‫'‬ ‫> ‪MM 1 4 k l K‬‬ ‫‪*.

*taHM KBMM‬‬ ‫'‬

‫על‬ ‫הפלא ופלא‬ ‫חנור‬

‫חמשה חומשי תורה ועל חמש מגלות‬

‫נ׳היד־ר האייה• הפפורסס‬

‫ר׳ יצחק בן עראמה זצוקי׳ל‬

‫ד״זיזי• ה־‪:‬ני לזד ;יפה ‪•:‬עמיה מ ו י נתדי‪:‬וה ‪ :‬ו נ ו י ‪ ,‬א‪,‬־ ההוצאה החד‪:‬ה הזאה עולה על‬
‫‪,‬‬
‫״וינה‪ ,‬סן ״פאה צו־הה‪ ,‬והן מפאח המיה‪ ,‬מפאה מ י מ ה י• ‪:‬חגי עיי ‪ !:‬עי גיייייהודר‬
‫ועי איי!״״• יפ‪1‬הלא‪:‬י עיייהקויא ה ח ז י ג ה ‪ /‬״ ו מ פ א ה ח מ ו ה ו א ^ ס ח מ אל ההגוי הזה הלי היקי‬

‫חזות קשה'‬
‫מהמחיר׳ ‪ ) -‬ב ( יגענו כסי אשר תשיג יד אנוש‪ ,‬להסיר כל השגיאות אשר‬
‫נפלו בהוצאות הישנות ונפרט נמראה מקומות כתני הקדש וש״ה ומדרשיס‪.‬‬
‫ועול יה ‪:‬לי‪:‬יה האנינה מכולכ לי הוכפנו פירו‪:‬‬

‫מ ק ו ר חיים‬
‫׳ ‪,-‬ו־ה ו־ו;‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫‪0‬‬ ‫נ‬ ‫ד‬ ‫נ‬ ‫‪ jte-,neysi‬ה ‪ :‬ת י ס י נ ע ו ‪ ,‬דן כרסמההוש‪--‬‬
‫ג־נ״ן דגיו־‪ -51CE .‬חזות ק"יה וכיאי־ מייו‪ ,-‬הז־ו־״ הכי נל׳זון ויה וקי ‪.‬‬
‫‪1‬‬

‫ו נ ר א ‪ :‬הס‪0‬ר היסכ‪•:‬‬

‫תולדת הב״ע ז״ל‬

‫יבעביי־ס יהן גנו כל קויא מ ב ט ל רונ ה ת ו ה ‪ ,‬ני מי לא יוופון לוטה חיי האי‪ :‬הזה‬
‫ויי‪:‬פההו י י ש י א ל ‪ h — .‬אלה חונרו יחדיו מאי‪ .‬אחד תא!‪:‬׳ ה ‪ :‬כ אשר לנו תלא נ ה ו י ה‬
‫וגגילעוה ה י נ סמאה״נ הגאון מוכ׳‬

‫חיים יוסף פ א ל ל א ק‬
‫‪:‬ועד־ן ‪ .‬יד‪.‬י ־ אלהיו ‪ •r.y‬ע י ;*ר ‪.‬‬ ‫‪r::‬‬ ‫*‪»r;'11y-‬״‬ ‫‪ ' t‬־ ־ ין״‪!•• ,‬ו־ו; כק״ק‬

‫ספר ויסרא‬

‫אינטרנט‬ ‫נדפס^ ‪w t m‬‬

‫‪www.hcbrewbooks.ovf‬‬
‫ע״י חיים תשס״ז‬

‫^‬ ‫‪u‬׳‬ ‫^‬ ‫‪#‬‬

 ‫ספר ויקרא‬

‫השער השבעה וחמשים‬

‫ינאר כצורך מיני הקדמות ותועלתם וכונשס ‪.‬‬
‫‪ .‬ב מ ד ר ש )ויקרא רנה פרש׳ ז׳( ארם כי יקריב מכם קרב; ליי׳ י' ברכיה בשם רני עזרא דכפר‬
‫הטיא אטד מלה״ד למלך שהי׳ לו שני מגיפין ‪ (1‬ועשר‪ ,‬לו הראשון תבשיל ואכלו‬
‫וערב לו‪ .‬השני עשה א תכשיל ואכלו וערב לו ‪ .‬ואין אנו יודעים איזה ערב יותר אלא משד‪,‬‬
‫‪k‬‬

‫שצור‪ ,‬את השני עשה לי כתבשיל הזה אני יודעים שתבשיל של שני ערב לו יותר‪ .‬כך הקריכ‬
‫גה קרבן ועיב א שנאמר )נראשית ח׳( וירח את ריח הטחון והקריבו ישראל קרבן שנאמר‬
‫)נמדנר כ״ח( ישמדי להקריב לי במועדו אין אנו יודעין איזה ערב יותר אלא משצוד‪ ,‬את משד‪,‬‬
‫‪1‬א׳׳י )ויקרא ו׳(זאת תורת העולה אנו יודעין של ישראל ערבלו יוחד שנאמר )מלאכי גי( וערבה‬
‫ליי׳ מנחת ידירה יי־ושלים כימי עולם !׳כשנים קדליעיות כימי עולם נימי משה וכשנים קדמוניות‬
‫כימי שלטה ד׳ א כימי עילש כימי נח הה״ד )ישעי׳ ניד( כ• מי נח זאת לי וכשנים קדמוניות בימי‬
‫רכל שייא היתה ע״א בעולם ‪:‬‬

‫•הקישי העטה וגודל המביכה הנמצאות בנננין הקרבנוח לא נפלא היא ולא רחוקה ‪ .‬כי‬
‫‪,‬‬
‫מהמבואר שהראי שיישאל בהס שאלה חזקה בזה הוארה‪ .‬הנה לא ימנע משיטו‬
‫אלו הקרכנוה ינק־כיש לגבוה שכר ושוחד אליו יתברך החה הכעש שהניע לו ממעשי‬
‫החוטא ככ יתרצה ויתפיים כדרך המכניס המהפייסיס כעבודה מתנה‪ .‬או שיהיו כתורת‬
‫קנס ועונש על החוטא ופרוע פרעון על העאתו אשר חטא ואם לא יגיע אליו יתעלה הועלת‬
‫כלל ככינץ עונשי הגיף אשר יציום הדתית ‪ .‬או שיהיו לתועלת המקריבים משרתי המזבח‬
‫אשר הלב זבחימו יאכלו‪ .‬או להשחתת הנקרביס והפשרה‪ .‬והנה הענין הראשין הוא מבואר‬
‫הביטול‪ .‬כי לא ישוער שיהיה כן רק כמה שיורה שחשד ממנו יתעלה דבר יתפייס ויתרצה‬
‫בהשלימו לו‪ .‬וחלילה לו מזה כמו שאמר המשורר )תליש ני( לא אקח מביתך פר וגו׳ כי צי‬
‫כל‬
‫‪ (1‬מגישין‪ .‬מניס איין נעריכש איים גענאקענעה מייגע ‪,‬‬
‫*תוכן דעת הרנ ז״ל הוא‪ ,‬כי לא נוכל לומר שתכלית הנאת והקרנת הקדמות הוא רק למען‬
‫היות כמנחה ההולכת לפני החוטא שליחה לאדוניו שלא יקצוף עליו נעטר חטאו‪ ,‬א קרי שהי׳׳ת שלס‬
‫לבלי תכלית ואין מחכיר כל לפניו אף לא יצטרך למאומה ‪ ,‬ומה מיד זולתו יקה ? כמאה׳׳כ ״לא אקח‬
‫מנית־ פר יכו׳״ גס לא מכל לחשנם ככופר אשר יושת על החוטא לעונש יקנש‪ ,‬כי אס גם אלף‬
‫עולות וחטאות יקרינ‪ ,‬או פרי נטני יתן נער חטאת נפשי אין ערוך למו להיות כופר ראוי נעד‬
‫נפשו החוטאת למרות עיני ככור עליון אשר למעלתו אין תכלית‪ .‬כמאה״‪ :‬״האח! נטרי פשעי״ וכוי‪,‬‬
‫ואף כי שלא נוכל לחשונ שרק למען יהיה לנהנים מה לאכול צוה להניא התרמית ׳ )כי מלכד שטעס‬
‫זה אינו מספיק להקדמות שאינס נאכלים כעולות וחטאות אשר יונא דמן חל הקידש פנימה ‪ /‬הוא‬
‫גם נגד השכל שרק למטן המציא מזין לנהנים יובאו הקדמית ן( או רק נעבור שהיית הטונ והמטיב‬
‫לכל יצוריו יחפוז כהשחתת ואבדן הבע״ח היקרביס‪ ,‬גס יקשה להבין מדוע לא צותה התורה להקריב‬
‫קרבן גם על המזיד )דיל בלא עדם והתראה אשר לא יוכה על עוני כדי רשעתו בב׳׳ד( אחרי ט‬
‫חטאו •ותר גדול מהחוטא נשגנה ונלי דעת ‪ ,‬גם רבו החוטאים במזיד במי אדם יותר מהחוטאיס רק‬
‫בשגגה ‪ ,‬וראוי יותר לתקן המעות היותר רגיל משאינו רגיל‪ ,‬ולנאר כל זה יאמר הרכ דיל כי השי״ת‬
‫ד‬
‫הפז למען צדקי וטובי להמציא •' נזה לא לנד יד ומקים אל החיסא האנישי הקריז מחומר לשונ אל‬
‫אלקיו בפיעל ומעשה גופני‪ ,‬כ״א גס לתת לו נעת הקרינו קרננו אות ושימן גשמיי‪ ,‬איין זעליכעס‬
‫זי‪ -‬כאי^‬
 ‫ש ב ע ה וחמשימ‬ ‫ויקרא‬ ‫‪#‬ער‬

‫בל מיתו יער וגו׳‪ .‬ויבא טור ביאורו‪ .‬אמנם ישעיה מביא דבר בזה הענץ בפירוש ואמר‬
‫ולא אותי קראת יעקב וגו׳‪ .‬לא הבאת ל׳ שה וגו׳‪ .‬לא קנית לי בכסף קנה וגו׳ ־ אך‬
‫כטבדתגי וגו׳ וסוף אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני וגו׳)ישעי׳ מ״ג(‪ .‬והטוגה כי בכל‬
‫מה שעשו מאלו הקרבנות לא היו לו לתועלתו כלל כי הוא יתעלה לא נהגה דבר מהס עד‬
‫שיאמר שחניט להס מחילת טונותיהם חלף תה שקבל מהם מהעבוד׳ וממתכות הקרבנות ‪,‬‬
‫אך מה בהגיט אליו יתברך מהם היא היגיע׳ והלאוח בחטאתם ובעונותם בלי שום תועלת‬
‫והנאה כלל ואם תאמר א׳׳כבמה הם מתכפרים אמר אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני‪.‬‬
‫ומה נכבד טעם כפל השם לומר אני אני הוא שמשיחי לא למען שוס דבר אמר שיחובר‬
‫אלי‪ .‬שאס היתה המחיל׳ מחיריית היתה מסובבת משניט אבל כשלא היתה שם שום חמורה‬
‫לא נעשה כי אס למען צדקי והנה מטאתיך אשר זכרתי לא אזכור פרטס עתה כדי שלא‬
‫להלבין פניך אבל אם חרצה אתה הזכירני ונשפטה ימד ספר אתה מה שתרצה מהס למען‬
‫תצדק )שם( הנה נתבאר שהשתדל הנביא להוציא דבר בליטל אשר כזה מלב הפתאים ולפי‬
‫זה לא נמצא בתורה בטגין הקרבנות המובאים טל המזבח מזה המין לשון טבודה כלל‪ .‬רק‬
‫אמר משה )שמוח י׳( ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה׳ כי דבר עמו טיפ דרכו כי דרך‬
‫הטב״וס לטשות קרבנות דרך עבודה כמו שאמר )דברים י״ג( נלכה ונעבדה אלהיס אחרים ־‬
‫ולזה הזהיר הכתוב )שם י״ב( השמר לך פן תנקש אחריהם אחר השמדס מפניך ופן תדרוש‬
‫לאלהיה‪ 3‬לאמר איכה יטבדו הגוים האלה את אלהיהס ואעשה כן גס אני לא תטשה כן לה׳‬
‫אלהיך כי כל תועבת ה׳ אשר שנא טשו לאלהיהם וגו׳‪ .‬אמר כי הקרפנות המצייץ בתורה‬
‫האלהית אינם דרך עבודה כמו שעושין העכ׳ץס לאלהיהס ‪ .‬והראיה שהם שורפים את בניהם‬
‫ואת‬
‫זיסנאל המיכייו כי גש שגגתי תחשנ לי לעין‪ ,‬ימיכיח על פניי דרכי‪ ,‬למען יתעירר עי״י ייתר‬
‫להשגיח על כל מפעליו ילהטינ דרכו מהיוס והלאה כסי אפשרותו האנושית‪) ,‬כ׳ כפי הנודע מהולדת‬
‫וטבע האדם הנוטה רק אל הגשמיות‪ ,‬צום קארפעיליכען אוגד זיננליכען יעשה פועל גופר ואות‬
‫גשמי רושם ייתר חזק בלבו‪ ,‬ממה שיעשה כל רעיון ויצר מחשבות שכלו הטיב בקרבו( אפס כל זה‬
‫רק לחוטא בשגגה‪ ,‬בעבור חסרון דעת ומניעת ההשגחה הראייה על כל מעשיו‪ ,‬אבל החוטא במזיד‬
‫היד רמה ‪ /‬מף שהוא בלא עדיס לא נתן חטאו לכפרה מנ׳סבות ‪ .‬הא׳ שלא תודע עתה בהביאו‬
‫חטאתו להקריב לפני ה׳ לעיני כל‪ .‬והתודתו" על חטאו ברבים כי אדס שחטא ואשס לאלקיו בזדון לבו‬
‫ובשאע בנפש‪ ,‬אף כי היה כלס בדעתו‪ ,‬ולא נעלס ממנו כי הוזהר על זר מעשהו זה‪ ,‬והב׳ כי מדת‬
‫הדין תחייב שלא יכופר לנפש אדס המשכלת החוטאת בדעת והשכל‪ ,‬כהקרבת נפש בע״ח ‪ ,‬אשר אין‬
‫חלק לה בדעת ותבונה‪ ,‬ואף כי במנחת כולת ושמן שהם רק מגדר הצומח אשר גס נפש החיונית‬
‫אין למו‪ ,‬כ׳׳א בעטת נפשו המשכלת בעצמה בצוס יעיטיס ועשיית מעשים ופעילות טיבות לענות‬
‫ולכביש בזה יצרי הרע אשר לא יחפון באלה‪ ,‬כמאה״כ ״הגיד לך אדם מה טיב‪,‬״ )ר״ל לכפר הפשי"‬
‫שהוא המזיד אשר ממנו דבר הכתיב תחילה במאמר ״האמן בכורי פשעי״( כי אם עשית משפט י‬
‫ואחז׳׳ל על בית עלי שחטאו בזדון ומרי ״בזבח ומנחה הוא שאינו מתכפר אבל מתכפר בסירה ומג‬
‫טובים‪,‬״ אפס טעם זה מספיק רק נקרננות הנאים לכסר על החטאים‪ ,‬אסם עוד יש לעורר על י‪-‬‬
‫השני מהקרבנות כבאים רק בנדר אי בנדבה כזנחי שלמיס ועולית כי כהשקפה ראשינה לא יבין השכל‬
‫האנושי טעמס ותכליתם ‪ ,‬והן אמת כי המורה ח׳׳ג פרק ל׳ינ כתכ ‪ ,‬כי על זה מוסנים באמת דברי‬
‫הנביא ״כי לא דנרתי את אנותיכס וכי׳ על דנרי עולה וזנח״ להורות כי מצות הקרנת כל אלה לא‬
‫היתה מכונת לעצמה‪ ,‬וואר זיך ניבט זעלבסט צוועק‪ ,‬כיא תחבולה מהי״ת לשרש עי״ז עבודת הגילוליס‬
‫אשר עבדו קצתם מהס כמצרים ‪ ,‬כי אם צום שלא יקרבו כלל לא היו על נקלה יכולים לעזוב מנהגם‬
‫הראשון אשר הרגלו בו מנעוריהם זה רבות בשנים‪ ,‬ע״כ התחכם הי׳׳מ לצותס שיקריבו עכ׳׳ס את‬
‫קרננוחיהס לכניה כמא״הכ ״ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים״ יכו׳ וכעין זה אמרו גס חז״כ‬
‫במדרש ויקרא רנה פכ׳׳נ ״לסי שהיו ישראל להוטים אחר ע״ז במצרים והיו מקריבים קרבנותיהם‬
‫לשעירים וכו׳ אמר הקניה יהיו מקריבים לפני בכל עת וט׳ והן נפרשים מע״ז‪.‬״ אפס הרב דחה דברי‬
‫אלה‪ ,‬כי מלבד שלא יובנו נזה ריבי הקרננות‪ ,‬משפטיהם השונים ודקדוקי עניניהם הרביס‪ ,‬והיד‬
‫עבודתם‬
‫ב‬ ‫ש ב ע ה יחטשים‬ ‫ויקרא‬ ‫שעי‬
‫ואח בטשיהס לפניהם כסבורים שהם כעבדים בכך ומקבלים הנאה מהס אמנה המנודה‬
‫האלהית אינה רק שתשמרו לעשות אח אשר יצוה אחכם לא נהוסיף ולא לגרוע כי בזה לא‬
‫תחוש התורה מהפיל שם עבודה‪) .‬שם י׳( את ה׳ אלהיך תירא אותו תעבוד וגו׳‪) .‬שמות‬
‫כ״ג( ועבדתם את ה׳ אלהיכס ‪ .‬כי בכל מה שתהיה העבודה בלב ותקון המעשים הוא נגלה‬
‫שהתועלת הוא לעובד ולא לנעבד וכמ״ש )דבריס שם( ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד‬
‫את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך לשמור את מצות ה׳ ואת חוקותיו אשר אגכי מלוך היום‬
‫לטוב לך‪ .‬ומל העכין הזה יחסו חדל )מכלתא ס׳׳פ בא( מאמר מה העבודה הזאת לכס‬
‫אל הבן הרשע מן המיס כי לבדו כן יחשוב שהקרבן ההוא בא בתורת עבודה בה יסיק‬
‫המקריב מה שכוון אליו בהורת מחיר והנה זה הדעת הוא מבואר הביטול ‪ :‬אמנם הטנין‬
‫הב׳ ואס רחוק כראשון ימאנהו השכל האנושי בממס מספיק‪ .‬וזה שא״א שיושת כופר על‬
‫החוטא אם לא בשיערך לפי מעלת אשר יחטא אליו‪ :‬וכיון שהאל יתעלה אין ערוך אליו‬
‫לשים דבר מהדברים הנה הוא נמנע לשוס שומא בחטא א ‪ .‬ר יהטא ליי׳‪ .‬והיא מ׳׳ש טלי‬
‫הכהן אל בניו כשאמר אל בני כי לא טובה השמועה אשר אנכי שומע מעבירים עם יי׳ אס‬
‫יחטא איש לאיש וסללו אל כיס ואס ליי׳ יחטא איש מי יתפלל לו )שמואל א׳ ב׳( ירצה בני‬
‫השמוטה אשר מעכירים מכס עס י״י ביניהם לא טובה היא ולא ידטהי על מי הסמכו במה‬
‫שחטאהס ליי׳ חלהיכס שאס יחעא איש לאיש טד האלהיס יכא דבר שניהס והס ישיהו טליו‬
‫טונש כפי ערך המבייש והמהב־יש ונחן כסליליס וימחל אמנס כאשר יחטא איש ליי׳ מי הוא‬
‫זה ואי זהו אשר יו־ ל להשפט עמו ושכבר פרע מה שהיה לו לפרוע על מה שחטא אליו‪.‬‬
‫ועל זה הדרך אמר הנביא )מיכה ו׳( הירצה יי׳ באלפי אלים וגו׳‪ .‬האחן בכורי פשעי וגו׳‪.‬‬
‫הנה שזה אין מעם הגון אל הקרבטה ‪ :‬אמנס המנין השלישי יהיה מגונה מאד שיהיו הכהנים‬
‫אוכלים חטאת עמס ושמחים הייטב בטיני ה ׳ ‪ .‬ועוד שכמה וכמה חטאיה וטולוה שאין להם‬

‫עבודתם ומעשיהם דוחים מצות שמירת השנת ושאר המועדים אס תהיה מנית הקרנתם רק תחבולה‬
‫למנוע עי״ז את העם מענידת הגיליליס והקרנת קרננותיהס להס ‪ ,‬יקשה ג״כ להנץ אחרי שרק‬
‫באותו הדור היוצא ממצרים היה הצורך לתחבולה זאת ׳ אנל לא אחרי כן כאשר הס דוד אחר אשר לא‬
‫ראה ולא ידע עוד תוענית מצרים‪ ,‬וכל אשר עשו לאלהיהס״ מדוע נתנו כל מצות הקרננות דחקת‬
‫עולס למרותם ‪ .‬ונשמרו גס נעת שנת ישראל על אדמתו נימי נית הראשון והשני ? גס מה שאמר החנר‬
‫בס׳ הכוזרי‪ ,‬כ׳ כמו שתדבק הנפש הרוחנית באדם רק כל עוד יאכל וישתה‪ ,‬אנל מדי ירענ או יצמא‪,‬‬
‫הלוא ימית לשחת ונפשו תפרד מנויחו״ אשר מכל זה נראה כי צורך הנפש אל המזון״ אף כי שלא‬
‫נדע איך תיזון הנפש הרוחנית ממאכל הטף הגשמי ? כן גס דבק כבוד הי׳׳ת ושכינתו בישראל רק‬
‫•באמצעות הקדמות הגשמיות אף שלא נדע איככה יצטרך לחול השכינה נישראל להנאת והקרבת‬
‫הקדמות האלה י• דחה הרב נאמרו״ כי שני אלה אינם שויס כלל ‪ /‬כי רק הנפש אשר בפעולותיה‬
‫עלי ארי נעיד האדם נחייס חייתו‪ ,‬תשתמש נאיכרי הגיף וכוחותיה אשר הס לה ככלי מעשיה‪ ,‬דיא‬
‫גלייכזאם איהרע ווערקציינע זינד ‪ ,‬תצטרך גס אל מזון הטף‪ ,‬אשר יתן שיקוי לעצמותיי יליייית חדשית‬
‫למלאות חסרון הלחיות אשר תכלינה ע״י ההתכה יוס יוה * דורך דיא טעגליכע אויפלאזינג אוגד‬
‫פעדדינסטונג רעד זעפם ע להעמיד ולקיים נזה מחית גיסו ואינריו המשלימים כענדיס רטן אדוניהם‬
‫הנסש‪ ,‬אנל ננחינת הקדמית אחרי םנהשקפה ראשונה לא יצטרך להן קיוס האומה הישראלית״ איך‬
‫נוכל לאמור שתהיינה הכרחיות לחול ודיבוק שסע האלקי וכבוד שכינתו בישראל ? ילנארססק זה יאמר‬
‫הרנז׳׳לשמשל זה צודק רק נאמרנו״ דיזעש נלייכניס איזט גור פאםסעגד‪ ,‬ויען וויו אננעהמען״‬
‫שכמו שבאר למעלה שער ל״ב שבאכולהאדס לחמו בשמירת המצות התלויות בסעודה״ כהרחקת כל מאכל‬
‫איסור ממני‪ ,‬ונתינת תודתו לה׳ על כל א ‪ x‬יהגה בברכ׳הראוי׳ לה״ויעל׳תמיד בה על דעתו שאכילתו אות היא‬
‫רק לחזק גיסי למען יוכל לעמוד לשרת לפני ה׳ כל ימי חייי הקצינים לו מאתו ית׳ יהיה כל זאת כעין‬
‫מזון רוחני אשר תיזון ממנו הנפש להשאר דבוקה ואחוזה סס הגוף בל ימי שבתה פה בבית חומר ‪m‬‬
‫כן גס הכונה הראויה אשר יכונו בני ישראל בהקריבם את קרבטתיהס ״ ונשמרם כל חקיו אשר צוס‬
‫במעשה‬
 ‫ש ב ע ה והטשים‬ ‫ויקרא‬ ‫שער‬
‫&לק בהס כלל כי נשרפו כליל על גבי המזבח או חין למחנה‪ .‬ואין צריך לומר לענין הרביעי‬
‫שאין בו שוס טעס וחלילה לאל לבלע ולהשחיח ‪:‬‬
‫ועוד יש ספק מצוס במה שלא צוחה התורה להקריב קרבן כי אס לשוגג‪ .‬כי יראה שהצורך‬
‫יוחר גדול לחוטאים בדעח ובזדון משני שממיס‪ .‬האחד כי רביס עתה עס הארץ‬
‫החוטאים במזיד ובלתי כובשים את יצרם מאשר יחטאו בשוגג ובלי דעת וראוי לחוש אל‬
‫כרוב‪ .‬והשני כי הנה החוטא בשוגג אינו חוטא טל דרך האמת ואינו צריך לעשות תשובה‬
‫כי לא יפול בו חרטה ותשובה ואשר אינו חסר תשובה למה יביא קרבן ‪ .‬אמנם המזיר‬
‫מ א חוטא באמת והוא אשר הצריכו הכתוב תשובה וכאשר צוהו טל התשובה ראוי להטיל‬
‫טליו קרבן כשיתחרט וישוב ובפר טליו מחטאתו ונשלח לו‪:‬‬
‫ואולם המין הזה מהקרבנות שהטילס הכתוב על החוטאים איש בחטאו‪ .‬כבר נוכל לומר‬
‫שהן באים לצורך החוטא להטיל בו גערה ותוכחה על חטאתו אשר חטא בה ‪ .‬ואס‬
‫אין שום טרך ביט לבין אלהיו לא מפני זה יפער וילך לו‪ .‬אבל היה החסד האלהי להגביל‬
‫מנינו ולפשרו כפי כראוי לתועלת הכללי כדי שלא תנעול דלה התשובה בפני החוטאים והוא‬
‫אמד מהעניניס שויתר האל יתעלה אצל האומה הזאת ממה שיאות לו מגדולתו בכל שאר‬
‫הדברים א!!ר כתבנו בפרשת המשכן שער מ״ח‪ .‬וכמ״ש )ישעי׳ מ״ג( אנכי אנכי אנכי הוא‬
‫מוחה פשעיך למעני כנזכר ‪:‬‬
‫)ילקיט ימזקאל רמז שנ״מ מפסקת׳( שאלו לחכמה חוטא מה ענשו אמרה )משלי‬ ‫יבמדרש‬
‫י״ג( מטאיס תרדף ר ע ה ‪ .‬שאלו לנבואה חוטא מה טנשו אמרה )יחזקאל י״ח(‬
‫הנפש החוטאת היא תמות‪ .‬שאלו לתורה חוטא מה ענשי אמרה יביא קרבן ויתכפר ‪ .‬שאלו‬
‫לכקב״ה חוטא מה ענשו אמר יעשה תשובה ויתורה ויתכפר דכתיב )הושע י״ד( קחו עמכם‬
‫דברים ושובו אל יי׳ הדא הוא דכתיב)תלים כ׳׳ה( טוב וישר ה׳ טל כן יורה מטאיס ב ד ר ך ‪:‬‬
‫הנך רואה כי מז״ל סדרו בכאן הדעות הנופלות בזה הדרוש ובתכי חלופס לפי טבעם וענינס ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫חס כי המה ראו שהחכמ׳ האנושית לפי שרשיה והנחות ׳ מצד פחיתות החוטא וגודל אשר‬
‫חטא‬
‫במעשה הקרבנות תועיל להם מאיד להשלים נפשס ולהיישיר דרכס בכל מפעלס‪ ,‬ולתקן ממתיהם וכל‬
‫<וכוניתיהם‪ ,‬עד שיהיו ראויס שתדבק בהם השכינה וכבוד ה׳ עליהם יראה‪ ,‬וזה שאחז״ל על הקרבנות‬
‫בכלל‪ ,‬״ריח ניחוח לה׳‪ ,‬נחת רוח לפני שצרתי ונעשה רצוני‪,‬״ ולו היו ישראל באותו מדרגת השלמות‬
‫מד שהיו הולכים בדרכי ה׳ ושומרים כל מצותיו אף בלי עבודת ומעשה הקרבנית ‪ ,‬הלוא ייתר טוב‬
‫היה להם ‪ .‬ט האיש אשר מעצמו יתעורר ויגבה לני בדרכי ה׳ בלי הצטרכות אל הערה חיצונית לזה‬
‫נדי מעשה ועבודה גופנית‪ ,‬הלא בלתי ספק יותר נרצה לפני ה׳ ״ כמאה״כ ״עשה צדקה ומשפט‬
‫מחר לה׳ מזבח > ״ וע״ז מורה גס מאה״כ ״כי לא דברתי את אבותיכם ונו׳ ביום היציאי אותם‬
‫»מ‪5‬רים על דברי עולה וזבח‪ ,‬כי אס הדבר הזה צייתי אותם לאמור שמעי בקולי״ וכוי ורומז בזה‬
‫מל מאה״כ )שמות י״ט( ״ועתה אס שמוע תשמעו בקולי״ וטי אסם אחרי שהראו ישראל אח׳׳כ‬
‫במעשה העגל שלא הגיעו לאותה מדרגת השלמות לבלתי הצטרך עוד למעשה גופני המעורר אותם אל‬
‫ההשכלה העיונית האמיתית נצטוו באמת מאוהל מועד על מעשה הקרננות ‪.‬‬
‫מ ה לפנינו שיש ב׳ מיני קרבטת ‪ ,‬האי איתן הבאים על החטא‪ ,‬יהב׳ קרבנות תודה שלמים ועולות‪,‬‬
‫ושני אלה ירצו לשני ה׳ רק נהיית סכונה הראויה והטהירה מחוברת להם‪ ,‬וזולתה פטל המה ולא‬
‫ירצו‪ ,‬כמאה״כ ״ולא תאירו מזנחי חנם‪ .‬׳)ר״ל אס לא תחנרו הכינה הראייה והנרצית אל מעשי‬
‫הקרונות אשר תעלו עליו( אין לי חמן בכס וט׳‪ ,‬ומנחה ״)ר׳׳לכזאת המונאת נלי הצטרפות הכינה‬
‫הראויה( לא ארצה מידכם‪ ,‬ומה כל משכיל ישסוט מעצמו‪ ,‬כי גס אס הכונה הראויה היא נחוברת‬
‫פס מעשי הקרננות נכל זאת נרצה המין הנ׳ אשר איננו נא על חטא יותר מהמין האי הנא רק‬
‫לכסר על החוטא אשר חטא ואשם לאלהיו‪ ,‬וידוע ג׳׳כ כי קרבן נח בצאתו מהתינה היה ממין א ׳ ‪,‬‬
‫ט הביאו לכפר סני עליון על שגגתי ישגגח בניו‪ ,‬כי גס הס לא הטהרו למד מחלאת המרות‬
‫מ־עות ‪ ,‬ורק בבחינת זולתם מהדור הרע ההיא היי סיבים ונכוחים כמחדל ״בדורותיו היה צדיק ‪ ,‬ולא‬
‫בדורות‬
 ‫ש ב ע ה וחטשים‬ ‫ויקרא‬ ‫שעי‬
‫חטא לו היוהו בלהי בעל הכליה ובלי שום טרך ודמיון כלל כמו שאמרט לא הגזור בחוטא‬
‫שום היקון כלל אלא שההטאים הרדף רעל עד כלוחם לשרש מארץ גזעם ובמו שנאמר בבית‬
‫עלי אשר זכרנו )ש״א שם( וגדעהי אה זרועך ואה זרוע ביה אביך מהיות זקן בביהך ‪.‬‬
‫אמנם ששאלו למדרנה אשר עליה ושיא המדרג׳ הנבואייה אשר השינ במהוה ?נפשית‬
‫ואמהח עצמוהן ויודע שלכל אחה מהן מחיצה בפני עצמה ולא ההקשר נפש הבן עם נפש‬
‫האב ולא עם זולהו מהקרובים כשאר בשר עד שיחוייב שהפסד קצה וכמ״ש החכם שלמה‬
‫ברוח קדשו על זה החלק השלם מהאדם )קהלה ד ( יש אחד ואין שני גס בן ואח אין לו‬
‫כמו שפירש שם היטב לזה השיב אמריה הנפש החומאה היא המיה בן לא ישא בעין האב‬
‫ואב לא ישא בעין הבן צדקה הצדיק עליו ההיה ורשעה הרשע עליו ההיה )יחזקאל שס( ‪.‬‬
‫והכוונה כי לא כאשר הגזור החכמה האנושיה חטאים הרדף רעה מאב לבנים כי כל אחה‬
‫מהנפשוה היא ׳נבדלה מחירה׳ ולא השיג האחד עונשזולהה כמו שביאר לגמרי באומרו קודם‬
‫זה )שס( הן כל הנפשוה לי הנה כנפש האב וכנפש הבן לי הנה הנפש החוטאת היא המיה ‪.‬‬
‫ואמר למה יהיחסו הנפשוה לאבוה ולמיס כי במה שין נפשית אין להם אי ובן כי כלם הם‬
‫שלי בכינין אחד כאומרו)דברים י״ד( בנים אהס צס׳ אלהיכס לא התגודדו וגו׳‪ .‬כלומר לא‬
‫יתגודד הבן בעבור האב כי בניס אתם לה׳ אלהיכס ועוד אביכם חי ולא האב בעבור הבן‬
‫כי הבניס בניי יתעלה וכל זה בבחינת הנפשות ואס כן החוטא לבדו ישא עיגו כמו שיכא‬
‫שער צ׳׳ט ב״ה‪ .‬וזאת היא תשובת מבוא׳ מצד מה שהיא שנמות מושפע באיש הנביא לבד ‪:‬‬
‫אמנם מצד שהיא נבואת תורה כוללת משימה דת אל הכלל היתה תשובת׳ יביא ק ר ם‬
‫ויתכפר ‪ .‬וזה שיתכן מאד לפי התועלת הכללי שתושס דת שהחוטא כשום צד על אחת מכל‬
‫מצות ה׳ אשר לא העשנה יביא קרבן ויתכפר כמו שהסכימו כזה כל הראשונים ז׳׳ל שהוא‬
‫הועלה נפלא בו יבואו האנשים החטאים לכלל דעה והכרה בשיעור חעאהס כאשד יראה‬
‫שהקרכן מ ק ר ב על חטאו ישחט וייפשט וינוחח רברף על האש אשר על המזבח כי ישים‬
‫אז על לבו שכן משפטו על חטאו וכן ראוי שיעשה לו לולי ה׳ שרחס עליו לשוס אשם נפשו‬
‫או זולתו מהקרבנות ומתוך כך יהיה מורא שמיס עליו באופן שלם והיתה זאת תחבולה‬
‫נפלאה נפי שעל הרוב לא יכיר החוטא גודל חטאו כי אס בהגיע אליי שיעור ענשו‪ .‬הלא‬
‫תראה קין כאשר שמע מפיו יתעלה שאמר לו )בראשית די( קול דמי אחיך וגו׳ ומתה‬
‫ארור אהה מן האדמ׳ וגו׳ כי תעבוד את האדמ׳ נא תוסף תת נחה לך נע ונד תהיה בארן‬
‫וגו׳‪ .‬הנה אז הכיר גידל עונו ואמר גדול עוני מנשוא הן גדשת אותי וגו׳‪ .‬ואמר כי מתוך‬
‫כובד העונשין יכיר גודל החטא מה שלא היה מכיר בו תחלה‪ .‬קרה לו ולחביריו בזה ‪/‬‬
‫כמקרה השכור הנכנס אל החנות ושותה ומשתכר יאינו מכיר רוב שהייתו עד שישאלו ממנו‬
‫מעות‬
‫כדורות אברהם ויצחק ‪ ,‬״ ואמרו ״אפי׳ נח שהיה נהס לא היה כדאי־ )שינצל בנה נפלא כזה סמי‬
‫המבול‪ ,‬ורק למען קייס העולם והחיות נפש כל ח־ עמו נחרצה לו ה׳‪ ,‬וחמל עליו עד שניצולו הוא‬
‫ובניו( אסם התמירים שנצטוו ישראל להקריב בכל יום אף בעת היותם הולכים נדרך הטוב והישר‬
‫היו ממין הב׳ הנרצה יותר לפניו כקרבן הבל שהיה טהר לי ונקי כפיס ששעה ה׳ אל מנחתו ‪.‬‬
‫וכקרבן שלמה שהקריב אלף עולות נדבה בהיותו עוד במדרגה שלמותו עד שנראה אניו אז הי״ת‬
‫בגבעון‪ ,‬ועל נ׳ מיני קרננית אלה רומז המדרש שהחל ני הרכ ‪,‬מלה״ד למלך ונו׳‪ ,‬כי נקרב! נח‬
‫נאמר ״וירח ה׳ את ריח הניחוח‪ ,,‬המורה שערנ לו קרננו שהיה ממין הא׳‪ .‬כמי שערנו לו התלמידים‬
‫שנצטוו ישראל להקרינ םהס ממין הנ׳‪ ,‬יעיד לא ידענו איזה משניהם ערנ לו יותר י אך נאמרו ״זאת‬
‫תורת העילה‪ ,‬היא העולה׳ יכו׳ המוטב על קרבן התמיד נראה שהיא נבחרת ואהובה לו יותר נעטר‬
‫היותה ממין השט״ וע״ז יורה גס מאמרם ז״ל‪, ,‬כימי עולם ימי משה״)שנצטוו בהס להקריב קרננות‬
‫על החטאים( ״וכשנים קדמניות‪ ,‬כשני שלמה״ שהקריב אלף עונות נדבה‪ ,‬או ״כימי עולם אלו ימי‬
‫גח‪ ,‬וכשנים קדמוניות אלו ימי הבל וט׳ •״‬
 ‫ש ב ע ה וחמשים‬ ‫וימלא‬ ‫שער‬

‫מ ע ו ת הרבה‪ .‬וכמו שאמר החכס כי יתן בכוס עינו יתהלך במישריס )משלי כ״ג( כ ט ס כחיב‬
‫ויש אס למקרא ולמסורת‪ .‬וטטס המסורת כי כאשר יתן בכיס עינו וישתה לסי דמיו לא‬
‫לפי רצונו אז יתהלך במישריס‪ .‬וטעס המקרא כי היושר השלם הוא כאשר יתן בכוס עינו‬
‫ובבחינת הנזק המגיע לו ממנו יבדל מהמותר לא מדאגה מדבר ההוצא׳ ולא מזולת׳‪ .‬מכל‬
‫מקום הטוגש יורה חעאיס שיעור ח ט א ם ‪ .‬וזה לשון הרב המורה סרק מ״ו חלק ג׳ ולא יהיה‬
‫זה הטעם חלוש בעיניך כי כוונת אלו הפעולות ליבב בנפש כל חוטא וכל איש מרי בי צריך‬
‫להזכיר חטאו תמיד כמו שנאמר )תלים ניא( וחטאתי נגדי תמיד‪ .‬ובמדרש )זוהר פ׳ ויקרא(‬
‫חד טתירא קריב קמי כהנא חרץ יומן אמר ליה כהנא קורבנא דא לאו דדך' הוא אתי‬
‫לביחיה והוה עציב אמר ליה אמוי אמאי אח טציב אמר ליה דלא קריב כהנא קורבנא ‪.‬‬
‫אמר ליה ומאי איהו אמר ליה תרין יונין אמר ליה לאו דידך הוא דהא כתיב )ויקרא י״ד(‬
‫ואס דל הוא ואין ידו משגת והביא שחי תורים וגו׳‪ .‬אלא קריב קרבנך‪ .‬אמר ליה ימה איהו‬
‫אמר ליה חד חורא‪ .‬אמר"ליה ומה כל כך חמירא חד מחשבה נדירנא דלא סליקנא על‬
‫לבא עוד מחשבה דחטאה מכאן ולהלן מה מבד כל יומא אשתדל בסחורחא ובליליא נאים כד‬
‫איתער קרי ליה אחוי למילף לה מילי דאורייתא והוא לעי עד דסליק יממא אשתכח דאוליף‬
‫אוריחא והוו קראן ליה יהודא אחרא‪ .‬והכוונה מבוארת מכל צד‪ .‬אמנם היה זה הקרבן‬
‫מכפר בין שיהיה מהבעל חי הבלתי מדבר או מהדברים אשר חחתיו על השגגות אשר חיעשנ׳‬
‫בלא יודעים‪ .‬אמנם כאשר יחטא האדם בדעת כמו שנתבאר בב׳ ובג׳ מהז׳ מספר המדות‬
‫ויבא טנינו בפרשת סוטה ונזיר שער ע׳׳ג ב׳׳ה הנה אז לא נתן לכפרת קרבן מב׳ טעמים ‪.‬‬
‫הא׳ כדי שלא יתפרסם לרבים כי י‪ :‬אדם משכיל ישלם בדעתי ויודע רבונו ובלתי כובש את‬
‫עצמו מעשוח הרע בעיניו כ׳ הוא שלוח רסן והתר רצועה להורות חטאים בדרך פשעם ‪.‬‬
‫*הב׳ כי זה אשר חטא בנפש מדברת אינו ראוי שיתכפר בנפש בלתי מדברת או בפחות‬
‫ממנה אבל שהנפש החוטאת עצמה היא אשר תבחר וחקרב על מזבח התשובה השלמה‬
‫בצומוח ועטייס ומטשיס טיביס כמו שאמר הנביא )ישעיה נ״ח( ה ס ה יהיה צוס אבחרהו יום‬
‫מנות אדם נפשו‪ .‬ואמר )שם( הלא זה צוס אבחרהו פתח חרצובות רשע ונו׳ כמו שיחבאר‬
‫בפרשת יום הכפוריס שער ס״ז בעזרת האל‪ .‬ומה יקר מאמר הנביא האתן בכורי פשעי‬
‫פרי בטני חטאת נפשי הגיד לך אדם מה טוב ומה יי׳ דורש ממך וגי׳ )מיכה‪ .‬ו׳( ירצה‬
‫שהפשט והוא אשר יחטא האדם בדטתו ובכוונתו למרוד או החטא אשר נפשו ידעה בו‬
‫ומשאו במזיד איך יכופר בזבח ומנחה ואף על פי שיחן ב ט ח ופרי בטנו לקרבן חחתיו ‪.‬‬
‫אמנם התקון הטוב המיוחד אליו הוא שלמות הנפש טצמה בטשות משפט ואהבת חשד והצנע‬
‫לכת עם אלהיו‪) .‬מיכה שם( וכמו שאמרו זיל טל בית מלי בזבח ומנחה הוא שאינו מתכפר‬
‫אבל מתכפר הוא בתורה ומטשים טוביס )ר״ה י״מ ‪ . (:‬והוא מאמר החכם )משלי כ׳׳א(‪.‬‬
‫משה צדקה ומשפט נבחר ליי׳ מזבח‪ .‬והוא מאמר השם יתעלה לבדו יטשה תשובה ויתודה‬
‫ויתכפר‪ .‬והוא מבואר כי זה לא ידבר כי אס במזיד באשר הוא צריך לטשות חשובה כמו‬
‫שאמר )הושע י״ד( קחו ממכם דברים ושובו אל יי׳ הדא הוא דכתיב טוב וישר יי׳ טל כן יורה‬
‫חטאים בדרך‪ .‬ירצה כי הוא טוב ורוצה בקיומם של בריות והוא יש־ ומצד יושרו הוא חפץ‬
‫במשפט ואיך יתפשרו שני הטניניס כי אש במה שיורה חטאים בדרך התשובה כי אז יוסכמו‬
‫הטוב והיושר יחדיו לרחם טל החוטא ואפילו מזיד‪ .‬ואצל התשובה בשטר ק׳ יתבאר זה יותר‬
‫בטזרת האל‪ .‬והכלל שזה המין מהקדמות לא יקשה טליו מציאוח כווגחו וגס לסי דרכו‬
‫יצדקו מאד הכתובים המורים טל צרכס טס אוחס שיורו שאין ח ק השם יתברך בהם כי טוב‬
‫הוא לאדם שלא יחטא משיחטא דביא קרבן וכמו שאמר החכם וקרוב לשמוט מתח הכסילים‬
‫זבק אשר אינם יודטיס לטשות רט )קהלת ה ׳ ( ‪ .‬יאמר זה על סקרבמת המצווים בחורה טל‬
‫השגטת‬
‫ד‬ ‫ש ב ע ה והמשים‬ ‫ויקרא‬ ‫שעי‬
‫‪:‬שיטה מעשיה בלא יודעים‪ .‬יאמר כי יותר כייב וקרוב לשכל לשמוע דברי ההורה והמצוה‬
‫עד שידע ויהיר בין טיב לרע לסי ההורה ממה שיעזב אל הפתיות ויבא בדם לידי שגניה‬
‫המחייבות להביא עליהם זבח לפי שלא ידעו בעשוה הרע ‪ .‬ועל זה הדרך יהבארו כל הכהוביס‬
‫המרחיקים אוהם ואש הם רבים לא אאריך בביאורם רק מה שי‪0‬או לפי דרבנו‪ .‬ובהמשך‬
‫דרכנו נוסף על מה שדברו בהם הראשונים בפירושיהם ‪ .‬אמנם המין השני מהקרבנוה אשר‬
‫‪:.‬לי עון יריצון ויכוננו כיון זבחי שלמים נדר או נדבה טולה ראיה חנוכה המזבה וחנוכת‬
‫הביה וכדומה הוא מה שיקשה מאד טעמו על השכל האנושי כי לא יוכל למצוא מה העבודה‬
‫הזאה ומה טעם יש בה עד שהז־ות והקיש׳ הזה הכריחו לרב המורה ז׳׳ל לכהיב מה שכהב‬
‫גפרק ל׳יב מהחלק הג׳ שכלם הס מכוונים מהתורה האלהיה על הטונה השניה ולבער גלולי‬
‫ע יא המורגלת ראשונה ואין אחד מהם שיהא מכוון לעצמו ותלה סברתו זאת במאמר ירמיהו‬
‫)ז( כי לא דברתי אה אבוהיכס ולא צייתיסיביוס וגו׳‪ .‬על דברי עולה וזבח כ׳ אס את הדבר‬
‫הזה צויתי היתה לאמר שמעי בקולי וני׳‪ .‬ויהר הכהוביס אשר יובן מהה שאין חפץ השם‬
‫יתעלה בקרבנות כמו שאמרנו‪ .‬וכבר השיגוהו האחרונים )רמב׳ן ויקרא( בטענות חזקות‬
‫והיו על קדקד סברתו זאת מכות גדולות ונאמנות לא זורו ולא חיבשו מטעם רבוי הקרבטח‬
‫וחמר דקדוק ענינה ופרטה ורובי תורתם ומשפעיהס וכל הלטתיהה שא״א שיהיה הכל ללא‬
‫דבר ‪ .‬לא נעלמו דבריכ אלו מעיני הרב אלא שהפשיר אותם במים קרים לא תתקרר הדעת‬
‫בהם !זה כי הוא כתב זה לשונו ואני יודע שנפשך תברח מזה הענין בהכרח בתחלת המחשבה‬
‫ויכבד עטך ותשאלני בלבבך ותאמר לי איך באו מנות ואזהרות ופעולות עצומות מבוררות‬
‫מאוד והושם להם זמנים והס כלס בלתי מטונות לעצמס אבל מפני ד״א כאלו הס חחבולה‬
‫שעשה השש לנו להגיע אל כוונתו הראשונה ואי זה מונע היה אצלו לצוות לנו כוונתו הראשוני‬
‫ייתן בנו יכולת לקבלה ולא היה צורך לאלו העניינים אשר חשבת שהם על הכוונה השנייה ‪.‬‬
‫שמע תשובתך אשר תסיר מלבך זה החולי ויגלה לך אמתת מה שעוררתיך עליו והוא שכבר‬
‫בא בתורה כמו זה הענין ובשוה והוא אומרו)שמות י״צ( ולא נחם אלהיס דרך ארץ פלשתים‬
‫כי קרוב הוא כי אמר אלהים פן ינחם העם בראותה מלחמה ושבו מצרימה‪ .‬ראה איך‬
‫צדד הרב פני הספק אל אופן שיוכל לקבל תשובה מה באומרו כאלו היא תחבולה וכוי‪ .‬ואי ז ז‬
‫מונע וכי׳‪ .‬כי עקר הקושיא אינה רק שאפילו לנהוג בענין זה אופן התחבולה ודרך המנהג‬
‫הטבעי בתאר העניניס שזכר היה סכלות עצומה להאמין כי ראה השס יתעלה להרבות מהם‬
‫בכמו זה השעור ולדקדק במעשיהן כל אלו הדקדוקים ולהחמיר עליהם כל החומרות ההם‬
‫ולחלל טליהם כל ימים טובים ושבתות שבעולם אחר שלא היתה הכונה רק צהמתיקס מהם ‪.‬‬
‫ועוד שודאי הנדון שלפנינו הוא הפך המשלים שהביא וזה כי שם לא נמשכה התחבילה ט‬
‫אס זמןמועט ונשאר תועלת התכליתלעד אבל בכאן נשארה תעתוע התחבולה לנצח לתכלית שלא‬
‫היה הצורך בו אלא במטט זמן מההההל׳ לבד‪ .‬וגס כי הוא הודה שלא הספיקו לו כל •שפרי‬
‫הצא׳׳בה למצוא סבה לבל מעשה הקרבנוהיכמו שהוא ביין הנסכים יבאזוב ושני התולעת ישתי‬
‫צפוריס לא במצורע ולא בפרה אדומה כמו שכהב סרק מ׳׳ו ומ׳׳ז מלק שלישי וכן בפרק ירח‬
‫כחב שלא מצא שם עעס לאיסור בשר בחלב ומדהא לא ידע־ מר מילי אמריניאיכא וכו׳ ‪.‬‬
‫ועוד קשה מזה למה לו לשלמה המלך להעלות אלף עולוה פעם אחה )מ״א ג׳( וליחר המלטס‬
‫אשר כן טשו אשר לא צוו עליהם ודי להם מהאיסור מה שהתירה התורה‪ .‬ומה יעשה אל‬
‫קרבנות‬ ‫^‬

‫*שפד הצאבה ‪ /‬הס ספרי העמיס הקדמונים אשר עבדו הכוכבים ומזלות ״ ועטרה זו נקראת‬
‫בלשון ערבי צאבס י ־•לשין צבא‪ ,‬לסי שעובדים לצבא השמים ‪ .‬ובלשון עמיס צאבעיסמוס <*טעדנדיעג»ו‬
‫ספריהם כתיבים כל מיני העבירות והקרנת קרבנותיהס לאליליהם ‪.‬‬
 ‫ש ב ע ה וחמשים‬ ‫ויהרא‬
‫קרבכוה האבוה אשר העכירו גילולי עבודה אליליה מהארץ‪ .‬גס בקדמות הראשונים‪ .‬אדט‬
‫קין והבל ונח אשר לא קדמה להס עבודה אליליס מעולס וכ״ש שלא נצטוו עליהם על הכוונה‬
‫השניה‪ .‬והנה אלו הס קושייה חזקוה אשר לא יוכל להרפא אמנס הנרבוני שעשה עצמו זקן‬
‫ביהו של הרב ז״ל ואפערופא שלו בהניטו בפירושו אל הפרק הנזכר הוא מהמרמר מאד מ נ ד‬
‫אלו המקשים הספקוה העצומוה מנח ובלעם ושמואל וזולתם וגם נגד המקבלים אוהם‬
‫ומשהדליס בההרהס ואמר שאלו ואלו לא הבינו כוונה הרב בפרק ההוא ולא ירדו לסוף‬
‫דעתו והתחכם לבאר כי הנה הרב לא חשב לתה טעה על הועלה הקרבנוה וצרכם כי הועלהם‬
‫ידועה ונכרת שהם העבודה היותר מפירסמת שתעשה לשם אלהות כענין התפילות והצעקות‬
‫והצומות ודומיהם שהם מחזקים האמונה ומעוררים הכוונה וההתיהדות אל האלהיס‪ .‬אבל‬
‫בכל טצמו היה להה טטם למה שנצטוינו עליהם בהורה כי אמר שהיה זה להרחיק אותנו‬
‫מעל אלהיס אחרים ולהסב לבנו אליי ושכבר היה מוהר אצלנו זאה העבודה כיון שלא נעשה‬
‫בבחינת עצמה רק על הכוונה השנייה שהיא ההתעוררות טל חיזק האמונה וההתיחדוח הנזכר‬
‫אלא מפני שיהיה דבר זר בעיני המונס כמו שאומר בזמננו זה שלא יהפללי הל השם ולא יצומו‬
‫לפניו אבל שיספיק בכוונת הלב לבד ואף על פי שגם זה לא ירע רק בלב ההמון כי המשיבים‬
‫כבר אמרו ודומו סלה ‪ .‬סיף דבר שהקרבנות אצל הרב ז״ל כדבר־ הצומות וזעקתם שוה‬
‫בשוה אלו ואלו שלא יבוקשו בבחינת עצמן כי אם על הכוונה השניה ובזה האריך וכפל‬
‫דברים ומאד אפלא מזה האיש כי מנהגו בכל מה שביארו בספר ההוא אי רובו לטמא‬
‫הטהרות ולפגל הקדשים ולפחות לגלות מומים נסתרים‪ .‬ועתה משתדל לטהר ולתקן את הרמאי‬
‫בתעתועיס ודברי הבאי‪ .‬שאם כדבריו מה צער היה לו לרב בטטס הקדמות שהוצרך‬
‫להקדים חידות ומשלים מפליאות הטבע ותחבולות המנהיג היה לו לומר שמעשה הקרבנות‬
‫והתפלות והצומות והדומה מהם כלס הס ממין אח־ ולוא לחזק אמונת מציאותו יתעלה‬
‫והשגההו ולסככ הבקשה והתוחלת מאתו יתעלה לא מהזילה ‪ .‬ואחר שיש בעצמיותן טעם נכון‬
‫למה לא היה הטעם ההוא סכת צואהן כהורה ולמה אמר שהיה מכעלן אלא שלא הספיקה‬
‫לו תחבולה לזה ‪ .‬והנה הרב עצמו שם הבול נפלא כין הקרכנות והתפלות כמו שאמר כי לסי‬
‫שהתסלות הס קרובות יותר אל הכוונה הראשונה לזה היה מצותן בכל אדם ובכל זמן ובכל‬
‫מקום אמנם הקרבנוה שהיו רחוקים מהכוונה הראשונה המעיט מציאותן מ א ד ‪ .‬ועוד אס‬
‫כדבריו למה לו לרב ז״ל לעורר על עצמו זה הספק העצים לומר ואני יודע שנפשך הברה‬
‫ו כ ר ‪ .‬כי למה הברח נפשנו שאין ספק שכל מיני העבודיה כל עיר שירבו ויארך ענינס ואפילו‬
‫יותמדו בלי הפסק הוא יותר מועיל כי לסי כן תתחזק האמונה ותתרבה האהבה יימצא הדבקוה‬
‫ומדש )ברכות כ״א‪ (.‬ולואי שיתפלל אדם כל הייה כלו ולמה לו לבקש תחבולות דרך המדבר‬
‫ים ס‪,‬יף‪ .‬והכלל שאין ממש בסניגוריא זו להוציאו מידי הספקות העצומים וכמדומה לי שאין‬
‫דעתו של סניגור זה נוחה בדבר בלתי מתוקן אס לא שימציאהו מעצמו מי יתן איפא המרש‬
‫יחריש ולא יטיל מומים כמקום שאינם ועל כיוצא בזה אמרו)במדבר רבות פ׳ כ׳( לא מדבביך‬
‫ולא מעוקציך‪ .‬ועתה אומר כי מה שיראה האמת והיושר צטנין הזה הוא שכל הקרכנוח‬
‫כלם הם באים כעצם וראשונה לשתי הבחינות הראשונות שזכרנו ראשונה רצוני לפיוס ורצון‬
‫לפני האל יתעלה ונהוכהה מוסר המקריב אנא שיתחלפו ב׳ המינים בעניינים האלה כפחות‬
‫ויתר‪ .‬אמנם השלישית והיא תועלת המשרתים תמשך מהם במקרה ובטינה מה כמי שהרביעית‬
‫והוא השחתת הנקרב תמשך ב‪:‬כרח ובלא כוונה אליה כלל‪ .‬אמנם איך יתכן שיהיה זה מבלי‬
‫שישיגונו הספקות הנזכרות הוא כפי מה שאומר אחר שאזכור דעת החכם החבר ז״ל אשר‬
‫השיבו אל המלך כוזר על שאלה זו עצמה למה שראיתיהו כנוי שער לבוא בו אל אלו העניינים‬
‫החמורים עם שלא נשלמה התשוב׳ על ידו‪ .‬יזה כ׳ הוא ז״ל *מר )כוזרי מ״ב סימן כ״ו(‬
‫שכבר‬
‫ד‪,‬‬ ‫שבעה והטשים‬ ‫ויסרא‬ ‫שער‬
‫שככר ימצא דבוק השכינה האלהית עם האומה הישראלית באמצעורדהקרבנות מקרבים בבית‬
‫מקדשו כענין שתמצא הנפש השכלית עם הגוף על ידי המזונות שנזון בו וכמו שלא טדע‬
‫טעם הזנת זאת הנפש העליונ׳ באלו המזונות הגשמיים שאינם מטבעה אבל מצאנו ראיט‬
‫תועלתם ‪ .‬ככה לא נדע טעם צורך השכינה אל אלו הקרבנות אבל נמצא דבקות השכינה‬
‫עמנו באמצעותם ‪ .‬והנה הוא מבואר כי נוסף על מה שהוא ביאר הדבר הנעלם בנעלם‬
‫כמוהו‪ .‬הנה המשל אינו דומה לנדון וההבדל ביניהם הוא גלוי כי הנה המזון הוא צורך נכר‬
‫ומפירסכ לבריאות הנוף אשר הוא הכרחי לטמידת הנפש וקיומה אצלו ודאי תטרד בטרדת‬
‫הגוף כמוזכר שכ מה שלא יהיו כן הקרבנות לא צורך השכינ׳ ולא צורך האומה כדי שתתקיים‬
‫עמהס השכינ׳ והדבקות האלהי ביניהם‪ .‬ובמקום הזה לא כלמוד סתום מן המבואר אחר‬
‫שלא הושוו בטעם‪ .‬אלא שאני אומר שהענין בהם שוה ומבואר בלתי מוסכל וזה כי כמו‬
‫שיושלם בריאות הגוף על ידו המזונות ובבריאותו יהיה לו שלום טס נפשו ותדבק אליו‪ .‬כן‬
‫יהיה הענין באלו הקרבנות כי בטיב ההשקפ׳ הס מתנין הבריאות והשלמות אל כללות האומה‬
‫ואל יחידיה וסנוליתי׳ כדי שימצא אצלם הדבקות האלהי בלי ספק ‪ .‬והיא כי מהידוט שהנפש‬
‫האצולה והמתעצמת באדם השלם ברוב זירוזו והשתדלותו אשר על זה נאמר )בראשית ב׳(‬
‫ויהי האדם לנפש חיה כמו שנתבאר שם שער ו׳ היא נפש יקרה ומעולה מהיותה חיונית או‬
‫היולאנית‪ .‬והנה נמו שהם נבדלית במהיותיהן כן נבדלו מזונותיהם אשר בהם יתפרנסו‬
‫ויתקיימו אצל הגוף כי הנפש החיונית אשר היא השלמות הראשון אל הגוף ניזונת ומתקיימת‬
‫אצלו במאכל ובמשק׳ הגשמיים ‪ .‬אמנם זאת הנפש האצול׳ הרוחנית אינה מתפרנסת רק בדברים‬
‫מחשביים שכליים כ׳ לחמה הס כמו שנתפרנס׳ נפשו של אדונינו עליו השלום ארבעים יום זה‬
‫שלש רגלים‪ .‬וכבר כתבנו שם שלא היה ענין רחוק מאד אצל טבעה וכן בבל מה שיאכל‬
‫וישתה יש לה מנה יפה מיוחדת לה אס שתהי׳ סעודי של מציה או שיכוין אל המצית התלויות‬
‫בםעוד׳ ההיא מכשרות המאכלים והרחקת האיסורין לפי דרכי התורה או שיכוין אל ברכותיי‬
‫או להסעיי• הגוף ולהבריאו לעמוד לשרת לפני אלהיו בתישית התור׳ יהעבוד׳ ולצאת ולבא‬
‫בכל דבר שבקדיש׳ כי באמת הכינות האלו מכבדות והרוחניות יעמידו הנפש הנכבדת ויקיימו‬
‫אותה כי היא קדש ומן הקדשים תאכל‪ .‬והוא טעם כי על מוצא פי יי׳ יחיה האדם)דברים‬
‫ח׳( כמו שנתבאר זה הענין כלו בשלמות בפרשת המן המיוחדת אל זה הדרוש הנפלא שער‬
‫מ״א‪ .‬והיא מה שאמרו ז״ל )ברכות ס״ד( כל האוכל מסעיר׳ שנהנה בה תלמיד חכם כאלו‬
‫נהנה מזיו השטני כי השכל הנאצל הוא ודאי הת״ח המובהק המיסב בראש ועליו אמר‬
‫החכם )משלי כ׳ינ( כי תשב ללחוס את מושל בין תבין את אשר לפניך ושמת סכין בלועך‬
‫אם בעל נפש אתה כי אם בעל נפש יקרה הוא הרי הוא שם לפניו וחייב להכין לפניו‬
‫מטעמים כאשר אהב כמו שכתבני זה בשלמות בפרשת ויחי אצל מה שאמרו רב נחמן ורבי‬
‫יצחק הוו אכלי בסעידת׳ ובו׳‪ .‬שער ל״ב‪ .‬וזה טנין נכבד מאד ואמיתי יושלם טניט במקומות‬
‫שזכרנו ויתאמת איך תתקיים הנפש השלמ׳ בגוף על ידי מזונותיי הראויס לה‪ .‬ועל זה הענין‬
‫עצמו תתקיים השכינה ותדבק בכללות האומה הנבחרת במעשי הקרבנות לא מצד שהם‬
‫מאכל לשכינ׳ ולא לאומי רק שבהיטיב כוונתם בהם והקריבם באופן נרצה ונאות יועילו למו‬
‫להשלים נסשס ולהכשיר מעשיהם לפני השם יתעל׳ עד כי טוב כונתס ועוצם שלמותם יהיו‬
‫סבה מחייבת להמצא אצלם השכינ׳ האלהית ולא תפרד מהם בשום צד וכמו שאמר על הקרבנות‬
‫בכלל ריח ניחח ליי׳ נחת רוח לפני שצייתי ונעשה רטני)ספרי פ׳ פנחס( ובהסתלק הכוונה‬
‫הזאת השלמ׳ מעל הקדמות נעקר השלחן האלהי מלפניו זנתפרד׳ סביל׳‪ .‬האמנה כי טיב‬
‫הכוונה והכשר׳ בענינם היה קשה למצוא אותה מצד הקרבנות המצויים בתורה לפי שלא נודע‬
‫מעמם‬
 ‫ש ב ע ה וחמשים‬ ‫וילןלא‬ ‫שעי‬

‫טעמם ומי הוא ז‪ :‬מרב אל לבי לשער בשם שוס השעי׳ אנושית‪ ,‬לבד זז מצאנו מרבנות‬
‫רבים ונכבדים אשר הם הקריבום שניש עשר נשיאי ישראל בחנוכה המזבח אשר לא צום‬
‫אוהס ויראה שיש רשוה לכל בעל דעה או שחיייב להור ולדרוש בהם ובכוונהס אחר‬
‫שהסכימו עליהם ב ט ב שכלם ויושר דעתם כי מל כן הפליג בשבמס באומרו )במדבר‬
‫ז׳( ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אביתם הם נשיאי המעות הס לעומדים על‬
‫הפקודים וכבר אמר ר׳ שנחש בן יאיר )במדב ר רבות פ׳ י״ג( נתנאל בן צוער השיאם‬
‫טצה זו דכתיב בו הקריב את קרבנו וגו׳‪ .‬לומר כי מעצת החכמ׳ המצוי׳ אצל שבטו מכל‬
‫זילחו היה זה ‪:‬‬
‫ו כ ט ד ר ש )שם פ׳ י׳׳ב( קח מאתם באוחה שעה היה משה מחירא ואומר שמא נסתלק׳‬
‫ממני רוח הקדש ושרה׳ על הנשיאים אמר לי הקב״ה משה אלי להם הייתי אומר‬
‫שיביאו לך הייתי אומר שתאמר להם‪ .‬אלא קח מאתם‪ .‬מאתם היה הדבר הסכימ׳ דעהס‬
‫לדעה עליונה‪ .‬וכל זה אמדו מכמימ ז״ל לעורר לב האנשים לחשוב בהם מחשבות נכונות‬
‫בפי הראוי לאנשים שלמים כאלה‪ .‬ומזה באי הראשונים להה להם טעם ורמז שכלי כמו‬
‫שהביא ר״שי ז״ל)במדבר שם( מיסודו של ר׳ משה הדרשן שאמר קערה כסף בנמטריא‬
‫חתק׳׳ל כמכין שנותיו •של אדם הראשון‪ .‬שלשים ומאה משקל׳ על שם ש;עמיד הולדוה העולם‬
‫בן ק״ל שנה‪ .‬מזרק אחד כסף בנימעריא תק״כ ע״שנח שהעמיד תילדות מבן תיק שנה שנגזר׳‬
‫גזרת המבול קודם תולדותיו עשרים שנה‪ .‬שבעים שקל כננד שבעים אומות‪ .‬כף אחת כנגד‬
‫התורה שנתנה מידו של הקב״ה‪ .‬עשרה זהב כנגד משרה הדברות‪ .‬מלאה קטרת רמז‬
‫לתרי״ג מצית קטרת בגימטריא תרי׳׳גבמלוף קוף בדלת בא״תב״ש‪.‬סר כננד אברהם‪ .‬איל הננד‬
‫יצחק‪ .‬כבש כנגד יטקב‪ .‬שטיר כנגד מכירת יוסף‪ .‬בקר שנים כנגד משה ואהרן‪ .‬אילים עתידים‬
‫כבשים כנגד כהנים לוייס וישראלים ומגד תורה נביאים וכתובים‪ .‬ומספר השלשה חמשיות‬
‫בנגד חמשה חומשי תורה וממשה דברות שבלוח הראשון וחמשה בליח השני)ירושלמי שקלי׳‬
‫פ״ו(‪ .‬והנה כל אלו הס רמזים נכבדים שיערום בהם כפי ענינס בכללות תולדות העילם‬
‫וסכות שבטיו ויתידותיו בכללות האומה הנבחרת ‪ .‬ישיב מצאתי במדרש במדבר רבה)פ׳ י״ג(‬
‫שהשתדלו מז׳׳ל לתת טוב טעם ודטת בכל אלו הקרבנות בכל אחד מהנשיאיס מחחלף מחברו‬
‫והאריכו בזה ואחשוב שראו על ככה מפני שלא נשתמש הכתוב בהם בזכרון הא׳ או השנים‬
‫ולומר אחר כך ויעשו כן כל הנשיאים כמורגל בעניניס כיוצא באלו‪ .‬אלא שהזכירם בכל אחד‬
‫בשוס כדי שחחבאר כוונח כל אחד בפני עצמה כמו שכ? עשה במספרם להשיות חשיביתם‪.‬‬
‫אמרו שם י מ ן אמרין אף על סי שקרבן שוה הקריבו כלם על דברים גדולים הק־יבו וכל‬
‫אחד הקריב לפי דעתו‪ .‬התחיל נחשון והקריב על סדר המלוכה במה שהמליכי אביו על אחיו‬
‫והיה מסורת ביד חכמיהם וגמליהם מיעקב אביהס בל מה שעתיד לאדע לכל־ שבט פד‬
‫ימות המשיח‪ .‬קרבנו קערת כסף אתת הקערה והמזרק כנגד מלכי בית דוד שעתדין לעמיד‬
‫ממנו שמלכו בכיפה ביס וכיבשה‪ .‬קערת כשף מ נ ד הים שהקיף את העילם ודומה לקערה‪.‬‬
‫שלשים ומאה משקלה לפי שכשהקיה הקב״ ה ביום שלישי של יצירה לימים כמקים אחר ק־אש‬
‫ימים‪ .‬וימים בגימעריא מ א ה ‪ .‬בא שלמה והוסיף ים אחד שנאמר עליי)ירא ז׳( וקי שלשים‬
‫באמה ישוב אוחו הרי שלשים ומאה‪ :‬ומזרקכגנד היבשה‪ .‬שניהם מלאים ונו׳‪ .‬כנגד המנחית‬
‫שהביאו לשלמה ועתידין להביא למלך המשיח‪ .‬בלולה בשמן כד״א )קהלת ז׳( טיב שם משמן‬
‫מ ו ב ‪ .‬כף אמת עשרה זהב כנגד עשרה דורות מן פרץ ועד דור)רות ד׳( שהיו מעשיהם‬
‫נאים כרימ הקטרת‪ .‬פר איל וכבש כנגד אברהם יצחק ויעקב‪ .‬ושעיר עזים וגו׳ כנגד‬
‫לוד ושלמה‪ .‬אילים ממשה עתידים חמשה כבשים בני שנה ממשה כנגד ט׳ו מלכים שהיומן‬
‫רמבמם מד צדקיהי מסם צדיקים גמירים מהם ביניניס מהם רשעים גמורים ‪ .‬כיון שראה‬
‫הקי״ה‬
‫ו‬ ‫ש ב ע ה והמשים‬ ‫ויסרא‬ ‫שער‬
‫הקב״ ה שהקריב טל סדר האבות ושלשלת המלוכ׳ התחיל מקלש אח קרמו ואמר זה קרבן‬
‫נחשון בן עמינדב וכזה וכזה דרשו על כל שבט ושבט בטניניס המיוחדים להם בדברים האלה‬
‫או הדומים להם כדאיתא החס ‪:‬‬
‫*ואני הנה ראיתי וישמח לבי לפי שלסב׳ שקדמ׳ נתעוררתי קודס לכן לבקש טעם נכון‬
‫לאלו הקרבנות והסכימ׳ דעתי על ענין כולל ומשותף כפי הכוונה המיוחדת ולדעתי‬
‫לא נופל הוא מלהעלותו טל ספר בכללם והרוא׳ ידרוש וישפוט‪ .‬וזה כי כאשר ממרס‬
‫מלאכת המשכן המיוחסת אל העולם בכללו כמו שביארנו בענינו ונתיחד המקים ההוא לבית‬
‫יעד ומכין שבתו של בורא עולם להורות על אמתת מציאותי ושהוא ברא הכל בנדבת רצונו‬
‫אחר שלא היה וכאשר אמר )שמות כ״‪ (:‬ועשי לי מקדש ושכנתי בתוכם כמו שאמרנו שם‬
‫ראו הנשיאים השלמים האלה אשר כן תארס הכתוב לשם ולתהל׳ כנזכר לעשות קרבן נכבד‬
‫יורמז בו ויורשם העולם הזה בכללו ותכלית כוונת הבורא יתעלה בו ובמציאותו ושהכל לא‬
‫נברא אלא לכבודו ולעבוד עבודתו וזה מה שחיייב כל בעל שכל להעלותו על לבו ולחשוב בו‬
‫מחשבות נוספית יום יום לא יסורו ממט והוא שידע וישוב אל לבו שכל העולם כלו המונו‬
‫ושאונו אינו כדאי לעצמיותו ושהאדם בגאוט וזדונו להבל דמה רק במה שיטין מעשיו בעולמו‬
‫לשמים להשלים את עצמו בהכין כל מטשיו ועבודותיו לעשות רצונו ולבקר בהיכלו ולהשתחוות‬
‫לפני מזבחו ומתמונת עצמו ובשרו עיניו יחזו תוכן יצירתו עפעפיו יבחנו ענין בריאתו אשר‬
‫הפליא ה׳ לעשית עמו וירים את עצמו תרומה לה׳ בכל לבו יבכל נפשי ובכל מאודו וכל‬
‫עצמותיו ראשי איבריו ח׳שיו וכל כתותיו קרבו וכרעיו כלס יהללו יה ולא ימצא להם תכלית‬
‫זולתו עד כי מהעולם הנדול יתחיל הכרתו ושבחו ובקטון יסוייס וישלים את חובו כי ע״כ‬
‫היתה הכוונה האצהית לשכון שכינתי בתכנו כמ״ש )ויקרא כ״ו( והתהלכתי בתוככם והייתי‬
‫לכם לאלהיס ‪ .‬וזאת לבדה פעולת עבדי ה׳ ונחלתם ‪ .‬ולזה היה ק ר מ ס מה שיעיד ויורה טל‬
‫זה ברמיזות ק־ובית והוראות נכינות יתר מאד מהרמיזית אשר לראשיניס שזכרנו אמנם‬
‫נשתחסו כלס ראשוני בהביא שש עגלות צב ישנים עשר בקר )במדבר זי( כמספרם להסיט‬
‫על ידם את משכן ה׳ ממסע אל מסע להתמיד שכינתו ביניהם כמו שהעולם בכלל יתקיים‬
‫ע״י מציאות הי״ב מזלות אשר באפילה אשר הס גס כן שש כמד שש תמיד מתהלכים סביב‬
‫העוצם והרי הס בתוך העם הקדוש ההוא כמזלות בתוך העולם ולמי ראוי להורות מה‬
‫שמוטל‬
‫*ואני הנה ראיתי יכו׳‪ .‬תיכן כיונתי ‪ /‬כי כמי שהמשכן עס כל כליו רומזים על תבנית העילה‬
‫בכללו‪ ,‬כ; ירמזו גס קרינות הנשיאים אשר הקריבו אחרי כלות משה להקים את המשכן למען חנך‬
‫אישו לעמדת הי׳׳ת ׳ על בנין העולם והגלגלים להורות כ׳ את הכל ברא הי״ת רק לכבודו‪ ,‬שיכרן‬
‫האדם מבחר כל יישב׳ תיל כל מעשיו לה׳‪ .‬לעבדי בכל;ננ > לנקר בהיכלו ולהשתחוות לפניו‪ ,‬יעיכ‬
‫׳‬ ‫הביאו את קרבנם שש עגלית צב‪ ,‬ושני עשר בקר לרמוז על י״ב מזלות אשר באזור אחד יעמדו‬
‫אין דעש ט‪,‬־\ערקרייזע‪ ,‬שש מהם נצר צפון לעומת שש האחדים העומדים בדרוס‪ ,‬וקערת כסף‬
‫נעטר היותה עגולה רומזת על כדוד העולם שהוא עגול‪ ,‬והכסף נלונן מראהו רומז על מראה גלגל‬
‫הלננה שהוא ספיריי דורכזיכטיג אוגד קי־יסטאללענפעיניג‪ .‬אשר נתיך קערירו‪ .‬אין דעססען‬
‫האתלען מים שוכנת הארץ לדעת הקדמונים‪) ,‬עיין מבוא לשער ל״א( ומראה הלמה נעצמה שהוא‬
‫ג״כ לין‪ ,‬כמי שיורה על זה שמה ״למה״ ומשקל שלשיס ומאה כמנין קל‪ ,‬להורות ‪ ,‬כי העולם כולו‬
‫וכל ענייניו קלים הס נפרכס‪ ,‬וגס קל מהרה יכלו ויאנה‪ ,‬כמי שיורה מזרק כשף על האדם נעטר‬
‫שהוזרקה נו נשמתו‪ ,‬ישנעיס שקל משקלי רומזים על שנעים שנות חייו על ס׳ הרונ> גה יורה מנין‬
‫ע׳ כסף זה על מין הארס הכושף תמיד לחמוד קניני העולם ‪ ,‬וכל אשר ירבה לו כסף וזהב לא יאמר‬
‫וי והכף העשייה מזהב הנחמד ונבחר מכל המתכיית‪ .‬ומשקלה עשרה שקל‪ ,‬רומזת אל הנשמה‬
‫הטהירה האציל׳ משפע רוחני של עשרה מדרגות השכלים הנבדלים אשר נעביר׳ נבחר גס האדם מכל‬
‫יצורי תיל השפלים ‪ ,‬וכן הולך הרנ ומבאר שאר חלקי קרמותיהס כולם דרך רמז על כוחות הנפש‬
‫והגיף‪ ,‬והכח המחכר הרגשות ה׳ החישיס נעורק הראש״‪ ,‬אים הויסטנעיפען שנמוח קרא כשם‬
‫המשותף דער געםייגשאכ‪-‬טליכע ‪.‬‬
 ‫ש ב ע ה והמשיט‬ ‫ויקרא‬ ‫שער‬

‫שמימל מל כל אחר מהאנשים למשות לפי ההשקפ׳ שאמרנו זולחם‪ .‬והתחיל ממון כהוא אצלם־‬
‫במדרגח מזל מלה שהוא ראש המזלות לפי הנחת חכמי התכונ׳ לסבת שמושו בחדש האביב‬
‫שהוא כמו התחלת החיים עם היות שהמזל ההוא מצד הגחתי במקום גלגלו אין לו סימן‬
‫ראשיוח מלזולתו כי כלס ראשים כמוהו וכולם עולים זה אחרי זה אין מוקדם ומאוחר ‪.‬‬
‫והפלא מה שכתב בקרבנו של נחשון וקרבנו קערת כסף מה שלא כחוב בשום אמד מהם‬
‫והוא להורות על עטיפת אלו המזלות ושהמזל ההוא אינו הראש מ ״ד האמת רק בהנחה‬
‫כנזכר‪ .‬ובמדרש)שם( א״ר ברכיה הכהן בר רבי למה כתיב וקרבנו בנחשון שאס בא להתגאות‬
‫על אחיו ולומר אנ• מכובד מכם שאני הקרבתי תחלה הס משיבים אותו ואומרים לו אתה‬
‫הוא שהקרבת אחרון שכן כתיב וקרבנו ע״כ‪ .‬ראה נפלאות מדבריהם המורים על ענינס‬
‫ממש אצל המזלות ועל דרך הפשט יבא עטף הוא׳׳ו על מה שהקריב ראשונ׳ בשתוף הנשיאים‬
‫כ ל ס ‪ .‬אמנס היה קרבנו קערת כסף אחת בחרו בכלי הזה להיותו בעגולו וקערירותו דומה‬
‫אל כדור העולם כמו שנמצא ברמזים הראשונים לרמיז אל כללות העולם השפל שהוא בתוך‬
‫קערירות גלגל הלבנ׳ ועשו אותה מכסף ליורות על ספיריות הגלגל ומראה הלבנ׳ הקבועת‬
‫בו כי כן ייחסו הטבעיים הכסף אליה ישאר המתכות לשאר הככביס ושיערו שיהיה שלשים‬
‫ומאה משקלה שסימנם ק״ל לרמוז אל קלות ענייני העולם הזה כי הוא וכל תועלותיו באשר‬
‫המה קל היא על פני מים וקל מהרה יאבד‪ :‬מזרק אחד כסף אין ספק שהיה המזרק קטון‬
‫מהקער׳ כמו שמוכיח ממשקלן ומסתמא זה בתוך זה המה מובאים כמנהג‪ ,‬לרמוז אל‬
‫האדם שהוא עולם קטון הנתון בתוך העולם הנדול וקראו מזרק על שהוזרק לתוכו כלשון‬
‫מזל )סנהדרין ל״ח‪ (:‬כיון שהוזרק׳ בו נשמה ואמר שהוא כסף להורות על הטסף הראוי להמצא‬
‫בו להשגת שלימותו כי ע״י כן תגיע הצלמתו כמו שכתבנו אצל אדני הכסף אשר במשכן וגם כי‬
‫האדם הוא הנכסף לתכלית לבל הנמצאות השפלות הנבראות בשבילו‪ :‬שבעים בקל בשקל הקדש‪:‬‬
‫כד״א )תהליס צי( ימי שנותינו בהם שבעים שנה כי הס בקירוב ימי מלדו ועוד שסימן זה‬
‫המספר הוא אות העין‪ .‬והעין הוא כלי הכוסף והתמדה אשר אחריהם ימשך האדם בימי‬
‫הבלו ונס כי כל משקלם קל מאד בהשקפת העין לפי עוצם התשוק׳ התמידית אשר תשאר‬
‫חממי בעינה אף כי ירדו מהם מאד כמו שנאמר )קהלת אי( לא תשבע עין לראות ונאמר‬
‫)משלי כ״ז( שאול ואבדון לא תשבענ׳ ועיני האדם לא תשבענ׳ וההוא גלנלא דעינא דאלכסנדר‬
‫שכתבנו אצצ ברכת יעקב שער כ״ד עד נאמן‪ .‬שניהם מלאיס סלת וט׳‪ .‬כי שני העולמות‬
‫האלו לא נבראו אלא שיהיו מלאים מסלת המציאות ומטובו הוא מה שנאמר בגדול‬
‫)במדבר י״ד( וימלא כבוד ה׳ את כל האר ז )ישטיה ו׳( מלא כל ה א ק כבודו ובקטן )שמות‬
‫ל״א( ואמלא אותו רומ אלהיס וגומר )שם ל״ה( מלא אותם מכמת לב וגומר )דברים ליד(‬
‫ויהושע בן נון מלא רומ מכמה ומזה הענין)שמות מי(וכבוד ה׳ מלא את המשכן כ׳ משכן ה׳‬
‫הוא כעין שני העולמות האלו כאשר כתבנו במקומו שער מ״ח ‪ :‬כף אמת עשרה זהב וגו׳‪.‬‬
‫ירמוז אל מלא כף נמת ריח ממרום אשר נאצל על הטולם הקטן הזה והיא נשמתו הטהורה‬
‫האצולה משפע ואצילות העשרה הנבדלים העליונים במעלה על כל שאר הנמצאים כמו שהזהב‬
‫הכי נכבד יותר מכל המחצבים והרי שלשה כלים אלו זה בתוך זה כמי שכן הנשמה בתוך האדם‬
‫ושניהם בתוך הטולס הגדול והיתה מלאה קטרת כי מטבטה להיות מקומרת מר ולבונה מכל‬
‫אבקת המעלות המדותיות והמושכלות וכ״ש בשיר ידידות )שיר א׳( טד שהמלך במסבו נרדי‬
‫נתן ריחו ‪ :‬פר אחד בן בקר ונו׳‪ .‬אחר שרמז אל כללית העולמות בסתס נעתק לפרש‬
‫חלקי העולם הקטן הזה ובחושיו אשר מהם נבנה והוכלל כי הוא מה שיביא האדם לדעת תכלית‬
‫מציאותו ויגיעהו אליו‪ .‬והתחיל פר אחד בן בקר לרמוז אל תכח השכלי כי הוא אחד מיוחד‬
‫בגוף והיותר נכבל שבכל כמות הגוף כמו שהפר הוא היותר נכבד מכל הבעליחיים הנקרבים‪.‬‬
‫ואמר‬
‫ז‬ ‫שבעהוחמשים‬ ‫ויהרא‬ ‫שעי‬
‫ואמר בן בקר כלומר בן דטת כי מלאכתו ושלמותו לבקר בין טוב לרע וצץ אמת לשקר כמי‬
‫שיבא ‪ .‬ואמר איל אחד על הכח המתעורר במעשים בכלל‪ .‬כבש אחד טל הכח החיוני בכללו ‪:‬‬
‫ולפי שבתחלת האדם לא יראה בו תשוקה אחרת זולת מה שתמשך אל הנפש הנזנה במאכל‬
‫אמכם אחרי כן יתעורר אל מנינים אחרים מתאוות הנפש החיונית ‪.‬‬ ‫ובמשתה לבד‪.‬‬
‫לזה דמה הענין האחד אל הכבש בן שנתו והשני אל האיל‪ .‬שהוא גדול וחזק ממנו ‪ :‬ושעיר‬
‫עזים אחד לחטאת זה שטן זה יצר הרט והוא הכח הגובר באדם לכל טון ולכל חטאת ואע׳׳פ‬
‫שהוא בכלל הנפש החיונית עצם מעצמיה ובשר מבשרה עם כל זה לרוב הראותו בפעולותיו‬
‫והתגברו בהם ראוי למנותו בפני עצמו ‪ .‬ואחר שזכר אלו החלקים דרך כלל נעתק עוד לחלק‬
‫אותם אל חלקים אחרים דרך שמושם בפעולותיהם ואמר ‪ .‬ולזבח השלמים בקי* שנים אמר כי‬
‫לשלמית פעולות׳ צריך שיראו בהם כל אלו העניניס הנבדלים וזה שהשכל אס שהוא אחד‬
‫במציאות כמו שאמר פר אחד בן בקר כבר יתחלקו פעולותיו אל בקר שנים והוא העיוני והמעשי‬
‫כי בשניהם יבקר וידע להבחין בין אמת ושקר ובין טוב לרע כמו שאמרנו‪ .‬אמנם כשיושלם ביד‬
‫זה הביקור כשהיו מתוקנים אצלו ומוכנים לעבוד עבודתו אילים חמשה והם הכחות הנפשיות‬
‫הידועות בשש ‪ .‬המשותף‪ .‬המדמ׳‪ .‬השומר ‪ .‬הזוכר ‪ .‬המחשב‪ .‬כי על ידי חמשתן משיג השכל‬
‫השגותיו כמו שנתבאר בטבעיות וקראם אלים שהם כחית מחוברות ומתלוות אל הכח המתעורר‬
‫הכללי אש־ קראו למעלה איל אחד‪ .‬ואמר עתידים חמשה על הכרחיות צרכו אל החמש׳ חושים‬
‫המפירסמיס אשר הס ‪ .‬הראית והשמע ־ והריח והטעם ‪ .‬והמשוש ‪ .‬כ׳ המה או רובם‬
‫משוטטות ‪:‬לא ברשות ולכל אשר יפני ירשיעוכעתידיס אלו הקופצים בראשיהם עושים מלאכת‬
‫‪,‬‬
‫השעיר שזכר אלא שנעש עתידים ‪ :‬כבשים בני שנה חמשה הם החמש׳ כחית הראשיות אשר‬
‫לנפש הזנה המשמשות ראשוני כנזכר והם‪ .‬המישך ‪ .‬והמחזיק‪ .‬המעכל‪ .‬יהדוחה‪ .‬והמוליד‬
‫בדומה ‪ .‬כי הם פעולות תמימות לא ירעו ולא ישחיתו ולא ישנו את פעולתם אס לא שיוכרחו‬
‫משיה הצינית ולזה נדמו אל הכבשים כי הסכמת הכחות האלו כלם אס אל בריאות הגוף ואס‬
‫אל עבודת הנפש ושלמות פעולותיי כלס היא הכרחית בלי ספק וכהםכייתס והצמדס יחד אל‬
‫השלמות יושלם תכלית החבור והצלחתו‪ .‬ולזה אחר שהשלים כלל מה שרצהו בכוונת זה הקרבן‬
‫המעיל׳ אמר זה קרבן נחשון בן עמינדב‪ .‬לומר כי עיק־ זה הקרבן הוא הקרבת עצמו ובשרו‬
‫אל האלהים כי הוא *שר בראו בדמות העולם בכללו והדעת אותו ועבודתו הוא חלקו מכל‬
‫עמלו באש־ נחנו לו כמה עבדים ובני בית רצים לפניו למלאכת את ידו ולכן ראוי שיתאחד‬
‫האדם עם ביראו ולעבדו שכס אחד ואפילו נוטלין את נפשו ומנתחין איבריו וכ״ש בכל ממונו‪.‬‬
‫וזאת היתה כיונת כל אחד ואחד מאלו הנשיאים ואשר הסכימו עליה בעצה הגונ׳ וקרוב׳ אל השכל‬
‫ומחוייכת שתהיה על זה האופן אש כרמז ואם כזכר ואס בבירור הגמור ‪ :‬והנה כמו שבהיות‬
‫הכוינית מתחלפות כמו שאמרנו ממדרשי חז׳׳ללא יפיל ההכפל כהשואתס כן כהיות הטוני‬
‫אחת כשחיייכ כל אחד מהאנשים להתיחדבה ראוי לכפלה להודיע שבחם שלא שנו מלכד מה‬
‫שישמור בזה הכבוד תראו׳ ביום חנוכתם כפי מה שיור׳ עליו וא״ו וקרבנו כמו שאמרנו‪ .‬וכזה‬
‫הותר מה שהיקש׳ לקצת על אלו הפרשיות אשר זכרו הניכוני כפ״ג ח״ג מהביאור למור׳ כמו‬
‫שכתבנו בפרשת אליעזר שער כ״ב‪ .‬ואתה תחזה כי הכוונות האלו הנפלאות באלו הקרכנות ודומיהם‬
‫ככל הפעולות הן גופם של מזונות הנפש השלמה ופרפראותי׳ אשר בהם תחיה והיא היא‬
‫הםעוד׳ האלהית אשר הוא ית׳ מיסכ כראש והאבות וכל הצדיקים יושכין לרגליו כמי שכתבנו‬
‫כפרשת המן והוא יתעל׳מקבל נחת רוח ממנה כמו שכתוב בכל מקוש )ויק־א אי( לרטט לפני‬
‫ה׳)ישעי׳ נ״ו( עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי‪ .‬ועל ידה יתחזק ויתרכ׳ שפע האצילות‬
‫העליון על כפלי הסעודי הראשוני ובה תדבק השכינ׳ אל התחתונים כמו שהיה הענין כחנוכת‬
‫המשכן והמזבח על ידי אלי הנשיאים אמר הכתוב)במדבר ז׳( זאת חנוכת המזבח כיום המשח‬
‫אותו‬
 ‫ש ב ע ה וחטשים‬ ‫ויסרא‬ ‫שער‬

‫אומו מאח נשיאי ישראל קערות כסף וגו׳ וסייס )שס( זאת הנוכח המזכמ אחרי המשח אותו‬
‫מונרך ליה )שס( וכבא משה אל אהל מועל ללבד אתו וישמע את הקול מ מ ר אליו מעל‬
‫הנסורת אשר על ארון העדות מכין בני הכרוכים וידכר אליו‪ .‬ירצה שהועילה מחשכת‬
‫מ י פ מ ס לזה מאד כי לא כאשר יראה הארס יראה ה׳ כי האדם יראה לעינים כעלי חיים‬
‫ממכרם ונקרכיס וימזכחמעלה עשנס וה׳ יראה ללכב טוב כוונחש ויושר מחשכחס ושלמות‬
‫טבולתסויה׳ יהיה טס הטוב ואת אשר יביע־ בו יקריכ אליו‪:‬‬
‫ובמדרש פרשת צו)ויקרא רבות פ׳ מ׳( רבי‪ .‬נחמיה אומר חביב קרבן נשיאים לפני הב״ה‬
‫כשירה שאמרוה טל ה י ם ‪ .‬כשירה כתיכ )שמות ט״ו( זה אלי ואנוהו ובכאן כהיב‬
‫)במדבר ז׳( זה קרכן וגו׳‪ .‬רכי נחמיה אמר כשני לוחות הכרית רכתיכ )שמות ל״כ( הזה‬
‫ומזה הם כחוכיס‪ .‬ורכנן אמרי כשגים טשר שכטיס זה כגמטריא י״ב ‪ .‬וכהבקפח זו יוכן‬
‫מה שאזיל)כמרבר רבו׳ פ׳ נרו( למה נסמכה פרשת מנורה לחנכת המזכח 'לפי שראה‬
‫אהרן וכו׳‪ .‬כי יחס נפלא יש כין כני העניניס כמו שכיארתי יפה כמעשה המנורה שטר‬
‫מ״נו‪ :‬ו ע ת ה אחרי הוליע אלהיס אוהנו אה כל זאת אני אומר כזה הוא טטס כל‬
‫הקרבמת שכאו טל ידי האכוה הקלושים והמלכים המסילים שהקריכו מדם לרוב כ׳ כרוכם‬
‫ק יתחזק זטת מחשבתם ימשך זה התכלית הנפלא ביותר ‪ .‬וזהו טעם כל הקרכנותאשרבאו‬
‫בתורה בזולה כפרה טון אשר חטא כאלה מזבחי שלמים נדרים ונדבות ועולות ראיה וכיוצא כי‬
‫כלס הם לטונה שיכוין המקריכ להקריכ את עצמו לפני ה׳ והראות ממעשיהם אלו כי כל‬
‫אלו הבעלי חיים שהם במדרנה הנישא אל הכה הדכרי המיוהד באדם ראוי להקריבם אל האלהיס‬
‫ולהתיישר לפניו בכל מיני עכודוח עדשישאר ישכל זך ונקי והנפש שלמה מכל סיג והלא׳ קרוב׳‬
‫אליו יתברך בכל מחשבותיי ופעולוהי׳‪ .‬ועל זה אמז״ל)הוס׳ מנחוחק״י‪ .‬ד״ה מיכאל( שמיכאל‬
‫שר הפנים מקריב נשמותיהן כל צדיקים לפני הק״בה במזבה של מעלה וכבר יורה על זה מנץ‬
‫קרבנות המלואי׳ אשר נצטוו אהרן ובניו להנכס ולהכניסם לעבולה הקלש באמרו)ויקרא ט׳(‬
‫קח לך טגל כן כקר לחטאה ואיל לעול׳ המימים והקרכ לפני ה׳ ואל כגי ישראל הדבר לאמר‬
‫קחו שעיר טזים לחטאת וגו׳ ושור ואיל לשלמים לזבוח לפני ה׳ וגו׳ כי היום ה׳ נראה אליכם‬
‫והכוונ׳ כי במה שיכולל‪,‬היהיד או הצבור משתי הכוונות שזכרנו אס למרק עונוהינו על ידי החרטה‬
‫והחשוב׳ השלמה הנאה על ידי קצת הקרכנוה כמו שהקדמנו וכמו שיכא כיאורו במקומו וכמה‬
‫שיקריב טצמו כאשר הוא טהור זך ונקי לפניו ככל כמותיוכאשר יכיאו את המנח׳ בכלי טהור‪.‬‬
‫כי הס שני עניניס אכר מציאותם הכרחי להעמדת הקייס רצוני ההשתדלות כדחיית המזיק על‬
‫כל דבר פשע אשר יולד כנפש החוטא להרס׳ ולהשחית׳ וכהתקרכ אל המועיל כקרכתה אל‬
‫האלהים ולדבקה כו כי הנה עס זה ייסרו המסכים המכדיליס ויוקרבו הרחוקים ויתדברן‬
‫הטליוניס ט ס התחתונים ויראה עליהם כבוד ה׳ בשפע הנבוא׳ ומראות עליונות המוכנות לקרוביס‬
‫אליז ואפשר הוא שקצת יקריבו את קרבנס ולא ישיגו השגה זאת לפי חולשות כוונותיהם באלו‬
‫הטטיניס <‪ tf‬שישההפו מחשבה אמרת המושלת בקלשיס ובלא דעת נפש לא טוב ובמו שאמר‬
‫המכס)קהלת ר׳(וקרוב לשמוע מחה הכסילים זבח‪ .‬הלא חראה שאמר מנוח למלאך)שופעיס י״נ(‬
‫נעצרה נא אותך ונעשה לפניך נדי עזים וזה כי הוא שתף בו שני עניינים יחל באומרו נעצרה‬
‫נא אותך כאשר ‪.‬יזיז ‪ f‬איש את רעהו לסעודה ‪ .‬והשני ונעשה לפניך גלי עזים כענין קרבן‬
‫אלהות ושתי הכוונות‪.‬בלתי הגונות בו ולזה השיבו )שם( אס תעצרני כאשר יובן מהמאמר‬
‫הראשון לא אוכל כלהמיך כי לא מנהג אדם לי ואס תעשה מולה כמו שיוכן מהמאמר השני‬
‫לה׳ תטלנה ולא לזולהו כמו שאמר)שמוה כ ״ב( זובמ לאלהיס ימרס כלהי לה׳ לכדו‪ .‬הוא ולא‬
‫מלאך הוא ולא שרף חלילה ‪ .‬ראה כי בשירת האזינו כשהזכיר דברי האויבים ואמר אי אלהימו‬
‫צור מסיו בו אשר מלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם היחה החשוב׳ ראו עתה כי אני אני‬
‫הוא‬
‫ח‬ ‫שבעהוהמשים‬ ‫וילרא‬ ‫שעי‬

‫הוא ואין אלהיס עמדי מחצתי ואני ארפא ו ט ׳ ‪ .‬לומר כי הקרבנות היו ממונין לשמו מ מ ל לא‬
‫לזולחו מהשמות‪:‬‬
‫ו ב מ ד ר ש ה נ ע ל ם )פ׳ בראשית( ההוא גברא דאקדיש בריה ואמר האי ברי דאמיליד לי‬
‫להוי מקודש לאלהיס שמע רבי חייא ושמתיה אמר ליה ומה על דאקדשית‬
‫בני לקודשא בריך הוא להוי ההוא גברא בשמתא אמר ליה לאו טל כך עבדיח אלא על דאקדשחיה‬
‫לשס הנקרא אלהיה והתור׳ אמר׳ זובח לאלהיס יחרש א״ל והיאך הוה לי למימר א׳׳ל האי ברא‬
‫להוי מקודש ליי׳ ולא לשם אחר ומנא לן מהכא )ש״א אי( ונחחיו ליי׳ כל ימי חייו ולא אמרה‬
‫לאלהיס וכ׳׳ש שיקדיש לפני המלאך י וקשה עוד מזה שהבחוב הטיד )שופטים י׳׳ג( כי לא ידע‬
‫^ מנוח כי מלאך ה׳ הוא ועם כל זה כיוון לעבוד אותו בתורת קרבן כי עם הארץ היה ונפל‬
‫בכבושי של נבוכדנצר שנאמר עציו)דניאל ב׳( ונפל על אנפוהי ולדניאל סניד ומנחה וניחוחין‬
‫אמר לנשכה לימוהנהבמה שהוכיחו טל דבריו הישירו אל הדרך מכוני עד שאמר )שופעי׳ שם(‬
‫ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנח׳ ויעל על הצור ליי׳ ומפליא לטשות ומנוח ואישתו רואים‪.‬‬
‫והוא מה שנאמר בסמיך )שם( ייהי כעלות הלהב מעל המזבח השמימי ומנוח ואשתו רואים‬
‫ויפלו"על מ י ה ם ארצה‪ .‬אמר כי בעלית להב כוונתו מעל המזבח משולל מיתר הטונות הפוסלות‬
‫בה הכירו והשיגו את מלאך ה׳ עולה מה שלא ידעו כן ראשוני‪ .‬וכן הענ־ן מתברר ממעש׳‬
‫נדעון שנאמר בו)שם וי( וישלח מלאך יי׳ את קצה המשענת אשר בידו ויגע בבשר ובמצות ותעל‬
‫האש מן הצור ותאכל את הבשר ואת המצות ומלאך ה׳ הלך מעיניו וירא גדעון כי מלאך יי׳ הוא‬
‫ומתחלה חשב שהיסנביא מ כ מ י יי׳ כי על כן אמר לו)שם( ועשית לי אות שאתה מדבר עמי‬
‫אל נא תמוש מזה עד בואי אליך והוצאתי את מנחתי והנחתי לפניך ויאמר אנכי אשב עד שובך‬
‫שאל ממנו כי על ידי מנחתו זאת שיניחה לפניו והוא יקריב׳ בעדו ליי׳ כי איש אלהיס קמש‬
‫הוא יראו אליו עניינים אלהייס יהיו לו אות ומופת על מה שמדבר עמו בשם יי׳‪ .‬ולסין! ראה‬
‫והשיג כי מלאך היא והיא מראה נפלא׳ מאד כמו שאמר )שם( אהה י י ׳ אלהיס כי על כן‬
‫ראיתי מלאך יי׳ פנים אל פנים ויאמר יי' אליו שלום לך אל תירא וגו׳והענין ההוא הוא האות‬
‫שנרא׳ אליויעל אמתת הענין ולא זולת‪.‬והנההדבר כמבואר ומסכים מאד אל הדעת‪ .‬והנה ע ם‬
‫זה המציה הזאת רהקרבנות לא נפלאת היא מהדעת ולא רחוק׳ היא מהתועלת אשר בשני‬
‫המידה מהם כל אחד לפי עניינו כי בשניהם בחר יי׳ ויש בהם נחת רוח לפניו לפיוס וצרצון‬
‫על המקריב הן שיהיה חוטא או לא ושני־־ס אין הכוונ׳ אליהם בעצה וראשוני כי אס אל‬
‫העניינים האלהייס הנמשכים מהם מעבודת האל יתעל׳ והנרלת כבודו‪ .‬אלא שהמין האחד‬
‫הוא בלתי נרצה יותר לפי שבא על חטאים וטוב היא שלא יחטא משיחטא ייביא קרבן כמו‬
‫שאמרנו ‪ .‬גם התועלת השני היה יותר טוב אס ימצא זוצתס כי על זה אמר ירמיהו)זי( כי לא‬
‫דברתי את'אבותיכם ולא צויתיס ביוס הוציאי איתס מארץ מצרים טל דבי י טולה וזבח כי אס‬
‫את הדבר יזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי והייתי לבס לאלהיס ואתס תהיו לי לטס‬
‫והלכתם בכל הדרך אשר אצוה אתכס למען ייטב לכס והיה זה בשעה שקבלו את התורה‬
‫שאמר להס )שמות ייט( ועתה אס שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי‬
‫סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתס תהיו לי ממלכת כהניס וגו׳‪ .‬יאמר שלא הית׳‬
‫לו אז בהם כוונה בשיעבדוהו בעולות וזבחים כי בשמיעה ובשמירה אשר טה אותם יחשבו‬
‫לו‪-‬כמים קדושים מקריבים קרבנות תמיד לפניו מבלי שיקריבוס‪ .‬וזאת כוונת כל הכתובים‬
‫המורים טל זה כי באמת טשה צדקה ומשפט נבחר לה׳ מזבח )משלי כ״א( כמו שאמרנו ומי‬
‫לא ידט‪ .‬אמנם אלו ואלו כשלא נמשכ׳ הכוונה הפנימית אל המטשיס החיטנייס הס טאוסים‬
‫לפניו יתברך כמו שבא בכל מקום בנביאים וחותם הנביאים אמר טל זה )מלאכי אי( מי גם‬
‫ויסגר דלתיס ולא תאירו מזבחי חנס אין לי חפץ בכם אמר ה׳ צבאוח ומנחה לא‬ ‫בכם‬
‫ארצה‬
 ‫ש ב ע ה וחטשים‬ ‫וירא‬ ‫שער‬

‫ארצה מידכס הנה ביאר כי כשלא נמשכו מקרבנותיהס ההועלוה הכיכווכים מהכ שכבר‬
‫תהי׳ הארח המזבח נהם חנם שהיי אץ ה מ ק בהם מצד עצמס‪ .‬ואס חאמרו שכבר יהי׳‬
‫פרסומם לתהלה וכבוד למה זה לי מידכם כי ממזרח שמש ועד מבואו נדול שמי בנויס ובכל‬
‫‪,‬‬
‫מקום מוקטר מוגש לשמי וגומר‪) .‬שם( וזה שטין שאני נכר ומפורסם בעוצם פעולות‬
‫המפורסמות ממזרח שמש ועד מבואו למה לי רוב זבחיכם להראות ולפרסם כבודי הרי בכל‬
‫מקוס מוקטר מוגש לשמי במה שגדול שמי בגויס ואין לך הגשת קרבן וקטרת גדולה מזה ‪.‬‬
‫ולא טוד אלא שהנדול׳ ההיא הוא מנחה טהור׳ לא כמו שאתם מקריבים לחם מגואל ‪.‬‬
‫אמנם כשתתכוונו אל הטיב והישר בהם אז י‪:‬יו לחפץ ורצון כמה שאמר )ישעיה נ״ו(‬
‫והביאותיס אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי וגו׳‪.‬‬
‫וכל זה המנץ הנכבד זכרו המשורר במזמור)תלים נ׳(אלאלהים ה׳ דדר ויקרא ארץ וגומר‬
‫אחר שתארו יתעל׳ בתואריס אשר בהם ברא העילם ויש לו ממשלה עליונה על הנהנתי ‪.‬‬
‫ואחר שזכר מה שהופיע מציון מכלל יופי על ענין אלו העבודות שם אל עם ה׳ אלה אשר‬
‫ננלה עליהם במעמד הנכבד והנורא אשר ירד עליו ה׳ באש אשר בו קרא אל השמים ממעל‬
‫ואל הארץ מתחת והעמידן יחד וכמו שאמרו )שייר פ׳ י״ב( שבמעמד ההוא ירדו טליוניס‬
‫למטה ועלו תחתונים למעלה וכל זה לתת להם משפטים ישרים ותורות אמת אשר מכללם הס‬
‫מצות הקרבנות אשר עליהם אמר )תהלים שם( אספו לי רסידי כורתי כריתי עלי זבח רצה‬
‫להורות יושר הדעת ותיק הכוונה בהם ואמר )שש( ויגידו שמים צדקו כי אלהיס שופע‬
‫הוא סלה‪ .‬אמר כי השמים והארץ יגידו צדקו ככל משפטיו וכי הוא ראוי להורות לו יתברך‬
‫משפט הככורה כענייני ההנהג׳ והסדור הכללי מכלי שיפול כה שום חלוף ושינוי כעולם ‪:‬‬
‫ועל זה הענין המיוחד אמר )שם( שמעה עמי ואדברה ישראל ואעירה כך אלהים אלהיך אנכי‬
‫לא על זבחיך אוכיחך וגו׳‪ .‬ירצ׳ עם שאנכי אלהיס מצד עצמי ואלהיך מצד מה שהקניתיך בכחי‬
‫הגדול ומבית עבדים פדיתיך כמ״ש כדבור הראשון)שמות כי( אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך‬
‫וגומר לא מפני זה על זבחיך אוכיחך מפני צרכי אליהם ולא מצד שעולתיך הס לנגדי למלאות‬
‫חסרוני בהם רק מפני התוטלות הגדולות המניטיס אליך‪ .‬ובמטט התבוננות תוכל להגיע‬
‫לאמתת זה כשתשכיל בו לפי מנהג האנשים‪ .‬וזה שכבר ימנע האי ם מלקבל מחנה מחבירו‬
‫אם הדבר ההוא אשר יתן לו ימצא בהפקר וכל שכן שלא יקח ממני שלא מדעתו וכמו‬
‫שאמרו )ניטין ל״ז‪ (:‬חזקה לא שביק איניש היתירא ואכיל איסורא וכל שכן אס אותו‬
‫בכהפקר הוא יותר טוכ ממה שהוא כיד אותו הזולת ואץ צריך לומר אס אותו הזולת הוא‬
‫כמדרגה פחותה אצלו שהוא כזיון לו לקכל מתנה ממנו כמו שאמר ראש הנדיבים )כראשית‬
‫י׳׳ד( ולא תאמר אני העשרתי את אכרם קל וחומר וכן כנו אס אותו הדכר אשר יקכל‬
‫לא יאות לו ולא יצטרך אליו כלל כתבן למאכל האדם‪ .‬והנה לכל אלו הבחינות אמר )תלים‬
‫כ ס ( לא אקח מביתך פר ממכלאותיך עתודיס כי לי כל חיתו וגומר ידעתי כל עוף הריס‬
‫וגומר אס ארעב ונומר האוכל בשר אבירים וגומר‪ .‬ירצה למה אקח הפר אשר ככיתך‬
‫והעתודה אשר במכלאותיך כי אחר שהם ברשותך הם קנויים לך אחרי שלי כל חיתו יער‬
‫בהמות בהררי אלף ואס ארצה אזכה מההפקר ויהי׳ לך אשר לך כבית ובשדה‪ .‬ולא עוד‬
‫אלא שאותי שבהסקר יפה משלך כי ידעתי כל עוף הריס וגומר ויתרון כשר העופות על‬
‫כשר הפרים והעשורים הוא ידוע‪ .‬וזיז שדי אמר רכי סימון )ויקרא רבות ס״פ כ״כ( הוא‬
‫עוף גדול ולמה נקרא שמו זיז שיש כו מכל מיני טעמים מזה ומזה • ואס לא אמנע‬
‫מהסבות האלה החזקות הנה לככוד לא יהי׳ לי לקחת דכר מיד איש כמוך כי אס ארטכ לא‬
‫אומר לך כי לי תכל ומלואה‪ .‬ירצה לו הונח שיכריחני הצורך לא אומר לך ולאשר כמותך‬
‫כי לי תכל ומלואה ואקח מאשר לי כ״ש שצורך כזה הוא נמנט אצלי כי האוכל כשר אכיריס‬
‫ודם‬
‫ט‬ ‫וחמשים‬ ‫שבעד‪.‬‬ ‫ויקרא‬ ‫שע־‬
‫ודם ע ת ו ד ה אשתה כבהמות הטורפות‪ .‬אמנם הכונה באלו העבודות היא כ ד שיגיע לך‬
‫תועלת נפלא בהגעת שלמותך מהשני פנים שזכרנו למעלה‪ .‬והנה על שניהם אמר זבח‬
‫לאלהיס תודה ושלם לעליון נדרך‪ .‬טל המץ מהקרבנות הבאות על כל דבר פשע אמד זבח‬
‫לאלהיס חודה כי הכוונה בו שהזבח יביאהו לידי חרטה ווידוי כמו שחוייב להתודות על ראש‬
‫קרבנו‪ .‬וטל המין השני אמר ושלם לטליון נדריך כי הוא אשר נדב ונדר מטצמו והיא‬
‫מושבע ועומד עליהם מיום היותו ומהידוע כי המין הזה כלו או רובו בא בנדר או בנדבה‬
‫לא מפאת החיוב התוריי‪ .‬וסמך התועלות המגיעות משני אלו המינים ואמר קראני' ביום‬
‫צרה אחלצך ותכבדני‪ .‬אמר כי תועלת המין הראשון שימצא אליו כשיקרא ביום צרה כמנהג‬
‫החטאים שישובו מתוך צרותיהם וממצוקותיהם יוציאם‪ .‬אמנם התוטלת המניט מהמין השני‬
‫הוא שאחלצך באופן שלא יגע לך שום ר ט ‪ .‬ובמו שאמר )איוב הי( בשש צרות יצילך ובשבט‬
‫לא יגע בך רע ואתה תכבדני בכל מעשיך במה שאומרים שאתה וכל חבריך אתך מטע ה׳‬
‫להתפאר וכמו שאמר )ישעי׳ מ״נ( כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו ‪.‬‬
‫והנכון שיהי׳ כל הנאמר בזה הפסוק מטון אל המין הראשון לומר שכבר יניע זה התועלת‬
‫הנפלא לחוטא השב בתשובה שלמה ומודה טל חטאו כהוגן‪ .‬אמנם למביא הקרבן כרשע‬
‫וכסכל כטובל ושרץ בידו אמר )תלים שם( ולרשט אמר אלהים מה לך לס&ד חקי ותשא בריתי‬
‫טלי פיך והוא מה שנאמר טל־ו ותשא בריתי וגומר ואתה שנאת מוסי־ וגומר וזה כי תכלית‬
‫הקרבן אשר מזה המין הוא לשבר את לב האבן דכחיב זבחי אלהים רוח נשברה וגומר ‪.‬‬
‫להכירו לשמוע לשמור ולעשות את כל דברי התור׳ כמו שנאמר )ש״א נ ח ( הנה שמועמזבח‬
‫טוב להקשיב מחלב אילים לומר כי השמוט והי קשב הוא הטוב הנרצה והמכוון מהזבח‬
‫ומחלב האילים הנקרביס כמו שכתבנו בשטר מ״ב‪ .‬והנה אתה שנאת מוסר ותשלך דברי‬
‫אמריך‪ .‬אם ראית גנב ותרץ עמו מרוב חפצך בעבירה אט״פ שלא ראית הגניבה וכן טס‬
‫מנאפים חלקך מרוב תשוקתך באיסור‪ .‬וכן פיך שלמת ברעה תמת טיבה ולשונך תצמיד‬
‫עוד מרמה על מה ששמעת ותשב באחיך אשר הוא עצמך ובשרך תדבר‪ .‬ואס הוא בן אמך‬
‫לבד כבר תתיר לשונך לשוס בו דופי מצד אבותיו ולא תחוש לאחותך אחר שאינכם משותפים‬
‫באבות אלה עשית והחרשתי וסבלתי ולזה דמית היות אהי׳ כמוך וכאחד החנפיס המוכיחים‬
‫הרשעים לפנים ואחר משתוים אליהם במדותיהס והיא אומרו אוכיחך ואערכה לעיניך גינו‬
‫נא זאת שוכחי אלוה במטשיהס ובתכליות קרבנותיהס פן אטרוף ואין מציל כנגד מה שהחרשתי‬
‫עד היה‪ .‬ותדעו כי זובח תודה על הדרך הנזכר הוא יכבדנניכמו שאמרתי למעלה זבחלאלהים‬
‫תורה וגומר וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני כי כבוד הוא לאל ית׳ כאשר החוטא ישוב‬
‫ויתפלל אליו ויצילהו מצרתו כי הכל יודעין כי מעשיו ירחיקוהו ומעשיו יקריבוהו והכל בא‬
‫במשפט ישר והשגחה שלמה מאתו יתברך וזה הוא הענין האחד מהקרבנות‪ .‬אמנם על הענין‬
‫השני המעולה ממנו אמר ושם דרך אראנו בישט אלהים ירצה אמנם השם דרך השפע‬
‫האלהי היורד טל פ־ זכות הכוונה וטוהר המחשבות אשר בקרבנות ההם המקריבים עצמם‬
‫ונפשם לשמים בלי עין אשר חטא כטנין הנשיאים אשר זכרנו וכל חבריהם הוא אשר אראנו‬
‫בישע אלהיס כמו שאמר המשורר )תלים ‪5‬׳( אודך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי ישועת‬
‫עצמו יתעלה ממש כמה שכתב )שם נ״ח( הודיע ה׳ ישועתו וגומר ‪ .‬כי השלמים אשר כאלו‬
‫מום־פין כח בגבורה של מעלה להושיע לו יתעל׳ ימינו וזרוע קדשו כמו שכתבנו בשער הקידם‬
‫טיין טליו ‪:‬‬
‫שני הטנינים האלו בדמותם וצלמם זכרום חז״ל במאמר שזכרנו ראשוני באומרם משל‬ ‫והנה‬
‫לשני מגיסץ ועשה לו הראשון תבשיל ואכלו וטרב לו‪ .‬השני טשה לו תבשיל‬
‫אכלו וטרב לו ואץ אנו יודטין וכוי‪ .‬ושני התבשילין האלו הס שני מיני הקרבנות כי שניהם‬
‫מרבים‬
 ‫ש ב ע ה וחטשים‬ ‫ויקרא‬ ‫שער‬

‫ערבים עליו כל אחר לפי ענינו אמנם השני ערב יוחר‪ .‬ודנה קרבן נח הוא מבואר שהיה‬
‫בא לפיוס ולכפרה בעדו ובעד ביחו כי נמל ה׳ לחייבים טובות להשתיל מהם העולם ואס‬
‫אינם כדאי מצד זכותם כמו שאמר לו )בראשית ז׳( כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה‪.‬‬
‫ואמרו ז״ל)ב״ר פ׳ כ״ט( ונח מצא חן בעיני ה׳ )בראשית שם( נח מצא אבל הקב״ה לא מצא•‬
‫וטור אמרו )ביר פ׳ ל״א( ולא מהמהם ולא נה בהם )יחזקאל זי( אפי׳ נח נהיה בהם לא‬
‫היה כדאי וטס כל זה נתרצ׳ אליו ולחשובחו וירח ה׳ את ריח הניחח ויאמר לא אוסיף טור‬
‫לקלל וגומר )בראשית ח׳( כי יצר לב האדס רט מנטוריו ולא אוסיף טוד להכות את כל חי‬
‫כאשר עשיתי כי מעתה הס ראויים לכפרה כמו שכתבנו שם‪ .‬אמנם ישראל נצטוו טל‬
‫החמידין כמו שאמר )במדבר כיח( תשמרו להקריב לי במועדו והיה עיקר כוונתם על הענין‬
‫השני המעולה והוא להקריב עצמם ונפשם לשמים בשלשה מינים הנקרביס שם‪ .‬רצוני הב״ח‬
‫שהיא עצם הקרבן ומנחתו ונסכו להורות על חלקי האדם דוגמת כוונת הנשיאים ‪ wo‬שכתבנו‬
‫בפרשת מצותן שער נ״ב ולזה חוייב שיערב לו יותר‪ .‬וציה לעשות כיוצא בהם כמו שאמר‬
‫)ויקרא ו׳( זאת הורת העולה כי זה ערב לו כי הוא המעולה שבקרבנות זה המין וכמו‬
‫שאמר )ויקרא רבוה פ׳ ז׳( העולה על הלב והיא הקרבן הראשון וההשוב בסדר הקרבנית כמו‬
‫שיבא‪ .‬והיא שאמרו שנאמר עליי וערבה לה׳ מנהה יהודה וירושלם כימי עולס ואמרו מאי‬
‫כימי עולם כימי שלמה כי הוא אשר הקריב אלף עולוהמזה המין וערבו לו יוהר‪ .‬אמנם לפי‬
‫שראו שהיה טנין נאה שיזכרו ב׳ מיני הקרבנות בזה הכהוב אמרו ד״א כימי עילם אלו ימי‬
‫נח כמו שאמר כי מי נה זאה לי‪ .‬וכשנים קדמוניוה כימי הבל וכוי‪ .‬בי שניהם בכלל וערבה‬
‫לה׳ אמנם של ימי הבל ביותר כמי שביארו הטעם שלא היה שם עון וצד ע״א בעולם רק‬
‫שכוונתו היה׳ להקריב עצמו לשמים כמו שנאמר בפירוש )בראשיה ד׳( וישע ה׳ אל הבל‬
‫ואל מנחתו ואל קין ואל מנחהו לא שעה והנה נתבאר זה המאמר יפה בהסכמו כוונתינו‬
‫והוא מה שראוי שיאמר בזה הדרוש דרך כלל במה שכוון מאלו הקרבנות בעצם וראשונה‬
‫רצוני בבחינה בעל יקרבן עם אלהיו בכל אחד משני המינין כאשר זכרנו בהחלה אמנם מה‬
‫שנמשך מזה שתהי׳ אליו ככוונה במקרה ובשנייה הוא שימצא שם מאלו הקרבנוח טרף‬
‫בביהו לאנשי קדש משרחי המזבח המחוייבים להמצא שם להיוהס אמצעיים בין ה׳ ובין העס‬
‫כי אי אפשר זולה זה‪ .‬והנה השההח הב״ה שם הוא הויה ומציאוה שלם ‪ .‬אחר שהכוונה‬
‫להביא התועלות ההנה הנפלאוה וברוך היא וברוך שמו שהכל ברא לכבודו‪ :‬והנה הענינים‬
‫האלו על זה האופן נמצאים מסודרים בזה אחר זה באלו השתי פרשיות הסמוכות המדברות‬
‫באלו הקרבנות כשנטבור עליהם דרך כלל כמו שאזכרס בדרך קצרה‪ .‬ההחיל ואמר אדם‬
‫כי יקריב מכם קרבן לה׳ הנה הההיל מהמין היוהר משובה ואשר טיב לו יותר והוא אשר‬
‫יקריבהו האדם לפי דטהו ורצינו כמו שאמר יקריב אוהו לרצונו לפני ה׳ כי הוא איני‬
‫מכקרבנוה אשר יהחייב טליו לכל טון ולכל חטאה • אמנם טקר זה הקרבן הוא מה שיקריב‬
‫אדם טצמו‪ -‬לה׳ וקרא דיקא מכם קרבן לה׳ ולא אמר אדם מכס כי יקריב וגומר‪ .‬ואמר‬
‫שאף שיהיה הקרבן מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן הכוונה ההי׳ שהקריבו אה קרבנכם‬
‫הנזכר כלומר הקרבת עצמכם ויתכן שירצה טקר הקרבן המכוון לה׳ הוא שיהי׳ מכם כמו‬
‫שאמרנו ובלי הקרבה שוס ב׳׳ה ‪ .‬אמנם מפאת עצמכם ומהצד שאתם צריכים כני מיני הלמוד‬
‫שקדמו מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן חקריבו אח קרבנכם‪ .‬ואמר שזכר זה הענין בשם‬
‫קרבן שהוא הסוג לכל הקרבנות פירש המינים אשר החהיו והחחיל ביוחר מעולה אשר מהמין‬
‫המשובה ואמר אם עולה קי׳בגו וגומר כי היא העולה על כלן כמו שאמרנו‪ ,‬ונתן סדרה‬
‫ומעשה מלאכחה בשלשה חלוקין‪ .‬האמד לכשתהי׳ העולה מן הבקר‪ .‬והשני לכשתהיה מן‬
‫הצאן‪ .‬והשלישי לכשתהי״ה ‪ p‬העוף כאשר חשיג יד המקריב‪ .‬ואחר סדר המנחה הנקרבת‬
‫מס‬
 ‫י‬
‫י‬ ‫שבעה וחטשים‬ ‫‪ 1‬סרא‬ ‫עי‬ ‫ש‬

‫מס השולה גס כן כין שחהיה מאפה חנור או מחבת או מרחשת ואגבן הזכיר גס מנחה מ ו ר י ם‬
‫ואהרי זה סדר מנין שגי מזה המין טצמו מהקרבגות היוחר ערכים ואמר ואס זכח שלמים‬
‫קרכנו ונהן הסדר כו כין שיהי׳ מן הכקר או מן הצאן רציני מן הככשיס או מן העזים‬
‫כל אחד לפי ענינו ואהר שזכר אלו הקרכנות אשר מזה המין זכר הקרבנות אשר מהמין הגא‬
‫מל המאיס שהם הייכין עליהם קרכן ואמר נפש כי חחנוא‪ .‬כשגגה מכל מצוח ה׳ אכר לא‬
‫תעשינה ומשה מאהה מהנה • וכגדול המל ואמר אס הכהן המשיח יחטא לאשמה הטס והקריב‬
‫טל הטאהו אשר הטא פר כן כקר המיס וגו׳ וזכר סדר עכודתו‪ .‬וסמך אליו ואם כל מדת‬
‫כני ישראל ישגו וגומר כי כעם ככהן הס שויס כפר כן בקר להטאה וכיהר הטכודוה‪ .‬ואהר‬
‫זכר קרכן הנשיא והוא שטיר טזים‪ .‬ואמר קרבן חטאה הימיד שהוא שעירה מזים או ככשה‬
‫ואמר פרט קצה חטאים שהם שמיעה קול אלה או הנגע ככל לכר טמא או נפש כי השכע‬
‫לכטא כשפהיס שכלן הן כקרכן טולה ויורר ־ ואמר באשם מטילות ואשם גזלות‪ .‬אמנם הדבר‬
‫השוה כקרכנוה ואשר הוא מכואר ככל הראשונים הוא הסמיכה )מנמות צ״כ‪ (.‬ויראה שהיא‬
‫באה להורות על מניינים הוייכה כוראהם לאותה שעה‪ .‬וזה כי מציט הסמיכה לשלשה עניינים‬
‫האמד להאציל הסומך ותתו שלמות וגדולה אל הנסמך ומין אכ לכל אשר מזה המין ויהושע‬
‫כן נון מלא רומ מכמה כי סמך משה את ידיו מליו וישמעו אליו וגומר )דכרים ל״ד(זכרשני‬
‫המנינים‪ .‬השני כהפך זה והיא לה מכיר דופי והסמן שיש כסומך ולתהו מל משמך כמנין‬
‫שנאמר )ויקרא ט״ז( וסמך אהרן אש כתי יריו על ראש השעיר החי והתודה עליו אה כל‬
‫טונות כני ישראל וכל פשטיהם לכל מטאתס וגו׳ ונאמר )שם( ונשא הכעיר מליו את כל טונות׳‬
‫אל ארץ גזירה וגו׳‪ .‬ומהידוט כי זה אינו מכלל הקרכנות אכל הוא משולמ לעזאזל בטודו‬
‫חי‪ .‬השלישי הוא לטנין ממוצע כין שנים אלו והוא להתנצלות הסומך לאמר שאין לו טון אשר‬
‫מטא כמטשה ההוא כטנין וסמכו כל השומטיס את ידיהם טל ראשו ורנמו אותו •שאכניס וגוי‬
‫הנאמר כמקלל)שם כיד( כי לפי שהוא גורם לעדים לנקכם כ ס כמוהו כטרותס לפני הדיינים‬
‫)סנהדרין נ״ו‪ (.‬הוצרכו לסמוך ידיהם גיליו לאמר דמינו בראשך ואנמנו נקיים כמו שיבא‬
‫שס כ״ה‪ .‬והנה יראה דכלהו איתנהו בסמיכת הקרבנות אס הטנין הראשון להורות טל‬
‫שלמות הקרכן ותמותו כי יכא שמה לרצוט ונדכת לכו אשר זה מה שיוציאנו מתלונ׳ הנביא‬
‫וכי הגישון טור לזבימ אין רט יכי תגישון פםמ ומולה אין רט הקריכהו נא לפמתך הירצך‬
‫או הישא פניך אמר ה׳ צכאוה)מלאכי א׳(‪ .‬ירצה אט׳׳פשהן פמוהיס הנהאיןרעלהקריכס‬
‫מצד טצמן כי המקכל מתנה לא יכמר‪ .‬אכל ככמינה שלא מקריכ כזה לפמהך ואהה מכזה‬
‫לאלהיך לכלתי'היותו כטיניך כטרך פמתך הוא רט ומגונה כאמת וכמו שנאמר )שם( וארור‬
‫טכל ויש כטדרו זכר ונודר וץבח משמת לה׳ כי מלך גדול אני אמר ה׳ צכאות והנה להורות‬
‫טל שלמות זה הקרבן משני אלו הפנים תנא הסמיכה למרות כי הוא בר םמכא וראוי לבא‬
‫טל מזב)‪/‬ה׳‪ .‬והנה חורה גס כן טלהטנין הכלישי לפי שכלהקרבנות אינן באין רק על שגגת‬
‫דבר או הטלמו ואס כן כבר יסמוך ידו טל ראש הבהמה לומר שהוא לא מטא ברפתו כי‬
‫אס בנפש בהמיותו וטל כן הנפש המוטאת היא תמות ונסלמ לו‪ .‬אמנם לפי בהבלי ידיעה‬
‫לא התנע המטא לגמרי וכמו שאמר כלטס )כמדבר ט ב ( מטאתי כי לא ידטתי וגו׳‪ .‬ואמרו‬
‫)אבוה פ״ד(ששגגה הלמוד טולה זדון כמו שיבא במקומו בעזרה האל לזה הועיל בכאן נ״כ‬
‫המנה השניה לומר כי איך שיהיה שמניא בנפשו בשוגג או במזיד הוא מטביר את הפאו ממט‬
‫ונהנו טל ראש קרבנו וכפר טליו ולטטם זה כללו כוידויים הטאתי טויתי פשטהי כמו שנראה‬
‫מוידייי כהן גדול ביוס הכפורים אןה טל פר המטאת אשר לו)יומא ליה‪ (.‬וכל אלו הס טניןים‬
‫נכונים אל הכונס ראוי לשוס להם לב ‪ .‬והנה אנממ מנהיגנו לסמוך יריט טל ארוני ממיט ‪.‬‬
‫אדס כי יקריב קרבן ממנו או טל ק ב ר ס ‪ .‬ויראה דטלהו איתנהו ביה דמנהגן של ישראל‬
‫מרס‬
 ‫שבעה והמשים‬ ‫ויהרא‬ ‫עי‬ ‫ש‬

‫תורה היא ואתה דרוש וקכל שכר‪ .‬ומכל מקום ככר נזכרו שני מיני הקרבנות הכוללים כל‬
‫אישיהם והנה הכוונה ככלן הוא לקרכ המקריכ אל אלהינו‪ .‬ואם שהמין הראשון ערכ מן השני‬
‫כמו שנמצא מכואר כמין הראשון מהעולה שיסיים כל פרשה ופרשה ממנו עולה הוא אשה‬
‫ריח נימוח לה׳ וכמנמה אשה ריח ניחומ לה׳‪ .‬וכן ככל מיני זכמ השלמים לחם אשה לה׳ למס‬
‫אשה לריח ניחוח כל מלב לה׳‪ .‬אמנם כמין השני לא נזכר אשה ריח ניחוח לה׳ כשום אחד‬
‫מהם אכל יאמר בסוף כל אחד וכפר עליהם הכהן ונסלח להם וכפר מליו הכהן מחטאתו‬
‫ונסלח לו וכפר עליו הכין ונסלח לו וכן כלס חוץ מהכהן המשיח שלא נזכר כי הוא עצמו‬
‫המקריב והמכופר‪ .‬הנה מבואר שהמין הראשון הוא אשר אמרו עליו שהוא היותר ערכ ‪.‬‬
‫והנה אחר שסדר הענין הזה הנכבד הכולל מה שהיה בו מהכוונה בעצם וראשונה אל שלמות‬
‫המקריבים והרצחתם עם אלהיהס כאשר זכרנו והוא מה שיכללהו סדר ויקרא‪ .‬התחיל במה‬
‫שראוי שימשך לשם במקרה ובשניה מהמציא טרף לכהני ה׳ המשרתים שם מכל קרבן וקרבן מהם‬
‫לפי ענינו‪ .‬חלף עבודתם בהם והוא מה שיכוונוהו בפרשה הסמוכה ‪:‬‬
‫ו א ס ר צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה‪/‬טל מוקדה וגו׳ והכוונה שיצוה לאהרן‬
‫ולבניו לאמר להם זאת תורת וחוק הראוי לינתן למקריב העולה היא העולה הנזכרת‬
‫ראשונה בפרשה הקודמת אס עולה קרבנו וני׳ ונאמר והפשיט את העולה וגו׳ כי הנה על‬
‫השתדלותו על מוקדה על המזבח כל הלילה ועל הרימו את הדשן והוציאו אותו מחוץ למחנה‬
‫ראוי שיקבלו דבר סלף עבודתו והחק ההוא הזכירו צהלן באומרו )ויקרא ז׳( והכהן המקריכ‬
‫את עולת איש עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה ‪ .‬ני אין לו ממנה דבר למאכל לפי‬
‫שהיא כלה כליל לה׳‪ .‬אמנם אמר )שס ו׳( וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן וגו׳‬
‫כי יקריבו ממנה קימץ המנחה ומשמנה ואת כל הלבונה והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו‬
‫וגו׳ כל זכר בבני אהרן יאכלנה חק עולם לדורותיכס מאישי ה׳ ‪ .‬וסמך לזה מנחה חביתין‬
‫אשר לאהרן ולבניו לימר בה כל מנחת כהן כליל תהיה צא תאכל‪ .‬להבדילה מהמנחה הראשונה‬
‫שאין ראוי לו ליהנות ממנו כמי שיבא אצל ואכלתי חטאת היום וגו׳ שער ם׳ בעזרת האל‪.‬‬
‫ואחרי זה זכר חק הכהניס מהחטאת והאשם םמכס אל העולה אל הטעה שזכר בהם בפי׳ באומרו‬
‫)שם ו׳( במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו‬
‫את האשם‪ .‬ואמר בחטאת הכהן המחטא אותה יאכלנה במקים קדוש וגו׳ וסיים וכל חטאת‬
‫אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפ־ בקדש לא תאכל באש תשרף ‪ .‬ובאשם )שם ז׳( יצוה‬
‫בהקטרת כאמורין ואמר כל זכר בכהניס יאכלנו במקום קדוש ‪ .‬כחטאת כאשם ‪ .‬תירה אחת‬
‫להם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה והכהן המקריב את עולת איש וג‪1‬׳‪ .‬חזר למעל׳ כמי שאמרנו‪.‬‬
‫וכל מנחה אשר תאפה בתנור וצי וכל נעשה במרחשת ועל מחבת לכהן המקריב אותה לו תהיה‬
‫וכל מנחה בלולה בשמן וירבה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו‪ .‬ואחרי שזכר אלו הקרבנות‬
‫המשתתפים במקום שחיטתן ומנחותיהן כנזכר אמר וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריבו לה׳‬
‫שהיה שחיטתו בפתח אוהל מועד והוא מהמין היותר משובח בעולה כמו שזכרנו ואמר אש על‬
‫תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות וגי׳ ירקיקי מצית וגו׳ והקריב ממנו אחד‬
‫מכל קרב; תרומה לה׳ לכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה ונתן סדר האכילה לבעלים בתוך‬
‫זמנו יבשהרה הראויה ו י ם ־ כל חלב ודם שיר וכבש ועז מן הקדשים ה ה ם ‪ .‬ואחר אמר מה‬
‫שיוקרב מזבח השלמים ואמר שיהיו תרומת חזה ושו‪ ,‬לנהנים כמי שאמר והיה החזה לאהרן‬
‫ולבניו ואמר ואת שוק הימי; תתני תרומה לכה; מזבחי שלמיכם המקרי•‪ :‬את דם השלמים ואת‬
‫החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנ׳כיאתחזה התנופה ותתשוקהתרומ׳ לקחתי מאת‬
‫בני ישראל מזבחי שלמיהם ואתן אותם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם מאת בני ישראל‪ .‬הנה‬
‫שזכר מה שראוי שימשך לשם מן המתנות לכהנים לרד כלל ולמיוחדים המקריבים הקרבן‬
‫ההוא‬
 ‫שטינה ותטשימ‬ ‫ויקרא‬ ‫שער‬
‫הלוא דרך פרמי ‪ .‬ואמר זאח משהח אהרן ומשוזח כניו מאישי ל ׳ ‪ .‬כיוס הקריב אותם לכהן‬
‫לה׳ אשר צוה ה׳ לתת לי־ם וגו׳ זאת התורה לעול׳ למנח׳ ולחטאת ולאשם ולמילואים ילזכח השלמים‬
‫אשר צוה ה׳ את משה כהר סיני כיום צוותו את כני ישראל להקריכ את קרכניהם לה׳ כמדכר‬
‫ס י נ י ‪ .‬יאמר כי זה החק והטרף הראוי לתת להס מאלי הקרכנות אשר צוה ה׳ את משה שיקריבו‬
‫אותם כעצם וראשוני לתועלת עצמס כנזכר‪ .‬אמנם ראוי שיוקכע זה החק להס כמקרי וכשניי׳‬
‫ביום צוואתו את כני ישראל להקריכ את קרכניהס לה׳ כעצמה וראשוני כי אס לא יהיה טרף‬
‫למשרתי המזכמ לא ימצא שם תכלית הכוונה ההיא ‪ .‬והוא מה שראוי שיכוון מאלו הפרשיות‬
‫וסדורן והוא ענין נכון מאד לסי כוונתנו ויועיל לפתוח פחח לפני כל מי שירצה לדקדק כמעשה‬
‫כל קרבן וקרבן מהן נפי ענינו כעניניס פרטים אשר לא יכילס ספר ‪ .‬וזה הענץ מההתבוננות‬
‫תתפשט תועלתו ככל עת וככל שעה כין כפני הכית וכין אמריו כמו שזכרנו כמלאכת‬
‫המשכן והכגדיס ושאר המלאכות כשעריס שהתועלת הזה לא תפסק לעולס וכדכר הזה‬
‫יהיה כבוד ה׳ כשלמות תורתו ונצחיות׳ לעולס ‪ .‬ותיק זה הענץ ותועלתו יתבאר עוד‬
‫כשער הבא אחרי זה ‪ .‬אמנם זה שיעור מה שרצינו אליו כזה החלק ויבוא מה שראוי לבא‬
‫כשער התפלות ‪:‬‬

‫השער השמונה ודוממים‬

‫יבאר סגולת התפלה ותועלתה‪ ,‬ואיך היא תמורת הקרכנות ויותר מעולה ־‪ .‬דתן סוב טעס כסדר‬
‫התפלה‪ ,‬ולמה אמרו)שכת י׳׳כ ‪ 0‬שאין מתפללין בלשון ארמי •‬

‫פרשת צו‬
‫היא ה ע י ל ה‬ ‫תורת העולה‬ ‫זאת‬
‫אמר רבי אלעזר מאי דכתיב)תד‪,‬לים ם״ג( כן אברכך בחיי בשמך אשא כפי‪ .‬כן אברכך כחיי זו‬
‫קדית שמע‪ ,‬ובשמך אשא כסי זו חסלה‪ ,‬אם עושה כך עליו הכתוב אומר כמו חלב‬
‫ודשן תשבע גטשי‪ ,‬ולא עוד אלא שנוחל שגי שלמות אחד העולם הזה ואחד העולם הבא‬
‫שגאמר ושפתי רגגוח יהלל סי )ברכוח י״ו ‪(:‬‬

‫* ע ק ר מה שיתיחד השכל מן הרצון הוא היותו כלתי עושה מעשה כי אס לתכלית טוכ אשר לא‬
‫יחטא ‪ .‬הגזרה הזאת כתבה כעינה החוקר כפרק א׳ מהמאמר הו׳ מספר המדות‬
‫אמר אמנם השי־ל לא יצוה על דבר כי אם על הדבר אשר בעבורו הפועל כי אמנם הוא ישתרר‬
‫על הפועל כי כעבור זה יפעל כל פועל וגס לא אל תכלית על השלוח כי אס אל דבר מה ואי‬
‫זה פיעל ולא לעשייה כי המעשה הטוב הוא התכלית וכעבור זה תהיה הכחיר׳ שכל רצוני או‬
‫רטן שכלי אמנם הרצון כי יהיה והתחלת זה הוא האדם עד כאן‪ .‬והנה הרכ המירה זיל‬
‫פירש‬
‫*תוכן דעת הרב ז״ל הוא ‪ .‬כי החוקר אמר שפעולות האדם תחלקנ׳ ככלל לד׳ מאלקות‪ ,‬האי‬
‫פעולת ההבל‪ ,‬והן אותן אשר לא יכו׳; הארס בעשייתן לשוס תכלית כפעולות המשוגעים‪ .‬או בכל‬
‫אשר יעשה האדס בעת חשבו על ענין אחר עד שלא ידע מה יעשה אשר נוכל לקראן‪ ,‬זיגגראזע‬
‫האנדלונגק‪ ,‬הב׳ פעולות השחוק ‪ .‬אשר יעשה אותן האדם למען השיג תכלית פחות׳‪ .‬גלייםאס‬
‫שערצווייזע י כמו שירקוד במחילות י לא למען המייגע והתעמל לסבב בזה בריאות גופו‪ .‬כ׳׳א רק‬
‫למען התענג לפי שעה י הגי פעולות הריק י פערגעבליכע האנדלוגגען י אשר לא ישיג בהן העושה‬
‫אותן תכליתו אשר כיון אליה י והד׳ הפעולות הטובות אשר עשה אותן האדם למען השיג על ידן‬
‫תכלית סובה י וישיג אותה באמת גוטע אוגד צוועקמעסיג אויסגעאינטע האגדלונגען‪ ,‬והחוקר‬
‫אמר כי שלש הראשונות אף שנעשו ג׳׳כ מרצונו של אדם‪) ,‬כי גס פעולות הי‪:.‬ל תעשינה כרצון‬
‫בבחינ׳‬
 ‫ש מ ו נ ה והטשים‬ ‫צו‬ ‫שעו‬
‫סירש יפה זה המאמר בפרק כ״ה חלק נ׳ כשחלק הפעולות אל בלתי מכוונות ואל ממונות‬
‫ואשר אל תכלית טוב אל‬ ‫המכוונות אל תכלית פחות או אל תכלית טוב ‪.‬‬
‫מה שלא יושג התכלית ואל מה שיושנ‪ .‬הראשון קראו פועל ההבל‪ .‬והשני פוטל השחוק‪ .‬והשלישי‬
‫פוטל הריק והרביעי פועל נכון ‪ .‬והנה שהחוק־ אמר ששלשת הראשונות הס מפעולות הרצון‬
‫*חסרוטחיו‪ .‬אמנס הפועל הרביעי לבדו והוא אשר יכוין אל חכליח טוב ולא יחטיא הוא שועל‬
‫השכל בהחלט ולזה היתה הבחירה באדסלא טנין רצוני בשלוח שאש כן תהיה פעולה חסרה כי‬
‫אס שכל רציני או רצון שכלי‪ .‬והכיונ׳ שצריך שיברח מהפעילות החשדות אשר מהשלשה המיניס‬
‫הראשונים כי הס לפי חסרוני וישתדל שיהיו מהמין הרביעי הנכין כי החחלח זה הענין הנכון‬
‫הוא האדם מצד היותו בעל בחירה ‪ .‬והנה באשר יגרע חוקו בזה ראי׳ להתעצב ולהתאונן עליו‬
‫במו שהיה עושה ישעיהו הנביא בראותו כי כל השתדלותו בהישרת העם ההוא היה פועל בטל‬
‫מהשיג תכליותיי אמר )ישעי׳ מ״ט(ואני אמרתי לריק יגעתי לתוהו והבל כחי כליתי אכן משפטי‬
‫אח ה׳ ופעילחי אח אלהי‪ .‬הגה הוא יחס כל פעולותיו אל הריק וההבל והתוהו שלשה משפחות‬
‫הפחותות הרצוניות כי לא מצא להם תכלית טוב שיצא אל הפועל זולתי במה שהס נעשות‬
‫במלאכות ה׳ כי הוא לבדו היה רואה לתכלית טוב והוא אומרו אכן משפטי אח ה׳ וגו׳ דומה‬
‫למה שגאמר לו לירמיהו)ט״י( אס תשיב ואשיבך לפגי תעמוד וגו׳‪ .‬והיה טס האדם להיות‬
‫מעשיו נעשים ברצין שכלי חוייב‪,‬לסדר פעולותיו על האופן הנזכר כמו שאמר )דבריס ל״ב(‬
‫הצור תמים פעלו כ• כל דרכיו האמת והצדק כמו שרצה בזה הרב המורה בפרק ההוא אשר‬
‫בו הכריח היות כל מצית התירה האלהיות לתכליות דשת אמתיות או מדות טובות או הרחקת‬
‫פמתיותכמו שהאריך בכל הפרקים ההם ‪ .‬האמנה כי אס הספיקו דבריו לתת טעם לכוונתו‬
‫יתברך לצורך שעה הנה בבחינת מה שנמשך אחרי כן תשוב הקושיא למקימה וזה כי העם‬
‫ההוא סרו מהר מדרך התורה והמצוה אשר ציום ולא נתקיימו ט ובתועלותיו ובפרט בכל מה‬
‫שהשתדל‬
‫בבחינה מה( בכל‪:‬את כחסרונות תחשבנה‪ ,‬זיא ווערדען איהם ניר אלז פעיפעהלטע יוייללענס־‬
‫אייסעדוננען ציגערעכגעט‪ ,‬ורק הפעולות הטובות לבמה הן הנה הנפשות ברצון שכלי‪ .‬דיא שיט‬
‫איינעס פעינינפטיגען יויללק אויסגעאיבט ווערדען‪ ,‬והבחיר׳ נתינה לאדם לא לעשות ככל העולה‬
‫על רוחו ורצונו בשלוח‪ ,‬נאך יויללקיהר צו האנדעלן‪ .‬כי אז יעשה הרבה פעולות לריק ילהנל‬
‫וללא הועיל‪ ,‬טא לבחור דרכי‪.‬ולעשות תמיד רק הפעילות המביאות לתכלית טובה‪ ,‬ואס הוא‬
‫מתיבות בני אדס שישתדלי לפעיל רק פעולות המועילות ימוליכית סיעלס לתכלית טונה‪ ,‬אף כי שלא‬
‫יצויר נרעיונינו שהיית יפעול תלילה פעילה לריק אשר ׳לא תשננ התכלית הראייה ‪.‬‬
‫ואס כן יקשה כי כסי הגראה לא הישג התכלית מטית נמצותיי ותקיו אשר נתן לעמו‬
‫כי אס לסי שעה אנל לא לדירות ‪ ,‬ט כרו מהר מאחרי ה׳ ומהדרך הטונה‬ ‫ישראל‪.‬‬
‫&שר צוס ללכת בה ואוי כי נ מצית הקרנטת אס נאמר כדעת •הרמנ׳׳ס המינא למעלה נשער הקרוס‬
‫שהית? תכליתם רק להרחיק נית ישראל מעל עבודתס אשר עבדו לגיליליהס‪ .‬כי כסי הנודע נסלו‬
‫מהר נרשת החטא הזה המה מלכיהם שריהס וכהניהס ‪ ,‬ועל זה השינ הרב זיל כי בכל המצות אשר‬
‫ציה הי״ת ׳לעשותם כיון בס אל מנין כללי ופרטי‪ .‬הפרטי הלוא הם המעשים המיוחדים הנוכרים נתורה‬
‫והס אינם קיימים ט אס ניסציס תחת שינוי הפת והמקים אשר יעברו עליהם אסם העק הכללי‬
‫שהוא הרעיון כאלקי הטמון בתוכם קיים ומתמיד לעילם )כמי שהאריך הרב בערן זה בשער נ״א‬
‫מיין ביאורי שם(‪ ,‬וכן הוא גם נמנין סקרבניס שאף שסרטי מעשיהם וחיקיהס טי נשמדים‪ .‬זינד‬
‫נור כעאבאכטעט ווארדען רק כל ימי טית ישראל יעל אדמתו והבית על מטנו‪ ,‬בכל זאת‬
‫הרעיון הכללי הרוחני הצפין בקרבם והוא לעבוד את ס׳ במצפון לב הוא נשאר קייס ומתמיד לעולם ‪.‬‬
‫ט אף שהקרבנימ בטלות עתה החסצה שטסה חמיד עמס בחוברת קיימת וטא גיכ עבודה שבלב‬
‫כמחדל ״וכי יש פולחן בנבל אלא זי מסלה* ולא לבל נחשבת כהקרבת הקרבן ט א גס מעולה היא‬
‫יותר ממנה‪ .‬כי כקרנן מכפר רק השוגג והתפל' אשר תיטיב מחשבות אניש ותשיב נפשו לאלהיה‬
‫מכפרת גס על המזיל ובאופן זה טלך הרב ומבאר איטת התפל׳ מעלת׳ ותועלת׳ נדנד נועם המוכנים‬
‫מעצמם ובתוך דבריו אלה יאמר כי ההבדל בין קיש ותפל׳ הוא‪ .‬ט התפל׳ הוא כעין ריבור האלם‬
‫פס‬
‫יב‬ ‫ממונה וחםשיס‬ ‫צו‬ ‫שעי‬
‫שהשתדל כפי סברת הרב להרחיקם מהעבודות הזיות ומכריוש במעשה הקרמוח כי מה‬
‫היה להפך בי למדו המעשים ההם ונשתקעו בהם והמה מלכיהם שריהם כהניהס ונביאיהם‬
‫השחיחו החעיבו מכל העמיס אשר הוא עור מפניהם כמו שהוא מבואר בנביאים ובכתובים‬
‫» ם לפי דעתנו שכוונתו יתעלה היתה בקרבנות להקריבם אליו ולהתמיד שכינחו ביניהם‬
‫כמו שכחכנו בשער הקודם כי אחד שהם הרחיקו עצמם הרחק מאד טמאו הבית ופנלו הקדשים‬
‫מד עלות חמת ה׳ לאין מרפא ויתשס מעל פניו וישליכם אל ארץ אמרת כיום הזה הנה‬
‫באמת יהיה כל השתדלותו באלו הקרבנוח ובכל הפנינים הנלויס אליהם וכל חמיהם פועל‬
‫ריק ובטל כמי שמשתדל ברפואת חולה בכל מאמצי כח ולסין! לא עלה בידו‪ .‬אלא שהחשוב׳‬
‫הנכונה בזה כי הנה הפעילות האלהיות אמנם יכוינו אל הכלל ואל הפרט ‪ .‬והנה הפרטים‬
‫הם בעלי קן ותכלית אמנם הכללים הס נצחיים ‪ .‬ו מ ה דבר ה׳ והיישרתו לא תשוב ריקם‬
‫כי אס היה שלא תועיל אצל הפרטים מ ה א ״ א שלא תועיל אצל הכלל כמו שהיה המנץ בכל‬
‫םמטשיס ההם אשר עשה מס יוצאי מצרים שאם לא הובילו למתי מדבר לרוע בחירחס‬
‫הנה הוטילו לבאי הארץ‪ .‬וכן הוא הטנין בכל מה שנטשה טס ישראל בכל הימים אשר ישבו טל‬
‫אדמתם טס הנשארים בהם בכל מקומות מושבותיהם כי הנה בהישרוש התוריוח‬
‫יש טנינים קיימים מתמידים וטניניס שנפסקי בהמשך הזמן‪ .‬והנה המתמידים מדיץ נמשכה‬
‫תוטלתס ולא נכזבה תוחלתם ‪ .‬אמנם אשר נפשקו ב ע ק הטבודות והקרבנות יישר היו בזמן‬
‫שבית המקדש קיים אמנם היו בהם למודים קיימים נצחיים לא יופרו לשלם כמו שכתבנו‬
‫בכל הטניטס הדומים וכ״ש הקרבטת שכוונתם ותכליתם המבודה הלביית מפשיית אשר אין‬
‫י־סרש‬
‫סס אלטו וע׳׳כ ראויה שתהיה בלחש רק שיוציא הדברים מסיו לעורר כמתי‪ ,‬כי גס מחשבות לב‬
‫אדם הטמונות וצפונות נח־בו ידע הי״ת אף כי ישמע דברי המתפלל אשר רק בנחת ונלאט נשמעים‬
‫נור לייזע זיך פע־נע־מען לאםשען‪ .‬אבל ק״ש הכוללת לימודי ה׳ ועיקרי האמונה אשר על פי‬
‫ה׳ אשר ציה זאת ‪) ,‬כאשר יורה עליו הצווי בפעל‪ .‬שמע ואהבת‪ ,‬יכו׳( יוכרשו וייענעו בשכל בל איש‬
‫ישראל להשכיל להבין ולהאמין אותם צריכה להיות באופן שמשמע לאזנימ‪ ,‬ט רק אז תעשה רושם‬
‫‪k‬‬

‫•יותר חזק ותכה טרפ בלבנו‪ .‬ויהיו הלימודים היקרים האצה בקרבו כמסמרות נטועים וכיתד במקום‬
‫נאמן שמורים לעד לעולם כל ימי חיינו עצי ארץ‪) ,‬ודרך כצל נוכל לאמור כי התפלה היא ‪»v‬־‬
‫מנין לב‪ .‬איזט מעיד העיצנש‪ --‬אוני נעםיטחסזאכע ‪ .‬וק״ש היא יותר מנין שכלי‪ ,‬מעהר קאסף־‬
‫אונד פערשםאנדעםזאטי( והלימוד היותר עיקר בקיש היא מצית ״ואהבת אס ה׳ < וטי‪ ,‬ט הוא‬
‫מלמדת אותנו שנחשוב יחשנו אל הי״ת כיחש אשת חיל אל בעלה האוהבת אומו בכל לב ונסש‪ .‬שכמו‬
‫שלא חקרא האשה טובה וזייונה עש בעלה אינה מולה יסה אם לא תהיינה בה שש אלה המרות‬
‫והמעלות > הא׳ שתהיה משכלת יודעת ומבחנת טבע ומהות גמלה למען מדע איך תוכל להסיק‬
‫לצונו בכל עת > הב׳ שתהיה אוהבת אותו בכל לב בהאמינ׳ שנס היא נאהבת ממנו יותר מכל זולת׳‪.‬‬
‫כי אם תשנה באהבתו‬ ‫לבד תאהב אותו יותר מכל זולתו >‬ ‫השלישי שלא‬
‫לבדו ולא תתן לזרים חלק בירידות נפשה‪ .‬הד׳ שתדע ותשטל כי ‪ p‬כאשר תשממ בקילו ותשרתהו‬
‫כראוי ייטיב לה‪ ,‬ובעמלו אשר יעמול אז בעבירה תשכון שלוה בהשקמ ובבטמ׳ מאין מחסור כל‬
‫דבר מכובדת ומוצלחת בתוך ביתה‪ ,‬הה׳ שתבטח על בעלה גס בבחינת בניה אשר תוליד לו שישתדל‬
‫להמציא להם כל מחסורם י ולהצליחס ככל אשר תמצא ידו ‪ /‬הוא שמשמר לבקש צרכיה משוס איש‬
‫זולתו‪ ,‬ט בתת איש אחר לה לפעמים מחשור׳ אשר יחסר לה‪ ,‬הלוא על גקלה יסית זאת אותה‬
‫ויפת לבה בסתר לזנות אחריו כמאהיכ‪ ,‬כי אמרה אחרי מאהבי ממני לחמי וכוי‪ p ,‬צריכים גס‬
‫אנחנו בר ישראל להשכיל ולהתבונן בתארי ט״ת ומהותו כסי יכלםט האמשית‪ ,‬כמאה״כ שמע‬
‫ישראל וכף ‪ ,‬ונאמין כי הוא בחרנו מכל העמיס ויחד למ אהבתו כמאה״כ וטימס לי סגולה וטי י‬
‫ושנא לעבוד זולתו כמאסיכ לא יטה לך אלהים אחרים וטי ושנדע ט רק בשמענו בקילו נשכיל‬
‫‪,‬‬
‫ונצלית כמאה׳׳כ אס כחוקית תלכו וכוי‪ .‬ונתתי גשמיכם וכוי ולא לבד אנחנו כי אם גס בטנו‬
‫אחרינו יהיו מוצלחים עי׳׳ז כמאס׳׳כ למען ייסב לך ולבניך אתרץ ומי ושלא נבקש מזר ומשען‬
‫מזולתו כמאה״כ וסן תדרוש לאלוהיהם‪ .‬ועל ששה מנינים אלה רומזים גס ששה המאמרים המתחילים‬
‫נמלת‬
 ‫שמונה והמשים‬ ‫צו‬ ‫שש״‬

‫הפרש בה בין בפני גבית או שלא בפניו ‪ .‬כי על פי הפנינים הללו התורה היא קיימח נצמעז‬
‫ועל זה כמכין המיוחד אמרו זיל)ירושלמי כרכות רס׳׳ד( וכי יש פולחן בבבל אלא זו תפלה‬
‫לכתיכ )דגיאל ו׳( וכיין פחיחן ליה כעליתיה וגו׳ וזמנין תלתה כיומא הוה כריך על ברכוהו‬
‫ומ^לא ומורה קדם אלהי וגו׳ כי הנה התפלה היתה מצויה עם הקרכנות ומשמרות ומעמדות‬
‫היי מתוקנים להם עמכס כמו שאמרו ז״ל אלמלא מעמלות לא נתקיימו שמיס וארץ כמו‬
‫שנתכאר פרק ל׳ מתעניות )כ״ג‪ (:‬ותועלת הקרבנות יתרבק בתפלות בהקריב בעליהם אל‬
‫השם יתעלה והתפלה יותר מסוגלת כזה לפי שהיא קרכן שכעליו נקרכ עמו כמו שאמר‬
‫כפירוש )הושע י׳׳ד( קחו עמכם לכריס ושוכו אל ה׳ וגו׳ ולא עול אלא שמשמש אל השוגג‬
‫ואל הנחיל שהוא היותר רכיי והכרחי כמו שאמרנו כשער הקילס‪ .‬והוא מה שזכרו‬
‫הנכיא )שס( כפרשת שוכה ישראל על ה׳ אלהיך כי כשלת כעונך קחו עמכם לכריס וגו׳‬
‫כי הכשלון כעון הוא הנפילה כמרל וכמו שהוכיחום על כך כל הנכיאיס אשר תארום כיללי‬
‫פשע ישעיהו)א( כראש כלס אמר שמעו שמיס וגו׳ כניס גללתי ורוממתי והס פשעו כ י ‪.‬‬
‫ואם‬ ‫חמר ראה זה רעה מולה כני שגללתי ורוממתי היותם מורליס כי כמרל ומפל‪.‬‬
‫תאמרו שאיגס רק שוגגים וחוטאים בלא יולעיס זה אי איפשר כי השור ילע קונהו וחמור‬
‫אבוס בעליו ואיך יתכן שישראל לא ירע ועמי לא התבונן ומטעם זה המליט כמאמר הוי‬
‫טי מוטא וט׳ ‪ .‬וכן אמר ירמיהו)ב( למה תריבו אלי כלכם פשעתם בי נאם ה׳ ועל אלו‬
‫כלס אמר קמו טמכס לברים ושוט אל ה׳ וגו׳ ירצה אמרו אליו כל אשר תשא טונו והוא‬
‫המזיד היה ראוי שתקמ ממנו הטוב שבו והוא הנפש וכמו שאמרו כי נפש במלון! אותיות א׳׳ת‬
‫ב״ש הוא טוב וסימן לדבר גם בלא לעת נפש לא ט ו ב ‪) .‬משלי י״ט( והנה ההולאה וההכר׳‬
‫הזאת כלכ וכנפש הנה היא מכפרת הגנון ‪ .‬ואמר )הושט שם( ונשלמה פריס שפתינו לומר‬
‫כי‬
‫במלת אמת בברכת אמת ויציב הנאמרת בין קיש לתפל׳‪ .‬כאשר הולך הרב ז׳׳ל ומבאר ורק אחרי‬
‫אשר השרשנו בלבני כל הלימודס והעיקרים היקרים והאמיתי ס המצכירכיס לתיקון והיישרת נפשנו ‪,‬‬
‫ע״י קיש וברכת אמת ויציב החותמת בגאל ישראל אנו באים אל שער המלך להתפלל לפני ה׳‪ ,‬כי‬
‫רק או תהיה תסלתנו יותר רצויה ומקובלת לפניו‪ .‬כמחזי׳ל )ברכות ט׳ ע״ב( כל הסומך גאולה‬
‫לתפלה איני ניזוק כל טיס כולו‪ ,‬וכמחדל ״הוי והיר בקיש ותפלה״׳ ר״ל כי רק בהשלימך נפשך‬
‫תחילה ע״י קיש והשרשת לימודי׳ במצפון לבב תקובל תפלתך ותנתן לך שאלתך כאות נפשך( ״יכשאתה‬
‫מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא תחנונים ׳‪ ,‬וכו׳ ר׳׳ל כשאתה מתפלל לבד בלי שתקדים צהשליס‬
‫נפשך תחילה עיי קיש לא תנתן לך בקשתך כדבר קבוע וראוי לך טא בתורת חשד ומתנת חנם ‪,‬‬
‫ובזה באר הרב דל גס מחו׳יל בשבת י״ב ע״ב איר יוחנן ט הוא אזילנא וכו׳‪ .‬ט האיש אשר יש‬
‫לי כשרון חכמה ודעת ‪ ,‬ובכל זאת מתעצל בהשלמת נפשו ע״י לימוד התורה האלהית הכתובה בלשין‬
‫הקודש עד שכמעט צא יכין עוד לדבר עברית ויצטרך להשתמש בתפלתו בלשון עמו‪) .‬שהיתה אז‬
‫ארמית( כמו שמדבר בכל עניניו ועסקיו לא תקובל תפלתו ורק החולה הנשקע בצרה ובמצולת יגונו‬
‫אשר כבוד ה׳ חופף עליו לסעדו על ערש דוי ירוחם מאתו ית׳ בתורת חסד ורחמים לשמוע תפלתו‬
‫בכל לשון שתהיה יישלח דברו וירפאהו‪ .‬וכן תפלת צבור יען כי לשחר טובם הכללי ישגיח ה׳ יותר‪,‬‬
‫ואתס יצו ברכתו לתת להם רחמיס ומנינה במדרגה יותר גדולה מאשר יעשה כל אלה ליחיד ]מלבד‬
‫כי מרבית העס נבערו מדעת מלידה ומבטן כטף ונשיס או בעבור הצטרכס לעסוק ביישוב העולם‬
‫ולמלאות מחסורי הגוף עד שיש להם כעין התנצלות אס לא ישלימו נפשם תחילה בלימוד התורה[‬
‫וע״ז רומזים דברי חדל שאמרו ד מ שאין מלאכי השרת נזקקין לו‪ .‬לפי שאין מכירין בלשון ארמית ‪,‬‬
‫ואח״כ ׳ ״שאני חולה ששכינה עמו ואח׳׳כ הא ביחיד הא בציבור״ ואחר שהראה הרב ז׳׳ל בכל וה תוכן‬
‫ומטת ק״ש ומעלת התפלה והיות חיובה ותועלתה מתמדת כל הימים‪ ,‬אמר כי תוכן התפלה נוסד‬
‫על ברכת כהניס יברכך ה׳ וכו׳ כמי שמבאר זאת בפנים הספר‪ ,‬ועל כל זה יורו דברי חדל שהחל‬
‫ט אר״א וכו׳ כן אברכך בחיי זה ק״ש‪ .‬בשמך אשא כפי זו תפלה שהוא כעין ברכת כמיס הנאמרת‬
‫בנשיאות כפיס ונעבור טות הק׳׳ש והתפלה במקום הקרבנות אה״כ עליה כמו חלב ודשן תשבע‬
‫נ פ ט ‪ ,‬ולא עוד אלא שנוחל שני עולמות וכוי‪ ,‬כי בזה מיישיר נפשו להיטיב דרכו בחיים חייתו ״‬
‫ולהקנות לו האושר הנצחי בעוה״ב‪.‬‬
‫יג‬ ‫שפונה וחמשים‬ ‫צו‬ ‫שער‬
‫כי השפתיס בתפל׳ ובהודא׳ ישלימו במקום הקרבן לבד וזה שלא יחשוב המתפלל והמתחנן שיסור‬
‫מטאו ממט גס כי ירבה תפלה ותמנה אס לא בשיקדיס התשובה השלמ׳ כמו שלא יכפר הקרבן‬
‫בטוד חטאו ב ו ‪ .‬והנה אם כן התפלות הס מפצס הקרמות ומשובחים מהם ואין צ״ל שמועילין‬
‫במקומן בכל זמן שהס בטליה ‪ .‬אמר המשורר )תהלים נ׳׳א( ה׳ שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך‪.‬‬
‫כי לא חחפוץ זבמ ואחנה וגו׳ זבחיאלהיס רוח נשבר׳ לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה הסיבה‬
‫ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלס אז חחפוץ זבחי צדק טולה וכליל אז יטלו טל מזבחך פרים ‪i‬‬
‫יחלה פניו יפתח פיי בתפלותיו להגיד תהלתוולשלם פריס שפתיו‪ .‬והזכירתוטלת הבקשה ואמר‬
‫כי לא תחפוץ וט׳ ירצה זה יועיל באשר לא החפוז זבח שאהן וטולה לא חרצה וזה יהיה כל זמן‬
‫שיתמיד חרבן הבית בטונות הדורות הבאים כי טל הטתיד ידבר רהי׳ כי לא תחפוץ כמו )דברים‬
‫כ״ב( כי יקרא קן צפור לפניך בדרך)שס( כי תבנה בית חדש )שמות ל׳( כי תשא ‪ .‬וכל זולתם‪.‬‬
‫ונהן סבה המשך ההוטלת באומרו זבמי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא הבזה‬
‫ירצה אמר שתכלית הזבמים הנרצים אל האלהים הוא שתהיה רומ המקריב נשברה ונכנטת‬
‫לפני אלהיו כאשר כתבנו בשטר הקודם הנה אס כן באמת לב נשבר ונדכה מאליו אלהים לא‬
‫תבזה ‪ :‬וראוי שיכופר המון בהמטת הלב בלי ספק ובפרט כשאץ לאל ידיט למשות זולת זה ‪.‬‬
‫אמנם הטיבה ברצונך אה ציון הבנה הומות ירושלס ואז חמפוץ זבחי צדק עולה וכליל אז יעלו‬
‫על מזבחך פריס כנגד מה שאמר כי לא תחפוץ זבח ואתנה ואז ימלי טל מזבחך פריס בפוטל‬
‫רהיה המטש׳ שלם ‪ .‬והנה טס זה בטוב הבמינ׳ טדץ לא מרב מקדש ולא בטלה עבוד׳ לטנין זה‬
‫וברית כרות׳ בזה וכל כיוצא בו דבר ה׳ לא ישוב ריקם כי אס טשה אח אשר חפץ והצליח את‬
‫אשר שלמו ‪ .‬וזה המכין בעצמו הואמהשכווטישטיכו הנביא בשם האומ׳ באומרו ואני אמרתי‬
‫לריק יגטתי וגו׳ אך כשיובן טם הכתובים הנלוים אליו פנים ואמור שזה סדורם )ישעי מ׳׳מ‬
‫ומ״ט(כה אמר ה׳ גואלך קדוש ישראל אני ה׳ אלהיך מלמדך להוטיל מדריכך בדרך תלך לוא‬
‫הקשבח למציתי ויהי כנהר שלומך וצדקתך מלי הים ויהי כחול זרטר וגו׳‪ .‬צאו מבבל ברמו‬
‫מכשדים בקול רנה השמיטו זאת וגו׳ ולא צמאו במרבית וגר אין שלום אמר ה׳ לרשטים שמטו‬
‫איים אלי והקשיבו לאומים מרמוק ה׳ מבטן קראני ממטי אמי הזכיר שמי וישם סי כמרב‬
‫מדה בצל ידו המביאני וישימני כחץ ברור באשפתו הסתירני ויאמר לי מבדי אתה ישראל אשר‬
‫בך אהפאר ואני אמרהי לריק יגטהי וגו׳ ‪ .‬וטתה כה אמר ה׳ יוצרי מבטן לעבד לו לשובב‬
‫יטקב אליו וישראל לו יאסן* ואכבד בטיני ה׳ ואלהי היה עוזי וט׳ הגה באומרו מלמדך להועיל‬
‫מדריכך בדרך תלך כלל השכל והרצון אשר מהסכמתם יהד הושלם הבמיר׳ כמו שזכרנו‬
‫ראשונ׳ וכמו שביארו מזיל )מכות י׳ ‪ (:‬באומרם כי זה אמד מן הכתיבים המלמדים שבדרך‬
‫שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו והוא מבואר ואמרלוא הקשבת למצותי אשר למדתיך ללכנז‬
‫בהם אזי יהיו מטשיך רבים וטובים ותמירים אשר ימשט מהס שני מיני שכר והם רבוי הטוב‬
‫והשלמות והתמדתו‪ .‬וטל הראשון אמר ויהי כנהר שלומך וצדקתך מלי הים ירצה כמי שהנהר‬
‫סוא מתהוה ומימיו מושפעים מלחיות הים ומנלי איליו העולים תמיד כמו שזכר המכם בספר‬
‫האותות כן תהיה צדקתך כגלי הים ושלומך כנהר המתהוה והנמשך מהם והוא הטוב השלם‬
‫והטבעי ההוה לפי טוב מטשה הארס ונס יהיה זרטיך שריר וקייס תמיד כחול הנהר שלא‬
‫יתפסר בטבור טליו המון מים רבים ויהיו רבים כמטותיו וכבר ביאר הדמיון במה שאמר לא‬
‫יכרת ולא ישמד שמו מלפני‪ .‬הנה שביאר כוונת הפטולוח מהיריות באדם וטוב תכליתם וחוטלתם‬
‫ולכן אמר כי טם היוה שכבר נמשך להס הפנין באופן אמר טד שגלו מטל אדמתם מכל מקום‬
‫לא הבטל המוני בבחינח כלל האומ׳ כמו שאמרנו‪ .‬לכן ממתה צאו מבבל וברחו מכבדים ביד‬
‫רמה בלי שוס יראה ופמדמהפיל דבר מדבריהם אמרו כי גאל הי את עברו יעקב ולא עוד‬
‫אלא‬
 ‫שםנוה והמשים‬ ‫צן‬ ‫שער‬
‫אלא שיעש׳ להם נשים ונפלאות כצאתס ממצרים אשר יהיו בחכליח ההשגחה האלהיח עליהם‬
‫והראי׳ כי בימים ההם ובעת ההיא אין שלום אמר ה׳ לרשעים וממעס זה ישר׳ כלו סדר הדבור‬
‫והבשור׳ המובמחת ואומר שמעו איים ונו׳ ה׳ מבען קראני ונו׳ מימים ראשונים מימיאבושי‬
‫קראני לעבד לו וממעי אמי הזכיר שמי ישראל וישם פי כחרב חדה וגו׳‪ .‬זז הפסוק התעה‬
‫המפרשים לומר שאלו דברי הנביא על עצמו והוצרכו לומר כי אומרו ויאמר אלי עבדי אחה ישראל‬
‫אשר בך אתפאר הוא לשון כלל העם האומרו מל הנביא בייחוד והוא קשה לסבול ‪ .‬אלא‬
‫כאמת ט מ א מאמר ישראל הנקרא עבדו בכל הפרשה אשר ידבר אליו בלשון יחיד כדרכו בכל‬
‫המקומות ובפירוש אמר בכאן כי גאל ה׳ עבדו יעקב והוא עצמו אשר אמר וישם פי כחרב חדה‬
‫וגו׳ והוא שעשה פיהו חד וחזק כחרב חדה להשחית האומות כלן כמו שאמר בפירוש במקום‬
‫אמר )שם מ׳׳א( הנה שמחיך למורג חרון חדש בע‪ $‬פיפיות תדוש הריס וגו׳ ובצל ידו החביאני‬
‫כאלו היה החרב נחבא בידו לעשות מלאכתו והוא מה שביאר במשל וישימני לחן ברור באשפתו‬
‫הסתירני ויאמר אלי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר ‪ .‬יאמר שהוא מתנשא לאמר שישראל‬
‫פבדו והוא אדון לו וזה מה שיורה על קיומם ונצחיותם כי מתנאי המצטרפים להמצא יחד ולא‬
‫זה בלא זה‪ .‬אמנם על כל התלאות הבאות והעוברות טליהס דרך פרט שנמשכו הפך מה‬
‫שנתכוין אמר ואני אמרתי לריק יגעתי וגו׳ ירצה ואני על כל הבא עלי אמרתי כי היה לי לפי‬
‫שהלכתי בשרירות לבי ודרך רצוני בלי עצת השכל כלל ולזה אע״פ שבמקצת מעשי כוונתי‬
‫לתכליות טובות לא הושגו לי ויגעתי לריק בהם ומה נס עתה בשהפעול׳ לא כוונה לתכלית והיתה‬
‫תוהו או שהיה התכלית פחות ויהי הבל ‪ .‬אכן משפטי את ה׳ ופטולתי את אלהי‪ .‬ירצה‬
‫אכן משפט הזה הראוי לשפיט מפעולות בעלי הבחיר׳ והוא שאין להם להחטיא טוב הכונה‬
‫הנה הוא ראוי שיושקף בבחינתו יתעלה שמא אשר ראה להקריב אותי אליו • והתחיל בפנינים‬
‫המביאים אל התכלית וראוי ומחוייב לפי מה שקדם שימשך התכליח על כל פנים ולא‬
‫יחטא ורצה גס פעולתי הנכונה תהיה בבחינת אלהי כי הלמודים הטובים ההם סוף‬
‫סוף יביאוני להגעת תכליתו ‪ .‬ועחה מכח זה המשפט אמר ה׳ יוצרי מבטן לטבד לו‬
‫לשובב יעקב אליו וישראל לא יאסף ואכבד בעיני ה ׳ ‪ .‬במה שיהיו התכליות הטובות מגיעות‬
‫כמו שחוייב מפועל השכל ואלהי היה עוזי בזה וזה ימשך מל נכון בכתובים הסמוכים כלס‬
‫זיל ק ר י ‪:‬‬
‫והנה להיות התפלה היא העבוד׳ הלביית והמגעת חועל < הקרבנות וטוב חכליחס הנפלא‬
‫טל האופן שאמרנו ראיתי לסמוך אחר שטר הקרבטת שער התפלות ולתלותס במאמר‬
‫זאת חורת העולה ‪ .‬כי התפלה ודאי היא הטבוד׳ הטולה טל הלב וכמו שאמרו )בי״מ מח״ד‬
‫אנשי( תפלה בלא כוונה כטף בלא נשמה ‪.‬‬ ‫מ׳׳ג הובא בל׳ היינו דאמרי‬
‫ואמר רז׳ל )תטגית ב׳‪ (.‬אי זו היא הטבוד׳ שבלב זו תפלה והוא מה שיצדק טליו טל‬
‫מוקדה טל המזבח וטי ואש המיבח תוקד בי כי דברי התפלה צריכץ חמוס והמתפלל בטוגה‬
‫גמרה אש מפיו תאכל ונחלים בערו ממנו והמזבח טצמו שהוא הלב מחלהב וטולה טמהס ‪.‬‬
‫ובמדרש )ויקרא רבות פ״ז( אמר רבי פנחס אש המזבח חוקד טליו אין כתוב‬
‫כאן אלא חוקד בו המזבח היה מוקד כאש ‪ :‬ולי מה יקרו דבריהם אלו אל‬
‫זה הטמן המכוון‪ .‬ותחל׳ אומר" שהראוי לדקדק ולהקשות בפנין החפלה כי אחר שהתפלות‬
‫הם בקשת הצרכים כמשאז״ל)ברטח ל׳׳ב‪ (.‬לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך‬
‫ישאל צרכיו והיו הצרכים ההם טנינים זמניים כי הם מדרשים ומבוקשים דרך בקשה ותפלה‬
‫כמו שהטניגים האמתייס גדרשיס ומושגים בהשתדלות כמ״ש רז״ל)שבת י׳‪ (.‬טל המתפללים‬
‫מטחים חיי מולם זעוסקץ בחיי שטה אס כן למה תהיה התפלה אחת מהמצות כמו שחשבוה‬
‫כל המחברים ז״ל אמרו‪).‬רמב״ם ה׳ הפלה פ״א( מצות פשה להתפלל בכל יום דכחיב )שמות‬
‫כ״ג‬
‫‪t‬‬ ‫ש מ ו נ ה והמשים‬ ‫צו‬ ‫שער‬

‫ב״ג( ועבדתם את ה׳ אלהיכם ונאמר )דכריס י׳׳א( ולמבדו נכל לבבכם איזו היא מנודה‬
‫שבלב זו תפלה הנה הראוי הוא שתבא המצוה די שום אינש לא יבעא בעו מזולתו יתעלה‬
‫כמו שאמר בקרבנות )שמות כ״ב( זובח לאלהיס יחרס בלתי לה׳ לבדו‪ .‬אבל על המשובחים‬
‫כבקרבנות לא נאמר רק אדם כי יקריב מכס קרבן לה׳ יקריב אותו לרצונו לפני ה׳)רקרא‬
‫א׳(‪ .‬ויהיה הענין בהפלות ראוי שיהיה על זה האופן והיא שאם יצטרך אדם דבר שלא‬
‫יבקש אותו כי אם ממני ית׳‪ .‬אבל אס לא ירצה לבקש אותו ולהתפלל עליו יהיה הרשות‬
‫בידו ולא עוד אלא שאמרו)ספרי בהעלותך פ׳ וכי תבואו( על כל צרה שלא תבא על הצבור‬
‫מצוה להתפלל ולגזור אותם העניוה בכל חומרותיהם שנאמר )במדבר י׳( וכי תבואו מלחמה‬
‫בארצכם על הצר הצירר אתכם ותקעתם בחצוצרות וגו׳‪ .‬כי מה המצוה הזאת ומה טעם יע‬
‫בה אס יש להם צער או צורך יבקשו עליו רחמים אס ירצו ימאי איכפת ליה להקב׳׳ה אם‬
‫ישמטו ואם יחדלו‪ .‬אמנם הראוי שיודט בזה הוא שטנץ התפלות הוא כענין הקר בנות וזה‬
‫כי כמי שהקרבנות עקר כוונתם הוא לתכליות הטובים הנמשכים מהם לא אל טצמותם ממש‬
‫ועל רלרכיס שאמרנו‪ .‬כן הוא ענין התפלה שאס יש בעקרה הרבה צורך ותועלת אץ‬
‫ככוונה בה לבד אל תועלת עצמה כי גס אל העניניס הגדולים הנקשרים בה והנמשכים‬
‫אליה ‪ .‬והוא כי התפלה טנינה הוא בקשת דבר בחוזק בטחון ואי אפשר זולת זה וכשתתבונן‬
‫בדבר כזה תוארו תמצא שהוא אילן גדיל ששדשיו מרובים וגדולים וזרועותיו מסתטפיש לכמה‬
‫ענפים ומוציאים םנסנים ופארות ועושין פירות ופירי פירות‪ .‬כי הוא מבואר כי אילגא דיק‬
‫רבא ותקיף עקר נופו הוא בלב וכמו שאמר אי זו עבודה שבלב זו תפלה כנזכר‪ .‬ברם עקר‬
‫שרשוהי הס שלש פינית עצומות אשר עליהם נבנתה האמונ׳ האלהית‪ .‬כי המבקש אותו‬
‫יתברך בחוזק הבטחין חוייב שתוקדס אליו הודאתי בשהוא יתעלה נמצא ושהוא מל לעשות‬
‫בקשהו וכי הוא משגיח ורוצה בטוב מבוקשיו והס הדברים שצריך הארס לסדרם החלה לבקשת‬
‫צרכיי לפי שמציאותם הכרחי למי שמבקשים ממנו דבר שאס לא כן מי יהפלל לו‪ .‬וראה כי‬
‫הקדימם משה אדוננו עליו השלום באומרו ואתחנן אל ה׳ בעה ההיא לאמר אדוני יהוה אהה‬
‫החילות למראיה את עבדך אה גדלך ואה ידך החזק׳ אשר מי אל ונו׳ אעברה נא ואראה‬
‫וגו׳ והענין מבואר ‪ .‬והנה מהשרשיס האלו יצאי כמה ענפים נפלאים בשלמות האדם ומעלותיו‬
‫כל אחת מהס כסי עניינו כי משרש אמתת המציאות יצא צפע ההשכל בו יתעלה ובמעשיו‪:‬‬
‫ו מ ‪ x‬ש היכולת יצא ענף היראה והעבודה‪ .‬ומשרש ההשנח׳ והרצון יצאו סארות האהבה‬
‫האלהית והענוה‪ .‬יהנה מהענף מ־אשון מ ט רמוני המהרה והקדושה בהצנע לכת‪ .‬ומהענף‬
‫השני הבשילו אשכלות ענבי הזהירות לסור מרע ומעלת התשובה‪ .‬ומהטנף השלישי כפתורי‬
‫המהירות ופרחי הזריזות בשלמות כל מעשה ישר וטוב‪ .‬והפרי המשובח והמעולה העולה‬
‫מהכל הוא לחם הדביק האלה אשר יאכל הארס אותו וחי לעולם‪ .‬ועתה ראה איך תאר ירמיהו‬
‫הנביא זה הטנין הנפלא בתואר הזה טצמו טד שאמר ברוך הגבר אשר יבטח בה׳ והיה ה׳‬
‫מבטהו והיה כעץ שהול על מיס ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבוא מוס‪ ,‬ובשנת בצורת‬
‫לא ידאג ולא ימיש מטשוה פרי )ירמיה י״ז(‪ .‬כי הנה היא דמה טוב הנטחין אשר מציאוהו‬
‫הכרחי אל מקר התפלה לעץ שתול על מיס אשר מזה חוייב לשלח לו פארוה וטנפיס רבים‬
‫הנה ו מ ס וזה יההייב לפי שעל יובל טוב האמונה ישלח שרשיו בהכרח‪ .‬ומזה ימשך כי‬
‫בעודו בעו״הז לא יראה כי יבא מוס המיבש והמפסיד רטננוה הבלמיוה כלס למיניהם נס‬
‫בשנת בצורת והוא חסרון קצת הדברים ומציאוה החלאות לא ידאג כ־ פרחי שושניו מחזיקוה‬
‫את לבו בטובות האמתיות ולא ידאג על המדומות הזמניות‪ .‬ובכל זה לא ימיש מעשית‬
‫פרי מתוק ומשובח אשר הוא תכלית הכל והוא הדביל לאלהי וההנאה מזיו כבידו כמו‬
‫שאמרנו‪ .‬והנה הטנץ הוא גדול מאד ורחב ידים אלא שיספיק זה לפי הכוונה והפתח פתוח‬
‫לכל יבא למלאות אותו ולהרחיבי במגילת ספר כתוב עליו בכל לבבו ובכל נפשו‪ .‬והנה א״כ‬
‫כשיתפלל‬
 ‫שמונה והששים‬ ‫צו‬ ‫שעי‬
‫כשיתפלל האדים אל אלהיו הנה האילן הזה הנפלא הלא הוא שחיל לפניו ויך שרשיו בלפר‬
‫ראשונה ומלכלכין מהן הצאצאים והצפיעיס והנצו הרמוניס והפרחים ולא ימיש מעשות פרי‬
‫הדבוק האלהי ואהבתו וזהו עקר התפלה שהאדם ראוי להחפלל לפני אלהיו כי מל כן אמרו‬
‫)ברטח ל״ב‪ (:‬כי החסידים הראשונים שוהים שעה אחת ומתפללים שטה אחת וחוזרים‬
‫ושוהים שעה אחת וכן ג׳ פעמים ביום ולפי שהמון העם אינס בקיאין בכל אלו ממינים‬
‫הקדימו מתקני תפלות מנין פסוקי דזמרא וקריאת שמט וברכותיה אל סדר התפלה לפי•‬
‫שאלו הטניטס טס מרשת שמע ומגדותיה טס דברי חז׳׳ל המתוקנים להם הס הפנינים‬
‫השרשייס לאילן והטנפים הממוייביס אליהם שהס כוונית הכרחיות כמו שאמרנו‪ .‬וזהו טעם‬
‫אומרם ז״ל במדרש )לפנינו ליתא( מהו שיקרא אדם את שמע ולא ישמיע לאזנו כך שנו‬
‫מכמים הר^רא את שמע ולא השמיע לאזט לא יצא‪ .‬וזה שהקריאה הזאת היא בהפך טנין‬
‫התפלה כי התפלה הוא הדבור ע ס אלהיו לכן אינו צריך רק שיוציא הדברים מפיו לכד וישמע‬
‫אל וימנס כי הוא השומע הדברים שבלב ואמרו ז״ל)ברכות כ״ד‪ (:‬כל המגביה קולו בתפלחו‬
‫הרי הוא מקמט אמנה‪ .‬ועוד אמרו)שס( הרי ס א מנביאי הבעל שנאמר )מ״א י׳׳מ( ויקראו‬
‫בקול גמל והוא מה שלמדנו ממנה שנאמר )ש״א א׳( רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע ‪.‬‬
‫האמנה כי מפני שהיתה השעה אמרי האוכל ואינה כשרה להתפלל הוא משב שלא באת לשם‬
‫רק לדבר אליו ולבקש ממט לדרוש את ה׳ על אודותיה כמו שאמר הכתוב )שם( יתקס מנה‬
‫אמרי אכלה בשילה ואמרי שתה ועלי הכהן יושב טל הכסא טל מזוזת היכל ה׳ והיא מרת‬
‫נפש ותתפלל על ה׳ ובכה תבכה ותדר נדר ותאמר ה׳ וגר והוא מה שאמר בסוף )שס( ויהי‬
‫כי הרבתה להתפלל לפני ה׳ ועלי שומר אח פיה וחנה היא מדברת וגוי‪ .‬ויאמר כי מצד־‬
‫היות השעה בלחי הנינה לתפלה לפי מחשבתו היה הוא שומר את פיה לראות מה תדבר‬
‫לו כמשפט הנשים הצובאות שם פתח אהל מועד וכיון שלא יצאו דבריה באופן שישמעו אליו‬
‫משבה לשכורה וכי מטרדת היין שבסטודתה היתה מטורפת עד שהשיבה בחכמתה כי לא‬
‫כאשר משב אבל שדבריה היו מס מי שדי לו בזה מהדבור והיא אומרה )שס(לא אדוני אשה‬
‫קשת רומ אנכי ויין ושכר לא שתיתי ואשפוך את נפשי לפני ה׳ הודיטהו כי מצד היות‪.‬‬
‫דבורה פ ס האל יחטל׳ תספיק שפיכת הנפש לבד ותה שמשב שפח שכרות היא אינו כן כי‬
‫היא באה שס ביום צום וטינוי נפשה‪ .‬סוף דבר אין מענין התפלה להשמיפ לאזני האנשים‬
‫כי צורך המתפלל הוא נשמע לאזניו יתברך וכמו שאמר )בראשית כ״א( כי שמע י׳׳י אל קול‬
‫הנער באשר הוא שם כי הצער אשר הוא שם בו הוא קולו הנשמע לאזניו כי ידע את‬
‫מכאוביו‪ .‬אמנם המאמרים המורים המלמדים אותנו דעה בינה בשרשי האמונה ובסדר‬
‫המעשים מ ה אנו צריכים להשמיעם לאזננו כמ״ש )דברים ו׳( שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳‬
‫ממד ואהכת וגו׳ כי הוא המדכר לעצמו בכל פרשה זו בשם אלהיו ולכן צדך שיהי׳ הדבור‬
‫באופן היותר מועל והיותר מהנה לקכל עול מלכות שמיס שלמה כהכנת כל העניניס האלהייס‬
‫ההם ‪ .‬ומה גס עתה אם יעל׳ על לכו כתורת תחבולת הזכרון כל המצית הרמוזות בפרשה‬
‫ההיא כמו שאמר )שם( והיו הדכריס האלה אשר אנכי מציך היום טל לככך יגו׳‪ .‬כמו‬
‫שיכא שם כמקומו שער צ׳ כ״ה ‪ .‬שהוא ענין נכין מאד‪ .‬אמנם יש עוד כונה נפלאה באותו‬
‫תקין כה ימצאו יתדות מזקות ונאמנות סומכות ומעמידות אמתות האמונה שרשיה וענפיה‬
‫כמה שנמצא כראשי פרקיה כמו שמונוהו מסדרי התפלות מנינים נממדים ממזיקים הכרית‬
‫ומקיימים האהכה השלמה אשר עליה נאמר)שם( ואהבת את ה׳ אלהיך ככל לככך וככל נפשך‬
‫וככל מאדך באוסן היותר מזק שאיפשר כפי מה שנתפרסם מדכרי כל הנכיאיס פה א׳ היות‬
‫בינותינו ביגיט וביט יתברך ימס אהכה ומכרה זווגית כמו שאמר )הושע כ׳( וארשתיך לי‬
‫לעולם )שמות ל*א(אני י״י מקדשכם קדושין ממש‪ .‬וכבר היו משאין בכתיבה ותנאים כמו‬
‫שכתגט‬
‫מו‬ ‫וחמשים‬ ‫שמונה‬ ‫צו‬ ‫שער‬
‫•שכחבמ בפרשח המשכן שער מ׳׳ח כי היא האהבה היוחר עצוה שאיפשר כמו שאמר‬
‫)ש׳׳ב א׳( גפלאחה אהבחך לי מאהגח נשים‪ .‬ו מ ה באמח לפי זה צריך שימצאו‬
‫‪,‬‬
‫בינינו וביגו יחברך שבעה דברים ראשיים שבהם ישחלם זה הקשר הזיווג • קשר אמץ‬
‫אשר צא ינחק ‪:‬‬
‫בידוע שלא ימצא האדם השלם קורח רוח באשחו לעשוח עמה חברה מעולה רק‬ ‫־הראשון‬
‫בשחהיה טובח חן ומשכלח אמר הכחוב )השלי י״ד( חכמוח נשים בנחה ביחה‬
‫מאולח בידיה וגומר )שם ט׳( אשח כסילוח הומיה וגומר ולזה אמר )שם י׳׳ט( ומה׳ אשה‬
‫טשכלת‪ :‬השני שהחזיק טצמה למיוחדת לו בלבו של בטלה ושלא חמשוד אותו שאינה לו‬
‫רק ביהו כי בזה היהד לו גס היא טבודתה ואהבתה מזולהה מהנשים אן! ט׳׳פ שימצאו לו‬
‫וכמו שאמר)שיר ו׳( ששים המה מלמה וגו׳ אהה היא יונהי המהי וגו׳‪ :‬השלישי שהקבל‬
‫אישוהו לבדו לא לבד םהאהבנו מיהר אוהבים וכמו שאמר )קידושין ז׳‪ (.‬אההא לבי הרי לא‬
‫מזיא‪ .‬והושע )ג׳ אמר ימים רבים תשבי לי לא םזני ולא ההיה לאיש‪ :‬הרביטי שהדע‬
‫והשכיל כי בעבודתו( ושירוחו יהיה לה שלום וכבוד והצלחה על דרך שאמר )ההליס מ״ה(‬
‫שמעי בה וראי וגומר‪ .‬ויהאו המלך וגו׳‪ .‬ובת צור במנהה פניך יהלו וגו׳‪ :‬ההמישי שתהן‬
‫אל לבה סמיכות דטה ובטהון גמור שיספיק בטלה זה להיטיב אן! לבניה אהריה ולהשאירם‬
‫ברכה כטנין שלא יגטו לריק ולא ילדו לבהלה כמו שי־קפידו טל זה בתנאי כתובה )כתומה‬
‫נ׳׳ב‪ (:‬בנין דכרין די ימיין ליכי מנאי וכו׳‪ .‬בנן נוקבן די תהויין וכו׳‪ .‬ובת שבט אס שלמה‬
‫תוכימ)סנהדרין ט׳‪ (:‬כמה השתדלה טל הצלמת הזרט אשר יצא מביניהם‪ .‬הששי שמשמר‬
‫שלא תבקש צרכיה משום אדם זולתו כמאמר )הושט ‪3‬׳( אלכה אמרי מאהבי נותט לממי‬
‫ומימי וגו׳‪ .‬כי הנכון מה שאמרה אתרי ק אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה‪.‬‬
‫השביטי שיהיה לה סמיכות הדטת והבטמה גמורה שישלים טמה כל זה ושלא הפול שם בגידז‬
‫וחסרון וכמו שאמר )רות ג׳( כי לא ישקוט האיש כי אס כלה הדבר היום‪ :‬ומהידוט כי ה‬
‫דברים הללו המשלימים כל זוג נאה ומשובח כלן נמצאו בזווג כנסת ישראל פ ס הקב׳׳הושבטתם‬
‫נתבקשו לשם ‪:‬‬
‫ט בההלס ענינס נאמר )שמוה ט׳׳ו( ויאמר אס שמוט השמפ לקול ה׳ וטמר ״‬ ‫האהד‬
‫שהכוונה האדה יהשמיעה‪ .‬רצוני ההשכלה אשר בלב כמו שנזכר בכל מקום‬
‫)דברים וי( ושממה ישראל ושמרה לעשוה )שם י״ב( שמור ושמעה וגומר‪) .‬שם ט ז ( הסכת‬
‫ושמע ישראל • כי הענין בכלם הטבה ההבנה וההשכל כי בזאה יאוהו לו לטס ולא באופן‬
‫אמר כמו שאמר לו בשעת הזיווג טצמו כלומר במטמד הנכבד )שמות י״ע( ועהה אס שמוע‬
‫תשמעו בקולי וגו׳‪ .‬והכוונה שתהיה לו לאשה משכלת כמו שאמרנו‪ .‬וכנגד זה הענין המטילה‬
‫באת בכאן מלת שמט כי היא נאמרת טל זאת הבמינה לא על שמיעת האץ לבד והטטגים‬
‫המושכלים הנמשכים יוכיחו בלי ספק ‪:‬‬
‫;‬
‫טל הטנץ השני והיא שנתימד לו בלבה אמר שם והייתם י סטלה מכל הטמיס כי‬ ‫והנה‬
‫לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כ מ י ס וגוי קדיש אלה הדברים אשר תדבר‬
‫אל בגי ישראל כי הס ימשכו טצמם לטקר כל טמי הארץ וכמו שאמר במקום אמר )דברים‬
‫ל״ב( יטקב חבל נמלתו וכנגד זה אמר בכאן מלת ישראל שהוא התואר המימד אותם אליו‬
‫ואשר כו נהימד הדכור אליהם כמו שנראה ממטבט הברכה שאמר הבומר בטמי ישראל‬
‫באהבה שמט ישראל ונומר כי טם טמו המיוחד אליו ידכר הדכרים הנמשכים ולא לזרים‬
‫ע מ ו ‪ .‬ולפי שהיה הדבור מיוהר אל כל אשר בשם ישראל יכנה באומרו שמט ישראל ונס בפרשת‬
‫ציצית )במדבר עץ( דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אז״ל)ברכוה י״ד ‪ (:‬כל הקורא‬
‫קריה שמט ואץ לו תפילץ בראשו וציצית בבגדו))והר פ׳ ואתהנן( הרי הוא מעיר עדות‬
‫שקר‬
 ‫שמונה והמשיט‬ ‫צו‬ ‫שעד‬
‫שקר בעצמו כי אחר שהמצוח האלו באו בפרשיוח אשר הוא קורא לחובה על כל בר ישראל‬
‫והוא משולל מהם מניד על עצמו כי לא מבני ישראל הוא‪ .‬והרי הוא עדות שקר שהרי הוא‬
‫מזרעו מל דרך האמת וסוף דבר החיחדות שס ישראל הוא ממש כעץ אומרו )שיר וי( אחת‬
‫היא יונתי תמתי וכמו שאמרנו‪:‬‬
‫והנה מל הענין מ ׳ נאמר להס בפירוש במעמד ההוא הנפלא )שמות כ׳( אנכי ה׳ אלהיך‬
‫וממר לא יהיה לך אלהים אחרים מל פני‪ .‬וכננד זה נאמר בכאן ה׳ אלהיט ה׳‬
‫אחד ואהבת את ה׳ אלהיך ונו׳‪ .‬והוא ענץ ייחודו מ מ ו ר והרחקת כל זולתו אשר משם תחייב‬
‫קבלת עול מלטתו וחוזק אהבתו כי חוזק האהבה יחקשר בייחוד כמו שיתבאר יפה במקומו‬
‫הנזכר ב ״ ה ‪:‬‬
‫והנה הענץ הד׳ הוא מתבאר בכל היעודים שבתורה )ויקרא כ״ו( אס בחקותי הלט וגו׳‬
‫ונתתי גשמיכם במתם )שמות כ״ג( ועבדתם את ה׳ אלהיכס וברך את לחמך‬
‫ו מ מ ר ‪ .‬וכל שאר הפרשיות הרבות המיעדות ההצלחות המפורסמות חלף עבודתם וכנגד‬
‫זה באס בכאן פרשת שטיה כלה )דברים י׳׳א( והיה אס שמוע תשמעו וגו׳‪ .‬ונתתי ממר‬
‫ארצכם בטתו וגו׳‪:‬‬
‫אמנם הענין הה׳ נאמר בתורה בכמה מקומות )שם י״ב( למען ייטב לך ולבניך אחריך‬
‫)ירמיה ל״ב( לטוב להם ולפניהם אחריהם כי לא לבד ייטד כטוב ההוא להם כי‬
‫אם להם ולבניהם ולפני בניהם עד עולס כיי הוא הדבר אשר יכספוהו הכל וכננד זה נאמר‬
‫בכאן בסון* הפרשה ההיא למען ירבו ימיכם וימי בניכם מל האדמה ונו׳‪ .‬שמשלמות הזווג‬
‫שיהיה אחרית כלום לבאים אחריהם כמו שאמרנו‪:‬‬
‫אמנם הענין הששי בקשו הקב״ה מהם בכמה מקומות אשר מנעם מדרוש צרכיהס מזולתו‬
‫כמו שאמר שם)שמות כ׳( לא תשתחוה להס ולא תעבדם וגו׳‪ .‬כאשר פירשה)דברים‬
‫י״ב( השמר לך פן תנקש אחריהם ופן תדרוש לאלהיהסוגו׳‪) .‬שם( ופן תשא עיניך השמימי‬
‫וראית את השמשוגו׳‪ .‬ובמקום אחר )שם( אשר חלק ה׳ אלהיך אותם לבל העמים וגו׳‪.‬‬
‫אמגס טל האומה המיוחדת אמר )שס כ״ט( אלהים אשר לא ידעום ולא חלק להם וכנגד זה‬
‫אמר בפרשת ציצית ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי טיניכס אשר אחם זונים אחריהם כי‬
‫ההולך אחרי שרירות לבו בבקשת צרכיו היא זנות גמורה והשחתת הזווג האלהי רק בשיכוין‬
‫לבו לשמים בהפקת רצינו וישתדל כפי בחו הראוי והנאות לו וישליך טליו יהבו‪:‬‬
‫אמנם הענין הז׳ הוא כפול ומכופל בתורה כמה פעמים אשר הזכיר מה שעשה טמהס‬
‫גדולות ומראות והמסות הגדולות אשר ראו עיניהם מה שיהיה להם בהם חוזק אל‬
‫הבפחון וקיום אמונה אשר לא יפול דבר ארצה מכל מה שיבטיחס בגמול שכרס וחלף עבודתם‬
‫א ה ב ת ם ‪ .‬וכנגד זה אמר בסוף הפרשה אני ה׳ אלהיכס אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים‬
‫ונו׳‪ .‬אני ה׳ אלהיכם נאמן בבריתו וקייס במאמרו)כפרי ס״פ שלח(‪ :‬הנה אלה בשבטה‬
‫הטניניס הראשיים שאמרנו שמקיימים האהבההזוונית עלזה האופן נזכרים ונעשי׳ בפרשיות‬
‫האלו הנקראות בזאת המצוה המעולה ‪:‬‬
‫ואתה חחזה איך הציבו מתקני התפלות הז׳ הציוטן הללו אחד לאחד במה שכוונו נוסח‬
‫החשובה והמענה על כל אחד מהם בשבעה פרקים הבאים בין קריח שמע לתפלה‬
‫שכלם מתמילין במלת אמת והכונה להורות ולקיים למקבל על עצמם כל העניניס האלו בשלמות‪.‬‬
‫כי הנה בראשונה אמרו אמת ויציב ונכון וקייס וכו׳‪ .‬ער הדבר הזה עלינו לעולם ועד‪ .‬כי‬
‫כל זה יורה טל הבנת מנץ וטוב קבלתו בכוונה שכליית מכל צדדי ההבנה ‪ .‬ואין ספק שמספר‬
‫המצות ההם באו מכוונות לפנינים המדעיים כוונוס יודטי הסודות והרי זו חשובה נאותה‬
‫ומכוונת למלת שמע לפי בוותה‪ .‬ובאומרו אמת אלהי עולם מלכנו וכו׳‪ .‬מד כל דורות זרע‬
‫ישראל‬
‫ט»‬ ‫וחטשים‬ ‫שמונה‬ ‫צו‬ ‫מי‬ ‫ש‬

