דזבחים צ״ז ע״א מאי‬
‫קאמר חסורי מחסרא אם יש בהן בנותן טעם וכר‪ ,‬מנחות נ׳ ע״א חינוך מאן דבר שמיה‬
‫חסורי מחסרא וכו׳ ועוד הרבה משניות אחרות‪ .‬ויותר נראה שיבמקום שמתרץ‬
‫הש׳יס בדרך חסורי מחסרא דחוק כזה מצא לו סמך מנוסחא אחרת כמשנה‬
‫וכמו שהערנו לעיל להך משנה דעירובין(‪.‬‬
‫גם זה מדרך הירושלמי אם נראה במשנה בבא מיותר או סותר לבבא‬
‫אחריתא אינו מרחיב להעיר על זה כדרך קושיא כדרך הבבלי אלא מקים מיד‬
‫המשנה על מכונה ולרוב באטרו כיני מתניתא‪ ,‬ותיבת כיד באה לפרש המשנה‬
‫ובהרבה מקומות באה לומר שיש לפנינו טעות במשנה‪ .‬ר״ה ריש פ״ג ראוה‬
‫בית דין וכל ישיראל וכר כיני מתניתא בית דין או כל ישראל‪ ,‬פירוש הוי״ו‬
‫״דוכל" היא• וי״ו המחלרף‪ .‬והבבלי ר״ה שם מרחיב לומר למה לי למתני‬
‫ראוה בית דין וכל ישראל ע״ש‪ — .‬ביצה פ״ד מ״ה אין טכקעין עצים לא מן‬
‫הקורות ולא מן הקורה שנשברה בי״ט ואין מבקעין לא בקידום ולא במגרה‬
‫ולא במגל אלא בקופיץ‪ .‬ובכלי שם ל״א מרייק והאמרת רישא אין מבקעין‬
‫כלל אמר ד יהודה אמר שמואל חםורי מחכדא והכי קתני אין כבקעין מן‬
‫המואר של קורות ולא מן הקורה שנשברה בי״ט אבל מבקעין מן הקורה‬
‫שינשברה מערב י׳׳ט וכשהן מבקעין אין מבקעץ לא בקרדום וכר‪ .‬ודל הירושלמי‬
‫הל׳ ב׳ שם הדא דאת אמר כקורה שנשברה כי״ט אכל בקורה שנשכרה מערב‬
‫יום טוב טותר‪ .‬־־־ יומא פ״ד מ״ג שחטו וקבל במזרק את דמו ונותנו למי‬
‫שהוא ממרם בו על הרובד הרביעי שבהיכל‪ .‬ובבבלי ט׳׳ג ע׳׳ב והכתיב וכל‬
‫אדם לא יהיה באוהל מועד אמר ר יהודה תני של היכל‪ .‬ובירושלמי הל׳ ג׳‬
‫כיני מתניתא על רובד הרביעי שבעזרה‪) .‬והירושלמי מקצר פה הרבה וגם‬
‫משבש המשנה ותני שבעזרה במקום שבהיכל דטתניי‪ ,‬והבכלי מישר המשנד‪,‬‬
‫בהגהה מעטת של היכל במקום שבהיכל‪ .‬וגם זה ראייה למה שהערנו לעיל‬
‫שהיו להירושלמי נוסחאות שונות של הטשינה(‪.‬‬
‫במקום שדברי חכמים במשנה כדברי הת״ק אין דרך הירושלמי להקשות‬
‫חכמים היינו ת״ק‪ :‬וכבר הערנו על זה בספרנו דרכי המשנה פ׳ד כלל ו׳ הערה‬
‫א׳‪ .‬וגם הבבלי לא עמד תמיד על זה ע״ש‪ — .‬וגם במקום שדברי התנא‬
‫במשנה נראין כסותרין זה את זה כהך דברכות ם ‪ r‬ט׳׳ג סוכה פ״ג מ״ד ג׳א‬
‫מפרש הירושלמי לפעמים כלום‪ .‬עיי׳ בספרנו שם כלל ח׳ ובהוספות שם‪ .‬ועיי׳‬
‫כפירושנו למס׳ כרכות‪ — .‬גם אין מדרך הירושילמי לפרש המשנה ע׳׳י ״כולה‬
‫׳ ח ד תנא ה*א" ״כרוך ותני" וכדומה וכמו שהוא בהרבה מקומות כבכלי‪.‬‬
‫הירושלמי לא נחית לדייק כהכבלי מאי אתי לארויי מנינא דמשנה‪ .‬עיי׳‬
‫בבלי יבמות ג׳ ע׳׳א קידושץ ג׳ ע״א מנינא דרישא למעוטי מאי מנינא דסיפא‬
‫למעוטי מאי וכן בשאר מקומות‪ ,‬ובירושלמי לא נמצא מזה כלום‪) .‬ואפשר‬
‫שאלה מנינא וט׳ הם הוספות מרבנן סבוראי(‪ .‬וכן לא מדייק לומר שזה הבבא‬
‫נשמע כבר טככא אחר ולעשות צריכא ביניהם כדרך הבבלי‪ .‬עיי׳ בכלי קידושץ‬
‫נ׳ ע׳׳א האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה כמקום פלוני והלך וקדשה כמקום‬
‫אחר‪-‬אינה מקודשת ותנן נמי נכי גיטין האומר תנו גט זה לאשתי במקום‬
‫פלוני וכוי‪ — .‬שם ס״ד ע׳׳ב מי שיש לו שתי כיתי בנות וכו׳ וצריכא ראי‬
‫אשמעינן קמייתא וכו׳ והירושלמי לא מדייק כלל‪ — .‬וכן במקום שבא במשנה‬
‫הכל או זה הכלל אץ דרך הירושלמי לדייק כהכבלי כללא לאתויי מאי‪ .‬עיי׳‬
‫עירובין פ״ג מ״א חגיגה פ״א מ״א ובמ״א בבבלי ובירושלמי‪.‬‬
‫ובמקום שלא נשנו במשנה כל השייכין להכלל דרך הבבלי לומר תנא‬
‫ושייר )אלא במקום שמשייר לכד דבר אחד מדייק מאי שייר דהאי שייר(‪,‬‬
 ‫לא‬
‫אבל הירושלמי נראה שמצא בזה גרעין בסידור המשנה‪ .‬עיי׳ יבמות ס״ט הל׳‬
‫ב׳ הדא מסייע לר׳ יונה דר׳ יונה אמר לית כללוי דרבי כללין ואילין אינון הא‬
‫אית לך חורניין סוטה אסורה לזה ולזה חלוצה אסורה לזה ולזה סצוע דכא‬
‫שנשא כשירה ויש לו אח פצוע דכא אף אסורה לזה ולזה הדא מסייע לר׳ יונה‬
‫דאמר לית כללוי דרבי כללין )וע׳׳ש הל׳ א׳ בהא דאמר ר׳ יונה לית כלליה‬
‫דרבי כללין(‪.‬‬

‫ודרך הירושלמי במשנה הוא ג״כ דרכו בכרייתא כלו׳ שלא לדייק הרבה‬
‫בפירוש הברייתא ולהרחיב ביאורה‪ .‬הירושלמי מניח לפעמים הברייתא בקושיא‬
‫בלי תירוץ כעין דרכו במשנה‪ .‬דמאי פ״ב הל׳ א׳ )כ״ב ע״ג( אתהו הוזגר כל‬
‫שהביא ושנה ושילש )והוא מד״תוספתא שם פ״ד( ר׳ יונה בעי הביא שלשה‬
‫משואין כאחת אין זה תגר זה אחר זה תגר‪ — .‬שביעית פ״ב הל׳ ז׳‬
‫)ל׳׳ד ע״א( מניין שהילכו בירק בשעת לקיטתו עישורו מגרנך ומיקבך מה גורן‬
‫רקב שהן חיין מטי השנה שעברה את מהלך בהן לשיעבר ואילו הואיל והן‬
‫חיין מטי השנה הבאה את מהלך כהן לבא )והוא דרשת ר׳ יוסי הגלילי בבלי‬
‫ד׳ה י״ד ע״א(‪ ,‬התיכון הרי פול המצרי זרעו לזרע מתעשר לשעבר זרעו לירק‬
‫מתעשר לבא וקסמה• בידיה זרעו לזרע הוא חיה מטי השנה שעברה זרעו לירק‬
‫הוא חייה ממי השנה הבאה ע״כ והירושלמי אינו מתרץ כלום אף שע״י הקושיא‬
‫העצומה הזאת נראה הברייתא מופרכת‪ .‬ויותר מזה מצינו דמאי ס״א הל׳ א׳ ר׳‬
‫ור׳ יוסי בי ר׳ יהודה נכנסו לוכל במסוייפות וצווח בהן השומר ומשך ר׳ יוסי‬
‫בי ר׳ יודה את ידיו אמר לו ר׳ אכול שכבר נתייאשו הבעלים מהן ר׳ יוחנן‬
‫בעי■ צווח ואת אומר הכן אמר ר׳ יונה יאות הוא מקשי ע״כ‪ .‬ודברי ר׳ יונה‬
‫שאמר יאות הוא מקשי מוכיחין שבמקום שהירושלמי לא מתרץ הקו׳ על התנא‬
‫היא בעיניו עומדת וקיימת )ולדברי הר״ש ביכורים פ״א שהבאנו לעיל דהש״ס‬
‫לא חש לשנויי ‪1‬כו׳ אץ סעד כי אם במקומות מעט מזער(‪ ,‬ואינו מתאמץ‬
‫לישב אותה ולישר דברי התנא‪ ,‬ולהבבלי דרך אחר בזה וכידוע‪— .‬‬
‫ומכלל שאמרנו הוא ג״כ שהירושלמי אינו מהדר לתת טעס במאי פליגי ב׳‬
‫ברייתות או התנאים החולקים זה עם זה ולהעמיק בסברות וכדרך הככלי‪ .‬וגם‬
‫במקום שנותן טעם לדבריהם ‪ -‬והוא אך בנוקומות מעטים — אינו מתאמץ‬
‫הרבה לעמוד על עיקר מחלקותם‪ .‬עיי׳ יבמות פ״ד קרוב לסוף הסרק )הלי טי׳ו(‬
‫ר׳ יוסי בן חנינא אומר וכולהם מאשת אב למדו לא יקח‪.‬איש את אשת אביו‬
‫ולא יגלה כנף אביו ר׳ עקיבה דורש מה אשת אביו מיוחדת שהיא כלא יבוא‬
‫הוולד ממזר אף כל שהוא בלא יבוא הוולד ממזר ‪ . . .‬שמעון התימני דרש‬
‫מה אשת אב מיוחדת שחייבין עליה כרת בידי שטים הוולד ממזר אף כל‬
‫שחייכין עליה כרת כידי שמים הוולד ממזר ‪ . . .‬ר׳ יהושע דרש מה א שת‬
‫אביו מיוחדת שחייבין עליה מיתת בית דין והוולד ממזר אף כל שחייבין עליה‬
‫מיתת בית דין הוולד ממזר ע״ב‪ ,‬והש׳ס לא מהדר כלל למצוא טעם למה• לא‬
‫שגם הם למדו מאשת אב ואשת‬ ‫דרשו ד׳ע ושטע‪ p‬התימני כר׳ יהושע‬
‫אב היא במיתת ב״ד‪ .‬וראה לעומתו דרך הבבלי בזה שם ט׳יט‪ — .‬ויותר מזה‬
‫הירושלמי מביא לפעמים טעם התנא מן הכתוב ואינו מפרש היאך דורש בעל‬
‫פלונתיה דההוא תנא מרןא זה‪ .‬ר׳ה פ״א הל׳ ז׳ להטשנה ר שמעו[ אומר אב‬
‫ובנו וכל הלןובים כשירין לעדות החודש‪ ,‬טעם ד ר שמעון כתחילתה ויאמר ה׳‬
‫אל משה ואל אהרן החדש הזה לכם וכו׳ ואינו מפרש האיך דריש ת״ק להאי‬
‫קרא דאמר אב ובנו שראו את החודש ילכו לא שמצטרפין זה עם זה וכו׳‪.‬‬
‫ובבלי שם כ״ב מפרש נמי טעמא דר׳ש כהירושלמי אבל לא נחית מלהדר נטי‬
‫לרבנן ואומר ורבנן עדות זו תהא מסורה לכם‪.‬‬
‫ופה המקום לדבר ג׳יכ על אופן דרשת המקרא כירושלמי ומה בזה כינו‬
‫לבין הבבלי‪ .‬הנה ידוע שהבבלי דורש לפעמים המקרא בדרך רחוק הרבה‪ ,‬אבל‬
‫גם הירושלמי לא נמלט מזה‪ .‬עיי׳ מגילה פ׳׳א הל׳ י״ג )ע״ב ע״ב( ר׳ לעזר‬
‫ור׳ יוםי בן חנינה ר לעזר אמר שלמים הקריבו בני נח ד יוסי כן חנינה אפר‬
‫עולות הקריבו בני נח_____ ה ת י ב ר׳ לעזר לר׳ יוסי בן חנינה והא כתיב וישלח את‬
‫נערי בני ישראל ויעלו עולות וכו׳ )ויזבחו שלמים( מה עביד לה ר׳ יוסי בן‬
‫חנינה שלימין בנוסן בלא הפשט ובלא ניתוח‪ .‬וזה מדרש המקרא רחוק ודחוק‬
‫מאוד‪ ,‬ונמצא כזה ג״כ במקומות אחרים בירושלמי‪ — .‬ובכל זאת יש הרבה‬
‫בין הירושלמי והבבלי כמדרש המלןא‪ .‬הבבלי הולך למרחוק וקושר מקרא‬
‫במקרא ומלךא במקרא עד שמוצא סמך להלכה ואין כן •דרך הירושלמי‪ .‬עיי׳‬
‫בבלי פסחים ז׳ לאור הנר מנא הני טילי אמר ר׳ חסדא למדנו מציאה ממציאה‬
‫ומציאה מחיפוש וחיפוש מנרות ונרות מנר וכו׳‪ .‬ובירושלמי שם פ״א הל׳ א׳‬
‫למה לאור הנר אמר ר׳ שמואל בר רב יצחק מפני שהנר בודק כל שהוא ‪. . .‬‬
‫ר׳ שמואל בר רב יצחק כרעתיה דר׳ שמואל בר רב יצחק אמר מפני שהנר‬
‫בודק‪ ,‬כל שהוא אף על פי שאין ראייה לדבר זיכר לדבר והיה ביום ההוא‬
‫אחפש את ירושלים בנרות )וכבר הערנו על זה בספרנו פ״א צד ‪ . ( 19‬בבלי‬
‫עירוכין נ״א הני אלפים אטה היכן כתיבן דתניא שבו איש תחתיו אלו איכע‬
‫אמות אל יצא איש* ממקומו אלו אלפים אמה מנא לן אמר ר׳ חסדא למדנו‬
‫מקום ממקום ומקום מניסה וניסה מניסה וניסה מגבול וגבול מחוץ וחוץ טח ‪. p‬‬
‫ובירושלמי פ״ד הל׳ א׳ ומניין לד׳ אמות שבו איש תחתיו ומניין לאלפים אמה‬
‫אל יצא איש ממקומו כיוס השביעי או חלף א״ר אליעזר ותנינן אסא בן עקיבה‬
‫אומר מקום מקום נאמר כאן מקום ונאמר להלן ושמתי לך מקום מה מקום‬
‫שנא׳ להלן אלפיים אמה אף מקו׳ שנא׳ כאן אלפים אמה )והוא מן המכילתא‬
‫ם׳ משפטים(‪— .‬‬
‫גם זאת להבבלי שהוא דורש לפעמים מייתור אות בתיבה של המרךא‬
‫ואין זה דרך הירושלמי‪ .‬עיי׳ בכלי יבמות ג׳ ע״ב אין לי אלא היא צרתה מנץ‬
‫ת״ל לצרור ואין לי אלא צרתה צרת צרתה מנץ ת״ל לצרור ולא לצור‪,‬‬
‫ובירושלמי ריש יבמות אין לי אלא היא צרתה מניין תלמוד לומר לצרור לא‬
‫צרתה ולא צרת צרתה‪ — .‬בבלי כתובות כ״ט ע׳׳ב והני בני קנםא נינהו ואמאי‬
‫איקרי כאן ולו תהיה לאשה אשה ודאוייה לו אמר ר׳ל נערה נערה הנערה‬
‫לב‬
‫חד לגופיה וחד ליאתויי חייבי לאוין וחד לאתויי חייבי כריתות רב ססא אמר‬
‫בתולה בתולות הבתולות חד לגופיה וכר‪ .‬ובירושלמי שם ריש פ״ג כתיב ולו‬
‫תהיה לאשה אשד‪ ,‬שהיא ראוייה לו וממזרת היא ראויה לו ד שמעון בן לקיש‬
‫אמר כסף ישקול כמור‪,‬ר הבתולות ריבה כאן בתולות הרבה‪) .‬ומה שיש כאן‬
‫חילוף האומר יבואר להמן(‪ — .‬וכן מה שדרש הבבלי כרת כריתות סוכה כ״ד‬
‫‪.‬‬ ‫עבד העבד קידושין ט״ו וכדומה לא מציגו בירושלמי‪.‬‬
‫ומציגו ג״כ מדד‪ ,‬בדרשת המקרא שיהיתה ידוע ומפורסמת בישיבות בבל‬
‫ודברי הסומך מאמרו עליד‪ ,‬לא נצרכו לפירוש כי הבינו הכל שנתיסדו על‬
‫חמדה זאת‪ ,‬ובישיבות א״י לא נתפשטה ולא הבינו דברי הסומך עליה עד‬
‫שנתפרש להם‪ .‬עיי׳ בבלי הוריות ד ת״ר ונעלם דבר ולא שיעקור המצוד‪,‬‬
‫כולד‪ . . . ,‬מאי משמע אמר עולא ונעלם מדבר פי׳ רש״י דהאי מ״ם דונעלם‬
‫שדיא אדבר דמ״ם נדרשת לפניו ולאחריו ע״כ‪ ,‬הרי דעולא לא היה צריך לפרש‬
‫דבריו כי המדד‪ ,‬דמלןא נדרש לפניו ולאחריו וכן גורעין ומוסיפין וכו׳ היתד‪,‬‬
‫ידועה בפי כל‪ .‬ובירושלמי שם ס״א ה ל ג׳)מ״ו ע״א( הורו בית דין לעקור את‬
‫וכתוב כן כיי דמר ר׳‬ ‫כל הגוף כו׳ ר׳ חזקיה אמר מדבר ולא כל‪ .‬דבר ‪. . .‬‬
‫אמי בשם ר יוחנן גורעין לדרוש מתחילת הפרשה עד סופד‪ — .,‬ירושלמי‬
‫נזיר פ״ה הלי א׳ )נ״ג סוף ע״ד( הקדיש תמימים לבדק הבית עובר בעשה מניין‬
‫בלא תעשד‪ ,‬תלמוד לומר לאמר לאו אמור ‪ . . .‬וכתוב כן דמר ר׳ אמי כשם‬
‫ר׳ יוחנן גורעין לדרוש מתחילת הפרשה לסופד‪ .,‬ובכלי פסחים מ״ב ע״א אין‬
‫לי אלא בעשה בלא תעשה מנין ת״ל וידבר ה׳ אל משה לאמור וכו׳ כי רב‬
‫אמרי לאמר לאו אמור‪ — .‬ועיי׳ ירושלמי סוטה פ״ר‪ ,‬ריש ה ל א׳ על הא‬
‫דאיתא^כמשנד‪ ,‬שם כשם שהמים בודקין אותה כך בודקין אותו תני בוא ובה‬
‫וכתיב כן כיי דמר ר׳ אמי בשם ר׳ יוחנן גורעין לדרוש מתחילתה לסופד‪.,‬‬
‫וככלל נאמר שהלימוד ממדרש המקראות נראה בהיכד‪ ,‬מקומות רפוי‬
‫וחלש בעיני הירושלמי והיה לו לבד כעין אסמכתא‪ .‬עיי׳ ברכות ס״ב ד׳ ע״ג‬
‫ר׳ אבהו בשם ר לעזר הנותן תפילין בלילר‪ ,‬עובר בעשה ומה טעם ושמרת‬
‫את החוקד‪ ,‬הזאת למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות ימימה סרט לשבתות‬
‫וימים טובים ‪ . . .‬אית דבעי מימר נשמעיניה מן הדא וד‪,‬יד‪ ,‬לך לאות את‬
‫שהוא לך לאות סרט לימים טובים ושבתות שכולן אות ולא כן כתב מימים‬
‫ימימה לית לך אלא כיי דמר ר׳ יוחנן כל מילא דלא מחוורא מסמכין לד‪ ,‬מן‬
‫אתרין סגי‪) .‬ועיי׳ בבלי עירובין צ״ו מנחות ל׳ו דהדרשה דימים ימימה היא‬
‫דרשת ריה׳׳ג והדרשה והיה לך לאות היא דרשת ר״ע ושתיהן דרשות‬
‫גמורות(‪ — .‬ועיי׳ פסחים ריש פ״ב ר׳ אבד‪,‬ו בשם ר׳ יוחנן העושה אספלנית‬
‫משור הנסקל ומחמץ שעבר עליו הפסח אינו לוקד‪ ,‬שאין לא תעשה שבו מחוור‬
‫מכלאי הכרם לוקד‪ ,‬אמר ר׳ חנינא פן תקדש פן תוקד א ש‪ .‬וכבר דברנו מזה‬
‫ס״ב חלק סגנון הירושלמי ערך אינו מחוור ע״ש‪.‬‬
 ‫נסן עתה לדרך הירושלמי באום[ השני־ שזכינו למעלה' והוא בהרחבת‬
‫הלכה ובשקלא וטריא לבדר אותה‪ ,‬הנה גם להירושלמי גם להבכלי דרך אחד‬
‫לחקור בקושיות ותירוצים על ההלכה הנאמרה מפי איזה חים ולבוא אל‬
‫תכליתה‪ .‬ומצינו לפעמים שהירושלמי מברד הדבר עד קצה האחרון וגם נכנס‬
‫באיבעיא בתוך איבעיא ובונה ברן על בנין‪ .‬עיי׳ סאה פ״ב הל׳ ה׳ ס״ג הל׳ ו׳‬
‫דמאי דיש פ״א ובמ״א‪ .‬אך אף כי דרך אחד לשני התלמודים יש הבדל רב‬
‫ביניהם הן בקושיות הן בתירוצים הן בדמות מלתא למלתא‪ .‬הירושלמי הולך‬
‫בדרך ההגיון הפשוט ודברי הבבלי בנויים על הקישים עמוקים ועל הקיש היוצא‬
‫מן ההקיש‪ ,‬ובזה יעבור הבבלי לפעמים חוקו; לא כן הירושלמי‪ ,‬הוא יאחז‬
‫תמיד דרכו אף כי הדרך לפעמים צר מאוד‪ .‬בענין הקושיות‪ :‬הירושלמי מקשה‬
‫ממשנה או ברייתא‪ ,‬או מקשה על דברי תנא או אמויא טדידיה אדידיה או‬
‫מסברא‪ ,‬והקו׳ בנויה על דרכי ההגיק אבל לא יעמיק לעבור על כל צדדים‬
‫ולשקול אם יש למצוא בהם תירוץ וכאשר נמצא כבכלי‪ .‬עיי' חולין קל׳׳ט‬
‫ע׳׳א הני מוקדשים היכי דמי אילימא דהוה ליה קן בתוך ביתו ואקדשיה מי‬
‫מחייב ובו׳ אלא דחזא קן בעלמא ואקדשיה טי מחייב ובו׳ אלא דאגבהינהו‬
‫לאפרוחים ואקדשינהו והדר הדרינהו האי אפי׳ בחולין נמי לא מחייב וכוי אלא‬
‫דאגבהה לאם ואקדשה והדרה מעיקרא איהייב ליה בשילוח ובו׳‪ .‬וכן כתובות‬
‫ל׳׳ה ע״ב א״ל רב פפא לאביי לרבה דאמר חידוש הוא שחידשה תורה בקנס‬
‫ואע״ג דמיקטיל משלם מתני׳ כמאן מוקים לה אי ר״מ קשיא בתו אי ר׳ נחוניא‬
‫וכן נמצא כיוצא בזה‬ ‫בן הקנה קשיא אחותו אי ר׳ יצחק קשיא ממזרת וכוי‪.‬‬
‫בבבלי בהרבה מקומות‪ — .‬ומצינו ג״כ כבכלי קושיות בדרך היקש על היקיש‬
‫כהך דמכות י״ז ע״ב אמר רבא דילידא אימא וכו׳ ואע׳׳ג דאית להו סיר^א מאי‬
‫חומרא ״וכו׳‪ .‬וכן פסחים ע׳׳ז ע׳א סברוה דכולי עלמא טומאה דחוייה היא‬
‫כציבור וכו׳ ודכולי עלמא אין הציץ מרצה על אכילות וכו׳ נימא מתני׳ דלא‬
‫כר׳ יהושע‪ .‬וקושיה כאלה לא נמצאו כירושלמי‪ — .‬נם ראינו להבבלי‬
‫שמקשה ממקומות דדבה ואם יתורץ הקושיא מברייתא זאת מוסיף להקשות‬
‫מברייתא אחרת וכו׳ וכל סוגיא וסוגיא בבבלי בנויה על אופן זה‪ ,‬והירושלמי‬
‫משים לרוב גבול לקושיות ודי לו להקשות קוימיא אחת ואם בגבורות שתים‪.‬‬
‫וכן באופן התירוצים דרך הירושלמי הוא פשוט ומקובל על השכל‪,‬‬
‫ולפעמים דבריו נהירים יותר מדברי הבבלי‪ .‬עיי׳ שבועות פ״ג ל׳׳ד ע״ג ר׳ בא‬
‫בשם שמואל שבועה שנתן פלוני ופלוני מנה ונמצא שלא נתן מאחר שאין‬
‫כידו לבא אין בידו לשעבר■ התיב ר׳ יוסי הרי תפיליןאין בהן לבא ויש בהן‬
‫לשיעבר אמר לו תפילין ממקום אחר באו‪ .‬ובבלי שם כ״ה ע״ב נתקשה ג׳׳ב‬
‫הש״ם בזה ומתרץ לצדדין קתני‪ — .‬פסחים פ״ד הל׳ ב׳ להמשנה ד׳ יהודה‬
‫אומר צא והבא לך אף אתה וכלו מטיבריה ולא כלו טציפורץ אמר לו‬
‫טציסורין הבאתים אם אין את טאמינני צא והבא לך אף אתה‪ ,‬והבבלי שם נ׳יב‬
‫נדחק ודכה בזה‪) .‬וליראה שלא רצה לתרץ כהירושלמי משום דלפי תירוץ‬
‫הירושלמי ד׳ יהודה לקולא ובבבלי שם איתא דר׳ אלעזר אמר לא אמד ר׳‬
‫יהודה לקולא אלא לחומרא‪ ,‬אך נם ר׳ שישא בייה דרב אידי אשר לא אסיק‬
 ‫זה המאמר של ר אלעזר ע׳ש לא תירץ כפדו ש הפשוט של דדרושלמי(‪— .‬‬
‫ועיי׳ בבלי גיטץ ע״ג ע׳׳א ת״ר זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה ונפל הבית‬
‫עליו או הכישו נחש אינו גט אם לא אעמוד מחולי זה ונפל עליו בית או‬
‫הכישו נחש הרי זה גט מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא וע״ש שמסיק הש׳ם‬
‫כיון דקשיא רישא אסיפא לא איתמר בי מדרשא ומשבשתא היא‪ ,‬ובירושלמי‬
‫שם פ׳׳ז הלי ד )והובא בתו׳ ובשאר ראשונים( מפרש בדרך פשיוט אם מתי‬
‫מחולי זה ונפל עליו גל או שנשכו נחש אינו גט אלא )צ״ל שלא( מת‬
‫מאותו החולי אם לא עמדתי מחולי זה ונפל עליו גל או שנשכו נחש הרי זה‬
‫גט שלא עמד מאותו חולי‪.‬‬
‫ומאהבת הירושלמי שלא להרחיב בקושיות ותירוצים מניח דעתו לפעמים‬
‫בתירוץ דחוק הרבה‪ .‬עיי׳ כלאים פ״ח הל׳ ב׳ )ל״א ע׳׳ג( אימי בן עקביה אומר‬
‫אסור לרכוב על גבי פרדה מקל וחומר ומה אם בבגדים שאת מותר ללבוש‬
‫זה על זה את אוסר בתערובתן בהמה שאת אסור להנהיג בה בזו עם זו לא‬
‫כל שכן את אסור לרכוב עליה ‪ . . .‬והא כתיב והרכבתם את שלמה בני על‬
‫הפרדה אשר לי ביריה מ ש ש ת ימי ב ר א ש י ת הי ת ה‪ — .‬כתובות פ״א‬
‫הל׳ ז׳ להטשנה היא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת‬
‫איש את מסיק הירושלמי היא אומרת מוכת עץ אני כן אתניתי עמך ובו׳ עיי׳‬
‫לעיל כ׳יט ע׳׳ב‪ — .‬והבבלי אינו עומד בדוחק כזה‪ ,‬ובכלל טצינו שהוא מעמיק‬
‫הרבה מן הירושלמי ונחית חד דרגא יותר‪ .‬עיי׳ ירושלמי סוכה ס״ד ה ל ה׳)נ״ד‬
‫ע׳יג( ואיתא גי כ ר״ה פ׳׳א הל׳ א׳ חגיגה ס׳׳א ה ל ד׳ עולא בר ישמעאל בשם‬
‫ד לעזר שלמי חגיגה ששחטן מערב הרגל אינו יוצא בהן ידי חובתו‬
‫ברגל ‪ . . .‬התיכון והתנינן ההלל והשמחה ■שמונה הגע עצמך שחל יום הראשץ■‬
‫להיות בשבת לשוחטן מערב הרגל אין את יכול דאמר ר׳ זעורא עולא בר‬
‫ישמעאל בשם ר׳ לעזר שלטי חגיגה ששחטן מערב הרגל אינו יוצא כהן ‪T‬י‬
‫חובתו ברגל לשוחטן ברגל א*ן את יכול שכבר למדנו שאין חגיגה דוחה את‬
‫השבת אימתי אמרו ההלל והשמחה‪ ,‬שמונה אמר ר׳ יוסי קיימה ר׳ אבודמי‬
‫נחותה ככהנים ובשעיר והש״ס ר״ה פ״א הל׳ א׳ מניח זה התירוץ ליסוד לתרץ‬
‫בו קו׳ אחרת ע׳׳ש‪ .‬ובבלי פסחים ע״א איתא אמר רבא שתי תשובות בדבר‬
‫חדא דשעירי הרגלים חי נאכלין ושמחה בחי ליכא ועוד כהנים אוכלין ישראל‬
‫במה שמחים‪ — .‬ואשר שהבבלי יורד יותר לעומק הענין מהירושלמי עיי׳ עוד‬
‫שבת פ״ז הל׳ א׳ )ט׳ ע״ב( מה בין מזיד בשבת ושוגג במלאכות מה בין‬
‫שוגג בשבת ומזיר במלאכות אמר ר׳ יוסה ולמה מזיר בשבת ושוגג במלאכות‬
‫חייב על כל אחת ואחת שאם אומר את לו מלאכה היא זו הוא פורש ממנה ועושה‬
‫מלאכות אחרות ולמה שוגג בשבת ומזיד במלאכות אינו חייב אלא אחת שאם‬
‫או׳ אתה לו שבת הוא זו מיד הוא פורש‪ .‬ובבלי שם ע׳ ע״א מתרץ ר׳ ספרא‬
‫כן וד נחמן השיב לו כלום פריש משכת אלא משום מלאכות וכלום פריש‬
‫ממלאכות אלא משום שבת ותירץ כע׳׳א‪ ~ .‬מעשרות פ׳׳א הל׳ ד׳) מ״ ט ע׳׳א(‬
‫ופוכה פ״ג הל׳ ז׳ אתרוג הבוםר ר׳ עקיבה אומר אינו פרי )כלו׳ ואין אדם יוצא‬
‫בו ‪T‬י חובת לולב( וחכמים אומרים פרי ר׳ אילא ר׳ יסא בשם ר׳ לעזר אתיא‬
‫‪5‬‬
 ‫דר שמעון )דפוטר שם במשנה אתרוגים בקוטנן מן המעשר( בשיטת ר‬
‫עקיבה רבו כמה דר עקיבה אומר אינו פרי כן ד שמעון■ אומר אינו פרי ‪. . .‬‬
‫מםתברא ר שמעון יודה ל ר עקיבה ר עקיבה לא יודי ל ד שמעון ר שמעון‬
‫יודה ל ד עקיבה דכתיב פרי ואינו פרי ד עקיבה לא יודה לר׳ שמעון הרי‬
‫מנומר דדי גדול בטפום הרי עשוי ככדור הרי הוא פםול ללולב וחייב במעשרות‪.‬‬
‫ובבלי מוכה ל״ו יורד הש״ם הד דרגא יותר ואמר דגם ר שמעון לא יודה‬
‫לר׳ע והכי איתא ד‪A‬ם אמר ליה אביי דלמא לא היא עד כאן לא אמר ר״ע‬
‫הכא אלא דבעינן הדר וליכא אבל התם כרבנן סבירא ליה אי נמי עד כאן לא‬
‫אמר ר״ש התם אלא דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך כדרך שבני‬
‫אדם מוציאין לזריעה אבל הכא כרבנן סבירא ליה )ושם איתא ותו לא‬
‫מידי(‪ — ,‬םנהדרין פ״ט משנה רוצח שנתערב באחרים כולם פטורין ד יהודה‬
‫אומר כונםין אותן לכיפה ושם הל׳ ז׳ אמר ד יוחנן כרוצח שנתערב בכשירין‬
‫היא מתניתא‪ .‬והש׳׳ם לא הקשה דא״כ איך אמר ר׳ יהודה כונסין אותן לכיסה‬
‫וכמו שמקשה הבבלי שם ע״ט ע״ב‪ - - .‬שבועות פ״ו סוף הל׳ א׳ אפי אמר‬
‫עלוי מנה‬ ‫המלוה לחבירו בעדים לא יפרענו אלאבעדים ‪ . . .‬מתניתא פליגא‬
‫לי בידך אומר לו הין למחר אומר לו תניהולי נתתיו לך פטור אין לך כ די‬
‫חייב‪ ,‬והירושלמי לא מתרץ כלום ועיי׳ בבלי שם מ׳׳א שהקשה ג״כ הךקושי׳‬
‫ומתרץ בדרך נכון מאוד אמר לך ר׳ אפי אנא כי אמרי היכא דמעיקרא אוזסיה‬
‫בעדים דלא לרידיה הימניה הכא הא הימניה‪ - .‬וכן מפרש •הירושלמי לפעמים‬
‫כדרך רחוק מאוד והבבלי בדרך פשוט‪ .‬סנהדרין פ״ח כ״ו ע׳׳ג רב אמר כל דייתי‬
‫עלי אנא קטל ליה חוץ מחנניה בן שילא דאנא ידע דלא אתי אלא מיסב‬
‫טגוסתיה טיגיי‪ ,‬ובבלי שם ע״ב ע׳׳ב איתא משום דקים ליה בגוויה דמרחם עלי‬
‫כרחם אב על הבן‪ .‬וכמה וכמה יש כזה להסירוש של בכלי על הפירוש של‬
‫הירושלמי!‬
‫ולפעמים נמצא שקלא וטריא בירושלמי בהלכה והבבלי לא ירד כלל‬
‫להקשות ולתרץ‪ .‬ורוב קושיות כאלה המיוחדות להירושלטי תשובתן בצדן‬
‫ונראה שלא חש הבבלי להביאן לבית המדרש‪ .. .‬שביעית פ׳׳ד‪ -‬הל׳ ח׳ )ל׳׳ו‬
‫ע״א( תני המוכר שור לחבירו ונמצא נוגהן רב אמר מקח טעות הוא ושמואל‬
‫אמר יכול הוא מימור ליה לשיחיטה מכרתיו לך ‪ . . .‬מחלפא שייטתיה דרב מחלפה‬
‫שיטתיה דשטואל דאיתפלגון מכרה לו ביובל עצמו רב אמר קנה ויוצא מידו‬
‫ביובל שמואל אמר לא קנה מחלפא שיטתיה דרב תמן הוא אומר זכה וכא‬
‫הוא אומר לא קנה תטן יובל מפורסם הוא ברם הכא מקח טעות הוא מחלסא‬
‫שיטתיה דשמואל תמן הוא אומר לא קנה וכא אמר קנה לאיזה דבר מכרה‬
‫לו לא לזריעה ברם הכא יכול הוא מימור ליה לשחיטה מכרתיו לך‪ .‬ובבבלי ב״ב‬
‫ריש פ״ו ובערכין כ״ט הובאו הנך פלוגתות דרב ושמואל והש״ס לא מקשי‬
‫דברי רב ושמואל אהדדי כי באמת התירוץ פשוט מאוד‪ — .‬שם ס״י הל׳ ן׳‬
‫)ל״פז ע׳׳ד( ר׳ בא בשם רב מי שאין לו אלא קלח אחד בתוך שדהו כותכין‬
‫לו פרוזבל והתני השותפין והאריסין והאפיטרופון אין להן סרוזבל אמרין תטן‬
‫כל קלח וקלח של שותפות הוא ברם הבא הוא שלו‪ .‬ובבלי גיטין ל״ו ע׳׳א איתא ג״ב‬
‫הך מאמר ע״ש והש׳ם לא מקשי טשותפין וכר כי התירוץ גלוי מאליו‪— .‬‬
‫וכן תדי[ כרוב המקומות אשר נמצא קו׳ בירושלמי והכבלי לא מקשה כלום‪.‬‬
‫אך טצינו שהירושלמי נתקשה בקושיא עצומה יבמות פ״ר הל׳ ב׳)ה׳ ע״ג( והבבלי‬
‫השמיטה‪ .‬ת״ל הירושלמי רב אמר כל שאפשר לו )צ״ל שאי אפשר( לעמוד‬
‫על וודייו אין חייבין על ספיקו אשם תלוי ‪ . . . .‬מתניתא פליגא על רב‬
‫חתיכה של חולין וחתיכה של קודש אכל את אחת מהן ואין ידוע את אי זה‬
‫מהן אכל מביא אשם תלוי אכל את השנייה מביא אשם וודאי אכל את‬
‫הראשונה ובא אחר ואכל את השנייה זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם‬
‫תלוי נימא ראשון מביא אשם תלוי שני למה אמר ר׳ יוסי תיפתר שהיתה‬
‫חתיכה גדולה ואכל חצייה והניח חצייה ע״כ‪ ,‬וזה המאמר של רב איתא כריתות‬
‫‪ r‬ע״ב בשם ר׳ זירא והוא מפרש דברי רב דאטד חתיכה אחת משתי חתיכות‬
‫וז״ל הש׳׳ס שם אמר ר׳ זירא מ״ט דרב קסבר שתי חתיכות אפשר לברר איסורו‬
‫חתיכה אחת אי אפשר לברר איסורו ע״כ‪ ,‬והש״ס לא מקשה מהך מתני׳ חתיכה׳‬
‫של קודש וחתיכה של חולין ובו׳ )ועיי׳ בתי״ט שם פ״ד ט׳׳א ובברכת הזבח‬
‫שם י״ז ובלחם משנה ה׳ שנגות פ״ח הל׳ ד שנתעצמו הרבה בקו׳ זו ולא‬
‫הזכירו שככר הקשה אותה הירושלמי(‪ .‬והתירוץ של הירושלמי נראה דחוק‬
‫קצת ובקושי יש לומר שהבבלי לא הביא הך קושיא משום שהתירוץ היה‬
‫נראה לו פשוט‪.‬‬
‫גם זאת להירושלמי שאף שהוא אוהב בהרבה מקומות לדמות מלתא‬
‫למלתא לא יגביה עוף לדמות ע״י הקשים עמוקים ובפרט אם הוא בענין רחוק‬
‫קצת‪ .‬עיי׳ ברכות ריש פ״ז ר׳ חונא אמר שלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה‬
‫בפני עצמו וזה בפני עצמו ונתערבו מזמנין ר׳ חסדא אמר והן שבאו משלש‬
‫חבורות על דעתיה דר׳ זירא וחבורתיה והן שאכלו שלשה כאחת ר׳ יונה על הדא‬
‫דר׳ חונא הטביל שלשה איזובות זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו‬
‫ונתערבו מזה בהן ר׳ חסדא אמר והן שבאו משלש חבילות על דעתיה דר׳‬
‫זעירא וחבורתה והוא שהטביל שלשתן כאחת אין תימור אין למידין אזוב‬
‫מברכה ואנן חזינן רבנן קיימין בסוכה וילפץ מטיט הנרוק כיי דתנינן תמן דדחיק את‬
‫הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה הא פחות מיכן כשירה מהו לישן תחתיו‬
‫התיב ר׳ יצחק בן אלישיב דגי טיט הנרוק משלים במקוה ואין מטבילין בו‬
‫אף הכא משלים בסוכה ואין ישינין תחתיו ע״כ‪ ,‬דרי משום שרוצה להקיש‬
‫בדרך הקיש דק מברכה על אזוב כלו׳ על דיני טומאה וטהרה הוצרך להביא‬
‫ראייה שמקישין באופן זה‪ .‬ואל תטעה לומר משום שלא היו מתעסקין הרבה‬
‫בא״י בדיני טומאות וטהרות הלא מצינו בהרבה מקומות גורל בקיאתן בס׳‬
‫טהרות‪ .‬עיי׳ דמאי פ״ה הל׳ ח׳ )כ״ד ע״ד( ר׳ יונה בעי וכר׳ מאיר מעשר‬
‫מכל קלח וקלח דתנין תמן )מכשירין פ״ו מ״ב( אמר ר׳ מאיר וכי מפני מה‬
‫טימו אלא מפני משקה הפה כמה דתימר תטן דרך אגודה ליתור והוא קשורה‬
‫)צ״ל קושרה( בפיו ברם הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים בחוץ‬
‫ומה שבחוץ בפנים‪ — .‬ועיי׳ כלאים פ״ו הל' ד׳ )ל׳ ע״ג( ובט׳׳א שהובאו‬
‫משניות דס׳ טהרות לביאור המשנה‪ .‬ובשבת פ״ז הל׳ ב׳ )ט׳ ריש ע״ג( איתא‬
 ‫אמר ר׳ סידור יהודה בר׳ עבדין הווי כטכשירק שיתא ירחק בסופא אתא חד‬
‫תלמיד מן דר׳ סימאי ושאיל ליה ולא אגיביה אמר ניכר הוא זה שלא עבר‬
‫על פיתחה של תורה‪ — .‬ומצעו להפך שהירושלמי יערוב לבו לדמות מלתא‬
‫למלתא והדמיק הוא חלש וקלוש מאוד‪ .‬עיי׳ נדרים פ״ה הל׳ ד׳ )ל׳׳ט ע׳׳ב(‬
‫המודד הנייה מחבירו בפניו לא ישאל לו אל א‪.‬בפניו שלא בפניו נשאלין לו‬
‫בין בפנע בק שלא בפניו ר׳ יוחנן אמר מפני הבושה ר׳ יהושע בן ל ד אמר‬
‫מפני החשד ואתיין אילק פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתני־ יום הכפורים צריך‬
‫לפרוט את מעשיו דברי ר׳ יודה בן בתירה ר׳ עקיבה אמר אינו צריך לפרוט‬
‫את החטא )ועיי׳ תו׳ גיטין ל״ה ע״ב ד״ה ליחוש(‪ .‬ולבבלי יש דרך אחר בבל‬
‫אלה אם מדמה מלתא למלתא הדמיון הוא חזק ע״פ דרכי החניק‪ ,‬גם נמצא‬
‫בו דין אחד להקישים מענינים קרובים ולהקישים מעניניס רחוקים מקדשים‬
‫וטהרות לברכות ומועדות וכר‪.‬‬
‫המשנה וגם על‬ ‫והנה כבר הערנו לעיל שהירושלמי מקשה לפעמ״ם‬
‫הברייתא ומניח הקושיא בלי תירוץ‪ .‬וזה הדרך נמצא ג״כ במקום שמקשה‬
‫ממשנה או מברייתא על איזה אמורא‪ ,‬ואף שהקושיא עצומה עד שנראין דברי‬
‫האומר נפרבין אינו מתאמץ הרבה לישב הקושיא‪ .‬עיי׳ ברכות פ׳ז י׳ ע״ב רב‬
‫אבא בר יעקב בשם ר׳ יצחק רובה ר׳ כשהיה אוכל בשר או ביצה היה או׳‬
‫אשר ברא נפשות רבות וכו׳ עד כדון בסוף בתחילה אמר ר׳ חגיי בורא מיני‬
‫נפשות התיב ר׳ יוסי והא מתניתא פליגא על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות‬
‫הוא או׳ שהכל נהיה בדברו והדץ גוביי לא מין נפש הוא‪ — .‬ר״ה פ׳א חל׳‬
‫ז׳ )נ״ו סוף ע ‪ ( T‬ליובילות מניין ‪ . . .‬ר׳ יונה ור׳ יוסה חריהון בשם ר׳ שמואל‬
‫בר רב יצחק כדי שיוע בל חדשי השנה שוין לא יהא חדש אחד נחלק לשתי‬
‫שנים התיבק והתנינן באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי בית‬
‫הלל אומרים בחמשה עשר בו הרי אין כל חדשי השנה שוין וחודש אחד‬
‫נחלק לשתי שנים‪ — .‬כתובות פ׳׳י הל׳ ד׳)ל׳׳ג ע״ד( מי שהיה נשוי שלש נשים בו‬
‫שמואל אמר שוחדא דדיינא לשני שטרות שיצאו על שדה אחת אי זה מהן‬
‫שירצו בית דין להחליט מחליטין מתניתא פליגא על שמואל אין שם אלא‬
‫מנה חולקות בשוה לא שוחדא דדייני את אמרת‪ ,‬ועיי׳ ברי״ף כתובות ס׳׳ט‬
‫וברא״ש שם סי׳ י׳׳א שהוא תיובתא דשמואל )ולר״ן דרך אחר בזה ע׳׳ש(‪ .‬וידוע‬
‫כי הבבלי מחזיר הרבה למצוא תירוץ בקושיות כאלה‪ ,‬והירושלמי מניח הקושיא‬
‫במקומות אשר זכרנו ובמ׳׳א על תוקפה ואינו מתרץ כלום‪ .‬ודע דגיטין ס׳ץ‬
‫הלי א׳ איתא ר׳ יעקב בר אחא אמר איתפלגין ר׳ יוחנן וריש לקיש ר׳ יוחנן‬
‫אמר עודיהו קורדייקוס עליו כותבין גט ונותנץ לאשתו ריש לקיש אמר‬
‫לכשישתפה ‪ . . .‬אמר ר׳ זעירא מתניתא פליגא על ריש לקיש ולית ליה‬
‫קיום הרי שהיה צלוב או מגוייד ורמז ואמר כתבו גט לאשתו כותבין וכותכין‬
‫בחזקת שהנשמה תלדיה בו ואיפשר שלא נטרפה דעתו שעה אחת הדא פליגא‬
‫על ריש לקיש ולית ליה קיום )ועיי׳ בבלי גיטין ע׳ ע׳׳ב ושם נשנית חך פלוגתא‬
‫בחילוף שמות האומרים והש׳׳ס מקשה ג״ב הך קושיא מהברייתא דראוהו צלוב‬
‫או מגוייד וגם פה מעמיק הבבלי חד דרגא מה ‪ T‬ושלםי ומיישב הקושיא(‪.‬‬
 ‫לה‬
‫והגה ממה שאמר באן ״ולית ליה קיום׳׳ נראה קצת שהקושיות כסוגיות‬
‫אחרות לא היו כ״כ חזקות בעיני הירושלמי ודימה שאפשר יש למצוא להן‬
‫תירוץ אף שהמקשה לא מצא תירק‪ ,‬וכדרך הבבלי שמקשה ואמר קשיא ופי׳‬
‫רבינו חננאל דהיכא דעלתה בקושיא אמרינן לא חוה ברירה להן דבטלה שמועה‬
‫זו לגמרי אלא לא אשתכח פירוקא בההוא שעתא דתלי׳ וקיים׳ עיי׳ רשבים‬
‫כ״ב נ״ב ע׳׳ב ד״ה קשיא‪) .‬ויותר מזה מצינו לפעמים תיובתא ובכל זאת‬
‫מקיים הבבלי המאמר עיי׳ כתובות מ׳יא ע״ב תיובתא והילכתא אין וכו׳ וכן‬
‫מציגו במ״א(‪ .‬ובזה תנוח ג״ב דעת המעיין כמה שמניח לפעמים הירושלמי‬
‫הקו׳ על משנה וברייתא כלי תירוץ וכמו שזכרנו לעיל‪ ,‬הלוא על הקו׳ על‬
‫המשנה והברייתא אף שנראית חזקה עד מאוד)וכאיזה קושיות שהבאנו לעיל(‬
‫לא אמר הירושלמי ולית לה קיום כי אי אפשר להרים יד במשנה וברייוזא‬
‫ולדחות אותן מפני קושיא‪ ,‬אלא שהמקשה בא לכד להעיר שיש כאן מקום‬
‫קושיא ואפשר שיעמוד מי שיחכם יותר וימצא תירוץ‪ .‬וזה נראה נכק יותר‬
‫ממה שפירש הר״ש ביכורים פ״א שלא חש להשיב כמו שהבאנו לעיל‪.‬‬
‫עוד יש להעיר‪ :‬בירושלמי לא נמצא ״לימא מסייע ליה״ בדרך קושיא וכדרד‬
‫חבבלי‪ ,‬והירושלמי אומר תמיד בניחותא ״ותני כן״ עיי׳ לעיל פ׳׳ב‪ ,‬וגם בבבלי‬
‫הוא לבד דרך חידוד ‪ .‬וחקירה אם באמת הך ברייתא מסייע לאמורא פלוני או‬
‫אם יש למצוא חילוק בין דברי הברייתא לדברי האומר‪ .‬ובמקומות אין מספר‬
‫אמר הבבלי תניא נמי הכי‪ ,‬והוא במקום אשר ראה הש״ם במוחלט שהברייתא‬
‫היא ראייה גמורה‪.‬‬
‫עוד מציגו בבבלי שמקשה אמורא לחבירו על דבריו ממשנה וברייתא‬
‫והוא מתרץ וחוזר להקשות מברייתא אחרת והוא מתרץ ועוד מרבה לההשות‬
‫והוא מתרץ‪ ,‬ולא כן דרך הירושלמי להרבות בקושיות וכמו שכתבנו לעיל‪.‬‬
‫ולפעמים הקושיות והתירוצים אשר הושמו בבבלי בפי אמוראים לא יצאו כלל‬
‫מפיהם‪ ,‬והם דברי חברייא אחרונים‪ ,‬והעמידו הדברים כאילו הקשו ותירצו‬
‫האמוראים החולקים בזה‪ ,‬והכונה שכן היה להם להקשות ולתרץ‪ .‬עיי׳ בכורות‬
‫ד׳ איתמר ר׳ יוחנן אמר קדשו בכורות במדבר ריש לקיש אמר לא קדשו‬
‫בבורות במדבר ומרבים שם ר׳ יוחנן ור״ל להקשות זה לזה ולתרץ ולבסוף‬
‫מסיק הש״ס אלא אי איתמר הכא איתמר ר׳ יוחנן אמר הדשו ולא פסקו ור״ל‬
‫אמר קדשו ופסקו ע״כ‪ .‬והיאך הקשה לעיל ר׳ יוחנן לר״ל והוכיח שקרשו‬
‫והא נם ר״ל אמר לפי המסקנא שקדשו? אין זאת כ׳׳א שר׳ יוחנן לא הקשה‬
‫מעולם •הקושיות אלה ל ד ל והש״ס דאמר איתיכיה ר׳ יוחנן לר״ל כונתו כזה‬
‫כן היה מקום‪ .‬לר׳ יוחנן להקשות לר״ל )לפי מה דאמרינן מעירןא דר״ל אמר‬
‫לא קדשו בכורות(‪ .‬וכבר הביאו שם תר ד׳ה אלא הרבה סוגיות כזאת‬
‫דבכורות‪ .‬ובמס׳ יבמות ל״ה כתבו התו׳ ד״ה כולי עלמא הא דקאמר לעיל‬
‫איתיביה וכו׳ לא היו דברים מעולם ע״כ וזה נראה דחוק ואפשר שכוונו למה‬
‫שכתבנו‪ — .‬ועיי׳ פסחים ס״א ע״ב שחטו למולין ע״ט שיתכפרו בו ערלים‬
‫בזריקה ר׳ חסדא אמר פסול רכה אמר כשר ‪ . . .‬אמר רבה מנא אטינא לה‬
‫דתניא יכול יפסול וכו׳ ולבסוף מפיק הש״ס אלא אמר רב אשי רב חסדא‬
‫ורבה בהאי קא קטיסלגי וכו׳ ולהך טסקנא דרב אשי אין מקום כלל להא‬
‫דאטר• רבה מעיקרא טנא אמינא לה! אלא הכונה כמו שיאמרנו‪ ,‬החברייא‬
‫אשר שמעו הסלוגתא כאשר נשנית כתחילה שחטו למולין ע״ט שיתכפרו בו‬
‫ערלים וכו׳ שמו בפי רבה מנא אטינא לה‪ ,‬והכונה דיכול רבה לומר כן‪ .‬וזה‬
‫הוא כלל גדול בבבלי ונאריך בעה״י במ״א בזה‪ .‬והירושלמי לא דרך כלל‬
‫במשא ומתן בהלכה כזה‪.‬‬
‫ועוד יבורר להטעיין כמה יש כין הירושלמי והבבלי כדרך הלימוד‪ ,‬וסוף‬
‫דבר הכל נשמע שהבבלי מעמיק יותר מהירושלמי‪ ,‬אך גם בזה לא תנוח עוד‬
‫הדעת ונשאר עוד מקום לחקור איך נפרדו שני התלמודים זה מזה‪ ,‬הלוא הבבלי‬
‫מלא על כל גדותיו ממאמרי האמוראים דירושלטי‪ ,‬והרבה חכמי בבל עלו לא״י‬
‫והרבה חכמי א׳ י ירדו לבבל‪ ,‬ואיך עמד הבבלי כדרך לעצמו והירושלמי‬
‫בדרך לעצמו‪ .‬ונחזור על מה שזכרנו וגם נשאל לקורות הימים ההם וכזה יגה‬
‫לנו אור‪.‬‬
‫כבר כתבנו ’ שתוכן התלמוד■ בבלי הוא או לפרש המשנה והברייתא או‬
‫לברר הלכה שנתחדשה מפי אמורא‪ ,‬והחקירה כהלכה היתה או שהעמיקו בה■‬
‫בקושיות ותירוצים בני דור האומר או בני דור הבאים אחריו‪ .‬והנה כרכות‬
‫הדורות רבו החקירות ורבה המשא והמתן של תורה כי הדור היותר אחרון מצא‬
‫לו מקום להעמיק ולחדור בחדרי השכל יותר מן הדור הקודם לו‪ ,‬והמים אשר‬
‫היו בדורות הראשונים מי אפסים גדלו במשך הדורות והיו לנחל שוטף‪ .‬וזה‬
‫הוא מה שנמצא מימות אביי ורבא הפלפול יותר רחב ועמוק טביטי הדורות‬
‫הראשונים‪ ,‬לפי שהם מצאו כבר ארץ־ רחבת ידים מלאה ממאמרי החכמים‬
‫הקודמים להם ומהלכותיהם והם הביאו אותם על כור הבחינה ועלו מהיקש‬
‫להיקש‪ ,‬ולפעמים עברו בזה החוק‪ ,‬והדרך כזה ידוע בשם הויות דאכיי ורבא‪— .‬‬
‫ובזה הדרך הלכו ג״כ בפירוש המשנה וחקרו על כל קוץ וקוץ ולא הניחו דבר‬
‫גדול או דבר קטן אשר לא הביאו בכור הבחינה וחלןו להעמיד הכל על מכונו‬
‫והלכו גם בזה כדרך המשא ומתן הרחב והעמוק אשר בחרו להם‪ .‬וככר זכרנו‬
‫שלא נמצא להאמוראים הראשונים פירוש המשנה כעין אשר נמצא להאחרונים‬
‫מימות אכיי ורבא ואילך‪ .‬וגם דרך הפלפול שיל האמוראים הראשונים אינו‬
‫כדרך האמוראים האחרונים‪ ,‬והמעמיק לחקור בדרכם של האמוראים ודאשונים‬
‫•‬ ‫בשקלא וטריא וכדרך הירושלמי ימצא שהם קרובים זה לזה‪.‬‬
‫והנה בימי ר׳ יונה בן דורו של רבא נתמעטו הישיבות בא״י והלימוד לא‬
‫עמד בתקפו ודאשון אף שינטצאו גם בזמן הזה חכמים גדולים חקרי לב וכמו‬
‫שרמזנו כפרק ראשון ויבוא עוד לנו בפרק רביעי‪ .‬ולא היתה דעתם צלולה‬
‫כ״כ לחקור בטדה מרובה בהלכות של הקודמים והקודמים קודמים ולהקשות‬
‫ולפיק‪ .‬ואפשר שלא חפצו ג׳יכ לבוא בדרן הויות רחוקות ואף כי הן עמוקות‬
‫לפי שידעו שיש בדרך זה טהטרות נכונות למי שאין יודע לשים קץ לתהלוכות‬
‫אלד‪ ,‬ויראו פן יכשלו בהם התלמידים ויניחו דרך האטת ויבנו להם במות‬
‫ומגדלים על יסודי קורי עכביש‪ .‬ומזה ג״כ שלא ירדו■ כ״כ לדייק בטשנד‪,‬‬
‫וברייתא וגם לא לתרץ הקושיות ודי להם להעיר לבד על הקושיא דבוא אחר‬
‫ויתרץ וכמו שכתבנו‪ ,‬ובזה יבואר מה שהירושלמי הולך בדרך פשוט והבבלי‬
‫כדרך עמוק עמוק מאוד מי ימצאנו‪ .‬וגם יש לדון בכלל שכונת הירושלמי‬
‫יותר להורות להלכה מלהרחיב בקושיות והוייות‪.‬‬
‫■ ונעיר עור על איזה פרטיים כדרך הירושלמי‪.‬‬

‫הירושלמי מדבר לרוב בקיצור נמרץ‪ ,‬והרכה פעמים מרמז לבד על‬ ‫א(‬
‫איזה משנך‪ ,‬ולא הביא המשנה כלל‪ ,‬וכן אמר דאתיא כתנא פלוני ולא מזכיר‬
‫כלל המאמר של אותו תנא‪ .‬פאה פ״ד הל׳ ה׳)י״ח ע״ב( להמשנה כיוצא בו המקדיש‬
‫פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן חייבין משבאו לעונת המעשרות‬
‫ופדאן פטורין וכר ולמה תניתה תרין זמנין‪ ,‬והש״ס לא הקדים כלל להביא‬
‫המקום אשר שם נשנית עוד המשנה דפאה והכונה על חלה פ״ג מ״ד ע״ש‪— .‬‬
‫דמאי פ״א הל׳ ב׳ )כ״א ע׳׳ד( מהו כדון תמן ר״מ ברם הכא רבנין‪ .‬ולא נתפרש‬
‫כלל הפלוגתא דר״מ ורבנן ועיי׳ בכלי ב״מ נ״ה ע״ב‪ — .‬שם כ״ב ע״א מה נן‬
‫קיימין אין כרבי אפילו בדמאי יהו חייבין אי כר׳ אלעזר בי ר׳ שמעון אפילו‬
‫בודאי יהו פטורין וכר ולא נזכרה המחלוקת דרבי ור׳ אלעזר בי ר׳ שטעון‬
‫והכוונה על המחלוקת השנויה תוםפתא תרומות פ״ט‪ — .‬שם פ״ג הל׳ ה׳)כ״ג‬
‫ריש ע״ד( להמשנה אמר ר׳ יוסי אין אנו אחראין לרמאין‪ ,‬ר׳ יוםי ו ר שמעון‬
‫בן גמליאל שניהן אמרו דבר אחד כמה דר׳ יומי אמר אין אנו אחראין לרמאין‬
‫כן רשב״ג אמר אין אנו אחראין לרמאין‪ .‬והש׳ ם לא מפרש כאיזה מקום אמר‬
‫רשב״ג אין אנו אחראין לרמאין והכונה על מ״ש פ״ה מ״א )וגם שם לא אמר‬
‫רשכ״ג בפירוש אין אנו אחראין ע״ש(‪ — .‬יומא פ״ב הלי א׳)ל״ט סוף ע״ב( אתי׳ כמאן‬
‫דאטר אחרים פחותים מהן ברם כמאן דאמר אחרים לרבות בעלי מומין היא‬
‫זר היא בעל מום‪ .‬ועיי׳ בבלי יומא כ״ג ע״ב ושם מפורש שהוא מחלוקת‬
‫— סוכה פ״ד הלי ח׳‪),‬נ״ד ע״ד( אית דבעי טימר היא‬ ‫דת״ק ור׳ אליעזר‪.‬‬
‫דפרה היא דסוכה היא דכיפורים‪.‬‬

‫וכן כשטקשה ממשנה מקצר לפעמים מאוד ואינו אלא כמרמז‪ .‬דמאי‬
‫פ״א הל׳ ד׳ )כ״ב ע״ב( מבין השמשות )קאי אמתני׳ דתני דמפרישין דמאי בין‬
‫השמשות( הדא דתנינן ספק חשיכה ספק לא חשיכה‪ .‬ומרמז אמתני׳ דסוף‬
‫פ״ב דשבת ספק חשכה ספק אין חשיבה וכו׳ מעשרין את הדמאי‪ — .‬כלאים‬
‫פ״ח הל׳ א׳ א״ר יוחנן בשם ר׳ ינאי המחפה בכלאים לוקה א״ל ר׳ יוחנן ולאו‬
‫מתניתאהיא כלאים בכרם איך אפשר כלאים על ידי חרישה לא במחפה‪ ,‬והכונה אמתני׳‬
‫דמכות פ״ג יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שימונה לאוין החורש כשור‬
‫וחמור והם מוקדימים וכלאים בכרם‪ .‬ולפעמים מביא לכד הרישא וכונתו‬
‫להקשות מן הסיפא פיאה פ״ג הל׳ ח׳ )י״ז ע״ד( קידושין פ״א הל׳ ה׳ תמן‬
‫תנינן ר׳ עקיבה אומר קרקע כל שהוא חייב בפיאה ובבכורים קרקע כל שהוא‬
‫מהו טב‪ ,‬והקו׳ תמן תנינן קאי אסוף דבריו של ד׳ע במשנה פאה וז׳יל המשנה‬
‫ר״ע אומר קרקע כל שהוא חייבת בפיאה ובבכורים ולכתוב עליה פרוזכל‬
‫ולקנות עמה נכסים שאין להן אחריות בכסף ובשטר ובחזקה‪ ,‬וע״ז שאמר ר׳ע‬
‫דקונק עם קרקע כל שהוא נכסים שאין להן אחריות מקשה הש״ם קרקע כל‬
‫שהוא מ הו טב )דה־רושלמי סובר דצריך להיות צבורין עיי׳ בכלי קידושין כ״ו(‪,‬‬
‫ו ע ^ מקוס הקושיא חסר מן הספר‪ — .‬תרומה ס״א משנה אין תורמין זיתים‬
‫על השמן ולא ענבים על היין ואם‪.‬תרמו בית שמאי אומרים תרומות עצמן‬
‫כהן ובית הלל אומרי׳ אין ■תרומתן תרומה‪ .‬ובגט׳ שם מ׳ ריש ע ‪ r‬תמן‬
‫)במשנה סוף הפרק( תנינן אין תורמין מדבר שננמיה מלאכתו על דכי שלא‬
‫נגמרה מלאכתו ו כ אא ת ‪ ,‬א מ ר הכק‪ ,‬והקו׳ ממה דאיתא בסיפא דהך מתני׳ ואם‬
‫תרמו תרומתן תרומה‪ — .‬והיותר זר הוא שמביא לפעמים הסיפא•והקו׳ קאי‬
‫מהרישא‪ .‬ערלה פ״ג ס״ג סוף ע׳׳א ר׳ יוחנן ור׳ שמעון בן לקיש חד אמר‬
‫דברי ר׳ מאיר עשרה דברים מקדשין וחרנה אמר דברי ר׳ מאיר כל הדברים‬
‫טקדשין ר׳ יעקב בר אחא אמר שמועתא מתני׳ פליגא על מאן דאמר דברי ר‬
‫מאיר עשרה דברים מקדשין דתנינן תמן )כלים פי׳ץ מ״ה( אמר ר׳ יודה לא‬
‫הוזכרו רימוני בדן וחריצי )במשנה הגי׳ וחצירי( גבע אלא שיהו מתעשרין ודאי‬
‫בכל מקום ע״כ‪ ,‬והקו׳ היא מן הרישא דהך מתני׳ דכלים הרמק שאמרו לא‬
‫קטן ולא גדול אלא בינוד ולמה הוזכרו רמוני בדאן אלא שיהו מקדשין ככל‬
‫שהן דברי ר׳ מאיר‪ — .‬וכן מצינו ג״כ שמביא הירושלמי ראייה מן הכתוב‬
‫ועיקר הראייה חסר מן הספר‪ .‬עיי׳ דוגמתו מגילה פ׳׳א ע״ב ע״ב התיב ר׳ לעזר‬
‫לר׳ עסי ק חגיגה והא כתיב וישלח את נערי כני ישראל ויעלו עולות וגו׳‬
‫)וככר הבאנו כל המאמר לעיל ל״א ע״ב(‪ ,‬ועיקר הראייה ממה דכתיב בתורה‬
‫ויזבחו שלמים‪ .‬ואפשר שקיצרו הסופרים במאמרים אלה והדומין להם )אבל‬
‫המאמר דערלה מוכיח שאין לתלות הקיצור בסופרים ולא בטעותם וצ״ע(‪.‬‬
‫גם במאמרי האמוראים ובקושיות ותירוצים מצינו קיצור גדול בירושלמי‬
‫עד שלפעמים הסוגי׳ היא כדברי הספר החתום‪ .‬עיי׳ יומא פ״א הל׳ כ׳ )ל״ח‬
‫סוף ע׳ד( ואינו טמא משום הזייתו אמר ר׳ יוסה בי ר׳ בון משהיה מקריב‬
‫קרבנותיו היו מזין עליו‪ .‬ובבלי יומא י״ד איתא מאן תנא אמר ר׳ חסדא דלא‬
‫כר״ע דאי כר״ע הא אמר טהור שנפלה עליו הזאה טמאתו היכא עביר עבודה‬
‫דתניא וכו׳ אביי אמר אפי׳ תימא ר״ע דעביד עבודה כוליה יומא ולפניא מדו‬
‫עליה וטביל ועביד הערב השמש ע״כ‪ — .‬שבועות פ״ג הל׳ ד׳ )ל״ד ע״ג(‬
‫ר׳ בא בר ממל בעי על דעת ר׳ יוחנן דאמר בכולל שבועות חלות על האיסורין‬
‫ניתני שבועה שילא אוכל ואכל‪ .‬ואין למצוא הבנה לקו׳ זאת‪ ,‬ועיי׳ כבלי שם‬
‫כ״ד ע״ב מתיב רבא בריה דרבה יש אוכל אכילה אחת וחייב ארבעה חטאות‬
‫וכו׳ ואם איתא ליתני חמש כגון שבועה שלא אוכל תמרים וחלב‪ .‬ועל זה‬
‫כיון הירושלמי שזכרנו‪ ,‬ומי כהחכם למצוא פשר בדבריו הקצרים עד מאוד‪— .‬‬
‫סוכה פ״ב הל׳ ח׳)נ״ג ע׳׳א( לא סוף דבר שולחנו אלא אפילו כדי שולחנו‪ ,‬ובא‬
‫לתרק ל׳ פוסלין עיי׳ בבלי שם ג׳ ע״א שמאריך הרבה כזה‪ — .‬ונציג פה מאמר‬
‫הבא בירושלמי ובבבלי זה לעומת זה וממנו נשפוט על קיצור הירושלמי‬
‫והרחבת הבבלי בכלל‪ .‬ירושלמי סוכה פ״ה הל׳ ה׳)נ״ה^ע״ג( ר׳ ירמיה כעי עשירית‬
‫מלמעלן עשירית מלמטן‪ .‬ובכלי שם נ״ג ע״ב בעי ר׳ ירמיה למעלה עשירית‬
‫דנחית חמשה וקאי אעשרה או דילמא דנחית עשרה וקאי אחמישית‪.‬‬
 ‫ומצינו להפך שהירושלמי מפרש ודברי הבבלי הם סתומים‪ .‬חולץ ?‪j‬׳‪Y‬‬
‫עד כאן לחולין עד כאן לתרומה )עיי׳ לקמן מאמר ד (‪ ,‬ובירושלמי ברכות פ׳׳ח‬
‫י״ב ע׳׳א ר׳ יוסה בשם ר׳ חייא בר אשי ור׳ יונה ור׳ חייא בר אשי בשם דב‬
‫נטילת ידים לתרומה עד הפרק ולחולין עד קישרי אצבעותיו‪ — .‬גם מצעו‪. .‬‬
‫לפעמים בירושלמי שפת יתר ואריכות דברים ללא צורך‪ .‬בדכות פ׳׳א ג׳ ע״א‬
‫כל הנאכלק ליום אחד מצותן עד עמוד השחר אם כן למה אמרו הכמים עד‬
‫חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה וכוי אם את הוא אומר עד שיעלה עמוד‬
‫השחר הוא םבור שלא עלה עמוד השחר נמצא אוכל ומתחייב מתוך שאת‬
‫אומר לו עד חצות אפי׳ הוא אוכל אחר חצות אינו מתחייב‪ — .‬שביעית פ״ב‬
‫הל׳ א׳ באיסור שני פרקים מהו שיהא מותר לעשות כםדר הזה נישמעיניה מן‬
‫הדא מוכרין ומוציאין זבלים עם העושיין שביעית עד ראש השנה עם הגוי ועם‬
‫הכותי אפי׳ בשביעית ובלבד שלא יפרוק את ד‪.‬מ שפלות לא אמר אלא ובלבד‬
‫שלא יפרוק את המשפלות הא לצאת מוציא הדא אמרה שהוא מותר ואין‬
‫חימר שהוא אסור יהא אסור מלהוציא‪ .‬וכן מפרש לפעמים במקום שאק צורך‬
‫לפירוש‪ .‬עיי׳ ריש פ״ב דכתובות ניחא שנתגרשה נתארטלה מי עורר היורשים‪.‬‬

‫הירושלמי מהדר למצוא שתנאי פלוני ופלוני אמרו דבר אחד‪ .‬פאה‬ ‫ב(‬
‫רישי פ״ג אתיא דבית שמאי כר׳ יוסי‪ .‬דמאי פ״ג כ״ג ע״ד ר׳ יוסי ורשב״ג אמרו‬
‫דבר אחד )והבאנו לעיל(‪ .‬כלאים פ״ו הל׳ א׳ אמר ר׳ יוחנן ר׳ יוסי ור׳‬
‫ישמעאל ור׳ יוחנן בן נורי שלשתן אמרו דבר אחד‪ .‬תרומות פ״ח מ״ו ע״ב אמר ר׳‬
‫יוחנן ר יהושע ור׳ שמעון שניהן אמרו דבר אחד‪ .‬שבת פ׳׳א ב׳ ע״ד אמר ר׳ אבון‬
‫רבי ובן עזאי ור׳ עקיבה שלשתן אמרו דבר אחד‪ .‬יבמות ריש פי״א אמר ר׳ לעזר‬
‫סומכוס)כצ״ל( ור׳ יוחנן בן נורי שניהן אמרו דבר אחד‪ ,‬וכן בהרבה מקומות)ולפעמים‬
‫לבד ברמיזה וכמו שכתבנו אות א(‪ .‬וגם בבבלי מצינו לפעמים פלוני ופלוני‬
‫אמרו דבר אחד וכבר אמרו הראשונים שיבא להורות שיש כאן שיטה ואין‬
‫הלכה כאחד מהם )עיי׳ מבוא התלמוד לר׳ש הנגיד ורי׳׳ף פ׳ לא יחפור ד׳‬
‫ק׳׳ע ע״א ור״ן קידושין פ״ג ד׳ רי׳׳ג ע״ב(‪ .‬אכל השנות הדבר הזה כירושלמי‬
‫לאין מספר נראה שמורה שהוא כעין סימן להקל על הזכרון‪ ,‬ואפשר שלזה‬
‫נתכוונו מה שאמרו בבלי עירובק נ״ג ע״א כני יהודה דייקי כלישנא ומתנחי‬
‫להו סימנא נתקיימא תורתן בידם )אף שאמרו שם בני גליל לא מתנחי סימנא‬
‫וכו׳ נראה שלא נתכוונו בזה על הישיבות טבריה וציפורי וכו׳ כזמן ר׳ יוחנן‬
‫ור׳ אלעזר ור׳ אבהו וכו׳ כ״א על איזה ישיבות קודם זמן זה(‪.‬‬

‫וטצינו סימנים בירושלמי כמו שמצינו בבבלי בסגר ושב שמעתתא והם‬
‫מיד מאוחר‪ .‬ואלה הם הסימנים‪ :‬יומא פ״ג הל׳ ח׳)מ״א ריש ע״א( גר׳ש כהילכתא‬
‫עיליתא ע״ד מקירו של מזבח הצפוני ועד כותל העזרה‪ — .‬שם פ״ח הל׳ ג׳)ט״ד ע׳׳א(‬
‫גר״ש בהי׳ל קידמיית״א‪ — .‬כתובות פ״ד הל׳ ח׳)כ״ח ע״ד( גי׳ ש בהילכתה קדמייתא‬
‫דפיאה‪ — .‬נזיר פ״א הל׳ א׳ גר״ש ראש״ה דנדר״י קמיית״א ע״ד דמט״י‪ .‬שם פ״ב‬
‫הל׳ ב׳)נ׳ א ע״ד( דל״ה מל״ח קבר״ת בדיה‪ - .‬־ מכות פ״ב הל׳ ו׳ ) ל׳ א סוף ע״ד(‬
‫והכתיב וידבר אלהים כו׳ גרש״ה )ואפשר שנמצאו עוד אחרים(‪ .‬והפירוש הקצר‬
‫כתב יומא פ״ג הל׳ ח׳ ד״ה גר׳ש נראה שזהו הג״ה גרסת רכינו שמשון ע״כ‪ ,‬ולא אטו־‬
‫כלום‪ .‬ויותר נכון פי׳ בעל קרבן עדה שם וז״ל גרש שם ובו׳ וכונתו על הא‬
‫דלעיל והמעתיקים הם שקצרו הברייתא עכ״ל‪ ,‬וכן הוא באמת‪ ,‬עיי׳ פ״ה מאמר‬
‫‪.‬כתבי יד של הירושלמי‪.‬‬

‫ומצינו בבבלי בהרבה מקומות שהמקשה סומך בסוגי׳ זו על מה שהעלו‬

‫ואסיקו בסוגי׳ אחרת‪ ,‬וזה בא בל׳ ״והוינן בה" או ״וקיימא לן׳'‪ .‬ובירושלמי‬
‫נשמט לפעמים עיקר הדבר ולא באה רמיזה כלל כבבבלי שנשאו ונתנו כבר‬
‫בדבר‪ ,‬אע״פ שאי אפשר למצוא במקומו ביאור המאמר‪ ,‬וסמך המסדר על מה‬
‫שנאמר במקום אחר‪ .‬עיי׳ שבת פי״א הל׳ ג׳)י״ג ע״א( ר׳ חגי כעא קומי ר׳ יוסה לית‬
‫הדא אמרה שיפוע מדריגה כלמטן ע״כ‪ ,‬ואין למצוא פתרונו כ״א ע״פ מה דאיתא‬
‫כלאים פ״ו ל׳ ע״ג ע״ש‪ .‬וכן בא לפעמים לבד ברמיזה במקום אחד ומרחיב‬
‫במקום אחר‪ .‬דמאי פ״ה הל׳ א׳ לא כן אמר ר׳ יוסי בי ר׳ חנינא דר׳ אלעזר‬
‫בן יהודה איש בירתותא היא‪ ,‬ולא הובאו דברי ר׳׳א איש ברתותא‪ .‬וכמס׳‬
‫חלה פ״ב הל׳ ג׳ )נ״ח ע״ג( הובא באורך ר׳ יוסי בי ר׳ חנינה אמר דר׳ אלעזר‬
‫בן יהודה איש בירתותא היא דתנינן תמן ר אלעזר בן יהודה איש בירתותא‬
‫משם ר׳ יהושע פסל את יבולה‪ .‬וכן מצינו בהרבה מקומות שהירושלמי קיצר‬
‫במם׳ אחת הקושיא או התירוץ ובם׳ אחרת מרחיב בזה‪ — .‬נם מצינו שבמקום‬
‫שהמשנה מדברת כל׳ כבוד ומסתרת הגנות הירושלמי מביא כמס׳ אחת המשנה‬
‫כצורתה ובמס׳ אחרת בל׳ גנות המסותרת‪. .‬מנחות פי״א מ״ז איתא שעיר של‬
‫יה״ב נאכל לערב הבבליים אוכלין אותו כשהוא חי מפני שדעתן יפה‪ .‬ובירושלמי‬
‫עירובין פ׳׳ג הל׳ א׳ הובאה המשנה כצורתה‪ ,‬אבל במם׳ פאה פ׳׳ח כ״א ריש‬
‫ע׳׳א איתא כזה״ל בשר חי רתנינן הבבליים אוכלים אותו כשהוא חי מפני‬
‫שדעתן מ ק ו ל ק ל ת ‪.‬‬

‫בבבלי מצינו סוגיות הפוכות פי׳ שבמסכתא אחת הובא מחלוקת אמוראים‬
‫פלוני אסר ופלוני מתיר ובמס׳ אחרת איתא הסלוגתא בהפך‪ ,‬והפלוני האוסר‬
‫שם הוא המתיר כמס׳ זאת והמתיר שם הוא פה האוסר‪ .‬וכבר הביאו התר‬
‫מנחות נ״ח ד״ה ואיכא דאמרי הסוגיות ההסוכות בבבלי ע״ש‪ .‬ובירושלמי נמצאו‬
‫אך לפעמים סוגיות הפוכות‪ .‬שביעית ס״ח הל׳ א׳)ל״ז סוף ע׳׳ד( אלא כי נן קיימין‬
‫בשנתן לו מעות ואחר כך משך תפלוגתא דר׳ יוחנן ור׳ שמעון בן לקיש על דעתיה‬
‫דר׳ יוחנן דו אמר אין המעות קונין דבר תורה דמי אוכלין נתן לו על דעתיה‬
‫דר׳ שימעון בן לקיש המעות קונין דבר תורה דמי עצים נתן לו‪ .‬ובמס׳ ב״מ‬
‫פ״ד הל׳ ב׳ )כ״ז ע״ד( איתא ר׳ יוחנן יהיב דינרין לקריבוי על משח יקר משח‬
‫אתא שאל לר׳ ינאי אמר ליה מדבר תורה מעות קונין ולמה אמרו אץ‬
‫קונץ שלא יאמר לו נשרפו חיטיך בעלייה ע״כ‪ ,‬ומשמעות הסוגי׳ דר׳ יוחנן‬
‫קיבל דברי ר׳ ינאי‪ ,‬ובבבלי מוסכם בכל מקום דד׳ יוחנן סובר דבר תורה מעות‬
‫קונות ור״ל סובר דבר תורה משיכה קונה‪ .‬ואפשר שיש ט׳׳ם בירושלמי‬
‫שביעית וצ׳ ל על דעתיה דר׳ יוחנן דו אמר הטעות קונות דמי עצים נתן לו‪.‬‬
‫וטעות כזה נמצא ג״כ במ״א בירושלמי עיי׳ לקטן פ״ה‪ — .‬שבועות פ״ג הל׳‬
‫לח‬
‫ח׳ )ל׳ד ע״ד( שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ואכלה )צ׳ל ולא‬
‫אכלה( ר׳ יוחנן וריש לקיש תריהון אמרי סטור לא טעמו דאהן)טעמא דאהן(‬
‫טעמא דר יוחנן משום שאינו ראוי לקבל התראה טעמא דריש לקיש משום‬
‫שהוא בלא תעשה שאין בו מעשה‪ .‬ובמס׳ פסחים ס׳׳ה הל׳ ד ובסוף סי׳׳א‬
‫דיבמות איתא דאיתפלגין כשני ימים טובים של נליות ר יוחנן אמר מקבלק‬
‫התרייה על הספק ר שמעון בן לקיש אק סקבלין התרייה על הספק‪ .‬ובבבלי‬
‫איתא בכל מקום כהירושלמי דססחים ויבמות דר׳ יוחנן אית ל־ה התראת ספק‬
‫שמה התראה וכו׳ )ועיי׳ בפני משה שבועות שם(‪ — .‬ומצינו כבבלי חילוף‬
‫במסכתות שונות בשם האומרים‪ ,‬ומה שנאמר במם׳ זו בשם חכם פלוני נאמר‬
‫במסי אחרת כשם חכם אחר‪ ,‬והירושלמי דרך אחד לו בזה עם הבבלי‪.‬‬

‫ולפעמים נמצאו בירושלמי הוספות מאוחרות )וכאשר הוא ג״כ בבבלי(‬

‫שבועות פ״ג הל׳ כ׳ שתייה בכלל אכילה ‪ . . .‬ר׳ יונה שמע כולהון מיכא על‬
‫כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא תאכל דם מה נן קיימין אם כדם‬
‫שלן ש התני דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה אלא כן נן קיימין כל שהוא כל‬
‫שהוא אכילה פתר לה ניבי עקיבה דרבי עקיבה אמר כל שהוא אכילה ע״כ‪.‬‬
‫ומן ״כל שהוא אכילה ער כל שהוא אכילה״ הוא הוספה מאיזה קורא מבוהל‬
‫שהטעתו הגי׳ המשובשת אלא כן נן קייטין כ ל ש ה ו א בט׳ כמות שהוא‪,‬‬
‫והוסיף טעות על טעות וכתב כל שהוא אכילה פתר וכר‪ .‬ובמס׳ מ״ש ס״ב הל׳‬
‫א׳ יומא ס״ח הל׳ ג׳ איתא ״כמות שהוא׳' וליתא שם כלל ההוספה המוטעת‬
‫כל שהוא אכילה וכו׳‪ — .‬ועיי׳ פאה פ״ר הל׳ א׳ תעזוב הנח לפניהם תבואה‬
‫בקשה תלתן בעמיר תמרים במכבדות ע״כ ומן תבואה בקשה עד בטככדות הוא‬
‫וככר כתבו התו׳ חולין ס״ד ע״ב ד׳ה‬ ‫הוספה אחרונה )עיי׳ בפירושנו שם(‪.‬‬
‫גיעולי ביצים על הך הירושלמי סוף ס״ י רתרומות שורו עכר ולא יגעיל‪ ,‬ודומה‬
‫שאינו מפונית הירושלמי ושום תלמוד טועה הגיהו‪.‬‬

‫הירושלמי נקט אם אמר אמורא דבר בשם אמורא אחר שסבר בזה‬ ‫ג(‬
‫כמותו )וגם בכבלי נראה כן(‪ .‬דמאי ס״ד הל׳ ב׳ )כ״ד ריש ע׳׳א( ר׳ יונה‬
‫בשם ר׳ זעירא תיסתר בסירות שנסמכה דעתו עליהן מערב שבת אבל בסירות‬
‫שלא נסמכה •דעתו עליהן מערב שבת לא כדא אמר ר׳ מנא מיליהון דרבנין‬
‫מסייעין לר׳ יונה אבא וכו׳‪ .‬והרי ר׳ יונה לא אמר בשים עצמו כ״א בשם ר׳‬
‫זעירא‪ — .‬כלאים פ״ב הל׳ י׳ )כ״ח ע״ב( ר׳ יודן אמר איתסלגון ר׳ חייא כר‬
‫בא ור׳ שמואל בר רב יצחק חד אמר אפילו שלשה לתוך ששה והרנה אמר‬
‫אפילו אחד מיכן ואחד מיכן באמצע ולא ידעין מאן דאטר דא ומאן‬
‫אמר דא מן מה דאמר ר׳ יוסי ר׳ חייא בשם ר׳ יוחנן ובלבד שלא יהא שם‬
‫חורבה הוי ר׳ שמואל בר רב יצחק הוא דאטר אפילו אחד מיכן ואחד מיכן‬
‫ואחד באמצע ע״כ‪ .‬הרי דפשיטא ליה להש״ם כיון דאטר ר׳ חייא )והוא ר׳‬
‫חייא בר בא בר סלוגתיה דר׳ שמואל בר רב יצחק בפלוגתא דלעיל‪ ,‬ועיי׳ פ״ד‬
‫ערך ר חייא כר אבא( בשם ר יוחנן ובלבד שלא יהא שם חורבה סכירא ליה‬
‫כוותיה דר׳ יוחנן‪.‬‬
 ‫בירושלמי גאמר בהרבה מקומות חרין אמוראין חד אמר וכר ומד אטר‬ ‫ד(‬
‫וכר ולא נזכרו שמות אלו האמוראין ונראה שנשתכחו שמות האמוראים בעת‬
‫אשר זעבאו מאמריהם לבית המדרש‪ .‬עיי׳ ברכות ס״ג ר ע׳ב להטשנה קברו‬
‫את המת וחזרו‪ ,‬באי זה אמן אמרו תרין אמוראק חד אמר באמן של האל‬
‫הקדוש וחד א׳ באמן של שומע תפילה א׳ד סינחם ולא סליגי מאן דמר נאמן‬
‫של האל הקדוש בשבת ומאן דמר בשומע תפילה בחול ע״כ‪ ,‬ושטות דהנך‬
‫תרין אטוראין כבי היו נשכחים; בימי ד פינחם שהיה בדור הרביעי‪ ,‬וגם נראה‬
‫טהסוגי׳ שם שלא היו זמן רב קודם ר פינחם‪ — .‬שם ריש פ״ז שמואל אטר‬
‫כאן בתחילה כאז כסוף אי זהו כתחילה ואי זוע בסוף תרין אמוראק חד אמר‬
‫נתנו דעת לאכול וכר וחרנה אמר אכלו כזית וכו׳ ושטות זעך תרין אמוראין‬
‫דפליגי אליבא דשמואל והיו כזמן אחרק כבר נשכחו‪ .‬ועיי׳ לקמן מאמר‬
‫ד'‪ — .‬גם מצינו ״תלתא אמוראיך׳ ואין אחד מהם נזכר בשם‪ .‬דמאי‬
‫פ״ו הל׳ י״א )כ״ה ע״ד( עקילם הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך‬
‫הנייד‪ .‬לים המלח תלתא אמוראין חד אמר דמי עבודה זרה הול ץ לים המלח‬
‫וחרנד‪ ,‬אמר דמי חלקו של עבודד‪ .‬זרה הוליך לים המלח וחרנד‪ ,‬אמר עבודה‪.‬‬
‫זרה עצמד‪ ,‬הוליך לים המלח‪ — .‬סנד׳דרין פ״א סוף הל׳ ג׳ )י״ט סוף ע״ב(‬
‫אין עושין עיר הנדחת )בספר( ר׳ יוחנן בשם ר הושעיה תלתא אמורין חד‬
‫אמר אחת עושין שתים אין עושין וחרנד‪ ,‬אמר הסמוטת עושין המפוזרות אין‬
‫עושין וחרנד‪ .‬אמר מפוזרות אין עושין כל עיקר‪ — .‬וגם אם נקבו שמות‬
‫החולקים לא נתפרש טי בעל מאמר זה ומי בעל המאמר האחר‪ .‬חה נמצא‬
‫במקומות אין מספר וגם במקום שמצינו בבבלי מפורש שם כל האומר נשאר‬
‫בירושלמי סתום‪■ .‬עיי׳ בבלי סוכד‪ ,‬מ״ד ע״ב וכמד‪ ,‬שיעורר‪ ,‬אמר ר׳ נחמן ג׳‬
‫בדי עלין לחין ור׳ ששת אמר אפי׳ עלה אחד ובד אחד ע׳׳תז‪ .‬ובירושלמי שם‬
‫פ״ד הל׳ ג׳ )נ״ד ריש ע״ג( תמן אמרין ר׳ ששת ור׳ נחמן בר יעקב חד אמר‬
‫שלשה בדי עלין וחורנא אפילו כד אחד‪.‬‬
‫ובבבלי נזכרו תמיד שמות האמוראים החולקים וגם כמקום שנשאר הדבר‬
‫בספק מי בעל המאמר זה ומי בעל המאמר האחר‪ ,‬עיי׳ חולין לן״ג ע״ב‬
‫המבשל חלב כחלב ר' אמי ור׳ אסי חד אמר לוקד‪ ,‬וחד אמר אינו לוקה‬
‫וכדומה‪ .‬וגם במקומות כאלד‪ ,‬מהדר הבבלי לרוב למצוא בנ‪T‬ור בעל כל‬
‫מאמר ומאמר‪ .‬עיי׳ גיטין ה׳ ע״ב בפלוגתא דר׳ יוחנן ור׳ יד‪,‬ושע בן לוי חד‬
‫אמר לפי שאין בקיאין לשמד‪ ,‬וחד אמר לפי שאין עדים מצויין לקיימו תסתיים‬
‫דריב״ל הוא דאמר לפי שאין עדים טצויין לקיימו וכו׳ וכן בהרבד‪ ,‬מקומות‪.‬‬
‫ובירושלמי נשאר לרוב בספק מי הוא כעל המאמר ואך כמקומות מעטים‬
‫מד‪,‬דר הירושלמי על זה‪ ,‬כד‪,‬ך דכלאים פ״ב בפלוגתא דר׳ חייא בר בא ור׳‬
‫שמואל בר יצחק שהבאנו לעיל‪ .‬ועיי׳ ריש גיטין כתב כ ל נכסיו ל שני כני‬
‫אדם כאחת והיו עדים כשירין לזה ופסולק לזה ר׳ אילא בשם ר׳ אמי אתפלגון‬
‫ר׳ יוחנן וריש לקיש חד אמר מאחר שדק מסולין לזה פסולק לזד‪ ,‬וחרגד‪ ,‬אמר‬
‫כשירין לזה ופסולין לזה ר׳ מנא לא ממרש ד׳ אבין מפרש ר׳ יוחנן אטר‬
‫מאחר שהן פסולין לזה פסולין לזה וריש לקיש אמר כשיריק לזה ונוסולין‬
‫לט‬
‫לזה‪ — .‬ודע כי בבבלי לא נמצא הסיגנק סליגי כה תרי א מ ו ר א י כ״א בהסופה‬
‫״במערבא״ כלר אמוראי דא׳׳י‪ ,‬וגם שם נזכרו שמות האמוראים‪ .‬ברכות ל״ג‬
‫ע׳ב סליגי בה תרי אמוראי במערבא ר׳ יוסי בר אבין ור׳ יוסי בר זבירא חד‬
‫אמר מפני שמטיל קנאה כמעשה בראשית וחד אמר מפני שעושה מדותיו של‬
‫הקב״ה רחמים ואינן אלא גזירות‪ .‬וכן נזכיו ״שני אמוראי במערבא" שבת כ״א‬
‫עיב צ״ו עיא )ובמקומות אלה הם ג״ב ר יוסי בר אבין ור יוסי בר זב ‪ T‬א(‪.‬‬
‫ולפעמים איסלגו בק בירושלמי כק בבבלי מי הוא האמורא האומר‪ .‬ובירושלמי‬
‫בא כל׳ ״מטי בה" ונזכר תמיד מי הוא המטי או שבא בל׳ ״מטו" אם‬
‫נזכרו רבים המטין‪ ,‬ובבבלי בל׳ ״ומטו כה" או כל׳ ‪,,‬ואיתימא" ולא נזכרו מי‬
‫הם המטין‪ .‬עיי׳ ירושלמי יבמות פי״ב הל׳ ד׳ ר בא בשם ר׳ יהודה זריקן מטי‬
‫בה בשם רב‪ ,‬ושם הל׳ ה׳ ר׳ מנא אמר לה סתם ר׳ יצחק כריה דר׳ חייא מטי‬
‫בה בשם רב‪ .‬ועיי׳ ברכות ס׳׳ד ז׳ ע׳ג ר׳ פינחס ור׳ סימון ר׳ אבא בר זמינא‬
‫מטו בה בשם ר׳ אבדימא דמן חיפא ע׳ב ושם לא נזכר מקודם שנאמר משום‬
‫חכם אחר‪) .‬ואפשר שיש שם ט׳׳ס וצ׳׳ל מטי בה כלו׳ ר פינחס ור׳ סימון‬
‫א^־ו כשמם ור׳ אבא בר זמינא מטי בה כשם ר׳ !אבדומא‪(.‬‬
‫כדושלמי באים לפעמים )ובפרט בסדר זרעים( סוגיות שלמות בלי‬ ‫ה(‬
‫שם אומר בכל הסוגיא‪ .‬עיי׳ ריש פאה שיבולת הראשונה מהו שתהא חייבת‬
‫בפיאה ובו׳ עד הפיאה יש לה שיעור מלמטן‪ — .‬שם פ׳ב הל׳ ה׳ )י״ז ע׳׳א(‬
‫קצר חצי איגדו וכו׳ עד סוף ההלכה‪ — .‬כלאים פ״ד הל׳ ה׳ )כ״ט ע״ג( זרע‬
‫כנגר האמצעי וכו׳ ער סוף ההלכה וכל המאמר מחודד מאוד‪ — .‬שב^עית‬
‫ם״כ הל׳ י׳)ל׳׳ד ע׳ב( מ״ק פ׳׳א הל׳ ג׳ מה גן קיימין וכו׳‪ — .‬כתובות פ״ג הל׳ ד׳ נערה‬
‫שנתארסה בו׳ מאי טעמא דר׳ יוסי הגלילי וכו׳ וכן בט׳׳א‪ — .‬וגם בבבלי‬
‫מצינו סוגיות בלי שם אומר כהך דפסחים ט׳ ע׳א תשעה ציבורין של מצה‬
‫וכו׳ )וע׳׳ש ר ש׳י‪ .‬שכתב פיסקי הלכות הן(‪ .‬ערכין ל״ג ע׳ב ואלא כמאן כבן‬
‫לוי וכו׳ וכן סוגיות הרבה‪.‬‬
‫ולפעמים נסמכו הרבה מאמרים זה לזה ואין להם קישור פנימי אלא‬
‫שיצאו מפי אומר אחד וכאשר הוא בבבלי‪ .‬עיי׳ ברכות פ׳׳ה ט׳ ע״ג ר׳ חזקיה‬
‫בשם ר׳ ירמיה הביננו ולמרנו רי חזקיה בשם ר׳ ירמיה העונה אמן וכו׳)ו חסר‬
‫וי״ו החיבור וכבר ד‪,‬ערמ על זה לעיל פ״ב(‪.‬‬
‫בירושלמי כאות הרבה סעטים סוגיות שלמות אשר אין מקומן בהך‬
‫ענינא ונמשכו פה מחמת איזה מאמר השייך לסוגיתנו‪ ,‬ועיי׳ לקמן סוף מאמר ד׳‬
‫שהוא מחמת טידוף המסדרים האחרונים וכבר העירו מפרשי הירושלמי על זה‬
‫באיזה מקומות)ואמרו שהוא מחמת אשגרת הסופרים(‪ ,‬אבל לא שתו לבם ע׳ץ‬
‫ככל מקום וטעו לפעמים‪ .‬ויוכר זה כקל אם בא כסוגיא ״תמן תנינן" או‬
‫״תמן" והוא קאי אמשנה שלפנינו אשר אליה נמשכה אותה הלכה‪ ,‬ואין זה‬
‫מדרך הידושלמי )וגם לא מדרך ההגיון( לומר תטן על המשנה שלפנינו ובפרט‬
‫אם נאמר תמן ‪ . . .‬כא‪ ,‬ותמן קאי אמשנה שלפנינו ובא קאי אמשנה בפרק‬
‫אחר או במסכתא אחרת‪ .‬וזה מורה כבירור שכל הסוגיא אין מקומה כאן כ״א‬
‫בטסכתא אחרת והובאה פה ע״י אשגרת הסופרים או אשגרת המסדר‪.‬‬
‫ע׳׳ד( תמן תניק רבי עקיבה אומר‬ ‫סוף הל׳ ח׳ ףיז‬ ‫עיי׳ סאה פ״ג‬
‫קרקע כל שהוא חייב בפיאה ובבכורים‪ .‬והנה המאמר דריע הוא במשנה‬
‫בפרק שלפנינו ועליה קאי הלכה ח‪ /‬אבל עירן הסוגיא היא קידושין פ״א‬
‫הל׳ ה׳ )ע״ג ע״ד( דמספקא התם הש״ס היו קרקעות במקום אחד ומטלטלין‬
‫כמקום אחר )כלו׳ אי בעינן צבורין( וע׳^ קאמר הש״ם אחי שהביא ראייה‬
‫והשיב עליה תמן תנינן קרקע כל שהוא חייב בפיאה ובביכורים )ולכתוב עליה‬
‫פרוזבל ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות וכו׳ והש׳׳ס קיצר מ ה וכמו‬
‫שהערנו לעיל ל׳ז ע״א( דברי ר׳ עקיבה קרקע כל שהוא מהו טב כלו׳ אלמא דלא‬
‫בעינן צבורין‪ .‬והנה במס׳ קידושין שסיר קאמר הש׳׳ס תמן תנינן דקאי על‬
‫המשנה רמסי סאה‪ ,‬וע״י שגירה הובא במם׳ סאה ונשאר גם הל׳ תטן תנינן‪— .‬‬
‫ועמוד ע׳׳ז כי הוא מפתח לסוגיות ומסכתות הירושלמי ובו יפתח שער למסכתות‬
‫אשר אינן בידינו היום‪ .‬עיי׳ פאה פ״ה הל׳ ב׳ )י״ח סוף ע״ד( אמר ר׳ יוסי הדא‬
‫דרי בא פלןגא על דריש לקיש דתנינן תמן אלא מזכה את העני בגדיש וכו׳‬
‫העניהיא בפרק שלפנינו ועליה קאי ההלכה‬ ‫אלא מזכה את‬ ‫והנה הך מתני׳‬
‫ולא שייך כלל ל׳ תמן‪ .‬וזה מורה דהמאמר אמר ר׳ יוסא דר בא וכו׳ נשנה‬
‫כעיקרו במס׳ בכורות )עיי׳ פאה שם( ומשם הובא להלכה זאת רמס׳ פאה‪.‬‬
‫וזכינו בזה ללמוד שהיתה כירושלמי גמרא דמסכתא בכורות ועיי׳ לקמן מאמר‬
‫ד׳‪ — .‬ודגה לפעמים יבורר בקל המסכתא אשר שם עיקר מקום הסוגי׳‪ .‬כהך‬
‫דמס׳ פאה ומם׳ קידושין דלעיל‪ ,‬ולפעמים לא תמצא המסכתא אשר עליה‬
‫גדול‪ ,‬ולפעמים המסכתא אשר שם נשנית‬ ‫רומז הירושלמי כ״א אחר חיפוש‬
‫אבדו באורך הזמן‬ ‫הסוגיא בעיקרה היא כתוך האבדה של ספרי הירושלמי אשר‬
‫וכהך דפאה פ״ה אשר היא מן טס׳ בכורות‪ .‬ועיי׳ ברא״ש שיבועות פ״ו סי׳‬
‫כ׳יח במה שנתיגע הרמב׳ן ז״ל בדברי הירושלמי סוף פ״ו דשבועות וכתב וז״ל‬
‫ולשון הירושלמי משיונד‪ ,‬דאיפכא הוד‪ ,‬ליה לטיטר כמקום תמן כא ובמקום כא‬
‫תמן עכ״ל‪ ,‬ועיי׳ במה שפירש בזה ופירושו אינו עולה יפה כאשר כתב בעל‬
‫פני משד‪ ,‬סוף פ״ו דשבועות ופירש בענין אחר‪ ,‬אך גם הפירוש של בעלפ׳ים‬
‫אינו אלא דברי נביאות ע״ש‪ .‬אבל האמת יורה דרכו שעיקר הסוגיא נשנית‬
‫במקום אחר ומשם הובא לכאן‪ ,‬ואפשר שנשנית באחת מןהג׳ בבות דנזיקין‪,‬‬
‫ועיי׳בס׳ יד מלאכי ח״ב כלל י״א שנגע‬ ‫אשר רק קצתם נשיארו כידינו‪.‬‬
‫בקיצור בזה ודברי הרמב׳׳ן הובאו שים שלא בדיוק ע״ש‪.‬‬
‫ולפעמים נמצא מאמר ואין לו מקום כלל בסוגיא זאת גם לא ע״י שגירת‬
‫הסופרים‪ .‬ברכות פ׳׳ב ד׳ ע״ד עירב את האותיות אית תניי תני כשר וכו׳ והוא מן‬
‫הירושלמי דמם׳ מגילה פ״א הל׳ ט׳ ואין כאן מקומו כלל‪ .‬יומא פ׳׳א הל׳ א׳‬
‫)ל״ח ע״ג( ריש לקיש אמר כאשר עשה ביום הזה צוה י״י וגו׳ ולא כבר‬
‫תניתה וכו׳ ונכנס באמצע הסוגי׳ ע״ש ואין כאן מקומו כלל‪ .‬וכן נמצא במקומות‬
‫אחרים ור‪,‬וא ע״י עירכוב הסופרים‪ .‬ועיי׳ סוף מס׳ מגילה ודא מזוזה יהבין לה‬
‫היכא וכו׳ עד סוף הסרק ונשנין שם הרכה דיני מזוזה‪ ,‬ומקום זאת הסוגיא‬
‫נראה שם פ״א הל׳ י״א כי שם מדבר כעניני מזוזה‪ .‬ונראה שהסופר שכח‬
 ‫מ‬
‫לכתבה שם ואחר שנזכר כתבה בסוף המסכתא‪ ,‬או אפשר שאיזה קורא לקט‬
‫יחד דיני מזוזה והטפילם למס׳‪.‬מגילה יען במס׳ מגילה פ״א נזכר די[ מזוזה‪.‬‬
‫גם זאת יש לדעת שלפעמים חסר בירושלמי ציון הנבא של המשנה‬
‫אשר עליו קאי הגמרא ובאו כל המימרות תכופות זאת לזאת בלי הפסק‪ .‬פאה‬
‫פ״א מ״ו לעולם הוא נותן משום פאה ופטור מן המעשרות עד‪ .‬שיימרח ונותן‬
‫משום הפקר ופטור מן המעשרות עד שימרח )בבא זה אינו במשנה ירושלמית‬
‫והוא ע״י שגיאת הסופרים עיי׳ דרכי המשינה צד ‪ ( 230‬ומאכיל לבהמה ולחיה‬
‫ולעופות ופטור מן המעשרות עד שימרח ונוטל מן הגורן וזורע ופטור מן‬
‫המעשרות עד שימרח דברי ר׳ עקיבא )וגם פה יש שינוי ע״י ט״ס בין המשנה‬
‫שבמשניות ובין המשנה ירושלמית עיי׳ בחיבורנו יצם( כהן ולוי שלקחו את‬
‫הגורן המעשרות שלהן עד שימרח‪ .‬ובירושלמי כגמ׳ ט״ז ע״ג לעולם הוא נותן‬
‫כו׳ ר׳ יוסי ר׳ יעקב בר זבדי וכו׳ מתני׳ דב״ש היא דב״ש או׳ הבקר עניים הפקר‬
‫ואתיא דר׳ עקיבה בחנויות בני חנון דתנא למה חרבו חנות בני הנון שלש‬
‫שנים עד שלא חיב בית המקדש שהיו מוציאין את הסירות מכלל המעשרות‬
‫דהווין דרשין עשר תעשר פרט ללוקח ואכלת פרט למוכר אמר ר׳ יוחנן קנם‬
‫קנסו להן שלא יהו קופצין לגיתות ולגרנות ע״כ‪ .‬והנה המאמר מתני׳ דב״ש‬
‫היא וכו׳ לא נקשר עם הקודם וקאי אבבא דמתני׳ ונותן משום הפקר וכו׳‬
‫)ועיי׳ בפירושנו שם(‪ ,‬והמאמר ואתיא דר״ע כחנויות וכו׳ קאי אבבא' ונוטל מן‬
‫הגורן וזורע וכו׳‪ ,‬והמאמר אמר ר׳ יוחנן קנס קנסו להן וכו׳ קאי אבבא דמתני׳‬
‫■‬ ‫כהן ולוי שלקחו את הגורן וכו׳‪.‬‬

‫ג‪ .‬זכרון אמוראי בבלאי בירושלמי וזכרון אמוראי דאר^ן‬

‫ישראל בבבלי‪.‬‬

‫התלמוד הירושלמי והבבלי הם שני אחים מתאימים והרבה חכמי ארץ‬

‫ישראל ומאמריהם נזכרו בתלמוד בבלי‪ ,‬וכן נזכרו לרוב חכמי בכל ומאמריהם‬
‫בתלמוד ירושלמי‪ .‬והנה ראשי המדברים באיזה מסכתות בבבלי הם ר׳ יוחנן‬
‫וריש לקיש והנה מלאות ממאמריהם מפה אל פה‪ ,‬גם אין לך מסבתא בבלית‬
‫שנעדרו בה שמותם‪ .‬וגם ר׳ יוסי בר חנינא‪ ,‬ר׳ אכהו וכו׳ באים לרוב בבבלי‬
‫•ואלה החכמים הם חכמי ארץ ישראל ולא ירדו כלל לבבל‪ .‬ולהפך נזכרו‬
‫בירושלמי פעמים אין מספר שמואל‪ ,‬ר׳ נחמן בר יעקב‪ ,‬ר׳ יהודה וכו׳ ומושבם‬
‫היה בבבל ולא עלו לא״י‪ .‬וגם עירן ישיבת רב היתה בבבל וכמה וכמה‬
‫מאמריו באים בירושלמי‪ .‬ומלבד החכמים הנקובים בשם נזכרו בבבלי חכמי‬
‫א״י בכלל בשם ״מערבא״ או ״תם״ ותם הוא כמו התם כלו׳ א״י‪ ,‬וחכמי בבל‬
‫ובבבל נהגו כבוד‬ ‫נזכרו בירושלמי בכלל בשם ״רבנן דתמן״ או ״תמן׳'‪.‬‬
‫גדול בחכמי א״י ודבר דבני מערבא היה להם כאשר ישאל איש בדבר אלהים‪,‬‬
‫עד כאשר דצו חכמי בבל לתת חוזק לדבריהם אמרו אתא איגרתא ממערבא‬
‫עיי׳ שבת סוף ס׳ ואלו קשרים‪ ,‬וכן טצינו בבבלי בהרבה מקומות ״שלחו‬
‫מתם׳' ״אמרו במערבא'׳ ובא לחזק ההלכה או ללמד ההלכה‪ .‬וחכמי בבל‬
‫החזיקו בני א״י בכלל לגדולים ואמרו כתובות ע׳׳ה ע״א וחד מינייהו עדיף כתרי‬
‫מינן‪ — .‬ובבלי ביצה כ״ה ע״ב איתא א׳׳ל ר׳ נחמן לחמא בר אדא שליח‬
‫ציון כי םלקית להתם אקיף תיל אסולמא דצור וזיל גבי דר יעקב בר אידי‬
‫ובעי מיני׳ ובר ונראה דשליח ציון היה איש קבוע אשר בידו שלחו בני בבל‬
‫שאלות לא׳׳י ונקרא שליח ציון בדרך כבוד ע׳׳ש מציון תצא תורה )ורש׳׳י‬
‫סי׳ שם בענין אחר ע״ש(‪.‬‬

‫וכן חכמי א״י נושאים ונותנים דגבה בדברי חכמי בבל ‪ ,‬ובמה שנחלקו‬
‫עם חכמי א״י‪ .‬שבת ם״נ הל׳ ג; )ו׳ ע׳׳א( תמן אמרין חמה מותרת תולדת‬
‫חמה אסורה רבנין דהבא אמרין בין חטה בין תולדת חטה מותרת מתנית׳ סליגא‬
‫על רבנין דהכא ובו׳ מתניתא פליגא על רבנין דתמן וכו׳‪ — .‬כתובות ם״ב הל׳‬
‫ב׳)כ״ו ע״ב( רבנק דהכא סברין כן רבנין דתמן אטרין משעה שיצאת עדות ברורה‬
‫יצאת וכו׳ א״ר יוסי מורו רבנין דתטן וכו׳ וכן במ״א )ומה שמצינו לפעמים כבבלי‬
‫אהכו עלה כמערבא כלו׳ על דברי אמורא בבלי עיי׳ לקמן פ״ד ערך רב(‪,‬‬
‫ומצינו ג״ב ששאלו בני א״י דבר הלכה מחכמי בבל ב״מ ד’ צ׳ דשלחו ליה‬
‫לאבוה דשמואל הלין תורי ארמאי וכו׳ אמר רב פסא בני מערבא וכו׳ ופי׳‬
‫‪ -‬ב״ב קט״ה דשלהו מתם חברייא ל ר‬ ‫רש׳י דשלחי ליה לאבוה דשטואל‪.‬‬
‫ירמיה עד אחד בכתב ועד אחר על פה מהו שיצטרפו‪ .‬וכן נזכרו בירושלמי‬
‫לשכה רבותינו שבגולה עיי׳ פ׳׳ד ערך רבותינו שבגולה‪.‬‬

‫והנה הרבה מאמרים של אמוראים בבליים באים בירושלמי ולא נזכרו‬

‫בבבלי‪• .‬כרכות פ׳׳ח י״ב ע״ב אמר שמואל המשתמש בכהונה מעל‪ ,‬והמאמר‬
‫זה לא נזכר כבבלי‪ .‬ועיי׳ ברכות ריש פ׳׳ב ר׳ חונה ר׳ אורי ר׳ יוסף ר׳ יהודה‬
‫בשם שימואל צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד‪ ,‬והמאמר זה לא נזכר‬
‫בבבלי)ע׳׳ש י״ג(‪ — .‬סוכה פ״ג הל׳ י״ב )נ״ג ע״ד( מגילה פ׳׳א הל׳ י׳א רב ושמואל‬
‫חד אמר הללויה וחודנא אמר הללו יה‪ ,‬ובבלי פסחים רן׳ז ע׳׳א איתא איבעיא‬
‫להו הללויה לרב מאי ת״ש דאמר רב חזינא תילי דבי חביבי דכתיב כהו הללו‬
‫בחד גיסא יה בחד גיסא ופליגא דריב״ל וכו׳ ולא נזכר הא דשמואל‪ — .‬ר׳ה‬
‫ס׳׳א הל׳ ג׳)נ״ז ע׳׳א( שמואל אמר מי שהוא דן את ישראל הוא ‪ p‬את האומות מה‬
‫מקיים שמואל ‪ pT‬לאומים במישרים רנן בכשרים‪ .‬שבהן מזכיר להם מעשה‬
‫יתרו מזכיר להן מעשה רחב הזונה‪ ,‬והמאמר זה לא נזכר בבבלי‪ — .‬גיטק‬
‫פ׳׳ו הל׳ א׳ רב הונא כשם רב אק האשד‪ ,‬עושה שליח לקבל ניטה משלוחה‬
‫של כעלר‪ ,‬שמואל שמעה מיניה ולעתד‪ ,‬בתרי ארבעים זמני‪ .‬ובבלי גיטין ס׳׳ג‬
‫נושא ונותן הש׳ם הרבה בהלכד‪ ,‬זאת ולא נזכר שם ששמואל סבר כוות ‪,T‬‬
‫דרב דאין האשה עושר‪ ,‬שליח לקבל ניטה משליח בעלר‪ — .,‬וכן טצינו‬
‫לפעמים שהבבלי לא הכריע במאמרי דאמוראי דבכל מי הוא בעל המאמר‬
‫והדו שלמי הציג בראש המאמרים שם אומרו‪ .‬עיי׳ בבלי עירובק נ״נ ע׳׳א רב‬
‫ושמואל חד תני מעברין וחד תני מאברין‪ .‬ע׳׳ז ב׳ רב ושמואל חד תני‬
‫אי ד ^ וחד תני עידיהן‪ .‬ובירושלמי ברכות פ׳׳ח י׳׳ב ע״ג איתא תמן תנינן כיצד‬
 ‫מא‬
‫מעברין את הערים רב אמר מאברין ושמואל אמר מעברין ‪ . . .‬תמן תנען‬
‫לפני אידיהן רב אמר עידיהן ושמואל אמר אידיהן וע״ש בירושלמי)קודם הנך‬
‫שיני מאמרים( אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו רב אמר יאותו ושמואל‬
‫אמר יעותו‪ ,‬ובבבלי לא נזכר מזה כלום‪ — .‬וכן באים עור בירושלמי מאמרים‬
‫של אמוראים אחרים רבכלי ולא נזכרו בבבלי‪ .‬עיי׳ כתובות פ״ב הל׳ ד׳)כ״ו ע״ג(‬
‫אמר ר׳ זעירא תני בכתובות דבית רב דברי ר׳ לעזר )לעזר הוא ט׳ע וצ״ל דברי‬
‫רבי( על השטר ודברי חכמים במעיד על המלוה‪ .‬ובכלי שם כ׳ סוף ע׳׳ב איתא‬
‫כשתמצי לומר לדברי רבי על כתב ידן הם מעידין לדברי חכמים על מנה‬
‫שבשטר הם מעידין‪ ,‬ולא נזכר כתובות דבית רב במקום זה וגם לא במקום‬
‫אחי‪ — .‬ויותר מזה מצינו‪ ,‬שנאמר לפעמים בפירושי בבבלי שהמאמר של‬
‫אמורא פלוני בבלי נשנה בטערבא )כלו׳ ומשם הובא לבבל(‪ .‬עיי׳ ביצה ח׳‬
‫ע״ב אמרי במערבא פליגי בה ר׳ יוסי בי חמא ור׳ זירא ואמרי לה רבא בריה‬
‫דר׳ יוסף בר חמא ור׳ זירא‪ ,‬ובירושלמי שם פ״א הלי ג׳ )ס׳ ע״ב( איתא‪,‬‬
‫ר׳ יוסה בי רבי בון אמר איתפלגון ר׳ זירא ור׳ אבא בר יוסף‪ ,‬וידוע דרכא‬
‫הוא ר׳ אנא והוא בנו של ר׳ יוסף בר חמא‪ .‬ועיי׳ פ״ד ערך ר׳ יוסי בי ר׳‬
‫בון‪ — .‬כתובות י״ט במערנא משמיה דרב אמרי אם אין בידך הרחיקהו זה‬
‫שטר אמנה וכו׳ )ועיי׳ פ״ד ערך רב(‪.‬‬

‫וכן נמצאו הרבה מאמרים של חכמי א׳יי בבבלי ולא נזכרו כלל בירושלמי‬
‫ואין להאריך בזה כי כל דף ודף בב׳ תלמודים מעיר עליו‪ .‬גם אין בזה תימה‬
‫כי הירושלמי לא ניסדר כיאוי והרבה מאמרים לא הובאו על הספר ועיי׳ לקמן‬
‫מאמר ד׳‪ .‬אך מה שנרא\‪ .‬יותר זר‪ ,‬לפעטים בא כל אותו הענין בעצמו‬
‫בבבלי ובירושלמי‪ ,‬ובבבלי גזבר המאמר של האמורא הירושלמי ובירושלמי‬
‫נפקד אותו המאמר‪ .‬בבלי ברכות ט׳ ע״ב ועל כולן אם אמר שהכל נהיה‬
‫בדברו )יצא( אתטר רב הונא אמר ח ק מן היין ומן הפת ור׳ יוחנן אמר אפי׳‬
‫פת ויין‪ .‬ובירושלמי שם פ״ו י׳ ע״ב איתא רב הונא אמר חוץ מן היין ומן‬
‫הפת‪ ,‬ולא נזכר המאמר של ר׳ יוחנן‪ .‬־ ‪ -‬פסחים מ״ו ע״א אין שם כיוצא נו‬
‫מהן אמי ר׳ אבהו אמר ר׳ שמעון בן לקיש כדי שילך אדם ממגדל נוניא ועד‬
‫טבריא מיל‪ .‬ובירושלמי שם פ״ג סוף הל׳ כ׳)ל׳ ע״א( לא היה שם אחר כיוצא בו‬
‫שהחמיץ עד איכן ר׳ יעקב בר אחא ר׳ עולא דקסרין נ שם ר׳ חנינה עד כדי‬
‫הילוך ארבעת מיל ע״כ‪ ,‬ומאמרו של ריש לקיש אשר היה אמורא דא׳׳י לא‬
‫נזכר שם‪ — .‬ועיי׳ בבלי ברכות י״ג ע״ב בענין עמידה בק״ש ואיתא שם ר׳‬
‫יוחנן אמר כל הפרשה כולה בעמידה‪ ,‬ובירושלמי שם ריש פ״ב הובא ג״ב זה‬
‫הענין ונפקד מאמרו שיל ר׳ יוחנן )וכן נפקד כבבלי שם מאמרו של שמואל‬
‫אשר הובא שם בירושלמי וכבר הערנו לעיל על זה(‪.‬‬

‫ולפעמים בא בנבלי מאמר בשם אמורא דא״י ובירושלמי נ א גם כן זה‬

‫המאמר אכל נפקד שם האומר‪ .‬בבלי סוכה נ״ג והאמר ר׳ יוחנן שבועה שלא‬
‫אישן ג׳ ימים מלקין אותו וישן לאלתר‪ ,‬וכן הובא בדרבה מקומות כבכלי‪ .‬ובירושלמי‬
‫שם פ״ה הל׳ כ׳)נ״ה ע״ב( איתא והא תני שבוע׳ שלא אישן ג׳ ימים מלקין אותו‬
‫‪6‬‬
‫וישן מיד‪ — .‬ססחים ל״ו ע״ב ובמ״א דאמר ד אלעזר מנין למעשר שני‬
‫שנטמא שפודין אותו אפי׳ בירושלים ת״ל כי לא תוכל שאתו ואין שאת אלא‬
‫אכילה‪ ,‬ובירושלמי מ״ש פ״ג הל׳ ח׳)נ״ד ע״ב( כתיב כי לא תוכל שאתו מה נן קיימין‬
‫אם בריחוק מקום כבר כתיב כי ירבה ממך אם כקירוב מקום כבר כתיב ונתת‬
‫הכסף אלא מהו לא תוכל שאתו לא תוכל לפדותו )צ״ל לאוכלו וכן הגיה‬
‫הגר״א( וכתיב ונתת הכסף ע״כ‪ .‬וזה הוא מדרשא דר׳ אלעזר בבבלי ובימינוי‬
‫קצת כאשר הוא בהרבה מקומות‪ ,‬ולא נזכר שם האומר ר׳ אלעזר‪.‬‬

‫ומצינו ג״כ שהבבלי מביא מאמר דאמורא ירושלמי כפי מה שהוא מתורין‘‬
‫בירושלמי‪ .‬כבלי כ״מ נ״ד ע״א אמר ר יוחנן הכל מודים בהקדיס שיחילל הואיל וגזברי[‬
‫תובעין אותו‪ ,‬ובירושילמי מ״שי פ״ד הל׳ ג׳)נ״ה ע״א( אמר ר׳ יוחנן הקדש פדייו ולא‬
‫הוסיף חומש הרי זה פדוי מעשר שני שפדייו ולא הוסיף חומש הרי זה אינו‬
‫פדוי מה בק הקדש ומה בין מעשר שיני אמר ר׳ הילא הקדש יש לו תובעין‬
‫מעשר שיני אין לו תובעין ע״כ‪ ,‬הרי שהכניס הבבלי טעמא דר׳ הילא בתוך‬
‫דברי ר׳ יוחנן‪ — .‬וכן מביא הירושלמי דברי אמורא כבלי כפי מה שעולה מן‬
‫הבבלי‪ .‬ירושלמי גיטין פ״א הל׳ ב׳)מ״ג ע׳׳ב( רב אמר עשינו עצמנו כארץ ישראל‬
‫לגיטין ושמואל אמר אפי׳ משכונה לשכונה‪ ,‬ובבלי שם ו׳ ע״א איתא אתמר‬
‫בבל רב אמר כא״י לגיטין ושמואל אמר כחוצה לארץ ומסיק שם הש״ס ר׳‬
‫ששת מצריך משיכונה לשכונה )וע״ש ברשכ״א(‪ — .‬ובבבלי הובא לפעמים מאמר‬
‫אמורא א״י וטעמו בצידו‪ ,‬ובירושלמי איתא זה המאמר בלא טעם והבבלי‬
‫הוסיפו)וכא שר דרכו ג״כ בהביאו הברייתא עיי׳ לעיל מאמר א׳(‪ .‬בבלי כתובות‬
‫מ׳ ע׳א אמר רבכ״ח אמר ר׳ יוחנן ר׳ אלעזר בשמיטת ר׳׳ע רבו אמיה דאמר יש‬
‫לה קנס וקנסה לעצמה ממאי מדקתני יתומה וכו׳‪ .‬ובירושלמי שם פ״ג הל׳ ז׳‬
‫)כ״ז ע״ד( אמד ר׳ יוחנן‪ .‬אתיא דר׳ אלעזר כשיטת ד׳ עקיבה רבו כמה ד ד‬
‫עקיבה אמר יש לה קנס וקנסה לעצמה כן אמר ר׳ אלעזר יש לה קנס וקנסה‬
‫של עצמה ע״כ ולא אמר כלל טעם בזה‪.‬‬

‫ונחזוד עוד על שינוי שמות האומרים ושינוי המאמרים בין הבבלי‬

‫והירושלמי‪ .‬שינוי שמות האומרים מצוי לרוב‪ ,‬וכבר הערנו לעיל דגם בכבלי‬
‫גם בירושלמי נשתנו שמות האומרים ממסכתא למסכתא‪ ,‬ואפשר שלא דקדקו‬
‫הרבה כשמות וכבר נשתבח ר׳ יהודה דאפי׳ ספיקא דגברי גרים חולין י״ח ע״כ^‬
‫או שהשינויים נולדו ע״י מסדרים שונים או ע״י סופרים‪ — .‬ושינוי המאמרים‬
‫כלו׳ שמאמר של אמורא פלוני ירושלמי הובא בל׳ אחר בבבלי ולהפך‪ ,‬הוא‬
‫ג״כ מצוי בדגבה מקומות; ונבוא פה לבד להעיר כי מצינו לפעמים בירושלמי‬
‫שינוי במאמריו של אמורא כבלי והדין נראה עם הירושלמי‪ .‬עיי׳ בבלי יומא‬
‫י״ט ע״ב מתני ליה ר׳ חנן בר רבא לחייא בר רב קמיה דרב אמר ר׳ זכריה‬
‫בן קפוטל ומחוי ליה רב בידיה קבוטל‪ .‬ובירושלמי שם פ״א הל׳ ו׳ )ל׳׳ט‬
‫ע״ב( איתא‪ ,‬כהנא שאל לרב מה ניתני קבוטר קבוטל והוי קאים מצלי וחד ליה‬
‫באצבעתיה צפר קבוטר ע״כ‪ .‬והמעשה נראה אחד עם המעשה דבבלי אלא‬
‫שבא כשינוי וכאשר יורה ג״כ שבירושלמי נשאל רב בשעה שהתפלל וכן‬
‫מב‬
‫בבבלי ע״ש‪ .‬והנה לסי הבבלי היה הספק בין קסוטל לקבוטל ולהירושלמי בין‬
‫קבוטר לקבוטל‪ .‬ודברי הירושלמי נראין עיקר שנותן טעם לשבח ״והוי ליה רב‬
‫באצבעתיו צ פ ר'‪ /‬פי׳ צפר הוא עיגול וכדאיתא כלים פט״ז מ״ג הקופה משיעשה‬
‫שתי צפירות )ועיי׳ בערוך( וכן מכשירין פייה מ״ב העושה צפור במים‪ .‬ורב‬
‫עשה אצבעו כעין עיגול והוא נקרא צפר ברי״ש והודיע בזה שיש לקרות קבוטר‬
‫ולא קבוטל )ומפרשי הירושלמי לא ירדו כלל לעומק הענין(‪ .‬וממה שמפרש‬
‫הירושלמי איך אחוי רב ודברי הבבלי סתומים נראה שהמאמר של הירושלמי עיקר‪.‬‬
‫ולפעמים נראה שמקצת המאמר של אמורא ירושלמי הובא לבבל ולא‬
‫כלו‪ ,‬ואמורא כבלי אסיק מדידיה אידך חלק המאמר אשר לא בא’ לבבל‪.‬‬
‫ירושלמי ריה פ״ב הלי ה׳ )נ״ח ע״א( א״ר יוחנן אפילו טועה שבטועין אינו‬
‫טועה בדבר הזה לפני החמה לאחר החמה לא צורכא די לא פיגמתה לפני‬
‫החמה פיגמתה לאחר החמה ‪ . . .‬א״ר יוחנן כתיב המשל ופחד עמו עושה‬
‫שלום במרומיו מימיה של חמה לא ראתה פגימתה של לבנה‪ .‬ובבבלי שם‬
‫כ״ג ע״ב איתא‪ ,‬היינו לפני החמה היינו לצפונה היינו לאחר החמה היינו לדרומה‬
‫אמר אביי פגימתה לפני החמה או לאחר החמה אם אמר לפני החמה לא‬
‫אמר כלום דא״ר יוחנן מאי דבתיב המשל ופחד עמו וכו׳ מעולם לא ראתה‬
‫חמה פגימתה של לבנה ע״כ‪ .‬הרי דאביי ידע המאמר של ר׳ יוחנן מעולם‬
‫לא ראתה וכו׳ ומתרץ כשם עצמו הקו׳ על המשנה פגימתה לפגי החמה וכר‬
‫וזה בעצמו התירוץ של ר׳ יוחנן לא צורכא די לא פיגמתה לפני החמה )ומה‬
‫שיש לדחוק בזה לא ראינו להעלות על הספר(‪ — .‬ויותר מזה עיי' ירושלמי‬
‫ר״ה פ״א הל׳ א׳ )נ׳׳ו ע״ג( ניחא רגלים בלא שנה שנה בלא רגלים תמן אמרין‬
‫תיפתר שהיה מחוסר זמן לפסח כמה דאת אמר תמן הראוי למקצת שנה ראוי‬
‫לכולה ואמור אוף הכא הראוי למקצת פסח ראוי לכולו אמר ר׳ אבא מרי‬
‫תיפתר שהיתר‪ ,‬עצרת הבאה בחמשה ונולד בששד‪ .‬והיתד‪ .‬עצרת הבאה בשבעה‪.‬‬
‫ובבבלי שם ו׳ ע״ב איתא כשלמא רגלים בלא שנה טיצבחת לה אלא שנד‪,‬‬
‫בלא רגלים היכא משכחת לה וכו׳ כדתני ר׳ שמעיד‪ ,‬עצרת פעמים ה׳ פעמים‬
‫ששה פעמים שבעה וכו׳‪ .‬והנה מהירושלמי נראה שבבבל הקשו הקו׳ שנה‬
‫בלא רגלים היכא משכחת לד‪ ,‬ושם תירצו שהיה מחוסר זמן בפסח‪ ,‬וכל‬
‫המאמר הובא לא״י וד‪,‬קשו על זה כמה דאת אמר תמן הראוי למקצת שגד‪,‬‬
‫וכו׳ ועל זה תירץ ר׳ אבא מרי שהוא אמורא דא״י )עיי׳ פ״ד ערך ר׳ אבא‬
‫מרי( תיפתר שד‪,‬יתה עצרת הבא בחמשה וכו׳‪ .‬ובבבלי לא נזכר כלל התירוץ‬
‫שד‪,‬יד‪ ,‬מחוסר זמן בפסח והש״ס משני לבד כדתני ר׳ שמעיד‪ ,‬וכו׳ והוא תירוצו‬
‫של ר׳ אבא מרי בירושלמי‪ ,‬הרי שיהירושלמי ידע הקושיא שנתקשו בה בבבל‬
‫והביא תירוץ בשם חכמי בבל אשר לא נמצא בבבלי‪ ,‬והתירוץ אשר נמצא‬
‫בכבלי לא ידע ואמורא א״י אמר ליה מנפשיה )ועיי׳ תו׳ שם ד״ה שנד‪ ,‬שכתבו‬
‫ובירושלמי מפרש תיפתר כגון דאקדשיד‪ ,‬כשהיה מחוסר זמן בפסח משמע שלא‬
‫היו גורסין בירושלמי ״תמן אמרין׳‪ /‬אך לקמן פ״ה יבואר שהגירסאות אשר‬
‫היו לפני דגאשונים נמצאו לסעטים חסרות‪ ,‬וגם לא דקדקו לפעמים בדברים‬
‫שלא היו בעיניהם עיקר כ״כ(‪.‬‬
‫ולפעמים נמצאי סתירה כין הירושלמי והבבל*י במאמר שה* אותו אמורא‬
‫כלו׳ לסעמים הובא בירושלמי מאמר אמורא ירושלמי והמאמר הזה איתא ג׳ כ‬
‫בכבלי ובשם אומרו אבל בהפך ממה שהוא כירושלמי‪ .‬ירושלמי תרומות ס״ח‬
‫הלי ט׳ )מ״ו ע״ב( לא ק אמר ר׳ יוהנן היסח הדעת דבר תורה‪ ,‬ובכלי פסחים‬
‫ל״ד ע׳׳א איתא ר׳ יוחנן אמר היסח הדעת פסול מיומאה הוי ע׳ש‪ - .‬יומא פ״ב‬
‫הל׳ ג׳ )ל׳׳ט ע״ד( אמר ר׳ יוחנן תמיד דר׳ שמעון איש המצפה היא‪ ,‬ובבבלי‬
‫שם י׳ד ע״ב איתא אלא אפר ר׳ יוחנן מאן תנא סדר יומא ר״ש איש המצפה‬
‫כלו ודתמיד תנא אחר הוא ולא ר״ש איש המצפה ע״ש‪ — .‬ביצה פ״ב הל׳ א׳‬
‫)ס׳יא ע׳׳ב( יום טוב שחל להיות בערב שבת אין מערכין לא בחצירות ולא בתחומין‬
‫דברי ר׳ מאיר וחכמים אומרים מערכין כחצירות ואין מערבק בתחוטין טערבק‬
‫בחצירות שכן את מתיר לו דבר שהוא מותר לו ואין מערכין כתחומין שכן‬
‫את מתיר לו דבר שהוא אסור לו אית תניי תני ומחלף אמר ר׳ לעזר הואיל‬
‫והן תנייא מחלף צריכין אנן מיחש‪ .‬ובבלי שם ט״ז ע״ב הובא הך פלוגתא‬
‫)אלא דכמקום ר׳ מאיר איתא שם רבי וכבר הערנו כדרכי המשנה צד ‪26‬‬
‫הערה שההילוף בין ר׳ מאיר ורבי נמצא גם כשאר מקומות ובא ע״י שגיאות‬
‫הסופרים(‪ ,‬ואיתא שם דשלח ר׳ אלעזר לגולה לא כשאתם שונין בבבל ר׳‬
‫מתיר וחכמים אוסרין אלא ר׳ אוסר וחכמים טתירין‪ — .‬גיטין ס״ב הל׳ ב׳)ט״ד‬
‫ע״ב( א׳ד יוחנן לא אמר ר׳ שמעון אלא בלילה אבל למחר אוף ר׳ שמעון מורה‬
‫ריש לקיש אמר לא ישנייא הוא לילה הוא למחר הוא לאחר כמה‪ .‬ובכלי‬
‫שם י״ח אמר ריש לקיש לא הכשיר ר״ש אלא לאלתר אכל מכאן ועד עשרה‬
‫ימים לא וכר ור׳ יוחנן אמר אפי׳ מכאן ועד עשרה ימים )והבבל*י אמר שם‬
‫גבי הא דריש לקיש חיישינן שמא פייס ובירושל׳טי לא נזכר טעם כלל‪ ,‬ואפשר‬
‫שהוא הוספת הבבלי וכמו שזכרנו לעיל להא דבבלי כתובות מ׳ ע׳׳א ממאי‬
‫מדקתגי יתומה(‪ — .‬שם אמר לעשרה חתמו בגט זה והתטו מקצתן היום‬
‫ולמהר מקצתן ר׳ שמעון בן לקיש אמר כשר והשאר על תנאי ר׳ יוחנן אמר‬
‫פסול עד שיחתמו בולן בו ביום וכן הוא עוד שם פ״ב הל׳ א׳‪ .‬ובבבלי שם‬
‫איתמר אמר לעשרה כתבו גט* לאשתי אמר ר׳ יוחנן שנים משום עדים וכולם‬
‫משום תנאי וריש לקיש אמר כולם משום עדים וע׳ש‪ — .‬שם פח הל׳ א׳‬
‫ר׳ יעקב בר אחא אמר איתפלגון ר׳ יוחנן וריש לקיש ר׳ יוחנן אמר עודהו‬
‫קורדייקוס עליו כותבין גט ונותנין לאשתו ריש לקיש אמר לכשישיתפה‪.‬‬
‫ובבלי גיטין ע׳ איתא בהפך אמר ר׳׳ל טתבין ונותנין גט לאלתר ור׳ יוחנן אמר‬
‫אין כותבין אלא לכשישתפה וכבר הרגיש הר׳ין בזה בפירושו לררי״ף גיטין‬
‫ע״ש‪ — .‬שבועות פ״ג הל׳ ח׳)ל״ד ע״ד( שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום‬
‫)ולא( אכלה ר׳ יוחנן וריש לקיש תריהון אמרין פטור לא טעמא דאהן)טעמא דאהן(‬
‫טעמא דר׳ יוהנן משום שאינו ראוי לקבל התרייה טעמא רריש לקיש משום‬
‫שהוא בלא תעשה שאין בו מעשה‪ ,‬ובבלי שם כ״א ובט״א והא איתמר שבועה‬
‫שאוכל ככר זו היום ועבר היום ולא אכלה ר׳ יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו‬
‫אינו לוקה ר׳ יוחנן אמר אינו לוקה משום דהוה לאו שאין בו מעשה וכל‬
‫לאו שאין בו מעשיה אין לוקין עליו ור״ל אמר אינו לוקה משום דהוה התראת‬
‫מג‬
‫ספק )ובבר הערנו ע׳׳ז ל*עיל* ל*״ז ל*״ח(‪ — .‬גיטין ם״ב הל*׳ ב׳)מ״ד סוף ‪y‬׳‪ rK‬אמר ר׳‬
‫יוחנן פסול מפד א דל ת פדו ת ור״ל* מקשה שם ע^ הטעם זה‪ .‬ובבל*י גיטין י׳׳ז‬
‫איתמר מפני מה תיקנו זמן בגיטין ר׳ יוחנן אמר משום בת אחותו ור״ל אמר משום‬
‫סירות )וע״ש בבעל העיטור הובא ברא״ש שם(‪ — .‬והחילוף בין מאמר ר׳ יוחנן ור״ל‬
‫מצוי גם במ״א‪ .‬נדרים פ״א הלי כ׳)ל״ז ע׳׳א( ר שמעק בן לקיש אמר לשון אומות‬
‫הוא ובבלי שם י׳ ע׳׳א איתמר ר׳ יוחנן אמר ל שק נכרים הם‪ .‬והבבלי מוםיף ר׳ש בן‬
‫לקיש אמר לשון שבדו להם חכמים להיות נודר בו)ו די׳ לעיל פ״ב ערך ברא(‪— .‬‬
‫והסתירה שזכרנו בין הירושלמי והבבלי במאמר אמורא ירושלמינמצא בהיבהמקומות‪.‬‬
‫ויותר מזה מצינו שמאמר של אמורא ירושלמי הובא כירושלמי וכבכלי על שם אומרו‬
‫ובלשונו‪ ,‬ובבבלי נוספק איזה מלות ועי״ז משונים הירושלמי והבבלי בפירוש‬
‫של המאמר‪ .‬ירושלמי ברכות פ׳׳א ג׳ ד׳ג תמן תני׳ אמר להן הממונה כרכו‬
‫כרכה אחת והן בירכו מה בירכו ר׳ מתנה אמר בשם שמואל זו ברכת התורה‬
‫וקראו עשרת הדברים שמע והיה אם שמוע ויאמר ר׳ אמי בשם ר״ל זאת‬
‫אומרת שאין הברכות מעכבות א״ר בא אין מן הדא לית ש״מ כלום שעשרת‬
‫הדברות הן הן גופה של שמע ד׳כ‪ ,‬הרי דהפירוש של המאמר זאת אומרת‬
‫שאין הברכות מעכבות הוא שאין מעכבות אם לא אמרן כלל‪ .‬ובבבלי שם‬
‫י״א םוף ע״ב איתא דאמר ר׳ זריקא אמר ר׳ אמי אמר ר׳ש בן לקיש זאת‬
‫אומרת ברכות אין מעכבות זו א ת זו )אלו תיבות ״זו את זו" נוספות על‬
‫הירושלמי( ופי׳ שם רש״י אם בירך את האחת ולא בירך את השנית נסהא‬
‫זו מועלת‬ ‫מעכבת לומר שאין‬ ‫מיהא ידי חובתו בההיא שבירך ואין חברתה‬
‫בלא זו ע״כ‪ ,‬וכן מוכיח כל הסוגי׳ שם‪.‬‬
‫ומצינו גם סוגיות אשר לפעמים הן אחת בירושלמי ובבבלי בעדן ובסגנק‬
‫ובשמות האומרים‪ .‬עיי׳ ירושלמי כתובות פ״ב הל׳ ד׳ )כ׳׳ו ע׳׳ג( תני כותב אדם‬
‫עדותו ומעירה אפיי לאחר כמה שנים ר׳ חונה אמר והוא שיהא זכור עדותו‬
‫ר׳ יוחנן אמר אף על פי שאינו זכור עידותו‪ .‬וכל זה הובא בבלי שם כ׳ )ור׳‬
‫הונא הוא חונה כידוע(‪ — .‬ולפעמים בשנוי הסגנון ושמות האומרים והענק‬
‫אחד‪ .‬ירושלמי ברכות ג׳ ע״ד מילתא דחנן בר בא פליגא דחנן כר כא אמר‬
‫לחבריא דמור לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד ואמריתה קומי שמואל וקם‬
‫ונשק על סומי ברוך אתה שוחח בא להזכיר את השם זוקף שמואל אמר אנא‬
‫שטיניחת‬ ‫אמרית טעמא ה׳ זוקף כסוסים א״ר אמי לא מסתברא אלא מפד‬
‫אלא מסד‬ ‫הוא יאות לית כתיב‬ ‫הוא איד אבק אילו הוה כתיב בשמי ניחת‬
‫שמי ניחת הוא קודם עד שלא הזכיר את השם כבר ניחת הוא‪ .‬ובבלי שם‬
‫י׳׳ב ואמר רבה בר חיננא משמיה דרב המתפלל כשהוא כורע כורע בכרוך‬
‫וכשהוא זוקף זוקף בשם אמר שמואל מאי טעמא דרב דכתיב ה׳ זוקף כפופים‬
‫מיתיבי ומפני שמי ניחת הוא מי כתיב בשמי מפני שמי כתיב אמר ליה‬
‫שמואל לחייא כר רב כר אוריאן תא ואימא ל ך מילתא מעלייתא דאמר אבוך‬
‫הכי אמר אבוך כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם ד׳ב‪ .‬ועיקר‬
‫המאמר נשנה בכבלי‪ ,‬כי האומרים הם רב ושמואל והקר מפני שמי וכר‬
 ‫והתירוץ נראה שנאמרו בא״י )ור אבו[ ד‪ 1‬א אמורא דא״י וגם ר אמי עלה‬
‫לא״י עיי׳ פ״ד( ומשם באו לבבל ונשכח שם המקשה והמתרץ ונאמרו‬
‫פתמא‪ — .‬ולפעמים בשינוי הסגנון ובקצת שינר האומרים והענץ אחד אך‬
‫הבבלי מרחיב הענין‪ .‬ירושלמי ברכות פ״ב ה׳ ע״א רןא וטעה יחזור למקום‬
‫שיטעה טעה בין כתיבת הראשונה לשינייה חוזר לכתיבת )לכתיבה( הראשונה‬
‫טעה ואינו יודע היכן טעה יחזור כבתחילה למקום הברור לו דלמא ר׳ חייא‬
‫ר׳ יםא ר אמי סלקון מיעבד גנוניה דר אלעזר שמעין קליה דר יוחנן אי‬
‫מחדית מילה אמרין מן נחית שימע לה מיניה אמרין וייחות ר׳ אלעזר דהוא‬
‫זריז סגין נחית וסליק אמר לון כן אמר ר׳ יוחנן קרא ומצא עצמו בלמען חזקה‬
‫כוין‪ .‬ובכלי שם ט״ז ע״א ר׳ אמי ור׳ אסי הוה קא קטרין ליה גננא לר׳ אלעזר‬
‫אמר להו אדהיי והכי איזול ואשמע מילתא דבי מדרשיא ואיתי ואימא לכו‬
‫אזל אשכחיה לתנא דתני קמיה דר יוחנן קרא וטעה ואינו יודע להיכן טעה‬
‫באמצע הפרק יחזור לראש בין פרק לפרק יחזור לפרק ראשון בין כתיבה‬
‫לכתיבה יחזור לכתיבה ראשונה אמר ליה ר יוחנן לא שנו אלא שלא פתח‬
‫בלמען ירבו ימיכם אבל פתח בלמען ירבו ימיכם סרביה נקט ואתא אתא ואמר‬
‫להו אמרי ליה אילו לא באנו אלא לשמוע דבר זה דיינו ע״ב‪ .‬והסוגי׳ זאת‬
‫נאמרה בעיקרה בא״י‪ ,‬כי מושיב ר׳ יוחנן היה בטבריא‪ — .‬ולפעמים נמצא‬
‫סוגיא בשינוי גדול בין בעיקר הענין בין בשימות האומרים והסגנון‪ ,‬עיי׳ ירושלמי‬
‫כתובות פ״ג הל׳ ב׳ )כ׳׳ז ע״ג( אילו שאין להן קנס בו׳ אמר ר׳ יוחנן לא ריבה‬
‫אותה ר׳ יהודה אלא לקנס תני ר׳ חייה אף לכתובת מנה מאתים ר׳ שמעון‬
‫בן לקיש* אמר אף להאכילה בתרומה על דעתיה דר׳ שמעון בן לקיש ר יודה‬
‫ור׳ דוסא שניהן אומרים דבר אחד דתנינן תמן השבויה אוכלת דברי ר׳ דוסא‬
‫אתא ‪ n‬חנינה בשם ר׳ שמעון בן לקיש הלכה כר׳ דוסא‪ .‬ובבבלי כתובות‬
‫ל״ו ע״ב א״ר יוחנן ד׳ יהודה ור׳ דוסא אמרו דבר אהד ר׳ יהודה הא דאמרן‬
‫ר׳ דוסא דתניא שבויה אוכלת כתרומה דברי ר׳ דוסא ‪ . . .‬אמר רבה דלמא‬
‫לא היא עד כאן לא קאמר ר יהודה הכא אלא שילא יהא חוטא נשכר וכו׳‪.‬‬
‫ועיקר הסוגי׳ נשנית בא״י ומשים באה אך לשמע אוזן לבבל‪ ,‬וידעו שם אך‬
‫מקצתה ושלא בדיוק‪.‬‬
‫ונרד עתה לברר איך נתהוו הסתירות והשינויים בין הירושלמי והבבלי‬
‫ולישד המסלה מההדורים אלה‪ .‬הנה ידוע שמרבית חכמים ותלמידים עלו מבבל‬
‫לא״י‪ ,‬ומצינו ברדבה מקומות בבבלי אמר ההוא מרבנן אזכה ואסקי להתם‪ ,‬ור׳‬
‫אביתר שלח לר׳ יהודה בני אדם העולין משם לכאן הן קיימו בעצמן ויתנו את‬
‫הילד בזונה גיטין ו׳ ע״ב‪ ,‬והרבה תלמידים מבבל ישבו לפני ר׳ יוחנן עיי׳ תו׳‬
‫סוכה מ״ד ד״ה והא אמר ר׳ יוחנן דילכון אמרי‪ .‬והתלמידים אלה הביאו עמם‬
‫לא״י המאמרים של חכמי בבל‪ ,‬וקצת אלה המאמרים נמצאו בבבלי ובירושלמי‪,‬‬
‫וזה לא יפלא כי עד ימי רב אשי מסדר‬ ‫וקצתם נמצאו לבד בירושלמי‪.‬‬
‫השי׳יס והבאים אחריו היתד‪ .‬הנמר׳ בעל פה כידוע‪ ,‬ותלמיד אחד שמעי מאמר‬
‫מפי רבו ואתרים לא שמעוהו‪ ,‬וכאשר עלה זה התלמיד לא״י נודע המאמר‬
‫לבני א״י ונעלם מחכמי בבל‪ — .‬והנה התלמידים אשר עלו מבבל לא״י אמרו‬
‫מד‬
‫לפעמים מאמר של חכם בכלי באופן אחר מאשר אמרוהו התלמידם שכנכל‪.‬‬
‫ואין לתמוה על זה דהרי גם בבבלי עצמו המראה הזה לעינינו ואמר אמורא‬
‫או סתמא רש״ם חבם פלוני אוסר או מתיר ואמורא אחר אומר להפך בשם‬
‫אותו חכם‪ .‬עיי־ מ״ק י׳׳ד אמר שמואל קטן הנולד במועד מותר לגלח במועד ‪. . .‬‬
‫אמימר ואיתימא רב שישא בריה דרב אידי מתני הכי אמר שמואל קטן מותר‬
‫לגלחו במועד לא שנא נולד במועד לא שנא נולד מעיקרא וכו׳ וכמוהו הרבה‬
‫בבבלי עד אין מספר‪ .‬ויותר מזה איתא שבועות כ״ו ע״א כדרב אסי ורב כהנא‬
‫כי הוו קיימי קמיה דרב מר אמר שכועתא דהכי אמר רב ומר אמר שבועתא‬
‫דהכי אמר רב כי אתו לקמיה דרב אמר כחד מינייהו אמר ליה אידך כשיקרא‬
‫אישתבעי אמר ליה ליבך אנסך ע״כ‪ .‬הנך רואה שלפעמים טעה איזה תלמיד‬
‫בדברי רבו וסבר ששמע ממנו לאיסור ורבו אמר להיתר ולהפך‪) .‬ונראה‬
‫שלפעמים תקפה על איזה תלמיד משנתו ושכח היאך אמרה רבו(‪.‬‬
‫והחכמים והתלמידים אשר עלו לא״י מבבל עמדו שם לפעמים איזה זמן‬
‫ואח״ב חזרו לבבל‪ .‬עיי׳ חולין ק״י אמר ליה אביי לרב ספרא כי סלקית להתם‬
‫וכו׳ כי אתא לגביה וכו׳‪ .‬וגם מצינו שהרבה חכמי א״י ירדו משם לבבל‪ .‬עיי׳‬
‫ירושלמי כרכות סוף פ״ד ואיתא ג״כ ר״ה סוף פ״ד ‪,,‬מערבא דנחתין"‪ ,‬וכן‬
‫ערלה קרוב לסוף פ״ג אמר ר׳ חונא כד נחתין מערבא דתמן )צ״ל לתמן(‬
‫אמרונה בשם ר׳ יוחנן‪ .‬וגם קצת חכמי הישיבה אשר כדרום נחתו לכבל‪.‬‬
‫עיי׳ בבלי סוכה נ״ד כי אחא ר׳ אחא בר חנינא מדרומא‪ ,‬ב״ק מ״ב ע״א כי‬
‫אתא ר׳ חגי מדרומא אתא ואייתי מתניתא בידיה‪ — ,‬ומצינו מפורש בבבלי‬
‫שחכמים אימר באו מא״י לבבל היו שונים דברי חכם א״י זה באופן זה וזה‬
‫כאופן מתנגד לו‪ .‬עיי׳ פסחים נ״ו ע״ב אמר עולא א״ר שמעון בן לקיש‬
‫מחלוקת ב של מכבדות וכו׳ אבל בשל בין הכיפין דברי הכל מותר ‪ . . .‬כי‬
‫אתא רבין אמר ר׳ שטעון בן לקיש מחלוקת בשיל בין הכיפין וכו׳ אבל בשל‬
‫בין מכבדות דברי הכל אסור‪ — .‬ויותר מזה שם ע׳ ע״ב אמר עולא אמר ר׳‬
‫אלעזר שלמים ששחטן מערב י״ט אינו יוצא בהן לא משום שמחה ולא משום‬
‫חגיגה והש״ס נושא ונותן הרבה בזה ולבסוף מסיק הימ״ם)ע״א ע״א( כי אתא רבין אמר‬
‫ד אלעזר שלמים ששחטן מעי״ט אינו יוצא כהן משום שטחה ואין יוצא בהן‬
‫משום חגיגה ועיי׳ ירושלמי סוכה פ״ד הל׳ ה׳ )וכבר הבאנו לעיל יליג ע״א כל‬
‫הסוגיא( ושם איתא לבד הא דעולא כשם ר׳ אלעזר דאינו יוצא ירי שטחה‪,‬‬
‫והא דאמר רבין משמיה דר׳ אלעזר דיוצא ידי שמחה לא נודע בא״י כלל‬
‫וכאשר מורה כל הסוגיא שם‪ .‬דדי לך דלפעמים הביא אמורא א״י מאמר‬
‫לבבל ולא נודע בא״י‪.‬‬
‫והנה ממה שזכרנו יוותרו כל הספיקות בענין הסתירות והשינויים שבין‬
‫ירושלמי ובבלי כאשר יבואר להמעיין‪.‬‬
‫ולא יפלא ג״כ אם ימצא בכבלי חד עובדא ולחד אמורא והוא בירושלמי‬
‫תרי עובדי ולכמה אמוראין‪ .‬עיי׳ בכלי כתובות כ״ג ע״א גבי בנתיה דמר‬
‫שמואל דאשתכיין ואסוקינהו לארעא דישדאל אוקטן לשוביינהו מאבראי ועיילי‬
 ‫לבי טדרשא ד ד חנינא הא אפיה נשביתי וטהויה אני והא אפרה נשביתי‬
‫וטהורה אני אמר ד חנינא בנן דטוריין אינון אינלאי פילתא דבנתיה דמר‬
‫שמואל הויין אמר ליה ר חנינא ל ד שימן בר אבא פוק איטסל בקרובותיך א״ל‬
‫ל ד חנינא והאיכא עדים במדינת הים היצתא מיהת ליתנהו קמן עדים בצד‬
‫אסתן ותאסר ע״ב‪ .‬ובירושלמי שם פ״ב הל' ו׳ ) דו ע״ג( איתא כל זד‪ .‬המעשה‬
‫ושם לא נאמר כלל שר שיפן בר אבא )בירושלמי ר׳ שמעון בר בא( השיב‬
‫ל ד חנינא וד‪,‬איכא עדים במדינת הים‪ ,‬אבל מצינו שם הל׳ ה׳ שהשיבו תלמידיו‬
‫של ר יוחנן לר׳ יוחנן כעין זה כעוכרא אחרת‪ .‬וז׳יל ר׳ הונא ור׳ חנינה תריהון‬
‫אמרין לא סוף דבר משנישאת אלא אפי׳ התירוה ב״ד להנשא כהדא חדא‬
‫איתא אתת לגבי ר יוחנן אמרה ליה אשת איש הייתי וגמשה אני ור׳תירוה‬
‫מן דנפקתן אפרין ליה ר׳ הרי עידיה בלוד אמר כך אני אומר אפי׳ עידיה כקסוסנון‬
‫תמתין ע״כ‪ .‬וקצת ניאה שנוסחת הירושלמי עיקרת‪ ,‬דר׳ יוסי בר בון מפרש שם‬
‫המעשה אשר בא לפני ר׳ יוחנן והתשובה א־!זר השיב אפי׳ עידיה כקסוסנון‬
‫ובו׳ ע״ש‪ ,‬והתלמיד אשר בא לבבל צירף הנך ב׳ עובדי דר׳ חנינא ור׳ יוחנן‬
‫ושם הקו׳ והאיכא עדים במדינת הים בפי ר׳ שמן והתירוץ עדים בצד אסתן‬
‫)והוא‪.‬המוכן לבני בכל במקום קסוסנון לבני א״י( בפי ר׳ חנינא‪ — .‬וכזה נמצא‬
‫ג״ב במ״א שהמאמר של אמוראי דא״י מתוקן יותר בירושלמי מבבכלי‪ ,‬וכן‬
‫המאמר של אמוראי דבבל מתוקן יותר בבבלי מבירושלמי‪ .‬אכל פי׳מ לא‬
‫נחליט שבמאמרים של חכמי א״י יש לתפוס עיקר כמו שד‪.‬ם מובאים כירושלמי‪,‬‬
‫ור‪,‬מאמרים של חכמי בבל הם עיקר כמו שהובאו בבבלי‪ ,‬דהרי כבר ראינו‬
‫לעיל שלפעמים המאמר שיל אמורא א׳ י נראה עיקר כאשר הוא בכבלי ולא‬
‫כאשר הוא כירושלמי וכהא דביצה דשלח ר׳ אלעזר לנולד‪ ,‬וכו׳‪ ,‬דכיון שהיה‬
‫ידוע כן כגולה א״א לדחותו ולומר שאיזה תלמיד טועה הביאו לבבל‪ ,‬ולהפך‬
‫המעשה דיומא בענין ד זכריד‪ ,‬בן קבונזל נראה יותר עיקר כאשיר הוא בירושלמי‬
‫אף שד‪,‬שואל וד‪,‬משיב‪ ,‬כהנא ורב‪ ,‬היו בבבל‪ ,‬וכמו שכתבנו לעיל‪ .‬וכפרט‬
‫במקום שמצינו סתירה בין הירושלמי והבבלי במאמרי כ׳ אמדאים‪ ,‬שבירושלמי‬
‫אמר ר׳ יוחנן בכה ור״ל בכה ובבבלי להפך אין לר‪,‬חליט שהדין עם הירושלמי‪,‬‬
‫שהרי גם בירושלמי נמצא לפעמים סתירה בזה וכמו שהבאנו למעלה‪ .‬נוסף‬
‫לזה שד‪,‬סופרים הוסיפו לחטוא בירושלמי וכתבו פעמים שם המתיר במקום שם‬
‫האוסר ולהפך וכאשר יבוא לקמן פ״ה‪.‬‬
‫ומאמרי חכמי א״י נתפשטו לרוב כבכל כפי הנראה מהעת אשר‬
‫רב‬ ‫ועולא היה בר א״י וחי זמן‬ ‫ורבי דימי ורבין לבבל‬ ‫באו עולא‬
‫דימי ורבץ היו בימי השמד של‬ ‫פ״ד ערך עולא(‪ .‬ור‬ ‫בבבל )עיי׳‬
‫גאללום עיי׳ פ״א ונחתו לבבל מפני השמד‪ .‬ור׳ דימי ירד כבר קודם השמד‬
‫וכבר הבאנו לעיל שרבין שנה בבבל מאמר של‬ ‫לפעמים לבבל וחזר לא״י‪,‬‬
‫אמורא א״י אשר לא נודע בא״י‪ ,‬וכן מצינו לר׳ דימי ששנד‪ ,‬מאמר בענין אחר‬
‫מאשר הוא בירושלמי‪ .‬עיי׳ ירושלמי סאה סוף פ״ד לד‪,‬משנה ר׳ מאיר אומר‬
‫הכל לעניים שספק לקט לקט‪ ,‬אמי ר׳ יהודה דר׳ יהודה בן חגרא היא דתני‬
‫גר שנתגייר והיתד‪ ,‬לו קמה נקצית עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב ואם‬
‫מה‬
‫ססק סטור ר יהודה בן הגיא מחייב ד שמעון בן לקיש אמר דכיי הכל היא‬
‫ישראל שעיקרו חייב ספיקו חייב וגוי שעיקרו פטור ספיקו פטור‪ ,‬ובחולין‬
‫קל״ד ע׳׳א איתא כי אתא ר׳ דימי אמר רמי ליה ר״ש בן לקיש ל ר יוחנן תגן‬
‫ספק פטור אלמא םפ*קא לקולא ורמינהי חורי הנמלים שבתוך הקמה וכר ר׳‬
‫מאיר אומר הכל לעניים שספק לקט לקט ע״ב והקו׳ היא הקו׳ דירדגילמי‬
‫פאה‪ ,‬ושים מתרץ לה ר״ל‪ ,‬ור׳ דימי אייתי דר״ל מקשה הקו׳ ור׳ יוחנן ארחי‬
‫לה אל תקניטני ובו׳ עי׳ש‪) .‬ובבבלי שם מתיץ רכא בתירוצו של ריש לקיש‬
‫בירושלמי ע״ש(‪,‬‬
‫ועת התפימטות מאמרי חבמי בבל בא״י נראה מימות ר׳ זירא ור ירמיה‬
‫ואילך שעלו לא״י וקבעו שם ישיבה‪ .‬וגם כבר קודם הזמן הזה עלו ר׳ אסי ור׳‬
‫אלעזר לא״י )עיי׳ ערכם פ״ד( ומסתמא נם הם הביאו מאמרי חכמי בכל לא׳׳י‪,‬‬
‫וגם זכרנו שר׳ דימי הלך מא״י לבבל וחזר לא״י והביא עמו מאמרי הכמי בבל‪,‬‬
‫וכן הביאום התלמידים אשיר עלו ליוב לא״י‪.‬‬

‫ד‪ ,‬מסדרי הירושלמי ואופן סידורו של תלמוד זה‪.‬‬

‫כבר בא לנו בפתיחת הפרק זכיון מה שיש בידינו היום מתלמוד ירושלמי‬
‫וכי נפקדו סדר קדשים וס׳ טהרות וגם איזה מסכתות ופרקים של שאר סדרים‪,‬‬
‫ויש כאן מקום שאלה אם נפקדו ע״י שאבדו באורך הזמן וכמו שאבדו איזה‬
‫פרקים ממס׳ נדה מזמן בעלי התו׳ עד הדפסת הירושלמי וכמו שהערנו שם‪,‬‬
‫או שלא נסדרו כלל אלה הסדרים והמסכתות‪ .‬והנה ההכם אזולא' כתב בס׳‬
‫שים הגדולים ח״ב ערך ירושילמי )ד׳ ווילנא( שנראה קצת מתו׳ מנחות ס׳יד‬
‫ע״ב ד״ה ועל אותה שעה שהיה להם ירושלמי על מס׳ עדיות ע״כ‪ .‬וז״ל התו׳‬
‫בירושלמי דשקלים תני לה אאידך עובדא וכו׳ ובמס׳ עדיות תניא עובדא‬
‫דהכא על ההיא דתמיד של ימהר קרב בד׳ שיעות עכ״ל‪ .‬והמעיין בירושלמי‬
‫ריש ס׳ תפילת השחר שישם איתא הך עובדא )באיזה שינויים כדר^ו(‪ ,‬יבין‬
‫בקל שיש• ט״ס בדברי התו׳ וצ״ל ובמס׳ ברכות במקום ובמס׳ עדיות‪ ,‬ונראה‬
‫שנם החים אזולאי הרגיש בזה ולכן לא רצה להחליט הדבר וכתב לבד‬
‫״נראה קצת"‪ ,‬״‪ -‬וגם על סדר טהרות רצו קצתם לשפוט שהיה ירושלמי‬
‫לזה הסדר ממה שנמצא לר׳ האי גאון בפירושו לס׳ טהרות כלים פט״ו מ״ו‬
‫המרכוף פי׳ אמרו שמצאו תלמוד כלים בארץ רומא ומצאו בו פי׳ זה הדיבור‬
‫וכו׳ ע״כ‪ ,‬והובא בערוך ובר׳ ש וברא״יט‪ ,‬ורצו קצתם לפרש שבאמרו ״תלמוד‬
‫כלים" הבונה לתלמוד ירושלמי מם׳ כלים‪ ,‬והוציאו מזה שיהיה ירושלמי לס׳‬
‫טהרות‪ ,‬אבל ככר הוכחנו בספרנו דרכי המימנה צד ‪ 319‬הערה שרבינו האי‬
‫כיוון על פירוש• איזה חכם למס׳ כלים‪.‬‬
‫ויותר יש מקום עיון אס ניסדר יררמלמי לס׳ קדימים‪ .‬הרמב״ם כתב‬
‫בהקדמתו לפירושו להמשנה וז״ל ‪ :‬ונמצא מן הירושלמי חמימה סדרים שלמים‬
‫אכל סדר טדדות לא נמצא לו תלמוד בשום ענין לא בבלי ולא ירושלמי‬
‫אלא מם׳ נדה ע׳יב‪ .‬והדברים אלה מורים שהיתה ל דני הרמב׳׳ם ‪7‬׳‪ S‬גמרא‬
‫ירושלמית לס׳ קדשים‪ .‬וגם ההיגיקפה הראשיונה מורה שאמוראי א״י התעסקו‬
‫הרבה בס׳ קדשים‪ ,‬דהרי מס׳ חולין היא מסדר קדשים והיא מלאה הלכות‬
‫מראיצה ועד סופה הנצרכות מדי יום ביומו‪ .‬נם אס נסתכל בגמי מס׳ זבחים‬
‫בכבלי הלוא ראשי האומרים הם ר׳ יוחנן וריש לקיש ונם חכמים אחרים דא״י‬
‫נזכרו לרוב במס׳ זבחים‪ .‬וגם בשאר מסכתות דס׳ קדשים נזכרו הרבה חכמי‬
‫א״י‪ ,‬הרי דעסקו דדכה כזה הסדר ואיך נעדרה לו גמרא ירושלמית? וככר‬
‫מצינו שהשיבו חכמי א״י לבבל בעניני קדשים להלכה‪ .‬עיי׳ זכחים ס׳ץ ע׳׳א‬
‫מתקיף לד ר׳ יוסף מאן לימא לן דחצות בראש המזבח משויא להו עיכול‬
‫דלמא כל היכי דמשכחא להו משויא להו עיכול שלחו מתם הלכה כר׳‬
‫יוסף‪ — .‬אך לעימת זה יתפלא כל מעיין‪ ,‬איך לא הביא אחד מן הראשונים‬
‫מאמר או הלכה מן הירושלמי דם׳ קדשים? והרי״ף ז״ל השתמש הרבה‬
‫בירושלמי והביאו בחיבורו הנדול במקומות אין מספר להורות ממנו הלכה‬
‫למעשה‪ ,‬ובמס׳ חולין לא הזכירו‪ .‬וכן לא נזכר ירושלמי לחולין כתוספות‬
‫ורשב״א ורא״ש ור״ן ושאר גדולי הראשיונים‪ ,‬וכל מקום שימזכירין הירושלמי‬
‫בזאת המסבתא הוא מס׳ זרעים ולפעמים מס׳ מועד כאשר יבואר מספריהם‪.‬‬
‫ויותר מזה הנה הרמב״ם בפירושו להמשינה מזכיר לפעמים הירושלמי ובפרט‬
‫להמסכתות שאין להן גמרא בבלית‪ ,‬וכן עשה בס׳ זרעים ממס׳ פאה ואילך‬
‫ואמר ברוב מקומות אלה ״אמרו בגמרא״ וכונתו על הירושלמי‪ ,‬ובס׳ קדשים‬
‫לא הביא הרמב׳׳ם בפירושו הגמ׳ ירושלמית וגם לא מרמז עליה‪ .‬הן אמת‬
‫שברש׳י במס׳ תמורה איתא באיזה מקומות ״ל׳ ירושלמי״‪ ,‬אך כל מדין‬
‫בדעת יראה שכונתו על גירסא אשר הובאה מירושלים‪) .‬והמפורסמות אינן‬
‫צריכות ראייה‪ ,‬אך להוציא מן לב מתעקש נזכיר רש׳י שם ו' ד׳ב ד׳׳ה ה״ג‬
‫ל״א בהני שיינויי דשנינן ובין הא; לישנא לד‪,‬אי לישנא דשמיע לי בשינוי קונה‬
‫ליכא מידי אלא זה ירושילמי וזה בבלי עכ״ל‪ ,‬וא״א לפרש שיזה גמרא ירושלמית‬
‫שהרי כירושלמי לא נזכר מעולם פלוגתא דאביי ורבא‪ ,‬ולא נזביו לא ר׳ אחא‬
‫בריה ^־בא ולא ר׳ אשי הנושאים והנותנים שים ועל פלפולם קאי הא דאיתא‬
‫שם בגמ׳ ל״א בהני שינויי דשנינן‪ .‬״ ־ וגם יש לפקפק הרבה בפירוש‬
‫המיוחס לרש״י למס׳ תמורה‪ ,‬כי נראה שיאינו רבינו שלמה יצחקי ואין פה‬
‫המקום להאריך(‪.‬‬
‫והחכם אזולאי כתב עוד במקום הנזכר שנראה מהראכ״ד בהשגות פ״ב‬
‫דביכורים שיהיר‪ ,‬לו ירושילמי לס׳ קדשים ע״כ‪ .‬ונם פה הטעתו ט״ס‪ ,‬וז״ל‬
‫הראכ״ד שם הל׳ ו׳ סוף ההנה״ה ואס הפרישן קודם חנוכה ועכרה עליהן חנוכה‬
‫ירקכו והכי איתא כירושילמי במנחות פרק כל קיבנות ציבור אחר חנוכה לא‬
‫קד שו ע״כ‪ ,‬והוא כמעט מלה במלה ירושלמי ביכורים ם׳ יש מביאין הל׳ ח׳‬
‫)ס׳׳ד ע״ב( ואין דרך הראב״ד לר‪,‬ניח המסבתא אשר בה אנחנו עומדים‪ ,‬בהל׳‬
‫בכורים‪ ,‬ולישא עינו למרחוק למס׳ מנחות‪ — .‬ומה שכתב עוד החכם אזולאי‬
‫שנראה מדברי הרב המגיד פכ״ז מה׳ מבירה שהיה לו ירושלמי לס׳ קדשים‬
‫ע״כ‪ ,‬המדי׳ במ״מ שם הל׳ ט׳ יראה כמה יש מן הספק כזה וז״ל הרב המגיד‬
‫מו‬
‫בהע״יגות א״א דבר זה מצא אותו וכו׳)ובמס׳ ערכין( ולא מצאתי אותו בגטרתנו‬
‫וראוי להיות כירו׳ במסכת׳ ערכין ע״ב‪ ,‬ואילו היה להרב המגיד ירושלמי למס׳‬
‫ערכין לא אישתמיט ליה להביא ל׳ הירושלמי או לציין עכ״ם הפרק‪ ,‬ואסשר‬
‫שצ׳יל ״וראוי להיות בתוספתא למס׳ ערכין" ע״ש ס״ג וצ״ע‪ .‬ובכלל נאמר‬
‫שאין לשפוט ממאמר אחד או שנים על ספר בכללו‪ — .‬ומה שהביא עוד‬
‫אזולאי ראייה מתיקוני הזודר אין למירין דברי הלבה מדברי קבלה‪.‬‬
‫ולברר הענין נחזור על סידור הירושלמי בכלל ונפתח בנדולים‪ .‬הרי״ף‬
‫ז״ל כתב סוף עירובין וז״ל‪ :‬וחזינן למקצת רבוותא דסבירא להו כעולא וסמיכי‬
‫אגמרא רבני מערבא דגרסינן התם במס׳ יום טוב אמר ר׳ אלעזר כל משמיעי‬
‫קול אסורי בשבת וכו׳ ואנן לא סבירא לן הכי דכיון דסוניין דגמרא דילן‬
‫להיתירא לא איכסית לן במאי דאט־י בגמרא דבני מערבא דעל גמרא דירן‬
‫סמכינן דבתרא הוא ואינהו היוי בקיאי בגמרא רבני מערבא טפי מינן ואי לאו‬
‫דקים להו דהאי מימרא לאו דםמבא הוא לא קא שרי להו אינהו ע״כ‪ .‬והעולה‬
‫לכאורה מדברי רבינו הגדול שהירושלמי כולו היה ידוע למסדרי הש״ס בבלי‪,‬‬
‫וזה הוא הנאמר בפירוש להר״ר יהונתן ז״ל )הובא בש״מ ב׳ימ ומשם בס׳‬
‫יד מלאכי ח׳יב כלל ב׳( שכתב ואין אנו חוששין לגמרא דירושלמי דאותן‬
‫רבנן בתראי שסידרו לנו התלמוד בבלי הביאו בו אותן סברות שהן כהלכה‬
‫הנאמרת בתלמוד ירושלמי ורוב התלמוד בבלי מהן כגון דברי ר׳ יוחנן וריש‬
‫לקיש וכל הנלןאים בשם רבי ומה שראו שהוא שלא כהלכה הניחו אותו‬
‫בתלמוד ירושלמי ע״כ‪ .‬ודברי הר״ר יהונתן מראין קצת שהירושלמי היה ככר‬
‫מסודר לפני מסדרי התלמוד בבלי‪.‬‬
‫ובזמננו קמו שני חכמים הרב מהרש״ל ר״פ והרב מוהר״ר צבי‬
‫חיות ז״ל ואמרו בהחלט שהירושלמי היה כבר מסודר נגד עיני מסדרי‬
‫הבבלי והביאו ראייות לזה‪ .‬והראייות האלה ישא רוח ואין בהן ממש‬
‫החכם ר״ץ חיות הביא ראייה‬ ‫ונזכיר קצתן ומהן יש לדין על השאר‪.‬‬
‫ע״א ולמה יוצאין‬ ‫בספרו אמרי בינה ד׳ י׳ מהא דאיתא בכלי תענית ט״ז‬
‫לבית הקברות וכו׳ ולא נזכר מזה במשנה ובגמרא אבל בירושלמי איתא וכמו‬
‫שכתב רש״י שם עכ״ל‪ .‬ומה בזה הצורך להביא ראייה ממשנה או מנמרא?‬
‫דבר כזה לצאת לבית הקברות נולד לרוב מן המנהג וכן מורה הל׳ ולמה‬
‫יוצאין לבית הקברות ולא נאמר ולמה אמרו יוצאין וכו׳‪ .‬ובאמת גם בירושלמי‬
‫לא נמצא שחייבין לצאת לבית הקברות ושם איתא כמו בבבלי ולמה יוצאין‬
‫לבית הקברות ע״ש‪ .‬ואפשר שהיתה לפני רש״י גי׳ אחרת וידוע שהפי׳ למס׳‬
‫תענית אינו לר׳ שילמה יצחקי והמפרש כותב הרבה פעמים שלא בדיוק‪— .‬‬
‫עוד הביא ראייה ממה דאיתא ב״ק קט״ז ע״ב מאן דתני מסיקין לא משתבש‬
‫ומאן דתני מציקין לא משתבש‪ ,‬והש״ס לא הזכיר דחד תני מסיקין וחד תני‬
‫סובב והולך ע״כ‪ .‬וכל אלה הם‬ ‫מציקין והש״ס דילן על מה שינאמר בירושלמי‬
‫דברים שיל מה בכך‪ ,‬הלוא גם בירושלמי לא נזכר כלל דחדתני מסיקין וחד תני‬
‫מציקק‪ ,‬לא במקומו בב״ק ולא במס׳ ברכות פ׳יח י״ב ע״ג ולא בריש פ״ה דעירובין ולא‬
‫בע״ז ס״א הל׳ ב׳; ובעירובין ובע״ז הובאו כמה שיינויים בקריאת המשנה )עיי׳ לעיל‬
‫מ׳ ע׳׳ב(‪ ,‬ולא נזכי הא דמסיקין ובו׳ ואיך הביא זה החכם ראייה שהבבלי כיוון‬
‫על הירושלמי? ואם ישיב המשיב שלא נזכרו שם כ״א השינויים במשנה בין רב‬
‫ושמואל‪ ,‬אי׳ב יש להוכיח להפךשיהירושילמי לא היה מסודר לפני מסדרי הבבלי‪ ,‬דהרי‬
‫בירושלמי ברכות שים איתא וכן בעירובי! ובע״ז אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו‬
‫רב אמד עד שייאותו ושמואל אמר עד שייעותו‪ ,‬ומדוע לא הביא הבבלי פלוגתא דרב‬
‫ושמואל בקריאת המשנה דמם׳ ברכות? אבל באמת אין ממש בראייות כאלה‬
‫הלוא אם גם נודה שאלה האומרים מסיקין מציקין היו כא׳׳י מה יוכיח הוכח‬
‫בזה‪ ,‬הרי הרבה מאמרים שיל חכמי א״י נשמעו בבבל וכמו שהבאנו בסימן‬
‫הקודם‪ ,‬והיאך יש לשפוט מזה שהיה הירושלמי כבר מסודר? ״ עוד הביא‬
‫ראייה דנדה ח׳ ע״א איתא ואמר ד אלעזר הלכה כר אליעזר דאומרה ברכה‬
‫רביעית בפני עצימה והנה שם לא שאלו בש״ס והיכי איתמר דד אלעזר‬
‫כדרכם‪ ,‬ורש״י הרגיש בזה וכתב שם ד״ה ואמר ר״א ירושלמי ברכות‪ ,‬ראינו‬
‫דכבר נודעו להם דברי ר״א מש״ס ירושלמי ורמזו עליו עכ״ל‪ .‬גם זה תשובתו‬
‫בצירו‪ ,‬המאמר של ר״א היה נודע בבבל כמאמרים אין מספר של חכמי א״י‬
‫ואין זה מורה כלל על ידיעת הסידור של הירושלמי למסדרי הבנלי‪ .‬ואם גס‬
‫רש׳׳י אמר ״ברכות ירושלמי"‪ ,‬מה בכך‪ ,‬רש״י הראה המקום בזה‪ ,‬ויאשר מצינו‬
‫לו לפעמים‪ ,‬ובלא״ה יש לפקפק הרבה אם זה הדיבור הוא לרש״י ז״ל או אם‬
‫הוא הוספה מידי אחר‪ ,‬דהרי הירושלמי לא היה פתוח לפני רשי׳י כ״א באיזה‬
‫‪ -‬וכל הראייות שהביא מהרץ היות הן בדרך זה‬ ‫מקומות עיי׳ לקמן פ״ה‪.‬‬
‫ועולות בקנה אהד שהן דברים אין בהן ממשי‪.‬‬
‫וררב רש״ל ר״ם הביא בתולדות רבינו נסים הערה ט״ו ראייה מאתה‬
‫מקומות שנראה מהן שהסידור של הבכלי הוא דומה להסידור של הירושלמי‬
‫ע״ש‪ .‬ונם באלו ראייות )והן בעילןן מן הגדות( א׳־ן בהן כדי לסמוך ובתיבה‬
‫מקומות אי אפשר להיות הסידור באופן אחר‪ ,‬ולו ירר ת ב ז׳יל לאופן סדר‬
‫הבבלי וכמו שייבואר להלן לא שת לבו לראייות כאלה‪ .‬גם היה לו להכין‬
‫שאין מזה הוכחה כלל שיהירושלמי היה מסודר לפני מסדרי הבבלי‪ ,‬אבל‬
‫נאמר שהסוגיות היו שינויות בא״י ומשם באו לבבל‪ ,‬וכדרך שהיו שונין בבבל‬
‫סוגיות שלמות כעל פה טרם בוא מסדרי הבבלי‪ .‬ואם יש ממש כדברים כאלה‬
‫נוכיח להפך שהבבלי היה ככר מסודר לפני מסדרי הירושלמי‪ ,‬שהרי הרבה‬
‫מאמרים נמצאים בירושלמי אשר אין להם הבנה כ״א ע׳־פ הבבלי ובהך דיומא‬
‫ס״א הל׳ ב׳ ושבועות פ״ג הל׳ ד׳ שיהבאנו לעיל ל״ו ע״ב‪.‬‬
‫וגם דברי הר״ר יהונתן ז״ל אינם עולים יפה‪ .‬שמה שכתב ואין אנו‬
‫חוששין לנמרא דירושלמי ראותן רבנן בתראי שסידרו לנו התלמוד ככלי‬
‫הביאו בי אותן סכמת שהן כהלכה הנאמרות בתלמוד ירושלמי וכו׳ ומה שראו‬
‫שהוא שלא בהלנה הניחו אותו בתלמוד ירושלמי ע״כ הנה גדולי היאשונים‬
‫ובראשם רבינו חננאל‪ ,‬רבינו נסים‪ ,‬הרי״ף וכו׳ מכחישים אותו שמביאין מאמרי‬
‫הלכה מהירושלמי במלןום שילא נמצא פסק ההלכה בבבלי או שאין להכריע‬
‫ההלכה מהבבלי‪ ,‬הרי לך שלא עלה על לבם מעולם שטה שהניחו המסדרים‬
‫בתלמוד ירושלמי הוא מפני שראו ♦שהוא שלא כהלכה‪ — .‬וגם כבר הבאנו‬
‫מז‬
‫לעיל מאמרים של חבמי בבל הנמצאים בירושלמי ולא בבבלי‪ ,‬ולמה הניחו‬
‫אותם מסדרי הבבלי? הכי גם מ ה יש לומר מפני שהם שילא כהלבה‪ ,‬והלוא‬
‫כמה וכמה טאמרים של הכמי בבל נמצאו בבבלי והם שלא כהלכה‪ .‬והנה זה‬
‫המאמר של שמואל בירושלמי פ״ח הברכות אשר הבאנו לעיל‪ ,‬המשתמש‬
‫בכהונה מעל ע״ש ולית מא[ הפליג למה לא הובא בבבלי‪ ,‬והיאך מצאו‬
‫המסדרים לבם לדחות המאמר הזה והדומים אליו מן ההלכה? גם הראינו לעיל‬
‫שישי סוגיות הנראות מדוייקות יותר כירושלמי מככבלי‪ ,‬ולמה הניחו אותן‬
‫מסדרי הבבלי? הלוא כל אלה מראין בבירור שהירושלמי לא היה מסודר לפני‬
‫מסדרי הבבלי‪ ,‬וגם מסדרי הבבלי לא בירח מן התלמוד ירושלמי וכדעת הר״ר‬
‫יהונתן‪ — .‬וגם דברי הרי״ף צ׳ ע במה שכתב ואי לאו דקים להו דהא מימרא‬
‫דבני מערבא לאו דסמכא הוא לא קא שרי להו אינהו ע״ב‪ ,‬דמשמע דבל‬
‫הגמרא דבני מערבא היתה ידועה לגמרא דילן וזה אינו וכמו שהוכחנו‪ .‬אבל‬
‫באמת אין להוכיח מדברי הרי״ף שדעתו *מהירושלמי היה מסודר לפני מסדרי‬
‫הבבלי‪ ,‬דהיי״ף מביא שים סוגי׳ גדולה מהירושלמי דביצה )פ״ה הל׳ ב׳( ונזכרו‬
‫כה כמה אמוראי דאמרי היממעת קול אסור‪ ,‬ולא נעדר שלא היו קצת מאלה‬
‫המאמרים ידועים בבבל ואעיפ״ב לא נזכר גם אחד מהם בבבלי‪ ,‬וע״ז אמר‬
‫רבינו הגדול כדין דאי לאו דקים להו וכו׳ לא הווי קא שרי להו‪) .‬וכרי״ף‬
‫יש ט״ם אמר ליה אביי וצ״ל אמר ליה אבא וכאשיר הוא בירושלמי(‪.‬‬

