‫׳‪A‬׳‬

‫\‬

‫קונטרום‬ ‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

‫‪www.hebre wb ooks.org‬‬
‫׳‬

‫ע"י חיים תשס״ט‬

‫אוסוז ההלכות המחודשות הנמצאות בספרא‬
‫אשר לא בא זכרן בתלמוד בבלי‬

‫‪T\HTi‬‬

‫יצחה הוטגר‬

‫‪f‬‬

‫״וז‪1‬ז‪11‬רגז‪.''.‬‬
‫הלןונטרס הזה נכתב בראשונה בתור מבוא להוצאה חדשה‬
‫של הספרא עם פירושו של חד מתקיפי קדמאי רבנו הלל ברי‬
‫אליקים ז״ל מארי; יון‪ ,‬אש־ למדות שינדולי רבותינו הדאשיונים‬
‫מרבים להשיתמשי בדבריו ולהסתמך על נימוקיו * לא מצא‬
‫עדיין את גואלו שיוציאו ממסגר הנניזה שיל כתבי היד שפוני־‬
‫!‬
‫מימוני הספריות השיונות ולתתו לאור עולם‪ .‬ות״ל שיעלתה‬
‫בידי להשייג את בתב יד פירוש• רבנו הלל על הספרא באוצר‬
‫הספ־ים הממלכתי אשיר בווינא ולעבדו עד כמה שידי מגעת‪,‬‬
‫והרי חוא נמצא באמתחתי מובן לדפוס בתוספת הערות‬
‫ובירורים לרבדיו ז״ל‪ .‬אלא מכיון שמסיבות שונות נתעכבה‬
‫לעת עתה הוצאתו לאוד שיל הספר בשלמותו‪ ,‬ת־י אוסח‬
‫ההלכות המחודשות הנמצאות בספרא שלא בא זכרן בתלמוד‬
‫בבלי מתפרסם בזה בתור קונטרס בפני עצמו‪.‬‬
‫שיתי האותיות הבאות בסוו! בל הלכה מסמנות את הפרשה‬
‫ואת הפסוק שעליו מוסבה הברייתא דספרא אשד בה נמצאת‬
‫■‬ ‫ההלכה הנידונה‪.‬‬
‫יצחק הוטנר‬ ‫אדר בי‪ ,‬צ״ח‪.‬‬
‫‪0‬י\ל\^ רף ל״גז‬ ‫* לרגגוז^ טיי\ גזגסף\\ז נז\גג\ז רף פו־יג )\״א‪.‬‬
‫)\" ‪ ,h‬עיגוגר ‪ ixiun‬גי‪ ,‬וזררבי גיגגי\ גרנו״ר ויטומ״ג‪\\ ,‬ט\ןזג)\\‪\ 1‬גזירגט\י\‬

‫‪1‬‬
‫\רף‬ ‫‪ \ m‬רפירג טג לגז״ כ דף ^״ג‬ ‫גי‪\ ,‬זר״ט\‬ ‫לברי\‪\\ 1‬ז רף יי )\״ב‬ ‫ז‬

‫ף־יב \ז\זלכ\גז‬ ‫ב שג״ג! גרירו\ '״ ‪ ,H‬ץולגזגז‬ ‫ן\י )\״ ‪\ .h‬זר\ז")\‬

‫ב א\ ג\^זן\\גז לףגרלזם■‪.‬‬ ‫‪vhwi‬‬ ‫ג\בריגן גזלכה ך ד״\ז ‪ H‬בל‪\)\ .‬גר ברגנגזי נזגי^י\‬
 ‫קוגטרום אום‪ ?1‬ההלכות המחודשות‬

‫א( המלןדיש בעל מום עובר גם בעשה נום‪ ^1‬על הלאו דמלןדיש‬
‫בע״מ‪.‬‬
‫ג‪ .‬יצפי הראב״ר והר״ש שם‪ .‬אביל מרברי הר״מ ריש היצכות איסורי מזבח‬ ‫א‪,‬‬
‫נראה לי שהוא מפרש ברייתא זו רק בחיוב ראם מקדיש תמים מקיים מצות‬
‫עשה אבל לא לעני! שאם מקדיש בעל מום שהיא עובר בעשה‪ .‬ועיין ספר המצות‬
‫מצוה ם״א שהביא מדברי הספרי בהאי גונא לענין הקרבה‪ .‬ודמותה ברייתא‬
‫דהכא מתפרשת הכי לענין ההקדש‪ .‬ואין לומר דהר״ם לא פסק דהמקדיש בעי מום‬
‫עובר בעשה משום דר׳ יוסי פליג עלה ודורש^את המקרא באופן אחר דהא‬
‫הר״מ לא הביא גם את דינו של ר׳ יוסי‪.‬‬
‫ב( אם סמך בחוץ חוזר וסומך בפנים‪.‬‬
‫ד‪ .‬והכסה משנה בפ״ג ממעה״ק לא הביא ברייתא זו דת״ב למקור דברי‬ ‫א‪,‬‬
‫הרמב״ם‪.‬‬
‫ג( הכהן הזורר‪ ,‬אין לו לעמוד על גבי המזבח‪.‬‬
‫א‪ ,‬ה‪ .‬וברור שברייתא זו שמשה מקור לדבריו של רב פפא בזבהים דר ם״ב‪.‬‬
‫ד( אסור לסדר נתח על גבי נתח באימודין הנלןרבין על גבי‬
‫המזבח‪.‬‬
‫א‪ ,‬ה‪ .‬כפי שפירשו הראשונים ענינה של המלה רובג‪.‬‬
‫ד<( אם גללה הדוח את היריעה של הצד אוהל מועד אינו‬
‫זורק את הדם ע״ג המזבח‪■ :‬א‪ ,‬ה‪.‬‬
‫ו( אין להפשיט מר!צת עולה ואח״ כ לנתוח אותו מר!צת אלא‬
‫כל ההפשטה כולה רןודמת'למעשה הניתוח‪ .‬א‪ ,‬ו‪.‬‬
‫■‬ ‫ז( אש לןודמת לעצים ואין עצים ר!ודמין לאש‪.‬־ ־‬
‫א‪ ,‬ז‪ .‬ונזכרה הלכה זו בירושלמי פ״ר דיומא‪ .‬אלא שמתוך סדור הלכה זו‬
‫בברייתא■״ דספדא אפשר ללמוד טעמילחשממת הרמב״ם להך הילכתא משוה‬
‫דהר״ט מפרש‪ .‬דר׳‪.‬׳ש פליג עלה‪ -.‬יעוין שם‪.‬‬
‫ה( הלכה מיוחדת איכא ^“אש ופדר שאינם‪.‬מתנתחים‪.‬‬
‫א‪ ,‬ח‪ .‬זו היא שיטתו של הראב״ד בפירושא דברייתא‪ .‬והביא סייעתא לפירושו‬
‫מהא דתנן ביומא דר כ״ו דהראש באחד והרגל בשנים‪ .‬ולמדנו מדבריו דהוא‬
‫מפרש משנה ‪ n‬דיומא דלא כשיאר רבותינו הראשונים דהם מפרשים דהראש‬
‫באחד ורגל בשתים היינו בשני בני אדם והראב״ד מפרש דהיינו בשני נתחים‪.‬‬
‫ובאמת שבתוספתא פ״ק דיומא איתא להדיא דשנים אוחזין ברגל ומעלין‪.‬‬
‫ועיין עוד' במדרש איכה על הפסוק העיר רבתי עם דקאמר מכהניא את ידע‬
‫דתנן פר קרב בכ״ר הרי דהיו מפרשים דמתניתין דיומא אבני אדם המקריביז‬
‫קאי‪ .‬ובגור פירושו של הראב״ד דבראש ופרד איבא איסורא דניתוח באופן‬

‫—‬ ‫‪2‬‬ ‫—‬

 ‫ההלכות הנוחודשווז‬ ‫‪p‬וננ^רוס‬

‫מיוחד ודין דולא נתחיה לנתחים רא נאמר כי אם רפי מנהג הקצבים באותו‬
‫עולה וילא‬ ‫הפרק יש רהעיר מסוגיא דחולין דף י״א דקאמר גבי רי׳עא‬
‫נתחיה לנתחים ולשיטת הר־אב״ד י"‪,‬א חוה י^יה לשבוקי״דינא ואאתויי מנהגא‪,‬‬
‫ט( אשור להקטיר כל •אבד עולה לחוד עד שהביאו הכהנים‬
‫שאד האבו־ים לכבש‪ .‬דרק אחדי הובאת בל האברים לכבש‬
‫חלה מצות ההקטרה‪.‬‬
‫■‬ ‫א‪ ,‬י״ג‪ .‬לפי פירושו ■של רבינו הלא ועיין מ״ש שם בזה־ ־׳ •‬
‫א‪ ,‬ט״ז‪.‬‬ ‫י( אין עולת העוח פסולה טעונה השלכת מוראה‪:‬‬
‫‪....‬‬ ‫י״א( אין חטאת העוו* טעונה השלכת טוראה‪.‬‬
‫‪.‬א‪ ,‬ט״ז^ ועיין‪...‬הי^‪:‬זב‪,‬בספד‪-‬חסדי דוד‪.‬על התיספתא ושיאהי‪ .‬תמורה מ״ש בזה‪.‬‬
‫‪..‬‬ ‫י״ב( עולת העוח פסולה אינה‪.‬טעונה שיסוע‪ .‬א‪ ,‬י״ז‪.‬‬
‫י״ג( כהן משוח מביא מנחת נדבה‪ .‬ב‪■,‬א‪.‬‬
‫י״ד( כשם שאין מנחה באה נדבת שנים כך אין עצים ולבונה‬
‫‪.‬‬ ‫‪. -‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ויין באין שותפות‪.‬‬
‫ב‪ ,‬א‪ .‬וביאקוט הגירסא■ גם שמן בכאא הנך■ דאי‪,‬ן;באיז בשותפות‪ .‬׳‬
‫ט״ו( שמן צריך לתת בכל המנחה כולהי אבל לבונה אינה‬
‫אלא במקצתה של המנחה‪. ,‬‬
‫א‪ .‬ויתכן אבאר אפי זה בדייתא דאבא שאוא בשבת דף־ צ״א דמוציא אחם‬ ‫ב‪,‬‬
‫הפנים ושתי האחם כגרוגרת וכבר עמרו המפרשים אמאי נקט דוקא שתי מנחות‬
‫אאו ואא מנחות צבור אחרות דדחיין שבת וכגון מנחת בםכים ומנחת העומר‪.‬‬
‫ואפי ברייתא דספרא דמנחות אא משכחת אה באי שמן שוב שיעורא דהוצאה‬
‫חוה כשיעורא דמשקין ואהכי נקט אחם‪ ,‬הפנים ושתי האחם דבתרווייהו איכא‬
‫שמן כמבואר מנחות דף נ״ט‪ .‬ומיהו בחואין דף א״ז גבי צריד שא מנחות אא‬
‫משמע כן אפי פירושו שא רש״י‪.‬‬
‫ט״ז( קומיז אחד של לבונה סגי א!ז למנחה של כמה עשרונות‪.‬‬
‫_‬ ‫ב‪,‬ב‪ .‬והמנחת חינוך מצוה קט״ז שגה בזה‪.‬‬
‫י״ז( אם הקטיר שתי הלחם על המזבח לוקה נם על •הלאו‬
‫‪..........‬‬ ‫דשאור לא תקריבו•‪.‬‬
‫ב‪ ,‬י״א‪ ..‬מנחות שאינן במצה‪ .‬אפי פירוש הראב״ד‪ .‬ובש״ם‪-‬אא הוזכר אענין‬
‫הקרבת שתי‪-‬האהמ‪-‬כיי‪-‬אם האא־ו־דבא*ישממנו*א'אשי׳ם‪-:‬וע'‪»-‬ן ‪-‬דבריו שא• הופמן ז״א‬
‫‪Maga'zin fuer die Wissensch. d. Judenth. 1876 s. 169 f.‬‬
‫י״ח< אוז אם עבד •והבגא‪-‬מן החדש במררש‪-‬לפני■ שתי■ הלחם‬
‫עדיין לא נתבטלה מצות שתי הלחם‪.‬ואע‪.‬״ג דתו אינן לרויין‬
‫— ‪— 3‬‬
 ‫תונטרוס אוסח ההלכות המחודשות‬

‫ראשית‪.‬‬
‫ב‪ ,‬י״ב‪ .‬ועיין תוספות מנחות דף מ״ח ע״ב ד״ה כבשי עצרת‪.‬‬
‫י״ט( אין השלמים באים נדבת ציבור‪ .‬ג‪ ,‬א‪.‬‬
‫כ( חלב דפנות מותר ואינו בעמוד והחרב‪.‬‬
‫ג‪ ,‬ג‪ .‬ועיין שם בראב״ד‪ .‬וביראים סימן קמ״ד‪,‬‬
‫כ״א( הכליות אינן מעכבות את הר!טרת היותרת והוא הדין‬
‫לאידך גיסא דיכולין להר!טיר זה בלא זה‪ .‬ג‪ ,‬ד‪.‬‬
‫כ״ב( מצוה להלןטיר עם היותרת גם מר!צת מן הכבד‪ .‬נ‪ .‬ד‪.‬‬
‫כ״ג( בהרןטרת אימורין של שלמים פסולין עובר גם אעשה‬
‫מלבד הלאו דהקטרת פסולין‪.‬‬
‫ג‪ ,‬ה‪ .‬ועיין חואין דף ם׳ ע״ב‪ .‬וראיתי אמי שפירש דברייתא דהכא הא משפ»‬
‫אן דאפיאו בהנף פסואין דהיימא אן בהו ראם עאו אא ירדו עובר בעשה אם‬
‫מהטירן בכוונה‪ .‬ואפשר אהביא סייעתא אזה מהא דאמר בספרא אעיא נבי ניתוח‬
‫כשרה ואא פסואה ומוהי אה בהמזבח מקדש בהנך ראם עאו אא ירדו‪.‬‬
‫כ״ס דעתו של בן עזאי דמותר הפסח אינו נאכל אלא בלילה‬
‫ואינו נאכל אלא צלי‪ .‬נ‪,‬ז‪.‬‬
‫כ״ה( דעתו של ר׳ יהודה דהאוכל אליה של מור!דשין חייב‬
‫עליה משום חלב‪.‬‬
‫ג‪ ,‬ט‪ .‬ואפי שיטתו שא רבינו האא בהך ברייתא גם אדידן הכי הוה דינא אאא‬
‫דאדידן איכא שתי שמות כי אם שם אחד ואר׳ יהודא איכא שתי שמות‪ .‬ועיין‬
‫מ״ש שם עא שיטה זו‪.‬‬
‫כ״ו( כשהוא נוטל את האליה להחטירה צריך ליכנם לפנים‬
‫מן העצה‪ .‬ג‪ ,‬ט‪.‬‬
‫כ״ז( לדעתו של ר׳ יהודה דאוכל חלב מוחדשים לוחה‬
‫שתים משום חלב דלדידיה יש לאו מיוחד בחלב מוחדשים‬
‫אין הלאו הזה נוהג בפסולי המור!דשים ולא בבכור לאחר‬
‫שהומם‪ .‬נ‪ ,‬י״ז‪.‬‬
‫כ״ח( עבדים מחויבין להביא חטאת אשגגתן‪.‬‬
‫ד‪ ,‬ב‪ .‬ועיין כסף משנה פ״נ ה״ב ממעשה הקרבנות שאא ציין אברייתא זו‪.‬‬
‫כ״ט( עבורת פר העלם דבר כשרה גם ככהן הדיוט‪.‬‬
‫ד‪ ,‬ה‪ .‬ועיין תוספות קידושין דף א״ו ע״ב ד״ה ואי‪.‬‬
‫ל( גם בל!בלת דמו של פר כהן משוח בעינן משוח למצוה‪.‬‬
‫ד‪ ,‬ה‪ .‬ועיין מ״א פ״ה ממעה״ק האכה ט״ו‪ .‬ועיין עוד ספרי ריש בהעאותך‪.‬‬

‫—‬ ‫‪4‬‬ ‫—‬

 ‫קונטרוס אומה ההלכות המחודשות‬

‫התוספות הידושין דה ‪" 5‬ו י!‪ 51‬א הביאוהו‪.‬‬ ‫וצ״ע‬

‫ל״א( בחטאות הפנימיות דדי הוא מונה אחת שתים שלש‬
‫ולא אחת ואחת כדרך שהוא מונה ביום הכפורים‪.‬‬
‫ד‪ ,‬ו‪ .‬ועיין תוספות י׳טנים יומא דח נ״ז ד״ה של^‪ i‬כסדרן בסוף הדיבור‬
‫הזכירו כיצום מהך ברייתא דהכא‪ .‬ועיין עוד מנחות דה ט״ז דאמרינן שם‬
‫^הדיא י״א מתנות‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬
‫ל״ב( גם בפר כהן משוה ובפר העדה ההזייה היא בין הבדים‬
‫ולא על הפרכת‪.‬‬
‫ד‪ ,‬ז‪ .‬ועיין מ׳!‪1‬נה למלך פ״ה טעה״ס הלכה י״ג‪.‬‬
‫ל״ג( אין מחנכין המזבח בלןטרת של יחיד ולא בלןטורת חסרה‪.‬‬
‫ד‪ ,‬ז‪ .‬לפי פירושו עול הראב״ד‪.‬‬
‫ל״ס אסור לקחת את סמני הל!טורת ולהעלותם על המזבה‬
‫חדא הדא באפי נפשה כי אם לערבם יחד ואתר כך להעלותם‪.‬‬
‫ד‪ ,‬ז‪ .‬אפי פירושו של רבינו ]‪7‬לל בברייתא דשיהא סממניה יצתוכה‪ .‬ועיין מה‬
‫שכתבתי שם עא פירוש זה‪.‬‬
‫ל״ד‪ (.‬בשפיכת שיריים אסור לזרוק ולא להטיח אלא •להזות‬
‫ויש דין דשפיכה ממש‪.‬‬
‫ד‪ ,‬ז‪ .‬והובא דבר זה בירושלמי פסחים פרק תסיד נשחט ומיהו בבבלי זבחים‬
‫דף פ״א בהא דמקום עולה מקום שיריים לא טשטע כן‪.‬‬
‫ל״ו( גם ב©־ים הנשרפין נאמרה ההלכה דמתחלה צריך‬
‫לדרים האימורין ואח״ב לנתח שאר הבשר‪.‬‬
‫ד‪ ,‬ה‪ .‬סמנו מן המהובר‪ .‬ואע״ג דבמנהות דף ע״ז הובא הך רינא מ״ם התם‬
‫לא קאי כי אם בשלטים‪ .‬ועיין בראב״ד מה שהקשה על ברייתא זו‪.‬‬
‫ל״ז( מצוה שהמקום של שריפת פרים הנשרפין צריך להיות‬
‫ט תר ואם טמא עליו לטדדנו‪.‬‬
‫ד‪ ,‬י״ב‪ .‬ועיין ירושלמי יומא פ״ב הלכה ח'‪.‬‬
‫ל״ח( בשר לןדשי לןדשים ואימורין שמצותן לישרה בר!ודש‬
‫אם נפסל מצותן מדאורייתא לישרה בעצים הכשרים לעצי‬
‫מערכה‪.‬‬
‫ד‪ ,‬י״ב‪ .‬מה שרפה האמורה בפנים וגומר אפי שיטתו שא הראב״ד‪ .‬ועיין‬
‫משנה שקאים פ״ח ופסחים דף פ״ב מעצי מערבה בחוץ אא דיאמא פיישי‪ .‬וצ״ע‪.‬‬
‫ל״ט( אם שרפו לפר העלם דבר שלא לשמו דדי זה נפסל‪.‬‬
‫ד‪ ,‬כ״א‪ .‬אשיטת רבינו האא שפירש הברייתא כפי פשטא דגירסא שאפנינו‪.‬‬