‫ישראל מבריך פל הראשונים ו ט ׳ ‪ .‬כיוומ לקבלתם טליהס מה שפיץ לו יתברך גמלת ישראל‬
‫שכל הטסח הלוא אינו אלא שהם מייחדים מצמם ומטרתם אליו ביה השם המיוחד אשר‬
‫אמרו ודבריו חיים וקיימים וכף עלינו ומל מינו ומל דורותינו ועל כל דורות זרמ ישראל מבדין‬
‫ישראל דיקא כמו שאמרמ‪ :‬וכננד מ״ש ה׳ אלסינו ה׳ אמד אמרו אמת שאתה הוא ה׳ אלהינו‬
‫ואלכי אבותינו מלכמ מלך אבותינו וט׳ מד ומבלעדיך אץ לנוי עוד אלהים *לשיך שכל זם‬
‫הוא קבלת האלהות והייחוד‪ .‬ועוד הוסיפו עד ברום מולם מושבך ומשפמיך וצדקתך ע ל‬
‫אפסי ארץ כנגד ה׳ אחד להרחיק הריבוי ולא טשו מממ סרק בפני עצמו כמו שהאלהות‬
‫והאמדות הוא דבר אמד בעצמו ואץ שוס פירוד ביניהם‪ :‬אמת אשרי איש שישמע למציתץ‬
‫ו כ ר ‪ .‬הוא ממש כנגד מאמר והיה אםשממ תשמעו וגר והכוונה ילמנו נאמנה שאשריו ואשרי‬
‫מלקו מי שישמט למצותיך אלה כי ודאי ימשך לו הטוב ההוא המיוטר והותר‪ :‬אמת שאתה‬
‫הוא אדון לטמיך ומלך נ מ ר לריב ריבם לאבות וגנים הוא ממש כגנד מה שאמר למטן ירבו‬
‫ימיכם וגר‪ :‬אמת אתה הוא ראשון וגס אתה הוא אחרון ומבלטדיך וכוי‪ .‬הוא ממש מ נ ד‬
‫המכוון במאמר ולא תתורו אמרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זוכים אחריהם שהוא‬
‫האיסור לבקש העזר זולתו ממנו יתברך וכאשר פירשנו‪ :‬אמת ממצרים נאלתנו ה׳ אלהיט‬
‫מבית עבדים פדיתנו וט׳ רם ונשא גדול ונורא וכר עד סוף• הוא עצמו מאמר אמ ה׳‬
‫אלהיכם אשר הוצאתי אמכם וגומר • שבו מתם שלשת כפרשיות ההמה לפי שהוא העמוד‬
‫שטליו אנו סומכים בקיום כל ההבטמות הבאות בתורה האלהימ‪ .‬והנה אלו העניניס ה ם‬
‫נאותים מאד ומקובלים בטצמס והסמוכה להשמיטם לאזני הקורא טס כל מה שנזכר לראשונים‬
‫ויותר מהמה אשר היתה הקדמתו הכרחית אל התפלה הנכונה כי הם מיתרי הזווג וממתות‬
‫האהבה אשר בהם תקרב הנפש כמחפלל יחד מ ס קרבנו וטליהם יבטח בכל אשר יבקש‬
‫לסמוך גאולה לתפלה והנה כל זה תוא מכלל מה שאמרנו ראשונה מפדן האילן‬
‫ומההשכלה מ ‪.‬‬
‫ו מ ה גם פחה כשמצורף לזה ההשקפה הממוייבת אל המתפלל כשיהיו מששיו מקדם מסכימים‬
‫אל דברי התפלה והתחנה ואם לא קדמו לו ממשים טובים וכל שכן אם קדמו לו‬
‫רטיס בחוייב להקדים הטהרה והתשובה כי איך יתכן לו לבא לפני אלהיו לבקש פל צרכיו‬
‫והוא לבוש בגדיס צואים הרי זה מזיח נדולה‪ .‬והנה שלמה כ ס בטנץ המילה תנאי החשובה‬
‫להכרח גמור אמר ב מ ג ף טמך ישראל לפני אויב אשר יחטא לך ישבו אליך והודו את שמן‬
‫והתפללו והתחננו וגו׳ )מלכים אי ח ׳ ( ‪ .‬וכן אמר )שס( בהטצר שמיס ולא יהיה מטר כי‬
‫יחטאו לך והתפללו אל המקום הזה והודו אח שמך ומחטאתם ישובץ כי ת ט נ ם ‪ .‬יאמר‬
‫שהצרות אי אפשר לבא טליהס מ אס ביד פשטם ואם כן הראויה להם שיחודו מל חטאתם‬
‫ראשונה וישובו לפניו בתשובה ואחר יבואו אל הבקשה והתפלה כי ימנם מד שמזה יודע‬
‫כי המנץ באלו התפלות והצומות הנפשות מל הצרות הוא בלפך מה שימשבוהו המון הטם‬
‫חה כי הם משכו שהכינה בהם כדישישממ השס קול צמקחס ואינו כן רק כדי שישמעו ה ם‬
‫בקול דברו ויכנפו לפניו כמו שאמר הנביא בזה המנץ )ישעיה נ״ס( לא תצומו כיום להשמיע‬
‫במרום קולכם כמו שיתבאר פל נטן בפרק הצום הגדול כמר ם״ג ב״ה‪ .‬מיין מליו‪ .‬וא״כ‬
‫מצות התפילה כלהו איתנהובה ולא עוד אלא שלפממיס ימדשה׳ צרכים לממו ויביאם במצור‬
‫ובמצוק התלאות כדי שיקיימו מצוה זו‪ .‬כי המצוה גמלה על כל צרה שלא תבא מל הצימר‬
‫לקדש צום ולקרא מצרה ולפשפש במעשיו כ ד שתהיי תפלתם זכה ואף כי תהי׳ השעה דמוקה‬
‫או אסורה מלזעוק ע ץ בשבתות וימים טובים שלא התירו)תענית י״מ‪ (.‬כי אס מל עיר‬
‫שהקיפוה פבו״ס וספינה המטורפת ביס ויחיד הנרדף מפני מכי״ס שאלו מחללץ עליהם‬
‫השבת כמ׳יש הרמביס דל פ״ב מהלטת שכת וגהלטח ממניות ) מ ( ו ק בשאר המחברים ז״ל‬
‫ט‬
 ‫שבעה והמשיט‬ ‫צ)י‬ ‫שעי‬
‫כי הנה אז הזי׳ המצוה הש כי לא להזכיר ולהשען טל יודע תעלומות לבביגו ומכאוביו ונקכל‬
‫שכר מל השחיקה ‪:‬‬
‫ו ב מ ד ר ש פרשת בשלח)דבוח פ׳ ט א ( ‪ .‬בשר ודם אס שומט לחברו דן את דיט ואם‬
‫לא ישממ אותו אינו יכול לדונו אבל הקכ״ה טד אשר לא ידבר ידט מה בלבו‬
‫שנאמר )ישעיה ס׳׳ה( והיה טרם יקראו ואני אענה מיד הם מדברים ואני אשמפ הדאהוא‬
‫דכתיב)שמות י״ד( מה תצעק אלי ונו׳‪ .‬ואולם כאשר נתפלל אין הכוונה להודיעו צערט‬
‫ולהשמיטו לאזניוכי אס להכין לכנו ולהטיב מעשינו לפניו כנזכר וכמו שאמרו )תעניש מ״ז‪(.‬‬
‫אמיט בית ישראל לא שק ולא אפר גורמין כי אם תשובה ומטשים טובים‪ .‬כי הפנימי הוא‬
‫גלוי וידוע לפניו ולזה אין צורך לקרוע הבנדים להראות פנימי הלב כי אט״פ שילבש האדם‬
‫כמה כגדים יהיו מצפוני לבו צפויים אליו כי טל זה אמר )יואל ב׳( קרעו לבבכם ואל בגדיכם‬
‫ומי שאינם נזהרים ככך הם ככאיס לפניו יתעלה לכקש צרכם ושאלתשכמטכעפסולומזוייף‪.‬‬
‫אמנם כשמיע עצת החכם שלמה כענין החשוכה השלמה הנה הס יכאו לפניו כאמת וכתמים‬
‫רצדק עליהם קרוכ ה׳ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו כאמת )תהליס קמ״ה(‪ :‬טתה ראה‬
‫כמה עקרים גדולים נמסים ומסתעפים מאשל התפלה כאשר אמרנו וכלן בכלל הקדמת קרית‬
‫שממ אליה כי בקדימתן ובבחינת השכלתן יבא בשלום אל שמר המלך לסדר עקר התפלה‪.‬‬
‫דנתן לו חפצו בשאלתו ונפשי בבקשתו‪ .‬והנה בעקר התפלה רמזו כל זה חכמינו ז״ל במה‬
‫שסדרו )ברכות ל״ד‪ (:‬שלש ראשונות ושלש אחרונות ותפלה באמצע כי הכל מלך אל מקום‬
‫אחד וכבר סדרום חכמינו ז״ל)מגילה י״ח‪ (.‬טל סדר ברכת כ מ י ם המשולשת בתורה האמורה‬
‫מפי אהרן וכני! אחר עשוח העולה והעבודה אשר היא מחיחשמ במניינה אל מטשה‬
‫הקרכן ופעולותיו כפי מה שיאות שימשך מהחשד האלהי ימדת טיכו לגמול להם שכר‬
‫טיכ חלף טכודתס כמדה כמשקל וכמשירה‪ .‬וזה שהטכודה ההיא ככר תכלול שלשה‬
‫טנייניס נרציס לו ית׳ מאתנו אשר ביארם באומרו)דברים י׳( ואהבת את ה׳ אלהיך ככל‬
‫לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך כי איתרו בכל לבבך הוא כאומרו בכל שכלך כ׳ החכמה‬
‫והמדע הוא בלב כמו שאמר )משלי י״ד( בלב נבון חנוח חכמה )שמות ל׳׳א( ובלב כל‬
‫חכם לב נתתי חכמה ובאומרו בכל נפשך הוא חיי הגון! עצמו וכמו שאמרו )ברכות נ׳׳ד ‪(.‬‬
‫אפילו הוא נוטל את נפשך‪ .‬ובאומרו בכל מאדך הס הנכסים )שם(‪ .‬וידוע כי העובד העבודה‬
‫ההיא כשלמוח אס יחיד ואם צבור טרם בואו אליה חוייב להשכיל ולגזור בדעתו כי הוא‬
‫יתעלה ראוי ליעבד ואין עיר מלבדו כמו שאמרנו כענין התפלה ומשם שתהוה הכוונה השלמה‬
‫בעכודה ותדחה הנרועה והפסולה המועלת כה כי הכל הוא פועל הנפש לפי שכלה ומרעה‪ .‬גס‬
‫המעשה ההוא הנכבד אי אפשר כי אם בהוצאת ממון רב אס לבנות בית הבחירה ועשות כלי‬
‫שרת כפ־ היכולת לכבוד הנעכר ומעלתיכמו שנודע ממעשה המשכן ובנין בית המקדש ובשקלי‬
‫קרכטת מלבד קרכנות היחידים אשר יש כהם בעולה ויורד‪ .‬וגס אי אפשר מבלי המסר הגון!‬
‫עצמו כהס כמו שנתפרסם מעבודות הכהניס והלוייס בעמדם לשרת שם כגופן ככל מיני עבודתן‬
‫וכלן שלוחי ישראל הס שנאמר )במדכר ג׳( ואני הנה לקחתי את הלוייס מתוך כני ישראל ונו׳‪.‬‬
‫גס משמרת ישראל היו עומדים כמעמדם כמו שזכרנו ראשונה‪ .‬והנה לפי זה היה מהראוי שאחר‬
‫שכן עשו יכרכם ככרכה זאת)כמדכר ו׳( המשולשת לשלשה ענינים הללו עצמם ‪ .‬וזה כיככרכה‬
‫ראשונה כיוון לכרכס כענין נשוא השכל והמדע שהיא כרכה שלמה וסתמית בה‬
‫יוסיפו תוספת כרכה והכרה שכלית כעניניס האלהיים מל מה שקדם להס ועוד ישמרם‬
‫מכל טעוש ושגיאה שהם סכנה עצומה‪ .‬וכשנית כיוון להוסיף להס כרכת ההצלחות‬
‫הזמניות אשר יעבדוהו כהם אשר יראה להם עוז ימינו ואור פניי אשר ירצס וטור יוסיף‬
‫למננס על צד היותר טוכ‪ .‬ובשלישי כיוון לגמור להם על מה שהזמינו עצמן לעבודתו מל האופן‬
‫הזכר‬
 ‫שמונה ותמשים‬ ‫^ןי‬ ‫שער‬
‫המכר בשהוא יתעלה יזמין מצמו כי הוא הנרצה באומרו ישא ה׳ פניו אליך כפנץ )בראשית מ״ג(‬
‫דשא משאוש מאש פניו והוא טנין שימש שלום בין פמליא של מטלה ובין פמליא של מטה‬
‫שהוא טקר הקירוב האלהי והדבקוח בו שהוא חכליש הכל וזה הטנין האחרון טס םטלש‬
‫האחרון בקיום המטלות יתבאר במקומו והוא הטטס לברכה זו אמר התפלה כי כמו כן ישרה‬
‫האדם לפני קונו בכל שלשה מניינים הללו‪ .‬אס בשכלו מצל הכווטת השלמות אשר כחבט ‪.‬‬
‫ואס בנכסים משוס ביטול זמנו מכל טסקיו‪ .‬ואס בגופו מצד מה שיוכרמ לקבל מול ההתבוללות‬
‫וההכנט לכל אופני התפלה אם לישיבה ואס לטמידה ואס לנפילה ויתר הטניניס שהם מובת‬
‫סגוף בלי ספק ‪ :‬והנה לזה ראוי^לבא טליהס ברכות משולשות אלו אלא שכפלן לפי מדת טובו‬
‫ורוב חסדו כל אמת לפי ברכתה כמו שאמרגו‪:‬‬
‫ולפי שפס זה כבר היו אלה שלש ןברכות שהם שש כוללות כל פניני האדם הטצמיים והעוזרים‬
‫מליהם וההכליתייס לשניהם אשר יכללו כל בקשות צרכי האדם בכל ימי חייו‪ .‬אני אומר בי‬
‫מליהם הלקו אנשי כנסת הגדולה)ברכות ל״ג‪ (.‬מסמר הי׳׳וז ב ר כ ו ת אשר תקנו להתפלל בהם‬
‫יום יום לבקשה הצרכים הכוללים‪ .‬וזה מה שיורו טל אמההו שלש הטרוה הזקות ‪ .‬האמת‬
‫היות מספר הי״ח ניפל מל מספר השלשה או הששה כשנאמר ג׳ פטמים ו׳ או ו׳ פטמים ג׳‬
‫שיראה מזה שהם מהוקטת מל יסוד הברכה המשולשת הזאת או המוששת ‪ .‬השגיח הוא‬
‫הזכרח ברכה זו מצמה בסוף כל הי״ח בציבור כמו שאמרגו • והשלישית כי י״ח ברכות פוחחות‬
‫בברוך ומסיימות בשלום כמו שאלו פותחות ביברכך ומסיימות בשלום ‪ .‬וזה תמה שיעיר לב‬
‫המתבונן וימצא כי כן הוא הנה יהנם מחולקות אל שש שלשיות כי כל שלש שלש מהם נתייסדו‬
‫מל כל אחת מאלו הששה ברכות שהם בתוך הברכה השלמה הזאת ‪ .‬וזה כי השלש ראשונות‬
‫שהם מזכירות שבחו של הקב״ה מאמתת השגחתו ועוצם יכלחו והפלגת קדושתו הם בכלל יברכך‬
‫ה׳ אשר היא ברכה שכלית אשר בה ולא בזולתה יכיר המתפלל אלו המטלות האלהיות‪ .‬אמנם‬
‫השלש הסמוכות שהם אתה הינן השיבנו סלח לנו הס ממש ־מטנין וישמרך כי אשר לו השכל‬
‫על זה האופן צריך לעת מתמיד לשמרו ולהשיבו לבריאותו כשתסיר כי אין איש אשר לא‬
‫ימטא ‪ .‬וכאשר השלימו שש ברכות אלהאשרתכללם הברכה הראשוני אשר כן נחלק׳ לשנים‬
‫סדרו שש אהרות אשר תכללס הברכה השנית והלקוס גס כן לשהי מהלקות‪ .‬הראשוני בבקשת‬
‫הרברים ההכרהייס לניפים ויהרו לזה שלש והם ראה נא בטנייט רפאיט ברך טליני שהם שחרור‬
‫הגופים ובריאוהם וספוק צרכיהם והם בכלל יאר ה׳ פניו אליך כי בדברים כאלו יראה איר‬
‫פני האדון אל טבדיו‪ .‬ואהריהס סדרו ג׳ אהרוה כננד ויחונך והוא מל צד היוהר טוב כמו שהם‬
‫תקע בשופר השיבה שפטינו מל הצדיקים כי כל זה הוא מבואר היותם מענין החנינה והמסד‬
‫על צד היותר נאות‪ .‬ונם מה שתקנו )ברכות כ׳׳ח‪ (:‬בכאן ברכת המינין הוא מענינ׳ כי נפילת‬
‫האויבים והכנעתם הוא מזה המין באמת ואחר כך סדרו ששה אחרות מעין הברכ׳ השלישית ‪.‬‬
‫והשלש הראשונות שהם מעין ישא ה׳ פניו אליך הס תשכץ את צמה שמט קוליט כי זה ענין דבוק‬
‫השכינה האלהית בינינו עש צמימת קרן משימו אשר בהמצא אלי המניניס ימד נמצא האלהים‬
‫קרובים אליני בכל קראנו אל־ו יכמו שאמר הכתיב)דברים ל״ג( וזאת ליהודה ויאמר שמט ה׳‬
‫קול יהודה וגו׳ ‪ .‬כי המנץ המיומד למלך היא שישמע קונו בתפלתו לי;יית לו טזר מצריו והוא‬
‫מנין נשיאות הפנים שכתבנו ‪ .‬וכנגד וישם לך שלום תקני עבוד׳ והודאה ושים שלום והוא‬
‫מזרת הטבודה וההודא׳ כמשפט הראשון והוא הסכמת הכתות שנתפרדה במבת המונות והוא‬
‫הסכמת הפמליאות שאמרנו‪ .‬הרי שנתבאר טל נכון יסוד סדר אלו הברכות אשר בתפלה‬
‫הבאה אהד קריה שמע וברכוהיה לפי הבהינות שזכרנו‪ .‬והנה להיות כל העניניס האלו מסכימים‬
‫ומתקשרים יתד על זה האופן אמרו רבותנו זכרם לברכה בפרה שני ממסכת א‪:‬ותא״רשמטון‬
‫הוי זהיר בקרית שמע ובתפלה וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא תמנוטם לפני‬
‫המקום‬
 ‫והםשים‬ ‫שמינה‬ ‫צו‬ ‫שער‬
‫המקום כרוך הוא שנאמר )יואל ב׳( כי מנץ ורחום הוא ארך אפיס ורפ חסד ונחה על הרעה‬
‫ואל תהי רשע בפני עצמך ‪ .‬מ ה פאומרוחחלה הוי זהיר בקריחשמע כיוץאל קדימח שלמות‬
‫המתפלל אל השכלת העניינים הגדולים אשר הס שרשי האילן וענפיו ופארותיו וסנםניו שהם‬
‫מקר התפלה ויחדוחיה כי המקדים אלו המנינים יושלמו לו ספיח העקר וימצאו לו מליצים‬
‫מובים בבית המלך להמציא בקשותיו ‪ .‬אמנם כשיחהר חוק המחפלל כזה לא תנחן לו בקשתו‬
‫מכח תפילחו רק כמתנת חנם וטל צד החסד המוחלט‪ .‬ולכן ‪ (1‬ההדיוטים הבוערים בפס אינם‬
‫נאים מתפללים ‪:‬‬
‫וזהו אצלי מה כנזכר כפרק קמא דשכת )י״כ ‪ (:‬אמר רכי יוחנן כי הוה אזילנא כחריה‬
‫דרכי אלטזר לשיולי כתפיחה זמנין אמר המקום יפקדך לשלום וזמנין אמר רחמנא ידכרינך‬
‫לשלום ‪ .‬והיכי עכיר הכי והאמר רכ יהודה אמר רכ אל ישאל אדם צרכיו כלשון ארמי שאין‬
‫מלאכי הכרת נזקקים לו לפי כאין מבירין בלשון ארמית שאני חולה ששכינה עמו דאמר רב‬
‫ימדה אמר רכ מניין שהקב׳׳ה זן את החולה וכו׳‪ .‬וכן במסכת סוטה ס׳ אלו נאמרים דף ל״ג‬
‫ע״א ותפלה ככל לשון והא אמר רכ יהודה אמר רכ אל ישאל אדס צרכיו ונו׳ לא קשיח הא‬
‫ביחיד הא בצבור‪ .‬ורחוק מאד שתהיה כוונתם ז״ל שמלאכי השרת אינן מכינין לשון ארמית או‬
‫זולתי כי כ ס הראכוניס לכל כבמדע‪ .‬והלשון אינו אלא הוראת הדבור הפנימי אבר הוא שוה‬
‫לכל‪ .‬ו מ ה מצינו נאמר כדניאל )ה׳( כאדין מן קדמוס׳ שליח פסא די ידא וכתבא דנא רכים‬
‫ודא כחכה די רשים מנה מנה תקל ופרסין י וכבר נתבאר בסנהדרין פרק כהן גדול כ״כ ‪.‬‬
‫שכךנכתכ כלשון ארמי עם שנחלקו אס היה נכתכ כא״ת כ״ש או כהפוך האותיות או כסירוסין‬
‫והנה הכותכמלאךה׳ צכאות הוא ‪ :‬אך כוונתם דל לזרז האנשים שישתדלו לדעת ולהשכיל‬
‫בחורה וכמכמה על הדרך שאמרנו עד שיוכר שלמותו כסדור לשונו ככואו להתפלל לפני אלהיו‬
‫בלשון התורה הקדוש׳ והנקיה מכל סיג כדי שימצאו לו האמצעיים הנאותים להבלים רצונו‬
‫ושלא ישים אדם עצמו מכלל שאינם יודעים לבקש צרכיהס רק בלשון הדייט והוא הלעז‬
‫המשוחף לנשים ונערים ‪ .‬כי אנשים אשר כאלה כאשר יצטרכו לכקש צורכיהם מבוראם לא‬
‫ימצאו להם מליצים ואמצעיים מפני חסרונן והיא מה שאמרו שמלאכי השרת אינן נזקקין להם‬
‫לפי שאינם מכירים כלשונם לומר שאינם מטפלץ אל לשון הדיוט ולא למתפלל כו כמו שאמר‬
‫)רוחב׳( יהי מכירך ברוך)שס( מצאתי מן בעיניך להכירני ‪ .‬אמנס כמקום מולה שהשכינה‬
‫למטלה מראשותיו לזון אותו ולסעדו המקום בתורת חסד ירחם עליו ולא יקפיד מל חסרונו‬
‫וכמו שאמר )תהליס קט״ז( כומר פתאים ה׳ וכן בצבור כדפירש׳׳י דל ׳מיד צריך שיסייטוהו‬
‫מלאכי השרת רבים לא צריכי להו שנאמר )איוב ל״ו( הן אל כביר לא ימאס ונו׳ והוא עצמו‬
‫מה שאמר שם)בסיטה ל״נ ‪ (.‬ואין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמית והא תניא יוחנן כהן‬
‫גדול שמע קול מבית קדשי הקדשים שאומר נצחו טליא דאזלן לאגחא קרבא באנטוכי״א ושוב‬
‫מטשה בשמטון הצדיק ששמט קול מבית קדשי הקדשים שאומר בטלית טבידא דאמר שנאה‬
‫לאיתאהטל היכלא ונהרג ‪ (2‬גכגלגס ובטלו גזרותיו וכתבו אותו שעה וכיוונוה ובלשון ארמי‬
‫אמרום אי במית אימא קול דלא שמיע טכיד איכטית אימא גבריאל הוה דאמר מר בא גבריאל‬
‫ולמדו שכעיס לשון • ומן התימא נהי דכת קול יהיה דכר זולתי מלאכי השרת וכדפירש״י דל‬
‫על‬
‫‪ (1‬הדיוטים‪ ,‬אידיאטעס ‪ ,‬איין אוטויסענדער ‪ ,‬ארעד איין לאיע ‪ .‬דער אין איינער‬
‫זאכע ניכט געהאדיג קינדיג איזט ‪.‬‬
‫י הוא קיסר דובי קאליטלא הרשע אשר צוה להעמיד צלם דמותו‬ ‫‪ (2‬גםגלגס ‪,‬‬
‫כהיכל כירושלים ובאלכסנדריא של מצרים ככית חיניו אשר היה שם ‪ .‬ושלהי אח אגדיפס‬
‫המלך שירושלים יםילין היהודי מאלכםנדריא להמליץ לפניו‪ ,‬להשיב את המיר׳ הזאת‬
‫ולא שמע כקולם > אך אח״כ גהוג ע״י המורדים כו‪ ,‬ובמלה הגזירה מעצמה וזה היה כשגת‬
‫ו«מנ״מ לאל‪ *1‬הרביעי‪-,‬‬
‫יח‬ ‫שמונה והמשיס‬ ‫צו‬ ‫שער‬
‫עלה אוהה מדה הממוני טל כך יודעה שכעיס לשין מפני שנעשה להשמיע והיא משחלחח לכל‬
‫הלשונות גבריאל מיהא מי לא הוה מכלל מלאכי השרה הא מדנבריאל ידע כלהו נמי ידעי ‪.‬‬
‫גס פסא די ידא אשר אמרנו הוה היובהיה ‪ .‬ועוד שהרי אלו המאמרים לא שמעום אלא‬
‫הכהניס הגדולים בכית קדשי הקדשים ולמה נשמעו יהרגום‪ .‬אלא שכוונו ‪ vo‬לפי הנראה‬
‫כי כשהדבר בא על יד בה קול או מלאך או איזה שליח מן השמיס ודאי ישהמש בכל הלשונות‬
‫כי אין דבר נעלם מלמעלה כמו שהקנו חכמינו דל נוסה הקדיש בל׳ ארמי לפי שהיא הלעז שלהם‬
‫כדי לצרף הרבים כהבנתו ולשתף עמי הארץ למנין עשרה ‪ .‬אמנם בהורה זכוה וסיוע אין‬
‫נזקקין י א ק קרובים ומכירים כי אס אל השואל בלשון הורה צהה וברה ‪ .‬ולזה היטיבו כל‬
‫החכמים והחסידים הראשונים אנסי השס מעולם אשר ייסדו פייטים נפלאים וסדרו בהם‬
‫ש־חים ותהלות מגכורות הש׳יי ומעוצה סליאותיו איש איש ממלאכתו אשר המה עושים אשר‬
‫העניניס ההם כלס בכלל מאמר הוי זהיר בקרית שמע הקודמת לתפלה שהיא ההשכלה יהמדע‬
‫בו יתברך ובמעשיו כמה שאמרנו ראשוני‪ .‬ואמר עוד )אבות ס״כ( וכשאתה מתפלל אל תעש‬
‫תפלתך קבע כאלו היתה התפלה חובת הגוף לבד לעמוד בתפלה שעה אחת או יותר או פחות‬
‫כפי התקון המסודר יום יום מבלי שיקפיד שיכוין בלבו בתפלתו או לא כי ודאי אין הפרש בין‬
‫תפלה זו לצפצוף העופות המצפצפי׳ המהנים כלי שום דעת ותבונה ואיך יזקק אליו הבורא‬
‫יתברך והרי הוא סוטר אותו בסוף תפלתו כאומר יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך)ברכות‬
‫ד ‪ (:‬וכאשר היה מתפלל ליד בפיו ולשונו ולבו בל עמו הנה לא יהיה לרצונו ‪ .‬ובכאן מקים‬
‫תהה למה שנמצא בירושלמי פרק היה קורא אמר ר׳ חייא סבא אנא מיומוי לא איכוונית‬
‫אלא חד זמן בעית סינית והרהרית בלבי ואמרית מאן ליעיל קמי מלכא קדמאי אלקפתא או‬
‫ריש גלוהא שמואל אמר אני מניתי אפרוחיא פירוש העופות הפירמות‪ .‬רבי בון אמר אנא‬
‫מניתי ‪ (1‬דומסיא פירוש שורות אבני הכותל אמר רבי מתניה החזיק אנא טיבו לרישי דכד‬
‫הוה מטי למודים כרע מגרמיה ‪ .‬כי הנה לפי הנראה דברים אלו הס מכוערים מאד לכל האנשים‬
‫כל שכן לאנשי השם כמו אלה‪ .‬ואם אנוסים היו ולא יכלו לעמוד על יצרם למה יכתבו דבריהם‬
‫אלה על ספר להכשיל בהם את הרבים להתפקרס בענין התפלה ולתלות עצמן בגאוני עולם שכן‬
‫עשו‪* .‬אמנם בעיני כיוונו בזה להפליג הענין ולהנזיס בו כפי הראוי שיוכן מכם לפי מעלת‬
‫חכידוחס‬ ‫‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪ (1‬סדרי בנין‪: .‬י דאנזאש בי ״ הוא‪ .‬אלייעסיואס צמאממענגעפיגט אדער געשיכטעט‬
‫איזט דא־ע־ ־;יכטע ׳ א י ך אללעס געכויעט אדע־ געציססערט וואורדע‪.‬‬
‫•תוכן כינחו הוא ‪ .‬כי הנה ידוע שהוא נוסד בטבע כל ארס‪ ,‬ואף כי בלב כל איש משכיל הרגיל ‪/‬‬
‫לחקור ולעיין תמיד בעיונים ומושכליס ‪ .‬כי מדי יעלה רעיון ומושכל חחד על רעיונו יעורר רעיון זה‬
‫רעיון אחר הדומה לו קצת‪ ,‬ורעיון יזה את רעהו הדומה לו עד אשר יכובך שכלו ברעיוניס‬
‫ופנינים רבים השוניס זה מזה ודומים גיל זאת במקצת יחד > וענין זה נקרא נפי חכמי המחקר‬
‫חיבור הרעיוניס והמושכלים ‪ ,‬אססאציאטיאן דעי בעגריפפע ‪ ,‬ועסי׳׳ז יאמר הרג ז״ל כי לא נכין‬
‫דברי הירושלמי אלה כפי פשוטם לחשוב שהשלמים האלה חשבו נעת התפלה נעניניס זריס אשר אין‬
‫להם יחס כלל עם ע ק התפלה שהיו מתפללים‪ ,‬כ״א כונתס שבעת ששמו ל•‪ :‬על דברי התפלה כראוי‬
‫וחשבו על ענינה בעבור זה על דעתם גס רעיוניס ימושכליס אחרים אשר ים צהס יחב מה עם התפלה‬
‫שהתפללו‪ ,‬כי ר׳ הייא אמר שבשומו על לב בברכת אבות ׳ מעלת אברהם יצחק ויעקב ‪ ,‬וננרכת‬
‫הכימי מעלת בעלי החשובה ביחסס אל הצדיקים והחסידים אשר לא חטאו מעולם‪ .‬עלה על רעיונו‬
‫לחשוב דרך כלל על הנדל מדרגח מעלת השלמים האלה זה ‪ ,‬ומי מהס היותר קרוב ויותר אט‪ :.‬וצחמד‬
‫להיית ‪ ,‬וזש״א והרהרית ואמרית מאן ליעול קמי מלכא‪ ,‬ושמואל אמר כי נברכת אתה חונן שנזכרי‬
‫שם דעה כינה והשכל‪ ,‬בהם כולם כיתות הנפש והשכל המשוטט נרעיוגיי נרחכי העולם כעוף המעיסף‬
‫על פני רקיע השמיס‪ ,‬ודומים בעבור זה לאפרוח׳ עוף ‪ ,‬עלה על דעתו לחשוב על ההבדל אשר נץ‬
‫שלש כחות אלה יהד‪ ,‬וזשיא »אצא מציתי אפרוחים״ ור׳ בון אמר‪ ,‬כי במאמר קונה הכל או ובורא‬
‫הכל‪ ,‬המירה על בריאת שמיס וארן וכל צבאם עלה על דעתו לחשוב על מעלת הברואים הבונים‬
‫וסדרי בטן העולם‪ ,‬ומדרגתם זה למעלה מזה חש״א אנא מניתי דומסיא והשלמים האלה חשנו גס‬
‫חיבור רמיוטם ומושכליס אלה בעת התסלה לחכרץ והעדר הכונה הראויה אל המתפלל‪,‬‬
 ‫שפינה וחטשים‬ ‫צו‬ ‫שער‬
‫מסירותם להודיע שאין צריך לומר שהאדם כשישוב פניו אל הקיר מתראה כורע ומשתמוה‬
‫מתודה ומתפלל ולבו שוקע במצולות מחשבות עםקיו הזמניים אשר היא פונה עליהם יום יום‬
‫שעבודתו גכריה וזרה גס תפלתו תועבה‪ .‬אלא שגס המחשבה בעת ההיא בדברים העיוניים‬
‫היא מזקת מאד וכמו שאמר)שבתו׳ ‪ (:‬זמן תורה למוד וזמן תפלה לחוד והנה בהיות החכמים‬
‫האלה מיים תמיד בהייס הממשבייס ואינן יכולין להפנות עצמן מהעיון אפילו שעה אמת הס‬
‫מושדין עצמן שלא כיוונו יפה בתפלתם ומחשיבים עצמם כאלו מהרהרים אז בדברי הבאי‪ .‬והנה‬
‫ר׳ מייא יתכן שהיה מתודה כי פעם אחד בהיותו מתבודד בתפלתו אנב עיון תפלה בא לחשוב‬
‫ממדרגות האנשים קצתם מקצתם כמו שאדם עשוי לחשוב כן בברכת אבות בזכרו זכותם‬
‫ומעלתם משאר האנשים‪ .‬או ענין הבעלי תשובה עם הצדיקים ממורים בברכת השיבנו וסלח‬
‫לט או מדרגות הצדיקים והחסידים בברכתם וכדומה ממה שימשך לו מעיון תפלתי ודמה אותו‬
‫למושב מאן ליעול קמיה דמלכא קדמו וכו׳ ‪ .‬והוא דמיון נאות ‪ .‬ועל זה הדרך אמר שמואל‬
‫שקרה לו בזה בעיונו בברכי אתה מונן בהבדיל ענינו בין כמות הנפש אשר נתחלקו אל הדעת‬
‫ואל הבינה ואל השכל שהוא עיון דק ונכבד כמו שנתבאר במאמר הששי מספר המדות ולזה‬
‫אמר אנא מניתי אפרוחי׳ כלומר שהיה מחשב בכתות הנפש ומספרם אשר בס יגביה האדם‬
‫לשן! על כל הנמצאים השפלים כלס ועל דרך שאמר הכתוב)איוב כ׳׳ח( ונעלמה מעיני כל חי‬
‫ומעוף השמים גסתרה‪ .‬גס רבי בון בעברו על מאמר קונה סכל ומה שיצורף לזה •יעלה על לבו‬
‫סלרי בראשית גבוה ממל גביה כמו שהוא מבואר מענינ׳ ולזה אמר אנא מניתי דומסיא כי‬
‫המעלות ההם הם שורות הבנין הכללי ומפני גולל ערכם אמרו שאפילו מחשבות אלו ודומיהם‬
‫היו לזרות ונכריוח להם כרברי המשלי׳ אשר הניחו ‪ .‬אמנם רבי מתניה כל כך היתה כוונתו‬
‫מטוטה בעיניו שאמר שהיה מחזיק טובה לראשי שכורע במוליס לומר שהוא כורע מעצמו עם‬
‫היית שאין כוונתו באותו עומק שהראוי להיות בו לעת הכייעה לפי רוב החשק אל ההכנטה‬
‫אליו יתעלה אשר בילו להשלים צרכי תפלתו‪ .‬כך ראוי לבאר לברים אלו לפי ענינס ולפי שלמות‬
‫האנשי׳ האלה וכיוצא בהם ולהסכי׳ עס מאמר רבי שמעון אל תעש תפלתך קבע אלא תחנוני׳‬
‫לפני המקום ברוך הוא שנאמר כי מנון ירחים וגי׳ ‪ .‬שזה כולל כל מה שאמרנו שהוא בא‬
‫בשם ה׳ צבאות ובהכרת מלותיו האלהיות‪ .‬ואמר ונמס על הרעה לזכור מנין התשובה והגיהרה‬
‫ההכרחית כי הוא מרצה באומרו )שמות ל׳׳נ( וחנותי את אשר אמון ורממתי את אשר ארמס ‪.‬‬
‫ואמר אל תהי רשע בפני עצמך כי הנה המתפלל בלי כוונה הגונה הנה הוא נופל כרשע ומיוחל‬
‫בפני עצמו וזה כי הכופר בהשגחה אינו מתפלל גס המולה בהשגחה והוא משולח ביל יצרו‬
‫לכלתו בוא בעול התבוללות התפלה ועזיבת עסקיו אמנם שירצה להתפלל ולא יחוש לכוונת‬
‫התפלה אלא שסוכר שהסגולה דכקה כדכוריס או כקביעות השעה לא ככוונת המשמיע והשומע‪.‬‬
‫מ ה הוא רשע נפרד כפני עצמו לא רשע של כפירה ולא רשע של עצלה אלא רשע שכוש וכלכול‬
‫הדעת והוא מגונה מאד ‪ .‬מכל מקום כללה זאת המשנה מענין התפלה ומהפנות הגדולות‬
‫הנכללות כה ומאופן סידורה מה שכיווננו אליו ‪:‬‬
‫•אטנם כל זה הענין עצמו מצורף למה שרצינו אליו מהיות התפלה כמקום הקרכנות וממלאות‬
‫מקומם ככל זמן כטולס ועל צר יותר שלם הוא מה שיכללהו המאמר שקדם זכרו‬
‫אמר רכי אלעזר מאי דכתיכ כן אכרכך כחיי זו קרית שמט כשמך אשא כפי זו תפלה אס‬
‫ששה כך וכו׳ כי הנה באומרו כן אברכך כחיי זו קרית שמע זכר כל מה שאמרנו מהלמודים‬
‫מכללים בקריאת אותס פרשיות מס ברכותיהם אשר בהם ולא כזולתס יהא שמו יתעלה‬
‫מבורך מפי כל מסיליו ועבדיו והם אשר תמוייב קדימתס אל התפלה המסודרת על פי הברכה‬
‫המשולשת מ א מ ר ת בנשיאות כפיס כאשר נתבאר כי על כן סמך בסוף הפסוק בשמך אשא‬
‫כסי זו תפלה ולהיות התפלות מקום הקרבנות לרך כלל אמר אם ששה כך מליו הכתיב אומר‬
‫כמו‬
‫י»‬ ‫שמונה וחמשיס‬ ‫צו‬ ‫עוער‬
‫ימו מלב ודשן תשבע‪.‬נפשי כי נפשו תמלא וחםחפק מן החפלוחלכל הפניני׳ שיספיקו בהם‬
‫הקדמות להקריבם אליו‪,‬יתמלה וכאשר אמרנו‪ .‬אמנם מל היות מנץ התפלות יותר מזק ויותר‬
‫מיומד אמר ולא מור אלא שממל שני מולמות וטי ‪ .‬ירצה כי בהיות האדס מסדר תפלותיו‬
‫‪,‬‬
‫טל זה האופן רצוני בהקדיס השכלתו בפניני הא לביים פלזה השימור לשאלת הצרכים שהוא‬
‫דבר יוסר הכרמי בטונות המתפללים ממה שיוכרמ זה במקריבי הקרבטת לפי מה שהוכחנו‬
‫מהיותה מבודה שבלב לגמרי מקום נטיטת האשל הגרול והמוצלמ שזכרנו הנה לזה יתחייב שיהא‬
‫נוחל שני מולמיס והוא באמת זכיית שתי השולמנות ‪ .‬האמד בספוק צרכי המולם הזה כי אמר‬
‫שהוא שואל כהוגן לא ישיבו את פניו ולא ימנעו ממנו דבר בטנין יותר שלם ממה שיהיה זה‬
‫בקרבן כמו שנתברר זה מתפלת שלמה המלך אמר מותו את הבית כי ע ם שצירף עמה ר מ י‬
‫קרבטת כמו שאמר )מ״א מי( רזבמ שלמה את זבמ השלמים אשר זבמ לה׳ בקר עשרים ושנים‬
‫היתה התשובה מאת השם יתטלה כשנראה‬ ‫אלף וצאן מאה וטשריס אלף וט׳ ‪.‬‬
‫אליו שגית בגבטון)שס ט׳( ויאמר ה׳ אליו שמטתי את תפלתך ואת המנתן אשר התמננת לפני־‬
‫הקדשתי את הבית הזה הנה שלא זכר לו הקרבנות הרבים ההם אבל אמר שפני תפלתו מא‬
‫נושא לכל אשר בקש ממנו כי תכלית הקרבטת כלס להביא מפש אל מחוז חפצה ואהבתה אל‬
‫אלהיס וההדבק וההקרב אליו אותו דבקות והקרבה אשר תהיה לה בהיותם מל האופן ‪f«w‬‬
‫מהתפלה כמו שפרסם זה יתטלה טל ידי נביאו באומרו והביאותיס אל הר קדשי ושמחתים‬
‫‪,‬‬
‫בבית תפלתי טולותיהם וזבחיהם לרצון טל מזבחי כי ביתי בית תפלה יקרא לכל הממים)ישעי‬
‫נ ״ ז ( ‪ .‬הנה שטשה התפלות כוונה תכליתית אל הקרבטת לסי שהדבר הנדרש בתפלה הוא המצא‬
‫מפנימיות הלב אשר זה יכלול כל שארהשלמיות מכללות באילן מזכר ולזה־ אין ססק כי קרוב‬
‫ס׳ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת למלאת בל שאלתם בכל מה שיצטרך להם וזהו ירושת‬
‫נמלח המולם הזה‪ .‬אמנם נמלח הטולס הבא הוא מבואר מפצמו לפי שההצלחה הנפשית דבקה‬
‫בהשפלות הנפשיות ה מ ה הנכללות במאמר כן אברכך במיי זו קרית שמט וכמו שנתבאר ‪ .‬והנם‬
‫מם זה נמצא המתפלל כהוגן שהוא זריז ונשכר לפי שההפלה היא מזון הגוף והנפש ימד אל*‬
‫שהזנת הנפש קודמת בעצם וראשונה והוא מבואר ‪ .‬וזה שיפור מה שרציט אליו בזה הדרוש‬
‫הנכבד אשר ראיט לשממ אל שפר הקרבטת ולתלותו בפי זאת תורת המולה כאשר אמרנ‪1‬‬
‫פ ם היות שכבר עברט פלכלה בשטר הקודם ‪:‬‬

‫השער התשעה וחמשים‬

‫יבאר סטלת הזמן והייתי יקר ממצאוס לזה ישוערו בו כל ההרות וההפפדס ‪:‬‬

‫פרשת ויהי כיום השמיני‬

‫כי ש ב ע ת ימים ימלא א ת ידכם וגו׳‬

‫ב ע י ה ב י ן סרק בכל סערנין ) מ ׳ ‪ ( :‬תן חלק לשבעה וגם לשמונה )קהלת י״א( רבי אלעזר‬
‫אומר שנעה אלו שבעה ימי בראשית‪* ,‬מנה אלו ממגד‪ .‬ימי מילה רבי יהושע‬
‫אומר שבעה אלו שבעת ימי ה פ ס ה ‪ ,‬שמגר‪ .‬אלו שמנת ימי החג וכשהוא אומר וגם לרבות‬
‫עצרת וראש השגה רום הכםורים‪:‬‬
‫• א ם שלמות האדם והצלמתו הנס תלויים בזמט והמשך ימי תלדו‪ .‬הנה מה טוב ומה נמים‬
‫השגגות‬
‫*תוכן דעת הרב ז״ל הוא‪ ,‬כי כמו שלא נוכל לצייר ברעיונינו מושג החכמה והגבורה ושאי‬
‫המקרים‬
 ‫תשעה והטשים‬ ‫שמיני‬ ‫שער‬
‫שיהיה תמיז לפניו המספר המורה על פרעו וכללו ‪ .‬הקודם הוא מבואר כי למה‬
‫שהיה קודם שנברא העולס הקב״ה ושמו בלבד כמו שאמרו חז״ל)פר״א פ״ג( הנה לא היה אז‬
‫שום עעם למציאוח הזנק כפי מה שגדרו החכם שהוא מספר הקודם והמתאחר בתנועה כי‬
‫הנה לא היה שס לא תטעה ולא שנוי ולא הויה נמשכת אליהם אשר בהם יבא רישומו וציורו‬
‫ג ל ל ‪ .‬אמנם עת בא דברו יחעלה להוציא העולם מהאפס אל היש מיד נמצא החלוק אשר בין‬
‫ק ו ל ס ההווה ההיא ואחריה והוא ההתחלה הזמנית אשר עליה אמר הרב המורה בהתחלה‬
‫ברא ה׳ את השמים ואח הארץ בפרק ל׳ חלק שני ומנהו והלאה לא יצוייר שוס פועל מהפעולות‬
‫הטבעיוח זולתי בזמן כי טל כן היה תחלח מה שכוונו יחמלה בבריאה מציאוח הזמן השלם‬
‫כמו שנאמר )בראשיח אי( ויהי ערב ויהי בקר יום אחד לשער בו סדר הבריאה ומדרנותיה‬
‫בקדימה ואיחור דבר יום ביומו כמו שפירשנו במקומו שער שלישי‪ .‬והיות המנין ק אמר‬
‫החכם לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים )קהלת נ׳( ‪ .‬עצ כללות התנועות המחחייבוח לכל‬
‫בעלי השנוי אמר לכל זמן ‪ .‬אמנם על ההויות הנמשטת אל השנוי ונמצאות בעחם אמר ועת‬
‫לכל ח פ ץ ‪ .‬ואמר תחת השמים לומר שזה מה שיתחייב בכל הנמצאים הנופלים חחת השנוי‬
‫והתנועה השמימית כי לא כן הוא הענין נעניליס הנמצאים למעלה מהטבע ‪ .‬והנה לזה היה‬
‫הזמן כלי חמדה לכל בעלי השנוי והתנועה למשות בו מלאכתם להשלמת מציאותם אשר א״א‬
‫*לחו ומה יקר טובו בעיני בעלי השכל השלמים המקפידים מל זמנם כסל שלמוחס עצמו האומרים‬
‫יפה שעה א׳ של חשובה ומטשיס טובים בטולס הזה ו כ ו ׳ ) א נ ו ח פ״ד(‪ .‬כוונו בו שני טניניס ‪.‬‬
‫האחד צהטריךמטט מהזמן בתכלית הערך ‪ .‬והשני כשתהיה הוצאתו בעטינים היותר יקרים‬
‫שאפשר‬
‫המקרים זא ודא דיא איכריגען איגזעלבסטעטענדיגען כעגריפפע‪ ,‬אס לא נצייר עמס גס ‪XTO‬‬
‫האלם ‪ ,‬ר״ל החכס או הגבור אשר בו דבוקים ואחוזים תאריס אלה‪ ,‬כן גס מושג הזמן הוא מושג‬
‫שכלי אשר לא נוכל לציירו ולהשיגו כרעיונינו רק נתברת רעיון ומושג פעילה מה שהוא שינוי ותנועה‬
‫אשר בהכרח תעשינה רק במשך זמן מה‪ ,‬דימ מושג השעה לא נשיג רק באמרנו ד״מ ראובן אכל‬
‫או הלך שעה אחת‪ ,‬כמו שנשיג מושג היום רק ע״י צאת יבוא השמש ט פעם אחת‪ ,‬ומושג החודש רק‬
‫מ״י םיניב הירח ט אס הארץ סעס אחת ‪ ,‬ומושג השנה רק ע״י סיביב והקף השמש את הארץ‪) ,‬לדעת‬
‫הקדמוטס‪ ,‬או ה א ח את השמש לדעת האחריניס״( סעס אחת ‪ ,‬וכן מושג קדמות ואיחור הזמן לא‬
‫<שיג רק ע״ שנחשיב ברעיוניני ב׳ שעילית המצנודסות ומתיתסות זו אל ז ו ‪ .‬כי באמרנו ד״מ אחרי‬
‫א ‪ x‬יצא יעקב מבאר שבע הלך חרנה‪ ,‬נדע ונשיג‪ ,‬ט פעולתי יציאתו זאת קדמה בזמן לפעילת‬
‫לכתו לתרן‪ ,‬ונמשך מכל זה‪ ,‬ט לסני ברוא אלטס ארץ ישמיסיכל צבאם המתנועעים ומשתנים תמיד‪,‬‬
‫לא ט ה מקום למושג הזמן‪ ,‬כי אז ט ה רק ה׳ לבדו‪ ,‬אשר לא יתנועע ולא ישתנה לעילס‪ ,‬ירק בבריאת‬
‫הנבראים המתניעעיס ימשתניס נתהיה גס מושג הזמן ״ וזש״א הפילוסופים ״שהזמן ט א הנבראים*‬
‫דעי בעג־יף דעי צייט איזט עישט סיט רעד ׳‪8‬אפ«ננ ענט׳ןיטאנדק ‪ ,‬אסס כמי שלא ׳צוייר‬
‫מישג הזמן מבלעד שים תטעה סעולה ושימי ‪ ,‬מ לא תציייר שים תניעה סעולה אי טית שים דבר‬
‫אס לא נחבר אליי לא לבד גס מושג גקידת הזמן משר ט החלה להעשית או להיות‪ /‬כ״א גס משך זמן‬
‫הסעולה והשממה וההויה ההיא‪ ,‬ולשרות על שתי אלה אה״כ ״לכל זמן ועת לכל חסץ מחין השמים״‬
‫)הראשון יורה לרעתי על נקודת זמן התחלתי ‪ /‬ומלת פ ת תורה על משך הזמן‪ ,‬אויף דיא ציינו‪-‬‬
‫דויעד איינעי דאגדלונג‪ (.‬אסם הרב זיל סדש הכי הזה באיסן אחר ‪ #‬שר״ל שהתנועה הכללית ‪ ,‬דיא‬
‫אללגעמיינע נעוועגינג ״ אשר התעוררה על ט ט י ס בראשית הבריאה‪,‬וא‪ x‬על ידה יצאה ברצינו‬
‫הקדום המציאות בכלל מהאין אל ט ש ‪ ,‬והשיניים האחרים שבאו אח״כ בששת ימי הבריאה״ אשר על‬
‫ידם יצאו כל הנבראים השונים למיניהם זה אחר זה מחומר הראשץ שנברא תחילה‪ ,‬נתטוכלס רק‬
‫בנקודת זמן ידוע הנרצית בעיט ס ׳ ‪) ,‬לסי אמונסט האמיתית בחידוש העולם‪ ,‬ונגד דעת הסילוסיסיס‬
‫מאמיט הקדמות‪ (,‬כמו שיתהוו נם עמה בכל י ו ם ‪ ,‬שעה ירגע‪ ,‬שימים ולדליסיס שילם בכל ברואי‬
‫סולם השפל‪ ) ,‬ט הכוכבים והגלגלים הס לדעת הקדמיטס בלתי טפלים תחת השינוי והתמורה‪ ,‬ט אס‬
‫קיימים ומתמידים באישים׳ ה א ב ק אייגע אינדיווידועללע פאתזדרער‪ ,‬כמו המלאטס והשכלים‬
‫הנבדלים»( ועל כל זה מרס הכ׳ »לכל זמן ועת לכלי חפץ תחת השמים״ יתורגם ׳ ד א‬
‫כ‬ ‫תשעה וחטשים‬ ‫שמיני‬ ‫שעי‬
‫שאפשר כי בזה יוכפל שיעורו והיו הדברים ההם היותר יקרים אחר שהם מתנין המציאות‬
‫לעולמו ההיא המוצלח אשר שעה אתת של קורת רוח בו הוא יפה בעצמותה מכל המולס הזה‬
‫)שס( ‪ .‬ולזה היתה עצת ר״מ עצה נפלאה כשאמר הוי ממעמ פ ס ק ועסוק בתורה )שה( ט‬
‫ימפמ העסק בהוציא הזמן בפנינים המדומי׳ לפשוק בלמוד התורה תמיד ובקיום מצותיה אשר‬
‫להם לבדם נתנה מתנת הזמן כלו דכתיב )יהושע א׳( והגית בו יום ולילה ואס תאמר מה נפשה‬
‫אל הכבודות המבוקשות אשר אין להם קיימא כיי אס ברוב העסק בעסקי העולם ‪ .‬לזה אמר‬
‫)אבות שם( והוי שפל רוח בפני כל אדם כלומר אדרבה שמרת השפלות היא יוסר מעולה אשר‬
‫תתקיים במיעוט העסק באלו הקטנים המדומים ‪ .‬ואמר עוד )שם( ואס בטלת ‪ p‬התורה‬
‫החעסק בהבלי העולם הנה יהיה חלקך עם הבטלים אשר כמותך אשר היה מציאותם לאץ‬
‫לאפס וכמותם םפו תמו מן בלהות ‪ .‬ואס פירשת מעסקי הטולם וטמלת בתורה יש לך שכר‬
‫הרבה ליתן לך לעולם הבא כי כל העולם כ* לא נברא אלא לצוות לך ולאשר כמותך‪) .‬ברכות‬
‫ו׳‪ (:‬ומאמר רבי טרפין קייס המוסר הזה מאד באומרו)אבות פ״ב( היום קצר והמלאכה‬
‫מרובה והפוטליס עצלים והשכר הרבה ובעל הבית דוחק הנה שלפי השערתו בגודל צורך הזמן‬
‫לרוב העניניס המוטלים טליו המשיל כל זמן האדם ליום אמד ולא מן השווים אל לילותיהם‬
‫אלא מן הקצרים שבימי המורן! ‪ .‬ולפי שהזמן הקצר בבמינת המלאכה המשטה או שתהיה‬
‫מרובה ויהיו שם ©עלים רבים וחרוצים הרי הוא ארוך אמר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים‬
‫לומר שהקיצור יופלג מכל הצדדים‪ .‬ולפי שאס יהיה השכר מעט אין לראג מל קיצור הזמן וכבר‬
‫יחשב לו לארוך כלומר שלא יקפיד אס יספיק אס לא ‪ ,‬אמר והשכר הרבה וגם אס לא ימוש‬
‫אל השכר אמר שהבעל הבית לומקלאמר כלומטשיכם ומייסר ומטניש טל ביטולם ‪ :‬והגם לפי‬
‫שמניזוס שצם המלאכה וקיצור זמנה מ ר ימדל האדם ממנה לומר מה לי אצל מלאכה שאין‬
‫לה גמר ‪ .‬אמר בסמוך )שם( הוא היה אומר לא עליך המלאכה לגמור וכף ‪ .‬ירצה אמת הוא‬
‫שטבע‬
‫געזאממטשאספיגג האטטע איהרע צייט זא ודא יעדעם איינצעלנע וועזק גאך יעצנו אונטער‬
‫‪4‬‬
‫רעם דייממעל ‪ ,‬יהנה נמשך מכל זה ט אחרי שהזמן היא צורך הכרחי לכל פעילית י&דס אשר יעשה‬
‫מהי כלי חמדה ודבר יקר מאד לכל משכיל אשר עליו ראוי שתחוש עיט מאוד לבלתי אבדו לריקוללא‬
‫היעיל‪ .‬ונעביר יוס אחר עליו אשר כי לא עשה טיבה יחשבהו מאבד מימי חייו‪ ,‬ונמשך מזה גס‬
‫בהיפו > כי הזמן אשר ישתמשו נו השלמים האמיתיים להקנות להם מדה סונה או שלימות נפשית‬
‫יקר לסם מאד‪ ,‬אף כי קטין הכמות היא! כמאחז״ל ״יפה שעה אחת של תשונה וממשים טוניס‬
‫נעיה״ז מכל חיי העוס׳׳ב״ )כי בו לא תאלצס ולא מציקס עוד התשוקה מוסרת ‪ ,‬ימ״כ השכלתם‬
‫הרוחמת אשר בה יתענגו שם ‪ /‬לא תחשב להם כל כך לצדקה כקכץ השלשת סס פלי ארז בעודתשיתם‬
‫התשוקה לחטוא ‪ ,‬והס משתדלים בכל מאמצי כחס לקבוש יצרם הרע ולהכטפ נסית ממרס הלגשסוקק‬
‫רק אל מאות גוסניות ׳( אסס יען ט הרבה מבני אדם יעלימו עיטהס מזה ולא ישימו מל לב ט‬
‫מבלים הס ימיהם רס בעסקי העולם והבלי התבל‪ ,‬כמו שאמר משל הקדמוט ״אדם דואג על איבוד‬
‫דמיו יאינו דואג על חיטד ימיו‪ ,‬אף כי דמיו אינם שזרים וימיו מינם מחרים״״ ע״כ החכימס‬
‫התורה האלטת להשריש בלבנו ימרת הזמן‪ ,‬ולמנות ימיט כן הודיעה איתני‪ ,‬ט מאה״כ‪ ,‬״יססד ‪ 1‬לן‬
‫שבע שבתות השנים וטי״ הכולל לסי הוראתו הסטטית רק מצות ססיריתהשמיסות והיובלות המסורס‬
‫לב״ד לבד לסי דרש חדל ״ כולל גס הרעיון המוסט לכל איש ישראל למנות שמת נעוריו המגימיט‬
‫קריב לחמיטס‪ ,‬ולחלק אותן לשבע מחלקות של שבע שבע שטס‪ ,‬כי בשבוע הראשון אים ע ח מ ע ן‬
‫יאהדדכענט ימי ילדות האדם אשר בהם יחלו רק נצני דעתו ושכלי להראות עת ממדו ומברו מול‬
‫תחת שבט טריו ומוריו‪ ,‬ובשבוע השני יתחזקו כחומ שכלו מד טותו באחריתו אחד מלאת לו י״ג‬
‫שנה ״ לאיש אשר כבר ישא טל שכמו עול חיוב שמירת המצות ומא בר עונשין נענרז מליהס בטל של‬
‫מטה ‪ ,‬ובשטע השלישי מדי היותו בן פשריס וכוחות שכלו ודמתו מלכים וטבדס‪ ,‬יהיה גםבר מונש‬
‫אלקיבב״דשל מעלה אס מטה אטרו מט הדרך טשרה ומכוחה לעבור מקי אלהיס ותורותיו‪,‬‬
‫ונשטע הרביעי יחזק כת גיסו יותר עד שמא יוצא ונא בין האנשים‪ ,‬ובשבוע החמישי ע ר הגיע *וצי‬
‫ימי חיי האדם שסם עס״י הרוב רק שבטם שגה ״ ובשבוע הששי כבר עברו חצי שמתיו‪ ,‬אס גם היא‬
‫מאותן‬
 ‫תשעד‪ .‬וחטשים‬ ‫שמיני‬ ‫שער‬

‫שטבפ המלאכה מ מ ל ה הזאח שלא ע מ מ ה שוס סומל כי רבה היא‪ :‬אבל מייל אין רשום לשוס‬
‫אדם ליבמל ממנה ומטשוה בה כל מה שיוכל‪ .‬ולזה ראוי לך שהזדרז בה לפעול כמוצם‬
‫החריצות ‪ .‬ואם עשיה בה הרבה מהנין לך שכר הרבה לפי העמל אשר ממלה בו אף על סי‬
‫שלא הגמרנה‪ .‬ודע שנאמן הוא בעל מלאכהך שלא יבא טליך בעקיפין מטעם שלא גמרה אוהה‬
‫וישלם לך שכר פמולהך אם מעט ואס הרבה בערך השכר השלם אל המלאכה השלמה בלי שום‬
‫ספק ‪ .‬אמנם הדע שעקר מהן שכרן של צדיקים בפעולוה אלו הוא לעהיד ל ב א ) ש ם ( ‪ .‬ולזה‬
‫לא שהרהר על המוסר הזה אס שמא לא הגיע לך השכר למראה מיניך ממה שאהה משהדל‬
‫בו כי היום לעשוהס ולא היום לקבל שכרן)ע״א ג ׳ ‪ . ( :‬ראה כמה יפה שפה אהה של ממשה‬
‫ודרוז בעולס הזה לקנוה בו חיי העולם הבא והפריך הזמן בפרך נפלא וכמו שאמר הכהוב‬
‫)חהליס ל״ד( מי האיש החפין היים אוהב ימים לראיה טוב ‪ .‬והנה להיוה המעוה בדבר הזה‬
‫לפהוה ופה בהם יוקשיס בני האדם וכמעט היא היהה נשבה לכל הרעוח שהשיגוני מימוחמולס‪.‬‬
‫באח ההורה האלהיח לטשוה טקר ממנו ולפקוה עינינו עליו בצוואהה לנו למטה ימינו כלם טל‬
‫ידי הבמטוה והיובלים ובההה סדר מצוח נכונוח בהם נחעורר אל הממוייב אלינו במצאה זמנט‬
‫כראוי כמו שיבא ביאורו בשלמיה במקומו שער ס״ט ב״מודרךכלל הורה אוהו באומרו)ויקרא כיה(‬
‫וספרח לך שבע שבהוה שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבהוה השנים השפ‬
‫וארבעים שנה‪ .‬ירצה וספרה לך דיקא כי לעצמך אהה מונה שבע שנים שבע פעמים הן עיטך‬
‫כי בשבוע הראשון כבר הגטה לקצה דטה והוא זמן הפטוטוה ‪) (1‬גיטין נ״ט ‪ (.‬ובשבוע שני‬
‫כבר הגעח לחיוב המצוה והרי אהה בר עונשין בביה דין של מטה ‪) .‬נדה מ׳׳ה‪ (:‬יבשבופ‬
‫השלישי כבר הגטה לידון בבית דין של מעלה ‪) .‬שבח פיט‪ (:‬ובשבוט הד׳ כבר הגעה להיות‬
‫בעל‬
‫‪ ( 1‬׳ פיידעס קיגדער ‪.‬‬

‫מאותן בני אדם אשר בגטרות דורך כעזאנדערע קי‪$‬דפערשטערקע יחיי שמונים שגה ‪ ,‬ובשבומ‬
‫השביעי כנר כלו ימי הנעורים וימי הזקנה והירידה כנר החלי לביא ‪ ,‬דיא טאגע דעס אלטערס‬
‫אוגד דער סרא‪£‬טאבנאהמע זינד בערייטס העראנגעבראכען י ימאז והלאה ראוי לאדם לעזוב‬
‫עניני החומר ולקדש ימיו להתהלך נתוס יבמישריס ילעשית נפשי חפשי כסי היכולת מתשוקת תענוגי הטף‬
‫וקטינים ארציים‪ ,‬ועל כל זה יורה הכתוב ״והפרת לך‪,‬״ ד ל לעצמך לטובתך ולתועלת!־‪, ,‬שנע שנתית‬
‫השנים וכי׳‪ ,‬וקדשתס שנת החמשיס שנה וקראתם דרור בארן וכו׳׳׳ ועל זה התפלל נס מרע״ה‬
‫בתסלתו נאמרו ‪.‬למנות ימינו כן הידע ונניא לננ חכמה״ ‪ .‬ד ל למדט יהידיענו למנות ולספור‬
‫כראוי ימי יזיינו‪ ,‬נענע אונז קונד איגזערע טאנע דעכמ זנו צעתלען)ומלת ‪,‬כף פה הוא תואר‬
‫הסעל למנות( כי רק אז נניא לנב חכמה‪ ,‬צא כאותן המתעצלים בקנץ השלמות מפשית ‪ ,‬וחושבים‪ ,‬כי‬
‫לסי רניתסשתדליתס לאסוף קרני הזמן ולהתענג נתעטגיו‪ ,‬כן יוסיפו יכן ירבו ימי חייהם ‪ ,‬ונמשך‬
‫מזה > ט מססר שנעה יקר מאוד לאדם לחקור ולהשיס עיונו עליו ׳ כי על ידו יבוא לעיונים יקרים‬
‫ומועילים מאוד‪ ,‬כי מססר שנעה נמצא צא לנד נחלוקת שנות נעורי האדם טא גס ננדאת התכל‬
‫ומלואה‪ ,‬כי בששת ימי המעשה יצאו הנמצאים כולם מהאפס ליש‪ ,‬וביום השביעי אשר נו שנת אלדיס‬
‫מכל מלאכתו לעשות עיר בריאה חדשה‪ ,‬החלו כל חקי הטבע להיות הולכים וממנהגים על פי דרכם‪.‬‬
‫גס נעניני השמיטות והיונליס שמירת השנת < קביעת המועדים ‪ ,‬ודיני טומאה יסהדה שבעת ימי‬
‫המשתה ואבלות‪ ,‬ושאר הרנה דנריס נזכר מספר שנעה‪ ,‬עד שכמעט כל עניני האדם מעת הולדו‬
‫פד אשר יובל לקבר נמםסר שנעה יממ‪ ,‬כי שנעת ימים יהיה תחת אמו וביום השמיט ימול בשר‬
‫ערלתו‪ ,‬ואמו טמאה לידס בעבורו שנעת ימים‪ ,‬וכאשר ישא אשה ישמח ויתפלס אתה באהבים שנעת‬
‫ימים ״ ובמותי יעשו לו בכיו וקרוביו אבל שבעת ימים ״ וע״כ נצטוו הנהנים למלא את ידיהם שבעה‬
‫ימים > והמטה הזאת היתה כוללת שני ענינים ‪ ,‬האי שלא יצאו שבעת ימים מפתח אהל מועד החוצה‪,‬‬
‫לרמוז להם ט לסט נילוס לעמוד לשרת בקודש‪ ,‬צריכים להפשיט מחשטתיהס ורעיוניהס מעניט ביתם‬
‫ומשפחתם‪ ,‬כיא יתבונט תמיר רק על מפלאות טית אשר נרא עולמו כשנעה ימים ) ד ל הכריאה‬
‫מאין‬
‫כא‬ ‫תשעה והטשים‬ ‫שמיני‬ ‫שער‬
‫בעל כח לצאת ולבא בין האנשים אתה סבור שמאז תחחיל חיי עולמך‪ .‬אמנס בשבוע הה׳ כבר‬
‫יצאו חצי שנותיך לפי מה שנאמר)תהליס ‪5‬׳( ימי שנותינו בהם שבעים שלה ‪ .‬ובשבוע הששי‬
‫הרי עברו חצי ימי הגבורות לפ־ סוף הפסוק )שם( ‪ .‬וא ולם בשבוע הז׳ הרי אתה בימי הזקנה‬
‫שכבר יהיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה והרי אתה כימי הירידה אשר תאבד‬
‫ממך אבדה שאינה חוזרת לעולם כמו שאמרו)שבת קנ״כ ‪ (.‬וואי להא דאזלא ולא אתיא ומאי‬
‫היא ינקותא‪ .‬ומכאן ואילך וקדשתס את שנת החמשיס שנה וקראתם דרור כארץ ונו׳)ויקרא‬
‫שם( כי אז ככר ראוי לו שיעשו כל צרכיו ומשם‪ -‬והלאה יהיה הכל קדש ‪ .‬ודי כזה הערה‬
‫לפקוח עינים עורות הזמנים הרכים האלה כי הס נבולים הרכה יספ־ק המשכיל לעשות כהם‬
‫מלאכתו טרם בא שמשו‪ .‬אמנם העצלים המפקירים אותו כהוציא כהבל ימיהם ‪,‬ושניתס ככהלה‬
‫תמצאם מתלוננים תמיד על זמנם כי הוא מעט מזער וטרדותיו ותלאותיו רכות ועצומות ויוציאו‬
‫מליו דכה רעה לאמר כי הוא המכלה המפסיד‪ .‬ועל דרך האמת הנה הס ההסשידיס אותו‬
‫והמאבדים את עצמם והס חייבין ליתן את הדין על ה כ ל ‪ .‬והנה על זאת המכשלה והבקשה‬
‫טל ההצלה ממנה ייחד משה רכינו תפלה נפלאה מיוחדת לו כספר תלים כפי מה שיראה ממנה‬
‫מתמלתה ועד סופה והיא ‪:‬‬
‫תפלה‬
‫מאי; כששח ימים‪ ,‬והמניח׳ שהיא נתינת הכה לחלקי הטבע להתנהג מעצמם ע״ס דרכם כיוס השביעי(וזשה׳׳כ‬
‫״כי שבעת ימים ימלא את ידכס״)ר״ל העיון בשיעת ימי הבריא׳ החלה ימלא ידכם להיות כהני ה׳(‪,‬והבישלא‬
‫יהרהו לביא אל הקוד‪ :‬פנימה‪ ,‬כ״א מחוץ לאוהל ישבו כמאה״כ ״ופחח אהל מועד תשבו וכי׳‪ .‬שבעת ׳מיס‬
‫לשמור משמרת הי״ וכו׳ לרמוז להם בזה ‪ ,‬שכמו שהם יושבים שבעת ימים פה בפתח אוהל מועד‬
‫מבלי היוה להם רשות ^הנ־נס באהל מועד‪ ,‬כ; יחשכו וישימו על לב‪ .‬כי גס חייהם עלי ארן נשבעה‬
‫שבועות מימי נעיריהס‪ ,‬איני ישינת קבע רק כאורח נטה ללון‪ ,‬וכישיבת איש זמן מעט בחצר הבית‬
‫לחקן גופו ובגדיו כראוי‪ ,‬למען יוכל להמס אחרי כן אל היכל המלך פנימה לראות לפניו ‪ .‬ונהעלות‬
‫זאת תמיד על לכס ‪ ,‬בלתי כפק יקדשו ויטהרו נפשס מחלאת כל מדה פחותה וגרועה‪ ,‬וזש״א ״ושמרתם‬
‫את משמרת הקודש ולא תמותו״ ר״ל כי רק אז יהיו חייכס עלי ארץ חיים אמיתיים‪,‬״ ולא כחיי הרשעים‬
‫אשר מהם אחז״ל ״שאס יחיה ימית‪'.‬׳ וע״ז מורים דירי המדרש ״משל למלך וכו׳ והוציא כרוז כל‬
‫אכהניא לא יראה לפני‪ ,‬הס לא יראה את פני המטרונה״ וכו׳‪ ,‬המשיל מהפר השבעה השליט בכל‬
‫עניני העילס למטרונה‪ ,‬ר׳׳ל אשת המלך הגבירה ‪ .‬ואמר שאינם ראויס להקריב קרבן לעמוד ולשרת‬
‫לפניו‪ .‬״עד שיעבור השבת‪,‬״ ר״ל עד שיתבוננו תחלה בחידוש העולם ובריאתו בז׳ ימיס ‪ ,‬וער שימולו‬
‫ערלת לבס לנקיתו מכל שיג והלאה ‪ ,‬כמו שימול בשר ערלת כל זכר‪ ,‬אחרי עבור עליו ז׳ ימיס ‪,‬‬
‫וזש״א ״שאי; שבעה בלא שבת‪ ,‬ואין מילה בלא שנת‪,‬״ ועוד אמרו במדרש ד״מ שהי׳׳ת שניר שבעה ימי‬
‫אבלות לפני הביאו את מי המבול לשחת כל בשר כמאה״כ ״ויהי לשבעת הימים והמבול היה״ וכו׳‪ ,‬ע״כ‬
‫אמר פה לאהרן ולבניו כי טיב יותר להם לשמור מציתו לשבת שבעת ימים ולהתכונן כדרכי ה׳‪ ,‬וביקרה‬
‫עבודת הקודש אשר ימלאו עתה יריהס לעבי‪,‬־ אותה לפני ה׳ למען לא ימותו‪ ,‬ולא יקרם רע ואשון‬
‫עד שיוכרחו לעשות איז׳׳כ אכל שבעת ימים ‪ ,‬וסמכי ענין יה על הכתיב‪ ,‬שימר מלוה לא ידע דנר רע‬
‫זה אהרן שנאמר בו ומפתח אוהל מועד לא^תצאו שכעת ימים״ וכו׳‪,‬‬
‫ובאופן זה באר• גס חדל במדרש שהחל בו הרב זיל הכתוב ״תן חלק לשבעה וגס לשמונה כי‬
‫לא תדע מה יהיה רעה מל הארץ״‪ ,‬שר״ל שכאשר ישים תמיד עיונו על מכפר שבעה ושמונה‪ ,‬ייטיב‬
‫דרכי להיות תמיד נרצה בעיני ה׳ ולא ידע רע ואשון לא יקרהו ‪ ,‬וע״ז אי׳׳א שרומז על שבעה‬
‫ימי בראשית וח׳ ימי מילה‪ ,‬ר״ל על התבוננות בבריאות העולם‪ ,‬וחיובי להמול ערלת לבו‪ ,‬יר״י‬
‫אמר כי רומז על ז׳ ימי הפסח ‪ ,‬עת •ובדק לאור הנר וינוער כל שאור וכל חמן מבתינו ו אשר‬
‫תכירהו‪ ,‬כי חובה עליו תמיד לבדוק ולנער לאור שכלו כל מרה גרועה ופחותה אשר יחשה אל לב האדם ‪j‬‬
‫כיחס השאור והחמץ אל הבצק ועל ח׳ ימי חג האסיף בצאת השנה ‪ ,‬לרמי! על חיובו להתבונן באחריתו‬
‫וסוף ימי חייו עת יאסף אל עמי‪ ,‬כי בהתבוננו תמיד ככל אלה בלתי ססק יהיה חמיס דרך ההולך‬
‫בתורת ה׳‪ ,‬ונשונה ונחת יחיה ננעימיס תמיד‪ ,‬ולא ידע מה יהיה רעה על הארץ‪ ,‬ראן ווירד עד‬
‫געורס גיכט עסשפינדען דאז באזע‪ ,‬וואס אויף ערדען געשידגו ‪/‬‬
 ‫י‬
‫תשעה וחטשים‬ ‫‪#‬מ ני‬ ‫שעי‬
‫תפלה למשה איש האלהיס וגו׳)תלים ‪5‬׳( ‪ .‬הנה המזמור הזה יכלול ממשה מנינים ‪ .‬שם‬
‫המהפלל והוארו‪ .‬וסדור השבה הראוי מעין ההפלה ‪ .‬וצורך הפלתו ‪ .‬וביאור‬
‫המנץ המבוקש עצמו‪ ,‬יתועלהו ‪ .‬אמנס הענין היאשון הזכירו להודיע כי שאלה כזאה היא‬
‫מיוהדת למשה מצד שעל ידו קבלו ישראל את התירה אשר היא המעשה והמלאכה המיוחדת‬
‫להם בכל ימי זמנם כמו שנאמר )דברים ל׳( כי הוא חייך ואורך ימיך ונו׳ ‪ .‬ועליה צוה‬
‫והגית בו יומס ולילה והחלת דינו של ארס קבעת מתים לתורה ‪ .‬וחאר אוחו באיש האלהיס‬
‫כי הדורש ומבקש שאלה זו הוא באמת אלהי ונבדל מדרכי האדם ‪ .‬והקדים השבח הראר‬
‫זאמר)תהליס צ׳( אדני מעון אתה ה*ת לנו בדור ודור והוא כענין אומרו )דברים ג׳(‬
‫אדניה׳ אתה המלות וגי׳ כאשר זכרנו בשער הקודם• והטונה בי בכל דור ודור היית למצור‬
‫ממון להושיעט מכל רעותגו אשר מזה תתמייב לגמור הטוב על י ד י ו ‪ .‬במרס הריס יולדו וגו׳‪ .‬אץ‬
‫צרכך כצורך מלך גשר ודם שמשגימ ומגין על גני טמו מפני שמלכותו תלוי בהס כמי שאמר‬
‫)משלי ייד( ברב ע ם הדרת מלך ובאפס לאום ממתת רזון בי אתה ה׳ בטרם הריס יולדו ותמולל‬
‫ארן ותבל ומעולם ועד עולם שהוא המשך יותר כולל ואין צריך אתה לזולתך וכמו שאמר‬
‫כמשורר )תהליס י׳( ה׳ מלך עולם ועד אבדו גויס מארצו ‪ .‬וסיים מנץ השבמ ו א מ ר ‪ .‬תשב‬
‫אנוש טד דכא וט׳ ‪ .‬והכוונה שאתה במסדך תסבב סבות רבות בעבורם ישוב האדם‬
‫מ ד ר ט הרעה וכאשר יקשה את לבו ויכביד את לבבו לא תסור מהשיבו טד דכדוכי‬
‫של נפש כדי שישוב על כרמו ‪ .‬ואמר כך תלית הדבר בו והחזקת לו שובה כאלו פשה‬
‫ממצמו וזהו אמרו ותאמר שוט בני אדם כענין שנאמר )דבריס ל״ג( ויגרש מפניך אויב‬
‫ויאמר השמד וכמה יתבאר אמות דברים אלה )ישעי׳ ליה( במכהב למזקיה וזולתו ‪ :‬כי אלף‬
‫שטס בעיניך וט׳ ‪ .‬הנה אמר שסיים דברי השבה נעתק לתת סבת צורך האדם חל המסד‬
‫הגדול הזה אשי היא עצמה הסבה המניעה אוהו אל בקשהו זאה והוא מה שנהן האל‬
‫יתעלה לכל איש מהאנשים קצב זמן ומדה ימים שיערה מכמהו ןאוהס יספיקו להשליס להם‬
‫כל אחד מלאכהי המושלה עליו כאלו מיה אלף שנים והנה בני האדם יוציאו ימיהם לריק‬
‫ממשבים במיניהם לאין ויהלונני מל קוצר זמנם שלא הספיק בידם לפשוה דבר גדול או‬
‫קנון מאשר החלו לעשוה‪ .‬ושימור הכהוב כי הזמן שהוא נמשב לאלף שנים במיניך למלאת‬
‫ט כל האדם די מהשירו‪ .‬הוא נחשב אצלנו כיום מתמול כי יעבור ואשמורה בלילה כלומר‬
‫שסוף מה שיגיעהו מיומו זה הוא היותו בסיף האשמורה הראשונה הנמשכה לו כי אז היא‬
‫תכלית אפלה הלילה אשר טליה אמרו )ברכוה ג׳‪ (.‬משמרה ראשוגה ממור טמר ‪ .‬זרמתם‬
‫שינה יהיו ו נ ו ׳ ‪ .‬ירצה ממה שנהמעמ זמנינו זה לרוע בתירתינו הוייכ שילוה אליו עוד קיצור‬
‫אמר ט ס ף מליו טל דרך ההשגה׳ עד שכבר לא יהיו כיום אהמיל ואשמור׳ ר ק כמנץ השינה‬
‫שיחלום ההולם בה שיש לו קצה הצלחה והקיץ וריקה נפשו והוא אומרו בבקר כהציר יחלוף‬
‫כי יתלוו! וחלף שניהם מן יחליפו כמ )ישעי׳ מ ׳ ( ‪ .‬ו ט ק דמיון השינה ביארו בסמוך בבקר‬
‫יציץ וחלף לטרב ימולל ויבש ונתן סבה לזה ואמר כי כלינו באפך ובחמתך נבהלמ יאמר כי‬
‫זה בא דרך העונש מיי האף והחמה המכנ־&ים לחייבים‪ .‬כאומרו כי יגורחי מפני האף‬
‫והחמה )דברים טי( וזה כי שתה טוטחיט לנגדך עלומינו למאור פניך והוא כי כל ימיט‬
‫אשר נתת לט להשלים בהם את מקנו פנו נעשות דברים המכעיסים אוחך כליט שניט כמו‬
‫הגה והטונה כלינו שנינו בהבל וריק כמו שדברט‪ .‬ואמר שזכר הדבר ה ר פ הזה דרך כלל‬
‫ביאר אותו דרך פרט ו א מ ר ‪ .‬ימי שנותינו בהם שבטים שנה ו ט ׳ ‪ .‬ירצה הזנק אשר זכרט‬
‫ל*נלה שהוא אלף שטס בעירך הוא מה קצבת טל מין האדם כדרך המגהג הטבטי שבטים‬
‫שנה ואס בגבורות שמוגים שגה כי זה מה שראתה החכמה האלהית שיספיק בדורות האמרוניס‬
‫להשיג שלמותם באותו שיטור שהושלמו הראשונים אשר האריט ימים רבים בדו־ותם כי‬
‫קוצר‬
‫כב‬ ‫תשעה וחטשים‬ ‫שמיל‬ ‫שער‬
‫•קוצר זמן אלו הדורות האחרונים ע ם מ ה שמצאוהו כבר מ מ ם י ו ט ת בהמצאת החכמות‬
‫והמלאכות ויתר הדברים וארך הזמנים הראשונים ע ם מ ה שהיו חסרים מ ה ם י מ ח יהיו‬
‫ת מ י ם ‪ .‬ולזה אמר כי זה ה ז ק המספיק שהוא שבעים שנה ואם מבורות שמונים שנה ורוב‬
‫שיהיו ימי האדם יותר על זה המספר לא יהיו ר ק ממל ואון הנה הוא גז מיש למינימ ונפופז‬
‫ממנו בידים רקניות כאלו לא היה והוא פירוש מ ה שאמרנו למעלה כיום אתמול כי יעמר‬
‫ואשמורה בלילה ‪ :‬מי יודמ מוז אפך וגו׳‪ .‬ירצה וסבת נפילת האדם במשא הזה הוא כי מי‬
‫מ ה ס יודע מוז אפך והכעס אשד תכמום מל כל אמד ממנו בבא מתו לתת את הדין טל‬
‫קיצורו במלאכת זמנו‪ .‬ואמר וכיראתך מברמך לומר ומי יודע א ס כיראתך שאתה מירא‬
‫ומאיים בתורתך למוכרי רצונך כן הוא מברתך כי ודאי בזה יספקו המון האנשים ובפתייתם‬
‫טברו ונענשו‪ .‬והטג אמר שזכר ה ר ע המגימ אל כללית האדם לבלתי הרגישם בקצב הזמן‬
‫הזה המסתפק ולבלתי הקפיד טליו לשמור משמרתו כמו שאמרנו התפלל טל שקץ הענין הזה‬
‫באנשי זאת האומה ‪ .‬ואמר למטת ימיט כן הודע ונביא לבב מ כ מ ה ‪ .‬ירצה מנני מאתך דעה‬
‫ובינה למנות ימינו ולהמשיב טנינם לכל מספרם ולכל פקידס ולהקפיד טל כל הגמלים ההם‬
‫אשר זכרנו ולא יטבור יום כי אם בהשליס מלאכת חקו כמו שאמרנו ראשונה ועם זה ונביא‬
‫לבב חכמה לא כאשר אנחנו ששים פ ה היום שאין אנחנו מקפידים טל הזמן והחדש והשנה‬
‫גס השבוע כאין ה ם בעינינו‪ .‬ולפי שצריך לזה במעט שנוי טבע וחלון! בריאה אמר שובה יי׳‬
‫טד מתי והנחם על עבדיך שבענו בבקר חסדך וגו׳‪ .‬והכווגה שיתקן מזגם וישביעם בתחלת‬
‫זמנם שהיא בקר יומס מחסדו והוא ההבנ׳ וההשתכלות טל מעשיהם ויהיה סבה שנרמה‬
‫ונשמחה בכל ימינו ואז תשמחנו כימות טיניתנו בענשט בזמנים שעברו שנוח ראינו רטה לרוע‬
‫בחירתנו‪ .‬והתועלת הנפלא המניע מזה שיראה אל עבדיך פעליך אשר יחבונט בו בקרב‬
‫שני חייהם ועם זה יראה הדרך על מ י ה ם כי כאשר יצטרפו העיונים אשר יעיינום הראשונים‬
‫ע ם מה שיעיינו אותם הבאים אחריהם תוסיף הדר ונעימות ב ה ם ‪ .‬ויהי ט פ ס יי׳ אלהינו‬
‫טלינו ירצה ולא יהיה טור קצף טל טדתך כמו שאמר תחלה כי כלינו באפך וגו׳‪ .‬אבל‬
‫יהיה נועם רצונך ואור פניך עלינו כי תרצנו‪ .‬ומעשה ידינו כיננה טליט שאתה תכין ותזמץ‬
‫טליט מטשה יליט הראוי לנו לפשות בימי חלמו ומטשה ידינו בהשלמתו אשר תכוננהו ‪.‬‬
‫והכלל שהוא יתמלה יסרר לפניהם מטשיס רצויים אליו בהם ישתללו כל זמנם כמו שכן הרבה‬
‫להס תורה ומצות מל ילי המתפלל הזה בכל לברי התורה האלהית ושהוא יסייפ מל ידם‬
‫למשות ק ושלא יטעו אל התרשלותם ומצלתס אשר בהם יצא זמנם באפס ת ק ו ה ‪ .‬הנך רואה‬
‫במיניך כי כל לברי התפלה והתחנה הזאת מוכיחים הוכחה מצומה מל הצורך ההכרחי‬
‫לארם להיות מיניו פקומות טל חלקי זמנו והקפילו מליהם כהקפילו מל ימי חייו ולי בזה‬
‫לביאור הקולס ‪:‬‬
‫»טנם ממשך ימוייב מאליו‪ .‬והוא שאם ימצא זמן מה מונבל בו ובסבובו יורשם כללות‬
‫זמן מיי אלם ומלקיו ולא מול אלא כל ימי פולס ומלקיהס אין ס פ ק שהמיון וההשתכלות‬
‫בו הוא מומיל לו מ א ד ‪ .‬והנה לפי שהיה מספר שבפת הימים אשר בהם משה יי׳ את‬
‫השמים ואת הארז ובס שבת וינפש הוא הקף ביטני אשר מ ובסבוביו נמנו חדשים ושנים‬
‫שמטות ויובלים ויתר החשובים‪ .‬מ ה הוא מבואר שההשקפ׳ מליו היא מועילה הפלא ופלא‬
‫מכל ‪¥‬לתו מהמספרים כי ס ז ת ט נ ט ת מ הוא תוכחת מוסר לאדם משני שנים‪ .‬האחד מ ה‬
‫שימוייב מל האיש הנלבב לחבב טל טצמו הזנק הרב הממוכר מהרבה הקפים חשובים כאלו‬
‫אשר זכרט אשר כל אחד הוא זמן משוב לעצמו ויכיר שמא מטא מצום לשלמו ריקם מלפניו‪.‬‬
‫והשני כי יזכור מ ימית עולם ו ־מכמה האלמת מ פ ל א ה הכוללת בהס בכל מעשי בראשית‬
‫אשר ברא אלהיס ל ע מ ת ‪ .‬כי הוא מה שיורם לאדם הדרך ישמן אור מ יוציא ימי שמתע‬
‫צלה‬
 ‫תשעה והטשים‬ ‫שמיני‬ ‫שעי‬
‫אלה כמוכ וחייו בנעימים ‪ .‬וכמה השתדלה החכמה האלהית לרשוס זה העני! הנפלא כלככנו‬
‫בהרגל זה המספר המסרים בעניניס מורנליס ומפורסמים כאומה כמו שהוא הענץ בשביעיות‬
‫המועדים ויתר המספרים שביניהם כי הנה חנ הפסח הנעשה בחדש האביב מועד צאתנו‬
‫ממצרים הוא כאמת דונמת צאתנו לאויר העולם ימי התחלתנו להכין ולהשכיל כעניננו כמו‬
‫שהאכיכ הוא אצל החכמים ככחינת השנה כעין הילדות והשחרות כימי האדם ‪ .‬וינה אז קבעה‬
‫התורה האלהית שכעת ימי המג שנאמר )שמות י״כ( שכעת ימים מצות תאכלו אך כיום‬
‫הראשון וגו׳‪ .‬אמר כי *בחדש השביעי הזה למנין הבריא׳ ואמר עטר ממנו ב׳ שבועות ימים‬
‫יתחילו למנות שבעת ימים בהם יבערו כל מיני החמץ שנכתבו במקומן בשער ל״ח והוא מה‬
‫שאמרו ז״ל אור לארבפ פשר בודקין את החמץ לאור הנר )פסחים ב׳‪ (.‬כי האור המזומן‬
‫לבדוק החמץ אשר כחדרי כאדם ול־משכיוח לכו הוא הנתון כו בי״ד וזהו השכל המתעורר‬
‫בו כסוף שתי השביעיות מקצכ ימיו כאשר אמרנו ראשונה וכמו שאמר )משל• כי( נר יי׳ נשמת‬
‫אדם חופש כל חדרי בטן ומה נמלצו דכרי המליץ כזה לבי לכי התורה והאדם חבורס נר‬
‫אלהיס כארץ גוו פתילה נפתלת וכו׳ )בחינת עולם ס׳ כי״ז(‪ .‬וכבר השלמנו טנינו כשער‬
‫מ״ד וכמה צריך להזהר באבוקה הזאת בבוא עתה לבדוק בחורין ובסדקין אשר ככל הדרי‬
‫בטן שההא משוערה כראוי )פסהיס ז׳‪ (.‬לא הזקה שתשרוף הבית ולא חלושה עד כלא תספיק‬
‫לגלות כסוי הטאיס‪ .‬והנה כשאר עניני הכיעור והבדיקה ה צריכים אל מצוה השכוע ההוא‬
‫הנזכר יש ענינים נכבדים **ובהנעלה הכלים המהחלפים וצורך טהרתם על חלוקי כתות‬
‫האדם וחיוכ הכשרס ‪ .‬ים מהם אשר לא יקבלו שום טהרה ונקיון ומעונין שבירה או גניזה‬
‫והס כלי הרס אשר נשהמשו כהם כחמין בכל דבר איסור)שם ל׳(‪ .‬ועל דוגמתן כאנשים‬
‫אמר ירמיהו )איכה ד׳( בני ציון היקרים וגו׳ איכה נחשבו לנבלי חרש ונו׳‪ .‬כלומר שאין‬
‫להם הקנה אלא כשכירה וכמו שאמר )ירמיה כ׳׳כ( העצב נבזה נפוץ האיש הזה כניהו אס‬
‫כלי אין חפץ כו‪ .‬ומהן שמקכלין תיקון ומהמלקין אוחם ארכעה חלוקי כפרה שהיה רבי‬
‫ישמעאל דורש עבר מצות עשה ועשה תשובה לא זז משם עד שמומלץ לו)יומא פ״ו‪ (.‬ועל זה‬
‫נאמר )ירמיה גי( כובו כנים שוככים ארפא משובותיכם דוגמת הכלים שנשתמשו בהם בצונן‬
‫ודי להם בשטיפה )ע״א ע״ה ‪ (:‬עבר על מצות לא תעשה ועשה תשוכה וכו׳ )יומא שם(‬
‫דוגמת הכלים שנשתמשו בהם בחמין וטעונין שפשוף והגעלה )ע׳׳א שם(‪ .‬עבר על כריתות‬
‫ומיתות ב׳׳ד ועשה תשובה וכו׳)יומא שם( דוגמת הכלים שנשתמשובהם ע׳׳י האור עצמו שלא‬
‫יספיק להס רק כשיבואו באש ממש‪) .‬ע״א שם( אמנם מי שיש בידו מלול השם )יומא שס(‬
‫הס הס דוגמה כלי ההרס שאיןילהס טהרה רק בשבירה כמו שאמרנו‪ .‬והנה פירוש המאמר‬
‫הזה בשלימוה יבא ביום העשור שער ס״ג ב״ה‪ .‬גם יש במצוה השבוע ההיא זהירוה שמירה‬
‫ההעה משעה הטחינה )פסחים מ׳‪ (.‬והוא הזמן שבו מההיל האדם לסבוב ולטמון אחר עניני‬
‫‪-‬אדם‬
‫*בחודש הכניע׳ למגי! הבריאה ר״ל חודש ניסן‪ ,‬כי כמו שחשרי הוא החודש השביעי לחסכון‬ ‫״‬
‫השנהמניכן‪ ,‬מועד צאתם ממצרים‪ ,‬כ; חודש ניכן הוא החודש השניעי לתשרי שנו ננרא העולם‬
‫לדעת ר׳׳א ‪) — ,‬בר׳׳ה דף י׳ ע״כ(‪.‬‬
‫**ונהגעלת הכלים וכו׳ כונסו כי כמו שיש נהגעלת כלי אישור‪ ,‬או כלי חמץ ל׳ מדרגות ‪,‬‬
‫כי אשר ישתמש נהם רק בצונן הכשרו בהדחה ושטיפה‪ ,‬ואשר תשמישו נחמין‪ ,‬צדך הגעלה בחמין‪,‬‬
‫ומה שתשמישו נאש כלי אמצעית המים‪ ,‬כשפוד הכשרו ע׳׳י לינץ וניאה נאש דורכים גליהען‪ ,‬וכלי‬
‫חרס חשר חלקיו רפים‪ ,‬אשר ע״כ נדבק בלעו ט ולא יצא לחוץ נם ע״י חמין או ניאה נאש אין לו‬
‫תקנה כי אס בשבירה‪ ,‬כן יש גס בעושי עבירה ארבעה חלוקי כפרה שהיה ר׳ ישמעאל דורם )יומא‬
‫פיו ע״א( והיותר גרוע מכולם הוא מי שיש נידו חילול השם! אשר לא יכופר עונו עד אשר ימות ‪,‬‬
‫ונדמה כזה לכלי חרס אשר לא יטהר‪ ,‬ואין לי חקנה רק בהשחתתו ע״י שבירה‪ ,‬וזה שקונן הנביא על‬
‫השחתת מדות נני ציון נימיי‪ ,‬עד שכמעט לא הית׳ תריס׳ למכתם כיחינ׳ מוסרית‪ ,‬באמרי‪,‬כני ציון היקרים‬
‫&יבה נחשט לנבלי חרש״ וכו׳‪.‬‬
‫כנ‬ ‫תשעה וחטשים‬ ‫שמיני‬ ‫שעי‬
‫האדם המדומים כי מאז צריך שמור ומאז והלאה יזהר מאד לבלתי אכול הדם והוא שימדוד‬
‫האדם עיסתו בהשערת מעשיו במלה במשקל ובמשורה לבל יצא מהשטה כלל שאם ית<ר‬
‫לעצמו היציאה בקצת לשיף יצא לבלי חק ויהיה אחריתו להכרית הנפשות מ ׳ הנזכרות‪ .‬וכל אלו‬
‫הס הערות נפלאות מוטלות עלינו באותו שיעור מזמננו שבו יתחיל השכל לפעם בקרבנו‬
‫ואף כי נזקין לא נסור ממנו‪* .‬יהנה מהיום ההוא נצטוינו להמשיך מספר שגעה שביעיות‬
‫שהם ממש פרקי האדם וגבולי זמט שזכרנו כמו שאמר )ייקרא כי׳נ( וספרתם לכם ממחרת‬
‫השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת‬
‫השביעית תספרו חמשיס יום והקרבתם מנחה חלשה ליי׳ כי כל זה הוא הכנה והדרכה‬
‫להגיטס אל שלמותם כמו שיורו הקרבנות המיוחדים אשר בשני קצות הזמן רצוני מומר‬
‫השטוריםישתי הלחש אשר מהחטיס כאשר יבא בפרשת העומר ב״ה‪ .‬ולזה היה יום החמשיס‬
‫יום מתן תורה הכוללת ממשים שערי בינה‪ .‬אמנם היה היום ההוא יום אתד לבל להורות‬
‫על היכולת האלהי על מעשה הטבע הרמוז במספר השביעיות כמו שאמרנו ראשונה קורס‬
‫שנברא העולם היה הקב״ה ושמו לבד והיא מדת החשד אשר שתף האל יתעלה להנהגת העולם‬
‫ע״י היישרת התורה האלהית ובזכות העוסקים בה כהוגן ומימדים מלאכתה לזמנם הנזכר‬
‫וזה במה שיתנהנ עמם במד ה עליונה אשר בה יש־ד טבע מערכות השמים או במה שיסכים‬
‫רצננו יתעלה טס הסדר הטבעי בכל מה שיישפע להם ממנו שש עוב והצלתה עד שיהיי‬
‫הטובות אשר מזה המין משותפות מהטבע והרצון האלהי‪ .‬והנה א״כימצאו שלשה מיני הנהגה‬
‫טבעית והשגחיית ומשותפות וכל אמת מהנה תשמש לפי מדרגת המקבל‪ .‬כי הנה הטבע‬
‫בהחלט נתיחד לכללות ההמון‪ .‬אמנם ההשגחה המוחלטת לשרידים אשר יי׳ קורא‪ .‬אמנם‬
‫‪,‬‬
‫המשותפת לבינוני ׳ ואשר נמצא במעשיהם צד שתוף ג׳׳כ ולזה אמרו בפסחים )נ׳‪ (:‬רבא‬
‫‪k‬‬

‫רמי כתיב )תלים נ׳׳ז( כי גדול עד שמים משדך וכתיב )שש ק״ח( כי גדול מעל שמים‬
‫חםלר‬
‫*והנה מהיום וכו׳ תוכן כינתו שאחרי היות חג הפשח מיעד צאתנו ממצרים‪ ,‬אשר נחוג כחודש‬
‫האביב > עת יתחדש הטבע כנשר נעיריו‪ ,‬והאדמה תצא מרחם החורף והסתיו ‪ .‬והעמקים יעטפו‬
‫פרח• ניעס ‪ ,‬אות ו‪;:‬ימן איין זימכאל ‪ ,‬לילדית ושחרות האדם ‪ ,‬ע״כ יזנירוני המנות שנצטוינו בו גס‬
‫החוני ת המוטלות עלינו בראשית ימי חיינו‪ ,‬אחרי צאתנו מקרוב מבטן אמנו לאור תבל‪ ,‬עת ינצו פרחי‬
‫שכלנו > וריח המדע תחל לםעמני ״ כי כמי שייבדקו לפני התקדש חג השכח כל הבתיס‪ ,‬ויכופר כל‬
‫חמץ מ ה ם ‪ ,‬והכלים יוגעלי‪ ,‬והחטים ישמרו יייטחני‪ ,‬והעיסות נילושות בשמירה הכל לשם מציה‬
‫כן חובה עלינו להשיר גס מלבנו כיג חלאת העדות הפחותות הרימות לשאור ימחמנת‪ ,‬ולהשתדל‬
‫בהיפך לתקן ולהכין כל תכונות כמשני בשמירה מעילה על צד היותר טוב‪ ,‬ואח׳׳כ נצטייני לסתור שבעז‬
‫שביעית‪ ,‬מה שמפורר איתנו להסתכל ולהתבינן תמיד על מהות ואיכות ימי חיינו שהס בהרבה כני‬
‫ארס רק שבעה שבועות שנים‪ ,‬ואחרי כלית ספירת שבעה שביעית ‪ ,‬הרומזים גס על בריאת הטבע‪,‬‬
‫והתחלת הנהגתה על סי חקיס ידועים בשבעה ימים ‪ ,‬נחוג יום החמשיס יוס מת; תירתנו‪ .‬אשר בו‬
‫החלה ההנהגה ההשגחית לבני ישראל‪ ,‬להטיב למו בעת שמרם מצית התירה‪ ,‬ולהרע למי כאשר יעברי‬
‫על חקיה )עיין בביאורי בראשית דף נ׳׳נ( עד שמאז יהלאה יש ג׳ מיני הנהגית בעולם לפי שינוי‬
‫מעלת ומדרגת בני ארס המונהגים‪ ,‬כי המון כל העמיס ככלל מונהגים מהי״ת רק על פי מנהג הטבע‬
‫וחוקיה‪ ,‬ואותה יק־א המשורר ״אמת ה׳״״ דיא גאטטליכע טרייע‪ ,‬וממנה אמר ״ועד םחקיס אמתך‬
‫יהשרידיס אשר הוא קירא‪ ,‬והס העושים רצוני לשמה‪ ,‬מונהגים תמיד רק כהשגחה אנהית פרטית ‪,‬‬
‫ובהנהגה נשיית אשי ממנה אה׳׳כ ״כי גדול מעל שמיס חסדך״ יהבינינ־ס העומדים בתי־ בבחינת‬
‫מעלתס המושרית‪ ,‬גס הנהגתם משיתפת כין הנהגה הענפית והנשיית ‪ ,‬וממנה נאמר ״כי גדול עד‬
‫שמיס ח‪:‬דך‪.‬״ ואחרי עכור כל ימי הקציר אשר נהם נאשיף לאחדים תביאת הארץ וסדי מעשינו ככל‬
‫שנה ושנה‪ ,‬הותנע אלינו חג האשיף אשר הוא אית ושימן לקן ואחרית ימינו וזמן אסיפתנו אל‬
‫אבותינו אחרי כלות חיי הבלנו עלי ארן‪ ,‬והוא ג׳׳כ שבעה ימיס אשר בהם חונה עלינו לשנת כסוכה‬
‫בדירת מראי‪ ,‬מה שיזכיר אותנו כי גס שנתנו טלי א ״ כשנעה שבועות שנותינו היא רק‬
‫ישיבת עראי כאורח נטה ללון‪ ,‬יאך יצא יצא חג הסוכות ‪ ,‬הנה ימי הקור והחורף דמות זמן‬
‫מיתתנו לפנינו‪.‬‬
 ‫תשעה והמשיט‬ ‫שמיני‬ ‫שער‬
‫משדך הא כיצד כאן שעושין לשמה כאן שעישין שלא לשמה‪ .‬כדרב יהודה אמר רב לעולם‬
‫יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמן שמתוך שלא לשמן בא לשמן והטנה לחת הבדל‬
‫בין ההגהטת אשר תשתתף בהם ההשגחה האישיית כי הנה הסדור הטבעי בהחלט הוא‬
‫אשר זכרו המשורר באומרו )הליס נ״ז( וטד שהקים אמתך לפי שהוא סדור קייס המידי‬
‫בלשי משהנה בשביל מטשה האדם וייהס אוחו אל השחקים לפי שכל הטגיטס ההרס בהנהנה‬
‫ההיא הם נשהקים ונפסדים הההיהס‪ .‬אמנם כאשר השההף באלו הטניניס ההכגמה האישיית‬
‫כמו שאמרנו קרא אוהס מסד שמימיי ואמר כי גדול טד שמיס הסדך כמו שאמרו חדל)ב׳ד‬
‫פ׳ י״ב( ראה שאין הטולם מהקיים שהף טמו מדה המסד‪ .‬אמנם ההנהגה ההשגחייה‬
‫_ לגמרי עליה אמר כי נדול מעל שמים מסדך כי היא ודאי ברכוה שמיס מפל רצוני הנהגה‬
‫אלהיה למעלה ממערטה השמים \כל סדוריהם‪ .‬ולזה אמר כי העושים שלא לשמה יגיעוס‬
‫הטובות הטבעיות ההם בהסכמה הרצון האלהי ולא ימנע מהם כדי שיגיעס שכר פעולהם‬
‫איך שהיה אמנם המכוונים לשמה יניעום הטובוה הטליונוה המכוונות ממנו יתטלה ואין עמו‬
‫אל נבר והם הטיבוה הנפשיוה האמהיוה ולזה היהה עצה טובה לטולס יעסוק אדם בהורה‬
‫וכו׳‪ .‬ואיפשר כי לזה הענין כוונו מדל)כתובות ה׳‪ (.‬באומרם גדולים מטשי צדיקים ממעשה‬
‫שמים וארץ דאלו במעשה שמיס וארץ כתיב)ישעי׳ מ״מ( אף ידי יסדה ארץ וימיני עפמה‬
‫שמיס‪ .‬ואלו במעשה הצדיקים כתיב)שמות ט״ו( מקדש אדני כוננו ידיך וזה כי מנין הנהגת‬
‫הטבע הוא בדרך אמר אמנם ההשגתיית היא על שני פנים אם מיוהדת ואס משותפת אל‬
‫הטבע כנזכר‪ .‬ומה שהשיב הבבלי )כתובות שם( ויבשת ידיו יצרו )תלים י״ט( כיון יפה אל‬
‫מה שנמצא ג״כ שהרצון האלהי משההף אל הטבט‪ .‬וכבר ראוי לימס לו שתי ידים‪ .‬אלא‬
‫שהיתה כתשובה )כהונות שש( ידו כהיב כלומר אף ע׳׳פ כן אין ראוי לצרף הרצון האלהי‬
‫אל הטבע כזה עד שימשכו לו שהי ידים כי על דרך האמה הרצון האלהי הלזה הוא מצירוף‬
‫ההשגהה ונהשב עמה ולזה כאשר הקשה )שם( ומעשי ידיו מניד הרקיט )הליס י״ט( השיב‬
‫מעשיהם כל צדיקים מגיד הרקיע ומאי ניי־ו מער לומר כי כאשר בזכוה הצדיקים ראוילכא‬
‫הטוב כנה רצונו יהעלה יסכיס עם הטבע להוריד טל ומטר בזמנו ושלא יעצרהו מבוא כאשר‬
‫יהיה כן מפאה סרורו וגס כשלא יסכיס כטכט הנה הוא יוליד אנלי טל ומטר על כרהו‬
‫ושלא כהסכמהו והרי הס שהי ידים זוכוה כאהה וכשער ט״ו פירשהי המאמר הזה כענין‬
‫אמר נאות מ א ד ‪ .‬סוף דבר ההנהגה ההודייה אשר נהנה לנו כאוהו יוס אשר כסוף השבעה‬
‫שבועות היא מעל במים ולזה לא יימד לה מספר ימי בראשית רק יוס אמד ליי׳ כי הוא‬
‫יתעלה נכגכ לעשות על פי התורה כל אשר מפץ כשמים וכארץ וכן ככל כיוצא כזה ‪:‬‬
‫אמנם אמר עכור כל ימי קציר הוקכע אלינו מג האסיף תקופת השנה כי הוא אז דוגמת‬
‫זמן אסיפת האדם מן העולם כמו שאמר )שמות כ״ג( באספך את מעשיך וגומר ‪.‬‬
‫ולזה התעוררנו כו כאומרו )ויקרא כ״ג( ומגותס אותו מג ליי׳ שכעת ימיס בשנה מקת עולם‬
‫לדורוהיכס כהדש השכיעי החנו אוהו כסכות תשכו שכמת ימים כל האזרמ כישראל ישכו‬
‫בסכות‪ .‬כי בימיו האחרונים של אדם ראוי לזכור ימי הבלו ולדקדק עס נפשו על השכון‬
‫זמט כי אז זמן צאהו מדירה קבע שהשבה לו ובואו בדירת עראי כי מה שהוא עראי אצלו‬
‫ואצל הרבים הוא באמת הקבע הגמור בצאתו מעולמו‪ .‬ומעוט פרי החנ וכל הלטה סוכה‬
‫ולולב מוכיהים הוכהות גדולות להישרה זאת כמו שעא במקומן שמר ס׳יז פ״ז ב״ה‪ .‬והקפוש‬
‫שבעה ימי המג ושבע הקפוה היום השביעי )סוכה מ״ה‪ (.‬הכל באו לפניו לזכור ימי עולם‬
‫לשום עיניו על ענייניו העצמיים עד אשר לא יבאו ימיי הרעה ימי הקור והחורף אשר בהם‬
‫נמשל זמן המיהה בלי ס פ ק ‪ .‬הנה שכל אלו העניינים ההוריים נמסרו בידינו לשמור לעשות‬
‫בכל שנה ושנה על אלו המספרים המיומדיס אל הכוונה אשר זכרנו מלבד מה שמצאנו ראיט‬
‫היות‬
‫בד‬ ‫תשעה וחטשים‬ ‫שמיגי‬ ‫שעי־‬
‫היות זה המספר נזכר ונפקד לעינינו בכל המעשים ההכרחיים אבר יבואו לפגעו בכל‬
‫קורותינו אס מתקין התורה והקבלה הנה כמו כן בתחלת *ג כל איש ואשס והתחלתם לשבת‬
‫בית הוכנו לפניו שבעת ימי חופה דכתיב מלא שבוע זאת וגו׳ )בראשית כ״ט(‪ .‬בהס יזכור‬
‫כמה סבוביס מאלו עברו מ ה ם בימי חייו אשר ככל אמד מהם עשה ה׳ את השמים‬
‫וארז האיץ ושכת וינפש‪ .‬וכן אין לארס ליכב בטל עד שיגמור מלאכתו וידע שעחיד לימן‬
‫את הדין על אשר עכרו מהס לכטלה ויזרז עצמי לתקן כסכוכיס אשר לפניו את אשר עותו‬
‫בעוברים מ ה ס ‪ .‬ודי בזה הערה לבל איש אשר רוח ב ו ‪ .‬הנה כסמוך ככא עתו לכא אל‬
‫אשתו להוליד כיוצא בו בא המספר הזה עצמו ועמד לפניו בימי הנדות ובספירת נקיות‬
‫הזיבות ללמד כי המספר הזה הוא שורש ועקר כל ההייה ושראוי להתרחק בכל זמט‬
‫מהטומאות ולישב בנקיות ‪ .‬וכן אז״ל )ויקרא רכות פ׳ י״ד( ר‪,‬ן חלק לככעה וגס לשמונה‬
‫)קהלה י״א( אס קיימת מטה נדה שנתניה לאזהרת שבעת ימים תזכה למילה שנתנ׳ לשמני‪.‬‬
‫והכוונ׳ שאס קייס הכוונה במצוה נדה להחרחק מכל טומאה בימי הלדו המסומן בשבטת‬
‫הימיס הנה הוא יזכה למילה והוא ביטול היצר הרע לגמרי הבא לו בסון! כל מעלוהיו וכן‬
‫זה המספר יבא בטהרה המצורע )ייקרא י׳׳ד( ובטומאה המה)במדבר י״ט( והוא הנהוג בכל‬
‫העניינים כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר וגומר )כראשיה ז׳(‪ .‬ויחל עוד שבעה ימים‬
‫ז׳‬ ‫ת‬
‫)שם חי(‪ .‬וימלא שבעת ימיס אחרי הכות יי׳ את היאיר )שמי ( שבעה ימים הוחיל עד‬
‫בואי אליך )ש״א י׳( וכן הורגל זה המספר לכל דבר שבמנין בשבעה דרכיס יטסו לפניך‬
‫)דברים כ״ח( שבע יפול צדיק וקס )משלי כ״ד(‪ .‬ובשבע לא יגע בך רע )איוב ה׳( כי את‬
‫שבע כבשות וגו׳ )בראשית כ״א(‪ .‬שבע על מטאתיכס )ויקרא כ״ו(‪ .‬ורבים כמו אלה המורים‬
‫סגולת זה המספר החשוב אשר ראוי להעלותו תמיד להזכיר האדם את ימי חלדו בכל מה שישתדל‬
‫בוא עד בוא קצו ויום נסיעתו כי אז גס כן הושם זה המספר בז׳ ימי אבלו להבריז בו‬
‫באזני כל האנשים באשד הוא סיף כל הארס והחי יתן אל לבו כ׳ נוסף על מה שלמדנו אותו‬
‫)ירושלמי מרק פ״ג ה׳ ה׳( ממה שנאמר רעש לאביו אבל ז׳ ימים )בראשית נ׳( נמצא לרדל‬
‫מה שיורה שמקפידים עליו מן השמים תכלית ההקפד׳‪ .‬במה שהזכירו במציעא פרק השוכר‬
‫אה הפועלים )פ״ו(‪ .‬כי קא ניח נפשיה דרבה בר נממני יצאת בת קול ואמרה אשריך‬
‫בר נחמני שגופך טהור ויצאה נשמתך בטהרה נפל פיהקא בפומבדיהא רבה בר נהמני‬
‫נתבקש בישיבה של מעלה נפקו אביי ורבנן לאיטסוקי ביה ולא הוו ידע• דוכתיה אזלי‬
‫לאנמא מזו צפרו דהוי קיימי ועבדי ליה טולא אמרי שמע מינה התס הוא אזלי אשכחים‬
‫תמן ספדוהו תלתא יומי ותלתא לילותא ‪ .‬נעו למיפרש נפל פ־תקא מן שמיא כל הפורש‬
‫יהא בנדוי ספדוהו שבעה יומי נפל פתקא מן שמיא לט לבתיכם לשלום‪ .‬והנה הוא‬
‫מבואר כי לא היה איפשר להם לבקש שם מקומו אין כי שמה סופר בפירוש כי מ ת‬
‫בארץ מרחקים‪ .‬ונס יש להתבונן בענין הצפרים שעושים טליו צל‪ .‬ומה טעם שני הזמנים‬
‫ההס אשר באחד אסרו הפרישה מהספדו ובשני ההירוה‪ .‬ואומר אני כ׳ זה נתייסר על מם‬
‫שאמרו ז״ל במוטד קטן )כ״ז‪ (:‬אל הבנו למה ואל הנודו לו )ירמיה כיב(‪ .‬אל ה ב ט למת‬
‫•ותר מדאי ואל תטדו לו יותר מכשיעור ‪ .‬הא כיצד נ׳ לבכי ושבעה להספד ושלשים לגיכק‬
‫ולהספורה‪ .‬מכאן ואילך אמר הקדוש ב״ה אין אהס כשרין לרהס טליו יותר ממני‪* .‬וזה‬
‫כי‬

‫*וזה כי הוקנעו‪ ,‬ר״ל יען כי נמות איש שלס ירגישו מבארים חסרונו נג׳ נימות‪ ,‬ט ט א‬
‫סורס דעה אמיתית נחכמת התורה ימושכליה ‪ ,‬להקנותם שלימות נסשית‪ ,‬גס טא טרם תיקון‬
‫המרות ואופן הנהגס עם זולתם לשנכ אשרם המדיני ירהער טדגערליכעס גליק‪ ,‬וטרס ג״כ אופן‬
‫מהגת ניתס‪ ,‬ואיך ימציאו למי כל מחסוריהם ההכרחיים‪ ,‬ונמותו יאנדו כל אלה מהם‪ ,‬ע״כ‬
‫סוקנפו‬
 ‫ת ש ע ה וחמשים‬ ‫שמיני‬ ‫עי‬ ‫ע‬

‫גי הוקבעו אלו השלשה זמנים מהחבל לפי שבחסרון האיש השלם יחסרון הנשארים שלשה‬
‫מנינים גדולים אשר יושלמו להם במציאותו‪ .‬האחד מה שהיה החכם בחכמתו מורה להם‬
‫חכמת התורה ומושכליה‪ .‬והשני מה שהיו מקבלים ממנו דעה והשכל בתיקון מדותיהם‬
‫ויושר מעשיהם אשר תקנה אותם התורה להשלים החיים המדיניים ‪ :‬והשלישי מה שמיישרס‬
‫ברוח עצה וגבורה בעסקים הזמניים אשר אליהם ובעבורם יתנועעו צבאות האנשים כל‬
‫ימי חלדה כי האיש השלם ידו בכל ולא יבצר ממנו חכמה ומזימה ־ והנה היו שלשה לבכי‬
‫טל הפסד הענין הראשון כי התורה היא מוגבלת במספר הזה כאמרס בריך רחמנא דיהב‬
‫אורין תליתאי לעם תליתאי ע״י תליתאי בירח תליתאי ליום תליתאי )שבת פ״ח‪ . (.‬ואמר‬
‫החכם )משלי כ״ב( הלא כתבתי לך שלנים במועצת ודעת והוסלג בו למרר בבכי לפי מעלתו‬
‫על מכיריו‪ .‬אמנם על הענין השני היה תשלום השבעה להספד לפי שבו קויים העולם כמו‬
‫שאמר )תהליס פייט( אמרתי עולס חסד יבנה ואמר )אבית פ״א( על שלשה דברים העולם‬
‫קיים על הדין ועל האמת ועל השלום ואלו כלם בחלק המעשי שזכרנו ומספר השבעה‬
‫כבר ביררנו שהם זכרון ימות עולם בלא ספק והיה העני! השני בזמן ובהדגש להיותו שני‬
‫במעלה‪ .‬אמנם היו שלשים יום לגיהוץ ולתספורת להרגש החסרון השלישי שהוא בעניניס‬
‫הזמניים אשר אליהם יתנועעו האנשים ממקים למקום ומעטן לענין כמו שהלבנה היא‬
‫מיוחדת להיות דונמא לו בזה משאר צבאות השמים מפני עוצם זריזותה בתנועותיה לעבור‬
‫בשלשיס יום אצל כל המזלות‪ .‬ועוד וכמוהו תדמה למראה האנשים כי *מדי נוסעה היא‬
‫הולכת ומתמלאת אורה ע־ מצי זמנה ואמ״כ היא הולכת עד בובה ערומה וחשדה כיום‬
‫היולדה וכמו שאמר איוב )א( על ענין זה ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב במה כי‬
‫לעני] זה היה מאמר לא תחמוד כנגד גלנל הלבנה כמו שכתבנו בסדרן )שער מ״ה( ולזה‬
‫היה המספר בזה מיומד אל הרגש המסרון המושג בכמו אלו ה ע מ י ס הזמניים וכמו שאמרו‬
‫במסכתא שממות )ה״ז( שלשים לאבל שלשים לגיהוץ ולתספורת שלשים להלוואתו שלשים ליפ״ת‬
‫שלשים לאירוסין שלשים לנישואין שלשים לאלמנה שלשים ליבמה שלשים למדיר את אשתו‬
‫שלשים לנזירות כי מלבד הדינין המפורשים בכל אחד מהם שם יורה כי רוב העסקים האטשיי׳‬
‫או כלן יתימסו אל זה המספר ואמרו שע״כ יש לעשות להתאבל על הרגש החסיונות האלו‪.‬‬
‫אבל כדי לייחס על האמת ולהתאונן פצ אבדתו אין אנו רשאין כי הבנים בניי של הקבי׳ה‬
‫הס ואין לרחם עליהם יותר ממנו והעובר הרי תוא דרך רע וזר ומראה צרעת המינות במצחו‬
‫לכפור בעולם הנשמות כאשר עשו קדמוני הכותים אשר היו לפנינו בארצינו השונים בדמיונם‬
‫הכוזב וגוזרים על האדם והבהמה משפע אח־ כמו שעל טעות זה אמר יחכם )קהלת‬
‫ג׳( ולראות שהם בהמה המה להם כי מקרה האדם ומקרה הבהמה ומקרה אח־ להם‬
‫וגומר‪ .‬עד ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל ה ב ל ‪ .‬כי על כן היו מתקשים על מתיהם‬
‫יותר מדאי ויקדמו קרחה בראשם ויתגודדו כמשפטם כי היא בעיניהם אבדה שאין אפשרות‬
‫להשבתה ולא מצאו בה שוס נחמה ‪ .‬כמו שסופר במדרש )ב״ר פ׳ י׳׳ד( כאחד מגדולי צפירי‬
‫שמת לו ב ן ‪ .‬איכא דאמרי מינאה הוה יתיב נביה ונכנס ר׳ יוסי בן מלפתא אצלו וכולי ‪.‬‬
‫כמו שהיא כתוב ומפורש בפרשת ויפמ באפיו סער ו׳ עיין עליו‪ .‬והנה לעקיר זה הסכלות‬
‫והדמיון הכוזב מאומתנו אמרה תורה )דברים י״ד( בניס אתם לה׳ אלהיכש לא תתגודדו‬
‫ולא‬

‫הוקבעו שלשה ימיס נבכי שהוא סימן הענב היותר גדיל כעבור חסרון לימוד התורה ״ ושבעה למספד‪,‬‬
‫עת אשר בהם חובה לאבל להיות כלוא כביתו ולבלתי צאת החיצה להתערב כחברת רעיו‪ ,‬להורות כזה‬
‫מצכינו על חסרון מורהו הנהגתו כחברה האנושית י ישלשיס לאיסור גיהוץ ותספורת‪ ,‬שהן כולס‬
‫הנאות גופניות‪ ,‬ובמניעת! ייזכר בחסרון כאיש אשר הורהו האופן איך ימציא לו מחשוריי והנאותיו‬
‫הגופניות ‪.‬‬
‫כה‬ ‫תשעהוהמשים‬ ‫שמיני‬ ‫שער‬
‫ולא חפימו קרחה בין עיניכם למת כי מם קדוש אתה ליי׳ אלהיך וגומר‪ .‬והכוונה כי אחר‬
‫שעקרן להיות לו לעם סגולה וגוי קדוש אין להם למשות מקר מהגוף יותר ממה ששימרו‬
‫חדל כמו שנזכר וכמו שיבא שם במקומו שער צ׳׳ג בעזרת האל‪ :‬ואולם ענין הקדושה‬
‫ביארה בפרשת כהנים )ויקרא כ״א( בהרחיקס מהטמא לקצת הקרובים והרחקת הכהן‬
‫כגדול מכלם וכל זה להורות כי הנפשות השלמות אין להם קורבה בבשר בניהם ובנותיהם‬
‫ויתר קרוביהם כמו שיבא שם בער ס״ג בעזרת האל‪ .‬והנה טס זה נתבאר שיטור ההרגש‬
‫טל המת לפי שלמותו והחסרונות המגיעות מהעדרו ואיסור התקשות עליו יותר מדאי וטעמו‬
‫ולזה הראוי שיובן מענין רבה בר נחמני )ב״מ פ״ו‪ (.‬שהם היו מחפשים אחר מקום‬
‫מדרגתו להזכיר שבחיו ולהספידו בקילוסיו הראויים ולז״א שראו צפרי דטבדי עולא טלויה‬
‫והוא שהשקיפו לכבודו ולקלסו בבחינת המון התלמידים שהיו מתקבצים אליו לשמוט מפיו‬
‫חלמוד ולפי שגזרו בדעתם שהוא טקר שלמותו ושם מקום מדרגתו ספדוה תלתא יומא ותלתא‬
‫לילוותא ובקשו לפרוש כי חשבו שיספיק זה להם כי הוא הזמן המיוחד לזה כנזכר ‪ .‬אמנם‬
‫הקפידו עליו מן השמים ואמרו כל הפורש יהא בנדר כי איך יתכן שלא ישלימו עליו‬
‫ההספד על העני! ׳‪.‬ישני הדבק חל הראשון שמלץ תלוי קיום העולם כמ״ש‪ .‬אמנם כשהשלימו‬
‫הספר השביעי אמר לכו לבתיכם לשלום כי הענין השלישי הוא חיצוני מהמבוקש ואין חובתו‬
‫מוטלה כ י ח ס טל הקרובים להתאבל וכ״ש טנייני השנה המוטלץעל האנשים למיתת המולידים‬
‫כמשפטם ‪ .‬הן כל אלה יפעל אל בזכרון זה המספר המסויים אם בזמנים הקבועים ואם‬
‫במגשים האפשריים הכוללים כל ימי היי האדם מראשיהו עד אחריהו להמשך משם זה התוטלת‬
‫הנפלא בזכרנו בהישרת האדם אל הוצאת זמנו ושומו לבו טל חלק מיוחד לו באופן שיגיע אל‬
‫תכלית מנהו ואל סוף הצלהתו‪ .‬וכבר תועיל ההשקפה הזאת להתיישב בה לב האנשים ולקרר‬
‫אה דעהם על כל המוצאוה אוהס מקוצר המייס ומהכרה זמנם‪ .‬וזה שלא ימנע משהיה האיש‬
‫קצר הימים מהאנשים המפקירים זמנם או מהשומרים משמרהו ואם היה מהמפקיריס צדיק‬
‫הוא י״י בהוציאו מעילמו כי מה לו מזמן‪ .‬אמר שאינו מרוימ בו כלום וכ״שאסהוא מהמרבים‬
‫אשמה יום יום‪ .‬ואם היה מהאנשים המאושרים אשר במעט מהזמן השלימו את הקם‬
‫ממלאכת נפשם הנה באמת בא בכלה אל בית עולמו ותלמודו ומעשה ידיו בידו וימי שנותיו‬
‫בהם אס מעט ואס הרבה אלף שנים בפיני היוצר ברוך הוא כמו שאמרנו והרי זה הענין‬
‫נמומיס שלמים לו ולאבליו‪ .‬וכן נמצא לראשונים )אדר״נ פ׳ י״ד( כשמת בנו כל רבן יומנן‬
‫בן זכאי נכנסו הלמידיו לנממו נכנס רבי אלימזד וישב לפניו אמר רצונך שאומר לפניך דבר‬
‫אמד א״ל אמור א״ל אדם הראשון היה לו בן ומת וקבל פליו הנמומין שנאמר )בראשיה ד׳(‬
‫וידט אדם טוד את אשתו אףאתהקבלתנמומיןא״ל לא ד שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרתני‬
‫צטרו של אדם הראשון־ נכנס ר״ש וישב לפניו א׳׳לרבי רצינך וכוי‪ .‬אייל דוד המלך היה לו‬
‫בן ומת וקבל טליו חנחומין כנאמר )ש״ב י״ב( וינחם דוד את בת שבע ויבא אליה אף אתה‬
‫וכו׳‪ .‬איל לא די וכו׳‪ .‬נכנס ר׳ יוסי וישב לפניו אמר ליה רבי רצינך וכו׳ א״ל אהרן היו‬
‫לו בניס ומתו שנים ביום אחד וקבל פליהס תנחומין שנאמר )ויקרא י׳( וימס אהרן אף אתה‬
‫וכו׳‪ .‬נכנס רבי יהושע ואמר רבי רצונך באומר לפניך דבר אחד א׳׳ל אמור א׳׳ל איוב היו לו‬
‫בניס ובנוה וכלן מהו ביום אהד וקבל עליהם תנחומין שנאמר )איוב א׳( י״י נתן וי׳׳י לקח ונו׳‬
‫אף אהה קבל הנהומין א״ל לא די יכו׳‪ .‬נכנס ר׳ אלעזר בן עז־יה כיון שראהו אמר לשמשו‬
‫טול לפני כלים והולך למרמץ מפני שאדם גדול הוא ואיט יכול לעמוד בו נכנס וישב לפניו‬
‫א״ל ר׳ אמשול לך משל למה הדבר דומה לאדם שהפקיד לו המלך פקדון בכל יום ויום‬
‫היה בוכה וצועק ואומר אימת אצא מן הפקדון הזה בשלום ואף אתה רבי היה לך בן‬
‫קורא בתורה מקרא נביאים וכתובים ושנה הלמת והגדות ונפטר מן העולם בשם טוב א״ל‬
‫א לנמר‬
 ‫תשעה וחטשים‬ ‫שמיני‬
‫אלעזר בני יפה נחמתני כדרך שבני אדם מתנממץ ‪ .‬מ ה שזכרו ארבעה מיני נחמה כנגד‬
‫ארבעה אבות נזקין שהפח הדמיוני מתעצב בהס מאד וימאן להתנחם ויועיל זה אס יהיה רוע‬
‫הסובל כאחד מהם וכ״ש אס היה פחות ממנו‪ .‬האחד כאדם הראשון שמת בנו על פניו שלא‬
‫כדרך כל הארץ ‪ .‬והשני כמה שקרה זה לדוד עס הוספת חטאתו אשר נענשנו כי כמטאומת‬
‫כי השלס יקל עליו סבל הטינשים מסובלו הנפילה כחטא כי היא קשה עליו מאי מל דרך שאמר‬
‫המשורר )ההליס ל׳׳מ( אין מהוש כבשרי מפני זעמך אין שלוס בעצמי משני הטאתי וכן אמר‬
‫הנכיא)איכה ה׳( נפלה טטרה ראשנו אוי נא לנו כי הטאנולומר שאף על פי שנפלה טטרת‬
‫ראשם האוי והאבוי הוא על העאהם ‪ .‬והג׳ כענין אהרן שהיו ככניו שהי הרעוה הנזכרות‬
‫ונוסף עליהם היות המקרה כיום מהונהס וכיום שמהה לכס כי זה עצכ מופלג ליהפך כמו רגע‬
‫גולל שמחתם לאכל‪ ,‬רכ וכמו שאמר הן הייס הקריכו אה הטאתס ואת עולתם לפני יי׳ ותקראנ׳‬
‫אוהי כאלה ‪ .‬והל׳ מעני! איוכ שהיו בפגע כל שלשה העניינים האלה כלרך רע וזר ועול רוב‬
‫הלוטה ככוא עליו צרה וצוקה על לא ממס עשה ואס שזה לא ילע לשלם מצל עצמו אכל מול‬
‫יוסיף צרה מצר אמר והוא מה שיורה זה על היוה הנהנה העולם בלי סלר נכון והשגחה השם‬
‫יה׳ שהוא רע טלל שאין בו נחמה כמו שאמר ההבס )קהלה ל׳( ושבהי אני ואראה אה כל‬
‫העשוקים אשר נעשים ההה השמש והנה למעה העשוקים ואין להם מנחם ומיד עושקיהסכח‬
‫ואין להם מגמם אמר איוב)י( אס רשעהי אללי לי ואס צלקהי לא אשא ראשי וגו׳‪ .‬ויהכן לזכור‬
‫זה באזני כל מסיר סובל ייסורין שיחנמס כמו שכמם איוב לסוף ‪ .‬אמנם לפי שבכל אלה הענינים‬
‫הימה מ מ מ ה גס כן מצד הדמיון שיקרה בה להתפייס ברעות זולתו מה שהוא ממלות הנשים‬
‫ודומיהן ועל דרך שאמר)איכה בי( מה אעידך ומה אדמה לך הבת ירושלים מה אשוה לך‬
‫ואנחמך בתולת בת ציון מה שהוא אינו גחמה מל דרך האמת אבל הוא דבר שיוסיף עצב לשלס‬
‫כמו ר׳ יוהנן כן זכאי והבריו‪ .‬לזה בא הה׳ אשר היהה נממתו מפאת השכל והוא השלמת‬
‫האדם רצון קונו וזריזוהו בשמירה פקדונו והשכתו אלי כמו שנתנ׳ לו והותר כמו שקרה לו ז״ל ככנו‬
‫ממודוומה לו מזמן ע ו ד ‪ ,‬אחר שהשלים אה נפשו ועשה כרצונו ולזה אמר שנהנמס בדרך‬
‫שבעלי הדעה מתנממין לא כדרך הפתאים המקררים דעהס כצרוה זולהס ־ הנה שהיחה נענה‬
‫זו מספקת למעלה מכל הנממוה האמורוה גס כי יהיו שם במינוה אמרוה לרוע כרציחה הבל‬
‫ע״י אמיו שהם שתי רעות גס כי עקר צערו בלמוד דוד היה על מה שתורה מיתת הילד שלא‬
‫כופר מטאו שהוא רע ומר ממות ועל זאת היה מתפלל כשיוכן היטב ואף גס זאת היות עניני‬
‫איוכ רעות תכופות ומשונות מניהג העולם כי כל זה יראה שכוונו אלו החכמים שס כזכרוגס‬
‫לשכך צער העניינים הדמיונים אשר חקראן כאלה או פחות מ ה ם ‪ .‬ועל הכל תהיה הטענה‬
‫הממשית העולה על כלס ואין צ״ל שמכמשת הדמיון הכוזכ העולה כדעת המינין שזכרנו למעלה‬
‫ולזה הודה לו רכן יוחנן כן זכאי טל מיתת כנו מייודו והוא מה שרצינו למה שהיינו עליו מקצור‬
‫ימי כמורי ממד הטוכיס ושלמים כנסשותס ‪ .‬אמנם אם היו מאותם אשר לא שמשו כל צרכן‬
‫ועדיין הס כדרך שלמותם ונאספו כמצי זמנם ככר איפשר שיאספו כעונם כענין כני אהרן אשר‬
‫לפנינו וכמ״ש )מגיגהי״ד‪ (:‬כן עזאי הציץ ומת וכדומה ‪ .‬או שגלוי וידוע לפניו שככר הוציאו‬
‫מזמנס כל מה שכידס להוציא ומשם ואילך הס עתידין להפסיד וכמ״ש)סנהדרין מ״א ‪ (:‬מוטב‬
‫שימות זכאי ואל ימות מייב‪ .‬וכדרבי אכהו דא״ר אכהו התאנה הזו כשהיא נלקטת בעונתה יפה‬
‫לה ויפה לפריה וכזמן כאינה נלקטת בעונת׳ רע לה ורע לפרי׳)רבות קהלתה׳ פ׳ מתוק׳ וגו׳(;‬
‫ושם אמרו רכ מייא כר אכא יתלמידוהי ואית דאמרי ר׳ עקיכא ותלמידוהי וא״ר ר׳ יהושע‬
‫ותלמידוהי הוו נהגי] ופשעין תמות תאנה מדא וככל יום ויום היה משכים כעל התאנה ומלקט‬
‫האנהו אמרו נשנה אה מקומנו שמא הוא מושדנו מה עשו הלכו להם אל מקום אחר השכים‬
‫כעלהתאנ׳ ולא מצאם הלך והזר אמריהם עד שמצאם אמר להסרכוהי מציה אהה הייהסעושין‬
‫לי‬
‫כר‬ ‫תשעה ותטשים‬ ‫‪#‬מיני‬ ‫שער‬
‫לי ואמם מבקשים למונפ׳ ממני‪.‬אמרו לו מ ס ושלום אמר לכם ומפני מה הנחחס מקומכם‬
‫והלכחס למקום אמר אמרו לו שמא אחה מושדט אמר להם מש ושלום אלא אומר לכם‬
‫מפני מה אני משכים ללקוט תאנחי שכיון שהממ׳ זורמת על התאנים ה ם מתליעות מיד חזרו‬
‫למקומן‪ .‬ההוא יומא אשכחום דלא ליקוט נטלו מהם ופצעו אוחס ומצאום מתולעות אמרו יפה‬
‫אמר בטל החאנ׳‪ .‬ואס הוא יודט טונתה של תאנה והוא לוקטן כך הקב״ה יודט מונחן של צדיקים‬
‫לסלקן והוא מסלקן ‪ .‬וכנה המשל; הוא נחמד והנמשל אמתי מאד ומה רב טוב הים‬
‫הטנין כזה לרבים שיחמיץ יינם בקנקנס וטל כיוצא בזה אמר הכתוב)תהליס קע״ז( יקר בעיט‬
‫יי׳ המותה למסידיו לומר שלכל המסידיס הוא ידוט שהמות יקרה בטיני יי׳ לראויים אליס ‪.‬‬
‫ולזה אמר בפרק איןמטמילץ )ע״א ליה ‪ (:‬מאי דכתיב)שיר א׳( לרימ שמניך טובים וטי• למם‬
‫תלמיד מכס דומה לקיתון של!(פליטין פיה מכוסה אין רימו נודף פיה מטלה רימו נודף‪.‬ולא‬
‫עוד אלא שדברים המכיסין ממנו מחגליס אציו שנאמר )שם( טל כן טלמות אהבוך קרי בים‬
‫טלימות ולא עוד אלא שמלאך המות אוהבו קרי ביה על מות ולא עוד אלא שטמל שני‬
‫סולמות קרי ביה טולמות‪ .‬ואמרו שאפילו המכמיס אשר לא הושלם טנינס אצלם טר שכבר היו‬
‫להם דברים נטלמים מהם היה מלאך המית אוהבם מ ה שמפריד מומרס מהם ומביאם למיי‬
‫עולם קודס זמנם לפי הנהונ לפי שהוא זמנם הראוי להם לשינמלו בו שני טולמות פן יקראם‬
‫אסון כי ירבה ל י ס הדרך כמושאמרט‪ .‬והנה על פי כל הדברים האלה היה מהמכמ׳ האלהיח‬
‫לצוות לאהרן ולבניו בתמלת בואם אל השרות האלהי הנכבד וטרא שימלאו להם שבטת ימי‬
‫מלואים אשר ישמרו בהם את משמרת יי׳ להבין ולהשכיל מהעניינים אשי זכרנו השיטור הממוייב‬
‫לאנשים נחלי המדרנה כמו ה ס ולפי הטבוד׳ המוטלת עליהם כי רבה היא ולזה הממיר טליםם‬
‫יותר מדאי ואסר להס היציאה מפתמ אהל מוטד כדי שלא יפנה לבם לדבר אמר אפי׳ שטם‬
‫כמו שאמר )ייקרא מ׳( ומפתח אהל מועד לא חצאו שבעת ימיס טד יום מלאת ימי מלואיכם‬
‫כי שבמת ימיס ימלא את ידכם ופתמ אהל מועד תשבו יומס ולילה שבעת ימים ושמרתם אש‬
‫משמרת יי׳ ולא ממותו כי כן צותי‪ .‬ומתה ראה כי באה המצוה עליהם משני פ נ י ם ‪ .‬האמד שלא‬
‫יצאו מפתמ אהל מוטד שיטת ימים דמשמע שהכוונה שישבו שס שתולים בבית יי׳ ומשוטטים‬
‫במצרותיו כל שבפת ימי למלואים והיא הטרה נחלה להתבוננותס במטשה בראשית אשר ט ל‬
‫ידו יכיר האדם נודל בוראו ועוצם חכמתו ואת כל תוקףיכלתו ונבורתו אשר כל זה מ ם שמכרימ‬
‫אותו לאהבתו ולעבודתו כמו שאמרנו ראשונ׳ כי שבעת ימים אלו ימלא את ידם בזה המיון‪.‬‬
‫אמנם הפן ישני לוא מה שאמר שישבו פתמ אהל מועד יומס ולילה שבעת ימים לשמור אש‬
‫משמרת יי׳ דמשמעשלא נתן להם רשות ליכנסמשם ולפנים והוא מה שמוייב להשכיל מכחשבמ‬
‫הזה וגלנול סביביו מה מדל הוא וכי צריך להזדרז מל שלמותו במריצות נפלא כי ימיו ושטתיו׳‬
‫הולכין ומתמעטץ שבעה שבפה מל הדרך שזכרנו לממלה רזהר מאד מהבתקמ בהבלי העולם‬
‫וממידותיו אבר המת זה המספר טצמוכמנהנכל טמי כארץ‪ .‬ו מ ת ע ה הזאת ודאי ראוי להם‬
‫לשבת שתמ אהל מועד יומם ולילה ולבמוס שם משמרת יי׳ כל מספר בבמת הימים האלה מבלי‬
‫שיכנס‪.‬׳ בהם ומ־פתמ ולפטם כי העולם הזה הוא פרוזדור ו ט ׳ ) א מ ת פיד( ‪ .‬ואס י ט ש ו ק‬
‫באמת לא ימותו כי מ כ נ ס לשבת במולס הזה ד ר ת קבמ חדר בחדר שם תהא קבורתו וכמו‬
‫שאמר)ילקוט בראשית רמז י״ד( שאם ימיה ימות ואס ימות יחיה‪ .‬הנה שהתבאר מ ה שטונט‬
‫אליו מטנין הזמן ו־כרימיותו ורוב הצורך אבר מל כל במל דממ לשום מיניו טל משמרתו וכמס‬
‫יומיל המיון וההשקפה באלו המשוכים הבבמיות אשר לפנינו בכל המניטם לעורר נפשט על כל‬
‫אלו הדברים כמו במל ידו זרז והזהיר את כהני יי׳ המקודשים להשכיל לנפשם לפט מי ה‪0‬‬
‫באים לעמוד לכרת כי הוא בורא כל וי<צר כל ויודע כל • וכי ה ם ואם היו מבחר המין כאין‬
‫וכאפס‬
‫&אליא»ם‪ ,‬זאלבע ארעד א ל ארס ד כ ע נ ד ק נארדענבלעגומעק‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
 ‫תשעה והטשים‬ ‫‪.‬שמיני‬ ‫שער‬
‫וכאפש לעכלו נחשכו‪ .‬וכמה חוייכו להפשיט מעליהם כגדי החול חבר ישמשו בהם בזכרים‬
‫כחיצוניים ול־הליף להם כנדי קדש לשמש כפנים נקיים וכיהודים כמו שיכלו ללמוד מהבגדים‬
‫אשר ילבשו אוהם מחדש מלאכהם ותכוניתם ומקרבנם כאשר פירשנו קצה מהוראוהס כשער‬
‫ל״א וההשקפה הזאה היא הכרתית"לכל בעל ככל לבא לכלל שלמוה והוא ממש דוגמה והיה‬
‫שכטה ימים החת אמו ומיום השמיני והלאה וגומר )ויקרא כ״ב(‪ .‬כי כמו ש־־ב״ה הזה אינו‬
‫נכשר ליקרב על המזבח עד שיעבור עליו מספר זה המיוחד של ימים שהוא הקף שלם המוציאו‬
‫מספק ריסוק איכרים)נ׳ דציל ספק נפל שכת קל״ה‪ (:‬ומכשירו לקרכן כן הבעל שכל אינו‬
‫ר א י לשמש עד שיעבור עליו בזמן הזה המוכן ו‪-‬מזומן לעוררו ולזרזו על כל אשר יעשה‪ .‬והוא‬
‫עצמו מה שאמר רבי יהושע בשם רבי לוי שם בפרשת אמור)פ׳ כ״ז(‪ .‬משל למלך שנכנס למדינה‬
‫והוציא כרוז מלפניו כל אכסניא שבא לכאן לא יראו לפני אם לא יראו את פני המטרונה‬
‫תחלה ‪ .‬כך אמר להם הקדיש ברוך הוא לישראל בני לא תקריבו לפני קרבן עד שיעבור‬
‫לפניו השבת שאץ שבעה בלא שבת ואץ מילה בלא שבת ראה שהמשיל ההדאות אל פני המספר‬
‫השלם הזה אשר אינו מכולל מיום השבה בשום פנים אל ההראות אל פני המטרונא ‪ .‬והמערונא‬
‫היא באמת נברת הבית שרהי בהנהגה העולס אשר הסידור השמימיי נהון בידה לפרנס בו‬
‫כל באי עולם על דרך שנאמר )תהליס ס״ח( ונות בית תחלק שלל ‪ .‬כי ההראות לפניה‬
‫וההתבוננות בה ובחכמתה בכל עכיכיה מוצאיה ומובאים ממה שירבה שררה וכבוד אל אדוניה‬
‫אשר הכינה על מתכונתה בחכמה ותבונה עצימה ועל דרך שאמר)משלי י״ב( אשה חיל עשרת‬
‫בעלה וכל זה הוא מלומד ומפירש מן העמידה והעיון על מש‪:‬ר שבעת ימי בראשית אלו‪ ,‬לזה‬
‫אמר להם לישראל בני לא הקריבו לפני קרבן עד שיעבור שליו השבת ונתן הטעם שאץ שבעה‬
‫כלא שכת לומר שאף על פי כלא יבא השבת בסופן כמו שהיה כשבת בראשית מכל מקום כיון‬
‫שאיי שבעה כלא שכת על כל פנים יועילו לכוונת כי ששת ימים עשה יי׳ את השמים ואת הארץ‬
‫וכיום השכיבי שכת ויגפש כי הוא עדות החרוש הגמור כמו שבא שער ד׳ ‪ .‬ואמר ואין מילה‬
‫כלא שבת כי אין מקום לעשות שום מצוה כתקנה כל שכן מילה שהיא שקולה כנגד כל המצות‬
‫)נדרים ל״כ‪ (.‬בלא הכרת השבת הזאת והראות פני המערונא על הדרך הנזכר אמנם ככוא‬
‫לפניה תחלה כבר ימול ערלת לככו ייכנע אל העביד׳ השלמ׳ הכנעה טבעית ושכלית‪ .‬והוא הטעם‬
‫שפתחה תורתיני הקדיש׳ כמעשה כראשית כי הוא הפתח אשר בו יבואו צדיקים לעבדה ולשמרה‬
‫כמו שכתבנו שם במקומו‪ .‬ולזה מה שצוה לאהרן ולבניו שלא יראו לפניו עד שיראו תחלה פני‬
‫המטרונא בשבעת ימי המלואיש הללו כי שבעת ימים ימלא את י ד ס ‪ .‬אמנם המוזהרים האלו‬
‫נחלקו לשני מחלקות ‪ .‬מהם שראו פני המערונא והשכילו בה מה שכוון מהמצוה והכשרו‬
‫ליראות את פני המלך ‪ .‬ומהם מי שנא ראו פניה כהיגן ולא הוכשרו ליכנס לפני המלך אבל‬
‫גפלו בעונש המיוחד להם באומרו )ויקרא חי( ושמרתם את משמרת יי׳ ולא תמותו כי כן‬
‫צויתי הרי הגזים להם יותר מדאי‪ .‬ובמדרש )תנחומא פ׳ שמיני( שומר מצוה לא ידע דבר‬
‫רע)קהלת ח׳( זה אהרן כנאמר בו ומפתח אהל מועד לא תנאו כבעת ימים וגו׳‪ .‬אמר להם‬
‫משה שהרו ימי אבלות עד שלא הגיע בכם הדבר ושמרתם את משמרת י" שכך כמר הקב״ה‬
‫שכעת ימי אבליה עד שהביא את המבול שנאמר )בראשית זי( ויהי לשבעת הימים ומי המבול‬
‫היו על האר! והיו משמרין ולא היו יודעים על מה היי שומר מצוה לא ידע דכר רע ‪ .‬ועת‬
‫משפט ידע לב מכם )קהלת שם( שככר אמר לו הקנייה למשה)שמות כ״ע( ונועדתי שמה‬
‫לבני ישראל ונקדש בכבודי וגו׳ ‪ .‬והוא מה שכתוב בסיף הוא אשר דבר יי׳ בקרובי אקדש ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫הנה שהזהירס והתרה בהם באר היטב והודיעם כי בשמור משמרת י ׳ בימי מלואיהם‬
‫יעמדו על משמית עצמם ולא ידעו דבר רע לפי שהשמור במספר הזה כנזכר הוא מקיים‬
‫העולם ואם לאו יהפך להם למשמר לזמן ימי אבלות ‪ .‬והוא שיהיה המספר הזה המוקדם בידם‬
‫טליהס‬
‫מ­‬ ‫תשעה והמשיס‬ ‫שמיני‬
‫עליהם לעדות כי לגלחי כומרם ״מי מלואיהס ה ס מחים וזה ענץ קדימת האבצ לממ»; כמו‬
‫שהיתה קדימת קביעות שבעת הימים לימי המבול מדוח עליהם כי להשחתת משמרתם בהם‬
‫נשמתו ו נ פ ס ח כי מלכן התאבל מליהס יוצרם ויתעצב הל לכו כמוזכר שם במקומו)בראשית‬
‫ו׳ ומ׳ תנמומא הנ״ל( ‪:‬‬
‫ועןתה ראה כי כל זה נזכר ונפקד במאמרם אשר זכרנו )פירובין מ ׳ ‪ ( :‬מל מאמר מן מלק‬
‫לז׳ וגם לשמונה ‪ .‬כי מ ה מאמר המכס במינו צודק מאד על זה המנץ המיומד‬
‫שנראה כי הוא מציה לתת מלק המיון וההשכלה מל מספר הד וגס לשמנה מלק כמלק‬
‫כי בעשות כן לא חדמ מה יהיה רעה על הארץ כמו שאמר בכאן שומר מצום לא ידע דבר‬
‫רע כי אה שמרו מצות השבעה כהוגן הנה לא ידעו ברמה אשר ימצא להם מות ומשכלת‬
‫ביוס השמיני אשר היה סוף המגישה‪ .‬אמנם רבי אליעזר פירש זה המנץ ואמר שבמה אלו‬
‫שבעה ימי בראשית שמנה אלו שמנה ימי מילה ‪ .‬ירמוז אל ההנהגה שהיא מל השבע‬
‫כמו שמד הוא מספר יוצא מהז׳ וניסף מליו לומר שאי אפשר לאדם להמול לו ערלת לבבו‬
‫לקבל מליו מצות אל היות יוצאות מההקש השכלי כמילה השקולה כנגד כל המצות אם לא‬
‫כשיתבונן תחלה בז׳ ימי בראשית שהיא קבלת פני המטרונא כאשר אמרנו וכמי שאמר שם‬
‫)ויקרא רבות פ׳ כ״ז( ואץ מילה בלא כבת בי בזה ידט ויכיר כי כבורא יתטלה יכול‬
‫לשדדו ולשנות סדריו בטנץ שלא ירט כומר מטה את אשר יהיה רטה טל הארץ וזהו‬
‫הלמוד שאמרנו הלקוח מההתחלה אשר יקבל האדם טול מלטתשמיס שלמה מצדטדלמטלתו‬
‫ופליאות מעשיו‪ .‬ובפירושים כתכנו בצריך האדם להזדרז בסידור מטשיו בטנץ שיסכימו ט ס‬
‫שט ההנהגות כי בזה לא ידע מה יהיי רמה מל הארץויוא נכון • אמנם ר׳ יהושע אמר‬
‫שכונה המכס באלו המספרים המצילים אוהו מהרמות המתרגשות היתה במספרים הרשומים‬
‫והמשומנים לפניו בהמשך הזמנים במה שירי׳ העיון עלע מצד סדר הוצאה זמנו וצורך הקפדתו‬
‫טליו בכל טטיניו ולזה כיון אל שני זמנים שהם כטין ראשיה זממ וסופי ואמר שבעה אלו שבעה‬
‫ימי הפסח אשר באו כי כל ההמרות שאמרנו מהתחלה זרימה אור שכלו לארבטה טשר ט ם‬
‫הבדיקה בו והביטור והכשר הכלים ושאר הטנינים שזכרנו ומםפר השמנה הט שמנת ימי החנ‬
‫והוא מג האסיף כי צריך האדם לתת טיניו טל סופו ותכליתו בראשיתו כדי שלא ירט מה‬
‫יהיה רטה טליו כהאספו מטולמו ולא טוד אלא כבל המעשים אשר יזדמני נו בנתיס בכל‬
‫טנייגיו כי לזה אמר כשהוא אומר וגס לרכות עצרה וראש השנה ויום הכפורים והס כלשה‬
‫סמנים שכוללץ כל מעשי האדם‪ .‬כי טצרת הוא יום מתן תורה אשר כו הוטל׳ עליו כל מצותיה‪.‬‬
‫וראש השנה הוא יום זכרץ שמזכיר מה שטתיד האדם ליתן את הדץטל כלמה שננטו־ מליו‪.‬‬
‫ויום הכפורים הוא ענץ ההכובה והכפרה ההכרהיי במקרי הרצלמה ובהם יניט ‪.‬לי^דס אל‬
‫המג הנזכר בכלום ובמישור וכבר יהיו לו כל מלקי זמט מטויינים אליו טל הדר־ שזכרנו‪.‬‬
‫זהו מה שראיתי לבארו בשטר שבטה ימי המילואים הללו ובכל הנלוה אליה‪ :‬ול־קדימו אל‬
‫המפשה הנורא ההוא אבר היה ביום השמיני אשר בו נפרדו בני אירן הצייט למיתה‬
‫ומציים למיים ‪:‬‬
‫נבא אל פני הטנייניס וראכונה נדבר במטא המהיס וטטב מאמר ר״״ל בו ‪.‬‬ ‫ומעתה‬
‫ואמר נדבר במנייני ההיים זירוזם במטשיהס ביום ה ג י א ‪ .‬ומי‪ .‬כנהטורר אליו‬
‫‪4‬‬
‫תמלה מל ממשבהס בממשה ההוא הזר שמשו ומה ראו מל ככה ומר גגימ * ליהכ מ־כוונה‬
‫או ה ס ו ט ה ‪ .‬ועוד יש לתמוה ט אמר שהכתוב פירש ממשיים ואחר ויקריבו אש זרה אשר‬
‫לא ציה אוהס ונאמר בהקריבם אש זרה לפני י״י למה היו מז״ל כואלין ודורשץ'למר דמהו‬
‫מ ס טשו ובאוטליהס טטמיס רבים ז י אומר ב כ י וז־אומר בכה וכלן נםמכין אל־כהובים‬
‫בדרכים ר ת ו ק י ם ‪ .‬אמרו במדרש )תנמומא פרשת שמיני( רב מני השואב בשם ר׳ טי אומר‬
‫בשביל‬
 ‫תשעה והטשים‬ ‫שמיני‬
‫בשביל ארבמה דבריס מהו בניו של אהרן ובכלהו כחיב בהו מיתה פל ידי שנמסו כשהס‬
‫שתויי יץ דבחיב ביה מיחס שנאמר יין ושכר אל השה וגו׳ ולא תמיהו‪ .‬ועל ידי שנכנסו שלא‬
‫היה רמוצי ידים ורגלים דכהיב)שמוה ל׳( ירמצו מים וט׳ * ומל שהיו מהוסרי בגדים ומה‬
‫היו חסריס רבי לוי אומר מעיל היו הסריס דכחיב)שם ט ח ( והיה מל אהרן וגו׳ בבאואל‬
‫הקדש לפני ה׳ ובצאהו ולא ימוה‪ .‬ונרי שלא מ ו להס בנים דכהיב )במדבר ג׳( וימה נדב‬
‫ואביט לפני י״י וממר ו מ י ס לא היו ל ה ם ‪ .‬ו מ ס כל דבריהם אלה ה ס המוהיס‪ .‬כי הנה‬
‫מל הראשוני מדין לא נזהרו לפי ס ד ר הכהונ כמו שכהב הרמבץ ז״ל‪ .‬והשניה לא נזכרה‬
‫בממשה הזה כלל • והשלישיה לא היש׳ מועלה מליהס שהרי לא נאמר ממיל אלא בכהן גדול‬
‫דכהיב והיה מל אהרן וט׳ והרבימיה לא נההדשה להם ביום ההוא • ולמה לא מנעם מבוא‬
‫לשס א ס היה׳ המנודה אסורה לחשוכי בניס • וגם כי לא נראה זה חסרון שחייבין מליו‬
‫מ י ח ס ‪ :‬והוא שצמו יש להקשוח למה שאמרו שם )חנחומא שם( אמר ר׳ חנן ע״י שלא היו‬
‫להס נשים דחניגה חמן)יומא ב׳‪ (.‬וכפר בעדו ונעד ניחו )ויקרא ו׳( זו אשהו‪ .‬וגם אמר‬
‫שדסדקו מליהס בכל הדברים שכחוב בהם מיחה למה לא אמרו שפשעו בשמירחס ימי‬
‫הממאיס הכחובה בה שנאמר בה )שם הי( ושמרהס אה משמרה י״י ולא המוחי‪ .‬ועוד אמרו‬
‫)תנחומא שס( האט בר קפרא בשם ר׳ ירמיה ג ר אלעזר בשביל ד׳ דברים מהו בניי של‬
‫אהק‪ .‬על הקריבה ועל ה ה ק ר ב ה ‪ .‬ועל אש זרה וטל שלא נמלו עצה זה מזה חני ר׳ חייא‬
‫איש ממשהו איש מעצמו עשו‪ .‬ועוד אמרו מפני שהורו הלכה בפני משה רבן ודברים אהריס‬
‫כמו שיכא‪:‬‬
‫מ ר א ה ממעשיהם מ א כי לפי שנאמר שם וירד מטשוה ההמאה והמולה והשלמים‬ ‫אטנם‬
‫ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו אה העם וירא כבוד י״י אל כל העם‬
‫ותצא אש מלפט י״י והאכל על המזכה אה הטולה יאה המלכים וירא כל הטס יירוט ויפלו‬
‫מל פ ט ה ס ‪ .‬ואמרו חכמים דל שנכנסו שם טל מטשה הקטרה כמו שכהב רש״י דל זה‬
‫לשוט מצאשי כשוב בפרשש מלואיס בכרישא ה ט ס ס ת על שורש כ מ י ס שלנו )פ׳ שמיני סי׳‬
‫ל׳( למה נכנס משה ע ס אהרן ללמד על מטש׳ הקטרש או לא נכנס אלא לדבר אחר הריט‬
‫ק ירידה וביאה מ ה ביאה טעונה ברכה אן! ירידה כן מה ירידה מעין מכודה אן! ביאס‬
‫ממין מטרה‪ .‬הא למדה למה נכנס משה מ ם א ה ק ללמד מל מעשה ה ק ע ר ה ‪ :‬מ ה ה ס‬
‫פקפקו במק ההוא שמא מטשיהס גרמו כי בבואם שמה והקטירס קטרש הסמיס סבבו‬
‫‪5‬את האש מלפטו וט סנלה זו נמצאש בקמרה למורר האש מסודיי או האש השמימיי אל‬
‫האש אשר על המזבח או במחשה לא שהיה יורד האש מהרצון האלהי בקיבנוש והפבודוש‬
‫ולזה מ ה שלקחו איש מחששו וישט בהן אש מכל מקום וישימו על האש ההיא קטורח לומר‬
‫איפס הורידו הזקנים האלה האש וגעשה ק גס אס והוא מה שאמר ויקריבו לפני ה׳ אש‬
‫זרה אשר לא צוה אושס לומר שהמלה היא דבקה במצווה כי לא באש הי‪ .‬והנה הוא מבואר‬
‫ט זה הפקפוק והלגלוג שלגלגו אלה האנשים במעשה המא ה נ ח ל אי אפשר שלא קדמואושו‬
‫םמח חזקות‪ .‬והנה חכמים זיל לא טוט במאמריהם מל עצמוש החטא ומהוהו ט הוא מבואר‬
‫גכתוב‪ .‬אמנם השתדלו לדבר טל הסטח המה אשר הביאיס אליו וסהמו הדברים מליהם‬
‫מ י ר ק בכל טוצא בזה ואמר שאי אפשר שלא קדמו הד׳ סוני ס ט ת הנמצאות בכל הפשלות‬
‫הראשינה שמש השכל ובלביל הדעת באלמת אמרו המכל או הישגית לשלח מלפניו האש‬
‫הזאת מל דרך הרצון המוחלט מבלי שימייבהו ההקש הטבעי או לא וזהו שבוש וחסרון בהם‬
‫‪9‬יצד הכת ה»לי שבהם ש מ א צורתם‪ .‬השניה רוע המזנ ופחיתות תכונתם הממרית אשר‬
‫»לל התעורר בהם הזח! והקנאה והנציח לבא לנסות אלהיס על האופן ההוא והיא ס ב ה‬
‫©מריס‪ .‬השלישים היותם משוללים מקטיני המחש המעולות המונעים האנשים מלכה אתר‬
‫שרירות‬
‫כח‬ ‫תשעה והטשים‬ ‫שמיני‬ ‫שער‬
‫שרירות לכם הרע ימכעםהזונה וזו כסכת הפעילות‪ .‬והד׳ רוע תכליתסבפנימיות מעשיהם ומכולת׳‬
‫והוא הענין התכליתי‪ .‬והנה ככחינת הסכה הצוריית אמר שתויי יין נכנסו והוא ודאי ערכוכ‬
‫השכל כדעות האלהיות והפקפוק כאמיתת מציאותי או כהשנחתו או כיכלתו וזולת זה כי על‬
‫זה אמרו)ברכות מ׳‪ (.‬עץ שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה וגס נח שתה וישכר ויתגל‬
‫)בראשית עי( ולפי שזה היה העקר שהכל תלוי בו שלפי חולשתם בהשגתם זו כן גברו החסרונות‬
‫האמרות לזה ביארה התור׳ סבה זו סמוך למיתתם וכמו שאמרו חכמינו דל )ויקרא רבות פ׳‬
‫י״ב( משל למלך שהיה לו בן בית ומצאו פתמ החנות והתיז ראשו בשתיקה ומנה אחר תחתיו‬
‫ואמר לי אל תכנס לחנית וכי׳‪ .‬והוא מבואר כי זה המנות הוא מנות של שכרות וכמו שאמר‬
‫ר׳ מאיר )חזית שיר ב׳( הביאני אל בית היין )שיר בי( אמרה כנסת ישראל השליט בי יצר‬
‫פד שאמרתי )שמות ל״ב( אלה אלסיך ישראל כהאי ממרא כדעייל ביה באינש הוא מערכב‬
‫ליה הוא ודאי ערבוב הרשעות וההתפקרות כלפי מעלה ולזה כתב בה מיתה‪ .‬אמנס‬
‫כבמינת הסבה הממרית אמר שנכנסו שלא רמוצי ידים ורגלים כי היא באמת כנוי מיומד‬
‫טל טכע ממרס ומזג הרככתס כי לא טהור טל דרך שנאמר )משלי ל׳( דור טהור כעיטו‬
‫ומצואתו לא רומץ אשר כעכור קלקולו נמשכו אמר הנצומ והככוד עס רכס ועס אכיהס‬
‫וכמו שאמר עליהם שהורו הלכה כפני משה ר כ ס ‪ .‬וככר הפליט כזה מכמינו דל וכאו יטוט‬
‫טליהס מכח הכתוכיס אמרו כמדרש )ויקרא רכות פ׳ כ׳( אמר ר׳ לוי הרכה נשים יושכות‬
‫טנימות יממתינות להם ומה היו אומרים אחי אכינו מלך אחי אמנו נשיא אכיט כהן גדול אנו‬
‫שני סגני כהונה אי זו אשה הוגנת ־לנו הדא הוא דכתיב )תהליס ט״מ( בחוריו אכלה אש‬
‫ובתולותיו לא היללו ־ ועול מן הכא )שמית כ״ר( ואל משה אמר עלה אל ה׳ מלמל שהיו‬
‫משה ואהרן מהלכין תמלה ונדב ואביהו תהלכין אמריהם אמרו מתי שד זקנים הללו מתים‬
‫ואט נוהגים שררה על הצבור תמתיהס‪ .‬רבי יודן בשם רבי איבו אמר בפיהם אמרו רבי‬
‫פנמס אומר בלבס הרהור אמר רבי ברכיה אמר ליה הקב׳׳ה אל תתהלל ביוס ממר כי לא‬
‫תדע מה ילד יוס)משלי כ׳׳ז(‪ .‬הנה שכל זה הוא מפמיתות הטבע ורוע התכונות אשר מפאת‬
‫ממרס ‪ ,‬ובזה נתבאר טעם מי שאמר מפני שלא היה להם נשים כי זדונם וגודל גאותם‬
‫הושיבום ימידיס במטא והכל בכלל שלא רמוצי ידים ורגלים שכתוב בה מיתה‪ .‬והנה בבמינת‬
‫הסבה המעלות אמרו שהיו ממוסדים בגדים שהוא מבואר שהבגדים בלשק התורה נאמרו‬
‫טל קנייני הפעולות כמו שנתבאר יפה אצל בנדי כהונה ולפי שכבר נתבאר שם שהמעיל יורה‬
‫סל סגולות נפלאות בזה מזולתו מהבגדים אמרו שהיו חסרים מפיל וזה שלא היו בידם מדות‬
‫ס ו ט ת ימנטוס מהמשך אחר רוע תטנותם להצילם מהמית׳‪ .‬אמנם מה שהורו מצד התכליתית‬
‫הוא מ ה שמוט אליו באומרם שלא היו להס בניס וכבר אמרנו מה שישיג מהבמוליס לזאת‬
‫הסבה אלא שיש להבץ מדבריהם שאמרו זה טל צד המשל הקרוב אל המשך הפטולות המיוחדות‬
‫לאדס והתמדתם ועל דרך שאמרו)ב״ר פ׳ ל׳( עקר תולדותיהם של צדיקים מטשה טובים ט‬
‫הוא ה מ ק המורה הוראה עצומה על ט ו נ ת התכלית המייחד בפעולות ה ק כי המטון אלץ‬
‫בעצם וראשונה הנה הוא יחזיק בו ולא יסור ממט למילס‪ .‬אמנם מי שיהיה לבו במטשה‬
‫אל תכלית חיצוני ממט סנה הוא לא יתמיד במטשה ההוא ולא ימשך אליו אלא כל שיצטרך אל‬
‫המנץ ההוא הזולתי‪ .‬ולזה א מ ר ו ) ס פ ר י פ׳ עקב פ׳ והיה א ס שמוט( שלא ילמד אדס חורה‬
‫מל מנת שיעשיר או על מנת שיקרא רבי לפי שאלו ק תכליו<* מתחלפות אל טצמיות׳ וכאשר‬
‫הזדמן לו השררה או המושר ממקום אמר יסורו ממנה והוא מ ט א ר ‪ .‬ולזה היה המשל הזה‬
‫נאות אל הוראות כוונתם על התכלעת בממשיהם שלא היתה הטנה ולז״א )יקרא רבות שם(‬
‫ט בחמאם מתו ובטס לא היו ל ה ם ‪ .‬כלומר שלא היו ראויים לבטס שימלאו מקומם המוחזק‬
‫להם למי הסרסוס לסי שהמפורסם בממשיהס יהחכליות המתמלפות בלבם היו‬
‫פתחלסיס‬
 ‫תשעה יחמשים‬ ‫שמיני‬ ‫שער‬
‫מתחלפים ופעולות כאלו אין מטבעם להמשך ולהתקיים בידס ועל זה הדרך עצמו בא במסכת‬
‫נדרים )ס״א‪ (.‬מפני מה תלמידי חכמים אין מצוי לצאת מביניהם תלמידי חכמים רביכא אמר‬
‫משום שאין מברכין בתורה תחלה‪ .‬והתימה אם מוייבו לברך למה אין מברכין‪ .‬ולא עוד‬
‫אלא שנראה שהוא להם למנהג וה־תר בידם ולמה לא יכפוס לברך מל כ י ח ס ‪ .‬אלא שהכוונה‬
‫היא מה שאמרנו וזה שמי שעוסק בתורה לשמה ולתכלית עצמיותה הנה הוא מקפיד עליה‬
‫מאד ומחשיב׳ ומיקרה ומודה ומשבח תמיד למי ששס עמלו בה ולזה עולה בידו וכמו שאמר‬
‫)משלי הי( יהי מקורך ברין ושמת מאשת נעוריך כי המברך מקורה ודאי ישמת בה כי הוא‬
‫בא אליה באות נפשו כמשפט האיש אשר העשיר אחרי מניו כי הוא שומר ממונו ומהלל‬
‫לאל הנותנו בידו ועל כן אמ־־ו )סנהדרין צייו‪ (.‬הזהרו בבני עמי הארז שמהם תצא תורה‪.‬‬
‫אמנם מי שהעסק וההשתדלית בה אינו על זה העני] אלא שמתעסק בה לפי שנמצא בידו‬
‫זה העסק מזולתו או שפונה לתכליות אחרות הנה באמת לא חשקה נפשו בעצם וראשונה בעסק‬
‫ההוא ולא תתפאר בו ולא ישבח לאלוה עושיו עליו נם ברך לא יברכנו והיא הסב ה אשר לא‬
‫נתקיימה בידם בלי ספק עם שיראה שהם ראשונים וקרובים אליה מזולתם‪ .‬ולפי שהסבה‬
‫הזאת נעלמת כי רבו המחניפ־ם והמראים חצוניהס הפך מה שהוא בלבס נאמר שם )בנדרים(‬
‫בסמוך דאמר רב יהודה מי האיש החכם רבן את זאת ואשר דבר פי ה׳ אליו ויגידה על‬
‫מה אבדה האיץ נצתה כמדבר מבלי עובר )ירמ״ ט׳( דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים‬
‫ולמלאכי השרת ולא פירשהו עד שפירשו י‪:‬קב״ה בעצמו שנאמר)שם( ויאמר ה׳ על עזבם את‬
‫תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה היינו ולא שמעו בקולי היינו ולא‬
‫הלכו בה אמר רב יהודה אמר רב לומר שלא היו מברכין בתורה תחלה כי היתה השאלה‬
‫קשה ותמוהה העם אשר קבלו התירה והמצית והיו עושין אותה ומורגלים בקיומה איך היו‬
‫לשמה כרגע מפני ביטולם ממנה לגמרי וזה נשאל לחכמים ולא פירשוהו כי השכל האנושי‬
‫יגזור כי ההרגל יקיים אותה בידס וכמו שאמרו )סנהדרין צ״א‪ (.‬מאי דלא הוה הוה מאי‬
‫דהוה לא כל שכן‪ .‬גם הנביאים לא היה בידם כי היו רואים המעשים אשר בידם ולא היו‬
‫יורדין לעומק לבם וכמו שאמר הנביא )ירמיה י״ז( עקב הלב מכל ואנוש הוא מי ידענו אני‬
‫ה׳ חוקר לב וגו׳‪ .‬ושלמה בחכמתו אמר )מ״א ח׳( כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני‬
‫האדס ירצה כי הוא נסתר מכל זולתו‪ .‬נס מלאכי השרת שמשמשין לפניו במרום בהנעת‬
‫מערכות השמים לא היה זה בידם כי לא חוייבו מהס הפסדם ואבדנס על האופן ההוא ‪.‬‬
‫גס לא רעיון לבס וסוד מחשבתם אדרבא כל מה שנעשה בהם היה כנגדם ובסדורס‪ .‬עד‬
‫שפירשו הקב״ה בעצמו כי הוא לבדו יודע תעלומות לב כנזכר וכמו שפירשנו אמות זה‬
‫ההתימדותבשער י׳׳ד אצל ייאמר ה׳ אל לבו לא אוסיף עוד וגי׳ )בראשית חי‪ (.‬והוא יתעלה‬
‫אשר ידע הסבה ופירשה לומר שהסבה החזקה אשר הביאתם לזה‪ ,‬היתה שאפילו בשעת‬
‫עסקם בחורה בחיצוני מעשיהם הנה באמת לא הלכו בה בשרירות לבם כי היו פונים‬
‫בכוונותיהם אל דברים אחרים והוא הטעס שלא ברכו בתורה תחלה כמו שאמרנו‪ .‬ולהיותה‬
‫רפויה בידם על זה האופן היתה נסבה לשישינו קצת עונשים ומזה באו להעזב לגמרי עד שמצאום‬
‫הרעות כ ל ס ‪ .‬ולזה הענין הנכבד אמר הכתוב בפרשת אחרי מות את משפטי תעשו ואת‬
‫חקותי תשמרו ללכת בהם אני ה׳ אלהיבם לומר הזהרו בענין הכוונה כי היא העקר וזה כי‬
‫כשתעשו את דברי התורה והמצוה תכווני ללכת בהם ולהיותם עסקכס בעצם וראשונה כי‬
‫אני ה׳ אלהיכם היודע לבות בני האדם ומטיד טליהס כמו שאמר ולא שמעו בקולי ולא‬
‫הלכו בה כנזכר‪ .‬והנה זה הפירוש אמיתי מצד עצמו ומחוייב מצד המאמר וטניט בדוק‬
‫ומניסה וממשים בכל יום בכל הדברים הנעשים מתורה ויראת שמים כי הנה יעשו אל הפנים‬

‫האחרים‬
 ‫תיציעז־זוחטשים‬ ‫שמיני‬ ‫שעי‬
‫האמרים ומבקשים טליהם שכר כטושץ מטשה שלם ולפי שלא בא השכר עליהם יטעו מהם‬
‫רשעו הטונשיס הכבדים והרטים ושואלין ודורשין טל מה אבדה ה א ר ץ ‪ .‬ואם יאמרו להם‬
‫מכמיהס לפי שבטלתם מעשה כך ו כ ך ‪ ,‬היתה משובתם הרי עשינו כמה שגים ולא שיה לגו‬
‫או פלוני ופלוני עשו ולא הועילו‪ .‬והרי פירש הסוד יודט הסודות ברוך ה ו א ‪ .‬ואמר כי כבטשו‬
‫לא הלכו במעשה ההוא טל דרך האמת ולא ברכו אלהים בלבבם טל מטשיהס והוא ס ב ת‬
‫העונשין הנמשכים בזה אמר ז ה ‪ .‬וכל זה הואמענין אמרם בכאן שלא היו להם בניסראויין‬
‫להמשך פעולותיהם ההצינוה לפי שכוונותיהם היו בלתי מסכימות אליהם ונראים כטובדין‬
‫והרי ה ם מכעיסים‪ .‬והרי נגעו מכמינו ז״ל בכל ארבעה סוגי הסבות אמש לאמת ובאלו‬
‫הארבטה טצמן כוונו באומרם טל הקריבה וטל ההקרבה וטל האש זרה וטל שלא נטלו עצה‬
‫זה מ ז ה ‪ .‬כי הקריבה היא הראשוני כי הרסו אל השם לראות שנאמר בקרבתם לפני ה׳‬
‫פניהם להקריב טצמם אל הנצומ וסכנת‬ ‫וההקרב׳ היא השנייה שהעיזו‬ ‫וימותו‪.‬‬
‫הנסיון‪ .‬והשלישית הוא הפועל בעצמו שהקריבו אש זרה ‪ .‬והד׳ היא התכלית שאף שניהם‬
‫לא הוסכמו לכוונה אמת וזה עצמו פנין העושים שלא לשמה ככל אמד מכוין לתכלית בפני‬
‫עצמו כמו שדקדקו עליהם כנאמר איש ממשהו‪ .‬ואס היתה העבודה לשמה היה תכלית‬
‫אמד להם והוא מבואר‪ .‬והנה מ ם זה דברי המכמים בזה הענין בשכליש השלמוש במה‬
‫שיודט זה המטא בכל סבותיו אמנם לא אמרו שצא שמרו את משמרתם שכתוב בה גס כן‬
‫מיתה כי ה ס דברו בסבות החלקיות אמנם הטנין ההוא הוא כולל את הכל כמו שכתבט‬
‫ראשונה‪ .‬והנה מכל זה נתבאר כמה צדקו משפטי ה׳ כמה שנאמר ותצא אש מלפני ה׳‬
‫ותאכל אותם והוא מה שבאת ההוראה מצד ראשית מטאתס וטקרו ששמו תפלה באלפים‬
‫בענין האש‪ .‬והאלהיס אשר יענה באש להמניכם ג ו יתבאר כי הוא האלהיס המושה על‬
‫ידי הרצין המומלט‪ .‬לא שהאש והקטרת גורמין טל הדרך הטבעי שהרי לא מתו משה ו א ה ר ן ‪.‬‬
‫אמנם ה ס מתו לפגי ה׳ כי באש מטאו להקריב אש זרה אשר לא צוה אותם ובאש ה׳ נשפט‬
‫)ישטי׳ ס׳׳ו( לבא לפניו אשר לא כדת או שלא ברשות קל ומומר מאמשורוש )אסתר ד׳( והוא‬
‫מה שאמרו דל )במדבר רבות פ״ד( בטדת ק ר ה ‪ ,‬ס ס המיה נהון בתוכו שבו נשרפו נדב‬
‫ואביהוא והלילה מהיות שם ס ם המות זולתי זה שהמקריב טצמו אל מקום שאינו ראוי צו‬
‫האכלהו אש לא נ ו פ ה ‪ .‬וברוך הוא דיין אמה שופט בצדק אשר מכפטיו וגזרותיו ‪ p‬הנה‬
‫היו דברי הוכהה וקולוה גערה בלב כל העם להמרידס ולהבהילם ביראה ורעד לאמר הן‬
‫בקדושיו לא נשא פנים ואיך נטמוד אנחנו‪ .‬והוא מה כאמר משה לאהרן הוא אשר דבר‬
‫ה׳ לאמר בקרובי אקדש וטל פני כל הטס אכבד כי רש״י דל כתב היכן דבר ונקדש בכבודי‬
‫אל תקרי בכבודי אלא כמכובלי וכו׳ והראב׳׳ט דל כתב שכבר הודיטו כך טל דרך ר ק אמכם‬
‫ידטתי וגו׳ )טמוס ג׳( והרמב״ן דל אמר כי מאמר אשר דבר ה׳ הוא כאומרו אשר גזר ה׳‬
‫כטנין ותהי אשה לבן אדניך כאשר דבר ה׳ )בראשית כיד( וזולתם‪ ,‬אמר משה המקרה‬
‫הזה הוא גזרת השם לאמר אל לבו בקרובי אקדש ולא יהרסו אל קדושתי וטל פני כל הטם‬
‫אכבד שיהיו טהגים כבוד במשכני וטטם וידם אהרן שהיה בוכה בקול ואז שתק או כ ט ע ם‬

‫אל תדום בת טיניך )איכה ב׳( כל אלו דבריו ז״ל‪:‬‬

‫א ט נ ם הפי׳ הנכון הוא מה שאמרנו כי המטשה הנורא ההוא בעצמו הוא הדבור האלהי אשר‬
‫בו ידבר אל עמו ואלמסידיו לאמר להם בקרובי אקדש כדי שאכבד טל פני כל הטם‬
‫ולפי שלא היהה זאה טענה הכרהיה למיההם ויש להשיכ טליה לאמר למה יהקדש ע׳׳ז האופן נאמר‬
‫וידם אהרן לאמר שלא השיב דבר כי היא באמד ומי ישיבנו‪ .‬ולזה אהדל)זבהיסקט״ז(שהק וקבל שכר‬
‫טל השחיקה ‪ .‬ואיפשרכימאמר וטל פני כל המס יהיה כמוהמכמיסיס אוהי מל פני)ישעיה‬
‫ס׳׳ה( והעבר המנמה על פניו)בראשיה ל״ב( כדרך מדל)ב׳׳רפ׳מ״ו( לא אמר בפני כל ה מ ם‬
‫לומר‬
 ‫תשעה והמשים‬ ‫שמיני‬ ‫שער‬
‫לומר שיחקדש בקרוביו ולא יחיש אל מה שיהיה הדכר ר ק וקשה מאד מדגי כל המס ל מ ר מ ס‬
‫ילהבהילס ביום חחונחס וביום שמחת לבה כי אז יחקדש מיד מל ידס לא יהרסו מתוך השמחה‬
‫ויגילו ברמדהכיהיא המנץ הנאות לפני ה׳ כמי שנתבאר המנץ ממעשה סרן מוזא הדומה לו‬
‫כי שם נאמר ראשונה ידיד וכל ביח ישראל משחקים לפני ה׳ בכל מצי ברושים ובכנוריות‬
‫•ובנבלים יבתופים ובמנמנמים ו‪3‬צלצליש)במואל ב׳ י׳( חה כי היו משתפים בשמחה ההיא הנאת‬
‫טצמן מד שיצאו אל השחוק וקלות ראש ואחר שפרץ ה׳ פרץ במוזא נאמר )שם( ויחר לדוד‬
‫עלבי פרץ ה׳ פרץ במוזא ויקרא שמו ונר ויירא דוד את ה׳ ביוס ההוא ‪ .‬ירצה שנתכבד‬
‫האל יתעלה על פניו ומל פני כל העם ביוס ההוא כלומר על א פ ס ועל חמתם ‪ .‬ולזה בפמם‬
‫השנית תקנו את אשר עווחוהו ראשונה והרחיקו השחוק והקלות ראש וצמצמו עצמם בשמחה‬
‫הראויה ‪ .‬מל הדרך שביאר זה המנץ החיקר בי׳ מספר המדותכי שם כתב שהעוגגהואדבק‬
‫ט ס שלמות הפעולות בלתי מתפרד מ ה ם ‪ .‬ולזה השמחה מצויה בכל המעשים השלמים‪ .‬אמנם‬
‫בפרק התשיעי ממנו נתן ההבדל בץ השמחה והשחוק ובםיף דבריו אמר אמנם יראה כי‬
‫החיים המאושרים ה ם כפי המעלה יזה אמנם יהיה בשמחה אבל לא בשחוק כי אמנם יותר‬
‫טובים הדברים אשר במעלה מההתיליםאשר בשחוק נ ד כ ‪ .‬יבאר שהשמחההנפשיית בפעולות‬
‫המעולות היא ואף כי בשמחתה לא יתערבו הכרית הגופיות היא טובה ומעולה מהתולי השחוק‬
‫אשר יחחזקו מאד טל הכחות הגשמיות ונפשו עליהם תאבל והגה לזה ראוי להרחיק בלשחוק‬
‫לא השמחה כי השמחה אינה מזקת וכמו שאמר החכם לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מ ס‬
‫‪ v‬טשה)קהלת ב ׳ ( ‪ .‬כלומר מה זו רמה היא טושה ‪ .‬ולזה נאמר אחר כך וילך דוד ויטל את‬
‫אר׳ון האלהיס מבית טובד אדום טיר דוד בשמחה )שמואל ב׳ ו ׳ ( ‪ .‬הנה שהחליפו השמוק‬
‫הנכר ראשונה בשממה וגס החליפו כלי הזמר הנזכרים בתחלה טל זה האופן שנאמר )שם(‬
‫ודוד וכל בית ישראל מעלים א ת ארון ה׳ בתרומה וקול שופר כי אלו ה ס העונים הראויים‬
‫לשם לא זולת וטל דרך שאמר המשורר שאו זמרה ותט חוף כטר נמים מ ס נבל תקמו במדש‬
‫שופר בכסא ליום מגיגו)תלים פ״א( ‪ .‬ירצה ביוס הזה הנכבד שהוא יום הדץ שאו זמרה‬
‫ותט תוף ט ס כל שאר כלי הזמר לכל מי שיצטרך אליו ותקטו בי שופר תרוטה לבד כי הוא‬
‫הראוי לו לזולתו‪ .‬ודוד גם ק שנה הסדר כי לא נשתתף טמהס כראשונה שגאמר)שמואל שם(‬
‫ודוד וכל בית ישראל משמקים וגו׳‪ .‬אגל יימד למצמו הפיזוז והכרכור בכל מוז לכבוד השם‬
‫יתטלה ולכבוד תורתו כמו שנאמר )שם( ודוד מכרכר בכל טו; לפני ה׳ ודוד חגור אפוד בד‬
‫שמטרתו ממידה מליו שקיים במצמי הוי קל לראש ונומ לתשמורת )אטתפ״ג(וטשה לשממת‬
‫נפשו ולר להנאת ג ו פ ו ‪ .‬ולפי שנמלמה במינה זו ממיט אשתו נאמר )שמואל שם( ומיכל בת‬
‫שאול נשקפה במד המלון ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה׳ ותבז לו בלבה ‪ .‬יאמר‬
‫שטעתה במה שלא יקרה במיטה המלאכה ההיא לשעתה כפי מרך המושה אותה אבל שבזתה‬
‫אותו בלבה בטרך אותה המלאכה מ מ ב ז ה מצד טצמה ‪ .‬כי זאת היתה נסבה למה שאמרה לו‬
‫)שם( מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה לטיט אמהות טבדיו כהגלות כגלות אמד ה ר ק י ס ‪.‬‬
‫ירצה יום גדול ונכבד כזה שט המגהנלמלק מטת ה כ ט ד והשררה לכל איש ואיש כפי ממלתי‬
‫בסדרו איש מל מבודתו ומל משאו מה טוב ומה גטיס שנפל בחלקך להגלות נגלית לעיני אמהות‬
‫עבדיך שהוא המעשה אשר יביאהו הכרח הרקות להפילו על הרקים ופוחזים שבמס כי‬
‫לקלים‪..‬המרוץ ומנהג הבגעין ‪ .‬והנה באמת לפי מ ה שמלה על לבה בחמלה‪ ,‬פיה פ נ מ ה‬
‫בחכמה ודבר אמת היה אתה ודבריה מוכיחץ עליה כי בת מלך ה י א ‪ .‬אלא שהוא ע״ה השיב‬
‫צה דברים נכוחים כאשר מ ס לבבו לב ת ס וישר ונאמן לאלהיו וזרק עליה מ ר ה ‪ .‬ואמר לפני ס׳‬
‫אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו לצוות אותי מיד על ע ם ה׳ מל ישראל ושחקתי לפניו ונקלותי‬
‫עוד מזאת והייתי שפל בעיני ועם האמהות אשר אמרח ע מ ס אכבדה )שם( אמר אץ הדבר‬
‫כמו‬
‫ל‬ ‫וממשים‬ ‫תשעה‬ ‫ששיני‬ ‫שער‬
‫כמו שחשבת שאני מיקל ראשי ומזלזל בכבודי למשות יקר לאמהות שבלי ט לפני הי ההולך‬
‫לפנינו אשר לא נוכל להכחיש מציאותו והשנחתו מליט הנא היא אשר הסיר א ת אבין מלפניז‬
‫ובחר בי להיות מיד ומצוה על שסה׳ אלהי ולזה ראוי ומחריב לי להקל טצמי וכבוד להרבות‬
‫ביקרו השיעור אשר ראיתי ונקלותי עוד מזאת מכאן ולהבא בכל מ ה שיבא הצורך צכיוצאמה‬
‫אמנם בכל זה הייתי שפל במי*׳ לא נקלה ט השפלות מרה אמצעית בין הקלוש והכבחמבכמו‬
‫אלו המנייטם ויאמר שאץ כל זהבעיטו שחוק ק ל ו ת ראש כמו שחשבה ר ק מדת שפלות וממה‬
‫אשר היא דרך כבוד ומפלה למתבוננים ‪ .‬ומם האמהות אשר אמרת מ מ ס אכבדה‪ .‬כלומר‬
‫מ מ ס אביא ראיה מל אמתת דברי זה שאם היו מ ל ט ת ושרות איפשר לימוד כן אמנם‬
‫כשהיו אמהיח עבדי הן הנה תהיינה עדות ומופת שלא משיתי לכבודן ר ק לכבוד השם י ת ב ע‬
‫אשר הכל חייבץ בכבודו ואני יותר מכלן לסבה ש ק ד מ ה ‪ .‬מ ה שנמשכט מענץ לענץ‬
‫הדומה לו אשר לצרכו ולטונתו נאמר בקרבי אקדש וטל פני כל העם אכבד ‪ .‬וזה מ ‪:‬‬
‫שיספיק בכוונה בטנץ חטא נדב ואביהוא אשר בעטרו פירשו למיתה כמו שמוזכר בזהםמצק‬
‫מהספור‪:‬‬
‫א מ נ ם בענין זריזות ה מ י ם הנותרים אשר פירשו לחיים להמשך אמר אביהם קרוש יי׳ ‪.‬‬
‫הוא מה שנראה מאותה תובחה אשר נתוכמ עמה םמשה פבד יי׳ בקצפו טניהם לאמר‬
‫מדוע לא אכלתם החטאת ונו׳ הן לא מ ב א וגומר‪ .‬כי היה אביהם מליו השטם הלץ בעדם‬
‫וטען טענה חזקה אשר הודה אליה משה כמו שאמר וישמע משה וייטב בעיניו שיראה מהם‬
‫שעמדו מל משמרתם ודקדקו על שמועתם והקפידו על תלמודם ונתקיימה תורתם בידם הסך‬
‫מ ה שאמרו באחיהם שלא היו בהם בנים כנזכר‪ .‬ואולם מה שראוי שיעויין במניינם הוא כי כל‬
‫המדרשים )זבחים ק״א‪ (:‬נ ם המפרשים ז׳׳ל)פסחים ט נ ‪ :‬תום׳ ד ה דכתיב( הסכימו שעל‬
‫שעיר ראש חדש מ ק ר ב בו במם נאמרו הרבריס ההם שהוא קדשי דורות ׳אנינות מהגת בהם‬
‫כ י מ ה לפי זה היחה תשובת אהרן כבדה וקשה מאד בלתי מובנת ט אס במלוי דברים הרבה‬
‫זרים ומצוניס ממאמרו כמו שאמרו בתורת כ מ י ס )שמיני סי׳ מ׳ פ׳׳ב( וקצר אותו רש״י י ל‬
‫בפירושיו הן היום הקריבו את מטאתם ‪ .‬מהו אומר אלא אמר לו משה שמא זרקתם דמה‬
‫רוננין שהאונן שעבד מלל אמר לו אהרן וכי ה ס הקריבי שהם הדיוטות אני הקרבתי שאני‬
‫כהן גחל ומקריב אונן ותקראנה אותי כאלה אפילו לא היו המתים בני אלא שאר קרובים שאני‬
‫חייב להיות אוגןטליהס כגון כל האמור בפרשת כ מ י ם שהכהן מטמא להם ואכלתי מטאת היום‬
‫ואס אכלתי חטאת היום אבל אניטת לילה מותר שאין אונן אלא יום קבורה בלבד היימב‬
‫בטיט יי׳ אס שמעת בקדשי שעה אץ לך להקל בקדשי דורות וישמט משה וייטב בטיגיו הודה‬
‫ולא מש לומר לא שממתי‪ .‬מ ה שהוצרט להכניס שאלות ותשובות אינם במשמעות הכתוב ר ק‬
‫בכח רחוק ימוד הוא דבר קשה שיטץ הכתוב באומרו ואת שמיר החטאת דרוש דרש משה‬
‫זבאומרו מ ח ט לא אכלתם את המטאת את שמיר ראש חדש אשר לא נזכר בכל הפרשה הזאת כמו‬
‫שלא זכר אח שעי־ נחשון כי ה״א ה ד י פ ה לא תרמוז כי א ם אל הדבר מ ו ד ע והמוזהר בענין‪.‬‬
‫וקשה ש ד מכל זה כי הוא נראה מבואר מססור הפרשה שעשיית הקרבנוח ושרפת החטאת‬
‫הכל נמשה קודם שחרד האש וקורס שנשרפו נדב יאביהוא ולא נמצא שאחר מיתתן משו דבר‬
‫מהם ואם ק לא היה שם אניטת כלל בשעת שרפת החטאת ‪ .‬ו מ ה הרמב״ן דל חמה מל‬
‫זה ותיייז י ל שמא לא היה משה רואה את מעשיהם וחשש שמא מצאו ד ם השעיר הזה‬
‫שלא נזרק עדין וזרקוהו ואהרן אמר לו הלא הזריקה שלי היא וכשנזרקה מידי‬
‫נזרקה ולא נפסלה באנינות ומשא ומחן של הלכה היא ‪ .‬אבל לא נעשה בהם דבר‬
‫באנינות כלל ע״כ ‪ .‬ועוד באומרו ישמע יישב בעיניו כי איך יימן שייטב בעירו דבר‬
‫המחש הזה אשר נסתפק בו או חשב הפכו פ ד שישאל מליו מפי ה נ מ ר ה ‪ .‬אמנם הטוב‬
‫והישר‬
 ‫תשעה וחטשים‬ ‫שמיני‬ ‫שער‬
‫והישר לסי פשט הכתובים שעל חטאת הטס המוזכר בשרשה שנקרב לסי שעה הכתוב מלבר‬
‫וזה כי לפי שהיה היום ההוא הראשון לקרבטת צבור על ידי אהרן קדוש י״י והיה מעשה‬
‫העגל לפניהם רצוני לפני אהרן ולפני העם אמד המרבה ואחד הממעיט כי על כן נתוספו‬
‫הקרבנות האלו המיוחדים הנזכרים בכאן לפי דעת כל החכמים )מכלתא למילואים שמיני סי׳‬
‫גי( אשר לא נזכרו בפרשת ואתה תצוה שהיתה קודם מעשה העצל ולזה נאמר ויאמר אל‬
‫אהרן קמ לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימים והקרב לפני י״י ואל בני ישראל תדבר‬
‫לאמר קמו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה תמימים לעולה ושוי ואיל וגומר ‪ .‬ראה‬
‫דקדוק המצוה הזאת הנה כי אהרן אס עשה עגל לא כיווו לעבודת אלילים ולזה נצטווה שיביא‬
‫ענל כמות שהוא לא שעיר שהוא קרבן מיוחד לעבודת אלילים )במדבר כרו(‪ .‬אמנם הס שבחרו‬
‫בעגל לעבודת אלילים נצטוו שיביאי שעיר עזים לחטאת וגס שיביאו עגל וכבש לעולה כי‬
‫לשניהם נתכוונו‪ .‬אמנם נצטוו שיביאו ג״כ שור ואיל לשלמים כי הוא הראוי לשוס שלים ביניהם‬
‫לבין אביהם שבשמ ם )תו״כ פ׳ ויקרא פ׳ י״ז סימן אי( כי היום הוא נראה אליהם בכבודו‬
‫בהורדת האש בחנכת המזבח כמו כנתבייר בענין‪ .‬והנה אהרן נצגיוה שיעשה את חטאתו ואת‬
‫עולתו ראשונה ואח״כ יעשה חטאת העם ועולמם דכתיב קרב אל המזבח ועשה את חטאתך‬
‫ואת עולתך יכפר בעדך ובעד העם ועשה את קרבן העם וכפר בעדם כאשר צרה י״י וכן‬
‫טשה שנאמר ויקרב אהרן אל המזבח וישחט את עגל החטאת אשר לו וגומר ‪ .‬והקטיר אמו־יו‬
‫המזבמה ואת בשר החטאת ואת העור שרף באש מחו; למחנה ועשה כן מן הדין ואע״פי שלא‬
‫הובא את למה אל הקדש פנימה לפי שהיה חטאת עצמו ולא נתן לו לאכלה רק חטאת זולתו‬
‫זולתו המצונות וכמו שאמר )ויקרא ו׳( וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל באש השרף ‪.‬‬
‫וכמו שכתב הרב המורה פרק מ״ו חלק שלישי וכל שכן שיהיה דין זה נוהג בחטאת ‪ .‬ואח׳׳כ‬
‫עשה את עולתי שנאמר וישחט את העולה וגומר‪ .‬ואחר כך בא לעשות את קרבן העם‬
‫שנאמר ויקח את שעיר החטאת אשר לעם וישחטהו וימטאהו כראשון יאמר כי אף עייפי‬
‫שכיוצא בו נתן לו לאכלה כמו שנאמר בתורת החטאת )שם( הכהן המחטא אוחו יאכלנה‬
‫במקום וגומר‪ .‬הנה היא ראה בטוב דעתו כי אמר שהיה לו שחוף בחטא ההוא אשר נקרב‬
‫ההוא עליו שאין ראוי לו לאכול ממנו ולזה שמטו וחטאו כראשון שהקריב אמיריו ושרף‬
‫עורו ובשרו ממון למחנה כדי שלא יהיה חוטא נשכר‪ .‬ואמר הקריב המנחה והשלמים‬
‫ואחשוב כי כל אלו הקרבנות נעשו והוקטרו על המזבח קודם שירדה האש שכן נאמר בכלן‬
‫הקטיר המזבמי ויקטר על העולה המזבחה ויקטר החלבים המזבחה ומה שנאמר ותצא אש‬
‫מלפני י״י ותאלל על המזבח את העולה ואת החלבים יהיה זה על עולת התמיד ושאר‬
‫הקרבנות הנקרבים בו ביום והכתיב יורה על זה שאומר ויקטר על המזבח מלבד עולת‬
‫ה ב ק ר ‪ .‬או שתהיי כוונת כל ההקטרות הנזכרות בפרשה שהכינים לכך והוא רחוק ‪ .‬ואיך‬
‫שיה״ נסה הנה אחר שירדה האש ונשרפו הבנים ובא משה לומר אליהם קמו את המנמה‬
‫הנותרת מאישי יי׳ ואכלוה מצות אצל המזבמ וגומר ואכלתם אותה במקום קדוש וגומר שוי‬
‫התרומה יחזה התנופה ונו׳ וללמד שלא נאסרו להם מפני אנינותם הנה אז דרוש דרש את‬
‫שעיר החטאת אשר לעס לדעת מה נעשה בו ולדעתי כי דעתו היה לצוות לשרפו לסבה‬
‫שנזכרה אמנם הקפיד מאד על מה שנמצא כי הוא שורף מבלי צואתו כי לא חשב שהם‬
‫מעצמם יפלו על הדבר ההוא אבל משלם שעשו זה שמא לא היו מתנות כהונה חשובות‬
‫בעיניהם להתאכסן עליהם בשלמן גבוה על דרך שאמר הנביא )מלאכי א׳( באמרכס שלמן‬
‫י״י נבזה הוא וכאומרו )ש״א ב׳( למה תבעטו בזבמי וגו׳‪ .‬והיותר קרוב שלא עמדו על‬
‫שמיעתם כשלמל אותם )ויקרא שם( וכל חטאת אשר יובא מלמה אל אהל מועל לא תאכל‬
‫באש תשרף ומשבו שכל המטאות לשריפה עימלות‪ .‬ולזה קצף על אלעזר ועל איתמר בני‬
‫אהרן‬
‫לא‬ ‫תשעה ?המשים‬ ‫שמיני‬ ‫שער‬
‫אהרן הנותרים לזרוק מרה בהם כי כגון זה ראוי לחשדם עליו ואמר להם מרוע לא אכלחם‬
‫אה החעאת במקום הקדש כי קדש קדשים היא וגו׳‪ .‬חפס עליהם מאשר לא אכלוה ומאשר‬
‫הוציאוה ממקום הקדש ולא שוכלו לטמון ממאמר וכל משאש אשר יובא וטמר לא שאכל‬
‫באש השרך! הוא טטוש כי הן לא הובא מדמה אל הקדש פנימה ואם הבאשס אושה הרי‬
‫מוא טטות שני ואם כן היה לכס לאבלה בקדש כאשר צוישי שם ‪ ,‬הכהן המחטא אושה‬
‫יאכלנה ולא היה לכס לשכוח ‪ .‬וכל זה דקדק מליהם לפי שלא שימר כי ממצמם נפלו טל‬
‫אמחת הטנין המחודש ההוא אשר לא דבר להם טדיין בו דבר כמו שאמרט‪ .‬אמנם אהרן‬
‫בחכמתו מטן טל הבנים ואמר הן היום הקריבו את חטאתם וגו׳ ותקראנה אותי כאלה ירצה‬
‫הנה היום הזה הקריבו הטם את חטאתם ואת טולתס לפני יי׳ טל שעשה הטגל וכבר קרו‬
‫‪,‬‬
‫אות כאלה הפנינים טצמס או כאלה האנשים ‪ /‬רצוני להקריב חטאת ושלה טל חטא זה‬
‫כמותם ואס היה לי במקרה כמו שאמר הכתוב)שמות ל״ב( אשר פשו את הפגל אשר עשה‬
‫אהרן שהכונה שהם עשו בטצס הפגל אשר טשה אהרן במקרה ואכלחי חטאת היום הייטב‬
‫בעיני יי׳ שאהי׳ חוטא נשכר‪ .‬יישמט משה וייטב בעיניו כי הסכימה דעתו אל דעת עליון‬
‫ושדן דין אמת בעצמו ושיצאו מהחשד םחשדס כנזכר‪ .‬ומה נכבד טעם אומרו אח חטאתם‬
‫ואת עולתם לפני י״י כי לא יאמר ליי׳ או לפני יי׳ כי אם על הנשרף כלומר אשה ליי׳ לא‬
‫מל הנאכל ממנו דבר‪ .‬וכבד כתב זה הרב המור׳ בפרק הנזכר זהו פירוש נכון יישר בעיני‬
‫בסיפור מ ה אין בו שוס ספק רק מה שנטו הראשונ ס אל הטנינים הרחוקים אשר כתבנו‪.‬‬
‫ואנחנו נאמר אם קבלה הס נקבלם אמנם הכתובים יתישבו על פשוטן וכוונתם טל נכונה‬
‫מבלי הפיל טעות בשום אחד מהם כ״ש במשה רבן של נביאים שהוא מגונה לומר טליו‬
‫שהקפדתי הטעתו או שטעותו הביאו לידי קפידה‪ .‬כמו שאמרו בתורת כהניס)שמיני פ׳׳ב‬
‫סימן י״ב( אייר יהודה חנניה בן יהוד׳ היה דורש כל ימיו קשה היא הקפידה שגרמה למשה‬
‫לטעות‪ .‬לאחר מיתתו אני משיב על דבריו מי גרם לי שיקפיד אלא שטעה‪ .‬והנה הדברים‬
‫האצה הס נאים לדורשם טל זולתו מהאנשים‪ .‬ועכ׳׳פ טם זה נתבאר מה שמצא להם ביום‬
‫ההוא מהרע והעוב בעניניהס כפי מה שנתחלפו האנשים ההם בטבעם ובמטשיהס כי התחלפות‬
‫המקבלים יגרום חלוף מיני השפע אמנם כשיסכימו האנשים על הטוב אז לא נקבל מאת‬
‫האלהיס רק טיב יבהנרת פסמים ) נ ׳ ‪ ( .‬ביים ההוא יהיה ה׳ אמד ישמו אמד אטו עד האידנא‬
‫לא אח־ הוא‪ .‬אמר רבי יוסי בשם רבי מנינא בשם רבי יומנן לא כעולם הזה העולם הבא‬
‫הטה״׳ על בשורות רעות אומר ברק דיין האמת ועל שמועות טינות ברוך הטוב והמטיב‬
‫לפ׳הב כלו טוב יאומר הטיב והמטיב‪ .‬ושמו אמד אעו עד האידנא לאו שמו אמד אמר‬
‫י‬
‫־ב־ הידה אמר שמואל בע״ה׳ נכתב בירד ה׳יא ונקרא באל׳׳ף דליית הע״הב נכתב בירד‬
‫ה״א ונקרא בירד ה״א והכוונה היא מבוארת כי *בעוד שיתמלפו האנשים בפעולותיהן בין‬
‫טיב‬
‫*יעיד שיתחלפו וכו׳ ר׳׳ל כוונת ר׳ יוסי נר״ח היא‪ .‬כי עתה יעוד לא שלם עס ישראל נמדיתיו‬
‫ותכונות נפשי‪ ,‬ויש מהם מטיבים ויש מהם מריעים דרכם ופעולותיהם‪ ,‬יתחלפו גס מקריהם הנאים‬
‫עליהם לפי גמיל מעשיהם הטובים או הרעים וע׳׳כ יצטרכו רק קצתם לברך הטוב והמטיב על‬
‫הבשורות הטובית וקצתם יוכרחו לברך דיין האמת על הרעות‪ ,‬אסש לעה״בר״ל לעתיד באחרית הימים‬
‫בעת ישינ ה׳ שנות עמו יהיי כלס ממינים דרכיהם ונענור זה יהיו גס כל מקייהס רק טוניס אשר‬
‫•תנו תודתם עליהם בברכת הטוב והמיטיב‪ .‬וזש״א ר׳ יוסי וכו׳ בנחיגת הנדל שלימות המרות ייישר‬
‫המעשים בין אנשי דורנו לדור הנולד כי יביא באחרית הימים‪ ,‬אמר ר״י אמר שמואל בבחינת שלמית‬
‫ההשגה כי עתה תקצר יד חכמינו המעיינים האלסייס להשיג מהותי וע״כ נקרא שם הויה המורה על‬
‫מהות הי״ת רק בשם אדנות להורות שרק על פי פעלו שהוא אדון כל נשיגנו עתה‪ .‬אבל השגת מהותו‬
‫נעלמת ומכוסה היא עתה ממנו אבל לעתיד תראה החכמה ודעת אלהים בארן עד שישיגוהו גם‬
‫השגה מהותית‪.‬‬
 ‫תשעה והמשיס‬ ‫שמיני‬ ‫שער‬
‫טוב לרעחוייב שיהי׳כמו כן מתחלף כל הבא עליהם מפאח מעלה‪ .‬אמנם בהחיחל מעשיהם‬
‫לטוב יהי׳ האל יחברך הטוב והמטיב לגמרי‪ .‬וכן הוא הענין בהשטת הטיוניוח באלהיות‬
‫כי בעור שיהיו המטייניס מקצרים בהם יהיה שם מהוחו יחטלה נטלם ונקרא בשמוח התארים‬
‫אמנם כשחמלא הארץ למה את ה׳ וכלס ילטו אוחו מקענם ועל ג ח נ ס הנה אז יסכימו‬
‫כלם להשכיל ולקרוא בעם יהוה ולעבדו שכס א ח ל ‪ .‬כי אז כלס יקפידו טל זמנם המשובע‬
‫בילס כאשר אמרנו ראשונה ויקיים מאמר הנביא)ישעיה לי( והיה אור הלבנה כאור החמס‬
‫ואור הממה יהיה שבעתים כאור שבעח הימים ביום חבוש ה׳ א ת שבר עמו ומחץ‬
‫מכתו י ר פ א ‪:‬‬

‫השער הששים‬
‫יבאר תועלות אסורי המאכלות‪ .‬אס לתקון טבע אומה הישראלית ואם להמצא לה חיי הפרישות‬
‫ויבאר סעודת לדתן‪:‬‬
‫זאת ההיה אשר תאכלו מכל הבהמה וגו׳‬
‫במדרש חזיה)שיר ב׳( הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה )שיר ב׳( ר׳ מאיר ור׳ יהודה‪ ,‬רבי‬
‫מאיר אומר אמרר‪ .‬כנסת ישראל השליט בי יצר הרע עד שאמרתי)שמות ל׳׳כ( אלה‬
‫אלהיך ישראל בהאי חמדא כדעייל ניד‪ .‬כאינש הוא מערבב ליה א׳׳ר יהודה דייך ר׳ מאיר אין‬
‫דורשין שיר השירים אלא לשבחן של ישראל אלא מאי הניאני אל בית היין אמרה כגסת ישראל‬
‫הניאני הקכ״ר‪ ,‬למרתף גדולה של יין זה םיני וגחן לי שם דגלי תודה ומצות ומעשים טובים‬
‫וקבלתים באהבה הה״ד ודגלו עלי אהבה ‪:‬‬

‫**אם הטוב כהיותו יותר כולל יהיה יותר טוב ומשובח ־ ‪ -‬נ ‪ :‬הישרת הדת האלהית‬
‫מוייכ שההי׳ הטוכה שכהישרוה והיוהר משוכחת‪ :‬הקולס ה ס לכרי המוקר כפרק‬
‫ראשון מהמדיה אמר ואם הדכר הנאהכ הוא אמל לאיש אמל ולמרינה אמה יוהר גלול‬
‫ויוהר שלם הוא אשר הוא להטכה מדינה ולהשגמהה‪ .‬ואם הנאהכ הוא למדינה אהה יוהר‬
‫טוב אשר היא לכל העם ולכל המלינוה על כ א ן ‪ .‬ולפי שלא יאמר הרבר טוב ככמינת‬
‫כללוהו‬
‫**תוכן דעת הרב ז״ל הוא כי ככר אמר החוקר שהטוב היותר כללי הוא גם היותר טוב‬
‫ומשובח״ ריל שלפי רכות מכפר האנשים אשר יקחו חלקם כשוב מה ואשר להם יגיע תועלתו מכלי‬
‫אשר יוגרע עי״! חלק כ״א ואחד מהם ; כן יגדל גס מעלת ומדרגת הטוב ההוא ‪ ,‬יע איטפאססעגדער‬
‫איין גוט איזט אוגי יעמעהר מענשען נוטצען אוגד פארטהייל דאדייס ציעהן‪ ,‬אהנע דאם הידורך‬
‫דער אייגצעלגע טהיילגעהמעי כעאיינטיעכטיגט'יוירד‪ ,‬דעסטא פארציגליכער איזט עבען‬
‫דיזעס ניט‪ ,‬ד״מ השמש אשר יפיץ קרני אורו על כל חצי כדור הארץ \ עד שאין נסחר מחמתו‬
‫ומאורו הלוא מעלתו וטובו יגדל מאיד מאור הנר אשר יאיר רק לאנשים המעטים היושבים סביבותיו‬
‫אשר להם לבדם יגיעו קרני אורו‪ ,‬יע״כ אה׳׳כ להודיע שהי״ת הוא השלס הטוב לכלי תכלית ״טוב‬
‫ס׳ לכל• ר׳׳ל יען שתועלת טיבו מגיע לכל יצוריו‪ ,‬משא״כ ככני אדם כי גס המלך היותר טוב לא‬
‫יוכל להרחיב טיבו על כל הנתונים תחת ממשלתו נס מקיצר יכלתי בהיותו אניש קצר יד ‪ .‬גס מקולר‬
‫מתנתי בעצמה שלא תספיק להרבה בני אדם זאיואהל אויס םוניעקטיווער אלס אניעקטיויעד‬
‫סאגגעי־ האפטיגקייט כמאה״כ ״גס לכלכס יתן בן ישי שדות וכרמים גס לכלכס ישים' שרי אלסיס*‬
‫וכו׳ ר״ל כי הראשון אי אפשר ככהינתי ואינו כיכלתו אחרי שאין לו כל כך שדות וכרמים לתת מהם‬
‫לכל אחד ואחד והב׳ אי אפשר בבחינת הדבר בעצמו כי אס יהיו כלס הראשים והשרים איה האלפים‬
‫יהטאוח ר\תיניס תחת משמעתם י א;ל היית אשר ליכלתו אין קץ גס נבחינת עצמותו ית׳ גס נבחינת‬
‫הדנרים אשר פיהו הוא ציה‪ ,‬היא יכול להיטיכ לכל‪ ,‬והיא מיטינ נאמת לכל כי לא חסר משוס‬
‫נמצא מה שחשנ נחכמתו העליונה שהוא טונ ומועיל לו ומה שהיה ח מ ה ראוי לקנל לא המדיר‬
‫ממני‪.‬ומעצמו יבין כל משכיל כי לא מחכמה ישאל איש לאמר • מדוע עשה נעולמו נרואיס מעילים‬
‫ופחותים‬
‫לב‬ ‫‪m‬‬ ‫שמיני‬ ‫*יעי‬
‫כללותו שאס ק יהיו הדברים המשותפים אל ההמון עתר טובים מהמיוחדים ליחיד הסגולות‬
‫והגביאיס מה שכבר גחבאר בהפך בחחלמ ס פ ר ואלה שמית שטר ל י ד ‪ .‬לזה אמר כ ח כ ם‬
‫כי כשיהי׳ הדבר האחד כעצמו הוא לאיש אחד או למדינה אמת יותר גמל ויותר גאהב‬
‫הוא כאשר תתפשט תוטלתו ולהיות דבר זה מ מ א ר מטצמו לקח ממט ראיה שהסכמי המדינית‬
‫המטיינת בטוב המדינות בכלל היא יותר ראוי׳ לטיין בטוב כאטשי כי בהתחברות הטוב‬
‫והכללות יחד הנה הוא טוב שלם וגמור‪ .‬והנה להיות זה התואר היוחר משובח הסכימ׳ טליו‬
‫רוח הקדש לתאר בו האל יתברך באימרו טוב ה׳ לכל וגומר )תלים קמ״ה(‪ ,‬וזה שמלכי‬
‫האדמה באדמה והיותר גדול שבהם הוא קצר יד מהיטיב לכל בגי מגמתו כי אט״פ שיהיו‬
‫כלס ראויים לקבל הטבתו מצד הכגתס אין די בשום ממון וששר להשלים ט ס כל איש ואיש‬
‫די מחסורו כל שכן להעשירו ולהבדילו כסי רצונו‪ .‬והשגית שאין מטבע הגדולה והכררה להתפשט‬
‫לכל האנשים כמו שאמר שאול שמעו נא בגי ימיגי גס לכלכם יתן בן ישי שדות וכרמים‬
‫לכלכס ישים שרי אלפים ושרי מאות )שמואל א׳ כ״ב(‪ .‬על הראשונה אמיי שאי אפשר לתת‬
‫לכלס נמלות כי הארץ לא תוכל שאת‪ .‬ועל השנית אמר שהוא נמנע שאם כלס יהיו ראשים‬
‫יהיו מסרי הגופות ושאר האיברים וכן אם יהיו כלס שרים איה האלפים והמאות‪ .‬אמנם‬
‫האל יתברך הוא טוב ומטיב לכל‪ ,‬הטוב ההוא המושפע מאתו ולא מסר משוס נמצא מקרני‬
‫ראמים וטד ביצי כניס מי שלא קבל ממנו הטוב היושר שלם שהוא ראוי לו ונאות אליו‪ .‬לא‬
‫במו שהיו אומרים רבים מסכלי בני האדם בטלות עשן הפתיות אל אפיהם אומרים אמור‬
‫בסכלותם על מה לא טשה הבורא את הנמלה גמל או ס ו ס ‪ .‬והסוס אדם ואת הבגד רקיע‬
‫יכדוהה‪ .‬ואמרו לא ימלט א ס שיכול ולא רצה ותהי׳ מדת טליות‪ .‬או שרצה ולא יטל והוא‬
‫קוצר י ד ‪ .‬ולהנצל מזה ומזה ראו להפיל עצמן לבאר שמת וגזרו אין זה ר ק שהדברים נמצאו‬
‫על צד המקרה כל אמד קבל מהטיב מה שנזדמן לו מבלי שיהי׳ זה מדעת מנהיג ידבר שלם‬
‫כמו‬
‫יפחומים פארנע־מע איגד נעיינגע גע׳«‪8‬ספע ‪ .‬די׳מ סוסים וזוחלי עפר כנמלה ושאר רמשים ‪,‬‬
‫‪0‬‬
‫ולא עשה כילם כוסים כי כמו שהרואה גוף האדם שהוא מכף רגל ער ראפ בעל איבדם נכבדים‬
‫ופחותים לא יוכל לשאול מריע לא עשה כל גופו ראש לב אי עין לבד שהם האיברים היישר נכבדים ?‬
‫אחרי םישיס אל לבו כי הגוף מצערך לקיימו נס אל האיברים מריעים והפ־ויתיס האצה וכי רק‬
‫בעשות כל אחד מהם את מעשהו ישיג תכליתי > ד״מ הרגלים ילכו לבקש המזון יהידיס ינאיהי‬
‫אל פיו לאכול והאצטומכא יעכלהו והכבד יעשהו לדם אשר יוליך אל הלב ימשס יצא באמצעות הגידים‬
‫והעורקים מיטטעלסט דער וייענען איגד בלוטאדערן אל כל האיברים וכן הצסרניס יבינו על‬
‫ראשי האצבעות אשר שם יכלי כל העצבים ושם הרגשת המישוש יותר גדילה מבכל מקימות הגוף‪,‬‬
‫יוא דיא נעיפיען עגדען אונר דאז נעפיהי* אס שטערקסטען איזט כמו םיגיני השערות על ראש‬
‫והמוח ושאר המקומות אשר הס שם לבל יתקררו הליחיית הפנימיות שימורם מקור האויר החיצון;‬
‫כן ירא וישפוט כל משכיל כי גס לתיקי] העולם כולו ראתה החכמה העליונה שהוא ראוי ומחייב‬
‫לנרוא תחילה חמריס שונים גרועים ומעולים ולתת אח״כ לכל חימר הגורה שראויה לה נלי חסרון‬
‫ומגרעת למען יהיו עי׳׳ז נעולם נרואיס יקרים וגרועים ויעשה כלאחר ואחד מהם מלאכתו ומעשהו‬
‫אשר נועד ליס כי רק באופן הזה יישג התכלית הנרצה מהי״ת מכלל הנראה כלה ! וכמו שלא‬
‫יושג התכלית הנרנה מהבית הבנוי על תלי אס לא יהיו לו קרקע וגג וצלעות סביב לו בירכתי‬
‫מזרח ומערב צפון ודרום ]או כמו שלא תכון החברה האנושית בבחינה מדינית ‪ .‬אין םאליטיש‪-‬‬
‫בירגעליבער הינזיכט אס לא יהיו בקרבה שרים ואדוניס המצויה ומפקידים ועבדם הסריס‬
‫למשמעתם עשירים ואביונים אשר כל אחר מהם פועל פעולתו המייחדת לו יגבול מעשהו אין‬
‫זיינעם ווירקינגסקיייזע כמאה״כ ״ני לא יחדל אניון מקרב הארץ״)דברים ט״י( ומאס״כ ״עשיר ורש‬
‫נסגשי עושה כלס הי״ )משלי כ״נ( בן לא היה רצון היית מושג בעולמו אס היו ברואיו כלס מלאכיס‬
‫ושכציס נבדלים או כילס כני אדם חכמים וננונים נביאים אי פילוסופים אי שהיי כל חייתו יער ר ק‬
‫אריות ישנהניס וכל נהמות שרי רק כוסים וגמלים ושאר נע״ח יקרי הערך‪ .‬היוצא מכל זה הוא‬
‫כי לא מקוצר יכולת היית או מחסרון טובו ומגדר חשדו ואמתו עם נרואיי‪ ,‬העדף לזה והחסיר‬
‫לאחר‬
 ‫ששיס‬ ‫שמיני‬ ‫שער‬
‫כמו שיחשב ‪ /‬והחכמה תעיז חשיבתה הנצחת לסכליתסכי הנה האל יתעלה ע פ ה הכל בחכמתו‬
‫מעשוח כל דבר גדול או קמין ואס היו קצת‬ ‫העצומה ואין בידו מחסור‬ ‫הנפלאה ונבורתו‬
‫הנמצאים גרועים מקצתם היה כן למבע הנושא ההוא שהיה לו מהנמנע לקבל צורה מעילה‬
‫והיותר גרוע מ ה ם מציאותו מוב מהעדרו כמו שכתב הפיליסוף כל זה במאמר ה׳‬ ‫ממנה‪.‬‬
‫שהזבוב טוב מאד מחומר הזבוב אלו נעזב כן‬ ‫עד שחתם דבריו בענין הזה ואמר‬ ‫לאלהיות‬
‫ט ב ע הממרים מלבד מ ה שיחייבהו‬ ‫ולולי שהיה כן לא היה נמצא והוא ה א מ ת הברור מצד‬
‫כי ה א ד ם גוף משונה וממובר מ כ מ ה‬ ‫שלמות הדברים וצורך מציאותם טל נ כ י ן ‪ .‬הלא נרא׳‬
‫איברים ראשיים אמצעיים תחתיים כמו שסודר מ כ ף רגל ועד ראש ומהידוע שקצתם נכבדים‬
‫לב או‬ ‫והכוליא‬ ‫מומ‬ ‫האמור תאמר מרוע לא היה הרגל ראש והטחול‬ ‫ומעולים מקצתם ‪.‬‬
‫למה לא היה השער עין והצפירן לשון וכדומה לאלו ה ת ע ת ו ע י ם ‪ .‬כי הדבר מבואר כי אל דעות‬
‫ה׳ עשה את ה א ד ם בחכמה וברא בו כל האיברים הצריכיס אל שמישו על צד היותר נאות‬
‫היה ביכולת הבורא לעשות בו‬ ‫שאיפשר‪ .‬ולא קבל המומר ההוא צורת השער מפני שלא‬
‫עין או אזן‪ .‬כי עין רואה ו א ץ שומעת ה׳ עשה גס שניהם‪ .‬ר ק מפני צורך השער עצמו‬
‫שהוא נאות לו בדמותו וצלמו וכבר קבל המומר ההוא תכלית מ ה שאיפשר לו לקבל מהשלמות‬
‫נגרע כת הבורא לבלתי עשות ממומר‬ ‫כמו שקבל המומר שיעשה ממנו העין או הלב ולא‬
‫השער לב או מומ כמו שלא נגרע לבלתי היות הפרעוש פילוסוף או נ ב י א ‪ .‬וממין זה ה ת ע ת ו ע‬
‫מ ה שאמרו רביס א ס היה איפשר לבורא שיטשה ה א ד ם שלא יחטא שאם לא יכול הרי הוא‬
‫והתשובה הראשונה אף היא תשיב‬ ‫קוצר י ד ‪ .‬ואם יכול ולא רצה הרי הוא צרות ע י ן ‪.‬‬
‫והגלגלים‬ ‫אמריה להס כי האל יתעלה יכול לעשות בריה שלא יחטא שהרי עשה המלאכים‬
‫למי‬

‫לאחר‪ ,‬אף לא רק עפ״י מקרה והזדמנות נהיו כדברים האלה ‪ ,‬כי אס למננן הסיק רציני והשיג‬
‫תכליתי הנרצה מכלל המציאות נעשתה זאת ‪ ,‬ודבר המשורר יקים לעולס ״כי טוב ה׳ לכל ורחמיו‬
‫מל כל מעשיו ‪ ,‬״‬
‫אפס אף שהי״ת טיב ומטיב לכל יצוריו ואף כי לכל בני ארס שהם מבחר כל ברואי העולס‬
‫התחתי]‪ /‬ולא החסיר מכל אחד מהס מה שראוי לי לסי טבע חמרי ומה שמועיל לו להשגת תכליתו;‬
‫בכל זאת נסלאתה אהבתו לנו בני ישראל במדרגה עוד יותר גדולה ‪ ,‬ונפליני אנחני מכל העמיס אשר‬
‫על פני האדמה בהשגחתו הפרטית אשר ישגיח עלינו כאב אשר יאהב בן זקוניו מכל בניו‪ ,‬כי לא‬
‫לבד בבחינה גופנית ומדינית הפליא חשדו עמנו ״ כי נתן לאבותינו ארן חמדה ורחבת ידיס ‪ ,‬וציה‬
‫שתחלק בגורל למען תהיה יד כולם שוה בה‪ ,‬וכל איש ואיש ימצא ד מחשימ‪ ,‬ונתנם עליון על כל‬
‫ה ע מ י ס ׳ והזהיר לבל ימכרו ממכרת ענד‪ ,‬למען יהיה לכולם החופש הטבעי דיא פאן נאטוריערעם‬
‫סעגשע; אנגענארנע פדייהייט ‪ ,‬למגה כל ימי חייהם עלי א ר ן ‪ ,‬כי אס גס בבחינה מוסרית הופיע‬
‫אורו עליהם בתתו להס תורתי המלמדת אותם הדעות והאמונות האמיתיות‪ ,‬ותורה אותם ליישר‬
‫מדותיהש ותנומת נפשיהס‪ ,‬ולתקן גס עניני גיסותס במאכליהם ומשקיהס ובמלבושיהם וכל מעשיהם ‪,‬‬
‫כי כל חלה עושים רישס גס כנפש ותכונותיה עד שכל שומר החקיס והחירות האלה מילדה ו מ ב ט ן ‪,‬‬
‫נעשה גס בבחינת מהותו ואיכותו המוסרית ‪ ,‬כאילו הוא ממי] אחר מבני אדס ‪ ,‬כי לא לנד המניעה‬
‫וההרחקה מהרבה הנאות ותאות גופניות אשר יתאוו ויתענגו נהם שאר א ר ס ‪ ,‬וההסתפקות והצמצום רק‬
‫בקצתן‪ ,‬שאן דיא ענטחאלטזאשקייט םא; פיעלען זינניליכען געניםשען״אוני דיא ןעלנםט בענניגיגג‬
‫מיט גור אייגיגען דערזעלבען‪ ,‬תיעיל נכלל לזכך טנע איש ישראל‪ ,‬להכניע יצרו יחמרו‪ ,‬ולעשותו‬
‫יותר מוכשר ונוטה להשתדל רק בעיונים שנליס וקני] מידת ומעלות מוסדית ‪ ,‬כי אס גס ננחינה‬
‫סרטית ישככו מניעת אכילת המאכלים האסורים אשר ריבם הס דנריס גסים ועניס ‪ ,‬ואכילת רק‬
‫המאכלים המותרים אשר הס נקיים זכים יקליס להתעכל‪ ,‬טהרת ונקיות דם נפש האימה הישראלית‬
‫צחות וזכות שכלה עד שתשתנה עי״! מהות ואיכות נפש כניה לטובה מנפש שאר כני האדם‪ ,‬כי כמי‬
‫שלפי השתנית מזג האדם נאך פעדשיעדענחייט זייגעס טעםפראמענעס ישתנו גס הדברים אשר יסבט‬
‫לו עונג או עצב‪ ,‬ד״מ איש כפרי עיבר אדמתי אשר כה עכילי רעשסען פעררייאיגגסקיא‪5‬ט‬
‫הוא בריא וחזק ׳ יתענג רק באבלו מאכל גש המשביע נפשו הרעבה > ומעדני מלך או המטעמים‬
‫אשר‬
‫• לג‬ ‫ששים‬ ‫שמיני‬
‫למי ששם נפשם בחיים‪ .‬אמנם שיהיה האדם מלאך זה אי אפשר כי טבט האדם ומכוסו‬
‫שיהיה איפשרי טל החטא כמו שנחבאר במאמרי בריאחו שטר ג׳ מאמר ח׳ ושטר ח ׳ ‪ .‬גס‬
‫חומר האדם אי אפשר לקבל צורת המלאך כמו שלא יקבל חומר החגב להיות כוכב‪ .‬ואם‬
‫יתפקש המתטקש לומר מה המונט בידו שיהיה האדם כוכב או מלחך • אף אנו נתטקש‬
‫טס טקש ונאמר מההמונט שיהי׳ מחתית הבית גגו או צפוט דרומו או מטרבו מזרחו‪ .‬כמו‬
‫שאי אפשר לפאת מפאוחיה להיות זולת מה שהיא מהפאות לשלמות המין ותוכן צורתו כך‬
‫אי אפשר שיהיה האדם זולת האדם משאר הנמצאות וכן בכלם‪ .‬וכבר אמר החכה שס‬
‫שמנין השאלה הזאת והדומות לה הוא כשואל שהאש ראוי שיברא בצד שלא יהיה אש ושבתאי‬
‫בצד שלא יהיה שבתאי ואלו כלם שבושים וחעחועיס טטארים לא יפלו טליהס רק נמרים‬
‫ובוטריס בטס וטליהם אמר הנביא למה תאמר יטקב וגו׳‪ .‬הלא ידעת אס לא שמטת וגו׳‪.‬‬
‫גוחן ליעף כח וגו׳‪ .‬ויעפו נטרים וגו׳‪ .‬וקויי יי׳ יחליפו כס וגי׳ )ישטיה מ ׳ ( ‪ .‬ירצה למה‬
‫תאמר אתה יעקב בהיותך בן דעת וכ״ש ישראל שתדבר תעתועים כאלו שד שתגזור בהם‬
‫שנסתרה דרכך מאלהיס‪ .‬וזה כי להמלט משבוש הספק שהנחת תאמר שכל זה נעלם ממט‬
‫וכל שכן שיטבור ממט דבר המשפט אשר בין איש לאיש או ביט לבינינו‪ .‬הלא ידעת מצד‬
‫טצמך אס לא שמטת מפי הקבלה כי הוא בורא טולס אשר מזה חוייב שהוא בורא קצות‬
‫הארץ והם גדולי הנמצאות וקטנם שהם קצות הבריא׳ ומה שלא קבל הפחות צורת הנכבד‬
‫לא היה באמת קוצר יד ממט כי לא ייעף וגם לא היה כיליות כי אין אדם מקפיד כי אה‬
‫על מה שעמל עליו ויגע בי כמ״ש )יונה ד׳( אתה משת על הקיקיון אשר לא טמלת בו ולא‬
‫גדלתו‪ ,‬ואם ישתו בני נכר תירשך אשר יגעת בו‪) .‬ישעי׳ ס״ב(‪ .‬והנה הוא ית׳ לא ייגע‬
‫ולמה ימנע טוב מבעליו וגס לא היה מקוצר דעה לזה כי אין מקר לתבונתו‪ .‬אמנם האמל‬
‫בםאל׳‬