‫ואחרי אשר פנינו לנו הדרך והוכהנו שאין ממש בדברי האומרים‬
‫שהירושלמי היה מסודר לפני מסדרי הבבלי‪ ,‬נבוא לחקור על מסדרי הירושלמי‬
‫ואופן סידורו בהקדמת אייה הצעות באופן סידור הבבלי‪.‬‬

‫מסדר התלמוד בבלי הוא רב אימי כידוע‪ ,‬והבונה בזה ר׳ אשי התחיל‬
‫לסדר הש״ס‪ ,‬ולא נשלמה המלאכה הגדולה הזאת על ידו‪ ,‬כי הלוא נזכרו‬
‫בש״ס כמה אמוראים אשר חיו אחרי ר׳ אשי וכידוע‪ .‬ונמשך הסידור כל ימי‬
‫חכמי הש׳׳ם אשר קמו אחר ר׳ אשי וכל ימי רבנן סבוראי וימי הגאונים‬
‫דךאשונים‪ .‬וכאשר נעמיק לימאול איך סידרו ר׳ אשיי והבאים אחריו את‬
‫התלמוד ונשים על לב שאי אפשר שיהעלו על זכרונם כל מאמרי החכמים‬
‫הקודמים להם והקושיות והתירוצים והאיבעיות והאיפשמיא להו וכר‪ ,‬יתביר‬
‫לנו שקצת שיטות נשינו כבר בשלימותם בבתי המדרש‪ ,‬כלו׳ מאמר של‬
‫אמורא סלוני או מחלוקת אמוראים היו שגורים בפי התלמידים עם הקושיות‬
‫ור‪A‬ירוצים אשר באו עליהם כדור הקודם‪ ,‬והיו נקשרים כסי התלמידים לאחד‬
‫עם עיקר המאמר עד כאשר חזרו על המאמר חזרו ג״כ על כל המשא והמתן‬
‫של הדברים‪ — .‬ועיי׳ כתובות ע״ג ע״ב אמר רבה מחלוקת בטעות שתי נשים‬
‫אבל בטעות אשה אחת דברי הכל אין צריכה הימנו גט אמר ליה אביי והא‬
‫מתניתין דטעות אשה אחת היא וקמותבינן תיובתא מיניה וסי׳ רש״י ד״ה והא‬
‫מתני׳ דטעות אשה אחת היא ואע״ג דאנן הוא דאותבינן ולא רב איירי כה‬
‫קושיא היא לרכה דהאי דברי הכל דקאמר סברא דידיה הוא ולאו מרב‬
‫ושמואל שמעה שהרי לא היה בדורם אל<^ דקסבר ליכא למאן דאמר בכהאי‬
‫גוונא דלאו דעתיה אתנאיה והא קא חזינא דכל בני מדרשא דאותבי־ה סלקא‬
‫דעתין לטימר הכי עכ״ל‪ .‬הרי לך שלא לבד הפלונתא דרב ושמואל היתה‬
‫ידועה אלא גם הקושיא אשר הקשו שם אשמואל היתד‪ ,‬שגורה בסי בל עד‬
‫שאביי מקשה מינה לרבה‪ .‬וכן בכל מקום שאמר הש׳ם ״והוינן בד‪ ",‬וסומך‬
‫על קו׳ ותירוץ אשר באו במקום אחר הסוגיא ההיא האחרת נשנית תמיד‬
‫כהווייתה וכצורתה של הקו׳ הזאת והתירוץ הזה‪ ,‬והיה בסי התלמידים ובלימודם‬
‫לאחד עם עיקר הסוניא )וכבר הארכנו בזה במ״ח שנת י׳(‪ — .‬ומלבד אלד‪.‬‬
‫סוגיות שלמות אשיר נשנו כנר מאז בבית המדרשי נמצאו הרבה מאמרים‬
‫והוייות וכו׳ קצתם היו בקבלה איש מסי איש וקצתם כתבו להם או ברמיזה‬
‫בעלמא או בביאור רחב‪ ,‬וכהא דאיתא בבלי יבמות כ״א ע״ב אמר ליה רב‬
‫הלל לרב אשי לדידי חזיא לי שיניות מר בריה דרבנא וכתיבן שיתסי־ וכו׳‪.‬‬
‫ירושלמי כלאים פ׳יא סוף הל׳ א׳ ר׳ יוסי בשם ר׳ חייא בר ווא אשכחון כתיב‬
‫על סינקסיה דר׳ הילל בר אלם‪" .‬־‬

‫והחכמים מסדרי הש״ס מלבד הנודע לד‪,‬ם בלימודם ובבקיאותם הגדולה‬

‫צירפו אלה המגילות אחת לאחת‪ ,‬ובמקום שיבאו בקצרה העמיקו לפעמים‬
‫לבארן ולפעמים הניחו אותן כמו שמצאון‪ .‬ומהן הא דחולין ק״ו עד כאן‬
‫לחולין עד כאן לתרומה‪ .‬ובלתי ספק היתד‪ ,‬ידועה למסדרי הש״ס איש מסי‬
‫איש כונת זה המאמר )וככר כתבנו לעיל מה שיש בזה בירושלמי(‪ .‬וכן שבת‬
‫קמ״ז ע״א ר׳ ירמיה הוה קא יתיב קמיה דר׳ זירא אמר ליד‪ .‬הכי מאי א״ל‬
‫אסור והכי מאי א״ל אפור ופי׳ רש״י ד״ה הכי מאי קולט חילוקו בסניו בענין‬
‫אהד ושיואלו כגון זה מרזב או לא וחוזר וקולטו בענין אחר ושואלו ע״כ‪ .‬עודי‬
‫שם קמ״ח ע״א רב אויא הוה יתיב קמיה דרב יוסף שיניא ליד‪ .‬ידיה אמר ליה‬
‫הכי מאי אסור והכי מאי אמי ליד‪ .‬אסור וסי׳ רש״י היה עושיה בענינים דדבה‬
‫ושואל ע״כ‪ .‬הרי דד‪,‬ניהו המסדרים המאמרים אלה כמו שמצאום ולא פירשו‬
‫כלום‪ ,‬כי בימיהם היד‪ ,‬ידוע הפירוש‪ .‬ובימי רש״י ז״ל כבר נפסקה של שלת‬
‫הקבלד‪ .‬ולכן לא נכנס לפרשים באר היטב‪ — .‬וגדולר‪ .‬מזה איתא חולין י״ד‬
‫אמר ר׳ הונא דרש חייא בר רב מיטמיה דרב אסורה באכילה ליומא ונסכין‬
‫חכרייא למיער ר׳ יהודה היא ע״ב‪ .‬וכמד‪ .‬טרחו ויגעו באותד‪ .‬הסוגיא גדולי‬
‫האמוראים ר׳ אבא )רכה( ר׳ יוסף ר׳ ששית בריר‪ .‬דר׳ אידא ור׳ אשי למצוא‬
‫פתרון המאמר הקצר שיל חברייא ״ר׳ יהודה היא''‪ .‬הרי לך מה שקיצרו לפעמים‬
‫י‬ ‫במאמריהם וברמיזותיד‪.‬ם‪.‬‬

‫ועתה נחזור למסדרי הירושלמי ואופן סידורו‪ .‬הרמב״ם כתב בד‪.‬קדמתו‬

‫לפירוש המשנה וז״ל וכן עשו חכטי ארץ ישראל מד‪ ,‬שעשה רב אשי כתבו‬
‫התלמוד ירושלמי ור׳ יוחנן הוא המחבר ע״כ‪ ,‬וכן כתבו דגאב״ד בס׳ הקב■יד‪,‬‬
‫ווד״ש* מקינון כס׳ כריתות‪ .‬וע׳יכ אין הכונה שר׳ יוחנן חיבר הירושלמי עד‬
‫גמירא דרוב החכמים הנזכרים בירושילמי מאוחרים לר׳ יוחנן וכאשר יבואר‬
‫לקמן פ״ד‪ ,‬ועיי׳ בס׳ כפתור ופרח פטי׳ץ ס׳׳א ע״א ד׳ ברלץ שפיקסק ג״כ בזה‪.‬‬
‫והרצון בזה ר׳ יוחנן יסד התלמוד ירושלמי כלו׳ הוא התחיל לסדרו ור‪,‬כאים‬
‫מח‬
‫אחריו השלימוהו‪ ,‬וכמו שהערנו לעיל בענין הסידור של הבבלי ע״י רב א ש‪/‬‬
‫אבל גם בזה אין חדעת נוחה‪ ,‬הלוא ר׳ יוחנן חי בדור הראשון ובדור השני‬
‫של האמוראים וכאשר יבואר לקמן פ״ד‪ ,‬וא״ב איפוא המקום להסידור בכלל‪,‬‬
‫וכי מצא ר יוחנן כבר כביר מאמרי חכמים מזמן סוף התנאים עד זמנו אשר‬
‫לחצהו לגשית אל מלאכת הסידור? אך מאחר שהגדולים אלה יחד עונים‬
‫ואומרים שר יוחנן חיבר הירושלמי מסתמא כן היתה קבלה בידם‪ .‬והנראה‬
‫להשוות הקבלה והסברה שאין הכונה על ר׳ יוחנן דייקא כי אם על ישיבתו‬
‫והישייבה נקראת על שםרבה ומיסדה‪ ,‬ור׳ יוחנן הוא אשר קבע ישיבתו בטבריא‬
‫ומיטות ד יוחנן ואילך היה שם עיקר מקום התורה‪ ,‬וכבר הבאנו לעיל מאמרים‬
‫בבבלי על שם ר יוחנן ובירושלמי הובאו בסתם‪ ,‬וזר^ מורה שהבבלי קורא‬
‫לפעמים ישייבת מבריא על שים ר יוחנן‪ .‬והמאמר ״ר׳ יוחנן חיבר התלמוד‬
‫ירושלמי'׳ לא בא להורות ע״פ ההנחה הזאת כי אם שהירושלמי ניסדר‬
‫במיכריא מקום ישיבת ר׳ יוחנן וגם עמדה על מכונה אחרי תום שאר‬
‫הישיבות כא״י‪.‬‬

‫ובענין הסידור של התלמוד ירושלמי נראה שיהיה כאופן סידור הבבלי‪.‬‬

‫קצת המאמרים והקושיות והתירוצים וכו׳ היו שגורים בפי בני הישיבה והעילום‬
‫המסדרים על ספר‪ ,‬וקצתם העלו מאשר כתבו להם החכמים ותלמידים בקיצור‬
‫נמרץ וכעין רמיזה וכאלה שזכרנו לעיל‪ .‬אבל הימים היו רעים עד מאוד‪ ,‬ומעת‬
‫אשר גברה האמונה החדשה היתה עת צרה לישראל וכמו שזכינו בס״א‪ ,‬וטי‬
‫לא יראה בעיניו ויבין בלבבו שבעת רעה כזאת אין פנאי לסדר מאמר אחר‬
‫מאמר כראוי ולהוציא מן הים הגדול של הסוגיות ומאמיי הקדמונים כל אחד‬
‫ואחד על מקומו‪ ,‬ובפרט להעמיק במה שירמזו החכמים והתלמידים במגילותיהם‬
‫ולהרחיב מה שכתבו לזכמן בעלמא כקיצור נמרץ‪ .‬ולא יפלא א״כ בעינינו אם‬
‫נעדר לפעמים סדר ראוי בירושלמי‪ ,‬גם אם‪.‬נ מצא בו קיצור אשר יגעו גדולי‬
‫המפרשים לריק לבוא אל כונתו‪ .‬וכבר הבאנו לעיל כמה סוגיות קצרות‪ ,‬ונוסיף‬
‫פה עוד שבועות פ״ב הל׳ ר חזקיה ‪.‬אמר מחלוקת ביניהון ע״כ‪ .‬וטי החכם‬
‫היודע פשר בזה? והמפרשים מצאו אור ע״י הבבלי שם י״ח‪ ,‬ואיך יעלה‬
‫על הלב שהירושלמי תמך יתדותיו כהבבלי? אין זאת כ״א שהירושלמי הציג‬
‫פה מה שנמצא במגילת איזה חכם ברמיזה בעלמא ולא היתיב לפרש הדבר‪.‬‬

‫ודע כי גם בסידור התלמוד בבלי יש מקום ספק אם נסדרו כל המסכתות‬

‫בועד אחד של חכמים‪ .‬שא נא עיניך וראה היאך משונה הסגנון והלשון של‬
‫מס׳ מעילה משאר מסכתות‪ ,‬וכבר כתבו התו׳ שם ט״ז ע״א ד׳ה ור׳ יהודה היא‬
‫ולשון רבינו משה מקוצי מעילה משיונה הוא משאר מקומות‪ .‬וכן נראה משונה‬
‫מס׳ תמודה ומס׳ נדרים ונזיר‪ ,‬וכבר עמדו קצת האחרונים על זה‪ — .‬וכאשר‬
‫נעמיק לחקור בירושלמי נראה אף שהירושלמי ניסדר בטבריא מ״מ הסידוד‬
‫של כל המסכתות בפרט עלה ממה שסיררו איזה חכמים קצת המסכתא לעצמם‪,‬‬
‫והמסדדים האחדונים לקטו יחד מה שמצאו מן הסדד לחכמים שונים הקודמים‬
‫להם והשלימו לסדר הטסכתא‪ ,‬אך י ק שהיתה השעה מטורפת לא מצאו ידם‬
‫וכזה נצא לרוחה מכמה זרות אשר זכרנו לעיל‪,‬‬ ‫לברר וללבן הכל כראוי‪.‬‬
‫והאחת מהן שמצינו לפעמים במס׳ אחת הדיבור מרווח ובביאור כראוי ובמס׳‬
‫אחרת הוא ברמיזה אין הבין‪ .‬ולפי מה יצבארנו נאמר מסדרי זאת המסכתא‬
‫סידרו אותה ע״פ סדר הכס אחד שסידר לעצמו המאמר בארובה‪ ,‬ומסדרי‬
‫המסכתא האחרת ע״פ הבם שסידר לעצמו ברמיזה‪ — .‬גם נבין מה‬
‫שמצינו שילפעמים יורד הירושילמי ליש־ המשינה על בוריה ולדייק גם דיוק‬
‫קטן כהך דכתובות ריש פ״ח כיני מתניתא עד שלא נתארסה‪ ,‬ולפעמים מניח‬
‫בלא פירוש משינה הצריכה ביאור גדול כהך דסוף עירובין וריש פ״ד דר״ה ולא‬
‫ירד לבארה גם באיזה רמז‪ .‬וע״פ ההנחה אשיר זכרנו סרה התמיהא בזה‪,‬‬
‫המסדרים סידרו והעלו על הספר את אשיר מצאו‪ ,‬ולאיזה משנה מצאו בכתב‬
‫לחכם אחד הכל מדוייק‪ ,‬ולאיזה מימנה לא מצאו פירוש וכנראה אבד זה‬
‫הפירוש בצרת הזמן ולכן באה המשנה לבד כצורתה‪ .‬ועיי׳ פ״ה מאמר איכות‬
‫הירושלמי אשיד בידינו‪.‬‬
‫ואלה המסדרים אשיר העלו על הספר את אשר מצאו בסידור איזח חכם‬
‫והשלימו עליו המסכתא מצאו להם די בסידור הד׳ סדרים‪ .‬הלוא גם התלמוד בבלי‬
‫אשר גמשכו ימי סידורו עד הגאונים דדאשיונים לא הספיקו לסדר אותו עד תומו‬
‫ומס׳ תמיר התחילו הסבוראי לסדר ולא גמרו אותה )עיי׳ במ״ח שנת י׳(‪ ,‬ואיך יש‬
‫להתפלא על שלא גמרו מסדרי הירושילמי הסידור של כל הירושלמי‬
‫והמה נשכתו ממלאכתם כמה מאות שנים קודם השילמת סידור הבבלי! וזה‬
‫לך האוח‪ ,‬הנה לג׳ מסכתות דנזיקין ב״ק כ״מ ב״כ יש סידור מעט הכמות והגמ׳‬
‫דבל ג׳ מסכתות אלה קטנה מאוד במספר‪ .‬ומה שעלה על לב מהרש״ל ד׳פ‬
‫ז״ל דפסקי דיני ממונות לא רבו כא״י כעת תלמוד ירושלמי ולא התעסקו בהם‬
‫הרבה‪ ,‬׳ כל העובר גם בעיון קל על מס׳ כתובות סנהדרין שבועות ובו׳ ימצא‬
‫להפך שדנו דינים הרבה בדיני ממנות והתעסקו בהם לרוב‪ .‬אבל העיקי• שלא‬
‫מצאו ידם לסדר הבבות כראוי כי כבר נתלבטו הרבה בסידור הסדרים הקודמים‬
‫וימי הצרה קרבו לבוא ונפסקו הישיבות ונתמעטו הלבבות ולכן קיצרו בהבבות‪.‬‬
‫)ומס׳ סנהדרין מכות שיבועות נראה שנסדרו קודם הבבות‪ ,‬ואפשיר שהסדר‬
‫הראוי גם במשנה הוא סנהדרין מכות שבועות ב״ק ב״מ כ״ב‪ ,‬וידובר בתחילה‬
‫על הדייגים ועל העדים שבשיני מקצועות האלה מתחיל הדק ועל השבועה‬
‫שהיא נ״כ חלק מחיקור הדין עיי׳ בספרנו דרכי המשנה ‪ , 261‬ואח״ב על דיני‬
‫ממונות(‪ — .‬ובזה תנוח דעתנו ג״כ אם לא ניסדר הירושילמי לס׳ קדשים וטהרות‬
‫כי לא מצאו העת לגשת אל המלאכה‪ ,‬ואך מס׳ נדה סידרו לרוב צרכה ונם‬
‫אינה גדולה בכמותה‪ ,‬ומסתמא קרבו ג״כ לסדר מס׳ חולין לרוב דיניה‪ ,‬ואפשר‬
‫גם למס׳ אחמת דס׳ קדשים כמס׳ מנחות בכורות הנוגעות ג״כ בחלק גדול או‬
‫קטן בדינים הנוהגים אחר הבית‪ .‬אך לא השלימו המלאכה ולא עלה בידם דה‬
‫מעט מזער‪ .‬ודרמב״ם שיבתב ונמצא חמימה סדרים שילמים נקט ל׳ שלמים על‬
‫הרוב כלו׳ על הד׳ סדרים כי בודאי לא נמצאו כימיו כ״א איזה דפים מזה‬
‫הסדר וכמו שהוכחנו לעיל שלא היה לדדי״ף ירושלמי למס׳ חולין‪— .‬‬
‫מפו‬
‫וגם זה הטעט אשר היה עוד טצוי להימב״ם כלה ספה‪ ,‬ונטו שאבדו‬
‫באורך הזמן הד׳ פרקים האחרונים דמם׳ שבת ופ״ג דמם׳ מכות‪ ,‬ואלה המם'‬
‫היו מסודרות בשלמות‪.‬‬

‫ה‪ .‬הגדות הירושלמי ומה שיש בינן ובין הגדות הבבלי‪.‬‬

‫בתלמוד ירושלמי באים מליצות וסיפורים ומדרשי המקראות והם הנקראים‬

‫ככלל בירושלמי אגדה ובבבלי הגדה‪ .‬והוא שם משורש נגד ובהפעל הג ‪T‬‬
‫ומזה הגדה בבבלי‪ ,‬ובירושלמי הוא על דרך אפעל כל׳ ארמית כנודע ומזה‬
‫אגדה‪ .‬ועיקר מדרש המקראות בהגדה הוא בדברי מוסר להורות הדרך ילכו בו‪,‬‬
‫או בדברי נחמה להקים האטללים והנדכאים כעול הגלות ושעבוד מלכות‪.‬‬
‫והתנאים והאמוראים הרחיבו הסיפורים והמאמרים הנמצאים בספרי קודש‪,‬‬
‫והמופתים בימים קדמונים שטו אותות לאחור לדבר על לב העם ולהרהיב‬
‫בנפשם עז עד כי תבוא הנחמה לא תאחר המאמין לא יחיש‪ — .‬ומצינו‬
‫בירושלמי ״ספרי אגדתא" עיי׳ על זה בם׳ מאור עינים פט״ו ובס׳ ערך מלין‬
‫ערך אגדה‪.‬‬
‫ומצינו ‪,,‬רבנן דאגדתא׳' מעשרות פ״א מ״ח ע׳׳ד יבמות פ׳׳ד הל׳ ב׳‪ .‬וזה‬
‫טורה שכמו שעסקו קצת חכמים לשנות ברייתות והם ידועות בשם שוני‬
‫הלכות כן עסקו קצתם כאגדות והם הנקראים בשם רבנן דאגדתא‪ .‬ואלה רבנן‬
‫דאגדתא דרשו המקרא גם ע״פ לשון יונית‪ .‬עיי׳ מעשרות שם דילטא מן‬
‫רבנין דאגדתא הוא שמע לה אחינו המסו את לבבינו פלגק לבכינו‪ ,‬והוא טל׳‬
‫יונית ‪ rjfiKtv‬כלו חצי‪.‬‬
‫ודרך דרשה באגרה הוא לרוב על דרך אל תקרי אף שהירושלמי לא‬
‫אמר אל תקרי וסמך על המכין וכמו שהערנו פ״ב‪ — .‬גם נמצא באגדה‬
‫חילוף ה״א בחי״ת כדרך הברת בני א״י )עיי׳ פ׳׳ב( וזה אפי׳ בדרשת המקרא‬
‫להלכה‪ .‬עיי׳ סאה ס״ז כ׳ ע״ב ר׳ זעירה בעי קומי ר׳ אבהו מניין שהוא טעק‬
‫)פדיון שנאמר‪ ,‬וכן הוא ט״ש פ״ה נ״ו ע״א( קודש הילולים קודש חילולים‬
‫)ועיי׳ ככלי ריש ס׳ כיצד מברכין( לא טתמנעין רבנן בין ה״י לחי״ת‪ — .‬שבת‬
‫פת הל׳ א׳ )ט׳ סוף ע״ב( רבנין דקיסרין אמרין מן אתרה לא חסרה כלום‬
‫אל׳׳ף חד למ״ ד תלתין ח׳ תמניא לא מתמנעין רבנן דרשין בין ה׳׳א לחי׳׳ת‪.‬‬
‫גם מאמרים בעניני הרפואה נכללו בשם הגרה‪ .‬ונמצאו בירושלמי מם•‬
‫חרוטות ס׳־ח הל׳ ה׳ שבת פי״ד הל׳ ג׳ ד׳ ע״ז פ׳׳ב הל׳ כ׳ ובמ׳׳א‪ ,‬ובבבלי‬
‫שבת פי״ד פסחים ס׳׳י גיטין פ״ז ובט׳׳א‪ .‬ויש בענק זה הבדל בק הירושלמי‬
‫ובין הבבלי‪ ,‬הירושלמי מביא רפואות אשר יש להן תועלת בדרך הטבע ל׳י‬
‫מישור פנימי עם המחלה‪ ,‬והבבלי בוחר לרוב בסגולות ובמיני רפואות אשר‬
‫לא ירפאו כ׳׳א באיזה כח נסתר ולא ע׳׳ס הטבע‪ .‬וכבר נשאל דדשב׳׳א ז״ל אס‬
‫יש ממש ברפואות כאלה והשיב )תשו׳ תי״ג תכ׳׳ה( שהוא נבוך הרבה כזה‬
‫‪7‬‬
‫ע׳׳ש‪ — .‬ובן לא חשו בא״י לקצת סכנות ע״י מזיקק ובדאיתא בבלי פסחים‬
‫ק״י ע״ב בטערבא לא קפדי אזוגי‪ — .‬והיבה סיפורים באים בשני התלמודים‬
‫והם נכללו ג״כ בכלל הגדה‪ .‬ובבבלי באים לפעמים סיפורים אשר אין מובנים‬
‫כלל לסי פשונ^ים כהך דרבה בר בר חנה ועוד אחרים בפ״ה דכ״ב ובמ״א‬
‫ובלתי ספק יש להם תוך משונה מברם‪ ,‬ובירושלמי הסיפורים נאמרים לפי‬
‫סשוטם ואף שינטצא בהם לפעמים קצת זרות‪ - ,‬ובכח המליצה נראה להבבלי‬
‫יתר שאת על הירושלמי‪ ,‬כי אף שההגדה בשני התלמודים מלאה חן והיא‬
‫כטל על ארץ עיפה להנפש השוקקת להגביה ממעל לחשכת התבל והכליה‬
‫ודאגותיה ולשאוב מהמעין אשר מריחו יפרח שלום והשקט ודממה‪ ,‬בכל זאת‬
‫גבר הבבלי על הירושלמי ברוח המליצה וכח הדמיון‪ ,‬נעימות המשל כההוא‬
‫דבבלי תענית ה׳ ע׳׳ב למה הדבר דומה לאדם שהיה הולך במדבר והיה עיף‬
‫ורעב וצמא ומצא אילן שפירותיו טתוקין וצילו נאה ואמת המים עוברת תחתיו‬
‫אכל ספירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו וכשביקש לילך אמר אילן אילן‬
‫במה אברכך אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקץ דדי פירותיך מתוקין וכר אלא‬
‫יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך ע״כ‪ ,‬תפקד כירושלמי וכל‬
‫המשלים הנמצאים בו וברבות לאט לאט יהלוכו ולא יגביהו עוף על שדה‬
‫תרומות המליצה כהבבלי‪ ,‬וגדול כח התלמוד הזה שמלביש גם חרדת המות‬
‫בלבוש המליצה‪ ,‬לפניו תדוץ דאבה מפני עת הפירוד מן החיים‪ ,‬וגם מלאך‬
‫המות התאזר חנינות ואינו כחיה שואגת לטרף ושואף בחימה לנפשות בני‬
‫אדם ולהרבות חללים‪ .‬מה נעמו הסיפורים בבלי מ״ק כ״ח ואיך נהפך שם‬
‫המלאך המשחית לאוהב לאנשים צדיקים! — ונציג פה זה לעומת זה סיפור‬
‫הבא בבבלי והבא בירושלמי בזה הענין‪ .‬בבלי סוכה נ״ג‪-‬ע׳׳א‪ :‬אליחורף ואחיה‬
‫בני שישא סופרים דשלמה הוו יומא חד חזייה למלאך המות דקא עציב אמר‬
‫ליה אמאי עצבת אמר ליה דקא בעו מינאי הני תרתי כושאי דיתכי הכא‬
‫מסרינהו לשעירים שדרינהו למחוזא ^ ו ז כי מטי למחוזא דלוז שכיבו למחר‬
‫חזי למלאך המות דהוה קבדח אמר ליה אמאי בדיחת אמר ליה באתר דבעו‬
‫מינאי תמן שדרתינהו מיד פתח שילמה ואמר רגלוהי דבר אינש אינון ערבין‬
‫ביה לאתר דמתבעי תטן מובלין יתיה‪ — ,‬ובירושלמי כלאים פ״ט ל״ב ע׳ ג‬
‫כתובות פי״ב הל׳ ג׳ אליחורף ואחיה תריז איסקכטירי דשלמה חמא מלאך‬
‫מותא מסתכל בק וחריק בשינוי אמר מילה ויהבון בחללא אזל ונסתון מן‬
‫תמן אתא קאים ליה גחיך לקבליה אמר ליה ההיא שעתא הויתא איודוק‬
‫בשינייך וכדון את גחיך לן אמר ליה )אמר‪ ,‬כן הוא כתובות שם( רחמנא‬
‫דינסב לאליחורף ואחיה מן חללא ואטרית מאן יהיב לי אילין להן דאישתלחית‬
‫מיסבינן ויהב בליבך לתיעבד כן בגין דנתעביר שליחותי אזל ואיטפל בון זמן )צ׳׳ל‬
‫מן וכאשר הוא כתובות( תמן ע״ב‪ ,‬וכל טי שייש לו חיך לטעום יבין מה שיש‬
‫בזה בץ הבבלי והירושלמי‪ — ,‬אבל מצינו גם בירושלמי מליצות נאות מעירות‬
‫תקוה ונחמה בהא דריש ברכות ב׳ ע״ג‪ ,‬ר׳ חייא רבא ו ר שמעון בן חלפתא הוו‬
‫מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתא וראו איילת השחר שבקע אורה אמר ר׳‬
‫חייא רבא ל ר שמעק בן חלפתא בירבי כך היא גאולתן של ישראל בתחילה‬
‫קימאה קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת ע״כ‪ .‬וכן נמצאו מליצות‬
‫הרבה המשמחות את לב השואפים לראות ציון ביפיה והדרה‪.‬‬

‫גם זאת להבבלי שהיא שומר יותר יופי הלשון והמליצה בתפילות‬
‫מהירושלמי‪ .‬עיי׳ ברכת הביננו בכלי ברכות כ״ט הביננו ד׳ אלקינו לרעת דרכיך‬
‫ומול את לבבינו ליראתך ותסלח לנו להיות גאולים ורחקנו ממכאובינו ודשננו‬
‫בנאות ארצך וכר‪ .‬ובירושלמי שם פ״ד ח׳ ע׳׳א הביננו רצה תשובתינו סלח‬
‫לנו גואלינו רפא חליינו כרך שנותינו‪ — .‬ועיי׳ בבלי יומא פת ע״ב נוסחת‬
‫הו ‪T‬וי ביה״ב‪ ,‬ועיי׳ ירושלמי סוף יומא כיצד הוא מתודה ד כרכיה בשם רבי בא‬
‫בר בינה רבוני חטאתי ומורע עשיתי ובדעת רעה הייתי עומד וכדרך רחוקה‬
‫הייתי מהלך וכשם שעשיתי איני עושה יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי שתכפר לי‬
‫על כל פשעי ותמחול לי על כל עונותי ותסלח לי על כל חטאתי‪— .‬‬
‫והירושלמי אוהב ג״כ לספות בתפילה פסוקים על פסוקים ואין כן דרך הבבלי‪.‬‬
‫וראה מה גם בזה בין הבבלי והירושלמי‪ .‬בבלי ברכות נ״ה ע״ב נזכר נוסח‬
‫התפילה הידועה לתענית חלום‪ .‬ובירושלמי שם פ״ה ט׳ ע׳׳א נזכר ג״כ המטבע‬
‫של בכלי אלא שנתוספו שם דברים ורבו כמו רבו•הפסוקים‪ :‬אם טובים הם‬
‫יתקיימו עלי לששון ולשמחה לברכה ולחיים וכו׳ כן תהפוך את כל חלוטות‬
‫הקשין ומה שחלמו לי אחרים לטובה לברכה ולרפואה ולחיים לשמחה ולשש^‬
‫ולשלום הפכת טספדי למחול לי פיתחת שקי ותאזרני שמחה למען הפרך‬
‫כבוד ולא ידום ה׳ אלהי לעולם אודך ולא אבה ה׳ אלהיך לשמוע אל בלעם‬
‫ויהפוך ה׳ אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה׳ אלהיך אז תשמח בתולה‬
‫במחול בחורים וזקנים יחדיו והפכתי אבלם לששוז וניחמתים ושימחתים טיגונם‬
‫)ועיי׳ בבלי שם(‪ — .‬ודע בעל המאמר בי רו ^ מי של יהי רצון של תענית‬
‫חלום הוא ר׳ יונה בשם ר׳ תנחום בר חייא‪ .‬ובבבלי שם נ״ה איתא אטימר‬
‫ומר זוטרא ורב אשי הווי יתבי בהדי הררי אמרי כל חד וחד לימא טילתא‬
‫דלא שמיע ליה לחבריה פתח חד מינייהו ואמר האי מאן דחזי חלמא ולא‬
‫ידע מאי חזא ליקום קמי כהני בעידנא דפרסי ידייהו ולימא הכי רבש׳׳ע אני‬
‫שלך וחלומותי שלך וכו׳‪ .‬והנה אלה החכמים זוטרי טובי מר׳ תנחום בר חייא‬
‫שהיה קודם לרבא )עיי׳ פ״ד(‪ ,‬חד‪ .‬המטבע של בבלי הוא המטבע של‬
‫הירושלמי ובשינוי‪ .‬ונראה שבא מא״י לבכל‪ ,‬וד‪,‬מילתא דלא שטיע ל ‪ .T‬לחבריה‬
‫וזה מורה ג״כ‬ ‫הוא במה שתיקן המטבע זה בדרך הנאות בלשון ובתפילה‪.‬‬
‫שחכמי בבל חקרו והבדילו בין הנאות לאשר איננו נאות‪.‬‬

‫ונמצאו הנדות בבבלי ועיקרן בירושלמי ולהפך הגדות בירושלמי ועיגךן‬

‫בכבלי‪ .‬עיי׳ בכלי יבמות ק״ה ע׳׳א לוי נפק לקרייתא בעו מיניה גידמת מהו‬
‫שתחלוץ יבמה שרקקה דם מהו אבל אגיד לך הרשום בכתב אמת מכלל‬
‫דאיכא כתב שאינו אמת לא הוה בידיה אתא שאיל כי מדרשא אמרי ליה‬
‫מי כתיב וחלצד‪ .‬כיד טי כתיב וירקד‪ ,‬רוק אבל אגיד לך הרשום בכתב אמת‬
‫וכי יש כתב שאינו אמת לא קשיא כאן בגזר דין שיש עטו שבועה כאן בנזר‬
‫דין שאץ עמו שבועה ע״ב‪ .‬ובירושלמי שם קרוב לסוף פי״ב איתא זה הסיפור‬
‫בז?רדו'צה גז*ולו? ‪ *Vfi‬בלי• ‪b'b‬ונייא אתון לגבי' רנ!' אמרין ל׳^ה בעא תתן לן‬
‫חד בר נש דריש ז׳יין ותזן &פר מתניין ועבד לן כל צורכינן ויהב לון לוי בר‬
‫סיסי עשו לו בימה גדולה והושיבוהו עליה אתון ושאלון ליה הגידמת במה‬
‫היא חולצת ולא אגיבון דקה דם' ולא אגיבון אמרק דל מ ה דלית הוא ט־י‬
‫אולסן נישאול ליה שאלון ליה דאגדה אתון ושאלון ליה מהו הדין דכתיב אכל‬
‫אג ‪ T‬לך את הרשום בכתב אמת אם אמת למה רשום ואם רשום למה אמת‬
‫ולא אגיבון אתון לגבי דרבי אמרון ליה הדין פייםונא דסייסנתך אמר לון חייטן‬
‫בר נש דכוותי יהבית לבון שלח אייתיתיה ושאל ליה אמר ליה רקה דם מהו‬
‫אמר ליה אם יש בו צחצוחית של רוק כשר הגידמת במה היא חולצת אמר‬
‫ליה בשיניה אמר ליה מהו הדין דכתיב אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת‬
‫אם אמת למה רשום ואם רשום למה אמת אמר ליה עד שלא נתחתם גזר‬
‫‪ p‬רשום משנתחתם גזר דין אמת אמר ליה ולמה לא אגיבתינון אמר ליה‬
‫עשו לי בימה גדולה והושיבו אותי עליה וטפח רוחי עלי וקיא עליו אם נבלת‬
‫כדתנשא ואם זמות יד לפה מי גרם לך להתנכל בדברי תורה על שנישאת‬
‫בהן עצמך ע״ב‪ .‬והמעשה הזה היה בא״י‪ ,‬כי שם ישב רבי והסיפור בא לכבל‬
‫ע׳׳י חכמים אשר נחתו מא״י לשם והם סיפרו אותו בקיצור ולא דייקי כיה כל‬
‫כך‪ ,‬וכן באו הגרות דבבל לא״י ע״י חכמים אשר עלו לשם ועי״ז נתהוו שינויים‬
‫!*‪.‬כמו שהערנו לעיל בענין ההלכות‪ .‬עיי׳ בבלי כתובות ס״ז ר חנינא הוה ההוא‬
‫עניא דהוה רגיל לשדורי ליה ארבעה זוזי כל מעלי ימבתא יומא חד שררינהו‬
‫ניהליה ביד דביתהו אתיא אמרה ליה לא צריך מה חזית שמעי דהוד‪ .‬קאמרי‬
‫ליה במה אתה סועד בטלי כסף או בטלי דהב אמר היינו דאמר ר אלעזר‬
‫בואו ונחזיק טובה לרמאין ע״ב‪ .‬ובירושלמי פאה כ״א ע״ב איתא שמואל ערק מן‬
‫אבר אזל וקם ליה בין תרין צריפין דמיסכינין שמע קלהק אמרין בהדין אגניטין‬
‫אנן אכלין יומא דין בארגנטורין דדהבא ובארגנטורין כספא עאל ואמר קומי‬
‫אבוי אמר ליה צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהם ע״ב‪ .‬והנה הירושלמי‬
‫מראה בעצמו שזה המעשה היה בבבל‪ ,‬דאבוה דשמואל ושמואל היו כבבל‪,‬‬
‫ובבבלי מיוחס זה המעשה לר׳ חנינא ונראה שיהוא אמורא בבל אי)ו מן האחרונים‬
‫שהרי אמר ״היינו דאמר ר׳ אלעזר" ואפשר שהוא ר׳ חנינא מסורא(‪ ,‬וקשה‬
‫להאמין שהיו שני מעשים מכוונים וכאשר קרה לר׳ חנינא קרה לשמואל‪.‬‬
‫ויותר נראה שהמעשה דבבלי הוא עיקר ומבבלי בא הסיפור לא״י ובשינוי‪.‬‬

‫ויש סיפורים בבבלי אשיר עיקרם בירושלמי‪ ,‬ובבבלי יש קושי להבעם‬

‫וביירושלמי מובנים בלי נפתל ועקש‪ .‬עיי׳ בבלי סנהדרין ה׳ ע׳׳ב דתניא פעם‬
‫‪ r m‬הלך רב' למקום אחד וראה בני אדם שמגבלין עיסותיהן בטומאה אמר‬
‫לד־ ‪ 6‬מ&ני מו? אאם מגבלין עיסותיכם בטומאה אמרו לו תלמיד אחד בא לכאן‬
‫והיורה לנו &י בצעיע אין מכשירין והוא מי ביצים דרש להו ואינהו סבור מי‬
‫בצעים ק א מי ע׳׳ב‪ ,‬וכבר נתקשו התו׳ שם איך טעו בין ביצים לבצעים ור״ת‬
‫נרחק מ ה ע׳׳ש‪ .‬אבל בירושלמי שביעית ריש פ׳׳ו איתא בזה״ל‪ :‬רבי הוה בעכו‬
‫חמתוץ אפלק בדתא נקיייה אמר ל ק מה אתון לתק אמרן ליה תלמיד אחד‬
‫נא‬
‫בא לכאן והורה לנו על מי ביצים שאין מכשירין סכיין מי?גר ואנן שלקין‬
‫ביעין ולתין במיהן פברין טיטר מי שלק של ביצים ולא אמר אלא מי בשים‬
‫ס״ד ע״ב ועל אותה שעה שנינו מעשה שבא עו^גר‬ ‫עצמן‪— .‬ועיי׳ מנחות‬
‫מגגות צריסין ושתי הלחם מבקעת עין מוכר כי מטא עומר לא הוו ידע מהיבי‬
‫אכרזו אתא ההוא חרשא אותיב חרא ידא אאיגרא וחרא 'דא‬ ‫אייתו עומר‬
‫אצריפא אמר להו מררכי מי איכא דוכתא רשמה גגות צרימין או צריםין גגות‬
‫בדקו ואשכחוה כי בעו לאתויי שתי הלחם וכו׳ אמר להו מרדכי ו ט׳‪ .‬וכבר‬
‫נתקשו התו׳ שם ד״ה אמר להו מרדכי היאך האריך מרדכי ימים כל כך ע׳׳ש‪,‬‬
‫ובדיבור הקודם כתבו שבירושלמי שקלים תני לה אאידך עובדא‪ .‬ת״ל‬
‫הירושלמי שקלים פ״ה הל׳ א׳ אמר ר׳ חסדא פעם אחת יבשה ארץ ■י׳שראל‬
‫ולא ידעו מהיכן להביא והוה תמן חד אילם דהוה יתיב חד ידיה על גגות •וט׳‬
‫סעם אהת‬ ‫אייתוניה קמיה דפתחא )צ״ל פתחיה( וכו׳ אמר ר׳ יוסד‪ ,‬כי ר‬
‫ולא היו יודעין מאיכן להביא והוד‪ ,‬ת ‪9‬ן הד‬ ‫נשרף )נשדף( כל העולם כולו‬
‫אילם והוה יהיב ידיה על עיניה וידיה על סוכרא אייתונד‪ ,‬גכי פתחיה וכו׳ ■ע׳ע‬
‫הרי דכירושלמי לא נאמר כלל שזה המעשה היה בימי הורקנס וארוסטובולם‬
‫וכמו שהעירו כבר התו׳‪ .‬ועוד יש שינוי בין הבבלי והירושלמי דכידושלטי‬
‫איתא ואייתוניה לגבי פ ת חי ה ובבבלי אסר לד‪,‬ו מ ר ד כי‪ ,‬וזד‪ ,‬השיגוי נתד\ד‪,‬‬
‫עיי מה דאיתא כמשנה שקלים שם פתחיה זד‪ ,‬מרדכי ודעתיקו בבבלי מרדכי‬
‫ועוד יש שינוי שיכירושלמי טכיו חנך תרי‬ ‫במקום פתחיה בירושלמי‪— .‬‬
‫אעומר‪ ,‬ובבבלי‬ ‫עובדי בסתם ולא ידעו מהיכן להביאומשמע רקאי תרוייוע‬
‫איתא חד אעומר וחד אשתי הלחם‪.‬‬
‫וקצת מאמרים וסיפורים של הגדה נראה שבאו בכתב לכבלי‪ ,‬כי‬
‫לפעמים עשיו לד‪,‬ם ספרי אגדתא והנך ספרי לא היו כתובים בדיוק‪.‬‬
‫ירושלמי ברכות פ״ג ו׳ סוף ע״א איתא ר יסא שמע דאתת אימיד‪,‬‬
‫לבוצרה אתא שאל לר׳ יוחנן מהו לצאת א״ל אי מפני סכנת דרכים‬
‫צא אי משום כבוד אביו ואמו איני יודע איד שמואל בר יצחק עוד היא‬
‫צריכה א ט ר ח יה ר׳ יוחנן עלוי )נראה דצ״ל אטרחיה עלוי דר׳ יוחנן( ומר אם‬
‫גמרת לצאת תבוא כשלום שמע ר׳ אלעזר ומר אין רשות גדולה מ‪1‬ו ע׳ב‪.‬‬
‫ובכלי קידושין ל״א ע״ב איתא זה המעשה בשינויים וכהרחבר‪ .,‬ר׳ אסי הוד‪,‬‬
‫ליד‪ ,‬ההיא אימא זקינא אמרה ליה בעינא תכשיטין וט׳ בעינא גברא דשסיר‬
‫כותך שבקה ואזיל לארעא דישראל שמע דקא אזלה אבתריה אתא לקמיד‪ ,‬ד ר‬
‫יוחנן אמר ליה מהו לצאת מארץ לחוצד‪ ,‬לארץ לק־את אמא מהו א״ל איני‬
‫יודע א ת ר ח פורתא הדר אתא אמר ליד‪ .‬אסי נתרצית לצאת המקום יחזירך‬
‫לשלום אתא לקמיה דר׳ אלעזר א״ל )ח״ו דלמא( מירתח רתח א״ל מאי אמר‬
‫לך א״ל המקום יחזירך לשלום אמר ליד‪ ,‬ואם איתא דרתח לא הוה מברך לך‬
‫אדהבי והכי שמע לארונא דקאתי אמר אי ידעי לא נסקי ע״‪ . 3‬והדי ממה‬
‫דאיתא בירושלמי אטיחיה ובבבלי אתרח נראה שזה הסימור בא לבבל בכתב‬
‫והכותב טעה כין אטרחיה לאתרח‪ ,‬וגם ייפה הסיפור בהוספות וכאשר הוא לרוב‬
‫מנהג כותבי סיפורים‪.‬‬
‫עוד ראינו להעיר כ' בהגדות דדרושלמ' נמצאו נוסחאות שונות במסכתות‬
‫שונות‪ .‬עיי׳ סאה ם״א ט״ו ע׳׳ד המעשה ד ר שמואל בר רב יצחק דהוה נסיב‬
‫שבשא ובו׳ וע׳׳ז ריש ס״ג‪ .‬במס׳ סאה איתא והוי ר׳ זעירא חטי ליה ומיטמור‬
‫מן קטוי אמר חטי להדין סבא איך טבהית לן ובמס׳ ע״ז איתא והוון רבנן‬
‫מרננין ביה אמר לון ר׳ זעדא ארפון ליה לית אהן סבא ידע מה עביד‪ .‬ועוד‬
‫יש שינדים אודים בין הנאמר במס׳ סאה ובמס׳ ע״ז ע״ש‪.‬‬
‫עוד יש לדעת שכפי הנראה מן הבבלי באו לפעמים דורשי הגדות‬
‫מגליל לבבל כעק דרשנים עוכרים מעיר לעיר‪ .‬עיי׳ שכת ס״ח ע״א דרש‬
‫ההוא גלילאה עליה דר׳ חסדא בריך רחמנא דיהיב אוריאן תליתאי לעם‬
‫תליתאי ובו׳‪ .‬חולין כ׳׳ז ע״ב דרש עובר )אפשר שהכוונה בם׳ ‪,,‬עובר" דרשן‬
‫העובר מעיר לעיר וכמו שהערנו אלא דאז היה צ״ל ההוא עוכר( גלילאה‬
‫בהמה שנבראת מן היבשה הוכשרה בשני סימנים וכו׳‪ .‬ועיי׳ שיבת ס׳ ע׳׳ב‬
‫דההוא בר גליל דאיקלע לבבל דאמרי ליה קום דרוש לנו במעשי‬
‫___________‬ ‫מרכבה וכר‪.‬‬

‫וטדי דברנו על הנדות הירושלמי נעיר עוד כי הרבה הגדות של הירושלמי‬

‫באות במדרש רבה ובייחוד בבראשית רבה‪ ,‬ורש״י ז״ל פ׳ ויגש מ׳ז ב׳ מכנה‬
‫הכ׳ד אגדת א״י‪ .‬והנה כזה נראה מעין נפתח לברר וללבן מתוך הרכות הגדות‬
‫הירושלמי שלפנינו המלאות לפעמים טעיות‪ ,‬ובפרט מהב״ר ימצא להן תיקון‬
‫להעמיק על תכונתן‪ .‬אך כאשיר נשים עין בקורת על הב״ר ונציגה אותו לעומת‬
‫הירושלמי יצא לנו שמחברי הרבות שלחו ככר יד בירושלמי ולא נתנו מקום‬
‫להגדות הירושלמיות כצורתן וכתכונתן‪ ,‬אבל שינו ותקנו והוסיפו ביאור‪.‬‬
‫ולדוגמא נציג פה איזה מאמרים שיל הירושלמי והב״ר זה לעומת זה‪ .‬ירושלמי‬
‫כלאים פ״ט ל״ב ע״ב כתובות פי״ב הל׳ ג' איתא יבי הוד‪ .‬יתיב ליה בציסורין‬
‫שבע עשרה שנץ וקרא על גרמיה ויחי יעקב בארץ מצרים שכע עשרה שנה ויחי‬
‫יהודה בציפורין שבע עשרה שנה ומן גובעין )בכתובות הגי׳ ומן נוביהץ סי׳‬
‫מתוכן( עבד תלת עשרה שנין חשש בשינוי ‪ . . .‬ולמה חש שינוי חד זמן‬
‫עבר חטא חד עיגול מנכס געה ואמר ליה רבי שיזכי אמר ליה לכך נוצרת‬
‫ע׳׳ב‪ .‬וביד סל׳׳ג איתא רבינו הוה יתיב לעי באורייתא קמי כנישתא דבבלאי‬
‫ב צי פו ק עכר חד עגל קודמר אזל למתנכסה ושרי געי כמימר שיזכני אמר‬
‫ליה ומה אני יכיל לטיעבד לך לכך נוצרת וחשש רבי את שיניו י״ג שנה‬
‫ע׳׳ב‪ .‬והטעיץ יבין כמה שיש בכ׳ד מן הביאור‪ .‬כירושלמי חטא חד עיגול‬
‫מנכס בב׳ד אזל למתנכסא‪ .‬בירושלמי געה ואמר ליה רבי שיזכי‪ ,‬כב׳ר‬
‫ושרי געה כ טי ט ר שיזכני )ומליצת הירושלמי נאה ממליצת הב״ר(‪ .‬כירושלמי‬
‫לכך נוצרת ובב״ר בהרחבה ומה אני יכיל למיעבד לך לכך גוצרת‪ .‬גם ההתחלה‬
‫בכ׳ד רכינו הוה יתיב לעי באורייתא וכו׳ הוא כעין יפוי‪) .‬והסיפור שרבי ישב‬
‫י׳׳ז שנה בציפורין איתא ב״ר פצ׳׳ז ע׳׳ש(‪ — .‬ירושלמי שם רבי הוה ענוון‬
‫סגין והוה אמר כל מה דיימר לי בר נשא אנא עביר חוץ מטה שעשו זקני‬
‫בתירה לזקני ד ש רון ג ר טון ט נ ש י א ו ת י ה וטנוניה אין סליק ר׳ הונא ריש‬
‫גב‬
‫גלותא להכא אנ א טו תי ב לי ה ל ע י ל מיניי דהוא טן יהודה ואנא טברטק‬
‫דהוא מן דכריא ואנא מן נוקנתא חד זמן עאל ר׳ חייא רונא לנביה אמר ליה‬
‫הא ר׳ הונא לכר נתכרכמו פניו של רבי אמי ליה ארונו בא ע״כ‪ .‬ובכ״ר שם‬
‫רבינו הוד‪ .‬ענותן סגי והוה אמי כל דיאמר לי‪,‬בר נש אנא עב־ד חוץ ממה‬
‫שעשו בני בתירד‪ .‬לזקני שי ר דו מ ג ד ו ל ת ן ו ה ע לו א ו ת ו ואין סליק ד הונא‬
‫ריש גלותא להבא אנ א ק אי ם לי מן ק ו ר ט ו ה י למה דד‪.‬וא טיד‪ 1‬דה ואנא מבנימין‬
‫ור‪,‬וא מן דוכריא דיהודה ואנא מנוקכאתא אמר ליד‪ ,‬ר׳ חייא רבה דדי הוא‬
‫עומד בחוץ* נתכרכמו פניו של רבי ו כ יו ן ש ר א ה ש נ ת כ ר כ מ ו פניו א״ל‬
‫ארונו הוא ע״כ‪ .‬וכמה יש בב״ר מן התוספות ומן השינוי ללד‪,‬״ק כדי לבאר!‬
‫ונם במה שימתחיל הירושלמי הנך שני סיפורים בתיבת ״רבי׳׳ והכד בתי‬
‫‪,,‬רבינו״ מוכיח ש הכד משנה לכבוד וכדרך האחרונים‪ — ,‬תרומות סוף ס׳׳ח‬
‫דיקלוט חזירא טחוניר‪ ,‬טלייא דר׳ יודא נשייא איתעביר מלך נחת לסמיים‬
‫שלח כתבץ בתר רבנן תיד‪,‬וון גביי במפקי שובתא מיד אמר ליה לשלוחיא‬
‫לא תתן להון כתבין אלא כערובתא עם מטעמי שמשא ע״כ‪ ,‬ו כ ד םס״נ‬
‫דקליטיינוס מלכא הוה רעי חזירין בהדא טבריה וכיון דהוה מטי סדרא דר׳ הוון‬
‫מינוקא נפקין וטחיין ליה לבתר יומין איתעביד מלך נחית ויתיב ליה בהדא‬
‫פמייס ושלח כתבין לטבריה מפני רומשא דערובתא אמר אנא יתי )יהיב(‬
‫קילוון דיהוון רברבני דיהודאי קיימין קודמי בצפרא דחד בשבא פקדיה לשלוחא‬
‫אמר ליד‪ ,‬לא תתן יתהון לד‪,‬ון אלא עם מטעמי יומא דערובתא ע״כ‪ .‬וד‪,‬מעיין‬
‫יראה בקל כמד‪ ,‬יש כבר באלד‪ ,‬שורות מן ההרחבה ב כ ד‪ ,‬ויותר ויותר בכל‬
‫הסיפור‪ ,‬עיי׳ בירושלמי ובכ״ר שם‪ .‬ודע שכותב ה כ ד לא דקדק כראוי בדברי‬
‫הירושלמי ומתוך זה בא לטעות גדול‪ ,‬דבירושלמי איתא דיקלוט חזירא‪,‬‬
‫והוא מדוייק היטב‪ ,‬כי דקליטיינוס היד‪ ,‬נקרא כתחילה דיקלוט )דיוקליס(‬
‫ומשפחתו היתה מכונה חזירא על שם ארץ מולדתה אילליריען‪ ,‬ואנשי‬
‫אילליריען היו ידועים לרועי חזירים כמבואר לסופרי הרומיים האחרונים‪ ,‬ואח״ב‬
‫הסב שמו לכבוד וקיא עצמו דקליטיינוס )עיי׳ ועספות(‪ .‬וסופר ה כ ד לא ירד לכל‬
‫זד‪ ,‬ושים אותו ל רו ע ה חזי רי ם וגם קרא שטו מתחילד‪ ,‬דקליטיינוס‪ — ,‬חגיגד‪ .‬פ״ב‬
‫הל׳ א׳)ע״ז סוף ע׳׳א( שוב מעשה בי ר׳ יהושע שהיה מהלך בדרך ובן זומא בא‬
‫כנגדו שאל בשלומו ולא השיבו אמר לו מאיין ולאיין כן זומא אמר לו מסתכל הייתי‬
‫במעשה בראשית ואין בין מים העליונים למיס התחתונים אלא כמלא פותח‬
‫טפח נאמר כאן ריחוף ונאמר להלן כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף מה ריחוף‬
‫שנא׳ להלן נוגע ואינו נוגע אף ריחוף שנאי כאן נוגע ואינו נוגע‪ .‬וככ ד פ׳׳ב‬
‫וכבר היה ר״ש בן זומא יושב ותוהא עכר ר׳ יהושע ושאל בשלומו פעם‬
‫ושתים ולא השיבו בשלישית השיבו בבהילו א״ל בן זומא מאין הרגלים א״ל‬
‫מעיין הייתי א״ל מ ע ד אני עלי שמים וארץ שאיני זז מכאן עד שתודיעני‬
‫מאין הרגלים א״ל מסתכל ■הייתי במעשר‪ ,‬כראשית ולא היה בין מים העליונים‬
‫למים התחתונים אלא כשתים ושלש אצבעות ורוח אלד‪,‬ים מנשבת אץ כתיב‬
‫כאן אלא מרחפת‪.‬כעוף הזה שמרפרף בכנפיו וכנפיו נוגעות ואינן נוגעות נד‪,‬פך‬
‫ר׳ יהושע ואמר לתלמידיו הלך לו בן זומא לא שד‪,‬ו ימים מועטים וכן זומא‬
 ‫בעולם ע׳׳ב‪ ,‬הנה ה כ ד מרחיב הרבה מ ה וטבאי‪ ,‬גם הסגנון כד‪,‬ך מנשבת אין‬
‫כתיב כאן ובר הוא מאוחר‪ — .‬ובכר הבאנו לעיל הירושלמי היבמות סי׳ב‬
‫בני סימוניא אתון לגבי רבי אמרו ליה י בעא תתן לן חד כר נש דריש דיין‬
‫וחזן ספר מתניק ועבד לון כל צורכינן ובו׳ ובכיר ם׳ ס׳׳א רבינו הוה עבר על‬
‫סימוניא ויצאו אנשי סימוניא לרןאתו אמרו לו ר נתן )תן( לנו אדם אחד‬
‫שיהא מקרא אותנו ושונה אותנו ודן את דיננו וכר‪ .‬ובירושלמי שם ולא‬
‫אגיבוץ אתין לגבי דרבי אמרון ליה הדין סייסוגא דסייסנך‪ ,‬וככ׳ד ולא השיבן‬
‫וכיון שראה שצרתו צרה השכים בבקר והלך לו אצל רבינו א״ל מה עבדון‬
‫לך אנשי סימוניא אמר לו אל תזכורני צרתי שלשה שאלות שאלו אותי ולא‬
‫יטלתי להשיבן ע״כ הרי מה שיש בזה מן השינוי כמעשה ובסיננון‪ ,‬והכל‬
‫ועיי׳‬ ‫טורה שהוא מאוחר מן הסיפור בירושלמי‪ .‬וע״ש עוד שינוי גדול‪.‬‬
‫ירושלמי שבת פ״ו ח׳ ע״ג בעוברא דר׳ לעזר אזל לפוניי* וכו׳ וב״ר פ׳יי ר‬
‫אלעזר הוה יתיב מטייל בבית הכסא אזיל חד רומאי ותרכיה וכוי ו ה כ ר מוסיף‬
‫ומבאר‪ .‬ירושלמי סוף פ״ב הסנהדרין בההוא עובדא דיוסי מעוני וכ״ר ס׳ ם‪/‬‬
‫וכן במקומות הרבה ה כ ר מרחיב ומבאר הסיפור של הירושלמי‪.‬‬
‫ו הכד לא מרחיב לבד הסיפור הבא בירושלמי בקיצור אלא שמשנה‬
‫ומהפך לפעמים הסדר‪ ,‬ובזה יבוא־ הענין יותר מאשר הוא לפנינו בירושלמי‪.‬‬
‫כלאים פ׳׳א ב״ז ע׳׳ב ואם כן למה נתקללה הארץ ר׳ יודן בר שילום אמר ע״י‬
‫שעברה על גזירותיו של הקכ״התדשא הארץ דשא עשיב מזריע זיע והיא לא‬
‫עשת אלא ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו )בכל זה סמך אסיפא‬
‫דקרא ועץ פרי למיגהו ‪ . . .‬ועץ עושה פרי עיי׳ לקמן הב״ר( ר׳ פינחס אמר‬
‫שמחה בציוויה והוסיפה אילני ‪x‬ק על דעתיה דר׳ יודן בר שלום יפה נתקללה‬
‫הארץ על דעתיה דר׳ פינחס למה נתקללה האיץ כאינש דאטר ליט ביזא‬
‫דכן איינק ואתיא כיי ר׳ נתן שלשה נכנסו לדין וארבעה יצאו מקוללין ארורה‬
‫האדמה בעבורך ע״כ‪ .‬ב״ר פ׳׳ה תני בשם ר׳ נתן ג׳ נכנסו לרין וד׳ יצאו מחוייבין‬
‫ואלו הן אדם וחוה ונחש נכנסו לרין ונתקללה הארץ עמהן שנא׳ ארורה‬
‫האדמה בעבורך שתהא מעלה לך דברים ארורים כגון יתושין זכובין פרעושין‬
‫אמר ר׳ יצחק מגדלאה אף הן יש בהן הנאה ולמה נתקללה ר' יהודה כ ד‬
‫שלום ור׳ פינחס ר יהודה ב׳ד שלום אמר שעברה על הציווי שכך אמר לה‬
‫הקב׳׳ה תדשא הארץ דשא וגו׳ מה ה ^י נאכל אף העץ נאכל והיא לא‬
‫עשתה כן אלא ותוצא הארץ דשא וגו׳ ה ^י נאכל )והעץ אינו נאכל( ר׳ פינחס‬
‫אמר אף הוסיפה על הציווי שמחה לעשות רצון בוראה עץ עושה ‪ ’X‬אפי׳‬
‫אילני ^ ק עשו סירות על דעתיה ד ד יהודה בר שמעון )שלום( ניחא אלא‬
‫על דעתיה דר׳ פינחס למה נתקללה אלא כאינש דאמר יהון לייטץ ביזיא‬
‫‪ p m‬מינק ע׳׳ב‪ .‬ויש כאן הרחבה בב׳ד וגם הסדר מהופך דבירושלטי איתא‬
‫הא ד ר נתן בסוף כל המאמר ובכד הוא בפתיחת המאמר‪) .‬ואפשר דגם‬
‫בירושלמי היה כתוב הא דר׳ נתן בראש המאמר ואח״כ ולמה נתקללה וכו׳‬
‫והגי׳ שלפנינו קשה להולמה עיי' בפירושנו שם(‪ — .‬וכן בא ‪ T O‬לבאר‬
‫^ נ ו ת לפעמים מאמרי ההלכה‪ .‬עיי׳ ירושלמי ברכות ס׳׳ד ז׳ ע״ג אמר ר׳‬
‫נג‬
‫חנינא משכני ד ישמעאל כ״ר יוסי אצל פונדוק אחד אמר לי כאן נתפלל‬
‫אבא של לילי שבת כערב שבת וכו׳ עד מאן דטצלי יצלי דרמשא עד יומא‬
‫קאים ע׳׳כ‪ .‬ועיי׳ כ׳ד ס׳׳י‪ — .‬ירושלמי כרכות סת י״א ע״ב כל ההלכה למשנה‬
‫נשים ועבדים וקטנים אין מזמנים עליהן וע׳׳ש המעשה דשמעון בן שטח עם‬
‫ינאי מלכא‪ ,‬וכמה יש כזה מן ההרחכה ושינוי הסדר ב׳ד פ׳ צ׳ א הן במאמרי‬
‫ההלכה הן בהסיפור דשמעון בן שטח‪ ~ .‬ועיי׳ לקטן פ׳ד ערך ר׳ הונא רובה‬
‫דציסורין שטעה מסדר הב״ר ככונת הירושלמי‪,‬‬
‫ודע שבב׳ד באים מאמרים ובפרט• סיפורים בל׳ ארמית קרוב ללי סורסית‬
‫וכדרך הירושלמי עיי׳ ריש פ״ב‪ ,‬ומאמרים וסיפורים בל׳ הבכלי והם נלקחים‬
‫בעיקרם מן הירושלמי‪ .‬והסיפורים ממין הראשון הם בלתי ספק קודמין כזמן‬
‫כלו׳ נאספו בב״ר קודם להסיפורים ממק השני‪ ,‬אשר כבר הורקו על ידי אחרון‬
‫מכלי אל כלי מן לשון הירושלמי ללשון הככלי‪ ,‬עיי׳ הסיפור דאנשי‬
‫סימוניא ירושלמי יבמות פי״ב וב׳ד פי פ״א אשר הבאנו לעיל‪ .‬והנה על‬
‫הסיפורים של מין השני אין מן הצורך להביא ראייה שמאססס הוסיף ביאור‬
‫על הסיפורים ודאשונים והרחיב אותם וכדרך כל המספר בזמן טאווד קורות‬
‫זמן קורם‪ ,‬אבל גם על הסיפורים ממין הראשון אשר הם בל׳ הירושלמי יש‬
‫להחליט ע״י המקומות שהבאנו לעיל מירושלמי פ״ט דנלאים וב״ר פל׳ג‬
‫והדומים להם שימאססם אל הב״ר ככר הוסיף לבאר מאמרי הירושלמי ואין‬
‫לגזור מהב״ר על הויית סיפור הירושלמי‪ — .‬אבל ככל זאת הב״ר רב התועלת‬
‫להבין על ירו הגדות הירושלמי כהך הסיפור דר׳ אלעזר אזל לפונייא שכת‬
‫פ״ז ח׳ ע״ג וב״ר פ״י שצייננו לעיל‪ ,‬אשר אין לו הבנה בירושלמי וע״י הב״ר‬
‫יבואר היטב‪ .‬וכן נמצאו לפעמיס בירושלמי סיפוריס ומאמרים משוללי הבנה‬
‫ע״י שגיאות הסופרים ובב״ר הם מתוקנים‪.‬‬

‫ומה שהחלטנו על הכ׳ד הוא ג״כ משפט שאר דרבות‪ ,‬ואין צריך להביא‬
‫ראייה על זה כי כל הרבות חוץ מוילןא רבה ואיכה רבתי הן מזמן מאוחר‪ ,‬וכל‬
‫מעיין יבין בקל שהן מלאות הוספות וביאורים על הסיפורים אשר מקורם‬
‫בירושלמי ובבבלי‪ .‬אבל גם בויקרא רכה ואיכה רבתי באים סיפורי הירושלמי‬
‫בביאור ובהוספה ואף שהם בל׳ הירושלמי‪ .‬עיי׳ סוטה פ״א הל׳ ד׳ הך עובדא‬
‫דר׳ מאיר הוה יליף דריש בכנישתא דחמתא בל לילי שובא והוה תמה חדא‬
‫איתתא וט׳‪ ,‬ובויקרא רבה פ״ט‪ — .‬הוריות פ״ג הל׳ ז׳ מעשה כי ר׳ אליעזר‬
‫ור׳ יהושע ור׳ עקיבה שעלו לחולת אנטוכיא על עסק מגבת חכמים והוה תטן‬
‫חד אבא יהודה וכו׳‪ ,‬ובויקרא רכה פ״ה ובן בט״א‪ — .‬ר״ה פ״ג הל׳ ח׳)ג״ט ע׳א(‬
‫שמואל אמר וצבא תנתן על התמיד בפשע בפשעה של תורה וכו׳‪ ,‬ומדרש• איכה‬
‫פסקא ר אבא בר כהנא פתח מי האיש וכו׳ שמואל תני לה בשם ר׳ שמואל בר אמי‬
‫אימתי המלכות גוזרת גזירה וכר‪ ~ .‬ט׳ש פ״ד נ״ה ע״ב חד בר נש אתא לגבי ר׳‬
‫יוסי בן חלפתא אמר ליה חמית כחילמא מיתמר לי איזיל לקפודקא ואת‬
‫משבח מדלא דאבוך וכו׳‪ ,‬ובמדרש איכה פסקא רבתי בגוים חד בר נש‬
‫אתא לגבי ר יוסי כר חלפתא וט׳‪ — .‬כרכות פ׳׳ב ה׳ ע״א עוברא ועה בחר‬
‫יהודאי דהוה קאים רדי נעת תורתיה קומוי עכי חד ערביי ושמע קלה א״ל בר‬
‫יודאי בר יודאי שרא תורך ושרא קנקנך וכר‪ ,‬ובמדרש איכה ססקא על אלה‬
‫אני בוכיה עובדא הוה בחד בר נש דהוה קא רדי געת חדא תורתיה עבר עלוי‬
‫חד ערביי א״ל מה את א״ל יהודאי א״ל שרא תורד ושרא סדנך וכר ועיי׳‬
‫שם כל המאמר ובמה שהוא מרחיב הסיפור דהירושלמי‪.‬‬

‫ואין להאריך כהרחבת שאר המדרשים‪ ,‬מדרש שמואל מדרש תהלים‬

‫מדרש משלי ססיקתא וכר‪ ,‬והם בכל מקום שלא בדיוק‪ .‬וגם הילקוט שמעוני‬
‫נראה שתיקן ההגדות הירושלמיות‪ .‬עיי׳ סאה ס״ג ית ע״ד ר׳ פינחם משתעי‬
‫הדין עובדא תרין אחין באשקלק הוו להו מגורין נוכראין אמרי כדק אילין‬
‫יהודאי סלקין לירושלם וכו׳ ועיי׳ ילקוט מלכים א׳ סי' רכ״ב )ובהרחבה רבה‬
‫מדרש חזית ם׳ מה יפו פעמיך בנעלים(‪.‬‬

‫עוד יש להעיר‪ :‬שמות האמוראים משונים כהרבה מקומות ברבות מן‬

‫הירושלמי‪) .‬ולפעמים גם שמות התנאים(‪ .‬גם נמצאו ברבות שמות אמוראים‬
‫ירושלמיים אשיר לא נזכרו כירושלמי‪ .‬ואין לסמוך עליהם כלל כי נראה‬
‫במקומות לא מעט זיופם מתוכם וכי הם ילדי שגיאת הסופר‪.‬‬

‫פרק רביעי‪.‬‬
‫ס ד ר ה א מו ר א י ם ד ת ל מ ו ד י ר ו ש ל מ י‪.‬‬

‫ידיעת סדר האמוראים דתלמוד ירושלמי רב ד״תועלת כמבואר לכל מכין‪,‬‬

‫כי על ידה יש לברר זמן התחלת זה התלמוד וחתימתו ובלערי הידיעה זאת‬
‫נגשש כעורים באפילה‪ .‬גם נודע לפעמים על ידה פי׳ הש׳׳ס על בוריו ויוסר‬
‫המכשלה אשר יכשל כה בקל המשולל מהידיעה זאת‪ .‬ונציג פה לדוגמא המאמר‬
‫דברכות פ״ז י״א ע״ג ר׳ יונה ור׳ אבא בר זימנא בשם ר׳ זעירא לשני בתים‬
‫נצרכה אמר ר יוחנן והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן ופי׳ קצת‬
‫המפרשים הא דמצטרפין בב׳ בתים היינו שנכנסו מתחילה ע״מ כן ור יוחנן‬
‫קאי אהא דא׳ד ר׳ יונה וכו׳‪ .‬ולו הבינו סדר האמוראים לא באו לטעות זה‪,‬‬
‫דר׳ יוחנן קדם הרבה לר׳ יונה וגם לר׳ זעירא‪ — .‬גס יש בזה תועלת גדולה‬
‫לתקן טעיות הסופרים ושינוי הגירסאות‪ ,‬עיי׳ לקמן ערך ר׳ תנחום בר ירמיה‪.‬‬

‫ונציג פה איזה כללים אשר היו לנו לעינים בחקירה הזאת‪.‬‬

‫מצינו במקומות הרבה פלוני אמר בשם פלוני‪ .‬ודעת רש״י חולק‬ ‫א(‬
‫‪ r‬ע׳׳ב כל היכא דאמר משמיה דפלוני לא שמעה ממנו אלא מאחרים שמע‬
‫שקבלוה ממנו עכ׳׳ל‪ ,‬וכן כתב שם קי׳ג זל׳ב ד׳ה הא דרכיה‪ .‬ובירושלמי איתא‬
‫נד‬
‫כמקומות אין מססר סלוני )אמר( כשם סלוני והוא ♦ממע מסי כעל המאמר‪.‬‬
‫וכבר הוכיח בעל יד מלאכי כלל ע׳׳ה שגם כככלי מצינו שהאומר כשם מלוני‬
‫שמע מבעל המאמר עצמו‪ .‬אך זה אמת שמצינו גס בהרבה מקומות סלוני‬
‫בשם סלוגי והאומר לא ראה מעולם בעל המאמר‪ .‬כיצד‪ .‬ס״א הל׳ ה׳)ס׳ ע״ג(‬
‫ר חנניה בשם ר׳ יוחנן התירו סוסו משום תחילתו‪ ,‬ויש כמה דורות בין רבי‬
‫יוחנן ור׳ חנניה )ב׳( עי•׳ ערך כל אחד ואחד על מקומו‪ .‬וכן טצינו ר׳ יונה‬
‫בשם כר קסרא ויש ביניד׳ם כמה דורות‪.‬‬
‫שאמורא אחד קרא לאחר ‪,,‬רבי״ ואין להקיש מזה שהיה‬ ‫ב( מצינו‬
‫שהיה גדול ממנו ודבר עמו בל׳ כבוד‪ ,‬וכבר עמד בעל סדר‬ ‫רבו ממש אלא‬
‫אבל אם אמורא אמר רבי על אמורא אחר שלא בסניו אז‬ ‫הדורות על זה‪.‬‬
‫ממש‪.‬‬ ‫הוא בבירור רבו‬
‫ובהרבה מקומות האומר ״קומי‬ ‫ג( מציגו ״סלוני אמר קומי סלוני״‪.‬‬
‫לסניו‪ .‬ויש מקומות היוצאים‬ ‫סלוני״ הוא תלמידו של זה אשר אמר‬
‫מן הכלל‪.‬‬
‫ד( במקום ראיתא סלוני משום סלוני לרוב כעל המאמר גדול מהאומר‬
‫בשמו או בשינים )עיי׳ כלל א׳( או כחכמה כלו׳ שהיה רבו או טוסלג בחכמה‪,‬‬
‫ולסעמים בעל המאמר היה חכרו של האומר‪ .‬אבל שהאומר ה ‪ .T‬גדול מבעל‬
‫המאמר נמצא לבד סנהדרין ס״ג הלי ו׳ )כ״א סוף ע״א( ר בא כר זבדא ר׳‬
‫אבהו כשם ר׳ לעזר הלכה כר׳ יודה דטתניתא איקלס ר׳ בא בר זכדא דטר‬
‫שמועה משום דזעיר מיניה‪,‬‬
‫ה( במקום שמצינו סלוני סלוני בשם סלוני כלו׳ סלוני אטר בשם‬
‫סלוני שאמר בשם סלוני )עיי׳ ס״ב(‪ ,‬אין להקיש כלל שהחכם האחרון הוא‬
‫תלמידו של החכם השני אשר אמר כשם כעל המאמר וכמו שיד‪,‬וא בבבלי‬
‫אמר רבא אמר ר׳ נחמן אמר שמואל וכדומה‪ ,‬אכל הוא שמע לבד מפי זה‬
‫החכם המאמר של סלוני הראשון ואמר על שם האומר לו אף שהוא חברו‪.‬‬
‫ו( במקום שמצינו ת‪-‬ין אמוראין חד אמר ‪ . . .‬חד אמר ‪ . . .‬או פלוני‬
‫וסלוני‪ ,‬סלוני אמר ‪ . . .‬סלוני אמר ‪ . . .‬הן לרוב בני דור אחד כאשר מראין‬
‫ודבה מקומות‪ .‬וזה יסוד גדול בחקירת זמן אמוראי דירושלמי‪.‬‬
‫ז( זדבה סעמים בא ר׳ סלוני כר ר׳ סלוני אמר ויש חכם ידוע בשם זה‬
‫ר סלוני האחרון‪ .‬ולרוב האומר הוא בנו של החכם זה הידוע‪ ,‬בנק ר׳ יהושע‬
‫כן לוי הוא בנו של לוי )תלמידו דרבי( הידוע‪ ,‬ר׳ לעזר בי ר׳ יוסי הוא כנו‬
‫של ר' יוסי האמורא הידוע‪ ,‬וכן כאחרים יש מקומות שהענין מורה שהאב‬
‫הוא החכם הידוע‪ ,‬וממנו יש לדון על הדור של בנו‪ .‬ולסעטים הדבר בססק‬
‫אם האב הנזכר הוא החכם הידוע או איש אחר‪.‬‬
‫ח( אם לא נזכר מקום החכם בסירוש יש לנקוט שהיה מושבו בטבריא‪,‬‬
‫כי שם ישבו רוב החכמים מר׳ יוחנן ואילך‪ ,‬והרבה ענינים בירושלמי מורים‬
‫על זה‪.‬‬
‫דדבה מאמרים של הירושלמי מובאים בבבלי ושטות האומרים‬ ‫ט(‬
‫משונים כשני התלמודים וכמו שהערנו פ״ג‪ .‬ואנחנו הלכנו בדרך זדרושלמי‬
‫וגם הבבלי היה לנו לעינים במקום שאינו סותר הירושלמי‪ .‬ושמות האמוראים‬
‫כרכות וכר זכרנו אך מעט מזער מטעם הנאמר לעיל סוף ם״ג‪.‬‬
‫וטרם נרד לסדר האמוראים בפרט נציג בראש סדר הדורות בכלל‪ .‬ויש‬
‫פה להקדים מה שהערנו בספרנו דרכי המשעה פרק ב׳‪ :‬הדורות לא יפרדו‬
‫פירוד גמור זה מזה עד שלא יהיו נבלעים קצתם בקצתם‪ ,‬ודרבה חכמי דור‬
‫הבא חיו ג״ב בדור הקודם אבל יחשכו לדור אחד החכמים אשר רוב מאמריהם‬
‫ומשאם ומתנם זה עם זה היו בעת מיוחד מן העתים‪ .‬ונוסיף פה עוד כי‬
‫הרבה אמוראים יחשבו לשני דורות והזריחו בהם אור תורתם‪ ,‬אך כדור האחד‬
‫היה עוד רבם בחיים ובדור השני קמו הם בתור הגדולים‪ ,‬ולכן חשבנו למ שפט‬
‫להכניסם בדור השני‪ ,‬ואך קצתם ראינו להכניס בשני דורות‪.‬‬
‫דורות האמוראים הירושלמיים הם ששה‪ ,‬והתחלתם אחרי מות רבעו‬
‫הקדוש והוא לערך תתק״נ או תתק״ם לאלף הרביעי עד שנת ק׳ס או ק׳׳ע‬
‫ל אל ף החמישי‪ .‬סך שנות הדורות מאתים ועשר שנים‪) .‬ויען שחכמי דור‬
‫חששי מעטים וקצתם נבלעים מכל וכל בדור החמישי‪ ,‬לכן אפשיר להעמיד‬
‫סך שנות החדות על מאתים שנה(‪.‬‬

‫ונציג פה הדורות כסדרם על שם החכמים המפורסמים ככל דור ודור‪.‬‬

‫ה דו ר ה ר א שון‪.‬‬
‫ר׳ ח ט א א ב ו י דר׳‬ ‫ר׳ חיי א ר ב ה‪ .‬כר ק ס ר א‪ .‬ר׳ י צ ח ק רו ב ה‪.‬‬
‫ר הו ש עי א רב ה‪.‬‬ ‫הו ש ע י א‪ .‬ד א פ ם‪ .‬לוי בן סי סי‪ .‬ר ח נ ינ ה‪.‬‬
‫ר י הו ד ה נ ש י א ה‬ ‫ד ינ אי‪ .‬ר י מ ת ן‪ .‬ר׳ י הו ש ע בן לוי‪ .‬חז קי ה‪.‬‬
‫אבוה דשמואל‪ ,‬רב‪.‬‬ ‫ה ר א שון‪ .‬ר יו ח נן‪ - - .‬ובזמן הזה בכבל‪ :‬ר שילא‪,‬‬

‫ה דו ר ה שני‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ר׳ י הו ד ה נ שי א ה הרא שיון‪ .‬ר׳ יו חנן‪ .‬ר* ש מ עון בן ל קי ש‪.‬‬
‫' כ ה נ א‪ .‬ר׳ יו סי בן חנ י נ א‪) .‬ר׳ א מי‪ .‬ר׳ א סי‪ .‬ר׳ א ל עז ר(‪ .‬ר׳ חיי א‬
‫בר יו ס ף‪ .‬ר׳ י צ ח ק‪ .‬ר׳ לוי‪ .‬ר׳ ש מו א ל בר נ ח מן‪ — .‬ובזמן הזה‬
‫בבבל‪ :‬רב‪ ,‬שמואל‪ ,‬ר הונא‪ ,‬ר יהודה‪ ,‬רמי בר יחזקאל‪.‬‬

‫ה דו ר ה ש ל י שי‪.‬‬
‫ד א ב ה ו ‪ .‬ר א מי‪ .‬ר א ס י ‪ .‬ד א ל ע ז ר ‪ ,‬ר ח י י א בר א ב א‪ .‬ר׳ ש מ עון‬
‫בר א ב א‪ .‬ר׳ סי מון‪ .‬ר ז עי ר א‪ .‬ר ש מו א ל בר רב י צ ח ק‪ .‬ר ה י ל א‪) .‬ר׳‬
‫חגי(‪ .‬ר ז ר י ק ן‪ .‬ר׳ ה ו ש ע י א ה שני‪ .‬ר׳ ח נ נ י ה ח ב רון ד ר בנן‪ .‬ר׳ ינ אי בי ד‬
‫י ש מ ע א ל‪ .‬ר׳ ח ט א בר חגינ ה‪ .‬ד י א ש י ה ‪ .‬ר׳ ב א כ ר מ ט ל‪ .‬ר׳ י ע ק ב ב ר‬
‫אי די‪ .‬רי י צ ח ק בר נ ח מן‪ .‬ר׳ טיי ש א‪ .‬ר׳ טנ א ב ר ת נ ח ו ם‪ ) .‬ר‬
‫ירמיה‪ — (.‬ובזמן הזה בבבל‪ :‬ר נחמן בר יעקב‪ ,‬ר חסדא‪ ,‬ר ששת‪ ,‬רבה‪ ,‬ר יוסף‪.‬‬
‫נה‬
‫ה לו ר הרביעי־‪.‬‬
‫ר׳ י ר מי ה‪ .‬ד י הו ד ה נ שי א ה ה שני‪ ,‬ר׳ יונ ה‪ .‬ר׳ יו סי‪ .‬רי‬
‫ב א בר כהן‪ .‬ר׳ בון נ ר כ הנ א‪ .‬ר׳ חני‪ .‬ר׳ פ י נ ח ס‪ .‬ר׳ חז קי ה‪ .‬ר׳‬
‫יו רן‪ — .‬ר׳ ח ל בו‪ .‬ר׳ ח ס ד א‪ .‬ר׳ חיננ א‪ — .‬ר׳ א ב א מ רי‪ .‬ר׳ ט בי‪.‬‬
‫ר׳ יו ד ה כן פזי‪ — .‬ובזמן ה‪:‬ה בבבל‪ :‬אכיי‪ ,‬רבא‪.‬‬
‫*‬ ‫•‬
‫ה דו ר ה ח מי שי‪.‬‬
‫ר׳‬ ‫ר׳ מבא‪ .‬ר׳ חנני ה‪ .‬ר׳ יו סי בי ר׳ בון‪ .‬ר׳ י הו ש ע ד ס בנין‪.‬‬
‫יונ ה ב ו צ ר י י‪ .‬ובזמן הזה בבבל‪ :‬ר נחמן בר יצחק‪ ,‬ר פפא‪.‬‬

‫ה דו ר ה ש שי‪.‬‬
‫ר׳ חייה ב ר א ד א‪ .‬ר׳ ש מו א ל בי ר׳ יו סי בי ר׳ בון‪ .‬ר׳ נ ח מן‪.‬‬
‫ובזמן הזה בבבל‪ :‬אמימר‪ ,‬ר אשי‪ ,‬ד מרדכי‪.‬‬ ‫ר בנן ד ק ס רין ה א ח רוני ם‪.‬‬

‫ונבוא עתה להזכיר האמוראים הירושלמיים ע״פ אלפ״א בית״א ודורו י^ל‬
‫כל אחד ואחד‪ .‬וראינו להביא אצל כל אמורא איזה מאמרים הטורים על דרך‬
‫לימודו או על מדותיו‪ ,‬ולפעמים הרחבנו בזה הדיבור וספחנו לו גם קורותיו‪,‬‬
‫ועי״ז יודעו חיי החכמים ההם ומפעליהם‪ — .‬והעלינו על הספר גם שמות‬
‫אמוראים אשר לא נמצא מהם כ״א מאמר אחד‪ ,‬ולפעמים הם לבד האומרים‬
‫בשם אחרים‪ — .‬ולפעמים יפקדו בפרק זה שמות האומרים כאלה‪ ,‬ולידיעת‬
‫סדר האמוראים לא יניע נזק כזה‪ .‬ובירושלמי נזכרים הרבה אמוראי דבבל‪,‬‬
‫וזכינו לבד במה שבא מהם בירושלמי‪ ,‬ועיקר מקומם בסדר הדוויות להבבלי‪.‬‬
‫ובענין סדר הדורות דירושלמי ביררנו הדור של האמורא כמקום שצריך‬
‫בירור‪ ,‬ולפעמים אמרנו סתם חי בדור פלוני והבאנו אצלו אמורא אחר שנתברר‬
‫דורו במ״א והוא היה רבו או חברו‪ ,‬ועל הקורא לעיין בערך של זה אמורא‬
‫אחר‪ — .‬ולפעמים לא היה בידינו לברר הדור של האומר‪ ,‬ולפעמים יש לברר‬
‫קצת אם נזכר שם אביו ובא במקום אחר חכם בשם זה ודורו ידוע וכמו שזכרנו‬
‫לעיל כלל ד‪.‬‬
‫עוד יש להזכיר שבירושלמי ד׳ ויניצאה בא בערבוביא ר בי פלוני ר ב‬
‫פלוני‪ ,‬ולרוב רבי פלוני‪ .‬והתואר רבי אינו מורה שזה ר״חכם היה סמוך ואינ\‬
‫כ״א־ כינד כבוד‪ ,‬כי כן היו מורגלים בא״י לכנות חחכם בשם רבי‪ .‬ובכ״י לייר[‬
‫)עיי׳ פ״ח( לא נמצא כלל אצל אמוראי דא״י רב^ או רב ה׳א ר׳ )אך עיי׳ ערך‬
‫שמואל בר בא וערך שמעון בי בא‪ ,‬שנראה שהיו מדייקים בוה‪ .‬עיי׳ הופפות‪ .‬ואפשר‬
‫שהכינוי ר׳ יצא לרוב מידי הסופרים(‪ .‬אבל אמוראי דבבל מכרו הן ^ד׳‬
‫ויניצאה הן בכ״י בשם רב אם לא שהיו ימים רבים בא״י כונון רבי זעידא‪ ,‬רב'‬
‫ירמיה )ובד׳ קראקא וקראטאשין קילקלו הרבה בזה והרפיםו ככל אוות נפשם‬
‫רבי‪ ,‬רב‪ ,‬בלי הבחנה(‪ .‬וזה לנו למראה עינים בהוראת מקום האמוראים‪.‬‬
‫בכל מקום שנזכר בזה הפרק האמורא סתם הוא בן א״י‪ ,‬ואך כאטורא‬
 ‫ר׳ אבא מרי‬ ‫אבא‬

‫שהוא בן בבל ראינו לפרט שהוא בן בבל )ולרוב יפורט ע׳׳י שנקרא רב‬
‫וכמו שיזכרנו( ואם עלה לא״י או לא‪.‬‬
‫לפעמים נזכר בירושלמי שם אומר בלי כינוי רבי או רב‪ ,‬והוא לפעמים‬
‫זל׳י שגיאת הסופרים‪ ,‬ולפעמים האומר לא הניע למעלת חכם ולהיות מכונה‬
‫בשם רבי‪ .‬ולפעמים יש טעם אחר בזה עיי׳ ערך כהנא‪.‬‬
‫לפעמים בא במסכתא אחת מאמר בשם פלוני ובמסכתא אחרת בא זה‬
‫המאמר בשם פלוני אחר‪ ,‬וזה נמצא ג״כ בהיבה מקומות בככלי וכידוע‪.‬‬
‫ולפעמים נראה לעינים בירושלמי שהשינוי נולד לבד ע׳׳י ט״ס‪ .‬עיי׳ פאה פ״ד‬
‫הל׳ ד׳ )י׳׳ח ע״ב( ר׳ יונה ר׳ חייה ר׳ יהושע בן לוי ובמס׳ חלה פ״ג הל׳ ג׳‬
‫)נ״ט ע״א( ר׳ חונה ר׳ חייה וכו׳ וצ״ל בהנך ב׳ מקומות או ר׳ יונה או ר׳ חונה‬
‫והסופר טעה וכתב ר׳ חונה במ׳ ר׳ יונה או להיפך‪.‬‬
‫והנה כבר הערנו פ״ב שהסופרים הוסיפו במקומות אין מספר אות ירך‪,‬‬
‫ונמצא ר׳ פדיה )והוא הנכון וכאשר הוא בתנך( ור׳ פדייה‪ ,‬ר׳ בניה ור׳ בנייה‬
‫ואנחנו צייננו לרוב כראש הערך כמלות כאלה בירך אחת לבד‪ ,‬ר׳ פדיה‪ ,‬ר׳‬
‫‪.‬‬ ‫בניה וכוי‪.‬‬

‫אות אל״ף‪.‬‬
‫■‬ ‫עיי׳ ערך רב‪.‬‬ ‫אבא‬
‫שקלים פ״ב הל׳ א׳ מתני׳ בשומר חנם אבל בשומר שכר לא‬ ‫רב אבא‬
‫בדא אמר רב אבא ואפי׳ תימא בשומר שכר נגנבו בליסטים מזויין אבדה בטי‬
‫שטבעה ספינתו בים ע״כ והם דברי רבה בבלי ב״מ נ״ח ע״א ע״ש‪ — .‬יבמות‬
‫פי״ב הל׳ א׳ ר׳ בא ר יהורה בשם רב אם יבוא אליהו ויאמר שחולצק במנעל‬
‫שיומעין לו שאין חולצץ בסנדל אין שומעין לו שהרי דדביס נהגו לחלוץ כסנדל‪.‬‬
‫ובכלי יבמות ק״ב ע״א איתא אמר רבה אמר ר׳ כהנא אמר רב אם יבוא‬
‫אליהו ויאמר חולצין במנעל שומעין לו וכר‪ ,‬הנה ר אבא ור בא בשני מקומות‬
‫אלה הם אחד עם רבה דבבלי )אלא שבבבלי איתא ביבמות אמר רבה אמר‬
‫ר׳ כהנא ובירושלמי ר׳ בא ר׳ יהודה‪ ,‬ושינוי כזה מצוי לרוב וכמו שהערנו‬
‫בפרק הקודם(‪’ — .‬ואך מאמרים מעטים דרבה נמצאו בירושלמי )עיי׳ לקמן‬
‫ערך ר׳ בא(‪ — .‬ורבה לא עלה מימיו לא׳יי ולא שמע טפי ר׳ יוחנן אשר לא ירד‬
‫לבבל‪ ,‬והא דאיתא בבלי שבועות י׳ ע״ב אמר עולא אמר ר׳ יוחנן תטידין שלא‬
‫הוצרכו לציבור נפדין תמימים יתיב רבה וקאמר לה להא שטעתא א״ל ר׳ חסדא‬
‫מאן ציית לך ולר׳ יוחנן רבך ע׳׳ב‪ ,‬אין הכונה רבך ממש אלא גדול ומפורסם‬
‫בדורו ואת אמרת הלכה משמיה והרי הוא כרבך שלמדת תורה מטנו‪ .‬וכן‬
‫צ״ל בבלי נדרים נ״ט ע׳׳א ובט״א )ועיי׳ סה״ד ערך רבה(‪.‬‬
‫בדור החמישי‪ ,‬חברו של ר׳ מתניה )עיי׳ ערכו(‪ .‬ביצה‬ ‫רבי אבא מרי‬
‫פ׳׳א הל׳ ו׳)ס׳ ע׳׳ג( ר׳ ליעזר ורבי אבא מרי ור׳ מתניה הירי פיתא לארסקינס בשובתא‬
‫שמא יצרכו לו הרבים‪ .‬ואין זה ארסקינס שר צבאו של גאללום אשר בא‬
‫נו‬ ‫ד אבא מרי — אבא בר בא‬

‫לא״י בימי ד יונה ור יוסי‪ ,‬ור יונה ור׳ יוסי התירו למיסי לו בשבתא )ע«'‬
‫ערך ר׳ יונה( ויהיה הכונה במאמר זה ג״כ שר׳ ליעזר ור׳ אבא מרי ונו׳ התירו‬
‫לאפות לחם בשבת )וכמו שחשבו קצתם( חרא דהש״ם קאמר שמא יצרכו לו‪,‬‬
‫וכי יעלה על הדעת שמותר לכתחילה לחלל שבת באפייה שמא יצרכו לו‪,‬‬
‫ועוד מה זה דאמר שמא יצרט לו ה ר בי ם‪ .‬והמעיין שם בסוגי׳ יבין שהתירו‬
‫לפעמים שבות משוס צורך הרבים וכדאיתא שם ר׳ ירמיה הורי לבר גירונטי‬
‫אסיא מיטענה בסדינא מיעול מבקרא ביישייא בשובתא מיישא בר בריה דר׳‬
‫יהושע בן לוי מיטען בסדינא מיעול מידרוש בציבורא בשוכתא וכו׳ שמא יצרכו‬
‫לו הרבים‪ ,‬ומספר הש׳׳ס אח״כ דר׳ ליעזר וכו׳ הורי פיתא לארסקינס‪ ,‬וזה‬
‫ארסקינס היה רופא והתירו לו פיתא שמא יצרכו לו זדבים‪ ,‬ופיתא הוא איזה‬
‫מלבוש אשר יש בו צד שבות וכהא דהורי ר׳ ירמיה לכר גירונטי אסיא‬
‫מיטענה בסדינא‪ .‬ויותר נראה שצ״ל פיתם והכונה כסא כעין חבית כלו׳ שיש‬
‫עליו כעין גג עשוי לצל )ופיתם בל׳ יוני חבית ‪ niiyog‬וככלי ביצה ט״ו ע׳׳ב‬
‫פטסין(‪ ,‬וכההיא דלעיל שם ר׳ חונה הורה לריש גלותא לצאת בכסא‪ — .‬פסחים‬
‫פ״ה סוף הל׳ ב׳ שקלים פ״ב הל׳ ה׳ מקשי ר׳ אבא מרי אדברי ר׳ בון בר חייה‬
‫בשם שמואל בר אבא‪ .‬ועיי׳ לקמן ערך ר׳ בון בר חייה‪ — .‬יומא פ״ח הלי‬
‫א׳ תענית פ״א הל׳ ו׳ אמר ר׳ אבמרי אין לית כאן סך לית כאן שותה‪ .‬ובמס׳‬
‫מ״ש פ״ב הל׳ א׳ איתא אמר ר׳ אבא מרי איז לית כאן סך וכו׳ במקום ר׳‬
‫אבמרי דמס׳ יומא ותענית‪ — .‬שבועות פ״א דייג ריש ע׳׳ב אמר ר׳ אבמרי‬
‫לית יכיל דכתיב מלבד עולת החודש )ובד׳ ליוורנו הלי ד׳ בטעות ר׳ אמברי(‬
‫והוא ר׳ אבא מרי בהבלעת האותיות ונמשכו ב׳ תיבות לתיבה אחת עיי׳ לעיל‬
‫ריש פ׳יב‪ .‬ונמצא ג״כ‬

‫רבי א ב א מרי א חוי דר׳ יוסי ואפשר שהוא אחד עם הקודם‪ .‬ערלה‬
‫פ״ג הל׳ א׳ פסחים פ״ב הל׳ א׳ והכתיכ ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו )פי׳‬
‫וקשה לר׳ אכהו דאמר החם בשם ר׳ לעזר כל מקום שנאמר לא תאכל לא‬
‫תאכלו לא יאכלו את תופס איסור הנייר‪ .‬באיסור אכילה וכו׳( אמר ר׳ אבא‬
‫מרי אחוי־דר׳ יוסי שנייא היא שקבע לו הכתוב זמן‪ — .‬תענית ס״א הל׳ ג׳‬
‫)ס״ר ע״א( אמר ר׳ אכמרי אחוי דר׳ יוסי הכל מודים בשבעד‪ .‬עשר שד‪.‬וא זמן‬
‫וזה ר׳ יוסי נראה שד‪.‬וא ר׳ יוסי חבירו‬ ‫כימה לשקע שבו ירד מבול לעולם‪.‬‬
‫של ר׳ יונד׳ וחי בדור זדביעי‪ ,‬עיי׳ ערכו‪ ,‬ור׳ אבא מרי היה קצת זוטר מיניה‬
‫וחי בדור החמישי‪.‬‬

‫ר׳ אבא קרטיגנאה עיי׳ ערך ר׳ בא ק ר טי גנ א ה‪ .‬וכן כל ערכי ר׳‬

‫אבא אשר לא נזכרים במחלוקת זאת עיי׳ ערך בא‪ .‬גם מצעו רבא ור‪,‬וא ר׳‬
‫בא ויבוא ג״כ בערך ב א‪.‬‬

‫ב״ק פ׳׳א הל׳ א׳ )ב׳ סוף ע׳׳ב( ועיי׳ ערך רב‪.‬‬ ‫אבא בר אבד‪.‬ו‬
‫אבא בר בא פאה סוף פ״ח אבא בר בא יהיב לשמואל בריה פריטין‬
‫)עיי׳ לעיל נ׳ ע״ב כל הסיפור(‪ - .‬־ כתובות פ״ב הל׳ ו׳ נשים נשבו לשם אתא‬
 ‫אבא בר בא — ד אבא גר זבינא‬

‫עובדא קו^י אבא בר בא ולוי ושמואל וכר אמי ליה אבא בר בא אלו הדנן‬
‫בנאך כן הייתה אומר ע״ב‪ .‬וכל זה איתא בבלי כתובות כ״ג ע׳׳א בשם אבוה‬
‫דשמואל ושמואל‪ — .‬יבמות פ״ד ו׳ ע״א אמר לון ר נחמן בר יעקב בההין‬
‫עובדא אתא קומי רבה בר בא ואכשרו‪ ,‬והוא ר׳ אבא בר בא )עיי׳ ערך אבה‬
‫אבוי דשמואל(‪ .‬וכן איתא שם סמוך לזה אבא בר ווא סליג על שמואל‬
‫בריח ע״ש‪ .‬וכן נזכר שם פט׳׳ו ט״ו ע׳׳א קם אבא בר בא ולחש ל ה ובו׳‬
‫שמואל אמי תמן הוינא וכו׳ אלא אבא הוא דלקה‪ — .‬והנה בבבלי איתא‬
‫בכל מקום אבוה דשמואל ולא נזכר בשמו הפרטי‪ ,‬ומהירושלמי ידענו ש שטו‬
‫היה אבא‪ — .‬ועיי׳ בבלי םסחים ק״ג ע״א שלח ליה אבוה דשמואל לרבי‬
‫ילמדנו רבעו סדר הכדלות היאך שלח ליה כך אמר ר׳ ישמעאל בר ר׳ יוסי‬
‫שאמר משום אביו וכו׳‪ .‬וידוע שרבי מסדר המשנה חיבב מאוד דכרי ר יוסי‬
‫ושאל את ר׳ ישמעאל בנו בהרבה מקומות מה אמר אבוך בכך‪ ,‬ומזה נראה‬
‫שזה רבי ששלח אליו אבוד‪ ,‬דשטואל הוא רבינו הקדוש ולא ר׳ יהודה נשיאה‪.‬‬
‫ג&־ יש לדון מזה שהיתה כבר ישיבה בבבל בימי רבינו הקדוש‪ .‬אך בכלי‬
‫יבמות קט׳׳ו ע״ב איתא ושלחה אבוד‪ ,‬דשמואל קמיה דר׳ יהודה נשיאה‪.‬‬
‫ועיי׳ ערך ר׳ יודה נשיאה א׳‪ — .‬פסחים ס״ה הל׳ ב׳ )ל׳׳ב ע״א( שחטו לשמו‬
‫לזרוק דמו שלא לשמו בשאר ימות השנה על דעתיה דר׳ יוחנן כשר על‬
‫דעתיה דר׳ שמעון בן לקיש פ&ול אמר ר׳ יוחנן על דא אמר לי אבא כר אבא‬
‫וכר וא״ב עלר‪ .‬אבוד‪ .‬דשמואל לא״י כי ר׳ יוחנן לא ירד לכבל‪ .‬אך שקלים‬
‫פ״ב מ*׳ ה׳ )מ״ו ע״ד( הגי׳ על דעלי )הוא כמו דאעלי וכן עוד שם אמר ר׳‬
‫יודזנן ע׳ל דאעלי ר׳ חנינה ובר׳ קראקא וקראטאשין בטעות על דא עליל(‪.‬‬

‫א ב א בר רב ד‪,‬ונא תרומות ס׳ א מ׳ ע״ד אבא בר רב הונא אמר שתוי אל‬

‫יתפלל ואם התפלל תפילתו תחנונים שיכור אל יתפלל ואם ד׳תפלל תפילתו גדופין‪.‬‬
‫ובבלי עירוכין ס׳ד ע׳׳א איתא אמר רבה בר רב הונא שתוי אל יתפלל וכו׳ כמעט‬
‫מלד‪ ,‬במלד‪ .‬כד‪.‬ך דירושלמי תרומות‪ ,‬וזה מוכיח שאבא בר רב הונא דירושלמי הוא‬
‫יבי‪ .‬בר רב הונא דבבלי‪ — .‬ברכות ריש ס׳ ב מגילה פ״ב הל׳ ב׳ אבא בר רב‬
‫הונא' ור׳ חסדא הוון יתבין אמרין אף בתקיעות כן סלקון לבית רב )במגילה הגי׳‬
‫לבית רבי( ושמעון ר׳ חונה בשם רב הונא )במגילה הגי׳ בשם רב‪ ,‬וד‪,‬וא‬
‫הנכק( אפילו שמען עד תשע שעות יצא ע״כ‪ — .‬אבא בר רב הונא הוא‬
‫בבלאי ובנו של רב הונא תלמידו של רב ובימי ר׳ חסדא וכמאמר הירושלמי‬
‫ברכות וכו׳)ולא כלישנא אחרינא שמביא רש׳י מ״ק כ״ה ע״ב דד‪ ,‬ספר מלחמות‬
‫שהיה בנו של רב הונא ריש גלותא בימי רבי‪ ,‬וכבר ועכיח בעל סה״ד‬
‫כן בראייות אחרות(‪ ,‬ומת בבבל כדאיתא ט״ק כ״ה‪ — .‬ונראה שלא עלה‬
‫מימיו לא׳׳י‪.‬‬

‫)בחילוף בי׳ת ומ״ם עיי׳ ריש פ״ב( בדור‬ ‫רבי אבא בר זבינא‪ ,‬זמינא‬
‫הרביעי‪ ,‬תלמידו של ר זעירא‪ .‬כלאים פ״ט ל״ב ע׳׳ד כהרא דר׳ זעירא מפקד‬
‫^׳ אבא בר זבינא ויאמר לבר ראשון דלא יחוט ל ד מסאנד‪ ,‬בכיתן אלא‬
‫צחדעה וע׳׳ש שזה ר זעירא הוא ר זעירא הראשון דר׳ לא חולק שם עליו‬
‫נז‬ ‫רבי אבא בר זבינא — אבא בר בר חנה‬

‫עיי׳ ערך ר הי‪ S‬א‪ — .‬דמאי פ״א כ״א סוף ע״ד רבי אבא בר זבינא בשם ד ץעירא‬
‫אמר אין הוון קדמאי בני מלאכים אנן בני נש ואין הוק בני נש אנ[ חמרק‪ .‬ובטס׳‬
‫שקלים מ״ח ע״ד איתא ר׳ אבא בר זמינא‪ .‬ועיי׳ בבלי שבת קי״ב א׳ד זירא אמר רכא‬
‫בר ‪r‬ימונא אם ראשונים כמלאכים וכו׳‪ ,‬וגי' הירושלמי נראה עיקרת דבכל מקום‬
‫מצינו שרי אבא בר זמינא היה תלמידו של ר׳ זעירא )זירא(‪ ,‬עיי׳ ברכות ס״ז‬
‫ריש ע״ג רבי אבא בר זמינא הוה משמש קומי ר׳ זעירא מזג ליה ככא אטר‬
‫ליה סב בריך וכו׳ ובמ״א‪ — .‬סנהדרין ס״ו הל׳ ט׳) כ׳ג ע׳׳ד( ר׳ בא בר זטינא בשם‬
‫ד׳ הושעיה גדול הוא קידוש השם מחילול השם בקידוש השם כתיב לא תלין‬
‫נבלתו ובחילול הימם כתיב ויהיו תלויים עד נתך מים עליהם‪ — .‬שביעית‬
‫ם״ד ל״ה ע״א סנהדרין ם״ג הל׳ ו׳ רבי אבא בר זמינא הוה מחייט גבי חד‬
‫ארמאי )בסנהדרין הגי׳ גבי חד בר נש( ביומי אייתי ליה בשר דנבלה אמר ליה‬
‫אכול ע״ש המעשה שרצה למסור נפשו על זה‪ — .‬ב״ם ס״ה הל׳ ח׳ )י׳ ע״ג(‬
‫אבא בר זמינה )בה״א( יהיב חד דינר לקפילה ונסיב מיניה בשעה זלילה‬
‫דכל שיתא‪.‬‬
‫אבא כהן בר דליא‪ .‬דלייה סאה פ״ד י׳יח סוף ע״א גיטין ס״ח ט׳׳ט ע״ג ר׳‬
‫שטעון בן לקיש בשם אבא כהן בר דליא אדם זובה לחבירו במציאה וכו׳‬
‫ועוד אמר ד׳׳ל בשמו ב״ב פ״ח ט״ז סוף ע״א ושם איתא בד דלייה‪ — .‬ובבלי ב״מ‬
‫י׳ ע״ב איתא ואמר ריש לקיש משום אבא כהן בררלא‪ .‬ועיי׳ ערך בד דליה‪.‬‬
‫רבי אבא‪ ,‬בא׳ ב ד ה דר׳ הייא בר אבא ברבות ט׳ ל׳ג רבי אבא‬
‫בריד‪ ,‬דר׳ חייא בר אבא ד חייא בשם ר׳ יוחנן היה קורא בתורה ונשתתק‬
‫וכר‪ — .‬סאה ט״ו דיש ע״ג )סוטה פ״ט הל׳ ט״ו( שאלו את ד׳ יהושע מהו‬
‫רבי בא בריה דרבי חייא בר ווא דבי חייא‬ ‫שילמד אדם את בנו יוונית וכו׳‬
‫בשם ר יוחנן מפני המסויות‪— .‬והיה בדור השלישי עיי׳ חולק פ׳ו ל׳ב ת״ש‬
‫דד׳ אבא בריה דר׳ חייא בר אבא ור׳זירא הוו קיימי בשוקא דקיסדי וכו׳ אטד‬
‫וכו׳‪ .‬ועיי׳ ערך ד׳ זעירא א׳‬ ‫להור׳ זירא לא שבקתון לי דאישייליה לסבא‬
‫וערך ר׳ חייא בר אבא‪.‬‬
‫עיי׳ בערך שאחר זה וערך ר׳ חנה בר אבא‪.‬‬ ‫אבא בר הנה‬
‫ברכות פ״ב ה ל א׳)ד׳ ע״ב( אבא בר בר חנה בשם ד יוחנן‬‫אבא בר בר חנה‬
‫שאילת שלום בין הרב לתלמידוכו׳ והוא רבה בר בר חנה הנזכר בבבלי‪.‬‬ ‫כדי‬
‫ועיי׳ ירושלמי ברכות סוף פ״ח רב בשם אבא בר חנה ואית דאמרי לה‬ ‫~‬
‫אבא בר חנה בשם רב‪ .‬אביו של אבא בר בר חנה היה שמו אבא וכדאיתא‬
‫ב״ק פ״י הל׳ א׳ אמר י׳ בא בר חנה לא הוה ר׳ חייה חכיכי סתר לה וכו׳‪.‬‬
‫ועיי׳ בבלי סנהדרין ה׳ ע״א דחנה היה אחיו של ר׳ חייא‪ — .‬גיטין פ״א הל׳ א׳‬
‫)מ״ג ע״ב( ר׳ זעירא בשם אבא בר חנה שנים שהביאו את הגט אינו צריך לומר בפנינו‬
‫נכתב ובו׳‪ — .‬ואבא בר חנה היה אביו של רבה בר בר חנה‪ ,‬ולכן נסתסקו‬
‫בירושלמי כרטת דלעיל אם אמר רב בשם אבא בר חנד‪ ,‬או אבא בר חנד‪ ,‬בשם רב‪.‬‬
‫ועיי׳ שבת קרוב לסוף פ׳׳ד סלוגתא דרב ואנא בר חנא בחריות שגידען‬
‫לשכיבה‪ .‬וכן כיצד‪ ,‬פ״ד הל׳ ד׳ )ס״ב ריש ע״ד( סליגי רב אבא בר חנה ורב‬
‫‪8‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫אבא בר בר חנה — רבי אבא בר ירמיה‬

‫במצילין מכירה לתנור‪ — .‬ומה דאיתא ב״מ ס״ה הל׳ ז׳ אמר רב כגון אנא‬
‫לרבה בר בר חנה ורבה בר כר חנה לי הוא ט ס וצ״ל כגון אנא לאבא כר‬
‫חנה ואבא בר חנה לי‪ .‬ומה שהיו קורין להאמורא דריש הערך רבה בר בר‬
‫חנה ולא רבה בר אבא בר חנה ניאה כדי שלא לכפול שם אבא‪ — .‬אבא‬
‫בר חנה ובנו אבא שניהם היו בבליים‪ ,‬ואבא בר חנה לא עלה לא״י אבל בנו‬
‫אבא בר בר חנה עלה לא״י ולמד אצל ר׳ יוחנן ולכן אמר היבה פעמים בשמו‪.‬‬
‫ומא׳׳י חזר לבבל בימי רבה בריה דרב הונא עיי׳ בבלי פסחים נ״א ע׳׳א‪.‬‬
‫רבי אבא בר יו ט ף ביצה פ״א הל׳ ג׳ )ס׳ ע״ב( ר׳ יופה בי רבי בון‬
‫אמר איתפלגון רבי זירא ורבי אבא כר יוסף חד אמר יש הכן לצואה וחורנה‬
‫אמר אין הכן לצואה‪ .‬ובבלי ביצה ח׳ ע״ב איתא אמרי במערבא פליגי בה‬
‫ר יוסי כר חמא ור׳ זירא ואמרי לה רבא בריה דר׳ יוסף בר חמא ור׳ זירא‬
‫וכו׳ )והפלוגתא כשינוי קצת כאשר הוא לרוב עיי׳ פ״ג(‪ .‬וידוע שיכא כריה‬
‫דר׳ יוסף בר חמא הוא רבא הנודע כבבלי‪ ,‬חברו של אכיי‪ .‬ובאה הסלוגתא‬
‫דאמוראי דבבל מא״י לבבל‪ .‬וככר הערנו על זה בפרק הקודם‪ .‬ור׳ אכא כר‬
‫יוסף בלו׳ רבא חברו של אביי לא נזכר בירושלמי כי אם מעט מזער‪ ,‬ור׳ בא‬
‫)עיי׳ ערך ר׳ בא( אינו רבא‪ ,‬וגם ר׳ אבא הנזכי בירושלמי אינו רבא כאשר‬
‫יבין המעיק במימרות דרבא בבבלי‪ ,‬אשר כמעט אין אחת מהן הובאה בירושלמי‪.‬‬
‫ובמס׳ יבמות פ״ד הל׳ י׳א )ו׳ ע״א( איתא ר׳ אבא בר זוטיא בשם שמואל‬
‫בל שהוא בה״י רבה באל״ף רבא ופי׳ בעל לןבן עדה כל שהוא בה״י כסוף‬
‫הו א ר ב ה והך דהכא רבא אמרה ע״כ‪ ,‬והוא טעות גמור דאיך אטר שמואל‬
‫שחי קודם רבה ורבא כל שהוא בה״י רבה וכו׳ ועוד דרבה ורבא לא נזכרו‬
‫בירושלמי כי אם באחד או שנים מקומות ונקראים ר׳ אבא‪ .‬אבל הר׳ לפנינו‬
‫משובשת‪ ,‬והעיקר כמו שהוא נדה פ׳א מ״ט ע״ב כל שהוא ברדבה הרי הוא‬
‫בארבע )צ״ל כארבה( ובב״ר פ״כ איתא כל שהוא הרבה איבה ועיי׳ יפה מראה‬
‫יבמות שם‪,‬‬

‫רבי אבא בר יעקב ברכות פ״ו י׳ ע״ב רבי אבא בי יעקב בשם ר׳‬
‫יצחק רובה ר׳ כשהיה אוכל בשר או ביצה היה אומר אשר ברא נפשות רבות‬
‫להחיות בהן נפש כל חי‪ — .‬ועיי׳ בכלי סנהדרין כ׳׳ז כי הא דבי חטא קטל‬
‫נפשא אמר ליה ריש גלותא לר׳ אכא בי יעקב פוק עיק בה וכו׳ ור׳ פשי‬
‫תלמידו של רכא השיב עליו ע״ש‪ ,‬מכ״ז יצא לנו שהיה בבלאי ואפשר שלא‬
‫עלה לא״י מימיו‪.‬‬
‫רבי אבא בר ירמיה׳ בדור השני‪ .‬ברבות פ״א כ׳ ע״ד דמר ר׳ זעירא‬
‫בשם ר׳ אבא בר ירמיה של ש תכיפות הן תכף לסמיכה שחיטה וכו׳ וככלי‬
‫ברכות מ״ב איתא אמר ר׳ חייא בר אשי אמר רב ג׳ תכיפות הן וכו׳‪— .‬‬
‫מגילה סוף פ״ג ר זעורא אבא בר ירמיה ר׳ מתנה כשם שמואל )בי פעמים(‪— .‬‬
‫כתובות פי״ג הל׳ א׳ ר׳ זעירא בשם אבא בר ירמיה שני דנייס אמר חנן הלכה‬
‫ביוצא בו‪ - - .‬וזה ר׳ זעירא האומר ככל מקום בשם ר׳א בר ירמיה הוא ר׳‬
‫זעירא הראשון שהיה בדור השלישי‪ .‬ועיי' כבלי שבת סוף ם״ה שנשתכח רב‬
‫נח‬ ‫רבי אבדימא דציפורין‬ ‫רבי אבא בר ירמיה‬

‫הרבה באבא אבוה דר ירמיה בר אבא ואמרי לה אחא אחוה דאבא וכר‪.‬‬
‫ובבלי נדה י״א ע״ב איתא אמר ר׳ זירא אמר ר׳ אבא בר ירמיה אמר שמואל‬
‫אשד‪ ,‬שאין לה וסת בעיא בדיקה וכר‪ ,‬ונראה שהיה בבלאי ור זירא היה‬
‫תלמידו טרם שעלה )ר״ז( לא״י והא דירושלמי ברכות ג׳ תכיפות נראה דצ״ל‬
‫ר זעירא ר אבא בר ירמיה בשם רב‪ ,‬או שלא היו יודעין בא״י שאמר לה‬
‫רב ובא לשם השמועה ע׳׳י איזה תלמיד )עיי׳ ם״ג( אמר ר״ז בשם ר״א בר‬
‫ירמיה‪.‬‬
‫רבי אבא בר כד‪,‬נא בדור השלישי‪ .‬מעשרות פ״ג נ״א ע״א דלמא ר‬
‫זעירא ורבי אבא בר כהנא ורבי לוי הוון יתבין והוד‪ ,‬ר זעירא מקנתר לאילין‬
‫דאגדתא וצווח להון ספרי קיסמי אמר ליר‪ ,‬רבי בא בר כר‪,‬נא למה את מקנתר‬
‫לון שאל ואינון מגיבין לך וע״ש שהיד‪ ,‬בעל אגדה‪ — .‬פסחים פ״ד הל׳ ט׳‬
‫)ל״א ע״ב( רבי אבא בר כד‪,‬נא בעי קומי ר׳ אימי המשכיר בית לחבירו ונצרך‬
‫לדמיו ע״ש‪.‬‬
‫אבא בריח דר׳ נחמן אמורא בבלאי בימי דרבה בר רב הונא‪ .‬ערלה‬
‫פ״ב הל׳ ג׳)ס״ב ע״א( אבא בייה דרב נחמן דברי ר׳ מאיר משום שאובד‪ ,‬ניכרת‪— .‬‬
‫סנד‪,‬דרין פ״י כ״ז ע׳יד רבה בר נחמן אמר לד‪ ,‬בשם ר׳ ברכיה וכו׳ עד אותה‬
‫השער‪ ,‬זכות אבות קיימת‪ — .‬ובבלי יבמות כ״ה ע״א איתא שלח ליה רבה‬
‫בר הונא לרבה בר ר׳ נחמן ילמדנו רבינו כנס מהו וכו׳‪ .‬ועיי׳ לעיל ערך אבא‬
‫בר רב הונא‪.‬‬
‫רבי אבא בר נתן בדור השני‪ .‬מ״ק פ״ג הל׳ ד׳ )פ״ב ע״א( חד בר‬
‫נש אובד תסילוי במועדא אתא לגבי ר׳ חננאל ושלחיה לגבי רבי אבא בר‬
‫נתן אמר ליה הב ליה תפיליך וזיל כתוב לך אמר ליה רב איזיל כתוב ליה‪.‬‬
‫ועיי׳ נזיר פ״ג הל׳ ב׳ )נ״ו ריש ע״ג( שהיה נושא ונותן עם ר׳ יסא )אסי(‬
‫תלמידו של ר׳ יוחנן ור׳ יסא איקסיד עלוי ומת‪.‬‬
‫רבי אבא בריח דרב פפי בדור הרביעי‪ .‬ברכות פ״ד ז׳ סוף ע״ב ביכורים‬
‫ריש פ״ב אמר רבי אבא בריה דר׳ פפי ר׳ יהושע דסיכנין בשם ד לוי ככל‬
‫עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור חנה על ידי שריבה בתפילה קצרה‬
‫בימיו של שמואל‪ -- .‬שבת פ״ג הל׳ א׳ אמר ר׳ מנא )ד‪,‬וא ר׳ מנא השני(‬
‫אנא קשייתה קומי רבי בא בריר‪ ,‬דרב ספי אין תימר לשעבר וכו׳‪ — .‬ונזכר‬
‫ג״ב יומא פ״ד הל׳ א׳ ע״ש‪ ,‬ובמס׳ מגילד‪ ,‬פ״א ע״א ע״ג איתא לא יעמוד אדם‬
‫ויתפלל במקום גבוה מה טעמא אמר ר׳ בא בשם ר׳ פסא ממעמקים קראתיך‬
‫ה׳ וד׳וא ט״ס וצ״ל אמר ר׳ בא בריר‪ ,‬דר׳ פסי וכדאיתא ברכות פ״ב ד׳ ע״ד‪.‬‬
‫רבי אבדומי ב״ב פ״ט הל׳ א׳ היה שם לאילו ולאילו מזון שנים עשר‬
‫חודש ואלמנד‪ ,‬לזון מהו שיאמרו בנים לבנות כלום אין לכם אלא מזון שנים‬
‫עשר חודש אמר רבי אבדומי נשמעינד‪ ,‬מהדא אם אמרו היתומים הרי אנו מעלין‬
‫ניכסי אבינו יותר דינר אין שומעין להן‪ .‬ועיי׳ כתובות פ״ג הל׳ א׳‪.‬‬
‫עיי׳ ערך ר אבודמא דחיפד‪.,‬‬ ‫רבי אבדיטי דחיפה‪.‬‬
‫בדור החמישי‪ .‬ברכות ס״ד ח׳ ע״א רבי אבדיטא‬ ‫רבי אבדימא דציפורין‬ ‫‘‬
‫*‪8‬‬
 ‫רבי אבדימא חגיםורין ־־־ רבי אבהו ב׳‬

‫דציסורין בעי קומי ר׳ מנא איק אומרה פי׳ הברכה דט״ב‪ ,‬וע׳׳ש ש ד חייא‬
‫דציסורין תיקן ברכה ליחיד בט״ב‪ .‬ועיי׳ ערך ר׳ חייא ציסוראה ומזה תבין שזה‬
‫ר׳ מנא הוא ר׳ טנא השני‪.‬‬
‫רבי אבדימי)אבודמי( אחוי דר' יוסי שבת פ״ב ה׳ ע׳׳א הבעיר‬
‫וכיבה בנפיחה אחת חייב שתים אמר רבי אבדימי אחוי דר׳ יוסד‪ .‬הרא אמרה נפח‬
‫בכלים ושיברן משלם נזק שלם‪ — .‬כלאים פ״ו הל׳ ה׳) ל׳ ע״ג( רבי אבורמי אחוה‬
‫דר יוסי חזר ובנייה את אומר חזר ערים למקומו‪ — .‬ונזכר עוד ברכות פ״ה‬
‫ואין לברר אם הוא אחיו דרבי יוסי הראשון וחי בדור השני‬ ‫ט׳ ד ב ע״ש‪.‬‬
‫והשלישי או אחיו דר יוסי שני וחי ברור הרביעי‪.‬‬
‫אבדן בדור הראשון‪ .‬ברכות פ״ד ז׳ ע״ג רבי מפקד לאבדן אמורה אכרת‬
‫קומי ציבורא מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קאים‪ — .‬שם ריש פ׳ה אכדן‬
‫שאל לרבי כמה מעלות בקודש ובר‪ .‬ועיי׳ בבלי יבמות ק׳׳ה ע״ב ובמה שכתבו‬
‫התו׳ שם אבא יודן בירושלמי ואבדן לישנא קלילא ע״כ‪ ,‬אבל בירושלמי איתא‬
‫ג״כ א ב ק וכוונת התו׳ על הב״ר ס׳׳י ושם איתא אבא יורן‪ ,‬והראשונים כינו‬
‫לב׳ד ירושלמי‪ ,‬עיי׳ פ״ג‪.‬‬
‫אבה אבוי דשמואל ב״ם פ״ר הל׳ א׳ אמר ר׳ אידי אוף אבה אבוי‬
‫דשטואל כעא קומי רבי מהו ללוות דינרין בדינרין‪ — .‬והוא אבוה דשמואל‬
‫הנזכר בבבלי‪ ,‬אף שבירושלמי לא נזכר במ׳׳א על שם בנו וגם לא נרןא‬
‫אבה כ״א אבא ולבד יבמות פ״ד יוצא מן הכלל עיי׳ לעיל ערך אבא בר בא‪.‬‬
‫חה רבי ש שאל אבה אבוי דשמואל קומיה הוא רבינו הקדוש בעל מסדר‬
‫המשנה‪ ,‬דאף שרבי הוא לפעמים ג״כ כינוי לר׳ יהודה נשיאה )עיי׳ ערך ר׳‬
‫יודה נשיאה אי( הוא לבד בסתם ירושלמי אבל בפי האמוראים רבי הוא רבינו‬
‫הקדוש‪ .‬וזה מוכיח ג״כ שאבוה דשמואל חי בזמן רבינו הקרוש ושלח לן‬
‫שאלות וכמו שכתבנו בערך אבא בר בא‪ ,‬ונם הך בעא קומי דכ״מ הוא כשליחות‬
‫דלא טצינו כלל שאכוה דשטואל עלה לא׳׳י‪.‬‬
‫רבי אבהו א'‪ .‬ברכות פ״ה ח׳ סוף ע״ד ר׳ אבהו בשם ר׳ אבהו דרשו‬
‫ה׳ בהמצאו איכן הוא מצוי בבתי כניסיות ובבתי מדרשות‪ .‬־— ובמס׳ ביכורים‬
‫ס״ב ס״ד ע׳׳ד איתא חילפיי בר בריד‪ ,‬דרכי אכוה אמר שמעית קליד‪ ,‬דד׳ דרש‬
‫דהי כעשרת הימים ויגוף ה׳ את נבל וימת תלה לו הקב״ה שבעת ימי אכלו‬
‫של שמואל וכו׳ ע״כ‪ .‬וממה שינאטר בר בריה דר׳ אבוד‪ ,‬מוכח שהוא ר׳ אכהו‬
‫א׳ דד׳ אבור‪ ,‬ב׳ לא ראה רבינו הקדוש מעולם וגם מת זמן הרבה אחר ר יודה‬
‫נשיאה‪ — .‬ומזה המאמר דביכורים יש לדון ש ד אכהו א׳ היה קדמון באמוראים‬
‫ובימי רבינו הקדוש גם אם נניח שר׳ הנזכר כאן הוא ר׳ יהודה נשיאה‪ ,‬דהרי‬
‫חילפיי בן בנו של ר׳ אבהו שמע זה ר׳ דדרש )ואפשר שחסר איזה תיבה‬
‫אחר שמעית קלי׳ דר׳ והיה כתוב כאן שם איזה אמורא(‪.‬‬
‫רבי אבד‪,‬ו ב' בדור השלישי‪ .‬הוא האדם הגדול הנזכר לרוב בירושלמי‬
‫ובבבלי וד‪,‬יה מתלמידי ר יוחנן האחרונים )עיי׳ ערך ר׳ יוחנן(‪ .‬ור׳ יוחנן קרא‬
‫אותו כל׳ חיבה ״בני״‪ ,‬ברכות ם״ב ר׳ ע׳׳ב‪ — .‬עיקר מושבו של רבי אבהו‬
‫נט‬ ‫ר ט אכהו ב‘‬

‫היה בקיסרין‪ .‬דמאי סוף ס׳׳ב ועהיג ד אבהו בקיסרין שיהו שניהן )החלב וגיד‬
‫הנשה( משל לוקח בגין דיהוון מרבין טבאות‪ ,‬סנהדרין ם״א הל׳ א׳ ד אבהו‬
‫הוה יתיב ריין בכנישתא מדרתא דקיכדין לגרמיה‪ ,‬ועוד נזכר בהרבה מקומות‬
‫בירושלמי שישב בקיסרין וגס בבבלי איתא דהתקין בקיסרי עיי׳ לקמן‪ — .‬ר׳‬
‫אבהו הלך לדרום‪ ,‬בינות ס׳׳ח הל׳ א׳ ר׳ אבהו כד הוה אזיל לדרומה הוה‬
‫עביר כי׳ חנינא )אך נראה שיש שם ט״ם דר׳ חנינא לא היה בדרום עיי׳ ערכו(‪.‬‬
‫בבלי עירובין נ״ג ע״ב אמרי לר׳ אילעי הצפיננו היכן ר׳ אבהו צפון אמר להן‬
‫נתייעץ במכתיר והנגיב למפיבושת עיי׳ ברש״י שם)ובערוך ערך כתר גי׳ אהרת(‪— .‬‬
‫והלך ג״כ לבצרה‪ .‬שבת פ״ג הל׳ א׳ ר׳ אבהו הנוי בכוצרה ממלא גצרא רטח‬
‫וכו׳‪ — ,‬גם הלך לאלכסנדריאה‪ .‬עיי׳ עירובין סוף פ״ג ר אבהו אזל לאלכסנדריאה‬
‫ואטעינון לולכין כשובתא וכוי‪,‬‬
‫בימי ילדותו היה בטבריא כי למד שם אצל ר׳ יוחנן‪ ,‬וגס אחר שקבע‬
‫דירתו בקיסרין הלך לפעמיס לטבריא‪ ,‬ואפשר לקבל פני ר יוחנן‪ .‬פסחים פ״י‬
‫ל״ז ע״ג שקלים פ״ג מ״ז ע״ג רי אבהו אתא לטבריא חמוניה תלטירוי דר׳ יוחנן‬
‫אפוי נהירין אמרון קומי ר׳ יוחנן אשכח ר׳ אבהו סימא אמך לון למה אמרו‬
‫ליה אפוי נהירין אמר לון דילמא אורייתא חדחא שפע סלק לגביה אמר ליה‬
‫מר‪ ,‬אורייא חרתא שמעת אמר ליה תוספתא עתיקתא וקרא עלוי חכמת אדם‬
‫— וגם בימי זקנותו הלך‬ ‫תאיר וכו׳‪) .‬ועיי׳ דרכי משנה ‪ 307‬הערה ג׳(‪:‬‬
‫לפעמים לשם‪ .‬ביצה פ״א הל׳ ו׳ )ם׳ ע״ג( ר׳ אכהו הוה נחת מסחי בהדץ‬
‫רימוסין דטיבריה והוה מסתמך על תרין גותיין שרעוןוזקפון שרעון וזקפון‬
‫אמרון ליה מהו הכין אמר לון שימרתי כחי לזיקנותי‪ .‬ועיי׳ בבלי כתובות ס״ב‪.‬‬
‫לר׳ אכהו נמצאים הרבה מאמרים בכל טסכתא ומסבתא המורים על עומק‬
‫לימודו‪ .‬גם אהב להעמיק בחשבונות עיי׳ תרומות פ״ה הל׳ ג׳)מ״ג ע״ג( אמר ר אבהו‬
‫כל ימינו היינו טועין בה כמקל הזה של סומא עד שלמדנוה מן חשבון‬
‫גימטריא קכא כמה עבד עשרין וד׳ ביעין וכו׳‪ — ,‬סוכה סוף פ״ה אמר ר׳ אנהו‬
‫הישבתים )צ״ל חישבתים וכאשר הוא תענית פ״ד הל׳ ב׳ עיי׳ בהסכמת חכם‬
‫צבי להירושלטי סדר זרעים ד׳ אמשטירלדם( שאין משטר נוטל ושונה כשדה‬
‫אחוזה עד שיטול חבירו )עיי׳ פירושו כהסכמה הנזכרת(‪.‬‬
‫ר׳ אכהו אמר במקומות אין מספר בשם ר׳ יוחנן‪ .‬גם אמר כשם ר׳ שמעק‬
‫בן לקיש‪ ,‬כשם ר׳ אלעזר‪ ,‬נ שם ר׳ יוסי בן חנינא‪ .‬ועיי׳ ב״מ סוף ס״ד ר׳‬
‫אבוה הוה עסיק כאילין לסוטיא אתא שאל לר׳ יוסי בן חנינה וכו׳‪ — .‬והתורה‬
‫מחזרת על אכסניא שלה ואחרי מות החכמים אלה היה ר׳ אבהו גדול הדור‬
‫ולו נתאספו הרבה תלמידים‪ .‬ומ״מ לא פסקה הישיבה טטבריא‪ .‬וקצת נראה‬
‫שגם כימי ר׳ אבהו האחרונים היתד‪ ,‬ישייבת טנריא גדולה מישיבת קיסרין‪ ,‬כי‬
‫ר׳ אכהו שלח בנו לטכריא ללמוד שם תורה‪ .‬עיי׳ פסחים פ״ג הל׳ ז׳) ל׳ ע׳׳ב(‬
‫ר׳ אבהו שלח לר׳ חנינה בריה יזכי בטיבריה אתון ואטרין ליה גמל הוא חסד‬
‫שלח ומר ליה המבלי אין קברים בקיסרין שלחתיך לטנריא‪.‬‬
‫ר׳ זעירא היה כעין תלמיד דיבר לר׳ אכהו ושאל ודבד‪ ,‬פעמים לפניו‬
 ‫רבי אבהו כ׳‬

‫וקרא לו רבי‪ .‬ברכות פ״ח י׳׳ב ע׳יא ר זעירא סליק גניה ר׳ אבהו לקיסרי[‬
‫וד אבהו נהג כבוד בר׳ זעירא‪.‬‬ ‫וכו׳ אמר ליה חכם רבי לרב הונא וכר‪.‬‬
‫ביצה פ״א הל׳ ט׳ )ס• ע״ד( ר׳ זעורא בעא קומי ר׳ אבהו מא[ דעביד טבאות‬
‫לא שחיק ליה מאיתמול א״ל אין וכו׳ אלא בגין דר׳ אבהו ידע דר׳ זעורא‬
‫מחמר ואינון מחמרי׳ בגין כן הו׳ עבד דכוותהון‪ — .‬ר׳ ירמיה שאל לפניו‪.‬‬
‫גיטין פ׳יט הל׳ י׳ )נ׳ ע׳׳ד( ר׳ חייה בר אשי בשים איסי האומר איני זן ומפרנס‬
‫כופין אותו להוציא ר׳ ירמיה בעי קופי ר׳ אבהו וכוסין אמר ליה ואדיין את‬
‫ליי)צ״ל לזו( אם מפני ריח רע כופין לא כל שכן מפני חיי נפש‪ — .‬ר׳ יונה ור׳ יוסי‬
‫היו מתלמידיו האחרונים\'ע״ז פ״ד הל׳ א׳ אמר ר׳ יוסי קשיתה קומי ר׳ אבהו‪.‬‬
‫— סנהדרין סוף פ״ו איתא דר׳ יונה ור׳ יוסי עלו לבקר את ר׳ אבהו כאשיר‬
‫מת לו ילד‪ ,‬ומיראתו עליהם לא אמרו לו דבר תורה ופתח הוא‪ .‬וע״ש מאמר‬
‫הנחמה אשר בו ד‪A‬נחם ר׳ אכהו‪ ,‬והוא מורה על עוצם יראת שמים שלו‬
‫״מה אם רשות שלמטן שיש בה כזב ו שלן וגניבת דעת ומשוא פנים ומקח‬
‫שוחד והיום עודנו ומחר איננו נאמר בה הקרובין באין ושואלין שלום דיינים‬
‫והעדים לומר שאין כלבינו עליכם כלום שדין אמת דנתם רשות של מעלן‬
‫שאין בה לא כזב ולא שיין ולא גניבות דעת ולא משיוא פנים ולא מקח‬
‫שוחד והוא חי^וקיים לעולם ולעיולמי עולמים על אחת כמה וכמה שחייבים‬
‫אנו לקבל מידת הדין״‪ .‬ועוד זאת לר׳ אבהו שבמקום גדולתו שם ענותנתו‪.‬‬
‫‪..‬‬ ‫עיי׳ בבלי סוטיה מ׳ ע״א‪.‬‬
‫ר׳ אבהו גזר על יינם של כותים שקילקלו מעשיהם בימיו‪ .‬ע׳׳ז פ״ה‬
‫הל׳ ר׳ )מ״ר ע״ר(‪ — .‬ר׳ אבהו היה קרוב למלכות )פי׳ להשלטון רומי אשר‬
‫היה אז כקיסרין( וגם המאמר דבבלי כתובות י״ז מורה על זה ע״ש‪ .‬וכן מורה‬
‫הסיפור ירושלמי מגילה פ״ג סוף הל׳ ב׳ שלחו לו רבי חייה ר׳ יוסי‬
‫רבי איטי להשיתרל בעדם אצל אנטיפופזה )ובמ״א אנטיפוטי( דקיסרין^׳(‬
‫עיי׳ ככלי‪.‬‬ ‫— לרבי אבהו היו ודבר‪ ,‬פעמים ויכוחים עם המינים‪.‬‬
‫סוכה מ״ח ע״ב‪ ,‬ע״ז ד׳ ע׳א ואלה מינים היו משרי השלטון עיי׳ ע״ז שם‪.‬‬
‫והמעיין במקומות אלה יראה שהמינים הנזכרים שם היו אנשי אמונה החדשה‬
‫אשר הוקמה על ע״י הק־סר קאנסטנטינום שנת ע׳׳ב לאלף החמישי עיי׳ פ״א‪.‬‬
‫ובזה יובן היטב המאמר ככלי פסחים נ״ו ע״א התקינו שיהו אומרים אותו‬
‫)בשכ״מ( בחשאי ‪ . . .‬אמר ר׳ אכהו ד^קינו שיהו אומרים איתו בקול רם מפני‬
‫תרעומת המינין ובנהרדעי דליכא מינין עד השתא אמרי לה כחשיאי ע״כ‪ .‬פי׳‬
‫ר׳ אבהו אשר היה בא״י ושם גברה האמונה החדשה אמר התקינו שיהו‬
‫אומרים אותו בקול רם מפני שהמינין והם בעלי האמונה החדשה העלילו על‬
‫היהודים שיהדברים אשר הם אומרים בלחש אחר שקיבלו עליהם אחדות‬
‫הבורא הם גידופים נגד האמונה החדשה אשר עיקרה השיילוש‪ .‬וע״ז אמר‬
‫הש״ם ובנהרדעי דליכא מינין כלו׳ ששם לא נתפשטה האמונה החדשה כידוע‬
‫_______ ____‬ ‫עד השתא אמרי לה בחשאי‪.‬‬
‫‪*) nyd^vnnToi proprie Proconsul. Gloss. Basil.‬‬ ‫‪6 ar^uegoy‬‬
‫‪Jov^. cf. Ducange Glossarium.‬‬
 ‫רבי אבורפא דחיפה‬ ‫רב' אבהו ב׳‬

‫ר אבהו אמר בשם ר יוחנן מותר אדם ללמד את בתו יוונית מפני שהוא‬
‫תכשיט לה וכן עשה לבנותיו‪ .‬פאה פ״א ט״ו ע״ג‪.‬‬
‫ר׳ גמליאל כנו של ר יהודה נשיאה היה נשיא בימי ר אבהו ושאל‬
‫ל ד אבהו מהו לילך ליריד ואסר לו אף שמן הדין הוא מותר מפני ש דג‬
‫אדם קטן היה וביקש ר׳ אבהו לגודרו‪ .‬ע׳׳ז פ״א הל׳ א׳ )ל״ט ע״ב(‪.‬‬
‫ר אכהו היה גדול כחייו וגדול כמותו‪ .‬ע״ז פ״ג הל׳ א׳ כד דמך ר׳‬
‫אבהו ככן עמודיא דקיפרין וכו׳ ר׳ אבהו טי דמיך עכרון קומוי י׳יג נהדק‬
‫דאפרסמון וכו׳‪.‬‬
‫לר׳ אבהו היו שני בנים גדולים כתורה‪ .‬ר ז ע י ר א ‪ ,‬ר חנ י נא ‪ .‬עיי׳‬
‫ערך כל אחד ואחד על מקומו‪ .‬ובבלי שבת קי״ט ע״ב קידושיין ל״ב ע״ב‬
‫נמצא בן לר׳ אבהו ושמו אביטי‪ .‬וזה ר׳ אבהו אינו לא ר׳ אבהו שלפנינו‬
‫ולא ר׳ אבהו דערך הקודם כ״א אמורא בכלאי‪ ,‬והוא אביו של האמורא רבה‬
‫הנקרא תמיד על שמו רבה כר אבהו‪ ~ .‬ועוד נזכר כ״ק קי״ז ר׳ אכהו אמורא‬
‫אחרון והוא היה בימי רב אשי ע״ש‪.‬‬
‫ותו׳‬ ‫בבבלי איתא לפעמים מגדף בה ר אכהו‪ ,‬עיי׳ ערוך ערך גרף‪.‬‬
‫ע׳׳ש‪ .‬ובירושלמי לא‬ ‫כתובות ב׳ ע״ב כתבו שכל אמורא היה תופס לשונו‬
‫נמצא בשום מקום מגדף ר אבהו‪ .‬וכבר זכרנו שהיה ג״כ אמורא בבלאי‬
‫הנרןא ר׳ אבהו‪.‬‬
‫ודע דבבבלי ר״ה ל״ד ע״א איתא איתקן ד אבהו בקיסרי תקיעה ג׳‬
‫שברים תרועה תקיעה‪ .‬והרבה יש לתמוה שלא נזכרה תקנה זאת בירושלמי‪.‬‬

‫רב אבודמא )אבודמי( נחותא ב ח ר השלישי‪ ,‬ונקרא נחותא על שם‬

‫שהיה רניל לילך לבבל‪ .‬שקלים פ״ח הל׳ א׳ אמר ר׳ יוסף מאן דאמר טמא‬
‫כר׳ יהודה וכו׳ אמר ליה רב אבודמא נחותא ויאות ר׳ יודה מודייניה דנשייא‬
‫הוה‪ .‬סוכה פ״ד הל׳ ה׳ נ״ד ע״ג ר״ה פ״א הל׳ א׳ חגיגה פ״א הל׳ ד קיימה‬
‫רב אבודמי )כסוכה ובחגיגה הגי׳ ר׳ אבודמא( נחותה ככהנים ובשעיר‪ .‬הה‬
‫הוא תירוצו של ר׳ הונא בר יהודה ככלי פסחים ע״א ע״א ור׳ אבודטי שמע‬
‫התירוץ בבבל והעלהו משם לא״י ונאמר בפי בני הישיבה על שמו‪ .‬ועיי׳‬
‫בבלי שם שרבא מקשי ע״ז ונראה שר אבודמי לא היה אז בככל או שכבר‬
‫מת‪ — .‬ב״ב פ״ג הל׳ א׳ אמר רבי אבדוטא נהותה בנכסי הגר אתאמר ר׳‬
‫חסדא אמר ר׳ יצחק בגין דלא תימר וכו׳ וקאי אהא דאמר ר׳ אבודמא‪ ,‬ור׳‬
‫יצחק חי בדור השני ובדור השלישי וצע״ק‪ - - .‬ועיי׳ ערך ר׳ שמואל כר‬
‫אכודטי‪ — .‬עירובין י״ט ע״ב קיימה רב אבדימי נחיתה‪ — .‬ואינו רחוק שר׳‬
‫אכודמי נחותה הוא ר׳ דימי הנזכר בבבלי שירד מא״י לשם כי אתא ר׳ דימי‪,‬‬
‫ואבי הוא כינוי וכמו ר׳ אבא מרי וכו׳‪ .‬ועיי׳ ערך הבא דר׳ אבדימי דירושלמי‬
‫נקרא כבבלי ר׳ דימי‪.‬‬
‫ר בי א בו ד מ א דהיפה מן האמוראים הקדמונים של דור השלישי‪ .‬כלאים‬
‫פ״ד כ״ט ע׳׳ב עירובין י׳ט ע״ג סוכה פ״א הל׳ א׳)נ״ב ע״א( ר׳ זעירא ר׳ אבודטא דחיסה‬
 ‫— דבי אבק ב׳‬ ‫רבי אבודמא דחיסה‬

‫)בעירובק הגי׳ אבדימי דחיפה( בשם ד שמעון בן לקיש לגובה אפילו עד‬
‫מאה אמה‪ — .‬מגילח ס״ג ה ל ו׳ )ע״ד ע״ב( ראש חודש שיחל להיות בחגוכה‬
‫במה קורק ‪ . . .‬ר פינחס ר׳ סימון ור׳ אבא בר זמיגא מטי בה בשם ר׳‬
‫אבודמא דחיפה קורין שלשיר‪ ,‬בחנוכה ואחד בראש חודש‪ ,‬ועיי׳ בבל'‬
‫מגילר‪ ,‬כ״ט ושם הגי׳ ר׳ דימי דמן חיפה אבל בשאלתות ח׳ ע״ד הגי׳ ר׳‬
‫אבדימי‪ — ,‬מ״ק ס״ג הל׳ ה׳ )ס״ב ע׳יג( אמר ליה ר׳ יעקב בר אחא )לר׳‬
‫אבהו( עמך הייתי ושאלתיהו לר׳ אבודמא דמן חיפה‪ — .‬נדה פ״ב הל׳ ד‬
‫)נ׳ ע׳יא( ר׳ יצחק בר נחמן ור׳ אבודמא דמן חיפא הוק יתיבין ובר‪ — .‬ברכות‬
‫ד׳ ע״ד ר׳ לוי ר׳ אבדימ׳ דחיפה כשם ר׳ לוי בר סיסי צריך לד‪A‬יז למען תזכרו‪.‬‬

‫רבי אבודמי בר תנחום מ״ק פ״ג הל׳ ח ׳ )פ״ג ל׳ר( על כל המתים‬

‫אינו מגלה את לבו אלא על אביו ועל אמו דברי ר׳ מאיר ר׳ שמואל כשם‬
‫רבי אכודמי בר תנחום מפני שבטלה ממנו מצות כבוד‪.‬‬

‫רבי אבון‪ ,‬אבין א׳ פסחים ם״ד הל׳ א׳ ר׳ אלעזר בשם רבי אבין‬
‫כל דבר שאינו יורע שהוא מותר וטועה בו באיסור נשאל והן מתירין לו וכל‬
‫דבר שיורע בו שהוא מותר והוא נוהג בו איסור נשיאל אין מתירק לו‪ .‬ותענית‬
‫פ״א הלי ו׳ הגי׳ רבי אבון גם יש שם שינויים אחרים ע״ש‪ — .‬שבועות ס״ו‬
‫הל׳ ד׳ )ל׳ז ע״א( ר׳ לעזר בשם רבי אבין מסיק לישנא מחצין דמשח‪.‬‬

‫רבי אבון‪ ,‬אבין ב׳ ברור דרביעי ובדור החמישי‪ .‬דמאי פ״ה הל׳ א׳‬
‫רבי אבין ר׳ שמאי בשם ר׳ אחא שמע לד‪ ,‬מן דבתרר‪ .,‬עיי׳ ערך ר׳ שמאי‪— .‬‬
‫שקלים פ״ר הל׳ י׳ ר׳ אבון ור׳ בון עיי׳ ערך ר׳ בון‪ — .‬ואמר כמה פעמים‬
‫כשם רבנן דתמן‪ .‬סאה פ׳ז כ־ ע״א ר׳ אכין בשם רבנין דתמן אני אומר עם‬
‫הנגךצות עם האשכולות‪ .‬פסחים פ״ר הל׳ ג׳ )ל״א ע״א( דמר ר׳ אבין בשם‬
‫רכנין דתמן זאת אומרת שאסור להמציא להן זרע‪ .‬ע״ז ס״ג הל׳ י׳׳ג)מ״ג ע״ב(‬
‫ר׳ אבין בשם רבנן דתמן זאת אומרת שאין טומאת המתים מחוורת‪ .‬וכן‬
‫כמ״א‪ — .‬וזה ר׳ אבין היד‪ ,‬רגיל לילך לבבל ככר קודם זמן השמד גאללוס‬
‫)עיי׳ ס״א(‪ .‬ועיי׳ בבלי פסחים ל״ד ע״ב כי סליק רכין אמרר‪ ,‬לשמעתי׳ קמיד‪,‬‬
‫דר׳ ירמיה‪ ,‬הרי שירד כבר לפעמים לבבל בימי ר׳ ירמיד‪ .,‬וע״ש ס״ד ע״א א״ל‬
‫ר׳ ירמיה לר׳ אבין כי אזלית לקמיה דר׳ אכהו רמי ליד‪ ,‬ובו׳ נראה שלמד ג״ב‬
‫אצל ר׳ אבד‪,‬ו וחי אי ב בדור השלישי והרביעי והחמישי‪ ,‬כי אמר בשם ר׳‬
‫שמאי‪ ,‬ור׳ שמאי היה בדורו של ר׳ מגא השני בדור החמישי‪ .‬עיי׳ ערך ר׳‬
‫שמאי‪ — .‬וזה ר׳ אכין נזכר כהרבה מקומות כבכלי‪ ,‬ונקרא רכין כלו׳ ר׳ אבין‪,‬‬
‫והביא כמה מאמרים דאמוראי דאי׳י לבבל‪ ,‬וזה הוא דאיתא כי אתא רבין ובבר‬
‫דברנו מזה בפרק הקורם‪ .‬ואביי קרא אותו אבין תכלא פסחים ע׳ ע״א )ודברי‬
‫מודש״ל שם אינם מדויקים כל הצורך(‪.‬‬

‫ויען כי שני אמוראים נקראים ר׳ אבק‪ ,‬אחד קדמון ואמד ר׳ אלעזר‬

‫ב שמו ואחד אחרק‪) ,‬ועיי׳ פסחים פ״ד הל׳ א׳ ר׳ אבין בשם רבי אלעזר(‪ ,‬לכן‬
‫עיי׳ הסיפור כרכות ס׳׳ד‪,‬‬ ‫אק להנריע לפעמים מי הוא בעל המאמר והסיפור‪.‬‬
‫סא‬ ‫רני אכון כ׳ —־ ד אנין כריה דר תנחום בר טמפון‬

‫ט׳ ע׳׳א ר אנין על קומוי טלכותא כי נפיק הפך קדל אתון בעיק מיקטלונמז‬
‫והמון תרין זיקוקין דנור נפקון מקדליה ושבקוה‪ ,‬ומה שמכביד יותר החקירה‬
‫הוא שבא לפעמים כהסיפור ר מנא עם ר אבין והיו ג״כ שני אמוראים‬
‫בזמנים שיונים הנלןאים ר׳ מנא ועיי׳ ערך ר׳ מנא בי‪ — .‬ובענין המאמרים‬
‫נראה שסתם ר אבין הוא ר׳ אבון א‪ /‬וכהו של רבי אכין ב׳ נודע יותר — כפי‬
‫מה שיוצא מהירושלמי ומהבבלי — כמה ששנה מאמרים אשר נאמרו מפי אחרים‬
‫והביאום לבית המדרש בא״י ולבבל )גם נקרא ל ח ב ר אבין(‪ — .‬ועיי׳ ערך‬
‫רבי בון‪.‬‬
‫רבי אבונא שביעית פ״ב ל׳׳ג ע״ד רבי יוסי אמר רבי אבונא בעי מה‬
‫בין המזהם לעושה לה בית וכר‪ .‬ר׳ יונה אמר ר׳ אבונא כעי מה בין קשין‬
‫ומה בין עפר‪ — .‬כלאים ס״ט ל״ב עי׳א אמר ר זריקן יהיבו ל ר אבונא‬
‫ביעתא במפה דאית כה כלאים והוא לא מקבל‪ — .‬נדרים פ״ה הל׳ א׳ רבי‬
‫אבונא אמר ר׳ ירמיה כעי אהן יוסטא מכיון די מרחק וכו׳‪.‬‬
‫רבי אבוג' בר סחורא פםחים פ״י הל׳ ו׳ )ל׳׳ז ע״ד( התיב רבי‬
‫אבוג׳ בר סחורה לא כבר הזכיר על הבום‪.‬‬
‫א ביי מכות כוף פ״ב ל׳׳ב עי׳א אמר אכיי תלמיד חכם צריך לסרסם את‬
‫עצמו היך בר נש דחכם חדא מיכלה ואזיל לאתר ואינון מייקרין ליה כר הוא‬
‫חכם תרין מיכלה צריך לומר לון חדא מיכלה אנא חכים ע׳׳ב‪ .‬והנראה שזה‬
‫אביי הוא אמודא דא׳יי ולא אביי תלמידו דרבה והכירו דרכא‪ ,‬שאכיי לא עלה‬
‫לא׳׳י והלשון המאמר מורה שנאמר בא״י‪ .‬ועיי׳ נבלי סנהדרין מ׳׳ד ע״ב שאל‬
‫אכיי את ר דימי האי קרא כמערבא במאי אוקימתא‪ ,‬וזה ג״כ ראייה שלא עלה‬
‫לא״י‪ .‬וכן ירושלמי תרומות ריש ס״ז כתובות פ״ג הל׳ א׳)כ״ז ע״ב( רבי אמי בבלייא‬
‫בשם רבנן דתמן טעמא דרבי שמעון בן לקיש רשע רשע וכו׳ והוא מימרא‬
‫דאביי בבלי כתובות ל״ה ע״א‪ .‬והרי״ף סוף עירובין מביא הירושלמי דמם׳ ביצה‬
‫רבי ירמיה שרי מקיש על תרעא בשבתא אמר ליה אניי מאן שרי לך ע׳ ‪. 7‬‬
‫אבל בירושלמי שלפנינו הגי׳ ביצה פ״ה הל׳ ב׳ )ס״ג ע״א( אמר ליה אנ א‬
‫מאן שרי לך ע״ש‪ ,‬וככר דיברנו מזה בס׳^‪.‬‬
‫רב אבייא סוכה ס׳׳ב הל׳ ח׳ )נ״ג ע׳׳א( רבי הוצא כשם רב אבייא‬
‫מתניתא אמרה כן וכו׳ ונראה ט״ס וצ״ל רבי אנינא‪.‬‬
‫א בי מי נדרים ס״ג הל׳ נ׳ )ל׳׳ז ע״ב( שבועות ם״נ הל׳ ח׳ אבימי אחוי‬
‫דחיפה אמר שמשית בנדרים שמשית בשבועות בעי חיפה מיברקוניה וכו׳‪.‬‬
‫ועיי׳ ככלי שבועות כ״ח ושם הסוני׳ בשינוי‪ .‬ואכימי זה הוא בכלאי תלמידו‬
‫של רבה עיי׳ בבלי שם‪.‬‬
‫אביטי בר טוביה נזיר ריש פ״ט חדא גויה אתת לגבי ר׳ אבהו אמר‬
‫לאכימי נ ר טובי פוק ופתח לה בנולד‪.‬‬
‫ר' אבין ברייה דר' תנחום בר טריפון ביכורים פ״ב הל• א׳ רבי אבק‬
‫כריה דרבי תנחום כר טריפון שמע לה מן הכא ימי שנותינו בהם שבעים שנה‬
 ‫ר אנין כריה ד ד תנחום כר טר^פון — רב אדא בר אחוה‬

‫צא מהן עשרים שנה שאין ביד של מעלן עונשין וכורתין נמצאת אומר המת‬
‫לחמישים מת בהיכרת‪.‬‬
‫רב' אבינא ברור השלישי‪ .‬פסחים ס״ה הל׳ ה׳ )ל׳׳ב ע״ג( דלמה רכי‬
‫זעורא ורבי יעקב בר אחא ורבי אבינא הוו יתיבין אמר רבי אבינא טפני־‬
‫הרמאין‪ — .‬נדרים פ״ד הלי א׳ רבי אבינא אמי רבי ירמיה בעי אילין קוזמי‬
‫דייא דאית עליהק אסיר מישאל לון‪ .‬ונראה שזה רבי אבינא אינו רבי אכינא‬
‫דפסחים דיתיב עם ר׳ זעורא רבו דרכי ירמיה‪ — .‬סאה ס״ג י״ז ע׳׳ד רבי כינא‬
‫בשם רבי ירמיה שייר מטלטלין לא עשה כלום‪ ,‬ונראה שצ׳׳ל ר׳ אבינא‪ ,‬והוא‬
‫רבי אכינא דנדרים‪.‬‬
‫רבי אביתר ברכות י״ג ע׳׳א רבי)כדפום אטשטירלדם אינו‪ ,‬וכן הנכון(‬
‫אמר רבי אביתר ולא עוד אלא שנתז החרב מעל צוארו של משה עד צוארו‬
‫של קוסנתירו‪ .‬ועיי׳ בבלי גיטין י׳ ע״ב שהיה כימי רב יהודה‪.‬‬
‫אבלט שבת פ״ג הל׳ ד )ו׳ ע״א( ביצה פ״ב הל׳ ה׳ אכלט שאל ללוי‪.‬‬
‫חכם מחכמי א׳׳ה‪ .‬עיי׳ ערך מלק ערך אבלט‪.‬‬
‫ר בי א ד א ) אי די( ד קי ס רין בדור השלישי‪ .‬עיי׳ ערך רבי יוחנן‪ .‬מי ט ת‬
‫סוף פ״ד כשם רבי יוחנן והוא )דיחיד יוצא בתפילת ש״צ( שיהיה שם מראש‬
‫ד^פילה‪ .‬ובבלי מ״ק כ׳ ע׳׳ב איתא תנא רבי אדא דמן קסרי קמיה דרבי יוחנן‪,‬‬
‫מ״ק פ״ג פ״ב סוף ע״ג רבי א ‪T‬י דקינדק בשם רבי יוחנן באת לו שמועה‬
‫■‬ ‫קרובה בשבת קורע למחר ומתאבל‪.‬‬
‫אדא בדור הראשון‪ .‬עיי׳ ערך רבי יונתן‪ .‬תרומות פ״י מ״ז ע״ב רב שמואל‬
‫בר נחמן בשם רבי יונתן העיד אדא חבירינו לפנינו כששים ואמר מי שיביא‬
‫לו יותר מששים מכשר אנא וע״ש הסוגיא‪.‬‬
‫א ד א ש מ ש א שבת פ״ב ד׳ ע׳׳ד אדא שמשא שאל לרבי אמי כגק‬
‫דאנא צבע פתילתא מן חולא‪ ,‬ופירושו לפי ענינו שהיה משמש חולים‪.‬‬
‫אדא ברבי פאה פ״ו סוף הל׳ א׳ אדא ברבי אמר קומי ריש לקיש‬
‫כן הגי׳ בפי׳ הראב״ד למס׳ עדיות פ״ד מ״ג ועיי׳ ערך ברבי‪ .‬ובירושלמי שלפנינו‬
‫הגי׳ משובשת‪.‬‬
‫רב אדא בר ארבה פסחים פ״ט הל׳ א׳ היה הציבור חציים זבים‬
‫וחצין טמאין רב אדא בר אהבה אמר זבין נעשין אצל טמאין כטמאין אצל‬
‫טהורין‪ .‬ורב חונה חולק שם ואמר אין תשלומין לפסח הנא בטומאה‪ ,‬ובבבלי‬
‫שם פ׳ ע״א איתא ג״כ הך פלוגתא דרב הונא ורב אדא כר אהבה ובגי׳ יותר‬
‫נכונה‪ — .‬שבועות פ׳ו הל׳ ב׳ )ל״ו סוף ע״ד( מנה לי בידך אמר לו הן‬
‫אל תתנהו לי אלא בפני פלוני ופלוני ונו׳ רבי בא רבי המנונא רב אדא בר‬
‫אהבה בשם רב מעשה בא לפני רבי ואמר יבואו סלוני ופלוני‪ .‬ועיי׳‬
‫ערך הבא‪.‬‬
‫רב אדא בר)אחוא(אחוה אמר משמיה דרב שבת סוף פי׳ד וסוף שקלים‪.‬‬
‫ובטס׳ תענית סוף פ״ג הל׳ י׳׳ג )סיץ ע״א( מספר הש׳׳ם שהיה מלומד בנסים‬
‫ושם נקרא רב אדא בר אחווה )בשני ווי״ן(‪ ,‬והובא ג״כ בבלי תענית ך׳ ע״ב‬
‫ע״ש ונקרא רבי אדא בר אהבה‪ ,‬וזה מראה בבירור שרבי אדא בר אחוה הוא‬
‫סב‬ ‫רבי אדא בר אחוה — רבי אחא‬

‫ר׳ אדא בר אהבה בחילוף ה״א בחי״ת ובי״ת בו״ו‪ ,‬וכדרך הירושלמי עיי׳ לעיל‬
‫ועיי׳ שבת פ״א ג׳ ע״א אמר ליה רבי אדא כר אהבה‬ ‫ריש ס״ב‪.‬‬
‫אמרן בשמו‪ ,‬ובסוף פי׳׳ד שם אמר ליה רבי אדא כר אחוא אמרין משמו‪— .‬‬
‫ודע דבבבלי שם איתא שאלו תלמידיו ‪-‬לרבי ארא בר אהבה במה הארכת‬
‫ימים‪ ,‬ובירושלמי תענית שם שלחו חכמים ואמרו לו מה מעשים טובים יש‬
‫בידיך ועוד יש שינויים בין הבבלי והירושלמי ע״ש‪ .‬ובבבלי איתא דהוה בהדי‬
‫רב ושמואל‪ ,‬מזה נראה שהיה בבלאי‪ .‬ועיי׳ תו׳ שם שהיו ב׳ רבי אדא בר‬
‫אהבא ואין להארץ‪.‬‬
‫רב אדא בר בימי)אבימי( בדור הרביעי‪ .‬כרכות פ״ט י״ד ריש ע׳׳א‬
‫רבי חזקיה ורבי נחום ורבי ארא ורבי בימי )צ״ל ורבי אדא בר כימי כאשר‬
‫מוכח בסוגי׳ שם( הוון יתבין אמר רבי תנחום לרב אדא בר אבימי לא מסתברא‬
‫לברכה נאמר אמר ליה הין‪ .‬ורבי זעירא היה רבו ע׳׳ש‪ — .‬ובמם׳ תענית פ״א‬
‫הל׳ ג׳ )סי׳ד ע״ב( איתא רבי חזקיה ורבי נחום ור׳ אדא בר איכומא וכן איתא‬
‫עור שם פעם אחרת ונראה שהוא ט״ס וצ״ל בר אבימי‪.‬‬
‫א ד א ב ר ג ר שון תרומות פ״י מ״ז ע״ב רבי זעירה אדא בר גרשון רבי‬
‫ויריי רבי לוי בר פלטא זקן אחר בשם רבי ששים ואחת אסורות ששים‬
‫ושתים מותרות‪ ,‬ובחולין צ״ח ע״א איתא אמר רבי שמן בר אבא אמר ר׳ אידי‬
‫בר אידי וכו׳‪.‬‬
‫רבי אדא‪ /‬אידי‪ .‬בר שמעון‪ .‬ברכות כ״ב ד׳ ע׳ד מגילה פ״א הל׳ א׳‬
‫)ע״א ע״ג( רבי אדא בר שימעון בשם ר׳ יוחנן לא יעמור ארם ויתפלל וצריך‬
‫לנקביו‪ .‬וברכות שם איתא רבי אידי בשם רבי שמעון בשם רבי יוחנן מן דמר‬
‫כשר מלמטן וכו׳ והוא ט״ס וצ״ל רבי אירי בר שמעון בשם וכו׳‪.‬‬
‫רבי אורי ברכות ריש פ״ב רבי הונה רבי אורי רבי יוסף רבי יהודה‬
‫בשם שמואל צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד‪.‬‬
‫רבי אושעיה בר אבא גיטין פ״ד הל׳ ב׳ )מ״ה ע״ג( רבי אושעיה‬
‫בר אבא אמר לרבי יודן נשייא באגדה דסבך מאן דייק לן‪ .‬וזה^רבי יודן‬
‫נשייא הוא ר׳ יהודה בן בנו של רבינו הקדוש ע״ש כסוגי׳‪ .‬ונראה שצ״ל רבי‬
‫אושעיה בר חמא‪ ,‬והוא רבי אושעיה מסדר הברייתא שחי בימי דבי יהודה‬
‫נשיאה‪ .‬עיי׳ ערך ר׳ הושעיה א׳‪ .‬ר׳ חמא‪ .‬ר׳ יודה נשיאה א׳‪.‬‬
‫ר׳ אהא ריבא ברכות פ״ב ה׳ ע״א רבי ליא רבי יסה כשס רבי אחא‬
‫רובא נתפלל ומצא עצמו בשומע תפילה חזקה כוין‪ .‬ונראה שהיה בדור‬
‫הראשק‪ .‬עיי׳ ערך רבי יוסי‪ .‬ולא נמצאו לו הרבה מאמרים‪ ,‬ואפשר שנקרא‬
‫רובא להבדילו מן סתם רבי אחא עיי׳ בערך אחר זה‪ .‬ורובא פתרונו הזקן‬
‫)הקדמון( וכמו רבי חייא רובא‪ .‬ועיי׳ מה שכתב בענין רובא דדב רש״ל ד״פ‬
‫ז״ל כרם חמד ח״ז‪ .‬ולפעמים נאמר סתס רבי אחא והענין מורה שהוא‬
‫רבי אחא רובה‪.‬‬
‫ר בי א ה א בדור הרביעי והיה מלוד‪ .‬סנהדרין פ״א הל׳ ב׳ )י״ח סוף‬
‫ע״ג( רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא ולוד לאו מיהודה היא אמר ליה אין‬
‫ומפני מה אין מעברין בה אמר ליה שהן גסי רוח ומעוטי תורה הפיך אפוי‬
 ‫רבי אחא — ר אחא בר ססא‬

‫וחמא רבי אחא ורבי יודה בן פזי אמר ליה איטה עבדתני מבזה רבנן‪— .‬‬
‫שבת פי׳׳ד הל׳ ד׳ )י׳׳ד ע״ד( רבי יונה הוה ליה צמרמורין אייתון ליה מן‬
‫זכרותא דדורי ושתה רבי אחא אייתון ליה ולא שתה‪ — .‬תענית פ״ב הל׳‬
‫א׳ ואתייא ביי דמר ר׳ שמואל בר ינא בשם ר אחא ה׳ דברים היה המקדשז‬
‫האחרון חסר מן הראשון ואלו הן אש וארון ואורים ותומים ושמן המשחה ורוח‬
‫הקודש על שם וארצה בו ואכבדה ואכבד כתיב חסר ה״א‪ .‬והובא ג״כ מ כו ת‬
‫סוף פ׳׳ב ה‪ 1‬דיות ס״ג מ׳׳ז ע״ג ובבלי יומא כ״א ע״ב‪ .‬ועיי׳ ערך רבי ש מו א ל‬
‫בר ינא‪ — .‬תרומות ס״ב מ״א ע״ד ר׳ יונה ור׳ יוסי תרין אמרק דרך ד ח ס ח‬
‫לצמוק וכר אמר לון רבי אחא כן רבי אילא רבכק הוי כה‪ — .‬ברכות ם״א‬
‫ב׳ סוף ע׳׳ב ר׳ יוסי ור׳ אחא הוו יחבק וכו׳ אמר ר׳ יוסי לר׳ אחא וכר וע׳׳ש ש הו א‬
‫ר׳ יוסי השני‪ — .‬עירובק פ״א י׳ט ע׳׳ב איתא רבי אחא בשם מעא‪ ,‬רבי א ח א‬
‫כשם ר׳ שמעק בן לקיש‪ ,‬רבי אחא בשם ר׳ חסדיי‪ — .‬ושם תני ר׳ שי ק‬
‫ו ד אחא נזכד‬ ‫קומי רבי אחא קם ר׳ יושוע דרומיא עם תלמודוי דר׳ אחא‪.‬‬
‫בהרבה מקומות‪ .‬ואמר בשם ר׳ אכהו שבת פ״ג הל׳ ג׳ )ה׳ ע׳ך(‪.‬‬
‫רבי אדזא בר ח י נ נ א ) חנ י נ א ( שכת סוף פ״ג רבי אחא בר חיננ א‬
‫^‬ ‫ר׳ יסא בשם ר יוחנן מנורה קטנה מותר לטלטלה‪ — .‬וברכות פ״כ ה׳‬
‫איתא ר לוי בשם ר׳ אחא בר חנינא מה ראו לסמוך מכרך השנים למקב ץ‬
‫נדחי ישראל על שם ואתם הרי ישיראל ענפכם תתנו ופיריכם תשאו לעמי‪-‬‬
‫ישראל‪ .‬ואפשר שר׳ אחא בר חנינא הוא ר׳ אחא בר חנינא וא״כ חי כדור‬
‫השני‪ ,‬עיי׳ ערך ר לוי‪ .‬ואף דר׳ אחא בר חיננא אמר בשם ר׳ יסה )אסי(‬
‫כבר כתבנו בפתיחת זה הפרק שאק להקיש מזה שהיה תלמידו‪.‬‬
‫רבי אחא בר יעקב שביעית פ׳׳ו ה ל א׳ )לץ סוף ע׳׳ב( עכר‬
‫עצמה מה היא רבי אחא בר יעקב בשם רבי אימי מן תרין עוכדוי‬
‫דרכי אנן ילפינן עכו יש בה ארץ ישראל רש בה חוצה לארץ ו כ ר‪.‬‬
‫וזה רבי אחא בר יעקב נזכר דרכה פעמים בבבלי והוא כעל סלוגתיה‬
‫דרבא‪ ,‬ורבא שיכחיה לרבי נחמן דאדם גדול הוא ב׳ק ט' ע״א‪ ,‬והיה‬
‫בבלאי‪— .‬‬
‫רבי א ח א בר י צ ח ק בדור השלישי‪ .‬שבח ם״נ ה ל ד׳ )ר ע׳׳א( רכיי‬
‫אחא בר יצחק עאל מיסחי עם בא בר מטל‪ .‬עיי׳ ערך בא כר מטל‪ .‬ונז כ ר‬
‫גם כמ״א‪ .‬יומא פ״ד הל׳ ד׳ )מ״א ע׳׳ר( אמר ר אחא בר יצחק ב שעה‬
‫שבנה שילמה את בית המקדש צר בל מיני אילנות לתוכו ובשעה שהיו אילו‬
‫שבחוץ עושין פירות היו אילו שבפנים עושין סירות הדא הוא דכתיב מ־וח‬
‫תפרח ותגל וכו׳‪.‬‬
‫ר' א ח א בר עילה עירובץ ס׳א הל׳ א׳ י׳ח ע״ד ר׳ זעירא בעי ת ח ת‬
‫הקורה אסור ומתיר את המבוי אמר ר׳ אחא בר עילה ולמה לא וכו׳‪ .‬ומן‬
‫הסוני׳ שם נראה שר זעירא הנזכר פה ר׳ זעירא הראשון שחי בדור השלישי‪.‬‬
‫ר' אחא בר פסא״ פ‪£‬י בדור השלישי ובדור הרביעי‪ .‬ו״ה ס׳׳ד ה ל ד׳‬
‫)נ׳־׳ט סוף ע׳׳ב( א׳׳ר אחא בר פפא קומי ר׳ זעורה חבריא בעון קומי ר שמואל כר־‬
‫נדרים פ׳׳י הל׳ י׳ מ׳׳ב סוף ד א רבי אחא כר ססא סליק‬ ‫—‬ ‫נחמן וכו׳‪.‬‬
‫סג‬ ‫ד אהא בר פסא — ד אימי א׳‬