‫—‬ ‫‪5‬‬ ‫—‬

 ‫________רןוגטרופ‪.‬אוםח ההלכות המחודשות‬

‫ועיין ראב״ד שם‪ .‬ועיין עוד ירושימי יומא פ״ו םו!ז היכה ו׳ תנא ר׳ זכאי‬
‫ובמה״ם שם‪.‬‬
‫מ! אין■ חטאת מכפירת ■בלי תשובה‪.‬‬
‫ד‪ ,‬כ״נ‪ .‬ואע״ג דלכאורה תלמוד ערוך הוא שבועות ד!ז י״ג מכל מקום‬
‫כאשר תעיין גבורות ארי יומא דף פ״ה תראח דאין הדבר מוכרע משם‪ .‬אבל‬
‫מדאמר בספרא האיך אומרים לו התודה והוא אומר לא חטאתי שמע מינה‬
‫דבלי תשובה אין כאן כפרה כל עיקר‪ .‬ועיין רמב״ם פ״א מהלכות תשובה‬
‫‪,‬‬ ‫ופ״ג ממעה״ק ומנין המצות מצוה ע״ג‪.‬‬
‫מ״א( אין בהן רשאי לחפמיה בארבע מתנות של לןדבן אחד‬
‫בזריקות של קרבן שני‪ .‬אלא מכיון שהתחיל בזריקות קרבן‬
‫אחד‪.‬אינו הולך אצל שני‪ .‬עד שיגמור כל ההזאות של‪,‬קרבן‬
‫״‬ ‫־‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫ראשון‪.‬‬
‫ד‪ ,‬כ״ו‪ .‬שלא יכפר לשנים באחר‪ .‬לפי פירושו הראשון של הראב״ד אבל לפי‬
‫פירושו השני של הראב״ד שכנראה הוא הוא גם פירושו של רבינו הלל הכונה‬
‫היא דאע״פ דבדיעבר קיימא לן דנתערבו דמים ברמים נותנן יתר מכל■ מקום‬
‫לכתהלה אסור לערב רכל כפרה צריכה להיות בפני עצמה‪.‬‬
‫מ״ב( בעל דין שהשביע את העדים על ידי שליח אין העדים‬
‫_ ‪.‬‬ ‫חייבין‪.‬כרךבן שבועה‪.‬‬
‫ה‪ ,‬א‪ .‬אע״ג רלבאורה מפורש הוא במתניתין רשבועות רבעינן שישמעו דוקא‬
‫מפי התובע מ״ם באשר תעיין במראה הפנים ירושלמי פ״ר בשבועות הלבה‬
‫ט׳ תראה שחידוש גדול יש כאן‪ .‬אבל לפי דברי הלחם משנה פ״ז משבועות‬
‫הלכה ו׳ אין כאן הכרה דחידוש דין יש בברייתא זו‪.‬‬
‫מ״ג( שיטת הזקנים הראשונים לפטור מטומאת‪ ,‬מקדש‬
‫וקדשיו את הנוגע במשכב ומושב של הזב‪.‬‬
‫ב‪ .‬לפי פירושו של הראב״ד‪ .‬ועיין ירושלמי נזיר פ״ז הלכה ד׳ אף אגן‬ ‫ה‪,‬‬
‫נמי תנינא הדא מסייעא להדין תניא קדמייא‪ .‬ולפירושו של הראב״ד הדבר‬
‫פשוט דמכוון לשיטתן של זקנים הראשונים‪ .‬ובמפרשי הירושלמי נדחקו בזה‪.‬‬
‫מ״ד( סככות ופרעות אע״ג דהוה טומאתן ספק מ״מ אם נכנס‬
‫למקדש בשוגג חייב קרבן לדעתו של ר׳ יהודה■ מדרשא‬
‫‪....‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.,‬‬ ‫מיוחדת‪.‬‬
‫־‬ ‫• ה‪ ,‬ב‪ .‬לפרושו של רבינו הלל‪.‬‬
‫מ״ד!( אם דרוב היה משרצים טמאים ומרעוט משרצים טהודים‬
‫ונגע בכולן אע״ג דכל נגיעה ונגיעה היתה ספק מכל מקום‬
‫רבי רחטנא‪-‬להדיא •לחייבו על‪-‬טוטאת מקדש וקדשיו‪. , .‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪. ..‬‬ ‫ה‪ ,‬ב‪ .‬צירופו מנין לפי פירושו של הראב״ד‪.‬‬

‫—‬ ‫‪6‬‬
 ‫רןונטדוס אופה ההלכות המחודשות‬

‫מ״ו( הנוגע בטמא מת הייב משום טומאת מקדש‪.‬‬

‫ה‪ ,‬ג‪ .‬ועיין תוספתא אהילות פ״ק ורמב״ם פ״ג מב״מ ובפירוש הראב״ד‬
‫צתורת כהנים‪.‬‬
‫מ״ז( חמשה בגי אדם תובעין אותו שיבוא ויעיד להם עדות‬
‫ואמד שבועה שאין אני יודע לד ולך חייב על כל אחת ואחת‪.‬‬
‫ה‪ ,‬ר‪ .‬ועיין בם‪ ?1‬משנה פ״ט משבועות הלבה י״ז שלא ציין ברייתא זו לפסס‬
‫הרמב״ם‪ .‬ועיין עור בהרית ספר למביט שכנראה התבוון להך ברייתא‪ .‬ואולי‬
‫יש לומר רלהכי לא הביא הכסף משנה ברייתא זו משום ראפשר לפרשה דבל‬
‫אחר תובע אותו רבר מיוחר כגון אהר פקרון והשני תשומת יר‪ .‬והכי משמע‬
‫מלשון הברייתא רקתני חייב על כל אחת ואחת ולא על כל אחר ואחר‪ .‬ובאמת‬
‫נראה ררבר זה תלוי בשתי הגירסאות דלגירסת הילקוט הבונה היא לאותו‬
‫הציור הנזכר ברמב״ם אבל לגירסא שלנו הבונה כנ״ל‪.‬‬
‫מ״ח( אפילו חטין וחטין אם פעם אחת נתן לו היום ופעם א‪.‬חת‬
‫נתן לו אמש דדי אלו שתי תביעות וחייב על כל אחת ואחת‪.‬‬
‫ה‪ ,‬ר‪ .‬ורבר זה לא נזכר ברמב״ם ועייז בירושלמי פרע שבועת הפהדון אמר‬
‫ר' יוסי מעומות הרבה עעזו אותן כהטין הרבה‪ .‬וכנראה רכווז לברייתא זו דספרא‪.‬‬
‫מ״ט( אזחדח מדאורייתא למטמא את עצמו ב*גל‪.‬‬
‫ה‪ ,‬ר‪ .‬ועיין משנה למלך סוף הלכות טומאת אוכלין בשם הרמב״ן על התורה‪.‬‬
‫ועיין תורת כהנים פרשה י״א פ>סוק;‪.‬ח‪/-‬דמשמע■ משם רפלוגתא דתנאי היא ועיין‬
‫‪.‬‬ ‫עור ילקוט נשא פרשת שילוח טמאים‪. . . .‬‬
‫_‪.‬‬ ‫נ( חטאות טעונות וידוי בשעת סמיכח‪^.‬‬
‫ה‪ ,‬ו‪ .‬ועיין כסף משנה פ״ג ממעה״ק רלא ציין להך ברייתא למקור לפסק‬
‫׳‬ ‫הרמב״ם‪ .‬ועיין בראב״ר בפירושו לתורת כהנים‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫נ״א‪ (.‬אה מותר אשם'מצודע ונזיד אזיל לנדבדג‬
‫ה‪ ,‬ו‪ .‬עיין שם הינזב בראב״ר שני פירושים‪.‬‬
‫נ״ב(‪.‬אם אין לו למי‪-‬שחייגג בק‪-‬בן עולה ויורד כפה משלו‬
‫•‬ ‫אין אומרים לו ללוות‪.‬‬
‫ה‪ ,‬ז‪ .‬לפי פירושו של רבינו הלל בברייתא זו יוצא רמביא בעניות אבל לפי‬
‫פירושו של‪,‬הךאב״ר‪ .‬בברייתא רספרא לקמן פרשת תזריע בענלנא דיולרת שגם‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שם היא^שנניה בלשון זה‪,‬יוצא דמביא בעשירות‪..‬‬
‫נ״ג( אם יש לו כדי שה ואין לו לשלם בעד טיפול הבאתו של‬
‫השה לאוהל מועד מביא בעניות‪.‬‬
‫י‬ ‫־׳־■־ •‬ ‫׳• ׳ • •‬ ‫־■••‬ ‫_‬ ‫‪ 5‬ן ן ‪ ,‬ף ן ‪ ,‬ן ן ‪5JJ,‬‬

‫נ״ס חומש שמופיפין על מעילה בהקדש• דינו כהקדש‬

‫‪—7‬‬
 ‫לןונטרוס אוסח ההלכות המחודשות‬

‫ומועלין בו‪.‬‬
‫ממעיהה ה״ח שפסק להך דינא והכסף מ׳צ(נה ציין מהודו מבבא מציעא דף נ״ג‪,‬‬
‫והדברים תמוהים דהתם אא איידי כי אם בחומש הבא עא ידי חיילויצ‪.‬‬
‫ה‪ ,‬מ״ז‪ .‬שמשאם חומש עא תשאומין אאו כפירוש ראב״ד‪ .‬ועיין רמב״ם פ״א‬
‫נ״ה( לפי מה שפירש רבינו הלל ברייתא הנ״ל יש כאן הלכה‬
‫מחודשת רעל פחות משוה פרוטה מוטיפין חומש אה גב‬
‫דפטור הוא מהרבז‪.‬‬
‫ועיין מ״ש בזה בפגים‪.‬‬
‫נ״ו( גשבע לעכו״ם אין מוסיה חומש אם הודה לו אחר כך‪.‬‬
‫ה‪ ,‬כ״א‪ .‬ועיין במגיד משנה פ״ז מנזאה האכה ז׳ בשם התוספתא‪ .‬ועיין עוד‬
‫בר״ש שכתב דברייתא זו אתיא אפיאו אמאן דאמר גזא עכו״ם מותר משום‬
‫דבגר תושב כואי עאמא מודו דאסור‪ .‬וצ״ב מפירוהא דרב יוסף ומקושיא‬
‫דאביי בב״ה דף קי״ג‪.‬‬
‫נ״ז( חומש של שבועת הפהדון הוא חומש מלבר‪ .‬ה‪ ,‬כ״ד‪.‬‬
‫והכסף משנה אא ציין אברייתא זו אמהור פסה הרמב״ם‪.‬‬
‫נ״ח( בפחות משוה פרוטה אין נוהג ר!רבן של שבועת הפרןדון‪.‬‬
‫ה‪ ,‬כ״ו‪ .‬ועיין ירושאמי פרה שבועת הפסדון האכה א׳ ורמב״ם פ״ז מהאבות‬
‫שבועות האכה ט״ז‪.‬‬
‫נ״ט( גם כלי שרת אין מקדשין אלא את הראוי להן‪ .‬ו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ועיין תוספות מנחות דף ח׳ תד״ה אבא‬
‫ו‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫ם( לכל כהן יש שני זוגי בגדי כהונה‪.‬‬
‫ועיין ירושאמי פ״א חנינה ופ״ג דיומא‪.‬‬
‫ם״א( דין דטומאה נדחית בציבור נאמר גם על עשיית‬
‫המערכה ולאו דוסא על הלךבן גופיה‪ .‬ו‪ ,‬ח‪.‬‬
‫תמיד אפיאו בטומאה אהראב״ד והר״ש‪.‬‬
‫ס״ב( מנחה פסולה אינה טעונה הגשה לפני שריפתה אבית‬
‫הדשן‪ .‬ו‪ ,‬ז‪.‬‬
‫ועיין ר״ש‪.‬‬
‫ם״ג( מצות הגשה היא שהמנחה תוגש ביחד אבל אם חלל!ה‬
‫למנחה בשני כלים והגישם למזבח לא לייס מצות הגשה‪ .‬ו‪ ,‬ז‪.‬‬
‫ועיין מנחות דף כ״ד עשרון שחאהו בביסא‪.‬‬
‫ם״ד( אין ל!דשים טמאים מותרים בחנאה של כילוי דרל(‬
‫בתרומה נאמר היתר זה‪ .‬ו‪ ,‬ט‪.‬‬

‫‪8‬‬ ‫—‬
‫________קונטדום אוסח ההלכות המחודשות ________‬

‫והנותרת כשרה לפירוש הר״ש שנץ‪.‬‬

‫ס״ה( אין מצות חלוקת קרשים אלא בר!דשים העומדים‬
‫לאבילה אבל בקרשים העוסדים לשרפה אין מצוה שיתחלקו‬
‫ויקיים כל כהן מצות שרפה בשלו‪ .‬ו‪ ,‬י‪.‬‬
‫אף הפסוי^ה בסחיצוקת‪.‬‬
‫ס״ס אסור לכהן ליטול חלר!ו מבשר רןדשים או ממותר מנחות‬
‫עד לאחר מתנת האישים‪ .‬שם‪.‬‬
‫ס״ז( כהן שהתחיל בעבודה עד שלא הביא מנחת החינוך שלו‬
‫אית דנרסי כשרה ואית דנרסי פסולה‪ .‬ו‪ ,‬י״ג‪.‬‬
‫ויש יצהביא ראיה יצהנך דגרסי כשרה מהא דבמנחות דף ע״ה איתא דהיה‬
‫עומד ומקריב מנחות בירושלים אומר שהחיינו נטילן יצאוכילן אומר המוציא י^חם‬
‫מן הארץ ופירש רש״י דהא דאומר שהחיינו היינו בכהן שלא הקריב מנחה‬
‫מימיו והשתא במאי איירי אי במנחת חינוך הרי נטלן לאוכלן קתני ומנחת‬
‫חינוך אינה נאכלת ועל כרחך דבמנחה הנאכלת והאיך משכחת לה שכהן זה‬
‫לא הקריב מנחה מימיו הא מנחת חינוך הויא ראשונה לכל המנחות ושמע מינה‬
‫דאף בלא מנחת חינוך עבודתו אינה נפסלת‪.‬‬
‫ם״ח( אותה מנחת חינוך שהכהן מהריב ביום התחילו בעבודה‬
‫עובדה בידו דוהא‪ .‬ו‪ ,‬י״ג‪.‬‬
‫עיין כסף משנה פ״ה מכלי המקדש שלא ציין ברייתא זו‪.‬‬
‫ם״ט( אין מושחין בהן גדול אלא ביום‪ .‬ו‪ ,‬י״ג‪.‬‬
‫ע( אין מושחין שני כהנים נחלים כאחד‪ .‬ו‪ ,‬י״ג‪.‬‬
‫בקרבן אהרן כתב דהיינו ביום אחד אבל מדברי הראב״ד בפירושו לתורת‬
‫כהנים להלן פרשת אחרי מות על הברייתא המוסבה על הפסוק דוכפר הכהן‬
‫אשר ימשח אותו כתב להדיא דאפילו למחר וליומא אוחרא‪ .‬דאע״ג דכתב‬
‫דטעמא משום איבה מ"מ ברור דאורייתא הוא דהם דברי ר' יוחנן בירושלמי‬
‫פ״ק דמגילה אהך ברייתא‪ .‬ועיין עוד ירושלמי סנהדרין פ״י הלכה ב׳‪.‬‬
‫ע״א( מנחת חינוך של כהן הדיוט אינו דוחה את השבת ואת‬
‫הטומאה ואינה באה לחצאין ואינה טעונה שלשת לונין‬
‫ואינה באה רבוכה‪ .‬ו‪ ,‬י״ד‪.‬‬
‫ועיין מל"מ ספ״ה מכלי המקדש‪.‬‬
‫ע״ב( אם ניתז מרוטב החטאת על הבנד אינו טעון כיבום‪.‬‬
‫ו‪ ,‬נ‪.‬‬
‫ע״נ< כלי נתר שבשל בו בשר קדשים טעון שבירה כמו כלי‬
‫חרש‪ .‬ו‪ ,‬כ״א‪.‬‬

‫— ‪—9‬‬
 ‫קונטרו‪ £‬אוסה ההלכות המחודשות‬
‫כ״א‪.‬‬‫ע״ס דין מרילןה ושטיפה נוהג בכל כלי מתכת‪ .‬ו‪,‬‬
‫ועיין רמב״ם פ״ח מטעה״ק ובכסה משנה שם‪ .‬וצריו עיון‪ .‬ועיין בסמ״ג‬
‫שהביא דין זה בשם תוספתא רזבחים‪ .‬יעו״ש חמץ ומצה ׳צאוין ע״ח‪ .‬ומיהו‬
‫בתוספתא שלפנינו לא מצאתי ■להו מילתא‪.‬‬
‫ע״ד‪ (.‬הדשים פסולים אינם טעונים מריר!ה ושטיפה ובהיה‬
‫להם שעת הכושר מחלוסת‪ .‬שם‪.‬‬
‫ע״ו( פפולא דכניסת דם החטאת לפנים נוהג גם בשילה‪ .‬ו‪ ,‬כ״ג‪.‬‬
‫ועיין חולין כ״ד שבועות ט״ז ובתוספות שם ויומא מ״ד‪.‬‬
‫ע״ז( לאו מיוחד לאכילת כל דבר הטעון שרפה‪ .‬ו‪ ,‬כ״ג‪.‬‬
‫ועיין ראב״ד שילהי הפרשה דהתם דלאו זה אינו הלאו המוזכר בש״ס דכל‬
‫שבקורש פסול בא הכתוב ליתן לאו על אכילתו‪ .‬ולפי שנסתפקו האחרונים דבל‬
‫שבקודש־ פסול לא שייך אלא בפסולי נוה ולא בפסולי דם ובעלים איכא נ״מ‬
‫טובא דבהך לאו כולם נכללו‪.‬‬
‫ע״ח( אם מביא כמה בהמות לרךבן תודתו מחויב להביא‬
‫לחם על כל בהמה ובהמה‪ .‬ז‪ ,‬י״ב‪.‬‬
‫ע״ט( דעתו של ר׳ שמעון בלחמי תודח דמושח את דדרןיר‪1‬ין‬
‫כמו כי והשאר מחזירן לחלות‪ .‬ז‪ ,‬י״ב‪.‬‬
‫ועיין עוד היטב בתוספתא פ״ח דמנחות‪.‬‬
‫פ( אם שוחט את הר!רבן על מנת לאכול אחד חצות אע״ג‬
‫דמדרבנן זמן האכילה הוא עד חצות מכל מר!ום אין בו אפילו‬
‫משום פסול פיגול דרבנן‪ .‬ז‪ ,‬י״ח‪.‬‬
‫וכן הוא בתוספתא מגילה פ״ב ועיין הגהות מהרי״ר כאן‪ .‬ומכאן נראה‬
‫סמוכין להנך שיטות דסברי'דמדרבנן אם נשאר עד חצות אסור באכילה דאי‬
‫אין ההרחקה אלא לכתחלה שלא ישאיר לאחר חצות אבל אם ישאר לא הפקיעו‬
‫ממנו מצות עשה דאכילת קדשים אם כן פשיטא מאי קא משמע לן דאין כאן‬
‫משום פיגול‪ .‬ועיין בזה שאג״א סימן ד׳‪.‬‬
‫פ״א( בקדשים הנאכלים לשני ימים ולילה אחד המצוה‬
‫מדאורייתא הוא לאכול ביום הראשון אלא שאם נותר אוכלו‬
‫בשני‪ .‬ז‪ ,‬ט״ז‪.‬‬
‫והובא בנימוקי הרמב״ן על התורה‪ .‬והרמב״ם שלא הביא דבר זה בחיבורו‬
‫נראה שגירסתו היתה במו שהוא בפסיקתא זוטרתא וכדבריו של בעל הגהות‬
‫ד‪8‬‬ ‫הרי״ד‪ .‬כאן‪.‬‬
‫פ״ב( אע״ג דבעובר של בהמות קדשים שייר נותר מכל‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מקום נתמעט ממצות שרפה דנותר‪ .‬ז‪ ,‬י״ח‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫לפי שיטת תוספות זבחים פרק כל הפסוליז ד״ה פיגל בזבח‪.‬‬