‫אשר יאהבו השריס המה לו לזרא תחת כי איש חליש המוג יגעל בהפך בכל מאכל גש יעדע גראבע‬
‫שסייזע ונפשו רק מאכל תאיה יחפוץ עריה מרוקחת ‪ /‬ושאר מיני מטעמים ? כן ישתנה גס מזג וטבע‬
‫בני אדם לפי השתנות מהות אויר הארז אשר הס יושבים בה > ומהות המאכלים אשר יאכלו מפרי‬
‫וחייתו הארץ ההיא‪ ,‬כי האנשים השוכנים ד״מ הרחק מאמצע כדור הארץ בארצות הממוצעות‬
‫בקור וחוס אין רען ביידען געמעסיגטען צאנען והוא ממעלה כ׳׳ג ומחצה עד מעלה סי׳ו ומחצה לרוחב‬
‫‪1‬‬
‫צפוני וכן לרוחב דרומי פ א ס ‪ 23 /‬גראדביז צום ‪66 '/‬נארדליכער ארעד זיעדליכער ברייטעהמה‬
‫נ‬ ‫נ‬

‫לרוב חכמים ונקיי הדעת׳ בעלי עצה ותחבולה לחקור בחכמות ולהמציא מלאכות ולסדר עניני חברמס‬
‫בחוקים ונימוסים מדיניים ‪ ,‬איהרע געזעללשאב‪-‬טם־‪-‬פערהעלטניכמע דורך פאליטישע געזעטצע‬
‫צו ארדנען‪ •,‬למען יהיו מאושרים בהצלת׳ זמנית כראוי לבני אדם משכילים ‪'.‬כמו שאחז״ל ״אוירא‬
‫דארן ישראל מחכים״ )לסי שהיא יושבת במעלה לץ לרוחב הצסוני אים זעכס אונד דרייסיגסטען‬
‫גראדע דער גארדליכען כרייטע שהוא באמצע היישוב הצפוני עיין מכל זה במאיר נמים סי״א‬
‫מאמרי בינה( תחת כי יושבי הארצות היותר חמות באמצע הכדור או כמוך לו‪ ,‬אין רעי הייםען‬
‫צאנע‪ ,‬והוא ממעלה כ׳׳ג ומחצה לרוח‪ :‬צפוני עד מעלה כ״ג ומחצה לרוחב דרומי פאס‪/,‬י ‪ 23‬גיאד‬
‫‪ 23‬גראי זידליכער בדייטע וכן השוכנים בארצות היותר קרות‬ ‫גארדליכער ברייטע ביז צוס‬
‫סמוך לקועב הצפוני אי הדרומי אין ד ק ביידען קאלטען צאנען אין רעד נעהע רעם נאדר־־ אוני‬
‫זיערפאלים • והוא ממעלה ס״ו ומחצה לרוחב צפוני עד הציר הצפוני‪ ,‬וכן ממעלה ס״ו ומחצה‬
‫לרוחב דרומי עד הציר הדרומי פאם !‪ 667‬גראד זיעדליכער ברייטע ביז צום נאירפאל ו אוגד‬
‫‪1‬‬
‫עבענזא פאם ‪ A 66‬גראד דעדליכער ברייטע ביז צום זיעדפאל מלבד כי שונים הס במראיהס‬
‫ובתמונתם )כי תתת שמראה יושבי אייראסא לבן‪ ,‬רוב יושבי אזיען ירוקים כחטה ווייצעגגעלב‪,‬‬
‫ויושבי אין כוש אטהיאסיען‪ ,‬ושכניה שחורים‪ ,‬ומראה יושבי אמעריקא כעין נחושת קיס‪£‬ערשאד‪--‬‬
‫נ ע ‪ ,‬גם בבחינת מראה ומהות שערות ראשיהם ׳ ותבנית לחייהם עינ־הס יאפי הם‪ ,‬וטבה קומתם‬
‫שונים מאוד > כי תחת שקימת יושבי ארצות האמ צעיית היא לרוב בינונית טיממעלמעסיג‪ ,‬השוכנים‬
‫קרוב לקוטב הצפוני והדרומי הם קטנים וגמדים צווערגע תשבי ארץ פאטאגאניען באעמריקא הדרומית‬
‫גדולים וענקים( שינים הס גם• בשכלם וכשרון דעתס במנהגם ובמעשיהם מאוד לרוע‪ ,‬עד שקצתם‬
‫הם‬
 ‫ששים‬ ‫שמיני‬ ‫שער‬
‫בשאלה הזאת כי הוא טחן ליטף כח ירצה שהוא טחן למי שהוא טין! לקבל הצומח כמו שהוא‬
‫ההיולי הכח ההוא החסר שיש לו כמו שאמר טליו שהיא דבר ממוצט בין ההטדר והפוטל‬
‫ישיגהו הכח לקבל הצורות בזה אחר ז ה ‪ .‬ואמר ולאין אוטם טצמה ירבה לומר כי אפילו לאין‬
‫אונים זה שמציאחו חלוש טצמה ירבה אחר שהיא הדבר היותר טצמי שבאפשרותו ובזה היא‬
‫חכמתו וגלילתו נכרת לטיגי כל בעל בכל ולא יתעי בזה רק הטפשיס נעורי הלטת ורקיס‬
‫מהשכל הוא אומרו ויעפו געריס וייגעו ובחורים כשול יכשלו אמנם וקויי ה׳ יחליפו כח וט׳‪.‬‬
‫ובחחלת השער הג׳ פירשנו הכתובים האלו בענין נאוח מחחלן! לזה אחוז מזה ומזה כי כל‬
‫אחר מהם היא טיב בפני עצמו וקרובים בענין‪ .‬ומכל מקים נתבאר מה שכוונו אליו מהיותו‬
‫הוא יתעלה הטוב והמטיב לכל בריותיו ורחמיו על כל מעשיו איש לא נערר שלא קבל את‬
‫הטוב מאתו תכלית מה שאיפשר מה שהוא נמנלנ בחק מלך בשר ורם כמו שאמרנו‪ .‬ולזה‬
‫טס היות שלא היה מטבע האלם שלא יחסר לו כל גם שלא יחטא כמו שהונח הנה לא עזב‬
‫חסרו ואמתו מאת האומה הנבחרת מהיטיב להם בכללם באופן שכלס יקבלו הטוב מאתו יתעל׳‬
‫אין טין! ואין כושל ב ס ‪ .‬הלא תראה שחננם מהטובות הזמניות שלמות הספוק והותר במה שהכין‬
‫לפניהם הארן הטובה והרחבה הנזכרת בכל התורה כלה לכלם נתן בה לאיש שדות וכרמים‬
‫והקפיר טל זה באמרו)במרבר כ״ו( אך בגורל יחלק את הארץ וצוה שלא ימכרו נחלתם לצמיתות‬
‫)ויקרא כ״ה( לפי שלא יחסר איש מהם לי ספקו כמי שאמר בפירוש)דברים ח׳( ארן אשר‬
‫לא במסכנות תאכל בה לחס לא תחסר כל בה ‪ .‬גם לכלס שם שרי אלפים ושרי מאות כמ״ש‬
‫שמות‬
‫הם כפראים במדבר וחייתו יער טורפי טרף‪ ,‬אשר בשר ארס גס בשר בניהש ימיתיהס יאכלו‪,‬‬
‫כאשר יאכל איש את הצבי ואת האיל ושאר נע״ח ‪ .‬הנה לפניני כי גס המאכלים השונים יפעלו על‬
‫מהות ותכונת נפש איכליהס ונמשך מזה ני אף שמג׳ סיבות לא גיכל לאמר שטעם אישור אכילת בע״ח‬
‫שנזכרו נסרשתני הוא בעבור היותם רעים ומזיקים לבריאת גיף אוכליהס )כמו שחשבו קצת( האי כי‬
‫לס״ז תתמעט יקרת ומעלת התורה האלהית ותהיה כאחד מהפרי הרפואה‪ ,‬הנ׳ כי יקשה לפ׳׳ז הלוא‬
‫היי יכולים לתקן המאכלים האלה ע״י חיבור אכילתם עם שאר אוכלים ומשקים ‪ ,‬המסירים ע״י‬
‫הרכבתם עמס רוע טבעם והפ‪:‬ד הבריאות המסובב מהם נהאכלס לנדס( )כמו שימנע ר מ קשי‬
‫עיכול המאכלים השמנים דיא שרערע פערדויאינג פעטטער עפייזען‪ ,‬ע״י טינולס בחומן ומלח‪,‬‬
‫וע׳׳י חיב ר אכילתם עס ־;ריס חמוניס וחריפים‪ (,‬הגי כי יורה הנסיון נהפך כי העמיס האוכלים‬
‫כל אלה הס חזקי כח יבריאי ־‪:‬שר‪ ,‬וכמעט אין עיף ואין נושל בהם‪ :‬בכל זאת נוכל לחשיב בצדק כי‬
‫ע״כ הוזהרנו על המאכלים האלה‪ .‬יען כי הס עושים רישס רע איינען שלעכטען אונד שעיליכען‬
‫איינדרוק על מהות ותכונת נפש אוכליהכ ‪ ,‬להעכיר אור שכלם‪ .‬ילעשותס נוטים אל תשוקות‬
‫חמריות ותאות גיפניית ‪ .‬ושאר מידית רעות ומגינות‪ .‬אשר בכלל בשם רוח הטומאה תקראינה ׳‬
‫תחת כי דעות האמיתיות והשפע האלהי והמידות הטונות אשר תמצאינה באדם בשם רוח קודש ‪ .‬ולב‬
‫טהור תכוננה‪ ,‬כמאה״כ ״ורוח קרבך אל תקח ממני״‪ ,‬ומאהיכ ״לב טהור נרא לי אלהיס׳׳ וע׳׳כ‬
‫נקראו בע״ח המותרים בשס טהורים‪ ,‬והאסירים בשם טמאים ‪ .‬ובהזהרתס נאמר ״ולא תטמאו בהם‬
‫ונטמיתס בסי׳ פעראיגרייגינט אייך ניכט אן אידנען אוגד וועררזט דייך זיא ניבט ג‪-‬ערשטאק‪-‬‬
‫טען זיננעס )כי פעל ונטמיתס נגזר משרש אטם פערשלאםסק אדער פערשטאקט זיין( וזשאחדל‬
‫על הכ׳ ״אך את זה לא תאכלו הוא הוא דכתיב כל אמרת אליה צרופה ולו׳ לא נחנו מצות‬
‫לישראל אלא לצרף את הבריות״‪ ,‬ר״ל לבר שכלם ולנקות אותס מכל שיג וחלאת המידות הרעות ‪,‬‬
‫אום זיא צו דייניגען י ונד צוא לייטערן ‪ .‬וע״ז רומזיס גס דירי המדרש שהחל בו הרב ׳ כי אחר‬
‫שהשי‪ :‬ר״מ שמאה׳ג ״הניאני אל ‪:‬יח היין״ רומז על מה שנתן היית הרשות ליצר האדם הרע מנעוריו‬
‫להחטיא את ישראל לפתותם ולהסיתם לענות להם אלילים אלמיס‪ ,‬עדשנעכר שכלס !דעתם נתבלבלה‬
‫כאלו שתו יין‪ ,‬המשכר פותיו אמר ר׳ יודה שהכינה בהפך לשבח ‪ ,‬שהביאם אל בית היין ״ כינוי‬
‫להר סיני ששם נתן להם חוקים ומשפטים צדיקים )שנמשלו ליין המשמח לבב ‪ .‬וכל השותה איתי נמדה‬
‫ובמשורה‪ ,‬יחוזקו כחית שכלו ותבונתו לחשיב מחשבות( לברר וללב] שכלש להיישיר מדותיהם‬
‫ולתקן תכונת ומהות נפשם ‪ ,‬ובזה הראה למי אהבתו אשר נפלאתה להם‪ .‬כמאה״כ ‪,‬ודגלו‬
‫עלי אהבה‪,‬״‬
‫לד‬ ‫ששים‬ ‫שמיני‬ ‫*יעי‬
‫)שמות י״ט( ואתם שהיו לי ממלכת כהניס וגוי קדוש‪ .‬וככר הקפיד שלא ימכרו ממכרת‬
‫טכד )ויקרא בס( וצוה שיטכידו כשאר האומות וכאחיהם כני ישראל איש כאחיו לא ירדו‬
‫)שס(וענש המוכר עצמו )קידושין כ׳׳ז( והכל כדי שיקבלו כלם הטובמאחו יתטלהכשוה מה שאי‬
‫אפשר למלכי כשר ודם כנזכר‪ .‬ו מ ה בשלמות נפשם לא חכך מהם אורו ואמתו כמו שנתבאר‬
‫מאמות הנמשך מצד מה שראתה חכמתו יתעלה שתכלול התורה האלהיח אבר שם לפניהם‬
‫מנינים כוללים מועילים ידועים אצלו אם להקניתס דעות אמתיות ואם לתקן מעשיהם ומנהגיהם‬
‫במאכליהם ומשקיהם ומלכושיהסודרך הוייתס ותולדותיהם ואופני מיותם שכתם יקימחם בכל‬
‫טנייניהס השיטור מפלא שכללה שיספיק להטתיקס בכללם מלידה ומבטן ומהריון מפמיתות החמר‬
‫הכולל אל טבע אמר גדומד ומעולה כאילו הן מין אמר בפני עצמו כמו שנראה הטנין ממלק‬
‫הפרשה אשר אנו בביאורו והסמוכים אליה אשר בו יזהיר טל הבדל‪.‬המאכליס הטה וריס מהטמאים‬
‫מכל המי מכל כשר ובטהורות בין הכשרות לפסולוח ולכל שאר טומאות וטהרות מהנבלות והשרציס‬
‫ושאר מנטות האנשים לכל דכר אשר יטמא לו כמו שישלים הדכור כפרשיות הכאות‪ ,‬כי כל זה‬
‫מה שיועיל חוטלת נמרץ משני פנים‪ .‬האחד מה שזכרוהו חכמים כאומרם)ויקרא רכות פי‬
‫י״ג( לא נתנו המצות אלא לצרף בהם הבריוח והצירוף הוא שיחיה האדם חיי הזהירות והפרישות‬
‫וקבלת טול מלבות שמיס כצמצם טצמו כהרבה דברים שנפשו מתאוה צהס ושאר האומות ה ס‬
‫מורגלות בהם וזה משום מצוה או מניטה אלהית ‪ /‬הם ממש חיי הבחירה שעליהם אמרו‬
‫)ילקוט בראשית רמז י׳׳ד( אס יחיה ימות ואס ימות יחיה כי הוא מחוייב שיעול האדם בעולמו‬
‫הנצחי מה שנעזב מההנאה והתטנוגבטולם הזה מעניניס ההם לתקוח ההנאה מפשיית העתידה‬
‫וכמו שאמר החכם נוצר תאנה יאכל פריה )משלי כ״ז( כי הנוצר פיו מהתמננ מנופת התאנה‬
‫ומדבשה שהוא כנוי לתענוני המאכלות ויתר המעדנים כמו שאמרו רז״ל)ברכות מ׳ ‪ (.‬עץ‬
‫שהכל אדם הראשון תאנה היתה יאכל פריה בעולם הבא לא כמוהו שאכלת פגה ‪ .‬כי כמו שלא‬
‫סרס עצמו מתאוותיו בהווה ישיגהו הטונכ המיועד עלפי התורה ולא יבאר לו ככר לעולם‬
‫הבא כמ״ש החכם מגורת רשע היא תבואנו והאות צדיקים יתן)משלי יי( ‪ .‬כי הרשע הממלא‬
‫תאותו כהנאה יש נו לגור פן תדבקהו הרטה המיוטדת טל המטא ההוא והיא תבואנו בלי‬
‫ספק ‪ .‬אמנם האוה הצדיק המסרס האוהו הגופניה לההאווהו בהנאה הנפשית לעולם כבא‬
‫אותה יתן למלא נפשו שם‪ .‬או שיאמר שהרשט יגור מפני טונש הטאהו והצדיק כהפך כי יחאום‬
‫יגיט לו שכר צדקתו וזה וזה יבא כי הבא לרשט מגורהו ונצדק יהן האוהו והכל הונך לעמן‬
‫א ׳ ‪ .‬והוא מה כח׳׳זל פרק המוכר את לספינה )ב״ב פ׳ד ‪ (:‬טל לויתן שנברא זכר ונקבה‬
‫םסרסאת הזכר והרג הנקבה ומלמה לצדיקים לטתיד לבא‪ .‬כי לפי הנראה ענץ לויתן במאמר‬
‫זה להם הוא מבור השכל ולממר בבריאת האדם יהם הנבראים זכר ונקבה כי לוית מן היו‬
‫ליוצרם שנאמר)בראשית הי( זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם « ואיפשר כי לזה כיון‬
‫המשורר באומרו)תהליס ק״ד( לויתן זה יצרת לשמק בו כי קרוב הוא‪ .‬ואמרו)ב״ב שם( שראם‬
‫שאס היו נזקקין זה לזה הע ממריבין אח הטולם חה מבואר שאם יזקק הכמ השכלי לגמרי‬
‫להשלים תאוות הכמ המתעורר הנה יפסד הטנין הבכלי ויתבטל לגמרי‪ .‬וכן אס יוזקק הכת‬
‫המהעורר אל עבודה השכל לנמרי יהבטל הטנין הגשמי והזמני בהחלט‪ :‬ובכל אהד משני אלו‬
‫העניניסלא יהקייס רצונו יתברך בענין בריאה ההדס על אופן בריאהו‪ .‬לזה ראהה מכמחו‬
‫שיהיה זה התבור בטנין שיתקיימו בניהם ובמה שימצא אצלו מהם יושלם טנינו ‪ .‬וזה במס‬
‫שנהן כה אל לשכל לכבוב אה הכה התאוני כמו כאמר )בראשית די( ואליך תשוקתו ואתה‬
‫המשול בו טד שמה שימנט בטבורו מפטולוה השכל לא יהיה ביטול גמור רק טבוב לבר ו מ ה‬
‫עס זה יקבל שירות ממנו דטול שכר לגל כביבמו וזהו יופי מליצתם באומרם ס ר ס את הזכר‬
‫והרג אה הנקבה ומלתה לצדיקים ‪ .‬וכן במה שאמרו שם בבהמות בהררי אלף שנבראו זכר‬
‫ונפנה‬
 ‫ששים‬ ‫לצמיגי‬ ‫שעי‬
‫ונקבה וסרס את הזכר וצנן אח הנקנה כי הפנינים קרובים והיו לאחדים ‪ .‬להגיד כי אם‬
‫נמנור הזה עצמי שרם את השכל מהיותו שלם ושכל בפועל כאחד השכלים הנבדלים ‪ .‬הנה גם‬
‫כן מבורו זה יספיק להרוג את הנקבה כלומר להתקומם עליה לכבשה ולדדתה עד שלא ישאר‬
‫דכר שלא יוע־ל לחלק השכלי כמו שאמר המשורר )תהלים ק״ט( ולכי חלל כקרני מו לצננה‬
‫כמקום שיספיק הצנון‪ .‬והנה הכבוש והרדוי הזה הוא השמור לצדיקיס לעתיד לכא כרית מלמ‬
‫פולס שלא יפסד כלל הוי נוצר תאנה יאכל פריה‪ .‬והוא עצמו מה שאמרו)כרכות ל״ה‪ (:‬מהיין‬
‫המשומר כענכיו כי גם היין כנוי אל מיני התענוגים והמותרות כי מל כן כאה המצוה אל‬
‫אהרן י־ן ושכר אל תשת וגו׳ ואמרו ז״ל)סוטה כ ׳ ‪ ( :‬הרוצה שיתרמק מן העכירה יפריש עצמו‬
‫מן היין כמו שיכא העני] יפה כפרשת נזיר שער ע״ג כ״ה ‪ .‬גס אמרו)כרכות מ׳‪ (.‬שארס‬
‫הראשון חטא כגפן ועל זה האופן אמרו שהיין וכל תאוותיו משימר לצדיקים כענכיהס כי צמצמו‬
‫והפרישו עצמם ממנו ולא כא כפיהם כעולם הזה והיה זה להם גנוז מששת ימי כראשית לפי‬
‫שכשעת הכריאה היתה הכוונה לכך כמין האנושי שנאמר)כראשית אי( וכבשוה והככישה הזאת‬
‫נתקיימה כצדיקים‪ .‬ועל זה העני] הוא קרוכ שיפורש ענין הסעוד והסוכה והסריס ושאר העניניס‬
‫שאמרו על לויתן כמסכת פסחים )קיי׳ט ‪ (:‬ויסכים על זה מה שנאמר שם מדוד המלך כי‬
‫הוא יכרך הזבח יותר מזילתו מהאבות והנביאים • וזה שלא נמצא ככלס מי שהיה כטכעו להוט‬
‫ככלמוס של עבירה כמוהו ואס נגע כאצבע הלא השאיר עשר ידות מפני אימת מלכות שמיס‬
‫ולזה היה לו מלק נדול כאותה סעודה כי למועד ההוא שמור לו לאמר אמרו צדיק כי טוכ כי‬
‫פרי מעלליהם יאכלו)ישעי׳ נ׳( יכיר ביארנו ענין הסעודה ההיא וברכתה כפרשת המן שער‬
‫מ׳׳א • מכל מקום למדנו כמה יועיל לאדם למיות חיים מצומצמים ומשוערים אשר יזהר כהס‬
‫מפאתהמצוה והמזהיר עליו שאי אפשר לו לעביר על דכרו ‪ .‬ומזה הענין אמרו מז״ל )תו״כ‬
‫קדושים פ׳ ט׳ סי׳ י״כ( שמא יאמר אדם אי איפשי ככשר מזיר ולבישת כלאים וכו׳‪ .‬אכל אפשי‬
‫ומה אעשה ואבי שבשמים נזר עלי‪ .‬לפי שהמצות השמעיות אין שוס טעם שתפול נפש האדם‬
‫עליהם להתרחק מהאיסור כמו שהוא הענין כפעולות המנונות המפו־סמות שעליהם אמר הכתוכ‬
‫)משלי כ״א( נפש רשע אותה רע גס )שם( שמחה לצדיק עשית משפט כמו שכתב הרכ המורה‬
‫כפרק מי׳ח מלק נ׳ ‪ .‬ולזה אם יתרחק האדם מהאיסירין אשר מזה המין כאות נפשי ומפאת‬
‫עכעו הנה אם ענוש לא יענש בעשייתן אכל שכר לא יהיה לו עליהם מטעם קבלתו כהם טול‬
‫תורה ומציה ‪ .‬ולזה היתה עצתש טוכה מאד כדי שימשך לו מהמצות ההן זה התועלת העצום‬
‫אשר יכלול כללות האומה מתהלת הכריאה להיות אימת שמים עליהם ככל מעשיהם • וכמה‬
‫נתחקה זה הענין הנככד כמה שסופר משכמ אסתר המלכה כזה מכל הנשים כי ככלן נאמר‬
‫)אסתר כ׳( וכזה הנערה כאה אל המלך את כל אשר תאמר ינתן לה לכא עמה וגו׳‪ .‬ואולם‬
‫בה נאמר )שס(וכהניע תור אשתרבתאבימיל דוד מרדכי ונו׳ לא בקשה דכרכי אס את כל‬
‫אשר יאמר הגי סריס המלך שימר הנשים וגו׳‪ .‬ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה ותלקמ‬
‫אסתר אל בית המלך וגי׳ ‪ .‬ישפר מה שהיה במאורע לפי שעתה וירמוז אל מה שיקרה לנפשית‬
‫העושות כמעשיהן לעולס הבא‪ .‬וזה כי כל האיש אשר נמשך לשמור לעשות כל מה שתאמר חברת‬
‫פחותי שמותיו למלאת תאוותיו בעולם הזה הוא אשר תדחה נפשו ממנוחתה לעולם הבא כמו‬
‫שנאמר בכל אלה הנערות אשר כן עשו)שם( בערב היא באה ובבקר היא שבה אל בית הנשים‬
‫וגו׳ • כי הוא עצמו מה שנאמר)ש״א כ״ה( ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע‪ .‬אמנם‬
‫אשר ימשך אמר עצת השכל ושילח רסן הצניעות והפרישות על פניו לבלתי עשית בכל דבר של‬
‫הנאה רק מה שצווה או הורשה בו מפאת התורה והדת נתנה מפי מלכו של עולם היא הנפש‬
‫אשר נאמר בה)אשתר שם( ותלקמ אסתר אל בית מלכותו ולא תסור משוס כמה דאת אמר‬
‫)ש״א שם( והיתה נפש אדוני צרורה בצרור המייס את י״י אלהיך ‪ .‬וכן מה שנאמר )אסתר שם(‬
‫ויאהב‬
‫לד‬ ‫ששים‬ ‫שמיני‬
‫ויאהב המלך אח אסחר מכל הנשים וחשא חן וחסר נו׳ וישם כחר מלכוח בראשה וימליכה וכמו‬
‫שאמרו חז״ל)ברכות י״ז‪ (.‬צדיקים יושבין ועפרותיהן בראשיהם ונהנין מזיו השכינה‪ .‬וכן נאמר‬
‫)אסחר שם( ויעש המלך משתה גדול לכל שריו ועבדיו את משתה אסתר והיא הסעודה הנזכרת‬
‫למעלה אשר שם יחן משאוח כיד המלך מנקבת הלויתן המלוחה ומהיין המשומר כמו שאמרנו‬
‫וכל זה הוא מנין נכבד מאד מסכים למה שרצינו אליו בזה התועלת הראשון מהנבלח החיים‬
‫בשנין המאכלות ‪ .‬אמנם מה שהוא לפי התועלת השני מה שיהיה זה המנץ דרך אמונת אומן‬
‫וגדול כאשר ישא האומן אח היונק לנדלו ולהרגיל אוחו מתחלת יניקתו על המזונות הדקים‬
‫והנקיים כדי לתקן טבעו ולזכך מזגו מיתר האנשים ולהביאו אל נקיות הדעח יכיוב התטנה‬
‫לבחור בטוב ולמאוס ברע טל צד היותר שלם שאיפשר והוא זה שיבוקש מזה בלי ספק ‪ .‬וזה‬
‫שכבר נחבאר בחכמה הטבטיות כי הנאות האדם בטבטו ומזגו מהדברים או התטצבו אליהם‬
‫הס סבות עצומות אשר אליהם יניעון האנשים בכל פעולוחיהס בדברים המעשיים ‪ .‬וכמו שכתב‬
‫החכם פרק ג׳ מאמר ו׳ מספר המדוח אמנם הדבר המהנה והמעציב לא ישחיתו כל מחשבה‬
‫ו מ ׳ ‪ .‬אבל ישחיתו המחשבה אשר אצל הנפעלים כי אמנס התחלות הנפעלים בעבורם הס‬
‫נפעלים ‪ .‬והתורה הסכימה מאד לדעתו כמו שכתבנו בתמלת שער נ״ה ‪ .‬ואין ספק כי כמו‬
‫שההנאה והעצב ימשכו אחר המזג כמו שאמר החכם )חהלים נ״ח( זורו רשעים מרחם תעו מבטן‬
‫דוברי כזב ‪ .‬נפש רשע אותה רע ‪ .‬ובהפך שמחה לצדיק עשוח משפע וכיוצא ‪ .‬כן המזג והטבע‬
‫טצמו ימשך מהתחלות האדם והטניניס אשר טליהסגדל ונזון מהסמחחלתו ‪ .‬עד אשר נראה‬
‫לטין כי אשר הם גדלים טל המיצוט גטנינים יש להם דטות ממוצטות כמו שהם יושבי כאקלמיס‬
‫האמצטיים אשר בהם גדלו אנשי השם אשר מטולס ממציאי המלאטת הגדולות ומטתיקי החכמות‬
‫ומסדרי הנימוסים אשר בהם יחיו חיים מעולים ;אנושיים‪ .‬וארץ ישראל היתה צבי לכל הארצות‬
‫בזה כמו שאמרו ז״ל)ב״ב קנ״ח‪ (:‬אוירא דארמא דישראל מחכים ‪ .‬אמנם יושבי הקצוות הם‬
‫נוטים מזה בשיעור מה שיצאו אל הקצה טד שימצאו בחלון! התמונות והמראוח ואין צריך‬
‫לומר במנהגים ובמאכלים ובמשקיס ובמלבושים‪ .‬ויתר הטניניס מהם כי כאשר יאכל את הצבי‬
‫ואת האיל יאכלו בשר בניהם ובנותיהם‪ .‬ומהם כבהמית נדמו יחדיו ירבצו ילדיהן‪ .‬ויש אשר‬
‫כבקר יאכלו תבן ולא יכסו בשר מערומיהם ושאר כעורים רבים כמו אלה אשר נשתנו אלו‬
‫מאלו בהם למקומוחיהם במישבוחיהם והנה נמצא המלוף הזה המופלג ביניהם להחחלפס‬
‫בטבעי הארצות ובמזגי הפירות ויחר המאכלים אשר מהם יחמו כי האנשים אשר הם מאקלים‬
‫אחד או מפלך אחד אין צריך לומר מארץ אחד בעינה לא יתחלפו בדעותיהם ובעניניהס אלו‬
‫מאלו שפור נכר מצד מה שתכללס הויה אחת ולזה הוצרך שלמה בספר קהלח אחר שהניח שם‬
‫שלו ושם רבו ושם עירו לומר דור הולך ודור בא והארץ לפולס פומדת וזרח השמש וגו׳ ‪.‬‬
‫הולך אל דרוס וגו׳‪ .‬כל הנמלים וגו׳ ‪ .‬כל הדברים יגטים וט׳‪ .‬מה שהיה הוא שיהיה ומה‬
‫שנטשה הוא שיטשה ואין כל מדש תמת השמש)קהלת א׳(‪ .‬לומר שאמר שטבט היסודות אשר‬
‫מהם יתהוו המזונות אשר בהם ימיו האנשים ומתמזגים מהם הוא להיותם תמיד טל טנין אמד‬
‫בלתי משתנה כמו שביאר מהם אמד לאמד הוא היהבטומ שהגזרה ההיא שהיה גוזר על בל‬
‫ענייני העולם שהמה הבל מהטעמים שזכר שלא תשתנה מצר שנוי האנשים ומצד מלוף טבטם‬
‫כי לא יתחלפו בדעותיהם ולא ימליפם הזמן להחליף גזרות אשר כאלו ולהמיר אותם טוב כרע או‬
‫רע בטוב כי מה שהיה הוא שיהיה וגוי‪ .‬יש דבר שיאמר ונו׳)שם(״ ולזה מזר אמרי כן וקיים דברו‬
‫הראשון באומרו)שם( אני קהלת הייתי מלך בירושלס ונתתי אח לבי לדרוש ולתור וגו׳‪ .‬וכל זה‬
‫גתבאר יפה בפירושי אל המגילה ההיא ודי בכאן ברמז‪ .‬ומכל מקום נתבאר מה שכווננו אליו‬
‫מהתפעלות האדם מהדברים אשר גדל עליהם אל תאותיו ואל דטומיו טד שהיו המזונות עקר‬
‫גדול‬
 ‫ששים‬ ‫שמיני‬
‫גדול באיכות האנשים עד שאף באקלימיס האמצעיים הוא מבואר שהמרנילים עצמס‬
‫חמיד על המנהגים הפחותים והמאכלים הגסים והמשוקציס ויתר ההרגלים המאוסים‬
‫שיתהוו להם מבעים ומזגיס כיוצא בהם ויולידו בדמותם וצלמם ילדי פחיתות בנפשותיהם‬
‫ותאוות זרות ונפסדות ירחיקו אותם מבוא בקהל ה׳ עד עולם לזה מה שהיה מאש האל‬
‫יתעלה אל אישי האומה הנבחרת להעתיקם מהמנהגים המשותפים אל יתר העמיס בכל‬
‫טניניהס ובמאכלס ובמשקיהן ויתר צרכי חייהם עד יהיו נבדלים מהם כהבדל האיש הפרזי‬
‫והכפריי מבן המלך האוכל על שלחנו מפת בנ המלך ויין משתיו כי כמו שהם נבדלים‬
‫במזונותיהם כך הס נבדלים בדעותיהם ובמעשיהם כמו שאמר הכתוב )דברים י״ד( בנים‬
‫אתס לי״י אלהיכס לא תתגידדו ונו׳ ‪ .‬והמונה להודיע להם שכ ־ר הועתקו בטבעם הרחק‬
‫מאד מ א ד ם ‪ .‬ושכבר הם חביבים כבני אלהים עד שאין להם להחרד אל הפסד הקרובים‬
‫משאר בשר כיתר האומוח וכמ׳׳ש )שס( כי עם קדוש אחה ליי׳ אלהיך ובך בחר וגו׳ ‪.‬‬
‫ישם סמך לזה לא תאכל כל תועבה זאת הבהמה אשר תאכלו וגו׳ אך את זה לא תאכלו‬
‫* ט ׳ ‪ .‬יראה כי כן נמשך הפנין בפרשה הזאת ואמר ראשונה ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם‬
‫לא הפרומו ולא תמותו וגו׳‪ .‬וכאשר כלה הענין ההוא סמך דבר אל בני ישראל זאת‬
‫ההיה אשר תאכלו ונו׳ אך את זה לא האכלו‪ .‬והוא הסדר הנכון והראוי לשמור לבנים האוכלין‬
‫מל שלחן אביהם הגדול והקדוש יתעלה‪ .‬והראוי שנדע כי לא לענין בריאות הטף וחלץ‬
‫נאסרו אלו המאכלוה כמו שכהבו קצה‪ ,‬הלילה שאס כן נהמעמה מדרגה התורה האלהית‬
‫מזה מהיוהה במדרגה חבור קטן מספרי הרפואוה הקצרים בדבריהם וטעמם וזה מנונה מלבד‬
‫שכבר איפשר להקן אוהם במיני טבולים או הרכבוה בהם יחבטל כה ההיזק ההוא כמו שמבטלין‬
‫כח הסמים הממיתים אשר מהם נעשו התרופות כלס ואס כן לא ישאר האיסור‬
‫טל עמדו ותפשה התורה כפלסחר כמו שנדבר טוד בזה בפרה אדומה שטר ע״ט ב״ה‪ .‬נם‬
‫שהטיס הבלחי נשמרים אוכלי בשר החזיר ושאר הבהמות והטיפות והדגים הטמאים הנה‬
‫ראינום שהם חיים על הבריאות ואון עיף ואין כושל בהם לזאת הסבה‪ .‬אמנם מה שנאסרו‬
‫להם היא לענין חולאי הנפש ובריאותה בי הס מתועבים ומשקצים ומזיקים אל הנפש המשכלת‬
‫ומולידים בה האטימוח ורוע המזג וקלקול התאיות אשר מהסתחהוה ריח המימא׳המטמא הדעות‬
‫והמטשיס ומגרש רוח הטהרה והקדיש׳ ממנה שעליו בקש דוד)חלים נ״א( ורוח קדשך אל‬
‫חקה ממני ואמר )שם( לב טהור ברא לי אלהיס ורוח גכון חדש בקרבי‪ .‬וזהו טעם ונטמתס‬
‫בס כי האטימוה והטומא׳ נמשכים זה לזה כמו שיתבאר בסוף השער מהכהוביס עצמם ביה‪.‬‬
‫ולזה נקראו בהורה המאכלוה האסורוה והמוהרוה בשם טומאה וטהרה וזה לכס הטמא מן‬
‫הבהמה הטמאה וכל שרץ הטוף טמא הוא ל כ ס ‪ .‬בל צפור טהורה וגו׳‪ .‬מן הבהמה‬
‫הטהורה‪ .‬ולהבדיל בין הטמא ובין ה ט מ ר ‪ .‬להומה כי טטס איסורם היא מצד רוח הטומא׳‬
‫רוח רעה רוה זנונים הנמשכים לאוהליהם‪ .‬והשומר עצמו ירהק מהם כמו שיזהר מן הדברים‬
‫הממיהיס‪ .‬יזה טפס מה שאמרו במדרש )ויקרא רבוה פ׳ י׳ג( אמר רבי חנחום בר חנילאי‬
‫לרופא שנכנס לבקר שני הולים אהד יש בו כדי להיים ואהד אין בו כדי למייס זה שיש מ‬
‫כדי להייס אמר ליה דבר פלוני לא האכל וזה שאין בו כדי לחיים אמר ליה כל דבטי הבו ליה‬
‫כך הטכו״ם שאינן לחיי הטולס הבא כירק טשב נההי לכס אה כל)בראשיה ט׳( אבל ישראל‬
‫שהם להיי הטולס הבא זאת הבהמה אשר תאכלו אך את זה לא תאכלו הדא הוא דכחיב‬
‫)משלי ל׳( כל אנגרה אלוה צרופה‪ .‬מ ה מטאר יפה שאין הכוונה להיי השלם הזה כי אלו‬
‫ואלו כלם חיים‪ .‬אמנם הכוונה היא לאיי הנפש ובריאוח׳ כי מי שחלקו בחיים בשלם הבא‬
‫יאות לו טבט אחר ממה שיאות לזילחו שאין חלקו בחיים‪ .‬ואולם כבר נלמוד קצה טפס‬
‫בסימני הטהרה והמומא׳ בבהמות והחיות מסכים למה שאמרטמ ממה שדרשו הדל)ייקרא‬
‫רנות‬
 ‫לו‬ ‫ששים‬ ‫שמיני‬ ‫‪1‬‬
‫' יעי‬
‫רבוה בס( בהם סימני המלכיוה וההחלפוהס זו מזו אמדו‪ .‬אה הגמל זה בבל שנאמר‬
‫)תרליםק‪-‬ז(את גמילך שגמלה לני• ואה השפן זה מדי שנהן שבח להקכ״ה שנאמר)עזרא א׳( כה‬
‫אמר כיד‪ :‬יילך פרם פל ממלכיה האר; נהן לי ה ׳ ‪ .‬ואה הארנבה זו יון שמעלה נרה היא‬
‫שאלכסנדרוי ‪.‬יעה שהיה רואה לשמעון הצדיק היה אומר ברוך אלהיי של ז ה ‪ .‬הלא הראה‬
‫בי אס באו חדל לדבריה אלי מייהירי הכי׳וכים או מגיעם מה שזכרם משה במשנה הורה‬
‫)דברים ״ד( שלשהן בפסיק אחד ואה החזיר כפסיק שני שיורה על המשך זמנו ייהר מכלן‬
‫הנה הם ביארו שירדו לכך מצד שימני מדוהיהם יאיירו )ויקרא רבוה שם( ששסוע הטרסות‬
‫שימן טיהר עד שהחזיר מהפאר בו אמרו )שם( שהעלאה גרה הוא סימן להעלות השבה‬
‫והההלה‪ .‬ועל פ׳ הערה זי יש לומ־ כי לפי ששל־יית האדם ימצא לו בחוט המשולש אשר זכרו‬
‫משה באומרו )דברים לי( בפיך ובלבבך למשיחי •״׳ לבדי יראה ללבב והאדם ד א ה לעיטס‬
‫מה שהוא בפה ובמעשה יהגה ימצאו בב״ח מהן שעסקיהם יעים כמעשה ידיהם אשר להנה‬
‫צפרניס חזקות להטת ולטרוף גם שינ״־ס הם להם כחרבות ומאכלות לשבר ולהדק ‪ .‬ומהם‬
‫אשר גרה לא יגרו שהוא סימן שרשו ורעבו תמיד ואינן מסתפקין כמזין פבמעיהן ואין‬
‫ספק שהמזונות מהם יולידו כיוצא בהש יישני אלי הפחיתיות בניס משחיתים מגדלי‬
‫צפרנים לנזול ולחמוס בטבעה ומחדרי; הבנים לנשוך ולהזיק כמו שאמר החכם )משלי ל׳(‬
‫דיר הרבית שניו ומאכלות מתלעותיי ‪ 1‬ימינה הנכיא )ג( אמר הנושכים בשניהם וקראו שלום‬
‫יאשר לא יתן על פיהם וקדשו עליו מלחמה גם בניס בני בליעל לא ידעו את יי׳ בטיהס‬
‫ולשונם להודות מל כל אשר גמלם כגמול טלי אמו רק אוכלים למעדנים ושבעין ואיק מברכץ‬
‫למי שאכלו משלו ואינן משבחץ ומודין לו על דרך שאמר )דברים חי( ואכלת ושכעת וברכה‬
‫את יי׳ אלהיך אבל יהיו מכלל המועלים הנהנים מי העולם בלא ברכה‪ .‬ולזה אסרה אוחס‬
‫התורה להודות על פבעיהם ואשל טיזהם נילי האדם הוא עחיתות עצומה המטמאה אח‬
‫הנפש מביתי ומחו;‪ .‬והתיר לנו אותה כ ה ה שסועי הפרסה ומעלות גרה כדי שנתרחק‬
‫מהפעילות הרעות והמזיקות גס הגהיה יודעים את יי׳ ומעלים עשריס גרה השקל משקלי‬
‫שבתות והודאות למי שחנן אותנו יגל מה שהוציכנו מן הטיבית ולחסים פיני מדבר כל רע ‪.‬‬
‫ואפשר שכסימני העופות והדגים יש טעס כיוצא יזה אך מפני פלא דברו בהם חכמים על‬
‫זה האופן לא נחפש אחריהם ונסמוך אהימנותי׳ דהקב״ה‪ .‬והנה עם זה כבר נתבאר הטוב‬
‫ההוא שהטיב ה׳ אתנו להביא את כללותינו בהישרוה הללו לכלל שלמות אשר היה בו אפשר‬
‫שיזכו אנשיה כלם אליו ועכ״פ יספיק להבדילנו מכל העכ״וס המוטבעים כלם בהפסד מהל­‬
‫כי הנה אנשי האומה הזאת אי אפשר להם שיפלו כלס על ההפסד ונס אותס שנפלו או‬
‫שעשוין ליפול זה יהיה בקיש׳ ובהמשך הזמן והסבות ‪:‬‬
‫והנה השבח הראיי לתת לי יתעלה על זה הענין המייחד נראה בעיני שייהד אותו המשורר‬
‫כמזמור מיוחד לזה כמי שנראה ממנו באר היטב‪ .‬אמר‪ ,‬לדוד כרכי נפשי את ה׳ וכל‬
‫קרבי אה שם קדשו)הליס ק״ג( ייחס הברכה אל השס הנכבד מצד עצמו אל הנפש ומצד‬
‫שם קדשו אל הקרבים ע״ד שאמר )שם קמ׳׳ה( ההלה ה׳ ידבר פ׳ ויברך כל כשר שם קדשו‬
‫לעולם י ע ד ‪ .‬אמנם זכר הנה ברכת הקרבים לומר שהוא מסדר את השבה על המזון הטוב‬
‫אשר הכין לפניו לי״יביא במעיו כי היא לחם אבירים ומזון התורה והמצוה ולזה אמר ברט‬
‫נפשי אה ה׳ ואל חשכה׳ ינימר ‪ .‬כי אין ראוי לשכוח אה גמוליו שגמל אותו כגמול עלי אמו‬
‫כגמול עלי נפשו‪ .‬כטנין שהשמר הנפש הכל הנזקים הבאים מפאה המזוטה שאמרט שתסתכן‬
‫בהם בלי ס פ ק ‪ .‬וכמה נאים דחזיל)ברכיה י׳‪ (.‬כזה מאי ואל השכהי כל גמוליו שעשה לה‬
‫דדים במקום בינה אמר ר׳ אכהו כדי שלא יסתכל ניערוה רב יהודה אמר כדי שלא יינק‬
‫ממקום הטנופה‪ .‬והוא מבואר שהמזונות הנכשרים פי התירה האלהית הם ד ד ם במקום‬
‫כינה‬
 ‫ששים‬ ‫שמיני‬ ‫שער‬
‫בינה‪ .‬אשר בהם ישמר האדם מהסתכל בערוה והוא הכבוש בדעות האלהיית כי ע׳׳א בכל‬
‫מקום מכונה בניאון! וגס מהפעולות הנשחתות אכר הוא מקום הטנופת‪ .‬ואולם מה שיובן‬
‫זה הטני! מכלל התורה האלהיח אכר עליה אמר החכם )משלי ה׳( דדיה ירווך בכל מת כבר‬
‫כתבנו אותו בשער ו׳ הוא שער הנפש ובשער מיו י ולפי שהענין היה לא היה לבריאות‬
‫הגופים רק לבריאות הנפשות כמו שאמרנו אמר הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תמלואיכי הנואל‬
‫משחת חייכי המעטרכי חסד ורחמים יאמר כי הספיקה זאת ההנהגה לרפאת כל חלאי הנפשות‬
‫עד שיגאל אותם מני שחת ולא עוד אלא לזכותם לחיי העולם הבא אשר שם צדיקים יושבים‬
‫וטערותיהס לראשיהם ונהנין מזיו השכינה‪) .‬ברכות י״ז‪ (.‬ואחר שהזכירו דרך כלל פירש‬
‫הדבר ואמר ‪ .‬המכביט בטוב ע ד ך תתחדש כנשר וגר‪ .‬וזה כי הבדילם והפר ישם מכל דבר‬
‫טמא ומתועב המשקץ ומטמא את הנפש והשביע טדיס מכל מאכל טוב ובריא אכר ״אכל‬
‫לכל נפש אשר יהיה סבה עצומה כי אחרי כלות הגוף והתכת כמותיו חתחדש כנשר נעורים‬
‫‪,‬‬
‫הנפש העדינה הפך ממה שאמר )ישע ׳ ס״ו( אוכלי בשר החזיר השק־ן והעכבר יחדיו יסופו‬
‫נאם הי‪ .‬עושה צדקות יי׳ ומשפטי׳ לכל עשוקים אמר שעשה צדקות עס יונקי שדי התורה וגמולים‬
‫)‪:‬חלבה להצילם מיד עושקיהם כח ואין עושק גדול מהיות נפש הארס נמסרת ביד יצר לב‬
‫אדם רע ואין מציל מידו‪ .‬והנה אמר שדבר על זה הענין בייחוד נעתק לדבר בכלל התורה‬
‫האלהית ומצותיה כי הוא הלמס אשר נתן יי׳ לאכלה לעמו המיומד ועליו מיה ימיה‪ .‬ואמר‬
‫יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו‪ .‬וזה כי המזון הגופיי שזכר ראשוני‪ ,‬הוא אשר‬
‫יאות למי שנפשו ניזונת מן המזון האלהי והרוחני ההוא והכתוב הזה יכלול התורה והמצות‬
‫והדרכים דרכי יי׳ הצדיקים אשר בהם יתגהג עמהם כמ״ש רמוס וחנון יי׳ ארך אפים וגי׳‪.‬‬
‫שהם על סדר י״ג מדות‪ .‬והודיעם ג׳׳כ כי לא לנצמ יריב אף כי יעברו על מציתיו ולא לעולם‬
‫יטור להם איבה כי מנון ורמוס הוא ונמס עלי הרעה שאם לא כן כבר|היה הנזק המגיע להם‬
‫מהתור׳ מעוברם על מצותיה יהתמייבם בעונשים המיועדים גדול מהתועלת והשכר המניעים הימנה‬
‫ואמר כי זה הענין מהיותו עובר טל ממתיו כבר נתבאר להם בנסיון והוא כי לא כמטאנו עשה‬
‫לנו ולא כעונותינו גמל עלינו‪ .‬ובעיני אינו כפל ענין אבל יופי מליצה לומר שלא כמטאינו שהיו‬
‫בידנו היום עשה לנו ראשונה כי הוא עשה עמנו מ ק ד ם כמה טובות ואנמנו נמלט לו רעות‬
‫וגס הוא לא כעוונותינו אלה גמל טלינו אח״כ כלומר אס אנמנו לא גמלנוהו הטיב שנעשה‬
‫לט אף הוא לא גמלנו כרוע מעשינו אך לה׳ הצדקה ולנו בשת הפנים ‪ .‬וכן ראינו בעיניט‬
‫כי כגבוה שמיס טל הארץ גבר מסדו טל יריאיו הראוי שיאמר גבה מסדו כמו שאמר )ישטיה‬
‫נ״ה( כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי וגו׳ אלא שהכוונה לומר כי כמי שלא יאמר שהשמים‬
‫נבהו על הארץ כלומר יותר מהארץ רק בדרך העברה לבד לפי שהשמים המעלה המומלט‬
‫והארץ המטה המוחלט ולא יאמר בהםישהאמד גבוה או כפל ממבירו‪ .‬כן על דרך העברה‬
‫הזאת יאמר שגבר מסד ה׳ על יראיו דמשמע שעשה עמהס יותר ממה שנתמייב למשות להם‬
‫כיעל דרך האמת הכל הוא מסד מאתו ולא בתורת מיוב כלל‪ .‬וכמו שאמר ופירש אמ׳׳כ אנוש‬
‫כמציר ימיו וגי׳ ומסד ה׳ מעולם עד עולם וזה הפירוש הוא כוונת אומרו כן גבהו דרכי‬
‫מדרכיכם וגו׳‪ .‬ועל זה הדרך מתבאר יפה וראיתי‪ ,‬אני כי יש יתרון למכמה מן הסכלות כיתרון‬
‫האור מן המשך)קהלת ב׳( המונה לא יתרון של פמות ויתר אבל הבדל של קנין והעדר מם‬
‫שכבר נתבאר בתמלת שער כ״ע ‪ .‬כרמוק מזרמ ממערב הרמיק ממנו את פשעינו ‪ .‬אמר‬
‫שהספיקה ההישרה האלהית להרמיק ממנו החטאים החמורים והם המרדים כרחוק מזרח‬
‫מ מ ע ר ב ‪• .‬שהוא כפל גובה השמים על הארץ‪ .‬לומר שאם הוטילה במה שגבר מסדו טל‬
‫יריאיו‬
‫הנה יריע שבכל פיגול בייא יעדעם קרייזע המרחק אשר‬ ‫*שהיא כפל גובה השמים טל הארץ‪,‬‬
‫ני‪1‬‬
‫לז‬ ‫ששים‬ ‫שמיני‬ ‫שער‬
‫יריאיו המיוחדים כגבוה שמיס על הארץ הנה כפליס מכשימור סזה הוא חועלח מה שכיוון‬
‫להרחיק כללינו מהפשעים המבעייס ‪ .‬וזהו חואר החועלח ושיעורו שאמרנו ראשונה שהוא‬
‫מניע לנו מאלו ההישרוח‪ .‬ואני הנה נחחי אח לבי לדקדק על זה הכחוב דקדוק שנראם‬
‫רק וחלוש נענינו ולבסוף הביאני אל ענין נפלא בעיני בקיום זאח הכוונה ‪ .‬אמנם הדיוק הוא‬
‫שנראה שהיה לו לומר כרחוק מערכ ממזרח מפני שני טעמים ‪ .‬האחד כי הנקודה המזרחית‬
‫היא הראשונה ‪ .‬שממנה התחלת החנוטה הראשונה אל המערכ והיה ראוי שיתואר המערב‬
‫בהרחקו ממזרח כדרך כל מה שאליו אלמה שממנו לא המזרח נהרחקו מן המטרב שהוא הרחק‬
‫מה שממנו אל מה שאליו‪ .‬והשני שהפשמים יותר ראויים לייחסם אל המטרב מאל המזרח‬
‫וכאמרו)משלי ד׳( דרך רשטיס כאפלה וגו׳ )שם( ואור צדיקים כאור טגה וגו׳ אלא שיראה‬
‫שהמשורר בטוב שכלו ראה שיש צד שיאמר בו שבמזרח הוא רחוק מהממרב ייתר ממה‬
‫שהממרב מרוחק מהמזרח וזה שמהידוט •שהרוחק אשר ממקום למקום ישוטר מהזמן אשר ט‬
‫יתנוטט המחנועע מזה לזה כמש״נ)דברים א׳( אחד טשר יום מחורב)שמוח כדו( דרך שלשת‬
‫ימים במדבר ‪ .‬ומזה^ נתחייב לומר שרוחק המטרב מהמזרח איט אלא י׳׳ב שעות שבהם‬
‫יתטעעו כל צבאות השמים וחיליהס מהנקודה המזרחית עד המערבית שכננדה ט״י התנועה‬
‫היומית ולא נמצא מתנועע מהמזרח אל המערב בזמן יותר ארוך כלל‪ .‬אמנם הרוחק אשר‬
‫למזרח מהמערב ישוער מתנועות הכדורים אשר יחנועעו מהמערב אל המזרח והס כל צבא‬
‫השמים ככלל המזלות וכוכני המנוכה וכלס תטעותיהס מאוחרוח המהיר שבכלס גלגל הירח‬
‫שמגיט‬
‫נין נקודח קו הסונב המזרחית לנקודתו המערכית לעומתה שהוא קוטר שלס איין גאגצער דירכמעם־‬
‫סער‪ ,‬כפול מהמרחק אשר כין המרכז לפקידה המזרחית או המערבית ההיא שהוא רק חצי קיסר‬
‫\‪ fT‬מערב י‬ ‫איין האלב דועבמעשסער‪ .‬כאשר יבין כל רואה תבנית עיגול ומרכבו כזה מזרח‬
‫ואחרי היות הארץ באמצע הגלגלים שהם השמים לדעת הקדמונים )עיין מכל * ‪ * t " * J‬זה מבוא‬
‫לשמר ל״א( כצדק יאמר הרב לס״! כי המרחק שבין מזרח למערב שהוא כל קיטר ^""^ העיגול דער‬
‫גאנצע דורכמעססער > הוא כפול מהמרחק שהוא מהשמים לארץ שהיא רק חצי קוטר מהמרכז אל‬
‫הקו הסונכ סאס מיטטעיפונקטע צור פעריסעריע‪.‬‬
‫*וזה שמהירוע וכו׳ נינתו שאף שבאמת שוה מרחק המזרח ממערב אל מרחק מערב ממזרח‪,‬‬
‫ב שי מריה א מ ב י למרחק ב מ א ׳ ‪ ,‬בכל זאת אחרי שכל מרתק‬ ‫ה‬ ‫וכמו שבקו ישר א‬
‫מקיס אחד מזולתי אס רב היא עד למ ניכל למדדי בחבל או נקנה המידה ״ יומדד רק בדעסנ‪1‬‬
‫באמצעות גידל אי קיטן משך זמן התניעה דער גראסערן אדער קליינערןצייטדייער דער בעוועטנג‬
‫אשר יצטרך לבוא ממקום זה לזולתו‪ ,‬אשר ע״כ ברצות הכ׳ להודיענו טדל מרחק חורב מקדש ברנע‬
‫אמר רק ״אחד עשר יום מחורב וכו׳ עד קדש ברגע״ הלא נמשך מזה שאחרי שלתנועת הגלגל היומי‬
‫מס כל הכוכבים והגלגלים שתחתיו ממזרח למערב לא יצטרך רק י״ב שעות בכל יום‪ ,‬תחת כי למטעת‬
‫גלגל כל אחד ואחד מכוכבי לכת ממערב למזרח יצטרך זמן יותר רב )כמו שמבואר כל זה במביא‬
‫לשער ל״א עייןישס( ננ״כ נראה לבי בהשקפה ראשונה כי מרחק מזרת ממערב יותר רחוק ממה שרחוק‬
‫המערב ממזרח אשר ע״כ יצטרך זמן גדול להתניעע ממערב למזרח‪ ,‬ממה שיצטרך צהתניעע ממזרח‬
‫למטרנ ‪ ,‬וע״כ להפליג הרחקת הי״ת הפשעים ממני אמר ״כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממטי יכו׳‬
‫ולא בהסך ״כרחוק מערב ממזרח וכוי״״ והורני גס בזה כי כמי שישתנה לס״ז מרחק מזרח ממערב‬
‫לכל כוכב יכיכב מכוכבי לכת לסי איחור או מהירת תנועתו זאת ממערב למזרח‪ :‬עד שהוא ד״מ ללבנה‬
‫רק מהלך כ״ט ייס ״ב שעית יתשצ״ג תלקיס‪ ,‬ילשבתאי מהלך קרוב לשלשיס שנה )עיין מכל זה‬
‫במבוא לשער ל״א( ובבחינת גלגל המזלות היגזיכטליך רעם טי׳יערקדייזעס המתנועע ג״כ לדעת‬
‫מזכמיס לאט לאט באויר הרקיע אים וועלטרוימע ממערב למזרח הוא מהלך ל״ו אלף שנים‪ ,‬כי רק‬
‫במשך זמן רב זה ישלים תנועתו זאת; כן ישתנה גס מרחק הסשעיס בעזר הי״ת ממנו לסי מדרגת‬
‫ושלימות כל איש ואיש ממנו; כי אחרי שרק הבא לטהר מסייעין אותו מן השמים ״ א׳׳כ נמשך מזס‪-‬‬
‫שרק לסי ערך השתדלות כל איש ואיש להיטיב דרכו ולהתרחק מכל און ומרמה‪ ,‬כןינמרהיה׳‬
‫לבצע מזממי זאת להרחיק פשעיי מ מ ט ‪ ,‬ולכפר על מוט‪.‬‬
 ‫ששים‬ ‫‪TfiRP‬‬ ‫שער‬
‫שמגיע ממערב למזרמ מדי הדש בחדשו‪ .‬וננה וככב והמה החנועה ההיא להם בשנה חמימה‬
‫שהנועוהיהם קרובות וחלופיק אין זה מקומן‪ .‬אמנם מאדים בשהי שנים ומחצה וצדק בי״ב‬
‫זשבהאי בל׳‪ .‬וגלגל המזלוה יש אומרים שזמן הטעהו השלמה ל״ו אלף שנה ויש אומרים שאין‬
‫מטבעו להשלים הניעה שלמה לעולם ‪ .‬והנה מזה ימצאו להטעה אשר ממערב למזרה שני‬
‫פנינים מהחלפיס אל ההנועה אשר ממזרה אל המערב ‪ .‬הראשון בהלוף המהנועעים וזה‬
‫שבראשונה כל צבא השמים וחילם מתנועעים יחד יכלם שוקטים ברנע אהד אל הנקודה‬
‫המערבית מה שאינו כן בשאר התנועוה אלא כל אחד יגיע לנקודה המזרהיה בפני עצמו‬
‫וכאשר הגיע זמנו בתשלום סבובו זה היום וחברו אהר שנה וזולתו למאה שנים ‪ .‬יהמנין‬
‫השני הוא עכוב ההנועה ואיחודה מההטעה היומייה‪ .‬ובבהינה זאהיהסליג לומר שכרהוק‬
‫מזרח ממערב דוקא וכענין מה שישינ למהנועעיס בו כן ישיג אותנו בהרהק פשעינו וזה שאם‬
‫לא הספיקה היישרה אור הורהנו למנוע אוהנו מן המטא לגמרי מכל מקום כבר הגיע‬
‫לט ממנה הועלה נמרן ונפלינו בו מכל הטכ״וס כהבדל הגדול שיש בין ההנועוה המזרהיוה‬
‫למערביוה ‪ :‬וזה כי כל העכ׳׳ום אשר לא שמעו אה שמעה ולא ראו אה כבודה כלס כאהד‬
‫ס ס באים ינשקעים באסלה השכם במעט רגע אין שריד יפליט ככל המין השמים הנשקעיס‬
‫'במערב ‪ .‬אמנם אנחנו עדה ישראל הננו היום ככל המון ככבי השמים המהנועעיס הטעה‬
‫עצמם מהמערב אל המזרה שאין הליכהנו אל השפע כי אס בעכוב גדול כמו שהוא הנועה‬
‫הגלגלים ה ה ם ‪ .‬ומזה יהחייב שנההלף גם כן קצתנו מקצהנו בהנעה אליו‪ .‬יש מהאמר ויש‬
‫מהאהר יוהר ממנו ויש יוהר עד שכבר ימצא מי שלא יגיע אל החטא לעולם והוא פלאי‬
‫כמו שלא נמצא בגלגלים רק אהד וגס הוא לדעת קצת‪ .‬והנה זהי היעלה נפלא אמרו‬
‫המשורר במליצה נמרצת ומםכמה מאד עם כיונהו בזה ונהן טעם לכל מה שזכר מהישרהו‬
‫זאה ואמר כרהס אב על בניס רתם ה׳ על יריאיו כי הוא ידע יצרנו וגו׳‪ .‬כי האב ישתדל‬
‫שכל עוז להכין לפני בני דרך ישר‪ .‬בו יבא לכלל דעה ויראה ה׳ וכל שכן אם ידע לו רוע‬
‫מזג טבעי אליו או ירושיי שההשהדלוה ההוא יהיה הכרהי כמו שהיה לו יהברך זה הענץ‬
‫אצלט למה שידע רוע יצרנו מצד עצמנו ומההלה שרשי יצירהנו עד שמצד טבטנו אנוש‬
‫כחציר ימיו ו ט ׳ ‪ .‬כי דוה טברה בו ואיננו‪ .‬יאמר ולא יכירנו עוד מקומו כ׳ אמרי מוהו‬
‫לא יכירט עוד מקומו השוה שהיה לו במייו וזה כי כשטודנו מי מגבילים אוהו קצי האויר‬
‫המקיפים ט כמ״ש )קהלש אי( סובב סובב הולך הרוה אמנם אחרי מוהו יגבלוהו קצוות‬
‫העפר‪ :‬ומסד ה׳ מעולס ועד עולם וגו׳‪ .‬ירצה אמנם המסד הזה אשר היה לנו מאהו‬
‫יספיק להשאיר נפשותינו מסיף העולם הזה לההלה העולם הבא בי סופו של זה בעקרו של‬
‫זה ‪ .‬וכמו שאמר הכתוב )תהלים ‪$‬יב( צדיק כהמר יפרה יגי׳‪ .‬ירצה כי כמי שפרה התמר‬
‫בהבאה פריו הוא לסוף שבעים שנה מנטיעהו ]צ״ע בכורוה הי[ י כן הוא פריהת מולם‬
‫הצדיק אמר ימי העולם הזה שהם שבעים שנה בסתם כמו שאמר )ההלים צי( ימי שטתיט‬
‫בהם שבעים שנה ‪ .‬אמנם זה יהי׳ לשומרי בריתו ולזוכרי פקודיו אשר ציני בזאת ההורה‬
‫לעשותם עד שההישרה הזאת תועיל לתת לייץ האדם מהלכים להשכיל בכל העולמות כלס‬
‫ולהשיג ברום גדולת תפארת בוראו ומושב מלאכיו ומעמד צבאות שמיו ואין צריך לומר בכל‬
‫מעשיו אשר בעולם ההויה וההפסד שיעור מה שיספיק למנותו בכלל המהללים ומברכים‬
‫אליו יתעלה על הכל שהוא לו שבמ וכבוד בערכו ממה שהיה גדולה וכבוד לעליונים לפי‬
‫שהנמצא הזה השפל במצבו צריך שתפלש השכלתו בכל אשר עליו עד יגיע אל השכלת הסבה‬
‫הראשוני יתעלה ‪ :‬אמנם העליונים"אינן צריכין לפלש בהשכלתם אל אשר תמתיה ולהגיד כל‬
‫זה אמר )שם ק״ג( ה׳ בשמים הכין כסאו וגו׳‪ .‬ברכו ה׳ מלאכיו ונו׳ י ברכו ה׳ כל צבאיו‬
‫וט׳‪ .‬ברכי ה׳ כל מעשיי יגי׳‪ .‬אמר כי השס ובית דינו שהוא עולם המלאכים בשמים הכין‬
‫כסאו‬
‫לוז‬ ‫ששים‬ ‫שמיני‬ ‫שעי‬

‫כסאו והשמים הוא עילם הגלגלים וכמו שאמר )ישטי׳ ס״ו( השמים כסאי ימשס מלכוחו בכל‬
‫משלה אן! בטולסהזה השפל והוא כלל השלשת עולמות‪* .‬אמגס המלאכים הס בלמי משקיפים‬
‫שכל עיוניהס כי אס אל סבתםהראשוגה אשר למעלה מהם ‪ .‬ולזה אמד כנגדם ברט ה׳‬
‫מלאכיו גבורי כמ מושי דברו ונו׳ לומר שאפי׳ בפעולות גכודותיהס בהנעת הגרמים השמימיים‬
‫אינם מכוונים רק לשמוע בקול דברו‪ .‬אמנם צבא השמים ימוייב םתהי׳ השקפתם אל‬
‫המלאכים אשר על ראשיהם ויעבר מור מיונם להשיג כי מה שמישין בכמ המניעים אותם‬
‫אינו רק לעשות רצינו יתעלה ולזה אמר כנגדם כרכו יי׳ כל צבאיו משרתיו עושי רצונו אינם‬
‫עושים דברו כראשונים אבל הם מושיס רצוט המניע להם ע״י האמצעים האלו‪ .‬אמנם‬
‫השפלים הם אשר יעכור עיוגס ותתפלש השקפתם ככל המולמות כלם כי ירגישו כמושיהם‬
‫עולם היסודות אשר הס בקרבו ויכירו יידמו בפלאי הרכבתם וכהויות כל הנמצאות אשר ממס‬
‫במחיצתם ובמציאותם הנדמים השמימיים אבר על ראשם המניעים אותם ואס לא מדעתם‬
‫או מעיקר כוונתם וכגדולת השרים הגדולים המניעים אותם כמאמר הבורא יתעלה כהוא‬
‫ראש לכלס ועליהם אמר כרכי י״י כל מעשיו ככל מקומות וני׳‪ .‬כי הם המעיינים ככל‬
‫הממשלות כלם אשר עליהם אמר ומלכותו ככל משלה ומשיגים כפי כמם השגה שמייכין‬
‫עליה לברך זאת ההצלחה ולזה מתם כרכי נפשי את י״י‪ .‬והמזמור אשר אמריו יעיד מדות‬
‫ברורה כי הוא נותן בו הכרכה והמהלל מהמין והסדר שאמרנו כמה שסדר כו סדר הנמצאות‬
‫כלס מקטנם ומד נדולם ‪ .‬ידי בזה לפי כוונתינו במה שהנמנו ראשוני שאס הטוב הכולל הוא‬
‫יותר טוב ומשובח התור׳ האלהית היא היותר משובחת שבכל ההישרומ צמה שנתבאר היות‬
‫כוונתה שיהיו הישרותיה היותר כוללות שאיפשר אס לפי הטבע ואם לפי הלמוד‪.‬‬
‫והיא מה שכו נוהו חדל במאמר ההוא )חזית שיר בי( שזכרנו ראשונה הביאני אל בית‬
‫היין ר׳ מאיר אומר אמרה כנסת ישראל השליט בי יצר הרע עד שאמרחי אלה אלהיך‬
‫ישראל כהאי חמרא כדעייל ביה באינ־ש םוא מערבב ליה‪ .‬הנה רבי מאיר ייתש אל בית‬
‫היין בלבול הדעת מערבוב השכל בעיונים האלהיים דוגמת מה שאז״ל)ויקרא רבות פ' י״ב(‬
‫שתויי יין נכנסו כמו שכתבני בשער הקודם וכהשכרות ההוא המשובש הביא להם לאהוב‬
‫עבודת צורה אחת מרגלו שנאמר )יחזקאל א׳( ופני שור מהשמאל לארבעתן יכבד דרשו זה‬
‫)שיר פ׳ ג׳( בפסוק ראה ראיתי )שמות ג׳( והנה הוא בפרשת העגל )שער נ״נ( וטעמו‬
‫שהית׳ מתנצלת כנסת ישראל טל החטא ההוא מרוע יצרה ע״ד שנאמר)בראשית גי( האשה'‬
‫חשר‬
‫•אמנם המלאכים ‪ ,‬כונתו כי הברואים כלם יחלקי לשלש מחלקות‪ .‬האחת כיללת המלאכיס אכל‬
‫עציהם יושפע השפע האלהי בלי אמצעי‪ ,‬והס ישקיפו ויתכוננו בעיינה תמיד רק על שבתם ה־משינה‬
‫שהיא היית ומכל זולתי ימלימי עיניהם > יכל מה שעישיס בפעולותיהם להניע הנלנליס עושים רק‬
‫למען שמיע בקיל ה׳ המצוה זאת למו כמא״נכ »עישי דברו לשמוע בקיל דברי" יהשני׳ כיללת כל צבא‬
‫השמים ר ׳ל הגלגלים והכוכבים אשר כרוח )שכלם הממניםס בקרבם לדעת הקדמונים( ישקיפו רק על‬
‫המלאכי? המניעים אותם אשר הס במדרגת מעלתם גבוהים עליהם‪ .‬אך למעה על הברואים השפלים‬
‫אשר מתחת להם באר; לא יביטו ולא ישימו עיונם > והס עושים פעולתם רק בכח השכלים המניעים‬
‫אותם דייך אנצדיעכ דער זיא בעייעגענדען גייסטיגען ויעזען‪ .‬למען הפיק רני; הי״ת הנודע למו‬
‫רק באמצעות השכלים המניעים אותם ‪ ,‬וזה שקרא אותם הכי ‪,,‬משרתיו עושי מוני" לא עושי‬
‫דברו)כי שם ״־בר בעסעחל״ יורה לדעת הרב ז״ל על הממה והפקידה אשר תנתן בלי אמצעי;‬
‫‪,‬ורצין‪ ,‬קיגדגענעכענער וויללע״ יאמר נס על הנודע רק ע״י אמצעי( והמחלקה השלישית כוללת‬
‫הברואים השפלים ריל כני אדם המשכילים והמתבונניס כדרכי ה׳ אשר יעבור עיונם בכל העולמות‬
‫ועיני בחינת שכלם משוטטות ברחבי הבריאה כלה‪ ,‬גס במקהלות הנמצאים הת־ותינים אשר המה‬
‫בתיכם ‪ .‬גם בקהל צבא השמים והשכלים הנבדליס המניעים איתם וגבוהים עליהם‪ ,‬ככל אשר תמצא‬
‫יד שכלס האנושי לחקור ולהתבונן בעודנו לוטה בשמלת הגויה והחומר‪ .‬ומהם איהכ‪.‬ברכו ה׳ כל מעשיו‬
‫‪:‬כל מקימות ממשלתו יכו׳‪.‬״‬
 ‫׳טשים‬ ‫שמיני‬ ‫שעי‬

‫אשר נחח טמדי היא נחנה לי מן העץ ואוכל או הנחש השיאני וממר )שס( אמיס לסי שחטא־‬
‫טצמו ה ס כי לא להזכירו אף כי ההחנצלות ממנו יהיה לו לחטא שני כמ׳׳ש שם )שער ט׳>‬
‫ואמר ליה ר׳ יהודה דייך ר׳ מאיר אין דורשין שיר השירים לגנאי שלא נתן שמש לזטר‬
‫טון רק לשבחן בל ישראל אלא מאי הביאני אל בית היין הביאני הב׳׳ה למרתף גדולה של יין‬
‫זה סיני ונתן לי דנלי תורה ומצות וקבלתיס באהבה‪ .‬הנה הוא ייחס אל בית היין מה‬
‫כאמרה התור׳ )משלי ע׳( לכו לחמו בלחמו ושתו ביין מסכתי ובספר ההוא עצמו)שיר א׳(‬
‫כי טובים דודיך מיין)שם( נזכירה דודיך מיין)שם ז׳( וחכך כיין הטוב )כס ה׳( שחיתי‬
‫ייני טס מלבי כי כמו שהיין הבלתי משוטר מביא לידי נזקים גדולים הזכירם כחכם בסיף‬
‫משלי ועליהם הוסיפו מזיל בפרשת יין וככר אל תשת כדאיתא במדרשית )ויקרא ר מ ח פ׳‬
‫י״ב(‪ .‬כן המזוג והמשוער ממנו אין צריך לומר שלא יזיק לאדם אבל מועיל מאד לחזק‪,‬‬
‫ההזנה ולהטיב העיכול ולשממ הלב ולידצהיל הפנים כמו שכתבו הרופאים‪ .‬והכתוב אמר דין‬
‫יכממ לבב אנוש להצהיל פנים משמן ולחס וגומר )תניס ק׳׳ד(‪ .‬ירצה טס שהלחם הוא טקר‬
‫מזון האדם ומסעד לבבו הנה היין ירבו תועלותיו אלו והיותר משובח כבו כיפקמ הלב־‬
‫וימלד השכל כמו שאמרו ממרא וריחני פקחין )הוריות ייג ‪ . (:‬ולזה נמשלה החכמה הטהור׳‬
‫אל היין כפי י מכמה • אמנם אמר מרתף גדולה כל יין זה סיני לרמוז אל תועלת הכללות‪.‬‬
‫שאמרנו כי כמו שהיין הנמכר במנות אכר במדחף הוא כולל לכל יבא כי לכל נתנה‬
‫רשות על סי כרוז שיבאו שמה לקנות ולכתות ואין כוס מומה בידם כך כיה מעמד הר שיני•‬
‫מקום שהכריז בו הש״י לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי והיה מקום נכרז נכר נבמר שהכלי‬
‫נכנסין ומקבלין תועלת השתייה במה שנתנו שם דגלי תורה ומצות שכוונתם לתקן מבעם‬
‫ומזנם בכצל להעתיקם מפחיתות החומר ורוע הטבע אשר בו הוטבע יצר לב האדם מתמלר!‬
‫יצירתו עד שיהיו הבנים למורי יי׳ וגדלים על שלחנו כאחד מבני האלהיס אשר מטעם זה‬
‫אין להם טוד ההתנצלות הי‪ .‬יא שאמר רבי מאיר השליט בי יצר הרע וכמו שאמרו)יבמות‬
‫ק׳׳ג‪ (:‬ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן מ ה ם ‪ .‬ומטעם זאת התקנה ככללית צדרץ‬
‫מאד דברי מזיל במה שהממילו בסרק מלק‪ .‬כל ישראל יש להם מלק לעולם הבא שנאמר‬
‫ישעי׳ ס׳( ועמך כלם צדיקים וכו׳‪ .‬וראשונה יש לדקדק מל כוונת התנא בזה ‪ .‬וזה שאס׳‬
‫כיוון לומר שכל איש ישראל אמר מכס ואחד רשע ואמר שאינו יודע כלם כאמד יש להם מלק‪,‬‬
‫למולם כבא הנה הוא באמת עול גמור אם בבחינת אישיהס זה מם זה ואס בבמינתס ע ס‬
‫שאר האימות יכי משיא פנים יש בדבר כי להיות זרע ישראל עבדו תכו כלס לרד־ הפולכן‬
‫הבא והיה כצדיק כרשע חלילה לו‪ .‬ואס כיון לומר שכל אשר בשם ישראל יכנה הוא מובטח‬
‫שיהיה צדיק ומזה חוייב שיהי׳ לו חלק לעולם הבא הנה זה אי אפשר כי הנה המציאות יכחיש‬
‫זה מהמצא ביניהם אפיקירוסים אם מהגדולים אם מהביטטס ומההדיוטים‪ .‬והם זילסחרו־‬
‫בתי אלו המונות כאשר מני שם )במשנת חלק( ואלו שאין להם חלק למולם הבא ו מ ׳ ‪ .‬וכלם־‬
‫מפני ישראל המה‪ .‬אמנם הכיונה האמיחיח לו והמחש שחדש במאמרו הוא שאיט נקרא‬
‫ישראל באמת כי אם אשר הוא צדיק כי ישראל וצדיק מחהפכיס במשא כי כל ישראל לפי‬
‫ההנהגה שחוייב להתנהג בה טל פי התורה כמו שאמרט חוייב להיות צדיק ואם כן כל צדיק‬
‫מל דרך כאמת היא יכראל ומזה יתהפכו נס כן בן ישראל ובן הטולס כבא כי כל בר ישראל‬
‫הוא בן העולם הבא וכל מי שהוא בן העולם הבא הוא בר ישראל כטגין הסגלה ככל אדם‬
‫שימק וכל שיחק אדם והוא מאמר )שמות ייט( והייתם צי סגלה מכל העמיס ואתם תהיו‬
‫לי ממלכת כ מ י ס וגר קדוש כי מכין הסגולה הדבקה בטס ישראל אשר זכר אומו בשם זה‬
‫באומרו)שם( בה תאמר אל בית יטקב ותנד אל בני יכראל היא שיהיו ממלכת כהרס וגו׳‬
‫קדוש וזאת היא באמת נמלת מבדי ״י וצדקתם לעולם הבא בלי ס פ ק ‪ .‬אמנם האנשים אשר‬
‫‪*b‬‬ ‫‪D W‬‬ ‫שמיני‬ ‫*ע״‬
‫•לא יאט שמוע אל דברי השורה והמצוין ולא יתנהגו בה לקבל חופלוחיה בתקין מבעם‬
‫‪-‬ודעותיהם אינו ישראל רק במאמר לבד ואין דקדוק בשמיח והנה באומרו כל ישראל יש‬
‫להם חלק לעולם הבא ישראל אשר הוא ישראל נדל מל ההישרות ההנה כי כמוהו מושה‬
‫מעש׳ ישראל ולזה אמר הנביא וממך כלם צדיקים שהעם היושב בתוך הכנסיה הזאת משנאם‬
‫להיות כלם צדיקים דכתיב )צפניה גי( שארית ישראל לא יעשי עילה ולא ידברו כזב וגומר‬
‫כי כלם גשתחפו בחנוכה מל התור׳ האלהית ובמעשה מציתיה וכל מנהניה ואף על פי שלא‬
‫ישתתפו בדברי עייניה וחכמיתיה לתת עמם לדבריה ולרדת אל סודותיה כי זה לא נתן אלא‬
‫למיוחדים שבהם‪ .‬וכמו שביאר זה המנץ משה רבינו באומרו)דברים לינ( תורה צוה לנו‬
‫משה מורשה קהלת ימקב •וזה כי הוא הורה שהשרידים בהם יאמרו תירה ציה למ משה כי‬
‫שם חורה הוא מורה מל החלק המיוני שבה מאיר אל פני החלק השכלי וכמי שכתב הרב‬
‫המורה בהקדמה ז״ל כי מנין המאמר הזה כלו וכל מה שהוא ממינו הוא ח‪:‬מת התור׳ על‬
‫האמת ועליהם מוטל להאיר דברי התורה מד שיוסכם השם מליה הוראה שלמה כמו שאמר‬
‫החכם )משלי ו׳( ותורה אור‪ .‬אמנם לקהלת ימקב יאמר שהיא בתורת ירושה כי היורש נכסים‬
‫ושוא ליס ממנו מהיכן זכה בהס הוא סותם טטנותם במה שאמר לא •דמתי סבותיו וגלגוליו‬
‫־אלא מצאתי דרשתי וזי היא טענה נצחת לכל טרטור י דחנן בפרק חזקת הבתים )מ״א ‪(:‬‬
‫הב א משים ירושה איני צריך טמנה וכן הראוי לכל קהל טדת ישראל הבלתי מעמיקים בסתר‬
‫כי יש להם לטעון טענת ירושת נתלה ובזה יזכו לעצמם ואין מוציאין אותה מידם * מצורף‬
‫למה שהיא קצת מורשה לטנץ הקיריב והקלית לבא בה אל שלמותם מה שהיה על הדרך‬
‫העיוני קשה ירתוק מאד כמי שהיא קשה ירחיק מאד להקים מעפר בית גדול ומאשסית בית‬
‫מבצר וכשיירשהו האדם נמצא הכל מיכן לפניי בלי עמל ויגיעה כמי שאמר)דב־ים ו׳( ערים‬
‫גדולות יטיבית אשר לא בנית ובתים מלאים כל טיב אשר לא מלאת ובירות חצובים אשר לא‬
‫קצבח כרמים חחים אשר לא נטעת ואכלת ושבטת וכן בתורה הכל מיכן לפניו כשלחן‬
‫מרוך מלא דשן מכל מקים זה ט פ ס ועמך כלם צדיקים והיא ראיה שלמה שכל ישראל יש‬
‫להם חלק לעולם הבא יזה שאם הינח שהצדיקים יש להם חלק לעילם הבא נתחבר אליה‬
‫הקדמה‬
‫*יזה כי היא יכי׳ ר׳׳ל כי החכמים השלימיס באומתנו הישראלית מבינים חכמת השירה בבל‬
‫סרטי חלקיה ‪ ,‬והיא מאירה שכלם לאיר באיר החיים יתירה להם את הדרך אשר ילכו בה לשוב להם‬
‫כל הימים‪ ,‬כמא׳יהכ ״יתירה איר״ אסש זילתם מקהל ישראל‪ ,‬ר״ל המון העם אשר בעבור קיצר שכלם‬
‫ותבונתם ומיעיט לימודם לא יבינו עניני התירה על נבין ‪ /‬הם שומרים ומיקרים איחה רק בעבור שהיא‬
‫מירשה למי מהניתיהס‪ .‬כאיש אשר יאע נחלת אביתיו יתה‪ :‬לי לסגולה ולמחמד עי‪:‬ץ כל ימי חייו‪.‬‬
‫וע״ז מירה הכ׳‪,‬תירה ציה לני משה״)ר*ל לני השרידים נעם ציה משה תורה בבחיגה אמיתית‪ ,‬אייגע‬
‫געלעהדונג אוגד שעמונכ‪-‬טעילייכטוגגאיםויאהרען זיגנע דעםיוארטעס‪ ,‬כי אנחנו מניטס סידותיה(‬
‫‪,‬מורשה קהלת יעקב״ אך לזולתנו מהמין העם היא רק נחלה הבאה להם בתורת ירישה ׳ יבכל זאת‬
‫כאשר ישמרי מצותיה וחקותיה תהיה גם משכרתם שלימה מעם ה׳ אלהי ישראל אף שלא יוכלו לנא במיונם‬
‫אל הקודש סגימה להבין נם סודותיה‪.‬‬
‫*מצורף יכי׳ מה שהיא על הדרך העייני קשה ירחיק מאיד‪ ,‬כמי שהוא קשה ירחיק מאיד‬
‫להקים מעפר בית יכי׳‪ .‬כצ״ל‪ .‬ור״ל שמלבד התירה האלהית הזאת המקיבלת מסי מרע״ה לקהלת יעקב‬
‫אשר לא היי ביכלתס להשיג האמת זולתה נעביר קוצר יד שכלם ‪ ,‬תועיל גס מאיד לחכמים האלהיים‪,‬‬
‫אשר יש להם כשרון חכמה ודעת לעיין ולהתבונן בעיונים ומישכליס כי עכ״פ תקל להם העבודה הזאת‪,‬‬
‫אשר תכבד מאוד על אותן החכמים אשר לא עליהם נגה איר התורה האמיתית ד»מ חכמי יון ושאר‬
‫העמיס הקדמונים אשר נלאי מאיד למציא האמתהבריר‪ ,‬ותחת כי אלה נדמו לאיש אשר יוכרח לממיל‬
‫ממל רב להקים ביס משכן צי מערמית מסר ‪ ,‬נדמי חכמי ישראל לאיש אשר כבר ירש מאבותיו‬
‫בית נכין לשבחו״ אשר יצטרך רק לפתוח דלתיו ולביא כאות נ פ ט מבלי מעצור ומכלים‬
‫בידו אל תוך חדריו ותאיו‪,‬‬
 ‫ששים‬ ‫שמיני‬ ‫שער‬
‫הקדמה‪.‬כטח והוא שהעם הזה כלס צדיקים יתחייב שלכלס יהיה חלק לטולס הבא‪ .‬ואמר‬
‫נצר מטטי מטבה ידי להתפאר להורות טל התנאי כאמרני בזאת הגזרה כיהיה כס ישראל‬
‫קורא מליו באמת לומר כי מי שאינו מעשה ידיו להתפאר אינו ממטטיו ונצר שרשיו בלי‬
‫ס פ ק ‪ .‬זהו כלל מה שרצהו רבי יהודה באומרו הביאני אל מרתף גדולה של יין זה סיני‬
‫והוא המיוחד אל כוונתנו‪ .‬ואיפשר כי באומרו מרתף גדולה של יין זה סיני כ־ון אל האנשים‬
‫השלמים הנכנסים בשלשלת הקבלה ממשה רבן של כלם עד חנשי כנסת הנדזלה ומשם‬
‫והלאה כמו שמנו הכמ־ס בהחלת משכת אבות משה קבל תודה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע‬
‫ל ק ל ס וקנים צנביאים ונביאים מסריה לאנשי כנסת הגדולה כמו שהמרהף הזה מן כיין‬
‫הרקת לא נמצא לעולם ריק מנכנסין ויוצאין כך היה הכינין עצמו בקבלת התורה האלהית‬
‫כי משה הוא שנכנס ראשונה במרתף וקבל התורה מסיני כלומר מהיום ההוא המפורסם אשר‬
‫ממדו שם לפני יי׳ בסיני וכמוהו)במדבר כיד( וירוס מאגג וגו׳‪ .‬כמו שיבא במקומו ‪.‬‬
‫וטרם צאחו נכנס יהושע ועד שלא שקעה שמשו זרחה שמשם של זקנים אשר האריכו ימים‬
‫אחריו שהיו חשובים מהנביאים אשר אחריהם כי על כן נקראו זקנים לבד כמו שמשה‬
‫ויהושט נקראו בשמם לגדולתם כענין השמש והירח בין שאר הככביס כי לפי זה אמרו‬
‫)ב׳׳ב ע׳׳ה‪ (.‬פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה זקנים שבדור אמרו אוי לה לאותה‬
‫בישס כמו שנתבאר זה בטוב אצל ומשרתו יהושע בן נון נער שער ניד‪ .‬ובצאת הזקנים נכנסו‬
‫הנביאים עד שהגיע הדבר אל אנשי כנסת הגדולה אשר יסדי להם באמת מרתף נדולה והעמידו‬
‫תלמידים הרבה לעשות סייג לתורה א‪:‬ר בו העמידו העולם מחתימת הנביאה ואילך יהוא אצלי‬
‫פירש אמרם והס אמרו שלשה דברים )אבית פ׳ אי( כלימר ני על פי שלשה דברים‬
‫אלו נקראו אנשי כנסת יגדולה רצוני כי לעשות הסייג שהוא העקר היה להם להיות מתונים‬
‫בדיניהם יהסכמותיהם ולהעמיד הלמידה ?רבי; בהסכמתם כדי לסלק מעליהם כל פקפוק‬
‫וטרטור ולא כמו המפרשים שהמאמר ההיא תהלת המסכה׳ דאם כן היילהס לומר ברישא שהכיולס‬
‫י‪ .‬יה טומד על ידי! והדר ליהנו הוו מהוני! בדין והוא הדן בהורה קידם שיאמרו והעמידו‬
‫הלמידיס וכו׳‪ .‬אמנם שמעון הצדק שהיה משיירי זאת הכניסה הגדולה הוא היה בעל המאמר‬
‫הראשון למסכתא הי יא והיא אומם על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה‬
‫ועל גמילות ־חסדים כי כדאי הוא המהמר לאומרו שיהיה התחלת פרק ומסכתא ‪ .‬והנה‬
‫אנטינטס ויוסף בן ייעזר ויוסף בן יוחנן ‪:‬נמשכים אחריהם אחזו כל אהד עקרו מהשלשה‬
‫הנזכרים ראשונה ופירשו אמנם פירוש המאמר הזה יבא בשער ס״ג ב״ה‪ .‬ולפי שהיה‬
‫בקר עניינם של רנש׳ כנסת ׳־נדילה לעשות ס״נ להורה בכל דברי י־איסורין והטימאחו‬
‫לצמצם ולהגביל האנשים יוהד ממה שהנבילה אותם התורה להעמידם על דברי התורה ושלא‬
‫יעברו עליהם כלל יצדק בהם גם כן אומרו הביאני אל בית היין מרהף גדולה של יין זה‬
‫סיר שנחנו לנו בם דגלי הורה ומצית מסייגים וגזרות ותקנות אשר על כל דבר ודבר מהם‬
‫יהמר האומר זה סיני ובחינת היושר והאמית וקבלנים באהבה יתירה כמו דברי תורה עצמם או‬
‫יותר כמ׳׳ש ז״ל )ע״א ל״ה ‪ (.‬מאי כי טובים דודיך מיין אמרה כנסת ישראל ערבים עלי‬
‫דברי דודם יוהד מיינה של תורה ‪ :‬והכלל העולה כי כוונת הכל לתקן כללנו בטוב הטבע‬
‫וביושר המזג על ידי אלו ההנ־נות המאשרות אותנו לקבל כל שלמות אשר אי אפשר זולת‬
‫זה ואין צריך לומר השלימוה האחרון הנפש״ ני נם השלימות הראשין הטפיי לא יתקיים‬
‫נשום צד באישי רעי המזג ומקילקלי הטבע המפסידים כל קיבוץ והמאבדיס כל יישוב וכמו‬
‫כאמר הנביא בפירוש אוכלי בכר החזיר השקץ והעכבר יחדיו יםופו נאש יי׳)ישעיה ס״ו( כי‬
‫הוא כמחוייב אצל הטבע שיתקלקל קבוצם ויכהיהו ענינס וימרו כלס יכליון ‪ .‬ולפי כהנסיון‬
‫ימשך בהפך זה מצד מה שנראה העב״וס והמורגלין בשלוח הרסן לאכול כלמה שאסרה אותו‬
‫התיה‬
 ‫י‬
‫&‬ ‫ששים‬ ‫שמ נ*‬ ‫שעי"‬
‫החורה מתימוב וטומאה כי הם' המה יושבים בשלום ובהשקמ ובבטחה‪ .‬לא ק אמונו‬
‫הנזהרים מהם אבל השיטנו רטוח ר מ ח וצרות ונורשט מארצנו ולא יכלה אגץ מטמחימ לשאון‬
‫אותנו בכל מקומוח מושבותיט והוא יחטלה מראה פטם להם כאלו הס טמו ונסלל* שומרי‬
‫בריתו לזה ייחד ישעיה הנביא תלונה וצעקה בפרשת למה תתטט יי׳ מדרכיך תקשיח לבנו‬
‫מיראחך וגו׳ )שס ס״ג( • כמו שנראה ממנה בקצת ע י ו ן ‪ .‬אשר עליהם נסמכה החשובה‬
‫להעיר ולהודיט באי זה אופן מהטונות הגיע הטוב אל״הס פ ס היותם בלחי ראוייס לקבלו‪.‬‬
‫ואמר נדרשתי ללא שאלו נמצאתי ללא בקשוני אמרתי הנני הנני אל טי לא קירא בשמי‬
‫)שם ס״ה(‪* .‬ראה כי הזכיר שלשה מטניס מיחדיס כתות האומות כל אחת לסי מנינה וזה‬
‫נמצאו מל שלשה מנינים‪ .‬האחד‬ ‫זאת התלונה‬ ‫כי האומות אשר תצדק עליהם‬
‫אשר יאמינו כל הדברים המגיפיס מל האנשים מטוב ומד רע הס נגזרים‬
‫מליהס מפאת ממלה במת הוייתס או קודם לכן אץ שום מקום לנעות מהננזר ימין ושמאל‬
‫ואלו יחשבו השואל דבר מהאל לסכל ופתי כי אץ מטבעו לטשות קטגה או גדולה כי‬
‫אס לפי הרצון הקדום וטל זה הרטת הס רוב כתות הישמעאלים היום ליודע ע מ ם ‪.‬‬
‫והשני הס אשר יחשבי הפך אלו ייאמרו כי הכל הוא כפי מה שישתדלו מליו וידעו לבקש‬
‫אוחו בכמ העבודות השמימיות אשר בם יענדו את השמש ואת הירח והככביס ויתר אלהי‬
‫נכר הארץ והס היו כתוח כל עובדי פ״א אשר היו מטולם בזמני גלומט הראשוגיס וגס אחרי‪,‬‬
‫כן מד שכבר נמחו כלן מהארצות האלה הייס אם שישנן באיים הרחוקים‪ .‬והשלישי אשר‬
‫יודו כי האל יתברך המשגיח בפולס וממנו יבא הטוב וירע כפי רצונו אליהם יוס יום לפי‬
‫מעשיהם אבל מכניס לו שפ אחר אשר לא הורנל להקרא ב ו ‪ .‬והנה הצד השוה שבכלן שאינן‬
‫בני בריח ליי׳ ולא היה טוב מושפע להם בהשגחה מפני זכותם ואין דורשים אוחו ממנו‬
‫יחברך בשום פ נ י ם ‪ .‬והנה טל המין הראשון מהס אמר נדרשחי ללא שאלו כי הס לא שאלו‬
‫מה׳ ולא משים אלוה דבר כי יאמרו כי לא יועילו ולא יצילו‪ .‬אמנם מל המי; השני אמר‬
‫נמצאתי ללא בקשוני כי הס בקבו אבל לא ממני בי אס מאלהי הנכר ומל המין השלישי אמרתי‬
‫הנני הנני אל גוי לא קירא בשמי כי הוא קורא לאלוה אבל לא בשמו המיוחד והמפורסם‬
‫בדברי תורה ונביאים אבל מכניס לו שם חדש אשר לא כתוב‪ .‬ואמר שנמנה להס כי סירב‬
‫להם ידיו ומראה להם פנים ועל כל מנהגיהכ אמר )בס( אלה עשן באפי אש יוקדת בל‬
‫היום ‪ .‬ואס יתמהמה חכה לו כי הנה כתובה לפני נקמה זו בתורתי בשירת האזינו אשר צויר‪?.‬‬
‫דברים‬
‫*ראה ה׳ הזכיר‪ ,‬ר׳׳ל כי כל האימות מבלעדי ישראל בני ברית‪ ,‬מתחלקים לשלשה‪ .‬כי קצתם‬
‫והס רוב כתית הישמעאלים מאמינים כי כל אשר יבוא על האדם מטיב עד רע הוא ככר נגזר עליו‬
‫מגזירה קדומה‪ ,‬ואס גס ייטיב אי ירע פעלי עלי ארן לא ישונה דבר ממה שנגזר עליו כבר‪ ,‬יע״כ‬
‫יחשבי לשוגה יפתי כל השואל דבר מהי״ת כי ברעתם הנפסדת יחשבו שגס הוא לא יוכל לשטמ דבר‬
‫מהגזגרה הקדומה‪ ,‬והס נקראים בל״ע בכס פאטאליסטען‪ .‬וקצתם מאמ־ניס כי כל מקריהם הרעים‬
‫והטובים יהיו פפ״י עבידסס לשמש ולירח ולכל צבא השמים ולשאר אלילים‪ .‬וע״כ יקטרו וישיט להם‬
‫נסכיס ורק אליהס יתפללו בצר להם‪ .‬יהס נקראים גשם םאליטהעאיסטען ר״ל מאמיני הרנה אצהות‬
‫וקצתם מאמינים נאל ית׳ ינהשגחתו טל בני אדם להרע ולהטיב למו לסי מעשיהם אבל קוראים לי‬
‫שם אחר אשר לא יכונה בו בכל כתבי הקידש ‪ ,‬ילא בשם יחיד ומיוחד אייגיג איינזניגען נאמנו‬
‫יקראוהו‪ .‬כנודע — ובכל זאת ישגיח ה׳ על כל העמיס האלה וייטיב למו‪ .‬יען כי צפוי הוא לפניו‪ ,‬כי‬
‫‪,‬‬
‫באחרית הימים נעת תפקחנה עיניהם לראוח ולהט ־ האמת ישיני כולם וידעו ויביט כי ה׳ אחד ושמו‬
‫אחד ואין בלעדו‪ .‬ועל כל זה רומז מאה״כ בשם ה׳ )ישעיה ס*ה( כי על המחלקה הראשונה אימר‬
‫״נדרשתי ללא שאצו > ר׳׳ל כי הס לא ישאלו מאומה ממני אחרי שיאמינו כי אין ביכלת׳ לשמת דבר‬
‫מהגזירה הקדימה > ובכל זאת אדרש למו להטיב להם ‪ .‬ועל המחלקה השט׳ אמר ״נמצאתי ללא בקשיי״‬
‫ר״ל לאימס אנשים המבקשים עזר מאלהי נכר ילא ממני‪* ,‬מני הנני אל עם לא קירא בשמי׳׳ ר״ל‬
‫אשר יקראוני בעת צרה אבל לא בשמי האמיתי המיוחד לי‪.‬‬
 ‫ששים‬ ‫‪#‬מיני‬ ‫שער‬
‫)דברים ל״א( ועתה כתבו לכס את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם ושס‬
‫נאמר כי גוי אובד עצות המה ונו׳‪ .‬כי מנפן סדים גפנם ונוי‪ .‬עד אומרו הלא הוא כמוס‬
‫ממדי חתום באוצרותי לי נקס ופלס לעת חמוט רגלם ואחר שהוא כחוב ומחום עלי לא‬
‫אמשה כי אם שלמתי ושלמתי על מיקס )ישעי׳ שס(‪ .‬ירצה כוונה ממני לשלם עמס גמול‬
‫לעמי אשר שכמוני במה שיהיו תמת ידס זמן קצוב ואמר שירצו עמי את עונס ושלממי אל‬
‫מיקס והוא מה שביאר תכלית הביאור נמה שאמר)שם( טינותיכס ועונות אבותיכם ימדיו אמר‬
‫יי׳ אשר קטרו על ההרים יעל הגבעות מרפוני ומדותי פמולותס ראשונה אל מיקס‪ .‬ירצה מה‬
‫שקטרו אבותיכם על ההרים ומה שחרפיני על הגבעות הוא מה שממזיק בידם להאריך להם‬
‫כל זה הזמן עד שיקבלו החוטאים ראשונה העונש הראוי להם ע״פ מ ד ו ת ס ‪ .‬אמנם )שם(‬
‫כה אמר ה׳ כאשר ימצא התירוש באשכול ואמר אל חשחיתהו כי ברכה בו כן אעשה לממן‬
‫מבדי לבלתי השחית הכל‪ .‬ירצה כי לסוף תועיל לאומה הישראלית ההגהגה התורנית עד שיהיו‬
‫בכלל האימות כתירוש באשכול פהתירוש הוא העקר והאשכול פ ס שהוא טפל לו ומרובה‬
‫עליו יאמר האומר אל תשחיתהי מפני ברכת התיריש אשר בו יכן בסיף לא ישאר מן‬
‫האומות רק מה שהיו לצורך האומה הישראלית והוא מה שאמר )שם( לבלחי השחית הכל על‬
‫דרך שאמר)שם מ׳׳ט( והיי מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך ונו׳‪ .‬ונס מה שנזכר במקום אחר‬
‫)שם ס״א( שיהיו אכרים ויוגבים ועובדי אדמתם‪ .‬והנה לכללם הסב ואמר )שס ס״ה(‬
‫ואתם עוזבי יי׳ השכחיס את הר קדשי העורכים לנד שלחן והממלאים למני ממסך ומניתי‬
‫אמכם וכלכם לטבח תכרעי יען קראתי וגומר והוא עצמו מה שאמר )שם ל״ר( קרבו גויס‬
‫לשמוע וגו׳‪ .‬כי רותה בשמים מרבי הנה על אדום תרד ועל עם מרמי למשפט מרב לי״י‬
‫מלאה דם הדשנה ממלב מדם כריס ועתודיס ממלב כליות אלים כי זבמ ליי׳ בבצרה ושבמ‬
‫גדול בארן אדום וירדו ראמים וגו׳‪ .‬בי יום נקם ליי׳ שנמ שלומים לריב ציון‪ .‬יהפלומיס‬
‫האלו הס מה שזכרם הנה)שם ס״ה( בפירוש באומרו ושלממי אל מיקס וכל דבריו מסכימים‬
‫ואמר)שם( יען קראתי ולא עניתם דברתי ולא שמעתם ותעשו את הרע במיני ובאשר לא‬
‫מפצתי וממר‪ .‬לפי שמה שפיזר ישראל ביטהם ימה ששם אותם תמת ידם הוא קריאה‬
‫פצומה באזניהס שיהיו מכירים בהם ויודעים מגהניהס ודרך תורתם יימפצו בה ויקבלו‬
‫אומה עד שיהיה ישראל שארית לאומית לקרא כלס בשם יי׳ והנה הס רואים ולא שמיס‬
‫אל לבס ואף על פי שדברתי על יד הנביאים את כל הקורות אותם ואת אשר יהיה‬
‫באמריתס ז נ ה הס מודים בדבריהם אשר הנס בידם ולא שמעו כי נותנין פנים אל‬
‫הכתובים כפי רצונם והס עושים הרע בפניני עבודתם ובאשר לא מפץ ילא עלה על לבו‬
‫במרו כמו שנודע הכל מהם ומכל דבריהם לכן סמך ואמר )שם( לכן כה אמר י״י אלהים‬
‫הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם חצמאו הנה עבדי ישממו ואתם‬ ‫״‬

‫תבושו ירצה הנה עד עתה אתם אוכלים ואתם השומיס מכל אשר משקה נפשכם בשממה‬
‫ובטוב לבב ועבדי לא היו רשאין לאכל רק על פי התורה במשקל ובמשורה ואותו המטט‬
‫בדאגה ובעצבון הגליות אבל מכאן ואילך תתהפך השיטה כי הנה טבדי יאכלו וישתו בשממת‬
‫לבב ואתם תרעבו וחצמאו בבשת פנים וגם אתם תצעקו וחילילו מכאב לב ומשבר רומ ועבדי‬
‫ירוט מטוב לב והנחתם שמכם לשביעה לבחירי והמיתן יי׳ אלהיס ולעבדיו יקרא שם אמר‬
‫כי המתברך בארץ וגו׳‪ .‬כי הנני בורא שמיס מדשים וגו׳)שם(‪ .‬הכל הוא נשוה כמו שאמר‬
‫בסוף הנבואה)שם ס״ו( כה אמר יי׳ הנני נושה אליה כנהר שלום וגו׳ ‪ .‬כאיש אשר אמו‬
‫תנחמנו וגו׳ וראיחס ושש לבכם כי הנה יי׳ באש יבא וגו׳ כי באש יי׳ נשפט וברחבי את‬
‫גל בשר ורבו חללי י׳ המתקדשים והמטהרים אל הגנות ונו׳ טד יחדו יסיפו נאם יי׳ ואנכי‬
‫מעשיכם ומחשביתיכם וגו׳ כי כאשר השמים החדשים וגי׳ עד ס י ף ‪ .‬כך נראה לי פירוש פרשה‬
‫זו‬
‫ט*‬ ‫ששים‬ ‫שמיני‬ ‫י‬
‫ע‬ ‫מ‬

‫זו כי לא יאוחו בה דברי המפרשים ז״ל גם כי הסכים פמהס הרב המורה סרק כ״ס חלק‬
‫ב׳ אמר ואחר כך זכר אופני התחייבנו לרוב מה שגוגטט בו שהקרים אל האמת ואל טנינו אמר‬
‫נדרשתי ללא שאלו וגו׳ טד כ א ן ‪ .‬ואשר פירשנו הוא הנכון בכתוב ההוא ובכל הנמשכים‬
‫אחריו והוא נאות מאד בזה הטנין המיוחד אל זה החלק כחי מה שכווננו אליו‪ .‬ואולם היה‬
‫סדר הדבור באלו הטנייניס טל זה האופן והוא במה שהיה הדבר תחלה בסימני החיה‬
‫והבהמה שהס ב׳׳ח שלמי היצירה • ואחר באשר הס כנגדן חסרי היצירה והן ה מ י ס שברייתן‬
‫במים‪ .‬ואחר כך בטיפות שהם בריות מורכבות משני הטניניס וכמו שאמרו ז״ל)חולץ כ״ז‪(:‬‬
‫מן הרקק נבראו‪ .‬ובכלן הבדיל הנאכלין מהם מאשר לא יאכלו‪ .‬יאמר כך ידבר בדיני טומאות‬
‫הנבלות אשר מהטומאות מהמין הראשון לטמא אדם ובגדים‪ .‬ואחר כך ידבר בטומאת נבלות‬
‫השרצים אשר אין במינן צד טוהר לאכלה כלל כמו שאמר וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על‬
‫הארץ החולד והטכבר ונו׳‪ .‬עם טומאת הכלים והמאכלים המגעים וטנין הכשירן לקבל‬
‫טומאה בכי יוחן מיס טליהם ‪ .‬ואחר ידבר בטומאת הנבלות הטהורות והשוה נבלתן לענץ‬
‫אכילה כל השרץ השורץ טל הארץ וכל הולך טל גחץ ונו׳‪ .‬ו מ ה טל הכל אמר לא תאכלוס‬
‫ט שקץ הס אל תשקצו את נפשותוכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם ונטמחס בס‬
‫לקיים מס שאמרנו תחלה כי טטס כל האיסורין הללו אינו מצד הנזק המניט מהם לגופים‬
‫כי אס מטטס שמטמאץ ותשקצין את הנפשות ומאטימיס הכח השכלי ומולידים שיבושי דטות‬
‫ובלמוס ‪ (1‬תאוות נכריות ובהמיות המשחיתות אותם והמפסידות כוונת בריאתם‪ .‬תדט שהרי‬
‫יש בריות אחרות שהזיקס מפורסם כגון האפטה וכל נחש ושרף וטקרב וכן במשבים‬
‫המ־ןיחץ ולא נזכרו בכאן בטשות רושם נכר מהזיקן לפי שהוא ידוע אצלו יחטלה שאין‬
‫טומאחן ממורה כל כך בהיזק הנפשות אשר לרפאוחן יכוין בכל זה‪ .‬וחתם הכל באומרו‬
‫אני יי׳ אלהיכם והתקדשתם והייתם קדושים כי קדיש אני ולא תטמאו את נפשותיכם בכל‬
‫השרץ וגו׳‪ .‬כלומר השכל יחייב שראוי לכס להתקדש מכל השרץ השורץ ומשאר הפנינים‬
‫הפחותים בהם כיון שמיניכם הרואות כי קדוש אני ואגי מכתתף ממכם בהגהגותיכס ומשגיח‬
‫פל מנייניכס כמו שנתפרסם ממה שראו כל ממי הארץ כי אני יי׳ הממלה אחכם מארץ מצרים‬
‫להיות להם לאלהים ולמנהיג אפר מזה יתחייב והייתם קדושים כי קדוש אני כי אי אפשר‬
‫ההתמדה יחד בזולת ז ה ‪ .‬וכלל מה שכלל זה החלק ביארו באומרו זאת תורת הבהמה והטון*‬
‫וכל נפש החיה הרומשת במים ובכל הנפש השורץ על הארץ בפני טניניס‪ .‬האחד להבדיל‬
‫בהם בץ הטמא והטהור מהם במוחם‪ .‬הב׳ להבדיל בין מה שהוא טמא וטהור לאטל׳ וזה‬
‫מה שרצינו אליו בזה השטר י‬
‫השער‬

‫‪ ( I‬בולבוס הייסהונגער‪ .‬פארציגליך אייגע קיאנקהייט‪ ,‬ווא מאן אויף רייזק אין דןיר קעלנמן‬
‫אהנסעכפיג הינפעללט'איגד דורך אייגען ביםםען‪ ,‬רען סאן פערשלוקש ווידער צו ד ך‬
‫קאממט‪) .‬עיין יומא דף פ׳׳ב מי שאחזו נולמיס מאכילין סומו וכו׳ עד שיאירו עיניו‪(.‬‬
 ‫השער האחד וששים‬
‫יבאר ה׳ מיג׳ פחיתיות הנמצאים כילידיה ולתקנם נאה כנגר ה׳ מיני טומאות וטהרתן ע״י הכהניס‪:‬‬

‫וכל מראות נגעים‬ ‫פלשת אשי• כי תזריע‬

‫בטזךש )ויקרא רכות פ׳ י״ט( קווצותיי תלתלים שחורות כעורב )שיר ה( ד׳ שמעין כר יצחק‬
‫פתר קרא בפרשיותיה של תורה שאף על פי שנראות כאל ו המ שחורות וכעורות‬
‫לאומרם כינים כגון הלכות זינה והלכות נגעים אמר הקב״ה הרי הן עריבות עלי כמה דאת אמר‬
‫)מלאכי גי( וערכה ליי׳ מנחת יהודה 'וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות‪ .‬תדע לך ‪ mv‬כן‬
‫שהרי פרשת זנ וזבה לא גאמרו נ נ ת אחת אלא זו כפג־ עצמה וזו בפני עצמה‪ .‬ואיש כי יהיה זב‪.‬‬
‫ואשה כי תזונ )ויקרא ט׳׳ו(‪:‬‬
‫טבע כבריאה הכין והזמין מצודים והרכה מככוליס כ ל ס ייקשיס בני האדס‪ .‬מה‬ ‫*אם‬
‫רב טוב אשר גמל ה׳ לבית ישראל לגלות אח אזנם להציל אותם מידם‪ :‬הקודם‬
‫העיד עליו הבורא בעצמו כשאמר )בראשית ח׳( כי יצר לב האדם רע מנטיריו ואמרו‬
‫חכמים זכרם לברכה )ב״ר ס׳ ל״ד( עלובא עיש ה שהנחתום מעיד עליה שהיא רעה‬
‫ואמרו )שיכה נ״ב ‪ (.‬הקב׳׳ה קראו ר ע ‪ .‬ורוע העיסה הזאת הוא מה שתארו שלמה בכל‬
‫דברי חכמתי אל רוע האשה המכיש׳ והזרה זונה ומנאפת כי כמה מגינה אשה רעה שיצר‬
‫הרע‬
‫*תוכן דעת הרב ז״ל היא שחלה יאמר ‪ ,‬ני חומר הארס הוא מטבעו חסר השלמוח‪ .‬ונוטה‬
‫רק אל התאות הגופניות כמאה׳׳כ ׳ ״כי יצר לנ הארס רע מנעוריו‪.‬״ אך לא נוכל ליחס נעבור זה אל‬
‫הי׳׳ת שבראו‪ ,‬חסרון היכולת אי העדר החסן יהרצין אצלו ית' להיטיב ננרואיו‪ ,‬כי אם נאמין שכן‬
‫חיינה תכמתו העליונה שיהיו ננ׳ ארס נעלי חומר חסר השלמית‪ ,‬יען כי רק באופן זה יושג התכלית‬
‫הנרצית לו מהבריאה כולה‪) ,‬כמי שהארכנו בזה בשער הקרוס( וזה שאחז״ל על הכ׳ הזה *עלובה העיסה‬
‫שהנחתום מעיד עליה״ שאגדע געגוג פייע אייגע; טייג‪ ,‬דעםסען פערדערנטהייט רעד קנעטער‬
‫זעלכסט כעצייגט ‪ ,‬להורות נזה‪ ,‬כי כמו"שרוע העיסה הזאת שהנחתום מעיד עליה תלוי רק בעצמה‬
‫ילא בנחתום שלש אומה‪ ,‬כי באופן זה לא היה בעצמו מגלה מומו וחסרונו‪ .‬כ; רוע חומר האנושי‬
‫וחסרונו הוא דק נעצמוחו‪ .‬ולא לחסרון נחיק נוראי ופועלו יחשב‪ .‬אח״כ יאמר כ׳ רוע החימר‬
‫הזה הוא לחמשה סכות‪ ,‬האי‪ ,‬כי החימר בעניר הייתי גוף גשמי וארצי‪ ,‬כמאה״כ ״עפר מן האדמה׳״‬
‫ניטה בטבעו אל תשוקית גופניות יגבמיות אשר הן רעית נענור שהן מתנגדות אל נטיותיו הרוחניות*(‬
‫הני• כי לפעמים אי; שיווי וערך ראיי נין ליחיות הגוף השונות הנקראות נפי המסאים נשם ארבע‬
‫מרות יע״׳ז יולדו מזגיס ונטיות שינית ‪ .‬פע־־שיעדענע טעמפראמענטע אונד פארהעררשענדע‬
‫נייגיגגען‪ ,‬המונילית את האדם הרנה פעמים להיות נעל תכונות ומדות רעות לשור מאירה מיישרים‬
‫ולחטיא מנתיבות הצדק ‪ ,‬כ׳ מי שהמרה האדומה גוברת עליו יוער זאנגואינישען טעמפראמענטעס‬
‫איזט‪ ,‬היא קל הדעת‪ ,‬פעה יחפוץ בזה וסעס בזה‪ .‬ובלתי שוה ומתמיד בכל מעשהו‪ ,‬כ׳ פעם‬
‫יעשה טיב ופעם רע ואין לסמיך על דבריו‪ ,‬כי אין אמין בהבטחתו‪ ,‬אחרי שבכל שעה ישנה דעתו‪,‬‬
‫דיבורו‪ ,‬רצינו‪ ,‬ומעשה׳ ככל העילה על רוחו ומי שהיא" בעל מרה ירוקה ׳ כאלעדישען טעמפרא‪--‬‬
‫מעגטעס ׳ אף שהוא עומד בדיבורו‪ ,‬ילרוב גביר חיל ואוהב צדק ומשרים הוא‪ ,‬נוטה בכל זאת‬
‫מאוד אל הכעס ‪ ,‬וכאשר ימרה איש את פיהו יכעס עליי גס מהר ‪ .‬גס הוא נוקס וניער שנאתו‪,‬‬
‫ועברתו ישמר נצח‪ ,‬ובעל מרה לבנה‪ ,‬ווע־ פיענמאטישען טעסמיאמענטעס איזט ‪ ,‬כמעט לא יחוש‬
‫על כל אשר יקראוהו‪ ,‬לא ישמח כאשר ירב חילו ואשרו יינו•‪ :‬בטובו‪ ,‬נס לא יתעצב כבוא אליו צרה‬
‫ומצוקה ונעביר זה לא יחוש גס על דל ואביון‪ ,‬ועל ענייס לא ירחם ‪ ,‬כי גס ברעות זילתו גס נטיכתס‬
‫לא יהיה לו חלק ‪ ,‬נ־מנזט ער קיינען אנט־ייל ‪ ,‬בצרתם לא נר לו‪ .‬יבשמחתס לא יתערב‪ ,‬ומי‬
‫שהמרה שחורה גיברס עליו‪ .‬וועד מעלאנקאלישען טעמפעיאמענטעס איזט ‪ ,‬הוא עצב ודואג‬
‫תמיד לא יארח לחברה עם רעיו ועמיתיו‪ ,‬כ״א נדד ישכון תמיד באהלו נאנח ונאנק על מר גורלו‪,‬‬
‫ואס גס ככף וזהב וסגולת מלכים וכל אשר לו ירביון‪ ,‬ונר ההצלחה יהל על ראשו‪,‬‬
‫יחשוב נפשו כאחד האומללים ומחמד עין כל אדם תתעב נפשו‪ ,‬והונו ורכושו וכל‬
‫שיחו תמיד ‪ ,‬ישנא נס‬ ‫ומרי‬ ‫קרניו מאסם ותוהו נחשבי לי ובעבור קשי יימו‬
‫זולתה‬ ‫‪,‬‬
‫*( ואף כי במלדו במזל רע יהיה גם חמרו רע לדעת הקדמונים ‪,‬‬
‫מכ‬ ‫אחד וששים‬ ‫תזריע‬ ‫שער‬
‫הרע הוא שנין הוא מלאך המות וניהינס נמשלו בד )יבמות ס ״ ג ‪ ( :‬וכבר אמרנו בהחלת‬
‫השער הקידס שהחסרון הזה בעיסה וכל כדומה לזה לא היה חסרון בבורא ־ת׳ לא מצר יכלהו‬
‫ולא מצד רצונו ולא מצד ידיעתו רק שאין מטבעה להיות באופן א ח ר ‪ .‬אמנם העיד על‬
‫חסרונה לגלות עדותה ולהראות אה בדקה בעיני בעליה כדי שלא יסמכו עליה ולא יבטחו‬
‫בישועתה רק במה שיוסיפו אומץ להשמר מפניה על פי ההזהרות הבאות בתורה האלהית‬
‫ודי בזה התראה ואשמה רבה וכלימה לבלתי נזהר ממכה ונופל חמת י ד ה ‪ .‬ומעתה הנכשל‬
‫במכשוליה והרצו־ בהדמיה הוא רשע כעוכר ימות המיתה ?נפשיית שהיא רע ומר מהמיתה‬
‫כנופיית לפי שהמיתה לגופיית ליא טבעית לכל ואין המלט ממנה בשיה צד ‪ .‬אמנה המיתה‬
‫הנפשיית היא באה מצד הבחירה האנושית ולא יומת המת כי אש אל רוע בחירתו אש־ מזה‬
‫אה בעל דעת הוא מאנה הנחה נ פ ‪ :‬י ‪ .‬היא מה שאמר שלמה בחכמתו ומוצא אני מר ממות‬
‫את האשה אשר היא מצודים וחרמיכ לבה יסוריכ ידיה טיב לפני האלהיס ימלט ממנה‬
‫וחיטא‬
‫זולתו את הזקן לא יהדר ואת הנער לא יהין כי כלס כאייביס נחשבו לו‪ ,‬ועי״ז יחדול מעשית חושיה‬
‫באר־ לשחר טובת עמיתיו ‪ < .‬אפס רק לדעת החכמים הקדמונים חליי שינוי טבע הארס מארבע‬
‫ליחיות ומרית אלה ‪ ,‬כי חשבו שכינו שינעל המרה האדומה יד דמו הארוס גוירת ‪ ,‬כן תגבר יד‬
‫הליחה הירוקה‪ ,‬דיא נעלכע גאללע ‪ ,‬בבעל המרה הירוקה ‪ .‬והליחה הלבנה ‪ ,‬רעד שליית‬
‫‪1‬‬
‫אדער דיא ליםפע‪ .‬בבעל המרה הלבנה‪ .‬והליחה השחורה ‪ ,‬דיא שווא‪-‬צע גאלי *!‪ .‬שהוא דס‬
‫עכור שחור ולקוי בבעל המרה השחורה וע״כ כנו החכמים הקדמונים תכונת ומהות נפש כל האדם‬
‫על פי מדותיו ‪ ,‬בשם מזג‪) ,‬משירש מזוגבדחז״ל מוזגי] את הכוס ‪ ,‬אכמישען‪ .‬המירה על תערובת‬
‫מים ביין חזק למען החליש כחי ׳ ולעשיחו עי״ז מוכשר לשתיה( ובלשון רומי טעדפראמענטוס‪,‬‬
‫‪ tpmprameDtum‬טישוגג‪ ,‬יען כי חשבו כי לפי בעיי אופן מזג ותערובת ארבע המרות והליחיות‬
‫השונות האלה בכל אדס תשחנה גס תכונת נפשו ומהותו מכל זולתו‪ ,‬ותהיינה מדותיי טונות או‬
‫רעית‪ ,‬אס לא •הפכס עייי לימיד והרגל בבחירתו היזפשית לטוב או לרוע הפך מזגו וטבעו אבל החכמים‬
‫האחרונים אומרים כי שיני׳ הטבעיס אינו תלוי בשינוי מזג ותערובת הליחיות השונית‪ ,‬כ״א בשינוי‬
‫מהות גידי בשר אדס ‪ ,‬דע־ פאןערן ד?ס מענשליכען קארפערס ‪ ,‬כי אס חזקים הס יהיו בעליהם‬
‫חזקי כח ורוח‪ ,‬כאלעריש ‪ ,‬ואס רכיה ׳ יהיי קלי הדעת‪ .‬זאנגואיניש‪ ,‬ואם קשיס הם‬
‫שסראדע‪ ,‬יהיו עצבים וכיאביס‪ ,‬מעלאננאליש‪ ,‬ואס רפים הס יהיו חלשים ורפי ידיס אשר אין‬
‫להם הרגש חזק מכל היעשה כבייוחס וחוצה'נמו‪ ,‬פלעגמאטיש‪ ,‬ויש מהם שמיחסים שינוי הטנעיס‬
‫לשינוי מהית הדס באמרס שאס חס הוא > טבע נעליו‪ ,‬כאלעדיש‪ ,‬ואס קר הוא ‪ ,‬טנעו פחלענ׳‬
‫מאטיש ‪ .‬אס קל היא טבעו זאנגיאיניש‪ ,‬ואס כבד הוא במרוצתו טנעו טעלאנכאליש‪ ,‬וקצתם‬
‫אמרו ששינוי הטבעיים חליי בשינוי מהוה עצבי עורקי וגידי דם הארס דעס נערפען־' כולם־ איגד‬
‫נלוטאדערן‪ -‬אינד דריזענ םיםטערס ‪ ,‬ועוד דעות אחרות שונות בזהין הג׳ מניעת החינוך הראר‬
‫בנעורי הארס ״ כי רוב בני אדם ילכו בנעוריהם אחר שרירות לבס לעשות כל אשר יעלה טל רוחם‬
‫מבלי מונע ומכלים בידס׳ ועי״ז ׳ושחת טבעם וייקבעו נהס מדות רעות ופחיתות ע״י הרנלס הרע‪,‬‬
‫הרביעי כי לפטמיס ישכון הא־כ נחירת אנשים רעים וחטאים ‪ ,‬וישמע דבריהם ויראה מעשיהם אשר‬
‫לא טוניס המה ‪ ,‬וילמוד לעשות כמעשיהם‪ ,‬זעי״ז ׳ושחתו לא לנד מדותיו ותכונותיו הנפשיות כ״א גס‬
‫דעותיו ובחירותיו‪ ,‬זיינע נרינד‪ --‬אוגד פארזעטצע‪ ,‬והחמישי כי לפעמים יתעה הארס נעצמו לחשוב‬
‫דעות נפכדות ומחשבות זרות כענינ׳ הדת והאמונה וממעין נרפש ומקור משחת זה יצאו מעשיו הרעים‬
‫ומלותיו הפחותות — ועל העדר אחת מחמשה סבות רוע טבע הארס האלה בבחינה מה בכל אחד‬
‫מהםלמיס תלמידי ר׳׳י נן זכאי רומז השבח שנתן לכל אחד מהם ‪ .‬כמו שמבאר הר; ז״ל והולך ‪ ,‬כי‬
‫מעלת ר׳ אלעזר נן הורקנס שלא שכח מאימה ממה שלמד כנור סיד שאינו מאנד טיסה‪ ,‬מורה שהיה‬
‫טנע נופו נענור הולדו נמזג סוי זך צלול כאלו לא היה קרון מחומר המשותף לשאר כני אדם‪ ,‬וע״ב אמר‬
‫ג״כ שהאושר המוסרי היותר טוב אשר עליו יתפלל כל אדם לעת מצוא הוא עין טונה ‪ ,‬ר״ל שיהיה‬
‫טבעו וחמרו טוב ‪ ,‬באופן שלא יזיק נהבטתו לאחרים ‪ ,‬כ׳ כסי הנודע יזיק מי שטבע חמדו רע‬
‫מאוד לזולתו אף בשימת עינו עליי לבד‪ ,‬כמו שהאריכו חז״ל ושאר מחקרי הטבע הקדמורס לססר‬
‫בגודל כיזק עין רע‪ ,‬עד שיש חיוב‪ ,‬ואף כי נחשים ארשייס‪ ,‬גיפשיגע שלאנגען הממיתים בע״ח‬
‫המיבטיס מהס רק בהשקסחס עליהם‪ ,‬וכל אדם אף אס טבע חמרו טוב‪ ,‬בכל זאת אס יביע בשנאה‬
‫בהשקפת‬
 ‫אחד וששים‬ ‫תזריע‬ ‫שעי־‬
‫* י מ ח ילכד בה )קהלת זי(‪ .‬אמר כי רוע האשה הזאת הוא באמת מר ממוח מצד שמצודי‬
‫‪-‬חרמיה יספיקו לנרום מל החוסא המיתה הנפשייח לבלתי שמעו לקול מוריו עם היות הדבר‬
‫בבחירתו טד שהטוב לפני האלהיס יוכל להמלט ממנה בטוב בתירתו והתוטא לבדו ילכד בה‬
‫‪-‬ודי רט ומר ממות אשר בחטאו מא ורואה לפניו הרבה נמלטים מה שאינו כן במיתה הטבעית‪.‬‬
‫ואולם מצודים וחרמיה העצמיים עם הנלויסיאליהס אשר בהם ייקש כל איש מצוק ומר נפשאמנס‬
‫יראה שיפרדו לחמשה ראשים‪ :‬האחד מטבע החומר והכרחיותו כי אחר שהאדם קורץ‬
‫מחומר אף כי תהיה הרכבתו היותר נאותה שאפשר יש לו הכרעה טבעית אל החטא כמו‬
‫שגזר שלמה במשפטי )שם( אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא‪ .‬ורבן של‬
‫נביאים שנאמר מליו')במדבר י״ב( והאיש משה עניו מאוד מכל האדם וני׳ נתפרסם טליו‬
‫שחטא שלש פעמים )שמות ה׳ במדבר י*א שם כ׳( ואדון המלכים אס שאמר מל מצמו‬
‫)חהלים ק״ט( ולבי חלל בקרבי כבר חטא שנאמר עליו מדוע בזית את דבר ה׳)ש״ב י״ב(‬
‫גס שלמה בנו )מי׳א י״א( ורביס כמו אלה‪ :‬והמין הזה עם שהוא היותר חלוש שבמזיקי‬
‫החומר כבר יש לו שיעור יתפשט ענין האנשים אשר הס עליו בפחות ויתר מבלי שיצאו‬
‫מכללו‬
‫ובאיכה על זולתו מחדירו ומפיל אימה ופחד עליו‪ ,‬ומשננ לו כאב לב ועצב פנימי‪ ,‬ולפעמים חשבי‬
‫ההבטה הזאת גס המיתה הפתאומית‪ ,‬כמי שבפרו הזיל ״׳הב עיניה ביה וקטליה‪.‬״ ואף כי בארצות‬
‫החמות יסרה מאוד כדבר הזה *( וע״כ חשב ר״א ג״כ עין טובה לקני] האדם היותר טיב‪ ,‬והפכי‬
‫טין רעה להרע היותר גדול‪ ,‬ובמה שאמר על ר׳ יושע בן חנניה‪.‬אשרי יולדתו‪,‬״ סרה שחף שלא נזדכך‬
‫תמרי כל כך עד שהיה נראה כר״א ‪3‬ן הורקנס‪ .‬כאילו לא היה ילוד אשה בכל זאת היה מזגו מלידה‬
‫ומבטן נאיסן נערך כראוי שלא היו קצת לחיותיו ונטיותיו גינרות על זולתן‪ ,‬וע״כ אמר ממני ״אשרי‬
‫יילדתו‪,‬׳׳ כי טוב מזגו גס על טוב מזג אמו אשר ילדתי וגדלתו מנעוריו על ברכי המיסר והמישריס ״‬
‫וע״כ אמר ג״כ שישתדל האדם להתריעע אל חבר טיב ויתרחק כפי היכילת מחבר דע‪ .‬כי כמי‬
‫שהחבר הטוב פועל על ידי ההרגל התמידי עמו והמופת אשר ישן תמיד לרעהו להטיב מזגו‪ ,‬כן‬
‫יפסול החבר הרע להרע מזג רעהו‪ ,‬ועל ריש בן נתנאל אמר שהוא ירא חטא‪ ,‬ודל שאף שטבעו‬
‫ומזגו לא היו נוטים תמיד אל הטוב‪ ,‬בכל זאת היטבעי בקרבו מנעוריו יראת חטא ואימת שמיס עד‬
‫שהיה תמיד מתגבר על יצרו וכובשי תחת יד מצות אלהיו‪ ,‬מיראת העונש הכרוך בעקב החטא ‪,‬‬
‫וט״כ אמר גיכ כי טוב הוא לאדם להיות תמיד גס בבחינה מוסרית ״הרואה את הנולד‪,‬״ למען ישים‬
‫תמיד אל לבו גידל הרע אשר ימשך לארס בלכתו אחדי שרירות לבו הרע‪ ,‬ובהפך ימנע מהיית ״לוה‬
‫ואינו משלם אחד הלוה מן הארס כלוה מן המקום״ וכ״‪ ,‬ריל שיסתפק בהנאות ותענוגי גיסו ההכרחיים‬
‫והראויים לו‪ ,‬ילא יצא מגדר השיווי להכות בעבירה יותר ממה שהורשה לו ע״פ חוק היראה והמיסר‬
‫ימנע נופו ומזגו‪ ,‬נעבור שישים אל לבו‪ .‬כי נזה מכלה גופו ושארו גס משחית נפשו הוא ומאבד מעלתה‬
‫כענין רע‪ ,‬עד אשר לא תוכל עוד כניא עתה לשינ אל האלהיס אשר נתנה נטהרתה הקדומה ‪,‬‬
‫יידמה‬ ‫‪,‬‬

‫*( וכעין זה הנטיח החכם החוקר הטבעיי סלעיים דעי עלטערע ספר שביעי קאפיטעל י״כ עיס‬
‫‪k‬‬

‫מדות שני תכמיס נכנדיס נזמנו‪ ,‬כי יש אנשים באפריקא אשר בהבעת עין אחת יכולים להוכיש‬
‫ולינש העצים והעשבים ולהמית אנשים נשים וטף ‪ ,‬וכתנ ג׳כ כי נתיך ע‪ :‬טרינאללעס אשר ישנו‬
‫נימיי נארן נולגאריען היו אנשים אשר לא יכול איש לעמוד נגדם ‪ ,‬כי מדי ראו והניעו איש נעת‬
‫כעסם המיתוהו נכקירה אחת‪ ,‬אף אס היה מהאנשים היותר נריאיס וחזקים ‪ ,‬יכן כתנ גס‬
‫החכם אויגוסטינוס‪ ,‬כי איננו רחוק להאמין אפשרות ההפסד הרב והנזק המסובב מעין רע‪ ,‬והנוסע‬
‫הצרפתי דומאנט יספר כי הפרסיים היונים הערביים והטירסען יאמינו סלם‪ ,‬כי יש אנשים‬
‫מלאי ארס אשר יוכלו להמית איש במראה עיניהם גס כל יישבי חרן שפאניען יאמינו כמו שכ׳ חכם‬
‫אחד צרסתי זה שבעים שנה‪ ,‬כי יש אנשים אשר יוכלו להמית זולתם׳ בהבטת שתי עיניהם‪,‬‬
‫ויש אשר להס הכת הרע הזה רק באחת מעיניהם‪ ,‬ויספרו גס ממלך אחד אשר קרא לאיש כזה‬
‫ייצוהו להניע אל אנשים אשר היו מחויבי מיתה — ויהי כהביטו עליהס ‪ ,‬והנה קל מהרה ססו‬
‫תמו מן בלהות‪ ,‬מכל אלה תנין לא לנד דנרי הרב ז״ל נפנים הספר‪ .‬כ״א גס מה שהפליגו‬
‫חז״ל נמק העין הרע עד שאמר רנ)נ״מ ק״ז ע״ב( ״צ״ט בעין רעה‪,‬״ ר״ל שכל חלאי ומדוי האדם‬
‫מסובבים רק מעין הרע‪.‬‬
‫מג‬ ‫אחד וששים‬ ‫תזרין‬ ‫שער־־^‬
‫מכללו ט מזה נמצאו צדקיס גמורים וצוקים בלשי גמורים ואס כן מוייב שימצא לו שני־‬
‫נבולים האחו היותר נאות שבו והשל היושר בלחי נאוה‪ .‬ושני הגטליס ומה שבינם בכללו‬
‫רצוט בכלל האותות החומר ואמצפיותו וזה יתבאר ט ו ו במה שיבא‪ :‬השני מה שיהיה ט ל‬
‫הרוב והוא שלא יהיה המזג באותו השיטור מהשווי אבל יוסיפו דנרמו בו חלקי היסודות‪.‬‬
‫קצתם מקצתם מהצורך ויוליוו טל ירי כן תכונות פחותות בנפש מספרם הפשוט יהיה כמספר‬
‫הלימות אשר בטף האדם כי בתגבורת כל אחת מהם תתחלף ופתו מ ו מ ת תגבורת זולתה כמו‬
‫שיבוא במה שאמר ז ה ‪ .‬והתגבורת ההוא איננה מטמ לבטלע למעת טל השיור במטשיו ולא‬
‫קרוב אליו כי א ס בכובד ובקושי אבל טל הרוב יטה אמר רוע מזגו לאמת מארנמת רבפיו‬
‫ועל זה נאמר א ס יהלך איש טל הגמלים ורגליו לא תטינה )משלי ו ׳ ( ‪ :‬השלישי מה‪.‬‬
‫שילוה לזה לרוב מלאכת האדם טל פי תטמתיואלה מימי הנערות בשרירות לבו ואין מומה‬
‫בידו עד כיוקבמו בו מדות ממוחות ונפסדות ישפר בהם קצת מעשיו או רובם ונמצאו‬
‫חסרות ויתרות והיה הנזק ההוא גדול מאד ונוסף גם הוא על הראשון וילוה אליו ויתע‪05‬‬
‫עליו יום יום ולא יוכל עמוד ועל זה נאמר מפנק מטטר עבדו ואמריתו יהיה מטן)שם ט ע ( ‪:‬‬
‫הרביעי מה כילוה לזה מסבות מצונות המרנילות האדם על אלו הדעות באופן שלא לבד‬
‫תאוותיו יהיו נפסדות כי גם דעותיו ובמידותיו‪ .‬כמו שיקרה זה ליושב במדינה רעה שחוקיה‬
‫רטיס וחטאים שמליהס נאמר )ישמיהכ׳( ט י אומרים לרע טוב ולטוב רע ופל כל אמדי‬
‫מאישיה )משלי ט א ( נפש רשע אותה ר ע וזה העניןנתפרס׳ בטניןסדוס ט ש ס ביארמטתכלי'‬
‫ישרם וצדקתי היה מה שהוי מעא מצו׳ לרבי׳ וכמ״ש)שם י״ד(ומסד לאומי׳ ממאת‪ .‬החמישי הקרוב‬
‫אליו‬

‫מדמה בזה למי שלווה מעות מאחרים לא למטן התפרנס בהם כראוי למען יוכל להשיבם אח״כ עוד אל‬
‫בעליהם ״ כי אם לסזרם ולאבדם במלאות צרכיו שאינם מוברחים‪ ,‬צור בעפריעדיטננ איבערסליססי׳‬
‫גער אוגד אוגנאטהיגער בעדירסגיםסע ‪ /‬עד שלא יוכל אח״כ לשלם נשיו‪ ,‬והטשה יניא לקחת ע ד ו‬
‫ולעבוט עבוטו‪ ,‬ואת ר׳ יוסי הכהן שבח שהוא חסיד‪ ,‬תואר מורס שלא לבו שלא למד מ ו ר ט זולתו‬
‫הרמים ‪ ,‬כי אס השתדל תמיד להטיב כסי יכלתו דרכי האנשים אשר התהלך בתוכם לעשות עי״ז־‬
‫ממהס חסד אמיתי וע״כאמר ג״כ‪ ,‬כי תמיר ראוי לאדם להדנק בשכן טוב ולהתרחק משכן רע ט‬
‫מי״ז ילמד תמיד ללכת בנתיבות היושר ולעזוב ארחומ עקלקלות ועל ר״ס בן מרך אמר שהוא כמעין‪,‬‬
‫המתגבר‪ ,‬ר״ל שלא לבד שלא יתפתה להלכד ברשת הדעות הנפסדות‪ ,‬כ״א גס שכלו זך והולך ומתגבר‬
‫תמיד על כל ספק ובלטל מ ג ת ‪ ,‬וע״כ אמר כי הסטן מומר טוב לאדם הוא לב טוב ריל שכל זך‬
‫ההולך למישריס‪) ,‬כי לב כינוי לפעמים אל השכל( והרע טותר גדיל אשר ממט ישתדל האדני‬
‫להתרחק היא לב ר ע ‪ ,‬רען כי החימר הטיב היא בהשקפה הראשונה הקנין המיסד ט ו ס ו טוב ונבחר־‬
‫לאדם > כי היא הנושא ‪ ,‬דאם סוביעקט‪ ,‬אשר עליו וממט ישאי כל הממרים הינדים יטסיו א»•‬
‫עליו נשען כל בנין הכלמות כלו‪ ,‬וכמו שאמר החוקר ״הטלד במזל טוב הוא סוב אלהי״ איין ג‪*»9$‬‬
‫ליכעס גליה איזט עם‪ ,‬אוגטער רעם אייגפליסםע אייגעס גליקסשטערגעס געכאק ווארחנן‬
‫צו זיין‪ ,‬ע״כ אמר ריב״ז שר״א בן מרקנוס שמא בעל החומר הטוב מכריע נמטלתי אס טלם* אפס‬
‫אבא שאול אומר משמו‪ ,‬כי נמבור מות גס החומר מסור ונתון תחת ממשלת השכל ואל כל אשר‬
‫יוזסון ימני כמחז״ל ״הצדיקים יצרם מסיר בידם‪,‬״ אט מוכרחים למדות כי רק הלב הטיב שהוא השכל‬
‫הזך יהצלול מ א הקרן המוסרי מותר נבחר מטלם‪ ,‬ולא החומר המוב לבדו אם אץ גס השכל הפיג‬
‫אתו בחוברת‪ ,‬וע״כ ר״א בן פרך שהיה בעל קנין טוב זה הוא מכדמ את ט ל ם ‪ ,‬אם גם ו״א ‪p‬‬
‫מרקטס בכף שניה עמהם‪ .‬אח״כ יאמר הרב ד ל ‪ ,‬כי כמו שזכרו קצת החכמים‪ ,‬כי מוכי הכצגים‬
‫השומיס יראו במים צורות גורי כלבים ‪ ,‬י ק כאשר ימס שתן משוטם האלה בכלי זטכימ יראו גתופו‬
‫כצוויש אלה‪ ,‬ואמרו ג״כ כי האשה בנוסה בהביטה אל מרסס זכוטת ‪ ,‬אין איינק שסיזננעל ירשמו‬
‫ט כתמים אדומים‪ .‬אשר כל זה מורה ומאמתלט‪ ,‬בעוועהרט עם א ו מ ‪ ,‬כי התפוטם מסשיי*‬
‫יעשו גס רשמים נכרים גדבדם שחוצה להם‪ ,‬ראם דיא איגנעדן געסיטהסשמימסונגק אוני־‬
‫קראגקהייטסצושמעגדע אוץ־ זיכטליכע איינדדקע אויף דיא אייםערןק‪$‬דפער אונדנז‪1‬ג׳נר«»עג״‬
‫דע םאבען‪ .‬וכפי שנתבאר גיה למעלה שבעל חימר רמ מסבב מק יהםסד אל כל איש אשר יביס מליו;‬
‫כן מכל לימר ג ם ‪ ,‬ט כל נמלי שאר ארבמה מומי סנסש המוסטים שזכרמ למעלה מישים רישס מזמן‪,‬‬
 ‫אחד וששים‬ ‫תזלין‬ ‫שעי‬
‫אליו מהיוה ‪:‬אלם קינה בדעוה העיוניות ס ב ת ה נפסדות ומשובבות ואמונוה רעוה ומקולקל״ נוגעו׳‬
‫בעצם האלהוה ובנבואה ובתודה • אס שיגלל עליהם מנעוריו או שהיו לנהלה לי מאבוהיו‬
‫אז מן רבוהיי כמי בהוריבו צלוק וביהוש )אכדרינ פ״ה( ושאר כיהי האסיקוריסים לבניהם‬
‫וחלמידהס‪ .‬ועל זה המין יעד הנביא )ירמי׳ י״ו( אליך גוי• יבואו מאפסי ארץ ויאמרו אך‬
‫שקר נהלו אביתיט הבל ואין בס מועיל‪ .‬והגה המץ הזה גס כן יהלק לאשר הס מינים‬
‫מפורסמים ולמנפיס נסהרים כמי שיהבאר להבא ‪ .‬אלה הס ממשה אבוה נזיקין בהיכן טבע‬
‫היצירה לפוקה ולמכשול לפני כל האדם ופשטים יכשלו בס והצדיקים המה יצילו אה נפשם‪ .‬וי‪.‬נה‬
‫מה טוב ומה נעים כאשר יזדמנו אלו העניינים אל האנשים באופן טיב כי אז יהיו כל‬
‫מעשיהם שלמים מבלי שוס משרץ כי לא ינפו אל צד ההפך בענין רע ‪ .‬וככר שוכחי קצה‬
‫סמכמיס מהיוה אצלם אהה אהה מהנה באופן שלם והיה להם כמוצא מנ־אה נחלה כמו שנראה‬
‫מרכן יוחנן כן זכאי כמו שסיפר כמסכה אכוה )פ״ב( ‪ .‬המשה הלמידיס היו לו לרבן יומנן‬
‫בן זכאי ואלו הס וט׳ י הוא היה מונה שכחן רכי אליעזר כן הורקנוס כור ס־ד שאינו מאכל‬
‫מפה רבי יהושע בן הנניה אשרי יולדהו רבי שממון בן נהנאל ירא מעא רבי יוסי הכהן הסיד‬
‫ר ׳ אלעזר בן ערך מעין המהנבר ‪ .‬ומהמטאר כי ההואר שיהואר בו ר׳ אליעזר בן הורקנוס‬
‫ומנין שלמותו אינו רק מצד הענין הראשון וזה כי היותו על השיעור ההוא מהעמידה על‬
‫מה שלמד טד בלי הפסיד לו טפה הוא ענין אלהי מאד מד שנראה שלא קורץ מהחמר המשותף‬
‫לכלל האגשיס ולזה שבה לפי מהללו עין טוב‪ :‬שהיא ודאי ג״כ מדה אלהית לתת ברכה‬
‫במישגמיו בשומו עינו עליהם לטיבה כמוזכר בכל מקום בנכואוה וכהורה השה כהוכ לאמר‬
‫)דכרי׳ ט ו ( השקיפה ממעין קדשיך מן השמים וברך וני׳‪ .‬וננה העין הרעה לפי שפס‬
‫היות שכבר תזיק ההבטה כאדס מצד ההשגחה כאשר יהיה שמגיס האדם דעהו מפני‬
‫'הבטהו ורום לבבי כעגין המובמ כי מזה אמרו)בבא מציעא מ״ב‪ (:‬אין הברכה שורה לא‬
‫בדבר המטי וכו׳‪ .‬אלא בדכר הסמוי מן העין שנאמר )דברים כ׳׳מ( יצר יי׳ אהך אה הברכה‬
‫באסמיך ואמרו )שם ק ״ ז ‪ ( .‬אסור לו לאדם לעמוד על שדה מבירו כעידו בקמוהיו ולא‬
‫הבדילו בין אוהב לשונא כי זה המץ מהנזק אינו מבהין בזה אדרבה יוהד מזיק כדברי‬
‫האוהב או בענייגי עצמו כמו שאמר )איכה ג׳( פיני עוללה לנפשי מכל בנוה עירי‪ .‬צא ולמד‬
‫מאליבבע על דרך מכמימ זיל)רט׳ ויקרא פ׳ כ׳( ומהמספר אשר ספרם דוד לישראל )ש״ב‬
‫ט ד ( כמו שכתבט בפרשת שקלים שער ניב עיין מליו ‪ .‬ומזה אמרו מז״ל )ילקיק מקץ רמז‬
‫קמימ( שאמר הקב״ה בלימות השטות )שמות ל״ד( ואיש לא ימלה ממך וגס איש אל ירא ככל‬
‫ההר כדי שלא תשלוט הטין כהס כמו ששלטה כראשונות ‪ .‬אמנס מקר היזק המין הרע‬
‫הוא גמשך מרוע מזג המביט ומתכונתו הנשמתת ביציאתה משווי הטבע הנאות טד שיזיקו‬
‫ניציצי‬

‫סאכען איינק זזעדליכען איינדרוק על כל זולתם ‪ /‬להוליד רוח טימאה ככל הקרב אליהם ינוגעבס‪,‬‬
‫זזה טעם כל מיני הטומאות‪ ,‬ופיפ הדכריס האלה מבאר כרב ז״ל והולך כי טימאת הנידות והזיכות‬
‫שהם דברים המוטבעים בטבע נוף האדם רימזיס אל המין הראשון הכולל פחיתות נוף האדם וחמרו‬
‫מצד מנמימו‪ ,‬וצרעת העור רומזת על פחיתות יריע המזג ‪ .‬יתגבורת אחת מהלחיית על רעיתיה‪,‬‬
‫והשלישי טא צרעת הראש י מ ת ק ‪ ,‬רומז על ההפשד הבא לאדם ע״׳ שיבוש דעותיו וטעות השכל‬
‫}אמונתו‪ ,‬ט בראשי מובב השכל‪ ,‬נגעו‪ ,‬וצרעת הבגד מורה על הפסד מדות האדם‪ ,‬המסו כבית מרוע‬
‫חטט והרגלו בנעוריו ללכת אחר שרירות לבו הרע ״ וצרעת הבתים רומזת על ההפסד הבא לאדם‬
‫במטר שנסו בחברת סומלי און * ובאהלי רשעיס‪ ,‬ועל זה מורה גס המדרש שהחל בו הרב ז״ל ‪ /‬שאף‬
‫פל סי שק שחירות וכעורות לאמרס וכוי‪ ,‬ר״ל שכל אלה דני טימאת גדות זיבות וצרעת מלבד מיתן‬
‫נפצמיתן סחיתות וחסרימת טסו בר אדם רומזות גס על מומי נסשס וחכרוניהס המוסרים‪ ,‬אויף‬
‫איהרען מאראלימען געכרעכק הכלולות סחת חמשה סיגים‪ ,‬בכל זאת ק ערבות לפניי לבארם פה‬
‫במורה בכל חלקי סרטיהם‪ ,‬לסמן גלות בזה אוזן אגשים איך ירוסאו מדיי יעפ׳ מיף ומסש האלה ‪/‬‬
‫ט רפואת החולי טיהר רע ‪ ,‬יהייתר מגינה ימכיער‪ ,‬היא ג״כ מיתר יקרה ונכבדה ‪— .‬‬
‫‪83‬י‬ ‫אחד וששים‬ ‫תזריע‬ ‫שעי‬
‫ניצוצי הבטחו כחרבות וח‪5‬יס כמו שםושר מהב״ח בממית בהבטתו ‪ .‬וטל ‪ rf‬הענץ הוא רוע‬
‫המזג והפסד היצירה באנשים טד אשר ישחיחו אח כל אשר יביטו ואל כל אשר יפנו ירשיעו‬
‫וכל שק אס נשתחפה בהבטה רוח רעה או איבה ושנאה ומזה הענין היה בלפס הרשע כמו‬
‫שפרסמו חכמינו דל טליו)אבות פ״ה( וכבר סופר בדברחז״ל בכמה מקומות )שבת ל״ד *(‬
‫שק‬ ‫יהב ביה עינא וקטליה כי ההבטה באיבה וכטס תטיל מארה והפסד בדבר המובפ כל‬
‫כשימצא שס רוט המזג טל זה האופן י מכל מקיס ראה שהדרך הישרה שראוי שיכסף לו‬
‫האדס ושיחפלל אליה כל חסידלטת מצוא הוא טין טובה שירצה המזג הטוב האלהי אשר ממט‬
‫תמשך ההבטה הטובה וההשקפה המבורכת בכל הטניניס כד שלא יבא אתו למושקפים‬
‫ומובטים ממנו רק טוב כמו שהפין הרעה בזה הוא בהפך אשר ימשך אליה רמות רבות כמו‬
‫שאמרנו‪ .‬והתואר השני אשר תאר בו לרבי יהושע בן חנניה)אבות פ״ב( הוא מבואר שהוא‬
‫מהמנין השט וזה כי טס שהוא לא היה במדרגת הראשץ שכמעע לא היה ילוד אשה הנה‬
‫היה מחומר מתוקן בלתי יוצא מהשווי יציאה רפה ולזה מה שאמרו מליו אשרי יולדתו כי היה‬
‫מרחם משמר וטלד במזל טוב וגאות וגס כי אמו אשר ילדתו היתה מאושרת בשיפור לאשר‬
‫אוחו )רשיי אבות שס מירושלמי( כדרך שנאמר)מבלי ל׳( המשא אשר יסרתו אמו ועל כיוצא‬
‫בו הבריות אומרות אשרי מי שזה ילד אשרי מי שזה ג ד ל ‪ .‬ולזה היתה היישרתו שידבק האדם‬
‫אל הסבר הטיב לפי ששתוף החברה הטובה יספיק לאדה כמותו להדריכו בדרך טובה וישרה‬
‫ט טל ק חייב להתרחק מהחבר הרט כי החברה הרפה תספיק להפסיק טבע האדם וטוב‬
‫מזגו‪ .‬אמנם ר״ש בן נתנאל היה פל הפנץ השלישי וזה כי אס הוא לא "היה פבטו ישר‬
‫ומתוקן כראשוטס וכבר היו לו קצת מדות טטות מהשווי הגה היה לו אימת שמים והיה‬
‫מתגבר על יצרו נכבוש תאוותיו ולצמצס מטשיו טל פי התירה והמצות כדי שינצל מהעונשים‬
‫המוטלים טל המוטאיס כמו שתארו בפירוש ירא מעא ‪ .‬ילזה אמרי שהראוי והמחוייב לאדם‬
‫שיראה את הטלד וזה שבבוא עליו תוקף תאותו מכל חטאת האדם אשר ימעא מתגבורת אחת‬
‫מהליחות כאשר אמרנו יראה מה שנולד לו ממלאת רצונו להווה טברה וזטס וצרה לעתיד‬
‫ובזה יפרוש ‪ p‬העבירה‪ .‬וכמו שאמר )אבות פ״ב( הוי מחשב שכר טבירה כנגד הפסדה ‪.‬‬
‫ואמר כי ההפך מזה הוא לוה ואינו משלס ופירש הדבר באומרו אחד ליה מן האדס ואחד‬
‫לוה ק המקום ברוך הוא כי אומרו לוה ואינו משלם הוא על הנהנה מן העבירה שהוא כלוה‬
‫אשר ישא• עליו משאת מאומה ולא יזכור שסופו לשלם מגלימא דאכתפיה אמנם הירא חמא‬
‫לא ילוה‪ .‬אמנם רבי ייסי הכהן שיבח מהענץ הרביעי וזה ט אין צריך לומר כי הוא לא היה‬
‫מכלל בט המדינה אשר חוקיה רעים להטות לבב האנשים לרעות אבל שהיה בהפך ילזה תארו‬
‫בחסיד וטוב שם אנשים ט החסידות הוא ההנהנה עם הזולת על צד היותר מוב ‪ .‬ולזה‬
‫אמר שהדרך הטיבה שידבק בהם אדם לקנות בה ת ט ט ת טובות ומדות ישרות הוא להיות‬
‫יישב מס שק טוב ט הוא טצמו היותו מלק ממדינה מסודה וישרה בתיקיה ונמיסיה ולהרמק‬
‫־השק הרע לסבה עצמה ט הנה מל ירושלם בשלותה נאמר )ישעי׳ ל׳׳נ( ובל יאמר שק‬
‫חליתי המס היושב בה נשוא מון ובקלקולה )ירמי׳ טי( מי יתנני במדבר מלון אורמיס ואעזבה‬
‫את עמי וגו׳‪ .‬והנ‪ 5‬רבי אליפזר בן ערך שובח מהתנין החמישי ולזה תארו ממץ המתגבר‬
‫כי אץ צריך לומר שהוא לא יתפתה אל רוע הדעות באמומת סאלהיות ולא בזולתם אבל‬
‫שכבר היה שכלו זך וגקי ומתגבר סל כל ספק ובלבול שיעמדו לפניו ומאיר ומיישיד לכל נבון‬
‫הישרה מתמדת בלי הפסק ולזה מה ששבח לב טוב ט ממט תוצאות חיים וכן הוא באמת‬
‫דרחמנא לבא בעי יאשר לבט שלם ע ם אלהיי היא שלם בכל ט הוא דבר שהכל בו הוא יתו‬
‫חכמה ממט רוח דעת י ר א ה ‪ ,‬ממט כל מדה ס ו ב ה ‪ .‬וכן ההסך מהלב הרע ט הוא מבלבל‬
‫את ה כ ל ‪ .‬וראה נפלאות ממה שאמרט טל ז ה ‪ .‬הוא היה אומר אם יהיו כל סכמי ישראל בכן*‬
‫מאזנים‬
 ‫אחד ושמרם‬ ‫תזרין‬ ‫עי‬ ‫ע‬

‫מחזניס ורבי אליעזר בן הורקנוס בכף שניה מכריע את כלס י‪ .‬אבא שאול אומר משמו אם‬
‫יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ואלעזר בן הורקנום אף ממהס ורבי אלעזר בן ערך בכף‬
‫שניה מכריע את כלס ‪ .‬וזה למעיקרא סבר שהעיקר בכל אלה העניינים לשלמות האדם הוא‬
‫היות האלם על טבע שלם מצר חומרו כי הנושא הוא היסור אשר עליו ישען כל הבנין‪ .‬וכמו‬
‫שאמר החכם הנולר במזל טוב הוא טוב אלהי ולזה אמר שאם יהיו כל חכמי ישראל וכו׳ ‪.‬‬
‫ואלטזר בן הורקנוס שובח בהיות חומרו על זה השיטור מהיותר טוב שיכריע את כלס ‪ .‬אמנם‬
‫אבא שאול אמר משמו כי כשיושקף בטוב הנה הטנין החמישי והוא טוב השכל ויתרון מעלתו‬
‫עולה על גביהן כי על לרך האמת החומר מסור ביל השכל ונמכר לעבורחו וכמו שאמת‬
‫)מ״א ה׳ ‪ (.‬הצריקיס יצרם מסור בירס ואמרו ז״ל )נלריס מ״א ‪ (.‬ללא ביה כולה ביס‬
‫ובמערבא אמרו)ויקרא רבו׳ פ״א( רעח חסרת מה קנית לעת קנית מה חסרת ולזה אמר‬
‫אבא שאול משמו שאס יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ואליעזר בן הורקטס אף ממהס‬
‫ואלעזר בן ערך בטל הלב טוב בכף שניה מכריע אח כלם וכמו שנזר על רבריו רואה אני את‬
‫דברי אלטזר בן מרך מדבריכם שבכלל דבריו רבריכס כי ולאי טוב השכל הכל תלוי ט בלי‬
‫אמצטיות כמו שכתבנו בשער נ״ח והוא מושל בכל‪ .‬ואולם טקר הכונה בכל זה להורות בי הדברים‬
‫האלה כלס ככתבם וכלשונם נזכרו ונעשו בפרשיות אלו אשר לפנינו המדברות בענייני הטומאות‬
‫המחחלפות לזכרים או לנקבות ואופני תקוניהס וכל דיניהם אם בבקירס ואס בהסגרה והחלטם‬
‫וטהרתם כלס נזכרו ונפקדו במספרם כמשפטם ‪ .‬כי מהידוע שכל אחד ממיני הפמיתיות‬
‫אשר זכרט שנתטחדו לפנינו מתולדותינו סס הממציאים צנו ומקילים בכחס זוהמות וממפים‬
‫בפנימיות הנפש מטמאים ומשקצים אותה כל אתד לפי רשעתו וטומאתו יולידו בדמותם וצלמם‬
‫מוץ לנפש רשמים טמאים ומטונפים כל הנוגע בהם יטמא כפי טומאתם מל דרך שנאמר‬
‫)תהלים ז׳( הנס יחבל און והרה עמל וילד שקר )איוב נרו( הרה עמל ילד און וגו׳ וזולתם‪.‬‬
‫ונלמוד מהמפורש ומפורסם אצל הכל והוא מה שזכרנו ראשונה מבעלי העין כי מרוע תכונתם‬
‫יצאו רשמים מזיקים ומשחיתים בכל אשר יפנו היזק והשחתה נכרת לא נוכל להכחישה לחוק‬
‫הנסיון בה וכבר זכרו החכמים כי האשה בנדתה תרשום בהבטה כחמים אדומים במראה‬
‫הזכוכית ‪ .‬וכבר היה ממגהג הראשונים שתסנר ותסתתר כל ימי שומאחה לבל חראה ובל‬
‫תמצא לדבר עם האדם ולא להסתכל בו כמו בכתב הרב המגרה בפרק מ״ז ח״ג‪ .‬גס הרמבץ‬
‫דל מל לא אוכל לקום מפניך בי דרך נשים לי )בראשית ל״א( וגס אמרו)רמב״ן מקת( ט‬
‫נשוט הכלבים השועים יראו במים צורות גורי כלבים גם יראו לכל הנשוכיס בשתן בכלי‬
‫הזכוכית‪ .‬וכל אלו המניינים נפלאים מאמתים שהתכונות הנפשיות ימשו רשמיס נכרים מון‬
‫לנפש להוליד מהם רומ טומאה או[ טהרה בנוגט בהם או הקרב אליהם וזה טמס כל מיני‬
‫הטומאות ‪ .‬וכמו שמוטמ מל זה מאמר רבן יומנן בן זכאי למלמידיו )במדבר רבד‬
‫פ׳ י״ט( מייכם לא מת מטמא ולא פרה מטהרת אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא ה ק ה‬
‫חקקתי גזירה נזרתי ו ט י ‪ .‬כמי שיתבאר טס הראוי להלוה אליו בפרה אדומה שטר נ מ ו ב ״ ה ‪.‬‬
‫ופל ס׳ הדברים האלה אומר שטס שהוא ידוט שהטניינים האלו הממוריס מהטומאות והגגטיס‬
‫ויותר מהמה בנגפי הבתים והבגדים הס דברים יוצאים מהמוק הפבפי והם דברים עמוקיס‬
‫ונסתרים שאפילו הדינים שלהם הם הס פמקי תורה וסודותיה כמו שאמר המכס )אדר״נ ס׳‬
‫ט ה ( שלמד שלש מאות הלכות בבהרת פזה מ״מ לא גנרפ לקמת מהם התופלת אשר תשינ‬
‫יליט להישיר אותט אל שלמותט ‪ .‬וזה שהפומאות הנזכרות בשתי הפרשיות האלו ימצאו על‬
‫ממשה סוגים כמספר הטנינים שהייט טליסס במה שקדם ‪ .‬האחד הטומאה המיומדת לאשם‬
‫מהנדות וסזיטת ממקור דמיה ויכלול זטת האדם שאס הוא מפנין אמר מ״מ ב ט ח הטומאה‬
‫משפט אמד להם וכמו שאמרו במאמר שזכרט ראשונה שהרי פרשת זב וזבה לא נאמרו‬
‫כגת‬
‫&‪n‬‬ ‫אחד ושמרם‬ ‫תזרין‬ ‫שער‬
‫נ כ ח אחת וכו׳‪ .‬והשני הוא צרפת המור הנחלקת לד׳ מראות ממיס נהרת ושאל! שחץ ו מ ט ה‬
‫כמו שהן ידופות מספור פרשיותיהן‪ .‬והשלישי צרפת הראש הנחלקת נ ס ‪ p‬למקום שפר‬
‫ולמקום חלק ‪ .‬והרביפי צרפת הבנדי׳‪ .‬והחמשי צרפת הבתים‪ .‬והנה המספר הזה מהסוני׳‬
‫פ ס חלופי שבפיה׳ יפירו אזנינו וימיה לפנינו שהמה אלה סוגי הפמתיות בפצמס אשר זכרנו‪.‬‬
‫*וכאשר נסתכל עוד בהס נמצאם פל ארבמ מדרגוח‪ .‬האחר והיא הנדוח והקרי הנכללות‬
‫במאמר אשה כיחזדיש וילדה זכר ונו׳ היאמהכרחיות ה ט ב ע ‪ .‬והשניה אליפאשר היא ממינה‬
‫והיא טומאת הזבות בכלל היא ממותר הטבעי‪ .‬אמנם השלישית שהיא כל מיני" הצרעת והנתק‬
‫היא מטטות הטבט ושמשו‪ .‬והרביטית שמא שני מיטס צרטת ה מ ד והבית הוא כנגד הטבע‬
‫ללמד שהראשונה היא החחלת כלן וסבתן‪ .‬המשל הכרחיוח המאכל יביא אל החטא במותרות‬
‫ממט והחטא ביתרון ממנו יביא לידי החמא בשמש ובאיסור בו מפאת התורה טס שאינו ל ק‬
‫מהטבע האנושי׳‪ .‬אמנם השמש בזה יביאהו לחטוא בדברים זריס ומכוטריס יוצאים מהטבע‬
‫האטשי כאכילת הפחם והטפר ובשר חי וכיוצא מהדברים היוצאים מההקש האטשיי ונכנסים‬
‫אל נדר הבהמיות‪ .‬והקש הזה בחטא האדם אשר יחטא בדברים מצריים אס מהמעשים‬
‫והדעות כי יצר לט מטבעי אל הההרחיי מהדברים יביאהו אל היתרונות ומהיתרון אל הקלקול‬
‫אם במעשים מכוערים ואס בדעות משובשות כמו שיבא זכריכם על סדר המטיס ‪ .‬יזהו מה‬
‫שרצינו אליו לביאור הקודם ממשפמימ‪:‬‬
‫אםגם הנמשך היא מה שנתבאר טס זה הגמול שנמלט האל יתעלה כל טוב באשי הראנו את‬
‫כל אלה וכטת אשר השמימט כזאת להטיר את לבבנו לגלות את אזנינו כדי שנשמור‬
‫לנפשותיט שלא נלכד במכמורות ההמה הפרושות לידי מטנלינו אשר דרכי שאול דרכם ונתיבות‬
‫מות נתיבותס ויסבול שעל זה אמר המשורר לולי ה׳ שהיה לנו יאמר נא ישראל לולי ‪0‬׳ שהיה‬
‫לנו נקום עלינו אדם נפשנו כצפור נמלטה ונר )תלים קכ׳׳ד(‪ .‬ירצה שיאמר ישראל וישמיט קול‬
‫תידה לפניו לאמר לולי ה׳ שהיה לנו בכל טניינינו אלה לא נוכל להתיצב בשום פ ל ס וחזר ואמר‬
‫בקום עלינו אדם לכוין אל הדברים המתקוממי׳ טלינו מצד שאנחנו אדם ממה שיתקומם האדם‬
‫שלנפשו או אנשים זולתו ואמר אזי חיים בלטוט בחרות אפס גנו על היות אלו הפנינים טל האופן‬
‫רע‬
‫*וכאשר נסתכל וכו׳ תוכן רעתו הוא ‪ ,‬כי בחמשה סוני הטמאות שנזכרו בפרשיות תורימ מצורע‬
‫יש ד׳ מדרטת‪ ,‬כי מדות והקרי לעתים הס מהכרח טבע הארס‪ ,‬והדנות באיש ובאשה בלא עת‬
‫נדתה‪ ,‬היא חולי הבא ממותר הטבע‪ ,‬ויל כי רק כאשר תרבינה נעביר חילי או שאר סיבה לחיות‬
‫אלה נגיף האדם ייתר מהראוי והמנהג הרגיל ‪ ,‬תצאנה לחיץ בהכרח‪ ,‬ט לא יוכל עוד לסבלן בתוט‬
‫וכל מיני צרעת העור ומתק הס באים מטעות הטנע דורך אייגע אבאיררוגגדער נאטוראננארמי־‬
‫טענו‪ ,‬טל כאשר יקולקל ד׳׳מ סיבוב הדם ותקופתו הראויה ע״ס חוקי הטבע בכל האיברים‪ ,‬ויק‬
‫דיא געהזךינע נאטורגעטעסע כלוט‪-‬צירקולאטיאן געהעםמט וויוד ‪ ,‬או כאשר״יסתמו מהעדר‬
‫הרחיצ׳ ימקיה נקבי העור דיא ם‪$‬רען> ויסכרי מסיימת הזעה אשר לא תוכל עוד לצאת החוצה אז‬
‫יעכר הדס ויולדי שחץ אנעבועות או שאר מיני צרעת בעור הארס או בראשו‪ ,‬וצרעת הבגדים‬
‫והבתים היא כנגד הטנע ‪ ,‬ר״ל יוצאת חוץ לגדר המנע ‪ ,‬עטוואס איבערנאטירליכעם)כאשר יורה‬
‫מל זה מאה״כ ״ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם״‪ ,‬טל שדבר וה מא רק עוש נשיי בארן ישראל‬
‫ולא בשאר הארצות יעיין מזה רמביס סיף ה׳ טימאת צרעת‪ (,‬וכמו כן יש גם במהגת האדם בבחינת‬
‫מזונתיד׳ מדרטת‪ ,‬כי יש מסתסקרק נמאכל ינמשמ׳ההכרחי‪ ,‬ייש שיחמיץ כבר במיתרוס‪,‬במטעמי׳‬
‫ומעמיס אשר יטעמו לחני‪ ,‬ייש שיתע׳ נעטר זה לאטל נם שאר מאכלים* האסירים מפאת התורה ‪,‬‬
‫אבל אינם מתנגדם לטנע האדם ויש אשר נחלוסי ישתגע לאכיל כפראים נמדנר גס מה שמסגגר למנע‬
‫סאטשי כפחם ומסר ובשר חי ודזמיהס ‪.‬‬
‫וכן מ א גס ננחינת הנסגמ האלם המוסרית נכנל‪ ,‬ני נטית לנו ותאותו הטבעית אל הצרכים‬
‫ההכרתיים זנו רען נןןזזמווענדיגסטק נעדיד‪6‬ניסםק יניאימ אל נקשת המותרות ״ והמותרות אל‬
‫השתתת‬
 ‫אחד וששיס‬ ‫תזרין‬ ‫שער‬
‫רע יבלתי נאותים אלינו כי אזי עבר על נפשיכו המיס הזדיכיס אשר לא כופל מלס אמנס כרוך ה׳‬
‫שלא נתננו טרף לשיניהם במה שהזמין והכין לנו רפואה יתקון אל כל מכיתםעל הדרך שאמרנו‬
‫אס מענין הראשון שכבר שם טבענו היותר שיה שבנמצאים המורכבים עד שנמצא במיננו‬
‫יבי אליעזר בן הורקנוס וחביריו הנמשליס לבני אלהיס ‪ .‬ואם אל הענין השני הזמין ההורים‬
‫הטובים והמלמדים הישרים כמו שהיה ענין אומרם רבי יהושע בן חנניה אשרי יולדתו‪.‬‬
‫ואל הענין השלישי מוסרי התורה ותוכחותיה ועונשיה כמו שעל זה נאמר רבי‬
‫שמעון בן נתנאל ירא חטא ‪ .‬ואל הרביעי הכין לפניהם הדרכת החשובים וקפוץ המדיניות‬
‫הטוב והמאושר מהאנשים החסידים כמו שעל זה נאמר רבי יוסי הכהן חסיד ועל החמישי‬
‫מה שהזריח עלינו איר השכל המכריע את כלס כמי שהיה ענין ר׳ אלעזר בן ערך וחביריו‬
‫והנס מועטים‪ .‬כי כל אלו הס עניינים עשאם האלהים זה לעמת זה להציל הטרף ולהוציאו‬
‫משיני האריות האלו המזיקים ועם זה נפשיט כצפור נמלטה מפח יוקשים המוכן לפנינו‬
‫כי בעזרתי וחסדי הפח נשבר ואנחנו נמלטנו ומעתה עזרנו בשם ה׳ עושה שמים וארץ‬
‫)תהליס שם( ונבא אל ביאורם אחד לאחד למצוא חשבון ודעת‪ .‬יאולס הסוג יאחד שהיא‬
‫טימאת הנדות והזיבות באשה שממינו הוא הקרי והזבות באדס אין ספק שרוב עקר הדברים‬
‫האלו מתחייבים להכרח תולדותם עד שכבר יחשב למום האשה שאין לה אורח כנשים וכמו‬
‫שאמרו )כתובות י׳ ‪ (.‬כל אשה שדמיה מרובים בניה מרובים ‪ :‬והקרי לאדם הוא גס כן‬
‫מהכרח תולדתו גס הבא מאליו כי אין צדיק בארץ אשר לא יחטא בהרהור הלב המביא‬
‫לידי טומאה רק השרידים אשר הגיעו למעלה עצומה מהחסידות כמ׳׳ש ז״ל)חולין מ״ד ‪(:‬‬
‫טל מאמר)יהזהאל ד ( הנה נפשי לא מטומאה שלא הרהרתי ביים ובאתי לידי טומאה בלילה‬
‫וכבר נחשב לאלישע לקדושה שלא נמצא קרי בסדין ‪5‬צו )ברכות י׳‪ (:‬והרי שהסוג הזה‬
‫מהטומאה חוייב למין האדם מהכרח חמרו ואפילי שיהי׳ טל תכלית השווי וטוב המזג‬
‫שבאפשרותו‪ .‬אמנם לפי מה שאמרנו שאפילו ביותר שוה שבהם יש יציאה מה יעתק בה‬
‫האדם מתכלית העוהר והנידות אל חטא מ ה ‪ .‬ושהיציאה ההיא יש לה רוחב והתפשטות בי‬
‫יתחלפו מדרנות האנשים הצדיקים אשר תאות שתוגבל בין שני בבולים כמשפט כל מרחק‬
‫המחששט באורך או ברוחב לזה נחלקה הטימאה היוצאת מזה הסיג לשני מינים ‪ .‬המין‬
‫האחד הנדות שהוא כנגד הגבול הראשון היותר נאות והזבות כנגד הנבול השני אשר בקצהו‬
‫כ•‬
‫השחתת דרכי וקלקול מדותיי‪ ,‬ולמען הצדיק מעשיו הרעים האלה יבוא בסוף ‪ /‬גס לשבש דעתו ולעות‬
‫משסע שכלי לקרוא לרע טוב ולטוב רע‪] .,‬וכעין זה כתב גס החכס דאקטאר יעניש כספרי קולטור־־‬
‫נעשיכבע רעד מענשהייט‪ .‬חלק ג׳ כי מדרך בגי ארס להיות תחלה כמעמד הטבעי אים אייגפאכען‬
‫נאטורצושטאגדע‪ ,‬ולא יסתפקו במלאות רק צרכיהס ההכרחיים ‪ ,‬מיט בלאסער כעפרידיגוננ‬
‫איהרער אללערגאטהווענדיגםטען בעדירפגיםםע‪ ,‬וכאשר יוסיפו דעת וירכי לשכת יחדיו בחבר‬
‫אנושית יעשו מדינים וועידען זיא קולטיווירט‪ ,‬ואז ישתדלי להטיב מעמדם הטבעי‪ ,‬ילהנעיס חייהם‬
‫על די התענגס גס בתענוגים מותרים ‪ ,‬והנאוח בלתי הכרחיות לקיום ניפס אשר ימציאו איש לרעהו‬
‫בשנתם יחד‪ ,‬אבל יכל זאת ישארו עיר כדרך הממוצע יבגדר השיייי יהראית אסש ברמת הימים‬
‫יפרצו אח״כ גס גדר השיווי ויצאו ננקשת המיתרות חין לגניל הראוי עד שישחיתו ע״י זה דרכם‬
‫עלי ארץ‪ ,‬ווערדען זיא ב‪-‬ערבילדעפ אוגד עגטזיטטליכעט‪ ,‬וכאשר תרבה רעתם ייורגלי במעשיהם‬
‫המתועבים ישתדלו אחר כך גס להכחיש חוקי המושר והמישריס ולעקל משפט שכלם בבחינת הרע׳‬
‫והטוב המוסרי‪ ,‬עד שיתנרכו נלננס לאמר ‪ ,‬כי כל זה לא יחשב להס לעין ומרי‪ ,‬כיא כצדק ובמשסס‬
‫יוכלו ללכת אחרי שרירות לבס הרע ‪ /‬ומעמד מוסרי זה קרא כשם ‪, ,‬מאראלישע זאפיסטיק״‪,‬‬
‫ר״ל עוות משפט שכל האדם לאמר לרע טיב‪) ,‬כמי שאמרו חדל‪,‬הרשעים מושכים שכלס אחר‬
‫מדתם״( יקורית העמיס הקדמורס היונים והרומייס וקצת יישב׳ הארצות גם נזמניט אנה לעד‬
‫טל זה —ן‬
 ‫י‬
‫פו‬ ‫וששים‬ ‫אחד‬ ‫תזר ‪5‬‬ ‫שער‬
‫גי טומאה הכידוח הוא טומאה קלה מצד שכמשכה מחנוכה מחוייבת מפש בעליה מתולדותה‬
‫ולהכרח תכלית מציאותה עד שכבר יהי׳ טבע דס הנדות באשה קרוב לטבע הקרי שבאדם‬
‫כי משכי העניינים יתהוה הולד ונס נמצא אומרם )נדה ס״ו •( דס חמוד ולזה הקלו)שם‬
‫ס׳׳ח‪ (.‬בענין טהרתה במה שאינה צריכה רק שתפסוק בטהרה לסוף ז׳ ימים ואעפ׳י שהיתל‬
‫שופעה כל שבעה מיד הטהר ירמוז שנמשכה זאה הטומאה מכה חלוש ונקל כי אף עס״י‬
‫שימצא תמיד עם האדם לא ימנט אותי מטהרהו כשיפסוק ממנו בסוף ימיו הקצינים לשבט‬
‫עשיריות כמנהנ‪ .‬אמנם הזיבות הוא טומאה חמורה צריך להמתין אחר ההפסק ש ד שנטת‬
‫•מים נקיים )נדה ע׳יג‪ (.‬לרמוז שהיא יוצאה מתכונה רעה וחזקה ישארו רשמיה בנפש ההיא‬
‫ימים רבים ושנים אשר צריך בהם להשחדל בהרחקה יהפרישיה ממנה זמן שיה לחיי האדם‬
‫כלומר שראוי שיהא נבדל ונשמר ממנה כל ימיו‪ .‬וכבר באו בין שני הגבולים דיני זבה‬
‫קטנה )שם( הנקראת שומרה יום כננד יום והיא אשר לא הראה באחד עשר ימי הזיבוה רק‬
‫יום אחד או יומיס והס ענין המדרגות הנמצאות בין שני אלו הנבוליש ‪ .‬והנה במקום אשר‬
‫יאמר סדר פרישות תנדה ואופן טהרתהוכפרתה שם נאמר וביום השמיני ימול בשר ערלתו‬
‫כי הוא תקון החימר לזכר מזוהמתו של נחש הקדמוני וכמו שאמרו )יבמות ק״ג ‪ (:‬ישראל‬
‫שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן מ ה ם ‪ ,‬נראה שכבר התחילה להתמעט אלא שלא פסקה‬
‫לגמרי עד המעמד ההוא ובמה התחילה ההפסקה רק במילה כמו שכתבנו במקימה ‪.‬‬
‫ואחשוב כי מהראוי היה שיסודרו נתיר׳ שני מיני טומאות אלי סמוכים ותכופים זה‬
‫לזה כמו שנתכנום ‪ .‬אמנם ראה להרחיקם הכליה ההרחק ולכתוב האחד חח!ת כל הטומאות‬
‫והשנית בסופן כדי להעיר אותנו הערה נפלאה תועיל מאד להזהר ולהשמר מכל שאר‬
‫הטומאות והוא להודיע כי לפי המנהג הטבעי ונס על הדרן התוריי יש להתחלת היצירה‬
‫מבוא גדול להטמא בכל אבות הטומאות אשר יספר ותולדותיהן או להשמר מהם כמו‬
‫שאמרנו וכמו שאמר הכתוב )משלי כ״ב( צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם‬
‫ואש ישמר האדם מהמותר יהי׳ נזהר ונשמר מכילכ כי ההתחלה יותר מחצי הכל ולזה סדרתם‬
‫החכמה האלהית בין שני מיני הטומאות האלו אשר הס מצד ההתחלה‪ .‬ושם הא׳ בתחלה‬
‫והאחד בסוף כי הם הקטבים שעליהם תסובנה כל שאר הטומאות והטהרות כולן שאם‬
‫ישמרו בהם ויטהרו מהן כראוי כבר יהי׳ הרע במיעוטו בנמזניס מהם ולא יצאו מכלל‬
‫העכין הזה שאמרנו בסונ הזה הראשון‪ .‬ואס לא כנר יצאו אל יציאות יותר חזקות ויקבלו הנזקים‬
‫והרעות אשר יזכיר משאר הטימאות היותר חמירית והיותר מנונות ‪ .‬והנה לפי לשון דברי‬
‫חכמים יחידותס )משלי א׳( המפירסמת בכתבי יקדש זה הענין עצמו נרמז יפה בדברי משפטי‬
‫היולדת בתחלת כל העניינים הללו‪:‬‬
‫*איטה כי תזריע וילדה זכר ירצה שהיה המולד טוב ונאות אל זכר ירצה אל סעיליתהשכל‬
‫המכונות אל הזכרות בכל מקום הנה לזה תבא בו צורה נכבדת ושלמה ינבלו ימי‬
‫טומאותס במספר מועט מהימים והם שבעה לבד כימי נדת חתה כלומר שא׳״א מבלי שיהיה‬
‫הנוצר היותר שלם בתולדת האנשים שבע שניס השני חייו נטרד בטירוף הקטנות והילדות‬
‫בלתי‬
‫*תוכן דעתו‪ ,‬יען כי השלם אשר בו ימשול השכל מל הגוף הוא במדרגת זכר‪ ,‬תחת כי הבלתי‬
‫שלם אשר נו ימשול החומר ותשוקת הנגף על השכל‪ ,‬הוא במדרגת נקבה‪ ,‬ע׳׳כ רומזים שבעת ימי‬
‫טימאת האם נלדתה זכר על שנע שנות כג אדם ׳ הראשונים בימי חייו‪ .‬שבהם הוא בקטנותו וילדותי‬
‫עוד חבר הדעת יטהרת השכל ׳ ושלשים ושלשה ימים אשר נהם תשנ על דמי טהרה ‪ ,‬שהם ממיצעיס‬
‫בין טהרה לטומא׳״ כי בכל אלה בכל קודש לא תגמ ‪ ,‬רומזים על ל״ג שני חייו הממוצעים ‪ ,‬אשר‬
‫בהם יוסיף תמיד חכמה ודעת עד היותו נן ארנעיס לנינה שאז הוא מגיע לטוהר שכלו ושלמותו‬
‫‪-‬הנפשית‪ ,‬אפס י״ד ימי טומאת יולדת נקנה וה״ו ימי דמי טהרה אשר נהם איננה טהורה עיר לצמיתות‬
‫עד‬
 ‫אחד ששים‬ ‫תזריע‬ ‫שעי‬
‫בלתי מתעורר בו הכת השכלי שיפור ביספיה לשלמות מה ולזאת ההשערה אמרו מז׳׳ל‬
‫)כתובוש ס״ה‪ (:‬שהאדם חייב לזון בניו הקטניכ עד סיף שש שנים כי כשקרבה שנת הכבע‬
‫כבר יש לו התחלות המעוררות מעצמו והיא זמן הפעוטות )גיטין נ״ט‪ (.‬וגם כן אמרו‬
‫)כתובות נ ׳ ‪ ( .‬בר שית קבל בציר מבר שיח לא תקבל כי דרך מז׳׳ל )יומא פ״ב ‪ (.‬להקדים‬
‫כחנוך שנה אושנתיס ואמר וביום השמיני ימול בשר טרלתי כי נוצר כזה כאשר יעברו‬
‫עליו מספר השבעה מיד ימול בשר ערלתו ושלשים יום ושלשת ימים שיושלמו לו מהשנים‬
‫עד מלאת לו אריבטים שנה בדמי טוהר המעשים ההגונים אבל מידי קצת ההיהוריס וקיצור‬
‫ההשגות בעיוניות לא יצא כי עדיין אט״פ שהוא דס טהור מ׳׳מ דם הוא ‪ .‬אמנם אחר‬
‫הארבעים בבר יוכל ליגע בכל קדש ולבא אל מקדש אלהיו עד היותו כאלהים יודע טוב‬
‫כטנין רבי אליטזר בן הורקטס ומכיריו )אדר״נ פ״ו( כנזכר‪ .‬אמנם אס נקבה תלד יהי׳•‬
‫הזמן הטומאה כפלים והוא מה ביהי׳ על זה הטבע כללות האדם שרוב בני הדורות‬
‫כלס נקבות ודרך כננ היא שעיר פרא אדם יילד )איוב י״א( ושלש עשרה שנה מרדו משני‬
‫סייהס הראשונים וכארכע עשרה שנה כא אור השכל להופיע עליו ואז הוא בר מציה )אבות‬
‫פיה( ובר עונשין אל בית דין של מטה כמו שרמזוהו מז׳׳ל באומרם )פסמים ב׳‪ (.‬אור‬
‫לארבטה טשר בודקין את הממ; לאור הנר כאשר כתבנו בשטר נ׳יט‪ .‬ילזה וטמאה שבועיס‬
‫כנדחה ועל זה הדרך ישב ס״ו יזם על דמי טהרה שהוא סוף ימיו שנאמר )תלים צ׳( ואס‬
‫בגבורות שמונים שנה‪ .‬ועל דרך שאמר )משלי כ״ב( כי יזקין לא יסור ממנה‪ .‬ועם זה‬
‫הטגה היטוצה כי כמלאת ימי טהרה לבן או לבת יוסלג ההשתדלות להביא את מטאתו ואת‬
‫סולתו לכפרה באופן שיכשיר עצמו לפני מותו ויכפר טליו השם ותטהר הטיסה הזאת‬
‫ממקור דמיה זאת תורת היולדת לזכר או לנקבה טל הדרך שזכרנו ועם שהוא דרך‬
‫משל הענין הוא אמיתי מאד ומסכים יפה אל הכתיבים ואל מה שימשך מהדביר לפ^‬
‫הכוונה‪ .‬ונבא אל העניינים הנמשכים אל תלדת הנקבה אשר מהם הוא הסוג השני שהוא‬
‫טומאת הצרעת אשר בעור הבשר כי היא ודאי באה משבוש הטבע ובלתי שווי הלימות‬
‫אשר מהם נתיסד ונבנה האדם ולזה היו מספר פרשיותיה על ארבע מראות ננמיס כננד‬
‫הד׳ לימות כי ארבעתם תתחלפנה לפי התמלפותס כי ממה שיראה שהבהרת תתילד מהלבנה‬
‫כאומרו ואס בהרת לבנה היא הכרת מראה ענתה בה ‪.‬יהשאת מהשמורה כי לתגבורת יסוד‬
‫העפר היה ממשותה נשא וגבה מזולתה ‪ .‬והשמין מתנבורת ה ד ס ‪ .‬והמטה מ ה א ד מ ה‬
‫שהיא ממה ויבשה ‪ .‬ולזה מצינו שבאה טומאת נגע צרעת הגוף בעונש ארבעה נושי עבירות‬
‫הבאות מפאת תגבורת כל אחד ואחד מהיסודות בפני עצמו אמרו)טרכין ט׳׳ז‪ (.‬שהיא ראוי׳‬
‫לבא על גסות הרומ שהוא מתגבורת יסוד האייר כי נבה מינים רחב לב ישנא הש״י ולא יוכל‬
‫שאתו וכמו שאמרו מז״ל)שם ט״י‪ (:‬לבקרים אצמית )תהליש ק״א( כמה דאת אמר )ויקרא‬
‫כ״ה( לצמיתות ותרגם אונקלוס לחלוטין ויתכן אין בין מצורע מוסגר למצורע מומלט )מגילה‬
‫מ ׳ ‪ ( .‬ומהמין הזה היתה צרעת נעמן)מ״ב ה׳( אשר היה שר צבא לבן הדד הרשע הוא מלך‬
‫ארס אשר הגיס את דעתו לדבר טל ה׳ תועה לאמר )מ״א כ׳( כה יעשון לי אלהיס וכה‬
‫יוסיפון אס יספוק עפר שומרון לשעלים אל העם אשר ברגלי ועוד המריד בגאוה וגודל‬
‫לבב‬

‫מד שתוכל לגעת נקידש רומזיס על היות ימי הילדות והנערות של איש שהוא נלתי שלס במולדתי‬
‫כסילים‪ ,‬ועל היות שכלו כל ימי חייו‪ ,‬אס גס נגנורות שמונים שנה יחיה ‪ ,‬כלתי טהור לצמיתות ‪v‬‬
‫והנאת כסרת׳ נמלאות ימי טהרה לכן אי לנת תרמי(‪ ,‬כי כמי שהשלם נהגיעו לארנעיס שנה נהייתו‬
‫איש דעה והשכל צריך להתקדש למדי ולשוב אל אלהיי ולכפר נזה על שגגתו אשר שגג עד עתה נימי‬
‫געיריו ״ כן יצטרך גס הבלחי שלם לשוב עכ״פ לשני מומו אל ה׳ נפרם יחשוך אור שמשו ונר חייו עליו‬
‫»לעך ‪ ,‬ונשרי יזבל לסבר‪.‬‬
 ‫פו‬ ‫א ח ד וששים‬ ‫תזרין‬ ‫עי‬ ‫ש‬

‫לבב לומר אל הי הריס יי׳ ולא אלהי עמקים ומה גס משה במעשה הזה שאשילו שאמרה הנמר׳‬
‫)שס ב׳ ה׳( אחלי אדוני לפני הנביא אשר בשומרון אז יאסוף אותו מצרעתו הנה הוא בגובה‬
‫אפו בל ידרוש ממנו בדרך בקשה ותחנה אדרבה לא חשש אליו אלא שכתב אל המלך כמצוה‬
‫אל אחד מעבדיו לאמר ומתה כבא הספר הזה אליך הנה שלחתי אליך את נעמן עבדי‬
‫ואספתו מצרעתו עד שחלשה דעתו של מלך ישראל לאמר אך מתאנה הוא לי ואין ספק כי‬
‫כעבד כאדוניו היה נוהג בשגעון ה נאוה ונסות הרוח כי עם סבלו החולי הפצוס ההוא לא‬
‫גא אל ביח הנביא להביא חחנוניו לפניו ולא הסביר לו פניס אבל חשב שהוא ילך לרגליו‬
‫ויעשה כרצומ ומדיין אולי ישא פניו אמנם הנביא בהרגישו כי הצרעת עמד במקומה הראוי‬
‫ע״ס מדתו הפחותה הזאת הנה לקנאת ה׳ צבאות ולקנאת המלך גבה לבו בדרכי יי׳ לעמת‬
‫כסיל כאולתו‪ .‬ואמר יבא נא אלי וידע כי יש נביא בישראל)שם( ואט׳׳פ שבא לפתח ביתו‬
‫בפרשיו וברכבי לא יצא אליו אבל שלח לאמר לו הלוך ורחצת שבע פעמים וישב בשרך לך •‬
‫׳ומהר עד שקצף עליו נממן ולא חשך פיו ולשונו מהגיד עונו ומגלית ערותו כמה שאמר הנה‬
‫אמרתי אלי יצוא יצא כי הוא היה הענין הראשון העימד נגד נגעו‪ .‬והשני שהוא חשב כי הנביא‬
‫לא ייפאהו ברבר שיש לו מבוא ברפואות בדרך העבעי רק מ״ד התפלה לאלהיו ולזה אמר‬
‫וממד וקרא בשם אלהיו והניף ידו אל המקום ואסף המצורע ירצה כי במה שילחוש על המכה‬
‫ץיניף ידו עליה לבד ירפא שאם היה ממשות ברחיצה הלא טוב אמנה ופרפר נהרות דמשה‬
‫מכל מימי ישראל הלא א ר ק נ ה ם וטהרחי ואף גס בזאת דבר בגובה רוח כי מה לו ולכל‬
‫מימי ישראל שהוא מחרף אותם‪ .‬אמנם עבדיו השיט לו כהוגן‪ .‬באמרםלו מל פי דרכו‬
‫אבי דבר גדול הנביא דבר אליך הלא תעשה ואף כי אמר אליך רמץ וטהר ירצה כיץ שהוא‬
‫‪5‬וה לרחן שבט פעמים דבר גדול הוא וח‪,‬ץ למנהג הטבט כי הטבע לא יקפיד על המספי•‬
‫שיהיה זה או פחות ויותר ולזה ראוי לך לעשות‪ .‬ואף כי אמר אליך דמן וטהר ואין מכה‬
‫הטבע לטהר הצרעת ולרפאחו ברחיצה לבד‪ .‬והטיט בכל זה כי תנאי התנה הקב״ה ע ם‬
‫הטבפ )ב״ר פ״ה( לתת לו מקום במניינים הנסיים מד מקום שידו מגעת אמנם כאשר פשה‬
‫־טיפ דבריהם ורמז וטהר אז נכנע לבבו מאיה והכיר כי כל אלהי הפכ׳׳וס אשר ה©‬
‫מתנאים בהם תוהו המה מפשה תפחופים ולו ית׳ יאחה ואמר הנה נא ידפתיכי איןאלהים‬
‫בכל הארץ כי אם וגו׳‪ .‬כי זאת היתה הודאה שלמה משני הצדריס לא נזכר כמוה בזולתו‬
‫מהבאים לכלל דעת ה׳ אלא שיש בזה צד מהעיון והוא שאס נאמר שיחדו מסר מחק הודאה‬
‫‪ v‬באומרו )שמות י״מ( עתה ידעתי כי נחל ה׳ מכל האלהיס ויש להפלא איך נפל בחסרון‬
‫הזה טצמו דוד מלך ישראל באומרו)תהליס קל׳׳ה( כי אני ידעתי כי גדול ה׳ ואדוניט מכל‬
‫האלהים אלא שהאמת בזה כי מאמר ה׳ מכל האלהים הוא שוה לאומרו)דברים ד׳( אץ טור‬
‫•מלבדו כי גודלהאלהות אינו רק היותו סבה לכילס וכלם עלולים ממנו והעלול אינו אלוה כי האלוה‬
‫יחוייב שיהיה ממוייב המציאות‪ .‬והנה דוד אמר כי הוא יודע שהוא כן לא שהגיעה לו הידע׳‬
‫ההיא מחדש‪ .‬אמנם יתרו ונממן נתמלפו אליו וזה לזה במה שנאמר‪ .‬והוא כי יתרו מתמל׳‬
‫חשב שיש רטי אלוהות יכלתם שוה במניינים או בדברים מחחלפיס אבל מתה שהכיר מחדש בדבר‬
‫אשר זדו מליהס )שמות שם( לפי הפירושים שנאמרו ט כי הוא יתעלה נחל מכל אלהיס לא‬
‫בפלס ממנו שאשר לו ‪ p‬לו לבדו יאתה האלהות כי חכם היה וזה אמר אותו מאמר עצמו‬
‫שאמרו ד ו ד ‪ .‬אמנם נ מ ק היה יודמ מתחלה שאלהי ישראל נחל מכל האלהיס כמו שאמר‬
‫אלהי הרים ה׳ ולא אלהי עמקים אבל לא היה יודמ בדרכי המופת שאשר לו כן הוא סבי!‬
‫הסבות‪ .‬ושיתחייב מזה שלילת האלהות מכל זולתו עד עתה שראה שכל אלהי ארס ותומטת‬
‫דמשק לא הועילו לו בצרפתו ונביא ה׳ ריפא אותו בנקלה כי אז בא לכלל זה הדעת ואמר‬
‫הנס‬
 ‫אדד וששים‬ ‫תזריע‬ ‫עי‬ ‫ש‬

‫הנה נא ידטתי כי אין אלהיס ככל הארץ ולא אמר פתה יזמתי כי ככר ידע מקר הדכר‬
‫והוא •שהוא נמל מכל אלהיס אלא שאז כא לכלל התכוננות כמה שימשך מזה שאין אלהים‬
‫בכל שארן זולתו כמו שכיארו והוא פירוש נכון כענין וכוונה נכונה מאד כמאמרו וזאת היתה‬
‫רפואת הצרמת מל דרך האמת אפר סונה לחכמה האלהית בה כשיכיר מלך ארם את חמאו‬
‫ואתנגמ לבבו והראוי פתהיה בו טצמו הצרטת אלא שנהנ המקום ב״ה כבוד במלכים והפיל‬
‫החוב מל מברז נאמן ביתו ופר צבאו ועל ידו נתפרםם אמתת הענין כפי מה פבא בהודאתו‬
‫ונדרו אשר לא יעלה עוד עולה וזכח לשים אלהיס ובקפת הסליח׳ מד בואו בית אדוניו בית‬
‫רמון וגו׳ )מלכים שם(‪ :‬מצינו )ערכין ע״ז‪ (.‬שהיא כאי־ על לשון הרע שהיא נמשכה‬
‫מתולדת המיס כי כן כעליה הומים כהמון ימים וקולם לא יפסיק כקול מיס רכים וגם כי‬
‫כמו שהמיס כלתי שומרים תמונתם כן הם לא יכחינו כין צדיק לרשע כמו שאמר )כמדכר‬
‫כ״א( וידבר העם באלהיס וכמשה ולא בין אוהב לשונא תשכ כאחיך תדכר )תהלים נ׳( ‪.‬‬
‫ולהיוח עכיר׳ זו כאה מכח הלכנה נמצא על הרוכ כנשים וכדומים להם‪ .‬ותדבר מרים ואהרן‬
‫במשה )כמדבר י״ב( כי היא לכדו היתה המדכרת והוא שתק שאס לא כן היה לו לומר‬
‫וידבר אהרן ומרים והיא קבלה עונשה כצרעת והוא במה שנכלל עמה בספור המעשה‬
‫ורבותינו ז׳׳ל )שבת צ״ז‪ (:‬דרשו כי על ה העני‪,‬׳ נצשרע ידו של משה עליו השלום ועוד אמרו‬
‫)ערכין ט״ו‪ (:‬מצורע מוציא שם רע והנה על זה החטא המגונה יתימד הדבור בשער הבא‬
‫אחרי זה ב״ה ‪ :‬מצינו שבא על החמדה היתרה)שם ט׳׳ז‪ (.‬הבאה מטבע העפר כי רוב‬
‫השחורים יתדמו לזוחלי עפר כל היום יתאוו תאוה וכל טוב העולם לא ימלא את חוקם וכמו‬
‫שאמרו )סנהדרין כ״ט‪ (:‬עכברא דשטב אדינרי והוא עפריי מאד והטבע הזה מפסיד הנפש‬
‫מאד ומפריח בה פרחי ההפקר והעזות כמו שאמר )משלי ל׳( ופן אורש וגנבתי ותפשחי‬
‫שם אלהי‪ .‬ומזה המין היתה צרעת גיחזי אשר חמד לקחת מנעמן מה שלקח צרעתו עמו‬
‫)מלכים שס( • ומזה אמרו )ויקרא רבות פ׳ י״ז( כל הגוזל את הרבים נלקה בצרעת דכתיב‬
‫)ישטי׳ כ״ב( הנה ה׳ מטלטנך טלטלה גבר ועטך ע ט ה ‪ .‬ונאמר ועל שפס יעטה‪ .‬ואמרו‬
‫)ויקרא רבות שם( כי זה שבנא הסוכן שלח ידו בהקדשות ‪ :‬מצינו )ערכין שס ור״צ מיואב(‬
‫שבא על הזדון והכעס הבא מכח האש כי באש עברתו מכה ורוצח ואומר בלבו לית דין‬
‫וליח דיין‪ .‬ולזה אמרו חז״ל כמדרש )ב״ר פ׳ כ״ב( וישס ה׳ לקין אות‪ .‬ר׳ יהודה אומר‬
‫הזריח עליו גלגל א״ל רכי נחמיה לאותו רשע הזריח גלנל חמה אלא הזריח עליו את הצרעת‬
‫שנאמר )שמות נ׳( והיה אם לא יאמינו לקול האות הראשון‪ .‬ומזה הענין נתקלל יואב כצרעח‬
‫כמו שאמר )כיב נ׳( אל יכרת מבית יואב זב ומצורע ונו׳‪ .‬וזה תמת מה שעשה לשני שרי‬
‫צבאות ישראל לאבנר בן נר ולעמשא בן יתר ויהרגם‪ .‬והנה שנתבארו היטב אלו הארבעה‬
‫מינים הנכללים בסונ צרעת הבשר כשינטו אל תגבורת כל אמת מן הלימות הפשוטות ואחשוב‬
‫כי מה שאמרו מז״ל)ויקרא רבית פ׳ י״ז( על עשרה דביים נגעים באים כלס הם נכללים‬
‫תמת ארבע אלו הפשוטות עם המורכבות מהם וגם מהפועל הנזכר שיבא אחרי זה ‪:‬‬
‫א כ ל טרם כנדבר בו אזנך תשמטנה דבר במה שכתבה התורה האלהית בתקוני אלו הננעיס‬
‫אפר תחת סוג צרעת עור הבשר כמו שאמרנו כי בהם נתבשר לרפואת מולאי הנפש‬
‫אשר יולדו מ ה ם ‪ .‬אדם כי יהיה בעיר בפרו וגו׳ והובא אל הכהן‪ .‬אמר כי עקר כצ התקינים‬
‫האלו הן מדעות או ממדות הוא מיוחד אל אהרן הכהן או אל אמד מבניו כי מלאכי אלהים‬
‫ה ס ותורה יבקשו מפיהם‪ .‬והנה אם יראה הכהן את הננע בעור הבשר ועוד ששער הנגע‬
‫הפך לבן כלומר שהפעולות יצאו ממין הנגע הפנימי אשר במדה או התכונה הרעה ועוד‬
‫שמראה הנגע עמוק מעור בשרי ואינו מקבל תוכחת מוסר מקלקולי והפסדו ועמוק עמוק‬
‫מי ימצאנו •כבר ראוי להתייאש ‪-‬ממנו וראהו הכהן וטמא אותו‪ .‬אמנם בראותו בהרת לבנה‬
‫בעור‬
‫}‪•tft‬‬ ‫אחד וששים‬ ‫תזרין‬ ‫שער‬
‫כעור כשרו אבל עמוק אין מראיה מן הטור וגס שטרה לא הסך לכן כנזכר הנה אז צריך‬
‫להטפל אליו כי לא יועילנו ההשתדלות והסגירו שכעת ימיס במבין השתדלות הלמוד וההישר׳‬
‫הראייה לו לפי טרך נטייתו ואס אחר ההשתדלות יזה ראה שהנגע עמד כעיניו ואס לא‬
‫פחתה לא הוסיפה יטפל כו עוד להסגירו שטח ‪ .‬ואס אחר זה יכהה הנגע ולא פשה וטהרו‬
‫הכהן מספחת היא‪ .‬והכוונה כי נרפא הננפ והוכיח סופו כי מתחלתו אינו רק דכר שנחחכר‬
‫נ ו ‪ ,‬קל ההסרה ועס כל זה צריך ככוס בנדיס ‪ .‬ואס אחרי כל זה הוא חוזר כקלקולו הוא‬
‫צרעת אמיתי לא יקוה ממנו שוס תיקון‪ .‬כל אלו‪ .‬הס דרכי ה׳ ישריס וצדיקיס ילכו כס‬
‫לרפאת בהס חולאי הנפשות כאשר יבמי מטבע שיוויס‪ .‬והוא התיקון הכ׳ המיוחד להורים‬
‫ולמלמדים הטוכיס נתיחס אל מאמר ר׳ יהושע בן מגגיא אשרי יולדתו )אבות ס״ב(‪:‬‬
‫הסוג הגי והוא ננע הנתק אשר הוא כראש כי הוא ההפסד הכא מרוע האמונות ושבוש‬
‫הדעות העיוניות כאלדיות וכנכואה וכמצות התורה וכ! הדכריס הנמשכים אליהם והנה‬
‫הוא ידוע כי אשר יש לו ההפסדים הללו כראשו נגעו כ׳ הראש בית מושכ לכמות הנפשיות‬
‫העץניית‪ .‬והנה כנגע הזה יש שני מינים ‪ .‬האחד כמקום שער והשני כקדמת ‪ .‬הראשון סימן‬
‫להיות כעל זה הננע מכסה רעתו כדרך שמתכסה הנגע תחת השער כמו שהוא דרכן של‬
‫הכופרים משוכשי הדעות כי ייראו לגלות דעתן אל ההמון וכ״ש אל היחידים פן יהרגום והס‬
‫כהס כשתיקה וצער כמו שאמרו חז״ל;ירושלמי תענית ס״א ה׳ א׳ משא דומי( משא דומא‬
‫)ישעי׳ כ״א( מטול קשה היא משתיקי דכתיכ)תלים י״ד( אמר נכל כלכו אין אלהיס ‪ .‬ואשר‬
‫היא בקרחת היא אשר כעליה יעיז פניי לנלות רעתי כקהל והנה לחומרת זה הרע וקלקולו‬
‫כתב בו בייחוד ואס שהדין שיה בכלס בדד ישב ממון למחנה מושבו כדי שלא תתפשט רעתו‬
‫לזולתו מבני הישוב‪ .‬וכבר הזכירו חז״ל )בכתובות ע״ז‪ (:‬כמה היו החכמים נזהרים להתרחק‬
‫מבעלי ראתן שיוא מין ממיני השחין אשר בראשם נגעם כמוזכר שם עד שפצוני לא אכיל‬
‫מביעי דההוא מבואה ופלוני לא יתיב בזיקיה‪ .‬אמנם ריב״ל איכרך בהו ואיעסק בתורה אמר‬
‫אילת אהבים ויעלת חן )משלי הי( אס חן מעלה על לומדיה אגוני לא מגנה וטענתו טענה‬
‫בי מה שתספיק אל העניינים אשר הס על צד היותר טיב מק״ו תספיק להורות כי עם‬
‫שהחולאיס הס מתדבקיס ומפסידים מ״מ התורה ולמודה היא רפואת תעלה לכלן כמו שכתבנו‬
‫מענין רבי אלעזר בן ערך‪ ,‬ומהמין הזה נצערע עוזיהו מלך יהודה )ערכין ט״ז‪ (.‬כי נזרקה‬
‫בו מינות וגבה לבו עד להשחית לבזות המצוה האלהית המונעת העבודה מכל איש‬
‫אשר לא מזרע אהרן הכהן הוא ולזה זרחה במצחו מושב המוח אשר יחטא בו עד שנאמר‬
‫לו צא מן המקדש כי מעלת )ד״ה ב׳ כ״ו( יבריך דיין האמת כי מכבדו יכבד ומדו יקלו י‬
‫והנה הארבע׳ אנשים המצורעים אשר בשער שומרון )מ״ב ז׳( נראה שזה עצמו היה נגעם‬
‫מתחל׳ אלא שבסוף יצאו משבישס ממראה עיניהם אשר עשה ה׳ להפליא• וזה שאחר שנתפרסם‬
‫להם מה שאמר הנביא למלך ולכל העם מחר סאה סלת בשקל ונו׳‪ .‬מה שלא יסופק‬
‫שידעוהו הכל‪ .‬הנה היה להם להאמין בדברו ולסמוך על הבטחחו ולהתיצב ולראות בישועת‬
‫ה׳ אשר יעשה אותם היום ‪ .‬והנה הס לא עשו כן כי לא האמינו כלל וראיה עצימה ממה‬
‫שספר הכתוב דבריהם אס אמרנו וגו׳‪ .‬כי כל זה מה שאין צורך בהנדתו אלא שבא להעיד‬
‫על קוטן אמונתם כי בסדרם חלקי הסותר אל השארם בעיר ונפילתם אל מחנה ארס שמו‬
‫ההשאר בעיר הן בפניס הן בחוץ סכנה ודאית והנפיל׳ סל ממנה ארם בספק ובחרי כספק‬
‫טל הודאי ומאמר הנביא יבשורתו אשר שמעו כל העם אשר בשער אפילי לספק לא משכוהו‬
‫להתטכב לשם היום ההוא לבד‪ ,‬נראה שהוכו ודאי בננט השליש שהראה טומאתו בפיו‬
‫באמונת הנכוא׳ והיכולת האלהי כהמלט באומרו הנה יי׳ עושה ארובות בשמים היהיה הדבר‬
‫היה‬
 ‫אחד וששים‬ ‫‪J*ntt1‬‬ ‫שער‬
‫הזה'כי הוא חשב לנמנע קיום שיעשה ה׳ ארובות בשמים מ ג ד ט כ ע ס ‪ * .‬ו מ ה על זה‬
‫היקש תנאי מתדבק שאם נעשה הדבר ההוא הנה הוא יעשה ג״כ ארובות בשמים ‪ .‬אמנם‬
‫הנמשך הוא נמנע א״כ הקודם הוא בטל‪ .‬והנה הנביא סתר מופתו במה שיראה לחוש הפך‬
‫תולדתו שכבר יהיה הדבר ההוא מבלי שיתחייב שיעשה ארובות בשמים אעיפ שאיפשר לו‬
‫לעשותן כמו שאמר לו הנך ריאה בעיניך ומשם לא תאכל וסמך הסיפורים וארבעה אנשים‬
‫וגוי‪ .‬לומר שנמשכו אחריו בדעתו הרע הזה עד שלא שמו לב אל דברי הנביא בהניח‬
‫חלוקתם כלל‪ .‬אמנם אחרי בא דבר השם ממרא׳ עיניהם אשר ראו נחנו אל לבס ונחמרטי‬
‫ויאמרו איש אל רעהו לא כן אנחנו עישיס היום הזה יום בשורה הוא ונו׳‪ .‬הודו כי אינם‬
‫טושים כהוגן במה שיצאו מן המחנ׳ הלילה ההוא כ׳ היום הזה יום בשורה הוא שעליו אמר‬
‫מביא )שם( כה אמר ה׳ כעת מחר סאה סלת בשקל וסאתיס שעורים בשקל בשטר שומרון‬
‫ואנחנו נמהרנו בדבר שהיום יתאמת עניינו ואס נחכה עד אור הבקר בהיותנו חוץ לעיר‬
‫חטאנו שלא נהיה בכלל המצפים לישועת יי׳ שאין עון גדול מזה ועתה לכו ונבואה העיר ליחל‬
‫תשועת ה׳ אשר על פי הנביא ולפי דרכינו גגידה בית המלך את אשר ראינו אולי הוא הדבר‬
‫אשר דברו ה׳ והנה המלך חשד מה שאיפשר להיות בתחבולות המלחמות‪ .‬ויבוקש הדבר‬
‫וימצא כי עשה הי תשועה מארס והיה היה דבר ה׳ במיתת השליש גס האנשים האלה היו‬
‫ראויין להצטרע לישב בדד חוץ למחנ׳ על השתתפס אליו בדעות כאלו‪ .‬והגה הפירוש הזה‬
‫הוא נחמד מאד נס מוכרח לפי הספקית הנופלים בו לפי מה שהורגלנו להבין ממנו‪ .‬האחד‬
‫שאם כדבריהם כן הוא שהיום ההוא כלו יום בשורה הוא מהטנין ההוא אשר ראו למה‬
‫ימצאם טון אשר חטא כשיחכו עד אור הבקר והלא כל היום כשר ואס היה דבר מיוחד‬
‫אל הלילה הי׳ להם לומר הלילה הזה ליל בשורה היא וחכינו עד וגי׳‪ .‬והב׳ מה העין אשר ישיגם‬
‫בזה שאס הוא מגונה אינו טון ודאי‪ .‬והנ׳ היה להם לומר לכו ונגידה בית המלך מאי‬
‫י נ ט א ה ‪ .‬ועוד שאחר שאמרו יום בשורה הוא היה להס לומר ונבשרה בית המלך והחלוף‬
‫בין המלות מבואר שכל בשורה היא הגדה אבל כל הנדה אינה בשורה שההנד׳ תפול על בל‬
‫דבר והבכור׳ על טנין טוב לבד כמו שאמר )ש״ב י״ת( איש טוב זה ואל בשורה טובה יבא‬
‫וכל הכתובים הבאים בענין בשורה יתפרשי יפה מל זה האופן במעט עיון והמנגד יותר הוא‬
‫אמרו במעש׳ תפני ופנחס והלקח ארון האלהיס )שם א׳ די( ויען המבשר ויאמר נס ישראל‬
‫לפני פלשתים כו׳ אבל אמר זה בבחינת קיום דבר ה׳ אשר דבר )שם בי( וזה לך‬
‫האות אשר יבא אל שני בניך אל חפני ופנחס ביום אחד ימותו שניהם והקימותי לי כהן‬
‫נאמן אשר כלבבי וכנפשי ונו׳‪ .‬כי הטברת החוטאים מלפניו יח׳ והחליפם בטובים וישרים‬
‫אשר כלבו וכנפשו ענין טוב הוא ובשורה טובה תפיל עליו בבחינתו יתברך ובבחינת כל עבדיו‬
‫ואס יהיה רע למקבלים תדע שלא נאמר שם שבשר דבר אל עלי ולא שהיה הדבר ההוא‬
‫בשורה אלא שהכתוב קראו מבשר לבד אל הכוונה המיוחדת אצלו כמו שאמרנו ואיך שיהיה‬
‫מזה הענין היא מתישב יפה על פ׳ דברינו‪ .‬ובזה נתבאר מה שכיוננו אליו מזה הסוג הג׳‬
‫אשר היה חמישי למנין שאנו מונין בו ראשונה ‪:‬‬
‫הסוג הד׳ הוא צרעת הבנד והוא מהפסד המרות אשר הוקבעו בו מהתכונות השחיתות שקדמו‬
‫אליו וכמה פעמים נזכרו פחיתות המדות ומעלתם בלשון בגדים בכל התורה כלה‬
‫הסירו הבגדים הצואיס )זכריה גי( בכל עת יהיו בנדיך לבנים )קהלת ט׳( והשמות קרובים והיו‬
‫לאחדים שיורד על פי מדותיו )תהליס קל״ג( ולבש הכהן מדו בד )ויקרא וי( חחת למדיו‬
‫)שופטים גי( ובפרשת בגדי כהונה נתבאר זה יפה שער נ״א‪ .‬ולזה היתה מההשגחה האלהית‬
‫שהפחיתות‬
‫*והנה על זה וכו׳‪ ,‬עיין למעל׳ דף רש״ח ע׳׳ב כוף ח״א בהשמטות ביאור מנין הקש תנאי‬
‫המתדבק‪.‬‬
 ‫פנו‬ ‫אחד וששים‬ ‫תזרין‬ ‫שער‬
‫שהפמיתות מ ה יעשה רשמו בנגדיס כדי שיחטורר האדם אל התיקון מצד שרש החטא‬
‫ו ס ב ת ו ‪• .‬והנה החכם אמר)ח״פ להרמנ״ם פי׳ד( כי תיקון המדות הפחותות הוא בשיטתיקו‬
‫אל הקצה האחר ״ זמן כדי שישאר במצוע כטנין הטצים הממוותים והוא מבואר כי זה התקון‬
‫יועיל בקצת אנשיס ובקצחס יזיק כי אחר שא״א תיקוגי כי אס בהרגל הקצווח איפשר שישאר‬
‫ברט מהס ויוסיף יטה פלרעחו ואיש כזה לא יצלח ולזה היה סדר ההשתדלות בו על זה האופן‬
‫ראה הכהן את הנגט והסגיר וגו׳ וראה אח הנגט ביום השביטי וגו׳‪ .‬ישרף את הבגד וגו׳‪.‬‬
‫ואס ירחה הכהן וגו׳טד סוף ״ ירמיזישיסגירנו הכהן שבטתימיס להמתיקו מן המורגל אל‬
‫הקצה‪ .‬האחר מל ידי הכהן מורס צדק מדת ימים ואם זה הטגין לא יועיל לו כלל אבל‬
‫חיק כי הוא נאחז בקצוות המדוח ומקבל רפחס ואת הטוב לא יקבל כאשר אמרנו הנה לא‬
‫יוטיצ בו השתדלות כלל והבגד ההוא ראוי לשריפה כי צרטח ממארת היא ובטליו מכלל מה‬
‫שאמר טליו)משלי ט׳( אל תוכח לץ פן ישנאך‪ .‬אבל אס לא הזיק לו ההשתדלות כי לא הוסיף‬
‫טל פחיתותו אלא שטמד בטינו הנה אז יש להשתדל בו בכנוס והסגר שני ואולי יש תקוה ‪.‬‬
‫ואה בכל זה טמדולא נרע מפחיתותופחתת היא קנוטה מ וישרףאבלאסזה שטמדוהוכבס‬
‫הוכהה מראיתו וגרט מפחיתותו הרי הוא טנין של רפואה ויקרא הגגע ההוא מן הבגד שכבר‬
‫נטתק ממנו הפמיתות הה\א אמנס צריך שמור כי אס אמר זמן הוא חוזר לסורו פורמת היא‬
‫באש תשרפנו כי אין עוד ראוי לסמוך מליו אמנם אשר תכוכס וסר ממנו הננט וכונס שנית‬
‫וטהר כי אמר הסרת השביתות צריך שינא תחתיו הקטן המשובמ ‪ :‬זאת תורת ננע צרפת‬
‫הנגד ו נ ו ׳ ‪ .‬כי הוא סדר נכון ואין זולת! נאלו הטנינים ומהמנואר כי זה הכנוס כלו הוא‬
‫לארס נמיס המייס מי התורה והמצות אשר ממעייני הישועה ונתוכמות מוסריה ועונשיה אשר‬
‫הכינה ללצים שפטיס להציל נפשס מני שמת שהוא התקון המיומד אל ר׳ שמעון נן נתנאל שתאר‬
‫רבו בירא מטא )אבות פ׳׳ב( ‪:‬‬
‫וחסוג הה׳ הוא צרעת הבתים והוא הפסד הדמות הנמשך מההרגל טס בני האדם הנפסדים‬
‫בדעותיהם בשכונתם בהיות מלק מדינה עמהם ולזה עשתה ההשגמה האלהית סימן‬
‫אל זה בשלות משלמת ננע הצרעת בבתים אשר כס שוכנים בהם כדי שיתעוררו אל לבס‬
‫שמצד השכונה באת להם הרעה ההיא והיה ההשתדלות בו מ״י הכהן המורה כעין מה שאמרנו‬
‫בצרעת הבגד והוא הסגר הבית שבעת ימים כלומר שינעול מדריו ויסנור דלתיו בעדו לבלתי‬
‫השתתף במעשיהם ודעותיהם‪ .‬ואס פשה יפשה הנגע כי נכסוףגכסףאליהס ומלצו האבגיס ונו׳‬
‫ו ״יא‬
‫*והנה החנם נו׳‪ ,‬טנמו כי אדסטו והרמנ׳׳ס הנמשך אחריו אמר בפרק ד משמנה פרקיו ‪/‬‬
‫‪k‬‬