‫מישרי נדרא ד ר איטי איחר בעמידה כדי לומר אין כאן נדר‪ — .‬וביבמות‬
‫ם״ח הל׳ כ׳ )ט׳ ד ב ( איתא אמר רבי אחי כר פפי קומי רבי זעירה‪ ,‬ונראה‬
‫שהוא אחד עם ר אחא בר פפא‪.‬‬
‫רבי אחווא )אחייא( בי ר׳ זעירא‪ .‬כרכות פ״ה הל׳ א׳ רבי אחווא‬
‫בי ר׳ זעירא אמר בקרית שמע היה עוסקין )אליהו ואלישע בשעה שנפטר‬
‫אליהו מאלישע(‪ — .‬שם קרוב לסוף פ״א )ג׳ ע״ד( בעון קומי רבי אתייא ברבי‬
‫זעירא האיך הוה אבוך נהוג‪ .‬תה ר׳ זעירא הוא ר׳ זעירא הראשק כמו שמוכיח‬
‫הענין כרכות ס׳א ופ״ה‪ .‬ועיקר שם זה אמורא הוא אחווא והוא כמו אהבה‬
‫ועיי׳ ערך רבי אדא בר אהבה‪.‬‬
‫רבי אידי פסחים פ״ט הל׳ א׳ סנהדרין פ״א י״ח ע׳׳ד אמר רבי אידי‬
‫מפני צלמי כשדים שהיו חקוקים בששר )עשה חזקיה פסח שני ע׳יש(‪— .‬‬
‫סוכה פ״ב הל׳ ח׳ )נ״ג סוף ע״א( אמר רבי אידי נאמר בית הלל שנו אותה‬
‫עד שלא הודו להם בית שמאי‪ .‬וע״ש שהיה קורם לרבי יוסי )ב׳(‪ .‬ונזכר‬
‫גם בט׳׳א‪.‬‬
‫רבי אייבו בר נגרי בדור הרביעי‪ .‬סוכה פ״ב הל׳ ח׳ )נ״ג ע״א( רבי‬
‫יודה בר פזי ור׳ אייבו בר נגרי הוק יתיבין אמרין תנינן אחר שהודו מי הודה‬
‫למי וכו׳ ונפקק ושמעון רבי חזקיה וכו; ועיי׳ ערך ר׳ חזקיה‪ — .‬שקלים סוף‬
‫ר׳ הילא‪ .‬ובבליר״ה‬ ‫פ״ד רבי אייבו בר נגרי אפר קופי רבי אילא עיי׳ ערך‬
‫איקלעו לההוא אתרא‬ ‫כ״א ע׳׳א איתא רבי אייבו בר נגרו ור׳ חייא בר אבא‬
‫היו ושמעו טפיוע״כ‪.‬‬ ‫וכו׳ שמע ר׳ יוחנן ואיקפד ופי׳ רש׳י תלמידי דר׳ יוחנן‬
‫א״ב היה ר׳ אייבו בר נגרו כבר בימי ר׳ יוחנן וצ״ע‪ .‬ואפשר שר׳ אייבו בר‬
‫נגרו ועא ט״ם דעכ״ם לא היה לו להש״ס להקדימו לר' חייא בר אבא )עיי׳‬
‫ערכו(‪ ,‬והיתה לפני רש״י גי׳ אחרת )והסופרים שיבשו גם ברש״י וכתבו רבי‬
‫אייבו(‪ .‬ועיי׳ שאלתות סוף פ׳ בא ושם גי׳ אחרת‪ ,‬וליתא כלל דר׳ אייבו בר‬
‫נגרי ור׳ חייא בר אבא אתון לקמיה דר׳ יוחנן‪.‬‬
‫אילופוסה תרומות פ״א ט׳ ע״ג אילופוסה יהב לרבי שמעון בר אבא‬
‫מעשר אמר ליה מתוקן הוא אתא שאל לרבי יוחנן אמר ליה אילופוסה אחינו‬
‫נאמן הוא•‬
‫רבי אימי‪ ,‬אימא‪ ,‬אמי א׳‪ .‬תלמידו של רבי הושעיה ור׳ יוחנן‪ .‬שב ת‬
‫פ״ג סוף הל׳ א׳ אמר רבי אמי זמנין סלן יתיבית קומי רבי הושעיה‪ .‬שביעית‬
‫פ״ה ל׳ה ע״ד רבי איטי בעא קומי רני יוחנן מתניתא עד שלא גזרו על‬
‫הספחין וכו׳ סבר רבי איטי אמר איסור ספחין תורה‪ — ,‬גיטין פ״ב הל' ו׳ מ״ד‬
‫ריש ע׳׳ג אתא עוכדא קומי רבי אימי כעבד שהביא את הגט כשר‪ .‬ועיי׳ בכלי‬
‫גיטין כ״ג בעי מיניה מרבי אמי עבד מהו שיעשה שליח לקבל גט אשה מיד‬
‫בעלה וע׳׳ש שמכשיר‪ ,‬הרי לך דרבי איטי דירושלטי הוא רבי אמי דבבלי‪,‬‬
‫ונם בירושלמי נקרא בקצת מקומות רבי אמי‪ ,‬אבל בבבלי לא נקרא רבי‬
‫איטי‪ — .‬רבי אמי היד‪ ,‬חברו של ר׳ הייא )ר׳ חייה בר אבא עיי׳ ערכו( וד‬
‫יוסי )אפי עיי׳ ערך ר׳ יוסי(‪ .‬יבמות פ׳׳ד הל׳ י׳׳א )ר סוף ע״א( אמר רבי חנינד‪,‬‬
‫‪d‬־ ‪ ,t‬דר׳ אבד‪,‬ו אבא הוד‪ ,‬ליה עובדא ושלח שאל לד׳ חייה ולד׳ יוסי ולרבי‬
 ‫ר איטי א׳ — ר אימי ב׳‬

‫אמי‪ .‬מגילה פ״ג הל׳ ב׳ )ע״ד ע׳׳א( רני חייה ד יסי ד איטי דנו[ לתמר אזל ת‬
‫וקרבת עליהו[ לאנטיפוטה דקיסרי[ שלחו[ וכתבו[ לרבי אבהו‪ — .‬והיה ג״כ‬
‫חברו של ר׳ יצחק )עיי׳ ערכו(‪ .‬כלאים ס״ג הל׳ א׳ ר׳ יצחק ור׳ אימי הוו[ יתבין‬
‫מקשיי תניג[ היה לו גובל גבוה טפח וכן׳‪ .‬שביעית פ״ו הל׳ ב׳ ל״ו ע״ד מהו להשכיר‬
‫בהמתו שם רבי לוי צנכריא שאל לר׳ יצחק ולר׳ איטי ואסרו[‪ — .‬ו הל ך‬
‫לפעמים לחמתא דגדר‪ .‬ע״ז פ״ב מ״ב ע״א רבי אמי סלק עם רבי יור[ נשייא‬
‫לחמתא דגדר והתיר חלוט שלהן‪ .‬ו ק עירובי[ פ״ו כ״ג ע״ג ר׳ חייה ר׳ יס א‬
‫רבי אימא סלקון לחמתא דגדר שאלון לר׳ חמא בר יוסף‪ .‬ושרא שמעין רכי‬
‫יוחנן ומר יפה עשיתם )זדי לך דרבי אימא הוא ר׳ אימי תלמידו של רכי‬
‫יוחנן(‪ • - .‬ואמר כשם ריש לקיש מעשרות פ״א מ״ח ע״ד ור׳ יוסי ) א סי(‬
‫חולק שם ומזה נראה שהוא ר׳ אימי‪.‬‬
‫ר׳ אימי היה כהן ומפורסם בסי חכמי בבל וא״י‪ .‬כבלי גיטין נ״ט ע״ב‬
‫ר׳ אמי ור אסי כהני חשיבי דא״י‪ .‬ירושלמי יבמות סטי׳ו ד׳ל' ר )ט״ו ע״א;(‬
‫רבי שמואל כר ר יצחק בעי הנע עצמך שהוא אדם מסויים כגון אימי‪____.‬‬
‫ר׳ אימי הלך עם ר׳ שמואל אצל זנביה מלכתא להציל זעיר בר חיננא )עיי״‬
‫ערכו( שנתפס‪ ,‬והצליח ר׳ איטי בשליחותו תרומות סוף פ״ח‪ .‬ובימי ר׳ אכף‪,‬ו‬
‫היה בצרה ע״י תמר שיהלשינה עליו אצל המושל דקיסרין ושילח לרבי אבד‪,‬ו‬
‫להשתדל כעדו וכמו שיזכרנו לעיל‪ .‬ומזה נראה שהאריך יטיס‪ ,‬דמסתטא כ כ ד‬
‫היה לאיש בעת אשר הלך אצל זנביה‪ ,‬וזנביה היא צענאביא הידועה א ש ר‬
‫משלה בפלמירא )תדמור( בשנת ל׳ב ול״ג לאלף החמישי‪ .‬וכבר כתבנו ל עיל‬
‫ערך ר׳ אבהו שר־ אכהו היה גדול בעת אשר הוקמה האמונה החדשה ע״י‬
‫קנסטנטינוס ע״ב לאלף החמישי‪ — .‬וגם שימש ר׳ הושעיה רבו של ר׳ יוחנן‬
‫וכמו שזכרנו לעיל וחי עוד בימי ר׳ אבהו‪.‬‬
‫ר׳ איטי‪ ,‬ר׳ אמי‪ ,‬הוא מגדולי חכמי הירושלמי והבנלי ושטו נזכר ל רוב‬
‫בשני התלמודים‪ .‬וכבלי סנהדרין י״ז ע״ב איתא דייני דא״י ר׳ אמי ור׳ אפי‪___ ,‬‬
‫ושם ברכות ח׳ ע״ב ר׳ אמי ור׳ אסי אע״ג דהוו להו תליסר בי כנ שתא‬
‫בטבריא לא הוו מצלי אלא ביני עמודי דהוו נרסי ע״כ ושמענו מזה שר׳ א טי‬
‫היה בטכריא‪ .‬וכבר כתבנו בפ״א שמימי ר׳ יווען ואילך היתה טבריא עירף‬
‫'‬ ‫ועד החכמים‪.‬‬
‫ר׳ אי מי ב' בדור השלישי וברור הרביעי‪ .‬נדרים פ״י הל׳ י׳ )מ״ב סו ף‬
‫ע׳א( ר׳ אחא בר פפא סליק מישרא נדרא דר׳ אימי וכי׳ עיי' לעיל ערך רכי‬
‫אחא בר ספא‪ .‬שביעית פ״ו הל׳ ג׳)ל״ו ל׳ד( ר׳ יוסי בשם ר׳ יוחנן כצל שיערךו‬
‫ושתלו וכו׳ ר׳ לא ר׳ אימי תרויהון אמרי אסור‪ .‬ועיי׳ ערך ר׳ הילא‪ — .‬ועיי•‬
‫יבמות סט״ו הל׳ ה׳ )ט״ו ע״א( שרי אימי עשה מעשה והוה ר׳ זעירא מקלס‬
‫ליה דו מיקס מילתא על בררא ע״כ‪ ,‬וזה אינו ר׳ אימי הקדמון שהיה קשיעז‬
‫ובר׳ה ס״ג הל׳ א׳ איתא ר׳ יעקב בר אחא ר׳ איטי ב ש ס‬ ‫הרבה מר׳ זעירא‪.‬‬
‫ר׳ יהודה בר סזי קידשוהו ואח״ב נמצאו העדים זוממי[ הרי זה מקודש‪ .‬ורבי‬
‫סד‬ ‫ר׳ איטי ב׳ — ר אלעזר בי ר ינאי‬

‫רבי‬ ‫יודה בן פזי היה בדור הרביעי‪ ,‬עיי׳ ערכו וא״ב זה רבי איטי הוא‬
‫איטי ב׳‪.‬‬
‫ר׳ אימי בר חיננא טגילה פ״א הל׳ י״א )ע׳׳א ע״ג( ר׳ זעורה בשם‬
‫ר׳ איטי בר חיננא ככתב ספרים כן כתב תפילין וטזוזות‪ ,‬וטשמע טתוך הסוני׳‬
‫שם שזה ר׳ זעורה )זעירא( הוא ר׳ זעירא אי‪.‬‬
‫ר׳ אימי אבוי דר׳ אבודמא דציפורין ביצה פ״א הל׳ ט׳) ס׳ ע״ד( רבי‬
‫יצחק בי ר׳ לעזר בשם ר׳ איטי אבוי דר׳ אבודטא דציפורי׳ טה פליגין ליתן‬
‫לצל׳ הא לקדירה טותר‪ .‬ורבי יצחק בי רבי אלעזר היה ברור החטישי‪.‬‬
‫עיי׳ ערכו‪.‬‬
‫אימי אבוי דשמואל בר אימי יבטות פ״י י׳ סוף ע״א בשם ר׳ יהודה‬
‫הלכה כרבי שטעון‪ .‬ועיי׳ ערך ר׳ שטואל בר איטי‪.‬‬
‫אלכםא‪ #‬ליכסא כתובות פ״ט הל׳ י׳ )ל״ג ע״ב( כהדא אלכסא אמר‬
‫לו ר׳ טנא אנן עכדין טבות סגיא מינכון ובו׳ ובשבועות פ״ז הל׳ ט׳)ל״ ח ע״ג(‬
‫ליכסה אמר קומי ר׳ טנא אנן עבדין טבות מנין מנכון ועוד יש שינויים אחרים‬
‫במם׳ שבועות‪ .‬ועיי׳ בספר ערך מילין שהוכיח שזה אלכסא הוא היה שיופט‬
‫נכרי‪ .‬ומצינו ג״כ אמורא כתובות פ״ה ה ל א׳ )כ״ט סוף ע״א( רבי אלכסא‪.‬‬
‫רבי אלבסנדרי מן האמוראים היותר קדמונים‪ .‬ר׳ה פ״ד הל׳ ח׳ )נ״ט‬
‫ע״ג( ר׳ יהושע בן לוי בשם ר׳ אלכסנדרי שמע לה )דתוקעין בתפילת מוסף(‬
‫מן הדא שמעה ד׳ צדק זה קרית שמע הקשיבה רינתי זו רינון תורה האזינה‬
‫תפילתי זו תפלה בלא שפתי מרמה זו מוסף מה כתיב בתריה מלפניך משפטי‬
‫יצא‪ .‬ברכות פ״ב ר׳ ע״ד א״ר אלכסנדרי שמור רגלך כאשר תלך אל בית‬
‫האלהים שמור עצמך מן הטיפים וכוי‪.‬‬
‫רבי אלכסנדרא דצדוקא דמאי פ״ב כ״ב ריש ע״ג רבי זעירא שלח‬
‫שאל לרבי אלכסנדרא דצדופא אילין ניקלווסיא דהכא מה אתון מימערין וכוי ע״ש‪.‬‬
‫וצדוקא הוא שם מקום בגליל ומצינו ג״כ ר׳ שובתי דצדוקי עיי׳ ערכו‪.‬‬
‫ר׳ אלעזר עיי׳ ערך ר' לעזר‪.‬‬
‫רבי אלעזר בן אנט*גנום‪ .‬עיי׳ ערך ר׳ אלעזר בי ר׳ ינאי‪.‬‬
‫ר׳ אלעזר בר אבינא ברכות פ״א ג׳ סוף ע״ג וכפיו פרושות השמים ‪. . .‬‬
‫א״ר אלעזר בר אכינא ככפים הללו שלא נטפו בבנין בית המקדש כלום‪.‬‬
‫רבי אלעזר; לעזה בי ר׳ ינאי ביכות פ׳־ה ט׳ סוף ע״ב רבי אלעזר בן‬
‫אנטיננוס בשם רבי אלעזר בי ר׳ ינאי זאת אומרת שאסור לעשות מלאכה עד‬
‫ועיי׳ בבלי חולין נ״ה ע״ב ר אלעזר בן אנטיגנוס משום רבי אלעזר‬ ‫שיבדיל‪.‬‬
‫ברבי ינאי אמר מקום טיבורו בעי רבי ינאי בר ישמעאל וכו׳ ניטל מקום טיבורו‬
‫ינאיהוא כנו של ר׳ ינאיהראשון )עיי׳ ערך‬ ‫וכו׳‪ ,‬וזה מוכיח שר׳ אלעזר ברבי‬
‫ר׳ ינאי א׳ וערך ר׳ ינאי בי ר׳ ישמעאל( והיה בדור השני‪ .‬ועיי׳ ירושלמי גיטין‬
‫פ״ג הל׳ ח׳ )ט״ה ע״א( ר׳ אלעזר בן אנטיגנוס בשם ר׳ לעזר בן ינאי זאת‬
‫אומרת שאין לך מקולקל מעת לעת אלא יום האחרון בלבד‪ ,‬ור׳ יוחנן חולק‬
‫שם עליו‪ — .‬ועיי׳ רבי לעזר בן אנטיגנוס בשם ר׳ לעזר בי ר׳ ינאי מעשרות‬
‫פ״ד הל׳ ב׳ )נ״א ע״ב(‪ ,‬כ״ט פ׳׳ז הל׳ ו׳ )י״א סוף ע״ב(‪.‬‬
 ‫ר׳ אמי בבלייא — אס'‬

‫רבי אמי בבלייא‪ ,‬בבלייה )ואך לטעט רבי איטי( בדור הרביעי‪.‬‬
‫שמו מורה עליו שהיה מבבל ואמר הרבה פעמים בשם ״רבנן ד ת טן׳‪ /‬עיי׳‬
‫תרומות פ״ץ ריש הל׳ א׳ פסחים פ״ד הל׳ ג׳ )ל׳ ע״ד( בתובות ריש פ״ג ובמ״א‪.‬‬
‫והך דתרומות וכתובות הוא מימרא דאביי עיי׳ ערך אביי‪ .‬ואמר ג״כ ב שם‬
‫עצמו ביצה פ״ד הל׳ כ׳ )ושם הגי' אימי(‪ ,‬גיטין פ״ב הל׳ א׳‪,‬ב״ב פ׳יט הל׳‬
‫א׳ ובמ״א‪ .‬וברכות פ״גו׳ ע״ד איתא אמר רבי אמי אמר רבי שמאי תיפתר‬
‫בטישרה שיל כובסין אמר ליה ר׳ מנא אם בטישרה של כובסין וכו׳ ורבי‬
‫שמאי חי בדור החמישי וכן רבי טנא‪ ,‬א״ב ‪ r‬ה ר׳ אמי הוא רבי אמי בבלייא‬
‫ולא רבי אמי )אימי( תלמידו של רבי יוחנן עיי׳ ערך רבי איטי א׳‪ .‬א ך‬
‫ברא״ש ברכות ס״ג סי׳ מיו הגי׳ אמר ר׳ שמלאי ולא מכר שם ר׳ אמי‪— .‬‬
‫ובמס׳ גיט*ן פ׳יב הל׳ א׳ איתא דר׳ יונה היה חמיו של ר׳ אמי‪ .‬חה ר׳ אמי‬
‫יונה חי בדור הרביעי‪ ,‬וחסר גם במקום זה תי׳‬ ‫הוא ג״ב ר׳ אמי שלפנינו דר׳‬
‫כבלייא )אם לא נאמר שזה ר׳ אמי הוא ר׳ איטי ב׳ עיי׳ ערכו(‪.‬‬
‫והנה בבלי שבועות מ״ז ע׳׳א איתא להיכן חזרה אמר רבי אמי רבותינו‬
‫שבבל אמרו חזרה שבועה לטחוייב לה אמר רב פסא רבותינו שבבבל ר ‪3‬‬
‫ושמואל רבותינו שבא״י ר׳ אבא וכו׳ רבותינו שבא״י ר אבא דההוא גברא‬
‫דחטף נסכא מחבריה אתא לקמיה ד ר אמי יתיב ר׳ אבא קטיה וכו׳ והתו׳‬
‫נדחקו שם הרבה במאי דאמר ר אמי רבותינו שבא״י על ר׳ אבא ורבי אבא‬
‫יתיב קטיה דר׳ אמי ע״ש‪ .‬ולפי מה שמבואר בזה הערך אין ספק שרבי אמי‬
‫אשר אמר על ר׳ אבא רבותינו שכא״י הוא ר׳ אמי בבלייא ור׳ אמי אשר‬
‫אשר ישב‬ ‫ישב ר׳ אבא לפניו הוא ר׳ אמי תלמידו של ר׳יוחנן‪ ,‬ור׳ אבא‬
‫לפניו ר׳ אמי הוא ר׳ בא א׳ )עיי׳ ערכו( והוא היה כימי ד׳ אמי‪.‬‬
‫א מי ב ר י חזלן אל עירובין פ״ה ב״ב ע״ג ר׳ בא אמי בר יחזקאל כ שם‬
‫רב עיר שהיא בנויה על שפת הנהל וכו׳ והוא רמי בר יחזקאל דבבלי‪.‬‬
‫ר׳ אנייני)אינייני‪ ,‬אנינייא( בן סוסיי)בר טיסיי( בדור השני אך‬
‫בדור השלישי‪ .‬יומא פ״ג הל׳ ה׳ )ט׳ ע״ג( ויחם לו חמין רבי יהושע בר אביון‬
‫)צ׳יל אבין או אמן( ר׳ סימון כשם ר׳ אנייני בן סוסיי טעם דהדין תנייא של א‬
‫יהו אום׳ ראינו כהן גדול טובל במים שיאובין ביום הכפורים‪ — .‬שם הל׳ ז׳‬
‫)מ׳ סוף ע״ד( ר אינייני בר סוסיי סלק גבי רבי חנינה לציפורין אמר אית^‬
‫ואנא מסר יתיה )שם המפורש( לך ע״ש‪ — .‬ברכות פת י״א ע״ב אמר רבי‬
‫נסא כמה זימנק אבלית עם תחליפא אבא ועם אנינייא בר סיסיי חביבי וכו׳‪.‬‬
‫ובב״ר פצ׳׳א הגי׳ ר׳ חנינא בר סיסי ונראה שיהוא תיקון מידי אחיון )עיי׳ סוף‬
‫פ״ג(‪ — .‬ובמס׳ מ״ש פ״ד נ״ה ע׳׳א רבי אינייא בר סיסי סליק גבי רבי יונה‬
‫אמר ליה אפרוק לך בהדא סילעא וע״ש שנראה שהיה קטן מר׳ יונה ואינו‬
‫רבי אנינייא דערך זה שהרי רבי יונה חי בדור ודביעי‪ ,‬אם לא נאמר שר׳‬
‫ועיי׳‬ ‫ש ל ר׳ מנא ב׳ וצ״ע‪.‬‬ ‫חנינה דיומא ס״ג הל׳ ז׳ הוא רבי חנניה חברו‬
‫ערך ר׳ נסא‪.‬‬
‫אס‪ /‬אסא‪ ,‬איסא‪ .‬איסי עיי׳ ערך ר יוסי א׳‪.‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫סה‬ ‫אריסטון — אשייאן נגרא‪.‬‬

‫אריסטון יבמות סוף סט״ז חד אריסטון בעי קומי רבי מנא לית הדא‬
‫פליג על רבי שמעון בן לקיש וכר ע״ש‪ .‬והנה הל־ חד אריסטון מורה שמ׳‬
‫אריסטון אינו שם סרטי‪ ,‬וגם הפי׳ שהוא שם מקום אינו עולה כלל‪ ,‬אבל‬
‫הוא ל׳ יונית ) ‪ ( aQ m o g‬ופתרונו אדם חשוב‪ .‬וכבר דברנו על זה במ״ח שנת‬
‫מצינו בספר חוקי טהעאדאזיאנוס‬ ‫ט״ו ונזכיר פה בקיצור מה שכתבנו שם‪.‬‬
‫שבא לפני הקיסרים ארקאריום והאנאריוס ריב חשובי היהודים על שאיזה‬
‫אנשים דנו דין ומשפט אף שלהם לבדם יאות לחרוץ דין ומשפט‪ .‬והקיסרים‬
‫השיבו בשנת קמ״ב שלא ידין איש בלתי החשובים האלה והם דנין כרשות‬
‫הנשיא •■־'(‪ .‬וכבר נתיגעו אנשי חקרי לב לעמוד על טיב ״האנשים החשובים"‬
‫האלה ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם‪ ,‬גם תמהו שלא נמצא מזה כלל‬
‫בתלמוד‪ .‬אבל כאמת נמצא כירושלמי כמאמר הנזכר זכרון ״החשובים"‪ ,‬באמרו‬
‫חד אריסטון‪ .‬והנראה שהאריסטונים הוקמו ע״י יוליאנוס הקיסר אשר היה טוב‬
‫ליהודים וחי בימי רבי מנא או קצת קודם לו‪ .‬ויוליאנוס חלק בזה כבוד‬
‫ליהודים והקים להם אריסטונים דוגמת הסאטריציער ברומי‪ ,‬ואלה האריסטונים‬
‫אשר מהם היו לומדי תורה וכמו שמורה המאמר הנזכר נטלו רשות מהנשיא‬
‫לדון‪ ,‬אבל הרעו במשך הימים ואמרו שלהם לבד הרשות לדון ולא לחכמים‬
‫אחרים‪ ,‬והרעו עוד יותר שהגישו ריבם לפני הקיסרים ועזכרים ושמו אותם‬
‫פלילים‪ .‬ועיי׳ ערך רבי יהודה נשיאה א׳‪ ,‬וערך יוסי מעוני‪.‬‬

‫אשיי שבת ס׳׳א ב׳ סוף ע״ג רבי חסדא כשם אשי קנה נעוץ ברשות‬
‫הרבים גבוה עשרה טפחים המשתמש מתוכו לרשות הרבים ומרשות הרבים‬
‫לתוכו חייב‪ .‬ונראה שזה אשי הוא אביו של רבי חייא תלמידו של רב הנזכר‬
‫לרוב בשם רבי חייא כר אשי‪.‬‬

‫רבי אשיאן! אשיין תרומות סוף ס׳׳א רבי אשיאן בשים רבי יונה‬
‫מתניתא אמרה אין לוקץ על טיבלו דבר תורה וכוי‪ — .‬יומא פ״ח הל׳ ז׳‬
‫)מ״ה ע״ב( רבי אשיץ רבי יונה ובו׳ מודה רבי שאין יום הביפורים מכסר‬
‫אלא בתשובה‪ .‬ועיי׳ ערך רבי שיין‪.‬‬

‫אשייאן נגרא ע״ז פ״ג הל׳ א׳ אשייאן נגרא בשם רבי יוחנן איקוניות‬
‫למה הן אסורות מפני שטקטירין לפניהן בשעה שהן עולות‪.‬‬

‫*‪*) Cod. Theodisian. L. 16 Tit. 8. §. 8. Imper. Theodosius, Area‬‬

‫‪dius et Honorius: Judaeoram quaerelae quosdam auctoritate judicnm‬‬
‫‪recipi in sectam suam reclamantibus legis suae primatibus asservant,‬‬
‫‪quos ipsi judioio suo ac voluntate projiciunt. Quam omnino submo-‬‬
‫‪veri jubemus injuriam, nec eorum in ea superstitione sednlus coetus‬‬
‫‪aut per vim judicum aut rescript! subreptione, invitus primatibus suis,‬‬
‫‪quos virorum clarissimorum et illustrium patriarcharum arbitrio mani-‬‬
‫‪festum est habere de religione sententiam, opem reconciliationls me-‬‬
‫‪reantur. Dat. X V . Kal. Maji etc. (392).‬‬
‫‪9‬‬
 ‫רבי אשייאן — רבי בא ב׳‬

‫רבי אשייאן בר יקום יבמות פי״א הל׳ ט׳ )י״ב ע׳א( רבי אשייאן‬
‫בר יקים הוה ליה עובדא שאל לרבי יסא אמר ליה לית צריך אמר ליה‬
‫והתנע( אמר רבי חייא אוננין ומיטמאין על הספק‪.‬‬
‫בשם‬ ‫אשייאן בר נידבה מגילה ם״א הלי י׳׳א )ע׳א ע׳׳ג( רבי ‪r‬עורה‬
‫אשייא[ בר נידבה נוקב נקב באמצע בי״ת אם היה הגויל מקיפו מכל צד כ שר‬
‫ואם לאו פסול‪ .‬והענק שם מורה שזה רבי זעורה )זעירא( הוא רבי זעירא‬
‫הראשון‪.‬‬

‫אות‬
‫רבי בא‪ ,‬ווא‪ .‬אבא א' בדור השלישי‪ .‬גיטין פ״ב הל׳ ו׳)מ״ר ריש ע״ג(‬
‫אתא עובדא קומי רבי אימי בעבד שהביא את הגט כשר אמר ליה ר׳ אבא והתני‬
‫רבי חייה עבד שהביא את הגט פסול אמר רבי אסי אילולא ר׳ בא כבר היינו‬
‫להתיר את אשת איש‪ .‬ועיי׳ ערך רבי אימי א׳‪ .‬ומצינו כמקומות הרבה ר׳ ‪^ 3‬‬
‫בשם רב‪ ,‬בשם שמואל‪ ,‬וזה ר׳ בא ניאה שהוא ר׳ בא רזה הערך‪ .‬וירד‬
‫^‬ ‫לבבל ולמד שם אצל רב ושמואל כי שמואל לא עלה מימיו לא״י‪.‬‬
‫ונראה שר׳ בא חזר מכבל לא׳יי‪ .‬וזה שמצינו ר׳ בא בשם רבנן ד ת טן‪.‬‬
‫שביעית ס״י ל״ט סוף ע״גרבי בא בשם רבנין דתמן שלשה שדנו ומת א ח ד‬
‫ועיי‪/‬‬ ‫מהם חותמי׳ כשנים' ואמר אף על פי שחתמנו בשנים דננו בשלשה‪.‬‬
‫בכלי כתובות כ״ב ע״א א׳ד זירא הא מילתא מרבי אבא שמיע לי ואי ל או‬
‫רבי אבא דמן עכו שכחתה ג׳ שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהן צריכין‬
‫למיכתב במותב תלתא הוינא וחד ליתוהי ע״ש‪ ,‬הרי לך שזה רבי כא דא טר‬
‫בשם רבנין דתטן שלשה שדנו ומת אחד מהם וכוי הוא רבי בא א׳‪ ,‬דרכי‬
‫בא כ׳ היה זוטר מרבי זירא‪ .‬עיי׳ ערך הבא‪ — .‬נדרים פ׳׳ח הל׳ א׳ רבי ב א‬
‫בשם רבנין דתמן והוא שאמר יום סתם וכר ע׳׳ש‪ — .‬ונדרים פ״ג הל׳ כ״‬
‫)ל״ח עי׳א( איתא רבי שטעון בן לקיש בעא קומי רבי בא רבי עקיבה להוסיף‬
‫על דברי בית הלל וכוי ונראה שיש כאן ט״ם דרשכ״ל הוה קשיש טוכי‬
‫מרבי בא‪.‬‬
‫רבי בא‪ ,‬אבא ב׳ בדור השלישי ובדור הרביעי‪ .‬שביעית פ״ב הל׳ ר ) ל ״‪3‬‬
‫ע״ד( אק נוטעין ובו׳ ערב שביעית פחות מל׳ יום ואם נטע ונו׳‪ .‬יעקור ל א‬
‫עקר סירותיו מה הן רבי בא ר׳ לא הוון יתבין בצור אתא עובדא קוטיהון הורי‬
‫רבי לא ישפכו סירותיו אמר רבי בא אני לא נמניתי עמהן כעלייה אטרין נ צ א‬
‫לחוץ נלמוד נפקון לחוק ושמעון רבי יונה רבי יצחק בר טבליי בשם רכי‬
‫לעזר אין מחרשין על הגזירה‪ — .‬והיה הכירו של רבי ירמיה‪ .‬שכת פי״ד‬
‫הל׳ י״ג )י״ר ע״ג( רבי בא שאל לרבי ירמיה מה נתני דלןין דקלין‪ .‬פסחים‬
‫ם״ה הלי ב׳ )ל״ב ע״א( אמר רבי יוסי אנא הטית לרבי ירמיה תפיס לרבי ב א‬
‫אמר ליה אטור לי טעמא דרבי יוחנן‪ .‬כתובות פ״ב הל׳ ר )כ״ו ע״ג( רבי ב א‬
‫שכת‬ ‫ורבי ירמיה נד‪,‬ג בו כבור‪.‬‬ ‫—‬ ‫בשם רבי ירטיר‪ ,‬אף בעדי סימנים כן‪.‬‬
‫סו‬ ‫רבי בא ב׳ — רבי בא בר במנא‬

‫פי׳׳ד י״ד ע״ד וההן דעיינה שאלון לרבי ירמיה אמר הא רבי בא קומייבון‪— .‬‬
‫ד יונה שאל מרבי בא‪ .‬כלאים פ״ט הל׳ ג׳)ל״ב ע״א( א״ר יונה ל ר בא ולמה‬
‫לא אמר ליה מלא טםלקתה‪ .‬תענית פ״ד ס״ז ע״ג אמר רבי יונה לרבי בא‬
‫)ברכות פ״ר ז׳ ע״ג לרבי אבא( והיאך יהו שיכע פוטרות שמונה עשרה‪ .‬וגם‬
‫רבי יוסי חבירו של רבי יונה שאל לפניו‪ .‬ביצה פ״ב הל׳ ח׳ )ס״א ע״ס אמר‬
‫רבי יוסי קשייתי קומי רבי בא ואמר לא תנינן וכו׳‪ .‬וזה רבי בא נראה שהיה‬
‫בבלאי ועלה מבבל לא׳׳י‪ .‬עיי׳ חולין נ״ז כי סליק רבי אבא אשכח לרבי זירא‬
‫)ועיי׳ בסה״ד(‪ — .‬ומצינו בירושילמי במקומות אין מספר שאמר רבי בא בשם‬
‫רבי יהורה‪ ,‬ונראה שהוא רבי בא דזה הערך‪ .‬ועיי׳ בבלי ברכות כ״ד ע׳׳ב‬
‫רבי אבא הוה קא משתמיט מיניה דרבי יהודה ההוד‪ .‬קא בעי למיסק לארעא‬
‫דישראל‪ ,‬ואפשר שהוא ר אבא א׳‪.‬‬
‫רבי בא חסידא נדרים פ״ח הל׳ א׳ רבי בא חסידא כשם רבי‬
‫זעירא הא מטעמיתה אין בה לא משום ברכה ולא משום נזל ולא משום‬
‫דמאי ולא משום הפסק תענית‪.‬‬
‫רבי בא סרונגיה סוכה ס״ד הל׳ ג׳ )נ ״ ד ע״ג( דרש ר׳ בא סרונגיה והושיע‬
‫ה׳ את אהלי יהודה בראשונה והושע כתיב‪ .‬וסרונגא הוא שם מקום‪ ,‬עיי׳ כלאים‬
‫ס״ט ל״ב סוף ע״נ‪.‬‬
‫פ״ח ל׳׳א‬ ‫רבי בא‪ ,‬אבא‪ ,‬קרתיגנייה‪ ,‬קרתיגנאה‪ ,‬קרטינניא כלאים‬
‫ע״ב שבת פ׳׳ז ט׳ ע״ד סנהדרין פ״ז כ״ד ע״ג אמר רבי בא קרתיגנייה)שבת קרטיגנאה‬
‫וסנהדרין רןתיגנאה( טעמא דרבי יוחנן שיש שנים תזרע שדך לא בשביעית וכר‪.‬‬
‫שבועות פ׳׳ג הל׳ א׳ רבי בא קרתיגנאה בעי מחלפה שיטת ריש לקיש וכו׳‪.‬‬
‫וע״ש שר׳ לא מתרץ הקושייא‪ ,‬ורבי לא היה כדור השלישי והרביעי‪ ,‬וא״כ רבי‬
‫בא קרתיגנאה חי או בדור השלישי או בדורהרביעי‪ — .‬ונמצאים לו עוד‬
‫מאמרים במ״א‪ .‬ברכות פ׳יד ח׳ ע׳׳א תשע שיל ראשי השנה מניין אמר רבי‬
‫אבא קרתיגניא כנגד תשע אזכרות שכתוב בפרשת חנה‪ — .‬דמאי פ״ה הל׳ ב׳)כ״ד‬
‫ע״ג( אמר רבי אבא קרתיגנייה מתנה ואומר המעשר הזה וכו׳‪ .‬וכבר זכרנו לעיל‬
‫פ״א שקרתיגנא היתה עיר בארמעניא הגדולה‪.‬‬

‫ר׳ בא בר אחא ברכות פ״א ג׳ סוף ע״ד‪ .‬רבי בא בר אחא בשם ר׳‬
‫אם לא הזכיר ברית בארץ או שלא הזכיר בבונה ירושל׳ מלכות בית דוד‬
‫מחזירין אותו‪ .‬והך בשם ר׳ צ״ל בשם רב עיי׳ בבלי ברכות מ״ט ע׳׳א רבי‬
‫אבא אומר וכו׳ וכל שאינו אומר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד‬
‫בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו‪ ,‬וזה רבי אבא הוא רב עיי׳ ערוך ערך‬
‫— ורבי בא בר אחא ירד מא״י לבבל וכדאיתא כירושלמי שם )קצת‬ ‫רב‪.‬‬
‫קודם להמאמר דלעיל( רבי בא בר אחא נחית לתמן וכו׳‪.‬‬

‫רבי בא בר ביזנא ב״ק פ״ה הל׳ ט׳ ה׳ ע״א רבי בא בר ביזנא רבי‬

‫יסא בשם רבי יוחנן נותנין לו )אם עבר עליו הראשון ולא כסהו השני ולא‬
‫כסהו וכו׳ ע׳׳ש( שהות לכרות ארזים מן הלבנון‪.‬‬
 ‫רבי בא בר בינה — רבי בא בר ץבדא‬

‫רבי בא בר בינה )והוא כמו אבינה( בדור הראש‪ , p‬יומא ס״א הל'‬
‫א׳ )ל״ח ע״ב( אמר רבי בא בר בינה למה סמך הכתוב מיתת מרים לפר שת‬
‫פרה ללמדך שכשם שאפר סרה מכפרת על ישראל כך מיתתן של צדיקים‬
‫מכפרת על ישראל‪ — .‬שם פ״ד הל׳ ד׳ )מ״א ע״ד( זהב מופז רבי פמרוקיי‬
‫אהוה דרבי דרוסא בשם רבי בא בר בינה דומה לא ש מצתת־בנסרית‪— .‬‬
‫שם סוף פ״ח כיצד הוא מתודה רבי ברכיה בשם רבי בא בר בינה רבוני‬
‫חטאתי וכוי)הובא לעיל נ׳ ע״א(‪ — .‬ב״מ ס׳א הל׳ ר׳ כהרא אריסיה דרבי בא בר‬
‫טינא סליק לריקלא אשכח גוזלין ונסתון אזל שאל לרב לא אמר ליה כלום אזל הזד‬
‫אמר רבי בא בר טינה וכו׳‪ .‬ונראה שמינא הוא בינא וזה רבי בא בר מע א‬
‫הוא רבי בא בר בינה דערך זה‪ ,‬וכבר הערנו פ״ב על החילוף דבי׳ת ומ׳׳ם‪.‬‬

‫רבי בא אבוה דרבי בא מארי ברכות פ׳ט י׳׳ד ע׳׳א ר׳ כא אבוד‪,‬‬

‫דרבי בא מארי בשם רבי אחא קנה אומר ברוך שהגיענו לזמן הזד‪ ,‬ניתן לו‬
‫אומר ברוך הטוב וד‪,‬טטיב‪ — .‬פאה פו׳א ט׳׳ו ע׳׳ד רבי אבא אבוי דרבי אבא‬
‫בר מרי )צ״ל אבא מרי( בשם רבי אחא כתוב אחר אומר וכל חפצים ל א‬
‫ישוו בד‪ ,‬וכתוב אחד אומר וכל חפציך ל א ישוו בה חפצים אילו אבנים טובים‬
‫ומרגליות וכר‪.‬‬

‫רבי בא» אבא! בר זבדא בדור השני וגדול בדורו‪ .‬סנהדרין ס״א הל׳‬
‫א׳ )י׳׳ח ע׳׳ג( רבי בא בר זבדא פתח )סי׳ בדרשה או בד‪,‬לכה( ורבי יסא ורבי‬
‫אמי חתמק‪ — .‬קידושין פ״ג הל׳ י״ד )ס״ד ע״ג( הורד‪ ,‬רבי אבא בר זבדא‬
‫במקום כל רבנין הוולד ) של נברי ועבד הבא על בת ישראל( כשר‪ — .‬ועיי׳‬
‫שביעית ס״ז ^׳ז ע״ג וסנד׳דרק פ״ג הלי ו׳ )כ׳׳א סוף ע׳׳א( רבי בא בר זבדא‬
‫רבי אכרע כשם רבי לעזר הלכה כרבי יורה דמתני׳ איקלם רבי בא בר זבדא‬
‫דמר שמועד‪ ,‬משום זעיר מיניה‪ ,‬ופי׳ הטסרשים דאמר משום רבי אבוע הקטן‬
‫טמנו‪ .‬ואפשר שהכונד‪ ,‬על מד‪ ,‬דאמר בשם רבי לעזר‪ ,‬דר‪,‬רי ראינו מד‪,‬ך‬
‫דסנהדרין פ׳׳א שרבי בא בר זבדא היר‪ ,‬גדול גם מרבי יסא )אסי( ור׳ אמי‪— .‬‬
‫מגילה ם׳א הלי ו׳ ) ע׳ ע׳׳ג( רבי בא בר זבדא בשם רבי חנינה ביקש רבי‬
‫לעקור תשעה באב ולא הודו לו אמר לו רבי אלעזר עמך הייתי ולא איתאטרת‬
‫אלא ביקש רבי לעקור תשער‪ ,‬באב שחל לר‪,‬יות בשבת ולא הניחו לו‬
‫וכו׳ )ועיי׳ בכלי שם ה׳ ע״ב(‪ .‬עוד שם רבי לעזר בשם רבי חנינד‪ ,‬הלכד‪,‬‬
‫כרבי יוחק כן ברוקד‪ ,‬אמר ל ‪ ,T‬רבי בא כר זבדא עמך הייתי ולא אתאמרת‬
‫אלא וכר‪ — .‬רבי בא כר זבדא היה בן א״י וירד לבבל ולמד שם אצל רב‪,‬‬
‫ומצינו בבבלי זדבד‪ ,‬פעמים שאמר בשם רב‪ ,‬ובירושלמי ב״מ פ״ב הל׳ ד איתא‬
‫רבי בא בר זבדא אשכח חמר מכסי בחפיסה ונסתיר‪ ,‬אזל שאל לרב וכו׳‪— .‬‬
‫וחזר לא״י והלך וגדל כאשר מראק המקומות דקידושין וסנהדרין דראש הערך‪.‬‬
‫ועיי׳ שבת ס״א הל׳ ה׳ )ג׳ ע׳׳א( וסוף פי״ד רבי בא אמר רבי זעירה לרבי בא‬
‫כר זבדא חכים רבי לרב דאת אמר שטועתא מן ש ^ ‪ ,‬אמר ‪ rrh‬רבי אדא‬
‫בר אחבד‪) ,‬ובסוף פי׳׳ר הגי׳ רבי אדא בר אחוא ועיי׳ לעיל ערך רבי אדא בר‬
‫אחוא( אנדן משמו‪ ,‬מזה נראה קצת שרבי בא ל א נשתהא ימים רבים בבבל‪.‬‬
‫סז‬ ‫רבי בא כר זבדא ־ ‪ -‬דבי בא בר ממל‬

‫אבל יותר נראה דהך דאת אמר הוא כמו דאתאמר )עיי פ״ב( ועיקר פירף«ו‬
‫יזרע את שהך הלכה נאמרה משמיה דרב כ לו שמעת את מפיו הלכה זאת‬
‫והשיב לו שרבי אדא אמר משמו‪.‬‬
‫רבי בא בר זוטרא בדור השני ואמר תמיד בשם אחרים‪ .‬שבת פי״ד‬
‫הל‘ ד )י״ד ע׳ד( רבי זעירא רבי בא בר זוטרא רבי חנינא בשם רבי מעלק‬
‫עצם של ראש בשבת‪ .‬יבמות פ״ד הל׳ י׳א )ו׳ ע׳׳א( רבי זעירא רבי בא בר‬
‫זוטרא אמר )נראה ט״ס( רבי חנינח בשם רבי חייה רבה אפי רובו של ראשק‬
‫וכר‪ .‬עוד שם רבי אבא בר זוטרא בשם שמואל כל שהוא בה״י רבה וכד‪.‬‬
‫ורבי בא היה בקי בלשונות כאשר נראה מהא דנדרים פ׳׳י הל׳ י )מ״ב ע״א(‬
‫מהו להתיר על ידי מתורגמן נישמיענה מן הדא רבי בא בר זוטרא איתעב ‪T‬‬
‫תורגמן דרבי יוחנן בחדא איתא דלא הוות חכמה מישמע סוריבטי• )צ״ל‬
‫סוריסטין וכן הובא בר׳ן נדרים ח׳ ע״ב ד׳ה בעל מהו(‪.‬‬
‫ח נ ה עיי׳ ערך אבא בר בר חנה‪.‬‬ ‫רבי בא בר‬
‫בדור החמישי‪ .‬דמאי פ״ב כ״ב ע׳׳ד רבי בא בר כהן‬ ‫רבי בא בר כהן‬
‫בעא קומי רבי יוסי לא כן אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן רבי וחביריו הלכה‬
‫כרבי ואמר רבייונה ואפילו רבי אצל רבי לעזר בי רבי שמעק ע״כ‪ ,‬וזה רבי‬
‫יוסי הוא רבי יוסי השני חברו של רבי יונה אשר חי בדוד הרביעי‪ — .‬וכן‬
‫איתא במקומות אחרים ששאל לפני רבי יוסי‪ .‬שקלים ס״ד הל׳ ה׳ )מ״ח סוף‬
‫ע׳א( רבי בא בר כהן בעא קומי רבי יוסי מחלפא שיטתיה דרבי חייא ס­‬
‫בא תמן צריכה ליה וכו׳‪ .‬מגילה פ״ד הל׳ ד' ע״ה ע״ב רבי בא בר כהן בעא‬
‫קומי רבי יוסה לית הדא אמרה שעבדים נסדק בשלשה‪ .‬תענית פ׳ד הל׳ ט׳‬
‫)ס״ט ע״ב( רבי בא בר כהן אמר קומי רבי יוסי וכו׳ אסור לארס אשד• בערב‬
‫שבת‪ .‬ועוד שס רבי בא בר כהן אמר קומי רבי יוסד• ע״ש‪ — .‬וגם עמד‬
‫לפני ר יונה‪ .‬ט׳׳ש פ״ב הל׳ ז׳)נ״ג ע״ג( רבי בא בר כהן אמר קומי רבי יונה רבי‬
‫עבר וחיללו מחולל‪.‬‬ ‫אחא בשם רבי יוזען כל שאמרו בדמאי מחללין בודאי‬
‫רבי בא בר מ מ ל בדור השלישי‪ .‬יבמות פייב הל׳ ב׳ )י׳ב ע ‪ (T‬רבי‬
‫ירמיד• בעא קומי רבי זעירא מהו להחליף אמר ליה שרי אפילו כך אמר ל ‪•T‬‬
‫פוק חמי חד סב וסמךעלוי נפה ואשכח ר׳ בא בר ממל ושאל ליד• ושרא‪ — .‬סוטר•‬
‫פ״ג הל׳ א׳ רבי בא בר ממל ורבי שמעון )צ״ל ורבי שמואל( בר רב יצחק‬
‫הוון יתיבין רבי בא בר מטל בעא קומי רבי שמואל בר רב יצחק מנחת העומר‬
‫מניין ששיר ‪ •T‬נאכלין וכו׳ ושם איתא עוד מן דקיימק קם רבי בא בר מטל‬
‫עם רבי ירמיה וכו׳‪ — .‬שבת פ׳ז הל׳ א׳ )ט׳ ע׳׳ג( רבי בא בר ממל כעא‬
‫קומי חרבי זעירא ו ‪.T‬א חייב על כל אחת ואתת כמת דתימר גבי שבת ל א‬
‫תעשד‪ .‬כל טלאכד‪ .‬כלל וכו׳‪ — .‬ומצינו רבי בא בר ממל גם עם רבי אימי‪ .‬ר׳ה פ׳׳א‬
‫הל' א׳ ) דו ע״ג( רבי בא כר ממל בעא קומי רבי אימי כתיב כשמיני יביא‬
‫עבר ולא הביא מהו שיעבור‪ — .‬ועיי׳ בכלי יבמות ק״ה ע״א בי ההיא דאתיא‬
‫לקמיה דרבי אמ‪ -‬הוה יתיב רבי אבא כר ממל רקקר• מקמי דתחל ‪ p‬א״ל רבי‬
‫אמי חלוץ לד• ושרא ליה תיגרי אמר ל ‪ •T‬רבי אבא והא בעינן מירק וטי‪.‬‬
 ‫רבי בא בר מטל — רבי ‪ pD‬כר חייה‬

‫ובירושלמי שם הל׳ ד )י״ב ע״ר( איתא רבי בא בעא קומי רבי אימי הקדימה‬
‫רקיקה לחליצה א״ל כמי שהן על סדר ע״כ‪ ,‬הנה בירושלמי איתא רבי בא‬
‫ובכלי רבי אבא בר ממל ומזה נראה ראייה לבעל ס׳ היוחסין שכתב שרבי‬
‫אבא בר מטל נקרא לפעמים רבי אבא )בא( סתם‪ .‬אך ככר כתבנו ששמות‬
‫האמוראים דהירושלטי נשתבשו בודבה מקומות בכבלי‪ ,‬גם יש בכל זה המאמר‬
‫עצמו שינוי גדול בין הירושלמי והבבלי‪ — .‬רבי בא בר ממל בעי ככר לפני‬
‫רבי הושעיה‪ .‬ב״ק פ״ב הל׳ א׳ רבי הושעיה רבה ורבי יודן נשייא הוון יתיבין‬
‫עאל רבי בא בר ממל ושאל כישכשה בזנבה וכר‪ — .‬ומת קודם רבי זירא‪.‬‬
‫שבועות פי׳ג הל׳ ד׳ )ל״ר ע״ג( א״ר זירא כל יומוי דרבי בא בר מטל ל א‬
‫אשכחן תותבה ומן דדטך אשכחנן תותכה‪ — .‬והיה כן א״י ומעיר ממל‪ ,‬וזה‬
‫הוא הכונה של בר ממל כאשר בירר הרב רש״ל ר״ם ז״ל‪ — .‬רבי בא כר‬
‫מטל )ובבבלי רבי אבא בר ממל( נזכר הרבה פעמים בשני התלמודים‪— .‬‬
‫ונמצא לו בן רבי אסי עיי׳ ערך חיננא בר רבי אסי‪.‬‬
‫בבלאי‪ .‬מלבד הרבה חכמים אשר עלו מבבל לא׳׳י נראה שגם הרכה‬
‫מההמון עלו לשם ומצעו שקבעו להם בית הכנסת מיוחד כציפורין‪ .‬עיי׳ ש ט;‬
‫פ״ו ח׳ ע״א ציפוראי אמרין מן כנישתא דבכלאי עד דרתיה דרבי חטא כר‬
‫הנינה‪ — .‬מגילה פ״ד הל׳ ה׳ )ע׳׳ה ע״ב( רבי יוסי מפקד לבי עולא חזנא‬
‫דכנישתא רבבלייא‪ — .‬וכבר הערנו על זה לעיל פ״א‪.‬‬
‫רבי בון שקלים קרוב לסוף פ״ד רבי אכון ורבי בון כעון קומי רבי‬
‫ועודה ודי הרובע והנרבע הרי אינן ראויין ליקרב לא כאן ולא במקום אחר‬
‫והרי הן עושק תמורה‪ — .‬ברכות פ׳׳א ר ע״ג רבי זעירא )והוא רבי זעירא‬
‫השני וחי כדור החמישי( בעי קומי רבי יסא לית רבי פשט בי )ט׳׳ס ובדפוס‬
‫א״ר אינו( עם רבי כין )צ״ל בון וכאשר הוא כר׳ א״ד‪ ,‬כי לא נמצא בירושלמי‬
‫כשום מקום רבי בין( פירקיה בליליא‪ — .‬ובערוך ערך אכיי הובא בשם רבינו‬
‫שרירא ורבינו האי שרבי בון אבון שטו ע״ש והמאמר דשקלים רבי אכון ורבי‬
‫בון מתנגד לזה‪ ,‬ובכל זאת אפשר הדין עם רבינו שרירא ורבי האי‪ ,‬דעיקר‬
‫שם בק הוא אכון‪ ,‬והיו שני אמוראים בזמן אחד נקובים בשם רבי אבק‬
‫וקיצרו שם האחד וקראוהו בון להבדיל בין זה לזה וצ״ע‪ — .‬ורבי בון נזכר‬
‫בהרבה מקומות בירושלמי )ואפשר שבאיזה מקומות צ״ל רבי אבון והסופרים‬
‫קיצרו וכתבו ר׳ בון(‪.‬‬
‫רבי בון )אבון( בר חייה )חייא( בדור הרביעי ת ל מ דו של רבי‬
‫זעירא ור׳ הילא‪ .‬ר״ה פ״א הל׳ א׳ )נ׳יו ע״ג( רבי בון בר חייה בעא קומי דבי‬
‫זעורה כתיב לא יבקר כין טוב לרע עבר וביקר מהו שיעבור‪ .‬וכן כעא קומי‬
‫ר׳ זעורה ביצה פ״א הל׳ א׳ )ם׳ סוף ע״א(‪ — .‬דמאי ס״א כ׳׳א ע״ר רבי בק‬
‫בר חייה בעי קומי ר לא למה לי דמאי אפילו ודאי למה לי מיעוט אפילו‬
‫רוב וכו׳‪ .‬יומא פ״ג הל׳ ה׳)ט׳ ע׳׳ג( רבי בון בר חייה בעא קומי ר׳ הילא הכא‬
‫את אמר תעשה הקדים בו מעשה וכא את אמר תעשה איחר בו מעשה‪.‬‬
‫גיטין ס״ד הל׳ ב׳ )מ״ה ע״ג( אמר רבי לא צריך שיהא מניר לאיש בגט‬
‫סח‬ ‫ד בון בר חייד‪ ,‬־־־ ד בורקי‬

‫ולאשה בשוברה ר אבון בר חייה בעי קומי רבי הנע עצטך ע״כ‪ ,‬ונראה דצ׳ל‬
‫ר׳ אבון בר חייה בעי קומיה )קומי׳ ונשמט הקו על הירד( רבי הגע עצמך‪— .‬‬
‫והיה חברו של ר׳ ירמיה‪ .‬שקלים פ״ד הל׳ י׳ )ט״ח סוף ע״ב( רבי ירמיה ורבי‬
‫בון בר חייה הוון יתבין ואמרין תמן אמר ר׳ יוחנן ובו׳ וקצת נראה שהיה‬
‫קשיש מרבי ירמיה עיי׳ מ״ק פ״א הל׳ ב׳ )פ׳ ע׳׳ב( רבי ירמיה ר׳ בון בר חייה‬
‫משום רבי בא בר מטל מפני מראית העין‪ .‬אך כבר כתבנו בפתיחת זה הפרק‬
‫שאין להקיש בלל ממאמרים כאלה על אחרית וקדימת זמן האומרים‪ — .‬ומצינו‬
‫שדיבר עם ר׳ מנא אשר היה בדור החמישי‪ .‬חלה פ״ד הל׳ ־ז׳)ם׳ ע״א( מחלפה שיטתיה‬
‫דרכי הושעיה תמן אמר אימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן‬
‫ובא הוא אר א׳ד בק בר חייה אני אומר אותה של אור נתן לו א״ל ר׳ מנא‬
‫לא תני רבי הושעיה וכר‪ .‬וע״ש עוד בסוף הלכה רבי בון בר חייה ורבי‬
‫מנא )אבל שם לא נזכר שדיברו שניהם יחד פא״פ(‪ — .‬דמאי ריש פ׳׳ה‬
‫איתא רבי אחא ר׳ בון בר חייה ובר‪ .‬תה יאות לסי הזמן עיי׳ לעיל ערך‬
‫ר׳ אחא‪ .‬וחלה פ״ד ס׳ ע״א איתא רבי אבון כר חייא בעי כמה דאתאמרת‬
‫שתי חלות בסוריא ודכוותה שתי תרומות בפוריא א״ר חגי חלה אין אחריה‬
‫כלום וטי‪ ,‬וגם זה מסכים עם הזמן עיי׳ ערך רבי חגי‪. .‬־‬
‫רבי בון בר כ ה נ א בדור השלישי ובדור הרביעי‪ .‬תרומות פ״ח מ״ה‬
‫ע׳׳ג וע׳ז ס״ב מ״א ע׳א רבי יניי בר ישמעאל איבאיש סלקון לגביה רבי זירא‬
‫ורבי חושעיה ורבי בון בר כהנא ורבי חנניה חברהון דרבנן מבקרתיה‪ .‬ועור‬
‫שם כד נחתק קם רבי אילא עם רבי בק בר כהנא וכר‪ — .‬ובדור דדכיעי היה‬
‫מן החכמים המפורסמים‪ .‬מ״ק סוף פ׳׳א רבי מנא איתבר עוקא דסולמיה שאל‬
‫לרבי יונה אבוי ושרא ליה אפילו כן אמר ליה פוק חמי חד סב וסמוך עלוי‬
‫נפק ואשכח רבי בון כר כהנא ושאל ליה ושרא ליה‪ — .‬ורבי יונה אמר בשמו הוריות‬
‫פ׳׳ב הל׳ ח׳ )מ״ו ע״ד( אמר רבי יוחנן מן המקדש לא יצא ולא יחלל הא‬
‫אם יצא אינו מחלל רבי אשייאן ר יונה רבי בון בר כהנא מקשי והכתיב‬
‫אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח הא אם לקח אינו מחלל‪— .‬‬
‫נדרים פ״א הל׳ ג׳ )ל״ז ע״א( איתא רבי אבין כר כהנא אמר דר׳ שטעון היא‬
‫ונראה דצ׳ל ר׳ אבון בר כהנא והוא רבי בון דערך זה‪.‬‬
‫רבי בזירה כרכות פ״ח י״ב ע״ב רבי לוי בשם רבי כזירה שלשים‬
‫ושש שעות שימשה אותה האורה שנבראת ביום הראשק‪ .‬וכ״ר פ׳ פ״ב‬
‫הגי׳ ר׳ נזירה והוא הנבק‪ ,‬ששם נזירה מצוי בירושלמי‪ ,‬לוי בר נזירה‪ ,‬רבי‬
‫שטעון כר נזירה‪ ,‬בר נזירה‪ .‬אבל לא טצינו שם בזירה‪.‬‬
‫רבי בורקי‪ ,‬בורקיי בדור החמישי תלמידו של ר׳ מנא‪ .‬קידושין פ״ג‬
‫הל׳ ב׳ )ס׳׳ג ע״ד( ד‪A‬יב רבי בורקי קומי ר׳ מנא ואם אף בסימפון כן‪ .‬׳—‬
‫ע׳ץ פ״ג הל׳ ז׳ )מ״ג ע״א( תני רבי בורקי קומי רבי מנא מלמד שלא הניחו‬
‫הכנענים לא הר ולא גבעה שלא עבדו עליו‪ — ,‬יומא פ״ה הל׳ ז׳ )ט״ג ע״א(‬
‫ר בורקי כשם ר׳ יוחנן מ ת ^ א אמרה שהשיריים מעכבין דתנינן וכפר את‬
‫*‬ ‫מקדש הקודש וכו׳‪.‬‬
 ‫— ר ביסנא‬ ‫בטריס בר יטפס‬

‫בטריים בד יטפס שבת ס״ג ר ע׳׳א בטריים בר יטפס חטא חד בר נ ש‬

‫מזליף על גרמיה אמר ליה מ ה אסור בשבת מפני שהוא מרבה את ההבל‬
‫ומכבד את הקרקע‪.‬‬
‫השלישי‪ .‬שקלים ריש פ׳׳ח רבי ביבי הוה יתיב מתני‬ ‫רבי ביבי בדור‬
‫הדין עובדא אמר ליה ר׳ יצחק בר כיסנא עד רביעית טהור יותר מכן טמא‬
‫ובעט ביה אמר ליה ר זריקן בגין רהוא שאיל לך את כעיט ביה וכוי‪ .‬וע״ש‬
‫שנראה ש ר ביבי היה עני בנכסים‪ — .‬תרומות ס׳׳ח מ׳׳ה ע׳׳ג ר אימי הוה‬
‫ליה אורחין אמר לון אילולא דאיתגלי חמרא מבשלא דידי הוינא משקי ל טן‬
‫מיניה אמר ליה ר ביבי איתיי ואנא שתיי וכוי‪ .‬ומשמע שיהיה חנירו של רבי‬
‫אימי‪ ,‬וזה ר אימי הוארבי אימי השני עיי' ערכו‪ — .‬תענית סוף ס״ב כהדא‬
‫רבי ביבי הוה יתיב קומי ר יסא בעי טילף מיניה הדין עובדא וכו׳ וזה רבי‬
‫יסא הוא ר אסי עיי׳ ערך רבי יוסי א׳י — קידושין ס״ג הל‘ י״ד ) ס ד ע׳׳ג(‬
‫רבי ביבי אמר קומי ר׳ זעירא בשם ר חנינה הוולד ) של נכרי ועבד הבא על‬
‫בת ישראל( כשר‪ .‬שם פ״ד ס״ו ע׳׳א חד כהן נסב בת גרים אתא עובדא קומי‬
‫רבי אבהו וכו׳ א״ל רב ביבי לא כן אלפן ר וכד‪ — .‬ורבי ביבי נזכר גם‬
‫במקומות אחרים בירושלמי ונזכר גם בכבלי ושם איתא דתני קמי דרב נחמן‬
‫חגיגה כ״ב ע״ב‪ ,‬וגם בעי מיניה מר׳ נחמן ב״ט כ״ג ע״ב‪ ,‬וא״כ ירד ל כנ ל‪ .‬ויותר‬
‫נראה ש ד ביבי דבבלי אינו רבי ביבי דירושלמי‪.‬‬
‫ובמס׳ גיטין פ״ה הל׳ ז׳ )מ״ז ע״ב( איתא ער‪ ,‬כדון כשני שטרות היה‬
‫שטר אחד ‪ . . .‬רבי חנניה ו ד ביבון תריה‪ p‬אמרין כ״ש מקחו קיים וכו'‬
‫ואפשר שרבי ביבון הוא רבי ביבי‪ ,‬וגם רבי חנניה חי בזמנו עיי׳ ערך רבי‬
‫חנניה א׳‪.‬‬
‫רבי בייתום עירובין פ״ו כ״ג ע״ג ד יוסטי כי רבי סימון בשם רבי‬
‫בייתום אין בתינו שילנו לדור עמנו הא לצאת אין מוציאין אותנו ובפונדק‬
‫מוציאין אותנו ע׳׳ש‪ .‬ושם משמע קצת שהיה קרוב לדורו של רבי יוחנן‬
‫וריש לקיש‪.‬‬
‫עיי׳ ערך ר׳ אדא בר בימי‪.‬‬ ‫רב ביפי‬ ‫‪.‬‬
‫רבי ביסא גיטין פ״ד הל׳ ד׳ )מ״ו ריש ע״א( רבנין דקיסרין אמרין בשם‬
‫רבי ביסא אתיא דרבי שמעון בן גמליאל כרבי מאיר כמה דרבי מאיר קונס‬
‫בדברים כן ר׳ שטעון בן גמליאל קונם בדברים ע״כ‪ .‬אבל פסחים פ״ב הל' כ׳‬
‫)ב״ט ע״א( הגי׳ רכנין דקיסרין בשם ר׳ נסא‪.‬‬
‫רבי ביסנא בדור הרביעי‪ .‬פסחים פ׳׳ד סוף הל׳ ג׳ )ל׳א ע׳׳א( דברי‬
‫חכמים רבי ביסנא תנין כר בא בשים רב חיה גסה כבהמה דקה‪ — .‬מ״ק ריש‬
‫פ׳׳א ר׳ ביסנא בשם רבי לא לא שנו אלא במועד הא בשביעית מותר‪— .‬‬
‫מעשרות פ״ה נ״ב ע״א תני רבי שימעון בן גמליאל אמר אין מרובע מששת‬
‫ימי בראשית התיב ר׳ ברכיה וד״תנינן גופה של בררת כגרים הקילקי מרובע‬
‫ונראה קצת שהשיב‬ ‫אמר ר׳ ביסנא כל גרמא אמרה לית ליה מרובע וט׳‪.‬‬
‫שם לר׳ ברכיה‪ ,‬והוא רבי ברכיה ב׳ עיי׳ ערכו'וערך ר׳ הילא‪.‬‬
‫סט‬ ‫רבי ביריי — רבי בנימין בר יפת‬

‫רבי בידיי תרומות ס׳׳י מ״ז ע׳ב ד זעירא אדא בר גרש‪ p‬רבי ביריי‬
‫וכו׳ עיי׳ ערך אדא בר גרשון‪ — .‬פסחים סוף פ״ב חד מן אילין דרבי כיריי‬
‫חוה ליה גרבין דמשח בגו אוצרה דחיטיא שאל לרבנין אמרין ליה איזיל גרוף‬
‫אבל ברא״ש שם סי׳ י׳ד הגי׳ חדא מן אילי׳ דרבי פדאי חוה‬ ‫מן תוחתיהן‪.‬‬
‫ליה וכו׳ שייל לרבי בון‪.‬‬
‫רבי בידיים עיי׳ ערך רבי קוריום‪ — .‬ודע דבמקום רבי ביריי דתרומות‬
‫פ״י שזכרנו בערך הקודם איתא חולין צ״ח ע׳א רבי כיריים‪.‬‬
‫רבי בנייה בדור הראשון‪ — .‬ר׳ יוחנן אמר בשמו‪ .‬פאה פ׳׳א ט״ו ע״ב‬
‫ר׳ יוחנן בשם ר׳ בנייה כאשר צוה ה׳ את משה עבדו וכו׳ אפילו דברים שילא‬
‫שמע מפי רבו הסכימה דעתו וכו׳‪ .‬וע״ע שם רבי יוחנן ר׳ בנייה‪ — .‬פסחים‬
‫סוף פ״ח רבי יוחנן בשם ר׳ בנייה ישראל ערל מזין עליו שכן מצינו שקיבלו‬
‫אבותינו במדבר הזייה ערלים‪ — .‬נדרים ריש פ״ה ר׳ יוחנן בשם רבי בניה‬
‫ככל השותפין מעכבין זה על זה בחצר חוץ מן הכביסה מפני כבוד כנות‬
‫ישראל‪ .‬ועיי׳ בבלי ב״ב נ״ז ע׳׳ב ושם נרןא ר׳ כנאה ע״ש‪ — .‬ר׳ בנייה היה‬
‫איש מפורסם ובית מדרשו היה נקרא על שמו גם אחרי מותו‪ .‬שבת פי״ב‬
‫הל׳ ג׳ )י״ג ע״ג( והוריות סוף פ״ג עאל ר׳ יוחנן ודרשה בבי מדרשא דרבי‬
‫בנייה אפילו ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכם קודם‪.‬‬
‫ב׳־מ קרוב לסוף פ״ב ר יוחנן יתיב דריש כבי מדרשא דר׳ בנייה‪ — .‬ובמס׳‬
‫סנהדרין סוף פ״ג איתא רבי הושעיה בשם שמואל רבי בניי בשם שמואל וכו׳‬
‫וזה אינו ר׳ בנייה דערך זה‪ ,‬והוא ר׳ בנאי אחוד‪ ,‬דר׳ חייא בר אבא הנזכר‬
‫בבלי כתובות נ׳ ע״ב ע״ש והוא בבלאי‪.‬‬
‫בנימין גנזכייה ברכות פ״ב ה׳ ע״ב בנימין גנזכייה נפיק ומור משמיה‬
‫דרב מותר )לבעול לכתחילה בשבת( שמע שמואל ואיקפד עילוי ומית‪ .‬ועיי׳‬
‫בבלי נדה ס״ה ע״ב‪.‬‬
‫רבי בנימין בר גידל בדור הרביעי‪ .‬מעשרות פ״א ט״ט קרוב לסוף‬
‫ע״א רבי חסדא אמר שד‪,‬ן מחוסרין לרוח ר׳ אילא בשם רבי יסא שהן מחוט־ין‬
‫ניחא ‪ . . .‬התיב רבי בנימין בר גידול )גידל( ד^נינן השמן משירד לעוק‪ ,‬מאן‬
‫דאמר שהן מחוסרין ניחא וכו׳‪ — .‬יבמות פ״א הל׳ א׳ רבי בנימין בר גידל ורבי‬
‫אחא הוו יתכין וע״ש פלפול ארוך ביניהם וממה שקאי רבי בנימין כר גידל‬
‫במס׳ מעשרות אר׳ חסדא ואר׳ הילא )עיי׳ ערכם( מוכח שר׳ אחא הנזכר פה‬
‫הוא רבי אחא ב׳ )עיי׳ ערכו(‪.‬‬
‫רבי בנימין בר יפת בדור השלישי תלמידו של רבי יוחנן‪ .‬ברכות‬
‫י׳ ע׳יא פסחים פ״ב הל׳ ה׳ רבי חייא בר ווא בשם רבי יוחנן זית כבוש אומר‬
‫עליו בורא פרי העץ רבי בנימין בר יפת כשם רבי יוחנן ירק שלוק אומר‬
‫עליו שהכל נהיה כדברו וכו׳ אמר רבי זעירא מאן ידע משמע מן רבי יוחנן‬
‫יאות לרבי )בפסחים הגי׳ ר ( חייא בר ווא אמר )צ״ל או וכאשר הוא בפסחים(‬
‫רבי בנימין בר יפת לא רבי חייא בר ווא‪ .‬ועיי׳ כל זה בבלי ברכות ל״ח‬
‫ע׳׳ב‪ — .‬סנהדרין פ״א הל׳ א׳ ר׳ בא ורבי בנימין בר יפת ועה דיינין קומי רבי‬
‫יצחק ע׳׳ש‪.‬‬
 ‫רבי בנימין כי לוי — רבי ברקיריה‬

‫רבי בנימין בר לוי סאה ריש ס״א רבי בנימין בר לוי אמר ר יצחק‬
‫ורבי איטי הוון יתבין מקשוי אמר לסר‪ .‬לא תנינין תרומה עמהון‪ — .‬פסחיס‬
‫פ״ז הל׳ ר )ל׳ד ע׳׳ג( הוריות פ״א הל׳ ר רבי אבק בשם ר׳ בניטק בן לוי‬
‫קרייא מסייע למאן דאמר כל שבט ושבט קרוי קהל גוי וקהל גוים יר‪.‬יה ממך‬
‫ואריק לא נולר בנימין ע״כ‪ ,‬והנר‪ ,‬מטה דאטר רבי בנימין בר לוי במס׳ פאה‬
‫רבי יצחק ו ד איטי הוון יתיבק ונו׳ מונח שר׳ אבון אשר אמר בשמו במס׳‬
‫פסחים הוא רבי אבון ב׳ אשר חי בדור הרביעי עיי׳ ערכת ומזה נראה שרבי‬
‫בנימין בר לוי היר‪ ,‬ברור השלישי ועכ״פ אינו מאוחר לרור הרביעי‪ — .‬ועיי׳‬
‫לו איבעיא טושכלת פסחים פ׳ב סוף הל׳ א׳ חלות תורה שנעשו נותר נימר‬
‫אם נעשו נותר עד שלא הגיע זמן ביעורן את מבערן בכל רבר משהגיע זמן‬
‫ביעורן את מבערן בשריפה‪.‬‬
‫בנימין בר עשתור ברור השלישי‪ .‬ככורים ס״א ס׳׳ד ריש ע׳׳א אמר‬
‫רבי יוסי קיימה בנימין בר עשתור קומי רבי חייה בר בא וכו׳ בגוי שבא‬
‫בעבירה על בת ישראל היא טתניתא‪ — .‬ועיי׳ ערך בר עשתור‪,‬‬
‫רב ברונא שבת פ״ב ד׳ ע״ד רב ברונא אמר חלב מטיף לתוכו שטן‬
‫כל שהוא ומרליק )ועיי׳ בבלי שבת כ״א ע״א(‪ — .‬שם אתא חנניה רב כרונא‬
‫בשם רב חלב מהותך וקירכי דגים מרליקין בהן )עיי׳ בבלי שם(‪ — .‬ןר ‪, 3‬‬
‫ברונא נזכר הרבה פעמים בבבלי ונראה שלא עלה כלל לא״י‪.‬‬
‫רבי ברכיה א׳ בדור השני‪ .‬ערלה פ״ב ריש הל׳ א׳ רבי יוחנן ש א ל‬
‫לגטליאל זוגא נהיגין אתון מפקין חלה מן דטייא אמר ליה לא כן אמר‬
‫שמואל אחור‪ ,‬דרב כרכיה וכו׳‪ - .‬סנר‪,‬דרין פ״י כ״ז ע״ר ער איכן היתר‪ ,‬זכות‬
‫אבות קיימת ד תנחוטא אמר לר‪ ,‬בשם ר׳ חייה רבה בר נחמן אמר לה כ שם‬
‫רבי ברכיה ר׳ חלבו בשם ר׳ בא בר זבדא ער יואחז‪ .‬ועיי׳ ערך רבי שמואל‬
‫אחוי דרבי ברכיה‪.‬‬
‫ר בי ב ר כ י ה ב' בדור החמישי‪ .‬קדושין פ״ג ס״ד ע׳׳ד מן דקמון קם ר׳‬
‫מנא עם ר׳ כרכיה אמר ליד‪ ,‬למה לא חתטתה וכו׳‪ ,‬וזה ר טנא הוא ר׳ מנא כ׳ ע׳׳ש‪— .‬‬
‫ואמר ד‪,‬רבד‪ ,‬פעמים כשם ר׳ חלבו‪ .‬גם אמר בשם ר׳ ירמיה‪ ,‬סוכר‪ ,‬פ״ד הל׳ ג׳)נ ״ ד‬
‫ע׳׳ג( רבי ברכיה ר׳ ירמיר‪ ,‬בשם ר׳ חייא כר בא וכו׳‪ — .‬ועיי׳ ברכות פ״ב ד זל׳ד א״ר‬
‫ברכיר‪ .‬עת ללדת ועת למות אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו וט׳‪ .‬מגילה‬
‫פ״ג הל׳ ד) ע ״ ד ע״א( ר ברכיה אזל לכנישתא דבית שאן ע׳׳ש המעשה ו א מ ר) ש ס(‬
‫בשם ר׳ יהושע כן לוי‪ ,‬ואין לר‪,‬כריע במקומות אלה ודוטיר‪,‬ן אם רבי ברכיה‬
‫הוא ר׳ ברכיה א׳ או ר כרכיה ב׳‪.‬‬
‫מ״ש פ׳׳ד‪ ,‬הל׳ א׳ טנק לציק‬ ‫רבי ברכיה בר יעקב בר בת יעקב‬
‫רבי ברכיה בר יעקב בר בת יעקב בשם ר חוניה דברת חוורן וכר אבל שקליס‬
‫פ״א מ״ו ע׳׳א ט״ק פ״א פ׳ סוף ע״ב הגי׳ רבי ברכיה רב יעקב בר בת יעקב‪.‬‬
‫רבי ברקיריה סוף מס׳ כל אי ם)ל׳ב סוף ע״ג( רבי כר קיריה ור׳ לעזר הוק‬
‫מטיילק באיסטרין ראו ארונות שהיו באין מחוצה לארץ לארץ אמי ר׳ ברקיריד‪ ,‬לרבי‬
‫לעזר מה הועילו אילו אני קורא עליהם ונחלתי שמתם לתועיבד‪ ,‬בחייכם ותבוא‬
‫ותטמאו את ארצי במיתתכם וכר‪.‬‬
‫ע‬ ‫כרבי — נר טירה‬
‫ברבי הוא כמו בי רבי כלו כני הישיבה‪ .‬מ׳׳ק פ״ג כרב ע׳ג חד ברבי‬
‫אמר הדא דר׳ יוחנן קומי דרבי שמעון בן לקיש ולא קביל עלוי‪ — .‬והוא‬
‫ג״כ כינוי כבוד‪ .‬פסחים פ״י הל׳ א׳ ר׳ יוסי בעא קומי רבי סימק אפילו עבד‬
‫לפני רבו אפילו אשה לפני כעלה אמר ליה כרבי עד כאן שמעתי‪ .‬וכן ר״ה‬
‫פ״ד הל׳ כ׳ ר׳ יוסה בעא קומי רבי סימון אפילו מבית לבית מטריקלין לקיטון‬
‫א״ל בי ר׳ כך שמעתי‪ — .‬יומא פ״ב ל״ט ע״ג תרם בשמאל תפלוגתא‬
‫דרכי יוחנן ור׳ יהודה בי רבי‪ .‬וכן ר״ה פ״א הל׳ א׳ )נ״ו ע׳׳ב( יהודה בי רבי‬
‫אמר חשבון מרובה בולע לחשבון מועט‪ .‬ובבבלי פסחים ק׳ ע״א א״ל רשב׳׳ג‬
‫לר׳ יוסי בן חלפתאכלו׳ גדול‬ ‫לרבי יוסי ברבי ופי׳ הרשב״ם כך קראו רשב׳יג‬
‫הדור‪ .‬חולין פ׳׳ד עיב והשיב ר אליעזר הקפר ברבי ופי׳ רש׳׳י אדם גדול‪ .‬וכן‬
‫שים נ״ב ע״ב דתניא בריבי אמר ויש שם בהגה׳יה לרש״י ד״ה נדיבי ס״א ל״א‬
‫גדול הדור‪ ,‬ועיי׳ רש׳י עירובין נ״ג ע״א ד״ה אושעיא בריבי‪.‬‬
‫בר אביי‪ ,‬אבייה פסחים פ״ה הל׳ ז׳)ל״ב ע״ג( תענית סוף פ״ג חד בר אבייה‬
‫)בתענית בר אביי( עבר קומי תיבותא אמר לון ענון בתריי מה דנה אמר‪.‬‬
‫שבועות פ״א הל׳ ה׳ )ל״ג ריש ע״ב( חד בר אכיי עבר קמי תיבותא ולא אדכר‬
‫דריש ירחא וקלסוניה‪ — .‬ונראה שהך אכיי פתרונו תפילה והוא או מל׳ בייא‬
‫בייא עיי׳ רש״י כראשית פ׳ מקץ על הפסוק בי אדוני‪ ,‬או מל־ אם תבעיון‬
‫בעץ והעי״ן נבלעת כמו שהוא לרוב בירושלמי‪ .‬ובעותא או בעו ל׳ תפילה‬
‫ידוע‪ ,‬ובא כבר באונקלס בראשית י״ט י״ח ל׳ ח׳ ובט״א‪) ,‬ועל בייא ל׳ תפילה‬
‫השיג דרמב״ן פ׳ מקץ ע״ש(‪ ,‬וא״כ כר אביי הוא שליח ציבור ועולה יפה‬
‫הל׳ חד בר אביי‪) .‬ומה שסי׳ בעל רןבן העדה ״בר אביי" כן שמו וכן מה‬
‫שפי׳ בעל פני משה ״ כ ר אביי בנו של אביי״ נדחה מעצמו‪ ,‬כי איך שייך‬
‫לומר לפירושם חד כר אביי(‪.‬‬
‫ב ר ד ל י ה שם עיר והולידה איזה חכמים כגון רבי יודה בר פזי‪ ,‬אבא‬
‫כהן )עיי׳ ערכם(‪ .‬ובטס׳ עירובץ פ״ו כ״ד ע״א איתא כגון אנשי בר דליה‬
‫שאינן מקפידין על סרוטתן‪ .‬ועיי־ כלאים פ״א הל׳ ו׳)כ׳ץ ע״א( א״ר יוחנן אייתיתה‬
‫מן דבר דליה תרנגול עם הפיסיוני תרנגול עם הטווס וכו׳ כלאים זה כזה )וב״ק‬
‫סוף פ״ה איתא בטעות דאייתיתיה מן דכית לוי(‪ .‬ומזה נראה שבר דליה היה‬
‫מקום ועד לחכמים‪ — .‬והנראה שצריך להיות ככל מקום אבא כהן דבר דליה‬
‫ולא אבא כהן בר דליה )עיי׳ ערכו( וכמו שמצינו בכל מקום ר יודה כר פזי‬
‫דבר דליה‪ ,‬כלאים סוף פ״ח‪ ,‬תרומות פ״י הלי ז׳)מ׳ץ ע״ב( ובמ״א‪ .‬ואפשר שאבא‬
‫כהן לא היה בן עיר בר דליה כ״א בן איש אשר שמו דליה ואין להכריע‪.‬‬
‫ב ר זמינא שקלים פ״ר הל׳ ד׳ )מ״ח ע׳א( כהדא בר זמינא אתפקיד‬
‫גביה מדל דיתמין אתא ושאל לרבי טנא וכוי‪.‬‬
‫בר טברי מגילה פ״ד הל׳ י׳׳ב )ע״ה ע״ג( בר טברי שאל לרבי יצחק‬
‫הגע עצמך שהיה שער גבוה )לענין מזוזה( א׳׳ל נותנה כין כתיפיו‪.‬‬
‫בר טירה מ״ק פ״ג הל׳ ז׳)פ ״ג ע״ג( בר טירא אמר האומר שמועה משם‬
‫אומיה שפתותיו רוחשות כקכר וכו׳‪ .‬ועיי׳ ברכות ס״ב ד׳ ע״ב ושקלים סוף ס׳׳ב‬
 ‫בר מרינה — בר פדיה‬

‫בר מרינה ברכות י׳ ע״ב בר מרינה בריך קומי ר׳ זעדא וקומי ר בי‬
‫חייא בר ווא שהכל נהיה כדברו )על פרוסות שבישלו ע״ש(‪.‬‬

‫שקלים סוף פ״ב' בר נזירה כהדין דשתי קונדיטון‪ ,‬ועיי׳ ע ר ך‬ ‫בר נזירר‪,‬‬
‫כר סירה‪.‬‬

‫בר עחלא בדור דדביעי‪ .‬שבת פ״ד ז׳ ע״א רבי יונה ור׳ יוסי סלק ‪p‬‬
‫לסדרא דבר עולא דהוה רבעה תטן והוה ת ק כלונסיות אתון ושאלון לי ה‬
‫מהו לטלטלן אמר לק אם חשבתם עליה‪ p‬מאיתמל מותר לטלטילן וכו׳‪— .‬‬
‫ועיי׳ מגילד• ס״ד הל׳ ה׳ )עד• ע׳ב( רבי יוסד• מפקד לכר עולא חזנ א‬
‫דכנישתא דבבלייא‪.‬‬

‫בר עשתור ביטרים פ״א ס׳׳ד ע׳׳א ר׳ חזקיר‪ .‬כשם ר הייד• בר ב א‬

‫קיימה בר עשתור קומינן וכו׳ והוא בנימין בר עשתור עיי׳ ערכו‪.‬‬

‫בר פדיה כדור הראשון‪ ,‬ור׳ יהושע כן לוי אמר הרבה סעטים כ ש טו‪,‬‬
‫סאה פ׳ד י״ח ע׳׳ב ולמה תנינתה תרין זימנק ר׳ יונה ר׳ חייא רבי יהושע ‪P‬‬
‫לוי בשם כר פדי׳)במס׳ חלה פ״ג נ״ט ע״א הגי׳ רבי פדיה( אתת לטירוח ו א ת ת‬
‫ל שלי ש‪ .‬ערלד‪ ,‬ט׳א ס״א ע״ב רבי עסי בשם רבי יהושע בן לוי כשם רכי‬
‫פדייה נותני טעמים אחד מששים )ובנזיר פ״ו הל׳ י׳ יש ככל זה כמה טעיות‬
‫ועיי׳ חולין צ׳׳ח ע׳׳א ושם איתא משום בר קפרא(‪ — .‬תענית ס״ד הל׳ א׳‬
‫רבי זעורר• ר* הייר• ר׳ יר׳ושע בן לוי כשם בר פדיה מפני מה סמך הכתוב‬
‫פרשת נזיר לנשיאת כפים ללמדך שכשם שהנזיר אסור ביין כך נשיאת כפים‬
‫אסורה ביין‪) ,‬ועיי׳ בבלי תענית ושם איתא ג״כ אמר רבי יהושע כן לוי מ שום‬
‫בר קפרא למה נסמכה פ׳ כהן מברך לס׳ נזיר וט׳(‪ — .‬פסחים פ״ז הל׳ י״א‬
‫)ל״ר• ע׳ב( רבי סימון רבי יהושע בן לוי משום בר פדייה הסיגול והנותר‬
‫טצטרפין לטמא את הידים עד כדי עונשן בכזית‪ — .‬וגם ר׳ יוחנן אמר כשמו שב ת‬
‫פ׳א ג׳ ע׳׳א וסוף פי״ד שקלים סוף פ״ב אמר ר זעירא לר׳ יוסי חכים רבי לבר פדיה‬
‫)ובשקלים בטעות בר פתייא( דאת אמר שמועתא מן שטיה אמר ליד• ר׳ ‪pnv‬‬
‫אמרן משמו‪ — .‬ושקלים סוף פ״ו איתא ששר• לנדבד• חזקיד• אמר כנגד‬
‫ששד‪ .‬כתי אבות בר פדיד• אמר כבגד ש ש בד‪.‬טות‪ — .‬ועיי׳ מ ט ת ריש ס׳׳א‬
‫בר פדי ‪ .T‬אמר המחלל לא נתחלל האיך זה מתהלל‪ .‬ובבלי ריש מ ט ת איתא‬
‫ג״כ זד‪ .‬המאמר ושם שם האומר בר פדא‪ ,‬והוא אחד עם בר פדיה כירושלמי‪.‬‬
‫ובטעילר‪ .‬ד איתא אמר ליה בר קפרא לבר פדת בן אחותי ראה מד‪ .‬אתה‬
‫שואליני וכו׳ אבל גי׳ ד^ו׳ תמורה י׳ ע״א דד׳ איתמר א״ל בר קפרא לכר‬
‫פדא ע׳׳ש‪ .‬ועיי׳ שבת פ ז ח׳ ע״א סנ ה ד ק פ״י כ׳׳ח ע׳׳א כמה יהא כהילוכך‬
‫בני ברתיה )כסנהדרין הגי׳ בני ב ^ ‪ ,‬ונראה ט׳׳ס( דבר קפרא אמרק וכד‬
‫ואפשר שע״י שהיה בר פדיה בן אחותו‬ ‫ועיי* ערך רבי הייא בר אדי‪.‬‬
‫של בר קפרא וד^‪ .‬לו עטו משא ומתן של תורה נאמרו לפעמים בבבל‬
‫ה ל ט ת של בר פדיד‪ .‬על שם בר קפרא וכהנך דמ״ק וחולין אשד זכרנו‪.‬‬
‫עא‬ ‫בר פיקח — רבי גוריון‬

‫ב׳ ) מ ע׳׳ר( א׳ד יוסי בי רבי בוץ בר פיקה‬ ‫בר פיקה מיר פ'׳פ‬
‫שאל לרבי ער ברון במערה מקורה אפילו במערה שאינה מקורה ובו׳ ע׳׳ש‪.‬‬
‫בר קפרא תלמירו של רבינו הקרוש כירוע וחבירו של ד חייא עיי׳‬
‫בבלי יבמות ל׳׳ב ע״ב‪ .‬בר קפרא הוסיף על המשנה של רבינו הקרוש גם‬
‫שנה אותה בל׳ אחר‪ ,‬וכאשר ביררנו בפרק הקודם‪ .‬גם היה שונה הרבה‬
‫ברייתות ועיי׳ ירושלמי סוף הוריות איש אשר יתץ לו האלהים ובו׳ עושר ץה‬
‫המקרא נכסים אילו הל מת וכבוד זה התוססת ‪ . . .‬מכל אשר יתאווה אלו משניות‬
‫גדולות כגק משנתו של ר׳ חונה )ט׳׳ם וצ״ל ר׳ חייא וכץ ועבא בס׳ כריתות‬
‫לד׳ש מקינוץ( משנתו של ר׳ הושעיה ומשנתו של בר קנדא‪.‬‬
‫בר קפרא היה מחודד מאוד ובעל משלים עיי׳ מ׳יק )^׳נ הל׳ אי ועיי׳‬
‫בבלי נדרים ני׳א‪ .‬דשב בדרום ומשם הובאו לצפק הרבה ברייתות ששנה‬
‫והמביאץ ד‪ 1‬א רבי הושיעיה השני )עיי׳ ערכו(‪ .‬ואפשר שהלך כבר לדרום בחיי‬
‫רבי ולכץ לא צוה עליו רבי‪ ,‬עיי תעדת פ״ד ס׳׳ח ע׳א בבלי שבת נ״ט ע״ב‬
‫כתובות ק״ג ד ב ועיי׳ ערך זוגא וערך ד חייה‪ .‬ובעת מיתתו של רבי היה‬
‫כציפוריץ מקום ישיבת רבי בזטץ ההוא‪ .‬בכלי כתובות ק״ד‪ ,‬ואפשר שבא לשם‬
‫ע׳׳ם השמועה ששמע כי גבר החולי על רבי‪ — .‬והמעיק במקומות בש׳׳ם אשר‬
‫שם באו קורותיו עם רבי יביץ שלא היה אהוב הרבה בעיני רבי‪ ,‬מצורף לזה‬
‫שמשליו היו נוטי‪f‬ם קצת לליצנות ואפשר שזה וזה גרמו לו שלא מינהו רבי‬
‫לראש ישיבה בשעת מיתתו‪ .‬נוסף לזה שהיה לו לפעטים תגרות עם רבי‬
‫שמעק בגו של רבי עיי׳ כבלי מ׳׳ק ט׳׳ז ע״א ובמ״א‪ ,‬ובחץ ירא רבי שהמצה‬
‫תנדל אחרי מוחו אם ישב בר קפרא כראש‪.‬‬
‫בר קפרא נקרא על שם אביו‪ .‬ובמם׳ שבועות פ׳ץ ה ל ב׳ )ל^ ע׳׳א(‬
‫איתא רבי מרינום ערב לכלתיה והוה דייניץ קמי רבי חמא אבי בר קפרא ורבי‬
‫הושעיד‪ ,‬וד‪,‬וא מעות הנראה לעירם‪ ,‬דבר קפרא הוד‪ ,‬קשיש מרבי הושעיה ואיך‬
‫ישב רבי הושעיה עם אביו דבר קפרא וצ׳׳ל קומי רבי חמא אבי ד ד הושע ‪,T‬‬
‫ובר קפרא‪ ,‬וכץ הגיה בעל סד‪,‬״ד ערך רבי מרינוס‪ .‬ועיי׳ לקמץ ערך רבי חטא‬
‫אבוי דרבי הושעיה‪.‬‬
‫עיי׳ ערך ספרא‪.‬‬ ‫ב י שלמיא ספרא‪.‬‬

‫או ת גימל‪.‬‬
‫גבילה עי״ ערך מניריה‪.‬‬
‫רבי ג ו ח ז ן בדור הרביעי‪ .‬מ׳ק פ׳׳ג פ׳׳ב ע׳׳ד רבי יונה ס ל ק לגבי רבי‬
‫נפק לנב ‪ ,T‬לביש סנ דלי א״ל מד‪ ,‬את סבר דילפינץ עובדא מינך לא‬ ‫גודייץ‬
‫עובדא ק כר נש זעיר‪ — .‬רבי גודוץ אמר לבד משם א חד ם ולא‬ ‫ילפיץ‬
‫עצמו)וכא שר קראוהו ר׳ ענה בר נש זע ‪ .( T‬ט״ש פ״ב הלי ה׳)נ״ג ע׳׳ג( רבי‬ ‫משם‬
‫כשם רבי יוסי בץ חנינא דברי רבי טרפוץ איץ פורק את הקדשים‬ ‫גוריוץ‬
 ‫רני גוריון — גמליאל זוגא‬

‫להאכילן לכלבים‪ — .‬מגילה פ״ג הל׳ א׳ רבי גוריון אמר מוגדלאיי ש א ל ק‬

‫לרבי שמעון בן לקיש מהו ליקה אכניס מעיר זו ולכנות בעיר אחרת א מ ר‬
‫לון אסור‪ — .‬גיטין פ״ה הל׳ ה׳ )מ׳‪ r‬ע״ב( וכמה הם רבים )להמשנה ו ע ל‬
‫חטאת גזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת( רבי גוריון בשם ריש לקישז‬
‫שלשה בני אדם‪ — .‬ועיי׳ ערך רבי מנחם אחי רבי גוריק‪.‬‬
‫רבי גי דו ל נדור השני‪ .‬מגילה סוף פ״ג במה גידלו רבי גידול א מ ר‬
‫בשם המפורש‪) .‬ובברכות פ׳׳י י״א ע״ג הגי׳ במה הוא גודלו גדלו כ ש ם‬
‫המפורש וד‪ 1‬א ט׳׳ם ועיי׳ כבלי יומא ס׳׳ט ע״ב(‪ •— .‬ביצה פ׳׳א הל׳ א׳ ר כי‬
‫זעורא בשם גידל עגל שנולד מן הטריפה ביום טוב מותר נעשה כדבר מוכן‬
‫בבלי ביצה ו׳ ע״א(‪ — .‬ובבלי נזכר הרב ה‬ ‫טמון בדבר שאינו מוכן )ועיי׳‬
‫פעמים אמר רני גידל אמר רב‪ ,‬ונראה שהיה בבלאי‪ ,‬ונזכר לרוב עם אמוראי‬
‫דנבל )וגידול בירושלמי הוא בבבלי גידל(‪.‬‬
‫גי דו ל ב ר בני מין בדור השני‪ .‬פסחים סוף פ״ח דאמר רני חי ה‬
‫)חייה( כר יוסף גידול בר בנימין בשם רב מודיי בית הלל שאם עכר וזרק‬
‫את הדם )על גר שנתגייר ערב פסח( שהורצה‪ — .‬שקלים פ״ד הל׳ ג׳ ג י ד ו ל‬
‫בר בנימין בשם אסי שני דייני גזילות נוטלין שכרן מתרומת הלשכה )ועיי‪/‬‬
‫בבלי כתובות ק״ה ע״א א״ר אסי גוזרי גזירות וכו׳(‪.‬‬
‫ב״ב פ׳ג הל׳ ג׳)י״ד ע״א( גידול בר מיניימק הוה ל י ה‬ ‫מיניימין‬ ‫בר‬ ‫גידול‬
‫עובדא והוו דייניה חלקיה בר טובי ורבי הונא וחייה בר רב‪ .‬ובבלי שם ל׳׳ט אי ת א‬
‫ג ‪ T‬ל בר מניומי הויא ליה מחוי אתה למחויי אשכחינהו לרב הונא ולחייא כר ר ‪3‬‬
‫ולד׳ חלקיה בי טובי וכו׳‪ .‬מזה יצא לנו שגידול בר מיניימין )ויש בזה ב ל ת י‬
‫ספק ט״ם וצ״ל מנימין( הוא גידל בר מניומי‪ ,‬ונראה עוד שמיניימין ומניומי‬
‫הם בנימק וגידול בר מיניימין הוא גידול כר בנימין דערך הקודם‪.‬‬
‫גי ר ד אי דמאי פ׳׳ד הל׳ ו׳)כ״ד ע״א( ע״ז פ״א הל׳ ג׳ גירדאי שאלון לרבי אי מי‬
‫יום משתה של נוים מהו ע״ש‪ .‬וגירדאי הם יהודים היושבים בגירד ולא נודע ה‬
‫המדינה או העיר הזאת‪,‬‬
‫גמליאל‪ ,‬גמלי יל זוגא בדור השני‪ .‬חלה פ״ד ס׳ ע״א גטלייל זוג א‬
‫אינשי מתקני איסטפניניתיה אתא שאל לרבי יוחנן א׳׳ל אית תמן קניבה אפריע!‬
‫מן קנובתה‪ .‬ערלה פ״ב הלי א׳ ר׳ יוחנן שאל לגמליאל זוגא נהיגין אתון וכף^‬
‫עיי׳ לעיל ערך רבי ברכיה א׳‪ — .‬סוכה פ״ג הל׳ א׳ כהדא גמליאל זוגא ע כ ד‬
‫ליה מטלא גו שוקא עבר רבי שמעון בן לקיש אמר ליה מאן שרא לך‪ .‬ע׳׳ן‬
‫פ״ג הל׳ י״ג )מ״ג סוף ע״ב( גמליאל זוגא הוה מסתמיך ברשנ״ל מטון כ הו‬
‫תבניתא אמר ליה מהו ניעבור קומוי אמר ליה עבור קומוי וסמי עיניה‪.— .‬‬
‫שבת ס״ב ר ע׳ד גמליאל זוגא שאל לרבי איסי מהו להוסיף לתוכו ש ק‬
‫חולין ומדליק‪ — .‬ביצה סןף פ״ה כהדא גמלייל זוגא אוקריה חד סרקיי כמד‪,‬ין‬
‫אתא שאל ל ר מנא וכו׳ והוא ר׳ מנא א׳‪.‬‬
‫וכל המקומות אלה מראין שגמליאל זוגא לא היה ק החכמים המפורסטים‬
‫ני אם מן הבאים ללמוד ולכן שאל לרוב לחכמים אחרים‪ ,‬וכן מציגו ד מ אי‬
‫עב‬ ‫— ר גמליאל בי ר ליאני‬ ‫גמליאל זונא‬

‫ס״ב כ״ב ע״ד חד טעין דציטוקין עאל לטיבייא שאל גמלייל זוגה לרבי בא‬
‫בר כהנא וכוי‪ .‬ובנדרים פ״ט מ״א ע״א חגי׳ חד טעון ציטוקי[ עאל לטיבריא‬
‫שאל גמליאל זוגא לר׳ בא בר זבדא וחוא יותר נכון שגם ר׳ בא בר זבדא‬
‫חי בדור השני עיי׳ ערכו‪ — .‬ובמס׳ שקלים ס״ג הל׳ ב׳ )ט ‪ r‬ע״ג( איתא‬
‫גמליאל זוגא שאל לר׳ יוסי בי רבי בק אי זהו המחוור שבכולן וכו׳ והנה זח‬
‫גמליאל זוגא הוא גמליאל זוגא דערך זה לפי שנם הוא מן השואלים וכמו‬
‫שהערנו‪ ,‬אך צ״ע היאך האריך ימים מן דור השני עד ר׳ יוסי בי רבי בון‬
‫שהיה בדור החמישי‪ .‬ונראה בבירור שיש כאן ט״ס‪ ,‬ואפשר שצ״ל ר יוסי בי‬
‫ד חנינה שהיה ג״כ בדור השני עיי׳ ערכו‪.‬‬
‫ועוד בא גמליאל זוגא סאה פ״ח כ׳ ע״ד אילין דבית אסי ב שלק ירק‬
‫ונשון מתקנתיה סלק גמליאל זוגה ותקכיה)צ״ל ותקניה( מן נוא לפסא‪ .‬ועיי׳ עוד‬
‫ברכות פ׳יו י׳ ע״ג‪ — .‬ומצעו לו אח ושמו הלל וגמליאל זוגא היה גדול הבית‪.‬‬
‫מ״ק פ״ג פ׳׳ב ע״ג‪.‬‬
‫ר׳ גמליאל בר׳ א׳‪ .‬בנו של רבינו הקדוש )אשר מינהו לנשיא אחריו‪,‬‬
‫בבלי כתובות ק׳׳ג ע׳׳א(‪ .‬חלה פ״ד ס׳ ע׳׳א ביקש ר׳ג בר׳ להנהיג את הדטאי‬
‫בסוריא ולא הניח לו ר הושעיה‪.‬‬
‫רבן ג מ ל י א ל בר׳ ב׳‪ .‬בנו של ר׳ יהודה נשיאה בז בנו של ר׳ג‬
‫בר׳ הראשון‪ .‬ע״ז פ״א ליט עייב אמר ר אבהו ואני לא שאדני רבן גמליאל‬
‫ברי מהו לילך ליריד ואסרתי לו וכו׳ מאי כדון ר״ג אדם קטן היה וביקש‬
‫ר אבהו לגודרו אבל ר׳ יודן נשייא אדם גדול היה‪ .‬ועיי׳ לעיל ערך ברבי‬
‫שכתבנו שפתרונו לפעמים אדם גדול‪ ,‬אבל בב׳ אלו הערכים שלפנינו הכונה‬
‫בן נשיא‪) ,‬והנשיא היה נלןא רבי עיי׳ ערך ר׳ יודה נשיאה א׳( כי הלוא‬
‫הש׳׳ס אמר בפירוש על ר״ג בר׳ דערך זה ״ארם קטן היה״‪.‬‬
‫רבי גמליאל בר איניניא כדור השלישי‪ .‬פאה פ״א ט״ו ע״ב עד‬
‫היכן )יהא מפריש מנכסיו למצוה( רבן )ט׳׳ס וצ״ל רבי( גמליאל בן איניניא‬
‫ור׳ אבא בר כהנא חר אמר כדי תרומה ותרומת מעשר וחרנה אמר כבד את‬
‫ה׳ מהונך ומראשית כל תבואתך כמראשית כל תבואתך‪ — .‬ור׳ גמליאל זה שאל‬
‫קומי ר׳ מנא )א׳( עיי׳ שם‪ .‬וכן פסחים פ׳׳א הל׳ א׳ )כ׳^ ע״ב( ושם איתא‬
‫רבן גמליאל בר׳ איניינא ויומא פ״א סוף הל׳ א׳ )ל׳ח סוף ע׳׳ד( ושם איתא‬
‫רבי גמליאל בר׳ אינייני‪ — .‬ובכתובות פ״ד כ״ח ע״ד איתא ר׳ גמליאל בר‬
‫אניא בעי קומי ר׳ מנא מה חומש בכל שנה וט׳ והוא ג״כ פאה פ״א ט״ו ע׳׳ב‬
‫ושם איתא בר איניניא וכן צ׳ל בכתובות‪.‬‬
‫רבי גמליאל בי רבי אלעאי שבועות סוף פ״ה ר׳ גמליאל בי רבי‬
‫אלעאי בעא קומי ר׳ טנא רבן גמליאל כטאן דאמר מותר לשחר )לשחרר(‪.‬‬
‫ובכתובות סוף פ״ג איתא ר׳ גמליאל בי ר׳ אבינה בעא קומי ר׳ מנא רבי‬
‫גמליאל כמאן דמר וכו׳‪.‬‬
‫ר בי ג מ לי א ל בי ר׳ לי אני נדה סוף פ״ג הדא ר׳ גמליאל בי ר׳ ליאני כעא‬
‫קומי ר׳ טנא טכיון דאת אמר וולד הוא טעתה הבא אחריו אינו בכוד לא‬
 ‫ר׳ נמליאה* בי* ד ל׳יאני — ר' דיפי‬

‫לנחלה ולא לכהן‪ .‬ועיי׳ לקמן ערך ד הילא ש ר הילא נקרא ג״כ רבי ל א‪,‬‬
‫לייא‪ ,‬אילעא‪ .‬ונראה שהך בי ר ליאני הוא ט׳׳ס וצ׳ל ר׳ לייא‪ ,‬וא׳׳ב ד׳ג‬
‫דערך ץד< הוא אחד עם ר״ג בי ר׳ אלעאי דערך הקודם והוא בנו של ר הילא‪.‬‬
‫ור הילא חי בדור השלישי‪ ,‬וא׳׳ב ר׳ מנא ששאל ר״ג בנו של ר׳ הילא לפניו‬
‫הוא ר׳ טנא ב׳ עיי׳ ערכו‪.‬‬
‫גמליאל‪ /‬גמלייל דקונתיה‪ .‬נדרים פ׳יי* הל׳ י׳)מ״ב ריש ע״ב( ר׳ טנא םלק‬
‫מישרי נדרא דגטלייל דקונתיה איוד בעמידה כדי לומר אין כאן נדר אין כאן‬
‫שבועה‪ — .‬מ׳׳ק פ״ג פ״ב ע״ג גמליאל דיקונתיה קכרוניה כורסאיי גבון כתר‬
‫תלתא יומין אימלכון מחזרא יתיה אתון ושאלון לר׳ סימון אמר לון ר׳ םימון‬
‫בשם ר ‪«T‬ושע בן לוי מכיק שלא נתתם דעתכם לפנותו טשייסתס הגולל‬
‫ודאשון ע׳׳ב‪ .‬ור מימון חי בדור השלישי עיי׳ ערכו‪ ,‬וא״כ ר׳ טנא שהתיר‬
‫נדרו דגמלייל דקונתיה הוא ר׳ מנא הראשק עיי׳ ערכו‪ .‬ובנדרים שם איתא‬
‫עוד ר׳ מנא סלק מישרי נדרא דר׳ גמליאל בר בריה )דגטליאל דקונתיה(‪.‬‬
‫גני ב א‪ ,‬ג ני ב ה‪ .‬מכר בבבלי הרבה סעטים והיה בימי רב ואחריו‪ .‬וכרו של טי‬
‫ברכות ס״ו י׳ ע״ד גניכא אמר שטן לזוהטא אין צריך לברך‪ — .‬ביצה פ״ב הל׳ ח׳‬
‫)ס״א ריש ע״ד( גניבה אמר הלכה היה מלמד ובא)פי׳ ראב״ע מ ה שפרתו יוצאח‬
‫ברצועה שבק רןניה(‪ .‬וע״ע גיטין פ״ו הל׳ ז׳)מ״ח ע״א( ועיי׳ בבלי שם ס״ה ע״ב^‬
‫ר׳ גרשום‪ .‬נדרים פ״ר הל׳ י״ב )ל״ח ע ״א( רבי גרשום בשם רבי אחא‬
‫דרך טכב מיעקב ממי דרך כוכב ועתיד לעמוד מיעקב‪.‬‬

‫או ת דלי״ת‪.‬‬

‫דייני נהרדעא‪ .‬שבועות סוף פ״ו חד כר נש קם עם חבריה בשוקא‬

‫אמר ליה תרין דינרין לי בידך ומשכונך שוי תרין דינרין אמר ליה חד דינר‬
‫נא בעי למיתן לך ומשכוני טב תרין דינרין אתא עובדא קומי דייני נהרדעא‬
‫אמרי כיון דכל עמא מודו דמשכונא טב תרין דינרין אוחרנא ייתי עלוי שהדי‪.‬‬
‫ובבלי סנהדרין ית ע״ב איתא דייני דנהרדעא ר׳ אדא בר מניוטי‪ .‬וב׳׳ק שם‬
‫ל״א ע״ב תרגמה ר׳ אדא בר מניומי קטיה דרכינא שהתקו כלים בכלים‪.‬‬
‫ומהירושלמי זה מוכח שהוא רבינא הראשון דאמוראי של דורו של רבינא‬
‫האחרון לא נזכרו בירושלמי‪ — .‬והנך דייני דנהרדעא )ר׳ אדא בר מניומי( נראה‬
‫שלא היו נחשבים בעיני הירושלמי מן החכמים המפורסמים‪ .‬דבשבועות שם‬
‫איתא אחר המאמר דלעיל ולא שמע דמר ר׳ יוחנן נאמן הטלוה עד כדי‬
‫משכונו ע״כ הרי דפשוט להירושלמי דאילו שמע הך דר׳ עחנן לא הרהיב‬
‫בנפשו עוז לחלוק עלץ‪ .‬ואפשר משום דהוה זוטר לר׳ יוחנן בדורות וצ׳ע‪.‬‬
‫ר׳ דימי‪ .‬נדרים פ״ט הלי א׳ רבי יצחק פתח אילו היית יודע שהנודר‬
‫כילו ט טל חרב ודוקרה בליבו נודר היית וט׳ רבי דימי בשם רבי יצחק ל א‬
‫דייך מה שאסרה לך ד^ורה אלא שאתה מבקש לאסור עליך דברים אחרים‪.‬‬
‫עג‬ ‫רבי דניאל בריה דרב קטעא — רב הונא א׳‬

‫רבי דניאל בריה דרב קטינא סוכה פ״ד הל׳ ג׳)נ׳׳ד סוף ע׳׳ב( רבי‬
‫זעורא שלח שאיל לרבי דניאל בריה דרב קטינא שמעת מאביך)ערבה( טעונה‬
‫ברכה וניטלת בפני עצמה ויש לה שיעור אתא רבי אייבו בר נגרי בשם רבי‬
‫חונה ואמר טעמא וכו׳‪ .‬ונראה שזה רבי זעורא הוא רבי זעורא א׳ דרור‬
‫השלישי‪ ,‬דהרי רבי אייבו בר נגרי אמר טעמא על הא דשלח רבי זעורא‬
‫וכו׳ ורבי אייבו בר נגרי חי בדור הרביעי )עיי׳ ערכו( ורבי זעורא ב׳ חי בדור‬
‫החמישי כמבואר בערכו‪ .‬וא״כ היה רבי דניאל בריה דרב קטינא בדור השלישי‪— .‬‬
‫שבת ס״ג הל׳ א׳ דניאל בריה דר׳ קטינא בשם ר אסי שיזרי חריות וכוי‪ .‬עירובין‬
‫סוף פ״א )י׳ט ריש ע׳׳ד( ר׳ דניאל בריה דרב קטנה בשם רב חונה אם היו עשויין‬
‫חבילה אסור‪ — .‬ובבבלי נזכר בכמה מקומות ואמר בשם רב‪ .‬ונראה שהיה בבלאי‪.‬‬
‫דרומאי‪ /‬דרוטיי! הם קכיצת החכטיס אשר ישבו בדרום‪ .‬תרומות ס״ב הל׳‬
‫ד׳)מ״א ע״ד( דרומאי אמרו והוא שיהא כזית במי עיקרו)מעיקרו(‪ .‬פסחים פ״ה הל׳‬
‫ג׳ )ל״ב ע׳׳א( הדא מסייעא לדרומיי דדרומיי אמרין אימורין שאבדו מחשב להן‬
‫כמי שהן קיימין‪ .‬שם פ״ז הל׳ ז׳)ל״ד ע״ד( דרומאיי אמרי בטמא טומאת זיבה‬
‫וטומאת צרעת אנן קיימין אבל בטמא מת אינו מחלל מאחר שהותר מכלל‬
‫טומאה לרבים בפסח מתיב רבי שמעון בן לקיש לדרומאיי וכו׳‪ .‬ועיי׳ זבחים‬
‫כ״ב ע׳׳ב אמרו זקני דרום לא שנו אלא טמא שרץ אבל טמא מת וכר אמר‬
‫עולא תקע להו ר׳ל לררומאי וכו׳‪ ~ .‬וכבר דברנו לעיל פ״א בענין דרוטאי‪.‬‬

‫אות ה״א‪.‬‬
‫ר ב הונא‪ ,‬חונא! א'‪ ,‬הוא רבי הונא תלמירו דרב הידוע‪ .‬והיה בבבל‬
‫ומופלג בתורה מאוד‪ ,‬ורבי אמי ורבי אסי כהני חשיבי דא״י הוו כייפי ליה‬
‫שבועות סוף פ״ו סלע הלויתני עליו וכו׳ והלה‬ ‫)בכלי גיטין נ״ט ע״ב(‪.‬‬
‫אומר איני יודע )כלו׳ מנה לי בידך וזה אוטו־ איני יודע( רבי בא רבי הונא‬
‫בשם רב אמר אנת לית ידע אהן ידע‪ .‬ועיי׳ ב״ק פ״י הל׳ ח׳ )זי ע׳׳ג( ושם‬
‫איתא רב הונא אמר )ולא בשם רב(‪ ,‬והוא באמת מימרא דרכי הונא ככלי‬
‫ב״ק קי׳יח ע׳׳א ע׳ש‪ — .‬פאה פ׳׳א ט״ו ע״ב רב הונא אמר למצות עד שליש‪,‬‬
‫וכן בבלי כ״ק ט׳ סוף ע״א איתא זה המאמר לרבי הונא‪ — .‬ורבי הונא הוא‬
‫חברו דשטואל‪ .‬קידושין פ״א הלי ה׳)ס׳ע״ג( שמואל שאל לר׳ הונה שוחט ונתעסק‬
‫בקדשים אמר ליה לרצונכם פרט למתעסק‪ ,‬ועיי׳ חולין י״ג ע׳׳א בעא מיניה‬
‫שמואל מרב הונא מניין למתעסק בקדשים וכוי‪ — .‬ב״ב פ״ח הל׳ ה׳ )ט׳׳ז‬
‫ע״ב( שמואל שאל לרב חונה מתנה שכתוב בה בלשץ מכר מהו אמר ליה‬
‫ארכביה אתרי ריכשי ברקי ועיי׳ קידושין פ׳׳א הל׳ ה׳ )ס׳ ע׳׳ג(‪ .‬מגילה סוף‬
‫פ״ד תפילה ומזוזה מי קודם שמואל אמר מזוזה קודמת רבי חונה אמר תפילה‬
‫קודמת‪ — .‬גם היו לו דברים עם ריש נלותא עיי׳ ערך ריש גלותא )ואפשר‬
‫שהוא ר׳ הונא ב׳ עיי׳ ערך שאחר זה(‪ .‬־— ובבלי כתובות ק״ו נזכר עוצם ישיבתו‪.‬‬
‫וטאטרץ רבים ונזכרו מראש הבבלי עד סופו וגם בודבה מקומות בירושלמי‪.‬‬
‫‪10‬‬
 ‫רב הונא א׳ — רבי הונא דציפורין‬

‫ועוד מכר בהגרה דכלאים ס״ט ל׳׳ב ע״ב רב הונא ריש גלותא א שר‬
‫היה בימי רבי וזעבא ארונו לא״י ואין מקומו כאן‪ .‬־ ־ עוד איתא שם כד‬
‫דמך רב הונא ריש גלותא אסקוניה להכא וע׳׳ש הסיפור שרבי חגיי יהיג‬
‫אדוניה אצל ארונו של רבי חייא‪ ,‬וא״כ היו שני רב הונא ריש גלותא )עיי׳ ערך רבי‬
‫חגי(‪ .‬או שיש כאן ט״ס וצ״ל כד דמך רב הונא אסקוניה להכא וא״כ הוא רב הונא‬
‫דערך זה‪ ,‬וההוספה ״ריש גלותא׳' נולדה ממה דאיתא קודם לזה רב הונא‬
‫ריש גלותא‪ ,‬והוא היה בימי רבי וכמו שזכרנו‪ .‬ועיי׳ בבלי מ״ק כ״ה ע׳׳א ו שם‬
‫איתא כל זה הסיפור של הירושלמי ושם נזכר ג״כ רבי חגיי )בבבלי איתא‬
‫רבי חגא( אעייל לאדוניה‪ .‬וע׳׳ש תו׳ דיה ורבי חייא ואין להאריך‪.‬‬
‫רבי הונא‪ ,‬הונה‪ ,‬הונא‪ ,‬חונה ב׳ בדור הרביעי‪ .‬סאה פ״ג י״ז ע׳ ד‬
‫גיטין ס״ו ט״ח ריש עיב רב חונא רבי פינחס רבי חזקיה סלקון מבקרה לרבי‬
‫יוסי ועיי׳ ערך אלה האמוראים‪ .‬ובמס׳ זבחים ע׳ה ע׳ב איתא רב הונא ורבי‬
‫חזקיה תלמידי דר׳ ירמיה אמרי מי דמי וכו׳‪ .‬ועיי׳ ירושלמי יומא ס״ח הל׳ ח׳ )ט״ה‬
‫ע״ג( אמר רבי חונה איתתבת קומי רבי ירמיה‪ — .‬וקצת נראה שהיה בעין‬
‫תלמ ‪ T‬חבר לרבי ירמיה‪ .‬עיי׳ סנהדרק פ״ג כ״א ע״ד דהוה ליה דין לרבי ירמיה‬
‫וקיבלו עדים שלא בפניו וחייבו לרבי ירמיה והיה רבי ירמיה יושב ו מ צ ט ער‬
‫ואמר אפשר שמקכלין עדים בלא בעל דין אפילו עמהן באותו העיר ואמר‬
‫ליה רבי הונא כן חמת דעתון דרבנן‪ — .‬ורבי הונא אמר כמה פעמים ב ש ם‬
‫רבי ירמיה‪ ,‬עיי׳ שקלים פ״ד ה^ א׳ ובט״א‪ — .‬גם אמר בשם רבי אבהו ס א ה‬
‫‪,‬‬ ‫ט״ז ע״ב קידושין סוף פ״א‪.‬‬
‫רבי חונה אמר בשם רב הונא‪ ,‬כלו׳ רבי הונא דדאשון‪ .‬ברכות ריש ס״ ‪3‬‬
‫מגילה פ״ב הל׳ ב׳ אבא בר רב הונא ורבי חסדא הוו יתבק אטרק אף בתקיעוה‬
‫כן סלקון לבית רב ושמעק רבי חונה )במגילה הגי׳ בשם רב( בשם רב הוס^‬
‫אפילו שמען עד תשע שעות ביום יצא‪ .‬ועיי׳ ערך רבי הונא ציסוראה‪— .‬‬
‫גיטין פ׳א הל׳ ב׳ )ט׳׳ג ע״ג( רבי חונה בשם ר׳ חונא אמר תלמיד שהורה א פ ל ו‬
‫כהלכה אין הודייתו הורייה‪ — .‬ואמר בשם ר׳ יוסף )יוסי( קידושיין סוף פ״ג ר׳‬
‫הונא בשם רבי יוסף אמר אין הלכה כרי יוסי לעתיד לבוא‪ .‬ועיי׳ ברכות ריעז‬
‫פ׳׳ב רבי חונה רבי אורי רבי יוסף ר׳ יהודה בשם שמואל עיי׳ ערך רבי אורי‪.‬‬
‫רבי הונא עלה מבבל‪ .‬ר״ה פ״ב הל׳ ב׳ אמר רב חונה כד סלקינן ל הכ א‬
‫סלקינן לראש בית בלתין וכו׳‪ — .‬ובמס׳ מ״ש פ׳ ה נ״ו ע״ב איתא רב הונא ל א‬
‫נסב מעשר‪ ,‬וא״כ היה כהן‪ ,‬ואף שמצינו שם שהיו נותנק מעשר לת״ח א ף‬
‫שאינם כהנים ט״ט משמעות הסוגי׳ שלא נסב מעשר בתורת כהן ע״ש‪.‬‬
‫רבי הונא‪ ,‬חונה‪ ,‬רובא )רבה( דציפורין ברטת סוף פ״ד ר״ד‪,‬‬
‫סוף פ״ד רבי וענא רובא )בר״ה רבי חונה רבה( דציפורין בשם רבי יוחנן הלכ ה‬
‫כרבן גמליאל באילין תקיעתא‪) .‬ובבלי ר׳ה ל״ד והאמר רבי חנה ציפוראה א מ ר‬
‫ר׳ יוחנן הילכתא כר״ג(‪ — .‬תענית פ׳ד הל׳ ב׳ )ס׳ץ סוף ל ד ( ר יעקב כ ד‬
‫אחא ר׳ חונה רבה דציפורין בשם רבי יוחנן בית אב אחד בית אב אחד א חוז‬
‫לאלעזר שניתוסף לו בתי אבות אחרים ואחד אחוז לאיתמר מה שתפס תפס ועיי׳‬
 ‫עד‬ ‫ר׳ הונא דציפורק — ר הושעיה רבה‬

‫בבלי תענית כ״ז ע״א‪ .‬וקצת נראה שיהיה תלמידו של רבי יוחנן‪ — .‬שקלים‬
‫פ׳׳א הל׳ א׳ רבי חונה רבה דציפורין אמר הנהיג רבי חנינה בציסורין כהדא‬
‫דרבי שמעון בן גמליאל )דאמר מצות נוהגות באדר שני אינן נוהגות באדר‬
‫ראשץ חוץ מן ההספד ומן התענית(‪ — .‬תענית פ״ב ס״ה ע״ג רבי אחא בר‬
‫יצחק כשם רבי חונה רובה דציפורין ‪ Tm‬בתשעה באב צריך להזכיר מעין‬
‫המאורע )ברכות פ״ד ח׳ ע׳׳א הגי׳ בשם רבי חייא דציפורין(‪ .‬קידושץ פ׳׳א‬
‫הלי א׳ )נ״ח ע׳׳ג( מהו שיהא להם )לנכרים( גירושץ רבי יודה בן פזי ורבי‬
‫הנין בשם רבי חוגה רובה דציפורין או שאין להן גירושין או ששניהן מגרשין‬
‫זה את זה‪.‬‬
‫ונקרא רבי הונא רובה להבדילו מן רבי הונא דערך הבא‪ .‬וב׳ד פ׳׳ח‬
‫איתא רבי הונא רבה של ציפורין אמר עד שמלאכי השרת מדיינץ אלו עם‬
‫אלו וכר ופי׳ בעל מתנת כהונה רבה של ציפורין רב והאדון של העיר ע״ב‪.‬‬
‫והנה כאמת הל׳ רבה של ציפורין מורה על זה‪ ,‬אך המאסה של ה ב ד טעה‪,‬‬
‫לפי שלא מצא לרבי הונא רובה הלכות גדולות אשר עד ירן ראוי לכנותו‬
‫הגדול דימה שרבי הונא רובה דציפורין פתרונו השר של ציפורין; אבל‬
‫הלשץ אינו מסכים כלל לזה‪ ,‬גם מצינו רובה אצל אמוראים אחרים אשר‬
‫לא אמרו ג״כ הלכות הרבה כגץ רבי אחא רובא וכוי‪ .‬ורובה פתרונו הזקן‬
‫להבדילו מן אמורא אחרון בשם זה וכמו שהערנו ערך רבי אחא רובא‪ .‬ועיי׳‬
‫פ״ג מאמר ה׳ בענין הב״ר‪.‬‬
‫רב הונא צפוראה לא נמצא בירושלמי אבל בבלי יומא ע׳׳ז ע׳׳ב‬
‫איתא אמר ר פינחס משיום ר׳ הונא צפוראה מעין היוצא מבית קדשי הקדשים‬
‫בתחילה דומה לקרני חגבים וכוי‪ .‬ועיי׳ חולין נ׳׳א ע״א מפטיר כנסיות אנא‬
‫לעילא מר׳ רבה והיו ר׳ הונא צפוראה ור׳ יוסי מדאה יושבין לפניו ובו׳‪ — .‬ודע‬
‫דבירושלמי סנהדרין פ״א י״ח ע׳׳ג איתא ר׳ הונא הוה ידע שהדו לחד בר גש‬
‫אזיל בעי מירון קומיה וכפר ביה אמר ר׳ שמואל בר רב יצחק בגין דאת ידע‬
‫דר׳ הונא אינשא רבה את כפר ביה‪ .‬והנה ר שמואל חי בדור השלישי‬
‫וקשיש קצת מר׳ זעירא עיי׳ ערכו‪ ,‬וזה ר׳ הונא אינו לא ר׳ הונא א׳ דהוא לא‬
‫עלה מבבל לא״י וגם הוה קשיש מר׳ שמואל בר יצחק‪ ,‬וגם לא ר הונא כ׳‬
‫דהוא היה בדור דרביעי ותלמידו שיל ר׳ ירמיה תלמידו של ר׳ זעירא‪ .‬וגראה‬
‫שהוא ר׳ הונא דערך זה‪ ,‬וחסרה תי׳ צפוראה‪ ,‬או שהיה גקרא ג״ב סתם ר׳‬
‫הונא כלא כינוי צפוראה‪ .‬וכן הא דברכות פ״ב אבא בר רב הונא ור׳ חסדא‬
‫ובו׳ סלקון לבית רב ושמעון ר׳ חונה בשם ר׳ הונא )עיי׳ ערך ר׳ הונא ב׳(‬
‫נראה שזה ר׳ חונה הוא ר׳ הונא צפוראה‪ ,‬שיר׳ הונא ב׳ היה זוטר טובא מר׳‬
‫חסדא‪ .‬וכן נראה לדון ג״ב במאמרים אחרים ועאמרים על שם ר׳ הונא ואי‬
‫•‬ ‫אפשר ליחסם לא לר׳ חנ א א׳ ולא ל ר הונא בי‪.‬‬
‫ספרא‪.‬‬ ‫עיי׳ ערך‬‫הונא ספרא דסידרא‬
‫ובבבלי ר׳ אושעיא ולפעמים גם‬ ‫רבי הושעיה )הושעיא( רבה!‬
‫בירושלמי)ומציגו בירושלמי גם ד׳ יהושעיה(‪ ,‬הוא מסדר התוספתא‪ .‬קדו שין‬
‫י‪10‬‬
 ‫ר הושעיה רבה ־— ר' הו שדה‬

‫ס׳׳א סוף הלי ג׳) ס׳ סוף ע׳׳א( קראו ר׳ לעזר אב' המשנה‪ ,‬וב״ק ס״ד הל׳ ז ׳ ) ד ע׳׳ג(‬
‫קראו ריש לקיש ג״כ בזה שם הכבוד‪ .‬וכן ד 'ונה כתובות ס׳׳ט הל׳ ב׳ נל״ב‬
‫סוף ע״ד( ועיי׳ פ׳׳ג למה נקרא כן‪ — .‬ר׳ הושעיה למד אצל ר׳ חייא‪ .‬שבת‬
‫ס״ג סוף הל׳ א׳ ר׳ לעזר בשם ר׳ הושעיה משרת הייתי את ר׳ חייה הגדול והייתי‬
‫מעלה לו חמין מדיוטי התחתונה לדיוטי העליונה וכוי)ועיי׳ בבלי שבת ל״ח(‪ .‬ועיי׳‬
‫פאה סוף פת דרבי הושעיה אמר רומס הייתי זיתים עם ר׳ חייא הגדול אמר לי כל זית‬
‫שאתר‪ ,‬יכול לפשוט ידך ליטלו אינו שכחה‪ — .‬ובבלי מ״ק כ״ד ע׳׳א כריתות‬
‫ח׳ ע״א איתא דלמד ג״כ אצל כר קפרא‪ ,‬וכריתות שם נאמר דמתחילח למד‬
‫אצל בר קסרא ואח״כ אצל ר׳ חייא ע׳׳ש‪ — .‬מושכו היה בקיסרין‪ .‬תרומות‬
‫פ״י מ״ז ע׳א דאמר ר׳ יוחנן כשהיינו ד‪1‬לכין אצל ר׳ הושעיה רבה לקיסרין‬
‫ללמוד תורה וכו׳‪ .‬וקצת נראה שקבע קודם לכןישיבה בדרום כי שם היה‬
‫מושב אביו עיי׳ ערך ר׳ חמא אבוי דר׳ הושעיה א׳‪ .‬ובמס׳ שבת פ״ו ח׳ ע׳׳א‬
‫כמה יהא בהילוכן בני ברתיה דבר קפרא אמרין מן דבית רבא דבר קפרא עד בית רביד‪,‬‬
‫דר׳ הושע )צ״ל הושעיה וכן הוא סנהדרק פ״י כ׳׳ח ע״א(‪ ,‬ובר קסרא ישב בדרום עיי׳‬
‫ערך בר קסרא‪ ,‬ועיי׳ ברכות ס׳ב ה׳ ע״ב תני במקום שנהגו לשאול אכלים‬
‫כשבת שואלין ובדרום שואלין ר׳ הושעיא רובא אזל לחד אתר וחזא אביליא‬
‫בשובתא ושאיל בון אמר לון אני איני יורע מנהג מקומכם אלא שלום׳ עליכם‬
‫כמנהג מקומינו‪.‬‬
‫מגדולי תלמידיו של ר׳ הושעיה ר׳ יוחנן אשר הלך אצלו לקיסרק‬ ‫־‬
‫ללמוד תורה ושימש אותו גם אחר שלא היה צריך ללימודו‪ .‬עירובין ריש‬
‫פ׳׳ה סנהדרין פי׳׳א ל׳ ע״ב תלת עשר שנין עבד עליל )ר׳ יוחנן( קומי רביד‪,‬‬
‫)ר׳ הושעיה( דלא צריך‪ .‬ועיי׳ בבלי עירובין ריש פ׳׳ה דמספר ר׳ יוחנן גדולתו‬
‫של ר׳ אושעיא ואמר ד אושעיא בריבי בדורו כר׳ מאיר בדורו מה ר׳ מאיר‬
‫בדורו לא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו כך ר׳ אושעיא בדורו לא יכלו‬
‫חביריו לעמוד על סוף דעתו‪ — .‬ר יוחנן אמר בשמו‪ ,‬וכן ריש לקיש ור׳‬
‫אלעזר אמרו בשמו‪ ,‬ובכמה מקומות איתא תני ר׳ הושעיה וכבר זכרנו שנקרא‬
‫אב המשנה‪ — .‬ר׳ הושעיה היה בישיבה עם ר׳ יורה’ נשייא יבמות פ״ח ט׳ ע״ב‬
‫קידושין פ״ד סד! סוף ע׳׳ד ביצה פ״א הל׳ א׳ )ס׳ סוף ע׳׳ד( ב״ק פ״ב הל׳‬
‫א׳‪ — .‬ועיי׳ מגילה פ׳׳א הל׳ ו׳ )ע׳ ע״ד( ר׳ יורן נשייא שלח לר׳ הושעיה‬
‫רבה חרא עטם וחרא לגין דחמר שלח ואמר ליה קיימת בנו ומתנות‬
‫לאביונים וכו׳‪ .‬ובבבלי מגילה ז׳ ע׳׳א איתא קיימת בנו רבעו‪ .‬וגם הגי׳ זאת‬
‫אפשר לקיימה עיי׳ ערך ר׳ יודה נשיאה א׳‪.‬‬
‫ור הושעיה לא היה לבד מפורסם בתורה אבל היה ג״כ גדול במעשים‬
‫טובים‪ .‬עיי׳ סוף פאה הסיפור דר׳ זעשעיה רבה עם רביה דבריה דסגיא נהוריה‬
‫ואיך נהג בו כבוד‪ .‬ואשרי המגיע לתורה ולנדיבת הלב ולענות רוח כמהו‪.‬‬
‫רבי הושעיה בדור השלישי‪ .‬תרומות פ״ח מ׳׳ה ע״ג ר׳ יניי ברבי ישמעאל‬
‫איבאש סלקון לגביה ר זירא ור׳ הושעיה ור׳ בון בר כהנא ור׳ חננ ‪ ,T‬חברהון‬
‫דרבנן מכקרתיה‪• .‬־־ שבת פ״ג הל׳ א׳) ה׳ ריש ע״ד( בעון קומי ר׳ זעירה ור׳ הושעיה‬
‫עה‬ ‫ר הושעיה — ד הושעיה בי ר שטי‬

‫וד חנניה חבריהון דרבנן‪ - .‬סנהדרק ס׳׳א י״ח ריש ע׳׳ג אמר ר הושעיה חבר‬
‫הוינא ואעלי ר׳ שמואל בר רב יצחק לקידוש החודש‪ .‬ועיי׳ ערך כל אלה‬
‫האמוראים‪ .‬והתו׳ עירובין ס״ח ע׳׳א הוכיחו רב׳ ר׳ אושעיא היו‪ ,‬ואחד נקרא‬
‫ר׳ אושעיא והשני רב אושעיא‪ .‬ובירושלמי הוא מוכח מעצמו‪ ,‬ור׳ הושעיה‬
‫הראשון נקרא ר הושעיה רבה )ואיזה מקומות מעטים יוצאים מן הכלל עיי׳‬
‫לקטן( ור׳ הושעיה האחרק נקרא סתם ר׳ הושעיה‪.‬‬
‫ודע דבהרבה מקומות איתא אייתי ר׳ הושעיה מתניתא דבר קפרא מן דרוטא‪.‬‬
‫שביעית פ׳׳ה הל׳ ג׳ )ל׳׳ה ע״ד( יומא פ״א ל׳׳ח ע׳׳ד מגילה ס׳׳א הל׳ י״ב ובמ׳׳א‪.‬‬
‫והיה קצת מקום לומר שהוא ר׳ הושעיה רבה‪ ,‬כי הוא היה תלמידו של כר‬
‫קפרא וגם ישב איזה שנים בדרום )עיי׳ ערך הקודם( ונקרא פה ר הושעיה‬
‫סתם משום שלא אמר הלכה בשם עצמו‪ ,‬וכמו‪,‬שאיתא ר׳ הושעיה םתם פאה‬
‫סוף פ״ז שכת סוף פ״ד משום שאינו כ״א מספר מה שעשה קמי׳ ד ר חייא )עיי׳‬
‫אכל האמת יורה דרכו שהוא ר׳ הושעיה דזה הערך‪ ,‬דכיצה‬ ‫ערך הקודם(‪.‬‬
‫פ״ג סוף הל׳ ד׳ )ס׳׳ב ע׳׳א( איתא אתא עוכדא קומי ר׳ אימי ופכר טימר ר׳‬
‫יודה ור׳ שמעון הלכה כר׳ יודה אייתי ר׳ הושעיה טתניתא דבר קפרא טדרוטא‬
‫ותנא וחכמים אומרים כל שמומו ניכר וכו׳)ועיי׳ בבלי ביצה כ״ז ע״א( וקיבלה‬
‫וחזר בה ע״כ‪ ,‬ור׳ הושעיה רבה קדם הרבה לר׳ איטי‪ ,‬ואין זה כ״א ד ועשעיה‬
‫דערך זה ור׳ אימי הוא ר׳ איטי ב׳ עיי׳ ערכו‪,‬‬
‫ר׳ הושעיה נזכר בדדבה מקומות והיה מופלג בתורה‪ .‬ונקרא חבר^ דרבנן‬
‫באלה מקומות אשר הבאנו בראש הערך )ועיי׳ ערך ר׳ חטא חברהון דרבנן(‪.‬‬
‫מושבו היה בטבריא שבת פ״ו ח׳ ע׳׳א כמה יהא בהילוכן וכר טיבראי אטרין‬
‫מן סידרא רובא עד חנותיה דר׳ הושעיה‪.‬‬
‫בע״ז ריש פ״ג איתא כר דמך רב הושעיה נפל קלק דטיבריא‪.‬‬

‫רב יצחק ביצה פ׳׳א הל׳ ו׳ )ם׳ סוף ע״ג( תני‬ ‫רב הושעיה בר‬
‫ולא את המפתח בית הלל מתירין ואמר רב הושעיה בר דב יצחק הדא דאת‬
‫אמר במפתח של אוכלין אבל כמפתח של כלים לא בדא‪ — .‬ונראה שועא‬
‫בנו של ר׳ יצחק שהיה בדור השני והשלישי‪ .‬עיי׳ ערכו‪.‬‬

‫מגילה פ״ג הל׳ ב׳ )ע׳׳ד ע״א(‬ ‫ר׳ הושעיה בי ר' שמי בדור החמישי‪.‬‬
‫ר מנא משלח כתב לר׳ הושעיה בי ר שימי ראשיתך מצער מאוד תסגא אחריתך‬
‫)ובתו׳ גיטין ו׳ ד״ה אמר ר׳ יצחק הגי׳ ר׳ מונא שלח כתב ל ר אושעיה בר‬
‫ש י מ י והוא ט״ס וצ׳׳ל שמי(‪ — .‬כלאים פ׳׳ו הל׳ ג׳ )ל׳ ע״ג( » ד מנא אזלית‬
‫לקיסרק שמעית ר׳ הושעיה בר שמי בשם רבי יצחק בן לעזר אם היו שתי‬
‫פיפירות מותר‪ — .‬סוטה פ׳׳א הל׳ א׳)ט״ז ע׳יג( זה אומר ראיתי ב׳ שערות בגבו‬
‫וזה אומר ראיתי שערה אתת בכריסו ר׳ יוסי בי ר׳ בון ור׳ הושעיה בריה דר‬
‫שמי חד אמר פסול וחד אמר כשר‪ — .‬ט״ק פ״ב הל׳ ג׳ )פ׳׳א ע׳׳ב( ר׳ יצחק‬
‫בי ר׳ לעזר מפקד ל ר הושעיה בי רבי שמי דהוה פרוש וכו׳‪ — .‬כתובות‬
‫פ״ב כ״ו ע״ג איתא ר׳ יהושעיא בריה דר׳ שמאי והוא ר׳ הושעיא וכו׳‪ .‬ועיי׳‬
‫ערך ר׳ יצחק בר אלעזר‪.‬‬
 ‫ד הילא‬

‫רבי הילא‪ ,‬אילא‪ ,‬אילי‪ ,‬אילעא‪ ,‬יילא‪ ,‬לא‪ ,‬לייא‪ .‬רבי הילא ורבי‬
‫זעירא המה ראשי המדברים בדורם דור השלישי‪ .‬ור׳ הילא נזכר במקומות אין‬
‫מםפר בדו שלמי‪ ,‬ובא ג״ב בבבלי‪ .‬בבלי יומא ריש ס״ח אסור ענוש ברת הוא‬
‫אמר ר׳ אילא ואיתימא ר ירמיה לא נצרכה אלא לחצי שיעור‪ ,‬ובירושלמי שם‬
‫ענוש כרת ואת אמר הכק אמר ר׳ הילא לפחות מכשיעורין נצרכה‪ .‬ובירושלמי‬
‫נקרא ר הילא וגם ר אילא‪ ,‬ובבבלי נמצא לבד ר אילא‪ — .‬ור אילא נקרא‬
‫ג״כ ר׳ א י ל ע א ‪ .‬ערכין כ״ח ע׳׳א אמר ד אילא באושא ד^קינו המבזבז אל‬
‫יבזבז יותר מחומש‪ ,‬ובכלי כתובות נ׳ ע׳׳א איתא אמר ר׳ אילעא )ושם ס׳׳ז‬
‫ע״ב אמר ר אילעאי( באושא התקינו המבזבז וכוי‪ — .‬וכן בכלי כתובות נ״ט‬
‫ע׳׳א א ‪ T‬אילעא אלמה לא וכר ונדרים שם פ״ו ריש ע׳׳א אמר ר׳ אילא ומה‬
‫אילו אומר לחבירו שדה זו וכר ע״ש‪ — .‬והוא הנקרא ג״כ ר׳ אי ליי‪ .‬יומא‬
‫ס׳׳א הל׳ א׳ )ל״ח ע׳׳ג( ר׳ יוסד‪ ,‬הוה מצטער דלא חמא לולא דד איליי‪,‬‬
‫ומגילה סוף פ״ד איתא ר׳ יוסי ועה מצטער דלא חמא לולא דר׳ אילעא‪— .‬‬
‫ועיי׳ קידושין ס׳׳ג ם״ג ע׳׳ד והוה ר׳ חנינה מתרים כליו קבל ר׳ חגיי א״ל רכי‬
‫הילא קביל חגיי ומי‪ ,‬וכבר זכינו להבין שר׳ הילא הוא ר׳ אילעא‪ ,‬ונשא ונתן‬
‫פה עם ר׳ חנינה )והוא ר׳ חנניה חברק דרבנן עיי׳ ערכו(‪ ,‬ומזה נבין ג״כ ש ד‬
‫אילעא ור׳ חנניא הנזכרים בבלי כתובות מ״ה ע״ב הם אלה ר׳ הילא ור׳ חנינה‬
‫ד ‪ T‬ושלמי‪ — .‬ר׳ הילא נקרא ג״כ ר א י ל י ‪ .‬גיטין פ״ד הל׳ ב׳ )ט״ה ע׳ג(‬
‫אמר ר׳ אילי מתחילה צריך לומר איש פלוני שמיהודה עם כל שם שיש לי‬
‫בגליל וכר מתניתא פליגא על ר׳ אילי וכו׳ דאמר ר׳ אילא במגרש כרצונו‪— .‬‬
‫ונקרא ג״כ ד י יל א‪ .‬מ״ש פ״א נ״ב סוף ע״ב ר׳ יוסי בשם ר׳ זעירא ר׳ יודן‬
‫כשם ר׳ יילא‪ .‬ושם ריש ע׳׳ג אמר ר׳ יילא מעשה היה והורו כרבי במעות‪^ .‬‬
‫ונזכר פעמים אק מםפר בשם ר׳ ל א‪ — .‬ונקרא ג״כ ר לייא‪ .‬כרכות פ״ג ו׳ ע״ ‪3‬‬
‫אמר ר׳ לייא טעמון דרבנן שכן אם היתה מיוחדת לו ליום וללילה שהיז^‬
‫חייבת בציצית‪ ^ ,‬ש ק פ׳׳א ס׳׳א ע״ג א״ר הילא טעמון דרבנן וכר‪ .‬וברכות פ׳׳ב‬
‫ה׳ ע׳׳א איתא ר* ליא ר׳ יסה בשם ר׳ אחא רובה נתפלל ומצא עצמו בשומע וכו׳‬
‫ונראה דצ׳׳ל ר לייא‪ .‬ועיי׳ ברכות פ״ג ו׳ ע״ד כהדא ר׳ לייא והבריא הוו יתכק‬
‫קומי פונדקיא ברטשא אטרין טוע מימר מיליא דאורייתא‪ .‬וברא״ש ברכות פ״ג םי׳‬
‫קומי מ׳׳ו הגי׳ ר אילעי וחבריו הוו יתבין‪ — .‬ושינוי השמות אלה נובע ממקור‬
‫מבטא הירושלמי ובקצת מקומות שגיאת הסופרים ילדתו‪ .‬ועיי׳ ערך עולא‪.‬‬
‫דבריו של ר׳ הילא היו עם ר׳ זעירא ור׳ חנניה‪ ,‬וגם עם חכמים אחרים‬
‫בדורו נשא ונתן ודבה‪ .‬ר׳ זעירא שיבחו מאוד עיי׳ יומא פ״ג הל׳ ה׳) ם׳ ע׳׳ג(‬
‫דבעא ר׳ בק בר חייה קומי ר׳ הילא ור׳ הילא השיב לו דברים נכוחים ואיתא‬
‫שם והוד‪ .‬ר׳ זעירה מקלס ליה וצווח ליה בניה דאורייתא‪ — .‬והיה רבם של‬
‫ר׳ יונר‪ ,‬ור׳ יוסי‪ .‬תרומות פ״ב הל׳ ד )מ״א ע׳׳ד( ר׳ יונה ור׳ יוסי תרין)צ״ל תריהון(‬
‫אמרין דרך התפוח לצמוק ואין דרך הצמק לתפוח וכו׳ אמר לק ר׳ אחא כן‬
‫ד אילא רבכון הוה כד‪ — .,‬ר׳ אבון אמר הרבה פעמים כשמו‪ ,‬ומזה נראה‬
‫שד‪,‬יד‪ ,‬תלמידו של ר׳ הילא‪ — .‬ר׳ הילא מת באדר ראשון‪ ,‬קידושין פ׳׳ג‬
‫ל׳ד‪.‬‬ ‫ס״ג‬
‫עו‬ ‫‪ -‬רב המנונא‬ ‫ר הילא‬

‫ורע רסונה פ״ד הל׳ ח׳ )נ״ד ע״ד( איתא ר׳ שמעק בן לקיש בעא קומי‬
‫ר יוחנן הקרימן לזבח מה הן וכוי א״ל נישמעינה מן הדא דאמר ר׳ אילא‬
‫בשם ר׳ יסי ונסכיה אחד נסכי מים ובו׳‪ .‬וע׳׳ב הך א״ל ט׳׳ס‪ ,‬ד ר הילא היה‬
‫בדור השלישי ומאוחר לר׳ יוחנן‪ .‬וצריך למחוק הך א״ל וסתמא דש׳ס אמר‬
‫נישמעינה וכו׳‪.‬‬
‫רבי הלל‪ .‬תרומות פ״א מ״א ע א א״ר חנניה בשם רבי הלל ואף אנן‬
‫תנינן הדא דמסייע להרא וט׳‪ .‬ברכות פ״ב ה׳ סוף ע׳׳א ולמידת הדין א׳׳ר‬
‫יצחק וצרת הכסף בירך ובלבד בידך ר יוסי בר אבק הורי לרבי הלל‬
‫חתניה כן‪.‬‬
‫ר׳ הלל דכיפרא עיי׳ ערך ר׳ לא דכיפרא‪.‬‬
‫ר׳ הלל בי ר׳ וולם‪ ,‬אלם‪ ,‬חלים כלאים פ׳ט ה ל א׳) ל׳ ב ע ״ א( ר ה ל ל‬
‫בי ר׳ וולס היה לו בגד בשלשים ריבוא דינר ויהביה לרבי ומצא בו כלאים‬
‫ושרפו‪) .‬ועיי׳ בבלי גיטין נ״ט ע״א אמר רבה בי רבא ואיתימא ר הילל בריה‬
‫דרי וולס שאני מניינא דבי רבי וט׳(‪ — .‬כלאים פ״א סוף הל׳ א׳ ר יוסי‬
‫משום ר חייא בר ווא אשכחק כתיב על ם*נקסיה דרי הלל בי ר׳ אלם רבי‬
‫• יונה בשם ר חייא בר ווא אשכחון כתיב על כותליה דר׳ הלל בי רבי אלם‬
‫פילה פישונה וטי )פי׳ שמות המינים הנזכרים במשנה שם מתורגמים בל׳‬
‫~ חלה פ״א נ׳יז סוף ע״ג ר׳ זעירא ר יוסי ר׳ חמא בר עוקבא רבי‬ ‫יונית(‪.‬‬
‫הלל בן חלים מטו בה וכר‪ .‬ור׳ חמא בר עוקבא חי בדור השלישי ונראה‬
‫שגם ר׳ הלל רערך זה היה; ברור השלישי‪ — .‬וביצה פ׳׳ה הל׳ ב׳ )ם״ג ע׳׳א(‬
‫איתא ר׳ ליל בי ר׳ אלם מקיש על כסא‪ ,‬ונראה שהוא ט״ס וצ׳יל הלל בי‬
‫ר׳ אלם וכוי‪.‬‬
‫פזי‬‫רבי הלל בן פזי בדור הרביעי‪ .‬דמאי פ״ז כ״ו ע׳׳ג רבי הלל בן‬
‫בעי ויפצע אמר רבי יונה מותר לפצע‪ .‬ועיי׳ ערך ר׳ שמעון בריה דרבי הלל‬
‫בן פ‪1‬י‪.‬‬
‫ר' הילל בריה דשמואל בר נחמן ברור הרכייד‪ .‬שביעית ריש פ״ו‬
‫קידושין פ״א ס׳׳א ע״ג ר׳ הלל בריה דשמואל בר נחמן פגם הכתוב כבוד צדיק‬
‫בקבר מפר כבוד צדיק בשעתו‪.‬‬
‫רב המנונא דבבל בדור הראשון‪ .‬תענית פ״ד הל׳ ב׳ )ס׳ח ע״א( רבי‬
‫חוה יתב מתני וזכרו פליטיהם אותי והיו אל הודים כיוני הגיאיות כולם הומיות‬
‫אמר )ר׳ חמא בר חנינה( ליה הומות אמר ליה הן קריתה אמר ליה קרם רבי‬
‫המנונא דבבל וע״ש‪.‬‬
‫רב המנונא בדור השלישי‪ .‬הוריות פ״ג ט׳׳ז ע״ג ר׳ חסדא ור׳ הטנונא‬
‫וכו׳ מתיב רב חסדא לרב המנונא והא מתניתא מסייע לך ופליגא עלי וטי‪— .‬‬
‫ביצה פ״א הלי ג׳ )ס׳ סוף ע״ב( ר׳ זעורה בעי קערה שחקקה קוף מהו ר׳ יוסי‬
‫בי ר׳ בון אטר איתפלגון ר׳ זעורה ור׳ הטנונא חד אמר אסור וחרנה אמר‬
‫מותר וכוי‪ ,‬והנה זה ר׳ זעורה רבעי הוא ר׳ זעורה השני אשר חי בדור החמישי‬
‫)עיי׳ ערכו(‪ ,‬ור׳ זעורה בר פלוגתיה דר׳ הטנונא הוא ר׳ זעורה הראשון ובדור‬
‫השלישי כמבואר בערכו‪ .‬ומצינו באיזה מהומות ר׳ זעירא בשם ד הטנונא‬
 ‫רבי הטונא — רבי זבידא‬

‫בלאים פ׳׳ד הל׳ ד ) ב ״ ט ע״ב(‪ ,‬הוריות סוף ס״א ונראה שהוא רבי ץעירא ב׳‪— .‬‬
‫סוכה פ״ד הל׳ ב׳ )נ״ד ע׳ב( רב המנונא טפסר לחברייא כר תהוון יהבין מתנה‬
‫)סי׳ אתרוג( ביומא טבא לא תהוון יהכין אלא לרעת גמורה‪ — .‬קירושין פ״א‬
‫הל׳ ח׳ )ס״א ע׳ג( רב המנונא מפקר לחברייא פקרון לנשיכון כר הויין קייטין‬
‫על טיתיא דלא ליהויין טתלשין בשעריהון שלא יבואו לידי קרחה‪.‬‬
‫רב המנונא היה בבלאי‪ ,‬תלמידו ש ל רבי• יהודה וחבירו של רבה‪ .‬בבלי‬
‫שבועות ל״ד יתיב ר׳ הטנונא קטיה דרבי יהודה וכו׳ עד א״ל הטנונא את 'תא‬
‫עול‪ — .‬שם סנהדרין ס״א ע״א רב המנונא אירכסו ליה תורי פגע ביה רכה‬
‫וט׳‪ .‬ונראה שלא עלה מעולם לא׳׳י‪ .‬ובירושלמי נזכר כאיזה מקומות‪ ,‬ובבבלי‬
‫נזכר לרוב‪ — .‬ועיי׳ תו׳ עירובין ס״ג ע׳׳א כתובות נ׳ ע״ב שכתבו שב׳ רבי‬
‫המנונא היו ע״ש‪ .‬ור׳ הטנונא הנזכר בירושלמי נראה שהוא רב הטנונא א׳‪.‬‬
‫רב המנונא ספרא עיי׳ ערך ספרא‪.‬‬

‫אות ו״ו‪.‬‬
‫ר׳ וו א עיי׳ ערך בא‪.‬‬

‫אות זי״ן‪.‬‬
‫זבדי בן לוי בדור הראשון‪ .‬דמאי ריש פיץ ר׳ הושעיה הוה לו תנאי‬
‫ודאי חרא איתא בשלה ירק אנשיית מתקנתה אתת לגבי רבי הושעיה ו שלח‬
‫לזבדי בן לוי דיתקן לילא‪ .‬וע׳ש בסוגי׳ שזה רבי הושעיה הוא רבי הושעיה‬
‫רכה )אף שלא נזכר רבה עיי׳ ערך רבי הושעיה ב׳(‪ .‬וקצת נראה שלוי אכין‬
‫של זבדי הוא לוי בר סיסי עיי׳ ערכו‪ — .‬ע״ז פ״ג הל׳ א׳ זבדי כר ליואי‬
‫)כ׳ד ם׳ ס׳׳ב צ׳׳ב הגי׳ זבדי בר לוי( רבי יוסי בר פיטרס ורבי יהושע כן לוי‬
‫אמרק תלתא פסוקין מי דמכין חד מנהון אמר על זאת יתפלל כל חסיד אליך‬
‫וגו׳ וחד אמר וישטחו כל חוסי בך וגו׳ וחד אמר מה רב טובך אשר צפנת‬
‫ליראיך וט׳‪ — .‬ועיי׳ זבחים כ״ח ע״ב אלא א״ר יוחנן תני זבדי בר לוי‪,‬‬
‫וכריתות ה׳ ע׳א הגי׳ זבדא בר לוי‪.‬‬
‫רבי זבדיה בריה דר׳ יעקב בר זבדי ברכות פ״ג ו׳ סוף ע׳׳ג רבי‬
‫זבדיה בריה דר׳ יעקב בר זבדי בשם רבי יונח עיר שטעיינה רחוק הרי זה‬
‫קורא את שמע ויורד וטובל ועולה ומתפלל‪.‬‬
‫רבי זבידא‪ ,‬זבידה ערלה פ״א ס״א סוף ע״ב הורי רבי זבידא כאילין‬
‫פגי תמרה שיקכירו רבי יונה בעי עכר ופדיו שמא אינו פדוי ותימר טעון‬
‫קבורה ע׳׳ב‪ ,‬ואפשר שהיה בדורו של רבי יונה והוא דור הרביעי‪ — .‬סוטה פ״ז‬
‫הל׳ ד׳)כ׳׳א ע״ד( א׳ד יוחנן בנימין היה חציו בן מיכן ימין מיכן א׳ד זבידה ויאות‬
‫מי כתיב ששה שמותם לא אלא משמותם משמותם ולא כל שמותם‪— .‬‬
‫ובם® שבת פ׳׳א ג׳ ע׳׳ב איתא דמר רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי זכיד אחת‬
‫עז‬ ‫רבי זבידא — רבי זכאי דאלכסנדריאה‬

‫לשבע שנים הקב״ה מחלף את עולמו ע״כ‪ ,‬ונראה שזץא רבי זבידה )ואסשר‬
‫שהיה כתוב קו על הרלי״ת ונשמט ע״י שגיאות הסופר(‪ ,‬אבל לא רבי זב ‪T‬‬
‫דבבלי‪ ,‬והוא אינו נזכר כלל בירושלמי‪.‬‬
‫זוגא א' בדור הראשון‪ .‬נרה פ״א נ׳ סוף ע׳׳ג א׳ד ירמיה נפק זוגא לבר‬
‫שאלון ליה רבי חטא אבוי דרבי הושעיה ובר קפרא שתי עיניו טוחות מהו‬
‫אתא ושאיל לרבי אמר להן צא וכתוב להן אינו וולד ע״כ‪ ,‬והכונה ונפק לבר‬
‫שהלך לדרום ושם שאלו אותו רבי חטא ובר קפרא‪ ,‬וגיאה ששאלו אותו‬
‫שישאל לרבי בחזירתו לישיבת רבי ולא שזוגא היה אדם גדול‪ ,‬שהרי לא‬
‫מצעו לו מאמרים וזה הוא שאמר לו רבי צא ו כ ת ו ב להן‪ .‬ועיי׳ ערך רבי‬
‫חייא‪ — .‬ונזכר עוד ט״ש פ״ה ריש הל׳ א׳ זוגא שאל לרבי מה ניתני כרם‬
‫רבעי או נטע רבעי )ועיי׳ ערך רבי יצחק רובא(‪.‬‬

‫זוגא )זוגה( ב' בדור הרביעי ובקסרין‪ .‬מעשרות סוף ס׳׳ה זוגא קריביה‬
‫דרבי בא בר זבדא בשם רבי אבהו ביקייא נלקחת מיל אדם בשביעית א״ר‬
‫יוסי מתניתא אמרה כן וכו׳ )והוא רבי יוסי ב׳(‪ — .‬דמאי פ״ב כ״ב ע״ג א״ר‬
‫מנא אזלית לקיסרין והמיתון נהיגין כהדא דבילתה שוריי)סי׳ היתר( שאלית לרבי‬
‫יצהק בר אלעזר ואמר לי כך נהג זוגא שוריי רבי יצחק בר אלעזר בשם זוגא‬
‫דקיסרין כל דחטי מיא שוריי‪.‬‬
‫מר זוטרא מ״ש פ״ה הל׳ ח׳)נ״ו ע׳ד( כגון מר זוטרא דטצלי על חורנק‬
‫ומתעני ועל נפשיה לא מתעני‪ .‬ונראה שהוא בבלאי‪ ,‬כי בירושלמי לא נזכר‬
‫אמורא בשם מר‪ .‬וקצת נראה שהוא מר זוטרא חסידא דבבלי נדרים ז׳ ע״ב‪.‬‬

‫רבי זכאי‪ /‬זכיי בימי רבי יוחנן ובא מבבל לא׳׳י‪ .‬שבת פ״ז ט׳ ע׳׳ג‬
‫נזיר פ״ו הל׳ א׳ תנא רבי זכאי )בנזיר זכיי( קומי רבי יוחנן זיבח קיטר וניסך‬
‫בעלם אחר חייב על כל אחת ואחת אמר ליה רבי יוחנן בבליא עברת בידך תלתא‬
‫נהרין ואיתברת אינו חייב אלא אחת‪ .‬ועיי׳ יבמות פ״ח ט׳ ע״ג ושם אמר נ״כ‬
‫רבי יוחנן* לרבי זכאי בזה הלשון‪— .‬יומא קרוב לסוף פ״ו תנא רבי זכיי זר‬
‫ששרף מטמא בגדים‪.‬‬
‫רבי זכאי דאלכסנדריאה בדור החמישי‪ .‬כתובות ס׳׳ד הל׳ ו׳)כ״ח‬
‫ע״ד( זכאי במציאתה רבי זכאי דאלכסנדריאה מישאלי שאל מציאה שנפלה‬
‫לו )צ׳׳ל לה( מחמת שדה מה את עבד לה כמציאה או כאוכלת פיחת‪ — .‬ע״ז‬
‫פ״ב מ״ב ריש ע״א א״ר יוסי בי רבי בון חשבון נדול הוא וכו׳ רבי זכאי‬
‫דאלכסנדריאה הוה ידע לה אמר ואילו בעית ילפתה טירה‪ — .‬יבמות ס׳׳ז הל׳ ה׳‬
‫)חי ע״ב( רבי זכיי ר׳ אלכסנדריה )צ׳׳ל רבי זכיי דאלכסנדריה וכן הגיה בעל‬
‫סזז׳ד( משלח שאל בת גר עמוני ובת דור שני של מצרי אמר ליה רבי יוסה‬
‫לא שטיע לההוא דמר רבי ירמיה וכו׳‪ .‬ונראה דצ״ל אמר ליה רבי יוסי בי‬
‫רבי בון וכההוא דע״ז‪ .‬גם נראה שר׳ זכאי לא עלה מאלכסנדריא לא״י‪ ,‬ושלח‬
‫שם שאלותיו בכתב וכאשר מורה הל׳ טישלח שאל )וגם בכתובות ס״ד נראה‬
‫שצ׳׳ל מישלח שאל(‪ .‬ועיי׳ ערך רבי תנחום כר פפא‪.‬‬
 ‫רבי זכיי דככול — רבי זעירא א׳‬

‫ד זכיי דכבול מגילה ס׳׳ר הל׳ ה׳ )ע׳׳ה ע׳ב( רבי חיננא בר אנדריי‬
‫בשם רבי זכיי דכבול טעה בין תיבה לתיבה מהדרין אותו‪ ,‬וע״ש שקדם לרבי‬
‫זעורה ו ד ירמיה‪.‬‬
‫זכיי טבחא מגילה פ״ד ע״ד סוף ע״ד זכיי טבחא בשם רבי יוחנן ה ר ב‬
‫את ריבך העוקם את נקמתך ובו׳ )כלו׳ כן מביך אחר רץ־יאת המגילה ע׳׳ ש(‪.‬‬
‫רבי זכריה םנהדרין ם״א הל׳ א׳ י״ח ע״ב רבי זכייה כעי קומי ר בי‬
‫אמי עבדין עוכדא בההן תנייא )פי׳ ד א כי טצוה לבצע ע״ש(‪ .‬ואפשר ש הו א‬
‫רכי זכריה חתניה דרבי לוי דערך הבא ורבי אמי הוא רבי אמי וד א שק‪.‬‬
‫ר' זכריה חתניה דר׳ לוי פסחים פ׳א הל׳ א׳) כ ח ע׳׳ב( ייבא כ ה ד א‬
‫תנא רבי זכריה חתניה דרבי לוי נדה חופפת וסורקת כהנת אינח חו ס ס ת‬
‫וסורקת‪ — .‬ר׳ה פ״א נ״ו ע״ג רבי זכריה חתניה דרבי לוי בעי רישא ‪pnH‬‬
‫פתרון בנזיר וסיפא במצורע‪ - .‬פאר‪ ,‬פ׳ח כ״א ד׳ שקלים פ׳ה הל׳ ו׳ רבי זכיי ה‬
‫חתניה דרבי לוי היו הכל מלתק עליו אמרו דלא צריך והוא נסיב כד ד מ ך‬
‫בדקון ואשכחון דהוה מפליג ליה לחורנין‪ .‬ובענק דורו עיי׳ רבי ל י‪ — .‬ובסוטה‬
‫פ׳׳א ה ל ד׳ )ט׳׳ז ד׳ד( איתא רבי זבדיה חתניה דרבי לוי הוה טשתעי הדין‬
‫עובדא וכר ונראה שהוא ט״ם וצ׳ל רבי זכריה וכן הגיה בעל סה״ד‪.‬‬
‫ר׳ ז מינ א ביכורים ס״ג ה ל ג׳)כו׳ה ע״ד( רבנין רקיס־ין אמרין מטנין זקנים‬
‫כחוצה ל א ‪ p‬ע״מ לחזור רבי זמינא הוה בצור ומנוניה ע׳׳ם לחזור‪ .‬ושם אי ת א‬
‫עוד אוף רבי יונה הוה בפיתקה ולא קיבל עלויי טיתמניה אמר עד זמן ד מי ת טני‬
‫ר׳ ומינה ר ונראה דצ׳ל עד זמן דמיתמני רבי זמינה ואות ר ט׳׳ם‪.‬‬
‫זעור‪ #‬זעיר בר חינגא כדור השני‪ .‬כרכות פ״ה ה ל א׳)ח׳ ע״י( זעור כ ר‬
‫חיננא אמר המקיז דם כקדשים מעל עוד הוא מהלכות קצובות‪ — .‬שכת סוף ס״ן‬
‫זעיר בר חיננא בשם רבי חנינא הדא דאת אמר כאדומות אכל כשתורורן‬
‫פורשות הן‪ .‬ואמר עוד בשם רבי חנינה )ורב יהודה( סנהדרין ריש פ״ד‪.‬‬
‫ונשבה כספסופא ורבי אימי ור׳ שמואל הלכו אצל זנביה טלכתא ל ה ש ת ד ל‬
‫בעדו ואיתעביד ליה נס וניצל‪ .‬תרומות סוף פ׳׳ח )מ״ו סוף ע״ד(‪ .‬ועיי׳ ע ר ך‬
‫רבי אימי א׳‪.‬‬
‫רבי זעורה בר חטא יומא פ״ח ה ל א׳ רבי זעורה בר חטא רבי יוסי‬
‫בי רבי חנינא כשם רבי יהושע בן לוי בתענית ציבור מרחיץ פניו ידיו ורגליו‬
‫כדרכו וכו‪ /‬ובטס׳ תענית פ׳׳א הל׳ ו׳ )ס׳׳ד ע״ג( יש שינוי ע״ש‪.‬‬
‫ר׳ זעירא! זעירה! זעורה א' ברור השלישי‪ .‬הוא רבי זירא דככלי‬
‫תלמידו של רבי יהודה ורבו של ירמיה והוה טשתמיט מיניה דרבי יהודד‪,‬‬
‫לעלות לא׳׳י )ככלי כתובות ק״י ע׳׳ב(‪ .‬וכאשר בא אל נוד ולא מצא טכרא‬
‫אחז מרוב תשוקתו לארץ הקרושה כחבל המתוח על עץ משפת הנהר א ל‬
‫שפתו האחי־ת ועבר הנהר )שם קי״ב ע״ב(‪ .‬ובבואו לא״י פגע בו ט ב ח‬
‫ליצן איטר התעולל בו ומן השטים תבעו עלבונו ומת הטבח )ירושלמי כרכות‬
‫ס׳׳ב ה׳ ע׳׳ג(‪ .‬ובא׳׳י למד הרבה אצל רבי אלעזר‪ .‬תרומות פי״א ט׳יז קרוע‬
‫לסוף ע׳׳ד רבי זעירא כל דתרומות ודטהרות שמועה כשם רבי לעזר )ובאמת ל א‬
‫היו עוסקץ ודבר‪ ,‬בכבל בטהרות בימי רבי יהודה רבו של רבי זעירא עיי׳ ככלי‬
‫עח‬ ‫רבי זעירא א׳‬

‫תענית כ״ר ע׳׳ב(‪ ,‬ואמר הרבה סעמים בשם רבי אל עד‪ — .‬גם שימש שם‬
‫רבי יסא )ר׳ אסי‪ ,‬עיי׳ ערך רבי יוסי א׳(‪ .‬סאה פ׳יר סוף הל׳ ב׳ )י״ח ע׳׳ב(‬
‫א׳ד אבהו כל אילק תתובתה דהוה רבי זעירא מותיב קומי רבי יסא ובר‪.‬‬
‫עירובין ס״א י״ח ע״ד אמר ר׳ זירא עד דאנא תמן אשטרכת לי וכר סליקת להבא‬
‫שמעית רבי יסא בשם רבי יוחנן וכר‪ .‬קירושק פ׳׳א ס׳׳א ע׳׳א ואמר ר׳ זעירא‬
‫לרבי יסא חכים רבי לבר פדייה‪ .‬ועיי׳ ע׳׳ז בבלי ל״ו ע׳׳ב דאמר רבי זירא צער‬
‫גדול הד‪ .‬לי אצל ר׳ אסי‪ ~ .‬ודייה כעין תלמיד חבר לר׳ אבריו ואמר בשם רבי‬
‫אבריו‪ .‬פאר‪ ,‬פ׳׳ה הל׳ א׳ ר ץעורדי בשם רבי אבריו הדא דתימר עד שלא‬
‫התיר רבי להביא ירק מחוציה לארץ‪ .‬ושאל לפני ד אבהו‪ .‬שם ד זעירא כעא‬
‫קומי ר אבהו ארבעת קבין לכור או לבית כור‪ .‬ר״ד‪ .‬פ״ב הל׳ א' )נ״ח ע׳׳א(‬
‫רבי זעורא בעא קומי רבי אבוע אילין רחמיין צפת מהו דסבון‪ — .‬ור׳ אבריו‬
‫נדיג כבוד כר זעירא‪ .‬ביצה פ״א הל׳ ט׳ )ס׳ ע׳ד( רבי זעורא בעא קומי רבי‬
‫אבריו מאן דעכיד טבאות לא שחיק ליה מאיתמל וכו׳ אלא בגין דרבי אבריו‬
‫ידע דר׳ זעורא מחמר וכו׳‘ ועיי׳ ערך ר אבריו ב׳‪ .‬ובכלי ביכות מ״ו ע״א ר‬
‫אבהו עשר‪ ,‬סעורד‪ ,‬לרבנן כאשר חלד‪ ,‬ר׳ זירא וקם מחליו‪ - .‬ר׳ץ הלך ג״כ‬
‫לררום ודיבר שם עם ר׳ סימון‪ .‬ביצה גו׳א דיל׳ ר )ס׳ סוף ע׳׳ג( אמר ר דיקן‬
‫לר׳ זעוררי כר תיעול לדרומא את שאיל לר‪ ,‬אשתאלת לר׳ סימון אמר לון‬
‫ר׳ סימון בשם ר׳ יהושע כן לוי לא סוף דבר שצורך לרבים בו אלא שמא‬
‫לו היביס )ועיי׳ ערך ר׳ אבא מרי(‪ — .‬ר״ז לא רןב אל ר׳ יורדי‬ ‫יצרכו‬
‫)ונראה מצד ענותונותידי עיי׳ לקמן( ושאל לקלה דרומא עבדיה דרכי‬ ‫נשייא‬
‫יורן נשייא שחק הוא מרק קונדיטון ביומא טבא ביצר‪ ,‬שם דילכדי ט׳‪— .‬‬
‫והדי במיתת ר׳ יורדי נשייא‪ ,‬ו ר חייא בר אבא רחפיר‪ ,‬להיטמא לד‪,‬נשיא‪.‬‬
‫ברכות פ״ג ו׳ ע״א )עיי׳ ערך ר׳ יורד‪ ,‬נשייא כ׳( ומזה נראה שר׳ זירא הדי‬
‫כהן‪ .‬חביריו של ר׳ זעירא נדולי הדור השלישי‪ ,‬ר׳ שמואל כר רב יצחק‪ ,‬ר׳‬
‫הירא‪ ,‬ר׳ חנניה‪ ,‬ר׳ הושעידי וכר ור׳ז הגדול שבכולן‪ .‬תלמידיו ר׳ ירמיה‪ ,‬ר׳‬
‫יונה‪ ,‬ר׳ יוסי וכו׳‪.‬‬

‫ר׳ זעירא היה נדול בתורה ובמידות‪ .‬דרך לימודו נודע מן הבבלי אשר‬
‫מלא כבודו בכל מסכתא ומסכתא‪ ,‬והוא הולך למישרים וככח כאשר בא לא״י‬
‫יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בכלאה מיניה )בכלי ב״מ פ״ה ע׳׳א( ויבחר‬
‫בלימוד דרך יותר פשוט )וככר דיברנו מזה לעיל ס״ג(‪ .‬ובבבלי באים ודבד‪,‬‬
‫מאמרים אשר אמר רח בא״י‪ ,‬עיי׳ ר״ד‪ ,‬ל׳ ע׳׳ב מה קילקל קילקלו הלויים בשיר‬
‫הכא תירגמו שלא אמרו שירד‪ ,‬כל עיקר‪ ,‬ר׳ זירא אמר שאמרו שירד‪ ,‬של‬
‫חול עם תמיד של כין הערבים‪ .‬ועיי׳ שכת קי״ד אמר רבי זירא כי הוינא‬
‫בכבל אמרי לד‪ ,‬וכו׳ כי סליקא וכו׳‪ .‬ובירושלמי מצינו מאמריו שאמר בכבל‪.‬‬
‫ועיי׳ ברכות פ״ז י׳׳א ע״ב אמר ר׳ זעירא עד דאנא תמן אצרכת לי מיצרי לי‬
‫מינך )בב״ר פ׳ צ׳׳א ד פו ס א״ד הגי׳ טינר‪ (.‬לאשלתיה‪ .‬־ ועל עוצם ח דו דו‬
‫מורים מאמרים כר‪,‬נך ררמאי הל׳ ז׳ פ׳׳ז כ״ו ע״ג אמר רבי זעירא דרבי חכמים‬
‫וחדותם הרוצה לדגנים מאה תאנים וט׳‪ .‬כלאים פ׳׳ה הל׳ א׳ ר זעיר מחר‬
 ‫ר׳ זעירא א׳ ‪ - -‬ד זעירא ב׳‬