‫—‬ ‫‪10‬‬ ‫—‬

‫________לןונטרום אופה ההלכות המחודשות ________‬

‫‪,‬‬ ‫פ״ג( כל פסולי לןדשים אין נשדפין כלילה‪ .‬ז‪ ,‬י״ח‪.‬‬

‫ויעוין כסה משינה פרה י״ט מפסולי הסוהדשין הלכה ה' שלא ציין לברייתא זו‪.‬‬
‫פ״י( כפפולין שיאידעו כהרךכה כגון נשחט כלילה איכא לאו‬
‫מיוחד כאבילתן משום לא ירצה‪ .‬ז‪ ,‬י״ה‪.‬‬
‫לשיטת רבנו הלל ולהראכ״ד יש כאן כונה אהרת‪ .‬יעוין שם‪.‬‬
‫פ״ד!( האוכל פיגול אין הציכוד נענשין על ידו אע״פ שכמקצת‬
‫כריתות מציגו שגם משפהתו נענשין על ידו‪ .‬ז‪ ,‬י״ת‪.‬‬
‫לפי פירושו של הראב״ר‪.‬‬
‫פ״ו( התוחכ להכירו פיגול ככית הכליעה אינו עוב־ כי אם‬
‫וי\פ‪ 1 .‬ו‪ 1‬ג‬ ‫אלאו דלפני עו‪,‬־‪ .‬שס‪.‬‬
‫פ״ז( הא דאמדינן כמשינה דפרה פי״א מ״י דכל הטיעון כיאת‬
‫מים מטמא אפר חטאת כמשא אין זה חומדא דמי חטאת‬
‫אלא מדאורייתא דינא הכי‪ .‬ז‪ ,‬י״ט‪.‬‬
‫•‬ ‫■‬ ‫לשיטת הר״ש שם‪.‬‬
‫פ״ח( בועל נדה אינו מטמא במשא‪ .‬ז‪ ,‬י״ט‪.‬‬
‫ועיין תוספות נרה ע״א ע״ב ד״ה מערה ורש״י פרק בנות כותים דף ל״ג‬
‫ורמב״ם פ״ג ממשכב ומושב שכתבו דמטמא‪ .‬ועיין'היטב בדקדוק לשונו של‬
‫הר״ש שנץ בפירושו לברייתא זו דספרא‪.‬‬
‫פ״טן פסח אינו נאכל שלא למנוייו היינו‪ ,‬שאינו יוצא מצות‬
‫אכילת פסח על ידי אכילה זו אכל מכל מר!ום איסודא ליכא‬
‫לאכול פסח של אחרים‪ .‬ז‪ ,‬י״ט‪.‬‬
‫וקל וחומר לפסח לפי שיטתו ופירושו של הר״ש שנץ‪.‬‬
‫צ( אם רוב ציבור אבלו ר!דשים טמאים אין נכרתים‪ .‬ז‪ ,‬כ׳‪.‬‬
‫’ לפי פירושו של רבינו'הלל וגם הר^׳ש שנץ הביא פירוש זה 'והוסיף עלה‬
‫דברים מחוסרי ביאור‪ .‬ומלבד זה יש להעיר למה' לא פירשו כן בפרשה דפיגול‬
‫דגם שם איתא בספרא נפש ולא ציבור‪ .‬ועיין עור בר״ש שנץ גבי כרת דחלב‪.‬‬
‫ועיין עוד ספרי זוטא דדריש כהאי גונא גבי כרת דקרבן פסח‪.‬‬
‫צ״א( אליכא דתנא דתורת כהנים דעתו של ר׳ יוסי היא‬
‫דקרכן אשה אינו טעון תנופה כל עיקר ופליג אהא דמכוא־‬
‫בש״ם דכהן מניה על ידה‪ .‬ז‪ ,‬כ״ט‪.‬‬
‫ופי שיטת הראב״ד שם‪.‬‬
‫צ״ב( נם האליה ושתי הכליות ויותרת הבבד טעונין תנופה‪ .‬ז‪ ,‬ל‪.‬‬
‫ועיין רמב״ם פ״ט ממעשה הקרבנות ה״ח ובכסף משנה שם‪ .‬וצריך עיון‪.‬‬

‫—‬ ‫‪11‬‬ ‫—‬

 ‫רןוגטרוס אוסן? ההלכות המחודשות‬

‫צ״ג‪ (.‬בכל התנופות יש דין דתנופה והרמה ולאו דוקא בשתי‬

‫הלחם וכבשי עצרת‪ .‬ז‪,‬‬
‫ועיין תוספות מנחות ר‪1‬ז ם״ב ע״א‪ .‬ועייז עוד תוספתא ונגעים פ״ה דסבואר‬
‫י^הדיא דין תנופה והרמה בתנופת אשם מצורע‪.‬‬
‫צ״ס אפילו אם נשתיירה רר! כוליא אחת מצות תנופה נוהגת‬
‫בה‪ .‬ז‪ ,‬ל‪.‬‬
‫ועיין בכורות דף ^״ט ע״א‪ .‬וצריך עיון קצת‪.‬‬
‫צ״דס בתנופה רר! החלבים הם למטה מחזה ושור! אבל היותרת‬
‫ושתי הכליות הם למעלה מהם‪ .‬ז‪,‬‬
‫ובפירוש הראב״ד אברייתא זו תמה מנא אן דבר זה ועיין קרית ספר והמביט‬
‫פ״ט ממעשה הקרבנות דמשמע מדבריו דהטעם הוא משום דחזה ושוק צריך‬
‫אהיות עא החאב ואם גם היותרת תהיה אמטה הרי זה חציצה‪.‬‬
‫צ״ו( דין מיוחד נאמר בחזה ושור! של שלמים שאסור ליטלם‬
‫בזרוע אלא צריכים הם לר!בל את זה מיד בני ישראל דוקא‪.‬‬
‫ז‪ ,‬א״ד‪ ,.‬ואהאן ריש פרשה י״ח מבואר דהוא הדין בכל מתנות כהונה‪ .‬ונראה‬
‫ברור דאפיאו אי סבירא אן דמהני תפיסה דכהן ובתוספות בבא מציעא דף ו׳‬
‫מכא מקום איסורא מיהא איכא מהך קרא‪.‬‬
‫צ״ז( אה על גב דמבואר בסוגיא דיומא דה ה׳ דלעתיד לבא‬
‫יצטרכו הנהגים לבישה חדשה כמו בשבעת ימי המלואים‬
‫מכל מלןום משיתה חדשה לא יצטרכו‪ .‬ז‪ ,‬א״ה‪.‬‬
‫ועיין ספר המצות בהשגות הרמב״ן שורש שאישי ד״ה מכם‪ .‬וצריך עיון‪.‬‬
‫וכבר רמז אזה הזית רענן בהגהותיו עא היאקוט‪ .‬ועיין עוד כריתות דף ה׳ שמן‬
‫המשחה כואו קיים אעתיד אבוא‪.‬‬
‫צ״ח( אע״ג דסיימא לן דכלים שעשה משה משיחתן מהדשתו‬
‫וטעון כל כלי משיחה בפגי עצמה מכל מר‪,‬ום הבגדים שעשה‬
‫משה לאהרן ולבניו לא נמשחו בפני עצמם אלא לאחר‬
‫שלבשום אהרן ובניו וחיו טעונים משיחה לרןדושת כהונה‬
‫היה השמן יורד גם על בגדיהם‪ .‬ח‪ ,‬י‪.‬‬
‫ועא פי הך מיאתא מתישבים דברי הירושאמי יומא פ״ג ה״ו דקאמר התם‬
‫ניחא כאי שרת שא משה שנמשחו בשמן המשחה אאא שא שאמה כיון דאין‬
‫מתקדשין אאא בשעת התשמיש האיך כאחד הם קדושים ומתקדשים ומשני‬
‫בכניסתם אאדין היו מפנים משא משה אתוך שא שאמה יעוין שם כא הסוגיא‬
‫ותמוה דהתינח בכא כאי המקדש אבא מאי נימא בבגדי כהונה דשם אא שייך‬
‫אומר מפגין וכמובן ומוכדח מבגדי כהונה דאמדינן כאחד הם מקדשים ומתקדשים‪.‬‬
‫ואהנ״א ניחא דהנה בירושאמי שם בסוגיא מבואר דאכא בן אהרן עשו שתי‬

‫—‬ ‫‪12‬‬ ‫—‬

 ‫‪p‬גטרוס אוסה ההל כות המחודשות‬

‫כתנות וילפי ברייתא דספרא דייצן תיק׳גזי י^ן כותונת ^עניה במאי נתקד׳עה דהא‬
‫אמרת דבפני עצמם ילא נמשחו הבגדים ועיל כרחך דנמ׳‪{5‬חו אהרן ובניו ׳}{תי‬
‫פעמים וזה בודאי בורכא היא ומוכרה מזה דמדחזינן דגילי ?רא ד^א היתה בהן‬
‫משיחה בפני עצמם בבגדים שמע מינה דהבגדים נת?דשו בילבישת הכהן גרידא‬
‫והא דבעינן שהשמן שנמשח בו אהרן ובניו יהיה נמשך והוילך גם עיל הבגדים‬
‫כ^י וכאי‬ ‫אין זה דין בהלכות משיחת כלים דלעולם משיחת כלים אינה אילא‬
‫בפני עצמה אלא דדין זה נאמר בהלכות משיחת אהרן ובניו עצמם דהם צריכים‬
‫להמשח באופן כזה שהשמן ירד על פי מדותיהם‪ .‬והשתא נראה רקסבר הירושלמי‬
‫דדוקא כלים כאלו דבימי משה היו מעונין משיחה נשתנה אחר כך דינם ממשיחה‬
‫לעבודה אבל כלים כאלו שנתקדשו בימי משה באופן שאפשר שינהוג לדורות‬
‫לא בעינן כלל עבודה דוקא ולהכי בגדי כהונה שגם בימי משה לא נתקדשו‬
‫במשיחה אלא בלבישה גרידא הוא הדין לדורות הלבישה מקדשתם‪ .‬ועיין עוד‬
‫מדרש רבה נשא פי״ב‪.‬‬
‫צ״ט פלוגתא דתנאי אם היה הפשט באיל המלואים‪ .‬ח‪ ,‬י״ח‪.‬‬
‫ונראה דלמאן דאמר דלא היה הפשט היה ניתוח בעורו וכדאיתא ביומא דך‬
‫ס״ח לענין שרפת פרים הנשרפין‪ .‬ויתכן דלפי מה שכתבו תוספות בע״ז‬
‫דבשבעת ימי המלואים כיון שלא היו המחיצות קבועות דין במה היה להן הנך‬
‫תנאי דברייתא דספרא דהכא פליגי בפלוגתא דשילהי זבחים אם יש הפשט‬
‫וניתוח בבמה‪ .‬ועיין לקמן אות ק״ה ותדון לכאן‪.‬‬
‫‪ (p‬כהן העובד רךוע בגדים חייב מיתה‪ .‬י‪ ,‬ו‪.‬‬
‫עיין רמב״ם פ״א מביאת מקדש הלכה י״ד ובכסך משנה שם שלא ציין‬
‫לברייתא זו אלא שכתב דפשוט הוא‪ .‬וצריך עיון בכוונתו דאדרבה מדחזינן‬
‫דהוצרכו בגמרא ללמוד פריעי ראש מהיקש לשתויי יין וכמ״ש הכסך משנה‬
‫עצמו לעיל הלכה ח׳ ואע״ג דאיכא למימר דמאחרי דידעינן מהיקישא דפרועי‬
‫ראש במיתה שוב ידעינן לפרש הך קרא דולא תמותו כפשטיה וילפינז גם‬
‫לקרועי בגדים מ״מ פשיטות אין כאן‪ .‬ועיין עוד במביט בקרית םפר שם‬
‫שכתב בטעם הרמב״ם דקרוע בגדים במיתה הוא משום דהוה כמחוסר בגדים‬
‫ותמוה דהא בברייתא דתורת כהנים מפורש דיליך מקרא דולא תמותו ואי‬
‫משום מחוסר בגדים נגעו בה קרא למאי אתא‪ .‬ועיין עוד רמב״ן בהשגותיו‬
‫לספר המצות‪ .‬ובעיקר הדבר אמאי לא נימא דקרועי בגדים הוה מחוסר בגדים‬
‫כדתניא בזבחים היו בגדיו קרועים כבר נאמרו הרבה דרכים בזה‪ .‬ועיין רמב״ז‬
‫עה״ת מ״ש כאן‪ .‬ומכל האמור הראה דדברי התוספות מועד קטן דך כ״ד דהא‬
‫דאמר שמואל הוה אסמכתא צריכים עיון‪.‬‬
‫לף א( אסור לכהן לצאת טן המסדש בשעת עבודה‪ .‬י‪ ,‬ז‪.‬‬
‫ועיין רמב״ם ביאת מקדש ובהשגות שם ומפירוש הראב״ד כאן איכא למילך‬

‫—‬ ‫‪13‬‬
 ‫קונטרופ אוסה ההלבות המחודשור^‬

‫רבר חרש שאינו מבואר בהשגותיו רהיינו רגם במרובה בגרים נאמר י^או זה‪.‬‬
‫ועיי! עור ברמב״ן עה״ת שכתב ראלעזר ואיתמר רין משוח מלחמה היה להם‪.‬‬
‫‪p‬״ ‪ p‬בעל מום וחלל אינו חייב משום שתויי יין‪ .‬י‪ ,‬ט‪.‬‬
‫ולהלכה זו כיון הרמב״ם בכתבו כה כהן הכשר יעבודה אם שתה יין עיין‬
‫מרבריו בפ״א מביאת מקרש ובכסף משנה שם‪ .‬ומדברי הרכב״ם א?ו איכא‬
‫למילף רסבירא ליה רלאו רוקא בעה מום וחהי נתמעט מחיובא רשתויי יין כי‬
‫אם גם כהן טמא רהא גם הוא אינו כשר לעבורה ועיין עור רמב״ן בהשגותיו‬
‫לספר המצות ל״ת ע״ג שגם מרבריו נראה כן‪ .‬והנה הרמב״ם פסק שם בהלכה‬
‫ב' רשכור נם משאר משקין והכסף משנה הביא שם תשובות הרשב״א שתמה‬
‫על פסק זה ועיי! בהתורה והמצוה שיישב רברי רמב״ם על פי המשנה רבכורות‬
‫רשכור הוה מוט המיוחר בארם ולא בבהמה‪ .‬ובאמת הרבר פלא לעשות הרשב״א‬
‫טועה בדבר משנה דבכורות הנ״ל‪ .‬ועל פי הנ״ל הדבר נכון רלהרשב״א היתה‬
‫הוכחה דהרמב״ם ז״ל מטעם שתויי יין אתי עלה‪ .‬דהא אין ספק דהא דכתב‬
‫הרמב״ם בהלכה ב׳ דהיה שכור משאר משקין המשכרים קאי אמאי דכתב ופתח‬
‫בהלכה א׳ דהיינו בכהן כשר לעבודה וממעט טמא דפטור משום שיתויי יין‬
‫מדרשא דספרא רהכא ואם כן אי אמרת בשלמא דשאר משקין דכתב רמב״ם‬
‫היינו מטעם שתויי יין אתי עלה שפיר דטמא פטור דלהדיא אפקיה רחמנא‬
‫אבל אי אמרת דהרמב״ם ז״ל כיון להילכתא דמום אם כן מאי איכפת לך בזה‬
‫שהוא טמא הא להדיא פסק רמב״ם ז״ל פ״ט מב״מ דבעל מום ששימש בטומאה‬
‫חייב‪ .‬ועיין עוד בפ״ט מביאת׳ מקדש הלכה י״א ‪.‬דכתב רבנו• כהן טבול יום‬
‫שהיה מחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים ואילו‪.‬שתויי יין לא קתני והיינו‬
‫טעמא כנ״ל דשתויי יין בעי דוקא כשר לעבודה וכיון שטמא תו לית ביה משום‬
‫שתויי יין‪ .‬ומקל מקום נראה ראם לא היה אלא שלא •רחוץ ידים ורגלים חייב משום‬
‫שתוי דבירו לרחוץ ויתכשר לעבודה וראיה לזה ממדרש רבה אחרי מות דקאמר‬
‫דנדב ואביהוא היו שלא רחוץ ורגלים ואעפ״ב נתחייבו משום שתויי יין יעוין‬
‫שם דבארבעה דברים נתחייבו בני אהרן מיתה‪.‬‬
‫רן״ג^ דין דשתויי יץ נוהג גם ביציאתו מן המלןדש‪ .‬י‪ ,‬ט‪.‬‬
‫בפירוש ברייתא זו ישנן כמה שיטות‪ .‬עיין רמב״ם והשגות פ״א מביאת‬
‫מקדש הלכה ט״ז ורמב״ן בהשגותיו לספר המות ל״ת ע״ג‪ .‬ושיטת הראב״ד‬
‫נסתרת לכאורה מסוגית הש״ם בבא מציעא דף צ׳ בהא רבעי ר׳ ירמיה מר׳‬
‫סימאי‪ .‬יעיין שם כי קצרתי‪.‬‬
‫לן״ד( אין דין דשתויי יין נוהג אלא בשעת עבודה‪.‬שם‪.‬‬
‫ועיין השגות הרמב״ן לספר המצות מצוה ע״ג ובהשגת הראב״ד פ״א מב״ב‬
‫'‬ ‫הלכה ט״ו‪.‬‬
‫ר!״ה( אין דין דשתויי יין נוהג בבמה‪ .‬י‪ ,‬ט‪.‬‬
‫לפי שיטת הרמב״ן בפירושו על התורה‪ .‬ועיין לעיל אות צ״ט שהובאו שם‬
‫—‬ ‫‪14‬‬ ‫—‬

‫>!יץא‪1‬זל >‪,‬־‪r -‬‬

‫קונטדוס אוסה ה הלכות המחודשות ________‬ ‫_____‬
‫דברי תוספות דבימי המאואים היה דין במה עצ המחיצות ותדיז מ׳צ‪5‬ם י^כאן‬
‫דהך פרשה דשתויי יין לא נאמרה כי אם ביום השמיני‪ .‬ודו״ק‪'.‬‬
‫ק״ו( אין שתויי יין מחויבץ מיתה על הדעראה‪ .‬י‪ ,‬ט‪.‬‬
‫ונחלקו בזה הרמב״ם והרמב״ן דלהרמב״ם איכא לאו והרמב״ן ם"ל דאין‬
‫זה אלא איסורא גרידא עיין ספר המצות ל״ת ע״ג‪.‬‬
‫ק״ז( שתויי יין חייבין מיתה גם על אותן העבודות שאין זר‬
‫חייב עליהם מיתה‪ .‬י‪ ,‬ם‪.‬‬
‫ופלא על משנה למלך פ״ט הלכה יוד שלא רמז להך ברייתא דני! ופי פירושו‬
‫של הראנ״ד ובין לפי פירושו של רננו הלל הלכה זו מפורשת בה‪ .‬י '‬
‫ק״ח( גם בכל המינויין והשדרות כל הקודם לנחלה קודם‬
‫לשררה‪ .‬י‪ ,‬י״ב‪.‬‬
‫עיין רמב״ם פ״א ממלכים‪ .‬הלכה ז׳‪ ,‬ובכםו‪ 6‬מיטנה שם‪.‬‬
‫רן״ט( אין אוכלין משירי מנחות על גבי המזבח ולא בהיכל‪ ,‬י‪ ,‬יב‬
‫ועיין מנחות דך ה׳ וצריך עיון ולא מצאתי בראשונים 'שום רמז'לברייתא‬
‫זו דתורת כהנים‪.‬‬
‫ק״י( אין לוי אונן אסור בשירה‪ .‬י‪ ,‬י״ט‪.‬‬
‫והראב״ד כתב דמשום דשירה נקרא עבודה הוה אמינא דאסור‪ .‬ולפי זה‬
‫צריך עיון מנלן לכל פסולי עבודה דאינן נוהגין בשיר‪ .‬ועיין רמב״ם פ״ג מכלי‬
‫המקדש‪.‬‬
‫ר!י״א( בהמה טהורה שילדה בהמת הים או חית הים דדי זה‬
‫הוולד אסור באכילה‪ .‬י״א‪ ,‬א‪.‬‬
‫לפי שיטת הראב״ד שם והביא ראיה לפירושו זה ממימרא דר׳ יוחנן דהשוחט‬
‫בהמה ומצא בה דמות יונה אסור דבעינן פרסות וליכא‪ .‬ואנהרינהו לעייניז‬
‫בזה לפרושי שיטת הרמב״ם בהך הילכתא דרמב״ם העתיק לה לדינא דר׳‬
‫יוחנן בפ״א ממאכלות אסורות ושם לא איירי בדיני בן פקועה כי אם בהבדל‬
‫המינים המותרים והאסורים ואם כן ברור דרמות עוף זו אפילו אם נולדה גם‬
‫כו אסורה ואין הכונה דאין היא ניתרת בשחיטת אמה‪ .‬ובאמת שכן כתבי‬
‫תוספות שם דאפילו אם נולדה אסורה אלא דאליבא דידהו הטעם הוא משום‬
‫דאינו מתקיים וברמב״ם לא נזכר כלל הך טעמא‪ .‬ועיין פרי חדש י״ד סימן י״ג‬
‫רתמה על זה מירושלמי‪ .‬ולהנ״ל ברור דשיטת הרמב״ם באמת דאפילו נולד‬
‫אסור אבל אין זה משום דאין מתקיים אלא דגם זה נפקא לן מפרסה דעוף‬
‫הנולד מבהמה אין לו היתר דלא נכללו בהך קרא דאת ‪.‬זה תאכלו וכמו בהמת‬
‫הים שנלדה מבהמת הארץ‪ .‬ואף על גב דהך הילכתא איננה ברמב״ם היינו‬
‫משום דאין הוא מפרש הך ברייתא דתורת כהנים להראב״ד אבל מימרא דר׳‬
‫יוחנן מתפרשת לדעתו על אותו הדרך‪.‬שפירש‪.‬הראב״ד ז״ל לברייתא דתורת‬
‫נהנים‪ .‬ועיין עוד סימן י״ג דדעתו של הבית יוסף היא דיש פלוגתא לדינא בין‬
‫רמב״ם ותוספות אבל דעתו של הרב המגיד אינו כן ולדידיה גם הרמב״ם‬
‫—‬ ‫‪15‬‬ ‫—‬
 ‫ר!ונטרום אוסח ההלכות המחודשות‬