‫כי המרות הטובות הן התכונות מעשיות הממוצעות כין שני הקצוות שהן ב׳ תכינות רעית דיא ביידען‬
‫אייסעין פונקטע ׳ אי־ער עקסטרעמע‪ ,‬ייעלכע ביידע זיטטליכע געבדעכען זיני‪ ,‬ד׳מ מדת הגנור‬
‫ממוצעת נין המסיר׳ לסכנות ונין מורך לכ ייא טיגענד דע ר טאעפפעיקייט העלט גלייכזאם‬
‫(‬

‫דיא מיטטע ציוישען טאללקיהגהייט אוגר פייגהייט‪ ,‬וכמו שנחלאי הגוף > אס יתקרר ד״מ גיף‬
‫האדם ויחלה עי״ז‪ ,‬לא ירפא מחליו ‪1‬ה אס יכסה עצמו רק נמעט כרים וכסתות לחמס נוסו כראוי‬
‫בכל מת רק כדרך ממוצע ‪ .‬כ״א צריך לנטות אל הקצה האחר לחמם גופו יותר מ ד ע״י שתית משקים‬
‫מחממים ומכסה כריס רכים עד אשר ירפא מחליו ורק אז יוכל להשאר כמעמד ממוצע נין קור לחוס‬
‫כן הדבר גס כחלאי הנסש‪ ,‬כי מדת הכילות ד׳׳מ לא חיסר מהכילי פאן רעם גייטציגען בהרגילו רק‬
‫לאט לאט לתת מעט מהיני לזילתי ׳ כ׳׳א צריך להרגיל נסשי זמן מה להיות מס!ר איין פערשויעגדער‪,‬‬
‫עד שיעתק מ־יידת הכילות ואז ישיב נהיית נ ד נ ‪ ,‬פרייאגעביג‪ ,‬שהיא ממיצע נין כילי למסזר ‪ .‬אפש‬
‫אס ישאר מפזר הלא יחליף רק מרה רעה אחת באחרת‪ ,‬כי תחת היותו תחילה כילי יהי׳ נמה מפזר‬
‫באופן שאין תמס׳ למכתו האנישית‪ ,‬וע״ז רומז גס מצית הכי בצרעת הבגד הרומזת מל השחתת המרות‪,‬‬
‫כי בראית הכהן שאחרי ההסנר הראשון סשה הנגע באוסן שירא׳ שההשתדלות לרפאות׳ מ״י ההסגר‬
‫הית׳ נמצמה בנת היססת סחיתותה‪ ,‬אז ישרוף הבגד אחרי כי אין עוד תקוה לסהרסו ‪ /‬כמו שאץ‬
‫תקוה לחולי מפש אשר ע׳יי ההשתדלות להרחיקו מהקצה האחד ימול ברשת הקצה האחר אשר הוא ג״כ‬
‫רפ יבחיג׳ מוסרית‪— .‬‬
 ‫אחד וששים‬ ‫תזרין‬ ‫שעי‬
‫והוא כטרשו קצח השכנים הרטים אבר מהם חפחח הרטה ויניאו טובים חחתס ‪ .‬ואם זה‬
‫לא יספיק כי ישוב ופשה אחרי חלו! האנטס ואחרי הטוח הבית צרעת ממארת היא ונתץ את‬
‫בנית ולא יתמיד טוד שס היביכה‪ .‬וכמו שאמר מניא)ירמי׳ ט׳( מי יחמי נמדנר מלון אורחים‬
‫ואטזבה את עמי‪ .‬והמשורר אמר)תהליס נ״ה( הגה ארחיק נדוד וגו׳ ‪ .‬אמנש אס לא פשה‬
‫אחרי הטוח וטהר את הנית כי נרפא הנגע ולקח לחטא את הנית שתי צפריס רמ׳ן ארז ואזונ‬
‫ושט תולעח ירצה לכפר טל אנשי הניח ‪ .‬והוא טצמו הקרכן אשר כחנ ראשונה לכפר על‬
‫המצורע ואמרו דל המוציא שס רע כי אחד המוציא שכ רע על הכריות ואחד עלהמקוס ועל‬
‫חורחו ומצוחיו ‪ .‬ולזה הי׳ ראוי להב קרנן אחד ונשער הנא אחרי זה יחנאר עניינו נ״ה •‬
‫והגה לפי שכגגעי כגדים וכתיס לא נמצא ספור כתורה שנפלו על בוס אדש לא כתבנו דוגמתן‬
‫בראיות פרטיו כמו שעשינו בנגעים הקודמים ‪ .‬ובסנהדרין פרק כן סורר )ע״א ‪ (.‬תניא כית‬
‫המנוגע לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב דרוש וקבל שכר‪ .‬דתניא אמר רבי אליעזר בר‬
‫שמעון אין הכית טמא עד שיראה כשני גריסין מל שתי אננים בשני כותליס בקרן זוית ארכו‬
‫כשני גריסין ורחכו כנרים ‪ .‬מ״ט דרני אלעזר כ׳׳ש כתיכ קיר וכתיכ קירות אי זהו קיר שהוא‬
‫כקירות הוי אומר זהו קרן זוית‪ .‬תניא אמר רכי אלעזר כר צדוק מקום היה כתחום עזה‬
‫והיו קוריס אותו חורכת׳ סגירחא ‪ .‬א״ר שמעון א״ר יהודה פעם אחת הלכתי לגליל ראיחי‬
‫מקוס שמציינין אותי אמרתי להם מה טכו אמרו אכניס מנוגעות ‪ .‬הנה כי לרוכ התנאים‬
‫הצריכיס שם יתמטט מציאותו עד שחשכ רכי אלעזר כרכי שמעין לנזיד שא״א להמצא כמו‬
‫שחשכ מזה הטעס עצמו לומר ככן סורר ומורה וכעיר הנדחת כמי שנזכר שם !אמר שלא נכתכו‬
‫למציאוחס על האופן ההוא כעצמן אלא לדרוש עניינם ולקחת תועלת העניינים הנדרשים כהס‬
‫להישרת האנשים ולקבל שכר עליהן כאשר אמרנו שהוא ענין שלא יתכטל תועלתו מכיעול‬
‫מציאותם כלל‪ .‬אמנם אנחנו נסמוך אהימנותייהו דהני רכנן המעידים עדות נאמנה אשר ראו‬
‫אותם ועמדו מל תלן)שס( ויהי דכר יי׳ אמת מכל צד ‪ .‬ומכל מקום לא נזכרו כעלי המעשים‬
‫ההם ולא נודט מה מכן לזכור אותן הלכה למעשה כראשיניס ‪ .‬הרי שנתכארו אלו העניינים‬
‫בדרך כללותם יפה ונתבארה כוונתו כהראותנו מה בזכרנו כענייני הטומאות האלו‬
‫החמשה דברים המפסידים את שלמותנו מצד רוט שבטנו לא נפ‪ :‬דבר ואשר היתה הכינה‬
‫בהס לדרוש ולקבל שכר כתקינים הכתובים לצדם בכל אחד ואחד להציל את לפשותינו‬
‫מפח יוקשים ‪:‬‬
‫והוא אשר כוונוהו חז״ל במאמר שזכרנו ראשונה )ויקרא רבות פ׳ י״ט( קווצותיו תלתלים‬
‫שחורוח כעורב )שיר ה ׳ ( ‪ .‬ר״ש בר יצחק פתר קרא בפרשיותיה של חורה שאף על‬
‫סי שהן נראוח כאלו הם שחורות וכעורות לאמרס ברבים וכו׳‪ .‬וזה כי שחרותן וכיעורס‬
‫הוא מכואר מצד שהם פחיתיות [נמצאות כטכע האנשים לחרפה וכוז לכל הנפגעים בם ויותר‬
‫הוא הכיטור והפחיתיוח הנפשיי שתא נמצא בהם אשר ממנו יצאו אלו הרשמים החיצוניים‬
‫מהנגעיס טצמן ‪ .‬ולדא שהם בטורות לאמרס ברביס ולפרסם להס כפנימי והנסתר מהם מפני‬
‫שיתבאר מזה היות האנשים נפסדי הטבעים ורעי התכונות יותר רעים ויותר מזיקים מהכ׳׳מ‬
‫הרעים והמזיקים כמו שביאר המכס בסיף המדוח וכדי בזיון וחלי רט ‪ .‬אמנם אמר הקב״ה‬
‫הרי הן ערבות עלי כמה דאת אמר )מלאכי ג׳( וערבה ליי׳ ו נ ו ׳ ‪ .‬יאמר שאחד שהיתה הכוונה‬
‫להעיר על תקוגס ולגלות אוזן אנשים על רפואתם הנה הן יהיו ערבות לפניו יתעלה ולפני כל‬
‫בטל שכל כי רפאות החולי היותר‪.‬מגונה והיותר מכוער היא יותר נכבדת ויותר יקרה ולא עוד‬
‫אלא שהצמיח עוד בכלליט נגעיס אשר לא כחוביס בכל ספרי הרופאים ולא שערום חכמי‬
‫האימות בשוס פנים כמו שאמר )ויקרא י׳׳ד( ונתתי נגע צרעת בביח ארץ אחוזחכס וכל זה‬
‫כדי להודיפס רפואתה ולסישירם בה לא משה כן לכל טי וגו׳ )תהליסקמ״ז( ‪ .‬ובבחינה זאת‬
‫אמרו‬
‫׳ ‪J3‬‬ ‫‪awi‬‬ ‫אחד‬ ‫‪0‬עמד‬

‫אמרו דל)ויקרא רבות פ׳ י״ז( שמאמר ונחמי נגע צרעת וט׳איט נמשך למאמר כי תבואו אל‬
‫שיהיה דבור חנאיי אבל שהוא מאמר בסט עצמו והוא אל בשורה טובה יבא ואם שנראה שהם‬
‫מלו הטנין בגלוי מטמוטות המושר שהיו ל ה ם ‪ ,‬הנס ״אמת יותר יצדק זה במטמוניוח הפחותות‬
‫הטמונות בחובם וכחדובית טל לוח לבס כי ימסשום ויגרשום ממקומם ויבואו חמתם מטמוטת‬
‫החמדה והן הדמות האמחיוח והמוסרים הבלמים היקרים מכל כלי ממדה באשר ימיו אה‬
‫נפשם כאשר ישמעו וירסאו אח עצמם איש איש אשר ידע נגט לבבו‪ .‬ובמדרש )ייקרא רבות‬
‫פ׳ ט״ו( אמר ר׳ אבין למטרונה שנכנסה לחוךפלמין של מלך כיון דממת מלגביא ד ל ה דמלת‬
‫אמר לה המלך אל חתיראי אלו לעבדים ולשפחות ואת לאכול ולשחות כך כששמעו ישראל‬
‫פרשת נגעים נתיראו •אמר להם משה אלו למכו״ם אבל אתם לאטל ולשמוח הדא הוא דכתינ‬
‫)משלי י״ט( נכוט ללצים פפטיס וכתיב)תהליס ל״ב( רביס מכאובים לרשע והטטמ בה׳ מ ס י‬
‫יסובבנהו‪ .‬ולכאורה המציאות יכחיש דבריהם אלו כיהנה כל הנגטיס כלם נמצאו באישי האומה‬
‫הזאת כמו שימצאו בזולתה וניסך! עליהם‪0‬נפי בנדיס ובתים שלא נזכרו ר ק בישראל כמו‬
‫שאממ^אלא שהטונה מה כזכרטהו כי הנה ה ס בתחילה יראו מפיויהות הנגעים נ‪,‬אלו‬
‫המתרנבות לבא טליהס כמו שיראה המטרונה מהרידיס המכים במקל ורצוטה שראתה אותם‬
‫טולים לפטה בפלטין‪ .‬אמנה אמר משה להם אל תתיראו מהם כי אלה הנגעים כ ס וראי‬
‫מ ט ת ופצטים אצל הטכ״וס ביטאו טליהס ולא נתיישרו בס לשום הישרה ותוכחת מוסר והנה‬
‫באמח נכיניס ללצים שפטים אשר לא הניט להם מ כ ם ר ק צפר ובשח ומרפה רצופה ‪ .‬אמנם‬
‫אתם שתקבלו בהם ההישרות והמוסרים הנאותים לחיים אינם מצליכס נגפים כי אם דרך‬
‫מייס !חוכמות מוסר לאכל לשבפה ולמכסה פחיק במ׳׳י חולאים אלו שבגוסיס או בנכסים‬
‫ירפאו הנפשות‪ .‬וכמו שאמר )שמות נרו( אס שמופ תשמע ונו׳ כל הממלה אשר שמתי במצרים‬
‫לא אשים עליך כי אני ה׳ רופאך ירצה אע׳׳פ שנראה שתשתהף בענץ הננעיס והמחלות ע ם‬
‫מצרים או ע ם זולתה מהאומות אינו כן מל דרך האמת כי לגבי ד ד ך אונה ממלה אבל היא‬
‫רפאוח ה פ ל ה ‪ .‬ושיפורו כל הממלה אבר כמתי במצרים לטונת הפליאם והכאותס לא אשים‬
‫עליך כי אני ה׳ רופאיך וגו׳ ומכוץ לרפואתך ולא לחלייך ‪ .‬ועל זה נשארו לרשעים לנמלה‬
‫והבוטמ בה׳ וסומך על הישרתו נהפך לו המולי למסד שיסובב אותו מכל עבריו ועל כל אלה‬
‫המטיניס אמר שהם פרשיות מרבות לפט המקום כ מ ק שנאמר וטרגה לה׳ מנמת ירושלס וטי‪.‬‬
‫שהרי יופילו אלו הפנינים אל הנפשות חוטלת הקרבטה והמנחות טל האופן היותר מכונת‬
‫שנתימשו אצ הכתוב ה ז ה כ מ ו כ כ ת ב ט בשפר ל״א ‪ .‬ואמר )ויקרא רבות פיי״ט(תדפ לך שהוא‬
‫כן שהרי פרשת זב וזבה לא נאמרו בבת אמת אלא זו בפני מצמה וזו בפני מצמה ואיש כי‬
‫יהיה זב ואשה כי תעב כל זה ממין זאת הטונה להישיר אל רפואות החולאים סנפשייס על‬
‫צד היותר כלם שאיפשר כי בזה יפקמ הרואה את עיט בהבדליס אשר ביניהם במלייהם מצד‬
‫מ ו מ י ה ם ויראה כי זבות האדם הוא יותר ממור ויותר ממנה מזטת האשה מאחר שזה יצא‬
‫מ ד ר ט וטבעו וזאת אינה יוצא׳ מטבעה ויכיר שהוא פחיתות עצומה בו מבאשה ויזדרז אל‬
‫ההשהדלות הטצוס טל ע ה ר ת ו ‪ .‬והנה א ס כן נתבארה הטונה האלדית בכל זה כמו שבארה‬
‫הוא בעצמו בסוף כפרשיות האלו אמר )ויקרא נ ח ( והזרתס את בני ישראל מטומאתם ולא‬
‫ימותו בטומאתם בממאס את משכמ אשר בתוכם זאת תורת הזב וגו׳ והדוה ברדתה הורה‬
‫כי ה ם צריכים הזהרה וזירוז בטניינס לס* שהםמולאיס מסוכטם מאד ממיתים הנסשותנטמאם‬
‫משק השכל אבר בתוכם כמו שנתברר שסתימת המשק וטומאתו יטה ושוכן בו אל פחיתותו‬
‫וקלקולו ויפשדו שניהם ימד ואיסשר כי על ה נ ד ת וארבעה מיני צרעת העור אמר והץ־תם‬
‫את בט יכראל מטומאתם ועל צרעת הראש ו ה מ ר אמר ולא ימותו בטומאתם ט ה ם מלאים‬
‫יותר קרובים אל הסכנה א ם בדמות ואם במעשים ‪ .‬ומל צרעת הבית אמר גטמאס א ת‬
‫משכני‬
 ‫א ח ד וששים‬ ‫תזריע‬ ‫שער‬

‫משכני אשר בתוכס ‪ .‬ועל דרך שאמרו במדרש)ויקרא רבות פ׳ י״ז( ונחתי נגע צרעת בכים‬
‫ארץ אחוזתכם זה בית המקדש דכתיב )יחזקאל כיד( הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם •‬
‫ובא אשר לו הבית זה הקב״ה שנאמר)חגי א׳( יען ביחי אשר הוא חרב ‪ .‬והניד לכהן זה‬
‫ירמיהו שנאמר )ירמי׳ א׳( מן הכהניס אשר בענתות ‪ .‬כננע נראה לי בבית זה מנופת עבודת‬
‫אליצים ויש אומרים צלמו של מנשה הדא הוא דכתיב )יחזקאל ח׳( והנה מצפון לשער המזבח‬
‫‪7‬‬
‫סמל הקנאה הזה בביאה ‪ ,‬וציה הכהן ופנו את הביתיויקח את אוצ־ות כ י ת ה ) מ ״ א י׳׳ד(‬
‫ונתן את הבית ביתא דנא סתריה )עזרא ה ׳ ( ‪ .‬והוציא אל מחוץ לעיר ועמיה הגלי לבבל)שם(‪.‬‬
‫יכול לעילם ת״ל ולקחו אבנים אחרות ונאמר )ישעי׳ כיח( לכן כה אמר אדני ה׳ הנני יסד‬
‫בציון אבן אבן בחן פ‪:‬ת יקרת מוסד מוסר הנה שטומאת ועהרת בית המקדש תלוי בזה‬
‫בפנותם אחר שרירות לבס וקבל עליהם עבודת הככביס והמזלות ויתר העבודות הזרות‬
‫המכעיסים בהם את יוצ־ס אשר לזה נתן את הבית והסיר אותו ואת עמו מעל פניו‪ .‬אמנם‬
‫בבית השני מ ה לא פשה הנגע הזה בבית שלא חטאו בעכ׳׳ום כראשונה וגס שהבנין ההוא‬
‫לאו חזרה הוא כמו שכתבנו בשער ג׳ ולזה אנחנו מובטחים במאמר הנני יסד בציון אבן ונו׳‪.‬‬
‫ומימ נראה שיפה נאמר על זה בעמאם את משכני אשר בתוכם ‪ .‬והנה על שאר הטומאות‬
‫שנבדל בהם הזכר מן הנקבה אמר )ויקרא ט״ו( זאת תורת הזבה וגו׳ והמה מדתה והזב‬
‫את זובו לזכר ולנקבה ‪ .‬זה שיעור מה שרצינו אליו באלו העניינים החמורים אשר באו‬
‫לרגלם ההערוח האלהיות בעניינים הנדרשים להציל נפשות מצודות מפח ייקשיס ועל כלן‬
‫אנו חייבים להודית ולברך לי^לוה ששם כמו שברך המשורר באומרו)תהליס קכ״ד( ברוך ה׳‬
‫שלא נתנט טרף לשניהם כאשר נתבאר כמו כן מפי חכמינו זכרה לברכה )ברכוח י׳ ‪ (.‬שדר‬
‫בחמשה עולמות ואמר על כל אחד מהם )תהליס ק׳׳נ ק״ד( ברכי נפשי את ה׳ שהם היו‬
‫השער‬ ‫הישרות נכונות כמו אלה עצמן וכמספרם כמו שכתבנו בשער הנפש הוא‬
‫הששי ת״ל ‪:‬‬

‫השער השניים וששים‬

‫יבאר שהדבור החיצון הוא שלוחו של פנימי ‪ /‬והחליף בהם גורס נזקים גדולים ‪:‬‬

‫פרשת מצורע‬
‫ז א ת ת־־\ה ת י ר ת ה ם צ י ר ע‬
‫ג ט ד ר ש )ייקרא רבית פרשה ע״ז( מעשר‪ ,‬כרוכל אחד שהיה מחזר בעיידיח הסמיכות לצפורי‬
‫והי־ מכייז יאומד מאן בעי למזכן סש חייש אודיק עליה כולי עלמא דכי ינאי חד‪.‬‬
‫יתינ ופשיט כטייקליניר‪ ,‬א״ל תא סליק להבא זנין לי א״ל ייא את צרץ ליה ולא דטוחך אפיח‬
‫•עלייה סליק לגניד• אפיק ליי‪ .‬ספר תהליס הראה לי)תהציס ליד( מי האיש החפץ חיים אוהכ יסיס‬
‫לראות טוב כד‪ ,‬כתיב בודיה נצור לשונך מרע ושפתיך מדכר מרמה‪ .‬א״ר ינאי אף שלמה מנדיז‬
‫י‬
‫ואומד )משלי כ״א( ע ו מ פיו ולשוני שומר מצרת נפשו‪ .‬א״ר ינאי כל ימי הייתי קירא מקרא זר!‬
‫ולא ידעתי היכן הוא פשוט עד שבא ריכל זר‪ ,‬והודיע׳ מי האיש החפץ חיים לפיכך משה מזהיר‬
‫את ישראל זאת תהיה חורת המצורע המוציא שם דע ‪. .‬‬
‫שמותר האדם משאר בעלי חיים מ ל ת דבורו‪ .‬לנה הי׳ מהממוייב אליו שלא יצא‬ ‫•אחר‬
‫מדלתי שפתיו דבר רק במה שישמר לו הבדלו‪ :‬ה ק י ד ם הוא מבואר ממה שאמר‬
‫הכתוב‬
‫*תיכן דעת מ כ דל היא כי כל יתרון האדם אשר בעבורו הוא נעלה ונשגב מכל שאר בעיח‬
‫‪k‬‬

‫אשר‬
 ‫נא‬ ‫י‬ ‫שנים וששים‬ ‫מצורע‬ ‫שער‬
‫ככתוב )בראשית ב׳( ויפח באפיו ממת חיים וגו׳״ותרגס אקלום ורות באדם לרוח ממללא‬
‫ומס שזה יאמר בעצם וראשונה מל הדבור הפנימי שהוא הכח המחשבי המיוחד אליו שמלץ‬
‫נקרא חי מדבר כלומר מי שכלי כפנץ אחת דבר אלהיס )חלים כיב( דברתי אני עם לכי‬
‫)קהלת א׳( וזולתם מ׳׳מ הדבור החצוני הוא שותפו רמו ומליצי יצא לחוץ ידבר אח אשר טס‬
‫לבבו לזולתו א ס מל דרך השאלה או התשובה או מל דרך הלמוד או המיה טר שמל כן‬
‫הוכרח שיהי׳ מציאות הדבור והלשון מכלל הנבראים בששת ימי הבריאה בו ישתתפו קצתם‬
‫לקצתם להודיע אח אשר בלבבם וכמו שאמר‪ .‬לאדס מטרכי לב ומיי׳ ממנה לבון)משלי נףז>‬
‫יאמר שכבר היה האדם בטבעו משכיל ומבין לערוך מטרכי הטנייניס המחשבייס אשר‬
‫בלב אמנם חיי׳ הית׳ לו למוד כלבון לשלמות שני בו יהיה שואל ומשיב באופן שישחלס גו‬
‫מציאותו וכן אמר הנביא )ישמי׳ נ׳( יי׳ אלמם נתן לי לשון למודים לדמת למות את יפןז‬
‫דבר‪ .‬והכל אמרו )ביר פ׳ ייח( שנברא המולס בלשון הקדש כי הוא הלשון הנברא במאמרו‬
‫יחמל׳ ואשר בו השכיל לאדם וחוה לשמוע מפיו דבר ואשר ט ידברו איש את רמהו כמו‬
‫שנתבאר במאמר )בראשית ב׳( לזאת יקרא אשה כי מאיש ונו׳ שטר מ ׳ ‪ .‬וממט למדו‬
‫כדורוח ממשכים אחרי כן להמציא הלשונות במספרם וכבר נתפאר טל זה ס׳ יתטל׳ באומרו‬
‫)שמות גי( מי שס פה לאדם או מי יכום אלם או מרש וגומר‪ .‬ומהידוע כי החרש שאינו‬
‫מדבר איט מכלל האדם בכל משפטיו)תרומות פ״א( וזה לפי שהדבור הפגימי והחיצון סם‬
‫פוחפיס וקרובים חסרון האחד מטיד טל חסרון הבט בלי ספק והוא מה שאמר הכתוב מסיר‬
‫כפה לנאמנים וטטס זקנים יקמ )איוב י״ב(‪ .‬כי הסרת השפה נמשכת מלקיחת המטס הפלמי‬
‫מהמדבר וההפך לב מכס ישכיל פיהו • )משלי ט״ז(‬
‫והנה‬
‫אשר על פט האדמ׳‪ ,‬הוא רק בהיות לו הכשרון לחשוב ולדבר דאז פערמאגען צום דענקען אוגר־‬
‫שםרעכען וכני אלה ריל הדיטר המרמי שהוא המחשב׳ כמאה׳׳כ ״דברתי אני מס לני‪ ,‬והדטר‬
‫החיצוני הס חוברים וצמדיס יחד ׳ עד שאין אחד מבלי השני‪ ,‬כאשר נראה כי רק אחרי שתמל רוח השכל‬
‫לסעס לב הילד לחשוב מחשבות‪ ,‬יוכל גיכ להתל למות בגרונו ולדבר בלשונו« חמת כי החרש והאלם‬
‫מלידס ומבטן דער טייבשטוסמע ‪ ,‬גם כח שכלו ותבונתו חלש מאד‪ ,‬כי יען שאיט יכיל לגלות רעיוטו‬
‫לזולתו ע׳׳י הדיבור החיצור ‪ ,‬וגס לא ייכל לשמוט דברי זולתו לדעת מתשטתיו‪ ,‬לא יחוור אף לא ישונן‬
‫י‬ ‫כח שכלו‪ ,‬עד שישאר כמעט נבער מדעת כבהמ׳‪ ,‬וע״כ אינו כשאר כל אדם בכל משפטיו וחקותיו‬
‫)כטלע שהחרש סמור כמו השיטה והקמן מכל מצות המורה( ]ורק חדשים מקרוב זה מאה המציא חכם־‬
‫יהודי אחד שמו יעקב &עריירא תושב בעיר טרדא במדינת &ראמךיך*( התחבולה ללמד גס החרשים‬
‫והאלמיס ע״י כמניס שינים לחשוב מחשבות ולגלות רעיוניהס לזולתם ׳ ולדעת ולהבין גס מחשבות‬
‫זולתם ע״י הראיחס כימניס ידוטיס שיורו עליהן‪ ,‬ובזמנינו אלה למדו לשונם גס לדבר מילות והברית‪-‬‬
‫עיי שיראה איחס המירה א ל יסתח סיו ״ ועיט לשונו וליחיי ויקריץ בשססיי בכל מלה וכברה אשר‬
‫ירצה לבטא והס בהשקיסס תמיד על כל תנועות לחייו שיו לשונו ושפתיי )יכסי מידע חיש הראות‬
‫של החרשים האלה חזק מאוד איהד געזיכט איזט זעהר שארף‪ ,‬כי כן יסד ה׳ בטבמ שכאשר יחסר‬
‫באדם חוש אחד יחזק כח האחר( ילמדו לאס לאס לעשות כמוט ‪ /‬ואחרי שמויעס הוראות כל מלה‬
‫והברה‪ ,‬ד״מ כאשר יראם תנועת כל איבריו אלה במציאו סברת ״הרם״ נל׳׳א‪ ,‬יורם צורת הבית•‬
‫להודעס כי ההברה הזאת תורה על צורת הבית וכדומה‪ ,‬מי״ז ילמדו גס לבטא בשפתם ולמדע‬
‫לזולתם מה שיסלה על רוחם ידעתם‪ ,‬ומי״ז יחודו־ שכלם למום כאגזד משאר בני אדם בעלי דעה בינה‬
‫והשכל‪ .‬וסעולת מורים כאלה ט א טובה ירצרה מאוד בעיט הי״ס ט הס ייטיט גורל חיי האומללים‬
‫האלה פלי ארץ‪ ,‬וירבו בזה אשרם הזמני ומצחי‪ ,‬כי גם אס בוראם רוצרם ילמוו טי״ז לרע*‬
‫ילהטר ״ ילשמיר מציתיו וחקיו ״ ישלם ה׳ לעוט מוב אלה סמלם‪ ,‬ומשכרסם תהיה‬
‫שלימה מאמי‪[,‬‬
‫יגס נפקחים אשר ידמי לדבר ילהטת בגרונם‪ ,‬יהיה תמיד כשרון דבירם החיציט איהחנ וואהל*‬
‫*("ולרמת קצת קרממ בזה כומר אמד םעדרא דע םאנצע בפיר סאהאגון ברדנמ שסארען‬
‫אשר מנך ארבעה חרשים ואלמיס כבר בשנת ט אלפים ש״ל ליצירה‪.‬‬
 ‫שנים ושעים‬ ‫מצורע‬ ‫מש״‬
‫והנד‪ ,‬מזה יחמייב מ מ נ ך שאס ישתמש האדם בזה הנח בדברים בלחי מיוחדים אליו הנה‬
‫החטיא הכוונה והחליף השטה והוא כמעיד עדות שקר בעצמו והרי לו א כמי שנחן‬
‫לו המלך לבוש מלטתלהחסאר בו והלבישו לחמורו כי כן משפט האיש שנתן לו חפארח הלשון‬
‫להבלים לו מסריט מהטניניס ההכרחיים ודרישת החכמות ודברי המוסד המיוחדים אליו‬
‫והוא משחמש בו לדברים שאין בהם תועלח או שיזיקו ויפסידו שלמוחו מהעניינים הנרצים‬
‫אל המומר לבדו מדרישת תאוותיו ובקשת פחיתותיו והרי הוא אצלו באמח נזס זהב ‪3‬אףי‪,‬זיר‬
‫ולזה היו ממבמי ישראל שנשתבמו)סוכה כ״מ‪ (.‬שלא שמו שימה בטלה מעולם אשריהם‬
‫ואשרי מלקס‪ .‬וכמה נמלצי דברי פי מכס שכתב הרמב׳׳ס ד ל ) א ב ו ת ס״פ א׳( ששאלוהו למה‬
‫היה יושב ושותק והשיב לפי שראה הדבורים נמלקיס לארבטה מלוקים האמד רט לנמרי‬
‫כקללת בני אדם ורכילות ודבור נבלה וכיוצא והשני רע מצד וטוב מצד כדבור בשבמי בני אדם‬
‫לקבל שכר‪ .‬והשלישי לא רע ולא טוב כרוב דברי ההמון בספודי המאורעות ודברי הימים‬
‫והד׳ שהוא כלו טוב כדבר בחכמות ובמעלות ובמה שהוא צריך ל ו ‪ .‬בכל עת שאשמע דברים‬
‫משלשה המלקים הראשונים אני שותק מהס‪ 1‬ואם אשמטס מהמלק הרביטיאדבר בהסולפי‬
‫שהמלק הזס ימצאו הדוברים בו בזרות לכן אני יושב ושותק רוב הזמן‪ .‬והרב טצמו דל מלק‬
‫שם הדבור לפי מיוב התורה האלהית לממשה מלקים ‪ .‬מצוה ב•‪ .‬ונזהר ממנו‪ .‬ינמאס ‪.‬‬
‫ואהוב‪ .‬ומותר‪ .‬כאמד בקש׳ ולמידת התור׳ וקריאתה‪ .‬והשני‪ .‬בעדות שקר ורכילומ וקללת‬
‫מבירו וכו׳‪ .‬והשלישי ברוב ספורי ההמון במאורעות הימיס שקראו אותו מבמיס שימה בטלה‬
‫והרביעי בשבמי המעלות השכליות והמדותיות ובגנות הפמותות משני המינים שהכוינה לעורר‬
‫הנפש אל השלמות ו ט ׳ ‪ .‬והממישי והוא מה שצריך בדבר בו מסחורתו ומפרנסתו ומלאכיו‬
‫ומשקיי יכי׳ יהנה לפי זה מה שאמר רבן שמעין בן גמליאל )אשית פ״א( כל ימי גדלתי בין‬
‫התכמים‬
‫בעיעדענהייט‪ ,‬נערך לפי מעלת‪:‬שרון דבורם הפנימי‪ ,‬כי הארס אשר יש לי רעיון זך‪ ,‬ישכל הילך‬
‫למישריס‪ ,‬אשר יחשיב כל העניניס והרעיוניס באופן נאה ומסודר על פי דרכי ההגיון וחרף‪ ,‬רק היא‬
‫לבדי יוכל ג״כ לכלכל דכריו כמשפט ולהודיע מחשבותיו לזולתי בלשון צחה וברורה‪ ,‬אכל מי שרעיזנץ‬
‫מעורבים יחד ׳ או שהם עכורים ובלתי זכיס וברוריה דעססען נעגריפפע דונסעיל‪ ,‬פערויאירק‬
‫אוגד אוכקלאד דנד ‪ .‬הוא ידבר גס כן כלשון עלגיס בתערובת מלין ובלי סדרים‪ ,‬ועי״ז רומזים‬
‫לדעת הרב דברי הכ׳ ״מסד שסה לנאמטס‪ ,‬וטעכ זקנים יקח״ שהשר סיכת הראשון‪ ,‬שכעבור קחתו‬
‫מהס טעם השכל יסיר גס כשרון השפה מסס‪ ,‬עד כעניממט דיא ׳עפדאכע ד ק וואחלדעדנערן‪,‬‬
‫זוייל ער איהנק ‪ ,‬אנוואהל זיא אלטע זיגד‪ .‬ד ק פעדשטאנד אוגד דיא עדפאהרונג כעגימשט‪,‬‬
‫וגמשך מזה כי אחרי שכשרו! הדיבור הוא יתרון האדם ומעלתו על כל שאר בע״ח ראוי לי להשתמש ט‬
‫רק באופן נאה ומועיל‪ ,‬לצות בדיבורי ד״מ את כני ביתי ומשרתיו להמציא לו מחסוריו ההכרחיים‪,‬‬
‫או בלימיד התורה ודרישת החכמות‪ ,‬ודברי מוסר‪ ,‬אבל המשתמש בלשימ באופן רע ומגונה‪ ,‬הלוא‬
‫גמשל לאיש אשר כבדו המלך להלבישו בלבוש הוד יתפארת מיט איינער פדאכטנעיואגדע‪) .‬כמשפט‬
‫מלכי קדם הניתנים אל השרים והפקידים הקרובים להם אשר יפקידו על העם ‪ ,‬מלביש ידיע יקר‬
‫ונחמד לאות אהבתם ימצאם תן בעיניהם(ונתני בזה עליון על כל זולתו‪ .‬והוא הלבישי את חמירי‪ ,‬הלוא‬
‫מאיד יחטא יאשם האיש ההיא נעשיתי ואת למרות עיט כבוד מלכו ? כן יחטא גס כל אדם לאלקיו ‪,‬‬
‫כאשר יבטא בשסתיו דנריס אשר לא יתכנו‪ ,‬״ יכנר הניא הדמנ״ס נס״ משנה ט״ז אנית סרק א׳‬
‫דברי חכם אחד אשר אמר ט ע״כ הוא שיתק ברוב הזמן ׳ יען שהדיבורים דיא געשםדעכע ״ יחלקו‬
‫לארבעה חלקים‪ /‬הא׳ רע לצמיתות‪ ,‬כקללת בני ארס‪ ,‬רכילות‪ ,‬דבר ערוה ונבלה צ א ט ק ‪ ,‬והי׳‬
‫רממצד מה וטוב מצד מה‪ ,‬כאיש אשר ישבח זולתי מבני אדם ד״מ שר ונגיד יקצין ע ם ‪ ,‬י לא בעבור‬
‫אהבת האמת שמכיר ומבין מעלתו ורוצה לכבדו על סני כל‪ .‬ט אס למען בצוע ממנו בצע כסף בהחליק‬
‫אליי בלשומ ‪ ,‬והגי אף שאינו רע ואיגי מדק לשוס איש ‪ ,‬בכל זאת הוא ג״כ דבר שסתיס אך למומר‪,‬‬
‫כרוב דברי ההמון מקירות הזמן ודברי הימים סחייזי ערך‪ ,‬אשר ידעתם לא לעזר ולא להיטל‪ ,‬אס‬
‫לא תרבה על ידה חכמת ינסיון בעליה בבחינת הנהגת המדינה‪ ,‬דערען עדפאהרונג אינדפאליטי‪-‬־‬
‫שע קלוגהייט אונד געיואנדהייט‪ ,‬ורק חלק רביעי היא כלי מוב והוא הדיבור בחכמת יבלימיד‬
‫המושר‬
‫נכ‬ ‫ש נ י ם וששים‬ ‫מצולע‬ ‫י‬
‫שע‬

‫החכמים ולא מצאחי לגוף טוב משחיקה יהי׳ כנזהר ובנמאס או במזיק לבד אמנם מצד‬
‫הקדימו לומר כל ימי גדלתי בין החכמים ירא׳ לי שאפי׳ במנהג המיוחד לחכמים לבדם‬
‫ידבר ואמר כי מצא במנהג החכמים שהם מכוונים במריצותס טל הלמוד אל השגת החכמה‬
‫לא אל הדבור בהרבות שיחתם בה להתפאר ולהשתבח בה גס השתרר כמנהג הכסילים שאמר‬
‫טליהם נא יחסיז כסיל בתבונה כי אס בהתגלות לבו)משלי י״מ( כי הוא אין כוונתו אל‬
‫הידיעה בעצמה כי אם אל הדבור בה והורעו בה לפני רואיו ולזה תמצאהו תמיד מרבה‬
‫שיחה כי לא תשקוט החכמה בו כמו שאמר בלב נבון תנוח חכמה ובקרב כסילים תידפ)שם‬
‫י״ד( אמר כי לב הנבון הוא מקוס טבעי אל החכמה כמו שאמר )שמות ל״א( ובלב כל מכס‬
‫לב נתתי חכמה )משלי ״( חכם לב וגו׳‪ .‬ולכן תנוח בו להיותה שס שוקטת כמו שהוא מ נ ע‬
‫היסודות כל אמד במקומו הטבעי אמנס הכסילים אינה נכנסת בלבם אבל היא בקרבם‬
‫רצוני בתוך כרסם שאין המקום לפי כבודה ולזה לא תנוח ולא תשקיט לשם והוא כנגד בקרב‬
‫כסילים תודע כלימר תתנועע ותשתבר במו ויודע בהם את אנשי סכות )שופטים מ׳( ט‬
‫הוא מנענע אותה תמיד להודע בה לעיני הכל וכמו שאמר )ב״מ פ״ה ‪ (.‬אסתרא בלגינא קיש‬
‫קיש‬
‫והמידות‪) ,‬ואפשר ני ע״ז יורה גס מאה״כ ״בריב דנריס לא יחדל פשע וחושך שסתיו משטל׳ ר״ל‬
‫ימן כי ריבי חלקי הדנרים מגונים ומחטיאים הכינה הנרצית‪ ,‬ע״כ א־ש משכיל חישך שסתיו‪ ,‬רתורגס‬
‫וויייר דיא מייסטען ועדען פעדלערהאפט זינד דאהער איזט דער סעדנינפטיגע אין זיינעס גע׳ןי־‬
‫סדעכע צו־יק־אלטענד •[ והרמנים נס חלק הדינור ננחייה תוריית פאם זוטאנדסונקמע דעי‬
‫דעליגיאן אויס‪ ,‬הא׳ הדינור המצוה‪ ,‬כקריאת התורה ולימודה ‪ .‬הנ׳ הנאסר והמוזהר‪ ,‬כעדות שקר‬
‫רכילות י יטבול סה וקללת רעהו‪ ,‬הגי הנמאס והוא רוב דנר׳ ההמון אשר לא לעזר ולא להועיל‪,‬‬
‫והרביעי האהוב‪ .‬והיא הדינור לשנה המעלות והמידות הסונית ולגנות הרעות יהפחותית ‪ /‬כי עי‪r‬‬
‫יתעיררו השומעים ואף כי הצעירים לימים אשר בקרב לבס יעשו הדברים הנשמעים רושס ייתר חיק‪,‬‬
‫להדנק נמידות טונות וישרות ולהתרחק כפי האפשרות מהרעות והמגונות ‪ ,‬והחמישי הדיבור המותר ‪,‬‬
‫דיא עריויכטען געהזסרעבע אשר ידנר אותם הארס נעניני משקיו ומלאות מחסוטו ומחשורי אנשי‬
‫ביתו ‪ ,‬וע״כ הרבי חז״ל לשבח מי שלא שח שיחה בטלה מעילם‪ .‬יגס בלימוד החכמה אחז״ל ט ראף‬
‫הוא לאדם שישתדל להודיע רעיוניו לזולתו במעט מלים כמי שאמרו ״לעולם ילמד אדם דרך קצרה י‬
‫׳‬

‫ואף נ י ‪ ,‬שלא ירנה דנריס במעט ענין‪ ,‬פיעל ייאיטע אוגד וועגיג איגדאלט‪ ,‬וע״ז מורה התנא‬
‫באמרו *כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגיף טוב משתיקה ׳ שר׳׳ל שנס בלימודם והתעסמס‬
‫בחכמות יחד‪ .‬ראית־ כי מעט דברים ברוב ענין טוב מאול‪ ,‬ואס כן הדבר שלא לבו טחה נמלה‬
‫איק לעערעס געשוועטץ מגונה מאוד אחרי שלא תגיע לשוס תיעלת ואינה ראייה להקרא עוד בשם‬
‫דבור בבחינה אמיתית‪ ,‬אחרי שהיא דומה רק לצפצוף בני זרזיר ועוף סאסאגייע אשר ילמדו אותם‬
‫לדנר כלשון אדס ׳ אף שלא ידעי ילא יכינו מה שיהגי בגרונם כ״א גס הרכות דבריס ללא צורך‬
‫בלימוד החכמות לא תתכן כעיני כל משכיל; הלוא מעצמו ירא וישפוט כל נכין כי הדיבור הרע והמזיק‬
‫לרענו הרכילות ‪ ,‬קללה והוצאת דנה ‪ ,‬ודברי זדונית אשר בכל אלה יתנגד הדבור החיצוני אל מהרת‬
‫המחשנה שהיא הדיניר הסנימי שנוא ומתוענ לפני הי״ת‪ ,‬ונעליו לא נשם ״חי מדבר״ יקרא שד‬
‫ט אם נשם ״יורה חצים זקיס ימות״ כי כחן לשיני יכה רעהי מכת נפש‪ .‬כמי שאמר דהפ״ה למאג‬
‫אשר הלשין אל שאול על אחימלך ושאר הכהניס אשר בכיב יהסנ נזה מיתתם כאכזדות חמה ״הוות‬
‫תחשיב לשונך כסער מלטש עישה רמיה׳ ישלמה אמר ״דכרי נרגן כמתלהמים והם ירה חדד בק*‬
‫ובקהלת אמר *אס ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון׳ וירמיה אמר מאנשים כאלה״ ודרכי‬
‫את לשונם קשתם שקר‪ ,‬״ועמוס‪,‬״ הנושכים בשניהם וקראו שלום׳׳‪ .‬הפליט כלס לגנות מוציאי דנת‬
‫רמיהס הדוברים סרס על עמיתס‪ ,‬בדמותם אותס למורים בקשת חצים שמרם‪ ,‬או למשכיםבשניהם‪.‬‬
‫אך יומר מכלס בזה מר״עה בחיר כל הנביאים נאמרו ״זאת תורת המצורע״ אשר במשטות דבריי ממון‬
‫וצפון לסי דעת חדל מאמר ״זאת תורת מוציא רע׳ להורות שהלשון הרע• והוצאת דבה על רעהו‪.‬‬
‫יעמו בטונש הצרעת‪ ,‬וזה במשסט ובצדק‪ ,‬כי האדש המוציא רע ומחלל בזה יתרומ על כל בע״מ‬
‫שהוא כשרון דבורו׳‪ .‬אשר בזה יוכל לגלות רעיוני לבו לזולתו ענש יענש בצרעת‪ ,‬אשר נעבורס‬
‫יפרדו כל זולתו ממנו בעבור המאיס‪ ,‬ומצות הכ׳ ״בדד ישב מחין למחנה״ ולא עוד יטה לו ט ת ח ן‬
‫להקרא בשם ‪ ,‬ט מדבר״ אשר ייעל לגלות מחשטתיו לזולתו‪ ,‬כי אס במת יחשב כמאמר חדל ״מצורע‬
‫חשיב‬
 ‫שנים וששים‬ ‫מצורע‬ ‫‪"W‬‬
‫קיש ק ר י א ‪ .‬והוא השעה כי מקום האשתרא אי איזה מטבע שכמו הוא כפיס ושם הוא יושב‬
‫שוקט ובוטמובלתי משמיעקולו‪ .‬אמנה כשהוא בלגינה כאין זה מקומו כשחנפנעהו ישמע‬
‫קולו ולכל זה אמרו החכמים סיינ לחכמה שתיקה )אבות פ״נ( וכונתס שנדר החכמה וסימנה‬
‫המובהק הוא השחיקה לפי שעקר מה שילמדהו האדם בחכמה הוא הנבלת הדבורים ותקונס‬
‫!קיצורם והשחיקה מרובם והוא מבואר שהדיבור הנוסף ישבושו ובלבולו לא יחשך ולא יאסר‬
‫ר ק בחבלי החכמה ובטבודות התבונה כמו שהבד יות הדמיוניות וההרכבות הטזבות אשר‬
‫במרמה לא יוגבלו כי אס במציאות השכל ובריאותו כי על כן המראות המשובשות והבדויוח‬
‫מצויות אצל מסרי הדעת בהקץ גם מציאות׳ הוא סימן נפילת הכח השכלי במולי׳ כמ״ש החכם בסוף‬
‫טבטיותועניןזה הגדר עצמו כתבו המכס באומרו משך אמריו יידע דעת ויקר רומ איש תבונה‬
‫גס אויל ממריש מכס ימשב אועס שפתיו נבון )משלי י״ז( ‪ .‬אמר כי לפי שהסימן אשר בו‬
‫נכר המכס היודע דעת הוא שהוא חושך אמריו לגמרי והאיש תבונה שהוא מדבר בכבדות‬
‫ודברו היה יקר או שלא יחס לבבו ברוב דברים ימיייב מזה שגס אויל ממריש יחשב מכס‬
‫ואמר שהשתיקה שהיא סגולת החכמה היא עמו גס אוטם שפתיו לדבר בכבדוח יחשב נבון‬
‫ולזה אמר )אבות פ״א( כל ימיו גודל בין המכמים ולא מצא לנופו של מפשהמצמו המבוקש‬
‫ביניהם‬
‫חשוב כמת‪,‬״ כי כמת אשר הושב במחשכים רחוק ונפרד מכל החי אשר על פני האדמה כן יורחק ג‪0‬‬
‫המצורע מכל רעיו עד שלא יוכל עוד לדבר ולהודיע רעיוני לבו לזולתו‪ ,‬ומלבד זה נמצא בכל חמשה‬
‫חומשי התורה אשר על סי ה׳ שם משה לפני בני ישראל‪ ,‬סיפורים ומצות המזהירים איתני להשמר‬
‫מעון סלילי זה‪ ,‬כי נססר בראשית אחרי אשר הראה לנו הרע הגדיל והכללי לכל בני אדם אשר הסב‬
‫הנחש בהסתו את חוה ידברו סרה על ה׳ ופקודתו לבלתי אכל מען הדעת טוב ורע‪ ,‬והרע הפרטי‬
‫אשר הסבה הנאת יוסף רבת אחיי אל אביהם ‪ ,‬ליעקב ולבניו ולכל האומה הישראלית אשר בעבורה‬
‫הגלתה מצרימה‪ ,‬נראה בסוסו גודל התועלת אשר יצאה בהפך מלשון האחים המדברת רכות ונכוחות‬
‫באמרס אל יוסף ״אבץ ציה וכו׳ אנא שא נא לפשע אחיך וכו״ כי דבר על ליס וינחם אותם ‪,‬‬
‫ובספר שמות נשמע לא לבד קול איש מרשיע קורא באזני משה אשר יצא אל אחיו לראות בסבלותס‬
‫ונכמרו נחומיו להציל איש עברי המוכה מאחיו מיד עושקו המצרי‪ ,‬לאמר הלהרגני אתה אומר‬
‫כאשר הרגת את המצרי י ‪ ,‬כי אס גס נראה‪ ,‬שהלשינו אל המלך עד שהוכרח משה עי״ז לברוח מסניו‪.‬‬
‫כמאה״כ ״וישמע סרעה את הדנר ויבקש להרוג את משה ונו׳׳׳‪ ,‬ואי־ הצדיק משה נעטר זה עול‬
‫הגלית אשר שס ה׳ על שכס ישראל נעטר היות נקרנס מלשני נסתר רעיהס ‪ .‬כמו שדרשו חז״ל על‬
‫הכי ״אכן טדע הדבר׳‪ ,‬ובספר ויקרא ככתבו לא לנד כל תורות ודיני הצרעת הנאה על עין לשין‬
‫הרע כי אס גס מצות מיוחדות בענין זה‪ ,‬כמו ״לא תקלל חרש וכו׳ לא תלך רכיל בעמך ולא תעמיד‬
‫על דס רעיך׳׳ המורה לדחז״ל כי ההולך רכיל עומד על דם רעיו‪ ,‬אחרי כי הרכילות והוצאת דיבה‬
‫רעה מסבנת מ נ ה פעמים שפיכת דמיס ‪ .‬ומעשה דואג עס כהני ניב לעד על זה‪ ,‬ובססר במדבר‬
‫נראה לא לנד איך נענשה מריס בצרעת על אודות אשר דברה באחי׳ משה‪ ,‬כי אס שס יסופר גיכ‬
‫לנו טדל הרעה אשר יצאה ע״י המרגלים מוציאי דנת הארן כי מתו נמגפה לפני ה׳ ועל המקבלים‬
‫דבריהם נגזר שיתמו נמדנר ושם יפלו פגריהם‪ ,‬גס עונש קרח ועדתי אשר דנרו סרה וילונו על‬
‫משה ואהרן׳ ועונש העם במשלחת נחשים השרפים ‪ /‬כאשר קצרה נפשם בדרך וידברו באלקיס ובמשה‪,‬‬
‫היצג שם לנגד עיניט‪ .‬ונספר דברים נראה לא לבד בתחלתו תוכחה מסותרת על המרה הרעה הזאת‬
‫כמי םתרגס אונמלום ״בין סאר] ובין תישל" דאתסלו זיא •עמעהטען אוגד •ןרסםפמען על מנא‪ ,‬כי‬
‫אם גס מאמר *חרור מכה רעהו בסתר״ מורה רק על המדבר לשון הרע‪ ,‬אשר במסתרים ומנלי‬
‫אשר ידע זאת רעהו ידנר עליו ‪ x‬ה ומכהו נזה מכת נפש‪ ,‬ועפ״׳ הדנריס האלה יצדק מאמר ר״י‬
‫‪ p‬לוי שע״כ נאמרו חמש תורות נמצורע ללמדך שכל המספר לשק הרע עינר על חמשה חומשי תירה״‬
‫ר״ל שעושה בזה פעילה רעה אשר היה לו לקחת מוסר ואזהרה עליה מכל מה שמסופר נס׳ חומשי‬
‫מורה שלא לעשותה ‪ .‬והנה אחרי שבאר הרב ז״ל במה שקרס כי עונש הצרעת בא על עין לשון הרע‬
‫יאמר עתה כי גס אופן סהרתו יורה על זה‪ ,‬כי שתי צפרים משמיעי קול זמרתם הנקיה מכל עח‬
‫ואשמה‪ ,‬דיעזע זמוייא איגשולדיגען גאטורזענגער כמי שקרא איתס ר ״ ב״ר סימון ״אלין צסיריא‬
‫קולטן״ מורים״ כי סי״ת נתן לאדם מלידה ומבטן כשרון הדטר והלשון‪ ,‬אשר ראד לו להשתמש ט‬
‫באופן‬
 ‫נג‬ ‫שנים ושש־ם‬ ‫‪JTVfiKS‬‬ ‫שער‬
‫ביניהם שהיא החכמה מוסר טוב ונאה ומיוחד משתיקה כי אף על פי שהדבור בין החכמים‬
‫הכרחי מאד ללמוד וללמד הנה המדה המשובחת ביניהם היא השתיקה מרובי הדברים טד‬
‫שיהיו כל דבריהם מונבלים קצרי המלות ושלמי הטטמים וכמו שאמר )פסחים ג ׳ ‪ ( :‬לעולם‬
‫ילמד אדם לחלמידו בדרך קצרה וזה היה דרך החכמים בנתינת הנדרים שהיא היתה טקר‬
‫מכמחס וביאר דבריו במה שאמר)אבות שם( כי לא המדרש הוא העקר אלא הממשה ירצה‬
‫כי לא ההתבארות באריכות הדרישה והרחבת הדברים והברת הקולות הוא העקר אלא‬
‫נופו של מעשה עצמו שהוא הלמוד או הלמידה וכל המרבה דברים יותר מזה הוא מחטיא‬
‫הכונה ומביא חטא וחסרון בגופו של מטשה ‪ .‬או שירצה שלא מצא שימשך טוב לטפו של‬
‫למוד מהיותו יושב ושותק כי לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד )שס פ״ב( כי צריך החלמיד‬
‫לשאל והרב להשיב נס לפלפל בשמוטחו טס החברים כי לא ישיבת המדרש הוא הטקר‬
‫אלא המטשה ‪ .‬אמנם כל המרבה דברים יותר ממה שאמרנו הן בשאלה הן בחשובה והיו‬
‫דבריו בלתי מונבליס טל הדרך הנזכר מביא חטא וחסרון במטשה‪ .‬והכל חיזר לטנין אחד‪.‬‬
‫הוף דבר למדנו מזה מה שהיתה אליו הכוונה והוא כי חוייב האדם לשתוק מכל דבר זולתי‬
‫מה שיסכים אליו הדבור הפניתי כי כאשר ימשך הדבור אל כל א׳‪ .‬מחלקי הדביר אשר‬
‫נזכרו שאין בו תועלת אין זה דבור אבל צפצוף שוה לאחד מבני הזרזיר אשר ילמדום לדבר‬
‫בלשון־ האדם וכל שכן כשיהיה הדבור מאותם שיזיקי וירעו וישחיתו ברכילות והוצאת הרבות‬
‫והקללות והשנעונות ודברי הזדונית שכבר היה הדבור החצוני בכל אי מאלה מתנגד אל מגמת‬
‫הפנימי‬
‫באופן ראוי ונרצה בעיניו ישני מ מ י ס ‪ .‬האי ללמוד התירה והחכמה‪ ,‬לימודי היראה והמוסר‪,‬והבי‬
‫לעניניס הכרחיים למלאות צרכיו ימחסוריו‪ ,‬והוא השתמש נו באופן רע ומנינה להוציא רבת אחיו‬
‫ולדבר עליהם ר ע ה ‪ ,‬מבלי עשית הבדל בין גדולס וקטנס‪ ,‬ולהורות ע׳׳׳ז נצטוה הכהן לחבר אל שתי‬
‫צפרים אלה עז ארז אשר הוא הגדול באילנית ישני תולעת ואזוב אשר הם ממינים הקטנים בגדר הצומח‬
‫ו ה ח י ‪ .‬גס ננטוה לשחוט הצפור האחת ולמעט עי״ז תחילה הקול הנשמע מהן בהיות שתיהן יחד‬
‫להורות כי מעט הדיבור והשמעת קול ׳ יועילו מאוד לאדם ברצותו להזהר מהלכד ברשת הוצאת‬
‫הדיבה ול״הר‪ .‬והשחיטה תהיה אל כלי חרש אשר מים חיים בתוכו לרמוז לו בזה‪ ,‬כי אף שהוא‬
‫בטבעו ממקור מיס חיים נהפך ע״י חטאו זה להיות נדמה לכלי חרש וטבילת הצפור החי׳ השנית העץ‪,‬‬
‫והאזוב בדם הצפור השחוטה תרמז לו‪ ,‬כי כמו שיתפשט עי״ז דם זה בכמה גופים ‪ ,‬כן התפשטה‬
‫גם פעולת דיבורו הרע אשר היה אך למותר מאוד לסננ נזק והפסד רב להרבה בני אדם ‪ ,‬והזאת‬
‫דמה על המטהר ת ס נ נ השארת רושם הריגת הצפור הזאת)אשר תירה על הכרח מיעוט ה ד י נ ו ר ( ‪.‬‬
‫נ ל נ ו ‪ ,‬כמו שיורה שלוח האחרת על פני השדה כי מהיום והלאה צריך להיות גס כן שלוח רק לחצי‪ ,‬ר״ל‬
‫משוער ומוגנל וממועט מנראשונה ‪ .‬דער פרייע געכרויך זיינעד שפראנע מוס זיך פאן נון אן‬
‫נלייכזאם ניר אייף דיא העלפטע בעשרענקען‪ .‬ואחר כינוס בגדיו המורה על טהרת מידותיו‪,‬‬
‫ייחל עוד שבעת ימים להשכיל ולהתבונן נהם על חונות האדם כימי חלדו עלי ארז ׳ כמי שהאריך‬
‫הרנ ז״ל לנאר ישיבת הנהנים פתה אוהל מועד בשבעת ימי מלואיהס )עיין למעלה שער ניט( והזאת‬
‫דם האשם על תנוך אזנו ועל בהונות ידו ורגלו‪ ,‬תעורר אותו על חטאו כי אשם לה׳ בשלשה איבריו‬
‫הראשיים ׳ כאוזן בהוא מקור כשרון הדיבור להרע ולהיטיב‪ ,‬כי האדם אשר חרש יולד ולא ישמע‬
‫שסת זולתי נם אלם טויבשטום יהי׳ כל ימי חייו‪ ,‬והיד הוא כלי המעשה הטוב והרע ‪ ,‬איזננ‬
‫דאז ווערקצייג א ל ל ע ס גוטען אוגד שלעכטען ״ והרגל הוא כלי התנועה וההליכה ״ •לבקש שלוט‬
‫ולרדסהו ׳ או ללכת רכיל בעמיו‪ .‬וע׳׳כ תיבה עליו גיד לתקן שלש איבריו אלה מעתה ולהשתמש בהם‬
‫רק לטובה‪ ,‬ועל שלש אלה העיר ג״כ הרוכל שהזכיר הרב ז״ל בתחילת דבריו‪ ,‬אשר קרא נאזגי כל‬
‫העם ״מאן נעי למזנן סמא דחיי״ וכאשר באו אליו לקנותו הראה להס מהכ׳ דברי הכ׳ ״מי האיש‬
‫החסן חיים )ר׳׳ל האמיתיס והמשרים( נצור לשונך מרע ושפתיך מדנר מרמה״ שהוא תיקון הלשין‬
‫יסדינור‪ .‬״סור מרע ועשה טינ״ שהוא תיקון היד אשר נה יעשה האדם כל מעשהו ״נקש שלים‬
‫ירדפהו״ והוא תיקי] הרגל‪ ,‬יעל כל זה רימז גם כן ר׳ ינאי באמרו ״כל ימי וכו׳ עד שבא רוכל זה‬
‫והורעו מי האיש החסן חיים וכו׳ לפיכך משז מזהיר את ישראל זאת תהיה תורת המצירמ המוציא‬
‫שם רע ‪,‬‬
 ‫שנים וששים‬ ‫מצולע‬ ‫שער‬
‫הפנימי לפי המכוון ממנו ואין בעליו נקרא חי מדבר מל דרך האמה וזז שמו אשר‬
‫יקראו ההכס )משלי כ״ו( מהלהלה יורה זיקיס חציה ומוה כי בפהוהיו הניח וחציה וביד‬
‫לשונם ממזיקים באבן ונקלע לזרוק אבני נגף הנה והנה להמיה בהם בני אדה ולא יהטיאי‬
‫ובאו המטה ההנה ראשונה כעצמו וכלוהו ומהכל ינידוהו ונמצא שנוי למטלה ומהוטב למטה‬
‫וסופו יורש גהינס ‪ .‬והנה נמצאו משקלי אכנים כקלע לשונם על שלש מ ח ה ‪ .‬יש מנייה‬
‫דכרים לא כדטה ומרכה שיהוהיי לא כהשכיל לגנוה המשוכה ולשכה המגונה וכיוצא מאלו‬
‫הדכריס המנגדיס אל השכל לגמרי שעליהם אמר החכם )שם( כצרור אכן במרגמה כן טהן‬
‫לכסיל כ ט ד כי ממומי הדכיר הנדולים הוא ההלול‪ ,‬והשבח למי שאיני ראוי לו ונמו‬
‫שאמר )שם כ״ד( אומר לרשע צדיק אהה יקכוהו עמים יזממוהו לאומים ולזה הנוהן לכסיל‬
‫ככוד הוא כמשליך אכניס כקלע כי מרגמה הוא שם מן וירגמו אוהו )ויקרא כ״ד( וכהיוה‬
‫הפלשהי הערל)שמואל א׳ י״ז( משליך אכני זדון וסכליה אשר כהס הרף מערכוה אלהיס‬
‫חיים כאאליו דוד ע״פ מדהו כאכן וכקלע כבא על כלכ כמו שהעיד הוא על עצמו‪ .‬ויש‬
‫מכה כהרב לשונו להכאוה לב ולהאדיכ נפש ומראה עצמו שהיא עושה כן לשום הכליה טוכ‬
‫כאלו הוא מקנא כבוד שמיס או הרכ או השופט וכיוצא ואיש כזה ידמה למי שהוא מכה‬
‫באבן או כאגרוף מכות גדולוה ונאמנוה ואומר שהוא מהיז צרורות לכד כמו שהיה הטנין‬
‫בשמעי)שם נ׳ ט״ז( כשאמר לדוד צא צא איש הדמים ואיש הכליטל השיכ י״י עליך אה דמי‬
‫שאול אשר מלכה אמריו הנה שהיה מהרף ומקלל כאוה נפשו כמי שאמר דוד כסוף )מ״א‬
‫בי( והוא קללני קללה נמרצת כיום לכתי ממנים וכוונתו עוד ההכאר כפרשה כלעס )כמדכר‬
‫כ״ב( בעזרת האל והנה הוא היה תולה קללותיו בקנאת שאול מלכו מה נכתב בסוף )ש״ב‬
‫םס( ושמעי הולך בצלע ההר לעומתו ויסקל באבנים לעומתו ועפר בעפר המלין מליצה‬
‫עצומה למה שהוא מכוון להכותו מכה טריה ושפך את דמו וכסהו בעפר‪ .‬ויש שישלמ יד‬
‫לשונו להשיב טל טלבונו והיא הנקלה שברעותיו והנה טס שהפוטר מיס הוא ראשית מחן‬
‫)משלי י״ז( והוא הזורק האבן הראשוני מ״מ המשיבה אליו לא יצא מידי שס משיב אבן בי‬
‫טל זה נאמר )שם טו( ונולל אכן אליו תשוכ קרא הראשון ככמי אלה הטניניס גולל אבן והשני‬
‫משיכה אליו ושניהם לא יצאו מכלל משליכי אכניס ולזה היה מוסר המכמיס )גיטין ל״ו‪(:‬‬
‫להיות האדם סוכל להיות מהעלובים ושומעים מרפתס ושותקים‪ ,‬לא מהעולכיס‪ .‬ועל שלשת‬
‫אלו יראה שתקנו )כרכות י״ז‪ (.‬אלהי נצור לשוני מרט וכו׳‪ .‬כי כאומרו שינצור לשונו מרע‬
‫הוא הטנין הראשון שהיא רטה מולה מפורסמת‪ .‬וטל השני אמר ושפתותי מדכר מרמה ‪.‬‬
‫ומל השלישי אמר ולמקללי נפשי תדום בכשלשתן יתכאר שתדמה הלשון כזורקת אכניס ‪.‬‬
‫אמנם נפשי כטפר לכל תהי׳ בשפלות ויררות אשר יהי׳ זה סכה לאהכת הכריות וטשות רצונ׳‬
‫כמו שהוא כן עכע הטפר שהכל דשין אותו והכל נהפטן אליו והוא ימשול כס הוא מה‬
‫שאמר וכל הקמים עלי לרעה וגו׳‪ .‬כי ק הדין הוא שואלו כענין ומה לנו ללכת לקראת‬
‫משלים כזה הענין‪ :‬והנה זה המכין רצוני מכנות רוע הלשון אל ההכאות הגדולות והממיהות‬
‫הורגל בכל הכתובים אמר דוד )תלים נ׳׳י( כנגד דואג הוות ממשוכ לשונך כתער מלוטש‬
‫עושה רמיה ונגד הבריות )שם ניט( הנה יביעון בפיהם מרבות בשפתותיהם כי מי שומע‬
‫ובמקום אהר )שם נ׳׳ז( שיניהם הניח והציס ולשונם מרב מדה וזולתם‪ .‬וכמה היו מטתם‬
‫אצלו מסוכנות ממן פתאום כמו שהיה מתלינן ומתפלל טליהס במזמור מיוהד )שם ק״כ(‬
‫ז ו ל יי׳ בצרתה לי קראתי ויענני ירצה כשם שענית לי בכל צרה וצרה שקראתי לפניך ואיפשר‬
‫שכיון אל הצרה הידועה ביום הפלשתי כך תענני בשאלתי זאת שאני מבקש כי נדולה היא‬
‫אלי ואמר הצילה נפשי משפת שקר וגו׳‪ .‬כנה השקר אל השפה כי אין לו שום מציאו׳ משם‬
‫ולפנים אמנם ההדמיה יהסו אל הלשון שהוא אבר מנימי כמו שהרמיה היא בממשבה‪ .‬ומה‬
‫יתן‬
‫‪,‬נד‬ ‫שנים וששים‬ ‫מצולן‬ ‫שעי‬
‫יחן לך וגומר‪ .‬הוא כשואל אל טצמו אמר מה ימן לך דוד ומה יוסיף לך נן ישי לשון‬
‫רמיה ואין צ׳׳ל לשפת שקר‪ .‬הלא איש אתה ומי כמוך מלך ואדון על כלם ומה יוכלו להרע‬
‫ולהזיק לך הולט רכיל ומוציאי דבה המתקוממים ברוב לשוגות‪ .‬והית׳ התשובה חצי גבור‬
‫שנונים וגומר אויה לי כי גרתי משך וגו׳‪ .‬ירצה ואיך לא אזעק ולא אצמער מחצי גבור שמגיס‬
‫עס גחלי רתמים כי מם היותי יושב בבתי ארזים ומגדילות חזקים לא היו לי לסתרה‬
‫מפניהם יותר משהייתי בתוך היריעה גר עם בני משך ואהליקדר אשר בנחל יעברום כלבמ‬
‫קשת ואין ספק שאחיחופלודואנ וחביריהס וכל סיעתם היו בעלי חצים קולעים כנגדו אל‬
‫השטרה ולא יחטיאו ואפי׳ בהיותם בבית המדרש אז׳׳ל שהיו מקניטים אותו ואומרים לו דוד‬
‫הבא טל אשת איש מיתתו במה והוא היה מצטער מאד ומשיב הבא טל אשת איש מיתתו בחנק‬
‫ויש לו חלק למולם הבא והמלבץ פני מבירו"ברבים אץ לו מלק לעילם הבא )בבא מציעא‬
‫נ״ט‪ . (.‬ואס לפניו כן בשאר המקומות מגלים והנסתרים מה עפו • ולאמת המשל ולחזק‬
‫התלונה וצורך הבקשה אמר )תהליס שם( רבת שכנה לה נפשי אמר שתבחר ותקרב נפשו‬
‫לשטן בין שונאי השלום הלוחמים ממש בחצים ובקשת ובכל מיני מלחמה משפץ אצל אלו‬
‫כי אצלם תשכון נפשו בטח בדד יוחר מטמהס וזה כי אני שלום וכי אדבר המה למלחמה‬
‫משל מפורסם הוא אם לא יאבה אחד לא יריבו שנים ולזה אני אבקש השלום ואם אילי אני‬
‫אדבר אחס קשות לא יקשה טלי שיקומו המה למלחמ׳ וכבר אשתדל בהצלתי מהם בכל יכלתי •‬
‫יאבל אלו שאני מפן בשלומם יריבוני בסתר ולא אדע כמו שאמר מרבות בשפתותיהם כי מי שומע‬
‫מה אץ לי שוס מנוס מריב לשונם זולתך‪ .‬ראה כמה הית׳ מלממת הלשון ממורה אצלו‪ .‬גם‬
‫שלמה המכה תאר הפסד הדבור על זה התואר עצמו שאמר)משלי י״מ( שפתי כסיל יבואו בריב‬
‫ושיו למהלומות יקרא דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו מדרי בטן וכאלה רבי׳ ובקהלת)יי( אם‬
‫ישוך הנחש בלא למש‪ .‬והנביא אמר )ירמי׳ טי( וידרכו את לשונם קשתם שקר וט׳‪ .‬וזולתו‬
‫הנושכיס בשניהם וקראו שלום )נדכה ג׳( ורבים מספור ‪:‬‬
‫ואולם משה רבינו טליו השלום הפלינ מכלם לסלק מהם זה הכמ הדברי לנמרי במה‬
‫שדרשו ז׳׳ל‪) .‬ערכין נרו‪ (:‬זאת חורת המצורע המוציא שם רע‪ .‬ומהידוע מהם‬
‫מה שאמרו)נדרים ס״ד‪ (:‬שאמד מהחשובים מתים היא מצורע‪ .‬כי המוציא שם רע והוא‬
‫המפסיד זאת הסגולה המיוחדת לו על זה ענוש יענש בצרעת שבמטרו לא יקר׳ בעליו חי‬
‫מדבר אבל שימשב כמת מומלט ־ והוא ודאי מדה כמדתו כי מאמר שהם מחטיאים טנת‬
‫מציאותם והדבור אין בהם לתכליתו המייחד הרי הס מתים וגרוע״ מהם‪ .‬ובכמה מקומות‬
‫דברה חורה בגנות המום הרע הזה וספרה הנזקץ והרמות הנמשכים ממנה להזהיר ולזרז‬
‫האנשים ממטוא בה_והנה באמת המסיר אזגי משמיע רוב אזהרות ההם כרובם כן הרבה‬
‫לנפשו מטא ואשמה רבה ‪ /‬יזהו לדעתי מה שאמרי במדרש )ייקרא רבות פ׳ ע״ז( ארי״בל‬
‫חמש חירות במצורע זאת תורת גגע הצרעת‪).‬ויקראי״ג(זאת תהי׳ תורת המצורע‪ .‬זאת תירת אשר‬
‫בו נגע הצרעת זאת התור׳ לכל נגע הצרעת• זאת תורת הצרעת ללמדךשכל המספד לשה״ר'עובר טל‬
‫חמשה חומשי תורה לפיכך משה מזהיר את ישראל זאת תהיה תורת המצורע המוציא שם‬
‫רע ט יש לדקדק על מאמר זה כי היה לו לומר שהמספר לשון הרע הוא עובר על התורה‬
‫טלה דכחיב זאח תורת נגע הצרעת ואידך למה לי‪ .‬אלא כי לפי שמצינו בכל אמד מחמשה‬
‫מומשי תורה ספורים מפורסמים ומיוחדים ראוי לקחת מהם מוסר השכל לגדור האדם‬
‫טצמו מהמרה הפחות׳ הזאת ולא שמע אליהם לזה אמר שהוא עובר מל חמשה כתות של‬
‫אזהרות הבאות בחמש׳ חומשי תורה‪ .‬והנה רוב האזהרות בלי ספק מסליגין האשם אל‬
‫המוטא‪ .‬והנה עם שמקומות הראיות גלויות הם לכל יודעי ספר אןכרס אמד לאחד כדי‬
‫שלא להרחיק העדים מעין הקורא ‪:‬‬
‫בספר‬
 ‫שנים וששים‬ ‫מצולע‬ ‫שער‬

‫ב ס פ ר ב ר א ש י ת הנה נתמלתו)נ׳( נמצא נשיכת נחש הקדמוני שספר לשון הרע ממלכו של‬
‫עולם על אזן שומעת באומרו כי יודע אלהיס כי ביוכ אכלכס ממנו‬
‫ונפקחו עיניכם והייתם כאלהיס יודעי טוב ורע הוציא עליו דיה שכיון למנוע מהם טובה‬
‫הפך הכונה כמי שנתבאר שם‪ .‬והמדבר והמקבלים גרמו מיתה על עצמם איש כפי‬
‫קללתו ודי בזה תוכחה לכל בעל דעת ‪ :‬עיר בספר ההוא )ל׳׳ז( מאמר ויבא יוסף את‬
‫דנתם רעה אל אביהס אשר עליה נתנלנלו הדברים ונרמו לעצמם הגלות ההוא הקשה‬
‫במצרים ‪ .‬אמנם בסיף הספר )נ׳( נזכר כמה היעילה הלשון מדברת רכות ונכוחות במאמר‬
‫ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא לפשע‬
‫החי־ וגוי‪ .‬ולהורות כי מות וחיים ביד לשו; )משלי י״מ( וכההיא שאמרו ז״ל ממעש׳ דחלב‬
‫לבייא כדאיתא במדרש הלים‪) .‬פ׳ ל״ע( הנה שהספר הזה החלתו ואמצעיתו וסופו מיכימיס‬
‫על זה ‪:‬‬
‫ה ס פ ר השני נם כן בחחלתו )ב׳( נמצא מאמר הרשע הלהרגני אהה אומר כאשר הרנה‬
‫אה מיצרי וה׳י הוא מחלהנה יירה זיקים חצים ומוה וכבר הלשינוהו בפועצ כמו‬
‫כנאמר )שם(‪ .‬וישמע פרעה אה הדבר הזה ויבקש להרונ אה משה וכבר החליט עליהם‬
‫משה אה עונש הגצוה בעון זה כמו שדרשו רז״ל )ש״ר פ״א( על אומרו אכן נודע‬
‫הדבר )שמוה שכ( גם דרשו עליהם )נדרים ס״ד‪ (:‬כי מהו כל האנשים המבקשים אה‬
‫נפשך )שמוה ד׳( שנצטרטו או שירדו מנכסיהם גס בא בו האוה והמופה על יד משה‬
‫רבינו השלים כי כל המדבר לשו; הרע נלקה בצרעה )שבח צ״ז‪ (.‬וקל וחומר לשאר האנשים‬
‫ובספורים המנונים השר אץ ערוך אליו בשום ענין וכבר אפשר להחשב להם לבבה‬
‫הבלה׳ אמונת בנקל ובפרכי בכמו אלו עניינים האלדייס כמו שנהבאר שס ובזולתו‬
‫מהמקומוה ‪:‬‬
‫ה ם פ ר הג׳ אשר אנו בקרבו אשר באיבו פרשייה אלו המספרוה בננעי הצרעה הכולליה ההמש‬
‫הורות שזכר ר׳ יהושע בן לוי שכלם נדרשו על מאמר תירה המצורע שירצה המוציא‬
‫שם רע אשר לעונשו הוציאוהו מכלל האדם לישב בדד מחוץ למחנ׳ כי נס הוא הרחיק בלשונו‬
‫אוהבים רבים‪ .‬עוד נמצא בו בפרשה קדושים מציה מיוהדוה על זה צא חקלל חרש ולפני‬
‫עור לא תת; מכשול ויראת מאלדיך אני ה׳ לא תל־ רכיל בעמך ולא תעמוד על דם ר ע ך ‪.‬‬
‫ביאר היטב כי ההולך רכיל הוא עומד על דם רעיו וכמו שאמרו ז״ל )ערכין ט״י‪ (:‬שהוא‬
‫הורג שלשה‪ .‬והן לכך לאומרו על דם רעך לימד כי אף אותו שאתה מראה עליו שהוא‬
‫כרע כאה אליך כי לזה אתה מגלה את אזנו בדברי רכילות אלו אף אותו אתה הורג במה שמקבל‬
‫דבריך ונמשך אחריהם‪ .‬צא ולמד מדואג)ש״א כ״כ( שלא את אמימלך ואת נוב עיר הכהניס‬
‫הרג לבד כי גם אל שאול ואל ביתו ג׳׳כ גרס רעה גדילה מיד ולדורות כמו שאמר בעת עין‬
‫קץ)כ׳יב כ׳יא( אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים וכמו שפירשו רז״ל‪.‬‬
‫)יבמוה ע״ח‪ (:‬וכ; במה שסיפר ציבא לדוד לשון הרע על מסיבושת )ש״ב י״ו( גדול היה הרע‬
‫והעויש אשר הגיע גדוד בקבלי איתי מאשר הגיע למפיבשה אשר סיפר עליו וכדאמר רב‬
‫יהודא אמר רב )בבת נ״ו‪ (:‬אלמלא לא קבל דוד לשו; הרע לא נחלקה מלכות בית דוד ולא‬
‫עבדו ישראל ע״א ולא גנינו מעל אדמתינו‪) .‬שס( רב אמר קבל דוד לשון הרע דכתיב‬
‫)שמואל ב׳ טי( ויאמר לו המלך איפה הוא ויאמר ציבא אל המלך הנה הוא בית מכיר בן‬
‫טמיאל בלא דבר פרש״י ז״ל בלא דבר אינו חכס בהורה וישלה המלך דוד ייקחהו מבית מכיר‬
‫בן עמיאל מלה דבר פירושו מכס הורה מכדי כיון דחזייה דבקרא הוא כד הדר אלשין טליה‬
‫מ״ע קבל מיניה ‪ .‬הפסו עליו כי כשראה בו שהוא שקרן בדבריו לא היה לקבל ממיו כי היה‬
‫לו לידע דעביד הא נפיל בלא‪ .‬וכן אני אומד אע״פ שלא יראה בו עדוה שקרוה שכיון‬
‫שרואה‬
 ‫נה‬ ‫ט‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫ש‬ ‫ן‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ש‬ ‫מצורע‬ ‫מער‬
‫שרואה בו רשע רכילית והבאת לשון הרע יש לגזור מליו שהוא שקרן ואין לו לקבל ממנו‬
‫לעשות בו מעשה כלל וכ״ש שהיה לו לדוד לקבל התנצלות ובמילתא דמוכחא כשאמר אדוני‬
‫המלך עבדי רמני כי אמר עבדך וגוי‪ .‬ולא קבל אבל השיב פניו בבושה וכלימה באומרו‬
‫למה תדבר עוד דבריך אתה וציבא תחלקי את השדה‪ .‬באותה שעה יצאת בת קול ואמרה‬
‫רחבעס וירבעם יחלקו את המלכות )שבת שה ‪ (:‬ומחלוקת המלכות נמשכי עגלי ט״א ימשם‬
‫למדו ונתפשט׳ במלכי יהודה של שנחחייב הגלות‪ .‬הנה שעקר העונש נחגלגל על הרועה‬
‫וטל צאנו הנה שכל זה הוא בכלל לא תטמוד טל דם רטך ואם טמדו טל דברי הספר הזה‬
‫לא היו חוטאים בו ‪.‬‬
‫ה ס פ ר הד׳ גם הוא נתפרסם בו ענין דבירה של מריס )ייב( אשר נענשה שליו בצרטת‬
‫לעיני כל ישראל אשר נתעכבו שם פד האספה זאת ועוד הוצאת דבת הארץ רמה‬
‫בפי המרגלים )שם י״ג( כי הס מתו במנפה לפני ה׳ והמקבלים גרשו עצמם מבא בארץ‬
‫חמדה וקבעו בכיה לדורות)תענית ב״ט‪ (.‬ואנחנו היום טינותיהם סבלני‪ .‬גם מחלוקתו של‬
‫קרח שנבלעו ונשרפו עליי )שם י״ו( ודבור המס באלהיס ובמשה ששלח בהם הנחשים‬
‫השרפים )שם כ״א(‪ .‬כל אלו הם מנינים מפורסמים משמימים צלצלי שמע של מוסר השכל‬
‫בחטא המצום הז־ לכל בא ‪:‬‬
‫והס‪£‬ר הה׳ חחלתו היתה תוכח׳ מל מדה פחותה זו כמו שתרגום אנקלוס )א( בץ פארן‬
‫ו‪:‬ין תופל דאתפלו מל מנא וכן אמר להם )שם( ותרגנו באהליכש ותאמרו בשנאת‬
‫ה׳ איתני הוציאנו ממצרים וגו׳‪ .‬ונוסף על זה שכבר הושם דבר זה עקר מהעקרים שצוה‬
‫להכריז עליהם בהר נריזים ובהר עיבל באומרו ארור מכה רעהו בסתר ואמר כל המם אמן י‬
‫)שם כ״ז( ומהידוע שאין הכאה שתהיה בסתר ובהעלם המוכה זולתי הלשון הרע כמו שאמר‬
‫)ירמי׳ י׳׳ח( לכו ונכהו בלשון והוא אשר ראוי להחרים מליה כי לא נתנה לעונש אחר ‪.‬‬
‫ומזה הטמם החרים דוד לדואג ואמר )תלים נ׳׳ב( גס אל יתצך לנצח יחתך וגו׳‪ .‬ותנה הוא‬
‫מבואר שהמט׳ אזנו לשמוט אלו הטנייגים כלם אשר באלי החומשים הוא מקיים את חמשתן י‬
‫ואשר לא שח לבו אל דבריהם הוא עיבר על כלם כמו שאמר ר׳ יהושע בן לוי שהמוציא שם‬
‫רע הוא עובר על חמשה חומשי תירה כי המצירע והמוציא שם רמ הס לשוגות קרובים‬
‫וכאלו הס אחדים לומר שהמוציא שם רע ראוי לו להיות מצורמ ומשוקץ ונתעב בעיני אלהים‬
‫ואדם להמליפו הדבור שנתן לו להפיק בו מרגליות בעניינים שכליים ימדותיים כמו שאמר‬
‫)משלי יי( בשפתי נבון תמצא מכמה )שם ט״ו( שפתי מכמיס יזרו דמת )שם י׳׳ו( לב מכם‬
‫ישכיל פיהו )שם י״ב( מפרי איש ישבט טוב)שם י׳( שפתי צדיק ירטו רבים‪ .‬בכלי משמית‬
‫לנפץ ולכלות הנגשים אליו כל הקרב הקרב כמו שאמר )שם י״א( בפה מנף ישמית ר ע ה ו ‪.‬‬
‫והוא עצמו לא ינצל מידו כמו שאמר )שם י״מ( פי כסיל ממתה לו כי הוא יפול לסבתה‬
‫במהמירות בל יקום וכמי שאמר )שם כ״ב( שומה עמוק׳ פ* זרות זעים ה׳ יפיל ש ם ‪ .‬כי‬
‫הפה המשמשת בעבודות זרות לה כאלו שלא כווני במציאות׳ היא שימה עמוקה מאד לא‬
‫יפול בה רק אשר זעם ה׳ ביום מדון אפי עליו להשמין את לבו ילהכביד אזניי ילעור עיניו פן‬
‫יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין את כל דברי התוכחות הבאות בתורה על הדרך‬
‫שזכרנו בממשה מומשים נש בנביאים גם בכתובים גס בנסיונות הזמנים ושומע למצה‬
‫ימלט ממנה‪:‬‬
‫ואולם תורת המצורע ביום טהרתו ממומו ובטת באו להמיית את נפשו תתבאר מתוך המעשה‬
‫שהזכירו מזיל במאמר שזכרנו בראשונה אמר כי היה רוכל אמר מכם הולך ומכרת‬
‫בנדירות מאן בעי למזבן ס ס מייס וכבר נמצא לו מבר מגדולי מכמי התלמוד כדאיתא פרקא‬
‫קמאדע״א )י״מ‪ (:‬מכרת ר׳ אלכסנדרי מאן בעי מיי מאן בעי מיי איוש עליה כולי עלמא »‬
‫אמר‬
 ‫שנים וששים‬ ‫מצולע‬ ‫״«ער‬
‫אמר מי האיש המק חיים אוהב ימיס לראות טוב נצור לשונך מרט וצף ‪ .‬ואולי הוא הוא־‬
‫ואיך שיהיה מזה הנה הוא נלה גודל חכמתו וזריזותו בשלשה דברים אשר אליהם יתחלק מאמרו‪.‬‬
‫האחד צורך ההכרזה וחזרתו עליה בפיירוח טל דרך הפרסום‪ .‬והשני בנוסח הכרוז אשר יחלק‬
‫אל שטם האחד בחאר הדבר המבוקש השלישי בהוראח דרך המבוא אליו‪ .‬ככל אחד משלשה‬
‫אלה הם טניניס מעולים ו מ ר י ם עחיקיס בלי ספק ‪* .‬וזה כי הראשון והוא הוצאח הכרוז טל‬
‫זה האופן מהזרוז והפרסום כאזני עם הארז לאמר הנה הוא למד דעח אמחי מאד והוא שזאת‬
‫כדרך המביאה אל אלו החיים האמיתיים נעלמה מכלל האדם ומציאותה קשה להס עד שכבר‬
‫נאבדה מהם כמו שאמר המשורר )תשלים א׳( ודרך רשעים תאבד)שם ב׳( סן יאנףוחאבדו‬
‫דרך וטל ‪ p‬צריכה הכרזה והשבח בעלים ‪ .‬והנה היה קושי מציאותה מפני שקרה בהיברה‬
‫אליה הפך דרכי כל הארץ‪ .‬וזה כי דרכי האדן הרבים בקיאים בהם לפי שהם מכירים ויודטיס‬
‫העיר ההיא או המדינה או ההר או המדבר אשר הדרכים הולכים אליה ואיש בטר לא ידע‬
‫או לא נסה ללכת אין לו אלא לנטות אחרי רבים וכמו שאמר)שיר א׳( אס לא תדעי לך היפה‬
‫בשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרוטיס והנביא אמר )ירמיה ו׳(‬
‫עמדו טל דרכים וראו ושאלו לנתיבות עולם‪ :‬אמנם דרך החיים האמתייס הוא בהפך כי‬
‫המקום או הגבול המיוחד אשר הוא בסופו והוא נסתר ומכוסה מהרבים ואינו ידוע כי אם‬
‫ליחיד סגלה והס מועטים ואם כן חוייב כי בדרך המביא אליו לא עתה רביס יחכמו גס ההולך‬
‫אמריהם לא יושע אדרבה הדרך הסלולה לרבים היא מאד מסוכנת ובל באיה לא ישיגו ארחות‬
‫י ד ם לא במצס ולא במקרה כמו שאמר הנביא על כלל העם דרך שלוס לא ידעו ואין משפט‬
‫במעגלותס נתיבותיהם עקשו להם כל כדורך בה לא ידט שלוס )ישטיה ניט( אמר כי הדרך‬
‫המביא אל השליס האמיחי שעליו נאמר ) ב ס נ״ז( יבא בלום יטמו על הולך נכוחי )בראשית‬
‫מיו( ואתה תנא אל אבותיך בשלום הנה הס לא ידעוה ולזה אין המשפט ללכת במעגלוחם‪.‬‬
‫ואם תאמר כבר יתראה תועלת בהמשך אחריהם והוא כי כאשר ידעו מדרכם הרע כבר יהיה‬
‫מפוחם הישרה אל הדרך יכזב לזה אמר שאף על פי שנתיבותיהס עקשו להם וילכו בדרך‬
‫אמרת ממה שכוונו אליה כל הדורך באותו דרך לא ידע שלום לפי שהיתה דרכם חשך‬
‫וחלקלקות למוך מדבר גדול ונורא מקצה מזה נחש שרף ועקרב ומקצה מזה מעונות אריות גם‬
‫הררי נמרים והטועה מן הפחד יפוצ אל הפחת והנמלט משניהם לא ימלט מהנפילה אל אמד‬
‫הבורות אשר במדבר כי באמת כך הוא ענין רודפי המייס המדומים המעוותים כי הם‬
‫והטטייה מהם הכל סג וכמו שאמר החכם אל ישט אל דרכיה לבך ואל תתע בנתיבותיה‬
‫)משלי ז׳( יורה כי כדרך המיוחד אליה והטעיה ממנו הכל רט ומסוכן ולזה אין להמשך‬
‫אחריהם כלל וכלל‪ .‬ילזה היה מדרך החסידים השלמים ומכמי החקירה לדר! ש ולתור תמיד‬
‫ליד‬ ‫‪m‬‬

‫•וזה כי הראשון וכו׳ תוכן דעתו דל כי הרוכל הזה העיר אותנו על נ׳ עניניס ‪ ,‬הא׳ כי אחרי‬
‫שאין ביכולת רוב נני אדס מהמון העס להכיר האמת ולדעת מעצמם איזה דרך ישכון אור השלימות‬
‫המוסרית הראויה לאדס לקנותה בכשתדלוחו‪ ,‬כי רק הדרכים המעותיס אשר ילכו בה רוב העם ‪,‬‬
‫הס נודעים לכל‪ ,‬ע״כ הוא מחובת כל איש משכיל א‪.:‬יתי היודע ומכיר הדרך הישר׳ שידבק בה האדם״‬
‫להישיב גס לעמיתיו בהודיעו נהס זאת בפרכוס רב‪ ,‬כמו שעשה הרוכל הזה שהוציא כרוז והעביר‬
‫קול באזני כל המס לאמר להם קושט דברי אמת ‪ ,‬הב׳ מה שקרא ההליכה בדרך הנכוח׳ הזאת‪ ,‬שמירת‬
‫לשונו מרע ואיבריו מעשית דבר עול‪ ,‬רק נכס חיים אמיתיס ‪ .‬תחת כי חיי הרשעים וסומלי און‬
‫סהילכיס בדרך עקלתון לנטות מאורח הצדק והמדדים כמות יחשבו‪ ,‬וחיי האנשים רודפי התענוגים‬
‫והשעשועים‪ ,‬או הכבוד המדומה‪ ,‬לא בשס ״חיים״ כתם יקראו כי אס חיים בשס לווי כמו חיי‬
‫הפרטת או חיי הכבוד‪ ,‬הייםט ניבט ל ע נ ק איבערהויפט‪ ,‬זאגדערן איין מלארא&ען אדער‬
‫עהדגייטציגעס לעכען ״והענין השלישי נמה שהורה להם האופן למצוא החיים האמיתיים באמרי ״נצור‬
‫מינך מרע״ וכר‪.‬‬
‫ט‬ ‫שנים וששים‬ ‫]מצולן‬ ‫שעי‬

‫דרך ישכון אזר ‪ .‬וככר נשחבחו גדולי שלומי אמוני הדורית הראשיניס כי מצאו הדרך ?הוא‬
‫נאמר )כראשית ה׳( ויתהלך חמך א ת האלהים )שם ר ( א ת האלהים החהלך נח ‪ .‬א מ נ ם‬
‫א כ ר ה ס אכינו הוא אשר החל להוציא כרוז כעולם על פרסומו והוא החל לסקל נתיב היושר‬
‫את‬ ‫ידעתיו למען אשר יצוה‬ ‫האמתית ושס דרך חיים לפני כאי עולם דכתיכ )שם י״ח( כי‬
‫ה׳ ה מ ט ע י ם אל צור חוצכו‬ ‫כניו ואת כיחו אחריו ושמרו דרך ה׳ וגף ‪ .‬וזרעו זרע כרוכי‬
‫זכאי ותלמידיו א מ ר להם‬ ‫התמידו החקירה ו ה פ ר ס ו ם כמו שנזכר )אכות פ״כ( מרכן יוחנן כן‬
‫האלהית ככללה‬ ‫צאו וראו אי זו היא דרך סוכה שידכק כ ה האדם ו כ ו ׳ ‪ .‬כי ע ם היות שהתורה‬
‫וחלקיה היא עצמה הדרך הישר והנכון אל המבוקש וכמו שאמרו)קידושין ב ׳ ‪ :‬׳ ( תורה איקרי‬
‫דרך דכתיב )שמות י״ח( והודעת להם א ת הדרך ילכו בה הכוונה להם לציינו בציון או ציונים‬
‫לעצמו‬ ‫מועמיס כמו שעשו הנביאים באופן יגיע תועלתו בנקל לנבוכים וכל א ר ד ציין דרך‬
‫כמו שביארט בדבריהם בשטר ה ק י ד ם ‪ .‬וזאת היתה באמת כוונת הרוכל הזה החכם כשהוציא‬
‫שחייה‬ ‫כרוז זה להישיר החפצים בדרך ההצלחה להרחיקם מ ה ד ר ך הסלולה והכבושה לרבים‬
‫נכבד מ א ד והוא‬ ‫אמנם המנץ השני ג׳׳כ‬ ‫קרואים מ ת י ם והוא הטנין הראשון מכוונותיו ‪.‬‬
‫ה ד ב ר ההוא המבוקש בשם חיים ס ת ם באומרו בדברי הכרוז מאן בעי ח י י ) ע ״ א י׳ימ‪(:‬‬ ‫בתואר‬
‫ההוא‬ ‫להורות שהדבר‬ ‫)ויקרא רבות שם( כי יפליא טצה‬ ‫או מאן בעי למזבן ס ם חיים‬
‫המושג ע״י השכל ההוא אשר נידו הוא מהראוי שיוחלט עליו שם חיים באמת ולא זולתו מכל‬
‫האמידים האלו דרך אחד להם‬ ‫שאר מיני החיים שהאנשים רודפים אחריהם כי ה נ ה החיים‬
‫ומשפט אתר ישר ומוגבל לא ישתנה כשנוי דעות האנשים ולא יתחלף לחלופה כמי שהוא ענין‬
‫החיים המדומים המשתנים לחיים מחיים שונים כל א׳ לפי מחשבתו ודמיונו כמ״ש החכם ס״ז‬
‫תענוג הדבר‬ ‫כל א׳ הוא‬ ‫מראשו; מ ס פ ר ה מ ד ו ת ‪* .‬אמר‪.‬התענוג אמנם הוא לבטלי חיים כי‬
‫המשפט ועל‬ ‫אשר א ה ב כאמרך ה ס ו ס לאוהב ה ס ו ס והתוחלת לאוהב התוחלת וכן ?משפני ל ת ה כ‬
‫כן התענוגים יתחלפו ברבים בזה א׳ ובזה א׳ כי אינם טבעיים‪ .‬אמנם לאוהבי הטוב הה תענוגי׳אשר‬
‫ה ס תענוגים בטבע כי אלה ה כ לפי פעולות ה מ ע ל ה ‪ .‬הנה ביאר שהחיים הא‪0‬תייס והמעולים לא‬
‫יתכן ב ה ם הרבוי לפי חליפי האנשים ודמיונם ‪ .‬ועל הבחינה הזאת אמר משה עליו השלום‬
‫אשר‬ ‫תחיה א ת ה וזרעיך וכל אשר לך תבחר ממנו החיים‬ ‫)דברים לי( יבחרת בחיים למען‬
‫בבחירת הי־ ד ם אותם החיים תחיה ב ה ם באמת ולא אותם שאמרו עליהם )ילקיכי בראשית רמז‬
‫י״ד( ואס יחיה ימות כי אותם מיני החיים המדומים נוסף על שהם אינם חיים על דרך האמת‬
‫בידם בהשתדלותם ה פ ך‬ ‫ת ק ו ת ס ועלה‬ ‫ואבדה‬ ‫הנה הרודפים אחריתם נכזבה ב ה ם תוחלתם‬
‫‪.‬‬ ‫מרבה ר מ ה‬ ‫מרבה בשר‬ ‫כונתה כמו שבאר זה הלל הזקן בפרק ב׳ מאבות הוא היה אומר‬
‫גזל מ ר ב ה‬ ‫טבדיס מרבה‬ ‫מרבה‬ ‫מ ר ב ה נכסים מ י כ ה ראנה ‪ .‬מ ר ב ה נשים מ ר ב ה כשפים ‪.‬‬
‫צדקה‬ ‫עצה מ ר ב ה ת כ ו נ ה ‪ .‬מרבה‬ ‫תורה מ ר ב ה ח י י ם ‪ .‬מרבה ישיבה מ ר ב ה ח כ מ ה ‪ .‬מ ר ב ה‬
‫יזי־די־‬

‫*אמי התענוג וכו׳ כוונתו כי התענוג המדומ׳ דא‪ 1‬שיין פערגניגען הוא בונה לפי השתנות‬
‫נטיות כני אדם‪ ,‬כי איש אחד ד״מ אשר יאהב כוסים נאים ויפיס‪ ,‬יתענג בהס אס חמצא ידו לקנותם‪,‬‬
‫ואים א׳ יאהב התוחלת ויתענג בה ליעכט אוני פערגניגט ד ך מיט שוועדמערי׳צע; דא&ד‪-‬נונגען‬
‫איינער בעםםעין צוקינפט‪ ,‬ואיש אשר יאהב המשפט וועד שטיייטזיכטינ איזט יתענג במצאו יד‬
‫ומקום לשפוט ולחן עם עמיתי‪ .‬אבל הת‪1‬גוג האמיתי והטבעי והוא לשמיח ולהתענג בעשיית הטיב‬
‫האמיתי הנרצ׳ בעיני ה׳ ושכל כל אדס שלם ‪ ,‬הוא שיה לכל נפש יקרה ‪ ,‬וכן הוא הדבר גס בחיים‬
‫האמיתים ר״ל המוסריים דאז זיטטליך רעליגיאזע לעב ע; כי הם חיים טובים ונרציס לכל בני אדס‬
‫כנער כזקן יונק עם איש שיכה‪ .‬כמאה״כ ״יבחרת בחיים למען תחי׳ אתה ובניך וכו׳ ״ דיל כ ח י באותם‬
‫החיים האמיתיים שהם קרואים חיים ונרציס לך ולבניך א ח ך ‪ ,‬תחת כי חיי הערבות או חיי הכבוד‬
‫נרציס רק לאוהב הערבות ורודף כבוד איינעס נעגוסזיכטיגען אונד עהרגייטציגען לא לזולתו ‪.‬‬
 ‫שנים וששים‬ ‫מצולע‬ ‫עי‬ ‫ש‬

‫מרבה שלום ‪ .‬קנה בס טוב קנה לעצמו קנה לו דברי תורה קנה לו חיי השלם הבא‪ .‬כי‬
‫הנה בזה דבר על מיני המייס המדומיס היותר מסורסמיס שדברו בהס בספרי החקירה‬
‫זאמר כי הרודסיס מיי התאוה להבריא ולהשמין עצמן ולהאריך את קצם כי הס רואים שזה‬
‫מלקם מכל עמלם הנה לא הועילו בחריצותם רק להרבות רמה וכנימא וכמה זוהמא במשמניהס‬
‫ולמהר במיתתם יום יאכלם עש ורק; וימתקס רמה ויאכלו ויותירו‪ .‬נם הרודפים אמרי‬
‫העושר לאצור הון שמור להם לכל אשר יחפצו בו כי במרו בזה לשכץ בטמ בהמצא להם‬
‫כל אשר יצטרכו לחייהם כי במילוי כרסם יהיה לחמם נמן מימיהם נאמנים אוצרות תבואות‬
‫יינות ושמנים וכל פרי מגדים‪ .‬והנה כשתשתכל בהשתדלותם תמצא שהם הדיחו מעליהם‬
‫דאגה אחת והיא צער הפרנסה וגרמו לעצמן דאגות הרבה דאגת הקבוץ דאגת השמירה כי‬
‫רבה היא והם הולכים בסכנה כי הרבה מהלסטיס מתלויס אליהם כאשר יתלוו הזאבים אל‬
‫הצאן ולזה כתב המכס שהעשירים צריכים אל האוהבים מזולתם וכמה עלילות מתרגשות‬
‫לעשירים היושבים תמת אדנים קשים כענין איזבל עם כבות )מ׳׳א כ״א( ‪ .‬והדאגה הגדולה‬
‫כי ימות בבא יומו ואין מצי תאותו בידו והנמצא צו יעזבנו בעל כרמו ומאומה לא ישא‬
‫בעמלו ואין לו קורת רוח במה שירשנו בנו או הבא מכמו כמו שאמר המכס )קהלת ב׳( על‬
‫זה הענין עצמו ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תמת השמש שאניחנו לאדם שיבא אחרי‬
‫היי מרבה גכסיס מרבה דאגה ‪ .‬גס אשר ירדפו חיי הערבות והשעשוע בתענוגי בני אדם‬
‫לנצח עלמות ויקמי להם נשים יפית ובריאות מכל אשר יבמרו וכונתה לחיות חיי ההדור‬
‫והסלסול ודקדוק הליכותם ופסיעותם הכל בסדר ובמשקל כמי שהוא מפורסם למבקש•‬
‫אהבים והנה תמצא שהנשים הרבות ההן יבלבלו את דעתו ויפסידו את שכלו בהרבות כשפים‬
‫להסב דעתו ואהבתו אליהם ‪ .‬ואני אומר שאין הכשפים זולתם כי העסק עמהם ורוב חפצו‬
‫להפיק רצונם זו תבקש דבר זה וזו זולתי וזאת לא זה ולא אותו ועם זז יהיה משונע ממראה‬
‫עיניו ומשמע אזניו ואין כשוף ‪.‬גדול מזה והנה יצא לו הפך כוונתו ‪ .‬וכן המבקשים מיי‬
‫הכבוד לקנות עבדים ושפחות יעשו מלאכתו בדי שלא לעשות על ידי אשתו ובניו כי יקרם‬
‫נפשן בעיניו ורצה שלא יצאו מדלתי ביתם כדי שלא יתנוולו בעיני רואים הנה ההשתדלות‬
‫הזה מביא שמצה ורבה רעה על ביתו כ׳ מטבע השפמית להיות פרוצית ופדיצותם יספיק להם‬
‫וכל אשר אתם בבית והושג לו כלמות עולם ‪ .‬וכן העבדים דורש האדם אותם לעשות לו שם‬
‫שהוא רודה על כמה עבדים כי יצא שמש לשבח ותהלה והיה להס להפך כי ברובם כן יוסיפו‬
‫לחטוא בגזול וממיס האנשים את האנשים ומרבים שוד ושבר בגבולם ולוקח שמו קללה בגויס‬
‫לאמר הראיתם רשע מרץ אשר אשף אליו האנשים רקים יפומזיס ללסטם הברייח יקבוהו‬
‫לאוס ושש רשעים ירקב‪ .‬הנה שביאר שכל אל‪ :‬הס עניינים ודרכים לא ימיו בהם על דרך‬
‫האמת ושלא עליהם יצדק ובחרת בחיים למען תחיה ‪ .‬אמנם המייס האמתייס הס אשר יושגו‬
‫בהם כל אלו העניינים על הצד היותר משובח שאיפשר ‪ .‬וכנגד הענין הראשון אמר מרבה‬
‫תורה מרבה מיים כי הוא המאכל אשר הוא מזון הנפש באמת אשר תאכל ומיתה בו‬
‫וכמו שאמר )ישעיה נ״ה( שמעו שמיע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם המו אזניכס‬
‫ולכו אלי שמעו ותחי נפשיכם ‪ .‬וכננד הכת השני אמר מרבה ישיבה מרבה מכמה‬
‫כי החכמה מה שתסיר הדאגה מהעסקים אתרי ההצלחות המדומות והיא מה‬
‫שיעריכה האדם מכל כלי ממדה ולא יצער בשמירתה כי אי אפשר ליטלה ממנו והכרת פני‬
‫המכס ענתה בי שאינו דואג על דבר כמו שאמר )קהלת ח׳( חכמת אדם תאיר פניו הפך‬
‫מיי הדאגה המשמידים פני הדואגים ‪ .‬ועל הכת השלישית אמר מרבה עצה מרבה תבינה •‬
‫ועל הרביעית מרבה צדקה מרבה שלום והן מבוארות מעצמן‪ .‬אמנם כלפי הכת הממישית‬
‫אמר קנה שם טוב קנה לעצמו כי הוא באמת קנה בזה השם הטוב אשד שברו שהוא‬
‫הטוב‬
‫מ‬ ‫שנים וששים‬ ‫מצה״‪5‬‬ ‫‪W‬‬
‫הטוב הטצמי המיוחד כמו שאמר )שם זי( טוב שם משמן טוכ )ישעיה נ״ו( וממי להם‬
‫‪,‬‬
‫בביחי ובחומות יד ושם טוב מבנים וגו׳‪ .‬לא כמו הראשונים שהם מכוונים לדבר בלתי‬
‫טצמי‪ .‬ואנשים כאלה הם אשר יצא טבעם בטולס וזכרם לא יסוף מזרטם ‪ .‬וסוף דבר‬
‫קנה לו דברי תורה קנה לו חיי העולם הבא שהוא דבר מטולה ונכבד לא ציירו מציאותו‬
‫שוס אחד מהכתית הנזכרות כי ע״כ היתה נמנעת אצלם השגתו‪ .‬והנה שנתבאר היטב טטס‬
‫ובחרת בחיים למטן חחיה אשר לכל זז כיון החכם הרוכל באמרו מאן בעי למזבן חיים‬
‫סתם כי החיים אשר יאמרו ׳בסתם הסהאמתיים וזילתס יקראו בשם לוי כאמרך חייהחאוה חיי‬
‫הכבוד ובכלל כל החיים המדומים‪ .‬והנה המון הטס כסבורים בטל מיני החיים ההמונים היה‬
‫מכריז נקהלו וטמוד טל נפשם כפי חשוקתם טליהס‪ .‬אמנם הרוכל החכם שהיתה כונתו‬
‫להכניסם בבריחה ואמיתת נדריהם אשר הס מוצה לו לפי מנהגס השיב להם הענין השלישי‬
‫אשר אמרנו כי הוא ודאי טקר כוונתו בכרוז ההוא להראות הדרך המביא אל אלו החיים‬
‫האמתייס אשר נעלם מעיני הכל שאליו היתה כוונתינו ראשונה בתוטלח ההישר׳ המיוחדת‬
‫מהדרוש אשר לפנינו כמו שאמרנו ראשונ׳ שההורס המצב הראוי והנאות ללשונו ודבורו הנה‬
‫הוא בלתי שומר תמונתו לזה זכר להם זה הכינין המיוחד ואמר נצור לשונך מרט ושפתיך‬
‫מדבר מ ר מ ה ‪ .‬ירצה אם חרצו לזכנס בנדר החיים המדברים השמרי לכם מהתיר לשונכם‬
‫אל שוס רט מהרעות שזכרנו ושפחותיכם מדבר און ומרמה כי אשר להם כן‪ ,‬כבר נתבאר‬
‫שלא נקראו חיים כי אם בדרך הטבר׳ כ״ש שיהיו מדברים ‪ .‬וכאשר תוסיפו עוד ליזהר‬
‫במעשיכם לסור מרע ולעשות טוב יושלם לכס הכח הדברי צגמרי‪ .‬והנה כלל בטצתו זאת‬
‫כל מה שעל האדם לעשות אם מדבור ואם ממחשב׳ ואם ממעש׳ אשר על כלן אמר )דברים‬
‫ל׳( בפיך ובלבבך לעשותו‪ .‬והנה בטוב ההשקפ׳ אלו הג׳ מניינים אשר זכרם הרוכל החכם‬
‫בכרוז שלי הן הנה שכללם רבינו הקדוש בראש הפרק שני ההוא )מאבות( באומרו איזו‬
‫היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם וכו׳‪ .‬כי‬
‫בראשית דבריו אלה נעשה רב לרוכל במה שהוא כיון להראות כמוהו תועלת הכרוז וצרכו אל‬
‫הטעמים הנכבדים שאמרנו שהוא הטנין האחד‪ .‬אמנם הטנין השני כוונו באומרו כל שהיא‬
‫תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם וזה שהדבור המבוקש צריך שיהיה מה שיתפאר בו‬
‫האדם מצד שהוא אדם וטבעי אליו דרך כלל כמשפט לאוהבי הטובות אשר הס טובות‬
‫בטבע ־ המשל כוסות הסו״בר או הדבש שהוא מתיק לכל אדם לא כפתס והמלח שהוא מתוק‬
‫למרי נפש כאשר אמר החכם הסוס לאוהב הסוס וכדומה‪ .‬אמנם על הענץ השלישי והוא‬
‫הוראת הדרך המגיע אליהם אומר הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה שאין אתה יודע‬
‫מתן שכרן של מצות לעתיד לבא כ ו ׳ ‪ .‬והכונה שיהיה שכר המצות בעיניו גדול הערך לאץ‬
‫תכלית עד כי בהזדמן לפניו המצוה היותר קלז שאיפשר‪ ,‬לא ידחה אותה לקטנות׳ אבל יזרז‬
‫לעשות׳ כאלו באת לידו המצוה היותר ממורה שבתור׳ והטעם לפי שאין אתה יורע מתן שכרן‬
‫של מצות וכו׳‪ :‬ירצה שאין המחשב׳ מקפח בשום צד גודל שכרן של מצות עד שבקשנ׳ שבכלן‬
‫יש ויש שכר הרבה לפעולתך‪ .‬והנה בזישרתו זאת אם שזמליף הדבור מהרוכל ודאי מהלך‬
‫אמד להם כמו שהיה הענין בממשה תלמידי רבי יומנן בן זכאי שזה אומר ככה וזה אומר‬
‫כ כ ז וכלם שביס אל מקוס א מ ד ‪ .‬כמו שאמר להם רבם רואה אני את דברי אלעזר מדבריכם‬
‫שבכלל דבריו דבריכם‪ .‬וזז כי כאשר יש לו כן ודאי ישמר לנפשו מאד פן יאבד מזשכר‬
‫ההוא הבלתי נ ע ר ך ‪ ,‬שוס דבר ומהר בלשונו מחטוא בשפתיו קטנה או גדולה שהיא‬
‫מרע ועשה טוב )תלים ליד(‬ ‫מציה קטנה בעיני הזמין נ ס לא יסור מ ס ד‬
‫שהיא מצוז ממורה‪ .‬אמנם במה שסיים )אבות שם( הסתכל בשלשה דברים ואץ אחה בא‬
‫לידי עבירה דע מה למעלה ממך עין רואז ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים תאר‬
‫הדרך‬
 ‫שנים וששים‬ ‫מצורע‬ ‫שער‬
‫הדרך במצמו בתיאריס מצמס שתארו הרוכל והוא שמירת הדבור והממש׳ כי כציירו שיש‬
‫אין שוממת הרי הוא נזהר בדבורי ה־ע הנשמע לאזן והרי כאן נצור לשונך מ ר פ ‪ .‬ובעין‬
‫רואה יזהר מהממש׳ הנרא׳ והרי כאן סור מרמ ומשה טוב כאשר אמרנו שהפליג להזהיר‬
‫שלא יצוייר שתמול השכמה בנראה ובנשממ ההיא בשוס זמן כי הוא גמר הזרוז ותשלומו ‪.‬‬
‫והנה טס זה נתבאר׳ היטב כוונת זה הרוכל המכס נס מצינו אל תכן דבריו מבר ורב בחכמי‬
‫התלמוד המפורסמים‪ .‬גם לתפארת מליצת המצאתו מצאנו ראינו דוגמא בספרי המוסרים‬
‫הנממדיס והיא המצא׳ נפלא׳ שסופר׳ בספרי המשלים ‪:‬‬
‫מ ח כ ם אחד מחכמי הרופאים שכתב סודותיו וחחס בחותמו כי הצמחים והעשבים הצוממיס‬
‫בהרי יון היו מרפאים כל ממלה ומחיים את המתים והספר ההוא כתוב וחתום‬
‫כיה כמוס בגנזיו ויסך טליו בדלתות נמשח וברימי ברזל יהי כן ימים רבים במשמר עד כי‬
‫ארט השנים ונמפשו אוצר יו נבעו מצפוניו וימצאו הספר ההוא ויפתחו חותמיו וימצא כתוב‬
‫הסוד ההוא הכמוס והנפלא אשר כל שמעו תצילנה אזניו ושמחו עמו שממה גדולה בי המכס‬
‫אשר כתבי איש אמינים היה בדורותיו ועולה לא נמצא בשפתיו ויהיו בעיניהם כמוצאי חייס‬
‫נצחיים וישימו מנמת פניהם לבא אל ההרים ההם בחיל ובפרשים ללקוט מצממיהס‬
‫וצרעית בטשביהס ולהביא לאוהביהם ולקרוביהס ולכל אשר ירבה במחירם‪ .‬והנה כאשר באו‬
‫אל האיץ ההיא וימלאו את כל כליהם מכל ירק עשב אשר שם וינסו אותם זה עשר פעמים‬
‫ולא נמצא בהם שוס תועלת מאשר משבי ויצא לבס ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת‬
‫עשה לנו זה האיש המכס הנאמן רוח מכסה דבר הלא הוא התל בנו עתה נשרוף את כל‬
‫ספריו באש‪ .‬עודם מדברים אח הדברים האלה ויקס אמד מקציניהם ויאמר נלכה נא אל‬
‫זקני הארץ הלזו ונספר להם את כל הקורות אותנו אולי ידעו את סודו ויגידו לנו דבר‬
‫ויעשו כ ן ‪ .‬ויהי כאשר שמעו זקני הארץ את דבריהם כ; תמהו על שכליהם ויאמרו להס‬
‫אל נא אמי תרעו להבאיש דברי החכם ההוא ולינות את ספריו כי כל דבריו האמת יהצדק‬
‫ואין המסרין רק במנסים כי לא על מיי הבוסית דבר המכס חלילה כי הם סירים מתים‬
‫ונתנו לארץ לאכלה כי בנפשו דבר החכם ועל המייס האמתיים אשר הס חיי הנפש המשכלת‬
‫ותמלואי׳ ורמז לכם כי דברי החכמות בעניינים העיונים ובמדות הנמצאים לחכמי הארץ‬
‫הזאת מלפנים הס המחיות הנפשות האנושיות והס המרפאות כל נגע וכל מחלה אשר יולדו‬
‫להם בעניינים השכליים והמעשיים כי אלו הס תרופות יקרות אין ערוך אליהם עם אותם‬
‫אשר השבתם ראשוני והנה אנשים האלה כשמעם שמו לבס וישמח ויגל מאד‪ .‬ועתה ראה‬
‫כי אלו הס דברי המשל הקדמוני באומרו )קהלה ז׳( ההכמ׳ המיה את בעליה נס מאמר‬
‫שמעו והמי נפשכם‪ .‬ומה נמלצו דברי הרוכל ההכס הזה אשר היה מביא בידו זה הסס‬
‫הנפלא המהיה הנפשוה ומסיר מהס כל גגע וכל ממלה וגס אמנה כי הונע רעוה רבוה‬
‫וצרוה מן הגופים והשמיע לכל שכבר קדמו המשורר להוציא הכרוז הזה עצמו אלא שלא שמו‬
‫לנס מפני שלא היה כרוכל המחזר בעייתה‪ .‬והנה רבי ינאי בשמעו הענין הנכבד הזה ידע‬
‫כי לא דבר רק הוא כי הם דברים עהיקיס מפי זקן הדש‪ .‬אמר הא סליק להכא זבין לי‬
‫כסבור היוהה עצה עמוק׳ הועיל לחכמים ולשלמים להשלים עוד אה עצמם‪ .‬א״ל לא אה‬
‫צריך ליה ולא דכווהך כי באמה מה שאני מכריז הוא הועלת אל ההמון להוציאם מכלל‬
‫מהים או בלהי מדברים כאשר אמרנו‪ .‬אמנם רבי ינאי אמר שהדבר הזה עצמו היה מוצא‬
‫אוהו ממה שאמר שלמה שומר פיו ולשונו שומר מצרוה נפשו אלא שהוצרך לפרש שצרוה‬
‫הנפש הס המוה הגפשיי והמלואי׳ כלומר שהשומר פיו מרע ולשונו מדבר מרמה הוא לבדו‬
‫אשר הוא מי ובריא הנפש והבלהי שומרם אין צ״ל שהיא חולה אבל הוא חשוב כ מ ה ‪ .‬וזהו‬
‫מה שאמר כל ימי היית•־ קורא מקרא זה ולא ידטתי היכן הוא הדבר פשוט וברור מבלי‬
‫צורו‬
‫נוו‬ ‫שנים וששים‬ ‫מצורן‬ ‫שער‬
‫צורך בוס ביאור מד שבא רוכל זה ואמר מי האיש וגו׳‪ .‬נצור לשונך מרפ וגו׳‪ .‬כי מהסלה‬
‫למה שהיו ככתובים האלה האחד מדבר דרך כלל והשני כלפי הנמצא היה מפרש אות‪]0‬כל‬
‫אמד בפני עצמו כוונת הראשון לומר חדש מי הוא אשר יאמר מליו שחפץ בחיים מל דרך‬
‫האמת הוא האוהב ימי המיים לקנות בהם הטוב האנושי בהמלט לא האוהב טוב ההצלחות‬
‫כדי להאריך ימיו בשלם הזה ושאמר זה הסב פניו אל הנמצא ואמר אס כן נצור לשונך‬
‫מרט וגו׳ הור מרט וטשה טוב בקש שלום ורדפהו‪ .‬אמנם טכשיו ידמ שדברי המשורר‬
‫הם טצמס המצאת הרוכל! שהכתוב הראשון הוא קול הקורא והבאים אמריו הס תשובת‬
‫הבאים לכבור אכל לנפכס והוא פירוש גאה וצמ בכתובים‪ .‬ולפי שהכרוז הזה הוא טצמו‬
‫הורת המצורט ביום טהרתו ולזה סיים לפיכך משה הזהיר את ישראל זאת תהיה חורת‬
‫המצורט המוציא כס רט‪:‬‬
‫וכבר היה הרוכל הזה במדרגה הכהן המטהר אבר טל ידו נרפא הנגע ונתכפר המצורע‬
‫כמו שאמר הכתוב זאת תהיה תורת המצורט ביום טהרהו והובא אל הכהן ויצא הכהן‬
‫מוץ למחיצחו הטהור׳ לדרוש ולבקר בפחיתיותהמורגלות בין מוציאי שם רט וראה והנה נרפא‬
‫נגט הצרטת מן הצרוט וכבר הוא ראוי לקבל תוכמת מוסר וצוה הכהן ולקמו למטהר שחי‬
‫צפרים מיות טהורות כדא״ר יהודה ברבי סימון אלין צפוריא קולנין אמר הקב״ה יבא הר^ל‬
‫רכפר טל הקול)ויקרא רבות פ׳ נףז( והנה ורמז לו בזה כי האל יהטלה נתן לו פמפוע‬
‫הלשון והדביר לשני טנייניס‪ .‬האמד ללמוד בו תורה ומוסר‪ .‬והכני לעניינים ההכרתיים‬
‫מצרכיו‪ .‬ושני השמושים האלו הס טהורים בלי ספק כמו שאמר כמכס )ירושלמי שבת פ״א‬
‫הל׳ ה׳( אלו הוינא בסיני הוה תבפנא תרתי פומי מדא למלעי באוריתא ומדא למילי דטלמא •‬
‫והנה יוא טמא אותם ממה שנהג בהם עם הדרכים הנפשדיס שזכרנו מהרכילות וספור‬
‫לשון כרט ודברי הגאוה והזדו‪ .‬אשר ישוו בהם נמלים וקטנים ואינם מבמינים בין הארז‬
‫אשר בלבנון והאזוב אשר יצא בקיר כי הכל נסקרין בלשונם בסקיר׳ אמת ולזה צוה לקמת‬
‫עמרם עץ ארז ושני תולעת ואזוב‪ .‬וציה לשמוט את האמד טל דרך ואת היותר המרמט‬
‫)ש״א ט׳׳ו(‪ .‬ואמר שישחטנ׳ אל כלי מרש על מיס מייס לרמוז אליו שכבר נהפך אל בלי‬
‫חרש טס היותו בטבעו מחקור מים חיים ועל דרך שאמר )איכה ד׳( בני ציון היקרים‬
‫וגו׳ איכה נחשבו לנבלי חרש‪ .‬שד ציה שיקחו את הצפור החיה ואת הטץ והשני והאזוב‬
‫ויטבלו אוחו בדם הצפור השחוט׳ אשר במים החיים כמו שהיה מתפשט דבורו המותריי בהם‬
‫מקודם לכן ויזו מדמה על המטהר ז׳ פעמים כי ראוי שתרשם הריגתו בלבו וישאר הרושם‬
‫מחוק׳ בכח המיוחד והמיוחס אל הצפור והוא הדבור‪ .‬ואח״כ ישלח אותה טל פני השדה‬
‫והמוני שטס זה יהיה שלוח לשונו משוטר ומוגבל שלא ישאר לו רק חצי החלק האחד מהשטם‬
‫שזכר ראכונ׳ והוא טצמו מה שאמר החכם שהיה שואל שתי פיות אחר שהכיר חסרון‬
‫הדבור המוחרי כי ידט שבחצי׳ יש לו רב‪ .‬ובמדרש‪) .‬ויקרא רבות שס( למה שוחט אמת‬
‫ומנימ אמת אמר כשם שאי אפשר לבמוט׳ לחזור כך אי אפשר לננטיס לחזור‪ .‬והמונ׳ כי‬
‫בהיכר׳ זאה לא ישוב פוד לכסלה‪ .‬ומה פס זה יכבס המטהר את בגדיו והוא תקון המרות‬
‫ומזרתס למדהס והגבלהם הראויה ואהר יבא אל המהג׳ אבל פדין לא יבא לאהלו פד‬
‫שיטברו כבטת ימים בהם יקבל תיקון ככלי טל הדרך אשר כתבנו בבטר המלואיס וביום‬
‫השמיני יגלה את כל שטת וכבס בגדיו שנית וטהר לבא אל אהלו‪ .‬אמנם טדין איט בא‬
‫לפני ה׳ טד שימלא את דו לבא פתח אהל מוטד בשלשה קרבטח‪ .‬אחד לאשם‪ .‬ואחד לחטאת ‪.‬‬
‫ואחד לשלה‪ .‬ומנחתם ולוג אחד שמן‪ .‬והיה הכהן המטהר מזה מדם האשם טל תטך אזט‬
‫וטל בהונות ידו ורגלו לרמוז אליו כי אשים אשס ליי׳ רשם דמי מלממ׳ טמובשלש׳ איברים האלו‬
‫הראשיים אשר אליהם יתימסו כל הפשלות האטשיוח ט האוזן כלי מיומד לדמר אשר ממא בו‬
‫ט‬
 ‫ש נ י ם וששים‬ ‫מצ‪1‬רן‬ ‫שער‬

‫•כי אזן מילין חבחן גס החרש שאינו שומע הוא האלם‪ .‬והנה היד הוא כלי המעשה אשר אליו‬
‫יחיחסו כל העניינים הנחליס בםור מרע ועשה ט ו ב ‪ .‬והרגל שהוא כלי התנוע‪ :‬אשי נו‬
‫יתלו העניינים אשר בסוף הפשוק בקש שלום ורדפהו כמו שזכר אותו הרוכל‪ .‬והיו הימניים‬
‫לומר כי כלס נעשו שמאליים ועל דרך שאמר החכם )קהלת יי( ולב כסיל לשמאלו כמו שיבא‬
‫בשער ס״ז ס״ד ביה‪ .‬אמנם היה הכהן אח״כ מזה מהשמן אשר על כפי השמאלית שבעה‬
‫פעמים לפני ה׳ ומיתר השמן מזה על אלו האיברים הימינייס עצמן על דם האשם לומר‬
‫שרפואת הדם הזה והסרת כהמיו היה בקבל עליו אור התורה האלהית ומצוחיה שכוונתם‬
‫להפוך כל הפעולות השמאליות אל הימין וכזו שאמר בראש הפסוק )שם( לב חכם לימינו‬
‫כמוזכר שם ‪ .‬ואחר יציק השמן הנותר על ראשו בשתים אלה יושלם מה שאמר )שס ט׳( בכל‬
‫עת יהיו בנדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר כמו שכתבנו בשער נ״א ‪ .‬ואמר על זה‬
‫בתורת למוד והישרה וכפר עליו הכהן לפני ה׳ לומר כ׳ בהשלמת הלמודים הללי תהיה לו‬
‫כפרה שלמה לפני ה׳ תמיד‪ .‬אמנם לענין המעשה נאמר אח״כ בחטאת וכפ־ עליו הכהן‬
‫מטומאתו‪ .‬ובעול׳ וכפר עליו הכהן וטהר וכמה יורה עלזה אמתת זה הדר־ שאס לא כן לא ידענו‬
‫טעם הכפריות האלו כאן כמו שאמר הרמבץ דל‪ .‬והוא אמר אולי האשס יכפר על מעלו‬
‫אשר מעל קודם הנגע‪ .‬והחטאת על מה שחטא בימי מ נ ע אולי בצערו נתן תפלה לאלהים‬
‫ח ־ טעםמטומאתו‪ .‬והעול־ והמנחהיהי׳‪-‬לו כפר נפש שזכה ליטהר ולשוב אלאהלו וכוי‪.‬‬
‫והנה הוא דל כבר הורה חולשתן‪ .‬ולפי מה שכתבנו כבר נמצאו שם ג׳ כפרות ‪ .‬אחד‬
‫ללמד את אשר בו יתכפר כל איש לפני יי'‪ .‬ושתים למעשה אחת לכפרת הטומאה ההיא‬
‫ואחת לטהרתה והוא דרך נכון וישר באמת‪ .‬זאת תה״ תורת המצורע והישרתו אשר לפי‬
‫טוצס תועלותיה הקפידה התורה מאד על עשייתה ושלא יחדל לעשות אס דל ואס טשיר ‪.‬‬
‫והנה ודאי כל הענינים האלה הס קרובים מאד למאמר הרוכל ועצותיו הנכונות אשר כתבנו‬
‫להביא חיים עד העולם‪ .‬כמו כן ביום טהרתנו יחיש מהרה לבא זכרוננו לפני הכהן הנדול‬
‫להקריב אותנו אליו ומשתי הצפודים אשר יצאו מבטן טהור ישחוט האחד אל כלי חרש על‬
‫גקמת התור׳ הנקראת מיס חיים )י־מי׳ ב׳( ופעמי הצפוד החיה ירחין ויטבול בדם הצפור‬
‫השחוטה ואתר ישלחנה חפשי טל פני השד‪ :‬אשר ברבו יי׳ ושם תעשה קרבנות טהורים‬
‫וכפר עליה הכהן וטהרה‪ .‬ובמדרש )ויקרא רבות פ׳ ש״ו( מעי צרעת זו אדום שבאת‬
‫מכחו של זקן עו״ש והיה בעור בשרו לנגע צרעת לפי שבעולם הזה הכהן רואה את‬
‫הנגעים אבל לעולם כבא אמר הקב׳׳ה אני מטהר אהכס שנאמר )יחזקאל ל״ו( וזרקתי‬
‫טליכם מיס טהורים וטהרהס מכל טומאוהיכם ומכל נלוליכם אטהר אהכס וזו שעור מה‬
‫כרציט ביאורו בזה השער ‪:‬‬
‫נ‪10‬‬ ‫שלשה וששים‬ ‫אחרי מוך;‬ ‫שער‬
‫השער השלשה וששים‬
‫ינאר שנלמוד מענוות י״כ שגיסות האנשים סס כלנישיס לצורך שליחותם ואח״כ טעונים גניזה ויחלק‪.‬‬
‫השער לג׳ חלקים ‪ ,‬תורת היום ‪ .‬ענוות י ״ כ ‪ .‬וד׳ חלוקי כשרה •‬

‫פרשת אחרי מות‬

‫בזאת יבא אהרן אל הקדש‪:‬‬
‫על‬ ‫הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד‬ ‫שטעון‬
‫התווה ועל העבודה ועל גמילות ח ס ד י ם ) א נ ו ת ס ״ א ( ‪:‬‬

‫*לפי שהיה דרך הלמודים לקרנ הדרושים הרחוקים נמשל הקרוניס מהם אצל המשיג•‬
‫הנה לזה לפטמיס יהיה מושא המטולה משל לפהוח‪ ,‬להיות הדנר מלמד יוחר‬
‫מבואר נו אף טל פי שיהיה טקר מהותו יותר נטלם ממנו כמו שעל הרוב יהיה הסחונו‬
‫משל אל המעולה להיות ענינו יוחר מפורסם‪ ,‬המשל כדי ליחש לאל יתטל׳ פטולות ההייה‬
‫והמוך שהיא מפורסמת נאכות אמר הכתוב )דברים ל״ב( הלא הוא אביך קנך הוא משך‬
‫ויכננך )שם ח׳( כי כאשר ייסר איש את כנו ה׳ אלהיך מיסרך‪ .‬אמנם לטנין היראה לפי‬
‫שהיא יותר מבוארת בו יחכרך טם שמצמוחו נסתר ונטלם נאמר )ויקרא י״ט( איש אמו ואביו‬
‫תיראו אני ה׳ כלומר יש לך לירוא אותם מטנין יראת שמיס המפורסמח ביי׳ וכמו שאמרו‬
‫)אבות פ״ד( מורא רכך כמורא שמים‪ .‬ועל זה הטנין נאמר )כראשית ג׳( והייתם כאלהיס‬
‫יודטי‬
‫•תוכן דעת הרב ז״ל הוא‪ ,‬כי מדרך הלימיד היא שברמת המורה לקרב אל שכל תלמידו דבר‬
‫מה אשר לא יכין מהותו על נקלה» ימשילהו אל דבר אחר המוכן ומושג ככר ממנו פעי־גלייכט ער‬
‫דאז מערער פערשטענרליכע מיט דעס בערייטם איהס פערשטענרליכען איגד נעקאננטען ושעמים‬
‫ידמה את המטול׳ והנכבד אל הפחית והנקלה‪ ,‬כהיותו הוא יותר נודע ממט דאס סארציגליכע‬
‫אבער מ ע ד ע י בעקאגנטע צוס מעהר נעקאננטען אבער מערער פארציגליכען‪ ,‬ד״מ נרצית‬
‫הכ׳ להורות לנו כי השמש יכוכ על סי ה׳ כשמחה וטוב לב אח הארז בכל יום ממורח למערב)לסי ראות‬
‫עינינו( יאמר )תלים י׳׳ט( ״והוא כחסן יוצא מחופתו״ דמה השמש שהוא מכחר כל צבא השמים כאויר‬
‫הרקיע אשר ממעל לראשינו ושכיב לנו‪ ,‬אין אונזערעם זאנגענסיסטעםע‪ ,‬אל ילוד אשה קריז מחומר‬
‫בעבור שיציאת החתן מחיסתו כמשוש וגיל ביום חתונתו נורמת לכל‪ ,‬וכן דמה הכי הנהגת היית א ת‬
‫ישראל והוכיחו אותם לפעמים כשבט אנשים וחבל נועס‪ ,‬אל מ ה נ ת סאב אשר ינהל את בנו להטיב‬
‫לו בכל עניניו‪ ,‬וליכרו לסעמים אם ימרה את פיהו נשיבה ונחת ‪ ,‬כמאה״כ ״הלא הוא אביך״ יכו׳ ‪4‬‬
‫ומאה״כ ״כי כאשר ייסר איש את בנו ה׳ אלהיך מ י ס ר ך בעבור שאופן הנהגת וחינוך האבות א ס‬
‫בניהם נודע ל כ ל ‪] .‬ונענין זה איזז״ל ״גדול כחן של נביאים שמדמי; צורה ליוצרה״ שר״ל בהסך זיא‬
‫פערגלייכען דען שאפכ‪-‬ער צו זייגעם געשאפפע[‪ ,‬ובהסך ידמה הכי לפעמים את הפחות והנקל׳‬
‫אל המעיל׳ והנכבד ‪ ',‬כמו שאמר ״איש אביו ואמי תיראו אני ה׳״ ר״ל תיראו אס האבות כמו‬
‫שתראו אותי שאני ה׳ אלהיכס י וכמאחז׳׳ל ״ימורא רבך כמירא שמיס‪.‬״ יען כי חיבת הירא׳ את הי״ת‬
‫אשר בידו נפש כל חי‪ ,‬והוא כל ימיי להטיב ולהרע להם גמיל מעשיהם המ^יס או הרעים ‪ ,‬נודעת‬
‫לכל בני אדם‪ ,‬ואף כי יבערי ויככלי בהשגת מהיתו ואחדותו יס׳‪ ,‬ידעו כלס בכל זאת כי יש אלהיט‬
‫שיפטיס בארן כמאה׳׳כ ״כי גדיל שמי בגויס״ ואחו״ל ״דקרו לי אלהא דאלהא׳׳*( ומד״ז אמר ג״כ מחש‬
‫אל תוה ברצותו להודיע׳ מעלת ידיעת הטוב והרע אשר מושג לאדם באכלי מען אשר בתיך הגן‬
‫וטיתס‬ ‫‪.‬‬

‫*( וכעין זה כתב גס המליץ המפואר ברומי ציצעוא נשם חכמי יין הקדמונים‪ ,‬כי רעיון ואמונת‬
‫מציאות עצם נשגב ממנו מוטבע נלנ כל מ י אדם יחד מלידס ומנטן‪ .‬עיכ לא ממצא אומה ולשון‬
‫עלי ארץ אשר לא תאמין במציאות שוס אלהי)אף כי שיצייריהו נדעחס בציורים ותמונות שונות‬
‫אבויאהל זיא זיך דענזעלנען אונטער פערשידענען בילדעדן אוגד סארשטעללונגען פארשטעל־‪-‬‬
‫י ע ן ( ותירא מ מ ט ;‬
 ‫שלשה וששים‬ ‫אחרי מות‬ ‫שעי‬
‫עם‬ ‫היותם בעליונים‬ ‫ה ס מפורסמות‬ ‫שהמעלות השלמות‬ ‫יודעי טוב ורע וכיוצא בו לפי‬
‫עליהם‬ ‫נעלמת ו נ ס ת ר ת מ א ד ‪ .‬והנה לזה הפלי־יו עצה חכמי האמת במה שיתשב‬ ‫שמהותם‬
‫הנשמה‬ ‫באמרה )ברכות י׳ ‪ 0‬מה הקב״ה ממלא את העולם אף‬ ‫שהס הפכו ס ד ר הלמוד‬
‫מה הקב׳׳ה זן את העולם‬ ‫ממלאה את הגוף מה הקב״ה רואה ואיט נראה אף הנשמה וכו׳ ־‬
‫מ ה הקב״ה יושב בחדרי חדרים אף הנשמה וכו׳ כי הנה הסלוסופיס אמרו‬ ‫אף הנשמה ו כ ו י ‪.‬‬
‫ובאמצעיתה‬ ‫שלא מצאו להם מבא לדעת כענינים אלהיים כי א ס במציאות הנפש האנושית‬
‫כי שמו אותה למשל ולראיה היות פ ר נ ס ומנהיג בעולם ימשכו אצלו ממנו התועלות הנמשכות‬
‫ה ם הפכו‬ ‫אל ה ט ף כמו שנתבאר זה באלהיות במאמר התואריס ובחתימתו והנה‬ ‫מהנפש‬
‫המכין ותלו הדברים הבלתי נודעים בענין היותר נעלם ונסתר שבעולם בלמוד סנילית הנפש‬
‫ספק‬ ‫בו בלי‬ ‫אמנם‪ .‬ה ס ידעו דרך ה׳ דרך אמת והלכו‬ ‫כמו שיתבארו בשער ס״מ ב״ה‪.‬‬
‫התור׳ האלהית הנה ה ס הוצרכו לחקור על מציאותו‬ ‫כי הפלוסופים אשר לא זרח עליהם אור‬
‫ית׳‬

‫״והייתם כאלהים יודעי טוב ורע׳׳ יפן כי אף שמהות השכלים הנבדלים נעלמת ממנו‪ ,‬בכל זאת נודע‬
‫לכל שים להם מעלת ידיעת הטוב והרע‪ ,‬וע׳׳פי הדברים האלה באר הרב ז״ל גס ההבדל שבין חכמי‬
‫ישראל האמיתים לפילוסופי יון‪ ,‬כי הם ‪ ,‬יען כ׳ לא עליהם נגה אור התורה האמיתית להודיע להם‬
‫מציאות הי״ת ותארי! י\שגביס‪ ,‬אמרו כי רק אחרי אשר ישיג האדם מציאות נפשו הרוחנית יוכל‬
‫׳‬

‫לעלות ממנה גס אל השגת הבורא ית׳ ‪ ,‬באופן שרק השגתו את עצמו ינפשו המשכלת דאז בעיואיםט‪--‬‬
‫דין זיינעם גייסטיגען איךים היא מביאה אותו גס להשגת בוראו ית' )כי אחרי שיפשיע תחילה בדעתו‬
‫כל הפחיתיזח וחברון השלימות הדבקים בנפשו‪ ,‬יעלה בידו ציור מושכל מעצם נשגב ושלם לבלי תכלית‬
‫שהוא יוצרו ית׳( אפס חכמי ישראל האמיתיס האמונים על ברכי התורה המלמדת אותם לא לבד מציאות‬
‫הי״ת ותואריו היקרים‪ ,‬כ׳ אם גס טיבו ויכלתי אשר הראה לעיניהם באותות ובמופתים‪ ,‬לא הוצרכו‬
‫לבאר לתלמידיהם מבני ישראל מהות היית הנודעת כבר למו בכל נפלאותיו אשר עשה ל ה ם ‪,‬‬
‫כי אס השתדלו בהפך לבאר להם ג׳׳כ מ ט ת הנפש השוכנת בקרבם תאריה ופעולותיה ‪ ,‬יען כי ידיעתם‬
‫נעלמת עוד מקצתם ‪ .‬עד שיחשבו כי רוח האדם ורוח הבהמה שוים במעלתם ואיכותם‪ ,‬יעיד למען‬
‫הוציאם ממצולת הטעות הזאת בארי להם מהות הנפש ע׳׳י דמותם אותה נחמש בחינות אל הי״ת‬
‫ואז׳׳ל ננרכות ״מה הקנ״ה ממלא את העולם אף הנשמה״ וכו׳ )עיין נפנים הספר( ‪ ,‬הנה לפנינו כי‬
‫דרך הלימוד הראוי יחייב תמיד לנאר רנד הנלתי נודע ע״י המשילו לדנר הנודע כ כ ר ‪ ,‬וכן עשו גס‬
‫החוקרים כאשר רצו לבאר מהות ותכונת נפש האדם ״ כי אחרי םראי שהאדם ניזון געחרט זיך‬
‫וגדל‪ ,‬ומוליד בדומה לו‪ ,‬כמו הצומח וירגיש ויתנועע ברצוני להתקרב אל המועיל ולהתרחק מ ה נ ז ק ‪,‬‬
‫כמו החי עמסעינדעט אוגד בעוועגט זיך וויא דאז ט ־ י ע ר ‪ ,‬וישכיל ויתבונן על כל הדבריס אשר‬
‫מסבב לו בנפשו המשכלת‪ ,‬חשבו קצתם כי האדם ייש לו ג׳ נפשות‪ ,‬הצומחת החיונית והמשכלת ‪.‬‬
‫ד א ס דער מעגש אייגע פפלאגצען‪ ,‬טהיערישע‪ ,‬איגד פערנינפטיגע אלזא אייגע דרייב‪-‬אכע‬
‫זעעלע אדער לעכעגםקראפמ ה א כ ע ‪ ,‬ולהוציאם מטעותם זאת אמרו החוקרים האמיתיס כי נפש‬
‫האדם באמת אחת היא בעצמותה‪ ,‬ורק ג׳ מיני נוחות אלה לה למנה נחינרת ‪) ,‬עיין מזה בס״א‬
‫משמונה פרקים להרמב״ס( ולבאר טנין זה יותר דמי נפש האדם שהוא עולם קטן דער אייגע וועלט‬
‫אים קלייגען איזט ‪ /‬להעולס הגדול בכללי‪ ,‬שגס היא אחד‪ ,‬ובכל זאת יש לו שלשה חלקים ‪ ,‬עולם‬
‫השכלים מבולים דיא אכערע גייםטיגע יועלט ‪ ,‬עולם הגלגלים ועילם הד׳ יסידות שתחת גלגל הירח‪,‬‬
‫משכן מ י אדם ושאר נע״ח הצמחים והדוממים‪ ,‬ונעבור היות האדם בבחינת ג׳ כוחותיו הנפשיות‬
‫השונות מ׳׳ל דומה להעולס הגדול המשולש בחלקיו‪ ,‬הוטל גס החוב עליו להשתדל לקנות לנפשו גי‬
‫קניניס מוסריים שהם כנגד ג׳ חלקי העולם‪ ,‬התורה והעיון השכלי האמיתי‪ ,‬נגד העולם השכלים‬
‫בעלי העיון וההשכלה האמיתית‪ ,‬העבודה ועשיית מצות השמעיות רק למען מלאות רצון האדון הי‬
‫צבאות המצוה אותן לעשותן‪ ,‬אשר הן נגד עולם הגלגלים המתנועעים ג״כ בשמחה ומשוש נסש‬
‫נ ה ק ס ס ס התמידית לעשות רצון קונס )כי לדעת הקדמונים )עיין מזה מביא לשער ל״א( יש גם‬
‫למלגליס האלה נפש משכלת היודעת עצמה ואת בוראה י״ת שהוא סבתה דיא זיך איהרער‬
‫׳‬

‫ז ע ל נ ס ט אוגד איוזועס עדהאנענען שאםשעדם בעוואוםט איזט ‪ (,‬וגמילות חסדים ועשית טוב‬
‫איש ל ר ע מ ‪ ,‬אשר הס הכרחיים לקיום י מ ה ג ת החברה האנושית עלי ארץ‪ ,‬נגד סולס היסידות‬
‫המתטעעיס בהכרח ע״י תנועות השמים וכסיליהם ובסבת התטעה הזאת יורכבו יחד זה עם זה‬
‫ויהמו‬
 ‫מ‬ ‫שלשו! וששים‬ ‫אחרי מןףן‬ ‫שער‬
‫יחברך שנסחפקו עליו והוצרכו להביא ראי׳ עליו ממציאות הנפש האטשימ ומסגולותיהאשר‬
‫לא יוכלו להתעלס‪ .‬אמנם חכמי האמח לא היה להם צורך אל חקירה זאת כלל כי מציאותו‬
‫יתברך בכל מיני פליאותיו הוא מפורסם מאד גאומתס ונפשם יודעת מאד ולא הוצרכו לנאר‬
‫מהס להמון יותר ממה שביארוהו הכתובים‪ .‬אמנם מה שהוצרכו לבאר הוא מניני המש‬
‫וסגולותיה אשר הם יותר נעלמים מהאנשים ולהתמלמם מהם נתמצלו בהצלמסה• כי חשבוה‬
‫כנפש החיה והבהמה‪ .‬וכמו שאמר החכם ומי יודע רוח בני האדם השלה היא למעלה‪.‬‬
‫ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ)קהלת נ׳( יאמר כי כל החסרונות אשר הזכיר)שם(‬
‫מהיות מקרה האדם ומקרה הבהמה למות זה כמות זה הוא מצד בלתי יודעים ההבדל אשר‬
‫בין נפשותיהם כי מי ומי מהם יודע ז ה ‪ .‬ולזה הביאו ראי׳ מהפליאות המפורסמות בו יתמל׳‬
‫טס כל הטלס מהות טצמותו וכמו שאמר )תהליס קל״ט( נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד‬
‫והוא למוד נכון וישר ללמוד סתום מהמפורש כמו שאמרנו‪ ,‬וכן היה סעק בעצמו במס‬
‫שנפל ספק בין החוקרים על מהות הנפש האנושית‪ .‬כי יש מהם שאומרים שהיא אמם‬
‫לבד ‪ .‬ומהם אומרים שהם שלשה הזנה והחיונית והמדברת‪ .‬אמנם היח׳ הפשרה מכמה‬
‫שהיא אחת בעצמותה אבל שהיא נחלקת אל שלשה כחות נפרדות קראום נפשות כמו שכתב‬
‫הרב המר׳ בשמנה פרקיו )פ״א(‪ .‬ואולם ענין זה לוקח ראי׳ עליו מכללות השלם כי‬
‫הוא כאיש אחד מקושר בכל חלקיו אבל נתפרסם חלוקו אל שלשה חלקים מרגל בשי הכל‬
‫לקרא כל אחד מהם עילם בפני מצמו מד שכבר שמו בם האדם עולם ק ק )נדרים ל*‪(:‬‬
‫להמצא בו דוגמת אלו השלשה חלקים וטנינס כמו שכתבט אצל המשכן שער מ׳יח‪ .‬ומל היסוד‬
‫הזה בנה שמעון הצדיק זה המאמר המטולה שזכרנו כי למה שראה השלם בכלל נחלק אל מולם‬
‫ההצלחה ועולם התניעה ועולם התנועעות והויה והפסד‪ .‬ואמרתי העולם ההצלחה בהחלמ‬
‫לפי שהעולם העליון היא מינם השכל הפשוט מבלי שיהי׳ שם שום מציאות לא אל גשם‬
‫ולא אל תנועה ולא אל שנוי כלל אלא טצמיס מוצלחים יודעים אח עצמם ומשכילים סבתם‬
‫יח׳ לבד‪ :‬אמנם אמרנו על השני שהוא עולם התנועה לפי שטצמיהס הס גשמים בהירים‬
‫בטלי תנומה מתמדת שמתנועעים בה מעצמם ובתשוקת נפשם אל הנבדלים כמו שכתס‬
‫‪f‬‬ ‫החכמים‪ .‬אמנם הג׳ הוא עולם ההרה וההפסד אשר עקרו להיות עצמיו מנשם עב ומכור‬
‫מורכב מגשמים מורגשים ונעים ע״י התנועות השמימיות אשר יניעו אותם תטעה הכרחית‬
‫אשר טל ידה יתטרבו פשוטיו ויתמזגו מורכביו להמציא הדומע אשר לזה יפיל מליו שם‬
‫ההחנועטוח כי חלקיו מחנומעיס אבל בכח זולתם והכרמיותיו‪ .‬לזה אמר שהעולם בכלל יפמוד‬
‫טל שלשה חלקי פטולית אשר ימצאו כננדם בטולס הקטן שמא אדם‪ .‬כי הנה המו םשבלי‬
‫והמדטי שבו הוא כטין הטולס הרוחני הטליון‪ .‬והכח המטשיי הנה מא נחלק לשנים הראשון‬
‫מה שיתנועע אליו ברצון נפשו ותשוקתו אל כנבדל העליון יתברך שמו שהוא במצות האלמות‬
‫השמשות אשר ה ס לבד בינו לבינו אשר בזה ידמה אל השלם האמצעי שכך עמו ומרש‬
‫תהלים‬
‫ויתהיי כל הדנריס עלי א ר ן ‪) .‬עיין למעלה מכוא לשער ל״א( ולזה נתנו לו לאדם ג״כ נ׳ ©מות »ו‬
‫השכל העיוני דיא שפעקולירענדע פערטנפט לעיץ ולהתכונן בעניינים שכליים ומושגים רומנים! וכמ‬
‫השכל המעשיי רעד םראקטישע פערשםאנר מחלק לשמם‪ ,‬ט באחד מהם יעשה אפ כל מצות הי‬
‫אלקיו אך• שלא יחייבן משפע שכלו לטובתו ולתועלתו המדרמ‪ .‬רק למען שמוט בקולו ‪11568‬‬
‫מצבא המרום הששים ושמחים לשמור תפקידם לשמוע בקול דברו‪ ,‬ובשט ימשה הספוצות והיזמות‬
‫המדיניות דיא געזעלליגק פסליכטען אוגד האנדלונגען ההכרחיות‪ ,‬לשחר בהן שלום ואושר מי‬
‫אדם היושבים יחד בחברה אנושית כי נעזור איש את אחיו‪ ,‬ולרמהו יאמר חזק ישכט ימד בהשקמ‬
‫ובבטחה מבלי מחסור כל לבר ‪ ,‬ומל כל זה רומז מאמר התנא שהחל ט הרב דל»על ג׳ דברים‬
‫סמולס שמד)ר״ל האדם בהוא שלם קטן‪ .‬ובזכותו גם הסולם ממל נכללו( מל התורה ועל המטוס‬
‫ועל ג״ח ‪,‬‬
 ‫שלשה וששים‬ ‫אחלי ‪JTO‬‬ ‫שעי‬
‫אכר בו יחטעע אל מעשים הכרחיים מצד ט ב ע‬ ‫)תלים ק״ג( משרתיו עושי רצונו‪ .‬והכני‬
‫מציאותו כמו שהם כל המצית המדיניות אשר עליהם יחיו בהעזר אלו מאלו ואי אפשר זולחס‬
‫עומד על התור׳ והוא החלק‬ ‫על שלשה דברים העולם‬ ‫לזה אמר זה הצדיק המאושר כי‬
‫לנוכח ההצלחה האלהית מצד‬ ‫אשר הוא נר מצוה ותורה אור )משלי ו׳( המאירה‬ ‫העיוני‬
‫רוחניות׳ והוא כעין עולם השכלים‪ .‬ועל העבודה והוא החלק מהמצות אשר נרא׳ ב ה ם שעבוד‬
‫דומה לנלנלים אשר ירוצו תמיד לא לתכלית אמר‬ ‫ה א ד ם ליוצרו ו ה ס המצית השמעיות שאמרנו‬
‫חסדים ו ה ם כל המצות אשר יביא‬ ‫זולתי לעשות רצון ק ו נ י ה ר ‪ .‬ועל הנ׳ אמר ועל נמילות‬
‫)דברים‬ ‫רעהי ואיש א ת קרובו וכמ״ש‬ ‫איש לאיש איש את אחיו ואיש את‬ ‫לנמול‬ ‫ההכרח‬
‫חסרונו‬ ‫למלאת‬ ‫את ידך לאחיך לעניך ולאביונך כי זה הוא ענין עצמי‬ ‫ט״ו( פתוח ת פ ת ח‬
‫הטולס‬ ‫האנשים הנה ימצא‬ ‫הווה נ פ ס ד כי כאשר ישמרו *לו העניניס בעד‬ ‫מצד שהוא‬
‫אצלם עומד טל תלו וזה ענין כולל ומועיל ראוי שיהיה ראש למסכתא ההיא כמו שכתבנו‬
‫והנה אנטיגנוס )אבות שם( ביאר ע ק ר העבודה וטעמה כמו שביארנו בשער מ״ר‬ ‫שער ס ׳‬
‫ח״נ ויוסי בן ייעזר ויום׳ בן י ו ח נ ן ) ש ס ( עקרי התורה וג׳׳ח כמי שהוא מבואר בקצת עיון והוא‬
‫העיון בו עוד‬ ‫ענין נכבד לקוח לאדם משלשה חלקי העולם המפורסמים *אמנם בפתחו על‬
‫עצמותו והבדלו מהחלק הטפל‬ ‫בהכרת ה א ד ם‬ ‫מ ע ט יראה שטין החכם אל עניןנפלא עוד‬
‫שהעניניס‬ ‫בעניניהם שכבר נתפשטו המאמרים‬ ‫הנמצאים העליונים‬ ‫שכו לקוח נם מדוגמת‬
‫כעין‬ ‫מ ל ט ת א דארעא‬ ‫)כרכות נ״ח‪(.‬‬ ‫נמצאים כעין העליונים וכמ״ש‬ ‫כשפצים ה ס‬ ‫אשר‬
‫להראות ז ה ‪ :‬ולזה נאמר שאנחנו‬ ‫וכמה טרחו בעלי המדרשים והפ־יטים‬ ‫מלכותא דרקיעא‬
‫נמצא בעולם עליון שהוא קצה הנמצאות ב מ ע ל ה ‪ .‬שעצמיי כלס ה ס שכלים חיים בלי שום‬
‫גופיות כלל ‪ .‬אמנם בשוכני ארץ אי אפשר להמצא עצם כעצמותם אבל נמצא מי שהוא בהפכו‬
‫אמנם עולם הנלנלים שהוא‬ ‫ממש והם נופים בלי שים חיות כמו הדימם והצומח למיניהם •‬
‫הממשלה‬
‫*אמנם בפתחו על העיון וכו׳ תוכן דעתו נקוצר היא ‪ ,‬כי העולם הממתין‪ ,‬דומה בבחינת יושביו‪,‬‬
‫אשר יחלקו לשלשה מחלקות ׳ בני אדם ‪ ,‬בע׳׳ח ישאר גופי הדומם והצומח למיניהם ‪ ,‬לעולם העליון‬
‫יהתיכון הכולל השכלים הנבדלים והגלגלים עם כוכביהם‪ ,‬ונחלק בעבור זה ג״כ בבחינת יושביו לשלש‬
‫מחלקות כמו ש־תבאר‪ ,‬ע״ד מחדל ״מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע״‪ ,‬כי כמו שיש בעולם‬
‫העליון שכלים נבדלים הנפרדים בכל עת מכל גיף ומשיגי ג ו ף ‪ ,‬כן יש בהפך בעולם השפל מקביל‬
‫לזה‪ ,‬גיסים מחים אשר כל ריח ונפש אין בקרבם לעולם ‪ ,‬והס מיני הדומם והצומח השונים ‪ ,‬וכמי‬
‫שיש להגלגליכ נפשות משכילות ומשיגית שבתש גייםטיגע וועזען הנתונות נהם לצורך גיפס להנהיגו‬
‫ילמיע א ו * ע״פי פקודת היית ‪ ,‬לשחר בזה תועלת העילס בכללו הנרצה מאתו י׳ית )עיין מזה‬
‫למעלה שער נ׳ ומבוא לשער ל׳׳א( כן יש גס בכל בע׳׳ח םוכני העולם התחתון רוח ונפש לצורך ג ו פ ם ‪,‬‬
‫להנהיגם ולהנחותם באופן שיהיו ראויס ונכונים לעבירת ולתועלת נני אדם ‪ ,‬וכמו שיש קצת מלאכים‬
‫)והס ממדרגה העשירית הנקראים אישים לדעת הרמב״ס ס׳׳ב מה׳ יסידי התירה( המשתלחיס לפעמים‬
‫במלאכות ה׳ צבאות עלי תבל ארצה לפעול פה לצורך בני אדם מה שיצום הי״ת‪ ,‬כמו שנראה‬
‫מבואר בסיפור הכ׳ מגדעון ומנוח‪ ,‬והס מתלבשים אז במעטה הגוף ומתחפשים בדמות ולבוש בני‬
‫האדם ; כן ישכון גס פה יעולס התחתון‪ ,‬האדם שהוא החי המדבר‪ ,‬אשר נפשו בקרבו שהיא עצמותו‬
‫האמיתית זיין ווירקלינעם א י ך ‪ .‬היא שכל נבדל כאהד מצבא מרום‪ ,‬והיא שלוחה הנה עלי ארץ לפעול‬
‫פה פעוליתיו אשר ה־א נועדה להן עייפי ה׳ באמצעות הגוף‪ ,‬והיא מתלבשת במעטה הגויה כל זמן שנתה‬
‫בנית חומר‪ ,‬עד אשר תפרד ממנו בבוא עתה‪ ,‬ותשוב אל אלהיה אשר נתנה‪ ,‬ולהורות על רעיון‬
‫ועני] יקר זה נצטוה הכהן הגדיל אשר הונף והורס במעלתו מכל אחיו‪ ,‬ללבוש ביום המיוחד לכפרתס‬
‫ניה׳׳כ נגדים נקייס‪ ,‬נגדי נד לבן‪ .‬ולעבוד בה; עבירתו הנקיה והטהורה אשר ציה עליה ‪ ,‬ולהפשיט‬
‫אחיכ את בגדיו אלה ולהניחם למשמרת‪ ,‬כעני] מלאך אלהיס אשר אחרי עשיתי שליחותו יפשיט מעליו‬
‫לבוש הנוף אשל לבש ב ו ‪ ,‬ושב לפשיטותו הרוחנית אונד קעהרט וויעדער צו דינער גייםטיגען‬
‫אייגל־אכהייט צודיק ויהיה בזה גס לאות ולמופת לכל איש שלס בבני ישראל‪ ,‬כי רק אחרי השלימו‬
‫מצאנת ענודתו עלי ארץ ‪ -‬יפשיט נגדי גשמותו מעליו בנקיות וטהרה מבלי ליכלוך ומלאה ‪ .‬ושב לטוי*‬
‫מצום פשוט ורוחני‪ ,‬אשר בצל עליון יחלונן‪ ,‬לשבוע שינע שמחות בימינו נצח‪,‬‬
‫םא‬ ‫שלשה וששים‬ ‫אחלי מ‪1‬ת‬ ‫ש?"‬
‫הממשלה השנית הם גופים בנפש לדטח מז״ל)בחיקון ברב׳ יוצר( במו שאמרנו אבל המבואר‬
‫בהם כפי מה שיחייב השכל כי הנפש היהה נמצאת בהם לצורך הגופים רצוני להכרח גלגולם‬
‫בתנועותיהם כי ודאי ההטעיה הס הכרחיות אל תועלת המולס והתמדתו ואי אפשר להם‬
‫התנועה כי אס במציאות הנפשות על ענין שרמזנו‪ .‬ולא יצוייר שנמצאו להם הגופים לצורך‬
‫הגפשות ובעבור תשוקתם ודונמחם נמצאים בשפלים'גופי הב״ח כצס שק הוא ענינם שהנפש‬
‫אינה מכוונת בהם רק לצורך הכרח גידול הגופות ותנועותיהם להשלים מה שכיון מהם‬
‫לעבודת האדם בבשרם ועורם וצמרם ולכל עבודתם ולזה נקראו מקניהם וקנינס)בראשית‬
‫ל״ד( ‪ .‬והנה החי המדבר הוא מבואר שהוא בהפך זה שהרי אי אפשר לומר בו שנפשו‬
‫נמצאה בעבור גופו ולצרכו שאס כן בכלות הנוף ימי עבדותו ההבטל נפשו עמו ומותר האדם‬
‫מן הבהמה אין אבל חוייב לומר שהם דונמה המלאכים המשתלמים מאתו יתעלה שמתלבשין‬
‫בדמיה גופים להראות בהם לעיני בני האדם כמו שנתפרסם בהם מלוט)שם י״מ( והגר)שם י״(‬
‫ויוסף )שם ל״ז( ומטה )שופטים י״ג( וגדעון )בס וי( וזולהס כי היו הגופים צורך השכלים‬
‫לעשוח שליחוהם ולהפשיטס מעליהם מיד כמו שנראה הדבר מביאר אצל גדעון ואצל מטח‬
‫ודוגמה זה יהיה מין האדם ובפרט זאת האומה הנבדלה מכל העמיס שהגופיוח בהם הוא‬
‫צורך השכל לא זולת ואין לו רק לטשות שליחותו ואחר כך הפשט מתוח ‪ .‬והיות טנין האדם‬
‫בזה הטולס דוגמת שלימות או שלימות ממש הוא מבואר מאד מטנינו ‪ .‬וכמי שאמר‬
‫המליץ )פרק ז׳( אס לעשות מלאכתי שילמתי הנה ואנכי רפה ידים כמו שיבא טוד ‪ .‬והנה‬
‫היה‪,,‬זה הענין הנפלא ראוי שיורשה באיש המיומד אשר הבדילו ה׳ מעדת ישראל בקדושה‬
‫ובטהרה ואשר הונף ואשר הורם מכלל קרוביו ומכל שאר בשר לרשום בו טנין אלהות כמו‬
‫שיתבאר היטב בהורת קדושתו טל יתר אחיו בפרשת כהניס שטר ס״ו ב״ה וביום המיוחד‬
‫לכפרתס ‪ .‬ובעבודה היותר מיוחדת בי כי שם צווה להיות שליח לטס ה׳ אלה ושיטשה‬
‫שליחותו בבנדי בד קדש נקיי׳ ולא היה מפחמש בהם רק בעבודה המייחדת היום‬
‫ההוא לפנים ‪ .‬אמנם אמר טבודשו הי׳ מפשיטה וגונזם גניזה מנלמות כמו שיבא ‪ .‬והנה‬
‫הוא היה משל ולימוד מפואר לכל אחד ואחד מישראל ולכל הטדה כלם כי שפתי כהן‬
‫בקדושתו זאת ישמרו דעת להעיד טל טצמו וחורה יבקשו מפיהו בסדר טבודחו כי מלאך‬
‫שליח מאת ה׳ צבאות הוא לעשות מלאכתו בעולם הזה עבודה כשירה והגוגה הנכנסת‬
‫בהכשירה לפגי לפני׳ בבגדי לבן נקיים‪ .‬ואחר שליחותו יפשוט אותם הכהן וגונזם לעד לעולם‬
‫כטנין מלאך האלהיס ההולך לטשות שליחותו והיא לביש גשמוח מה ואחר יפשטהו מעליו‬
‫וחזר לפשיטותו‪ :‬ובטדרש )ויקרא רבות פרש׳ כ״א( רבי ברכיה ורבי ירמיה בשם רבי חייא‬
‫בר אבא אמר בשורות של מטלה כך שורות של מטה מה שורות של מטלה איש אמד‬
‫בתוכם לביש בדי׳ כך שירות של מטה כתינת בד קדש ילבש ילבשם יבלו שם תני ר׳ מייא‬
‫מלמד שטעונין גניזה והוא מבואר הי האיש לבוש הבדים לא נתלבש כך אלא לצורך‬
‫שליחותו ולזה אמר שהכהן הגדול ביום ההוא היה דוגמהו כמה שלבשם לטבורה ואמר‬
‫טטונין גניזה כמו שאמרט ‪ .‬והנה אמר שזה הטנין נהימד אל הכהן בזה האופן ראוי‬
‫שיתפשט הועלמו אל הכלל כלו ער שימשבו כלם בזה ג״כ מלאכי אלהים כי טל זה נאמר‬
‫)שמוה י׳׳ט( והתם תהיו לי ממלכת כהגיס וגוי קדוש כי אם יהיו כלם כמים כמוהו‬
‫הגה יהיו כלם מלאכים שלומים על זה האופן מהשליחות שאמרגו ‪ .‬וכמה יועיל זה הלמוד‬
‫הנפלא להרבה טניני׳ אס לדטת טניט ולהזדרז אל שלימות זה אשר הכל תוטים בו ויקרה לכל‬
‫אמד מהאנשים כמקרד הכסיל שמיטהו בני המדינה ציר נאמן לבא אל המלך להפיק ממט‬
‫מ ר הכרחי לחיי המדינה ונמט בידו ארנקי של מטות להוצאתו כי רב ממנו הדרך וצוו עליו‬
‫מ‪6‬ד‬
‫־‪(8‬‬
 ‫שלשה וששים‬ ‫אחרי מןףן‬ ‫שעי‬
‫מאד לתת לכו אל שליחותו ודרו נדרים לשלם שכרו‪ .‬וילך האיש עד לפני שער המלך וירא‬
‫והנה הארץ ההיא מוכה ורחבת ידיי לפניו ויקח מן הכא כידו לעשותם שם סתורה גיעס כי‬
‫מוכ סחרה ואתננה וכהרוית הממין נכה לכו לעכור אדמות ימים כפרקמטיא נמלה ויהי סער‬
‫גדול כים ונטרפה הספינה ‪ .‬ואבד העושר ההוא כענין רע וישכ לעירו כבשת פנים ויקלסו‬
‫טליו שרי המדינה וזקניה לאמר איך מלאך לבבך לנטיש עסק השליחות אשר חייך וחיי כל‬
‫המדינה תלויין בו לכקש לך מעט מהממין אשד לא ציינו ולא עלה טל לכ‪ .‬אמרנו ככר נככדך‬
‫מאד ועתה מנעך השם מככוד ויקומו כל כני העיר וישרפו אותו ואת כיתו ואת כל אשר‬
‫לו כאש‪ .‬וכן הדכר הזה כאמת כי האדם הנה שלוח כעולם הזה לעמוד על נפשו ולהצליח‬
‫במעלות האמידות הם קנ־ני החכמה ותפארת המעשים משני המינים אשר זכרנו אשר כהם‬
‫ולא בזולת תישע העיר הקטנה אשר זכר החכם)קהלת ט י ( ‪ .‬והאל יתעלה אשר שלח אותו‬
‫הנה הוא הזמין בידו די צרכו לספיקי כל ימי היותו בשלימותו וזה אס על ידי מלאכה‪.‬‬
‫מהמלאכות או על ידי ירושה או מתנה או אי זה עסק נאות בלתי מטריד אותי לעקר שליחותו‬
‫יהיה לו כי די ספוקו למכולת ביתי עד עשותו דבר שילחו ועד הקימו מזימות לבו והאיש‬
‫המסכן לא זכר עקר השליחות וכמעט מהממין אשר נזדמן כידו התחיל לעסוק כסחורה וחזר‬
‫ושנה ושלש מד אשר הסיח דעתו מהשליחות ומן המשלח ותס כמו כל ימי הכלו לאסוף ולצבור‬
‫טושר רכ אשר לא צווה כו ובחצי ימיו יעזכנו ואחריתו יהיה נכל אוי לו לאותה משה ואוי לו‬
‫לאותה כלימה ששכח האיש הפתי כזה עקר שליחותו אשר חייו תלויין כו ודאג אל עסק הממון‬
‫ואל יתר הדכריס המדומים וזה וזה לא נתקיימו כידו ומה לעשות ט כי חרכה חמת המלך‬
‫כהעלות עשן אפו רק לדונו כקצפי ובחר ונו כאחד הנבלים מפושעי ישראל כגופן אשר תולעתס‬
‫לא תמות ואשם לא הבכה )ר׳׳ה י׳׳ז‪ (.‬ועליהם אמר החכם )משלי י׳( כחומץ לשימם וכעשן‬
‫לעיניס כן העצל לשולחיו ‪:‬‬
‫והנה אס שמע אל הישרת האיש לכוש הכריס יתירה יבקש מסיי יזכור את שליחותי ולא‬
‫ישכח מלכו כי מלאך ה׳ צבאות הוא נס יועילו מאד הלמודים האלה להכרת עצמו‬
‫ולדעת צורך גופו ומה טיכו אשר לא יעשה עקד מעצמו וכשרו ולדרוש תמיד מה יפיו ומה טיכו כי‬
‫ידע כי אינו אצלו רק כמדרגת הלבוש אשר עקר המוכ והבריאות לא ידרוש כי אס‬
‫לפנימיותו *גם לא ירע בעיניו בשלחי אותו חפשי מעצמו כמנהג רוכ עמי הארץ אשר ישפטו‬
‫על הנשמות כעולמ׳ משפט הגופות ורוט צורתם והפשדם‪ .‬לי מכמו ישטלו כטנינו שלכהן נדול‬
‫ושמושי ככגדיס ההם וגניזתם ידעו כי האיש השלם לא ירע בעיניו לשלח גופו מפשי מעמו‬
‫רק כהסיר הכגריס הצואיס מעליו והלבש אותי ממלצות וכמ״ש)מכלת׳ דמלוא׳ פ״א שי׳ ו׳(‬
‫כאהרן הכהן על והפשט את אהרן את כגדיו )כמדבר כי( העמידו על הסלט והפשיטו כגדי‬
‫כהונה ובגדי שכינה נלכשין תמתיק ואם שהמאמר על כגדי כהונה ממש אמור כמו שנתבאר‬
‫במקומו שער פ״א כ׳׳ה מכל מקום רמז גדול ה ו א ‪ .‬והנה כאמת נראה דכר זה כגניזות נופו‬
‫הטהור של משה אדוננו עליו השלום שהוא לבדו את להיות כגדי בד קדש שלו נננזץ מל ידי‬
‫ה ק ״ ב ה ) ס ו ט ה ט ׳ ‪ ( :‬ו מ ה לא צר לי על יייזש־ש־וזכה מדו ולא נצטער עליו כלל‪ .‬ומה שסדרו‬
‫הפייטנים על פטירתו הכל היה לעורר הככי על מסרונו על דרך ככו לאוכדיס וכו׳ כמו‬
‫שיכא‬
‫*גס לא ירע בעיניי וכו׳ ‪ /‬ר״ל אחרי שיחשוב כל איש שלס את הגוף רק כעין מלבוש למפש‬
‫שהיא עצמותו של כל אדס )אשר ע״כ חשב גס התנא רק ג׳ עניניס‪ ,‬התורה‪ ,‬העכורה והג״ח׳ שהם‬
‫מזון הנפש המעמידים ומקיימים אותה‪ ,‬ולא חשב הדברים המעמידים את הגוף ד״מ המאכל והמשתה ״‬
‫מגיעה והשינה( לא ירע בעיניו עוד כבוא עתו למות‪ ,‬או כי יאסף אחד מקרוביו אל עמיו אחרי‬
‫הורעו כי רק הגוף יכלה כמות האדם אכל הנפש תשאר לעד‪ ,‬לא כאשר יחשוב ההמון‪ ,‬כי‬
‫כמקרה מוס־ת אשר במותם תאבד צורתם והס יפכדו‪ ,‬כן גס מקרה משמות‪ ,‬ומשפט אחד‬
‫למו בעולמם‪.‬‬
‫‪.‬סג‬ ‫שלשה וששים‬ ‫מות‬ ‫אח* י‬ ‫שעי‬
‫•שינא נמקומו נע״ה ‪ .‬והנה לזה לא מנה שמעון הצדיק נץ העמודים ההם מה שיעמיד‬
‫הגושית ומה שיתרףמו עליו כענץ המזון ויחד הצרכים אשר עליהם ימיו אבל זכר העמודים‬
‫אשר יקיימו הנפשות וישמידום במדרנת מלאכים ובני אלהים ‪ .‬ולפי שאלו העניניס מהתורה‬
‫והעבודה וגמילות חסדים יתרבה מציאותם ויתחזק ענינם ביד בני האומה הזאת ביום ;הגדול‬
‫והקדוש הזה מצד קדימת יום הזכדון וימי החשובה אשר לפניו ולאחריו שם מה שיגמור של‬
‫ידם העיון באלו הלמודים המיוחדים אל מבודת היום אשר זכרנו אמרו שישראל ביום הזז הס‬
‫כמלאכי השרת שד שיוכלו להשתתף שמהם בקליס המיוחד להם אשר לא נחן להם רשות‬
‫לקלס בו כל השנה כלה במי שאמרו במדרש פרשת שמש )רמת פ׳ ואתחנן׳( משל לבן בית של‬
‫מלך שנכנס לתור הפלטין וראה ‪ (1‬קוזמינדן של'מטרונא וגנב אותה ובא ונתנה לבתו והתחיל‬
‫מצוה ואומר לה כל הבגדים שלקחתי לך לביש אותן בפרהסיא אבל קוזמישין זה גנוב הוא‬
‫אל תלבשי אותו אלא מן הדלת ילפניס ‪) .‬מתיבת כך פד ולמה לפנינו ליתא( כך אמר משה‬
‫לישראל כל המצות שנתתי לכס ממה שקבלתי מן התירה אבל השם הזה שאני מהן לכס ממה‬
‫פשמעהי ממלאכי השרת שבו הם משבחים להקב״ה ונטלתי אותו מהם לכך תהיו אומרים‬
‫אותו בלחישה ברוך שס כביד מלכותו לעילם ועד״ולמה הס אומרים אותו ביום הכפורים‬
‫בפרהסיא אלא שהם כמלאכים למשיס לבנים לא אוכלים לא שותים ואין בהם לא משא וצא‬
‫טון והקדוש ברוך הוא סולמ לכל עונותיהם‪.‬יורו שנתקיים בהם מה שאמרנו ראשונה ממלכת‬
‫כהניס ומלאכי אלהיס ‪ .‬ויותר יתבאר ׳ה כשנרד לענין השבח והקלוש הזה ומה טבו כי יש‬
‫לשאול מה שבח של מלאכי השרה הוא שהרי הוא מאמר מדומק מאד מדבר בעצמותו יתברך‬
‫ומרבה בכנויים יותר מזולתי באומר! שם כביד מלכיתי‪ .‬ועיד שהרי דוד אמר בקול רם‬
‫)תהליס ע״ב( ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ובמקום אחר )שם קמ״ה( כבוד מלטתך‬
‫יאמרו‪ .‬אלא שיש נו שתי תשובות‪ .‬האחת כי רוב הסתר הכנוייס הוא עצמו יתרון ההכרה‬
‫נעניניס הנעלמים כי כשתדע שדכר פלוני הנעלם אמנם אינו כך ולא כך ולא כך הנה כל מה‬
‫שתרבה באלו הידיעות תדע נו יותר ממי שיסכל אם הוא דכד מכל אלו או זולתי‪ .‬ואין ספק‬
‫שזאת הידיעה השוללת היא אשר נתייחדה באלהיות כמו שכתב הרב המירה בפרק כ״ז מהחלק‬
‫הראשון והיא מה שכיונו מאמר )שמות ל״נ( וראית את אחורי ופני לא יראו כמו שכתבנו‬
‫שם והוא טעם אמרם דל בסוף המדרש שזכרנו )הולץ נ״א ‪ :‬ובמ׳ ליה׳( חביבין ישראל יותר‬
‫ממלאכי השרה שמלאכי השרה אינן מזכירין אה השם אלא אהד שלשה הימה שנאמר)ישעי׳‬
‫ו׳( וקרא זה אל זה •ואמר קדוש קדיש קדוש ה׳ צבאות ואלו ישראל מזכידןאת השם‬
‫אחר שהי הימה שנאמר )דברים וי( שמפ ישראל ה׳ אלהיט וגו׳‪* .‬וזה כי הנה המלאכים‬
‫מבדילין ומקדישין אותו על שלשה עולמות )ת״י ישעי׳ שם( למה שהם יודמין אה עצמם‬
‫ומשיגי]‬
‫‪ (1‬קיזמיטץ ר׳׳ל תכשיטין‪ ,‬בי היא ‪ cv‬נגזרשכ‪xoc‬לתקאזמאש !|‪ «s‬שמוק ‪ ,‬ציערראט‪,:‬‬
‫*וזה ני הנה וכו׳ מגתי כי אחר שאמר מחילה שנל עיר שתרבה ידיעת השלילית ריא געגאטי*‬
‫ווע עיקעננטניס מעצם מה ‪ ,‬ר׳׳ל לדעת ממנו ממה מה שאיני‪ ,‬כן תגדל השגתי ותהיה ייתר נרורה ‪,‬‬
‫יע מעחר וויר וייססען ייאש איין געוויםעס יועזען אללעס ניבט איזט ‪ ,‬אייגע! דעסטא ריב־‬
‫טיגערן אוגד קלאדערן בעגריף האכען ודר אייך פאן רעשזעלכען‪) ,‬כמי שנאר זאת המורה‬
‫ח״א פ׳ ס׳ במשל השפינה שבארנו למעלה בשער נ״ד ע׳׳ש( וע״כ המלאכים שהם מעולם השכלים‪ ,‬פאן‬
‫דעי גייסטיגען וועלט ויודעים שהי״ת נשגב גס מהם‪ ,‬הלוא תרבה ידיעתם השוללת ממנו איהרע‬
‫נעגאטיווע נאטטעס ערקענגטנים‪ ,‬אחרי שיודעים שאינו עלם מעילם היסודות‪ ,‬ולא מעולם הגלגלים‪,‬‬
‫גס איננו כאחד מהס שוכני עילם השכלים ‪ .‬כי אס נעלה ונשגב הוא על כלם ‪ ,‬אפש בני אדם‬
‫המשיגים רק את העולם התחתון שהוא עולם היסודית אשר בקרנו הס יושניס‪ ,‬ועולם הגלגלים שהיא‬
‫רקיע השמים מס המכניס אשר ממעל לראשם ‪ /‬אנל מעולם השכלים אינם יודעים ומשיגים מאומה •‬
‫ממעט‬
 ‫שלשה וששים‬ ‫אחלי מות‬ ‫שעי‬
‫ומשעין ערן הבדלו מהם השגה שלמה עצמית ‪ .‬אמנם ישראל לא יוכלו לקדשו בהכרה שכלית׳‬
‫‪,‬‬
‫כי אם מהשני העולמות המורגשים המושגים להם אבל מהשליש יקדשוהו במאמר לבד כמו‬
‫מחקנו כנוסח^הקדושה )מעת הספרדים( נקדישך ונעריצך בנועם שיח סוד שרפי קדש‬
‫המשלשין לך קדושה וכו׳ ובקצת הנוסחאות )נוסח אשכנז( נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישין‬
‫אותו כשמי מרום וכן כתוב על יד נביאך וכו׳ והוא אשר נרמז יפה במאמר שמע ישראל כי‬
‫כמע רומז האדם שיש כו כח לשמוע והוא ראש העולם התחתון‪ .‬וישראל אל העולם האמצעי‬
‫וכמו שאמר רכי עקיכא )כפרקי היכלות( מיה אמת יש שם כרקיע ששמה ישראל ואומרת‬
‫נרכו את ה׳ וכל נדודי מעלה עונין אחריה כרוך ה׳ המבורך לעולם ועד ‪ .‬וכאמת היא המיה‬
‫אשר ראה יחזקאל)א•( ככוללת העולם האמצעי אשר ישראל ככללו הס כדמותה וצלמה‬
‫כאשרכתכנו הענין היטככשער ל״א דרוש משם ‪ .‬וזהו עצמו ענין כרוך שם ככוד מלכותו‬
‫לעולם ועד כי לא ייחסו הכרכה לעצמותו ולא לכבודו אצא לשם ככוד מלכותו כעין הקלוס‬
‫אמר שלשה תיכות‪ .‬אמנם דוד אמר ככוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידכרו וכרוך שם ככודו‬
‫שהוא ‪( 1‬קלים של שני תיבות והנה היא בחינה נכבדת מורה על יתרון ההשגה ‪ .‬ואולם מנין‬
‫המביכות לישראל יותר ממלאכי כשרת כענין הזה הוא כי חכה יתדה נודעת להם שאף‬
‫טל פי שהס מקצרין כקלוסן מהם הנה עכ״ז שכח ישראל וקלוםן הוא מקוכל לפניו יתכרך‬
‫נשבח וקלוש מלאכי השרת והוא הטעם עצמו למה שאמרו עוד כגמרת חולין ס׳ גיד הנשה‬
‫)שם( שישראל מקלסין ככל יום שלשה פעמים ומלאכי השרת פעם אמד כיוס ואמרי לה פעם‬
‫אמד כשכוע ואמרי לה פעם אחד כחדש ואמרי לה כשנה ואמרי לה כיובל ואמרי לה לעולם ‪.‬‬
‫ואין מלאכי השרת אומרים שדה למעלה עד שאומרים ישראל שירה למטה שנאמר)איוכ ל׳׳מ(‬
‫ברן יהד כוככי כקר ויריעו כל כני אלהיס‪ .‬והכינה כי בזה וכזה נודע? חכתן שאף שאין קלוסן‬
‫ט ה וגם שיש כתות מהמלאכים שהם אומרים שירה לעתים רמיקיס כל אחד לפי מה שעלה‬
‫ברצון הבורא צורך מציאותו וכמו שאמר המלאך ליעקב )חולין שם( אני מככנכראתי לא הגיע‬
‫זמני לומר שירה עד היום‪ .‬ירצה כי לשליחות היום נברא והנה הוא מבואר שהדבר אשר יהיה‬
‫כן מזמן לזמן רהוק ‪ ,‬הוא יותר יקר ונחמד בעיני האנשים מאשר הוא תמידי ומזה הטעם היה‬
‫ראוי שקלוס הכתות ההן יהיה יותר חביב והנה עם כל זה הנה אין המלאכים אומרים שירה‬
‫למעלה עד שאומרים ישראל וכו׳ *והדין דין אמת כי שירת המלאכים למעלה היא השלמת‬
‫סעולותיהס המיוחדות ובה משלימין עניני כתות של מטה ואס כן אי אפשר להם להשלים‬
‫בירתם שלמוה כליהוהכ אס לא שבראשונה ישודרו החחתוניס כשלמות ענינס וכמו שהיה‬
‫הענין‬ ‫‪,‬‬
‫‪ (1‬קדום‪ ,‬לאב ‪ ,‬בעשאניגוגג‪ ,‬נגזר מלשון קאלאם ;‪ *eXa‬שאן‪ ,‬ליעבליך‪ ,‬בלשון יוני‪.‬‬

‫המעט גס ידיעתם השוללת מהי״ת ‪ ,‬כי יודעיס רק שאיננו כצס כמיהס מהעולם החחתון‪ ,‬גס לא‬
‫כאחד מכוכבי השמים וכסיליהם‪ ,‬אנל נינו ובין שאר השכלים הגנרלים לא יוכלו להגדיל אחרי שאינם‬
‫משיגים איתס‪ ,‬וע׳׳ז רומזים גס דחז׳׳ל באמרס שמלאכי השרת אץ מזכירי! את השם אלא אחר שלשה‬
‫חיטת שנא׳ ״וקרא זא״ז ואמר קדוש קדוש קדוש ה‪ ,‬צבאות׳ ר׳׳ל שמקדישים ומנשאים אותו על שלשה‬
‫מולמות‪ ,‬ואלו ישראל מזכירין את השם אחר נ׳ תינית שנאמר ״שמע ישראל ה׳ וכוי" כי מלת ״שמע״‬
‫רומז על העולם התחתון אשר נו האדם נעל כשרון השמיעה והדיבור מנחר היצורים‪ ,‬ושם ״ישראל״‬
‫רומז על עולם הגלגלים‪ ,‬אחרי כי י״כ שבטיו‪ ,‬והאבות הקדושים אשר היו כתוכו דומים בבחינה מה‬
‫בתכונתם המוסרית לצכא השמים וכסיליהם ‪ ,‬כמו שביאר הרב ענין זה ככר כשער ל״א עיי! ביאורי‬
‫שם‪ ,‬ור״ל שבני ישראל מקדישים ומרוממים את הי״ת רק כעצם נשגב ונעלה משוכני שני עולמות‪,‬‬
‫•והדין די! אמת וכו׳ כונתו כי שירת המלאכים היא רק התודה והשבח אשר יתנו ליוצרם אחרי‬
‫אשר ישלימו פעולותיהם אשר נועדו להן‪ ,‬וע^כ אמר המלאך אשר שולח להאבק עס יעקב למען הרהיב‬
‫עוז כנפשו שלא יירא וייצר לי עוד מפני עשו אחיו‪ ,‬בראותו כי גס עם אלקיס שר ויוכל לו ״אני‬
‫מכשננראתי צא הגיע זמני לומר שירה עד טוסי יען כי עד היום ההוא לא השלים עוד תעודתו אשר‬
‫מעד‬
‫םג־‬ ‫שלשה וששים‬ ‫אחרי מון!‬ ‫‪6‬‬
‫׳ יעי‬
‫המכין במלאכי של ימקב כאשר אמרנו מיל‪** .‬אמנם החשובה השניח כי השלמים שבאנשים‬
‫משבחים שמו יחי מצד עצמותו לעולם כמו שאמר וברוך שם כבודו אמנם מצד מעשיו משבחים‬
‫אוחו בפומבי כאלו מכירין בזה השבח וכמו שאמר )חהלים קל״ט( אודך על כי נוראות‬
‫נפלאתי נפלאים ממשיך ונפשי יודעח מאד ועליה אמר כבוד מלכותך יאמרו‪ .‬אמנם המלאכים‬
‫המשבחים בשני המניגיס יחד ומקבצים אותם יחד כלומר שמשיגים ענין ההנהגה ואין‬
‫נשתלשלו הנמצאות ונמשכו המהנות מעצמות מציאותו ולזה אומר׳ בשכ׳׳מלו שהוא חבור שם‬
‫הכבוד והמלכות יחד‪ .‬ומכל אחד מאלו הטעמי׳ למדנו שהוא נבח וקלים מיוחד למלאכי השרת ולא‬
‫נתן לקלס בו לישראל אלא בלחישה כמ״ש השפם בפסחים פרק מקים שנהנו)נ״ו‪(.‬היכי נעביד‬
‫נימריה לא אמר משה לא נימריה הא אמרו יעקב חקנו‪.‬לומר אותו בחשאי‪ .‬וזה כי משה אמר‬
‫להם לישראל שמש ישראל וגי׳ ‪ .‬והנה התשובה הזאת רצוני בשכ׳׳מלו אינה ידועה להם‬
‫כי לא עתה רבים יחכמו ‪:‬ה והוא טעם לא אמרה משה כלומר לא הושבה תשובה זו‬
‫במאמרו‪ .‬לא נימריה כבר אמרה יעקב כי לפי שהבנים הס אשר אמרו לאביהם שממ‬
‫ישראל ה׳ אלהינו וגו׳ )פםחים שם( מה הוא בשלמות כת נבואתו השיב דברים נכוחים‬
‫כענין שמלאכי השרת מקלסין בו ושיעיר המאמר כי הוא אינו ראוי לאומרו לפי שהוא קלוס אשר‬
‫לא יאות כלל לכלל העם ושאין ראוי לשתק ממנו לגמרי כי היא קלים משיבח ומיוחד לשלמים‬
‫ויצאת הפשרה שיאמר בלחישה שירא׳ מזה שיש בו הוד כבור ומלכות שלמה יחירה מכחם‪.‬‬
‫אמנם ביים הכפירים הזה הנס כמלאכי השרת מהטעמים שזכרי ויאמרו אמור בקול רם‬
‫כמו הס ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד לומר שכבר הניעו למעלתם • והנה בפרשת שמע‬
‫ישראל שער ‪5‬׳ בע׳׳ה יתבאר עיד זה המאמר באופן נאות עיין עליו‪ .‬וזה הדבר אשר אמרו‬
‫)פר״א פ׳ מ״י( שהשיד שליה סמאל בר מחלוקתם באומרו לפני הקב׳׳ה יש לך שס אחז‬
‫כמלאכי השרת מה מלאכי השרת יחפי רגל אף ישראל יחפי רגל ביום הכפירים מה מלאכי‬
‫השרת אי! להם קפיצה אף ישראל עומדים על רגליהם ביים הכפירים‪ .‬מה מלאכי השרת‬
‫נקיים מכל חטא אף ישראל נקיים ממשא בי״ה‪ .‬מה מלאכי השרת שלום מתווך ביניהם‬
‫אף ישראל כן ביום הכפירים והקב״ה מקבל עדותו וכו׳‪ .‬והכוונה להם שהשלימו עצמם‬
‫בשלשה מנינים שזכרם שמעון הצדיק שעליהם העולם עומד‪ .‬שהכוונה ביחפי רנל שאינם‬
‫צריכים‬
‫נועד לו‪ ,‬ולא הגיע עוד עתי לאמר שיי־ה‪ ,‬ונמשך מזה כי יען שרק השלימיס ביני ארס המשלימים‬
‫פה עלי ארן חוקם המיברי ראויס כי ישולח מלאך ממרום לעזרם ולתמכס‪ ,‬ע״כ אין המלאכים יכולים‬
‫לומר שירה בעבור השלמת פעילותיהם המיוחדות להם לעשותן לטובת בני אדם ברואי מעה‪ ,‬רק‬
‫אס כבר השלימו הס תחילה פעולותיהם המייחדת להם ‪ ,‬ר״ל תעודתם המושרית אשר בעבורה נוצרו‬
‫עלי ארן‪ ,‬עד שירינו יישירו כעבור זה לעליין וושאחיל ״אי; מלאכי שרת אימריס שירה למעלה ער‬
‫שאימריס ישראל שירה למטה״‪.‬‬
‫**אמנם התשובה וכו׳ תוכן דעתי הוא ‪ ,‬כי ״שם כבוד ה׳״ מורס על עצמותו י״ת‪ ,‬״וכיול־‬
‫מלכותי״ מורה על איסן מהגחי את העולם ׳ והנה כל כני ישראל היודעים כי יש אלקיס ומאמינים‬
‫ג״כ כי הוא מנהיג את העילס כלו‪ ,‬אבל אינם יודעים איך נשתלשלו כל הברואים הרכים מהיי׳ת שהיא‬
‫סבתם הראשונה‪ ,‬יכלו רק לאמר •במך שם כבידי״ שהיא שבח על מציאותי ועצמותו י״ת‪ ,‬גס יטלים‬
‫לשבחו בפה מלא על כל מפעלית מעשיו בשמים ובארץ‪ .‬אשר יכירו וידעו כלס כמאה״כ ״כבוד מלכותך‬
‫יאמרו״! אבל לא יוכלו לחבר שניהם יחד לאמר ‪,‬ברין־ שם כבוד מלכותו״ הכולל שבח אלקיס עליון‬
‫בעבור השתלשלות כל הברואים ממנו‪ .‬אחרי שאינס מבינים ומשיגים זאת ׳ ירק המלאכים המשיגים‬
‫זאת יאמרוהו ׳ ויעקב אע״ה אשר מעלתו היתה קרובה למעלתם כנוח עליו רוח מבואה > אמר‬
‫איתי ג״כ ׳ אכל משה לא קכעהי בתורה‪ ,‬שיאמר איתי כל אחד ואחד מבני ישראל אשר החוב עליו‬
‫לקרוא את שמע בבל ייס פעמים ‪ ,‬וע״כ דרך פשרה אחז״ל שיאמרוהו בלחישה‪ ,‬להראות בזה לכל‪,‬‬
‫כי יודעים אנו פחיתות מעלתנו‪ ,‬וכי אין אנחנו ראויס לתת שכח זה‪ ,‬ורק ביה״כ עת נטהר מכל‬
‫טומאת חעאתנו‪ ,‬ונשוב אל ה׳ נאמת ונדמה בבחינה מה למלאכי שרת ולשרירים השלימיס אשר ס׳‬
‫קורא > נוכל לאמרי בקול רם ‪:‬‬
 ‫שלשה וששים‬ ‫אחרי מלת‬ ‫שעי"‬
‫צריכים שמור כי חורחן משמרהן ובכל מקום אשר חדרוך כף רגליהם הוא בטוח להם שלא‬
‫ינגסו כמו שאמר )תליס צ״א( כי מלאכיו יצוה לךוגו׳‪ .‬על כפיסישאונך פןחגןףבאבן רגליך‬
‫מל שחל וגו׳‪ .‬והוא טעס אמרו )שמות ג׳( במשה ויהושע חלמידו)יהושע הי( של נעלך‬
‫מטל רגלך כמ״ש בשער ליה וזהו הענין אשר בו ידמו למלאכי אלהיס ששלמוחן משמרם בכל‬
‫מקום ובאומרם שאין להם קפיצה ירמוז אל זריזות העבודה אשר משני המירם אשר עליהם‬
‫אמר הטבודה וגמילות חסדים כי הס זריזין בהם ולא ישקוט׳ ולא ינוחו מפעולותיהם‪ .‬והנה‬
‫גכט העניינים האחרים אשר זכרו פירשו אלו הראשונים ‪ .‬כי אומרם שהם נקיים מכלחטא‬
‫כוח עטן יחפי רנל עצמו כי העון הוא המזיק ל־חפיס ולדומים ל ה ם ‪ .‬ומה שאמרו ששלום‬
‫מחווך ביניהם הוא כולל לשני העבודות אשר בהם יושלם בשלום גמור בין ‪ (1‬פמליא כל‬
‫מעלה בעבודות אשר הם מכוונות לאלוה עוביו כמו שנזכר ובין פמליא של מטה במעשים‬
‫מקראים גמילות חסדים כמו שנתבאר ‪.‬ויקב׳׳ה שומע עדותיו דהודאת בעל דין כק׳ עדים‬
‫דמי )גיטין מ ׳ ‪ ( :‬וזהו ענין אומרם דל)פר״א שם( תנו שוחד לםמאל כי כאשר ישלימו עצמם‬
‫במצוח החור׳ האלהית ככל אשר יעשה צהם ובהקריב קרבנותיהס כהלכותיו הנה באמת‬
‫בטל דינם הוא ככן הוא יצר רע נהפך לאוהב ויהיה בעזרם ילין בעדם ויניד צדקתם ואין‬
‫לך כוחד גדול מזה כמו שיבא טיד בטעם ‪:‬מעבה ונם אחרי כן‪.‬וכל זה בכלל שליחות הכהן‬
‫מנדי בד קדש אשר עליו נאמר )מגאכי ב׳( כי מלאך ה׳ וגו׳ וכל העם הנמשכים אחדו‬
‫להיותם מלאכים ממש כמו שנתבאר‪ .‬והנה נם מערן חליפות בגדיו היום ההוא הקדוש‬
‫בחלוף עבודותיו יש עוד למיד אמד נפלא מאד בשיושקף כראוי אבארהו אחר שאסדר עבודת‬
‫כיוס כלה על ב ס ד ר ‪ .‬ואני הנה ראיתי לחלק מה שיאמר בדרוש הזה אל שלשה ענינים על‬
‫שמות השלשה דברים שזכרן שמעין יצדיק במאמרו שאמר על התורה ועל העבודה ועל‬
‫גמילות חסדים כי כדאי הוא הכהן י־נדול והקדוש לאלהיו ששמש בכהונה גדולה ארבעים שנה‬
‫)יומא ט׳‪ (.‬ונמשכו על ידו ברבה עניני ההשגחה בעבודותיו כמו שנזכר עליו בתגמוד )שם‬
‫ל״ט ‪ (.‬שניחם אליו המאמר הזה על העניניס הנעשים ביוס ההוא המיוחד שעליו העולם עומד‬
‫להיוהו יום סליחה ו מ ר ה וכמו שאמר )תהלים ק״ל( אם עונות תשמור יה ה׳ מי יעמוד ‪.‬‬
‫ויהיה הענין האמד על התורה ובוא ב יחוד הורה היום בכוונה קרבנוהיו המיוחדים לכהן‬
‫ולעם ותועלת עטי היום ותימה י י • במין השני כיל העבודה אשר בו נכתוב מלאכת היום‬
‫וסדר העבודה ההיא המיוחדת כתקנה והשלמת מה שיעדנו להורות הלמוד ממיני חליפות ‪,‬׳‬
‫‪,‬‬