‫לחבריא תשע שורין מן שובע שובע וכר‪ — .‬רבי זעירא שנא הגדות וקרא‬
‫להקיב^ שלהן סיפרי קיסמי עיי׳ ערך ר בא בר כהנא‪.‬‬
‫ומט ‪T‬ותיו מכיר קצות דרכיו הטורים על ענותו‪ .‬ביכורים פ״ג ס׳׳ה סו ף‬
‫עי׳ג ר׳ זעירא ‪ pvr‬בעון מטניתיה ולא בעי טקבל עלוי כד שטע ההן תנייא תני•‬
‫חכם חתן נשיא גדולד‪ ,‬מכפרת קביל עלוי טמניתיה‪ — .‬וטרם טותו צור‪ ,‬ש ל א‬
‫יקבלו עליו אבילות‪ ,‬והוא בעצמו קיבל אבלות על ר׳ שמואל בר רב י צחק‪.‬‬
‫ברכות כ‪1‬׳ג ו׳ ע״א‪ — .‬ואף שהיה עניו לא נשא פנים בתורד‪ ,‬וכדאיתא‬
‫קירושק ס״א ס״א ע״א‪ ,‬ואיש אמונים טי ימצא זה ר׳ זעירא דאמר ר׳ זעירא‬
‫לית אנן חשין על שמועתד‪ ,‬דרב ששת דהוא גברא מפתחא‪.‬‬
‫ר זעירא הוד‪ ,‬מצטער על דלא הוד‪ ,‬ליה אב ואם דיקיים בהם מ צו ת‬
‫כיבוד אב ואם וכאשר שמע עד היכן קיימו ר׳ טרפון ור׳ ישמעאל מ צו ת‬
‫כיבוד אמר בריך רחמנא דלית לי דלא הוינא יכיל עכיד כר׳ טרסון ו כ ר‪,‬‬
‫קידושין פ״א ס״א ל׳ב‪ — .‬ר׳ז לא חזר לבבל ומת בא״י‪ .‬בבלי מ״ק כ״ת‬
‫ע״ב‪ .‬ושם שבת קי ‪ r‬איתא א״ר זירא כי סליקנא לד‪,‬תם וכן סוכר‪ ,‬נ״ד ע׳׳ ‪3‬‬
‫ע״ש‪ ,‬משמע כשאמר זה המאמר היד‪ ,‬בבבל וא״כ חזי מא׳׳י ל כ כ ל‪ ,‬א כ ל‬
‫באמת הך ״לר‪,‬תם'' בשבת וסוכה הוא הוספה מאיזה קורא בבלאי• ו ת חיל ת‬
‫המאמר כי' הדנא בכבל מוכיח שד‪,‬מאמר נאמר טפי ר׳ז בהיותו כא׳י‪.‬‬
‫הראב׳׳ן בס׳ אבן העזר כתב דלר׳ זעירא היו קורין ר׳ זירא מל׳ זר ז הב‪.‬‬
‫ולא נראה כי בירושלמי נקרא ר׳ זעירא זעורה זעורא‪ ,‬ואם נמצא לס ע מי ס‬
‫דרא ועא ע׳׳י אשגרת הסופרים ממה שהורגלו בזה בכבלי‪ .‬ובכבל' נקרא ת מי ד‬
‫ר זירא ולא ר׳ זעירא וכו׳‪ .‬והנכון שהבכליים הכליעו העי״ן כדר “ י ‪ 7‬או או תו‬
‫ר׳ זירא ועיקר שמו ר׳ זעירא‪.‬‬
‫רבי זעירא‪ /‬זעורא‪ ,‬זעורד‪ ,‬ב׳ כדור החמישי תלמידו של ר׳ ירטית‪.‬‬
‫ברכות ס׳׳ו י׳ ע״ד ר׳ ירמיה בעא מיבדוק לרבי זעורא אמר ליה כיצד הוא א ד‬
‫על שמן ערב‪ — .‬ואמר הרבד‪ ,‬פעמים בשם ר׳ ירמיה‪ .‬ברכות שם ופ״ד ח׳‬
‫~ ונראה שהיד‪,‬‬ ‫ע׳׳א‪ .‬שבת פ״ד ז׳ ריש ע״א תענית ס״א ם״ד ע״ג ובמ״א‪.‬‬
‫רך בימים בימי ר׳ ירט ‪ ,,T‬כי כסי הנראה מהרבה מקומות היה חכרו ש ל ד׳‬
‫מנא כנו של ר׳ ענד‪ ,‬ובעי קטיד‪ .,‬עיי׳ שביעית פ״ד‪ ,‬הל׳ ט׳ )ל״ו ע״א( ר כי‬
‫זעירא בעא קומי ר׳ מנא מתניתא בסתם וכו׳‪ .‬תרומות פ״ח הל׳ ט׳ )מ״ו ע׳׳א(‬
‫אמר ר׳ זעירא קומי רבי מנא תיפתר בתלויה וכו׳‪ .‬קידושין פ״א ה ל ד׳ )ס׳‬
‫ע״ג( ר׳ זעירא בעא קומי ר׳ מנא אילין בולסייא‪ ,‬ור׳ מנא השיבו בל׳ שחוק‪— .‬‬
‫שם ם״ב ה ל ה׳)ס״ב ע״ד( ר׳ זעורא בעא קומי ר׳ מנא קידשד‪ ,‬סתם וגירשה מן‬
‫האירוסק מה אטד רשב״ל‪ .‬וכן נשא ונתן עם ר׳ מנא במ״א‪.‬‬
‫ואין שום ספק שהיו ב׳ ר׳ זעירא )זירא( וכמו שכתבו התו׳ מנחות מ׳‬
‫ד׳׳ה ר׳ זירא‪ .‬ועיי׳ גיטין ס״ב הל׳ א׳ ר הנניד‪ ,‬דר׳ אמי א׳ד זעירא מה סליגין‬
‫ביוצא מתחת ירי אחר וכו׳ מתיב ר׳ זעירא לד׳ אימי וכו׳ אייתי ר׳ אטי לר׳‬
‫יונה חטוי ותנד‪ ,‬ליה וכו׳‪ ,‬הרי לך ב׳ ר׳ זעירא‪ .‬ועיי׳ ערך רב המנונא‪— .‬‬
‫ונראד‪ ,‬שר זעירא השני היה בר איי‪ ,‬ור׳ זעירא הראשון ככר ידענו ש ה ל ך‬
‫עט‬ ‫ר זעירא ב׳ ־ ‪ -‬ד זריקן‬

‫מבבל לא״י‪ .‬ואמוראי דבבל נקראו תמיד רב ואמוראי דא״י נקראו רבי‪ ,‬ו ל ק‬
‫איתא בבלי כתובות מ״ג ע״ב אמר רב זירא אמר ר מתנה אמר רב כ לו ר׳ז‬
‫הראשון‪ ,‬ואמרי לה אמר רבי זירא ובו׳ כלו׳ ר׳ ץירא השני אשר היה בר א״י‪.‬‬
‫ורש׳׳י פירש שם בענין אחר‪.‬‬
‫עוד יש להעיר שבבבלי נמצא אמורא בבלאי קדמון ושמו ז עי רי אשר‬
‫עלה לא״י‪ .‬עיי׳ כ״ב ס״ז ע״א חולין ק״י ע״א כי סליק ר׳ אלעד* אשכחיה‬
‫לזעירי ובו׳ ובירושלמי לא נזכר בשום מקום זעירי‪ .‬אמת שבירושלמי איתא‬
‫לפעמים זעירי )בלא רבי( אך המעיין יראה שהוא לבד מחמת שגיאת הסופרים‬
‫והכוונה או אר׳ זעירא א׳ או אר׳ זעירא ב׳‪ .‬ואפשר שזה זעירי הוא זעיר בר‬
‫חיננא עיי׳ ערכו‪ .‬או שזעירי מת בקרוב אחרי בואו לא״י )או שהלך‬
‫לדרום( וצ׳׳ע‪.‬‬
‫ד ז עי ר א ת נ א י ברכות פ״א ג׳ ריש ע״א כיי דמר ר׳ זעירא תנאי‬
‫אחוי דר׳ חייא בר אשיא ודר׳ אבא בר חנה הקורא עם אנשי משמר לא יצא‬
‫כי משכימין היו‪ — .‬והנראה דהכונה ר׳ זעירא תנאי שונה ברייתות )ועיי׳‬
‫ערך ר׳ שמעון דתוספתא(‪ — .‬ועיי׳ בבלי יומא ל׳ז ע׳׳ב ושם הובא הך‬
‫הקורא עם אנשי משמר וכו׳ בל׳ ברייתא )ובשינוי קצת( והיא שנויה שם‬
‫תוספתא פ״ב‪.‬‬
‫ר׳ זעירא בריה דר׳ אבהו ברכות פ״ח י״ב סוף ע׳׳ב אין מברכין על‬
‫הנר עד שיאותו לאורו דרש ר׳ זעירא בריה דר׳ אבהו וירא אלהים את האוד‬
‫~ ע׳׳ז פ״ג הל׳ א׳ )ט״ב ע׳׳ג( דרש‬ ‫כי טוב ואחר כך ויבדל אלהים וכו׳‪.‬‬
‫רבי זעירא בריר‪ ,‬דר׳ אבהו קומי ר׳ לעזר אשרי שאל יעקב בעזרו ומה כתיב‬
‫בתריה עושה שמים וארץ ומה ענין זה לזה אלא מלך כשר ורם יש לו‬
‫פטרון באיפרכיא זו אינו שליט שמא באחרת וכו׳‪ ,‬אבל ברכות פ״ט י׳ג ע׳׳ב‬
‫הגי׳ ר׳ זעירא בריה דר׳ אבהו ר׳ אבהו בשם ר׳ אלעזר וכו׳ והוא יותר נכץ לפי‬
‫סדר הדורות‪ .‬עיי׳ ערך ר׳ אבד‪,‬ו ב׳ וערך ר׳ אלעזר‪) .‬גם הל׳ יותר מדדיק‬
‫בברכות(‪.‬‬
‫ר׳ זעירא בר אבינא שבת פ׳׳א ג׳ ע׳ד ד זעירא בר אבינא בשם רב‬
‫ירמיה יוסף בן יועזר איש צרירה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים גזרו טומאה‬
‫על ארץ העמים ועל כלי זכוכית‪.‬‬
‫זקני הגליל מ״ק פ״ג פ״א סוף ע״ד נדרים פ״ט הל׳ א׳ )כשינוי קצת(‬
‫כהדא ר׳ שמעון ברבי לא מצאו פתח לנדרו עד שבא אחד מזקני הגליל ע״ש‪.‬‬
‫ר׳ זריקן )זריקא( בדור השלישי‪ .‬שקלים פ״ח הל׳ א׳ רבי ביבי הוה‬
‫יתיב מתני הדין עובדא אמר ליה ר׳ יצחק בר ביסנא וכו׳ ובעט ביה אמר ליה‬
‫ר׳ זריקן בגין דהוא שאיל לך וכו׳ )עיי׳ ערך רב ביבי(‪ ,‬ושם פ״ג ט׳׳ז ע״ג‬
‫איתא ג״ב זה המאמר ושם איתא אמר ר זריקא וביבמות פי״ב י׳ב ע״ג איתא א ‪T‬‬
‫זריקד‪ ,‬ולא רקקה‪ — .‬ביצה פ״א ס׳ ע׳׳ג אמר ר׳ זריקן לר׳ זעורה כד תיעול‬
‫לדרומה את שאיל עיי׳ ערך ר׳ זעירא א׳‪ — .‬פסחים פ״א כ׳׳ח סוף ע׳א אמר‬
‫ר׳ מנא אזלית לקיסרץ ושמעית ר׳ זריקן בשם זעורה וכר‪ — .‬ר זריקן‬
‫נזכר בהרבה מקומות בירושלמי‪ ,‬ובבבלי נמצא ר׳ זריקא‪ .‬עיי׳ בבלי יומא‬
 ‫ר חג'י‬ ‫ד זריקן‬

‫ד ע״ב ר זריקא רמי קראי קמיה דר׳ אלעןר וכר כתיב ולא 'כול משד׳ ל ב ר א‬
‫אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן וכתיב דכא משה בתוך הענן וכו׳ ונ ר א ה‬
‫שר׳ זריקא דבבלי הוא ר׳ זריקן דירושלמי וגם הזמן מסכים לזה‪ ,‬ר זריקן ח י‬
‫בדור השלישי ורמי קמי ר׳ אלעזר אשר היה בדור השני‪ .‬וחולין ק״י ע ״ כ‬
‫איתא ואמר ליה אביי לרב ספרא כי סלקית להתם בעי מינייהו כבדא מ ה‬
‫אתון ביה כי סליק אשכחיה לר׳ זריקא וכר ואביי ור׳ ספרא היו בתחילת ד ו ד‬
‫הרביעי עיי׳ ערך ר׳ ספרא‪,‬‬
‫ר׳ זריקן בר חטוי דר׳ זריקן ברכות סוף פת ר׳ זריקן בר חמד ד ר׳‬
‫דיקן הזכיר של חנוכה בארץ וקילסו אותו‪ — .‬והנה ר׳ זדקן דערך ה קו ד ס‬
‫רמי קומי ר אלעזר ע״ש ור׳ מנא אזל לקיסרין ושמע ר׳ דיקן בשם ר׳ ז עו ר ה‬
‫וא״כ האריך ימים הרבה‪ ,‬מר אלעזר שיהיה בדור השני והשלישי עד רבי מ נ א‬
‫שהיה בדור החמישי ויותר נראה שר׳ דיקן דקיסרק בימי רבי מנא הוא ר׳‬
‫דיקן בר חמיו דר׳ זריקן דערך זה והש׳׳ס קיצר וכינהו ר׳ זריקן סתם‪.‬‬

‫אות חיי״ת♦‬
‫סאה פ׳׳א ט״ו ע״ב ר׳ הונא אמר למצות עד‬ ‫רב )רבי( חביבה‬
‫וכו׳ רב חביבא בשם רבנין דתמן מהו שליש לדמים היך עבידא לקח א ד ס‬
‫מצוד‪ ,‬וראה אחרת נאה הימינה עד כמה מטריחין עליו עד שליש• ועיי׳ כ כ ל י‬
‫ב״ק ט׳ דמסיק שם הש׳ם כן על המאמר דר׳ זירא אמר ר׳ הונא• ־־־ מגילד‪,‬‬
‫ס׳׳א ע׳ ע״ב רבי חביבה בשם רבנן דתטן בכל מקום שכתוב יום טוב אין‬
‫בתיב וקיבל וכל מקום שכתוב וקיבל אין כתיב יום טוב וכאן כתיב יום ט ו ‪3‬‬
‫וכתיב וקיבל‪.‬‬
‫ומהך דפאה שאמר ר׳ חביבא בשם רבנן דבכל ד‪,‬תירוץ שמשנה ה^^׳׳ס‬
‫בבלי על דברי ר זירא )דמה שנאמר שם אלא א׳ד זירא הכונה הכי יש ל פ ר‪5,‬ן‬
‫דברי ר׳ זירא עיי׳ לעיל ל׳ה ע׳׳א( יצא לנו בבירור שר׳ חביבא היה מ או ח ר‬
‫לר׳ זירא ואינו ר׳ חביבא דבבלי שבת נ״ד ע״ב ובמ״א רב ו ר חנינא ור׳ יו חנן‬
‫ור׳ חביבא מתני וט׳‪ .‬ואפשר שהוא ד חביבא בר סורמקי הנזכר בבלי יו מ א‬
‫י׳ ע׳׳א אשר עלה לא׳׳י ואמר שם הקר שהקשה רבה בר עולא ע׳׳ש‪ .‬ו כן‬
‫ר׳ חביבא דזה הערך אמר במקומותש הבאנו בשם רבנן דתמן‪ ,‬ונם הכינוי ר ‪3‬‬
‫חביבא )ובמגילה רבי נראה ט״ס( טורה שהוא בבלאי‪.‬‬
‫רבי חגי‪ /‬חגיי בדור השלישי ובדור הרביעי היה תלמיד חבר ש ל ד^‪.,‬‬
‫זעירא א׳‪ .‬דמאי פ״ג כ״נ סוף ע״ב רבי חגיי הוד‪ ,‬טיסמך לר• זעירא עבר ח ד‬
‫טעק חד מיכל דקיסק וכר‪ .‬ושם פ״ד הלי ג׳ )כ״ד ע׳׳א( בעא ר בון בר חיי א‬
‫)עיי׳ ערכו( קומי ר׳ זעירא ור׳ חגיי השיב לו‪ — .‬ר חגיי אמר הרבה פ ע טי ס‬
‫בשם ר זעירא וד‪,‬יה מפורסם בימי חכיריו של ר׳ זעירא שעומד על ש מ מ‪ 3‬ה‬
‫ר ט‪ .‬עיי קידושין פ׳׳ג ס״ג ע׳׳ד דפליגי ר׳ חנניה )ד‪,‬וא ר׳ חנניה חברון דרבנן‬
‫ע׳׳ש( ור׳ חגיי בשם ר זעירא‪ ,‬ואיתא שם וד‪,‬וה ר׳ חנניה מתרם כליו ק ב ל‬
‫פ‬ ‫׳‬ ‫ר׳ חגי‬

‫ד חגיי א״ל ר הילא קבל חטי דחגיי אינשי סבורא זעא דמו־ ר ‪ . HTyr‬פי׳‬
‫וכי נגד חגיי אתה רוצה לחרם והוא איש חכים דאמר ר זעירא כלו׳ הוא‬
‫מדייק שמועת רבו וכיון דאמר בשם ר זעירא היאך אתה מתרים עליו‬
‫)והמפרשים לא עמדו על עיקר הענין(‪ — .‬וקצת נראה שהיה כבר תלמיד‬
‫שהגיע להוראה בדור השלישי‪ ,‬עיי׳ דמאי פ״ד הל׳ ג׳ הורי ד לא )עיי׳ ערך‬
‫ר׳ הילא( כהדא דרי חגיי‪ — .‬וברור הרביעי היה מפורסם וגדול מר׳ יונה ור׳ יוסי‬
‫הגדולים בדורם‪ .‬סנהדרין פ׳׳א י״ח ע״ג ר׳ חגי פתח ר יונה ור יוסי חתמין‪.‬‬
‫ועיי׳ שבת פ׳׳א ד׳ ריש ע׳׳א אין נותנים חיטים לריחיים של מים ובו׳ אמו­‬
‫ר׳ חגיי מפני שהן משמיעות את הקול אמר ליה ר׳ יוסי יאות רבי סבר כר׳‬
‫יהודה‪ — .‬ואף שרבי יוסי חלק כבוד לר׳ חגי בכ׳ץ מצעו שחולק עליו‪.‬‬
‫כתובות פ״ב הל׳ ד )כ״וע״ג( אחד אומר ראיתי שתי שערות בגבו ואחד‬
‫אומו־ ראיתי שתי שערות בכרסו רבי בא אומר דברי הכל כשר ד חגי אומר‬
‫דברי הכל פסול ר יוסי אמר כמחלוקת אמר ד יוסי לר׳ חגי והא ר יודן סבר‬
‫דכוותי ובו׳ ועיי׳ סוטה פ׳׳א הל׳ א׳‪ — .‬ודע דאיתא לפעמים ר חגיי בעא‬
‫ועיי׳‬ ‫קומי ר׳ יוסי‪ ,‬עיי תרומות פ״ב הלי א׳ מ״ש פ״ר נ״ה קרוב לסוף ע׳׳א‪.‬‬
‫סוכה פ׳׳ה הל׳ ג׳ )נ״ה ע׳׳ב( מהו מפקיעין תירגם ר׳ חגיי קומי ר יומה וט׳‬
‫וממה שהבאנו שרי חגי היה גדול וקשיש מר׳ יוסי מוכח שר׳ יוסי אשר קוטיה‬
‫בעא או תרגם ר׳ חגי הוא ר׳ יוסי א׳ )ר׳ אסי עיי ערכו(; וא״ב למד ר חני‬
‫גם אצל ר׳ יוסי א׳ וצ״ע דר׳ חגי אמר תמיד בשם ר׳ זעירא ולא בשם ר‬
‫יוסי‪ .‬ואפשר שלמד רק קצת ימים אצלו ועי^־ תורתו היה לו מר׳ הדרא‪.‬‬
‫דותר יש לתמוה דאיתא פסחים פ״ד הל׳ ג׳ )ל״א ע׳׳א( ר׳ חגיי בעא קומי ר׳‬
‫יוסי לית הדא אמרה שאסר להמציא להן עבדים אמר ליה כבר קדמך ר אבון‬
‫דמר רבי אבק בשם רבנין דתמן ובו׳ וא״א לומר ח ה ר יוסי הוא ר׳ יוסי א׳ דהרי‬
‫אמר כבר קדמך ר׳ אבק דמו־ בשם רבנין דתמן‪ ,‬חה ר׳ אבון הוא ר׳ אבק ב׳‬
‫שחי בדור הרביעי בימי אביי )עיי׳ ערכו( ואז כבר מת ר׳ אסי‪ .‬ואפשר שיש‬
‫בזה ט״ם וצ׳׳ל ר׳ מנא בעא והוא ר׳ מנא ב׳ עיי׳ ערכו‪.‬‬

‫לר׳ חגי מצינו הרבה מאמרים והיה מחודד מאוד בשאלותיו‪ .‬עיי׳ חרוטות‬
‫פ״ח הל׳ א׳ ובמ״א‪ .‬והיה רגיל לומר משה כלו׳ ביקריה דמשה‪ ,‬דמאי פ ד‬
‫כ״ד ע׳׳א תענית ס׳ד הל׳ א׳ ובמ״א ועיי׳ יומא פ׳א ל׳׳ח סוף ע׳׳ג מתקינן ליה‬
‫כהן אחר תחתיו ובו׳ מה מייחרין ליה עימיה א״ר חגיי משם )צ׳׳ל משה וכן‬
‫הוא ועריות פיג מ״ז ריש ע״ד( דאין מייחדין ליה עימיה דו קטול ליה‪.‬‬
‫סנהדרין ריש פ״ב וריש לקיש אמר נשיא שחטא מלקק אותו בבית דק של‬
‫שלשה מה מחזק ליה א״ר חגיי משה אין מחזרין ליה די קטל לון‪ - - .‬לא‬
‫מצעו לר׳ חגי הרבה משא ומתן של תורה עם ר יונה אף שנשא ונתן הרבה‬
‫עם ר׳ יוסי‪ .‬ובתענית ס׳׳א ריש ה^ א׳ איתא אמר ר מנא קומי ר׳ חגי מה‬
‫וסלע‪ ,‬ור׳ מנא ועא כנו של ר׳ יונה‪.‬‬

‫בכלאים פ׳׳ט ל׳׳ב ע״ב איתא הסיפור דר׳ חגי שהביא ארונו של ר זענא אצל‬
‫ארונו של ר׳ חייא עיי׳ ערך ר׳ הונא א׳‪ .‬ונראה שהוא ר חגי אחר וקודם לר*‬
 ‫חזהיה‬ ‫ר חגי‬

‫חגי דערך זה‪ — .‬ובבלי ב״ק מ״ב ע׳׳א איתא כי אתא ר חגי מדרומא א ת א‬
‫ואייתי מתניתא בידיה‪ ,‬ובירושלמי לא מציגו שהלך ר חגי לדרום‪ .‬ואםשר ש ד‬
‫חגי דבבלי אינו דבי חגי דערך זה‪ ,‬והוא ר׳ חגי דהסיסור בכלאים‪ .‬ועיי׳‬
‫ערך הבא‪.‬‬
‫ר׳ חגי שושבינה דר' שםואל קפודקיא כדור השלישי כרכות ם״כ‬
‫ה׳ ע׳׳ב א״ר חגי שושביניה ד ר שמו׳ קפודקיא הוינא שאילית לר׳ יאשיה )מהו‬
‫לבעול כעילה שנייה( ושרע מיניה ועיי׳ ערך ר׳ יאשיה‪.‬‬
‫ר׳ חונא‪ #‬חונה עיי׳ ערך ר׳ הונא‪.‬‬
‫רבי חוניא שבת פי״ד י״ד ע׳׳ג רבי חוניא יעקב מעפרתים בשם רבי‬
‫והסיר ה׳ ממך כל חולי זה שריפה‪,‬‬
‫רבי חונייא דבית חוורן שקלים פ״א מ״ו ע״א ובמ״א מניין לציון ד‬
‫ברכיה ר׳ יעקב בר בת יעקב בשם ר חונייא דבית חוורן ובו׳ טמא טמא יקרא כדי‬
‫שתהא הטומאה קוראה לך בפיה ואומרת לך פרוש‪.‬‬
‫ח ז ק י ה מגדולי האמוראים הראשונים‪ .‬ועיי׳ כלאים פ״ט יל׳ב סוף ע״כ‬
‫הסיפור של מקום קבורת ר׳ חייא וב׳ בניו יהודה וחזקיה‪ .‬ובבלי נדה ב״ז‬
‫איתא יהודה וחזקיה בני ר׳ חייא וכן במ״א‪ .‬־ ־ מאמרי חזקיה מפורסמים כבבלי‬
‫ובירושלמי אף שבאים לפעמים בב׳ התלמודים באיזה שינוי‪ .‬עיי׳ ככלי ססחיס‬
‫ריש פ׳׳ב אמר חזקיה מנין לחמץ בפסח שאסור בהנאה ת״ל לא יאכל וכד‬
‫ובירושלמי שם רבנן דקיסרין ר׳ אבהו בשם ר׳ יוחנן כל מקום שנאמר לא תאכל ל א‬
‫תאכלו אין את תופש איסור חנייה כאיסור אכילה ובו׳ תני חזקיה מסייע ל ר יוחנן‬
‫ממשמע שנאמר חלב שור וכשב ועז לא תאכלו לאי זה דבר נאמר וחלב נבילה‬
‫וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה אפי׳ למלאכת גבוה ובו׳)עיי׳ בבלי שס כי׳ג סוף‬
‫ע״א(‪ ,‬וע״ש ריש הסוגיא וכמס׳ ערלה פ״ב הל׳ א׳‪ — .‬בבלי גיטין נ״ג ע״א אמר חזקיה‬
‫דבר תורה אחד שוגג ואחד מזיר חייב ובו׳ ומה טעם אמרו בשוגג פטור כדי שיודיעו‪.‬‬
‫וירושלמי שם פ׳׳ה הל׳ ד׳)מ׳ץ ע״א( ד יהודה בר׳ אומר כדין היה שאפי׳ במזיד יהא‬
‫פ טו ר) צ״ל שאפי׳ בשוגג יהא חייב( למה אמרו חייב )צ׳׳ל פטור( כדי שיהא‬
‫מודיע‪ .‬והנה כל הסוגי׳ שם משובשת ע׳׳י שגיאת הסופר ע״ש ואפשר שצ׳׳ל‬
‫חזקיה אומר כדק ובו׳‪ .‬ועיי׳ ערך ר׳ יהודה בי ר׳‪ — .‬בבלי כתובות ל׳ה ע׳׳א‬
‫תנא דבי חזקיה מכה אדם ומכה בהמה מה מכה בהמה לא חלקת בה כין‬
‫בשוגג כין במזיד בין מתכוין לשאינו מתכוין בין דרך ירידה לדרך עלייה‬
‫לפוטרו ממון אלא לחייבו ממון אף מכה אדם לא תחלוק בו בין בשוגג כין‬
‫במזיד ובו׳ לחייבו טמון אלא לפוטרו ממין‪ ,‬והמאמר הזה איתא ג״ב בירושלמי‬
‫כתובות פ״ג הל׳ ג׳ )כ״ז ע״ג( אכל בקיצור בזה״ל‪ ,‬אמר חזקיה עוד תני מתניתא‬
‫מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת מה מכה בהמה לא חלקתה בו בין בשוגג‬
‫בין במזיד לחייב ממון אף מכה אדם לא תחלוק בו בין שוגג למזיד לפטור‬
‫מטון‪ .‬וכן איתא שם ג״ב הל׳ א׳ )כ״ז ע׳׳ב( אבל לא נזכר שם חזקיה‪.‬‬
‫חזקיה היה רבו של ר׳ יוחנן‪ ,‬כן הוא מוסכם בפי הראשונים‪ .‬עיי׳ רי״ף‬
‫ע״ז פ״ב )שט״ה ע״ב( תו׳ גיטין פ׳ד ע׳׳ב ד׳ה ר׳ יוחנןורשב״א שם וכמה‬
‫גדולי הראשונים‪ ,‬ויצא להם כן ממה דאיתא בבלי שבת קיי׳ב ע׳׳ב בעי רבי‬
 ‫פא‬ ‫חזקיה — ר׳ חזקיה‬

‫חזקיה ניקב כמוצא זית וכד א״ל ר יוחנן רבי שנית לנו וכד‪ ,‬אבל מהירושלמי‬
‫משמע שחזקיה לא היה רבו של ר׳ יוחנן‪ ,‬דהבי איתא סנהדרין ם״ו הל׳ א׳‬
‫חזקיה שאל הרי שהיה יוצא ליהרג ונשתתק כן אנו אומרים הא לא נשתתק‬
‫היה ללמד על עצמו זכות שמע ר יוחנן ואמר הא שאלתא דחמרא אלא כיני‬
‫הרי שהיה יוצא ליהרג ואמר יש לי ללמד על עצמי זכות ונשתתק וכוי ע״כ‪,‬‬
‫ואיך יאמר ר יוחנן על רבו הא שאלתא דחמרא? — ואפשר שר׳ יוחנן לא‬
‫התריס אלא נגד האומר לו השאלה בסיגנון זה כשם חזקיה‪ ,‬דחזקיה לא שאל‬
‫בפני ר׳ יוחנן וכאשר מורה הל׳ שמע ר יוחנן‪ ,‬ועל זה אמר הא שאלתא‬
‫דחמרא כלו׳ בודאי לא שאל חזקיה בזה הסיגנון וכו׳‪ — .‬אך לא טצינו בשום‬
‫מקום שאמר ר׳ יוחנן משמיה דחזקיה‪ ,‬אבל ר״ל אמר בשמו ערלה פ״א הל׳‬
‫ה׳ )ס״א ע״ב(‪.‬‬

‫חזקיה עלה עם ר׳ חייא אבין מבבל לא״י )בכלי סוכה סוף פ״א(‪ ,‬ועיקר‬
‫לימודו היה בא״י ונקבר שם אצל אביו‪ .‬ירושלמי כלאים פ״ט בכלי מ״ק כ״ה‪,‬‬

‫רבי חזקיה בדור הרביעי‪ ,‬תלמידו של ר׳ ירמיה‪ .‬זבחים ע׳׳ה ע״ב רבי‬
‫הונא ור חזקיה תלמידי דר׳ ירמיה‪ .‬ירושלמי שביעית פ״ח הל׳ ב׳ )ל׳׳ח ע״א(‬
‫רבי חזקיה על מסחי וכו׳ אתא ואמר ליה )לר׳ ירמיה( למדתנו וכו׳ )כן‬
‫העיקר ולא כבעל פ״מ שכתב שר׳ ירמיה אמר לר׳ חזקיה למדתנו ועיי׳‬
‫בפירושנו שם(‪ .‬ביצה סוף פ״א עד כדון בתכשיטין של זהב )מותר לשלחן‬
‫בי״ט( ואפי׳ תכשיטין של כסף אמרין בשם ר׳ ירמיה אסור ואמרין בשם רבי‬
‫ירמיה מותר אמר ר׳ חזקיה אנא ירע ראשה וסוסא‪ — .‬ואמר הרבה פעמים‬
‫כמעט בכל מסכתא‬ ‫בשים ר׳ ירמיה‪ — .‬ונתגדל מאוד בתורה ונמצאו לו‬
‫ומסכתא כמה מאמרים‪.‬‬

‫ר׳ חזקיה היה חברו של ר יוסי ב׳ ועל לבקרו )עיי׳ ערך ר הונא ב׳(‪— .‬‬
‫ור מנא בנו של ר׳ יונה נראה שהיה תלמידו‪ .‬ביצה פ״א הל׳ כ׳ )ס׳ ע׳׳ב(‬
‫קםר׳ מנא עם ר׳ חזקיה‬ ‫ר׳ אבהו בשם ר׳ יוחנן בין לביעורו בין לאכילה כזית‬
‫אמר ליה מן הן שמע רב )צ״ל רבי( הדא מילתא אמר ליה מן ר׳ אבוע‪.‬‬
‫דמאי פ״א כ״ב ריש ע״ב אמר ר׳ מנא אזלית לקיסרין ושמעית ר׳ חזקיה יתיב ומתני‬
‫וכו׳ ואמרית ליה מנן שמע רבי הדא מילתא‪ — .‬ר׳ חזקיה שמע טפי רבי‬
‫אכהו כאשר אמר בעצמו בהך דביצה פ״א‪ ,‬ואמר בשמו ערלה פ״ב הל׳ א׳‬
‫תמן אמר חזקיה )צ״ל רבי חזקיה דהיאך אפשר דחזקיה אמר משמיה‬
‫דר׳ אבהו( ר׳ אבהו בשם רבי לעזר כל מקום ששנה רבי מחלוקת ואחר כך‬
‫חזר ושנה סתם הלכה כסתם‪ - .‬״ ואמר בשם ר׳ אילא שבת פ׳׳א ריש הל' א׳‪,‬‬
‫ושם אמר גם כן בשם ר׳ אחא‪.‬‬

‫כבלי שבת ל״ח ע״ב‪ ,‬ק״ח ע״ב חולין' קי׳׳א ע״ב נזכר חזקיה )שבת ק״ח‬
‫רב חזקיה( כשם אביי‪ ,‬ואפשר שהוא ר׳ חזקיה דירושלטי ועלה מבכל‬
‫לא״י‪ .‬מושכו היה כקסרין‪ ,‬כאשר טורה ד^מאטר ד ר מנא אזלית לקיסרק‬
‫ו שטעית ר׳ חזקיה וכו׳‪.‬‬
‫‪11‬‬
 ‫ר ח"א בר אבא‬ ‫ר חזקייה‬

‫קידושין פ׳׳א ס״א ע״א איתא ר חץקיה בר ירמיה ד חייה בשם ד יוחנן‬
‫אם יכול את ל של של שמועה עד משה שלשלה ובו׳ וצ״ל ר חזקיה ר ירמיה‬
‫וכר וכאשר הוא שבת ם״א ג׳ ד׳א‪.‬‬
‫רבי חזקיה הוקוק סנהדרין פ׳יג כ׳׳א ע״ד ר׳ הונא ר׳ פינחס רבי חזקיה‬
‫חוקוק לא עלון בפירקא בההוא יומא וכר‪ ,‬ונראה שתי׳ חוקוק ט״ס ומיותרת‬
‫לגמרי‪ ,‬והוא ר׳ חזקיה דערך הקודם והיה חכרו של ר׳ הונא ור׳ פינחס‪ ,‬עיי׳‬
‫פאה פ״ג י״ז ע׳׳ד ר׳ חונה ר׳ פינחס ר׳ חזקיה סלקון מבקרא לר׳ יוסי‪ ,‬ועיי׳ כ״ט‬
‫פ׳ך הל׳ א׳‪) .‬והסופר טעה וכתב חזקיה חזקיה נ׳ פעמים ושכח למחוק‬
‫תי׳ חזקיה שנית ומזה נעשה חוקוק(‪.‬‬
‫רבי חזקיה עכייה שבת ם׳ י״ד י׳׳ד ע״ד רבי חזקיה ענייה בשם רבנין‬
‫דקיסרין הדא עכשמוניתה סכנה‪.‬‬
‫רבי חזקיה בר יעקב בר אחא שביעית פ״ג ל״ד ריש ע״ד רכי‬
‫הזקיה בר יעקב בר אחא בשם ר׳ יוסי בן חנינא אילק שיעוריא כאינון‬
‫שיעוריא‪ ,‬ועיי׳ ערך רבי יעקב בר אחא‪.‬‬
‫רבי חייא‪ ,‬חיית רובה‪ ,‬רבא )רבה( עלה מבבל ולמד אצל רבי‬
‫העא בעל מסדר התוספתא כידוע ועיי׳ לעיל פ״ג‪.‬‬
‫הירושלמי והבבלי מלאים מגודל תורתו ושבח מעשיו ועיי׳ מגילה פ״ד‬
‫ע׳׳ד ע׳׳ד‪ ,‬ובבלי כתובות ק״ג ע׳׳ב מוסיף וסליקנא למתא דלית בה מקרי דרדקי‬
‫וכתיבנא המשא חומשי לחמשא דרדקי וכו׳ והיינו דאמר רבי כמה גדולים‬
‫מעשי חייא‪ .‬ועיי׳ מ״ש פ״ה נ׳ד ריש עיד וחולין פ׳־ו ע׳׳א‪ — .‬ועיי׳ כלאים ס׳ ט‬
‫עוכדיה עם רכי‪ ~ .‬כעלי פלוגתא דר׳ חייא הם‪ :‬ר׳ ש מ עון כ ר כי‪ .‬כיצד‪,‬‬
‫ס״ג ס׳ב ע״א ע׳ב ובמ״א וכן ככלי כאיזה מקומות‪ — .‬ר׳ י נ אי‪ ,‬כרכות ס׳׳ד‬
‫ח׳ ע״ג‪ — .‬ב ר ק פ ר א‪ ,‬בבלי יבמות ל׳׳ב ועיי׳ ערך בר קפרא‪ — .‬ר׳ הושעיח‬
‫מסדר הברייתא היה תלמידו עיי׳ ערך ר׳ הושעיה א׳‪ — .‬ר׳ חייא הלך לדרום‪,‬‬
‫נדה פ׳׳ג נ׳ ע׳׳ג ר׳ חייא רובה אזל לדרומא שאלון ליה ר חמא אבוי דרכי‬
‫הושעיה ובר קפרא כולו אדם ופניו בהמה מהו אתא ושאל לרבי אמר ליד‪,‬‬
‫צא וכתוב להן אינו וולד‪ .‬ועיי׳ ערך זוגא א׳‪ — .‬ובבלי סוכה כ׳ ע׳א איתא‬
‫דאטר ריש לקיש הרני כפרת ר חייא ובניו שבתחילה כשנשתכחה תורה מישראל‬
‫עלה עזרא מבבל ויסדה וכו׳ חזרה ונשתכחה עלו ר׳ חייא ובניו ויסדוה ע״כ‪,‬‬
‫ואפשר דקאי אסידור דתוספתא ע״י ר חייא )ובניו לאו דוקא( או דקאי ע ל‬
‫הא דכתובות שזכרנו שר׳ חייא היה מתעסק הרבה בלימוד ’ תינוקות ע׳׳ש‪ .‬חח‬
‫נראה יותר‪.‬‬
‫ד חייה עיי׳ ערך ר' חייא בר אבא‪.‬‬
‫רבי חייה ציפוראה ערלה פ״ג ס״ג ע׳׳א איתיביה רבי חייה ציפוראה קומי‬
‫ר׳ אימי ליטר׳ בשמונה וכוי‪.‬‬
‫רבי חייא‪ ,‬חייה‪ ,‬בר אבא‪ ,‬בא‪ ,‬ווא בדור השלישי‪ .‬מאמריו רבו‪,‬‬
‫זאק מספר להמאמרים אשר אמר בשם רבותיו‪ — .‬ר׳ חייא עלד‪ ,‬מבבל ולמד‬
‫א צל ר׳ יזצשע בן לוי שכת פ״א נ׳ ע׳׳א קידושין הל׳ ז׳) ס ״ א ע״א( רבי יהושע ‪P‬‬
‫לוי הוה יליף שמע פרשתה מן דבר בריה בכל ערובת שובא וכוי והוה מםתמיך על‬
‫&ב‬ ‫ד חיייא בר אבא‬

‫כתפתיה דר חייא כר בא וכר א״ל ר חייא בר בא לא כן אלפן רבי וכר‬

‫וריב״ל חשיב לו בחיבה‪ :‬חייה בני וקלה היא בעיניך‪ — .‬ונראה שלמד ג״כ‬
‫אצל ר׳ חנינא‪ .‬חוריות ם״ג מ״ח ע״ב ר׳ חנניה )צ״ל ר חנינה עיי׳ ערכו( ח ה‬
‫מסתמיך בר׳ חייה בר בא בציסרין וכר‪ — .‬ועיקר לימודו היה מרי יוחנן‬
‫ואמר חרבה פעמים בשמו‪ .‬ור׳ יוחנן קרא אותו כבלייא‪ .‬מעשרות סוף ס׳׳ה‬
‫אתא עובדא קומי ר׳ יוחנן ושרא אמר ליה ר׳ חייא בר ווא ולא מתניתא חיא‬
‫וכו׳ אמר ליה בבלייא מן דגליית לך חספא אשכחת מרגניתא‪ .‬ועיי׳ כתובות‬
‫פ׳׳ט הל׳ י״א )ל״ג ע״ב( כבלי כ״מ י׳ץ ע״ב‪ — .‬סוכה ס״ד חל׳ א׳ ר יוחנן‬
‫אמר לר׳ חייה בר בא בבלייא תרין מילין סלקון בידיכון מסשוטיתא דתעניתא‬
‫וערובתא דיומא שביעייא‪ — .‬ואמר משמיד‪ .‬דריש לקיש ומשמיד‪ .‬דר׳ אלעזר‬
‫וכמו שיבורר לקמן‪.‬‬

‫רבי חייא בר בא חיד‪ .‬כחן ואעפ״כ פסע על קברי דצור לראות דיאקליטיינוס‬
‫מלכא ברכות ו׳ ע״א‪ — .‬ויצא לח״ל מדוחק ענייות לבקש שם פרנסד‪,.‬‬
‫נדרים סוף פ״י מהו למנות זקינים לימים נישמיענד‪ ,‬מן הדא דר׳ חייה בר אבא‬
‫אתא לגביד‪ .‬ר׳ לעזר א״ל פיים לר׳ יודן נשייא דיכתוב לי חדא איגרא דאיקור‬
‫דאיפוק לפרנםתי לארעא ברייתא ופייםיה וכתב ליה הרי ששלחנו לכם אדם‬
‫נדול שלוחנו וכיוצא בנו עד שיניע אצלנו‪ .‬ועיי׳ לו עוד שם שבח אחר‬
‫״הרי שלחנו לכם אדם גדול שאינו בוש לומר לא שמעתיו"‪ .‬ובטס׳ ט״ש‬
‫נ״ו ע״ב איתא דיצא לח״ל שלא למיסב מעשר ע״ש המעשה‪ .‬ואפשר‬
‫דע״י שגזר על עצמו שלא ליקח מעשר בא לי ד עניות וועצרך לצאת‬
‫לח״ל‪ — .‬מושבו של ר׳ חייא היה בטבריא‪ .‬פסחים פ״ד הל׳ ד )ל״א ע׳׳א(‬
‫דרש ר חייה בר בא לטיבריא כד‪.‬דא דר׳ שמעון בן אלעזר‪ .‬הוריות פ״ג ט״ח‬
‫ע׳׳א ר׳ חייא בר בא עביד פסיק׳ בד‪.‬ין בית מדרשא דטיבריא וכו׳‪ — .‬וד‪.‬יה‬
‫גם בציפורין וכד‪.‬א דהוריות שהבאנו לעיל דר׳ חנינא מסתטיך כי׳ כציפורין‪— .‬‬
‫וכן טצינו לו שד‪.‬לך לצור‪ .‬שבת פ״ב ד׳ ע״ג דרש ר׳ חייד‪ .‬בר אבא לצוראי‬
‫נדה שעבר זמנד‪ ,‬טובלת בין ביום בין בלילד‪ — ..‬וד‪.‬יד‪ .‬ג״כ בדרום שרגי למד‬
‫אצל ר׳ יהושע בן לוי וכדלעיל‪ ,‬וריב״ל ישב כדרום עיי׳ ערכו‪ .‬־ ‪ -‬והיד‪ .‬ג״כ‬
‫ברומי‪ .‬מ״ש ם״ד הלי א׳ כר‪.‬רא ר׳ חייא בר ווא חוה ברומי וחטתין מפרקין‬
‫אילין ניקלוסיא וכו׳ )ואין זאת רומי העיר הגדולד‪ .‬הידועה כ״א עיר בגליל‬
‫ונזכרת במלחמת היועדים ליוססין ח״ג ס״ז ט׳ כ״א ונפראת שם כפר‬
‫אבל בבלי ע׳ח י״ח משמע שהיתד‪ ,‬קצת עיר גדולה(‪ — .‬ר׳ חייא הלך‬
‫בנערותו לא״י שדגי למד אצל ר׳ חנינא וריב״ל‪ ,‬והאדך ימים והיה אצל‬
‫מיתת ר׳ יודה נשיאה ברכות פ״ג ו׳ ע״א‪ — .‬חבריו של ר׳ חייא בר אבא‪:‬‬
‫ד אמי‪ ,‬ר אסי‪ ,‬ר׳ ‪:‬עירא וכר‪ ,‬ור׳ שמואל בר יצחק קיבל עליו אבילות‬
‫במותו‪ .‬ברטת שם‪.‬‬

‫מצינו ר׳ חייה סתם וד‪.‬וא ר׳ חייה בר אבא כאשר מוכח בדגבה מקומות‪.‬‬
‫כיצד‪ .‬פ״א חל׳ א׳ )ס׳ ע״א( דא ‪ T‬חייה בשם ר׳ יוחנן כראשונד‪ .‬היו אומ׳ אין‬
‫מעמידן לא בקיבת הנבילה ולא בקיבת הטי וכו׳ א׳ד יוסי ל שק מתניתא‬
‫‪ir‬‬
 ‫ר חייא בר אבא — ר חייא בר אדא ב׳‬

‫מסייעה לר׳ חייא בר בא‪ .‬פסחים פ״ב הל׳ ה׳ )כ״ט ע״ג( ר חייה בשם ד‬
‫יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ וכר א״ר זעורה מאן ידע משמע‬
‫מן ר׳ יוחנן יאות ר׳ חייה בר בא ובו׳‪ .‬וכהרבה מקומות איתא ר׳ חייה ב שם‬
‫ר׳ יוחנן ואין זה כ״א ר׳ חייה בר אבא תלמידו של ר׳ יוחנן האומר הרכה‬
‫פעמים בשמו‪ — .‬וכן מצינו ר׳ חייה בשם ר׳ יהושע בן לוי )חלה פ״ב הל׳‬
‫ג׳ )נ״ח ע׳׳ג( תענית פ״ד ריש הל׳ א־ ובמ׳יא(‪ ,‬ואין זה כ״א ר חייה בר בא‬
‫שהיה תלמידו של ריב״ל‪ — .‬ומסבים גם לזה מה שטצינו ר׳ חייה עם ר׳‬
‫אמי ור אסי ושלשתם היו תלמידי ר׳ יוחנן‪ ,‬חלה פ״ב הל׳ ה׳ )נ״ח ע׳׳ג( רבי‬
‫יונה ר׳ חייה בשם ר׳ יוחנןר׳ יוסי ר׳ אימי בשם ד יוחנן והן שנשכו‪ .‬ברכות‬
‫פ״ב ה׳ ע״א ר׳ חייא ר׳ יסא ר׳ אימי סלקין מיעבד גנוניה דר׳ לעזר שמעין‬
‫קליד‪ ,‬דר׳ יוחנן וכו׳‪ .‬מגילה פ״ג ע״ד ע״א ר׳ חייה ר׳ יסא ר׳ איטי דנץ לתמר‬
‫ועיי׳ ברכות פ״ב ו׳ ע״א כד דמך ר׳ יסא קיכל ר׳‬ ‫וכו׳ עיי׳ ערך ר׳ אימי א׳‪.‬‬
‫חייה בר ווא אבילוי‪ — .‬מכל אלד‪ ,‬יש ראיי׳ ברורה שסתם ר׳ חייד‪ ,‬הוא ר׳‬
‫חייא בר בא‪ — ,‬ר׳ חייא בר אבא אמר בשם ריש לקיש חלה פ״כ הל׳ ג׳)נ״ח ע׳׳ג(‬
‫ר׳ חייה בשם ר׳ שמעון בן לקיש לחלה ולנטילת ידים אדם מהלך ארכעת‬
‫מילין‪ ,‬וכן מ׳יש פ״ה נ׳יו ע״ד ר׳ ירמיה ר׳ חייה בשם ר׳ שמעון בן לקי ש‬
‫מתניתא משנחשדו להיות נותנין מעשר לכהונה וכו׳‪ — .‬ואמר בשם רבי‬
‫אלעזר חלה פ׳־ג הל׳ ה׳ )נ״ט ע״ב( ר׳ יעקב בר זבדי ר׳ חייה בשם ר׳ לעזר‬
‫וניטל דמיו מן השיבט‪.‬‬
‫וכהוריות פ״ג מ״ח ע״א איתא ר׳ חייה בר בא עביד פסיק׳ וכו׳ עיי׳ לעיל‬
‫ומסיים והוון תמן מן אילין דבר סילני ופסק חדא ליטר׳ דהב נטלו ר׳ חייה‬
‫רבה והושיבו אצלו וכו׳‪ ,‬ותי׳ רכה ט״ס‪ ,‬כי ר׳ חייה רכה כבר מת קודם ר׳‬
‫חייא כר אבא‪ ,‬והסופר לא הבין שר׳ חייה הוא ר׳ חייה בר בא והוסיף‬
‫מדעתו רבה‪.‬‬

‫ר׳ חייא בר אדא א' בדור השני‪ .‬מעשרות פ״א הל׳א׳)מ״ח ע״ד( ר׳ חייא‬
‫בר אדא בעי קומי ר׳ יוהנן כמהין ופטרית מהו שיהו חייבין במעשרות‪— .‬‬
‫והיה בר אחתיה דבר קפרא ומת בנערותו‪ ,‬ברכות פ״ב ה׳ ע״ב כד דמך רבי‬
‫חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא קביל ר״ל עילוי דהוה רביד‪ ,‬ע״ש‪.‬‬
‫רבי חייא בר אדא ב׳ בדור החמישי‪ .‬רבי חייא בר אדא בעא הרבה‬
‫פעמים קומי ר׳ מנא‪ ,‬דמאי פ״ב כ״ב ע״ג מ״ש פ״ה נ״ד סוף ע״ב יומא פ״ח מ״ד סוף‬
‫ע״ד יבמות פ״ח סוף הל׳ א׳) ט׳ ע״א( וזה מורה שד‪,‬יה תלמידו של ר׳ מנא‪ ,‬וממס׳‬
‫מ״ש נראד‪ ,‬שהיה לו תלמיד חבר‪ ,‬והוא ר׳ מנא כ׳ אשר הי בדור החמישי‬
‫בנו של ר׳ יונה‪ — .‬ר׳ חייא בי אדא ב׳ נזכר בהרבה מקומות ונראה שהיה‬
‫מחודד‪ .‬עיי׳ פאר‪ ,‬פ״ה הל׳ ג׳)י״ט ע׳׳א( א״ר חייא בר אדי למידת הדין נצרכד‪— .,‬‬
‫ר״ה פ״ב נ״ח סוף ע״א סנהדרין פ״א י״ח ע״ג תני לקידוש החודש מתחילין מן הגדול‬
‫א״ר חייה בר אדא מתניתא אמרה כן ראש בית דין אומר מקודש‪ — .‬הוריות‬
‫ס״ג מ״ז ע״ד א״ר זעיר׳ הדא אמרה שממנין זקינים בפה א״ר חייה בר אדא‬
‫טתניתא אמרה כן חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשך אב בית דין‬
‫פג‬ ‫ר חייה בר אדא ב׳ ־־־ ר חייה בר יצחק עטוש^א‬

‫לישראל‪ — .‬ובמס׳ חלה פ״א נ״ז ע״ב משיב בדרך חידוד על ר׳ יהושע דרומיא‬
‫)עיי׳ ערכו(‪.‬‬
‫רבי הייה בריה דר׳ אדא דיפו מ׳׳ק ם״ג ס״ג ע׳יג שלמו אילו ואילו‬
‫)הקריעות מלפניו ומאחריו( ר׳ חייה בריה דר׳ אדא דיפו אמר נעשה כפוחח‪— .‬‬
‫מגילה פ״ג ע״ד סוף ע״ב רבי חייה בריה דר׳ אדא דיפו ר׳ ירמיה בשם ר׳ זעורה‬
‫צריך לאומרן בנפיחה אחת ועשרת בני המן עמהן‪.‬‬
‫ר׳ חיי א ב ר א שי תלמידו של רב ואמר הרבה פעמים בשמו בבבלי‬
‫וגם בירושלמי ונראה שלא עלה מימיו לא״י‪.‬‬
‫חיי ה בר בון אמורא בבלאי בימי רבא‪ ,‬הוא ר׳ חייא בר אבין;בבבלי‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫ובירושלמי מכר רק לפעמים‪ .‬מ״ש ס״ד הל׳ ז* )נ״ה ריש ע״ב( חייה בר בון‬
‫בשם ר׳ הושעיה מה פליגין כשהפליגו דעתן לעניינים‬ ‫אדא בר תחליפא‬
‫אחרים ובו׳‪.‬‬
‫רבי חייה בר גמדא מגילה פ״ד הל׳ ח׳ )ע״ד ע״ב( אין מפסיקין‬
‫בקללות אמר רבי חייה בר גמדא אל תקוץ בתוכחתו אל תעשה קוצים קוצים‪.‬‬
‫רבי חייה בר טיטם תרומות פ״ח מ״ה ע״גולא כן א׳ך יצחק בר‬
‫נחמן בשם ר׳ יהושע בן לוי החד והמר והמתון אין בהן משום גילוי רבנן‬
‫דקיסרין בשם רבי חייה בר טיטס בההוא דשדדק הד לתלתא‪.‬‬
‫רבי הייה בר יוסף בדור השני‪ .‬עלה מבבל לא״י ואמר שמעתא דרב‬
‫קמיה ר׳ יוחנן )בבלי גיטין ל״ט ע״א(‪ .‬וחולק עם ר׳ יוחנן‪ ,‬ב״מ פ״ד ט׳ ע׳׳ג‬
‫חד בר נש יהיב דינרין למטכסה חזר ביה אתא עובדא קומיה דבי חייה בר‬
‫יוסף ור׳ יוחנן ר׳ חייה בר יוסף אמר או יתן לו כדי עירבנו או ימסור אותו‬
‫למי שפרע ור׳ יוחנן אמר או יתן לו כל מקחו או ימסור אותו למי שפרע‬
‫)ועיי׳ בבלי ב״מ מ״ח ע״ב(‪ .‬יומא פ״ב ל״ט ע׳׳ג אמר ר׳ יוחנן תרומות הדשן‬
‫מחר היא וצריך לקדש ידיו ורגליו מן הכיור המשוקע‬ ‫תחילת עבודה של‬
‫במים ר׳ חייה בר יוסף אמר מכיון שמסר יום ללילה דיו )ועיי׳ בבלי יומא‬
‫כ״ב ע״א ובמ׳יא( ועיי׳ ירושלמי יומא ס״א ל״ח סוף ע״ב‪ — .‬ערלה פ׳יג ס״ג‬
‫ע׳יא ר׳ אבהו בשם ר׳ יוחנן כל הנשרפין אפרן מותר חוץ מאפר הבא מחמת‬
‫עבודה זרה התיב ר׳ חייה בר יוסף קומי ר׳ יוחנן הרי אפר הבית הרי איט בא‬
‫מחמת עבודה ד ה• ואת אמר אסור‪ — .‬סוטה פ״א ט״ז ע׳׳ד כתובות פ״ב כ״ו‬
‫ע״ד ר׳ חייה בר יוסף שלח בתר )בכתובות הגי׳ בטעות בת( איתתיה אמר‬
‫יסקון עמה תלת תלמידין שאם יפנה אחד מהן לצורכו תתייחד שים )צ״ל עם‬
‫וכאשר הוא בכתובות( שנים‪ — .‬ור׳ יצחק בר נחמן אמר בשמיה עיי׳ ריש‬
‫ר״ה‪ ,‬וכן רבנן דקיסרין יומא פ׳א ל״ח ע״ד הוריות פ״ג מ״ז ע״ד‪ ,‬ועיי׳ ערך רבי‬
‫חמא בר יוסף‪.‬‬
‫רבי חיי ה בר י צ ח ק ע טו שי א בדור הרביעי או בדור החמישי‪ .‬נזיר‬
‫פ״ג הל׳ א׳ ר׳ ירמיה הורי לרבי יצחק עטושיא ואית דאמרי לרב חייה בר יצחק‬
‫עטושיא לגלח יום שלשים‪ — .‬מ״ק פ״ג פ׳א סוף ע׳׳ד גבי הך עובדא דרצה‬
‫ר׳ יעקב בי ד׳ בון לנדות ר׳ ירמיה והוה ר׳ חייה בריה דר׳ יצחק עטושיא‬
‫יתיב תמן אמר ליה שמעתי שאין מנדין זקן אלא אם כן עשה כירבעם בן‬
 ‫ד חייה בר יצחק עטו^‪15‬יא — חליפי ח'?יפיי‬

‫נבט וחביריו‪ — .‬תרומות פ׳׳י מ׳׳ז סוף ע״ב ר זעירא סליק מבקרה ל ד חייה‬
‫בריח ד ר יצחק עטושייה אשכחיה יתיב אמר לא שנו אלא בלובן חלמון א ב ל‬
‫בלובן חלמק מותר‪ .‬ו ר זעירא זה הוא ר׳ זעירא ב׳‪.‬‬
‫ד חייה בר לוליבא ערלה פ״ב הל׳ א׳ ר חנניה בשם שמואל דמאי‬
‫צריך חלה אמר ליה רבי חייה בר לוליבא נוטל הוא דמיו מן השבט‪— .‬‬
‫‪v‬׳‪ r‬ם״ב מ׳ ע׳׳ג ר׳ חייה בר לוליבא בשם ר׳ הושעיה כל המצות עתידין בני‬
‫נח לקבל עליהם ומה טעם בי אז אהפוך אל עמים וכר‪.‬‬
‫ר׳ חייה בר לולייני בדור החמישי‪ .‬כתובות פ׳׳יג ל׳ה ע׳יד ר׳ יוסי כי‬
‫ד בק ורבי חיה בר לולייני חריהון בשם שמואל אמרי חד אמר בארנון‬
‫ובגולגולת וחרנה אמר אינה בארנון ובגולגולת‪ — .‬נזיר פ׳׳ד ני׳ג ריש ע״ג הפריש‬
‫שור ר יוסי בי ר׳ בק ר חייה בר לולייני תריהון אמרין בשם שמי )צ׳׳ל ר׳‬
‫שמי( חד אמר כטכ>יש מעות וחד אמר כטפריש בהמה )עיי׳ ערך ר שמי(‪— .‬‬
‫ומצינו באתה מקומות תלמידיו דר׳ חייה בר לולייני‪ ,‬יומא פ״ב ל׳ ט ע״ד‬
‫נדרים ס׳׳ג ל״ז ע״ד ובט״א‪ .‬מזה נראה שהיה מפורסם כתורה ותןפס‬
‫כישיבה‪— .‬‬
‫רבי חייה בר מרייה בדור החמישי‪ .‬עידובין פ״ח כ״ה ע׳׳ב אמר ליף‪,‬‬
‫רבי חייה נר מרייה )לר׳ מנא( הכי אמר ר יונה אבוך‪ .‬ונזכר עוד שבת פי״ד‬
‫י׳ד ע״ד‪ ,‬דיה פ׳א נ״ח סוף ע׳א‪ ,‬סנהדרין פ״א י׳׳ח ע״ג ובמ״א‪ ,‬ואמר תמיד ב שם‬
‫אחרים )ר׳ יונה(‪ — .‬ולפעמים הגי׳ בר מדייא בדלית‪ ,‬והעיקר מרייא וכמו כבכלי‬
‫כר מריק‪ .‬ועיי׳ ערך ד יוחנן בר מרייה ובסוף זה הפרק‪.‬‬
‫רבי חייה בר פפא ברכות ס״י ה ל א׳ ר׳ יעקב בר זבדי בשם דכי‬
‫אבזע שמן זית אומר עליו בורא פרי העץ א״ר חייה בר פפא קומי ר׳ זעירן^‬
‫ומתניתא אמרה כן חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן ויין‬
‫שחוק הוא‪— .‬‬
‫חייה בריה דרב שבת פ״א ב׳ סוף ע״ד חייה בריה דרב כל המעכב‬
‫דרסה ברשות הרבים נידונין ככרמלית‪ — .‬כ״ב ס״ג י״ד ע״א גידול בר מיניימץ‬
‫וכר )עיי׳ ערך גידול בר מיניימין( אמר לון חייה כר רב כן אמר אבא וכוי‪.‬‬
‫— ונראה שלא עלה כלל לא״י‪ ,‬ובבבלי נמצאים הרבה מאמרים על שמו‪.‬‬
‫רבי חייה בריר‪ .‬דרבי שובתיי עירובין פ״ה כ״ב ע״ג רבי חייה בריח‬ ‫‪i‬‬

‫דדבי שובתיי מקשי היאך היו יוצאין לבית מדרשו של משה משה עשה להן‬
‫שלשה צריפץ ושלשה בורגנין‪ .‬ועיי׳ ערך ר שבתי‪.‬‬
‫חלפי חילפיי )ומה שנמצא יומא ס׳׳ב קרוב סוף ה ל א׳ מתניתא פליגא‬
‫על רבי חילפיי זעא ט״ס‪ ,‬וכן איתא שם בכל הסוגיא חילסיי כלא כינד רבי(‬
‫ובבבלי א י ל פ א‪ .‬בדור השני חברו של ר יוחנן‪ .‬ובבלי תענית כ״א ע״א ב א‬
‫הסיפור באורך איך נפרדו זה מזה‪ ,‬והלך לו אילפא ועסק בפרקמטיא‪ ,‬ואיתא‬
‫שם שכאשר שב אילפא תלא נסשיה באסרךיא דספינתא אמר אי איכא‬
‫דשאיל לי במתניתא דר׳ חייא ור׳ אושעיא ולא פשיטנא ליה ממתני׳ נפילנא‬
‫מאסקריא דספינתא וטבענא‪ ,‬אתא ההוא סבא תנא ליה האומר תנו שקל לבני‬
‫בשבת וכו‪ /‬ועיי׳ כתובות ס״ט‪ .‬והובא בקיצור ובשינוי קצת ירושלמי כתובות סוף‬
‫פד‬ ‫חלפי חילפי' — רבי חענא‬

‫פ׳׳ו‪ — .‬ועוד איתא ירושלמי קידושין פ״א נ׳׳ח ע״ד חילפיי אמר אייתיבוגי על‬
‫גיף נהרא דלא אפיקי מתניתא דד חייה רבא ממתניתין זרקוני לנהרא אטרין‬
‫ליה והוזני ר חייה סילעא ארבע דינרין אמר לון אף אנן תנינתא האונאה‬
‫ארבע כסף וכר ועוד שאלו לו שם כמה ברייתות דר חייה והוא הביא להם‬
‫משניות דאיתא בהן הנך דר׳ חייה ע׳׳ש‪ .‬ועיי׳ פאה פ״ג כ׳ ע״א תרומות פ״ו‬
‫מ׳ד ע״ב לית הדא פשיטא שאילתא דחלפי שאל )בתרומות הגי׳ שאילתה‬
‫דחילפיי דחילפיי שאל( לקט בנשירותו מהו שיקדש‪ ,‬ובתמורה כ״ה ע״א הובאה‬
‫הך איבעיא בזה״ל היינו דבעי אילפא אמר על הלקט עם נשירת רובו יהא‬
‫הפקר לקט הוי או הפקר הוי וכר ע״ש‪.‬‬
‫לחילפיי מצינו דרבה מאמרים ושאלות ובפרט בעניני דקדשים‪ ,‬עיי׳ יומא פ״ב‬
‫הל׳ א׳ הל׳ ב׳ זבחים כ׳ ע״א‪ ,‬ובזבחים שם אמר ר׳ יוחנן בשמו‪ .‬וכן מצינו‬
‫ירושלמי יומא שם סוף הל׳ א׳ תלמידר דר׳ יוחנן בשם חילפיי הכיני וכו׳‬
‫)ושם הל׳ כ׳ תלמ ‪T‬וי ד ר יונה כשם חילפיי הכיני לשמאל הפייס מהלך(‪.‬‬
‫וראינו ג״כ שחילפיי שאל מר׳ יוחנן ור״ש בן לקיש‪ .‬נזיר פ״ו הל׳ י׳)נ׳׳ה ע׳׳ג(‬
‫חילפיי שאל לר׳ יוחנן ולר׳ שמעון בן לקיש )ובמס׳ ערלה פי׳א ס׳׳א ע״ב לר׳‬
‫יוחנן ולר שמעון‪ ,‬וצריך להוסיף בן לקיש( טבל מהו שיוסר ביותר ממאתים‪.‬‬

‫והנה מלבד מה שהפליא במאמרים ושאלות נראה שהשאיר ג״ב אחריו‬

‫ברכה במה שהיה מאסף ברייתות ושונה אותן‪ .‬עיי׳ תרומות פ׳׳א ט׳׳א ע״א‬
‫לפי מה הוא תורם לפי שמנן או לפי אוכלן א׳ד יוחנן אייתיתה מדחלפיי ר׳‬
‫אומר לפי אוכלן וכו׳ )ועיי׳ תוספתא פ״ג שם ובר׳ש פ״א מ״ט(‪ — .‬חלה‬
‫פ״ב נ״ח סוף עיג א״ר יוחנן א‪-‬יתיתיה מדחילפיי נשכו כאן וכאן מצרף‪— .‬‬
‫וקצת נראה שחילפיי כתב לפעמים איזה ברייתות‪ ,‬וכמו שהיו רגילין לכתוב‬
‫פעמים ברייתות וכידוע‪ .‬עיי׳ מעשרות פ״ב ט״ט ע׳ד ר הילא ר׳ לעזר בשם‬
‫חילפיי א׳ד יונה אשכחון כת׳ בפינקסיה דחילפיי אוכל מהן עראי ומתקנן ודאי‪,‬‬
‫פי׳ ר הילא וכו׳ אמר בשם חילפיי כלו׳ דחילפיי הוא בעל המאמר‪ ,‬ור׳ יונה‬
‫אמר דאשכח כתוב בפינקסיה דחילפיי כלו׳ שזה המאמר הוא ברייתא‪ — .‬ומן‬
‫הירושלמי נראה שחילפיי לא אסף אלא הברייתות דר׳ חייא‪ ,‬דבדושלמי‬
‫כתובות סוף פ׳ו וקידושין פ״א איתא מתניתא דר׳ חייה רבא‪ ,‬גם לא הובאו‬
‫בכמה ברייתות דקידושין שם כ׳׳א ברייתות דר׳ חייה‪ .‬אבל בכבלי תענית‬
‫וטזובות איתא במתניתא ד ר חייא ו ר אושעיא ואפשר שהוא אשגרא דלישנא‪.‬‬

‫חברו דחילפיי הוא ר׳ יוחנן וכמו ׳שזכרנו‪ ,‬ועיי׳ עירוכין פ״י כ״ו ע׳׳ג דא״ר‬
‫יוחנן משכני חילפיי הראני של בית ר׳ קשור אע״ם שאינו תלוי‪ .‬ומן המאמרים‬
‫שהבאנו נראה שחילפיי היה קצת קשיש מר׳ יוחנן‪.‬‬
‫עיי׳ ערך ר׳ אבהו א׳‪.‬‬ ‫חילפיי בר בריה דר׳ אבהו‬
‫בדור הרביעי‪ .‬אמורא זה נזכר בהרבה‬ ‫רבי חינגא ולפעמים חינגה‬
‫מקומות‪ .‬ט׳ש פ״ב נ״ג ע״ב פסחים פ״א כ׳׳ח ע׳א סוכה ט׳ג הל׳ א׳ ובט׳׳א‪.‬‬
‫ואינו אחד עם ר חנינא שר׳ חנינא )חנינה( הוא מן הדור ד^אש ‪) p‬עיי׳ ערך‬
 ‫רבי חיננא — רבי חיננא בר פפא‬

‫ר חנינה( ורבי חנינא אמר סוכה פ״ג הל׳ א׳ בשם ר סימן בשם רבי יהושע‬
‫בן לוי‪ ,‬וגם בשם ר׳ פרנך נ שם ר׳ מתנה ונו׳‪ ,‬ור סימן היה כדור‬
‫השלישי‪ ,‬וגם ר׳ מתנה היה בדור מאוחר עיי׳ ערכם‪ — ,‬ונראה שהיה כימי‬
‫ר יונה ור׳ יוסי שדדי במס׳ מ״ש פ״ב הל׳ א׳ שבועות פ״ג ל״ד ע״ב מביא‬
‫הש״ס דרשות ד‪,‬רבה אמוראי דשיתייה בכלל אכילה וכולן הן בני דור הרביעי‬
‫ע״ש‪ ,‬ובכללן ר׳ חיננא‪ ,‬ואפשר שהיה קצת קשיש מר׳ יונה‪ ,‬עיי׳ כבלי פסחים‬
‫ע״ג ע״א אמר ליה ר׳ הונא בר חיננא לבריה כי אזלת לקמיה דר׳ זריקא וכר‬
‫ור׳ זריקא היה בדור השלישי עיי׳ ערך ר׳ זריקא‪ .‬ואיתא עוד שם נדרים כ״ג‬
‫ע״ב ר׳ הונא בר חיננא סבר למידרשיה בפירקיה אמר לי׳ רבא וכו׳ ורבא היה‬
‫בימי ר׳ יונה‪ ,‬אך שם פסחים ע״ה ע״א איתא והאמר ר׳ חיננא סבא א״ר אסי‬
‫אמר ר׳ יוחנן תנור שיהסיקו וכו׳ מזה נראה שהיו שני חכמים נקובים כשם ר׳‬
‫חיננא‪ ,‬האחד קשיש והאחד זוטר‪ ,‬ובירושלמי סוכה פ״ד נ״ד ע״ג איתא ר׳ אחא‬
‫ר׳ חיננא כשם רב טי שסוכתו ערבה עליו מקדש בלילי יום טוב האחרון‬
‫בתוך ביתו וכו׳ ונראה שהוא ר׳ חיננא הקדמון‪ ,‬אך יש בזה שיבושי גירסאות‬
‫ע׳׳ש וברכות פ״ו י׳ ע״ד‪ — ,‬ועיי׳ נזיר ס״ו נ״ה סוף ע״ב התיב ר׳ חיננא‬
‫קומי ר׳ מנא וד‪,‬א כתיב ועשה הכהן וכו׳ ור׳ טנא היה בנו של ר׳ יונה‪ ,‬ונראה‬
‫דצ״ל ר׳ חנניא והוא ר׳ חנניה חכירו של ר׳ מנא עיי׳ ערכו‪ ,‬וכן יבמות פ״ח‬
‫ט׳ ע׳ב ד חיננה ור׳ מנא חד אמר כשירה וכו׳ ע׳ש צ״ל ר׳ חנניה‪.‬‬
‫חיננא קרתיננאה שבת פ״טז ט״ו ע״ג ייבי כיי דמר ר׳ יעקב כר אחא‬
‫אמר חיננא לןתיגנאה בשם ר׳ הושעיה דיסיקיא שיש בתוכה מעות נותן עליה‬
‫ככר ומטלטלה‪,‬‬
‫חינגא אבוי דרב ינטה פסחים פ׳׳ד הל׳ א׳ תענית פ״ד ס״ז ן‪5‬״ף‬
‫חיננא אבוי דרב ינטה )בתענית הגי׳ אבוי דבר נטה( בשם ר׳ בניה ולכפר על‬
‫בני ישראל זה השיר‪,‬‬
‫חיננא בריה דר׳ אסי גיטיין פ״א הל׳ א׳ )ס״ג ע״ב( חיננא בריה דר׳‬
‫אסי הוה טיסן וזרק גיטא לאיתתיה אמר לה הרי גיטיך וכו׳‪ ,‬שם פ״ג הל׳ ח׳‬
‫;מ׳׳ה ע״א( חיננא בריה דר׳ אסי בר מלל )בכ״י ליידן מטל והוא כלתי ספק‬
‫הנכון( בשים ר׳ לעזר זו להוציא מדברי ר׳ לעזר וכו׳‪,‬‬
‫ר׳ חיננא בי ר׳ חנניה סנהדרין סוף פ״ז אמר ר׳ חיננא בי רבי חנניה‬
‫מטייל הוינא באילון גופתא דציפורין וחטית חד מיניי נסב חדא גולגלא וזרקה‬
‫לרומא והיא נחתא ומתעבדא עגל אתית ואמרת לאבא אמר אין אכלית מינה‬
‫מעשה הוא ואי לא אחיזת עינים הוא*‬
‫רבי חיננא בר יצחק תענית פ״ב הל׳ ד׳)ס״ה ע״ד( ר׳ חונה בשם רכי‬
‫חיננא בר יצחק כל אותו היום היה אברהם רואה את האיל נאחז באילן זה‬
‫וניתור ויוצא נאחז בחורש זה וניתור ויוצא וכו׳ אמר לו הקב״ה כך עתידין‬
‫בניך נאחזין וט׳‪,‬‬
‫רבי חיננא בר פ פ א בדור השלישי‪ .‬שביעית סוף פ״ר‪ ,‬רבי חיננא כר‬
‫פפא ור׳ שמואל בר נחמני עברון על חד מחורשי שביעית אמר ליה שמואל‬
‫פה‬ ‫ר היננא בר פסא — חלקיה בר טובי‬

‫בר נחמן אישר אמר ליה ר חיננא בר פפא ולא כן אולפן רבי ולא אמרו‬
‫העוברים ברכת ה׳ עליכם שאסור לומר לחורשי שביעית אישר אמר ליה לקרות‬
‫את יודע לדרוש אין את יורע וכו׳ )ועיי׳ גיטין סוף ס״ה ושם הגי׳‬
‫מעזובשת(‪ — .‬תרומות ס״א הל׳ ב׳ )מ״ד ע״ד( תני ר׳ חיננא בר פפא קומי‬
‫ר׳ זעירא דרבי ישמעאל את אביה היא מחללת וכו׳‪ — .‬מגילה פ׳־ג ע״ד ע״ב‬
‫א״ר חיננא בר פפא חיזרנו על כל המקרא ולא מצאנו שנקראו ישראל ציון‬
‫אלא זה ולאמר לציון עמי אתה‪ — .‬מ״ק פ״ג פ״ג ע״א ר׳ חינגא בר פפא הורה‬
‫לכפותה אפי׳ יום אהד ואיתחמי ליה יען כי מריתה‪ — .‬ועיי׳ סוף סאה‬
‫שהיה מחלק צדקה בלילה ועיי׳ העובדא שם‪.‬‬
‫חיפה הוא עיפא )בנו של רחבה דפומבדיתא( דתלטוד בבלי בחילוף‬
‫חי״ת ועי״ן ואלף וה״א‪ .‬נדרים פ״ג הל׳ ג׳ אכימי אחוי דחיפה אמר וכו׳ עיי׳ ערך‬
‫אבימי‪ .‬ונזכר ג״ב ריש ר״ה‪ ,‬ור׳ יונה נושא ונותן בדבריו ע״ש‪.‬‬
‫ח כ מ י גויס ב״ב פ״ח הל׳ א׳ חכמי נוים אומרי׳ בן ובת שוין כאחת‬
‫דאינון דרשי ובן אין לו הא אם יש לו שניהן שוין‪ .‬ועיי׳ בבלי שבת‬
‫קט׳׳ז ע״ב‪.‬‬
‫רבי ח ל ב ו בדור הרביעי‪ .‬מגילה פ׳יב הל׳ ב׳ )ע״ג סוף ע״א( ר׳ חלבו‬
‫ר׳ ירמיה בשם רב כתוב אחד אומר ספר וכתוב אחד אומר איגרת וכו׳‪ — .‬שם‬
‫ם״א הל׳ א׳ )ע׳ ע״ב( א״ר חלבו זמנין סגיאין יתבית קומי ר׳ שמואל בר נחמן‬
‫וכן׳‪ — ,‬ר׳ חלבו נזכר דרבה פעמים וידוע מאמרו שם ריש ‘ הל׳ א׳ א׳ד‬
‫חלבו יום שלשה עשר יום מלחמה היה הוא מוכיח על עצמו‪ ,‬והובא ברא״ש‬
‫ריש מגילה ושאר ראשונים‪ — .‬ואמר בשם רב הונא וכשם חכמים אחרים‪,‬‬
‫ור׳ ברכיה אמר בשמו‪ .‬עיי׳ ערך ר׳ כרכיה ב׳‪ — .‬ובתענית ריש פ״ב איתא‬
‫רבי חלבו אמר לר׳ יורן נשייא פוק עימן וצערך עבר והובא ברא״ש• ס״א‬
‫דתענית סי׳ ט׳‪ ,‬וזה ר׳ יודן נשייא הוא ר׳ יודן נשייא ב׳‪ .‬ועיי׳ ערך רבי‬
‫חמא בן חנינה‪.‬‬
‫ר׳ ח ל פ ת א ד מן חו ח בדור הראשון‪ .‬יבמות פ״ג הל׳ ט׳ )ה׳ ע״א( ר׳‬
‫יוחנן כשם ר׳ חלפתא דמן הוה וכולן )שהיו כהן ספק קידושין או ספק‬
‫גירושין השנויין שם במשנה( אם נישאות בו לא תצא שלא להוציא ליזה‬
‫על כניה‪ .‬ועיי׳ בבלי גיטין פ״ו ע״ב וכן א״ר יוחנן לבני ר׳ חלפתא דמן ה ו ג א‬
‫הכי אמר אבוכון ל ע ו ל ם לא תצא‪ .‬ועוד שם מאמר לר׳ חלפתא ע״ש‪.‬‬
‫רבי חלקי־ח אמר בשם אחרים ולרוב בשם ר׳ סימון‪ .‬שקלים פ״א‬
‫ה ל ה׳ )מ״ו ע״ב( רבי חלקיה א״ר סימן שאל מעתה אין מקבלי׳ מהן לאמת‬
‫המים ולחומת העיר ומגדלותיה וכר‪ .‬יבמות פ״ח הל׳ ב׳ )ט׳ ע״ב( ר׳ חלקיה‬
‫ר׳ סימון בשם ר יהושע בן לוי לא שנו אלא פצוע דכא ישראל אבל‬
‫פצוע דכא כהן לא בדא‪ — .‬שקלים פ״ב הל׳ ד׳ )מ״ו ע״ד( ר׳ חלקיה בשם‬
‫ר׳ אחא מכאן שאדם חייב לשלוש שקלו שקלו שלשה פעמים בשנה‪.‬‬
‫חלקיח בר טובי עיי׳ ערך גידול בר מיניימין‪ .‬ובבבלי נמצאים כמה‬
‫מאמרים על שמו‪ .‬ונראה שהיה בבלאי‪,‬‬
 ‫ר חטא אבוי דרבי חושעיה — רבי חטא בר חנינה‬

‫רבי המא אבוי דרבי הושדה בדור הראשון בימי ר חייא ובר ‪,tnop‬‬
‫הושבו חיה בדרום עיי׳ ערך זוגא א׳ וערך ר חייא‪ .‬אכן פאה פ״ח כ א ע״כ‬
‫שקלים פ״ה הל׳ ו׳ איתא ר יעקב בר אידי ור יצהק בר נחמן הוון פרנסץ‬
‫והוון יהבין לרבי חטא אבוי דרבי הושעיה דינר וכר‪ ,‬ורבי יעקב בר אי־די‬
‫ור׳ יצחק בר נחמן חיו בדור השלישי ואיך היו פרנסין בימי ר׳ חטא זה א ש ד‬
‫חי בדור הראשון? ואין לך לומר כ״א גם שם אביו של ד הושעיה ב׳ )עיי׳‬
‫ערכו( חיה ר׳ חטא והוא חי בימי ר׳ יעקב בר אידי ור׳ יצחק בר נחמן‪ .‬ועיי‘‬
‫ברבות פ״ב ח׳ ע״ב ר׳ חטא אבוי דר׳ אושעיא חוח ליה עובדא ו שאל לרבנן‬
‫ואסרון ר׳ יוסי בעי איילן רבנן רבנן דהכא או רבנן דרוטיא אין תימר רבנן‬
‫דהכא ניחא אין תימר רבנן דרומיא רברבייא קומוי והוא שאל לזעירייא ע׳׳ב‪,‬‬
‫והנח זה ר׳ חטא אינו ר׳ חטא אשר חיה בימי בר קפרא‪ ,‬דועא י שב‬
‫בדרום וכמו שזכרנו ואיך מספקא ליה להש׳ס מי הם אלה רבנן‪ ,‬הלוא ודאי‬
‫דשאל לרבנן דדרום‪ ,‬ומאי קאמר רברבייא קומוי הלוא הרברבייא והם החכטיס‬
‫דטבריא היו רחוקים ממנו‪ .‬אין זאת בי זה ר׳ חטא הוא ר׳ חטא של דור‬
‫שלישי והוא ישב בטבריא‪ .‬ועיי׳ שביעית פ״ב ל״ג ע׳ד ר׳ ירמיה כשם רכי‬
‫הושעיה ר׳ יעקב בר אחא ר׳ יוםי בר חנינא בשם ר׳ חמא אבוי דר׳ הושעיד‪,‬‬
‫נוטל את הקכוצין עטה‪ .‬וממה דאטר ר׳ יוסי בר חנינא בשם ר׳ חטא וכו׳ ור׳‬
‫יוסי בר חנינא היה מתלמידי ר׳ יוחנן הראשונים עיי׳ ערט נראה שר׳ ח ט א‬
‫אבוי דר׳ הושעיה הנזכר פה הוא ר חמא דדאשון‪ .‬ועיי׳ ערך שאח״ז‪ .‬ודע דבבלי‬
‫כתובות ס״ב ע״ב ב״ב נ״ט ע״א איתא דר׳ כיסא היה אביו של ר׳ חמא אבויי‬
‫דר׳ אושעיא‪ .‬והתו׳ כתבו שזה ר׳ אושעיא הוא המסדר הברייתות וצ״ע‪.‬‬
‫רבי חמא חברהון דרבנן ר״ה פ״א ה ל א׳)נ ״ו סוף ע״ג( רני ח ט א‬
‫הברהון )חברון( דרבנן בעי אמר זדי עלי והזר ואמר הרי זו ור׳ חיננא ה שיב‬
‫עליו ע״ש‪ .‬ו ת ה מצינו איזה חכמים נקובים בשם חברון דרבנן והם ר׳ חנני ה‬
‫ר׳ הושעיה ר; זעירה ר׳ בון בר כהנא ור׳ חטא‪ .‬ונראה שהכטים אלה הין‬
‫לומדים בועד אחד ולכן נקראו חברון דרבנן‪ .‬ור׳ חנניה ור׳ הושעיה וכו׳ היו‬
‫בדור השילישיי עיי׳ ערכם‪ ,‬וזה מוכיח שיגם ר חמא דערך זה היה בדור ה שלי שי‬
‫ואפשר שהוא ר׳ חמא אבוי דר׳ הושעיא ב׳‪.‬‬
‫רב ח מ א בר א שי כתובות פ״ב ה ל י׳ )כ״ו ע״ד( אי זהו כרקום וכר‬
‫ומר ר׳ בא בשם ר׳ חמא בר אשי מעשה היה וברחה משם סומא אחת‪.‬‬
‫רב ח מ א בר גו רי א קידושין פ״ג הל׳ י״ד )ס׳ד ריש ע׳׳ד( חד בר נ ש‬
‫אחא לגבי דרב אמר ליה בגין דילידתיה אימיה מן ארמאי אמר ליה כ שר‬
‫אמר ליה רב חמא בר גוריא הן דעימך מגליך עד דאתי שמואל ויפסלינך‪.‬‬
‫ובבבלי נמצא האמורא הזה באיזה מקומות ולרוב אמר בשם ר ב‪ ,‬ועיי׳ כ״׳ק‬
‫צ״ט ע״ב שדיבר פא״ם עם שמואל ונראה שהיה בבלאי וכאשר מורד‪,‬‬
‫ג״ב הכינוי רב‪ ,‬ולא עלה מימיו לא״י‪— .‬‬
‫ורכי‬ ‫רבי חטא בר חנינה שקלים סוף פ׳׳ה רבי חטא בר חנינה‬
‫הושעיה הוון מטיילין באילן כנישתא דלור א״ר חטא לר׳ הושעיה כמה מטון‬
‫שיקעו אבותיי בכאן אמר ליה כמה נפשות שיקעו אבותיך כאן לא הווד‪,‬‬
‫פו‬ ‫רבי חמא בר חנינה — חנין בר בא‬

‫אית בני נש דילעון באורייתא‪ .‬וממה שנזכר שם קודם לכן ר הושעיה רבא‬
‫נראה שר׳ הושעיה דעובדא זה הוא ר׳ הושעיה ב׳ עיי׳ ערכו‪ ,‬וא״כ חי ר חמא‬
‫בר חנינה כדור השלישי‪ — .‬כלאים פ״ט ל׳ב ע״ג כתובות פי״ב הל׳ ג׳ רבי‬
‫יונה בשם ר׳ חטא בר חנינה ריגלין דבר נשא ערבתיה לטיקמתיה בל הן‬
‫דהוא מתבע )ובכתובות בשינוי קצת(‪.‬‬
‫טושבו של ר׳ חטא בר חנינה היה בציפורין‪ .‬שבת פ׳׳י ח׳ ע״א סנהדרין‬
‫פ׳׳י כ׳׳ח ע׳׳א כמה יהא בהילוכן וכר ציפוראי אמרין מן כנישתא דבבלאי עד‬
‫דרתיה דר׳ חטא בר חנינה‪ — .‬ר׳ שמואל בר נתן )עיי ערכו( אמר בשטו‬
‫שבת פ״ג הל׳ א׳‪ .‬ובמס׳ כלאים פ׳יט ל״ג ע״ג איתא ר׳ אבא בר זמינא א״ר‬
‫חלבו ור׳ חמא בר חנינה חד אמר מת שם ונקבר שם יש בידו שתים מת‬
‫שם ונקבר כאן יש בידו אחת וחרנה אמר קבורה שבכאן מכפרת על מיתה שלהן‪.‬‬
‫רבי חמא בר יוסףבדור השני‪ .‬עירובין פ״ז כ׳׳ג ע״ג ר חייה ר׳ יסא‬
‫אימא סלקק לחמתא דגדר שאלון לרבי חמא כר יוסף ושרא שמעין‬ ‫ר׳‬
‫ר יוחנן ומר יפה עשיתם‪ .‬ואפשר שצ״ל ל ר חייא בר יוסף שהוא היה בדורו‬
‫של ד יוחנן‪ .‬עיי׳ ערך ר׳ חייה כר יוסף‪ — .‬ועיי׳ בבלי עירובין ס״ה ע״ב‬
‫ומשם משמע קצת שיש_ לגרום ר׳ חנינא בר יוסף‪ ,‬אך לא נמצא בירושלמי‬
‫חכם בשם ר׳ חנינא בר יוסף‪.‬‬
‫רבי ח מ א בר עוקבה אמר לרוב כשם ר׳ יוסי בר חנינה‪ .‬כלאים‬
‫פ׳׳ח ל׳׳א ע״ג פסחים פ׳^ הל׳ ח׳ ב׳ פעמים ובמ״א‪ .‬ואמר כשם ר׳ יהושע בן‬
‫לוי יומא פ״ב הל׳ א׳ )ל״ט ע״ג(‪ — .‬ור׳ ירמיה אמר בשמו כלאים פ״ז הל׳‬
‫א׳ ר׳ ירמיה א״ר חטא בר עוקבא מקשי תמן את אמר אין השרשין טהלכין‬
‫מן הצד ובו׳‪ — .‬עירובין פ״ג כ״א ע׳׳ב איתא ר׳ יונה אמר ר חמא בר‬
‫עקיבה מקשי מתני׳ דלא כר אליעזר וכו׳ ונראה שצ״ל ר חמא בר עוקבה‪.‬‬
‫וממה דטקשין ר׳ ירמיה ור׳ יונה בשמו נראה שהיה בדור השלישי‪.‬‬
‫רבי דזנה סוטה פ׳ץ הלי ד׳ )כ״א ע״ד( ואמר רבי חנה ר׳ ירמיה בשם‬
‫ל חייה עתיד הקב״ה לעשות צל לבעלי מצות בצילה של בעלי תורה מה‬
‫טעמא כי בצל החכמה בצל הכסף ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה‪.‬‬
‫רב חנה בר אבא שבת פ״ד ז׳ ע״א אשכחת א״ר חנה כר אבא ורבי‬
‫יוחנן ו ל יונתן חדא‪ .‬אך המעיין בסוגי׳ שם יראה שהוא ט״ם וצ״ל ר אבא בר‬
‫חנה‪ ,‬וכן הגיה בעל ק״ע‪.‬‬
‫רבי הנין יבמות פייי׳א )י״ב ע״א( א׳ד חנין פשט הוא לן על דברי‬
‫ר׳ מאיד על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו בס מוך'לו מאביו בסמוך לו‬
‫מאמו‪ — .‬סוטהפ״ז הל׳ ה׳)כ׳׳אע״ד( א׳ד חנינן פשט לן ארבעה מיני אבנים הן‪ .‬וצ׳׳ל‬
‫ד חנין‪ ,‬וגם הלשון ״פשט לן״ מורה שהוא אחד עם ר׳ חנץ דיבמות‪— .‬‬
‫דמאי פ״ו כ״ה ע״ג תנא ר׳ חנין קומי ר׳ לא תרין אמוראץ חד אפר לכתובה‬
‫וכו׳ וכתובות סוף פ״ט הגי׳ תני ר׳ חנן‪.‬‬
‫הנין ב ר ב א פסחים פ״ד סוף הל׳ ג׳ )ל׳׳א ע״א( דברי חכמים רבי‬
‫כיסנא חנץ כר בא בשם רב חיה גסה כבהמה דקה‪ — .‬ברכות ריש פ״ד‬
 ‫הנין בר בא — רבי חנינה‬

‫מילתיה דחנן בר אבא פליגא דחנן בר ווא אמר לחבריא וכו'‪ ,‬ועיי' כ כ ל י‬
‫ברכות י״ב פוף ע׳א‪.‬‬
‫רבי חנינה‪ ,‬חנינא מגדולי האמוראים הראשונים ומתלמידיו ש ל ר כ י‬
‫)רבינו הקדוש(‪ ,‬ורבי צוד‪ .‬לבנו שימנה ר חנינה בראש‪ .‬תענית פ״ד ה ל ‪'3‬‬
‫)ס״ח ע״א( בבלי שבת נ״ט ע׳׳ב כתובות ק״ג ע״ב )ובירושלמי יש ט״ס ו מנ י‬
‫ה ענין‬ ‫וכאשר מוכיח שם כל‬ ‫לרבי חטא בר חנינה בראש וצ״ל לחנינה‪,‬‬
‫וכן הוא בבבלי‪ .‬גם צ״ל בר חמא במקום בר חנינה(‪ — .‬ר חנינה ה י ה‬
‫מציפורין וירד לבבל ושם שמע מר׳ המנונא‪ .‬ירושלמי תענית שם )ועיי׳‬
‫שביעית ריש פ״ג ונראה שיש שם ט״ס(‪ ,‬וחזר לא״י עיי׳ פאר‪ .‬פ׳^ כ׳ ע ״ א‪,‬‬
‫ויותר נראה שהיה מבבל ועלה בימי נערותו לא״י ונתישב בציפורין‪ ,‬ו ל בן‬
‫מספר פאה שם גודל ברכתה של א״י אשר ראה עת בואו לארץ הקדושה‪_ _ .‬‬
‫רבי חנינה היה ענו מאוד ולא רצה לקבל הד׳תמנות לראש אחר מות ר בי‬
‫ואמר שימנו ר׳ פס )אפס( תענית שם‪ ,‬ועיי׳ בבלי כתובות ק״ג‪ — .‬י שיכ תר‬
‫הורה לציפוראי בספחי ח ר ד ל‬ ‫היתה בציפורין‪ .‬ביצה פ״א ה ל א׳ ר׳ חנינה‬
‫ובביצה כר׳ יודה‪ .‬ועיי׳ ערך ר׳ יוחנן‪ - .‬וציפוראי התמרמרו עליו על של א הנין‬
‫עליהם בשעת דבר והוא השיב לד‪.‬ם דברים נכוחים זמרי אחד היה בדורו ונפלו ע ל‬
‫ידו עשרים וארבעה אלף ואנו כמה זמרי יש בדורנו‪ .‬תענית פ״ג ה ל ד׳ )ס״ר‬
‫ע׳ג(‪ ,‬וכן השיב להם דברים נכוחים כאשר התרעמו עליו בעת עצירת ג ש מי ם‬
‫ע״ש‪ ,‬ועיי׳ מה שכתבנו לעיל פ״א במעשי דאנשי ציפורין‪ — .‬ר חנינה א מ ר‬
‫בשם רבי‪ ,‬ואפשר ששמע אלו הלכות מפ*ו‪ .‬שבת פי״ד י״ד ע״ד ר׳ זעיר א‬
‫ר׳ בא בר זוטרא ר׳ חנינה בשם רבי מעלין עצם של ראש כ שבת ועיי׳‬
‫לקטן‪ — .‬ושם ר׳ חייה בר מדייה ר׳ יונה ר׳ זעירא ר׳ בא בר זוטרא ר בי‬
‫חנינה כשם רב• בנות אזנים מעלין בשבת‪ .‬ובמס׳ מעשרות פ״א הל׳ ג׳ )ט״ט ע״א(‬
‫איתא ר׳ חיננא בשם רבי זיתים וענבים שלא הביאו שליש אף ה מ שקין‬
‫היוצאין מהן להכשיר אין מכשירין‪ ,‬ונראה דצ״ל ר׳ חנינה בשם רבי‪____ .‬‬
‫ושימש את כר קפרא‪ ,‬נדה פ״ב הל׳ ו׳ )נ׳ ע״א( ר׳ חנינה מזג לבר ק פ ר א‬
‫א״ל כזד‪ .‬מהו וט׳‪ — .‬ושמע מפי ר׳ חייא‪ ,‬שביעית פ״ו ל״ה סוף ע״ג ר׳ ש ט עון‬
‫בן לקיש שאל לר׳ חנינד‪ .‬וכו׳ אמר ליה אד לא שמעתי מר׳ חייה ה ג דו ל‬
‫אלא וכו׳‪ — .‬חביריו‪ :‬ביצד‪ ,‬פ״א הל׳ א׳ )ס׳ ע׳׳א( שירי פתילד‪ ,‬שירי מ דו ר ה‬
‫שירי שמן שכבו בשבת מהו להדליקם ביום טוב רב ור׳ חנינר‪ .‬תריהון א ט רין‬
‫אסיר‪ .‬ועיי׳ ככלי שבת נ״ד ע״ב רב ור׳חנינא ור׳ יוחנן ור׳ חביבא מתגי וכו ^‬
‫ומאשר שהיה רב בבבל ור׳ הנינד‪ ,‬בא״י נראה שהכוונה לבד ש שני ה ם‬
‫אמרו הלכה אחת‪ .‬ואפשר שהיו בחבורד‪ ,‬אחת טרם רדת רב לבבל‪ .‬ו עי ״‬
‫בבלי יומא פ״ז ע״ב‪ — .‬בנתיה דשמואל אשתביין ובאו לא״י בימי ר חנינד‪^,‬‬
‫לו עסק ע ם‬ ‫עיי׳ כהובות פ״ב הל׳ ו׳ ובבלי כתובות כ״ג ע״א‪ .‬ולא מציגו שהיה‬
‫שמואל בהלכה‪ .‬וקצת נראה ששמואל היה כבר מת בעת ההיא ולכן א״ר‬
‫חנינה לשמעון בר אבא איטפל בקריבתך ע״ש ואת פי אביד‪.‬ם שמואל‬
‫ר׳ י ו נ ת ן היה מן חביריו ועלה עטו לירושלים מ״ש פ״ג הל׳ ן ‪,‬‬ ‫שאל‪— .‬‬
‫)נ׳יד ע״ב(‪ .‬ובעירובין פ״ו כ״ג ע״ג איתא ר׳ חיננא ור׳ יונתן סלקון ל ח ט תין‬
‫פז‬ ‫רבי חנינה‬

‫דגדר וצ״ל ר׳ חנינא ור׳ יונתן‪ ,‬דר׳ חיננא היה מאוחר לר׳ יונתן עיי׳ ערך ד חיננא‪— .‬‬
‫ר׳ י ה ו ש ע בן ל ו י היה חבירו מ״ש שם‪ .‬ועיי׳ שבת פי״ד י״ד ע״ד ר׳ יהושע בן‬
‫לוי הוה ליה קולוס הורון לי׳ ר׳ חנינא ור׳ יונתן מישחוק תהלוסין בשובתא‪,‬‬
‫ובכלאים פ״ט ל״ב ע״ג כתובות ל״ה ע״ג איתא ר׳ לעזר שאל לר׳ חנינה ואית‬
‫דאמרין ר׳ חנינה שאל לר׳ יהושע בן לוי‪ .‬ונראה מכל זה דר׳ חנינה היה‬
‫קשיש קצת מריב״ל ולכן שאל ריב״ל לפניו הלכה למעשה‪ ,‬וללימוד לא בוש‬
‫ר׳ חנינה לשיאול לריב״ל וכררך החכמים האמיתיים‪ ,‬וכבי זכרנו דרך הענוד׳‬
‫של ר׳ חנינה‪ .‬ועיי׳ בבלי יומא מ״ט ע״א במה שנתקשה הש״ם שם‪— .‬‬
‫ומצינו שבעת עצירת גשמים שלח ר׳ חנינה לריב״ל שיבוא אצלו לציפורין‬
‫ויתפלל עטו‪ ,‬עיי׳ תענית פ״ג פ״ו ע״ג‪ — .‬ברכות פ״ה ט׳ ע״א ר׳ חנינא ור׳‬
‫יהושע בן לוי עלון קומי אנטיפותא דקיםרין חטתון וקם מן קומיר׳ון וכוי ע״ש‬
‫הסיפור‪ — .‬מגדולי תלמיריו של ר׳ חנינה ר׳ יוחנן‪ .‬הוריות פייב ט״ח ע״ב ר׳‬
‫חנניה )צ״ל ר׳ חנינה וכבר הערנו בספרנו רה״מ פ״ב על שגיאת הסופרים בחילוף‬
‫חנינה וחנניה‪ ,‬והבבלי מדייק כזה ר״ה י״ד ע״ב אמר ר׳ חנינא ואיתימא ר׳ חנניא‬
‫ועיי׳ ערך ר׳ חנניה א׳( הוה מסתמיך בר׳ חייה בר בא בצפרין חמא כל עמא‬
‫®־יי )פיי רצים( א״ל למה כל עמא פריי אמר ליה ר׳ יוחנן יתיב דריש בבית‬
‫מדרשא דרבי בנייה וכל עמא פריי טישמעיניה אמר בריך רחמנא דחטי לי‬
‫פירין עד דאנא בחיים‪ — .‬ור׳ יוחנן קרע בנדי שבת שלו על שמועת מיתת‬
‫ר׳ חנינה‪ ,‬ב״מ סוף פ״ב‪ .‬וקצת נראה שר׳ יוחנן היה לר׳ חנינה כעין תלמיד‬
‫חבר וכן ר׳ שמעון בן לקיש‪ .‬עיי׳ סנהדרין פ״א י״ח ע״נ ר׳ חנינה פתח רבי‬
‫יוחנן ור׳ לקיש חותמין‪ .‬ועיי׳ נדה נ׳ ע״ב דצריף ר׳ חנינה עמיה ר׳ יוחנן ור״ל‬
‫בשאלה שבאה לפניו ועיי׳ ערך ר׳ יוחנן‪ — .‬ר׳ חייא בר אבא ור׳ שמעון בר‬
‫אבא מתלמידיו עיי׳ ערכם‪ — .‬ור׳ אלעזר הולך לרוב בשיטתו‪ ,‬עיי׳ תרומות‬
‫ס״ח מ״ה ע״ג יעקב בר אחא ר׳ אימי בשם ר׳ לעזר אם היה ישן מותר רבי‬
‫חנניה )צ״ל ר׳ חנינה וכן הוא ע״ז מ״א ע״א( ור׳ ישוע בן לוי חד אמר ישן‬
‫מותר וחרנה אמר ישן אסור ולא ירעין מאן אמר דא ומאן אמר דא וטסתברא‬
‫דא״ר חנינה ישן מותר דבכל אתר ר׳ לעזר סמיך לר׳ חנינה‪ ,‬ועיי׳ ערך ר לעזר‪.‬‬
‫מאמריו של ר׳ חנינה גדולים ורבים במספר הן בהלכה הן בהגדה‪,‬‬
‫ומגודל ענותו שזכרנו יש ג״כ שלא דן בפני עצמו הלכה למעשה אם לא‬
‫שמע אותו בברור מרבי להלכה ג׳ פעמים‪ ,‬וכאשר בא לפניו מעשה אשר לא‬
‫שמע מרבי כ״א שתי פעמים צרף עמו ר׳ יוחנן וריש לקיש*‪ .‬נרה נ׳ ע״ב‪— .‬‬
‫ועיי׳ שביעית פ״ו ל״ו ריש ע״ד בגין דלית ר׳ חנינה אמר טילה דלא שמע מן‬
‫יומוי‪ — .‬ר׳ חנינה חאריד ימים תענית ס״ד ס״ח ע׳יא‪ .‬ובימיו מת רב שמת‬
‫קודם שמואל‪ ,‬וגם שמואל מת בימיו וכמו שיהערנו לעיל‪ — .‬בימי ר׳ חנינה‬
‫היו טובלי שחרית ברכות פ״ג ו׳ ע״ג ע״ש‪ — .‬במם׳ שביעית פ״ו ל״ו ע״ד איתא‬
‫ר׳ יצחק כר נחמן ור׳ )צ״ל ר׳( שמעון בן לקיש שאל לר׳ חנינד׳ הקונה‬
‫מעמון ומואב מהו אמר ליה קשיתיה קומי ר׳ יוסי וכו׳ ויש כאן ט״ם דרכי‬
‫חנינה היה קשיש הרבה מרבי יוסי )עיי׳ ערך ר׳ יוסי א׳ ר׳ יוסי ב׳(‪ ,‬ונראה‬
‫שצ״ל קומי ר׳ פי׳ רבי‪.‬‬
 ‫רבי חנינה ברוקא — רבי חנינה בריה דר׳ אבהו‬

‫רבי חנינה ברוקא יבמות פ׳׳א ג׳ ע״ב רבי חנינה ברוקה ב שם ד כ י‬

‫יהודה בני טישא לא חשו להו אלא משם סמק חללות‪ .‬ובקידושין ס״ד ס׳׳ד;‬
‫ע״ג איתא ר חנינה בן ברוקה בשם ר׳ יהודה בני מישן וכו׳‪ — .‬ועיי׳ ת ע ני ת‬
‫ס׳׳א הל׳ נ׳ )ם״ד ע״ב( ר׳ חנינה בריקה )ברוקה( בשם ר׳ יהודה שורשי ח ט ת‬
‫בוקעין בארץ חמשים אמה וכו׳‪ .‬מכל אלה מאמרים נראה שהיה תלמידו ע ז ל‬
‫ר׳ יהודה‪ ,‬ור יהודה לא עלה לא״י עיי׳ ערכו‪ ,‬מזה נראה קצת שר׳ חני נ ה‬
‫ברוקה היה בבלאי‪ ,‬או שירד מא״י לבבל‪.‬‬
‫ר׳ הנינה דברת הוורן ע׳׳ז פ״נ הלי א׳ כד דמך ר׳ חנינה ד ב ר ת‬
‫חוורן איתמע ימא דטיבריא אמרין כד הוה סליק לעיבורא הוה ימא ט ת כ מ‪3‬‬
‫קומוי‪ .‬ועיי׳ ערך ר׳ חונייא דברת חוורן‪.‬‬
‫רבי חנינא ענתונייא בדור החמישי‪ .‬שבת פ׳׳ז י׳ ע׳ב והא ת נ ע ן‬
‫בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי א״ר חנינא ענתונייא דרבן גמליאל היא ד ר כ ן‬
‫גמליאל אומר אף מדיח ושולה‪ .‬פאה פ׳׳א ט״ז ע״ב והמגלח פנים בתורה ו כ ף‬
‫תני רבי חנניה )חנינה( ענתוגייא קומי ר׳ מנא זה שהוא עובי על דכיי תו ר ה‬
‫בפרהסיא‪ .‬תרומות ריש פ׳־ב ר׳ חנינה ענתוניה סליק עם ר׳ זעירא לח מ ת ג ר ף‬
‫וכר‪ ,‬ור׳ טנא הוא ר מנא ב׳ ור׳ זעירא ר זעירא ב׳ שהיו בדור החמישי ע•*‪,‬״‬
‫ערכם‪— .‬׳ ברכות פ״ז י׳ ע׳׳ג ר׳ יונה ו ר יוסי סלקין למשתיתיה דרכי חנ י נ ה‬
‫וכר‪.‬‬ ‫ענתונייא‬
‫חנינא דצי&ורין שבת ס״ז ט׳ סוף ע״ב ר׳ חנינא דציפורין בז‪ 5‬ז ס‬ ‫ר׳‬
‫אל״ף חד למ״ד תלתין ה״א חמשה דבר חד ודברים תריי ס י כ ן‬ ‫ר׳ אבהו‬
‫חסר אחת מלאכות‪ — .‬נדרים פ״י הל׳ א׳ ר׳ חנינה דציפורין כ>‪ 5‬ז ס‬ ‫לארבעים‬
‫כטדקר אין כתיב כאן אלא כמדקרות וכו׳‪ — .‬והיה או בדור דדכ מ‪ 5‬י‬ ‫ר׳ פינחס‬
‫החמישי‪ ,‬עיי׳ ערך ר פינחס‪.‬‬ ‫או כדור‬
‫)תורתא שם מקום ובמס׳ תענית ס״ד ס׳׳ח ע׳׳ ף‬ ‫ר' ח נ י נ א תורתייה‬
‫א״ל ר׳ יוחנן בן תורתא עקיבה יעלו עשבים בלחייך וכוי( כדור השני‬
‫נדור השלישי‪ .‬סאה פ״ג י״ז עיד מניין לנכסים שאין להן אחריות שהם נקנים ‪PJ7‬‬
‫נכסים שיש להס אחריות וכו׳ ר׳ יונה ר׳ חנינא תורתייה )ובקידושין ס״א‬
‫ה׳ ס׳ ע״ג ד חנניה תרתייה( בשם חזקיה כתיב ויתן להם אביהם מתנות רכורן‬
‫וכו‪— .‬׳ ברכות ס׳׳ג ו׳ ע״ד ר׳ יעקב כר אבא בשם ר׳ חייא בר ווא הורה ף״‬
‫חדנה תרתיה כהדא דר׳ש בן אלעזר וכר‪ ,‬דרי שהיה או קודם לר׳ חייא כוי‬
‫אבא )עיי׳ ערכו( או בדורו‪.‬‬
‫רבי חנינה בריה דר׳ אבהו תענית פ״א הל׳ א׳ )ס׳׳ד ע׳א( אמר ר כ י‬
‫חנינה בריה דר׳ אבוע בספרו של ד מאיר‪ .‬מצאו משא דומה משא רו עי‬
‫)נראה דצ״ל רומה(‪ — .‬כתובות סוף פ״ד ר׳ חנניה בריה דר׳ אבהו ו אי ^‬
‫^‬
‫—‬ ‫דאטרי לה בשם ר׳ אבהו קסרין כיהודה ושאר כל הארצות כירושלם‪.‬‬
‫ככורים פ״ג ס׳׳ה ע׳׳ג ר׳ חזקיה ר׳ חנינה בריה דר׳ אבהו בשם ר׳ א כ דו ט א‬
‫דמן חיפה זקן ד׳ אמות‪ .‬ועיי׳ יבמות פ״ד ו׳ ע״א א״ר חנינה בייי׳ די' אכד‪,‬ר‬
‫אבא ועה ליה עובדא ושלח שאל לר׳ חייה ולר׳ יוסי ולר׳ אמי‪ .‬ושם אי ת א‬
 ‫פח‬ ‫רבי חנינה בריה דר אבהו — רבי חנניה א׳‬

‫עוד אמר רבי יוסי )הוא חבירו דר יונה( קשייתה קומי רבי חנינה בריה‬
‫‪.‬‬ ‫דרבי אבהו )ועיי׳ הוספות(‪.‬‬
‫רבי חנינה בר איטי תרומות ס״ד מ״ב ע״ד א״ר‪ .‬חנינה בר איסי לא‬
‫תני בר קפרא אלא תרם ועלה בירו ובו׳‪ — .‬ובמס' מעשרות פ״א הל׳ ז׳)מ״ט ע״ב(‬
‫חנניה בריה ד ר יסא אמר מה פליגין ר יודה ורבנין בטבל שנטבל מדבריהן‬
‫ובו׳ ונראה שהוא ר חנינה בר איסי דערך זה‪.‬‬
‫חנינה בר איקא כתובות פץ הל׳ ז׳ )ל״א ע״ג( חנינה בר איקא בשם‬
‫ר׳ יהודה וכולהן אם הביאה ראייה לדבריה נאמנת‪.‬‬
‫רבי חנינא בר אנדריי ברכות פ״א ב׳ ע״ג רבי חנינא כר אנדריי בשם‬
‫ר שמואל בר סוטר המלאכים אין להן קפיצין ובו׳‪ .‬ובי״מ הגי׳ רבי מונא‬
‫בר אנדריי‪— .‬‬
‫רבי חנינה בר טיטי‪ ,‬טיטיי סנהדרין רןוב לסוף ס״ב ר׳ יוחנן סליק‬
‫קיסין אמר‬ ‫גבי ר׳ יודן נשייא ובו׳ מי נפק חמא רבי חנינה בר סיסי מפצע‬
‫כרכות פ״ו י׳ ע״ג רבי‬ ‫ליה דבי לית הוא כבודך וע״ש שהיה מוסמך‪— .‬‬
‫הנינא בר סיסיי הק אילין דנשייא משלחין ליה ניקלוגסין והוד‪ ,‬שבק לון כתר‬
‫טזוניה ומברך עליהן תחילד‪ ,‬וסוף ועיי׳ ערך ר׳ סיסיי‪.‬‬
‫רבי חנינה בר ע גו ל יבמות פ״ו הל׳ ו׳ )ז׳ ע״ג( רבי חנינה בר עגול‬
‫כשם ר חזקיה לשלישי עצמו אק לה כתובה‪.‬‬
‫רבי חנינה בן שמואל בדור השני‪ .‬סוכה ס״א הל׳ א׳ )נ׳׳א ע׳יד(‬
‫תנא רבי חנינד‪ ,‬בן שמואל כל הכלים שהיו בטקרש נתנה התורה מירר‪ ,‬ארכן‬
‫ורחבן ושיעור קומתן חוץ מן הכפורת ובו׳‪ ,‬ובמס׳ דמאי פ״ב כ״ב ע״ד חר מ­‬
‫נש וכר שאל לר׳ יוחנן אמר ליה פוק שאל לחנניה בן שמואל וכו׳‪.‬‬
‫רב חננאל תלמידו של רב והיה בבלאי ונזכר בהרבר‪ ,‬מקומות‬
‫בדו שלמי ובכלי‪ — .‬ורע דבירושלמי ב״ב פ״ט הל׳ א׳ איתא רב חננאל‬
‫בשם ר זעירא בשם ר׳ אבא בר ירמיה שני דברים אטר חנן וכר והוא טעות‬
‫דטוכחא דר׳ חננאל קדם לר׳ זעירא‪ ,‬וגם הל׳ ״בשם כשם״ מורה שיש כאן‬
‫טעות‪ .‬ובכתובות פי״ג הל׳ א׳ הגי׳ ר זעירא רב חננאל בשם רב ר׳ זעירא‬
‫בשם אבא בר ירמיה וכו׳ והוא הנכון )וד‪,‬אחד הוא ר׳ זעירא א׳ וד‪,‬שני רבי‬
‫זעדא ב׳(‪.‬‬
‫רבי חנניה א׳ בדור השלישי ונקרא לרוב חברק)חברד‪,‬ק( דרבנן‪ ,‬ברכות‬
‫פ״א ב׳ ע״ג תרומות פ״ח מ״ה ע״ג מעשרות פ״ה נ״א ע״ד שבת פ״ג הל׳ א׳‬
‫עירובין פ״ג כ״א ע״ב יומא פ״א הל׳ ב׳ )ל״ט ע״א( מ׳׳ק ס״ג פ׳׳ב ע״א ע׳׳ג‬
‫יבמות פ״טו י׳׳ד ע״ד נדה פ״ג נ׳ ע׳׳ג ובמ״א‪ .‬ואך בקצת מקומות נקרא רבי‬
‫חיננא או ר חנינח וד‪,‬ענין מוכיח שהוא ר׳ חנניר‪ ,‬חברון דרבנן‪ .‬והסופרים‬
‫טעו לרוב בין ערך חנינד‪ ,‬חנניא חיננא‪ — .‬ומצינו אותו ביחד עם שאר‬
‫חכמים ונקראו חברווון דרבנן‪ .‬תרומות פ״ח מ״ה ע״ג ר יניי בר ישמעאל איבאש סליק‬
‫לגביה ר׳ זירא ור׳ הושעיה ור׳ בון בר כהנא ור׳ חנניה חבייהק דרבנן‪ — .‬שבת‬
‫פ״ג הל׳ א׳ בעון קומי ר זעירה ור׳ הושעיה ור׳ חנניה חברהון דרבנן‪ .‬וכבר‬
‫הערנו ערך ר׳ חטא חברק דרבנן על ענין חברון דרבנן‪ .‬והנה טצינו איזה‬
 ‫‪ -‬רבי חנניה ‪ p‬אחוי דר הו שדה‬ ‫דבי חנניה א׳‬

‫חכמים לא נקראו חברון דרבנן כי אם הם בוער עם אחרים כגון ד זעירא ר'‬

‫הושעיה ר׳ בון בר כהנא‪ ,‬וכשהם בפני עצמם לא נקראו חברון דרבנן ולדדסך‬
‫ר׳ חנניא נקרא תמיד חברון דרבנן ואך מקומות מעטים יוצאים מן הכלל‪ .‬ו ק צ ת‬
‫נראה שר׳ חנניה היה הצעיר בועד הזה והיו קוראין אותו בדרך כבוד ח ב רון‬
‫דרבנן כלו׳ שאע״ם שהוא הצעיר לא נמנע מלהיות הברון דרבנן‪ .‬ובאמת א ס‬
‫נעבור על המאמרים של ר׳ חנניה יעלה שבדין היה נרןא חברון דרבנן‪ ,‬כ י‬
‫מאמריו עמוקים והדודים מאוד‪ — .‬קידושין פ״ג הל׳ ב׳ )ס״ג ע״ד( אי ת א‬
‫היה מדעתו סימפון ומדעתה קידושין ר׳ חנינה ווהוא ר חנניה חברון ד רכ כן‬
‫כאשר מוכח שם מתוך הסוניא( סימפון וכו׳ ועיי׳ שם העובדא עם ר ‪tih^n‬‬
‫ולאחר מות ר׳ הילא לא בוש לחזור כו ע״ש‪ — .‬ר׳ חכי אמר בשמו נ ד ה‬
‫פ״ג נ׳ ע ‪ r‬ר׳ חגיי א׳ד חנניה חברון דרבנן מקשי לה על דר׳ מאיר ה פ י ל ה‬
‫דמות עורב עומד בראש הדקל וכו׳‪ .‬ונם ר׳ ירמיה אמר בשמו עירובין ס׳׳ג‬
‫כ״א ע״ב ר׳ ירמיה ר׳ חיננא )חנניא( חברה דרבנן בעי ולמה כר׳ טאיר‪ .‬רכי־‬
‫יונה אמר כשמו חלה ס״ד ס׳ ע״א‪ .‬ונראה שהיה תלמידו עיי׳ מ״ק פ״ג ס״ב ‪j y‬‬
‫רבי יונה הוה ליה עובדא שאל לר׳ חנניה חברון דרבנן אמר ליה ט שי ס תו ם‬
‫הגולל הראשון‪.‬‬
‫ר׳ חנניה היה חכם מפורסם מ״ק פ׳׳א הלי ו׳ )ס׳ ע״ד( וארון עם ה ט ת‬
‫בחצר הדא דת אמר במת שאינו מפורסם אבל במת שהוא מפורסם עו שין‬
‫דרכנין עכדין ל י ה‬ ‫אפילו בשוק כד דמך רבי חנניה חברון‬ ‫לו ארון‬
‫ארון בשוקא‪.‬‬
‫ודע דבבלי כתובות מ״ה ע״ב איתא ואמאי נערה המאורסה אמר ר ח מנ א‬
‫וכו׳ אמר ר׳ אילעא וכו׳ א״ל ר׳ חנניא לר׳ אילעא ונו׳ ועיי׳ ערך ר׳ הי ל א‬
‫שר׳ אילעא הוא ר׳ הילא‪ ,‬וכבר הבאנו לעיל הירושלמי קידושין שרבי חנני ה‬
‫היה לו משא ומתן של תורה עם ר׳ הילא‪ .‬מזה נראה שר׳ חנניא הנזכר כ כ ל י‬
‫כתובות חוא ר׳ חנניה דערך זה וכמו שהערנו בערך הנזכר‪.‬‬
‫רבי הנגיה ב׳ בדור החמישי‪ .‬תלמיד חבר לר׳ מנא ב׳ וחולק הר־כה‬
‫פעמים עמו גם אמר הרבה פעמים לפניו עיי׳ ערך ר׳ טנא בי‪ — .‬ונ ר א ה‬
‫שהיה תלמידו שיל ר פינחס‪ .‬ע״ז פ״ג מ״ג ע״א ר׳ חנניה בשם ר פינחס א מ ר‬
‫מתקנתא וכו׳ )וכמס׳ ערלה סוף פי׳א הגי׳ משובשת קצת(‪ — .‬מגילה פ׳׳א ‪y‬‬
‫סוף ע״א ר׳ חנניה בשים ר׳ פינחס לוד ואונו הן הן גיא החרשים‪ — .‬גיטין ס ״ ט‬
‫הל׳ א׳ התיב ר׳ חנניה בשס ר׳ פינחס ניתני שש עשרה נשים כרי אליעזר‪.‬‬
‫רבי חנניה בן אהוי דר׳ הושעיה בדור הרביעי‪ .‬שבת פ״א ג׳ ע״א‬
‫רבי חנניה בן אחוי דר׳ הושעיה אמר מתניתין בעטי הארץ מן מה דתני רבי חייך‪,‬‬
‫בחבירין‪ — .‬תענית פ״א הל׳ ב׳ )ס״ד ע״א( א״ר יוסי לר׳ חנניה אחוי ד ר כי‬
‫הושעיה נהיר את כד הוינן קייטין קומי חנותיה דר׳ הושעיה חביבך עבר דכי־‬
‫זעורה ושאלנן ליה וכו‪ /‬וזה מוכיח שר׳ הושעיה חביבו דר׳ חנניה הוא ר‪ 1‬כי‬
‫הושעיה ב׳ שחי בדורו של ר׳ זעירא בדור ג׳ עיי׳ ערכו‪ .‬וא״כ חי ר׳ חנניה ‪ 3‬ן‬
‫אחוי בדור ד׳ וזה ר׳ יוסי הוא ר׳ יוסי ב׳‪ .‬אך במם׳ מגילה ס״ג הל׳ ח׳ )ע״ף‬
‫ע׳׳ב( איתא א״ר לר׳ חנניה אחוי דר׳ הושעיה נהיר את כר דהוינן קייטין ק ד ס‬
 ‫פט‬ ‫ר׳ חנניה בן אחוי דר׳ הושעיה — חנניה בן שמואל‬

‫חנותיה דר׳ הו שדה חביבך עבר ר׳ בא בר זבדא ושיילינן ליה ובו׳ ור* בא בר‬
‫זבדא חי בדור השני עיי׳ ערכו‪ ,‬וא״ב היה ר׳ חנניה בדור ב׳ ור׳ חושעיה חביבו‬
‫הוא ר׳ הושעיה רבה‪ .‬ונראה שיש ט״ס במס׳ מגילה וצ״ל ר בא בר ביזנא‬
‫והוא אמר בשם ר׳ יסא בשם ר׳ יוחנן עיי׳ ערכו‪ ,‬וא״כ נכון הוא שהיה‬
‫בדור ג׳ או בדור ד׳ )גם הגי׳ דמגילה אמר ר׳ לר׳ חנניה וכו׳ משובשת(‪.‬‬
‫ר' חנניה בריה דר' אדא ברכות פ׳׳א ג׳ ע׳׳ב ר׳ חנניה )ובסנהדרין‬
‫מ״א ע״ג הגי׳ רבי‬ ‫)ובע״ז ם״ב‬ ‫חיננא( בריה דר׳ אדא‬ ‫ר׳‬ ‫ב‬
‫חנינה בשם רבי אידי בשם וכו׳ והוא בבירור ט״ם כאשר מורין הבי פעמים‬
‫בשם( בשם רבי תנחום בי ר׳ חייא חמורים דברי זקנים מדברי נביאים וכו׳‪.‬‬
‫סנהדרין פ״ג כ״א קרוב לסוף ע״ב ומניין‬ ‫רבי חנניה בן ג מ לי א ל‬
‫שהמוציא מחבירו עליו הראייה ר׳ קריםפא בשם רבי חנניה בן גמליאל יגש‬
‫אליכם יגיש ראיותיו )ועיי׳ בבלי בי׳ק מ״ו ע״ב(‪ .‬ור׳ קריספא היה תלמידו של‬
‫ר׳ יוחנן )עיי׳ ערכו(‪ ,‬א״כ זה ד׳ חנניה הוא בן גמליאל בנו של רבינו הקדוש‬
‫ואחיו של ר׳ יהודה נשיאה‪ .‬ואפשר שצ״ל ר קריםפא תני ר׳ חנינה וכו׳ כי‬
‫ד׳ חנינא בן גמליאל הוא מן התנאים עיי׳ בבלי פסחים ג׳‪.‬‬
‫רבי חנניה בריה דרב הלל בדור החמישי‪ .‬שבת ס׳׳ג ו׳ ע״ב מהו‬
‫לערות מן הקילוח אמר רבי חנניה בריה דרב הלל מחלוקת ר׳ יונה ור׳ יוסי‪,‬‬
‫ור יונה ור׳ יוסי היו בדור ד׳ כידוע‪ — .‬ועיי׳ תרומות פ׳׳ד מ״ב סוף ע״ד‬
‫אמר ר׳ הנינה )חנניה( בריה דר׳ הלל מתני׳ אמ׳ כן והשוקל משובח משלשתן‬
‫אמר ר׳ חיננא תיפתר בשלשתן ע״כ‪ ,‬הרי דר׳ חיננא משיב על דברי ר׳ חנניא‬
‫בריה דרב הלל ור׳ חיננא היה בדור ד׳ עיי׳ ערכו‪ ,‬מזה נראה שר׳ חנניה בריה‬
‫דר׳ הלל היה קצת גם כדור הרביעי‪ — .‬ונמצאו לו כמה מאמרים‪.‬‬
‫עיי׳ ערך ר׳ חנינה בר איסי‪.‬‬ ‫חנניה בריה דר׳ יסא‬
‫)פי׳ ממקום ששמו עכברא( שבת פ״ב ד׳ ריש‬ ‫רבי חנניה בר עכברי‬
‫ע׳׳ד רבי חנניה בר עכברי הוה אזל ומיעבד עבידתיה גבי רבי חייא ציפורייא וכר ע״ש‪.‬‬
‫רבי חנניה בן פזי מגילה פ״ד הל׳ ג׳ )ע״ה ע״א( רבי חלבו וכו׳ שבעה‬
‫חוץ מן המפטיר התיב ר׳ חנניה בן פזי והתנינן המפטיר בנביא לא יפחות‬
‫מעשרים ואחד פסוקין וכו׳‪.‬‬
‫חנניה בן שילא סנהדרין פ״ח כ׳׳ז ע״ג רב אמר כל דייתי עלי אנא‬
‫קטל ליה חוץ מחנניה כן שילא דאנא ידע דלא אתי אלא טיסב מגוסתיה‬
‫מיניי‪ .‬ועיי׳ כבלי שם ע״ב ושם הגי׳ רב חנינא בר שילא‪ ,‬ועוד יש שם שינוי אחר‬
‫ועיי׳ לעיל ל׳׳ג ע׳׳ב‪.‬‬
‫חנניה בר שילטיא עירובין פ׳׳א י״ח ע׳׳ד חנניה כר שילמיא הוה יתיב‬
‫מיתנא לחייה בריה דרב אפיק רב רישיה מן כוותא וכר‪ .‬ובבלי שם צ״ח ע׳׳ב‬
‫נקרא ר׳ חיננא בר שלטיא‪ — .‬ובבבלי אמר לפעמים בשם רב‪.‬‬
‫ח נ נ י ה בן ש מו א ל דמאי פ״ב כ״ב ע״ד חד בר נש אייתי חדא‬
‫אשפלה דקסלוטין לר׳ יצחק כר טבליי שאל לר׳ יוחנן אמר ליה פוק שאל‬
‫‪12‬‬
 ‫חנניה בן שמואל — רב חסדא‬

‫לחנניה בן שמואל דתנייתה וכר‪ ,‬וא״כ היה בימי ד יוחנן‪ ,‬אבל המעיק בסוגי׳‬
‫שם יראה שיש כאן ט״ם והנכון דצ״ל שאל לרבי יוסי‪ ,‬ועיי׳ ערך רבי יצחק‬
‫בר טבליי‪.‬‬
‫רב חסדא האמורא הבבלי הידוע רבו וחמיו של רבא‪ ,‬ומכר הרכה‬
‫פעמים בירושלמי ולפעמים מאמרו בבבלי הוא מאמרו בירושלמי ובשינוי ק צ ת‪.‬‬
‫בבלי ברכות ח׳ ע׳׳א אמר ר׳ חסדא לעולם יכנס אדם שני פתחים בבית הכנסת וכו׳‬
‫ובירושלמי שם פ״ר ט׳ ע״א רב חסדא אמר זה שינבנס לבית הכנסת צריך להכניש‬
‫לפנים משתי דלתות )והוא מתוקן ע״פ תירוץ הבבלי ע״ש(‪ — .‬כריתות ט׳׳ז ע״ב ר ‪3‬‬
‫חסדא אמר זדון שבת •ושעת מלאכות אפי׳ ר׳׳ע ס״ל דכגופן דמיין וכי בעי‬
‫מיניה שגגת שבת וזדון מלאכות וכו׳ ובירושלמי שבת פ״ז ט׳ ע״ב רני ב א‬
‫בשם ר חסדא אמר בשגגת שבת ובזדק מלאכות ושאלו הדה בזדון ש ב ת‬
‫ובשגגת מלאכות אף ר׳ עקיבה יורי ל ר אליעזר וכו׳‪ — .‬ולפעמים נזכר‬
‫בירושלמי מאמר בשם ר׳ חסדא ולא נמצא בבבלי‪ ,‬וכבר הראינו דוגמתו ס״ג‬
‫מאמר ג׳ וחפשנו למצוא טעם לזה‪ .‬מ״ש פ״ב נ״ג ע״ג דתמן אמרין ב שש‬
‫ר חסדא ולא ‪T‬עינן אם מן שמועה אם מן מתניתא אפי׳ עצים ועיי׳ בי צ ה‬
‫סוף פ׳׳ה‪ ,‬ובבבלי לא נזכר כלום מזה בשם ר חסדא‪ — .‬חלה פ״א נ׳׳ז ע״ג ר׳׳ה ס׳׳א‬
‫הל׳ ד׳)נ״ז ע׳׳ב( תמן חשין לצומא רבא תרין יומין אמר לון ר׳ חסדא למה מכנישין‬
‫עצמכם למספק הזה וכו־‪ .‬ר׳׳ה סוף פ״ד ר׳ זעורה ור׳ חסדא הוון יתיכין ת מן‬
‫בתקיעתא מן דצלון את צלותא קם ר׳ חסדא בעי מצלייה א״ל רב זעורא ל א‬
‫כבר צלינן א״ל מצלינא וחזר ומצלי דנחתין מערנייא ואמרון תמן כ שם רבי‬
‫יוחנן הלכה כר׳ג באילן תקיעתא ואנא דלא כוונית וכו׳ וכן הוא ברכות סו ף‬
‫פ׳ד‪ ,‬ובבבלי לא נזכר כלום לא מהא דחלה ולא מהא דר׳ה על שם רבי‬
‫חסדא‪ — .‬וגם חב ‪T‬יו והאומרים בשימו בירושלמי חיו בזמן ר׳ חסדא ד ב כ לי‪.‬‬
‫עיי׳ שבת פ״א הל׳ א׳ רב חסדא שאל לרב הונא על דעתיה דבן עזאי אין‬
‫אדם מתחייב בתוך ארבע אמות לעולם וכו׳‪ .‬הוריות פ״ג מ׳ז ע׳׳ג רב ח ס ד א‬
‫ור׳ המנונא וכו׳ מתיב ר׳ חסדא לר׳ המנונא‪ — ,‬ור׳ זעירה אמר הרבה סע טי ת‬
‫בשם ר׳ חסדא וגם מפרש דבריו עירובין פ״א י״ח ע׳׳ר ר״ה פ׳׳ג נ״ח ע״ג מגיל ה‬
‫פ״א ע״א ע״נ ובמ״א‪ ,‬וחי בימי ר׳ חסדא‪.‬‬
‫אך בכל זאת יש מקום גדול לד&פק אם ר׳ חסדא דהירו שלמי‬
‫הוא בכל מקום רבי חסדא דבבלי‪ ,‬כי נמצאו מאמרים לר׳ח ב ‪ T‬ו ש ל םי‬
‫המתנגדץ לזה‪ .‬שבועות פ׳׳ו ה ל א׳ איתא ר׳ בא רבי יהודה ב ש ס‬
‫שמואל כל מקום ששנים מחייבק אותו ממק עד אחד זוקקו לשבועה ‪. . .‬‬
‫והרי שנים מחייכק אותו פרוטה וכן היא דתנינן שבועת הדינין ה טענ ה‬
‫שתי כסף וההודייה שוה פרוטה טתניתא בשנשבע מסיו מה דמר ר בי‬
‫שמואל בנשבע טפי אחרים ר׳ חסדא וחבורתיה פליגי שבועת הדיינין כ ל‬
‫שבועות הדיינק לא שנייה בק מפיו בין מפי אחרים ע״כ‪ .‬והנה בבלי שם ט׳‬
‫ע׳׳א איתא אמר ר׳ נחמן בר יצחק אמר שמואל )ובהגהות מיי׳ הגי׳ ר׳ יהודד‪,‬‬
‫אמר שמואל והוא מסכים לגי׳ הירושלמי( לא שנו אלא כטענת מלוה והוד א ת‬
‫לוה אבל טענת מלוה והודאת עד אחד אפי׳ לא טענו אלא בפרוטה חייכ‬
 ‫רבי חסדי'‬ ‫רב חסדא‬

‫ונו׳ ואם ר׳ חסדא הנזכר במקום זה בירושלמי הוא ר׳ חסדא דבבלי והוא‬
‫ואל תטעה לומר‬ ‫ו כ ל ח ב ר ו ת ו סליגי היאך לא נזכר מזה כלום בבבלי?‬
‫שר׳ חסדא היה סליג אחרי אשר עלה לא״י ולא נודע מאמרו לבבלי‪ ,‬דרבי‬
‫חסדא לא עלה כלל לא״י ונולד בבבל ומת בבבל כאשר יעידון מקומות אי[‬
‫מספר‪ .‬־— גם המאמר דחלה פ״א שהבאנו לעיל דר׳ חסדא אמר לבני בבל‬
‫שלא יכניסו עצמן לספק לצום תרי יומא דכיפורי מורה שזה ר׳ חסדא אינו‬
‫ר׳ חסדא דבבלי‪ ,‬דהא איתא בבלי ר״ה כ״א ע״א רבא הור‪ ,‬רגיל דהוה יתיב‬
‫כתעניתא תרי יומי וכו׳ ורבא הוא תלמידו של ר׳ חסדא ואיך לא חש לדברי‬
‫רבו? וגם מה שהבבלי שם לא מזכיר כלל דברי ר׳ חסרא אלה נראה זר‬
‫מאוד‪ ,‬ואדרבה מדברי הש״ס שם דמסיים בדברי רבא זימנא חרא אשתכח‬
‫כוותיה משמע קצת דטאן דציים תרי יומא שפיר עבד ועיי׳ הג״מ ריש‬
‫הל׳ שביתת עשור‪ — .‬גם מצינו בירושלמי שר׳ חסדא נושא ונותן הרבה‬
‫בסדר זרעים‪ ,‬ובבבלי לא נמצא שהיה גודל לימודו בזה הסדר‪ ,‬וירוע שבבבל‬
‫לא עסקו הרבה בס׳ זרעים‪ .‬ועוד יש הרבה ספקות בענין)דדבה ספקות בענק( זה‪.‬‬

‫ודע דמצינו בירושלמי ר׳ ח ס ד א י והוא ר׳ חסדא‪ .‬עיי׳ סנהדרין פ׳׳א י״ח‬

‫קרוב לסוף ע״ד ר׳ זעירא כשם רב חסדאי אותה השנה נתקלקלה‪ ,‬ובשביעית‬
‫פ״י הלי כ׳ )ל׳׳ט ריש ע׳׳ג( ר״ה פ״ב הל׳ א׳ אמר רבי זעירה בשם רב חסדא‬
‫אותה וכר‪ .‬וכן עירובין פייו כ״ג ע״ר ר׳ המנונא אמר בית שמניחין בו את העירוב‬
‫אינו צריך כלום ‪,‬רבי חסדאי אמר נעשה כשיותף ושם מקשה ר׳ הטנונא לרבי‬
‫חסדאי‪ ,‬וכבר זכינו לעיל הך דהוריות פ״ג שר׳ המנונא היה בעל פלוגתא‬
‫דרבי חסרא‪ .‬אך מה שיש לתמוה דבבבלי לא נזכר מעולם ר׳ חסדאי כ״א‬
‫ר׳ חסדא‪ .‬מזה נראה שהיה בא״י אמורא ושטו ר׳ חסדאי‪ ,‬והסופרים ערבבו‬
‫וכתבו לפעמים ר׳ חסדאי במי ר׳ חסדא ור׳ חסדא במי ר׳ חסדאי‪ ,‬והמאמרים‬
‫הנזכרים בירושלמי בשם ר׳ חסדא והבבלימורה שאינם לר׳ חסדא וכאשר‬
‫‪-‬ובמס׳ נדרים פ״ו הל׳ ה׳ )ל״ט ע״ב( איתא רבי‬ ‫זכרנו‪ ,‬הם לר׳ חסדאי‪.‬‬
‫שובתי ורבי חס ‪ T‬א אעלון עובדא קומי ר׳ יוסה‪ .‬ונראה דצ״ל ר׳ חסדאי וזה‬
‫ר׳ חסידא — חסדאי — אינו ר׳ חסדא דבבלי‪ ,‬כי לא מצינו בשום מקום‬
‫שהיה לר׳ חסדא עסק עם ר׳ יוסי )ר׳ אסי( ועם ר׳ שובתי )ור׳ שובתי היה‬
‫בדור השלישי ובדור הרביעי עיי׳ ערך ר׳ שבתי(‪ .‬ועיי׳ ערך הבא‪.‬‬

‫רבי חסדיי עירובין סוף פ״ד רב אחא בשם ר׳ חיננא ור׳ חסדיי תריהון‬
‫אמרק לא מר אלא שתים וכו׳‪ ,‬וחסדיי הוא חסדאי כמו ינאי יני' )עיי׳ פ״ב(‬
‫ור׳ חיננאהיה בדור הרביעי עיי׳ ערכו' א״כ נראה שיגם ר׳ חסדיי אשר אמר‬
‫עמו ביחד היה בדור הרביעי‪ .‬ונמצא ג״כ ד׳ חסדי מגילה פ״א הלי ח׳ )ע׳־א‬
‫דמר ר׳יודא בשם שמואל וכו׳‪ — .‬אך‬ ‫ע׳׳א( אמר רבי חסדי דר׳ יודא היא‬
‫שם קודם לזה איתא תני כשם ד׳ יהודה אף מכשירי אוכל נפש התירו מה‬
‫ביניהון רבי חסדי אומר לחדד ראשו של שפוד ביניהון‪ ,‬והוא ממש המאמר‬
‫של ד׳ חסדא בבלי ביצה כ״ח ע״ב דרש ר חסדא אחד סכין שנפגמה ואחד‬
‫שסוד שנרצם וכו׳ באנו למתלוקת דר׳ יהודה ורבנן‪ .‬ואפשר דככבלי שם צ״ל‬
‫•‪12‬‬
 ‫רבי חסדיי — רבי יאשיה‬

‫ד חסדאי‪ ,‬וכבר נתקשו האחרונים בהרבה מקומות ואמרו שהיו שני ר חסרא‪,‬‬
‫ולדברינו ניחא יותר האחד הוא ד חסדא רבו דרבא והאחר ר חסדאי‪ ,‬ובבבלי‬
‫אמר לרוב ד חסדא ואך במקומות מעטים ר׳ חסדאי ולכן טעו הסופרים וכתבו‬
‫ככל מקום ר חסדא‪ ,‬ובירושלמי כתבו ג״כ ד חסדאי‪ ,‬ר׳ חסדי‪ ,‬אך באו בזה‬
‫לירי ערבוב גדול‪ — .‬ובסוטה ס״ט כ״ד ריש ע״ב איתא רבי חסידה שאל‬
‫לר׳ חזקיה לא מסתברא עד סוף ימיו וכו׳ ור׳ חזקי׳ היה בדור הרביעי עיי׳ ערכו‬
‫וזה רבי חסידה הוא ר חסדאי‪ .‬ויש עוד להעיר דבמקום דאיתא בירושלמי רבי‬
‫חסידא‪ ,‬ר׳ חסדי איתא בכינוי ר ב י ‪ ,‬ור׳ חסדא איתא ככינוי רב חסדא‪ ,‬כי‬
‫הבבליים אשר לא עלו לא״י נקראו רב ולא רבי וכמו שהערנו בפתיחת‬
‫זה הפרק‪.‬‬
‫רבי ח צ נ א ברכות פ״א ב׳ ע״ג אמר רבי חצנא מאיילת השחר עד‬
‫שיאור המזרח אדם מהלך וכו׳‪ ,‬ובי״מ הגי׳ אמר ר׳ חנינא והוא הנכק‪.‬‬

‫אות טי״ת‪.‬‬
‫רבי טבי ר׳ טכי אפר הרבה פעמים בשם ר׳ יאשיה‪ .‬שקלים ס״א‬
‫הל׳ א׳ כתובות פ״ו ל׳ ע״ד תרומות פי־ב מ״א סוף ע״ב‪ .‬וכן בכלי כרכות ס״ו‬
‫ושם ס״ג ע״א ובמ״א‪ .‬מזה נראה שהיה תלמידו של רבי‬ ‫ע״ב שתי פעמים‬
‫יאשיה )עיי׳ ערכו( וחי ברור הרביעי‪.‬‬
‫ר' טביומי בדור הרביעי‪ .‬ברכות פ״ב הל׳ א׳ ר׳ טביוטי שאל לרבי‬
‫חזקיה לית הדא אמר שאין לך צריך כוונה אלא פסוק הראשון בלבד‪.‬‬
‫רבי טבלאי‪ ,‬טבליי עירובין פ״ח כ״ה ע״א רבי טבלאי בשם רב אין‬
‫חורבה למים‪ .‬שבת פ״ו ח׳ ע״א ר׳ יעקב בר אחא רבי טבליי הנין כר בא‬
‫~ ובבבלי נקרא רב טבלא‪ ,‬ועיי׳‬ ‫בשם רב הלכה כר׳ יהודה לענין שיבת‪.‬‬
‫חולין קל״ב ע״ב שהיה בימי ר׳ נחמן‪ — .‬ונראה שהיה בבלאי‪ ,‬ואפשר שעלה‬
‫לא״י ולכן נקרא רבי או שהוא ט״ס וצ״ל רב טבלאי‪.‬‬
‫רבי טיי פ ה סמוקה דמאי פ״ג כ״ג ע״ג רבי טייפה סמוקה כשם רבי‬
‫אבהו כותין נאמנין על הסיקדק‪ — .‬וביבמות ריש פ״ח איתא ר׳ טיופה סטוקא‬
‫בעי קמי ר׳ יוסי וכד והוא ר טייפה סמוקה‪.‬‬

‫אות יר״ד>‬ ‫‪.‬‬

‫רבי יאשיה בדור השלישי‪ .‬שביעית ם״טהליה׳)ל׳ט עא(ר׳ יצחק בררדיפה‬
‫הוה ליה עובדא אתא שאל לר׳ ירמיה אמר ליה מה אריוותא קמיך ואת שאיל‬
‫לתעלייא אתא שאל לרבי יאשיה‪ — .‬סנהדרין פ״ג כ׳׳א ע״ד כהנא דמך‬
‫ושבק ירתו לר׳ יאשיה וקביל ר׳ לעזר מהדו דלא באפוי וזכי לרבי יאשיה‬
‫וכד‪ .‬ור יאשיה אמר משמיה דכהנא ר״ה ס׳א הל* א׳ )נ׳ז ע״ד( ובמ׳א‪— .‬‬
‫צא‬ ‫ר יאשיה — ר יהושע אודיא‬

‫ר יאשיה נץכר בהרבה מקומות‪ .‬ובתרומות פ״ב מ׳׳א סוף ע״ב איתא ד טבי‬
‫ר יאשיה בי ר ינאי הלכה כד ליעזר‪ ,‬א״כ היה בנו של ר ינאי‪ — .‬ובבלי קידושין‬
‫ל״ו ע״ב איתא א״ל ר׳ אלעזר לר׳ יאשיה דדריה ועיי׳ ברש׳י שם‪ .‬ואפשר‬
‫שהיו ב׳ ר׳ יאשיה‪ ,‬האחד בנו של ר ינאי‪ ,‬והאחר תלמידו של כהנא‪ .‬ולרבי‬
‫יאשיה בנו של ר ינאי נמצאו אך מאמרים מעטים ונראה שלא האריך ימים‪,‬‬
‫ור׳ יאשיה תלמידו של כהנא היה כימי ר אלעזר וכהך דסנהדרין ועל זה קאי‬
‫ד׳ יאשיה דדריה‪ .‬אך ממה דאיתא בהך דתרומות ר׳ טבי ר׳ יאשיה בי ד׳ ינאי‬
‫וכבר הערנו ערך ר׳ טבי שר׳ טכי אמר לרוב בשם ר׳ יאשיה נראה שסתם‬
‫ר׳ יאשיה הוא ר׳ יאשיה בי ר׳ ינאי וצ״ע‪.‬‬
‫רבי יהודה הגוזר שבת פי״ח הל׳ א׳ אמר ר הושעיה שאלנו את רבי‬
‫יהודה הגוזר ואמר לנו במבוי שאינו מפולש‪ ,‬ועיי׳ בבלי שם ק״ל ע״ב‪.‬‬

‫רבי יהודה האמוראי הבבלי הידוע נזכר הרבה פעמים בירושלמ* ולרוב‬
‫אמר ר׳ בא בשמו‪ .‬ורב יהודה לא עלה לא״י ועיי׳ בבלי כתובות ק״י שהתרים‬
‫נגד העולים ל שם‪ — .‬שקלים פ״ו הל׳ ד׳ נ׳ ע״ב איתא ר יהודה בשם אסי‬
‫היה שלמה נוטל אלף ככרי זהב ומכניסן לכור וכו׳‪ .‬ועיי' בבלי יבמות ט״ז ע״ב‬
‫אמר ר׳ יהודה אמר ר׳ אסי נכרי שיקידש בזמן הזה וכו׳ ועיי׳ שם י״ן ע״א‬
‫דש׳׳י ד״ה כי אמריתה ובמהרש״ל‪ — .‬תענית פ״א ס״ד ע״ב רב יהודה כר‬
‫יחזקאל אמר הכין הוד‪ .‬יחזקאל אבא מברך על ירידת גשמים מגדל יתקדש‬
‫וכו׳ והוא סתם ר׳ יהודד‪ ,‬כנודע‪.‬‬
‫יהודה בר הייה הוא בנו של ר חייא רבא וחתנו של ר׳ ינאי‪ ,‬ולרבי‬
‫חייא היו שני בנים כידוע חזקיה ויהודה )עיי* ערך חזקיה(‪ .‬ביצד‪ ,‬פ׳׳א הל׳ ד׳‬
‫)ס׳ ריש ע״ג( איתא יהודה בר׳ חייה נפק לברא שאלון ליה סולם של עלייה‬
‫מהו וכו׳ ועיי׳ בבלי שים ט׳ ע״ב‪ — .‬בכורים פ״ג ס״ה ע״ג יהודה בר חייה‬
‫הוד‪ .‬יליר םליק ושאיל בשלמיה דר׳ ינאי המוה מערב שבת לערב שבת וד‪.‬וה‬
‫יתיב ליה על אתר תלי בגין מיחטיניה ומקים ליה מן קומוי וכו׳ חד זמן עני‬
‫אמר לית איפשר דלא‬ ‫אמר לית איפשיר דיהודה כרי משני מנהגיה‬ ‫סםיק‬
‫בהד‪,‬וא גופא צדיק׳ מסתברא שאין לנויהודה כ״ר)עיי׳ הסיפור‬ ‫יגיעון ייסורק‬
‫זה בבלי כתובות ס״ב ע״ב(‪ .‬והסופד נשתבש וכתב ב״ר בשני קווק על התיכה‬
‫רבי כלו׳ בן רבי והוא טעות גמורשהרי כבר התחיל לומר‬ ‫בי‬ ‫א׳׳ב כוונתו‬
‫חייה וכו׳‪ .‬וכן טעה במה שכתב קודם לכן איפשר דיהודה ברי‬ ‫בר‬ ‫א יהודה‬
‫וצ׳׳ל ברבי וענינו אדם גדול עיי׳ ערך ברבי‪ ,‬וכבר הבאנו שם איזה מקומות‬
‫אשר נקרא שם ר׳ יהודה בל׳ כבוד בי רבי‪.‬‬
‫יהודה בר נחמן סוכה פ׳׳ה הל׳ א׳ ר׳ לוי ויהודה בר נחמן הוון נסבין‬
‫תרתין סילעין מיעול מצמתד‪ ,‬קד‪,‬לא קומי ר׳ יוחנן וכו׳‪ ,‬ועיי׳ ערך ר׳ לוי‪.‬‬

‫רבי יהושע אונייא שבת פ׳׳א ג׳ ע״ג תנא רבי יהושע אונייא תלמידי‬
‫כ״ש עמדו להן מלמטה והיו הורגין בתלמידי בית הלל‪ — .‬שם ע״ר תנא רבי‬
‫יהושע אונייא לוסר את ביציהן‪.‬‬
 ‫רבי יהושע דרומיא — רבי יהושע בן לד‬

‫רבי יהושע דרומיא בדור הרביעי וכבר הערנו ם״א שכמה חכמי דרום‬
‫ברחו בעת משלחת חרב בדרום ע״י ארסק־נם ובאו לצפון אשר שם זרחה בעת‬
‫ההיא שמשו של ר׳ יונה ור יוסי‪ .‬וד יהושע דרומיא אמר לפני ר יונה סוכה‬
‫סוף ס״ד שבועות סוף פ״ו )ושם איתא בטעות ר יהושע דיומיא וצ״ל דרומיא(‬
‫חלה ם״א נ״ז ריש ע״ג ובמ״א‪ — .‬ומצינו לו ג״כ היבה מאמרים בשם עצמו‪,‬‬
‫ומורים על עוצם חידודו‪ ,‬עיי׳ חלה פ״א נ״ז ע״ב ר יהושע דרומיא בעי עשה‬
‫עיסה מחמשת הטינין וחזר ועשה חמש עיסיות ממין אחד ועירבו חטין שבו‬
‫מהו שיבטלו חיטין שבו וכו׳ ור׳ חייה כר אבא משיב )עיי׳ ערכו(‪ — .‬ברכות‬
‫ם״ט י׳׳ר ע״ג אמר רבי יהושע דרוטיא שלשה דברים גזרו בית דין שלמטן‬
‫והסכים בית דין שלמעלן עמהן ואלו הן חרמה של יריחו ומגילת אסתר‬
‫ושאילת שלום בשם‪ .‬ועיי׳ ערך רבי יהושע בן לוי‪.‬‬
‫רבי יהושע דסיכנין ברכות ס״ד ז׳ ע׳׳ב ר אבא בריה דר׳ ססי רבי‬
‫יהושע דסיכנין כשם ר׳ לוי ככל עצב יהיה מותר ודבר שסתים אך למחסור‬
‫חנה על ידי שריבה כתפילה קצרה בימיו של שמואל‪ .‬יומא ס״ד הל׳ א׳ ג׳‬
‫ר אבא בריה דר׳ ספי רבי יהושע‬ ‫חינין הן וכר חן מקום בעני יושיביו וכו׳‪.‬‬
‫דס־כנין כשם לוי )נראה דצ״ל כשם ר׳ לוי( אף לעתיד לבוא הקב״ה‬
‫עושה כן וכו׳‪ — .‬והיה ברור הרביעי )ואפשר בדור השלישי( עיי׳ ערך רבי‬
‫אבא ברי׳ דר׳ פפי‪.‬‬
‫רבי יהושע בר אב^ון עיי׳ ערך ר׳ אנייני בן סוסי‪.‬‬
‫רבי יהושע בר ד ד ל תרומות פ״ה מ״ה ע״ג ע״ז פ״ב מ׳׳א ע׳׳א )ושם‬
‫איתא זיידל( רבי יהושע בר זידל חוה לי׳ חמרא מבשלא שנתייחד כרשות‬
‫הגוי שאל לרבי ינאי וכו׳‪.‬‬
‫ר בי י הו ש ע בן לוי מן האמוראים הגדולים בדור השני וראשו מגיע‬
‫אל הדור הראשון‪ .‬אביו הוא לוי בר סיסי‪ ,‬וחביריו ר׳ חנינה ור׳ יונתן‪ .‬מושבו‬
‫היה כדרום והיה בתפילתו למחסה ולמסתור לבני דרום בעת הדבר ועצירת‬
‫גשם עד שציפוראי התמרמרו על ר׳ חנינה על שלא הגין גם הוא עליהם תענית‬
‫ס״ג הל׳ ד׳)ס״ו ע״ג( ועיי׳ ערך ר׳ חנינה‪ .‬וכבר זכרנו שם שר׳ חנינה היה קשיש קצת‬
‫מר׳ יהושע בן לוי‪ — .‬גם ר׳ יונתן היה חבירו של ר׳ יהושע בן לוי‪ ,‬עיי׳‬
‫מעשרות פ״ג נ״ד ע״ב ר׳ חנינה ור׳ יונתן ור׳ יהושע בן ל ד עלו לירושלים‬
‫נתמנו להן פירות וביקשו לפרותן בגבולין אמר לון חד סבא וכר‪ — .‬ומגדולי‬
‫תלמידיו )כי רכים היו לו( ר׳ סימון‪ ,‬והוא אמר במקומות אין מספר בשמו‬
‫וישב ג״כ בדרום )עיי׳ ערכו(‪ ,‬ר׳ חייא בר אבא‪ ,‬ר׳ חמא בר עוקכא‪ .‬וגם ריש‬
‫לקיש ור׳ אלעזר אמרו בשימו‪ ,‬אבל בענין ר׳ יוחנן יש ספק כי לא מצינו‬
‫בירושלמי שאמר בשים ר׳ יהושע בן לוי‪ .‬וקצת משמע בזה התלמוד שהיה‬
‫חברו עיי׳ יומא פ״ב הל׳ א׳ )ל״ט ע״ג( תרם חצייה תפלוגתא דר יוחנן ודרבי‬
‫יהושע בן לוי דאמר ר׳ יוחנן קומץ שקרש בכלי והקטירו אפי׳ שומשמין‬
‫יצא ר יהושע בן לוי אמר מתניתא לא אמרה כן וכו׳ דרי דר׳ יהושע בן לוי‬
‫קאי אדברי ר׳ יוחנן ואין זה מדרך הש״ס שיקשה הרב בסיגנק כזה על התלמיד‪.‬‬
‫אמת דאיתא גיטין פ״ד הל׳ ד׳ )מ״ה ע״ר( יפה לימדני ר׳ יהושע כן לוי אך‬
‫צב‬ ‫רבי יהושע בן לוי — רבי יודה נשיאה א׳‬

‫זה דרכו של ר׳ יוחנןואמר ג״כ יפה לימדני ר לעזר עיי׳ ערך ר׳ יוחנן‪— .‬‬
‫אכל זה ודאי בדותא שריב׳ל הוא תלמידו של ר יוחנן כאשר חשכו קצת‬
‫מחברים‪ ,‬דד‪,‬א ריכ״ל היד‪ ,‬חברו של ר׳ חנינה ור חנינה היה רבו של ר יוחנן‪,‬‬
‫עיי׳ ערך כל אחד ואחד ועיי׳ ערך ר יוחנן‪.‬‬
‫במם׳ סאה םוף ס׳׳א איתא טבח כהן חברייא בשם ר יר‪.‬ושע בן לוי‬
‫סטר לו שבת אחת אמר ר׳ יוסי אזלית לדרומה ושמעית ר׳ חנן אבוי דר״ש‬
‫כשם ר׳ש )ט״ס וצי׳ל ר׳ יד‪,‬ושע( כן ל ף סטר לו שבת אחת ועיי׳ חולין קל״ב‬
‫ע׳׳ב כשינד‪ — .‬ונראה שהיה מושבו בלוד‪ .‬עיי׳ תרומות סוף ס׳׳ח עולא בר‬
‫קושב תבעתיה מלכותא ערק ואזל ליה ללוד גבי ד יהושע בן לוי עיי׳ כל‬
‫הסיסור שם‪ — .‬ונראה שממה שישב ריב״ל בדרום יחסו לו בבלי מכות כ״ג‬
‫ע״ב המאמר ג׳ דברים גזרו ב״ד שלמטן וכו׳‪ ,‬וזד‪ ,‬המאמר הוא בירושלמי סוף‬
‫ברכות לד׳ יר‪,‬ושע ררומיא עיי׳ ערכו )אפס שהרכיבו בבבלי עם זה המאמר נם‬
‫מאמר דריכ״ל בירושלמי שם אף המעשרות(‪.‬‬
‫מאמריו של ריב״ל הן בהלכד‪ ,‬הן בהגדה עצמו מלפרטן‪ .‬וכמד‪ ,‬מאמרים‬
‫מראים על עוצם ישרו ונדיב רוחו‪ .‬וידוע לו המאמר בכ״ד מקומות נקראו‬
‫כועים לדם חולין כ״ד ובמ״א‪ ,‬ויגדל כה האומר כאשר שמענו סיבת המאמר‪,‬‬
‫עיי׳ מ״ש פ׳ד‪ ,‬נ״ו ע״ב ביומוי דר׳ יהושע בן לוי ביקשו לדרמנות שלא ליתן‬
‫מעשר לכד‪,‬ונד‪ ,‬אמרין מאן ייעול ר׳ יועשע בן לוי דד״וא מסייע לליואי עאר‬
‫וסייע לכהני אמר בעשרים וארבעה מקומות נרןאו הכר‪,‬נים לויים וכר‪— .‬‬
‫ואף שדרש הגדות לא היה גדול ערכן בעיניו והרד‪ ,‬אפו בד‪,‬חוקקים אותן על‬
‫ספר‪ .‬שבת פט׳^ ט״ו ע״ג אמר ר׳ יהושע בן לוי הדא אגדתא הכותבה אק לו‬
‫חלק הדורשה מתחרך השומעה אינו מקבל שבר וע׳׳ש‪ .‬ועיי פ״ג מאסר ה׳‪.‬‬
‫ברכות פ״ה ט׳ ע״א איתא ר׳ חנינה ור׳ יהושיע בן לוי עלין קומי‬
‫אנטיסותא דקיסרין המתון וקם מן קומיר‪,‬ון אמרק ליד‪ ,‬מן קומוי אילק יועדאי‬
‫את קאים אמר לון אפיהק דמלאכין המית‪ — .‬ובע׳׳ז פ״ג מ״ג ע׳יג זכדיי בר‬
‫לדאי ור׳ יוסי בר פיטרס ור׳ יהושע בן לוי אמרין תלתא פסוקין מי דמכין‪.‬‬
‫עיי ערך לוי בר זבדיי‪ — .‬בבבלי באים סיפורי נפלאותיו של ר׳ יזעשע בן‬
‫לוי עיי כתובות סוף ‪ , ro‬ובספרים אחרונים הוסיפו עליהם במידה מרובה‪,‬‬
‫ובירושלמי לא נמצא מזה דבר‪.‬‬
‫רבי יהושעיא בר*'ה דר' שמאי‪ ,‬עיי ערך רבי הושעיה בי‬
‫רבי שטי‪.‬‬
‫רבי יודא בר צרדייד‪ ,‬נדרים פ״ח הל׳ א׳ רבי יודא בר צרדייה אומר‬
‫קירמולק הן כי ^‪,‬‬
‫רבי יודה‪ ,‬יורן‪ ,‬נשיאה‪ ,‬נשייא א׳ בנו של ר גמליאל בנו של רבינו‬
‫הקרוש‪ ,‬הוא תזכר כמשנה ‪ r y‬ל״ז רבי ובית דינו התירו השמן עיי׳ רש׳׳י שם‪.‬‬
‫ובירושלמי עת ם״ב ט׳׳א ע׳׳ד איתא יצחק בר שמואל בר מרתא נחית לנציבין‬
‫אשכח שמלאי הדרומי יתיב דריש רבי ובית דינו התירו כשמן וכו אמר ליה‬
‫מר כשם גרמיה לא בשם ר׳ יודן נשייא‪ — .‬שבת ס״א ג׳ ע׳ד גיטק ס״ז הל׳‬
‫ג׳ ע׳׳ז שם גידר‪ ,‬פ׳׳ג ה ל ד איתא בג׳ מקומות נקרא ר׳ יד‪,‬ודה הנשיא רבותינו‬
 ‫רבי יורה נשיאה א׳‬

‫בגיטק בשמן וגסנדל‪ .‬וזה ר יהורה הנשיא הוא ד יודה נשיאה דערך זה‪,‬‬
‫וכאשר מוכח מהך רשמן‪ — .‬ובמס׳ שכת פי׳ו ח׳ ע׳׳א סנהדרין פ״י ח׳ ע׳׳א‬
‫איתא ר׳ רןיספא בשם ר׳ יוחנן תלמידוי דר׳ חייה רובא אמרין הראשונים היו‬
‫אומרין מגרדין והשניים היו אומרים אין מגרדין ואיתשלת לרבי ומר אין מגרדין‬
‫אמר ר׳ זעירא הא אזילה חדא מן תלמידוי דר׳ חייה רובא ע״כ‪ ,‬וזה רבי הוא‬
‫ר׳ יודה נשיאה כאשר יובן כקל ונקרא רבי‪ ,‬כי הנשיא היה נקרא כן בחייו‬
‫לכבודו‪ .‬ור׳ יודה נשיאה א׳ חי עוד בימי ר׳ זעירא האומר פה עיי׳ ערך רבי‬
‫יודה נשיאה כ׳‪) .‬אבל בבבלי לא נלןא רבי סתם כ״א במעט מקומות(‪.‬‬
‫ד׳ יודה נשיאה היה תלמידו של ר׳ חייא וכאשר מורה זה המאמר דשבת‬
‫וסנהדרין‪ .‬ור׳ הושעיה רבה היה הכירו וישב עמו‪ ,‬יבמות פ׳׳ח ט׳ ע״ב כ״ק‬
‫ס״ב הל׳ א׳‪ ,‬ור יודה שלח לי׳ מנות בפורים מגילה פ״א הל׳ ו׳ עיי׳ ערך ר׳‬
‫הושעיה א׳‪ — .‬ר׳ יוחנן היה מבני חבורתו‪ .‬וכאשר ישב ר׳ הושעיה עם רבי‬
‫יודה בא ר׳ יוחנן ושאל דבר הלכה מר׳ ד‪ 1‬שעיה אטד ד יודה ל ד הושעיה‬
‫מה אמר לך השיב ליה ר׳ הושעיה טילה דנגרין ובד נגדק לא טפריק ליה‬
‫)יבמות שם(‪ .‬ור׳ יוחנן היה יקר מאוד בעיני ר׳ יודה נשיאה ור יודה נשיאה‬
‫שמע לדבדיו ומחל על כבודו עיי׳ לקמן‪ — .‬עם ריש לקיש היה לו ריב עיי׳ ל ק ק‪,‬‬
‫ור׳ל אמר הרבה פעמים כשמו‪ — .‬חכמי דורו נהגו בו כבוד ג ח ל‪ .‬ועיי׳ ע״ז‬
‫שם שרב לא רצה לאכול שמן של נכרי אמר ליה שמואל אכול דלא כן‬
‫אנא כתב עליך זקן ממרא ע״ש ור' יודה נשיאה הוא דהתיר השמן‪) .‬ואפשר‬
‫משום שר׳ יודה נשיאה התיר בצירוף בית דינו ובדאיתא במשנה ע״ז רבי‬
‫ובית דינו‪ .‬ונראה דהא דאיתא בירושלמי שהבאנו לעיל כג׳ מקומות נלןא‬
‫ר׳ יהודה הנשיא רבותינו בגיטין וכו׳ שהוא ג״ב מטעם זה שאלה ג׳ דברים‬
‫אך שבת פ״א ג׳ ע׳׳ד איתא אמר ר׳ יודן בי רבי‬ ‫עשה בצירוף בית דינו‪.‬‬
‫ישמעאל בית דינו חלוק עליו בגיטין‪ ,‬ואפשר שר׳ יודן בא לחלוק על הא‬
‫דאטר בג׳ מקומות נקרא ר׳ יהודה וכו׳ רבותינו(‪ .‬ועיי׳ סנהדרין פ״ב כ׳ סוף ע״ג רב‬
‫חנינה סליק גבי ר׳ יודן נשייא נסק לגביה לבוש אותניתיה אמר ליה חזור‬
‫ולבוש לגין דידך משום מלך ביפיו תחזינה עיניך וכן אמר לי׳ ר׳ יוחנן ע״ש‪.‬‬
‫והכבוד הזה היה כשביל הנשיאות‪ — .‬ובבלי ב׳יב קי׳׳א איתא מסתמיך ואזיל‬
‫ר׳ ינאי אכתפא דר׳ שמלאי שמעיה ואתי ר׳ יהודה נשיאה לאפייהו וכו׳ אמר‬
‫ליה )ר׳ ינאי( לשטעיה לית דין כעי יליף‪ .‬ואפשר שר׳ ינאי היה זקן )ע״ש‬
‫רשב״ם ד״ה ר׳ ינאי( ור׳ יהודה נשיאה היה אז עוד צעיר לימים‪ .‬ובירושלמי שם‬
‫פ״ח ט״ז ע׳יא איתא ר ינאי ור׳ יוחנן הוק יתבק עאל ד יורן נשייא ושאל‬
‫וכו׳ אמר ליה ר׳ יוחנן איתא מן תטן לית אהן גוכרא בעי משמע מילא‬
‫ונראה שייש בזה ט״ס וצ׳׳ל אמר ליה ר ינאי‪ — .‬ובעץ ס׳׳א‬ ‫דאורייא‪.‬‬
‫ל׳׳ט ע״ב איתא ר׳ יורן נשייא אדם גדול היה‪ .‬אכל נראה קצת שלא הגיע‬
‫לתור החכמים הגדולים בדורו כגון ר הושעיה ור׳ יוחנן וכו׳‪.‬‬
‫וגורל שבחו של ר׳ יודה נשיאה היא מדת ענותו‪ .‬עיי׳ סנהדרין סוף פ״ב שדרש‬
‫יוסי מעוני בכנישתא בטבריא נגד בית הנשיא דברים חדים וקשים כגידין‪ ,‬ור׳ יודה‬
‫נשיאה שמע לפיוסין דר׳ יוחנן ור׳ לקיש ואיפייס‪ .‬ומן התוכחה ההיא יש לדון שככר‬
‫צג‬ ‫רבי יודה נשיאה א׳‬

‫בעת ההיא התחילו אלה דבית נשיא להרע בדין עי׳ ערך אריסטון‪ — .‬וכאשר‬
‫קצף פעם אחת על ריש לקיש וברח ריש לקיש מפניו שימע לדברי ר׳ יוחנן‬
‫והלך בעצמו והשיבו‪ ,‬סנהדרין ריש פ״ב‪ — .‬ומצינו ג״כ ששילח ר׳ יודה נשיאה‬
‫שאלה לפני ריש* לקיש ע׳׳ז פ׳׳א הל׳ א׳ )יל׳ט ע״ב(‪.‬‬
‫תרומות סוף פ״ח הובא בסיפור ארוך מה שיקרה לר׳ יודה נשייא עם‬
‫דיקלטיינוס וכי דיקלטיינום שלח אצלו שליח בע״ש שייבוא לפניו תיכף במ׳יש‬
‫ונעשה לו נס‪ .‬ולעיל פ״ג הבאנו המעשה זה והראינו שהמאמר דירושלמי מדויק‬
‫מאוד והכותב של הב״ר לא דייק כלל וערבב הדברים‪ .‬גם ביררנו לעייל פ״א‬
‫שדיקלטיינוס לא היה עוד קיסר בעת ההיא כ״א שר צבא גדול‪ .‬ומדוייק גם‬
‫בזה הירושלמי במה שאמר שם דיקלוט חזירא וכו׳ איתעביד מ ל ך ‪ ,‬ולא אמר‬
‫איתעביד קיסר‪ ,‬וכן שם דיקלוט חזירא בזינן ולא דיקליטיאנום מ ל כ א ‪ ,‬וידוע‬
‫כי מלך נאמר בתלמודים ובמדרשים על שד גדול ועיי׳ יבמות פ׳ ט׳׳ז הל׳ ג׳‬
‫ארסקינס מלכא ובמ״א‪ .‬וכאשר נחקור עוד על המקומות אשר בהם נזכר‬
‫דיקליטיאנוס לא נמצא שנקרא קיסר כ״א מלכא או דיקליטיאנוס בלא כינוי‪.‬‬
‫עיי׳ כרכות פ״ג ו׳ ע׳א כלאים פ״ט ל״ב ע׳׳ג שביעית פ״ט ל״ח ע״ד יומא פ״ד‬
‫הל׳ ד ע׳׳ז פ״ה הל׳ ד׳‪ .‬מזה יש להבין שדיקליטיאנוס נודע לבני א״י עת‬
‫היותו גדול ומושל ולא נבהר עוד לקיסר‪ ,‬וכאשר עלה לארץ הקדם למלחמה‬
‫עם הפרסיים שנת נ״ז‪ ,‬אחר התנשאותו לקיסר‪ ,‬לא היה לו עסק עם בני א״י‬
‫עיי׳ פ״א‪ ,‬ולכן לא נודע לבני א״י כ״א בשם דיקלטיינוס מלכא‪ — .‬ור׳ יודה‬
‫נשייא אשיר קרה לו זה המאורע עם דיקלטיאנוס הוא ר׳ יודה נשייאה דזה הערך‬
‫כאשר מורה פשט המאמר‪ ,‬וגם יש ידים מוכיחות לזה ממה שינזכר תרומות שם‬
‫דר שמואל בר נחמן היה עם ר יודה נשייא‪ ,‬והוה ר' יורן נשייא ור׳ שימואל‬
‫כר נחטןינחתין למיסה וכו׳ ע׳ש‪ ,‬ואם זה ר׳ יודן נשייא הואר׳ יודה נשייא כ׳‬
‫ימין יותר מראי כי היה כבר תלמיד‬ ‫היה לר׳ שמואל בר נחמן אריכות‬
‫מובהק לר׳ יונתן עיי׳ ערך ר שמואל בר נחמן‪ .‬ומצינו שיר׳ יודן נשייא דבר‬
‫עם ר׳ שמואל כר נחמן )עיי׳ ערכו( כדבר איש עם חברו‪ ,‬ואיך יאות זה לאיש‬
‫זעיר טובא ועיי׳ ערך הבא‪ .‬וקצת כותבי קורות היהודים התאמצו לברר שרבי‬
‫יודה נשיאה דערך זה היה לו עסק עם הקיסר אלכסנדר סעווערוס אשר נקרא‬
‫ג״כ אנטנינום ומלך משנת ג׳ אלפים ט׳ מאות פ״א עד ג׳ אלפים ט׳ מאות‬
‫ע׳׳ה )עיי׳ בס׳ קורות היהודים להחכם דר׳ גדעץ ח״ד( והמעיין יבין מה שיש‬
‫מן הקושי כזה‪ ,‬כי לפי מה שביררנו ר׳ יודה נשיאה זה חי ביפי דיקלטיאנוס‬
‫ואלכסנדר מת )נהרג( לערך נ׳ שנים קודם דיקלטיאנוס )עיי׳ הוספות(‪.‬‬
‫וזעה ממה שזכרנו שיר יודה נשיאה היה נקרא רבי סתם וגם רבי יהודה‬
‫זעשיא יש לעמוד ג״כ על כינוי של דבי יהודה מסדר המשנה‪ .‬ר׳ יועדה מסדר‬
‫המשנה נקרא ג׳׳כ דבי סתם ויש בזה כינו ובין ר׳ יודה נשיאה‪ :‬דבי יהודה‬
‫מסדר המשנה נקרא כפי כל הדורות רבי סתם והוא לו כינוי ככור כי כולם‬
‫קיבלו אותו לדב‪ ,‬ור׳ יודה נשיאה נקרא כן לבד כסי בני דורו והוא כינוי‬
‫כבוד להנשיא‪ ,‬או בפי תלמידיו )ואך במדרשים נשתבשו הרבה בזה(‪.‬‬
‫וככל מקום שנזכר בית דבי‪ ,‬כי דכי בב׳ התלמודים הכוונה על בית מדרשו‬
 ‫רבי יודה נשיאה כ׳‬ ‫רבי יודה נשיאה א׳‬