‫טורה ןלדינא כדברי התוספות‪ .‬ועיין הגהות הגרי״ב ‪]1‬ל הרמב״ם שכתב דיש‬
‫שינויי גירסא בדברי הרמב״ם‪ .‬ומ״ש מרווח יותר !לשיטת הרב המגיד‪.‬‬
‫לןי״ב( אם נשחטה בהמת רןדשים ומצאו בתוכה בן ט׳ הי‬
‫■‬ ‫אינו ניתר בשחיטת אמו‪ .‬י״א‪ ,‬ג‪.‬‬
‫^פי שיטתו ש>ל רבינו ה>ל>ל‪ .‬ועיין תמורה דוי י״א ע״א תד״ה ונמצא דילפי‬
‫שיטת רבינו הצצ צא נצטרך ילומר דאתיא כר׳ מאיר‪ .‬ועיין מ״ש בפגים בזה‪.‬‬
‫תי״ג( חלב חטאות המתות אסור באכילה כמו חלב בהמה‬
‫טמאה‪ .‬י״א‪ ,‬ד‪.‬‬
‫צפי גירסת רבינו הצצ‪ .‬ונירסת ראב״ד דאייירי בחצב פסוצי המוהרשין‪ .‬ועיין‬
‫מ״ש בזה בפנים‪.‬‬
‫לןי״ס הצפרדעים הגדלים בים עוברים עליהם משום וכל‬
‫אשר אין לו סנפיר ותשרןשת‪ .‬י״א‪ ,‬י‪.‬‬
‫ועיין כסף משנה פ״ב ממאכצות אסורות הצבה י״ב ובהשגות הרמב״ן צספר‬
‫המצות‪ .‬ועיין עוד ספר ערוך השצחן סימן פ״ר שכתב דרך חדשה בביאור‬
‫ברייתא זו‪.‬‬
‫תט״ס דג טהור שנכבש עם דג טמא מותר‪ .‬ואם נימוה לתוך‬
‫הכבישה אסור‪ .‬י״א‪ ,‬י‪.‬‬
‫ועיין ש״ע יורה דעה סימן פ״ד ונ״ב סימן כ״ו‪.‬‬
‫ר‪,‬ט״ז( חית הים שאין לה סנפיר ורןשר‪ 1‬שת אסורה באכילה‪.‬‬
‫י״א‪ ,‬י‪ .‬עיין יעב״ץ מגדצ עז חצק שצישי מה שכתב במחצוהת הפרי חדש‬
‫והמעדני מצך ועיין צעיצ הצכה קי״א‪.‬‬
‫ר!י״ז( הארם שבים ששמו סירונית אסור באכילה‪ .‬שם‪.‬‬
‫רוי״ח( האדם שבים אינו מטמא באוהל לדעת חכמים ולדעת‬
‫בן חניכאי מטמא‪ .‬שם‪.‬‬
‫ועיין כצאים פ״ח מ״ח וביכורים ותפארת ישראצ גבי אדני השדה‪.‬‬
‫ר!י״ט( דין מיוחד גבי דגים טמאים לאסור צירן‪ .‬י״א‪ ,‬י״א‪.‬‬
‫עיין תוספות חוצין צ״ט שכתבו דאינו אצא אסמכתא‪ .‬ועיין תוספות ע״ז‬
‫דך מ׳ דכתבו דציר דגים דאוריתא‪.‬‬
‫ר!״כ( על עצמות דגים טמאים ועל סנפיריהם אינו מחויב‬
‫משום דלאו בשר נינהו‪ .‬שם‪.‬‬
‫ר!כ״א( המאכיל עופות טמאים חייב מלר!ות‪ .‬י״א‪ ,‬י״ג‪.‬‬
‫ונחצקו בזה הראשונים דצשיטת רש״י הצאו הזה נאמר עצ המאכיצ צהטנים‬
‫דוקא ושיטת ר׳ אברהם זעירא מובא ברא״ם עצ התורה היא דאיירי במאכיצ‬

‫—‬ ‫‪16‬‬
 ‫קונטדום אופה ההלכות המחודשות‬

‫יצגדויצ והאוכיצ הוא שוגג‪.‬‬

‫קכ״ב( ר׳ ישמעאל ורבי עקיבא לית להו הא דאמרינן בחולין‬
‫דה ס״ג דראה ודאה איה ודיה חדא הוא אלא דבאמת ישנן‬
‫במשנה תורה עופות שאינם מנויין בתורת כהנים‪ .‬י״א‪ ,‬י״ד‪,‬‬
‫ויש להעיר דבסוגיא דהוליז הנ״ל פריך עליה דרב מהא דבעופות למה‬
‫נשנו מפני הראה ולא משני דהך ברייתא אתיא כהנך תנאי דספרא דס״ל באמת‬
‫‪Einleitung‬‬ ‫גם בעופות דבמשנה תורה לאוסופי קאתי‪ .‬ועיין הופמן‬
‫עמור ‪ 8‬הערה שניה שכתב דהך ברייתא אתיא כר׳ ישמעאל או בר׳ עקיבא‪.‬‬
‫•‬ ‫ולפי זה בודאי דליכא קושיא לפי ברייתא דספרא‪.‬‬
‫קכ״ד‪ (.‬דעתו של רבי היא דשרץ העוה שיש לו חמשה רנלים‬
‫לא בעי סימני טרדה‪ .‬י״א‪ ,‬כ״נ‪.‬‬
‫ושיטת הראב״ד שלא אמרה רבי אלא במי ששמו חנב‪ .‬עיין בדבריו‪.‬‬
‫קכ״ו( אבר מן החי של בהמה טמאה מטמא כמו אמ״ה של‬
‫בהמה טהורה‪ .‬י״א‪ ,‬ב״ד‪.‬‬
‫ועיין רמב״ם פ״ב מאבות הטומאות הלכה ג׳ שמדברי הכסו^ משנה שם‬
‫משמע שאין לדין זה מקור והרי הדבר מפורש בברייתא זו דספרא‪ .‬ועיין עוד‬
‫תוספות מעילה דף ט״ז ד״ה מיתיבי דגם מדבריהם משמע דהך הילכתא‬
‫מתורת כהנים למדנו‪.‬‬
‫לןכ״ז( אין אבר מן החי מטמא בעוח‪ .‬י״א‪ ,‬כ״ו‪.‬‬
‫ועיין רמב״ם פ״ג מאבות הטומאות הלכה ט״ו ובכסף משנה ובמביט שם‪.‬‬
‫ולכאורה היה אפשר לומר דאין מברייתא זו דספרא ראיה אלא דאין אבר‬
‫מן ההי של העוף מטמא במגע ובמשא דהא דומיא דחגבים ודגים ממעט ליה‬
‫דלא שייבא גבייהו טומאה אהרת אבל עדיין ליכא למישמע מינה דגם טומאת‬
‫בית הבליעה ליכא באבר מן החי מן העוף‪ .‬וברור דהרמב״ם סמך על הוכחת‬
‫הראב״ד כאן בפירושו רעל כרחך תנא לענין טומאת פנים קאי דלטומאת חוץ‬
‫נימא דיו לבא מן הדין אלא דאבתי קשה לי דאפילו אי נימא דהך ברייתא‬
‫גם מטומאת בית הבליעה איירי היינו משום דלהך תנא טומאת אמ״ה בבהמה‬
‫מהאי קרא הוא דנפקא לן אבל לפי מה דאיתא בגמרא דטומאת אמ״ה נפקא‬
‫לן מכי ימות מן הבהמה דמיתת מקצתה גם כן קרויה מיתה אם כן גם לענין‬
‫טומאת בית הבליעה נימא הכי ויטמא אמ״ה מן העוף בבית הבליעה מטעם‬
‫מיתת מקצתו‪ .‬ועיין עוד שם ברמב״ם הלכה יוד שהעתיקתוספתא דזבים‬
‫האוכל מבשר מן החי של העוף אינו מטמא וקשה אמאי לא נקט רבותא‬
‫דאפילו אבר מן החי אינו מטמא‪ .‬והיה משמע מזה לכאורה דבאמת מטמא‬
‫ועיין עוד רש״י ותוספות זבחים דף ע' ד״ה אלא להביא וד״ה אי טרפה‬
‫שכתבו גם כן דוקא בשר ומשמע באמת דאבר מטמא‪ .‬וצריך עיון‪ .‬והיה אפשר‬

‫‪17‬‬ ‫—‬
 ‫הונטרום אוסח ההלכות המחודשות‬

‫מקום ■^עניז טומאת‬ ‫לומר בזה דנהי דאבר מן החי חשבינן ילמיתת מקצתה‬
‫בית הבליעה רקיימא לן רבעינן דוקא מי שאיסורו משום בל תאכל גבלה‬
‫ומפקיגן מטעם זה עווי טמא מטומאת הבליעה גם אבר מן החי יצא מטעם זה‬
‫דהא איסורו משום אבר מן החי‪ .‬אמגם לפי המבואר כרמב״ם פ״ר ממאכלות‬
‫אסורות דבשר מן החי וטרפה וגבלה מצטרפין וחזיגן דיש לבשר מן החי ולגבלה‬
‫חלות שם משותו? וממילא איכא למימר דשפיר מיחשב לאיסורו משום בל תאכל‬
‫גבלה ויתכן דהא דגקט בתוספתא זבים הנ״ל בשר מן החי לאו לאפוקי אבר‬
‫מן החי אלא דרבותא אשמועיגן דאפילו בשר מן החי דעובר עליו משום לאו‬
‫דגבלה איגו מטמא בבית הבליעה ועיין עוד בזה רמב״ם פירוש המשגיות‬
‫דטהרות פ״ק משגה ג׳‪.‬‬
‫הב״ח( אמ״ה של בהמה מטמא בגדים במשא ואינו מטמא‬
‫בגדים במגע‪ .‬י״א‪ ,‬כ״ו‪.‬‬
‫ועיין ר״ש פ״א דכלים משגה ב׳‪.‬‬
‫סכ״ט( טומאות שמשאן מטמא אדם לטמא בגדים אינה‬
‫מטמאה את הציפה‪ .‬שם‪.‬‬
‫הרבה פירושים גאמרו בביאור מלה זו‪ .‬עיין שבת דו« ג׳ ברש״י ותוספות‬
‫בשם ר״ח‪.‬‬
‫ה״ל( כל הטומאות המטמאות אדם לטמא בגדים מטמאות‬
‫כל הבלים מלבד אדם וכלי הדס‪ .‬שם‪.‬‬
‫ועיין ר״מ ור״ש כלים פ״א מ״ב ותוספות בבא בתרא דח ט׳ ומשגה רפ״ה‬
‫דזבים‪.‬‬
‫הל״א( אבר מן החי מן השליל שבמעי בהמה מטמא כאבר‬
‫מן החי של הבהמה עצמה‪ .‬י״א‪ ,‬כ״ו‪.‬‬
‫אף על גב דהך הילכתא מיתפרשא נם מברייתא דחולין ד!ז ס״ח דהוציא‬
‫ידו וחתבה ואח״כ שחס אמו דמה שבחוץ מטמא מכל מקום מהתם לא שמעיגן‬
‫אלא בוולד שכלו לו חדשיו אבל בלא כלו לו חדשיו ליכא למישמע מיגה‬
‫דברייתא דחולין אבל מהך דספרא מוכח דלא שגו לן דין כלו לו חדשיו‬
‫יבין לא כלו לו חדשיו‪ .‬עיין בראב״ד לתורת כהגים‪ .‬ולפי זה מה שציין הכסף‬
‫משגה בפ״ב מאבות הטומאה הלכה ג׳ בתור מקור לפסק הרמב״ם הך ברייתא‬
‫דחולין אינו מספיק דאכתי איכא לפלוני בין כלו ללא כלו ומכיון שהרמב״ם‬
‫פתים לה גראה שמקורו הוא מברייתא דספרא‪'.‬‬
‫ר!ל״ב( שני חציי אבד משתי בהמות מצטרפין לענץ טומאת‬
‫■‬ ‫■‬ ‫אבר מן החי‪ .‬י״א‪ ,‬כ״ו‪.‬‬
‫לפי שיטת חראב״ד אבל לפירושו של רבגו חלל רק שגי חציי אבר של האם‬
‫'’‬ ‫והשליל מצטרפין‪ .‬ועיין מ״ש בזה בפגים‪.‬‬

‫‪-‬‬ ‫‪18‬‬
 ‫;ונטדום אומה ההלכות המחודשות‬

‫רןל״ג( טומאת אבר מן החי וטומאת נבלה אין מצטדפין‪ .‬י״א‪ ,‬כו‪.‬‬
‫ומיהו במעיאה דף ט״ו גבי מיתת גמא וחיי פרה אין מצטרפין וע״ש ברש״י‬
‫ותוספות רארב איירי אעגין טומאה‪ .‬וזה דאא כברייתא דספרא‪ .‬ועיין מה‬
‫שכתבתי אעיא אית קכ״ז בהבדא שבין הגמרא והספרא בטומאת אבר מן החי‪.‬‬
‫ואכתי צריך עיון‪.‬‬
‫ר‪,‬ל״ד( דעתו שיל ר׳ יוסי ב־בי יהודה היא דשיעודא דשרצים‬
‫הוא כזנב הלטאה ופליג אהך דאמדינן בכל מלןום דשיעודא‬
‫בכעדשה‪ .‬י״א‪ ,‬ל״א‪.‬‬
‫ועיין שם בראב׳׳ד‪ .‬וביאור רבריו הוא דס״א אריריה רמשערינן אאו בתחאת‬
‫ברייתו דחומט אאא אהיפך דמשעריגן בשיעורא דאפשר אה אחיות וכיון רבעאמא‬
‫אמרינן כזנב האטאה שמפרכסת אהבי ס״א דשיעורא הוא כזנב האטאה ועיין‬
‫תוספות נדה רך נ״ו מ״ש בשיעורא דכעדשה‪.‬‬
‫ר!ל״ה( משמשי אדם ומשמשי משמשיו טמאין אע״פ שהן‬
‫פשוטי כלי עץ‪ .‬י״א‪ ,‬א״ב‪.‬‬
‫ועיין משנה באים פט״ז מ״ז ותוספות מנחות צ״ו ומשם תאמר אבא המקומות‬
‫השייכים אכאן‪ .‬ועיין עוד ראב״ד בפירושו אעדיות פ״ג בסופו ובמא״מ פ״ר‬
‫דכאים‪.‬‬
‫הל״ו( דעתו של ד׳ נחמיה דישנן כלים כאלו דאע״נ דהם‬
‫מחזיקין ארבעים סאה בלח שהם כוריים ביבש מכל מר!ום‬
‫הם טמאים דלא בעינן מטלטל מלא דור!א והני אע״נ דכשהן‬
‫מלאין אין מטלטלין אותם מ״מ כיון׳ דכשיש בהן רר! מהצת‬
‫‪,‬‬ ‫מיטלטלין הם מר!בלי טומ<»ה‪ .‬י״א‪ ,‬ל״ב‪.‬‬
‫' ■‬ ‫■‬ ‫והובאו דבריו בתוספתא דכאים ב״מ פ״ה‪.‬‬
‫קל״ז( אע״נ דקיימא לן דאינו טווי וארונ אינו נקרא בנד לענין‬
‫ר!בלת טומאה מ״מ הלבדים שעושים מעשה בגד אפילו באינם‬
‫אדונים מר!בלים טומאה‪ .‬י״א‪ ,‬ל״ב‪.‬‬
‫ועיין רמב״ם פ״א דכאים הי״א ורמב״ם פ״ב דכאים ה״ב וכסף מישנה שם‬
‫וי״ג מט״צ האכה א׳ ושבת נ״ז‪ .‬וצריך עיון‪.‬‬
‫ר!ל״ח( עור הנעשה לצודד אוהלים מקבל טומאה מן השריז‬
‫אע״נ דאח״ב בשעת קביעתו בלרקע לאהל אינו מקבל‬
‫‪,‬‬ ‫טומאה‪ .‬י״א‪ ,‬א״ב‪.‬‬
‫פירוש הראנ״ד ואפ׳פר אפ‪ n ^1‬דהרינו' הוא דאע״ב דסחוסר'! מאאנה ו?א‬
‫דמי לעורות רצועות וסנדלים‪ .‬וצריו עיוז‪.‬‬
‫סל״ט( טובל בשני פעמים לחצאץ לא עלתה לו טבילה‪ .‬י״א‪ ,‬אב‬
‫ר״מ פ״א למקואות ה״ז‪.‬‬
‫—‬ ‫‪19‬‬ ‫—‬
 ‫סונטרום אופה ההלכות המחודשות‬
‫רףמ( כלי חרם מטמא טומאת אוהלים‪ .‬י״א‪ ,‬צ״ג‪.‬‬
‫הראב״ד אחד בהשגות ואחד בםירו׳}‪ 6‬ו‬ ‫ושילשה פירושים נאמרו בזה שנים‬
‫על הספרא ואחד של הרמב״ם והנה לשני פירושיו סל הראב״ד בודאי שיש כאן‬
‫הלכה מחודשת שלא נזכרה בש״ם אבל לשיטת הרמב״ם נראה דאין כאן הלכה‬
‫מחודשת דברור דהתשובה היחידה על השגתו של הראב״ר על הרמב״ם היא‬
‫משום דהכא כתיב כי יפל ולהכי הו״א דבעינן דוקא שהשרץ יבא לתוך הכלי‬
‫ולא להיפך שהכלי יבוא אצל השרץ ולהכי איצטריך קרא דאפילו בכפה הכלי‬
‫על השרץ גם כן טמא כ״ש פי״ג רכלים ה״ה‪ .‬וכאשר תעיין בספרא בענינא‬
‫דהכשר זרעים תמצא ראיה ברורה לזה‪ .‬ואם כן רין זה נכלל במה רמבואר‬
‫במשנה פ״ט דכלים גומא שהיה השרץ בתוכה וכפה וגומר טעמא דשרץ בגומא‬
‫הא שרץ על הארץ נטמא‪ .‬ורע שבפירוש הראב״ר המבואר בהשגות יש קצת‬
‫שינוי דשם נתן טעם ממשנה ראהלות דחוצצים בפני הטומאה ולהכי הוה אמינא‬
‫דאין מטמאין בשרץ אבל בפירושו על הספרא כתב בפשוטו משום דהו״א‬
‫דדינם ככלי עץ והוה ילפינן מקל וחומר‪.‬‬
‫ר!מ״א( גם לענין נר!ב חמפר!יע שם תוך תוכו מכלי חרם‬
‫ועושה אותו לתוכו יש חילור! בן כלי שטח לכלי חרם‪ .‬י״א‪ ,‬ל״ג‪.‬‬
‫ופלא על הראב״ד בהשגותיו להלכות כלים פי״ר הלכה ט׳ וכן על הכסת‬
‫משנה שלא הביא הך ברייתא דהכא‪ .‬ובאמת הראב״ד בפירושו לתורת כהגים‬
‫הוסית הרבה דברים בזה משום דקשיתיה דכלי שטת העשוי למשקין למה יהיה‬
‫שיעורו בכונס זיתים ממה נפשך אי בתר מה שמיוחד אזלינן ליסגי בכונס‬
‫משקה ואי משום שראוי לתקנו אם כן ליבעי כרמונים וכמו לענין קבלת טומאה‪.‬‬
‫ולזה כתב ליישב דנהי דשם כלי לא נפקע משום דעדיין עומד הוא להשתמש‬
‫בו רמונים מכל מקום שם פתח איכא על הנקב דהרי למשקה פתוח הוא‪ .‬ודוק‬
‫בזה כי קצרתי‪ .‬ועיין הגהת הגר״א כאן שרוצה להתאים ברייתא זו למשנה‬
‫דכלים‪ .‬ועיין עוד פי״ד מהלכות כלים הלכה י״ב דמבואר שם דיש חילוק בין‬
‫אם הנקב הוא למעלה מעל התנור או אם הנקב הוא למטה בפנים התנור‪ .‬והכסת‬
‫משנה לא ציין מקורו‪ .‬וברור דמקורו הוא מתוספתא דבלים בבבא קמא פ״ו‬
‫דאיתא שם דאע״פ שנפתחו במוציא דמון מצילים ובכדי ליישב הסתירה‬
‫לברייתא דספרא דהכא חילקו בין היכא רהנקב למעלה או למטה‪ .‬ובספר טהרת‬
‫הקודש להגר״א באמת גרם בברייתא דתוםפתא באוהל המת במקום באוהל‬
‫השרץ‪ .‬ולפי מה שכתבתי לעיל בביאור דברי הראב״ד הרבר מוסבר בטוב‬
‫טעם‪ .‬ועיין בזה‪.‬‬
‫חמ״ב( שבירת כלי חרם טמא אינה מצוה ואין זה אלא רשות‬
‫ואם רצה להשהותה בטומאה רשאי‪ .‬י״א‪ ,‬ל״נ‪.‬‬
‫ועיין שלטי הגבורים על המררכי בשבת פ״ג‪.‬‬
‫שם‪.‬‬ ‫רןמ״ג( לאוכלין טמאין לא מהני שבירה‪.‬‬
‫והובא בתוספות פסחים דת ל״ג‪.‬‬
‫—‬ ‫‪20‬‬ ‫—‬
 ‫קונטרום אוסח ההלכות המחודשות‬