‫ממדים אל בנדים בעבודותיו‪ .‬יענין השלישי על נמילות הסדים בהורות כי עבודה‬

‫היום וכסרותיו ר ם הם בתורת נמול אלהים הנומל טובות לעמו היום בתורת מסד גמור‬
‫לא מן הדין‪:‬‬
‫הענין הראשון והוא בתורת הקר בנות והצום על פי התור׳ הכתובה בהם בחלק הזה ‪.‬‬
‫וראוי ראשוני נעורר בו קצת ספקות ‪ :‬מ׳ אומרו בתהלה וידבר ה׳ אל משה אתרי‬
‫מות כני בני אהרן בקרבתם וגומר ‪ .‬ויאמר ה׳ אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא וגו׳‪:‬‬
‫בזאת יבא אהרן וגומר כי מה טעה שיזכור שהית׳ זאת המצוה אחרי מית שני בני אהרן ‪.‬‬
‫ומה טעם שיזכיר בעם מיההס ־ והמדרש )תו״כ( פ׳ אחרי פ״א סימן גי( שאומר משל לשני‬
‫רופאים וכו׳ לומר שהכוונה היה׳ לזרזו יותר יראה שצריך לפרש שמאמר אהרי מוה שני‬
‫בני אהרן הוא דברי המדבר עצמו כלומר אחר כמהו בני אהרן בקרבהם וגומר דבר אל‬
‫אהרן אחיך ואל יבא בכל עה והיה ס־ריש נאה אם לא יפסיק מיהר המאמר השני שאומר‬
‫ויאמר ה׳ אל משה‪ .‬ועל כל פנים היתור קשה‪ :‬ב׳ בענין הקרבנוח שצוה שיהיו שנים לכהן‬
‫אהד‬ ‫‪.‬‬
‫‪ ( I‬פמליא ‪ Familia‬כלשון דומיפאמיליע‪ ,‬הויזגעזיגדע ״ ארך דיענעדשאפט‪,‬‬
‫פד‬ ‫שלשה וששי‬ ‫אחלי מות‬ ‫שעד‬
‫אחד לחטאה ואחד לעולה אמנם לטס צוה שטם לחטאה ואחד לעילה •י ג׳ בענץ מורלוש‬
‫שיראה דבר זר כאלו חלקו בץ השויס בהם כשת וטמן עזאזל ושמד לסמאל שכיר טדע‬
‫מה ככחבו בו הראכוניס ובסרט הרמבץ ז׳׳ל במשל העושה סעודה למלך וציה לו כמלך חן‬
‫מנה לעבדי סלוני יכו׳‪ .‬והנה לא נתבאר לנו יפה אלה העטינים ולא ידענו מה צורך למלך‬
‫להפיס בעל הסעודה עס עבדו זה ומה טיט‪ .‬גס מעם ונהן אומס על ראש השעיר ונו׳‪:‬‬
‫ד בטעם ובא אהרן אל אהל מועד ופשט אח מדיו באם כדבר הראשונים )יומא ל״ב ‪(:‬‬
‫שאמרו שאינו במקומו טס קישוט הרמב״ן ז״ל שכהב שהכהוב הזה אומר דורשני שלא יתכן‬
‫שיצוה ככהוב לבא אל אהל מועד ללא דבר רק לפשוט שם מדיו ולהיוהו טרום בהיכל ה׳‬
‫ולהניחם שכ לרקבון אבל טל כרחנו ובא אהרן אל אהל מועד לעבוד עטדה לא מצרך הכהוב‬
‫להזכירה והיא הוצאת הכף והמחתה וכו׳)יומא שם( ואני תמה נהי שלא נזכרה כס הוצאת‬
‫כף ומחתה למה לא אמר בכאן ובא אהרן אל הקדש או אל הקדש פנימה כמו שאמר בכל‬
‫ביאוחיו לבס אלא אמר יבא אהרן אל אהל מוטד ופשט את מדיו אשר לבש בבואו אל הקדש‬
‫נרא׳ באמת כי ביאת אהל מוטד לחוד וביאת הקדש לחוד‪ .‬ועוד כי איך יתכן שעל ביאתו‬
‫להוציא כף ומחתה ידבר שהרי גאמר ופשט את בגדיו והטמס שס והגה הבגדים שיוציא בהם‬
‫כף ימחחה אינס טטוניס גגיזה כמו שיבא בפרשה‪ :‬ה׳ מה מטם לא הכור בפרשה זאת‬
‫כל טבידית הייס בשלמית * יאס תאמר שלא הזכיר רק מה שהיא מיוחד לטגודת היום במדי‬
‫לבן הנה אס כן למה אמר ורק את בשרו במקום טהור ולבש את מדיו ויצא יעשה את‬
‫עולמו ואת טולת הטס וגימר‪ .‬ואת חלב החטאת וגומר‪ .‬כ־ כל זה הוא בבגדי זהב‪ :‬ו׳בטטם‬
‫הטנוי שנזכר בפרש׳ זו פעמים בעשור למדש תפט את נפשותיכם וגומר‪ .‬שבת שבתון הוא‬
‫לכם וטניתס את נפשותיכם וגומר‪ .‬והנה בפרשת אמור נזכר זה המנוי שלשה פעמים וכן‬
‫המלאכה ובהרבה הגזמות‪ .‬גס כי פטה ראשונה ושניה זכר הטטי קודם המלאכה‪ .‬ובשלישית‬
‫נאמר ראשונה כל מלאכה לא תעשי וגו׳‪ .‬ואמר כך ועניתם את נפשוהיכס בהשטה לחדש‬
‫במרב‪ :‬ז׳ במאמר הזה כי איך יפול במעט ההוא מהטרב לבון טנוי אמר שמלא כריסו ושבע‬
‫ילין בו ואמשוב שאל זה כיון רב מייא בר רב מדפתי )ברכות מ׳‪ (:‬כדאמר וכי בתשיעי‬
‫מתמנין והלא במשרה מתענין אלא שמה שתרץ בו הוא נממד ידרך דרש לומר ב*מר שהאכילה‬
‫נטשיה לצורך ההטנית הרי היא נקראת תענית שכל הפעולות מל שס תכליתן וכמי שאמרו‬
‫)נדרים מ׳ •( סתירת זקנים בנץ ובנץ נטריס סתירה והרי הדבר הזה נתבאר פרשת טמלק‬
‫שטר מ״ב‪ .‬ואס יבא טטס אמר הרי טוב ומוטב‪ :‬ה׳ כי נאמר שם )ויקרא כינ( במכין‬
‫הטטי כי כל הנפש אבר לא תמונה בטצס היום כזה ונכרתה ונומר‪ .‬אמנם במלאכה אמר‬
‫)שם( וכל הנפש אשר תטשה כל מלאכה והאבדתי את הנפש ההוא וגומר‪ .‬נס אומרו כי‬
‫כל הנפש אשר לא תטונה בתורת טטמא‪ :‬נו׳ המסו בתמלת הפרש׳)שם( במלת אך במשור‬
‫כי מא מלה קושרת ולא יתכן בראש מנץ‪ :‬י׳ וגדולה היא אלי לפי הטנין להכתיב כל‬
‫העניניסהאלה על הנפשות‪ .‬כי אם יפול זה כעטי טל מפש כמו שאמר)במדבר יל׳( כל נדר‬
‫וכל שבוטת איסר לטנות נפש או כמו שאמר הנביא)ישעי׳ נייח( יום ענות אדם נפשו‪ .‬הנה‬
‫במלאכה ראוי שיאמר וכל האיש כי המלאכה תיומם אל האיש בטל הנפש לא אליה וכ׳׳ש אם‬
‫יאמר זה מל הנפש המשכלת‪ .‬ואמר התעוררות הספקות האלו בשתי הפרשיות המדברות במצות‬
‫היום נבא אל הביאור ‪.‬‬
‫וידבר ה׳ אל משה )א( יראה שהדבור הזה שהיה למשה לא היה רק בקרבתם לפני ה׳‬
‫וימותו לומר כי אמר שמתו הודיע לו סבת מיתתם אשר השתוממו עליה ולא ידעו‬
‫מה היא כמו כאמר משה )ויקרא י׳( הוא אבר דבר ה׳ לאמר בקרוני אקדש וגו׳‪ .‬לומר‬
‫שהוא התקדשות לבד בלי מטא‪ .‬והוא דבר אליו כי בקרבתם לפני ה׳ בעבודת הקטרת אשר‬
 ‫שלשה וששים‬ ‫אחרי ‪flIO‬‬ ‫שעי‬
‫לא ציה להם פשעו וימיתו‪ .‬ומאמר דבר אל אהרן אחיך ואל יכא הוא מאמר אחר נאמר‬
‫לו אחר כ ך ‪ .‬וסמך זה אל זה מפני אומרו בכאן ואל יבא בכל עת ולא ימות ומעם כי‬
‫בענן אראה על הכפורת כלומר כי לא בפומבי ודרך חול אראה רק בענן של כמד ועל פני‬
‫הנפרש כמו שיתבאר זה עוד באומרו וכסה ענן הקטרת את הכפורת ונו׳‪ :‬בזאת יבא אהרן‬
‫וגו׳ כתנת בד ו ג ו ׳ ) ה ( ‪ .‬הראוי שנדע שלא הזכיר בפרש׳ זאת דבר מהקרבנות התמידין‬
‫ולא מהמוספי; הנזכרים בפרשת פנחס לכל הימים המקודשים והם רצוני תמיד של שחר‬
‫כמשפטו בכצ יוס‪ .‬נס קרבנות המוספין הן היו נקרבין ראשונה על ידי כהן גדזל )יומא‬
‫ע ׳ ‪ .‬אבל יזכיר מה שהוא מיוחד מהקרבנות לביאתו לשם יביאם מה שהוא מהם בבגדי לבן‬
‫מפני שעבודתם לפנים ומה שהיא מהם לחון בבגדי זהב ודרך חליפות הבגדים וגניזתם ‪.‬‬
‫והנה עם זה הפרש׳ כתקנה בלי יתרון וחסרון בלי צורך סירוס כלל כמו שיתבאר‪ .‬אמר כי‬
‫הכהן הגדול יביא פר החטאת כי הוא קרבנו המיוחד לו בפ׳ ויקרא)פ׳ ד׳( ואיל לעולה‪ .‬ועעס‬
‫הקרבן הזה הוא מבואר למה שהכח החמרי אפילו בשלמים הוא גובר עם שרוב מעשיהם‬
‫הם בלתי נאותים ומיעוטם הס בינוניים ומיעוט מן המיעוט הס טובים ונאותים )ב( ולזה‬
‫היה פר לחטאת כנגד זה שבשרו ועורו ופרשו הכל נשרף חוץ למחנה וממיעוט ממנו שהוא‬
‫החלב יקטיר במזבח החיצון אמנם מיעועא דמיעיעא בא לפני לפנים להזות ממנו על הכפרת‬
‫אמנם היה האיל לעולה כנגד הכח השכלי אשר היא עולה כלו לרצון לה׳ וציה שיהיו קרבנותיו‬
‫אלו בבגדי בד קדש עס הנקיות המחויב לאדם השלם וההרמק׳ מכל מיני המותרות וכמ״ש‬
‫החכם )קהלת ט׳( בכל מת יהיו בגדיך לבנים וכמו שזכרנו‪) .‬ב( והנה לפי שכלל העם יצאו‬
‫בזה החלק מהחטאת אל הקצה האחרון עד שכבר ישלחו יד רוע תאוותיהם אל האיסורים‬
‫החמורים ואל התשוקות הבהמיות כאכילת חלב ודם ושכיבת העריות והזכיר וכדומה לזה שבהם‬
‫יוצאין מגדר הטבט האנושי ונכנסין אל טבע הבהמיות‪ .‬לזה כפל בהס החטאת כשיהיו שני‬
‫שעירי עזים לחטאח ואיל לעולה ‪ .‬שנים מהן כהלכתן בכהן‪ .‬אמנם היה שעיר אחד לשלח‬
‫אותו לעזאזל המדבר׳ כאשר הוא חי כי לא הוכשר ממנו דבר לפנים כלל ואפילו זריקת דמו‬
‫על המזבח החיצין אמנם אמר ולקח את השעירים והעמיד אותם לפני ה׳ פתח אהל מועד ונתן‬
‫אהרן על שני השעירים גורלות גורל אחד לה׳ וגורל אחר לעזאזל)נ( *‪:‬י יראה שכיוון בזה‬
‫טונה נכבדת מאד והיא לתת הסבה והטעם על כפרת הפשעים החמורים אשר יכפר עליהם‬
‫יזה השביר המשתלח וללמד שאפינו על הפושעים והמורדים כשעור ההוא יש טעם להמציא‬
‫להם מחילה וכפרה כשנלמיד עליהם זכות כי רכים מהם היותם על השיעור ההוא מהרוע‬
‫לא היה רוע בחירתם אלא מצד חוזק מומרס ורוע תכונתם הטבעית שעלה כך בנורלס‬
‫מהסבות שנזדמנו להם בעת הוויתם אשר לא עצרו כמ לכבשו‪ .‬וכמו שכתב הרב המורה‬
‫פרק ל׳׳ג חלק שלישי כי מי שטבעו חם ביותר אי אפשר שיהיה ירא שמיס בתאוותיו וכבר‬
‫חשבו קצת החכמים שאין האדם רצוניי על הרעות וכל שכן אם הם נמשכות אל רוע תכונתם‬
‫עם שכבר דחה אותם הפילוסיף וביאר שהכל בידי אדם כמו שכתבנו נשער ט ב מכל מקום‬
‫דינא‬
‫*כי יראה וכו׳ בינתו כ־ מצות הפלת הגורל על שני השעירים היא להורות לנו‪ ,‬שכמו שרק עפ״י‬
‫הגורל אשר ברוב העתים והזמנים )מלבד בימי שמעון הצדיק שעלה תמיד הגורל בימינו לה׳( נפל רק‬
‫במקרה והזדמנות כלאם עופעלליג נועד ייארד כעשטימשט מי משני השעירים האלה השויס במהותם‬
‫בכל עני! ׳ יהיה לה׳‪ ,‬ויד לעזאזל ׳׳ כן היא בבחינה מה גס ביני אדם ‪ ,‬כי לפי נטית טבע חמרס ומזגם‬
‫הטוב הוא אס רע ׳ יעשו גס המה הטוב והישר בעיני ה׳ או ירעו מעשיהם‪ ,‬ואף שיש להם הבחירה‬
‫החסשית להכרית טבעם הרע אל הטוב‪ ,‬אשר בעבור זאת יוכו ג״כ על עינם אס יעמדו ברשעתם‪,‬‬
‫ככל זאת יש להס בזה כעין התנצלות אס יחטאו‪ ,‬כמאה׳׳כ ׳׳הן בעין חוללתי וכו׳״ וט״כ יוקל או יכבד‬
‫גס ענשס‪ ,‬לסי שינוי מדרגת רוע תכונתם הטבעית ‪ ,‬ורק כעבור זאת יסלח ה׳ גס לעונס ויכפר‬
‫סל סשעיהס כיה״כ‪.‬‬
‫סה‬ ‫שלשה וששים‬ ‫אחרי ‪f)1D‬‬ ‫שעי‬
‫דיכא רבא ודיכא זוטא איכא כינייהו כי אחר שהם לא נחרו להם אלו ההחחלוח הפחותוח‬
‫והטבע הטלה אותם בנורלס וידו חלקתם לא בקו טד שאס יכבשוס היה ראויין לשכר נמל‬
‫כמו שאמר )אבות ס״ה( לפוס צערא אגרא הנה כשלא טממ מנוס ראוי להמציא להם חקון‬
‫והוא מה שבארו יפה באלו הגורלות > כי הנה שני השטיריס הס שם לפני ה׳ והגורל יבדיל‬
‫האחד חטאת לה׳ והשני לעזאזל כמו שעל זה הענין הם האנשים ולא הועילה לשם השתדלות‬
‫כלל כי אין טצה ואין תבונה מוטלת שם שההזדמן בו אל כל אחד ההצדדים היא שוה ‪.‬‬
‫האמנ׳ בזמן שישראל היו עושין רצונו של מקוס או שהיה להם משרת הגון כשמעון הצדיק‬
‫היה נמשה נס בגורלות אלו שהיה טולה תמיד גורל השם בשל ימין)יומא ל״ט( כי ימין ה׳‬
‫רוממה כמו שהיה הטנין בגורלות הארץ)במדבר ל׳׳ג( וזולתם טל דרך ההשגח׳ וטל פ׳ ה׳‬
‫וכמו שאמר)משלי י״ו( בחיק יוטל הורגל ומה׳ כל משפטו‪ ,‬אמנם אח״כ היה טנינם כשאר‬
‫הנורלות של הדיוט שהם מתטתדים אל המקרי מבלי שוס נטיה אל דבר מאשר כנגדו ולזה‬
‫אפילו בנפול לשם גורל הש״י בימין לא היה להם סימן כי אלו הטניניס לא יתאמתו בכמו זה‬
‫רק במה שירבה מציאותו פעמים הרבה כמו שאמר )בראשית מ״א( וטל השטח החלום וגו׳ כי‬
‫נכון הדבר‪ .‬וכל שכן ביותר‪ .‬וטל זה נאמר וטתה לכו ונפיל׳ גורטת וגוי)יונה א׳( כי לכאור׳‬
‫היא היתה עצה נבער׳ שהרי אי אפשר שלא יפול הגורל על אחד מהם בין זכאי בין חייב‬
‫וכמו שאמרו ז׳׳ל )סנהדרין מ״ג‪ (:‬שאמר לו עכן ליהושע עד שאמר לו)יהושע זי( בני שים‬
‫כבוד לה׳ אלהי ישראל ותן לו תודה והגד נא לי מה משית אל חכחד ממני ויען מכן ויאמר‬
‫אמנה אנכי חטאתי וגו׳‪ .‬אלא שהכוונ׳ באומרם ונפילה גורלות שיפילו הגורל פממיס הרבה‬
‫כי לזה נקראו גורלות רבות לא כהפיל הנורל טל אנשים הרבה שכן נאמר )במדבר כ׳׳ו(‬
‫אך בגורל יחלק הארץ‪ .‬וכן עשו וילכו ויפילו גורלות ובכל פעם ופעם נפל הגורל על יונה‬
‫ועם זה נתאמת להם הענין‪ .‬הנה אם כן שעמן גורל הוא זה שיורה תחלה על ענין ההזדמן‬
‫כמו שאמרנו‪ :‬והקריב אהרן את פר המטאת אשר לו וגו׳‪ .‬ושחט את פר החטאת אשר לו‬
‫ולקח מלא המחת׳ וגו׳‪ .‬אחר שסתוד׳ ראשוני וידוי טצמו וביתו טל זה הפר קודם הנורלות‬
‫)יומא ל״ה‪ (:‬שנאמר והקריב אהרן אח פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובטד ביתו בא אחר‬
‫הגורלות להתודות טליו טל טצמו וטל אחיו הכהניס ושוחטו ומקבל אח דמו להביאו להזות‬
‫ממנו לפני לפנים )שם מ״א‪ (:‬ואולם קודס בואו הוצרך להקטיר שם את קטרת הסמים כמו‬
‫שנאמר כי בענן אראה על הכפרת והקפידו מאד מל שיהא מתן הקטרת מהכף אל חפניו‬
‫ומחפניו על האש הכל לפני ה׳ בהיכל לפנים והוא עמדה קשה שבמקדש )שם מ׳׳ז‪ (:‬לפי שכך‬
‫הוא מפורש בכתוב ולקח מלא המחח׳ גחלי אש מעל המזבח וגוי‪ .‬ומלא חפניו קטרח‬
‫סמים דקה והביא מבית לפרוכת ונתן את הקטרת על האש לפני ה׳ וכסה ענן הקטרת את‬
‫!‬
‫הכפורת אשר על העדות ולא ימות ‪ .‬ונרא׳ שהמוני בזה כדי שיהא שם טרוד בטבור׳ ההיא‬
‫הקשה ולא יזין עיניו מהשכינ׳ ולא ימות כמו שנאמר )שמות כ״ד( ויחזו אש האלהיס ויאכלו‬
‫וישתו‪ .‬אמנם הצדוקים קלקלו בזה והיו מתקנים מבחוץ והיו אומרים שאין דרך ארץ לעשות‬
‫כן לפני מנך בשר ודם קל וחומר לפני הקב״ה ‪ .‬ואולי היתה כוונתם כדי שיוכלו לזון מיניהם‬
‫שהיו אומרים שזו היא כוונת הכתוב באומרו כי בענן אראה מל הכפורת ‪ .‬ובגמרא )שם‬
‫י״ט‪ (:‬חט רבנן מעשה בצדוקי אחד שתקן מבחוץ והכניס ביציאתו היה שמח שמח? גדולה‬
‫פגט בו אביו אמר לו בני אף טל פי שצדוקץ אנו מתייראין אט מן הפרושץ אמר ליה כל‬
‫ימי הייתי מצטער טל המקרא הזה כי בטנן אראה טל הכפרת אימתי ייבא לידי ואקיימט‬
‫וטבשיו שבא לידי לא אקיימנו‪ .‬אמרו לא היו מוטמין פד שמת והיכול באשפ׳ והיו תולעים‬
‫יוצאים מן חוטמו ויש אומרים ביציאתו מגף דתני רבי מייא כמין קול נשמע בעזרה שבא‬
‫מלאך וחבטו טל פניו ונכנסו אחיו הכהניס ומצאו ככף רגל עגל בין כחיפיו שגאמר )יחזקאל‬
‫אי‬
 ‫שלשה וששים‬ ‫אחרי מ‪1‬ף]‬ ‫שעי‬
‫א׳( וכף רגליהם ככף רגל מצל במה אכן מקיימין כי נמנן אראה מל הכפרת שיהן לשם‬
‫מעלה עשן הא אם שגה יחסר אחת מכל סממנים חייב מיתה )יומא ג׳׳ג‪ (.‬ולקח מדס הפר‬
‫זהזה באצבעו על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת תה שבע פעמים לפי שנאמר אמר כך‬
‫והזה אותו על הכפרת ולפני הכפרת משמע דבהזא׳ אמת הוא עושת אחת למעלה ושנע למטה‬
‫כמו מי שמגגיד ברצוע׳ שיש לה בית יד שבהיות ידו קבועה במקום אמד מכה לכאן ולכאן‬
‫כרצונו)שם ג״ה ‪ (.‬ושחט אח שעיר החטאת אשר לעם ועשה את דמו כאשר עשה לדם‬
‫הפר והזה איתי יגי׳‪ .‬וכפ־ על הקדש מטומאות בני יש־אל ומפשעיהם לכל חטאתם וכן‬
‫יעשה לאהל מיטד השוכן אתם בתוך עימאיתם‪ .‬יהוא שיזה גס כן מדם הפר והשעיר על‬
‫הפרוכח )שס ג״ג‪ (:‬יעס זה יכפר טל אותם שהם טונות ופשטיס בצירוף אל הקדש ואל‬
‫המקדש השוכן אחס אשר אין בידם לעמוד טל הטהר׳ והקדוש׳ הראוי׳ להם ולכן סבר וקביל‬
‫לשק אתם בתוך טימאוהס וכמו שאמר )ויקרא כיו( והתהלכתי בתוככם ולא תנעל נפשי‬
‫אתכם ‪ /‬וכל אדה לא יהיה נאהל מועד היא הדבור אשר חוץ לפרכת ולכן היה הממרס‬
‫את הדס על הרובד הרביעי שבעזר׳ כי אין לו לבא משם ולפנים ‪ :‬ויצא אל המזבמ וגו׳ ‪.‬‬
‫ירצה שיצא מאמ פני הקדש פנימה אל מזבת הקטרת שהיה שם לפני הפרכת ויכפר על‬
‫קרניתיו כשיזה עליו באצבעו מן הדס שבע פעמים וטהרו וקדשו מטומאות בד ישראל )יומא‬
‫מ״ג‪ (:‬ושיירי הדס היה שופך אל יסוד מערבי של מזבח החיצון)שס נ״מ‪ (:‬וכלה מכפר‬
‫את הקדש יאת אהל מועד ואת המזבמ והקריב את השעיר המי וסמך אהרן את שתי ידיו‬
‫על ראש השעיר המי וההורה עליו את כל עונות בר ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם‬
‫ונתן אותם על ראש השעיר ושלה ביד איש עתי המדבר׳ ונשא השעיר עליו את כל עונותס‬
‫אל ארן גזרה ושלה אה השעיר במדבר‪ .‬לא אמר בו שכפר על הקדש כי אלו העונות‬
‫והפשעים הם יוצאים מהשווי האינושי כמו שאמרנו לא כהקש אל הקדש בראשינים ולזה‬
‫נעשו מנה דורון לעזאזל המדבר׳ )פר‪/‬א פ׳ נדו(‪) .‬נ( אמנם טעם זה המעש׳ לפי הדעה‬
‫הפשוט נחבאר להלן )ויקרא י״ז( בפסוק ולא יזבחו עוד אה זבהיהס לשעירים אשר הס זוכים‬
‫אחריהם אלא לשם לכד כמו שכהנ הראב״ע דל וזה כי לפי שהיו הטועים אז מורגלים לזיוה‬
‫זכחיס אל השעירים להיותם ממשלת השדים או להיות להם דרך עכודה ואלהוח כמעשה‬
‫אדן מצרים והיו משוטטים דמיוטחס ככמו אלה הענינים הנפסדים והמשחיתים כעס היה‬
‫מהרצון האלהי כי כיוס הזה הגדול והנורא תעשה המצוה הזאת אשר ענינה הוא לנהוג כזה‬
‫השעיר מנהג הפקר ובזיון כתת עליו כל עונות כני ישראל ופשעיהם היוצאים מההקש האנושי‬
‫כאשר אמרני ושלח אותו אל הר עז וקפה ולהפיל אותו שם אל תחתית ההר להפסד ונמומ‬
‫)יומא ס״ז‪ (.‬כדי לטעת בלבס כי שוא עבוד אלהים זולתו יתעלה ולא עוד אלא שהוא דבר‬
‫שנוי ומשוקץ ומטמא במנע דכחיב והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בנדיו ורחץ בשרו כמים‬
‫ואמר יבא אל המחנה‪) .‬ג( ולפי שהענין הזה הוא למוד והישר׳ גדולה אל דעות האנשים‬
‫ולכוחס הדמיוני הרואה במפלתו ובזיונו ומתוך כך מסיחין דעתם ורצונם ממנו ומהדומה‬
‫לו ומהנמשך אליו‪ .‬יאמר עליו שהוא נושא כל עונותס אל ארץ נזירה שכבר ישארו בזה‬
‫בלי עין כלל והוא מה שאמרו)שס כ׳‪ (.‬שאין כח בשטן לקטרג ביום הכסורים‪ .‬ולא עוד‬
‫אלא שהשטן על כרחו מודה ומעיד ביום ההוא שיש לי יתעלה עם אחד בארץ כמלאכי‬
‫השרת שאין להם יצר הרע )פר׳׳א שם( והוא ממש עעס אומרו ז״ל תנו שחד _לסמאל הוא‬
‫שטן הוא יצר הרע והוא ודאי שרו של עשו )ב״ר פ׳ כדה( המליץ בעדו תמידי כמו שאמר‬
‫)בראשית כ״ז( והיה כאשר תריד ופרקת עלו ונו׳ כפי תרנוס אונקליס כי בזה המעשה ודאי‬
‫הושמד והותש כמו ולא יליץ בעדו אדרבה יהפך למליץ לנו ולטעון בעדנו והיא מליצה‬
‫נכבדת מאד והדבר גכון מאת האלהים וכשר לעשותו‪ .‬ואס יש דברים בגו מקובלים בזה‬
‫נקבל‬
‫סו‬ ‫שלשה וששים‬ ‫אחרי מות‬ ‫עי‬ ‫ע‬

‫נקבל ויתכן כי להיות זכיחת פסח מצריס מזה המין)ש״ר ס׳ ט׳׳ז( נקרא יוס מקחו ומפלתו‬
‫שבת הגדול)שכת פ״ז‪ :‬תום׳ ד״ה ואיתי( שכבר יתיחסו שני הימים האלו ממל׳ זו כמו‬
‫שכתבנו שם שער ליח עיין עליו ובאן כענץ השלישי מזה השער נדכר עוד במליצתו של‬
‫סמאל על פ׳ מאמר פרקי רכי אליעזר נוסף על מה שכתכנו כהקדמת השעי‪ .‬ועוד יתכן‬
‫כדרך הרמז שיותן כזה רושם נפלא כהבדל אשר כין הכנים כניו של יצרוק אכינו אשר כא‬
‫זכרון עקדתו כיוס הדין הקודם בי שניהם נתרמו אל השעירים‪ .‬זה כעצמו שנאמר)כראשי׳‬
‫שם( הן עשו אחי איש שעיר‪ .‬וזה בחלקיו שנאמר )שם( ואת עורות גדיי העזים הלכישה‬
‫על ידו ועל חלקת צואריו עד שהחליט עליו הזקן והידיס ידי עשו‪ .‬ולהייתס תאומים וזה‬
‫טוען מההזרעה ולזה מהלידה נפלה כיניהס קטטה על יככורה ויתרוצצו הכניס כקרכה‬
‫)רש״י כראשית כ״ו( ולא סרו אחרי כן מהתקוטט טליה לכן צוה שיטילו עליהם נורלית‬
‫כי מדינים ישכיח הגורל וכין עצומים יפריד )משלי י׳׳ח( ומיי׳ כל משפטו )שס י״ו •( אי‬
‫זהו צשס ואי ז־־ו לעזאזל‪ .‬ומה נפלא מה שאמרו )יומא צ״ט‪ (.‬שהיה סימן טוב כשעלה‬
‫גורל השם בימין שיורה שאותו שעיר מקרא בשם יעקב ימין ה׳ רוממה בי ומכוונת כנגדו‬
‫ובקבלת דמו והזאותיו ההזאות דם פרו של כהן גדול עס מה שנודע שאס כל בעל מי‬
‫היא הנפש כמוזכר להלן כשער ס״ד‪ .‬הנה הוא יורה כי נפשות כל כית יעקכ אשר במד‬
‫לו יה הנה הנס נפשות הכהניס הנגשיס אל ה׳ וכלן זוכות וכאות תחת כנסי השכינה עס‬
‫שמדרנותיהן כלתי שוות ולכל אמד מחיצה בפני עצמה‪ .‬אלו לפני ולפנים תחת כנסי הכרוכים‬
‫ובין בדי הארון‪ .‬ואלי על הפרכת‪ .‬ואלו על מזבח הזהב‪ .‬ואלו על מזבח החיצון‪ .‬מכל‬
‫מקים לנה הוא יתעלה קשב מחשבות לבלתי ידמ ממנו נדמ כי על זה נאמר )שמוח‬
‫י״ט( ואתם תהיו לי ממלכת כהניס וגוי קדוש‪ .‬אמנם השעיר אשר הוא שעיר בעצם‬
‫אשר עלה עליו הגורל לעזאזל מה היא נישא עליו את כל טונות כני ישראל כמה שמכבידין‬
‫את עולם עליהם כגזרות קשות ורעות הממרקים עונותיהם והוא משתלח לארץ גזרה‬
‫אשר שס נפל שדוד כלי שוס תקומה כי לסיף יסול כנופלים ולא יהיה שריד ופליטה לכית‬
‫עשו לא כעולם הזה ולא כעולם הכא והוא ענין נככד מאד ראוי שיעשה ממנו סימן גדול‬
‫כיום הכפירים הזה כמו שאמרנו כי על זה אחדל)כ״ר פ׳ ס״ה( וקח לי משם שני גדיי‬
‫טזים טוכיס )כראשית כ״ז( טוכיס לך טוכיס לכניך‪ .‬ואחר שנתישכ זה גאמר מה שנמשך מענין‬
‫הכפרת‪ .‬והנה כנוסח הוידוי; הנעשים כו כיוס אמרו כיומא )ל״ו(‪ :‬תנו רבנן כיצד מתודי‬
‫אומר עויחי פשעת• חטאתי וכן כשעיר המשתלח הוא אומר והתודה עליו את כל עונות‬
‫כני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם וכן כמשה מא אומר נושא טון ופשע וחטאה‬
‫דכרי רכי מאיר‪ ,‬וחכמים אומרים עונות אלו הזדונות וכן הוא אומר הכרת תכרת הנפש‬
‫ההיא עוונה בה‪ .‬פשעים אלי ־־מרדים וכן הוא אומר מלך מואכ פשע כי‪ ,‬אז תפשע לבנה‬
‫בעת ההיא ‪ ,‬חטאים אלו השגגות וכן הוא אומר נפש כי תחטא כשגגה‪ .‬וכי מאמר שהתודה‬
‫על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על השגגות אלא אומר אנא השם חטאתי פויתי‬
‫פשטתי וכן כדוד אומר חטאנו עס אכותיט העוינו והרשטנו וכן כשלמה אומר חטאנו טרנו‬
‫והרשענו‪ .‬וכן כדניאל אומר חטאנו ועדנו וגו׳‪ .‬והרשטנו ומרדט‪ .‬אלא מה שאמר משה‬
‫טשא טון ופשט וחטאה אמר משה לפני הקדוש כרוך הוא כשפה שישראל חוטאין ועושין‬
‫תשובה טשה להם‪.‬זדונות כשגגות‪ .‬אמר רבה אמר שמואל הלכה כחכמים פשיטא מהו דתימא‬
‫מסתבר טטמיה דרכי מאיר דקא מםייט ליה קרא קמ׳׳ל‪ .‬הנה שלש מלות הללו כוללות‬
‫השלשה מינים מהחטא אשר בס יפלו האנשים במעשיהם כמו שאמר המוקר בפרק י׳ מהמאמר‬
‫החמישי מספי המדות זה לשונו‪* .‬משלשה פנים יבואו הנזקים בחברות בר אדס‪ .‬אמד מהם‬
‫עפות‬
‫•משלשה פנים וכו׳ מנת החוקר כי על ג׳ אופנים יסככ לפעמים איש נזין לרעהו ‪ /‬הא׳ בבלי‬
 ‫שלשה וששים‬ ‫אחלי מ‪1‬ת‬ ‫שער‬
‫עשות החטא בבלי דעת כי לא ידע למי ובמה ומה ולא למה‪ .‬כי עשה זה ולא חשב להשליך‬
‫הרומח או לא זה או לא לזה או לא בעבור זה‪ .‬אבל קרה ק ‪ .‬ואמר כי מזה המין הוא השבור‬
‫והדומים אשר יכו בכוונה ויודעיס את אשר יעשו אלא שאינה עושיכ בבחינה שלימה אלא‬
‫שזה יותר דע כמה שהוא עצמו תחלת הסבה ‪ .‬ומל הסן השני אמר אמנם כאשר הוא יודע‬
‫ולא הקדיס טצה הוא כלי הצטדק כמו העושה כעכיר כעס או כעמר שאר הפמליות הכרחיים‬
‫או טכעיים ‪ .‬ועל הג׳ אמר אמנם כשהם עושים ככחירה הס רשעים ורעים וכו׳ וכרור‬
‫הוא כי אלו הנ׳ פנים עצמם הם אשר כוונוס מז״ל כפי׳ חטא ועון ופשע כפי מה שסרשוס‬
‫כפיהם‪ .‬והוא מה שימייכ הסדר ההוא שסדרוהו על סי ראש המתודים שאמר)תהלים י״ט(‬
‫שגיאות מי יכין מנסתרות נקני נס מזדיס חשוך עכדך אז איתס ונקתי מפשע רכ וכמה‬
‫שאמר חטאנו עם אבותינו וגו׳ )שס ק״ו(‪ .‬כמו שפירש כפסוק שלאחריו ודברי החכם עצמם‬
‫כשאמר )שם( אכותינו כמצרים לא השכילו נפלאותיך לא זכרי את רוכ חסדיך וימרו על ים‬
‫ביס סיף‪ .‬כי השיגג עקרו העלם הדבר מדעתו כמ׳׳ש)במדכר כ״כ( חמאתי כי לא ידעתי‬
‫וגו׳ • ולזה כננד מה שאמר חטאנו עם אבותינו אמר אבותינו במצ־ים לא השכילו וגו׳ וכנגד‬
‫מה כאמר הערנו אמר לא זכרו את רוב חסדיך כענין יען אשר לא זכר עשית חסד)תהלים‬
‫ק״ט( לא זכר יואש המלך החסד וגו׳)ד׳׳ה ב׳ כיד(‪ .‬כי בבא תאוותיו לפניהם היו עוברים‬
‫על מצותיו בזדון ולא זכי־ו את ידו יום אש־ פדס מני צר להיות לו עבדים ‪ .‬ועל אומרו‬
‫והרשענו אמר וימרו על ים ביס סוף וכן אמר)שם ל׳יב( חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי‬
‫וגו׳‪ .‬אמנם באומרו)שם( ואתה נשאת עון חטאתי סלה יראה שירצה להיישיר האנשים‬
‫שלא יהיו מהמנפיס המתודיס על העברות הקלות ומראים עצמם שהם חמורות מאד בעיניהם‬
‫ובמצפוני לבס יהיו התמורות כקלות אשר עליהם אמר הנביא הוי מושכי העון בחבלי השוא‬
‫וכעבות הענלה חטאה )ישעיה ה׳( ירצה שהם מושכים עליהם העין שהוא המזיד בנקלה‬
‫מאד כאלו נמשך אמריהם בחבלי תוהו וקורי עכביש ולא ינתקו ומורים בחצוניותם שהם‬
‫מושכים בעבות העגלה המעאה לכבידתה בעיניהם‪ .‬ועל זה הדרך אמר המשורר אוילים‬
‫מדרך פשעם וגו׳ )תלים ק״ז(‪ .‬יאמר שהסכליס הס פישעים מני דרך במרד גמור‬
‫ומהעונות אשר אס הם בהם מזידיס אינם מורדים מהם יתענו‪ .‬ולהישיר מזה אמר חטאתי‬
‫אודיעך וגו׳‪ .‬ירצה כשאני מודיע החטאים ומודה אותם ראוי לי שלא לכסות הממירות אבל‬
‫עיני‬
‫דעת‪ ,‬גאגץ אנזיכטםלאס ‪ ,‬אס ישליך ד״מ אין רומח ונפל על רעהו והכהו נפש ‪ ,‬אי סבב לו פצע‬
‫וחנורה )ונכל זאת לא ינקה האיש ההוא לצמיתות‪ ,‬אחרי ני היה לו להזהר שלא לשחק נכלי מות‬
‫ומשחית כאלה כמאה׳׳כ ״כמתלהלה היורה זיקיס חציס ומות וכו׳ )משלי כ״ו( והנזק אשר יעשה איש‬
‫בשכרותו הוא ג״כ ממין זה רק שהוא רע עוד יותר‪ ,‬אחרי שהוא נעצמו שני נשתותו יין למככיר לעיר‬
‫עיני שכלו זמן מה ‪ ,‬ולהסיר דעתו ותבונתו מעליו ‪ ,‬עד שנעשה כאינו בן דעת אשר כל עין צא יחשכ‬
‫לו דער פיר קיינען פעהלער צורעכגונגספעהיג איזט‪ ,‬והב׳ אס יסבב איש נזק לרעהו בדעת‬
‫שלימה אך נעת כעכו או נעבור הכרח שאר התפעליית נפשו‪ .‬אדער פעו אגלאםסט דודך אירגעגד‬
‫אייגע אנדערע ליידענ׳מאפט‪ ,‬מעונו זה אמר החוקר הוא ״ילי הצטדק״ ר׳׳ל שאין לו שוס התנצלות‬
‫דיעזר פעהלער קאן ווערער געיעכטפעדטיגט גאך ענטיןוולדינט וועיי־ען‪ ,‬אחרי שנעשה נדעח‬
‫בעליו‪ ,‬והג׳ הרע מכלס היא הנזק אשר ׳סבב איש לרעהו בזדון ונשאע נפש‪ ,‬לא כעת שכעסו או שאר‬
‫התפעליות נפשו שלטת עליו‪ ,‬כי אס בדעת צלולה והמקורות דס מיט קאלטעס בלוטע אוגד שלייער‬
‫כעדעכטגג‪ ,‬ונכונה מיוחדת להרע לרעהו רק כעיור הרעימו והכעיסו ‪ ,‬איש איהן צו קדענקען‬
‫אוגד צו בעליידיגען ‪ /‬ומאיש כזה וכל הדומים לו יאמר החוקר כי הם ״רשעים ורעים‪,‬״ דיעם זינד‬
‫דיאוואהרען שלעכטעןאונד בעזען‪ ,‬אחרי שעושים רשעתס בבחירה חסשית ובלי שוס הכרח פנימי‪,‬‬
‫וכמו שיש ג׳ מינים אלה בעושי הרע לעמיתם‪ ,‬כן יש גס ג׳ מיני עושי הרע בעיני ה׳ בבחינת העבירות‬
‫שבין אדם למקום ובמקראי הקודם ודחז׳׳ל נקרא המין הא׳ בשם חטא והב׳ בשס עין > והשלישי נשם‬
‫פשע כמו שהילך הרב ומבאר בזה כמה כתובים ‪.‬‬
‫סו‬ ‫שלשה וששים‬ ‫אחרי ‪JTflD‬‬ ‫שער‬
‫מוני שהוא הזדון לא כסיתי אמנה המצה מכונה בזה כי אודה טלי פשמי לה׳ והס המרדים‬
‫היוחר ממורים וטס זה נשאת טון מטאתי סלה‪ .‬ומה השטיר אשר כן השודו טליו אפ‬
‫החטאים והפונוח והפשטיס אשר מטאו וטוו ופשטו כל ביח ישראל)יומא ס׳׳ו‪ (.‬מהמץ היוצא‬
‫מהשווי כמו שאמרו היו קושרין לשון של זמריח בץ קרטו )שם כףז‪ (.‬לומר שלא שמשו‬
‫במטשיהם בבגדי לבן ושטטונין כפרה חזקה טל דרך אס יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבימאם‬
‫יאדימו כחולט כצמר יהיו)ישטיה א׳(‪:‬‬
‫ובירושלמי דמםכת שבח )פ״ט ה׳ גי( בהחלה היו קושרין כל אחד ואחד מישראל לשון‬
‫של זהוריח בטלייתו במלוטח וכפי מטשיו של אוחו האיש היה מראה לו והיו‬
‫מחביישין זה מזה‪ .‬החקיט שלא היו קושרין אלא בחיל ועדין היו מחביישין כל ישראל‬
‫כשלא היה מלבין‪ ,‬החקיט שיהו קושרין בהיכל שלא היה נראה לאנשים ולנשים ועדין היו‬
‫מתביישין‪ :‬התקינו שיהא כלו בראש השמיר המשחלמ ולא היה רואה אלא מוליכו לבדו‬
‫והוא מקשר לשון בל זהורית חציו בסלע ומציו בין קרניו ודומםו ולא היה מניע אל מצי ההר‬
‫מד שנטשה כלו איברים איברים כי סרט מפסיד את טצמו ולזה נתלשו כל איבריו ונתפרקו‬
‫כל מוליותיו באמצע האדר כמו פולמ ובוקע בארץ והוא טנין אלהי מורה על מבע ענינו‬
‫בלי ספק‪:‬‬
‫ואי&שר שיגיע לזה תועלת מן הגורלות כדי שלא ימשד שהשקוהו קורס לכן משקה שיגרום‬
‫לתלוש איבריו ולפרקם כי ההיא מיותה דמולין פרק אלו טרפות )ניט‪ (.‬ואין‬
‫לחשוד שהושקו שניהם כי מלילה לאל מהקריב טל שלמט משמת כי כל שאין כמוה מיה‬
‫טרפה )שם מ׳׳ב ‪ : 0‬ובא אהרן אל אהל מוטד ופשט אח מדי כבד אשר לבש בבואו אל‬
‫הקדש ומיחס שם אחר שגמר לעשות כל אלה עד הזאות פר ושעיר ושלוח השמיר לעזאזל‬
‫שהכל בבגדי הבד אשר זכר ראשונה מה איט מעון לטשות עוד מלאכה בהם כלל רק אם ירצה‬
‫מקדש ידיו ורגליו ופושטן ולובש בגדי טצכט לקרוא מתורה בפרשה זו ובפרשת אך בעשור‬
‫שהקריאה לאו טבודה היא ולא צריכא מדי כהונה כדאית׳ התם וכן שניט בא לו כ״ג לקרות‬
‫אס רוצה בבגדי בוץ קורא ואס לאו קורא באצטלת הלבן משלו )יומאס״מ‪ ^(:‬נס‬
‫הוצאת כף וממתה אינה בבגדי הבד הראשוגיס רק במדי בד אמריס שהוא עובה לעצמו‬
‫לכך אינם נגנזים אלא מוסרם לצבור ונהט קולא במנודה זו לפי שאין צרכה ממקרי הממדה‬
‫רק לפנות הקדש מאלו הכלים שהכניסם שם לצורך הקטרת שאץ ראוי שישארו לשם ולזה‬
‫קראוה עבודת ימיד לפי שהוא צורך המכניסן שם לבד ולזה לא נזכרה עבודה זו בכתוב‬
‫כלל‪ .‬וכן יש בגמרא )שס לי׳ה ‪ (:‬תאני רב הונא בריה דרב יהודה ואמרי לה רב שמואל‪.‬‬
‫בר יהודה ואמר שכלתה עמדת צבור כהן שעשתה לו אמו כתונת לובשה ועובד בה טטדם‬
‫ימיד ובלבד שימסרנה לצמר פשיטא מהו דתימאנימוש שמא לא ימסרנה יפה יפהקמ״ל‪.‬‬
‫ממיני ולבשו בגדים אמרים וקרבו את אשר לטס מאי לאו אמרים חשובין מהן לא אמרים‬
‫שפמותיס מהם אמרו מל רבי ישמעאל פן פיאבי שעשתה לו אמו כתגת ממאה מגה ולבשה‬
‫ועבד עמדת ימיד בה ומסרה לצבור אמרו עליו מל רבי אלמזר בןמרסוס‪.‬שמשתה לו אמו‬
‫כתנת משהי רבוא ולא הנימוהו אמיו הכמים מפט שנראה כעמם ופירוש רש״י‬
‫דל פמותים מהם לפי שהעבודה הראשונה משובה ומכפרת וזו אינה אלא לפנות את המקום‬
‫שאין דרך כבוד שיהיו מוגהים שם לפיכך שנה הכתוב בבגדים לפמות מבודת ימיר הוצאת כף‬
‫זממתה שאין צורך צבור אלא עליו למות את המקום לפיכך קורא לה מבודת ימיד )שם ל״ה‪(:‬‬
‫כך פירש צעלי התוספות וזולתם דל‪) .‬ו( ולכן יאמר הכתוב כי אמר משותו עמדת‬
‫צמר בבגדי הבד אשר לבש ראשונה יקדש ידיו ורגליו רבא אל אהל מועד שמא ייז להיכל‬
‫ופשט שס את בגדיו אשר לבש בבואו אל הקדש פטמה ויטמס שם כי יתכן שהיה שם מקום‬
‫מוכן‬
 ‫שלשה וששים‬ ‫אחרי ‪flfD‬‬ ‫שעי‬
‫מוכן לבית גניזתם גם שיהיו שם מזומנץ לו מאתמול בגרי הבד השניים וילבשם שבוטא אצטלת‬
‫הלבן משלו שהיה יוצא וקורא בה כמו ששנינו במשנה )ס״ח‪(:‬או שהזמינוס לו הנהנים שם ט לא‬
‫נאמר וכל אדם לא יהיה באהל מועד רק בטאו לכפר בקדש עד צאתו‪ .‬ואחר כך אמר שירחץ‬
‫וילבש בגדי זהב לעבות את עולתו ואת עולת העם וכפר בעדו ובעד העם ואת חלב הממאת‬
‫וגו׳‪ .‬שאף על סי שהם מקרבנות היום עבודתם הוא נחוץ והנה בזה נשלמה עבודת יום‬
‫הכפוריס עצמו הנכללת בשתי טבילות הללו ‪ .‬אמנם נשלמו הה׳ במה שלבש ראשונה בגדי זהב‬
‫לעשות תמיד של שמר והמוספין ‪ .‬והנה אס כן הס פלשה ובגדי הבד השניים להוציא כף‬
‫וממתה הרי ד׳ ובבגדי זהב אחריהן לקערת הסמים והטבת הנרות אשר בערב וכי׳ הרי ה׳‪.‬‬
‫והנה זה הפירוש הוא נכון מאד בעיני לפי פשט הכתוב וסדר העבודה ולא ידעתי למה לא‬
‫שתו לב אליו כל הראשונים ז״ל כי הוא נראה מוכרח מאומרו ובא אל אהל מועד כמו שזכרנו‬
‫בספקות ט זה השם לא יאמר בפרשה זו כלל על קדש הקדשים רק כזאת יבא אהרן אל‬
‫הקדש וכלה מכשר את הקדש והביא מבית לפרכת אי לפני ה׳ ואהל מועד הוא שם מיוחד‬
‫מן הפרכת ולמוץ כמו שישידו על זה ג׳ עדים נאמניה שאין עליהה ביה פקפוק אמר וכפר‬
‫על הקדש מטמאות בני ישראל וכן יעשה לאהל מועד וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו‬
‫לכפר בקדש ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בנדי הבד אשר לבש בבואו אל הקדש והרי‬
‫הוא שריר וקייס ‪ .‬ואמר כך אמר שהמשלח אח השעיר לעזאזל והשורף החטאות בחיץ יכנסו‬
‫בגדיהם ורמצובמיס ואמר יבואו אל הממנה כי עניןאמד להם ליטמא במגע שלימומם כמו‬
‫שאמרנו‪ :‬והיתה לכס למקת משפט במדש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשותיכם וכל‬
‫מלאכה לא תעשו כי ביום הזה יכפר עליבס וגו׳‪ .‬שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותיכם‬
‫וגו׳‪ .‬לשין צום יאמר על שלשה פניס ‪ .‬האמד מה שהורגלו עליו רבים מעמי הארץ והוא‬
‫העדר האוכל לבד מבלי שוס כונה אמרת עד שיאמרו על האדם קודם שיאכל שהוא צם וכל‬
‫שכן אס נתעכב לו עת האוכל‪ .‬השני מה שיכוון בו לפנות נפש כמי שעומד בתענית יוס או‬
‫יומיס אן בתענית שמית כפי מה שאומר עליו בהצטערו מאשר חטא כמו שהה צומות כל בעלי‬
‫התשובה‪ .‬השלישי והוא היותר נאות מפלס מה שאמר הנביא)ישעיה נ‪/‬ח( הלא זה צוס אבמרהו‬
‫פתח חרצובות רשע יגו׳‪ .‬ואמר ירמיה )טב( אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה‬
‫אז טוב לו כי לא מל הלחם לבדו יצום האדם ט על כל מוצא פי ה׳ ‪ .‬והנה באמת הצומות‬
‫לפניו יתטלה הס כענץ הקרבנות אשר למיסאיס ט הטוב והישר לפני האלהים אשר לא יחטא‬
‫ולא יביא קרבן‪ .‬אמנם אס יחטא אמר יביא קרבן ויתכפר וכן נוח לי לאדם שלא יחטא‬
‫ולא יצום וכך הוא רצונו של מלך מלט המלכים ברוך הוא כמי שפירש על ידי זכריהו הנביא‬
‫)ז׳( אמר אל כל טס הארץ ואל הכהנים לאמר ט צמתם'וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים‬
‫שנה הצום צמחוני אני וכי תאכלו וכי תשתו הלא אתם האוכלים ואתם השותים הלא את‬
‫הדברים אשר קרא ה׳ ביד הנביאים הראשוטס וט׳‪ .‬כה אמר ה׳ צבאות משפט אמת שפיטו‬
‫ומסד ורממים עשי איש את אחיו ויחיס גר יעני אל חעשוקו ורעת איש אחיו אל תחשבו‬
‫בלבבכס וכל זה מבואר‪ .‬ובסוף דבייו)שם מ׳( ביאר כי כאשר יהיה האדם שלם באלה‬
‫הדברים הנה הוא המצוה אליו לאכול ולפתות ולשמוח במה שאמר אלה הדברים אשר חעשו‬
‫דברו אמת איש אל רפהו ומפפע פלוס שפעו בשעריכם ואיש את רמת רעהו אל תחשבו‬
‫בלבבכם ושטמת שקר אל תאהבו כי את כל אלה שנאתי נאם יי׳ ויהי דבר ה׳ אלי לאמר כה‬
‫אמר ה׳ צום הרבימי וצום החמישי וצום השביפ׳ וצום המשירי יהיו לבית יסודה לששין ולשמחה‬
‫ולמוטדיס טובים וגו׳ ‪ .‬ירצה מי יתן ויהיו לכס אלו הצומות לימי שמחה ומשחה כשתהיו‬
‫אוהבים האמת והשלום ולא תצומו כיוס בשתיסיפו עוד שנוא אותם וכמעט פירוש זה נמצא‬
‫להרמב״ס ז״ל במ׳ פרקים)פ״ד(‪ .‬נראה מכל זה שהנכון שלא יחטא האדם ושלא יציס ואולם‬
‫אס‬
‫סח‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ש ע‬ ‫שלשה ו‬ ‫אחרימות‬ ‫*ימי‬
‫אס מטאו טלה נכונה היא שילומו למנות נפשם לקכל ייסורין ולמרק המון בהמטיט מלכו‬
‫ודמו חמורה העונג וההנאה שקבל בחטאו‪ .‬אבל שילומו לפניו בלי כוונה רק להעדר האטלס‬
‫הוא כמי שמביא קרבן בלי כוונת הכפרה רק כמחמסק בהשגחתו זובח משחה‪.‬ועל הצומות‬
‫וטעותס בענינים היתה חוכחת הנביא לישראל באומרו קרא בגרון אל תמשוך כשופר הרם‬
‫קולך וגו׳)ישעיה נ׳׳ח(‪ .‬והכוונה שיקרא בלי עזר מהכלים המצוניםלפי שלא תמשוך מלקרות‬
‫בשביל יגיעה או לאוח שיהיה לך בהם ‪ .‬אמנם הרס קולך כאלו אחה קורא בשופר והגד‬
‫לעמי פשעם כי החטא אל העם המיוחד נחשב לפכש כמו שהפשמיס אל ההמון נקראים‬
‫חטאים ולז״א ואל בית יטקב חטאתם ‪ .‬ואותי יום יום ידרושון וגו׳‪ .‬שמעתי מי שמפרש‬
‫שהיה מוטמס מל מה שהיוחוקתיס ודורשים בדברים במהות האל יתעלה ודעת דרכו‪,‬כגר‬
‫אשר קדם להם השלמות המעשי התוריי לעפות צדקה ומשפט והיה ממר בהם לומר ישאלוני‬
‫תחלה" משפט‪ :‬צדק‪.‬ואחר כך קרבת אלהיס יחפצון לדעת מה הוא ואיך יתכט דרכיו ‪.‬‬
‫והפירוש נראה נחמד אלא • שאינו מתקשר עם הפרשה ‪ .‬ועוד שהעקר והוא אומר ואמר‬
‫קרבת אלהיס ימפצון חסר מן הכתיב‪ .‬אמנם הנראה לפי הכוונה שהתלונה היתה שהם היו‬
‫מתלוננים‪.‬תמיד־ממנו יתטלה לומר ששגיט אליהם יימנו כמעשה הרשעים ולזה היו מחפשים‬
‫בדעת דרכיו"ומנהגו בענין הפגחחו ולפי שזה לא יתכן ט אם לאנשים הטדעיס כצדיקים‬
‫גמורים ולא נודע להם טון אשר חטא לזה אמד כטי אשר צדקה משה ומשפט אלהיו לא עזכ‬
‫כן ישאלוני משפטי צדק לומר מצאתנו כל זאת ולא עוד אלא שיחפצו להקריב אותיאלהאלהים‬
‫לדין אם עשיתי כדין אס לא ‪ .‬ומה הוא תלונתם למה צמנו ולא ראית ענינו נפשנו ולא‬
‫חדט ני הנה אנחנו כבר צמנו בשתי מיני הצומות אס מהעדר האכילה שעליו אמר למה צמנו‬
‫ולא ראית ואס על דרך עטי הנפש שעליו אמר טנינו נפשנו ולא תדע אכן אתה אל מסתתר‬
‫מהציטקיס לפניך בצוס ובטנוי נפש ‪ .‬והיתה התשובה הן טוס צימכם תמצאו חפן וכל עצביכם‬
‫תנגושו אמר ואני קרבת אלהיס לי טוב כי יש לי להשיב לכם כי מצד שצמתם הנה נפלתם‬
‫כשבושחזק מאד והוא שחשבתם שהצוס הזה הוא אשר חפץ מ השם מצד עצמו ולזהכשצמתם‬
‫וספוד משבתם שעשיתם רצינו ואץ הדבר כן שהצום מצד עצמו אץ בו מפץ ועל מם‬
‫שאמרתם ענינו נפשנו הנה באמת אינו כן אבל היה להפך כי כל עצביכם תנגושו גצים ההוא‬
‫כמו ידיד עשוני וימצבוני)תהליס קי׳יט( כי כל העצבים הגידים שבכם תתחזקו צו לזעוק‬
‫ולומר למה צמנו או שירצה וכל עצביכם אשר בבית נכריה תנגישו כלומר שתנגושו העניים‬
‫להפרש מהם וזו היא כוונתם לקדש צום ולקרוא עצרה‪ :‬ועוד יש לכם טעית אמר שאתם‬
‫חושבים שכוונת הצום הוא להשיג בו חפצכם ושאלתנם מאת השם יתעלה ואינו ‪ p‬רק הסונה‬
‫למרק ולפרוע פרעות העבירות שעברתם והוא אומרו)ישעיה שס( הן לריב ומצה תצומו ונו׳‪.‬‬
‫ירצה אס תצומו הנה בעבור דברי ריבות ומצות אשר ביניכם תצימו ונעטר מה שחטאתם‬
‫בהכות באגרון! רשע רציני בהטחת דברים כלפי מעלה אבל לא תצומו כיום להשמיע במרום‬
‫קולכם למשות רצוגכס וגקשחבם‪ .‬משל לגן גית המלך שהורידו מגדולתו גמזו גו והוא נ מ‬
‫נזיפה יוס או יומים ואמר זה אמר שכיון שנהג נדפת שגי ימים יחריג שישיגהו המלך טל‬
‫כט והוא סכלות מאתו כי הנזיפה תמת המרד הוא לא ממיר הנדולה וכן כצומות כימי‬
‫הצער הכוונה בהם לשבר הלבבות ולהכניעם לשמוע בהול אלהיהם לא לשישטמ האל להם‬
‫כמו שכתבנו אצל התפלות שער נ״מ‪ :‬הכזה יהיה צום חבמרהו יום ענות אדם נפשו‪) .‬שס>‪.‬‬
‫טתה הישיר להם הדרך אשר טעו בה בכוונתם באלו הצומות ואמר המה שאתם משבתם‬
‫שהוא צום והוא על העדר האכילה יהיה צום שאני בוחר בו ודאי לא יהיה מהמץ הראשון‬
‫אשר מליו אמרתם למה צמנו ולא ראית כי הוא אין גו שום תועלת כלל ‪ .‬אגל אגחר טל‬
‫שהיא מהמץ השני שהיא יום טנות אדם נפשו לסגף אותה תמת מרדה כמי שאמרט‪ .‬ונין‬
‫הממס‬
 ‫שלשה וששים‬ ‫אחלי ‪flD‬־‪J‬‬ ‫שער‬
‫כשטס למה שאמר שהצום מהמין הראשון אינו כלום ואמר הלכוף כאגמון ראשי גלי כוונה‬
‫כלל ואף כי שק ואפר יציט הלזה תקרא אף אתה צום ויום רצון לה׳ וזה לא יתכן כשום‬
‫פנים‪ .‬הלא זה צום אכחרהו פתח חרצובות רשע התר אגודות מוטה ופלח רצוצים חפשים‬
‫וכל מוטה תנתקו )שם(‪ .‬ירצה אמנם הצום אשר אני אבחרהו על דרך האמת לא זה ולא‬
‫זה כי אס אשר הוא טוכ מצד עצמו והוא מה שיניא אדם נפשו המחשבית לשקוד במחשבותיה‬
‫לפתח חרצובות רשע להתר אגודות מוטה אשר הוא קושר ואונר כל היום ושלח רציציס‬
‫חפשיס מהאנשים האומללים אשר תקפה עליהם ידו אם בכח הזרוע וגם בשעבוד שטרות‬
‫וכיוצא וכל מוטה ת נ ת ק ו ‪ .‬והתחיל במעשים טובים הלא פרוס לרעב לחמיך וגו׳ ‪ .‬בי כל‬
‫אלה הס מעשים טובים אס שהם פעוליה קטנות אבל הם חנוך לגדולות מ ה ן ‪ .‬לזה אמר‬
‫אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהר‪ ;:‬תצמח ונו׳‪ .‬שכבר נבקע אליו השחר להתחיל ולזרוח‪.‬‬
‫ומעתה אז תקרא וה׳ יענה תשוע וגו׳ ‪ .‬כי לא יהיה לך פתחון פה לאמר למה צמנו ולא‬
‫ראית כאשר בתחלה ‪ .‬אמנם עדין יחכה ה׳ לחננכס וירוס לרממכם כי אלהי משפט ה׳ כי‬
‫כמו שאתם אינכם עושים עדין מעשים שלמים אלא שנראה כעישים מבלי קנין בנפש כן הוא‬
‫גס כן כשתקרא יענה אותך כלומר מה לך כי נצעקת וכשתשוע ותצעק ‪ ,‬על שאלתך יאמר‬
‫ה נ נ י ‪ .‬ואם שלסוף יענה תהיה ישועתך בשובה ינחת הפך מה שנאמר )שם ם׳׳ה( והיה‬
‫טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע ‪ .‬אמנם אם תסיר מתוכך מוטה ירצה‬
‫מקרב לבך עד שיהיה מה שתעשה מהרחקת הרעות ועשיית הטובות מלב ומנפש עד שלא‬
‫השלה אצבט להורוה שאהה טהור ובקרבך הדבר און ‪ .‬ועם זה הפק לרעב לחמך ונפש‬
‫נענה תשביע שהם פעולות יותר שלמות מהראשונות וזרה בחשך אורך ואפלהך כצהרים וזהו‬
‫ענין נפלא מהראשון ‪ .‬ואמר וכחך ה׳ תמיד והשביע בצחצהות נפשך וגו׳ ‪ :‬כי כל אלה הס‬
‫ברכוה פנימיוה כמי שהמעשים הם פנימיים ‪ .‬אמנם כשיעשו אלו המעשים הטובים במדרגה‬
‫יותר עליונה והוא בבחינה היוחם הוריים הנה יצורף אליהם עוד השכר הנפשיי אשר אין‬
‫ערוך אליו וזה אומרו אם השיב משבה רגלך עשוה הפציך וגו׳ ‪ .‬שכבר ביארנו בשער נ״ה‬
‫שהשבת סוד התורה וקבלתה כי על כן אמר )ירושלמי נדרים ספ״ג( שקולה שבה כנגד כל‬
‫המצות והמשיב רגליו מעשות דרכיו מפני השבת הוא משיבן מפני התורה ונס העיפה דבר‬
‫בעבור השבת בעבור התורה הוא עושה וכאשר יהיה כן אז תתענג על ה׳ והרכבתיך ונו׳ •‬
‫וידוט כי כל זה כנוי לתענונ עולם הנשמות אשר שם מנוהה ונתלה בלא מצרים עשאה השם‬
‫והכינה לאשר יפר בעיניו וזרע טבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה ‪ .‬כבר נמשך הדבר‬
‫בזה יותר מהכוונה אמנם מ״מ נתברר מה שכוונה אליו מבירור שלשה מיני הצומות שזכרנו‬
‫שכאשר נתבונן בהם נמצאם מיוחדים כל אחד לחלקו מחלקי האדם ‪* .‬כי הנה הצום שהוא‬
‫העדר‬
‫•כי מ ה הצום וכו׳ ‪ ,‬כוונתו כי אחר שאמר למעלה כי שס צום )אשר שרשו צוס‪,‬‬
‫איינשרענקען‪ ,‬איינשרומספען‪ ,‬כמו צמצם בלשון חזיל בכפל הפא והלמד הפעל( יאמר על ג׳ עניניס‬
‫הא׳ על מניעת והעדר האכילה בכלל‪) ,‬יען כי עי״ז יתמעטו ליחיות הגוף יצומצם בשר טף האדם ‪,‬‬
‫אונד דער םענשליכע קארסער בעזאגדעדס דאס געזיכט שרומפפט היעדורך אייניגערמאסען‬
‫צהאממען( הב׳ על התענית אשר יתענה האדם לשוב עי׳ז בתשובה ‪ ,‬ע״י כבישת יצרו ותאותו‬
‫הטפנית אל מאות החומר‪ ,‬בתעניתו זאת )יען כי עי״ז יצומצמו ווערדען בעשדענקט‪ ,‬תאותיו‬
‫ותשוקותיו החמדות׳( והגי על מהרס המחשבה והעיון ומידות ותכונות האדם הנפשיות‪ ,‬להתרחק‬
‫בכל מאמצי כחי מכל עול וחמס‪ ,‬ריב ומצה‪ ,‬ולעשות נהפך רק צדקה ומשפט בארץ‪ :‬ולצמצם כזו מעשיו רק‬
‫לשובה זיך כלאם אויפס וואהלטוהן צו כעשרענקען‪ ,‬יאמר עתה הרב ז׳׳ל כי כמו שהמלאכות שעושה‬
‫האדם תחלקנה לשלשה סוגים כי יש מהן המיוחדת רק לכח האדם מ ו מ י והחמד‪ ,‬דיא בלאס פאן‬
‫זיינעי פהיןישען קראפט פעראיבט וועדדען‪ ,‬ככל מלאכות חרשי עץ ואנן או עונד אדמה‪ ,‬ויש‬
‫»הן שמיוחדית לנסשי החיונית והמרגשת זייגע עמפפיגדענדע שיד שאנהייט זיננהאבענדע זעעלע‬
‫המשתדלת‬
‫‪t o‬‬ ‫שלשה וששיט‬ ‫אחלי מורן‬ ‫שעי‬
‫הטדר אכילה לבד הוא לבדו טנר ונזק אל הנפש הזנה ‪ .‬אמנם מה שיהיה בענין סגוף‬
‫ומדוק תשתתף ממו הנפש החיונית למתאוה אל החטנוגיס למוחרייכ וההחרתק מלטצבים‬
‫אמנם אשר היא אצל התכונות המד־ותיות ובהתגברות אל למעשים האנושיים בגין פתח‬
‫חרציבית רשע התר אגודות מיטה לנה הוא ענין מיוחד אל הנפש המשכלת המחשבית בלי‬
‫ספק‪ .‬והרי הם שלשה מיני צימוח לשלשה חלקי האדם כמו שזה הענין עצמי ישני במלאכות‬
‫כי הנה הכח החמרי מלאכתו הוא כל מעשה ידים כעיבד אדמה והחייטות וכל מלאכח חרש‬
‫ואורג ורוקם כי עקרן הכח הנופיי וכלי אומנותו בידו‪ .‬אמנם הכח החיוני מלאכתו הוא‬
‫ההרהור והמחשבה במלאת תאוותיו בתטנוני בני האדכ ובפרט כאשר הס אצל חים המישוש‬
‫המשותף לבעלי ח״ס ולארס כמו שאמר הרב המור׳ בכמה מקומות )ח״פ פ״א(‪ .‬אמנם‬
‫הכח המחשבי מלאכתו היא לחשוב מחשבות לטשות בכל תשוקות האדם מהשררה והכבוד‬
‫יהנצוח וכל אשר ימשך אליהם הן בצד ימין או שמאל‪) .‬ו( וטתה טס זה נמצא טטס‬
‫ההמצא בפרשת אך בעשור )ויקרא כינ( העניניס האלו על צורתן כי הנה נמצא שאמר‬
‫ראשונה ועניתם את נפשותיכם והקרבתם אשה לה׳ וכל מלאכה לא תעשו בעצם היוס הזה‬
‫כי יום כפורים הוא לכם לכפר עליכם לפני ה׳ אלהיכס הרי צום ומלאכה‪ .‬ואחר כך אמר‬
‫כ׳ כל הנפש אשר לא תעונה ונומר וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה‬
‫והאבדת׳ וגומר‪ .‬הרי צום אחר ומלאכתו עמו‪ .‬ואמר חזר שלישית כל מלאכה לא תעשו‬
‫מקת עולס וגומר שבת שבתון הוא לכס ועניתם אח נפשותיכם בתשעה לחדש וגומר‪ .‬הרי‬
‫מלאכה וצוס עמה‪ .‬ומס היות שכל אלו הכתובים נדרשו למז״ל)יומא נרו‪ (.‬בתירתרבדים‬
‫והנה‬
‫המשתדלת להמניא לה תענוגים שונים מחמדי עיניו ואזניו‪ .‬ד׳׳מ מלאכת הנגון ושאר כל מלאכת‬
‫מחשכת הדומים לה ז^לייע איבייגען •צאנען קינסטע‪ ,‬ויש מלאכות המיוחדות רק לנפשו המשכלת‬
‫לחשוב מחשבות שונות ‪ ,‬ד׳׳מ איך יתגאה וישתרר על זולתי ודומיהם ‪ ,‬כן גס כל אחד משלשה מיל‬
‫צומות אלה המצוות ניה״כ כמו שיתבאר ‪ ,‬מייחד לכח אחר מנפש האדם ‪ ,‬כי ע״י העדר ומניעת האכילה‬
‫תוחלש וחעינה הנפש הזנה‪ ,‬ר״ל הנפש הצומחת ראם םפלאנצענלעבען אשר ראש כחותיה היא כח‬
‫הזן‪ ,‬יעי׳ הכינה ‪.-‬תענית יה״כ לשוב אל אלקינו ולכבוש היצר והתאוה הבהמית תוחלש נפש החיונית‬
‫דאס ט־יעי״שע לענק המשתוקקת תמיד אל הנאות החימר ‪ ,‬וטהרת המידות והתכונות הנפשיות׳‬
‫דימ לפתח חרצביתרשע ולהתר אגודות מוטהולהסק לרעב לחם ‪,‬אשר גס עליה נצטויני ביה״כ כמאה״כ‬
‫‪,‬הלוא זה צוס אבחרהו וכו׳ פחח חרצובת רשעי וכו׳ כל זה הס עניניס המיוחדים רק לנסש המשכלת‪.‬‬
‫כי רק בהעלות האדם על רוחי ונפשו המשכלת כי כל בני אדם יחד‪ ,‬כאחים מי אב אחד לו נחשבו‪,‬‬
‫וראויס הס להיות לא לבד חסשיס ‪ ,‬ובלתי רצוצים אוגד ניכט אינטערדריקט תחת יד החזק מהם‪,‬‬
‫כי אס גס תמוכים ונשענים נרד אחיהם אשדים לאל ידס לעזורלהם‪ ,‬יואל גס הוא לעשות כל הפעולות‬
‫הטונות האלה נקריא דרור לאסיריו‪ ,‬ולסמוך יד עני ואביון‪ ,‬ובזה באר ג״כ הרב זיל מדוע באת‬
‫מצות הציס ניה״כ ואיסור המלאכה נו משולשת בכתובים )כמו שהניא בסניס הטסר( כי מלבד דרש‬
‫חז״ל על זה ‪ .‬יורה ג״כ שאני מחויבים לחבר ביים הכפירים כל ג׳ עניני הצום האלה ‪ ,‬כמי שאנו‬
‫מחויביס לשבות בו מכל ג׳ מיני המלאכות ‪ ,‬מלאכת העבידה‪ ,‬מלאכת העונג והעדן ומלאכת מחשבת‬
‫רעה‪ ,‬למען קדש וטהר אותנו ביוס הזה מכל סיג וחלאה גופנית ומוסרית‪] .‬יקריב לזה בארתי זה‬
‫עשרים שנה נעור לא ראיתי דנר׳ הרנ זיל דנרי הכ׳ ״תענו את נפשותיכם׳ כי מ״כ נאה מצות הצום‬
‫הזה בלשון רניס ״את נסםותיכס' ולא רק נלשון יחיד ‪,‬תענו את נפשכס״ כמו ‪,‬אס יש את נסשכם‬
‫וכו״ )כראשית כ״ג( להורות שכל איש ואיש מישראל מחוינילענות נו לא לנד נפשו הצומחת והחיונית‪,‬‬
‫ע״י העדר המאכל יהמשקה ‪ ,‬כי אס גס נפשי המשכלת עיי כבישת יצרי ותאיתי ומחשבתו כרעה‬
‫אשר הרגל בה מלסניס ‪ ,‬ובני דורו של ישעיה הנביא ע״ה ענו נצומס רק נפשם הצומחת והתיונית‬
‫במניעת האכילה והשתיה‪ ,‬אבל לא נסשס המשכלת‪ ,‬כ׳ אס נשארו במידותיהם ותכינותיהס הרעות‬
‫תמיד‪ ,‬וע״כ הוכיחם בשס ה׳ ואמר להס ״הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדס נסשו ?״ ר*ל נסשו‬
‫המייחדת לי לנד‪ ,‬יהיא גסשו המשכלת ‪ ,‬כי נסש הצומחת והחיונית משיססת לי עס הצומח והחי‬
‫ינפש בהמית מקרא לא נפש האדם ניחיד‪[.‬‬
 ‫שלשח וששים‬ ‫אחלי מות‬ ‫שער‬
‫ללייד של מיני הטנוייס ולשנור של המלאכוח כלארן הרנה )שס פ״א‪ (.‬וזילת זה אשר היא‬
‫קנלה אמיתית וקיימת לשד מכל מקוש לא נסור מקנל מהסדר הזה הנפלא שנכתונ תועלות‬
‫נככדיס כמו אלה ולהאמין שכוונת התור׳ האלהית להיישירנו ניוס הנחל והקדוש הזה ככל‬
‫שלשה מיני הצומות האלה ובאר מלאכותיהכ המיוחדות ואמר אך כששיר לחדש השכיעי הזה‬
‫יום כפורים הוא מקרא קדש יהי׳ לכם ושניתס את נפשותיכס והקרבתס אכה לה׳ )י( והנה‬
‫החל כגדול מהצומות ומצד פעולותיו והוא צום הנפש הנכנדת למיוחדת לאדם אשר היא‬
‫צריכה שתתענה כשחנזר יחזדכך מהחשוקות והמחשבות הזרות אליה מהמניגיס המדומים אשר‬
‫כעכורס השליכה צרכי עצמה מנגד כזמן העכר כי היום יום כערים הוא וראוי לנפש השלמה‬
‫שתתקדש ותשב לפני אלהיה להתכפר מהשבר ולהתקדש להווה והוא עקר הצום המיוחד אליה‬
‫כדיא הלא זה צום אבחרהו פחח חלצוטת רשש התר אטדות מיטה וזו היא הקרבת אשה‬
‫לה׳ מלבד חטאח הכפירים וקרבטתיו‪ :‬ואחר שצוה בצים הזהיר במלאכה המיוחדת לה‬
‫יאמר )ייקרא שם( וכל מצאכה לא חשפו בעצם היום הזה כי יוס כפירים הוא לכם לכפר‬
‫שליכס לפני ה׳ אלהיככ • נתן הסבה עצומה לשתה׳׳ הנפש הזאת הנכבדח אסורה בעצם היום‬
‫הזה ממלאכת מחשבת בסדור מששים והמציא עצות ותחבולות להגיש אל התכליות המטקשיס‬
‫הזמניים מקנייגי הממון והכבוד והשררה וההתגברות אשר עליהם תעזב ממושכליס השצמייס‬
‫וריב שיהיו מהם אשר לא נתן אל לבי אס הס בהתר אי באיסור או שהרגיש ולא חשש‬
‫או שכיון אליהם לכתחילה ולפחות מה ששבתה ממלאכתה לעבוד שבידה שהיא זדה לה כמי‬
‫שאמרט ולזה אמר נס כן כי יוה כפורים הוא לכפר עליכם לפני ה׳אלהיכס כיבאמחהכפר׳‬
‫המיוחדת לזאת הנפש היא בשתשאר לפני ה׳ חמיד • ואחר שזכר זה הצום הנכבד אשר לנפש‬
‫הזאת המשולה ושביתת מלאכתה שמה נתן הסבה בזכרון הצום השני אשר לכח החיוני ומלאכתו‬
‫ואמר כי כל הנפש אשר לא תשונה בשצס היום הזה להתחרט ולהצטער על הראשונות‬
‫מהרהורי הלזאוות הבשריית ודומיהם המיוחמת לה ודאי תכרת משצמה בקוצר שניס מעמיה‬
‫אשר בזה המציאית כי הרע מפסיד את שצמו כמי שאמר הכתוב)משלי י״ג( משאים תרדו!‬
‫רעה ‪ .‬וכמו שאמר )מ( כי כל הנפש הזאת אשר תעשה מלאכה זי ותמשך אמרי אט‬
‫ההרהורים הפמותיס ותשמא בלס בעצם היום הזה שתיענש בעוגש גדול מזה והוא שתאבד‬
‫אפילו מקרב שמה אשר תבא שמה לעולם הבא ולזה אמר )ויקרא כ*ג( )מ( והאגדתי את‬
‫הגפש ההיא וגומר‪ .‬כי השמד הנפש ואבמה מל זה האופן ראוי לימסו אליו יתשלה ולא‬
‫לזולה! כי העושה יגיש מרבה‪ .‬וכבר יהי׳ זה המונש מגיש אל הנפש השכלית המתמצמה מס‬
‫החיונית כי היא אשר האגד לעד עמה )מ(!זז טעם קשר עניניהס במאמר כי כל הנפש‬
‫ונו׳‪) .‬מ( אמנס של המלאכות אשר מהמלק הטפיי אמר כל מלאכה לא תמשו מקת שילם‬
‫לדןרותיכס בכל מושבותיכם כי יש להס להבדל מכל מלאכת הממר ומעשהו הנהיג׳׳!המורגלים‬
‫בכל מושבותס‪ .‬ובכאן יכלול כל מלאכת צורך אוכל נפש שהיא אסורה ביום זה מכל שאר‬
‫הימיס המקודשים‪ .‬ואמר אמר כך ופניתם את נפשותיכם בתששה למדש בשרב)ז( לפי‬
‫שמאלו המלאטת כלס יהי׳ העניי אשר יכלי^ אכילה שתיה רמיצה סיכה ותשמיש המעה שכל‬
‫זה הוא עטי אצל הגוף ומלאטתיו המיוחדות‪ .‬ולזה אמר בתשעה למדש בערב ולא אמר בעצם‬
‫היום הזה כי אעיפ ששנוי האכילה אינו נרגש געת ההיא ודאי כל הענימס הנזכרים הם‬
‫שנינים לשמתס ולזה אמר מערג עד ערג תשבתו שבתכם‪ .‬והנכון כי כיון בזה לכלול שביתת‬
‫כל מיני המלאכות הנזכרות ושל כלס אמר משרב שד שרב תשבתו שבתכם‪,‬כי השביתות כלם‬
‫שאמרנו ראוי וממוייג שתזהה בהס מערב שד שרב כדי שתדמו שבזמן י הקדוש הזה אץ‬
‫ראוי לנהוג בדבר מאלו ויהי׳ דוגמא לכל מי שירצה להתקדש שיוסיף מחול על הקדש להיות‬
‫לפני ה׳ תמיד‪ .‬והנה כל זה הוא בכלל מה שנאמר בפרשה זאת והיתה לכם לחקת שולם‬
‫נחדש‬
‫ע‬ ‫שלשה ועושים‬ ‫אחרי מ‪1‬ת‬ ‫שער‬
‫?חדש השכימי כעשיר לחדש חממ אח גסשיחיכס וכל מלאכה לא תעשו האזרח והגר הגר‬
‫בתוככם ט כיוס הזה יכפר עליכם וגומר‪ .‬ט בזה טון לשני הצומיח ולשיזי המלאכיח אשר‬
‫לכח החייני אשר הוא האזרח בארן הלזו ולכח השכלי אשר הוא גר הנר בקרבה‪ ,‬ונתן‬
‫הטעם בהם כי ביום הזה יכפר עליכם וגומר • כמי שאמר בפרשה הנזכרת ט יום כפורים‬
‫הוא לכפר עליכם לפר ה׳ אלהיכס‪ .‬אמנם על הצום אשר לכח הגיפיי ומלאכותיו מזר ואמר‬
‫שבת שבתון הוא לכס ופניתם את נפשותיכם חקח שלם והוא עמן נאוה מאד "בשתי אלו‬
‫הפרשייה והסכמתם‪) .‬ט( אמנם מה שכיון במלת אך יתבאר במכין השלישי ביה וזה מה‬
‫שראר שיאמר בכל הטניניס הבאים בתורת היוס אשר סמכנו אותם במאמר שמעץ סצדיק)אמת‬
‫פיא( שאמר שאחדמהממודיס שהעולם עומד הוא התור׳‪:‬‬
‫*מנם מה שיסמך אל מאמר על העטדה הוא המק השני אשר ראיתי לסדר ט עמדת‬
‫היוס כלה בדרך קצרה כדי שתהיי שנורה בפי כל קורא וללמוד ממנו ההיכרה שזכרמ‬
‫תחלה אל מנהגי האדם ימליפותיו בימי חדלו וההבדל אשר נץ מנהר הילדות ומנהר הזקגה‬
‫לכשרים שלמים שבעם והוא כדמן גדול בידם ‪:‬‬

‫םוד עבודת יום המורים‬

‫שנינו בריש פירקא דיומא כבמת ימים קידס ‪ or‬ככשירים מפרישץ כק גחל ללשכת‬
‫פלהדרין ימתקרן לו כהן אחר שמא יארע לו פסול רבי יהודה אומר אך* אשה‬
‫אהרה מהקנין לו שמא תמות אשתו שנאמר ובפר במדו ובמד ביתו יביתי הוא אשתו‪ .‬ועמם‬
‫ההפרשה הזאת )יומא ד ‪ ( .‬כדי שלא יהא מצוי עם אשתו שמא תפרוס נדה בשפת ביאה‬
‫יתה׳ נדתה עליי ?!כעת ימים‪) :‬שס י״ד‪ (.‬וכל שבפת הימים זורק את הדס ומקטיר אח‬
‫הקטרת ימיטב אתי הנרות ומקריב• את הראש ואת הרגל‪ .‬ישאר כל הימים אס רצה להקריב‬
‫מקריב שכהן גדול מקריב בראש וטטל מלק בראש )שם י״מ •( מסרו לי זקנים מזקני בית‬
‫דין קורין לפרו בסדר היום ואומרץ לו אישי כהן גדול קרא אתה בפיך שמא שכחת או‬
‫שמא לא למדת‪ .‬ערב יוס הכפורים בשמרית מעמידן אותי בשערי מזרמ ומעמידץ לסנע‬
‫פריס ואילים וכבשים כד שיהא מטר ורניל בעמדה‪ .‬ובנמרא )שם( ת‪:‬א אן« השפירים‬
‫ותנא דדן מאי טעמא לא תני שעירים כיין דטל מטא דישראל היא דאתו מלשה דעתיה ‪.‬‬
‫)שם( כל שבפת הימים לא היו מונעים ממני מאכל ומשתה ערב יוס הכפירים עם חשכה‬
‫לא היי מניצזין איתו לאכל הרבה שהמאכל מביא את השינה )שם( משוס ר׳ יהודה בן‬
‫בתירא אין מאכילי‪,‬׳ איתי לא חנב״י ולא נב״ם ולא כל דבר המביא לידי טומאה חנג״י חלב‬
‫‪,‬‬
‫גבינה ביצים יץ ישן גב״ס גריס של פול ביצים מורייס ולא כל דבר לאיחוי מאי לאיחויי‬
‫נמיר‪) .‬שם‪ (.‬מסרוהו זקר בית דן לקני כהונה הוליכוהו לעליית בית אבטינס השבימוהו‬
‫ינפטרי והלכו להם אומרים לו אישי כהן גדול אט שלוחי בית רץ ואתה שלימט סלימ בית‬
‫דין משביטין אני עליך במי ששכן את שמי בבית הזה שלא תשנה מכל מה שאמרנו לך והוא‬
‫פורש ובוכה והן סירשץ ומכין‪) .‬שם י״ט‪ (:‬הוא פורש ובוכה שחשדה׳ לצחקי יהם פירשים‬
‫ומכין דאמר ר׳ שמעון בן לקיש כל החושד כשרים לוקה בניפו וכל כך למה שלא יתקן מבתו!‬
‫ויכניס כדרך שהצדוקין עושץ וכבר כתבט זה הפנץ בתירת היום‪ .‬כל ליל יום הכפירים‬
‫)שם י״מ‪ (:‬אם היה כהן נמל חכם יושב ודורש וא״ל ת״ה דורשץ לפניו ואס רניל לקרות‬
‫קורא וא״ל קירץ לפניו ובמה קודאין לפניו באיוב ובעזרא ובדה״י‪ .‬זכריה בן קמטל אומר‬
‫פעמים הרכה קריתי לפריו בדניאל‪) .‬שם י׳׳ט‪ (:‬בקש להתנמנם פרחי לויה היו מכין לפניו‬
‫באצכע צרדה ואומרץ לו אישי כהן גדול עמוד והפיג אחת טל הרצפה ומעסקים אותו על‬
‫שמגיע‬
 ‫שלשה וששים‬ ‫‪flfo‬‬ ‫אחרי‬ ‫שעי‬
‫במניע לזמן השחיטה )שם( חאנא אץ מטסקין אוחו לא בנבל ולא במור אלא צפה ומט‬
‫היו אומרים אם ה׳ לא יבנה ביח שוא עמלו בוניו ב ו ‪) .‬חהלים קכ״ז( ומיקרי ירושלם‬
‫לא היו ישנים כל הלילה • וכמו השחר עלה שאל השואל לצופה )יומא כ״ח‪ (.‬האירו‬
‫פני מזרח והוא אומר הן אמר לו אחה רואה טד חברון אמר לו הן וטעם שאלה‬
‫זו )ירושלמי שם פ״ג הל׳ ני( כדי להקדים זכר זכות ישיני חברון‪" :‬אחר כך )שם כ״ח(‬
‫הורידוהו אל שטר המיס כהוא אצל לשכתו ופורסין לו שם סדין של בוץ להבדיל בינו ובין‬
‫הטס ‪) .‬שס ל׳‪ (:‬חמש טבילות וטשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביים וכלס בקדש‬
‫בביח הפרוה חין מזו בלבד‪) .‬שם ל״א ‪ (:‬מקדש שם ידיו ורגליו ופושט בגדי עצמו וטובל‬
‫טלה ונסתפג והביאו לו בנדי זהב ולבש וקדש ידיו ורנליו הביאו לו את החמיר וקורצו‬
‫פי׳ ששוחט רוב םניס וממרק אמר שח־טה על ידו כדי שיכול הוא לקבל את הדס זורק‬
‫אח דמו ונכנס ומטיב חמש נרות ומקטיר קטרח של שחרית ומטיב שתי נרות ומקטיר איברי‬
‫התמיד שבכל יום והמנח׳ והחביחין ושבעה כבשים שבמוסף היוכ‪ .‬הביאו לבית הפרוה‬
‫ובקדש היתה בגמרא )שם ל״ה‪ (.‬מאי פריה שם אדם אמגושי ופירש״י מכשף ובערוך כי‬
‫מפר ממילה תחת הקרקע בקדש עד שיראה עבודת כהן גדול ביוס ככסוריס והרגישו‬
‫הכהניס בחפיר׳ ומפרו ומצאו׳ ונקראת אותה הלשכ׳ על שמו‪) .‬שס ל״ד ‪ (:‬פירשו סדין של‬
‫מ ן בינו לבין העם קדש ידיו ורגליו ופשט בגדי זהב וטובל עלה ונסתפנ הביאו לו בנדי‬
‫לבן ולבש וקדש ידיו ורנליו וזו היא תמלת פבודת היוס שהיא בבנדי לבן‪) :‬שם ל׳׳ה ‪ (:‬בא‬
‫לו אצל פרו והפר היה עומד בין האולם ולמזבח ראשי לדרוס ואחוריו לצפון ופניו כלפי הקדש‬
‫והכהן עומד במזרח ופניו גס כן אל המערב ושמך שתי ידיו בין קרניו והתודה עליו ודוי‬
‫טצמו וכך היה אומר אנא השם חטאק• עויתי פ‪£‬עתי אני וביתי אנא בשם כפר נא‬
‫לחטאים לעונות ולפשעים שחטאתי ושעוית׳ ושפשעתי לפניך אני וביתי ככתוב בתורת משה‬
‫עבדך כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל מטאחיכם לפני ה ׳ ‪ .‬והכהניס והעם‬
‫העומדים בעזרה כשהיו שומעים שם המפורש יוצא מפי כהן גדול בקדוש׳ ובטהרה היו‬
‫כורעים ומשתחויס ונופלים על פניהם ואומרים ברוך שס כבוד מלכותו לעולם ועד‪) .‬לא‬
‫נודע מקומי( אף הוא היה מתכיין לגמור את השם כנגד המברכים ואומר להם תטהרו ‪.‬‬
‫)שס ל׳׳ז‪ (.‬בא לו אל בער ניקנור והוא למזרח העזר׳ לצפין המזבח סגן מימינו וראש בית‬
‫אב משמאלו ושם שני שעירים וקלפי היתה שס ובה שני גורלות של אשכריע באחד כתוב‬
‫השסיובאמד כתוב עזאזל ומכאן בן גמלא של זהב ומזכירים אותי לשבח גס ניקנור נעשו‬
‫נסים לדלתותיו היו מזכירין אותו לשבח ‪ .‬מניחים השעירים אחד לימינו יאחד לשמאלו )שם‬
‫ל׳יט‪ (.‬טרף בקלפי והעלה הגורלות אחר בימין‪ .‬ואחד בשמאל אם של שס עלה בימינו הסנן‬
‫אומר לו אישי כ״ג הנבה ימינך ואם בשמאלו עלה ראש בית אב אומר הנבה שמאלך נתנם‬
‫על ב׳ השעירים ואמר לה׳ חעאת‪ .‬ר״ש אומר אינו צריך לומר אלא לה׳ והס עונים אמריו‬
‫ברוך שם כבוד מלכיתו לעולם וכן בכל פעס ופעם מעשר פעמים שהיה מזכיר את שם‬
‫המפירש ביוס הזה שלשה בכל ידיי יאמת בנירל‪ ,‬היה ניתן את שעיר השם כננד בית‬
‫שמיטתו ואת שעיר עזאזל כנגד בית שלוחו והיה מקשר לשון‪-‬של זהורית בין קרניו וזה היה‬
‫בא מתרומת הלשכה‪) .‬שם( תנו דבק ארבע״ שנה ששמש שמעון הצדיק היה גידל השם‬
‫עולה בימין‪ .‬מכאן ואילך פעמים בימין פעמים בשמאל‪ .‬והיה לשון של זהורית מלבין מכאן‬
‫ואילךפעמיס מלבין פעמים אינו מלבין‪ .‬והיה נר מערבי דולקמכאןואילך וכו׳‪).‬שסמ״א‪(:‬בא לו אצל‬
‫פרו שנית אל המקום אשר עמד בראשוני וסמך שתי ידיו עליו והתור׳ עליו ודוי אמיו‬
‫הכהניס וכך היה אומר אנא השם מעאתי עייתי ופשעתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם‬
‫קדושיך אנא בשם וכו׳‪ .‬והכהנים וכו׳‪ .‬אף הוא היה מתכוון וטי י )שס מ׳ינ‪ (:‬שמטו וקכל‬
‫דמו‬
 ‫ע*‬ ‫שלשה וששים‬ ‫אחרי מלת‬ ‫שעי‬
‫‪,‬‬
‫דמו כמזרק נחנו למי שהוא ממרס בו של הרובד הרגיעי שממר כדי שלא יקרוש הדם‬
‫יהיה זה לפי שאין אדס רשאי לטמוד באהל מוטד כשכק גדול נכנס להקטיר ומשל מחתה‬
‫של זהב וממלא אותה גמלי אש ממל המזיח מהיושר בוטרוש ונק אוחה טל הרובד הרביעי‬
‫שבמזרה‪) .‬שס מ״ז‪ (.‬הוציאו לו מלשכש הכליס כף של זהר ריקן ‪ #‬מלשכש ביש אבטינם‬
‫מחתה נדושה של קטורת דקה מן הדקה חסן ממנה מלא חסניו מסופות ונתן לשוך הכף הנדול לסי‬
‫נדלו והקטן לסי קטנו וכך היה מדתה ביוס הכפירים נמל את המחת׳ בימיט ואח הכף בשמאלו‪:‬‬
‫)שם רא ‪ (:‬היה מהלך בהיכל טד שמנימ גין שתי הפרטת המגדילות לקדש הקדשים וביניהם‬
‫אמה‪) .‬שס רב‪:(:‬חצונ׳ פרופה מן הדרוס והפנימית מן הצפון ומהלך ביניהם שד שמניע אל הצפון‬
‫הגיע אל הצפון הופך פניו לדרוס מהלך לשמאלו פס הפרוכת עד שמניע לארון‪ .‬הגיש לארון ונתן‬
‫אח המחת׳ בין כתי בדי הארון ואחר ננחת הארץ הי׳ נותן אותה על השיתין שהיו שם מימות הגביאי*‬
‫הראשונים שהיו שלשה אצבעות גבוהות מהארץ ר׳ יוסי אומר לא היה שם אלא פרכת אחת‬
‫שנאמר והבדיל׳ הפרכת לכס והיה מתקן מבפנים והוא שהיה נישל את הכף אשר בה הקמרת‬
‫גראשי אצגמותיו או גשניו והיה מחזיר את הקמרת בתוך חפניו וזו היתה מבודה קשה‬
‫שגמקדש והיה נותן את הקטרת כתוך חפניו והיה נזהר שלא להתחיל מאצלו כדי שלא יטם‬
‫ומולה ומחמר עשן‪ .‬יצא צו אחורניח פניו אל הארון טד מוץ הכפרת ומתפלל שם תפלה‬
‫קצרה כדי שלא להבמית המס‪) .‬שם נ״ג‪ (:‬מאי היא רבא ורבץ בר רב ארא תרוייהו משמי׳‬
‫דרב יהודה אמרי יהי רצץ מלפניך יי׳ אלהינו שחהא שנה זו םחוגה אם נשומ׳ רב אחא‬
‫בריה דרבא מסיים בה הכי לא ימדי עביר שלמן מרבית יהודה ולא יהו ממך צריכין זה לזה‬
‫ולא למס אמר ואל ימס לפטך תפלת מוכרי דרכים ומילין לומר במנץ הנשם לבד בזמן‬
‫שהטולס צריך לו תנו רבנן מטשה בכהן גדול שהאריך בתפלתו ונמנו אמיו הכמיס להמס‬
‫אמריו התמילו נכנסין והוא יוצא אמר להם ומפני מה אתם נכנסץ אלי א״ל ומפני מה הארכת‬
‫בתפלתך אמר להם קשה בטיניכס שהתפללתי טליכם וטל בית המקדש שלא ימרב אמרו‬
‫לו אף טל פי כן לא תהיה רכיל לטשות כן שהרי אמרו לא יאריך בתפלתו‪) .‬שם( ויוצא‬
‫ונוטל את הדס מהממרס בו ונכנס למקום שנמס וטמד במקום ‪-‬שממד והזה ממנו לסט‬
‫הכסרת אמת למעלה ושבט למטה ולא היה מתכוון להזות לא למטלה ולא למטה אלא כמצליף‬
‫וכך היה מונה אח‪.‬־; אמת ואמת אמת ושתים אמת ושלש אתת וארבט אמת וחמש אחת ושש‬
‫אמת ושבע‪ .‬והיה מונה כן‪) .‬שם נ״ה‪ (.‬דכ״ע הזאה ראשונ׳ צריכה מנץ טס כל אמת ואתת‬
‫מאי טטמא רבי אליטזר אמר שלא יטעה בהזאות ורבי יוחק אמר אמר קרא ולפט סכפרת‬
‫קדמה יזה שבט פממיס ומה תלמוד לומר יזה למד מל הזיה ראשונה שצריכה מטן מם כל‬
‫אחת ואמת מאי ביניהו א״ב דלא מנה ולא טטס וטעם לא היה מטין וכי׳ כבר כתבטהו‬
‫‪,‬‬
‫בפי הכתובים‪) .‬שס נ״נ‪ (:‬יצא והניח המזרק על כן הזהב אשר היה בהיכל הביאו לו אח‬
‫השטיר אשר טלה טליו הגורל לה׳ שחטו וקבל את דמו במזרק ונכנס למקום שנמס וטמד למקום‬
‫שעמד ומשה ממנו כמו שעשה מדם הפר והזה אחת למעלה וטי‪ .‬ולא היה מחטין וט׳ וכך היה‬
‫מונה וטי‪ .‬יצא והניחו מלכן הזהב שהיה בהיכל נמל דם הפר והניח דס השעיר והזה ממנו‬
‫מל הפרכת שכננד הארון מבחוץ אחת לממלה וכו׳‪ ,‬וכך היה מונה וט׳‪ .‬יצא והניחו וטי‪.‬‬
‫נטל דס השמיר והניח דם הפר והזה ממנו על הפרכח שכנגד הארון מבחוץ אחת לממלה וכוי‪ .‬ולא‬
‫היהמתכוין וטי‪ .‬וכך הי׳ מונה וכוי‪ .‬יצא והניחו וט׳‪ .‬מרה דסהפר לדס השמיר וחוזר ונותן דם‬
‫המלא בריקן ירצה במזרק שהיה ט דם הפר ראשונה כדי למרט יפה ומכפר ט מל מזבח‬
‫הזהב ומתחיל מקרן מזרחית צםוטת ומשלים טל ארבט קרמתיו ומחטא במקום מהרו‪.‬‬
‫)שם נ״מ‪ (.‬כלומר שמוחה הנמלים הנה והנה וממטא טל טוהר המזבח ז׳ פעמים ושיירי‬
‫הדס היה שופך אל יסוד מערבי של מזבח החיצון‪) .‬שם ס״ו‪ (.‬בא לו אצל השעיר המשתלח‬
‫וסמך‬
 ‫שלשה וששים‬ ‫אחרי ג״ןיןן‬ ‫שער‬
‫וסמך שתי ידיו טליו ולמודה וכך היה אומר אנא הכס מטאו פיו פכפו לפניך ממך בית‬
‫ישראל אנא בכס כסר נא למטאיס ולשנות ולפכטיס כמטאו ושטוו ושפכמו לפניך ממך בימ‬
‫ישראל ככתוב וכו׳‪ .‬והכהניכ והטס וכו׳‪ .‬רף הוא היה מתכוין לגמור את הבס וכו׳ ‪..‬‬
‫מסרוהו למי שהוא מוליכו הכל כבריס להוליכו אלא כמשי כ מ י ס קבט ולא ייו מנימיס‬
‫את יכראל להוליכו ודרך מיומד עבו לו מפני הממהר יס להביא הכפר׳ כסיומתלישין בשערו‬
‫ואומרץ לו של וצא של וצא ‪) .‬שכ‪ (:‬מיקירי ירושלס היו מלוין אותו פד סוכה ראשונה‬
‫יסוכות עשרה היו ליס מירובלס ועד צוק ופל כל סוכה וסוכה אומרץ לו הרי מזון והרי‬
‫מיס ומלוץ אוהו מסוכה לסוכה מוץ מאמרון כ ב י כ כאינו מגיע לציק אלא בעומד מרמוק‬
‫ורואה את מטביו‪ : ) .‬כ ס׳׳ז‪ (:‬ת נ י מטולכ לא נצרך רדס לכך אלא לפי כאיט לומה מי‬
‫שיש לו פת בסלו למי שאין לו‪) .‬בכ( ומה היה טיבה מלק לבון זהוריח מצץ קבור בסלע‬
‫ומצץ קבור בין קרניו וריחפו לאמיריו ומתגלגל ויורד ולא היה מגיע למצי ההר פד שנעשה‬
‫איבריה איבריכ)שכ( תנו רבנן בראשונה כיי קישריס לשון של זהורית על פתמ האולס מבחוץ‬
‫כלבץ היו שממיס לא הלבין היו עצביכ התקינו שיהץ קושריכ אותה חציה בסלע ומציה בין‬
‫קרניו‪ .‬אמר בכלמ את השעיר ביד מוליכו)בס‪ (:‬בא לו אצל הפר ואצל השעיר אשר הובא‬
‫את דמס אל הקדש פנימל ואל אהל מוטד וקורטן ומוציא אמוריהס ונותנן בכלי שרר‪ .‬והקטירן‬
‫מיג המזבמ בגמרא )שס( הקטירס ס׳׳ד אלא להקטירס אמר כך טל גבי המזבמ וממתך את‬
‫כל בשרס נמתיכות גדולות מעורות זו בזו כדי קליפה וקולפן במקלפומ ומוציאין אומן אל‬
‫ביה כריפחן חיץ למחנה ‪ ) .‬ב ס ס׳׳מ‪ (:‬אמרו לכה; אישי כהן גדול לגיפ כ ע ד למדבר יממן‬
‫הץ יודפין דרכיוח היו פושץ ומוטפין בסודרין ויודפץ שהגיפ שפד למדבר אמר ר׳ יהודה והלא‬
‫סי׳ גדול יש להס שלשח מילין היו מירושלס ופד ביח מדודו הולכץ מיל ושוהין כדי מיל וחוזרין‬
‫מיל רודעיס שהגיע שמיר למדבר )שס ס״ז( א״ר גחום בר גמא מבוס רבי אלמזר הקפר‬
‫בראשונה היו קושרי; לשון ז‪ :‬וריח על פתה אולם שבפנים כיון שהגיע שעיר למדבר היה מלבין‬
‫והיו יודעין שנעשית מצותו דכתיב אס יליו חטאיכם כשנים כשלג ילבימ )בכ ברח‪ (:‬בא לו כהן‬
‫גדול אל מזרת לנשים אס רוצה בבגדי בוץ קורא ואס לאו קורא באצטלת הלבן משלו דקריאה‬
‫לאו עבודה היא אפילו הכי הס רצה קורא בבגדי כבד שבגדי בהונה נתנו ליהנות בהם מזן‬
‫הכנסת טטל ספר תורה וכוחני לראש הכנסת וראש הכנסת נותט לסגן והסגן נותנו לכהן גדול‬
‫וכהן גדול עומד ומקבל וקורא אמרי מוח ואך בעשור ונולל ספר חורה ומניחו בחיקו ואמר‬
‫יוחר ממה שקראחי בפניכם כתוב בכאן ובעשור שבמומש הפקודים קורא על פה ומברך עליה‬
‫מ׳ ברטח על לתורה ועל העבודה ועל ההודאה ועל ממילח המץ ומל המקדש ועל ירושלס‬
‫ומל יבראל ומל הכינים ומל שאר ההפלל וחיחכ מעין כל אמת ואמת ‪ .‬לרואה כלן גדול‬
‫כשהוא קורא אינו רואה פר ישעיר הנשרפים ולא מפני שאינו רשאי אלא מפני שהיחה דרך‬
‫רחוקה בכך ומלאכה שניהם נעשה כאחה ‪) .‬שם ע׳ ‪ (.‬אם בבגדי בוץ קורא קדש ידיו ורגליו‬
‫וסכט וירד וטבל ועלה ונסהפג והביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגלץ ויצא ופשה את‬
‫אילו וט׳ ‪ .‬זהו לפי סדר הנסחאוה ואליבא דנמרא ‪ .‬אמנם לסי מה שכוכחהי למפלה‬
‫בראיוח חזקות כשירש ובא אהרן אל אהל מועד יתכן מאד כ׳ מיד שנגמרה מקר מלאכח היום‬
‫בהגיעו השעיר אנ המדדר היה מקדש ידיו ורגליו ובא אל אהל מועד שהוא חוץ לפרכת‬
‫הכד אשר לכש כבואו אל הקדש ומיחס שם בגניזה‬ ‫ופשט שס אח כגדי‬
‫שלמית ולובש שם כגדי עצמו שהיו מזומנים לו כ ס או אצטלת הלכן שפשה מעצמו‬
‫כ ש ששניט במשנה ויוצא וקורא בתורה ואחר קריאת התורה וברכותיה •ורד אל בית הטבילה‬
‫וטשט מ ד עצש וטובל ולובש בגדי זהב אלו שאמרנו ומקדש ידיו ורגליו ומקריב את שעיר‬
‫החטאת הנמשה בחוץ אשר נאמר שליו ושעיר חטאת אחד מלבד חטאת הכפוריס וששה את‬
‫עולתו‬
 ‫עב‬ ‫שלשה וששים‬ ‫|<ךי|ף*י עןףן‬ ‫שער‬
‫עולתו ואח עולת המס כמו שנאמר בו בפר בן בקר אחד ואיל אהד למולד וכמס לאמי בני‬
‫שעירי מזים לחטאת ואיל אחד למולה ומקריב אמורי פר ושעיר שהניחם ראשונה בכלי כרת‬
‫ותמיד של בץ הפרביס ומקדש ידו ורגליו ופושט בגדי זהב וטובל ולובכ בגדי לבד השטות‬
‫אשר משה לעצמו לעבוד בק מבודח יחיד כמי שאמרט ומקדש ידיו ורגליו ונכנס לפני ולפנים‬
‫להוציא כף ומחתה בסמים פס הקטרת כי חובה עליו ל ־יציאה ילזה קראוה בגמרא )שם‬
‫ל״ה‪ (:‬עבודת יחד ואינה נעשח בבגדי צבור כמו שביארנו הכל יפה בראשונה ‪) .‬שם מ׳‪(.‬‬
‫מקדש ידיו ורגליו יסובט מ ד לבן אלו שאמרט ומובל ולובש בגד זהב ומקדש ומעלה קפרת‬
‫הסמים נ‪ 4‬בין הפרביכ ומפלה מנחת מביתין ומדליק את מרות וטשא את כפיו ואח״כ מקדש‬
‫ידו ורגליו ופישט מ ד זהב הביאו לו בגד לבן שעשה לעצמו ולבשכ ונסטר בכלים ואחיו‬
‫הכמיכ מלוין אותו עד לביתו רום טיב היה ששה לאוהביו בצאתו בשלוס מן הקדש ‪ .‬ולנד‬
‫מסחאות קודם קידוש זה האחרון היה גונז את בנד הבד וכפי מה שכתבט הסדר הוא נטן‬
‫והכתובין ממישבץ יפה יפה ‪ .‬אמנם נפלאתי נוראות ממה שלא ראיתי בכוס נוסחא בבפיוטים‬
‫ולא בדברי המחברים זכר למדי הבד אלו השניים שנמשו להוציא כן! ומחתה טס היותה‬
‫נזכרים ונעשים בתלשד )שם ל״ד ‪ (:‬בכמה מקומות שזכרטם באר היטב ובדברי המפ־שיס‬
‫ז׳׳ל‪ .‬ויותר ויותר אט מצטער ממה שאמרו שם )ע׳‪ (:‬בפרק בא לו לקרות תט רבנן ובא אהרן‬
‫למה הוא בא להוציא את הכף ואת המחתה וכל הפרשה כלה נאמרה על הסדר חוץ מפסיק‬
‫זה מאי טטמא אמר רב חסדא גמדי חמש טבילות ועשר קידושין טובל ומקדש כהן גדיל בו‬
‫ביום ואי אמרת כסדרן לא משכחת לה אלא שלש טבילות וששה קדושין חדא שהרי לא נאמר‬
‫ובא אל סקדש שנצטרך לשאל למה מא בא להשיב ולהוציא כף ומחתה אלא נאמר אל אהל‬
‫מופד והכתיב מבואר שהוא בא לשם לפשוט את בגד הבד אשר לבש בבואו אל הקדש ול־לניחס‬
‫שס כש שאמרט ראשונה שטיה לס דמנא לן שהכתוב בא למנות טבילות הייס והלא טבילה‬
‫ראשונה שלבש בה מרי זהב שטשה בה תמיד של שחר ומוסף היום לא נזכרה בכתוב לא‬
‫ברמז ולא בזכר כלל‪ .‬וא׳׳כ איך אמר לא משכהת לה אלא שלש טבילות וכו׳ הלא לא מצינו‬
‫אלא שתי טבילות אהה כשלבש בגדי הבד ואמה כשפושטן אלא שהוא מבואר שבשם שלא הזכיר‬
‫טבילה ראשונה ככה לא הזכיר השהיס אשר אמרי ק מתמיד של בין הטרביס והוצאת הכף‬
‫וממתה לפי שלא סדר הכתיב אלא מבודת הצבור המיוהדוה לביאתו כל כהן גדול אל הקדש‬
‫בו ביים כמו שנאמר בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה ומאת‬
‫טדת בני ישראל יקח שנישטירי טזיס למטאת ואיל אמד לעולה שדמי המטאות מובאים לפנים‬
‫במדי לבן ואמוריהן טס השלוה נטשו בחון בבגדי זהב כמי שאמר ורחץ את בשרו במקום‬
‫טהור ולבש את בגדיו ויצא ועשה את עולתו ואת שלת הטס וגו׳ ‪ .‬ואת חלב החטאת יקטיר‬
‫המזבחה ואחר שזכר בל מה שמוטל על הכהן גדול מהעבודות בלי לפסק זכר הוצאת פר‬
‫וכטיר אל בית השריפה שאע״פ ששריפתן היתל בטת קריאתו בתורה קודס טשות העולה‬
‫והקטרת אימורי החטאת לא היתה הוצאתן ושריפתן על ידו והנה טל מעשה תמיד של בין הטרבים‬
‫סמך על הידוע וכן לא הזכיר •יוצאת כף וממתה שאינה עבודת צבור ואינה נעשת בבגדי‬
‫הבד אשר זכר ראשונה כמו שאמרנו‪ .‬והנה עלה הכל כסדר וכהוגן‪ .‬ושם )יומא ע״א‪(.‬‬
‫יש סוניא ביישוב זאת הבריית׳ הכתובי׳ ולא נתיישנו יפה ומה שכתבתי הוא הנטן בכתובים‬
‫ואץ בו שינוי וחלוף בסדר העבודה שהפסל ט כלל אפי׳ לפי דרכן מלילה דמה לי שיננזו‬
‫הבגדי׳ קידם עשית המולה או אמריה או אמרי ק שהרי גניזת הבגדי׳ מינה מבודה ואין‬
‫הכוונה באמרי)ייקרא ‪ ( r‬והגימס שס אלא שלא ילבשם שד לטבודית אמריח לא מוס ולא‬
‫לשלם ויש כס )יומא כ״ד ‪(.‬מי כאומר שלם כשרים להדוטכ׳׳ש שהכתוב הזכירה במקום‬
‫ההוא ועקר החילוף הוא בהבנת הכתובים לא זולת ‪:‬‬
‫זאת‬
 ‫שלשה ומשים‬ ‫אחרי ‪flO‬־‪J‬‬ ‫שער‬
‫•זאת עטרת היום איום ונורא הוא ע׳׳י הכהן הנחל והקדוש בעם ה׳ אשר נעשה יום זה‬
‫שליח ומלאך אלהיס לטש הבדים להיות על ידו סליחתנו וכפרת נפשותנו וככר אמרנו‬
‫ראשונה כמה תועלות נמשכים תל כללינו מהשכילם בענין שליחוחו להקרא כלס כהני ה׳‬
‫ושלוחיו כמותו וחזקה שליח עושה שליחותי ועתה אומר כי ממעשה עבודתו וחליפותיו כלמוד‬
‫למוד נפלא אל מנהגי האדם השלם וחליפות מניניו לשבח כל ימי צבאו כמו שאמרו רז״ל‬
‫)שבת קי״א ‪ (.‬אי זה הוא חכם היודע בחלוקו להפט כי חכמה גדולה היא להפוך אדס‬
‫ממתיו ומנהגיו הראשיניב הדבקים אל טבע בשרי כאשר ידבק החליק אל מתני איש ולהחליפה‬
‫בטובים מהם והס הישרות הלמודים ההוריים יאס שבראשונה יהיה מה שירצהו מצד שבעו‬
‫מתחלף מאד מהם תספיק חכמתו להדריכם בשימה הרבה ממה שירצהו משתתף אליהם‬
‫ואס שינגד בקצת עד שבשיף יהיה רצץ טבעי ולמודו אחד בעצמו ולא יטע כלל ונמצא‬
‫חלוקו כלו הפך לבן טהור‪ .‬וכל זה אנו למדים מעבידה הכ״גג היום עם חליפות בגדיו שהרי‬
‫אתה רואה בתחלת הייה הוא עת בוא חליפתו מבגדי עצמו אל בגדי זהב לעשות קרבנוח‬
‫התמידי! והמוספין אשר מא כנוי קרוב מאד אל היציאה מהשווי המיוחד לעצמו אל קצה‬
‫היתרון אשר ישמש בו אל העניינים הזמניים התמידיס והמוספים ‪ .‬אמנם בא עליו הצור‬
‫להעתק מהם אל בגדי כבד אשר הם כנוי קרוב אל הנטיה אל הגבלח החיים ובנקיות השלם‬
‫בכל התאוות והתשוקות ופעולותיהם אשר בלס יבואו אל הקדש פנימה לא בזולתם‪ .‬וכשנעשה‬
‫ז־‬
‫•זאת ענידת וכו׳‪ ,‬תוכן דעתי‪ ,‬כי אחר שאמר תחילה דרך כלל שג׳ עמודי העולם התירה‬
‫והעבודה וגמילות ח‪:‬דיס נרמזים בפרשתנו ׳ יבאר תחילה דרך פרע איך יורו דיני הקדמית הנקרבית‬
‫בייהכ‪ ,‬הפלת הגירל על כ׳ שעירים‪ ,‬והצום בו הכולל ג׳ עניניס על לימודים אלקייס ועיקרים יקרים‬
‫נענין האמונה והתורה‪• ,‬אמר עתה כי הכהיג שהיא הנבחר מכל העש העיבד בי״הכ שהיא היום‬
‫מבחר נכל ימי השנה ירמוז בעיירתו וחיליש׳ נ ג ד ו ‪ ,‬להעבירה המועלת על כל ישראלי אשר ירצה‬
‫להשתלם בשלמות נפש ית‪ ,‬כ׳ כמו שהכה״ג מחליף נגדי חיל שלו בנגד זהנ‪ ,‬לעשות התמידין והמוספים‬
‫יאח״כ ליבש בגדי היד לעביר עבירת הייס מנחר הזה ‪ ,‬כן הוא מדרך כל האדם שמחליף לריב נגדי‬
‫עצמו‪ .‬ר״ל מעמדי הטנעיי‪ ,‬ז״גען זזליכטען גאטירצי זוטאגד ‪ ,‬בבגד זה;‪ ,‬שהן ל״‪ .‬לבד כינוי‬
‫לנקשת המותרות נ״א גס לשאר הרנה מדות רעות ‪ ,‬כ׳ הזהב היא מקיר החמדה הגאיה‪ ,‬וקנאת איש‬
‫מרעהו‪ ,‬וע״נ חונה עליו ג׳׳כ להחליפם כמו הנהיג ננגדי היד שהם כינוי לנקיות וסהרת המידות‪.‬‬
‫וכעין זה אחדל שנת ק־׳׳ד ״איזהו חכס זה שמקפיד על חלוקו להפכו״‪ ,‬שר״ל שיתכונן תמיד על‬
‫מנעו ומהיתו‪ ,‬ואש יראה נ׳ קצת תכונות ומדות רעות דבקות ואחוזות בו מלידה ומבטן‪ ,‬כאשר‬
‫ידבק הנגד ואף כי החלוק‪ ,‬ראש תעשר‪ ,‬על עור ונשר א ס ‪ ,‬אס מצד חמרו הרע בטבעו או מצד‬
‫מזגו‪) ,‬עיין ביאורי למעלה שער ס״א( ימהר להשירס מעליו כאשר יפשוט איש את נגדו ויחליפני‬
‫באחר‪ ,‬וכמו שיחליף הכה״ג אח״כ עוד כמה פעמים נגד הנד עס נגדי עצמו ‪ .‬עד שנשוף היום חיזר‬
‫אל בגדי לבן ש״נאנהס נשלים מן הקידש‪ .‬כן לא ימלט גס כל שלם נעור הייתי עלי האדמה מהחליף‬
‫יהמיר בגדי לנן שלי שהם טהרת ונקיות מדותיו לפ ‪1‬מיס כנגדי זה‪) ,:‬כי אין צדיק בארן אשר יעשה‬
‫טוב ולח ־חטא‪ (,‬אך עכ״פ ישתדל ככל מאמצי כחי‪ ,‬שתהיה יציאתי מן העולש נשלים‪:! .‬נגדי לנן‬
‫אשר הס כינוי לנקיות יטהרת הנפש אשר משוב אל אלהיה ‪ ,‬ונכל זה נ־מז עמוד העכירה‪ .‬אך גם‬
‫העמוד השלישי שצ גמילות ח‪:‬דיס נרמז נמעשה הכה׳׳ג נייה׳׳כ‪ ,‬כי התשר היית־ גדיל אשר יעשה‬
‫הי״ת לנני אדם היא ‪ ,‬כי לא לנד שנראיתי נחכמתי הנשגנה שחילשת טנע האדם תסנב לי לפעמים‬
‫שימעדו קרסוליי‪ .‬ותמיט אשורו מדרך הישרה והנמחה‪ ,‬השליך אמת ארצז ‪ ,‬וגלה סודי לעבדיו‬
‫מניאים להורות לעש חיקי ה׳ ותורותיו את הדרך אשר ילני בו והמעשה אשר יעשי‪),‬עיין מזה ביאורי‬
‫לשער מיג( הנה הרנה עוד להיטיב ולהגדיל חשדו עמהס‪ ,‬נסתחו להם יד לקנלס נתמנה‪ ,‬אם נכל‬
‫זאת יחטאו לנטות מדרך התירה ‪ ,‬ולכפר בעדס כאמצעית הכה״ג אשר יקריב חטאתי וחטאת העם‪,‬‬
‫והתפלל כעדו ובעד ביתו ובעד כל העם‪ ,‬וגמילות חסדים להשיב נפש החיסאת הנהלאה יהנדחת‪,‬‬
‫די‪ 8‬פערפיחדטע זעעלע עיד אל אלקיה‪ ,‬היא גדולה מכל שאר הסיכות והחסדים אשר יגמול ד׳‬
‫לבני ארס‪ ,‬כי תחת שהם רקבעניניס גיסניכ וחמריס תשיב היא לנו האושר האמיתי והנצחי הנאכד מאתנו‬
‫מ״י מעשינו הרעים‪.‬‬
 ‫עג‬ ‫שלשה וששיס‬ ‫אחרי מות‬ ‫שער‬
‫זה האופן מהלמיד הנה הוא חוז־ לנגדי עצמו לקרות כחירש כמו שאמרנו וודו ענינו‬
‫הראשון שאחר שכא י>ל האדם הלמוד על זה האיסן הנה היא מוזר אל כגדי עצמו ‪ .‬אמנס‬
‫משכ ואילך יהיה כענין אחר טוכ ממנו וזה כי היא חוזר ולובש כגדי זהכ וישמש כהס כקצת‬
‫עניניכ תמידייש כהקרכת תמיד של כין הערבים ‪ .‬אמנם ככר ישתף כהכ הרכה מעכודות‬
‫יום הכפוריס ובעשיית עולתו ועולת העס הכאיס טס החעאית השנימייש ולא עוד אלא‬
‫שמקריב אימירי פר ישעיר שהס החטאות עצמן וזה מה שיורה תקין עצו־ כפעילותיו‪ .‬והנה‬
‫אחרי זה אינו חיזר אל בנדי עצמיכבראשינה אבל לובש בגדי בד קדש שטיס שעשה לעצמו‬
‫להכנס ולהוציא כף ומחתה לימד שכבר נהפכי לו בגדי עצמו לבנדי לבן הראויס לביא בהס‬
‫אל הקדש פנימה עד שאס חיזר עוד למדי ז‪:‬ב מעט הוא שישמש בהם בענינים הזמנים‬
‫נם מה שישמש יהיה בעניניס קלים וקרובים אל האמיתיים כמו שהכהן הנדול לא ישמש אז‬
‫בהם אלא לקערת הסמים והעלת הנרות שהם עבודות פשיטות ונקיות יותר‪ .‬והנה אחר כך‬
‫חיזר אל בנדי לבן שיוצא בהם בשליס מן הקדש הלא המה הוראות עצימות ילמדם כל בעל‬
‫נפש מעבירות האיש האלהי הזה למש הבדים הממונה לשליח בין יי׳ ובין עמו ביום הזה‬
‫הנבח־ אשר עליו נאמר )מלאכי בי( ותורה יבקשו )ופיהו כי מלא־ יי׳ צבאות הוא וכל‬
‫העם כאחד או השרידים בהם כהני ה׳ יקראו משרתי אלהינו יאמר להס ‪ .‬וזה מה שיספיק‬
‫למה שניוננו אליו במאמר )אבית פ״א( על העבודה ‪:‬‬
‫אםגם מה שיאמר )שם( על צמילית חסדים הענין השלישי הוא ההולך קדמת אשור לתת‬
‫אמרי שפר שבח ותהלה לאל יתעלה הגומל לחייבים הטיב האלה׳ הנדוצ הזה כי‬
‫ראתה חכמתו חולשת הטבע האנושי ורוב המטרותיו לפי טבעו ותכונותיו אשר אין לו כרעים‬
‫לנתר בהן להעלות אל האלהים כפי מה שכוון ממנו ביצירתו הנה הוא ית׳ נמלס כרוב‬
‫חסדיו להשקיף צדקי משמים והשצך ארצה בהשוית המרות האלהיות ולהסכימם אל מה‬
‫שיאות לפי טבע האדם ומהותו כדי שלא תהא לשוא בריאתו כמו שיוחס זה הענין בעצמו‬
‫אליו יתברך על ידי ישעיהו הנביא באותה שדשה המיוחדת לזה באומרו כי כה אמר‬
‫רם ונ‪:‬א וצו׳‪ .‬כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקציף כי רוח מלפני יעטוף ונשמות יכו׳‪ .‬בעי;‬
‫בצעו וגו׳‪ .‬דרכיו ראיתי וארפאהו ונו׳‪ .‬עד סוף )ישעיה נ״ז( כמי שפירשנו הכוונה בבית‬
‫הנפש הוא השע־ הששי עיין עליו‪ .‬ולזה נהנ עמנו כמל־ בכד ודם חכם וחסיד בי יחטאו‬
‫לי עם רכ מדינה בכללה נוי או ממלכה נ׳ הסתר יסתיר מהם פני זעמו ושבר ישבר כלי‬
‫המשחית והנקמה וישכיר להט פני המחילה הכוללת לשני טעמים ‪ .‬האחד שלא יםכול הטבע‬
‫האנישי אכזריות חמה ישטף אף הצריכים להרוג הרצ רב אש־ כזה לדרוג ולהשמיד ולאבד נער‬
‫וזקן טף ונשים פעם אחת וכמה הפציצה התורה לצוות על ה־ינת החוטאים )דברים י״ג( לא‬
‫תחים מינך וצא תחמול ולא תכסה ‪,‬כליי כ׳ הרוג תהרגני וגי׳‪ .‬כי ראתה בהכמד האנשים‬
‫הוא קשה בעיניהם ונמיר הנדחה אמר עיר ולא כרך ‪ .‬ועוד הוצרכה כומר בסוף )דברים שם(‬
‫למש; ישוב יי׳ מחרון הפו ונתן לך רחמים ורחמך והרכך וגו׳‪ .‬וכבר אמרו חז׳יל )סנהדרין‬
‫שיא ‪ (.‬כי לפי רוב התנאים לא היתה ולא יכולה להיות‪ .‬צא וראה ממלחמת עמלק נאמר‬
‫)ש״א ט״ו( ויחמול העם וגו׳‪ .‬ולזה נכורת הגביר בכמו הנדון המונח היא למחול על כבודו‬
‫והעביר על ממתיו וכמו שאמר החכם שכל אדם האריך אפו ותפארתו עבור על פשע‬
‫)משלי י״ט( אמר שזהו ענין שכלי פנימי ותפארת לו מן האדם מבחוץ וכל שכן שיהא זה‬
‫צודק במלך שמא במדרגת האב אל העם וכלס אס כבנים אם כעבדים מקוים ממנו מן‬
‫וחסד ורב טוב כמו שאמר באור פני מלך חיים ורצונו כעב מלקוש )שם י׳ו( אמר כ באור‬
‫פניו נמצאו החיים מזומנים ואף כי יהיה כעב מלקוש לא ימנט ממנו הרצון בסוף וכבר הוצרך‬
‫המן להסתיר מי הוא זה העם אשר בקש וחארו בשהוא עם שאין בו ממש כמו שפירשחי‬
‫במגלה‬
 ‫שלשה וששים‬ ‫אחל*‬ ‫שעי‬
‫במגלה ולסוף לא אמר אלא יכתכ לאכדס )אסתר גי( שיוכן על אופניה זולת מה שרצה‬
‫ולפיכך כשטדע אי זה עם שגזר עליו להשמיד להרוג ולאכד רגש אחד כמרה כו חמת המלך‬
‫ונחלה כן יעשה ה׳ לכל הקמיס עלינו לרעה ‪ .‬והשני שככר תהיה יראת הנימה סכה עצומה‬
‫להגדיל המרי כי להשאיר להס פליטה יחשכו מליו מחשכות ולא יסורו מהריס יד כמלכס‬
‫בסתר או כגלוי להסיר מטליהס רק את המות קל וחומר מכגתן וחרש )שס ב׳( ולזה היה‬
‫לו פצה נמנה למחול ולכפר כדי שיכטחו באהבתו וישמרו טוד מחטא לו הוא כאמר החכס‬
‫שמת מלך מלאכי מוח ואיש חכס יכפרגה )משלי ש ס ( ‪ .‬ירצה שחמח המלך לפעמיס היא מלאכיי‬
‫מות אליו והוא כשיהיה טל האופן שאמרנו כי יסכימו להרגו או למרוד בו‪ .‬אמנה המלך‬
‫כשיבוא איש חכס יכפרנה לסבה שנזכרה והנה היא לו עצה נכונה וישועה‪ .‬והנה מלך המלכיס‬
‫הקדוש ברוך הוא מהטפס הראשון כי חנון ורחוב' הוא ארך אפ ס ורב חסד לא יחפוץ כמות‬
‫המון רשעים רכים כי אס כשוב כל אדם מדרכו הרעה ולכן הוא המציא מחילה לחטאים‬
‫וסליחה לפישעיס ולא עוד אלא שמהטעם הזה עצמו חשש אל הסכנה העצומה הנמשכת אל‬
‫החוטאים מהטעם השני והוא מה שחוייכ להם הייאוש המצוס מן החשוכה כמו שאמר‬
‫)תהליס ק״ל( אס עונות תשמור יה אדני מי יעמד וימשך מזה ההתפקדות העצום והכפירה‬
‫הגמורה כאל יתעלה ומצישיו כמו שעשו כתות האפיקורסים אשר יצאו לתרבות רעה ולא‬
‫גשאר להם חלק וגחלה באלהי ישראל‪ .‬לזה היה חסדו ואמתו לקבוע להם לישראל יום כפורים‬
‫אחת בשנה לכפר על כל החטאים והעונות והפשעים שחטאו ושעיי ושפשעו כל השנה כלה‬
‫כ• על זה האופן יהיה נהל לאדם ההשמר מחטיא לו אחר הסליחה ולירוא מלפני מלכו הסילח‬
‫לכל עוניו כמה פעמים לבל ישיב לכסלה כמו שאמר המשורר )שם( כי עמך הסליחה למען‬
‫הירא‪ .‬יהנה לפי שחסד הכפירים הלזה לא הוצרך רק לחסרין האדם שאינו יכיל לעמוד על‬
‫מדה הדין לא מצד בוראו שהרי הוא ׳העלה כביר מצאה ידי לב־יא נמצאים שכליים בלה*‬
‫מיטאים רק מצד עצמי של נברא כמו שזכרנו בשער ה ס ׳ ‪ ' .‬כ ׳ לז‪ :‬מה שאמרו דל)ביר‬
‫פ׳ י״ב( בהחלה עלה במהשבה לברוא העולם במדה הדין יראה שאין העילה מהקיים בכך כתף‬
‫עמו מדת הרתמים כי מה שעלה במחשבה הוא מה שביכלתו יתעלה לעשית מצד היכולה‬
‫בעצמו אמנם מה שיצא אל הפועל הוא מה שהיה באפשרות המקבל לקפלי וכפי היכילת בעצמו‬
‫ראה לברוא העולם במרת הדין ולהתנהג עמה עם כל נבראיו בלי נטוה ממנה כלל אמנם לפי‬
‫המקבלים אי אפשר לעמיד על ז‪ :‬ילהתכיון במעשיהם •‪:‬אופ! שימיו על מדת הדין כי אין‬
‫ארס בארץ אשר יעשה טיב ולא יחטא לזה היה מחשדו לשתף עמי מדת רחמים דכתיב‬
‫)בראשית י׳( כיוס עשות ה׳ אל הים ארץ ושמים ולא עוד אלא שמדת רחמים קודמת יכבד‬
‫נתכאר ענין ז‪ :‬כשער הנ׳ כמאמר הא׳ ממני יבסיפ׳‪ .‬יהנה על פ׳ שני הענינים העקרייס‬
‫האלה קכע לט השי" שני הימים‪ ,‬הנוראים יום הדין ויום הכפירים כ׳ יום הדין הוא לפי‬
‫מה שעלה כמחשבה שיכרא העילס כמדת הדין ומן הספרים הנפתחים לפניו ביום ההוא‬
‫כלמיד שכלן כדין שצדיקים גמורים לחיים ורשעים גמורים למית־ )ר״ה ׳״ו ‪ (:‬הכל הוא‬
‫בדין חחוך אין שס לא ויתור ולא סליחה כלל נם כתל״ת הכינונ״ס לא נעשה עמם רק‬
‫שורת הדין כי אחר שהם תלויים יעימדיס כענינם ראוי שיתלה להם עד שיכרעו לצד מהצדדים‬
‫אמנם יום הכפירים הזה הועד למחילה ולסליחה ולכפרה וכל זה לפנים משורת הדין והוא‬
‫מה שביארו כקשור הפרשות )ויקרא כינ( כמלת אך בעשור לחדש השכיעי הזה יום הכפירים‬
‫הוא מקרא קדש יהיה לכם אמר כי יום הדין הוא יום תרועה ויום י ד ן החתוך אמנם‬
‫כעשור לחדש הזה יום כפוריש הוא לכפר עליכם לפני ה׳ אלהיכם ונאמר כ׳ כיוס הזה‬
‫יכפר עליכס לטהר אתכם מכל חטאחיכס לפני ה׳ חט־רו והוא שם הרחמים אשר שחף‬
‫למדת הדין כאומרו כיוס עשות יהוה אלהים ארץ ושמיש כי עמו הסליחה כלי ספק‬
‫רמז‬
 ‫עד‬ ‫שלשה וששים‬ ‫אחרי מןף|‬ ‫שער‬
‫רמז לדבר עלה אלמם בתרועה ה׳ בקול שופר )תלליכ מ״ז( כי מדת לדין נתפטדה‬
‫בראש לשנה שנאמר בו )במדבר כ״ע( יוס תרועה יליה לכס אמנם ביוב הכפוויס‬
‫שלא נזכרה בו תרופה אלא שופר סתס שנאמר )דקרא כ״ה( ביוס הכפוריס תעבירו‬
‫שופר אז נתעלה בס יהוה המורה מל הרחמים הנאותיה לפי שאנחנו בשר ודם כמו‬
‫שאמרנו ‪ .‬ובמדרש ובהגדת פשמיס )קי׳יט(‪ .‬וידי אדם תחת כנפיהם )יחזקאל‬
‫א׳( אמר רבי אבין ידו כתיב זה ידו של הקדוש ברוך הוא שהיא פרושה תחת כנפי החיות‬
‫לקבל בטלי תשובה מפני מ־ת הדין הנה שהמליצי מאד בדבריהם לומר שהיד שתחת כנפי‬
‫החיות כלומר הנכנסת לפנים משורת הדין הטבעי לקבל בעלי תשובה היא הראוי׳ להמצא‬
‫מצד כטנינו טס בני האדם אשר א׳ אפשר ל־ם לטמוד בדין ויותר יתבאר מאמר זה בשער‬
‫ק״ג ב׳׳ה‪ .‬והנה הנביא היה יועץ עצה נמנה לכל ברח ה׳ ההולכים לאורו שיחזיקו טצמס‬
‫מינונים המיחליס ליהוה ביוס הקדוכ הזה בחומרי דרשו ה׳ בהמצאו וגומר )ישעיה נ״ה(‪.‬‬
‫והטונה שנדרוש אל הכם הגדול הזה המיוחד בהמצאו אליט בשתוף עס מדת הדין ועל‬
‫שתי כתות מהשלשה שבספרים הנפתחים אמר )שם( יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו‬
‫כי הראשון הוא הנדון למיתה מיד כמו שאמר )ר״הככ( רשעים גמורים נכחביכ ונחתמים‬
‫וט׳‪ .‬ואיש און מחשבוחיו הוא הבינוני כעדין לא יצא מכצל איש אלא שנחחברו אליי קצת‬
‫מחשבות און אבר לא הוציא אוחס עדין אל הפוטל יעזוב גס כן אוחס וישוב אל ה׳‬
‫ירחמהו כמה דאת אמר שתןן עמו מדת רחמים כלומר יסתלק ממדח הדין ויבא אל מדת‬
‫‪,‬‬
‫הרחמים וירחמהו ואל אלהיט המכגיח בנו ומישי‪ -.‬אוחט כי ירבה לסלוח כי גא מחשבות‬
‫וגומר‪ .‬כי גבהו וגומר ‪ .‬כמו שנחבאה בשער ל״ו‪ .‬והענין הזה בעצמו יראה שכוונו משה‬
‫אדננו מ״ה באומרו )דברים ל״ב( כי כס יהוה אקרא וטמר‪ .‬הצור תמים פעלי וגו׳‪ .‬אמר‬
‫שהוא יקרא את השם הנכבד והנורא במל הרחמים אשר אמר מליו הנביא וישוב אל יהוה‬
‫וירחמהו והוא הכם המפורש שהיה מזכיר הכהן הגדול פשרה פממיס ביוס הכפוריכ)יומא־‬
‫ל׳׳ט‪ (:‬כמו שנזכר בשטבר הבו גורל לאלהינו כמו שעוטן אחריו בשכמליו‪ .‬והכוונה תנו‬
‫לאלהיכס כבוד שיוכל לרחמכס ולא תמנטו הטוב מכם ופירש צורך קריאתו השם ההוא המיוחד‬
‫ואמר כי זה אלהיס ציר כל הטולמיס כל דרכיו משפט נמוד והס שלשת הדינים אשר בשלשה‬
‫הספרים כמו שזכרנו‪ .‬והנה טל דין הצדיקיס הנמורים שנכתבים ונחתמים לאלתר לחיים‬
‫אמר )דברים שם( אל אמונה ירצה לא נחחסד טמהס רק במה ששמר להם אמונתי דכתיב‬
‫‪1‬‬
‫)חבקוק ב׳( וצדיק באמונתו יחיה‪ .‬וטל הרשמים שק למיתה אמר )דברים בס( ־ין מול‬
‫שעם שלא ויחר להס כלל הנה לא עשה עמם עול כי כן כתיב)יחזקאל י״ח( הנפש החוטאת‬
‫היא תמות‪ .‬וטל הביטטיס אמר )דברים שם( צדיק רשר הוא כי על מה שלא זכה אותם‬
‫בדינם כצדיקים אמר כי צדק הוא וצדיק דיט כי לא יצדיק מי שאיט צדיק אמנם‬
‫על מה שלא ק אותם לחובה אמר שהוא ישר בי לא ירשיע מי שאינו רשפ‪ .‬והנה‬
‫זה הוא צורך הזכרת הפס ממל במל לרחמים הרשותןולמדת הדץ ‪ .‬ברוך ה׳ כי הפלא‬
‫מסדו לנו להפליא טצה ולהגדל חושיה בהכץ לפטט היוס הזה המיוחד לסליחה ולכפרה אלו‬
‫העמדות הנוראית על יד האיש הקדוש ההוא אשר לוא תל גחל אשר הכל פוטם אלד‬
‫ואל כל מעשיו ואל כפרותיו טימייו והקטרתו עם הזאותיו הנעשות בפנים באופנים ההם‬
‫הטראיס רותר מהמה בענק השעיר המשתלת אבר טיניהס ראו כי עליו ולא על זולתו התוד׳‬
‫מונות בני ישראל ואח פשמיהכ לכל חטאתם כי לא היו ריייייין שיתודו אותם מל הבעיר‬
‫אשר הובא את דמו למי ולפנים והשעיר ההוא נושא אותס אל ארן גזירה כי לא יכילם בימ‬
‫מושב ועיר מומה וליה מענינו כי במיע אל מצי ההר עודמ באדר נתפרדו כל עצמותיו ומה‬
‫להם לסימן יפה כלימר יחמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ולשון של זחורית שהלבץ‬
‫מוכיח‬
 ‫וששים‬ ‫שלשה‬ ‫‪fJID‬‬ ‫אחרי‬ ‫שער‬
‫מוכיח כי כל זה מה שיחן משם נפלא בנפשוחם ויחייכ אוחס להסטה פנימיות מח‪:‬סלזיהס‬
‫ודטחם טס זה המטש׳ הנעשה בחוץ ולשלח מאחס הצפיר השטיר אשר בקרבם הוא שטן הוא‬
‫יצר הרע על בלחי השאיר ט אז שוס כח ורבות כלל והוא מה שאמרו)יומא ס״ו‪ (.‬שאין‬
‫רשות לשק לקטרנ בו ביום מ בעת ההיא נאם ה׳ יבוקש אח עון ישראל ואיננו‪ .‬אמנם‬
‫טנין העדרו זה הוא מה שיועיל להעיד עליהם יותר ממציאותו והוא באמת המעיד עליהם‬
‫שהם כמלאכי השרת ביום ההיא שאין בהם יצר הרע כמותם ולזה הר נקיים מכל חטא ביום‬
‫הכפירים כמו שכתבנו בענין הראשון‪ .‬ובפרקי ר׳ אליעזר פרק מ״ו אמר סמאל לפני יקב״ה‬
‫רנומ של עולם נתת לי רשות על כל העולם ועל ישראל לא נתת לי רשות אמר ליה הרי לך‬
‫רשוח טליהס ביום הכפירים אס יש בהם חטא ואם לא אין לך רשות עליהם‪ .‬ולפיכן היו‬
‫ניתנין לי שחד ביום הכפירים שנאמר נורל אחד לעזאזל נורלו של הקב׳׳ה לקרבן עולה וגורלו‬
‫של עזאזל לחטאת וכל עונותס עליו שנאמר ונשא השעיר וממר‪ .‬ראה סמאל שלא נמצא‬
‫בישראל ביום הכפירים חטא אמר לפניו רבוני של עולם יש לך עם אחד כמלאכי השרת וכו׳‬
‫יורה בבירור שכבר הוא ראוי שיהיו תחת ממשלת השטן הזה תמיד אם ימצא בהם עון ביום‬
‫הכפורים כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היוס הזה עד השיר מתוכה מיטות עלו ודאי ראוי‬
‫שתכרת מעמיה נס כל הנפש אשר תעשה בי אחת ממלאכותיו ראויה היא ליאבד לעולם כמו‬
‫שכתבנו בביאור הפרשה והורה על ענין השוחד כי הוא באמת העדר העונות אשר בו‬
‫יעיר עיני השטן ומכריחו לענות אמן על כרחו ולומר יש לך עס אחד כמלאכי השרת וכו׳ הכל‬
‫כמו שזכרנו בהקדמה ובענין הראשון‪ .‬והנה הענין הזה אע״פ שהוא נעשה בירושל׳ ובבית‬
‫מקרשו הנה תועלתו היא מתפשטת לכל ישראל עד שיהיו רובם יודעים אלו הענייטס‬
‫הנפלאים ומחפעלים מהס הפעלוח חזק בכל מקומית מושביתם ולא ימצא בהם רק קצת‬
‫חטאים אשר לא נגע אלהיס בלבם אשר אי אפשר בילידי החומר זולת זה ‪ .‬אמנם לא‬
‫יספיק זה המיטוט לבטל כח המשפט הכולל הזה שאמרנו והוא מה שנזכר בפרקא קמא‬
‫דיומא )י״ט‪ (:‬משנת ומעסיקי! אוחו עד שמניע זמן השחיטה וכו׳ מיקירי ירושלס לא היו‬
‫ישניס כל הלילה תניא אבא שאול אמר אף בנבולין היו עושין כן אלא שחוטאין וכי׳ • אמר‬
‫ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא אמריתו אמאי לא קאתי משיחא והאידנא‬
‫יומא דכיפורי איבעול כמה בתולות בנהרדעא אמר ליה והקדוש ברוך הוא מאי קאמר‬
‫לפחח חטאת רובץ )בראשית די( א״ל ושטן מאי אמר ליה שטן ביומא דכפורי לית לה‬
‫רשותא לאסטוני אמאי אמר רמי בר חמא השטן בגימטר׳ שסייד הוי תלת מאה ושתין וארבט‬
‫יומי אית ניה רשיתא לאסטוני ביימא דכפורי ליח ליה רשותא לאסטוני‪ .‬הנך רואה כי‬
‫להיות החטא במועטין ואף כי אינו נאסי בפירוש במקרא רק אכילה ושתיה ימלאכ׳ ואלו‬
‫לבדס הס בכרת ואידך איסורא דרבנן דאםמכיה אקרא ) ב ט מ ה' שביתת עשור פ״א ה׳ ה ׳ ( ‪.‬‬
‫ולזה אמר אמרתו אמאי לא קאתי משיחא דהא ודאי בזכותא תליא וראוי שיהא הדור זכאי‬
‫כלו בכל הדברים קלים וחמורי׳ והוא הטעם שהליץ הם״י בעדם לומר לפתח חטא־ רובץ‬
‫כלומר שמהכרח החימר יוכרח היות על זה האופן והנטן שפרצה קוראה לננב והיותם בלתי‬
‫ישנים כל הלילה והולכים כלם בערבוביא יגרום בנקל דברים כאלי אי שיצדקי שתי הטונות‬
‫יחד ומשוס זה לא נתן רשות לשטן כי לא עצר כח לקנטר ולקטרג מפני שהכל הולך אחר‬
‫הרוב ילפי המעשה ולגבי דידיה מילתא זיטרתי היא יטטם רמי בר תמת מ א סימן בעלמא‬
‫לכל מה שאמרנו שהוא סבת העדר כחו ורשותו ביום הזה לא הסבה עצמה ‪ .‬וכל זה מה‬
‫שיזכור אותו הכתוב בסומכו אחר מעשה העבודות כולם והיתה לכס לתקת עילס בחדש השביעי‬
‫בעשור לחדש תענו את נפשותיכם וכצ מלאכה לא תעשו האזרח והגר הגר בתוככם כי ביום‬
‫הזה יכפר עליכם ונו׳ ‪ .‬יאמר כי ישאר רושם זה לעד ילחקת עולס כי בזמן הזה יטנו את‬
‫נפשישס‬
‫עוז‬ ‫שלשה וששים‬ ‫אחרי מות‬ ‫שער‬
‫נפשוחס בכל הטטיים המחריבים אל החשובה השלמה והחרטה מאכר חטאו טל הנפש ואסור‬
‫כל המלאכות האסורוח מהג׳ מינים שזכרנו ובכלל מלאכח החמר ומטשהו‪ .‬ומזה ימשך כי‬
‫ביום הזה יכפר טליכם ונו׳ לא שיחשוב אלס שהיום מכפר בין שישוב או לא ישוב כי הרבה‬
‫ריוח והצלה מלפניו ורב טוב וחסד לביח ישראל כי היום הזה יכפר לשבים כפרה שלמה לקצת‬
‫חטאי׳ ושיתלה טליהס בקצתם כמו שאמר במסכת יומא )פ׳ ‪ (.‬שאל מתיא בן חרש לרבי אלמזר‬
‫ברומי שמטת ארבטה חלוקי כפרה שהיה ר׳ ישמטאל דורש אמר ליה נ׳ הם ותשובה טס כל‬
‫אמת מהן טבר טל מצוח טשה ומשה חשובה לא זז משם טד שמומלץ לו וטל זה נאמר‬
‫)ירמי׳ גי( שובו בניס שיבבים ארפא משובותיכם ‪ .‬טבר טל מצות לא תטשה ומשה תשובה‬
‫תשובה תולה ויום הכפוריס מכפר ועל זה נאמר כי ביום הזה יכפר טליכם לטהר אתכם ונו׳‪.‬‬
‫מבר מל כריתות ומיתות ביד ומשה תשובה תשובה וייה׳׳כ תולץ וייסורין ממרקץ ועל זה נאמר‬
‫)תהלים פ״ט( ופקדתי בשבע פשמס ובננמיס מונס‪ .‬אבל אס יש בהם מלול השם אין כמ‬
‫בתשובה לתלות ולא ביום הכפוריסלבסר ולא בייסורין למרק אבל כלן תולץ ומיתה ממרקת ומל‬
‫זה נאמר וננלה באזני ה׳ צבאות אס יספר המון הזה לכס מד תמותץ היכי דמי מלול השם‬
‫אמר רב מון אנא דשקילנא בשרא מבי טבחא ולא יהיבנא זוזי לאלתר ר׳ יוחנן אמר כטן אנא‬
‫דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין‪:‬‬
‫ועתה ראה כי התשובה היא עקר בכל אלו הכפרות ועליה תבא הכפרה ותזכךהנפש בחוזק‬
‫או במולשא כפי מומר המעא או קלותו‪ .‬כי הנה הס ז״ל שמו אח הנפש היקרה ככלי‬
‫יקר מזהב ומפז אשר ישחה בו המלך ונתן אותו פל יד איש אמד מממשה משרתיו לשמרו‬
‫בשמירה מעולה להשיבו זך ינקי כל טת וזמן שידרשנו מעמו וכמו שאמרו)ברכות ס׳‪ (:‬אלמ‬
‫נשמה שנתת בי טהורה ואמרו)שבת קנ׳׳ב ‪ (:‬תנה לו כמו כנתנה לך וממפתן נתחלפו בשנין‬
‫שמירתו‪ .‬האמד הוא השומר הנאמן אשר שמר הכלי ושם אותו משמר בתוך משמר שאפילו‬
‫הגצ האויר לא ישלוט בו ויהיה ממיד בזוהר בהירותו והוא אבר נזהר בנפשו לבלתי התנאל‬
‫בשום עון אבר מעא בין שיש בה קום עשה ובין שאין בה קום עשה כי נפשו הולכת וזורמת‬
‫עליו כאור טגה‪ .‬אמנם המוטאים בשמירה יתמלפובפמוח וימר אל ד׳ מלוקים שזכר‪ .‬יש שלא‬
‫נשתמש בכלי ההוא תשמיש של לכלוך אבל לא נזהר בשמירת זכותו ובהירותו באופן שלא תשלוט‬
‫האויר בו וכבר צריך לנשב בו מרוח שפתיו להבריח אבק שעליו ולקנחו בבגדו‪ .‬וכן יש שלא פשע‬
‫בנפשו בעשוח אמד מכל חטאת האלם אשר לא תעשנה כלל אבל לא נזררז לפשות קצת מצות‬
‫עשה המזכטתאת הנפשומא החטא'בשב ואל תעשה ‪ .‬והחטא כשאינו במעשה הוא יוחר‬
‫קל משני פניס ‪ .‬האחד כי מה שלא עשה מהמצוה יש לו תקין כשיעשה מה שלא יהיה כן במה‬
‫שטשה מהטבירה שהרי נכתכ טיט לפניו‪ .‬הב׳ כי עזות נדונה הוא החטא במעשה האיסור‬
‫יותר מכלתי עשות המצוה כי הוא אינו מכטיס בפוטל ולז״א בכל מקום הטמירו חכמים דבריהם‬
‫לבטל דברי תורה בשב ואל תמשה)יבשת צ׳‪ (.‬כי בחרו לחטוא נגד כלא ממשה ממ‪ 6‬שיחטאו‬
‫נגד תקנות מז״ל במטשה ולזה ראו לבטל התקיעה בר״ה כשיש בנטילת השו‪ %‬שמת דרבנן‬
‫)ריה ל״ב‪ (:‬וכל כיוצא בזה ובן שניט במסכת זבמיס )פ׳‪ (.‬דם שהיא נמנוןל׳ מתטת שנתטרב‬
‫בדם שהוא טעון מתנה אמת רבי אלטזר אומר ינחנו ד׳ רבי יהושט אומר ינתנו במתנה אמת‬
‫אמר ליה רבי יהושע לרבי אלעזר לדבריך הרי הוא שבר בבל תוסיף ושד כשנתת טברת על‬
‫בל תוסיף ופשית מפשה בידך כשלא נתת פברת פל לא תגרט ולא עשית ממשה בידך והלכה‬
‫כמותו ‪ .‬ולזה מי שמפא בהתמצל במצות פשה ובלבד שלא יהא משוס מרד וביזוי‬
‫המצוה מה באמת נרע מק נפשו אבל לא עשה מעשה בידו ולזה יהיה נקל הממילה‬
‫אמנם צריך המרמה ושישוב מחטאו בידוי שפתיו ותשובה בשימשה מה שהתעצל מ ומם‬
‫*‪ :‬לא זז משם מד שנתקרב שנאמר שיט בניס שובבים ארפא משובותיכם ובכל יום‬
‫דים‬
 ‫שלשח וששים‬ ‫אחרי ‪fllD‬‬ ‫שער‬
‫זיוה הוא יום הכפורים שלו‪ .‬אמנם הב׳ הוא פשע‪ .‬יוחד במה שכבר חטא במעשה‬
‫כ׳ בא אליו אורח ונשתמש בכלי הטהור ההיא לשוס לפניו מאכל או משקה בציגן וצריך‬
‫תכוך ושפשוף בחול הצורפים וכן העובר במצות לא תטש‪ :‬ואס אינס החמורות שכהס‬
‫ככר נתלכלכה נפשי לכליך שלא תנקה ממנו כתשובה לכד כראשון אבל תשובה תולה ויום‬
‫הכפירים מכפר ‪ :‬והנ׳ הוסיף לחטוא שככר נעשה לו האורח כעל הכית והתמיד להשתמש‬
‫ככלי ההוא הנכבד מאד כשמישים חמורים כחמין יכחמי חמין עד שנשתנה מראהי והנה‬
‫עלתה כו חלודה ואין לו כו תקנה רק שילמנו כאור יישפשפנו וימרקנו ככתחלה כן הוא‬
‫החוטא כמעשים חמורים שיש כדש כריתות ומיתות כ״ד שככר נכתם עונה כה כתם חזק‬
‫שאיו כו נקיץ רק על ידי תמכה ויום הכפירים שתולין וייסורין שממרקין אותם שנאמר‬
‫ופקדתי כשכט פשעם ובנגעים עינם י אמנם הד׳ הוא שככר נתישן הכלי ההוא כשמושים‬
‫קשים עד שנחכט ונשכר ולא יוכל להרפא כי אס כשיתיכוהו ויעשו מזהבו כלי אחר‬
‫בדמות הראשון וכן מי שהתמיד כקלקיל המעשים ונתקלקלה תכ־נתו עד ששלח ידיו כעבירות‬
‫שיש כהש חלול השם ושכינה אינה נחשכת לו כי אין לי שום תקץ רק כשכירה ולזה הכל‬
‫חולין ומיתה ממרקת ולזה לא זכרו כו כפרה אלא תלייה ומירוק כ׳ מהידוע כ׳ אחר‬
‫המות אינו הוא עצמות האדם כמ׳׳ש החכם )קללת ז׳( כאשר הוא סיף כל האדם אכל‬
‫הוא נמצא במציאות נבדל מהראשון ־ ולזה מה בכתוב ג׳ הן וחשוכת עם כל אחת מהן כי‬
‫התלוקים שיאמר עליהם שהאדם יתכפר מהם בחייו אינם אלא ג׳ כי הד׳ לא שייבא ביה‬
‫כפרה כי האי נוונא כיין שלא יכופר עד ימיתין‪ .‬היכי דמי חלול השם אלו האנשים השלמים‬
‫לעוצם שלמותם'חשבו להם אלו הענינים אשר זכרו לחלול השם ומכאן נלמיד כמה חוייב‬
‫האדם להזהר במעשיו באופן שיהיה רוח הבריות נוחה הימנו ולא יאמר מה שרנילין ר מ ס‬
‫לומר אני חשבוני עס יוצרי שהאל יתעלה חפץ להתכבד מיריאיו במפורסם מהם ושלא‬
‫יהא מעליהס מכשול להמון לומר פלוני נברא רבא הוא ואינו נזהר בכך ועושה ק׳׳ו לעצמו‬
‫ולזה בדבר קטון מכיוצא באלו יש חלול השם ונפרע הש״י מהם ואפילו שלא יהא בו עונש‬
‫משורת הדין ועל זה נאמר לדוד ביר נתן הנביא מדוע בזית את דבר ה׳ לטשות הרט‬
‫בעיניו את אורי‪ :‬החתי הכית בחרב יאת אשתי לקתת לך לאשה ואותו הרגת בחרב בני‬
‫טמון )שמואל ב׳ י׳׳ב( ‪ .‬ומן התימה אחרי שיצאו דברים אלו מפי הנביא איך אז״ל‬
‫)שבת נ״ו‪ (.‬כל האומר דוד חטא אינו אלא טוטה אלא שחכמינו ז״ל דברו לפי הדין שהוא‬
‫לא חטא להרוג דס נקי חנם שכבר היה יכול להרגו מדין המלוכה וכמו שאמרו )שם(‬
‫מ ‪ :‬חרב בני עמון אי אתה נענש עליו אף איריה החתי אי אתה נענש טלץ מאי טעמא‬
‫מורד במלכות הוה נס בלקיחת אשתו לא ימצאו לו עין מצד הדין בי אחר שנהרג נמצא‬
‫שבא מל הפנויה למפרע דנט כריתות היו כיתבין לנשותיהן כל יוצאי מלחמת ביש‬
‫דוד ומהידוע )יש׳׳י שם( דגט מעכשיו הוא שהרי אין גט לאחר מיתה )נימין מ׳׳ג ‪(:‬‬
‫והכתוב העיד )ש״ב י׳׳א( שלא נתיחד עמה אחרי כן לבטל הגט או לאסרו והרי היא מותרת‬
‫שאס לא כן לא י יתירוה למשא לו אמר כך שכשם שאסורה לבעל כן אסורה למעל‬
‫)סוטה כץ ‪ (:‬גס הש״י הסכים כדבר כמו שאמר )ש׳׳כ י״כ( וישלח כיד נתן הנכיא‬
‫ויקרא את שמו ידידיה נ ע ט ר ה׳ ולזה אמר שהוא טוטה שהוא מטיל פגם ככית דין‬
‫ונס כשאם כן היה משוא פנים לפניו יתברך כדבר ‪ .‬וגס במה שהיה מצוה )ש״כ י׳׳א(‬
‫פעמיס לאוריה שיבא לביתו לשככ טס אשתו לכסות טל טוט שנראה דכר מכיער אמר‬
‫אשר מטמאה ונאסרה טליו שכשם שאסורה לבועל כך אסורה להטל )סוטה ‪ . >pb‬הנה‬
‫ודאי יש לומר שהוא הרניש בה שלא נתרצתה לו אבל הוכרמה כאשר דבר מלך שלטון ואץ‬
‫מי יאמר לו מה חמשה ואולי שהיא אמרה אליו כן ולא שמע אליה והוא לדטתי מה שנאמר‬
‫ש׳׳ב‬
‫ען‬ ‫שלשו! וששים‬ ‫אחרי מלת‬ ‫שעי‬
‫)ב״ב י״א( ויקמה ויבא אליה ויבכב עמה והיא מחקדבח משומאחה ירצה שהוא במעשה הזה‬
‫לא יתקדש מטמאתו אבל היא ודאי היחה מתקדשת מטומאתה במה שלא נתרצתה אליו ואמם‬
‫בישראל מיכרא שרי כמו שאמרו)כתובית נ״א‪ (:‬הא נתפשה מותרת ‪ .‬והרד״ק ז״ל כתב שאמר‬
‫הכתיב ק להודיע שאס בא על הטרו‪ :‬לא בא טל הגדה ואיט נכין דודאי מאןדטבידהא‬
‫נפיל בהא כל שכן שהערוה במיתת בית דין )ייקרא כ׳( הנדה בכרת )שס( ומה שכתבתי‬
‫הוא הנכון ולזה היה מציה עליו על כך כי ידע אינה אסורה עליו כלל‪ .‬מ ה שלא מטא ח ד‬
‫באחד מארבע גיסי עבירות ממצאי בעניט לא בבוא על הערוה בתחלה ולא גמףולא בששון‬
‫דס נקי ולא בהחטיא אוחו באשתי האסורה ומזה העעס קראה הכתו? אמד כן)שמאל ב׳‬
‫י׳׳ב( אשת אוריה כי היא ודאי היא אשתו כשרה לו והוא אישה עד שמת וחםפד טל במלה‬
‫ואונס אחרי מותו היה הולד כשר כי על כן הוכשר ליעיש בו ולכן התפלל עלז כל השימור‬
‫ההוא מה כלא היה דבר מזה אה היה הולד ממד ‪:‬‬
‫אמנם באמת חטא למדת החסידוח ומקיוח המחוייב לאיששלס כמוהו שאן! על סי שהי ‪t‬‬
‫איסיר בת שבט איסור שאיפשר לבא לידי היתר ב»יתתו למפרט לא היה לו למשוא‬
‫בה לאכלה פגה‪ .‬והנה המכשל׳ הזאת הפילתו לענוש לאוריה על מרד שהיה בידו למחול‬
‫שליו‪ .‬כי בידוע כי ממדח החסידוח למחול אף על פי שתהיה הדת עוזרת להעניש כמו‬
‫שכתב החנם בסון! פרק י׳׳ג מהמאמר החמשי מהמדיה ‪ .‬גס הוא מאמר יוסף)בראשית מ״ד(‬
‫חליצה לי מעשות זאת שאף מל פי שהיה מן הדין צדק נפשי ט כמו שכתבט שם‪ .‬ואץ מלן‬
‫שלא היה מענישו על אומרו)ש״ב ׳״א( ואדוני יואב וכל ישראל על מ י השדה חיניס אלא‬
‫שהוצרך לכך לפעור את אשמו למפרע והיה הדבר מכיער וחטא חמור אליבא דסלי עלמא‬
‫דלאו דינמ גמירי‪ .‬יזה כינת הכתיב אשר יראה מיותר באומרו )שם י׳׳ג( את אוריה ‪TO‬‬
‫הכית במרב ונו׳‪ .‬יאמר כ־ איתי הרנת במרב בני ממון‪ .‬אבל הטונה לו אנרס שלא מכרת‬
‫את פי ה׳ כשבר מל הדת מכל מקוס כבר נהגת מנהנ קלות ובזק בדברו במה ששכנת‬
‫משת איש בעודה תמתיו עד שהוצרכה להכות אותו במרב לקתת אותה לן לאשה בהתר ‪.‬‬
‫ועוד שנית שהרגת אותו במרב בני עמון מל דבר שהיה לך למחול עליי ו ל ה היתה הגיית‬
‫מיתת אוריה הראשונה תוכתה מל השכיבה לא מל המיתה מצמה והשמת היתה בעצם אליה‬
‫יהייט דאמר רב עלה )שבת נ׳׳י‪ (.‬כי מעיינת ביה בדוד לא משכחת ליה רק בדבר אורים‬
‫המתי והאמת כן מא כי כשנעיין בשנץ זה החטא לא היה בו שום שן מהנזכרים רק מה‬
‫שהוצרך להרוג עליו את אוריה והוא מה שאמרו מכמיט ז ״ ל ) » ^ ‪ p‬ק״ז‪ (.‬שאכלה סנה‬
‫ובהט לא מפרך מאמרו זה כמו שאמרו שס)בשבת( והיכי אמר רב הכי והאמר רכ קגצ‬
‫דוד לשון הרש קשיא דהא ט אתמר בשנין המשא הזה אתמר דלכאור׳ יראה דאית ביה‬
‫תרתי את אוריה המתי הכית במרב ואת אשתו לקמת לך לאשל‪ .‬רתק ששל זאת הטני‬
‫אמר דוד על המטא הזה עצמו לך לבדך חעאתי והרע בעירך עשיתי וגי׳)תליםנ״א(‪ .‬והלא‬
‫חטא לאוריה שני חטאים עצומים אלא כהבחינות המשפטיות המכרות הנה הוא ק ממר‬
‫הדה יוצא נקי בדינו ולא נשאר רק מה שחטא למדת החסידות המתוייגת אליו יתעלה מכל‬
‫השלמים הראיייס להדשת אליו דכתיב)שם קמ׳׳ה( וחסד בכל מעשיו‪ .‬ואמר והרע מ מ י ן‬
‫עשיתי כש שאמר לו הנביא)ש׳׳ג שם( מל זה מדוע בית את דגר ה׳ לעשות הרע מ מ י ז‬
‫ושהיה מזכיר לפניו זה כדי שיצדק הש״י מצש במה שידבר שליו גס שיוכה כמעשיו גמה‬
‫בישפעהו ולא ישים אשם נסשו שלא נתן ליממל מצד חטאו לזולת‪ .‬או שירצה לממן תצדק‬
‫בדברך אלי תזכה בשפטך ויהי‪ :‬שפטך שפוט אותן ומכל מקום יהיה הממס ט מל הצד‬
‫שאמרנו היא באמת מהמגירות' שבין אדם למקום ולא מהמבירית שבץ אדם למגידו והוא‬
‫מה שהקדים כי פששי אר אדש ו^י׳‪ .‬כי היה יודמ מומר מטאתו ושראוי לממיל׳ אס יתרצה‬
‫‪rift‬‬
 ‫שלשון וששים‬ ‫אחלי‬ ‫שער‬
‫אליו האל יחעלה והדין דין אמח ועם כל זה היה מאשים עצמו מאד ואומר שאין לו התנצלית‬
‫במה שיאמר כי יצר לב האדם רע מתולדשו שאם הן בעין חולל ובחטא יממשהו אמו הן אמש‬
‫חפץ בטוחוש יגו׳‪ .‬ירצה שהרי שם בו ישעלה כח שכלי מכיר ויודע ליזהר והוא רשאי ושליט‬
‫לרחוש מעליו מאויי רשט וכסיל כמו שאמר הכשוב )בראשית ד׳( ואליך ששוקחו ואחה שמשל‬
‫בו ומי שלא טמד טל זה הרי הוא בחטא טצוס ולזה היה מבקש ממט תחטאני באזוב ואטהר‬
‫ונו׳‪ .‬ומל זה וכיוצא בו אמר שלמה אומר לרשע צדיק אתה יקבוסו עמים יזעמוהו לאומים‬
‫ולמוכיחים ינמס וטליהס תבא ברכת טוב )משלי כ״ד( אמר כי המצדיק את החוטא בחעא‬
‫שפרסומו מגונה הנה באמת תפיסת ההמין וקללתם ישיגוהו אבל לחכמים המוכיחים דברים‬
‫בטעמן ומצד הדיוק והעיון המשפטי עליהס ינעם ועליהם תבא ברכת האיש הטוב המיוחד‬
‫המומחה להכיר מילתא בטעמא וקללת ההמון לא תבוא ‪ .‬מכל מקום למדנו כמה צריך אדם‬
‫ליזהר מהדברים שפני הראותס מגונה ‪ .‬שהרי דוד מלך ישראל התענה כל ימיו וטשה חשובה‬
‫ורבו מליו ייסורין ולא נמחל עוט עד אחרי מותו כמו שאמרו )יומא פ״ו‪ (.‬מיתה ממרקת‬
‫כמו שדרז״ל)מו׳׳ק ט׳‪ (.‬טל כל הטובה אשר משה יי׳ לדוד מכדי וישראל ממו)מ״א ח׳{‬
‫שלא הכירו שנמחל עינו פד שנפתחו שערי ההיכל באומרו זכרה לחסדי דוד עבדך‪ ,‬אל חשב‬
‫פני משיחך )ד״ה ב׳ ו׳( ואיך שיהיה מכל זה נתבאר מה שרצינו אליו ראשוני שיום הכפירים‬
‫איט מכפר אלא טס חרטה וששונה מכל מה שיש ביד האדם לפשיש לחקן אח אשר עוותו‬
‫ומר אמרובגמ׳ דרש ר׳ אלעזר ב׳׳ע מכל חטאתיכם לפני יי׳ תטהרו עבירות שכין אדם למקום‬
‫יוס הכפוריס מכפר טבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפוריס מכפר )יומא פ׳׳ה ‪(:‬‬
‫והטונה כי לפי שכל מה שיחטא האדם הוא חוטא בו בשני חלקיו אם בחלק הנפשיי במה‬
‫שהרהר בטבירה והסכים בטשייתה ואס בחלק הגופיי במה שצרפה למטשה‪ :‬והנה כל מה‬
‫שיחטא האדם לזולתו מהטושק והגזלה מהממון והכבוד וכיוצא היתה תשובתו בשישיב את‬
‫הגזלה אשר גזל או את העושק אשר עשק מה שאי אפשר לטשוח רק בכלי גופו טצמס‬
‫אשר בהם חטא כי לא ינקה ה׳ את אשר ישא את שמו לישבע על שקר על הממון או שישמע‬
‫אלה ולא יגיד במה שיהיה זכות או חובה לחברו אף טל פי שיטנה אח נפשו או יקבל‬
‫מלקוח טל השבוטה אם לא שישיב את הגזלה אשר גזל באותה שבוטה ואף טל פי שישיב‬
‫אח הגזלה או העושק טדין נכחם הטון בנפש החוטא אשר הטיל בה זוהמא וטמאה במחשבתו‬
‫המכוטרת וצריכה הזאה וטבילה לשוב אל טהרת׳ והטוהר הזה כוונו האל יתעלה ביום הזה‬
‫אשר בו נאמר לפני יי׳ תטהרו‪ .‬וזה כי הטבירות שבין אדס לחבירו והס מה שיחטא בחלקי‬
‫גופו אין יוס הכפורים מכפר שהרי חוייב לו שיכופרו קודם לכן בתשובה הגופיית אל הממוייבת‬
‫להם אבל הטבירות שבין אדם למקום והס כתמי הנפש וטימאותיה הידועים לו יתעלה אס‬
‫מאלו הטבירות אס מטבירות אחרות שלא יחטא בהנה רק למקום ב״ה יום הכפוריס מכפר‬
‫כי הוא כמו מקוה טהרה לנפש בו תקבל הטוהר כמו ככלי שצריך טבילה במקוה אחר שמורק‬
‫ושוטף‪ .‬והוא מצמו מה שאמר ר׳ טקיבא )שם( אשריכם ישראל לפני מי אתס מטהרים‬
‫ומי ממהר אתכם הקב״ה מטהר אחכם שנאמר )יחזקאל ל״ו( וזרקתי עליכם מיס טהורים‬
‫וטהרתס ונאמר )ירמיה י׳׳ז( מקוה ישראל ה׳‪ .‬מה המקוה הזה מטהר את הטמאים אף‬
‫הקדוש ב״ה מטהר את ישראל‪ .‬הנה שיאמר כי טוהר הנפש אשר ליום ההוא הוא טוהר‬
‫רוחט כמו שטוהר המקוה אינו הרחיצה והשטיפה שהרי כנר רוחץ ושוטף במים אלא העברת‬
‫רוח הטומאה מטליו והוא טצמו מה שראוי שייוחס אליו יחכרך אשר טל כל זה אמר כי‬
‫יום כפורים הוא לכפר טליכם לפני יי׳ אלהיכס כי הוא מכפר את הדכריס הידוטיס לו‬
‫לבדו‪ .‬ונגמרא )שם פ״ז‪ (.‬טכירות שכץ אדם למקום יום הכפירים מכפר ישכין אדם לחכיי־ו‬
‫אין יום הכפוריס מכפר טד שירצה אח חנירו‪ .‬פחיני אס יחטא איש לאיש ופללו אלהים‬
‫ש״א‬
 ‫עז‬ ‫שלשה וששי‬ ‫אחלי מלת‬ ‫שעי‬
‫)ש״א ‪2‬׳( מאן אלהיס דיינא הכי קאמר אם יחטא איש לאיש וסללו אלהים ואם לה׳ יחטא‬
‫איש מי יתפלל לו תשובה ומטשים טובים אמר ר׳ יוסי כל המקניט אח חבירו אסי׳ בדברים‬
‫צריך לפייסו שנאמר )משלי וי( בני אדם טרבת לרטך וגו׳‪ .‬טשה זאת אפה בני יהנצל כי‬
‫באת בכף רטך לך התרפס ורהב רטך אם ממון יש לו בידך התר לו פסת היד ואם ל‪^-‬ו‬
‫הרבה טליו רטיס אמר רבי יצחק וצריך לפייסו בשלשה שורות של ג׳ בני אדם שנאמר )איוב‬
‫לג( ישיר טל אנשים ויאמר חטאתי וישר הטויתי‪ .‬ושם מבואר כמה היו משחדליס חכמים‬
‫גדולים אנשי השם להשיר כל תרטומת וכל תלונה ודברי קנטורין שהיה להם זה עם זה‬
‫ולא טוד אלא אפילו בבני אדס ירודים ונגרטין מטרכם כדי שלא ישאר להם דבר טס אדם‬
‫שיאמר טליו טבירית שבין אדם לחבירו‪ .‬אמרו שם רב הוה ליה מילתא בהדי ההוא סנמא‬
‫נטר תריסר ירחי שתא ולא אתא כי מטא מטלי יומא דכפורי אמר איזיל אנא אפיק ליה‬
‫מדטתיה פגט ביה רב הונא אמר ליה להיכא אזיל מר א״ל לפיוסי לפלוני קא' אזילנא‬
‫א״ל קא אזיל אבא לקטלא נפשא אזל קרא אבבא אמר ליה זיל לית לי מילתא בהדך הוה קא‬
‫פלי רישא פלט נגרא ומחייה ארישיה וקטליה למדנו מזה מעלתו של רב הטצומה דבמקוס‬
‫גדולתו שם נראת גבורת ענוחנוחו ללכת אחרי האיש הטבח ההוא להוציא הדברים שיש לו‬
‫טליו מלבו קל וחומר לכל האדם אצל השוה לו וכ״ש לגדול הימנו וטונש הטבח שנפל חלל‬
‫רשמ ביד נבורת טזותו במה שטבר מל דברי חכמים שאמרו )ר״ה י״ז‪ (.‬כל המטביר טל‬
‫מדותיו מטבירין טל כל פשטיו והיה לו ליטול קל וחומר מפרנס הדור שהיה מוחל על כבודו‬
‫והולך אליו ובבר תלו חכמינו דל הכרת הימם בענין זה‪ .‬אמרו )קידושין ע״א‪ (:‬כי מינצו‬
‫בי חרי האי דשתיק ברישא מיחס טפי והכתוב עצמו מעיד )בראשית י״ג( ויהי ריב בין רומי‬
‫מקנה אברם ובין רומי מקגה לוט וסמיך ליה ויאמר אברס אל לוט אל גא תהי מריבה ביגי‬
‫וביניך ובין רומי ובין ריעיך כי אנשים אחים אנחנו הלא כל הארץ לפניך וגו׳‪* .‬הנה‬
‫שהמיוחס בהם פחח בדברי שלום ונחן לו הבחירה במה שרצהו מהתומלת וזה באמת מצד‬
‫שהממלה אשר במטולה היא רשאה ושלטת למשות כרצונה והנדיל מה שאינו כן באנשים‬
‫הפחותים ממיסרי המעלות‪ .‬והנה היחס הזה יש ללמוד אותו מטבמ היסודות אשר מהם‬
‫הורכבמ כי מהידוע שהם מחולפי המטלות כי הטבע האשיי הכי נכבד ומקומו המיוחד הוא‬
‫העליון שבמקומות שתחת הגלנל והאויר שני לו והמים היא היסוד השלישי במדרגה ויסוד‬
‫הארן‬
‫*הנה שהידוחס ונו׳ עיין ביאורי מבוא לשער ל״א דף רמ״ד ורמ״ה ח״א ונונתו פה היא‪ ,‬ט‬
‫בל דבר קל בטבעו עולה תמיד למעל׳ והכבד ירד למעה‪ ,‬יישאר במקומו השפל‪ ,‬כמו שנרא׳ נד‬
‫היסידות < בייא רען פיער עלעמענטען‪ ,‬שיעזוב תמיד היסוד הקל בעבעו‪ ,‬אף שנכבד במעלתו יותר‬
‫את מקומו‪ ,‬ויבא הכבד אף שטא נקלה במעלתי‪ ,‬תחתיי‪ ,‬דמ אס יהי׳ להב אש בכלי ריק‪ ,‬שאין בו‬
‫רה מעט אויר ‪ ,‬ייבא אח״ כ הרות בו ירוס האש ונשא וגבה למעלה על הרות אשר ישאהי מל כנפיו ‪,‬‬
‫יכסשר יותן מיס אל כלי מלא ריח יבריחנו החוצה ולמעלה‪ ,‬וירד למטה במקומו > יכאשר יושלך אבן או‬
‫צרור עפר אל מלי ירד הוא למטה‪ ,‬והמיס ינשאו עליו מלמפל׳‪ ,‬כן הוא גם אצל בני האדם נבחינ׳‬
‫מוסרית‪ ,‬כי האיש היותר שלם בנפשו אשר בי ישליט השכל המגביה עצמי תמיד מעל עניני העולם‬
‫השפל אשר מהבל ותהו נחשבו לו לעוף באברת רסיוניי השמימה‪ ,‬היא נח להתרצות ולהתסייס לזולתו‬
‫אשר הכעיסו ‪ /‬אי עשה לו עולה‪ ,‬תחת ט האיש ההמוני אשר כח חמרו הארציי הכבד גובר מליי ישאר‬
‫תמיד נדעתו ונמקומו ‪ ,‬ולא על נמלה יענור על מדותיו להתרצות לזולתו‪ ,‬אשר יחשוב כי חטא‬
‫נגדו‪ ,‬וכן נראה כי אברהם אע״ה ברצותו להעמיד השלים ינרית אחים ביני ונין לוט אחיי‪ ,‬הוצרך‬
‫כמעט להכנע לסניו אף שהי׳ נקלה וסחות ממנו‪ ,‬ולתת לו הנחיר׳ החסשית להימין או להשמאיל‬
‫כמאה״כ ״אל נא תהי מרינה וכו׳‪ ,‬וע״ז רומז לדעת הרב ז״ל גס מאה״כ ״הביטו אל צור חצבתם וכו׳‬
‫הביסו אל אברהם אביכם״ ר״ל הניטי תמיד ננחינת הנהגתכס עם עמיתכס אל מנע ד׳ טסודות אשר‬
‫הס לכס הצור והחומר המשותף אשר ממני טצרתם‪ ,‬כמי שהניע אכרהם אביכם אליהם לטות ממיר‬
‫מן הנמלביס יצא מן העולבים ־‬
 ‫שלשה וששים‬ ‫אחלי מןיף]‬ ‫שער‬
‫הארץ הוא השפל בהמלט וכברנחן במבטם מחחלח היצירה לממעשה כבד מהם אל אשר לממס‬
‫ממט לטנין הפנאת זה מפני זה במקימוח הכלייס אשר הסאצלט וזה שאס יהיה להב אש‬
‫בכלי מה וחבא בו הרוח הנה האש יפנה מקומו ויבא האוד תחתיו ואם היה בו אויר וחחן‬
‫בו מיס הנה מהר הולך הרוח ויבאו בו המיס במקומי ואם בבלי מלא מיס תשליך אבן או‬
‫צרור הנה יצאו המיס יישאר האבן או הצרור נמהומן‪ .‬ואם תתמכס על הלצת זאת הראיה‬
‫וחאמר כי זה חוייב ביסודות מטבע הכבדות והקלות כי הכבד ישקע במקומו השפל ויקוס‬
‫משם הקל אשר לו כנפיס לעוף בהס אל זולת המקום ההוא הנה אז תבין עקר הטונה‬
‫במה שנרצהי בו מהיחס יזה כי כן באמת לא יבקשו האנשים להחישב •מקום או להחחזק‬
‫למלא נפשם במה שיאוו כננד זילחס רק מצד הכבדוח והממריוה הייחר אשר בס כי מי‬
‫שיגבר שליו הכח השכלי ינביה עוף במעלות הנכבדוח כמו היסודוח הקלים אשר בו כמו‬
‫שטשה אברהם אבינו כנזכר ואיפשר כי לשני הטנינים האלה אמר הנביא הביטו אל צור חצבתם ואל‬
‫מקבת בור נקרחם הביטו אל אברהם אביכם וגו׳‪) .‬ישטיה נ״א(‪ .‬כי הצור והבור אשר‬
‫חוצבנו ומקרנו מהם הס ההתחלות השבטיות ויהיה הציר היסודות אשר מהם חוצבנו ומקבת‬
‫בור ההיולי המשותף אשר היסודות טקרו ממנו בי יש לנו להשתדל בענינס אל אלו טבעם כמו‬
‫שהביט בהם אברהם אבינו אשר גם כן חוייבה ההשקפה אליו‪ .‬והנה בזאת יתהלל המתהלל‬
‫בגבורחו כי על זה וכיוצא אמרו חכמים זכרם לברכה )ויקרא רבות פ׳ אי( על החסידים‬
‫הראשוגיס ברכו ה׳ מלאכיו גבירי כח עושי דברו וגו׳)תהליס ק״ג(‪ .‬כי כל גבורתם היתה‬
‫למשול ביצרם ולכבוש כל תאוותיהם לשמוע בקול בוראם ועל זה המוסר אמרו)שבת פ״מ‪(:‬‬
‫לעולם יהא אדם מן הטלובין ולא מן העולבין שוממין חרפתן ואינן משיבין ועליהם הכתוב‬
‫אומר )שופטים הי( ואוהביו כצאת השמש בגבורתו •וכבר פירשו בו כי לפי שהשמש אינו‬
‫מולב את הירח בלקיותה ט סבת לקותה אינו רק כניסתה מטצמה אל טבולת האופק אשר‬
‫היא תמיד נכח השמש אמנם השמש טס היותו הגדול שבצבא השמים הוא נטלב מהירח‬
‫בשעח לקוחו שאיט אלא מה שהעמוד הירח ביט לבינט ומסדה אורו מטינינו וטס כל זה‬
‫הגה הוא יוצא מתוך הלקות שמח וישיש כגטר לרוץ אורח‪ .‬וראוי שיהא דונמא לכל אדם‬
‫המקבל מלבין ממכירי ואף טל ט שיהיה קטול ממני היי ואוהביו כצאת השמש בגבורתו כי‬
‫כל שיהיה יותר קמץ ממנו ישמח יותר בעלבונו כי הוא ידוע שאם ירצה ינקם ממנו שבמתיס‬
‫ובשוד לאל ידו יודש מנותנותו וארך אפיו‪ .‬והנה באמת המוסר נאה‪ .‬אלא שלפי זה ירצו‬
‫במאמר כצאת השמש בגבורתו כצאתו מהלקות והוא רחוק מפשוטו נם כי העלבון הבא מן‬
‫הדח אימ מגיש אל השמש כלל רק לקצת המקבלים אורו‪.‬‬
‫**לזה אני אומר שלא טונו רק אל משמשות הכתוב וזה כי בכל יום ויום כצאת השמש טל‬
‫קו האפק שאז מפני רחוקו ושפלותו הוא בתכלית חולשתו טד שכבר יוכל מין הרואה‬
‫להציץ בו והנה אז במקום טטתנותו ושסלוט שם תהיה גבורתו כי משם יפרד להתחזק‬
‫‪141‬‬
‫נקדח נכח הראש שהוא‬ ‫ולעלות מטלה מטלה בגרם מעלותיו טד שירום ונשא יי‪:‬־־‬
‫בתכלית גבהו ומה כאשר יגיט לשם יהי* ‪-:‬צם כמו וחזקו אשר נא שזפתו טין אדם מיד‬
‫הוא‬
‫•וככר פירשו להבין דבריה ס טטב טין ביאורי לשער ל״ז בסיבת ואופן לקוי החמה ‪.‬‬
‫**תיק דעתו בקוצר הוא‪ ,‬ט כסו שהשמש בעלותה על הארץ בכל יום תעמוד מחילה כתחתית‬
‫האוסס‪ ,‬אים אונטערסמק ראנדע דעס געזיכנוסקרייזעס‪ ,‬עד שנראה לנו שפלה מאוד ‪ ,‬ובכל‬
‫זאת אורה מלכת וטברת תמיד‪ ,‬תחת כי בעמדה בחצי השמים ותאיר באורה היותר גדול‪ ,‬תתל‬
‫מהר אחר כך ללכת הליך ותסור נאורה עד כי ינסו צללי ערנ‪ ,‬כן גס האדם נטיתי עט ושפל רוח‬
‫יממיך כטד ינשא יגנה למעלי‪ ,‬תחיי כי המתגא׳ יגנה טרם ישפל ייכנע מהר לפני זולתו‪ ,‬כי הכטד‬
‫והשרר׳ טרחיס ממט‪.‬‬
‫עדו‬ ‫שלשה וששים‬ ‫אחרי ‪DID‬‬ ‫עי‬ ‫ע‬

‫•הוא יורד ושוקע ממעלה אל מעלה עד שישקע במערב‪ .‬וכן המנץ באמח במדוח האנשים‬
‫לפי מה שרצוהו חז״ל בזה המאמר ט אשר הוא משפיל עצמו בעטה ושפלות יוח עד שאינו‬
‫עולב לשום אדם אבל הוא מקכל עלבונן ושומע חרפתו הוא איש אשר יחפחד אל המעלה‬
‫דומה לשמש כצאתו מכורתו כי הכף שהוא בשפלותו ובני אדם מעיזין פיהם כנגדו והמה‬
‫יכיטו יראו ט הוא מתחזק והולך ועולה מד מעלה ראש וכמו שאמרו)ילקוט ש״א רמז‬
‫קי״א( כל הבורח ק השררה שררה רודפת אחריו‪ .‬אבל כאשר יגבה לבו ובנאוט וזדונו‬
‫טחן חחיחו בבני אדם בחזקתו ונובה לכו ישבר כאומרו )משלי י״י( לפני שבר גאון וגוי‬
‫כשמש הזה אשר תכף טמדו בתקפו ובבורחו מד יפיל וטפל אל תחתית מצט וכמי שאמר‬
‫)שכ בילקוט( הרודף מחר השררה שררה בורחת ממנו‪ .‬והנה נתבאר שבס ומהלל דלשתבמ‬
‫רב באתריה לנבי ההוא טבחא והוא בנין אב לכל האנשים כלס כמו שאמרנו‪ .‬וכל זה מם‬
‫שיכללהו מאמר לפני ה׳ תטהרו כפי מה שדרש רבי אלעזר בן עזריה מבירות שבץ אדם‬
‫למקום יוס הכפורים מכפר ושבין אדם לחבירו אין יום הכפוריס מכפר‪ .‬רש בכלל זה‬
‫מנץ הדשת והאמונות אשר ביגיגו וביט יתטלה שצריך גס כן להכשירם ולתקנם תקין גדול‬
‫שהרי אמרו )יומא פ׳׳ו‪ (.‬וחשובה טס כל אחת מהן ובמטן הזה כל שגחל מחברו בחכמה‬
‫ובדטת הוא זקוק אליו ייתר כי הטניניס אשר ביט לביט סם יותר חמורים ויותר משמים‬
‫מזולתו‪ .‬צא ולמד מטנין יונה שנאמר ט וייראו האנשים יראה גדולה ויאמרו אליו מם‬
‫זאת משית כי ידמו האנשים ט מלפני ה׳ הוא בורח כי הגיד להם )יונה א׳( ובמה מיד‬
‫וטול אס הגיד ולא נזכר איך אמר כי ידמו האגשיס פשימא שאם הגיד להם שידש‪ .‬אלא‬
‫שהכווגה ט ממה שאמר להס )שם( מברי אגט ואת ה׳ אלהי השמים אר ירא וגר שהכונס‬
‫שאין מלאכחו זולח זה כש שכחבט נשמר רא בזה ידמו כי מלפני ה׳ הוא טרח ושיש‬
‫דבר גדול בינו לבינו כי טל כן שלח אחריו דרך ים מה שלא היה רגיל לעשות כן לכמה גנבים‬
‫טאפיס או רוצחים הבאים בספינות לזה נפלה טליהס חרדה גדולה משל לאדם שבא למדינה‬
‫ובא המלך וסבב אותה כי מזה ידעו שהוא אדם גדול שפשט בדבר המלכוח וכן יש לכל אדם‬
‫כפי מכמש לחפש ולתור סל דשתיו ולברר וללבן אותם באופן שתראה טהרתן לפרו יתעלה‪.‬‬
‫והכל בכלל למי ה׳ תמהרו‪ /‬שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותיכם חקת שלסכיזהו‬
‫דבר נרשם ומחוקה בנפשות האנשים לא יסורו מהס‪ .‬ואף נס זאת כינליט מארצטושטתימ‬
‫החריט בית מקדשנו ונטלו כבוד מבית חיינו ובטלו טבודשיט ואין לס לא אהרן ולא אמן נא‬
‫בן בקר ולא בגדי בד לא גדיי טזיס ולא גורלות לא דמים ולא דביר לא הקטרה ולא הזאה‬
‫לא וידויי הפר ולא וידוי שעיר לא זמין איש עתי ולא זהורית לא חובת שלוח ולא חלב חטאות‬
‫לא טהרת מזבמ ולא טומאת שורף ומשלמ לא יציאת כף ומחתה ולא יודע מד מה לא ‪p‬‬
‫הזהב ולא כפרת כהונה‪ .‬מ״מ יש לנו רמש שמיס וברית אהבתו וגמילות מסדו דרכי טובו‬
‫והודו והדרו באשר שם לפרט כל אלו הדברים מוראים וצוט על העמדה טליהס תמיד לסי‬
‫שזכרונס והתבוננותם יגיטונו למפלתנו המכוון מהם בזמני מציאותם כמו שכתבמ בכל ספורי‬
‫המשכן והבגדים והקדמות וזולחס‪ .‬והוא מה שמהם המנץ באומרו והיתה זאת לכס לחקת‬
‫טולס לכפר טל בר ישראל מכל מטאתס אמת בשגה‪ .‬יאמר כי זה יהי׳ מק שלם לכל בני‬
‫ישראל לא יסור מהם טנין כפרה זו אמת בשגה כמו שאמר ט ביום הזה יכפר וגומר‪ .‬ואל‬
‫הטרן הזה תקט קדמונינו ז׳׳ל ימי תשובה מראים כמו שהוא מפורסם שמי אלול)פר״א נף‬
‫מ״ו( ומשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפירים שמליהם נאמר )ישמיה רה(‪ .‬דרשו ה'‬
‫בהמצאו וגומר לפי מז״ל )ר״ה י״מ‪ (.‬כש שיבא בשמר ק׳ ביה‪ .‬וסדרו בהם סלימות ופיוטים‬
‫ווידויים רבים שנים ממיגיס שוגים כדי לעורר אותמ אל תקין מפשיט ושלימות פעולותיט‬
‫בהשלמח חשובחנו כפי מה שיצא מפיט בסדרי סליחותינו ט איך יתכן שנצעק בפינו חמאנו‬
‫רשסנ‬
 ‫שלשה וששים‬ ‫אחרי ‪JTO‬‬ ‫שער‬

‫רשענו שמתנו ולא נשמיע דירי פינו אל לגנו להפנט ולומר אוי לימה עשיתי לה החרט מ ט‬
‫עונותיו ולהעתיקם מעליו לשלה אותו לעזאזל המדברה ודאי לא יחשל כעל נפש בכך שאס כן‬
‫הרי הוא מביא על עצמו בסליחותיו‪ ,‬אלה ואשמה רכה מאד ומגלגל עליו זכר עונותיו הראשוני•‬
‫לא לעזר ולא להועיל כי אס לחרפה ולמזכיר טון ועליה אמר ככתיב מכסה פשעיו לא יצליח‬
‫ונימר )משלי ט ח ( ‪ .‬ירצה כי המכסה הפשעים ואינו זוכרה בהתודוח עליהס לא ירויח בזה‬
‫כלל שכבר הם נודעים לאל יתעלה ומענישומליהס אע״פ שיטמנם בחבו אמנם ההוראה‬
‫עליהם אס הסכים עמה העזיבה מהם יועיתואס לא הרי הוא כמי שמכסה פשעיו או יותר‬
‫רע ממנו שהרי הוא בא לפניו כמההלל ומפאר על חטאיו והוא זדון לב ועזות פנים ‪.‬‬
‫והנה בדרכי ההשובה יבאו עוד ענינ־ם נכונים ונאוהים בפרשה ראש השנה האמורה באמור‬
‫אל הכהניס שער ס״ו גם בפרכת נזיר וזולתה הרכה אשר אזכרס כסוף שער קיא שם איחד‬
‫ענינה עם פרברים מלויס אליה ביה‪ .‬ודי עתה למה שכיווננו לומר על גמילות חסדים והוא‬
‫מה שראוי להודות ולהלל על גמילות חסדיו שהיא בחמלתו ולסבות שקדמו ראה להורות חטאים‬
‫בדרי כי יראו אור לצאת מאפלת היצר ומרשת עונותיו וכ״ש מזרון פשעיו אשר לא ינזור‬
‫הדעה על מחילהס‪ .‬ולוא עצמו שאמר המשורר לך דומיה תהלה אלהיס בציון ולך ישולם‬
‫גדר שומע תפלה וגומר‪ .‬דברי עומת גברו מנו פשעינו אתה תכפרם )תלים ס״ה(‪ .‬ירצה‬
‫שלא יכיל שוס דבור וספור השבה והתהלה שראוי לתת לאלהיס בציון על זה הענץ הנפלא‬
‫שהיו מהנהגים בו כל זמן שבית המקדש קייס ולכך ראוי שישולם לו נדרים ונדבות‪ .‬ואהר‬
‫שאין לנו אלא שיה שפתיתינו בהפלוהיט אליך כל בשר יבאו להודוה ולהלל בשיר וההלה ג״כ‬
‫והטעם ט דברי עונות והם החטאים אשר יעשה אוהם האדם ביודעים גברו מנו כי אני גוזר‬
‫טליהכ שלא נתנו למחילה אע ׳פ שאין הכופה בהם למדוד אחר שהוא יודעם ואינו כובש עצמו‬
‫בהם והנה גברו חסדיך טס שפשטינו והם המרדים שאדם מטין בהם להכעיס אהה חכפרס ולזה‬
‫אשרי תבחר והקרב ישכון מצריך כי מאד נבטה שנשבע מטוב ביחך קדוש היכלך‪) .‬שם( וזה‬
‫מה שרצינו ביאורי בזה הטנין‪:‬‬

‫השער הארבעה וששים‬

‫יבאר דתן עצה שהאדם יחשוב עצמו היותו כאלהיס ולא בן מות ‪:‬‬

‫איש איש סבית ישראל אשר ישהע‬

‫מנינא בן דוסא אומר כל שיראת מניאו קודמת למכמתו הכמהו מהקיימת וכל שאץ‬ ‫*רבי‬
‫יראה מטאו קודמה למכמהו אין מכמתו מתקיימת )אבות פ״ג(‪ .‬לבר קלוש הוא‬
‫להגיט‬
‫*תוכן דעת הרנ דל הוא י ני אחרי שהאדם מורכב מעצם גשמי שהוא הגוף הנוטה תמיד כל‬
‫עוד היותו עלי ארן רק אל ההנאות הגופניות ותשוקות חמריות‪ ,‬ומעותד בבוא יום פקודתו אל הנליס‬
‫וההשהת׳‪ ,‬אוגד איינםט דער פעדוועזונג אונד רעש פעדדעינען אונפרליעגט‪ ,‬ומעצם רוחני שהוא‬
‫מסש הקימת ונשארת גם בכלות הגרה‪ ,‬ונוטה גס פה עלי ארן רק אל המאית הרוחניות שהן העיון‬
‫וההשכלה‪ ,‬ועשיית הטוב והישר‪ ,‬הלוא מעצמו ישפוט כל משכיל‪ ,‬כי יותר טוב לאדם להשקיף תמיד‬
‫בכל מפעליו רק אל חלקו הטוב היקר והטפול׳ שמא משש מחצבת מצור רס ונשא בהיות׳ חלק אלקי‬
‫‪,‬‬
‫ממעל‪ /‬כי אז תהיינה כל פעולותיו גס טובות ונכוחות כמאהיכ ‪.‬קדושים תהיו כי קדוש אני וכו׳ מאשר‬
‫ישקיף רק על חלקו מבזה שמא הטף‪ ,‬כי אז תטינה גס פעולותיו רעות ובלתי נכוחות בהשקיפן‬
‫תמיד רק אל הנאות מ ו ף ותשוקות החימר כמאה״כ אשר משם נסי אנטס כאלה לאמור ״אכיל ושתוה‬
‫ט מחר נמות״ )ישעי׳ כ״נ( ט כן נוסד בכלל גס בסנע כל נידם‪ ,‬כי רק האיש המייקר נסשי‬
‫ויחשוב‬
‫ענו‬ ‫ארבעה וששים‬ ‫אחרי מות‬ ‫*יעו‬
‫להטט האדם אל שלמותו המכוון שתהיה השקפתו באופני חיותו אל הטוב שכשרשי מציאותו‬
‫לא על הרט שנו‪ .‬וזאת הטלה היא מכוארת התוטלת כי ההתחלות והשישים הטונים‬
‫יחיינו האנשים לפעול פעולות טונות אמנם הרפות יחיינום אל הפחיתות ולפחות יתנצלו‬
‫בהם לאמר כי כאיש גבורתו כי פל זה הטנין ת פ ס שמואל טל שאול כשפשט בשליחותו וא׳׳ל‬
‫הלא אם קטן אתה בפיניך ראש שבטי ישראל אחה וימשחך ה׳ למלך מל ישראל וישלחך ה׳‬
‫בדרך )שמואל א׳ ט״ו(‪ .‬אמר כי היה לו להסתכל מאין בא מראש שבטי ישראל וגם שהוא‬
‫הווה להם למלך והשליחות אשר הוא הולך אליו‪ .‬כי לפי יוקר התחלותיו ושרשיו כן צריך‬
‫ליתן את הדין‪ ,‬וזה ‪ X T O‬החזיק בו החוקר וכתבי בפרק י״א מהמאמר הפשירי‬
‫מ ה מ מ ת זה לשונו י לא כמו שכתבו המזהירים כי האדם ראוי לו לדעת הדברים אשר‬
‫לאדם ודברי המתים כי הוא גן מות אבל יפשו בכל הדברים כאלו אינן בני מות וכל הדברים‬
‫יעשה לחיית כפי היוחר נבחר אשר ב ו ‪ .‬הנה א ס קטון הוא בשימור ובכמ וביקר יתר מאד‬
‫יתמלה ‪ .‬ראה כמה מרבים דברי החכם אשר בהם למד דטת ויראת ה׳ כשיסתכל האדם‬
‫תמיד אל שרשיו היקרים וימציס מיניו מדברי המתים ומהחלט מל מצמי כי הוא בן מות לסי‬
‫טבעו אשר ה ס דברים המפיליס עליו חבלי שינת ההתרשלות תנומת העצלות והרפיון אבל‬
‫שישים אל לבו תמיד יוקר נפשו ומעלתה אשר אם קטן הוא בעיניו‪ ,‬טל דרך האמת הוא‬
‫גדול יתר מאד וזו עצמה מצת המשוררים בני קרח במליצתס הנכונה בתוכחת הנפש ומוסדי‪/‬‬
‫אמרו שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי טמך ובית אביך )תלים מ ״ ה ( ‪ .‬ירצה שכחי עמך‬
‫וכית אביך הממרייס וזכרי כי ממקוסקדוש לוקחת דכתיב)כראשית ב׳( ויפת באפיו נשמת ח י י ם ‪.‬‬
‫והוא עצמו מה שכוון מהמאמר האלהי הקדוש שנאמר )ויקרא י׳׳ט( קדושים תהיו כי קדוש אני‬