‫של רבי יהודה מסדר המשנה )עיי׳ ס׳ג מה שזכרנו בענק בית רבי(‪ .‬והעומד‬
‫על סדר האמוראים וכמו שמבואר עד הנה וכאשר יבוא עוד בערכים הבאים‬
‫יכק‪ ,‬כי אך בזה הדרך יצא אמת לאמתו‪ .‬ועיי׳ ערך ר׳ רומנס‪.‬‬
‫עוד נקרא ר׳ יהודה מסדר המשנה גם בירושלמי רבינו הקדוש‪ .‬סנהדרין‬
‫פ״י כ״ט ע״ג ושם איתא הטעם כאשר הוא בבבלי‪ — .‬אבל ר יהודה מסדר‬
‫המשנה לא נרןא בשום מקום בירושלמי בשם ר׳ יהודה הנשיא‪ ,‬ואך ר׳ יודה‬
‫נשיאה יכונה בשם זה בג׳ מקומות וכאשר הבאנו לעיל בשם הירושלמי גיטין‬
‫וכו‪ /‬ויש עוד להוסיף סאה סוף פ״א תני לא נחלק ר׳ ור׳ יהודה הנשיא על‬
‫הלוקח סירות מחוברין וכו׳ וזה ר׳ יהודה ת שי א הוא ר׳ יורה נשיאה )והמפרשים‬
‫לא מצאו ידיהם בזה(‪ — .‬ובבבלי נקרא ר׳ יהודה המסדר המשנה כשם ר׳ יהודה‬
‫הנשיא‪) ,‬וקצת משמע דלא היה לבבלי ברור כל כך שר׳ יתדה ת שי א הוא רבי‪ ,‬ולכן‬
‫ת צרך לפרש יבמות מ״ה ע״א ומאן ר׳ יהודה הנשיא רבי ועיי׳ קידושין ם״ג‬
‫ע׳׳א וניחשב נמי ר' יהודה הנשיא היינו רבי היינו ר׳ יהודה הנשיא(‪ .‬ודע‬
‫דבבלי יבמות ט״ה איתא דכי אתא רבין אמר ר׳ נתן ור יהודה ת שי א מורין‬
‫בה )בנכרי ועבד הבא על בת ישיראל( לר^ירא‪ ,‬ובירושלמי קידושין פ׳ג הל׳‬
‫י״ר ם״ג ע׳׳ד איתא ר׳ יונתן םליק עם ר׳ יודה נשייא לחמתא דגדר תרי ת ל ד‬
‫כשר‪ .‬ע״ש ועיי׳ לעיל פ״ג בענק החילופים שבין הבבלי והירושלמי‪.‬‬
‫והנה אף שיבירושלמי לא נלןא ר׳ יהודה כעל המסדר המשנה כשם ר‬
‫יהודה הנשיא אבל זה ברור שנקרא ר׳ יודה נשייא‪ .‬עיי׳ כ״ב ס״י הל׳ ז׳ )י׳׳ז‬
‫ע׳׳א( רבי פרירא אוקר לר׳ יהודה נשייא תרין פוגלק בין ריש שתא‬
‫לצומא והוד‪ ,‬פקי שטיטתא והוד‪ .‬אית בון טעונא דגמלא אמר ליה‬
‫רבי לית אינון אסירין לאו סםח*ן אינון אמר ליה בסקי שמיטתא איזדרעון‬
‫כאותה שעה ד‪,‬תיר רבי ליקח ירק במוצאי שביעית מיד )ועיי׳ פאה פ״ז‬
‫כ׳ ע׳׳ב(‪ .‬ור‪,‬נה ר׳ יהודה נשייא תזכר פה הוא רבי יהודה מסדר המשנה‬
‫דהוא התיר ליקח ירק במוצאי שביעית מיד וכדאיתא במקומות אין מספר רבי‬
‫היתר ליקח ירק וכו׳‪ ,‬וא״א לטעות שהוא ר׳ יתדה נשיאה בן בנו של רכינו‬
‫הקדוש דהא שביעית פ׳ו ל׳׳ז ע׳׳א איתא רבי ור׳ יוסי בר יתרה נחתון לעכו‬
‫וכו׳ והובא שם אהך דרבי התיר ליקח ירק וכר ע״ש! ור׳ יוסי בר יהודה הוא‬
‫תנא וחבירו של רבינו הקדוש כידוע‪ — .‬וגם הא דאיתא ברכות פ׳׳ג ו׳ ע׳׳א‬
‫כד דמך ר׳ יוק נשיאה אכריז ר׳ ינאי ומר אין כד‪,‬ונה היום ע״כ זה רבי יו ק‬
‫נשיאה הוא רבינו הקדוש ולא ר׳ יודה נשיאה א׳ דאיך אכריז אז ר׳ ינאי‪,‬‬
‫ור׳ ינאי הי׳ ככר זקן ובא בימים בעור היות ר׳ יודה נשייא א׳ צעיר לימים‬
‫וכמו שזכרנו לעיל‪ .‬נם נראה בכל מקום שר ינאי מת בימי ר׳ יוחנן ור יוחנן‬
‫מת קודם ר׳ יודד‪ ,‬נשיאה א׳ עיי׳ ערך הבא‪ .‬ובכלי כתובות ק׳׳ג ע׳׳ב איתא‬
‫אותו היום שמת רבי בטלה כהונה ורבי הנזכר בכל אותה הסוני׳ ת א רבינו‬
‫הקרוש‪ — .‬ונשאר לנו עתה לבאר עת מיתת ר יודה נשיאה דערך זה‪ .‬ולעמוד‬
‫על עיקר הענק נקדים הערך הבא‪,‬‬
‫בן בנו של ר׳ יודה נשיאד‪ ,‬דערך‬ ‫ר׳ יודה)יודן( נשיאה )נשייא( ב׳‬
‫הקודם היה בדור הרביעי ובדור החמישי‪ .‬דבריו היו כפי מה דאיתא בבבלי עם‬
‫צד‬ ‫רני יודה נשיאה כ‬

‫רב אמי )ר׳ אימי כ׳( והיה לפני ר׳ אמי כמעט כתלמיד לפני הרב עיי׳ כבלי‬
‫מ״ק י״ב ע״ב עי׳ז ע׳׳ב ל״ג ע׳׳ב וע״ש תו׳ דייה בעא מעיה‪ .‬ובירושלמי מנילה פ״ג‬
‫הל׳ ב׳ )ע״ד ע׳׳א( איתא ר׳ ירמיה משלח כתב לר׳ יודן נשייא לשנוא את אוהכיך‬
‫ולאהבה את שונאיך ע״כ והוא ר׳ יודן נשייא דערך זה‪ .‬ועיי׳ פסחים פ״י הל׳ א׳‬
‫ר יודן נשייא סחה וצהא שאל לר׳ מנא בנין דאתא )צ׳׳ל דאנא( צהי מהו נשתי‬
‫וכו׳ וזה ר׳ מנא הוא ר׳ מנא כ׳ )עיי׳ ערכו( כאשר מוכיח כל הענין שם והוא‬
‫חי בדור החמישי‪ — .‬ולא מצינו לר׳ יורן זה מאמרים גדולים נם לא היה‬
‫מפורסם בעיני בני דורו‪ ,‬ועיקר כבוד זעשיאים של זרע הלל נאסף עם מות‬
‫ר יודה נשיאה אי‪.‬‬

‫ברטת ם״נ ר ע׳א איתא כד דמך רבי יודה נשיאה בר בריה‬

‫דר׳ יודה נשיאה דחף רבי חייא בר אבא לרבי זעירא בכנישתא דגופנה‬
‫דציפודן וסאביה‪ .‬ובתחילת ההשקפה ניאה שהסיפור נמשך אל מיתת ר׳ יודה‬
‫נשיאה כ׳‪ ,‬אך אחרי העיון ל א תתקיים ההשערה הזאת כלל דהלא ר׳ יודה‬
‫נשייא ב׳ לא מת כי אם נדור החמישי שיהרי שאל לר׳ מנא וכמו שזכרנו‪,‬‬
‫ור חייא בר אבא מת הרבה שנים קודם לזה‪ ,‬דהרי ר׳ שמואל בר נחמן קיבל‬
‫אבלות על ר׳ חייא כר אבא ור׳ זעירא קיבל אבילות על ר׳ שמואל בר נחמן‬
‫)ביכות שם(‪ ,‬ור׳ זעירא היה רבו דרבו של ר׳ מנא עיי׳ ערך ר׳ יונה‪ ,‬ואיך‬
‫יעלה על הדעת שר׳ חייא בר אבא היה במיתת ר׳ יודה נשיאה בי! וגם ר׳‬
‫זעירא מת ככר בחיי ר׳ יונה אביו של ר׳ מנא ולא מצעו כלל שר מנא‬
‫ראה אותו‪ — .‬אכל כבר הערנו בערך הקודם שינס רבעו הקדוש נקרא לפעמים‬
‫ר׳ יודה נשייא‪ ,‬והאטת יורה דרכו שזה ״ר׳ יודה נשיאה בר בריה דרבי יודה‬
‫נשיאה״ הוא ר׳ יודה נשיאה א׳ ועולה יפה לחשבון הדורות שר׳ חייא כר‬
‫אבא ור׳ זעירא היו במיתתו‪.‬‬

‫ד יודה נשיאה א׳ האריך ימים שהרי היה עם ר הושעיה רבו שיל רבי‬
‫יוחנן ומת אחר ר׳ יוחנן )עיי׳ ערך ר׳ יוחנן וערך ר׳ לעזר(‪ ,‬ומת קורם ר׳ אבהו‬
‫שהרי ע׳ץ פ׳׳א הל׳ א׳ איתא אמר ר אבהו ואני לא שאלני ר׳ גמליאל ברבי‬
‫מהו לילך ליריד וכו׳ וזה ר״ג הוא בנו של ר יודה נשיא א׳ ומשמע שרבי‬
‫יודה לא היה כבר בחיים‪ .‬ור׳ יוחנן מת ד׳ אלפים ט״ט )עיי׳ ערכו(‪.‬‬
‫ונראה שר יודה נשיאה א׳ מת טרם מלוך קאנסטנטינוס )ע״נ( ומפני‬
‫הרעה נאסף הצדיק‪ .‬וזה עולה יפה שהרי ר חייא בי אבא היה כמיתתו ורבי‬
‫חייא בר אבא מת בימי ר׳ זעירא שהיה כדור השלישי‪ — .‬ור׳ יורה נשיאה‬
‫כ׳ היה ככר נשיא בימי ר׳ ירמיה רבו של ר׳ יונה וכדאיתא מגילה ר׳ ירמיה‬
‫משלח כתב ל ד יורן נשייא‪ ,‬והיה בימי ר׳ מנא בנו של ר יונה ור׳ מנא היה‬
‫א ‪ T‬ק״כ עיי׳ ערכו‪ ,‬ולפי מה ששערנו שטת ר׳ יורה נשיאה א׳ קודם שנת‬
‫ע״ג יהיה בין מיתתו ובק ר׳ מנא כמו נ׳ שנה‪ .‬ור׳ יודה נשיאה ב׳ מת בימי‬
‫ר מנא )עיי ערך ר׳ יונה‪ ,‬ר׳ טנא כ׳(‪ ,‬והשנה אינה ידועה‪ ,‬ונניח שמת כשנת‬
‫י׳ או י׳ב ל ר מנא ויעלו לנשיאות ר׳ יודה נשיאה ב׳ ולנשיאות אביו רבי‬
‫גמליאל כמו ס׳ או ס״ב שנים‪ .‬וימי נשיאות ר״ג לא נמשך דדבה שנים שדדי כנו‬
 ‫רבי יודה נשיאה כ׳ — רבי יודה בר פזי‬

‫היה כבר נשיא בימי ר ירמיה‪ ,‬ונראה שמשך ימי נשיאותו של ר יודה נשיאה‬
‫ב׳ היו מ׳ שנה ויותר‪.‬‬
‫רבי יודה בר זבידא סוטה ס״ז הל׳ ד )כ״א ע״ד( אמר רבי יודא כר‬
‫זבידא יהוסף מלא ערות ביהוסף ש מג‬
‫רבי יודה בר חנינה בדור השני‪ .‬תרומות פ״ה מ״ג לךוב לסוף ע״ג‬
‫ר׳ חזקיה ר אחא בשם רבי יודה בר חנינה לא מצינו שהודו בית שמאי לבית‬
‫הלל אלא בדבר זה בלבד‪ — .‬כתובות פ״ד הל׳ ח׳)כ״ח ע״ד( ר׳ שמעון ‪ P‬לקיש‬
‫בשם ר׳ יודה בר חנינה נמנו באושא בכותב נכסיו לבניו הוא ואשתו ניזונין‬
‫מהן )ועיי׳ שם קורס לזה רבי שימעון בן לקיש בשם רבי יהודה בן חנניה(‪.‬‬
‫ועוד שם ר׳ שמעק בן לקיש בשם ר׳ יודה כר חנינה נמנו כאושא במקסיד‬
‫את הזקן והכהו יינתן לו בושתו שלם מעשה באחד שהקפיד את הזקן‬
‫והכהו ונתן לו בושתו משלם אמרין ר׳ יודה בן חנינה הוה‪ .‬עוד שם רבי‬
‫שמעון בן לקיש בשם ר׳ יודה בן חנינה נמנו כאושא שיהא אדם מפריש‬
‫חומש מנכסיו למצות‪ .‬ועיי׳ ערך ר׳ יודה בן לוי וערך ר׳ יוסי בי ר׳ חנינה‪.‬‬
‫רבי יודה בר טיטם שביעית פ״ה הל׳ ט׳)ל״ו ע״א( ר׳ יוסי כר חנינה כעי על‬
‫כל פירקא את אמרת» )משום דרכי שלום( או על הדא הלכתא אית אמרת‬
‫רבנין דקי^ין בשם רבי יודה בר טיטס מן מה דלא תנינן כגיטין אלא הדא‬
‫הילכתא הדא אמרה על הדא הילכתא אתאמרת‪) .‬וכניטיןסוף פ״ה הגי׳‬
‫משיובשת(‪ — .‬סוכה פ״ה הל׳ ח׳ )נ״ה ע״ד( ר׳ יודה בן טיטס בשים ר׳ אחא‬
‫קרייא מסייע להן תנייא וכו׳‪ — .‬ועיי׳ ביכורים פ״ג ס׳׳ה ע״ד א״ר חטא יהודה‬
‫בן טיטס היה ברומי ומנוניה ע״מ דיחזור‪.‬‬
‫רבי יודה בן לוי כדור השני‪ .‬דמאי פ״ה כ״ר סוף ע״ד אנ א אנטולי‬
‫זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דרבי יורה בן לוי שלח למנחם כריה דיתקן‬
‫ליה ויהב ליה מעשריה מי אתי קם עימיה ר׳ יהושע בן לוי אמר ליה מאן‬
‫יעביד דא וכו׳‪ ~ .‬שבת פי״ב ט״ז סוף ע״א ר׳ יוחנן שאל לר׳ יודה בן לוי‬
‫מהו ל טל טל כלי קוריים בשבת וכו׳‪ — .‬סוכה פ״ב הל׳ ח׳ )נ״ג ע׳׳א( רכי‬
‫חזקיה ר׳ אחא כשם ר׳ יודה כן לוי לא מצאנו שהודו בית שמאי לבית הלל‬
‫אלא בדבר זה כלבד‪ .‬ועיי׳ ערך ר׳ יודה בר חנינה‪.‬‬
‫ר ב י יודה ב ר ל ק ר ה סוכה פ״ד הל׳ ז׳ )נ״ד ע״ד( רבי יודה כר‬
‫לקרה בשם ר׳ שימואל בר נחמן משחרב בית המקדש פסק יין קרוש וכוי‪.‬‬
‫רבי יו ד ה בי ר' סימון מ״ק פ׳׳ג פ״ג ע״א קם רניירמיה עם רני‬
‫יודה בי רבי סימון‪ ,‬וע׳׳ש שהוא בנו של רבי סימון הנזכר להלן ערך‬
‫רבי סימון‪.‬‬
‫רבי יודה בר פזי נדור הרביעי‪ .‬סוכה פ׳׳ב ה ל ח׳ )נ׳׳ג ע׳׳א( רכי‬
‫יודה )תרומות פ״ה מ״ג ע״ג ר׳ יודן ולרוב נקרא רבי יודה( בר פזי ור׳ אייכו‬
‫בר נגרי הוון יתיביןוכו׳ אמרין נצא לחוץ ונלמוד ונפקין ושמעוןר׳ חזקיה‬
‫ט״ק פ׳׳ג פ׳׳ג ע״א רבי בא בר כהן אמר קומי ר׳ יוסי רכי‬ ‫ר׳ אחא וכו׳‪— .‬‬
‫יודה בר פזי בשם ר׳ יוחנן נדר עמו קם ר׳ יוסה עם ר׳ יודה נר פזי א׳׳ל‬
‫אתה שמעת מן אבוך הדא מילתא וכו׳‪ .‬וכן ברמת ס״ד ז׳ ד ג רבי יודן‬
‫צה‬ ‫רבי יודה בר סזי — רבי יודן בריה ד ד איייבו‬

‫קפודקיא אמר קומי ר׳ יוסי בשם ר יודה בן פזי קורין בד׳ח קם ר יוסי עם‬
‫ר׳ יודה בן פזי וכו׳‪ .‬ר׳ה פ״ג הל׳ א׳ ר׳ יעקב בר אחא רבי אימי בשם רבי‬
‫יהודה בר פזי קידשוהו ונו׳ קם ר׳ יוסה עם רבי יהודה בר פזי וכוי‪ — .‬ועיי׳‬
‫ערך אייבו בר‪ ,‬נגרו‪ ,‬רבי חזקיה‪ ,‬ר׳ פזי‪ — .‬ר׳ יודה בר פזי היה מלוד‬
‫סנהדרק פ׳׳א הל׳ ב׳ רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא וכו׳ והובא לעיל ערך‬
‫רבי אחא‪.‬‬
‫רבי יודן בדור הרביעי נזכר הרבה פעמים בכל מסבתא ומצעו הרבה‬
‫פעמים שר׳ מנא בעי קומי רבי יוק‪ .‬עיי׳ ביצה פ״א הל׳ א׳) ס׳ סוף ע״א( וקידושין‬
‫פ׳׳ב הלי ר )ס״ב ע׳׳ד( ובמ״א‪ .‬ועיי׳ תענית פ״ג ם״ז ע״א ביומוי דר׳ יודן‬
‫נזרין תעני ונחית מימרא ברומשא סליק ר׳ מנא לנ ב ^ אמר ליה בנק דאנא‬
‫צחי מד‪ 1‬דנישתי‪ ,‬מכל אלה נראה שהיה ר יו ק רבו של ר׳ מנא‪ .‬ובמס׳‬
‫כתובות פ׳׳ב הל׳ ד׳ )כ׳יו ע׳׳ג( איתא אחד אומר ראיתי שתי שערות בגבו‬
‫ואחד אומר ראיתי שתי שערות בכרסו רבי בא אמר דברי הכל כשר ר׳ חגי‬
‫אמר דברי הבל פסול ר׳ יוסי אמר במחלוקת אמר דבי יוסי לר׳ חגי והא דבי‬
‫יו ק סבר דכוותי אמר על דרביה אנא פליג לא כל שכן עלויה )ועיי׳ סוטה‬
‫ס׳׳א הל׳ א׳( מזה נראה שרבי יו ק היה תלמידו של ר׳ בא )ב׳(‪.‬‬
‫ר' יודן מגדליא ברכות פ״ט י״ד ע״א תענית פ׳׳א ס״ד ע׳׳ב ר׳ יוסי‬
‫בר יעקב סליק מבקרא ר יודן מגדליא עד דהוא תמן נחת מיטרא ושמע‬
‫קליה אמר אלף אלפין וריבי ריבוק )כן הוא במס׳ תענית( חייבין להודות‬
‫וכו׳ אמר ליה הדא מנא לך אמר ליה הכין חוה רבי סימון מברך־‪ .‬ובמס׳‬
‫תענית הגי׳ רבי סימק ר׳ פי׳ רבי וא״כ היה תלמידו של רבי סימק‪,‬‬
‫ובדור הרביעי‪.‬‬
‫רבי יודן ענתונדריא תענית פ״ב ס׳׳ה ע״ג שבע של שבת מניין‬
‫וכר רבי יוק ענתונדריא )וברכות פ׳׳ד ח׳ ע״א בטעות ענתוריא( כננד שבע‬
‫אזכיות שכתוב במזמור שיר ליום השבת‪ — .‬שם ס״ז ע׳׳ג אמר רבי יודן‬
‫ענתונדריא מתניתא מסייע לר׳ יוחנן וכו׳‪.‬‬
‫רבי יודן קפודקיא ב חר זדב ‪ . T‬סאה ט״ז ע׳׳ג כלאים פ״ח היל א׳ רבי‬
‫יו ק קפודקיא בעי קומי ר׳ יוסי תמן אמרק )אק במס׳ כלאים וכצ׳׳ל גם במס׳‬
‫סאה( זרעי אילן קררק זרעים וכו׳‪ — .‬תענית פ״ד סיז ע׳׳ג ר׳ יו ק קפודקיא‬
‫אמר קומי ר׳ יוסי בשם ר׳ עדה בר פזי וכו׳ ור׳ יוסי זה הוא רבי יוסי ב׳‬
‫עיי עדך ר יודה בר פזי‪ — .‬ור׳ יו ק נקרא על ארץ מולדתו קפורקא הנודעה‬
‫באדא הקטן‪.‬‬
‫רבי יוק אבוי ד ד מתניה בדור הרביעי‪ ,‬נזכר בודבה מקומות‪ .‬דמאי‬
‫נד׳ה כ׳ד סוף ע׳׳ג כלאים פ״נ סוף היל א׳ )ושם איתא בטעות אבוי דרבי‬
‫מתליא( חלה ריש פ״ד היל ב׳ ערלה ט׳א ם״א ריש ע״ב ובמ׳׳א‪ .‬ועיי׳ לקטן ערך ר‬
‫מתניה‪ .‬וכתובות פ״ד הל׳ א׳ איתא רבי יו ק אבוי דרבי יודה אבוי דרבי מתניה‬
‫ונראה שיש כאן ט׳׳ס וצ׳׳ל רבי יוק אבוי דרבי מתניה‪.‬‬
‫רבי יודן בריה דר' אייבו ברטת ריש פ״ה רבי יודן בריה דר אייבו‬
‫אמר בנחמות ירו של היו )אליהו ואלישע( עוסקין‪.‬‬
 ‫רבי ירדן בר גירייא — רבי יוחנן‬ ‫‪,‬‬

‫רבי יודן בר גירייא שביעית ס״ז ל׳׳ג ע׳׳ד אמר רבי חייא בר בא רני‬
‫יורן בר גירייא משקה בסלא וכר‪ .‬ולא היה מאוחר לדור הש‪S‬ישי עיי׳ ערך‬
‫‪.‬‬ ‫ר׳ חייא בר אבא‪.‬‬
‫רבי יורן בי ר׳ ישמעאל שבת ס״א ג׳ ע׳יד בשלשה מקומות נקרא‬
‫רבי יהודה הנשיא רבותינו בנימין וכר )עיי׳ ערך ד יודה נשיאה א׳( אמר‬
‫רבי יורן בי רבי ישמעאל בית דינו חלוק עליו בנימין‪ — .‬שם ס״ג הלי כ׳‬
‫רבי יודן בי רבי ישמעאל הורי מדוחק מיגרוף תנורא ומיתן תלתא כםק וטירמי‬
‫עליהון‪ .‬ועוד נזכר שם פ״ו ח׳ ע״א ויבמות ס״ד ו׳ ע״ב ובקצת מ״א‪ .‬נדרים‬
‫פ׳ד הל׳ ג׳ )ל״ח ע״נ( וכן חטיי מתנייא נםבק אגריהון א״ד יודן בי רבי‬
‫ישמעאל שכר במילן הן נומלין)כן הובא בר״ן נדרים ל״ז ע״א וכן הוא בדפוס‬
‫ויניציאה ובד קראקא וקראמאשק במעות אמר ד ישמעאל(‪ — .‬ברכות ם״ה‬
‫מ׳ ע״א נשתבח ר יורן זה הרבה‪ .‬רבי יורן בי ר ישמעאל מנהגיה באודתא‬
‫סגק הוות גולתיה שרעה מיניה וחכינא מזדהרא לה‪ .‬ונראה שהוא אחי ר׳ ינאי‬
‫ועולא בני ר׳ ישמעאל עיי׳ ערכם‪ .‬ובטם׳ חולין קי׳׳ח ע״ב נזכר רבי יהח־ה‬
‫בר ישמעאל‪.‬‬
‫רבי יורן בריה דרבי חמא דכ&ר תחמין תענית פ״א הל׳ ז׳) ס׳ ד‬
‫ע״ד( ר׳ יורן כריה דרבי חמא דכפר תחמין כבתוך ארבעים שעשה משה כהר‪.‬‬
‫רבי יורן בר הנין ערלה פ״א ס״א ריש ע״ב אמר רבי יודן בר הנין‬
‫םימנא דאכל מן חבריה בהית מיםתכלא ביה‪ — .‬פםחים פ״ד הל׳ ד )ל׳יא ע׳׳א(‬
‫סברין מימר אפילו ביצה אפילו קולקם אמר רבי יודן בי ר׳ חנין ובלבד מן‬
‫השחיטה‪ — .‬ובמס׳ סנהדרין פ׳׳י כ״ז ע״ד רבי יורן כר חנן בשם רבי כרכיה‬
‫אמר הקכ״ה לישראל כני אם ראיתם זכות אבות שמטה וכו׳ לכו והידבקו‬
‫בחסד ובו׳ ועיי׳ לו מאמר גדול בהגדה ריש טס׳ ע׳׳ז‪.‬‬
‫רבי יורן בר פליא שביעית פ״ה הל׳ א׳ התיב רבי יורן בר סליא קומי‬
‫ר׳ יונה הרי הרובין הרי הן חונטין קודם ראש השנה וכו׳‪.‬‬
‫ר בי יוק בי ר׳ שלום בדור הרביעי‪ .‬שבת םי״כהליד)י״גע״ד(רבייוק כי‬
‫ר׳ שלום ור מתניה חד אמר בשלא עירב נקודות וכר‪ .‬עירובי! פ״ה כ״ב ע״ד‬
‫רבי פינחס סליק להכא וכו׳ אמר ליה רבי יורה בר שלום וכר‪ .‬דמאי פ״ו כ״ה‬
‫ע׳׳ג רבי יורן בר שלום כעא קומי דר׳ יוסי עד כדק כיורשיין וכו׳ והוא רבי‬
‫יוסי בי‪ — .‬והרבה דברי ר׳ יודן כי ר׳ שלום הם בהגדה יומא פ׳׳א הל• א'‬
‫)ל׳׳ח ע״ב( א׳ד יו ק בי ר׳ שלום למה סמך הקב״ה מיתת אהרון לשיכור‬
‫הלוחות ללמדך שמיתתן של צדיקים קשה לפני הקדוש ב ח ך זעא כשיבור‬
‫לוחות‪ .‬ר׳ה פ׳׳א ה ל א׳)נ״ו ע״ב( אמר רבי יו ק בי ר׳ שלים כתיב כי ששת‬
‫חדשים ישב שם יואב וכל ישראל אמר לו הק׳ אני אמרתי לך א ל תתגרו בם‬
‫וביקשת לר‪A‬גרות בם חייך שאינן נימנין לך‪ — .‬נדרים פ׳׳ג ליח ע״א אמר‬
‫ר׳ יו ק בר שלום כיצחק במקצת יצחק‪.‬‬
‫רבי יוחנן גדול האמוראים של הירושלמי‪ .‬והוא בעל מסדר ד^למוד‬
‫זה כמאמר הרמב״ם בפתיחתו לפי׳ המשניות וכבר כתבנו בפרק הקודם שכונת‬
‫ורמב״ם שהוא ד^חיל לסדר התלמוד ירושלמי עיש‪ — .‬ר׳ יוחנן נקרא‬
‫צו‬ ‫רבי ' ‪pm‬‬

‫כדו שלמי ר׳ד‪ .‬ס״ב הל׳ ו׳ )נ״ח סוף ע״ב( בן הנפח ובבל' בכמה מקומות בר‬
‫נפחא ועיי׳ רש״' סנהדר'ן צ״ו ע״א ד״ה טכא‪ — ,‬רב' 'וחנן למד אצל רב'‬
‫לפי הבבלי חולין קל׳ץ ע״ב דכירנא כד הוה יתיבנא '׳‪ r‬שורין אחוריה דרב‬
‫קטיה דרבי וכו׳ חן״ש נ׳ד ע״א‪ .‬ובירושלמי משמע שלא שימש את רבי אלא‬
‫שראה אותו‪ .‬עיי׳ ביצה פ״ה הל׳ ב׳ )ס״ג ע״א( רבי יוחנן ור׳ שמעון ב״ל‬
‫תריהק אמרין אנן לא זנינן לאורייתא אלא בנין דחמינן אצבעתיה דרבי מן‬
‫גולגיקין דידיה‪ .‬ואפשר שהוא כדרך מליצה והכוונה שעזימש אותו מרחוק‬
‫וכדברי הבבלי‪ — .‬גם ראה ר׳ שימעק בן אלעזר בקטנותו ושמע מפיו‪.‬‬
‫מעשרות פ״א מ״ח ע׳׳ד אמר דבי יוחנן דכיב הוינא על כיתפי דסבי ושמעית‬
‫קליה דרבי שמעק בן אלעזר יתיב מתני מכניסין במעי מלפפון וכו׳‪ — .‬עיקר‬
‫רבותיו‪ :‬ר׳ י נ אי‪ ,‬כן מצינו בת־בה מקומות שר׳ יוחנן למד אצל ר׳ ינאי‪ ,‬עיי‬
‫ברכות סוף פ״ד ובמ״א‪ ,‬ובמס׳ ק ‪T‬וש‪ p‬פ״א הל׳ ד׳) ס׳ סוף ע״ב( איתא ר יוחנן‬
‫תלמידיה דר׳ ינאי‪ .‬ור׳ יניי שיבח אותו מאוד וקרא עליו הזלים זהב מכיס‬
‫כני אל ילוזו מעיניך תן לחנם ויחכם עוד וכר כלאים ס״ח ל״א ;‪:‬״כ יבמות‬
‫פ״א כ׳ ע״נ‪ ~ .‬ר׳ הו ש ע י ה ר ב ה היה רבו‪ ,‬ור׳ ' ‪ pm‬למד אצלו בקי^ין‬
‫ושימש אותו י״ג שנים אף שלא היה צריך ללימודו עיי׳ ערך רבי הושעיה‬
‫רבה‪) .‬ובבלי עירובין נ״ג ע׳׳א איתא אמד ר יוחנן י״ח ימים גידלתי‬
‫אצל רבי אושעיא בריבי ולא למדתי ממנו אלא דבר אחד במשנתינו וכר(‪.‬‬
‫וכאשר ישב ר׳ הושע‪ m‬עם רבי יהורה נשיאה ובא רבי יוחנן ושאל לו‬
‫אמר רבי הושעיה לר״י נשיאה ששאל לו מילה דנגרק ובר נגרין לא מפריק‬
‫ליה יבמות פ״ח ט׳ ע״ב‪ .‬ועוד הקשה לרבי הושעיה קידושין פ״ב הל׳ ח׳ )ס׳ג‬
‫ע״א(‪ — .‬ר׳ חנינ ה היה רבו של רבי יוחנן ור׳ יוחנן היה לו כעין תלמיד‬
‫חבר עיי׳ ערך ר׳ חנינה‪ — .‬לר׳ י הו ש ע בן לוי קרא רבי ביכורים פ״ב ס״ה‬
‫ד א מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן תמן אמר ר׳ יהושע בן לוי לרןנה של נבילה‬
‫הושבה אמר ליה לא כן אילפן רבי ראיתי כגרים שניס וכו׳ אך כל הסוני׳‬
‫שם משובשת ע״ש ועיי׳ ערך ר׳ יהושע בן לוי‪ .‬ויותר נראה להביא ראייה‬
‫מהא דאיתא ע׳ץ פ״ב הל׳ ז׳ )מ״א ע״ג( ר׳ יעקב בר אחא ר׳ שמעון בר בא‬
‫בשם רבי יהושע בן לוי מסני עגלים ששם נשחטין לשם ע״ז שמע רבי‬
‫י‪m‬נן ומר יפה לימדני רבי וכן הוא שם הל׳ ח׳ ודי שקרא רבי יוחנן ריב״ל רבי‬
‫שלא בפניו‪ .‬אך גם בזה יש ספק בהגי׳ ואין המקום להאייך‪ — .‬וקצת נראה‬
‫שלמד ג״ב אצל ר׳ יונ תן‪ .‬ביכורים פ״ב ם״ה סוף ע״א ר׳ ' ‪ pm‬שאל לרבי‬
‫יונתן כסידרן של שנים או כם ‪ p T‬של תקופות )ועיי׳ בבלי ר״ה ט״ו ע׳׳א ושם‬
‫הגי׳ בע״א מיגיה רבי ' ‪ pm‬מר׳ ינאי( ועיי׳ לקמן‪ — .‬בירושלמי לא מציג ו‬
‫שלמד אצל רבי חייא אבל בבלי חולין נ״ד ל׳א איתא אייר יוחנן ולא נהירא‬
‫ליה לאותו תלמיד ששימש את רבי רבה ורבי חייא וד‪.‬אלהים כל אותן שנים‬
‫ששימש אותו תלמיד בישיבה אני שמשתי בעמידה‪ .‬ובירושלמי סנהדרק ס״א‬
‫הל׳ א׳ )י״ח ריש ע״א( איתא ר יוחנן אזל מירון קומי רבי חייה רבה אייתיב‬
‫גביה חד תלמיד וכו׳‪ — .‬וכן נראה מן הבבלי שחזק‪:‬ה היה רבו של רבי‬
‫י ‪m‬נן ומה שיש להסתפק כזה כירושלמי עיי׳ ערך חזקד•‪.‬‬
 ‫■‬ ‫רבי יוחנן‬

‫רבי יוחנן היה יפה תואר מאוד‪ .‬ועיי׳ ע׳יז ריש ס״ג כד דמך רבי יוחנן‬
‫איתכפון איקונייא אמרין דלא הוות איקונין דכוותה‪ .‬ובבבלי באים הרבה סיפורים‬
‫מיפיו של רבי יוהנן‪ .‬ויותר מתואר גופו נתעלה בגודל נפשו כתורה ובמידות‬
‫וקולו של ר׳ יוחנן נשמע ברוב ההלכות‪ .‬וכבר בימי נערותו זרחה שמשו‬
‫ושיבחוהו חכמי הדור‪ .‬עיי׳ ר״ה פ״ב הל' ר לעיבור השנה מתחילין מן הצד‬
‫וכבר נכנס רבי יוחנן והוא היה הקטן שבהן אמרו לו אמור הרי השנה מקודשת‬
‫בעיבורה וט׳ אמר ר׳ יונתן ראה הלשון שלימדנו בן הנסח וכו׳ ע״ש‪ .‬ולו יד‬
‫ושם טוב מבנים ומבנות )כי מתו בניו בחייו עיי׳ בבלי ברכות ה׳( הן בתלמוד‬
‫ירושלמי הן בתלמוד בבלי‪ ,‬כי גם חכמי בבל חיבבו דבריו עד מאוד‪ ,‬והבבלי‬
‫מלא על כל גדותיו ממאמריו של ר׳ יוחגן ובאו לבבל ע׳׳י החכמים אשר הלכו‬
‫או שבו לבבל‪ .‬והרבה הלכות דסדר קדשים ובפרט דמס׳ זבחים הן לר׳ יוחנן‬
‫אף שלא נמצא תלמוד ירושלמי לם׳ קדשים וכבר הערנו על זה בפרק‬
‫הקודם‪ .‬־ ־ הלכותיו של רבי יוחנן מחודדות מאוד‪ .‬ועיי׳ מגילה פ׳׳א הל׳ י״ג‬
‫)ע״ב ע׳׳ב( רבי יוחנן עביד תלת שנק ופלג דלא נחת לבית וועדא מן צערא‬
‫)ואפשר מן הצער שמתו בניו(‪ ,‬בסופה חמא רבי אלעזר בחילמיה למחר סיני‬
‫נחת ומחדת לכון מילה וכו׳‪ — .‬ומלבד עומק הלכותיו מצינו לו מאמרים‬
‫שהם עיקק של תורה‪ .‬ברכות פ״ב ד ע״ג דמר רבי יוחנן כל מילא דלא‬
‫מחוורא מסמכין לה מן אתרין סגו‪ — .‬פאח פ״ב ‪ r‬ע״א חגיגה פ״א הל׳ ח׳ אמר‬
‫רבי זעירא כשם ר׳ יוחנן אם כאת הלכה תחת ידיך ואין את יודע מה טיבה‬
‫אל תפליגנה לדבר אחר שהרי כמה הלכות נאמרו למשה בסיני וכולן משוקעות‬
‫כמשנה‪ — .‬שבת פ״א ג׳ ע״א רבי חזקיה רבי ירמיה ר׳ חייא בשם ר׳ יוחנן אם‬
‫יכול את ל של של את השמועה עד משה משלשלה ואם לאו או תפוש ראשון‬
‫ראשק או אחרון אחרון‪ — .‬ואף שר׳ יוחנן מחבב מאוד ההלכה וחותר לתת‬
‫לה מסעד עד סיני בכל זאת מבדיל בק הדבר הנאמר בתורה ובק ההלכה‬
‫הנובעת מן הדרוש וקורא אותה אינו מחוור‪ .‬ערלה פ׳׳ג הל׳ א׳ פסחים פ״ב‬
‫חל׳ א׳ רבי אכהו בשם ר׳ יוחנן העושה איססלנים משור הנסקל ומחמץ שעבר‬
‫עליו הפסח אינו לוקה שאין לא תעשה שלו מחוור מכלאי הכרם לוקה וכר‬
‫וכן מצינו לרבי יוחנן במ׳׳א‪.‬‬
‫ר יוחנן אוהב לתת כללים‪ .‬כלאים פ״ח ל׳׳א ע׳׳ג ר׳ חייה בשם ד יוחנן‬
‫ששה ספיקות הן הצלוף באילן כבית שמאי כלי חרס בכלי נתר כבית שמאי‬
‫חולדת הסנאים בשרצים כבית שמאי פול מצרי בזרעים ואנדרוגינם באדם כף‬
‫בחיה דברי הכל‪ — .‬עירובק פ״ט כ״ה ע׳׳ד חגיגה פ׳׳ג ע״ט ע׳׳ג אמר ר יוחנן‬
‫בושת וקירויה ומבוי וגר ועם הארץ חמרים )בחגיגה הגי׳ חומרק(‪ — .‬לרבי‬
‫יוחנן נראה יותר טוב לאוקמי המשנה כתרי תנאי ובחד טעמא )ובאמת מצינו‬
‫בהרבה מקומות דהמשנה אתיא כתרי תנאי‪ ,‬עיי׳ חלה פ״א ני׳ח ע״א רבי אימי‬
‫בשם ר׳ יוחנן על הדבר הזה הלכתי אצל ר׳ הושעיא רוכא לקיסרין ואמר לי‬
‫שני תלמידים שנו אותה ע״ש ועיי׳ בדרכי המשנה פ״ד כלל ח׳ הערה א׳(‬
‫מלאוקמי בחר תנא ולשבש המשנה בתרי טעמי וזה שאמר בבלי ב״ם‬
‫ט״א ע״א מאן דמתירגם חבית אליבא דהד תנא מובילנא מאניה בתריה‬
 ‫צז‬ ‫רבי יוחנן‬

‫והמדקדק בירושלמי יבין שנם בתלמוד ירושלמי זה הוא דרכו‬ ‫לבי׳ מסותא‪.‬‬
‫של י יוחק‪ — .‬עוד זאת ל ד יוהנן שהוא אוהב לפעמים לשון נופל על‬
‫ל^יין‪ .‬מ״ק פ״ב פ״א ע״ב סנהדרין פ״ח כ״ו ע׳׳ב אמר ר׳ יוהנן אם הזכירוך‬
‫ל כו ל י יהא הירדן בעל ג ב ו ל ך‪.‬‬
‫וכמה גדולים דברי ר׳ יוחנן בהגדה והם נובעים מלב מלא חסד ותחנונים‪.‬‬
‫ברכות פ׳׳ב ד׳ ע״ג ר׳ יוחנן ובו׳ הוה אמר דא מילתא שני ארוגות היו מהלכין‬
‫עם ישר׳ במדבר ארונו של חי העולמים וארונו של יוסף וכר‪ .‬בבלי מגילה‬
‫י׳ ע״ב אמר ר׳ •וחנן מפני מה לא נאמר כי טוב בהודאה זו לפי שאין הקב״ה‬
‫שטח במפלתן של רשעים‪ .‬״‪ -‬עוד שם ואמר ר׳ יוחנן מאי דכתיב ולא קרב‬
‫זה אל זה כל הלילה ביקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר הקב׳׳ה מעשה‬
‫ידי טוכעין בים ואתם אומרים שיירה‪ - .‬־ ירושלמי ב״ק פ״ח ו׳ ריש ע״ג רבי‬
‫יוחנן אביל קופד ויהיב לעבדיה שתי חמר ויהיב לעבדיה וקרי אנפשיה הלוא‬
‫בבטן עושני עשהו‪ — .‬וכן מצינו מידת ענוה בר׳ יוחנן‪ .‬סנהדרין ריש ס״ג‬
‫תרין בני נש הוה לק דין באנטוכיא אמר חד לחביריה מה דר׳ יוחנן אמר מקבל‬
‫עלי שמע ר׳ יוחנן ומר לא כל מיניה מיטרפא בעל דיניה אלא שטעק מיליהון‬
‫תטן ואין הוות צורכא כתבין ומשלחין עובדא לרבנן‪ — .‬ובפרט עם תלמידיו‬
‫היה ר׳ יוחנן ענו״ביותר‪ .‬יבמות פי״ב י״ב סוף ע׳יד סנהדרין פ״ג כ׳׳א סוף ע״ב רבי‬
‫יוחנן בעי ביבמה מי מרדף אחר מי התיב ר׳ לעזר‪ .‬והכתיב ועלתה יבמתו‬
‫השערה כד שמעה ר׳ יוחנן אמר יפה לימדנו ר׳ לעזר עירובין פ״א י״ח ע׳׳ג‬
‫אמר ר׳ אחא כף רישי לקיש לר׳ יוחנן וטילטל‪ — .‬ובאשר החזיר ריש לקיש‬
‫דינו של ר׳ יוחנן לא קצף עליו ר׳ יוחנן אבל אמר בנחת מה אעשה שכנגדי‬
‫חלוק עלי בבלי כתובות נ״ד ע״ב פ׳׳ד ע׳׳ב‪.‬‬
‫ר׳ יוחנן היה בנערותו בקי ‪ p x‬ושם שימש• ר׳ הושעיה רבה ור׳ ינאי ור׳‬
‫חנינה‪ ,‬וכאשר היה כמחלוקת בב׳ הלכות עם ר׳ חנינה עזב ציפורין והלך לו‬
‫לטבריא — שביעית פ״ט הל' א' ביצה ס״א הל׳ א׳ — וישב שם עד יום מותו‪.‬‬
‫ומעת בא ר׳ יוחנן לטבריא נתגדלה הישיבה שם ועמדה בתקפה עד חתימת‬
‫הירושלמי‪ ~ .‬בטבריא ד^עסק ר׳ יוחנן היבה עם ר׳ יהודה נשיאה ור׳ יהודה‬
‫נשיאה שמע לו‪ ,‬עיי׳ ערך ר׳ יודה נשיאה א׳‪ .‬ור׳ אכהו הלך היבה פעמים‬
‫מציפורין לטבריא אצל ר׳ יוחנן עיי׳ ערך ר׳ אבהו ב׳‪.‬‬
‫ר׳ יוחנן לא ירד מימיו לבבל והיה בדעתו לילך לשם ולקבל פני שמואל‬
‫וכאשר שים לדרך פעמיו שמע שמועה שמת שמואל שבת פ״ו ח׳ פוף ע׳׳ג‬
‫הולין צ׳׳ה‪ — .‬רב היה יקר מאוד בעיניו‪ ,‬חולין נ״ד קל״ז‪ ,‬וקראהו רבינו שבבבל‬
‫שם צ״ה‪ .‬ובכל זאת לא נשא לו פנים כתורה ושלח לבבל שאין הדין עם רב‬
‫באיזה מהלכותיו‪ .‬סכות פ״ב ל״א ע״ד ר׳ יוחנן שלח לרבנין דתמן תרתין מילק‬
‫אתון אמרין בשם רב ולית אינון כן אתון אמרין יפת תואר לא התיר בה אלא‬
‫בעילה ראשונה לבד ואני אומר ולא בעילה ראשונה ולא בעילה אחרונה אלא‬
‫ל או ד כל המעשים ואחר כן תבוא אליה ובעלתה אחר כל המעשים ואתון‬
‫אטרין בשם רב סבור היה יואב שק־גות המזבח קולטות ואינו קולט אלא גנו‬
‫‪13‬‬
 ‫רבי יוחנן —■ רבי יוחנן בר מריא‬

‫וכר ואני אומר לא מזבח קולט ולא גגו קולט ובו‪ ~ /‬מגדולי תלמידיו ש ‪h‬‬
‫ר׳ יוחנן ר שמעון בן לקיש‪ ,‬ר׳ שמעון בן יקים‪ ,‬ר יוכי בי ד חנינה‪ ,‬רבי‬
‫אמי‪ ,‬ר׳ אפי‪ ,‬ר׳ אלעזר‪ ,‬ר׳ חייא בר אבא‪ ,‬ר׳ שמעון בר אבא‪ ,‬ר אבהו‪ ,‬רבי‬
‫יעקב בר אידי‪ .‬ואלה התלמידים לא היו לו בעת אחת‪ .‬תלמידי רבי יוחנן‬
‫הראשונים הם ר׳ שמעון בן לקיש‪ ,‬ר שמעון בן יקים‪ ,‬ר׳ יוסי בי ר׳ חנינה‪ ,‬ד אמי‪,‬‬
‫ר׳ אסי‪ ,‬רבי חייא בר אבא‪ ,‬ר' שמעון כר אבא )עיי׳ ערך כל אחד על מקומו(‪.‬‬
‫הגדול בכולם ר׳ שמעון בן לקיש והוא לר׳ יוחנן כעין חבר‪ .‬ותלמידי ר׳ יוחנן‬
‫האחרונים ר׳ אבהו‪ ,‬ר׳ יעקב בר אידי‪ .‬עולא לא נמצא ביז תלמידי ר׳ יוחנן‬
‫ןכן ר׳ זעירא‪ — .‬חלפי היה חברו של ד יוחנן עיי׳ ערך חלפי‪.‬‬
‫בימי ר יוחנן נתחדשו שני דברים‪ .‬התחילו לצייר על הכותל ור׳ יוחנן‬
‫לא גער בם‪ .‬ע״ז פ׳׳ג הל׳ ג׳ )מ״ב ע״ד( ביומוי דר׳ יוחנן שרון ציירא על‬
‫כותלא ולא מחי בידייהו‪ ,‬פי׳ קודם לכן היו אומרים דהציור אסור כמו הפיסול‪,‬‬
‫וידוע סספרי האפאקריפין שאנשי אלכסנדריא החזיקו בזה ואפרו גם הציור‪,‬‬
‫ובימי ר יוחנן התחילו להתיר הציור ור׳ יוחנן לא מיחה בם‪ — .‬ובימיו באו‬
‫חברים לבבל‪ ,‬בבלי יבמות ס״ג ע״ב )ונשבתה המלוכה הישנה ובאה מלוכה‬
‫אחרת הידועה בשם זאססאנידענדינאסטיא שנת רכ״ח למספרם(‪.‬‬
‫כשני חיי ר׳ יוחנן רבו הדעות ונתוספו הגוזמות‪ ,‬והנכון כאשר הוא‬
‫באגרת ר׳ שירירא גאון שמת בן ס׳ שנים שנת תק״צ לשטרות והוא שינת ד׳‬
‫אלפים ל״ט לב׳׳ע‪ .‬־ ‪ -‬ומת קודם ד יודה נשיאה א׳ דהרי ברכות פ״ג ו׳ ע״א‬
‫נזכר כד דמך ר יודה נשיאה בריה דר׳ יודה דחף ר׳ חייא בר אבא לר׳ זעירא‬
‫וכו׳ )עיי׳ ערך ר׳ יודה נשיאה א׳ ר׳ יודה נשיאה ב׳( ולא מצינו שהיה שם‬
‫ר׳ יוחנן‪ ,‬וגם אילו היה שם לא היה דן ר׳ חייא כר אבא תלמידו לפניו לדחוף‬
‫ר׳ זעירא ולטמאו ועיי׳ הוספות‪.‬‬
‫ר׳ יוחנן התאוה מאוד לגור עולמים כבית ה׳ פי׳ שיהיו דבריו נשמעים‬
‫כבהכ״נ ובבתי מדרשות )מ״ק פ״ג פ״ג ע״ג(‪ ,‬ותפילתו נשמעה כי שמו ל א‬
‫יסוף לעד‪.‬‬
‫רבי יוחנן ענתנייתא ברכות פ״ה ט׳ ע״א אמר ר׳ יוחנן ענתנייתא כרית‬
‫כרותה היא היגע תלמודו בצנעה לא במודה הוא משכח מה טעם ואת‬
‫צנועים חכמה‪.‬‬
‫רבי יוחנן דקציון ביצה פ׳׳ה הל׳ ד׳)ס׳׳ג ע״ב( רבי יוחנן דקציון כשם‬
‫ר׳ נחום בי ר׳ סיטאי ובלבד בנקטפת‪.‬‬
‫רבי יוחנן בר מריא‪ ,‬מריה )כצ״ל עיי׳ ערך ר׳ יצחק בר מריון‬ ‫■‬
‫ולפעמים איתא ע״י טעות הדפום טדיא בד׳לית( בדור החמישי או בדור הששי‪.‬‬
‫פסחים פ״ה הל׳ ו׳)ל״ב ע׳׳ג( הכל טודין בשפיכה וכו׳ ומה מפליגין בזריקה רבי‬
‫מנא אמר זריקה כעין שפיכה ר׳ חנניה אמר זריקה כעין הזייה אמר רבי יוחנן‬
‫בר מדייא )מרייא( קרייא מסייע לר׳ חנניה וכו׳‪ .‬וטצינו לו מאמרים בשמו‬
‫ובשם אחרים בהלכה ובהגדה‪ .‬פאה פ״א ט״ו ריש ע״ג ר׳ יוחנן בר מריא בשם רבי‬
‫יוחנן אק אנו יודעין אי זה מהן חביב או צדקה או גמילות חסדים כשחוא‬
 ‫צח‬ ‫רבי יוחג( גר טריא — רבי יונה‬

‫אומר וחסד ה׳ מעולם ועד עולם וכו׳‪ .‬תרומות סי״א הל׳ א׳ ואמר ר׳ יוחנן בר‬
‫מריה ואפי׳ כמאן דאמר המין מותר וכו׳ והך סוגי׳ איתא ע׳ץ פ״ב הל׳ ו׳ ושם‬
‫כטעות ר׳ יוחנן בר מדייא‪ .‬ועוד נזכר בכורים פ״ג ם״ד ע״ד עירובין פ״ז כ״ד‬
‫ע״ב ועוד באיזה מקומות )ובעירובין איתא הורי רבי יוחנן כד טרייה וצ״ל‬
‫בר מרייה(‪.‬‬
‫רבי יוחנן בר שילא שבת פ״ד ו׳ ע״ד רבי יוחנן בר שילא הדא‬
‫אמרה ההן דכטר איידה צריך מחסרתיה ציבחר וכו׳‪.‬‬
‫ר׳ יונה ראש המדברים בכל מקום‪ ,‬ובפרט בס׳ זרעים ואין כמעט‬
‫הלכה ממס׳ פאה ואילך אשר לא נזכר בה ר׳ יונה‪ .‬ונזכר גם בבבלי באיזה‬
‫מקומות ונרןא תענית שם כ״ג ע״ב תקיפא דארעא דישראל‪ — .‬רבותיו‪ :‬ר׳‬
‫הי ל א עיי׳ ערבו‪ .‬ושאל גם מ ר ז עי ר א‪ .‬ערלה פ״ג ס״ג ע״א‪ ,‬ר׳ יונה בעי קומי‬
‫ר׳ זדרא ההן בגד דתנינן הכא מהו לסמוך בו את המיטה ואיקפד לקובליה‬
‫אמר ליה אפילו למאן דאמר תמן מותי הכא אסור וכו׳‪ — .‬וגם ר י ר מי ה‬
‫היה רבו‪ .‬מנילה פ״ד הל׳ ה׳ ]ע״ה ע״ב( והוה תמן ר׳ ירמיה ועכב אמר רבי‬
‫חלה פ״א נ״ז ע״ג אמר‬ ‫יונה לר׳ יוסי וכופין אמר ליה והא רבך מעכב‪.‬‬
‫ר׳ יונה איתתבת קומי ר׳ ירמיה וכו׳‪ .‬ושם ס״ב הל׳ א׳ ר׳ יונה בעא קומי ר׳‬
‫ירמיה בשעה שנכנסו לארץ ומצא המה לחה מהו שתהא אסורה משום חדש‬
‫וקצת נראה שר׳ יונה היה לר׳ ירמיה כעין תלמיד חבר כי חולק עליו‬ ‫וכו׳‪.‬‬
‫לפעמים‪ .‬וכן נראה שהיה כעין תלמיד חבר לר׳ אבהו‪ ,‬עיי׳ ערך ר אבהו ב׳‪— .‬‬
‫חברו של ר׳ יונה ר׳ יוסי‪ ,‬ור׳ יוסי שיני לו בכמה הלטת‪ ,‬ור׳ יונה ור׳ יוסי הם‬
‫ראשי הדור הרביעי‪ .‬והיתד‪ .‬ביניהם ברית אהבה‪ ,‬עד כאשר מת בנו של רבי‬
‫יוסי ובאה השמועה אל ר׳ יונד‪ ,‬אשר היה אז בצור השלים כל היום בתענית‪.‬‬
‫‪ -‬ר׳ יונד‪ .‬זכד‪ ,‬לכמה תלמידים ובתוכם בנו הגדול רבי‬ ‫נדרים פ״ט הל׳ א׳‪.‬‬
‫מנא עיי׳ ערבו‪ .‬גם היו לו הרבה תלמידים דרומיים עיי׳ סוף פ״א‪.‬‬
‫ר׳ יונד‪ .‬אמר חגיגד‪ .‬פי׳א הל׳ א׳ יבמות פ״ט הל׳ א׳ ב׳ לית‬
‫כללוי דרבי כללין כלו׳ אין למדין מן הכללות ע״ש‪ .‬ועל עוצם שכלו‬
‫מורים רוב מאמריו ובפרט מאמריו במס׳ כלאים‪ — .‬וגם בד״גדה מצינו לו‬
‫מאמרים יקרים‪ ,‬ומה נכבד מאמרו סוף פ״ח דפאה אשרי נותן לדל •אין כתיב‬
‫כאן אלא אשרי משכיל אל דל והוא שמסתכל במצוד‪ ,‬איך לעשותה‪ .‬וע״ש‬
‫המעשה כיצר היר‪ ,‬ר׳ יונד‪ ,‬עושר‪ ,‬כשהיה רואה בן טובים שירד מנכסיו אמר‬
‫לו בני בשביל ששמעתי שנפלד‪ ,‬לך ירושה ממקום אחר טול ואת פורע‬
‫וכוי‪ — .‬וכן שמענו לו מידת חסידות ברכות פ״ד הל׳ א׳ ר׳ יונה כד הוד‪,‬‬
‫מצלי בכנישתא הוד‪ ,‬מצלי בלחישה כד הוד‪ ,‬מצלי בביתא הוד‪ .‬מצלי בקלא‬
‫עד דיילפון בני ביתיה צלותיד‪ ,‬מיניה‪ .‬ועיי׳ יומא פ״ח הל׳ ה׳)מ״ד‪ ,‬ע״ב( העובדא‬
‫דדליקד‪ ,‬שנפלה בשכיניתה דר׳ יונה בשבת‪.‬‬
‫בימי דר׳ יונה היתד‪ ,‬עת קשר‪ ,‬לישראל ונחרב הדרום ומשל אז בסוריא‬
‫משנה הקיסר קאנסטנטיוס ושמו נאללוס‪ .‬וגאללוס זר‪ ,‬מלך בסוריא מן שנת‬
‫קי״א עד שנת קי״ד והיד‪ .‬איש אכזר ורע מעללים ושר צבאו ארסקינס‪.‬‬
‫• ‪13‬‬
 ‫רבי יונה‬

‫וארסקינס עלה מםוריא לא״י להלחם נגד היהודים בדרום אימר מרדו אז ברומי‬
‫וכמו שזכרנו פ״א‪ ,‬ונראה שארסקינם הפקיד עיקר המלחמה ביד אחד משרי‬
‫צבאו והוא בעצמו לא הלך לדרום‪ ,‬ולכן לא נמצא זכרון ממלחמה זאת אצל‬
‫הסופר דדומי אממיאנוס מארצעללינום אשר היה אוהב נאמן לארפקינס ומספד‬
‫תמיד גבורותיו‪ .‬ועל העת ההיא בא הסיפור שביעית פ״ד ל״ה ע״א סנהדרין‬
‫פ״ג כ׳א ע״ב ר׳ יונה ר יוסי התירו למיפי בשבת לארסקינס כלו׳ בשיביל חילו‪,‬‬
‫וכאשיר שאל ר׳ מנא בנו של ר׳ יונה את אביו הלוא ברבים אפי׳ על מצוד‪,‬‬
‫קלה יהרג ואל יעבור השיבו ר׳ יונה שארסקינס לא א־תכווין להעביר ישראל‬
‫על המצוות אלא שרוצה לאכול פת חמה ע״ש‪ .‬והסיפור הזה מורה שלא היה‬
‫לב ארסקינם רע ליהודים כלב גאללום אדוניו‪ ,‬אשר עשה בעברת זדון לגזור‬
‫על היהודים שלא יתענו ביום הכפורים וכדאיתא חולין ק״א ע״ב שמדא הוד‪,‬‬
‫והבונה על העת הזאת‪ ,‬אבל ארםקינס לא הצר ליהודים בדתיהם‪ ,‬גם הסיפור‬
‫של הירושלמי יבמות פט״ז ט״ו ע״ג בהא דארסקינס עם אנשי ציפורין שהבאנו‬
‫לעיל פ״א‪ ,‬מורה שארסקינס לא רצה להיגיחית היהודים וכאשר מרדו בו איזד‪,‬‬
‫ציפוראי וד‪,‬יתה ידם עם הקושרים בדרום לא עשה משפט בכל העיר ולא זרד‪,‬‬
‫אותה כעפר לדוש כדרך שרי צבאי רומי מאז וכבר הרחבנו בזה הדיבור במ״ח שנת‬
‫ט״ז‪ .‬ובמם׳ מגילה פ״ג הל׳ א׳)ע״ד ריש ע׳׳א( איתא ר׳ שמואל בר נחמן בשים רבי‬
‫יונתן תורה חפירה אין קוראים בה ברכים והא תני בבראשית עד המבול בויקרא‬
‫עד ויהי ביום השמיני בוידבר עד ויהי בנסוע הארון מותר לקרות בו כרבים‬
‫הדא ארסקינס אוקיד אוריתא דצנכיאה אתון שאלון לר׳ יונה ולר׳ יוסה מהו‬
‫לקרות כספר ברבים אמר לון אסיר לא דאסיר אלא מן גו דנפשהון עגימד‪,‬‬
‫אינון זבנין להון אחורי ע״ס וזה המעשה מורה בהשקפה ראשונה על רעד‪,‬‬
‫גדולה אשר נעשתה ע״י ארסקינם ששרף ם״ת ואין לך מעשה שנאה יותר‬
‫גדולה משרפת תורת אלקינו‪ ,‬אך כאשר נרד אל עומק הסיפור יבורר לנו‬
‫שארסקינס לא שרף ס״ת כלל להדאיב לב היהודים ולבזות מקדש ה'‪ ,‬כי‬
‫האויבים אשר עשו מאז בשיאט נפש המעשה הרע הזה לא שרפו חלק אחד‬
‫מהתורה והשאירו חלק אחר אכל שרפו אותה עד לכלה‪ ,‬בחשבם כי בזה ידכאו‬
‫לב היהודים וישפט על ישראל קלון ובוז‪ .‬ואם לכונה זאת שרף ארסקינס את‬
‫התורה א״כ לא היה מקום כלל לשאלת הצנבראי מהו לקרות בספר ברבים‪,‬‬
‫הלוא הספר כלו היה ככר מאכולת אש! אבל האמת יורה דרכו ארסקינס לא‬
‫שרף כלל ס״ת להאדיב היהודים כ״א במלחמה אשר היה אז לארסקינס עם‬
‫היהודים נשרפה ם׳ית באיזה דפים‪ ,‬והלןוב שנשרפה ע״י ששלחו שוללים א ש‬
‫בבית אשר שם היתה הס״ת‪ ,‬והירושלמי קיצר ואמר הדא ארסקינס אוקיד וכו׳‬
‫והכונה במלחמתו של ארסקינם‪.‬‬
‫עוד יש לנו להזכיר‪ ,‬ארסקינס היה ב׳ פעמים בסוריא‪ .‬הפעם ודאשונד‪,‬‬
‫תחת ממ שלת גאללוס והפעם השנית בשינת ק״כ עת הלחטו עם הפרסיים‪ .‬וכעת‬
‫המלחמה הזאת היה תוקף החיל ביד ארסקינס כי הוא היה שר הצבא אף‬
‫ששם ראש שרי הצבא ניתן לאיש אחר ושימו זאביניאנוס‪ .‬עיי׳ עכ״ז באורך‬
‫אצל טארצעללינום פרק י׳ח י״ט כ׳‪ .‬ובטס׳ ברכות פ״ה ט׳ ע״א איתא ר׳ יונד‪,‬‬
‫צט‬ ‫רבי יונה — רבי יונתן‬

‫ור יוסי עלון קומי ארסקינס באנטוכיא המתין וקם מן קומיהון אמרין ליה מן‬
‫קוטוי אילין יהודאי את קאים לך אמר לון אסיהון דהני אנא חזי בקרבא ונצח‬
‫ע״כ‪ .‬והנראה שזה המאורע היה בעת היות ארסקינם בםוריא בפעם שנית והיה‬
‫אז נשוא פנים מאוד‪ ,‬והלכו ר יונה ור יוסי לקבל פניו באנטוכיא עיר המלוכה‪.‬‬
‫ויצא לנו ההשערה הזאת מטה שבימי גאללוס היתה בלתי ספק קבלת פנים‬
‫לשר צבא למכשול ולסכנה גרולה להמקבל פנים בקנאת גאללוס בשריו‬
‫וכרוע מהשבות לבו להם ולכל העם‪ — .‬ויבורר לנו בזה שר יונה היה עוד‬
‫בחיים שנת ד אלפים ק״כ‪.‬‬
‫דאינו עוד פה להעיר על אחה מאמרי הש״ס ירושלמי וכבלי‪ .‬יומא פ״א‬
‫הל' א' )ל״ח ע״ד( איתא ומניין שהוא )פי׳ משוח מלחמה( עובד בשמנה רבי‬
‫ירמיה בשם ר׳ יוחנן ובגדי הקודש אשר לאהרון מה תלמוד לומר אחריו‬
‫לקדושה של אהריו א׳׳ל ר׳ יונה עמך הייתי לא אמר עובד אלא וכר‪ .‬והנה‬
‫מיממעות המאמר ימר׳ יונה שמע את פי ר׳ יוחנן וזה אינו נראה שהרי רבי‬
‫יוחנן מת שנת ל׳ימי ור יונה חי עוד ק״כ‪ ,‬וגם ר׳ ירמיה רבו של ר יונה‬
‫נראה שלא שמע כלל את ר׳ יוחנן )עיי• ערך ר׳ יוחנן(‪ .‬ונראה בבירור שיש‬
‫כאן ט״ם‪ - .‬ובבלי ב ם נ״ז ע׳׳א איתא והאמר ד יונה אהקרשות ור׳ ירמיה‬
‫וכוי ותרוייהו משמיה דר׳ יוחנן‪ .‬וכבר גילה רש״י ז״ל חולין יח דעתו רכל היכא‬
‫דאיתא משום פלוני לא יטמע מפיו‪ ,‬ועכ״ם נחזיק בזה שבמקום דאיתא משום‬
‫לא שמע דוקא מפיו ועיי׳ בפתיחת זה הפרק‪ — .‬ובבלי גיטין נ״ז איתא א״ר‬
‫יונה אמר ר׳ זירא עד שתות ובטס׳ חולין מ״ג ר׳ יונה אמר ר׳ זירא מבלעתה‬
‫)ע״ש כמהרש׳ל( והוא נכק שר׳ יונה שמע ג״כ מר׳ זירא וכמה שהבאנו לעיל‬
‫בראיגי הערך מהא דחלה פ״ג ס״ג ע״א‪ — .‬ובמס׳ בכורות ל׳ ע״א איתא רבי‬
‫יונה ור׳ ירמיה תלמידי ר׳ זעירא והוא נכון‪ ,‬אבל עוד איתא שם ואמרי לה ר׳‬
‫יונה ור׳ זעירא תלמידי ר׳ יוחנן וצ׳׳ע‪.‬‬
‫רבי יונ ה בוצרייה בדור החמישי‪ .‬כלאים‪ :‬פ״ט הל׳ א׳ ר׳ יונה בוצרייה‬
‫בעי קומי ר׳ מנא תמן את אמר בין צבועין כין לבניי והכא וכו׳‪ .‬ט׳ק פ׳׳ב הל׳‬
‫ג׳ )פ״א ע״ב( רבייונה בוצריה הוה ליה ספרין שאל לר׳ הונא מהו מזבנתון‬
‫— ור׳יונה בוצרייה נזכר באיזה מקומות‪ .‬כלאים פ׳׳ח ל״א ע״ג כ׳‬ ‫במועדא‪.‬‬
‫פעמים‪ .‬ועיי׳ יומאפ״ה מ״ב ע״ב‪ ,‬עירובין פ״ג כ׳ ע״ד נדרים פ״ט הל׳ א׳ נזיר‬
‫פ״ו נ״ה ע״נ )צליקרוי מבושל ע״ש( ועוד באיזה מקומות‪ — .‬ובצרה נודע‬
‫והרבה חכמים הלכו לשם עיי׳ ערך ר׳ אבהו ב׳ וגם ר יונה דערך הקודם היה‬
‫•לפעמים בבצרה‪ .‬והיתר‪ .‬בדרך בבל לא״י עיי׳ ברכות פ״ג ו׳ סוף ע״א רבי יסא‬
‫שמע דאתת אמיד׳ לבוצרה שאל ר׳ יוחנן מהו לצאת וכו׳ ועיי׳ שביעית ס״ו ל״ו‬
‫ע״ד סבר ר׳ יוחנן מימר את בצר במדבר שאל לר׳ שמעון בן לקיש בצר‬
‫בוצרה‪ .‬ועיי׳ בבלי ע״ז נ׳׳ח ע״ב‪.‬‬
‫ססחים פ״ו ה ל ב׳ )ל׳ג ע״ב(‬ ‫רבי יונתן בדור הראשון וכדור השני‪.‬‬
‫דפר ר׳ יונתן קומי ר׳ חייא רבה בשם ר׳ ינזטעון בר יוסי כר לקוניא לוקין על‬
‫תחומי שבת דבר תורה וע״ש השקלא וטריא בינו ובין ר חייא‪ - .‬־ כרכות‬
 ‫רבי יונתן — יוסד׳ בריה ד ר יהושע בן ‪'1S‬‬

‫פ״ב ד סוף ע״ג ר חייא רובא ור יונתן היו מהלכין קומי ערסיה דר״ש בר‬
‫יוסי בר לקוניא ובו׳ ועיי׳ בבלי שם י״ח ע״א‪ — .‬וקצת נראה שהיה הכירו‬
‫של ר׳ ינאי רבו של ר׳ יוחנן‪ .‬ברכות פ״ה ט׳ ע״א ר׳ יניי ור׳ יונתן הוו מטיילין‬
‫באסלטיק חמתון חד ואמר להון שלמכון רבייא וכו׳‪ .‬סאה פ״א ט״ו ע״ד רבי‬
‫יונתן ור׳ ינאי הוו יתיבין אתא חד בר נש ונשיק רגלוי דר׳ יונתן אמר ליה ד‬
‫יניי מה טיבו הוה שלים לך מן יומוי וכו׳ ועיי׳ בבלי כתובות מ״ט ע״ב ושים‬
‫הגי׳ ר׳ חנינא ור׳ יונתן‪ — .‬ר׳ יונתן עלה עם ר׳ הנינא ור׳ יהושע בן לוי‬
‫לירושלים‪ ,‬מ״ש פ״ג נ״ד ע״ב‪ .‬ובטס׳ תענית פ״ב ס״ו ע״א איתא ר׳ חנינה ור׳‬
‫יונתן תריהון אמרין כטלה מגילת תענית‪ — .‬ר׳ יוחנן שיאל את פי ר׳ יונתן‬
‫בהלכה ביכורים פ״ב ס׳׳ד׳ סוף ע״א‪ ,‬ור׳ יונתן אמר על ר׳ יוחנן ר״ה פ״ב נ״ח‬
‫סוף ע״א ראה הלשון שלמדנו בן הנפח‪ ,‬עיי׳ ערך ר׳ יוחנן‪ — .‬מאמריו של‬
‫ר׳ יונתן רבים ונמצאים ברוב המסכתות ולו ההלכה הירועה בכל מתרפין חוץ‬
‫מע״ז ונ״ע וש״ד שבת פי״ד י״ר ע׳׳ד )ועיי׳ ערך ר׳ יעקב בר אידי(‪ .‬והרבה‬
‫אמוראים אמרו בשמו‪ .‬ר שמואל בר נחמן )בבבלי בר נחמני( הוא תלמידו‬
‫הדבק ברבו תמיד ואמר בשמו כמקומות אין מספר‪.‬‬
‫ודע דאיתא בכלי גיטין ע״ח ע״ב אמרוה רבנן קמיה דר׳ יוחנן משמיה‬
‫דר׳ יונתן הכי אמר ר׳ יוחנן ידעין חבראי בבלאי לפרושיי כי האי טעמא עיכ‪,‬‬
‫ואין זה ר׳ יונתן דערך זה‪.‬‬
‫רבי יונתן דבית גוברין יומא פ״ז הל׳ ה׳)מ״ד סוף ע״ב( מעיל ר׳ סימון‬
‫שני דברים לא היתה בהן כפרה וקכעה להן‬ ‫בשם רבי יונתן דבית גוברין‬
‫התורה כפרה ואלו הן האומר לשון הרע וההורג נפש בשגגה וכו׳‪.‬‬
‫רבי יונתן בריח דר׳ יצחק בר אחא פאה פ״ד‪ ,‬הל׳ א׳ שקלים פ״א‬
‫הל׳ ב׳ רבי יונתן בריה דר׳ יצחק בר אחא שימע לה מן הדא אין מעברין את‬
‫השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית וכו׳‪ ,‬ובר״שי פאה שם הגי׳ ר׳ יוחנן‬
‫בט׳ ר׳ יונתן‪.‬‬
‫יונתן בן עכמא' בדור השלישי‪ .‬תרומות סוף פי״א שבת פ״ב ד׳ ע״ד‬
‫אמר ר׳ אבוע שינה לי יונתן בן עכמאי בת כהן שהיתה עומדת ערב שיבת עס‬
‫חשיכה ובידד׳ נר ובתוכו שמן שריפה הרי זו מוספת לתוכו שמן של חולין‬
‫ומדלקת אמר ליד׳ ר׳ זעירא מה טבייה אמר ליה אדם גדול היה ובקי במשינתינו‬
‫היה פירשה‪.‬‬
‫רבי יוסד‪ .‬בר אביי מן האמוראים הקדמונים‪ .‬תענית פ״ד ס״ח ע״ג ר׳‬
‫יוחנן בשם רבי יוסה כר אביי הלוחות היו מבקשין לפרוח והיה מש]ן‬
‫תופשן וכו׳‪.‬‬
‫רבי יוסח בי ר׳ זמינא חגינה פ״ג הל׳ ב׳ )ע״טי ע״א( רבי יוסד‪ .‬בי ר׳‬
‫זמינא בשם ר׳ יוחנן מפני מה אמרו שיירי מנחות מחברין את עצמן מפני‬
‫שנזקקו לכיליין‪.‬‬
‫יוסח בריח דר׳ יחושע בן לוי תענית פ׳׳א הל׳ ו׳ )ס״ד ע״ג( זעורה‬
‫בר חמא יוסי בריד׳ דר׳ יהושע בן לוי בשם ר׳ יר‪,‬ושע בן לוי בתענית ציבור‬
‫מרחץ פניו ידיו ורגליו כדרכו בתשעה באב מרחיץ ידיו ומעבירן על פניו ביום‬
‫ק‬ ‫יוסד‪ .‬בריר‪ ,‬דר יהושע בן לוי — רבי יוסי א׳‬

‫הכיפורים טרחיין ידיו ומקנחן כמפה ומעביר את המפה על פניו‪ .‬אבל יומא‬
‫פ״ח דל׳ א׳ הגי׳ ר זעורד‪ .‬בר חמא ר יו סי בי ר׳ ח נינ א כשם ר יהושע‬
‫כן לוי‪ — .‬ומהבבלי יומא ע״ח ע״א זעירא בר חמא וכו׳ אמד לי׳ לר׳ יוסף‬
‫)והוא יוסי בירושלמי עיי׳ ערך ד׳ יוסף( בריה דר׳ יד‪,‬ושע בן לוי נראה שהגי׳‬
‫דתענית היא עיקרית אף שבבבלי שם הענין קצת משונה‪.‬‬

‫ד יורן מגדליא‪.‬‬ ‫עיי׳ ערך‬ ‫רבי יוסה בר יעקב‬

‫רבי יוסטא‪ ,‬יוסטי‪ ,‬בי ר׳ סיטון עירובין פ״ו כ״ג ע׳ג רבי יוסטי בי‬
‫ר׳ סימון כשם ר׳ בייתום אין בתינו שלנו לדור עמנו ובו׳‪ .‬שקלים ריש פ״ב‬
‫אמר ר׳ יוסטא בי ר׳ סימון אתיא כמאן דאמר תורמין על הגבוי ועל העתיד‬
‫להיגבות וכו׳‪.‬‬
‫רבי יוסטא‪ ,‬יוסטי בר שונם בדור החמישי ובדור הששי‪ ,‬תלמידו‬
‫של ר׳ מנא‪ .‬תרומות פי״א מיח ע׳יא רבי יוסטי בר שונם בעא קומי ר׳ מנא‬
‫הרכינה ומיצת הרי וו תרומה ואת אמר הכון וכו׳‪ .‬וכן שאל לפני ר׳‬ ‫תנינן‬
‫מ״ש פ״ה הל׳א׳ שקלים פ״א סוף הל׳ א׳ ולא נמצא מטמא טהרות‬ ‫טנא‬
‫למפרע‪ — .‬שביעית פיו ליו ע׳׳ר אמר ר׳ יוסטא בר שונם לכשיגיעו הגליות‬
‫לטורי אמנד‪ .‬הן עתידות לומר שירה וכו׳‪.‬‬
‫רבי יוסטיני ב״ ב פ״ח ט״ז ע״ב רבי יוסטיני הוד‪ ,‬ליד‪ ,‬עובדא קומי רבנן‬
‫וחייכוניה קם קומי ריש לקיש וכוי‪.‬‬
‫רבי יופי‪ ,‬יוטה‪ .‬יטה״ יסא‪ ,‬אפי‪ ,‬אטא‪ ,‬איטי‪ ,‬א׳ הוא ר׳ אםי דתלמוד‬
‫כבלי תלמיד דרב ושמואל ועלה לא״י‪ .‬וכמס׳ כרכות פ״ב ה׳ ע״ג מכר מה שאירע‬
‫לו עם ההוא ליצנא כבואו לא״י‪ .‬ובבלי קידושין ל׳א ע״ב איתא שברח לא״י‬
‫מפני שאמו יצאה מן הדעת ושאלה ממנו דברים לא כן‪ .‬ובירושלמי כרכות‬
‫פ״ה ו׳ ע׳א איתא דנטל רשות מר׳ יוחנן לצאת לקראת ארון אמו שבא לא״י‬
‫ובקידושיין שים הוא קצת כענין אחר‪ .‬והכלל מה שנזכר בבבלי על שם רבי‬
‫אסי נזכר בירושלמי על שם ר׳ יוסי כי שניד‪,‬ם אחד‪ .‬עיי׳ סוכד‪ ,‬פ״ד הל׳ אי‬
‫ר׳ זעורה ר׳ אילא ר׳ יסא ערבה הלכד‪ ,‬למשה מסיני ובבבלי שם ל״ד‬
‫ע״א דאמר ר׳ אסי א״ר יוחנן עשר נטיעות ערבד‪ ,‬וניסוך המים הלכה למשה‬
‫מסיני‪ — .‬בא״י למד אצל ר׳ יוחנן והיה מגדולי תלמידי ר׳ יוחנן‪ .‬כלאים‬
‫פ״ט ל״ב ע״ב ר׳ יוסי צם תמניי יומין למיחמי ר׳ חייה רובד‪ ,‬ולסופא חמא‬
‫ורגזן ידיה וכהו עינוי ואין תמר דהוא ר׳ יוסה בר נש זעיר חד גרדיי אתא‬
‫לגבי ר׳ יוחנן אמר ליה הטית בחלמי דרקיעא נפל וחד מן תלמידך סמך ליה‬
‫אמר ליה וחכים את ליה אמרליה אין אנא חמי ליה אנא חכים ליה עבר כל‬
‫תלמידוי קומוי וחכם לר׳ יוסה ע״ב‪ — ,‬ובירושלמי נקרא לפעמים ג״כ רבי‬
‫אסי ולפעמים נקרא אםי )בלא רבי(‪ .‬שקלים םוף פ״ב אמר ליד‪ ,‬ר׳ זעירא‬
‫הל׳ ו׳ )מ״ד ע״ג( אמר רבי אסי‬ ‫לרבי אסי חכים רבי לרב וכו׳‪ .‬גיטין פ״ב‬
‫אילולא ר׳ בא כבר היינו לד‪A‬יר את אשת איש‪ — .‬שבועות ס״ו סוף הל׳‬
‫א׳ אסי אמר המלוה לחבירו בעדים לא יפריענו אלא בעדים‪ .‬ובבלי‬
 ‫רבי יום' ב‪,‬‬ ‫רב' 'וס' א׳‬

‫שם מ״א ע״א אמר ד יהודה אמר ר׳ אסי המלוח את חכרו בעדים צריך‬
‫לפורעו בעדים‪ — .‬כתובות פ״ח הל׳ ח׳ )ל״ב ע״ב( אפי אמר והוא שתהא‬
‫הוצאה יתירה על השבח ובו׳‪ .‬ועיי׳ בבלי שם פ׳ ע׳ א א״ר אסי והוא שיש‬
‫שכח כנגד הוצאה )ובשינוי(‪ - - .‬מגילה פ״ד הל׳ ב׳ )ע״ה ע׳א( ר׳ אידי אומר‬
‫איתפלגון כהנא ואסי חד אמר חוזר ובו׳‪ — .‬ונקרא ג״ב א ס א‪ ,‬אי םי‪ .‬סוכה‬
‫פי׳א הל׳ א׳ )נ״ב ע״א( כהנא ואסא עלון והוון קומי רב ובו׳‪ — .‬נדרים פ״ג‬
‫הל׳ א׳ רב ושמואל תריהון אמרין אילו הן צריכין היתר חכם היתב איסי ובו׳‬
‫אמר ליה שמואל וכוי‪ .‬ובמם׳ עירובין פ״ו ב״ג פוף ע״ד איתא אמר ר׳ יפה ער‬
‫דאנא תמן שמעית קל רב יהודה שאל לשמואל הפריש שקלו ומת וכוי‪.‬‬
‫ובשקלים פי׳ב הל׳ ה׳ אמר ר׳ יוסה עד דאנא תמן שמעית קל רב יהודה‪ .‬ושם‬
‫פ״ז הל׳ א׳ אמר ר׳ יפא ער דאנא תמן ובו׳‪ .‬ובנזיר פ ׳ר נ״ג ע״ב דמר רבי‬
‫יופי עד תמן שטעית ובו׳ ודי דנקרא בההוא מאמר עצמו ר׳ יפה‪ ,‬יוסה‪ ,‬ישא‬
‫יוסי ובכלל ר׳ יופי הוא ג״ב ר׳ יוסד‪ ,‬ד יסא והוא ר׳ אסי דבכלי וימו שכתבנו‬
‫בראינז הערך‪ .‬ויש עוד קצת הוכחה לזה במה שאמר שמעית קלה ר׳ יהודה‬
‫שאל לשיטואל ור׳ אסי היה תלמידו דשמואל‪ .‬וכן איתא תרומות ריש פ״א‬
‫אמר ר׳ יוסי קשייתד‪ ,‬קומי שמואל הרי גיטין ובו׳‪.‬‬
‫ר׳ אסי נשבד‪ ,‬בספסופא והיה בסכנה גדולה עד שרבי יונתן נתייאש‬
‫מטנו ומסר ר׳ שטעון כן לקיש נפשו עליו והצילו‪ .‬תרומות סוף פ׳יח ושם‬
‫נקרא ר׳ איפי‪.‬‬
‫ר׳ אסי הוא מגדולי אמוראי הבבלי והירושלמי‪ ,‬ובבלי גיטין נ״ט ע״ב‬
‫נרןא כהנא חשיבא דארץ ישראל‪ — .‬ירושלמי שיבת פי׳יט הל׳ א׳ עירוכין פ״ו‬
‫כ״ד ריש ע״א נזכר לשבח דרך לימודו עם תלמידיו שלא השיב אלא על כל דבר‬
‫במקומו וכאשר שאלון מיניה במס׳ ישבת בהלכות עירובין עמר להשיב להם‬
‫עד שבאו למס׳ עירובין‪ .‬ובבלי ב״ק ס׳ ע׳׳א איתא שישטואל לא עייל קמיר‪,‬‬
‫דדב אסי וא״כ היה כבר גדול בהיותו בבבל‪ .‬ועיי׳ תום׳ חולין קי׳יט ע״א שכתבו‬
‫דב׳ ר׳ אסי היו ע׳׳ש‪.‬‬
‫רבי יוסי; יסא ב' הוא ר׳ יוסי חברו דר׳ יונה תלמידו של ר׳ הילא‬
‫עיי׳ ערך ר׳ יונד‪ .,‬ובעא קומי ר׳ סימון ר״ה פ״ר הל׳ ב׳ ור׳ סימון קראהו‬
‫ברבי ע״ש‪ — .‬ר׳ יונה ור׳ יוסי הם הגדולים בדור הרביעי‪ ,‬והתירו למיפי‬
‫בשבתא לארפקינס גם הלכו לאנטוכיא לקבל פניו כאשר הובא בארוכה ערך‬
‫ר׳ יונה‪ .‬ור׳ יוסי האריך ימים מר׳ יונה‪ .‬עיי׳ ט״ש פ״ד הל׳ ט׳ )נ״ה ע׳׳ב(‬
‫כהדא דר׳ יונה )כצ״ל וכאיטר מוכיח הענין וכן הובא תו׳ יבמות קט״ו ע׳ב‬
‫ד״ה אימור וכן הוא בדפוס א״ד‪ ,‬ובדפוס ויניצאה והנטשכיס אחריו איתא‬
‫בטעות רבי יודה( ורבי יוסי הוון שותפין בגרביה בד דמך ר׳ יונה אמר רבי‬
‫שקלים פ״ב הל׳ ג׳ )נ׳ פוף ע״ג( אמר רבי מנא‬ ‫טנא לרבי יופי ובו׳‪.‬‬
‫קומי ר׳ יוסי ואנן חטיק רבנן מכרזין אמר ליה וכו׳ ר׳ יונה אכוך לא אמר כן‪.‬‬
‫ועיי׳ ערך ר טנא ב׳‪.‬‬
‫ר׳ יופי נזכר במקומות אין מספר בירושלמי‪ .‬גם היה לו משא ומתן של‬
‫הלכה עם החכמים אשר באלכפנדריא עיי׳ קידושק ס״ד ריש ע״ד רבי תנחום כר‬
‫הא‬ ‫רבי יוסי ב׳‬

‫ססא ש‪S‬ח י*ר יוסי תרין עונדין מן א^כסנדריאה‪ ,‬והאמוראים הנזכרים שם‬
‫והם ר׳ מנא ור׳ ברכיה מורים שהוא ר׳ יוסי כ׳‪ — .‬ועיי׳ מגילה פ״א הל׳ ב׳‬
‫)ע׳ ע״ב( אמר ר יוסח לית כאן חל להיות בשני ולית כאן חל להיות בשיבת‬
‫חל להיות בשני צומא׳ רבה בחד בשובא חל להיות כשבת צומא רבא‬
‫נערובתא ע״כ‪ ,‬הרי דר׳ יוסה היה בקי בקביאת החודשי ע״ם החשבק‪ .‬ובמס׳‬
‫עירובין סוף פ״ג איתא ר׳ יוסי מישלח כתיב להון)לבני אלכסנדריא ע״ש( אף על‬
‫סי שכתבנו לכס סדרי מועדות אל תשינו מנהג אבותיכם נוחי נפש ע״כ‪ ,‬וזה‬
‫סדרי מועדות הוא קביעות המועדות ע״פ החשבון וכמו ימפי׳ בעל ק״ע לחד פירוש‪,‬‬
‫והמאמר דמגילה ♦מהבאנו מחזק הפירוש זה‪ .‬וכן סי׳ בעל ס״מ‪ .‬וגם יוצא לנו מזה‬
‫ששמו של ר׳ יוסי ב׳ היה גדול באלכסנדריא‪ — .‬ויש להעיר שאף שרבי‬
‫יוסי היה בקי כקביעות ע״ם החימבון אעם״כ היו מקדשין בא״י גם כימיו ע״פ‬
‫הראייה עיי׳ ברכות פ״ד ז׳ ע׳ ג כמה קורין )בר״ח שחל להיות בתענית( ר׳ יוסי‬
‫אמר קורין כרכות וקללות ‪ . . . .‬ר׳ יודן קפודקיא אמר קומי ר׳ יוסי כשם ר׳‬
‫יודה בן פזי קורין בראש חודש קם ר׳ יוסי עם ר' יודה בן פזי אמר ליה את‬
‫שמעת מאבוך הדא מילתא אמר ליה אכא לא הוה אמר כן אלא בעין טב על‬
‫ידי דאינון ידעין דהוא רייט ירחא )כלוי דימם היו מקבלין עדות החודש עיי׳‬
‫פ׳א( קורין כיאיט חורינז הא שאר כל‪ ,‬המקומות קורין ברכות וקללות ע״כ‪,‬‬
‫ורבי יוסי הנזכר פה הוא ר׳ יוסי ב׳ עיי׳ ערך ר׳ יודה בן פזי )ועיי' הוספות(‪.‬‬

‫ר׳ יוסי נזכר ג״ כ בבבלי‪ ,‬ובירושלמי לא נזכר שים אביו אבל נזכר כבבלי‪.‬‬
‫מנחות ע׳ ע״ב אלא אי איתמר אסיפא איתמר אם הימרישו קודם לעומר העומר‬
‫מתירן מאי קודם לעומר ר׳ יונה אומר קודם הבאת העומר ר׳ יוסי בר זבדא‬
‫אומר קודם קצירת העומר‪ .‬ובירושילמי הלה ס״א נ״ז ע״ג איתא אם הימריימו קודם‬
‫לעומר העומר מתיר ר׳ יונה אמר קודם להבאה ר' יוסי אומר קודם לקצירה‪— .‬‬
‫ועיי׳ בכלי ברכות ל׳׳ג ע״ב אלא על קן צסור יגיעו רחמיך מ״ט פליגי בה תרי‬
‫אמוראי כמערבא חד אמר וכו׳ וחד אמר מפני יממטיל קנאה במעשה בראימית‪.‬‬
‫ובירושלמי מגילה פ״ר הל׳ ט׳ )ע״ה ע״גו ר׳ יוסי בשים ר׳ סימון כנותן קצבה‬
‫על מידותיו של הקב״ה וכו׳ וככר כתבנו בראשי הערך שר׳ יום• ב׳ אמר לפני‬
‫רבי סימון‪ — .‬ונזכרו עוד בבבלי תרי אמוראי במערבא רבי יוסי בר אבין‬
‫ורבי יוסי בר זבידא שבת כ״א ע״ב צ׳׳ו ע׳־א ועיי׳ ערך רבי יוסי כר בון‬
‫וערך עולא‪.‬‬

‫ושימענו דבר מיוחד לר׳ יוסי זה שלמד לימודו במהדורא תניינא‪ .‬עיי׳‬
‫פסחים פ״ה ל״ב ע״ב יבמות פ״א ב׳ ע׳יד‪ ,‬ובאמוראי בבלאי מציגו זה לבד לר׳‬
‫אשי עיי׳ כ״ב קנ״ז ע׳׳ב‪ .‬ורבינו האי פירש בזה דבר חדש ע״ש בר׳׳שבם‬
‫‪ -‬ור׳ יוסי לא‬ ‫ואפשר לו ראה ר׳ האי הירושלמי הוה מפרש לה כפשוטו‪.‬‬
‫בוש מלחזור בו כמהדורא תניינא וכאשר שאל לו ר׳ פנחס שבתחילה שנה‬
‫בדרך אחר השיב לו הא קביעה גבך כמסורא )וגס ר׳ אשי ב״ב שם חזר בו‬
‫במהדורא תניינא ע׳׳ש(♦ — גם מצינו לר׳ יוסי שמהדר להעמיד המשנה‬
‫כצורתה במקום שר׳ יונה טשבשה עיי׳ פסחים פ״א הל׳ כ׳ ר׳׳ה פ״ב הל׳ א׳‪.‬‬
 ‫רבי יוסי ב׳ — יוסי מעוני‬

‫והנה לרוב מקומו מוכיח עליו אם הוא ר יוסי א׳ או ר יוסי ב׳‪ .‬במקום‬
‫שבא אמר ר יוסי או ר יסא בשם ר׳ יוחנן הוא ר יופי א' שהיה תלמידו‬
‫של ר׳ יוחנן‪ .‬וכן בשאמר אמורא בשם ר יוסי אשר חי לפני ר׳ יוסי ב׳ רבי‬
‫יוסי זה הוא ר׳ יוסי א׳ כמובן מעצמו‪ .‬ועיי׳ ברכות פ״ג ו׳ ע״א כד דמך רבי‬
‫יסא קיבל ר׳ חייא בר ווא אבילוי‪ ,‬הוא ר׳ יוסי א׳ דהרי ר׳ שמואל בר יצחק‬
‫קיבל אבילות על ר׳ חייא בר אבא ור׳ זעירא קיבל אבילות על ר׳ שמואל בר‬
‫יצחק א״כ מת ר חייא בר אבא קודם ר׳ זעירא וכ״ש קודם ד יוסי ב׳ שהאריך‬
‫ימים מר׳ יונה שהיה תלמידו של ר׳ ירמיה תלמידו של ר׳ זעירא‪ .‬וכן כשבא‬
‫~ ולהפך במקום שבא‬ ‫ר׳ יוסי וכהנא או ר׳ יוסי ור׳ אמי הוא ר׳ יוסי א׳‪.‬‬
‫ר׳ יונה ור׳ יוסי או שאמר ר׳ מנא לפני ר׳ יוסי הוא ר׳ יוסי כי‪ .‬וכן כשנזכר‬
‫אמורא אשר חי בזמן ר׳ יוסי ב; עיי׳ ערך ר׳ תנחום בר חייא‪ — .‬ולפעמים‬
‫הדבר בספק‪ ,‬כהך דריש פ״ג דע״ז כד דמך ר יסא נפל קסיטולין דטיבריה וכו׳‬
‫אמר לק ר׳ זעירא וכו׳ אפשר שהוא ר׳ יוסי א׳ ור׳ זעירא הוא ר׳ זעירא א׳‬
‫או ר׳ יוסי ב׳ ור זעירא כ׳‪ .‬וכן פאה פ״א ט״ז ע״א ר׳ זעירא בעי׳ קומי רבי‬
‫יסא מפני מה נהרג אדוניהו ועיי׳ ערך ר׳ זעירא א׳ ר׳ זעירא ב'‪,‬‬
‫רבי יוסי בר׳ ברכות פ״ח ה ל א׳ רבי יוסי בר׳ )ובתו׳ פסחים ק׳ו ע״ב‬
‫ד״ה מקדש אריפתא הגי׳ אמר ר׳ יוסי בר׳ בון ועיי׳ ברא״ש שם( נהיגין תמן‬
‫במקום שאין יין ובו׳ וכבר זכרנו כל המאמר לעיל פ״ב ערך תמן‪ .‬דמאי ס״א‬
‫סוף הל׳ א׳ )כ״א ע׳ ד( ר׳ יוסי בר׳ בעי ואין כל העולם כלו לפניו וירבו כל‬
‫הרימין שבעולם וכו׳‪ .‬ועיי׳ ערך ר׳ פנחס‪.‬‬
‫ר בי יוסי ג לי לי א בדור השלישי וקצת בדור הרביעי‪ .‬ברכות פ״ג ו׳‬
‫ע״ב ר׳ יונה ור׳ יוסי גליליא בשם ר׳ יסא בר׳ חנינא אין שואלין הלכה לפני‬
‫מטתו של מת‪ .‬שבת פ״ג ו׳ ע״ג ר׳ יסא סלק גבי ר׳ תנחום בר חייא בעא‬
‫מיעברתיה )מנורה קטנה בשבת( קומוי אמר ליה בפנינו ר׳ יוסד׳ גלילייא סלק‬
‫קומי יוסי בן חנינה בעא מעברתיה וכו׳‪ .‬ועיי׳ ערך ר תנחום בר חייא‪— .‬‬
‫שם ס״ז הל׳ ו׳ )י׳ ע״ד( ר׳ יונה ר׳ יוסד׳ גליליא בשם ר׳ יוסי בן חנינה‬
‫חמור משלים לקל וכו׳‪ .‬מכ״ז נראה שיהיה ר׳ יוסי גליליא תלמידו של ר׳ יוסי‬
‫כר חנינא‪.‬‬
‫דמאי פ״ב כ״ב ע״ג ר׳ יוסי דכפר דן בשם רבי‬ ‫רבי יוסי דכפר דן‬
‫בן מעדיה המינין האסורין בבית שאן הקצח‬ ‫יוסי(‬ ‫)נראה דצ״ל רבי‬
‫והשומשום וכו׳‪.‬‬
‫רבי יוסי דרומייא שבועות פ״א הל׳ ח׳ ) ל ג ע״ב( אמר רבי יוסי‬
‫דרומייא קומי ר׳ יונד׳ הבין צורכה למיתני א׳ כ יהו של ראשי חדשים קריבין‬
‫ביום הכיפורים וכו׳‪.‬‬
‫יוסי מעוני סנהדרין םוף פ״ב תירגם יוסי מעוני בכנישתא כטיבריא‬
‫שמעו זאת הכהנים למה לית אתון לעין באוריתא לא יהבית לכון כ״ד מתנתא‬
‫וכו׳ ע״ש שקינתר בית הנשיא על שהרשיעו לעימות ור׳ יורן נשייא שמע‬
‫וכעס •עליו ור׳ יוחנן ור׳ ■לקיש פייסו לר׳ יורן נשייא ואמרו עליו גברא רבא‬
‫הב‬ ‫יוסי מעוני — רבי יוסי בר טב' ביכין‬

‫הוא‪ ,‬ויוסי מעוני ‪S‬א נשא גם פני הנשיא ע״ש‪ .‬ועיי׳ ערך ארסטון‪ ,‬וערך רבי‬
‫יודה נשיאה א׳‪.‬‬
‫רבי יום' עיי ד ט א )פי׳ מן צידון( ברכות פ״ד ח׳ קרוב לסוף ע״א רבי‬
‫יוסי ציידניא בשם ר׳ יוחנן לפני תפילתו הוא אומר ה׳ שפתי תפתח וכו׳‪— .‬‬
‫תרומות קרוב לסוף פי׳ א ר׳ יוסי צדניא בעא קומי ר׳ ירמיה דלא כן מה‬
‫נן אמרינן ר׳ מאיר ור׳ שמעק וכו׳ ונראה דצ״ל צדניא בדלית כמו בברכות‪.‬‬
‫וממה ששיאל קומי ר׳ ירמיה יש* לדון על דורו‪.‬‬
‫יוסי בר אש"אן סובה פ״ד הל׳ ו׳ )נ״ד סוף ע״ג( יוסי בר אשייאן בשם‬
‫ד שמעק בן לקיש• צריכין הספלים להיות פקוקין בשיעת הניסוך וכד‪.‬‬
‫רבי יוסי בר בון בדור החמישי‪ .‬שביעית פ״ו הל׳ ב׳)ל״ו ע״ד( רבי יוסי‬
‫בי ר׳ בון בעא קומי ר׳ מנא מהו לטחון עם הגוי בארץ‪ .‬ומצינו בהרבה מקומות‬
‫שר׳ יוסי בי ר׳ בון בא אחר ר׳ מנא ומתרץ קושייתו או הולק עליו עיי׳‬
‫שביעית שם קרוב לסוף הל׳ א׳ עירובין פ״ה כ״ב סוף ע״ד כתובות פ״א סוף‬
‫הל׳ ה׳ )בי׳ה ע׳ ג( ובמ״א‪ ,‬ולא מצינו במקומות אלה שדיבר פא״ם עם רבי‬
‫די יוסי בי ר׳ בון הוא סוף‬ ‫מנא‪ ,‬מזה נראה שיהאריך ימיס אחר ר׳ מנא‪.‬‬
‫גדולי האמוראים דירושילמי ועמו שקעה החמה דבני א״י אף שקמו גם אחריו‬
‫איזה חכמים‪ ,‬והוא בתלמוד ירושלמי כערך ר׳ אימי בתלמוד בבלי‪ — .‬לרבי‬
‫יוסי בי ר׳ בון נמצאו הלכות לאין מספר וכולן מעידות על עומק שכלו‪ .‬ופתח‬
‫דבריו יאיר שיער הירושילמי כי נמצאת לו בפתיחת התלמוד זה ברכות פ״א‬
‫הל׳ א' הלכה חדודה ע״ י!ז‪ .‬ובהרבה מקומות מתרץ מאמרי האמוראים הקודמים‬
‫לו‪ ,‬גם אמר הלכות בשים ר׳ יהוימע בן לוי‪ ,‬בשים ר׳ שימואל בר בא‪ ,‬בשם‬
‫ר׳ זעירא‪ ,‬בימם ר׳ חפדא‪ ,‬בשים רי ירמיה וכר‪ .‬ואמר גם בשים רבא חברו‬
‫דאביי‪ ,‬ביצה פ״א הל׳ א׳ ר׳ יוסה בי ר׳ בון אמר איתפלגון ר׳ זירא ור׳ אבא‬
‫בר יוסף וכוי והוא רבא עיי׳ ערך ר׳ אבא בר יוסף‪ — .‬ואפשר שיבימי רבי‬
‫יוסי בי ר׳ בון נתבטל קצת קושי הגזירות‪ ,‬וכן נראה שהרי הקיסרים אימר‬
‫מלכו בימי ר׳ יוסי בי ר׳ בון והם יוליאנוס‪ ,‬יאוויאנוס‪ ,‬וואלענטיניאנוס משנת קכ״א‬
‫ע׳יד שינת קל״ה וקצת הבאים אחריהם‪ ,‬קראו דרור לאמונת היהודים ונתחדשה‬
‫החבילה אשר נתב>דה בין בבל לא״י ע״י הגזירות עיי׳ פ״א‪ ,‬ועלו מחדש‬
‫התלמידים מבבל לשים ולכן נודע בא״י מאמר זה דרבא‪.‬‬
‫ר׳ יוסי בי ר׳ בון נזכר בבלי ברכות ל׳ג ע״ב שבת כ״א ע״ב צ״ו ע״א‬
‫בשם אמורא דמערבא ובבלי נקרא ר׳ יוסי בר אבין‪ .‬ובבלי ברכות שם איתא‬
‫פליגי בה תרי אמוראי במערבא ר׳ יוסי בר אבין ור׳ יוסי בר זבדא חד אמד‬
‫מפני שמטיל קנאה במעיגיה בראשית וחד אמר מפני שעושה מדותיו של‬
‫הקב״ה רחמים‪ .‬ובירושלמי ברכות פ״ה ט׳ ע״ג מגילה פ״ד הל׳ י׳ )ע׳׳ה ע׳ג(‬
‫אמר ר׳ יוסה בי ר׳ בון לא עבדין טבות שעושין למדותיו של הקב״ה‬
‫רחמים‪ .‬ועיי׳ ערך ר׳ יופי ב׳ וערך עולא‪.‬‬
‫רבי יוסי בר ביבי! ביבין מגילה פ״ד הל׳ ט׳ )ע״ה ע״ג( תנה רבי‬
‫יוסי בן ביבי תפילץ מרובעות שחורות הלכה לטשה מסיני‪ — .‬שקלים פ״ג‬
 ‫רבי יוסי בר ביבי ביבין — רבי יום' בר פיטרס‬

‫בר ביבין משום רבי יוחנן‬ ‫הלי ב׳ )מ״ז ע״ב( הבוס מזוג בבמה אמר ר יוסי‬
‫של כוס ר יוסי בשם רבי‬ ‫נשמעינין מן הדא ובר‪ .‬שם ע׳׳ג כמה הוא שיעורו‬
‫אצבעיים על אצבעיים על‬ ‫יוסי בן פזי‪ ,‬ור יוםי בר׳ ביבין בשם רבי שמואל‬
‫בי ביבין בשם שמואל‪.‬‬ ‫רום אצבע ומחצי ושליש אצבע‪ .‬ועוד שם ר יוסי‬
‫רבי יוסי בר זימרא סנהדרין סוף פ׳ ז ולא כן אמר ר לעזר בשם רבי‬
‫יוסי בר זימרא אם מתכנםין הן כל באי עולם אינן יכולין לבראות יתוש אחד‬
‫ולזרוק בו נשמה וכוי‪.‬‬
‫רבי יוסי בי ר' ח ד נ ה מגדולי תלמידיו של ר יוחנן הראשונים וישב‬
‫לפני ר יוחנן ור׳ יוחנן סמכו‪ .‬ונראה שהיה קצת זוטר מר״ש בן לקיש עיי׳‬
‫יבמות פ״ח ט׳ ע״ד ר יוסי בי ר׳ חנינה בעא קומי ר שמעון כן לקיש מהו‬
‫ואמר בשם ריש לקיש‬ ‫כמה קולי חומרין ברבר א׳יל פתח חיכך וקבל ע״ש‪.‬‬
‫מ״ק פ״ג פ״ב ע״ג ר אבהו ר׳ יוסי בן חנינה בשם ר שמעון בן לקיש ויתמו‬
‫וכן אמר‬ ‫ימי בכי אבל משה ימי שיבעה בכי שנים אבל שלשים וכר‪.‬‬
‫בשם ריש לקיש סנהדרין ריש פ״ח‪ .‬ובמס׳ סוכה פ״א הלי אי )נ״ב ע״א( איתא‬
‫ר׳ שמעון בן לקיש בשם ר׳ יוסי בן חנינה נעץ ארבע קנים וכוי אבל במס׳‬
‫כלאים פ׳׳ד כ״ט ע״ב הגי׳ בשים ר׳ יודה בן חנינה ובמס׳ עירובין פ״א יי׳ט ע״ג‬
‫לר׳ יוסי בר‬ ‫הגי׳ בשם ר׳ יורה בן חנניה‪ .‬ועיי׳ ערך ר׳ יודה בר חנינה‪- .‬‬
‫חנינה מציגו כמה הלכות בירושלמי ובבבלי וכמה חכמים אמרו בשמו‪ ,‬רבי‬
‫אבהו הרבה פעמים‪ ,‬ר׳ זעירה‪ ,‬ר׳ הילא )מ״ש פ׳יג נ״ד ע׳א(‪ ,‬ר׳ אבין כשם‬
‫מר עוקבא ברדבה מקומות‪ .‬ובבבלי ב״ק ל״ט ע״א איתא רבי יוסי בר חנינא‬
‫דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא‪ .‬ועיי׳ ערך יוסי בריה דר׳ יהושע בן לוי‪.‬‬
‫רב' יוסי בן יום' גיטין פ״א‪ ,‬הל׳ א׳ )מ״ג ע״ב( רב בא וכר כשם‬
‫אבא כר חנה שנים שהביאו את הגט אינו צריך לומ׳ בפנינו נכתב ובפנינו‬
‫נחתם רבי יוסי בן יוסי בשם ר׳ יוחנן צריך‪ .‬ועיי׳ ברכות פי ג ו׳ ע״ג המעשה‬
‫דר׳ יוסי בן יוסי הרה אתו באילפא ע׳׳ש‪.‬‬
‫יוסי בר מנשיא! מנ'י^'א מגילה פ״ב הל׳ ג׳ )ע״ג ע״ב( ר׳ חלבו רבי‬
‫מתנה יוסי בר טנישא כשם רב וכוי‪ ,‬ומ׳ק פ״ג פ״ג ע״ג ר׳ חלבו ור׳ )צ״ל ר׳‬
‫כמו במגילה( מתנה יוסי בר מנשיא בשם רב‪ .‬ונראה דגם במגילה צ״ל רבי‬
‫מנשיא ור׳ מנישא הוא ט״ס‪.‬‬
‫רבי יוסי ביר׳ נהוראי ברכות פ״ג ו׳ ע״ב לא כן א״ר אחא בשם‬
‫ר׳ יוסי ביר נהורא כל מה שאמרו כקטן לא אמרו כדי לחנכו ובמס׳ סוכה‬
‫ס״ג הל׳ י״א )נ״ג ע״ד( רבי יוס* בן נהוריי כל שאמרו בקטן כדי לחנכו‪.‬‬
‫שקלים מ׳ ז ע״ג‪ ,‬עיי׳ ערך ר׳ יוסי בר ביבי‪.‬‬ ‫רב' יוסי בן פזי‬
‫רבי יום' בר פיטרם בדור הראשון‪ .‬מ״ק פ״ג פ״ב ע״ד ר׳ יוסי בר‬
‫פיטרס חטוי דר׳ יהושע בן לוי קדמייא הוה ליה עובדא שלח ליה בי קפרא‬
‫■תרין תלטידין ובו׳ ובמם׳ ע״ז פ׳ ג הל׳ א׳ זבדיי בי ליואי ור׳ יופי בר פיטרס‬
‫עיי׳ ערך‬ ‫ורבי יהושע בן לוי אמרין תלתא פסוקין מי דמכין וכו׳‪.‬‬
‫זבדי כר לוי‪.‬‬
‫ר‪.‬ג‬ ‫רבי יסא קוצירא — רבי ינאי‬

‫ר בי י ס א קז צי ר א ב״ב פ״‘ הל׳ א׳ רבי יסא קוצירה חתניה דרכי יוסד‪,‬‬

‫בשם ר׳ יוסה סמפק כתוב מלעיל וסמפון מחיק מלרע אני אומר גמרו לעשות‬
‫קידושין גמורין וכר‪.‬‬
‫רבי יסא בר ברתיה דרבי יסא נזיר פ״ו הל׳ א׳ )נ״ד ע״ד( טרפה‬
‫שעשאה נכילד‪ ,‬רבי יסא בר ברתיה דרכי יסא כשם ר׳ ירמיה איתפלגון ר׳ יוחנן‬
‫ור׳ שמעון בן לקיש ר׳ יוחנן אומר חייב שתים וכר‪.‬‬
‫ר ב ‘ י ב ף ברכות ס״ב הל׳ א׳ ר׳ חונה ר׳ אורי רב יוסף רב יהורד‪ ,‬בשם‬
‫שמואל צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד‪ .‬שים סוף הל׳ ב׳ רבי חונה‬
‫רב יוסף ודיברת בם מיכן שייינז לך רשות לדבר בם‪ .‬וכן נמצא בשאר מקומות‬
‫שאמר ר׳ חונד‪) ,‬והוא ר׳ הונה ב׳ עיי׳ ערכו( כשם ר׳ יוסף‪ .‬ודע דיומא פ״ו‬
‫הל׳ א׳ איתא ר׳ יוסה בי ר׳ בון ר׳ חונה בשם רב יוסף נאמר‪ .‬כאן שני על‬
‫סי שנים עדים ונאמר לד‪,‬לן שיני וישאיו שני אנשיים במחנה וכו׳‪ .‬ובשבועות‬
‫פ״ד הל׳ א׳ איתא ר׳ יוסי בי ר׳ בון ר׳ הונא^ בשם רבי יוסי נאמר כאן שני וכוי‪.‬‬
‫ובאמת יוסי ויוסף אחד והעיקר יוסף אלא ימבא״י אמרו כלימון רפה יוסי‪ ,‬ואין‬
‫לך תנא או אמורא ירושלמי שנלןא יוסף ולהיסך הבבליים נקראו יוסף ולא‬
‫יוסי ועיי׳ בספרנו דרכי המשנה סוף עמוד ‪ . 174‬וכמקום שנמצא בירושלמי‬
‫רב יוסף הכוונה על ר׳ יוסף דבנלי אלא שהסופרים נשתבשו וכתבו לפעמים‬
‫רבי יוסי בם׳ ר׳ יוסף‪ ,‬ועיי׳ ברבות פ״ד ח׳ ע״א ר' אחא בשם רבי יוסי צריך‬
‫לחדש* כה דבר בכל יום וד‪,‬וא מאמר דרבד‪ ,‬ור׳ יוסף בבלי שם כ״ט ע״ב‪— .‬‬
‫וכבר הערנו בפתיחת הפרק שהאטוראי דבבל נקראו בירושלמי בכינוי רב כאשר‬
‫הוא בבבלי ולא ככינוי רבי‪ ,‬ונשתכשיו גם בזה הסופרים מאחר שטעו וכתבו‬
‫יוסי כט' יוסף כתבו גם כן רבי כאשר הורגלו אצל האמורא הירושלמי רני‬
‫יוסי‪ — .‬וכן מציג ו הטעות להפך שכתבו ר׳ יוסף בט׳ רבי יוסי‪ .‬נדרים‬
‫פ״ה הל׳ ד׳ )ל׳׳ט ע״ב( שמואל בריה דרבי יוסף בי ר׳ בון וכו׳ וצ״ל כריה‬
‫דר׳ יוסי בי ר׳ בון‪ ,‬וכן פאה סוף ס״א ר׳ יורן מדמי לה הדא דר׳ יוחנן קנס‬
‫קנסו כהן א״ל ר׳ יוסף וכו׳ וצ״ל ר׳ יוסי‪ ,‬דר׳ יוסף לא עלר‪ ,‬מימיו לא״י ור׳‬
‫יורן לא ירד לבבל‪ .‬גם ר׳ יוסף קדם קצת כזמן לר׳ יורן עיי׳ ערכו‪.‬‬
‫וממה שאמרנו שר׳ יוסי דיררמלמי הוא■ לפעמים ר׳ יוסף ולא רבי‬
‫יוסי א׳ ולא ר׳ יוסי כ׳ נצא בקצת מקומות מד‪,‬רבה דחוקים‪.‬‬
‫רב* ינ אי! ינ'י בדור דראשון וקצת זומיר מר׳ חייא עיי׳ דמאי ריש פ׳׳ז‬
‫ר׳ ינאי הוד‪ ,‬ליה תנאי וראי ש*אל לר׳ חייא רובה וכו׳ אמר ליד‪ ,‬עתיד את‬
‫לד‪,‬נד‪,‬יג שררה על ישראל‪ — .‬ולא מצ*נו ר׳ ינאי כין תלמידי רבינו הקדוש*‬
‫אך ברכות פ״ב ו׳ ע״א איתא כד דמך ר׳ יורן נשיאה אכריז ר׳ ינאי ומר אין‬
‫כד‪,‬ונר‪ .‬היום‪ ,‬וזה ר׳ יורן נשיאה הוא רכינו הקדוש עיי׳ ערך ר׳ יודה נשיאה א׳‪— .‬‬
‫מחביריו יש לד‪,‬זכיר ר׳ יונ תן‪ .‬עיי׳ ערכו‪ .‬ומהסיפור דפאד‪ ,‬פ׳׳א אשר הובא כערך‬
‫ר יונתן נראה שהיה ר׳ יונתן כפוף לר׳ ינאי‪ — .‬מתלמידיו ר׳ יו חנן‪ .‬ואמר‬
‫הרבה פעמים הלכות בשמו‪ ,‬וגם על מנהגיו של רבו שם עיניו‪ .‬עיי׳ ברכות‬
‫פייר ח׳ ע״ג שמספר ר׳ יוחנן שיראה ר׳ ינאי עומר ומתפלל בשוק ש ל ציפורין‪,‬‬
‫ועיי׳ ערך ר׳ יוחנן‪.‬‬
 ‫רבי עאי — רבי ינאי זעירא‬

‫מהלכותיו ש‪ S‬ר׳ ינאי‪ .‬ברכות ס״ב ה׳ ע״ב ר׳ יניי ערק אפי׳ מתינוקת‬
‫שלא הגיע זמנה לראות ונישאת‪ — .‬תרומות פ״א מ׳ ע״ר ר׳ יוחנן בשם רבי‬
‫ינאי זח אחד משלשה מקריות מחוורין בתורה ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה‬
‫עמך ממה שיש לך ואין לו אתה חייב ליתן לו יצא הבקר וכו׳‪ - .‬שם פ״ב‬
‫מ״א ע״ג ד יוחנן בשם ר ינאי זה אחד משלשה מדרשות שהן מחוורין בתורה‬
‫כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן מה נן קיימין אם ללמד שהן תורמין מן‬
‫הדגן על התירוש התיבין הרי תירוש ויצהר הרי שני‬ ‫התירוש על הדגן ומן‬
‫מיני אילן ואין תורמין ולא מעשרין מזה על זה וכו׳‪ — .‬שם ס״ח מ״ה ע״ב‬
‫ר׳ יוחנן בשם ר׳ ינאי זה אחד מג׳ מדרשות שהן מחוורין בתורה ובאת אל‬
‫הכהן אשר יהיה בימים ההם וכי יש כהן עכשיו ואין כהן לאחר זמן ואי זה‬
‫זה זה שהיה עומד ע״ג המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה שעבודתו‬
‫כשירה‪ — .‬ונמצא לר׳ ינאי עוד כמה הלכות גדולות ועיי׳ כתובות פ״א הל׳‬
‫י׳ )כ״ה ע״ד( ועיי׳ בבלי שם ט״ו‪ — .‬ב״מ פ״ד מדבר תורה מעות קונות וכו׳‬
‫עיי׳ כל‪ ,‬המאמר לעיל ל״ז ע״ז‪.‬‬
‫ר׳ ינאי היה מבית עלי‪ .‬תענית פ״ד הל׳ ב׳ )ם״ח ע״א( אמר ר׳ לוי‬
‫וכו׳ ר׳ יניימן דעלי‪— .‬־‬ ‫מגילת יוחסין מצאו בירושלים וכתוב בה הלל מן דרור‬
‫וכן מורה המאמר דברכות ר׳ ינאי היה עומד ומתפלל‬ ‫מושבו היה בציפורין‪,‬‬
‫בשוק של ציפורין‪ ,‬וכן מה דאמר ר׳ ינאי כתובות פ״א הל׳ י׳ תוכו שבציפורין‬
‫בעל‪ ,‬ונקט שם כל הענין על ציפורין‪.‬‬
‫וממידותיו היקרות ענותו‪ ,‬וראה איך השיב לר׳ יוחנן קידושין פ״ג הל׳‬
‫ו ר ינאי זכה‬ ‫‪.‬ו׳ )ס״ד ע״ב( ולינאי עליבא את שאיל מילה בקידושין‪.‬‬
‫לבית המדרש אשר נמשך ימים רבים גם אחר מותו ובכל מקום שנאמר דבית‬
‫ר׳ ינאי הכוונה על בית מדרשו של ר׳ ינאי וזה בית המדרש היה בעכברי‪.‬‬
‫עירובין פ״ח כ״ה ע״א חזקיה )צי׳ל ר׳ חזקיה( לא אמר כן אלא ר׳ חייה רבי‬
‫אסי ור׳ אמי סלקון לעכברי ושמען מרבית ר׳ ינאי הלכה כר׳ יודה ע״כ‪ .‬ואפשר‬
‫שר׳ ינאי הלך בסוף ימיו מציפורין לעכברי‪ — .‬ועיי׳ נדה פ״ב הל׳ א׳ רבי‬
‫אילא ר׳ יוסי בר חנינה בשם דבית ר׳ ינאי וכו׳ וכל זה לאות שבית רבי ינאי‬
‫הוא בית המדרש של ר׳ ינאי דערך זה ולא של ר׳ ינאי דערך הבא‪.‬‬
‫רבי ינאי» יניי‪ #‬בי ר׳ ישמעאל בדור השלישי‪ .‬תרומות פ״ח מ״ה ע״ג‬
‫רבי יניי בי ר׳ ישמעאל איבאש סלקון לגביה ר׳ זירא ור׳ הושעיה ור׳ בון כר‬
‫כהנא ור׳ חנניה חבריהון דרבנן מבקרתיה )עיי׳ ערך אלה החכמים( והרכה‬
‫הלכות נאמרו בשמו‪ — .‬ונזכר ג״כ בבלי חולין נ״ה ע״ב בעי ר׳ ינאי בר‬
‫ישמעאל ניטל מקום השדרה וכולו קיים וכו׳‪ .‬ובירושלמי ברכות פ״ד ח׳ ע״א‬
‫איתא רבי יניי בשם ר׳ ישמעאל בשם בית ר׳ יניי בשומע תפילה ויש כאן ט״ס‬
‫וצ״ל רבי יניי בי ר׳ ישמעאל וכו׳‪ .‬וכן כתב בעל סה״ד )וכן מורין ג״כ הנך כ׳‬
‫פעמים בשם(‪.‬‬
‫רבי ינאי זעירא ברכות פ״ג ו׳ ע״א נזיר פ׳ץ הל׳ א׳ רבי ינאי זעירא דמך‬
‫חמוי הוא הוה חמוי והוא היה רביה שאל לר׳ יופי ואסר ליה שמע ר׳ אחא וכו׳‬
‫מד‬ ‫רבי ינאי זעירא — רבי יעקב דרומנו?‬

‫‪ -‬שבת פ״ו ח׳ סוף ע״ב ד ינאי זעירא נפל‬ ‫)ובנזיר הגי׳ ר חטא וכד(‪.‬‬
‫עודדיה דאודניה בעא מיחזרתיה בשבתא וגערו בו חביריו וכו׳‪ — .‬וע״ש פ״ב‬
‫ה׳ ריש ע״א ר׳ זעירא ר׳ ינאי ר׳ ירמיה בשם ר׳ יהושע בן לוי נראין דברים ובו׳‬
‫רבו של ר׳ יוהנן ור׳ ינאי בי רבי‬ ‫וזה ר׳ ינאי הוא ר׳ינאי זעירא‪ ,‬דר׳ ינאי‬
‫ישמעאל קדמו לר׳ ירמיה‪ ,‬ואפשיר שיש פה ט״ס וצ׳׳ל ר׳ ינאי זעירא‬
‫ר׳ ירמיה ומזה יש לדון קצת שר׳ ינאי זעירא היה כדור הרביעי‪ ,‬עיי׳ ערך ר‬
‫ירמיה )והגי׳ ר׳ אחא — עיי׳ ראש הערך — היא הנכונה שלא מצינו אמורא רבי‬
‫ונקרא ר׳ ינאיזעירא להבדילו מן ר׳ ינאי הראשון‬ ‫חמא בדור הרביעי(‪.‬‬
‫וזה ג״כ מחזיק ההשערה שצ״ל שכת פ״ב ר׳ ינאי זעירא ר׳ ירמיה‪— .‬‬
‫ויש ג׳ ר׳ ינאי‪ :‬ר׳ ינאי רבו של ר׳ יוחנן והוא ר׳ ינאי סתם‪ ,‬ר׳ ינאי בי רבי‬
‫ישמעאל ונזכר בכל מקום בשם זה‪ ,‬ור׳ ינאי זעירא‪ .‬ובבלי סוף מגילה א־תא‬
‫אמר ר׳ ינאי בריה דר׳ ינאי סבא משמיה דר׳ ינאי רבה מוטב שתיגלל וכו׳‬
‫ונראה דכי ר' ינאי הראשונים האחד הוא ר׳ ינאי זעירא ור׳ ינאי סבא הוא ר׳‬
‫ינאי בי ר׳ ישמעאל )ומזה נלמד שר׳ ינאי זעירא הוא בנו של ר׳ ינאי בי ר׳‬
‫ישמעאל ושהיה ברור הרביעי(‪ ,‬ור׳ ינאי רבה הוא ר׳ ינאי רבו של ר׳ יוה‪:‬ן‪.‬‬
‫ועיי׳ בבלי סוכה נ׳ ע״א ר׳ ינאי אמר ר׳ זירא‪ ,‬ונראה ג״כ שיהוא ר ינאי זעירא‬
‫אך בירושלמי פ״ד שם גי' אחרת‪.‬‬
‫ר בי י ע ב ץ חגיגה ריש פ״ב ר׳ חגי בשם רבי יעבץ אילן ציסאריי תוהו‬
‫חושך ואפילה‪.‬‬
‫רבי יעקב ברכות פ׳׳ח י״ב ע״ב תנא רבי יעקב קומי ר׳ ירמיה מברנין‬
‫על הבשמים של גויס‪ ,‬ונזכר ג״כ בסוגיות אחרות‪.‬‬
‫רבי יעקב ארמנייא גיטין ס׳׳ז הל׳ ז׳ מ״ח ע״א רבי נחמן בשם‬
‫רבי יעקב ארמנייא מה דהיא צריכה לרבי שטעון פשיטא לרבי יוסי בר‬
‫חנינה וכו׳‪.‬‬
‫רבי יעקב גבולייא בימי ר׳ יוחנן‪ .‬יבמות פ״ח ט׳ ע״ב קידושין פ״ד‬
‫הל׳ ג׳ )ס׳׳ה ע״ד( תני ר יעקב גבולייא )יבמות הגי׳ גבוליא( קומי ר יוחנן ‪. . .‬‬
‫דברי ר׳ יהודה ממזר לא ישא ממזרת כדי שיכלו מטזירין מן העולם‪ — .‬חלה‬
‫פ״ג הל׳ א׳ רבי יעקב גבולייא בשם ר׳ חנינה הלכח כר׳ לעזר בן ערך ור׳ יוחנן‬
‫חולק שם על זה ע״ש‪.‬‬
‫רב' יעקב דרומייא בדור השלישי‪ .‬סוכה פ״ד הל׳ ב׳ )נ״ד ע׳׳ב( רבי‬
‫יעקב דרומייא בעי מתניתא דלא כר׳ דוסא וכו׳ ור׳ לעזר חשיב עליו ע״ש‪.‬‬
‫ומצינו באיזה מקומות ר׳ יעקב דרוטייא בעא קומי ד יוסי עיי׳ מ״ש פ״ג נ׳׳ד‬
‫ע׳יב יבמות ס״א ב׳ ע״ג הוריות פ׳ג מ״ז סוף ע״א‪ .‬ור׳ יוסי זה הוא ר׳ יוסי א׳‬
‫) ר אסי(‪ — .‬ור׳ יעקב דרומייא נזכר עוד סוכה פ״ג הל׳ ה׳ )נ״ג ע״ד( תענית‬
‫ריש פ״ב ובמ״א‪.‬‬
‫רבי יעקב דרומנה ברכות פ״א ב׳ ע״ב רבי יעקב דרומנה בשם רבי‬
‫יהודה כן פזי כוכב אחד ודאי יום שנים לילה‪ — .‬ור יעקב דרומנה‬
‫אינו אחד עם ר׳ יעקב דרומייא דערך הקודם דרבי יעקב דרומייא היה ב ה ר‬
 ‫רבי יעקב דרומנה — רבי יעקב בר אחא‬

‫השלישי ור׳ יעקב דרומנה אמר משמיה דר׳ יהודה בן פזי אשר היה בדור‬
‫הרביעי עיי׳ ערכו‪.‬‬
‫רבי יעקב דכפר ח ‪:‬ן ברכות ס״ה ט׳ ע״ב ר יעקב דכפר חנן בשם‬
‫ריש לקיש בשיער‪ ,‬שעשה אברהם זקינן רצוני נשבעתי לו שאיני זז טל מבניו‬
‫לעולם ובו׳‪.‬‬
‫יעקב איש בפר נבוריא! נבוריה בדור הרביעי‪ .‬יבמות ס״ב ד ע״א‬
‫קידושין פ״ג ם״ד ע״ד יעקב איש כפר נבוריה )בקידושין נבורייא( אזל לצור‬
‫בשובתא וסבר משירא להון מן הדא‬ ‫שאלין ליה מהו מיגזר בריה דארמיית׳‬
‫ויתילדו על משפחותם לבית אבותםשימע ר חגיי אמר ייתי אייתוניה דילקי‬
‫ובו׳ )ועיי׳ הגי׳ קידושין(‪ .‬מזד‪ ,‬נראה שדדה זוטר מר׳ חגי ועיי׳ ב״ר פי׳ז ושם‬
‫איתא עוד עובדא אחרינא דטיעי יעקב איש נבוריא )ושם בטעות גבוראי( ואמו­‬
‫ר׳ חגי תא לקי‪ — .‬ככורים פ״ג ס״ה ע״ד תירגם יעקב איש כפר נבוריא הוי‬
‫אומר לעץ הקיצה וכו׳ יודע הוא יורה הנה הוא תפושי זהב וכסף )כצ״ל( לא‬
‫בכספייא איתמני וכל רוח אין בקרבו לא חכים כלום‪ .‬ועיי׳ ערך רבי יצחק‬
‫בר אלעזר‪.‬‬
‫רבי יעקב עמסונייא ב״מ סוף פ׳יד תנד‪ ,‬ר׳ יעקב עמסונייא מהו אין‬
‫מפרקסין דלא יימא^ליה צור גרמך‪.‬‬
‫רבי יעקב בר אבא סנהדרין פ״ז כ״ה ע״ג רבי יעקב בר אבא בעא קומי‬
‫רב הבא על הקטנד‪ ,‬מהו וכו׳ וע״ש שאמר רב אע״ג דנצחי ר׳ יעקב בר אבא‬
‫בדינא וכו׳‪.‬‬
‫רבי יעקב בר אביה עיי׳ ערך הבא‪.‬‬
‫רבי י‪,‬עקב בר אביי ברכות פ״ד ד׳ ע״ד ר׳ יעקב בר אביי בשם ר׳ אח<ן‬
‫שמר רגליך באשר תלך אל בית האלהים שמור עצמך כשתהא נקרא אל‬
‫בית האלהים שתד‪,‬א טהור ונקי‪ .‬ובמס׳ מגילה פ״א ע״א ע״ג ר׳ יעקב בר אביה‬
‫בשם ר׳ אחא שמור וכו׳ ונראה שהואט״ס וצ״ל בר אביי כמו בברכות‪— ,‬‬
‫מ״ק ס״ג הל׳ א׳ ס״א ע׳׳ד רבי יעקב בר אביי בשם ר׳ ששת נמנו באושא‬
‫שלא לנדות זקן‪ — .‬ועיי׳ בבלי יומא כ״ז ע״א אמר ר׳ שימי בר אשי‬
‫אשכחתיה לאכיי דהוד‪ ,‬מסדר לבריה וכו׳ ואפשר שזה הוא ר׳ יעקב בר אביי‬
‫ועלה מבבל לא׳׳י בנערותו ולכן לא נזכר בבבלי‪.‬‬
‫רבי יעקב בר אביי דברדלייה שביעית פ״ב ל״ג ע״ד תנה רבי יעקב‬
‫בר אביי דברדלייה נטעו ומת בנו אסור לקיימו‪.‬‬
‫רבי יעקב בר אדא בר עתליי גיטין פ״א הל׳ ב׳ )מ״ג ע״ג( רבי‬
‫יעקב בר אדא בר עתליי בשם ר׳ לעזר הלכה כר׳ מאיר בגיטין והוד‪ ,‬ר זעירא‬
‫מסתכל בי׳ וכו׳‪.‬‬
‫רבי יעקב בר א ח א בימי ר׳ חזקיה‪ .‬ברכות פ״ב ה׳ סוף ע״א ר׳ חזקיה ור׳‬
‫יעקב בר אחא הוק יתבין בחד אתר וכו‪ /‬ושם פ״ג ו׳ ע׳׳א ר׳ חזקיה ור׳ כד‪,‬ן‬
‫ור׳ יעקב בר אחא הוון מטיילין באילין פלטיותא דציפורי וכו׳‪ .‬ור׳ חזקיה היה‬
‫כדור הרביעי עיי׳ ערכו וא״כ ר׳ יעקב בר אחא הוא בן דור הרביעי‪— .‬‬
‫ובכתובות פ״ה הל׳ ה׳ )ל׳ ע׳א( אמר ר׳ יוסי לר׳ יעקב בר אחא נד‪,‬יר דהויתון‬
‫מה‬ ‫רבי יעקב בר אחא ־ ‪ -‬רבי יעקב בר אבון‬

‫אמרין את ור ירמיה בשם ד שמעון בן לקיש מאן תני הקדש וכו‪ /‬והוא ד‬
‫יוסי ב׳ שהיה בדור דדביעי‪ .‬ועיי׳ כלאים ס״ב הל׳ ה׳)כ״ז ע״ד( ר יעקב בר אחא בשם‬
‫ר׳ יצחק בר נחמן בשזרעה לעמיר וכו׳ ר יעקב בר אחא בשם גרמיה כשהעילה‬
‫לזרע אמר ר׳ יוסי וכי לא בא יהושע לפרש אלא לעוברי עבירה וכו‪ /‬גם מזה‬
‫נראה שר׳ יעקב כר אחא היה כדור דרביעי‪ ,‬כי ר׳ יצחק בר נחמן היה בדור‬
‫השלישי עיי׳ ערכו‪ .‬ולעומת זה איתא ברכות פ״ז י״א סוף ע״ב ר׳ זעירא ורבי‬
‫יעקב בר אחא ור׳ חייא בר בא ר׳ חנינא חברון דרבנן הוו יתבין ואוכלין נסב‬
‫ר׳ יעקב בר אחא כסא ובריך ואמר נברך וכו; היי שיהיה עם הראשונים בדור‬
‫השלישי‪ .‬ויותר מזה איתא שבת ס׳יו ח׳ ע״א ר׳ שמואל בר רב יצחק הוה‬
‫ליה עובדא שלח לגבי ר׳ יעקב בר אחא גבי ר׳ חייא בר בא אמר ליה וכו׳‬
‫והורי ליה כרבנן וכו; הרי דר׳ שימואל בר רב יצחק שהיה קצת קשיש מרבי‬
‫זעירא )עיי׳ ערכו( שלח לר׳ יעקב בר אחא‪ .‬מזה נראה שהיו ב׳ ר׳ יעקב כר‬
‫אחא האחד מקדמוני דור השלישי‪ ,‬והשני כדור הרביעי‪ .‬ואפשר שיהאתד הוא‬
‫ר יעקב כר אחא כר אידי דערך הבא וצ׳׳ע‪ — .‬ומן מאמרי דר׳ יעקב כר‬
‫אחא כרכות פ״ג ו׳ ע״ג ונהיגין תמן כי•׳ אלאעי )צ״ל ר׳ אלעאי( כראשית‬
‫הגז וכרי יאשיה בכלאי הכרם וכר׳ יהודה בן בתירה בבעלי קריין‪ .‬ועיי׳ בבלי‬
‫כרכות כ״ב חולין קל״ו אמר ר׳ נחמן בר יצחק האידנא נ^וג׳ עלמא כהני תלת‬
‫סבי כר׳ אלעאי וכו׳‪.‬‬
‫רבי יעקב בר אחא בר אידי דטאי קרוב לסוף פ״א רבי יעקב כר‬
‫אחא כר אידי בשים ר׳ יהושע בן לוי לא יעשה )להקדים שני לראשון בדמאי(‬
‫ואם יעשה מה שעשה עשוי‪.‬‬
‫רבי יעקב בר אירי בדור השלישי תלמידו של ר׳ יוחנן‪ .‬ור׳ יוחנן‬
‫הוה מסתמך עליה וכאשר כעס על ר׳ אלעזר פייסו ר׳ יעקב בר אידי ואמר‬
‫ליה ר׳ יוחנן יודע את לפייס‪ ,‬ביבות פ״ב ד׳ עי׳ב ישקלים פ״ב מ״ז ע״א מ״ק ס״ג‬
‫פ׳׳ג ע״ג‪ .‬ואמר דרבה פעמים בשם ר׳ יוחנן‪ — .‬גם אמר בשם ר׳ יונתן‪ .‬שבת‬
‫פי״ד י״ד ע״ד רבי יעקב בר אידי בשם ר׳ יונתן בכל מתיפין חו‪/‬י מע״ז וג״ע וש״ד‪.‬‬
‫ואפשר שצ״ל בשם ר׳ יוחנן‪ .‬ועיי׳ כבלי פסחים כ״ה ע״א כי אתא רבין אמר‬
‫ר׳ יוחנן בכל מתרפאין חוץ וכו׳‪ — .‬ואמר ג״כ בשים ריש לקיש‪ — .‬חבריו‬
‫של ר׳ יעקב בר אידי‪ :‬ר׳ הי ל א‪ .‬בכורים ס׳ ג ס״ה ע״ג ר׳ הילא ר׳ יעקב בר‬
‫אידי הוון יתיכין עבר שימואל בר בא וכד‪ — .‬ר׳ י צ ח ק בר נ ח מן‪ .‬פאה סוף‬
‫פ׳ח שקלים פ״ה מ״ט ע״א ר׳ יעקב בר אידי ור׳ יצחק בר נחמן הוון פרנסין‬
‫והוון יהבין לר׳ חטא אבו• דר׳ אושעיא חד דינר וכו׳‪ — .‬ור׳ נחמן )בר יעקב(‬
‫שלח מבבל שאלה לר׳ יעקב בר אידי ביר המא בר אדא שליח ציון ובעוד‬
‫שהלך השיליח מת ר׳ יעקב בר אידי‪ .‬בבלי ביצה כ״ה ע״ב‪.‬‬
‫ר׳ יעקב בר אבון» בון בדור השלישי‪ .‬ברכית פ״ג ו׳ ע״נ אטר רבי‬
‫יעקב בר אבון כל עצמן לא התקינו הטבילה הזאת אלא שלא יהו ישראל‬
‫כתרנגולין הללו וכו׳‪ — .‬מ״ש פ״ר נ״ד ע״ד א׳ר יורן בר גדיא ר׳ יעקב בר‬
‫בון מניחן עליו עד שיכמושיו וכו׳‪ — .‬ועיי׳ מ״ק פ״ג הל׳ א׳ )פ״א ע״ד(‬
‫שרצה לנדות את ר׳ ירמיה ועיי׳ ערך ר׳ ירמיה‪.‬‬
‫‪U‬‬
 ‫רבי יעקב בן דסאי —׳ רבי יצחק רובא‬

‫רבי יעקב בן) ב ר( דסאי; דסיי סנהדרין פ״ב הל׳ א׳ רבי יעקב בן‬
‫דסאי מסמיק ביניהון ר׳ מאיר אומר היה כפנים היה יוצא וכו׳)וכן הוא הוריות‬
‫פ׳׳ג הל* ן׳ ט״ח ע׳׳א ובד קראקא איתא ר׳ יעקב כר דמי וצ״ל בר דסיי וכן‬
‫הוא כ׳׳י ליידן(‪ — .‬שם ס״ד כ״ב ע׳׳א אמר רבי תלמיד וותיק היה לרבי והיה‬
‫מטדך את השרץ ומטמאו מאה פעמים וכו׳ אמר ר׳ יעקב בר דסאיי ההוא‬
‫תלמידא קטוע מטורא דמיני הוה‪ .‬ועיי׳ בכלי עירובין י״ג ע״ב סנהדרץ י׳׳ז‬
‫ובתו׳ שם‪ — .‬ססהים פ״ו הל׳ ה׳ )ל״ג ע״ג( תני חגיגה הכאה עם הפסח‬
‫היתה נאכלת תחילה וכו׳ ר׳ יוסי בי ר׳ בון כשם ר׳ יעקב בר דסיי שלא יבא‬
‫לידי שבירת עצם‪ .‬ועיי׳ יבמות פ׳ ייא י״ב ריש ע״ב ושם אמרו רבנן דקיסרי‬
‫בשם ר׳ יעקב כר דסיי‪ .‬ובמס׳ מכות פ״א ל״א ע״ב איתא אמר רבי יעקב‬
‫בר דסי‪.‬‬
‫רבי יעקב בר זבדי בדור הרביעי‪ ,‬וקצת נראה שהיה תלמידו של רני‬
‫אכהן‪ .‬שביעית פ״ד ל״ה ע״א הורי ר׳ ינאי שיהו חורשין חרישה ראשונה וכו׳‬
‫אמר ד יעקב בר זכדי קומי ר אבהו וכו׳‪ ,‬נדה פ״ב הל׳ ו׳ )נ׳ ע״ב( ד יעקב‬
‫בר זבדי אייתי קומי ר׳ אבהו דם שעיר באדום ורם דגים בשחור וכו׳‪ ,‬פסחים‬
‫פ״ג הל׳ א׳ )כ״ט פוף ע״ד( אמר ר׳ יעקב בר זבדי ד אכהו מפקד לטחונייא‬
‫דלא מיתן קופייא אילץ על אילין דלא ירתחן ויחמען‪ — .‬ובטס׳ כלאים ס״א‬
‫הל׳ א׳ איתא ר׳ יעקב בר זבדי בעא קומי ר׳ ירמיה מתניתין דר׳ ישיטעאל בי‬
‫ר׳ יוסי וכו׳ ור׳ ירמיה הוה מסתכל בי׳ ע״ש‪ — .‬גם אמר בשים ר׳ יוסי‪,‬‬
‫ובפסחים פ״ה הל׳ ד׳ ל״ב ע״ב איתא ב׳ פעמים ר׳ יעקב כר זבדי כעא קומי‬
‫ר׳ יוסה‪ ,‬ומטה שבעא כמקומות שהבאנו קומי ר׳ אבד‪.‬ו ור׳ ירמיה מבורר שזה‬
‫ר׳ יוסד‪ ,‬הוא ר׳ יוסי ב׳‪ .‬וכן הא דאיתא ברכות ס״ג ו׳ ע״ד ר׳ זעורא ר׳ יעקב‬
‫בר זבדי הוון יתבין וכו‪ /‬זה ר׳ זעורא הוא ר׳ זעורא ב׳ תלמידו של ר׳ ירמיה‬
‫באשה אחת משלבית‬ ‫עיי׳ ערכו‪ .‬ועיי׳ נדה פ״ב הל׳ ז׳ )נ׳ סוף ע״א( מעשה‬
‫רבי שהיתה רואה דמים שחורין את עובדא קומי ר׳ יעקב בר זבדי וקומי ר׳‬
‫וכו; ועיי' ערכם‪— .‬‬ ‫טבליי וביקשו לטטותה אמר לון ר׳ חלבו‬ ‫יצחק כר‬
‫ר׳ יעקב בר זבדי נזכר בכמה מקומות ואמר בשם עצמו ובשם אחרים‪.‬‬
‫רבי יעקב בר סוסיי‪ .‬סיסיי פסהים פ״ד הל׳ ט׳)ל ״ א ע״ב( אמר רבי‬
‫יעקב בר׳ סוסיי קומי ר׳ יוסי כל עמא מוריי שקוצרין ובו׳ ועיי׳ ערך ר׳ סוסיי‪,‬‬
‫ואם זה ר׳ יעקב הוא בנו של ר׳ סוסיי א״ב ר׳ יוסי הנזכר פה הוא ר׳ יוסי‬
‫א׳ עיי׳ ערכו‪ ,‬וחי ר׳ יעקב כר סוסיי בדור השלישי‪ — .‬מעשירות פ״א הל׳‬
‫ו׳ )מ״ט ע״א( והא תני ר׳ יעקב בר סיסיי מאימתי הוא תורם את הגורן‬
‫משתיעקר האלה וכו׳‪.‬‬
‫רבי יצחק רובא‪ .‬רבה כלו׳ הזקן‪ ,‬בימי רבינו הקדוש‪ ,‬ט״ש רישס״ה‬
‫זונא שאל לר׳ מה ניתני כרם רבעי או נטע רבעי אמר לון פקין שאלץ לר׳‬
‫יצחק רובא דבחנת ליה כל טתניתא ע״כ‪ ,‬והנה טצינו חכם מכונה זוגא כימי‬
‫רבינו הקדוש עיי׳ ערך זוגא א׳‪ ,‬ובלתי םפק שיצ״ל זוגא שאל וכר )ולא זונא(‬
‫וזה מוכיח שר׳ יצחק רובא חי בימי רבי המסדר המשנה‪ — ,‬ויש עוד להוכיח‬
‫הו‬ ‫רבי יצחק רובא — יצחק ד ה ב א‬

‫שר׳ הנזכר פה הוא רבינו הקדוש ולא ר׳ יודה נשיאה הנקרא ג״כ רבי באתה מקומות‬
‫עיי׳ ערכו)וכאשר נפתפקנו בהוספות לדרכי המשנה צד ‪ ( 15‬דט״ש שם איתא ד‬
‫זעירא מקבל לפכיא דהוון ביומוי ד ר יצחק רובא דלא בחנון כל מתניית׳‬
‫מיניה‪ .‬וזה ר׳ זעירא הוא ר׳ זעירא א׳ )ולא ר׳ זעירא בי( שהיה גדול בדורו‬
‫ולו יאות לקבל על החכמים של זמן קודם‪ ,‬ור׳ זעירא א׳ חי בזמן ר׳ יודה‬
‫נשיאה א׳ כמבואר בערכו‪ ,‬והל׳ מקבל לסביא דהוון ביומוי דר׳ יצחק מורה על‬
‫זמן רחוק‪.‬‬
‫מאמריו של ר׳ יצחק רובא כמעט כולם בשם רבי‪ .‬ברכות פ״ה ט׳ ע״ב‬
‫רבי יצחק רבה בשם רבי הלכה כר׳ אליעזר ביום טוב שחל להיות במוצאי‬
‫שבת‪) .‬ובבלי ברכות ל׳ג ע״ב איתא ר׳ יצחק בר אבדימי משום רבינו אמר‬
‫הלכה‪ ,‬מזה נראה שר׳ יצחק רבה הוא ר׳ יצחק בי אבדימי‪ .‬ועיי׳ שם שבת‬
‫מ׳ ע״ב אמר ר׳ יצחק כר אברימי פעם אחת נכנסתי אחר ר׳ לבית המרחץ‘ ‪,‬‬
‫ועיי׳ תו׳ חולין ק״י ע״א ד״ה איכא תנא(‪ — .‬כרכות פ״ו י׳ ע״ב ר׳ אחא בר‬
‫יעקב בשם רבי יצחק רובה ר׳ כשהיה אוכל בשר או ביצה היה או׳ אשר ברא‬
‫נפשות רבות וכוי‪♦ — .‬מם סוף פ״ו ר׳ על כל חכית והכית שהיה פותח היה‬
‫מברך עליה ומה היה או׳ ר׳ יצחק רובה בשים רבי ברוך הטוב והמטיב )ונראה‬
‫דצ״ל ד׳מ על כל חבית וחבית וכו׳ והסופרים טעו דרבה פעמים בזה עיי׳ דרכי‬
‫המשנה צד ‪ 26‬הערה ובהוספות צד ‪ — .( 4‬ר״ה פ״א הל׳ ג׳ )נ״ז ע״א(‬
‫ר׳ יצחק רבה כשם רבי מלך וצייבור נידונין בכל יום‪ .‬ובטס׳ סנהדרין ס״ב הל׳‬
‫ג׳)כ׳ ע״א( איתא ר׳ יצחק בשם רבי המלך וציבור נידונין וכוי‪ ,‬מזה נראה שנם‬
‫במקום שיבא ר׳ יצחק סתם הכונה לפעמים על ר' יצחק רבה וכמו שבא‬
‫בהרבה מקומות ר׳ הושעיא סתם והכונה על ר׳ הושעיא רבה עיי׳ ערכו‪ — .‬ועיי׳‬
‫סוף ערך הבא‪.‬‬
‫ר בי י צ ח ק בדור השני וכדור השלישי‪ .‬חברו של ר׳ אימי א׳‪ .‬כלאים‬
‫פ״נ הל׳ א׳ רבי יצחק ור׳ אימי הוק יתבין מקשיי וכו׳‪ — .‬כתובות פ״ט הל‬
‫ג׳ )ל״ג ע״א( קידושין ס״א הל׳ ג׳ )נ״ט סוף ע״ד( ארטלתא תפסת אמהתא‬
‫אתא עובדא קומי ר׳ יצחק אמר תפסת תפסת ר׳ אימי מפיק מינה וכו׳‪— .‬‬
‫סנהדרין פ״א הל׳ א׳ ר׳ בא ור בנימין בר יפת הוו דיינין קומי ר׳ יצחק ונפק‬
‫דינא עם ר׳ בנימין אתא ר׳ בא בעי מיטרוף על ר׳ אמי ואלף מומחה שכפף‬
‫ודן דינו דין‪ — .‬וראינו מזה שר׳ יצחק היה מומחה‪ ,‬וכן נראה בהרבה מקומות‬
‫בירושלמי ובבלי שהיה מגדולי דורו‪ .‬ור׳ נחמן נשא ונתן עמו בכלי תענית ה׳‬
‫ע׳׳ב ועיי׳ לו שם מליצה יפה‪ .‬ונראה שר׳ יצחק היה בן בכל ועלה משם‬
‫לא׳׳י‪ — .‬ר׳ יעקב בר זבדי אמר בשימו מ״ק פ״ג הל׳ ה׳)פ״ג ע״א( וגם עולא בר ר׳‬
‫ישמעאל אמר בשמו נדרים פ״ד הל׳ ב׳)ל״ח ע״ג(‪ — .‬ולפעמים ר׳ יצחק סתם הוא‬
‫ר יצחק רובה אבל אין לטיעות בזה לפי שאו יציחק רובה אמר בשם רבי‪ ,‬או‬
‫שהמעשה מורה שהוא ר׳ יצחק רובא עיי׳ ערך הקודם‪.‬‬
‫י צ ח ק דיהבא ביצה פ״א הל׳ ט׳ )ס׳ ע״ד( יצחק דיהנא שאל לרבי‬
‫יוחנן מהו טישחק קונדיטון ביומא טבא א״ל שרי וייב לי ואנא שתי‪ .‬אבל‬
‫• ‪14‬‬
 ‫יצחק דיהבא — רבי יצחק בן אל'שיב‬

‫בר׳ן ביצה ם״א קס״ו ע״ב הגי׳ ר יצחק שאל לר׳ יוחנן וכו׳ א״ל שרי ועיי׳‬
‫ערך שאח״ז‪.‬‬
‫רבי יצחק עטושיא ברור השלישי‪ .‬ונראה שהיה תלמ'רו של רבי זעירא‪.‬‬
‫סוטה ס״ג הל׳ א׳ מניין ששיריה נאכלין אייתי ר׳ זעירא לרבי יצחק עטושיא‬
‫מ׳׳ק ס״ג הל׳ ה׳ )ס״ב ריש ע״ב( ר׳ ירמיה הורה לר׳ יצחק‬ ‫ותנא ליה וכו׳‪.‬‬
‫עטושייא ואית דאטרי רר׳ חייה בריה דר׳ יצחק עטושיא‪ — .‬פאה ם״ח כ׳ סוף‬
‫ע״ד ר׳ יצחק עטושיא אמר קומי ר׳ זעירא בשם דבי ר׳ ינאי אפונין היין‬
‫וכו׳‪ — .‬ודע דכרין ביצה קפ״ו ע״ב איתא ר׳ יצחק עטושיא שאל ריש לקיש מהו‬
‫לשחוק קינדוטין ביומא טבא א״ל הב לי ואנא שיתי ע״כ ובירושילמי שילפנינו‬
‫ליתא לזה המאמר‪ .‬ועיי׳ בערך הקודם ותשפוט בקל שכן צ״ל‪ :‬יצחק דיהבא‬
‫)ולגי׳ דד״ן שהבאנו שים ר יצחק( שאל לרבי יוחנן מהו לשחוק קונדיטון‬
‫ביומא טבא א״ל שרי ר׳ יצחק עטושיא שאל ר׳ל מהו וכו׳ א״ל שרי וייב לי‬
‫ואנא שתי‪ .‬והסופר דילג משורה לשורה ועייי׳ ס״ה‪.‬‬
‫יצחק בר יונתן נדה קרוב לסוף ס״ב יצחק בר יונתן ור׳ הונא הוון‬
‫יתיבין אתת חרא איתא ושיאלתק אמר לה יצחק כר יונתן חמיתי עטיר‬
‫מניה וכו׳‪.‬‬
‫רבי יצחק חינגא בר יצחק יומא־ פ״ד ה ל ד׳ )מ״א ע״ד( אמר רבי‬
‫אחא בד יצחק בשעה שבנה שלמה את כית המקדש צר כל מיני אילנות‬
‫לתוכו וכו׳ )הובא ערך ר׳ אחא בר יצחק( אימתי יבשו אמר רבי יצחק‬
‫חיננא בר יצחק בשעה שהעמ ‪ T‬מנשה צלם בהיכל יבשו דכתיב ופרח לבנון‬
‫אומלל‪ .‬ואפשר שצ״ל ר׳ יצחק בר חיננא בר יצחק‪.‬‬
‫רבי יצחק בר אבא בר מחסיה חברו דר׳ חננאל‪ .‬מגילה פ׳׳ב הל׳‬
‫ב׳ )ע״ג ע״א( רבי יצחק בר אבא בר מחסיה ור׳ חננאל הוון יתיכין קומי רב‬
‫חד א מי יהודים וחורנה אמר יהודיים‪ — .‬ברכות פ״ו י׳ ע״ד יצחק כר אכא‬
‫כר מחסיה ור חננאל הוון יתביךחד אמר ברוך שינתן ריח טוב כעצי כשימיש‬
‫וחורנה אמר ברוך שינתן ריח טוב בעשב הארץ וכו׳‪ .‬ונראה שהיה בן ככל‬
‫ולא עלה כלל לא״י‪.‬‬
‫רבי יצחק בן אליע^ייב בדור הרביעי‪ .‬סוכה פ״א הל׳ י׳ )נ״ב ע״ג( סכך‬
‫פסול אינו פוסל אלא בארבע אמו׳ וכו׳ מהו לישן תחתיו התיב רבי יצחק כן‬
‫אלישיב הרי טיט הנרוק משלים כמקוה ואין סטכילין בו והכא משלים‬
‫בסוכה ואסור לישן תחתיו )והובא בכלי סוכה י״ט(‪ .‬ועיי׳ ברכות ריש פ״ז‬
‫שהביא הש״ס ראיי׳ ממנו שיכולין ללמוד איזוב מברכה וככר דברנו מזה לעיל‬
‫פ״ג‪ — .‬מ״ש ס״ב הל׳ ה׳ )נ״ג ע״ג( ר׳ יצחק בר אלישיב בעי נטמאו בגבולץ‬
‫לא יפדו שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים וע״ש שר׳ יונה שיחק‬
‫על דבריו ואמד והן נוטי נוטימי‪ ,‬ומשמע שחי כימי ר׳ יונה‪ .‬־ ־ גם מצינו‬
‫בבלי תענית כ״ג ע״ב שיד מני)והו א ר׳ מנא בנו של יונה ע״ש( היה שכיח קטיה‬
‫דר׳ יצחק בן אלישיב‪.‬‬
‫ע׳׳ז ריש פ״ג איתא כד דמך ר׳ יצחק בן אלישיב איתע‪ 5‬ןין שיובעין איסקוסין‬
‫מכעלי בתים רגלילא אמרין דהוו תליין בזכותיה‪.‬‬
‫מז‬ ‫רבי יצחק בר אלעזר —־ רבי יצחק בר טבליי‬

‫רבי יצהק בר אלעזר בדור הרביעי ובקיסרין‪ .‬דמאי ם״ב כ״ג ע׳׳ב‬
‫אמר ר מנא אזלית לקיסרין וכר שאילית לר יצהק כר אלעזר ואמר לי וכר ‪— .‬‬
‫יעקב איש כפר נכוריא )עיי׳ עינו עהיד‪ .‬כדור היביעי( אמר עליו )בבורים‬
‫ס״ג ס״ג ע״ד( וה׳ בהיכל קדשו הא ר׳ יצחק בר לעזר בכנישתא דמדרתא‬
‫דקיסרין‪ — .‬ונראה שהיה רבו של ר׳ הושעיה בי■ שמי‪ ,‬עיי׳ מ״ק פ״ב הל' ג׳)ם״א‬
‫ע״ב( ר׳ יצחק בי ר׳ לעזר הוה מפקד לר׳ הושעיה כי ר׳ שם* וכר‪ .‬כלאים פ״ו‬
‫ל׳ ע״ג א״ר מנא אזלית לקיסרין ושםע*ת ר׳ הושעיה בר שמי בשם ר׳ יצחק‬
‫בן לעזר‪ .‬עיי׳ ערך ר׳ הושעיה כי ר׳ שמי‪.‬‬
‫ר יצחק בר אלעזר אמר הלכות בשם עצמו עיי׳ במקומות שהבאנו וכן‬
‫קידושין פ׳ ג הל׳ א׳ הרי זו גימיד‪ .‬שלשים יום א*ן זה גט כריתות א׳ד יצחק‬
‫בר לעיזר הדא דאת אמר מקודשת בשקידשה ככסף וכו׳ ועיי׳ דמאי פ״ז‬
‫כ״ו ע׳ ב נזיר פ״ט הל׳ ג׳ ובמ״א‪ — .‬ואמר בשים ר׳ נחמן כר יעקב שכת פת‬
‫הל א׳ )ט׳ ע״א(‪.‬‬
‫י צ ח ק ב ר אי ס טיי ה יבמות פ״א כ׳ ע״ג יצחק בר איפטייה אמר דכי‬
‫שטעון בן לקיש בעי ניתני שיש עשרה נשיים חליצה פוטרת צרתה‪.‬‬
‫רבי יצהק בר ביסנא שיקלים פ״ח ה ל ד׳ בשמוני׳ ושתי ריבוא היתד•‬
‫נעשית ר׳ יצחק בר ביסנא בשם שמואל גוזמא‪ ,‬ועיי׳ חולין צ' ע״ב ושם‬
‫איתא ר׳ יצחק בי נחמני‪ ,‬ובמס׳ תמיר כ״ט ר׳ ינאי בר נחמני והוא טעות ע׳׳י‬
‫ראשי תיבות ר׳י‪.‬‬
‫רבי יצהק בן גופתא תלמידו של ר׳ טנא‪ ,‬שבת פ״ג ו׳ ע״ב רבי‬
‫יצחק בן גופתא בעי קומי ר׳ מנא עשה כן בשבת )שעירה מן הקילוח( חייב‬
‫משום מבשל עשה כן בבשר בחלב חייב משום מכשל‪ — ,‬פסחים פ״ז ה ל‬
‫כ׳ )ל׳ד ע״ד( ר׳ יצחק בן גופתא בעא קומי ר מנא אילו יחיד בססח למד ק‬
‫הציבור בפסח וכו׳‪.‬‬
‫רבי יצחק בן הקולא בדור השני‪ .‬פאה פ״א ט״ז ע״ג נדרים ס״ח הל‬
‫א׳ רבי יצחק בן חקולא ור׳ יהושע בן לוי תרויהון אמרין קולקס לירק )צ׳׳ל‬
‫כירק וכן הוא בנדרים( ולמעשרות )למעשרות( ולשביעית וכו׳‪ — .‬כתובות‬
‫פ״ב ה ל י׳ גיטין פ״ג הל׳ ד׳ ר זעירר‪ ,‬ר׳ בא כר זכדא ר׳ יצחק בר חקולא‬
‫)בגיטין חקולאי( כשם ר׳ יורן נשיאה ובלבד כרקום של אותד• מלכות וכו׳‪— .‬‬
‫שם פי״ג סוף הל׳ א׳ ר׳ בא כר זכדא כשם ר׳ יצחק כר חקולא ככל מקום‬
‫ששנינו אמר ר גמליאל רואה אני את דברי ארמון הלכה כיוצא בו )ובבבלי‬
‫שים ק״ט ע״א אמר ר׳ יצחק בן אל ע ד משמיה רחזקיה כל מקום וכו׳(‪— .‬‬
‫כ״ב פ״י הל׳ א׳ ר׳ אכהו בשם ר׳ יצחק כן חקולא כל מה שאת יכול לתלות‬
‫במחק תלה ועיי׳ בערך שאח״ז‪.‬‬
‫רבי יצהק בר טבליי בדור הרביעי‪ .‬קידושין פ״ג הל׳ א׳ רבי יצחק‬
‫בר טכליי כעי קומי ר׳ לעזר מה נפשך מה שקנד• כה דדאשון קנד• וכו׳‬
‫ובנידה ס״ב איתא שהיה כמעמד עם ר׳ יעקב כר זכרי ור חלנו עיי׳ ערך‬
 ‫~ רבי ירמיה‬ ‫רבי יצחק בר טבליי‬

‫ר יעקב בר זבדי‪ — .‬ובמס׳ דמאי ס״ב כ״ב ע״ד איתא חד בר נש אייתי‬

‫חרא אשפלה דהפלוטין ל ד יצחק בר טבליי שאל ל ד יוחנן‪ ,‬וככר הערנו ערך‬
‫חנניה בן שמוא^ דצ״ל ל ר יוסי והוא ר יוסי ב׳‪ — .‬ודע דכבלי פסחים קי״ג‬
‫סוף ע׳׳ב איתא הוא ר יצחק בן טבלא הוא ר יצחק בן חקלא‪ .‬ונראה שרבי‬
‫יצחק בן חקלא אינו ר יצחק בן הקולא דערך הקודם דר יצחק בן חקולא חי‬
‫בדור השני דהא אמר עם ר יהושע בן לוי‪ ,‬וד בא בר זבדי הקדמון ברור‬
‫השלישי )עיי׳ ערכו( אמר הרבה פעמים בשמו‪ ,‬ור יצחק בר טבליי חי בדור‬
‫הרביעי וכדמוכח מהך דנידה שהיה עם ר יעקב כר זבדי ור חלבו והם כני‬
‫דור הרביעי‪.‬‬
‫יצהק בר יונתן נדה ס׳יב נ׳ ע״ב יצחק כר יונתן ורב הונא)ובד׳ קראקא‬
‫בטעות ורב( הוון יתיבין וכו׳‪.‬‬
‫רבי יצחק בר מרי כרכות פ״ו י■ ריש ע׳׳ב ר יצחק בר מרי קומוי‬
‫ר׳ יוסי בי ר׳ אבון בשם ר׳ יוחנן אפי׳ אוכלין פולטן דכתיב ימלא פי תהלתך‪.‬‬
‫ובבבלי שם נ״א ע׳׳א איתא תרגט׳ רב יצחק קסקסאה קמיה דר׳ יוסי כרכי‬
‫אבין משמיה דר׳ יוחנן וכו׳‪.‬‬
‫רבי יצחק בר מריון סוכה פ״ב הל׳ ה׳)נ״ג ע״א( רבי יצחק כר מריון‬
‫חוה שושביניד‪ ,‬דחד בר נש שאיל לר׳ לעזר וכו׳‪.‬‬
‫רבי יצחק בר משרשיא שבת פי״ב הל׳ ד׳ )י״ג ע״ד( אכל אם כתב‬
‫דיו על נכי סירןא וסיקרא על גבי דיו חייב רבי יצחק בר משרשיא ב שם‬
‫רבנן דתמן חייב שתים משום מוחק ומשום כותב‪ .‬ועיי׳ בבלי גיטין י״ט ע״א‪.‬‬
‫רבי יצחק בר מתנה ע׳ץ פ״ג הל׳ י״ג)מ׳ ג עי׳ב( רבי יצחק כר מתנה‬
‫הוה מסתטיך בר׳ יוחנן מטון צלמי דבולי מהו ניעבר קומוי וכו׳‪.‬‬
‫■ רבי יצחק בר נחמן בדור השלישי‪ ,‬והיה גבאי צדקה עם ר׳ יעקב‬
‫בר אידי עיי׳ ערכו‪ .‬ובמס׳ שבת פי״ד הל׳ ד׳ )י״ד ע״ד( פליגי י' יעקב בר‬
‫אידי ור׳ יצחק בר נחמן אליבא דר׳ אל ע ד ע״ש‪ — .‬יבמות פ״ח הל' א׳) ח׳ ע׳׳ד(‬
‫ר׳ זירא שאל לר׳ יצחק בר נחמן למה מפני כבוד הזקן וכו׳ וע״ש קודם לזה רבי‬
‫הל׳ ו׳ נ׳ ע״א ר׳‬ ‫יצחק בר נחמן אמר בשם ר׳ יהושע בן לוי‪ — .‬נדה פ״ב‬
‫בר נש אמר רבי‬ ‫יצחק בר נחמן ור׳ אכודמא דמן חיפא הוון יתיבין אתא חד‬
‫יצחק בר נחמן לר׳ אבודמא וכו׳‪.‬‬
‫יצחק סחורה מגילה פ״נ הל• ו׳ )ע״ד ע״ב( יצחק סחורה שאל לר׳ יצחק‬
‫ראש חודש שחל להיות בחנוכה במה קורין אמר ליה קורין שלשה כראש‬
‫חודש ואחד כחנוכה‪.‬‬
‫רבי יצחק בר רדיפה עיי׳ ערך ר יאשיה‪.‬‬
‫רבי ירמיה האמורא הידוע תלמידו של ר׳ זירא‪ .‬ועלה לא״י )ואפשר‬
‫שעלה עם רבו עיי׳ ערך ר׳ זעירא א׳( ושם זכה לתלמידים גדולים‪ ,‬ר׳ יונה‪,‬‬
‫ר׳ חזקיה עיי׳ ערכם‪ ,‬ורוב חכמי דור הרביעי היו פרים למשמעתו כמבואר‬
‫בערכי זה הפרק‪ — .‬והלכותיו ומאמריו של ר׳ ירמיה רבו בירושלמי וכולם‬
‫מיוסדים על אדני הסברא הנכונה ושקידת האמת‪ .‬וזה בינם ובין אשר חידש‬
‫ר׳ ירמיה בעוד היותו בכבל‪ .‬כתלמוד בבלי נמצא כי מלבר אשר הקשה‬
‫הח‬ ‫רבי ירמיה — רבי ירמיה נ ר חנינה‬

‫לפעמים להביא ר זירא לידי גיחוך שאל ג״כ שאלות ע״ם החידוד של קורי‬
‫עכביש כגון חך דב׳יב כ״ג ע״ב רגלו אחת בתוך נ׳ אמה ורגלו אחת חוץ מני‬
‫אטה‪ ,‬עד שהוציאוהו מבית המדרש )אך ע״ש ב תו(‪ .‬ובא״י לא עזב הדרך‬
‫הישר במשא ומתן של תורה‪ ,‬ואחת משאלותיו היותי הדודות היא הך‬
‫דססחים פ״ב קרוב לסוף הל׳ א׳ פטר חמור שהמית במהמיתתו בעריסה או‬
‫בסקילה ע״כ והיא אינה יוצאת מגדר ההגיון הנכון‪ — .‬ואפיטר לפי שהכיר‬
‫בהיותו בא״י שנשתבש היבה בעודו בבבל אמר על בכלאי שהם טסשאי‬
‫משום דיתבי כארעא חשוכא וכר‪ ,‬ואף שחכמי ככל לא גערו בו וקיבלו‬
‫הגנאי הזה עיי׳ כתובות ע״ה ע״א ט״מ ר׳ ירמיה היה פוסל במומו‪ ,‬כי חכמי‬
‫א״י היו מחבבים הרבה דברי חכמי בבל וכמו שבארנו כפרק הקודם‪.‬‬

‫בימי ר׳ ירמיה היתה צרה כטבריא ובא אויב לשילול שלל‪ ,‬ור׳ ירמיה‬
‫פסק על כל איש חלקו למלא תאות השיולל‪ .‬מ״ק פ״ג פ״א ע״ד‪ ,‬וע״ש ש ר‬
‫יעקב בי ר בון רצה לנדותו על שפסק עליו מנורת כסף‪ .‬ואפשר שזה השולל‬
‫היה השלטון של הרומיים אשר היה מושבו בקיסרין עיי׳ ערך ר׳ אבהו‪ ,‬כי כן‬
‫היה דרכם שיל הרומיים הממונים על הארצות לנגוש את העם ולתת עליהם‬
‫מסים‪ — .‬ומהסיפור הזה נראה שר' ירמיה היה אז גדול בא״י‪ .‬ונראה כי כבר‬
‫הלך שמו לא״י בעוד היותו בכבל‪ .‬עיי׳ בכלי ב״ב קס״ה ע״ב דשלחו מתם‬
‫הברייא לר׳ ירמיה עד אחד בכתב ועד אחד על פה מהו שיצטרפו וכו׳‪— .‬‬
‫ומה דאיתא בבלי כתובות ע״ה ע״א דהא ר׳ ירמיה דכי הוה הכא לא הוד‪.‬‬
‫ידע מאי קאמרי רבנן צ״ל שהוא לאו דוקא והכונה שילא היה חשוב אז‬
‫בעיני חכמי בבל‪.‬‬
‫ד ירמיה היה בימי ר׳ אבהו‪ ,‬עיי׳ בבלי פסחים פ״ד ע״א אמר ר׳ ירמיה‬
‫לד אכין כי אזלית לקמי׳ דר׳ אכהו וכו׳ ע״ש‪ .‬והיד‪ ,‬ג״כ בזמן ר׳ יודה נשיאה‬
‫כ׳ מגילה פ״ג ע״ד ע״ג ר׳ ירמיה טישלח כתב לר׳ יוק נשייא לשנוא‬
‫את אוהביך ולאהוב את שונאיך‪ .‬מזה נראה שכבר דל אז כבוד נשיאי דבית‬
‫רבי כי לא היו גדולים בתורה )עיי׳ ערך ר׳ יודה נשיאה ב׳(‪ ,‬ולכן פסק ג״כ‬
‫ר׳ ירמיה הטעות על הציבור בהך עובדא דט״ק ולא ר׳ יודן נשייא‪ — .‬בבלי‬
‫סנד‪,‬דרין ז׳ ע״ב איתא אמרי במערבא ר׳ ירמיה‪ ,‬וזה טורה קצת שחי הרבה‬
‫שנים אחרי עלותו לא״י‪.‬‬

‫עיי׳ ערך ספרא‪.‬‬‫ירמיד‪ ,‬ספרא‬

‫כתובות פ״א הל׳ י׳ )כ״ד‪ ,‬ע״ד( פלטיא מהו רבי‬ ‫רבי ירטיה בר ווה‬
‫ירמיה בר ווא ר׳ יופי אומר ברוב‪ .‬ובבבלי נזכר ר׳ ירמיה כר אבא עם רב ועם‬
‫ר׳ אסי עיי׳ ברכות כ״ז ע׳׳א פסחים ק׳יו ע״ב‪ ,‬ור׳ יוסי הנזכר כאן הוא ר׳ אסי‪— .‬‬
‫וטצינו בהרבה מקומות בירושלמי אמר ר׳ ירמיד‪ ,‬אמר רב ונראה שהוא רבי‬
‫ירטיח כר ווא דערך זד‪.,‬‬
‫רבי ירמיה בר חנינ ד‪ ,‬שנ ת פ״ד הל׳ א׳ ) ו ׳ קרוב לסוף ע״ד( טוטנין‬
‫בכסות ובסירות ובכנפי יונה ר יודד‪ ,‬נ ר פזי כשם רבי ירמיה כר חנינד‪ ,‬הדא‬
 ‫רבי ירמיה בר חנינה — רבי ישמעאל אבוה דד יו ק‬

‫דתימר בשלא רבת רקבוביתן וכר‪ .‬אך בריש ההלכה איתא ר יוסי בן פזי‬
‫בשם ר׳ יוסי בר חנינה הדא דתימר בשלא רבת רקבוביתן והני הזאת נראית‬
‫יותר נכונה‪.‬‬
‫רבי ישמעאל אבוה דר' יורן גיטין פ׳׳א הל׳ ב׳ )מ״ג ע״ג( רבי‬
‫ישמעאל אבוה דר׳ יורן בעי ואפילו מעכו לעכו‪ — .‬ומצעו שלשה חכמים‬
‫נקובים על שם אביהם ר ישמעאל‪ ,‬והם ר׳ יורן בי ר׳ ישמעאל‪ ,‬ור׳ ינאי בי‬
‫ר׳ ישמעאל‪ ,‬עולא בר׳ ישימעאל )עיי׳ ערך כל אחד ואחד(‪ .‬וקצת ניאה שהוא‬
‫ר׳ ישמעאל רערך זה ומזה יש ג״כ להקיש שיר׳ ישמעאל היה מפורסם בדורו ;‬
‫אבל באמת לא מצעו לו מאמרים כי אם מעט מזער‪ — .‬והנה בירושלמי‬
‫מצעו בהרבה מקומות תנא ר׳ ישמעאל ולא נזכר מעולם תני ד כי ר ישמעאל‪,‬‬
‫ואם נזכר לסעמים בספרי הראימונים והאחרונים מן הירושלמי תני דכי רבי‬
‫ישמעאל הוא ט״ס וכבר הערנו על זה בספרנו דרכי המשנה צד ‪ 144‬ובהוספות‬
‫לציד זה‪ — .‬וידוע שקצת חכמים היו עוסקים בלבד בלימוד הברייתות ונקראים‬
‫שוני הלכות‪ ,‬ולרוב לא חדשו מעצמן דבר בהלכה ושנו לבד באהבת אסיפת‬
‫הברייתות עיי׳ כספרנו שם ‪ . 313‬נם ידוע שיבכל מקום שנאמר תני סלוני‬
‫הבונה שהוא שינה ד‪,‬ך ברייתא ולא שהוא כעל המאמר‪.‬‬
‫ועל פי ההצעות האלה נראה לחדש דבר בענין המחבר שיל המכילתא‪.‬‬
‫המכילתא נקרא בסי הראשיונים מכילתא דר׳ ישמעאל )עיי׳ כסב>נו שם ‪( 308‬‬
‫אבל לא נמצא בשיום מקום בשני התלמודים המכילתא נקראת על שים רבי‬
‫ישימעאל‪ ,‬וגם שים מכילתא במכוון על המבילתא דס׳ שמות לא נמצא בש״ס‪.‬‬
‫ועיי׳ בבלי שבועות מ״א ע״ב דתנעא הילכתא ספרא וסב>י ותוספתא‪ ,‬ונם שם‬
‫נפקרה המכילתא‪ ,‬לכן ניאה שיהמחבר של המכילתא אינו התנא ד ישמעאל‬
‫ח ב ר ד ש ל ר׳ עקיבא כ״א האמירא ר׳ ישמעאל דערך זה‪ ,‬והוא היה שונה‬
‫הלכות ואסף המשניות והברייתות לס׳ שמות והציגן יחד בדרך מדרש המקרא‬
‫)עיי׳ דה״מ ‪ ,( 307‬ויען המלאכה הזאת היא גדולה מאד היה מחברה נכבד‬
‫בעיני בני דורו וכינו בניו הגדולים אחריו‪ — .‬ולעומת זה נזכר תנא דבי רבי‬
‫ישמעאל בבבלי והוא איזה הכם מבית מדרשיו של ר׳ ישימעאל )עיי׳ ספרנו‬
‫שם ערך תנא דבי ר׳ ישמעאל( וקדם הרבה לר׳ ישמעאל מסדר המכילתא‪.‬‬
‫ור׳ ישמעאל זה האחרון אסף במכילתא ישלו גם דברי תנא דבי רבי ישמעאל‬
‫והביא אותם על שם ר׳ ישמעאל ולפעמים הביאם סתם בלי שם אומר‪ ,‬וכן‬
‫נמצא ג׳ב בתנא*ם אחרים שהש׳ם מזכיר שמם על מאמרם והמכילתא מביא‬
‫המאמר בלי שים התנא‪ .‬־ ‪ -‬ובזה יבואו על נכון דברי הירושלמי ריש מס׳ הלה‬
‫פסחים פ ב הל׳ ד׳ )כ׳ ט עי׳ב( ר׳ יוסי בשם ד׳ יממעון תני ר׳ ישמעאל כן‬
‫)כצ״ל וין כתב כעל שדה יהושע שצ״ל כן‪ ,‬ובפסחים איתא בטעות בן( רבי‬
‫יונה ר׳ זעירא ר׳ שמעון בן לקיש בשם ר׳ ישמעאל אמר ר׳ מנא אזלית‬
‫לקיסרין שימעית ר׳ אחווה ור׳ זעירא )בפסחים הגי׳ ר׳ אחווה בר זעירא( ואבא‬
‫)בפסחים בטעות ואנא( הוד‪ ,‬אמר בשם ר׳ ייממעאל נאמ־ לחם בפסח ונאמר‬
‫להם בחלד‪ ,‬מה לחם שנאמר בפסח דבר שיהוא בא לידי מצה וחמץ אף לחם‬
‫שנאמר בתלה דבר ש*ד‪,‬וא בא לירי מצה וחמץ ובדקו ומצאו שאין לך בא לידי‬
‫הפ‪1‬‬ ‫רבי ישמעאל אבוה ד ר ' ‪p‬‬