‫רןמ״ס אוכל מיטמא בכל שהוא ואין צריך בביצה אלא לטמא‬
‫אחרים‪ ’ .‬״א‪ ,‬ל״ד‪.‬‬
‫ועיין רמב״ם פ״ד מט״א הלכה א׳ ובמשנה למלך שב}‪,‬‬
‫רןמ״ה( אין כלי שטח המוקח צמיד פתיל מציל את האוכלין‬
‫אשר בתוכו מטומאת שרץ באדר כלי תרם‪ .‬ואע״ג רגבי מת‬
‫היינו טעמא דאינו מציל משום דהוא עצמו מ?בל טומאה‬
‫ואם כן מכיון דבאויר כלי חרם אין כלים מתטמאים כלל‬
‫היה צריך להיות דין כלי שטח ככל חרם וכשם שזה מציל זה‬
‫מציל מכל מר!ום דרשינן מקרא דדולןא כלי חרם מציל אבל‬
‫כלי שטח אינו מציל‪ .‬י״א‪ ,‬לייד‪.‬‬
‫ואין ספה ראוה התכוון הרסב״ם באשונו בהאכות כאים פי״ד האכה א' דכא‬
‫המציא בצמיד פתיא באוהא המת מציא נצמיד פתיא באויר כאי חרם‪ .‬והיינו‬
‫דאתי אאפוכי כאי שטר דאע״ג ראם אזאינן נתר טעמא היה צריך אהציא מכא‬
‫מהום נאאא הוא דניון דנמת אינו מציא נם נאויר כאי חרס אינו טציא‪.‬‬
‫ר!מ״ו( מי פירות אינן מר!בלין טומאה‪ .‬י״א‪ ,‬ל״ד‪.‬‬
‫ועיין רמב״ם פ״א מטומאת אוכלין הלכה ד׳ ואין ספה שהוציא דינו מברייתא‬
‫זו דאיהו מפרש לה לענין טומאה ועיין מ״ש בפה״מ פ״ו דמכשירין משנה‬
‫ד׳ ותראה מה שהכריחו לפרש כן‪ .‬ולדעת הראב״ר בעל ברחנו לומר דהך‬
‫ברייתא לא איירי אלא לענין הכשר‪ .‬וצ״ב האיך יפרש הראב״ד ברייתא‬
‫דל?מן דילפינן מים מים מכאן‪.‬‬
‫ר!מ״ז( אין המשלןין יוצאין מידי טומאתן על ידי סריחתן‪ .‬י״א‪ ,‬לד‪.‬‬
‫ועיין רמב״ם וראב״ד פ״ב מטומאת אוכלין דלדעת הראב״ד הך ברייתא‬
‫איירי לענין קבלת טומאה לכתחלה ולדעת הרמב״ם איירי במשקין שהבלו‬
‫טומאה מכבר‪ .‬וברור דמחליקתם זו נובעת מתוך אידך פלוגתא שם בהלכה‬
‫י״ב דלחות הרמב״ם אפילו באוכלין כל שנפסלו מאכילת אדם אינו מקבל‬
‫טומאה והא דבעינן נפסל מאכילת כלב היינו לטהר אוכל שכבר ירדה לו טומאה‬
‫אם כן על כרחך הך ברייתא דהכא דקתני אין המשקים יוצאים לא לידי עופות‬
‫ולא לידי פרה על כרחך דבנטמאו המשקין מכבר עסקינן דלענין קבלת טומאה‬
‫בנפםל מאכילת אדם גרידא סגי אבל לדעת הראב״ד דבנפסל מאכילת אדם‬
‫עדיין בר קבולי טומאה הוא דגם לאפקועיה מתורת קבלת טומאה גם כן בעינן‬
‫פסול מאכילת כלב שפיר הך ברייתא מתפרשת כפשטה בקבלת טומאה לכתחלה‪.‬‬
‫והנה לכולי עלמא קשה על זה מסוגיא רפסחים דת י״ז דבטלי במעיה משום‬
‫דהוה משקה סרוח ועל זה תירץ הראב״ד בהשגות דהוה ליה משקה סרוח‬
‫מעיקרא ובפירושו לתורת כהנים תירץ דהוה ליה פירשא בעלמא ועיין מה‬
‫שכתבתי בזה בפנים‪.‬‬
‫ר!מ״ח( נתיצת תנור וכירים טמאים אינו אלא רשות‪ .‬י״א‪ ,‬א״ח‪.‬‬
‫—‬ ‫‪21‬‬ ‫—‬
 ‫קונטרוס אוסח ההלכות המחודשות‬
‫קמ״ט( זיז היוצא מן הכותל דואין אם ינטל הכותל הזיז יכול‬
‫לעמוד בפני עצמו דינו כתלוש לענין טומאה ואם לאו דינו‬
‫כמחובר‪ .‬י״א‪? ,‬״ה‪.‬‬
‫ועיין תוספתא כיצים‪.‬‬
‫רףנ( אפילו ממהוה למעין מועלת השלןה‪ .‬י״א‪> ,‬״ו‪.‬‬
‫וזה דלא כשיטת הרא״ה מובא בשיטה מקובצת ביצה דף י״ט‪ .‬וגם החתם‬
‫סופר בסימן ר״ט רי״ב רי״א הביא דברי הרא״ה ולא העיר מדברי הספרא‪.‬‬
‫לןנ״א( דעת ר׳ מאיר דכל הפוסל בשלשה לוגין פוסל בשינוי‬
‫מראה‪ .‬י״א‪ ,‬ל״ו‪.‬‬
‫ועיין תי״ט בפ״ז מ״ג דמקואות‪.‬‬
‫‪ p o p‬דעתו של ר׳ עלןיבא היא דגם בלי עצם הנעשים מן‬
‫העוח טמאים‪ .‬י״א‪ ,‬ל״ו‪.‬‬
‫פשטות הברייתא מורה רכיון דר׳ עקיבא לא יליף כלי עצם מכל מעשה עזים‬
‫אם כן מהיכי תיתי נמעט עוף‪ .‬ולפי זה נצטרך לומר דר״ע פליג אהא דתנן‬
‫בכלים פי״ז משנה י״ד דהנברא בהמישי אין בו טומאה‪ .‬ועיין פי״ז דבלים‬
‫משנה י״ג דר' עקיבא סבירא ליה דכלב המים טמא משום דבורה ליבשה‬
‫ורבנן סברי דטהור ומשום דבל שבים כולל גם כלב המים‪ .‬ולפי הנ״ל נראה‬
‫דלטעמייהו אזלי דהא הר״ש שם במשנה י״ד הקשה דלמה לי קרא למעוטי כל‬
‫שבים מבנד תיפוק ליה דלאו מעשה עזים הוא דבשם שנתמעט מיניה עופות‬
‫הוא הדין דנים ותירץ דאי לאו קרא דבגד הוה אמינא דעור סתמא כתיב ובכל‬
‫עור קאמר רחמנא עכ׳׳ל‪ .‬ונמצא רבאמת גם כל‪ .‬שבים נתמעט מקרא דמעשה‬
‫עזים אלא דהו״א דעור שאני ולהכי כתב רחמנא בגד‪ .‬וממילא'רהשתא דכתב‬
‫רחמנא בגד אהדריה גם לעור לכללא קמא דמעשה עזים‪ .‬באופן דלכ״ע דלית‬
‫ליה מיעוטא דמעשה עזים לית ליה מיעוטא לכל שבים אלא מבגד דהיינו דבעינן‬
‫דוקא מין הגדל בארץ‪ .‬והנה בעירובין דף כ״ח מבואר דלאו דשרץ השורץ על‬
‫הארץ תלוי בשם גידולי הארץ יעוין שם ובר״ם פ״ב ממ״א הלכה כ״ג מבואר‬
‫דבריה הגדלה בים אלא שמהלכת גם ביבשה אסורה משום השרץ השורץ על‬
‫האריו ומוכח מזה דבריה כזו גידולי הארץ מיקרי ואם כן כלב המים גידולו מן‬
‫האריז הוא ולהכי ר״ע לטעמיה דבל שבים טהור אינו אלא משום דילפינן מבגד‬
‫ותלוי בגידול מן הארץ ס״ל דכלב המים טמא דהא גידולו מן הארץ הוא אבל‬
‫רבנן דכוותייהו קיימא לן ס״ל דבל שבים נתמעט נם מצד דין דמעשה עזים‬
‫ובודאי בריה שרבה במים אע״ג דמהלכת ביבשה לאו דומיא דעזים הוא‪.‬‬
‫והרמב״ם בחיבורו באמת פסק דלא כר׳ עקיבא ועיין תוספות יום טוב שם‪.‬‬
‫אלאשבר״ש שם מצאתי דבר חדש דכתב בזה הלשון ״והא דאיצטריך למעוטי‬
‫עופות ודגים מוהבנד״‪ .‬ונראה דגם עופות נתמעטו מבגד ובברייתא דלפנינו לא‬
‫נמצא כי אם דגים וקשה לומר דגירסא כזו היתה לפניו ועל כרחך דמצד הסברא‬
‫כתב כן ובטעמו נראה דסבירא ליה דמכיון דבעינן דומיא דבגד בעינן שיהא‬
‫—‬ ‫‪22‬‬ ‫—‬
 ‫קונטרום אוסח ההלכות המחודשות‬

‫דומה בכל הצדדין וגם וולד יולדות הארץ הוא תנאי מתנאי הדמיון ולהכי נם‬
‫עופות נפקא להו כמבואר שם בעירובין דף כ״ח‪ .‬ולפי זה גם כלב המים נתמעט‬
‫דגם הוא אינו וולד מוולדות הארץ כיון שרבה מן המים‪ .‬באופן דעצם דברי‬
‫הברייתא רילפא מבגד איבא לפרושי בתרי גווני או דסגי בגידולי קרהע לחוד‬
‫וגם עופות בכלל או דבעינן וולד וולדות הארץ ויצאו גם עופות דנבראו מן‬
‫הרהה‪ .‬ומתוך דברים אלה למדתי פירוש דבריו של הרמב״ם פ״א מכלים הלכה‬
‫ד׳ יראה יי שהכלים העשויין מעור העוף אינן מקבלין טומאה כמו עצמותיו‬
‫עכ״ל‪ .‬ופשוט דהך דינא דכלים עשויים מעור העוף תלוי בספק הנ״ל דבאמת‬
‫בגמרא אינו מבואר רק דעצמות העוף טהורין משום קרא דמעשה עזים אבל‬
‫בכלי עור שנאמר מפורש בתורה ול״צ לרבויי ממעשה עזים מנלן למעוטי‬
‫עוף אלא דאי נימא דמדרשא דדומיא דבגד נתמעט גם עוף בוראי דגם 'כלי‬
‫עורו של עוף טהור אבל אי נימא דרק גידולי הארץ בעינן ליכא למעוטי עופות‬
‫מעור‪ .‬ועל זה כתב הר״מ ויראה לי דהיינו שהכריע מסברא דבעינן דומיא‬
‫דבגד בכל הצדדין וכל שאינו וולד וולדות האר*ז אינו דומה לבגד וטהור‪ .‬ודוק‪.‬‬
‫ועיין עוד תוספות הראש נדה דף כ״ג בהא דפרכינן שם מה לאדם שכן מטמא‬
‫מחיים‪.‬‬
‫קנ״ג( אין הילוד! לגבי הנשד בין אם המים נפלו על האוכלין‬
‫בין אם האוכלין נפלו על המים‪ ’ .‬״א‪ ,‬י״ח‪.‬‬
‫ועיין מה שרמזתי לברייתא זו לעיל אות ק״מ‪.‬‬
‫ר!נ״ד( דם וחלב של שרצים אינו מטמא טומאת אוכלין‪ .‬י״א מג‬
‫לפי פירושו של הזית רענן בילקוט‪ .‬וציין לעוקצין פ״ג ותמוה דשקצים‬
‫ושרצים שנפשו של אדם קצה בהם יטמאו טומאת אוכלין‪ .‬ובביאור על התורת‬
‫כהנים של ה״חפץ חיים״ זצל מפרש דאע״ג דקיי״ל דדם השרץ כבשרו מ"מ‬
‫היינו דוגא בענין דין דאורייתא אבל לפסול גויה דאינו אלא מדרבנן השותה‬
‫דם השרין אין גופו נפסל מלאכול בתרומה‪ .‬ונ״ל שיש ללמוד פירוש ברייתא זו‬
‫מתוך דברי הת״י כריתות דף י״ג ד״ה אכל‪ .‬יעוין שם‪.‬‬
‫קנ״ה אזד־ה מיוחדת להיה אשד לא תאכל‪ .‬י״א‪ ,‬ס״ז‪.‬‬
‫לשיטת ראב״ד הוא לאו מיוחד לחיה טמאה ולשיטת רבינו הלל הרי זה לאו‬
‫מיוחד לאבר מן החי‪ .‬ועיין מ״ש בזה בפנים‪.‬‬
‫סנ״ו( לידה שלפני הריבוד אינה מטמאה לידה‪ .‬י״ב‪ ,‬א‪.‬‬
‫קנ״ז( מי שינטמא במת ולמחרתו נטמא שוב אינו מונה ג׳‬
‫וז׳ אלא מטומאה אחרונה‪ .‬י״ב‪ ,‬ב‪:‬‬
‫ר!נ״ח( היולדת תאומים ויצאו הוולדות בשני ימים אינה‬
‫סופרת אלא מיום הקני‪ ’ .‬״ב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ועיין בית יוסף טור י״ד סימן קצ״ד בסופו בשם תשובות הרשב״א‪.‬‬

‫—‬ ‫‪23‬‬ ‫—‬

 ‫רןונטרום אוסה ההלכות המחודשות‬

‫רןנ״ט( דעתו של סתמא דספרא הוא דאיכא אזהרה לנגיעת‬

‫‪1‬ודש בין בתרומה‪ .‬י״ב‪ ,‬ד‪.‬‬‫טמא בין בר‬
‫‪p‬״‪ (D‬יולדת שהשהתה לןרבנותיה וילדה שוב אינה מביאה‬
‫רךבן אוולדות הראשונים כל זמן שהיא בתוך מלאת לוולד‬
‫האחרון‪ .‬י״ב‪ ,‬ו‪.‬‬
‫לפי גירסת רבינו הלל והרמב״ם‪ .‬ואר שי^פי דברי רבינו הלל הדבר מפורש‬
‫בסוגיא דנזיר מכל מקום מכיון דהכ״מ בתב בלשון משמע קצת מבואר דדעתו‬
‫היא דמקור הדין הוא מהך ברייתא דספרא‪.‬‬
‫רןם״א( יולדת מחויבת להביא רורבנה בעצמה ולא על ידי‬
‫שליח‪ .‬י״ב‪ ,‬ו‪.‬‬
‫לפי פירוש אחד המובא ברבינו הלל‪ .‬ועיין מ״ש בזה בפנים‪.‬‬
‫‪Dp‬״ ‪ a‬אע״ג דבחמש לידות ניתרת היא בר!דשים על ידי‬
‫‪p‬רבן אחד מכל מ^ם אם היו עליה ‪ p‬רבנות לידה ו‪ p‬רבנות‬
‫זיבה אינה מותרת ב‪p‬דשים עד שתביא שניהם‪ .‬י״ב‪ ,‬ז‪.‬‬
‫לפי פירושו שיי הראב״ד‪ .‬ועיין מ״ש בזה בפנים‪.‬‬
‫‪Dp‬״ג( אם אין המצורע מצטער מנגעו אינו טמא‪.‬‬
‫י״נ‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪p‬ם״ד( הכהן צריך להביט על הנגע בשעה שהוא אומר מוחלט‬
‫או מוסגר‪ .‬י״ג‪ ,‬ג‪.‬‬
‫לפי פירושו של הר״ש שנץ‪.‬‬
‫שם‪.‬‬ ‫‪p‬ם״ה( צריך לראות את עור הבשר ביחד עם הנגע‪.‬‬
‫‪pp‬״ ‪ o‬דעתו של ר״י ברבר׳ יהודה היא דאין הנגע מטמא עד‬
‫שיהא סמוך לעור הבשר מ‪p‬ום שהוא ראוי לפסיון‪ .‬י״ג‪ ,‬ג‪.‬‬
‫ועיין רמב״ם פ״ו מט״צ הלכה ג׳‪.‬‬
‫‪p‬ם״ז( כהן שראהו בהסגר ראשון רואהו בהסגר שני ואם מת‬
‫רואהו כהן אחר תחתיו‪ .‬י״ג‪ ,‬ו‪.‬‬
‫ועיין רמב״ם פ״ג מ״א‪.‬‬
‫םם״ח( דעתו של ר׳ נחמיה דדו‪p‬א אם פרחה הצרעת מן הנגע‬
‫הטמא לטהור טהור אבל בפרחה מו הטהור טמא‪ .‬י״ג‪ ,‬י״ב‪.‬‬
‫‪p‬ם״ט( אם מ‪p‬ודם נולד הננע בעור הבשר ואח״ב נולד השחין‬
‫או המכוה דדי זו מחלו‪ p‬ת ר׳ אליעזר בן יעסב וחכמים‪ .‬י״נ‪ ,‬י״נז‪.‬‬
‫ועיין היטב בדבריו של הר״ש פ״ט מ״ב דנגעים‪.‬‬
‫רףע( אם איננו יודע אם מ‪p‬ומה של ברדת הוא שחין או מכוה‬
‫דדי זה טתר‪ .‬י״ג‪ ,‬כ״ד‪.‬‬
‫עיין רמב״ם פ״ה ה״ו מטומאת צרעת דנראה משם דגירסא אחרת היתה לו בזה‪.‬‬
‫—‬ ‫‪24‬‬ ‫—‬
 ‫רןונטרום אוסח ההלכות המחודשות‬