‫ויחשוב עצמו נתור הארס המעל־‪ ,‬וועד זיך זעלבםט אבטעט אונד פיר איינען אידענטליכע‬
‫סאנן האלט ‪ ,‬ישמר רגלו מלנד כיון הרשעה‪ ,‬כי אס ייטיכ פעלו ויישר ארחו‪ ,‬אנל המנזה ומקטין‬
‫ומשסיל כניד ו נעצמו‪ ,‬יוער זיינע זעלבםטאכטונג פערליעהרט‪ ,‬עד שיה״ קל אי רשע בעיניו ‪,‬‬
‫הלא ילך מדחי אל דחי לעשות תמיד נשאט כנסש מעשיס אשר לא יתכנו‪ ,‬יע״כ כמו שאמר שמואל‬
‫אל שאול בהוכיחו על פניו דרכו‪ ,‬כעביר הקטינו את עצמו ננחינתנדולתו ומעלתו המדינית הינדכט־‬
‫ליך ןיינעם ראנגעם איגד סאליטי׳ןןען יוירדע ‪ ,‬״הלא אס קטן אתה בעיניך ראש שנשי ישראל‬
‫אתה״ וכו׳‪ ,‬כן הזהיר התנא )ס׳׳ב מאבות( בבחינה מיסדת את כל איש ישראלי לאמר ״אל תהי‬
‫רשע נסני עצמךי גס החוסר כסי המדות העיר על זה באמרי שאף שראוי לו לאלס לדעת כי הוא‬
‫כן מית )ר״ל כבחינת גיסי‪ (,‬והדברים אשי־ לאדם ודברי המתים ר׳׳ל המקרים והפגעים אחר יגיעוהו‬
‫כעבור היותי כן אדם המעיתד למית‪ ,‬אללע אונפעללע דיא איהם אלם שטערבליכק מעט*ען‬
‫צוצישטאםק פשלעגען‪ ,‬ראוי ג״כ לי לדעת בכל זאת יעשה כל פעולותיו כאילו אינו בן מיס ‪ ,‬ר״ל‬
‫שיזכיר בכל פעולותיו המוסריות תמיד‪ ,‬כי הוא בבחינת נפשו אשר דרך נתיבה אל—מות יקד ונכבד‬
‫מאוד‪ ,‬עד האנדלע ?!טעטס אים כעוואוםטזיין דעי־ אונשטעדבליכקייט זיינעש כעססערן איטם—‬
‫ועס״י הדברים האלה הלא יקשה לנו להבין עצת עקביא בן מהללאל שאמר ״הסתכל בשלשה דבדם״‬
‫וכו׳ כי בהשקס׳ ראשונה ‪ /‬ולפי מה שאמרני למעלה יסבב זכרון סחיתייס אלה שנוצר האדם מטסה‬
‫סרוחה והולך למקום עפר רמה יתילעה ההפך ממה שרצה השלם הזה ׳ כי בהסתכל האדם על זאת ‪,‬‬
‫הלא יושפל כבודי ותקפן מעלתו בעיניו מד שיעשה כל אשר יחסין בשדרות ליו‪ ,‬מבלי אשר יחיש‬
‫עוד‪ ,‬על כבודו ויקרת מעלתו‪ .‬וכאשר ישים עוד אל לכו גס מהירת חליסת ימי חייו‪ ,‬הלא ישתדל‬
‫ויתאמץ ככל עוז להתענג מהר כסעטגיס גיסנייס וחמריס זה שכחו בית חומר מעט עלי ארץ‪ ,‬באמור‬
‫לנפשו הכחינ׳ חמדת וגופנית ״שיננא חטף אכול‪ ,‬חטוף שתי דעלמא דאזלינן מיניה לכי הלולא דמיא״‬
‫מאמר שאמר שמואל לתלמידו ר׳ יהודה רק ככחינה מוסרית להזהירו שימהר ויחוש לעשות העוכ‬
‫והתושיה כארץ ככל אשר תמצא ידו בקוצר ימי תייו עלי א ח ? ואף שרצו קצת החכמים לבאר דכד‬
‫התנא השלם הזה כאמרס שבעטר טוש שלש סכות מביאות את האדם לחטוא שהן הקנא׳ בהון‬
‫ירכוש זולתו והחמדה המחוברת אליה לקנות כמוהו עושר ונכסים‪ ,‬התאוה הנוסנית והפשוק׳ התמדת‬
‫אל הנאות חושיות ובשדות צו זיגגליבען אוגד סליייןוליכק געגופען > וסגאוה ורדיפת הכטד המדוני‬
‫כמאחז״ל‬
 ‫ארבעה וששים‬ ‫אחרי מות‬ ‫שער‬
‫‪0‬׳ ‪ .‬ירצה לא תתרשלו במנהג הטלרה והנקיות בטענות פחיתות הומריכם כי קדוש אני ה‬
‫כנותן רוח בכס והטפח נשמותיכם כמו שנזכר ‪ .‬ונאמר )ישטי׳ נ״ז( כי רוח מלפני ימטוןש‬
‫ונשמות אט עשיתי‪ .‬והנה לפי זה יש חימא נפלא על מאמר טקביא בן מהללאל אומר הסתכל‬
‫בשלשה דברים ואי אתה בא לדי עבירה מאין באח ולאן אתה הולך וכו׳ ‪ .‬מאין באת מטפה‬
‫םרומה וצאן אתה הולך למקוס עפר רמה ותולעה ולפני מי אתה עחיד לישן דין וחשבון לפני‬
‫מלך מלבי המלכים הקב״ה )אבית פ׳ג( ‪ .‬חה כי הוא מבואר ממה שאמרנו כי זאת אינה‬
‫עצה כי אדרבא בזכרו התחלותיו הפחותות יתיר עצמו לדברים פחותים וגרועים ולא ישים‬
‫אשם נפשו עליהם‪ .‬והרי איוב לא היה פוטר נפשו מן הדין אלא בטענות אלו עצמן‪ .‬אמר‬
‫אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רוגז כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד אף על זה פקחת‬
‫טינ‪ 7‬ואותי תביא במשפט עמך)איוב י״ד(‪ .‬כי באומרו אדם ילוד אשה וכי׳‪ .‬היא עצמו מה‬
‫שאמר מאץ באת ממפה סרוחה וכו׳‪ .‬ובאומרו כציץ יצא וימלוגו׳ ‪ .‬הוא מה שאמר ולאן אתה‬
‫כולך‪ .‬ירצה ט במעט הזמן הוא נעתק ממקומו זה ויברח אל מקום רמה וחולעה אשר נסעו‬
‫אבותיו‪ .‬ואמר ידעתי בלא נטלמו ממך שני אלו הטניניס ואיך תביא אותי במשפט עמך כאלו‬
‫הייתי מהתחלה נכבדת או ש היה לי מציאות קייס באמת בצדק אפטר מדינך‪ ,‬והנה אס כן‬
‫איך יצדק אמרו כי כשיסתכל כבא מטפה סרוחה או שהוא הולך אל מקום עפר רמה וחולמה‬
‫יתרחק מטשות פטולות מגונות אדרבא יעוררוהו להפנות לבו אל הבטלה והשעשוע בעודו בחיים‬
‫טל‬
‫כמאיוז״ל ״הקנאה יהתאוה והכביד מיציאין את הארס מן העולם״‪ ,‬דיל מאשת הזמני והמוסדי‬
‫ע״כ אמר שזכרו! אלה שלש עניניס מציל אותו מנפול ברשת אחת מהנה ‪ ,‬כי בהעלות על לבו תמיד‬
‫מקורו מבזה לא יתגאה על זולתו ולא יחפוץ בכבוד ונזכרו כי כל קניני הזמנים יכלי ורמה ותילעה‬
‫אחריתו לא יקנא רעט בעד הונו ורכושו‪ ,‬ולא יחמיר אותם ‪ .‬אף לא יתאיה להתענג בתענוגי בשרים‬
‫בשימו על לבו ‪ /‬כי יעמוד למשפט לפני אדון כל‪ ,‬בכל זאת לא נחה דעת הרב ז׳׳ל בזה בעבור‬
‫ההפקות אשר העיר עליי בדנריס נכוחים ומבוארים י )עיין נפנים הכפר ‪ 0‬יע״כ באר דברי התנא‬
‫באופן אחר יאמר‪ ,‬כי הראיה היותר נצחת על השארת הנפש היא‪ ,‬כי רק מה שנתהיה מדברה נפסד‬
‫ישיב אחר זמן מה להיות נפסד ג״כ‪ ,‬ד מ צמחי ופרחי כשדה או זרעוני גינה אשר נתהיו רק מעלי‬
‫השלה אשר בנו פאן פערויעזטק נליאטטערן‪ ,‬אי מזרע למינהי אשר נשחת תחילה בארץ אחרי‬
‫אשר נזרע‪ ,‬יכלו *וישובו ג״כ לעפר כביא עתם להיות נבולים‪ ,‬אבל הנפש אשר לא תתהוה מהעדר‬
‫הקדום כי היא עצם פשוט ורוחני הנאצלת ממקור האלקיס עליון‪ ,‬היא לא תוכל להיות נפסדת ככלות‬
‫הטיה‪ ,‬כי אם לשוב עוד אל מקורה יאל בית אביה כנעוריה‪] ,‬וע״! מורה לדעתי מאה״כ)קהלת( ״יישוב‬
‫העפר על הארץ כשהי׳ והרוח תשיב אל האלקיס אשר נתנה״‪ ,‬אשר יתורגם‪ ,‬רא דער ׳ןוטויב )דער‬
‫קארפער נעהמליך( ציר עדדע קעהדט זא קעהרט אייך דער גייםט צי נאטט צוריק רעד איהן‬
‫געגעכען האט י[ יע״ו העיר גס התנא נאמרו ״הסתכל נשלשה דנריס״ וכו׳‪* ,‬ריל בן אדם שים תמיד‬
‫אל לבך‪ ,‬כי רק נעטר היות נוסך וחמרך נא מטיסה סרוחה שהוא ההעדר הקורס להויה ‪ ,‬היא הילך‬
‫למקים מסר רמה ותולעה שמא ההעדר האחוז נעקנ החומר‪ ,‬וע״ז תשפיע מעצמך‪ ,‬כי נפשך‬
‫האצולה ממרומים ורוח אלקיס אשר יסעמך לא יכלו נכלית נשרך ושארך‪ ,‬אחרי שאינם הויס מדנר‬
‫הנפסד‪ ,‬כי אס ישארו לנצח‪ ,‬וישונו אל האלקיס ‪ ,‬וע״כ ״אתה עתיד ליתן דין וחשבון‪ ,‬וכו׳ דאהער‬
‫רידד אייך דיין שטעטס פארטדויעדענדעס ווירקליכעם אויך אייגסט רעכעגשאפפ פאר גאטט‬
‫אבלעגק מיססען‪ ,‬ובשימך ז&ת תמיד אל לבך ״אי אתה בא לידי עבירה״‪ ,‬כי רעיון זה שתשאר הנסש‬
‫ותעמיד למשסט על כל מעשיה לפני הי״ת השיסט כל האח ישמור בעליו מחטוא ‪ ,‬וע״כ שבחו חז״ל‬
‫גם את עקביא בעל המאמר הזה‪ ,‬אשר בלתי ספק שמר מוצא שסתיו יה מאוד כל הימים‪ ,‬שהי׳ ירא‬
‫חטא ייתר מכל זולתו‪ ,‬עד שיראתו זאת הכבה אוחו להשאיר עומד בדעתו אשר בעין חכמתו חשב‬
‫אומה שטא אמיתית‪ .‬ולא רצה להחליפה בדעת חביריו‪ ,‬אף שאס ה״ מסכיס עמהס היה נעשה מהם‬
‫לראש ילאביד‪ ,‬כי כן משםט יראי ה׳ האמיתיים ‪ ,‬כי בער כל הון ומחיר כל קניני הזמן והכבוד‬
‫המליימה לא ימכרי ממת האטב להם מכל יעיז יורה לדעת הרב ז״ל גס דברי ריח בן דוסא שהחל‬
‫בהם‪* .‬כ‪5‬שיראת מסאי קידמת לחכמתו חכמתו מתקיימת״‪ ,‬ר׳׳ל שלא יסור מדעתו שהשיג והכיר‬
‫בחכמתו שהיא אמיתית נעטר שים סנה בעילם‪ ,‬כי למון ומרי גדיל וכמעל בה׳ אלקי אמת יחשב לי‬
‫להכחיש האמת אשר השיג כשכלו‪.‬‬
‫‪ft‬‬ ‫ארבעה וששים‬ ‫אחלי מות‬ ‫שעי‬
‫טל דרך שאמרו בטירובין)נ״ד‪ (.‬אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא חטוף אכול ממון! ושתי‬
‫דטלמא דאזלינן מניה לבי הלולא דמי ‪ .‬מם שהמאמר הזה הוא משל הטוב האנושי הראוי‬
‫לדרוש אותו בטוד בחיים חייתו מכל מקום הוא משל בפי ההמון בהפך מה שישים עקביא‬
‫לפניהם‪ .‬גס כי לפי מה שפירשו הראשונים במאמר הזה יש בו פקפוקים אזכור אותם אחר‬
‫שאזכור פירושם‪ :‬והוא כי לפי פהאלס טשוי לחטוא באי משלשה סוגי חטאות תחתיהם יטמדו‬
‫כל מיני הטבירות ואישיהם והם אשר זכרי החכמים )אבות מ׳׳ד( החמדה והתאוה והכבוד‬
‫מוציאין את האדם מן הטולס כי אין אדם אשר יחטא רק בשלשה טנינים אלו אם לקטת ממון‬
‫או שוס תוטלת אי לרדוף אחרי ההנאית יהחאית הבשריית אי ברדפו אחרי הגאוה והכבוד ‪.‬‬
‫והנה בזכרי מאין בא יתרחק יראי מהגאוה כמו שאמר החכם )חו״ה שטר המיטה פ״ה(‬
‫תמהני מי שעבר מטברהשתן שני פטמים איך יתגאה ‪ .‬ובזכרו לאן הוא מלך יבזה הקטנים‬
‫המדומים כי למה ירדוף אחריהם ומחר יוצע רמה חחתיו‪ .‬ובזכרו לפני מי אתה עתיד ליתן‬
‫דין וחשבון יתרחק מדרכי התאוה וחמודותיה כי ידט כי רע ומר תהיה באחרונה בפקוד‬
‫חשבונו ממנו וכמ״ש החכם )קהלח י״א( שמח בחור בילדוחיך וגו׳ ודע כי טל כל אלה יביאך‬
‫האלהיס במשפט‪ .‬והנה עם זה ימצא מוגבל בכל אשר יטשה האדם לחטוא בהנה וזאת היא‬
‫כוונתם דרך כלל ועם שהם דברים נכונים מצד עצמם יראה שיש לפקפק אס היתה זאח טונת‬
‫החכם מפני חמשה דברים‪ .‬האחר כי בואו מטפה סרוחה לא יספיק להרחיק האדם מן הגאוה‬
‫מצד שכל בני אדם שויס בה ולמה לא יתגאה האדם בהכירו לעצמו יתר שאת בחכמה וגבורה‬
‫עושר ובבל מעלה על בני נילו אשר אב אחד ילדם ויכוננו ברחם אחד‪ .‬והשני למה יזכור ג׳‬
‫דברים יזכור לאן הוא הולךויועילנו להרחיק הגאיה כי איכה מעלה רמה יבקש ומחר תהיה רמה‬
‫אחותי ומה אס יספיק זכרונו להרחיקו ולהפליגו מבקשת הדברים דהזמנייס אשר הוא צריך‪-‬‬
‫לקצתם כ״ש שירחיקנו מהנמאסים ומהמתועבים הנמשכים מהגאוה וגודל לבב‪ .‬והשלישי כי‬
‫מה לו לזכור שהוא הולך למקום עפר רמה וחולעה די לו כשיזכור כי מחר הולך אל בית‬
‫עולמו ויעזוב לאחרים חילו ואף טל פי שלא תשלוט רמה בבשרו והרביעי כי ככלל השלישית‬
‫הס כלס כי הזוכר את החשבון יפחד ויחרד לבבו ליום דינו וישמר מכל אשר יבוא לידי חשבון‬
‫מאי זה מין שיהיה יירא אלהים יצא את כלס יכך שנה לנו רבי בחחלת פרק שני הסתכל בשלשה‬
‫דברים ואי אתה בא לידי עבירה הבט מה למטלה מהך טין רואה ואוזן שומטת וכל מטשיך‬
‫בספר נכתב ין ושלש אלה כלס מענין החשבון הס כמו שהוא מבואר ואס כן החשבון לבד יספיק‬
‫להרחיק האדם מהעבירה ולמה יפליג עקביא בדברים • החמישי כי הנה דבריו נראץ סוחרין‬
‫זה לזה מ אס הוא הולך למקום עפר רמה ותולטה איך יצייר שיש לו ליתן דין לפני מלך‬
‫המלכים והוא ידוע שאין שם מקום המשפע וכמו שהכעיח היצר הרע לבעליו באומרו )קהלת‬
‫ט׳( כל אשר תמצא ידך לעשות ככחך עשה כי אין מעשה וחשכין ודעת וחכמה כשאול אשר אתה‬
‫הולך שמה והכוונה לו כי כשם שאין שם דין ומשכון אלא כליית הגוף והפסדו ככה אין לו לתת‬
‫את הדן בשום מקום ובשום ענין וההמשך הוא הכפירה וההסתה הכוזכח‪ .‬אמנם הכוונה‬
‫לעקכיא כן מהללאל יתכן שיהיה הענין הנכבד עצמו שאמרנו והוא ליקר ולקלס החלק המעולה‬
‫שכנו ולהמשיכו ולהקפיד מאד שלא למלל ככודו לעשות דכר מגונה שלא יאות לעשותו מצד‬
‫מעלתו‪ .‬ולזה אמר שישים כל אדם אל לכו אלו שלשה דכריס ולא יכא לידי מכירה והס‬
‫*התחלות ההויה שזכרם המוקר ‪ .‬המומר הנושא ההויה ‪ .‬וההעדר הקודם לה‪ .‬והצורה‬
‫ההווה‬
‫*התחלות ההרה יכי׳‪ ,‬כינתו כי לדעת החוקר יצטרך כל דבר נמצא שלש דברים להייתו יעדעס דיגנ‬
‫בעדארף צו זיינער ענ^טעהוגג דרייער דינגע‪ ,‬מ׳ החומר מושא ההויה דער »טאפף אדם וועלכעס‬
‫דאז ווירד וואם עם איזט ״ ב׳ ההעדר הקודם לה‪ ,‬ר׳׳ל הסרת הצורה הראשונה שמתה תחילה‬
‫לחומר‬
 ‫ארבעה וששיס‬ ‫אחרי מות‬ ‫שער‬
‫ההווה ‪ .‬כי באומרו מאין באת מטפה סרוחה זכר מה שהוא ההיולי להויה בלי ספק‪ .‬אמנם‬
‫ההטדר זכר אותו ורשמו במה שאמר לאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה לפי‬
‫שההעדר ההוא הוא הברוך בעקבי כל הווה והוא המחייב הפשטת הצורות ההוות והמרתן‬
‫בזולתן אשר היו נעדרות כמי שמפשימ החומר הבשרי צורת הבשר האטשי ולובש צורת עפר‬
‫רמה ותולעה אמנם הצורה היא מבוארת באומרו ולפני מי אתה עתיד ליתן דין‬
‫וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא כי באמת הצורה עניין אלהי שלוח‬
‫מאתו יתעלה להחיות סנרים מתים והוא מחוייב להשיב שלחו דבר כציר נאמן ‪ .‬ובמדרש‬
‫פרשת זיבה )ויקרא רבות פ׳ י״ט( תנן עקביא גן מהללאל אומר הסתכל וכו׳ ‪ .‬רבי אבא‬
‫בר כהנא בשס רבי פפי ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי שלשתן דרש רבי טקביא‬
‫מתוך תיבה אחת וזכור את בוראיך )קהלת י׳׳ב( ‪ .‬בארך בורך‪ .‬בארך זו ליחה סרוחה‬
‫בורך זו רמה ותולעה ‪ .‬בראך זו מלך מלכי המלכים הקביס שעתיד ליתן לפניו דין וחשבון‬
‫בימי בחירותיך בימי טליותך עד אשר לא יבא וגו׳)שם( ‪ .‬והיא היא כוונת‪ :‬רבי מקביא‬
‫בזכרון אלו ההתחלות בדברי שלמה החכם ‪ .‬אמנם כוונת שלשתן כי ההסתכלות על אלה‬
‫הדברים יועיל לו מאד לברור החלק המעולה שבו ולהוציא יקר מזולל ולהחשיבו ‪ .‬וזה כי‬
‫כשיסתכל מאין בא ולאן הוא הולך כמו שאמרנו ידע וישכיל ממוצא דבר כי ההעדר אשר‬
‫בהתחלתו הוא האחוז והכרוך בעקבות החומר והוא לבדו הממוייב אל ההפסד ‪ .‬אמנם‬
‫הצורה שהיא מקר ההויה היא שכלית וקיימת ונשארת להתיצב לפני בוראה ומצדה הוא‬
‫עתיד ליתן את הדין לפניו ולא יחשוב שהוא בן מות מצד היותה נפסדת בהפסד החומר‬
‫הבא למקום עפר רמה ותולעה מקום שאין שם דין כמי שאמרנו ־ והוא עצמו מ״ש בסוף‬
‫סרק רביעי מפרקי אבות ודע שהכל בא לסי החשבון ואל יבטיחך יצרך שיש בשאול בית‬
‫מנוס שעל כרמך אתה נולד ועל כרמך אתה חי ועל כרחך אתה מת ועל כרחך אתה עתיד‬
‫לימן את הדין לפני מלך מלכי המלכים הקבי׳ה ‪ .‬יזרז שלא יבטימ היצר הרע אל הנפש‬
‫ההמלט מהתשבין הזה לאמר כי ביום צאת רומו ושובו אל אדמתו מיד אבדו טשתונותיו והנה‬
‫הוא מוצא מסרונו ופמיתותו מנוס וכתריס לפני פורטנותו כי אין הדבר כן ויש לך להביא‬
‫ראיה על זה ממה שאתה רואה בעיניך בחלקי הוייתך אשר אי אתה יכול להכחישו בשום‬
‫פנים ‪ .‬וזה שמל כרמך אתה רואה שנמשך מן ההתחלה האמת שהוא המומר מה שראוי‬
‫לפי טבעו והוא היצירה בבטן אמך והיציאה לעולם הזה ע׳׳י הלידה ‪ .‬ומן ההתתלה השנית‬
‫שהיא ההעדר על כרמך אתה מודה שנמשך ממנו מה שימוייב לפי טבטו והוא היות‬
‫הצורה החיונית שהיתה נעדרת מתחלה והפשטתה מפני צורה אמרת אמרי כן ע״י המות •‬
‫ואס כן על כרחך אתה מודה שימשך מהחלק השכלי שבך והוא הצורה המיוחדת לך מה‬
‫שיחריב לה והוא לתת דין וחשבון מכל מעשיה לפני מלך המלכים הביה ‪ .‬והיא ראיה‬
‫חזקה ועצה שלמה הסכימו בה הכל אשר עליה מיוסדת המרה הנכונה אשר קראוה‬
‫החכמים יראת מטא שאינה אלא ההכנעה מעשות דבר מטנה לפי טבעו ‪ .‬וכמ׳יש על‬
‫טקביא‬
‫המומר ההיא ‪ ,‬כי רק אז יוכל להיות דבר חדש אס יוסר מהיות מה שהי׳ בתחלה ‪ ,‬״ד״מ חלקי‬
‫המשב והחציר אשר תאכל הנהמ׳ למזונה צריכים תחילה להשיר עיי העיכול במעיה צורת העשב והחציר‬
‫בטרם יוכלו להשתנות ולקבל צורת דס או בשר הבהמה ולהיות חלק ממנה י יעדעם נייא עננועטעהענ‪--‬‬
‫דען וועזק מוס דאהער דיא צערחיפארוננ אדער אייסלאזוגג איינעס סייהערן וועזענס סארנא^‬
‫געהק‪ ,‬נ׳ הצורה החדש׳ אשר תקבל עתה‪ ,‬יעל שלש אלה רומז התנאכי מאמר ‪,‬מאין באת‪/,‬וכוי‬
‫יורה על חומר האדם אשר ממנו יתהווה והצורה אשר קדמה להויתו אשר נעדרי היותו ״ובמאמר ״ילאן‬
‫אתה הולך׳ וכו׳ רומז על ההעדר הקודם להויה‪ ,‬כי להוית הרמה והתילע׳ צריך אתה להסשיס תחילה‬
‫מחמרך צורת הבשר האנושי‪ ,‬לממן תוכל לקבל אח״כ צורת הרמה והסולע׳‪ ,‬ומאמר ״ולפני מי* וכו‬
‫מירס על הצורה ‪ /‬כי רה בעבור היות צורתך בצלם אלקיס‪ ,‬אינה נפסדת יעתיר׳ לתת דין וחשבון לפני‬
‫יוצרה‪ ,‬כי מאתו היא שלוחה הנה פלי ארן ואליי תשיב‪.‬‬
‫פא‬ ‫שלשה וששים‬ ‫אחרי מןךן‬ ‫שער‬
‫עקביא בן מהללאל עצמו במסכת עדיות )ס״ה מיץ( לא מעלה עזרה טל ארס מישראל‬
‫בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל ‪ .‬שבחוהו בשהיה עיקר החלק החשוב שבו והיה‬
‫ירא מאד מהחעיאו והביא עליו שוס פגס ‪ .‬אמרו מליו )שם( שהלכו אליו כל חכמי ישראל‬
‫ואמרו לו חזור בך מדי דבריס הללו ונעשה אותך אב ב״ד לכל ישראל והשיב מוטב שאקרא‬
‫שוטה כל ימי ולא אהיה שעה אחת רשע בפני המקוס שיאמר שבשביל שררה חזר ב ו ‪ .‬הנה‬
‫יראת חטאו מפורסמת מאד במה שחשש למה שיליזו עליו הבריות לומר מפני שררה חזר‬
‫בו ואין רוח המקום נוחה במי שמכניס עצמו במקום חשד הבריות שיש חלול השם בדבר‬
‫ולזה אמר שחלילה לו מהיות רשע שמה אחת בפני המקום‪ .‬והנה הבריחה מהשררה תחת‬
‫זאת היא מצרף היראת חטא בלי ספק והיסוד אליה אינו רק התיקרות נפשו בעיניו ובלתי‬
‫התנכרותו ב ה ‪ .‬וזו נראית כוונת המאמר שזכרנו ראשונה היוצא מפי המפורסם שבחסידים‬
‫אנשי השם רבי חנינא בן דוסא שאמר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת‪.‬‬
‫וזה כי כל שמכיר את נפשו והיא היתה יקרה בעיניו וירא וחרד מאד על שמירתו‬
‫מהחטיאה הנה באמת הוא ידרוש החכמה כדי שידע ליזהר בשמירת נפשו מהחטא ולזה‬
‫יחוייב שתתקיים לו חכמתו בעוד שהסיבה קיימת כלומר כל טור נפשו בו כי א״א זה בלא‬
‫זה‪ .‬והשנית שהסרתו מהחכמה והסח דעתו ממנה הנה הוא חטא נדול מצד עצמו ואחר‬
‫שיראת חטאו קדמה לו לא יסור ממנה בשום צד כמו שעשה עקביה בן מהללאל שלא סר‬
‫מחכמתו שלמד מרבותיו מפני יראת החטא שלא יאמרו וכוי‪ .‬אע״פ שבשעת פטירתו צוה‬
‫לבנו לחזור מהן )שם מיז( ואייל ואתה למה לא חזרת אמר ליה אני קבלתי מהמרובים והס‬
‫קבלו מהמרוביס הס עמדו בשמועתס ואני עמדתי בשמועת׳ ואתה קבלת מהיחיד וכו׳‪.‬‬
‫כדאיתא ההם ואס זה החסיד נתקיימה חכמתו בידו לפי שנראה לו שוס צד חטא להמזב‬
‫מקבלתו מל זה האופן‪ .‬כל שכן למי שישב ויסיר החכמה מלבו שהוא עין גדול‪ .‬וירא חטא‬
‫ודאי ימלט ממנו ולזה טל טיס חכמתו מתקיימת ‪ .‬אמנם מי שלא קדמה לו הכרת נפשו ויראת‬
‫חטאו על זה הענין אלא שנדמה לו החכמה כאחת המלאכות הנה אי אפשר שתתקיים בידו‬
‫לפי שאינה נדרשת ממנו לעצם צרכה וענינה המיוחד שהוא שמיש נפשו וקישוטה אלא לענץ‬
‫מקרי חצוני בעושר והכבוד וכדומה שבהסתלק הצורך ההוא או שלא יעלה בידו יסתלק‬
‫העסק בה ‪ .‬והוא עצמו מה שאמר המשורר ראשית חכמה יראת ה׳ שכל טוב וגו׳ )תלים‬
‫קי״א(‪ .‬ירצה כשיהיה ראשית מחשבת החכמה ותכליתה יראת ה׳ יורה על שכל טוב לעושה‬
‫שניהם כי ודאי ימצאו שניהם יחד ולא עוד אלא שיתקיימו בידו באופן שתהיה תהלתו עומדת‬
‫לעד‪ .‬וזו היא כוונתם באומרם כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת )אבות ס״ג(‬
‫כי מי שקדמה לו היראה אין ספק שיהיו מעשיו מרובים מחכמתו‪ .‬כי אס ידע עושה מפי‬
‫עצמו ואם לא ידע עישה מפי אחרים‪ .‬ולכן א מ ת )שס( שאיש כזה דומה לאילן ששרשיו‬
‫מרובין וכו׳ ‪ .‬שאפי׳ כל רוחות שבעולם נושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו והוא אומרו‬
‫חכמתו מתקיימת לפי שהמעשים אחוזים בשרשי היראה והכרת נפשו היק־ה וההקפדה מל‬
‫שמירתה‪ .‬אמנם על מי שמחסר את חקו בזה אמרו חז״ל )שבת ל״א ‪ (:‬חבל על דלית ליה‬
‫ביתא ותרטא לביתא טביד כי מי שיש לו חכמה ולא יראת חטא הוא דומה ממש למי שישתדל‬
‫לעשות פתח וטדין אין לו בית כי כן זה הוא אינו מרניש בעצמו מציאות נפשו היקרה והוא‬
‫אינו ירא עליה ומבקש החכמה אשר היא כלי תשמישה ושומרת משמרתה וסוף שלא תתקיים‬
‫בידו כמו שלא תתקיים הדלת ההיא מצד שאין לו מקום לקבעה בו‪ .‬וזה המשל כוונו‬
‫הנביא באומרו )ישעי׳ ל״ג( מכמה ודעת יראת ה׳ היא אוצרו ולזה בהכרח יהיו מעשיו‬
‫מוטטין ולסוף תתבטל חכמתו‪ .‬וגס יתכן לומר חכמתו מתקיימת ואינה מתקיימת בבחינת‬
‫שומעיה‬
 ‫ארבעה ושמרם‬ ‫אחלי מות‬ ‫שעי‬
‫שומעיה לפי שהדברים היוצאים מפי האומרים מעמ ופושין הרבה הם מקובלים ומתקיימים‬
‫ביד שומעיהם‪ .‬אמנם העושים בהפך דבריהם אינם נשמעים וחכמתם אינה מתקיימת ביד‬
‫השומעים *כי הדברים אשר אצל הפעולות והמעשים פחוח יאמנו המאמרים מהפעולות‬
‫אבל יבזום ויכחישום כמו שכתב זה החוקר בראשון מהעשירי מספר המדות וזכרנוהו בפרשת‬
‫ויכלו שער ד׳ והוא מאמר נכין מאד לכל אחד מהפירושים‪ .‬והנה לפי שהיראה על זה האופן‬
‫היא יסוד כל המצות האלהיוח יסבול שאמר עליה משה עליו השלום )דברים י׳( ועתה ישראל‬
‫מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי אס ליראה את ה׳ אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו‬
‫ומ׳‪ :‬הכוונה אינך צריך להשלים כל מצות ה׳ ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבדו בכל‬
‫לבבך ובכל נפשך ולשמור כל חקותיו ומצותיו אשר ייטב לך בהם רק היראה לבדה שאס‬
‫תקדם היראה הכל ימשך ויסכים מאמר חדל)ברכות ל״ג ‪ (:‬וכי יראה מילתא זוטרתי היא‬
‫אין לנבי משה זוטרתי היא כי באמת לגבי דידיה דבר קטון היא להכין חלקי עצמו וליקר‬
‫החלק המשובח ולירא עליו פן יתקלקל בידו‪ .‬האמנה בי זה הפירוש לא יסבלוהו הטעמים‬
‫יחכן פירושו עס אלו המאמרים הנלויס אליו ממז״ל יתבארו במקומו כ״ה‪ .‬הנה מכל זה‬
‫נתבאר אמות מה שהנחנוהו ראשונה מחיוב השקפת האדם אל החלק המעולה שבו ולא אל‬
‫החלק הפחות רק להשמר מאד מפני פחיתותו כנזכר‪** .‬ועם היות שראש חכמי המחקר‬
‫דבר בזה המוסר והזהיר עליו השיעור שזכרנו הנה באמת הס לא הניעו לסוך תועלתו‬
‫ולא באו פד תכינחו‪ :‬לפי שהם חלקו זה השכל אשר בנו לשני ראשים‪ .‬האחד הוא המעיין‬
‫ויודע בעניינים העיונים ההכרחיים אשר לא סודר ממנו פועל ומעשה כלל‪ .‬והשני הוא‬
‫השכל המעשי אשר יעיין בעניניס האיפשריים אשר ממנו יסודרו הל המעשים האנושיים‬
‫כמו שכתב זה החוקר בתחלח דבריו לספר המדות באומרו כל מלאכה וכל למוד וכל ממשה‬
‫וכל בחרה‪ .‬כי המלאכה והלמוד הם המעשי והעיוני אשר בשני חלקי השכל והמעשה‬
‫והבחירה הם הפעולות הנמצאות בחלק הממרי וחלקם לשנים האחד מה שיעשה לפי מה‬
‫שיזדמן אליו לפי הרצון לבד וקראו מעשה‪ .‬והבחירה הוא הפועל הנעשה בעצת השכל‬
‫המעשי אשר במעשים האנושיים כנזכר‪ .‬יהנה הס לא ראו שיפיל בחלק השכלי לא שים‬
‫זכות ולא חובה לשמים כלל בי החלק העיוני לא יסודר ממנו לפי דעתם שים מעשה בחלק‬
‫הגופיי ואשר יסודר מהמעשי היושר בו או החטא והוא אצל הדת המדינית או אנשיה לא‬
‫אצל האל יתברך כלל‪ .‬ואין ספק שאם זרח עליו אור התורה והמציה היה מרגיש כי מהשכל‬
‫העיוני אשר בו יסודרו כל המצות האל היות כי השכל הטזר בעיונו במציאות האל יתברך‬
‫וידיעתו‬
‫*כ׳ הדברים וטי‪ ,‬עיין למעלה ח״א דף ל״ה ע״ב שער ד׳ ותראה כי דברי החיקר צריכיס‬
‫להיות כן‪ ,‬״כי הדברים אשר בפעולות ומעשים המאמרים פחות ׳אמצי מהפעולות ואס לא יהיו מסכימים‬
‫לדברים המורגשים יבזום ויכחישו האמת׳‪ ,‬ע״כ ור״ל כי מעשי ופעולות החכם המורה או המוכיח‬
‫את העם צריכים להיות לפחית משכימים )דבריי׳ אם נס לא יהיו יותר טוביםמהס באופן שיאממ‬
‫המאמרים מהפעולות ‪ ,‬ראם וועניגסטענם ד״א געלעהרטען וואדטע פאן רען האנדליגגען )דעם‬
‫לעחרערם נעהמליך‪(,‬בעוואהרט איני בעמוטעטטיגעט וועררעןיזאללען'‪ .‬כ״א לא יסכימו יחד יבזו‬
‫השומעים את דבריו ויכחישו‪ ,‬ויאמרו לו כפין מה שאמרו לבן עזאי ביבמות ס״ג ע״ב ״נאה אתה דורש׳‬
‫ואין נאה מקיים׳‪) ,‬ועיין ם׳ בראשית דף רט״ז ע״ב בביאורי פי׳ אחר בדברי החוקר האלה ‪ (,‬יעיז‬
‫יורה לדעת הרב גס דברי התנא ״כל שמעשיו‪) ,‬ר״ל הטובים׳( מרובין מחכמתו‪ ,‬חכמתו מתקיימת‬
‫ר״ל דברי חכמתו אשר יורה לזולתו עושים רושם בלב שומעיהם ומתקיימים אצלם ‪ ,‬משא״כ בהפך ״כל‬
‫שחכמתו מרובה׳׳‪ ,‬ר׳׳ל שלא יסכימו מעשיו עם דברי חכמתו ותוכחתו אינם עושים רושם בלב השומע‬
‫אותס ׳ ואינם מתקיימים ‪.‬‬
‫**ועם היות יכו׳‪ ,‬להבין דברי הרב זיל אלה עיין ביאורי תחילת תוכן שער ל״ג)ס׳ בראשית‬
‫דף רס״א ע״א וע״ב( כי שם מבואר הכל על נכין •‬
 ‫ארבעת וששים‬ ‫אחלי מות‬ ‫שער‬
‫וידיעתו לאלו הגמצאוח כלס ומשגיח בהם ומנהיגם ברצונו המוחלט הוא פצמו עזור במציאות‬
‫הנבואה ומצות התורה ובאמות שכרה ועונשה וממנו מוייבו כל אלה המעשים האלהיים‬
‫המוטלים חובה על האדם לעשותם ‪ .‬והיה מוצא המעשיים היוצאים לחיץ שלשה ־ מינים י‬
‫חלק מסודר מהעיוני והס המצות התוריות ‪ .‬וחלק מסודר מהמעשי והס העניניס האנושיים‬
‫ושניהם תחת לבחירה וחלק בלתי מסודר משוס אחד מהם רק מהרצון לבד אשר קראו‬
‫הוא מעשה אשר הוא באמת אינו פועל אנושי בייחוד כי הוא משותף לכל הבעלי חיים‬
‫המתנועעים ברצון‪ .‬אמנם לפי חלוקתו מקר המעשים אשר בהם יוצלח האדם חסר מספרו ־‬
‫כ י עקר הצלחת האדם וישועת נפשו צא ימצא לו רק במה שנפרד בו משאר הנמצאות‬
‫השפלות כלן בפעולותיהן ובתכליותיהן העולות במעלה על כל אלה הדברים המורגשים וזה‬
‫לא ימצא בשום צר רק בהתנהג במעשים אלהייס מגיעים אלינו ע״י החלק השכלי הגוזר‬
‫לשמוע אל דברי הנביא ולהאמין מצותיו אשר ידבר בשם ה׳ וליריא מפניו‪ ,‬כמו שעל ענין‬
‫זה אמר החכם בחכמתו סוף דבר הכל נשמע את האלהיס ירא ואת מצותיו שמור כי זה‬
‫כל האדם )קהלת י׳׳ב(‪ .‬כי הוא כבר העביר התפוש בכל אותם הפעולות אשר כרס החכם‬
‫שם על סדרס ולא מצא שיהא לאדם בהם ולא בשום אחד מהם יתרון המחייב זולהמצא אליו‬
‫משאר הנמצאות אשר עליו שאל פעמים מה יתרון לאדם ככל עמלו וגוי)שם אי( רק מצא יתרונו‬
‫מצד זה החלק השכלי אשר עיונו יחייב על יראת האלהים הנפשיית ‪ .‬והפעולות אשר‬
‫יסודרו מהעיון ההוא שמור מצותיו ואמר כי זה כל האדם ולא זולת וכבר התחלנו לדבר‬
‫קצת בזה בתחלת שער ליג וזכרנו מה שנטה הרב המורה אחר הדעת הפלוסופיא‬
‫ונלחץ בעניינו עיין עליו כי הוא מנין נכבד מ א ד ‪ .‬והנה איכ היא מבואר שתועלת מהמוסר אשר‬
‫זכרנו וטיב הישרתי הלא לנו הוא ולבנינו לעשות ככל דברי התורה הזאת אשר שס לפנינו‬
‫לפי שהחטא מופל בהם ובכל אהד מהם הוא חוזר אל זה החלק הנכבד אשר בנו *ני על‬
‫זה תמצא בכל מקום שהתורה תולה הממאיס והאשמות והעונשים בחלק ההוא כמו שאמר‬
‫)במדבר ה׳( ואשמה הנפש ההיא ‪ ,‬הנפש האוכלת את ה ד ם ‪ ,‬הכרת תכרת הנפש ההיא‬
‫טונה בה )במדבר נרו(‪ .‬וכן תמיד ־ לפי שהמטאיס נתלין במקור הפעולות ושרשם והיא‬
‫הנפש והיא תשא את טונס כמו שאמר )ימזקאל י״מ( הנפש החוטאת היא תמות כי הכל הוא‬
‫לפי חוזק אמונתה או חולשתה וקרא דוקא בלי ס פ ק ‪ .‬אמנס אנקלוס שהסב בכל מקום‬
‫מלת נפש אל האיש הנה הוא דבר אל ההמון כפי הראוי להם כי הס יותר יחושו אל הגופות‬
‫ואס הס החלק הפחות שבהם כמו שביארנו בתחלת השער הקודם‪ .‬ולזה נראה באמת כי‬
‫אל עס ה׳ אלה בייחוד כיוון החכם במה שאמר במאמר שזכרנו כל שיראת חטאו קודמת‬
‫לחכמתו חכמתו מתקיימת לפי שאין יראת חטא בזולתה מהאומות ואין לעמים ולחכמיהם‬
‫חלק באמונה כלל‪ .‬וזה אשר נתיחדו בו במעמד האלהי אשר נאמר בתחלתו )שמות י׳׳ט(‬
‫הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם כדכרי עמך וגס בך יאמינו לעולם‬
‫ולכסוף )שם כ׳( ני לכעכור נשות אתכם בא האלהיס ובעבור תהיה יראתי טל פניכם‬
‫לכלחי תחטאו להורות כי אס אין אמונה אין יראה ואם אין יראה אין אמונה כי הענץ‬
‫הראשון‬
‫* ט ע״ו תמלא וכו׳‪ ,‬יען ט לפי האמור עד הנה רק השכל העיוני המאמין בה׳ ובתורתו יחייבט‬
‫למשות כל המעשים שנצטוינו בה ‪ ,‬ורק בעבורו תהי׳ יראתו על פנינו ע״כ יחס הכי גס כל חטאות‬
‫האדם רק אל משש )שהיא השכל העיוני‪ (,‬באמת ״ונפש כי תחטא‪ .‬ואשמה הנפש ההיא ׳ הנפש‬
‫החוטאת׳ וטי׳ ורק אונקלס אשר תרגם התורה בל׳ ארמי ללמדה ולהבינה להמון מגס אשר לא דעו‬
‫ולא יבינו זאת‪ ,‬כי טשכל העייני לבד הוא הנדקר בכל מעטו ופעולותיו המוסריות ‪ ,‬כי אם יחסי סכל‬
‫אל הטף מרא׳ העושה אותן בפיעל‪) ,‬אף שהוא באמת החלק הפחות באדם ומעלתו גרועה ממעלת‬
‫הנפש‪ (,‬סרנס מאה״כ ״ינפש כי תחטא‪ ,‬ואינש ארייחוב׳ ‪,‬‬
 ‫ארבעח ושישים‬ ‫אחרי מות‬ ‫*ער‬
‫•הראשון ימוייב מסבירו בהמצאו מפסק בהמדמ בלי ספק ‪ .‬ומה לפי ששלמוח האדם כפי‬
‫מה שנזכר הוא תלוי בשלמוה זה החלק השכלי והוא במה שהצליח והשכיל נפשו כטוכ‬
‫טיוטה הדטוה הנכונוה כאמהיוה כי אז הבין יראה ה׳ והרהע מפניו כמו שהונה גס‬
‫בהקין הכה החמד אשר פליו מוטל להוציא אל הפוטל המטביס המסודרים מזאה ההשכלה‬
‫והיראה כשיהיה מזומן ונכון לפניו לעבוד טנודוהיו מבלי שיטה אל הטבט הבהמי המשותף‬
‫או הקרוכ אליו‪ .‬לזה הראה מזה ההלק ההוריי אשר לפנינו שיסדר אלו שני העניניס נזה‬
‫אחר זה‪ .‬ראשונה יישיר נמה שתסור הנפש מדעיה פחוהוה ודמיונוה נפסדוה המרהיקוה‬
‫אוהה מכל דעה וחנינה ‪ .‬ואחר יישיר כמה שירחיק הכה ההמרי מהיוהו נטרל אחר‬
‫הכהמיוה כהאווהיו הנפסדוה והשיכו שומע ונכנע אל מאמר השכל ועכודוהיו‪ .‬וכסוף יכאר‬
‫הטונה והכליה ההיישרוה וזה יהכאר כפי מה שנאמר אמר שנהעורר אל קצה ספקוה שראוי‬
‫לההטורר אליהם כזה החלק‪ :‬א כי ככל מה שיזהיר משהיטה מוקדשין או הקטרהס הון‬
‫מאהל מיעד יימס הדכר אל האישים אמר איש איש מכיה ישראל‪ ,‬דם יחשכ לאיש ההוא ‪.‬‬
‫ונכרה האיש ההוא מקרכ עמו‪ .‬וככל מה שהזהיר מאכילה הדס נכלה יטרפה יאמר ונההי‬
‫פני כנפש האוכלה והכרהי אוהה‪ .‬כל נפש מכם לא האכל דס‪ .‬כל נפש אשר האכל נכלה‬
‫וטרפה‪ .‬וכן כסוף העריות ונכרתו הנפשוה העושוה וגוי‪ .‬מה שיראה שהיה ראוי שיהיה‬
‫כהפך כי האזהרה הראשונה היא אזהרה נפשיית כמה שתצוה על היות הקרכנות לה׳ ולא‬
‫לזכות עוד את זכמיהס לשעירים אשר הס זונים אמריהם שכל זה ימשך משמש השכל ודעת‬
‫נפסד וראוי שפעולתו ועונשו ייוחסו אל הנפש הככנית‪ .‬אמנם אכילת הדס וכל נכלה‬
‫וערפה ואיסור העריוה הנה הס מסעוליה כחלק החמרי ותאוותיו האנושיות וראוי שתכא אזהרת‬
‫זה ועונשו על האיש העושה זאח כמלקיו הגופיים‪ :‬ב אומרו כי נפש הכשר כדם הוא ואני‬
‫נתתיו וגו׳‪ .‬כי מה טעם זה לאיסור אכילתו‪ .‬כי כן נתן הכשר להיותה כליל על המזכה‬
‫כעולות אכל נאסרה אכילתו • ועוד שתלה אותו כתרי טעמי‪ .‬האחד להיות נפש הכשר‬
‫כדם‪ .‬והשני לההו מל המזכה ‪ .‬ועדיין ישאר לדטת טעם נוהני מל המזכה כי לא פורש‬
‫ככתוכ ונימא ליה לא ההנהו מל המזכה ונאכלהו‪ :‬ג כי אתר שהאריך יותר מדאי כזה‬
‫הטעם כאומרו כי נפש הכשר כדם הוא ואני נתתיו וגו׳ מל כן אמרתי לכני ישראל כל נפש‬
‫מכס לא האכל דם מזר ואמר אהר כך איש איש מכיה ישראל אשר יצוד ציד מיה וגו׳‬
‫כי נפש כל כשר דמו הוא ואומר לכני ישראל דס כל כשר לא האכלו כי נפש כל כשר דמו‬
‫הוא כל אוכליו יכרה הנה כאמת יראה מוהר גמור‪ .‬ד אומרו פעס נפשו כדמו הוא ‪.‬‬
‫ופעם דמו כנפשו הוא‪ .‬ופעם כי הדס הוא הנפש שנראין מאמרים סוהרין כגזדוהיהן‪ .‬וככר‬
‫השהדל הרמכ״ן ז״ל כההר זה עם טעם איסור הדס וישרו מאמריו כמה שכהכ כי להשכה‬
‫האוכל והגאבל לבשר אמד יתחייב מאכילת הדס עזבי וגסות בנפש האדם ותשוב קרוכ‬
‫לטבע הנפש הבהמית אשר בנאכל כי הדס לא יצטרך מכול כשאר הנאכלים וכו׳‪ .‬ככתוב‬
‫בפירושיו‪ .‬אמנס עדין לא נתמוור יפה טעם הפוך המאמרים שאמרנו וגס כי היא לא‬
‫כיוון לתת טעם למה שמאמר נפשו נדמו הוא נכתב אצל איסיר דם בהמה‪ .‬ומאמר דמו‬
‫בנפשו הוא נכתכ אצל איםיר דם מיה אי עוף כי זה מה שראוי שנשים אליו לנ שהוא‬
‫הטרה אצל אלו הטניניס‪ :‬ה בטעם כי יצוד ציד מיה או עוף ושפך את דמו וכסהו בעפר‬
‫ואס היה לפנמו כדי שלא יאכלוהו הנה היה ראוי שיצוה שיכסו דס הבהמות אמר‬
‫שסותר במי תאוה ולמה תהיה כזאת לתורה ולמצוה בישראל למרותם לכסות קצת הדמים‬
‫ולעזוב קצתם והיותר מגונות טל פני מון‪ .‬ואמר זכרון אלי הספקות נבא אל‬
‫הפירוש בהתרן‪:‬‬
‫איש‬
‫פג‬ ‫ארבעה וששים‬ ‫אחרי מות‬ ‫שעי‬
‫איש מבית ישראל אקר ישחט וגומר ‪ .‬הנה במצוה הזאת הקפידה החור׳ על תקין‬ ‫איש‬
‫הנפש והישיר אותה משבושי הדעות ובריית הדמיונות אשר ירחיקו האדם ממל‬
‫אלהיו ומיחד עבודותיו אל אלהיס אחרים מדומים כמדומה לו שהוא עושה כהונן וכמו שאמר‬
‫בפירוש ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זוכים אחריהם כמו שזכרנו‪ .‬ולזה‬
‫צוחה שלא ישחט שום קרבן וצא תעשה עולה וזבח כי אם וכו׳ בפתח אהל מועד לפני ס׳‬
‫ע״י הכהן המיוחד אשר הוא יזרוק הדס על מזבח ה׳ ויקטיר החלב לריח ניחח לפניו צפי‬
‫שיעתקו מהם אלו השבישיס והדמיונות ולא יזכרו ולא יפקדו עוד כי על זה אמר חקת עולם‬
‫תהיה זאת להם לדורותס‪ .‬ואע׳פ שהחמיר מל השחיטה במוץ עד שאמר שתחשב לו כשפיכת‬
‫דמים נקיים והענישו בכרת חזר והזהיר על ההקטרה והעניש ג׳׳כ בכרת ‪ .‬והנה אחרי כן‬
‫הקפידה לתקין הכת החמרי שלא יהא שטוף אחר הפחיתיות הבהמיות ייפרד מעל הכח‬
‫השכלי וחדל מעזוב לו בכל הפעולות המסודרות ממנו כאשר אמרנו ואמר ואיש איש מבית‬
‫ישראל ומן הגר הנר בתוכם אשר יאכל דס ונתתי פני בנפש האוכלת את הדס והכרחי אותה‬
‫מקרב עמה וכבר כתבנו טעם זה כפי מה שכתב הרמב״ן דל והוא מבואר בעצמו שהוצרכה‬
‫זאת ההרחקה כדי שלא יגיעו דמים בדמים להרתיח החום הטבעי ביותר ולשתף אל מזנם‬
‫טבע הנפש הבהמית עד שיקנו להס התאוות הנפסדות הבהמיות אשר יולדו להם לכל העכו״ס‬
‫הבלתי נזהרים מזה כמו שיבא ויתחייב להם מזה הכרת והאבדן כמותס כמו שבאר בתכלית‬
‫הביאור באומרו כי נפש כל בשר כדם ה ו א ‪ .‬כי נפש כל בשר דמו סוא‪ .‬ובמשנה תורה‬
‫)דברים י״י( אמר רק חזק לבלתי אכול הדס בי הדם הוא הנפש ונומר ־ ירצה החזק עצמך‬
‫במה שתאכל מהבשר ולא תחזיק הנפש בדם כי הדס הוא הנפש ותפסיד מזגך בו)ב( ולסבה‬
‫זו עצמה צוה שכל עוד שהיו ישראל במדבר יזרק דם כל בשר על גבי המזבח שאחר שהדס‬
‫הוא הנפש ירמוז להם שחוייב כל אדס לשפוך אח נפשו החיונית לפני ה׳ ולמסור אותה על‬
‫כל דבר שיתקדש שמו בו כמו שאמרו )ברכות נ׳׳ד‪ (.‬ובכל נפשך ואפי׳ הוא נוטל את נפשך‬
‫כמו שגישה דוד )ש״א י״ז( במלחמת הפלשתי אשר עליו אמר יהונתן)שס י״ט( וישם נפשו‬
‫בכפו רך את הפלשתי‪ :‬ואמר ייתם )שופטים הי( אשר נלחם אבי עליכם וישלך את נפשו‬
‫מנגד‪ .‬ויפתח אמר )שם י״ב( ואשימה נפשי בכפי ואעברה אל בני עמון‪ .‬כל אלו וזולתם‬
‫באופנים אחרים ובידי האנשים םבמלכיות כלס חוייבו לעשות כן במד עמס ובעד עריהם ועל‬
‫דבר כבוד שם אלהיהס‪ .‬האמנה כי העושה כן לתקות דברים אחרים מהממון או הכבוד‬
‫וזולתם להנאת עצמם או לעבודת זולתם הרי הוא מתחייב בעצמו כמו שאמר דוד )ש׳׳ב כ״ג(‬
‫חלילה לי יי׳ מעשותי זאת הדם האנשים ההולכים בנפשותס ולא אבה לשתותם וכבר אמר‬
‫)שם( ולא אבה לשתותם ויסך אוחס לה׳ ועשה זה כרי שיכפר להם בהס עונם שחטאו מעין‬
‫ע׳׳א‪ :‬יראה שאס היו עושים להכרח היה מעשה הנון מכל מקים טונה ץ ביארה היטב‬
‫באומרו כל נפש כל בשר בדם הוא ואני נתתיו על המזבח לכפר על נפשותיכם כי הדס‬
‫הוא בנפש יכפר מל כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכס לא תאכל ד ם ‪) .‬ג( ירצה לפי‬
‫כנפש כל בשר היא בדמו כי הדס הוא מרכב הרוח החיוני שלזה הטעם נתתיו על המזבח‬
‫בקרבנוחיכם לכפר מל נפשותיכם נפש תחת נפש הנה לסבה זו עצמה אמרתי לבני ישראל כל‬
‫נפש מכס לא תאכל דם שהדס הוא הנפש וכבר תאכלו נפש הבהמה ותתעצם בעבעכס להיות‬
‫טבע נפסד נמשל לבהמות נדמו ־ )ד( *ואולם מפני שהנפש והדס הס במדרנת המשקה‬

‫*ואילם יכו׳ כונתי‪ ,‬כי הנסש החיינית דאז מהיערי׳ןוע ל ע נ ק ‪ ,‬יהדס הס פיעליס זה על זה‬
‫ודרקק וועכםעלזייטיג אדף איינאנרער‪ ,‬כי מצד אחד מחזיק הדס את הנפש ‪ ,‬כמו שיחזיק הכלי‬
‫את המשק׳ שבמוט‪ ,‬ט כמו שאס ישבר ד״מ הכלי ישפך המשק׳ אשר במוט צחק כן גס כאשר ישפך‬
‫דס‬
 ‫ארבעה וששים‬ ‫אחרי מלת‬ ‫שעי‬
‫והכלי אשר יחזיקנו שכדס חמזיק הנפש כמי שיחזיק הכלי המשקה אשר בחיכי‪ .‬אמנם‬
‫הנפש היא אשר תהיה הדס ותמציאנו כי היא התחלת הפעולות כלן כמו שעל דרך משל‬
‫מציאות המשקה ימציא הכלי שמחזיקו ויוציאנו למעשה עד שתהיה הנפש פועלת הדם והדס‬
‫מחזקת הנפש ומעמידה כמו שהוא הענין בכל המזונות אלא שהדס הוא הכלי הקרוב אליה‬
‫מאד לזה מה שנאמר פעם נפשו בדמו הוא להורות על מה שהדם הוא הכלי המחזיק הנפש‬
‫ומעמידה‪ .‬ופעם דמו בנפשו לשירות שמציאות הדס והיייתי תלויים כנפש‪ .‬ומל הקשר‬
‫שניהם כזה המנץ אמר כי הדס הוא הנפש מד שנמצא אומר)בראשית די( קיל דמי אחיך‬
‫בלומר נפשות אחיך כתרנומו ואת דמו מידך אבקש )יחזקאל גי( דמו בראשו)יהושמ ב׳(‬
‫וזולתם‪ .‬והנה מפני שהוא מבואר שהדס בבחינת היותו כלי לנפש הוא יותר חמור כי היזקו‬
‫יותר חזק מפני שימשיך עצם הנפש עמו כמו שימשיך הכלי עמו הדבר אשר בתוכו‪ .‬אמנם‬
‫בבחינת היותו פועל הנפש הנה הזיקו יותר נקל כי הוא אינו פקר הכפש אבל הוא פועל‬
‫מפעולותיה ואס הוא היותר קרוב ולזה נרא׳ שלהיות דם הבהמות יותר גס ויוחד חזק ההיזק‬
‫באלו הפנינים אמר באיסורן כי נפש הבשר בדם הוא כלומר כי האוכל הדס כאלו אוכל הנפש‬
‫אשר בתוכו ממש ויהיה הזיקו עצום ‪) /‬ד( אמנם להיות דס מיה אי פוף יותר דק וההיזק‬
‫יותר מלוש אמר בו כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא ואומר לבני ישראל דם כל בשר לא‬
‫תאכלו כי נפש כל בשר דמו הוא ונומר‪ .‬כלומר אף כי לא יהיה הדס כלי הנפש שתמשך‬
‫טמו אלא שהיה הדס פועל הנפש מהפעולות היותר קרובות הוא מזיק כי על כן אמרתי‬
‫לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו בין שיוקמ הדס בבמינת כלי לנפש בין שיוקמ בבחינת‬
‫פועל מפעולותיה מימ אמרתי שהזיקה מציי‪ .‬כי נפש כל בשר דמו הוא והיא מסתבכת‬
‫פמו וכל אוכליו יכרת‪ .‬כי הכל מוזר לענין אמד ולכן לא שנא בהמה לא שנא מיה יעוף‬
‫סכל אשר שמל כל פניס הוא דבר נמשך וקרוב אל נפשם וגורס ליציאת האדם מידי טבעו‬
‫אל צד המיות הבלתי מדבר )ה( ויתכן כי מפני היות דם ימיה או עוף יותר דקיס וזכים‬
‫וכבר יתשב התרי בלבות האנשים יותר מדם הבהמות לזה הממיר עליו כמה שטה לכסותו‬
‫מעלתו ־ ומזה הטעם טצמו אסר כל נבלה וטריפה שלא יבא בפיהם דבר טימאה המשק׳]‬
‫הטבע יהמקלקל המזג וצוה בטבילה וכבוס בנדים והעניש אס יגע בטהרות ץלת זה‬
‫)ייקרא כיב( ‪:‬‬
‫מה שעיררט פליו בספק הראשון והיא היות האזהרות והעונשין בדבור הראשון‬ ‫*אםנם‬
‫פ ס האיש ובשני מס הנפש ואמרנו שהיה ראוי שיהיה בהפך מהטעם שזכרט )א( הנה‬
‫להיתר‬
‫דס הארס עיי חוצי או מכה ‪ ,‬ווענן זיך יעמאנד סעדבלוטעט תצא גס נפשו החיונית‪ ,‬וכל תנועותיה‬
‫משבותנה ‪ ,‬ובהפך נראה גיכ כי הנפש החיונית מס כל כחיתיה > כח המושך‪ ,‬הזן‪ ,‬והמעכל ״ יהפכו‬
‫מזון הארס אשר יאנל לדס ‪ ,‬וימלאו בזה חסרי! דפי ילחיתיו אשר תמעטנה ייס ייס ונמשך מזה כי‬
‫בבחינה מה הדס סועצ הנסש וננחינה מה הנסש פועל הדס דאס איינערזייטס דאס כלוט זיינע‬
‫ענשטעד‪1‬נג איגד בילדונג דעס ווירקען רעם טהיעדי׳מען לעכענם פערדאגקט‪ ,‬אוגד אגדערדיטס דאז‬
‫טהיערישע ל ע נ ק ןעלבסט טר דודך דאת דאדין רעס בלוטעס אים קאי־םער עדהאלטק ווייד ‪,‬‬
‫וע״כ תלה הכתונ לסעמים סד? ננסש נאמרי ״דמי ננסשו מ א י ‪ ,‬ופעס נהפך הנפש בדס נאמרו‬
‫״כי נפש הבשר נדס הואי‪ ,‬ונעטר היזת דס הנהמות יותר גס דיתר מזיק לארס האיכלו גראכעד‬
‫אוגד שעדליכער אמר נאיםירי‪ ,‬״כי נפש הבשר בדס הואי למרות כי האוכל מדמס יחשב כמאסף‬
‫בזה נפש הבהמית אל תיך גיסי‪ ,‬ינאיסור אכילת דס המיפית היותר דק ואינו מזיק כל כך יואס‬
‫מינדעד גראב איגד שעדליך איזט ‪ ,‬אמר רק ״דמי כנפשו הוא‪ ,‬לטרית כי עכ״פ יסנב אכילתו לו‬
‫היזק מוסרי'‪ ,‬יען כי הדס תלוי בנפש ‪.‬‬
‫•אמנם וכוי תוכן דעתי כקוצר היא‪ ,‬שאחרי שאמר למעלה שטנת ׳התורה היא נ׳ עניניס י‬
‫הא׳ ליישר הדעות ולהסיר כל שיבוש וטעות‪ ,‬מהשכל העיוט‪ ,‬והב׳ לסהר חימר האדם ולהרחיקו‬
‫לעלאית‬
‫פד‬ ‫ארבעה וששים‬ ‫אחרי מות‬ ‫שעי‬
‫להיתר זה נאמר כי הנה הוא מבואר שהאדס טשוי לחטוא על אחד מבט פרס אס מרוט‬
‫תטנת הנפש אשר תאוה אל החטא או הפחיתות ההוא ועל דרך שאמר התכס )משלי כ׳׳א(‬
‫נפש רשפ אותה רע‪ .‬או שיהיה מחמת שגוש דעת או סירה כוזבת רצינית מהתאוה כאלו‬
‫יאמר לי נביא שקר שמצוה להרונ הנפש או לכא טל הערוה והנךה וכיוצא שהוא חושב‬
‫שחייב לעשותו ואם לא יתאוה אליו‪ .‬והנה האזהרה על זה הענין השני איכה צריכה תוזק‬
‫נדול ט כשתודיענו שהנביא שקרן אי שתוציאט מסברתו מיד יעזוב‪ .‬אמנם מה שיהיה על‬
‫הענין הראשון צריך אזהרה חזקה מאד כי הנה הוא בא מצד תאיתו ותשוקתו אל הדבר‬
‫והוא קשה לפרוש‪ .‬ויורה זה על היות תכונות נפשו רמות ומקולקלות וכבר היה ההפסד‬
‫בנפש עצמה שהיא התחלת הפעולות ושרשם‪ .‬ולזה בענין הראשון שהיא הרחקת האנשים‬
‫מהקרבנות אל השדים מס היות שבא זה‪ -‬משבוש הדעות והפסד הדמיונות הנה אינו בא‬
‫מחמת תאוה ו‪:‬תחלה רעה נסשיית ולזה אץ צריך רק להוייע שהדבר אסור ונמאס במיני‬
‫השם ושהכל הוא טעות ודמיונות השוטים ודי כשיחרחק ממנו כל בעל שכל‪ .‬אמנם בדברים‬
‫אשר בא אליהם בתשוקה נפשיית כאכילת הדס שהיו שטופץ אמריו כמו שאמדו )ספרי פ׳‬
‫ראה( על רק חזק לבלתי אכול הדס )דברים י׳׳ב( מלמד שהיו שטיפין אחריו וכן הנבלה‬
‫והטר‪1‬ה כי תאוה נפשו לאכול בשר ותאמר מה לי נשחטה מן הצואר או מן העורף ואצ״ל‬
‫העריות והשכיבות המנונות אשר כלס תבאנה מהפסד ההתחלה וקלקולה לזה באה האזהרה‬
‫בהס מיוחסת אל הנפש כי היא העושה המטא והיא תשא את עונה‪ .‬ועכ״פ נתבאר מה‬
‫שאמרנו ראשונה מהיות האזהרות האלו האחת אל עצם החלק השכלי שלא ימשך אחר דעות‬
‫גמלות ומשובשות באלהיות ואח״כ בתיקון הנוף והכשרו לשמור לעשות כל הפעולות התוריות‬
‫המסודרות ממנו‪ .‬וזה הענין ביארו בסמוך באומרו דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני‬
‫ה׳ אלהיכס כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני‬
‫מביא אתכם שמה לא תמשו ובמקותיהס לא תלכו‪ .‬כי מעשה ארץ מצרים הוא מפורסם‬
‫היותו מהמין הראשון כי הס היומר טדעיס בעולם בעליני מ*א ובמעשה שדים ובמעשה‬
‫כשפים המכחישים פמליא של ממלה מכל זולתם‪ .‬אמנם מעשה ארץ כנען עם שלא היו‬
‫משוללים מעבודת אלילים הנה הנס אומזיס יותר בקלקול המעשים המכוערים והמתועביס‬
‫בעריוס‬
‫מכל תאוה בהמית‪ ,‬והנה האזהרה על הרחקת הדעות מססדות אינה צריכה חיזוק גדול‪ ,‬כי מד‬
‫תודע הדעה האמיתית ותושרש בלב הארס‪ ,‬הלא חיש קל כמוץ מגורן יכוערו כל השיבוטה‪ .‬ובהגלות‬
‫האעת לעיני כל משכיל יפוצוץ מפניה כל הדעות הנפסדות המתנגדות לה ‪ ,‬פאר דער וואהדק‬
‫איבערצייטנג תוווינדק אללע אידרטהיםער אים גיא דאזזין׳ אשר עיכ יראו כל השיבושים האלה רק‬
‫כמונלס מוסריים הדבקים רק בחיצוני של ארס‪ ,‬אלם אייסערליכע םאראלישע נעכרעכען ואינס‬
‫מוטבעים ומימשיס בקרב איש ולב סמוק‪ ,‬יעיכ גס מל נקלה ייכל איש להסירם מעליו‪ ,‬וע״כ בא‬
‫באזהרת שחוטי חיץ אשר היא רק להרחיק רעיון עטדת השעידס והאלילים מלב בד ישראל רק לשון‬
‫איש המירה על חיצונו של אדס כמו שהוא לסרט אויף דען אייסערן ‪6‬אר אונס אין דער ערשיינוננ‬
‫טרעטענדען םענשען‪ ,‬כמא״כ ״איש איש מבר ישראל א‪ x‬ישחט ומי דם יחשב לאיש ההוא‪ ,‬וכי׳‬
‫ונכרת האיש ההוא וכו׳‪ ,‬אפס התשוקה העזה והחאיה הבהמית אל אכילת החלב והדס ושאר מאכלות‬
‫אסורות‪ ,‬ושכיבת העריות הן תכיטת רעית המיסבעית ימישרשות בסניסיות נסש האדם הרעה‪ ,‬אשר לא‬
‫על נקלה תוסרנה מלב בעליה‪ ,‬ע״כ צריכה אזהרתם תיזוס גדול‪ ,‬כמאה׳כ באיסור הדס ‪ /‬רק חזק‬
‫לבלט אכול הדסי רחס גם הכ׳ מסילה ברשת החטאים הסלה ‪ ,‬אל נפש האדם כמאה׳כ כל נפש‬
‫(‬

‫מכס לא תאכל דם > כל נסש אשר תאכל נבלה יטרפה‪ ,‬יבעריות ונכרתו מפשיס העישוס וכוי‪,‬‬
‫)וכעין זה כ׳ גם הרץ בדרשותיו שעיכ נמנעו אטתיט הקדושים מאוד לקחת אשה עבטת הכנעני בעלות‬
‫תכונות נפשיות רעית‪ ,‬ולא נמנעו מקחת אשהמבטת לבן יבתיאל‪ ,‬אף שהיו עובד אלילים ‪ ,‬ימן ט‬
‫האמונה מפסדת מקור כל עיז אשר היא רק טעות השכל תוסר על נקלה עיי הלימוד הראוי ומדעת‬
‫האמת‪ ,‬אפס סתטנה הרעה היא מוטבעת בנסש הארס והיא מורשה לו ולזרעו אחריו ולא סל נקלס‬
‫יוכל איש לשרש אותה מלב בעליה‪.‬‬
 ‫ארבעה וששים‬ ‫אחרי מות‬ ‫שער‬
‫בעריוח המאוסוח והשכיבות המגונות והתאיות המקולקלות כמו שביאר אוחס מיד על ראשון‬
‫ראשון ‪ 1‬כי על ממשה ארץ מצרים אמר את משפטי חעשו ואח חקותי חשמרו ללכה בהם אני‬
‫ה׳ אלהיכס ואמר זה דרך סתם על הרחקתם מכלל מעשי העבודות הזרות והדבקס בעבודות‬
‫החידות בשמרם עקב רב וללכת בהם כלומר לכונת עצמם ולהתכבדס עמהס כמו שאמרו‬
‫בנדרים )פ״א •( היינו ולא שמעו בקולי הייני ולא הלכו בה אמר רב יהודה אמר רב לומר‬
‫שאין מברכין בתורה תחלה והוא ענין נכבד כתבנו אותו בשער נ״ט עיין עליי וחתם אני ה׳‬
‫אלהיכס כלומר לא תחליפו אלהותי באל אחר כאשר המה עושים‪ .‬אמנם מ‪ 5‬מעשה ארץ‬
‫כנען אמר ושמרתם את מקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה׳ •כי‬
‫הנה הפעולות אשר יעשה אותם הארס וחי בהם על דרך האמת יכללו כל ארבע מיני הפעולות‬
‫אשר זכרנום ראשונה‪ .‬אם הקטנים הנפשיים‪ .‬ואס הפעולות המסודרות מהם כמו שתראה‬
‫שטל כל פרט וסרט מהם כתב המכס הצלחת החיים אשר ראוי שייבנו לפי תרגוס^של אנקלוס‬
‫)על וחי בהם( כלפי מה שאמרה תורה )בראשית ב׳( כי ביום אכלך ממט מות תמות וכמו‬
‫שאמר העם המאושר )דברים ה׳( היום הזה ראינו כי ידבר אלהיס את האדם וחי‪ .‬ירצה‬
‫מהמיתה אשר נקנסה עליו בחטאו‪ .‬וזה יתבאר עוד בפרשת אם בחקותי שער ע׳ בעזרת‬
‫האל‪ .‬והנה החכם על הקניניס התוריים אשר בנפשי אמר )משלי גי( מוסר ה׳ בני אל‬
‫תמאס ואל תקוץ בתוכמתו כי את אשר יאהב ה׳ יוכיח וכאב את בן ירצה‪ .‬אשרי אדם מצא‬
‫מכמה ואדם יפיק תבונה כי טוב סחרה מסחר כסף ומחרוץ תבואתה יקרה היא מפנינים‬
‫וכל מפציך לא ישוו בה ארך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד הזכיר בימינה מציאות‬
‫החיים לעולם שכלו ארוך‪ .‬והצלחת העולם‪ .‬הזה בשמאלה‪ :‬ופל הפעולות המסודרות‬
‫מזאת הקכמה והידיעה אמר בסמוך)שס( דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום כי עץ‬
‫מייס היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר והוא מבואר‪ .‬וכן על הקניניס המשובחים‬
‫מהמעלומ אמר )שס ד( בני לדברי הקשיבה לאמרי הט אזנך אל יליזו מעיניך שמרם‬
‫בתוך לבבך כי מייס הס למוצאיהם ולכל בשרו מרפא‪ .‬ואמנם על הפעולות המסודרות‬
‫מהם אמר )שם( המזק במוסר אל תרף נצרה כי היא מייך ‪ .‬הנה שבכל אמד מאלו הפעולות‬
‫פנימיות וחיצוניות אמר שמיי האדם תלויין בהם ובכל אמד מהם ‪ .‬והוא מה שכיון באומרו‬
‫אשר יעשה אותם האדם ומי בהם כי משפטי התורה האלהית וחוקותיה מחזיקים את כלס ‪.‬‬
‫ולזה מזהיר ומרחיק איתני מהמת בגויס האלה המקולקלים הנוהניס במוקיס לא טובים ו משפטים‬
‫לא יחיו בהם תיי האדס‪ .‬ואמר אני ה׳ כי מלבד היותי אלהיכס והיותכם נזהרים ממטשי‬
‫פטדת אלילים אתם חייבים ליזהר בהם כדי שלא תצאי מנדר האנושית ותבאו לענין הבהמות‬
‫ומיד סמך פירוש מעשה ארץ כנען שזכר ‪ ,‬ואמר איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות‬
‫ערוה אני ה׳ ‪ .‬ערות אביך וערות אמך לא תגלה אמך היא לא תנלה ערותה ‪.‬‬
‫ערות‬
‫*כי הנה וכו׳ מנתו‪ ,‬כי ד׳ מיני פעולות יש י הא׳ פעילות הרעיון והשכל לחשוב דעות‬
‫אמיתיות ומחשבות נכונות אשר קראם הרב ז״ל הקטנים הנפשיים דיא פערנינפמיגען גדונדזעטצע‪,‬‬
‫הבי הפעולות המסודרות מהן‪ ,‬ריל עשיית המעשים התורייס בעבור שיאמין השכל במציאות ורצון‬
‫הי״ת המטה אותם לעשותם‪ .‬הג׳ פעולות והנפש להשתוקק רק אל הטוב האמיתי והמועיל‪ ,‬ולהתרחק‬
‫‪,‬‬
‫מכל רע מוסרי והן התכונות הסיבות אשר קראם הרב הקניניס המשובחים מהמעלות‪ ,‬דיא דמטליך‬
‫נוטען איינענשאהמען חגם מענחזק והד׳ סעולות הטוב והישר בעיני אלקיס ואנשים המסובבות‬
‫מהתכונות הנפשיות המונות האלה‪ ,‬וכל אחת מד׳ מחלקות הפעולות האלה תסנב לבעליה חיים‬
‫טובים ואמיתיים גס פה עלי ארץ גס שם בארצות החיים הנצחיים‪ —,‬וע״כ אחר שהזהירה הכ׳ ממעשה‬
‫ארץ מצדם הכולל שיבושי רעותם‪ ,‬ע״א ״ ושאר הפעולות הרעות המסובטת מהן‪ ,‬וממעשה ארץ‬
‫כנען הטלל מדיתיהס הרעות והתועבית הנמשכות מהן אמר ממצות התורה הכוללת בהפך כל ר‬
‫מיני פסולת טיבות‪,‬אלה‪!#‬אשר יעשה אותם האדם ויי בהם ‪:‬‬
‫פדן‬ ‫ארבעה וששים‬ ‫קדושים‬ ‫שער‬
‫פרות אבת אייך לא תגלה גירות אכיך היא פרות אחותך כת אביך או כת אמך מולדת‬
‫כית או מולדת חון לא תגלה ערותן ערות כת בכך או כת כת־ לא תגצה ערותן כי‬
‫טרותך הנה ויו׳‪ .‬עריות הנמאםיה בטבע הארס ‪ .‬ואחר כך אמר ואל אשה בגדת טומאתה‬
‫לא תקרב לגלות ערותה ואל אשת עמיתך לא תתן שכבת־ לזרע‪ ,‬ומזרעך לא תהן להעביר‬
‫למולך ולא תחלל את שם אלהיך אני ה ׳ ‪ .‬ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא ובכל‬
‫בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה ‪ .‬ואשה לא תעמוד לשני בהמה לרבעה • ואמר אל תטמאו‬
‫בכל אלה כי בכל חלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם ותטמא הארץ ואפקד עונה‬
‫עליה ותקיא האדן את יושביה ושמרתם אתם אתחקתי ואת משפטי ולא תעשו מכלהתועבית‬
‫האלה ‪ .‬הרי מפורש שכל הפרשה כלה היא פירש כמעשה ארן כנען אשר אתם באים שמה‬
‫שעקר קלקולם היה במעשים יאנה המכוערים אשר קאה אותם האין ולא חיו בהם‪ .‬ואמ״כ אמר‬
‫שלא יקרה להם כמו שקרה לנים האדן ההיא כי את כל התיעבו׳ האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם‬
‫ותטמא האדן‪ .‬אמנם לא תקיא האדן אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הנוי אשר לפניכם כי‬
‫כצ איש מכם חשד יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשית העושות מקרב עמס כלומר תכף‬
‫ומיד ולא יתארך להם עד נניח הארץ כמו שהיה להם לכן ושמרתם תת משמרתי לבלתי עשות‬
‫מחקות התועבות אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בהם אני ה׳ הלהיכס לומר שלא ישמרו‬
‫אותם מחמת יראת העונש הנזכר לבד אלא כשומרי משמרת ה׳ במשפטים ישרים ותורת אמת‬
‫שיישר השכל יחייבה וימאס מעשי הגרם ההם תכלית המיאוס והתיעוב מצד יציאתם בהס‬
‫מההגבלה האנושית‪ .‬והנה הרמבץ דל כתב כי טעם היםיר העריות כש׳?ר בשר איננו מפורש‬
‫ואמר ומל יזיק י־כ ־‪:‬א י ה בהו לבדל כמוהר בבני נח יישא כתי אחיות כיעקב אבינו ‪t‬‬
‫ואין לאדם נשואין הגוגיסכמי שישיא אהבהו לבנו יגדול ממנו וינחילם מחנהו ויפרו וירבו‬
‫בביהו כ׳ הארץ נא ההו בראה לבבה יצרה ואין בידינו דבר מקובל וכו׳‪.‬כמו שהוא בפירושיו‪.‬‬
‫ואני תמה מאד מדבריו שהרי עריות שאר בשר כאס והבת והאחות יותר ממה שאסרהס‬
‫התורה הטבט לאנושי הבריא מרהיק אותם ומיאםן תכלית המיאוס והתיעוב מד שלא נמצא‬
‫שוס אימה ולשון שיהיו פרוצים בהם וחרפת עמון ימואב וגדופם על היותם מ>ה המין‬
‫)בראשית י״ע( יוכיח גיל זה ‪ .‬ילא תאמר כי אסיר התירה נרם זה ההרחק יהמיאוס שהרי‬
‫איסור אשת איש או אשת אח או שתי אחיות וכיוצא לא השאיר זה המיאוס והרחיק בטבע‬
‫האנושי אבל נמצאו רבים חומדים אותם וחוטאים בהנה מה שלא נמצא כן בנזכרות אלא אס‬
‫היה על צד הפלא במי שהיה טבעו מקולקל ומשוהף אל הבהמות כמו שנמצא הצל הזכור‬
‫וההרבעה שהם כאוכלי הפחם או הבשר החי או כאוכלי בשר בניהם ובניתיהס וכיוצא ‪ .‬ולזה‬
‫הזכירה התורה אלו הפריות אשר בשאר בשר אצל הזכור וההרבעה להראות הפסד וקלקול‬
‫טבע אנשי לארץ ההיא אשר קאל לארץ אותם מפניהם כי הפורץ עצמו בכך הנה הוא משולח‬
‫תכלית השלוח בכל לתאוות מבלי מעצור לרוחו ייתר מבהמות לשדה וחיהו ארץ והארץ לא‬
‫תוכל שאת‪ .‬וברוך אלהינו שבראנו לכבודו וההכיס את הטבע האינושי בזה לקיים בו‬
‫העולם כי אם היה משגל האם והבת והאחות נכסף אצל הטבע האנושי כמו משאר הנשים‬
‫הנה באמת לא ישוער מציאית אל ״שוב העולם כלו בזה והיתה הזמה מצויה מאד והחסד‬
‫מרובה איש באביו בבנו ובאחיו והיה היחיד עמהס מוכרה ומסוכן והגדל ביניהם הקנאה‬
‫ורבה משטמה והנקל שבכיף זה הטנין המגונה שליו לאחין מצויין מקטנותם אצל אחוהילן‬
‫כהרננולין והכנוה הפקר לפני אחיהם כקטון כנמל ואיש ואביו ילכו אל הנערה ויהיה‬
‫שטפת הזמה מתרכה ו‪v‬עס מתערכ ומהבלבל ולא ידעו איש את אחיו ואה כניו לא יכיר‬
‫ולא י ה ״ להם יחס אכות ידוט והיה הקלקול הזה רכ ומפורסם מה שהוא מכואר מאד ‪.‬‬
‫ועלינו‬
 ‫ארבעה וששים‬ ‫קלושים‬ ‫שער‬
‫ועלינו לשבח לבורא הכל המחכים את מבטנו להיותו נבדל החחלתו מכל אלו הבלבולים‬
‫להיותו מסכים מעצמו אל הרצון האלהי ומי יתן והיה לבבנו זה לנו בכל שאר האסורין‪ .‬וזה‬
‫אצלי טעם נכין למה שנאמר בפרשה הבאה)ויקרא כי( ואיש אשר יקח את אחותו וגו׳‪.‬וראה את‬
‫טרותה והיא תראה את ערותו חסד הוא ונכרתו וגו׳‪ .‬כי נתבלבלו בו המפרשים וזה‬
‫שמאמר חסד הוא חוזר אל כלל הרחוק והאיסור לומר כי הריחוק הזה ואיסורו אס‬
‫מצד הטבע ואם מצד התורה חסד אלהי הוא כנזכר ולזה אס יקרה שהאיש יצא מכללו‬
‫ויראה בלבו ערות אחותו ויממדה לו והיא גם תראה בלבה את ערותו ותחמדהז ונכרתו‬
‫ימיהם לעיני בני עמס כי יראו ייכירו כי הפרו חוק החסד הזה וברית טבע העולם מלבד‬
‫אשר תשיג יד העין הנפשי ואיש אשר גלה את ערות אחותו כי עונו ישא יתר עליה ודאי ‪.‬‬
‫גס המפרשים אותו לשון חרפה גזרו כי האנשים כטבעס יהיה להם בושת וכלמה בחטא‬
‫המכוער הזה כמו ש^יתב הימב״ן ז״ל‪ .‬ואף על פי שהוא פירשו כמשמעו הנה פירושו כבד‬
‫מליו‪ .‬ומה שנמצא שהיו החכמים אומרים )קידושין פ״א ‪ (:‬הזהרו בי בבתי הזהרו בי באחותי‬
‫]בש״ס הנירסא כלתי[ כבר אמרו כי לזרז התלמידים אומרים כן חלילה שהיה לבס על זה‬
‫כלל‪ .‬אמנם זכרתס התורה כמו שאמרנו להורות קלקול טבע יושבי הארז ההיא ולהרחיק‬
‫ממנו את פשעינו בהם ובעריות אחרות שהטבע אינו מואס אותם על אותו שיעור מצד מה‬
‫שישאר קצת ממזיקים או מביאים אליהם • אמנם בדבר עבודות המולך ומלאכתו נם בענין‬
‫קדושת הארץ מזולת מהארצות אצל כל אלי המצות ובהבדל הכריתות הבאים בתורה על‬
‫עבירות מתחלפוח כבר האריך הרב דל הרבה )הרמב״ן ס״פ קדושים( כמו כן מפיו נשמע‬
‫ואהימנותיה דמר קא סמיכנא‪ .‬וזה שיעור מה שרצינו ביאורו בזה החלק ‪:‬‬

‫השער החמשה וששים‬

‫יבאר כמה משובחות מדות התורה האלהית מאותן שנזכרו כפילוסופיא המדינית‪ ,‬והבדל אלו המצות‬
‫מאותן שבאו כין הדברות‪ .‬ויבאר ערן אוב ועלית שמואל מביא ‪:‬‬

‫פרשת קדושים‬
‫במחדש )תנחומא ריס זו( אמר להם הקדוש ברוך הוא לישיאל קידם שבראתי העולם היו‬
‫המלאכים מקלםין אותי ימקרישים ששי בכם ואומרים ברוך ה׳ אלהי ישיאל )ך׳ס‬
‫א׳ ס״ו( ‪ .‬כשבא אדם הראשון‪ .‬אמרו מלאכי השרת רנוט של עולם זהו שאנו מקלסין אותך‬
‫בו אמד להם גנב הוא דיתיכ )כראשית ג׳( ותאכל מן העץ וגי׳‪ .‬כשבא נח אמרו לשניו‬
‫ר ט ט של עולם זהו שאגו טקלסין אותך בו אמר להם שכור הוא דכחיב )שם נר( וישת מן‬
‫היין וישכר י ט ׳ ‪ .‬כשבא אברהם אבינו יכו׳ להלן עד אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל היאיל‬
‫ונתקדשתם נשמי עד שלא גברא העולם היו קרישים כמוני הדא הוא דכתיב קדושים תהיי כי‬
‫קחש אני ה ׳ ‪:‬‬
‫*השמוש בהנאות העולם ותאוותיו היא על שלשה פנים‪ .‬אשור‪ .‬מיתר ‪ .‬םוכרה ‪ .‬והנה‬
‫הענין הראשון הוא עזה שימלח האדם נפשו מכל מאכל אשר יאכל או מכל מה‬
‫שיחמוד מהממון והנשים וזולתם מיתר החמודוח מבלי שיחוש אס מותרים ואם אסירים ומל‬
‫דדו‬
‫*תוכן דעת הרב זיל הוא‪ ,‬כי בבחינת השימוש בהנאות הטםנייח יש ג׳ מיני בני אדם‪ ,‬הא׳‬
‫זמה ככל אשר ממצא ידו‪ ,‬מכלי אשר יכדיל כין מאה המוסרת או כאסורה לו ואיש כזה רק‬
‫למלאות תאותו הבהמית יחסיץ‪ ,‬ולא ישים על לב‪ .‬כי על מאה האסורה יכיאט האלקיס כמשפט ימן‬
‫ט יצרו הרע קורא אליו תמיר כבחינת מאותיו מוסרית האלה‪ .‬כל אשר תמצא ככחך לצנשות‪ ,‬עשה‪,‬‬
‫כי‬
‫פו‬ ‫חםשה וששים‬ ‫קדושים‬ ‫שעי‬
‫דרך שאמר היצר הרע כל אשר תמצא ירך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון וכו׳‬
‫)קהלת ט׳(‪ ,‬יהענין השני הוא מה שיהכה מכל אלו העכיניס בכל מה שתתיר אותו התורה‬
‫האלהית לא יחיש אס לצירך אס למותר רק ישבע כבל אות נפשו על דרך שהיו תחלת דברי‬
‫השטן הוא יצ־ הרע‪ .‬ל־ אכל כשמחה לחמך וגו׳ ככל עת יהיו הצריך לבכיס וגו׳‪ .‬כי כל‬
‫זה מה שלא אסרה אותו התורה ואיפשר ש־פירש על זה הענין אומרו כל אשר תמצא ידך‬
‫לעשות ככחך עשה כלומר בנח התורה והמציה‪ .‬יהשלישי הוא מה שישתמש כהס ע״פ‬
‫ההכרח לקיומו ולהשאיר מיני לא זולת אשר אס יחסר ממנו דבר יהיה עוכר שארו‪ .‬אמנס‬
‫הוא מבואר כי אש־ לא ישתמש מההנאות על הדרך הראשון לא יאמר עליו שהוא קדוש‬
‫כי לא כל אשר איננו גזלן או חמסן נואף או רוצח קדוש יאמר לו‪ .‬אמנם המתקדשים‬
‫עצמם הוא מהדרך השני וכמי שאמר )יבמות נ ׳ ‪ ( .‬קדש עצמך כמותר לך‪ .‬ולטעם זה לא‬
‫נקראו כל החכמים הנזכרים בתלמוד כלם קדושים עם היותם כלש צדיקים וחסידים אכל‬
‫איל כקראי כן מתי משפ־ שנמצאו כדורות כמו רבינו הקדוש שאמרו עליו שמעולם לא הכנים‬
‫ידו תחת אבנטו )שבת קי׳׳ח ‪ (:‬ועל רבי יוסי שלא שח שיחה כטלה מימיו)כסיכה כ״ח ‪(.‬‬
‫אמרו כן על דיי וים לא קראוהי קדוש( וכיוצא מאלו הפרישית המופלגות מהמותר להם שנהגו‬
‫קדושים ידועים אשר כארץ כלם היו מפ־ישץ עצמם בדרך השני ‪ .‬ואילם הם עומדים על‬
‫הענין השלישי אשר הוא הנ־חי להם יאשר יחסר חקי ממנו ויסגף נפשו כו נקרא חיטא ‪:‬‬
‫יבשתי‬
‫כי אין מעשה והשכין בשאול אשר אתה הולך שמה״‪ .‬והב׳ הוא האיכ אסר לח ינלח ידי להכות מדבר‬
‫האשור לו אך בהנאות המותרות יהנה כאות נפשו בשמחה ובטוב לב ‪ ,‬מבלי שיס רסן ומחג לתשיקתו‬
‫הבהמית אשר מקירות לבו הומה לו‪ ,‬בבחינת המאכל והמשתה‪ .‬״אכול נשמחה לחמך ושתה‬
‫בלב טוב יינך‪ ,‬כי כבר רצה האלקיכ את מעשיך״ ‪) ,‬ר׳ל אחרי שלא הזהיר אותך על הנאות אלה(‬
‫ובבחינת שאר הנאות הגוף ״•‪::‬ל עת יהיו בגדיך לבניס ושמן ענ ראשך חל ייזהר״ והכי הוא האיש אשר‬
‫יסתפק רק בהנאית הגיפניות ההכרחיות המצטרכות לקיום גיפו‪ ,‬ואת כל המותר יחרים ויתרחק‬
‫ממנו‪ ,‬אונד ענטהעלט זיך אללער איבעדפליססיגען געגיששע ‪ .‬ואיש כזה אשר גס בהנאות‬
‫המיתרות ימנע כל מה שאינו מצטרך בהכרח לקיוס נופו‪ .‬קדוש יאמר לו‪ .‬אך ההנאות המוכרחית‬
‫האלה איכן שוות בכל נכי הארס כי אס שונות לפי השתנות טבע ומזג כל איש ואיש ‪ .‬עד שיש הנאה‬
‫שהיא הכרחית לזה‪ ,‬אשר היא אך למיתר לאיש אחר ‪ ,‬ד״מ מי שהוא חלש ירפה המזג טוב לו לשתות‬
‫לפעמים מעט יין לחזק גופו‪ ,‬וא״כ הנאתו זאת הכרחית לו‪ ,‬יען כי מניעתה משבבת לו נזק והפסד‬
‫בבריאיתו‪ ,‬ואס בכל זאת מונע הוא ממנה‪ ,‬חיטא ואשס בנפשו היא‪ ,‬אפס היש אחר אשר חזק‬
‫ועצים היא בתולדתו י ומוח עצמותיו ישוקה ‪ ,‬וגידיו ועורקיו מלאים דם ‪ ,‬רעד א־נעדיעם פאלל‪--‬‬
‫בליטיג איזט ‪ ,‬הלוא לו שתית היין והשכר אך למותר וללא הועיל תהיה ‪ .‬ע״כ אם פורש הוא מהכאה‬
‫גוסכית זאת שאיכה הכרחית לו‪ .‬לא בשם חוטא כ״א בשס קדום יקרא ‪ ,‬וע״ז רומזים דחז״ל אשר למען‬
‫באר היטב הסתירה הכדאית בהשקפה ראשונה בין דברי שמואל שאמר ״מי שלא צער עצמו אלא מן‬
‫היין נקרא חוטא״‪ ,‬יבין מאמר ר״א שנקרא קדיש אמרו ״ההוא נמסאב כסשיה ‪ ,‬והא דלא מסאב‬
‫נפשיה״‪ ,‬שר״ל שרק אס שתית היין הכרחית לו לקיוס גופו ‪ .‬והוא מזיר עצמו ממנה חוטא יקרא ‪,‬‬
‫יען כי עוכר שארו הוא ‪ ,‬וכמטמא ומשקץ נפשו יחשב‪ .‬אפס אס אינה הכרחית לו לפי טבעו‪ .‬יבודל‬
‫מא ממנה קדוש יאמר לו‪ .‬יען כי לא יטמא וישקץ כפשו במאת יחר ;את‪ ,‬ווייל ער זיך מיט‬
‫דיזעם אוננאטהיגען זיננליכע; נענוססע גלייכזאש ניכט פעראונרייניגט איגד בעשמוצט ‪) ,‬ועל‬
‫דבריהם אלה נוסד לדעתי גס מאה״כ )משלי י״ג( ׳׳צי־יק אוכל לשיבע נפשי ובטן רשעיס תחסר״‪ ,‬ר״ל‬
‫המחשר בטנו ממאכל או ממשקה ההכרחי לו רשע יקראו‪ ,‬כמו שבשס צדיק יטנה האוכל לשובע‬
‫נפשי‪ ,‬יאיני מינע ממנה כל הנאה במוכרחת לקיים גופו‪ ,‬כי ״גימל נפשו איש חסיד‪ ,‬ועוכר שארו‬
‫אכזרי״‪ ,‬ילא לבד בהנאית הגיסניות יש הבדל רב בץ איפני השימוש בהם‪ ,‬עד שיהיה הא׳ אסור וי«ב׳‬
‫מומ־» והגי הכרחי זא דאם דער עישטע זיך עי־עטיעק זאגאר אייף אוגעולייבטע דער צווייטע ניר‬
‫איין* ערלייבטע‪,‬ווא היננעגען דער דריטטע זיך גור אייףדיא"אללעוגאטהיגסטעןגעגיעסםע בעשרענקפ‬
‫כיא גס במעלות מכבדות האנישיית יש הבדל רב באופני השימוש בהן ‪ ,‬ד״מ החכמה הגבורה העושר‬
‫והכבוד‪ ,‬מעלות נכבדות המיקרות את בעליהן ובכל זאת יש הבדל רב בין המשתמש בהן לטובת זולתו‬
‫מבני‬
 ‫חפשה וששים‬ ‫קדושים‬ ‫שער‬
‫ובשתי המדרגות האלו יתבארו לרעשי המאמרים שנזכרו בהערות פיק )יא‪( .‬‬
‫אמר שמואל כל היושב כתענית נקרא חיטא שנאמר וכפר עליו מאשר הטא‬
‫על הנפש וכי כאי זו נפש חטא אלא על שציער עצמו מן היין והלא דברים‬
‫קל וחומר מי שלא ציער שצמו אלא מן היין נקרא הוטא המצער עצמו‬
‫מכל דבר על אמת כמה וכמה‪ .‬רבי אלעזר אומר נקרא קדוש שנאמר קדוש יהיה‪ .‬והא‬
‫כתיב מאשר חטא על הנפש •־הוא במםאב נפשיה‪ .‬ואידך הא כתיב קדוש יהיה דלא‬
‫הסתאכ נסשיה י והכוונה ששמואל מדבר גיל הפורש עצמו מהדרך השלישי וגורע את הקו‬
‫מדי מחסורו ולזה נקרא היעא על נפשו ועוכר שארו אכזרי‪ .‬והוא מה שביאר באומרו‬
‫דמסיזב נפשיה‪ .‬ודי אלעזר מדבר על ‪:‬פירש מהדרך השני ומקדש עצמו במותר לו ולזה‬
‫נקיא קדיש כי המוהר אע״פ שיהיה מוהר יש בו צד טומאה ואיםיר והוא מה שאמר דלא‬
‫מםהאב נפשיה כי במה שיהנה ההכרחי אינו שם צד טומאה וחטא‪ .‬ומר אמד הדה ומר‬
‫אמר הדא ולא פליגי‪:‬‬
‫והגה‬
‫מבני ארס או לרטחס ‪ ,‬ני בתיהן הראשון הן מעלית אמיתיות‪ ,‬ובאופן השני לא לנד‪:‬לח חהיינה‬
‫עוד מעלית‪ ,‬כי אס פחיתיות תחשבנה‪ ,‬ד״מ אס ישתמש החכם בחכמתי לחשוב מדמית ותחבולות‬
‫להרע לזולתי כמאה״‪ :‬הנה נתחכמה לו )שמית א׳( ימאה״כ ״חכמים המה להרע" )ירמיה ד׳‪ (.‬והגיור‬
‫בגבורתו לכביש שמת ידו החלשים יימנו‪ ,‬למען יוכל לעשקם ככל אות נפשו הרעה ‪ .‬או אס ישתמש‬
‫האדם בכל אלה או בעשרי יכבידו להתגאות ולהתנשאית על זונתו‪ ,‬ועל כן כמו שחייבה החכניה •־‪.‬מדינית‬
‫להפקיד פקידים בכל הארל אשר ישימו עין השגחתם טל יושר וצדק המדות והמשקלים‪ ,‬וטל טוב המניבעו׳‬
‫והסחירו׳‪ ,‬ארך‪ .‬ריכטינעס טאס אוגד נעיויכט עבטהייט רעד םאאצען אוגד ניטטע דעי‬
‫וואארען אויט‪-‬טעוקזאס צ׳ דין‪ .‬למט! לא 'יכל איש‪,‬להינות את עמיחי; כן ר־ ו חז״ל נהכמחס כי‬
‫ראוי ומחייב היא להת כלליס ידועים ללמד לבני אדס דעת « חיך ישתמשו במעלתם האנישיות לטוכ נהם‬
‫ולזולתם כמי כנראה מחשינית זקני נ‪ :0‬לאלככאנדר על עשר שחטתיו אשר שאלט בבחינת הנהגת הארס‬
‫את נפשי ואיפן שימושו נמלית־ו‪) .‬ע׳ מש׳ חמיד רף ל׳ינ ע״א ‪ (.‬וכמו שחמר בן זומא ‪,,‬איזה מכס‬
‫הלומד מכל אדכ ‪ ,‬איזה גביר הכינש את יצרו הייה עשיר השמח בחלקו איז‪ :‬מכונד המכנד את‬
‫‪,‬‬
‫הבריות׳ וכל אלה נגד דעת ההמון‪ ,‬החושב כי הכס יקרא רק מי שילמד להחרים ולא יצטרך ללמוד‬
‫מאחרים ׳ וגביר מי שכובש זולתי‪ .‬יעשיר מי שישתדל חמיד לאסיף הין ורכוש‪ ,‬ומכובד מ שרעיו‬
‫מכבדים אותי‪ ,‬ממנך מכל זה ‪ .‬כי לא לבד בבחינת השימוש בהנחות הגופניות ‪ ,‬כ׳ א גס ננחינח‬
‫השימוש במעלית הנכבדות צריך השלס האמיתי להיות נבדל מהמון העם‪ .‬ולא לנד מהנאות האבודות‬
‫צריך להחרחק למען לא יהיה הוטח ואנס לחלקיו‪ .‬כ א גס בהנאות המוכרות יכחפק רק נמה שהוא‬
‫הכרחי לקייס גופי ‪ ,‬ואת כל היושר יזרה הלאה ‪ ,‬וכפי היכולת יפרו‪ :‬וינדל ממנו‪ ,‬ורק אז בכס‬
‫קדוש יקרא‪ ,‬כמו כמחייל‪. ,‬קד‪ :‬עמך נמותר לך׳‪ ,‬ועפ״יז יקשה לנו להבין אחרי שפרשתנו כוללת‬
‫רק האזהרה כנ הפניה לאלילים ועשית מנכה‪ ,‬הגניבה ‪ ,‬הג‪:‬ל והכחוש ברעהו והליכתרכיי ‪ .‬ושכינת‬
‫הטריות‪ ,‬ושאר סטוליח מחוטבות כאלה‪ ,‬איך תהל במאמר ״קדושים תטו״ וכוי‪ .‬כעין הקדמה‬
‫לאזהרות אלה ואמר גס בטוף אחרי הזכיר כל אלה ״והייתה לי קרישים כי קדוש אני״‪ ,‬אחרי שרק‬
‫הפרישות מריבוי הנמות הגיף המותרות ‪ ,‬לא רק מהמסורות והממיענית לה׳ ולבני אדם כאלה לנד‬
‫תקרא קדשה‪ ,‬א״נע ריילייגיננ דעס לאיפערס׳ ולבאר זאת יקדם הרב הקדמה ארזת אשרנבארנה‬
‫יוחר בשינוי לשו; והוטסת עניטם ‪ .‬והיא ‪ :‬הנה י‪ :‬ב׳ מיני התנגדות הא׳‪ ,‬בין ב׳ דנריס המתנגדים‬
‫באין אמצעי ושלישי ביניהם‪ ,‬דימ הי• ם והלילה שאין עת שהיא בבחינה אמיתית לא יום ולא לילה‪,‬‬
‫)כי גס ניה״ש הליו היאשין יום וחציו השציל‪.‬לה‪ (*,‬והב׳ בין נ׳ דברים היתצגדס שיש אמצעי א׳ או‬
‫הרנה ניניחכ‪ ,‬ד״מ הקור והחום כי נין שניסס הסישר ‪ .‬דאז לוליכטע ‪ ,‬והנה המהנגדיס ממין א׳‬
‫נקראים קאנטראריקבאריש ענטנעגענזעטצט‪ ,‬וויעדערשפרעכענד ‪ ,‬וממין הנ׳ נקראים קאנטדער‬
‫ענטנעגנזעצט‪ .‬וויעדערשטרייטענד ‪ .‬והנה במין הא׳ אין הנול נין אמרנו דרך חיונ ‪ ,‬שעתה הוא‬
‫יוס‪ .‬או שנאמר דרך בלילה שעתה איני לילה ‪ ,‬כבכל נ׳ האיסציס ידע השומע שהוא יום‪ .‬אבל‬
‫במין‬ ‫_‬

‫*ורק אנו קצרי דעת לכוין היטב עת פרידת היום והלילה מסופקים בו אס הוא כולו מהיום או‬
‫מהלילה או מחונר משניהם יחד)עיין מכל זה שנת דף ליד ע״ב ‪(.‬‬
‫פ<‬ ‫ח מ ש ה וששים‬ ‫קדל‪#‬יט‬ ‫שער‬
‫יהנה עייפי הדירים החלה היו חכמינו הקדושים והמסריגים תשר מעילם מפליגים הפרישות‬
‫והנקיות העצים‪ ,‬מהם שלא שחי שיחת חולין מעילם‪ .‬מהם שלא ראו קורות כתי הס שפח‬
‫חלוקה )שית שש( מהם שלא עברו מימיהם על דעת חבריהם )שם(‪ .‬יכיר זקף דכינו‬
‫הקדיש עשר אצבעותיו כשעת פטירתו ואמר נליי וידוע לפניך שלא נ־נת׳ אפי׳ כאצבע קטנה‬
‫)כתובית קיר‪ (.‬אשי־יהש ואשרי חלקם ולא עיד אלא שאפי׳ המעלות הנכבדות האנושיות‬
‫היי רואין בנייניהם וממלין אותם אל מדרגות עליונית מהן וגבוהות עליהם‪ .‬והיי מחדשין‬
‫להם מעלות אלהיות לא שערום כלל העם וחכמיהם‪ .‬הלא תראה כי החכמה והגבורה‬
‫והעושר הס שלמיות מפו־סמים שובחו בהם גדולי האנשים גס שכחום חז׳יל ואמרו )שבת‬
‫נ״כ‪ (.‬שאין הנכיאה מנייה זילתם כמו שכתבנו שער ל״ת ובהלם נהצי החכמים הקדושים‬
‫קדושה ופרישות עד שנתרחקו ענינם בהם מכי‪ .‬מה שנ־אה להמון כשמישס כמו שנמצא‬
‫מכמה ראיות שנמצאו כתלמיד מחיי האנשים השלמים ההם ומדרכי מנהגם ‪ .‬אמנם מה שנמצא‬
‫להם מזה הענין מחובר היא משני מקומית האחד כמסכת תמיד )ליי ‪ (.‬גבי עשרה דברים‬
‫ששאל אלכסנדרוס מיקרון יל זקני הננב אמר להם אידין אקר׳ חכם אמרו לו הרואה את‬
‫‪-‬נולד‬
‫כמין הכ׳ רק אס נאמר שדבר זה היא הס ידע זאת השומע איל באמרנו באיני קר לא ידע עוד מה‬
‫הוא ‪ .‬אס הוא חס או פישר ״ וכן הוא כמראה לב! ושחור ‪ ,‬כי הס מתנגדה יהד רק ממין השני‪.‬‬
‫כי הנה ט־ע שעצה האור הלבן ‪ /‬״אס ווייסע לינט היא מחוכר משבע מיני ניניניס מצבע ס בונים ‪.‬‬
‫והס אדיס ‪ ,‬ירוק ‪:‬אחרוג איאנגעגעמ‪ .‬ירוק כניצה געלכ ‪ .‬ירוק כעשבים גרי; ‪ .‬כחיל בייוא ירוק‬
‫ככרחי אינייגאכלייא ‪) ,‬עיי; חיה׳ חולין דך• מ״דע״נ( ימראה פיאלעטט ‪ ,‬אשר כולס יראו נקשח‪.‬‬
‫אים רעגעגכאג•!; ‪ .‬יען כ׳ איר השמש המאיר מנגד הענן המלא עוד ממי המטר ׳שנר ניעכט זיך‪,‬‬
‫ייפרד לשיטה ניצוניו אלה ‪ ,‬אשי מהן הוא מחינר‪ .‬וידוע ג״כ‪ .‬כ׳ הדנר שמראהו לין משליך כל ניצוצי‬
‫האיר אשר יפלו עליו מאיר שמש או מאור נר לאחור אל תוך עין הריאה‪ .‬ויפן כ׳ נאיסן זה הס‬
‫נשארים מחינריס יהד יהיה מראיהס לין כעצש האור נעצמו וייא דאה ליפט זייייבסט‪ ,‬אפס הדבר‬
‫שהוא שהיד הוא יהיפך מאסף ומקבץ כל ניציצי האור שנפלו עליו אל הוכו‪ .‬ניכזטט זיא אלרע אין‬
‫ךך איית איגד זויגט זיא כיי״כזאס א״ן ואיני משליך לאהיר אף אחד מהס‪ ,‬׳‪ :1‬מראהו שחור כ׳‬
‫ממני לא יבוא עוד ניצין אור לאהוד אל תוך עין הרואה‪ .‬יע״כ אמרי הטכע״ס ‪ ,‬כי נימי החורף ילבש‬
‫אדס כגר שהיר ‪ ,‬כ׳ היא מהמס איתני יותר מכל כגדי שאר הניטים ‪ ,‬יטן ‪:‬׳ הוא מק‪:‬ץ אל חיכי‬
‫כל קרני איר שמש המהממים אשי יפלו עליו ‪ ,‬תהת כ׳ נימי הקץ יננש נגד ל‪:‬ן המשלי־ כי קרני‬
‫זניצוצ׳ אור שמש לאחיך ‪ ,‬ומגי; עליו יותר מחיס השמש‪ ,‬וע״כ אמרו גס הז׳ינ יהילין נ״ה ע״כ‬
‫״נקייטא אייתי משיכלי היורי יכי׳ ‪ ,‬נהיחיא אייתי משיכלי שחימי ‪ .‬יכי‪/‬׳ שרי׳ל שנרצית האדם‬
‫שישארו המיס פישריס‪ ,‬יי״ייכט‪ ,‬כל מטת לטח ‪ ,‬ישיס מיס ק־יס כקץ ׳‪::‬ליס לבנים ‪ ,‬אשר‬
‫אל תונס לא ירדו ניליצי אור שמש לחמס איחס ינחורף ישיס מיס פישריס יכניס שהיריס ‪ /‬וע״י‬
‫שימאי מעט קמי איר שמש אל תיכס ישארו תמיד פישריס ולא יתקררו •יתר < ויכן פירש״ שס‬
‫ולא כרמנ״ס שפי׳ בעניו אהד נפ״ה מהי שחיטה(‪ .‬׳נמשך מזה‪ .‬כי הל‪:‬ן המשניך כל הניצוציס לאחור‬
‫והשחיר המאסף כולס אל חיכי הס כ׳ ־‪:‬ריס מתנגדים איל ממין הב׳ אהרי כי זילתס יש עוד הרנה‬
‫מיני צנטיס כי לסי התהלפוח צנפ רציני האיר אשר ישליך דפר מה לאהיר אל עין הרואה מאור‬
‫השמש הנופל עליו‪ ,‬יהיה מראהו אדום‪ ,‬ירוק‪ ,‬אי משאר צכעים ׳ נאך ד‪-‬עיהעלטניס יעי צודיקגע‪-‬־‬
‫וואדפענען ליכטשטדאהלען איזט איין געגעניעטאנ־ ראטח ‪ ,‬גי־ין‪ .‬ארעי וויא איממער‬
‫פאיכיג‪ ,‬אפס כל זה רק לדעת ההוק־ האנגלזי נעוועאן‪ ,‬אבל שאר מהקר• הטבע הולקיס עליו׳‬
‫ונותנים סבות אחרות לשינוי המראות והצבעים ׳ ודעת ההכס גאטהע היא כי הכל תלי• כמחיצה אן‬
‫דעס מיטטעל ׳ אשר כין הדבר הנראה אשר עליו יפנו קרני האיר‪ ,‬י‪:‬ין עין הרואה איתי‪ ,‬כי‬
‫בהיות המחיצה הזאת עכורה מעט יהיה מראהו ניטה לירקין ו‪:‬ח שי תהיה יותר עכירה ישתנה מראהו‬
‫לירוק ואדום‪ ,‬וע״כ יראה‪ ,‬גס אור השמש יעמד־ ממעל ‪:‬ראשנו‪ ,‬וקרניה יייבריס אלינו‪ ,‬בקו שית‬
‫תוך אויר הנשימה העכור רק מרחק מעט‪ /‬לנו כמראה לכן הטעה לירוק מעט ‪ ,‬אינם געייבע שסילעגד‬
‫וכאשר תוסיף לנטות ולרדת לצד מערי ותשליך קרניה אלינו בקי עקיס ‪ ,‬אין איינער שיעפען‬
‫ליניע אשר עי״ז הס עונדים מרתק יותר רנ תוך אויר הנשימה העכיר הסמיך לארץ )כי כפי הנודע‬
‫גונה אויר הנשימה העכור הזה הסמוך לארץ הוא רק פרסה אחת‪ .‬ולמעלה ממנה יחל כנר אויר הרקיע‬
‫הנהיר‬
 ‫חמשה וששים‬ ‫‪DWlp‬‬ ‫שעי‬
‫הכיצד*‪ .‬אמר להס אידין אקרי גבור אמרו לו הכובש אש יצרו‪ .‬אילין אקרי עשיר השמה‬
‫בחלקו • אמר להם מה יעשה האדם וימיה א״ל ימית עצמו‪ .‬מה יעשה האלס וימוש אמרו‬
‫לו ימיה את נפשו אמר להם מה יעשה האדם ויקובל על הבריות אמרו צו ישנא מלכות‬
‫ושלמון‪ .‬אמר להו דידי עדיפא מדידנו דמם מלכו ישלטן ויעביד טיבו עם בני אינשא ‪ .‬והשני‬
‫בתמלת פ״ד דמסכת אבות בן זומא אומר אי זהו מכס הלומד מכל האדם שנאמר מכל מלמדי‬
‫השכלתי איזהו גבור הכובש את יצרו שנאמר עוב ארך יפים מנמר ומושל וכוי‪ .‬אי זה ועשיר‬
‫השתה בחלקו שנאמר יגיע כפך כי האכל וגו׳‪ .‬אי זהו מכובד המכבד את הבריות שנאמר‬
‫כי מכבדי אכבד וגו׳‪ .‬הנה שמאלו המאמרים יראה נודל מאמר הזיל לחח סדר וקצב ידוע‬
‫במיני ההייס אשר בם יהישרו האנשים אל ההצלחה האמיהיה אשר הייה חיים עצ דרך‬
‫האמה‪ .‬וזה שהמה ראו כ׳ כמו כפשט המנהג להפקיד פקידים צדיקים ובקיאים בכל פיר‬
‫ועיר‬
‫הבהיר ‪ /‬דיא דא־ע דעי אטד‪.‬מאספד‪,‬ערע איזט כלאם איינע טיילע ווא זאדאן דער ריינע עט־ער‬
‫אנפענגט( יהיה אור הבמש ירוק הנוטה לארוס ואח״כ מעט לפט שקיעחו"פולו הדוס ‪ ,‬ומעתה יאמר‬
‫הרב ז׳׳ל‪ ,‬כי תואר רשע רע זערר •צלעכט יתואר צדיק שלס ‪ ,‬פאלללאטכען הראם הס גס כן‬
‫ב׳ דברים המתנגדים זה לזה ממין השני אחרי כי יש אמצעים ביניהם ‪ ,‬י שהים צדיק בינוני ורשע‬
‫בינוני המתנגדים ג׳׳כ זה לזה באופן זה ‪ ,‬וכמו כן תהיינה הטהרה והקדושה שהיא הרחקה עד קצה‬
‫האחרון מכל מדה פחותה וגרועה דיא ‪-‬ייליגינג אוגד •טטרענגסטע ענטחאלטזאמקייט ‪ ,‬והזימה‬
‫זהםיטוף ננאיף ושאר תועבות ופעולות נשחתות המסובבות מרוע המרות ותכונות הנפש הנזכרות‬
‫בפרשחנו ׳ כשני דברים המתנגדים יחד ממין השני‪ ,‬באופן שהזהרת התועבות האלה לא תחייב עוד‬
‫מצות הקדושה וכינרת המדית‪ .‬זא דאס ‪-‬אז כערנאגיד‪ ,‬אללער דיעזער גרייעיבדאטען אינס‬
‫נאך ניכט די ה״ליגונג אוגד •טטרענגסטע זיטטענריינחייט ציר פפליכט מאבט אחרי שיש עול‬
‫אמצעים רביס בין שתי הקצוות האלה ׳ אפס עשיית התועבות האלה‪ ,‬והמניעה מעשותן הס ב׳‬
‫מושגים מתנגדים ממי; הראשון‪ ,‬כד דנשלילת האחד יחריב השני ומעתה שפטו חז״ל נצדק ‪ .‬כי‬
‫אס היתה נינת התיר הקדושה רק ההרחקה מהתועבות האלה‪ ,‬לבד‪ ,‬הלא היה די בהזהרת עשייתן‬
‫הכוללת כנר ההרחקה מהן‪ ,‬זא ד‪,‬עטצע אי־‪,‬ר בלאםעס פערבאטה אליין געניגט ‪ ,‬דאם שאן אין‬
‫זיך דיא ענטהאלטיננ ‪•-‬אן דענזעלבען ענטהעלט'‪ ,‬אנל אחרי שאמרה התורה אח״כ ״והיימס לי‬
‫קדושים״ וכו׳ וכן נתהילת'הפרשה ״קדושים תהיו‪ ,‬וכו׳״ הלוא זה יורה לנו שכונה התירה נכל זה לא‬
‫לנד לצוית על הרחקת התועבות‪ .‬כ׳ א גס טל הקדוש׳ האלהית ‪ ,‬שהיא הפרישה גס מכל תענוגי הגוף‬
‫המותרים כפי האפשרות האנ שית ‪ ,‬אשר היונה לא היה נשמע ונודע ע׳׳י שלילת והזהרת עשיית‬
‫התיענית וז״ש הדל ״כל מקים שאתה מוצא גדר עריה״ ר׳ ל שימת הגדר וההרחקה גס מעניניס המותרים‬
‫בה לא רק אישור עריה ׳‪,‬אתה מוצא קדושה‪.‬״ )ולא אעלים ממך‪ ,‬הקורא‪ ,‬מה שנראה לי לבאר‬
‫כמיכת נ׳ הכשוניס • קדושים תהיו וכי׳‪ ,‬אל תפנו‪,‬״ וכו׳‪ .‬כי הנה נודע שהעמיס הקדמונים ‪ .‬ונפרט‬
‫יושני ננע; ומצרים עשו התועבות והמעשים הרעים הנזכרים פה נפרשתנו‪ .‬רק נענור האמינס נהנלי‬
‫כזביהם שגס אליליהם אשר רונס היו רק צלמי גנודהס אשר מעולם אנשי השם ‪ ,‬עשו נל התועבות‬
‫האלה אלה ונחש‪ ,‬רציה וגנוב ונאוף ‪ ,‬ועיי חשנו כי ירצו להם אס ידמו למו נעשותס גס הס את‬
‫אלה ׳ וע״כ למען הרחיק אותנו מהבניהס ודעותיהם הנפסדות‪ ,‬ומתועניתיהס אלה הנמשכות מהן‪,‬‬
‫אמר הכתוב בתחלת פרשתנו‪, ,‬קדושים תהיו‪ ,‬כי קדוש אני״ וכו׳ ״אל תפנו הל האלילים״ וכו׳ למען‬
‫יהיו בני אלה מאמרי קדם ננו לעיניס ולמורי דרך המוסרי כל ימי חיינו עלי ארן‪ ,‬כ׳ אז נתרחק‬
‫לא לנד מעכות כתועבות ארן מצרים וכנען הנזכרות בפרש׳‪ ,‬כי אס נשתדל תמיד נהפך לטהר ולקדש אותנו‬
‫במדות ותכונות נפשני למען הדמות כמעשינו כפי יכלחנו האנושית אל הי״ת בקדושתו וטהרתו‪ ,‬זמרותיו‬
‫הטובות הרמות והגבהות כניחז״ל‪ ,‬מה הוא נקרא רחוס‪ ,‬אף אתה היה דחוס וכו׳״ )עיין ספ״ק‬
‫דכוטה ונרמנ׳יס פ״א מהי דעות([‪ ,‬וע״פי דנריו האמורים עד הנה נאר הר•‪ :‬דל המדרס שהחל בו‪,‬‬
‫כי רצה להורות לנו ‪ ,‬שבכצ יחידי כגילה שהיו מיוס נרוא אלקיס אדם על האדן‪ ,‬לא היה איש שלם‬
‫וכולו קדוש לאלקיו ‪ ,‬כיעקב אע׳׳ה שקד‪ :‬עצמו בקדושה אלקית בכל אופן כי הנה אדה׳יר לקח ואכל‬
‫מען הדעת אשר ציה לנלתי אנל מכינו‪ ,‬וסרן נזה גדר הממה להתענג בהנאה גופנית האסורה לו‪,‬‬
‫ונח אף שלא שלח ידו במה שנאסר לו‪ .‬עבר בכל זאת גנול הראוי והמשומר נהנאות המותרות‪,‬‬
‫איכערשדטט ער דאך דיא שראנקען דער טעסיגקייט‪ ,‬כ׳ שתה יין לרויה וישכר ויתגל בתוך מהלו‪.‬‬
‫ואנרהס אף שהיה שלם בכל מעשיו‪ ,‬יתמיס בכל דרכיו‪ ,‬בכל זאת היה רק גר אשר יצא מחלצי‬
‫שנדי‬
 ‫פח‬ ‫חםשה וששים‬ ‫קדושים‬ ‫שער‬
‫ועיר מליצה ומדינה יודעים ומכירים במיב המטבעות והסחורות יהשערת המשקלים והמלות‬
‫להשמר מהאונאה הנופלת בממונות וגס אצל סמי הרפואה להרחיק נזק הגופים כי יותר‬
‫ויותר חוייב שתתן דת ודין להשמר מהזיוף הנופל בדברים האלה שחיי הנפש תלויין בהס‬
‫וסכנתם עצומה כמו שהוא החכמה והגבורה והעושר שאצלם הוא השתדלות כל האנשים איש‬
‫כמעשהו וכ׳יש להיותם דרך להשגת הנבואה כנזכר והנה היו החכמים האלה מומחים ובקיאים‬
‫בהכרת זו ולזה קבלו דבריהס ושמו אותם לאות ולמשמרת במקומותס‪ .‬והנה להיות מאמר‬
‫בן זומא מתפשט אל ראיות הכתובים ונם בתוספת א׳ זה מכובד נבאר כוונת המאמרים‬
‫על פי דבריו בהסכמת מה שהתחלפו בהם ועתה ראה אין חלקם בגלריו אשר שם אל אלו‬
‫המגילות לכל מה שנאמר מפי כל החכמים הפילוסופים בגדרם ‪:‬‬
‫*אמר חי זהו הוא חכם הלמד מכל אדם‪ .‬הנה באמת לכאורה זה גדר התלמיד לא גדר‬
‫החכה וכמו שאמר החכם כל למידה ובל למוד הביני במאמר אמנם יהיה בידיעה‬
‫קידמת לתלמיד כי החכם באמת הוא היודע בשלמות הנמצאות בםבוהיהם ודההלוהיהס כמו‬
‫שמוכיח פייה מהשישי מהמדות‪ .‬ואם רצה לנדור אותו מגינין הצמוד היה לו לומר המלמד‬
‫מכל אדם עצ דרך ויחכם מכל האדם )מ״א הי( כמו שאמר אי זהו הכם כל ששואלין מנו‬
‫דבר הלכה בכל מקום ואומר׳)שבת קי״ד‪ (.‬גם כי ראיתו אינה ראיה מכל מלמדי השכלתי •‬
‫אמנם בזה הסניא הישיה כשאמר כי ידיע־ כלצות הימצאות גיל הדרן שאמר הסיליסיף בגדר‬
‫החכם לא יתכן כי אם לאל יתעלה אשר הוא החכם בהחלט אמנם אדם ילוד אשה אי‬
‫אפשר‬
‫עובדי אליליה תרת ואבותיו‪ ,‬ויצהק אף שהיה כונו ‪:‬ליל לה׳ בכל זאת נמנתה בו פתיחות וחסרון מישרי‬
‫איינע טא־א־י״טע •טיועכע ‪ .‬במה ‪:‬אה•‪ .‬עסו בנו חכר עזב הדתות ייסר ‪ ) ,‬כי הסלס האמיתי גס‬
‫את בניו'לא ידע‪ ,‬ואת אחיו לח יכיר אס תעה אשורם מדרכי היראה יהמיסרונתיניתיהס מקסי להס(‬
‫ירק יעק‪ :‬לבדו התקדש מכל נד‪ ,‬־״ליגטעזיך אק ״נדע‪- -‬עזיבה‪ ,‬ע׳‪ :‬נקרא בשס ישראל‬
‫•‪:‬ר הל‪ .‬רעכטי־יך נאך רעם זיננע גאטטעס‪ .‬ורחוי הוא ‪:‬״כ יותר מכל זולתו שיקולה ישובח‬
‫יונרו בעביר׳ ‪ ,‬ובעבור זרעו אחי״י ההילכים בדרכיו נהתןד‪ :‬תמיד בקדושה חלקית כמאה״כ ‪,‬ישראל‬
‫אשר בך אתפאר‪,‬׳ וישעיהמ״ג׳( והנבי‪ :‬המדרש הרעיון היקר הזה •‪:‬מליגה נעימה‪ ,‬ובמאמר דופי‪,‬‬
‫אי; אייגעם ציויעגעגיעפרעכע בין היית ובין מלאכיו העומריס לפניו ״ •‪:‬אמרו שכבר בעלות על‬
‫מהשבת הי׳ית לברוא העולה התחתון‪ .‬אסר ההדס מ‪:‬הר ברואיו ‪ ,‬ראה ‪ ,‬כי ה‪_:‬ה שיתנו לו מלאכי‬
‫ה‪:‬רת ת‪:‬ר נברתי ג כ אז‪ ,‬בעבור בריאתו את מין הה־־ יהיה רק בעביד יעקב בחיי• ‪:‬באבות שהיא‬
‫יותר מכונס מעשה ידיו נהתפהי‪ ,‬יזש׳יא ״‪:•::‬ה הדהיר אמרי מלאכי הכרת וכוי‪ .‬זה שאנו מקלסין‬
‫חיתך בו י חמר לה ס גני היא ‪ ,‬וכו׳ כשבא נח יכו׳ ‪ .‬איל שכיר היא‪ ,‬כשבא יזנרהס ונוי ‪ .‬איל גר‬
‫הוא ‪;•:: ,‬א •נהק וכו׳‪ ,‬א נ אוהב את ‪:‬ינאי יכי־‪ ,‬כשבה יעקב יכו׳‪ .‬א״ל ה; וכוי‪ .‬וכן ישראל‬
‫׳ק־אי על שמו וכי׳‪ .‬ההד קדישיס תהיו כ׳ קדו‪ :‬אט הי‪,‬‬
‫*אמר היזה יכו׳‪ ,‬נינתו ‪ .‬כי אהרי ‪:‬א״י־ החיק•־ ‪ ::;:‬ידיעה ונימיד כריך המלמד את רעהו בשס‬
‫דבר הכמה ‪:‬ידע אותו תה־לה יותר טוב יימנו הטה יקשה‪ ,‬איך יקרא החנא י‪,‬ת הלומד מכל ארס‬
‫ב‪:‬ס ה‪:‬כ ‪ ,‬הלא בהיפך יק תנמיד‪,‬איי; ׳׳;ויי׳‪ ::‬וני‪ ,‬ה‪-‬־ ס יקרה אי‪: :‬׳הה‪:‬ר ינטרך ללמוד מזולתו‬
‫מה שידע הוא יותי ממני‪ ,‬י והס כינת התנא על מי ‪::‬מד יותר מכי זונתו‪ .‬וועי געלע־רטעי אלפ‬
‫אנדערע איזט והמס פה מס היתרון כמי ‪:‬אה־ כ ;‪::‬מה ״ייה‪:‬ס מכנ אדס׳ היה לומר ‪,,‬איזה חכס‬
‫המלומד מכל אדפ׳ י׳ גט ראיתי ממחה כ מכל מלמדי השכנת״‪ ,‬אינה נכונה‪ .‬כי לדעת החוקר הוא‬
‫בהיסך שכל מלמד משכיל ו״י־ט ייתר מתלמידיו ׳ ולבאר זאת יאמר הרב ;״ל‪ ,‬י י ידיעת כללות‬
‫הנמצאות‪ ,‬דיא אוטב‪-‬אססעג־ע קעגנטנ־ס אייייעי־ רינגע המחויבת לדעת החוקר נמי שיהיה ראוי‬
‫צהקרא בשם חככ על צד האמת‪ ,‬אין ביטלת ינוד אשה להשיגה ‪ ,‬ורק בחיק עניין החכה בהחלט ‪,‬‬
‫יער אכזאלוט ווייזע אי!ט ‪ ,‬תמנא‪ ,‬והחכם האניש׳ הוא רק מי שממעט יככלית יותר מזולתו‪,‬‬
‫רעד וועניכער איניויםענד איזצ איס אנדעיע‪ ,‬ויידע בענמי שהרבה תעלומות הכמה נפלאו עיד‬
‫ממנו‪ ,‬כמאמר החכם ״תכלית ‪:‬נדע הוא שלא נדע״‪ ,‬נוי זא פיעל קא; דער ווייזעסמע טענחז‬
‫וויסםען‪ ,‬ד אס ער פיעלעס ניכט יו״ס ‪ ,‬ועי כ היא משתוקק תמיד להרבות חכמתו וידיעת׳ יום יום‪,‬‬
‫ושוקד על דלתי ימס גדול רו קטן‪ ,‬למען יוכל נלמוד ממנו הדשות ונצירית לא ידען מלפנים‪ ,‬גס‬
‫אינו‬
 ‫חמשה וששים‬ ‫קדושים‬ ‫שער‬
‫אפשר להגיע אל זה הנדר בשוס פנים וכמו שאמר המכס בספר קהלת )ח( וצם אס יאמר‬
‫ההכסלדעת לא יוכל למציא אמנס הגדר האמיד אל האיש המכס היא הי‪-,‬תר ממעט בסכלות‬
‫אי שיסכל יותר מעט מהזילת כי הידיעה האמת׳׳־ היא אשר תדרוש ותתקור הדעת אותו‬
‫יתעלה‪ .‬כמו שאמר דוד )דיה א׳ כ •ית( ואתה שלמה בני דע את אלה־ אביך ועבדהו בלב‬
‫;‬
‫שלס ובנפש מפצה כי המוסיף דעת יוסיף אומץ ותשוקה בעבודה שב ב ובנפש והנה בענין‬
‫הזה כבד אמרו )ב״ע פ׳ י״נ( תכלית מה שנדע שלא נדעך‪ :‬ועתה לא ימלט משיסתפק זה‬
‫החוקר ודורש החכמה באותו מועט שהושג אליו או שלא יתפייס בו וישתדל למלא מ ס מ נ ו ‪.‬‬
‫והיותו על הענין הראשין אי אפשר כי מי הניעו עד הנה בענין החכמה כי אס החשק‬
‫והתשוק׳ העודפיס בו מזולתו הנה חי־יב שיהיה על הענין השני והוא עמדו תמיד בתאוה‬
‫מתמדת לדרוש ולתור בחכמה כי היא לא יעריך כל מה שיודע באחד באלף ממה שאינו‬
‫יודע כענין העשיר שממון חברו חביב עליו משלו‪ .‬ולא עוד אלא כי ברוב חכמתו ודעתי‬
‫יוסיף מכאוב במה שירגיש בחסרונו והוא מה שילחצנו לאזור תמיד על דלתות אי זה מכס‬
‫קטון או נדול לבקש אבדתו מיד כל איש אשד ימצא בידו וחכמת המסכן לא תהיה בזויה‬
‫בעיניו ק״ו מסובלי התלאיס שידרשו הרפואי אפ״ ע״י שד‪ .‬והוא אומרו בחכמה נפלאה אי‬
‫זהו מכס הלמד מכל אדס כי הוא גדר המכס האמת׳ ועוצב מהותו בלי ספק‪ .‬מסכיס למה‬
‫בנמצא במאמרי הפילוסופיה )מבחר הפניניש שעד התכמ׳( המכס הכס בעודו דורש החכמ׳‬
‫וכשחשב שהגיע לתכנית׳ הרי הוא סכל‪ .‬יזה התנאי הוא הכרחי בנדר הזה שאש גרע‬
‫מקו ממנו בין שלא ירגיש בחסדיני אי שירגיש אבל מדקדק להרבות בכבוד עצמו כי איך‬
‫יחל ללמוד מזולתי כ׳ אש על דרך התחבולות ב־ראותו בא ללמד ונמצא למד כמנהג היהירים‬
‫הנה כבר הודה על עצמו שנוא אינו הכה ולא הציע אל החנמ׳ רק במקרי וכבר אמרו‬
‫מדל )מזית שיר א׳( למה נמשלה התירה למים מפני שאין הגדול מתבייש מהקטן לשאל לו‬
‫השקני נא והוא ודאי מוסר נפלא להבדיל בין מה שיעצה ומה שבמקרי בין החכמים‪ .‬ולזה‬
‫אמר שסימני המכס האמתי בין המדומים חכמים שהיא אינו דורש ההתפארות והכבוד‬
‫בהיותו הוא הרב והמלמד תירה ברבים אלא החישש לחסרונו ודורש ומבקש שלמותו מזולתו‬
‫אי זה שיהיה‪ .‬והנה הראיה היא נכונה מאד באומרו מכל מלמדי השכלת־ שזה יקרה לכל‬
‫מכם הלומד מהקטין ממנו כי הנה הקטון פיתח לו פתח של חכמה ומוסר והוא בחכמתו‬
‫מרחיב אותו ימיצא לי טעמיה הריה ממקומות אחרים וכמו שאמר החכם )משלי אי( ישמע‬
‫חכם ויוסף לקח ו הוא אומרו יותר מכל מלמדי השכלתי מה טעם שאני למד מכל א־ס אי‬
‫זה למוד או מנין ומצאתיו אנכי בתורה מצד שערותיך שיחה צי כ׳ הנה הס ידעו הענינים‬
‫לבדם ואני ידעתיה בטעמה וכמצרף אליהם וכמו שאמר רבא )קידושין נ׳׳א‪ (.‬בר אהינא‬
‫אסבדא לי כי יקמ איש אשה ובעלה קידושין שמסירין לביאה שמן קדושין וכו׳ שהרי רבא‬

‫אינו מתבייש ללמוד מזולתו‪ ,‬אחרי כ׳ יאהב החכמה מכנ הון ועיבר ‪ ,‬ואף כי ימן במחירה הכביד‬
‫המדומה ‪ ,‬וא״כ נצדק אמר התנא ״איזה ח‪:‬ס הלימד מכל ארס״ ר״ל שיודע בעצמו כי עוד יחשרו‬
‫לו הרבה ידיעות‪ ,‬ומרגיש בעבור זה בנפשו התשיקה התמידית ללמוד כל מה שיוכל ללמוד מכל אדם‬
‫שימצא‪ ,‬יהיה מי שיהיה חפש המתגאה וחושי בדעתו׳ כי קבן יא‪:‬ף כבר כל החכמות וכל הידיעות‬
‫כעמיר גורנה‪ ,‬הוא לא יאבה ללמוד כי הכס הוא בעיניו מכל זולתו ומי יורהו דעתי׳ ואיש כזה באמת‬
‫רק בשס כסיל וסכל‪ ,‬לא בפס חכם יקרא כמאה״כ ‪,‬לא יחפ״ן כסיל יתמנה״‪) ,‬וכעין זה יכפרו לנו‬
‫כותבי דה״י כי חכמי יון הקדמיניס כנו עצמס בסס זא‪--‬־‪,‬־סטען‪ ,‬ר״ל חכמיס ‪ ,‬עד שבא סאקראטעס‬
‫יאמר‪ ,‬פי לא נאוה לאנוש לקרוא עצמו בשס חכס ‪' ,‬אחרי שהרבה חכמה ודעת עיד נעצמי ממנו ׳‬
‫‪,,‬‬
‫ומי זה בא עד קצה הלוא רק כגן נעול היא לפניו‪ ,‬אפ‪ :‬קצה ישיג וכולה לא ישיג‪ .‬ע״כ רק‬
‫פהילאזאף^ דיל אוהב הכמה ומשתוקק להשיגה ראוי להקרא )ועיין מזה גס תיס׳ שבת דף קעיי‬
‫פ״א דהסיליסיפיא‪(,‬‬
‫»‪JS‬‬ ‫ח מ ש ה וששים‬ ‫הדלשים‬ ‫שער‬
‫היה מלמד לבר אהינא עיקר הדין יבר אהינא השביר אותו מהכתיב שנש ה וא מבואר שכבר‬
‫השכיל ב־ אהינא בדין ההוא יותר ממלמדו וכיוצא מאלו הדברים הרבה‪ .‬וכבר יהיה‬
‫החכם כזה למד מכל אדם בהחלט כי אשר יש לו תשוקת הדעת הנה לא יפגע בשום אדם‬
‫שלא ילמד ממנו אם חכם הוא מחכמתו ואם בעל מוסר ממום־יו וממדותיו ואס הכל יתבונן‬
‫בחסרונותיו ויתרחק מהן •‪:‬סבותיהן כמו שחמר החכם )משלי כ״ד( על שדה איש עצל עברתי‬
‫ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כלו קמשוניכ כסו פניו חרולים ונדר אבניו נהרס׳ ואחזה‬
‫אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר מעט שנות מעט תנומות מעט חבוק ידים וכו׳‪ .‬וכן‬
‫אם ימצא עש או־־בי וישבחוהו על אי זה דבר טוב שנמצא בי יוסיף לעשות כזה וכזה נס‬
‫מאויבו יתחכם החכה מצד מה שמזכירין מומיו ומרננין אחריו כי אע״פ שמסברץ לו פנים‬
‫זועפין ורעים יועילו לו מאד להיותו זריז וזהיר במעשיו עד שלא תמצא עילת׳ בו שיוכלו‬
‫לדבר עליה כי האו־־בים בעיניהם לאדם כמראה הבולעת המראה פני האדם כמית שהם‬
‫ומכסה הנימין והשומות אשר בהם ולזה לא יסירם מפניו‪ .‬אמנם השונאים הס כמראות‬
‫השוקפות שמראות פניו כיעור למשתכלין בהם ינימא או שומא קטנה שבפניו מראה אותה‬
‫כקורה ומתיש בה וניטל אותה מבין עיניו ולזה הנשים הפקחות מתקשטות בהן כי הן‬
‫מפרסמות המומין ומתקנות אותם ‪ .‬וכן הפקח שבאנשים מסתכל תמיד במה שעוייניס בו‬
‫אויביו המגדילים אשמיו ומתקן מעשיו עד שהשונאים עצמם לא ידברו עליו רק טוב‪ .‬הוא‬
‫שאמר המשורר ותבט עיני בשורי בקמים עלי מרעים תשמענ׳ אזני צדיק כתמר יפרח כארז‬
‫בלבנון ישגה‪) .‬תלים צי׳ב( ירצה תמיד ה יתה מבטת עיני במראות שירד׳ באיתם מרעים‬
‫הקמיס עלי ומרננין ממני יממפשי ונזכרתי בהם ונשמרתי ותקנת׳ עצמי עד שכבר ענו אמן‬
‫בעל כרחם להורות ולומר צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה‪ .‬והוא מה שאמר המשורר‬
‫מחויבי חחכמני מצות׳‪,‬־ ונו׳ )שם קי״ט(‪ .‬כי לזה שהיה מסילת האייבים לחכם האדם תלה‬
‫‪,‬‬
‫התחכמות התורה בסנלה ההיא לומר שההתחכמות המגיע מההוד הוא מעולה מאד לפי‬
‫שלא בא מחמת שנאה כהתחכמית האויב והוא אומרו)שם( כי לגיולכ היא לי ירצה כי לעולם‬
‫היא לי בעוזריו‪ .‬והנה טל צירוף אלו הדברים כלכ צדקי חכמי הנגב שחמרי)תמיד ל״ב ־(‬
‫אי זהו חכם הרואה את הנולד כי המתעצל בלמידת החכמ׳ לסבה מן ההיית הנה הוא רואה‬
‫את ההוה מהיהירות או ההנא׳ או העצב לא את הנולד מאשר ימצא יכיתיד חסר מההכמ׳‬
‫או המוסר יגיע לו מזה הס־ון וקלין באמה כמו שתאר בזה התואר עצמו הירא חטא אשר‬
‫שם לננדו )אבות פ״ב( ליה רשע ולא ישלם כמו שנתבאר בשער ס״א ‪ .‬ומכל מקום נתבאר‬
‫שככר הוציאו הואר מעלת החכם וגדרה יימה שתארו׳ הפיליםוסיס וממה שחשבוה המון‬
‫העם ושמו אותה מרה אלהית מופשטת מהענינים המדומים אשר יכוונו אליהם רוב‬
‫החכמים ‪:‬‬
‫*וכן באומרו אי זהו ‪:‬בור הכובש את יצרו פי י־נ•־ נראה ג ׳כ שהכובש ובלתי כיבש אינו‬
‫אלא אצל ההסתפקות כמ׳ש החכם בזי מספ־ המדות אמנם הגבור הנה נתבאר‬
‫ישליש׳‬
‫*וכן גאמרו וכי'‪ ,‬כונתו כי גס על מאמר זה נתמה בהשקפה ראכונה ‪ .‬כי לרפת החוקר יקרא‬
‫גבור רק מי שעימר כראי מוצק לעומת הרנריס המבהילים אותו‪ ,‬והוא נח יתת מפניהם ‪ ,‬גס ישליך‬
‫נפשו מנגד רק למען השיג מבוקשו אשר הוא טוב ונאה בעיניי‪ ,‬כמו להציל מיד צר ‪ ,‬או להכניע‬
‫‪,,‬‬
‫אויביו תחת רגליו > וזאת לא יוכל לעשות רק אס תבער בו חמתו‪ ,‬כמאה ‪* :‬יח־יתי היא סמכתנד׳‬
‫צא כאשר יכבוש יצרו‪ ,‬ר׳׳ל התפעליות כעסו וקצפו על מתנגדו‪ ,‬ולו היי פנחש ידיד כובשים את‬
‫כעסם לא הרג זה את זמרי על אשר עשה נבלה בישראל‪ .‬וזה את גלית אשר חרף מערכות‬
‫אלקיס חייס‪ .‬ולבאר זאת יאמר הרב ז״ל‪ ,‬כי כינת התנא היא רק שלא ישובח הגביר בעבור כבשו‬
‫ארצות והדבר עמים תחת רגליו לבד‪ ,‬כי זאת יוכל לעשות גס מלך חלש ורפה ידים ‪ ,‬אף כי שלא‬
‫ייכל‬
 ‫חמשה וששים‬ ‫‪D^TD‬‬ ‫׳*ער‬
‫בשלישי כי הוא הסובל בחוזק הדברים המבהילים והמות הפתאומיות בטבור הטוב והנאה ‪.‬‬
‫והנס באמת אס היו דוד במעשי הפלש חי)ש׳׳א י׳׳ז( או פנחס במעש׳ זמרי)במדבר כ׳יה(‬
‫טבשים את יצרס לא היו כגבוריס וכבר נאמר )ישעי׳ סיג( ותושע לי זרועי וחמתי היא‬
‫סמכתני ‪ .‬גס כי הראיה היא ראיה לסתור כי מאמר טוב ארך אפיס מגבור ונו׳ יורה‬
‫שאין הגבור הכובש אלא טוב ממנו‪ .‬אלא שכוונתם גס כן להוציא מלב ההמון החושביכ‬
‫שהגטר הוא אצל הדברים המבהילים במערכות המלחמות בין טיר לעיר ממלכי בממלכ׳ ואיננו‬
‫כילעג הוא שנאמר שאיש מכאובות וידוע חלי רפה האברים בלתי מושלבכחותיו כשיהיו לו‬
‫כמה עבדים רודים בעם עצום ורב שזה יקרא גבור זה לא יתכן אבל הגיור יתכן שיהיה‬
‫מושל בגופו ובאיבריו תחלה ואחר כך ימשול בזרים‪ .‬וכן הגבור האמיתי הוא אשר גבורתו‬
‫אצל עצמו להכבש למה שראוי לו ולסבול הדברים המבהילים ליתר האנשים כמו החרפות‬
‫והבזיוטת שהם קשים ומרים ממות להם שעליהם אמרו חכמינו ז״ ל )שבת פ׳יח ‪ (:‬עלובים‬
‫ואינם עולבים שומעים חרפתן ואין משיבין עליהם אמר הכתוב ואוהביו כצאת השמש בגבורתו‬
‫כמו שכתבנו בשער ס״ג‪ .‬גם •‪:‬שיתקומם הוא עם חב־ת כתות כחיתיו הגופיות לנלחם על‬
‫גפשו‬
‫יוכל לצאת ולבוא נקרנ נניתו רק לעמו ועבדיו הכריס למכמעתו ללהוס מלחמת־ תחתיו‪ ,‬כי אס בזאת‬
‫יתהלל הגבור במה שיכבוש הוא נענמו התפעליותנפשו‪ .‬וימשול כרוחו‪ ,‬ועי כ י‪:‬ובח רק אותו גבור‬
‫אשר הוא בעצמו יחרף נשנו למות ‪ ,‬ולא יחיש נהרגש והתפעניות אהבת ענמו זייגעי זעלבשט ליעכע‬
‫המוטבעת בלב כל אד‪ .:‬מלדה ומבט; אשי תציני ותעיר אותו לשמור חייו תמיד בכל מאמצי כחו׳ כי אס‬
‫ישליכס מנגד למען השיג רק תכליתו הנרצה לו‪) ,‬אס התכלית הזה טיב ינאה באמת לא רק לפי‬
‫כדיר ופנחס אשר הערו למות נפשס זה נגד זמרי ומטהו‪ .‬וזה נגד גלית איש גבור‬ ‫דמיונו הכוזב‬
‫חיל‪ ,‬ועיניהם לא חסו על חייהס רק למען קדש שש ה׳ לבלתי ׳חילל במעשה הנבלה הגדולה אשר‬
‫עשה זמרי צעיני כל ישראל‪ ,‬או כחירופי וגידופי הפלשתי הערל הזה ׳ וכנשו בזה יצרם הפנימי‬
‫אשר כלתי ספק קרא ‪ ,‬לכל אחד מהם מקירות נב לאמור ; ״למה תמית כלוא עתך‪ ,‬הנח לעושי‬
‫רשעה אלה לעשית מה שירצו‪ ,‬והיחה נפשך לשלל‪ ,‬כי טיב חיי־ ממותך כחצי ימ־ך‪ ,‬אסש הס לא שעו‬
‫לדבריו אלה ׳ כי אס שמו נפשם בכפם נבגוד ד׳ ודתו״ ונמשך מזה ‪ ,‬כי לא לכד הייצא נקרב‬
‫ללחוס מלחמת גופנית עם אייבו‪ ,‬כי אס גס החובק את ידיו וטובל חרפית יגדיפ׳ זולתו רק למען‬
‫הפונ והתישיה בשם ״בבור חינ״ יקרא ‪ ,‬ד״מ הרבה מבני ישראל אשר יהיו ללעג ולקלס בכל עמי‬
‫הארצות רק נעביר אמינתס האמיתית ׳ י‪:‬כל זאת בשונה ונחת ישתו את כלמתס ‪ /‬וגיס יתנו‬
‫למכים ולחייהם למורטים ‪ ,‬רק למען כבודי ותורתו האמיתית׳ הס לא בשם נדפיס ורכי לבב ‪.‬‬
‫פייגע מעמטען‪ ,‬יקראו ׳ כאשר יחשוב ההמין‪ ,‬כיח בשס גבירים ואנשי חילאמיתיס יקראו ‪ .‬היודעים‬
‫למשול ברוחם ולכבוש כעסם ילסנו‪ :‬נח‪ :‬גופני בעד החופש הנפשיי לעבוד את ה׳ עפ״י התורה‬
‫והאמינה האמיתית׳ ישר בחיקה טנדו ועל ברכיה גידל‪/‬דיא יען איישערליכע; פיזייטען דריק טוטהיג‬
‫‪1‬‬
‫עדטראגען איס דעסטא ב־״ע־ אין אירדער איבי‪-‬יצייגינג ־ ענע; צי קאננען‪ ,‬ויען כי ההמין‬
‫המשקיף רק למראה עיניו על חיני‪ ,‬שלדבר‪ .‬אייף דאש אייסעיע דער דינכע‪ ,‬יכנה התכונה‬
‫הנפשית אשר נעבור־ יסיר איש כל יראה פהד ואימתה מלבו בשם גבורה ובעליה נשם גנור אף אס‬
‫אין כונתו להפגת טונה אמיתית והפעילה המכוננת מתכונה נפשית זאת ‪ ,‬היא למסור נפבי למות ‪,‬‬
‫ללכוד ערים נצורות ‪ ,‬ולשימם בתה ׳ למען עשית שם וחהלה בארן ׳ אי למען ננוע נצע ככף ‪,‬‬
‫ולבוז שלל אויב ״ אפס החכם האמיתי יראה כי ?גנורה האמיתית היא רק התכינה הנפשית לכנוס‬
‫כעסו ולהאריך אפי לבלתי התאנף והתקצף על נקלה על כל זולתו אשר יעשה לו עינתה ‪ ,‬או יונהו‬
‫נדברים ‪ ,‬ובעליה יקרא נשס ארך אפיס ׳ והפעולה המסובבת מתכונה זאת ‪ ,‬היא למכיל ברוחו‬
‫ינכל התפעציית נפשו יזשאה״כ ״טינ ארך אפיס מגמר ‪ ,‬ומיכל ב־וחו מלוכד עיר״ הניב תחילה‬
‫שתי אלה התכונות הנפשיות הגנורה האמיתית שהיא מעצה אלוקית ‪ ,‬והגנירה ־ המינית שהיא רק‬
‫מעלה אנושית‪ ,‬אחת לעומת חנרתה ‪ ,‬ואח״כ הציב גס נ׳ הפעולות השונות המסודרות יהמסיננית מיש׳‬
‫תכונות אלה השונות ‪ ,‬והן לכידת העריס ‪ ,‬והממשלה נרוחו ׳ זו לעומת זו‪ ,‬להורות כי הגנורה‬
‫האמיתית והמכרה על התפעליות הנפש‪ ,‬יותר טונות מהגנורה החיצונית ולכידת העריס ׳ וזש׳א התנא‬
‫״איזה גניר וכו׳ שנאמר טונ ארך אסים וכו׳‪) ,‬וכעין זה אמרו גס חז״ל ניומא דף שי׳ע ע׳יב מאריכת‬
‫אפיס של ט׳ית לעמי הארצות אשר הרבו לי‪.‬רע לישראל‪ ,‬זו היא בכורתי שכינש יצרו׳׳(‬
 ‫וששים‪f3‬‬ ‫חמשה‬ ‫ל!דושים‬ ‫עי‬ ‫ש‬

‫נפשו לרדוהס כפרך ולהמיחם על דרך שאמר‪-‬המזוג)קהלחט׳( ובא אליה מלך גמל וגוי‪.‬‬
‫יחחזק כעצמו וענח׳ כו גכורחו להציל אותה ולהחיות׳ כמו שנאמר שם ומלט הוא את המיר • כי‬
‫כאמת במלחמ׳ החמור׳ ההיא אין הגבור הטצמ זולתי המבש את יצרו ומחליש כמ לבבו בכל‬
‫כמו‪ .‬אמנם זאת הככיש׳ היא המפוררת האדם לנקום נקמח ה׳ כדוד ופנחס כמה שמכריח‬
‫את יצרו האומר לו שב ואל תפש למה תמות בלא טתך כי רואה כי טוב מותו בטבודת‬
‫יוצרו ממייו בהיות כס שמים מתמלל מס ושלום • והראיה היא נכונה מאד‪ .‬חה כי בגבורי‬
‫ההמונית ימצאו שני עניניס‪ .‬האמד מה שהיא תמנה בגפש כדרך כל קנייגי הממלות בשפה‬
‫שלא יפעלו מהם או כמו שימצאו בישנים‪ .‬והשני הפוטל המסודר ממנה בשטת המעש׳‪.‬‬
‫והנה הגבור׳ הזאת המטול׳ כדברו בה אלו המכמיס אין ספק שימצא בה י שני פנינים אלה‬
‫כמו כן הקנין הנפשיי בו יוכל להתגבר טל יצרו ולכבשו בטח הצורך והוצאתו אל הפוטל בכל‬
‫מה שישתמש ממנו‪.‬יהנה תואר הקנין הגפשיי בגבור׳ המטולה ממנו הוא ארך אפים שכל אמד‬
‫מאלו התואריס יורה על היותו נמצא בנפש מבלי שיפעצ ומבואר הוא שהפוטל המסודר מהגבור‬
‫הנזכר הוא היותו לוכד טיר כי הוא הטת המוכן לפעול בו גבורות‪ .‬והפועל המסודר מהיותו‬
‫ארך אפים הוא היותו מובל ברוחו באשר יחקומם טליו בכח אי זו תאוה או חמדה ‪ .‬ולזה‬
‫אמר בי עם כבני הקטנים תחת מין הגבור׳ נכנסין מכל מקום טוב הוא קנין ארך אפים‬
‫מקנין הגבור אבר כננדו שזו מטלה אטשית וזו מעלה אלהית ומזה יחוייב שהמושל ברוחו‬
‫שהוא הפועל המסודר מהארך אפים הוא טוב מפומל המסודר מהגמר שהוא לוכד טיר‬
‫*כי ימס הקנין אל הקנין יחס הפועל אל כפועל‪ .‬והיא ראיה נכבדת מאד מס מצד‬
‫התואר עצמו ואס מצד הפועל המסודר ממנו‪ .‬וטל כל פנים נתבאר מה שהעתיק זאת‬
‫המעלה תכלית ההעתק ממה שמשבוה המכמיס וההמון טל קצת הפרישות בדבר אמת‬
‫ועטת צדק ‪:‬‬
‫וכן באומרו אי זהו עשיר השממ במלקו אמר כי האיש הרודף אמר הממונות תמיד אשר‬
‫ההמונים יקראו אותו עשיר מיננו כן כי מתנאי הטשיר לטמ אצל התכלית כי בבא‬
‫העושר אשר בקש באת מנומה מכל תנועותיו ולזה אמר כי הטשיר אשר ודאי הגיע אל‬
‫מעלת העושר הוא השמח במלקו הן יהיה לו ממין רב או לא כי הסגולה דבקה בשממתו‬
‫במה שיש לו לא באלפי הזהב או הכסף אס היה כלא ישבע בהם ‪ .‬והראיה נכוגה מאד‬
‫באומרו יגיע כפך כי תאכל וגו׳ וזה שאס היה מוכרמ לשלמות האדם אל מושר הממונות‬
‫כמו שחוכבין ההמון כבר היה להתלוגן ממעשה הנורא שלא מלא מסרוגו לתלות לכל‬
‫טצר ביס של דינני זהב בצוארו בצאתו מרמס אמו‪ .‬אמנם טון שלא משה כן יראה שראתס‬
‫מכמתו כי בהיותו כלם בגופו ובדטהו כבר עכל להיות שלם בממוט בלמוד מלאכה לההטסק‪.‬‬
‫בו יוכל להטזר לפרנכת טצמו ואנשי ביחו ולהוציא כזמן כטתר בהכלמת טצמו כמו שהיה‬
‫מגהג הרבה ממכמי ישראל שהיו מתפרנסים במלאכתם ותורתן מתברכת בידם והוא מה‬
‫שאמר ככתוב יגימ כפך כי תאכל אבריך וטוב לך ירצה כשתאוה לאוכלו וימרב אצלך אברץ‬
‫וגו׳ כי די במה שישיג מיגיט כפיו לאסל בטולס הזה ולהטיב למצמו למולם הבא ‪ .‬אמנם‬
‫כי חמאם יגיט כסך למאכלך ואתה תבקש לך גדולות ויתרונות אשר אין להם קץ ודאי‬
‫הטרד כהס בטולס הזה ותאבד בטבורה מן כשלם הבא‪ .‬ואס כן כבר נחבאר מזה שאץ‬
‫המשיר בטל הממוטת אבל השמח בחלקו אשר מלק ט השם בבק אמו והוא יגיט כפיו‬
‫ומתטשק‬
‫*כי יחס הקמן אל הקנין‪ ,‬יחס הסועל אל הפומל יסורגס * רען וויא זץ די* אייגע אייגענ־‬
‫׳זאפט צור אנדערן פערהעלט‪ ,‬זא דיא אייגע האנדלינג צו אגדערן ״ והטנה טמש הגבורה‬
‫האמיחית שטא אריכת אסים‪ ,‬אל מבור׳ ההמורמ שט& רק הסבחכנות והמסיר׳ צמות‪ ,‬כן ימת‬
‫סעולמ המשיל׳ בריח לפעילת לכידת העיר הנצור׳‪.‬‬
 ‫חמשה וששים‬ ‫קדושים‬ ‫שעי‬
‫ומתעסק בו לקנות האושר האמיתי כי וביש נדחים מעל האישי יעיב ההצלחה למאסם‬
‫ביניע כפיהם ללכת בנרולות ובנפלאות מאשר נדחו לחסרון הספוק ממעשה ידיהש‪ .‬ואס רצה‬
‫בשמח בחלקו על החלק הראוי לשמוח בו לעתיד שהוא העושר האמיתי יהיה ראית הכתיב‬
‫מאומרו יניע כפ־ כי תאכל וני׳ על דר־ שאז׳׳ל )ברכות ח׳ ‪ (:‬גדול הנהנה מיניעו מירא‬
‫שמיס שנאמר יגיע כפ־ כי תאכל כמו שנתבאר בשער מ״ב • והנה מזה נתבאר כמה‪.‬הרחיקו‬
‫אלו החכמים זה התואר מהעושר המדומהי והקריבוהו אצ הפ־ישית ממנו וההקרב אל‬
‫האושר האמיתי ‪ .‬ובזה נשצמו ־־שלשה תוארים אשר ־־םכימו זקני הניב עם בן זומא על‬
‫פי השאלות שנשאלו מאלכסנדר‪:‬‬
‫*אמנם מה שהוסיף עוד אי ז מ מנייד המכבד את הבריות הנה בזה כבר הסכים אל‬
‫כיונה הפילוסוף אלא שהוסיף עליו כפ־ חכמתי ‪ .‬וזה שניר ביאר החכם בראשון‬
‫מהמדות פרק שני שהכבוד איננו תכלית לחיי האדם ‪ .‬וכתב זה לשינו אכן נראה שהוא‬
‫יותר חיצוני מהמבוקש כי יראה שהכביד הוא ייתר ביד המכברי‪ :‬מאשר הוא במכובד ומה‬
‫שיהיה ביד הזילה ב ק ט ־ יים־ ואנחנו נכיר הטי‪ :‬המםיגצ כי הוא בקושי יוסר ע״כ‪ .‬כיון‬
‫בזה החכם לשני מופתים השני נמשך מהראשיז ‪ : :‬ש מ ט ־ קצת נפילים כמשפטי בנייצא ‪.‬‬
‫האחד כי הטיב העליון חיייב שיהיה ביד בעניו והכבוד איני כן כי אש ביד זילתו אם כן‬
‫וכוי‪ .‬עיד מזה מה שהוא ביד הזינה הנה בקלות יוסר אמנם הטיב האמיתי היא אשד‬
‫בקישי יוסר אם כן וכו׳ ‪ .‬עוד כתב )שם( עוד ירצה ה־ דרישת הכביד הוא למען אשר‬
‫יראי הרואים וכי׳ ירצה כי הכביד מלבד היותי ענץ ולא קנין כמי שנראה מהמיפתיס‬
‫הראשיניס רנה הוא מהדברים אשר צא בעביר עצמם יכשפם יכן כה‪ :‬פ־ק דאשין מהמאמר‬
‫השמיני‪ .‬אמנם היות אהוב נראה שהוא קרוב לדיר אשר הוא מכובד אש־ באמת רבים‬
‫יכספו ראה אשר לא בעבורו עצמית הכביד כי אם כמקרג וכי׳ והשלים המאמר באומרי‬
‫אמנם להיות נאהבים ישמחו לפי העצ‪ :‬ובעבור זה יראה כי הוא טיב מהיותי מניבד ע״כ ‪.‬‬
‫יה־בריה‬
‫*אמנס יכי׳‪ ,‬תיכן דעתו הוח ‪ ,‬כ׳ החו;ר אמר שהכביד אינ קני; ת ״ת׳ לאדה ‪ ,‬יזה מג׳ הניח‪,‬‬
‫הא׳ יען ני נל קנין!‪:‬יי•‪ :‬אמיתי צריך נהיית תל י רק •‪:‬דעת נעליו לבד‪ .‬עד שיינל להשתמש ני כחפצו‬
‫בכל עת שירצה איין ויא־דעש ‪:‬יט הי;; ד י יענעס נענ־־ינט ייעירען‪ ,‬י־עפפען עיייעיב אינד‬
‫בעניטצוננ גור פאן דעשע; א״כעגס־־טע־ אדיין‪ ,‬גיכט אכע־ פאן אנדעי; בחענניכ איזט ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫וכניד איש תלוי רקנדעת אחריס ‪ ,‬אס ידנו י״דיה׳‪ .‬ואס ימי יכזיה '‪ .‬ה‪:‬׳ כי אינני מתמיד‪,‬כי אס‬
‫נס הייס יכנד ההמון איש אהד ייגדהיה׳ למעני יהישיט עס גדיניס ‪ ,‬מחד נשניתס את טעמסיפשיט׳‬
‫מעיל הכבוד מעליו יעד עפר ישפילוה׳‪ ,‬והקר; האמיתי יהעיב המסוגל רק בקיש׳ יושר‪ ,‬א״; ויאחיעס‬
‫אוני קאסטכאיעס ניט ״ א י • א ס ע ־ גינט ז״געס כעז מצע־ ז א נ״ ט ל״נטעס אכהאנדען‬
‫קא‪8‬מען קאננען‪ ,‬והג׳ כי כל קני; וטוב חמיתי צריך להיות תכלית לעצמי‪ .‬טיס זיך זעלנסט צויעק‬
‫זיין‪ ,‬לא שיבוקש רק כדיי שהיא אמצעי להשגת טיב אחד ‪: ,‬מיש החוקר ׳ כי ע״ שיכידוהי זילתי‬
‫יהי׳ נאהבילהס ג״כ ‪ ,‬כ׳ המכובד מזולתו יאהב גס ממני‪ ,‬׳יען טא; אכטעט דען י״עיעט טאז אויך‬
‫גס בעטר שיחשבוהו לבעל מעלה‪ ,‬אשר יוכל להיעיצ לזולתי ׳שתזלי גס הס להועיל לי כפי ייכלתס‬
‫למען מציא חן כעיניי )עיי; מזה גס ;י‪:‬עת המירה מ׳׳נ היא פ״ג( ע׳׳ב ‪ ,‬יאמר הרי דל‪ ,‬בכל בן‬
‫זומא יאמר ״איזה מכובד המכבד את הכ־יות׳׳ להורות ‪ ,‬כי כמו שכל מדה טונה ת‪:‬בב בעליה לפעול‬
‫פעולות טיבית‪ ,‬ר׳מ מדת הגניר׳ אשר יארס תסננ איתי לפעול גבירות‪ ,‬דיאטאפפע־קייט פעי־אנלאסט‬
‫דיא אייסאיכיגג פאן העלייענטהאטען כן גס הכביד האמיתי היא המס‪ :•:‬את בעליה לכבד זולתו‪,‬‬
‫)כי נן ניסר בעבע הארס שמי שהיא בעצמי נעל מעלית ומדות טינות אמיתיות‪ ,‬ימכיר ייודע‬
‫ערכו וערך כל זולתו מכנד גס זולת־‪ ,‬ומיקר‪ ,‬אונד ווירריגט‪ .‬כל מ־ ה ומענה טינה גם כאחרים ‪.‬‬
‫החת ני המתגאה יאמר נלט ״אני יאפטי טורי• וע״כ ישפיל כביד כל זינת׳‪ .‬ונאיפן זה יהיה‬
‫הנייד קנין אמיתי ודבק תמיד בנעליו ל‪:‬די ואינני תליי נדעת אהריס ‪ ,‬גס יהי׳ מניקש לעצמו‪.‬‬
‫כי היות נעל מעלות ומדות ישרות ואמיתיות‪ ,‬וידיעת האדם את ערכי ומעלתו‪ .‬היא טונה גדולה‬
‫וקנין אמיתי לו‪.‬‬
‫צ*‬ ‫ח מ ש ה וששים‬ ‫הדרשים‬ ‫שעי‬

‫והרבי ים האלה הס לכימה מאד להורות חולםח עמן זה המבוקש ושכבר יהיה טוב דרישת‬
‫היות נאהב מהיות מכובד אחר שדרישת הכבוד הוא לראות נאהבים ואס כן זהו המבוקש‬
‫לפי העצה ובו ראו־ לשמוח יותר מלרד הטענות הראשונות ‪ .‬אמנם החכם הזה בן זומא‬
‫בחמש מטת אלו כלל את כל חכמתו זאת כמותו להורות שאין הכבוד הוא חכלית הטובות‬
‫האנושיות והוסיף עליו ענין נכבד מאד והוא שתאר בעל הכבוד בתוארו האמתי בלי ספק ‪.‬‬
‫וזה כי כמו שכל המעלות הה אותה אשר בעבורה יפעלו בעליהס פעולות מסודרות מהן‬
‫כמו הגבורה אשר בה יפעל הנבור גבורות והצדק אשר בה יסמל הצדיק צדקות והנדיב‬
‫נדיבות כן חוייב שיהיה הכבוד תואר וקנין אשר בו יפעלו כבידיה לא שיופעל מאחר ‪.‬‬
‫והוא מה שדמלי׳ן ירכם בפרק ההוא בענין האהבה אשר השוה אותה אל הכבוד ואמר כי‬
‫הוא יותר בהיות אוהב ה*שר בהיות אהוב וגס במעלת הנדיבות שהיא אצל הנתינה והקבלה‬
‫כתב בראשון מהמאמר הרביע־ מהמדות זה לשונו ולכן הוא יותר נדיב הנותן לאשר הוא ראוי‬
‫מהמקבל מהראוי ובלתי מקבל ממי שאינו ראוי כי הוא יותר מהמעלת עשית טוב‬
‫מסבול טוב ‪ .‬והם כילם דירים טובים ונכןחיס למדנוס תחלה מפי החוקר וא״כ הסברנוס יפה‬
‫ממנו מתיך דברי משנה זו האומרת בב־אור שהמכיבד אינו אשר מכבדין אותו זולתו כי הוא סבול‬
‫טוב יגס הטוב ההוא יהיה בזולתי וקל ההסרה ‪ .‬אמנם הוא אשר יכבד לזולתו כי אז הקנין‬
‫הוא לעצמו ויוא בייש־ יוסר גם שיוא עושה טוב לא םיבל אותו ‪ .‬וכמה הפליגו חז״ל לאמת‬
‫הכינין הזה במדרש במדבר רבה פרשת ביום השביעי נש־אאמר ר׳ סימון למה נקרא שמו של‬
‫הקב״ה מנן הכביד)תהליס כי׳ד(המלך שהיא חולק מכבודו ליריאיו‪ .‬ירצה שנקרא מלך הכבוד למה‬
‫שהוא חולק ניוד נזילהו לא מפני שמכבדין אוהו‪ .‬אמנם אמר ליריאיו מפני שמשלמות הכבוד‬
‫אשר בעבורו יקרא המכבד בגיל ‪-‬כביד הוא שינתן למי שהיא ראוי לו כי הכבוד הוא ענין‬
‫מגיע מהטובה אל הנעשה לו בשביל מעלהו שאס היהה ההשההואה והכריעה וזולה" זה‬
‫אשר ביד העושה לבדו גיצש הכבוד הנה ייה האבן או הצלם או הבהמה אשר יעשה להם‬
‫ככה יהיו נכבדיה ולא הי? בז־ ההפרש ביניהם ובין המלחכים ובין האלהיס וזה בטל‪ .‬כי‬
‫הה יוסיף ומה יהן לעושה כן מהכבוד למי שאין לו מגילה או הרנש‪ .‬אמנם יוסף ויהן‬
‫בפרסום מעצה מי שנאה לו הכבוד ולזה נוהניס המלכים לתה הכביד לבעלי המעליה וכמו שנאמר‬
‫)אסתר וי( מה נגישה יקר וגדולה למרדכי ונו׳ ‪ .‬משל למרנלית יקרה המשובצת בזהב‬
‫אופיר שהיא ודאי נראת מכובדת בזה לפי שבו יהסרסס נודל ערכה‪ .‬אמנם מי ששבץ אבן‬
‫מקיר כפים מגי־ מה כבוד הניע להם מזה אינהו בפחיתותיהו קיימי‪ .‬ועל זה המשל עצמו‬
‫אמר החכם כצרור אבן במרגמה כן נוהן לכסיל כביד )משלי כ״י( כי אף על פי שישהחוו‬
‫לפניו ויקלסוהו חולה םכליהו *ולה וגיל זה אמר לפי שכלו יהולל איש ונעוה לב יהיה לבוז‬
‫)שם ״ ב ( ‪ .‬יאמר כי ההלול והכבוד ינהן לכל איש לפי שכלו‪ .‬אמנס הנעוה לב שיכילל‬
‫יהיה ההלול ההוא לבוז ולחרפה כי כל השומע יצחק לו ויזכור לו מסרונוהיו ולא יקרא זה‬
‫כבוד אבנ כאלו ממיר כבוד בקלון ‪ .‬וכן אמר במקום אחר כבוד חכמים ינחלו וכסילים‬
‫מרים קלון )שם ני( ‪ .‬ירצה לפי שהכביד נעשה להכמיס היא פרסים מעלוהיהס כמו‬
‫המרגליה שאמרנו לזה ינחלו הכבוד כי להם יאוה בחורה נחלה כלומר בלי קטרוג‪ .‬אמנם‬
‫המרים הרומה כבוד לכסילים הנה זה אינו כבוד אבל העושה כן הוא מריס קלון ושם טל‬
‫שכמו‪ .‬כמו שלוקה אהה האבנים ונהנה על ראשו שהוא לא כבדה אבל הרימה מעל הארץ‪.‬‬
‫ולזה מה שהסנה במלך הכבוד שהוא חולק מכבודו ליריאיו אשר כבוד נחלו להם לפימעלוהיכ׳‪.‬‬
‫וכן ראוי להבין מהמאמר אי זהו מכובד המכבד אה הבריוה אוהס שהם ראויים אליו‪ .‬והביא‬
‫ראייה מאומרו כי מכבדי אכבד ירצה הפועלים פעולוה מסודרוה מהכבוד במה שמכבדין אוהו‬
‫או‬
 ‫חמשח וששים‬ ‫התשים‬ ‫שעי‬
‫או החנשים השלמים הקרובים אלי אותם אככד כלומר אתאר אותם בתאי נפילים ‪ .‬לא אותן‬
‫שמכברין אותם זולתם ולא גס כן המכבדין הכס־לים והרשעים ‪ .‬ואומרו ובוז־ יקלו היא מלה‬
‫עליונה לומר שהרע נמשך מא־ליו מל המקבלו‪ .‬ואמר מכובד ולא נכבל להמשכו אחי לשון‬
‫הכתוב כי מכבדי אכבד בלשון כבד לקדוש ה׳ מטבל)ישעיה נ״ח( וכן הוא לשון חכמים בכל‬
‫כיוצא בזה מקובל משומר ‪ ,‬משומל מטבלים מקודשים ‪ .‬הנה נתבאר מכלל משנה זו מה‬
‫שרצינו אליו מהיות החכמים מצויץ בפרישות מהמותר להם ולהתנהג בכל ענייניהם בפרישות‬
‫מדרכי ההמון במדותיהס ובסברותיהם ‪ .‬כי הס חושבים שהחכם הוא המלמד לכל אדם ויורו‬
‫שאיגו אלא הלמד מכל אדם ‪ .‬והגביר יחשבו כי הוא הכובש לזולתו ואינו רק מי שהוא עצמו‬
‫גביש ‪ .‬והעשיר אינו המרבה בסחורות ובפרקמגייאות כי אם השמח בחלקו אס דל ואס‬
‫עשיר • וכן הנכבד הוא המכבד הראוי לכבוד לא המכובד מההמון ־ כי ודאי אשר ישמע‬
‫דברים אלה ויתנהג בהם ובפרישותם הרי הוא מכלל הממיחין עצמם מהחיים הפחותים‬
‫והקצרים אשר בזה יחיו חיים מעילים לעולמים ואשד לא ישמע ימיה בהווה חיים המוניים‬
‫ימוח לעד לעולם כמו שאמרו חכמי הנגב בסיף המאמר ההוא )תמיד ל״ב‪ (.‬מה יעשה אדם‬
‫ויחיה ימית את עצמו וכו׳ ‪ .‬וכמו שאמרו חז״ל )ילקוט בראשית רמז י״ד( שאס ימות‬
‫יחיה ואס יחיה ימות‪ .‬ומכל זה נתברר מה שאמרנו ראשונה שענץ הזהירות והקדושה אינו‬
‫במה שלא יתנהג האלם בדברי שלוח האיסורין והדברים המתועבים כי אס בשיתקדש עצמו‬
‫בעניינים המותרים יינזר מהמותרות ויכניס עצמי לפנים מקלע הגדריס והתואריס אשר‬
‫תארוס יחר החכמים עד שישובו מבני טליה והנס מועטים ‪ .‬והנה מכל זה נפל ספק גדול‬
‫בענין הקדושה שנזכרת בתחלת פרשה זו קדושים תהיו כי קדוש אני ה׳ אלהיכס ההנזר‬
‫לבלתי עשות ככל התועבות המעשים המנונים שזכר ראשונה מהעריות אשר יכללו דברים‬
‫שנפשו של אדם מואס אותם תכלית המיאוס וערות אמו ואחותו ובתו ואמות אביו וכלתו‬
‫ידומיהס וטש הבהמה והזכור וזולתם אשר לא יתאיו אליהם זילתי הנפשות החולות הקרובות‬
‫למיתה וגם אשר נזכרו אחרי כן בסמיך איש אמו ואביו תיראו וגו׳‪ .‬אל תפנו אל האלילים‬
‫ואלהימסכהלא תמשו לכס ‪ .‬לא תנניבו ולא תכחשו ולא תשקרו ולא תגזול וגי׳‪ .‬לא תלך‬
‫רכיל בעמך וגו׳‪ .‬כי כל אלו מוייב כל ארס להרחיק עצמו מהם מבלי שישתמש בקדושה ט‬
‫כל צדיק אינו קלוש ‪ .‬וקשה עוד מזה מה שאז״ל )ייקרא רבות פ׳ טל( למה נסמכה‬
‫פרשת עריות לפרשת קלושים תטו לומר לך שכל מקום שאתה מוצא נדר ערוה אתה מיצא‬
‫קדושה והנה א״כ כל אשר לא יתנאל בבולמוס העריות המנונות והמתועבות ההם הנזכרות‬
‫הוא הקדוש זה לא יתכן כלל‪:‬‬
‫אמש להתר זה הספק צריך שנזכיר מס שהוא מבואר בדברי החכמים ‪ .‬יזה כי יש הבדל‬
‫גדול בין שלילת התואר מהדבר ובץ התחייבו בהפכי שאתה אם תאמר זה הדבר‬
‫אינו מסבהמלט לא מריב בו שיהיה קר בהמלט ואיפשר היותו ששר ‪ .‬אבל אם תאמר הוא‬
‫הפך המם המומלט מוייב בי שיהיה הקר המימלט ‪ .‬וק בכל כיוצא בזה לפי שכנר נתבאר‬
‫במכמה שהפכים הס אשר בקצה ההרמק במנינם כי לזה אמרו ידיעת ההפכים אמת‪ .‬כי‬
‫הדעת שמראם הלבן מפזר הראות הוא הדפת שהמראה השמור יקיצנו בלי ספק ‪ .‬וזה נתבאר‬
‫פי כל מה שהיו התארים אשר יתואר בהם האדם יותר מגונים יהיו ההפכיים להם יותר‬
‫שלמים וכל מה שיהיו פחות מגונים יהיו הפטהם פחות שלמים‪ .‬וזה כי הפך הרשע רפ הוא‬
‫הצדיק השלם אמנם הפך הרשע הביטני הוא הצדיק הבינוני אמנםהשלילות מהם אינם בריחוק‬
‫הקצוות כמו שאמרנו‪ .‬ועתה מזה תצא לנו הוראה להתיר הספק הזה שטוררמ והוא שמלת‬
‫קדושה הגאמרת בכאן אצל המעשים המנונים והמתומביס המומרים אותה פנים ואחור לא‬
‫‪-‬תאמר מל דרך שלילת הגנאים והפחתיות ההם לבד רק מל םכליח ההרחקה מהם אל הקצם‬
‫ק»ו;י‬
 ‫*ב‬ ‫חמשה וששים‬ ‫ל!דושים‬ ‫שער‬
‫ההפכי ‪ .‬והנה אם כן כל מה שיהיו התכונות אשר תאמר טליהס מגונות ומאוסות יהיה‬
‫תכלית ההרחקה מהם מהרה וקדושה שהקצה האחרון משטוף הניאוף והזמה הוא בלתי‬
‫הכניס ידו תחחאבנמו והוא הקדושה באמת כמש״א ראשונה ‪ .‬ואם כן הרי שדקדקה התורה‬
‫יפה כי אחר שכתכ כל המעשים המאוסים והמתומבים מהפריות הזרות והזמר וההרבעה‬
‫שהם נכנסים בכלל בהמיות אמר לא כאלה חלק יעקב כי ראוי לכס להתרחק מאלו המפשיס‬
‫הבהמיי׳ תכלית ההרחקה אשר ההרחקה הזאת על זה האופן היא בעינה קדושה אלהית כי‬
‫הבהמיות והאלהות הס בתכלית הרוחק כמו שכתב זה החכם בתחלת המאמר השבימי‬
‫מהמדות ימן כי אצל המדות אשר כראוי לברוח מהם שלשה מינים רשע‪ ,‬חטא ‪ ,‬בהמיות ‪.‬‬
‫אמנסהמתנגדס לשנים הס נלוייס כי זה נקרא מפלה וזה נקרא משר אמנם מתנגד לבהמיות‬
‫יאות לומר אשר היא מעלה למעלה מאדם והיא קדושה אלהיח ‪ .‬הנך רואה בעיניך דברי פי‬
‫חכם מאמתים כל מה שאמרנו כי הנה הוא זכר בכאן שני מינים אחד אטשי ואחד בהמי‬
‫והאנישי חלקו לשנים רשט וחטא ואמר שהמנגד אל הרשע הוא המטולה וכמו שאמרנו רשע‬
‫גמור שהוא מנגד אל הצדיק גמור והמנגד אל החטא הוא משר כי החוטא הוא סבלתי טבש‬
‫את יצרו והכשר הוא הכובש ‪ .‬וידוע שהבלתי כובש אינו רשט גמור שהרי הוא חוטא לתאבון‬
‫ולזה הכובש אינו צדיק גמור שהרי מידי הרהור ותאות העבירה לא יצא ‪ .‬אמנם מנגד מהמיית‬
‫אמר שלא ימצא רק בקדושה אלהית שהוא תכלית הפכה ולזה אמר שיקראו אנשיה אלהיים ‪.‬‬
‫והיא עצמו מה שכתב התורה על תכלית פרישות והרחקת אלו הפעולות הבהמיות קדושים‬
‫תטו כי קדוש אני ה׳ אלהיכס ‪ .‬והטונה פרושים ונבדלים תכלית ההבדלה ט אז תמצא בכם‬
‫הקדושה האלהית כי קדוש אני ה׳‪ .‬והנה חז׳׳ל דקדקו זה תכלית הדקדוק כשאמרו כל מקום‬
‫שאתה מוצא גדר מרוה אתה מוצא קדושה כי לא אמרו כל מקום שאתה מוצא איסור טרוה‬
‫שכל שהממה נאסרה אצלו אינו קדוש אבל מי שהוא נגדר בה גדר מזה ומזה ואפילו מהמותר‬
‫הגמור כמו שאמרו)אבות פ״א( באשתו אמרו קל ומומר וט׳ הרי אתם מוצא ט קדושה בלי‬
‫ספק‪ .‬וכן אמרו שס )ויקרא רבות(ואתא כהדה דרבי יהודה בן פזי דאמר רבי יסודה ‪p‬‬
‫פזי כל מי שהוא גורר טצמו מן העבירה נקרא קדוש רבי יהושע דסכנין מייתי לה מאלישמ‬
‫דכתיב ביה )מ״ב די( חיש אלהיס קדוש טובר מליט תמיד וגוי‪ .‬אמתיה דרבי שמואל מ־‬
‫יצחק אמרה אנא הוינא ממשמשה במניה דמרי ולא מן יומר ממית מיא בישא פל מטי‬
‫לפי שהטנץ הזה היא קדושה אלהית לזה ייחד םדבר וייחסו אל בני ישראל כי לא משה ‪p‬‬
‫לכל גוי‪ .‬אמנם הגיד דבריו חוקיו ומשפטיו לישראל אשר לזכותו מכל הצדדים נקרא שמו‬
‫עליו מכל זולתו מאשר לפניו ‪ .‬ולא טוד אלא שנתקדש בקדושה אלהי׳ ממש שנאמר )בראשים‬
‫ל״ג( ףקרא לו אל אלהי ישראל וזה מפט שאץ צריך לומר שהוא לא פרץ גדר האיסורים אבל‬
‫אפילו כמותרים לא ממא ולא יצא ממט שחטא בהם וגם לא בא ממט מי שעשה כן ט הפל‬
‫הוא בכלל קדושה אלהית ‪:‬‬
‫וזה טעם המדרש שזכרט ראשונה אמר לסם הקב״ה לישראל קודם שבראתי סמולם‬
‫המלאכים היו מקלםין אותי ומקלישץ שמי בכם ואומרים ברוך ה׳ אלהי ישראל כשבא‬
‫אדם הראשון אמרו מלאכי ה ‪ x‬ת רבונו של מולם זהו שאנו מקלםץ איילר י אמר גגב הוא‬
‫דכתיב ותאכל מן ה ק וגומר‪ .‬כשבא גמ אמרו לפגע רבוט שנ שלם וכו׳)‪.‬מר שכור הוא‬
‫דכתיב דשת מן היין משכר וינצל בתוך אהלו‪ .‬כשבא אברהם אמר רבוט ‪ So‬מולם וכו^י‬
‫אמר להם גר הוא‪ .‬כשבא יצחק אמר להם הוא אוהב את שונאי דכתיב )שם כ״ם( ויאהב‬
‫יצתק את משו‪ .‬כשבא ימקב אמרו זהו שאט מקלםין אוקי בו אמר להם ק ו‪1‬ן הוא אומר‬
‫)שם ל״ה( לא יקרא שמך מוד יעקב ט ‪ eft‬ישראל וכן ישראל נקראין מל שמו‪ .‬באוהם שטם‬
‫קדש הקלה אותם לשמו דכתיב)ישטי׳ מ״מ( ישראל אשר בך אספאר אמר להם הגיס מאיל‬
‫ונמקדשתס‬
 ‫חמשה וששים‬ ‫‪fiPttfVD‬‬ ‫עי‬ ‫ש‬

‫ונהקדשהס בשמי עד שלא נירא ‪:‬כולם כיו קדושים כמוני הדא הוא דכהיב קדושים ההיו‬
‫כי קדוש אני ה׳‪ .‬הלילה שיהיו המלאכים נמצאים קודם שנברא העולם וכבר אדל )פר״א‬
‫פ״ג( קודם בנברא העוצם היה הקב״ה ושמו אהד בלבד שאפילו שמוהיו של הקב״ה המורים‬
‫על ההואריס היהה הוראתה בענינס שנחלשו אחר הבריאה אמנם הכוונה בזה יכל הדברים‬
‫שאמרנו שקרמו לעולם לפי שמהשבהן קרמה לבריאתו ולזה אמר שקולם שנברא העולם‬
‫היה׳ הכוונה בבריאהו בשיהיו המלאכים מקלםין אוהו יהעל׳ במעשה יליו והוא כשימצא בהם‬
‫מי שיתקדש קלושה אלהיה ער שי‪-‬א ראוי שיתייחס אליו ויהפאר בו והוא זה המין מהמלבר‬
‫כשיהי׳ בשלמיהו‪ .‬והנה כשנמצא אלם בייה השאלה אס היה זה והשיב גנב הוא וכו׳‪ .‬וזה‬
‫כי הוא פרן גלרהמצוה והאסורין במה שאכל מ מ א ס ר עליו והוא ה־והר מגונה מחמאות‬
‫האלם‪ .‬והנה כשבא נח אמר שהוא שכור וזה כאם לא הגיא בני^םרלי הנה חטא במוהר לו‬
‫במה שנהנה ממנו יוהר מלאי ולא נזהר במה שאמר )יבמוה כ׳‪ (.‬קלש עצמך במוהר לך‬
‫כמו שאמרנו‪ .‬אמנם אברהם עם שלא חטא באהה מהנה הנה הוא בא מזרע אשר מעל(‬
‫בם ואין שם קלושה מלהית וכשבא יצחק עם שהוא לא העא בי׳ הענינים הראשונים ונס לא‬
‫נא מזרע מי שחטא ב הנה הנה יצא ממנו בנו הקריב אליו שחטא בעניניכ הקולמים ואין זה‬
‫סוף הקלושה וכן היה יכול לומר באברהם אלא לקה ליה בלרבא מיניה‪ :‬על שבא יעקב‬
‫שנתקדש מכל אלה הצללים ולזה השיב ואמר כי הוא זה שראוי לקלםו בו כי לכן נקרא שמו‬
‫ישראל והרי ישראל נקראים עצ שמו ישראל ורצה שיתקדשו בקדושתו לקיים מה שנאמר‬
‫ישראל אשר בך אהפאר הלא הוא לכתיב קדושים ההיי כי קדוש אני ה ׳ ‪ .‬הנה כי‬
‫כן נהבאר זה הענין והותר הספק שעודדנו גם כי נקבל שהכהוב הזה האומר קדושים‬
‫ההיו כי קדוש אני ה׳ וגומר יקשר עפ מה שלמעלה כמו שאמרו מז׳׳ל כל מקים שאהה‬
‫מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה כמי שאמרני‪ .‬האמנה כי כשנתבונן יפה נראה כי‬
‫על דרך האמה זו היא התלת פרשה ועד כאן נזכרו איםיריכ גדולים ומגונים מכאן ואילך‬
‫באו הישרות אלהיומ בהרמק ת וניידים וסייגים לעבירות התמורות ההנה ומדוה החסידות‬
‫המביאות לידי הקדושה הגמורה כמו שאמר בסופן והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש‬
‫אני ה׳ ולא עוד אצא שדברי הכתובים יעידו על היות כוונת הכתובים זאת בעצמה‬
‫לא זולת כמו שיתבאר זה על נכון כשאעורר תהנה הספקות הנופלים בענין כי בהם‬
‫נראה אור ‪:‬‬
‫כי הראוי להקריב האדם אל שלמותו שלא יושם לפניו בו קושי וזרות אבל שיתישר‬ ‫א‬
‫בשהוא נקל אליו וכמו שאמר )דברים ל׳( כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא‬
‫נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא וגומר עד כי קרוב אליך הדבר מאד‪ .‬ואם כן כבר הקשה‬
‫לשאול קלושים תהיו כי קדוש אני ה׳ כי מי זה ערב אל לבו לנשת ‪ :‬ב כי מי זה ששנה את‬
‫הסלר בהתחילו בכאן מיראה ההורים ואחד השבת ואמר ע״א לא כך סולרו בעשרת הלברות‬
‫הבל תחלה באמונתו יתעלה ואמר באסור עבולת אלילים ואחר בשבת ואחר בכבול אב ואס ‪.‬‬
‫ג שנמצאו אלו המצות שבאו כפולות במקימוה מתחלפים בפרשה זו והיה ראוי שייכללו במק! ס‬
‫א׳ כל אחה למינה ולמה המלקה והפזרם במקומות רבים ‪ .‬ועול שהפריד משפע זבח השלמים‬
‫מתוך פרשיוה הקרבנוה‪ .‬ולא עול אלא שהכניסו בין אזהרה מבודח אלילים ובין לקט ושכחה‬
‫ד כי אחר שנמר סדר כל המציה האלו והתם בהם והתקדשתם והייהם קדושים ונומר הזר‬
‫ואמר כי איש אשר יקלל אה אביו ואח אמו וגומי ואיש אשר ינאף ונו׳ י ואיש אשר ישכב‬
‫אה אשה אביו‪ .‬כי מה צורך במזרה זו‪ .‬ומה טעם במלה כי איש שנראה שהיא קושרת‬
‫העניינים בנהינה סיבה ולא נמצא לו קשר מצד הענין‪ .‬והרמנ״ן זכרונו לברכה כהב חוזר‬
‫לראש הפרשה שאמר איש אמו ואכיו היראו ואמר בכאן כי איש איש אשר לא ישמע אלי ויקלל‬
‫אביו‬
 ‫ש‬
‫צג‬ ‫חמשה וששים‬ ‫‪DWlp‬‬ ‫'<י‬
‫אכיו ואמו מות יומת ‪ .‬ואינו נכין כי הצלתי שומע אל היראה לא חוייב שיקלל וגס שאץ זהו‬
‫מדרך הקדישה שכ־!כ ראשונה‪ :‬ה מה טעס מה שנמצא בכל מה שהזהיר מהכתוב ההוא‬
‫והלאה כפילת העבירות אמר אשר יקלל את אביו ואת אמו אביו ואמו קלל אשר ינאף את‬
‫אשת י יש אשר ינאף את אשת רעהו אשר ישכב את אשת אביו ערות אשיו גלה בערות אחיתו‬
‫עדות אחותו גלה וכן טעס וראה את עדותה והיא תראה את מרותו וטעס חסד הוא שנתכלכלו‬
‫בו המסרשיכ זיל אשר ישכב את דודתו ערות דודו גלה וכן ככל מה שאמר תבל טשו תועבה‬
‫עשו זמה היא וכיוצא שכלן נראץ דברי מותר ‪ :‬ו שהוזכרו הקדושות שלשה פעמיס כפרש‪:‬‬
‫אחת כתחלתה קדושים תהיו כי קדוש אני ה׳ אחת באמצעה והתקדשתם והייתם קדושים כי‬
‫קדוש אני ה׳ ואחת כסופה והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה׳‪ .‬ים כענין אוכ וידעוני‬
‫‪1‬‬

‫שנזכר בפרשה זאת שצשה פעמים שתים באמצע ואתת כסיף ראיתי לעורר ספקות רכות כמעשה‬
‫שאול עם הכשלת אוב אשר הזכירוהו הזיל כלו במדרשית אך אמנה אניח אותו לסוף אצל‬
‫ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב אי ידעוני ושם אבאר אותו כפי היכולת שלא להפסיק הענין‬
‫ואחר שזכרנו אלו הספקית נבא אל הביאור בהודאת מה שיעדנוהו מהקדושה האלהית‬
‫הנכללת בתוכם ‪:‬‬
‫דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו וגורר ‪ .‬ותחלה אקדים ואומר כי הנה‬
‫שומרי תורה ומצוה הם על שני מחלקות‪ .‬האחד אשר יקיימו הדברים המונחים‬
‫בדת למה שיגזרם טוב דעתם ושכלם עד שאלמלא לא נכתבו הס היו ממציאים אותם‬
‫ומשתדלים על קיומם ואלו הס הראויים להיות מנהיגים כטס והם המעט‪ .‬והשני הוא‬
‫כלל ההמון המונהגים אשר באו על שמירתם בהכרח ומיראת העונשים אשר תניח הדת עליהם‬
‫לא בטבור דבר אחר ותמיד מראים עצמם כאנוסים בהם‪ .‬והנה שתי הכתות האלו הוא‬
‫מבואר שיתחלקו אל מחלקות כפי מה שימצא כל אחד מהעניינים האלה בהם בפחות וכיתר‬
‫והוא גס כן מבואר כי דרך הלימוד והגעת הדברים אל אלו שתי הכתות הוא מתחלף ‪.‬‬
‫כי הנה הכת ההמינית ראוי שיוקדם להס ההכרח אשר יביאם לעשות המצויה י‪,‬ודם שיזכרו‬
‫להם המצות עצמם אחר שהתחלת מעשיהם הוא ההכרח ההוא לא זולת ‪ .‬אמנם כת היהירים‬
‫הוא כהפך ני תחלה מגיע לדעתם חיוב הדברים מצד הצדקם מצד עצמם וילמדו על קצתם‬
‫מקצתם ואחר יגיעו אל היות אלו העניינים מרוצים לפני מניח הדת וראוי שיהיו נעשים‬
‫במצותו גס כי חיייכו לו קצת עבודות וככודות קל וחומר מזולתו‪) .‬כ( והנה להיות המעמד‬
‫הנכבד והנורא אשר כהר סיני מכוון אל כלל העם כמו שנאמר שם )שמות י״ע( הנה אנכי‬
‫בא אליך כעב הטנן בטבור ישמע העם כי העם שם מיוחד לכלל ההמון וכשם ההוא‬
‫נשתמש ככל הפרשה כלה זולתי פעם אחת כמו שנתבאר שש ‪ .‬לזה סדר דבריו עמהס על‬
‫האופן המיוהד להם החחיל)שם כי( אנכי ה׳ וגומר י לא יהיה לך אלהיס אחרים ומ׳ ואח״כ‬
‫לא השא ואחר כך זכור את יום השבת כי כל זה מה שיורה על מציאות המצוה והשגחתו‬
‫ויכלתו לצוות ולהשכיר ולהעניש ואחר התחיל במצות ככד אה אכיך וגומר ‪ .‬לא הרצה לא‬
‫תנאף וגומר ‪ .‬וכמי שאמר )מכילתא יתרו פ׳ מ״ת פ״ו‪ (.‬המליכוני עליכם תחלה ואה״כ אצוה‬
‫אתכם וגומר ‪) :‬א( אמנם עכשיו שהוא דורך כלימוד מהלך הצורה והשלמות ייחד הדבור אל‬
‫השלמים והמיוחדים שכעס ואמר דבר אל כני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי‬
‫קרוש אני ה׳ אלהיכס מל דרך שאמר שם )י״ט( ואתם תהיו לי ממלכת כהניס וגוי קדוש‬
‫אלה הדברים אשר תדכר אל כני ישראל כמוזכר שס‪ .‬ולזה החליף השטה הראשונה כסדר‬
‫הראוי להם והתחיל איש אמו ואביו תיראו שהיה דכור החמישי כסיני כי לא הוצרך להם‬
‫להקדים ההכרח ההוא אכל ראוי שיעלה על לכס כן מעצמם וממיוכ דעתם והוסיף גס כן‬
‫להזכיר‬
 ‫המשה וששים‬ ‫קדושים‬ ‫שער‬
‫להזכיר מורא ההורים כי הוא דבר יותר נכבד מהככוד כי הוא פועל הנפ‪ :‬ויותר יקר ממאכל‬
‫ומשתה‪ .‬גם הקדים האם כי הוא מה שראוי שיחויב בו תחלה ואחר יחייב במורא האב מקל‬
‫ומומר כי היא והוא חייבי! בכבודו‪ .‬ומזה חוייבו למצות השבת המורה שהוא יתעלה הממציא‬
‫הכל והוא אבי האבות כלן והוא ומולידיו מייבין בכבודו מקל ומימר‪ .‬לא על השבתות בלבד‬
‫הוא מטין כי אס על כל מה שמזהיר עליו בשב ואל תעשה‪ .‬ומז ה מוייב מה שסמך אל תפנו‬
‫אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכס אני ה׳ אלהיכם לא לבד שלא לעבוד זולתו כי אם‬
‫אט׳ הפנייה בלב בשום מחשבה והרהור‪ .‬ומזה שאלהי מסכה לא תעשה לך בפועל מכל שכן‬
‫ובכלל זה אלהי מטבעות המתכות אשר רבים שוממים בהם‪ .‬אמנם השלמים לא ישימו זהב‬
‫כסלם ובעשרם לא יתהללו‪ .‬ומזה וכי תזימו זבמ שלמים לה׳ לרצונכם תזבמוהו והיא עקר‬
‫מה שאמרנו ראשונה שלא יהיה המעשה מפאת מכקיח אלא מהתחלת רצונס שהוא המעשה‬
‫השלם כי בזולת זה היא בלתי עושה על דרך האמת אבל יעשו איבריו על כרמו ומזה הזהיר‬
‫המכס כשאמר עשה רצוני כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו)אבות פ׳׳ב(‪ .‬ירצה שתלמד לעצמך‬
‫לטשות הדברים הנרצים למקום באותו משק שתעשה הדברים שתתעורר אליהם מרצונך כדי‬
‫שימשך מן הלמוד וההרגל ההוא שיעשה רצונך כרצונו והוא שמעצמך תרצה אתה בהם תמלה‬
‫עד שיאמר שהיה רצינך מעצמך תמלה מה שנתבאר לך אמרי כן שהיה רצונו וזה יהי׳ בדברים‬
‫המעשיים הנרצים לאל יתעלה ומצויס מאתו כמו שאמרנו‪ .‬אמנם בדברים המנועים ממנו אשר‬
‫יתאוה האדם לעשותם כנון לקימת הבית או השדה אי האשה או הממון על דרכים בלתי‬
‫ישרים אומר)שם( נטל רצונך מפני רצונו והכוונה שיבטל הרצין הנפסד אשר על דרך האמת‬
‫הוא רצון ‪ iriv‬הוא שען הוא יצר הרע אשר בקרבו ויהפכנו אל הרצון השלם והוא הרצון‬
‫האלהי השונא גזל וממס והוא יתעלה על דרך ההשגחה גם כן יבטל רצון אחרים אשר בידם‬
‫הדבר אשר אתה מתאוה אליו ויניע לבבס למה שתמפוץ באופן שיגיע הדבר לידך בהיתר‬
‫ובכבוד‪ .‬צא ולמד דונמת זה מדוד שנדמה מפני שאול ולסיף שעה עמדה לו‪ :‬ואבשלום)ש׳׳ב‬
‫י׳׳ז( ואדוניה )מ״א א׳( שדמקו את השעה נדמו לעולם‪ .‬אמנס בת שבע שאכלה פצה כמעט‬
‫גטיו רגליו בה ורבים במו אלה הבאים בכתוב ובאשר לא כתוב‪ .‬וזה עצמו מה שאמר המשורר‬
‫והתענג על ה׳ ויתן לך משאלות לבך )תהליס ל״ז( והוא מבואר‪ .‬יהנט!־ ש־רצה שאס תתענג‬
‫‪1‬‬
‫מל ה׳ בהיות רצונך מה שהוא רצונו כמו שאמרנו הנה נמצא שיתן לך משאלות לבך ב‬
‫אשר אתה מושת כלומר שתמצא תמיד עובד ומתענג וכל זה מה שכלל באומרו לרצונכם תזבחוהו‬
‫ואמר מוד שאף מ׳׳פ שהם קדשים קלים ובאים בתורת שמחה ואהבה לא יקל בהם אבל יזהר‬
‫בכל חלקי פעולותיו לאכלס בזמנם ושלא לפגלס בשום מחשבה מפגלת כי כן למדו חכמים‬
‫דל)זבמיס כ׳׳ט ‪ (.‬שפרשה זאת‪.‬במחשבה מדברת‪ .‬הנה כי בכל אלו העניניס תהיה ההישרה‬
‫הולכת ועולה ממדרגה אל מדרגה ממעה למעלה תהיה ההתמלה אליה האדס עצמו‪ .‬וכמו‬
‫שאמר רבינו הקדוש )אבות פ״ב( כל שהיא תפארת לשישה ותפארת לו ‪ p‬האדם‪ .‬ואמר‬
‫שזירז בזה השיעור מהדעות המשיבות בענין האלהית נעתק אל המעשים שיש בהם דררא‬
‫שכל המעאיה תלרים נייייי יהתמיל ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה‬ ‫דממונא שהונ•‬
‫פאת שדך וגומר‪ .‬אמר שמהראוי לאנשי קדש לגמול מסד אל הצריך אותו ולתת להם מהונו‬
‫ומיגימו עד שיעזוב פאת שדהו בקצרו וגם לקט שכמה ופאה ופרט הכרם והעוללות לעני‬
‫ולגר ט הוא יתעלה רממיו על כל מעשיו ואתה ראוי להתקדש כמותו‪ .‬ומזה יהיה יותר‬
‫מתמייב לך מקל ומומר להרמיק הננבה הכמש והשקר ממך וממונך כי אם משלך אתה נותן‬
‫לאתרים כ״ש שלא תגטב מיד אחרים י ‪ , .‬לא תכמשי בדבר שבא לידכם בהיתר אע״ג דסבר‬
‫טד דמתרמו לי זוך וכו׳ )נימין נ׳׳א‪ . (:‬ולא תשקרו איש בטמיתו אפילו בדבר שאינו ממון‬
‫אבל יש בו קוטן אמונה ואונאת דברים וכ״ש שתזהרו בנדרים ושבועות המביאות אל שבוטת‬
‫שקר‬
‫צד‬ ‫חטעיה ושמים‬ ‫‪DNEftHp‬‬ ‫שעי‬
‫שקר או שיא‪ .‬ומזה לא תעשוק את רמך ולא תגזול לא חלץ פמילת פכיר אחך מד ב ק ר ‪.‬‬
‫והכוונה שתהיה בעירך הלנת שעולת שכיר אתך מד בקר ‪ .‬כאלו טשקת את רמך וגזלת‬
‫אותו ולזה בא לא תלין בלא ואיי כי סוף הפשוק הוא פירוש לתחלתו‪ .‬ומזה תזדרז שלא לקלל‬
‫חרש ולפני מור לא תתן מכשול כי ה ם מבירות קלות בפיני האנשים והם דשים אותם תמיד‬
‫בין מקביהס לפי שאינר גלויים כי אם למקום יתעלה‪ .‬וקדושים אשר בארץ חייבים לעשות‬
‫הישר במיניו וגס שהוא פחיתות נפלא ומדה שפלה לקלל ולהזיק האנשים הנסתרים ובלחי‬
‫גמלאים לפניו כמו שכתבנו זה בטנין נחש הממוני בשטר כ״ז‪ .‬ומדרך השלמים להדריך דרך‬
‫ישרה כל מי שהוא סומא בדבר וכמו שאמר איוב )כ״ש( טיגיס הייתי לטור וגומר; ואמ׳יפ‬
‫הזהיר בנרמא בנזיקים ואמר לא תפשו טול במשפט לא תשא פני דל ולא תהדר וגומר כי‬
‫שאת פני הדל והלין במדו או הדור פני הגדול מ ס שגופם אינם טול ממש אבל גורמים אל‬
‫המול כי לזה אמר יסודה בן טבאי אלתפשי־טצזך כעורכי הדיינים וכשיהיו במלי הדין לפניך‬
‫יהיו בעיניך כרשעים )אבות פ״א( כי היות כעורכי הדיינים הוא שאת פני הדל ללמז־‬
‫טענות למי שהוא עני בדעת ב ההיא ד ד יוחנן דאמר לקרובים טל מזונות האלמנה אלו קוצו‬
‫לה ולבסוף אמר עשינו מצמימ כעורכי הדיינין)כתובות נ״ב‪ . (:‬ירצה שהאשים טצמו טל זה‬
‫ואמרינן התם מעיקרא מאי סבר מבשרך לא תחשלם ולבסוף מאי סבר אדם חשוב שאני‪.‬‬
‫ובמה שאמר שיהיו בעלי הדין לפניו כרשמיס כיון למאמר לא תהדר פני גדול שלא יהדר‬
‫שום אחד מהם אט״פ שיהי׳ גדול מחבירו‪ .‬ובמה שאמר וכשנפטרין מלפניך יהיו בטיציך‬
‫כזכאין וכו׳‪ .‬הסכיס למה שסיים הכתוב בצדק תשפוט טמיתך שהכוונה שנדינס לכף זכות‬
‫ואחד התובע מה שלא הלוה או שלא הפקיד ואחד הכופר מה שיש בידו מהממון ראוי לדונם‬
‫בחזקת כשרות ושכל אחד מהם טוען אמת לפי מחשבתו‪ .‬מ״מ כל אלה ה ס מדות חשובות‬
‫והרחקה יתירה מהעבירות י ואחרי זה זירז במדה אחרת יקרה מאד יוטיל הזירוז בה מאד לחיי‬
‫בני האדם ואמר לא תלך רכיל בעמן לא תטמוד טל ד ם רטך אני ה ׳ ‪ .‬והידוע כי הרכיל את אשר‬
‫יראה יגיד אמנם אע״פ שלא יכזב הוא ראוי להרחיק מאד והנכשלבו דם יחשב לו שהרי הוא כאלו‬
‫טמד טל דם רעהו זה שהוא מדבר אליו הדברים ההם באהבתו אותו כמו שזכרנו זה בפרשת‬
‫מצורע שער ס ״ ב ‪ .‬ומזה נמשך למדת חסידות גמורה והוא לא תשנא אח אחיך בלבבך כי לא רבים‬
‫ימשלו טל שנאת הלב‪ .‬ואמר טוד שהרוא׳ חבירו נוהג שלא כשורה יוכיחנו עליה ויישירנו‬
‫אל הדרך הטובה כדי שלא ישא טליו חטא שהרי כל ישראל מרבים זה לזה במכין שמירת‬
‫המצות והמתרפ׳ בחלקו מהם חברו נושא טליו חטא משל לרבים שנישאים את הקורה טל‬
‫שכמם שהמשפיל מצמו ואינו נושא בטול‪ ,‬חביריו ישאו חלקו ואמר הוכח תוכיח את עמיתך‬
‫ממש וטל דרך שאמר החכם אל חוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך)משלי ט ׳ ( ‪ .‬כי יש‬
‫לשאיל מה בצע שיאהב הלץ את ©איש השלם אדרב׳ טיב הוא שישנא אותי וכבר היו חכמים‬
‫שהיה רע בעיניהם כשרואים שהרשעים משבחים אותם וכן אמרו חכמים )כתובות ק״ה •(‬
‫האי צירבא מרבנן דמרחמי ליה בני מתא לאו משום מעליותא ד י ד ה הוא אלא משוס דלא‬
‫מוכח להו במילי דשמיא אך הכינה אל תוכח לץ מן תוסיף חטא שנאתו אותך טל שאר חטאתיו‬
‫כי מדרך הלץ לשנוא מומחיו‪ .‬אמנם הוכח לחכם ותוסיף לו ז ט ת אהבתך טל שאר זכיותיו‬
‫כי מדרכו לאהוב המוכיחו והמישרו וכל זה בכלל הוכח תוכיח אש עמיתך שממך בתורה‬
‫ובמצות כי בזה לא תטיל עליך בתוכחתך טון אשר חטא וכמו שאמרו )ערכין ט׳׳ז‪ (:‬קרי‬
‫ביה תשיא‪ .‬והמשיך טוד מדות חסידות ואמר לא תקים לא תסור את בני טמך וגו׳‪ .‬כי‬
‫ודאי הבלתי נקימה לשלם לאיש כרוט מעשהו היא יראה שלמה והבלתי נטירה היא חסידות‬
‫גמורה ומדה אלהית כמו שאמר הנביא )ירמי׳ ג׳( לא אפיל פני בכס כי חסיד אני נאם‬
‫ס׳ לא אמור לעולם‪ .‬וכן אמר המשורר )תלים קיג( לא לנצח יריב ולא לעילם יסור כי לא‬

‫‪n‬‬
 ‫חמשה וששים‬ ‫‪DWlp‬‬ ‫שער‬
‫די שלא יגמול כרעתו אלא שיגמול לו טוכה מכלי שיאמר לו ראש עשיחי עמך טונה שלא‬
‫עשית עמי ככקשי ממך וחתם כל אלו המצות הכאות כדכ־יכ שכין ארס להכירו כזרוז נפלא‬
‫שהוא כלל גדול ומעול׳ לכל התורה כלה ואמר ואהכת לרעך כמוך והוא תכלית מוהר הלכ‬
‫ונקיותו שיאהכ האדם לזילתו כמותו‪ .‬והטונה שישים אדכ אהכת עצמו המדה אשר כה ישער‬
‫וימדוד אהבת כל בני אדם עד שלא יקבל שוס אחד ממנו מה שלא ירצה הוא לקבלו מזולתו‪.‬‬
‫ולזה אמרו זה כלל גדול בהורה רעל‪,‬־ םני למברך לא העביד )שבת ל׳׳א ‪ (.‬ולפי שהמדה‬
‫הקרובה אליו הוא עני; האחוה כי האח אצל האדם הוא בעצמו ובשרו לזה היה המנהג‬
‫בחורה להזכיר כלל האנשים בשם אחיה כי ימוך אחיך)ויקרא ט ה ( ומך אחיך עמו)שם(‬
‫ומי אחיך עמך )שם( כי ימכי לך אחיך וגוי )דברים י״ו(‪ .‬כמו שיהבאר זה בפרשה בהר‬
‫סיני שער ס ט ב״ה ‪ .‬ולגודל ה ערן הזה כללהללבמצוה הזאה כל המצוה כלן ואמר דאידך‬
‫פייושא הוא )שבל‪ .‬שם( ונם במה שצריך שיובן שההנאי ברעך שיהיה כמוך הוא ענין‬
‫נכבד מאד מיוחד אל השכל האנושי ישלמוהי מיםכם אל דברי המוקר ביארנו יפה אצל‬
‫מכירה הבכורה שער כ״ג דרוש משם ‪ .‬והנה אחר שסיים בזה כל אלה הדברים האנושיים‬
‫נעתק אל עניניס הידניים צוהה אותה התורה האלהיה להרהיק מנהגיה משכושי הדעות‬
‫ומקצקול הפעולות‪ .‬ואמר את מקיתי תשמורו בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע‬
‫כלאים ובגד כצאים וגו׳‪ .‬ואס שהעניניס האלו אין פרסים מעשיהם מגונים אלא שהאדם‬
‫נזהר כהם מכח המצוה עד שיצר הרע ואומות העולם משיבי! עליהם ומזה הטעם כבר היו‬
‫ממין המצות אשר יעדנו גם שיראה שהם להרחיק האדם מההרבע׳‪ .‬כאם יאשר עליו חבור‬
‫כל שני מינים כל שק שיהיו לו לזרה ליזקק לשאינו מינו שהוא הכיעור היותר נפלא מכל‬
‫מה שהוזכרו‪ .‬ואיפשר שטעם המטה להרחיק האנשים מאד מדעת אפיקו; ום האומר שכל‬
‫הוויית העולם והונדותיהן נפלו על צד ההזדמן כי הוא דעת בטל מכחיש אמיתת מציאות‬
‫מנהינ ודבר לעולם שהוא עקר הכפירית כלם וכבר דברנו על בטולה בשער הראשון‪ .‬ובספרי‬
‫)מנהוה מ״ג ‪ (:‬וראיהס אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מציה אמרת הכתוב׳ בצדה ואי‬
‫זו ‪ v‬כלאים שנאמר לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו גדילים העשה לך על ארבע כנפוה‬
‫כסותך וגו׳‪ .‬ומה נמלצו דבריהם עד מאד בי באמת המסתכל יפה בחוט התכלת הדומה‬
‫לים ולרקיע ולכסא הכבוד יתאמת אליי בטול דעת ההזדמן הרמוז באסור הכלאים כמו‬
‫שאמרנו‪ .‬וכן יש לפרש מה שאמרו שם הניא אידך ראה מציה זו וזכור מצוה אהדת התלוי׳‬
‫בה וכו׳‪ .‬כמו שיזכרו בלשונם בשער צ׳ בעיה‪ :‬והנה אחר זה סמך ענין דומה לכיעור‬
‫הכלאים והוא הבא על השפח׳ הנמרפה לאיש שהיא בעצמה חציה ששחה וחציה משוחררת‬
‫והרי הוא נופה כלאים והבא עציה הוא דמיון כלאים עמה שהוא כשר והיא שפחה ומשוחררת‬
‫ומזה חוייב שההיה לו אסורה מצד איסור אשס איש ומצד אחר מוהרה ואיסור׳ יחייבנו איל‬
‫אשם והיהרה פוטרם מן המיהה דכהיב לא יומהי כי לא הופשה‪ .‬עוד צוה להם על הפרישות‬
‫וההרחק׳ מהעניניס החמרייס ואמר וכי הבאי אל הארץ ינטעהס כל עץ מאכל וערלהס ערלהו‬
‫את פריו שלש שניב יהיה לכס ערלים יודיעם שמטבע העץ הצומח מן השדה שלא ישלמו‬
‫פירותיו באכילה עד השנה כחמישית וקידם שיוכשרו שנה אחה יש להביא פריו קדש הלולים‬
‫נה׳ מה שתהיה סבה להוסיף הביאהו משם ואילך ודי בזה זירוז כי האדם עץ השדה ומעשיו‬
‫י‪ .‬כעורים ראוי להרהיקס כי אז לא עץ מאכל הוא‪ .‬אמנם כשיתהיל לטין לבו לשמים סימן‬
‫טוכ הוא לכל מעשיו אשר יעשה וככר כהכהי כס׳ מילה שמה שאמרו)נדרים ל״ב‪ (.‬בן‬
‫בלש שנים הכיר אכרהס את כוראי איפשר שכוונו למה שהכירו כימי ערלתו שזמנו כאילן‬
‫שנש שנים‪ .‬ולפי שמחטאה הנעורים הוא להיוה מטורף אתר ידיעת העתידות ככל ענייטהס‬
‫אס כשאלות השדים ומימושים כי הנמרים ודומיהם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ככל‬
‫תאמתוםש‬
‫צה‬ ‫חטשה וששים‬ ‫קדושים‬ ‫שער‬
‫תאוותיהם הנכריות לזה םמך לא תאכלו על הדם לא הנחשי ולא העינכו‪ .‬יגה לפי שמעשה‬
‫מערות הוא ההדור והםלםיל בשט־ והקופי אמ־ לא תקיפו פאת ראהפס ולא תהיזית את‬
‫פאת זקניך ני אין הפרש בנער לפי שכלו או לפי שניו‪ .‬גם מי־פעולית התםרות לתת שרנו‬
‫לנפש וכתבת קעקע ‪ .‬וכי אדם מלא ימים בדעת יבתבינה לא יעשה כ אלה‪ .‬יממין ההרחקה‬
‫הזאת א״ר אל תהלל את בתך להזניתה כי לא על הזנות נאמר כי לא לאדם ל כזנות בתו‬
‫רק כמו שדרשו חדל)סנהדרין ע״ו ‪ (.‬זה המשיא בתו לזקן והרימה שצריך לשדר מעשיו‬
‫באופן שלא יבא לידי חטא ‪) :‬נ( אחר כך אמ־ את שבתית׳ תשזורו ואת מקדשי תיראו‬
‫‪,‬׳גו׳ ‪ .‬אל תפנו אל האונות יגו׳ ‪ .‬לגישות בנין אב ליראת המקדש ולאיסור ־־אונות והידעונים‬
‫כמו שגישה בהחלת הפרשה מיראת ההורים לשמירת השבתות ולאיםיר ע״א יעל הדרך‬
‫שפירשנו ועתה ירצה מטעם שאני ב־אתי העולם כלו וזרועי מישלה בי כמו שמעיד׳ שמירת‬
‫השבת אני מייחד המורא הגדול אל בית מקדשי פי הוא טהיר ומשרתיו טהורים וכל אשר‬
‫הם עישיס שם בטהרה ובקדושה אותי אני עישה ובעבודה הנעשית שה כתקנה יושנו כל‬
‫מבוקשי הארס כדרך ההשגחה הפ־טית‪ .‬ונם אש יאמר האדם לדעת אח אש־ יהיה לעתיד‬
‫יודע בקדושת השם ובטהרה האירים הנמצאים שה על לב הכ־ן הגדיל ומשתה אין לכס‬
‫לפנות אל מעשה האובית לפל המכינים ולבקש אל הידעיניס לטמאה בהם־ והוא הדבר עצמו‬
‫אשר ביארו משה אדוננו במשנה תירה כשאמר כי אחה בא אל הארץ י ג י ‪ .‬לא תלמד וגו׳‪.‬‬
‫לא ימצא ‪:‬ך וגי׳‪ .‬וחובר חי־ ושואל אוב וידעיני כ׳ תיגיבת ה׳ וגי׳‪ .‬ת״ניס תהיה עם ה׳‬
‫אלהיך כי המים האלה וטי ואתה לא כן נחן ה׳ אלהיך נביא מקרבך וגי׳ )דברים י״ח( •‬
‫הנה שהזהיר שלא לדרוש אדה מהש מבוקשיו מאלי הצדדים מפחיתים שבהםיתועבי העמים כי‬
‫אם שיבקני צ־כיהס מאנהיהם יתעלה מכהניו ומנביאיו‪ .‬ונא עיר כי אף הטנינים הנמסרים‬
‫בקילה האמיתית נבא־ בפ־שת קח את המחת׳ )במדבר י״ז( שאין דעת המקום נוחה שיעזרו‬
‫מהם בשעת ריהחא כי אס לשוב ולבקש מאתו כ׳ הוא יך וירפא‪ .‬וזה לא זילת נראה בעיני‬
‫שהיה עין שאיל כשבקש לשאיל באוב לדרוש )ש״א כיח( כי לדעתי לא שאל יו ולא דרש אליו‬
‫כמו שיבא ביאור מנייני בסיף הפרשה בעזרת האל‪ .‬ולפי שאלו העניינים כלה ימשכו לאדם‬
‫מימי הנערות שהוא במדרגה שנות הגי־לה לאילן שזכר ראשונה ובמענליו יתנכר נער‬
‫בהתנגדותו אל הילדות אה לפי רוב השנים אי לפי שלימות החכמה‪ .‬ולז ה סמך מפני שבה‬
‫תקום וגו׳‪ .‬כל שיבה במשמט‪ .‬והדרת פני זקן זה שינה הכמה כי שני הגינינים האלה‬
‫‪:‬ומריש בישראל האדם ושלמות׳ לבלתי לכת בתעתועים ההם רק ביראת ה׳ כל היום ויראת‬
‫מאלהיך אני ה׳ מכאן אמדו )קידושין ל״ג‪ (:‬מפני לומדים עומדים מפניה לא כ; שכן‪ .‬ולפי‬
‫שייה המנהג המפירסם לקום מפני התורה יוהד מאשר יקימו מפמ לומדה אמ־ו)מכות כ״ב ‪(:‬‬
‫הני אינשי טפשאי מקמי סי׳ת קיימי מקמי תלמיד חכה לא קיימי לומר שהם בועדים בעם במה שהם‬
‫מחמירין בבא מן הדין יותר מבנדין עצמו‪ .‬ובפרה אדומה יתבאר ב״ה זאת התפיס׳ ב״שיב‬
‫אלו המאמרים שנראים כסותרין זה לזה‪ .‬ואחרי כן זירז מאונאת הגר והיא שישים לפיו‬
‫ממסים לבלתי הזכיר אותו מאומה ממעשיו וממעשי אבותיו הראשונים שהוא זהירות נדלה‬
‫וכ״ש שצוה לאהוב אותו כמותו‪ .‬ואחר ז־ז על משפט המרות והמשקלות והמשורות שצריכים‬
‫ליזהר בהס שעולתם מצויה מאד אם שימין המתכוין ואם שיעלים טיניו ‪ !3‬כמו שמירת‬
‫השעורים בקנה המאזנים ובארך החבלים שהכפוה מלויין בהם וגובהן מטל הארץ ומעשה‬
‫אבני המשקל מחלוקי נחל אי זכיכית ושמירתן מהמלך ומכל לחית וקנוה המדוה מזמן לזמן‬
‫כמו שיאוה לכל סחורה וסחורה לפי עניינה ויתר החבולות אשר יעשו בהנה כמו שאמר‬
‫ריב״ז עליהם אוי לי אם אומרם ואוי לי אם לא אומרם )ב״ב פייט‪ (.‬כי הס שלא להזכיר‬
‫מפני שלא ילמדום בני אדם הנלוזים במעגלוהס‪ .‬אמנם שומר נפשו ירהק מהם‪ .‬ולפי שכל‬
‫אלי‬
 ‫חטשה וששים‬ ‫קלובים‬ ‫שער‬
‫‪,‬‬
‫אלו הדברים נמסרים ללכ אמר אני ה׳ אלהיכס אשר הוצאתי אחכם וגוי ושם בחנה כין‬
‫טיפה לטיפה‪ :‬והנה מה טוב מה נעים כאשר יובן שווי המדות ומשקלים אל בללות מדות‬
‫האדם אשר טליהס אמר החכם )משלי כ׳( אבן ואכן איפה ואיפה וגו׳‪ .‬כמו שפירשתי הטנין‬
‫יפה טס ככתוכיס הסמוכים בשער י״ז והוא מנין נכבד מסכים אל דברי ?חוקר באלו הפנינים‬
‫ונאות לפי דרכנו‪ .‬ולסיום כל אלה העניינים אמר ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי‬
‫וטשיתס אותם וגו׳‪ .‬לומר כי כל אחת מהנה היא חק ומשפט מיוחד לו שלא יסכים עליה‬
‫דעת הכלל ומזה המין עצמו צוה להזהיר מל נתינת הזרע‪ -‬למולך לא מצד עצמו ממש כי הוא‬
‫מהדברים המתועכים אלא להזהיר כל כני המשפח׳ כמו שאמר מות יומת עס הארץ ירגמוהו‬
‫כאבן ואני אתן את פני באיש ההוא וגו׳‪ .‬ואס העלס יעלימו עם הארץ גזן האיש ההוא‬
‫וגו׳ ושמתי אני את פני באיש ההוא וכמשפחתו והכרתי אותו ואת כל הזוניס אחרי המולך‬
‫מקרב ע מ ם ‪ .‬וכל זה הוא מבואר שהוא ממין הפרישות וההרחק׳ שיחרדו הכל לכער צלולים‬
‫מן הארץ‪ .‬וסמך להרהק׳ זו והנפש אשר הפנה אל האובות ואל הידעוצ*ם לזנות אחריהם‬
‫ונההי אה פני וגו׳‪) :‬נ( כי למעלה דבר דרך אזהרה על עצם יעביר׳ המסורה לביד וכאן‬
‫הזהיר בפירוש אפילו על הפנייה המחשביה שהיא מסורה לשמים וכמו שאמר ראשונה אל‬
‫הפנו אל האלילים ‪ .‬והנה אחר שגמר מה שראה לזרז בו מכל אלה המעשים אבר מזה המין‬
‫פירש הכוונה העצמית שי יא אותה אשר הנהנו מהיוחס על דרך הקדושה האלהיח ואמר‬
‫וההקדשהס והייתם קדושים כי קדוש אני ה׳ אלהיכס )ו( ירצה כוונה כל המצוה והזירוזיס‬
‫כללו היהה כדי שתתקדשי בעצמכם במה שנראה מוהר ובלהי ממנה להמון האנשים הנמשכים‬
‫אחרי טבע התחלתם ותהיו נבדלים ומרוחקים מכל דבר דומה לניעור ומטבע החומר ומעשהו‬
‫כמני כי קדוש אני אלהיכס‪ .‬וע״כ זכרתי שמי כמעט בכל אהת מכל המצית שקדמו לומר‬
‫בסופו אני ה׳ כלומר מהרי עשו כמוני כי הנה מניעת המעשים המגונים והבהמיימ בעצמם‬
‫לא הקרא קדושה טהרה כמו שזכרנו ראשונה והעושים אותם י ם השובים כבהמת השדה‬
‫זפהוהיס מהם והמהוייב לעשות ב י ס משפט כהיב בשטף יייף איש איש מהם כפי כיונו והיכן‬
‫המאמר בזה ביארו הכליה יביאור במה שסמך ושמרהם אה כל הקהי וגישיהם אוהם כיי‬
‫אני ה׳ מקדשכם )ד( כי איש איש אשר יקלל אה אביו ואה אמו מוה יומה אביו ואמו קלל‬
‫דמיו בו ואיש אשר ינאף וטי‪ .‬ואיש אשר ישכב וגו׳ עד סוף )ה( ירצה מה כאמרהי ראשונה‬
‫איש אמו והביו היראו וכל הנמשך אליו הנה הוא זרוז ונקיוה יהירה כמו שאמרנו שם כי‬
‫האיש הבהמי המקלל את אביו ואת אמו לא היה טסקיני שם עמו כי בן מיה הוא שפרסום‬
‫חטאהו ענה בו כי אביו ואמו קלל‪ .‬וכן האיש אשר ינאף אה אשת איש מצד אשר ינאף את‬
‫חשת רעהו ונוזל וגונב קנינו היותר מייחד לו הוא מפורסם שמשפט הנואף והמאפה‬
‫למיהה אהר ששניהם מסכימים בטול וגס איש אשר ישכב אח אשת אביו פרסום חטאתי‬
‫ענה בי כי ערוה אביו גלה ־ וכן אשר ישכב אה כלהו מי לא ידע שהוא דבר מאים ובהמי‬
‫לכלול ולערב זרע האב והבן יהד ‪ :‬ואין צ״ל שהוא מפירסם היעיב הזכיר אשר בה חייבים‬
‫מיהה שניהם‪ .‬וכן זמה אשה ובהה וכוחן שכבהו בבהמה‪ .‬וכן אשר יקה אה אהוהו לשם‬
‫נישואין אס יגיע הדבר לפיעל שהוא ראה את ערותה יהיא הראה את עריהי כמו שכהבאר‬
‫בסיף שער שעבר כי ערות אחותו גלה ונו׳‪ .‬וכן בנדה כי את מקורה הערה והיא גלתה‬
‫את מקור דמיה כי היא מוצפת עצימה יטנוף בהמי ראויים שניהם להכרת עליה‪ .‬וכן אחות‬
‫אס ואב למה שהוא גנות מפונ סם ‪ .‬וכן בדודתו גס אשת אחיו שהיא במדרגת ג נ י ה עד‬
‫שתטהר במיתת אחיו בלא בניס כפי גזרת הכתוב כי כל אלו המעשים ידאי הס מאוסים‬
‫ומגונים עשו אותם העמים אשר זטש ‪r‬׳ ‪ .‬ולזה אמר טל כלס ושמרתם את כל מקותי ואה‬
‫כל משפטי ‪: .‬שיחם אותם ולא תקיא אתכם הארץ אשר מני מכיא אתכס שמה לשכת בה‬
‫ולא‬
‫צי‬ ‫חטמוה ‪B W‬‬ ‫קלושים‬ ‫שעי‬
‫ולא תלכו בחקות מוי אשר אני משלח מפניכם ט אח כל אלה משו ואקוץ בם ואלו שום‬
‫קדושה לא נזכרה פליסם כמו בראשונים‪ .‬אמנם אתר זה אמר ואומר לכם אתם שירשו‬
‫את אדמתם ואני אתננה לפס וטי‪ .‬אני ה׳ אלהיכס אשר הבדלתי אתכם מן הממים ולא‬
‫שתבדלו בזה לבד ט נם במק המאכל והמשק׳ כמו שסמך והבדלתם ‪ p‬הבהמה הטהורה‬
‫לטמאה ובץ הטוף הטמא לטהור וט׳ ולא חשקצו וט׳ ובזה ודאי טפל מנץ קרושה וטהר׳‬
‫ט היא הרחק׳ מהאטימות ומרוח המומא׳ כמו שכתבט במקומם שטר ס׳‪ .‬וכן נאמר שם‬
‫אל תשקלו את נפשותיכם וט׳‪ .‬כי אט ה׳ אלהיכם והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש‬
‫אט ולא תטמאו את נפשותיכם כמו שאמר בכאן וטיתס קדושים ט קדוש אט ה׳ ואבדיל‬
‫אתכם מן הטמיס להיות לי‪ .‬וכבר בועט בפרשת בתדש השלישי שטר מ״ד מטם נכבד‬
‫מאוד בזה ההבדל כי בו נשלם הבדל וםגלת הטם הזה מכל הממיס‪ .‬והנה לפי » » ‪p‬‬
‫דרישת האובות והידטונים הזהיר למעלה טל דרך הדרוז כמו שאמרט חזר טכשיו והזטרו‬
‫בכלל המעשים המגונים וטנש מליו מיתה כמותם‪ .‬ואם הפסיק גטנין המאכלות ואמר איש‬
‫או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו באבן ירגמו אותו דמיהם בס ‪ .‬וטס זה כבר‬
‫עברט על הפרשה כלה בהתר הספקות וביררמ מתוכה מה שרציט מההבדל אשר בין הלימוד‬
‫הבא בסדרה ובין הלמוד שבא בסדר הדברות הנתוטת בסיט והוא טגץ משר ומתישב אל‬
‫השכל ואל הכתובים‪:‬‬
‫והנה לפי שמעשה שאול עם הבטלת אוב הוא מהמנין אשר מכר בפרשה זאת שלשם‬
‫פטמים כנזכר גס חדל סמכוהו במדרשיהם בתחלת פרשה הבאה ודברו בספור כלו‬
‫מצירף להיותו מהענינים החמורים והקשים שבנביאים ראיתי לסמט גם אט הנה אל זה‬
‫הכתוב האחרון ולכתוב מה שמלה בידי מפשוטו ומה שגזר מליו מעוט טיוני שהוא מתישב‬
‫בטניינו‪ .‬ואולם מה שזכרוהו עליו חז״ל נשממט ואס קבלה נקבל‪ .‬כתוב במדרש )מקרא‬
‫רבה פרשה טו( אמר אל הבמים בל אהרן מה כתיב למטלה מן הטטן ואיש או אישה כי‬
‫יהיה בהם אוב או ידטוני מות יומתו וט׳‪ .‬באבן ירגמו אותם דמיהם בם‪ .‬רבי יהושמ‬
‫דסכנין בשם רבי לוי איש זה שאול ואשה »ו בעלת אוב‪ .‬רבי לוי בשם רבי מנינא מוטב‬
‫היה לו לדריש באורים ותומים של מטלן ולא לדרוש באוב וירמוגי שלמטן‪ :‬ויאמר שאול‬
‫אל טבדיו בקשו לי אשת בטלת אוב )ש״א שם( משל לשלטן שנכנס לטיר גוזר ואומר כל‬
‫התרנגולים שיש כאן ישחטו לשחרית אמר להם אין כאן תרגגול שיקרא אמרו לו טבדיו והלא‬
‫אתה שגזרת שישחטו כלן‪ .‬כך שאול הסיר את האובות ואת הידעוני מן הארץ ההיא והוא‬
‫אומר בקשו לי אשת בעלת אוב‪ .‬ויתחפש שאול וילבש בגדים אחרים)שם( ויחפש כתיב נעשה‬
‫חפשי מן המלכות‪ .‬וילך הוא ושני אנשים עמו)שם( זה אבנר ועמשא וטי‪ .‬אם שיסמל‬
‫השכל ששאול בטת צרתו יצא מדטתו לבקש ולשאול טל החרנמלין הנשחטים בלילה ההוא‪ .‬כנה‬
‫באמת לא יוכל שאת שתהיה הנפש האיטשית תחת ממשלת מלאכת האוב הפחותה ודומה‬
‫לה וטש שתשליט להרגיז איש קדוש אלהי ישראל כשמואל הנביא להעלות אותו מבית מטמתו‬
‫בשום צד ובכוס זמן לא בחוך שנים טשר חדש ולא אמריהם כמו שנראה שגתרטס מזה‬
‫באומרו למה הרגזתני לעלות אוחי)שם( חלילה מי ימן טהור וקדוש מטמא לא אחד ‪.‬‬
‫והגה כל בעל דעת ואוהב האמת הוא מחוייב לדרוש ולתור בדבר זה ואגי בעטי דרשתי מליו‬
‫מהמפרשים גס מהמדרשים גם מפי חכמים ונבונים ולא ענו דבר שיוסר בו הזרות הגדול‬
‫הזה ולא מקצתו‪ .‬לבד זה מצאנו ראינו מפי קצת גאוטם ז׳ל שאמרו דכגון דא ודאי אין לחוש‬
‫לפשט הכתובים גס כי הסכימו מדרשי רז״ל טמסס ואמרו שהיה הכל תחבולה והתול‬
‫מהאשה אל שאול ט״י איש נופץ ממנה שידבר שס בשמו של שמואל וכר‪ .‬כמו בכתב הר״דק‬
‫יל בפירושיו‪ .‬והנה זה דרך קשה וזר מהראשון ומביא שמצה רבה בפשטי הכתובים טםף‬
‫מל‬
 ‫ש‬
‫חמשה וששים‬ ‫עי‬
‫על מה שהעלו אל הבעלת אוב אל מעלת הנביאה לפי הדברים אשר שמה בפי האיש ההוא‬
‫המהתל ובסוף דבריו כתב)הרד״ק שם( אבל רבינו סעדיה ורב האי הגאוני‪ :‬דל אמרו אמת‬
‫הוא כי רחוק הוא שתגיד האשה העתידות וכן שתחיה היא המת בחכמת האוב אך הבורא‬
‫יתעלה החיה את שמואל כדי לשפר לשאול הקורות העתידות לבא עליי והאשה אשר לא ידעה‬
‫בכל אלה נבהלה כמ״ש ותזעק בקול ואשר אמרה האשה את מי אעלה לך דברי התולים היה‬
‫כי דעתה לעשות כמנהגה אלה דבריהם ‪ :‬ויש לתמוה בדברי הגאונים האלה אס הקב״ה‬
‫החייה את שמואל כדי לספר לשאול הקירות הבאות מליו למה לא א״ל ט״י חלומות או ט״י‬
‫אורים יתומים או נדי נביאים אלא ע״י אשה בעלת אוב כל אלו דבריו ז״ל‪ .‬אמנם אשר עלה‬
‫בידי אחר התבונני בו ׳כפי יכלתי אכתוב אותו אחר שאזכור הספקות הנופלים בענין הזה‬
‫כשנקבלהו לפי פשוטן אשר הורגלנו אצלו הן מה שספקו בהן הראשונית ודברו בו הן אשר‬
‫חדשנוס אנחנו‪ .‬ואחר־ הציעי ההצעות אשר יחייבם השכל בענין הזה חיוב מוחלט ‪ ,‬ואולם‬
‫הספקות הס ששה‪.‬‬
‫הראשון כי מצד מה שנשמע והוגד ממעשה האוב יראה שעצם עניינו הוא כי כשיתעסק‬
‫בעל האוב בעצמות המתים כפי מלאכתו יתדמה אליו שהוא שומע קול נמוך מדבר‬
‫אליו בלט ומשמימו הדבר הנשאל חרש לאמר והוא מה שנתבאר מהכתוב האומר והיה כאוב‬
‫מארץ קולך ומעפר אמרתך תצפצף )ישעיה כ ״ ט ( ‪ .‬והשמיעה ההיא תחשב לו כמעלה המת‬
‫ההוא‪ .‬אבל לא יראה ממנו שהשואל יראה שוס מראה ותמונה שהיה מדבר עמו כל שכן‬
‫שיראה מראות האלהים כמו שאמרה האשה הזאת ראיתי אלהיס עולים מן הארץ)ש״א שם(‬
‫והוא שאלה מה תארו יאמרה איש זקן עיעה מעיל וחלילה שיאמר בנפש הנביא הקדוש מה‬
‫שרנילין לומר משביעי השדים ומראים נופי המתיס בלבושיהן כמו שהיו מה שיאות להם‬
‫כפי רוח הטומאה השורה בטומאתם כי הכל כזבים ורוח עועיס ‪ .‬השני כי לפי שקול הדעת‬
‫בעל האוב הוא השואל והמשיב ואולם בכאן נראה שהיא לא שאלה דבר ולא שמעה בקול‬
‫שמואל אך שאול היה השואל והשומע‪ .‬והנה חז״ל במדרש הנזכר )ויקרא רבות פ׳ כ״י( השיבו‬
‫על שתי אלו התשיבית במה שאמרו נ׳ דברים נאמרו באוב המעלה רואהו ואינו שומע מי‬
‫שצריך לו שומעו ואינו רואהי מי שאיני צריך לו איני שומע ואינו רואהו כך שמואל האשה‬
‫שהעלתה ראתהו ולא שמעתהו‪ .‬שאול שהיה צריך לו שמעוהו ולא ראהו‪ .‬אבנר ועמשא‬
‫שלא נצטרכו לא ראוהו ולא שמעוהו ע״כ‪ .‬הנה שחדל ראו אלו העניניס הזרים בזה הענין‬
‫ושמו אותם סגולה בזאת המלאכה ואס היתה קבלה ממקום אחר נקבל ואס אין‪ .‬יראה‬
‫שאץ להביא ראיה ממקום הספק עצמו‪ .‬ועול כי למה היו שני שרי צבאות ישראל אבנר בן‬
‫נר ועמשא בן ־תר בלתי צריכים לדבר הזה שהוא צורך מלחמת ישראל המוטלת עליהם ‪.‬‬
‫השלישי כי מה המרדה הגדולה אשר חרדה האשה כאשר ראתה את שמואל בסימנים‬
‫המובהקים והנכרים אליה אמר שאמר להשאיל את שמואל העלי לי והיא סברה‬
‫וקבלה ובמה ידמה שהיה שם שאול‪ .‬והנה נם בזה השיבו מז׳׳ל)שם( שראתהו עולה מעלה‬
‫ראש ושכן דרך העולים אל המלכים כ׳ אל ההדיוטים עולים דרך רגליהם וחשדה מפני הפמד‬
‫והתשובה הזו היא ממין הראשונות כי הוצרכו לומר כן ליישב הענין לא שיודיעו ממקום אמר‪.‬‬
‫הרביעי למה לא ענהו ה׳ בנביאים או באורים מאשר יבא עליו מהרע במעלו אשר מעל‬
‫כמו שהודיעו שמואל בסיף ואמר שלא הוכשר לקבל טוב מאת האלהיס יקבל‬
‫את הרע כמו שמצינו הנביאים כולם שבשרו הרעות המיועדות על המלכים או על העם‬
‫במטאתס אשר מטאו לה׳‪.‬‬
‫ההטישי למה לא הוכיתי שמואל על שאלתו באוב כי היה טון פלילי לו אשר בו נתמלאה‬
‫סאתו כמו שאמר בדברי הימים )א׳ י׳( וימת שאול בעמלו אשר מעל בה׳ על‬
‫אשר‬
‫**‬ ‫חטשה וששים‬ ‫קלושים‬ ‫שעי‬
‫אשר לא שמר וגס לשאול כאוכ לדרוש אבל אמר לו מה שיראה הפך זה כאומרו)ש״א שה(‬
‫כאשר לא שמעת כקול ה׳ ולא עשית חרון אפו כעמלק על כן הדכר הזה עשה לך ה׳ היום‬
‫הזה הנה שדקדק כדכריו שלא נכפל אליו אז עון א ח ר ‪ .‬הששי כי הנה הכתוכיס סותרים‬
‫זה לזה תכלית הסתירה כי ככאן הוא אומר וישאל שאול בה׳ ולא ענהו ה׳ גם כחלומות גם‬
‫כאורים גם כנכיאיס וכדכרי הימים )שם( נאמר ולא דרש כה׳ וימיתהו‪ .‬והנה ר׳ דוד‬
‫קמחי זכרו לכרכה תייץ שכיון שלסוף דרש כעלת אוב הוה ליה כמי שלא דיש את ה׳ כלל‬
‫ואינו נכון‪ .‬עד הנה הספקות הכילליםלפי הענין‪ .‬אמנם הספקות אשר ראוי לעורר מדרך הספור‬
‫ולשון הכתוכים הס שכמה‪ .‬האחד כי מה לו לכתוכ כל מה שאירע כמעשה ההוא יספיק כשיאמר‬
‫ויבאו אל האשה לילה ויאמר לה שאול קסמי נא באוב והעלי את שמואל ותעש כ ן ‪ .‬ויאמר‬
‫שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות איחי ויאמר שאול צר לי מאוד ופלשחיס נלחמים בי‬
‫ואלהים סר מעלי ולא ענני עוד גם כנכיאיס גם בחלומות ואקראה לך להודיעני מה אעשה‬
‫)ש״א בם(‪ .‬וכל היותר מאשר אמרה אחה ידעת את אבר עשה שאול ואשר נכנע לה אם ־קרך‬
‫עון כדכר הזה ונס החרדה אשר מרדה כראותו ומה שאמרה אלהיס ראיהי פוליס מן הארן‬
‫ושאלת מה תארו ותשוכתה הכל הוא דכרי הזיות הנאותים לדבר באזני עם האין החפצים‬
‫שמוע דכריס כהוויין אשר מל כל זז וכדומה אמרו תמיד מאי נפקה מינה מה דהוה הוה ‪.‬‬
‫ה ש נ י אומרו קסמי נא לי באוב כי מהראוי שיאמר שאלי נא לי כאוכ כי הקסם לפי הנראה‬
‫דבר בפני עצמו הוא משאלת האוב וכן אמר הכתוב קוסם קסמיס מעונן ומנחש ומכשף‬
‫ושואל אוכ אז ידעוני ודורש אל המתים)דברים י״ח(‪ .‬השלישי אומרו והעלי לי את אשר‬
‫אומר אליך היה לו לומר מיד והעלי לי את שמואל כמו שאמר כסוף‪ .‬ה ר ג י ע י אומרו חי‬
‫ה׳ אם יקרך טון כדבר הזה דודאי במקום שיש חומר שבועה היה לו לדקדק כדכריו ולומר‬
‫חי ה׳ אס ימצאך רע כי מון ודאי יקרה ומי כמוהו יורמ אשר המכיר האוכ מן הארץ כמו‬
‫שנזכר ראשונה‪ .‬ההטישי כלא נראה ככחוכ כמשתה כלל מממשה האוכ להמלוש את‬
‫שמואל אלא מיד שנאמר את שמואל הטלי לי נאמר ותרא האשה את שמואל ותזעק בקול‬
‫גדול ותאמר הא שה אל כאול לאמר למה רמיתני ואתה שאול דמשמט שמאליו נראה אליה‪.‬‬
‫ה ש ש י מלת ואקראה לך שאינה לפי המנהג כי אם תוספת הה׳׳א בא טל משקל ואשלחה‬
‫)כראשית ל״ב( ואשמעה )במדבר ט׳( חלוף הנקודות הוא בדרך זר וכן הודה ר׳ דוד קמתי‬
‫זכרו לכרכה י השביעי אומרו כדכרי הימים לשאול כאוכ לדרוש כי די כשיאמר לשאול‬
‫באוב אי נמי ולדרוש באוב אכל לשאול כאיכ לדרוש הוא לשון מכולכל לפי הנראה ממנו כלי‬
‫ספק אלו הן כלל ה ס פ ק ו ת ‪ .‬ואולם ההצעות הס שחים‪ .‬האהר כי ודאי אנחנו הראינו‬
‫לדעת מהתורה והנביאים והכתובים שהעצמים הנבדלים הנקראים מלאכים בלשון התורה‬
‫יראו למיני האנשים המשתלמים להם לענייני שליחותם כמו שנתבאר המנץ מהגר )בראשית‬
‫ט״ז( ומנומ ואשתו )שופטים י״ג( וגדעון )שם ו ׳ ( ‪ .‬ומאמר מז׳ל קייס זה באמרם )פר״א‬
‫פ׳ ל״מ( וישאלהי האיש לאמר מה תבקש )בראשית ל״ז( זה גבריאל ובכל מקום שאמרו‬
‫מלאכים ממש כמו שאמר כיטקכ)כ׳׳ר פ׳ ט״ה( וגס כמאמר ומלאך בא אל שאול)ש״א כ״ג(‬
‫אמרו)שימ״ט תהלים י״מ( מלאך מן השמים וזולתם רכים‪ .‬וזה אי אפשר כי אם בהמלבש‬
‫הנכדל לכוש נכרי לי להראות טנין הטפיות מצד מהצדדים כמו שיאות לאנשים האלה הנראים‬
‫להם כפי השגתם או דמיונם ‪ .‬ומזה יתקיים כדעתט שהנפשות הזכות ודומות הצדיקים‬
‫והמס־דס כמוהם כמלאכי השרת יראו לאישי האומה על זה האופן כמו שנתפשט הדכר הזה‬
‫ככל התלמוד מכמה מכמי דאישתעי אליהו ז״ל כהדייהו )כתוכות ק״ו ‪ (.‬גם סופר כמסכת‬
‫כחוכות פרק הנושא )דף ק״ה‪ (.‬שצוה רכי בשעת פטירתו נר יהא דלוק במקומו שלחן יהא‬
‫מרוך‬
 ‫חמשה וששים‬ ‫‪DWlp‬‬ ‫שער‬
‫טרוך במקומו מטה תהא מוצעת במקומה וכו׳‪ .‬ואמרו )שס( לכל בי שמשי מ ה‬
‫אתי לביחיה יומא מד אתה שבבתיה קא קרייא אבבא אמרה לה אמתי שחיק דר׳ יתיב‬
‫שממה רבי תו לא אתא שלא להוציא לעז מל הצדיקים הראשוניס וכבר נמצא כתוב‬
‫קרוב לזה טל קצת חסידיה אחרוטס ‪ .‬וכל זה הוא מנין סודר מהחסד האלהי באופט השגחתו מל‬
‫כתות האנשים לגלות אח אזנה כל אחד לפי מה שהוא נאות לו וקרוב אליו‪ .‬ואס ‪p‬‬
‫איפה מי צרר נפש שמואל הנביא שלא תראה במטטה תהלה כבחחלה למי שיבא הצורך‬
‫או הרצון בו כ ש שהיה הטנין בכל החסידים הנזכרים‪:‬‬
‫ה ה צ ע ה ה ש נ י ת הוא שטם היוח שהקסם הוא רחוק מהנבואה מאוד כרחוק צד הימין‬
‫מהשמאל בעניינם מ״מ הוא ידוט כי בסוג אחד נכנסין והוא דרישת ידיטת הטתידות ולא עוד‬
‫אלא שכבר ראינו שהיה החחלה אצל בלעם להגיעו אל הנבואה כי מתחלה היה קוסם ואחר‬
‫נמשה נביא ‪ .‬גס במעשה ההוא ראינו שנשתמש בקסמים כמו שאמר )במדבר כ׳׳ב( וקסמים‬
‫ב ד ם וככתוב העיד ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים )שס כ״ד( מכלל דעד השתא אזל י‬
‫והגה ע״י הנמשים והקסמים ההם הוקרה דבור השם אליו שם וא״כ כבר הוכרחנו להודות‬
‫שיועיל העסק בענין מענייני הקסם לעורר השנה עליונה ממנה ומ‪v‬לת מינו‪ :‬וזה ממה שלא‬
‫יקשה כמו שראיט שתועיל הכאת הצור אשר במורב להוציא מימיה עיי הנס המומלע‬
‫)שמות י״ז( ‪ .‬והנה על שתי אלו ההצעות האמתיות והמבוארות מעצמן יתבאר הכל טל נכון‬
‫ויתישבו הכתובים על אופנן ‪ :‬וזה כי על פי כל הדברים האלה אני אומר כי זה היה מון‬
‫שאול ומעלו אשר מעל והוא שכשרא‪ :‬הפלשתים נלממים עליו והוא יודע שאינו שלם עם אלהיו‬
‫ממעשה עמלק היה לו לשוב אל ה־ ולדרכו בכל לבו ובכל נפשו בצום ובכי ותפלה כי שמרי‬
‫תשובה תפלה ולמעה לא ננעלו כמי שעשה אמאב אשר ללימ הרעה מעליו לכתיב ויהי‬
‫כשמוע אמאב את הדברים האלה ויקרע את בנליו וישם שק על בשרו רצם וישכב בשק‬
‫ויהלך אט ונאמר ויהי דבר ה׳ אל אליה התשבי לאמר הראית כי נכנע אמאב מלפני יען‬
‫כי נכנט מפני לא אביא הרטה בימיו בימי בט אביא הרטה טל ביתו )מ׳׳א כ״א(‪ .‬וכן‬
‫במנשה יבהצר לו מלה את פני ה׳ אלהיו ויכנט מאד מלפני אלהי אבותיו ויתפלל אליו ויעתר‬
‫לו וישמט תמנתו וישיבהו ירושלס למלכותו וירט מנשה כי ה׳ הוא האלהים ) ד ה ב׳ ל״ג( ‪.‬‬
‫והנה שאול לא נתן אל לבו אבל כאיש אשר צדקה טשה ומשפט אלהיו לא טזב ישאל במשפט‬
‫האורים או המלומות או הנביאים לדעה מה יעשה לו והי לא ענהו על ילס מטוב ועד רט כי‬
‫‪,‬‬
‫הטוב איננו זכאי אליו והרע לא נגמר עלי] כי ע ־ יש תקוה שיתעורר לשוב אל ה׳ וירחמהו‬
‫ויענהו‪ .‬יהנה הגיד הכתוב כי נסתרה מפניו דרך התשוב׳ ולא סר מלפנות דרך השאלות טל‬
‫שנתן אל לבו כי לפי הימס אשר לו עם שמואל הנביא כי היה משיחו ותלמידי והוא עם‬
‫נביאים נבא לפניי)ש״א יי( אולי מאהבה אשר אהבו יכמרי רממוו עליו ויקרא עליו במראה‬
‫או במידות באי זו אופן מהאופנים שנתקיים מציאותם מההצעה הראשונה‪ .‬ולפי שראה שלא‬
‫נתעורר מאליו והשעה היתה דמוקה לו ראה לעורר הענין במה שיקרב הוא אליו בענין‬
‫ומקום שיהא לו התמלה מה לדבר והוא לשתף שמן ממעשה הקסם אשר יועיל בזה במו‬
‫שיקויים מההצעה השנית ‪ .‬ולזה אמר לעבדיו בקשו לי אשת בעלת איב ואלכה אליה ואדרשה‬
‫בה כי לא אמר ותדרוש בעדי או ותדרוש לי רק ואדרשה בה כי האמת הוא הדורש ומבקש‬
‫באמצעותה ‪ .‬וכמה יאמת זה מה שאמר בדברי הימים ונס לשאול באוב לדרוש יורה כי‬
‫השאלה היתה לצורך הדרישה לא שהשאלה והדרישה היו ענין אמד וזה ברור ‪ .‬ומזה ימוייב‬
‫שאע׳׳פ שהיא תהרהר בתמלת הענין לרבר עבירה כי ידע שלסוף לא יעלה בידה גמר העין‪.‬‬
‫אס מפני שלא יזדקק הנביא אליה ואס מפני שלא היתה הכוונה שתשאל ד ב ר ‪ .‬וכל זה יובן‬
‫היטב מהכתובים שזכרנו כי הוא לא אמר שאלי נא לי באוב רק קסמי נא והוא דרישת‬
‫התחלת‬
‫‪m‬‬ ‫‪ won‬וששים‬ ‫קדוחים‬ ‫שעי‬
‫החחלת המנין לא המנץ פצמו ‪ .‬ולפי שידמ שאס יאמר מנלי לי אח שמואל מביא הלעג‬
‫מליו לסבה שזכרנו אמר ראשונה והפלי לי אה אשר אומר אליך לההחכם לה בדברים שיורו‬
‫שמא רומז אל איש בלתי מפורסם שאינו נכר אליה ‪ .‬ומעתה כאשר יאמר לה אמרי כן את‬
‫שמואל המלי לי לא יעלה בדעתה כי מל שמואל הנביא הוא אומר כי הוא לא היה נקרא בפי‬
‫ההמון רק בשם נביא ושופט או רואה כמו שהוא המנץ בכל במלי המשרה ששמם העצמי נסתר‬
‫תמת תאר השררה‪ .‬אבל סברה שמואל מובא איכא‪ .‬והנה כשאמרה לו אתה ידעת אשר משה‬
‫שאול אשר הכרית את האובות ואת הידטוני מן הארץ ולמה אהה מתנקש בנפשי להמיתט ונשבע‬
‫לה חי ה׳ אס יקרך טון בדבר הזה כי מהטטס שאמרט ודאי לא תעלה בידה העבירה שהיא‬
‫מטונת אליה‪ .‬ולזה כאשר אמרה את מי אטל‪ :‬לך ויאמר את שמואל העלי לי נאמר מיד‬
‫ותרא האשה את שמואל מבלי שעשתה דבר כי בדברים ההם שנזכרו שם נזקק שמואל לשאלתו‬
‫ונראה בתמונה שהיה נראה בה בעודו במיי העולם הזה ‪ .‬ולהיות האשה יותר מוכנת מצד‬
‫חוזק דמיונה שהזמינה טצמה למלאכת הקסם ראתהו באותו סגנון טצמו ולפעמים יקרה כן‬
‫מחמת חסרון הרואה כמו שנראה ממאמרו)במדבר ט ב ( ותרא האתון את מלאך ה׳ ובלטם‬
‫טס היותו נביא לא ראהו ואולי נתטלס ממנו מפני שהוא שעת קלקלתו ודי בשידבר עמו ‪.‬‬
‫ואולם האשה בראותה אותו מרדה מרדה גדולה לפי שהיא לא נתנה'אל לבה ששמואל הרואה‬
‫הוא המבוקש כמו שאמרנו ומשם הבינה כי שאול היה המבקש כי מי הוא עלתו אשר מלאו‬
‫לבו לקרותו בשמו כאמד האדם מצורך! למה שיאמתו מה שקדם אליה מהידיטה בגבוה קומתו‬
‫ומשבה שכל המטש׳ ההוא היה להחליק אליה למצוא שנה ‪ .‬ולזה אמרה ולמה רמיתגי ואתה‬
‫שאול‪ .‬והא השיב אל תראי כי מה ראית לברר אס נעשתה טצתו אם לא • והיא השיבה‬
‫אלהיס ראיתי טולים מן הארץ ואמרה כן להבדיל ראייתו ממטשה האוב שכבר אמרנו שבמלאכה‬
‫ההיא אין משאל טולה טלפני הארץ אבל מארץ יהן קול ומטפר תצפצף אמרתו‪ .‬אמנם שאול‬
‫להסתלק מספק הזר ושאל מה הארו והיא השיבהו בסימניו הנכרים אליה כלומר אין ספק‬
‫במה שאמרתי שהוא איש זקן טיטה מטיל‪ .‬וידט שאול כי שמואל הוא שנזקק לבקשתו ויקד‬
‫ארצה ויכחמו להמזיק לו טובה‪.‬ויאמר שמואל אל שאול למים הרגזתני להטלות אותי ככוונה מה‬
‫תבקש ממני וכהה הטרהתני לבא למלאת רצונך ‪ .‬ואמר להעלות אותי לפי מה שאמר את‬
‫שמואל הטלי לי לא שהיא הטלתהו במלאכתה מ״ו‪ .‬ויאמר לו שאול צר לי מאד ופלשתים‬
‫נלממיס בי ואלהיט סר מעלי ולא טנני ש ד גם ב ד הגביאים גס בחלומות ואקראה לך‬
‫ל מ ד ע נ י מה אטשה )ש״א ‪ (....‬אמר שמחוך הדחק וההכרח הגמור המציא הענין ההוא‬
‫להכין ולהזמין עצרו לקרא אליו כדי שיושפע עליו שב העצה ממנו‪ .‬ויאמר שמואל ולמה‬
‫תשאלני וה׳ סר מטליך כי אס הוא סר מטליך ולא טנך מאין תשובה שתיטב לך והודיעו כי‬
‫טל אשר לא טשה מרון אפו בטמלק היה לו הדבר ההוא היום ולא בשן אחר כי כדאי_הטון‬
‫ההוא לסלקו ממלך כמו שנארטהטנץ בשטר מ״ב ‪ .‬אמנם לא המטיאוטלמניןבאלתו״באוב‬
‫כי טל כן אמר לו ממר אתה ובניך טמי ואמרו ז״ל )ברכות י ? ‪ (:‬במחיצתי ומלילה שתהיה‬
‫הנפש אשר חפנה אל האובות לטומאה בהם בממיצת שמואל הנביא בעולם ההוא שכבר נגזר‬
‫טליה כרת ואבדן מקרב טמיה ‪ .‬אמנם בספר ד״הי משב לו למטא מה שפנה אל דרך השאלות‬
‫לא אל הדרישה אל ה׳ ואמר כי גם אמר אבר מטל בה׳ בדבר טמלק אין לו להמנע מרחמי‬
‫שמיס ט״י תשובה והתפלה כנזכר והוא לא כן פשה אלא הלך דרך השאלות באורים ובנביאים‬
‫ובחלומות טד כי פנה לבו לשאול באוב לדרוש ‪ .‬כי אט״פ שלא דרש באוב ט אם בכמואל‬
‫מכל מקום מ ז ק ק לשאול באוב תחילה כדי לדרוש טנתו במו שאמרט ‪ .‬ופל כל פ ל ס‬
‫לא דרש אח ה׳ במשפט וימיתהו‪ ,‬והוא ממש כאומרו)ד״ה ב׳ י׳׳ו( וגס בחליו לא דרש את‬
‫ה׳ כי ברופאים שאין טקר החטא דרישת הרופאים כי אס הבלתי דרישה אל ה׳ כמו‬
‫שניארט‬
 ‫חמשדו וששים‬ ‫‪D^Hp‬‬ ‫שער‬