‫מצה וחמץ אלא חמשת הטינין כלבד ושאר כל הדברים אינן באק לידי מצה‬
‫וחמץ אלא לידי סרחון ע״ב‪ .‬והנה תחילת דברי הירושלמי קשים מאוד להולמן‪,‬‬
‫יוסי" אומר הברייתא דלקמן‪,‬‬ ‫ולסי מה שהנחנו ימצא מ ה פשיט מרווח‪.‬‬
‫נאמר לחם כפסח בשים ר שימעון ״תני ר ישמעאל כן״ פי׳ וגם ר ישמעאל‬
‫תני במכילתא כן‪ ,‬וכבר הערנו בס״ב ערך אמר פלוני ותני כן שזה מדרך‬
‫הירושלמי כשירוצה להביא ראיי׳ לרביי אמורא ע׳׳ש‪ .‬״ר׳ יונה ובו׳ בשם ר׳‬
‫ישמעאל״ סי׳ ר׳ יונה לא תני לה ממם ר׳ שימעון כי אם בשם רבי ישמעאל‬
‫)התנא(‪ ,‬״אמר ר מנא וכו׳ ושמעיית ר׳ אחווה ובו״׳ פי׳ דאמר להך ברייתא סתם‬
‫״ואבא הוה אמר בשם ר׳ ישמעאל״ פי׳ ר׳ יונה דהוא אביו של ר׳ מנא );•יי׳ ערבו(‬
‫הוה אמר לה בשם ר׳ ישמעאל וכמו ראיתא קודם לזה ר׳ יונה ד ץעירא רבי שמעון‬
‫בן לקיש בשם ר׳ ישימעאל נאמר לחם וכר‪ .‬ועיי׳ במכילתא ם׳ בא‬
‫ם׳ שיבעת ימים מצות תאכלו שיוטע אני כל מצות במשמע ת״ל לא תאכלו‬
‫עליו חמץ וכו׳ ועיי׳ בבלי פסחים ל״ה ע׳׳א‪ — .‬וממאמר זה של הירושלמי‬
‫עולה בבירור שבמקום ׳!זאומי הירושלמי תני ר׳ ישמעאל אין כונתו על התנא‬
‫ר׳ ישמעאל‪ ,‬וככר כתבנו שיהירושלמי אומר בכל מקום על המכילתא תני רבי‬
‫ישטעא; ולא תני דבי ר׳ ישימעאל‪.‬‬
‫ודע דנם מן הבבלי יש להוכיח שיבמקום דאיתא שם תני דבי ר* ישמעאל‬
‫אין הכונה על המכילתא‪ ,‬דהרי כהיבה מקומות מצינו תני דבי ר׳ ישמעאל על‬
‫קיאי דס׳ ויקרא‪ ,‬עיי׳ שיבת כ״ו ע׳׳ב תני דכי ר׳ ישמעאל הואיל ונאמרו בגדים בתורה‬
‫סתם וכוי‪ ,‬עידובין נ״א הא תני דבי ר׳ ישמעאל ושיב הכהן ובא הכהן זו היא‬
‫שיכה זו היא ביאה‪ ,‬זבחים נ״ב ע״א והתניא דבי ר׳ ישמעאל והנשאר בדם‬
‫ימצה והנשיאר ימצה וכר‪ ,‬חולין ס״ה דבי ר׳ ישימעאל תנא אלו כללי כללות‬
‫ואלו פרטי פרמיות ארבה זה גובאי וכו׳‪ ,‬שם ס״ז דבי ד׳ ישמעאל תנא כמים‬
‫במים כ׳ פעמים וכו׳‪ ,‬ועיי׳ חולין קי׳יז ע״ב ובט״א שהובא תנא דכי ר׳ ישמעאל‬
‫אלךאי דס׳ ויקרא‪ .‬ולא מצינו מעולם שניסדר מכילתא לס׳ ויקרא‪ ,‬אין זאת‬
‫כ״א שהתנא דבי ר׳ ישמעאל הוא תנא אשר חידש הלכות מן המקרא‪ ,‬ונם‬
‫בא לכ>ש משניות ישנות ולפעמים כמדות שהתורה נדרשת בהן וכו׳ עיי׳ עכ״ז‬
‫בספרנו שם ‪ 144‬עד ‪ , 146‬ודבריו הובאו ג״ב לפעמים כמכילתא ע׳׳י טסדד‬
‫המכילתא כהך דפסחים ל״ה דברים הבאים לידי חימוץ וכו׳ וכן מנחות כ״ט‬
‫ג׳ דברים היו קימין למשה וכו׳ ואלו הן מנורה וראש חודש וכו׳ ועיי׳ מכילתא‬
‫ס׳ החודש ועוד אחרים‪ — .‬וכזה יובן ג״כ מה שהובאו לפעמים בבבלי מאמרי‬
‫המכילתא כשם תנו רבנן או תניא ולא בשם תני דבי ר׳ ישמעאל‪ ,‬עיי׳ כרכות‬
‫‪ n‬ע׳׳א דתניא וחם השמש ונמם כארבע שעות וכו׳‪ .‬והוא מהמכילתא‬
‫דם׳ בשלח ונזכר ירושלמי ברכות ס׳׳ד הל׳ א׳ כשם דתני ר׳ ישמעאל‪— ,‬‬
‫תניא נמי הבי אך ביום ודאשון תשיביתו שאור מבתיכם‬ ‫פסחים ה׳ ע׳יא‬
‫סעי״ט וכו׳ וד‪,‬וא מהמכילתא ם׳ החודש פ״ח‪ — .‬שם מ׳׳א ע׳׳ב כפים‬
‫במים שאר משקיםמנין וכו׳ והוא מהמכילתא שם ס״ו‬ ‫אין לי אלא‬
‫באתה שינוי האומרים‪ .‬וכל אלה מאמרים והדומים להם אשר הובאו‬
‫תניא הם מהמכילתא אשר סידר האמורא רבי ישמעאל‬ ‫כל׳ ת׳ד או‬
 ‫רבי ישמעאל אבוד‪ .‬ד ר'ו דן — כהנא‬

‫דעדך זה וועבאו בל׳ ת׳ד כמו שהובאו הספרא והספרי ולרוב גם ד‪,‬תוספתא‬
‫בל׳ ת״ר או תניא‪.‬‬
‫רבי י ש מ ע א ל בר רב י צ ח ‪ p‬יומא פ״ב הל׳ ז׳) ם׳ ע״ר( רבי ישמעאל‬
‫בר רב יצחק ר׳ יוחנן בשם ר׳ שמעון בן יוחי פד ושעיר של יום הכיפורים‬
‫צריך כהן‪ .‬ועיי׳ ערך ר שמואל בר רב יצחק‪.‬‬

‫אות כ״ף‪.‬‬
‫עיי׳ ערך ר כהנא‪.‬‬ ‫ר׳ כהן‬
‫כהנא הוא ר׳ כהנא דבבלי תלמירו של רב ובירושלמי נקרא בכל‬
‫מקום כהנא ולא ר׳ כהנא עיי׳ לקמן‪ — .‬רב כהנא עלה לא׳׳י כעצת רב כאשר‬
‫מכר בבלי כ״ק קי״ז וע׳ש כאורך כל המעשה‪ .‬והיה רך כשנים כאשר עלה‬
‫לא״י ופגע בו לץ ואמר לו מר‪ ,‬קול כשמים וקיבל עונשו על זה‪ ,‬וכן היה‬
‫עובדא בכן כליעל אחר‪ .‬ירושלמי כרכות ס״ב ה׳ ע״ג‪ — .‬ונראה משם שלא עמד‬
‫ימים רבים בא״י ונטל רשות מר׳ יוחנן במאמר מליצי‪ :‬בר ‪:‬ש דאימיה מכסרא‬
‫ליה )קצר‪ ,‬בו‪ ,‬לא׳יי קרא איטיה( ואיתתיה דאבוהי )בבל( מורןא ליה להן ייזיל‬
‫ליד‪ ,,‬ור׳ יוחנן השיב לו ייזיל להן דמוקרין ליד‪,‬״ ושב לבבל ע״ש‪— .‬‬
‫וכדר‪ ,‬ריש פ׳׳ד איתא רבי יוחנן ורשב ׳ל ועון יתיבין מקשיי וכו׳ עבר כהנא‬
‫אמר הא נברא רבד‪ ,‬דנישאל ליה וכו׳‪ ,‬הרי שהיה חשוב הרבד‪ .‬כעיני ר׳ יוחנן‬
‫ורשכ׳׳ל וד‪,‬יו שואלין הלכד‪ ,‬ממנו; ובירושלמי ברכות חנזכר משמע שהיה‬
‫‪ n‬ל ם ‪T‬ו של ר׳ יוחנן‪ .‬ועיי׳ כלאים פ׳׳א כ״ז ע׳׳א כהנא שאל לריש לקיש‬
‫המרביע כחיות הים מד‪,‬ו וכו׳‪ .‬וכן שם פ״ג ריש הל׳ א׳ כהנא בשים ר׳ שמעון‬
‫~ וועד‪ ,‬תרומות ס״ד מ״ג ע״א חלה פ״א נ״ז‬ ‫בן לקיימ טלד‪,‬ן חוץ לששה‪.‬‬
‫מדומע וכו׳ אמר ליה‬ ‫‪ r y‬איתא כועא שאל לשמואל לא מסתברא הדין‬
‫ואנא סביר כן אלא תסלק )במם׳ חלה הני׳ כד תיסוק( לארעא דישראל את‬
‫שאיל לה כד סליק שמע הדא דמר ר׳ יוסי בשים ר׳ יוחנן וכו׳‪ ,‬משמע דכא‬
‫לכאן כדרך כל הבאים ולא כאיש נס מפחד חמת המציק‪ ,‬ובבלי כ״ק איתא‬
‫שבחז מאימת המלכות ע׳ש‪ .‬מכ״ז נראה הנכון כדעת התר גיטין פ״ד ע״ב דרב‬
‫כד‪,‬נא עלד‪ ,‬כ׳ סעטים לא״י וד‪,‬ך דר״ד‪ ,‬שר׳ יוחנן ור׳ שמעון בן לק*ש שאלו‬
‫וכבר כתבנו שהיה רך כשנים‬ ‫ממנו היד‪ ,‬אחרי בואו פעם שנית לא״י‪— .‬‬
‫כאשר עלה לא״י‪ ,‬וזה היד‪ ,‬כפעם הראשון‪ ,‬ולכן קראו לו כהנא ולא ר׳ כועא‬
‫וכיון דדש דש וקראו לו תמיד כן‪ .‬ומצינו ג״כ לאמוראים אחרים שנקראים‬
‫בשמם הפרטי בלי כינוי ושמם מעיד על גדולתם‪ ,‬שמואל וט׳ והראשון נראה‬
‫יותר לפי שבבבלי נק‪-‬א רב כועא )ועיי׳ הוספות(‪.‬‬
‫כהנא הוא מגדולי האמוראים של דור השני‪ ,‬ורוב מאט־ייו הם פרי‬
‫שכלו‪ .‬וודבה אמוראים אמרו בשמו‪ ,‬ר׳ אלעזר‪ ,‬ר ירמד‪ ,‬וכו׳ ועיי׳ ערך דכי‬
‫יאשיד‪-‬י — ‪.‬כירו שלמי וכן כבכלי נזכר ודבר‪ ,‬פעמים ועיי׳ לו פלפול א ת ך ע ס‬
‫קי‬ ‫כהנא — דבי לא דכסרא‬

‫רבנק דתמן חגיגה ס״ג הל׳ ב׳ ע׳׳א ע״א‪ .‬ועיי׳ טנהות כ״ג כ״ד ושם הובא הסלסול‬
‫זה בשינוי קצת ואיתא שים כי סליק ר׳ כהנא אשכחינהו לבני ר׳ חייא דיתבי‬
‫וקאמרי ובו׳ הרי שזה המשא ומתן של תורה היה לו בא״י ועם חכמי א״י‬
‫וצ׳׳ע‪ .‬ועיי׳ ס״ב ערך תמן ולקמן ערך רבנן דתמן‪ ,‬ובכ״ז הדבר צ״ע‪.‬‬

‫רבי בהנא בדור הרביעי סנהדרין ס״א הל׳ ב׳ )י״ח ע״ג( רבי כהנא‬
‫יעקב ועאל ר׳ אחא בר יעקבקטיהמנייה‬ ‫איטני )סי׳ נסמך( קומי ר׳ אחא בר‬
‫לעיבורא וכו׳ ועיי׳ ערך ר׳ אחא בר יעקב‪ — .‬עור שם ר׳ חייהבר ווה הוה‬
‫קאים מצלי עאל ר׳ כהנא וקס ליה מן חורי מצלי חסל ר׳ חייה ויתיב ליה‬
‫בנין דלא מיעבר קומוי שרי רב כהנא מאריך בצלותיה כיון דחסל אמר כן אתון‬
‫נהגין לצעורי רבכון אמר ליה רבי אנא מבית עלי קאתי דכתיב אם יתכסר עון בית‬
‫עלי בזבח ומנחה בזבח ומנחה אין מתכפר אבל מתכפר בתסילה‪ — .‬סאה‬
‫פ״ד י״ח ע״ג ר׳ כהנא ור׳ תחליסה הד אמר תוך היד ותוך המגל וחורנה אמר‬
‫יכו׳ ועיי׳ ערך ר׳ תחליפא‪ — .‬ר׳ כהנא האריך־־ימים עיי׳ סנהדרין שם שרבי‬
‫חייה בר ווה התפלל עליו וזכה לו ער דאיתעדון טוסרוי סומקין כהרא רקקה‪.‬‬

‫ונראה דזה ר׳ כהנא הוא ר כהן הנזכר לסעמים בירושלמי‪ .‬עיי׳ ברכות‬
‫ס״ג ר ע׳׳א ר׳ אמי ור׳ חזקיה ורבי כהן ור׳ אחא בר יעקכ הוון מטיילין באילין‬
‫סלטיותא דציפורי הגיעו לכיסה ומד ש ר׳ כהן הניעו למקום טהרה וחזר אצלון‬
‫וכר‪ .‬וכבר מבואר מהך דסנהדרין דראש הערך שר׳ כהנא היה בימי דר׳ אחא‬
‫בר יעקכ והיה כהן‪ .‬ובכתובות ס׳׳א הל׳ י׳ )כ״ה ע״ד( איתא ר׳ יהודה כשם רב כהן‬
‫הךונה של ציפורין הוה עובדא‪ ,‬והוא ט״ם וצ״ל כמו שהוא בבלי שם י׳ד ע״ב‬
‫אמר ר׳ יהודה אמר רב בקרונה של ציפורי וכו׳‪.‬‬
‫רב כהנא בריה דר׳ חייא בר אבא שבת ס״א ג׳ ע״ד רב כהנא‬
‫בריה דר׳ חייא כר אבא ר׳ אחא מטי כה בשם רבי יוחנן שמן ביטלו‬
‫מבוטל‪ — .‬ביצה ס״ב הל׳ א׳ ר׳ כהנא כריה דרבי חייה כר בא אמר ובלבד‬
‫שלא יערים‪.‬‬

‫כהנא בר מלכיה ברכות ס״ח י׳ ע״ב עד כמה יהו פרוסות ר׳ יוסי בי‬
‫ר אבון כהנא כר מלכיה בשם רב עד כזיתים‪ — .‬ובבלי עירובין ח׳ ע׳׳ב איתא‬
‫לחד לישנא דר׳ כהנא בר מלכיו היינו רב כהנא רביה דרב‪ .‬ונראה דכהנא‬
‫בר מלכיה לחוד ורב כהנא בר מלכיו לחוד‪.‬‬

‫אות למ״ד‪.‬‬
‫ר' לא׳ לייא ערך ר היליא‪.‬‬
‫נ” נ ע״ד ר טני הורי לירכי ‪ sh‬דנפרא‬ ‫רבי לא דבפרא סנהררק פ״ו‬
‫לקרוע ולהתאכל כר׳ אחא ולא ליטמות כר׳ יוםי‪ .‬וזה ר׳ מני הוא ר׳ מנא‬
‫שהיה בדוד החמישי עיי ערכו‪ .‬ועיי׳ ערך ר הלל דכיסוא‪.‬‬
 ‫רבי לודה •— לוי כר סיסי‬

‫ר ב י לו ד ה תענית ם״נ הל׳ י׳׳ב )ס׳׳ז ע״א( מהו תוגת אמו אמר רבי לודה לישן‬ ‫׳י׳יל‪/‬‬
‫>י‪ /‬ג'מטרי‪ p‬הוא אפרא בעייני אמיה‪ ,‬פי׳ בעל קיבן העדה תוגת בא״ת ב״ש הוא‬
‫‪ /‬י אפרא וצ׳׳ע‪ .‬ומה שפירש בו כעל יפ׳׳ת הוא דוחק גדול יותר ע״ש‪ .‬ואפשיר‬
‫ועיי׳ הוספות‪.‬‬ ‫שדרש תוגת גימטריא בלי יונית‪ :‬ת ‪ Ts'cpqa‬וגת‬ ‫׳י‬

‫;‪ , f ,, ,,‬לוי בר סיסי! סיס*י‪ ,‬סוסיי ובבבלי לרוב לוי סתם‪ .‬מגדולי תלמידי‬
‫רבי אשר השילימו לסדר המשנה עיי׳ דרכי המשינה פ״ג‪ — .‬יבמות פ״א הל׳‬
‫‪ .■y‬א׳ לוי כר סוסיי כעא קומי רבי גיתגי שש עשיר‪ .‬גשים ובו׳‪ ,‬ובבלי שם י׳‬
‫ע׳׳א איתא אע״פ כן בדקה לוי במתניתיה‪ — .‬לוי בי סיסי היה גדול מאוד‬
‫בתורה ורבי אמר עליו שיהוא בר נש• דכוותיה‪ ,‬וכאשיר באו בגי סימוניא אציל‬
‫רבי ושאלו ממנו שיתן להם אישי והוא דריש דיין והזן וסופ־ נתן להם לוי‬
‫כר סיסי‪ ,‬עיי׳ כל הסיפור באורך יבמות ס׳ י״ב י״ג ע״א ביר פ׳ פ׳ א וכבר‬
‫האיכנו בזה לעיל פ״ג ע״שי‪ ~ .‬ובמס׳ תענית פ״ד הל׳ כ׳ )ס׳׳ח ע״א( כחך‬
‫עובדא שרבי צוה לפני מותו שיימנו ר׳ חנינה ביא ש ור׳ חנינה לא קיבל‬
‫הכבוד הזה עד דימנו ר פס ע״ש איתא כז״הל והוה תמן חד סב אמר אין‬
‫חנינה קזימיי אנא תיניין אין ר׳ פס דרומיא קדמיי אנא תיניין ע״כ וזקן זה היה‬
‫לוי‪ ,‬עיי׳ בכלי כתובות ק״ג ע״ב‪ — .‬מקום ישיבת לוי לא נודע‪ .‬ובמס׳ תענית‬
‫ס׳׳ג הל׳ ח׳ )ס״ו ע״ד( איתא לוי בן סיסי באו הגייסות לעירו נטל ספר תורה‬
‫ועלה לראש הגג אמר רבון העיולמים אין במילית חדא מילה מן הדין ספר‬
‫אורייתא ייעלון לון ואם לא ייזלון לון מן יר איתבעין ולא אשתכחון ע״כ‪,‬‬
‫וגס שם לא נזכר ♦שם עירו‪ — .‬לוי בר סיסי הראה כריעה לפני רבי ונפסח‬
‫ולא נתרפא ברכות פ״א ג׳ ע״ג‪ ,‬ועיי׳ בבלי סוכה נ״ג ע״א תענית כ״ה דאיטלע‬
‫ג״כ בשביל שהטיח דברים על ענין גשימים‪ .‬והמעשה הובא תענית שס והוא‬
‫דומה קצת להך מעשה דגייסות ירושלמי תענית‪ ,‬אך בהך דירושילמי לא הטיח‬
‫כלפי מעלה‪ ,‬ובבבלי שים אמר ר׳א דהטיח וכו׳ א״כ היו תרי עובדא‪.‬‬

‫לוי ירד לבבל‪ .‬ובבלי קידושין ע״ב ע״א משמע קצת שירד לשם ככר‬
‫בחיי רבי דרכי אמר לו שם הראני תלמידי חכמים שבבבל‪ ,‬אך לפי מה שיפי׳‬
‫רש״י שם ד״ה הראני בעל משילות דומיות היו לוי‪ ,‬לא ירד כלל לכבל בתיי‬
‫רבי ואחרי מות רבי שישב ר׳ חנינא בראש ירד לבבל והירידה זאת היתה בימי‬
‫רב‪ ,‬עיי׳ בבלי כתובות ק״ג‪ .‬והיה נושיא ונותן עם שימואל ולא עם רב‪ ,‬ואפשר‬
‫שקבע מושבו בנהרדעא מקומו שיל שמואל‪ .‬מנחות ל״ח ע״ב א״ל לוי לשימואל‬
‫לא תיתב אכרעיך עד דמפרשית לי וכו׳‪ — .‬ושמואל נהג נו כבוד ואמר בשמו‬
‫ככלי עירובין י׳ ע״א שיני פעמים‪ ,‬סוכה ז׳ ע״א‪ ,‬נדרים פ״ב ע״א‪ .‬ורע‬
‫דבירושילמי נדרים פ׳ י״א הל׳ ב׳ )מ״ב ע״ג( איתא ר׳ זעירא בשם שימואל כל‬
‫הנדרים אדם טיפר חוץ מהאומר־ת הנייתי על פלוני הא הניית פלוני עלי יפר‪,‬‬
‫וד‪ 1‬א בייצמו המאמר שאמר שמואל בבלי נדרים בשים לוי ובירושלמי משמע‬
‫שהוא מאמרו של שימואל‪ .‬ונראה שלוי אמר המאמר זה בבבל ושם אפר‬
‫אותו שמואל בשם לוי‪ ,‬ומבבל הביאו אותו תלמידים העולים לא׳׳י ונשמע‬
‫שם לכד על שם שמואל עיי׳ ס״ג‪ —■.‬לוי טת כבבל‪ ,‬וזה עולה סטה דאיתא‬
‫מיא‬ ‫לוי בר סיסי — רבי ל ד צנבד א‬

‫ביכות פ״ב ה׳ ע״ג כד דמך לוי בר סיסי עאל אביו דשמואל ואפטר עלד‪,‬‬
‫ואבהו דשמואל לא עלה מימיו לא״י וע״ש משל נחמד בתוך ד‪.‬הספד ומסיים‬
‫כך היה רבי לוי בר סיסי חביב לפני הקב״ה ככל אדם הה״ד כי זה כל האדם‬
‫כי זה ככל האדם‪.‬‬
‫ר בי לוי בדור השני ובדור השלישי‪ .‬סוכה פ״ה הל׳ א׳ רבי לוי ויהודה‬
‫כר נחמן הוון נסבין תרתין סילעין טיעול מציטתה קהלא קומי ר׳ יוחנן עאל‬
‫ר לוי ודרש יונה כן אמיתי מאשר היה דכתיב וכוי עאל ר׳ יוחנן ודרש יונה‬
‫כן אמיתי מזבולון היה דכתיב וכו׳ כיגיובתא חורייתא אמד ר׳ לוי ליהודה בר‬
‫נחמן סב לך אילין תרתין סילעיא ועול מצטת׳ קהלא קומי ר׳ יוחנן עאל ואמר‬
‫קופיהון יפה לימדנו ר יוחנן אמו מאשר ואכיו טזכולן‪ — .‬סנהדרין סוף פ״ג‬
‫ר׳ לוי הוה ליה דין עם חד בר נש על עסק בתים והוון דיינין קומי ר׳ לעזר‬
‫לאחר גמר דין הביא ראייה שאל לר׳ יוחנן וכו׳‪ — .‬ר׳ לוי היה חשוב כעיני‬
‫כני דורו‪ ,‬ר״ה פ״ד הל׳ א׳ ד׳ זעורא מפקד לחברייא עולון ושמעון קליה דר׳‬
‫לוי דרש דלית איפשר דהוא מפיק פרשתיה דלא אולפן ועל ואמר קומיהון‬
‫כתוב אחד אומר יום תרועה וכתוב אחד אומר זכרון תרועה הא כיצד בשעה‬
‫שהוא חל בחול יום תרועה בשעה שהוא חל בשבת זכרון תרועה‪ .‬וזה המאמר‬
‫הובא ג״כ כבלי ריה ריש פ״ר ושם איתא אמר ר׳ לוי כר לחטא אמר רבי‬
‫חמא בד חנינה‪ — .‬סנהדרין פ״ב הלי ג׳) כ׳ ע״ב( והוה ר׳ זעירא מסקר לחכרייא‬
‫עלון ושמעון קליה דר׳ לוי דרש דלית איסשר ליה דהוא מסקא פרשתא דלא‬
‫ריבוון‪ — .‬ויש להבדיל הרבה בין לוי ור׳ לוי‪ ,‬לוי הוא מגדולי הדור הראשון‬
‫משניות וברייתותוגם נזיר שמו בכמה הלכות וסוגיות‬ ‫של רבי וסידר‬ ‫תלמידו‬
‫עמוקות‪1 ,‬ר׳ לוי היה ברור השיני והשלישי ונורע יותר לבעל אגדה ודורש‬
‫מקיאות‪ .‬וניאה שזה ר׳ לוי הלך לערביא ולכן בא בהיבה מקומות אמר רבי‬
‫לוי בערביא קורין וכו׳‪ .‬עיי׳ ויקיא רבה פ״א ר׳ לוי אמר לשון ערכי הוא‬
‫בעיביא קורין לנביא סכיא‪ .‬שים פ״ה אמר ר׳ לוי בערבייא קורין לינוקא עוילא‬
‫וכן בט״א‪.‬‬
‫רבי לוי סוביא‪ ,‬סובייה עירובין פ״י כ״ו סוף ע״א ריש לקיש בשם לוי‬
‫סוכיא במערה מכד לכד היא מתניתא‪ .‬יומא פ״ח הל׳ ו׳ )מ״ה ע״ב( ר׳ שמע ‪p‬‬
‫בשם ר׳ לוי סוכייה במורד ביום הכיפורים היא מתניתה )ונראה דצ״ל ר׳ שמעון‬
‫כן לקיש דר״ש כן לקיש אמי ככל מקום ב שם לוי סוכייה(‪ — .‬עירוכין פ״י‬
‫בן לקיש בשםלוי סובייה)סוכייה( בין )צ״ל כאן‬ ‫כ״ו ע״ג אמר ר׳ שמעון‬
‫בנפרכת בציפוריןבין )כאן(בשיאינה נפרכת בציפורין‪.‬‬ ‫וכאשר הגיה בעל ק״ע(‬
‫ופסחים פ״ו הל׳ א׳ ) ל יג ע״ב( ר׳ שמעון בן לקיש כשם ר׳ סובייה כאן בנפרכת וכו׳‬
‫וצ׳ל כשם ר׳ לוי סוכייה )סוכייה(‪.‬‬
‫רבי לוי צנבריא פי׳ מעיר צנבריא )עיי׳ ערך ר׳ יונה( כדור השלישי‪.‬‬
‫שביעית פ״ו ל ו ע״ד מקום שיהוא נאכל ולא נעבד מהו להשיכיר בהמתו שם רבי‬
‫לוי צנבריא שאל לר׳ יצחק ולר׳ איטי ואמרון‪ — .‬שם פ״ט ל״ט ע״א תכן‬
‫של שביעית מהו שיהא אסור משום ספיחן ר' לוי צנבריא שיאל ל ר בא בר‬
 ‫רבי לוי צנבריא — דבי לעץר‪ ,‬אלעזר‬ ‫׳‬

‫זבדא ושרא‪ — .‬ו»כר עוד ע״ז פ״ב הלי י׳ )מ״ב ע״א( טלי'א דלוי צנבריא‬
‫הוה טזבין פירין ר יעקכ בר אחא בשם ר׳ יסא עבדו של נאמן כנאמן פי׳‬
‫נעריו של לוי צנבריא היו מוכרין פ דו ת ואמר ר׳ יעקב פירות וכו׳ פי׳ שהם‬
‫נאמנים על המעשרות )ודלא כפי׳ בעל פני משה שם(‪.‬‬
‫ד לוי בר חיתה» חיותא סוטה פ״ז הל׳ א׳ ר׳ לוי בר חיתה אזל לקסרין‬
‫שמע קלון קריין שמע אלניםתק בעא מעכבתון שמע ר׳ יוסי ואיקפיד אמר כך‬
‫אומר אני טי שאינו יודע לקרות אשורית לא יקרינה כל עיקר אלא יוצא בכל‬
‫לשון שהוא יודע‪ — .‬שבת סוף פ״ו אמר רבי לוי בר חיותא ולא כבר עשה‬
‫כן בעולם הזה הה״ד ענה נבוכדנצר ואמר הא אנא חזי נוברין וכו׳‪.‬‬
‫לוי בר נזירה ברכות פ׳׳ב ד׳ ע״ב לוי בר נזירה אמר כל האומר שמועה‬
‫משם אומרה שפתותיו רוחשות עפו בקבר וכו׳ ועיי׳ ערך ר׳ שמעון בן נזירה‪.‬‬
‫לוי בר פאטי )ובקראקא בטעות פכטי ובקראטאשין פסטי( מגילה פ״ג‬
‫הל׳ ח׳ )ע״ד ע׳׳ב( לוי בר פאטי שאל לר׳ חונה אילין אירורייה מהו דיקרינון‬
‫חד ויברך לפניהן ולאחריהן אמר ליה אין לך טעק ברכה לפניו ולאחריו אלא‬
‫קללות שבתורת כהנים וקללות שבמשנה תורה‪.‬‬
‫רבי לד בר פלטא תרומות פ״ו מ״ז ע״ב ר׳ זעירא אדא בר גרשון‬
‫ר׳ ביריי רבי לוי בר פלטא זקן אחד בשם רבי ששים ואחת )ביצים(‬
‫אסורות וכו׳‪.‬‬
‫רבי לוינטי דמאי פ״ז כ״ו ע״ג רבי לוינטי בשם ר׳ יונה כל טבל דאנן‬
‫קיימינן הכא טבל לראשון ולשני‪ — .‬שבת פ״ג ו׳ ע׳׳א והא רבי לוינטי‬
‫עאל מיסחי עם ר׳ יונה חמי חד בר נש מזלף על גרמיה וכו׳‪ .‬יבמות פ״ט י׳‬
‫ל׳ב ר לרנטי בעא קומי ר׳ יונה ניחא בת בהן שנישאת לישראל וכר‪ .‬מכל‬
‫זה נראה שר׳ לוינטי היה תלמידו של ר׳ יונה‪.‬‬
‫ר׳ לי ל בי ד א ל ם עיי׳ ערך ר׳ הלל בריר‪ ,‬דר׳ אלם‪.‬‬
‫ליכסא עיי׳ ערך אלכסא‪.‬‬
‫רבי ליעזר ביצה פ״א הל׳ ו׳ ר׳ ליעזר ור׳ אבא מרי ור׳ מתניה הורי‬
‫ערךרבי‬ ‫כשובתא שמא יצרכו לו הרבים‪ .‬וכבר הארכנו בזה‬ ‫פיתא לארסקינס‬
‫אבא מרי‪ .‬וזהר׳ ליעזר חי בדור הרביעי שדרי הורה עם ר׳ אבא מרי ורבי‬
‫מתניה ואינו ר׳ לעזר דערך הבא‪.‬‬
‫רבי לעזה אלעזר )במס׳ ברכות איתא תמיד אלעזר‪ ,‬ובבבלי ככל‬
‫המסכתות אלעזר והוא ר׳ אלעזר בן פרת דבבלי( מגדולי האמוראים של דור‬
‫אמררבי‬ ‫מבבל לא״י‪ .‬ר״ה פ״ב הל׳ ז׳ סנהדרין פ׳׳א י״ח ע׳׳ג‬ ‫השלישי ועלה‬
‫לעזר כד סלקית להכא אמרית הא גבי חרא‪ .‬וכן איתא בבלי כתובות קי״בכ״ב‬
‫פ״ז חולין ק״י דר׳א עלה מבבל‪ .‬ובבבל שימש רב ושמואל ואמר לפעמים‬
‫דברי זה לפני זה עיי׳ עירובין ס״ה ע״ב ס״ו ע׳א כתובות ע״ז ע״א חולין קי׳׳א‬
‫ובא׳׳י היה מתלמידי רבי יוחנן היושבים תמיד לפניו‪ ,‬וכאשר‬ ‫ע״ב ובט׳׳א‪.‬‬
‫כעם ד יוחנן על שאמר ר׳א הלכה ולא אמרה משמו פייסיה ר׳ יעקב כר אידי‬
‫ואמר לו כל עמא )כצ״ל וכן הוא מ״ק‪ ,‬וברכות יש בטעות עלמא עיי׳ לעיל‬
‫פ׳׳ב ערך כל עמא ופ״ג כ״ז ע״א( ירעין דר׳ אלעזר תלמידיה דר׳ יוחנן והוא‬
‫קיב‬ ‫רבי לעזר‬
‫יושב ודורש והתורה שלך היא‪ ,‬ברכות פ׳׳ב ד׳ ע״ב שקלים פ״ב ט׳ץ ע׳׳א ט״ק‬
‫ם״ג פ״ג ע״ב ועיי׳ סנהדרק ס״א הל׳ א׳ )י׳׳ח ריש ע״ב( ושם איתא דרי לעזר‬
‫היה לר׳ יוחנן תלמיד וחבר ועיי׳ לקמן‪.‬‬
‫והנה קידושין פ׳׳א הל׳ ד׳ )ס׳ ע״ב( איתא ר יהודה שלח לר׳ א ל ע ד‬
‫שומר שמםר לשוטר א״ל דראשון חייב ר׳ יוחנן אמר השני )דיל הראשון וכן‬
‫הגיה בעל פ״ט( חייב רשב״ל אטר השני חייב תמן תנינן השוכר פרה מחבירו‬
‫והשאילח לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל משלם‬
‫לשוכר וכו׳ ר׳ אילא בשם ר׳ ינאי והוא שנתן לו רשות להשאיל וט׳ ותני‬
‫ר׳ חייה כן אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר וכר רבי‬
‫זעירא בעי קומי ר׳ יסא היאך עכדין עובדא א׳יל תריי כל קביל ארבעה לא‬
‫עבדין עוברא בסוגיא )מיי ר׳ חייה ור׳ ינאי סברי אק השואל רשאי להשאיל‬
‫וכר א״כ שומר שמסר לשומר דדאשק חייב וכדעת ר׳ אל ע ד ור׳ יוחק‪ ,‬הרי‬
‫כאן ארבעה ר׳ חייה ר׳ ינאי ר׳ אלעזר ר׳ יוחנן‪ ,‬ורשב״ל אמר השני חייב זרבי‬
‫יהודה מספקא ליה הרי כאן שנים ופשיטא דאין דבריהם של שנים במקום‬
‫ארבעה‪ ,‬כן פירשו המפרשים(‪ ,‬אמר ליה תריי כל קביל תריי אינון ר לעזר תלמידיה‬
‫דר׳ חייה רבה ר׳ יוחנן תלמידיה דר׳ ינאי‪) ,‬פי׳ ר׳ חייה ור׳ לעזר נחשבים לחד‬
‫דר׳ לעזר תלמידיה דר׳ חייא וא״כ אמר כמו שקיבל מרבו וכן רבי יוחנן‬
‫תלמידיה דר׳ ינאי נחשב לחד עם רבו וא״כ איז כאן אלא תרי כנגד תרי(‪.‬‬
‫וד‪,‬סוגיא זאת הובא קצתה כתובות ס״ט הל׳ ה׳ )ל״ג ע״א( והעולה ממנה ש ד‬
‫חייה היה רבו של ר׳ אלעזר‪ .‬ואפשר שיבתחילה למד אצל ר חייא ואחר מות‬
‫ר׳ חייא למד אצל ר׳ יוחנן‪ ,‬אך הדבר צ״ע דלא מצינו בשום מקום שרבי‬
‫אלעד למד אצל ר׳ חייא וקצת נראה שר׳ חייא מת קודם שהגיע ר אלעזר‬
‫להיות תלמוד‪ ,‬והרי נם ר׳ יוחנן לא מצינו בשום מקום שלמד אצל ר׳ חייא‪.‬‬
‫וגם ממה שאפר ר׳ יעקב בר אידי לר׳ יוחנן כל עמא ידעין דד׳ אלעזר‬
‫תלמידיה דר׳ יוחנן והוא יושב ודורש שלך וכמו שהבאנו קודם לזה עולה שר׳‬
‫יוחנן לבד היה רבו של ר׳ אלעזר‪ .‬לבן נראה בבירור שמה שאמר הש״ס דבי‬
‫לעזר תלמידיה דר׳ חייה אין הכוונה תלמידו דייקא אלא שבכל מקום עושה‬
‫דברי ר׳ חייה עירך וסבר כוותיה‪ .‬וכן עולה ממה דאיתא יבמות פ״ב הל׳ ג׳ )ג׳‬
‫ע״ד( איסור מצוה ואיסור קדושה חלץ לה נפטרה צרתה ובא עליה ד יוסה‬
‫אמר איתסלגון ר׳ לעזר )אמר נפטרה צרתה כצ״ל( ור׳ יוחנן אמר לא נפטרה‬
‫צרתה ר שמי מחליף שטועה מסתברא על דר׳ שמי דבכל אתר ר׳ ל ע ז ר‬
‫ס מ ך לר׳ חיי ה ר ב ה דתני ר׳ חייה איסור מצוה ואיסור קדושה הלץ לה ובא‬
‫עליה נפטרה צרתה ע׳יכ‪ — .‬ועיי׳ תרומות פ״ח מ״ה ע״ג ע״ז פ״ב ט׳׳א ע׳׳א‬
‫דפליגי ר׳ חנינה ור׳ יהושע בן לוי לענין גילוי חר אמר ישן מותר וחד אטר‬
‫ישן אסור וקאמר הש״ס מסתברא דר׳ חנינה אמר ישן מותר דר׳ לעזר אטר‬
‫ישן מותר ו ב כ ל א ת ר ס מ ך ר׳ ל עז ר לר׳ ח נינ ה‪ .‬וגס פה הכוונה שהוא‬
‫הולך ככל מקום כשיטת ר׳ חנינה וסבר לי׳ כוותיה‪ ,‬אבל לא שהיד• תלמידו‬
‫של ר׳ חנינה דזה לא מצינו בשום מקום‪ — .‬ודע דבמס׳ שקלים ס״ג הל׳ ב׳‬
‫איתא דר׳ לעזר שאל לר׳ יהושע בן לוי ע׳׳ש‪.‬‬
 ‫רב' לעזר‬

‫ר אלעזר היה כבר מחודד בימי נערותו‪ .‬עיי׳ ברכות ס״ב ה׳ ע׳׳א רבי‬
‫חייא ר׳ יסא ר׳ אמי סלקון מיעכד גנוניה דר׳ אלעזר שמעון קליה דר׳ יוחנן‬
‫אי מחד־־ת מילה אמרין מן נחית שמע לה מיניה אמרין וייחות ר׳ אלעזר דהוא‬
‫זרת סגין )ועיי׳ בבלי שם ט״ז(‪ — .‬והטעשיה זה מורה ג״כ שר׳ אלעזר היה‬
‫כבר בנערותו כא״י‪ .‬וקצת נראה שא״י היתה ארץ מולדתו ושימש שים כמה‬
‫שינים את ר יוחנן‪ ,‬ואח׳כ ירד לבבל ולמד אצל רב ושמואל ומשם חזר לא׳׳י‬
‫וע׳^ נאמרו הנך כד סליק ר׳ לעזר שזכרנו לעיל‪ .‬והך עובדא דר׳ יוחנן כעס‬
‫על ר׳ אלעזר ור׳ יעקב בר אידי פייסו ואמר שכ״ע יודע שהוא תורתו של ר׳ יוחנן‬
‫היה קודם נסיעתו מא׳׳י לבבל‪ ,‬דאם היה ר׳ אלעזר בן בבל ושם שימש רב‬
‫ושמואל ואח״כ עלה לא״י ולמד אצל ר׳ יוחנן הלוא אפשר שהוא תורתו של‬
‫רב ושמואל? — ונראה ג״כ שאחר חזרתו מבבל וקנה לו תורה דדבה מלימודם‬
‫של רב ושמואל נתעלה להיות תלמיד חבר •לרבי יוחנן וכמו שזכרנו‬
‫בראש הערך‪.‬‬

‫ואורו של ר אלעזר הלך ואור כנוגה היום‪ .‬בראשיתו היה תלמידו של‬
‫ר׳ יוחנן )ורב ושמואל(‪ ,‬ואח״כ נעשה תלמיד חבר לר׳ יוחנן‪ ,‬ונראה שאז אמר‬
‫עליו ר׳ יוחנן יפה לימדגי ר׳ אלעזר עיי׳ מגילה פ״א הל׳ י׳׳ד )ע״ב ע״ג(‪ ,‬יבמות‬
‫פי׳׳ב י״ג ריש ע״א‪ ,‬ובסוף נקרא מרה דארעא דישראל בבלי יומא ט׳ ע״ב גיטין‬
‫ייט ע״ב נדה כ׳יו ע״ב‪ ,‬וגם היה גדול בבית הנשיא )ר׳ יודה נשיאה א׳( עיי׳ ערך‬
‫ר׳ חייא בר אבא‪ — .‬ונראה שנקרא מרה דארעא דישראל אחר מות ר׳ יוחנן‬
‫וריש לקיש ואז היה אורו גדול מאור כל אנשי דורו‪ .‬ובבלי נדה שם איתא‬
‫טעם אזד חלוש מאוד ואפשר שהוא הוספה מאוחרת‪) .‬ומה דאיתא ככלי‬
‫יומא ט׳ ומה ר׳ אלעזר דמרה דארעא דישראל לא משתעי ר״ל בהדיה‪ ,‬הכוונה‬
‫שהיה גדול עד שיבסוף היה ראש כל חכמי א״י‪ ,‬ופירוש זה נראה עיקר(‪.‬‬
‫ומצינו כר׳ אלעזר ששלח לגולה )בלו׳ הוראה( עיי׳ בבלי ביצה ט 'ז ב״ב קל׳ה‪,‬‬
‫ונראה שזה היה בעת היותו מרה וארעא דישיראל‪ — .‬ונכבדות מדובר בר‬
‫אלעזר שהיה עוסק בתורה בשוק התחתון של ציפורי וסדינו מוטל כשוק‬
‫העליון‪ ,‬בכלי עירוכין ג׳יד‪ .‬וגדולי חכמים אמרו משמו של ר אלעזר‬
‫עולא )מעשרות ריש פ״ג נזיר פץ הל׳ כ'( רבי‬ ‫בכמה מקומות‪.‬‬
‫זעירא )מעשרות פ״ד נ׳׳א ע״ב ובמ״א(‪ — .‬ר׳ אמי ורבי אסי שיבחו‬
‫לר׳א כבר בנערותו עיי׳ הך דברכות דלעיל‪ ,‬ובמס׳ פסחים פ״ג סוף‬
‫הל׳ ז׳ )ל׳ ע״ב( איתא רבי חייה ר׳ יסי ר׳ אימי ענון למיתי גכי‬
‫ר׳ אלעזר אמר לון אן הויתון אמרין ליה גמל חסד אמר לון ולא הוה תמן‬
‫חורנין וכוי‪ — .‬ובמ״ק פ״ג הל׳ ה׳ )פ״ב ע״ב( איתא ר׳ לעזר הורי לר׳ שטעון‬
‫בר בא )ב׳ פעמים(‪ ,‬ור׳ שימעון בר כא עצמו היה מתלמידי ר׳ יוחנן‪— .‬‬
‫ועיי׳ ערך ר לוי שיהלך ל מי ק קומי ר׳ לעזר‪.‬‬

‫הלכותיו של ר׳ אלעזר רבות וגדולות‪ ,‬ומהן במקום שבא במחלוקת עם‬

‫ר׳ יוחנן ונמצאות בדדבה מסכתות‪ — .‬וגם אמר הלכות גדולות וכללים‪ .‬שבת‬
‫פי׳ד י׳ד ע׳׳ר חר בר נש רחים איתא ביומוי דר׳ אלעזר וסכן אתון שאלון ליה מהו‬
‫ר\ג‬ ‫רבי ל ע ד — רבי לעזר דרומיה‬

‫תיעבר קומוי וייחי אמר ימות ולא כן מהו ישמע קלה ולא ימות ימות‬
‫ולא כן )ועיי׳ בבלי סנהדרין ע׳׳ה ע׳׳א(‪ — ,‬ססחים פ״ב הל׳ א' כל‬
‫מקום שנאמר לא תאכל לא תאכלו לא יאכלו את תוסס איסור הנייד‪,‬‬
‫כא^יסור אכילה עד שיבוא הכתוב ויפרוש לך כשם שפירש לך באבר מן החי‬
‫ונבילר‪) ,‬ועיי׳ בבלי פסהים כ׳׳א ע״ב(‪ — .‬מגילה פ׳׳א הל׳ י׳ שלמים הקריבו‬
‫בני נח )פי׳ גם שלמים ולא מיבעיא עולות ולאפוקי מר׳ יוסי בן חנינה דאמר‬
‫דוקא עולות ע״ש(‪ — .‬שם הל׳ י״ד חזה ושוק לכהנים בבמה גדולה ולבעלים‬
‫כבמה קטנד‪ — .,‬כתובות פ״א הל׳ א׳ מצא הפתח פתוח אסור לקיימה משום‬
‫ספק סוטה )עיי׳ בבלי כתובות ט׳ ע״א(‪ — .‬והרבה מהלכותיו ומאמריו נזכרו‬
‫בבבלי ונוסף שם כהנה וכהנה‪ — .‬ועוד לו כללים גדולים‪ .‬מ״ש פ׳׳א הל׳ א׳)נ״ב‬
‫ע״ג( אין מחדשין על הגזירה‪ .‬עוד שם אין מוסיפין על ההלכד‪ — .,‬פסחים‬
‫פ׳׳ג הל׳ ג׳ )ל׳ ע״ב( כל מקום ששנה רבי מחלוקת וחזר ושנד‪ ,‬סתם‬
‫הלכה כסתם‪.‬‬

‫וכמה גדולים דברי ר׳ אל ע ד בהגדה והמה מיוסדים על אדני הבינה‬

‫ועומק המוסרו רובם באים בבבלי‪ .‬סוכה מ״ט ע״ב גדול העושה צדקה יותר מכל‬
‫הקרבנות וכו׳‪ ,‬גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה וכו׳ אין צדקה משתלמת‬
‫אלא לסי החסד שיבה וכו׳‪ .‬ב״ב ט׳ גדול המעשה יותר מן העושה וכו׳‪— .‬‬
‫שם מאי דכתיב וילבש צדקה כשריון לומר לך מה שריק זה כל קליפה‬
‫וקליפה מצטרפת לשריק גדול אף צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטירפת לחשבון‬
‫נדול וכו׳‪ .‬שם גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו‪ .‬סנהדרין צ״ב‬
‫ע׳׳א לעולם הוד‪ ,‬קבל וקיים‪ — .‬ומה מתוקים דבריו בענין הלימוד והדעה‪.‬‬
‫סוכה מ״ט ע״ב מאי דכתיב פיד‪ ,‬פתחה בחכמה ותורת חסד על לשיונד‪ ,‬וכי יש‬
‫תורה של חסר ותורד‪ ,‬שאינד‪ ,‬של חסד אלא תורה לשמד‪ ,‬זו היא חורה של‬
‫חסד שלא לשמה זו היא תורה שאינה של חסד‪ .‬סנהדרין צ׳׳ב ע״א גדולר‪,‬‬
‫דיעד‪ ,‬שניתנה כין שתי אותיות וכו׳‪ — .‬שם כל אדם שיש בו דיעד‪ ,‬כאילו‬
‫נבנד‪ ,‬בית המקדש בימיו וכו׳‪ .‬וכן נודע כחו שיל ר׳ אלעזר במקומות אין מספר‬
‫במאמרי אמת של מוסר ודדשרת המידות‪.‬‬
‫באגרת ר׳ שרירא גאון כתוב ובשנת תק״ץ איפטר ר׳ יוחנן ור־ אלעזר‬
‫בשתא חדא ע״כ‪ .‬אבל מן הירושלמי נראה שר׳ אל ע ד האריך ימים מר׳ יוחנן‪,‬‬
‫דבמס׳ נדרים סוף פי׳׳א איתא ר׳ חייה בר אבא אתא לגבי ר׳ לעזר א״ל פייס‬
‫לד׳ יודן נשייא דיכתוב לי חרא איגרא דאיקור וכו׳ )והובא כערך ר׳ חייא בר‬
‫אבא(‪ ,‬ואם היה עור ר׳ יוחנן חי למד‪ ,‬שבק ר׳ יוחנן אשר היד‪ ,‬גדול בכית‬
‫הנשיא והוא היה רבו‪ .‬וגם הרבה הלכות של ר׳ אלעזר נאמרו לפי פשוטן‬
‫אחר מות ר יוחנן‪.‬‬

‫רבי לעזר דרומית מיא‪ ,‬מייא בדור החמישי‪ .‬פאה פ״ח הל׳ ב׳ )כ״‬
‫ע״ד( רבי לעזי דרומיה בעי קומי ר׳ יוסי מתני׳ דרבי אליעזר וכו׳‪ ,‬חד‪ ,‬ר יוסי‬
‫הוא ר יוסי ב׳ חברו דר׳ יונד‪ ,,‬עיי׳ יומא קרוב לסוף פ״ו אמר ר׳ לעזר דרומיא‬
‫נבלת העוף הטד‪,‬וד מחיצתד‪ ,‬ככל מקום וכו׳‪ ,‬וקאי א ד ירמיה ו ר יוסי ואד‘‬
‫‪15‬‬
 ‫רבי לעזר דרומיה — רבי לעזר בר פרטא‬

‫מנא ע״ש‪ —> .‬חגיגה ס״ג הל׳ ב׳) ע ״ ט ע׳יא( אמר ר׳ לעזר דרומייא לא כן‬
‫אמר ר יוסי בי ר׳ זמינה בשם ר׳ יוחנן מפני מה אמרו שירי מנחות טחברין‬
‫את ע צ ק וכר‪.‬‬
‫רבי לעזר בי ר׳ חגיי בדור החמישי‪ .‬שקלים ®‪ r‬הל׳ ה׳ ) נ׳ ע׳׳ג( רכי‬
‫לעזר בי ר׳ חגיי הוה מסמך לר׳ מנא חמא לחד ארמאי מקטע מן סוסיה ומפיק‬
‫לברא אמר ליה הדא היא דאמר ר׳ יוחנן הנמצא ביד גוי כנמצא בפלטיא‪.‬‬
‫׳‬ ‫ועיי׳ ערך ר׳ מנא ב׳‪.‬‬
‫רבי לעזר בר חנינה שבת פ״ג הל׳ ז׳ )ר ע׳׳ג( ר׳ לעזר בר חנינה‬
‫מעשה היה וטילטלו פומט מתחת הנר בשיבת‪.‬‬
‫ר' לעזר בי ר' יומי אמר קמיה ר יוסי כלאים פ׳׳ח הל׳ ב׳)ל״א ע׳׳ג( אמר‬
‫רבי לעזר בי ד יוסי קומי ר׳ יוסי שנייא היא שהוא יבול לברוח תדע לך‬
‫וכו‪ /.‬חלה פ״ב הל׳ א׳ התיב ר בון כהנא והכתיב ויאבלו מעבור הארץ ממחרת‬
‫הפסח לא בששה עשר התיב ר לעזר כי ר יוסי קומי ר יוסי והכתיב ממחרת‬
‫הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים לא בחמשה עשר יצאו‬
‫)ובר׳׳ש חלה פ״ב הל׳ א׳ ותו׳ ר׳ה י״ג ע״א סד״ה דאקריבו עומר הגי׳ כטעות‬
‫קומי ד דוסא(‪ .‬וכן נדרים פ״ד ה ל ט׳)ל״ח ע׳׳ד( אמר ר לעזר בי ר׳ יוסי קומי‬
‫ע״ד איתא‬ ‫הוריות פ״ג מ׳׳ז‬ ‫סי‪ — .‬ובטס׳ מגילה פ״א הל׳ י״ב)ע״ב סוף ע׳׳א(‬
‫ר יוסי כד הוה בעי למקנתרה לר׳ לעזר כי ר יוסי הוה א״ל לפנים עמו ע״כ‪,‬‬
‫ומדלא אמר ללעזר כריה נראה שר׳ יוסי דהוריות הוא ר׳ יוסי א׳ )ר׳ אסי(‬
‫ור׳ יוסי אביו של ד לעזר הוא ר׳ יוסי ב׳ וחי ר׳ לעזר בי ר׳ יוסי כדור‬
‫הרביעי‪ .‬אך מצינו דוגמתו סנהדרין פ״ז הל׳ ה׳ )כ״ד ע״ג( ר׳ שמעון בריה דר׳‬
‫הלל בן פזי בעא קומי ר׳ הלל בן פזי וכו׳ ולא אמר קומי אבוהי‪ .‬ועיי׳ ע״ן‬
‫סוף פ״א ר׳ אחא ר׳ תנחום בר חייה בשם ר׳ לעזר בי ר׳ יוסי ואסי' תיבה‬
‫קטנה וכו׳ ור׳ תנחום בר חייה היה בן דור שלישי ורביעי עיי׳ ערכו‪ .‬אבל‬
‫מעשרות פ״א הל׳ ג׳)מ״ט ע״א( איתא ר׳ לעזר בי ר׳ יוסי כשם ר׳ תנחום בר חייה‬
‫משיככרו כנות שבע וכו׳ וכן מ״ק פ״א הל׳ א׳ איתא ר׳ לעזר כי ר׳ יוסי כשם ר׳‬
‫תנחום בי ר חייה‪ ,‬ואף שכבר הערנו שגם בני דור אחד אמרו לפעמים זה‬
‫כשם זה מ״ם נראה עיקר שאביו הוה בעי למקנתריה לר׳ לעזר בי ר׳ יוסי והיה‬
‫בדור החמישי‪ ,‬ובטס׳ ע״ז יש לגרום )ע״ש( ר׳ לעזר בי ר׳ יוסי ר׳ אחא כשם‬
‫ר תנחום בר חייה‪.‬‬
‫רבי לעזר בר מרום מגילה פ״ד הל׳ ב׳ )ע׳ה ע״א( רב חונה אמר‬
‫שלשה קרויות שבתורה לא יפחתו מעשרה‪ . . . .‬התיב רבי לעזר בר מרום‬
‫והא תני המפטיר בנביא לא יפחות מעשרים ואחד פסוקים ויהיו עשרי׳ וג׳‬
‫תלתא עשרה ותלתא עשרה וחד שלשה‪ .‬ובמס׳ תענית פ״ד הל׳ ג׳ )ס״ח ע״ב(‬
‫נשנית בקיצור ושם איתא התיב ר׳ לעזר בר טרום קומי ר׳ יונה‪.‬‬
‫רבי׳י לעזר בר פרטא מגילה פ״ד ה ל ד׳ כתובות פי״א ל״ד ע׳ג חיננה‬
‫בר שלמיה בשם רב אתא עובדא קומי רבי ובעא מיעבד כרבנן אמר לו רבי‬
‫לעזר ‪ p‬סרטא• בן בנו של ר לעזר ק פדטא ר׳ לא כך לימדתני בשם זקיניך‬
‫א״כ עשו איגרת ביקורת וחזד ביה ועבד כרשב״ג ע״כ‪ .‬ועיי׳ ככלי כתובות‬
 ‫היד‬ ‫רבי לעזר בר פרטא — רבי מלוך‬

‫וכתבו‬ ‫ק׳ ע״א גיטין ל׳׳ג ושם קאי אהא דא״ב מה כח ב״ד יפה ע׳׳עז‪.‬‬
‫המפרשים דהך דירושלמי הוא הך דבבלי וכדמוכח מן הסוגיא‪ — .‬אן‬
‫בירושלמי איתא ד לעזר בן פרטא בן בנו של ר לעזר בן פרטא ובבבלי‬
‫איתא פרטא בנו של ר׳ אלעזר בן פרטא בן בנו של ר פרטא הגדול‪ .‬ועיי׳‬
‫פתיחת זה הפרק בערן השינוי בשמות בין הירושלמי והבבלי‪ ,‬ופה אין לסמוך‬
‫על הירושלמי כי יש בזה המאמר עוד טעות גדול במה שכתוב אלא א״כ‬
‫עשו איגרת ביקורת ע״ש‪.‬‬

‫אות מ״ם‪.‬‬

‫מגבילה אחוי דר׳ אבא בר כהן ברכות פ״ב ר ע״א מגבילה אחוי‬
‫דר' אבא בר כהן אמר קומי ר יוסי בשם ר אחא מיטמא כהן לנשיאת כפים‪,‬‬
‫ובנזיר פ״ו הל׳ א׳ הגי׳ נבילה‪.‬‬
‫רבי טיישא בדור השלישי‪ .‬ערלה פ״א הל׳ ד׳ )ס״א ?ל׳א( אמר רבי‬
‫מיישא לר׳ זעירא תרתין מילין אתון אמרין ואינון פליגין חדא על חדא‪— .‬‬
‫מעשרות פ׳׳ה הל׳ ב׳ )נ״א ע״ד( אמר ר׳ מיישא לר׳ זעירא ודא רדא דרוב׳‬
‫אילו תנא כצל יד יחידי וכר‪ - - .‬ברכות סוף פ׳׳ב שבת פ״א ה ל ב׳ )ג׳ ע׳׳א(‬
‫ר יסא ור׳ שמואל בר רבי יצחק )בשבת הגי׳ ר׳מיישא ור׳ שמואל בר רב‬
‫יצחק( זעו יתיבין אבלין כחדא מן אילין כנישתו עילייתו אתא עונתא דצלותא‬
‫וקם ר׳ שמואל מצלייא א״ל ר׳ מיישא לא כן אלפן רבי אם חתחילו אין‬
‫מפסיקין‪ .‬ועיי׳ שקלים פ״ג הל׳ א׳ ר׳ ירמיה ר׳ מיישא ר׳ שמואל בר רב יצחק‬
‫שכן נחלקו עליה אבות העולם‪ .‬וקצת נראה שרב שמואל בר רב יצחק היה‬
‫רבו של ר׳ מיישא‪ — .‬ברכות ד׳ קרוב לסוף ע״ג מיישא בר ברי׳ ד ד יהושע‬
‫בן לוי אמר מן דעבד טבאות עושה להן )לתפילין( כים של טפח ונותנן על‬
‫לבו שנא׳ שויתי ה׳ וכו׳‪ .‬ואפשר שסתם ר׳ מיישא הוא ר׳ מיישא בן בנו של‬
‫ר׳ יהושע בן לוי‪ — .‬ר׳ מיישא אמר בשם ר׳ יוחנן שבת פ״א ב׳ ע״ג‪.‬‬
‫רבי מיישא בר ירמיה נזיר פ״ט הל׳ ד׳ )נ״ז סוף ע״ד( עד כמה‬
‫מטריחין עליו )גבי שכונת קברות ע׳׳ש במשנה( ר׳ יוסי בשם רבי מיישא בר‬
‫ירמיה עד מ׳ אמה‪.‬‬
‫ר בי מ ל ו ך בדור השלישי‪ .‬סוכה פ״ג הל׳ א׳ רבי מלוך בשם ר׳ יהושע‬
‫בן לוי נחלק המתאים כמי שנפרדו העלין )ובבבלי שם ל״ב ע״א איתא אמר‬
‫ר יוחנן אמר ריב״ל ובב״ק צ״ו ע׳׳א אמר ר׳ מתון אמר ריב״ל(‪ .‬ב״ב פ׳׳ח הלי‬
‫א׳ ר׳ מלוך בשם ר׳ יהושע בן לוי הלכה כר׳ זכריה )דאמר אחד הבן ואחד‬
‫הבת שוין במטה האם(‪ .‬חולין מ״ט ע״א אמר ר׳ מלוך אמר ר׳ יהושע בן לוי‬
‫הלכה כר׳ שמעון ע״ש‪ .‬וממה דאמר ר׳ מלוך תמיד בשם ריב״ל נראה שהיה‬
‫תלמידו של ריב״ל )וגם נראה שעיקר הגי׳ ככלי סוכה ל״ב ב״ק צ״ו אמר ר‬
‫מלוך אמר ריב״ל וכמו שהוא בירושלמי סוכה(‪ — .‬ובחולין שם איתא ד׳‬
‫•‪16‬‬
 ‫רבי מלוך — ר מנא נ׳‬

‫מלוך ערבאה ופי׳ רש׳י הרר בערביים‪ ,‬ואפשר שפירושו שהוא מא ‪p‬‬
‫ערביא‪ ,‬אך ממה דאיתא שם דאנא ור׳ חייא בר אבא ובו׳ קלעינן לאתרי׳ דר‬
‫מלוך נראה יותר כפי׳ רש״י‪.‬‬

‫רבי מנא‪ ,‬מני א׳ בדור השני‪ .‬שבת פ׳׳א ב׳ ע״ג ד חייה בר אבא‬
‫בעי קומי רבי מנא וזו לא דרך הוצאה היא אמר ליה שכן כתפייא אומניא‬
‫עובדת כן‪ .‬פסחים פ״ד הל׳ ט׳ )ל׳׳א ע״ב( ר׳ חייה בר אבא בעא קומי ר מנא‬
‫לאוכלו בלא פדיון אי אפשר וכו׳ א״ל הגזב׳ היה מחלפן ביד אחר‪— .‬‬
‫מ׳׳ש פ״א הל׳ כ׳ )נ״ב ע״ג( ר׳ לעזר בשם ר׳ מנא אין אומר לו שיתן לו‬
‫מלתה וכו׳‪ .‬ור׳ חייא בר אבא ור׳ לעזר היו בדור השלישי וא״כ זה ר׳ מנא‬
‫אינו ר׳ מנא דרור החמישי עיי׳ ערך הבא‪ .‬ועיי׳ ערך גמליאל זוגא‪ .‬גמליאל‬
‫דקונתיה‪ — .‬ובמס׳ מנחות כ״א ע״א איתא דהא בעא מיניה ר׳ מני מר׳ יוחנן דם‬
‫שקרש ואכלו מהו וכו׳ )ועיי׳ ירושלמי יומא פ״ח הל׳ ג׳(‪ ,‬ור׳ מני הוא ר‬
‫מנא וא״כ היה בימי ד יוחנן‪.‬‬
‫ודע דבירושלמי שביעית פ׳׳ו ‪ rh‬ע׳׳א איתא עולא בר ישמעאל כשם ר‬
‫הגינה רבי ור יוסי כר יהודה גחתון לעכו ואיתקבלון גבי ר׳ מנא וכו׳‪ ,‬וזה ד‬
‫טנא הוא תנא ונזכר ירושלמי ברכות ס״ו י׳ ע׳׳ג ר׳ יונה וד יוסי סלקק‬
‫למשתיתיה דר׳ חנינא ענתנייה וכו׳ אמרין נשבוק אולפנה וניתי לן למתניתה‬
‫דתני ר׳ מנא אמר משום ר׳ יודה וכו׳‪ ,‬ונזכר ג״כ מגילה פ״ב הל׳ כ׳ ר‬
‫מנא אמר בשם ר׳ יודה שאמר משום ר׳ יוסד‪ .‬הגלילי הפסיק בה כדי לקרות‬
‫את טל ה לא יצא ‪T‬י חובתו‪ .‬ובבבלי מגילה י״ח ע״ב ר׳ מונא אומר משוס‬
‫ר ‪.T‬ודה אף בסירוגין אם שהה כדי לגמור את טל ה חוזר לראש וע״ש‪,‬‬

‫ר׳ מנא ב׳ ונקרא ג״כ ר׳ מונא‪ ,‬מני בדור החמישי כנו של ר׳ יונה‪,‬‬
‫ואמר בכמה מקומות ״ר׳ יונה אבא״‪ .‬דמאי פ״ד כ״ד ריש ע׳׳א‪ ,‬שביעית פ‪-‬ד‬
‫ל׳׳ה ע״א ובמ״א‪ .‬ועיי׳ מגילה פ״ד הל׳ י׳ )ע״ה ע״ג( ר׳ מנא כד דר‪.‬וד‪ .‬מורי‬
‫בחבורתד‪ .‬מילין דשמע מן אבוי בביתא הוה אמר כן א״ר כשם ר יונה מילק‬
‫דשמע מן אבוי בבית ועדא הוד‪ .‬אמר כן א״ר יונד‪ ,‬ע״ש‪ — .‬ובבלי תענית‬
‫כ״ג ע״ב ר׳ יונד‪ .‬אבוי ד ר מני כי הוד‪ ,‬טצטריך עלמא למטרי וכר ותו ר מני‬
‫בריה וכו׳‪.‬‬
‫רבותיו של ר׳ מנא ר׳ יונד‪ ,‬ור׳ יוסי‪ .‬ואפשר שלמד אצל ר יוסי אחר‬
‫מות אביו ר׳ יונה‪ ,‬ור׳ יוסי האריך ימים מר׳ יונה עיי׳ ערך ר׳ יוסי ב׳‪ .‬שקלים‬
‫פ׳ת הל׳ ה׳ )נ׳ ע״ג( איתא ר׳ לעזר כי ר׳ חגיי הוה מסמך לר׳ טנא וכו׳)עיי׳‬
‫ערך ר׳ לעזר בי ר׳ חגיי( אמר ליד‪ .‬כן אמר ר׳ יוסי ר בי והן שראו אותו‬
‫יוצא וכו׳‪ .‬ושם )סוף הד‪,‬לכד‪ (.‬א״ר מנא קומי ר יוסי ואנן חמין רבנן מכריזין‬
‫וכר‪ — .‬גם אמר קומי ר׳ יורן‪ .‬ביצר‪ ,‬פ״א הל׳ א׳‪ .‬עיי׳ ערך ר׳ יו ק‪ — .‬גס‬
‫קרא לר׳ חזקיה רבי ביצר‪ ,‬פ״א הל׳ ב׳ )ם׳ ע״ב( קם ר׳ מנא עם ר׳ חזקיה‬
‫אמר ליד‪ ,‬מן הן שמע רב )צ׳׳ל רבי( הדא מילתא‪.‬‬
‫חברו של ד מנא ר׳ חנניד‪ ,‬ב׳ )עיי׳ ערכו( ור׳ מנא ‪ .‬ה ‪ ,T‬קצת גדול ממנו‪.‬‬
‫ובפסחים פ״ו הל׳ א׳ איתא של שה הניחו כתרק בעולם הזה וירשו חיי העולם‬
‫מטו‬ ‫ר מנא כ׳‬

‫הכא ואלו הן יונתן כן שאול ואלעזר כן עזריה וזקני בתירה וכר רבנין דקיסרק‬
‫אטרין אף ר׳ חנינה דציפורין ל ר מנא‪ ,‬וזה ר חנינה הוא ד חנניה ב׳ )וכבר‬
‫הערנו שהסוכ>ים מחלפים לרוב חנינה חנניה(‪ ,‬כי אין לומר שהוא ר חנינה‬
‫דציסורק )עיי׳ ערכו( שזה לא היה כלל מהחכמים הגדולים‪ .‬וגם אינו ר‬
‫חנינה רבו דרבי יוחנן דלא מצינו שהיה איזה ר׳ מנא בזמן ר׳ חנינה‪ ,‬וגם‬
‫איתא תענית ס״ד ם״ח ע׳׳א אמר ר׳ חנינה זכות מארכה יומין אין בגין הדא‬
‫מילתא )דר׳ סם ע׳ש( לית אנא ידע אין בגין דהווית סליק מן טיבריא‬
‫לציפורין והוינא עקים איסרטין מיעול בשלמיה דד שמעון בן חלסתא וכו׳‪,‬‬
‫ולא אמר אין כשביל דירד מנשיאותו? הרי שזה ר׳ חנינה דציפורין דפסחים הוא ר׳‬
‫חנניה כ׳ חברו של ר מנא ב׳‪ — .‬ועיי׳ כרכות פ״ג ו׳ ע״א נזיר ס״ו נ״ו ע׳׳א כד‬
‫דטכת נהוראי )בנזיר הגי׳ יהודיניי( אחתיה דר׳ יהודה נשיאה שלח ר׳ חנינא כתר‬
‫ר׳ מנא ולא סליק אמר ליה אם בחייהון אין מטמאין להן כ״ש במיתתן וכו׳ ואלה‬
‫האמוראים הם ג״כ ר׳ חנניה ב׳ ור׳ מנא ב׳‪ ,‬ור׳ יהודה נשיאה הנזכר פה הוא‬
‫ר׳ יודה )יורן( נשיאה ב׳ עיי׳ ערט‪ .‬ובמס׳ נזיר איתא אחתיה דר׳ יו ק‬
‫נשייא‪ — .‬ונראה שמעת שירד ר׳ חנניה בציפורין מנשיאותו לכבוד ד׳ טנא‬
‫ישב ר׳ טנא כציפורין‪ .‬ובסנהדרין פ׳־ג כ״א ע״ב איתא ר׳ מנא כד עאל פרוקלי‬
‫בציפורי הורי טפקא נחתוטיא בשוקא‪ .‬ונראה שיזה סרוקלי )פראקלוס( היה‬
‫אחד משרי צבא דגומיים ולא בא בשיעת צרה כי נראה כי בימי ר׳ טנא כבר‬
‫עברה עת הזעם של גאללום וקאנסטיאנטיוס‪ ,‬ובימי המלכים אשר קמו אחריהם‬
‫היתה קצת הרוחה ליהודים‪ ,‬אבל השר הזה לא כיוון כי אם להנאת עצמו וכמו‬
‫שמפרש שם הש״ס על עובדא אחרינא‪ — .‬ולפעמים הלך ר׳ מנא לקיסרין‬
‫ושמע שים חכמים שדרשו‪ .‬עיי׳ ערך ר׳ אחווא כר זעירא‪ ,‬ערך ר׳ חזקיה וערך‬
‫חכמים אחרים‪- - .‬ר׳ מנא ור׳ יוסי בי ר׳ בון הם הגדולים בדור החמישי‪,‬‬
‫עיי׳ ערך ר׳ יוסי כי ר׳ בון‪ .‬והלכות של ‪ ,‬ר׳ מנא רבות עד מאוד‪ ,‬גם היו לו‬
‫הרבה תלמידים‪ .‬וקצתם מבוארים על ערכם‪.‬‬
‫והנה לרוב יש לברר במקום שבא ר׳ מנא אם הוא ר׳ מנא א׳ או ר׳‬
‫מנא ב׳‪ .‬עירובין פ״י כ״ו ע׳יא ר׳ אליעזר ור׳ אבדיטי תרוייהו בשם ר׳ מנא‪,‬‬
‫קידושין פ״א ריש הל׳ ג׳ )נ״טי ע״ד( ר׳ יסא בשם ר מנא וכו׳ הנה ר׳ מנא‬
‫דמקוטות אלה הוא ר׳ מ?א א׳ דהאומרים במקומות אלה בשמו ר׳ אלעזר ור׳ אבדימי‬
‫ר׳ יסא חיו כולם קורם ד מנא ב׳‪ .‬עיי׳ ערכם‪ — .‬ולהפך קידושיין פ״ג סוף הל׳‬
‫ב׳)ס״ג ע״ד( ר׳ מנא שאל לבית אבוידר׳ יוסי חיך רככון נהיג עכיד וכו׳ הוא ר׳‬
‫קדם לר׳ יוסי א׳ וב׳‪ —- .‬ולפעמים ניאה קצת הדבר‬ ‫טנא ב׳ דר׳ מנא א׳‬
‫בספק כחך דמ״ק פ״ד פ״ג ריש ע״ב כהדא ר אבון דמך במועדא ולא גמל‬
‫ליה ר׳ מנא חסד והוון צפוראיי אמרין עד מות שנא בתר מועדא עבד ליה‬
‫איקריה וכר‪ ,‬וכן שקלים סוף פ״ה ר׳ אבון עבד אלין תרעייה דסדרא רכא‬
‫אתא ר׳ מאנא לגביה וכו׳‪ ,‬הנה יען שנמצאו ר׳ אבון א׳ ור׳ אבון ב׳ עיי׳ ערכם‬
‫ור׳ מנא א׳ ור׳ מנא ב'‪ ,‬ור׳ אבון א׳ חי בימי ר׳ מנא א׳ ור׳ אבון כ׳ חי בימי‬
‫ר׳ מנא כ׳‪ ,‬יש כאן ספק מי הם האומרים או בעלי המעשה‪ .‬וכבר הערנו על‬
‫זה ערך ר׳ אבון כ׳‪ .‬ובכ״ז במקום שיש ר׳ מנא סתם כלו׳ שילא נזכר איזה‬
 ‫רבי מנא ב* — רבי מתיה מן דבתרתה‬

‫וגם בהך דשקליס‬ ‫אומר המורה על ר מנא א׳‪ ,‬הוא רובו ככולו ר׳ מנא ב׳‪.‬‬
‫ותענית נראה שהוא ר מנא ב׳‪.‬‬
‫רבי מנא בר תנחום ע״ז ס״ב מ״ב ריש ע״א ר׳ מנא בר תנחום אןל‬
‫לצור והתיר תורטסין שלהן‪ .‬וע׳׳ש שאמר עליו ר חייה בר בא ל ד יוחנן ארס‬
‫גדול הוא והוא יודע למתק את הים הגדול‪ .‬ועיי׳ מ׳ש ס׳׳ד הל׳ ג׳ )נ״ד ע׳׳ד(‬
‫דא״ר יוסי בשם ר׳ מנא בר תנחום וכף אין קרקע נקנה בפחות משוה פרוטה‪.‬‬
‫מנחם כדור השלישי‪ .‬עירובין פ׳ץ כ׳׳ד ע׳יג אמר ר' חגיי כד הוינן יתבין‬ ‫•‬
‫קומי מנחם הוינן אמרין שלא תאמר אינו כסותר אוהלים וכוי‪ .‬מ״ש פ׳׳ב‬
‫הל׳ ז׳ )נ״ג ע׳׳ג( ר׳ חגי אמר קומי ר זעירא מנחם בשם ר׳ יוחנן כל שאמרו‬
‫בדמאי מחללין בודאי מחללין אותו מדוחק‪ — ,‬סאה פ״ו הל׳ ד׳ )י׳ט ע׳׳ג(‬
‫היו עשוין כמין סינפק מנחם בשם ר׳ יונתן והוא שיהא חותכן בשוה‪— .‬‬
‫שביעית ס״ר הל׳ א׳ ר׳ יוסד‪ .‬בשם מנחם ר׳ עקיבה עבד כשיטתיה וכו׳‪.‬‬
‫מערבאי מערביא ברבות סוף פ׳׳ד ר׳ה סוף פ״ד ד זעורה ורב חסדא‬
‫הוק יתבין תמן באילין תקיעתא מן דצלק אתת צלותא קם ד חסדא סצליא‬
‫אמר ליה ר׳ זעורא ולא כבר צלינן אש־ ליה מצלי אנא וחזר ומצלי דנחתי‬
‫מערבאי לתמן ואמרק )בר׳ה הגי׳ ואמרון תמן( בשם ר׳ יוחנן הלכה באילק‬
‫תקיעתא וכו׳ אמר ר׳ זעורא ויאות כל תנאי תני בשם ר׳ גמליאל ע׳׳כי וד‪.‬נך‬
‫מערכאי הם חכמים היורדים מא״י לבבל )עיי׳ פ״ג( ור׳ זעורא ור חסדא ישבו‬
‫אז בבבל‪ ,‬וד‪.‬ל׳ דנחתי מערבאי לתמן אינו מדוייק דהיה לו לר׳ חסדא לומר‬
‫דנחתי לכאן‪ ,‬ובלתי ספק הוא שגירת לשק דתלמוד ירושלמי‪ — .‬ערלה ^־וב‬
‫לסוף ס״ג והכלאים מדברי סופרים שמואל אמר בכלאי הכרם הא כלאי זרעים‬
‫מותר ור׳ יוחנן אמר בכלאי הכרם הא בכלאי זרעים אסור אש־ ר חונא כד‬
‫נתתון מערביא דתמן אמרונה בשם ר יוחנן וקיימנוד‪ .‬ע״ב‪ ,‬וצ״ל לתמן סי‬
‫תלמידי א״י ירדו לבבל ואמרוה שם בשם ר יוחנן‪ ,‬ואמר ר׳ חונא ע׳׳י שהיו‬
‫מערכיא אומרים הלכד‪ .‬של רבי יוחנן כבבל באתרא )במדינתו( דשמואל‬
‫קיימנוה )וגם כברכות ובד״ה יש לקיים קצת הגי׳ דנחתי וכר לתמן(‪.‬‬
‫מנשה מגילה ס״ב הל׳ ב׳ מנשה הוד‪ .‬יתיב קומי ר׳ זעורה ואינטנם‬
‫אמר ליר‪ .‬חוזר בך דלא כוונית‪.‬‬
‫רבי מרינום בריח דר׳ הושעיה רבה נימין ס׳׳ד הל׳ ו׳)ט׳ד ע׳׳א(‬
‫טותר‬ ‫ברח )עבד( מארין* לחוצה לאריסי ר׳ יאשיה בשם ר׳ חייה רבא אמר‬
‫אמר‬ ‫רבי הושעיה רבה אמר מותררבי מרינוס בריר‪ .‬דרבי הושעיה‬
‫אסור וע״שי‬
‫ר ב י מתון ט׳׳ק פ״ג הל׳ ז׳ )פ״נ ע״ב( ועל ר ט שלימדו חכמה מיניק‬
‫ואלישע רואה וועא מצעק אבי אבי וכו׳ רבי מתון כעי קומי ר׳ יוחנן‬
‫וטאלישע אנו למידין תורד‪ .‬א״ל מתון מתון וכר‪ .‬ועיי׳ בבלי שם כ״ו ע״א‬
‫אמי לי ר׳ל לרבי יוחנן אליהו חי הוא אמר לי׳ כיון דכתיב ולא ראהו‬
‫עוד וכר‪.‬‬
‫מן‬ ‫רבי מתיה מן דבתרתה ערלה פ׳׳א ם׳ ריש ע׳׳ד אמר רבי‬
‫דבתרתה מקום שאין רוב משמרין אפי׳ לא חישב פטור‪.‬‬
‫פטז‬ ‫רבי טתנה — רבי נחום בי ר סיטאי‬

‫ר ב מתנה כדור השלישי‪ .‬ונזכר הרבה פעמים בבבלי ולפעמיס גם‬

‫בירושלמי‪ .‬תענית פ״ג הל׳ י״ב )סה ע״א( ר ברכיה ר אבא בר כהנא רבי‬
‫זעורה כשם ר׳ יהודה וכוי ואית דאמרין לה בשם רב מתנה ותגזר אומר רקם‬
‫לך מה ת״ל לך אלא אפילו הוא אמי הכין ואת אמר הכין דידך קיימא וכוי‪.‬‬
‫ר בי מ ת נ י ה בדור הרביעי ובדור החמישי‪ .‬ביצה פ״א ס׳ ע״ג ר ליעזר‬
‫ור׳ אבא מרי ורבי מתניה הורי פיתא לארסקינום בשובתא‪ ,‬עיי׳ ערך ר׳ אבא‬
‫טרי‪ — .‬שכת פי״ב י׳׳ג ע׳׳ד ר' יודן בי ר שלום ור׳ מתניה חד אמר כשלא‬
‫עירב נקודות וכו׳‪ — .‬כתובות פ״ד הל׳ ח׳ )כ״ח ע׳׳ד( בני בנים מה הן ‪. . .‬‬
‫ר׳ יוסי כי ר בון ור׳ מתניה הוון יתבין סכרין מיטר הוא כני בנים שכאן הוא‬
‫בנים של הלן וכר‪ .‬ויש בזה שיבושי גירסאות עיי׳ גיטין פ״ה הל׳ ג׳ ועיי׳ עק­‬
‫ר יורן כי ר׳ שלום‪.‬‬

‫אות נ דן‪.‬‬

‫ר בי נחום ברכות פ״ט י״ד ריש ע״א תענית פ׳׳א הל׳ ג׳)ס׳׳ד ע׳׳ב(‬
‫ר׳ חזקיה ר׳ נחום ור׳ אדא ור׳ בימי )כתענית ור׳ אדא בר איכומא( הוון‬
‫יחבין אמר ר׳ תנחום )צ״ל ר נחום וכן הוא בתענית( לר׳ אדא בר אבימי לא‬
‫מסתברא לברכה נאמר וכר‪ — .‬כרכות פ״ד ח׳ ע״א ר׳ זעורא שלח לר׳ נחום‬
‫גבי ר׳ יניי ביר׳ ישמעאל אמר ליה איזו היא מעין שבע מעין שמונה עשרה‬
‫דשמואל וכר‪ — .‬ביצה פ״א הלי ט׳ )ם׳ ע״ד( ר׳ נחום א״ר שמואל בר אבא‬
‫כעי הדא אטריתא ליבש אסור וכוי‪.‬‬
‫ר בי נ חו ם א חוי ד ד אי ל א ביצה פ״ה הל׳ ב׳ )ם״ג ע״ב( רבי נחום‬
‫אחוי דר׳ אילא כעא קומי ר׳ יוחנן )בנר של אבטלה( אמר ליה לא תאסור‬
‫ולא תשרי‪.‬‬
‫רבי נחום בי ר׳ סימאי ברכות פ״ח י׳ב ע״ב ביצה פייה הל׳ ד רני‬
‫יוחנן דקרציק )בביצה דקציון( בשם רבי נחום בי ר׳ סימאי בלבד הנקטפת‬
‫)כביצה כנקטפת(‪ .‬מעשרות פ״א ט״ח ע״ד ר׳ אייבו בר נגרי ר׳ תנחום בר‬
‫עילאי כשם ר׳ נחום בר ס־מאי והוא שתהא חרצנה שלהן נראית מ ב ח ק‪— .‬‬
‫מגילה פ״א ע׳׳ב ע״ב פ״ג ע״ר ע״א סנהדרין כ״ט ע׳׳ג ע׳׳ז ריש פ׳׳ג איתא‬
‫ולמה נקרא נחום איש קודש הקדשים שלא הביט בצורת מטבע מימיו‪ .‬ובבלי‬
‫פסחים ק״ד ע״ז נ׳ הגי׳ מנחם‪ ,‬אלא שבכלי פסחים שם נקרא תנא דקאמר‬
‫הש׳׳ם תנאי היא דאטר ר׳ יוחנן בגן של קדושים אומר אחת וכר מאן נ‪VT‬‬
‫כנן של קדושים ר׳ מנחם בר סימאי ובו׳ דלא איסתכל בצורתא חוז א ע׳׳ב‬
‫ומן הירושלמי עולה ש ד נחום בי ר׳ סימאי היה אמורא‪ — .‬ובבבלי אמר‬
‫ר׳ יוחנן ככל מקום כשמו‪ ,‬ואפשר שהוא ר׳ יוחנן דקרציון עיי׳ ריש הערך‪.‬‬
‫בירושלמי ריש פ״ג דע׳׳ז איתא כד דמך ר נחום בר סימאי חסון‬
‫איקונתא מחצלן אמר כמה דלה חמתון בחיויי לא יחמינון בדמכותיה‪ .‬וכבלי‬
‫מ׳ק כ׳׳ה ע׳׳ב איתא כי נח נפשיה ‪ . . . .‬דר׳ מנחם בר יוסי )צ׳׳ל כר סיטאי‬
 ‫רבי נחום ני ד סימאי — רב נ ח ק כר רב יצחק‬

‫וכאשר הגיה רי״ס( אישתעו צלמנייא והוו לטיחלצייא‪ ~ .‬והערוך ערך מחצל‬
‫הביא הך דירושלמי בזה״ל כד דמך ר מנחם בר סימאי חסון וכר ואפשר‬
‫שהוא ע״י אשגירת הסופרים כמה שהורגלו לקרות בבבלי ר מנחם‪.‬‬
‫רבי נחומיר‪ ,‬בריר‪ .‬דר' חייא בר אבא ברכות פ״ג ו׳ ע׳׳א רבי‬
‫נחומיה בריר‪ ,‬דר חייא בר אבא אמר לא הוד‪ ,‬עבור תחות כפתה דקסדין‪.‬‬
‫וכבר כתבנו ערך ר׳ חייא בר אבא שר״ח בר אבא היה כה(‪.‬‬
‫רבי נחמיה בר מר עוקבן בריה דד יוסי יבמות פי׳׳ד הל׳ א׳‬
‫רבי נחמיה בר מר עוקבן בריה דר יוסי אמר תלתא עבר וגירש מאן דאמר‬
‫מפני נדירה גירש מאן דאמר שאינה יכולה לשמור את גימד‪ ,‬אסור וכו'‪ ,‬ובתו׳‬
‫יבמות קיי׳ג דיה יצתד‪ ,‬זו הגי׳ ר׳ נחמיה בשם ר׳ יהודה‪ — .‬סאה פ״א ט׳׳ז‬
‫ע׳׳ג ר יוסי בר יעקב בר זבדי בשם ר אבהו ר׳ נחמיה בר עוקבן ומטי בה‬
‫נ שם ר׳ יוחנן הפריש ביכורים מכרי ממורח פטור מתרומה גדולה‪.‬‬
‫רב נחמן‪ ,‬אמר בשם ר׳ מנא או קומי ר׳ מנא שבת פ״ב ד׳ סוף ע״ג‬
‫פסחים סוף פ״ה מ״ק פ׳׳א הל׳ ה׳ )פ׳ ע׳׳ד( ובמ״א‪ ,‬ונראה שהיה בדור‬
‫החמישי‪— .‬‬
‫נחמן סבא ברכות פ״ב ד׳ ע״ד מגילה ריש פ״ב הקורא למפרע לא‬
‫יצא ר יונה אמר תנא רב נחמן בר אדא ר׳ יוסי אמר תנא נחמן סבא והיו‬
‫כדרך הוויתן יהו )ועיי׳ בבלי שם(‪ .‬ונראה שנקרא נחמן סבא להבדילו מן רב‬
‫נחמן תלמידו של ר׳ מנא‪ .‬ואפשר שנחמן סבא הוא אביו של רבי שמואל‬
‫כד נחמן‪.‬‬
‫רב נחמן בר אדא עיי׳ ערך הקודם‪.‬‬
‫רב נחמן בר יחודח עירובין פ״ו כ״ד ע׳׳א מהו ליסמך על שיתופי‬
‫הצירות ד יעקב בר אחא ור׳ זעירא תריהון חד בשם מר עוקבן וחד כשם‬
‫ר נחמן נ ר יהודה נסמכק על שיתופי הצירות נשיבת הראשונה מדוחק‪.‬‬
‫רב נחמן בר יעקב הוא סתם ר׳ נחמן )חתניה דריש גלותא ורבו‬
‫דרבא( דבבלי‪ .‬סוכה פ׳ד הל׳ ג׳ )נ״ד ריש ע״ג( תמן אמרין רב ששת‬
‫ורב נחמן כר יעקב חד אמר שלשה בדי עלין וחורנא אמר אפילו בד אחד‪,‬‬
‫ובבלי שם מ׳׳ד ע״ב וכמה שיעורה אמר ד׳ נחמן נ׳ בדי עלין לחק ור ששת‬
‫אמר אפי׳ עלה אחד וכו׳‪ — .‬ברכות קרוב לסוף פ׳׳ד ר׳ זעורא ור׳ נחמן כר‬
‫יעקב הוו יתכין מן דמצלין אתת צלותא קם ר׳ נחמן כר יעקב מצליא וכר‪ ,‬וכן‬
‫איתא בירושלמי כמעט־ בכל מקום ר׳ נחמן בר יעקב אם הכוונה על ר׳ נחמן‬
‫הראשק כלו׳ חברו דר׳ ששת ורביד‪ ,‬דרבא‪ .‬וכבר כתבו ד^ו׳ גיטין ל׳׳א ד״ה‬
‫אנא שבירושלמי מוכח בחכתי טובא דר׳ נחמן בר יעקב הוא חברו של ד‬
‫ששת‪ — .‬ועיי׳ ערך רבנן רתמן‪.‬‬
‫רב נחמן בר רב יצחק נזכר לפעמים כירושלמי‪ .‬כ״ב פ׳^ הלי נ׳‬
‫)י״ד ע׳׳א( שמואל אמר יש חזקה לבורח אמר רב נחמן בר רב יצחק קרייה‬
‫מסייע למה דמר שמואל ויתן לה המלך סריס אחד ונו׳‪ — .‬נדה פ׳׳ב נ׳ ע׳־א‬
‫רב נחמן בר יצחק שאל לר׳ חונה מתני׳ כשנמצא מפתח עלייה ולפנים וכר‪.‬‬
‫ועיי׳ עירובין ריש פ׳׳א ואמר ר׳ נחמן בר יצחק בשם ר׳ ‪,T‬ושע ‪ p‬ל ד הלכה‬
‫היז‬ ‫רב נחמן בר כר יצחק — רבי נסא‬

‫כר׳ יוחנן בן נורי וטקשינן עליה וכר לא ק אמר ר׳ יצחק בר נחמן כשם רבי‬
‫יהושע בן לוי הלכה וכר‪ .‬ויש כאן ט״ם וצ׳ל בכל מקום או ר׳ נחמן בר‬
‫יצחק או ר יצחק בר נחמן‪ ,‬וכן בהך דנדה יש מקום ספק‪ ,‬דבבבלי נדה י״ז‬
‫ע׳׳ב מוכח שר׳ חונה הנזכר פה בירושלמי הוא רב הונא תלמידו דרב‪ ,‬ואיך‬
‫שאל לו ר׳ נחמן בר יצחק שהיה קצת מאוחר לרכא עיי׳ תר גיטין ל״א ד״ה‬
‫אנא‪ .‬אשר על כן נראה מקום להספק אם נזכר ר׳ נחמן בר יצחק בירושלמי‬
‫כל עיקר ואפשר שהסופרים טעו בזה‪ ,‬ובאמת כימי אביי ורבא לא עלו לא״י‬
‫כי עלתה אז חמת המציק על יושביה וכמו שיזכרנו בפרקים הקודמים ולכן לא‬
‫נזכרו אביי ורבא בירושלמי )ולבד במקום אחד נזכר רבא עיי׳ ערך ר׳ אבא‬
‫כר יוסף( וכן כימי ר נחמן בר יצחק לא עלו עור התלמידים‪ .‬וגם אם הגי׳‬
‫רב נחמן בר רב יצחק נכונה לא נזכר ר׳נ בר יצחק כ״א במעט מקומות וזה‬
‫מורה ג״כ שלא הרבו התלמידים ללכת לא״י בימיו‪.‬‬
‫נחמן בריח דרבי שמואל בר נחמני‪ .‬שבת פ׳׳א ג׳ ע״ד נחמן בריה‬
‫דר׳ שמואל בר נחמני בשם ר׳ שמואל כר נחמני חמש חטאות מיתות רצו‬
‫בית דין לבטלן מבמלק‪ — .‬מגילה פ״א הל׳ א׳ )ע׳ ע״ב( נחמן בריה דר׳‬
‫שמואל כר נחמן שמחה וששון מיכן שהן אסורין בהספד ומשתה מיכן שאסורין‬
‫כתענית וכר‪ ,‬וע״ש שהשיב ל ר חלבו וא״כ היה ברור הרביעי‪.‬‬
‫רבי ניחא בר סבה כלאים פ״ט הל׳ א׳ לאיזה דכר נאמר לא יעלה‬
‫עליך רבי ניחא כר סבה ר׳ יוחנן )צ״ל יוסי( בשם ר׳ זעירא שאם היה בגד‬
‫גדול קצתו יש בו כלאים ומונח בארץ ומקצתו אין בו לא יכפה בו מצד השני‪.‬‬
‫יבמות פ״ט הל׳ א׳ ר׳ ניחא בר סבא בעי קומי ר׳ יונה למה לינשא ואפילו‬
‫קידש וכו׳‪.‬‬
‫ניקומכי מ״ק פ״א הל׳ ה׳ )פ׳ ע״ד( סנהדרץ פ״ו כ״ג ע״ד תנא ניקוטכי‬
‫קומי ר זעורד‪ ,‬אין שיעור לליקוט עצמו׳‪.‬‬
‫רבי נסא‪ ,‬נסה• ניסא! ניסה בדור הרביעי‪ .‬עירוכין פ״ב ה ל א׳ רבי‬
‫יונה אמר ר נסא שאל מהו לטלטל בין הפסים‪ — .‬שביעית פ״ד ל״ה ע״א‬
‫ישראל מצווין על קידוש השם ואץ הגוי׳ מצווץ על קידוש השם ר׳ נסא‬
‫כשם ר׳ לעזר שמע לה מן הדא לדבר הזה יסלח ה׳ לעבדך וגו׳ ישראל‬
‫מצווץ על קידוש השם ואין הגוים וכו׳‪ .‬וכן אמר בשם ר׳ לעזר סנהדרין פ״א‬
‫כ״א ע׳ד ספרים שזכת בהן ארץ ישראל אץ מוציאין אותן לחוצה לארץ רבי‬
‫ניסי בשם ר׳ לעזר אם כתכ על מנת לועציא מוציא‪ — .‬ומצינו כמה מאמרים‬
‫לר׳ נסא וגם כמה שוערה עיי׳ ב״ם סוף פ״ג וסוף פ״ח‪ — .‬וברכות פח י׳׳א‬
‫ע״ב איתא אמר ר׳ נסא כמה זימני׳ אכלית עם ר׳ תחליפא אבא ואם אנינייא‬
‫כר סיסיי חביבי ולא זמנץ עלי עד שהבאתי שתי שערות ועיי׳ ערך ר תחליפא‪.‬‬
‫ודע דט׳ אבא ט״ס‪ ,‬דהכי איתא סוף טס׳ תרומות אמר ר גיסא אנא לא חכים‬
‫לאבא אימא הוה אמרה לי אכוך הוד‪ ,‬אמר טי שאין לו שמן של חולץ‬
‫מדליק שמן שרפה בחנוכה ע׳כ‪ .‬ודעולד‪ .‬ג״כ מזה שאביו של ר׳ נסא היה‬
‫צורבא מרבנן‪ — .‬וברטת פ״ג ר סוף ד א אהא שלא רצה ר מנא ליטמא‬
 ‫רבי נסא ־ ־ רבי סימאי‬

‫לנהוראי אחתיה דר׳ יהודה אף ש ד חנינא שלח בתריה )עיי׳ ערך ר מנא כ׳(‬
‫איתא א׳ד נסא במיתתן עשו אותן כמת מצוה‪ ,‬הרי שהיה עם ר׳ חנינא‬
‫)חנניה( ור׳ מנא בני דור חמישי‪ .‬ואפשר שסתמא דש׳׳ס מביא זה הטאטר‬
‫כלו׳ כבר א״ר נסא‪.‬‬
‫רבי נתן דרומה עירובין ס״ו כ״ג ע״ג מהו לשכור רשות מן הפונדיק‬
‫ר׳ חיננא וד׳ יונתן סלקון לחמתה דגדר אמרין נמתין ער שיבואו זקני הררום‬
‫לכאן אתא רבי נתן דרומה ושאלון ליה ושרא ובו׳‪ .‬ומזה נראה שהיה‬
‫'‬ ‫חכם מפורסם‪.‬‬
‫רבי נ ת ן בר א ב א בדור השלישי‪ .‬מ״ק פ״ג סוף הל׳ א׳ כהדא רבי‬
‫שמואל כר אבא דמכת אחתיה והוה יתיב מצמי טפרויי סליק ר׳ לעזר ולא‬
‫כסיתון סליק רבי נתן בר אבא לגביה וכסיתון ובו׳‪ — .‬ע״ז ס״ב מ״ב ע׳׳א נתן‬
‫בר בא אמר קומי שמואל ד ע אנא מפרשה בין עוברי דגים טמאין לעוברי‬
‫דגים טהורין וכר )והובא תו׳ ע׳ז מ׳ ובשאר ראשונים ובזה״ל נתן בר רבא‬
‫אמר ובו׳(‪.‬‬
‫נתן בר הושעיה בימי ר׳ יוחנן‪ .‬תרומות ‪0‬׳‪ r‬הל׳ א׳ תמן תנינן אלו‬
‫הן הלוקק והתנינן אלו נערות הבא את אמר לוקה והנא את אמר משלם אטו­‬
‫ר׳ יוחנן לצדדין היא מתניתין אם התרו בו לוקה אם לא התרו בו משלם‬
‫וכו׳ נתן כר הושעיא אמר כאן בנערה כאן בבוגרת וכד סבר נתן בר הושעיה‬
‫למקום מכות ותשלומין משלם ואינו לוקה )ובבלי כתובות ל״ב איתא התירוץ‬
‫כאן באחותו נערה כאן באחותו בוגרת על שם עולא עיש כל הסוגי׳‪ ,‬ואפשר‬
‫שעולא הביא זה התירוץ מא״י לבבל וקבעוהו מסדרי הבבלי על שמו( ונשנית‬
‫הסוגי׳ זאת כתובות פ״ג הל׳ א׳‪ — .‬כתובות פי״ג הל׳ ג׳ )לי׳ה ע״ד( והובא‬
‫ב״ב ס׳׳ט הל׳ א׳ נתן בר הושעיה בעא קומי ר יוחנן היו שם י׳׳ב חודש‬
‫ונתמעטו הנכסים וכו׳‪ — .‬ונזכר האמורא הזה בבלי יבמות ס״ט ע״א ובמ״א‬
‫בשם ר נתן בר אושעיא‪.‬‬
‫ר׳ נתן בר טובי ברכות ס׳׳ד ז׳ ע ב ר נתן כר טובי בשם ד יוחנן‬
‫אפי׳ אם יש ביום כדי לד^פלל שתיהן תפילת המנחה קודמת‪.‬‬

‫אות סמ״ך‪.‬‬
‫עיי׳ ערך ר לוי סוכייה‪.‬‬ ‫ר׳ סובייה‬
‫חלה פ״ב נ״ח ריש ע״ג כתיב הוא השיב את גבול ישראל‬ ‫רבי סידור‬
‫וכו׳ ר׳ חנניה ור׳ מנא חד אמר כל מה שכיבש יהושע כיבש זה וכו׳ תנא רבי‬
‫סדור מסייע ל ר טנא וכו׳ ועיי׳ ערך הבא‪.‬‬
‫רבי סימאי‪ .‬סימיי בדור הראשץ‪ .‬מ׳ש ס׳׳ב נ׳׳ג ע׳ב וס׳׳ה ‪ n‬ע׳׳ג‬
‫מניץ שהוא מחוור בעשה ר׳ ל ע ד בשם רבי סיטיי ל א נתתי ממנו למת מה‬
‫מיח‬ ‫רבי סימאי — רבי סימק ברבי זבדי‬

‫גן קיימין ובו׳ אי זזע דבר שהוא מותר לחי ואסור למת הוי אומר זו סיכה‪— .‬‬
‫ביצה ס׳׳ג הל׳ ב׳ )ס״ב ע׳׳א( חד תלמיד מן דר׳ סימיי אזל לאנטרדס אייתון‬
‫ליה דורמסקנא ואכל חד תלמיד מן דר יהושע בן לוי אזל לתמן אייתי ליה‬
‫דורכסקנה ולא אכל אתא ואמר קומי רביד‪ ,‬אמר דו נהג כשיטת רביה דר סימיי‬
‫אסר אין הגוי צריך הכן‪ — .‬קידושין ס״ג הל׳ ט״ו )ס״ד ע׳׳ד( ר׳ סיטאי הורד‪,‬‬
‫כפר ססורייא הלבד‪ ,‬כר׳ טרסון‪ — .‬ועיי׳ שכת ס״ז ט׳ ע״ג א׳ד סידור יד‪,‬ודה‬
‫בר עבדין הווי במכשירין שיתא ירחין כסופא אתא חד תלמיד מן דר׳ סימאי‬
‫ושאיל ליה ולא אגיביה אמר ניכר זה שלא עבר על פתחה של תורה‪ .‬ועיי׳‬
‫ערך ברבי וערך יהודה בר חייד‪.,‬‬

‫רבי סימון כדור השלישי‪ ,‬תלמידו שיל ר׳ יהושע בן לוי ורוב מאמריו‬
‫הם כשם רבו‪ — .‬ר׳ לעזר שאל לר׳ סימון ולא אגיביה ריש פ״ח דשקלים‬
‫ושם נקרא ג״כ ר׳ שמעון‪ — .‬ר׳ סימון היה חברו של ר׳ אבד‪,‬ו שביעית פ״ו‬
‫ל״ו ע׳נ ר סימון ור אבד‪,‬ו זעון יתיבין אמר הא כתיב וילכד יהודה את עזה‬
‫ואת גבולה וכו׳‪ .‬וקצת נראה שהיה ר׳ אבהו גדול מר׳ סימון‪ ,‬עיי׳ שבת פי״ז‬
‫ט״ז ע״ב אמר ר׳ סימ‪ p‬שרי לי ר׳ אבהו מיסב קילורית בשבת‪.‬‬
‫מושכו של ר׳ סימון היה בדרום כמושב רבו ר׳ יהושע בן לוי‪ ,‬ורבי‬
‫זעירא כאשר הלך לדרום שאל לו הלכה עיי׳ ערך ר׳ זעירא א׳‪ .‬תלמידו‬
‫של ר סימון ר׳ תנחום בי ר׳ חייא ואמר הכין ר׳ סימון רבי עבד עיי׳ ערכו‪.‬‬
‫ר׳ סימק תקן תקנה גדולה‪ .‬סוכה פ׳׳ד הל׳ א׳ ר׳ סימק מכקר לאילין‬
‫דמחשבין יהבק דעתכון דלא תעבדון לא תקיעתד‪ ,‬בשבת׳ ולא ערבתא כשבתא‬
‫ואין אדחקתון עבדק תקיעתה ולא תעבדון ערבתא‪ ,‬והובא תו׳ סוכד‪ ,‬מ״ג ד׳ה‬
‫לא איקלע‪.‬‬
‫ר׳ סימון אמר לא לבד בשם ר׳ יד‪,‬ושע בן לוי כי אם גם כשם חכמים‬
‫אחרים‪ .‬שביעית ל׳׳ו ע״ג ר׳ סימון בשם חילפיי דבי ר ישמעאל כי ר׳ יוסי‬
‫ובן הקפר נמנו על אויר אשקלון וטיד‪,‬רוד‪,‬ו וכו׳ וע״ש המאמר אימתי היא‬
‫טמיאה טשו׳ ארץ העמים א״ר סימון משתשד‪,‬א הנזירה ארבעים יום‪— .‬‬
‫טגילד‪ ,‬פ׳׳א הל׳ א׳ )ע׳ ע׳ב( ר׳ סימון בשס ר׳ שמואל בר נחמן טשפחד‪,‬‬
‫ומשפחה אילו הכפרים מדינה ומדינד‪ ,‬אילו הכרכים וכר‪ — .‬מ״ק פ״ג הלי‬
‫א׳ )ס׳׳ב ע׳׳א( רבי סימון בשם רבי חנינד‪ ,‬שני זוגות היו אחד מעמתן‬
‫ואחד מידד‪.‬‬

‫רבי סימון ברבי זבדי‪ ,‬זביד‪ ,‬זבדא בדור השלישי‪ .‬פסחים ס׳׳ט‬
‫הל׳ א׳ סוטה פ״ד‪ ,‬כ׳ ע׳׳ב נדרים ל״ט ע׳ד ואתייא כיי דמר רבי סימק ברבי‬
‫זבדי גולגולתו של ארנן היבוסי מצאו תחת המזבח‪ — .‬שבת פ׳׳ז הל׳ א׳) ט׳ ע׳׳א(‬
‫אכוךוכו׳ אמר לץ ר׳ חזקיה לא‬ ‫בעץ קומי כריד‪ ,‬דר׳ יסא את פה שמעת מן‬
‫בריה דריוסד‪ .‬וט׳‪ — .‬סוטה פ׳׳ז‬ ‫אמר ק אלא ר סימץ בר זבדא הוה פשט עם‬
‫הל• ה׳ )כ״א ע׳ד( אמר ר׳ סיטץ בר ז טד דאות אץ תימר אבני המלץ וכר‪.‬‬
‫וכסוכד‪ ,‬פ״ב הל׳ ח׳ )נ׳׳ג ע״ב( איתא התיב ר׳ סימון בר זבד קומי ר אילא‬
‫וכו*‪ .‬ועיי׳ ברכות פ״ג ה׳ ע׳׳ג כד דמך ר׳ סיטץ כר זביד עאל ר ליא ואיסטר‬
 ‫רבי סיםק ברני ‪ — nDr‬ססרא‬

‫עילף ארבעה דברים תשמישו של עולם וכר אילו אם אבדו יש להן חליפין‬
‫אכל תלם ‪ T‬חכם שמת מי מביא לנו חליפתו מי מביא לנו תמורתו‪ .‬ועיי׳‬
‫ערך ר׳ הילא‪.‬‬
‫רבי סי סיי מעשרות פ׳א מ״ח ע׳ר׳ ר חייא כר אדא כעא קומי רבי‬
‫יוחנן כמהין ופטריות מוץ שיחו חייכין במעשרות אמר ליה ר׳ יוחנן בשם רבי‬
‫סיסיי כתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך דבר שהוא נזרע ומצמיח יצאו‬
‫כמהין ופטריות שאינן נזרעות ומצמיחות‪.‬‬
‫ספרא מלבר החכמים אשר עסקו בתורה שבע״ם‪ ,‬בלימוד המשנה‬
‫ודגרייתא ועומק כוונתן וחיקור הדין וכד‪ ,‬נמצאו עוד בירושלמי ספריא ובל״י‬
‫ספרא‪ .‬ועסק הספרא לפי מה שעולה מן הירושלמי היה לקרות ומורה ברבים‬
‫)וכנראה ג״כ להשמיעה לעם( ולהוציא הציבור ירי חובתו‪ .‬מגילה פ ד הלי הי‬
‫ר שמעון ספרא דטרכנת אמרין ליה בני קרתיה קטע בדיבורייא דיכךונון‬
‫בנינן אתא שאל ל ר חנינה אמר ליה אין קטעון רישך לא תשמע לון ולא‬
‫שמע לון ושרק ליה מן ספרותיה‪ — .‬ונראה שהספרא היה ג״כ מלמד תינוקות‪.‬‬
‫דמאי פץ הל׳ ד )כ״ו ע׳׳ב( ר יוחנן אזל לחד אתרא אשכח ספרא אייניס אמר להו‬
‫מהו כן אמרי ליה ציים אמר ליה אסור לך ומה אם מלאכתו של בשר ודם‬
‫אתאמר אסור מלאכתו של הקב״ה לא כל שכן‪ .‬בבלי סוטה מ׳יט ע׳׳א‬
‫ר׳א הנ ח ל אומר מיוס שחרב בית המקדש שרו חכימיא למהוי כספריא ופי׳‬
‫רש׳׳י כספריא מלמדי תינוקות‪ .‬אך שם איתא עוד וספריא כחזניא‪ ,‬וכמס׳ שכת‬
‫פ׳א מ״ג איתא באמת אמרו החזן רואה היכן תינוקות קוראים‪ ,‬הרי דחזן הוא‬
‫מלמד תינוקות? ואפשיר שהחק היה מלמד תינוקות קטנים והספרא מלמד‬
‫תיפקות גדולים‪ .‬ויותר נראה שבל׳ המשנה חק וצא המלמד תינוקות )וחק הוא‬
‫ג״ב שם ט ל ל לרואה מה הם צרכי ציבור עיי׳ תי״ט שיבת פ׳א מ׳׳ג יומא פ׳ז‬
‫מ׳א( ובלשק ההמון היו קוראים למלמר תינוקות ספרא ולש״צ חזן ההו מה‬
‫דאיתא סוטה שם וספריא כחזניא‪ .‬ועיי׳ יבמות סי״ב י״ג ע׳׳א בני סימונייא‬
‫אתון לגבי רבי אמרין ליה כעיא תתן לן חד בר נש דדריש דיין וחזן ספר מתניין•‬
‫ועבד לן כל צרכינן‪ — .‬ולהספרא באו ג״כ ועשים לשאול שאלות‪ .‬תענית‬
‫ס״ב הל׳ י׳׳ג )פ׳ו ע׳׳א( רב אחא בר יעקב מפקד לספריא אק אתת איתא‬
‫משאלינכק אימרון לה בכל מתענין חוץ משבתות וימים טובים וראשי חדשים‬
‫וחולו של מועד וחנוכה ופורים‪ — .‬והיה פחות מהחכם‪ .‬מגילה פ״ד הל׳ ה׳‬
‫א׳ד זעורה אילו ח ה ה ח א ספרא ) ד שמעק ספרא דטרכנת הנזכר לעיל(‬
‫ביומוי )צ׳׳ל כיומי( מניתיה חכים ע׳כ‪ .‬וזה שאמר ד׳א הגדול שרו חכימיא‬
‫למהוי כספריא‪ ,‬ועיי׳ ברכות פ״ד ז׳ ע׳ב אמר ליה והדא שאלתא דספר)דספר א(‪.‬‬
‫ומציט אתו אנשים נקובים בשם ספרא‪ .‬י ר מי ה ס פ ר א‪ .‬ברכות שם מגילה‬
‫פ׳ג הל׳ ר‪ ,‬ירמיה ספרא שאל ל ר ירמיה ראש חודש שחל להיות בשבת במה‬
‫קורין‪ — .‬ש ל מ י ה ס פ ר א‪ .‬שם‪ ,‬שלמיה ספרא שאל ל ד מנא הגע עצמך שחל ראש‬
‫חודש של חנוכה להיות בשבת ולא שבעה איפן קורץ וכר‪ — .‬ר ב הו נ א‬
‫ס פ ר א עיי׳ לקטן‪ — .‬ר ב ה מ נ ו נ א ס פ ר א ב״ב פ׳ת הל׳ ג׳ רב המפנא ספרא‬
‫מיט‬ ‫ספרא — רב ספרא‬

‫שאל ל ר חנינ׳ כתוב אחד אומר קומתו שלשים אמה וכתוב אחד אומר קומתו‬
‫עשרים וכו׳ )ובמס׳ סוכה פ״ד הל׳ א׳ איתא ר סימו[ מפקד לאילין דמחשכק‬
‫יהכין דעתכק דלא ותעבדק לא תקיעתה בשבתא ולא ערכתא בשבתא וכו׳‬
‫והובא לעיל ערך ר׳ סימון‪ ,‬ואפשר שהספריא היו ג״כ המחשבין(‪ .‬והספרא‬
‫מכונה אך לסעמיס בכינוי רב‪.‬‬
‫ונראה שאלה הספריא ע׳׳י שהיה עיקר עסקן לרןוא ד^ורה כרביס וכמו‬
‫שכתבנו התעסקו ג״כ בחקירת החסרות והיתדות‪ ,‬והם בעלי המסורה‪ .‬עיי׳ כלאים‬
‫ס״ג הל׳ א׳ ר׳ חגיי אמר זרעיה חמשה כל הן דאנא משכה לה וי )צ׳׳ל וי״ו‬
‫כלו׳ זרועיה( אנא מחק ליה אשתאילת לרכ הונא ספרא דסידרא ואמר זירועיה‬
‫)צ׳׳ל זרועייה( מליא‪ — .‬ויש עוד בזה דבר הדש שאמר זרועיה מ ל יא‪ ,‬ובשני‬
‫התלמודים לא השתמשו בתי׳ מלא על הוראה זאת ואך בעלי המסורה )כלו׳‬
‫במסורה( אמרו מ ל א ח ס ר ‪ ,‬וזה מורה נ״כ שאלה האנשים הם היו בעלי המסורה‪,‬‬
‫דען שמצינו זדבה ספריא בטבריה יחסו האחרונים בדין המסורה לבעלי טבריה‪.‬‬
‫ומצינו עוד לפעמים איזה איש מכונה ק ר א‪ .‬עיי׳ בבלי ברכות ל׳‬
‫ע׳׳ב יתיב ר׳ חנינא קרא קמיה דר׳ ינאי ויתיב וקאמר הלכה כר׳ יהודה‪ .‬ופסחים‬
‫שם קי׳ז ע׳׳א איתא ס־אי מוסיפין אף את אלו מנחל כדרך ישתה וכו׳‪ .‬ועיי׳‬
‫ירושלמי כלאים פ״ט ל׳׳ב ע״ד שבת פץ הל׳ ב׳)י׳ ע״ג( רבי חנינה אמר עד יחות‬
‫כל סיטרה אמר ר׳ ינאי אמרו לו לר׳ חנינא צא וקרא‪ .‬ועיי׳ בבלי קידושין מ״ט ע׳׳א‬
‫ע״מ שאני קריינא וכוי אבל אמר לה קרא אנא עד דקרי אוריתא נביאי וכתיבי‬
‫כדיוקא ע״כ‪ .‬וקצת נראה שקרא בבבלי הוא ספרא כירושלמי )ומה דאיתא‬
‫בבלי ברכות ר׳ חנינה קרא הוא ע״ם הירושלמי אשר זכרנו אמרו לו צא וקרא‪,‬‬
‫דר חנינא היה חכם מפורסם וגדול מספרא או קרא(‪ — .‬ומצינו ג״כ שקראו‬
‫לחכמים גדולים רןאי‪ .‬בבלי ע׳ץ ט׳ ע״א א׳׳ל מנא לך הא מתלתא קראי‬
‫שם*ע לי מרב משמואל ור׳ יוחנן‪ ,‬ופי׳ רש״י מג׳ חכמים[ גדולים שהם כדי‬
‫לסמוך עליהם כעל המקרא‪) .‬ואפשר שבצירוף הכוונה זאת אמרו רבי‬
‫חנינא קרא(‪.‬‬
‫רב ספרא בבלי פסחים נ״ב ע״ב רב ספרא נפק מא״י לח״ל הוו‬
‫בהדיה גרבא דחמרא דשביעית וכוי‪ .‬חולין ק׳׳י ע״ב אמר ליה אביי לרב ספרא‬
‫כי סלקת להתם בעי מינייהו ככדא מה אתק ביה וכו׳‪ — .‬ובירושלמי לא‬
‫נזכר רב ספרא אבל כלאיס פ״ט ל׳׳ב ע״ד איתא אביי )צ׳׳ל אבוי( דרב ספרא‬
‫שאל ל ר זעירא מהו מיתן פריטין •גו גולתיה וטיקטרינון כחוט דכיתן וכו׳‪.‬‬
‫ונראה שרב ספרא ירד בנערותו לבבל וחזר אך לפעמים לא״י ולא ישב שם‬
‫ימים רביס‪ — .‬ובבלי ‪v‬׳‪ r‬ד׳ ע׳׳א איתא משתבח להו ר׳ אכהו למיני ברב ספרא‬
‫דאדם גדול הוא וכוי ע׳׳ש כל המעשה‪ .‬ונראה דרב ספרא זעא שלא‬
‫בדיוק וכבר ידענו שנשתבשו בהרבה מקומות בכבלי שמות האמוראים דא״י‪.‬‬
 ‫רבי עוזיאל — עולא בר ישמעאל‬

‫אות עיי״ן‪.‬‬
‫רבי עוזיאל שקלים ס׳׳א הל׳ א׳ מ״ק ס׳׳א הל׳ ב׳ וכמ״א מניין לציון‬
‫ונו׳ ר זזזקיה ר׳ עוזיאל בריה דר׳ חונייא דבית חוורן בשם ר׳ חונייא דבית‬
‫חוורן טמא טמא יקרא כדי שהטומאה קוראה לך בפיה ואומרת לך פרוש‪— .‬‬
‫ביצה פ״ג הל׳ ב׳ )ס״ב ע״א ועיי׳ שבת פ׳יא ד׳ ע׳׳א( ר זעירא בשם רב‬
‫סברק מימר מותרק למחר ר׳ חזקיה רבי עוזיאל בריה דר׳ חונייה דברת חוורן‬
‫מותרין ממש‪.‬‬
‫רבי עו ל א בדור החמישי‪ .‬שקלים פ׳׳א ה ל א׳ התיב רבי עולא קומי‬
‫ר׳ מנא והא תנינן בג׳ פרקים בשנה תורמין את הלשכה ובו׳‪ — .‬שבת סייג‬
‫ה ל ה׳ ביצה פ״ג הל׳ א׳ ר׳ עולא אמר בעון קומי ר׳ אחא מה ניתני כל‬
‫‪ -‬ברכות פ״ב ה ל א׳‬ ‫המחוסר צ ‪ T‬ה חייב ושאינו מחוסר צידה פטור וכו׳‪.‬‬
‫א ‪ T‬עילא הראשון ליחיד והשני לציבור והראשון לתלמוד והשני למעשה‪,‬‬
‫ונראה דצ״ל א ‪ T‬עולא‪.‬‬
‫עו ל א בירייה מגילה פ״ב הל׳ ג׳ )ע׳׳ג ע״ב( עולא בירייה ר לעזר כשם‬
‫ר חנינה )ב׳ פעמים(‪ ,‬וכן מ״ק פ׳׳ג פ״ג ע״ב‪.‬‬
‫רבי עו ל א דקיסרין פסחים פ׳׳ג סוף ה ל ב׳ ) ל ע׳׳א( לא היה שם‬
‫אחר כיוצא בו שהחמיץ עד איכן ר׳ יעקב בר אחא ר עולא דקיסרין כשם‬
‫ר חנינה עד כדי הילוך ארבעת מיל‪ — .‬נדה פ״כ הל׳ ו׳ )נ׳ ע׳א( אי זהו‬
‫האדום וכו׳ ר׳ יעקב בר אחא רבי עולא דקיסרין בשם ר׳ חנינה וכר עד שלקת‬
‫ושנת‪ — .‬וקצת נראה שר עולא דקיסרין היה תלמידו של ר׳ חדנה )וגם ר׳‬
‫חנינה היה בקיסרין עיי׳ ערך ר׳ חנינה א׳(‪ ,‬וא״כ היה בדור השני‪.‬‬
‫עולא ב ר ישמעאל הוא הנקרא בבבלי עולא סתם‪ .‬סוכה ס׳׳ד חל׳ ה׳‬
‫)נ״ד ע״ג( ר׳ זעורא עולא בר ישמעאל בשם ר לעזר שלטי חגיגה ששחטן‬
‫מערב הרגל אינו יוצא בהן ידי חובתו ברגל התיב ר׳ בא והתני חגיגת ארבעת‬
‫עשר יוצאין כה משום שמחה וכו׳ )ובבר הבאנו הסוגי׳ לעיל ל״ב ע׳׳א(‪ .‬ובבלי‬
‫פסחים ע״א אמר עולא אמר ר׳ אלעזר שלטים ששחטן מערב י׳׳ט אינו יוצא‬
‫בהן לא משום שמחה ולא משום חגיגה וכו׳ ע״ש‪ — .‬גיטין פ״ה הל׳ ה׳‬
‫)מ׳ץ ע׳׳ב( עולא בר ישמעאל בדין היה אפי׳ נודעה )צ״ל לא נודעה( לרבים‬
‫לא תכפר ולמה אנדו תכפר שלא ‪,t .t‬־ מזבח שמם‪ .‬ובבלי שם נ״ה ע׳א אמר‬
‫עולא דבר תומי‪ .‬בין נודעה ובץ לא נודעה אינה מכפרת‪ — .‬וגם בירושלמי‬
‫נקרא עולא סתם‪ .‬דמאי סוף ס״א עולא כר ישמעאל בשם ר יוחנן סוטר הוא‬
‫אדם את טבלו בסאה אחת של טבל כיצר הוא עושה וכו׳ נחת עולא לתטן‬
‫ואמרה בשם ר יוחנן וכר‪ .‬ואפשר שנקרא פה עולא סתם משום שכבר קדם‬
‫עולא בר ישמעאל אבל ברוב המקומות נהןיא עולא בר ישמעאל )ואפשר‬
‫שלא להחליפו עם רבי עולא הנזכר לעיל אף שזה נקרא רבי עולא‬
‫ועיי׳ לקטן(‪.‬‬
‫מכ‬ ‫עולא בר ישמעאל‬

‫עולא בר ישמעאל אמר הרבה פעמים בשם ר יוחנן אבל לא מצעו‬

‫שדבר עמו פא״ם ולכן יש מקום ספק אם היה תלמ ‪T‬ו של ר יוחנן‪— .‬‬
‫ואמר נ״ב בשם ר׳ אלעזר‪ .‬מעשרות ריש ס״נ עולא בר ישמעאל בשם ר לעזר‬
‫ההוא מותר לוכל‪ .‬נזיר פ״ט הל׳ ב׳ ) ‪ n‬ע׳׳ג( עולא בר ישמעאל בשם רבי‬
‫לעזר מיעטא דר׳ אליעזר וגילח הנזיר וכו׳‪ .‬וכבר זכרנו הסוני׳ דסוכה פ״ד הל׳‬
‫ה׳ שאמר עולא בר ישמעאל בשם ר׳ לעזר‪.‬‬
‫עולא בר ישמעאל היה בר א״י וירד לבבל‪ ,‬ובבבל מת‪ .‬ונראה שירד‬
‫שם כבר בנערותו והרבה לעלות ולירד ורוב ישיבתו היה בבכל‪ ,‬ולכן נקרא‬
‫עולא נחותא‪ .‬כלאים פ׳׳ט ל׳׳ב ע׳׳ג עולא נחותא הוה אידמך תמן וכו׳ וע׳׳ש שבכה‬
‫בשעת מיתתו ואמר אנא מוכד מרגליתי גו ארעא מסאכתא לא דומה הפולטה‬
‫בחיק אמו לפולטת בחיק נכריה‪ .‬ועיי׳ בכלי כתובות קי״א ע״א )ושם אמר ר׳‬
‫אלעזר על עולא מה דאיתא בירושלמי שאמר עולא עצמו ועיי׳ לעיל ט׳ג בענין‬
‫השינרים(‪ — .‬ועולא ירד כבר לבבל קודם עלות ר׳ זירא לא׳׳י‪ .‬סוכה פ׳ד הל׳ ה׳‬
‫אמר רבי זעורה עד דאנא תמן שמעתנה עולא בר ישמעאל כשם ר׳ ל ע ד כד סלקינן‬
‫הכא שמעתנה ר׳ חייא בשם ר׳ לעזר וכו׳‪ .‬ועיי׳ מ״ש פ״ב הל׳ ז׳ )נ׳׳ג ד ג (‬
‫ר׳ זעירא אמר מה בחלמה בר ייכו׳ )צ״ל דייכול( לעולא בר ישמעאל קופדה‬
‫שמינה וכר וקצת נראה שזה המעשה היה אחרי שעלה ר׳ זעירא לא״י וכבר‬
‫זכרנו שעולא חזר ועלה לפעמים לא״י‪.‬‬
‫ודע דנמצא כירושלמי ר׳ הילא במקום דאיתא בככלי עולא‪ .‬הוריות‬
‫פ״א הל׳ ג׳ )מ״ו ע׳׳א( הויו ב״ד לעקור את כל הגוף וכו׳ ר׳ חזקיה אמר‬
‫מדכי ולא כל דבר א״ר הילא ממצות ולא כל מצות‪' .‬וכבלי שם ד׳ ע״א מאי‬
‫משמע אסר עולא קרי ביה ונעלם מרבד חזקיה אמר קרא ועשו אחת מכל מצות‬
‫מכל מצות ולא כל מצות ע״כ‪ .‬והנה הך דבבלי הוא הך דירושלמי ואף שנתחלפו‬
‫האומרים ומה שאמר בבבלי חזקיה )ונראה רצ״ל ר׳ חזקיה( הוא בירושלמי מאמר‬
‫דר׳ הילא ולהפך וכבר זכרנו בפ״ג שזה נמצא בהרבה מקומות‪ .‬ועיי׳ מ״ש פ״ה נ׳׳ו‬
‫ע״א תני ר אייבו כר נגרי קומי רבי לא בר ישמעאל ואם גאל יגאל איש ממעשרו‬
‫וכר‪ ,‬הה מורד‪ .‬קצת ג״כ שעולא היה נקרא ג״כ הילא כי רבי לא הוא ר׳ הילא‬
‫עיי׳ עדך ר׳ הילא‪ — .‬אבל נראה בבירור שיש כאן ט״ס וצ״ל לכד קומי רבי‬
‫לא )ולא בר ישימעאל(‪ ,‬דעולא לא נקרא בשום מקום בשם רבי‪ .‬וכן נראה‬
‫דבריך דהוריות יש ט״ם או בירושלמי ו צ ל עולא או בבבלי וצ״ל ר׳ הילא כי‬
‫עולא אינו ר׳ הילא‪.‬‬
‫חולין קל״א סוף ע׳׳ב איתא עולא הוה יהיב מתנתא לכדינתא איתיבי׳‬
‫רבא לעולא וכו׳ אמר ליה רבי מטונך וכר‪ .‬והוא נראה זר מאוד שקרא עולא‬
‫לרבא רבי‪ ,‬שהרי איתא בבלי פסחים ליז ע״ב יתיב רבה ורב יוסף אחוריה‬
‫דר׳ זירא ויתיב ר׳ זירא קמד‪ .‬דעולא אמר ליה רבה לר׳ זירא ב ד מיניה‬
‫מעולא ו ט׳‪ ,‬הרי דעולא היה קשיש מרבה ורב יוסף רבותיו של רבא והיאך‬
‫נ ך « לרבא רבי‪ .‬ועיי׳ חולין קכ״ד ע׳׳א שפילפל ר׳ נחמן ר ט של רבא עם‬
‫עולא )וכבר נתקשה בעל סה׳ד הרבה בזה והניחו בצ״ע(‪ ,‬אבל הנראה ברוד‬
 ‫רבי עזדה‬ ‫עולא בר ישמעאל‬

‫שצ׳׳ל ד׳ עולא והוא ר עולא אשר היה כדור החמישי בימי ר׳ מנא עיי׳ ערך‬
‫ר עולא והיה זוטר מרבא שחי בימי ר׳ יונה‪) .‬ולם׳‪ r‬אסשר לקיים ג״כ הגי׳‬
‫בהוריות בב׳ ד^למודים אלא דיש ליגרס כבבלי ר׳ עולא‪ ,‬אבל לא נמצא‬
‫בשום מקום שהחכם הנקרא הילא נקרא ג״כ עולא(‪.‬‬
‫מר עוקבא! עוקבן ברכות ם״א ג׳ ע׳׳א אמר מר עוקבא הוותיקק היו‬
‫משכימק וקורין אותה וכו׳ והובא בכלי ברכות ט׳ בל׳ ברייתא ע׳׳ש‪ — .‬עירובק‬
‫ס״ה כ״ב ע״ד )וסוף ס״ב דמבות( ר׳ זעירא בשם מר עוקבא אק טקדרין אלא‬
‫בחבל של חמשים אמה‪ — ,‬שם ם״ו ב״ד ע׳׳א ר׳ יעקב בר אחא ור׳ זעירא‬
‫‪w‬־‪ p,T‬חד בשם מר עוקבן ובו׳ )והובא לעיל ערך ר׳ נחמן בר יהודה(‪— .‬‬
‫שם ‪0‬׳‪ r‬הל׳ א׳ ר׳ יונה ור׳ יוסי ‪w‬־‪ p,T‬חד בשם מר עוקבן וכו׳‪ — .‬מגילה‬
‫ס״ג הל׳ ב׳ )ע״ד ע״א( מר עוקבה משלח כתב לריש גלותא דהוה דמיך וקאים‬
‫בזמרין ישראל אל תשמח ובו׳ )והובא תו׳ גיטין ו׳ ד״ה אמר ר׳ יצחק(‪— .‬‬
‫והנה מהכינוי מר נראה שהאמורא זה היה בר בבל והוא מר עוקכא הנזכר לרוב‬
‫בבבלי והיה כימי שמואל‪ .‬אך מגילה ס״ד הל׳ י״א )ע׳ה ע״ג( איתא ר מר עוקבן‬
‫בשם רבנן דתמן לא דומה גנאי יחיד בציבור וכו׳ חה כשם רבנן דתמן מורה‬
‫שהאומר היה בא״י‪ ,‬ולא מצינו כלל שמר עוקבא הלך לא״י‪ — .‬ועיי׳ עירובין‬
‫ס״א י״ח קרוב לסוף ע״ד רבנן דקיסרק בשם רבי עוקבה בשאין החיצון עודף‬
‫וכו׳‪ .‬חגיגה ס״ב הל׳ ד׳ )ע״ח ע״ב( רבי עוקבה בשם ר׳ יהושע בן לוי לא‬
‫היה עושה כן אלא בשבתות דמים טובים וכו׳ מסייע לרבי עוקבה ע״כ‪ ,‬מכל זה‬
‫נראה שהיו שני אמוראים האחד מר עוקבא או עוקבן והוא מר עוקבא ד כ כ ל‪/‬‬
‫והאחר רבי עוקבא או עוקבן והיה כא״י‪ .‬והמדקדק בהמאמר מגילה פ״ד ח׳ ף‪/‬‬
‫מר עוקבן בשם רבנן דתמן יבין כקל שצ״ל ר׳ עוקבן והוא ר עוקבן דא׳׳י‪,‬‬
‫והסופר טעה ע׳יי שגירת לשון מר עוקכא והוסיף מר‪ — .‬עוד איתא מגילה‬
‫ס״א הל׳ ז׳ )ע׳׳א ריש ע״א( מר עוקבא אשכח תרין אגרין כחדא כתיב ושםר‬
‫באפיי ובאפי חבריי מוספה על שתא תלתין יוטק וכו‪ /‬ובתו׳ ר׳ה י׳׳ט ע״ב ד׳׳ה‬
‫אדר הובא בזה״ל עוקב׳ אשכח וכר‪.‬‬
‫רבי עזרא; עזרה בדור החמישי‪ ,‬אמר לרוב קומי ר׳ מנא‪ .‬עיי׳ שבת קרוב‬
‫לסוף פט״ו עירובין פ״ב ריש הל׳ א׳ פסחים פ״א כ׳׳ח ע׳׳א כ׳ פעמים )ובקראקא‬
‫בטעות בפעם השנית ר׳ עזריא( ניטין פ׳׳א קרוב לסוף הל׳ א׳ שבועות קרוב‬
‫לסוף פ״ה‪ — .‬ואמר ג״ב בשם ר׳ יו ק‪ .‬נזיר פ״ט סוף הל׳ ב׳ ר׳ עזרה בשם רבי‬
‫יודן אמר ואפילו תימר כאן וכאן מן הצד וט׳‪ — .‬ובטס תענית פ״ד הל׳‬
‫ח׳ )ס׳׳ח ע׳׳ג( ר׳ עזרה בשם ר יהודה בי ר׳ סימון הלוחות היו טשאוי ארבעים‬
‫סאה וכו׳‪ — .‬מעשרות פ׳׳א הל׳ ה׳)ט״ט ע׳׳א( ר עזרא כעי א ד ק לא נגמרה‬
‫מלאכת השדה ואת אמר אכין אלא כיני וכו‪.‬‬
‫רבי עזריה ברכות כ׳ ריש ע׳ד רבי עזריה אמר על הא דרי שטעון‬
‫בן לקיש ויבולו השטים והארץ וטי‪ — .‬שבת פ׳׳ז ט׳ ע׳ב אמר רבי עזריה‬
‫קומי ר׳ מנא תפתר כזדק וט׳‪ — .‬ואפשר שועא אחד עס ר׳ עזרא נעזרה(‬
‫דערך הקודם‪.‬‬
 ‫מכא‬ ‫רב עמרם — רבי פינחס‬

‫דב עמרם מכות ס״א הל׳ ה׳ )ל׳׳א ע״א( ר בא בר מטל רב עמרם‬

‫רב מתנה בשם רב המלוה את חבירו על מנת שלא לתובעו השביעית משמטתו‬
‫)ובמס׳ שביעית ס׳׳י ל׳׳ט ע״נ נשמטה ת׳ רב קודם רב עמרם ע״ש(‪.‬‬
‫רב ענן שבת ריש פ״ג רב חלבו רב ענן בשם רב לא שנו אלא‬
‫עליה וכר‪ — .‬יבמות קרוב לסוף ם״ט אמר ליה כן אמר ר זעירה רב ענן‬
‫בשם רב‪ — .‬ור׳ ענן נזכר דדבה פעמים בבבלי והיה תלמידו של שמואל‬
‫ואמר הרבה פעמים בשמו‪.‬‬

‫אות פ״א‪.‬‬
‫רבי פדיה‪ .‬פדייה הוא אחד עם בר פדיה‪ ,‬והובא לפעמים במקום‬
‫אחד אותו מאמר בשם רבי פדיה ובמקום אחר בשם בר פדיה‪ .‬עיי׳ ערך‬
‫בר פדיה‪.‬‬
‫רבי פדת בנו של ר׳ אלעזר ואמורא של ר׳ יסא מגילה פ״ד הל׳ י׳‬
‫)ע׳׳ה ע׳׳ג(‪ .‬ואמר לבד בשם אחרים‪ .‬יומא פ״ב הל׳ ג׳ )ל׳׳ט ע״ד( טניק‬
‫לדישק מזבח הפנימי ר׳ פדת בשם ר׳ לעזר והשליך אותה אצל המזבח קדמה‬
‫וכו׳‪ .‬סוכה סוף ס״ד ר׳ פדת בשים ר׳ הושעיה מי סוטה נפסלין בלינה‪ .‬וכן אמר‬
‫בשם ד הושעיה ב״ק פ״ד הל׳ ח׳ )ד׳ ע״ג(‪ — .‬ובמס׳ עירובין פ״י כ״ו ע׳ג‬
‫איתא ר׳ סימן בשם ר׳ יהושע בן לוי בשם רבי פדת מפני קלקל טייסות ע״כ‪,‬‬
‫וטעה הסופר שתי טעיות שיכתב ב׳ פעמים בשם‪ ,‬וגם כתב ר׳ יהושע בן לוי‬
‫בשם ר׳ פדת וריב״ל היה קשיש מר׳ פדת‪ .‬וגראה שצ״ל ר׳ סימון ר׳ יהושע‬
‫בן לוי בשם ר׳ פדיה עיי׳ ערך הקודם‪.‬‬
‫פזי שם חכם‪ .‬ברכות פ״ד ז׳ ע״ג תענית ס״ד הל׳ א׳ ראש חודש שחל‬
‫להיות בתענית ‪ . . . .‬במה קורין ‪ . . .‬ר׳ יודן קפודקיא אמר קומי ר׳ יוסי‬
‫בשם ר יודה בן פזי קורין בראש חודש הם רי יוסי עם ר׳ יודה בן פזי אמר‬
‫ליה את שמעת מאבוך הדא מילתא אמר ליה אבא לא הוה אמר כן וכו׳‪— .‬‬
‫הוריות סוף פ״ג אילין דבר‬ ‫פזי ד\א ד כ שם משפחה חשובה ביטים ההם‪.‬‬
‫פזי ודבר הושעיה הוו עלין ושאלין בשלמיה דנשייא בכל יום והוק אילין דרכי‬
‫הושעיה על‪:‬ן קדמאי אזלק אילין דבר פזי ואיתחתנון בנשיאותא וכו׳‪ .‬ועיי׳ ע׳׳ז‬
‫פ׳׳ג הל׳ א׳ חד מן אילין דכי ר׳ פזי הוון אילין דנשית׳ כעי מחותנתיה והוא‬
‫נקראת על שם ר׳ פזי אביו‬ ‫לא מקבל עלוי וכו׳‪ .‬ואפשר שהמשפחה היתה‬
‫של ר׳ יורה‪ ,‬וא״כ היה איש מפורסם‪.‬‬
‫פטרוקי‬ ‫רבי‬ ‫רבי פטריקי יומא פ״ד הל׳ ד׳ )מ׳׳א ע״ד( זהב מופז‬
‫ובבבלי‬ ‫אחוה דר׳ דרוסא בשם ר׳ בא בר בינה דומה לאש טצתת בגפרית‪.‬‬
‫נמצא ר׳ אפטורקי ב״ם ה׳ ע׳׳א חולין ס׳׳ד ע״ב‪.‬‬
‫רבי פינחס כדור הרביעי‪ ,‬בר ככל תלמידו דרבא ועלה לא״י‪.‬‬
‫עירובק פ׳׳ה כיב ע׳׳ד חר )צ״ל כד( רבי פינחס סליק להבא חזא כפתח‬
‫‪16‬‬
 ‫רבי פעחס — רב' סליפא בר פרוטה‬

‫דשקתא דמוראי אמר לה[ חלקתם עירובכם אמר ליה ר יודה בר שלום וכד‪.‬‬
‫ובא׳׳י למד אצל ר יוסי חברו ד ר יונה‪ .‬פסחים פ״ה הל׳ ג׳ )ל״ב ע״ב( יבמות‬
‫פ׳׳א כ׳ ע״ד בטחזורא תיניינא חזר ביה ר יוסי אמר ליה ד פינחס לא ‪ P‬אילם[‬
‫רבי וכד‪ .‬ובעי קומי ר יוסי פאה פ״ו הל׳ ב׳ כתובותפ״ח הל׳ א׳ ולמה לא‬
‫תנינתה מקולי בית שמאי ומחומרי ב״ה וכוי‪ — .‬חבריו של ר׳ פינחס ר ד‪,‬ונא‬
‫וד חזקיה‪ .‬פאד‪ ,‬ס״ג י׳ץ ע״ד ר׳ חונא ר׳ פינחס ר׳ חזקיד‪ ,‬סלקי[ מבקרד‪ ,‬לרבי‬
‫יוסי וכוי‪ .‬סנד׳דרי[ פ׳׳ג כ׳׳א ע״ד ר׳ הונא ר׳ פינחס ר׳ חזקיה חוקוק )עיי׳ ערכו(‬
‫לא עלו[ בסירקא בהד‪,‬וא יומא וכד‪ ,‬וע׳׳ש שמוכח שר׳ פינחס עלה כבר כימי‬
‫ד ירמיה‪ — .‬לר׳ פינחס נמצאים הרבה מאמרים ה[ כשם עצמו ה[ נ שם‬
‫אחרים‪ ,‬ובבבלי אמר לרוב כשס רבא‪.‬‬
‫ורע דביבמות פ״י הל׳ ה׳ )י״א ע״א( גיטי[ פ״ח הל׳ ז׳ איתא ר׳ יוסי‬
‫שאיל לר׳ פינחס היך סבר רבי אמר ליה כר׳ ירמ ‪ ,T‬אמר ליה חזור בך דלא‬
‫כ[ אני כותב עליך זק[ ממרא ע״כ‪ ,‬וזה תמוה דאיך שאיל ר׳ יוסי לר׳ פינחס‬
‫ואמר ליה חיך סבר רבי והוא היה רבו של ר׳ פינחס‪ .‬ונראה שצ״ל ר׳ יוסי‬
‫בדור החמישי‬ ‫בר'‪ ,‬או ר׳‪,‬יוסי בי ר׳ בק עיי׳ ערך ר׳ יוסיבר׳‪ ,‬וד‪,‬וא חי‬
‫של ר׳[ פינחס‪ — .‬ועיי׳ ברכות פ״ב ה׳ סוף ע׳יא א״ר‬ ‫ואפשר שהיה תלמידו‬
‫פינחס ואפי׳ תימר וכו׳ אמר ר׳ יוסי קיימתי׳ כיי דמר‬ ‫מנא קשייתה קומי ר׳‬
‫ר יעקב בר אחא וכו׳ וגם פה נראה דצ׳ל ר׳ יופי כר׳‪ ,‬דאיך יאטר‬
‫ר יוסי ב׳ רבו דר פינחס ושל ר׳ מנא קיימתי׳ אקו׳ שהקשה ר׳ מנא לפני‬
‫ר׳ פינחס‪.‬‬
‫רבי פינחס דיפו פסחים ס״א סוף הל׳ א׳ אמר רבי פינחס דיפו אני‬
‫אומר בשעה שסידר[ הכניס שם חמץ‪.‬‬
‫זכיי‬ ‫ד‬ ‫מ״ק פ׳׳ב הל׳ א׳ אמר רבי פינחס כי‬ ‫רבי פינחס בי ר׳ זביי‬
‫מתנית[ בעטינים וכו׳‪.‬‬
‫רבי פינחס בי ר' חנניה שקלים פ״ב הל׳ א׳ רבי פינחס בי ר׳ חנניה‬
‫ור אבא מרי חד אמר אילו ששילחו בני העיר תחילה וחורנה אמר וכד‪ .‬ועיי׳‬
‫שבת פ׳׳ד ו׳ ע׳׳ד דמיב ר׳ חגיי ודחני וד‪,‬משכיר בית לחכירו וכר אמר ר חנניה‬
‫מפני העכברים אמר ר׳ פינחס בי ר׳ זעינד‪ ,‬אם מפני העכברים נתגי וכר‪ .‬וזעה‬
‫זה ר חעיה שד‪,‬שיב על קד ר׳ חגיי הוא ר׳ ח ^ ‪ .‬ב׳ חברו של ר מנא‪ ,‬ו ר‬
‫פינחס אשר הקשה עליו נראה קצת שהוא בנו של ר חנגיד‪ ,‬א שר‪.‬ה שיב וכבר‬
‫‪T‬ענו החילופים בק וענ ‪ ,T‬וחנינר‪ ,,‬וא״כ חי ר׳ פינחס בי ר׳ חנינה בדור‬
‫החמישי‪ — .‬וגם הך דשקלים דראש הערך ר פינחס בי ר׳ זעניד‪ ,‬ור אבא‬
‫מרי וכד מורה על זה‪ ,‬דודי ר׳ אבא מרי היה בדור החמישי עיי׳ ערכו‪.‬‬
‫שביעית פ׳ו ל׳׳ו ע״ג פישפשה אמר קומי ר׳ יוסי שאלית‬ ‫פישפשה‬
‫ל ר אחא ושרא ע״ש‪.‬‬
‫רבי פליפא‪ ,‬פליפד‪,‬״ בר פרוטה אמר קומי ר יונד‪ ,‬מגילה פ׳׳א קרוב‬
‫לסוף הל* א׳‪ ,‬ועיי* פ׳׳ד ה ל כ׳ )ע״ה ע׳׳א( ושם איתא פילפי‪ — .‬תענית‬
‫פ׳ד הל׳ ג׳ )ס׳׳ח ע׳׳ב( ד‪A‬יב ר׳ פליפה בר פריטר‪ ,‬קומי ר׳ זעורה‪.‬‬
‫סכב‬ ‫רבי סס א׳ — רבי קריספא‬

‫בדורהראשון ונלןא ג״כ ר פס דרומא ובבבלי ר אפס‪.‬‬ ‫פס א׳‬ ‫רבי‬

‫אמר לית אנא מקבל עלי מתטנייא עד ‪ (er‬דתטני רבי‬ ‫תענית פ״ד ס״ח ע״א‬
‫חנינה(‪ ,‬ועיי׳ בבלי כתובות ק״ג‪ — .‬יומא פ״ה הל׳ ח׳‬ ‫פס קמיי )עיי׳ ערך ר‬
‫בשם ר׳ פס במתנות הבדיס וכר‪.‬‬ ‫)מ״ג ע׳׳א( ר׳ הושעיה‬

‫ר׳ פם ב׳ קידושין ס׳יג הל׳ ה׳ )ס״ד ע״א( התיב ר׳ פס הנע עצמך‬

‫שהיתה שפחתו‪ ,‬וקאי על תירוצו דר׳ יוחנן ע״ש‪.‬‬

‫ד פ ריגו רי דרןיסרין תרומות פי״א ט״ז ע׳׳ד ר׳ פרינורי דקסרין אמר‬

‫ר׳ לעזר כי ר׳ ישמעאל )צ״ל ר׳ ליעד־ כר׳ ישמעאל‪ .‬עיי׳ בפירושנו שם(‪.‬‬

‫רבי פרירא‪ ,‬פרירי פאה פ׳׳ז כ׳ סוף ע״א וריש ע׳׳ב רבי אמר לרבי‬
‫פרירי לית את חמי לי ההיא סגולה דגו כרמך וכוי אייתון קומוי תרק פוגלק‬
‫מבק ריש שתא לצומא רבא וכו׳ והוד‪ ,‬אפוקי שמוטתא וכו׳ באותה שעה‬
‫התיר רבי ליקה ירק במוצאי שביעית מיד‪ .‬תה המעשה האחרק הובא ג״כ ב״ב‬
‫פ״ט הל׳ ז׳ )י״ז ע״א( ושם איתא רבי פרירא‪ .‬והנה אין ספק שרבי הנזכר פה‬
‫הוא רבינו הקרוש‪ ,‬כי הלא הוא התיר ירק במוצאי שביעית‪ .‬ואפשר שיש‬
‫לקרות פרידא פרידי )בדלי״ת( והוא ר׳ פרידא ועזכר בבבלי‪.‬‬

‫רבי פרנך אמר לבד בשם אחרים‪ .‬פסחים פ״ד‪ ,‬הל׳ ז׳ תענית סוף פ״ג איזו‬
‫היא הלל הגדולה רבי פרנך בשם ר׳ חנינה הודו לאלהי האלהים‪ .‬סוכר‪ ,‬ס׳׳ג‬
‫הל׳ א׳ ר׳ חיננא ר׳ פרנך ר׳ מתנה ר׳ יוסי בר מנישא בשם רב לולב טפח‬
‫מלבד שזרד‪ .,‬ובבבלי בהרבה מקומות א״ר פרנך א״ר יוחנן‪.‬‬

‫אות קו״ף‪.‬‬
‫רבי קוריים ערלד‪ ,‬פ״ב ס״ב ע״א אמר רבי קורייס )כד׳ א״ד הגי׳ ר׳‬
‫ביריית( לא שהתרומה מעלד‪ ,‬את הערלה אלא שהתרומה מצטרפת עם החולין‬
‫להעלות את התרומה )צ״ל הערלה וכאשר הוא כ ר א״ד(‪.‬‬

‫קיריס‬ ‫רבי קירים דאירמה ביצה פ״ג הל׳ ח׳ )ס׳׳א ע״ד( אמר רבי‬
‫דא ‪ T‬מה ללמדך מי שיש בידו למחות ואינו מוחה קלקלה תלדה בו‪ .‬ובסוף‬
‫ס׳ד‪ ,‬דשבת הגי׳ ר׳ קירים דידמה‪ ,‬ור‪,‬נראה דד‪,‬עיקר דאירמה‪ ,‬והכונד‪ ,‬מעיר אירסה‬
‫והיא אורמיא )‪ ( Urmia‬העיר הגדולד‪ ,‬הידועה בארץ פרס‪.‬‬

‫רבי לןריספא‪ .‬ר!ריםפי‪p ,‬רוםפי‪ ,‬קריספדא ובבבלי כרוספדאי‪ ,‬אמר‬

‫בד\בה מקומות בשם ר יוחנן‪ ,‬ונראה קצת שדדה תלמידו‪ — .‬ואמר ג״כ‬
‫בשם אחרים‪ .‬כשם ר׳ יופי בר חנינד‪ ,‬שקלים ט׳ז הל* ד׳ הל׳ ה׳‪ .‬בשם ר׳ש‬
‫בן לקיש יבמות פ״א ב׳ ע״ג‪ .‬בשם ר׳ חנניה בן גמליאל סנר׳דרין פ׳׳ג כ״א קרוב‬
‫לסוף ע״ב‪ - - .‬סוף ט״ק איתא ר׳ קרוספי דמך במועדא ועכדון ליה איברייא‬
‫סברין טימר מן דעתיה דר׳ אמי וכו׳‪.‬‬
‫• ‪16‬‬
 ‫רב קרד — רב‬

‫ב״ק פ׳׳ח הל׳ ח׳ )ר ע״ג( תני רב קרני לבעיטה אחת לרכובה‬ ‫רב קרני‬
‫של ש לסקלונקית חמש עשרה‪.‬‬

‫אות ד״ ש‪.‬‬
‫רבי ראובן סנהדרין ס״א הל׳ א׳ מהו חותמו של הקרוש ברוך זעא‬
‫ר׳ ביבי בשם רבי ראובן אמת‪ — ,‬שבת סוף ס״ו דמי לבר אלהין אמר ראובן‬
‫)צ״ל ד ראובן( באותה שעה ירר מלאך וסטרו לההוא רשיעא על סיו אמר‬
‫ליה תקין מילך ובר אית ליה חזר ומר כריך אלהוון די שדרך וכר‪ ,‬והבונה‬
‫ידועה‪ — .‬כתובות פי׳א הל׳ ז׳ )ל״ד ע״ג( ר׳ ראובן בעא קומי ר׳ מנא עבדי‬
‫טנאנראה שהוא ר׳ מנא א׳)עיי׳ ערכו(‪,‬‬ ‫שנייות מהו שיאכלו בתרומה‪ ,‬וזה ר‬
‫דר׳ ביבי אמר בשם ר׳ ראובן בהמאמר דסנהדרין‪ ,‬ור׳ ביבי חי ברור השלישי‬
‫כמבואר בערכו‪ ,‬ורחוק שבעא ר׳ ראובן קמי׳ ר׳ טנא בי‪ ,‬אשר עוצם לימודו‬
‫היה בדור החמישי‪.‬‬
‫רב הוא ראש האמוראים כידוע‪ ,‬ולמד אצל רבי ור׳ חייא בא״י וירד‬
‫לבבל ויסד שם ישיבה כסורא וחזר לא״י בימי רבי‪ ,‬עיי׳ ירושלמי סאה פ״ו‬
‫אמר אנא הוא בן עזאי דהכא אתא חד‬ ‫הל׳ ג׳ )י״ט ע״נ( רב כד נחת לתמן‬
‫סב שאל ליה שני הרוגים זה על גבי זה וכו׳ כד סלק להכא אתא לגבי רבי‬
‫וכו׳‪ — .‬ונראה שלא נשתהא אז ימים רבים בא״י‪ ,‬ומצינו ששלח ככתב‬
‫שאלות לרבי מבבל לא״י‪ .‬כבלי כתובות ס״ט ריש ע״א ועיי׳ ירושלמי גיטין‬
‫פ״ה הל׳ ב׳) ט״ו ע׳׳ר(‪ — ,‬שם העצם של רב הוא אבא )עיי׳ בערוך ערך‬
‫אבא( וכן קרא אותו שמואל בהרבה מקומות כבבלי‪ .‬ובירושלמי ריש ב״ק ב׳‬
‫סוף ע׳׳ב איתא רב יהורה בשם שמואל אק שמין לא לגנב ולא לגזלן ולא‬
‫לשואל אלא לנתקין ואני אומר אף לשואל אין שמין )צ״ל אף לשואל שטין‪,‬‬
‫ומן ואני אומר הוא מאמר דר׳ יהודה והוא כעין מאמר מוסגר( ואבא )הוא‬
‫המשך מאמרו של שמואל( מודה לי ומאן הוא אבא )הוא מאמר של סתם‬
‫הירושלמי( רבי )צ׳׳ל רב וכן הגיה הפירוש הקצר( או אבא בי אבוה‪ .‬הרי‬
‫שהירושלמי נסתסק למי נתכוין שמואל בקריאת שם אבא‪) .‬וקצת נראה שיש‬
‫פה ט״ס דלא נמצא בירושלמי אמורא בשם אבא בר אבוה‪ ,‬ובעל פ״ט כתב‬
‫שם שדגונה על אבוד‪ .‬דשמואל ולפ׳ץ צריך להגיה אבא בי בא דזה היה שם‬
‫דאבוד‪ .‬דשמואל(‪ — ,‬ובירושלמי לא נמצא בשום מקום אבא אם הכונה על‬
‫רב כי אם רב‪ ,‬והוא שם כבוד וכמו שקראו דבינו הקדוש רבי‪,‬‬
‫לרב נמצאים הרבד‪ ,‬מאמרים בירושלמי וקצתם אינם נזכרים בבבלי‪ ,‬וככר‬
‫הערנו על זה בפ׳יג‪ .‬ואפשר שאמרם כאשר היה בא״י‪ ,‬ורוב מאמריו הובאו‬
‫לא׳׳י ע״י ד^למידים שעלו מכבל לשם‪.‬‬
‫ודע דבבבלי ביצר‪ ,‬י׳׳ד ע״א יבמות פ״ח ע׳א איתא על מאמר דרב מחכו‬
‫עלה במערבא‪ ,‬ובירושלמי לא נמצא בשום מקום חוכא אדבר* רב או אדברי‬
‫מכג‬ ‫רבנן דקיפרין‬ ‫רב‬

‫אמורא אחר בבלאי או בן א׳׳י‪ .‬ונם על ברייתא איתא לפעמים בבבל' מחכו‬
‫עלה במערבא עיי׳ שבועות כ״ו ע״א ל״ר ע״ב‪ ,‬והיותר תמוה שהברייתא‬
‫דשכועות ל׳׳ד ר׳ שמעון אומר חייב כאן וחייב בפקדון וכו׳ הובא בירושלמי‬
‫שם ם״ד הל׳ ה׳ )יל׳ה ע״ר( והש״ם לא מקשי עלה כלום וצ״ע‪) .‬ובכלי‬
‫סנהדרין י״ז מסיק הש׳׳ס מחכו עלה במערבא הוא ר יוסי בר חנינא(‪.‬‬
‫רבותינו שבגולה שבת סוף ס״ה ביצה פ״ב הל׳ ח׳ ר׳ זעירה בשם‬
‫שמואל שור שעיסוקו רע יוצא בסרומביא שלי ורבותינו שבגולה נהגו כן‪,‬‬
‫ועיי׳ כבלי שבת ריש נ״ב רבעי לוי בריה דרב הונא חמור שעסקיו רעים מהו‬
‫ואמר ליה הכי אמר אבוך משמיה דשמואל הלכה כחנניה ע׳׳ש‪ — .‬ודע דבכלי‬
‫סנהדרין י׳׳ז איתא רבותינו שבגולה רב ושמואל‪ ,‬וצע״ק דהירושלטי מביא בשם‬
‫שמואל שור וכו׳ יוצא ואמר ע״ז רבותינו שבנולה נהגו כן‪.‬‬
‫עיי׳ לעיל מ״ט ע״א‪.‬‬ ‫רבנן דאגדתא‬
‫רבנן דנוה סנהדרק פ״ג כ״א ל׳ב רבנין דנוה הורו טיפי חטיע בסיסחא‬
‫)לסרוקלא עיי׳ ר׳ טנא ב׳(‪.‬‬
‫רבנן דקיסרין כן נקראת הישיבה אשר כקיסרין‪ ,‬ונזכרו בירושלמי צ׳‬
‫סעטים )בם׳ זרעים לערך כ״ב סעטים בס׳ מועד ל״ו פעמים כסדר נשים‬
‫‪ r‬פעמים ובסדר נזיקין י׳ פעמים(‪ .‬ואמרו בשם עצמן או בשם חכמים‬
‫אחרים‪ — .‬ואלה החכמים אשר אמרו רבנן דקיסרין בשמם‪ .‬בשם ר׳ י ו ח נן‬
‫סוכה פ׳׳ג הל׳ א׳ ובמ״א‪ .‬בשם ר׳ א ב הו בהרבה מקומות‪ .‬בשם ד י ו ד ה כ ר‬
‫טי ט ס שביעית פ״ה ל״ו ע׳׳א גיטין פ״ה מ״ז ע״ג‪ .‬בשם ר׳ ח י י ה ב ר ט י ט ו ס‬
‫תרומות פ׳׳ח מ״ה ע״ג‪ .‬בשם ר׳ י ע ק ב ב ר א ח א שביעית פ׳׳ה ל׳ח ע״א שבת‬
‫פ״א ג׳ קרוב לסוף ע״ג‪ .‬כשם ר׳ ה י ל א יבמות פ׳׳י י׳ ע״ג‪ .‬בשם ר׳ יו סי בי‬
‫ר' בון שכת פ״ח י׳׳א ע״א דרובין פ״ט כ׳׳ה ע׳׳ג פסחים פ״י ל׳ז ע׳ג‪ .‬בשם‬
‫ר׳ ל ע ז ר שבת פ״ב ה׳ ע״א‪ .‬בשם ר׳ נ ס א ‪ ,‬ני סי פסחים פ״ב כ״ט ע׳׳א נזיר‬
‫פ׳׳ו נ״ד ע״ד‪ .‬בשם ר׳ א ח א כתובות פ״ה ל׳ ע׳׳א‪ .‬כשם ר׳ ה ו נ א שבת פ״ג ו׳‬
‫סוף ע׳׳א‪ .‬בשם ד י צ ח ק ב ר נ ח מ ן סוכה פ׳׳א נ״ב ע״ב‪ .‬כשם ר חייה כר‬
‫י ו ס ף הוריות פ׳׳ג מ׳ץ ע״ד‪ .‬כשם ר׳ ח ס ד א קידושין פ׳׳ד ס״ה ע״ד‪ .‬בשם ר‬
‫י ר מי ה כלאים כ״ט ;ל׳ב קידושין פ״ב ס״ג סוףע׳׳א‪ .‬בשם רב ע ו ק ב ה עירובין‬
‫פ׳׳א י׳ח קרוב לסוף ע״ד‪ .‬כשם ר יוסי בן חנ י נ ה שבת פ״ב ה׳ ע׳׳א נז ד סוף‬
‫פ״ד וכט׳׳א ועוד בשם חכמים אחרים‪ — .‬וכן אמרו איתפלגון רב ו ר יו ח נן‬
‫כרטת פ״ד ריש ז' ע״ג‪ .‬ר׳ י ו ח נ ן ו רי ש ל ק י ש ביצה פ״ה ס״ג ריש ע״ב‪ ,‬נזיד פ׳׳ג‬
‫‪ -‬ויש מן החכמים שאמרו בשם רבנן דקיסרין‪ :‬ר׳‬ ‫נ״ב סוף ע׳׳ג וכו׳‪.‬‬
‫חזקיה ע׳ז פ״ב ם׳ ע״ד‪ .‬רב כהן דמאי פ״ז כ״ו ע״ג קידושק פ׳׳ב ס״ב ע׳׳ד‪.‬‬
‫ורבנן דקיס־ין אמרו ג״כ בשם עצמם‪ .‬ומכלל זה מה שדרשו גימטריא‬
‫עיי׳ שבת פ׳ץ ט׳ סוף ע׳׳ב רבנק דקיסרין מן אתרה לא חסרה כלום אל״ף חד‬
‫לט״ד תלתין ח׳ תטניא‪ — .‬ויותר עולה מה שאמרו הם בשם חכמים אחרים‬
‫על מה שאמרו הם בשם עצמם‪ .‬וככר כתבנו פ׳׳א שנראה שלא היה ראש‬
‫ישיבה בקיסרק ממות ר׳ אכהו ואילך‪ ,‬ולכן לא נתחדשו שם הרכה הלכות ולומדי‬
 ‫רב' רוטנום‬ ‫‪-‬‬ ‫רבנן דקיסרין‬

‫התורה ח דו לרוב על דברי הראשונים‪ — ,‬ואלה רבנן דקיסרין היו ממות רבי‬
‫אבהו עד דור החמישי או הששי כי אמרו משמיה דר ץסי בי ר בון אשר‬
‫חי בדור החמישי‪.‬‬
‫רבנן דתמן הם החכמים דבבל‪ ,‬והירושלמי מזכיר אותם תמיד בל׳ כבוד‬
‫וגם נושא ונותן כדבריהם עיי׳ לעיל ס״ג‪ .‬ונמצא לפעמים רבנין דתטן ובבבלי לא‬
‫נזכר זה המאמר‪ .‬ולפעמים טרוייק הרבה ״רבנן דתמן״ עיי׳ כתובות ס״ח הל׳ ז׳‬
‫)ל״ח ע״ב( נפלו זיתים וגפנים ר אכון בשם רבנין דתמן טתנית׳ בשנפלו לה זיתים‬
‫ולא קרקען גפגים ולא קרקען אבל אם גפלו לה זיתים וקרקען גפנים וקרקען‬
‫לא תקוץ שעדיין שבח בית אביה קיים ע״כ‪ ,‬וכן היא מסקנת הבבלי שים ע׳׳ט‬
‫ע״ב‪ — .‬ועיי׳ ט״ש ס ‪ T‬נ״ה ע׳׳א גיטין פ׳׳ה הל' ט׳ על דעתין דרבנין דתטן‬
‫ניחא דתטן אטרין בשם ר׳ נחמן בר יעקב כל שנותגין לו אגוז ומשליכו צרור‬
‫והוא נוטלו המוציא בידו כמוציא באשפה אגוז והוא נוטלו צרור והוא משליכו‬
‫גזילו נזל מפני דרכי שלום אגוז וציור והוא נטלן ומצניען ומביאן לאחר זמן‬
‫נזילו גזל גמור וכו׳‪ ,‬ובבבלי לא נזכר זה המאמר דר׳ נחמן בר •עקב‪ ,‬ועיי ככלי‬
‫גיטץ ס״ה אמר רכא ג׳ מדות כקטן צרור וזרקו אנוז ונוטלו וכו׳ וקצת יש‬
‫לתמוה שנם שם לא נזכר המאמר דרי נחמן‪ .‬ועיי׳ מה שכתבנו לעיל פ׳׳ג‬
‫כענק המאמרים של אמוראים בבליים הנמצאים בירושלמי ולא בבבלי‪­ - .‬‬
‫ועיי׳ ערך כהנא ופ״ב ערך תטן בענין רבנן דתמן‪.‬‬
‫י ב מ י ‪ .‬ר ב ם' ע׳׳ז פ׳׳ה הל׳ י׳׳א שאל שלח לרבטי ולרכסי עיי ערך‬
‫ר׳ אמי‪ ,‬ר׳ אפי‪ ,‬וכבר הערנו על זה לעיל ריש פ״ב‪.‬‬
‫רבי רדיפה אמר לבד כשם אחרים‪ .‬פאה ס׳יד י״ח סוף ע״ב ר׳ רדיפה‬
‫איתפלגון ר׳ יונה ור׳ יוסי חד אטד דדאוי ליטול זכה וחורנה אמר וכו׳‪ .‬כתובות‬
‫פ׳׳ז הל׳ ט׳ )ל׳׳א ע׳׳ד( ר׳ רדיפה ר׳ יונה ר ירמיה שאל אשה קררוהו וכו׳ ועיי׳‬
‫הגי׳ קידושין פ״ב הל׳ ה׳ )ס״ב ע׳ד(‪ — .‬כתובות פ׳׳ו הל׳ א׳ רבי רדיפה ר׳‬
‫אחא כשם ר׳ בון כר כהנא‪ — .‬ונראה שהיה בדור החמישי‪.‬‬
‫רובין חגיגה פ״ג הל׳ ד׳ )ע׳׳ט ע׳׳ג( אמר ר׳ יניי הרובץ היו אומרים‬
‫בתרומה שגעשה על גב הקודש וכו‪ /‬ח״ל רש״י חולין כ׳ ע׳׳א ד״ה יקבלו‬
‫זדובין הנערים בני ר• חייא עכ״ל‪ .‬ואפשר שט׳ הרובץ אינה זזה ממשמעותה‬
‫ופירושה הגדולים‪ .‬וכן נראה הכונה חלה פ״ר סוף ע״א עד שבאו דדובין‬
‫ובטלו אותן עיי׳ בפירושנו שם וככר דברנו מזה כמ״ח שנת א׳ צד ‪. 360‬‬
‫רבי רומגוס שבת פ״ג ו׳ ע״ג שהרי רבי רומנום הוציא מחתה מ של בית רכ׳י‬
‫מליאה גחלים בשבת)ועיי׳ בבלי שם ט׳ץ(‪ — .‬יבמות פ׳ד ט׳ סוף ע״ב קידושין ס״ד‬
‫הל׳ ו׳ ר׳ יעקב בר א ‪T‬י כשם ר יהושע בן לוי טעשד‪ .‬במשפחה אחת ביודוס)כקידושין‬
‫הגי׳ בדרום( שהין קורין עליה ערער ושלח רבי את רבי רומנום לבודקה ומצא‬
‫שנתגיירה זקינתה פחות טבת של ש שנים ויום אחד והכשייה לכהונה ע׳׳ב‪.‬‬
‫והנה ר׳ יהושע בן לוי המססר זה המעשה חי בדור הראשץ‪ ,‬והוא מדבר כעל‬
‫דבר הנתהווה כימים שעברו‪ ,‬וזה טורה שרבי הנזכר כאן הוא רבינו הקדוש‬
‫ולא ר׳ יהודה נשיאה‪ ,‬וא״כ חי ר׳ רומנום ברור הראשון‪ — .‬ועיי׳ מגילה פ״א‬
‫מכד‬ ‫רבי רומנום — ד יגזובתי דצדוקי‬

‫הל׳ י״ב )ע״ב ע״ב( שרבי שלח ר רוטנוס לאנטונינוס לבנות לו שבח‪ ,‬ומהך‬
‫טעשה דיבטות טבואד שהוא רבינו הקדוש‪ ,‬וזה יפיץ אור על אנטונינוס הנזני‬
‫פה ואין כאן הטקום להאריך‪ .‬וכבר דברנו על אנטונינום שהיה ביש רבי בט״ח‬
‫שנת א׳ צד ‪ 469‬ודרכי הטשנה ערך ר יהודה הנשיא‪.‬‬

‫ריש גלותא גם כא״י נודע רוב תקפו של ריש גלותא דבבל‪ .‬שבועות‬
‫פ״א הל׳ א׳ )ל׳׳ב ע׳׳ד( טלך ורב חיליה וארקבתא וריש גלותא‪ .‬ועיי׳ כבלי‬
‫שם ו׳ ע׳׳ב‪ — .‬גם נטצאים בירושלטי סיפורים טריש גלותא ואינם בבבלי‪.‬‬
‫סוטה פ׳׳ה הלי ה׳ )כ׳ סוף ע״ב( כהדא ריש גלותא איטלק עילוי חד טריקלין‬
‫ארבעין על ארבעין דיטליניה חיטין אתא לגבי רב הונא אטד ליה פייסון‬
‫דיסבון טינך עשרין על עשרין כדון ועשרק על עשרין אחר זטן ואת טיתגר‬
‫)ם׳ ע׳׳ג( ר׳ חונה הורי לריש גלותא לצאת‬ ‫— ביצה ס׳׳א הל׳ ו׳‬ ‫פלגא‪.‬‬
‫— וריש גלותא נקרא בירושלטי ג״ב נשיא‪ .‬תענית ס״ד ס״ח ע׳׳א‬ ‫בכסא‪.‬‬
‫שמואל ואילין דבית שילה הוון שאלין בשלמיה דנשייא בכל יוס והוון‬
‫אילין דבית שילה עלין קדמיי ויתבין קדמיי סלגון איקר לשמואל ואייתיבוניה‬
‫ועיי׳‬ ‫ליה שמואל איקר ואותכיניה קדמיי‪.‬‬ ‫קדמיי עאל רב לתמן ופלג‬
‫ערך שמואל‪.‬‬

‫אות שי״ן‪.‬‬

‫רבי שבתי‪ ,‬שובתי בדה־ השלישי‪ .‬חלה פ״ב היל ג׳)נ׳׳ח ל׳ג( ר יוסי‬
‫בשם ר׳ שבתי וכר לחלה ולנטילת ידים אדם מהלך ארבעת מילין‪ — .‬סנהדרין ס׳׳ח‬
‫הל׳ א׳ כיי דמר ר יסא בשם ר׳ שבתי כל ימיו שר כן סורר ומורה אינן אלא ששה‬
‫חדשים בלבד‪ .‬ועיי׳ בבלי שם ס׳ט ע״א ושם איתא שלשה חדשים‪ ,‬וכן צ״ל‬
‫כירושלמי עיי׳ כהסוגיא שם‪ — .‬גיטין פ׳׳ג הל׳ ב׳ )ט׳יד ע״ד( מהו מפני‬
‫התקנה ר׳ שבתי בשם חזקיה מפני תקנת בנות ישראל שלא יהו מצויות‬
‫להתגרש )וכן הוא בשינוי קצת בבלי שם כ׳יו ע״ג(‪ — .‬סוכה סוף פ״ד עד‬
‫כדק מים יין אמר רבי שובתיי המשטח אלהיט ואנשים‪ — .‬נדרים ס׳׳ה הל׳‬
‫ה׳ )ל׳ט ע׳׳ב( חד כר נש קידש בספר תורה ר׳ שובתא ור׳ חסידא אעלון‬
‫עוכדא קומי ר׳ אסי ואמר אינה מקודשת ועיי׳ ערך ר׳ חסדא‪ .‬כ״ב ס׳׳י ה ל‬
‫א׳ באיזה כתב משערין אותו ר׳ יסא בשם ר׳ שובתי מלא חתימת ידי‬
‫העדים ע״כ‪ — .‬וכל מקום שנזכר ר׳ יסא בשם ר׳ שבתי הוא ר׳ יוסי כ׳‪,‬‬
‫והך דנדרים ד שובתי וכו׳ קומי ר יוסי הוא ר יוסי א׳ עיי׳ ערכם‪— .‬‬
‫ועיי׳ ב״ב פ״ט הל׳ א׳ כהדא ארמלתיה דר׳ שובתי וכר אתון בנון קירבק לרבי‬
‫לעזר וכו׳‪.‬‬

‫ר׳ שו ב ת י ד צ דו קי שביעית פ׳׳ב הל׳ ח׳ )ל׳ד ע׳א( אמר רבי יוסד‪,‬‬

‫הורד‪ ,‬רבי לעזר לרבי שובתי דצדוקי כד׳דא דרבי שטעק שזורי‪ .‬עיי׳ ערך רבי‬
‫אלכסנדרי דצדוקי‪.‬‬
 ‫ד שמואל א׳‬ ‫רבי שילא דנוה‬