‫חע״א( אין הנתר! מטמא במלןומות של כינוס שער שבכל‬

‫הנוח כי אם בראש ובזרןן‪ .‬י״נ‪ ,‬ל‪.‬‬
‫>פירוש הראנ״ד ורבינו \זלל‪.‬‬
‫לע״ב( הד דמפורש בכתוב דשער שחור מציל בנתל( לאו‬
‫דור‪,‬א שחור ות א הדין לכל הצבעים מלבד צהוב‪ .‬י״נ‪ ,‬א״ז‪.‬‬
‫ופלא שהרמב״ם השמיט הלכה זי יעייז פ״ח מט"צ הלכה ז' בהא האחת לבנה‪.‬‬
‫קע״נ( אפילו אם בעיני בנו או תלמידו של כהן נראה דהנתק‬
‫עמד בעיניו הרי זה נפטר‪ .‬שם‪.‬‬
‫םע״ד( אע״פ שטומאה וטרדה של ננעים תלויים בדיבורו‬
‫של כהן מכל מ ת ם אם כהן אמר על טמא טהור אין זה טתר‪.‬‬
‫י"נ‪ ,‬ל״ט‪ .‬ועיי! ירושלמי פסחים פהה אלו דברים הלכה א'‪.‬‬
‫רןע׳יד‪ (.‬הדין דטמא טמא יהרא נוהנ לאו דוקא במצורע כי‬
‫אם בכל המטמאים את האדם‪ .‬י״נ‪ ,‬מ״ה‪.‬‬
‫רמב״ם פ״י מט"צ הלכה ח'‪.‬‬
‫ר!ע״ו( הך דם״ל לחכמים דהקוצץ ברדתו במכוון מהניא‬
‫פריחה לטרדו אין זה אלא בר!וצץ הבדדת בצמצום אבל‬
‫בר!וצץ בשר חי עמה דדי זה אץ לו טרדה עולמית‪ .‬י״ג‪ ,‬מ״ו‪.‬‬
‫והובא דבר זה בתוספתא ננעים פ"נ‪.‬‬
‫סע״ז( בגד של כלאים מצמר ופשתים מטמא בננעים‪.‬‬
‫י״נ‪ ,‬מ״ז‪.‬‬
‫הע״ח( אריג אע״פ שאין בו ג׳ על ג׳ מכל מקום כיון שיש‬
‫בשתי או בערב להשלים לג׳ על ג׳ דדי זה טמא‪ .‬שם‪.‬‬
‫אשיטת הראב״ד‪.‬‬
‫סע״ט( עורות אוהלים מטמא בנגעים‪.‬‬
‫י״נ‪ ,‬מ״ח‪.‬‬
‫ק״ם( אין מצות קריעה בבגד המנוגע מתקיימת אלא אם‬
‫ניתק מהבגד לגמרי‪ .‬י״נ‪ ,‬נ״ו‪.‬‬
‫קפ״א( גם בחוץ לארץ דיני נגעים נוהגים‪ .‬י״נ‪ ,‬נ״ט‪.‬‬
‫קפ״ב( גם בנגעי בגדים צריר להיות כהן אחד מתחלה ועד‬
‫םון‪ .5‬י״ג‪ ,‬נ״ו‪.‬‬
‫ועיין יצעיא אות קס״ז‪.‬‬
‫ר!פ״ג( טהרת המצורע נוהגת בזמן הזה‪ .‬י״ד‪ ,‬ב‪/‬‬
‫ר!פ״ד( הזיית דם צפור מצורע ותגלחתו אינם אלא בכהן‪ .‬י״ד‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ועיין תוספות שבועות דן^ ג‪/‬‬

‫—‬ ‫‪25‬‬ ‫—‬

 ‫הונטרום אופה ההלכות'המחודשות‬

‫קפ״ה( אין כהן מצורע מטת־ את המצורע‪ .‬י״ד‪ ,‬ג‪.‬‬

‫קפ״ס הציווי ללקיחת צפרי מצורע הוא של כהן‪ .‬י״ד‪ ,‬ד‪.‬‬
‫הציווי בכהן והאקיחה‪.‬בכא ארם‪ .‬ובפשוטו נראה דהיצכה היא דהציווי צריך‬
‫להיות מפי כהן‪ .‬ומ״מ קא מצאתי זה מובא בשום מקום‪ .‬ובאמת שברייתא‬
‫כזו שנויה בתורת כהנים בעור איזו מקומות‪ .‬בפרשת תזריע על הפסוק בוצוה‬
‫הכהן וכבסו האמור גבי נגעי בגרים ובפרשת מצורע בענינא דנגעי בתים על‬
‫הכתוב רוצוה הכהן ופינו את הבית ועל הכתוב רוצוה הכהן וחלצו‪ .‬ואיני‬
‫יודע טעם להשמטת הלכה זו דבכל אלו המקומות אין הציווי בא אלא מפי כהן‪,‬‬
‫קפ״ז( צפרים שנלקחו לבית המנוגע כשדים לאדם וכן‬
‫להיפך‪ .‬י״ד‪. ,‬‬
‫קפ״ח( עץ של ארז האמור במצורע צריד להיות בראשו טרח‪.‬‬
‫י״ד‪ ,‬ד‪ .‬דעתו של רחב״ג‪ .‬ועיין בר״ש מ״א פי״ד דננעים שנראה שהיתה‬
‫גרסתו ובראשו טרוף‪.‬‬
‫קפ״ט( עץ ארז אזוב ושני תולעת מטת־ בהם כמה מצורעים‪.‬‬
‫י״ד‪ ,‬ד‪ .‬ועיין היטב סוגית הירושלמי פ״ב דפנטה הלכה ב׳ על ברייתא זו‪.‬‬
‫ק״צ( פלונתא דתנאי אם שחיטת צפור מצורע בשרה‬
‫■ ■‬ ‫■‬ ‫בישראל‪ .‬י״ר‪ ,‬ה‪.‬‬
‫קצ״א( כשהוא בא לשחוט את הצפוד לטת־ת המצורע הרי‬
‫‪,‬‬ ‫;‬ ‫זה שוחט את הב־ורה‪ .‬י״ד‪ ,‬ה‪.‬‬
‫קצ״ב( אינו שוחט שני צפרים של שני מצורעים לתוך כלי‬
‫‪,‬‬ ‫■■‬ ‫‪.‬‬ ‫אחד‪ .‬י״ד‪ ,‬ה‪.‬‬
‫קצ״ג( דעתו של דיה״ג דריכי העינים אינם נכללים בתנלחת‬
‫•‬ ‫‪■ .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫המצורע‪ .‬י״ד‪ ,‬ה‪.‬‬
‫קצ״ס בקרבנות מצורע יש דין מיוחד של העמדה לפני פתח‬
‫אוהל מועד‪ .‬י״ד‪ ,‬י״א‪.‬‬
‫לגירסת הגר״א‪.‬‬
‫קצ״ה( אפילו למאן דאמר דחטאת קובעת בק־בן עולה ויורד‬
‫מכל מקום גבי יולדת אין החטאת קובעת משום דגם‬
‫בעשירות חטאתה עוח הוא‪ .‬י״ד‪ ,‬ל״ב‪.‬‬
‫ועיין בראב״ד‪.‬‬
‫קצ״ו( מצוה על הבעלים של בית המגוגע לבא בעצמו לפני‬
‫^־‬ ‫הכהן ולא על ידי שליח‪ .‬י״ד‪ ,‬ל״ה‪.‬‬
‫קצ״ז( אם ־נולד הנג־ע בצד החיצוני של הכותל אינו מטמא‪.‬‬
‫י״ד‪ ,‬ל״ה‪.‬‬

‫‪26‬‬ ‫—‬
 ‫הונטדום אופה ההלכות המחודשות‬

‫נ‪,‬צ״ה( דעתו של דבי יהודה דהמקום מחוע לעיר שמשליכין‬

‫שם האב‪.‬ים מבית המנוגע טמא הוא גם לאחר שיטול משס‬
‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫■ ■‬ ‫האבנים‪ .‬י״ד‪ ,‬מ•‪,‬‬
‫לפי פ־רו׳טו יעל הראב״ד‪.‬ועיין ברבנו הלל ובר״ש מ״ו פי״ג דנגעים ותמצא‬
‫י ' י‬ ‫'‬ ‫” ' '‬ ‫י‬ ‫פ‪-‬רושים אחרים‪.‬‬
‫אין האבנים שניתופפו אחר בנין הבית בדין־ נתיצה‬
‫של בית המנוגע‪ .‬י״ד‪ ,‬מ׳זה‪.‬‬
‫•‬ ‫ועיין ה׳טגות הראב״ר פי״ר מט"צ הלכה ח׳‪.‬‬
‫‪ r ,‬אחדי שחלץ ור!ץ זטח אין הבית־ מטמא ־עד שיגןור‪ ,‬עליו‬
‫׳‬ ‫‪■...‬‬ ‫‪. . .......‬‬ ‫טומאה‪ .‬שם‪.‬‬
‫לפי פ־ר‪.‬שו של רבנו הלל ולהראב׳׳ד יש"מובן אחרי לברייתא זו‪ .‬״‬
‫ט״ו‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫ר״א( על מגע עכו״ם שודפין ת־ומה‪.‬‬
‫‪■ . , -‬‬ ‫ועיין ר״ש בפירושו ?זביס פ״ב מ״א‪.‬‬
‫ד״ב( אם הפריש רךבן לזיבתו אחת לא יביאנה לזיבתו שניה‪.‬‬
‫ט״ו‪ ,‬י״ד‪.. .‬והיא‪-‬דאמרי ‪i‬ן ‪ ,‬בכריתזת פ״ק דמ^יאה״ ?רבן יאתר‪ .‬על■‪b‬מה ןיבות‬
‫כתב הראב״ד היינו בשהפרישה ?רבן אחד על כולם אבל לא בהפרישתו׳יעל‬
‫זיבה אחרת דאז אין לה רשות לשנותה‪ .‬יעוין שם בפירושו‪ .‬לתורת כהנים אבל‬
‫בפירושו ל?נים פ״א מ‪:‬״ד כיתב־ דאפשר לשנות ׳?רבן מ׳זיבה לזיבה‪ .‬וצריך עיון‪.‬‬
‫ועיין ספר תורת הנזיר פ״ג הלכה י״ד‪.‬‬
‫ר״ג( גם לענין טומאת בועל נדה העראה‪.‬כנמר יביאה; ט״ו‪ ,‬ב״ד‪.‬‬
‫;‬ ‫ועיין משנה למוך ם"נ ממשכב ומושב‪.‬‬
‫ר״ר( אסור שתהיה חציצה בין הכפורת לעדות הנתונה בארון‪.‬‬
‫ט״ו‪ ,‬ב‪ .‬ועיין מ״ש בוה בפנים‪.‬‬
‫ר״ה( אע״ג דהוצאת כח ומחתה מלפני ולפנים בעיא בגדי לבן‬
‫אחרים מאלו שלבש שחרית מ״מ אין זה אלא למצוד‪.‬׳ולא‬
‫‪. .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫לעיכובא‪ .‬ט״ז‪ ,‬ד‪.‬‬
‫ר״ו( גם על העבירות שעברו באונם חייב כהן גדול להתודות‬
‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫על שעיר המשתלח‪ .‬ט״ו‪ ,‬כ״א‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫וכבר העירו מזה על דברי הרמ״א י״ד סימן רפ״א‪.‬‬
‫ר״זן הקטדתן של ה^כיחטאת יום‪ .‬הנבן־רים דוחה‪,‬את הטומאה‬
‫ט״ז‪ ,‬כ״ה‪ .‬ועיין תוספות יומא דף מ״ו ע״א ר״ה תהלתו וצדיד עיון‪ ’.‬י■ ■‬
‫ר ״ ח ( א י ג י ו ם ‪ .‬ה כ פ ו ר י ם‪ .‬מ כ פ ר א ע כו‪.‬״ ם‪ ,‬ט‪.‬״ז‪ ,‬כ״‪.‬ט‪• . . . ....‬‬
‫'‬ ‫■‬ ‫׳‬ ‫ועיין שבועות י"נ תד״ה לא הראו‪".‬‬
‫ר״ט( כשם שאין מלןדישין בשבת כך אין מיחללין הר!דש‬
‫‪• ■ ......................‬‬ ‫בשבת ויום'טוב‪ .‬ט״ז‪ ,‬כ״ט‪ ■■.‬׳ י‬
‫—‬ ‫‪27‬‬ ‫—‬
 ‫תונטרוס אופה ההלכות המחודשות‬

‫ועיין תוספות גיטין דך ם״ג שכתבו דמופילא הסמוך יצאיש יכוי‪ 5‬לחלל כשם‬
‫שיכוא י^הקדיש‪.‬‬
‫ר״י( בכרת דשחוטי חוץ אינו נענש רק הוא ואין משפחתו‬
‫נענשת על ידו כמו בכרת דעבודה זרה‪ .‬י״ז‪ ,‬ד‪.‬‬
‫רי״א( אשה כשרה להקריב בבמה קטנה‪ .‬י״ז‪ ,‬ו‪.‬‬
‫ועיין ירושצמי מגייצה פ״א הי״א ובתוספתא שייצחי זבחים ובמשנה לסלך‬
‫פ״א מקרבן פסח‪.‬‬
‫רי״ב( אין דין של ריח ניחוח בבמה ומותר להעלות אברים‬
‫שצלאן‪ .‬י״ג‪ ,‬ו‪.‬‬
‫רי״נ( אשה חייבת על העלאה בחוץ‪ .‬י״ז‪ ,‬ח‪.‬‬
‫ועיין שט״ם כריתות דך ג׳ ע״א אות י״ג ובהשמטות שם‪ .‬ואע״ם דיצפי מה‬
‫שכתב הראב״ד נכיציצ הך דין בברייתא דר׳ ישמעאיצ המובאה בזבחים דך ק״ז‬
‫דלערב פרשיות מכל מקום הואייצ ויצפי פירושו שיצ רש״י שם בסוגיא אין הדבר‬
‫מפורש שם לכן מניתיו כאן‪.‬‬
‫רי״ס בקרבן של עכו״ם לא אמרינן שלא במקומו כמקומו‬
‫דמי‪ .‬י״ז‪ ,‬י״ב‪.‬‬
‫לכם ולא לאחרים לפי פירושו של הגאון מלבים‪.‬‬
‫י״ז‪ ,‬י״ב‪.‬‬ ‫רט״ס אם זרק דמו של קרבן על היסוד ה״ז פסול‪.‬‬
‫ולא על קרקעו‪.‬‬
‫רט״ז( אין נבלת העוו! מטמאת אבית הבליעה אלא כשהיא‬
‫נמצאת שם דרך בליעה ולא דרך יציאה וכנון שהקיאה‪ .‬י״ז‪ ,‬ט״ו‬
‫רי״ז( לדעתם של אחרים איכא כרת על הכנסת כלים טמאים‬
‫למקדש‪ .‬י״ז‪ ,‬ט״ז‪.‬‬
‫לפי פירושו של התי״ט במתניתין דריש פ״ד דנדה ד״ה ואין חייבין עליו‪.‬‬
‫רי״ח( לאו מיוחד לקריבה בעריות‪ .‬י״ח‪ ,‬ו‪■ .‬‬
‫עיין רמב״ם פכ״א מאיסו״ב ובהשגות הרמב״ן לספר המצות ועיין מדרש‬
‫רבה בא פרשה ט״ז‪.‬‬
‫רי״ט( נם האשה עוברת בלאו דרךיבה דעריות‪ .‬י״ח‪ ,‬ו‪.‬‬
‫ועמ״ש בזה בפנים‪.‬‬
‫ר״כ( אסור לבנות מקומות כבנין היכלות של עכו״ם כדי‬
‫שיכנסו בהם רבים כמו שהעכו״ם עושים‪ .‬י״ח‪ ,‬ג‪.‬‬
‫ועיין ספר המצות מצות ל״ת ל׳ ובלשונות הרדב״ז ח״ב סימן רנ״ז‪.‬‬
‫רכ״א( דעתם של חכמים דליכא איסורא להסתכל בצורת‬
‫עבודה זרה‪ .‬י״ט‪ ,‬ד‪.‬‬
‫פשטות ברייתא דספרא מורה דרבנן פליגי אדר׳ יהודה ועיין בזה יראים‬