‫שביארנו בשער כ״ו‪ .‬ואע״פי שאס היה דורש את יי׳ כמשפט לא ימיתהו מכל מקוס דבר‬
‫שמואל האמת באומרו ע״כ הדבר הזה עשה לך ה׳ היוס הזה כי המולה אומריס עליו‬
‫שהמיתו החולי לא בלתי לקיחתו הסס המרפא‪ .‬כן נתבאר בעיני כל העמן הזה יפה ביישוב‬
‫הכתובים ובהסכמת הדעת הנכון והתרנו כמה ספקית מהענין וילשין ובתת טיב מעס‬
‫לאריכות פרטי הסיפור הזה כ׳ הכל בא לגלוש אוזן האנשים המבקשים דבר אמת ‪ .‬כי‬
‫הנביא לא נזקק אל בעלת האוב כלל ושאול לא נפל במעשה ההוא באותו סכלות ורשע לדרוש‬
‫באוב כנגד מה שנצטדק ראשונ‪ :‬להעביר האובית והידעונים מן הארץ אך עונו וחטאתו‬
‫שנפל בו הוא הבלתי דרישה אל ה׳ כאשכ הישירתנו פרשה זו בשמיטת מורא המקדש לאיסור‬
‫האובות על הדרך אשר ביארנו ‪ .‬והנה א׳כ יהיה טעם הכתיב האומר איש או אשה כי יהיה‬
‫בהם אוב או ידעוני מות יומתו כאבן ירגמו אותם להוציא את שאיל ואת הכעלת אוב ההיא‬
‫ט עס שדרשו לא היה כ ־ ם אוב על דרך האמת ולזה לא נתחי־כו מיתה כמי שנתבאר‬
‫מהכתובים ‪ .‬וזה כי י־וא אמר ח׳ ה׳ אם יקרך עין כדכר הזה ושמואל אמר אל שאול כאשר‬
‫לא שמעת בקול כ׳ ולא עשית מרון אפו בעמלק עשה ל־ ה׳ ט ו ס אמר אל שאול כאשר לא‬
‫שיהיה האיש הראשון למשיח ה׳ ואשר שמש דוד משיח צדקו חוטא בדבר המגינה ה ז ה ‪ .‬וגס‬
‫אשה גדולה שאמרו עליה )סר״א פ׳ ל׳׳ג( שהיתה אמו של אבנר‪ .‬אלא שהיא היתה אשה‬
‫מכמה וידעה הענין כמו שאמרו )ע״א י״מ‪ (.‬אי אתה למד לעשות אבל אתה למד להבין‬
‫ולהורות‪ .‬ועכשי עשתה ע״י ציו־ של אבנר ועמשא שהיו גדולי הסנהדרין‪ .‬יאולי אל זה‬
‫סמכה כשנאמר לה חי ה׳ אס יקרך עין בדבר הזה והוא נכון ‪ .‬יזה מה שרצינו בזה הענין‬
‫הנכבד אשר לא נמצא בו דבר מתוקן בדברי המפרשים‪ .‬וכבר הסכמנו בצד מה עם‬
‫הגאונים האחרונים ז״ל ולא מטעמיי הו ועם זה נתבאר מה שרצינו אליו מפרשה זו החמורה‬
‫אשר הזהירה בראשה וסופה ובאמצעה על ענייני הקדושות אשר בעבורה נקרא שמו יתברך‬
‫אלהי ישראל כמו שאמרו חכמים דל)תנחימא פ׳ קדושים( ובהם יתפאר בהתקדשס כמו‬
‫שאמר ישראל אשר בך אחפאר כמבואר במאמר שפירשנו והנה הוכיחנו לאלי האזהרות‬
‫החמורות וכרבות להוציאנו ממסגר החומר אשר מוטבע בטומאותיו ומגישה פחיתותיו וכולי‬
‫האי ואולי ובמדרש )ויקרא רבות פ׳ ט ד ( אמר רבי אבין למלך שהיה לו תרתף של יין‬
‫והושיב עליה שומרים מהם שכירים מהם נדרים לערב בא ליתן להם שכר נתן לשבוריס שני‬
‫חלקים ולנזירים מלק אחת ‪ .‬אמרו לו אדונינו המלך והלא כלנו היינו שומרים בשוה ולמה‬
‫אתה נותן לאלו שני מלקים ולנו מלק אמד ‪ .‬אמר להם הללו שכורים הס ומדרכן לשתוח יין‬
‫והללו נזירים הם ואין מדרכם לשתית יין לזה נתתי לאלה מלק אחד ולאלה שני חלקים ‪ .‬כך‬
‫העליונים לפי שאין יצר הרע מצוי בהם נאמר בהם קדושה אחת שנאמר)דניאל ד׳( ומאמר‬
‫קדישין שאלתא והתחתונים לפי שיצר הרע מצוי בהם הליאי בשתי קדושות ויעמידו הדא הוא‬
‫דכתיב )ויקרא י״א( והתקדשתם והייתם קדושים‪• :‬ראה כמה הפליג זה המכס בעל רמאמר‬
‫להורות‬
‫*ר״ל כי המלאכים כעבור היותס עצמים פשוטים וםכליס נבדציס מכל גוף ומשיניו‪ ,‬ויייל ןיא‬
‫איינפאכע גייסטינע פאן אללעס קאדפיעיליכע{ נעפרייעטע וועזעץ ז־גד‪ .‬נאמר בהם קדושה אחת‬
‫כי כשם ״קדשי!״ יקראו‪ ,‬להורות כי עצמותם הרוחנית קדושה ומהיר׳ מכל סיג וחלאה ‪ ,‬אפס בגי אדם‬
‫בעלי חומר וגוף עכור ‪ ,‬ונפש משכלת‪ ,‬צריכים תחילה לקדש ולטהר חמרס מכל נסיה ותשוקה חמרית‬
‫וגופנית אשר נא מהורה היא‪ .‬ונפשס מכל דעה נפשד׳ ומחשבת פגול הנולדות בקרבם כעבור היית‬
‫שכלס האנושי קצר יד מהשיג הכל על נכין‪ ,‬כטרס יהיו ראויס להקרא כשם ״קדושים׳׳ בבחינת נפשם‬
‫המשכלת י\תונה למו משמי מרום כקדושה וטהרה‪ ,‬ע״כ נאמרו בהם כ׳ קלושות *והתקדשתם״ ככחינס‬
‫חמרית *יהייתס קדושים״ כבחינת נפשכם המשכלת י‬
‫‪.‬־‪«r/‬־‬ ‫משה וששים‬ ‫קדושים‬ ‫‪6‬‬
‫* יעי‬
‫להורות צורך כתי הקדושות לנו טדח כאישים כי הגה המלאכים יש להם קדושה אחוז והיא‬
‫היותם נבדלים מחומר לגמרי והיא קדושה שלמה בלחי מחחלקת מכים צד ‪ .‬אמנם אנחנו‬
‫המורכבים מאלו היסודות ההפכיים הנה החומר טצמו הוא מטכב גדול מהכלמוש מצד שתוף‬
‫הטנייניס הבהמיים אכר מצד הפתיות אמנם היצר הרמ הנמצא בנו יתר מהבהמות המשכר‬
‫אותנו בהתלהבות חאוחיו הוא מטיק וכמכב יותר גדול ממנו ‪ .‬ולזה הוצרכט כתי קדושות‬
‫קדושה מהטניינים הפתאים הנעשים לפי הבהמות והשני מאכר נטשים בשכרות היצר הרט‬
‫והפסד הדטת האנוכי כי באמת כאשר המשיל כן הוא כי אנחנו שכורים בטבטנו ונרדפים‬
‫‪k‬‬

‫מייני חאוחינו ולזה נתן לנו מהקדושה כני חלקים ‪ .‬טל החלק האחד אמר והתקדשתם ‪.‬‬
‫ומל החלק השני אמר והייתם קדושים ‪ .‬ועל קוכי העמידה אמרו הלואי בשתי קדושות ויעמודו‬
‫אמנם מל נידל השכר לפי המקבלים התוכחה והמוסר אמר כנחן לשמרים שני חלקים‬
‫מהקדושה כאלו יאמר כהאיש במפר יחולו וקדוש יאמר לו יש להחזיק לו טובה כפולה‬
‫מהמלאכים אכר לא יננדס דבר ‪ .‬כי לפי קושי העמידה טל הקדיכה לפי טבטם יהיה השבח‬
‫והמהלל למתקדשיס בעצמם הקדושה האלהית אבר בקש האל יתעלה מזאת האומה הקדושה‬
‫אשר עליה אמר ישראל אשר בך אהפאר כמו שנתבאר וכמו שיתבאר עול נשטר הבא אחרי‬
‫זה בטזרת ה א ל ‪ .‬ודי טתה למה כרציט אליו מהמונה בזה החלק‪:‬‬

‫השער ששה וששים‬

‫ידבר באלוקי הנמצאות ותכיר מדרגת ישראל אצל המלאכים ומדרגת שאר האומות‪.‬‬

‫פרשת אמור‬
‫במדרש )ויקרא רבה פרשי כיו( אמר רני ברכיה נשם רבי לוי ממיל לכהן וישראל שנכסו‬
‫ומסר להם רוסא קמיע מומחה והיה מצור‪ ,‬לישראל ומגיח לכהן‪ .‬א״ל אותו כהן אדוגנו‬
‫דוסאלא אל שניט מסרת כאחד למה אתה מצוד‪ ,‬את ישראל ומגיח אותי‪ .‬א״ל זה ישראל הוא‬
‫ודרכו לילך בבית הקברות לכך אני מצוד‪ ,‬אותו ומגיח אותך כך העליוגים מתוך שאין יצה״ר‬
‫ביגיהם די להם באמירה אחת שגאמר)דניאל ד ( ומאמר קדישין שאלתא אבל התחתונים מחוך‬
‫שיצר הרע מצר ביניהם הלוא׳ בשתי אמירות ויעמודו הה״ד אמור אל הבהגימ בגי אהרן ואמרת‬
‫אליהם לגפש לא יטמא בעמיו‪:‬‬

‫*אם אישי האומה הזאת הנבחרת בכללה טולים משפל מצב החמתוגים אל גיבה רום‬
‫האישים הקדושים ‪ .‬הלא ראשיה ופגות שבטיה עלה יעלי עוד גבוה גבוה אל מטמד‬
‫קדש הקדשים‪:‬‬
‫מהמבואר שהתחלפות מדרגות הנמצאות ימצא מצד חלוף התחלותיהס מ ו ח ט ת מהותם ‪.‬‬
‫וזה שכבר ביאר החוקר בראשון מהשמע שהתחלות כל נמצא משתנה שהנמצאות‬
‫בזה‬ ‫‪_.‬‬
‫*תוכן דעת הרב זיל הוא ‪ ,‬כי ממצאים השונים מתחלפים בבחינת מו^גת מפלתם לא לבד לפי‬
‫התחלפות והשתנות מדרגת התחלתם ר״לכבחס אשר על ידן נתהוו דער וועוטה דער רינגע איזט גיכט גור‬
‫©ערשיעדען גאך פערשיעדעגהייט דעס ווערטהעס איהרער גוונדאורזאנען בי מדבר יקר ונכבד יתמה‬
‫ייצא נם דבר יקר הערך‪ :‬כמו שנהסך מדבר נבזה וסחותיתהוהרקדגרסמות וקל הערך‪] ,‬כעין מאה״כ‬
‫)איוב י״ד( ״מי יתן סהור מטמאי וכמאחז״ל לענין איסור והיתר נבטרות ה׳ עיב *שהיוצא מן הסמא‬
‫סמא מן הטהור טהור״[ כי אס גס לסי רנוי או מיעוט מססרההתסלות המצפרכות להויתו׳ כן תקטן‬
‫או תגדל מדרגת מעלתו ״ והנה החוקר אמר כי לכל דבר נמצא נעולס התחתון שהוא עולס היסודות‬
‫והמורכבים ההם! יש ג׳ התחלות‪ ,‬החומר דעו שטאף‪,‬הצורה דיא‪6‬ארם‪ ,‬וההעדר דאז ‪6‬עו־‬
‫‪4‬‬ ‫שורגדען דער *ייהערן פארם‪) ,‬עיין מזה בביאורי לשער סיד( אך יש הבדל בץ ג׳ התחלות אלה‬
‫ני‬
 ‫ששה וששים‬ ‫אמול‬ ‫שער‬
‫גזה הטולסלשסל ה ס שלשה ה ה י ט ר והצורה ו ה ה ע ד ר כמו שכתבנו בפער סיד‪ .‬והנה החומר‬
‫הוא הענין המשותף לכל הנמצאים המורכבים אשר יקראוהו היולי‪ .‬אמנס הלירה הוא‬
‫ההבדל המיוחד לכל נמצא אשר בעבורו יאמר עליו כי הוא זה‪ .‬אך ההעדר אינו דבר‬
‫כמצא בהווה רק הוא מהכרחיות ההויה שאינה רק חדוש מציאות הצורה ההיא הנעדרת‬
‫אשר זה הטבע ישתדל להמיר הצורה ההוא תמיד להביא אמרת תחתיה ולזה יומבע בו‬
‫התמורה והחליף המתמיד עד שיוחד בשם נמצא משתנה או מתחלף‪ .‬אמנם העולם האמצעי‬
‫כבר ימצאו לו שתי החמלות מהנה והס הצורה השכלית ועצם השמים לטוהר שהיא‬
‫מומרס ‪ .‬ואולם אין להעדר מבוא בגבולם שהיי לא קדם מציאות שים חומר שנאמר עליו‬
‫שהיה נעדר מהצורות כי הוא ההעדר הקודם להויה‪ .‬וכ״ש שלא יצוייר שהמומר ההוא‬
‫הפשיט צורה שקדמה לצורתם וגם לא יקווה שיחליפו צורתם זאת בציר‪ :‬אחרת תבא אחריה‬
‫לעתיד‬
‫כי ההעדר הוא רק שלילה ׳ אייגע נעגאטיאן ‪ /‬איין ניכט דין ריל שצריך החומר לחדול תחילה מהיות‬
‫מה שהיה בערס יוכל להיות מה שהוא עתה כ• כן יסד ה׳ בעבע שישתדל תמיד להסיר מהדברים‬
‫הנמצאים בעילס הצורה ההיה עתה‪ ,‬להחליפה ולהמיר׳ באחרת‪ ,‬ואחרת באחרת עד סיף כל הדורות‪,‬‬
‫ד מ מבשר האדס אשר ימית ישיר צורת המדבר‪ ,‬ויהי׳ צרמה ותילעה שהן בע״ח ‪ ,‬והס ייבשו ויסירי‬
‫צורת החי‪ /‬ויהיו לא‪:‬ק ועפר שהם דוממים‪ ,‬אשר מהס יצאו אח״כ‪ ,‬כאשר ימירו צורתם הראשונה ‪,‬‬
‫קרחים וצמחים שהס מגדר הצימח‪ ,‬ורק שאר ב׳ התחלית סן אמיתיות ומחייבות זינד צווייא ווירק‪--‬‬
‫ליכע פאזיפיווע גתנדאורזאכען‪ ,‬והן הח מ ר ‪ ,‬והצורה‪ ,‬והחימר הראשון הנקרא הילי אשר ממנו‬
‫נתהוו כל הדברים המורכבים‪ ,‬היא משותף לכולס איזפ געמיינשאפטליך אללען‪] ,‬אף שלפי חילוף‬
‫והשתנות אופן הרכבת חלקיהם יחד הס מתחלפים ימשתניס בבחינת חמרס הפרטי והקרוב להם ‪,‬‬
‫הינזיכטליך איהרעס געכסטען כעזאנדעיס מאדיפיצירטק אינד געא־‪-‬טעטע; שטאפ;עס[ אבל‬
‫בנתינת הצורה המיוחדת אשר קבל כל אחדימהנמצאיס ]לפי מתכונת תמרו הפרטי' והקרוי הזה[‬
‫הס ננדליס ושונים זה מ ז ה ‪ ,‬ועולם האמצעי ר׳׳ל עילם הגלגלים והכוהנים יש לו רק נ׳ המחלות‬
‫החומר שהוא עצם השמיס ‪ ,‬אשר נזנותו וטהרתו ננדל ונעצה מאוד מחומר נרואי העולם השפל ‪,‬‬
‫והצירה השכלית דיא גייםפינע שארם אונד זעעלע‪ ,‬אשר יש להס לסי דעת הקדמונים‪ ,‬אנל ההתחל׳‬
‫הג׳ שהיא ההעדר הקודם להוית כל נמצא אשר עיכ אחוז בעקבו גס ההעדר המגיע לו נאחריתו ‪,‬‬
‫אינה נמצאת אצלם ‪ /‬כי בדבר ה׳ שמיס נעשו‪ ,‬ולא מחומר קדום אשר הוצרך להסשיט תחיל׳ צירתו‬
‫הקדומ׳‪ ,‬ללטש אח״כ צורת השמים )ומה שאחדל ״שמיס מאש ומיס״ אין הסנה שיהיו אלה השניס‬
‫החומר אשר מהם נתהוו‪ ,‬כי זה הי׳ קרוב לאמונת הקדמות אשר ירחיקה כל מאמין אמיתי‪ ,‬כי אס‬
‫בעבור שאש ריל הברק‪ ,‬והמיס יורדים לפעמים מן השמים ע״כ נראה כאלו היו שני אלה מתולדת‬
‫השמים ועצם מעצמיהס( גס אין העדר אחוז בהס כי קיימים הס באישיהס זיא האכען אייגע איגד־‬
‫זוידועללע םארטדויער )ומאס״כ ״המה יאבדו ואתה תעמוד׳ הכינה רק שאס גס יצייר שתהיי‬
‫אפשרות טאבח ׳ אתה בכל זאת תעמיד לנצח‪ ,‬יכן ״ט השמים כעשן נמלחי' ריל אם גס יהי׳ זאת‬
‫באסשרות בכל זאת *יישיעתי לעולם תהיה׳ כי יכולת ה׳ להושיע אץ שיס אפשרות להעלות על לב‬
‫שתוכל להבטל לעילם( ועילם השכלים מעל׳ והנכבד גס משני עילמיתאלה ‪ .‬יש לירק התחלה אחת‬
‫וטא הצירה השכלית זיינע גייסטינע וועזענהייט שיש לכל אחד ואחד הנכנעת לסבת׳ הראשונה שהוא‬
‫ט י ת אשר עיכ סס יראים וחרדים מסניו מ ה לסמנו ט כל עוד יתמעט התחלות ממצא כן תגדל‬
‫מעלתו ומדרגתו אשר מיכ נכבד העילס האמצעי מ לש התחתון‪ ,‬ועולם השכלים נכבד ונעלה‬
‫י־יא לבדי טבת כל הסבות ועלת כל העלית דיא‬ ‫משניהם ונמשך מזה כי היית אשר אין לי התתלה כלל‪,‬‬
‫•כען ״ שא נשגב ונעלה על כל כמאת״כ ״לך‬ ‫אורזאכע אונד דעד גרונד אללער ווירקענדען ‪1‬‬
‫ט הגדילה והגבורה״ וכי׳ ומאהיכ ‪,‬ואראה את ה׳ יושב על כסא רס ונשא׳ כי מהשמים שהם כשאי‬
‫שא עוד נעלה ונשגב שת• מדרטס כי‪,‬רם׳ טא לא לנר מעולם הגלגלים נעביר שאץ לו חימר כמוהם‪,‬‬
‫ט אם גס!נשא* מעולם השכלים ‪ ,‬בעביר שאץ לי המחלה כלל‪ ,‬וע״כ יאמרו ג״כ המלאכים ״קדוש‬
‫קדוש קדוש ה׳ צבאות* למרות כי געלה הוא מעולם התחתון שיש לו ג׳ התחלות ‪ ,‬כשלש מדרטת‬
‫קדושה וממלה‪.‬‬
‫ו מ ה אנחנו בר ישראל ברואי העולם השפל יש לנו גיכ ג׳ הדל החומר‪ .‬ההעדר‪ .‬והציד‪ .‬ובשבת‬
‫השמם הראשורס טיט פחותי הממל׳ וקלי הערך כי מצד הסומר אט עלולים ווערדען ודד נעאייגנעט‬
‫להשחית‬
‫ק‬ ‫ששה וששי‬ ‫אמור‬ ‫שער‬
‫לעשיר ‪ .‬ומה שאמר)ב״ר ס״ד( שמיס מאש ומיס אחשוכ שרצה ליחס איחס אל אלו העניינים‬
‫למה שששיהש מנהגס לירד מנייה שמיס על הארץ כמו שאמר )דברים י״א( לממר השמים‬
‫חששה מים ־ ושרד אש מן השמים )מ״י א׳( ‪ .‬מה שלא נראה כן לשאר היםודוש ‪ .‬לא‬
‫שכיוון שהשמים היו מדיר ‪ .‬כי לא די שיביא אל דעש הקדמות אלא שישים בהם טבמ‬
‫ההעדר וזה וזה בעל ‪ .‬אמנם להמציא בס גשמוח נכנם במאמר הנביאים ומשליהם הדבור‬
‫באיפשרוש הבליה וההסשד אף על ס׳ שא״א להם שיפסד כמו שכתב הרב המורה פ׳ ט ט‬
‫חלק שני‪ .‬והוא כמאמר המשורר )תהליס ק״ד( לפנים הא־ץ יסדש ומעשה ידיך שמיס‬
‫המה יאביו ואש ה שעמוד וכלה כבנד יבלו כלבוש שחליפה ייחלופו‪ .‬והנביא אמר )ישעיה‬
‫נ״א( כי שמים כעשן נמלחי והארץ כבנד חבלה ונו׳‪ :‬והנה באלו והדומים להם יאוש לנו‬
‫הרב שנאמרי על זה האופן מההפלנה לימר שכבר ישער השכל בהם העדר והפסד לסבה‬
‫שזכרנו מה שלא שיער בנמצאים שלא יהיה במציאושם נשמיש כללי שהרי אפשר לפרשם על‬
‫שוס‬
‫להשחית דרכינו המושרי ולהיות כבהמות שדה וחייתי ישר הנימים רק אל הנאות גיפניוח וחמריות ומצד‬
‫ההעדר הקודם להויתנו הייני נכונים ומועדים ווערדען וויו בע *טיממט נעוועזען להיות כלים ג״כ‬
‫ואובדים נאחריתני בבוא עתנו למות ‪ ,‬אבל מחשד הי״ת נתן לנו את תירתי להיישירנו בדרך נכוחה ‪,‬‬
‫ולהרחיקנו מפתויי יצרנו לבלתי הלכד ברשת תשוקת החומר ‪ ,‬ועי״! תשאר ג״כ נפשנו בחיים הנצחיים‬
‫ונמלט מפח ההעדר הטמון לרגלנו‪ ,‬ובאיפן זה תושר ממנו בבחינת מה פחיתות החומר והשרון ההעדר‬
‫האחוז בנובעני‪ ,‬ועל יקרת הי־עיון הזה רומזים דחז״ל שאמרו ״בכל יום מכתידן העליונים לפר‬
‫הקב״ה שלשה קדושות׳ וכו׳ ;המורה על היותו נעלה ינשנב ג׳ מדרגית‪ ,‬ר״ל מחשרון החומר ‪,‬‬
‫־ההעדר״ וההצטרכות לשוס התחלה ‪ (.‬״מה הקב״ה עושה נוטל א־ות לעצמו״ )ר״ל מעלת מנימת‬
‫ההצטרכות אל התחלה נשארת לו לבד( ״יניתן השתיס לישראל הוא הוא רכתיב והתקדשתם יהייתס‬
‫קרישים״ כי ע״י שמירתם חיקי התירה‪ ,‬והתקדשה עיי מידית יסעולות טובות‪ ,‬ישיגי גס הס שני‬
‫כתריס הא׳ הכשרו; לזכך ולטהר חמרס‪ ,‬יהב׳ להשאיר נפשם בחיים הנצחיים ‪ ,‬ונמשך מזה כ׳‬
‫אומתנו הישראלית אשר כל זאת היתה לה למנה היא סגולה מכל העמיס‪ ,‬וכן אה״כ ״כי לי כל הארץ‬
‫ואתם תהיו לי ממלכת כהניס״ ואמר ״ואתם כהני ה׳ תקראו״ הורה נזה כי יחש ישראל אל שאר‬
‫העמיס ויתרון מעלתו עליהס ‪ ,‬טחס הכהן אל שאר העם ומעלתו עליהס‪ ,‬אך מתה יתעירר לנו הססק‬
‫אחרי שכלל האומה הישראלית נשאת למעלה להיות מוכתרת בשני כתרי הקדושה שזכרנו‪ ,‬במה דטלס‬
‫ונכבדה עוד יותר וואטיט איזט נאך אויסגעצייכנעט אינד כעזאנדערס געעהרט משפחת הכהניס ?‬
‫ואיזה יקר וגדולה נעשה לה עוד להדמית לעליון יותר מכל שאר משפחות ישראל ? ולבאר זאת יאמר‬
‫הרב זיל כי אחרי שכבר כ׳ המורה ס׳ ע״ב מח״א כי ע״כ נקרא הארס לבדו בשס עילס קטן )ולא‬
‫נס החמור והסוס אשר יש לו ג׳׳כ הרבה איברים( יען כי כמו שהעילסמחיבר מחלקים רבים סרטים‪,‬‬
‫וכולם ינהיג רצון הי״ת בשכלו שהוא לבלי תכלית‪ ,‬אשר פיכ נקרא גס כן בלה׳ק בשס חי מנילס דאז‬
‫לענק דעו וועלט‪ ,‬כמי ״יישבע בחי העולמי כן גס האדם מחובר מאיברים שוגים וחלקים פרטיים‬
‫וכילס יונהגו בשכלו ההילאני אשר היא ניצוץ משכל האלקי העליון‪ .‬ולא ימצא כי אס בו ולא בשום‬
‫אחד משאר בע״ח‪ :‬הלוא נוכל להרחיב המשל והדמיון הזה עוד יותר ילאמר ‪ ,‬כי יחש ישראל אל שאר‬
‫העמיס ומעלתם עליהם‪ ,‬דומה ליחס פולס הגלגלים לעילם התחתון ומעלתו עליו‪ ,‬ויחם הכהדס אל העם‬
‫ומעלתם עציהם‪ ,‬כיחס עילם השכלים אל עולס הגלגלים ימעלתו עליו וימס הכהן הגדול מאחיו שהוא‬
‫בעל בעמיו> ממה ורומז בבחינה מה אל יחש ה״׳ת לעולם השכליס ט הוא נעלה ונשגב עליהם ועל כל‬
‫זולתו ״ יע״כ נצטויה הכה״ג ללבוש בגדי הקודש לכבוד ולתפארת ‪ ,‬ובנדי בד לבן המורים על הנקיות‬
‫והסהרה ביהיכ להורות לו‪ ,‬כי חובה עליו לא לבד לטהר תמיד ואף ט ביהיכ מידיתיי והכינות נמשו‬
‫מכל סיג וחלאס מוסרית כי אס גס להתקדש תמיד נקדישה א לקית יותר מנל זולתו עד היותו כמעס‬
‫דומה רק לעצם רוחני הנסרד מהגוף וכל משיגיו וחסרוניו‪ .‬איינעם סאן אללען קארפעדליכק‬
‫אייגענמאטטען אוגד נעברעכען בעפדייעטעס גייסטע כלייך ״ וע״כהוזהרגיכ לבלתי הטמא לאחד‬
‫מקרוביו אי להתאבל ילהת־זונן עליהם‪ ,‬כי האדם האמיתי הוא רק השכל הנקנה לו אחרי צאתו מרחם‬
‫מ״י העיון וההשכלה‪ ,‬המתאחד יהמתעצס עם נפשי הנתינה לו מלידה ומבטן‪ ,‬דען •דער וואתרע‬
‫מער* איזט טר ז ק גייסטיגעם איך ‪ ,‬דאס זיך טיט זיינער *רוע פאן געבודט אינייאהנענדק‬
‫זעללע צו איינעס וועזען פעואיינינט )טין ביאירי לשער י׳ ילע(‪ ,‬ילי אץ שאר וקרבת בשר עם‬
‫זולתו‬
 ‫ששה וששים‬ ‫אמור‬ ‫עי‬ ‫ש‬

‫מלך או אומה ומאמר המה יאכדו ואתה ת ע מ ו ד יעוד על כי שמיס כעכן נמלחו והריץ‬ ‫כוס‬
‫יאולם העולה העליון השכלי‬ ‫ענץ נכון ‪.‬‬ ‫כנגד תכצה ונו׳ וישועתי לעולס תהיה )שס( והוא‬
‫מציאות כמערכיתם וכ״ש כאין‬ ‫לבד כי אין לחומר‬ ‫לא נמצא בו מאלו ההתחלות ר ק הצירה‬
‫השערה אצצס ‪ .‬לא בתידה ולא במשל‪ .‬אמנה ימצא להס ההשתעבז וההכנע‬ ‫להעדר שוס‬
‫במאמרו‪.‬‬ ‫ותלוייס‬ ‫אל ס ב ת ס ראשונה יתברך שמי ולחרד אל רצוני מצד מה שהס יצוריו‬
‫הכתוב‬ ‫ממנו ‪ .‬והכתיב‬ ‫מלאכי השרת יריאיס‬ ‫ולזה אמרו חדל ) ס ו ף חזית( ייס שאפילו‬
‫יבכיון‬ ‫מר‬ ‫שלים‬ ‫מלאכי‬ ‫אראלס צעקו חוצה‬ ‫הן‬ ‫צ״נ(‬ ‫לעצמס שנאמר )ישעיה‬ ‫חרדה‬
‫כי זה תוייב להס מהיות להס שוש התחלה וכן כתב הרב המורה פ ר ק י״ג חלק שלישי על‬
‫בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישיש תהלה )איוב ד׳( זה לשונו שאין חוזק מציאות‬ ‫מ א מ ר הן‬
‫עלוליכ א ס כן‬ ‫האומרים בקדמות ה ס‬ ‫להם אחר שהם עשויים לסי דעתנו ואף לפי ד ע ת‬
‫יתברך הממוייב המציאות לגמרי עד כאן ‪ .‬אמנם לפי‬ ‫חלקם במציאות אינו חזק בערך אליו‬
‫מה‬ ‫שהנמצא העליון ס ב ת הסבות ועלת העלות הוא מסולק מכל זה סילוק ועטי רב לזה‬
‫שהכתיב‬
‫זולתו‪ ,‬וממנו אה״כ ״יש אחד ואין כני גס בן ואת אי; לי״ ולמה זה יינה ויתאונן על זולתו יי ויזה היא‬
‫רומז ג״כ על היי׳ת א‪:‬ר לפניו אין בכיה וטצבון‪ ,‬כי נעלה ונשגב היא ע ל ‪ :‬ל אלה התפעליות הארס ‪,‬‬
‫כ״א עוז וחדוה במקומו תמיד‪ ,‬וע״כ נאמ־ ‪:‬הזהרת הכה״ג לבלתי עבות אחת מפעולות העצנין‬
‫הנהוגות על מת״את ראשו לא יפרע וכו‪ ,‬״כי נזר משחת אלקיו על ראבי אני ה״׳ ובאופן זה הולך‬
‫הרב ז׳יל ומבאר גס שאר המצות המיוחדות לכה״ג )ע״! בפנים הכפר( והכהניס אשר היתרה להם‬
‫להטמא לקצת הקרובים ולהתאבל עליהם‪ ,‬והוזהרו על טומאת זונתס דומים בבחינה מה אל המלאכים‪.‬‬
‫אשר בעבור היותם עלולים מהסיבה הראשוני שהיא הי״ת ותלויס כרצינו‪ ,‬ודיל זיא דורך אירן‬
‫ענ׳‪65‬טאגדען אוגד פאן אי־ס אנ־ענגיננ זינד‪ ,‬הס יראים וחרדיס מפניו כעבד מפני אדוניו‪,‬‬
‫והיראה והחרדה הזאת המשובבת מידיעתם חשדו; שלימותם ופחיתות ערכס לעמת הי״ת שהוא ייצרם‬
‫תשבב להם כעין עצבון רוחני )כי ידיעת ח‪:‬רון הש לימית תשבב תמיד לבעליה עצבון נפש ‪ ,‬יען‬
‫דאם נעוואוסטזיין אירגענד אייגער אוגכ‪-‬אללקאמסענחייט פעראנלאשט איגזנ״נר איין גייסטינעס‬
‫מיםפערגגיגען( ונהפך כבחינת היותם כבה ועלה למה שתחתיהם במדרגה‪ ,‬הס ששיס וכמהים‪ ,‬כי‬
‫ידיעת יקרת מעלת עצמותו יהטכתו לזולת ותשמח נפש נעליה‪ ,‬דאז בעוואוסטזיין אייגענעי ווירדע‬
‫איגד רעם ׳ואלטחיגס פיר אגדעוע ערפרי״נט רען גייםט‪ .‬יכעכור קדושתם זאת הוזהרו הכהניסג׳יכ לבל‬
‫יסרעו ראשם ובגדיהם לא יסרומו‪ ,‬כי אס להיות תעיד מסולסלים בגופם ובבגדיהם‪ .‬ושילשולס זה‬
‫אוגד דיעזע איהרע מאהל אונ׳זזטענדיגקייט מורה לכל‪ ,‬כי הס לא לכד כעצמם אנשים יקרים‬
‫ונכבדים‪ ,‬כי אם גס משרתי אדון יקר ונכבד מאוד שהוא הכה״ג‪) ,‬כי כן דרך ומשפט כל שר ונגיד שיהיו‬
‫גס משרתיו !}נכדיו מלובשים ב נ ג ד כבוד ויקר לינרעע כל״ע( כמו שיורה תיקי! מציאות המלאכים‬
‫לא לבד על שלימות עצמותם כי אס נס על שלימות ס נ ת ס שהוא היית אדין כל‪ .‬וע״כ נאמר נס‬
‫נהזהרת הכהניס לכלתי חלל קדושתם כלקיחת נשים שאינן הגונות‪ .‬או ע ״ שאר פעילות אשר לא‬
‫שאומנה להם‪ ,‬הטעם ״כי קדיש הוא לאלקיו׳ ועל דמיו; זה של כל בהן בבחינה מה למלאך הי‪ ,‬יורם‬
‫גס מאס״כ ‪,,‬כי שפתי כהן ישמרו דעת וכו׳ כי מלאך ה׳ צבאות הוא״ יעיז מורה גס המדרש שהחל‬
‫בי מ*נ דל ״משל לכהן״ וכי׳ אשר מדבריו נראה שהנהנים דומים בבחינה מה אל המלאכים‪ ,‬הנבדלים‬
‫מהס רק נבח־נת מדרגת מעלתם עציהם‪ ,‬כהבדל הכהן וישראל אשר שניהם מגזע קודש אחד יצאי ר ק‬
‫ממשפחות שונות‪ ,‬וע״כ אמר דרך משל שכמו שאס נחלו שני אלה כחולי הכפיה )הנקרא נל״ע עפיילע־‪-‬‬
‫ססיע נערכ‪-‬ענקיאמסף ה י נ פ א ל ל ‪ ,‬אשר כפי הנודע יבוטל על ידו כח הרגש החולה וידיעתו זיינע‬
‫עמפפינדוגגסקראפט אוגד נעוואוםטןיין רק זמן מה ולפי שעה ואח׳׳כ תשוב נפש החולה מהר ורפא‬
‫לו( ויביאו שניהם אל הרופא ויתן להם קמיע כתונ נשמות קדושים ע״פי חכמת הקבלה לרפאותס על‬
‫ידי‪ ,‬יען כי לא יוכל חילי זה לסרסא כשאר חלייס עיי רסיאה טבעית ‪ ,‬כלקיחת סמים ועלים לתרוסה‬
‫אי שתית מ ר ק ח ת ‪ ,‬כי אס עיי סגולות מיוחדות ‪ .‬דורך געהייטע זימפאטעט״טע מיטטעיל‪ ,‬הלוא‬
‫רק את הישראל יצטרך אז להזהיר מאיד שישמרהו כקדושה ובטהרה‪ ,‬וצא ילך עם הקמיע ההוא‬
‫לבית הקברות לכלתי חלל קדושתו אסש את הכהן אשר מלכד זה ישמר מכוא שמה‪ .‬ואף כי מנגוע‬
‫במת או כקכר‪ ,‬לא יצטלך להזהיר הרכה‪ ,‬כן גם אס תקצר לסעמיס השגת המלאך או השכל י\כדל‪,‬‬
‫על נקלה יסיר היית מסיה הסכלות הזאת מעליו לגלות לו את סודו משיא ״מתיך שאין יצר רע בירהס‬
‫ד‬
 ‫ששה וששים‬ ‫אמור‬ ‫שעי‬
‫שהכתיב לעצמו )ד״ה א׳ כ״ט( הגדולה והגכורה והחפארח ומצח וההוד ברוך הוא וכרוך שמ!‬
‫לעד ולעולמי עולמים ‪ .‬ואחשוב כי אל העלוי והשכח הזה כתכוין ישעיה הנביא כשאמר כחחלת‬
‫נבואותיו ואראה את יי׳ יושכ מל כםא רם ונשא ישוליו מלאים את ההיכל שרפים עומדים‬
‫ממעל לו שש כנפיס שש מפיס לאחד כשתים יכסה פניו וכשתים יכסה רנליו וכשתים יעופף‬
‫וקרא זה אל זה ואמר קדש קדוש קדוש יי׳ צבאות מלא כל הארץ כבודו )ישעי׳ וי(‪ .‬אמר‬
‫שהשינ בהשגת נבואתי שהשס יתברך יושב ישיבה קיימת ונצחית ושהיה רם ונשא מל כסאו‬
‫כדרך שנאמר)שם ס״ו( השמים כסאי וענין שתי מדרגות הרוממות הם לרמוז אל מה שיש‬
‫לו יתברך מעלה על השמים כפלים ממה שיש לשכלים הנבדלים ‪ .‬שהרי השכל נבדל מתעלה‬
‫מהנרס השמימיי במה שזה מורכב מחומר וצורה וזה אין בו חומר כלל אמנם יש לו התחל׳‪.‬‬
‫אבל הוא יתברך הוא רם מזה החומר במה שהוא מופשט מחומר ונשא מצד שאין לו שוס‬
‫התחלה כלל‪ .‬וראה עוד ששולי מציאותו ממלאים את העולם כלו‪ .‬ואמר שראה עיד שרפים‬
‫עומדים למעלה מזה ההיכל והס מלאכי המרום והמקלסיס לפניו מעין זה השבת והטלוי‬
‫שהשיג ואמר שש כנפיס לאחד כי למה שהכנפים הם כלי ההתנועעות הקל אל הגובה ייחס‬
‫עליהם ענייני ההשכלה אשר בהס יגביהו עוף כל אשר רוח ב ו ‪ .‬ולפי שהציור וההצדק הם‬
‫כנפי השכל אשר בס יעיפף להשיג כל מושכל אמר שיהיו לכל אחד שש כנפיס שתים לכל‬
‫עיון מהשלשה עיונים שיזכור ‪ .‬ונמשך הנביא בז‪ :‬למה שנודע אצלו בדרך החכמ׳ שהמשיגיס‬
‫ההיולאנייס חוייבו להתייחס עם המושגים כמו שכתב החכם פרק ראשון ממאמר ששי מספר‬
‫המדות ‪ .‬אמנם לדברים המתחלפים בסוג ונס בחלקי הנפש יהיו מתחלפים בסוג וכו׳‪ .‬וזה‬
‫היה מאמר החכמים ז״ל)במדבר רבות ס׳ י״ט( גדול כחן של נביאים שמדמים כח גבורה של‬
‫מעלה לצורת אדם כמו שאבאר אותה יפה אצל אס יהיה נביאכם יי׳ במראה אליו אתודע‬
‫בחלום אדבר בו שער ע״ו בעזרת האל ‪ .‬והנה עם שיש למעל׳ עליי רב בכל זה דברה נבואה‬
‫בלשון חכמים ואמר בשתים יכסה פניו לרמוז אל הסבה הצוריית כי הפניס סימן הצורה ט‬
‫בשתי כנפיס אלו יעיד ויניד שאין לו התחל׳ צוריית כמוהו והוא ענין כסוי והסתר הפנים ‪.‬‬
‫וכשתים יכסה רגליו לרמוז מה שאמר שאין לו ההתחל׳ החומרית הנמצאת לעולם אשר לרגליו‬
‫והוא עולם הגלגלים כמי שאמר)שמות כ״ד( ותחת רגליו כמעשי לבנת הספיר ‪ .‬והנה השמים‬
‫הם במדרג׳ תחת רגלי השרף ‪ .‬ועל הרחקת ההעדר אמר ובשתים יעופף כי לפי שהתנומ׳‬
‫אל‬

‫ד להס באמירה אחת״ אפס נני ארס אף שהם כהרס הנגשיס אל ה׳‪ .‬בכל זאת הלוא נקלה יוכלו‬
‫להתפתות משית יצרס הרע לחלנ קדושתם‪ ,‬ע״כ צריך להזהירם על זה בהזהרה גדולה ויתירה‪ ,‬וע״כ‬
‫בא פה הליווי על שמירת קדושתם וטהרתס‪ ,‬והזהרתם מהטמאות למת באמירה כפילה ‪,‬אמר‬
‫ואמרת‪ .‬וזש״א ‪,‬אבל התחחיניס מתיך שיצר הרע מצוי ביניהם הלואי בשתי אמירות וכי׳ ורומז בזה גם‬
‫מל עטן אחר יקר מאוד והיא שהמלאכים קני שלימותס באמירה אחת ר״ל ע״י עצמותם הריחנית‬
‫המיוחדת להם כנר מעת בריאתם ויציאת מציאותם אל הסועל בדבר ה׳ ונמאמרו)כי ״בראשית ברא‬
‫עיא(‬ ‫אלקיס את השמיס ונו׳ אשר נו נכלל נס נריאת המלאכים נמי מאמר הוא״ לדחז״ל‪) ,‬נר*ה‬
‫אפס הסכלים יכי׳ הלוא׳ נשתי אמירות ויעמידו‪ ,‬ד ל נני אדם נעלי חומר אשריהם אם יקנו‬
‫שלימומס הנסשית והמוסרית כשתי אמירות‪ .‬הא׳ נענור היותם כעלי נסש משכלת אשר ננראי נצלם‬
‫אלקים במאמר *נעשה אדם בצלמינו״ ו ט י ‪ .‬והב׳ ע׳יי אמירת התורה‪ ,‬שנתן הי״ת לישראל להאיר‬
‫עיר שכלם להיישירס ולהדריכם בדרך הישרה והנכוחה‪ ,‬המתחדשת בכל הדורות לכל איש ואיש מישראל‬
‫אשר ילמד אותה )מ״ד מוא״ל‪,‬ככל יום יהיו בעירך כחדשים‪) .‬עיין כפרי ס׳ ואתחנן ונרכית דף סיג‬
‫ט״ג( ואשדהס אס לאור שגי נרות אלה ׳ נר שכלם הטבעי ונר התורה האלקיס דעס ליכטע איהרער‬
‫‪6‬ערנונ‪6‬פ‪ ,‬אוגד ד ע ם ‪ ,‬דער געאפסענכאדפען נאפשיליכען לעהרע ילבו בטח כל הימים ‪ ,‬סבל*•‬
‫נסות ימין ושמאל ממעגלי הצדק והמישרים‪ ,‬ט אס יעמדו תמיד על משמרת פקודתם וחטודסס &שר‬
‫מון להם ה׳ מלי תבל ארצה‪.‬‬
 ‫ששה וששים‬ ‫אמלל‬ ‫שעי‬
‫אל המפל׳ היא מיוחדת אל הסתעופפוח מץלת׳ אמר כי לרמז אל הפלגת הרחקת ההעדר‬
‫ממט יתעלה רמז בכגפיו מעלה מעלה כלומר יתעלה שמי מזה מלוי רב ‪ .‬ולפי זה הפי׳ יהיו‬
‫כטי פניו ורגליו שבים אל השרף ב מ ק אחד בטצמו‪ .‬אמנם הרב המורה בפרק כנף )ח״אפ׳‬
‫נדג( שם כנוי פניו על מה שהוא סבתי וכנוי רגליו על מה שהשיף סבה אליו‪ .‬יהנה אחר‬
‫שרמזו במעשיהם אל הקילוס הנפלא הזה באלו השלשה עניינים פירשו בפיהם וקרא זה אל זה‬
‫ואמר קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות מלא כל הארז כבודו לקלס ולומר שהוא מקודש ונבדל‬
‫משלשה המניינים האלה תכלית ה ה ר מ ק ׳ ‪ .‬והמתרגם ביאר מאד הטוני כשאמר קדיש בשמי‬
‫מיומא עלאה בית שכינתי׳ קדיש מל ארמא עובד גבורתי׳ קדש למלם ולעלמי מלמיא שזהו‬
‫תרמם הג׳ קדושות ‪ .‬ט באומרו קדיש בשמי ו כ ו ׳ ‪ .‬שלל ממט השבה הצוריית אשר אמם כי‬
‫הוא גבדל מהם ונורא טליהם מהיות לו שוס התחל׳ כלל ואפי׳ הצוריית והוא אשר רמזוהו‬
‫במאמר בשתים יכסה פגיו ‪ .‬וטל הרחקתם ממט הסבה החומרית אשר מליהם נאמר‬
‫ובשחיס יכסה רגליו אמר קדיש על ארעא עובד גבורתי׳ שהוא קדוש ונבדל טל אותם שמראי׳‬
‫גבורתו על ה א ק והם הגרמים השמימיים כי הס הקדושים אשר ב א ק המה מראים את כחס‬
‫ואת גבורתם אשר שם בהם טראם יתעלה ‪ .‬ועל הרחקת ההעדר אשר אלץ אמר ובשתים‬
‫ישפף אמר קדיש לעלם ולעלמי עלמיא קדיש ונבדל מהשלם השפל ומהפדרו תכלית ההרחק׳‬
‫די שלמט׳ שלק טלם ומלכותי׳ לא ת ת ח י ל ‪ .‬ולפי שהשבח הזה הוא מה שכללו ישעיהו במה‬
‫שאמר יושב מל כסא רם וגשא ומליו מלאים את ההיכל סיימו מלא כל ה א ק כבודו שתרגומו‬
‫מליא כל ארט׳ זיו יקריה והוא ממש מאמר ושוליו מלאים את ההיכל במליצות שיטת ‪ .‬ויש‬
‫שפירש כווגח יוגחן בן עוזיאל על הסדר שכיון הרב המור׳ סוף פרק חמישי חלק שלישי‬
‫כשדקדק זכרון הכתובים במרכבת יחזקאל החיות לפגי האופטם ואחר האופגיס האדם אשר‬
‫למפלה מהחיות כי הוא סדר הלימוד לשדיי׳ טבעיות ואלהיות‪ .‬ויהיה לפי זה מאמר בשמי‬
‫מרומא בית שכינתי׳ מל שלם הגלגלים ומאמר על ארטא שבד גבורחי׳ טל עולם השפל ‪,‬‬
‫וקדיש למלם וטי על שלם העליון ‪ .‬אמנם מה שכתבגו יתכן מל דבריהם והוא סדר הקדימי‬
‫אשר מצד המעלוח בהחלט וכבר נחחלף בפירוש בקצת הדברים כמו שזכר שם מל דרך וגס‬
‫הא זכרו לברכה לא זכר תרטס יונתן בקדוש קדוש קדוש ולא נטזר ממנו יראה שמא מפרש‬
‫אותם על הסדר ‪ .‬והנה על כל פנים למדט מה שאמרנו ראשונה מהיות החחלפית מדרגות‬
‫הגמצאותכפי התחלפוח התחלתם עד כי כשגב ה׳ לבדו על כלס לפי שאין לו שוס התחל׳ כלל‪ .‬והנה‬
‫למי שאנחנו עדת האנשים בהיותט מכלל זה השלם השפל בסלו בגורלנו השלש׳ התתלות כלן‬
‫והיה הרע וההפשר שכן ומזוק אליט מצד השתי׳ שהם החומר וההעדר כי מצד פחיתות‬
‫המומר נתקלקלו הממשיס אשר בידינו כבהמות השדה וחיתו א ק וההמדר פוגע בט ושמד‬
‫מליט לכלותינו ואין מציל לזה היה ממסד השם יתברך לזכותינו בתור׳ ובמצות לתת למ פליטה‬
‫מאלו החס‪/‬יוטת כי בהישיר אומט בהרחקת מעשה המומר ופחיתיותיו והביאנו אל הקדוש׳‬
‫האלהית אשר באה מטינ׳ בשמר הקודם הנה בזה הציל אותט מפח ההעדר ורשתו אשר ממן‬
‫כאשר שם נפשנו בחיים הנצחיים כמוט כמל*ט עליון מד שכממט יאמר טלינו שנתקדשט בתרי‬
‫מגו תלתא מקדושותיו יתברך אשר פליהס אמרו השרפים קדוש קדוש קמש כנזכר ‪.‬‬
‫ובמדרש)ויקרא ר ט ת פ׳ כ״ד(אמררב אבץ למדנ׳ שפטרו למלך שלשה ממרות מה עשה‬
‫נתן אמת בראשי ושתים בראשן של ברו ־ כך בכל יום מכתירין העליונים לפני הקחש ברוך‬
‫הוא שלשה קדושות שנאמר‪.‬וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדיש מה הקדוש ברוך הוא‬
‫ששה טמלאמת לעצש וטתן השתים לישראל הדאהוא דכתיב)ויקרא י׳׳א( והתקדשתם והייתם‬
‫קדושים כיי קדוש אני יי׳ וזה המאמר הוא משלי עד מאד בפקשלשה קדישותיו על הדרך‬
‫שבארנו ותת השתים ביד בניו ט רצה לזכותם בהם ולקדש בקדושתו להוציאם מממש׳‬
‫האומד‬
 ‫ששד וששים‬ ‫אמור‬ ‫שעי‬
‫החומרי וממצבץ ההעדר ‪ .‬אמנם השאיר אמת לעצמו אשר איא להשחתןו בה שים ‪fiSw‬‬
‫כי לכלם יש להם התחל׳ והוא יחברן התחלת הכל וםבה הכל וכמו שאמר ש ם ) ב מ ׳ מ״ל(‬
‫י ט ל כמוני חלמוד לומר ט קדוש אני ודי בזה לביאור הקורם והוא שכללוח האומה הזאה‬
‫הנבחרת נתפל׳ ביהשרוח ההורה האלהים במפלי* הממשלה הראשונה להיוחה כמלאכים‬
‫מגי א ל ה י ם ‪:‬‬
‫אמנם הנמשך יתחייב להיות ימם האומה הזאת הכוללת אל סגולותיה ימס המין בכללו‬
‫אליה כמו שנתבאר אמתם זה בשער ג״ו‪ .‬והגה כאשר נתבארה בכל התורה כלה‬
‫סגולת יחס הכהוגה במעלה וכבתי משאר משפחות ישראל ושבמיהם להיות לגק של מלן‬
‫הקרוב אליו לשרתו ולברך בשמו עד שכבר היה כל כבוד ומעלה מתייחס אליהם באומרו)שמות‬
‫י״מ"( ואתם ת ט ו לי ממלכת כ ה נ י ם ‪ ,‬ואתם כהני יי׳ תקראו)ישעי׳ ס״א( ובני מ ד כהנים‬
‫היו)שיב ח ׳ ( ‪ .‬הגה הוא מבואר שמשפמ מ מ ש ך יכוון אליהם והוא בשיתקדשו קדיש׳ יתירה‬
‫מל כלם‪ .‬אבל אחר שכבר שמט מעלת הכלל בשחי הקדושות ונשגב יי׳ לבדו בקדוש׳ השלישית‬
‫מי יתן ואדע מה יעשה עוד להם יקר וגדולה להדמות למליין‪ .‬אלא שאגמט נרא׳ שהישרה‬
‫זה מחלק המיוחד אשר אכסנו בטאורו היא נתנה סדר מדרגה זאה האומה‪ ,‬מ ב ת ר ת במטלה‬
‫וכבוד מד שכבר יותן בהם צורת ודוגמת העולם בכללו על הדרך אשר כתב הרב המור׳ פ ר ק‬
‫טיב ח״א אמר ודע שזה שאמרטסו בלו מדמות העולם בכללו כאיש מגני אדם לא מפט זה‬
‫נאמר באדם שהוא מולם ק ק כי זה הדמיון כלו נמשך בכל איש מאישי בעלי חיים םשלם‬
‫באיבריו ולא שמטת כלל אחד מהראשונים אמר כי הממור והסיס עילם קטן ואמנם נאמר‬
‫באדם מפני הדבר שיוחד בו האדם שהוא הכת המדבר ר״ל השכל אשר הוא השכל םהיולאט‬
‫אשר לא ימצא באחד מבעלי תיים *לתו וכו׳ ע ד אומרו לפי זה ה פ ק לבד נאמר באדם לבדו‬
‫שהוא עולם ק ק מפני שט הםתלה אמת היא המנהיגה לכל‪ .‬ומפני זה ה מ ק נקרא הנזי‬
‫בלשוגט חי הטולם וישבע בחי העולם )דטאל י״ב( מ ״ כ ‪ .‬וקרוב לזה הדמיון אומר שיתק‬
‫שימצא בהם מי שיהי׳ במדרגת האלוה יתעל׳ ומי שיהי׳ במדרגת המלאכים ומי שיט׳ במדרגה‬
‫פילס מלנליס ‪ .‬אמנם קדש אותם לגמרי לבלתי המצא ב ס דוגמת אלו השפלים האובדים‬
‫והנפשדיס ט זאת המדרגה השפלה נתימדם לשאר האומות וכמו שאמר )ישעי׳ מי( ק גוים‬
‫כמר מדלי ונו׳ )ירמי׳ ל׳( כי אעשה כלה בכל הטיס וגומר‪ .‬וז‪ :‬יתבאר מאד מתיך הקדושות‬
‫מ ז כ ר ו ת ב כ א ן ‪ .‬וזה כי דוגמת קדיש קדשי עליונים שהוא האחד המיוחדגפילס אשר הוא‬
‫טהור ומשרתיו מהורים ומכסיסע זכים ונקיים כמו שאמרו עליו)דניאל ז׳( לבושיה כתלג תיור‬
‫ושער ראשיה כעמר נקא היה הכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו ש ק משחת מ ד ו ל ה‬
‫והכטד ואשר מלא את ידו ללטש בגדי הקדש לכבוד ולתפארת ובפרט ביום המיותר הלא‬
‫הוא ג״כ לטש ה ב ד ם בנדי לבן נקיים ימהוריס מכל הגוונים ־ ואמר בי א ת ראשי לא יפרע‬
‫ובגדו לא יפרוס ומל כל נפשות מ ת לא יבא לרמת אל מ ה שאין צפניו לא בכיה ולא טצטת‬
‫ר ק עוז וחדוה במקומו והדר ותפארת במקדשו ועל דרך שנאמר)ישעי׳ ל״ג( מלך ביופיו תמזגה‬
‫מיניך‪ .‬והגה מ ז ־ יש הישרה נפלאה להכרת מהות האדם ועצמותו כי לא כאשר ירא׳ האדם‬
‫כי הוא בשר ודם ובכלות הבשר והדם יכלה עצמותו מלילה ט מקר האדם ואמת־ן עצמותו‬
‫הוא השכל מ ק נ ה אשר ט ואשר יתעצם בו כי הוא אשר יתחדש באדם אמר םולדו מרמם‬
‫אמו כמושכתבני עקר זה בשער ו׳ ו מ ה מ ם זה גמצא שאמתת האדם אץ לו קרובי׳ משאר‬
‫בשר אשר יתאבל מליסם כמי שחשט ההמון המבלים זמנם ומסשידיס ימיהם לקטת ממון‬
‫לקרוביהם כמו שצמק מל זה החכם שלהם בחכמתו באומרו)קהלת ד ( על זה החלק השכלי‬
‫יש אמד ואין שגי גס בן ואת אין לו ואץ קץ לכל ממלו ולמי ח ט ממל ומחסר את יוטמר‬
‫כמו שפירשתי כמקומו והוא מ ק נכבד ראוי שיושם רושמו בזה האיש האלהי אשר בעבור זה‬

‫‪$‬וה‬
 ‫וששים‬ ‫ששה‬ ‫אמול‬ ‫שעי‬
‫ציה את ראשו לא ״פרע ומדיו לא יפרום ועל כל כשבות מת לא יבא לאביו ילאמו לא יטמא‬
‫ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו כי נזר מבמת אלהיו עליו אני יי׳ כלומר כי‬
‫הוא דוגמת אלהיו אשר לא קדם אליו שוס החמלה כלל כמו שאמרנו ובבחינה זו אס היה‬
‫מטמא אל ההורים היה מחלל עקר דוגמתו ומטמא את ראש נזרו בלי ספק ואמר עוד והוא‬
‫אשה בבתוליה יקמ לרמוז אל שני עניינים נכבדים מאד האמד אל הקיום והנצמיות האפשרי‬
‫באדם במינו שהיא דומה בצד מה לקיום ונצחיות קונו ולזה חייבו עליו)יומא ‪3‬׳ ‪ (.‬ביום‬
‫המעשה המיוחד ההוא שתהיי אשה אחרת עצורה לו מערב יום הכסוריס שמא תמות הראשוני‬
‫בו ביום ונמצא ערירי נבר והכתוב אמר וכפר בעדו ובעד ביתו והכוונה שיהי׳ נמוקו טמו‬
‫להמשיך מציאותו בעולם כפי מה שאיפשר‪ .‬והשנית כשתהיי האשה ההיא בתולה ואיש לא‬
‫ידטה ובכל בתוליה להוציא את הבונרת)יבמות נ״ט •( כמו שהפעילות האלהיות במעשי בראשית‬
‫הוא יחעל׳ מ־שם מדוש מוחלט ולא קדמה להם שוס סבה זולתו יתעל׳ ובעולת עצמו נס ל;יא‬
‫אסורה ללקוחו )שם‪ (:‬כמו שלא קדם בשעת הבריאה שוס מעשה והתחלה כמו שאמרו קצת‬
‫בחומר הקדום ואין צריך לומר שלא יקמ גרושה וחללה זונה שהם נשים בלתי הנינות להוליד‬
‫ממנה בניס כשרים כי האל יתעל׳ תמים פעלו וכל דרכיו משפט אל אמונה ואין מיל‪ .‬ולפי•‬
‫שבכל המניינים האלו תאר אותו בתארים שהם דוגמא לו יתעלה אמר בסופם כי אני ה׳‬
‫מקדשו כי היות דוגמתו היא עצמה עצם קדושתו‪ .‬והנה דוגמת הממשלה הראשוני המושפעת‬
‫ממט יתברך הוא הטילס המלאכים היושבים ראשונה משרתיו עושי רצונו הם כל הכהנים‬
‫המשרתים בבית ה׳ שכלם נתנו לאהרן רצוני לכהן הגדול הנזכר לעבוד ולשרת בדבר המזבח‬
‫כמו שאמר)במדבר י״מ( אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש ואתה ובניך אתך‬
‫השאי‪ ,‬וגס אח אחיך מטה לוי שנע אמיך הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך וני׳ ושמרו משמרתך‬
‫מישמרח כל האהל‪ .‬והפלא מה שנקרא בלשון מז״ל )יומא י״ט‪ (:‬פרמי כהונה לוייה שיורה‬
‫שמס על היותם נבונים ומזומנים להפריח עצמם בקלות נמרץ לעבודח הכהינה נס שהם בזה‬
‫חחח עבודת הכהן הגדול כמו הס כמלאכי השרת נמשלים אל בעלי י מפיס לי‪ .‬מצא להס מ ם‬
‫בוראם שתי בחינות אלו כמו שכתב הרב המור׳ פרק מ׳׳ח מיא‪ .‬והוזהרו הכהניס בכלל‬
‫מהטמא על קצת המתיס והותרו בקצתם כי מצד שהמלאכים הס מלולים יש להם סבה והחחלה‬
‫קודמת ראוי להם שיורתמו ממנה וימרדו מפניה ובמקום יראה שם חהא רעדה ועצבוח אמנם‬
‫מצד שהם עלות לאשר תמתיהס הס ששים ושמתים וכמו שאמרו)ברכות ל׳‪ (:‬במקום גילה שם‬
‫תהא ר ע ד ה ‪ .‬אמנם נזהרו על סלסול עצמם להורות של שלמות פעולותיהם‪ .‬ומעלת הכהן‬
‫הנדול הממונה עליהם כמו שסלסול ועוצם שלמות ותקין מציאות אלה המלאכים מורים מל‬
‫גדולת מטשיהס וטל יכולת אדוניהם‪ .‬ואסר להם הנשים הבלתי הנונות גרושה ומללה זונה‬
‫מהטעם עצמו שאסרם אל הכהן הגדול כי המעשים הבלתי נאותים לא יאותו לא לשליח‬
‫ולא למשלח אך התיר להם האלמנה כי ודאי פעולות המלאכים כבר ידעם בעל מלאכתם‬
‫הראשון יחברך שמו‪ .‬וסיים קדושתם באומרו כי קדוש הוא לאלהיו לומר בקדושתו היא‬
‫תלויה במה שהוא כהן לאלהיו ומכרת אוהו‪ .‬ועל הדונמא הזאח אמר הכתוב )מלאכי ב׳>‬
‫כי כפתי כהן ישמרו לעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך כ׳ צבאות הוא יורה שהכהניס בכלל‬
‫ה ם כמלאכי אלהים‪:‬‬
‫והוא טנין המאמר הכוא בזכרנו ראכונ׳ משל לכהן ויכראל כנכפו וט׳ ־ כך העליונים והוא‬
‫מחוך שאין יצר הרט ביניהם די להם באמירה אחת ו ט ׳ ‪ .‬ראה כי שמי ת י ל‬
‫מנין אחד מכוחןז לכהניס ולמלאכים טד ככמפש אין הפרש ביניהם זולתי במה שהם כשני‬
‫אנשים חלוקי המכפמוח כלומר שהם קרובים ודומים בענינים ואין ביניהם מלין* ר ק אשר‬
‫»יא מצד ההתחלה כמו שהיה איפשר לישראל שידיה בשלמותו לכהן א ם ישאר הבדל ימם‬
‫י נ;;יוה‬
 ‫ששה וששיש‬ ‫אמור‬ ‫שעי‬
‫המשפחות *ומזה הטטס אמרו שהחולי הוא כפיה לומר שמדרך לשלמים במושכליהם להיות‬
‫עליהם אור השכל זורח חמיד ולא יוסר כי אס לעתים רחוקים וקצרים כמו שיקרה לנכפיס‬
‫שאינם כשכושי הכחות והפעולות זמן ארוך כשאר החולים מחלאיס אחרים‪ .‬וזהו לשון החוקר‬
‫כפ״י מהז׳ מספר מדות‪.‬הרשע דומה לחולי קשה אידרופ״ישיאהו( או טיס״יקו אמנם החמא‬
‫לחולי הנופל זהו תמידי וזה אמנם אינו תמידי ע״כ וכמו ששם המשל כענץ הרשע והחטיא‬
‫ק הוא כיתר החסרונות כלי ספק ושתפו למלאכים ככפייה הזאת לא למה שיקרה למלאך‬
‫קיצור מה כמו שכטכעו להשינ אלא טל הכיטיל שהיה להס קודם שימצאו כי שותפים היו כלם‬
‫כזה והנה על עלוי מדרנתס זאת אמרו שהיה הרפואה של קמיע לא של סמים וטשכיס כי‬
‫הקמיע תחשכ רפואה אלהית רומנית לקוחה מאמרות טהורות ומשמות הקדושים כמו שאמרו‬
‫)תהליס צ׳׳א( אשגכהו כי ירט שמי • ככל המקום אשר אזכיר את שמי וגומר )שמות כ׳( ‪.‬‬
‫ושמו את במי על בני ישראל ונומר )כמדכר ו׳(‪ .‬אמנם הוצרך השייו־ טל הנמשל כישראל‬
‫שישמר ויזהר בטהרת הקמיע כי אפילו השלם שבמין האנושי צריך זריזות וזהירות גדולה להגיע‬
‫להשואה הזאת המלאכיית כי למלאך די באמירה אמת כי משעה שנבראו בדבר ה׳ ועל פי‬
‫מאמרו מיד נמצאו על שלמותם ולא היה להם מיד צורך אזהרה‪ .‬ולא שמו מאמר המלאך‬
‫למה אתה מצוה את ישראל ומניח אותי כי אם לשלמות המשל‪ .‬אמנם השפלים מצד שהם‬
‫נמצאים בחומר אשר מחמתו היצר הרע מצוי בהם הלואי בשתי אמירות ויעמודו‪ .‬הא׳ היא‬
‫האמירה הראשוני כי הוא אמר )בראשית א׳( נעשה אדם בצלמנו וגומר‪ .‬ושם חקן ענייני‬
‫בריאתו כמו שהיה נאות אליו כמוזכר שם‪ .‬והב׳ אמירת התור׳ המזהרת לכל איש ואים‬
‫המתחדש בכל הדורות ולואי שיוכלו ממור‪ .‬ועוד שס במדרש )תנחומא ס׳ אמור( אמור ואמרת‬
‫כל מקום שנאמר ויאמר ויאמר אינו אלא לדרוש‪ ,‬באמירה ראשוני אמר לו לנפש לא יטמא‬
‫בעמיו באמירה שניה וכי׳‪ .‬ואם יבא מת מציה לידך הטמא לו שבעולם הזז אתם מטמאים‬
‫כמת מצוה אכל לעולם הכא אין אתם מטמאים שאין מיתה לעתיד לבא שנאמר )ישעי׳ כ ״ה(‬
‫כלט המות לנצש ונומר‪ .‬והנה פשט המאמר הוא מכואר שהיו שתי אמירות לשני מניינים‬
‫הפכיים שיכלכל כמאמר ההיא הראשון טל איסור הטומאה והשני טל התנאי שהטיל טל‬
‫האיסור והוא בהיות המת בעמיו הא אם אינו בעמיו מציה להטפל בי וזה עקד לענין הדין‪.‬‬
‫אמנם יש בכלל דבריהם כי באמירה ראשונה שהית׳ במחשבת בריאתו כמו שאמרנו היתה‬
‫לנפש לא יטמא בטמיו כי לא היתה הכינה רק אל הייתי נקי יפריש מכל טימאית העולם ידבק‬
‫בשלמותן‪ .‬אמנם באמירה שנייה נאמר לו כי על עסקי מת מצו ה והיא יצר הרע שמצוה‬
‫להמיתו כמו שאמרו )גיטיו נ״ז‪ (:‬וזאת התירה אדם כי ימות באהל ודוד אמר )תלים ק׳׳ט(‬
‫ולבי חלל בקרבי וחז״ל אמרו )ילקוט בראשית רמז י״ר( אס ימות ימיה שודאי כבר יצטרך‬
‫להטמא‬
‫‪ (1‬אידרוםשיאח הידראפס ?‪0‬ק‪ 63‬בלשון יין חולי וואססערזיבט ‪ ,‬ובעד ־חילי ההוא נקיא בל‬
‫חזיל בשם הדרוקן ‪ hydropicus‬הידראפיקאס וואססערזיכטיגע •‬

‫*נינתו‪ ,‬כי כמו שאמר החוקר כי הרשע דיא באזחייט דומה לחולי קשה ותמידי‪ ,‬גלייכט‬
‫‪v‬‬
‫איינער לאנגוויריגק קראנקהייט‪ ,‬יען כי " האיש אשר בו יקונן הרשע והוא מעיה למעיל מעל‬
‫בה׳ ולהרשיע כזדון לב‪ ,‬לא במהרה ועל נקלה יעזו‪ :‬דרכי הרעה וייטיב מעלליו ‪ /‬אפש החטא שהיא‬
‫רק כשגגה ובלי דעת‪ ,‬אשר כרשתי יפיל האדם רק לפעמים כאשר יחדל להתבונן כראוי על כל מפעליו‬
‫אינו תמידי‪ ,‬ודומה לחולי טפל הינטאלל אשר רק לעתים ידועים יחלה נו האדם; כן זכר המדרש‬
‫גס פה במשלו רק חולי הכפיה‪ ,‬להורית כי כמי שהחולי הזה יאריך רק זמן מעט‪ ,‬כן יושר אור‬
‫השכל וההשגה הברור׳ מהשלימיס האמיתיס ככהני ה׳‪ ,‬ואף כי מלאכיו העומדים לפרו רק לפי שעה‬
‫כאור שמש זורח אשר לפתע סתאוס יחשיכנו לפעמים הענן זמן מה‪ ,‬ואח׳׳נ תענור הרוח ותטהר‬
‫הרקיע וישוב אורו להיות בהיר בשחקים כבראשונה ‪.‬‬
 ‫ששה ושמרם‬ ‫אמול‬ ‫׳*ער‬
‫לכממא בשבילו שא״א ליוהר שלם כבמין האנוכי שלא למטא כפין אמר אמנס שזה יהי׳ בעה״ו‬
‫אבל בימות המשימ שלא ימצא יצר כרע כמ׳׳ש )לברים ל׳( ומל ה׳ אלהיך אח לבבך וגומר‬
‫ואמרו)כבת קנ״א‪ (:‬ימים אבר תאמר אין לי בהם מפן אלו ימות המשימ בלומר שלא יהי׳‬
‫בכס מפן אל יחטא כמו בכחב הרמב״ן ז״ל)לבריס כס( כי אז תבטל הטומאה לגמרי ולא‬
‫יהי׳ פור לנפככ מות ומככלת‪ :‬כנה מכל זה נחבאר ימס טולס המלאכים ילמיונו טס כלל‬
‫הכהנים מכרתי בית אלהיט כמו ב מ ח ט ‪ .‬ואולס להשליס קלוכחס כמחוייבח לפי טבולהם‬
‫ומטלת מטרכתם סמך לזה הרחקת כבעלי מימין והטמאים כי אין ראוי להיות ביוכביס ראכונ׳‬
‫לפניו יתע׳ לא טיף ולא כובל ולא בלתי טהור‪ .‬ואמר לבר אל אהרן לאמר איש מזרטך לרורותם‬
‫אשר יהיה נו הים לא יקרב להקריב למס אלך\ו ונתן הטעם ואמר כי כל איש אכר בו מוס‬
‫לא יקרב וגימר ‪ .‬כלימר הטעם הוא נרמ׳ ומפורסם מעצמו כלא יתכן כבטלי מומין כאלו יראו‬
‫לפניו בעבודתו וכמוהו רבים בפרשה כקלמה רביו ואמו קלל )ויקרא כ׳( ערות אביו גלה‬
‫)שם( ומכריהם כמו בבארנו כ כ ‪ .‬ואמר שזכר כל המומים הראשיים עור או פסמ או מרום‬
‫או שמע יאשר יהי׳ כוככר רגל וגי׳ או נכן או רק וגוי‪ .‬זכר שאר כמומין מהטעם עצמו‬
‫ואמר כל איש אשר בו מום מזרע אהרן גכהן לא יגשלהקריכ את אשי ה׳ מוס כי את למס‬
‫אלהיו לא יגש להקריב ‪ .‬והנה היה סוג הכיעור מבואר אס מצד מה שימצא בבעל מום מהרופי‬
‫והמיאוס כחיציני מהתיצב במקום גדולים כל שכן לפני אדון האדונים ואלהי האלהיס • אס‬
‫למה שמוי־כ מצורך שלמות הנוף ותוכן כנינו וגמר איבריו ומוכיו וכמותיו לשלמות הנפש‬
‫השורה עליו‪ .‬משל למרגלית הצריכה משבצת הכסף או הזהכ וזולתם כלי שיסודרו ממנה‬
‫הפעולות המסוגלות בה כי ז?ו התועלת הראשון אשר כתכנו כפרשת מילה מהסרת הערלה‬
‫לפי שהוא כעין מום מוהרי באלם וכל ככן שצריך לישמר זה יענין באנשי קלש העומרים‬
‫בין ב׳ ובין העם להכפיע על ילם הטוב העליון‪• .‬אמנם למה שכבר יהיו רוב המומין האלו‬
‫באנשים לאונםס או כי יולדו עמי־ ם מההמלהם וכבר כהב המכס בסרק י׳ מהנ׳ מהמלוה‬
‫זה לשונו‪ .‬כאשר י ם מכוערים לא יגער בהם א׳ כי אשד הם לההרבלות ורפיון וכן גס‬
‫כן אצל רהולשא והכיעור ורוע התמונה כי אמנם אין אמד מואס לאשר הוא בטבע או במולי‬
‫או מננע אבנ ימיננו ואשר הוא משהייה יין או מדברים נעשים יושר כל אדם ימאסהו הדברים‬
‫אשר רם בעורי י־גיה ורם בידינו הס נמאסים ואשר אינם לא עיכ‪ .‬לזה פנה אליהם בעין‬
‫יממלה ואמר למס איהיו מקדשי הקרשים ומן הקדשים יאכל אך אל הפרכה לא יבא ואל‬
‫המזכה למיגש כימים בוילא ימלל אה מקדשי וגומר‪ .‬ואמר שהבדילוהרמיק הראוייםלהרמיק‬
‫מצד מומם הנד׳; עוד וררהיק הראויים מצד טומאה הן שההי׳ מצד עצמן או מדכר מהון‬
‫ואמר דבר אל אהרן יהל בניו ויהרו מקדשי כני ישראלוגומר‪ .‬אמור אליהם לדורוהיכםכל‬
‫איש‬ ‫_ ^‬
‫אמנסיכו׳ דעת החוקר הוא כי כמו כלא יגינה הארס נעניר כעור גיסו יוענק ז־ינעד קארפעי‪-‬‬
‫ליבען העסלינמייט‪ ,‬אס היא לו מלידה ומבטן‪ ,‬כי אס בהיותו הוא בעצמו הכינה לכעורו זה‪ ,‬ד״מ‬
‫אס יתן לנשיס חילו ועי׳ ז מכמן בכרי ירזה ונא תואר לי ולא הדר‪ .‬או אס יהי׳ איש ריב ועדי; לבל‬
‫רעיו‪ .‬עד כי ינצו הדיל עמו ויטהו הכה ופצוע‪ ,‬עד כי יה" מהיש משחת מראהו‪ :‬כן לא ימנה‬
‫האוס נעביר מדיתיו הניכוערית כיא בהיותו הוא בעצמו המככב איתן או בעבור שהיה בידו להסיר‬
‫המרוח האלה מעניו יכא הכירן איל נא אס כן דבוקות ואחוזות ני בטבעו ד״מ בעביר רסיין וחולשות‬
‫גופו‪ ,‬כמי שלא יגנה איש ירהת המש מיד חזק ממנ׳‪ ,‬או מורך לב הנשיס ושאר רפי ידיס בטבעכ‪.‬‬
‫ועטי דברי החוקר האצה יאמרהר‪ :‬זיל‪ ,‬כי אף שהכהניס בעלי מוס הודחקו מעבודת הקדש יען כי‬
‫גס לאיש שחכר׳ לו רק כלימות גיפנ־ת ‪ .‬לא נאוה להיות מלין נין ה׳ ויין הפס‪ ,‬בכנ זאת אחרי שרוב‬
‫מומי האדם הס בי מלירה ומבטן‪ ,‬או באיס לו אתיכ רק פלא ברצונו ולאונסי עיי מקרה ואסון‪ ,‬הותר‬
‫להס לאנולבקדשיס וזה שאה׳׳כ תחילה דרך חמלה וחנינה ‪,‬לחס אנקיו וכוי יאכל ואח׳׳כ״אך אל הפרוכת‬
‫לא יבוא וכו׳ ילא יחלל וכי" •‬
 ‫ששה יששיס‬ ‫א‪0‬ור‬ ‫שער‬
‫איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדשו בני ישראל ליי׳ וטומאתו מלט ונכרתה‬
‫וגומר‪ .‬ותן לבך איך סדר הטומאוח הראויוח להמצא בהם לפי מה שהונח מקדושתם הנזכר‬
‫להוציאם ממה שכתב המכס שהדברים שהם במענה הטן! והם בידינו וכו׳ שהם נ מ א ס י ם ‪.‬‬
‫והנה אם היה שיטמאו בשום טומאה שהיו יכולים ליזהר ממנה כבר ראוי לגעור בהם על כ ן‬
‫כי כל מה שיכול ליזהר ממני ולא נזהר הרי הוא רצוני‪ .‬ואמר כחכם בחחלת הפרק ההוא‬
‫לא יהיו רטות הנפש לבד רצוניות אבל גם כן קצת מהגשמיות והם אשר נגטר בהם אשר‬
‫הס ממטרים וכו׳ כדלטיל‪ .‬והנה לזה זכר באנשים הקדושים האלה טומאות שלא תשלוט‬
‫טליהם גטרה אמר איש איש מזרט אהרן הכהן והיא צרוט או זב בקדשים לא יאכל והרי הם‬
‫טומאות הכרתיות מצד מבט או חולי ואף ט׳׳פ שבזיבה אמרו)יומא י״ח‪ (.‬ארחיה דמיכלא יתיר׳‬
‫לאיתויי לידי זיבה לא בכל שטחא מתרחיש הני וטל כל פנים צא תהי׳ הגטרה ח ק ה כמו שלא‬
‫נגטר בסובלי הקדחת למה שיצאו משיטת!" בהנהגת הבריאות‪ ,‬גס הגוגע בכל טמא נפש כי‬
‫אין אדם ניצול מליגט ברוב האנשים הטמאים בנפש אדם או איש אשר חצא ממנו שכבת‬
‫זרע לאונסו שלא כיון לכך או שהיה בשעת תשמיש •הכרחי ובן אמר או איש אשר יגע בכל‬
‫שרץ אשר יטמא לי או באדם אשר יטמא לו לכל טומאתו כי לא באנשים הפחותי׳ המתטםקי׳‬
‫בטומאות השרצים דבר הכתוב רק במי כיטמא במה שהותר או חוייג אליו להטמא בו כגון‬
‫שהוכרח להמית את השרץ וליגע בנבלתו להציל טצמואוזילתו או אם עט באדם שיטמא בשרץ‬
‫מלמו או בשאר הטומאות ההכרחיות או הבאות באונס כי מעתה אין עליהם אפם טל טומאותם‬
‫ואינן צריכין להביא טליה כפרה רק שיטמאו טד הטביר טומאתן מהם כל אחד לפי טומאתו‬
‫ואחר יוכשרו‪ .‬והזהירם טוד מהנבלה והטרפ׳ מהשף לפי שהותרה מכללה במליקה ‪ .‬והזכיר׳‬
‫הכא מפני שהיא מטמא בגדים בבית הבליטה הצריכים גם כן שמור בטומאתה‪ .‬והנה זכר‬
‫בשני העניינים האלה זירוז הדורות הבאים כמזמין איש מזרעך לדורוהם ובטומאה אמור‬
‫אליהם למרותם כל איש אשר יקרב מכל זרטכם איש איש מזרט אהרן והוא צרוע וגומר לפי‬
‫שהכהנים שהיו כאותו הדור היו מוטטים וממה שיממן בבני אהרן ובניהם ובני בניכם ממצאי׳‬
‫כימים ההם לא היה כהס כטל מום ולא זכ ומצורט שכלם היו תמימים ומהורים‪ .‬וכדי‬
‫שתזכר מעלת הכהונ׳ אצל שאר העם ציה כטונכ מיתה שלא יאכל מלתם הקדשים כי לממס‬
‫הוא ואפי׳ יהי׳ שישראל תושכ כהן ושכיר‪ .‬אכל הטכד או יליד כיה הם יאכלו כלממו כי‬
‫כספו הוא‪ .‬ולא עוד אלא שאפי׳ כתו של כהן כי תהי׳ לאיש זר לא תאכל אמנם בשובה‬
‫אל כית אביה כנעוריה רצוני כלי זרע מהיש־אל כלל תשוב ללמוס מלמם אביה ואס ימטא‬
‫איש מישראל כזה מייכ לשלם אל הקדש ולהוסיף ממישיתו עליו‪ .‬ואמר והשיאו אותם מדן‬
‫אשמה וגומר‪ .‬לומר שאם הישראלים יאכלו מקדשי הכהנים ככר ישיאו הכהטם עליהם טון‬
‫אשמה באכלם את קרביהם כי אני ה׳ מקרבם לכהניס ואשר לא הזהרו בשמירת קדושתם‬
‫זאת ככר ינרמו להם הכהנים טון אשמה תמת הביא טליהס שלימה ובפרה כמו שישיא האב‬
‫שן אשר חטא על לכן אשר לא נזהר בכבודו וכמוראו והנה גיס זה הפירוש יהי׳ אותם‬
‫כפשוטו‪ .‬ואמר שגמר קדושת הכהניס הקרבים להקריב את משי ה׳ סמך מטלת הקרכטת‬
‫וכשרותם וצו ה שכל מה שיקרבו לפניו יתברך אפילו שלא יבואו בתורת מובה רק בתורת‬
‫נדר או נדכה הן שיקדם הנדר או הנדכה אל הממש׳ מד שכבר יהי׳ בזה צד מובה או שהנדבה‬
‫והקרכןיכאו כא׳ בכלס צריך שיהי' ה ק ר ק זכר תמים לרצון ולא יהי׳ בו שוס אמד מהמומין אשר‬
‫זכר שרש או שבור או חרוץ וגו׳‪ .‬אמנם שור ושה שרוט וקלוט נדבה תמש׳ אותו להיות דמיו‬
‫לבדק הכית ולנדר כלומר למזכמ לא ירצה‪ .‬ומשך וכתות וגו׳‪ .‬אציל שהוא פסול לקרבן אלא‬
‫שאסור לגישות כארצכם ־ ונתן כטטם בסוף כי משחתם בהם מוס כס לא ירצו לכם כ ש‬
‫שאמר מביא )מלאכי א׳( הקריבהו נא לפתתך וט׳‪ .‬ואחרי כן דבר כהכשר הקרבן מצד הזמן‬
‫ואמר‬
 ‫ששה וששים‬ ‫אמור‬ ‫שער‬
‫ואמר שור או כשי או עז כי יולד והיה שכעת ימיס תחת אמו וגו׳ ובמדרש )תנמומא שם(‬
‫משל למלך שנכנס כמדינה והוציא כרוז מלפניו כלאכסניא הכא לכאן לא יראו לפני אלא א״כ‬
‫יראו פני המטרונא תחלה וכו׳‪ .‬והוא ופירושו ככתבו כפ׳ שמיני שער נ״ט‪ .‬ושור או שה אותו‬
‫ואת כנו לא תשחטו כי אע״פ שהיטל איסורו על הכל מ״מ רוב המצויין אצל שמימת הפריס‬
‫האליס והככשיס והטלאיס כהניס הס לצורך הקרכנות ולזה זרזס כי כיוס שנשמטה האס לא יוכלו‬
‫לשמוט הבן או איפכא והרב המורה )ח״ג פ׳ מ״מ( כתכ הטעם כדי שלא ישמטו זה כפני זה‬
‫משום צער ב״מכי הס מרגישים כזה כמין הארס ואמר שהזהיר על הכשר הקרבנות והכשר זמן‬
‫שחיטתן והקדמתן‪ .‬הזהיר על הכשר זמן אכילתם ואמר וכי מזבמו זכמ תודה לה׳ לרצונכם‬
‫תזכמו כיום זצמכם וגוי‪ .‬ואולי כי להשלים הענין נזכר דין זבמ התודה כזה כמקום אשר‬
‫נזכרו כל דיני שאר הקרכנות כמו שכתב דין זבח השלמים כתחלת פ׳ קדושים לסכה שנזכר׳‬
‫שם‪ .‬ועל הכל אמר ושמרתם מציתי ועשיתם אותס אני ה׳ ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי‬
‫כתוך כני ישראל אני ה׳ מקדשכם המוציא אתכם וגי׳‪ .‬והמנה כי כהיות זאת הקדוש׳‬
‫הנזכרת מתמל׳ ועד עתה בכהניס ככלל וככין גדול כפרט וכזרמס אחריהם מאזהרת‬
‫המומים והטומאות גם בהכשר הנקרביס מכל הצדדים הנזכרים יהיה שם שמים מתקדש‬
‫בתוכם כשם שמקדישין אותו בשמי מרום רצוני שמלאכי השרת מקלשין אותו וקרא זה אל זה‬
‫ואמר קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות)ישעי׳ ו׳( כמו שזכרנו ראשונ׳ והכהניס לעומתם משבמיס‬
‫ומקלסין בקדוש׳ ובעהר׳ במדרגת הממשל׳ המלאכיית למעלה‪ .‬אמנם כללות האומ׳ הנבמרת‬
‫אשר זכרנו ראשוני שנטלו שתי עטרות כמו שנתבאר כבר יהיו דוגמת עולם הגלגלים הקרוב‬
‫אל מולה המלאכים והרצוף אליו אשר חומרו הזך לא יסבול פחיתות המומר ולא העדרו כמו‬
‫שהם לא ישבלו׳ בהישרות האלהיות כאשר זכרנו‪ .‬והנה כמו שתנועות הגלנליס יהיו על סי‬
‫מניעיהם כי רוח החיה באופנים ולא יסבו בלכתס )יחזקאל אי( כן הוקבעו הכהנים הלוייס‬
‫אשר הס במדרגת המלאכים ללמד לישראל תורה ומצות שנאמר )דברים ל״נ( יורו משפטיך‬
‫ליעקב‪ .‬ואמר )שה כ״א( ונגשו הב הניס בני לוי כי בס בחר ה׳ אלהיך לשרתו ולברך כשם‬
‫ה׳ ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע וגו׳‪ .‬וכבר נצטוו שלא לסור מדבריהם כלל כנאמר‬
‫)שם י״ז( ושמרת לעשות ככל אשר יורי!־ טל פי ה׳ התירה אשר יירוך ועל המשפע אשר‬
‫יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ישמאל‪ .‬והנה עם זה כבר היו‬
‫ישראל בכלל מי שנאמר עליהם )תלים ק״נ( ברכו יי׳ כל צבאיו משרתיו עושי רצונו והם‬
‫במדרגתם ממש בעמן הקיום והנצחיות כמי שאמרנו‪ .‬ואל זה אמר הכתוב אני ה׳ לא שניתי‬
‫ואתם בני יעקב לא כליתם )מלאכי נ׳( ועוד אמר כי אעשה כלה ונו׳ )׳רמי׳ ל׳(‪ .‬לומר כל‬
‫הסכו״ם הס בכלל המדרג׳ התחתו־‪.‬׳ השקוע׳ בהססד החומר והפסדו לעד ככל שאר הנמצאות‬
‫החומריות אמנם בני ישראל לא כאלה חלקם רק כנמצאים העליונים שאינם מקבצים אפיסה‬
‫והעדר יזה עצמו העיד עליי בלעם הרשע באומרו )במדבר כ״ג( הן עם לבדד ישכון ובגוים‬
‫לא יתמשב כתרנומו של אנקלוס ובעממיא לא יתדנון נמיר׳‪ .‬וכבר ביאר הנביא הדמיון‬
‫הזה בעיני באומרו כ׳ כאשר השמים י־חדשים והארץ המדש׳ אשר אני עושה עומדים לפני‬
‫וגוי )ישעי׳ סי׳ו( אלא ש הפליא עיר הפלא וסלא לומר שלא על השמים והארץ הראשיניס היא‬
‫אומר רק על אותה שזכר תחלה כאותה פרשה כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה‬
‫ולא תזכרנ׳ הראשונות וגו׳ ונזה אמר דרך מליצת ההפלנ׳ שאם ישוער שאותם החדשים יהיו‬
‫יותר קיימים וחזקים מהישגים שנבראו זה כמה אלפי שנים כן גם הס עתידין להתחדש‬
‫ולהתקיים לפניו שמם וזרעם כמותם‪ ,‬והנכון שיאמר שאם נמשלו לשמים ולארץ יהיה מצד‬
‫הוייתם ומדושן תמיד לפני לא מצד מה שישוער בהם שום הססד וכליון כמו שיחריב מהגזר׳‬
‫האומרת כל הווה נפסד ועל זה הראיון עצמו אמר ירמיהו כה אמר ה׳ נותן שמש לאור‬
‫יומס‬
 ‫ש‬
‫ששה וששים‬ ‫אמורי׳**‬ ‫עי‬
‫יומס חוקיה ירח ונכניס לאור לילה וגו׳‪ .‬אס ימושו החוקים האלה מלפני נאום ה׳ גס זרע‬
‫ישראל ישבתו מהיוה גוי )פני כל הימיס )ירמי׳ ל״א( וכבר כהכאר על פי ההירה האלהיח‬
‫שהעולם כלו יהנהנ ע״ס מעשה האומה הזאה הנבחרה אס לטוב אש למוטב כמו שיהנהג‬
‫על פי הנוטות השמים כמו שנהרעמו האפיקורסים על זה נאמר )דברים י ׳א( השמרו לכש‬
‫פן יפהה לבבכם וגו׳‪ .‬מה נהיב אחריו וחרה אף ה׳ ינו׳‪ .‬ואלו ארצכם ואדמהכס לא‬
‫נאמר‪ .‬ואין ספק שהדבר כן ‪ .‬ומל זה נאמר בסיף הפרשה ההיא למען ירכו ימיכם וימי‬
‫בניכם ונו׳ כימי השמים טל האדן‪ .‬ירצה שמדרגה ישראל על האדמה אשר יהיו עליה ההיה‬
‫כמדרגה השמים על הארץ כי כמו שהשמים בהניעוהיהם הס המחדשים כל הימ־ם והזמנים‬
‫וכל העניינים הילודים בהם על הארץ כן ישראל בפעולותיהן הן המחדשים כל אשר סודר‬
‫מהטוב והרט טל כל העילם בכללו‪ .‬וזה נתבאר אמתהו מכל מה שעבר טד הנה מהמלכיוה‬
‫ומהנבואות המיגידות העתידות‪ .‬והנה על היות זאת האומה הנבחרת התחצ׳ וסבה לכל‬
‫טוב הטילם בכלל אמי המשורר )תליש ק״׳ז( הללו את ה׳ כל גייס שבחוהו כל האומים‬
‫וגו׳‪ .‬ירצה כי להיות חסדו גובר עלינו נמשך לכס מה שנמשך ממנו ואין טיל ומשוא פנ־ם‬
‫במה שיהיה הדבר כן כי אמת ה׳ לעולם ומעשיו אמת ודיני אמת‪ .‬כי כן יחיייב מטבע‬
‫ההשגה׳ האלהית להיות השפע המושפע אל התחתינים באמצעות הטליוניס מהם מטלה רוחנית‬
‫וכן כל מה שיגיע מהטוב והרע אל העכו״ם הוא בהשקפ׳ שיאות להם לפי מעשיהם של‬
‫ישראל פעם להכניעם החהס ופטם להגביהם עליהם עד שיתקיים סוף הנבואות שזכרנ׳ כי‬
‫אטשה כלה וגי׳‪ .‬הנה מכל זה נתבאר היית באומה עצמה דוגמת דג׳ ממשלות הטליונות‬
‫והקדושות בהסכמת אלו השתי פ־שיות היאשונ׳ במטלת האומה בכלל׳ ימד־נחס טל האומות‬
‫עכ״ס ני עליה נטלו השתי עטרות נמ״ש‪ .‬וזאת שנית בב׳ מטלות מכהנים אשר בהם היו‬
‫גבוה מטל גבוה ממלכת מלכים וה׳ בראשם ומפני שהאיש האלהי הקדוש אב הכהונ׳ לבוש‬
‫הבדים ידמה לעליון ונורא קדוש הוא דלבישי׳ כתלנ תיור השוכן בשמי ק־־שו ומכם ישקיף‬
‫ברצון טוב לכפר על קדושיו לזה אמר בפ׳ ואתה תצוה )ש״־ פ׳ ל״ח( אמר חנינא יבא‬
‫קדוש ויכנס לקדיש ויקל־יב נפני קדוש ויכפר טל קדושים ‪ .‬יבוא קדוש ז‪ :‬אהרן שנאמר‬
‫)תלים קיו( לאהרן קדיש ה׳‪ .‬ויכנס לקדוש זה ביה שנאמד )שמותט״ו( מקדש אדני כונני‬
‫ידיך‪ ,‬ויקריב לפני קריה זה הקב׳׳ה שנאמר )ויקרא י״ט( כי קדוש אני ל ׳ ‪ .‬ויכפר על‬
‫קדושים זה יש־אל שנאמ־ )שה( קרישים תהיו כי קדוש אני ה׳‪ :‬כי כמו שהקדוש העליון‬
‫נכנס לבית המקדש של מעלה להתמלא רחמים להפר על קדושיו כן הקדוש אשר בארץ‬
‫נכנס לבית המקדש של מטה המכוון כנגדו ל־זדווג בקדושתי עיי ק־בנוה״ ושדר עבודתו‬
‫ויכפר עצ שת־ כתית של קדושים זו למעלה מזו אשר כללה באומ־ו קדושים תהיו כ׳ הכ;‬
‫בכלל ישראל עם שטל הכהנים נאמר קדושים י־־יו לאלהיהט‪ .‬ו־נה הוא מכפר על כלם‬
‫ביום ההוא המייחד דכתיב )שם ט״ז( וכפר הכה׳ אשר משח אותי ואשר ימלא את ידי‬
‫לכהן החת אביו ולבש את בגדי הבד בגדי יקדש וכפר את מקדש הקדש‬
‫ואת אהל מועד ואה המזבח יכפ־ וטל הכהנים וטל כל טם הקהל יכפר והיתה זאת לכס‬
‫לחקת עולם לכפר טל בני ישי אל מכל חטאתם אחת בשנה יגו׳‪ .‬כמה נפלאים מאמרים אלו‬
‫שמיחסין אל הכהו הגדול אשר יהיה בכל דין הכפר׳ מהמקדש והאהל והמזבח והכהניס‬
‫והעס כאלו הוא ממש אדון הסליחות ובטל הכפרות העליון ית׳ שמי וכמו שנאמר‬
‫פעמים הרבה )שם( וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל ואם שאלה נדרשים)יומא‬
‫ל׳׳ו ־( לענין הוידויים היי נאמר )ויקרא שם( וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל‬
‫ומפשטיהס לכל חטאתם וכן יעשה וגו׳‪ .‬וזילת זה יש ממה שנתבאר כוונתו‪ .‬וזה שיעור מה‬
‫שרצינו אליו בזה החלק ‪:‬‬
 ‫שבעה וששים‬ ‫אמור‬ ‫שער‬

‫השער השבעה וששים‬

‫יבאר יזנה ימירה מדעת ל*מה ישראלית למכור נידם זכרץ סנות המריות ‪ .‬ויבאר טסת אתה‬
‫בחרתנו ‪:‬‬

‫אלה מועדי יי׳ אשר תהראו אותם וגר‬

‫*הפעולות תתמלפנ׳ לפי התחלף הכת‪ .‬והפעולות אשר תעשנה בסס יש נעשות בכת‬
‫הבחיר׳ או במדח האהבה או בהפעלות הרצון‪ :‬אשר עשו בכח הבחירה‬
‫כבר יפיל בהם רצון מעע או לא כלל כי הבחיר׳ היא רצון שכלי פ״א מז׳ מהמדוח ‪ .‬וכבר‬
‫יבחר הבוחר הרמ במיעוטי כמו שהוא הענין בשפנים שמשליכין הסחורוח ביס להקל‬
‫מעליהם כי הס אינם רוצים במעשי ההוא אבל ירצו בהצלתם ויבחרו הדרך ההיא‬
‫להגיע אליה ואס הוא רע ומר פ׳׳מ מיו״ב‪ .‬ומזה המין מה שאמרו)סנהדרין ע״ד(‪ .‬יעבור‬
‫ואל יהרג או יהרג ואל יעבור‪ .‬אמנם באהבה כבר ישתתף הרצון ייתר ואם יש פחות ויתר‬
‫יש אוהב הדבר בעבור עצמו כאוהבי הטיב ואז יהיה הרצון מזק ויש מ׳ שאוהב לא מפני‬
‫הדבר עצמו כי אס מפני דבר אמר כאוהבים מפני המהנה והמועיל ואז יהיה הרצון חלוש‪.‬‬
‫ושניהם בכחוב אמד)בראשית כ״ה( ויאהב יצתק את עשיו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את‬
‫יעקב‬
‫*מיכן דעת הרב דל הוא‪ .‬נ׳ הפעוליח אשר יעשה אותס הארס יוכל לפעול נעבור א׳ מג׳‬
‫סבות‪ ,‬אס מכח הבחירה ארם ‪.‬־רייעד וואהל או באהבה ארס ציגייגונג או בעבור הפעלות הרצין‬
‫איים אנטריב רעד אינגעין בעגיערדע ‪ ,‬והגה בעבור הבחירה יעשה לפעמים האדם דבר מה אשר‬
‫לא יחסין וירצה בו‪ ,‬ויותר טוב היה לו‪ ,‬אס לא היה מנצירך לעשותו‪ ,‬כי הוא באמת רע ומר לפניו‬
‫לעשותו‪ ,‬ובכל זאת יבחר בו‪ ,‬למען ינצל על ידו מהרע היישר גדול עוד ממנו‪ ,‬ד״מ הספן ישליך סחורתו‬
‫אל היס כאשר תחשוב אניתו להשנר‪ ,‬אף כי מר צו מר בזה‪ .‬בכי‪ .‬זאת למען ינצל עי״ז מרע יותר גדול‪,‬‬
‫והוא שלא יטבע גם היא במצולות הים ‪ ,‬ויש פועל בעניר אהבת הפ עולה ההיא ‪ ,‬אס שיאהב אותה‬
‫בעצמותה‪ ,‬או בעבור שיקוה להשיג על ידה טו; אחר אשר •אהב‪ .‬ד״מ ההולך בשדה לשוח או בגנות‬
‫וסרדסיס מסיקי ריח נעיס למען התענג בהם‪ ,‬עושה פעולת ההליכה הזאת בעבור שיאהב תענוג‬
‫ההליכה הזאת בעצמי‪ ,‬אפס ההולך בשדה בעבור שיקוה למצוא שס רעהו אשר יתן לו מתנה יקרה‪,‬‬
‫עושה פעולת ההליכה הזאת רק בעביר אהבת הדבר המסובב ממנה‪ ,‬וכמו כן יש ג״כ ב׳ מיני אהבת‬
‫אדס את זולתו‪ ,‬אס שיאהבנו בעבור עצמותו מהותו ואיכותו הנרצה צ•‪ ,‬כמו שאהבה רבקה את‬
‫יעקב בעבור מזגו ותכונתו הטובה ‪ ,‬אי בעבור שיקה ממנו טוב מה‪ .‬במו שאהב יצחק את עשו‪.‬‬
‫יען כי הביא לו ציד‪ ,‬וזה שאה״כ ״ויאהב יצחק תת עשו כי ציד בפיו‪ ,‬ורבקה אוהבת את יעקב׳‬
‫והגי הוא בעבור שיאלצהו הרצין החשק הפנימי לעשות דבר זה אף שלא ירע •;עצמו לתש‪-‬יועם נכון‬
‫לפעולתו זאת ‪ ,‬כמאמר החכם •‪,,‬החשק אין לו עיניה״ דיא ייע־ע אעד דיא בעניערדע האט קיינע‬
‫געהאריגע אייגזיכט‪ .‬כי כפלגי מיס לב אדס ביד תאותו‪ ,‬אל כל אשר תחפי! תטנו‪ ,‬ופעולת החשק‬
‫גדולה כל כך עד שלא יוכל איש לעמוד מפציה‪ .‬צחדול מעשות את אשר יאלצהו לעשותו‪ ,‬אף כי‬
‫שלפעמים יחדל אדם לעשית מה שיבחר‪ ,‬נעביר שימצא מונעים שימנעהו מעשותו‪ ,‬בכל זאת נגד החשק‬
‫והרצון מי זה יוכל צעמוד ? ועייכ נמצא כי התרצה חמי‪ 7‬ושכם בנו לטפ ית כל אשר בקשו מהס אחי‬
‫דינה‪ ,‬יען כי נפש שכס חשקה בה מאוד‪ ,‬ופעולת החשק ביחסו אל המעשים אשר יעשו על ידו לפי זה ‪.‬‬
‫כיחס הכוס אל העגלה אשר הוא אשור בה ‪ ,‬כי אל כל מקים אשר יחסין הסיס ללכת‪ ,‬תוכרח העגלה‬
‫ללכת עמי‪ .‬שחת כי יחס הבחירה אל המעשים אשר ייבחרו ׳ כיחס בעל העגלה י‪/‬ר אוהדמאן‬
‫אל העגלה ‪ ,‬כי אף שיחפוץ להוליכה ד״מ אל המזרח‪ ,‬בכל זאת אינו בהכרח שתתנועע העגלה‬
‫באמת שמה‪ ,‬כ׳ אס לא ירצה הסוס ללכת שמה לשיא יעמול‪ ,‬והעגלה תעמוד תחתיה ‪ .‬וזשאה״כ‪.‬‬
‫*כי בחר ה׳ בניין איה למושב לו״ שר״ל שרק בעבור תאותו הוא לו למושב תמידי ׳ לא בעבור‪.‬בחירתי‬
‫בה לבד‪ ,‬ואה״כ ג״כ ״זאת מנוחתי עדי עד‪ ,‬וכו׳ כי אותה״ הנה לסנינו כי מלת חשק ורצון יורי‬
‫על מדרגת אהבה ונטיס לדבר יותר גדולה ממה שיורה עליה שם בחירה‪ ,‬ועיכ נמצא כי יען שמעלש‬
‫ויקרת אבותינו הקדושים היתה ייתר גדולה ממעלת בניהם אחריהם ‪ ,‬אשר עיכ היו ראויס ייתר‬
‫שתהיה‬
 ‫שבעה וששים‬ ‫אמור‬ ‫שעי‬
‫ימקכ ‪ .‬אמנס םעולוח ה מ ק והרצון הס אשר ימשה אותם האדם מ י משנה‬
‫כמו שאמר אין טפס כרצון אמרו החושק אין לו מינים כנגד מה שכתב )קהלם גי(‬
‫כחכס טיניו כראשו כלומר שלא ישקיף החושק אל טונה ותכלית אל מטשיו אלא שכך‬
‫טלה כרצונו וחשקו למכות והוא מושה והולך‪ .‬ולזה יהיו הפטולות הנעשות כחשק ורצון מ ק‬
‫מאד ולא יטזכו מהס מפני כל וכן אמר )כראשית ל״ד( שכס כני חשקה נפשו כבתכם וגוי‪.‬‬
‫ורודפי אהכיס ויתר החאות יטידו טל זה לפי כהן אינן דורשין הדכר ההוא כטכור אחר כי‬
‫אם כטכור עצמו‪ .‬וככר היו הגמד׳ והרצון אצל המטשיס כטין הקרוני והסוס אצל הקרון‬
‫כי הקרון מצד היותו קשור כסום מכלי אמצטי יתמטע מכמו הקרוכ אליו יותר ממה‬
‫שיחנוטט מכמ הקרוני הרמוק‪ .‬והכהוג אמר כי במר ה׳ בציץ אוה למושב לו )תלים קל״כ(‬
‫שטס ככמר בציון משאר המשכיות‪ .‬הנה לא ימס מושבה התמידי כי אם אל החאוה שהוא‬
‫הרצון המוחלט והוא מה םכיאר היטיכ כאומרו )שם( זאת מנוחתי וגו׳ כי אויתיה‪ .‬סנה‬
‫שמוזק ההתמד׳ והקייס יימס אותו אל כתאוה המכולמת לפי מוזק פטולותי׳ כמ״ש‪ .‬והוא‬
‫טטם טכה רצונו כרצונך וכו׳ )אכות פ״כ(‪ .‬כי לא יספיק טכות רצוט לבד אלא שתרצה‬
‫וחחכוק כה כי אז העכהו בחוזק כמצוא מפצך ומכקך ממש וההבדלים כאלו טל הירך‬
‫שאמרנו כיארס משה רבינו פ״ה בכתוב א׳ אמר )דכריס י׳( רק כאבותיך משק ה׳ לאהבה‬
‫אותם ויכהר בזרעם אמריהם ימי‪ .‬יורה כי אהבת האכוש נמשכה מהמשק‪.‬החזק שהיה לו‬
‫ממרס לפי כלמוחס‪ .‬אמנם אככת הכניס הימה מצד מה ככמר כהם ממס אל שאר כעמים‬
‫שהיו‬
‫שתהיה להם אהבה הי״תלמנה‪ ,‬אה״כ ״רק באבותיך חשק יכו׳‪ ,‬ויבחר בזרעם אחריהם״ וע״כאמר‬
‫גס התנא ״עשה רצינו כרצונך״‪ ,‬איבע זיינען יויללק אלם ווערע עם דיינע בעגיערדע‪ ,‬ר״ל כאהבה‬
‫עזה וחזקה ולא רק ״כבחירתך״‪.‬‬
‫הנה היוצא מדברינו אלה ‪ ,‬כי כנטיס הארס לדבר מה יש שלש מדרגות‪ ,‬החשק והרצון הם‬
‫המדרגה היותר גדולה‪ .‬יהכחירה היא הייתר קטנה‪ ,‬יהאהכה הממונעת ביניהן‪ ,‬היא המדרגההחיטנ׳‪,‬‬
‫ולסי השתנות הפעולה המביככת מהן בחוזק אי כרס־ון יודע מאיזה כח ומדרגת נסיה היא מסוכנת‪.‬‬
‫כי אס קלה וחלישה היא ‪ ,‬אשר יורה לנו כי לא נעשתה בהשגחה דקה ויתירה‪ ,‬היא מסובכת רק‬
‫מבחירה ‪ ,‬ואס היא יותר מועילה‪ ,‬כלתי ספק נשתתף כנר בעשייתה הרגש האהבה‪ ,‬ובהיותה חוקה‬
‫ומתמדת‪ ,‬יראה שנעשתה כרצון והפן שהן סולחת החשק לפעולה ההיא ועפי״ו נכין נכ דברי מתקט‬
‫התטלה‪ ,‬כי להורות טל כל נ׳ מדרגות מ ט ה האלה‪ ,‬אשר יש להי״ת אלינו בני ישראל ״ אמרו‬
‫‪-‬אתה בחרתנו״ וכו׳ אהבה אותנו ‪ ,‬ורצית בני ‪ ,‬ואח״כ שדרו הפשלות‬ ‫תחילה ‪.‬‬
‫המכיככית מכל אהמ מהנה‪ ,‬כי מנמירתך איסט נסיבה‪ ,‬״ורוממתנו מכל הלשטת״ שנתח לנו היתרון‬
‫ענ כל שאר העמיס ומאהבתך אותנו‪ ,‬משית אותנו דטנים או־םגעצייכנעט ׳ מכל זולתנו‪ ,‬״יקדשתנו‬
‫כמצותיף‪ .‬כאיש אשר יקדש לו רק כאבה האהובה לו מכל רעיתיה ״וקרבתנו לעבודתך‪ ,‬ומסן לנו את‬
‫יום וכו׳ טל עיי קביעת המועדים קרבת כולנו״ ר׳׳ל בני אימתני הישראלית כלס‪ ,‬מנער ועד זקן‪,‬‬
‫טף ונסים ‪ ,‬כחכם ככסיל‪ .‬נבער כנבין‪ ,‬לעבודתיך‪ ,‬ט כל אמד מהם בשמרו את המועדים יזמר‬
‫את ה׳ יאת הטיב אשר עשה לאביתיני‪ ,‬ייעשה עוד תמיד לט ‪ ,‬וטי״ז ירכיב מוז בנפשו לעבוד את‬
‫ה׳ בכל לנ תמיד ׳ בי כל אחד יאחד משלש רגלים‪ ,‬יורה מל מנין ימיב אלקי אחר גס בבחינת‬
‫ההנהגה הטבעית‪ .‬נס כבחינת ההנהגה הנסיית‪ ,‬כי חג הנמה יורה על התחדשות הטבע בימי האביב*‬
‫כאשר תסיר צעיף אלמנות החורף והכתו מעליה‪ ,‬יעל הוצאת טית אומנו מכור הברזל באותות‬
‫ומופתים אשר סכה לעיר אבותינו‪ ,‬וחג השביעות בתחילת מציר חטים ושאר תבואות השדה‪ ,‬יורה‬
‫סל בטרי כל פרי אשר בארצנו‪ ,‬יעל התגלות טית לטני ישרחל כהר כיני לתת להם את סורסו ‪ ,‬ומג‬
‫הככית בטש אכיף את כל חביאתינו מן השדה‪ ,‬מורה על ברכת ה׳ בכל תבואותיט ומשלח ירט‬
‫יעל אשר הושיב אבותינו כמדבר בסוכות בהוציאו אומס ממצרים ‪ ,‬גס יום הזכרין וצום סעשור י‬
‫יוס הכשרים והסליחה לכל עונותינו» כהגונ אותם כל איש יכראליבכל שנה טס כל המצות והמקים‬
‫המחובטס אליהס מזכירים אותו לעבוד את ט כפו שהולך הרב דל ומבאר» והשתדלות טית‬
‫לקרנ אותנו כולני באופן זה לעבודתו מבלי הנדל בין איש למשה נער וזקן הלוא חורה טל שצם חשקו‬
‫וחפצו ננו‪.‬‬
 ‫שבעה וששים‬ ‫אמור‬ ‫*עי‬
‫שהיו במדרג׳ לממה מהם והוא האמה הפרור כמי שהעיד המשורר לאומרו)שיר בי( ‪.‬‬
‫?שישנה בין ההומיה כן רעיהי בין הבניה ויהבאר בשער ע״ה ביה‪ .‬יהגה כל אהה מהפעולוה‬
‫הנעשוה אצל האנשים אי אצל כה מכהוחיהכ המה יגידו באי זה כח מאלה יעשו‪ .‬שאס‬
‫•יהיו פעולוה קלוה או חלופות יראה שנעשו במענו מהרצון כמו הבומרים במה שלא ירצוהו‬
‫לגמרי לסבה מה‪ ,‬ואס יהיו פעולוה יוהד מועילות יראה שנשההפ׳ בהם אהבה‪ .‬אמנם אס‬
‫היו מזקית ומתמידות יראה שהם בהכליה החפ* והרצון‪ .‬ואני אומר שעם שהוא מבואר‬
‫שהאל יתעלה עשה אל האומה הזאת טובות נדולוה ועצומוה במה שלקהם לו לעס ונתן‬
‫להם תורה ומצות לזכותם ‪ .‬הנה הדבר הנראה יותר מזק אבר בו נראה מחק אהבתו ורצונו‬
‫אליהם הוא במה שראתה הכמתו לתת להם סדר המועדים האלה הקדישיס אשר מלבד מה‬
‫שיראה מהם רוב המשק בשיהיו עצורים הימים ההם לפניו מדי שנה בשנה כבנים הנקראים‬
‫אצל אביהם לפרקים להיות לפניו בשממה וניל יניע לכללים תועלת נמרץ בהיותם סמנים‬
‫גמלים וציורים חזקים בידם לכל שרשי התורה והאמיני אשר עליהם יחיו‪ .‬ומעת׳ אחד חכם‬
‫ואמד תם ואחד שאינו יודע איש לא נעדר מהיותו שלם באמונות כמו שיבא וזהו פעל יוצא‬
‫ממוזק המשק והרצין להשגיח בחמלה על עניי הצאן שלא ידעו ספר לדעת אותם לפי עיונם‬
‫אשר יקראו אותם במועדם ‪:‬‬
‫זזה מעם מתקני התפלות באומרם אתה בחרתנו מכל העמיס וכו׳ וקדשתנו במנותיך וכו׳‪.‬‬
‫ותתן לנו ה׳ אלהיט באהבה וכו׳ ‪ .‬וזה כי הס הזכירו אלו הג׳ לשונות בזכרנו בחירה‬
‫אהבה ירצין וזיווגו לכל אחד מהם פעולתו הראויה לו כפי העניין כי כננדו זכרו ג׳ פעולות‬
‫רצופות ‪ .‬כי לפעולת הבחיר׳ אמרו ורוממתנו מכל הלשינות כי הוא ענץ אמרם אתה בחרתנו‬
‫מכל העמיס כי לא יעיד ענין במירה זו עליהם היותם טובים בהחלט אבל היותם מובים‬
‫מזולתם וכן היה הפועל לרומם אותס מכל הלשונות‪ .‬ולפעולת האהב׳ אמרו וקדשתנו‬
‫במצותי‪,‬־ כמי שרואה אשה בעלת מן אוהב אותה יקדשה לעצמו והמצות הן הן הקדושין בלי‬
‫ספק‪ .‬אמנם לפעולות הרצון אמרו וקרבתנו מלכנו לעבודתיך כי הקירוב והדיבוק השלם‬
‫הוא מרצון טוב ושלם כי הוא רוצה בו ובעבודתו‪ .‬והיה עניו הקירוב מה שימזור לבארו‬
‫בזיווג שני שזיוג אל הג׳ לשונות הנזכרות אשר כננד הראשון אמרו ושמך הגדול והקדוש‬
‫מליט קראת שהוא פי׳ ורוממתנו מכל הלשונות ובמה כי אם בהקרא שמו הגדול עלינו‬
‫מזולתינו ושניהם מפעולות הבחיר׳‪ .‬אמנם על האהבה אמרו ותתן לנו ה׳ אלהיט באהבה‬
‫מועדים וכו׳‪ .‬והם בכלל מה שנאמר ראשונה וקדשתנו במציתיך‪ .‬והנה לענין הרצין אשר‬
‫אמרו חמלה וקרבתנו מלכנו לעבודתך אמרו את יום מג פליני הזה את יום טוב מקרא‬
‫קדש הזה כי הרצון הטוב נראה בהווה והוא קירוב העם לעבודתו באופן קשה ההס־ה‪.‬‬
‫ואלו הלשונות חזרו בסוף ואמרו כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמיס ומועדי קדשך‬
‫בשממה ובששון הנחלתנו יעיד כי כל אלו הלשונות של מבה נזדווגי אלינו ובכלן יותר חזק‬
‫מהם קרבנו לעבודתו לתת לנו סדר המועדים המועילים לכל ההמון הנשים והטף אשר לא ידעו‬
‫לדרוש אותס מעל ספר התירה כנזכר שידעי אותם מתיך מנהגם המתקיים בידם מתוך‬
‫אלו המועדים וזכרם לא יסוף מזרעם וכמש״ה אלה מועדי ה׳ מקראי קדש וגו׳‪ .‬כי מי‬
‫פתי אשר יושאל אליו למה אתה שיבת ביוס השביעי ואינך עוסק בו אפי׳ בצורך אוכל נפש‬
‫טד שאתה צריך להכין מהיום הששי ולהטמין ממין מבעוד יוס שלא ישיבך כי ששת ימים‬
‫משה ה׳ וגו׳ והרי הוא מעיד בחידוש העילם ולמד אותו משביתת השבת שהוא הדבר הראשון‬
‫אשר כזכר בכאן‪ .‬וכאשר יישאל למה אתה אוכל מצות ומרורים בלילי הפסה ישותה ארבע‬
‫טסות בהסב׳ כאהד הגדולים אין ספק שישיבך עבדים היינו לפרעה במצרים בעבודה קשה‬
‫בחומר ובלבנים ויוציאנו יי׳ משם ביד חזקה ובזרוע נעויה והוליך אותנו קוממיוה הרי‪ .‬שלמד‬
‫חג‬
 ‫שבעה וששים‬ ‫י‬ ‫אמלל‬ ‫שעי‬
‫חג הפשה אמונה היכולה המוחלט‪ .‬וכאשר חשאלט למה אחה מגג אש הנ השבוטוה אשר‬
‫תקראו אוהו יוס מהן חורה וקורץ בו אזהרות ופושין בו משמרות התורה‪ .‬ודאי ישיב‬
‫אמדו כי הוא היום שנתפרסם באומה הישראלית שנתנה לו התורה האלהית בסיני‪ .‬הנה‬
‫למד מזה ההג זה המיקר הנפלא מי נבוא׳ ותורה מן השמיס‪ .‬וכאשר יושאל למה אט הוקטין‬
‫ומריטין בר״ה ואלו מקדימץ סליחות ותחנונים כל חדש אלול כנה ישוב באמת כי הוא יום‬
‫הדין לפני אלהי העולם בו יושפטו כל המטשים לפניו הנה הטיד טל אמתח ההשגחה מזה‬
‫יהמוטד‪ .‬וכאשר תשאלהו טל יום רצים הנכבד למה אתה צם ולובש לבנים ומתעטף לבני©‬
‫ופומדיס כל היום בתפל׳ ומטילים שלום בין איש ובין אחיו ונין רטו ומוחלץ זה לזה וט׳‪ .‬ישיב‬
‫כי הוא יום סליחה וכפרה וסנה שלמד מהזמן הזה פ ק ר גדול שכבר נתבאר הכרחיותו‬
‫בשטר סיג דכתיב)חלים קיל( כי טמך הסליח׳ למטן תורא‪ .‬וכאשר תשאלהו למה אתה‬
‫יוצא בהחלת החורף מביתך שהיא דירת קבט אל הסוכה הקטנה הזאת שהיא דירת עראי‬
‫ותקחו ביום הראשון אלו הד׳ מינים‪ .‬הלא ישיבך הדעת היותר המוני שיאמר בזה והיא‬
‫ט בחג האסיף הזה נצא מבתים מבטחים ומשכנות מנוחה לשבת בסתר עליון ולבא ת מ ת‬
‫כנפיו כי הוא המכין טרפנו ואשר טשה כל צרכנו וטל הכל אנו חייבים לבא ולשמות לפניו‬
‫ולולבנו בידינו לבבה ולהלל למי שהספיק בידנו כל הפובוח ההגה אשר אכמנו אל בתינו‬
‫כדי שיוסיף ויחן לנו כהנה וכהנה בבנים כבאות חלף כודחותינו והנה בזה הוא מודה טל‬
‫אמונת השכר והטונש וטליך לפתוח לו פחח לשאר הטנינים מהספיקות והדברים כנלוים‬
‫אליו וגס להעיר את אזנו על חג העצרת הרומז על טנין הטה׳׳ב כמו כיבא ב׳׳ה‪ .‬מ ה שהיו‬
‫כל הפנות השרשיות מתורתנו האלהיח נזכרים וחקוקים על לוח לבס לא יסורו ממנו‪ .‬ווה‬
‫מה שיחייב חיוב גמור לכל דורש ה׳ מהבאים בשערי ספר התורה הזאת לדרוש ולתור גכמו‬
‫אלה סטניינים לתת לכל אחד ואחד מאלו המוטדים חלקו ומנת מדו מהלמוד והעיץ בדיניו‬
‫חוקיו ותורותיו כ ט אשר נמצא בחבורים הראשורס אשר דרכו הדרך הזה ואץ לחוש אל‬
‫האריטת אבר יתחבר מכללם כי יש לסמוך טל הבאים לדרוש מכל ספר שלא יטרחו‬
‫טצמס בקרוא אותם בבת אחת אבל כיחלקום טל זמנים רביב כפי טנינב אשר יקראו‬
‫במועדים כלם‬ ‫מוטדם ולזה ראיתי ליחד השטר כזה אל הדבור‬ ‫אותם‬
‫בכלל להיות בספר כזכרון לכל שרשי הדת האלהית כמו שאמרנו יהיו פרקיו למספר‬
‫הדרושים מכללים בו טל כסדר אבר באו בכתוב‪ .‬ויהיה הדבור בהם כדרכט לבאר מטכד‬
‫ענייניהם לא דקדוקי משפטיהם ‪:‬‬

‫הפרס הראשין‬
‫יבאר איך נמסר קביעות המועדים לביד של מטה אפילו שוגגץ אפילו מזילים ‪:‬‬
‫במידש מוחו טוב )תהליס ד ( אסר דוד)שם נ״ז( אקרא לאלהים עליון לאל גופו ע ל י ‪.‬‬
‫יתעלה ממו מ ל הסב״ה מהיא סמלים וגומר עם ימואל מד‪ .‬מהם שמים בנוהג מ ב ע ו מ‬
‫מלך נ מ ר ודס מזר גדרה אם מבקמין סנקליטין ‪(1‬מלו לנמלה אינם יטלין אלא ביז נוצונמ‬
‫בץ מ ל א ברצונם טקיימין מצותו אבל ו^א עצמו אם מנקי* בקיים א‪ 0‬מבקש מ נ מ ל ‪ .‬א כ ל‬
‫הקניה אינו כן אלא מה מסנהדוין גוזרים הוא מקיים‪ .‬איםחי בר״ה מהסנהדרין יומבין ואוםריה‬
‫נעמה ויה יום פליגי מיד הקכ״ה םומיב סנהדדן מ ל מלאכים ואומר לדש לכי וראו אם גזרד‬
‫התחתונים‬
‫‪$‬‬
‫«‬‫‪X‬‬‫‪1‬‬
‫ק י ר ו ד ‪,| /‬‬‫ד‬
‫ג‬‫א‬‫מ‬‫מ‬‫ר‬‫ע‬
‫ן ייאווגטעד ‪6‬‬
‫ע‬ ‫‪6‬‬‫ו‬
‫ו‬
‫ע‬ ‫כ‬‫ג‬
‫ע‬ ‫מ‬‫ס‬‫א‬‫ז‬
‫ו‬
‫‪ W‬צ‬‫‪V‬‬
‫‪X‬‬‫‪X‬‬‫‪T‬‬
‫‪J‬‬
‫‪I‬‬
‫‪O‬‬ ‫טנקלמיס בל״י ;‬ ‫‪(1‬‬

‫וא‪8‬ה ״ איין צוזאםםענבערו*מעו ואמה • ו״ל נ ״ ד ‪ .‬חרב גקוא נם ייעץ אחד הנ״ר מד‪.‬‬
‫לטעמים בל מק הסדר מ נ מ ס טגגךי‪8‬ו‪)0‬עיין למעלה נואמיח דף ליג ע״א(‪.‬לסלךמד‪,‬יו לו כ׳‬
‫סיגגןלמיף‪(.‬‬
 ‫שבעד‪ .‬וששים‬ ‫אמור‬ ‫׳*עי‬
‫!‬
‫התחתונים וגמרו ממיכין לו רבמ׳׳ע כך גזרו מיהי׳ ר״ה יום סלוני מיד הקנ״ה יושב באות! היום‬
‫ל ח ן עולמי מנאמר )שם מ״ז( עלה אלהים בתריע׳ וגי׳ והכסאות מוצעות והספדים נםתחים‬
‫וםגהדוץ מ ל מלאכים יומבין לפגיו מגאמר )דניאל ז( חזה הוית עד די כרסון דמיו ועתיק‬
‫יו מין יתיב ונאמד )שם( אלף אלפץ ימממיניה ירכי רבויאן קדמוהי יקומון אלו טלמדין‬
‫זכות ואלו מלטדין חיבה למה כי חק לימראל היא ואח״כ ממסט לאלהי יעקב)תהליס פי׳א' מהוא‬
‫מקיים גזרותיהם ומסכים עמהס בא וראה מה כתיב יום תרועה יהיה לכס לי לא נאטר אלא‬
‫לכס יכד״א אלה מועדי ה׳ וגו׳ בין בזמנן בין מ ל א ממגן אין לי מועדים אלא אלו‪:‬‬

‫• ר א ו זה מאמר זר ונפלא מאד בתחלת העיון ודבריו תמוהין מכל צדדיהן וזה כי אחר‬
‫שראשי השנים והחדשים הס מהדברים ההכרחיים שא׳׳א להיות במנין זולתי התחלה‬
‫סבובית לגלנליהס אשר הוא מדע מגרוני הקדמונים שהשתדלו מאד לדעת מספר ימות‬
‫הסבוכים ההם וקבעו להם חדשים ושנים בתכלית הדיוק כמו שנודע מספרי החכמים אשר‬
‫משלם בחכמח החכוגה יממגהגיהס הידועים והקיימים ביניהם באלו תחשיבים אם כן מה‬
‫תועיל ישיבת הסגהדרין מליהס ואיך יתחכמו ויחימצו מל הדברים ההכרחיים שא״א‬
‫להיותם בענין אמר והוא דבר שלא ישבלהי מבע העצה כפי מה שכחב החכם בפ״י מהג׳‬
‫מהמדות ‪ .‬ואס שנקבל שיהיה ממש כדבריהם איך נקבל שהקב׳׳ה וסנהדראות של מעלה‬
‫נמשכים בממשיהם אמד ממשה ב״ד של ממה בזה המנץ המופלא מסדור הזמנים אף כי‬
‫לא ישמרו בהם רק האמת טש[שאמרו בין בזמנן בץ שלא בזמק אין לי מועדים אלא אלו וכמו‬
‫שהוסיפו מז״ל)ר״ה כ׳׳ה‪ (:‬ביאור אשר תקראו אותם אתם כתיב אתם אפילו שוגגין אתס‬
‫אפילו מונןמין אפילו מזידיס מלילה לאל מהסכיס עם השוגנין והמוטמין כ״ש עם המדדים‬
‫יכי מפני התומיס ישתבשו סדרי עולם ‪ .‬ועוד כי מה לו יתעלה ואל סנהדראות של מעלה‬
‫אל‬

‫*הסרק הראשון‪ ,‬תוכן דבריי הוא ‪ .‬תחילה העיר הרב על מחדל שקביעת החדשים והמיעדיס‬
‫תלויה רק בישיבת סנהדרין לקדש החודש! שאחרי שדבר זה הוא רק עני] מבעי והכרחי‪ ,‬שתמיד אחר‬
‫עבור כיס יוס ומחצה ותשצ׳׳ג חלקיס תחל הלבנה להראית לעינינו שנית‪ ,‬אחרי שהיה מכישה ממנו‬
‫יוס או יומיס‪ ,‬ואז יהי׳ החודש ניימאנד ונו קטעים המועדים מדוע יצטרך עוד למאמר ראש ב״ד‬
‫האימר מקידש)עיי! ר״ה רס״נ( ? ומדוע יהי׳ החודש מקודש מל פיהם אף אס מעי או הזידו לקדש‬
‫יום א׳ לסט או לאחר זמנו ? )עיין שם כיה( ואף כי איך יתכן לחשוב שפעולת הי״ת לשפיט תיל‬
‫ומליאה תהי׳ תלויה כקביעת נ״ד של מטה במאמר בני אדם קרוצי חומר < הכימי אניש ימיו ושנותיו‬
‫כימי נכר ? ולבאר זאת ק ד ם הרכ ז״ל ד׳ הקדמות ‪ ,‬הא׳ כי אחד שברא הי״ת מין הארס עלי ארן‪,‬‬
‫ונתן לו הנחיר׳ החסשית להטיב או להרע‪ ,‬הלא יחייב משסט הצדק כי גס פה באין ישולם צדיק‬
‫לפעמים על בחירתו הטוב‪ ,‬אף כי רשע וחיטא ‪ /‬על כי הרע מעשהי‪ ,‬ינמשך מיה‪ ,‬כי צריך שתמצא‬
‫מהגה בעולם אשר על פיה יקרו לארס לפעמים מקדש רפים גמיל מעשיי הרעים ומקרים טובים חלף‬
‫עשותו המוכ יהישר לא שיט׳ תמיד כמקרה כצדיק כן מקרה הרשע ‪ /‬מבלי הבדל בין שוב לרע יתהיינ׳‬
‫לס״ז בעילם שני אופני הנהגית‪ ,‬האחת מבעית עס״י חקי הטבע אשר לא יבדילו כץעיכד אלקיסלאשר‬
‫לא ע ב ד ‪ ,‬יהשטת הנהגה השגחיית אשר מל ט ה יושב גמול הארס אל חקי גס העיב גס הרע )עיץ‬
‫מזה ביאורי למעלה‪,‬ביאשיתד ק״ט ורמ״ה ובשער נ״ז(השטת'כ‪£‬כמו שהנהגה המבעית נסיבה מחוקי הטבע‬
‫עס׳׳י מהלך הכוכבים במסיליסס אשר יסבו לדעת הקדמונים כל הטעית היסודות הרכבותיהס‬
‫ושעריהם‪ ,‬כן תסובב ההנהגה סשגחייח רק ע״י הישרות אלקיות ועניניס נרציס לפניו כמאה׳׳כ ״אס‬
‫בחקותי תלכו וגתתי גשמיכם בעתם וכו׳‪) ,‬טין ביאורי למעל׳ בראשית צ״ב( ונמשך מזה כי כמו‬
‫שבהנהגה מבטה יש זמנים ידועים מתי יפעלו חוקי השבע על אופן זה‪ ,‬ומט על אופן אחר‪ ,‬ד מ‬
‫עת ידופ מתי יבושל ויבוכר כל פרי וממי יגמר רגעל ער טאסף סל הבית‪ ,‬ועת ידוע מתי יבולו עצי‬
‫יער ועשבי שדה‪ ,‬ומט יכוסו ההרים שלג והעמקים יעטפו כפור > ואף כי שלפני הי׳׳ס המנהיג כל‬
‫המבע כולה ובבחינסו‪ ,‬כל העתים שדם * עד שבכל עת טה יטל לעשות כל מה שיעשה עסה ‪p‬‬
‫לעתים ומומדס ידועים‪ ,‬בכל זאת בבחינת האת ומלואה תבל וכל יושבי בס ראתה חכמתו העליונה‪,‬‬
‫ט סיב ומצמוץ־ הוא להבדיל בץ הזמנים‪ ,‬באופן ט ט ו מועדם לבל זק חמן סעילית טבעיות אחרות;‬
‫כן גס בהנהגה השגחיית המסובבת מפעולות בר תדס‪ ,‬ראתי*‪.‬חכמתי העליונה שאף שאצלו אין הבדל‬
‫ניז‬
 ‫שבעה וששים‬ ‫אמור‬ ‫שער‬
‫חל סדר השנים וקמטי החדשים ומומרים שאמר אץ לי מיטדם אלא אלו הכימי אטש‬
‫ימיו ושנותיו כימי גבר ‪ .‬אמנם כוונתם הנכונה תתבאר בזה המנץ כשיקדמו לה ד׳ הקדמות •‬
‫ה ר א ש ו נ ה מה• שהוא מבואר לכל בעל דח כי אחר שגזרה חכמתו ישמלה להמציא המין‬
‫האנושי שאמתת מהותו הוא היותו במל בחירה הנה כזה יתחייב שתמצא מ ה ג ה במולם‬
‫מסכמת ומתיחסת לפי מטשיו אס לטוב אם למוטב כי מה יוטיל טוב הבחירה למי שטנייניהם‬
‫כלס יהיו הכרחיים טל המנהג הטבטי וזה מה שחייב תכלית החיוב ההמצא שס שני מיני‬
‫הנהגות א׳ לפי סדרי הטבע ואחד לפי מעשי האדם וזולתם לא יתקיים הטולם כמו שרצו‬
‫זה חז״ל)אבות פייה( באומרם בעשרה מאמרות נברא הטולם והלא במאמר וכו׳ ‪ .‬כמו‬
‫שנתבאר זה הפנין יפה בתחלת השער הגי ומכל מקום הקדמה הזאת היא מבוארת‬
‫ומקויימת על כל איש תורני• בלי ספק ‪:‬‬
‫ה ש נ י ת שכבר ראוי שיהיו שם הישרות אלהיוה ועניינים נרצים לפניו תסובב מהם אותה‬
‫ההנהגה ההשגחיית ותמשך טליהס כמו שתמשך ההנהגה הטבעית ותסובב מסדרי‬
‫שמיס ומטרכותם כמו שזה הטנץ נתבאר יפה בתורתט האלהית באומרה )ויקרא כץ(‬
‫אם בחקותי תלמ וגו׳ ונתתי גשמיכם וכל הפרשה ההיא ואחריה רשתים רבו מספור‬
‫ואז״ל)ויקרא רבות פ׳ ל״ה( אס בחקוחי חוקות שחקקתי בהם שמיס וארץ ו כ ו ׳ ‪ .‬כמו‬
‫שביארנו בפרק ניגון טולם שפר יי׳ב ‪ .‬י מ ש ך מזה שכמו שסודרו מהחכמה האלהית זמנים‬
‫מתתלפיס נאותים לסדור הטבטי ההכרחי דכתיב )בראשית א׳( והיו לאותות ולמוטדים‬
‫ולימים ושגים וכתיב )שם ח׳( טור כל ימי הארץ זרפ וקציר וגו׳ לא ישבותו » שכן‬
‫יתחדש זמנים נמנים לפי הרצון אשר בהם משלמו העניינים לפי ההשגחה והמה אלה המועדים‬
‫הנרשמים והנזכרים בתורה האלהית ־ וזה ששנינו בנמ׳ ר״ה)ט״ז‪ (.‬בארבעה פרקים העולם נדץ‬
‫בפחח מל התבואה ‪ -‬במצרת מל פירות האילן‪ .‬בר״ה כל באי שלם עוברין לפניו כבני‬
‫מרץ שגאמר היוצר יחד לבס וגוי‪ .‬ובחג נדונץ מל המיס ‪ .‬תניא איר מקיבא מפני מה‬
‫אמרה חורה הקריבו לפני שמר בפסח כדי שתתברך מליכם תטאה שבשדות ‪ .‬ומפר מה‬
‫אמרה חורה הביאו לפני שחי הלחם בפצרת מפני שפצרת זמן פירוח האילן הוא ‪ .‬אמר הקניה‬
‫הקריבו לפני שחי הלחם כדי שיתברכו לכס פירות האילן ומפני מה אמרה חורה נ ס מ לכס‬
‫מיס בחג מפני שהחג זמן גשמי השנה הוא אמר כקב׳ ש נסכו לפגי מים בחג כדי שיתברמ‬
‫לכס גשמי שנה‪ .‬נראה שאלו המוטדיס כלס מיוחדים הס ט״י הקרבטת והפבודות הגמשים‬
‫בהם לפקוד בהם צרכי העולם טיד ההשנח׳ כמו שד׳ תקופות השנה ושנוייהס ושאר מגייגיהם‬
‫נידחה לפי המנהג הטבעי והסדר הקדום מעת הבריאה טס ששני הטנייניס נתכוונו יחד‬
‫כשזכר ש ס ‪ .‬השלישית כי מ ה הוא מבואר שלא הוכשרו כל משפחומ האדמה לקבל זה הטוב‬
‫האלהי מאת האלהיס כי כל הדורות הראשונים היו מכפיסיס לפניו עד שבא אברהם אביט‬
‫שמצא נחת רוח ט ובבניו ובנכדו ובזרעו אחריו‪ .‬וייחד השגחתו ואהבתו פמסס וירדו למצרים‬
‫והעלם ב ד חזקה ובזרוע נטויה וקרבם לפני הר סיני ואמר להם )ששת י״מ( אס שמופ‬
‫חשממו‬
‫בין הזממס והעתים בכל זאת בבחינת המונהגים המקנליס תועלתה שהס בני אדם קרוצי חומר‪,‬‬
‫הטפלים תחת טמיי הזמן לא יכשר כל זמן ועת לכל פשלה ופשלה המצזה למו למשוסה ״ בי אם‬
‫נתן זמן ידוע לכל אחת מהנה ורק בהעשותה במועד הראוי יהיה הטוב הידוע ששפע מל ירם‬
‫מההנהגה ססשגחיית כש שאמרו חבמיט זיל ‪.‬הקריבו לסני עומר בסשח כדי שתתבע עליכם‬
‫תבואה שבשרה‪ /‬וכן שתי לתס בעצרת‪ ,‬וניסוך מיס בחג‪ ,‬לסבב' ברכת סירות האילן וגשמי‬
‫ברכה ונדבה‪,‬‬
‫השלישית כי אחרי שכבר מבואר בשער ניז שלא כל משסחות' האדמה הוכשרו ‪ ,‬ניכמ אללע ‪£‬אלקער‬
‫זינד בעפעהיגפ ווארדק‪ ,‬לקבל טוב אלקי זה‪ ,‬טיפלו לסבב בפעולותיהם המהנה ההשגתיית‪ ,‬רק‬
‫עם‬
 ‫שבעה וששים‬ ‫אמ‪1‬ל‬ ‫שעי‬
‫תשמעו בקולי וגו׳ ‪ .‬והייתם לי סגולה וגו׳‪ .‬ואתם תהיו לי ממלכרז נהנים וגוי קרוש והס‬
‫סברו וקבלו ואמרו )שם( כל אשר דבר יי׳ נעשה ומשם והלאה נסתלק פשקו מהעולם בכלל‬
‫ונתייחד ממהס להיות להם לאלהיס והס יהיו לו לעס כמו שהעידה התורה והנבואה מדות‬
‫כרורה במה שהמשיכה כל ספוריה ועדוי»יה ורדפה אותם ככל המוצאות אותם למבר ולעתיד‬
‫וכאלו אין לו להקב׳׳ה בעולמו זולתם כמו שאז״ל שהם היו תמלח המחשכה ככריא׳ דכתיכ‬
‫בראשית כרא אלהים ]כעבור ישראל וכו׳ )ויקרא רבות פ׳ ל״ו( ובעבור התורה שנקראת‬
‫ראשית )ב״ר פ״א(‪ .‬וכן אמר משל לשבלת וכו׳)מזית שיר ב׳( כמו שיבא בפרשת המומר‬
‫ב׳׳ה‪ .‬וזה מה שחייב שיושם בידה סדר הזמנים הנפלא שזכרנו בהקדמה שקדמה כי הוא‬
‫גדול מעל השמים כי הוא המיומד אליה לפי מעשי הבמירה אשר על דרך הישרות התורה‬
‫מצותיה ומשפטיה ‪ .‬כי עקר הכמירה לא נמצאה כי אס בעבורה ולזה תתימד בהם זאת‬
‫ההגהגה כמו שפירשנו כשער ט״ו ול״א כאר ה י ע כ ‪ .‬וכן עשה כפעל כי היא היחה המתנה‬
‫ראשוני שמסר להם כין אירוסין לנישואין כשאמר )שמות י״כ( המדש הזה לכס ראש מדשים‬
‫ראשון הוא לכס ונו׳ ‪ .‬כיאר שייחד להם זמנים מדשים ושנים מדשיס שלא כעכע העולם‬
‫והוא האמת הכשר כי הסדור אשר צפי המכע הוא התחלתו מתשרי‪ .‬אמנם הסדור אשר‬
‫לפי ההשגח׳ והוראת היכולת העליון הוא מניסן‪ .‬וככר נתבאר זה הענין משלם שם כפרשת‬
‫כחדש שער ל״ז ול״ח אשר מכל זה יתכאר כי מפתחוח אלי הסדרים נמסרו להם ולא לזולתם‬
‫וכמו שאמר)תהליס קמ׳׳ז( מניד דכריו ונו׳ • לא עשה כן וגו׳‪:‬‬
‫הרביעית מה שהוא מכואר מהיות האנשים היותר שלמים להיותם משיגים ככמות‬
‫היולאניותס מעותדיס להעמדת השגגה והטעות בעיונים אשר לא יוכלו להמלנו‬
‫בשום צד ומאמר שיש כמסורת זה הקביעות שרצה כו האל יתעלה מקידוש המדש וקיכוע‬
‫המוטדים דקדוקים רכים ומשוביס קשים שאז״ל )מנמות טיט ‪ (.‬שנתקשה עליה משה עד‬
‫שהראהו כאצכע וכו׳ כמו שכתבנו כמקומו היה ראוי שיסכים השיי אל מה שיעלה מעיוניהם‬
‫ומדיוק משוכיהם לא אל הזולת כי לא נתנה תורה למלאכי השרת‪ .‬וכמו שהוא יתעלה העכיר‬
‫על מדותיו להסכים אל פכע ברואיו וענין מציאותם כן מוייכ שיהיה כזה הענין הנפלא ‪.‬‬
‫והנה‬
‫מס בני ישראל לכדו‪ ,‬יען כי יצאו מחלצי אאע״ה אשר היה הראשון להתבונן ולהכיר מעצמו את‬
‫הי״ת אף כי גודל על ברכי עובדי אליליה אלמיס וכל הדורות שטו לפניו הכעיסו ומרו את עיני ככור‬
‫מליון > ועפי״ז הלוא ימשך מעצמו אחרי כי רק בעבורם ובעבור פעילתס יצטרך קביעות זמן חדשים‬
‫ומועדם אשר בהם יעשו המצות והפעולות אשר נצטוו לעשותן לשבב בהן ההנהגה ההשגחיית הזאת‪,‬‬
‫כי גס הקביעה הזאת תהיה תלויה רק בהם ולא בזולתם ‪ ,‬ומבוארות בזה ההערה הראשונה‬
‫והשליטת‪.‬‬
‫הרביעית‪ ,‬כי אחרי שגס האנשים היותר שלמים יפלו לפעמים ברשת הטעות‪ :‬להיותם מטגים‬
‫ככמות ההיולאניות‪ ,‬ר״ל בעבור שמוסדות השגתם בנויות רק על אדני כוחותיהם החמדות‪ ,‬ט ל‬
‫הרגשותיהם החושיוח ״ ווייל דיא מייטען איהוער גיישטיגען בענדיפפע אורשפדיננטן ניר אויף‬
‫איהרע זיננליכען וואהרנעהמונגען כערוהען« כי מהם יקח האדס מושכליו הראשונים לבטמ‬
‫מליהס עמודי בנין הקשי שכלו‪) .‬טין ביאורי למעלה בראשית דף קס״ה ודף קצ׳׳ט ע״ב ושמות י״ב‬
‫מ״א( והחושים רגילים לטעות‪ ,‬ע״כ על נקלה יתעה גס השכל משען עליהם ואס כן הוא בשאר‬
‫‪k‬‬

‫השטת‪ ,‬אף כי בקביעות החדשים והמועדס הבנויה על חשבון ועיין דק מאוד‪ ,‬עד שיובלו לטעות‬
‫בה על נקלה‪,‬ע״כ ט ס מהראוי שיסכים ט״ת בבחינת הנעתו ההשגחיית והנסיית התלויה רק במעטהס‬
‫וספולושיהם נ ‪ 0‬ר ס ידועים‪ ,‬אל מה שיעלה מעיון גדולי ישראל וחשוביסס‪ ,‬לקבוע מס״ חשבוגם‬
‫הזמטס והמועדס אשר נהם יעשו המצות שגצמוו הס וכל ישראל עמס‪ ,‬אף שהקבימה הזאת‬
‫אינה מסכמת אל האמת המוחלט בעבור שטעו בחשבוגס )ועס״י משל אבאר לך דברי הרב אלה יותר‬
‫מ ה זה דומה למלך אשר הבטיח את עטו שאס יבואו לפניו במנחה ידעה בתחילת כל חודש וחודש‬
‫ויראו לו בזה ט הס מיקרים ‪6‬וסו ונכנעים לכל אפר יצום‪ ,‬יחשבם באוהביו רעשה להם סומת יחממו‬
‫והפס‬
‫קמ‬ ‫שבעה וש־טיס‬ ‫אמור‬ ‫שעי‬
‫והנה הוא מבואר שכבר איפשר לסור מגי דרך במניינים הדקים האלו לאחת מג׳ סכות ‪-‬‬
‫הראשונה שיחשוב החושב שירד לסוף אמתת החשבין ולדקיא הענין ולרוב הבחינות שיש‬
‫להשקיף כי כבר טעה באחד מעייניו ועלה חשבונו פחות או ית־ כענין רבי יהושע ששעה‬
‫בחשבונו והסכים טס העדיס שאמרו ראינוהו בזמנו ובליל עיבירו לא נראה ולא שמע‬
‫לדברי רבי דוסא שאייל עדי שקר הם איך מעידים טל האשה שילדה ולמחר כרישה בין שיניה‬
‫)ר״ה כ׳׳ה ‪ .(.‬יראה שעל החשבון סמך לא על הטדיס יטטה בו ולפיכך נזר עליו דיג‬
‫שיבא אצלו במקלו ובתרמילו ביום הכפורים שחל להיות בחשבונו ‪ .‬והשני בשכבר יקב נ‬
‫ההטעאה מזולתו כההיא דגרםינן בראש השנה )כ״י ‪ (:‬פעש אחת בקשו ביתוסין להטעות‬
‫את החכמים ישפרו שני בני חדש בד׳ מאות זוז אחד משלנו ואחד משלהם ‪ ,‬שלהם העיד‬
‫עדות ויצא ‪ .‬שננו חמדו לו כיצד ראית את הלבנה אמר להם עילה הייתי במטלה אדומים‬
‫וראית־ שהוא רבוץ בין שתי סלעיה וראשו דומה כעגל ויזניו דומות לגדי וקרני! דומות נצבי וזנבו‬
‫מונחת נו בין יינותיו והציץ ב י ונרתמתי ונפלתי לאחורי ואם אין אתם מאמינים ב׳ הרי‬
‫מאתים זוז צרורים בסדיני ‪ .‬אמרו לי מי הזקיקך נכר אמר שמטתי שבקשו להטפות את‬
‫החכמים אמרתי אלך ואודיע להם שמא יבואו בני אדם שאינם מהוגנים ויטעו את החכמים‬
‫אמרו‬
‫יהעם אשר לא ידעו מתי יחל החירש ‪ ,‬שמנו חמיד נזה על מאמר ופקידת הנשיאיכ וראשיהם ‪ ,‬ובפעם‬
‫אחת או שתים טעי אלה ואמרו‪ ,‬כי ההדש יחל רק ייס אהד חי שנים ההר׳ החילו באמת; ויביאו‬
‫הפס את המנחה חג המלך רק ביום השלישי צחודש הנוכל נהעלית על דעתנו כי המלך אחרי הורעו‬
‫כי רק בעבור טעותם אהדו מלביא יקניף עליהם וצא יעשה להס בכל זאת הטובות אשר הבטיחם לעשות‬
‫להס ׳ כן הדי‪.‬ר ההוא ביחס ה״׳ת אל ישרהל טס קריבו בבחינת הנהגתו השגח״ת( ועפ״י הדברים‬
‫האלה תבואר גס ההערה השניה‪ ,‬כאס־ תחזינה עיצ ך מישרים ‪ .‬א־זי־כ יאמר הרב ז״ל כי בעבור שלש‬
‫סבות היו יכוליס הבייד לטעית •‪;:‬׳נין קטטת המיעדיס ‪ ,‬או נשמחה בכינה‪ ,‬תחרי שנודע ‪ ,‬כי‬
‫קביעה זאת היתה תלייה בחשבון מילד הירח יתקיפתי סביבהחרץ והשמש ‪ ,‬בראית העדים קצת מגוף‬
‫הירח בליל שלשיס ‪ ,‬ובמאמר ביד‪ ,‬החי איור שעיון חשבי; זה הוא דק מהוד עד שאחז׳ ל י שמשה בעצמו‬
‫נתקשה בו‪ ,‬הלוח טל נקלה יש מקים צניעות בו‪ ,‬והי׳ חס העירי העדיכ שקר להטעות את הב״ד‬
‫בזדון‪ ,‬כמו שעשו הבייתיסין‪) ,‬עיין רייה כ׳׳ב עיין הלוה נמשכו ב״ד אחריהם וקבעו החודש ביום‬
‫שאינו ראוי לו ו־ג׳ כי לפעמים הסי איחס הכרח הזמן נשנית ברצון קביעת החירש והמועד התלוי‬
‫נו מהזמן והיום האמיתי שהיה ראוי לקבעו ‪ ,‬אף כי היה נודע נהם הכל על נכון‪ .‬כמו שאחדל‬
‫סנהדרין דף יייא‪ .‬שאב רחו ב״ד שחקיפת ניכן‪ .‬דעי א״נט־יטט דער פייהיייניגס‪-‬טאגי‪-‬אונד‬
‫נאכטגלייבע תתתר לביא ׳ ותהיה רק בששה עשר בניכן או ההר זמן זה או שהאביב‪ ,‬ריא רייפע‬
‫דע‪ -‬גע־שטע; א־י־ע; ‪ ,‬לא הגיע עודי‪ ,‬א׳ כפירות העץ הרגיציס לצמח בימי פ‪:‬ח לא צמחו עוד‪,‬‬
‫)כי כל אלה דל שיווי הייה והלילה‪ ,‬ובכור השעורים הממהרים להתבשל‪ ,‬ונצרכים להקרבת העומר‬
‫וצמיחת פירות קנח כאילנות ‪ ,‬הן סי״ני האביב‪ ,‬וסמכו בזה על הנ׳ ״שמיר את תודש האביב׳׳ ר׳׳ל‬
‫השתדלו שיהיה תג הפ‪:‬ח רק בתור‪ :‬האביב ‪ ,‬אים פרי־לינגטטאגאטיג‪ (,‬או אס לא היו עוד הדרכים‬
‫והגשרים אשר נתקלקלי מפני הגשמים בימי החורף‪ .‬מתוקנים כראוי לעולי רגלים‪ ,‬או מפני התנורים‬
‫שאבדו מפני הגשמים ולא יהיה לעס מקיש לנלות פהחיהס‪ .‬עד שיעשו ויתוקנו תניריס אחרים‪ .‬או אס‬
‫נודע להם שיושבי חרצית אחרות ירתוקית מארן ישראל נעקרו כ;ר ממקימס ללכת לתיג את תג הפסח‬
‫כירושלים ‪ ,‬ולא יגיעו לשם אס לא יענדו השנה‪) .‬עיין מכל זה ברמב״ס סייד מה׳ קידוש התודש(‬
‫ואס שנו קביעות המועדים בעבור א׳ מכל אלה הסיכות ‪ ,‬הסכים ככל זאת הי״לן עמהס‪ ,‬ולהורות על‬
‫כל זה אחז״ל ״אתס״ אס״ שוגגין‪ ,‬ר׳׳ל בעבור הסיבה הראשוני‪ ,‬״אתם אפי׳ מוטעין״ דל מאחרים‬
‫עיי עדות שקר‪ ,‬״אתם אפי׳ מזידין״ ר״ל נעטר הדברים שהזכרנו למעלה‪ ,‬ובזה נחס ר׳׳ע את ר׳‬
‫יושע ‪ /‬כאשר הכריחו דיג לבוא אליו כמקלו ותרמילו ביה״כ שתל להיות לסי חשבונו‪ ,‬והתעצב על‬
‫הדבר בחשבו‪ ,‬כי בזה יחטא ואשם לאלקיו‪ ,‬עד שנתן לו תודה ענ זה בשמתת לב ‪ ,‬ואמר לו‪,‬נחמתני‬
‫עקיבא נחמתני״‪) ,‬עיין ר״ה כ׳׳ח‪] (,‬וכל דברי הרכ ז״ל אלה כלל הרמכ״ס כמתק לשונו כדברים מעטים‪,‬‬
‫כאמת )סס״כ מה׳ קידוש החודש( וחייבים הכל לחקן המועדות על היום שקרשו ט )כ׳יד( אעפ׳׳י שזה‬
‫יודע‬
 ‫שבעה וששים‬ ‫אמול‬ ‫שעי'‬
‫אמרו לו מאתים זוז נתינות לך במתנה והשוכרך ימחח על העמוד‪* .‬הנה יראה כי כשרבו‬
‫העונות ונפלנו אל הגליות נמעטו הזכיות והיו זקני ב״ד קרובים לקבל המעאה מאנשים‬
‫רעים וחעאיס כמו שכיין העד החכם הזה בחידתו זאת הנכבדת להורות הסבות שבעבורם‬
‫יצאו מכלל מה שנאמר עליהם )דברים ד ( רק עם מכם ונבון הגוי הגדול הזה ‪ .‬והנה מפני‬
‫שהירמ היתה סימן האומה הזאת מהטעמים‪ ,‬שנזכרו בפרשת המודש הנזכרת ‪ ,‬לזה כשנשאל‬
‫איך ראה אותה הוא כיין אל הנמשל ואמר כי היה עולה במעלה אדומים כי ישראל אשר‬
‫באקלים ההיא היו תמת יד אדום ואמר שראה הירמ רבוצה וטלה בין שתי אומות כוללות‬
‫והס אהלי אדום וישמעאלים והיה סבת זה כי ראש האומה הזאת דומה לעגל כלומר שמראשיתן‬
‫מטאו בעגל זמשס ואילך לא סרו מממשבת ע״א של ימיהם ‪ .‬ואזניו לגדי כי כמי שהגדי‬
‫בקטנותו הוא טוב למאכל ועולה בשלחן ׳מלכים וכל טוד שיגדל הולך ופימת כך היו ישראל‬
‫ראשיתן טוב למשמע אזנם כשאמרו בסיני נעשה ונשמע )שמות כ״ד( ואמ״כנזורו אחור כי נעשו‬
‫תישים נדולים ולא עוד אלא שנעשו להם קרנים לננמ בהם כלפי מעלה‪ .‬וקרניו לצבי כי כמו שהיו‬
‫קרני הצבי חלושות ומדי שנה בשנה הן נעקרות ונופלות כן היו קרני העיז אשר לזאת האומה‬
‫כבר נגדעו ותעלולים ימשלו בס וכמו שנאמר )איכה ב׳( גדע במרי אף כל קרן ישראל ‪.‬‬
‫ועוד ראה שזנבו מונחת לו בין ירכותיו כי הוא סימן הפחד ומורך הלב במיות בעמדם לפני‬
‫הב״מ המושלים עליהם ‪ .‬והכלל שהאבות שקדמו הביאיס אל ההכנעה והפחד בהרבה‬
‫מטניניהס ונם בנפילה אל ההטעאות כולו שתשבו עליהם הביתוסים כי אין עוד נביא להגיד‬
‫להס מה יענו מלאכי גוי ובראותי הרע אשר ימצא את עמו בכל זה נרתע ונפל לאמוריו‬
‫ואמר שכבר נדבה רוחו אותו להפסיד הר׳ זוז משכירותו ולגלות אזן המכמיס דכיון שלא‬
‫עשה שלימותס צריך הוא להחזירם‪ .‬אמנם אס אין אתם מאמינים בי בדבר החידה הרי‬
‫הם צרורים בסדיני ואזכה בהם שכבר עלה בידם מה שרצו מהטעאה ‪ .‬והס אמרו לו שהם‬
‫מאמינים אותו ומפקירים אותם י אצלו דהפקר ב״ד הפקר או שנתנו לו אחרים ‪ .‬מ״מ כבר‬
‫ירמה מה שיזדמנו ב״ד אל ההטעה מזולתם ובפרט בדורות האמרונים ‪ .‬והשלישית שכבר‬
‫ירגיש המושב שיצא ממשכון האמתי והמדוייק אמנם גזרבדטתו שהיה ראוי לשנות את המשכון‬
‫ולדמות‬
‫יודע שטעו חייב לסמיך עליהם שאין הדבר מכיר אלא להם ומי כציה לשמור המועדות ‪ /‬הוא ציה‬
‫לסמיך עליהם שנאמר ״אשר תקראי אתס יכו״׳ וכן הדכר גס כשאר דיני התירה המשדים על זמן‬
‫ידוע כמי לענין בתולה פחותה מכת נ׳ שנים שכתוליה חוזרים )עי׳ כפניס הכפר([ ועל כל זה רומז גס‬
‫המדרש שהחל נו הרכ ז״ל״ ‪,‬״אמר דוה אקרא לאלקיס עליון לאל גומי עלי״‪ ,‬יכו׳ שר״ל שהי״ת‬
‫מנהיג לכבוד ישראל ולטיכתס הנהנתי השגחיית וכנסיית ״ עטי קביעתם הזמנים והמועדים‪ ,‬וע׳׳כ‬
‫הנמר ג״כ ״יום תרועה יהיה לכם״ ולא לי‪ ,‬יען כי רק כקביעתכס לכד תלוי הדבר מתי יהיה יום‬
‫אסרומה והשאר המועדים ‪.‬‬
‫*הנה יראה‪ ,‬כונתי‪ ,‬שהעד רצה להורות להס דרך משל וחידה‪ ,‬שהוא כמי רעהו העד הראשון‬
‫נשכרו להטעותם״ ורק כעבור היות ישראל אז ככר כמדרגה התחתונה שנכנעו לאדום ולישמעאל‪) ,‬כי‬
‫יד ממשלת הרומיים גכרה אז עליסס כימי כית שני‪ ,‬וערכיים שכניהם •יצאי חלצי ישמעאל‪ ,‬היו ג״כ‬
‫מצירים להם אז( ע״כ ירדה מעלתם להיית קר‪ & ...‬נקבל הטעאת אנשי כליעל כאלה‪ ,‬אשר כעד כסף‬
‫נשכרו להעיד עדות שקר ‪ /‬יוש׳׳א שכעלותיי כמעלה אדימיס‪) ,‬אולי רומז כזה להמכצר אשר כנו‬
‫הרומים בירושלים על הר אחד אשר היה מול הר המורים ״ יחנו שם תמיד למען יוכלו להכביע יותר‬
‫כל יושבי ירושלים ‪-‬תחת משמעתם יקראי לי מבצר אנטאניא‪ (,‬ראה את הירח שנמשלי אליו ישראל‬
‫רביז בין שתי סלעים‪ ,‬אות וסימן לאומה הישראלית הרינצת תחת רגלי אדום וישמעאל‪ ,‬כאשר הילך‬
‫הרב זיל ומבאר׳ ובהעלותו כל זאת על רעייניי‪ ,‬התעצב מל גורל עמו‪ ,‬ונרתע לאחוריו‪ ,‬ונחשבו ט‬
‫אילי לא יאמימ למה שרמז להם בחירתי ד•{‪ ,‬שנשכר להטעותם‪ ,‬הראה להם נס המעוס הצרורות לו‬
‫בסדינו‪ ,‬אשר רצה להשיב לבעליהן אחרי שלא מלא שליחותם‪ ,‬והס אמרו צו‪ ,‬כי במטר ישרו‬
‫ותומתו הכסף נתון לו‪ ,‬והשוכרו יענש ויוכה על עוט ו‬
‫קי‬ ‫שבעה וששים‬ ‫אמור‬ ‫שעי‬
‫ולדחות אותו מפני שום אחד מהדברים שאמרו מזל )סנהדרין י׳׳א ‪ (.‬אם מפני האכיב או‬
‫התקופה או הגדיים והגשמים וגליות ישראל שנעקרו ממקומם וכו׳ • ולא הסכימה דעתו אל‬
‫האמת כי לא היו השפמים אשר חשבום משפיקם לדחיה ‪: v‬‬
‫ו ה נ ה אחר הנחת איפשרות היציאה מהאמת לכל אחת מהג׳ סבות הנזכרות בזאת ההקדמה‬
‫והיה המעות אשר יפיל בזה גדול השיפור עד שלא לבד יפול השיבוש בהפסד‬
‫הקיבוע ההוא אבל שיחמיא הכוונה בכל הפנינים הנמשכים משדר הזמנים העבודות והקרבנות‬
‫הנזכרים בהקדמה השנית יחוייבמזה שסקיבומ האמת׳ לא יהיה בשום זמן זולתי אותו אשר‬
‫יוכל להסכים עליו דעח החכמים שבכל דור ודור כמות שהם בין שיסכימו אל האמת הברור‬
‫בין שיימינו או ישמאילו לםבה מהסבות הג׳ שזכרנו כי הם אשר כיווני חז״ל באומרם אפילו‬
‫‪,‬‬
‫שוגגין אפילו מיטעין אפילי מ ז י ד ן ‪ .‬כי הטעות בחשטן שהנחנו ראש‪ :: ,‬הוא שוגג ודאי ‪.‬‬
‫והמכין הב׳ הס ודאי מיטעין בו מהזולת יכמי שאמר העד הנאמן בקשו להטעית את‬
‫החכמים ‪ .‬אמנם הג׳ הוא המזיד לא שזדו לעשות שלא כראוי חייו אלא שהטעות הזה כבר‬
‫טשאוהו מרטתן כסבורין שהיו צריכין לטעות כדי ל ת ק ן ‪ .‬וכן אמר וכי יזיד איש מל רעהו‬
‫להורגי בערמה להיציא האב הרודה בבנו והרב בתלמידו שאע׳׳פ שהן מזידין אינן מערימין‬
‫)מכלתא משפעים פ׳ ד ( ‪ .‬והכינה כיא שהיו יודפין בהכא‪ :‬ימכיונין בה לא כיווני להרוג כ״א ליסד‬
‫וכן אלו כיוונו לטעות מהתשבין אבל לא כיוונו לקלקל בי אם לתקן‪ .‬ובכלן אמרו שתשכים בהם דעת‬
‫עליון אתר שסדר זמנים אלו אינם אלא לצרכם ובדבר הזה התנחם ר׳ יהושע כשאמר לי רבי‬
‫עקיבא דרשה זו והשיב עקיבא נחמתני)ר״ה ט ה ‪ ( .‬והטונ‪ :‬כי אף על פ׳ שיחשב לו לטעות‬
‫מעשה ר״נ כבר הסכימו בי מן סשמיס ‪ .‬יעל פי הדברים האלה אמרו מז״ל תיניקת פחותה‬
‫מבת שלשה ש‪:‬ים ויום אחד בתוליה תיזרין בת שלשה'שנים ויום אחד אין בתוליה חוזרין‬
‫ואם עברו ב״ד את השנה בתוליה חוזרין דכתיב לאל גומר טלי)ירושלמי סנהדרין פ*א ה׳ ב׳(‬
‫הנה שבארו שהפעולות הטבעיות הנמשכות אחר תקופות השנ‪ :‬ימשכו אחר סדר הסכמת ב״ד‬
‫שבבל דור ודור בין שוננין בין מיטעץ ביןמזידין והיא דבר נפלא נמשך לסמלת!המצות האלהיות‬
‫ככל שאר הדברים הטבעיים הנסתרים ומפורסמין הנכנעים אליהם בלי ספק ‪ .‬וטל הענינים‬
‫האלה אמר החכם שלמה את הכל פשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם מבלי אשי לא ימצא‬
‫האדם את המעשי אשר עשה האלהים מראש ועד סוף)קהלת נ י ( ‪ .‬הנ‪ :‬על סדר הענין‬
‫הטבעי בהנהגה אמר את הכל עשה יפה בעתו ט הוא סדור נכון וקיים בלתי משתנה בעת‬
‫מן העתים אמנם על הסדור השני אשר לפי ההשגחה אמר גס את הטלם נתן בלבם רציני‬
‫בלב החכמים יודעי העתים לפי התורה והמצוה כנזכר ‪ .‬ואמר כי בבחינת אלו השתי הנהגות‬
‫ישכיל האדם מאד בעניני ההנהגה ויותרו לו ספקות עצומים במעשה האלהיס עד שלא יאמר‬
‫שלא‪.‬ימצא האדם את המעשה אשר משה האלהיס מראש ומד סיף אבל שימצאנו ויתן לו סבה‬
‫ועלה כמו שכתבנו בתחלתשער ג׳ הנזכר ובשער ט ו ״ דרוש מאתם כי הס עניינים ביארם‬
‫בס׳ קהלת תכלית הביאור למתבונן בהם כמו שפירשתי שם ‪ .‬ולדעתי ז‪ :‬הדרוש אשר עמדנו‬
‫עליו אמרו דוד מ״ה באות למר מאלפא ביתא אמר לעולם ה׳ דברך נצב בשמים לדור ודור‬
‫אמונתך וגו׳‪ .‬למשפטיך טמדו היום וגו׳ )מלים קי״ט(‪ .‬אמר שכבר יחשב בתחלת העיון‬
‫שכל חפצו ורצונו יתעלה הוא בקיום ההסכמות והסידורים אשר קיים בתחלת הבריאה ע ם‬
‫השמים ושלא ישתנו להמשך אחר שום פועל איטשי כלל כי לדור ודור תתקיים אמונתך במה‬
‫שכוננת אין על מטניה ותעמוד מבלי שתשתנה לשום סבה כ ל ל ‪ .‬והנה מתיך דברי‬
‫תורתיך האמתית מצאתי ראיתי כי למשפכרך עמדו כל באי מולם היום ההוא המיוחד שנקרא‬
‫בתורה יום תרומה במה שיקבעו אותו ביד כפי הסכמתם ובכל מה שימשך ממנו ולפי מה‬
‫שדייקו חז׳׳ל )שונדמ תהלים די( מאומרו )במדבר כ״ט( לכם ולא לו ומאומרו א ‪x‬‬
‫תקראו‬
 ‫שבעה וששים‬ ‫אמור‬ ‫שער‬
‫תקראו אותם במועדם כמי שאמרנו‪ :‬ואמר כי הכל עבדיך לומר שעל דרך האמח אין‬
‫להפלא על זה שכן יחוייב מצד היחס הצירופיי אשר להם עמו מצד היותו אדון והס עבדים‬
‫משרתים אליו‪ .‬ואחר שזכר זה נתן שבח ותהלה למגלה מצפוניו ומאיר מחשכי לבו באור‬
‫תורתו ואמר )תהליס קי״ט( לולי תורתך שעשועי א‪ /‬אבדתי בעניי ‪ .‬כי לולי םהיתה הורתך‬
‫שעשועי בגרשי ממנה כל אלו הענינים מכל הצדדים שנזכרו אז אבדתי בעניי ומה עניות‬
‫עניות הדעת ‪:‬‬
‫וזהו השבח שסדרוהו חדל בהחלת המאמר שאמרו יתעלה שמו של הקב׳׳ה שהוא משלם‬
‫וגומר וכי׳‪ .‬ובסוף אמרו בא וראה מה כת־ב יום תרועה יהיה לכם לי לא נאמר‬
‫אלא לכם וכו׳ ‪ .‬והיה השבה אס על עצם החסד בעצמו ואס על היודעה ממנו ועל שני‬
‫העניניס אמר המשורר אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי כי מצד שהוא מסכים ונומר‬
‫עמנו על זה כאופן נקרא אלהים עליון על דרך שאמר)שם ק״ה( כי גדול מטל שמים חסדך‬
‫כמו שכהבנו והוא מה שנמנו וגמרו שהוא משנים וגומר עם ישראל מה שהם עושים כוונו‬
‫שיהיה לשון נומר משני העניינים יהד ‪ .‬וזה מה שרצינו אליו בזה הענין הנכבד המשותף‬
‫לכל הזמנים ולכל המועדים אשר בעבורו נאמר מועדי ה׳ אשר הקראו אוהם מקראי קדש ‪.‬‬
‫אמנם מענין הספרים ומכתות המליצים זכוה וחובה ׳הבאר במקומו בפרק החמישי ב״ה ‪,‬‬
‫ומעתה נבא אל המשך הדבור בכל איד מהמועדים המיוחדים כל אהד לעניינו כפי מה‬
‫שיערתי עליהם בפתח דברי שעליהם נאמר אלה מועדי ה ׳ ‪:‬‬

‫הפרק השני‬
‫יבאר העמיס ראויס להשיס פנית מיוחדות לזאת התורה ‪:‬‬

‫ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי ונו׳‪:‬‬

‫*אהן־ שהנהנו ראשונה שהיה סדר המועדים הלזה ספר זכרונות הרשום בכתב מפורש‬
‫למען דעת כל עמי האר ן הפנית השרשיות באשר הס בעלי הורה מרעיה הריב שיונהו‬
‫פרקיו בשרשיס והפנות המייחדות אליה לא בזולתם ואס היו לה הכרתיות ‪ .‬וזה שלא כל מה‬
‫שלא‬
‫*הפרק השני להבי; דעת הרי דל נדיך אתה לדעת שגדולי חכמי ישראל נחלקו במספר עקרי‬
‫אמונתנו‪ .‬כי הרמב״ס ז״נ מנה בפירושי למשנת כל ישראל יש להס חלק לעוה״ב‪ ,‬י״ג עקריס ויסודי‬
‫דחנו הנודעים לכל איש ישראלי‪ .‬חשד עליהם נוכד גס השיר ״יגדל"‪ ,‬ויש שחלקי עליו ומנו כ׳יו‪ ,‬ויש‬
‫שמנו רק ששה‪ ,‬וס׳ העקרים מנה רק שלשה ‪ ,‬מניאוש ה׳‪ ,‬השגחתו‪ ,‬ותורה מן השמים‪) ,‬עיין מכל‬
‫זה׳ שם מ״א פ״ג‪ (.‬על כן נתן הר; זיל פה כלל נכו; בבחינת העיקרים‪ .‬יאמר שרק אותן האמונות ״‬
‫יענע גרויבענםלעהרען‪ ,‬אשר מהן נוכנ לאמר לא נבר שמי שאינו מאמינם אינני בכנל ישראל‪ ,‬כ״א‬
‫גס‪ ,‬שמי שמאמינה הוא נעל דש ואמונת ישראל‪ ,‬נוכצ לחשוב שעקרי דת משה וישראל אבל האמונות‬
‫אשר המאמין אותן בלבד‪ ,‬אינו מוכרה עוד להיות בעבור זה בעל דת ישראל‪ ,‬ד״מ האמונ׳ נמציחות הי״ת‪,‬‬
‫אחדותו ובלתי היותו‪-‬גשס הו כח בגבס י־אם עי וועדעד איין קארפער נאך איינעס קארסער איננעוואה‪--‬‬
‫נעגדער גייסט איזט ‪ ,‬אף שמבצעדה צא תצוייר דת ישראל ׳ י בכל זאת אחרי שיש בעלי דתוש חחרות‬
‫המאמינים ג״כ בכל אלה ‪ .‬ובכל זאת מינס ישראלים לא נוכל לחשוב אותן כעקרים מיוחדים לדת‬
‫ואמונת ישראל בסרט‪ ,‬וע״כ מנה הרב רק ששה עקרים המיוחדים לדת ישראל בלבד‪ ,‬אשר המאמין‬
‫אוחס יכונה נשם ישראל‪ ,‬והס האמונה בחידוש העולם והנראו עפ״ הי״ת ‪ ,‬ביכלתו לשנות כרצונו‬
‫חוק• הטבע לטובת בחיריו‪ ,‬בנבוא׳ מן השמים בהשגחתו עלינו‪ ,‬וכי יש אלקיס שוסע בשמים ממעל‬
‫את כל מעללינו עלי א י ן ‪ ,‬בתועלת התשונ׳ וכפרת עונינו והאמונה בשכר ועונש בעולם הנצחי‪ ,‬ולמען‬
‫השריש סנות דתנו אלה המיוחדות לה‪.‬בלב כל איש ישראל נשן לנו הי״ת המועדים הידועים ‪ ,‬אשר כל‬
‫אחד יאחד מהס מורה על אחד מעיקרי דש אלה כי השיש מורה על אמונת החרוש אשר בו שלויס‬
‫כל‬
‫קיא‬ ‫שבעה וששים‬ ‫אמור‬ ‫שעי‬
‫שלא יצוייר מציאות תורת אלהית זולתו הוא מקר מיוחד אליה שא״יכ• יהיה מציאות המבע והיות‬
‫האדם שכליאובמל‪.‬בחירה עקרים לה כיון שא׳׳א לשום תורה זולתם ‪ .‬אמכם כיון שהדברים‬
‫האלה הס משותפים לבעלי תורה ולזולתם מבמלי המיון ושאר האמונות הנה אינם ראויים‬
‫שיושמו מקרים מיוחדים לה ‪ .‬ומזה הטעם הוא מבואר ג״כ כי מציאות השם ואחדותו ובלתי‬
‫היותו גשם וכח בו אף ט״פ שחניחס התורה ותזהיר טליהם מאד כהזדייר טל הרציחם‬
‫וניאוף וזולתם הנה אינם מקרים מיוחדים לה כי כל חכמי הפילוסופים חייבו אמתתס במופתים‬
‫מוחלטים מם שלא הודו בתורה האלהית ‪ .‬ומהראוי שהתורה האלהית הזאת והמקרים‬
‫המיוחדים אליה יתהפכי יחד כהתהפך הנדר בנגדר עד שנאמר שבל בעל חורה האלהית‬
‫יאמין אותם וכל מי שיאמינם הוא בעל תירה אלהיח‪ .‬והנה לזה לא הושמו במוטדים‬
‫האלה סימן ורושם מיוחד לשוס אחד מהם אבל שמו אותם שזכרנו ראשונה שלא נשתתף‬
‫בהם שוס אומה ועיון עד שנתפרסמה התורה האלהית בעולם משתתפת בקצתם או ברובם‬
‫להדמזתם לאלהיות עם היות שההבדל ביניהם נכר ומבואר מהצדדים שביאר הרב המורה‬
‫פ״מח׳׳ב‪ .‬והנה הגדיל מהם והראשון לכלס הוא אמונת חדוש העולם ואמר ששת ימים‬
‫תעשה מלאכה וגו׳‪ .‬כי עקר מה שצריך להחיחד באמתתו כל בעל דת האלהית הוא שהאל‬
‫יתעלה המציא העולם כלו וחדשו אחר שלא היה ברצונו המוחלט באותו עת שעלה במחשבתו‬
‫ובאישי אופן אשר ישר בעיני היוצר לעשות כי באמונה זו יכיל לקבל ולקיים כל שאר העקרים‬
‫אשר תניחה אח״כ ומזה הטעם התחילה התורה ממנו בלי ספק ‪ .‬לא כמו שכתב החכם במל‬
‫הטקרים בתמלת ספרו שהסב פני הספיר ההוא האלהי ושנה את טעמו אל טקר מציאות‬
‫השם יתעלה ואמר כי הוא היה העקר הראשון אל התורה האלהית מה שביארנו ביטולו‬
‫אלא האמח הברור שחדוש העולם בעצמו הוא העקר המיוחד אליה כמו שהזכירה אותו‬
‫בפי׳ שאפילו נודה מ״ש שם שחמש הטולס מאין אינו הכרחי לאמונת התורה הנה חדושו‬
‫באי זה אופן שירצה רצוני מהיולי קדום טל כרחנו היא טקר שכל החור‪ :‬כלה חלייה בו ואל‬
‫החדיש הזה אשר הוא עקרי אליה תכוין בהתחלתה בו ‪ .‬ולזה לא דקדק הכתוב לומר‬
‫בראשית ברא אלהיס מאין את השמים ואת הארץ כי לא הקפיד רק בשיודע לכל שהוא ית׳‬
‫מדשם והמציאם להעמידם על זה התוכן שהן בו כי העושס יכול להחזירם תוהו ובוהו‬
‫כאשרבתחלה והנה להיות העקר הזה מיוחד לכל המצית האלהיות כיון בתכלית הדיוק לצמצמו‬
‫בהקדמתו )שמות כ׳( למצות כבד את אביך וגו׳ וללא תרצח וללא תנאף ולחביריו וכו׳ כמו‬
‫שכתבנו‬
‫כל שאר העקרים אשר עליהם יורו שאר המועדים ‪ .‬כי מי שאינו מאמין שהי״ח ברא העולם מאין‪ ,‬או‬
‫לפחות מהילי)חומר( קדום כי האמונה בחידושי מאין נמיר ומיחלע‪ ,‬פאם אבזאלוטען ניכטס >‬
‫אינה הכרחית לאמונת התורה‪) (*,‬עין מ״נ ח״כ פכ״ס יש׳ העקרים מאמר א׳ פ׳׳כ( אשר ע״כאמר‬
‫הכ׳ לדעת הרב ז׳׳ל רק ״יראש‪-‬ת ברא אלקיס״ וכו׳ ולא אמר ״נרא אלקיס מאין״( אינו יכול להאמין‬
‫כיכלתו לשנות חוקי העבע‪ .‬כנבוא׳ ותועלת התשובה‪ ,‬ושכר ועונש כמבואר ככר בשערים הקדומים‬
‫ויבואר עוד‪ ,‬מ״נ נקרא השבת פה לבד כמקום אשר יצווה על כל המועדים כשם ״שבת שבתון״‬
‫מקרא קידש‪ ,‬להורות כי היא אב לכל מיעדי ה׳ אשר בשם שבתית יקראו והם כמי קריאיו אלם זיימג‬
‫פאן איר‪.‬ם בערופענע געסטע ‪.‬‬

‫*( מיין למעלה בביאורי שמות דף ט׳ ע״ב‪ .‬ותראה כי בהשקפה ראשונה דבריי פה סותרים דבריו‬
‫למעלה‪ .‬אך כאמת איני כן‪ ,‬כי פה ידכר רק כתנאי מפירש אס יודה לדעת הרמב״ס כמורה ח״ב‬
‫סכ״ה‪ .‬שפסוקי התורה ייכלו להתבאר גס אס נאמר כדעת פלא טין שברא הי״מ את עולמו מחימר‬
‫קדים ‪) ,‬עיין גס ספר העקרים ם׳׳כ ממאמר ח( אבל שם כפ׳ שמית יגלה לנו דעת עצמו והיא‬
‫כי דעת התורה והאמונה האמיתית היא ‪ ,‬כי סי״ת ברא עולמו מאין גמור ומוחלט מכלי שסי*‬
‫חומר קדום כלל‪.‬‬
 ‫שבעה וששים‬ ‫אמלל‬ ‫שעי‬
‫שכתבנו שם‪ .‬הנה שאין לפקפק בשחדוש העולם שהשבת הוא סימנו ירושמו הוא הפקר‬
‫הראשון המיוחד לתורה כאלהית ‪ .‬ולפי שכבר ביארנו מה שבידנו במנין מצות השבת הנכבד‬
‫והנורא בפרשת ויכלו שער ד׳ ובפרשת ויקהל שפר נ״ה ופירשתי בס רוב הפרשיות הנוגעות‬
‫בעניינו אקצר עכשיו בהזכיר לבד כי הוא עקר ראשון אל התורה האלהית אשר לצורך צירוף‬
‫כעקרים יחד מנאו הנה כי על כן נאמר בכאן שבת שבתון מקרא קדש מה שלא נאמר כן‬
‫מל השבת בשום מקום כי השבת הוא טצמו קדש וכל כמועדים המה קרואיו כי לזה נקראים‬
‫כלס מקראי קדש לא שהוא קרוי אצל קדש אחר זולתי במקום כזה שהוא קרוי ממהס לצרכם‬
‫כמו כאמרנו שם‪ .‬וזה מה כראוי מתה לדבר בזה הפרק ‪:‬‬

‫הפרק השלישי‬
‫יבאר כי חג הפכח הוא המפרכס יכולתו יתמלה ‪:‬‬

‫בהדש הראשון בארבעה עשר להדש פסח ליי׳‪:‬‬

‫אהר שזכר כעקר כראשון ימהפרסס עני נו במיוחד כבקדשים כבת הוא לה׳ סמך באר‬
‫כעקרים ואמר אלה מועדי יי׳ וגו׳‪ .‬בחדש הראכון וגוי כי אלה אכר יזכיר משם‬
‫ואילך כס המיוחדים לכס מועדי והיה הראשון כבהס חג הפסח מועד צאתנו ממצרים ‪-‬‬
‫כי הוא המיוחד והמפורסם להודיע ונכונות כלא היה העולס ביד בוראו כמו נעיר או‬
‫במגדל אכר בנו בני האדם וא״כ אין בידם להרסה או להכנות דבר ממנה אבל נתברר ע׳׳י‬
‫האותות והמופתים כגדולים אבר עשה לפרעה ולכל מצרים לעינינו אכר מי אל בשמים‬
‫ובארץ אכר יעשה כמעשיו יכגבורותיו בשנויי המבעים ישדדם בכמה פנים כמו שנתבארו‬
‫מניינם )כער ליו( על סדר סימני דצ׳׳ך עד״ש באחיב וזולתם‪* .‬כי אמתח מציאות שני‬
‫הטגייניס כאלה רצוני אמונת יחריש ויכולת המוחלט על סדרי הטבע והתחייבס זה מזה‬
‫נזכר ונתבאר בדבור י כנת במה כנהחלפו דבריו בכני מקימיתיו)כמות בס ודברים ה׳(‬
‫במלוח זכור ושמור ובאומרו באחד כי ששת ימים וגומר‪ .‬ובשני וזכרת כי עבד היית וגומר‪.‬‬
‫והיא כונח חז״נ באומרם )ר׳ ה כ׳ ז‪ (.‬זכור ושמור בדבור ייחד נאמרו כמו שנתבאר זה כלו‬
‫בכטר נ״ה‪ .‬והכלל שזנו עקר שהינהגה העליונה המיוחדת אלינו כמו בזכרנו בפרק הראשון‬
‫היא תלויה ומסומנת בו כמו שההנהגה הטבעית י כוללת היא מסומנת בעקר הראשון אשר‬
‫לפנינו אשר מבניכם הושלמה פרנכת העולם כפי הבחירה ואי אפשר זולתם עם היות שזאת‬
‫הכנית נתיחדה אלינו במאמר יחדש הזה נכס ראש הדכיס כמו שזכרנו ראשונה ‪ .‬ולהיות‬
‫עקר זה דבר כגצלחהנו תלויה בו ראתה חכמתו יהעל׳ לעשות ממנו פומבי גדול שבכל שנה‬
‫וכנה בראשון בי״ד בו בין הערבים יעשה פסח ליי׳ ובט׳יו יוס לחדש הזה חג המצות ליי׳‬
‫וגומר ‪ .‬ביום הראשון מקרא וגומר י כל מלאכח טבודה ונו׳‪ .‬והקרבחס אכה ליי׳ ז׳ ימים‬
‫ביום בז׳ מקרא קדש וגומר‪ .‬ציוום באיסור החמץ ובאכילת המצות שבטח ימים ובביטול מלאכה‬
‫כדי‬
‫•הפרק הכליבי כי ממיחת יכו׳‪ .‬נינמו ני רק מי כיאמין כהי׳ית נרא עולמו וחדשו‪ ,‬יוכל‬
‫להאמין ג״כ כי היה יכונ לכנות חקי הטבע והדרי הבריאה‪ ,‬נעכר מכות שהביא על מצריס להוציא‬
‫ישראל מכס‪ ,‬וע״כ חוברו כני אלה יהד נמנות שמירת השבת‪ ,‬כי בדברות הראשונות נאמר ״זכור את‬
‫יום השבת״ וכו׳ והטעס‪ ,‬״כי ששת ימיס עשה ה׳״ וכי'‪ ,‬ובדברות בניית נאמר ״שמור״ וכו׳ והטעס‪,‬‬
‫‪,‬וזכרת כי עבד טית ונר ‪ ,‬ויוציאך ה׳ אנקיך מכס״ וכו׳‪ ,‬יעיז רומז גכ מחז״ל נאמרס ״שטור וזכור‬
‫בדבור אמד נאמרו״‪ ,‬ר״ל אמונת ינילת ! ה׳ שנזכרה בכמור‪ ,‬ואמונת החידוש שנזכרה בזכור צמודות‬
‫וחוברות הן אשה אל אחותה‪,‬‬
‫קינ‬ ‫‪m‬‬ ‫שבעה‬ ‫אמול‬ ‫שעי‬
‫כד שלא יחמםקו בדבר רק בשיחבונמ שם בינה לזכור אה אשר משה להם בצאהס ממצרים‬
‫אשר לא הספיק בצקם להחמיץ פד שעלה מליהם וגאלם ויקבש זאה האמונה והבהיק בלבם‬
‫ולא יסורו ממנה והבחו זבחי צדק לאל מליץ גואלם‪ .‬ולזה השהדלו כחכמים השתדלות מצום‬
‫שיגימ תומלת זה הממש׳ כבא טליהס במגילת םפר כתוב אל כללם משים והגיף והאגשים‬
‫אשר כגילס מד שלא ישאר בהם מי שלא ידע מל אלם כמו שהוא מבואר מסדר ההגדה ואין‬
‫ספק שיציע מהתמסק במניינים ההם והסבונן מסובים אפילו לחכמים תועלת נמרץ בהשביל‬
‫ייתר במעשה יי׳ כי נורא הוא כמו שאמר בהגדה ואפילו כלנו נבונים כלס יודעים וכו׳ ‪.‬‬
‫וכל המספר וכו׳ הרי זה משובח‪ .‬וכל זה לפי שהיא הפנה היותר הכרחיים אלינו לגאולתנו‬
‫ולפדות נפשנו מד ישקיף וירא ה׳ משמים לקיים מה שנאמר )ירמי׳ כ״ג( לא יאמר שד חי‬
‫ה׳ אשר כמלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אס מי ה׳ אשר כמלה ואשר הביא אה זרמ‬
‫בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם רשבו מל אדמתם כי אז י‪0‬יו סמגייני׳‬
‫האלה יותר נפלאים ויותר מפורסמים יותר קיימים כמו שנתבאר זה הכתוב מם טונה‬
‫חכמינו ז״ל בו סוף פרשת עמלק שער מ״ב‪ .‬ודי בזה למה שרצינו אלץ הגה לפי שאץ הכונס‬
‫עכשיו רק להביא זכרונו בסדר העקרים האלו כמו שעשינו בעקר השבת ט כל ממיינים‬
‫הרארים אל זה המועד מהוראות המופתים המשולשים על סימניהם שזכרנו מתמלתם‬
‫ופד סופם ועדני המצה ואיסור כחמץ ויתר העדינים ;לם ולמוד הד׳ בצים טל סדר‬
‫המקראות עס קריעת ים סוף ושירת הים עם כל ממשכים אליהם ומלוה להם כנרנהבארו‬
‫כלס יפה במקומותס על סדר השמרים משמר ל״ה עד שטר מ׳ ובקשת מהם ומצאת‬
‫כי תדרשנו‪:‬‬

‫הפרק הרביעי‬
‫מנץ העומר וספירתו ט ממנו יבא לאדם טשרה בעסקיו וזה מל ג׳ נחיטת לקומות מזאת הפרש׳‬ ‫ר‬
‫כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם וקצרתם וגו׳‪:‬‬
‫•ואהר שט אלו המקרים נמשכה התור׳ לסדר המק העצמי אליה שהוא מקר הנביאה‬
‫ותורה מן השמים שנתבארה אמתתו ביום מועד אשר עמדו לפט ה׳ במורבאשר‬
‫בו מט כלס ואמרו)דברים ה׳( היום הזה ראימ כי ידבר אלקיס את האדם ומי‪ .‬אלא‬
‫שלמעלת היום ההוא והעקר המיוחד אליו הקדם מצות השמר וספירסו שהוא מק גמד‬
‫מישיר‬
‫*הפרק הרביעי‪ ,‬תוכן דממו זיל מא כי במטר טות מג השטעית מעורר ומזכיר אותנו בטקר‬
‫האמונה בנביאה ותורה מן השמים‪ .‬ע״כ באו בפרשה אשר בו נצנזויני לחוג אומו שלש מגיים‬
‫המתיחסים לקנין התורה והחכמה האלקית״ הא׳ ט העסק בפניני העולם להמציא מזין הטף וכל‬
‫מחסוריו‪ ,‬אפר בלמדם לא יוכל איש לעכוק בתורה מ״ד מחדל אם אץ קמח אין מורה ״ היאהכרמי‬
‫לט‪ ,‬ותורה איתני באיזה אופן יכונה ‪ .‬ראוי טהיה‪ ,‬הנ׳ כי התשוקה למסוק במורה צריכה לטוש‬
‫יותר גמלה מאל שאר העכקיס ‪ /‬והגי מראה אותט ממלת ושלימות העסק התוריי הזה‪ ,‬וההבדל‬
‫שיש בבחינתו בבני ארס‪.‬‬
‫אח״כ מבאר הרב ז״״ל ג׳ מנירם ואומר‪ ,‬כי כבר התבאר גס בחכמת הפילו‪:‬ישיא שאף שקטן‬
‫הטיבות הזמניות הוא הכרחי לחיי האדם מלי ארן‪ ,‬אבוואה?! דער בעזיטץ צייטליבעי גימער צומ‬
‫אירדימען לעבען האכסט גאמהייענדיג איזט בכלי זאת אינן ראיימ לטות המכלית המבוקש ט‬
‫<‬

‫אם השתדלות וכונת הקינה אותן צדכות לטומ ממיר רק לטא מל ידן ובאמצטותן אל קרן סשמממ‬
‫מפטת‪ ,‬כי במלאת כפס ומחשיד האדם הטסנים‪ ,‬יוכל יומר מל נקלה להתעסק בהשלמת גששו‬
‫מבלי מצב ודאגה‪) .‬עיין ביאורי לשמר מ״א(‪ ,‬ימה שהבטיחה ג״כ המורה קניני הזמן אלה לשכרמישי‬
‫מלותיה‬
 ‫שבעה וששים‬ ‫אמלל‬ ‫שעי‬