‫דבי שילא דנוה )בלו׳ מן נוה עיי' ערך רבנן דנוה( שכת ס״ב ה׳ ע׳׳א‬
‫מה בין המציל מטה שבנר מה כין המציל ממה שבזית רכנין דקיסרין כשם‬
‫רבי שילא דנוה לא דומה המציל מגופה של פתילה למציל ‪ p n‬מגופה‬
‫׳‬ ‫של פת'לה‪. ,‬‬
‫דבי שילא בד בינא סנהדרין פ״ח הל׳ א׳ אמר ר׳ זעירא תגא רבי‬
‫שילא בר בינה כי יהיה לאיש כן לא שיהיה הבן אב‪ ,‬ובבבלי שם ס״ט ע׳׳א‬
‫איתא יי אתא ר׳ דימי אמר אמרי במערכא כי יהיה וכו׳‪.‬‬
‫דבי שילה מנות פ״ב ל״א סוף ע׳׳ד מהו וישב עטם רכנין דקיסרין‬
‫כשם רבי שילה שאם היה תלמיד חים עושין לו בית וועד‪ .‬ואפשר שזה ר׳‬
‫ר׳ שילה הוא אחר עם ר׳ שילא דנוה דערך דלעיל‪ ,‬דבשניהם איתא רבנין‬
‫דקיסרין בשם וכו׳‪.‬‬
‫ד בי שמי» יטמא* בדור החמיימי‪ ,‬שבת פ״ג ה׳ ע״ד רב• שמי סמיך‬
‫לאדירא דתנורא אמר ליה ר׳ טנא והתני בר קפרא וכר‪ .‬שקלים פ״ג הל׳ א׳‬
‫ר״ה פ״א הל׳ א׳ ר׳ שטי בשם ר בון כר חייה כשליש עשו אותו כר׳ שטעון‬
‫ונו קם ר־ טנא עם ר׳ שטי וכוי‪ .‬נדרים פ״ט סוף הל׳ א׳ ר׳ טנא נדר וסליק‬
‫לגבי י שמי א״ל אילו היית יודע שהבריות רחקין מינך דאת נדרן ונו׳‬
‫)ובר״ן גדרים כ׳ א סוף ע״ב הגי׳ ר׳ מונה נדר סליק לגבי ר׳ טמאי(‪ .‬מעשרות פ״ה‬
‫הל׳ א׳ ר׳ שטי אמר קומי ר׳ יוסי כשם ר׳ אחא מה דאמר רב וכו׳‪ .‬הנה מכל זה‬
‫נראה שר׳ שמי היה חניו ימל ר׳ מנא ב׳ ותלמידו של ר׳ יוסי ב׳ וחי כדור‬
‫החמישי‪ .‬ודמאי פ״ה הל׳ א׳ איתא ר׳ אכין ר׳ שמאי בשם ר׳ אחא שמע לה‬
‫מן דבתרה וכו׳‪ ,‬וכן שקלים סוף פ״א ר׳ אכון אמר ר׳ שמי בעי וכו׳ ועיי׳ ערך‬
‫ר אכין כ׳‪ .‬מזה נראה שר שטי חי בדור הרביעי ובדור החמישי‪ — .‬ורבי‬
‫שמי נזכר כהרבה מקומות בירושלמי‪ ,‬ונם כבבלי נזכר לפעמים‪.‬‬
‫יטמואל הוא שמואל ירחינאה חברו דרב‪ ,‬האמורא הגדול הידוע‪ ,‬ונזכר‬
‫הרכה פעמים כירושלמי ונזכר גם שם נ שם שוקד‪ .‬כתובות פ ד הל׳ ב רבי‬
‫זעירא שלח לר׳ נחמן כר יעקב וכו׳ מעשי ידי הבת של טי אמר ליה שוקד‬
‫אמר לעצמה מני שוקד שמואל‪ .‬ועיי׳ בבלי שם מ״ג זל׳ב ושם הגי׳ שקוד‬
‫ועיי׳ ברש״י שם ובערוך ערך שקוד‪ .‬ואפשר דיש לגרוס בכבלי שוקד וכמו‬
‫שהוא בירושלמי‪ - - .‬בירושלמי נמצאים הרבה מאמרים לשמואל אשר לא‬
‫הובאו בבבלי וכבר הערנו על זה בפרק הקודם‪ — .‬ועיי׳ המעשה דשמואל‬
‫ואילין דבית שילה שהבאנו ערך ריש גלותא‪ ,‬והירושלמי מסיים שם אמרת‬
‫אילין דבית שילה אנן תיניינין אנן וקיבל עלויי שמואל טיתב תליתאי‪ .‬וכל‬
‫זה מורה על מידת ענותנותו‪ — .‬ונראה ששמואל לא עלה מימיו לא״י‪ ,‬ואף‬
‫שמצינו בבלי ב״מ פ״ה ע״ב שמואל ירחינאה אסייה דרבי אפשר ש שלח לו‬
‫דרכי רפואות בכתב‪.‬‬
‫ד׳ שמואל א׳ הלך עם ר׳ אימי לזנביה מלכותא ועיי׳ ערך ר אימי‬
‫וערך זעור נ ר חיננא‪ .‬סנהדרין פ״ב כ׳ ע״ב ס ‪ T‬ל ב ע״ב ומניין לדיני נפ שות‬
‫שמתחילין מן הצד תנא שמואל הזקן קומי ר׳ אחא ויאמר דוד לאנשיו ובר‪,‬‬
‫ושם ריש פ׳ה מניק לשבע חקירות תנא שמואל הזקן קומי ר' אחא ד א ם־‬
‫ר‪,‬כה‬ ‫ר שמואל א׳ — ר שמואל נר אימי‬

‫דמי לאנשיו וגר‪ .‬ונראה שזה שמואל הזקן הוא ר שמואל דערך זה וצ״ל‬
‫ככל מקום ר׳ שמואל הזקן )אף שהכינוי זקן הוא זר קצת כי כירושלמי לא‬
‫נאמר בשום מקום זקן כי אם סבא או רוכא(‪ .‬וכככלי סוטה י׳ ע״כ איתא‬
‫אמר שמואל סבא חמוה דר שמואל בר אמי‪.‬‬

‫ר׳ שכואל ב׳ בדור הרביעי‪ ,‬ואמר הרבה פעמים בשם ר זעירא‪ .‬עיי׳‬
‫כלאים ס׳יב הל׳ ז׳)כ״ח ע׳׳א( תרומות ריש ס״ד עירוכין פ״ט כ״ה סוף ע״ג יומא‬
‫פ״ד הל׳ ו׳ )מ״ה ע״ב( ובמ׳א‪ — .‬ואמר ג״ב כשם ר׳ אבהו‪ .‬שבת ס״א ד׳‬
‫ע׳׳א רבי שמואל בשם ר׳ אכהו בית הלל ילפין מלאכת היתר ממלאכת‬
‫איסור‪ .‬וקצת נראה שהיה תלמידו של ר אבהו‪ .‬עיי׳ סנהדרין פ״א י׳׳ט סוף‬
‫ע׳׳ג א׳ד שמואל קשיתיה קומי ר׳ אבהו וכו׳‪ .‬ע׳׳ז פ׳ד הל׳ א׳ א״ר שמואל‬
‫אנא המית ר׳ אבהו רבע כארחיה‪ — .‬ודע דעירובין פ׳יי ב״ג ע״ג איתא אמר‬
‫ר׳ בא מעשה באשתו של פרסי שהשכירה חצר שלה שלא מדעת בעלה אתא‬
‫קומי ר׳ שמואל ושרא ע״כ‪ ,‬ונראה שאינו לא ר׳ שמואל א׳ ולא ר׳ שמואל‬
‫כ׳ כי אם שמואל ירחינאה )ומ׳ ר׳ ט׳׳ס(‪ ,‬בי ר׳ בא האומר שם אמר לרוב‬
‫בשם רב ושמואל‪ .‬עיי׳ ערך ר בא א׳‪.‬‬

‫רבי שמואל קפודקיא כדור השלישי‪ .‬ברכות פ״ב ה׳ ע׳יב אמר רבי‬
‫חני שושביניה דר׳ שמואל קפודקיא הוינא וכו׳‪ .‬חלה פ״ג הל׳ א׳ ר׳ יונה‬
‫אמר רבי שמואל קפודקיא וחד מן דבנין חד אמר כאן כשיש בו כדי להעלות‬
‫וכו׳‪ — .‬ונזכר בלא כינוי רבי )ונראה שהוא ט׳׳ס( פסחים פ״ו הל׳ ז׳ )ל׳יג‬
‫ע׳׳ג( שמואל קפודקיא אמר למחר יש בעשייתה מצוה‪ ,‬יומא פ״ו הל׳ ה׳)מ״ג‬
‫סוף ע׳׳ד( התיב שמואל קפורקיא טעתה יטמו את אימוריהן‪.‬‬

‫רבי־ שמואל בר אבדומא‪ ,‬אבדוט' בדור החמישי‪ .‬שבת פי״ט הל­‬

‫א׳ )י״ו סוף ע׳׳ד( רבי' שמואל בר אבדומא הוה ליה עובדא למיגזור לרב‬
‫ששעה )כרי״ף הגי׳ שישנא( בריה אנשון מייתי אתמל שאל לר׳ מנא אמר‬
‫)פי׳ג ע״ד(‬ ‫לו ידחה למחר שאל לר׳ יצחק בר אלעזר וכו׳‪.‬מ״ק פ״ג הל׳ ח׳‬
‫ר׳ שמואל בר אבדוטי דמכת אימיה קומי מועדא תטניא יומין אתא שאל לר׳‬
‫מנא וכר‪ .‬חנינה פ״ג הל׳ ג׳ ע״ט סוף ע״ב אמר ר׳ שימואל בר אבודמי קומי‬
‫ר׳ מנא בתרומה אנן קיימין‪ .‬מכל זה נראה שהיה תלמידו של ר מנא‪— .‬‬
‫ונזכר עוד ברכות פ״ז י׳׳א ע״ב )ושם ר׳ שמואל בר אברימא(‪ ,‬פאה פ״ד הל׳‬
‫א׳ )ר׳ שמואל כר אבודטא(‪ ,‬חלה פ״ג הל׳ א׳ ע״ז פ״ג הל׳ ה׳ ) מ״ב ע״ד ר׳‬
‫שמואל כר אבדיטי( ובט׳׳א‪.‬‬

‫רבי ש מו א ל בר אימי בדור השלישי‪ .‬קידושין פ״ג הל׳ ב׳)ס״ג ע״ד(‬

‫דטר ד זעירא באדר קדמייא דמך ר׳ הילא באדר תניינא אתא עובדא קומי‬
‫ר׳ חנניה חבריהק דרבנן א׳׳ל רבי שמואל כר אימי לא יאות הוה ר׳ הילא‬
‫אמר לך וכר‪ — .‬וביבמות פ״י י׳׳א סוף ע׳׳א איתא אימי אבוי דשטואל בר‬
‫איטי )עיי ערכו(‪ ,‬וזה מורה שר׳ שמואל כר איטי היה אדם מפורסם ונלןא‬
‫אביו על שמו‪ .‬עיי׳ ערך ר׳ שמואל בר רב יצחק‪.‬‬
 ‫שמואל בר בא — רבי שמואל כריה דר יוסי בי ר בון‬

‫שמואל בר בא‪ ,‬אבא בדור השלישי‪ .‬ביכורים ס״ג הל׳ ג׳ )ס׳׳ה‬

‫ע״ג( ר׳ הילא ד יעקב כר אידי הוון יתיבין עבר שמואל בר בא וקמו לון מן‬
‫קומוי אמר לון תרתיי גבנון חדא שאיני ץקן וחדא שאין התורה עומדת ספני‬
‫בנה‪ — .‬יבמות פ״י הל׳ י״ד )י״א ע״ב( קידושין ס׳׳א נ״ט סוף ע׳׳ב שמואל‬
‫כר אבא בעא קומי ר׳ זעירא בפרשת נחלות את עבד בן בן כבן והנא )גבי‬
‫ייעוד( לית עבד בן כן כבן‪ ,‬וע״ש שר׳ זעירא אמר על הך קושיא מאן דמר לי הדא‬
‫מילתא אנא משקי ליה קונדיטון‪ — .‬נזיר פ״ג הל׳ ד׳)נ״ב ע׳׳ג( שמואל כר בא‬
‫כעא קומי ר׳ זעירא נטמא באותן הימים מה הן ובו׳‪ - .‬קידושין פ״א נ״ט ע״ב‬
‫שמואל בר אבא בעא קומי ר׳ יסא הכא כתיב וחשב והנא כתיב וחשב וכו׳‪- - .‬‬
‫פסחים פ״ו הל׳ ה׳ )ל״ג ע״ג( תני חגיגת ארבעה עשר וכו׳ ר׳ יעקב כר אחא‬
‫כשם שמואל בר אבא זאת אומרת שהיא רשות וכר‪ — .‬ביצה ם״א הל׳ ט׳‬
‫)ס׳ ע״ד( ר׳ נחום א״ר שמואל כר אבא בעא הדא מטריתא וכו׳‪— .‬‬
‫)והאמורא זה נזכר ברוב מקומות בלא כינוי ר׳ ואפשר מפני שלא היה מוסמך‬
‫וכדאיתא במאמר דביכורים שהבאנו בראש הערך חרא שאיני זקן וכר‪ .‬ועיי׳‬
‫ערך שמעון נר בא(‪.‬‬
‫רבי ש מו א ל בר הייא בר יהודה ברכות ס׳׳א כי ע״ב רבי שמואל‬
‫בר חייא בר יהודה בשם ד׳ חנינא התחיל גלגל חמה לשקע אדם עומד כראש‬
‫הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו וכר‪ ,‬וכן אטד כ׳‬
‫פעמים בשם ר׳ חנינא ט״ש פ׳׳ג הל׳ ג׳ )נ״ד ע״א(‪.‬‬
‫רבי שימואל בר חנניה יומא פ׳׳ה ה ל ד׳)מ*כ ע׳׳ג( מהו כמצליף דכי‬
‫שמואל כר חנניה כשם ר׳ לעזר כטטוורד‪ — .‬מ״ק פ׳׳א הל׳ ח׳ )ס׳ ע׳׳ד(‬
‫ר׳ יסא הורי לשמואל בר חנינ׳ סירוג שתי וערב ובו׳‪.‬‬
‫רבי שמואל בר ינא תענית פ׳׳ב הל׳ א׳ רבי שמואל בר ינא כ שם‬
‫ר׳ אחא ה׳ דברים היה המקדש האחרון חסר וכר עיי׳ ערך ר׳ אחא‪ .‬וסוף ס״כ‬
‫דמכות הגי׳ ר׳ שמואל כשם ר׳ אחא‪ ,‬ובהוריות ס״ג ‪ r o‬ע׳׳ג ר׳ אינא כ שם‬
‫ר׳ אחא‪ ,‬ובבבלי יומא כ״א ע״ב ר׳ שמואל בר אינא‪ — .‬תענית פ״ב הל׳ י׳ד‬
‫)ם״ו ע׳׳א( ר׳ שמואל בר ינא בשם ר׳ אחא הדא דאת אמר בשאין טחלוקון‬
‫אצל סתם וכו׳ וביבמות פ״ד ו׳ ריש ע״ב הגי׳ ר׳ שמואל בי אינייא‪ ,‬והעיקר‬
‫אינא‪ ,‬ואינייא וינא ט״ם‪.‬‬
‫רבי שמואל בריה דר׳ יוסי בי ר' בון בדור הששי‪ .‬ר׳ה ס׳׳א הל א׳‬
‫)נ״ו ריש ל׳ג( רבי שמואל בריה דרי יוסי בן בק שלא תאמר שאם א כ ד‬
‫ועור שם סוף העמוד שלא תאמר שמא ימצא זבח סשול‬ ‫ונמצא וכר‪.‬‬
‫וכר‪ — .‬קידושק ס׳׳ד הל׳ ח׳ )ס״ו ע״א( ומניין שהורגק על החזקות דכי‬
‫שמואל בריה ד י יוסי בי ד בון אמר כתיב ומכה אביו ואמו מות יומת וכי‬
‫דבר בריא הוא שזה הוא אביו והלוא חזקה היא שזה הוא אביו ואת א מ ר‬
‫הורגין אף הכא הורגין‪ .‬ועיי׳ חולין י׳׳א ע״ב דשם יליף ר מרי ממכה אכין‬
‫ואמו ראזלינן בתר רובא‪ .‬והרמב״ם ס׳׳א מהל׳ איסורי ביאה הלי כ׳ ח ס ס‬
‫הירושלמי לעיקר ע״ש‪.‬‬
‫הכו‬ ‫רבי שמואל בי נחמן‬ ‫רבי שמואל בר ר׳ יצחק ‪-‬‬

‫רבי שמואל בר ד יצחק מגדולי האמוראים שיל הדור השלישי‬

‫ומאמריו באים בהרבה מקומות‪ ,‬ר׳ מיישא )שקלים פ״ג הל׳ א׳( רבי יונה‬
‫ור׳ יוסה )ר״ה ס״א הל׳ ב׳( ואמוראים אחרים אמרו בשמו‪ .‬וכאשר מת‬
‫קיבל ר זעירא אבילות עליו‪ ,‬ברכות פ״ב ו׳ ע״א‪ .‬ובמס׳ ע״ז ם״ג הל׳ א׳ כד‬
‫דמך ד שמואל בר יצחק איתעקרין ארזייא דארעא דישראל‪ .‬וע״ש שהיה בעל‬
‫גמילות חסדים וכאשר מת נסקת בת קלא ואמר ווי דדמך שמואל בר רב יצחק‬
‫גמיל חיסדא )ועיי׳ פאה ס״א ט״ו ע״ד ובשינוי‪ ,‬בבלי כתובות י״ז ע״א(‪— .‬‬
‫ובטס׳ סנהררין פ״י כ״ט ע״ב נשתבח שלא ראה קרי מימיו ע״ש‪.‬‬

‫ר״ה פ״א הל׳ ד׳)נ״ז ע״ב( איתא אבוי דר׳ שמואל בר רב יצחק חש על גרמיה‬
‫וצום תרין יומין )ובטס׳ חלה פ״א הל׳ א׳ איתא בר אבוי דר׳ שמואל בר רב‬
‫יצחק(‪ .‬ונלןא אביו על שמו לפי שהיה אדם מפורסם‪ ,‬וז״ל רש״י חולין ל״ח‬
‫ע״א ד׳ה אבוד‪ .‬דבר אבוברם זהו אבוברם עצמו וטכירין היו את הבן ולא את‬
‫האב והיו קורין אותו על שם בנו סימן לו ע״כ‪ .‬ועיי׳ ככלי פסחים מ׳ג ע״ב‬
‫מתקיף לה ר׳ נתן אבוד‪ .‬דר׳ הונא בריר‪ .‬דר' נתן כריתות כ״ה רב תחליפא‬
‫אבוד‪ .‬דרב הונא כר תחליפא ובמ״א‪ ,‬ובחנם מחק הגאון רי״ס במקומות אלה‬
‫שם האב עיי׳ בהגד״תו לפסחים מ״ג‪,‬‬

‫רבי שמואל בר נחמן בדור השלישי‪ ,‬הלך עם ר׳ יודה נשיאה אל‬

‫דיקליטיאנום‪ ,‬תרומות סוף ס״ח ועיי׳ ערך ר׳ יודד‪ .‬נשיאה א׳‪ - • ,‬ר׳ שמואל‬
‫בר נחמן )ואך בקצת מקומות נקרא ד׳ש בר נחמני‪ ,‬ובבבלי תמיד ר״ש בר‬
‫נחמני( היה תלמידו של ר׳ יונתן ואמר במקומות אין מספר בירושלמי ובבבלי‬
‫בשמו‪ .‬ועיי׳ בכלי פסחים כ״ג כ״ד יתיב ההוא מרבנן קמיה דר׳ שימואל בר‬
‫נחמני וכר אמר ליה ר׳ יונתן רבך מהאי קרא קאטר לד״ שם ב״ב קכ״ג ע״א כעא‬
‫מיניד‪ ,‬ר׳ חלבו מר׳ שמואל בר נחמני מה ראה יעקב שנטל בכורה מראוכן וכו׳‬
‫אלא ר׳ יונתן רבך לא כך אטד‪ — .‬ואמר ג״ב בשם ר׳ יהושע בן לוי ר״ה פ׳׳ד הל׳‬
‫ד׳)נ״ט ע׳׳ב( א׳ד שמואל נ ד נחמן משום מעשה שאירע וכו׳ א״ר אחא בר פפא‬
‫קומי ר׳ זעורר‪ .‬חכרייא בעון קומי ר׳ שמואל בד נחמן בשם מן ר אמר לה‬
‫אמר לון וכו׳ בשם ר יהושע בן לוי‪ — ,‬ונמצאו לר׳ שמואל בר נחמן ודבה‬
‫מאמרים בשם עצמו‪ ,‬וגם חכמים אחרים אמרו כשמו‪ .‬שקלים פ״א הל׳ א׳‬
‫ר׳ חגי בשם ד שמואל בר נחמן של ש תרומות נאמרו בפרשה הזאת תרומת‬
‫אדנים וכר‪ — .‬שם ד אילא בשם ד שמואל בר נחמן ועברו העוברים וכו׳‬
‫ובנד‪ .‬אצלו ציון מיכן שמציינין על הקברות‪ — ,‬תענית סוף פ״ג אי זו היא‬
‫הלל הגרולד‪ .‬וכו׳ ולמה באילין תרתין סרשתא ר׳ זעורא ר׳ אבוד‪ .‬בשם רבי‬
‫שמואל בר נחמן מפני שיר ‪ T‬ת גשמים כלולד‪ .‬בהן‪ — ,‬ועיי׳ חגיגה פ״ב ע׳׳ז‬
‫ע׳׳ג ר׳ יורן נשייא שאל ל ר שמואל בר נחמן מהו דין דכתיב סולו‬
‫לרוכב בערבות וכו׳ א״ל אין לך כל מקום ומקום שאינו ממונה על ביה שלו‬
‫וכו׳ אמר ליה ר לעזר רבך לא הוד‪ .‬דרש כן וכר‪ ,‬ונראה שמ׳ רבך נוספת ע״י‬
‫שגירא דלישנא‪ .‬ובבד פי״ב מוסיף דברים וז״ל ר׳ יודה נשיאה שאליה לרבי‬
‫שמואל בר נחמן אמר מפני ששמעתי עליך שאתה בעל הגרה מאי דכתיב‬
 ‫רבי שמואל בר נחמן — רבי שמואל אחוי דרב כרכיה‬

‫סולו וכר א׳יל אין לך כל מקום ומקום שאין לו איש מטונה על ביוז שלו‬
‫וכר כך מי שיממונה על בית של עולם הקב״ה ביה שמו על בית של עולמו‬
‫א״ל אוי דמובדין ולא משתבחין שאלית ל ר אלעזר ולא אמר כן וכר‪ .‬ויש‬
‫בזה השתנות והוספה מידי אחרון אשר לא הבין תי׳ ביה ושינה אותה לחי׳‬
‫בית‪ ,‬ועיי׳ ברמב״ן פ׳ מקץ פסוק בי אדני שהביא הב״ר כנוסחת הדושלטי‪- .‬‬
‫אבל מה שמוסיף הכ״ר שילפנינו מפני ששמעתי עליך שאתה כעל הגדה ע׳ש‬
‫יים לו שורש כי מצינו לר׳ שמואל בר נחמן הרבה מאמרים באגדה‪.‬‬
‫רבי י ט מו אל בר נתן אמר בשם ר׳ חמא בר חנינה ברכות ג׳ ע״ד‬
‫שבת פ״ג הל׳ א׳‪.‬‬
‫רבי יטימואל בר סוטר ברכות פ״א ב׳ ע״ג ר׳ חנינא בר אנדריי בשם‬
‫רבי שמואל בר סוטר המלאכים אין להן קסיצין ומה טעטא קי־בת על חד טן‬
‫קמייא קיימיא‪ .‬ובב״ר פס״ה איתא לבד א״ר שמואל וליתא בר סוטר‪ .‬ואפשר‬
‫שהוא אחד עם ר׳ שמואל בן סוסרטאי דערך הבא‪.‬‬
‫ר בי שימואל ב ר ס י ס ר ט א‪ ,‬סו ס ר ט אי‪ .‬סו ס ר טי כלאים ס״נ ריען‬
‫הל׳ א׳ אמר ר׳ שמואל בר סיסרטא )בר׳יש הגי׳ בר ססרטאי( משנים את למד‬
‫ארבעה וכו׳‪ .‬ב״מ פ׳׳ד הל׳ ב׳ )ט׳ ע״ד( ר׳ יוחנן יהב דינרין וכו׳ אתא שאל‬
‫לר׳ ינאי אמר ליה מדבר תורה מעות קונץ ולמה אמרו אין קונין שלא יאטר‬
‫לו נשרפו חיטך בעלייה רבי שמואל בר סוסיטאי בשם ר׳ אבהו אם אמר לו‬
‫דגירפו חיטך בעלייה נאמן‪ .‬ועיי׳ סנהדרץ פ״ז הל׳ א׳ שגם שם אמר ר׳ שמואל‬
‫בר סוסרטאי בשם ר׳ אבהו‪ — .‬מגילה פ״ב הל א׳ אמר ר שמואל בר‬
‫סוסרטי תיפתר שיהיתה כתובה גיגנטץ‪ ,‬ובכלי תענית י״ד ע׳׳א נקרא רב‬
‫שמואל בר ססרטאי ע״ש‪,‬‬
‫ב״ט פ״ב הל׳ ה׳ )ח׳ ע״ג( איתא עובדא המורה על עוצם יראת שטיס‬
‫שלו‪ .‬רבי ♦ממואל בר סוסרטיי סלק לרומי אובדת מלכתא דילניה דידה‬
‫ואשכחיה אפקת כרוז במרינתא מאן דמחזיר לה בגו שלשי׳ יומץ יסב אכן‬
‫ואכן בתר שלשי יומין איתרם רישיה לא חזריה גו שלשי׳ יומין כתר שלשי׳‬
‫יומין חזריה אמר׳ ליה לא הות במדינתא אמר לה אין אמרה ליה ולא שטעת‬
‫קלא דכרוזא אמי לה אין אמרה ליה ומה מר אמר לה מאן דמחזיר לה ן^ו‬
‫שלשים יומץ יסב אכן ואכן בתר שלשים יומין יתרם רישיה אמרה ליה ולמה‬
‫לא חזרתיניה גו שלשי׳ יומין אם׳ לה דלא תימרון בגין דחלתיך עכדית א ל א‬
‫בגין דחלתיה דרחמנא אמרה ליה בריך אלהון דיהודאי‪.‬‬
‫שמואל ב ר שילת מגילה פ״ד הל׳ ג׳ )ע׳׳ה ע׳׳א( ר׳ חלבו י׳ פ תנ ה‬
‫שמואל בר שיילת בשם רב שבעה חוץ מן המפטיר‪ ,‬ונראה דצ׳׳ל ר ב ש מו אל‬
‫בר שילת שין נלןא תמיד בבבלי‪.‬‬
‫רבי שימואל אחר דרב יומא ם״ג הל׳ ח׳ ) מ״א ע׳׳א( רבי ש מו אל‬
‫ש ל זהב‪.‬‬ ‫אחוי דרב בעי אבדו )הגורלות של אשכרוע( מהו לעשות‬
‫ועיי׳ ערך הבא‪.‬‬
‫רבי שמואל אהוי דרב ברביה שבת סוף סט״י א^י י עזיא קומי‬
‫ר׳ מנא אפילו כר׳ ישמעאל לא יבדיל וכו׳ אמר רבי שטואל אחיי דר׳ ^ כ י ה‬
‫קכז‬ ‫רבי שמואל אחוי דרב ברכיה — רבי שמעון בולווטא‬

‫ובדיל וכר‪ .‬והיה בדור החמישי דהא קאי אקו׳ שהקשה ר עזרא קומי ר מנא‪,‬‬
‫והיה אחוי דרב ברכיה ב׳ עיי׳ ערכו‪ .‬אך ערלה ס״ב ריש הל׳ א׳ איתא דאמר‬
‫גמליאל זוגא לר׳ יוחנן כן אמר שמואל אחוה דר׳ ברכיה‪ ,‬וא״ב היה אחוי‬
‫דרב ברכיה א׳ בדור השני )עיי׳ ערך ר׳ כרכיה א׳(‪ .‬ונראה דיש במס׳ ערלה‬
‫~ ובמס׳ ביצה‬ ‫ט״ס וצ׳׳ל לא כן אמר שמואל אחוה דרב עיי׳ ערך הקודם‪.‬‬
‫ס׳׳ג הל׳ א׳ אמר ר׳ שמואל אחוי דרבי ברכיה כל שהוא מחוסר נשכים מהוסר‬
‫צידה‪ ,‬ובו׳ והוא בעצמו )במילים שונות( מאמר רשמואל בבלי שם כ״ר ע״א‪,‬‬
‫היכי דמי מחוסר צידה אמר ר׳ יוסף אמר ר׳ יהודה אמר שמואל כל שאמר‬
‫הבא מצודה ונצודנו ע״ב‪ ,‬ואין ספק שהבבלי מדויק ושמואל חברו דרב הוא‬
‫האומר‪ ,‬דהא ר׳ יהודה תלמידו דשמואל האומר בכל מקום בשים רבו הוא‬
‫האומר פה בשם שמואל‪ .‬וע״ב יש ט״ם בירושלמי‪ ,‬ואפשר שצ״ל ר׳ שמואל‬
‫אחוי דר ברכיה אמר שמואל וצ״ע‪.‬‬
‫ר בי ש מ ל אי פסחים פ״ה הל׳ ג׳ )ל״ב ע׳׳א( רבי שמלאי אתי גבי רבי‬
‫יונתן אמד ליה אולפן אגדה אמר ליה מסורת יש בידי מאבותי שלא ללמד‬
‫אגדה לא לבבלי ולא לדרומי שהן גסי הרוח ומעופזי תורה ואת נהרדעי ודר‬
‫בדרום‪) ,‬ובבלי שם ס׳יב ע״ב איתא ר׳ שמלאי אתא לקמי׳ דר׳ יוחנן א״ל גיתגי‬
‫לי מר ספר יוחסין א׳׳ל מהיכן את א״ל מלוד וככר נגענו בזה בפ״א ע״ש(‪,‬‬
‫אמר ליה אמור לי הדא מילתא מה בין לשמו ושלא לשמו מה בין לאוכליו‬
‫ושלא לאוכליו‪ — .‬שקלים ס״ד הל׳ ג׳ )מ״ח ע״א( ר׳ אחא ר׳ תנחום בר‬
‫חייה בשם ר׳ שמלאי מגיהי ספר העזרה נוטלין שכרן מתרומת הלשינה‪) ,‬ובבלי‬
‫כתובות ק״ו ע׳׳א הובא זה המאמר בשם רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן‪ ,‬גם‬
‫איתא שם מגיהי ספרים בירושלים(‪ - .‬־ ור׳ שמלאי נזכר גם בבבלי באיזה‬
‫מקומות‪ ,‬עיי׳ סוף פסחים ובמ״א‪ .‬ועיי׳ ערך הבא‪.‬‬
‫רבי שמלאי הדרומי שבת פ׳׳א ג׳ ע״ד עח פ״ב הל׳ ז׳ )מ״א ע״ד(‬
‫יצחק בר שמואל בר מרת׳ נחית לנציבין אשכח רבי שמלאי )בע׳ז שמלאי‬
‫בלא רבי( הדרומי יתיב ודרש רבי ובית דינו התירו השמן‪ ,‬וע״ש שרב לא‬
‫רצה לשמוע לו ואמר ר׳ שמלאי הדרומי מהו ושמואל אמר לרב אכול דלא‬
‫כן אנא כתיב עליך זקן טמרא דר׳ שמלאי אמר לה בשם רבי ובית דינו‪— .‬‬
‫ועיי כבלי ע׳׳ז ל׳ז ע״א מסתמיך ואזיל ר יהודה נשיאה אכתפיה דר׳ שמלאי‬
‫שמעיה א״ל שמלאי לא הייתה אמש בבית המדרש כשהתרנו את השמן אמר‬
‫לו בימינו תתיר את הפת וכו׳ ואפשר שזה ר׳ שמלאי שמעיה דר׳ יהודה‬
‫נשיאה הוא ר׳ שמלאי הדרומי )גם אפשר שהוא אחד עם ר׳ שמלאי דערך‬
‫הקודם(‪ — .‬ובבלי ב״ב קי׳א ע״א נזכר ר׳ שמלאי שמעיה דר׳ ינאי ע״ש‪.‬‬
‫ר׳ שמלאי דבירא מגילה פ׳׳א סוף הל׳ י״ג )ע״ב ע״ג( ואליהו מקריב‬
‫בשעת איסור הבמות א׳ד שמלאי דבירא א״ל ובדברך עשיתי ובדיבורך עשיתי‪.‬‬
‫רבי שטעון בולווטא פסחים ס״ד הל׳ א׳ תעגית פ״ד ס׳ץ סוף ע׳׳ד‬
‫מיניק שהשיר מעכב ר׳ יעקב בר אחא רבי שמעון בולווטה בשם ר׳ חגיגה‬
‫ולכפר על בני ישראל זה הש*ר‪.‬‬
 ‫ד שמעון דימה — שטעון בר בא‬

‫ר' שמעון דימה סאה ס״ז הלי א׳ הבקיר את שדהו שנים ו של שה‬
‫ימים חוזר בו תני ר׳ שמעון דימא קומי ד זעירא אסילו לאהר של שה אינו‬
‫)ט׳׳ס ובטס׳ נדרים פ״ד הל־ י׳ ליתא‪ ,‬ושם נרןא רי שמעון דיינא( חוזר בו‪.‬‬
‫ר׳ שמעון דתוספת' ברכות ם״ג ו׳ ע׳׳ב א׳ד שמעון דתוססת׳ חזרו‬
‫הדברים ליושנן ע״כ‪ ,‬והוא כמו רבא תוסםאה בבבלי‪ ,‬כלו השונה תוסםתא‬
‫ועיי׳ ערך ר׳ זעירא תנאי‪ .‬ובסנהדרין ס״ב הל׳ ב׳ )כי ע״א( הגי׳ רבי שמואל‬
‫דסופסתה‪.‬‬
‫ר ב' שמעון ח ם' ד א מעשרות פ״א ט״ח עי׳ד ר׳ יונה בשם רבי שטעון‬
‫חסירא ניקורי רטב באביהן אסור והרבים נהגו בהן היתר ואינן ניזוקין‪.‬‬
‫רבי שמעון נזירא שכת פ״ב ה׳ ריש ע״א ר׳ אחא ר׳ סימון בשם ר׳‬
‫שמעון נזירא עשאה מזור טהורה‪.‬‬
‫ר' שמעון בריה דר' אייבו יבמות פי״א י״ב ע׳א ד ‪5‬יב ר׳ שמעון‬
‫בריה דר׳ אייבו והכתיב ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשר‪ ,‬מעתה אסילו ככני‬
‫נח לא היו ישראל נוהגין )למאי דס״ד התם אחות אביו אסורה לבן נח ע״ש(‪,‬‬
‫שמעון ב ר ב א! ווא‪ #‬א ב א‪ .‬בירושלמי לרוב בלא כינוי רב או רכי‬
‫לפי שלא נסמך וכאשר יבוא לקמן )ועיי׳ ערך שמואל בר בא( ובבבלי רב‬
‫שמן בר אבא‪ ,‬היה בן כבל ועלה משם לא״י‪ .‬חולין צ״ג ע׳׳ב אמר ליה רבי‬
‫יוחנן לרב שמן בר אבא הני ביעי חשילתא שריין ואת לא תיכול משום א ל‬
‫תטוש תורת אמך ועיי׳ רש״י שם‪ ,‬ור' יוחנן קרא אותו בבלייא שבת ם״ו ח'‬
‫סוף ע׳א‪ .‬־ ‪ -‬ולמד אצל ר חנינה ואצל רי יוחנן והיה נכבד מאוד כעיני‬
‫רבותיו‪ .‬וכאשר רצה לצאת לח״ל ולבקש שם פרנסתו כי היה עני מאוד )עיי׳‬
‫לקטן( ובא לפני ר׳ חנינה ואמר לו כתוב לי חדא איגרא דאיקר ניפוק‬
‫לפרנסתי לארעא ברייתא השיב לו ר׳ חנינה למחר אני הולך אצל אבותיך‬
‫יהו אומרים לי נטיעה אחת של חמדה שהיתה לנו באר>ן ישראל התרתה לד‪,‬‬
‫לצאת לחוצה לארץ‪ .‬ט״ק פ״ג הל׳ אי‪ — .‬ור׳ יוחנן אמר עליו ביכורים ס״ג‬
‫הלי ג׳ )ס״ה ע״ד( כל מי שאינו מכיר מעשיו של אברהם יכיר מעשה אבותיו‬
‫שיל זה‪ — .‬והיה מפורסם לירא חטא עייי ברכות פ״ב ד׳ ע״ב ר׳ אלעזר סליק‬
‫מבקרא לר״ש בר אבא א״ל בגין דאנא תשיש ואנא קרי שמע ומתנמנם נפיק‬
‫אנא ידי חובתי א״ל אין ר׳ ירמיה בעי קומוי ר׳ זעירא בגין ד י אליעזר‬
‫)אלעזר( ידע דר׳ש כר אבא מדקדק במצוותא סגין הורי ליה וט׳ עי׳ש )ועיי׳‬
‫סאה פ׳׳א ט״ו ע״ג שבת פ״ו ז׳ ע׳יד שהקפיד על ר׳ אבהו שאמר ב שם ר׳‬
‫‪.‬‬ ‫יוחנן מותר ללמד אדם את בתו יוונית(‪.‬‬
‫ר׳ שמעון בר אבא אמר משמיה דר׳ חנינא‪ .‬מגילי׳ ם״י ריל* די )ע״ה‬
‫ע״ב( רי יעקב בר אחא ר׳ש בר אבא בשם ר חנינה האומר הרי ערכי עלי‬
‫ובא לסודרו מן הקרקע שמין לו בעשרה מן המטלטלין שטין לו בג׳ וכוי וכן‬
‫במ״א‪ ,‬ועיי׳ ערך ר׳ חנינה המעשה דאשתביין כנתיה דמר שמואל ואמר ר׳‬
‫חנינה לשמעון בר בא איטפל בקריבתך ע״ש באורך‪ .‬וקצת נראה מזה שר״‪^,‬‬
‫מכח‬ ‫שטעון בר בא —־ רבי שמעון בן זכדה‬

‫בר אבא היה כהן ושבוייה אסורה לכהן‪ ,‬ולכן כאשר אוקמי שבייהון מברא‬
‫)ע״ש ובבלי כתובות כ״נ ע״א( אמר ליה ר׳ חנינה איטסל בלןיבתך‪ — .‬גם‬
‫נראה ששמעון בר אבא היה אחיו של ר חייא בר אבא ששניהם היו כהנים‬
‫ושניהם עלו מבבל ושניהם היו תלמירים ל ר חנינה ולד יוחנן‪.‬‬
‫ועיקר תורתו של ר שמעון בר אבא היתה לו מר יוחנן ואמר בהרבה‬
‫מקומות משמו‪ .‬ומאהבתו ל ד יוחנן ולתורתו היח משרת אותו עבודת שירות‪.‬‬
‫שבת פ״ו ח׳ סוף ע״א שטעון בר בא הוה משמש קומי ד יוחנן והוה מושיט‬
‫ליה סנדליה כהדא דתני בדרך הא ‪ p‬כשהוא נועל נועל של ימין ואח״כ נועל‬
‫חולץ של ימין)והמאמר‬ ‫של שמאל וכשהוא חולץ חולץ של שמאל ואוד כך‬
‫הזה מודיע לנו דבר חדש שמס׳ דרך ארץ היתה ידוע להירושלמי(‪ — .‬וטצינו‬
‫שהקשה לפני ד יוחנן‪ ,‬עיי ברכות ם״ה ט׳ ע״ב שמעון בי ווא בעא קומי ר׳‬
‫יוחנן דבר שהוא נוהג ובא חכמים חולקין עליו‪ ,‬והובא בבלי שם ל״ג ע״א‬
‫בשינוי קצת א״ל רב שמן בר אכא לר׳ יוחנן מכדי אנשי כנסת הגדולה תיקנו‬
‫להם לישראל ברכות ותפילות קדושה והכדלות נחזי היכן תקון‪ — .‬וקצת‬
‫חכמים אמרו בשמו‪ .‬גיטץ פ״ה הל׳ ב׳ )ט״ו ע״ד( ר׳ סימון ור׳ יעקב כר אידי‬
‫כשם ר שמעון כר בא אנא ורבותינו גבינו לה מן המטלטלין )פי׳ פרנסה‬
‫ממטלטלי דיתמי ע׳׳ש(‪.‬‬
‫ואף שגדל כחו בתורה לא זכה להתמנות‪ ,‬ור׳ אבהו אמר בכורים פ״ג‬
‫סוף הל׳ ג׳ )ס׳׳ה ע״ד( טי יגלה עפר מעיניך ר׳ יוחנן אבהו ריגלותיה )פי׳‬
‫שהוא מן רגל שלו כלו׳ הקטן שבתלמידיו( איתמני שמעון דמעפריא )שמעון‬
‫בר ווא ע״ש שהוא מעפורת והוא תכשיט הראש כלו׳ מן הגדולים(‬
‫לא אתמני‪ — .‬ושם קודם לזה שמעון בר ווא הוה כד מםקום )בד׳‬
‫קראטאשין מוגה על הצד ״אולי צ״ל בדמסקום׳׳( ואתמנון דקיקין מיניה והוא‬
‫לא אתטני‪ .‬ועיי׳ בבלי סנהדרין י״ד ע׳׳א ר׳ יוחנן הוה מצטער עליה דר׳ שמן‬
‫בר אבא דלא הוה גבייהו דליסטכיה‪ — .‬וגם בנכסים היה ביש טזליה‪ .‬ירושלמי‬
‫ביכורים שם שטעון בר ווא הוה בקי במרגליתא בכל מילה ולא הוה ליה‬
‫עיגול מיכליה והוה ר׳ יוחנן קרי עילוי וגם לא לחכמים לחם‪ .‬וכבר כתבנו‬
‫בתחילת הערך שרצה עי״ז לצאת לח״ל ור׳ חנינה לא הניחו לצאת‪.‬‬
‫ר שטעון בר אבא יצאה נשמתו בטהרה וצוד‪ .‬בשעת מיתתו על ענין‬
‫טהרה‪ .‬נזיר פ״ג הל׳ ה׳ )נ״ב ע״ד( שמעון בר ווא מי דמך הוה אמר הא‬
‫נפיקא מיכא והא נפיקא טיכא ע״ש‪.‬‬
‫רבי שטעון בריה דר׳ ד‪.‬לל בן פזי סנהדרין פ׳׳ז הל׳ ה׳ )כ״ד ע״ג(‬
‫דבי שטעץ בריה דר׳ הלל בן פזי בעי קומי ר׳ הלל בר פזי טתניתא באשה‬
‫אחת שיש לה שמות הרבה אבל אם היו נשים הרבה והעלימות הרכה כהעלם‬
‫אחד הוא‪ .‬ועיי׳ ערך ר׳ לעזר בי ר׳ יוסי‪.‬‬
‫רבי שטעון בן!זכריד‪ .‬דמאי פ״ב כ״ב סוף ע׳׳ג רבי יונד‪ .‬בשם‬
‫רבי שמעון בן זכריה הטינין האסורין בפנייס האגוזין והאורז והשומשמין‬
‫ופול המצרי‪.‬‬
 ‫שמעון בר חייה — רבי שטעון בר יוסי בר לקוניא‬ ‫’‬

‫עירובין פ״ה כ״ב ע״ד ר בא בר ממל שטעון בר‬ ‫שמעון בר חייה‬

‫חייה בשם רב בפתוחין לתוכה‪.‬‬
‫רבי שמעון בן הלפותא‪ ,‬חלפתא שקלים פ״ד הל׳ ב׳ ר חונייה‬
‫דברת חוורן ר בא בר זבדא בשם רבי שמעון בן חלפותא של פרה בשתי‬
‫סלעים ומחצה‪ — .‬פאה פ״ז כ׳ ע״ב אמר ר׳ שמעון בן חלפתא קלח אחד‬
‫של חרדל היה לי והייתי עולה בו כעולה בראש התאנה )ועיי׳ כבלי כתובות‬
‫קי״א ע״ב(‪ - .‬שם אמר ר שטעון בן חלפותא הוה מעשה שאמר רבי יהודה‬
‫לבנו בסיבנין עלה והבא לנו גרוגרו׳ מן החבית עלה והושיט ידו ומצאה של‬
‫דבש‪ — .‬ועיי׳ ברכות פ״א ב׳ ע״ג ר חייא רבה ו ר שמעון בן חלפתא הוו מהלכין‬
‫בהדא בקעת ארבל בקריצתא וראו איילת השחר שבקע אורה אמר רבי חייא‬
‫רבה לר׳ שמעון בן חלפתא בירבי כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימאה‬
‫קימאה וכו׳‪ .‬ושם פ״ב ה׳ ע״א א״ר שמעון בן חלפותא אין לך כלי שמחזיק‬
‫כרכה יותר מן השלום ומה טעם ה׳ עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום‬
‫)וקבעו לזה המאמר במשנה סוף טס׳ עוקצין(‪ .‬ועיי׳ תענית פ״ד ס״ה ע״א אמר‬
‫ר׳ חנינה זכות מארכה יומין אין בגין הדא מילתא ו דלא רצה להתמנות עד זמן‬
‫דתמני ר פס עיי׳ ערך ר חנינה( לית אנא ידע אין בגין דהויית סליק מן טיבריא‬
‫לציפורין והוינא עקים איפיטין מיעול מישאול בשלמיה דר שמעון בן חלפותא‪^ .‬‬
‫והנה רוב אלה המאמרים מראים שר׳ שמעון בן חלפותא היה מן האמוראים‬
‫הראשונים של הדור הראשון‪ .‬אך ע ז פ״ב הל׳ ח׳ )ט״א ע״ד( איתא ר׳ ש*םע ‪p‬‬
‫כן חלפותא ר׳ הגי בשים ר׳ שימואל בר נחמן כבשים ללבושך וכו׳‪ ,‬הרי‬
‫שהיה כדור השילישי או בדור הרביעי עיי׳ ערך ר׳ חגי וערך ר׳ שמואל כר‬
‫נחמן‪ .‬וכן תעגית פ״ב הל׳ א׳ )ס׳יה ע״ב( מפרש ד שמעון בן חלפותא דברי‬
‫ר׳ שמעון כן לקיש דאמר תשובה של רמיות עשו אנשי נינוה ע״ש‪.‬‬
‫ואפשר דחלפותא אינו חלפתא‪ ,‬והיו שני אמוראים האחד ר׳ שמעק כן‬
‫חלפותא והאחר ר׳ שמעון בן חלפתא והאחד קודם והשני מאוחר‪ ,‬והסופרים‬
‫בלבלו וכתבו חלפותא במקום חלפתא ולהפך )או אפשר שהאחר הוא רבי‬
‫שמעון ב״ח והאחר ר׳ ישמעאל ב״ח וכבר הראינו דה״מ ‪ 24‬שהסופרים טעו‬
‫לרוב בין ר׳ שמעון ור׳ ישמעאל(‪.‬‬
‫רבי שמעון בר יום* בר ל קו ני א מן האמוראים הראשונים שבדור‬
‫הראשיון‪ .‬פסחים פ״ו הל׳ ב׳ )ל״ג ע״ב( דמר ר׳ יונתן קומי ר׳ חייא רבה כ ש ס‬
‫ר׳ שמעון בר יוסי בר לקוניא לוקין על תחומי שבת דבר תורה‪ — .‬הוריות‬
‫פ״ב מ״ו ע״ד ר׳ יונתן שלח שאל לר׳ שטעון כי ר׳ יוסי בר לקוניא אזהרה‬
‫למ שמ ש עם הטמאה מניין וכעא כיפה מהרוק בתריה אמר ליה מילה דמיינוקיא‬
‫אמרין בכל יום את שאיל לי וכר עד אמר ליה אנא ואת צריכי לן נצא לחוץ‬
‫ונלמד‪ ,‬ועיי׳ בבלי שבועות י״ח ע״ב ושם הגי׳ ר׳ יונתן בן יוסי בן לקוניא‪^ .‬‬
‫מעשרות פ״ג ה ל ח׳)נ׳ ע״ד( ר׳ לעזר בי ר׳ שמעון אזל לגביה ר׳ שמעון בי ר׳ יוסי כר‬
‫לקוניא חמוי הוה מזג ליה והוא שתי וכו׳ אמר ליה וכו׳ לא ביינך שהוא נאה‬
‫ולא בכוסך שהוא קטן ולא בכרים• שהיא רחבה )ובכלי פסחים פ״ו‬
 ‫קבט‬ ‫רבי שמעון בר יוסי בי לקוניא — רבי שמעון ב( יקים‬

‫הגי׳ ר ישמעאל בר יוסי איקלע לבי ר״ש בן יוס* בן לקוניא‪ ,‬אבל ממה דאיתא‬
‫בירושלמי שים והוד‪ .‬ר יהוינזע בן קרחה צווח ליה הלא בר חמרא ובו׳ אמר‬
‫ליה ולא קוצין כסיחין כסחתי ונו׳ וכאשר הוא בבלי ב״מ פ״ג ע״ב בעובדא דרבי‬
‫יהושע בן קרחה עם ר שמעון בן אלעזר נדאה דגי׳ הירושילטי היא עיקר( זדי‬
‫לך שר שמעון בר יוסי בר לקוניא היה חמיו של ר׳ אלעזר בר שמעון וא״ב‬
‫היד‪ ,‬מן התנאים‪ .‬ועיי׳ בסה״ד שהאריך בזה‪.‬‬
‫ר בי שמעון בן יו סיג א עיי׳ מגילה פ״ד הל׳ ה׳ )ע״ה ע״ב( העובדא‬
‫עם ר׳ שמעון ס ‪2‬רא דטרכנת‪.‬‬
‫רבי שמעון בי ר' ינאי שבת פי״ג י״ד ע״ב סט״ז ט״ו ע״ד דמר דבי‬
‫שטעון בי ר׳ ינאי אני לא שמעתי מאבא אחותי אמרה לי משמו ביצד‪ ,‬שנולדה‬
‫ביום טוב סומכין לד‪ ,‬כלי בשביל שלא תתגלגל אכל אין כופק עליה כלי‪,‬‬
‫שם פ״ד ו׳ סוף ע״ד הובא זה המאמר מה״ל‪ :‬אמר רבי שמעק כר אני‬
‫לא שימעתי וכו׳ ונראה שהוא ט״ס וצ״ל ר׳ שמעון כי ר ינאי‪ — .‬ט״ק פ״ב‬
‫הל׳ ב׳ )פ״א ע״ב( כהדא ר׳ שמעון בי ר׳ יניי קטף כרמיה במועדא חמוניר‪,‬‬
‫כל עמא וקטפון בתריה בשתא חוריתא שבקיר‪ ,‬ויבש‪ .‬ועיי׳ בבלי מ״ק י״ב ע״ב‬
‫ושם נאמר כל זה על ר ינאי‪.‬‬
‫רבי שמעון בן יקים תלמידו של ר יוחנן‪ .‬ערלד‪ ,‬פ״א הל׳ א׳ )ס׳‬
‫ע״ד( רבי שמעון בן יקים בעא קומי ר׳ יוחנן נטעו צד התחתון לסיינ והעליון‬
‫למאכל צד ד‪A‬חתון למאכל והעליון לסייג וכו׳‪ — .‬קידושין פ״א הל׳ ה׳ )ס׳‬
‫ע״ג( חד בר נש טי דמיך אמר ינתנו כל נכסי לפלוני חזר ואמר כתבו ותנו‬
‫ר׳ לעזר ור״ש בר יקים אעלון עובדא קומי ר׳ יוחנן וכו׳‪ .‬ועיי׳ ב״ב פ״ח הלי‬
‫ה׳ )ט״ז ריש ע״ב( ר׳ לעזר ור׳ שמעון בן יקים אעלון עובדא קומי ר׳ יוחנן‬
‫וכו׳‪ ,‬ושם הל׳ ט׳ )ט״ז סוף ע״ב( ר׳ שמעון בן יקים אעל עובדא קומי רבי‬
‫יוחנן מדדום לאחר מיתתו מתנתו טתנד‪ ,‬מדדום ולאחר מיתה אינו גט וע״ש‪.‬‬
‫וכל אלה המקומות מורים שר׳ שטעון בן יקים היה תלמידו של ר יוחנן‪.‬‬
‫והיה אדם גדול ומתלמידי ר׳ יוחנן הראשונים‪ .‬גיטין פ״ה הל׳ ב׳ )מ״ו ע״ד(‬
‫ר׳ יסא איתפקיד מדל דיתמיןוהוו תמן בעיין פרנסה אעיל עובדא קומי רבי‬
‫אלעזר וקומי ר שמעון בן יקים אמר ר׳ שמעון בן יקים לא מוטב‬
‫שיתפרנסו מן של אביהן ולא מן הצדקה אמר ליה ר׳ לעזר ר אילו‬
‫יבואו לפני רבותינו אין נוגעין בו וכו׳‪ — .‬סנהררין פ״ג כ״א ע״ד‬
‫ר׳ יונתן הוד‪ ,‬יתיב מקשי איפשר אית הכא בר נש דשמע הלכה כר׳ נתן אמר‬
‫ליה ר׳ יוסי בר חנינה הא ר׳ שמעון בן יקים אמר יקום לעיל וכו׳ עד ולא‬
‫איתכוון ר׳ יוסי בר חנינה אלא מסקא ר׳ שמעון בן יקים לעיל בגין דהוה‬
‫אינשא רכא‪ — .‬ונזכר עוד בט״א‪ ,‬וגם בבבלי בא באיזה מקומות ושם שמו‬
‫ר׳ שמעון בן אליקים‪ ,‬אך בבבלי משמע קצת שד‪,‬יה קטין מר׳ אלעזר‪ .‬עיי׳‬
‫כתובות נ׳ ע״ב שיאמר לפני ר׳ אלעזר וקרא אותו רבי‪ ,‬וגם אמר משמו חולין‬
‫ז׳ ע״א‪ ,‬ור׳ אלעזר אמר ליה דבר שהראשונים לא אמרו טעם תשאלנו בבית‬
‫המדרש כדי לביישני ב״ב פ״א ע״א ע״ב‪ ,‬ובירושלמי דגיטין שהבאנו לעיל קרא‬
‫ר׳ אלעזר לר׳ שמעון בן יקים רבי ונראה משם שהיה גדול מר׳ אלעזר‪,‬‬
‫‪17‬‬
 ‫רבי שמעון בר כהנא — רבי שמעק בן לקיש‬

‫רבי שמעון בר כהנא ססחים ם״ג ה ל ב׳ )ל׳ ע׳׳א( ד שמעק ק‬

‫לקיש בשם רבי שמעון בר כהנא אבר מדולדל צסורן מרולדלת ובו׳ חיבור‬
‫לטומאה ואינו חיבור להזייה‪ — .‬דמאי ם״ג ל׳ג ע׳׳ב חלה סוף ס״ד ר׳ שטעון‬
‫בר כהנא הוה מסמיך לר׳ לעזר )בחלה הגי׳ ל ד ליעזר( עכרון על חד כרם‬
‫)בחלה סייג( אמר ליה אייתי לי חד קים )בחלה קיסם( מיחצד שינוי וכר‪ ,‬דגי‬
‫ואפשר‬ ‫דהוה זוטר מר׳ אלעזר ואיך אמר בפסחים ר״ש בן לקיש* בשמו?‬
‫שהגי׳ דמס׳ הלה לר׳ ליעזר היא עיקר‪ ,‬ושמעון בר כהנא זה הוא ו מנ א שמעק בר‬
‫כהנא והובא חלה שם אמר ר׳ שטעון בן גמליאל אני ראיתי את שטעק בן‬
‫כהנא שותה יין של תרומה בעכו‪ ,‬וצריך ליגרוס במס׳ דמאי וטס׳ חלה שמעון‬
‫)ולא ר( בר כהנא וכו׳ והיה סומך לר׳ אליעזר והוא ד א בן הורקנס‪ .‬ואפשר‬
‫שישי לגרוס גם במס׳ פסחים ר״ש בן לקיש בשם שמעון בר כהנא והוא התנא‬
‫הנזכר סוף חלה‪.‬‬
‫רבי שמעון בר ברפנא )ה( ולפעמים ברסנא‪ .‬מצינו עיר כשם‬
‫ברסנה‪ ,‬ברסנא‪ .‬עיי׳ מס׳ שביעית פ״ט ה ל ז׳ )ל׳יט ע׳א( אמר ר' זעירא ואנא‬
‫דלא סטכית עלי אשתאלת לאילן דבית כרסנה ואמרין נהגק הדנא וכו׳‪ .‬ובמס׳‬
‫מ״ק פ״ג פ״ב ע״ג איתא כהדא גמליאל דיקונתיה קברוניה בורסאיי גבון‪.‬‬
‫והעיקר כרסנא )בכ״ף( דכן איתא במנחות פ״ה ע״א אמר ר׳ יוסי אף חיטי‬
‫כרזיים וכפר אחים אילמלא םמוכות לירושלים היו מביאין מהן וכו׳‪ .‬ומצינו‬
‫מקום ששמו כרזין‪.‬־־■־( ונראה שכרזיים הוא אחד עם כרסנא )ובתוספתא‬
‫מנחות נ״ט הגי׳ ברחיים והוא ט״ס(‪ — .‬ור׳ שמעון בר כרסנא הוא בן עיר‬
‫או כפר ששמו כרסנא‪.‬‬
‫שבת פ״ג הל׳ א׳ רב כד‬ ‫ור׳ שטעון כר כרסנא נזכר באיזה מקומות‪.‬‬
‫הוה מורי בחבורתיה הוה אמר כר׳ מאיר כציבורא הוה מורי כר׳ יוחנן הסנדלר‬
‫אמר רבי שמעון כר כרסנא כר׳ ישמעאל בי ר׳ יוסי דרש לון דתני ר׳ ישמעאל‬
‫בי ר׳ יוסי אמר משום אביו כל דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת‬
‫ועשאו כשבת בק שוגג בין מזיר אסור בין לו בק לאחרים‪ — ,‬ואמר כשש‬
‫ר׳ אחא‪ ,‬דמאי פ״ג ה ל א׳ )ובקראקא ובקראטאשק איתא שם כטעות ר׳׳ש כר‬
‫כר סנא( עירובין פ״ה כ״ב ע״ד יומא ס׳׳ה ה ל ח׳ )מ׳׳א ע׳׳א( ד׳ה ס׳א‬
‫ריש הל׳ א׳‪.‬‬
‫רבי שימעון בן לקיש* תלמיד חבר של ר׳ יוחנן‪ ,‬ור׳ יוחנן כיבדו‬
‫מאוד וקרא אותו ״כעדי״‪ ,‬בבלי כתובות נ״ד ע׳׳ב ס״ד ע׳׳ב ופי׳ רש׳י שקול‬
‫כמותי‪ .‬שמו נודע בירושלמי ובבלי‪ ,‬ושני התלמודים טלאים משפתם א?‪1‬‬
‫שפתם ממאמריו בהלכה ובהגדה‪ .‬והיה מחודד הרבה כאשר מורה דרך לימודו‪.‬‬
‫ובבלי סנהדרין כ״ד ע׳׳א איתא אמר עולא דגואה את ריש לקיש בבית המדרש‬
‫כאילו עוקר דגים וטוחנן זה בזה ע׳׳ב‪ ,‬וגם בהגדה נעמו מאמריו‪ — ,‬ר׳ שמעון‬
‫בן לקיש ראה את רבי עיי׳ ערך ר יוחנן‪ .‬ואמר כמה פעמים בשם ר׳ הושע ‪,T‬‬

‫‪ralinud, p . 2‘20 .‬׳ ‪*) cf. A. Neubaner, La Gi*ographit* du‬‬

‫קל‬ ‫רבי שמעק בן לקיש — רבי תחליפא רןסמא‬

‫וגם בשם ר׳ יהודה נשיאה‪ ,‬ור אלעזר אמר בשמו וכן ר יוסי בר חנינא‬
‫)עיי׳ ערך כל אחד ואחד על מקומו(‪ ,‬ועוד אמיו הרבה אמוראים בשמו‪.‬‬
‫ר׳ שמעון בן לקיש* היה בעל בח הרבה ומסר נפשיו להציל רבי איסי)אסי( אשר‬
‫נשבה בספסופה‪ ,‬ור׳ יונתן)ונראה שיצ״ל ר׳ יוחנן( כבר נתייאיס מר׳ איםי ואמר עליו‬
‫יברך המת בסדינו‪ ,‬תרומות סוף פ״ח‪ .‬ושם בא גי׳ב המיפוי איך הציל ריש לקיש‬
‫ממונו של ר׳ יוחנן אשיר לקחו לסמים ע״ש‪ • .‬וקול גודל כחו הלך עד בבל‬
‫ושם הפריזו על המדד‪ ,‬בהגדות ומליצות עיי׳ בבלי גימיין מ״ז ע״א ב״מ פ״ד ע״א‬
‫ושם איתא שמת קודם ר׳ יוחנן‪ .‬וע״ש שר׳ יוחנן קינתרו על שהיה ליסטים‬
‫קודם שבא אצלי‪ ,‬וכן בא כבבלי כהרבה מקומות שר״ל היה ליסמיים אבל‬
‫בירושלמי לא נמצא לא זכי ולא רמז •מיצא רבי •ממעון בן לקיש מעולם‬
‫לליסטות‪.‬‬
‫דבי שמעון בר מיישא מגילר‪ ,‬פ א ע״ב ע״ד רבי שמעון נר מיישא‬
‫בעא קומי ר לעזר מהו הרואה ימילד‪ ,‬או •מילה ומשכן שיילד‪.,‬‬
‫שמעון בר נד שייה כלאים פ״ג הל׳ א׳ ר׳ בא בי כהנא שמעון בר‬
‫נרשיה כשם ר׳ שמעון כן לקיימ בנוטים לחורבה ימנו‪ ,‬וכן הוא שם הלי ה׳‬
‫)כ״ח ע״ד( אך שם איתא שימעון נרשייד‪ ,,‬מזה ניאה שינרש הוא שם מקום‬
‫ור׳ שמעון נקרא על שם מקומו )אבל אינו נרש דבבל(‪.‬‬
‫רב ששעה בריח דרב חננאל מגילה ס״א ע״א ע״ג רב ששיעה‬
‫כריה דרב חננאל אמר צריך לכתוב ה״א למטה מארכובתו ימל למ״ד ע *מ‬
‫)ושם ששעה עיי׳ ערך ר׳ שמואל בר אבדומא(‪,‬‬
‫אמורא בבלאי ידוע ונזכר באיזה מקומות בירוימלמי‪.‬‬ ‫רב ששת‬

‫אות ת״ר‪.‬‬
‫ברכות פ״א ב׳ ע״ד ר׳ אחא ורבי‬ ‫ר בי תחליפא בדור הרביעי‪.‬‬
‫תחליפא )בקראקא ובקראטאימין בטעות תחליפתא( חמוי כשם ר׳ שמואל בר‬
‫נחמן רגזו ואל תחטאו ובו׳‪ — .‬פאה פ״ד הל׳ ז׳ )י״ח ע״ג( רב כהנא ורבי‬
‫תחליפא חד אמד תוך היד ותוך המגל וחד אמר תוך היד ואפילו לאחר‬
‫המגל‪ — .‬שבת פ״ב הל׳ א׳ ר׳ תחליפא שאל לר׳ חסדא ולא כן אלפן רבי‬
‫שבת שחלה להיות בחנוכה שאסור לראות מטבע לאור החנוכה‪ .‬ועיי׳ ערך ר׳‬
‫נסא‪ — .‬ובבלי כתובות ח׳ ע׳׳א ר׳ תחליפא בר מערבא איקלע לבבל בריך‬
‫שית אריכתא וכר‪ .‬שם ט׳ק כת ע״א כי אתא רבין אמר ליה הד‪,‬וא מרבנן‬
‫וד׳ תחליפא בי מעדבא שמיה וכר ובמס׳ נדדים נ״ו ע״ב סנהדרין כ׳ ע״א הגי׳‬
‫משונה קצת ע״ש‪.‬‬
‫רבי תחליפא קיסריא תענית פ׳ב דיש הל׳ א׳ ובראש* הנשיא אמר‬
‫דבי תחליפא קיפי־יא כדי לפ־יסמו לא דומה המתבזה מעצמו למתנזה מאח־‪.‬‬
‫*‪17‬‬
 ‫רבי תחליפא קיסריא — רבי תנחום בי ד חייא‬

‫ובבלי שם ט״ו ע״ב הגי׳ ר׳ אבא רפן קסיי וברי׳׳ף הגי׳ ר ארא וברא״ש הגי׳‬
‫ר׳ זירא דמן קסרי‪ — .‬סוטה סוף ם״ה איש תם וישר )איוב( אמר רבי‬
‫תחליסא קיסריא שהיה ויתרן‪ — .‬נדרים ס״א הל׳ ב׳ )ל״ו ע״ד( עד כדון‬
‫עצמו מהו שיקדיש לשמים בלשון קונם וכו׳ אמר ר׳ תחליפא קיסרייא שנייא‬
‫היא שבו כלשון שהתסיס את הקרדום בו בלשון התפיס בו את הנכסים וכר‪.‬‬
‫רבי תנחום יבמות פ׳׳י י״א ע״ב השיב רבי תנחום על הקו׳ שהקשה ר׳‬
‫שמואל בר אבא )עיי׳ ערכו( קומי ר׳ זעירא ואמר ר׳ זעירא מאן דמר לי‬
‫הדא מילתא אנא משקי ליה קונדיטון‪ ,‬ועיי׳ קידושין פ״א נ״ט ע״ב ושם הגי׳‬
‫ר׳ נחום‪ .‬ברכות פ״ד ז׳ ע״ד ר׳ תנחום בר איסכולסטיקא מצלי יהי דצון מלפניך ה׳‬
‫אלהי ואלהי אבותי שתשבור ותיצבית עולו של יצר הרע מלכינו שכך כראתנו‬
‫לעשות רצוניך ואנו חייבים לעשות רצונך את חפץ ואנו חפיצים ומי מעכב‬
‫שאוד שבעיסה גלוי וידוע לפניך שאין בנו כח לעמוד בו אלא יהי רצון מלפניך‬
‫ה׳ אלהי ואלהי אבותי שתשיביתהו מעלינו ותכניעהו ונעשה רצונך כדצונינו‬
‫כלבב שלם‪ .‬ובבלי ברטת י״ז ע״א איתא הך תפילה בשם ר׳ אלכסנדרי‬
‫ובסיגנון אחר‪ .‬ועיי׳ מה שהערנו לעיל פ״ג על סגנון התפילות דירושלמי ובבלי‪.‬‬
‫— ועיי׳ ערך ר׳ תנחומא‪.‬‬
‫רבי תנחום אדרעיא‪ ,‬אדרעי'א תענית פ״א הל־ א׳ )ס״ג ע״ג( כתיב‬
‫ויאמר אליהו התשבי וכו׳ אם יהיה השנים האלה טל ומטר וכו׳ ר׳ כרכיה‬
‫אמר ר׳ יוסה ורבנין חד אמר בין על הטל כין על המטר נשמע לו וחורנה‬
‫אמר וכו׳ מאן דאמר בין על הטל בין על המטר נשמע לו איכן הותר נדרו‬
‫של ט ל אמר ר׳ תנחום אדרעיא סכרין מימר נדר שהותר מכללו הותר כולו‪— .‬‬
‫שם )ס״ג ע׳׳ד( וארץ רפאים תפיל אמר רבי תנחום אדרעייא וארעא תפקידה‬
‫תפלט‪ .‬ועיי׳ ברכות פ׳׳א ט׳ ע״ב ושם הגי׳ אמר ר׳ תנחומא אדרעיה סברין‬
‫מימר נדר וכו׳‪.‬‬
‫רבי תנחום בוצרי'א כלאים פ״ג הל׳ א׳ אמר ר׳ תנחום בוצרייא וכן‬
‫היא בערוגה שבערוגות היא מתניתה‪.‬‬
‫רבי תנחום בי ר׳ חייא בדור השלישי ובדור הרביעי‪ .‬ברכות פ׳׳ה ט׳‬
‫ע״א ר׳ יונה בשם רבי תנחום בי ר׳ חייא זה שהוא רואה חלום קשה צריך‬
‫לומר יהי רצון וטי )ועיי׳ לעיל נ׳ ע׳׳א(‪ — .‬שבת פ״ג ו׳ ע״ג ר יסא סלק‬
‫גבי ר׳ תנחום בר חייא בעא מיעכרתיה קומוי‪ ,‬עיי׳ ערך ר׳ יוסי גלילייא‪— .‬‬
‫תענית פ״א סוף הל׳ א׳ )ס׳׳ד ע״א( ר׳ אחא בשם ר׳ תנחום בי ר׳ חייא אילו‬
‫ישראל עושים תשובה יום אחד מיד היה בן דוד בא מה טעמא היום אס‬
‫בקולו תשמעו‪ — .‬מ״ק פ״א הל׳ א׳ )ם׳ ע״ב( ר׳ לעזר בי ר׳ יוסי בשם ר׳‬
‫תנחום בי ר׳ חייה עד כדי יצייעשו כרגלי האווז‪ .‬ועיי׳ ערך ר׳ לעזר בי רבי‬
‫יוסי‪ — ,‬שם פ״ג ע׳׳ג ד חיננא בר פפא סלק גבי ר׳ תנחום בר חייה נפק‬
‫לגביה לביש סנטיריה וכו׳ אמר ליה הדא מנן לך אמר ליה הכין הוה ר׳ סימון‬
‫רבי עבד‪ — .‬סנהדרין פ״א י״ח ע׳׳ג אמר ר׳ כהנא חבר הוינא ואעלי ר׳ תנחום‬
‫בר חייה לקידוש החודש — והעולה מכל אלה שהיה תלמידו של ר סימץ‬
‫מלא‬ ‫רבי תנחום בי ד חייא — רבי תנחומא‬

‫והוא היה בדור השלישי‪ ,‬והיה מראשוני וגדולי הדור הרביעי‪ ,‬שהרי העלה‬
‫ר כהנא לקידוש החודש ור כהנא היה בדור וגביעי עיי ערכו‪,‬‬
‫רבי תנחום בר ה נ י נ א ברכות פ״ר ח׳ ע״ב אמר רבי תנחום כי חנינא‬
‫צריך אדם ליחד לו מקום בבית הכנסת להתפלל ומה טעם‪.‬ויהי דוד בא עד‬
‫הראש וט׳‪.‬‬
‫רבי תנחום בר יורן ברכות רןוב לסוף ס׳ץ אט־ רבי תנחום בר יורן‬
‫כבוד היום קודם לכבוד לילה וכו׳ קדושת הלילה קודמת לקדושת היום‪ .‬ובבלי‬
‫פסחים ק׳׳ה ע״א הובא בל׳ ברייתא וככר הערנו על זה לעיל כ״ד ע״א ע״ב‪ — ,‬יומא‬
‫ס׳׳ב הל׳ א׳ אמר רבי תנחום בר יורן מה את שמע מינה נאמר בראש המזבח ע״ש‪.‬‬
‫רבי תנחום בר י ר מי ה ברכות סוף פ״ד א׳ד תנחום בר ירמיה ומתניתא‬
‫אמרה כן סדר ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם ע״ש‪ — .‬גיטין פ״א‬
‫הל׳ ב׳ )מ״ג ע״ג( רבי תנחום בר ירמיה הוה בחפר והוון שאלון ליה והוא‬
‫מורה אמר )צ״ל אמרין( ליה ולא כן אולפן רבי שאסור לתלמיד להורות הלכה‬
‫לפני רבו עד שיהא רחוק ממנו שנים עשר מיל כמחנה ישראל והא ר מנא‬
‫רבך יתיב בציפורין אמר לון ייתי עלי דלא ידעית‪ .‬ובמס׳ שביעית פ״ו ל״ו ע״ג‬
‫הני׳ ר׳ תנחום בר חייה הוה בחפר וכו׳ אמרין ליה ולא כן אולפן רבי וכו׳ והא‬
‫ר׳ מנא רבך וכו׳‪ ,‬וא״כ הוא ר׳ מנא א׳ דהא ר׳ תנחום בר חייא היה בדור‬
‫השלישי ובדור דגביעי עיי׳ ערכו‪ ,‬וגם מהגי׳ דמם׳ שביעית נראה שהוא ר׳‬
‫מנא א׳ דעיקר מושבו של ר׳ מנא ב׳ היה בציפורין )עיי׳ ערכו( ואיך השיב‬
‫ר׳ תנחום בר ירמיה ייתי עלי דלא ידעית‪.‬‬
‫רבי תנחום בר עילאי מעשרות פ״א מ״ח ע״ד הענבים והאבשין‬
‫משיבאישיו ‪ . . . .‬ר׳ אייכו בר נגרי רבי תנחום בר עילאי כשם ר׳ נחום בר‬
‫סימאי והוא שתהא חרצנה שלהן נראית מכחוי^י‪ — ,‬תרומות פ״ב מ״א ע״ג‬
‫שבת פ״ג הל' א׳ אמר ר׳ תנהום בר עילאי אף ראשי לפתות וראשי קפלוטות‬
‫עשו אותן כתבשיל שהוא מצטמק ויפה לו‪ — ,‬תענית פ״ב ה ל א׳ )ס״ה סוף‬
‫ע׳׳ג( דרש ר׳ תנחום בר עילאי ויכנעו שרי ישראל והמלך ויאמרו צדיק‬
‫ה׳ וכו׳ נתענו אין כתיב כאן אלא נכנעו לא אשחיתם‪.‬‬
‫רבי תנחום בר פפא באלכסנדריאה ובדור דגביעי‪ ,‬קידושין פ״ג הל׳‬
‫י״ך )ס״ר ע״ד( רבי תנחום בר פפא שלח שאל לר׳ יוסי תרין עובדין מן‬
‫אלכסנדריאה אחד בפניה ואחד באשת איש וכו׳‪ .‬וזה ר׳ יוסי הוא ר׳ יוסי ב׳‬
‫דאיתא התם דאמר לרב מנא סב וחתים‪.‬‬
‫רב' תנחומא בדור החמישי‪ .‬ברכות פ״א ב׳ ע״ב אי זהו בין השמשות‬
‫אמר רבי תנחומא לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חדה שיל סייף נחלקה‬
‫הטיפה לכאן ולכאן זהו בין השמשות‪ ~ ,‬שקלים פ״ו הל׳ א׳ מ״ט ע״ד אמר‬
‫ר׳ תנחומא איתקשיית קומי ר׳ פינחס אתיא כר׳ יודה וכו׳ )ור׳ פינחס היה בדור‬
‫החמישי עיי׳ ערכו(‪ - - .‬ע׳ץ פ״ב הל׳ ח׳ )מ״א סוף ע״ג( ואילו הן )חפ ש‬
‫השאות שכתורה‪ (,‬שאת ארור מחר משוקדים וקם הלא אס תיטיב שאת או‬
 ‫רבי תנחומא‬

‫שיאת אס ^א תיטיב ונר ר' תנחומא מוסיף הדא ובני יעקב באו ט[ השדה‬
‫בשמעם או כשיטעס ויתעצבו האנשים )ועיי׳ בבלי יומא נ ב(‪ — .‬ועוד נמצאו‬
‫י^ו הרבה מאמרים ורוב מאמריו הם בהגדה‪ .‬ונראה דהא דאיתא ביכות ד׳ ר׳‬
‫תנחום נר איסנולמטיקא מצלי וכן׳ )עיי׳ ערך ד תנחום( ‪ r‬ה ר׳ תנחום הוא ר‬
‫תנחומא ובירושלמי בא לפעמים ר׳ תנחום במקום י' תנחומא‪ ,‬ואסכולםטיקא‬
‫) ‪ {(JxoXdarixog‬יונתו בל׳ יונית המאוחרת איש מלומד בחבמת חדיבור‬
‫ודרשן‪ ,‬וין מצינו ב״ר פס׳ך ייעול ר׳ יהושעי בר חנינה שהוא ארכולוסטיקא‬
‫דאורייתא‪ .‬ור׳ תנחומא ע׳ י שהיה נודע לבעל הגדה נקרא בר איסנולסטיקא‪.‬‬
‫ואפשר'שמטעם זה נקרא המדרשי תנחומא על שימו‪.‬‬

‫בחתימת זה הפרק דאינו להעיר איזה דברים בשמות האמוראים דהירושלמי‪.‬‬

‫רוב שמות האמוראים מקורם בכתבי הקורשי‪ ,‬ונשיתנו לפעמים ע״י רבות המבטא‬
‫שיל בני א״י בנון ינאי במ׳ יוחנן‪ ,‬יוסי בם׳ יוסף‪ .‬וכן סימון הוא שמעון וכבר‬
‫מצינו סימון ושמעון )עיי׳ ערך ר׳ סימון(‪ .‬ומזה ס־מאי‪ ,‬סימי‪ — .‬וגם נשתנה‬
‫לפעמים השים ע״י הסופרים והוא שם עברי‪ .‬כגון ר׳ ביבי והוא בני עזרא ח׳‬
‫א׳‪ ,‬ר׳ ביסי עזרא ב׳ מ׳ט בסי )אך שים הוא שם נתיני עיי׳ לקמן(‪ .‬ולפעמים‬
‫היבימות פרטייים נעתקו משמות תוארים כנק אבא מן אב‪ ,‬רחומי מן רחום‪,‬‬
‫טכיומי הוא יום טוב‪ ,‬וכוי‪ .‬וכן משימות המקרה‪ ,‬חנינה )ואפשר שיהעיקר חנניה(‪,‬‬
‫הסדא מן חסד‪ ,‬נחמן מן נחמה )ואפשר שיהוא מןנחום(‪.‬‬
‫ונמצאו גם שימות יונים ורומיים ובשינוי קצת‪ ,‬ולרוב א׳ או י׳ בט׳ ‪og ,‬‬
‫‪ . us‬אלבסנדרא‪ ,‬אלכסנדרי‪ ,‬והוא ‪ , A/M avSQ og‬פליפא‪ ,‬פליפה והוא‬
‫‪ ,( Vf/j:1.10g‬ניקומבי ‪ , JStx6!mxog‬לכסה ‪ ,''A/.e'e1g‬פטרוקי )אפטיורקי(‬
‫?* ‪ r i u ’d r /j‬בחילוף למ״ד ורי׳״ט‪ ,‬אבמבו ‪ , E vfta xo g‬פייצפש־ ‪271€va1nnog‬‬
‫)ונתהלף ז‪ 67‬לשים כמו גלוסקא ‪ KoXa'e‬עיי׳ ר״ב מוספיא ערך גלוסקא(‪.‬‬
‫ונמצאו ג״ב שמות איטר נבנים משם המין בל׳ יונית או מתואר‪ :‬אנדרי והוא‬
‫‪ rnuj(), <)^ac‬ואפשיר שיהוא ‪ ,’Av^Qla‬קירייס ‪ , KvQiog‬פרוטו ‪— M Qonog‬‬
‫ומצינו בבר בתנאים קדמונים שימות יונים‪ :‬אנטייגנוס והוא ‪A v^lyovog ,‬‬
‫אבקולוס ‪ — , Ei'xo/.og‬ושימות רומיים‪ :‬ביסני ‪ , B a ssi 1u)u.s‬וולומ‬
‫‪ , Julius‬טינרי ‪ , T iberius‬יוסטי ‪ , Ju stu s‬יוסטיני ‪ , Justiuus‬לולייאני‬
‫‪ , JuHauu.s‬מייי ‪ , Marius‬מריון ‪) , Mariuus‬ואפשר שגם מרינוס‬
‫הוא ‪ , iM arinub‬פריגורי ‪ , r e ic g r iu u s‬רומנוס ‪ Rom auus‬וכדומה‪— .‬‬
‫)ואפשר שהשם ביסי הוא ‪ B a sin s‬ולא שם נתיני במקרא עיי׳ לעיל‪— (.‬‬
‫וגם הרבה שמות הם מושאלים מל׳ סורסי‪.‬‬
‫קלב‬
‫הא דאיתא כבלי יומא ל״ח ושם רשעים ירקב דלא‬ ‫עור יש להעיר על‬
‫רכא״י לא חשו לזה דהרי מצעו אמורא ושמו רבי‬ ‫אסקי בשטייהו‪ .‬ונראה‬
‫איש אשר יצא למינות כידוע‪ .‬וכן נמצא ר׳ חייא‬ ‫כייחוס‪ ,‬וכייתום הוא שם‬
‫טיטס והוא שם הרומי הידוע אשר החריב בית‬ ‫בר טיטס‪ ,‬ר׳ יודה בר‬
‫מקדשנו‪ .‬ואין להאריך‪.‬‬

‫פרק חמישי‪.‬‬
‫מפר שי הירו שלמי‪ ,‬וה תל מוד הירושלמי אשר‬
‫כידינו היום‪.‬‬
‫ככר קדם לנו בפרק שלישי שע״י צוק העתים הלכו ודלו הישייבות כא״י‬
‫וה׳ לא אמר להשבית זכרון התורה והקים‬ ‫ולא ניסדר הירושלמי כראוי‪.‬‬
‫לה שם ושארית בבבל ושמה ישבו כסאות למ שפט גם אחר חתימת תלמוד‬
‫בבלי‪ ,‬והוקמו על רוזני התורה המה הרבנים סבוראי והגאונים‪ ,‬ועל שכמי‬
‫האנשים הגדולים האלה היה המשא לעבוד עבודת ההודש לסיים סידור הבבלי‬
‫ולהעמיד אותו על תכונתו למען ירוץ הקורא בו‪ .‬ולפי גודל המלאכה אשר‬
‫עלתה עליהם‪ ,‬מצורף אליה העמל והשקידה להפיץ לימוד הבבלי לא נשיאד‬
‫להם פנאי ללימוד הירושלמי‪ ,‬ואפשר שלא בא כלל לידיהם‪ ,‬לכן לא נזכר‬
‫הירושלמי לא בספריהם ולא בתשובותיהם‪ .‬והרי הספרים היותר ראשונים אשר‬
‫כידינו והם הלכות גדולות וס׳ השאילתות לר׳ אחא משבחא לא נתיסדו בשום‬
‫מקום בהלכותיהם על הירושלמי‪ ,‬ואך הגדות באו בהם אשר מקורם בירושלמי‬
‫ונדאה שאלה הגדות נודעו להם מקבוצת הנדות בספר מיוחד וכעין הרבות‬
‫ומדרש תנחומא וכו׳‪ .‬וכבד עמד הגאק רש״ל ר״ם ד ל על זה בכרם חמד שנת‬
‫תר׳א והוכיח כן בדברים כי נעמו‪ .‬ונוסיף להביא עוד דאייה לזה ממה דאיתא‬
‫בשר־ת שערי צדק ח״ג ש׳ג סי׳ ז׳ הדא מילתא כעי לה כמה כלי מן קמי מר‬
‫רב שמואל ראש כלה ולא פשטה גבדא דקדיש איתתא ואזל למדינת הים‬
‫ואתני כהדא )צ״ל בהדה( דאי לא אתי לזמן פלוני ליבטלו קידושי ומטא‬
‫דמנא ולא אתא מאי מי מדמינן קידושין לגיטין וכי הכין דאין אונס בגיטין‬
‫אין אונס בקידושין ו ב טי ל‪ /‬קידושין או לא ולא איפשיטא ע״כ‪ .‬והנה הדין הזה‬
‫אשר היו מסוסקין בו כ מ ה כ ל י ולא איפשטא הוא שנוי בפירוש בירושלמי‬
‫קידושין ס״ג הל׳ ב׳ )ס׳׳ג ע״ד( והכי איתא שם‪ :‬ר אבהו בשם ר יוחנן סדר‬
‫הסימפון כך הוא אנא פלן בר פלן מקדש ליך אנת פלני׳ כרת סלן על מנת‬
‫ליתן ליך מיקמת פלן ומכנסיניך ליום סלן ואין אתא יום פלן ולא כנסתיך לא‬
‫יהוי לי כלום אירע לו אונס רי יוחנן אמר אונסא כמאן דלא עבד ר שב׳ל‬
 ‫אמר אונסא כמאן דעבד על דעתיה דרשב״ל היך צריך למיעבד דאין אתא‬
‫יום סלן ולא הויתי כונסה לי לא יהא עלייך כלום ר יוחנן דמיך פקיד לבנתיה‬
‫דיהוון עבדן כרשב״ל )ועיי׳ ב דן בפירושו לרי״ף קידושק רל״ב ע״ב בסוגי׳‬
‫דהאומר לאשה הרי את מקודשת ע״מ שאתן לך מאתים זוז(‪ .‬הרי דהירושלמי‬
‫לא היה ידוע לר שמואל ריש כלה‪ ,‬ור׳ שמואל ריש כלה חי בטאה השביעית‬
‫עיי׳ אגרת רש״ג‪ :‬״ונתר מלך רב יהודה זקננו שיהוא אבי לאבינו בר מר‬
‫שמואל ריש כלה ראש• שנת רי״ז‪) .‬ומה דאיתא בחירושיי הרשב״א ברכות‬
‫מ״ג מר שמואל ריש כלת רביה דר׳ אחא מיגיכחא ע״כ שיוכרו מתוכו‪ ,‬דר אהא‬
‫מימנחא לא עלה לגאונות ולא דרה לו ריש כלה(‪ ,‬היי לך דגם במאה‬
‫השביעית לא היה עוד ידוע הירושלמי כבכל )ועיי׳ הוספות(‪.‬‬

‫והראשיון המביא הירושילמי הוא רבינו סעדיה‪ ,‬וקראו בשים תלמוד ארק•‬
‫ישראל עיי׳ שו״ת שיעיי צדק ח״ג ש׳יב סי׳ ט ‪ .‬וניאד‪ ,‬שיהניעו לזה המאורע איבר‬
‫אירע לו עם הקראי שילמן בן ירוחם‪ .‬הקראי הזה העת־ר דברים על המחזיקים‬
‫בתורה שבע״ם ואמר שירבו המחלוקות בין החכמים היאשיונים עד •נזהרגו זה את זה‪.‬‬
‫ורס״ג השיב כי שקי ענה כהס ולא נמצא דבר זה בתלמוד‪ ,‬אז הוציא שילמן בי‬
‫ירוחם הירושלמי ודראה שיאיתא שם )עיי׳ לעיל פ״ג ערך ר' יהושיע אונייא( שיהרגו‬
‫וכו׳‪ ,‬עיי׳ ס׳ ליקוסיי קדמוניות מאת שימחה פינסקער כנספחים שהביא המאמר‬
‫של שלמן וז״ל‪ :‬וככר הכחיש הפיתומי )והוא רס״ג( שלא היה בין בית שמא•‬
‫ובין בית הלל מלחמה או שהרגו קצתם לקצתו והבאתי תלמוד סדר מועד‬
‫אשר לאנשי א״י ופתחתי ההלכות שזה המעשה נזכר בהן ופירושי יעקב כן‬
‫אפרים כזה והלכתי עמו לבבל לברר איך סילף הפיתומי את הדברים ליפותן‬
‫ע״כ‪ .‬והנה אין אשם בזה לרפ״ג כי לא כיחש בזדון דברי שלמון‪ ,‬כי בכבלי‬
‫’ ל א נמצא כאמת דבר זה שידרגו תלמידי ב״ש בתלמידי ב״ה והירושלמי לא‬
‫נודע אז בבבל )והחכם פינםקער המיה שים שילא כדין דברים כלפי רס׳ג(‪.‬‬
‫ואחר אשר הביא שלמן הירושלמי לבבל והוציא ממנו דברים נגד המחזיקיס‬
‫בתורה ימבע״פ ראה רס״ג ז״ל שעת לעשות לה׳ לעסוק גם בתלמוד ירושירטי‬
‫והביאו כבר לפסק דין כתשיובה דם׳ ימערי צדק שיזכרנו‪ .‬ומימי רס׳׳ג‬
‫נתפשיט הירושלמי כבכל‪ — .‬וכאשר שיבתו הישייבות בכבל הוכן לירושילטי‬
‫כפא בספרד‪ ,‬ואפשר יגינא לשים ע״י תלמידי רבינו ניסים תלמידו יגזל רבינו‬
‫האי אשיר ישיב כקיירואן מול ארץ ספרד ורבינו נסים עסק הרבה בירושלמי‬
‫)עיי׳ תולדות רבינו נסים לרש״ל ר׳׳ס‪ (.‬וחכמי ספ‪-‬ד עסקו בירושילמי ובבבלי‬
‫כאחד‪ ,‬ואך במקום ימהירדצלמי והבנלי חולקים נתנו משפטי הבכורה להבבלי‬
‫והעמידו ההלכה על פיו וכמו שיזירנו בפ״ג בשם הרי״ף‪.‬‬

‫ובצרפת לא נודע הירושלמי בימים הראשיונים‪ ,‬ונראה שיבא לשם מספרד‬

‫בימי רבותיו שיל רשי׳י‪ ,‬ולא עסקו בו כי אס לפרקים כי לא נמצאו בידם כ״א‬
‫מעטי קונטירסי הירושלמי‪ .‬ואשר מורה על זה הוא כי רש״י ז״ל לא הרכה‬
‫להביא הירושלמי בפירושו לבבלי ובקצת מקומות שמביא אותו מראין דבריו‬
‫שלא ראה בעצמו הירושלמי‪ .‬עי•׳ רש• י ברבות ל ג ע״א ד״ה ומת הערוד‬
‫קלג‬
‫מצאתי בה״ג אמרי במערבא כשהערוד נושך את האדם אם הערוד קודם לטיס‬
‫מת האדם ואם האדם קודם למים מת הערוד עכ״ל‪ .‬והוא בירושלמי במקומו‬
‫)ברכות פ״ה ט׳ ע״א( מה עסקיה דהדין חברבריא כד הוות נכית לבר נשא‬
‫אין בר נשיא קדים למיא חברבריא מיית ואין חברבריא קדם למיא בר נשיא‬
‫מיית‪ — .‬שבת צ׳׳ב ע״א ד״ה שכן משיא בני קהת ובשם רבינו יצהק בר‬
‫יהודה מצאתי שאמר בשים רבינו האי שמפורש בהש״ס ירושלמי ופקודת אלעזר‬
‫בן אהרן הכהן שמן המאור וקטרת הסמים וכד עד סוף הדיבור‪ ,‬והוא בירושילט•‬
‫במקומו )ובאיזה שינוי ע׳ישי(‪ — .‬גיטין ל״ו ע״א רשי״י ד״ה מטכיעית ממן‬
‫הזה ומצאתי בתלמידי רבינו יצהק שכתב במם׳ נימין בירושילמי מנין שיאין‬
‫השמינזה נוהג אלא בזמן שיהיובל נוהג שינאמר וזה דבר השימיטה שימוט ו‪:‬ו׳‪.‬‬
‫והוא בירושלמי במקומו גיטין פ״ד הל׳ ג׳ וגם שביעית )פ״י ע״ג( וזה דבר‬
‫השימיטיד‪ ,‬שימוט רבי אומר שיני שימיטין יטימיטה ויובל בשיער‪ ,‬שיהיובל נוה;‬
‫השימיטה נוהגת וכו׳ )ואפשיר שיזה המאמר היד‪ ,‬בקונטיסו שיל רשי״י לבד במסי‬
‫שיביעית‪ ,‬עיי׳ לקמן סי׳ ג׳ כתבי יד יגיל הירושלמי(‪.‬‬
‫וכימי בעלי התוס׳ רבו קונטרסי הירושלמי והתו׳ מביאין הירושלמי‬
‫במקומות אין מספר‪ ,‬אך נראה שהקונטרסים שילהם היו חסרים ונפקדו בהם‬
‫הרבה מאמרים‪ .‬וזה עולה מפה שימביאים התו׳ לפעמים קושייא מן הירושילמי‬
‫בלי תירוץ ומתרצין תירו>ןי בשם עצמם‪ ,‬והתירו׳ןי זה נמצא בירושילמי שילפנינו‪.‬‬
‫עיי׳ תו׳ ביצר‪ ,‬ל״ר ע״ב ד״ה ואומר מכאן אני נוטל מקשיד‪ ,‬בירושלמי מחלפא‬
‫שיטתייהו דב״ש וכו׳ וי״ל דלא קשה דלא מהלסא שיטיתייהו דמוקצה דבע״ח‬
‫עדיף עכ״ל‪ ,‬והנה קו׳ הירושלמי שמביאין התו׳ הוא שם פ״א הל׳ ד׳ )ס׳ ע״ג(‬
‫והירושלמי בעצימו מתרץ כתירוץ התו׳ וז״ל חומר הוא בדבר שיש בו רוח‬
‫ולהפך מכיאין התו׳ מאמר הירושלמי לאמת‪ ,‬והירושלמי שלפנינו‬ ‫חיים ע״כ‪.‬‬
‫מקימה על זה המאמר וחוזר בו‪ .‬עיי׳ תו׳ שיבועות כ״ג ע״א סוף ד״ד‪ ,‬גמר שכר‬
‫מנזיר ועוד יש לומר דר׳ יד‪,‬ידהיליף דשתיה ככלל אכילה כדיליף‬ ‫שכר‬
‫בירושלמי מדכתיב וכל דם לא תאכלו ואי בשקרש וכו׳‪ .‬והירושלמי זה הוא‬
‫במקומו שבועות פ״ג הל׳ ב׳ )ל״ד ע״ב(‪ ,‬וגם מ״ש פ״ב הל׳ א׳ יומא פ״ח‬
‫הל׳ ג׳ וז״ל ר׳ יונד‪ ,‬שמע כולד‪,‬ון מכא על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש*‬
‫מכם לא תאכל דם מה נן קיימין אם בדם שקרש וכו׳ והימ״ם מקשה ע״ז‬
‫ומסיק הזד ר׳ יונה‪ — .‬ועיי׳ תו׳ כתובות ט׳ ע״א ד״ד‪ ,‬ואי בעית אימא שכתבו‬
‫וי״ל דאונסא קלא אית לה כדאמרינן בירושלמי וכו׳ וא״ת א״כ בספק ספיקא‬
‫נטי תי א ^ ותי׳ ר״י דהא רובא דברצון אינו רוב גמור עכ״ל‪ .‬והנה מן הירושלמי‬
‫שהניאו התוס׳ מוכח דרובא דרצון הוא רוב גמור‪ ,‬דזה ל׳ הירושילמי כתובות‬
‫פ״א הל׳ א׳ דאמר ר׳ אילא בשם ר׳ אלעזר מצא הפתח פתוח אסור לקיימה‬
‫משום ספק סוטה וחיט לומר שימא אנוסד‪ ,‬היא קול יוצא לאנוסד‪ ,‬ואפילו‬
‫תחוש לד‪ ,‬משום אנוסה לא ספק אחד ספק אנוסד‪ ,‬ספק פתוחד‪ ,‬מדברי תורד‪,‬‬
‫לד‪,‬חמיר )פי׳ ולמה לך לומר קול יוצא לאנוסה אפי׳ אין קול יוצא אסורה(‬
‫ר' יוסי ואפי׳ תחושי לה משיוםאנוסד‪,‬שיתי ספיקות ספק אנוסה ספה‬ ‫אמר‬
‫פתוחה ספק פימנתארסה ספק ער שלא תארס שיתי ספיקות מדבר תורה להקל‬
 ‫)פי׳ מש׳ה צריך לומר קול יוצא לאנוסה(‪ .‬הרי מוכח מהירושלמי ווונא‬
‫הרצון הוא רוב גמור ומהני נם במקום ספק ספיקא‪ .‬מזה נראה שהך דירושןיטי‬
‫ואפי׳ תחושי לה משום אנוסה ובו׳ לא היה בקונטרס ד‪,‬ר״י בעל התו׳ שס‪- .‬‬
‫ויותר נראה שלא היה בלל כמקום זה הירושלמי נגד עיני הר״י ז״ל ואך לשסע‬
‫אוזן שמע דאיתא כירושילמי אונסא יש לה קול‪ .‬וכזה מצינו נ״כ לדת שלא‬
‫היה הירושלמי נגד עינו וידע מאמר הירושילטי רק לשמע אוזן‪ .‬עיי׳ דגות‬
‫מרדכי גיטין סי׳ תס״א והובא ‪ m‬א״ח סי׳ קכ׳׳ח ס׳ק לייט מעשה בכהן שיצ‪p‬‬
‫מים על יד ר״ת והקשה לו תלמיד הא שנינו בירושלמי המשתמש נכו׳ונה‬
‫מעל והשיב לו אין קדושה כזמן הזה דקיי״ל בגדיהם עליהם קדושה עליהם‬
‫אי לא לא ע׳ כ‪ .‬והנה מן הירושלמי ששאל התלמיד ל ד ת מוכח דגם נזמן‬
‫הזה אסור לשמש בכהן‪ .‬הה לשון הירושלמי ברכות פ׳׳ח י״ב ע״ב אבא נר‬
‫בר חנה ורב הונא הוון יתבין אכלין והוה ר׳ זעירא קאים ומשמש קוטיהקעלו‬
‫וטעין תרויהון בחדא ידיה אמר ליה אבא כוי בר חנה מה ידיך חוריתא קטען‬
‫וכעס עלוי אבוי אמר ליה לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש ועור‬
‫דהוא כהן ואמר שימואל המשתמש בכהונה מעל ע״כ‪ ,‬והנה אכא כר בר חנה‬
‫ור׳ חונה חיו כמה שנים אחר הבית כידוע ואפ״ה כעס אכיו של אבא נר בר‬
‫חנה עליו על שיהשתמש בכהונה‪ ,‬וזה מורה שלא היה הקונטריס של הירושלמי‬
‫בעת ההיא לפני דית וידע הירושלמי זה לבד על ידי מה שאמר לו‬
‫אותו תלמיד‪.‬‬
‫ומצינו שיהתו׳ מקשין ומתרציין‪ ,‬והקושיא וד^ירוץ הם כירושלמי כמעט‬
‫במקומו‪ .‬עיי׳ תו׳ גיטק ע׳ ב ע״א ד׳ה קול וא״ת אמאי נקט• מדר כהנאממתני׳‬
‫נטי אתיא לאפוקי דמכשרה דדכנת ראש בלא קול וי׳׳ל דמסתכרא דד‪,‬רכנד‬
‫דמתני׳ מהני כפו קול וכו׳‪ .‬והנה כירושלמי שים פ׳^ הל' א׳ איתא אמר לסו ^‬
‫כתוב ולעדים חתומו סוף דבר עד שישמעו את קולו ולא אפילו הרכין בראשו ואו;‬
‫אמר לית כן אמר ר׳ מנא אית כן היא שמיעת קול היא הרכנת הראש ע״‪3‬‬
‫*‬ ‫ונראה שכל זה המאמר היה חסר מן קונטיס התר‪.‬‬

‫ובאיזה מסיתות ונפרט במס׳ מ׳ק טניאין התו׳ הירושלמי נדיולן זנלי‬
‫חסרון והוא להם לעיניס לברר הפימט דהלכ ה‪ .‬וכן הד‪ ,‬הירושלמי דס׳ זדעיס‬
‫פ‪ /‬פס׳ פאד׳ )אלן כ פ לי פו ת לפד יני ע שפ שו‪ /‬פ ש ק ונאימד יבוא לד‪,‬לן‪.‬‬
‫‪ 1‬נ‪ 0‬לדדא׳צגוגיפ נדורזת אדרי ד ש ר פ ד׳ ת ך״י לא ;פעא חסוז‪ /‬ק נ ט י ס‬
‫הירושלמי שלהם‪ ,‬וזה יבואד ל ה ט ד ק בס׳ אור זרוע‪ ,‬כשו׳ת מהר׳ס טדוטנלר;‪,‬‬
‫ברשב״א ברא״ש* ובד׳ן‪ .‬חד‪ ,‬מ ר ד שלימוד הירושלמי היה הולך ואור כימי‬
‫רבותינו הראשונים‪.‬‬
‫ונם ראשוני ד‪,‬אחרוני ‪ 0‬הריטיט ד ר שנ ק זט׳ שקדן על לימוד ד‪,‬ירושלמי‪,‬‬
‫ומהר׳י קאיו בספרו כסף משנה הגריל לעשות בזה‪ .‬אך אזד מות כעל‬
‫ר״ם אסף לימוד הייושלמי נגהו‪ ,‬והאחרונים )חוץ מבעל תי״ט וקצת‬
‫מפרשי המשנה( לא שתו לבם להירושלמי כ״א לכבלי והראשונים וטור‬
‫וב״י וכר‪.‬‬
‫קלד‬
‫והנה הגדול באהרונים בעל הש״ך ז״ל אשר הראה רוב בקיאותו כמעט‬
‫בכל סעיף וסעיף לא הביא הירושלמי כ׳׳א במקומות שכבר קדמוהו הראשונים‪,‬‬
‫ומקומות מעטים יוציאים מן הכלל‪ .‬וגם במקום שהוזרין האהיוניס על הירושלמי‬
‫שגו לפעמים במח״כ ברואה ולא עיינו בו כראוי‪ — .‬עיי׳ מהרש״א מ״ק ג׳‬
‫ע״א בתום׳ ד״ה אין דנין במה שהגיה הגי׳ בירושלמי פ״ח דבלאים ובאמת לא‬
‫נמצא כן בירושלמי‪ .‬וכבר הרגיש מ ה בעל קרבן העדה שיבת כ״ז ע״ב )דפוס‬
‫דעססויא( ד״ה ממיר‪ — .‬וכן יש לתמוה כמה שכתב המהרש״א שבועות כ״ד‬
‫ע״א תו׳ ד׳ה אלא כדרבא אבל קשה דאכתי תקשה לר״ל מהך ברייתא דהביא‬
‫ד^ו׳ לעיל בירושלמי שבועה שילא אוכל מצה ואכל מצה בלילי פסח חייב‬
‫עכ״ל‪ ,‬ולו פתח המד‪,‬רש׳א את הירושלמי הבין שהך שבועה שלא אוכל מצה‬
‫וכו׳ אינו ברייתא אלא סתם מימרא דהש״ס ירושלמי‪ ,‬ויותר מזה הירושלמי‬
‫אומר כפירוש שהוא לבד לר׳ יוחנן‪ ,‬וז׳ל הירושלמי שם פ״ג הל׳ ד׳ )ל'ד‬
‫עיי׳ג( על דעתיה דר׳ יוחנן )דאית ליה איםור כולל‪ ,‬שם הל׳ ג׳( דאמר )צ'ל‬
‫אמר( שבועה שלא אוכל מצה אסור לוכל מצה בלילי פסח ע״כ‪ ,‬הרי לך‬
‫דלר׳׳ל דלית ליה איסור כולל )שים הל׳ ג׳( מותר לאכול מצה בלילי פסח‪.‬‬
‫ואחרי אשר הקדמנו לדבר ככלל על התפשיטות הירושלמי ועל ההתעסקות‬
‫בו נבוא אל כונת זה הפרק כסי מה שיעדנו כראש הפרק‪.‬‬

‫מפרשי הירו שלמי‪.‬‬

‫מפרשי הירושילמי נחלקים לשתי אגודות‪ :‬מהם מי שפירשו הירושלמי‬
‫אך לפרקים‪ ,‬ומהם טי שפירשו כשלימות מס׳ אחת או כמד‪ .‬מסכתות‬
‫או כל הירושלמי‪.‬‬
‫לא נמצא לאחד מן הראשונים ז״ל שעשה פירוש שלם להירושילמי אבל‬
‫הם מפרשים אותו לפרקים‪ ,‬כלו׳ מביאים לפעמים מאמרים של הירושלמי לברר‬
‫הד‪.‬לכה או לבאר על ידיהם דברי הבבלי‪ ,‬ומדי הביאם מאמרי הירושלמי לכונה‬
‫זאת מוסיפים פירוש להירושלמי במקום שדבריו צריכין פירוש‪ .‬והראשון אשר‬
‫החל לפרש הירושלמי לפרקים בדרך זה הוא הרי״ ף ז״ל בחיבורו הנודע‪.‬‬
‫)וכסי הרי׳ף נקרא הירושלמי לרוב גמרא דבני מערבא או גמרא דא״י(‪- - .‬‬
‫ובנתיכת רבו הגדול הלך ר׳ י ו ס ף בן מ יג ש בחיבורו למס׳ ב״ב וכשאר‬
‫מסכתות כסי מה ש‪.T‬וכא בדברי הראשונים‪ — .‬ר ב י נ ו ש מ ש ו ן משנ>ן*‬
‫הגדיל לעשות לפרש הירושלמי בפירושו לס׳ זרעים‪ .‬להסדר הזה לא נמצא‬
‫חוץ ממס׳ ברכות גמרא בבלית כ״א ירושלמית‪ ,‬וכל מפרש זה הסדר ישא‬
‫בהכרח עינץ להירושלמי למצוא על ידו דרך סלולה‪ ,‬וכן עשה הר״ש ז״ל‪.‬‬
‫הוא הביא במקומות אין מספר הירושלמי הבא לפרש המשנה והוסיף בו‬
‫כיאור‪ ,‬אבל הניף ידו גם על מאמרי הירושלמי איטר אינם באים לפרש‬
‫המשנה וד‪.‬פיץ אורו עליהם במקום שהם סתומים‪ .‬ובאור דד״ש נראה‬
‫אור‪ ,‬הוא סולל המסילה בירושלמי ס׳ זרעים כפירושו ובגירסותיו המשונות‬
‫לפעמים מגי׳ הדושלמי אשר בידינו‪.‬‬
‫הר מ ב״ ם ז״ל הוא ג״כ ממפרשי הירושלמי לפרקים הן בפירושו להמשנה‬
‫דס׳ זרעים הן בחיבורו הגדול יד החזקה‪ .‬ובפירושו לס׳ זרעים מביא הרבה‬
‫פעמים הירושלמי בל׳ ‪,,‬אמרו בגמרא׳‪ /‬ולפעמים מפרש המשנה סתם וניכר‬
‫לכל מעיין שהפירוש זה לוקח מהירושלמי‪ ,‬והרמב״ם סמך על הקורא שימצא‬
‫מקור הפירוש וכמו שעשה בפירושו לשאר סדרים בענין הבבלי‪ .‬ורבינו ז״ל‬
‫לא האריך לבאר דברי הירושלמי והביא בקיצור העולה מן הירושלמי והוסיף‬
‫פירוש אך בתיבות מעטות‪ ,‬והנה מזהירות ומצהיבות עין המעיין‪ — .‬וגס‬
‫בחיבורו הגדול האיר נתיב בהירושלמי במה שיהעלה על ספר זה הלכות אשר‬
‫מקורן בגמ׳ דבני מערבא ובפרט• בספר זרעים‪ ,‬ויבואר לנו בהן הפשט כמאמרי‬
‫הירושילמי אלה והדרך אשר דרך בו רבינו הגדול‪ ,‬גם יצאו לנו גירסאות‬
‫אחיות איטר היו לפני רבינו‪ .‬וכונת הרמב״ם ז״ל לא היתה לפריט הירושלמי‬
‫וכמו שיעשיה הר״שי לפעימים ב א לפרש על ידו המשינה ולבאר ההלכה‪— ,‬‬
‫ודע דהרמב״ם כתב בפירושיו למס׳ תמיד פ׳׳ה מ״א וז״ל‪ :‬ולא ביאר הבנלי‬
‫מה היא תרעומת המינין אלא שנתבאר בתחילת ירושלמי ואמרו בדין היו‬
‫שיקורין עשרת הדברות בכל יום ויום אלא מפני מה אין קורין אותן מפני‬
‫המינין שילא יהיו אומרים אלו לבדם ניתנו למשיה מסיני וכנר אמרנו זה‬
‫בהלכות ירושלמי שחבינו עכ״ל‪ .‬ולא זכינו לאור זה החיבור גם לא הובא‬
‫מאחד המחברים נם יש ספק אס הכונה על פי׳ לירושלמי או על העתקת‬
‫ההלכות אשיר נובעות ממנו‪.‬‬
‫ה ר א ב ״ ד ז״ל מפרש הירושלמי לפרקים הן בהשגותיו על הרמב״ם הן‬
‫בפירושו למס׳ עדיות הן בהרבה הלכותיו אשיר הובאו בדברי הראשונים‪,‬‬
‫ופירושיו מחודדים מאוד‪.‬‬
‫ועל הטיוב יזכר האדם הגדול בעינקים‪ ,‬הוא הר מ ב״ ן ז ״ל המפרש‬
‫כמה מאמרי הירושילמי בחיבורו מלחמות ה׳ ובשאר חיבוריו לד‪,‬שי״ס וגס‬
‫בפירושו על התורה‪ .‬ופירושיו מישרים הדורות ושמים הרכסים למישור‪.‬‬
‫וכמה טובות עלינו ל ב ע ל י התו׳ ז״ל בפירושיהם לכמה מאמרים של‬
‫'‬ ‫הידושלמי המובאים כדבריהם לישיר מסלת הבבלי‪.‬‬
‫וגדולים דברי שאר הראשונים; רבינו נ תן ב ע ל ה ע ר ו ך המביא כסה‬
‫מאמרי הירושילמי )עיי׳ הוספות(‪ ,‬הראב״ ן בספרו אבן העזד‪ ,‬הרז״ה‬
‫כעל א ור זר וע בספרו אשר יצא מחדש‪ ,‬ת ל מ י ד י ר כ י נ ו י ו נ ה ‪ ,‬ה רש כ״ ן ן‬
‫בחידושיו לכמה מסכתות‪ ,‬ה ר א ״ ש בהלכותיו להש״ס ובפירושיו )בפירושו לס׳‬
‫זרעים הלך בדרך דך״ש ובו תמך יתדותיו עיי׳ בספרנו דרכי המשנה פ״ה(‪ ,‬הד״ן ‪,‬‬
‫הריטיב״א‪ ,‬בעל נ י מ ו ק י י ו ס ף ‪ ,‬והרבה ראשונים איט־ הובאו כ שיסה‬
‫מקובצת‪ .‬וזאת לדעת‪ ,‬הגדולים אלה הביאו לפעמים הירושלמי בשינוי איזה‬
‫תיבה אשר אינה עיקרת כ״כ ואין לשפוט מזה על שינוי הגי׳‪ ,‬וגם הבבלי‬
‫חובא לפעמים בספריהם בדרך זה‪.‬‬
‫הר א ב י״ ה עשה פירוש רחב לכמה מאמרי ירושלמי כפי מה שנזכר‬
‫בההקדמה לדפוס קיאקא ח״ל‪ :‬ויען אשר המציא הממציא כל מצואיים לי ר עו‬
‫קלה‬
‫אשר ביכולתינו לסקל המסילה העולה בית אל אל במתי א״ב ולהרי׳ המכשולו׳‬
‫מצאנו און לנו בספריםעתיקים מדבש מתוקם והזהב מעליהם‬ ‫האילו אשר‬
‫תורה מבריקים הן המה ספר הראבי׳יה אשר העמיק בדברים‬ ‫מריקים באור‬
‫כבירים וצללבמים אדירים הוייות אביי ורבא בחפניו צרורים ולו שם בגבורים‬
‫הזה ספה כלה ולא נמצאעוד )ועיי׳ תי״ט מדות פ״א‬ ‫וכר‪ .‬והספר‬
‫ט״ב ד״ה טדיי(‪.‬‬
‫והראשונים ז״ל השאירו לנו ברכה לא לבד בחיבוריהם כי אם גם‬
‫בתשובותיהם אשר גם הנה מפיצות אור במקומות רבים על הירושלמי ובפרט‬
‫ע״י גירסאות לפעמים מ׳מונות וטובות מהגירסאות אשר לפנינו‪ .‬גם נמצאו‬
‫להראשונים הרבה מאמרים בירושלמי אשר אינם בירושלמי שלפנינו‪ ,‬עיי׳ ספר‬
‫אמרי בינה להרב מוד״ץ חיות ז״ל‪.‬‬
‫הן כל אלה פעלו הראשונים ז״ל‪ ,‬אבל לא השאירו לנו פירוש מיוחד‬
‫על הירושלמי‪ .‬והפירוש של יעקב בן אפרים אשר הזכיר הקראי שלמן בן‬
‫ירוחם )עיי לעיל( לא נזכר גם לאחד מן הראשונים‪ ,‬לא זה המחבר ולא םפרו‪,‬‬
‫וגם לא נודע מדברי שלמן איכות הסכ>‪.‬‬
‫והרשב׳׳א ז״ל כתב תשו׳ תקב״ג‪ :‬ואשר אמרת לפרש לך מה שאמרו‬
‫בירושלמי פ״ק דד׳ה גבי מי שראה את החורש אמר ר׳ יצחק דברה תורה‬
‫בכל לשון וכו׳ תמה אני במה אתה שואלני בפירוש ירושלמי ואתם יש לכם‬
‫אב למרןא ולפירושו ודב הגדול ר׳ יהודה בר יקיר ז״ל עכ״ל‪ ,‬אך בכ״ז לא‬
‫יצאנו מהספק אם חיבר ריי בר יקר פירוש להירושלמי‪ ,‬גם לא בא לידינו דבר‬
‫מפירושו של הר״י בר יקיר חו>ןי ממה שהביא הרשב״ץ בספרו מגן אבות פ״ד‬
‫מי״א )עיי׳ מה שכתב בזה החכם ר״ב צמבער ט״ח שנת ט׳(‪.‬‬
‫והגורל לעשות פירוש להירושלמי נפל להאחרונים‪ .‬בשנת ה׳ שס״ט יצא‬
‫לאור פירוש קצר להירושלטי ולא נודע שם מחברו‪ .‬והפירוש הזה הוא קצר‬
‫הן במנינו כי מפרש אך קצת מאמרי הירושלמי ונער יכתבם בכל מסכתא‪ ,‬הן‬
‫בבנינו כי גם במה שמפרש אינו יורד לרוב לעיקר הענין‪.‬‬
‫הרב ד י ה ו ש ע ב נ ב נ ש ת י חיבר במאה החמישית לאלף הששי פירוש‬
‫לאיזה מםכתות הירושלמי וקרא שם חיבורו שדה יהושע‪ .‬ואלה הן המסכתות‬
‫אשר פירשן‪ :‬מם׳ זרעים‪ ,‬כרכות‪ ,‬פאה‪ ,‬חלה‪ ,‬ערלה‪ ,‬ביכורים‪ .‬מס׳ מועד‪,‬‬
‫פסחים‪ ,‬תענית‪ ,‬מגילה‪ ,‬חגיגה‪ ,‬מועד קטן‪ .‬מם׳ נשים כתובות‪ ,‬קידושין‪ ,‬גיטין‪.‬‬
‫מס׳ נזיקין‪ ,‬בבא קמא‪ ,‬בבא מציעא‪ ,‬בבא בתרא‪ ,‬מכות‪ ,‬הוריות‪ — .‬ובעל‬
‫שדה יהושע בא לפרש הש׳ס ונם לתרץ מתוכו דברי הרמב״ם והכל בא אצלו‬
‫בערבוביא עד שקשה לפעמים על הקורא לבוא אל תוכן הדבר‪ .‬גם ברח בכל‬
‫מקום מן ההגדות בירושלמי ולא פירש אותן כלל‪ .‬להרב המחבר הזה היו‬
‫לפעמים נוםחאות משונות מן הגירסאות אשר בירושלמי שלפנינו‪.‬‬
‫כעל שדה יהושע כתב בהקדמתו לס׳ זרעים שבאו לידו שנים שלשה‬
‫מסכתות ירושלמיות אשר פירש מוה״ר שלמה סיריליו )ובכ״מ פ״ד מהל׳‬
‫מתנות עניים הל׳ ז׳ נקרא הר׳ד שלמה איסבילו( מסדר זרעים ומס׳ שקלים‬
 ‫ומס׳ עדיות ע״כ‪ .‬ומה שכתב מס׳ עדיות הוא שלא בדיוק‪ ,‬וז״ל בעל ש‪6‬‬
‫הגדוליס‪ :‬מו״ה שלמה סירילייו מיוצאי ספרד ‪ . , .‬וחיבר סי׳ לירושלמי פירוש‬
‫מופלא על סדר זרעים ושקלים וישנו בעה״ק ירדמלים תוב״י והנאני מאוד גם‬
‫ראיתי בכ״י שחיבר גמרא על מם׳ עדיות שקיבץ מדברי התלמוד דשייכי לה‬
‫והוסיף נסך בלשון תלמוד וביאר עליה פירוש רחב ובאה לידי גמרא זו וברכתי‬
‫עליה ברוך שהלק וכוי‪.‬‬
‫הרב ר׳ א ל עז ר אי זקר י עשה פירוש למס׳ ברכות‪ .‬ולא ידענו אם הוא‬
‫אחד עם ר׳ אלעזר אזברי בעל ס׳ חרדים כאשר החליטו המוציאים זה הפירוש‬
‫לאור בזיטאמיר )עיי׳ לקמן ספרי הירושלמי בדפוס(‪.‬‬
‫הרב ר׳ א ל י ה מ וו י ש נ י צ א והוא התגורר במדינת פולדא ונקרא לרוב‬
‫רא״ס חיבר שנת ת׳׳ע פירוש לכל ס׳ זרעים‪ ,‬ומרכז חיבורו לבאר הפשט‪,‬‬
‫ולפעמיס הוסיף לעשות הוספות כדרך בעלי תוספות‪ .‬גם עשה פירוש למס׳‬
‫שקלים‪ ,‬בבא קמא‪ ,‬בבא מציעא‪ ,‬כבא בתרא‪.‬‬
‫הרב מו״ה דו ד פר ענק ל בתחילת מאה הששית חיבר פירוש לג׳ סדרים‪,‬‬
‫סדר מועד‪ ,‬ס׳ נשים‪ ,‬ס׳ נזיקין‪ .‬לם׳ מועד ולם׳ נשים כשלימות‪ ,‬לס׳ נזיקין‬
‫לבד למס׳ סנהדרין‪ ,‬שכועות‪ ,‬מכות‪ — .‬שס הספר קרבן עדה‪ ,‬וכולל פירוש‬
‫הירושלמי והוספות להקשות ולפרק דברי הראשונים והאחרונים‪ .‬וההוספות קרא‬
‫בשם שירי קרבן‪,‬‬
‫הרב מר׳ה מ ש ה מ ר ג ל י ת חיבר קרוב לעת ההיא חיבור שלם לכל‬
‫הירושלמי‪ ,‬והחיבור נחלק לשני חלקים‪ ,‬פני משה ומראה הפנים‪ .‬בפני משה‬
‫מפרש הפ שט‪ ,‬במראה הפנים מוםיף קושיות ותירוצים ויורד אל דברי‬
‫הראשונים וכו׳‪,‬‬
‫הרב מו״ה י ש ר א ל תלמידו של הגאון טהר׳׳א ורלנא חיבר פירוש לטס׳‬
‫שקלים וקרא אותו תקלין חדתין‪,‬‬
‫הרב מ ו״ ה י צ ח ק מקמארנא עשה פירוש למס׳ שקלים וקראו כ שס‬
‫פני זקן‪.‬‬
‫הרב מו״ה נ ח ו ם ט ר י ב י ש חיבר שנת תקפ״א ם׳ שלום ירושלים לס׳‬
‫מועד וכונת החיבור אינה לפרש הירושלמי כ״א לתרץ מתוך דברי הירושלמי‬
‫הראשונים והאחרונים‪ ,‬ובסוף החיבור הביא המחבר ז״ל כללים להלכה כמקוס‬
‫שחולקים הבבלי והירושלמי‪ ,‬או שהבבלי מספקא ליה ולהירושלטי טיפ שפ‬
‫פשיטיא ליה )ועיי׳ כס׳ יד מלאכי חלק ב׳(‪.‬‬
‫הרב מ ו״ה ד ו ב ר ו ש א ש כ נ ז י חיבי טייי^י ע^ ‪ °‬י י 'יעים יקיא' אותך‬
‫שערי ירושלמי )עיי׳ לקמן ספרי הירושלמי בדפוס(‪.‬‬
‫בעל תי״ט כתב מס׳ סוטה ריש פ״ט ובמ׳׳א שבנו ר׳ אברהם עשה פירף®‬
‫להירושלמי‪ .‬ולא יצא לאור‪ .‬גם מהאחרונים יש אשר פירשו הירושלמיי‬
‫לפרקים‪— ,‬‬
‫הרב הגדול מהר״י ק א ר ו מפרש מאמרי הירושלמי בחיבורו ס׳ כסף‬
‫משנה ובפרט בפירושו לספר השביעי של יד החזקה‪ ,‬ומאיר הנתיב אשר ה ל ך‬
‫בו הרמב׳׳ם ז״ל‪ ,‬גם מביא הרבה פירושים להירדמלמי מהר״י קורקס‪,‬‬
‫קלו‬
‫הרב מו״ה א ל י ה ו ו י ל נ א הנקרא בסי כל הגאון‪ ,‬חיבר ם׳ שנות אליה‬
‫והוא פירוש להמשניות דס׳ זרעים‪ .‬החיבור הזה כולל פירוש ארוך ופירוש‬
‫?ןצר‪ .‬כפירוש הארוך מפרש הרב המחבר ז״ל הרבה מאמרי הירושלמי השייכים‬
‫למשנה וגם מאמרים הבאים בפני עצמם וכדרך הד׳ש שזכרנו לעיל גם הוסיף‬
‫להגיה הירושלמי ולהעמיד גירסאות חדשות‪ — .‬והספר הזה לא יצא מידי‬
‫המחבר עצמו כ״א מידי תלמידיו אשר העלו על הסב> מה ששמעו מפי רבם‪,‬‬
‫ולכן נמצאו בו לפעמים דברים שלא בדיוק‪ — .‬והרב מהרא״ו מפרש גם‬
‫בשאר חיבוריו הירושלמי לפרקים‪ .‬ובסי שערי ירושלמי הובאו הגהות של‬
‫מודא״ו לם׳ זרעים וכן בם׳ תקלין חרתין‪.‬‬
‫הרב מו״ה ישראל תלמידו של מהרא״ו חיבר ס׳ פאת השלחן ובו ליקט‬
‫דיני פאה ודמאי אשר לא באו בש״ע‪ ,‬וחילקם לסימנים וסעיפים ועל כל סעיף‬
‫הוסיף פירוש והראה בו מקור הדין‪ ,‬ויען כי הדינים אלה נובעים לרוב מן‬
‫הירושלמי הביא הרבה מאמרי ירושילמי וביאר אותם בשמו ובשם רבו‪.‬‬
‫הרב נ ס י ם א ב ר ה ם א ש כ נ ז י חיבר ס׳ נחמד למראה ד׳ חלקים )שאלוניקי‬
‫שנת תקס״ב( והוא מכלל פלפולים להירושלמי‪.‬‬
‫ואחרון חביב הרב מ ו״ ה ש מ ו א ל י פ ה קיבקי כל הגדות של הירושלמי‬
‫וחיבר פירוש על ההגדות אלה הנקרא יפה מראה )ויניציאה שנת ש״נ( ובזה‬
‫הספר נמצאו לפעמים גירסאות משונות מהגירסאות אשיר לפנינו‪ — .‬והרב‬
‫מ ד ה י ח י א ל מ י כ ל אב״ד דק״ק ברלין הוציא )ברלין שנת תק״ט( ס׳ יפה‬
‫מראה והוסיף עליו הגהות‪.‬‬

‫ה תל מור הירושלמי אשר בידיגו היום‪.‬‬

‫בזה המאמר נרדפה לדרוש א ( על איכות הירושלמי אשר כידינו‪.‬‬
‫ב( על הירושילמי בדסום‪ .‬ג( על כתכי יד הירושלמי‪.‬‬

‫א( איכות הירושלמי אשר בידינו‪.‬‬

‫פני הירושלמי כסו מאז חרולי חטעיות וכבר נשחת הודו בימי דדאשונים‬
‫ע׳׳י שגיאות הסופרים‪ .‬וזה חלק כל כתכי יד אשר לא רבו המעיינים בהם ולא‬
‫חמלה עליהם עין היודעים לעשות גדר ומסוכה בפני הכותבים הנמהרים‪ .‬וגם‬
‫על הבבלי עלה הגורל הזה לולי קמו רבותינו הראשונים ובחנו הגירסאות‬
‫והסירו הקמשונים והעמידו כתב מחוקה על יושר‪ .‬לא כן חלק הירושלמי כי‬
‫לא רבו מאז ההוגים בו‪ ,‬נוסף לזה כי היה מושלך הרבה מאות שנה —‬
‫בימי הגאונים הראשונים — בקין זוית וכאשר זכרנו למעלה‪ .‬וכבר כתבו‬
‫התו׳ יבמות ק״ד םד׳ה מר סבר והרבה דברים יש בירושלמי שצריך להפכם‬
‫ע״כ‪ .‬וגם דד״ש בפירושו לס׳ זרעים משבש הירושלמי בהרבה מקומות‪ ,‬וכן‬
‫שאר הראשונים גמרו אומר שיש טעיות בירדמלמי והגיהו כפי מראה עין‬
‫בינתם‪ .‬וז״ל הרשב״א כשו״ת המיוחסות להרטב"[ סי׳ צ״ו כבר ידעת שרבו‬
‫השבושים בנוסחאות הירושלמי והסבה הגדולה למעוט השגחת הלומדים בו‬
‫ואי[ עומדים עליו רק אחד בדור ע׳ב‪ ,‬ומעת בא הירושלמי כדפוס רבתה הצרה‬
‫ונולדו טעיות חדשות ואין אתנו יודע עד מה‪.‬‬
‫עד מה יש לנו רשות להגיה‪ ,‬הלוא אם יוספים אנחנו לפשוט ידינו‬
‫בהירושלטי ולהעמיד נוסחאות הדשות כסי העולה על רוחנו לא ישאר לנו‬
‫עוד זה הוא הירושלמי‬ ‫הפרוץ על העומד עד לא נאמר‬ ‫קום נאמן וירבה‬
‫נחקור לדעת עד היכן‬ ‫הירושלמי של מחבר סלוני‪ .‬לכן‬ ‫וראי א״י כ״א‬
‫הורשה לנו להגיה‪ ,‬וזה יצא לנו אם נעמוד על אופן שגיאות הסופרים וכמה‬
‫ולפעמים יש לנו מראה מקום אם באה אותה סוגי׳ בשנים או‬ ‫טעו‪.‬‬
‫בשלשה מקומות ואין ראיה זו כראיה זו‪.‬‬
‫ה ס ו פ ר י ם טע ו והשימיטו לפעמים תיבה אחת והיא משנה כל הענין‪.‬‬
‫פסחים פי׳י הל׳ ב׳ )ל״ז ע״ג( וכאן הואיל ואבדלה גרמה ליין שיבוא היין‬
‫קודם‪ .‬וברכות פ״ח הל׳ א׳ איתא וכאן הואיל ו ל א אבדלה גרמה ליין שיבוא‬
‫היין קודם‪ .‬והגי׳ בברכות היא הנכונה‪ ,‬ובפסחים השמיט הסופר תי׳ ולא‪— .‬‬
‫הואיל והיין גורם לאבדלה שתאמד אבדלה קודמת‪,‬‬ ‫וכן פסחים שים וכאן‬
‫ובביכות שים וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר אבדלה קודמת‪ ,‬הגיי‬
‫בברכות נכונה ובפסחים משובשת‪ — .‬כלאים פ״ד הל׳ ד׳ )כ״ט ע״ב( אמר ר׳‬
‫זעירא מודה ר' שימעון כן לקיש לעינין שיבת שהפיאה מצלת יותר מעשר‪,‬‬
‫ובעירובין י״ט ע״ג סוכה פ״א הל׳ א׳ איתא שא י ן הפיאה מצלת והוא הנכון‬
‫ובכלאים הגי׳ משובשת‪ — .‬מ״ש פ״ב נ״ג ע״ב אמר ר׳ הושעיה דר׳ יודה‬
‫הנכון‪ ,‬ובמ״ש‬ ‫פ״י הל׳ א׳ איתא דלא בר׳ יודה‪ ,‬והוא‬ ‫היא‪ ,‬ובתרומות‬
‫הגי׳ משוכשית‪.‬‬
‫ובכלל נאמר שבכל מקום שיבאה אותה סוגי׳ ב׳ פעמים לא הציג אותה‬
‫המסדר הראשון כי אם במקום אחר )במסכתא אחת(‪ ,‬והבא אחריו חשיב למ שפט‬
‫להציגה גם במס׳ אחרת אשיר שים ג״ב מקומה )עיי׳ לקמן כתבי יד של‬
‫הירושלמי(‪ ,‬וכחפזו להריק מכלי אל כלי השמיט תיבה וגם שורה וגם שורות‪.‬‬
‫עיי׳ כתובות פי״א הל׳ א׳ אמר תנו שדה פלוני לפלוני כמי שסיים או עד‬
‫שיאמר חצייה בצפון וחצייה בדרום ע״ב ואין שיחר לזה המאמר‪ .‬אבל פאה‬
‫פ״ג הל׳ י״ט )י״ז ע״ד( איתא אמר תנו חצי שדה פלוני לפלוני וחצי שדה‬
‫פלוני לפלוני כמי שיסיים או עד שיאמר חצייה בצפון וחצייה בדרום ע״ב‪.‬‬
‫המסדר הראשון כתב הסוגי׳ לבד במס׳ פאה והבא אחריו הביאה משם למס׳‬
‫כתובות כי גם שם מקומה ולא כתב בדיוק והשמיט תיבות‪ — .‬עירובי[ פ״ג‬
‫פיסקא )הל׳ ב׳ כ׳ ע״ד( השולח את עירובו ביר חרש שוטה וקטן בו׳ אמו­‬
‫ר׳ לעזר צריך לעמוד עמו תמן אמר ר׳ יוסח בשם ר׳ ש שת ר׳ לעזר כר׳ יוסי‬
‫בשם ר׳ אבון באומר הרי אני מעשר על ידך אינו צריך לעמוד עמו והכי את‬
‫אמ׳ הכין ע׳ כ‪ ,‬ובמעשרות פ״ב הל׳ א׳ איתא ר׳ יוסי בשם ר׳ ששת ר׳ לעזר‬
‫בי ר׳ יוסי בשם ר׳ אבין האומר לחבירו אני מעשר על ידיך אימ צריך לעמוד‬
 ‫קלז‬
‫עמו תמן ה נ ק )עירובין פ״ג כ׳ סוף ע״ד( נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים אינו‬
‫עירוב למטה מעשרה טפחים הרי זה עירוב אמר ר לעזר וצריך לעמוד עמו‬
‫והכי את אמר היין ע״ב‪ ,‬וכל זה כדברי הספר החתום‪ .‬אבל עיקר הסוני׳‬
‫נשנית במס׳ עירובין‪ ,‬ובא איזה אחרון והביאה משם למס׳ מעשרות ובחפזו‬
‫לכתוב דילג מהל׳ ב׳ להיל נ׳ וכתב כמקום משנה כ׳ השיולח את עירובו ביד‬
‫חש״ו ובו׳ משנה ג׳ נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים ובו׳‪ — .‬גיטין פ׳יו‬
‫הל׳ א׳ אמר ר׳ חגיי קומי ר׳ יוסי ואתיין אילין פלוגתא כאילין פלוגתא דתנינן‬
‫תמן היה מדבר עם האשה על עיסקי גיטה וקידושיה ונתן לה גיטה וקידושיה‬
‫ולא פירש ר׳ יוסי אמר דייו ר׳ יהודה אמר צריך לפרש ואתיא דרבי כר׳ יוסי‬
‫ודר׳ נתן כר׳ יודה‪ ,‬ובמס׳ מ״ש פ״ך הל׳ ז׳ )נ״ה ע״א( איתא ר׳ חגי בעי‬
‫קומי ר׳ יוסי רבי כר׳ יוסי ור׳ נתן כר׳ יודה דתניין תמן איפשי שתקבל לה‬
‫וכו׳ ע״ש ואין שחר לכל הנאמר שם‪ ,‬אבל עיקר הסוגי׳ נשנית במס׳ גיטין‬
‫ומשם הובאה ע״י סופר מאוחר למס׳ מ״ש וטעה בחפזו לכתוב‪ — .‬וכן יש‬
‫לרון בכל מקוס שבא במס׳ אחת הסוגי׳ על מכונה ובמס׳ אחרת היא שנויה‬
‫בטעות‪ ,‬שעיקר מקומה במס׳ אשר שם היא בלי טעות ושם היה שונה אותה‬
‫איזה אחרון אל מס׳ אחרת‪ .‬עיי׳ ברכותס״ג‬ ‫מסדר הראשון ומשם הביא אותה‬
‫להמשנה קביו את המת תני אין מוציאין את המת וכו׳ ואותה סוגי׳ נשנית‬
‫ג״ב סנהדרין פ״ב הל׳ ב׳ )כ׳ ע״א( ושם היא מלאה שיבושים‪ ,‬ועיקרה במס׳‬
‫ברכות וממס׳ ברכות הובאה למס׳ סנהדרין‪ — .‬וכן הא דאיתא קידושין פ״א‬
‫הל׳ ה׳ )ס׳ ע״ד( תמן תנינן קרקע כל שהוא חייב בפיאה ובביכורים דברי ר׳‬
‫עקיבה קרקע כל שהוא מהו טב אמר ר׳ מתנייה תיפתר וכו־‪ ,‬ובמס׳ פאה פ״ג‬
‫סוף הל׳ ח׳ )י׳ ז ע״ד( תמן תנינן ר׳ עקיבה אמר קרקע כל שהוא חייב בפיאה‬
‫וכו׳‪ .‬ובמס׳ פאה הל׳ תמן נראה זר שהרי הוא משנה במקומה וגם כל הענין‬
‫אינו מובן אבל עיקר הסוגי׳ נשנית בקידושין ושם מקומה ע׳׳ש ושייך שפיר‬
‫‪,,‬תמן'׳ על המשנה דמם׳ פאה‪ ,‬וממס׳ קידושין הובאה למס׳ פאה )וכבר הערנו‬
‫על זה לעיל פ״ג(‪ .‬ויש להוסיף עוד סוגיות רבות אחרות‪ — .‬וממה שזכרנו‬
‫עולה שהרבה פעמים עיקר הסוגי׳ נשנית במס׳ המאוחרת לפי סדר המשנה‬
‫להמס׳ אשר לשם הובאה הסוגי׳ מאיזה אחרון כהך דכתובות פי״א ופאה פ״ג‪,‬‬
‫עירובין פ״ג ומעשרות פ״ב‪ ,‬גיטין פ״ו ומ״ש פ״ד וכו׳‪ ,‬וזה ג״כ ראייה למה‬
‫שכתבנו לעיל פ״ג מאמר ד׳ שהירושלמי לא ניסדר כראוי ונקבץ לבד ממה‬
‫שנמצא בכ״י של איזה חכמים ע״ש‪.‬‬
‫ולפעמים נשנית סוגי׳ אחת בהרבה מקומות ואין אחת ניצלת מן הטעות‪,‬‬
‫חה בא ע״י שיגיאת הסופרים ויש לתקן אותן אחת אחת מתוך חברתה‪ .‬עיי׳‬
‫הסוגי׳ דאין טחייבין מיתה וטמון וכו׳ ריש ‪0‬׳‪ r‬דתרומות מגילה פ״א הל׳ ח׳‬
‫כתובות ריש פ״ג‪ ,‬והיותר מוטעת הסוגי׳ דתרומות‪ — .‬ברכות פ״ב להטשנה‬
‫הקורא את שמע לטי נצרכה לר׳ יוסי וכו׳‪ ,‬והסוגי׳ זאת איתא ג״כ תרומות‬
‫פ״א הל׳ א׳ מגילה פ״ב הל׳ ד׳‪ .‬ומשפט הבכורה להסוגי׳ דמס׳ מגילה ומשם‬
‫באה לטס׳ ברכות ומס׳ תרומות‪ .‬והיותר משובשת הסוגי׳ דמס׳ ברכות‪— .‬‬
‫ערלה פ״ב הל׳ ה׳ )ס״ב ע״א( רשב׳׳ל אמר מה פליגין כשהשביח ואח״ב פגם‬
‫‪18‬‬
‫אבל אם פגם ואח״ב השביח אוף ר״ט מודה וכר‪ .‬והסוגי׳ ץאת איתא ג״כ‬
‫תרומות פ״י הל׳ ב׳ וקצתה ע״ז פ״ה הל׳ ג׳‪ .‬ועירןה נשנית במס׳ ערלה ומשם‬
‫הובאה למס׳ תרומות וכאשר מוכיח הל׳ במם׳ תרומות ת מן תנינן שעורק‬
‫שנפלו לתוך בור של מים וכו‪ /‬והך שעורין שנפלו הוא משנה במקומה‬
‫במס׳ תרומות‪ ,‬אבל במס׳ ערלה שייך שפיר תמן תנינן על המשנה דתרומות‬
‫וממס׳ ערלה הובאה הסוני׳ ג״כ למס׳ ע״ז ן שם היא‬ ‫שעורין שנפלו‪.‬‬
‫משובשת דדבה‪.‬‬
‫ה ס ו פ ר י ם טע ו באותיות הדומות במבטא או ככתב וכדומה‪ .‬תרומות‬
‫פ״ד מ״ב סוף ע״ד מניי[ שאי[ עולי[ אמר ר' יונה כתיב וכו׳ וצ״ל שד׳[ עולי[‬
‫והסופר טעה במבטא אל״ף וה״א‪ ,‬וכערלה פ״ב הל׳ א׳ איתא על נכו[ מניי[‬
‫שה[ עולק‪ — .‬ערלה ס״א הלי ר׳ )ס״א ע״ב( דאמר ר׳ אבהו בשם ר׳ יוחג[‬
‫כל איסורי[ משערי[ כילו כ[‪ .‬ואי[ שחר למאמר זה‪ ,‬ועיקרו כילו כו; ונפל‬
‫הקו על הו״ו וטעה הסופר וכתב נו״[ במ' ו״ו‪ ,‬והכונה על הא דאיתא תרומות‬
‫פ״י הל׳ א׳ מ״ש פ״ב הל׳ א׳ כל האיסורין טשיערי[ אות[ כילו בצל כילו‬
‫קפלוטי‪ .‬ומצינו בד‪,‬רבד׳ מקומות שהירושלמי מביא רק תחילת המאמר הנאמר‬
‫במקום אחר ואומר כו׳ )ועיי׳ לעיל פ״ג(‪ - - .‬כרכות פ״ו י׳ סוף ע״ג ר׳ יהושע‬
‫ב[ לוי אמר כשבוע הב[ היא מתניתא‪ ,‬וצ׳ל בשבוע' )כלו׳ בשבועה( ד‪.‬כ[ היא‬
‫מתניתא‪ ,‬ו ק הובא ברשכ״א בחידושיו למס׳ ביכות וברא״ש שם‪ ,‬וטעד׳ הסופר‬
‫והשמיט הקו על העי[ כתי׳ בשבוע‪ ,‬וכתב ב׳ במקום כ׳ בתי׳ ה ק‪ — .‬יבמות‬
‫פ״ז הל׳ ב׳ )ח׳ ע״א( ר׳ סימו[ בשם הילפיי רבי ור׳ ישמעאל בי ר׳ יוסי ובר‬
‫הקפר נמנו על אביך אשקלון וטיהרוהו‪ ,‬וצ״ל אביר ור׳וא כמו אויר )ועיי׳ ריש‬
‫ם״כ מה שיכתבנו בזה בשם הרמב״[(‪ ,‬וכ[ הוא שביעית פ״ו הל׳ א׳‪ ,‬וד׳סופר‬
‫טעד‪ ,‬וכתב רי״ש במ׳ בי״ת‪ — .‬כלאים פ״א הל׳ ט׳ )כ׳יז ע״ב( תני■ סגה‬
‫שטמנד‪ ,‬בטיכל וצ״ל בתבן‪ ,‬ור׳סופר טעה וד׳חליף ת״ו וטי״ת ועי״ז כא ג״כ‬
‫לטעות אחר והחליף נו״ן ולמ״ד‪.‬‬
‫ה ס ו פ ר י ם טע ו וד‪,‬ומיפו תיכר׳ אחת או החליפו תיבה בתיבד׳ הרגילה‬
‫לד׳ם או החליפו האותיות באותד׳ תיבה עצמה‪ .‬שביעית פ״ב הל׳ י׳ )ל״ד ע״כ(‬
‫מאן הורי כן ר׳ יוסי באילין עלי קולקסייא שאסור וצ״ל הורי ר' יוסי בא'לין וכו׳‬
‫וכאשר הוא נדרים ס״ז הלי א׳ )וקצת נראה שכל הסוגי׳ הובאה למס׳ שביעית‬
‫ממס׳ נדרים ויש עוד פה טעות אחר ע״ש(‪ — .‬תרומות ריש ס׳׳א דתניג[‬
‫היל כשרין לכתוב את הגט חוץ מחרש שוטה וקט[‪ ,‬וטעה הסופר בי[ חוץ‬
‫ואפילו וצ״ל אפי׳ חש״ו‪ — .‬דמאי פ״ו סוף הל׳ ב׳ )כ״ה ע״ב( לפיכך אם‬
‫חזר הגוי ונתגייר או שמכר[ לישראל אחר מ ו ת ר ע״כ‪ ,‬צ״ל ת ו ר ם וד׳סופר החליף‬
‫מקום האותיות כאותד׳ תיבה )וכן עשו גם המדפיסים במם׳ דמאי פ״א כ״ב ע״א‬
‫ושם איתא בד׳ לןאקא וקראטאשין הא שמרים שיישבו אי[ בד‪,‬ן משום הניית ע״ז‪,‬‬
‫וצ״ל שיבשו וכאשר הוא בד׳ ויניציאה(‪ — .‬וכן השמיטו הרבד‪ ,‬פעמים תי׳‬
‫אין ועי״ז א״א למצוא הפתח בהסוגיא‪.‬‬
‫או‬ ‫תנאים‬ ‫שני‬ ‫ה ר ב ה במקום שיש סלוגתא בין‬ ‫שגו‬ ‫הסופרים‬
‫קלח‬
‫אמוראים והחליפו האומרים‪ .‬תרומות סוף ס״ג ותנינן תמן קדשי״גוים אי[‬
‫חייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא השוחטן בחוץ פטור דברי ר׳ יוסי ו ד‬
‫שמעון מחייב ע״כ‪ ,‬וצ״ל חייב דברי ר יוסי ור׳ שמעון פוטר‪ ,‬וכאשר מוכח מן‬
‫תורה ור׳ שמעון פוטר ותנינן תמן קדשי‬ ‫הסוגי׳ דאמר הש״םוכי קדשים אינן‬
‫גוים וכר‪ — .‬וכן החליפו ועירבבו הבבות אשר האחת מחייבת והאחת שוללת‬
‫ולהפך‪ ,‬והסופרים כתבו החיוב בם׳ השלילה‪ ,‬והשלילה במ׳ החיוב‪ .‬שבת פ״ג‬
‫הל׳ א׳ היך עבידה נטע פחות משלשים יום לפני שביעית ונכנסה שביעית‬
‫אין תימר חשד אין כאן חשד אין תימר מיניין אין כאן מיניין נטע פחות‬
‫משלשים יום לפני שמינית ונכנסה שמינית אין תימר חשד יש כאן חשד‬
‫אין תימר מיניין יש כאן מיניין ע״כ‪ ,‬ולכל זה אין לו שחר והסופר טעה‬
‫ועירבב הבבות והחליף יש באין ואין ביש וכצ״ל נטע פחות משלשים יום‬
‫יש כאן מיניין נטע פחות משלשים יום‬ ‫לפני שביעית וכו' אין תימר מיניין‬
‫לפני שמינית וכו׳ אין תימר מעיין אין כאן מיניין‪ ,‬ועיי׳ תרומות פ׳ב סוף׳‬
‫מקום שיש בבות דומות הרבו הסופרים‬ ‫הל׳ ג׳ )מ׳יא ע״נ(‪ — .‬ובכלל כל‬
‫לחטוא ובילבלו הבבות‪ .‬עיי׳ גיטין פ״א הל׳ א׳ היה כתוב בו מתנה ואמר‬
‫כפני נכתב וכפני נתחתם מאחר שעררו כטל אצל הגט עררו בטל אצל המתנה‬
‫או מאחר שעררו בטל אצל הגט עררו קיים אצל המתנה‪ ,‬וצ״ל להפך או‬
‫מאחר שעררו קיים אצל המתנה עררו קיים אצל הגט ע׳׳ש‪ — .‬דמאי פ״ו‬
‫הל׳ ב׳ )כ״ה ע״ב( מתניתא מסייעא לחברייא החוכר שדה וכו׳ מתניתא מסייעא‬
‫לר׳ לא החוכר שדה וכו׳ וצ״ל בהפך מתניתא מסייעא ל ר לא החוכר וכו׳‬
‫מתניתא מסייעא לחברייא‪ .‬גם יש חילוף אחר בסוגי׳ שם ואין פה המקום‬
‫להאריך ועיי׳ בפירושנו שם‪ — .‬וכמה יש מן הבילבול פאה פ״ז הל׳ ב׳ פתר‬
‫חורן כל זמן שיש לו תחתיו אין לו בראשו וכו׳ ע״ש ובן כמ״א‪.‬‬

‫ה ס ו פ ר י ם ט ע ו וכתבו מה שצריך להיות למטה למעלה וכו׳‪ .‬תרומות‬

‫פ״י הל׳ ז׳ )מ״ז ע״ב( ר׳ אבהו בשם ר׳ יוסי בר חנינה רובע ציר כסאתים ציר‬
‫והלוא אין ציר דג טמא מציר אמר ר׳ אבהו חשבית יתה קרוב למאתים ע״כ‬
‫והמאמר אמר ר׳ אכהו צ״ל קודם והלוא אין ציר וכו׳‪ — .‬וכן חטאו במה‬
‫שכתבו ‪,,‬הלכה״ שלא במקומה‪ ,‬ברכות פ״ח )י״ב ע״א( הל׳ ג׳ מה טעמהץ‬
‫דבית שמאי וכו׳ מתניתא כשולחן של שיש ושל פרקים שאינו מקבל טומאה‪.‬‬
‫הלכה ד׳ מה טעמון דבית שמאי שלא יטמאו משקין שבמפה וכו׳ והנה‬
‫הלכה ד׳ מתחלת מן מתניתא בשולחן של פרקים ושם צריך לרשום ״הלכה‬
‫ד׳״ וזה הטעות נמצא ג״כ במ״א‪.‬‬

‫ה ס ו פ ר י ם ט ע ו ודילגו משורה לשורה או ממאמר למאמר ע׳׳י תיבות‬

‫דומות‪ .‬דמאי פ״ז הל׳ ה׳ )כ״ו ע״ב( תמן תנינן המניח פירות להיות מסריש‬
‫עליהן מעשר שני ע״כ‪ ,‬והוא מהמשנה דגיטין ס״ג המניח סירות להיות מפריש‬
‫עליהן תרומה ומעשרות מעות להיות מפריש עליהן מעשר שני‪ .‬והסופר דילג‬
‫מן מפריש עליהן א׳ עד מפריש עליהן ב׳‪ — .‬כלאים פ״ד הל׳ ד׳ )כ״ט ע״ב(‬
‫אין תימר מ למעלן לא אמר רבי חגי כלום‪ ,‬והוא שיבוש גמור ע׳׳ש‪ .‬וכמס׳ עירובי[‬
‫*‪18‬‬
‫ס״א י״ט ע׳׳ג‪ ,‬סוכר‪ ,‬ס׳׳א הלי א׳ איתא אין תימר טלמעלן יאות אמר ר׳ חגיי‬
‫אין תימר מן חצר לא אמר ר׳■ חגיי בלום‪ ,‬והסופר דילג בכלאים מן אמר עד‬
‫לא אמר‪ .‬וטעות מ ה נמצא בהרבה מקומות ועיין לקטן סי׳ גי‪.‬‬
‫ה ס ו פ ר י ם ט ע ו והכניסו לפעמים אל תוך הספר מה ע‪1‬היה כתוב על‬
‫הגליון‪ ,‬וכבר הערנו על זה ס״ג ד׳ ל״ח ע״א‪ .‬ועיי׳ מי־ק פ״ג פ״ג ע״ג ר׳ חיננא כר פפא‬
‫סליק גביה ר׳ תנחום בר חייה נפק לגביה לביש סנטיריה מהו סנטיריה מאנין‬
‫דלא חפיתין ע״ב‪ .‬ומן מהו סנטיריה עד חפיתין הוא גליון כאשר ישפוט‬
‫כל קורא‪,‬‬
‫והנה טבל אלה יש לשפוט איך טעו הסופרים ועד היאך יש רשות‬
‫להגיר‪ .‬הירושלמי אשר לפנינו‪ ,‬והקשה שכהגהות הוא מילוי החסרון כמקום‬
‫שטעו הסופרים ע״י ד לוג מתיבה לתיבה אם לא גמצא המילוי במקום‬
‫אחר‪ — .‬ועוד יתבאר לקמן סי׳ ג׳ שחסרו לפעמים שורות שלמות במקום‬
‫שא׳׳א לתלות הטעות בד‪,‬אופנים אשר זכרנו‪ ,‬ואז נשוב מלהגיד‪ ,‬ידינו ונקבל‬
‫שכר על הפרישה יותר מן הדרישה‪.‬‬

‫ב( הירושלמי בדפוס‪.‬‬

‫הירושלמי בא בדסום או בשלימותו כלו׳ הד׳ סדרים עם קצת מס׳ נדר‪ ,,‬או‬
‫איזה סדר או מסכתא בפרט‪ .‬הירושלמי יצא בשלימותו בראשיונה בויניציאה‬
‫בלי שנת הדפום‪ .‬ובהדף הקודם לד‪,‬ספר )טיטלבלאטט( חקוק‪ :‬תלמוד ירושלמי —‬
‫נדפס בבית דניאל בומבירגי מאנוירשא — נודה ונשבח למארי עלמא רעוה דרעוין‬
‫ד ‪,T‬ב לנא חילא לאשלמא תלמודא דילן ובמימריה ובהרמנותא דיליה אנן‬
‫שרינן למיעבד תלמודא דבני מערבא יהא רעוא דשכנתיה תד‪,‬א כסייעתא דילן‬
‫ונזכד‪ ,‬לאתחלא ולאשלמא האי חיבורא בגין דבזיווא ונד‪,‬ורא דד‪,‬אי חיבורא‬
‫‪ p^T‬בל אינון דתבעין אולפן וברם בקושטא דין תרע שמיא‪ — :‬בויניציאה‪.‬‬
‫בד‪,‬דף לפני ם׳ מועד‪:‬‬
‫דבוא גוי צדיק)כרא ש הדף( — סדר מועד — נדפס בבית דניאל במבודגי‬
‫מאנוירשא בהורמנותה דמלכא עילאה בוצינא דקרדינותא שירינא לאדפסא‬
‫בעיזקא דגושפקא סידרא תניינא דתלמודא דבני מערבא והוא סידרא דטועד‬
‫יד‪,‬א רעוא דזוהריה ינד‪,‬ר עלן וטימריה יהא כסייעתא דילן לאנר‪,‬רא לן למיעל‬
‫בלא כיסופא בתרע פלטרוי‪ — :‬בויניציאה‪.‬‬
‫בד‪,‬דף לפני ם׳ נשים‪:‬‬
‫שומר אמונים^)בראש הדף( — סדר נשים — נדפס בבית דניאל באטבורגי‬
‫מאנוירשא — בשמך רבון עלמין שרינא לגלפא במאני אברא סידרא תליתאה‬
‫דתלטודא דבני מערבא והוא סידרא דנשים בבעו מינך במטו מינך דזיוך‬
‫ונד‪,‬ורך דנד‪,‬יר תמיד ולא פסק ינוד עלאן לטיהב לן חילא דניהך באורח ק שוט‬
‫דלא נסטי ימינא ושמאלא בהאי חיבורא וניעול וניפוק בשלם בל א‬
‫כיסוסא‪ — :‬בויגיציאה‪,‬‬
‫הלט‬
‫בהדף לפני ס׳ נזיקין )וקצת מם׳ נדה(‪:‬‬
‫שאו שערים ראשיכם )ביאיט הדף( — סדר ישועות — בישו ובהורמנו‬
‫דמלכא עילאה שרינא לגלפא סידרא רביעאה דתלמודא דבני מערבא והוא סידרא‬
‫דישועות יהא רעוא מן קדמוהי דיציק ויזהיר עילאן ויהא בסייעתא דילן לאשלמא‬
‫‪.‬‬ ‫סידרא חמישאה וכולא תלמודא אמן‪:‬‬
‫וכסוף הספר‪:‬‬
‫עד כאן אשכחנא מהאי תלמודא ולאינא מובא לשילחא איגרין ואיזגדין‬
‫בכל דוכתין ופרינן ולאינא ולא אשכהנא אלא אילין ד׳ סידרין וגליפנא יתהון‬
‫בגילופין במאני אברא ופרזלא כעיונא סנין ושקלינן וטרינן בהו׳ מובא למיהך‬
‫בארה קשוט בגירס׳ הישרות עם תלת טפוסין אחרנין דוקניות דהוון קדמנא כד‬
‫הוינא מגהין בהאי חיבור וכען נצלי ונבעי רחטין מן קדם אלהא חייא עילאה‬
‫דיערע קדמנא תשלום האי תלמודא ונזכה לאשילמא ליה כדקא יאות ונזכה‬
‫לאשלמ׳ הי״ד הגדול עם ההגהות מיימוניות והמגיד משנה והמגדל עוז והמורה‬
‫מקום שמגיה האשל הגדול הרב רבי דוד פיצ״קטון יצ׳ ו אשר כילה קוצים מן‬
‫הכרם ונזכה להתחיל ולהשלים כל שאר ספרי הקודש אמן‪.‬‬
‫וממה שנאמר בראש ובסוף הספר נוכל לעמוד על שנת ההדפסה‪ .‬בראש‬
‫הספר נאמר דיהב לנא חילא לאשלמא תלמודא דילן‪ ,‬ובסוף הספר ונזכה‬
‫לאשלמא היד הגדול עם הגהות טיימוניות וכו‪ /‬והש״ס בכלי דפוס בומבורגי‬
‫נשלם תחילת שנת רס״ג )עיי׳ מ״ח שנת י״ז ‪ ( 155‬וס׳ היד ד׳ כומכירגינדסס‬
‫שנת רס״ד א״כ נדפס הירושלמי דפוס בומבירגי שנת רס״ג רס׳יד‪.‬‬
‫וממה שנאמר בסוף הספר ושקלינן וטרינן בהון טובא וכו׳ עם תלת‬
‫טפוסין אחרנין דוקדות וכו׳ נראה קצת דכבר בא הירושלמי בדפוס קודם ד׳‬
‫בומבירגי‪ ,‬וקצת מורין ע״ז הגירסאות בס׳ שדה יהושע ובס׳ יפה מראה המשונות‬
‫לפעמים מהגירסאות שלפנינו וכמו שהערנו לעיל‪ .‬אך לא נשמע מעולם‬
‫שהירושלמי נדפס בכלל או בפרט קודם הדפסת בומבירגי ואפשר שנדפסו‬
‫איזה מסכתות ואבדו באורך הזמן‪ — .‬ויותר נראה שתי׳ טפוסין לאו דוקא‬
‫והכונה על כתבי יד עיי׳ לקמן סי׳ ג׳‪.‬‬
‫בדפוס זה מסודרת המשנה דכל הפרק בראש כל פרק ופרק וכל משנה‬
‫מצויינת במי ״הלכה״ ואח״כ באה הגט׳ החוזרת על המשנה ומציינת הלכה‬
‫של המשנה‪ :‬הלכה ב‪ /‬הלכה ג׳ וכו׳)הלכה א׳ אינה צריכה ציון( ומפרשת אותה‪.‬‬
‫ולפעמים בא בגט׳ ״הלכה״ בלי שום מאמר המשנה ולפעמים הובאו בהציון‬
‫איזה מלות מהמימנה וכאשר הוא בציוני תלמוד כבלי‪ — .‬וטס׳ כרכות‬
‫יוצאת מן הכלל‪ ,‬המשנה מובאה לרוב בשלימות בהציון והיא משונה לפעמים‬
‫בנוסחתה מן המשנה בראש הפרק )עיי׳ לעיל פ״ג(‪ — .‬ובאיזה מסכתות לא‬
‫נזכר הלכה ב׳ הלכה ג׳ ובא לבד הלכה‪ ,‬הלכה‪ .‬וכן הוא במם׳ כרכות‪.‬‬
‫ולפעמים בא כגמרא במקום הלכה ״מתני״ עם איזה תיבות של המשינה‬
‫ולפעטיס‬ ‫)כטס׳ שבת‪(.‬‬ ‫דראש הפרק ולא נזיר מתני׳ ב׳ מתני׳ ג'‪.‬‬
‫ולא נאמר פיס׳ כ׳ סיס׳ ג׳ )נמס׳ עירובין(‪ .‬ובמס׳‬ ‫נרשם פ ש )פיסקא(‬
‫מעשרות פ״א ומס׳ קידושין פ״ד בא בערבוביא הלכה ופיס׳‪ — .‬ולפעמים ציון‬
‫ההלכה אינו מדוייק כלל ובא הלכה ב׳ וקאי על כשנה ג׳ וכו׳ וכבר הערנו‬
‫ע״ז בדה״מ ‪. 265‬‬
‫יפות ואך לפעמים אין להבדיל בין האותיות הדומות‬ ‫הקלף והאותיות‬
‫בי״ת כ״ף‪ ,‬דלית די״ש‪.‬‬
‫כדפוס זה בא בקצת מקומות ־‪ -‬והם מעטים — ם״א‪ .‬ברכות ו׳ ע״ב‬
‫והממונה ממצעו בינו לבין העם משנה אחרונה ס״ א ראשיונה‪ — .‬שבועות‬
‫סוף פ״ח ראה עדי טביחה באין ואמר טבחתי מאחר שאין ס״א שיש‪ ,‬בהודייתו‬
‫ממש פטור ס״ א חייב‪.‬‬
‫הירושלמי נדפס שינית בשלימותו קראקא‪ .‬בדף שלפני הספר חקוק‪:‬‬
‫תלמוד ירושלמי‪ .‬נודה ונשבח למארי עלמא וכו׳ וכמו שהוא בדפוס ויניציאה‬
‫)בומכירגי(‪ .‬ועוד נוספו שם איזה שורות המספרות מעלת הספר וכי נוסף פה‬
‫״נדפס פה קראקא‬ ‫פירוש )והוא הפירוש הקצר הנזכר לעיל(‪ ,‬ובסוף הדף‪:‬‬
‫השלישי וכו׳ הוקם על ידי יצחק‬ ‫זיגמונד‬ ‫תחת ממשלת אדונינו המלך האדיר‬
‫נן הר״ד אד‪,‬רן זצ״ל מקק פריסטיץ מן המיצר קראתי ה׳ וכו״׳‪) .‬שינת שס״ט‪.‬‬
‫הפרט נבלע באותיות הפסוק‪ ,‬וכן הוא בהרבה דפוםים הבאים להלן ואנחנו‬
‫נכתוב תמיד בקיצור הפרט* העולה מן הפסוק(‪ — .‬מעבר לדף נמצאה הקדמה‬
‫המספרת בשבח הירושלמי וכי אינו בנמצא וכי המדפים שיינס את מתניו להוציאו‬
‫לאור וראוי לכל מבקש ה׳ להכניסו אל ביתו‪ .‬׳ ‪ -‬ונספח אל ההקדמה שיר‬
‫חרוזי וענינו כענין ההקדמה‪ .‬־ ‪ -‬ובסוף הספר מסיים עד כאן אשכחנא‬
‫מהאי תלמודא וכו׳ וכמו שהוא בדפוס ויניציאה עד ונזכה לאשילמא ליה‬
‫כדקא יאות‪.‬‬
‫הירושלמי ד׳ רןאקא הוא העתקה דף כדף ואות כאות שיל הירושלמי‬
‫ד׳ ויניציאה )ואך בס׳ זרעים נמצאו איזה שינויים( והמדפיס הכחיד תחת לשונו‬
‫המקור אשר ממנו לקח הדפוס הזה‪ ,‬ולא הזכירו גם ברמז‪ .‬ובטס׳ ברכות שיינה‬
‫והציג אצל ההלכה סימן מספר ההלכות‪ ,‬הלכה ב׳ הלכה ג׳ וכו'‪ ,‬אכל‬ ‫לטוב‬
‫לעשות במה שבאו בו טעיות אשר לא נמצאו בד׳ ויניציאה‪ .‬גםהציג‬ ‫הרע‬
‫השמות בראשי תיבות אשר הן בר׳ ויניצאה במילואם‪ ,‬כגון ר״ש ונשאר הדבר‬
‫בספק אם הוא ר׳ שמואל או ר׳ שטעון‪ ,‬ר״ח ונשאר הספק אם הוא ר׳ חנינה‬
‫או ר׳ חנניה או ר׳ חיננא או ר חסדא‪ — .‬עוד זאת השחית המדפיס שלא‬
‫השאיר ריוח בין הלכה להלכה וילאה הקורא למצוא ההלכה‪.‬‬
‫הקלף של ד׳ קראקא שחור מאוד והאותיות לפעמים מקולקלות ובפרט‬
‫באותיות הדומות‪.‬‬
‫על פי הירושלמי ד׳ קראקא נדפס מאז והלאה הן הירושלמי כשלימות‬
‫הן איזה סדר או מסכתא כפרט ואך מעטים יוצאים מן הכלל וכאשר‬
‫נזכיר להלן‪.‬‬
‫קט‬
‫הירושלמי נדפס שלישית ביצלימות כקראטאשין‪ ,‬ועל הדף שלפני הספר‬
‫חקוק‪ :‬״תלמור ירושלמי כמו שנדפס בויניציאה בשינת )ה׳ אלף רפ״ב••■־(‬
‫לכ״ע( עם פירוש* קצר על הגיליד! כנדפוס קראקא )משנת ה׳ שס״ט( ונלוו‬
‫אליו הגהות ומראה מקום ממסבתא למסכתא בירושלמי ובש״ם בבלי מכילתא‬
‫ספרא ספרי תוספתא מדרשים‪ ,‬הובא לבית הרפוס מאת מה״ו בן ציון כעהרענד‬
‫קראטאשין בשנת תרכ״ו לפ״ק‪ ''.‬ובדף ב׳ נמצא הקרמה להמוציא לאור ובה‬
‫מעתיק דברי המגיהים ד ויניציאה בסוף הספר ודברי המדפיס ד קראקא‬
‫בהקדמתו‪ ,‬גם מזכיר שמות החכמים מחברי ההגהות ומראה מקום של דפוס‬
‫ה‪ ,‬והם היב מו״ה זלמן בראן רב בשניירעמיהל‪ ,‬הרב מו״ה יודל מסלאבאדקי‬
‫ז״ל‪ ,‬הרב מו״ה מרדכי בן מו״ה יצחק יהודה ווייסמזלן חיות מטארנאוו‪.‬‬
‫הדפום הוא על קלף יפה ובאותיות מהודרות והוא מלה במלה כדפוס‬
‫קראקא )אלא שנוספו עוד טעיות בדפוס זה(‪ .‬ומה שיכתוב בפתח הספר ״כמו‬
‫שנדפס בויניציאה" לא דיבר המדפיס נכונה‪ ,‬כי לא היה כלל לפניו ד ויניציאה‬
‫וכאשר מוכח מן הספר‪.‬‬
‫הירושלמי נדפס רביעית בשלימות בזיטאמיר משנת תר״כ עד תרכ״ז בדפוס‬
‫השותפים נכדי הרב מפלאוויטא מו״ה חנינא ליפא ומרה יהושע הישל שפירא עם‬
‫פירושים שונים ועם נר מערבי ועין משפט מהרבנים מו״ה זאב איטינגא ומרה‬
‫יוסף שאול הלוי נאטאנזאהן‪ ,‬ועם גיליון הש״ס מהיבניס אלה‪ ,‬נר מ ע ר ב י‬
‫כולל מסורת השייס בכלי וירושלמי תוספתא מכילתא וכר ועין מ ש פ ט מורה‬
‫ג י ל י ו ן הש•״ם כולל הערות‬ ‫מקום ההלכה במיימוני סמ״ג וש״ע‪— .‬‬
‫וחידושים מאת הרבנים אלה‪ — ,‬ועל צר הירושלמי נרשם מקום פסוקי תנ״ך‬
‫המובאים בתלמוד זה‪.‬‬
‫הדפוס הזה הוא על קלף יפה מאור ובאותיות מהודרות אין כמוהו לטוב‬
‫בכל דפוסי הירושילמי‪ ,‬אך על זאת ידוה לב הקורא שלא הציגו המדפיסים‬
‫כל המשנה של הפרק ביאש• הפרק כמו שהוא בדפוס ויניציאה וקראקא‪,‬‬
‫ועי״ז שגו במס׳ ברכות ולא הביאו הפסקא פי׳ט ר׳ יהודא אומר הרואה את‬
‫הים הגדול אומר ברוך שברא את הים כזמן שרואהו לפרקים אומר כרוך‬
‫עושה בראשית‪ ,‬וכן פסקות אחרות המיצונות מן המשנה )עיי׳ לעיל פ״ג(‪ .‬גם‬
‫לא הדפיסו כלל משניות הפרקים אשר אין להן גמרא‪ ,‬וכבר הראינו בס׳ דרכי‬
‫המשנה פ״ג מה שיש בזה מן ההפסד‪.‬‬
‫המדפיסים לא גילו ע״ס איזה כתב יד או דפוס הדפיסו הירושילמי‪ ,‬והם‬
‫לרוב ע״ם ד׳ קראקא‪,‬‬
‫ונכתוב על הסדר איך יצאו לאור חלקי הירושלמי של דפוס זה‪,‬‬
‫כשנת תר״כ יצא לאור ס׳ מועד עם פי׳ קרבן העדה ושירי הקרבן )ונר‬
‫מערבי וגיליון הש״ם והם בכל סדר ואין צורך לכפול ולשנות זכרונם בכל‬
‫סדר(‪ ,‬ובסוף הסדר פי׳ פני משה ומראה הפנים ויצא פה בראשונה לאור‪.‬‬
‫בשנת תרכ״ה יצא לאור ם׳ נזיקין עם פי׳ פני משה ומראה הפנים‬

‫*{ צ״ל רס״ד‪.‬‬

‫ירושלים מאת הגאון מו׳׳ה יוסף‬ ‫ציון‬ ‫ונוספו עליו חידושים נקובים בשם‬
‫שאול הלוי נאטאמאהן‪.‬‬
‫בשנת תרכ״ו יצא לאור ס׳ זרעים עם פי׳ פני משה ומראה הפנים ועם‬
‫פי׳ מו״ה אלעזר איזקרי )והוא מכ״י אקספארד( על מס׳ ברכות‪ .‬ושני פירושים‬
‫אלה יצאו פה בראשונה לאור‪ — .‬וס׳ זרעים נראה קצת ע״ס דפוס‬
‫אמשטירלדם עיי׳ לקמן‪.‬‬
‫בשינת תרכ״ז יצא לאור ס׳ נשים עם פי׳ קרבן העדה ושיירי עדה‪ ,‬ועם‬
‫פי׳ פני משה ומראה הפנים ועם ציון ירושלים‪.‬‬
‫אלה הם דפוסי הירושלמי בשלימות‪ .‬ופרטי דפוסי הירושלמי הם‪:‬‬
‫לפי סדריו ״ ת ל מ ו ד יד ו ש ל מ י ס ד ר מ ו ע ד עם פי׳ קרבן העדה ותוספות‬
‫המכונים שירי קרבן מהרב הגאון הגדול חכם הכולל מוהר״ר דוד נר״ו א ב ד‬
‫דק״ק דעססא נדפס בק״ק דעססא שנת תק״ג׳‪/‬‬
‫ת ל מ ו ד י ר ו ש ל מ י ס ד ר נשיים עם פי׳ קרבן העדה ובר )כמו כסי‬
‫מועד( נדפס בק״ק ברלין שנת תקי״ז‪.‬‬
‫ואלה ב׳ סדרים הם ע״ס ד קראקא ונשתנו לגרעון במה שלא בא‬
‫המשניות בראש הפרק וחסרו הפרקים אשר אין להם גמרא‪.‬‬
‫״ ת ל מ ו ד י ר ו ש ל מ י מ ס ד ר נ ש י ם עם סי׳ פני משה והוא חיבור נפלא‬
‫מעשה רב ונורא אשר פעל ועשה והוציא לאורה הוא החכם השלם והבולל‬
‫ה״ה הרב המופלג כמו״ה משה מרגלית וכו׳ ואל פניו יצא נוגה לו סביב‬
‫ומראהו עמוק מן האור והם תוספות מרובה על העיקר נחמדים מזהב וכד‬
‫ולןאם בשם מראה הפנים‪ .‬שנת תק״י באמשטרדם׳׳‪.‬‬
‫״ ת ל מ ו ד י ר ו ש ל מ י מ ס ד ר נ ז יק י ן עם החיבור פני משה וספר מראה‬
‫הפנים אשר חיבר ואיזן ותיקן הרב הכולל הגאון המופלא כמוהר״ר משיה‬
‫מרגלית וכו׳ שנת תק״ל ליוורנו״‪.‬‬
‫גם אלה שני סדרים נשתנו במה שלא באו המשניות בראש הפרק וחסרו‬
‫המשניות אשר אין להן גמרא‪.‬‬
‫סדר מ ו ע ד מן ת ל מ ו ד י ר ו ש ל מ י עם פי׳ קרבן עדה )העדה( ושירי‬
‫קרבן בשני חלקים‪ ,‬ונצמדו אחר כל חלק וחלק הגהות ותיקונים וגם חידושים‬
‫והוספות רבות ״אשיר מקרוב באו מהרב המאה״ג המפורסם מו״ה נחום טריביטש‬
‫נ״י וכר ונקראים בשם שלום ירושלים ונוסף לזה כל מראה פרטי מסכתות‬
‫הירושלמי‪ .‬וויען תקפ׳׳א״‪.‬‬
‫״ ס פ ר ש ד ה י ה ו ש ע הוא ביאור לקצת מסכתות מהתלמוד ירושלמי‬
‫החלק הדיניי ממנו אשר ביאר ברוב בנין ורוב ענין התור׳ הגדול הדיין המצויין‬
‫רב ועצום חטר מגזע היחס כמהור״ר יהושע בנבנשתה וכר‪ .‬קושטנדינה שנת‬
‫תכ״ב״‪ — .‬ובא פה התלמוד ירושלמי דמם׳ ברכות סאה ערלה חלה בכורים‪,‬‬
‫וההגדות נשמטו כאשר כתבנו לעיל‪ — .‬הדפוס נשחת מאוד והאותיות‬
‫מטושטשות‪.‬‬
‫״ ת ל מ ו ד י ר ו ש ל מ י עם פירוש על קצת מסכתות מס׳ מועד ום׳ נשים‬
‫וס׳ נזיקין הנקרא שידה יהושע‪ .‬קוסטנדינא שנת תקי״ד‪.‬״ — בזח הדפוס באו‬
‫קמא‬
‫לבד המסכתות דם׳ מועד נשים ונזיקין אשר להם הסירוש שדה יהושע )עיי׳‬
‫לעיל(‪ .‬הדפום הוא נ ^ ה מאוד על הדפום הקודם‪.‬‬
‫״ ת ל מ ו ד י ר ו ש ל מ י מן מ ס כ ת ב ר כ ו ת ו‪.‬ס׳ זרעים כ ו ל ה ו מ ס כ ת‬
‫ש ק ל י ם עם פירוש מספיק מאוד ותוספות קצת[ אשר איזן וזיקק וחיבור‬
‫)וחיבר( התורני הרבני מו״ה אליה בן מו׳׳ה יהודה ליב זצ״ל מתגורר במדינת‬
‫פולדא ע״פ התוספתא והמכילתא וכו׳‪ .‬אמשטירלרם שנת ת׳׳ע‪.‬״ ‪ -‬הדפום הזה‬
‫מלא שיבושים וגם מימונה מאוד מדפוס ויניציאה וקצת נראה שהוא נעשה ע״ם איזה‬
‫כ׳׳י אשר מצא המדפיס‪ ,‬אף ♦מהמדפיס והמפרש לא דברו מזה מאומה‪ ,‬ויותר מזה‬
‫המפרש תמך ברוב מקומות פירושיו על ד׳ קראקא ולא הרגיימי שהד׳ זה מימונה‬
‫מד׳ קראקא‪ — .‬הכ״י אימר היה לפני המדפים הוא לפעמים מעולה על הכ״י‬
‫אשר היה לפני המדפיס ד׳ ויניציאה‪ ,‬וברוב מקומות הוא נופל ממנו והוא‬
‫מלא טעיות ושיבוימים‪ .‬עיי׳ דמאי פ״ה י״ד ע״א ר׳ יוסי בשם ר׳ יונה בימם‬
‫חזקיה אין בלילה וכו׳ )ובן הוא ב ד קראקא וקראטאשין( והוא שיבוש גמור‬
‫כאשר מורה הכפל ״בשים׳'‪ ,‬ובד׳ ויניציאה ♦מם כ״ד ע״ד בא על נכון ר' יוסי בשים‬
‫ר׳ פדיה ר׳ יונה בימם חזקיה‪ ,‬ועיי׳ בר״ימ‪ — .‬בדפוס זה שם מתניתין פליגא‬
‫על ר״י בגרוגרו׳ ובתמרים בולל ונוטל‪ ,‬ובמשנה איתא בתמרים ובגרוגרות‪.‬‬
‫ובד׳ ויניציאה מתניתין פליגא על ר׳ יוחגן ובתמרים ובגרוגרות ובו׳‪ — .‬כלאים‬
‫סוף פ״ט בדפוס זה ר׳ ירמיה בעי הוא ובנו מהו ♦מיצטרפו בכלאים היאך‬
‫עבידא הוא לביימ מאנין‪ .‬דכתין ושעק פיסקי דלמר ועגלה על תרוייהון ע׳ כ‬
‫ואין שחר לזה‪ .‬ובד׳ ויניציאה היך עבידא הוא לביש מאנין דמר ובריה לביימ‬
‫מאנין דביתן נסב פיסקי דאמ׳ ועגלה על תריהון‪ — .‬וכן נמצאו הרבה שיבושים‬
‫בדפוס אמשטיירלדאם ולפעמים נפקדו שורות שלימות‪ .‬דמאי פ״ב ו׳ ע״ב‬
‫ר׳ אבהו אמר רבי אמר אחר מקומו והורי ליה כהדא דר״א ב״ר שמעון‪.‬‬
‫ובד׳ ויניציאה כ״ב ע״ד ר׳ אבהו אמר רבי אומר אחר מקומו ור׳ אלעזר‬
‫בי ר׳ שמעון אמר אח׳ מעמדו ר אבהו אומר אחר מקומו והורי ליה כהדא‬
‫דר׳ אלעזר בי רבי שמעון‪■ — .‬ולפעמים הגי׳ בדפוס אמימטירלדם מכוונת‬
‫יותר מד׳ ויניציאה‪ .‬דמאי פ״ד י׳ סוף ע״ב ער שלא גרא^ה לעשר מ ע ש ר‬
‫בנתיים‪ .‬ובד׳ ויניציאה כ״ג סוף ע״ד עד שלא נראה לעשר בנתיים‪ .‬אבל קצת‬
‫נראה שהגי׳ במקומות כאלה הן תקונים מידי המגיהים‪ — .‬בדפוס זה שמות‬
‫התנאים והאמוראים הם לרוב בראשי תיבות ר״מ ר״י ר׳ש וכו׳‪.‬‬
‫״ ת ל מ ו ד י ר ו ש ל מ י מן מ ס כ ת ב ב א ק מ א ו ב ב א מ צ י ע א עם פירוש‬
‫מספיק מאוד ותוספות קצת אשר איזן וכו׳ מהר״ר אליהו וכו׳ מתגורר כמדינת‬
‫פולדא וכו׳‪ .‬אופיבאך שנת תפ״ה"‪.‬‬
‫ת ל מ ו ד י ר ו ש ל מ י מן מ ס כ ת ב ב א ק מ א ב ב א מ צ י ע א ב ב א ב ת ר א‬
‫עם פי׳ מוהר׳ד אליהו וכו׳‪ .‬פראנקפורט דמיין שנת תק״ב"‪.‬‬
‫״ ת ל מ ו ד י ר ו ש ל מ י ס נ ה ד ר י ן ש ב ו ע ו ת מ כ ו ת עם פי׳ קרבן העדה‬
‫ושירי קרבן בלא הודעת מקום וזמן הדפום )טיטלבלאטט(‪.‬‬
‫ת ל מ ו ד י ר ו ש ל מ י ב ר כ ו ת עם פני משה ומראה הפנים בלא הודעת‬
‫מקום וזמן הדפוס‪.‬‬
‫״מס׳ ש ק ל י ם עם ת ל מ ו ד י ר ו ש ל מ י עם הגהות הגאון ד אליהו מווילנא‬
‫ופי׳ מרה ישראל בן מו״ה שמואל‪ ,‬הובא בראשון לדפוס במינסק שנת תקע׳ב‬
‫ועתה פעם שנית שטעטטין תרכ״ג'‪/‬‬
‫״טס׳ ש ק ל י ם ת ל מ ו ד י ר ו ש ל מ י עם פי׳ פני זקן מהרב מו״ה יצחק‬
‫מקאמארנא‪ .‬לבוב תרי״א׳‪/‬‬
‫״ ס פ ר ש ע ר י י ר ו ש ל מ י כולל א( פירוש נחמד על סדר זרעים עם‬
‫הגהות על ב׳ מס׳ דמאי ושביעית מרבינו הגדול מאור הגולה הגר״א מווילנא‬
‫ב( הגהות וחידושים על איזה מסכתות משאר סדרים מהירושלמי ג( הגהות‬
‫וחידושים על איזה מסכתות מתלמוד בכלי והרי״ף מכבוד הרב הגאון הגדול‬
‫וכו׳ מו״ה דובערוש אשיכנאזי‪ .‬ווארשא תרכ״ו׳'‪.‬‬