‫—‬ ‫‪28‬‬ ‫—‬

 ‫לןונטרוס אוסה ההלכות המחודשות‬

‫ביראים בעל ברחנו אומר דסוגיא‬ ‫סימז ס״ה ובחדש שנ״א ואי נימא דאא‬
‫דשבת דף קמ״ט אזאא בר׳ יהודה‪.‬‬
‫רכ״ב( העושה ע״ז לעצמו עובר בשני לאוץ משום לא תעשו‬
‫ומשום לכם‪ .‬י״ט‪ ,‬ד‪.‬‬
‫ועיין רטב״ם פ"נ טע״ז האכה ט' וספר הטצות >״ת נ׳ ועיין טכי>תא דח‪8‬וב״י‬
‫פסל‪.‬‬ ‫הוצאת הופמן על הפפוע ד^א תעשה ?ך‬
‫דכ״נ( קטנית חייבת בפאה‪ .‬י״ט‪ ,‬ט׳‪.‬‬
‫רכ״ס דעתו של ר״ש דשותפות עכו״ם פוטרת מן הפאה‪ .‬י״ט‪ ,‬ט‬
‫ועיין הגהות הרי״ד‪.‬‬
‫רכ״ה( פאה צריך להניח לעניים גם הר!ש של התבואה ועמיר‬
‫התלתן ומכברות התמרים ואפילו אם השירם הרוח אחר‬
‫ההפרשה העניים זוכים בהם‪ .‬י״ט‪ ,‬י‪. .‬‬
‫א ‪we‬יי ‪T‬נ‪a‬אא^‪r‬‬ ‫אפי מה שתדעתקה בריית א ‪1r‬״ ב ‪ T‬ו ‪y‬א‪f‬מ*■‪-‬ח‪%‬׳ר‬
‫זו בדין רפאה ניתנת במחובר אבא אפי ברייתא דספרא נראה דזוהי האבה‬
‫בפני עצמה שאינה שייבת אדין דמחובר‪ .‬ועיין מ״ש בזה בפנים‪.‬‬
‫רכ״ס גם אשכר לןררןע עובר בבל תלין‪ .‬י״ט‪ ,‬י״נ‪.‬‬
‫ועיין טוש״ע חושן משפט סימן שא״ט בשם הרמ״ה‪ .‬ועיין בםם"נ אאוין‬
‫באאו דבא תאין‪.‬‬
‫רכ״ז( אםור לזכות העני בדין משום שבעל דינו העשיר‬
‫מחויב לפרנסו‪ .‬י״ט‪ ,‬ט״ו‪.‬‬
‫ועיין ספר הטצות לרמב״ם ל״ת רס״ו‪.‬‬
‫רכ״ח( אסור לזכות בן נחלים בדין כדי שלא לביישנו‪ .‬שם‪.‬‬
‫רכ״ט( איסורא דהרבעת כלאים נוהנ נם בשל אחרים‪ .‬י״ט‪ ,‬י״ט‪.‬‬
‫ונראה דנחאהו הראשונים בפירוש הברייתא דהראב״ד מפרש אה דאחרים‬
‫היינו נוים אבא מהרמב״ם ריש פ״ט דבאאים משמע דאיהו מפרש אחרים היינו‬
‫שא חבירו‪ .‬וצריך עיון‪.‬‬
‫ר״ל( איסורא דהרכבת אילנות מין בשאינו מינו נוהג גם‬
‫באילני סרר!‪ .‬י״ט‪ ,‬י״ט‪.‬‬
‫ואי נוהנ איסור זה נם בהרבבת איאן סרק אאיאן סרק או רק איאן סרה אאיאן‬
‫מאבא‪ .‬עיין שתי נירסאות בברייתא דתורת בהנים הובאו בר״ש בפירושו‬
‫אבאאים פ״א מ״ח‪.‬‬
‫רל״א( אילן העומד מאיליו פטור מערלה‪ .‬י״ט‪ ,‬ב״ג‪.‬‬
‫ונירסת היאקוט היא ארבות עץ העואה מאיאיו‪ .‬ועיין מה שבתבו הראשונים‬
‫אישב הסתירה בין ברייתא זו אמשנה דפ״ק דעראה‪.‬‬
‫רל״ב( הנוטע לעצים לסייג ולקורות אילן שאינו ראוי לדברים‬
‫— ‪— 29‬‬
 ‫קונטרוס אוסזש‪.‬ההלכות המחורע^ץת‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י״ט‪ ,‬כ״ג‪.‬‬ ‫אלו ה״ז הייב ב>דלה‪.‬‬
‫ועיין ירו׳טילמי‪.‬‬
‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫דל״ג( אילן‪®.‬־־ ‪ P‬אץ •בו ערלה‪.‬־ו״‪.‬ט‪ ,‬כ״ג‪..‬‬
‫ובזית רענן על היי^קוט כתב דהיינו אפיינו אם ע>לו בו פירות‪ .‬ואבתי צריך עיון‪.‬‬
‫רל״ס דעתו של ר׳ עקיבא‪-‬תם עצים ולולבים אסורים בערלה‪.‬‬
‫י״ט‪ ,‬כ״ג‪ .‬לפירושו של הראב״ד‪.‬‬
‫י״ט‪ ,‬כד‬ ‫רל״ה( אין פורץ נטע רבעי עד שיגיע־לעונת׳המעשרות‪.‬‬
‫דל״ו( גם אשה חייבת •על העברת זרעה למולך‪ .‬כ; ב‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪ ,‬ועיין ש״מ כריו^ית^־ף ;׳ כ!טס ר׳ ברוך‪ ,‬וצ״;ג‬
‫רל״ז( אין׳הייביס^מיתה על־ק^ת־אבי האב ואביי האם‪ .‬כ‪',‬ט‪.‬‬
‫‪' .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫"‬ ‫י ‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ועיין כ"מ פ״ה מבר־ם‪ .‬י' י *'‬
‫רל״ח( שתוקי‪ 1‬ריב על הכאת האם ולא על הכאת האב‪ .‬כ‪ ,‬ט‪.‬‬
‫וגם להלכה זו לא ציין הכסך משנה בפ״ה מממרים‪ .‬ועיין ירושלמי פי״א‬
‫מיבמות הלכה בי‪.‬‬
‫רל״ט( הגר שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה פטור גם‬
‫על הכאת האם רכל שא^ן לו אב אין לו אם‪ .‬שם‪.‬‬
‫י ועיין רמב״ם וירושלמי שם‪.‬‬
‫ר״מ( אשת אחיו מאמרגתמעטה מערירי האמור באשת אחיו‪.‬‬
‫כ‪ ,‬בא‪ .‬לפי פירושם של התוספות ריש יבמות'ועיין מ״ש בזה ב‪5‬נים‪.‬‬
‫דמ״א( כהן בעל מום אין מטמא למתים‪ .‬כ״א‪ ,‬א‪■ .‬‬
‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ועיין י״ד סימן שזג״ג‪• ■ .‬‬
‫רמ״ב( חללים ^נם מוזדרים אטיומאה; שם‪' .‬‬
‫וכבר העירו בסתירת הברייתות דלפעמים •מרבה חללים מהכהנים ולפעמים‬
‫‪-‬‬ ‫■ ■‬ ‫ממעט‪.‬‬
‫רמ״ג( אמו של כהן שנתחללה בנה מתטמא לה‪ .‬כא‪ ,‬ב‪.‬‬
‫רמ״ד(אין ■הבהנים‪.‬׳ג?תטמאים לבניהם הנפלים‪ .‬כא‪.3 ,‬‬
‫;‬ ‫■ ■ '־‬ ‫ועיין תוספות פסחים דף ט‪.‬‬
‫'‬ ‫רמ״ת‪ -‬אחיו ואחותו■ מאמו אין מטמא להן‪ .‬כ״א‪ ,‬ב‪■ .‬‬
‫רמ״ו( אחותו הגדולה הרבה טפי מבוגרת אינו מטמא לה‪ .‬ל״ה‪ ,‬ג‬
‫לפום חרא נירפא של ר״ה והר״ש שנץ‪ .‬ועיין מ״ש בזה כפנים‪.‬‬
‫דמ״ז( על ודאי■ קרובים׳ הוא־‪:‬מטמא־‪■-‬ואינו‪-‬מטמא ׳על ספק‬
‫•‬ ‫ררו‪-‬בים‪ .‬כ׳׳א; ג‪............................................... .‬‬
‫רמ״ח( הפורשים מדרכי■ ציבור אין הכהן מתטמא להן‪ .‬ואם‬
‫‪... .‬‬ ‫עשרת׳שדבה הב הן ם’טמ<‪1‬להןךכ״א;י‪,‬כ;•‪-‬ד‪-:‬־‬
‫—‬ ‫‪30‬‬ ‫—‬
 ‫הונטדום אוסה ההלכות המחודשות‬

‫אע״ג דדין זה ישנו גם באבק רבתי מכל מקום כיון דהתם צענין אב?ות‬
‫איתמר ובספרא נאמר מפורש קענין טומאת קרובים קכן מניתיו‪.‬‬
‫דמ״ט( ישם שבהז גדול מוזה־ בלאו דבל יבא מלבד הלאו‬
‫דלא יטמא כמו כן הבהן הדיוט מוזה־ בלאו דלא יבא‪ .‬ב״א‪ ,‬י״א‪.‬‬
‫ועיין רמב׳׳ם פ״ג מאכל ש?א הוזכר לאו רביאה כי אם בכהן גרוק ועיין שם‬
‫בשלישי מאבל הלכה ר׳ שהוזכר שהייה גם גבי כהן הריוט ושיעורא רשהייה‬
‫בוראי רשייך לאיסורא רביאה‪.‬‬
‫ד״ג( גם כהן בעל מום אתה מוזהר עליו במצוה דוקדשתו‪ .‬כ״א ח‬
‫ועיין ספר המצות ירמב״ב סצוה ל״ב‪ .‬ובהלכות ביאת מהדש השמיט זה‪.‬‬
‫רנ״א( פלוגתא דתנאי בתשלומי תרומה אם ההפרשה‬
‫מתדשתם או דהנתינה מתדשתם‪ .‬כ״ב‪ ,‬י״ר‪.‬‬
‫ולפי רעתו של רבנו הלל פלוגתא זו מוסבה על התרומה עצמה‪ .‬ועמ״ש בזה‬
‫בפנים‪.‬‬
‫רג״ב( אין איסור טומאה גוהג בגידולי ת־ומה‪ .‬כ״ב‪ ,‬ט״ו‪.‬‬
‫רג״ג( אין כופין את הציבור על השקלים להביא ללשכה בכדי‬
‫ליקה בהן ר־בגות ציבו‪,‬־‪ .‬כ״ב‪ ,‬י״ט‪.‬‬
‫אפי שיטת הד״ש• שניו אבל לפי שיטת הראב״ד דין הציבוד כדין היחיד‪ .‬ויעויו‬
‫׳‬ ‫ספדא לקמן אקדא דאדצונכם הכתוב בענינא דעומד‪.‬‬
‫דנ״ד( נשבר עצם הזנב הוי מום שבגלוי‪ .‬כ״ב‪ ,‬כ״ב‪.‬‬
‫ועיין רמב״ם פ״ר מאיסורי מזבח הלכה ר׳ ובכ״מ שציין מקורה של הלכה‬
‫זו מריוקא רתוספתא ובברייתא רספרא הרבר מפורש‪.‬‬
‫רג״ה( דעת רבגן דפליגי אדרבי יהודה היא דמקדיש תמימים‬
‫לבדק הבית אין בזה אלא לאו הבא מכלל עשה‪ .‬כ״ב‪ ,‬כ״ג‪.‬‬
‫ועיין מל"מ פ״ה מערכין ה״ו‪ .‬ותמוה שהכסו? משנה סותר משנתו שם בהלכות‬
‫ערכין להמבואר ברבריו בהלכות ק"פ'פ״ח הלכה ה׳‪.‬‬
‫רגי׳׳ו( כהן בעל מום שגולד■לו מומו לפגי הדיבוו* פסול לעבודה‬
‫ואין דינו כזב ומצורע שנולדה בהן הזיבה והצרעת לפני‬
‫הדיבור דהם טהורים‪ .‬כ״א‪ ,‬י״ז‪.‬‬
‫רנ״ז( אין כהן בעל מום חייב על אותן העבודות שאין הזר‬
‫חייב עליהן‪ .‬כ״א‪ ,‬י״ו‪.‬‬
‫ועיין לעיל אות ק״ז‪ .‬אבל לשיטתם של רבנו הלל והראכ״ר אין הרבר כן‬
‫דלדידהו לא ממעט בספרא'ז‪5‬לא אותן עבודות ראיגן מעכבות‪■ ' .‬‬
‫רנ״ח( רק כהנים ולוויים נכנםים לתקן רוקועי ‪ 55‬הים‪.‬בפנים‬
‫■‬ ‫׳‬ ‫אבל לא ישדא^ים’‪ .‬כ״א; כ״נן‬

‫—‬ ‫‪31‬‬ ‫—‬

 ‫קונטרוס אופה ההלכות המחודשות‬

‫צפי שימת הראב״ד שם והיינו דילא כאחת הברייתות המובאות ב׳עייצהי‬

‫עירובין אבצ צפי גירסת הגר״א בברייתא דספרא אין בתורת נהנים שום‬
‫חידוש דין‪.‬‬
‫רנ״ט( אזהרה מיוחדת לכ״ג להפריש בע״מ מעבודת המלןדש‬
‫וכמו כן אזהרה כללית על כל הבהנים להפריש מביניהם‬
‫כל בעל מום‪ .‬כ״ב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ועיין פירש״י עה״ת‪.‬‬
‫ר״ם( אין הנטמא בהיםט נפםל מלאכול בתרומה‪ .‬כ״ב‪ ,‬ו‪.‬‬
‫צפירושו שצ רבנו הצצ אבצ צפי דעת שאר הראשונים אין הדבר כן‪ .‬ומיצתא‬
‫דא צריכא עיונא רבא‪.‬‬
‫רם״א( עבד של שותפין שהיה אחד מהן כהן שאינו מאכיל‬
‫אינו אוכל בת־ומה‪ .‬כ״ב‪ ,‬י״א‪.‬‬
‫ועמ״ש בזה בפנים‪.‬‬
‫רם״ב( האוכל מבשר ‪p‬דשי ר!דשים לאחר זריר!ת דמים נותן‬
‫דמיו לכהנים והכהנים לוקחין בדמיו שלמים‪ .‬כ״ב‪ ,‬י״ד‪.‬‬
‫ועיין תוספתא פרה בתרא דשקצים‪.‬‬
‫רם״ג( גם בחוץ לארץ נוהנ לאו דסירום‪ .‬כ״ב‪ ,‬כ״ד‪.‬‬
‫ועיין הגהות הנר״א צאה״ע סימן ה׳ שציין צהך• ברייתא דתורת כהנים‪.‬‬
‫רם״ד( פלוגתא דחכמים ור״י אי נר!בות ישנן בםירום על ידי‬
‫מעשה אי לאו‪ .‬כ״ב‪ ,‬כ״ה‪.‬‬
‫צפי שיטת הראב״ר ורבנו הצצ והר״ש שנץ‪ .‬אבצ בםמ״נ צאוין ה״כ פירש‬
‫ברייתא זו צענין הקרבה וצפי זה הך ברייתא עוסהת בדין חסרון בפנים המבואר‬
‫בש״ס בכורות דר ר׳״ט ואין כאן חידוש דין‪.‬‬
‫רם״ה( אם ר!בלו שסלים מן העכו״ם כל הרןרבן נפסל מפני‬
‫חלס העכו״ם שבו‪ .‬כ״ב‪ ,‬כ״ה‪.‬‬
‫ואע״ג רהך דינא ישנו במשנה דשקצים פ״א מכצ מקום אם תעיין בספר‬
‫המצוות בהשנות הרמב״ן תשצומי מצות צ״ת ח׳ תראה כי רק מברייתא דספרא‬
‫הוציא הרמב״ן דין הנ״צ‪ .‬ומיהו מהראב״ד בפירושו צתורת נהנים ריש‬
‫פרשתא דערכין מבואר דמסתפק בהר דינא‪ .‬יעויז שם‪.‬‬
‫כ״ב‪ ,‬כ״ח‪.‬‬ ‫רס״ס אין אותו ואת בנו נוהג בחיה ובעוח‪.‬‬
‫עיין ריר וראש פרק ניד הנשה‪.‬‬
‫רם״ז( גם בעיבור השנה נאמרה ההלכה דאתם אפילו שוגגין‬
‫—‬ ‫‪32‬‬ ‫—‬
 ‫הונ^דוס אוסה' ההלכות המחודשות‬

‫אתם אפילו אנוסין‪ .‬כ־״נ‪ ,‬ב‪.‬‬

‫ועיין ציצ״ח סנהדרין דף י״ב‪.‬‬
‫ריס״ח( אם קידשו ?טלאי צעדים או רעז^ו העדים ה״ז צ^‪p‬ודש‬
‫כ"נ‪ ,‬ד‪ .‬עיין ירושצמי ם״ג דר״ה‪.‬‬
‫רס״ט( דעת הספרא דגם כמוספי החג אין הפדים האלים‬
‫ודוצצשיים ^ןכציין זאיאו^ זה‪ .‬כ״נ‪ ,‬וז‪.‬‬
‫ודלא כשיטת ה׳פ״ט מנחות דף מ״ד דכהג מעכבי כיון כטשפטם כתיב בהן‪,‬‬
‫ר״ע( אין עומר בא מעבר הירדן‪ .‬כ״ג‪ ,‬י‪.‬‬
‫אפום חד צדדא של ספייקו של הר״ש ש?‪ .1‬ועיין רש״י סנהדרין דף י״א‬
‫בברייתא דעא שלש ארצות מעברין ובר״ן נדרים דף ס״ב‪.‬‬
‫רע״א( אין בית דין כופין את הציבור על הבאת העומר‪ .‬כ״ג‪ ,‬י״א‬
‫אפי דעת הד״ש ז^באיאפי דעת הראב״ד דין העומר כדין כא הרבנות היחיד‬
‫דכופין בהם עד שיז^מר רוצה אני‪ .‬ועיין אעיא אות רנ״ג‪.‬‬
‫רע״ב( ל!צירת העומר לא בעיא כהן‪ .‬ב״נ‪ ,‬י‪.‬‬
‫ועיין מנחות דף ם״ו דנבי היו מהבהבין אותו באור נהט מפורש ישראא‬
‫ואיאו גבי הצירה סתם ואמר הצרוהו‪.‬‬
‫רע״ג< אין ז*<בצש מ‪ jf‬כצ את הז^וםד ואין העומר מעכב את‬
‫הכבש‪ .‬כ״נ‪ ,‬י״ב ‪.‬‬
‫ועיין בספר חסדי דוד אתוספתא דמנחות שהוכיח דש״ם דיאן פאיג עא זה‪.‬‬
‫ועיין עוד תום׳ שבת הא״א ד״ה שם‪.‬‬
‫רע״ס אפילו למ״ד יש מנחה בבמה מ״מ אין מנחת העומר‬
‫בבמה‪ .‬כ״ס י״ד‪.‬‬
‫חהת עואם אבית עואטים‪ .‬אפי פירושו שא הר״ש‪ .‬ועיין תוספות שבועות דף‬
‫ט״ו ובריטב״א שם דדעתם בהיפך דאף אמ״ד אין מנחה בבמה ט"מ מנחת‬
‫עומר הרבה בבמה ול׳ע תוספות סוכה דף מ״א ואדעתם נראה אפרש ברייתא‬
‫דספרא דהמ״א דגם במהדש נוהג דין זה ואאו דוהא במשכן‪ .‬ומצינו כהאי נונא‬
‫בספרא‪.‬‬
‫רעי״ה<מצות שתי הלחם שתהיינה שוות בצורתן ובתמונתן‪.‬‬
‫כ״ג‪ ,‬י״ז‪ .‬ועיין פסיהתא זוטרתא‪.‬‬
‫•‬ ‫רעיס »כים'שהקריפן לפני הזבח ססולים‪ ■.‬כ״נ‪ ,‬ל״ז‪.‬‬
‫עוין תוםפו‪1‬ז מנחות לף ט״ו ע״ג ד״ה אפשר ואשיטת רש״י מנחות דף ע״ט•‬
 ‫רןונטרוס אופה ההלכות‪.‬המחודשות‬

‫דספרא ־דפ׳«מע_ דרת־‬ ‫דצפני השחיטה הנסכים הם חוצי! יש !להעיר מברייתא‬

‫צהקרבה פסוצין אבצ מיקרש קרשי‪.‬‬
‫רע״ז( גם במתדיש ‪.‬כרגל עצמו‪, .‬עובר אעשה דכאת‪ .‬שם‬
‫" ■‬ ‫י ^ ■ ‪...................‬‬ ‫והבאת שם‪ .‬כ^׳ג‪ ,‬צ״ח‪.‬‬
‫צפירושו שצ ר״ה אבצ הר״ש נראה דחוצק עצ זה‪.‬‬
‫רע״ח( הא דלןיימא לן דמעבריך את׳ השנה על הפירות מפני‬
‫‪......... .‬‬ ‫החג בעינן דורןא רוב מיני הפירות‪ .‬כ״נ‪ ,‬צ״ט‪• ' ' .‬‬
‫צפי שיטת הראב״ר‪.‬‬
‫רע״ט( מצות הדלקת הנרות היא להדליק שבעת־הנרות זא״ז‬
‫ואפילו היו שבעה כהנים אין להדליקן בבת ־אחת‪ .‬כ״ר‪ .‬ג‪.‬‬
‫■‬ ‫ועיין ספרי זוטא ריש פרשת בהעצותך‪.‬‬
‫ר״פ( חציצה בין ראש קנה של־מנורה לנר פוסלת‪ .‬כ״ג‪ ,‬ר‪.‬‬
‫צפי הרבנו הצצ והר״ש ומראב״ך משמע דרין הוא רהנר צריך צעמור אראש‬
‫י‬ ‫הקנה בצא שום סמיכה‪.‬‬
‫רפ״א( מצות עריכת הנרות היא דוקא לפני ד׳ ואין לתקן‬
‫‪.‬‬ ‫בחוץ ויכנים‪ .‬כ״ר‪ ,‬נ‪.‬‬
‫לזו‪ .‬כ״‪.‬ר‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫רפ״ב( מצוות לחמהפנים־שתהיינה החלות שוות‪.‬זו‬
‫ועיין צעיצ אות רע״ר‪.‬‬
‫רפ״׳ג( מצות לחם הפנים שיהיה על טהרו של שלחן שלא יהיו‬
‫הסניפין מגביהין את הלחם‪ .‬כ״ר‪ ,‬ו‪.‬‬
‫■‪ ../‬׳‬ ‫‪.,‬־־‬ ‫‪.‬‬ ‫ועיין צעיצ אות רע׳׳ט‪■ .‬‬
‫רפ״ס לפי גירסת הספרים שלפנינו יש חילוק לפי הספרא‬
‫בין שתי הלחם ללחם הפנים ■לענין לישה ועריכה בפנים ואילו‬
‫בש״ס דילן מפורש דאע״ג דנחלקי תנאים בהך ענינא מ״מ‬
‫לכ״ע דין שתי הלחם ודין לחם הפנים אחד הוא‪ .‬כ״ר‪ ,‬ט‪.‬‬
‫ומיהו רבנו הצצ וכמו כן הגר״א מהפכי צה צנירסא וגורסין באופן שיתאימו‬
‫רברי הספרא וש״ם ריצן‪.‬‬
‫רפ״הן עכו״ם שבא'עלי'בת י ^ א ל ליפני מתן תו^ה הוולד‬
‫_ ■‬ ‫^‬ ‫היה צריך גיחת‪ .‬כ״ר‪ ,‬י‪.‬‬
‫בהםב״ך^וו^ןתוחו^׳הייינו׳משוס‪-‬״דהיהר עציהס די׳ן‬ ‫ורעת הצרפתים‬
‫אומות רהוצכין בהן אחד הזכר והרמב״ן פציג עצ זה ום״צ דנרות דתורת כהנים‬
‫ו‬

‫— ‪— 34‬‬
 ‫קונטרום אום^ ההלכות המחודשות‬

‫היינו שנכנס י^ברית מי^ה וטביי‪5‬ה והרצאת דמים בשעת מתן תורה כ^‪5‬זאר‬
‫ישראיל‪ .‬ומיהו ^הנך רעות רם׳^ ראע״ג רקיימא ל\ רעכו״ם הבא עא בת ישרא?‬
‫הווילד כשר הפירוש הוא דאינו ממזר אביל צריך אהתגייר ברייתא דתורת כהנים‬
‫מתפרשת כפשוטה‪ .‬ומהר״ש שנץ נראה דפליג על כל זה דאיהו מפרש דאביו‬
‫של מקלל נתגייר‪ .‬ועיין עוד תענית דר ד׳ תד״ה יכול‪.‬‬
‫רפ״ס אין בית דין חובשים שני בני אדם כאחד‪ .‬כ״ד‪ ,‬י״ב‪.‬‬
‫לפירושו של הר״ש שנץ ד״ה ולא הניחו‪ .‬ויש להעיר דהא קיימא לן כרבנן‬
‫דר' נחמיה במתניתין דסנהדרין דר ע״ח ע״א ולדידהו הך חבישה דטגדר אין‬
‫לה שום שייכות לדין חבישה הנאמר לדורות בקרא תנקה המכה כמבואר שם‬
‫בנמרא‪.‬‬
‫רפ״ז( במנדח יש דין מיוחד מה שאין בשאד המומתין דהעדים‬
‫והדיינין צריכים לםמוך את ידיהם עליו‪ .‬כ״ד‪ ,‬י״ד‪.‬‬

‫מובא ברמב״ם סור פ״ב דעכו״ם‪ .‬ותימא על הכפר משנה שלא הזכיר שם‬
‫רלהדיא מבואר בתוספתא דמנחות פרק יוד רכל אחד סומר ידיו ומסתלק‪.‬‬
‫ומיהו עיין בראב״ד בפירושו לתורת כהנים ויקרא דר י״ג ע״ב ד״ה נתמעטה‬
‫מבואר דלא כדתניא בהך תוספתא‪ .‬ועיין בזה^‬
‫רפ״ח( אע״ג דערלה וחדש וחלה נהגו מיד כשעברו ישראל‬
‫את הירדן מכל מקופ בנטע רבעי לא נתחייבו עד לאחר‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...................‬‬ ‫שלש שנים‪ .‬כ׳׳ה‪ ,‬נ‪.‬‬
‫ומובא דבר זה בתוספתא פ״ו דמנחות ועיין שם בספר חסדי דוד‪.‬‬
‫רפ״ט( תבואה שהביאה שליש בששית מותר לכונסה‬
‫‪-‬‬ ‫‪................................‬‬ ‫בשביעית‪ .‬כ״ה‪ ,‬נ‪.‬‬
‫ועיין כסר משנה פ״ד משמטה שלא ציין להך ברייתא דספרא ועמ״ש בגליון‬
‫הש״ם על הירושלמי פ״ה רמעשרות‪.‬‬
‫כ״ה‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫ר״צ( אסור לבצור מן המשומר בשביעית‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫ורנתה נזה הםהלו?ת ביז הרא׳^ונים‪.‬‬
‫רצ״א( אין מאכילין פירות שביעית לעכו״ם‪ .‬כ״ה‪ ,‬ו‪.‬‬
‫לכם ולא לאחרים‪ .‬וכמו שפירשוהו רבותינו הראשונים‪ .‬וראיתי לגאון אחד‬
‫שכתב דההלכה שפסק הרמב״ם בפ״ד הכ״ט משמטה דעכו״ם שקנה קרקע‬
‫בארץ ישראל וזרעה בשביעית שפירותיה מותרין מקורה הוא מהך ברייתה‬
‫דספרא והיינו דהרמב״ם מפרש דלכם ולא לאחרים דדין שביעית לא נאמר‬
‫בשדה של אחרים‪ .‬ודפח״ח‪.‬‬

‫—‬ ‫‪35‬‬ ‫—‬

 ‫סונטרום אוסח ההלכות המחודשות‬

‫רצ״ב( אין מביאין מנחה ונסכים מפירות שביעית‪ ,‬כ״ח‪ .‬ו‪.‬‬

‫ועיין ירושי^מי פרק המוציא יין רבעי אם ייז של שביעית כשר ^הידוש‬
‫ונראה דהיינו משום ראינו ראוי לנסכים וכרבריו של הרסב״ם פכ״ט הי״ד‬
‫משבת‪ .‬יעוין שם‪.‬‬
‫רצ״נ( פדו ת שביעית הראויין לאדם אין מאכילין אותם‬
‫לבהמה‪ .‬כ״ה‪ ,‬ו‪.‬‬
‫ועיין תוספתא פ״ה שביעית‪.‬‬
‫רצ״ד( מצות עשה לבית דין לספור שנים לשממה ויובל‪ .‬כ״ה‪ ,‬ח‬
‫ועיין תוספות מנהות דר ס״ה ובכ״ד‪ .‬והרמב״ן בנימוקיו עה״ת ויקרא כ״נ‬
‫פסוק ט״ו העתיק רישא דהך ברייתא דספרא ונסתפק אם הכוונה היא שבית‬
‫דין מצווין בספירה כדרך שאנו מצוון בספירת העומר או שאינו אלא לומר‬
‫שיזהרו בית דין במנין וכמו ספירה דזב וזבה‪ .‬יעוין שם‪ .‬וצריך עיון בדעתו‬
‫רהאיך נפרש לפי זה סיפא דברייתא דספרא דקתני דמחויבין בית דין לספור‬
‫ליובל ולשמטה כדרך שאנו מונין שבועות וימים לעומר ואי נימא דאין זה אלא‬
‫אזהרה כמו ספירה דזב וזבה איזה מובן יש למנין כפול זה‪.‬‬
‫רצ״ד!( פלוגתא דהכמים ור׳ יהודה אם יש שביעית כזמן שאץ‬
‫יובל‪ .‬כ״ה‪ ,‬ח‪.‬‬
‫עיין רש״י ותוספות ניטין ל״ז וערכין דר ל״ב‪.‬‬
‫רצ״ס בין במכירה בין בלןנייה מצוה להתדים ישראל‪ .‬ג״ ה‪ ,‬י״ד‪.‬‬
‫ועיין פסחים כ״א ע״ב דלד׳ יהודה להקדים נתינה לנר למכירה דנכרי לא‬
‫צריך קרא‪ .‬וצריך עיון‪.‬‬
‫רצ״ז( גם בנותן מתנה יש דין נאולת רחביס דשדה אחוזה‪.‬‬
‫כ״ה ‪,‬כ״ה‪ .‬ואע״ג דהר״ש כתב דאתיא כרבנן דר״מ דס״ל דמתנה במכר‬
‫מכל מקום כיון דבש״ם לא נשנתה הך מחלוקת דר״ם וחכמים כי אם לענין‬
‫חזרה ביובל ועדיין לא היינו למדים מזה לדין גאולה בכלל ונאולת קרובים בפרט‬
‫הרי ברייתא זו דתורת כהגים יש בה חידוש דין‪.‬‬
‫רצח( בגאולת שדה אחוזה מחשבץ שנים ואין מחשבין חדשים‬
‫ואם רצה לעשות חדשים שנה עושה‪ .‬כ״ה‪ ,‬כ״ז‪,.‬‬
‫הרבה שיטות ישנן בפירושא דהך ברייתא‪ .‬עיין תוספות ערכין דר ל״א‪.‬‬
‫רצ״ט( אין דין גאולה דשדה אחוזה נוהג אלא בזמן שהמוכר‬
‫רוצה לשוב לאחוזתו אבל לא באם רוצה למוכרה לאחר‬
‫שיגאלנה‪ .‬כ״ה‪ ,‬כ״ח‪.‬‬

‫—‬ ‫‪36‬‬ ‫—‬

 ‫כוגטרוס אוסח ההלכות המחודשות‬

‫ואא במוכר אמוכר אפי פירושו של הגאון מאבים אבא רבותינו הראשונים‬
‫‪,‬‬ ‫פירשוה אעניז אהר‪.‬‬
‫ש(גם בגאולת הררובים נאמר הרין לא ימכור ברחוק ויגאול‬
‫כקרוב‪ .‬כ״ה‪ ,‬כ״ח‪.‬‬
‫ש״א( מקדיש שרה מערי הלוויים אין הגזבר רשאי למוכרה‬
‫לאחר וצריכה להיות כיד הקדש עד שיפדנה המקדיש‪ .‬כ״ה ל״ד‬
‫מכר גזבר אפי שיטת רבנו האא שהיא היש מפרשים בראב״ר‪.‬‬
‫ש״ב( בכסה מעשר נוהג לאו דרבית‪ .‬כ״ה‪ ,‬א״ז‪.‬‬
‫ורעת הר״ש ראפיאו אמ״ר ממון גבוה הכי הוא‪.‬‬
‫ש״ג( אין אדם רשאי למכור עצמו אלא אם כן העני‪ .‬כ״ה‪ ,‬א״ט‪.‬‬
‫ועיין רמב״ם פ״א מעברים שהעתיה ברייתא זו והוסית בה בבא שאינה‬
‫אפנינו בברייתא והיינו שאסור אמכור עצמו בכרי אשאם חובו‪ .‬ובכסת משנה‬
‫אא ציין מהורו‪ .‬ונראה רהא הרמב״ם פסה בפ״א סמאוה ואוה האכה ז׳ רמסרריז‬
‫אבעא חוב ונותנין או כסות הראויה או אי״ב חורש ומכיון ראסור אמכור עצמו‬
‫כא זמן שיש או כסות אם כן בוראי ראינן מחויב אמכור עצמו בכרי אשאם‬
‫אבעא חובד‪ .‬וכיון שאינו •מחויב שוב איכא איסורא‪.‬‬
‫ב״ה‪5 ,‬״ם‪.‬‬ ‫ש׳׳ד( אין כ״ד מוכרין את הגנב בי אם'לישראל‪.‬‬
‫ש״ה( האדון מחויב לגתג כעבד מגד‪.‬ג אחוד‪ .‬והעבד מחויב‬
‫לנודג כעצמו מנהג עבדות‪ .‬שם‪.‬‬
‫ש״ס אסור לד‪.‬עכיד עבד עברי בדברים שהם מיוחדים לעשות‬
‫העבדים‪ .‬שם‪.‬‬
‫ש״ז( בהענקה עוברים אעשד‪ .‬דכיומו תתן שברו‪ .‬כ״ה‪ ,‬ם‪.‬‬
‫אפירושו שא רבנו האא והראב״ר‪ .‬אנא אפי פירושו שא רש״י ברייתא >או‬
‫נהני מיירי‪.‬‬
‫ש״ה( אין רשות לאדון לכוח את העבד למסור אומנתו‬
‫לאחרים וכמו כן אין רשות בידו לל מח אומנת לכתחלה‪ .‬כ״ה מ‬
‫עיין במפרשים כי הרבה שיטות ישנן בזה‪.‬‬
‫ש״ט( שלא יהיה האדון בכרך והעבד בכפר או להיפך‪ .‬כ״ה מ״א‬
‫לפנינו בםפרא נאמר דבר זה י^דין בפני עצמו אבצ ברמב״ם פ״א מעבדים‬
‫היצכה ט׳ כלל זה בתוך שאר דברי הברייתא המובאה בש״ם אקרא כי טוב ל\‬
‫עמך שצא תהא אתה אוב? פת נקי והוא אוב^ פת קיבר וגומר ומדבריו של‬

‫—‬ ‫‪37‬‬ ‫—‬

 ‫רןונטרוס אוםן‪ 8‬ההלכות המחודשות‬

‫המביט ימם נראה אי דכך היתה גירסתו בברייתא רעמך עטך בטאכא‪ .‬עטך‬
‫במשתה עמך ברירה‪ .‬וציור זה דכפר וכרך בא אפרש הא ראמר טקורם עטך ברירה‪.‬‬

‫ש״י( אם העבד נשא אשה שלא מדעת רבו אץ האדון חייב‬

‫במזונותיה‪ .‬כ״ה‪ ,‬מ״א‪.‬‬

‫שי״א( אין לור!חין עבד עברי בפרהסיא ובשור! כ״א בצנעא‬

‫ובדרך כבוד‪ .‬כ״ה‪ ,‬מ״ב‪.‬‬

‫שי״ב( אסור לאדון לצוות לעבד עברי שיעשה לו איזה דבר‬

‫שאינו נצרך לו לאדון‪ .‬שם‪.‬‬
‫ועיין מנרא עז‪.‬‬

‫שי״ג( גוי מוכר בניו ובנותיו לעבדים‪ .‬כ״ה‪ ,‬מ״ה‪.‬‬

‫שי״ס אין נזר!רןין למי שאומר הריני נמכר לעכו״ם עד לאחר‬
‫שנמכר‪ .‬כ״ה‪ ,‬ט״ח‪.‬‬

‫שט״ס נמכר לעכו״ם נגאל בכסח ואינו נגאל בשוה כסח‪ .‬כ״ה נ‬
‫ארעת ר״ה הראב״ר והר״ש אין הרבר כן רארירהו הך ברייתא דספרא היא‬
‫היא המובאה בקירושין רף ח׳ אבא אדעת הרמב״ם פ״ב מעברים ה״ה ש״»‬
‫ריאן אא איירי כאא בהך ברייתא‪ .‬ועט״ש בזה בפנים‪.‬‬

‫שט״ז( אין ישראל נזר!ר!ין להכנם לרשותו של עכו״ם לראות‬

‫אם הוא עובד בפרך בישראל הנמכר לו‪ .‬אבל אם העכו״ם‬
‫עושה זה לעיניהם הרי הם עוברים בלאו‪ .‬כ״ה‪ ,‬נ״ג‪.‬‬
‫י‬ ‫ועיין ר״ם פ״א מעברים‪.‬‬

‫שי״ז( מצות עשה מיוחרת של זכירת מעשה מרים‪ .‬כ״ו‪ ,‬נ‪.‬‬

‫אפי דעת רמב״ן בפירושו עה״ת פרשת כי תצא‪ .‬ובתשאומי מצות עשה םיסן‬
‫ז׳‪ .‬וע״ע שאג״א ם״ם י״ג ועט״ש בזה בפנים‪.‬‬

‫שי״ח( המר!דיש בהמה מתה לבדר! הבית דדי זו נפדית כשאר‬

‫המטלטלין דלא בעו העמדה והערכה‪ .‬כ״ז‪ ,‬י״א‪.‬‬
‫והכסף משנה פ״ה מערכין הוציאו האס‪.‬‬

‫כ״ז‪ ,‬י״ד‪.‬‬ ‫שי״ט( אין פודין את ההר!דשות אםכרת‬

‫— ‪— 38‬‬
 ‫רןונטרוס אוסח ההלכות המחודשות‬

‫ומילעונו של הרמב״ם פ״ז מערכין הילכה י״א מבואר דהיינו דצריך חקירת‬
‫דמים ו?פי זה אין כאן חידו׳ן! דין ׳פ?א נזכר ב׳פ״ס אב? מילעזונו של הר״׳פ‬
‫בביאורו ?תורת כהנים נראה ׳עהוא מפר׳נו דאסכרה היינו ש?א ?׳‪2‬ום כדרך‬
‫שמש?ם מי ש?וקח הרבה יחד שאז המקח הוא בזי? יותר‪ .‬ומכיון שדין זה‬
‫?א הוזכר כש״ם ?כן מניתיו כאן‪ .‬ועיין תוספתא מעשר שני פרק ג׳ כמו‬
‫שחנוני ?וקח מאותו המין‪ .‬ועיין ר״ש פ״ד דמע״ש משנה ב' דשם פירש‬
‫אסכרה ב?א מדה וב?א משק?‪.‬‬

‫ש״כ( אשה ויורש מוסיפין חומש בפדיית הלןדש‪ .‬כ״ז‪ ,‬ט״ו‪.‬‬

‫ועיין תוספות קידושין דף כ״ד ד״ה א?א ובר״ם פ״ד מערכין שהכ״ט‬
‫הוציאו ח?ק‪ .‬ונראה דהיינו משום דהכ״ם כתב בה' מערכין ה״ג דהר״ט י?יף‬
‫?ה ממעשר ?הכי גבי שרה אחוזה הוציאו ח?ק משום דפדיון שדה אחוזה‬
‫טשונה הוא מכ? דיני פדיון ורק שאר פדיוני הקדש אפשר ?דמות ?פדיון דמעשר‬
‫שני‪ .‬אב? בברייתא דספרא מבואר דיש קרא בהקדש עצמו בין בשאר הקדשות‬
‫בין בש״א‪.‬‬

‫שכ״א( שדה שאדם יודש מאמו דין שדה אחוזה עלה‪ .‬כ״(‪ ,‬ט״ז‪.‬‬
‫עיין ר"מ ריש פ״ד דערכין‪ .‬ומ?שון זה משמע בפשוטו דמ״מ בעינן באה ?ו‬
‫בירושה‪ .‬ו?ם"ז ?ר״מ רם"? מתנה אינה חוזרת ביוב? אין שדה זו קרויה אחוזתו‬
‫ש? המקב? מתנה‪.‬‬

‫שכ״ב( אע״ג דשדות אינן חוזרות עד יום הכפורים מ״מ שדה‬

‫אחוזה יוצאת היא לנהנים בדאש השנה של יובל‪ .‬כ״ז‪ ,‬י״ח‪.‬‬
‫?פי פירושו ש? הר״ש בהך דקאמר ש?א יכנס בה ביוב? כ?ום‪ .‬ועיין ?ח״מ‬
‫פ״ר מערכין ה?כה כ״ד‪.‬‬

‫ל‪.‬‬ ‫שכ״ג( ריבוי מיוחד לחייב פירות אילן וזרע במעשד‪ .‬כ׳ז‪,‬‬
‫ופ?יגי רבוותא אם זה מה״ת או דאינו א?א אסמכתא‪.‬‬

‫שכ״ס אע״ג דמע״ש נוהנ בשאר פירות האילן ובזרע מ״מ‬

‫מעשר ראשון אינו נוהג אלא בדגן תירוש ויצהר בלבד‪ .‬שם‪.‬‬
‫לפי פירושו של רבנו ה?ל‪ .‬ועמ״ש בזה נפנים‪.‬‬

‫שכ״ה( הילכתא גמירי לה דלענין פדיית מעשר סגי בבן‬

‫תשע ויום אחד‪ .‬כ״ז‪? ,‬״א‪.‬‬
‫?פי שיטת היש מי שאומר שהובא בראב״ד‪.‬‬

‫— ‪39‬‬