‫ג( כתבי יד של הירושלמי‪.‬‬

‫כתבי יד של הירושלמי ספו תמו ואינם גם בבתי עקד הספרים בפאריז‪,‬‬

‫לאנדאן‪ ,‬מינכען וכו׳ )ואפשר שיב״י גנוז בדומי בוואטיקאן(‪ ,‬ואך בבית העקד‬
‫הספרים בעיר ליידן במדינת האללאנד נמצא כ׳י של הירושילמי והוא מעזבון המלומד‬
‫הגדול סקאליגער‪ .‬הכ׳י הוא בשני כיכיס גדולים )פאליאנטען(‪ ,‬הברך הראשון‬
‫כולל ס׳ זרעים ומועד עם איזה דפים דמם׳ יבמות‪ ,‬הכרך השני ם׳ נשים חוץ‬
‫מן אותן דפים דמם׳ יבמות הכתובים בכיך הרא\‪2‬יון )והוא ע׳׳י שגיאת המדבק‬
‫ספרים — בוכבינדר — אשיר שיגה ג״ב כמ״ם עירובין ולא דיבק הדפים כסדק(‬
‫עד סוף נזיקין ואיזה דפים דמם׳ נדה וכמו שהוא בדי ויניציאה‪ — .‬בסוף‬
‫ס׳ מועד גילה הסופר שימו ושנת הכתיבה‪ ,‬וז״ל‪:‬‬
‫אני יחיאל בי״ר יקותיאל בי״ר בנימין הרופא נ״ב״ת״א״ כתבתי זה הספר‬
‫ירושלמי מסדר זרעים ומסדר מועד לר׳ מנחם בי״ר בנימין בי״ר מנחם והעתקתי‬
‫מספר משיובש ומוטעה הרכה עד מאוד ומה שיכולתי להבין ולהשכיל בו‬
‫הגהתי בו כפי עניות דעתי‪ ,‬ויודע אני שילא הגעתי לתכלית השיבושיים והטעיות‬
‫אשיר מצאת• כהעתק חהוא ואפי׳ לחציים לפיכך הקורא כספר הזה וימצא בו‬
‫שיבושיים וטעיות ידיניני לזכות ואל יתלה כולם כי והשים ברחמיו יסלח זדוני‬
‫וינקיני משגיאות כמה שינ׳ שיגיאות מי יבין מנסתרות נקיני הרחמן יזכה ר׳ מנחם‬
‫בי׳ר בנימין בי״ר מנחם להגות בו הוא וזרעו וזרע זרעו עד סוף כל הדורות‬
‫ויקיים עליו ועל דעו ועל זרע זרעו מקרא שכתוב לא ימוש• ספר התורה הזה‬
‫מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשימור לעשות כל הכתוב בו כי אז תצליח‬
‫את דרכיך ואז תשכיל ונשלם בי״ב ימים לחודש שכ״ט של שנ״ת חמש״ת‬
‫אלפי״ם וארבעי״ם )ט׳יס ( • ותשע״ה וארבעים לבריאת עולם‪.‬‬

‫אשר תמיד ידי עבדו מסעד‬ ‫יחידתי תני תורה ליוצרך‬

‫לפניי להי ות ‪ . . ..‬ה ו ל ך ‪ . . . .‬וסועד‬ ‫וגם עתה תמכני בחסדו‬
‫בסדר הזרעים גם במועד‬ ‫שני סידרי ירושלמי לכלות‬
‫ממב‬
‫ואלה הדברים נשנו בסוף ם׳ נזיקין )אך במקום מס׳ זרעים ומס׳ מועד‬
‫כתוב מס׳ נשים ומם׳ נזיקין גם נפקד השיר יחידתי וכו׳(‪ ,‬וחותם‪ :‬ונשילם‬
‫ככ״ה ימים לחודש אדר הראשון של שנת חמשת אלפים ותשעה וארבעים‬
‫לבריאת עולם‪.‬‬
‫הכ״י כתוב באותיות יפות ושחורות ואך באיזה מקומות קצת הכתב‬
‫מטושטש‪ .‬המשניות באות בראש כל פרק‪ ,‬והפרק נחלק להלכות‪ .‬המאמר הנשנה‬
‫ונכפל בב׳ מסכתות נכתב בכ״י רק במם׳ אחת ונשמט במס׳ אחרת‪ .‬עיי׳ ד׳‬
‫ויניציאה ברכות פ״א ב׳ ע״ג דלמא ר׳ הייא׳ רבא ור׳ שמעון בן חלפתא הוו‬
‫מהלכין בהדא בקעת ארבל וכו׳ ונשנה יומא פ״ג מ׳ ע״ב‪ ,‬וככ״י נשמט במס׳‬
‫יומא‪ — .‬כדי ויניציאה ברכות פ׳ב ד׳ ע״ב ר׳ יוחנן הוד‪ ,‬מסתמיך על רבי‬
‫יעקב בר אידי והיה ר׳ אלעזר חמי ליה וכו׳ ונשנה ג״כ בשינוי קצת שיקלים‬
‫פ״ב מ״ז ע״א‪ ,‬ובכ״י נשמט במם׳ שקלים )והמאמר זה משול ש סוף מ״ק פ״ג‬
‫בד׳ ויניציאה פסחים פ״י הל׳ א׳ זעורה שיאל‬ ‫ע״ג ושם הוא ג״כ בכ״י(‪.‬‬
‫ר׳ל יאשיד‪ ,‬כמד‪ ,‬הוא שייעודן שיל כופות וכו׳ עד סוף הד‪,‬לכד‪ ,‬ונשנה שקלים‬
‫פ״ג מ״ז ע״ב‪ ,‬ובכ״י נשמט במס׳ שיקלים‪ — .‬ולפעמים כתוב בכ״י קורם‬
‫ההשמטה גר״ש )עיי׳ לעיל ל״ז ע״א(‪ .‬בדפוס וויניציא׳ סוטה פ״א הל׳ א׳ רבא‬
‫בשים ר׳ ירמיד‪ ,‬אף בעירי סימנין כן וכו׳ עד פוף הד‪,‬לכד‪ ,‬ונשנד‪ ,‬מס׳ כתובות‬
‫פ״ב כ״ו ע״ג‪ ,‬ובכ״י נשימט במס׳ כתובות וכתוב שים ״גרש בד‪,‬ילכתא קדמייתא‬
‫דסוטה"‪ — .‬בכורים פ״א ס״ד ע״א תמן תנינן ר׳ יהודד‪ ,‬אומר בת גר זכר‬
‫כבת חלל זכר וכולהון מקרא אהד הן דורשין ובו׳ ונשנה בענינו קידושין פ״ד‬
‫ס״ו ע״א‪ ,‬ובכ׳׳י הוא לבד במס׳ קידושין )כי שים מקומו( ונשמט במם׳ בכורים‬
‫וכתוב שם ״גירש* בקידושין סרק רביעי עשרה יוחסין הל׳ ו׳ ר׳ אליעזר‬
‫בן יעקב או״׳׳‪.‬‬
‫ונראה שזה היה מנהג הסופרים להשימיט במס׳ זאת מה שבא כבר‬
‫במס׳ אחרת‪ ,‬ובזה יובן במה שנראה לפעמים זר בדברי רבותינו בעלי התוס'‬
‫שר‪,‬שמימיו הירושלמי במקומו ודגיאו המאמר ממקום אחר‪ .‬עיי׳ תום׳ סוכד‪ ,‬י״ט‬
‫ע״א ד״ה לא יהא ובירושלמי דברכות פ״ג שיאכלו משמע דאויר מצמירף ואין‬
‫ישנים תחתיו כפי׳ הקונט׳ וזהו לשונו אנן קיימין בסוכד‪ ,‬וכו׳‪ ,‬והנד‪ ,‬זה הירושלמי‬
‫הוא מלה במלה במקומו בסוכד‪ ,‬שים והתו׳ מביאין הירושלמי דג׳ שיאכלו‪— .‬‬
‫שם ט״ד ע׳׳א סד״ה וד‪,‬א א״ר יוחנן ודכוותיד‪ ,‬אשכחן פרק אין מעמידין )צ״ל‬
‫פרק ר׳ ישמעאל( דא״ל ר׳ יוחנן לר׳ חייא בר אבא הלין תלת מילין סלקין‬
‫מן גביבון ע״כ‪ ,‬והמאמר זה הוא כאן בסוכה במקומו‪ — .‬כתובות ע״ח תו׳ ד״ה נפלו‬
‫לה במס׳ פיאה דירושלמי כ>ק ב״ש בעי ר׳ תנחום קמי ר׳ יוסף אמאי לא תני ליה‬
‫גבי דברים שהם מקולי ב״ש וכו‪ /‬והוא פה בירושלמי במקומו‪ — .‬ולפי מה‬
‫שיצא לנו מהכ״יאין אנו מוכרחים לנום לעזרה שכ״י של בעלי התו׳ היו חסרים במקום‬
‫זה )עיי׳ לעיל(‪ ,‬אבל נאמר בבירור בכ״י של תו׳ השימיטו הסופרים אלה מקומות‬
‫של הירושלמי במס׳ סוכד‪ ,‬ומס׳ כתובות ומס׳ ע״ז לפי שהיו כתובים במס׳‬
‫כרכות פאה ובע״ז‪) ,‬ובע׳׳ז אף שהיא מאוחרת למס׳ סוכה יען שעיקר מקום‬
‫השיטה הוא כע׳׳ז(‪.‬‬
 ‫ונחזור לכ״י דליידן‪ .‬מלבד אלה השמטות שזכרנו אשר השמיט הסופר‬
‫בכונה נמצאו השמטות ע״י מהירת הסופר אשד דילג מתיבה לתיבה הדומה‬
‫גם באותה שורה‪.‬‬ ‫משורה לשורה או כמה שיורות ולפעמים‬ ‫לה או‬
‫והטעיות אלה רבו כמו רבו בכ״י זה ונזכיר קצת[ לדוגמא‪ .‬בדפוס ויניציאה‬
‫תרומות פי״א הל׳ ב׳ )מ׳׳ז ע״ד( ומפני שצריכין מחשבה יהא משקח סרוח‬
‫מעיקרו טמא הואיל וה[ צריכין מחשבה יהא סרוח מעיקרו טהור‪ .‬ובכ״י ומפני‬
‫שצריכין מחשיבה יהא משקה סיוח מעיקרו טהור‪ ,‬ודילג הסופר מן יהא הראשון‬
‫האחרון‪ .‬־־ בדפוס ויניצי׳ מ״יט פ״א הל׳ ג׳ )נ״ב ע״ד( מה נפקה‬ ‫עד יהא‬
‫מביניהון וולדה בכור והקדימה שלמים מאן דאמר לא התירה התורה לקח בכסף‬
‫מעשר אלא ימלמים בלבד קריבה מאן דאמר בלקיחתה פקעה ממנה קדושת‬
‫מעשר אינה קריבה‪ .‬ובכ״י מה נפקה מביניהון וולדה בבור והקדשה שלמים‬
‫מאן דאמר בלקיחתה פקעה ממנה וכו׳ ודילג הסופר מן מז»ן דאמר הראשון‬
‫עד מאן דאמר השני‪ - .‬ימבת פי״א הל א׳ )י״ג ריש* ע״א( בדפוס ויניצי׳‬
‫רבי אבהו אומר בשים רבי אלעזר בשם רבי יוחנן היה עומד ברשות הרבים‬
‫וזרק למעלה מעשרה רואין שאם תפול אם נחה בתוך ארבע אמות פטור ואם‬
‫לאו חייב והתני יממואל מרשות הרבים לרשות הרבים ורשות היחיד באמצע‬
‫רואין שאם תפול נחה בתוך ארבע אמות פטור ואם לאו חייב תמן את אט׳‬
‫אין הרשיות הרכים מצטרפת וכו׳‪ .‬ובכ״י ר׳ אכהו א׳ בשם ר׳ אלעזר בשם רבי‬
‫יוחנן היה עומד ברשיות הרבים וזרק למעילה מעשרה רואין שאם תפול נחה‬
‫בתוך ארבע אמות פטור ואם לאו חייב תמן את א׳ אין רשות הרבים מצטרפת‪,‬‬
‫ודילג הסופר כמה שיורות מן ואם לאו חייב הראשון עד ואם לאו חייג‬
‫השני‪ — .‬ודילוגים כאלה הן קטנים הן גדולים נמצאים כמעט בכל פרק‪.‬‬
‫ולפעימים חסר קצת המאמר בסופו ע״י דילוג מחמת תיבות דומות‪ .‬פאה ‪ro‬‬
‫כ׳ ע״א בדפוס ויניציאה אי זו היא עוללות כל שאין לה לא כתף ולא נטף ישי‬
‫לה כתף אבל לא נטף נטף אבל לא כתף לבעל הבית‪ ,‬ובכ״י חסיין התיבות‬
‫ישי לה כתף וכוי הרי היא שיל בעל הבית‪ — .‬תרומות פ״ד הל׳ ה׳ מ״ב‬
‫ע״ד בדפוס וויניצי׳ כמה דבית שמאי אמרין קדשו מדומעין כן רבי אלעזר‬
‫אומר קדשיו מדומעין‪ ,‬ובכ״י כמה דבית שמי אמרין קדשו מרומעין‪,‬‬
‫והשאר חסר‪.‬‬
‫ולפעמים השמיט הסופר קצת המאמר בכונה ואין לעמוד על סוף דעתו‪.‬‬
‫בדפוס ויניצי׳ פסחים פ״ז הל׳ ט׳ )ל׳׳ה ע״א( אמר רבי בון בר חייא ירדו לה‬
‫כשיטת רבי ישימעאל כמה דר׳ ישמעאל אמר תמן תינוק שעבר זמנו נימול‬
‫בין ביו׳ובין בלילה והכא עיבר זמנו נשרף בין כיום בין בלילה‪ .‬ובכ״י א׳ רבי‬
‫חיי׳ ירדו לה כשישית ר׳ ישמעאל כול׳ ע״כ‪ ,‬ומי יודע למצוא פשר‬ ‫בון בר‬
‫הדבר? ור׳ ישמעאל לא נמצא בכל הסוגי׳‪.‬‬
‫בהכ״י נמצאים הרבד‪ ,‬ראשי תיבות‪ :‬ה״ק בט׳ הקב״ה יש׳ בט׳ ישראל‪,‬‬
‫א׳ במ׳ אמר‪ ,‬ר׳ בט׳ רבי‪ ,‬ורק באמוראי דבבל נכתב תמיד רב עיי׳ לעיל ריש ס״ד‪.‬‬
‫הירושלמי ד׳ ויניציאה מסכים עם הב׳ י זה אלא שמרחיב הראשי תיבות‪.‬‬
‫הק׳ הוא בדפוס הקדוש ברוך הוא או הקב״ה‪ ,‬יש׳ כדפוס ישראל‪ ,‬א׳ כדפוס‬
‫קמג‬
‫אמי או אמי‪ ,‬וכן לרוב רבי ולפעמים ר׳‪ — .‬גם זאת להדפוס ויניציאה‬
‫שהדילוגים של הכ״י כתובים במילואם‪ — .‬וכבר הבאנו לעיל מאמר המגיהים‬
‫ד ויניציאה בסוף הספר שכתבו‪ :‬ושקלינן וטרינן בהון טובא למהך באורח‬
‫קשוט בגירם׳ הישרות עם תלת טפוסין אחרנין דוקניות דהוון קדמנא‪ .‬גם‬
‫הערנו שנראה הבונה על ג׳ כ״י‪ .‬ואפשר שהכ״י זה היה במספר אלה ג׳ טפוסין‬
‫)כ״י( אכל יש בזה מקום ספק‪ ,‬כי נמצאו טעיות בד׳ ויניציאה אשר אינן בכ״י‬
‫זה‪ .‬עיי׳ בדפוס סאה פ״א ט״ז ע׳יג אמר ר׳ יודן קפודקיא בעא קומי ר׳ יופי‬
‫תמן אמרינן זרעי אילן לןויין זרעים וצ״ל אין זרעים ובו׳ וכן הוא בכ״י\־ ‪0‬‬
‫בכ״י יתובים הרבה הגהות על הצד והן באות למלא הדילוגים וקצתן‬
‫לתקן הטעיות‪ .‬וההגהות אלה אינן מיד הסופר הכ״י כאשר ניכר מתוך האותיות‬
‫וגם מתוך הדיו הדיהה כההגהות )ואך איזה הגהות למלא הדילוג הן מיד‬
‫הסופר ונער יכתכן(‪ — .‬וקצת ההגהות נכתבו בדיו שחור ובאותיות משונות‬
‫מן שאר ההגהות‪ ,‬וזה מורה שהיו שני מגיהים זה אחר זה‪ ,‬והאחרון מילא‬
‫מה שלא כתב ודאשון‪ .‬וזה ניכר בפרט שבת פי״א הל׳ א׳ בגליון המאמר‬
‫ח׳ ר׳ אבהו א׳ בשם ר׳ אלעזר ובו׳ שהבאנו לעיל‪.‬‬
‫הגהות אלה נראין נלקחין מהירושלמי ד׳ ויניציאה‪ .‬ובע״ז פ״ב הלי ב׳ נמצא‬
‫מקום ריק בכ״י באמצע השורה ובהגהה על הצד כתוב ״י שו בן פנדרא״‬
‫והוא בד׳ ויניציאה ע״ז שם מ׳ ע״ד‪ -■ .‬ולפעמים ההגהה באה לבאר איזה‬
‫מלה‪ .‬כתובות פ״ה הל׳ ח׳ )בדפוס ל׳ ע״ב( דאינון לעיי וכתוב על הצד ״פי׳‬
‫יגיעין עיף ויגע בתרגום ירושלמי לעיין ומשלהן‪ — .‬ונמצא כד׳ ויניציאה חלה‬
‫פ״ג נ״ט ע״ב על הצד ״גר׳ הר״ש בן אדרת דלא" ולא נמצא בהגהה בכ״י‪,‬‬
‫ואפשר שלא חש המגיה לכתבו‪ ,‬יען שאינו בעיקר הספר ד׳ רניציאה‪.‬‬

‫*( ועיי׳ בת' ‪Catalogus codicum Hebraeorum Bibliothecae Academiae‬‬

‫‪liUgduno Batavorum auctore M. Steiiischneider, p. 342.‬‬ ‫ומה שנאמר‬
‫שס שהירושלמי ד׳ ויניציאה נדפת ע״‪ 5‬הכ״י זה הוא שלא בדיוק וצריך תיקון‪ ,‬הלוא כמה‬
‫מאמרים רתרים בהכ״י והם נמצאים בד׳ ויניציאה וכמו שכתבנו‪ .‬ודי אם נאמר שהכ״י דליידן היה‬
‫‪ .‬בחון הג׳ כ״י אשר מתם נדפת הירושלמי ד׳ ויניציאה‬
 ‫הוספות‪.‬‬
‫ל ד ט' רי ש ע״א‪.‬‬
‫אחר ״והרבה פעמים בא בקיצור כיני וכר והוא בם׳ הכיני'' יש להוסיף‬
‫ובערוך ערך כן ה׳ איתא‪ :‬בירושלמי כיני מתניתא פי׳ ק היא מתניתא עכ״ל‪.‬‬
‫אבל ממה שנמצא בכ״מ כיני ביו״ד אחר כ״ף נראה יותר כדברינו‪.‬‬

‫לד׳ י״ג ע״ א‪.‬‬

‫לסגנון הירושלמי יש להוסיף‪ :‬ו א ד י י ן א ת לזו כלו׳ עוד את צריך לזו‬
‫פי׳ עוד את מתקשה בזה‪ ,‬ונאמר בתשובה לשואל דבר אשר תירוצו נראה‬
‫פשוט‪ .‬גיטין פ״ט הל׳ י׳ )נ׳ ע״ד( ר׳ חייה בר אשי בשם איסי האומר איני‬
‫זן ומפרנס כופין אותו להוציא בעי ר׳ ירמיה קומי ר׳ אבהו וכופין אמר ליה‬
‫אדיין איי ליי )צ״ל לזו( אם מפני ריח רע כופין כל שכן מפני חיי נפ ש ע״כ‪.‬‬
‫וכן בא בהרבה מקומות ואדיק את לזו‪ .‬ואדיין הוא במ׳ עדיין עיי׳ רמב״ן ס׳‬
‫כי תצא פ׳ לא תתעמר בה‪ .‬וכן הוא בירושלמי לרוב‪.‬‬

‫ל ד כ״ה ע״ א ל ת ו ס פ ת א ד בני ב כ ל‪.‬‬

‫וכן נראה מן התוספתא דבני בבל הברייתא ב״ב קל״ה ע״ב ת״ד איזה‬
‫הוא דייתיקי כל שכתוב בה דא תהא למיקם ולהיות‪ ,‬כלו׳ זה הוא לשון‬
‫רייתיקי וכמו שפי' הרשב״ם שם‪ .‬אבל באמת דייתיקי היא מלה יונית‬
‫ופתרונוו צוואת • המת‪ .‬וזה מוכיח שהברייתא זאת נשנית בבבל‪ ,‬ובבבל לא‬
‫הבינו ל׳ יונית וכידוע‪ ,‬לכן פירשו בענין זה‪.‬‬

‫ל ד מ״ז ע״ב‪.‬‬
‫סוף ד״ה והחכמים מסדרי הש״ם יש להוסיף‪ :‬ועיי׳ ב״ב ס״ה ע״כ ת׳ך‬
‫צינור שיחקקו ולבסוף קבעו וכו׳ מני לא ר׳ אליעזר ולא רבנן הי ר אליעזר‪,‬‬
‫והש״ס נושיא ונותן שם דדבה למצוא לאיזה ר׳אליעזר ורבנן נתכווין המקשה‬
‫כדור‬ ‫מני לא ר״א וכו׳‪ ,‬וזה מורה שהך האמני לא ר״א ולא רבנן נאמר‬
‫קדמון וברמז בעלמא והדור האחרון נתקשה למצוא פשר הדבר‪ .‬וכבר‬
‫דברנו מזה במ״א‪.‬‬
‫המד‬
‫לד׳ מ׳׳ח ע״א‪.‬‬
‫אחר ״וזה מורה שהבבלי קורא לפעמים ישיבת טבריא על שם ר יוחנן״‬
‫יש להוסיף‪ :‬ועיי׳ ירושלמי תענית פ״ד ס״ז סוף ע״ב והשבת* כל משושה‬
‫ובו׳ דרומאי נהגין חגה ציפוראיי נהגין חדשה טיבראי נהגין שבתה )וכבר‬
‫הבאנו המאמר לעיל ד ע״ב(‪ ,‬ובבלי תענית כ״ט ע״ב הובא הפלוגתא דר״מ‬
‫ור׳ יהודה ורשב״ג אס מר״ח או כל החודש או אותה שבת ואיתא התם אמר‬
‫ר׳ יו ח נן ושלשתן מקרא אחד דרשו דכתיב והשבתי כל משושה חגה וכד‬
‫מאן דאמר מר״ח מחגה ומ״ד כל החודש מחדשה ומ״ד כל השבת משבתה ע״כ‪.‬‬
‫והוא מיוסר על זה המאמר דירושלמי כאשר יבין כל משכיל‪.‬‬
‫עוד יש להוסיף שים אחר ״וגם עמדה על מכונה אחרי תום הישיבות בא״י"‬
‫וגם ההשערה דלעיל יש לקיים שר יוהנן התחיל ליסד הירושלמי באיזה רמזים‬
‫ומאמרים והבאים אחריו הרחיבו את אשר החל לעשות‪ ,‬וכמו שמצינו בענין‬
‫התוספתא שר׳ע ירה אבן פנתה ור׳ נחמיה ואחריו ר׳ חייא ור אושעיא העמידו‬
‫הבנין על מכונו‪ .‬עיי׳ דה״ט צד ‪. 211 306‬‬

‫לד׳ מ״ ט סו ף מ א מ ר ד‪.‬‬
‫הרמב״ם בפירושו למס׳ מכות פ״ג מ״ז כתב וכשהתרו לו גם כן ואמרו‬
‫לו זה שאתה שותה וכו׳ ומסיים וכך פי׳ בירושלמי ע״כ‪ .‬וזה הירושלמי הוא‬
‫נזיר פ״ו הל׳ ה׳‪ ,‬והרמב״ם לא הזכירו בפירושו לנזיר ובמס׳ מכות הזכירו‪ ,‬מזה‬
‫נראה שהיה עוד לפני הרמכ״ם ז״ל הירושלמי לפ״ג דמכות וכמו שהיה לפני‬
‫בעלי התו׳ הירושלמי דמס׳ נדה מפ״ג ואילך ולא בא לידינו‪.‬‬
‫ודע דהתשב״ץ כתב בסוף פירושו למס׳ קינים וז״ל‪ :‬והסדר החמישי‬
‫חכמת הוא ם׳ קדשים שצריך חכמה יתירה שינמסר לכהנים שנאמר בהם יורו‬
‫משפטיך ליעקב ובכל הסדר יש תלמוד בכלי וגם ירושלמי זולתי מס׳ מדות‬
‫וכו׳ ע״ב‪ .‬ואין הטנה אגם׳ שלמית של הירושלמי לם׳ קדשים דהרי לא היה‬
‫ירושלמי לזה הס׳ להראשונים אשר קדמוהו‪ ,‬הרי״ף ז״ל וכו׳ והיאך היה‬
‫להרשב״ץ‪ .‬ונראה גם פה כמו שיכתתכו לעיל על הרנןכ״ם שלא היו לפני‬
‫הרשכ״ץ כ״א איזה דפין‪ — .‬ובכלל נאמר כל זמן שלא נמצאו בדברי‬
‫הראשיונים מאמרים שלמים אשר חזותם וענינם מוכיחים שהם מהירושלמי לס׳ קדשים‬
‫יש להחליט שלא היה ירושלמי לס׳ זה ולא נפן אל רמזים וראיית חיצוניות‪,‬‬
‫אשר מקורן לרוב המהירות ושגירת הלשון או שגיאת הסופרים‪.‬‬

‫לד׳ נ״ב ע״ב‪.‬‬

‫והירושלמי מספר והולך כדרכו‪ :‬אמרין ליה ד י ק ל י ט חזירא בזינן‬
‫ד י ק ל י ט י א נ ו ס מלכא לא בזינן‪ .‬ובב״ר איתא אמרין ליה לדיקליטיינוס‬
‫רעי חזירין איקלינן ברם לדיקליטיינוס מלכא אנן משועבדים‪ — .‬ובירושלמי‬
‫מסיים‪ :‬ואפילו כן לא מכסי לא ברומי זעיר ולא כחבר זעיר‪ .‬ואם המאמר זה‬
‫יצא טפי דיקליטיאנוס הכונה ולא בחבר זעיר על הפרסיים המכונים הכרים‬
‫מעת מלוך הזאססענידען )עיי׳ פ״ד סוף ערך ר יוחנן( וריקליטיאנום נלחם אז‬
‫בם‪ ,‬בי מה שפירשו המפרשים ולא בחבר זעיר כת״ח קטן אין לו שחר‬
‫בפי שר צבא רומי‪ .‬אך גס אם הבונה פרסי נראה זר שדיקליטיאנוס יביר בפני‬
‫יהודים העומדים תחת ממשילתו גבורת שונאיו אנשי מלחמתו ויזהירם מהם‪.‬‬
‫לבן נראה שזח המאמר הוא סתם ירושלמי ובעל הסיפור מסיים ואפי׳ בן לא‬
‫מכפי ובו׳ )ועיי׳ ערוך ערך בס ג׳ אל תובח לץ פן ישנאך לא תיכוס למקננא‬
‫דלא ניסבך(‪ .‬ובב״ר שם איתא בזה״ל ‪ :‬אמר להון אפי׳ בן לא תבזון לא ברומי‬
‫זעיר ולא בגולייר זעיר ע״ב‪ ,‬שינה המאמר ללשון יותר מובן ושם אותו בפי‬
‫דיקליטיאנוס‪.‬‬
‫לד׳ נ״ ה ע״ א‪.‬‬
‫עיי׳ ערוך ערך אביי שהשיבו ר׳ שרירא ובנו ר׳ האי לרבינו ניסים על‬
‫שיאלתו שישיאל אית בפירושי דגבן כל רב מבבל ובל רבי מארץ ישראל והשיבו‬
‫לו‪ :‬ודאי כמו ששימעת כי ר׳ מחכמי א״י הסמוכין שם בסנהדרין שלהן דאמרינן‬
‫לענין סמיכת זקנים דסמבין ליה וקרו ליה רבי ויהבין ליה דשותא למידן דיני‬
‫קנסות ורב מחכמי בבל הסמוכין בישייבות שלהן ע״ב )ומה שאמרו מחכמי‬
‫בבל הסמוכין בישיבות שלהן צ״ע לכאורה דהא אין סמיכה בחוצה לארץ‬
‫וכדאיתא בבלי סנהדרין י״ד‪ ,‬אבל הבונה שנתמנה בישיבות בבלי להיות בתור‬
‫הגדולים(‪ .‬ובזה נסתר מה ששערנו בתחילה שירבי הוא לבד כינוי כבוד‪— .‬‬
‫והנה בזה מדוייק הרבה מה שאמוראי דבבל נזכרו בירושלמי בשם רב עיי׳‬
‫בפנים‪ .‬אלא שלפעמים סמכו בא״י איזה חכמים אשר עלו לשם מבבל עיי׳‬
‫בבלי כתובות י״ז ע״א והם נקראים בירושלמי רבי כמו רבי אמי‪ ,‬רבי אסי‪,‬‬
‫רבי זעירא‪ ,‬רבי ירמיה‪.‬‬
‫והממונה היה נקרא רבי‪ ,‬גם זקן‪ .‬וקודם ההתמנות לא נקרא חכם דא״י‬
‫לא בשם רבי ולא בשם רב עיי׳ פ״ד ערך שמואל בר בא וערך שמעון בר‬
‫בא‪ ,‬והיה בכלל חבר‪ .‬עיי׳ סנהדרין פ״א י״ח ריש ע״ג־חבירים מהו ליכנס‬
‫לעיבור החודש אמר ר' הושעיה חבר הוינא ואעלי ר׳ שמואל כר ר׳ יצחק‬
‫לקידוש החודש ולינא ידע אין סלקית ממיניינא אין לא ובו׳ אמר רב כהנא‬
‫חבר הוינא ואעלי ר׳ תנחום בר חייה לקידוש החורש וסלקית ממיניינא הדא‬
‫אמרה שחבירים נכנסין לקידוש החודש חבירים מהו ליכנס לעיבור שנה‬
‫נשמיענה מהדא מעשה ברבן גמליאל שאמר ירןוני שבעה זקנים לעלייה‬
‫ונכנסו שמונה אמר מי הוא שנכנס שילא ברשות עמד שמואל הקטן על רגליו‬
‫ואמר אני נכנסתי שלא ברשות הלכה נצרכה לי ובו׳ ע״ש‪ .‬ומה שפ שיטא‬
‫לי' להש״ם ששמואל הקטן היה הבר נראה ממה שלא היה נקרא‬
‫בכינוי רביי‬
‫וראינו להוסיף עוד איזה דברים בענין המינוי והמנויים‪ .‬ע״י המינוי היה‬
‫להממונה דין מומחה‪ ,‬והיה לו רשות לרין איסור והיתר ודיני ממונות‪ ,‬גס היה‬
‫לו דין זקן לענין שינתן לו דמי בשתו משלם כתובות פ״ד כ״ח ע״ד‪ ,‬ושאין‬
‫מנדין אותו אלא אם כן עשה כירבעם בן נבט מ״ק פ״ג פ״א ע״ד‪ — .‬ולא היה‬
‫קמה‬
‫ממנין כ״א חכם אשר היה מושבו בא״י‪ ,‬ואם היה בשעת ההתמנות כח״ל‬
‫מינוהו ע״מ לחזור‪ .‬עיי׳ ביכורים פ״ג ם״ה ע׳׳ד רבנין דקיסרין אמרין ממנין זקני׳‬
‫בחוצה לארץ ע״מ לחזור ר׳ יצחק בר נחמן הור‪ .‬בעזה ומנוניה ע״מ לחזור ר׳‬
‫זמינא הוה בצור ומנוניה ע״מ לחזור‪ .‬ושמעון בר בא לא נתמנה כאשר היה‬
‫בח״ל עיי׳ ביכורים שם‪ ,‬ונראה שלא היה דעתו לחזור וכן עולה ממה דאיתא‬
‫שם דר׳ אבהו שלח לו שיבוא לא״י )ומה דאיתא בבלי םנהדרין י״ד ע״א‬
‫דאין סומכץ אם הסומכין בארץ והנסמכין בח׳יל נראה דמיירי באין דעת הנםמך‬
‫לחזור‪ ,‬כן עולה ממה שהביא הש׳׳ס שם ראיה מר׳ שמן בר אבא והוא‬
‫ר׳ שמעון בר בא עיי׳ ערכו‪ ,‬וע״ם הדברים אלה אין כאן מחלוקת כין הירושלמי‬
‫והבבלי‪ .‬ועיי׳ רמב״ם פ״ד מהל׳ סנד‪,‬דרין הל׳ ו׳(‪.‬‬
‫וההתמנות היתד‪ ,‬ע״פ הנשיא וע״פ ב״ד וכדאיתא םנהדרין פ״א י״ט ע׳׳א‬
‫א״ר בא בראשונה היה כל אחד ואחד ממנה את תלמידיו כגון ר׳ יוחנן בן‬
‫זכיי מינה את ר׳ ליעזר וכו׳ חזרו וחלקו כבוד לבית הזה אמרו בית דין שמינה‬
‫שלא לרעת הנשיא אין מינויו מינוי ונשיא שמינה שלא לרעת בית דץ‬
‫מינויו מינוי חזרו והתקינו שלא יהו ב״ד ממנין אלא מדעת הנשיא ושלא יהא‬
‫הנשיא ממנד‪ ,‬אלא מדעת כ״ד ע״כ‪ .‬ולהמפורסמים בתורה היו אומרים דברי‬
‫שבח בשעת ההתמנות עיי׳ כבלי כתובות י״ז ע׳׳א‪.‬‬
‫לפעמים לא היו ממנים כ״א לדברים יחידים אף שהממונד‪ ,‬היד‪ ,‬ראוי•‬
‫לדין בכל הדברים‪ ,‬עיי׳ חגיגה פ״א הל׳ ח׳ )ע״ו ע״ג(‪ ,‬ולרוב לא מינו לראיית‬
‫מומי בכורות‪ ,‬וזה עשו לכבוד הנשיא‪ .‬עיי׳ בכלי יומא ע״ח ע״א‪ .‬ועיי׳ ירושלמי‬
‫חגיגד‪ ,‬שם רב מניתיה רבי להתיר נדרים ולראות כתמי׳ מן דדמך בעא גבי‬
‫בריר‪ ,‬מומי בכורות אמר לו אינו מוסיף לך על מה שנתן לך אבא■‪ .‬ועיי׳‬
‫נדרים פ״י הל׳ ח׳ ובבלי סנהדרין ה׳ ע׳׳א‪ — .‬ולפעמים לא היו ממנים כ״א‬
‫לזמן‪ ,‬עיי׳ ירושלמי חגיגד‪ ,‬ונדרים שם‪ :‬מהו למנות זקינים לימים נשטיעניה מן‬
‫הדא ר׳ חייר‪ ,‬בר בא אתא לגבי ר׳ לעזר א״ל פייס לי לר׳ ‪ p v‬נשייא דיכתוב‬
‫לי חדא איגרא דאיקר ניפוק לפרנסתי לארעא ברייתא פייסיה וכתב ליה הרי‬
‫שילחנו אליכם אדם גדול שלוחנו וכיוצא בנו עד שהוא מגיע אצלנו ע׳׳ב‪.‬‬
‫)ואפשר דהך כיוצא בנו הוא שיש לו רשות להתיר בכורות וזה הוא שמסיים‬
‫עד שד‪,‬וא מגיע אצלנו(‪.‬‬
‫ונראה שהיו ממנים לפעמים איזה חכמים ביחד וזה שהיה נקרא פיתקה‪.‬‬
‫בכורים פ״ג ס״ר‪ ,‬ע״ר ר׳ וטינה הוה בצור ומנוניה ע״מ לחזור אוף ר׳ יונה הוה‬
‫בפיתקד‪ ,‬ולא קיבל עלויי מתמניר‪',‬אמר עד זמן דמיתמני ר׳ומינד‪ ,‬ר׳‪ .‬ועיי׳ לעיל‬
‫ערך ר׳ זמינא‪ — .‬ופיתקר‪ ,‬פתרונו גורל ומזה משמע קצת שהיו ממנים לבד‬
‫מספר קצוב ביחד וד‪,‬חבמים אשר שמותם יצאו כגורל זכו להיות מנויים‪ .‬אך‬
‫תענית פ״ד ס״ח ע״א איתא רבי הוה ממני תרין מינויין וכו׳ מדדמיך פקיר‬
‫לבדיה אמר לא תעביד כן אלא מני כולר‪,‬ון בחדא ע״כ‪ ,‬לכן נראה ששם פיתקד‪,‬‬
‫מושאל לד‪,‬ד‪,‬תמנות‪ ,‬כלו׳ לר‪,‬יות בגורל ותור המנויים‪.‬‬
‫ועוד מצינו כינוי כבוד מגילה פ״ד דאמר שם ר׳ זעירא על ר׳ שמעון‬
‫‪19‬‬
‫ספרא דטרכנית אילו הוה ההוא ספרא ביומיי מניתיה חכים עיי׳ לעיל ערך‬
‫ספרא‪ .‬ואפשר דחכים אחד עם רבי כלו׳ סמוך‪.‬‬
‫ויש עוד פה להזכיר הא דאיתא מ״ק פ״ב הל׳ ג׳ ר׳ יצחק בי ר׳ ליעזר‬
‫הוה מפקד לר׳ הושעיה בי ר׳ שמי דה ו ה פ רו ש אין את ידע דאת מזבן‬
‫ואילפא מורכא לך ואת אתי משתי גבן זבין ואי לא לא תזבין ע״כ‪ .‬ונראה‬
‫שפרוש אינו כינוי כבוד אלא בא לומר שהוא נזהר הרבה במצוות ומרחיק‬
‫את עצמו מכל נדנוד איסור‪ — .‬ואין פרוש דזה המאמר ענין עם הפרושים‬
‫הנזכרים במשנה וירושלמי ובבלי‪.‬‬

‫לד׳ ם״ א ע רך א ביי‪.‬‬
‫ועיי׳ בבלי נדרים ס״ב ע״א אמר רבא שרי ליה לאודועי נסשיה באתרא‬
‫דלא ידעי ליה וכו׳ והכונה בזה להודיע שהוא חכם ע״ש‪ ,‬וכונת המאמר של‬
‫אביי שהבאנו בראש הערך הוא להפך ת״ח צריך לפרסם את עצמו אם נוהגק‬
‫בו כבוד יותר מלימודו‪ ~ .‬וממה שלא הביא הבבלי זה המאמר דאביי לא‬
‫בנדרים ולא במכות סוף פ״ב נראה ג״כ להוכיח שאביי דערך זה הוא אמורא‬
‫דא״י ולא אביי תלמידו דרכה‪.‬‬

‫לד׳ ע״א ערך בר ק פ ר א‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫אפשר שבר קפרא היה מאי קפרום ועלה משם לא״י‪ ,‬ונקרא בר קסרא‬
‫על אי מולדתו‪ .‬ובן ר׳ אלעזר הקפר נראה שהיה מאי זה ונקרא הקסר על‬
‫שם האי‪.‬‬
‫ש ם‪.‬‬ ‫׳‬
‫להערכיס דאות ב׳ יש להוסיף‪ :‬בני מ די נ ח א‪ .‬שבת פי״ב י״ג ע״ד וכתב ולא‬
‫השופך אמר ר׳ חייה בר בא אילין בני מדינחא ערומין סנין כד חד מינהון‬
‫בעי משלחה מילה מסטריקין לחבריה הוא כתב במי מילין וההן דמקבל כתבייא‬
‫הוא שופך דיו שאין בה עפץ והוא קולטי מקום הכתב‪.‬‬

‫לד׳ ע״ ח ע״ א‪.‬‬
‫אחר ומזה נראה שר׳ זירא היה כהן יש להוסיף‪ :‬וברכות פ״ח י״ב ע״ב‬
‫איתא בפירוש שהיה כהן‪ .‬עיי׳ לעיל קל׳ג ע״ב ושם הבאנו כל המאמר‪.‬‬

‫לד׳ פ״ ב ע״ב סו ף ע רך ר׳ ח י י א בר א ב א‪.‬‬

‫ועיי׳ בבלי כתובות ח׳ ע׳׳ב כי הא דר׳ חייא בר אבא מקרי בניה דריש‬
‫לקיש הוה ואמרי לה מתני בריה דריש לקיש הוה‪.‬‬
‫ר׳ חייא בר אבא היה שונא הגדות‪ .‬ירושלמי שבת פט ‪ r‬ט״ו ע׳׳ג ר׳ חייה כר‬
‫בא חטא חד ספר דאגדה אמר אי מה כתיב טבאות תקטע ידה דכתבתה‪ .‬ואפשר‬
‫שלא קפד אלא על כותבי ספרי הגדה‪ ,‬עיי׳ לעיל פ״ג‪ .‬ועיי׳ כבלי סוטה‬
‫ט׳ ע״א‪.‬‬
‫קמו‬
‫ל ד פ״ז סו ף ע רך ר חני נ ה ב רי ה ד ר א כ הו‪.‬‬
‫‪ v‬י ועיי׳ יבמות פ״ב הלי ד׳ )ג׳ ע״ר( ד זריקן בשם ר׳ חנינה אשת חמיו‬
‫אסורה משום מראית העין אי תימר תורה היי דוד שנשא רצפה בת איה‬
‫שנא׳ ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחקיך ע״ב‪ ,‬ובבבלי שם‬
‫כ״א ע״א איתא בברייתא ומותר אדם באשת חמיו‪ ,‬ושם ע׳׳ב איתא אמר דכא‬
‫וכללא הוא חמותו ערוד‪ ,‬אשת חמיו מותרת ע״כ‪ ,‬דדי דלשיטת הבבלי פשוט‬
‫דאשת חמיו מותרת‪ ,‬והתו הביאו שם מעשה דר״ת פסק לאיסור וכד‪,‬ירושלמי‬
‫נגד הבבלי‪ ,‬וכתב שים דדא״שי ושמא אחר כך אסרו עכ״ל פי׳ דהירושלמי מיירי‬
‫בדורות האחרונים‪ .‬והגאון בעל נודע ביהודה אשר כל ‪ n‬לא אנס ליה תיטה‬
‫הרבה על ‪r‬ה בתשו׳ כ״ו חלק אה״ע מהדורא קמא דאיך אפשר לומר כן‬
‫הלוא ר׳ חנינה בעל המימרא זאת בירושלמי קדם הרבה לרבא דמתיר בבבלי‬
‫אשת חמין )עיי׳ לעיל ערך ר׳ חנינה שהיה ברור הראשון ורבא היה בימי ר‬
‫יונה‪ ,‬בדור הרביעי(‪ ,‬ל ק רצד‪ ,‬לד‪,‬גיה כירושלמי ר זריקן בשם ר חנינד‪ ,‬ב די ה‬
‫דר׳ א בה ו‪ ,‬ור חנינה בריר‪ ,‬דר׳ אבד‪,‬ו נזכר אח״כ בירושלמי שם ודל ר ירמיה‬
‫כשם ר׳ לעזר שני חורגים שגדלו בבית אחד אסורין לד‪,‬נשא מפני מראית‬
‫העין אתא עובדא קומי ר׳ חנינה בריה דר׳ אכהו אמר יסבון באתר דלא חכטין‬
‫לד‪,‬ון ע״כ‪ .‬וגם בזה לא נחה דעתו של הגאון ז״ל דגם ר׳ חנינה בריה דרי‬
‫אבהו קדם לרבא דהרי ר׳ אבהו היה תלמידו של ר׳ יוחנן ע״כ‪ .‬ועת יש להשיב‬
‫הלוא מצינו באיזה אמוראים שבניהם הגיעו להוראה שני דורות אחריר׳ם ונראה‬
‫שנולדו להם לעת זקנותם‪ .‬אבל יש להביא ראייה ברורה שר חנינד‪ ,‬בריה‬
‫דר׳ אבהו לא היה מאוחר לרכא דהרי ר׳ דיקן אמר בשמו כאשר הובא בזה‬
‫הערך‪ ,‬ור׳ דיקן היה בדור השלישי ובדור הרביעי‪ .‬וכן ר׳ חזקיה אשר היה‬
‫בדור הרביעי אמר בשים ר׳ חנינה ברי׳ דר׳ אבהו‪ .‬וכבר הניח בעל נו״ב הדבר‬
‫בתימה והסכים שהבבלי והירושלמי חולקין בדין אשת חמיו‪.‬‬

‫לד׳ צ״ג ע״א ערך ר יו ד ה נ שי א ה א׳‪.‬‬

‫אחרי אשר הובא הספר זה לבית הדפוס באו לידי החקירות אשר חקרו‬
‫החכמים מ א מ מזען׳( ופרייס®( על דיאקליטיינוס‪ ,‬על מסעיו ועל המלחמות‬
‫אשר נלחם ועל שאר קורותיו‪ .‬וד׳חכם מאממזען העמיק זדבה לד‪,‬עמיד על‬
‫מכונם זמן ומקום החוקים — פערארדנונגען — אשר יצאו מתחת יד‬
‫דיאקליטיינום והוכיח בכירור שנמצאו לו ג׳ פערארדנונגען מקיץ שנת ד אלפים‬
‫ט״ו‪ .‬ודדד‪ ,‬אז בטבריא^(‪ .‬והנד‪ ,‬אין ספק שר׳ יודה נשיאה אשר דיבר עם‬
‫דיאקל‪ .‬הוא ר׳ יודה נשיאה א׳‪ ,‬ור׳ חייא בר אבא פסע על קברי דצור לראות‬

‫‪*) Th. Mommsen: Ueber die Zeitfolge der Verordnungen Diokle-‬‬

‫‪tians. In den Verhandlungen der Berliner Academie J. 1860.‬‬
‫‪*) Kaiser Diocletian und seine Zeit, von Th. Preuss. Leipz. 1869.‬‬
‫‪*) Drei Verordnungen, unterzeichnet Mai 31. Jul. 14. Aug. 31.‬‬
‫‪T ib e r ia d e aus dem J. 286. Mommsen das. S. 423.‬‬
‫*‪19‬‬ ‫■‬
‫דיאקל‪) .‬עיי׳ ערך ר חייא בר אבא ם״ב ע״א( שנת מ״ו‪ ,‬עת בוא דיאקל‪.‬‬
‫לארץ הקדם בפעם ראשון בהיותו קיסר‪) ,‬והחכם גרעטץ הלך בפעמי קלינטאן‬
‫אשר טעה הרבה מ ה י ( ולכן נכנם בפרצה דחוקה מאוד‪(.‬‬
‫ודגה דברי מאממזען ברורים מצד ראיותיו ואין להשיב עליהם‪ .‬וככ״ז יש‬
‫כאן מקום ספק שבירושלמי איתא בהך מעשה דר׳ יודה נשיאה שדיקל‪ .‬היה‬
‫אז בפניים ושלח לר׳ יודה נשיאה לטבריא שיבוא לפניו לפניים‪ ,‬וכן משביעית‬
‫פ״ט עיי׳ לעיל ב׳ ע״ב נראה שדיקל‪ .‬היה כפנייס‪ .‬וגם מזה נראה הוכחה‬
‫להשערתנו שאלה המעשים דפנייס היו טרם היותו קיכד‪.‬‬

‫לד׳ צ״ד סו ף ע רך ר׳ יו ד ה נ שי א ה ב׳‪.‬‬

‫בבתבי הקיסר יוליאנום אשר השאיר אחריו נמצאה אגרת מלאה דברי‬
‫שלום וברכה אשר כתב אל ה ‪.T‬ודים ובתוכד‪ ,‬אומר שכבר דיבר בזד‪ .‬אל האח‬
‫יולאז דגשיא הנכבד מאוד ‪( TovXdv T0V aU ediiidT atov rov ddsXq)6v‬‬
‫‪ , naxQidqxn'v naQtjveaa),‬ובהשקפה ראשונה נראה שהנשיא יולאז זה‬
‫הוא הלל בנו של ר׳ יודה נשיאה ב׳ וכן הסכימו כותבי קודות היהודים‪ .‬אבל‬
‫העומד על חשבון הנשיאים וימי מלכות של יואליאנוס יראה שא״א לומר כן‪,‬‬
‫שהרי יוליאנוס מלך מן קכ״א עד קכ״ג ובימיו לא הגיע הלל לנשיאות כ״א‬
‫אביו ד׳ יודה נשיאה ב׳ )או אבי אביו ר׳ גמליאל(‪ ,‬ונראה בבירור שיש כאן‬
‫ט״ס וצ׳יל ‪ 7 0 vdav‬במי ‪) 70vX0v‬והטעות בין אות ‪ 6‬ואות ‪ , X‬וכן בין אות‬
‫‪ a‬ואות ‪ 0‬הוא מצוי בקל בכתב יונית( והבונה אל ר׳ יודה נשיאה ב־‪.‬‬
‫ובענין טיבותיו של יוליאנוס ליהודים ובמה שרצה לבנות בהמ״ק בירושלים‬
‫לא הארכנו‪ ,‬כי לא נזכר דבר מזה בירושלמי‪) ,‬ואפשר משום שימי מלכותו‬
‫היו אך מעטים‪ ,‬ובבנין בהמ״ק לא נתקיימה מחשבתו(‪ .‬וגם שם הקיסר זה לא נזכר‬
‫בירושלמי כ״א בדרך העברה בעלמא נדרים פ״ג הלי ג׳ )ל״ז ע״ד(‪ .‬וזה המאמר‬
‫הובא שבועות פ״ג הל׳ ט׳ )ל׳ד ע״ד( ושם איתא דיקליטיאנום במ׳ לוליינוס‬
‫דמי נדרים‪ ,‬וכבר העיר ע״ז החכם גרעטץ שם צד ‪, 494‬‬

‫לד׳ צ״ז סו ף ע ד ך ר׳ יו ח נן‪,‬‬

‫ור׳ שרירא גאון אשר דבריו בנויים ברוב מקומות על אדני האטת קילע‬
‫גם בזה אל השערה במה שכתב שר׳ יוהנן לא האריך ימים יותר מם׳ שנה‬
‫ומת שנת תק״צ לשטרות והוא שנת ד׳ אלפים ל״ט לב״ע‪ ,‬ולכן לא נזכר‬
‫כלל ר׳ יוחנן עת בוא דיקליטייאנוס לא״י‪ ,‬כי דיאקל‪ .‬בא לשם שנת מ״ו )ולפי‬
‫השערתנו שהטעשיים הנזכרים היו בעוד היותו שר צבא הוא בשינת מ״ג( ואז‬
‫כבר מת ר׳ יוחנן‪ ,‬וזה מוכיח בבירור שר׳ יוחנן מת קורם מיתת ר׳ יודה נשיאה‬

‫‪) Mommsen das.: Clinton, der in den Fas(i Romani annimmt,‬י‬

‫— ‪Diokletian sei erst im J. 297 nacli dem Orient gegangcn, hat geirrt.‬‬
‫‪Mommsen sagt ferner das. S. 349: Clinton hat sich nicht geniigend‬‬
‫‪mit dieser Partie beschSftigt.‬‬
‫קמז‬
‫א‪ /‬דהרי ד יודה נשיאה א׳ דיבר עם דיקלטייאנום וכמו שהוכחנו בהוספות‬
‫ל ד יורה נשיאה אי‪ ■— .‬ועיי׳ סוף ערך ר לעזר‪.‬‬

‫ל ד ק״א ערך ר׳ יו סי ב׳‪.‬‬

‫סוף פ״ג דעירוכין איתא ד אבהו אזל לאלכסנדריאה ואטעינון לולבין‬
‫בשבתא שמע ר׳ טיטר מן טי יכול להק ר אבהו בכל שתא ע׳׳ב‪) ,‬אחר שמע‬
‫ר׳ חסר איזה תיבה ואפשר דצ״ל ר״י כלו׳ ר׳ יוסי‪ ,‬ונבלע היר׳ד( ופירושו‪ ,‬ר אבהו‬
‫הלך לאלכסנדריאה וחל אז י״ט ראשון של חג כשבת ואמר לאנשי אלכסנדריאה‬
‫ליטול לולב בשבת‪ ,‬ושמע ר׳ )רי יוסי והוא ר יוסי אי( ואמר הכי יכול ר‬
‫אכהו לומר להם כן בכל שנה‪ ,‬כלו׳ הכי יהיה שם ד אכהו ככל שנה שיחול‬
‫י״ט ראשון של חג בשבת‪ ,‬וא״כ יש לחוש לקילקולא שלא יהיו בקיאים‬
‫בקיבועא דירחא ויטלו בי״ט ראשון כשבת‪ .‬ואח״כ איתא שם ר׳ יוסי מישילח‬
‫כתב להון וכו׳ ובמו שהבאנו בפנים‪ ,‬כלו׳ ר׳ יוסי חולק על הא דר׳ אבהו‬
‫וסבר דאין ליטול לאנשי אלכסנדריאה בי״ט של חג שחל להיות בשבת אף‬
‫שהם בקיאים בקיבועא דירחא )ונראה שזה היה קצת זמן אחר הך מעשה‬
‫דר אבהו ואז כבר שלחו להם סדרי מועדות‪ ,‬ור׳ יוסי זה הוא ר׳ יוסי‬
‫בי( ט״מ לא ישנו מנהג אבותיהם‪ ,‬ור׳ יוסי לא אמר זה לבד אנטילת לולב‬
‫אלא על כל מה שהיו נוהגים משום ספיקא דיומא כלו׳ אכל ב׳ ימים טובים‬
‫של גליות‪ — .‬והיוצא מהא דר׳ אבהו שבא״י ששם היו בקיאים בקיבועא‬
‫דירחא היו נוטלין לולב בי״ט ראשון של חג שחל להיות בשבח‪ ,‬דאל״ב‬
‫איך עלה על לב ר׳ אבהו להתיר לבני אלכסנדריאה נטילת לולב כי״ט‬
‫ראשון של חג בשבת‪ .‬וזה כמאמר הבבלי סובה מ״ג ע׳׳א אינהו דידעי‬
‫בקיבועא דירחא לירחי אין הכי נמי וכו׳‪ .‬אך זה לא קיימא שם במסקנא‪,‬‬
‫דהכי איתא סוף ד׳ מ״ג וריש ד׳ מ׳ד והא יום טוב ראשון דלרידן לא דחי‬
‫ולדידהו דחי אמרי לדידהו נטי לא דחי ואלא קשיא הגי תרתי וכו׳‪ ,‬הרי‬
‫דהש׳׳ם מחליט דלא דחי בזמן שיאין בית המקדש קיים גם לבני א׳יי‪ ,‬וזה‬
‫נראה קשה מאוד שהרי מובח מן הירושלמי שבא׳יי היו דוחין! — ואפשיר‬
‫דודאי כימים הראשונים היו נוטלין כא״י ביום ראשון שיחל בשבת ואח״כ באו‬
‫איזה חכמים והנהיגום שלא ליטול כיון דלבני בכל לא דחי וכדי שלא לעשות‬
‫אגודות ועיי׳ רש׳יי ריש מ״ד ד״ה לרידהו‪ .‬והיה זה כעין ר׳׳ה שבתחילה לא‬
‫היו עושין בא״י לדעת בעל המאור ריש* ביצה כ״א יום אחד ואח״כ הנהיגום‬
‫לעשות ב׳ ימים )אף ששם אין הטעם משום אגודות‪ .‬ועיי׳ במלחמות ה׳‬
‫וברא״ש ריש ביצה(‪ — .‬וב׳ התירוצים של הש״ם בסוגי׳ שם אמת‪ ,‬הא‬
‫דטשני מ״ג ע״א אין הכי נמי כלו׳ דדחי לרידהו זה היה בימים הראשונים‬
‫קודם שהנהיגום שלא ליטול‪ ,‬והא דמסיק הש״ס ד׳ מ״ד דלדידהו נטי לא דחי נשנית‬
‫בימים האחרונים )והא דמשני הש׳׳ס מ״ד לא אידי ואידי בזמן שבית המקדש‬
‫קיים כאן במקדשי כאן בגכולין ולא מתרץ הא רתני מוליכין וכו׳ לבית הכנסת‬
‫מיירי שלא בזמז בהמ״ק וקודם שהנהיגום צ״ל דבזמן מאוחר נשכח כבר שלולב‬
‫היה ניטל מעולם אחר זמן בהט״ק ביום ראשון שחל בשבת(‪ - - .‬ואפשר‬
‫שד׳נך ב׳ סוגיות נשנו בעת אשר לא עלו בני בבל לא״י ולא ירדו בני א״י‬
‫לכבל )עיי׳ הוספה ל ד קל״ב( ולא ידעו בני ככל כלל מנהג א״י ולכן צידדו‬
‫לכאן ולכאן‪.‬‬

‫ל ד ק״ט ע״ב ע רך כ הנ א‪.‬‬

‫ועיי׳ ערוך ערך אביי וז״ל אבל שמואל ודאי כיון דהוא רישא דהאמוראי‬
‫ליקריה ומשום דכולהו שמעיה לא קריוהי רב ולא אסתמיך התם דליקרי רבי‬
‫עכ׳ל‪ ,‬ונראה שגם מטעם ‪ r‬ה נקרא ר' כהנא בירושלמי כהנא שהרי בפעם‬
‫ראשון לא נשתהא שם דדבה וכמו שכתבנו בפנים‪ ,‬ואפשר שאחרי עלותו‬
‫בפעם שנית לא חי היבה ימים ולא היה שהות לסמכו‪ ,‬ולגורל מעלתו לא‬
‫רצו לקוראו רב כהנא ולןאו אותו כהנא‪ ,‬וכמו שכתב הערוך בענין שמואל‪.‬‬

‫ל ד ק״י ע״ב ערך ר לו ד ה‪.‬‬

‫הירושלמי דורש גימטריא ונוטריקון‪ .‬גי מ ט רי א‪ :‬ברכות פ״ב ה׳ ע״א‬
‫רבנן אמרי אהן טלכא משיחא וכו׳ ר׳ יהושע בן לוי אמר צמח שמו ר־ יורן כריה‬
‫דר׳ אייבון אמר מנחם שמו אמר חנניה כריה דר׳ אבהו ולא פליגי׳ חושבנאה דהדין‬
‫כחושבניה דהרין הוא צמח הוא מנחם‪ — .‬שיבת פ״ז ט׳ ע״ב ר׳ חנינא‬
‫דציפורין בשם ר׳ אבהו אל״ף חד למ״ד תלתין ה״א חמשה וכו׳‪— .‬‬
‫נו ט רי קון‪ :‬תענית פ״ג הל׳ ג׳ )ס״ו ע״ג( בעון ארבעה דברים הגשמים נעצרין‬
‫וכו׳ כעון שופכי דמים מניין כי הדם הוא יחניף את הארץ כי הדם הוא יחן‬
‫אף על הארץ )ועיי׳ ספרי ס׳ מסעי(‪ — ,‬שם הל׳ ו׳ )ס״ו ע״ד( ולמה נקרא‬
‫שמו גוביי דו גבי דינא דמריה‪ - .‬־ סנהדרין פ״א הל׳ א׳ מהו חותמו של‬
‫ההדוש ברוך הוא ר׳ ביבי בשים ראובן אמת מהו אמת אמר ד בון שהוא‬
‫אלהים חיים ומלך עולם‪ — .‬ועיי׳ תרומות פ״ה הל׳ ג׳ )מ״ג ע״ג( אמר ר׳‬
‫אכהו כל ימינו היינו טועין בה כמקל הזה של סומא עד שלמדנוה מן חשבון‬
‫גיטטריא קבא כמה עכר עשרין וד׳ ביעין כמה סתא עבדא תשעין ושית ביעין‬
‫וכו׳‪ ,‬ושם הכונה כפשונזו חכמת החשיבון )ולא חשבון האותיות(‪ ,‬אבל תיבת‬
‫נוטריקון לא מצינו בירושלמי‪ .‬ונראה שנוטריקין נכלל בגימטריא‪) .‬ועיי׳ כספר‬
‫משיב דבר לר׳ יעקב רייפמאן צד ‪ , 13‬ומה שהביא שם המאטר דר׳ לודה‬
‫דערבנו ״לישן ג ר מ טיון הוא״ ותמך ע״ז יסודותיו ע״ש‪ ,‬ספר שיאינו מוגה זנדטן‬
‫לו כי הגי׳ בירושלמי ד׳ ויניציאה וקראקא ג י מ ט דיון‪ ,‬ומה שדימה לחדש‬
‫כי תוגת הוא בל׳ א״ת ב״ש כבר קידמו כזה בעל קרבן העדה(‪.‬‬

‫ורע דנראה שיש בהמאמר אשר הובא בערך זה איזה חסרון ועיקר שם החכם‬
‫נשמט ע׳׳י שגיאת הסופר‪ .‬וכבר הראינו דוגמתו ערך ר׳ אבהו א׳ ועיי׳ לעיל הוספה לר׳‬
‫יוסי ב׳‪ ,‬וכן נ שמט שם האמורא סנהדרין פ״ד הל׳ א׳ אמר רבי תלמיד וותיק‬
‫היה לרבי והיה מטהר את השרץ וכו׳ וכן במ״א‪ — ,‬גם נראה קצת שבמקום‬
‫לודה צ״ל לודאה כלו׳ אותו חכם היה מן לוד )והיה זה החכם לבד מכונה‬
‫על העיר לוד עיי׳ לעיל ו׳ ע׳׳א(‪.‬‬
‫קמח‬
‫ל ד ק ל״ ב ע״ב‪.‬‬

‫עיי׳ הוספה לר׳ יוסי ב• שבימים האחרונים של תלמוד כבל' ) ט מי‬

‫הסבוראי או קרוב להם( לא ידעו בני בבל גם המנהג של א״י‪ .‬וזה נתהווה‬
‫ע״י המלחמות הגדולות אשר היו בין הפרסיים ותחת ממשלתם היתה אז ארץ‬
‫בבל ובין הרומיים אשר משלו בא״י‪ ,‬ולא עלו מבבל לא״י ולהסך‪ .‬ומאז גברה‬
‫יד הקאליפען ובאה א״י תחת יד מלכי ישמעאל עלו בני בבל לפעטים לא״י‪,‬‬
‫ור׳ אחא משבחא בעל השאילתות עלה לשם כאשר נבחר מר רב נטרוי‬
‫שמעיה לגאון וכדאיתא באגרת ר שרירא‪ ,‬ואעפ״ב לא נזכר הירושלמי‬
‫בשאילתות‪ .‬ונראה שר׳ אחאי לא האריך ימים אחרי בואו לא״י‪ — .‬והנה‬
‫שנת תרכ״ה יצא לאור כווארשא סדר דרב עמרם ושם הובא הירושלמי בכמה‬
‫מקומות‪ .‬אך לאו מר בר רב אשי חתם על ההוא סדר‪ ,‬נם לא הודיע המוציא‬
‫לאור איך מצא הכ״י ומה תוארו ומה הכתב המוכיח עליו‪ .‬והרי ר סעדיה‬
‫גאון לא ידע הירושלמי עד אשר הביאו שלמן הקראי לבבל )עיי׳ בפנים( ור׳‬
‫עמרם קדם הרבה לרס״ג‪.‬‬

‫לד׳ ק ל ״ ד ע״ב ר בינו נ תן ב ע ל ה ע רו ך‪.‬‬

‫רבינו נתן כעל הערוך מביא הירושילמי בכמה ערכים ונודע בהם עוצם‬
‫ידיעתו וששערי הירושלמי היו פתוחים לפניו‪ ,‬ובכ׳׳ז נראה שעיקר כונת רבינו‬
‫המחבר ז״ל לא היתד‪ ,‬לבאר הירושלמי כ״א לברר על ידו המשנה וברייתא‬
‫ותלמוד בבלי‪ ,‬וזה כץ מלאכת בעל הערוך להבבלי למלאכתו להירושלמי‪.‬‬
‫הנה כאשר נרד אל החיבור הגדול הזה בכלל יבורר לנו שהמחבר בא‬
‫לבאר המלות הקשות במשנה ברייתא בבלי ומדרשים )ובפרט ברבות פסיקתא‬
‫וילמדנו(‪ ,‬וכאשר מורים זדבה ערכים‪ ,‬וגם לקבוץ מאמרים וענינים שונים אל ערך‬
‫איזה שם המשותף לכולם‪ .‬עיי׳ לדוגמא ערך אב‪ ,‬שם הובא אבזייני‪ ,‬האב‬
‫זכאי בבתו בקידושיה ככסף וכו׳‪ ,‬אבוהן דכולהי דם‪ ,‬אב הטומאה דרבנן‪ ,‬אבות‬
‫הטומאה דאורייתא‪ ,‬אבות מלאכות ארבעים חסר אחת‪ .‬וכן עשה כערכים אתרים‪.‬‬
‫ובמקום שהענינים נפרדים לגמרי הפריד השם המשותף לכמה ערכים‪,‬‬
‫— ובבחינה הראשונה נאמר הערוך הוא אוצר מלים )ווארטלעקסיקאן(‪,‬‬
‫ובבחינר‪ ,‬השנית יאמר עליו שהוא אוצר ענינים )רעאללעקסיקאן(‪ .‬ומהבחינה‬
‫הב׳ ג״כ שבא הערך לפרש מאמרי המשנה והברייתא‪ .‬עיי׳ ערך אבר ב׳‪ ,‬אהל‬
‫ב׳‪ ,‬אח ב׳ וכדומה‪ ,‬וכן בא לפרש מאמרי הבבלי והמדרש כמקומות אין‬
‫ומזה הענין ג״כ שעשה כעל הערוך ערך לשם פרטי להעיר ‪W‬‬ ‫מספר‪.‬‬
‫הקשור בו עיי׳ ערך אברד‪,‬ם‪ ,‬אד‪,‬רן‪ ,‬אחאב‪ ,‬אחז כ׳‪ ,‬גלית‪ ,‬או‬ ‫המדרש‬
‫במקום שמצא לתלות בו דברים המפיצים אור על כמה ענינים עיי׳ ערך‬
‫אביי‪ — .‬ומזה ג״כ שעשה ערך לפסוק מפסוקי תנ״ך עיי׳ ערך אזכיר משום‬
‫הד‪,‬לכד‪ ,‬היוצאת ממנו‪ ,‬וגם עשה ערך לאיזד‪ ,‬תיבה אשר עליה יסוד המדרש‬
‫עיי׳ ערך כהחלונות‪.‬‬

‫וכאשר נדרוש על המקום אשר הכין בעל הערוך לד‪,‬ירושלמי נראה‬

‫שהירושלמי לא הובא לרוב כ״א או לפרש המקרא עיי׳ ערך אדרמלך‪ ,‬או‬
‫לפרש המשנה והברייתא עיי׳ ערך אגר ב׳‪ ,‬כבע‪ ,‬כלכל ב; כרך א; כרמלית‬
‫וכר‪ ,‬או לפרש הבבלי עיי׳ ערך כבוד כוון‪ ,‬כרכשתא ב׳‪ .‬אבל לפרש‬
‫מאמרי הירושלמי בפני עצמם כעין מה שמפרש המשנה וכו׳ לא בא‪ .‬וגם‬
‫לפירוש המלות לא מצינו כ״א ערכים מעטים‪ ,‬עיי׳ ערך אלנסתון‪ ,‬אסנקריסין‬
‫)ושם נשאר המלה בלי פירוש(‪ ,‬כיני‪ ,‬פקע א׳‪.‬‬
‫ומצינו בהרבה מקומות שמביא מאמרים מן ב״ר‪ ,‬ילמדנו ובו׳ ועיקר מקום‬
‫מאמרים אלה הוא כירושלמי ובעל הערוך לא הביא הירושלמי‪ .‬עיי׳ ערך אלטן‬
‫בב׳׳ר והקול נשמע בית פרעה ר׳ יוחנן כד הוה אכיל אליטין וכו‪ /‬והוא‬
‫ירושלמי נדרים פ״ז הל׳ א׳ )והגי׳ שם חלטיין וכן הוא בב״ר שילפנינו עיי׳ ר״ב‬
‫מוםפיא ערך חליטיין(‪ — .‬ערך אלם א׳ יש מפרשים תאלמנה שיפתי שקר‬
‫בשלשה ענינים והוא מפורש בב״ר איתפרכן איתחרמן אישיתתקן ע״כ‪ ,‬והוא‬
‫בירושלמי חגיגה פ״ב הל׳ א׳‪ — .‬ערך אפליון ב׳ בריש ילמדנו כשהקב״ה רואה‬
‫‪ -‬ערך‬ ‫בתי ל׳ז יושכין שלוין וכו׳‪ ,‬ועיקיו ירושלמי ביכות פ׳׳ט י׳׳ג ע״ג‪.‬‬
‫ארגנטין א׳ בכ״ר ויצא הראשון אתא הדין ארגנטין מגחיך ומרקד קומוי וכו׳‪,‬‬
‫והוא בירושלמי סוף פ״ח דתרומות‪ - .‬״ עיך ארלוגין בפסיקתא דהחודש למלך‬
‫שהיה לו אורוליגין וכו׳‪ ,‬והוא בירויצלמי ר״ה פ״א הל׳ ג׳ נ״ז ע״ב(‪ — .‬ערך‬
‫ביב ובריש ב׳יר מלך בשר ודם בונה פלטין במקום הביבין ובו׳‪ ,‬והוא בירושלמי‬
‫חגיגה פ״ב הל׳ א׳‪ — .‬וגם במקום שימביא הירושלמי עם הב״ר וכו׳ מקדים‬
‫לרוב המדרשים להירושלמי‪ .‬עיי׳ ערך ארגנמן ב׳‪ ,‬דמם ד׳‪ ,‬דנסמס‪ ,‬כדן‪.‬‬
‫ונראה שבימי הערוך לא נפרצו עוד קונטרסי הירושילמי תחת אשר ספרי‬
‫הרבות פסיקתא ילמדנו היו ביד כל‪ .‬לכן מביא בעל הערוך הב״ר וכו׳ ואך‬
‫במעט מקומות מביא גם הירושלמי‪ .‬ומזה הטעם הסב עיקר מלאכתו להמשנה‬
‫וברייתא ותלמוד בבלי ולא להירושלמי‪ ,‬ודי לו אם מביא הירושלמי לפרש‬
‫המשנה וכו׳‪.‬‬
‫ודע דבערך אכל איתא מה״ל‪ :‬אכלו ארי אין לנו בגיטין בס׳ מי‬
‫שאחזו בגמדא דרי זה גיטיך מהיום סי׳ כיון דאמר אם מתי מחולי זה אע״ס‬
‫שאכלו ארי ומת לא נתקיים תנאו שדדי לא מת מאותו חולי והוא הדין נפל‬
‫עליו הבית או נשיכו נחש אבל אם התנה אם לא יעמוד מחליו ונשכו נחש‬
‫הרי נתקיים התנאי כי לא עמד לפיכך זה גט וזה אינו גט ע״כ‪ ,‬והנה מה‬
‫שפירש כאן בעל הערוך הוא מהירושלמי גיטין פ״ז הל׳ ד׳ ובעל הערוך פירש‬
‫זה הפירוש מעצמו ולא הזכיר שיהוא מהירושלמי ! גם זה נראה זר שהבבלי גיטין‬
‫ע״ג לא ירד לזה החילוק ע״ש ואין דרכו של בעל הערוך להביא פירוש מעצמו‬
‫והוא נגד הבבלי‪ .‬לכן ניאה בבירור שחסיין פה בערוך ב׳ תיבות וכצ״ל ש ל חו‬
‫מ ת ם אבלו ארי אין לנו בגיטין וכו'‪ ,‬והעמיק בעל הערוך לומר דהפירוש של‬
‫אכלו ארי אין לנו הוא שה־י לא נתקיים תנאו שהרי לא מת מאותו חול'‪,‬‬
‫ותם הוא א״י וכידוע‪ ,‬מעתה זה שילחו מתם אכלו ובו׳ הוא הוא מה שנאמר‬
‫בירושלמי ולא היה צורך לבעל הערוך להביא הירושילמי‪.‬‬
 ‫מפתח‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫אב‪ .‬האב נקרא על שם בנו אם הכן ארם מסורשש‪ .‬ד קכ״ו ערך רב שמואל‬
‫בר רב יצחק‪.‬‬
‫נ״ה ע״ב‪.‬‬ ‫רב א ב א הוא רבה דבכלי ונזכר בירושלמי רק בקצת מקומות‪.‬‬
‫ד א ב א מ רי ונקרא ג״ב ר׳ אבמרי בדור )היביעי ובדור( החמישי‪ .‬דתיר פיתא‬
‫נ״ה‪ .‬נ״ו‪.‬‬ ‫לאיסקינס‪ — .‬ונמצאים לו כמה מאמרים‪.‬‬
‫ר א ב א מרי א חוי ד ר יו סי נראה קצת שהוא אחד עם ר' אבא מרי‪.‬‬
‫נ״ו ע״א‪.‬‬
‫א ב א בר א ב הו עיי׳ ערך רב‪.‬‬
‫א ב א כר ב א ונקרא ג״ב רבה בר בא הוא אבוה דשמואל דבבלי וחי בימי‬
‫רבי ור׳ יהודה נשיאה‪ .‬נ״ו ועיי׳ אבה אבוי דשמואל‪.‬‬
‫א ב א בר רב ה ו נא הוא רבה כר רב הונא דככלי ובימי ר חסדא‪ — .‬לא‬
‫נ״ו ע״ב‪.‬‬ ‫עלה לא״י‪.‬‬
‫נ״ז ע״א‪.‬‬ ‫א ב א ב הן כר ד ל י א ונקרא בכבלי אבא כהן ברדלא‪.‬‬
‫א ב א בר חנ ה אביו של אבא ב־ בר חנה‪ .‬בכלאי ולא עלה לא״י‪ — .‬בר‬
‫נ״ז ערך אבא כר בר חנה‪.‬‬ ‫פלוגתא דרב‪.‬‬
‫א ב א בר בר חנ ה בבלאי‪ .‬עלה לא״י ולמד שם אצל ר׳ יוחנן וחזר לבבל‪ .‬נ״ז‪.‬‬
‫ר׳ א ב א בר יו ס ף הוא רבא דבבלי ונזכר אך מעט מזער בירושלמי‪ .‬נ״ז ע״ב‪.‬‬
‫ר׳ )כצ״ל ולא רבי( אבא בר ירמיה ברור השני תלמידו של רב ור׳ זעירא‬
‫נ״ז‪.‬נ״ח‪.‬‬ ‫אמר כשמו‪.‬‬
‫נ׳׳ח ע׳׳א‪.‬‬ ‫ר׳ א ב א בר כ ה נ א בדורהשלישיי‪ .‬בעל אנדה ונלחם בעדה‪.‬‬
‫א ב ה א בוי ר ש מו א ל הוא אכוה דשמואל דבכלי‪ .‬עיי׳ אבא בר בא‪ .‬ולא‬
‫נ״חע״א‪.‬‬ ‫עלה לא״י‪.‬‬
‫נ״חע״ב‪.‬‬ ‫ר׳ א ב הו א׳ כ ע ל אגדה‪.‬‬
‫ר׳ יוחנןהאחרונים והיה חביב לרבי‬ ‫ר׳ אב הו כ׳ כדור השלישי‪ .‬מתלמידי‬
‫יוחנן‪ — .‬מושיבו היה בקיסרין‪ .‬ונמצאו לו כמה מאמרים בכל מ ^ ת א‪.‬‬
‫אהב להעמיק בחשבונות‪ — .‬אמר כשם ר׳ יוחנן‪ ,‬וגם כשם ר׳ שמעיון‬
‫בן לקיש ור׳ אלעזר ור׳ יוסי בן חנינה‪ .‬־־ ר׳ זעירא היה כעין תלמיד‬
‫חכר לר׳ אבהו‪ .‬ר׳ ירמיה שאל לפניו‪ .‬ר׳ יונה ור׳ יוסי תלמידיו‪— .‬‬
‫ר׳ אבהו היה קרוב למלכות והיו לו ויכוחים עם אנשי האמונה החדשה‪.‬‬
‫בימיו היה נשיא ר׳ גמליאל כנו של ר׳ יהודה נשיאה‪ — .‬ר אבהו‬
‫ד«יר לבני אלכסנדריאה ליטל לולב ביום טוב הראשון של חג שחל‬
‫נ״ח עד ס׳‪ .‬הוספות קמץ ע״א‪.‬‬ ‫להיות בשבת‪.‬‬
‫ר א בו ד ט א נ חו ת א בדור השלישי‪ .‬היה רגיל לילך לבבל ואפשר שהוא‬
‫ס׳ ע״א‪.‬‬ ‫ר דימי הנזכר בבבלי‪.‬‬
‫ס׳ ע״ב‪.‬‬ ‫ר א בין א׳‪ .‬ד לעזר אמר בשמו‪.‬‬
‫ר א בין ב׳ ובבבלי נקרא רבין‪ ,‬בדור הרביעי ובדור החמישי‪ .‬היה רגיל לילך‬
‫ס׳‪ .‬ס׳א‪.‬‬ ‫לבבל‪ ,‬ואמר בא״י בשם רבנן דתמן•‬
‫ס״א ע״א‪ .‬קמ״ה ע״ב‪.‬‬ ‫א ביי‪ .‬אביי דירושלמי אינו אביי דבבלי‪.‬‬
‫ר א בי נ א בדור השלישי‪ .‬ועוד נזיר ד אבינא אחר שחי בדור מאוחר‪.‬‬
‫ס״א ע״ב‪.‬‬
‫קל״ד ע״ב‪.‬‬ ‫ר א ב ר ה ם בן ד ו ד )ראכ״ד( מפרש הירושלמי בכמה מקומות‪.‬‬
‫א ג ד ה עיי׳ הגדה‪.‬‬
‫ר׳ א ד א בר א חו ה הוא ר׳ אדא בר אהבה והיה בעל מעשים טובים‪.‬‬
‫ס״א ע׳׳ב‪.‬‬
‫ס״ב ע״א‪.‬‬ ‫ר א ח א בדור הרביעי‪ .‬היה מלוד ונזכר בודבה מקומות‪.‬‬
‫א ח רוני ם‪ .‬האחרונים לא עסקו זדבה בירושלמי ממות מהר״י קארו ואילך‪.‬‬
‫קל״ג סוף ע״ב‪ .‬קל״ד‪.‬‬
‫ר׳ א י ל א‪ ,‬א י ל י י ‪ ,‬א ל י ‪ ,‬אי ל ע א עיי׳ ערך ר׳ הילא‪.‬‬
‫ר׳ אי מי א׳ ובבבלי ר׳ אמי וכן לפעמים בירושלמי‪ ,‬תלמידו של ר הושעיה‬
‫ור׳ יוחנן וחכם מפורסם‪ — .‬הלך אצל זבניה מלכתא להציל זעיר בר‬
‫ס״נ‪.‬‬ ‫חיננא‪.‬‬
‫ר׳ אי מי ב׳ ובבבלי ר׳ אמי‪ ,‬בדור השלישי ובדור דדביעי‪ ,‬והיה עם ר׳ יהודה‬
‫ס״ג ל׳ב‪.‬‬ ‫נשיאה ב׳‪) .‬ועיי׳ תר ע״ז ל״ג ע״ב(‪.‬‬
‫ר א לי ה ו ו י ל נ א מפרש הרבה מאמרי הירושלמי בספרו שנות אליהו ובשאר‬
‫קל״ו ע׳א‪.‬‬ ‫ספריו‪.‬‬
‫ר׳ א ל י ה ו מ ו ו י ש נ י צ א עשה פירוש לס׳ זרעים ולאיזה שאר מסכתות‬
‫קל״ה ע״ב‪.‬‬ ‫דירושלטי‪.‬‬
‫ר ע׳יג‪.‬‬ ‫א ל כ ס נ ד רי א שם היו חכמי תורה‪.‬‬
‫קל״ה ע״ב‪.‬‬ ‫ר׳ א ל עז ר אז ק רי עשה פירוש להירושלמי מס׳כרכות‪.‬‬
‫כזה‪.‬‬ ‫א מו ר א‪ .‬בירושלמי תרין אמוראין‪ ,‬תלתא אמוראין‪ - .‬דרך הבבלי‬
‫ל״ח ע״א‪.‬‬
‫ר א מי ב ב ליי א בדור הרביעי ואמר הרבה פעמים בשם רבנן דתמן‪ — .‬קרא‬
‫ס״ד ע״ב‪.‬‬ ‫לר׳ אבא רבותינו שבא״י‪.‬‬
‫ר׳ א פי‪ ,‬א ס א‪ ,‬אי סי עיי׳ ערך ר׳ יוסי א׳‪.‬‬
‫א רי ס ט ון כעק פאטייציעי כיומי‪ — .‬האריסטונים הוקמו ע׳׳ י הקיסר יוליאנוס‬
‫ס״ה ע׳׳א‪.‬‬ ‫והיו מבית הנשיא‪.‬‬
‫א ר ס קינ ם שר צבא רומי שולח מגאללוס נגד היהודים בדרום‪ —- .‬לכו לא‬
‫היה רע להיהודים ולא שרף ס׳׳ת‪ — .‬היה ב׳ פעמים כסוריא‪ .‬ב׳‪ .‬נ׳‪ .‬צ׳׳ח‪.‬‬
‫א ד ס קינ ם שם איש יהודי ור׳ אבא מרי וחבריו הורו ליה‪ .‬נ״ה ערך ר׳ אבא מרי‪.‬‬
‫קג‬
‫ארץ י ש ר א ל‪ .‬בארץ ישראל השתמשו בל׳ סורסית ובל׳ יונית‪ .‬־— הברת‬
‫ז׳‪ .‬ח׳‪.‬‬ ‫אנשי א״י רכה‪.‬‬

‫ב‪.‬‬
‫ר׳ ב א א׳ בדור השלישי‪ .‬ירד לבבל וחזר לא׳׳י ואמר כמה סעטים בשם‬
‫ם״ה ע׳׳ב‪.‬‬ ‫רבנן דתמן‪.‬‬
‫ד ב א ב׳ בדור השלישי ובדור הרביעי‪ .‬חברו של ר׳ ירמיה ור׳ ירמיה נהג‬
‫בו כבוד‪ — .‬ר׳ יונה ור׳ יוסי שאלו לפניו‪ — .‬עלה מבבל לא׳׳י‪.‬‬
‫ס״ה‪ .‬ס״ו‪.‬‬
‫ר׳ בא בר ז ב ד א בדור השני )וקצת בדור השלישי( וגדול בדורו‪ .‬ירד לבבל‬
‫ם״ו ע׳׳ב‪.‬‬ ‫וחזר לא״י‪.‬‬
‫ר׳ ב א בר כ הן בדור החמישי‪ .‬תלמידו של ר יוסי ב׳ ושאל גם לפני‬
‫ס׳יז ע׳׳א‪.‬‬ ‫ר׳ יונה‪.‬‬
‫ר׳ ב א בר מ מ ל ובבבלי ר׳ אבא בר ממל בדור השלישי‪ .‬בן א״י ושאל כבר‬
‫סיז‪.‬‬ ‫לפני ר׳ הושעיה‪ —- .‬נזכר הרבה בירושלמי ובבבלי‪.‬‬
‫ב ב לי מבבל באו דגבה חכמים ותלמידים לא״י‪ — .‬הברת אנשי כבל‬
‫וי‪ .‬ח׳‪.‬‬ ‫קשה‪.‬‬
‫ס׳ץ ע״ב‪.‬‬ ‫ב ב ל אי קבעו להם בית הכנסת בציפורין‪.‬‬
‫ב ב לי ) ת ל מו ד( לשונות וסגנון המיוחדים להבבלי‪ — .‬הטעם למה שמגיה‬
‫הבבלי בקל המשנה‪ — .‬הבבלי סובב בכלל על שני אופנים‪ — .‬הבבלי‬
‫מעמיק מן הירושלמי ונחית חד דרגא יותר‪ — .‬הקושיות וד^ירוצים‬
‫אשר הושמו כבבלי כפי האמוראים לא יצאו לפעמים מפיהם‪— .‬‬
‫הסיגנון פליגי בה תרי אמוראי לא נמצא בבבלי כ׳׳א בדעספת תי׳‬
‫י״ח‪ .‬ב״א‪ .‬כ״ח‪ .‬ל׳׳ג‪ .‬ל״ה‪ .‬ל״ט‪.‬‬ ‫במערבא‪.‬‬
‫‪ ro‬ע״ב‪.‬‬ ‫ר׳ בון נזכר הרבה בירושלמי ואינו אחד עם ר׳ אבץ‪.‬‬
‫ר׳ ב ון בר חיי ה תלמידו של ר׳ זעירא ור׳ הילא וחברו של ר׳ ירמיה ודיבר‬
‫ס׳׳ז‪ .‬ס׳׳ח‪.‬‬ ‫פא״ם עם ר׳ מנא‪.‬‬
‫ר׳ בון בר כ הנ א ברור השלישי ומן החכמים המפורסמים בדור הרביעי‪ ,‬ס״ח ע״א‪.‬‬
‫ס״ח ע״ב‪.‬‬ ‫ר בי בי בדור השלישי ונזכר בירושלמי ובבבלי‪.‬‬
‫עיי׳ ערך עולא בירייה‪.‬‬ ‫בי ר א שם מקום ואיזה חכמים נקראים על שמו‪.‬‬
‫ר׳ שמלאי דבירא‪.‬‬
‫י׳׳ט ע׳׳א‪ .‬כ׳ ע״א‪.‬‬ ‫בי ת רבי‪ .‬המשנה של בית רבי‪.‬‬
‫ר׳ בניי ה בדור הראשון‪ .‬חכם מפורסם ובית מדרשו נקרא על שמו‪ .‬ס׳׳ט ע׳׳א‪.‬‬
‫הוספה קט״ה ע׳׳ב‪.‬‬ ‫בני מ די נ ח א‪ .‬כתב שלהם‪.‬‬
‫בצרה‪ .‬עיר בדרך בבל לא״י והרבה חכמים הלכו לשם‪ .‬צ׳׳ט ערך ר׳ יונה‬
‫כוצרייה‪.‬‬
‫ב ר א שי ת רכה‪ .‬הירושלמי והבראשית רבה זה לעומת זה‪ — .‬משנה לפעמים‬
‫נ״א‪ .‬נ״ב‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הסדר של הירושלמי‪.‬‬
‫ב ריי ת א‪ .‬גי׳ הברייתא בירושלטי טשונה לפעטיס מגי׳ הברייתא בכבלי‪— .‬‬
‫ברייתות ירועות לירושלטי ולא לכבלי ולהפך‪ — .‬הש״ס טוסיף לסעטים‬
‫פירוש על הברייתא ומבליע אותו בדברי הברייתא‪ — .‬טאטרים בבבלי‬
‫בל׳ ברייתא ובירושלמי הם מימיי דאמוראי‪ — .‬הברייתא שבירושלמי‬
‫נראה לפעמים עיקר נגד אותה ברייתא בבבלי‪ — .‬גי׳ הירושלמי‬
‫בברייתא בכמה מקומות שלא כדיוק‪ ~ .‬הירושלמי מביא לפעמים רק‬
‫עיקר ענין הברייתא‪ — .‬הירושלמי משמיט לפעמים שם ד^נא פן‬
‫כ״ב עד כ׳ץ‪.‬‬ ‫הברייתא‪.‬‬
‫ברבי הוא כמו בי רבי כלו בני הישיבה‪ .‬והוא ג״כ כינוי כבוד ו ק בי רבי‪.‬‬
‫ע׳ ע״א‪.‬‬
‫שם‪.‬‬ ‫בר א ב יי פתרונו שליח ציבור‪.‬‬
‫שם‪.‬‬ ‫בר ד ליי ה שם מקום והיה שם בית ועד לחכמים‪.‬‬
‫בר פ דיי ה בדור הראשון‪ .‬בן אחותו של בר קסרא‪ .‬ר׳ יהושע בן לוי אטר‬
‫הלכותיו נאמרו לפעמים בכבלי על שם בר‬ ‫הרבה פעמים בשמו‪— .‬‬
‫ע׳ ע״ב‪.‬‬ ‫קפרא‪.‬‬
‫בר ק פ ר א תלמידו של רכינו הקדוש היה שונה משניות וברייתות‪ — .‬ישב‬
‫בדרום ור׳ הושעיה ב׳ הביא ברייתות שלו לצפון‪ — .‬נקרא כר קפרא‬
‫ע״א‪ .‬קט״ה ע״ב‪.‬‬ ‫על שם אי מולדתו‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫קל״ב ע״א‪.‬‬ ‫ה ג או ני ם ה ר א שו ני ם לא עסקו בירושלמי‪.‬‬
‫ג א ל ל ו ס איש רע מעללים הוקם לשילטיון כארצות הקדם ע׳׳י הקיסר קאנסטנטיוס‬
‫והחריב הדרום‪ — .‬גזר על היהודים שלא לד^ענות ביה״ב‪ .‬ב׳ וצ״ח‬
‫ע״ב )בתוך ערך ר׳ יונה(‪.‬‬
‫קט״ז ע״ב‪.‬‬ ‫ני מ ט ר י א‪.‬‬
‫ע׳׳א ע״ב‪.‬‬ ‫ני ר ד אי כינוי להיהודים היושבים בגירד‪.‬‬
‫ע׳׳א‪ .‬ע׳׳ב‪.‬‬ ‫ג מ לי א ל זוג א בדור השני‪ .‬נזכר איזה פעמים‪.‬‬
‫ר׳ ג מ ל י א ל בר׳ א׳ בנו שיל רבינו הקדוש‪ .‬ביקש להנהיג דמאי בסוריא‪.‬‬
‫ע״ב ע״א‪.‬‬
‫שם‪.‬‬ ‫ר׳ ג מ לי א ל בד׳ ב׳ כנו של ר׳ יהודה נשיאה‪ ,‬בימי ר׳ אכהו‪.‬‬

‫ד‪.‬‬
‫קל׳׳ה ע׳׳ב‪.‬‬ ‫ר דו ב רו ש א ש כ נזי חיבר ס׳ שערי ירושלמי לס׳ זרעים‪.‬‬
‫ר׳ ד ו ד פ ר ע נ ק ל חיבר פירוש לס׳ מועד ולס׳ נשים ולאחה שאר מסכתות‬
‫קל׳יה ע׳׳א‪.‬‬ ‫דירושלמי וקראו קרבן העדה‪.‬‬
‫נ׳ד ע׳׳ב‪ .‬נ״ה‪.‬‬ ‫דו ר‪ .‬משך דורות האמוראיס דירושלמי וסדר הדורות‪.‬‬
‫ד י י נ י נ ה ר ד ע א בימי רבינא הראשק ונראה שלא היו נחשבים הדכה בעיני‬
‫ע״ב ע״ב‪.‬‬ ‫חבט‪« ,‬״י‪,‬‬
‫קנא‬
‫די ק לי טי א נ ו ם הצד לבני פנייס ולד יהודה נשיאה‪ — .‬היה טוב ליהודים‬
‫ב׳‪ .‬ג׳‪ .‬קט״ו ע״א‪,‬‬ ‫אחרי הגיעו למלכות‪,‬‬
‫ד ד ני א ל ברי ה ד ר ב ק טי נ א ברור השלישי‪ ,‬בבלאי וחברו דר זעירא‪ .‬ע״ג ע״א‪,‬‬
‫קל״ח‪ .‬קל״ט‪.‬‬ ‫ד פו ס וי ני צי א ה‪.‬‬
‫ק״ם‪.‬‬ ‫דפוס זיטאמיר‪,‬‬
‫שם‪.‬‬ ‫דפוס ק־־אטאשין‪.‬‬
‫קל״ט ע״ב‪,‬‬ ‫דפוס קראקא‪.‬‬
‫דרו ם‪ .‬בדרום א״י ישבו כמה יהודים‪ - - .‬שם ט ל ל לחלק יהודה ושם פרטי‬
‫~ היהודים‬ ‫להגבול הקרוב לאדום‪ — .‬בדרום ישבו חכמים גדולים‪.‬‬
‫דדרום טרדו בנאללוס ואז נחרבה הדרום וגלו חכמי דרום לטבדא‪.‬‬
‫ב׳ ע״ב‪ .‬ג׳ ע״א‪ .‬ה׳ ע׳׳ב‪ ,‬ו׳ ע׳׳א‪.‬‬
‫דר ו מ אי שם לקביצת החכמים אשר ישבו כדרום‪ — .‬בכבלי נקראים זקני‬
‫ר ע׳׳א‪ .‬ע״ג ע׳׳א‪.‬‬ ‫דרום‪.‬‬
‫ד רך א ר ץ מס׳ דרך ארץ היתה ידועה להירושלטי‪.‬‬
‫קכ״ח ע״א )בתוך ערך ר׳ שמעון בר בא(‪.‬‬
‫מ״ט ע״א‪,‬‬ ‫ד ר ש ת ה מ ק ר א בחילוף אותיות להלכה בירושלמי‪.‬‬

‫ה‪.‬‬
‫ה ג ד ה‪ ,‬תכלית ההגדה‪ — .‬דרך דריצה בהגרה בירושלמי‪ - .‬הגדות בעניני‬
‫רפואה בירושלמי ובבבלי‪ — ,‬סיפורים בירושלמי ובבבלי‪ — ,‬להבבלי‬
‫יש יתר שאת בכח המליצה‪ — .‬הגדות בבבלי ועיקרן בירושלמי‬
‫ולהפך‪ — .‬דורשי הגדות באו לפעמים מגליל לבבל‪ — .‬הגדות‬
‫מ׳׳ט עד נ״ג ע״ב‪,‬‬ ‫הירושלמי והמדרש רבה‪.‬‬
‫ר׳ ה ו נ א א׳ בבלאי‪ ,‬תלמידו דרב‪ ,‬שמואל שאל טמנו הלכה‪ .‬נזכר כהרבה‬
‫ע״ג ע׳׳א‪.‬‬ ‫מקומות כירושלמיובבבלי‪.‬‬
‫ר׳ הו נ א ב׳ בדור הרביעיועלה מבבל‪ — .‬תלמיד חבר דר׳ ירמיה ואמר בשם‬
‫ע׳׳גע״ב‪,‬‬ ‫ר הונא א׳♦‬
‫ר הונ א רו ב א ד צ י ס ו ר י ן אטד בשם ר׳ יוחנן ואחרים אמרו כשמו‪— .‬‬
‫ע׳׳ג ע׳׳ב‪ .‬ע׳׳ד‪.‬‬ ‫טעות הבראשית רבה בהבנת תי׳ רובה )רבה(‪.‬‬
‫ר׳ הו נ א צ פו ר א ה נזכר בכבלי ולא בירושלמי ובירושלמי נקרא ר׳ הונא‬
‫ע״דע׳׳א‪,‬‬ ‫סתם‪.‬‬
‫ד הו ש עיר‪ ,‬ר ב ה ובכבלי ר׳ אושעיא מסדר ד‪A‬ום ‪ c‬תא ונקרא אב המשנה‪— ,‬‬
‫למד אצל ר׳ חייא ובר קפרא‪ — .‬מושבו היה בציפורין וקודם לכן‬
‫כדרום‪ — ,‬מגדולי תלמידיו ר׳ יוחנן ואמר בשמו‪ ,‬וכן ריש לקיש ור‬
‫אלעזר‪ — .‬היה בישיבה עם ר׳ יהודה נשיאה‪ — .‬גדול כמעשים טובים‪,‬‬
‫ע׳׳ד‪) .‬ועיי׳ כ״ה ע׳׳א שאסף גם ברייתות המתנגדות לברייתות דר׳ חייא‪(.‬‬
‫ר׳ הו ש עי ה ) חברון ד ר בנן( כדור השלישי‪ .‬הביא טתגיתא דבר קסרא מן‬
‫ע״ד‪.‬ע״ה‪.‬‬ ‫דרומא‪.‬‬
‫הו ש עי ה כי ר ש מ י בדור החמישי‪ .‬דדה פרוש‪ ,‬ע״ה ע׳׳א‪ .‬הוספות קמ״ה ע״ב‪.‬‬ ‫ר׳‬
‫הי ל א ראש המדברים בדור השלישי עם ר׳ זעירא וד ‪r‬עירא שיבחו מאוד‪— ,‬‬ ‫ר‬
‫ע׳׳ה ע״ב‪.‬‬ ‫רבם של ר יונה ור׳ יוסי‪,‬‬
‫ע״ו ע׳׳א‪,‬‬ ‫ה ל ל כי ר וו ל ס כתב פירוש איזה הלכות על פינקסיה‪,‬‬ ‫ר‬
‫שם‪,‬‬ ‫ה מ נוב א ד ב ב ל בדור הראשון‪,‬‬ ‫ר‬
‫ה מ נו נ א בדור השילישי‪ ,‬בבלאי ותלמידו דר יהודה‪ - ,‬היה מפקד‬ ‫ר‬
‫ע׳׳ו ע׳׳א ע״ב‪,‬‬ ‫לחברייא‪.‬‬

‫ר׳ וו א עיי׳ ר בא‪.‬‬

‫ע״ו ע״ב‪,‬‬ ‫ז ב די בן לוי בדור הראשק ור יוחנן אמר בשמו‪,‬‬

‫ר ז בי ד א נראה שהיה בדור ודכיעי‪ — .‬ר זכיד דבכלי לא נזכר בירושלמי‪.‬‬
‫ע״ו‪ ,‬ע׳^‪,‬‬
‫ר׳ ז כ אי ד א ל כ ס נ ד ר י א ה בדור החמישי‪ ,‬שלח שאלות מאלכפנדריאה לא״י‬
‫ע״ז ע״א‪,‬‬ ‫והיה בעל חשבונות‪.‬‬
‫ז עו ר בר חי נ נ א בדור השני‪ ,‬אמר איזה הלכות‪ ,‬נשכה בספסופא‪) ,‬ויש‬
‫להוסיף על הערך‪ :‬שביעית ס׳׳א הל׳ ר ר׳ זעירא בר חיננא ובלבד שלא‬
‫יפחות‪ ,‬מחשבון מתושעים ע״כ‪ ,‬ונראה בבירור שהוא זעיר בר חיננא(‪,‬‬
‫ע״ז ע׳׳ב‪,‬‬
‫ר׳ ז עי ר א א׳ בדור השלישי‪ ,‬עלה מבבל לא׳׳י‪ ,‬קורותיו בהגיע לשם‪— ,‬‬
‫למד כא׳׳י אצל ר׳ אלעזר וגם אצל ר אפי‪ .‬י ‪ -‬לר׳ אכהו היה כעין‬
‫תלמיד חבר ור׳ אבהו נהג בו כבוד‪ — .‬הלך לדרום ודיבר עם ר׳‬
‫סימון‪ — .‬היה במיתת ד יהודה נשיאה א׳‪ — ,‬בכבלי באים ח־בה‬
‫מאמרים אשר אמר בא״י‪ — .‬חביריו גדולי דור השלישי‪ ,‬ותלמידיו ר׳‬
‫ע״ח‪ .‬ע״ט‪.‬‬ ‫ירמיה ר יונה ר׳ יוסי‪ — .‬מידותיו‪ — ,‬מת בא״י‪,‬‬
‫ר ז ע ירא ב׳ בדור החמישי‪ .‬תלמידו של ר ירמיה ואמר ודבה פעמים כשמו‪.‬‬
‫ע״ח ע״ב‪,‬‬ ‫•‬
‫ע״ט ע׳א‪.‬‬ ‫ר׳ ז עי ר א תנ אי‪.‬‬
‫ע״ט ע״א בתוך ערך ר זעירא ב׳(‪.‬‬ ‫)זעירי דבבלי נפקד בירושלמי‪.‬‬
‫ר׳ ז רי קן בדור השלישי‪ .‬בבבלי נקרא ר׳ זריקא וכן לפעמים נם כירושלמי‪ .‬ע״ט‪,‬‬

‫ח‪.‬‬
‫ד ח בי ב ה אמר בשם רבנןדתמן‪ — ,‬אינו ר׳ חביבא הנזכר בבבלי‪ .‬ע״ט ע״ב‪,‬‬
‫ד ח גי הגיע להוראה בדור השלישי והיה חכם מפורסם בדור הרביעי וגדול‬
 ‫מנב‬
‫מר׳ יונה וד יוסי‪ — .‬נטצאים לו הרבה טאטרים והיה רגיל לוטר‬
‫ע׳׳ט‪ .‬ס׳‪.‬‬ ‫משה‪,‬‬
‫חז קי ה מגדולי האמוראים הראשונים‪ .‬עלה עם ר׳ חייא אביו לא״י ונקבר‬
‫שם‪ — .‬מאמריו בירושלמי ובבבלי‪ — .‬יש מקום םפק אם היה רבו של‬
‫ם׳‪ .‬פ׳׳א‪.‬‬ ‫ר׳ יוחנן‪.‬‬
‫ר חז קי ה בדור הרביעי‪ .‬תלמידו של ר ירמיה ואמר וד ב ה פעמים בשמו‪— .‬‬
‫שמע מפי ר אבהו ואמר בשמו‪ .‬גם אמר בשם ר הילא ו ד אחא‪—• .‬‬
‫חברו של ר יופי ב׳ ורבו של ר מנא‪ — .‬מאמריו רבו מאוד ונזט־‬
‫פ׳׳א ע׳׳א‪,‬‬ ‫ג״ב בבבלי‪.‬‬
‫ר ח יי א סידר התוספתא ובתחילה עלה ברעתו לסדר משנה שלימה‪ .‬כ״ ד‪ .‬כ״ ה‪.‬‬
‫הירושלמי והבבלי מלאים מגודל תורתו ומעשיו‪ — .‬בעלי פלוגתא דר‬
‫פ״א ע״ב‪.‬‬ ‫חייא‪ — .‬הלך לדרום‪.‬‬
‫ר חיי א בר א ב א בדור השלישי‪ .‬עלה מבבל לא״י‪ — .‬רבותיו‪ — .‬הלך‬
‫לראות דיאהליטיאנום‪ — .‬הלך לח״ל מחוםר מחיה‪ — .‬מושבו היה‬
‫בטבריא והלך לציסורין לצור לדרום ולרומי‪ — .‬האריך ימים והיה אצל‬
‫מיתת ר יהודה נשיאה‪ — .‬חביריו‪ — .‬ר שמואל בר ד יצחק קיבל עליו‬
‫אבילות‪ — .‬סתם ד חייא הוא ד חייא בר אבא )אם לא שמקומו‬
‫מוכיח עליו שהוא; ר חייא מסדר התוספתא(‪ — .‬היה שונא הגדות‪.‬‬
‫פ״א‪ .‬פ״ב‪ .‬קמ׳׳ה ע״ב‪.‬‬
‫ר חיי א כר א ד א א׳ כר אחתיה דבר קפרא ותלמידו של ריש לקיש‪ .‬ס״ב ע״ב‪.‬‬
‫שם‪.‬‬ ‫ר ח י י א ב ר א ד א ב׳ תלמידו של ר מנא ב׳ ושאל כמה פעמים לפניו‪.‬‬
‫חיי ה בר בון הוא ר חייא בר אבין דבבלי‪ ,‬ובירושלמי נזכר רק לפעמים‪.‬‬
‫פ״ג ע׳א‪.‬‬
‫ר חיי ה בר יו ם ף בדור השני‪ .‬עלה מבבל לא״י וחולק עם ר יוחנן‪ .‬׳שם‪.‬‬
‫ח י ל ס י י ובבבלי אילפא חברו של ר׳ יוחנן‪ — .‬קורותיו‪ — .‬טצינו לו הרבה‬
‫מאמרים בעניני קדשים‪ — .‬אםף כרייתות והביא קצתן על הספר‪— .‬‬
‫ס׳׳ג‪ .‬ס״ד‪.‬‬ ‫לא ידע כ״א ברייתות דר חייא‪.‬‬
‫ד חי נ נ א בדור הרביעי ונזכר בודבה מקומות‪ — .‬שני חכמים נקובים‬
‫‪. TD‬‬ ‫בשם זה‪.‬‬
‫ח כ מי ב ב ל החזיקו במשנה של חכמי טכריא‪ .‬כ״א ע״ב‪ — .‬נהגו כבוד גדול‬
‫מ׳ ל׳א‪.‬‬ ‫בחכמי א״י‪ — .‬נזכרו בירושלמי בשם רבנן דתמן או תמן‪.‬‬
‫ס״ה ע׳׳א‪.‬‬ ‫ח כ מי גוי ם כדין נחלת בן ובת‪.‬‬
‫ח כ מי א ר ץ י ש ר א ל עסקו דדבה בדיני טומאות וטרדות‪ .‬ל״ ר ע״ א‪ — .‬נזכרו‬
‫בבבלי כשם מערבא או תם‪ .‬מ׳ ע״ א‪ — .‬נשאו ונתנו דדבה כדברי‬
‫חכמי בכל‪ .‬מ׳ ע״ב‪ — .‬חכמי א״י ירדו לבבל‪ .‬מ ״ ד ע״ א‪ — .‬עסקו‬
‫דדבה בס׳ קדשים‪ .‬מ ״ ה ע״ב‪.‬‬
‫ס׳׳ה ע׳׳א‪.‬‬ ‫ר׳ ח ל בו כדור דדביעי‪ .‬נזכר דדבה פעמים‪.‬‬
‫ר ח מ א א בוי ד ר הו ש ע יה שני חכמים נקובים בשם זה‪ ,‬האחד חי כדור‬
‫דדאשץ ומושבו היה בדרום‪ ,‬והשני בדור השלישי ומושבו בטבריא‪ •TD .‬ע׳׳ב‪.‬‬
‫חני נ ה‪ .‬תלמידו של רבי ורבי צוה ^בנו שימנה ר חנינה בראש‪ — .‬דדה‬ ‫ר‬
‫מבבל ועלה בנערותו לא״י וישב בציפורי[‪ — .‬אמר בשם רבי ושמע‬
‫מפי בר קפרא וד חייא‪ — .‬חביריו‪ - .‬תלמידיו‪ — .‬היה עניו מאור‪.‬‬
‫גם לא אמר הלבה למעשה אם לא שמע אותה בבירור מפי רבי‪- - .‬‬
‫מאמריו גדולים ורבים‪ ■■ .‬האריך ימים ומת אחר רב ושמואל‪ .‬פ״ו‪ .‬ס״ז‪.‬‬
‫פ״ז ע״ב‪ .‬קמ״ו ע״א‪.‬‬ ‫חני נ ה בריה ד ר אב הו בדור השלישי‪.‬‬ ‫ד‬
‫חנני ה א׳ בדור השלישי‪ ,‬נקיא לרוב חביון דרבנן‪ — .‬ר חגי ור ירמיה‬ ‫ר׳‬
‫אמרו בשמו‪ .‬ר׳ יונה תלמידו‪ — .‬היה חכם מפורסם ומכי ג״ב בבבלי‪ .‬ם״ח‪.‬‬
‫פ״ח ע״ב‪.‬‬ ‫חנ ני ה ב׳ בדור החמישי‪ .‬תלמיד חבר ל ד טנא‪.‬‬ ‫ר‬
‫ח ם ד א נזכר הרבה כירושלמי ובבבלי‪ — .‬המאמרים כשמו כירושלמי הם‬ ‫ר‬
‫לפעמים מאמריו בבבלי ולפעמים מתנגדים להבבלי‪ — .‬לא עלה מימיו‬
‫לא״י‪ — .‬בירושלמי נושא ונותן הרבה בס׳ זרעים‪ — .‬נקרא ג״ב בשם‬
‫פ״ט‪ .‬צ'‪.‬‬ ‫ר׳ חסראי‪ — ,‬עירבוב הסופרים בזה‪.‬‬
‫צ׳ ע״א‪.‬‬ ‫ח ם דיי הוא ר׳ חסדאי‪ .‬ונראה שנזכר נם בבבלי‪.‬‬ ‫ד‬

‫ט‪.‬‬
‫ט י ברי ה‪ .‬בראשונה לא ישבו כה חיבה חכמים ומימות ר׳ יוחנן ואילך היתה‬
‫עיקר בית ועד‪ .‬ג׳ ע״ב‪ — .‬חכמי טיבריה העמידו המשנה על מכונה‪.‬‬
‫כ׳ ע״ ב‪ — .‬ר אבהו שלח בנו לטיבריה ללמוד תורה‪ .‬נ״ ט ע ״א‪.‬‬
‫צ׳ ע״ב‪.‬‬ ‫ר׳ ט כי כדור הרביעי ואמר בשם ר׳ יאשיה‪,‬‬
‫שם‪.‬‬ ‫׳‬ ‫ר׳ ט כ ל א י‪ ,‬כבבלי ר׳ טבלי‪ ,‬חי כימי ר נחמן‪.‬‬

‫צ׳ ע״ב‪.‬‬ ‫ר׳ י א שי ה כדור השלישי‪ .‬תלמידו של כהנא ובנו של ר ינאי‪.‬‬

‫י הו ד ה בר חיי ה בנו של ר׳ חייא וחתנו של ר׳ ינאי‪ .‬נקרא ג״ב בל׳ כבוד‬
‫צ׳׳א ע״א‪.‬‬ ‫בי רבי‪.‬‬
‫ר י הו ש ע ד רו מ י י א בדור הרביעי‪ .‬עלה מן הדרום מפני חמת המציק ולמד‬
‫צ׳׳א ע״ב‪.‬‬ ‫לפני ר׳ יונה‪.‬‬
‫ר׳ י הו ש ע בן לוי בדור הראשון ובדור השני‪ .‬מושבו בדרום‪ — .‬חבריו‪— .‬‬
‫תלמידיו‪ .‬יש מקום םפק אם גם ר׳ יוח‪:‬ן מתלמידיו‪ — .‬מאמריו רבים‬
‫בירושלמי ובבבלי‪ — .‬בבבלי מכות יחסו לו מאמרים אשר קצתם לר׳‬
‫יהושע דרומייא‪ — .‬גודל רוח ישרותו‪ — .‬בבבלי באים סיפורי נפלאותיו‬
‫צ״א‪ .‬צ״ב‪.‬‬ ‫ולא נזכרו בירושלמי‪.‬‬
‫ר י הו ש ע ב נ ב נ ש תי חיבר פירוש לאיזה מסכתות הירושלמי‪ ,‬ושם הפירוש‬
‫קל׳׳ה ע״א‪.‬‬ ‫שדה יהושע‪.‬‬
‫ר יו ד ה נ ש י א ה א׳ הוא הגדול בנשיאים של בית רבי‪ .‬ב׳ ע״כ‪ — .‬נזכר‬
‫במשנה ונקרא בג׳ מקומות רבותינו‪ — .‬תלמידו של ר׳ חייא וחברו של‬
‫קנג‬
‫ד הושעיה וגם ד יוחנן היה מבני חבורתו‪ — .‬ריש לקיש אטר הרבח‬
‫סעטים בשמו‪ — .‬חכמי ח דו נהנו בו נבוד טסני הנשיאות‪ — .‬מידת‬
‫ענותו‪ — .‬המקרה שקרה לו עם דיקליטיאנוס‪ — .‬לא נקרא רבי כ׳׳א‬
‫בסי בני דורו ובסי תלמ ‪T‬יו‪ — .‬האריך ימים ומת אחר מות ר ץחנן‪.‬‬
‫צ׳׳ב עד צ״ד‪.‬‬
‫ובדוד החמישי‪ .‬דבריו היו עם ד ירמיה‬ ‫יו ד ה נ ש י א ה ב׳ בדור‬ ‫ד‬
‫ועם ר׳ אימי ב׳ ור׳ מנא ב*‪ .‬־ ‪ -‬משך ימי נשיאותו‪ — .‬הקיט׳י יוליאנום‬
‫צ״נ‪ .‬צ׳ך‪ .‬קנ ח ע׳׳ב‪,‬‬ ‫כתב לו אנרת שלום‪.‬‬
‫י ו ד ה כר ח ני נ ה כדור השני וריש לקיש אמר הרבה פעמים כשמו‪.‬‬ ‫ר‬
‫צ׳ך ע׳׳ב‪.‬‬
‫שם‪.‬‬ ‫יו ד ה בר טי ט ם רבנן דקיםרק אמרו בשמו‪.‬‬ ‫ר‬
‫נזכר הרבה פעמים‪ — .‬תל טי ת של ד בא ורבו ש ל‬ ‫יו דן בדור‬ ‫ר‬
‫צ׳׳ה ע״א‪.‬‬ ‫ד מנא‪.‬‬
‫י ו ד ן בי ר ש ל ו ם בדור הרב ‪ ,T‬ונמצאים לו הרבה מאמרים בהגדה‪.‬‬ ‫ר‬
‫צ״ה ע׳׳ב‪.‬‬
‫י ו ח נן מסדר הירושלמי לדעת הרמב׳׳ם והבונה כזה‪ .‬ט״ז‪ .‬ט ״ ד‪ .‬ק מ ״ו‬ ‫ר‬
‫שימ ש בילדותו רבי נם ראה ר שמעק בן אלעזר‪— .‬‬ ‫ע״ כ‪ .‬־‬
‫רבותיו‪ — .‬היררןזלמי והבבלי טלאים מאמריו והרכה הלכות דס׳ קדשים‬
‫הן ל ד יוחנן‪ — .‬טצינו לו מאמרים אשר הם עיקרן של תורה‪— .‬‬
‫מבדיל בין הדבר הנאמר כפירוש בתורה ובין הלכה הנובעת ק מדרש‬
‫המקרא‪ — .‬דברי ד יוחנן בהגדה‪ — .‬ם ‪T‬ותיו‪ — .‬בנערותו היה‬
‫בקיסרק )ואח״ב בציפו ‪ ( p‬ובסוף קבע ישיבתו כטבריה ושם ישיב עד‬
‫יום מותו‪ — .‬תלמידיו הראשונים והאחרונים‪ - - .‬ד יוחנן מת בן ם׳‬
‫צ״ה עד צ״ז‪.‬‬ ‫שנים תק׳־צ לשטרות‪.‬‬
‫י ו נ ה בדור הרביעי‪ .‬ראש המדברים ובפרט בס׳ זרעים‪ — .‬רבותיו‪— .‬‬ ‫ד‬
‫ר יוסי חברו וביניהם ברית אהבה‪ .‬־ ‪ -‬זכה לכמה תלמידיס‪ — .‬מאמריו‬
‫בהלכה ובהגדה‪ — .‬מיחתיו‪ — .‬ר׳ יונה וד׳ יוסי הלכו לקבל פני‬
‫צ׳׳ח‪ .‬צ״ט‪.‬‬ ‫ארסקינס באנטוכיא‪.‬‬
‫י ו נ ת ן בדור הראשק ובדור השני‪ .‬חברו של ר׳ ינאי ור חנינא ור יהושע‬ ‫ר‬
‫בן לוי‪ .‬נמצאו לו הרבה מאמרים ור׳ שמואל כר נחמן אמר לרוב‬
‫‪•tr t‬‬ ‫במזמו‪.‬‬
‫י ו ס ה‪ ,‬י פ ה‪ ,‬י ס א עיי* ערך ר יוסי א׳ ד יוסי ב*‪.‬‬ ‫ד‬
‫יו סי א׳ הוא ר אסי דבבלי תלמידו של רב ושמואל‪ .‬ועלה מבבל לא׳׳י‬ ‫ר׳‬
‫ושם היה מגחלי תל מי ח ר׳ יוחנן‪ — .‬נשבה בסססוסא וריש לקיש‬
‫ק‘ ‪.‬‬ ‫הצילו‪ — .‬דרך לימודו עם תלמידו‪.‬‬
‫י ו ס י ב׳ חברו של ד יתה ונזכר בהרבה מקומות‪ — .‬היה לו מ שא ומתן‬ ‫ד‬
‫של הלכה עם החכמים דאלכסנדריאה‪ — .‬דדה בקי כקביעת החודש‬
‫ד ם החשב ‪ — . p‬בימיו היו מקדשין בא״י ע׳׳ם הראייה‪— .‬־ נזכר נם כבכלי ושם‬
‫נזכר נם שם אביו‪ —*.‬חזר על לימודו במהדוראתניינא‪ .‬ק״י‪.‬ק״א‪ r'Dp .‬ע׳א‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫ק״א ד ב‪.‬‬ ‫יו סי ט ע ו נ י קינתר בית הנשיא וגם פני הנשיא לא נשא‪.‬‬
‫ד יו סי בי רב בון בדור החמישי‪ .‬סוף נדולי האמוראים דא׳׳י והאריך ימים‬
‫מר מנא‪ — .‬אמר בשם האמוראים הקודמים לו וגם בשם רבא‪— ,‬‬
‫ק״בע״א‪,‬‬ ‫נזכר גם בבבלי‪.‬‬
‫ד יו סי כי ד ח ני נ ה מתלמידי ד יוחנן הראשונים‪ — .‬אמר בשים ר״ש כן‬
‫לקיש‪ .‬הלכותיו רבו בירושלמי ובבבלי ונקרא בבבלי נחית לעומקא‬
‫ק׳׳בע״ב‪,‬‬ ‫דדינא‪.‬‬
‫ר׳ יו ס ף הוא ר יוסף דבכלי‪ ~ .‬הסופרים טעו לפעמים וכתבו ד יוסף בם׳‬
‫נ״ג ע׳׳א‪,‬‬ ‫ר יוסי ולהפך‪.‬‬
‫ר יו ס ף ק א רו )בעל כ״מ( מפרשבכמה מקומות מאמרי הירושלמי‪ .‬קלייה ע׳׳ב‪.‬‬
‫קל׳׳וע׳׳א‪.‬‬ ‫ם׳ יפה מראה‪.‬‬ ‫ד י חי א ל מי כ ל הוסיף הגהות על‬
‫ר׳ י י ל א עיי׳ ערך ר הילא‪.‬‬
‫ר י נ אי בדור הראשק וקצת זוטר מר׳ חייא‪ — .‬היה במיתת רבינו הקדוש‪— .‬‬
‫מגדולי תלמידיו ר יוחנן‪ — .‬הלכותיו‪ — .‬היה מבית עלי‪ — .‬מושבו‬
‫בציפורין‪ — .‬מידותיו‪ — .‬בית מדרשו נמשך בעכברי ימים רבים אחרי‬
‫ק״ג‪.‬‬ ‫מותו‪.‬‬
‫ר׳ י נ א י בי ר׳ י ש מ ע א ל בדור השלישי ואמר בשם בי תר׳ יניי‪ .‬ק׳׳גע׳׳ב‪.‬‬
‫ר׳ י נ א י ז עי ר א נקראכן להבדילו מן ר ינאיהראשון‪ .‬וג׳חכמים נקובים‬
‫שם‪,‬‬ ‫בשם ר׳ ינאי‪.‬‬
‫ק׳ד ע״ב‪,‬‬ ‫י ע ק ב אי ש כ פר נ בו ךי א בדור הרביעי וקטן מר׳ חגי‪.‬‬
‫שם‪,‬‬ ‫ר י ע ק ב בר א בי י אפשר שהוא בנו של אביידבבלי‪.‬‬
‫ר י ע ק ב בר א ח א בדור ודביעי‪ .‬ונראה; שהיה עוד ר יעקב בר אחא אחר‬
‫שם‪,‬‬ ‫בדור השלישי‪.‬‬
‫ר י ע ק ב כר א י די בדור השלישי‪ .‬תלמידו של ד יוחנן‪ ,‬וד׳ נחמן שלח‬
‫ק״ה ;רא‪.‬‬ ‫לפניו שאלה מבבל‪.‬‬
‫קל׳׳ב ע״ב‪ .‬קלייה ע״א‪.‬‬ ‫י ע ק ב בן א פ רי ם חיבר פירוש להירושלמי‪.‬‬
‫ר׳ י ע ק ב בר ז ב די בדור הרביעי‪ .‬אמר לפני ר אכהו ולפני ר* ירמיה וגם‬
‫ק״ה ע״ב‪.‬‬ ‫אמר כשם ר׳ יוסי ב׳‪.‬‬
‫י פ ה מ ר א ה עיי׳ ר׳ שמואל יפה‪.‬‬
‫ד י צ ח ק רו ב ה בימי רבינו הקדוש ואמר כמעט בכל מקום בשמו‪.‬‬
‫לן׳ה‪ .‬ק׳׳ו‪.‬‬
‫ר י צ ח ק בדור השני ובדור ה שלי שי‪ ..‬עלה מבבל לא״י והיה מגדולי‬
‫ק״ו ע״א‪.‬‬ ‫הדור‪.‬‬
‫ר׳ י צ ח ק ע ט ו ש י א בדור השלישי‪ .‬שאל לר׳ לקיש‪) .‬ועיי* כפנים‪ .‬וקצת‬
‫נראה דבהך דסוטה דראש הערך צ׳׳ל ר חייא כריה דר יצחק עטו שיא‪,‬‬
‫דרחוק קצת שתלמידו של ר זעירא שאל לריש לקיש‪ .‬ורע דלא מ צ עו‬
‫בירושלמי שר׳ זעירא דיבר עם ריש לקיש‪ .‬אך עיי׳ בבלי מגילה כ״ח‬
‫ק״ו ע״ב‪.‬‬ ‫ע״ב וצ׳׳ע(‪.‬‬
‫ר' י צ ח ק כר א ל ע ז ר בדור זדביעי‪ .‬מושבו בקיסריו ונשתכח ודג ה‪? .‬׳ז ע׳׳ א‪.‬‬
‫קנד‬
‫‪ rp‬ע״כ‪.‬‬ ‫ד י צ ח ק בר נ ח מן בדור השלישי והיה עם ר׳ יעקב בר אידי‪.‬‬
‫קל׳׳ה ע׳׳ב‪.‬‬ ‫ר׳ י צ ח ק מ ק מ א ר נ א חיבר פירוש פני זקן למס׳ שקלים‪.‬‬
‫י רו ש לי ם‪ .‬בירושלים לא חיה בית ועד לחכמים מימי חרבן הבית ואילך‪— .‬‬
‫ו׳ ע״ב‪.‬‬ ‫יהודים עלו לשם גס קודם מלוך קאנסטנטינוס‪.‬‬
‫י רו ש ל מי ) ת ל מו ד (‪ .‬הירושלמי מחבר ב׳ תיבות לאחת‪ .‬ח׳ ע״ב‪— .‬‬
‫ט׳ ע״ א עד י ״ג ע״ א‪ — .‬סיגנון הירושלמי‪.‬‬ ‫לשונות הירושלמי‪.‬‬
‫‪ r‬ע״א‬ ‫י״ג ע״ א ע ד י״ז ע״ א‪ — .‬דרכים המיוחדים להירושילמי‪.‬‬
‫עד י״ח ע״א‪ - .‬דרך הכתיבה כירושלמי‪ .‬י״ ח ע״ב‪ — .‬משבש‬
‫המשנה בקל‪ .‬י״ ט ע״ב‪ — .‬בירושלמי באות לפעמים ברייתות דתלמוד‬
‫כ ״ ד ע״ א‪ — .‬הירושלמי אינו‬ ‫ככלי וכן תוספתות על שם אמורא‪.‬‬
‫מפרש לפעמים משנה הצריכה ביאור‪ .‬כ״ ח ע״ב‪ — .‬לפעמים מקשה‬
‫על המשנה ומסתלק כלא תירוץ‪ .‬כ״ט ע״א‪ — .‬לא נכנס לדייק הרבה‬
‫במשנה‪ .‬שם‪ - - .‬לפעמים עומד על דיוק קל‪ .‬כ״ט ע׳׳ב‪ — .‬לפעמים‬
‫מתרץי המשנה ברוחק גדול יותר מן הבבלי‪ .‬שם‪ - - .‬אינו מוציא‬
‫ל׳ ע״א‪ — .‬אינו מתרץ המשנה בדרך חיסורי‬ ‫המשנה מפשוטה‪.‬‬
‫מקים בקיצור המשנה על מכונה ולרוב באטרו כיני‬ ‫מחסרא‪ .‬ש ם‪.‬‬
‫אינו מדייק חכמים היינו תנא קמא‪ .‬ל׳ ע״ב‪— .‬‬ ‫מתניתא‪ .‬ש ם‪,‬‬
‫שים‪ — .‬לא נחית לומר תנא‬ ‫אינו מדייק במנינא וכללי דמשנה‪.‬‬
‫ל ״ א ע״ א‪— .‬‬ ‫ש ם‪ — .‬מניח לפעמים הברייתא כקושיא‪.‬‬ ‫ושייר‪.‬‬
‫אינו מהדר לתת טעם במאי פליגי ברייתות או תנאים אהדדי‪ .‬ש ם‪ — .‬דורש‬
‫לפעמים המקרא בדרך רחוק‪ .‬שם ע״ב‪ — .‬דרך מדרש המהרא להירושלמי‬
‫שם‪ - - .‬הלימוד ממדרש המקרא הוא דהירושלמי לכד‬ ‫ולהבבלי‪.‬‬
‫כעין אסמכתא‪ .‬ל״ב ע״א‪ — .‬אינו מעמיק לעבור על כל צדדי הקושיא‬
‫תירוצו של הירושלמי נהיר לפעמים יותר‬ ‫ל״ ב עי׳ כ‪— .‬‬ ‫כהבכלי‪.‬‬
‫מהתירוץ של הבבלי‪ .‬שם‪ — .‬לפעמים מתרץ בתירוץ דחוק הרבה‪.‬‬
‫ל״נ ע״א‪ — .‬שקלא וטריא בירושילמי והבבלי לא נחית כלל לזה‪.‬‬
‫חלש‪ .‬ל״ ד ע״ב‪— .‬‬ ‫שם ע״ב‪ — .‬מדמח מילתא למילתא בדמיון‬
‫ל״ ה ע״ א‪ — .‬דרך‬ ‫הקושיות כירושלמי הן לרוב לבד כעין הערות‪.‬‬
‫שקלא וטריא של הירושלמי קרוב לדרך האמוראים הראשונים דבבלי‪.‬‬
‫שם ע״ב‪ — .‬נתינת טעם להבדל דרך הלימוד בין הירושלמי ובין‬
‫הבבלי‪ .‬שם‪ — .‬הירושלמי מרמז לבד על איזה משנה‪ .‬ל״ו ע״ א‪— .‬‬
‫ש ם‪— .‬‬ ‫לפעמים מביא לבד הרישא וכונתו(^ להקשותמן הסיפא‪.‬‬
‫לפעמים מביא הסיפא והקושיא היא מן היי שא‪ .‬ל״ ו ע״ב‪ — .‬מקצד‬
‫ש ם‪ — .‬לפעמים מפרש ודברי הבבלי‬ ‫הרבה גם בדברי האמוראים‪.‬‬
‫ע״ א‪ — .‬לפעמים מאריך הרבה ללא‬ ‫ל״ ז‬ ‫באותו ענין סתומים‪.‬‬
‫צורך‪ .‬שם‪ — .‬מהדר למצוא פלוני ופלוני אמרו דבר אחד והוא כעין‬
‫סימן להקל על הזכרון‪ .‬ש ם‪ — .‬סימנים בירושלמי‪ .‬ש ם ו ד קט״ב ע׳׳א‪— .‬‬
‫ל״ז ע׳ ב‪ — .‬סוגיות‬ ‫מקצר במקום אחד ומרחיב במקום אחר‪.‬‬
‫הפוכות‪ .‬שם‪ — .‬הוספות מאוחרות‪ .‬ל״ ח ע״ א‪ — .‬סוניות שלמות‬
‫•‪20‬‬
 ‫ל״ ט ע׳׳א‪ —• .‬סודות שלמות אשר אין מ קוק כהך‬ ‫בלי שם אומר‪.‬‬
‫עניינא‪ .‬ש ם‪ — .‬לפעמים חסר ציק הבבא של המשנה‪ .‬מ׳ ע״ א‪.‬‬
‫ר י ר מי ה בדוד השלישי ובדור הרביעי‪ .‬רבו ר׳ דרא‪ .‬תלמידיו ד יונה ור׳‬
‫חזקיה‪ — .‬מאמריו רבו בירושלמי ומה שיש בינם ובין מאמריו בבבלי‪— .‬‬
‫בימיו בא אויב לטיבריא לשילול שלל‪ — .‬ר׳ ירמיה היה גדול כא׳׳י‪,‬‬
‫שלח אגרת ל ד יו ק‬ ‫וגם בעוד היותו בבבל הלך שמו לא״י‪.‬‬
‫ק״ח ע׳׳ב‪,‬‬ ‫נשיאה ב׳‪.‬‬
‫ד י ש מ ע א ל א כו ה ד ר יו דן‪ .‬של שה חכמים נתיחסו על שמו‪ — .‬היה‬
‫שיונה הלכות וחיבר המכילתא‪ — .‬תנא דבי ר ישמעאל אינו אחד עם‬
‫תני ר ישמעאל‪ — .‬התנא דבי ד ישמעאל קדם הרבה ל ד ישמעאל‬
‫ק״ח‪ .‬ק״ט‪.‬‬ ‫אכוה דר יורן‪.‬‬
‫ר י ש ר א ל חיבר ספר תקלק חרתין למס׳ שקלים נם מפרש מאמרי הירושלמי‬
‫קל׳׳ה‪ .‬קל׳יו‪.‬‬ ‫בחיבורו פאת השלחן‪.‬‬

‫ר כהן עיי׳ רב כהנא‪.‬‬

‫ב הנ א הוא בבבלי רב כהנא‪ ,‬תלמידו של רב‪ — .‬עלה מכבל לא״י ולא‬
‫עמד שים ימים רבים וחזר לבבל ומשים עלה שנית לא׳יי‪ - - .‬היה‬
‫ק״ט‪.‬‬ ‫תשיוב בעיני ר יוחנן וריש לקיש‪.‬‬
‫ק״י ע׳׳א‪.‬‬ ‫ר׳ כה נ א בדור ודביעי‪ .‬היה כהן ונזכר לפעמים בשם ר כהן‪.‬‬
‫כ ל לי ם להלכה‪ .‬כ״ח ע״א‪ — .‬כללים בחקירת סדר האמוראים דתלמוד‬
‫מ‪,‬‬ ‫ירושלמי‪.‬‬
‫קכ׳יט ערך ר שימעון בר כרסנח‪.‬‬ ‫ברסנה שם מקום‪.‬‬
‫קמ״א ע״ב עד קם״נ‪.‬‬ ‫כתב יד דלייק‪.‬‬

‫ל‪.‬‬
‫ר׳ ל א‪ ,‬ליי א עיי׳ ערך ר הילא‪.‬‬
‫לו ד‪ .‬לוד לבד נזכרת בשם בתוך ערי דרום‪ — .‬טבע יצל אנשי לוד‪— .‬‬
‫וי‪ .‬ז׳‪,‬‬ ‫לא היה שם בית ועד לחכמים‪.‬‬
‫ק״י ע״ב‪.‬‬ ‫ר ל ו ד ה דורשי גמטריון‪.‬‬
‫לוי בד סי סי מגדולי תלמידי רבי‪ — .‬הדבר אשר קרה לו עס כני‬
‫סימוניא‪ — .‬מקום מושבו לא נודע‪ — .‬ירד לבבל ושמואל נהג כר‬
‫כבור‪ — .‬מת בבבל ואבהו דשמואל עשה עליו הספד גדול‪ .‬ק״י ע״ב‪,‬‬
‫ר׳ לוי בדור השני ובדור השלישי‪ .‬בעל הנדה וחשוב בעיני חכמי דורו‪,‬‬
‫קי׳׳א ע׳׳א‪.‬‬
‫שם‪,‬‬ ‫ר׳ )כצ׳׳ל ולא רבי( לוי סו כי א ריש לקיש אמר בכל מקום בשמו‪.‬‬
‫קי׳׳א ע׳׳ב‪.‬‬ ‫ר׳ לי ע זר בחר הרביעי והורה עם ר׳ אבא טרי ור׳ מתניה‪.‬‬
‫קנד‪.‬‬
‫ר ל עזר )אלעזר( בדור השלישי‪ — .‬נולד בא״י ולמד אצל ר יוחנן וירד‬
‫לבבל וחזר לא״י‪ — .‬הולך לרוב בשיטת ד חייא ובשיטת ר׳ חנינא‪ .‬־ ­‬
‫היה כבר מחודד בימי נערותו‪ — .‬אחר חזרתו מבבל לא״י היה ל ד‬
‫יוחנן תלמיד חבר‪ — .‬אחר מות ד יוחנן וריש לקיש נקרא מרה דארעא‬
‫דישראל‪ — .‬ל ו הלכות גדולות וכללים‪ — .‬דבריו בהגדה‪ .‬קי״אעדקי״ג‪.‬‬
‫קי״ג ע״ב‪.‬‬ ‫ד ל עז ר כי ר׳ יו סי בדור החמישי ואמר לפני אביו‪.‬‬
‫ר ל עז ר בן )כצ״ל ולא בר( ס ר ט א יש בזה שינוי גי׳ בין הירושלמי‬
‫שם‪.‬‬ ‫והבבלי‪.‬‬

‫מ‪.‬‬
‫מ א מ ר‪ .‬מאמרים של אמוראים בבליים בירושלמי ולא נזכרו בבבלי‪ .‬מ׳ ע״ ב‪.‬‬
‫— מאמרים של אמוראי דא״י בבבלי ובירושלמי נפקדו אף שכל אותו‬
‫ט״ א ע״ א‪ — .‬כבכלי בא מאמר בשם אמורא‬ ‫העגין בא בירושלמי‪.‬‬
‫דא״י ובירושלמי נפקד שם האומר‪ .‬שם‪ — .‬הבבלי מביא מאמר‬
‫דאמורא דא״י כפי מה שיהוא מתורץ כירושלמי ולהפך‪ .‬מ״ א ע״ב‪— .‬‬
‫שינוי בירושלמי במאמר של אמורא בבלי מאשר הובא בתלמוד בבלי‬
‫והדק נראה עם הירושלמי‪ .‬ש ם‪ — .‬לפעמים בא לבד מקצת מאמר‬
‫של איזה אמורא דא״י ולא כלו והבבלי אסיק ליה מדידיה ולהפך‪.‬‬
‫מ״ ב ע״א‪ — .‬סתירה בין הירושלמי והבבלי במאמר של אותו אמורא‪.‬‬
‫מ״ב‪ .‬ט״ג‪ — .‬איך נתהוו הסתירות והשינויים בין הירושלמי והבבלי‪.‬‬
‫מ״ג ע״ב‪ .‬מ׳׳ד‪ .‬־‪ -‬מאמרי הימי א״י נתפשטיו בבבל מעת בוא עולא‬
‫מאמרי חכמי בכל התפשטו‬ ‫ור׳ דימי ור׳ אבין לבבל‪ .‬מ״ד ע״ב‪^ .‬‬
‫בא״י מימי ר׳ זירא ור ירמיה וקצת קודם לזה‪ .‬מ״ ה ע״א‪.‬‬
‫מ ח כו ע ל ה ב מ ע ר כ א עיי׳ ערך רב‪.‬‬
‫מי דו ת‪ .‬הברייתא די״ג מידות דר׳ ישמעאל נזכרה בירושלמי‪ - - .‬הירושלמי‬
‫מביא איזה מידה בל׳ אחר‪ — .‬בירושלמי נמצאו חולקין על איזה מידה‬
‫כ״ח ע׳א‪.‬‬ ‫דר׳ ישמעאל‪.‬‬
‫מ כ י ל ת א הובאה בכמה מקומות בירושלמי וטהברה ר ישמעאל אבוה דד‬
‫כ׳ץ ע׳׳ב‪.‬‬ ‫יודן‪.‬‬
‫ר׳ מ ל ו ך בדור השלישי אמר תמיד בשם ר׳ יהושע• בן לוי והיה דר׳‬
‫קי׳׳ד ע׳׳א‪.‬‬ ‫בערכיא‪.‬‬
‫קי״ד ע״ב‪.‬‬ ‫ר׳ ט נ א א׳ בדור השני ור׳ חייא בר אבא בעא לפניו‪.‬‬
‫יוסי‪.‬‬ ‫ד׳ מ נ א ב׳ בדור ההמישי‪ ,‬בנו של ר׳ יונה‪ - .‬רבותיו ר׳ יונה ור׳‬
‫חברו ר׳ חנניה‪ ,‬והניח כתיו לר׳ מנא‪ - .‬ר׳ מנא דדה בקיסרין‬
‫והלך לפעמים לציסורין‪ — .‬הלכותיו רבו מאוד‪ ■ .‬סתם ר' מנא‬
‫קי״ד‪ .‬קט״ו‪.‬‬ ‫לרוב ר׳ מנא ב׳‪.‬‬
‫קי״פז ע״א‪.‬‬ ‫מ סו ר ה‪ .‬המסויה מתיחסת בדין לבעלי טבריא‪.‬‬
‫‪ ra p‬ע״ב‪.‬‬ ‫מ ע ר ב א י כן נקראו חכמים אשר ירדו מא׳׳י לבבל‪.‬‬
‫קל״ד ע״א‪.‬‬ ‫ם פ ר ש הירושלמי נחלקים ל שת' אגודות‪.‬‬
‫ד מ ש ה בן מיי מון )רמב״ם( מפרשי הירושלמי בימה מקומות ועשה חיבור‬
‫קל״ד ע״ב‪,‬‬ ‫להירושלמי‪.‬‬
‫שס‪.‬‬ ‫ר׳ מ ש ה בן נ ח מן )רמב״ן( מפרש הרבה מאמרי הירושלמי‪.‬‬
‫ר מ ש ה מ ר ג לי ת חיבר פירוש לכל הירושלמי דמם החיבור פני משה‪.‬‬
‫קל׳ ה ע׳׳ב‪.‬‬
‫כ׳ ע״ב‪.‬‬ ‫מ שנ ה‪ .‬לבני א״י היו ג׳ נוסחאות המשנה‪.‬‬

‫נ‪.‬‬

‫נו ה שם מקום בצפון א״י‪ .‬מושב חכמים‪ .‬עיי׳ רבנן דנוה‪ .‬ר׳ שילה דנוה‪.‬‬
‫ר׳ נ חו ם בי ד ם י מ אי נקרא איש קודש הקדשים ובבבלי ר׳ מנחם בר סימי‪.‬‬
‫קט״ז ע׳׳א‪) .‬ונראה ♦מהיר‪ .‬כדור הימני כי אביו ר סימא היה בדור‬
‫הראשון‪ .‬עיי׳ ערך ר׳ סימא‪ .‬ועיי׳ כפתיחה לזה הפרק נ״ד כלל ז׳{‪.‬‬
‫ר׳ נ חו ם ט רי בי ט ש )כצ״ל( עשר‪ ,‬חימר לד׳ירוימלמי וקרא אותו שלום‬
‫קל״ה ע״ב‪.‬‬ ‫ירושלים‪.‬‬
‫קל׳ז ע״א‪.‬‬ ‫נ ח מ ד ל מ ר א ה עיי׳ ר נסים אברד׳ם אשכנזי‪.‬‬
‫ר׳ נ ח מן בר י ע ק ב הוא ר׳ נחמן דבבלי ובירושלמי נקרא תמיד ר׳ נחמן כר‬
‫קט״ז ע״ב‪.‬‬ ‫^קכ‪.‬‬
‫קט׳ז‪ .‬קי׳ז‪.‬‬ ‫ר נ ח מן׳ בר רב י צ ח ק דבכלי ספק אם נזכר בירושלמי‪.‬‬
‫ר נ ס א בדור הרביעי‪ .‬אמר בשים ר׳ אלעזר ונם כימם עצמו‪ .‬אביו מת בילדותו‪.‬‬
‫קי׳׳ז ע״א‪.‬‬
‫קל״ב ע״ב‪.‬‬ ‫ר׳ נ סי ם תלמידו של רבעו חננאל עסק הרבה בירושלמי‪.‬‬
‫ר׳ נ סי ם א ב ר ה ם א ש כ נז י חיבר ס׳ נחמד לטראד‪ .‬לר׳ירושלמי‪ .‬קל׳׳ז ע״א‪.‬‬
‫נ שי א‪ .‬הנשיאים בזמן הירושלמי היו מזרעו שיל רבי ■וד‪,‬קיסרים נד‪.‬נו בד׳ם כבוד‪.‬‬
‫צ׳׳ג סוף ע״א‪.‬‬ ‫ב׳ ע״ב‪ — .‬הנשיא נקרא בכינוי כבוד רבי‪.‬‬
‫קי׳׳ז ע״ב‪.‬‬ ‫נ תן כר הו ש ע יה בימי ר׳ יוחנן ונזכר בירושלמי ובבבלי‪.‬‬
‫קל״ד ע״ב‪.‬‬ ‫ד נ תן כ ע ל ה ע רו ך מביא כמד‪ ,‬מאמרי הירושלמי‪.‬‬

‫ס‪.‬‬

‫סדר‪ .‬סדרי הירושלמי אשר בידינו היום‪ - - .‬לס׳ טהרות חוץ ממס׳ נדד‪ ,‬לא‬
‫י״ח ע״ב‪ .‬מ״ה ע׳׳א‪.‬‬ ‫היתה מעולם גמרא ירושלמית‪.‬‬
‫קמ״ח ע׳׳ב‪.‬‬ ‫סדר ר ע מ ר ם‪.‬‬
‫ס ו גי ו ת לפעמים הן אחת בירושלמי ובבלי‪ ,‬ולפעמים משונות בסגנון ובשמות‬
‫האומרים‪ ,‬ולפעמים הבבלי מרחיב הענין‪ ,‬ולפעמים משונות בעיקר הענין‬
‫מ״ג‪.‬‬ ‫ובשמות האומרים וד‪,‬סגנון‪.‬‬
‫קל׳׳ו ע׳׳ב עד קל׳׳ח‪.‬‬ ‫סו פ רי ם‪ .‬דרך שגיאת הסופרים בירושלמי‪.‬‬
‫קט‬
‫סי דו ר‪ .‬דעת הרי״ף בסיחר הירושלמי‪ .‬מ״ו ע״א‪ .‬מ״ז ע״ א‪ — .‬דעת‬
‫ה דד יונתן‪ ,‬מ״ו ע״ א ע״כ‪ — .‬דעת ר״ץ חיות וראייותיו‪ .‬מ״ו ע״א‪.‬‬
‫מ״ו ע״ב‪ ~ .‬אופן סידור הבבלי‪ .‬מ״ז‪ .‬מ״ ח‬ ‫— דעת רש״ל ר״פ‪.‬‬
‫ע״א‪ — .‬סידור הירושלמי עלה לבד ממה שסידרו איזה חכמים קצת‬
‫~ הירושלמי לא ניסדר מעולם כ׳א ל ד‬ ‫המסכתא לעצמם‪ .‬מ׳׳ח‪.‬‬
‫סדרים הראשונים ואך איזה דפים נמצאו לס׳ קדשים‪.‬‬
‫מ״ח ע׳׳ב‪ .‬קמ״ד ע״א‪.‬‬
‫קי״ז עיב‪.‬‬ ‫ר׳ סי מ אי מגדולי הדור ודאשון‪.‬‬
‫ר׳ סי מון בדור השלישי‪ .‬רוב מאמריו בשם ר יהושע בן לוי‪ — .‬נקרא ג״כ‬
‫ר׳ שמעון‪ — .‬ר׳ אבהו חברו וגדול ממנו‪ - .‬מושבו בדרום‪ — .‬תיקן‬
‫קי״ח‪.‬‬ ‫תקנה גדולה‪.‬‬
‫מ״ ט רי ש ע״כ‪.‬‬ ‫סי פו רי ם‪ .‬מח בין סיפורים דבכלי לסיפורים דירושלמי‪..‬‬
‫— סיפורים בכבלי אשר עיקרם בירושלמי‪ .‬נ׳ ע ״ב‪ — .‬קצת סיפורים‬
‫נ״א ע׳א‪.‬‬ ‫באו ככתב לבבל )כצ״ל(‪.‬‬
‫ה׳ ע״ב‪.‬‬ ‫ס כני ן שם מקום שם ישבו חכמים ראשונים ואחרונים‪.‬‬
‫ר׳ ס ע די ה ג און‪ .‬הוא הראשון אשר פתח בלימוד הירושלמי כבבלי‪— .‬‬
‫קל״ב ע״ב‪.‬‬ ‫הסיבה אשר הניעתהו ללימוד הירושלמי‪.‬‬
‫ספ ר א‪ .‬עסק הספרא‪ — .‬סכ>א פחות מחכם‪ — .‬הססריא בעלי המסורה‪.‬‬
‫קי״ח‪ .‬קי׳׳ט‪.‬‬
‫ר ס פ ר א ירד בנערותו לבבל וחזר אך לפעטים לא׳׳י‪ — .‬מאמריו לא נזכרו‬
‫קי׳יט‪.‬‬ ‫בירושלמי‪.‬‬
‫קל״ב ע׳׳ב‪.‬‬ ‫ס פ ר ד לשם הובא הירושלמי ע״י תלמידי רבינו נסים‪.‬‬
‫ס״ו ע״א ערך ר׳ בא סרונניה‪.‬‬ ‫ס רו נ ג א שם מקום )קרוב לים טבריא(‪.‬‬

‫עי‬
‫ע ו ל א בר י ש מ ע אי ל הוא עולא דבבלי‪ .‬ירד מא״י לבבל ושב לפעמים‬
‫לא״י‪ — .‬נקרא עולא נחותא‪ — .‬מת בכבל‪ — .‬לא נלןא בשום‬
‫קי״ט‪ .‬ק״כ‪.‬‬ ‫מקום הילא או לא‪.‬‬
‫ע ו קב א‪ .‬שני חכמים נקובים כשם זה‪ ,‬האחד מר עוקבא והוא בכלאי והאחר‬
‫ק׳׳ב עי׳בי‬ ‫ר עוקבא והוא בר א״י‪.‬‬
‫ה׳ ע״ב♦‬ ‫עין ט כ שם היו מקדשין החודש הרבה פעמים‪.‬‬
‫ע כ ב רי שם מקום ושם היה בית מדרשו של ר ינאי‪.‬‬
‫ה׳ ע״ב ועיי׳ ערך ר ינאי א׳‪.‬‬

‫פ א ת ה ש ל ח ן עיי׳ ר ישראל‪.‬‬
‫קכ״א ע׳׳א‪.‬‬ ‫פ ז י שם חכם‪ ,‬וגם שם משפחה חשובה‪.‬‬
‫ר פינ ח ס בדור הרביעי‪ .‬תלם ‪T‬ו של רבא ועלה מבבל לא׳׳י ושם למד אצל‬
‫ר יוסי חברו ד ד יונה‪ — .‬אמר הרבה מאמרים בשם עצמו ובשם‬
‫קכ״א ע׳׳ב‪.‬‬ ‫אחרים‪ — .‬ר מנא שאל לפניו‪.‬‬
‫פ נ י זקן עיי׳ ר יצחק מקטארנא‪.‬‬
‫פ ני מ ש ה עיי׳ ר משה מרגלית‪.‬‬
‫ר׳ פ ם א׳ בבבלי ר׳ אפס‪ ,‬בדור ודא שון ור׳ ועשעיה אמר בשמו‪ .‬קג״ב ע״א‪,‬‬

‫צ‪.‬‬
‫צ דו קי‪ .‬שם מקום בנליל‪ .‬עיי׳ ערך ד אלבסנדרא דצדוקי‪.‬‬
‫צי פו רין עיר רבת יושביה כצפון א״י‪ — .‬בית הכנסת לבני בבל בציפורק‪- ■.‬‬
‫טבע אדסי ציפורין‪ — .‬קצת יושביה היו בקשר עם הדרום ננד‬
‫ני‪ .‬ד׳‪.‬‬ ‫הרומיים‪.‬‬
‫צנ ב ר אי‪ .‬ס׳׳ת של צנכראי נשרף בימי מלחמת ארסקינס אבל לא ע״י‬
‫צ״ח ע״ב‪.‬‬ ‫ארסקינס עצמו‪.‬‬
‫קל״ב ע״ב‪.‬‬ ‫צ רפ ת‪ .‬לצרפת בא הירושלמי כימי רבותיו של רש׳׳י‪.‬‬

‫ק*‬
‫‪ -‬לא היו קוברים‬ ‫קי ס רין על שפת הים הגחל‪ — .‬מושב כמה חכמים‪.‬‬
‫ד׳ ע״ב‪ .‬ה׳ ע״א‪.‬‬ ‫שם מתים‪.‬‬
‫קי ס רין קרוב למקור הדרן‪ — .‬היהודים היושבים בה השתמשו בל׳ יונית‪.‬‬
‫ה׳ ע״א‪.‬‬
‫גם חכמים גדולים נקראו לפעמים‬ ‫קרא דבבלי הוא ספרא דירושלמי‪.‬‬
‫קי׳יט ע״א‪.‬‬ ‫בבבלי בשם קראי‪.‬‬
‫ק ר בן ה ע ד ה עיי׳ ר דוד פרעגקל‪.‬‬
‫קכ״ב ע׳׳א‪,‬‬ ‫ר קר י ס פ א כבבלי כרוספדא‪ ,‬אמר לרוב בשם ר׳ יוחנן‪.‬‬

‫ר‪.‬‬
‫רב‪ .‬בכלאי‪ ,‬למד אצל רבי בא״י וירד לבבל וחזר לא״י ולא נשתהא שם‬
‫ימים רבים‪ — .‬שלח שאלות בכתב לא׳׳י לרבי‪ — .‬לא נזכר בירושלמי‬
‫קכ״ב ע״ב‪.‬‬ ‫בשם אבא‪.‬‬
‫ר ב ו תי נ ו ש ב גו ל ה הם י ב ושמואל לפי הבבלי ובירושלמי לא משמע כן‪.‬‬
‫קכ״ג ע׳א‪.‬‬
‫ר בינו ה ק דו ש כן נקרא מסדר המשנה גם בפי הירושלמי‪ — .‬ונקרא רבי‬
‫סתם בסי כל הדורות ובירושלמי נקרא ג״ב ר׳ יודה נשייא ור׳ יורן‬
‫צ״ד ע׳ב‪.‬‬ ‫נשיאה‪.‬‬
‫ר בנן ד קי ס רין כן נכךא ועד החכמים דקיסרק ממות ר׳ אברע ואלך‪— .‬‬
‫קנז‬
‫אמרו בשם אחרים ולפעמים בשם עצמם‪ ,‬וגם קצת אחרים אמרו בשמם‪.‬‬
‫קב״ג ע׳׳א‪.‬‬
‫ר בנן ד ת מ ן הם החכמים דבבל‪ .‬ולפעמים איתא בירושלמי מאמר בשם רבנן‬
‫קכ״ג ע׳׳ב‪.‬‬ ‫דתמן ולא נמצא בבבלי‪.‬‬
‫שם‪.‬‬ ‫רו בי ן הם בני ר חייא‪ ,‬ומשמעותו גדולים‪.‬‬
‫ה' ע״ב‪.‬‬ ‫ר ו מי שם עיר בצפון א׳׳י‪.‬‬
‫ר ר ו מ נ ו ם בדור הראשון‪ .‬תלמ ‪ T‬ו שלרבינו הקדוש‪ ,‬והוא שלחו לאנטונינום‪.‬‬
‫קכ״ג ע״א‪.‬‬
‫רי ש נ ל ו ת א רוב תקפו נודע בא״י‪ — .‬בירושלמי נמצאו סיפורים מריש נלותא‬
‫קכ׳ד ע״א‪.‬‬ ‫ואינם בבבלי‪ — .‬נקרא בירושלמי ג״ב נשיאי‬

‫ש‪.‬‬
‫ר ש ב ת י בדור השלישי‪ .‬אמר בשם ח;קיה וד יוסי ב׳ אמר בשמו‪ .‬קכ״ד• ד א ‪.‬‬
‫ש ד ה י ה ו ש ע ‪ ,‬עיי׳ ר יהושע בנבנשתי‪.‬‬
‫ש ל י ח צי ון כן נקרא האיש אשר בידו שלחו בני בבל שאלות לא׳׳י‪.‬‬
‫מ׳ ע׳׳ב‪.‬‬
‫ש ל ו ם י רו שי לי ם עיי׳ ר נחום טריביטש‪.‬‬
‫ש ל מ ה י צ ח קי )רש׳׳י( לא הרבה להביא הירושלמי‪.‬קל׳׳בע״ב‪ - .‬פירוש‬ ‫ר׳‬
‫מ׳ד‪ .‬ל׳ב‪.‬‬ ‫רש״י למ ‪ t‬תמורה ומה שנזכר שם ל׳ ירושלמי‪.‬‬
‫ר׳ ש ל מ ה סירי לי ו הניח אחריו בכ׳יי פירושים לאיזה מסכתות הירושלמי‪.‬‬
‫קל׳׳ה ע״א‪.‬‬
‫קל׳׳ב ע׳׳ב‪.‬‬ ‫ש ל מ ן ה ק ר אי הביא הירושלמי לבבל בימי ר׳ סעדיה נאק‪.‬‬
‫ר שמ|י בדור הרביעי ובדור החמישי‪.‬׳ תלמידו של ר׳ יוסי ב׳ וחברו של ר׳‬
‫שם‪.‬‬ ‫מנא ב‪.‬‬
‫ש מ ו א ל חברו דרב נזכר בירושלמי בהרבה מקומות וגםבמקום שלא נזכר‬
‫קכ׳ד ע״ב‪.‬‬ ‫בבבלי‪ — .‬בירושלמי נקרא ג״כ שוקד‪ — .‬ענותנותו‪.‬‬
‫ר׳ ש מ ו א ל א׳ הלך עם ר׳ אימי אצל זנביה מלכותא‪ .‬־>־ נקרא ג״כ שמואל‬
‫שם‪.‬‬ ‫הזקן‪.‬‬
‫ר׳ ש מ ו א ל ב׳ בחר היביעי‪ .‬תלמידו של ר׳ אבהו ואמר הרבה פעמים בשם‬
‫קכ״הע׳׳א‪.‬‬ ‫ר זעירא‪.‬‬
‫ש מ ו א ל בר ב א בדור השלישי‪ .‬הקשה קו׳ גדולה לפני ר׳ זעירא‪ — .‬לא‬
‫קכ״הע׳׳ב‪,‬‬ ‫היה מוסמך‪.‬‬
‫מאמרו ב ע ק חזקה‬ ‫ר׳ ש מ ו א ל ב רי ה דר׳ יו סי בי ר׳ בון בדור הששי‪.‬‬
‫שם‪.‬‬
‫ר׳ ש מ ו א ל בר רב י צ ח ק מגדולי האמוראים של דור השלישי‪ — .‬ריזעירא‬
‫ק דו ע׳א‪.‬‬ ‫קיבל עליו אבילות‪ — ,‬שבחיו‪.‬‬
‫ר׳ ש מ ו א ל בר רב נ ח מ ן בדור השלישי‪ .‬הלך עם ר׳ יודה נשיאה ‪ V‬זמ*‬
 ‫דיקליטיאנום‪ • - .‬אמר בהיבר‪ ,‬מקומות בשם ר יונתן רבו וגס כשם ר׳‬
‫קכ״ו ע״א‪.‬‬ ‫יהושע כן לוי‪.‬‬
‫ר ש מ ו א ל בר ס י ^ ־ ט א י אמר בשם ר אבהו‪ .‬מעשה המורה על עוצם יראת‬
‫שם ע״ב‪.‬‬ ‫שמים שלו‪,‬‬
‫קל״ו ע״א‪,‬‬ ‫ר ש מ ו א ל י פ ה חיבר ס׳ יפה מראה לד‪,‬הגדות דהירושלטי‪,‬‬
‫ש מ ו ת ה א מ ו ר א י ם ד י ר ו ש ל מ י ברבות ובשאר מדרשי־ם‪ .‬נ״ג ע״ב‪— .‬‬
‫מקורם לרוב בכתבי הקודש‪ ,‬ולפעמים נעתקו משמות תוארים או משמות‬
‫המקרה‪ - - .‬ונמצאו גם שמות יונים ורומיים וגם שמות טל׳ סורסי‪.‬‬
‫קל״א ע״ב‪.‬‬
‫ש ט ע ו ן בר בא‪ ,‬כבבלי ר׳ שמן כר אבא עלה מבבל לא״י ולמד שים אצ ל‬
‫ר׳ חנינה ואצל ר׳ יוחנן‪ — .‬היה נכבד בעיני רבותיו ומפורסם לירא‬
‫חטא‪ — .‬עיקר תורתו היה; מר׳ יוחנן‪ — .‬לא נתמנה משום שהיה‬
‫קכ״ז‪ .‬קכ״ח‪ .‬קט״ה ע״א‪.‬‬ ‫בח״ל‪,‬‬
‫ר׳ ש ט ע ו ן בן ח ל ס ו ת א מן האמוראים הראשונים של הדור הראשק‪,‬‬
‫קכ״ח ע׳׳ב‪.‬‬
‫ר ש מ ע ו ן בר יו סי בר ל קוני ה מן האמוראים ודאשונים וקצת נראה שהיה‬
‫שם‪,‬‬ ‫מן התנאים‪.‬‬
‫ד׳ שי מעון בן יקים ובבבלי ר׳ שמעון בן אליקים מגדולי תלמידי ר׳ יוחנן‬
‫קכ״ט ע״א‪.‬‬ ‫הראשונים‪ ,‬ור׳ יוסי בר חנינה הרבה בשבחו‪.‬‬
‫ר ש מ ע ו ן בר כרס נ א ממקום ש שמו כרסנא‪ .‬ונזכר באיזה מקומות‪.‬‬
‫קכ׳׳ט ע׳׳ב‪.‬‬
‫ד ש מ ע ו ן בן ל ק י ש תלמיד חבר של ר׳ יוחנן ור׳ יוחנן כיבדו מאוד‪— .‬‬
‫היה מחודד הרבה וגם בעל הגדה‪ — .‬מסר נפשו להציל ר׳ איסי‪— .‬‬
‫לסיפורי הבבלי שיר׳ שמע‪ p‬בן לקיש יצא לליסטות קודם שבא אצל‬
‫קכ״ט‪^ .‬׳ל‪.‬‬ ‫ר׳ יוחנן לא נמצא רמז בירושלמי‪.‬‬
‫ר׳ ש מ ש ו ן מ ש נ ץ )ר״ש( מפרש דדבה מאמרי הירושלמי בפירושו לס׳‬
‫קל׳׳ד ע׳׳א‪.‬‬ ‫זרעיסי‬
‫שנית אליהו עיי׳ ר׳ אליה ווילנא‪.‬‬
‫שערי ירושלמי עיי׳ ר׳ הברו ש אשכנזי‪.‬‬

‫ת‪.‬‬
‫ולפעמים עם הבבלי‬ ‫ת ו ס פ ת א ‪ .‬התוספתא מסכמת לפעמים עם‪ .‬הירושלמי ־‬
‫ע״ א‪ — .‬תוספתא‬ ‫ולפעמים לא עם הירושלמי ולא עם הבבלי‪ .‬כ״ ב‬
‫בבל‪ .‬תוספתא דבר‬ ‫דר׳ חייא‪ .‬תוספתא דר׳ אושעיא‪ .‬תוספתא דבני‬
‫כ״ה‪ .‬קמ״ג ע״ב‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫חסרים‪ — .‬בעלי‬ ‫קונטרסי הירושלמי של בעלי התוספות היו‬ ‫תוספות‪.‬‬
‫קנח‬
‫התוססות ידעו למעמים מאמרי הירושלמי אך לשטע אמן‪ .‬קל*״נ‪— .‬‬
‫קל׳׳ד ע׳־ב‪.‬‬ ‫מפרשים הירושלמי ככמה מקומות‪.‬‬ ‫״‬
‫ק״ל ע״א‪.‬‬ ‫ר ת ח ל י ס א בדור הרב^י ובכבלי נקרא ד תחליסא בר מערבא‪.‬‬
‫נ׳ ע״א‪.‬‬ ‫ת פ י לו ת‪ .‬נוסח התפילות בירושלמי ובבבלי‪.‬‬
‫י׳ב‪ .‬י׳׳ג‪.‬‬ ‫ת מן בא לרוב במובן על בבל ולפעמים גם על ארצות אחרות‪.‬‬
‫ר ת נ חו ם בי ד חיי א בדור השלישי ובדוד היביעי‪ — .‬תלמידו של ר‬
‫ק״ל ע״ב‪.‬‬ ‫סימק‪ .‬העלה ר כהנא לעיבור החודש‪.‬‬
‫ר ת נ ח ו ם בר פ פ א באלכסנדריאה ובדור הרב ‪ — . T‬שלח שאלות ל ד יוסי‪.‬‬
‫קל׳׳א ע׳׳א‪.‬‬
‫ד ת נ ח ו מ א בדור החמישי‪ .‬רוב מאמריו'בהגדה ומטעם זה נקרא התנחומא‬
‫קל״א ע״ב‪.‬‬ ‫על שמו‪.‬‬
‫ת ק לין ח ד ת ין עיי׳ ר ישדאל‪.‬‬
 ‫תיקונים‪.‬‬
‫י״ב ע״א שורד‪ .‬ב׳ מ סו ף ה ע מ ו ד אל אתר צ׳׳ל ע ל אתר‪— .‬‬
‫ט״ז ע״א שו ר ה ח׳ כשטקדים מאמר הש׳ס צ״ל כ ש מ ק ד י ם ה ש ״ ס‬
‫מ א מ ר‪ — ,‬י״ט ע״ ב שו ר ה ר מ סו ף ה ע מ ו ד האדם צ׳׳ל א ד ם‪— .‬‬
‫כ״ א ע״ א ש״ז מ סו ף ה ע מו ד לאד‪ .‬יתד‪ .‬צ׳׳ל ל א הי ת ה‪ — .‬כ״ס ע׳׳ב‬
‫שט׳ץ של עבודה צ״ל ש ל ק ר בן‪ — .‬כ״ד ע״א שי׳׳ג ממטת צ״ל‬
‫מ מ ו נו ת‪ — .‬ש ם ע״ב שי״ד ממקום אחד צ׳׳ל מ מ ק ו ם א חר‪ — .‬כ״ ח‬
‫ע ״נ שי״ ט הגיון שכלו צ׳׳ל ה ג י ו ן ש כ ל‪ — .‬ל׳יב ע׳יא ש״ז ידוע צ׳ל‬
‫י דו ע ה‪ — .‬ל״ד ע״א ש״כ הקשים צ׳׳ל הי ק שי ם וכן זדל תמיד הי ק ש‪— .‬‬
‫ל״ ח ע״א שכ״ד תלמוד צ־ל ת ל מ י ד‪ — .‬ל ״ ט ע״א ש״א בד‪.‬סוםד‪ ,‬צ״ל‬
‫ב ה ו ס פ ה‪ — .‬ם׳ ע״ב שי״ ד אחכו צ״ל מ ח כו‪ — .‬מ״א ע״א ש ט ״ז אם‬
‫אק צ׳׳ל א ם און‪ — .‬ש ם ע״ב ש״ו מ סו ף ה ע מו ד במאמריו צ״ל‬
‫כ מ א מ רו‪ — .‬נ״ד עי׳ב ש״ו מ סו ף ה ע מ ו ד צ׳׳ל ד א מי‪ ,‬ר א סי‪ ,‬ר א ל עז ר‬
‫ד חיי א בר א ב א ‪ ,‬ד א ב הו‪ — .‬ס״א ע ר ך א כיי ש״ה והלשק המאמר‬
‫צ״ל ו ל ש ו ן ה מ א מ ר‪ — .‬ס״ב ע״א ש״ח אר‪.‬בא צ׳׳ל א ה ב ה‪ — .‬ש ם‬
‫ע״ב שי״ט חנינא וא״כ צ״ל חי נ ג א ו א ״ ב‪ — .‬ס״ד ע״ב ש ט ״ו אחר‬
‫״רבותינו שבבבל אמרו חזרה שבוער‪,‬׳' יש להוסיף ״לסיני רבותינו שבא״י‬
‫אמרו חזרד‪ ,‬שמעד‪..‬״ — ע״ג ע ר ך ר הונ א ש״א הוא רבי הוגא צ״ל ה ו א‬
‫ר ב הונ א‪ ~ .‬ע״ח ע״א ש״ב מ סו ף ה ע מו ד דרבי צ׳יל ד ב רי‪ — .‬ע‪-‬ח‬
‫ע״ב ש׳יב ערך ר׳ בא צ״ל ר א ב א‪ — .‬ע״ט ע״ב ש״ט מ סו ף ה ע מו ד‬
‫נמקומותש הבאנו צ׳׳ל כ מ ק ו מ ו ת ש ה ב א נו‪ — .‬ע״ ט ע״ב ש׳׳ד בדור‬
‫~ ס ״ ד ע״א שי״ א מ סו ף ה ע מו ד‬ ‫השני צריך לד‪.‬וסיף ובדור השלישי‪.‬‬
‫לא אסף צ׳׳ל ל א י ד ע‪ — .‬ס״ ט ע״ב ש״ז לד‪,‬כניס צ״ל לד‪,‬כנס‪ — .‬צ׳ ע״ א‬
‫~ ק״א ע״א ש״ה בקביאת‬ ‫שי״ ד מ סו ף ה ע מ ו ד נדרים ס״ו צ׳׳ל ם״ה‪,‬‬
‫צ׳׳ל ב ק בי ע ת וכן שם ש״ח‪ — .‬ק״ב ע ר ך ר יוסי בן יו סי ש״ד הוד‪,‬‬
‫אתו צ״ל אתי‪ — .‬ש ם ע ר ך ר׳ י ו ס י ב י ר נ הו ר אי ש״ב נד‪,‬ורא צ״ל‬
‫נד‪,‬וראי‪ — .‬קי ״ג ע״א ש ט ״ו המוסרו רובם צ״ל ה מ ו ס ר ו רו ב ם‪ — .‬קי״ ט‬
‫ע״א ש ״ג ותעבדון צ׳׳ל ת ע ב דו ן‪ — .‬ק ל ״ א ע״א ש״ א וד‪,‬וא היד‪ ,‬צ׳׳ל‬
‫‪ -‬ק ל ״ ב ע״ב שי״ א רבינו סעדיד‪ ,‬צ״ל ר ס ע די ה ג און‪ .‬־‬ ‫א ש ר היה‪.‬‬
‫ק ל ״ו ע׳׳א ש ט׳׳ו ור‪,‬וא מכלל צ״ל ו הו א כ ו ל ל‪ — .‬ק מ״ ד ע״ א ש״ו‬
‫מ סו ף ה ע מ ו ד וראיית צ״ל ו ר איו ת‪— .‬־ שם שי ״ א מ סו ף ה ע מו ד‬
‫שכתתבו צ״ל ש כ ת ב נו‪.‬‬

‫‪Berlin. Druck von Albert !.•went.‬‬