‫מישיר אל התעוררות מעלת העקר הזה והדרכים המביאים מליו בג׳ ע מ י ם ‪ .‬הא׳ בהישיר‬
‫אל כוונת האדם בעבודת האדמה ויתר העסקים הזמנים אצל עסק זאת התורה האלהית וזה‬
‫מפרשת העומר האומרת כי תבאו אל האיץ וקצרתם את קצירה וממר‪ .‬הב׳ בהישיר אל‬
‫גודל התשוקה הממוייבת אל זה העסק התוריי מיתר העסקים וזה ממצית הספיר׳ הנמשכת‬
‫אחריה כאומר וספרתם לכס ממחרת וגומר י הגי בהראות שלמות זה העסק ותוארו אצל‬
‫האדם וזה ממצות יום הנ׳ וקרבנו באומרו עד ממחרת השבח הז׳ תספרו נ׳ יום והקרבתם‬
‫מנחה וגומר‪:‬‬
‫אמנם הראשון הוא להישיר האנשים וללמדם ׳ כי עם היות שהטובות הזמניות הס‬
‫הכרחיות לאלו החיים כמו שנתבאר בסילוסופיא המדינית הנה כל בעל שכל יש לו‬
‫להתישר אל שתהי׳ כוונתו בהם לשימוש ולשרת אל העסק המיוחד המשלים הנפש כי על כן‬
‫שמם אבינו יצחק תלויין ועומדים בוא׳יו של ויתן לך האלהיס וגומר )בראשית כ״ז(‪ .‬להראות‬
‫שהם טפלה אל ברכותיו לא עקר אדרבה נתבאר כי ברובם כן יוסיפו להחמיא הכונה האלהית‬
‫כשלימות האדם כמו שכתבנו שער כ״ד ונשלם ביאורו פרשת המן שער מ״א‪ :‬גם אס ייעדה‬
‫אותם התור׳ האלהית בשכר מלותיה בכל מקום לא להיותם עקר שכר מלאכתה חלילה רק‬
‫להיות הוראת אמתת שלמותה לעילס הנעלם כי הנגלה יעיד עליו כמו שיבא בפרשת בחקותי‬
‫ב״ה‪ .‬גס כי משלמותה הוא שלא יחסר כל בה כי מקר השכר הוא שלימות האדם ונצחיות‬
‫נפשו אמנם ימשכו ממנה על צד היותר טוב אלו העניינים המצולם אשר הס לו לעזר ולהועיל‬
‫אל עקר הכוונה כמו שאמרנו כי אל ביאור זה אמר המכס עליה אירךימים בימינה בשמאלה‬
‫עושר וכבוד )משלי נ׳(‪ .‬הנה כי אורך הימים לעולם שכלו טוב וארוך הוא המכוון ממנה‬
‫בעצם וראשונה כי על כן ייחס אותם אל הימין שהוא הצד היותר עצמי אל האדם והתחלת‬
‫תנועותיו וכל תשמישיו‪ .‬אמנם העושר והכבוד עסשהס דברים עקרייס בעיני רוב האנשים‬
‫הרודפים‬
‫מצותיה הוא רק‪ ,‬יען כי מלבד שהם אות ורומז על השכר הרוחני‪ ,‬יגיע גס האדם על ידס יוסר‬
‫על נקלה אל היכולת והאפשרות צור פעהיגקייט‪ .‬להוסיף עוד שלמותו האמיתית ‪ ,‬ולקנות על ידה‬
‫השכר הנצחי*( וע״ז רומז נס הכ׳ ״אורך ימים בימינה בשמאלה עישר וכבוד״ ר״ל כי כמו שהימין הוא‬
‫העיקר והשמאל טפל לו‪ ,‬כן גס השכר הרוחני בעולם הנצחי הוא העיקר‪ ,‬והעושר והכביד המדומה‪,‬‬
‫הס רק טפליס ואמצעים לו‪ ,‬ובזה מבאר הרב והולך גס מזמור ס״ז אשר פסוקיו שבעה ותיבותיו‬
‫מיט‪ .‬ותקנוהו קדמונינו לאמרי כימי הספירה אשר גס הס מ״ט יום ושכמה שבועות ‪ ,‬לעורר אותנו‬
‫על רעיון זה לפני התקדש חג השבועות יוס מתן תורתנו‪ ,‬אשר העסק כה הוא העיקר‪ ,‬וכל השתדלותו‬
‫לאסף פרי ותבואת האדן‪ ,‬או שאר קניני הזמן‪ ,‬צריכים להיות רק האמצעי והטפל ל ו ‪ ,‬גס כפרשתנו‬
‫רומז על זה‪ ,‬כי באמרי ״כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכס״ יורה כי הארן וכל תבואתה‪ ,‬הן‬
‫מתנות אלקיות למלאות מחסורינו ההכרחיים‪ .‬למען השיג על ידי זה התכלית הנרצה כעיני היית‪ ,‬שהוא‬
‫קרן התורה ושלמית נפשית‪ ,‬וע״כ חוברה למאמר זה מצות הכאת ראשית הקציר לפני ה׳ לרצון ״‬
‫לעורר אותנו כזה כי כל קניננו הארציים צריכים לה־ית תמיד קודש לה׳‪ .‬ונועדיס ממנו רק לתכלית‬
‫הנרצה לפניו‪ ,‬ויום הנפת העומר היה לסי קילת חז״ל ממחרת השבת השביעית למועד חג הפסח עת‬
‫צאשנו ממצרים‪ ,‬והחל בנו הנהגת אלקיס הנסיית ‪ ,‬ולא ממחרת שבת בראשית‪ ,‬דעפ וואנענטליכען‬
‫םאבאטטאנעס אשר בו החלה הנהגת העולם הטנעית ‪) ,‬עיין ביאורי כראשית דף ל״ז( להורות כזה‬
‫כי גס כרנת תכואיז האדן ונתינת יבולה למכביר לא תהיה לבני ישראל עס״י ההנהגה הטבעית י‬
‫כ״א עפ״י ההנהגה ההשגח״ת ומשיית לפי גמול מעשיהם‪) ,‬עיין מכל זה ביאורי לשער נ׳׳ו(‪.‬‬
‫ועל התשוקה המחויכת להיות בלב כל איש ישראלי ללימוד התורה ולקיום מצותיה וחקיה‪ ,‬רומזת‬
‫מצות הססירה‪ ,‬כי ספירת הימים לדבר מה ‪ ,‬תורה על הצער אשר יש לנו כל עוד יעדר הדכר‬
‫ההוא ממנו‪ ,‬והעונג אשר ניחל להשיג בבוא אליט ‪ ,‬וכמו שנצסוו הזב והזבה לספור שבעת ימים‬
‫לסהרתס‪ ,‬להורות כזה שממתס נקרבתש יום יוס אל טהרחס והשרת טומאתם‪ ,‬כן היה המכין גס‬
‫כבחינת‬
‫*( וכן כסב גס הרמכ״ס ס״ט מה׳ תשוב׳‪.‬‬
‫קיג‬ ‫שבעה וששים‬ ‫אמול‬ ‫שער‬
‫הרודפים אחר הקטנים המדומים מ ה הוא ייחס אוחס אל השמאל לומר כי אם הס צורך‬
‫מה אל הצלחת הנפש והומכיס האושר ומיפים אוחו כמו שעוזרח השמאל אל הימין מ״מ‬
‫הצלחת הנפש הוא העקר כמו שהימין הוא העקר והיא המבוקש בעצם וראשוני מהחכמים‬
‫והשלימיס והוא מה שאמר במקום אחד לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו )קהלח יי(‪ .‬ירצה‬
‫שדעת החכם ולבו אפי׳ בכל מה שישתדל להשיג הקניניס הזמניים הוא למיט בהם אל קץ‬
‫הימין והוא השלימות האמיתי‪ .‬אמנם הכסיל הוא הפך זה שאפי׳ כשידרוש ויתור החכמה‬
‫מתחכמות אין כוונתו כי אס אל מה שיגיעו לו על ידה מתועלות העולם הזה המיוחסים אל‬
‫השמאל וכמ״ש )ספרי עקב פ׳ והיה אם שמע( הריני לומד תורה על מנת שאקרא רבי או‬
‫שאעשיר וכבר דרשו חדל )תנחומא פ׳ מטית( הכתוב הזה על בני גד ובני ראובן כמו‬
‫שיבא במקומו ב״ה‪) .‬בער פייה( *‪.‬ימה לדעתי סוד הכתוב הזה וצורך העניינים המיוחסים‬

‫בבחינת ישראל וקילחה התורה‪ ,‬כי אף שתכלית יציאתם ממצרים הייה רק לענוד את היית ולקנל‬
‫תורתו מל הר סיני כמאהיכ בהוציאך אש העם ממצרים תעבדין אש האלקיש על ההר הזה ״ הוכרחו‬
‫בכל זאת למנות שבעה שנועוח מיום צאתם ממצרים עת התרחקו מטומאת גילוליהפ עד בוא יום‬
‫טהרחס המוסרית בקנלתס התורה )ואף שהיה הדין נותן שאס מטומאת הגוף לטהרשו צריך מנין ז׳‬
‫ימיס‪ ,‬יצטרך מטומאת הנסש לטהרתה שבעה יונליס ‪ ,‬בכל זאת הקל הי״ת פול המסנתסזאת‪ ,‬וצוה‬
‫רק שתהיינה שבעה שביעות‪ ,‬כי כנשר הנושא נוזליו טל מסיו ‪ ,‬ומשגב להס בזאת תנועה קלה ומהירה‬
‫אף כי בעצמם לא היו יכולים פיר לעוף ולהרחיק מקנס‪ ,‬כן סייע ה׳ להס במהרתס להקל אותה להם‪,‬‬
‫כמאה׳׳כ ״ואשא אתכם וכוי‪ ,‬ואביא אתכם אלי״‪ .‬ובמשך זמן זה היכנו ע״י הנש שנעשה להם במרה‪,‬‬
‫ושימת שם חוק חיק ומשפט להם ‪ ,‬להיות ראיים יותר לקבלש התורה‪ ,‬ועל כל זה רומז גס המדרש‬
‫״ת‪:‬י ר׳ שכ׳׳י כשעה שיצאו׳׳ וכי׳‪ ,‬שהביא הרב דל‪) ,‬מיין כסניס הספר( ילזכרון מנין הימים הזה שמנו‬
‫אבותינו בצאתם ממצרים ‪ ,‬נצטוינו גס אנחנו לספור הימים ככל שנה מפסח עד עצרת‪ ,‬ולהראות גס‬
‫בזה משוש לכנו כראותנו‪ ,‬כי מדי יעבור יום יום אנו קרבים יותר לאט לאט אל יום שמחתני יום מתן‬
‫תירתני‪ ,‬אשר הסירה חרפת שכלותנו וטומאת מעשינו ומדות־נו הרעות מעלינו להאיר עיני שכלנו‬
‫ולטהרנו מכל סיג יחלאהמיסרית‪ ,‬פאן יעדעש מאואלישען שמיץ אינד נענרענען‪ ,‬וכל זה יורה‬
‫על התשיקה והכיסף‪ ,‬איי? דיא זעחנליבע כעניעררע אשר צריכים להיות לני אל לימיר התירה‬
‫וידיעתה‪ ,‬כי רק אז אס ככל אות נפשנו‪ ,‬נשתדל כה‪ ,‬וכנמא נערוג אל אפיקי מימיה‪ ,‬הביא גש‬
‫היא כמיס כקרבנו‪ ,‬ותשובי נפשנו יתכה שירש בל ימיט בלבני‪ ,‬כמאה׳׳כ ״היי כל צמא‪ .‬יכו׳ ומחז״ל‬
‫יהי׳ שימה כצמא את דבריה־׳‪ ,‬יהיית כ׳ הקרננית אשר נצטיי ישראל להניא מתבואת הארץ בשתילת‬
‫ובנוף ימי הספירה‪ .‬אשר הם כעין הכנה ליום נתינת התירה > באים ממינים שונים ‪ ,‬מורה טל‬
‫המבין השלישי שהוא ההבדל כמדרגות ימעלוח האנשים כבחינש קנין השורה ושלמות נפשם‪ ,‬כי מנחת‬
‫העומר מהשעורים אשר הונאה כחג הפסח‪ .‬רומזת על האומה הישראלית ככלל‪ ,‬אשר כעבור מעלתם‬
‫ויתרונם על זולתם ‪ ,‬יצאי מכלל שאר העמיס הקדמיניס אשר נדמו כעיור כי נעדרה מהס האמונה‬
‫האמיתית וכל שלמות מוסרית ‪ ,‬לקש ותבן ״ אשר ככר הוציאו מהם הנר‪ ,‬דומים רק לשעירים אשר‬
‫בעכור פחיתות ערכם הם מאכל משותף לאדם ולבהמה‪ :‬ומנחת שתי לחם כחג השבועות הבאה מן‬
‫החטים שהם מאכל אדם כיחיד‪ ,‬כעבור חשיבותם ‪ ,‬רומזת להשלמיס בעם‪ ,‬ויען כי גס השלם בבני‬
‫אדם יעלה רק מטלה מטלה במדרנית שלמותי‪ .‬ע״כ באה תחילה כפשח מנחת עומר שהיא מן השעירים״‬
‫ושתי לחם מהחיטיס כאחרונה‪ ,‬במלאת ימי הספירה וההכנה כחג השבועית ״ ייעץ כ׳ מנחת העומר‬
‫רימזת על התחלת השלימוש‪ ,‬אמרו כמדרש כשם ר׳ יוחנן ״אל שהי מצית עומר קלה וכי׳* )עיין‬
‫כסניס הססר( שעל ידה זכה אברהם מדי החילי להשלים את נפשי לירם את הארץ כמאה״כ ״ינששי‬
‫לך ולזרעך את ארץ מניריף שנאמר צי לפני המילו מיד בשר ערלתו‪) ,‬כראשית י״ו(‬
‫וכן גדעון‪ ,‬ודור חזקיהו ויחזקאל אשר כולם עמדו רק בתחילת השלמות וט רק בעבורה‬
‫להיות נצלים מרעה‪—,‬‬
‫*והנה יכו׳‪ .‬בינתו כי אחרי שבא בקבל׳ שמזמור ס׳׳ז זה הי׳ כשוב ומצויר כמגן דוד כדמות‬
‫מנורה ג׳ פסוקים בשלשה קנים מצדה הימרת ישלשהמצדה השמאליש‪ ,‬יכתוב אחד באמצע‪ ,‬מבאר‬
‫הרב ז״ל כי ג׳ סשוקיס הימנים כולם מורים על האושר הרוחני והאמיתי‪ ,‬כי הפסוק ״אלקים יחננו‬
‫ויברכני• מורה על ברכת והצלחת מסש האמיתית‪ ,‬וב׳ הכתובים ״לרפת באח וכו׳ יורוך עמים״ ומי‬
‫אשר‬
 ‫שבעה וששים‬ ‫אמור‬ ‫שעי‬
‫אל השמאל לסיוע פעולות הימין וצורתם ותבניתם צוידו ונרשמו במזמור נכבד ומעולה היה‬
‫המצהג לאומרו בימי הספירה והוא‪ :‬אלהים יחננו ויברכנו ונומר )תלים ס״ז( בבא בקבלה‬
‫שהיה מצוייר במגן דוד נדמוח מנורה שלשה קני מנורה מצדה האחח והס ג׳ פסוקי׳ רצופי׳‪.‬‬
‫אלהים יחנט‪ .‬לדעח באר;‪ .‬יורוך עמים‪ :‬ושלשה קני מנורה מצדה הב׳ והם יורוך עמים‬
‫ארץ נתנה יבולה‪ .‬יברכנו אלהיס‪ .‬והקנה האמצעי הוא פםוק ישמחו וירננו לאומים העומד‬
‫באמצע כי הוא ארוך מכלם כמשפט הקנה האמצעי‪ .‬והנה יש בז׳ הקנים מ״מ תיבות כמספר‬
‫ימי הספדה כמו שמספר הפסוקים הנזכרים היו על מספר שבתוחיה והנה בהנחת המנור׳‬
‫למקומה ודאי היו שלשה קנים אל הדרוס ושלשה כנגדו אל הצפון‪ .‬ומהידוע אומרם מז׳ל‬
‫)ב״ב כ״ה ־‪ (.‬הרוצ׳ שיחכים ידריס והרוצה שיעשיר יצפין וסימנך מנורה בדרום ושלחן בצפון‪.‬‬
‫ולזה הקנים העומדים אצל השלחן הס מענין השלחן וסגולותיו ולזה חמצא ששם מבוקשיו‬
‫כאמיחייס והעצמיים בג׳ קנים אשר מצדה האחד וכחציו הראשון של הקנה האמצעי‪ .‬והחצונים‬
‫הזמניים בשלשה הקנים אשר כנגדם וכחציו אחרון של האמצעי‪ .‬ואתה תרא׳ נפלאות מסדור‬
‫המזמור הזה כי הזכיר העניניס הנמצאים בכל אחד מהמבוקשיס האלה למספר הקנים‬
‫המכריס והס מהות הדבר המבוקש ותועלתו וכללותיו ותכליתו כי הס ד׳ דברים נפרדים‬
‫מ לעומת זה קנס אחד אמנם כתכלית בשניהם בללו בקנה אמצעי כמשפט כל ב׳ עניינים‬
‫הפכיים שיתיחדו באמצעיתם ובשני העניינים מתחיל מהצד החיצוני והולך אל מול פני הקנה‬
‫האמצעי המשותף לשניהם וזה חוארה‪ .‬הסנה הראשון מהימין הוא אלהיס יחננו ויברכנו‬
‫וגומר ‪ .‬היא מבואר כי זאת השאלה היא על הצלחת הנפש כי שם צוה ה׳ את הברכ׳ דרך‬
‫סחס כמו שנאמר בברכות יעקב אבינו)בראשית כ״ז( ראה ריח בני כריח שדה וגו׳ • וכן‬
‫נאמר )שם כ׳׳ח( ויתן לך את ברכת אברהם ולא פירש בהם כי לא פורש מה נעש׳ יקר וגדולה‬
‫מזה המין כי אין הפה יכולה לדבר ולפרש כמו שפירש הטובות החיצונות באומרו)שם כיז(‬
‫ויתן לך האלהים מטל השמים ונומר‪ .‬ואז׳׳ל אין הברכה מצויה לא בדבר המנוי ולא בדבר‬
‫המדוד וכו׳‪ .‬אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר יצו ה׳ אתך את הברכה באסמיך וגומר‬
‫)ב״מ מ״ב‪ (.‬והכיונה שהברכה אשר אצל הדברים אלו אינה ברכה אמיתית ע ד ה אבל‬
‫הברכה האמתית היא הנאמרת על הצלחת הנפש אשר הוא דבר הסמוי מן העין כד״א‬
‫)ישעי׳ ס׳׳ד( עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו וזאת הברכה היא מה בכוון באומרו‬
‫אלהיס‬
‫אשר הס כקשה שתפרון יריעת ה׳ והכרתו ככל הארץ דאה זיך דיא ערקעננטניס גאטטעס אוגד‬
‫זיינע אנעדקעגגוננ איגד ד״ולריטנג אלנעמיין פ<רברייטען מאגע הוא האושר היותר גדול והיותר‬
‫נככד מכל זולתו‪ ,‬המניקש מהשלם האמיתי בענור שהוא אושר רוחני ואמיתי וכולל כל בני אדס‬
‫יחד‪ ,‬כמיש החוקר ״שהטיב היותר כולל הוא גס היותר גדול )עיין ביאורי ויקרא דף כ״ע ע״כ(‬
‫ועל זאת יתפלל גס כל איש ישראל בכל יום בתפלת ״על כן נקוה״ ושלשה פסוקים השמאליס יודוךעמים״‬
‫ו כ ו ׳ ‪ ,‬א ק נתנה׳׳ וכו׳ ״יברכנו״ וכו׳ מוריס על קניני הזמן‪ .‬וריל שכאשר תתן האדן יבולה למכביר‬
‫יתנו לך כל העמיס תודה‪ ,‬ובראותם כי רק הוא לבדו יברכנו מברכות שמיס מעל‪ ,‬ורק מידו נתונים‬
‫לנו כל קניני הזמן‪ ,‬יראו מסניו כל אפסי ארן וכמו שכל שני הסכים יתאחדו באמצעיתם‪ ,‬זא וויא‬
‫צייייא קאנטרעו־ עגטגעגענגעזעטצטע דינגע זיך אין איהדעם פיטטעלדיגגע גיל״כזאם פעאיינינען‬
‫ד מ החום והקיר הס כ׳ הפכים כאלה ומתאחדים יחד באמצעיתם כי הפושר דאז לויליכטע שהיא‬
‫האמצע כיניהס הוא מירככ מקור וחוס ימחכרס יחד‪) ,‬עיין מזה כיאירי לשער סיה( כן הי׳ הכ׳‬
‫‪,‬ישמחי ידנט לאימיס״ וכו׳ ׳ כתוב על הקנה האמצעי המחבר ששת הקנים יחד‪ ,‬יען כי הוא כולל‬
‫התכלית מהאושר הרוחני הכלול בג׳ פסוקים הימנים ‪ ,‬והאושר הגופני הכלול בשלשה השמאלים ‪,‬‬
‫כי תכלית ידיעת ה׳ יהכרתו היא השמחה הנפשית לדעת כי הי״ת נוהג עולמו בצדק יבמישריס ‪,‬‬
‫וזש״א ״ישמחו וירנט לאומים כי תשפוט עמים מישורי‪ ,‬ותכלית הטובות הזמניות הוא כי ינחם‬
‫וינהלם בלחם לכל צרכיהס מכלי מחסור כל דכד כל ימי־ שבתם עלי ארן כ־זיש ״ולאומים באלן‬
‫מנחס סלה״ •‬
 ‫קיר‬ ‫ש ב ע ה וששים‬ ‫אמור‬ ‫שעי‬

‫אלהיס יחננו ויברכנו והיא ודאי שאלה הימין ולזה גמר הפסוק יאר פניו אתנו סלה כי היא‬
‫הנתונה בחור הפגיש וביד הימין כד״א )תלים מ״ד( כי ימינך וזרעך ואור פניך כי רציתם‪.‬‬
‫ה ק נ ה השני מהימין הוא מה שיור׳ מל חוטלח זאס ההצלחה לחטנים ממנה ואמר לדעה‬
‫בארן דרכך וגומר‪ .‬והכוונה ביגיט מאור הברכה הזאת שפט רב יגיט שיטורו אל שנדע ב א ת‬
‫דרכיו ודבר גדול דבר ולאו מילתא זוטרתי הוא לנבי משה כשאמר )שמות ל״ג( הודיטגי נא‬
‫את דרכך ואדעך וגומר‪ .‬כי הוא טנין השנת אמתת הנמצאות ודרך השתלשלס אלו מאלו‬
‫וכלכ מהסבה הראשוני יח׳ זכרו ומשם יפרד מדע והשכל להכיר דרך השגחתו ית׳ על ברואיו‬
‫והנהגתו אותס‪ .‬וההפרש אשר בה בין קצת הנמצאים לקצתם כמ״ש במעמד ההוא הנפלא‬
‫)שם( אני אעביר כל טובי מל פניך וגומר וחמתי את אשר אמון ונו׳ והוא אומרו בכל מיס׳‬
‫ישועתך והענין שתספיק שפעת ברכתו לנו ‪-‬לדעת איך התפשט הגהגת חסדו על כל ברואיו‬
‫ואופן ישועהו הנמשכת לכל הגוים אשר הס חיים על פט הארץ אומה כפי פנינה ונוי גוי‬
‫כמעשהו ה ק נ ה הג׳ מהימין והוא שיעור ההפשטות הטוב ההוא על המקבלים אומו אמר‬
‫‪,‬‬
‫יומך טמיס אלהיס וגומר‪ .‬וזה שכבר נתבאר בפילוסופיא ה מ ד ט ת שהדבר הטוב כשיהי‬
‫יותר כולל יהיה יותר טוב כמו שכתבנו בשטר ס׳ א״כ היה מהראוי שהטיב הטליוןההוא המבוקש‬
‫יניט הוטלתי לכל הנמצאים איש כפי כמו טד שכל הטמים יראו אור בברכה הזאת הםכליית‬
‫להכיר ולידט שיש סדר אמד לכל הנמצאות אשר מצד אוהו הסדר סס נמצאים ומסדר מכמתו‬
‫הם קיימים וטל פיו הס מייס ויגזרו חיוב גמור על עבודתו ואם שרבים מעמי הארץ שוטים‬
‫בהכרהו ואינס באים טד הכונתו מ״מ הכל יטונו לאמת מציאותו יתטל׳ וכמ״ש המליץ ולא‬
‫ימסד כבודך בעובדי בלעדך כי כוונת כלם להגיע ע ד ך ‪ .‬אמנם תכלית הטוב הזה והתועלת‬
‫האמרון המגיע לעצם המושגמיס והמושפעים ממט זכר אותו בראש הקנה האמצעי והיא ישמחו‬
‫וירנגו לאומים וגומר‪ .‬ואמר כי התכלית המליון היא השמחה והערבות מ מ ק המטע מזאת‬
‫הברכה לשלמים אשר ימצאו בכל אומה ואומה וכ״ש אל מכמי זאת האומה מבמרת חכמים‬
‫הסידיה ונביאיה אשר הנן אוהס רומ דעת ויראת ה׳ לרמת ולהטר כי הוא ישפוט תבל בצדק‬
‫וממיס במישריב כי הוא תכלית השמחה והתעטג מפשיי אשר הוא סוף כל ה ל מ ו ת ותבליוהיהן‬
‫ט הוא ממין שממה ותמנוג כל ממלה וכאלו מליונים ותמתוטס משתתפים ט דכתיב )תלים‬
‫ק״ד( יטרב עליו שיחי וגו׳‪:‬‬
‫בביארט מצי המטר׳ הטהורה אבר אל הימץ נבא אל מציה השטה אשר אל כשמאל‬ ‫ואהר‬
‫ונתחיל מהקנה החיצון המנה כמו שאמרט‪ .‬ה ק נ ה הראשון מהשמאליאשר ייתם‬
‫אל המנור׳טצמה ימס ככתוב הראשין שביארנו האומר אלהים יחנט ויברכנו וגף‪ .‬הוא יברכנו‬
‫אלהים וייראו אותו כל אפסי ארץ‪ .‬הנה בכאן תפס שס ברכס על ההצלחות כזמטוח המיוחסות‬
‫מהשמאל כמו כלקמה בפסיק אשר מגדו על האמיתיות אך טאר אותו תכלית כביאור כמ״ש‬
‫וייראו אותו בל אפסי ארץ כי הוא מהמבואר ט באלו הטיבות השמאליות מירא השם ומייבאים‬
‫כל בני מולם ובס ידץ ממיס כמי כ ט א מ ט א ו בפרשיות הברכוה והסכמות שבמרס ‪.‬‬
‫וירמיהו אמר הגידו זאת בבית יטקב והשמימוה בימדה וגומר )ירמי׳ ם ׳ ( ‪ .‬אמר ודאי ה ם‬
‫סכלים ובלתי מרגישים כי אס לא יראו לגפשסבהמיר ארן ובמוט כריס בלב י מ י ם ט י ם מ ט‬
‫טל מה שנכבטחי מטבור מי נח טור טל הארץ‪ .‬מ״מ היה להם לירוא ממה שהס רואים יום‬
‫יוס מפחחות אוצרות שמים וארץ בידו ואין פוחח זולתו והיה ראר שימיקו תמיד רצונו‬
‫כדי שישמור להם אלו הז׳ בגופות בבין פסח לשבועות שכם פקר מ ק ו ם הקציר שבהם‬
‫תלויים חייהם מנגד י ו מ ה לז״א הקנה השמאלי הזה וייראו אוחו כל אפסי ארץ כ ע ד‬
‫מ״ש בימינו אבר כעדו יאר פטו אתנו סלה ט השממה כפך היראה כמו שהמבוקשים‬
‫הם בטצמס הפכיים‪ .‬אלא שממינה היות מביקשם לעזר וסמך האמתייס פמ״ש כבר‬
‫‪6‬יששר‬
 ‫שבעה וששים‬ ‫אמלל‬ ‫שעי‬
‫איפשר שישתתפו היראה והשמחה יחד‪ .‬הקנה השני השמאלי המורה נס הוא על תועלת‬
‫המוב ההוא אומר ארץ נתנה יגולה ינרכני אלהיס אלהינו‪ .‬יאמר כי בהגיע זאת הנרפה‬
‫יכירו כל כאי עולס כי היא ברכת אלהיס אלהינו המושפעת מרוס שמיו על כל הנמצאות‬
‫השפלות אשי בתחתיות ארץ וכמו שהוא עני! נפלא ממנו מ״ש בקנה הימני אשר כנגדו‬
‫לדעת בארץ דרכך וגו׳‪ .‬והוא עצמו מ״ש במקיס אח־ דעו כי ה׳ הוא האלהיס הוא עשנו‬
‫ולא אנחנו וני׳ )תליס קי(‪ .‬והכוונה כ־ כמו שיש כת להכיר את השס מצד החכמה המישפעת‬
‫מאתו כן יש ויש מצד מה שנראה בעינינו עין השגחתי תמיד פתוחה על פרנסתנו ומחייתנו‬
‫והוא ענין נכון כוון ממנו גס כן בקנה השני הזה אשר מלשמאל‪ .‬ואולס הקנה השלישי‬
‫השמאלי המורה על כללית הטיב ההוא ושיעיר התפשמיתו אל המקבלים הוא אומרו יורוך‬
‫עמים אלהים יורוך עמים כלם והס המלית עצמם שתאר בהם התפשטות המוב העליון‬
‫הימיני כי השפע המושפע מאתי מגיע לכל איש ואשה צורכי ולכל בדיה ובדיה די מחסירה‬
‫כמ״ש )שם קמ״ה( טיב ה׳ לכל ורחמיו על כל מעשיו עיני כל אליך ישברו וגו׳ פותח את‬
‫ידיך וגוי‪ .‬והנה תמצא שמלות פסוק* הקנים הימינייס הם קרובות למלות השמאליים לפי‬
‫בהם עניינים מתיחסיס זה לזה • אמנם בעמן התכלית נבדלו תכלית החליף כי האחד הוא‬
‫מנין עליון רוחני מושנ לנפש והשני הוא חומרי מורגש וזה כי התכלית אל שפע החכמה‬
‫המאיר׳ מאור פניו הוא שנדע ונכיר כי תשפוט עמים מישיר הנהנה שכלית ורוחנית כמו‬
‫שאמרנו וכמ״ש )דברים ל״ב( הציר תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וגו׳‪ .‬אמנם התכלית‬
‫לאלו הטיבות השלמיות הוא אומר ולאומים בארץ תנחם סלה כי הוא ינחם וינהלם בלתם‬
‫בכל צריכהם בהיותם בארץ כל ימי הבלם ‪ .‬אמנם אין ספק כי אימרו ישמחו וירנני הוא‬
‫חוזר לשניהם לזה כענינו ולזה כענינו ונתקשרו יחד כ׳ למשקיפים בהם השקפה ישרה נס‬
‫המה היו סבה להשגת הטוב האמתי כ׳ ירחיקו בהם המונעים ויק־יבו המסייעים‪ .‬הרי תמינת‬
‫זאת המטר׳ הטהור׳ אשר נתחקו בה ב׳ אלי העניינים אשר עליהם אמר החכם אורך‬
‫ימים בימיני בשמאלה ונו׳‪:‬‬
‫והנה להיות הימים האלה שמתחלת ספירת העומר ועד תשלומה בכללם ופרטם מסכימים‬
‫טס כללי ופרטי המזמור הז‪ :‬רציני בהיות מספר הפחותים כמספר השבועות ומספר‬
‫התיבות כמספר הימים כמו שאמרנו היה המנהג בכל ישראל לקרוא אותו בכל לילות זה‬
‫הזמן סמוך לספיר׳ כי כמוהו ישתתפו ב׳ העניינים אשר לימין מנורתו ושמאל׳ בזמן הזה‬
‫המיוחד אל העניניס הימניים מצד שהמספר הזה הוא מטון לקבל התורה האלהית אשר נזכר׳‬
‫ונפקדה בסופו יום הנ׳ כ׳ הוא חיינו ואורך ימינו אשר אל הימינייס והשמאליים מצד שהוא‬
‫הזמן שבו יושפעו עלינו אלי הטיבית הזמניות בשמיר לני שבועות חוקות קציר שבהם תלויס‬
‫העושר והכבוד שהם אל השמאל‪ .‬יכל זה מה שנוכל לקחת הישרתי מאומרו בתחלת זה‬
‫הענין כי תבאו אל הארץ אשר אני נותן לכס וקצרתם את קצירה והבאתם את עימר ראשית‬
‫קצירכס אל הכהן והניף את העומר לפני ה׳ לרצונכם ממחרת השבת יניפנו הכהן‪ .‬באומרו‬
‫אל הארץ אשר אני נותן לכם כיוון אל מה שנאמר במקיס אחר)שס חי( כי ה׳ אלהיך מביאך‬
‫אל ארץ טובה וגו׳‪ .‬ארץ חטה וגו׳ ארץ אשר לא במסכנות וגו׳ ־ ואכלת ושבעת וברכת‬
‫וגו׳‪ .‬השמד לך פן תשכח וני" שהכינה בכל ז; לומר שהארץ ההיא נתנה לספוק ההכרחי‬
‫לבד לעזור אל ההצלחה האמתית כמו שכתבני בפרשת היין הנזכרת‪ .‬ואמר עכשיו כי לסימן‬
‫זה בהגיע קציר השעורים בה לא נהנה ממנה עד שנביא ראשיתו לפני יי׳ כי הוא תחלת‬
‫תבואותי׳ ויניף הכהן את העומר לפני ה׳ לרצין להם כדי שיתבוננו בה׳ בינה שהבל מלפניו‬
‫מוכן לפנינו לעבודתו לא בבתינת עצמו כמו שחשבו הפתאים‪ .‬ממח־ת השבת יניפנו ובא‬
‫בקבלה האמחיס )מנחות ס״ה‪ (.‬שאינו' זה שבת בראשית והיא מנין מעילה מאד לפי הכוונה‬
‫יוה‬
‫קמו‬ ‫שבעו! וששי‬ ‫א ש ד‬ ‫שער‬
‫וזה שלא ניחם נפט הנוובוח ה מ ה אל הנהנה הטבעית אשר שכח בראשית הוא סימן‬
‫אליה כמו שזכרנו כמ״ש הצדוקים )שכ(‪ .‬רק אל המהנה העליונ׳ המיוחסת אל מוטל הפשח‬
‫כמו שקדם ‪ .‬ושיטשו טליה קרבן לאמר ממך הכל ומידך נחנו ל ך ) ד ה א׳ כ׳׳ט( ולהחמיר‬
‫על טנין במינה זו אמר ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו וגו׳‪ .‬כי הוא הלמוד הראוי להקדים‬
‫בלי ס פ ק ‪ .‬וסיים מקת פולס לדורותיכם בכל מושבותיכם לומר כי זה המטע המובא שמה‬
‫וכל אשר כגילו הוא הטקר בכל אלה כטניינים המרומים לא זולת ושכן ראוי שיומק בלבם‬
‫מקת עולם לדורותס בכל מוכבותם בין בהיותם בארן או מוצה לארץ‪ .‬וכבר היה הטנין‬
‫הזה הכרת הימין באלו המוכות מהשמאל ושהראוי שתהא שממל נדמה וימין נקרבת ‪:‬‬
‫והנה צורת במנורה עצמה לפי זה דרך כלל נזכרה בשני הכתובים אשר בהם תסיים מצום‬
‫זו וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש ונו׳‪ .‬ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה‬
‫וגו׳‪ .‬כי הנהרמפרשים זי׳ל נדמקו בביאור הכתוב הזה לכאן כמו שנמצאבפירושיהן‪,‬אמנם‬
‫טל הכוונה הזאת יבא כפתר ופרמ יזה כי הכתוב הראשון יזכור קדושת היום מצד מה‬
‫ושהוא יום קבלה ההירה האלהיה כמי שיבא אשר הוא הימין ע״ד אורך ימים בימינה אמנם‬
‫שמאלה הוא מה בסמך הכ־זוב הב׳ שיבשר רותם שבקוצרם אה קציר ארצם יהיה להם כדי שבעם‬
‫הותר כמו שאמרנו בפירוש המזמיר והוא יעצמו מאמר בשמאצה עושר וכבוד וזה הענין הראשון •‬
‫ואולם הענין רב׳ רוא לקוה ממצוה הםפירה אמר וספרהס לכס מההרה השבת מיום‬
‫הניפכם אה עומר ההטפה שבע בבהוה המימוה ההי־נה עד ממררה הכבה וגו׳‪ .‬כי‬
‫הוא מבואר שספירת הזמן ולדבר מה יורה על הצער ההוה בהעדרו ועל התטטג‬
‫המקווה בהוייהו כמו שהוא ננלה בכל ספירוה ימי הטמאים והטמאיה וכמ״ש )תנמומא פ׳‬
‫מצורע( וכי יזיב זוב דמה ימים רבים )ויקרא ט״ו( ימים שנים רבים שלשה ולפי שהיו ימי‬
‫צער קורא אוהם רבים‪ .‬והנה לפי שיציאהס ממצרים היהה צקבל ההורה האלהיה דכהיב‬
‫)שמוה ג׳( בהוציאך אה הטס ממצרים הטבדון אה האלהיס טל ההר הזה הישירה בזה‬
‫להודיט ולזכור בכל דור ודור כי מטלה טבו בהמל׳ בשטה קבלה ההורה והוא כי לגודל‬
‫מטלתה לא קבלוה מיד כשפדכו מטומהת מצרים עד כעברו עליהם שבטה שבוטוה שבהם‬
‫נגמרו להסיר את אלהי הנכר אשר בקרבם ויטהרו להמליף שמלותס ותכונתם כאשה זו שהיתה‬
‫בזוב טומאתה‪ .‬ואע״פ שפסקו דמי זובה צריכה להמתין טוד ז׳ ימים נקיים )ויקרא שם( קיו‬
‫לשכינ׳ שבעה יובלים אלא דיו לבא מן הדין שההיינה שבט כבהות ימים כי האלהים סייע‬
‫בטהרהס כמ׳יש)שמוה י״ט( ואשא אהכס על כנפי נשרים ואביא אהכם אלי כלומר בהנועה‬
‫קלה ומהירה אכר לא יצוייר כן טל המנהג הטבטי כמו שפירש שם‪ .‬ובמדרש מזית )שיר‬
‫בי( תני רכב״י בשטה שיצאו ישראל ממצרים למה היו דומים לבן מלך שטמד ממולי אמר לו‬
‫אדוננו המלך ילך בנך לאסכולה אמר להם טדיין לא בא בני בזיוו שנשתנה ממוליו אלא‬
‫יתעדן בני כשלשה מדשיס ואמר ילך לאסכולה ‪ :‬כך בשטה שיצאו ישראל ממצרים אמרו‬
‫מלאכי הכרת רבונו כל עולם הגימ כמה שיקבלו בניך את התורה אמר להס הקב׳׳ה עדיין‬
‫לא בא זיותן של בני משטבוד טיט ולבנים אלא יתמנגו מד נ׳ מדשיס ואמר כך אתן להם‬
‫את התורה ואימתי במדש השלישי)שמות י״ט(‪ .‬והוא מבואר שמסרון הזיו ומזרתו טל ידי‬
‫מדונם היא היה ההכנה שתזדמן להם בזמן ההוא טל ידי המטשיס הנוראים שנטשו להם‬
‫במרה כי מרים היו ולא יכלו לשתות שם מים טד שהורה השם ‪ p‬ושם שס לו מק ומשפט‬
‫כי הוא עיה הלמוד הראוי והנאות להם לפי שטתם כמו שכתבנו שם‪ .‬ולרמוז אל חסרון‬
‫החהלחס ושעדיין הוא דחויין מבא אל המטמד הנבחר והקדוש ההוא להזדווג טס אלהיהם‬
‫המקריבס אליו תקרובת אהבה ונדבה כהקריב המתן את כלתו טד שיטברו ימי הדמיה‬
‫ההיא שהמשלנוה אל ימי הלבון והנקיות‪ .‬אמר וספרתם לכס מממרת השבת מיום הביאכם‬
‫וג׳‬
 ‫שבעה וששים‬ ‫אמול‬ ‫שעי‬
‫וגו׳‪ .‬כי כן ימלאו ימי הממאיס הגרושים מפיח חענוגיהם‪ .‬ולפי שהימים האלה לשלמי‬
‫הבחינה הס ימי צער כמו שאמרגו לפיכך לא קכעו לכרך שהחיינו בתחלת מספרם כי איך‬
‫חברך שהחייט האשה המגורשת מביח חפנוגיה מספר ימים אדרבה קינה מימי לה ‪ .‬אמנם‬
‫קבשהו תכף מלאת ימי הטוהר והשלמת המשפר ביום החמשיס והוא אומרו פד ממחרח‬
‫השבת השבימית תספרו ג׳ יום כלומר שיום הגטת הטסף המקווה הוא יום החמשיס‬
‫מם שמספר ימי הריחוק אינו אלא המספר אשר לפניו והוא תשע וארבעים יום אי שבע‬
‫שבתות כמו שהיא הטנין אצל הקרבנותטצמן וכמו שיבא‪ .‬וזה טפס יוחר נראה ממה שכתב‬
‫הרשב״א דל בתשובה )סימן קכ״ו( כי מפני שיש לנו טנמת נפש במה שאין אנו מקריבים‬
‫את המומר אין אט מברכים זמן דמאי מגמת נפש יש בזה מקרבן פסח ועליית הרגלים‬
‫ומגיטחיהן‪ .‬ומוד דבענץ הספיר׳ אין חלוף בין ספירתנו לספירתם‪ .‬מכל מקום יש בזה‬
‫הערה נפלאה אל ט ס ף החכמה ואל ההשתדלות העצמי הראוי לעשות בעסק התורה ולמידתה‬
‫למנות ימינו ושנותיט כדי שלא יצאו לריק ולא יבלו בבהלה כמו שכתבנו בשער נ״ט ‪.‬‬
‫וכמו שאמרי ז״ל יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם והוי שותה בצמא את‬
‫דבריהם )אבות פ״א( כי מקר כל ההשתדלות וההישרה בזה הוא תכלית הכוסף ‪ :‬כאשר‬
‫הוא בשתיית הצמא יכמי שכתוב )ישעי׳ נ״ה( הוי כל צמא לכו למים וגי׳‪ .‬ללמד בי מי‬
‫שאינו בא אל הלמוד בתורת רמב וצמא אין לו שוס תועלת‪ .‬ולזה היתה ענין בשירה אומרו‬
‫והשלחתי רעב בארן לא רעב ללחס ולא צמא למיס כי וגו׳ )עמוס ת׳(‪ .‬כי מיד כשיהיו‬
‫הדורוח רעבים גס צמאים לבקש את דבי ה׳ מיד יפתח ה׳ להס את אוצרו הטוב ויאכלו‬
‫ויותירו כדבר ה׳ וזהו הענין השט ‪:‬‬
‫אמנם המנץ השלישי הוא לקוח מאומרו והקרבחם מנחה חדשה ליי׳ ממושבותיכם תביאו‬
‫לחם תנופה שתים שני משרוניס סלת תהיינה חמן חאפנה בכורים לה׳ והקרבתם‬
‫וט׳ וזה כי מן ההבדל אשר בין אלו ב׳ הקרבטת אשר מתבואת הארץ נבוא להכיר ממלת‬‫‪t‬‬

‫בטלי התורה מל זולתם מקץ מהתחלחס‪ .‬והוא כי בחחלת טנינס ממחרת יום ראשץ של‬
‫פסח הביאו את קרבן השמר שהוא הלכה למשה מסיני שבא מן השעורים והסמיכוהו חדל‬
‫)מנחות פ״ד •( אל המקראות נאמר כאן אביב ונאמר להלן)שמית טי( והשעיר׳ אביב והיה‬
‫זה להודימ שאס כבר יצאו ישראל מכלל כל האומות שנחשבו לתבן או קש או לקוצים כסוחיס‬
‫ובאו לכלל תבואה הנה מדיין כיו במדרגת השמורים שהוא מאכל משותף לאדם ולסיסים‬
‫ולרכש‪ .‬אמנם מדיין לא באו לכלל שלישתם המיוחד הנמשל לחטים שהוא מאכל הארס‬
‫בייחוד ‪ .‬ולזה לא שייבא ברכת שהתייט בהבאתו כי זה דרך אל שלמות לא שלמות‪ .‬ולפי‬
‫שכל ההתחלות קשות היה ג״כ זר מעשהו יקשה עבירתו כמ״ש במדרש )ויקרא רבות פ׳‬
‫כ״ח( איר אבץ בא וראה כמה ישראל מצטמרין מל מצות המומר דחנינן חמן קצרוהו‬
‫זנחטהו ביץפות והביאוהו לעזרה היו מהבהבץ אותו באור כדי לקיים מצות קלי דברי ר״מ‪.‬‬
‫זמכמיס אומרים בקטם ובקלחות חובטין אותו כדי שלא יתמעך נתנוהו לאבוב ואבובו היה‬
‫מגיקב כד שיהא האור שולט בכלו שטחוהו בשרה והרוח מנשבת בעזרה ט ׳ נחטהו‬
‫;‬

‫כריתים של גרוסות והוציאו ממט משרץ שהוא ממפה בי״ג נפה ‪:‬‬
‫ועתה ראה כמה ירמח זה לר\שי הגמצא בהתחלת זה השלימות באומה מיום שהחל לכת‬
‫מצות במ נח מד שהיתה מטחו של יעקב אביט שלמה וראויה לבוא אל כלל‪ .‬ט‬
‫העשרה דירות מנח ופד אברהם בלן היו מכעיסץ לפטו עד שבא אברהם ונמל• שכר‬
‫גמד כלס)אבות פ״ה(‪ .‬והנה כששלש על הפ‪x‬ה דורות מספר הג׳ הרי הונפו בי״ג נפה‬
‫ומדין היו בערך השעורים‪ .‬אמנם לפי שכבר היתה ההחחל׳ יותר מחצי הכל בשכבר‬
‫נפרדו בה מכלל שאר האומות היה בה כדאי שיהיו ששגחים על ידה במדרגה הדורכת‬
‫מהלך‬
‫קמז‬ ‫שבעה וששים‬ ‫א‪£‬ןך‬ ‫שער‬
‫מהלך השלמות‪ .‬אמרו במדרש )ויקרא רבות שס( ר׳ יוחנן אמר אל חהי מצות העומר קלם‬
‫בעיניך שעל ידה זכה אברהם ליירש את ארן מ ע ן הה״ל־ )בראשים י׳׳ז( ונהחי לך ולזרעך‬
‫אחריך אח ארץ מגוריך את ארן כנען רשב״ל אומר היא שעמדה להם בימי גדעין שנאי‬
‫)שופטים ז׳( והנה צליל לחם שמורים מתהפך‪ .‬בזכות מה ניצולו בזכות צליל לחם שעורים‬
‫ואי זו זו מצוח הטומר‪ .‬רבי שמואל בר נחמן אמר היא שטמדה בימי חזקיהו שנאמר‬
‫)ישטי׳ לי( והיה כל ממבר מטה מוסדה ומ׳ וכי יש מלחמות תנופה באותו הדור אלא‬
‫הר אומר זו מצות הטומר‪ .‬ורבנן אמרי היא שעמדה בימי יחזקאל וכו׳‪ .‬הרי שהכל מסכימים‬
‫שאין לבזות אותה ואין להקל בטרכה מפני היותה טנץ התחלה אל השלמות שהרי בה זכה‬
‫אברהם אשר הוא מ״ה היה מתחילה בזה השלמות אשר בו התחיל לזכור זאת הארץ אשר‬
‫עליה אמר המצוה זו וכי תבאו אל הארץ אשר אני נותן לכס וקצרתם וגו׳‪ .‬וכן בה זכו‬
‫בכל הדורות אשר לא ממדו מל תכלית שלמותם כמו שהיי בדורו של גדעון שכלם היו דומים‬
‫אל השטוריס והוא לבדו היה חובט חטים וכן בימי חזקיהו ויחזקאל כמו שנרמז מהכתובים‬
‫שהביאו והוא רמז נכין ומבואר ‪:‬‬
‫והנה טכ״פ לרמוז אל השלמות הא׳ ההוא בא הקרבן הזה מטומר שטוריס להניף אותם‬
‫לרצון לפט ה׳ כי הרצון השלם בתחל׳ סימן יפה לסוף וצוה שיספרו משס טת התחלתם‬
‫עד סוף המספר מ ז כ ר אמנה בסופו אמר והקרבתם מנחה חדשה לה׳ וגו׳‪ .‬ו ע ק‬
‫הוא קרבן שתי הלחם הבא מן החטים בעליהם נאמר סולת תהיינה לפי שכבר באו עם‬
‫הסיוע האלהי מ ז כ ר לכלל שלמותם המיוחס אל החטים המיוחדים אל מאכל האדם וכמ״ש‬
‫)ב׳ימ קייד‪ (.‬אדם אתם אתם קרויים א ד ם ‪ .‬שטליט נאמר בקבלה בטנך ערמת חטים‬
‫)שיר זי( ואז זכו לקבל התורה הוא הלחם אשר נתן ה׳ לאכלה אשר בה היו סגלה מכל‬
‫העמיס‪ .‬ובמדרש )שו״חט תלים ב׳( בטנך טרמת חטים שבלש של חמים מתמרת ועולה והקנה‬
‫שלה ארוך וקניה רחבים וארוכים והשכמת בראש הקנה‪ .‬והקנה שלה מתגאה ואומר בשבילי‬
‫נזרט השדה‪ .‬והטליס מתגאץ ואומרץ כ ן ‪ .‬ואומרת להם השבולת כרי הטרן גא והכל‬
‫יודעין בשביל מי נזרע השדה ‪ .‬לא טשה זמן מרובה טד שבא הטרן הקש מכגיסץ אותו באש‬
‫המוץ זורה אותו לרוח ‪ .‬ומקיימין אח החמים בגורן‪ .‬וכל מי שרואה אותו משקו הה״ד‬
‫)תה׳ליס ב׳( נשקו בר ‪ .‬כך אומות המכ״וס אומרים בשבילנו נברא העולם וישראל אומרים‬
‫להם והלא כך כתוב )ישעיה ל״ג( והיה ממיס משרפות סיד ולעתיד לבא משתיירץ ישראל‬
‫לבד הה״ד )דברים ל״ב( יי׳ בדד ינחט י ומה זה המשל לא לגאוה וסכלות ממט הוא‬
‫נאמר רק למה שנתאמת שמאלית המיוחד לאדם לא נזדמנה השגתו לשוס איש מהמין ט‬
‫אם נדי התורה הזאת האלהית במו שנתבאר במקומות רבים שהעכ׳׳וס ק בערך אל‬
‫מ ג ל י ת במדרגת הקש והתבן כמו שזכרט ראשונה‪ .‬אמנם המתחילים מהאומה היו במדרגת‬
‫להם השעורים המטפה בי״ג נפות כנזכר‪ .‬והשלמים בהם כלמס הנעשה מסלת המטיס‬
‫שעליה נאמר בטנן מרמת מסים ואז הגיע זמן לברך שהתייט בלי ס פ ק ‪ .‬וזה מק נכבד‬
‫מאד להכלת שלימות זה העסק ותוארו אצל שאר האנשים אשר אמרט ראשונה‪ .‬אמנם‬
‫באו שתי הלחם לרמוז אל הכנתם אל שתי תורות תורה שבכתב ותירה שבמ״פ כמו שבאת‬
‫בקבלה עלז )שיר ד( שט שדיך כשני מפרים וגו׳ ונאמר)משלי ה׳( דדיה ירווך בכל פח‬
‫ואמר בפי שתי הלחם )ציד( שתי הלחם נילשות א׳ א׳ ונאפת א׳ א׳ כלומר שיתט לב על‬
‫כל אחד מהם במי עצמה בהשגחה עצמית ומיוחדת ‪ .‬מה היו שתי הקרבטת הל‪ 4‬רצוני‬
‫קרק העומר וקרק שתי הלחם אצלם כמין מדרטת זו למעלה מזו למים אל הלחם העליון‬
‫מהם והוא לחם ספנים אשר על השלק הטהור הרומז אל מעלת סחורה האלהית מם‬
‫מפרכות לחמיה לחמו פנים מראים על הדרך אשר יצוה עלז אחרי ק מרשה בפני מצעה‬
‫כמו‬
 ‫שבעה וששים‬ ‫אמור‬ ‫שעי‬
‫כמו שפי׳ ענינו אצל המשכן וכליו שער מ״מ‪ .‬ואולם להיות הלמס ההוא סימן תכלית‬
‫השלמות מם שהיהה השגתו קשה ופליאה היה ג״כ מעשהו זר ונפלא מאד לת״ר בית גרמו‬
‫היו בקיאין במעשה למס הפנים ולא רצי ללמד ‪ .‬שלמו מכמיס והביאו אומנין‬
‫מאלכסנדריאה של מצרים והיו יודעין לאפות כמותן ולא היו יודעין לרדות במותן‬
‫שהללו מסיקין מבחוץ ואופין מבפנים ואין פתן מתעפשת ‪ .‬והללו מסיקין מבפנים‬
‫וכששמעו מכמיס בדבר אמרו כל מה שברא‬ ‫ואיפין מבחוץ ופתן מתעפשת ־‪.‬‬
‫הקב״ה לכבודו בראו שנאמר )ישעיה מ״נ( כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו׳‪.‬‬
‫ומזרו בית גרמו למקומן י שלמו להם מכמיס ולא באו כפלו להם שכרס ובאו בכל יום היו‬
‫טעלין י״ב מנה והיום כ״ז מנה דברי ר״מ‪ .‬ר׳ יהודה אומר בכל יוס כ״ד והיום מ״מ א״ל‬
‫מה ראיתם שלא ללמד ‪ .‬א״ל יודעין היו בית אבא שביה עתי־ לימרב שמא ילמוד אדם‬
‫באינו הגון וילך ויעבוד ע״א בכך ‪ .‬ועל דבר זהמזכירין אותם לשבת שמעולם לא נמצאת פת‬
‫נקיה ביד בניהם שייא יאמרו מלמס הפנים סונים לקיים מה שנאמר )במדבר ל״ב( והייתם‬
‫נקיים מה׳ ומישראל)יומא ל״ח ‪ (.‬וכזה וכזה סופר שם מבית אבעינס שהיו בקיאין במעשה‬
‫הקטרת‪ .‬וכל מה שיורה על זרות המלאכות ורוב האמון הנמצא בהם בכל זה הוא עדות‬
‫להיומ העניניס ההם דוגמת הדבר התכליתי׳ המושג בטורמ גדול והתחכמות עצומה ‪.‬‬
‫ונתברר מטוב כוונתן שהבקיאין במעשה אלו המלאכות מובטח בהם שלא יעבדו בהם ע״א‬
‫אמנם האנשים הבלתי מהוגנים המטפלי׳ בהס הס חשודים בכך י והנה בזה כבר היו שתי‬
‫קצות‪,‬ההשגה הזאת שותפין בזכות המלאכה וקשיה במשפט הקצוות בזה הענין אלא‬
‫שהגלית יותר קשה וזר ‪ .‬והנה להיות שלשה קרבנות אלו נמשכין אמד לאחד במהלך‬
‫התכלית והשלמות עד שכבר היה עניינם אחד אמרו בעשרה נסים שנעשו לאבותנו במקדש‬
‫שמעולם לא נמצא פסול בטומר ובשת־ הלחם ובלחם הפנים)אבות פ״ה( יהנס היה לבשורה‬
‫טובה טל שלמותם שלא ימצא פסול באלו השלשה וךבנות הרומזים אל חחלתס ואמצעיתם‬
‫ותכליתם על דרך שהיה סימן טוב להם כל השנים שהיה עולה גורל של שם בימין)יומא‬
‫ל״ט‪ (.‬או שהיה לשון של זהורית מלבין )שם(‪ .‬והנה המפרשים ז״ל )רש״׳ שם( פירשו שהיה‬
‫הנס בשלשה קרבנות הללו לפי שהפסיל דומה אותם לנמרי ולא יעשו עד זמן אחר כיוצא בו‬
‫שהרי הטומר א״א ללמיטתו ולקצירתו כי אם בליל י״ו לניסן כדאיתא במנחות )ס״ה‪ (.‬כיצד‬
‫הן טושין שלומי ב״ד יוצאין מערב י״ט ועושין איתו כריכות במחובר לקרקע כדי שיהא נומ‬
‫לקצור כל העיירות הסמיכות לשם מתקבצות שם כדי שיהא נקצר בטסק נדול כיון שמשכה‬
‫אומר הקוצר לכל העומדים שס בא השמש אומר ין לו הן בא השמש אומרין לו הן בא השמש‬
‫אומרין לו הן מגל זה אומרין לו הן מגל זה אומרין לו הן מנלןזה אומרין לו הן קופה זו אומרין לו הן‬
‫קופה זו אומרין לו הן קופה זו אומרין לו הן‪ .‬ואם היתה שבת אומר להם שבת זה אומרין לו הן‬
‫אקצור והס אומרים קצור שלשה פעמים על כל דבר ודבר וכל כך למה מפני הביתוסיס שיצאו‬
‫למיטת בבית שני שהיו אומרים שאין קצירת הטומר במוצאי י״ט אלא במוצאי שבת בראשית‬
‫שנאמר מממרת השבת ונו׳ ‪ .‬הנה מכל זה שאס עבר יומו בטל קרבנו שהרי בלילה ההוא‬
‫היו צריכין לדקדק כל זה השימור כ״ש שלא יכשר בזמן אחר ‪ .‬ושתי הלחם ג״כ אין לו‬
‫חשנזמין לפי שאין אפייתן דומה שבת ולא י״ט י)משם צ״ה ‪ (:‬וגס לחם הפנים אס נמצא‬
‫פסול בו בשבת זו היא נדמה טד השבת הבאה שהרי א״א לסדרו אלא בשבת שנאמר להצן‬
‫ביום השבת ביום השבת יעדכנו וגו׳ ‪ .‬וטס שהדברים אלו דברים של טעס הס יראה שאם‬
‫כדבריהם לבד כבר מוייב שיעשה כנם הזה בבל קרבן צבור כשיקרה שלא יהא לו משלומין‬
‫והיה לי לומר מעולם לא נמצא פסול בקרבן שאין לו תשלימין ולמה יזכיר ג׳ אלה ‪ .‬ולזה‬
‫אני אומר שנתלוה להם הטעם שכתבתי ולכך משבום לאמד במספר הנסים כי היה ראד‬
‫לחשבם‬
‫קין‬ ‫שבעה וששים‬ ‫אמ‪1‬ר‬ ‫שער‬
‫לחשבם ג׳ כמספרם ‪ .‬סוף דבר קרבן שחי הלחם הוא מהחטיס ביום הממשים הוא‬
‫המעיד שכבר היו המקריבים ביום ההוא יחריס במעלה על מה שהיו בתחלת המספר במדרגת‬
‫יתרון הקרבן ההוא אל קרבן העומר אשר הקריבו אז מהשעורים ‪ .‬והנה הקרבן הבא‬
‫עמהס יוכיח על זה גס כן כי הקרבן הבא עם העומר הוא כבש אחד לעולה ומנחתו שני‬
‫עשרוניס ועם שחי הלחם הס מקריבין שבמה כבשים תמימים ופר אחד ואלים שנים לעולם‬
‫ומנחתם ונםכיהס כמדובר ושעיר עזים אחד לכפר ושני כבשים לזבח השלמי׳ וכבר היה‬
‫קרבן זה קרוב לקרבן הנשיאים בחנכת המזבח שכבר נתבאר בשער נ״ז ‪ .‬ובמדרש חזית‬
‫שיר די( בכל המוספין הוא אומר )במדבר כ״ח( ושעיר עזים אחד למעאת ושעיר לחמאת‬
‫אבל בעצרת אין כתיב חטאת ללמדך שלא היה שם לא חטא ולא עון הוי שעלו מן הרחצה‬
‫)שיר שם( שהיו כלם מרוחצין מן העונות כשקבלו את התירה ‪ .‬והנה הרליבנ ז׳׳ל משה זה‬
‫הרושם מהיות קרבן הפסח נקרב על מצות והיות שחי הלחם חמן שהמצה לחם בחסר תקון‬
‫החמוץ כמו שהיי חסרי׳ ראשונה ואתר נשלמו דעותיהם כמו שנשלם הלחם במימוצו ולידן‬
‫עדיפא בלי ספק כי בכל רמזי חז״ל החמוץ לא עדיפותא הוא אלא נריעותא הוא כמו שנתבאר‬
‫שם במקום איסורו ‪ .‬ועוד דקרבנות עומר ושתי הלחם אהדדי ראוי לדרוש ‪:‬‬
‫והנה על קדושת היום הנדול והקדוש אשר בו נתנה זאת התורה בסוף ימי הספירה‬
‫כאשר אמרנו אמר וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה‬
‫לא תעשו חקת וגו׳‪ .‬צוה שהיום ההוא בעצמו שנשלם מספרם ובו הקריבו שתי הלחם יהיה‬
‫להם מקרא קדש כי בו ירד להם לחם קדש מן השמים אשר יאכל אותו האדם וחי לעול׳‬
‫והוא יום השש׳ בסיון שעליו אמרו חייל)שבת פ״ח ‪ (.‬ויהי ערב ויהי בקר יום הששי תנאי‬
‫התנה הקב״ה עס מעשה שמיס וארץ שאם ישראל יקבלו את התירה מוטב‪ .‬ואס לאו וכו׳‪.‬‬
‫והנה יש בכאן שאלה חזקה והיא כי למה לא פירשה התורה כי היוס הזה שהוא חג השבועות‬
‫נזכר ונעשה לזכר מת; התורה האלהית וקבלתה"כמו שחוייב ממה שביארנוהו וממה שהוחזק‬
‫בידנו ממנהגנו ומנהנ אבותינו בתקוני תפלותנו וקריאת פרשיותינו על הדרך שפירשה במג‬
‫המצות ובחנ הסוכות וגס ביוס הדין וי״ה ‪ .‬אלא שיש לי להשיב בזה שתי תשובות ‪ .‬האחד‬
‫כי אין שום מבוא לתורה לצוות על זה המנין כי אס אחר קבלתה כמו שכתבו הראשונים‬
‫ז״ל שאין שוס טעם שיהא מציאות השם מצוה לפי שאין מציה מבלי שיקדם מציאות‬
‫מצום כי על כן לא מנאה בעל הלכות גדולות ז״ל בכלל המצות כמו שכתב הרמבץ‬
‫ז״ל בספר המצות שלו וכן איך תצוה התורה שנמונ יום קבלתה והתחלת מציאותה‬
‫אס אין אנו חייבין לשמוע בקולה אס לא בהיות זה מתובל אצלנו לאמת תחלה ‪.‬‬
‫והשני לפי שזכרון התורה וקבלתה אינו לזמו מייחד כשאר ענייני המועדים הנזכרים רק מציתה‬
‫בכל יום ובכל עת ובכל שעה דכתיב )יהושע א׳( לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והנית‬
‫בו יומם ולילה ובכל יוס ויום אנו מציוץ שיהיו חדשים וחביבין בעינינו כיוס שנתנו בו‬
‫לכתיב)דבריס כ״ו( היום הזה ה׳ אלהיך מצוך וגו׳ ‪ .‬כדאיתא במדרש )תנמומא פ׳ כי‬
‫תבא( ולזה צותה התורה ביום הבכורים ולענין מתן תורה סמכה על הפרסוס הנכתב מפורש‬
‫בפרשת במדש הג׳)שמות י״ט( אשר הוא םרסוס נפלא שאי אפשר להתעלס ‪ .‬ושני הטעמים‬
‫נכונים בפיני והנה מה שיפלינ במטלת זה היום לסי הנפלאות הנראות ביום ההוא הנורא‬
‫מהקולות והלפידים והדברות הנוראות אשר דבר טמנו מן השמים טס הדברים הנלויס אליהם‬
‫כבר כתבטם במקומם שער מ״ד ושער מיה ודי טתה למה שביוונט אליו להיות זה הפרק אמד‬
‫מזה הספר שיפרסם אמתת הנבואה ותורה מן השמים‪:‬‬
 ‫שבעה וששים‬ ‫אמור‬ ‫שער‬

‫הפרק החמישי ביום הדין‬

‫יבאר היות אעונה כוללת לכל האומות שיש דין למעל׳‪ .‬ולא נתחלפו רק כקביעת היום‪ ,‬ויבאר מהות זה‬
‫הדץ‪ .‬יסדר מלכיוח זכרונות ושופרות וטעס הבוסר‪ ,‬ויבאר טעם זה הדין‪:‬‬
‫בהדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם ונו׳‪:‬‬
‫ן ע י א גססרי )בהעלותך ס׳ וכי תבואו( והיו לכם לזכרון לפני אלהיבם אני ה׳ אלהיכם )במדבר‬
‫י( לסד‪ ,‬נאמר לפי שנאסר דבר אל כני ישראל לאמר כחדש השביע־ באחד לחדש‬
‫יהיה לכס שבתון זכרון תרועה מקרא קדש ואלו מלבות לא נאמר ת״ל )שס כ״ג( יי׳ אלהיו‬
‫עמו ותרועת מלך בו הרי סלביות ושוםרות רבי נתן איכר אינו צריך שהדי כבר נאמר )שס י׳(‬
‫ותקעתם בחצוצרות הרי שוסרות‪ .‬והיו לכם לזכרו; הרי זכדונות‪ .‬אני ה׳ אלהיכם הרי מלכיוח ‪.‬‬
‫אם כן מה ראו חכמים לומר סלטה תחלה ואחר כך זכרוגוח ושופרוח אלא המליכהו תחלה ואחר‬
‫כך נקש מלפניו שיזכור לך וכסה בשופר של חירות ואין שופר אלא של חידות שגאמר )ישעי׳ כ״ז(‬
‫והיה כיום ההוא יתקע בשופר גדול ועדיין אין אגו יודעין מי התוקע חלמוד לומר )זכרי׳ ט( ויי׳‬
‫אלהים בשופר יתקע‪ .‬ועדין אין אנו יודעין הקול מהיכן ייצא תלמיד לומר )ישעי׳ ס״ו( הול‬
‫מאון טעיר ‪:‬‬
‫•אמונת ההשגהה האלהיה להיוה עיניו פקוחות על כל דרכי בני אדם לדעת מעשה איש‬
‫ופקודתו להה לאיש כמעשהו בעולם הזה והבה ‪ .‬הנה היא מהוייבה מהשכל‬
‫גס הוא הדבר הנרצה ונכסף אל בל איש ישר בטבעו ־ כי איככה יוכל ויראה ברעה אשר‬
‫ימצא אוהו משהירה זה המשמש ואס מוהר הארס מן הבהמה בחשבון מעשיו אין למה זה‬
‫הוא נמצא וייצרו מה פעל כי הבל הבל ‪ .‬ולהעביר זה העצב מלב האנשים אמר ההכס‬
‫בסוף ספר קהלה )י׳׳א( שמה בהור בילדוהך ויטיבך לבך בימי בחורוהך והלך בדרכי לבך‬
‫ובמראה עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלהיס במשפט ‪ .‬אמר שמה בהור בילדוהיך‬
‫בצאהך לעולם הזה כי לטובהך נוצרה ויטיבך לבך בימי בחורוהיך בצערך בכל מעשיך אשר‬
‫חטשה כי יש שכר לפעולהיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך ‪ .‬הנה בדברו לשין רבים‬
‫טין‬
‫*הפלק החמישי‪ ,‬תיכן דבריי הוא‪ ,‬כי שכל כל אדם בריא יחייבנו להאמין בהשגחת הטרא‬
‫ית׳ מל מעשי בני אדם יכי עת ומשפט לו לתת להם כדרכיהס וכפרי מעשיהם ׳ כי לולא זאת הלוא‬
‫אין יתרון לארס מן הנהמ׳ ואיך נוכל להעלות על דעתני כי כדגי הים ח שרי דעת עשה ה׳ את בני‬
‫אדם בעלי חכמה ותבונה עלי ארץ‪ ,‬אשר הגדול והחזק מהם יבלע הקטן והחלש ממנו‪ ,‬מ־כלי אשר‬
‫יענש על רשעתו זאת ? יעיכ נראה גיכ כי האמונה הזאת כי יש אנקיס שופטים בארץ נתסשטה‬
‫מימי קדם קדמתה בכל העמיס ומשפחות האדמ׳‪ ,‬ינכל עת אשר יענה איש את רעהו ויראה הסעונ׳‬
‫כי אץ מציל לי מרעתו‪ ,‬גם לא יענש מכהו על עוני‪ ,‬ישא עיניו למרוס אל ה׳ וייחל ממנו כי הוא‬
‫יוציא לאיר משפטי לקחת נקמתו מיד המעיל‪ ,‬יהיא ישיב גמולי בראשי‪ ,‬יעל קדקדו חמשי ייריד‪(* ,‬‬
‫צסש בכל זאת נתיהדנו ונפלינו אנחנו בזה מכל העמיס דעננאך זינד וויר היערין פאן אללק‬
‫אנדעק‬ ‫י‬
‫*( וכן אמר המליץ ציצעיא לעם רוייי ט*‪:‬ד ; י»י ופחדו מאוד בימיו משני חמת המציק סאטילינא‬
‫העריץ‪ th,‬קם על עיר מולדתו חמי ויתלקטו אליו אנשיס רקיס ופוחזים להלחם עליה‪ ,‬ינחם‬
‫אותם וידבר על לבס לאמר‪, :‬אס גס ״‪,‬אכחד תחת לשוני העיזריס הרבים אשר אתנו מאשר‬
‫אתם יכו׳ תוכלו גיכ להיות בטוחים כי תעיז ידכם עליהם ‪ ,‬כי מצדני ילחמו המרות הטובות •‬
‫הבושת‪ .‬היראה‪ .‬האמונה דיא טרייע הגבירה‪ .‬אהבת ארץ מולדתנו הכבוד דיא עהרבארקייט‬
‫הסרישיס‪ ,‬הצדק‪ .‬המישריס והחכמה‪ .‬ולמינס יעמדו רק העזית‪ .‬הרשע ‪ ,‬הכזב‪ .‬מירך לבס‪.‬‬
‫שנאת עיר מכורתם ‪ .‬השפלות יל־ י»ות דיא נידערטרעכטינקייט ‪ .‬התאוה‪ .‬העול‪ .‬העישק‪.‬‬
‫והסכלות‪ ,‬ומי זה לא יבין כי כמלחמת הרע עם הטוב תעיז יד השני על הראשון זה יכנע וזה‬
‫יננר יכו׳‪ .‬ומלבד כל אלה הנא לאלהים המשפט‪ .‬לו העיז והגכור׳ הוא יעמוד לימין הצדק‬
‫להושיעו מכף מעול וחומס‪ ,‬קרנות ישרים ירומם וקרן מילתה יגדע‪'.‬‬
‫קיזז‬ ‫שבעה וששים‬ ‫אצור‬ ‫שעי‬
‫כיון אל שיי הדרכים אשר חדיב לב האדם לפכות אליהם ‪ .‬הדרך האחד להכין צרכיו בעניינים‬
‫הזמניים בטוב ל ו ‪ .‬והשני והוא הטקרי אשר יפנה אל דרך החיים האמחיים ‪ .‬הראשון הוא‬
‫אשר נאמר טליו)משלי ג׳( בשמאלה טושר וכבוד ‪ .‬השני אורך ימים בימינה ‪ .‬כמו שנחבאר‬
‫בפרק שקדם בענין הראשון ‪ .‬ועל שני המניינים האלה אמרה תורה )דברים לי( ראה נתחי‬
‫לפניך היום אח החיים ואת הטיב כי החיים ירצה בענין חיי העולם הזה והטוב במק העולם‬
‫שכלו טוב בהחלט כי שנים אלה הם דרכי נוטס להשתלם בשני העולמים וכן כל מי שעיניו‬
‫בראשו ראה יראה שתי ראיות אלו בלי ספק ולזה אמר שיתבשר וידע כי על כל אלה יביאך‬
‫האלהיס במשפט כמו שהדבר נכסף ממך ומכל במל שכל‪ ,‬והסר כעס )קהלת שם( היאוש‬
‫ה׳ה המשפט והטכר רטת הפקפוק והספק בו מבשרך כי מחשבות הילדות והשתרוח‬
‫אמר‬ ‫המבטיחות שיש בית מנוס להנצל מזה הדין המה ה ב ל ‪ .‬ועל בטחון זה הענין בעצמו‬
‫המשורר לכן שמח לבי וינל כמדי כי לא תעזוב נפשי לשאול וגו׳ )תלים י׳׳ז(‪ .‬כמו שמבטיח‬
‫היצר הרע באומר )קהלת ט׳( כל אשר תמצא ירך לעשות בכחך עשה כי אץ מעשה וחשבון‬
‫ודטת בשאול אשר אתה הילך שמה ולזה המשיך ואמר )שם י״נ( וזכור את בוראיך בימי‬
‫בחורותיך ונו׳‪ .‬כמו שפירשתי הטנץ יפה במקומו ת״ל • והנה האמונה הזאת כגר נתפשט‬
‫לכל אומה ולשין הנמצאים היוס בעילם אץ שום אחד מכחישה טד שמנהג כל באי עולם‬
‫לתלות עיניהם למרום לבקש דון שמים מלמעלה כשאין דין מלמטה ־ ואף גם זאת דדינא‬
‫דארעא מיכחא על^דינא דרקיעא רצוני שבבחינת מציאות דין שמים ראשונה נאמר שנמצא‬
‫דין ארץ בכלל ‪* .‬יזה בגזרת אמת לא תאמר רק בדבר שנתבארה אמתתו בהסכמת הענין‬
‫ההוא אשר בנפש למה שנמצא כן חוץ לנפש כמו שנאמר בדין אחד חלקי שיגזור השכל בו‬
‫דבר שנמצא כן כתיב בנימוס ‪ .‬ופל זה האופן נאמר שיש דין אמת למטה בארץ למה‬
‫מאת‬ ‫שהוא מסכים אל הדין הראשין הנמצא למעלה ראשונה והוא מאמר המשורר אמת‬
‫תצמח וצדק משמים נשקף)תלים פייה( ‪ .‬וזה כי הדין הצומח מארץ נקרא אמת לפי שכך כתוב‬
‫במרום לפני אדון השמים ב״ה כמו שאז״ל )ספרי פ׳ פנחס( על מאמר כן בנות צלמחד‬
‫דוברות )במדבר כ׳׳ז( כך כתובה לפני במרום וכאשר יבא במקומו ששר פ״ר ב*ה ‪ .‬אמנם‬
‫צדק משמים נשקף כי מה שנפשה שם לא יאמר שהוא אמת בזאת אבל שהוא צדק מצד‬
‫עצמו ונכון הדבר מאת האלהיס ‪ .‬אמנם מה שנחיחדנו בו האומה הישראלית בזה הוא בני‬
‫טנינים ־ האחד במה שקדמה אצלנו ידיטה זו יממנו נתפשטה לכל זולתנו וזה בהודיע אותמ‬
‫בתורה‬
‫אנדערן נאטיאנען אויםנעצייכנעט בג׳ עניניס הא׳ כי אנחנו היינו הראשוניס אשר ידעי זאת אמרי‬
‫שהודיענו היית בתורתו שברא עולמו ברצוני המוחלט אשר מזה יתחייב‪ ,‬כי לא לתוהו בראי ‪,‬‬
‫כי אס שיונהג בצדק ובמישריס ולא ירעי ילא ישחיסי איש לרעהי יכל עושה רשעה ענוש יענש‪ ,‬כמו‬
‫שהעירו על זה מתקני התפלה ״מראשית כזאת ‪:‬ודעת״ וכי׳ ״ ורק ממנו נודעה אמונת חידוש‬
‫העולם ומשפט אלקים לכל העמיס זילתו‪ ,‬הנ׳ שאנחנו לבדנו ׳והגיס היום המיוחד למשפט אלקי‬
‫זה‪ ,‬הגי שעל ירינו לבד יוקיע יוס הרין ה ז ז ‪ ,‬וכל שאר המועדים התליים בי כמבואר בתחילת‬
‫שער זה ‪.‬‬
‫*יזה שגזרת אמת יכו׳ > מנתו שמלת ״אמת״ תירה על השכמת המחשבה אשר כנסש הארס מם‬
‫הדבר אשר חיצה לה‪ ,‬ד״מ אס נחשוב שעץ העומר לפנינו היא תאנה‪ ,‬יהיא באמת תאנה אז נחשיב‬
‫דבר אמיתי‪ ,‬אפס אס הוא תפוח או מחשבתנו כוזבת‪ .‬יכאיסן זה יהיה משפט הנימוש ראם ביר־‬
‫נערליכע געזעמץ אמת יצידק רק אם היא משכים עם מה שיחייב משפט השכל אשר המניע ה׳‬
‫בקרכני כענין זה‪ ,‬ד״מ משסט הנימוס‪ ,‬כי מ׳ שמסבב נזק לרעהי ישלמנו‪ ,‬היא ניסד גס כשכל ועל‬
‫אופן זה אחדל שיש דין אמת למטה המסכים אל הדן הנמצא למעלה‪ ,‬במאה״כ ״אמת מארץ מצמח*‬
‫וכי׳ ר״ל שרק אז נקרא דן בני אדם בשם אמת‪ ,‬אס הוא משכים עם הצדק הנשקף משמים‪ ,‬ר״צ‬
‫מס השכל המוטבע כקרבנו אשר מקורו כשמים מעל‪ ,‬כי ה׳ יתן חכמה מסיו דעת ותבונה‪ ,‬יזשאשז״ל‬
‫על מאה״כ ״כן בנות צלפחד דיברות‪ ,‬כך כתובה לפני במרום״‪.‬‬
 ‫שבעה וששים‬ ‫אמור‬ ‫שעי‬
‫כתורה האלהיח בראשיח ביא אלהיס וגו׳‪ .‬כי ההיוחו בורא העולם ברצונו המוחלט אהד‬
‫שלא היה יתחייב שתהיה הנהנתו בצדק וביושר רציני כמו שנתבאר בשערים הראשונים וזה‬
‫״ה שרצהו באומרו )במוסף לר״ה( מראשית כזאת הודעת ומלפנים אותה גליתה זה היום‬
‫המלה מעשיך וכו׳ ‪ .‬ואולם יש שני עניינים שלא נהסשטו ממנו נזילהנו כצל‪ .‬כאהד שאנחנו‬
‫לבדנו בעלי סוד לאלהינו לדעה אי זה היום טשה ה׳ לשבה בו על כםא דין משאר הימים‬
‫ומה טיבו של דין זה כמו כיבא עניינו בקרוב כי על זה נאמר יום תרועה יהיה לכם ובאה‬
‫הקבלה האמהיה ופירשו)ר״ה ע״ז‪ (.‬כמו שנאמר הקעו בהדש שיפר בכסה ליום הננו כי הק‬
‫לישראל הוא משפט לאלהי יעקב)הליש פ״א( הנה שפירש מהוה הענין ומי הס בעלי סודו‬
‫ובריהו ב ו ‪ .‬והשני שאנחנו ולא זולהנו הם בעלי מלאכתו בזה ועל ידנו הוא נקבע יוס הדין‬
‫ראשונה אשר הוא המלה וריש לכל מקראי קדש הנסמכים עליו כמו שנהבאר זה כבר בפרק‬
‫הראשון אשר מזה השער ‪ .‬ושלשה העניינים האלו זכרם המשורר סמוכים ורצופים באומרו‬
‫צדק ומשפט מכון כסאך מסד ואמה יקדמו פניך)שם פיט( הנה בזה הזכיר קדימה זה‬
‫הטנין אלינו באור פניו בי רצה בנו‪ .‬אייכם על ישני אמר אשרי העם יודעי תרועה ‪ .‬ועל‬
‫השלישית אמר ה׳ באור פניך יהלטן)שש( כי הם המתהלכים ומשתדליכ בקביעות היום כהוא‬
‫וכל שאר המועדים הנמסר להם באור פניו והענין נכון ומבואר ‪ .‬והנה ייהוד זה כיוס‬
‫מורט אלינו כבר הכניסו החכם שלמה במישריי כשזכר אופני פתויי היצר הרע אל האדם‬
‫המסר הנשמע אליו והנמשך אחריו כמו שיתבאר באותה פרשה שאמר טליה הרב המורה‬
‫בהקדמתו שהיא לא באה אלא לתפארת המשל והוא באמת דבר כבד שיהיה הפסולת מרובה‬
‫מאד על העקר אבל נאות שיהיו ל‪:‬כ כוונה נכונות ‪ .‬ואשר נראה לפי כוונהנו הוא כי באומרו‬
‫כי במלין ביהי בעד אשנבי נשקפתי וארא בפהאים אבינה בבנים נער מסר לב בנשך בערב‬
‫יום ונו׳ והנה אשה לקראתו שית זינה וגו׳ )משלי ז׳( י כי כל זה הוא משל לפתויי היצר הרע‬
‫ומלותיו כי היא האשה הזונה כצורה צב אכר כהן טבע ההוויה לפניו והיא אשר המזיקה‬
‫בו ונשקה לו ואומרת )שה( זבחי כלמיכ עלי ונו׳ ‪ .‬והם הראות הפנים למעשיו ועצותיו‬
‫אשר מהם נכנסה לגופה כל עבירה מרבדים דברתי ערשי ונו׳ נפתי משכבי וגו׳‪ .‬לכה נרוה‬
‫דודים עד הבקר וגו׳ כי אין האיש בביתו הלך וגו׳ צרור הכסף לקה בידו ליום הכסא יבא‬
‫ביהו ‪ .‬והכוונה לענין הנמשל שיעשה וגם יוכל כי הוא יושב לבכיה כי אין האיש בביהו בענין‬
‫שיושגהו מעשיו ואם יש כבר הלך לדרך רחוק כלומר שאץ עהה עה האשף אל מעמד המשפע‬
‫עד עבור כמה ימים והדשים נם הנה צרור הכסף לקה בידו כלומר כי סוד זה הרצון‬
‫האלהי לקה בידו ולא מסרי לזילהי והוא בואו ליום הכסא זה המיוהד לביהו להשגיח‬
‫ולשפוט על המעשים ‪ .‬והנה אס כן עדין יש שהות לחטוא ולשוב והנה הודאה בעל‬
‫דין כמאה עדים דמי ובפרק חלק )צ״ו ‪ (:‬דרשי ליה קרוב לזה הענין דוק והשכה ‪ .‬והנה‬
‫כמו ששמענו ממני בכל ההיליו ושקריו ודובי כזביו ראוי שנשמע ממנה בזה שלא יוכל‬
‫להכמישו על כל פנים נהיה נדונים ליוס הזה אשר ידע יצרנו שאין לו שום טענה לההעלס‬
‫בו כמו שנראה מזאה הפרשה ממה שרמזו עם מה שהוכל לפרש בה כי יש ויש בה דברים‬
‫של ט ע ם ‪:‬‬
‫והנה אמר שנהבאר שהיום הזה יום הרועה הוא יום הדין טל האופן הנזכר הנה הוא ראוי‬
‫שנבאר ממנו שלשה עניניס ‪ ,‬האחד במהוה זה הדין שנשפט הש״י טס ברואיו היום‬
‫ומאיזה מין הוא ‪ .‬השני בסדר מלכיות זכרונות שופרות והתקיעות המצוות לעשוה בו ביום‪.‬‬
‫והשלישי בטעם זה הדין טס הנדונין בו כי בכל אהד מאלה יש מקום עיון ‪ .‬ואגב יתבאר‬
‫מעם קביעות היום ההוא ‪ .‬והיותו בזמן המיוהד שנקבב ויהבאר המאמר שזכרנו עם השאר‬
‫שיבאו‬
‫קיגו‬ ‫שבעה וששים‬ ‫אמ‪1‬ר‬ ‫שעי‬
‫שיבאו לרגלו‪• .‬המנץ הראשון במין ה ד ן הזה ומהותו וזה ש מ ר נתבאר בס״ח מהמאמר‬
‫הח׳ מספר המדות שהקניינים אשר לאדם בהשתרר או בהשתעיר אינם עמו בשיתוף הצדק‬
‫הנימוסי והדתי ושלא יאמר משפע צדק ובלי צדק בינו לבינס ושלזה הבנים הקטנים אשר‬
‫הס לארס למין ההשתרר או העבדים שהם לו ממין ההשתעבר שהם אצלו כבעלי חיים לא‬
‫יכנסו עמו תחת הצדק והבלתי הצדק ‪ .‬והטעם כי הבלי צדק הוא אשר יקבלהו האדם מהזולת‬
‫בבלתי רצץ ובאלו אין שם זולת האדון שירצה או שלא ירצה כי הם אצל סאב או האדון כחלק‬
‫ממנו‪ .‬וכבר נתבאר שם שאין אדם סובל בלי צדק מעצמו ‪ .‬וכתב עוד בפרק הקודם ופירש‬
‫הצדק הדתי לא יפול רק על הבני חורין כי אמנם הצדק הוא לאשר לו דת ואמנם הדת הוא‬
‫לאשר אפשר היות בהם חסרון משפט‪ .‬והכוונה כי מי שלא יפול עליהם סבול בלי צדק מהטעמים‬
‫שאמרנו לא יצדק עליהם ג״כ עשות צדק ‪ .‬ואלו הדברים עצמן יתבאר אמתתן מהתורה‬
‫האלהית שכבר השליט הכתוב האב טל בתו הקטנה למכרה ולאכול את כספה ואף כי תהיה‬
‫נמרה האב זכאי בקידושיה ובמעשה ידיה ומציאותיה וכל שבח נטוריה )כתובות מ״ו‪(:‬‬
‫יכול למוסרה למנוול ומוכה שחין ואע״פ שציוחת לית דין ולית דיין וכן פטרה השורה האדץ המכה‬
‫את העבד ומת שנאמר )שמות כ״א( אס יו או יומים יעמוד לא יוקם כי כספו הוא ואף כי מת‬
‫תחת ידו אינו מומת עליו רק הוא נשפט על אכזריותו ושלוח כעשו ומ״ד שאמרו )שבת ק״ה ‪:‬‬
‫לפנינו גי׳ אחרת( השובר כליו בכעס יהא בנדוי וכמ״ש דוד )ש״ב י״ב( מי ה׳ כי בן מות‬
‫המושה זאת ונו׳ ‪ .‬ועקב אשר לא ממל כמו שנתבאר שם ‪ .‬והנה אחר שכל הנמצאים כלם‬
‫ס ס יצירי ידיו יתעלה שמו והס אצלו תמיר כמומר ביד היוצר למשות בו כאשר ישר בעיניו‬
‫הנה הנם ממת ממשלתו אס כממשלת האב על ילידי ביתו ואם כממשלת האדון על קניני‬
‫כספו והנה א״כ מה יצדק אנוש ט ס אל לבא במשפט עמו וכ״ש כי זה הענין נתימדה‬
‫הודטתו אל האומה הנבמרת כמו שאמר יום תרועה יהי׳ לכם ונאמר )תלים קמ״ז( מניד‬
‫דבריו ליטקב מקיו ומשפטיו לישראל לא טשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום ואנשיה ה ם‬
‫המיומדס עמו בשני אלו התנאים המבטלים מציאות המשפט כמו שאמר בביאור )ויקרא‬
‫כ״ה( כי לי בני ישראל טבדיס טבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים והנה כמו שלא‬
‫היה להם דין בני מורץ ט ס המצריים מכל שכן שלא יהי׳ להם דין ומשפט עמו ו ק נאמר‬
‫)דברים י״ד( בניס אתם לה׳ אלהיכם וגומר )שמות די( בר בטרי ישראל ומן הראוי אץ‬
‫לבן דין ומשפט טם אביו ואף שיהי׳ הגדול כ״ש שאנחנו אצלו יתברך במדרגת הבטם הקטנים‬
‫אשי הס כמלק ממנו דכחיב)הושמ י״א( כי נמר ישראל ואוהבהו ונאמר )עמוס ז׳( מי יקום‬
‫יעקב‬

‫*הענין הראשון וכו׳ להכין דעתו פ ה ‪ ,‬מיץ כיאורי כתחילת שער מ״ג ומוכן ומהו פה כקוצר‬
‫הוא‪ ,‬כי ניחם הנניס לאכותס והענדים לאדוניהם אין מקום לצדק הנימוסי והדתי ‪ ,‬כמו שיש בייזש‬
‫מ י תורין שאינם קרובים זה לזה ‪ ,‬כי אס צדק לסי ההרמות‪ ,‬עם ה א ב ק ויערער קיגדער אן איהרע‬
‫עלטעדן גאך שקלאויען אן איר״רען ה ע י ק אירגענד איינען רעכטסאנשפרוך זא ווא איהן &רייא‬
‫דיא גיכט אין פערוואנדשאפטשםערהעלטטסשען שטעהען‪ ,‬צו איינאנדער נעגעגזייטינ ה א ב ק‬
‫זיא ק‪#‬ננען &יעלםעהר בלאס נור כילליגקייט פאן איהנען פארדערן ‪ ,‬כי אחרי שהכניס נכנעים‬
‫ומשועבדים לאבותס מלידה ומבטן והעבדים מקנת כסף א ד נ י ה ם ‪ ,‬סם כיכלתם וברשותם לכל אות‬
‫נסשס למשות בהם כרצינם ‪ ,‬מכלי אשר יחשב להם לעול וכלי צדק אס ירעו למו ורק מדת הצדק‬
‫יחייב גור ד א בילליגקייט כרענט עס מיט זיך כי יחמלי עליהס להטיב לו‪ ,‬ולא יעשה להם רע‬
‫מאימה ‪ .‬ואחרי כי אנחנו כני ארס כיחש אל הבורא ית׳ ככנים או כ ע ב ד ה ‪ ,‬אין מקום לחטב‬
‫שנוכל לתבוע טובה מה ממנו עפ״י דין ומשפט ורק בתורת חסד חנינה ורחמים‪ ,‬אט יטלים צטא‬
‫לסניו < וזה גס כינת הסייטן כי מרי יאמר ״הייה יעמיד במשפט״ וכו׳ יחבר עמו הרעיץ שאיט המשפט‬
‫הדשיי‪ ,‬דיעס איזט היין שטרענגעס ר ע נ ט ‪ ,‬אחרי שיחםגו אליו יש׳ *אם כבנים אם כמגדס״‪,‬ורק‬
‫בתורת רחמים ירחס עלינו כרחם אב על בנים או בתורת נדבה וחנינה‪ ,‬כי עיגיט לך תלויות עי‬
‫שתחנט ומי ־‬
 ‫שבעה וששים‬ ‫אמול‬ ‫שער‬
‫יעקב וגו׳ והנה לכרנש חכמינו יקדוכיס משקני ההפילוה ז״ל בדבר המכפט זה הענין ט‪5‬עו‬
‫כיטרו מדוחיהס וצמצמו דבריהם במה שחקנו לומר על כל הימן ושימן ממלכיוח זכרונות‬
‫ושופרות היום הרח טוצם כיוס יטמיד במשפט כל יצוריו אס כמיס אס וכוי‪ .‬וזה שהם‬
‫ראו שאיט מן המוסר לבא לפניו במשפט סתמי כמו שהוא בין השוים בפנין החפשיות אבל‬
‫יבקשו מלפניו אותו הלין והצלק המיוחל אשר יזכירו החכם שם שיש לו לאלם עם שתי‬
‫ככחוח ההם רצוני אבר בהשתרר או בהכתעבד ולוא אשר קרא אוהו שם צדק לפי ההלמות‪.‬‬
‫וזה שאס אין לו עמהס הצדק כלתי הכולל אינם טמו נלי צלק ומשפט מה והוא מיוחל לאלם‬
‫בביחו מס אשהו ובניו ושאר קניניו‪ .‬והתור׳ האלתית הסכימה מאל לזה כמו שנרא׳ )שמות‬
‫כ״א( מדיגי עבד עברי ובתו כקטנה ומשפט העבדים וזולת זה בי הנה עם שאינם עמו בדיני‬
‫שאר כאנשים אינם נעדרי המשפט כי יש ייצ סדר ומשפט שיהיו בהם לפי יחסם כמו שנתבארו‬
‫כל הדברים האלה בפרשת משפטים שער מ״ו‪ .‬וינה לזה מדרך המוסר כראוי להם אמרו‬
‫כי היום הרת פולס והוא עדות להיותיט כלס לפניו משתי הכהות שזכרנו‪ .‬אמנם הוא יטמיד‬
‫במשפט כל יצורי טולס ואנחנו לא נדע איך נעמוד לפניו כי איך יאמר הומר ליוצרו הזכירני‬
‫ונכפטהיחד אלא כנבא לפניו בהורה הצדק אבר לפי ההדמיה אשר למים ולעבדים אך אם‬
‫כבגיס לא להגדיל בכך הפשעים כערך הבן הפושע לאביו ולא ג״כ כעבד המורד על רבו שלא‬
‫נתנו למחילה כי אס בעונשים יהריב‪ .‬רק לרהב ולחונן ולזה חזרן ופירשן אס כבנים רהמנו‬
‫כרמם אב על בנים אס כעבדים לשתחונן אותנו כמשפט הטבדיס שהאדוני׳ המפולי׳ שומרים‬
‫ממכס כצדק הנאות מפאת עצמם‪ .‬והוא עצמו מה בתקנו בסדר דסליהות ברא כד חטי‬
‫אבוה לקייה אבויי דמאיס יאסי לכאיבה טבדא דמריד נפיק בקולר מריה תאיב ותבר קולרים‬
‫והטונה שהאב אינו מרפא מבת בנו רק מחמת רחמנותו ובן האדון אינו מתיר הקולר כי‬
‫אם מצד טובו לא בהוא חייב לטבית מפאת הדין‪ .‬וטל זה הדרך טינינו לך תלויות טד‬
‫כהסננו והוציא לאור משפטינו קדוש‪ .‬כיונו בזה אל מה שאמרו המשורר יוהר בייחוד באומרו‬
‫לנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם בעיני שפהה אל יד גבירהה כן טעינו אל ה׳ אלהיט‬
‫מד שיחננו )הליס קטנ( ירציז כי כמו שהעבד עינו ר״מיד אל יד אדוניו או השפהה אל יד‬
‫גבירתה לפי שהיד הכלי יומר קרוב אס לחח דבר שיכנו בו או להכוה ולרדוה ולזה אינם‬
‫מביטים כי אם אל היד עצמה כ; עינינו אל ה׳ אלהיט כי אף ט״פ שלוא יישב בשמים והוא‬
‫פוטל ט״י כמה אמצעיים הוא לנו הסיבה היוהר קרובה במדרנת יד כאדון ואין אנו מכניחי׳‬
‫אל האמצעיים כי ידענו שהם ככלי ביד האומן כמו שאמר בי מי גוי גדיל אבר לו אלהיס‬
‫קרובים אליו )דברים די(‪ .‬ירצה שהוא אצלם המיד הסבה היוהר קרובה בכל עניניהס‬
‫אבר אליו ראוי להשקיף ולא לזולהי כי הוא באמה הפועל הקרוב‪ .‬כי להוכיחם על זה נאמר‬
‫)ישעי׳ ט׳( ורעם לא שב עד המכהו כי הם היו שביס אל האמצעים אשר לא היו הם‬
‫המכים על דרך האמת‪ .‬והוא אומרו עינינו לך תלויות כעיני מבדים אבר לא יפנו לעזרה‬
‫לבוס צד זולתי לאדוניהם עד שהחננו בהורה הנינה ותוציא לאור משפטינו מס באתה קדוש‬
‫ונבדל מטנין זה כמי שאמרנו‪ .‬אבל זה יאס הוא מין ממיני יצדק והמכפט הנה לא יצדקו‬
‫לפי טניינו רבים אשר אתנו ממאמרי מזיל אבר דברו בזה כל טנייני ותכסיסי המשפט‬
‫כגמור כאומרם ג׳ ספרים נפתחים ביום הדן של צדיקים גמורים ורבטיס גמורים ושל‬
‫בינוניים )ר״ה ט״ז‪ . (:‬והנה בצדק אבר לפי ההדמוה לא יפלו אלו הכהוה וכל שכן מה‬
‫שאמרו )שוח״ט הליס די( וסנהדרין כל מלאכים יושבים לפניי וכו׳‪ .‬וטור אמרו)כב( אלו‬
‫מלמדן ז ט ח ואלו מלמדיו חובה ואין צ״ל למה שאמר)שם( יום חרועה יהי׳ לכס לו לא נאמר‬
‫אלא לכם כמו שכתבנו בפרק כראשון אכר מכל אלו כעניניס וזולחם למדנו כי רצה הכ״י‬
‫במשפט שלם יבא טס עמו וטבדיו והוא מצטדק עמהם לעביה משפטס כמי בכויס‪ .‬אמנם‬
‫זה‬
 ‫קכ‬ ‫שבעה וששים‬ ‫אמור‬ ‫שעי‬
‫זה היה על צד החסד האלהי ורב טוב אשר ראתה חכמתו שהוא צורך הכרחי להביא זאח‬
‫האומה הנבחרת אל שלמותה כמו שהשלים טמהבשאר העניינים‪ .‬וזה מה ששבח והודה‬
‫מליו המשורר באומרו לך שמיס אן* לך ארץ וגומר‪ .‬צפון דמין אתה בראתם וגומר‪ .‬לך זרוע‬
‫עם גבורה‪ ,‬צדק ומשפט מכון כםאך וגומר‪ .‬אשרי העם יודעי תרופה וטמר )תלים פ״מ(‬
‫ראה שהיה מסדר השבח וההודאה על הדבר הזה מהצדדים עצמם שזכרנו וזה כי עם היות‬
‫כל בני העולם אצלו מהדברים אשר בהשתרר או בהשתעבד לא סר מבוא ממהס במשעול‬
‫המשפט באלוהיו שויס ביחס‪ .‬והנה עלסיות כלס מהדברים אשר בהשתרר אמר לך שמים‬
‫וגו׳ ־ בי הוא ברא הכמיס והארץ ולכן הס שלו‪ .‬ואמר תבל ומלואה טל ארך היישוב שהוא‬
‫כלו נמשך מקצה טד קצה‪ .‬ואמר צפון וימין מל הרוחב אשר מעוטו מיושב ורובו הריס וגבעות‬
‫וימים ומדברות כי טל זה אמר הבור וחרמון בשמך ירננו להודות ולשבח כי אתה עשיתם‬
‫מבואר כי אשר כך להם הנם לך במדרגת הבנים אשר הס טס אביהם תחת ההשתרר‪ .‬וטל‬
‫היותם אצלו חחתההשתטבד אמר לך זרוט טם גיורה חט« ידך וגומר‪ .‬כי אט״פ שיונח שלא‬
‫היית אתה המוליד והמהוה אותה מה כא״א טדין היה לך טליהס אדנות טצימה מצד כי לך‬
‫זרוט טס גבורה לכבוש החת ממשלתך כל היצורים ואין מציל מידך וזה הכח לא יופסק לטולס‬
‫אבל הוא הולך וגדול כי תמיד תעוז ידך הרום ימינך‪ .‬והנה כל הנמצאים אצלך סס כעבדי׳‬
‫המהוייבים להכנט ולהשהעבד לפניך איש איש ממקומו ומי זה מכלם ערב •אל לבו לגשת‬
‫למשפט עמך‪ .‬ד ח ה ברחמיך ומודל חסדך לא כן עשית אבל קבטה צדק ומשפט מכון כסאך‬
‫ביום הזה הנכבד שישבת לכסא להשפט בצדק טס טבדיך ויצורי ידך‪ .‬הנה באמת לא נחחייבס‬
‫מי הדין אבל חסד ואמת טשית לברואיך אלה וטל כלם אל טמך יחידי סגולתך אשר הורטתם‬
‫ההוד הנפלא הזה אשר טליו סייס אשרי הטס יודעי תרוטה וגומר‪ .‬ירצה אשריהם ומה‬
‫טוב חלקם וגורלם במה שנתפקחו עיני ככלס לדעת סוד התרועה הזאת אשר טליו אמר‬
‫בחורה יום תרועה יהי׳ לכס כי בכך ה׳ באור פניך יהלכון לחקן עניינם להזמין זכיותיהם‬
‫ולהגיש עצמותיהם מה שלא יתיישר השכל האנושי מעצמותו מהטטמיס שזכרנו ומהראוי בשמך‬
‫יגילון כל היום ובצדקהך ירומו כי חפארח מוזמו אהה וברצונך תרום קרנט להשמיע קול‬
‫החרוטה הזאה במחנה הטבריס אשר לא נשממ כמוהו בכל הטיס והנה היה השבח הזה‬
‫ממין מה שכחבנו למטלה בפרק האחד באומרו)שם קי״ט( לטולם ה׳ דברך נצב בשמים וגו׳‬
‫טד למשפטיך עמדו היום ונומר‪ .‬או הוא כעיט‪ .‬וכל זה מה שנתקיים מאד במאמר שזכרני‬
‫ראשונ׳ והדומים אליו המזכירים סדר מלכיות זכרונות ושופרות י ואמרם )ספרי בהטלתך(‬
‫המליכהו תחלה ואה׳׳כ בקש מלפניו שיזכור לך שיראה שאין רצונו לרדות בנו כעין האדון‬
‫המושל בקניינו ולא כיוצר העושה חפצו במעש׳ ידיו כי אס כמלך המעולה שממליכץ אותו‬
‫ברנונם ויש לו טליהס סגנון מלכות להטמיד אוחס נמכפט ישר שנאמר)משלי כ״ט( מלך‬
‫במשפט יטמיד ארץ כי כן אנחנו נמליך אותו החלה ואמ״כ נזכור לפניו זכיותינו בחרוטה וקול‬
‫שיפר כלומר כלא יוכלו להחטלם מכס וישמרו לנו ככ׳׳פ חוקי המלכות בלי שוס טול ולזה‬
‫מה כהקפידו מז״ל )ספרי בהטלתך( לפי שנאמר זכרון חרוטה וגומר ואלו מלטח לא נאמר‬
‫ח״ל ה׳ אלהיו עמו ותרוטת מלך נו כ׳ טנין המלבות הוא הטקר הגדול בזה‪ .‬אמנם רבי‬
‫נתן מצא הכל נכתוכ אמד ותקעתם במציצרות הרי כופרות והיו לכסלזכרון י־רי זכרונות אני‬
‫ה׳ אלהיכס הרי מלכיוח‪ .‬אמנם הכתוב סדר אומס טל הסדר הטנעי לפי ממשנת הפועל‬
‫שהתכלית הוא העולה בלבו ממלה ואמר כך מבדר כדברים המגיטים אותו ראשון‪ .‬ו ק‬
‫בכאן השופר קודם כי הוא הזכות הקודם אם מעקידח יצחק אס מקבלת התורה ואחר‬
‫מציאות הזכות יתכן זכרונו והגעת תועלתו ואחר יחשוב לפני מי ראוי להביא זכרוט כי א ם‬
‫לסט‬
 ‫שבעה ושמים‬ ‫אמור‬ ‫*ער‬
‫לפני מלך המשפט כי שוס נשים עלינו מלך להביא זכיותינו לפניו‪• .‬אמנם ‪3‬שפח מטשה‬
‫חוייב להפך הדבר לפי שכל מה שבא במחשבה תחלה הוא באחרונה במטשה כמו שכתב זה‬
‫החכם בפרק שביעי מהמאמר הנ׳ מספר המדות וכן בסוף המאמר השני מהשמע אמר אמנס‬
‫היה זה ממה שהית׳ התחלת המחשבה בלתי התחלת ההויה ובו׳‪ .‬וכבר נתבאר זה יותר אצל‬
‫עצת יוסף לפרעה שער כ״ט ולזה חוייב שתימש׳ ההמלכה חחלה ואחר כך יבא הזכרון ותכלית‬
‫הכל הגעת הזכות‪ .‬כמו שצריך הבנאי להקדים במעשה האבנים והעצים למציאות הכותל‬
‫מס שבמחשבתו קדמה הכותל ואחר באו העצים והאבנים ‪ .‬והוא אומרו מה ראו חכמים‬
‫לומר מלכיות תחלה ואמר זכרונות ושופרות אלא המליכהו תחלה ואמר כך בקש מלפניו‬
‫שיזכור לך והיא כוונה נמרצת בחכמה ותבונה‪ .‬והנה יתר דברי המאמר הנזכר יתבארו‬
‫בענין השני הבא בסמוך כי הס ממינו‪ .‬ימ״מ ביררנו מהות המשפע הזה שהאל יתעלה‬
‫נשפט עם ברואיו וקנייניו כי הוא על שני פנים ‪ .‬האחד מה שיש לט עמו לפי הדרך הטבעי‬
‫והוא הצדק אשר לפי ההרמות וזהו לבדו אשר נוכל לתבוע אותו ממנו מן הדין כמי שחקנו‬
‫אנשי כנסת הנדולה אם כבנים אם כעבדים ונומר‪ .‬והשני והוא המשפט אשר בין השויס‬
‫והוא אשר מנן אותו אלינו ברוב חסדו ואמתו כי מליו אמר המשורר צדק ומשפט מכון כסאך‬
‫מסד ואמת יקדמו פניך הכל כמו שביארנוהו‪ .‬והנה אמרי שכתבנו טנין המלכות תמלה‬
‫ותוכן משפעו שהוא הענין הראשון שיעדנו נבא אל סדר התקיעות הנעשות במלכיוח‬
‫זכרונוח ושופרות ‪:‬‬
‫הענין השני אמר הקב״ה אמרו לפני בראש השנה מלכיית זכרונות ושופרוח‪ .‬מלכיות‬
‫כדי שתמליכוני עליכם‪ .‬זכרונות כדי שיעלה זכרונכס לפני לטובה‪ .‬ובמה בשופר‬
‫)ר״ה ל״ד‪ (:‬וגרשינן ההם בפרק ייט של ר״ה וכו׳)שס ־( אתקין רבי אבהו בקסרי תקיעה‬
‫שלשה שברים תרועה ותקיעה מה נפשך אי ילולי ייליל תרועה נעביד שברים לא נעביד ‪.‬‬
‫אי מימי ננח שברים נעביד תרועה לא נעביד‪ .‬מספקא ליה אי נטחי הוא אי ילולי הוא •‬
‫מתקיף לה רב עיירה ודלמא גנוחי הוא ואתיא תרועה ומפסקא בין תקיעה לשלשה שברים‬
‫הדר עבדי בבא אחרינא תש״ת ‪ .‬מתקיף לה רבינא ודלמא ילולי הוא ואתו שברים ומפסיקין‬
‫בין תקיעה לתרועה‪ .‬הדר עביד בבא תליתאה תר״ת‪ .‬א״כ דרבי אבהו למה צי דילמא הוא‬
‫גנח וייליל אי הכי איפכא נמי דילמא י־ליל וגנח‪ .‬סתם איניש כי מתרע ביה מילתא ברישא‬
‫גנח והדר מילל‪ .‬נמצא טכשיו שתוקעים השר״ת ג׳ פעמים ותשית ג׳ פעמים ותר״ת ג׳ פעמי׳‪ .‬וכתב‬
‫הרי׳ף ז״ל• ובדין הוא שיהיו תוקעין אותם על סדר הברטת כסדר שתקעו כשהן יושבין אלא כיון‬
‫שאין הברכות מעכבות התקיעות הרי יצאו ידי חיבתן באותן שתקעו כשהן יושביןודילהם לתקוע‬
‫השרית תש״ת תר׳׳ת טל סדר הברכות פעם אחת שלא להטריח הצבור וכן מנהג העולם ובשתי‬
‫ישיבות ער כאן‪:‬‬
‫הגה באמת עענת הרב היא חזקה במה שאמר ובדין הוא שיהו תוקעיןוכו׳‪ .‬שטון‬
‫שהממירו בהיכן התקיעות כולי האי והקפיד רבי אבהו לכלהו ספקי ולא מששו לטורמ‬
‫צבור הנה היה מהראוי שיעשו כל הבביה ההן בכל אמד מהברכוה מאמר שעקרן על סדרן‬
‫נתקנו וטורה צבור הוא טענה הלושה בכיוצא בזה אס לא שיוקדם אליה טעסאהר שעליו סמכו‬
‫המנהגים בעולם ובישיבות ‪:‬‬
‫**ולביאיר העכין הזה אומר כי להיות הכהות הפנימיות מתפעלות מהפעולות החיצונות‬
‫ובעזרות מהם כמו שנתבאר מהמלאכות המתוקנות לזה כמו מלאכת העון‬
‫שענייני‬
‫•עיין ביאורי למעלה)נראשית דף רל׳׳כ ע״א‪(.‬‬
‫**הענין יכו׳ ‪ /‬טונתי שי ;ושד בעבע כל אדם שנוחות נפשו הפנימיוח משסעלית! דיא איננער‬
‫זעל‪--‬‬
‫קפא‬ ‫שבעה וששים‬ ‫אמ‪1‬ד‬ ‫שער‬
‫שמניעה להטיר השמחה או הטצב בלב השומט לפורר אוחו אל מה שיצטרך אליו מההשכלה‬
‫או מהרוחניות כאומרו)מיב ג׳( והיה כמן המנגן וחהי מליו יד ה׳ או מהבכי והאבל‬
‫כאומרו)ירמי׳ ט׳( קראו למקוננות וגו׳‪ .‬ותמהרנה ותשאנה טליט נהי ותרדנה מינינו דממה‬
‫ומסעפינו תלי מיס‪ .‬וכבר המציאו החכמים מלאכות ותחבולות צהטזר מהם אל השמירה‬
‫והזכיר׳ וביוצא באלו המניינים שאחשוב שכלם למדו מהתורה האלהוח כמו שיבא בפרשת‬
‫שמע שמר צ׳ ב״ה‪ .‬הנה הוא מבואר שיש כלים וכלים מכלים שונים שיש להם סגולות בכמי‬
‫אלו הטניינים‪ .‬כלים שטקרן לישב המנוח׳ והשמח׳ בלבות האנשים כמ״ש )ש״ב וי( ודוד וכל‬
‫בית ישראל משחקים לפני ה׳ בכל טצי ברושים ובמורות ובנבלים ובחופי׳ ובמנטנטי׳ ובצלצלים‪.‬‬
‫וכלים מיוחדים לעורר הצטר והחרד׳ כמו שנאמר אחר פרן מחא ודוד וכל בית ישראל‬
‫ממלים ארון ה׳ בתרומה וקול שופר )שם( כמו שזכרנו זה שטר נ ״ מ ‪ .‬ולזה מ ה שנתימד‬
‫בנגוני ר״ה זה הכלי מכל זילתו כמו שאמרו אמרו לפני מלכיות וט׳ ובמה בשופר כי הוא‬
‫המיוחד אל החרדה וההתעוררות מכל הכלים כמו שנאמר )ממוש ג׳( אם יתקמ שופר‬
‫בעיר ועם לא יחרדו‪ .‬ותקע בשופר והזהיר א ת המם‪ .‬א ת קול השופר שמע ולא נזהר‬
‫כו׳ )יחזקאל ל״ג(‪ .‬ולפי שהיום הזה יום חרדה והתעוררות מכל הימים אמר המשורר מליו‪.‬‬
‫הרנינו לאלהיס עתנו הריעו לאלהי יעקב‪ .‬שאו זמרה ותנו תיף מור נעים עם גבל‪ .‬חקמו‬
‫בחדש שופר בכסא ליום חננו כי חיק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב )תלים פ ״ א ‪ ( .‬הנה‬
‫שבכל מיני השיר בחר הרנה והחדומ׳ ט הם טנייניס קרובים כמו שנאמר )ויקרא ט׳( ‪.‬‬
‫וירא כל המס וירונו ויפלו מל פניהם )מ׳׳א טב( ויעטר הרנה במתנה‪ .‬ומכל כלי הזמר‬
‫לא בחר ר ק בשופר‪ .‬ולזה אמר שישאו זמרה מלפניהם ויתנו תון! ככור נעים עם נבל בבית‬
‫משמרתם או למי שירצו ושיתקעי בשופר בכסא ליום חננו ואז״ל אי זהו חג שהחדש מתכסה‬
‫בו זה ראש השנה)ראש השנה ח׳‪.‬־( כי ח ק לישראל מימים ימימה שבו הוא משפט לאלהי‬
‫יטקב‪ .‬והתוקע בו לשיר כנין שנאמר )במדבר י׳( וביום שמחתכם ובמוטדיכם ובראשי‬
‫חדשיכם ותקעתם בחציצרות לא יצא )ראש השנה כ׳׳נו‪ (.‬ואמר כי הטקר הזה רצוני מהיותו‬
‫שופט כל הארץ טדות בי הוסף שמו ויחש ליוסף כל האומה כמו שאמר )תלים פ׳( טהג‬
‫כצאן יוסף ואימתי שם העדות בצאתו טל ארן מצרים כמו שאמר )שמות י״א( כחצות הלילה‬
‫אני יוצא בתוך מצרים וגו׳)שם י״ב( ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה׳ ושם נתפרסם‬
‫כי דין ומשפט לש״י טס מכטיסיו ונפרט מהם כרצונו‪ .‬ואמר המשורר טל שם המסיה‬
‫כפת‬
‫זעעלענקיעפטע ויערדק אין כעוועגונג אינד פחעפיגקייט פעיזעטצט ׳ ט״י סעילוש חילוריש^ כמו‬
‫שנמצא באלישמ שהשכלתו הרוחנית ותול עליו הנבואה האלקית היתה משובבת ע״י ניגון כלי השיר‬
‫כמאה״נ ‪.‬והיה כנגן המנגן ותהי עיייו יד ה ״‪) .‬ועיין מזה ברמב״ס ש׳יו מהלכות ישוד ה ת ו ר ה ‪( ,‬‬
‫וכמו כן המציאו החכמים תתבולית שונות לחזקכחהוכרון באום ולהשאיר בלבו על ידן זכרין הדברים‬
‫אשר ראה או שמע‪ ,‬נעדעכטניםסינסטע‪ ,‬והחכמה המלמדת זאת תקרא מנעמאניקא‪ ,‬דער אונטערדיכמ‬
‫וויא ראן צי איינעם נוטען נעדעבטגיסע געלאגגען ק«ן וכמי כן יש כלי ניגון שונים‪ ,‬אשר מגן‬
‫המנגן עליהם יתפעל השומע מהם לשמחה או לעצב ולאבל‪ ,‬לגכיה או לחרדה והתעוררות ‪ ,‬וסנה השופר‬
‫מיקר פעילתו הוא לעירר החרדה בלב שומטו! כמאה״כ ‪,‬״אם ישקע שוסר בעיר ומס לא יחרדו״‪,‬‬
‫אבל בכל זאש לא כלהקולוש טוצאשממנושיים‪ ,‬כי השקיעה הפשוטה ססבב כעין הרהבש עוז‬
‫והשפטליוש השמחה ויטב ה ד ע ת ‪ ,‬שחש כי השרועה היא סימן החררה והצער‪ ,‬והשנרים ממוצעים‬
‫ה ס בין שתיהם‪ ,‬ויען כי הצדיקים ישמחו ליום המשפט והדין אחרי הירעם ט כי יבואו טל שכרם‪,‬‬
‫כמאס״כ *וצריקיס ישמחו ויעלצו לפני אלקיס*‪ •,‬יהרשעיס בהסך חרדים מיום ה ד ן כמאה״כ »כהמם‬
‫רוננ מפני האש יאבדו רשמים מפני ה׳״‪ ,‬והבינונים יש להם התסעליות מעורבת משמחה עצב‬
‫ותקוה‪ ,‬אייגע פאן פריידע האפפונג אונד זארגע געמישפע עםפפינדונג‪ ,‬ולסורושטל כל‬
‫זה נצטויני לתקוע בר״ה ג׳ 'קולות שונות אלה תקימה שברים מ ר ו ע ה ‪ ,‬כמו שהולך הרב‬
‫זיל ומבאר‪— .‬‬
 ‫שבעה וששים‬ ‫אמ‪1‬ר‬ ‫שער‬
‫שפת לא ידעתי אשמע הסירותי מסכל שכמו‪ .‬והכוונה כי מה שלא ידעו ולא שמעו קודם‬
‫לק ראו בעיניהם ושמעו באזניהם והוא מאמר הש״י על העס ההוא הסירותי מסכל שכמו‬
‫כפיו מדוד תעבורנ׳‪ .‬וכמו שאמר )דברים ד( או הנסה אלהיס לבוא לקחת לו גוי מקרב‬
‫גוי‪ .‬בצרה קראת ונו׳ אמר לו זה מה שיורה מל אמתת ההשגחה בלי ספק והוא שלא‬
‫נזקקתי לכס עד שצעקתס וקראתם באזני וכי׳ הושיענו ה׳ אלהינו כמו שנאמר )שמות בי(‬
‫ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתס אל האלהיס וני׳‪ .‬וזה מה שלא תוכל‬
‫להכחישו ממראה עיניך אשר ראית אותו עם היות שהשכל האנושי משתומם בקרבו לאמר‬
‫מה אנוש כי תזכרנו ובן אדס כי תפקדנו‪ .‬והוא אומרו אענך בסתר רעם כי הרעם זה‬
‫ממש ענינו הוא מפורסם מפני חוזק הרנשו ועם כל זה יתמהו עליו האנשים ויפנו הנה‬
‫והנה כי לא ידעו מאין מוצאו‪ .‬וזאת היתה נסבה לשאבחנך על מי מריבה סלה כי הקיצור‬
‫הזה באופן המשך ממני אלו המעשים מביא האנשים לפסוח על שתי הסעיפים עד שכמטע‬
‫שעבר מהם המנץ הנסי׳ הנפלא מיר יחזרו לידי ספקן הראשין כמו שהיה בתחלתס שנאמר‬
‫)שם י״ו( ויקרא בס המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה׳ לאמר‬
‫היש ה׳ בקרבנו אם אין‪ .‬ואיך שיפורשו הכחוביס האלו מ״מ נתבאר מה שרצינו אליו מהיות‬
‫הזמר מיוחד ליום הזה שהוא מק לישראל ומשפט לאלהי יעקב להעביר ולהשמיע‬
‫במחנה העברים תרועה וקול שופר כמו שאמר )תלים מ״ז( עלה אלהיס בתרועה יי׳ בקול‬
‫שופר ‪ 1‬וזו היא כוונת חכמינו ז׳׳ל באומרם ובמה בשופר‪ .‬ונם מה שאמרו בספרי )פ׳‬
‫בהעלתך( בשופר של חירות כי כל עוד שיכנע היצר וישפל עוד תוסיף מעלה ורוממות הנפש‬
‫השכלית ואי! צ״ל שתשחרר ולא תעבד לו כמו שביאר הש׳׳י בעצמי )בראשית ד׳( ואליך תשוקתו‬
‫ואתה תמשל בו‪ .‬וכמו שאמרו )ר׳יה כ״ו ־‪ (.‬מצוה בכפוף כדי שיכפפו צבס בתפלה ־ זו‬
‫היא כוונת כל נוסח ‪:‬‬
‫אתה נגלת בענן כבודך וכו׳‪ .‬כי כס מזכיר שכשבא האל יתעלה להראות על ישראל‬
‫היה בעני] ראוי ומאויים מאד מקולות וברקים וענן כבד וקול כופר חזק‬
‫מאד והכל למה שפירש אותו בםיף )שמות ט( כי לבעבור נסית אתכם בא האלה ים ולבעבור‬
‫תהיה יראתו על פניכס לבלתי מחטאו והכוונה שירתעו מלפני השכינה ולא יקלו ראש כנגדה‬
‫ועל דרך שאמר )שם( וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת‬
‫ההר עשן וירא העם וינועו ויעמדו והקב׳׳ה בעצמו אמר )דברים ה׳( על המעמד ההוא‬
‫מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי וגו׳‪ .‬עוד זאת כוונו בכלל מאמרם זה רצוני באומרם‬
‫ובמה בשופר שיהיה מה שנזכור בעדינו לפניו לפיוס ולרצון לא לחמה וכמס וזה יושלם במה‬
‫שיהא זכרונו בשופר לא בקרן כי הקרן ענינו המיוחד לנגח ולהזיק והיא מקרין בניזקיו קודם‬
‫שיפריס במלותיו כמו שאמר המבורר )תלים ס״ט( אהללה כס אלהיס בשיר ואגדלנו בתודה‬
‫ותיטב ליי׳ מכור פר מקרין ומפריס ואז״ל )מילין ס׳‪ (.‬כור כהקריב אדם הראכון קרניו‬
‫קודמות לפרסותיו כו׳ כמו שכתבנו אצל מאמר האשה אשר נתת עמדי שער ט׳ מיין עליו כי‬
‫הוא עניין נכבד בו יידע טעם פיסול כל הקרניס במצוה זו‪ .‬הנה שהתבאר היטב טמס‬
‫שמוש היום הזה בתרועה וקול שופר מכל שאר כלי הנגו;‪ .‬וכן הוא מבואר כי כמו םנתמלף‬
‫השופר מכל שאר הכלים לענין המרדה וההתעוררת כמו שאמרנו כן יש התחלפות בקולות‬
‫הנעשות בו‪ .‬כי יש מהם מורות על ההנמה והיישוב‪ .‬וקולות מעוררות אל החרדה והצער‬
‫כמו שהוא מבואר מפרשת חצוצרות נאמר )במדבר י׳( וכי חבאו מלחמה בארצכם וגו׳‬
‫והרעיתס במציצרוח וגו׳‪ .‬יראה שהתרועה היא סימן החרדה וצער המלחמה‪ .‬אמנם על‬
‫השממה והיישוב נאמר וביום שממתכס ובמועדיכס ובראשי מדשיכס וחקעתס ונו׳‪ .‬הרי‬
‫שהחקיע׳ הפשוטה היא סימן השממה והיישוב‪ .‬ולזה הפעם נאמר )שס( ותקעמם תרועה‬
‫ונסעו‬
 ‫קככ‬ ‫שבעה וששים‬ ‫אמור‬ ‫שער‬
‫וגספו המהנות וגו׳ ‪ .‬כי אץ תטעה גלי צער וערב כי כל תנומה תירה על חסרון‬
‫דבר‪ .‬והפילו על כנוי מקום כל שהוא כשמוציאץ החיבה ברחובה של עיר בסדר החעגיוח‬
‫אחז״ל)תענית ט״ז‪ (.‬נלינו וגלותנו מכפרת עלינו ולזה נאמר )במדבר שש( תרופה יתקעו‬
‫למסעיהם ‪ .‬אמנס נאמר)שכ( ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו‪ .‬והנד‪ ,‬אס התקיעה‬
‫הפכוטה היא סימן נהה רוה ויישוב הדעה והתרועה הגמורה היא סימן החרדה והצער‬
‫המוחלט מוייב מזה שיהיו הכבריס שטנינס מורכב משחיהן סימן אל המיצוט בין שט‬
‫הטניניס בלי ספק ‪.‬‬
‫והנה לפי כן נוכל לתת מטס יכון למנהנ הכולל בסדר התקיעות אשר ראו לתקוע תכר״ת‬
‫למלכיות ותש״ת לזכרונות ותר׳׳ת לכופרות מבלי שתהיה תלייתו בעורח הצטר לבד ‪4‬‬
‫וזה כי המלכיות הוא טנין קבלת פול מלכות שמים תחלה כמו שאמר כדי שתמליטני עליכם‬
‫וכנה הוא מבואר כי בטנין ההמלכה נמצאו כלשה כתות‪ .‬האחת צדיקים גמורים ‪ .‬והשנית‬
‫רשטים גמוריס‪ .‬והשלישית כל ביטנייס ‪ .‬וכנה הצדיקיס הנמוריס הם אשר יכמחו ליום‬
‫הדין כמו כאמר הכתוב)מכלי כ״א( כמחה לצדיק טכות מכפט והמשורר אמר )חליסס׳׳ח>‬
‫וצדיקים יכמחו ויעלצו לפני אלהיס וט׳‪ .‬ואין אלהיס בכל מקום אלא דיין‪ .‬אמנם ברשעים‬
‫הוא ההפך כמו כאמר )מכלי ככ( ומחתה לפועלי עץ ונאמר )חלים כס( כהמם דונג מפני‬
‫אש יאבדו רכעיס מפני אלהיכ‪ .‬והנה לזה היה ראוי שיתקעו תשר״ת למלכיות גיחוד כי‬
‫יש בה התקיפות הפכוטות אשר היא סימן כבו יטלצו צדיקים הגמורים והחרופ׳ הגמורה‬
‫אבר בה יפחדו ויחרדו הרכטים הגמורים אמנם השברים הם שימן אל הבינוניים השמחים‬
‫לחקות שכר טוב לקצת מעשיהם שהם טוביס והס חרדים אל טונש הרשפיס אכר טל‬
‫כיוצא בזה נאמר )שם ב׳( וגילו ברטדה ומהראוי שתהיה פבוטה בתחילה ובסין{ מפני שהוא‬
‫סימן יפה להם ומזה יהבאר שאין כים טטס לזכרונוח שיבא בסימנם חרוטה גדולה כי‬
‫טטמם הוא כדי שנזכר לפניו לטובה בזכרון זכיות אבותינו ומטשיהס רטובים אכר נקיה‬
‫לקבל ככרס ולזכות בדיננו בטבורכ וכמ״כ)ר״ה ט״ז‪ (.‬תקפו לפני נר״ה בכופר של איל כדי‬
‫כאזכור לכס עקדתו כל יצחק ואהמלא עליכם רהמיס‪ .‬אמנם יש טטם אל הכבדים שהיא‬
‫הרוטה ממוצעה לכהי סניה‪ .‬כאהד למה כאנו צריכין להזכיר מסדי אנותיט הראשונים‬
‫כמנייס והאביונים שאין בידם די השיב מנמה והבורה בטדס מכלהס‪ .‬והשני כי הירא‬
‫והמרד אל נסכו יש לו למוכ כמא בהפלות לפניו זכרון מסדי האבות ומטכיהם הטובים‬
‫יטלה גס לפניו זכרון מטאהינו ואכמותיט ויגרום המטא לכביש מדת הדין את מדת הרממים‬
‫כי טל כיוצא נזה בקש המשורר )מהלים טה( מטאות גפורי ופשעי אל תזכור כמסדך זכר‬
‫לי אתה למטן טיכך ה׳‪ .‬וכדומה לזה אמרו מז״ל )ברכות ל״ב ‪ (:‬גס אלה תשכמנה ואנכי‬
‫לא אככמך‪ .‬אמנם בכופרות היה מהממוייב שיהיה בתרוע׳ גדולה לבד לפי שהוא המק‬
‫כמיומד המורה טל סגלה ככופר בכללו כוא היוהו כלי המרדה והצער שמל זה אמרו ובמה‬
‫בשופר כמו כאמרנו‪ .‬וכנה טס זה נתבאר טל נכון טטס היות התקיעות על זה האופן‬
‫אמר ככנר יצאו כצבור ידי מונתן בתקיפות השלשה בבות כלבה לכל סימן וכבר נתבארו‬
‫המאמרים‪ .‬ולא נכאר רק מה כאמרו נכפרי)פ׳ נהעלהך( ועדין אין אט יודעין מי התוקע‬
‫ת״ל ויי׳ אלהיס נכופר יתקע ועדין אץ אנו יודמץ כקול מהיכן יוצא ה״ל קול שאון מעיר‪.‬‬
‫כי מם מכממות אלה הדכריס אל כופר של מימת כזכר תמלה הוא מוזר כמו שפירשט‬
‫שהכוונה שגדי הזכירה לפניו על זה כאופן יתקע בשופר גדול אותה התקיעה שהתוקע הוא‬
‫האל יהברך דכתיב וכיה ביוס ההוא יתקע בכופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור• ומרמים‬
‫בארץ מצרים והכתמיו ליי׳ ברר כקדב בירוכלס )יבמיה טז(‪ .‬וצורך כהקיע׳ הוא להשמיט‬
‫קול שאון ממיר קול מהיכל ולככביח שאוגס בקול אלהים כמשלם גמול לאויביו‪ .‬אבל מ״מ‬

‫‪I‬‬
 ‫שבעח וששים‬ ‫אמור‬ ‫עי‬ ‫ש‬

‫ראוי לסמוך לזה שיהא התוקע שלס וקרוכ אל האלהיס ויודע בשוב סדר התקיעות וכוונותיהם‬
‫ואשר כח בו לערכב את השטן ולטרדו ולהדיח כל מסעין כי כאשר יהיה על זה האופן יאמר‬
‫ט יי׳ אלהיס בשוטר יתקע כמו שאמר)זכריה נ׳( יגער ה׳ בך השען וגם כשהצבור מכינין‬
‫טצמן לזה מוסיפין כס בגבורה של מעלה להחדירו ולהבה־לי ולא יאות זולת זה בשום ענין‬
‫כמו שאמרו במדרש הנעלם )זוהר פ׳ ויקרא( אמר רבי יצחק אס הכהן המשיח יחטא‬
‫)ויקרא די( דא בהן דלתתא דאתתקן לעבודה ואשתכחת ביה חטאה לאשמת העם הוא‬
‫דהוי וואי לאינו! דסמיכין עליה כטנא דא שליח צבור דאשתכח ביה חטאה בנין דעמא לא‬
‫אשתכמ זכאין קמי קודשא בריך הוא וואי לאיטן דסמיכין עליי‪ .‬וכל שכן בתקיעתא לשופר‬
‫דלא מקבל תקיעתא מבר נש דצאו איהו חכים ברזא דתקיעתא דבהאי יומא מתעער יצחק‬
‫והוא ריש לאבק ובהאי יומא דינא מתער בעלמא ודמי לבר נש דהוא רגיז וחגר וזיין נרמיה‬
‫ונסיק ברינזנו לקטלה בני אינשא חד חכימא קם אפתחא בעיר דאיתתקפו דא בדא ואחיד‬
‫דא בדא אצענין רונזיה ועל דנפק לקטלא נפק לאורחא‪ .‬כך אמר הקב״ה לישראל בני לא‬
‫תדמלין הא אנא קאים אפתחא אבל אזדרזו בהאי יומא והבו לי מילא ובמה בשופרא דאי‬
‫אשתכח קל שיפרא כדקא יאות ההוא קלא סליק ומתדחיין מקמיה כללו מקטרגין דאשתכחו‬
‫לעילא ולא יכלין לקיימא‪ .‬זכאה חולקהון דצדיקיא דידעין לכוונא רעותא מקמי מריהון וידעין‬
‫לתקנא עלמא בקל שופרא בההוא יומא ועל דא בההוא יומא כעי עמא לאסתכלא בבר נש‬
‫שלים מכולא דידע ארחוי דמלכא קדישא לי יבעא טליהו רעיתא בההוא יומא ולאזמנא קל‬
‫שופרא בהנהו עלמין בכוונה ללבא וחכמתא בגין דיסתלק דינא על ידוי מן עלמא‪ .‬ועם‬
‫היות שלפי לברי המאמר הנכבר הזה הכהן בכהונתו והשליח צבור בתפלותיו והתוקע‬
‫בתקיעותיו איש איש ממלאכתו ראוי שיהיו היותר שלמים שאיפשר להבין ולכיין בענינים‬
‫האלהייס הנרמזים בי להיותם אמצעיים בינם לבין אביהם שבשמים עכשיו שבעונותינו אברה‬
‫חכמת חכמינו ואין אתנו יודע באלי הסודות העמוקים ראוי לנו שנזררז תכלית הזירוז שיהיו‬
‫אלו השליחים היותר בקיאים שאיפשר בתכונות התקיעות והבנת התפלות ובכוונות המרוצות‬
‫לשמים בעניניס הנודעים לנו ל‪:‬כך רוגז מדת הדי המוחלטת המיוחסת ליצחק אבינו המושלת‬
‫גיוס הזה אשר לסימן זה לא נזבר בכל שפירי יצחק זולתי שם אלהים עד שנעקד מל נבי‬
‫המזבח שנאמר )בראשית כ״ב( ויקרא מלאך ה׳ אל אברהם שנית מן השמים ויאמר בי נשבעתי‬
‫נאם ה׳ כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני ומשם ואילך‪,‬‬
‫כמו שזכרנו בפרשת הבכורה שער כ״ג‪ .‬וראוי לטין בתקיעות לזכר אותה עקידה אשר‬
‫בה נתהפכה מדת הדין למדת רחמים וכמו שאמר כדי שאזכיר לכס אילו של יצחק ואתמלא‬
‫עליכם רחמים‪ .‬וכל איש ואיש יכול גס כן לעקיד עצמו על גבי המזבח כמו שמשה יצחק‬
‫להחס בהזמנה לחוד סניא וכמי שאמר מעלה אני עליכם כאלו עקדתם עצמכם לפני כמו‬
‫שכתבני זה בפרשת העקירה שער כיא אשר שם נתבאר גולל המעשה ההוא על נכון וסיים‬
‫שכל אחל ואחר יכול לעשות זה מבלי שישתכן וכל זה ראוי שיכוון מבעלי מלאכתנו ביום‬
‫הזה ואס ישרו בעיניו לבדינו אלה אשר כתבנו בענין יימול הסימנין לא יזיק וזה וזה חוייב‬
‫שיומזלןו ביראי שמיס ומשכילי עם אשר יהיו עיניהם ולבס צופים כי לא על עצמם בלבל‬
‫הם באים לפני מלך המלכים כי על עצמם ועל כל נפשות הצבור ‪ .‬ועם זה בבר יהיה הקול‬
‫יוצא מהיכל הקדש אשר לסניס הוא חדר השכל אשר ממנו תוצאות מייס ולא ישוב ריקם‬
‫כי אס עשה את אשר חפן והצליח את אשר יעשה ודי למה שרצינו בזה ‪:‬‬
‫הענין השלישי בטעם זה הדין עם הנדונין בו גרסינן )בדה ט״ז‪ (:‬א׳ד כרוספדאי‬
‫א״י יייני י ׳ ספדיס נפתמים בראש השנה אחר של צדיקים גמורים‬
‫ואמל שנ רשעים נמורים ואמד שנ בינוניים‪ .‬של צדיקים נמוריס נכתבים ונמתמין לאלתר‬
‫לטיס‬
 ‫קכג‬ ‫שבעה וששים‬ ‫אמור‬ ‫שער‬
‫לסייס ‪ /‬של רשעים גמוריס נכתבץ ונמתמין לאלתר למיתה‪ .‬ובל בינוניים תלויין ועומדין‬
‫מראש השנה עד יום הכפירים זכו נכתגין ונחתמים לחייס‪ .‬לא זכו נכתכין ולחתמי׳ למיח׳‬
‫אמר רבי אבץ מאי קראה ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו )תליס סימ(‪ .‬ימחו‬
‫מכפר זה ספרן של רשעים‪ .‬חייס זה ספרן של צדיקים ‪ .‬ועם צדיקים אל יכתבו זה ספרן‬
‫של בינוניים‪ .‬רב נחמן בר יצחק אמר מהכא ואס אין מחני נא מספרך אשר כתבת)שמות‬
‫ל״ב(‪ .‬מחני זה ספרן של רשעים מספרך זה ספרן של צדיקים אבר כתבת זה ספרן של‬
‫בינוניים‪ .‬עקר מה שכוונוהו גזה הענין יתבאר כשנעמיד על יספק העציס שהקשו הקודמים‬
‫בזה המאמר ממה שיעיד החוש על ההפך ממה שימרוהו בו‪ ,‬וזה כי כמה רשעים גמורים‬
‫לא מתו ברוב השנים בבא משפטם לפני השם וכמה חסידים גמורים נכרתו ימיהם ואיך‬
‫אמר שהצדיקים י־גמוריס נכחבין ונחתמין לאלתר לחיים והרשעים למות‪ .‬ויש מתרצין הקושיא‬
‫הזאת כשיאמרו שאין מעשי הצדיקים והרשעים נכרים לבני אדם ומי יורע אס הרשע המאריך‬
‫ירים אינו צדיק גמור במצפוניו הידועים אצל השם יתכרך וכן הצדיק הנכרת כחצי ימיו הוא‬
‫בהפך‪ .‬ויש שלא ראו לתת הפלה זו ביכרת מעשי בני אדם אבל אמרו שהמיתה והחיים‬
‫הנזכרים בזה המאמר הם הנפשיות אשר בעולם הבא אשר עין לא ראתה הפך גזרתס והנה‬
‫הרמבץ ז״ל בתחלת שער הגמול כתב כי משפט משמות אשר לעולם הבא הוא ענין זולתי‬
‫זה הזכירוהו חדל שם בסמוך הניא ביה שמאי אומרים שלש כהות ליום הדין אחת של צדיקי'‬
‫גמורים ואהה של רשעים נמיריס ואהה של בינוניים בל צדיקים גמורים נכהבין ונההמין לאלתר‬
‫לחיי העולם הבא ושל רשעים נמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לנהינס שנאמר )דניאל י״ג(‬
‫ורביס מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם‪ .‬בינוניים‬
‫שעונותיהם וזכיותיהם שקולין הקב״ה נקרא רב הסד ומטה כלפי חסר ועליהם אמר דוד)תלים‬
‫קט׳׳ז( אהבתי כי ישמט ה׳ את קולי תהטני כל אותה פרשה‪ .‬הרי שמשפט עולם הבא לחוד‬
‫ומשפט עולם הזה לחוד‪ .‬והתיר הספק בשאמר כי צדיקים ורשעים הנזכרים בזה המאמר‬
‫של רבי יוחנן הס צדיקים בדינם ואפילו רשעים גמורים או רשעים בדינם ואפילו צדיקים‬
‫גמורים עד שכבר יהיה נדול שבנביאים כשנדון על חטא קל ונענש עליו למיתה נקרא בכאן‬
‫רשע גמור ויהי׳ אחאב כםנכנע לפניו והאריך לו צדיק גמור אלו הן תרף דבריו בזה ‪.‬‬
‫והנה כל הדברים האלה אין בהם נחת רוח ודבריו אלה גם כן חמוהין מאד כי איך יסבול‬
‫הדעת שהאבות והנביאים ושאר החסידים אשר בלו בטוב ימיהם ושניהם בנעימים כי בשעה‬
‫שהגיע זמנם להתבקש לעלות ולראות את פני האדון יי׳ יאמר אז עליהם רשעים נכתבין‬
‫ונחתמין לאלתר למיתה ולרשע רע כשיאריך ימים ברעתו יאמר שהוא מכלל הצדיקים הנכתבץ‬
‫ונחתמין לאלחר לחיים ‪:‬‬
‫אטגם מה שיראה לי בזה אכתבנו אמר שאקדים זאת ההצעה הנה ה׳ במשפט יבא עם בני‬
‫עמו וספרי מעשיהם טובים ורעים נפתחין לפניו ועל פיהם ישפוט אותם במשפטיו‬
‫הצדיקים אי זה לחיים ואי זה למות ואותה המיתה הנגזרת על הרשע לפי מעשיו הרעים היא‬
‫לו גמקוס מיתת גית דין כי אס אין דין למטה יש דין למעלה ואין ספק כי מיתה כזו מכפרת‬
‫טונוחיו כמו שמכפרת אותם מיתת בית דין דתנן פרק נגמר הדין )סנהדרין מ׳׳ג‪ (:‬היה רחוק‬
‫מגית הסקילה כטשר אמות אומרין לו התודה שכן דרך כל המומתין להתודות וכל המתודה‬
‫יש לו מלק לטולס הבא שכן מצינו בטכן שאמר לו יהושט )ז׳( שים נא כבוד לאלהי ישראל‬
‫ומן לו תודה ומנץ שכפר לו וידויו שנאמר )שם( יעכרך יי׳ היום הזה‪ .‬היוס הזה אתה נעכר‬
‫ואין אתה נטכר למיי הטולם הבא‪ .‬ועל זה אמרו מז״ל עבר על כריתות ומיתות ב״ד ועשה‬
‫תשובה אין ב ח בתשובה לתלות ולא ביום הכפוריס לכפר ולא בייסורין למרק אבל הכל תולץ‬
‫ומיתה ממרקת )יומא פ׳׳ו‪ . (.‬ואץ סמק שקירוב המיתה טל טכוב תשיבתו תהיה כפרתו‬
‫דומיא‬
 ‫שבעה וששים‬ ‫אמור‬ ‫שעי‬
‫דומיא דמיתת בית דין וכן מצינו בשאול שנדון במיתה בידי שמיס על שלא שמע אל מצית‬
‫הנביא בדבר עמלק ואייל שמואל )א׳ ב״מ( ממר אתה ובניך עמי ואמרו חז׳׳ל )ברכית י״ב‪(:‬‬
‫טמי בממיצתי וענין הכרת אשר הוא אבדן הנפש הוא משפט אמר אין זה מקומו‪ .‬והנה זאת‬
‫ההצעה היא אמתית בלי ספק‪ .‬וממנה נלמוד לענין הדין הזה שלשה כלליס אמתייכ אשר‬
‫בביאורן יתבאר טעס זה המאמר הנכבד היטב‪ :‬האחד כי לא ידין יי׳ ביוס הזה אל כתות‬
‫האנשים כי אם על פי המעשים אשר בידם מהזמן העבר עד אותו היום כי הם הנכתבים‬
‫בכפריהם טובים ורעים וכמו שאמר רבי יצחק )ר״ה ט״ז ‪ (:‬אין הקב״ה דן את הארס‬
‫אלא לפי מעשיו שבאותה שעה שנאמר )בראשית כ״א( כי שמע אלהים אל קול הנער‬
‫באשר הוא שם‪ .‬השני כי אחר שאין הקב׳׳ה׳ דן באותו דין אלא חיי העולם הזה דוגמת‬
‫ב׳׳ד של מטה כמו שנתבאר יתחייב בהכרח שהרשעים ממורים הנדונים למיתה נפשי־ת‬
‫לעולם הבא שאינן נכנסין בז‪ :‬הדין• השלישי כי אחר שהמיתה הנגזרת על האדם ביום‬
‫דינו היא מצד רוע מעשיו יתחייב נם כן שלא יכנס בזה הדין ענין המיתה הטבעית שהרי‬
‫המיתה הטבעית נקנסה על האדם מעטיו של נחש ויש אותה מיתה בלא חטא מחירש ‪:‬‬
‫ו ע ת ה אחרי זאת ההצעה וכלליה נבא לסוף דעתן של רז״ל בענין הדין הזה והותרה‬
‫הקושיא העצומה שזכרנו‪ .‬וזה כי האל יתברך יישב היום ההוא על כסא דין ועם‬
‫שכל בני עולם מיבדין לפניו כבני מרון לפקיד על כללותם אי זה לחרב אי זה לשלום אי זו לרעב‬
‫אי זו לשובע ובריות בו יפקדו להזכירם לחייס ולמות אין ספק שיחקור הדי; להם נכונים לתת‬
‫טליהס את הדין מדי שנה בשנה‪ .‬יטעם כבני מרין‪ .‬ירצה כרועה זה שמעביר צאנו‬
‫לפניו לדעת חשבונם לבד ואינו מקפיד השמנה היא אס רזה ומקום ראיתם הוא ראיה‬
‫עצומה שנאמר )תהליס ל״נ( היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם‪ .‬ולסיף הנה עין‬
‫יי׳ אל יריאיו למיחלים לחסדו ‪ .‬הנה שדבר בדרן כלל ואח‪,‬־ כך פרט כמי שביארנו זה בשער‬
‫נ״ד אצל ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה ונו׳ ‪ .‬ומ׳׳מ הדין הזה הנזכר בכאן עם‬
‫זקני עמו וכל אישיהס הוא מדבר שהם האמור עליהם בכיוצא אתם נצבים היום כלכם לפני‬
‫ה׳ אלהיכס ראשיכם שבטיכם זקניכם ישפריכס כל איש ישראל טפכה נשיכם וגרך אשר‬
‫בקרב מחניך מחוטב עצך עד שואב מימיך לעברך בברית ה׳ אלהיך ובאלתו אשד יי׳ אלהיך‬
‫טרתעמך היום ואותו הדין הוא העומד לפניהם תמיד ‪ .‬אמנם כל שלא עמדו על הר סיני‬
‫ולא קבלי בריתו נאמר עליהם לענין זה )ישעיה מ׳( כל הטיס כאין נגדו מאפס יתהו נחשבו‬
‫לו‪ .‬ו מ ה אותם שימצאו צדיקים במעשיהם מאישי זאת האומה הן שלא חטאו חטא משפט‬
‫מות או שחטאו ויש בידם זכיות שינינו עליהם אי שעשו תשובה כלס דן אותם לחיים לאלתר‪.‬‬
‫אמנם אותם שימצאו בידם עונות המחייב־ס מיתה בלי תשיבה ומעשים שיגינו יגזי־ עליהם אז‬
‫המיתה הגופיית הממרקת המונות יישארו זיכים לעילם הבא‪ .‬ואלו הן שאמרו צדיקים נמוריס‬
‫נכתבין וכו׳‪ .‬ורשעים גמורים נכתבין וכו׳ ‪ .‬ואין הכוונה בגזרה זו שימותו כל הרשעיס כמו‬
‫רגמ וירבו חללי יי׳ פתע פתאום חלילה לו מאכזריות חמה ושטף אף אך שמיד תסתלק‬
‫שמירת ההשנחה האלהית מהם וינחן כל אחד ביד הקידם ממקרי הזמן שיפגע בו וימת‬
‫ואם לא תזדמן מותו על ידיהם הוא ישלח מלאכי לקחת מריבתו בתוך שנתו וכמו שאמר‬
‫)ש׳׳א כ׳׳ו( או ה׳ יגפנו או יומו יבא וגו׳‪ .‬אמנם לפי שהדין הזה לא יתכן להיות כי אם מל‬
‫פי הממשיס אשר נעשו עד הנה כמו שחוייב מהכלל הראשון יחחייב שיתהפך דין כל אחד‬
‫מהנדונין אמר זה לפי התהפך מעשיו אם טיב ואם רע ‪ .‬והוא מבואר שלא יבטיחהו דין‬
‫זה הנתן למיים מן המיתה המתמייבת לו מפאת מעשיו הרעים כמו שלא יבטימהו מהמיתה‬
‫כמתמייבת לו מרצוט ובמידתו כמו אם רצה להפיל עצמו על המרב או מהגג כי ודאי לא‬
‫חצילהו כגזירה ההיא מידי סכלותו ‪ .‬או שנאמר שנגזר עליו שיעשה הסכלות או החטא ההוא‬
‫והיא‬
‫קכד‬ ‫שבעה וששים‬ ‫אמור‬ ‫שעי‬
‫והיא יוחר מנונה ‪ .‬וכן הוא הדין אס אחר שנדון לחיים הרג אש הנפש או גא מל הפרוה‬
‫או חלל אח השכח וכיוצא ההצל הצילהו הגזירה ההיא מיד גיד או מיד גיאל הדם ודאי לא‬
‫וכן ג״כ לא תצילהו מידו יתברך אם נתחיינה לו מיתה גידי שמיס ומזה המין היהה מיחת‬
‫הרבה צדיקיס בעיני היריות שמחו קודס הגיע זמנן‪ .‬וכן המנץ בעצמו ברשמים הנדונים‬
‫למיחה וחלילה לי אם יזכרו וישובו אל ה׳ בכל לבבם ובכל נפשם שלא יקבלם בשתי ידים‬
‫וחלול השם הוא לבד אשר אין כח בשום חשובה להעבירו)יומא שם( שנאמר )ישעי׳ כ״ב(‬
‫אס יכופר העון הזה לכם מד תמוחון כמו שביארגו אצל יום הכפירים שער ס״ג‪ .‬ומזה‬
‫העניןעצמו היתה תוספת ימיו של חזקיהו אחר שנאמר לו )שסל׳׳ח( צו לביתך כי מת אתה‬
‫ולא תחיה הלא חרתה כי גג זרה על אחאב ועל ביחו כלה ונחרצה ואחר כך נאמר )מ׳׳א כ״א(‬
‫יען כי נכנע אהאב מפני לא אביא הרשה בימיו הגה שהועילה תפלה ותשובה אחר גזרה‬
‫גזורה של פי נביא שלוח אליהם קשה כל שכן שחושיל אחר נזר דין של ראש השנה להפוך‬
‫גזרתי מרמה לטובה ‪ .‬והוא מבואר שהדין ההוא הוא כמלך בשר ודם שיושב ודן את עבדיו‬
‫וחייב מיתה החייבים וזכה לסייס מי שאיגם חייבין שאס יזדמן שהחייב למיתה יזכה אמר‬
‫כך לחיים באחד מהדברים שמחייבין כן מחק המלכות או שהנדון לחיים יתחייב אחר כך‬
‫למיתה בכל חטאת האדם והמלך יחזור להחיות המת ולהמית את החי האמור‬
‫יאמרו לו למה אתה הופך משפטיך הלא יאמר להם הס המתהפכים בטצמן אך אני תמיד‬
‫מחייב את החייב ומזכה את הזכאי‪ .‬וזה הדבר בטצמו ביארו יחזקאל הנביא )י״מ( תכלית‬
‫הביאור באמרי שממו נא בית ישראל הדרכי לא יתכן הלא דרכיכם לא יתכלו בשוב צדק‬
‫מצדקתו ועשה עול ומת עליהם בעולי אשר טשה ימות ובשוב רשט מרשטתו אשר טשה ויפש‬
‫משפע וצדקה הוא אח גפשו יחיה‪ .‬ויראי וישב וגו׳‪ .‬ואמרו בית ישראל וט׳‪ .‬לכן איש‬
‫כדרכיו אשפוט אתכם נאם ה׳ שובו והשיבו מכל פשעיכם ולא יהיה לכם למכשול עץ‪ .‬אמר‬
‫שהספק הזה שאנו עליו הוחזק לאנשי זמנו עד שאמרו הן דרכיו לא יתכנו כי ראינו כמה‬
‫צדיקים מהראויים שיגזרו לחיים ביום הדץ מתים בתוך שנתם בקצרות ימים וכמה רשפים‬
‫גמורים שיראה שדינם למוח מאריכין ימים ונחשבים כצדיקים לפניו ‪ .‬והיתה הישרתי להם‬
‫בזה להודיעם מה שאמרטהו ‪ .‬וזה כי הצדיק אשר נגזר לחיים לא הובטח שלא יתחדש‬
‫עליו דבר יחייבהו המות מפאת מעשיו התוריות או הבחיריות או הרצויות כמו שאמר‬
‫והצדיק אשר יששה אחת מהנה בעולו אשר משה בה ימות וגס הרשע הנדון למיתה בשובו‬
‫מדרכיו וטשהמשפט וצדקה מעצמו הוא אח נפשו יחיה וכל זה יחוייב ממה שאמר בסוף‬
‫לכן איש כדרכיו אשפיע אתכם בית ישראל נאם ה׳ רצוני כדרכיו אשר גירו בשעת הדין ולא‬
‫גזרתי על העתיד ולזה שובו והשיבו מכל פשעיכם ולא יהיה שבוש זה לכס למכשול פון‪ .‬הנה‬
‫כי כן משפט אלו הכתות של צדקיס גמורים ורשמים גמורים במשפטיהם אלו ומזה יוק‬
‫דינם של בינוניים כי הוא טנץ אחד‪ .‬אמנם אל אצילי בגי ישראל החסידים אשר זכו למלאת‬
‫ימיהם בטוב לא שלח ירו להם בגזרה ההיא כי אותם לא נאספו במטר׳ חטאתם רק‬
‫להכרח חמרס כאותם שמנו חכמים שמתו בעטיו של נחש )שגת נ׳׳ה‪ . (:‬וזה יתחייב מהכלל‬
‫השלישי האומר שהחיים והמות הנגזרים שם אינם רק סממוייביס מפאת מעשיהם ואחר‬
‫שהמיתה לאלו היא מהכרח הטבע מה אץ לט עסק בה גדין הזה וגס הרשעום ממרים‬
‫אשר הס פושעי ישראל שאמרו עליהם )ר׳הי״ז‪ (.‬שגופן כלה ונשמתן נשרפת בכל כתותיהם‬
‫שאמרו חז״ל)סנהדרין צ׳‪ (.‬שאץ להם מלק לעולם הבא הוא מטאר שאיק נכנסין בזה המשפע‬
‫משפט למרק את מפש ולזכותה לחיי פד כמו שנתבאר מהכלל השט ט אנשים כאלה הס‬
‫נעזגים מדיט שמיס ומשולחים גיד פשעם ולא ימנע מהם אי זה סוג או אריטת ימים אם‬
‫ימשך להם מטבע המהגה הכוללת ו^ יהיה להם חלןז עבודתם אי זו מצוה גדולה או קסנה‬
‫אם‬
 ‫שבעה וששים‬ ‫אמור‬ ‫שעי‬
‫אם היחה בילם כעל זה האופן גאמר )למ־יס ז׳( ומכלה לשונאיו אל פניו להאכילו וגף‬
‫וכחיב )תהלים צ״כ( כפרוח רכעים כמו עכב ויציצו כל פועלי אין להשמלס טלי טדי ‪.‬‬
‫והנה עס זה יכריכ לדכי יי׳ וכל מכפטיו האמת ויצדק ואין לנו עליו שוס חלונה וחרעומת‬
‫בכל מה שיעשה כאלו הענינים ‪ .‬וזה כי כאשר ימות האדם הבלחי מוחזק אצלנו כצדיק הוא‬
‫אכר נכחב ונחתם למיתה עקב חעאתיו עד היום ההוא והנה הוא לא שב מהם ומיתתו‬
‫מכפרח ויש לו חלק לעולם הבא ‪ .‬ואס הרכט רע יאריך ימים הוא מאותם שלא באו למשפט‬
‫מרוב פשעם ושולחו למקרי הזמן עד יומו יבא ונספה ואחריתו עדי אובד‪ .‬וכאשר הצדיק‬
‫הגמור מת קודם זמנו לא היה מכלל הרשעים הנכתבים ונחתמים לאלתר למיתה אבל איפשר‬
‫שהיה ביים הדין מכלל הנחחמין לחיים ואחר כך נתחדש עליו פון אשר חטא כענין נדב‬
‫ואביהוא או כחטאו של משה ואהרן וכדומה אשר האות בהם הגזרה או המיתה מפני קדוש‬
‫השם כמו שאמר )במדבר כי( ויקדש בם‪ .‬או איש אשר יבחר למכור נפשו על קדוש הכס‬
‫ככל הרוגי מלכיה או שרצה לאבד עצמו לדעה כאחיתיפל)ש״ב י״ז( או שהזהירוהו ולא נשמר‬
‫כנדליה בן אחיקס )ירמי׳ מ״א(‪ .‬וכיוצא מאלו הפנינים הנכנסים ההה אומרם )ברכוה ל״ג‪(:‬‬
‫הכל בידי שמיס מוץ מיראה שמים )ע״א ג׳ ‪ (:‬הכל בידי שמיס חוץ מצנים פחים הנה כלס‬
‫נמסרו ביד עצמם לכל אשר יעשו ואין מוחה‪ .‬ונם הזקנים הבאים בימים אשר נאספו אל עמס‬
‫בשיבה טובה שבעים ימים ושנים מ ה לא מהו מצד הדין הזה ולא עליהם נכהב ונההס‬
‫גזר דין למיהה בספרי הרשטיס כמי שכהב הרמב״ן ז״ל ‪ .‬אבל הם מאשר זכו לכהי שולהנות‬
‫אשר נאמר עליהם )ההליס ל״ז( יודע ה׳ ימי חמימים ונחלהש לעולם תהיה ‪ .‬ואל השומם‬
‫על מה שאמרנו ממית׳ הצדיקים אחר שנכתבו ונחתמו לחיים ממה שסומלו קצה הראשונים‬
‫)רמב״ס ה׳ יםה״ת פ״י ה׳ ד׳( לומר שמדה טובה שיוצאה מאת הקב״ה אינה מוזרת וכו׳ ‪.‬‬
‫חדא שאני איני אומר שנגזר עליו החיים לכל השנה ההיא אלא כוונת הגזר דין לפי מה שאמרנו‬
‫שעד היום ההוא אינו חייב מיהה וכל מי שאינו הייב מיהה נכהב לחיים י והנה עכ זה המדה‬
‫אינה חוזרה ריקם ‪ .‬והשני שהכלל ההוא אינו צודק באמה והאמה הברור מה שפירש‬
‫כמו שאני עחיד לבאר היטב במקומו‬ ‫ירמיהו)י״ה( רגע אדבר וגו׳ ‪ .‬ויגע אדבר וגוי ‪.‬‬
‫פרשת איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה׳ שער צו ב״ה ‪ .‬ואס תאמר הנה לפי הנחותיך‬
‫אלה בטלת ענין דין זה היום מעקרו שאם הדין משתנה בכל יום לפי מעשה בעל הדין א״כ‬
‫מה היום מימים שנקרא ייס חרוטה ונהיהד ליום משפט מזולתי‪ .‬אשיבך כי זה היה מהסד‬
‫הכס יהברך וממדה טובו על נוהלי דהו שרצה לההנהג עמהס כרופא החכם והנאמן המעמיד‬
‫ומקיים בריאוה העם ההולכים לרגלי ונמשכים לעצהו שנאמר)שמוה ט״ו( כי אני ה׳ רופאיך‪.‬‬
‫*וזה כי עם שבהחחדש אל אחד אחוז מהעם יום יום שוס הולי הנה הוא ישהדל ברפואתו‬
‫ע״־ סמים או הקזה ויהר הרפואוה עד שימיה או שיחזור לבוריו ‪ .‬מכל מקום הנה הוא‬
‫לא ימנע משמור אח הדש האביב פעמים בשנה לציוה ולהזהיר דרך כלל שכל אהד יעמוד‬
‫על בריאותו וישתדל להשוות ליהות גופו ולתקן את אשר עוותו בהם הקיפוה הימים מהקיץ‬
‫או החרף כדי שיבאר כל אמד על בריאותו הכנה כלה‪ .‬כן הדבר בעצמו בהנהגתו יתברך‬
‫בזה‬
‫*ווה וכי׳‪ ,‬דל שכמו שהרופא החכם יצוה לשומרי פקידיו לקחת מרקחת ידיעה או כס משלשל׳‬
‫איין סירגירמיטטעל בזמן קבוע לנקות גוסס ולשמרם מחלחיס קליס ‪ ,‬ובכל זאת אס יחלו דרך מקרה‬
‫באמצע השנה בחולי רע ירסחס נשאר רפואות או ימותו‪ ,‬כן קנע הי״ת יום הדין נ ד ה לנקיתס‬
‫מחטאים קליס ע״י שיעיר אותם לתשובה‪ ,‬כי יען שאין בכל אחו מהם כדי להמית בעליהם בעבורו ‪/‬‬
‫מד שיקבצו כולם יחד‪ ,‬מצפה ומאריך להם כל השנה לשפטם על כולמו יחד‪ ,‬אבנ אס יחטאו‬
‫באמצע השנה חטא י דיל הם נידונים עליו בכל פ ת ‪ ,‬אס ישובו יחיו‪ ,‬ואם לא ישובו‪ ,‬ימותו‬
‫מל מ ו נ ס ‪.‬‬
‫קבה‬ ‫שבעה וששים‬ ‫אמור‬ ‫שעד‬
‫בזה הטס המיוחד אצל חלאי הנפש כי בהתחדש בכל יום על איש מאישיו חולי רט ממות‬
‫הנה הוא בטונו ימית וגס כי נדון משפט מוח ביוס הדין ונזדמנה לו רפואה יועילהו ושב‬
‫ורפא לו‪ .‬אמנם על רוב חטאים באדכ דש בהכ בכל יוס ואין כדאי בכל אחד מהס להמית‬
‫הנה הוא מאריך לו ומצפה לשפיט אותו כפי העילה מקבוצס ליום הי־וא אי ז‪ :‬לחיים אי‬
‫זה למות ‪ .‬ואולם העמיד אותנו טל זה הסוד והודיט אותו בקרוא לו יום תרוטה וזכרון‬
‫כדי שיהיה היום ההוא מועיל אלינו להעמיד הנפש מל בריאותה כל השנה בזמן האביב •שזכרנו‬
‫אצל הנוף ובבחינה זו יהיה זמן קבימותו היותר נבחר לזה מכל זולתו אף לדעת האומר )ר״ה‬
‫י״א ‪ (.‬שבניסן נברא העילם וזה כי כמי שזמן האביב הוא מיוחד להשוות הליחות הנוספות‬
‫או המשתבשות מהזמנים הבלתי שווים מהקיץ או החורף הקשים אל הנופים‪ .‬כן באמת‬
‫הזמן הזה הוא מיוחד לרפא את חולאי הנפש המתחדשים מצד תולדות והויות והויות הזמן‬
‫העבר מהחריש והקציר הכולל כל השנה כלה אשד בה ישתדלו בעבודת האדמה וגדול‬
‫פירותיה ואסיסתס ומלאו בתיהם דנן וכל חלב תירוש ויצהר ורם לבבם ושכחו אח ה׳‬
‫אלהיהס הנותן להם כח לעשות חיל כמו שאמר)דברים ל״ב( וישמן ישורון ויבעט וגו׳‪) .‬שם‬
‫ח׳( ופן תאכל ושבעת וגו׳ ורם לבבך ושכחת וגו׳ ‪ .‬וכבר תיעיל ההודע‪ :‬הזאת לעורר לבות‬
‫האנשי׳ להכין עצמם לתקון דעותיהם וכל ממשיהס ולהשוות מדוחם אל היום ההוא וישפעו‬
‫בו לחיי׳ ותמשך רפואתם לכל השנה וכמו שנא׳ )ירמי׳ ני( שובו בניס שובבי׳ ארפא‬
‫משובותיכ׳ ונאמר )הישע י״ד( ארפא משובתם אוהבם נדבה‪ .‬יזהירם שיכינו עצמם ויורקו‬
‫מחלאתס ויטהרו מטומאתם קודם יום הדין ההוא כי מעט אשר ישתדלו בזה קידם גזר דין‬
‫יועיל מאד מהרבה אשר ישתדלו אחרי כ ן ‪ .‬כמי שיש לו דין לפני השופט או בחצר המלכות‬
‫כי קודס שיפסקוהו לחובתו הנה הוא נקל להכריעו לזכות כשיראה זכיותיו או שיבקש מליץ‬
‫טוב או כי ירבה שוחד‪ .‬אמנם אחר שפשקו את דינו וחייבוהו אכ שאינו מן הנמנע להסתלק‬
‫לב״ר הגדול או לפני המלך עצמו ודאי הוא קשה מאד לתקן את אשר כבר עשוהו כי כתב אשר‬
‫נכתב בפני השופט ונחתם מל פי הדין קשה להשיב וצריך לפזר ממון הרבה ולהרבות טליו‬
‫רטיס ואוהבים וכולי האי ואולי‪ .‬וכן הדבר הזה בטצמו כי כאשר נתחסד השם יתברך‬
‫להודיע דרכיו למשה ולבני ישראל ולגלות אזנס על יוס הפקודה הזה שבו יעמיד במשפט כל‬
‫יצורי מולם הלא יזכור האדם את מצמו ויחמור להשגיח על דרכיו ולפשפש במעשיו ולקדם‬
‫פני השופט האמתי בתשובה ותפלה ומטשים טובים ומנתה בו צדקתו ביום ההוא ויצדיקיהו‬
‫בדינו ויכתב לחיי׳ ‪ .‬אמנס אס לא נתעורר טל זה ונחתך דינו למיתה אז יצטרך להשתדלות‬
‫רב ועצום לקרוע גזר דינו ולזה מה שאמר המשורר )תהליס פ״ו( חסד ואמת יקדמו פניך‬
‫אשרי העם יודעי תרועה יי׳ באור פניך יהלכון כמו שפירשתי למעלה בענין הראשון‪ .‬וכל‬
‫זה מבואר שס במסכי ר׳׳ה )י״ו ‪ (.‬תניא הכל נרונין בר״ס וגזר דין שלהם נחתם ביום‬
‫הכפירים דברי ר״מ ‪ .‬רבי יהודה אומר הכל נדונין בר״ה וגזר דין שלהם נחתם כל אמד‬
‫בזמנו בפסח על התבואה בעצרת מל פירוח האילן ובמג נדונין טל המיס ואדם נדון בר׳׳ה‬
‫ונזר דין שלו נחתם ביום הכפוריס ‪ .‬רבי יוסי אומר אדם נדון בכל יום כנאמר)איוב ז׳(‬
‫ותפקדנו לבקרים וגו׳‪ .‬רבי נתן אומר אדם נדון בכל שמה כגאמר )איוב ז׳( ולרגעים חבמננו‪.‬‬
‫ויש לדקדק באלו הסברות וזה כי הנה ר״מ ורבי יהודה שאמרו שהאדם נדון ברייה ונמתס‬
‫ביום הכפירים לא אמרו שאין האדם נחן בכל יום שהרי נאמר שם )י׳׳ז‪ (:‬בפירוש אמר‬
‫רב יהודה אמר רב גדולה תשובה שמקרטת גזר דינו של אדם שנאמר )ישמיה ו׳( ושב ורפא‬
‫לו • א״ל רב פפא לרבא דילמא קודם גזר דין ‪ .‬א״ל ושב ורפא לו כתיב ‪ .‬אי זה דבר‬
‫שצריך רפואה הוי אומר זה גזר דין‪ .‬מתיבי שב מתים מומלץ לו לא שב בנתים אפילו‬
‫הניא‬
 ‫שבעה וששים‬ ‫אמור‬ ‫׳יעי‬
‫הבי״־איגי נבעת אץ מומלץ לו‪ .‬לא קשיא הא ביחיד הא בציבור‪ .‬וגזר דין דחיד תנאי היא דחניא‬
‫כיה ר״מ אומר שנים שמלו למעה ומוליץ שיה וכן שנים שעלו לגרדום ודינן כוה זה ירד וזה‬
‫לא ירד זה ניצול וזה לא ניצול זה התפלל וזה התפלל זה נענה וזה לא נענה זה שהתפלל‬
‫חפלה שלמה נפנה וזה שלא התפלל תפלה שלמה לא נענה ‪ .‬רבי אליעזר אומר כאן קודם‬
‫גזר דץ כאן לאחר גזר דץ ‪ .‬הנה כר״מ סובר כי אף אחר גזר דין תועיל תפלתו שלמה‬
‫לשינצל האדם מנזירחו‪ .‬וא״כ הרי הוא מודה לסברת ר׳ יוסי ורבי נתן שאמרו שנדץ בכל‬
‫יום ובמאי קא מיפלגי‪ .‬אלא דבלהו תנאי חון מרבי אליעזר יש להם הא דאמר רב יהודא‬
‫אמר רב גדולה תשובה ו כ ו ׳ ‪ .‬אלא שיראה שר״מ ורבי יהודה דברו בדין הטלל אשר באותו‬
‫כיוס • ורבי יוסי ורבי נתן הוסיפו פל דבריהם ודברו במשפטים הנדונין מל כל אחד כפי‬
‫המעשים המתחדשים עליו על האופן שאמרנו‪ .‬אלא שר׳ נתן הפריז יותר מל המדה‪ .‬וסוגיית‬
‫התלמוד קיימה כרבי יוסי דאמרינן החס )י״ו‪ (.‬אמר רב חסדאמאי מעמיה דר׳ יוסי מאי‬
‫טעמא כדקתני טממא ותפקדנו לבקרים אק נמי הכי קאמרינן כרבי נתן מ״מ לא קאמר‬
‫קא סבר בחינה עיון בעלמא הוא פקידה נמי עיון בעלמא הוא ‪ .‬אלא אמר רב חסדא מ״מ‬
‫דרבי ייסי מהכא דנחיב )כרא ח׳( למשוח משפט ע ב ח ומשמע עמו ישראל דבר יוה ביומו‪.‬‬
‫הנך רואה כי למה שראה רב חסדא דבריו של רבי יוסי דברים של טטס החזיק אותה‬
‫במסמרים לא ימיטו ועל זה פסק ר ט יצחק )שםי׳׳ח‪ (.‬יפה צעקה לאדם בין קודם גזר‬
‫דין בין לאחר גזר דין‪ .‬והנה עלה הכל כהוגן וגסחלק כל פקפוק מעל המאמר הזה בטנץ‬
‫כלשה ספרים אלה כמו שנזכר‪ .‬אלא שבענץ הבינוניים קבעו להם יום עיון דינם ליוס‬
‫הכפירים ט היום ההוא יוס סליחה וכפרה הוא והימים אשר ביניהם מסרס האל יתטלה‬
‫להפיך בזכותם ואשר לא שם אל לבו ראוי להחמייב‪ .‬אמנם כוונח מחלוקת רבי אבין ורב‬
‫נממן בר יצחק)שם ע״ז‪ (:‬בראיות הכתובים הוא בעיני ענין דק בטנין האיש הביניני הזה‬
‫ראוי להתבונן ט ‪ .‬וזה שר׳ אבין סבר שהבינוניס האלו הס יותר קרובים בענינס אל‬
‫המחיקה מהספר מאל הכתיבה ולזה אמר ושס צדיקים אל יכתבו זה ספר של בינוניים בי‬
‫להיות מציאותם מלוב בלל הכתיבה מהם ‪ .‬ורב נממן אמר שעם שאינם מן הכתובים פ ס‬
‫הצדיקים כבר יש להם מציאות מספיק לםיאמר מליהס כתיבה מה ולזה אמר אשר כתבת‬
‫אלו בימטיס ולטמס זה יראה שהביא זה ראיה מכתוב אחד וזה מ א ח ר ‪ ,‬בלא יתחלפו רק‬
‫בבינוניים ל ב ד ‪ .‬ונפקא מינה לבשיעמד אדם על בינוניותו ביום הכפוריס דלמר אץ לו על‬
‫מה שיסמוך ולמר עדין יש לו סמיכוח מה ‪ .‬והנה אחר שמעשי האדם הס המקריבים‬
‫והמרמיקיס השמים נפשם בחיים או המתנים לממיתים החותמים שמותם עם הצדיקים או‬
‫המאספים אותם עם מטאיהס הנה הס המליצים לפני בעל דינו והמוענץ בערו והס המלאכים‬
‫ת ע י מ ד ם על אדין כל האר׳] ללמד זכית או מובה כפי מה שזכרו ז״ל במדרש )שומ׳׳מ‬
‫חהלים ד׳( שמרנו בפרק הא׳ כי המה ימלו מם צבא השמים הסובבים כסא כבודי עון‬
‫ופשע וחטאה הנה הנס להבזות בעליהן וצדיק כי טוב צדקותיו אשר עשה המה יבאו ויגידו‬
‫צדקתו ומל פיהם יגידו ק שמיא הרמות והטוב ‪ .‬לכן הירא את דבר ה׳ ימזיק במעוזו לסנל‬
‫כל השנה סנלת מליצים טובים יליצו מליו בבית המלך להיות מלקו מהנכתביס והנחתמיס‬
‫לאלתר למייס ויותר מהמה בזמן הזה כמיומד לדרוש בטד מייס כמו שתקנו מסדרי התפלות‬
‫עקר שאלתם ובקשתם זכרנו להיים אל מלך מ ק במייס וכו׳ ‪ .‬כי הדבר המיומד אל‬
‫בעל התשובה לזכות ליכתב בספר מיים דכתיב )ימזקאל י״מ( ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה‬
‫ויעש משפט וצדקה הוא את נפשו ימיה ‪ .‬וזה מה שכוונו המכס בעל הפורים זיל במה שכתב‬
‫)טו״אח סי׳ תקפ״ב( ותקנו לומר בברכת מגן זכרנו וכו׳‪ .‬דכתיב ובשוב רשט וכו׳‪ .‬ולפי‬
‫שהכניס בץ דבריו נסילח לשון זכירה בחיים לומר שהם לכונות קרובים זה לזה עד שלכך‬
‫תקנוהו‬
‫קט‬ ‫שבעה וששים‬ ‫אמור‬ ‫שעי‬
‫תקניהי במגן דכתיב)תכלים ק׳׳ה( כי זכר את דבר קדשו את אברהם מבד לכן לא הבינו‬
‫קצת דבריו וחשבוהו כמהתל במה שמביא ראיה לאומרו בי במייס נופל לשון זכירה ואיט ק‬
‫כי לכך לא היה צריך אלא הנפילה לבדו והוא מ ט א ר ‪ .‬והגה בזה נתבאר טעם ה ד ן הזה‬
‫עם הנדונין בו ונשלם מה שהיתה הטונה לבאר בזה הפרק מהשלשה טניניס שזכרט מלוה‬
‫אליהם ונביא אל הפרק הנמשך‪:‬‬

‫הפרק הששי ביום הצום‬

‫ינאר מקר הכפרה וימורר לבות האנשים אליה להיותי יוה החמימה ‪:‬‬
‫בםדדש )פסיקתא סבא במנורת המאור דה ט נ ח״א ם״ד( והי גחן קולו לפני חילו )יואל ני(‬
‫זה ראש השנה כי רב מאוד מחנהו זה ישראל כי עצום עושה דנרו שמעצם כחן ׳«ל‬
‫בעלי תשובה ‪ .‬כי גדול יום ה׳ ונורא מאד זד‪ ,‬יום הכפירים כדאםר דכי כדוססדאי שלשה » ר י פ‬
‫נפתחין ביום הדן ונו׳‪:‬‬
‫ה כ ה כל העקרים המצויינין בפרקים הקודמים היו מומיליס מאד לבט טליה ו מ ס מוטטיס‬
‫אשר ננע אלהיס בלבם רומ דעת ויראת וטהרה לא שלט עליהם היצר מממלתן‬
‫להפוך לבס מבורא השלם המושל בכל נמצאיי ומדריך בעלי השכל בדרך טובה רשמה‬
‫בנפשם לבלהי יחטאו כי ידעו עתידין ליתן את דין‪ .‬אמנם רובי רבבות מאליפות א ‪ x‬לא‬
‫יוכלו לעמוד על זה השיטור מהטוהר ונתפתו לתאווח החמר וחמודותיו כי אץ איש אשר לא‬
‫יחטא הנה אלו הפרקים לא יועילו למו ומי יחן ולא יזיקו כי יאמרו כי האיש החוטא למט‬
‫הארון העולמים אשר הכין לבבו ושלחו בדרך טובה שאין לו שוס ממילה ומעתה יתיאשו‬
‫מהרחמים ויוסיפו לחטוא כי אמרו אין מיד תקוה ‪ .‬ולזה היה מחסד הש״י מל מעשי ידו‬
‫לקבופ‬
‫הפיק השבי‪ ,‬תוכן דעתו בקולר מ א ‪ .‬ני המועדים שנזכרו עד הנה‪ ,‬הס משרישים בלב כל‬
‫איש ישראל רק אותס עיקרי אמונה‪ ,‬אשר כל השומר אותס ויחיה עליהם‪ ,‬יוער זיא כעאנאכמעפ ״‬
‫אונד נאך איהנען לעכמ ‪ ,‬יהיה על ידס איש הולך מישרים ועושה רצון ט׳׳ת‪ ,‬אסם אחד ט ב‬
‫הרבה מכני אדם‪ ,‬אבר בגבור תאותס עליהם ישכחו העיקרים האלה וישטו מדרך התורה יהמיסר ‪,‬‬
‫ז‬
‫ואס תפקחנה עיניהם אח״כ ויראו כי הלכו עקלקלותס הלוא יאמרי ניאש לנפשם‪ ,‬פערציויי‪ :‬עלן זיא‬
‫אן איהדעס פע־נעין זעעיענהייל יחשכו כלככס לאמור נגרזנו מנגד עיני הי‪ ,‬אין עוד תרופה למכתמ‬
‫המוסרית ואס גס נרחץ טתה ננקיון כסיני לא יראה ה׳ ולא יבין עוד אלקי יעקב ע׳׳כ מה בצע כי נחס‬
‫דרכנו‪ ,‬ונירא מהיום והלאה את ה׳ ידבר קרבו‪ ,‬הלוא בכל זאת לא ישוב טוד מתרון אפי י ע״כטוב‬
‫לנו‪ ,‬כי נריה בדשן התענוגים את בשרנו‪ ,‬כל סוד נתהלך סה עלי ארץ‪ ,‬ובאופן זה היי התושבים‬
‫והאומרים ככה הולכים מדחי אלוהי ולא היתה עוד יראת ה׳ על פנימי לעילה ־ )וכעץ זה התנצל‬
‫אחר לר״מ תלמידו שאמר לו אף אתה ״חזור נ ף נענור החזיקו עוד ברשעתו כבר שמעט מאחוד‬
‫הפרגוד שונו בניס שונניס חוץ מאחר עיין חגיגה טיו ע״א( ע״כ היה זה מחסדי היית לקטע‬
‫לנו יהיכ‪ ,‬ולהשריש בקרבנו עיקר האמונה בתועלת התשובה וכפרת העין והסליחה ‪ /‬למען ישיב החוטא‬
‫מדרכיו ילא ישקע במצילת הרשמה עדי עד‪ ,‬כי אס יוסיף עוד ליראה ה׳ וללכת בדרכיו וע־ץ מזה‬
‫במורה נבוכים חלק ג׳ ס׳ ל״ו‪ ,‬יבמאמר השכל דיבור הרביעי כי בדבריהם אתו גס ד הרב ז״ל סה‬
‫יעיז רומז מאה״כ ״כי ממך השליחה למען תיראי‪ ,‬ר״ל אחרי שנודע לו כי תכלת לעוניני שעברו‪,‬‬
‫אנו משתדלים לשוב מחטאינו ולירא אותך עוד‪ ,‬אף שכבר החילונו לעזוב אותך וללכת בדרך עקש‬
‫יסתלתיל‪ ,‬וע״ז רומז גס המדרש שהחל נו הדנ ז״ל‪ ,‬יה׳ נתן קולי לפני חילו׳‪ ,‬זה ריה‪ ,‬ר״ל כי‬
‫אז יעירר איתני עיי קיל השופר לשוב אליו‪ ,‬״כי רב מאוד מחנהו״‪ ,‬זה ישראל‪ ,‬ר״ל מ נ ה מהס‬
‫ילכדו בעביר תאותס ברשת הרשעה‪ ,‬וע״כ הס מצטרכים לתשובה ‪ ,‬כי עצוס עושה דברר ריל‬
‫כאשר יעשו דבריו אלה אשר בקול שוסר ישמיע למו יתטצס כחס המוסרי‪ ,‬ווידד איהר מאדאלישעס‬
‫געפיהל וייעדער אן שטערקע צוגעהמען‪ ,‬ובהפך הלוא ידע כל משכיל ״כי גדול יום ה׳ וטרא‬
‫מאודי‪ ,‬זה יה״כ ר״ל למי טשמע קול השופר ילא נזהר‪,‬‬
 ‫ע‬
‫שבעה וששים‬ ‫אמ‪1‬ר‬ ‫עי‬
‫לקכוע יום כפרה וסליחה כללי אחר יום הדין הקבוע כאחד לחדש הזי כמו שקבע ואמר אך‬
‫בעשור לחדש השביעי הזה יום כפורים הוא מקרא קדש יהיה לכס וגומר‪ .‬כי סדר הימים‬
‫על האופן הנזכר יעוררו אל קבלת הכפרה עכ״פ כמו שאמר הכתוב וה׳ כתן קולו לפגי‬
‫חילו ונומר ‪ .‬וכבר משלו הראשונים )מדרש הובא במנורת המאור נ״ה כ״א ח״א פ״ג( משל‬
‫צעוברי ארמות ימיכ בתוך הספינה וראו בקעה טובה פירותיה נאים ופרחיה נחמדים מימיה‬
‫מתוקים וכו׳‪ .‬ונכספת נפשם לצאת אליה לטייל בתוכה ולהתעדן בה ונטלו רשות מרב החובל‬
‫ויאמר להם צאו עשו כרצונכם ואולם כלס תשובו ובואו נא בשמוע קול הכרוז כי בצאת‬
‫הקול מיד אנחנו נוסעים והנשאר בדד ישב וערירי ימות‪ .‬והאנשים ההם נפרדו בענינס יש‬
‫מהם שלא יצא שמא יתעכב יש שיצא וחזר מיד בטרם יקרא ויש ששב לקול הקורא ויש שלא‬
‫חשש אל הקריאה ולא בא משם נסעו יישאר שם ערירי גבר‪ .‬וכן האדם בימי חדלו רבו‬
‫קריאותיו בתוך זמנו כי האדם צופה נתנו האל יתברך מתחלת ברייתו לעמוד על נפשו כדי‬
‫שלא יפליג בחמודות העולם ותשוקותיו אם קול השופר שממ ולא נזהר דמו בו יהי׳ ואם נזהר‬
‫נפשו מלע • והענין עצמו יש לדונו על אלו הימים הנוראים כי ביום הדין נתן ה׳ קולו לפני‬
‫חילו בהשמע קולות וקולי קולות תקיעות ותרועות בכל המחנות כמו שנזכר בפרק שעבר‬
‫וכמו שאמר וה׳ נתן קולו לפני חילו זה ראש השנה‪ .‬ולפי שזה התועלת הוא הכרחי אל‬
‫הרבים וכמעט הס כלש לזה אמר כי רב מאד מחנהו זה ישראל כי כל ישראל בכלל הזירוז‬
‫וההתעוררת כי עצום עושה דברו כי באלו המעשים המצווים לעשות על פי דברו מוסיפין כח‬
‫בגבורתן לקבל זה התועלת הנמרץ המיוחד ליום הזה יום הכפורים הוא ‪ .‬ולפי שבמקום שאין‬
‫כפרה בעלה היראה ונמצא ההתפקדות כמו שנזכר לזה אמר כי גדול יוש ה׳ ונירא מאד זה‬
‫יום הכפוריס ועל דרך שנאמר )ההלים ק״ל( כי עמך הסליחה למען תורא‪ .‬אמנם היתה‬
‫הגעת זאת הכפרה כדא״ר כרוספןיאי ג׳ ספרים נפתחים וכו׳‪ .‬לומר שבקדמת הענינים‬
‫ההם והחזיק כל העולש עצמם לבינוניים אשר מועל עליהם להכשיר עצמם ליום ההוא יהיו‬
‫כלס בני כפרה ‪ .‬והנה לזה הרב׳ להזהיר בעינוי יבשביתת מלאכה פעמים שלש והגזים בעונש‬
‫כרת ואבדן כמו שבא מבואר בפרשה זו‪ .‬אך אמנה מפני שכבר פירשנו אותה טס חבירתה‬
‫שבפרשת אחרי מות ושם זכרנו ענין היום הנדיל והקדוש הזה וערכנו מערכותיו על סדר‬
‫התור׳ והעבודה וגמילות חסרים ומה שיאות ללמוד אותו מסדר העבודה וכינת הצום וענייני‬
‫התשובה גס שבפרשיות אחרות יבאו לידנו כלי מלאכתה וכלי אומנתה כמו שאזכור בסון! פרשת‬
‫התשובה שערים ק׳ יק״א בעזר האל‪ .‬הנה עתה אקצר בדבריו כי לא הית׳ הכוונה עכשיו‬
‫רק להיותו נזכר ונפקד בפרקי זה הספר הנכבד כי ענין הכפרה הוא הכרחי להשיב האדם אל‬
‫עבודת קונו כי ידע כי חנון ורחום הוא ונמס על הרעה וכמו שאמרו חז״ל)ר״ה י״ז‪(:‬‬
‫יי׳ יי׳‪ .‬יי׳ קודם שיחטא האדם־ יי׳ לאחר שיחטא וישוב‪ .‬כלומר שענינו שוה עם האדם אשר‬
‫לא יחטא וטס אשר יחטא וישוב‪ .‬כמו שנתבאר זה בכלל כל הי״נ מדות בפרשת כי תשא שער‬
‫ניד ודי בזה לכונתנו בזה הפרק ‪:‬‬
‫קפז‬ ‫שבעה וששים‬ ‫אמור‬ ‫"יעי‬
‫הפרק השביעי חג הפוכות‬
‫יבאר כי החג הזה סימן לענין עסקי טולס הזה והצלחת היא ויבאר חומלת מצות לילב ‪ .‬וטעם שמחין‬
‫החג ‪:‬‬
‫בהטשה עשר יום להדש השביעי הזה הג הסוכות שבעת ימים ליי׳‬
‫תגן )סוכה נ‪ (:‬הישן תחח המטה בסיכה לא יצא ידי חובתו אר״י גוהגין הייני ישגים תחת‬
‫המטה בםני הזקנים אד״ש מעש־‪ .‬בטני עבדו של ר״ג שהיה ישן תחת המטה אמר להם‬
‫ר׳׳ג לזקנים ראיחם טני עבדי שהוא תלמיד חכם יודע שהעבדים פפורין מן הסוכה לפיכך בא‬
‫לו וישן חחת מטה ‪ .‬תניא )שם כ״א‪ (:‬אמר ד ש משיחתו של ר״ג למדגו שגי דגרים למדנו‬
‫שהעבדים פטורים מן הסוכה ולמדנו שהישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו למה ליה‬
‫למימד משיחחי לימא מדבריו של ו״ג מילתא אגב אורחיה קמ״ל כי הא דאמר רב אחא בר אדא‬
‫אמר רב המגינה אמר רב מנין שאפי׳ שיחת תלמידי חכמים צריכה תלמוד שגאמר )תהליס אי(‬
‫ועלהו לא יבול‪:‬‬
‫להיות *פקר מה שכיון מאמונת השכר והעונש הוא מזינת המסקיס כמניגים המדומים‬
‫וההשטנות עליהם וההדכק במטשיס הנאותים ההוריים טס התומלת והממון‬
‫החזק שבטל מלאכתו לא ימנט טוב להולכים בתמים‪ .‬לזה אסמוך אותה תמת הסוכה בפרקי‬
‫הספר הזה הנכבד ‪:‬‬
‫אמנם הקודם הוא מבואר ממה שנתפרסם שהתשוקות אשר אל הקניניס הזמניים עצמו‬
‫מאד טל האנשי׳ ועבידתס כי כבדה עד כי גברה יד העולם עליהם וילדי‬
‫בזה‬
‫•הפרק השביעי‪ ,‬תוכן דעת הרב ז׳׳ל הוא ׳ כי האמונה נשכר ועונש רוחני ‪ ,‬תועיל לבעליה מאוד‬
‫גי היא תסככ אותו לעזוב ולמנוע החריצות וההשתדלות היתירה ‪ ,‬דאם אללצוגראםעאבמיהעןאונד‬
‫שטרעבען‪ ,‬לאסוף הון ורכוש זמניי כעמל ויגיעה רכה‪ ,‬כי אם להשתדל יותר בעשיית המעשים הפיכים‬
‫ומצות התירה אחרי הידמו‪ ,‬כי ע״י שמירחן ישיג כאופן קל בשוכה ונחת‪ ,‬האושר הרוחני והנצחי‬
‫היקר מכל מחמדי התבל וסגולותיה ׳ תחת כי האיש אשר תחסר לי האמונה הזאת‪ ,‬עד שיחשיב‬
‫שכמית גיסי תכלה גס תוחלתי ותקותו תאכד לנצח‪ ,‬הלוא תגבר עליו התשוקה החמרית‪ ,‬להתענג‬
‫רק בתענוגים ארציים‪ ,‬ולמען המציא אותם לעצמו ככל אות גסשו מכלי מחסיר ‪ /‬ישתול תמיד ככל‬
‫מאמצי כחי לאסיף ילרכוש הין ירכיש מבלי חשך‪ ,‬עד שיתמכר רק לעניני העולם‪ ,‬ולאסיפת קניט‬
‫הזמן לכד‪ ,‬מכלי שיס לב על קני! שלמית נסםיח ומוכרית‪ ,‬ינמאה׳׳כ ״כי לי בני ישראל עבדים ׳ עבדי הם‬
‫יכו׳״‪ ,‬ובמאה״כ‪ ,‬״כי עבדי הס יכו‪ /‬לא ימכרו ממכרת עבד״‪ ,‬מזהיר איתני הכ׳ גס סל זה‪ ,‬שלא נעזינ‬
‫ההשתדלות כקנין השלמות המיסרית‪ ,‬כעבור התמכרני‪ ,‬רק לעברית העולס השפל‪ ,‬כאשר יורו על‬
‫זה נם הכתיבים )שמות י״ת א׳—ז׳‪ ,‬ובקהלת י״ב‪ (,‬אשר מבאר אימס הרב ז״ל במכין זה‪ ,‬כ״א‬
‫ליחד ריב השתדלותנו רק לשמור מלות התורה לקנות על ידן האושר הרוחני והאמיתי‪ ,‬ולהשתדל‬
‫נעניני העולם רק כסי הצורך ההכרחי להחיות נפשנו ונפש בתינו נמרה ובמשורה‪ ,‬מבלי בקשת‬
‫המוסרית ‪ .‬כמאה״כ ״יהיה אס שמוע יכו׳‪ ,‬ואםסת דגנך יכו׳‪ ,‬ר״ל המצטרך רק בהכרח ל ך ‪,‬‬
‫ולניתיך‪ ,‬כמו שאמר אח״כ‪ ,‬״ינתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת״ ועל אמיתת מנין זה העיר‬
‫גס דהע״ה כדבריו האחרונים‪ ,‬כי אחד אשר היה ביכירץ מלך‪ ,‬והוכרח בעבור זה לא לבד ללחום‬
‫מלחמות רביתכ׳׳א גס להשתדל הרבה בשאר עניני העילס לשחר בזה טיכת עמו וארצו‪ ,‬ולעשות צוקה‬
‫ימשסט לכל הסריס למשמעתי‪ ,‬גס עלה על במתי ההצלחה הזמנית‪ ,‬כי כל אשר היה עושה ה׳ היה‬
‫מצליח בידי‪ ,‬יככל דרכיי השכיל‪ ,‬עד שהשתחוו לו כל העמיס ואויביו עפר לחכי ראה והכיר מכל זאת‬
‫מסיי נהיינו‪ ,‬כי כל קניני התכל ומחמדיה‪ ,‬הבל המה יחד‪ ,‬ואין טוב לאדם לעמול יליגט בהם‪ ,‬כ״א‬
‫לסי הצורך ההכרחי‪ ,‬וע״כ חשכ אותי למשפט בזקנתו להורות זה‪ ,‬גס לכל זילתו ״ כמי שהולך הרב‬
‫זיל ימבאר דבריי )ש״ב כג(‪ ,‬יבענור היית תועלת האמונה נשכר ועונש רוחני גלולה כל כך‪,‬‬
‫ע״כ אחר אשר השריש היית בלב כל ישראל ע״י קביעת שאר סמומדיס שעברו האמונה בחידוש הפילם‪,‬‬
‫ביכולת הי״ת‪ ,‬בנבואה ותורה מן השמיס‪ ,‬במשפט אלקיס‪ ,‬וכפרתו מון השביס אליו‪ ,‬השתדל להשריש‬
‫נקרנ לנס גס אמונת השכר והעונש הרוחני נדי קכיעת חג הסוכות‪ ,‬כי בצאתנו נעת מחילת ימי‬
‫הגשם‬
 ‫שבעה וששים‬ ‫אמ‪1‬ר‬ ‫שער‬
‫היומן וקורותיו יככשוס ועכדיס וענו אישן אין נקי מכלי שיוציאו שוס שכר טוב כעמלס עד‬
‫שמפני כן הית׳ החכמה האלהית לרסס על אישי האומה הזאת מ מ ז מ ז להוציאם לחפשי‬
‫מחחח ידו ולהקל מעליהם טורח סבלות עבודותיו לתת להם שכר עוב במענו עמל שיהיה‬
‫להם במטש׳ המצות התוריוח יספיק להצליח נפשם בעולם הנצחי ונס באשר הס שם לאכל‬
‫לשבעה ולמכסה עתיק כמו שהודיט זה להם במאמר)שמות כ׳( אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך‬
‫מארץ מצרים מבית עבדיס לא יהי׳ לך אלהיס אחרים על פני כמוזכר שם וכמי שאמר‬
‫)ויקרא כ״ה( כי לי בני ישראל עבדיס עבדי הס אשר הוצאתי אותם מארן מצרים לא ימכרו‬
‫ממכרח עבד‪ .‬כי המוכר עצמו ליהודי אחיהו להיותו עשיר ממנו וראותו כי יש לו פת בסלו‬
‫ויין בקנקנו‪ .‬הנה הוא שס על עסקי הזמן וטובותיו מבטחו בפרנסתו ופרנסת ביתי ומן ה׳‬
‫יסור לכו ולסוף נדבקה בו חרפתי ומאומה לא ישא בעמלו אשר על זה חקה אותו הכתונ‬
‫באיחה‬
‫הגשס והקור מנתינו הכסיניס נארן‪ ,‬אשר מלבד שהס לנו למחסה מזרס וממטר הס מלאיס גכ כל‬
‫טוב עושר ונכסיס כלי כסף וכלי זהב ושאר מחמדי עין שיש לנו‪ ,‬לשבת שבעת ימיס בצל סוכה אשר‬
‫מלבד שאין שס כמטט מאומה מכל ההון והעושר אשר הציל ה׳ לנו‪ .‬כי אס ארוחה אחת קטנה דבר‬
‫יוס ביומו‪ ,‬ישב עלינו שס גס ממעל לראשנו רוח קר ורטוב תחת כי שאר יושבי האין ישתדלו אז‬
‫בהפך להאםף אל הבית‪ ,‬למצוא מגן ומחסה מקור האויר‪ ,‬וכל זה נעשה רק למען הסיק רצון הי׳׳ת‬
‫הממה זאת לנו‪ ,‬הלוא מוריכ אנו בזה‪ ,‬ומשרישיס גס בצב בנינו ובנותינו הצשיריס לימים הרעיון היקר‬
‫הזה‪ ,‬כי טיב לאדס הסתפק שה עלי ארי נמעט קניני הזמן והנאות הגוף ההכרחייות ולהשתדל‬
‫יותר בקנין השלמית הנפשית האמיתית והאושר הריחני בעולם הנצחי על ידי מעשיי ופועל כפיי‬
‫הסונים פה עלי ארן‪,‬‬
‫אח״כ יאמר הרב זיל כי אחר שמצות סוכה בכלל רומזת אל האושר הרוחני הזה‪ ,‬יורו עליו גס‬
‫חלקיה ופרטיה כי בהיות הכשרה בשבעה טפחים אורך ורוחב‪ ,‬ועשר טפחים גובה אשר הוא רוח‬
‫מצומצם מאוד‪ ,‬איין זעתר כעשדענקטר רויס‪ ,‬ובהכפל מספר שבעה בעשר יעלה משפר שבעים ‪,‬‬
‫י‬ ‫תרמוז לני שאנו מחויבים לצמצם הנאות גיסנו ותענוגי בשרנו נמשך זמן חייתני טלי ארז שבעים שנה‬
‫והיות מחיצותיה כשרות אס יפשיק גס ביניהן ונין האדן למטה אויר ג׳ טפחיס פחית מעט‪) .‬לסי‬
‫שאז נחשוב אותן בכל זאת כמחוברים ולבורים בארץ‪ ,‬וויא פערבונדען אוגד פערא״גינט מיט דער‬
‫עדדע‪ (,‬אם רק יעלה שיאם עד עשרה‪ ,‬ויען גור אידדע האהע צערן האנדנרייטע אייס״אכט‪ ,‬יורה‬
‫לני כ׳ גס מזחלות הארס‪ ,‬דל סבות היותו וקיומו‪ ,‬זייגע עגטשטעהוגגם־‪-‬אינד ערהאלטוגנס אוחאבק‬
‫בל עוד היותו מחובר לגיסו שהיא חלקו הארציי‪ ,‬הן שלש החימר הצורה ‪ ,‬וההעדר הקודם להוייתו‪,‬‬
‫)עיין מזה למעלה בביאורי לשער ס״ד(‪ ,‬וכי תעודת ותכלית האדם עלי ארץ צריכה להיות תמיד‬
‫להתקרב אל כבוד הי״ת שהוא לדחז״ל למעלה מע‪6‬רה ‪) ,‬ר״ל למעלת מעשר ספירות שהן כולן תארי‬
‫הי׳׳ת הרמים ימשאיס ‪ ,‬או למעלה מעשר מדרגות המלאכים שמנה הרמב׳׳ס ז״ל בס״ב מה׳ יסוד‬
‫התורה ‪ /‬או למעלה מתשעה הגלגלים וגולם ארבע היסודות שנברא מתחת לגלגל הירח‪ ,‬כמבואר שם‬
‫נרמנ״ס ס״ג)עיין מכל זה בביאורי לשער מ׳׳ד י( ובהיותה כשרה רק בהיותה תחת השמים מבלי‬
‫הנדל אילן או תקרת הבית‪ ,‬והיות הסכך פסול בהיותו מדברים מקבל־ טומאה‪ ,‬כל זה מורה שראוי‬
‫לאדם להשתדל בימי חייו עלי ארץ‪ ,‬שיביט תמיד השמימה ‪ ,‬ולא יהיה מסך מבדיל בינו ובין כבוד‬
‫היית‪ ,‬ואף כי מחיצה בלתי טהורה‪ ,‬ר׳ל טומאת נפשי המוסרית בבחינת מדותיו ותכונותיו‪ ,‬והיות‬
‫מחויב שיהיה צלתה מרובה מחמתה ‪ ,‬יורה כי צריך האדם יותר לחכות תחת צל עליון מבטיח על‬
‫כחות גופי ואיבריו התלויות מחוס גיסו‪ ,‬או על הצלחתו הזמנית אשר באור שמש יופיע עליו לפי שעה‪,‬‬
‫ומה שצריך שיראו הכוננים ״בעד לסכך‪ ,‬יורה כי מחובת השלם להשקיף תמיד אל מעשי היית‬
‫ונסלאותיו אשר עשה בבריאת כוכבי השמים וכסיליהם‪ ,‬להכיר עי״זיותר את מראו כמאהיכ ״יידעת‬
‫היוס וכי׳‪ ,‬כי ה׳ הוא האלקיס בשמים ממעל יכו׳׳׳‪ .‬ובהיות כי החקירה והתבוננות הזאת צריכה‬
‫להיות ממוצעת מום זיך ניר אייה דער טיטטעלשטראססע האלטען‪ ,‬לבלתי היות חסירה אי יתירה‬
‫מהגבול מאיי באופן שיצא נעליה על ידה רק מגדר הפתיות והסכלות ‪ ,‬מבלי אשר יהרוס ויפרוץ‬
‫הגדר האטשי אשר הושם לגבול בל יעבור לאדם‪ ,‬עד פה יבוא ולא יוסיף‪ ,‬ואור החקירה אשר יהל‬
‫ייתר מדי ישר עיני הארס קצרי ראות‪ .‬יורה על זה גס הסכך הפסול בהיותו מעוכה כמין בית‬
‫עד שלא יראו מתוכו הכוכבים או שאין המטר יוכל לרדת אל תוכו‪ ,‬באופן שהיושב תחתיו לא יראה‬
‫גסלאית‬
‫קבה‬ ‫שבעה וששים‬ ‫אמור‬ ‫שעי‬
‫באותה פרשה המספרה במנימ כמו שביארט במקומו‪* .‬וקרוב להליץ כל הכתובים ה ה ם על‬
‫המבד הלזה הקנוי קנין מולם אמר )שמות כ״א( ט תקנה עבד מברי מ ה הוא ודאי המוכר‬
‫מצמו לצמיתות אל המולס הזה תצא מתמת העבדות האלהי ומההשמטת פלמ לפי מה שהרגיש‬
‫מהתועלת יותר קרוב אלץ כי לא שמע אל דברי המשורר )הליס קי״ח( מוב לחסות בה׳‬
‫מבטוח ב א ד ם ‪ .‬ועתה ראה את אשר יקרה לו הנה הוא שש טשירזת שטם יטטד את הפול׳‬
‫אשר קנה לי לאדון לפי המנהג הטבעי וכמ״ש )איוב ה׳( תבא בכלח אלי קבר ובשביעית‬
‫יצא לחפשי חנס וכמו שאמר המשורר )תלים מ״מ( אל תירא כי יעשיר איש וטמר ט לא במותו‬
‫יקח הכל ו ט ׳ ‪ .‬א ס בגפו יבא מ פ ו יצא כמו שאמר איוב)א׳( פרוס יצאתי מ ב ק אמי וערום‬
‫אשוב שמה וזה האמת הברור ט מה יקמ ב ד ו ט א ם ממשי שלחט אחד המרבה ואחר‬
‫המממיט כמו שנתבאר המוסר הזה בפרשת המן שמר מ״א ־ א ס במל אשה הוא ויצאה אשתו‬
‫עמו כי הרודף אחר הבלי העולם לא נהמצמה נפשי בו ואס במל היולאניות הוא מתחלת יצירתו‬
‫מ ה נשארה היולאגיותו עמי ועל זה יצדק באמה ערום אשוב שמה כי נקבר ערים משים‬
‫שלמות‪ .‬אס אדוטו זה יתן לו קצת קטינים ואפילו היותר עצמיים לו כמו האשה והבנים‬
‫הנה באמת האשה וילדיה היו לאדוטה כי ה ם ילד הזמן וקניניו אץ למצס האדם חלק בהם‬
‫כמו‬
‫נפלאות תמים רעים בשמים מטל‪ .‬אי נ ט י ת חמתי מרינה מצלתי באיפן טראה ממיט איר השמש‬
‫יותר מ ד ‪.‬‬
‫והיות ההיכה כשירה בשתי מחיצות שהן כהלכתן < והשלישית אט׳ טפח מורה ט נ׳ מיני‬
‫התשוקות אשר לאדם‪ ,‬והס אל המו‪-‬יל לי נמניר עולמו הזמטי‪ ,‬ואל המרב לחושיי צו דעם ציימלין‬
‫גיטצליבען אוגר זיגנליך אגגנעהםען‪ ,‬צריכים לטיס נגררים ומוגבלים נמחיצות חזקית‪ ,‬סיססק‬
‫דורך נעהארינע שראנקען איינגעהאלטען וועידען‪ ,‬לבל תסרוצנה החיצה‪ ,‬תחת כי המשיקה הגי‬
‫והיא אל הטוב האמיתי ‪ ,‬ד׳ל מ ד ק והיושר וסקירת האטת‪ ,‬אף שגס ט א צדכה להיות ננדרת‬
‫בבחינה מה > לבלתי תסביר החיק ימניל הראוי לאלם עלי א ר ן ‪ ,‬כמאה״כ )קהלת ‪* (1‬אל תהי צדק‬
‫הרבה‪ ,‬ואל תתחכם יותר‪ ,‬למה תשומם‪,‬״ *בכל ואת הלוא בהזהרה מעטה ד להרחיק הארס מזה‬
‫ולהנהיג תשיקתו זאת רק בדרך הממוצע‪ ,‬אחרי שלא ישיתהי יצרו למטר הגדר ימביל הראוי‪ ,‬כמו‬
‫שהוא בתשוקותיו אל המועיל והערב לחיטי‪ .‬וטותה בלתי מצטרכת למחיצת רוח רביעית כ״א כשירה‬
‫אף אס היא פרוצה שם‪ .‬רימזת כי איתה המחלקה מבט אדכ אשר יש להם התשוקה הרביעית והיא‬
‫התשוקה אל הרע המוחלט )עיץ ביאורי בראטת דף ס״ט מ״א‪ ,‬כ* שם נתבארו ד׳ תשוקות אלה שמכרו‬
‫גס בדחז״ל‪ (,‬להם לא תיעיל שוס מחיצה‪ ,‬כי הס הורסים ופורצים כל גדר‪ ,‬ומםתומקיס אל הרע‬
‫תמיד מבלי חשך יע״כ מחיינת רק האכילה ושאר דנר של קביעות להיית בסוכה‪ ,‬אבל לימוד של‬
‫עיון‪ .‬אשר תכליתו מצר עצמיתו להסיר מין השגממ נעליו ממניני הטף‪ .‬ולהשקיף רק אל עיוטס‬
‫ומושכליס רומנים‪ ,‬באופן שגס על ידו יישג תכלית יטנת הסוכה‪ ,‬איני צריך נאמת לטות נמוך הסוכה‬
‫וע״כ פטורים נם העבדס והקטנים‪ ,‬החרשים והשוטים משבת בסוכה‪ .‬שאחרי שהם מסרי הדפת‬
‫והתבינה לא תישג אצלם התכלית המטינת מישיבת הםיכה ישמירת כל חקיתיה‪ ,‬ועל כל זה‬
‫רומזים גס דחו״ל במשנה שהביאה הרב ז״ל בתחילה ״הישן מחת הסיכה״ וכוי‪ ,‬כמי שהולך‬
‫ומבאר איחה‪.‬‬
‫•יקריב להלין יכי׳‪ .‬ר״ל שדברי הכתיבים האלה המירם לפי סשיטס טל העבד המנרי‪ .‬יכולים‬
‫להאמר על דרך משל ומליצה גס טל כל אדם אשר ימכר לעבדות עולמו השפל‪ .‬כי כמו שיענוד‬
‫העבד שש שניס יבשביעית יצא לחסשי חנם כן גס האדם‪ ,‬אס גם יעבוד מבודמי עלי ארן בעמל‬
‫ויגיעה רבה שש עשריות שנה! זעכס יאהצעהעגדע‪ ,‬הלא בשביעמז ייכרח לצאת לחפשי חנם‪ .‬ומרום‬
‫כאשר יצא מבטן אמו‪ ,‬ואף כי יאמר המבד הזמטי הזה דיעזער שקלאווע זיינער זדיטליכקייט‪.‬אהנתי‬
‫את אדוני את אשתי ואת בגי״‪ ,‬ר״ל אהבתי את גוט וחמד שהיה תמיד לאדץ ל ו ‪ ,‬וחת משפחתי‬
‫ושאר קניני לא אצא ח פ ט ‪ ,‬הלא נהכרח יגישהו אדניו‪ .‬ר״ל ניסו נעצמו יכריחהו לשיב אל אלקיו‪.‬‬
‫כי אחרי טפסר גופו רכלו כחותיו‪ .‬הלוא נהכרח ישינ לאדמתו‪ ,‬יריחו ששונ אצ האלקים אשר נתנה ו‬
‫והנה ידוע‪ ,‬כי נאחת משתי ס ט ת ימות האדם מימה ט נ ט מ למת זקנתו‪ ,‬אס במטר שיוחלפו קצת‬
‫מאיכרי טפו עד שלא יוכלו עוד לפשות מלאכתם‪ .‬ד מ אס יסממי צמרות השתן‪ * ,‬שיתקשה הכנד‬
‫כאבן‬
 ‫שבעה ועושים‬ ‫אמור‬ ‫שעי‬
‫כנמ שאמר סחכש )קהלת ד ( יש אחד ואין שגי גס כן ואח אין לו ומאומה לא ישא בעמלו‬
‫כמי שכתבנו כשער י״א‪ .‬והוא יצא בגפי‪ .‬כ׳ לסוף יפרד מהס על כרמי וכל שכן מיתר‬
‫הקניניס היותר הצוניס‪ .‬ואס יאמר עבד העולש הזה אהכתי את אדוני זה ואת אשתי וכני‬
‫ויתר קניני אשר עבדתי אותו בהם ולא אצא תפשי מהס הנה לא יועילו לו רוב אמירותיו‬
‫כי עכ״פ יצא מאתו גם אדניו יסייע ביציאתו בכצעוז להביאו לרשות האדון האמתי ול‪:‬שגירו‬
‫בידו‪ ,‬מה כתיב והגישו אדוניו אל האלהים כי הוא יגיש אותו אליו בהכרח וכמו שאמר )שם‬
‫ייב( עד אשר לא יבאו ימי ־רעה והגיעו שניה אשר תאמר אין לי בהם חפץ עד אשר צא‬
‫תחשך וגומר‪ .‬וסיף הכל וישב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהיס אשר נתנה‪.‬‬
‫והר• נפרד המין והעבד נסגר ביד אדניו האמתי‪ .‬ואמר והגישי אל הדלת או אל ‪:‬מזוזה‬
‫לרמוז אל שני דרכי ההתכה וההפסד אשר נזכרו שם‪ .‬האחד דרך התכת הגופות כמי שאמר‬
‫עד אשר לא תחשך השמש וגי׳ ביום שיזועו שומרי הבינן ונו׳ עד כי הילך האדם אל בית‬
‫עולמו וסבבו י;יק הסיפדיס )שם(‪ .‬והשני התכת התשוקות והפסד המאויים והעדר י־געתם‬
‫אשר עליהם אמר )שם( עד אשר לא ירתק חבל הכסף ותרוץ גולת הזהב ותשבר כד על‬
‫המבוע ונרוץ הנלגל אל הביר‪* .‬והטונה כי הוא המשיל האיש הזמני לדולה בחבל הכסף‬
‫מגילת הזהב עם כד שצ חרש דרך גלנל והוא משל נמרץ בדברים עתיקים ונוראים‪ .‬וזה כי‬
‫חבל הכסף הוא משל נכבד לעוצם הטשף האנושי אל עבודת אלוניו זה כי עמו יקשר ובו‬
‫יובא בחוזק אל תכליתן בלי ספק ‪ .‬וגולת הזהב הוא ריבוי מציאות אותם הדברים הזמניים כ׳‬
‫כל עוד שיחזק הטסה ימצאו הם בשפע רב‪ :‬והכד אשר בי ידלה הוא הממון אשר בידו‬
‫ומחשבות לבו ועשתנותיו גם האוהבים אשר באמת הה כליו לי־גיע מאיייו ־ ידגלגל הוא המזצ‬
‫החוזר בקביעית הגלגל הסיבב תמיד וכמו שאמרו )זוהר פ׳ בראשית( הכל תלוי במזל ‪.‬‬
‫ולזה אמר שיזכור את בוראו •‪:‬ימי בתורותיו שהשעה משחקת לפניו וכל אלה הדברים יעמדו‬
‫על עמד! עד אשר לא יבאו ימי הרעה וגומר‪ .‬והם ימי נפילת הכר‪ .‬הנופיי וירידתו במעלות‬
‫אשר זכר בענין הראשון כנזכר אשר הימים ההם הם השנים אשר אין בהם חפץ בכל מבוקשיו‬
‫גס הם והוא רתוק חבל הכסף כי בהחליש הכחית יחלש הכוסף והתשיקה‪ .‬ובהחליש הכוסף‬
‫או ביגיולו מיד תרוץ גילת הז‪ 5:‬כ׳ תבקע ויצאו מימיה וישוב כליו ריקם גס תשבר הכד אשר‬
‫ידלה בו על המבוע‪ .‬וזה שכל האמצעיים חלפי הלכו להם ואפילו בעניינים הקריבים להגיע‬
‫לא‬
‫כאבן‪ .‬לעכעופעיהעיטונג‪ ,‬ישאר חלאיס ‪:‬דומה‪ ,‬אשר יקרא הרב דל בשס ‪,‬החכת הגוף׳ דיא‬
‫אייפלעזוננ דעם קא־פערס‪ .‬אדע•• איינעש זייגע־ טה״לע‪ ,‬או שיוחלט חשוקות הארס המאכל‬
‫והמשקה ושאר מאוח הגיף ההכרחיית לקיומו‪ .‬אשר יקרא הרי בשם ״התכת התשוקות והסהר‬
‫המאירים׳׳ ׳ ראם א‪-‬יפ־‪,‬א־ע; א־י־יעי לענענשלוסט ויק כי יחש הלב מושי התשיקית החיוניות האלה‬
‫אל הגוף כלו המקיף אותו משיי•‪ :‬לי‪ ,‬כיחס המזוזה אל הדלת המקיף שתי המזוזות ‪ ,‬המשקוף‬
‫והכף ‪ ,‬גס יחד ד אס מענשלייע ־‪,‬ערץ פער־עלט זיך צום גאגצען קאיפעי‪ ,‬וויא ייא אייגע‬
‫ספאסטע צו דעי דיא כיידען שפאסטען‪ .‬אינטער‪-‬אינד אבער •זזויעלע אומ טליעסענדען‬
‫ט־ייע‪ ,‬עיכ יאמר הרב ו״ל כי כמו שייבא העבד אל הדלת‪ ,‬או אל המזוזה ‪ ,‬ישם יוחלט לאדוניו‬
‫לעבד עולם ‪ .‬כן ימית האדם באחת משתי אלה ההתכית‪ .‬יייכרח עי״ז להיות לעבד עול‪ :‬לאדוניו‬
‫האמיתי בעולם הנצחי ‪.‬‬
‫*!הנינה וכי׳‪ .‬כונ־‪.‬י כי האיש הזמני‪ ,‬דער פיד׳ם צייטלינע גור לעבענדע מעגש משתדל כל‬
‫ימיו רק לדלות כעיצס תשוקתי יכיספי‪) ,‬שהוא חבל הכשף( מגולת הזהב‪ ,‬דיל ממקור ההין והעושר‬
‫איים רעם גאיידענען באין ד ע ס יייבטהומס‪ ,‬עם כדו של חרס ר׳׳ל טס כחות גיסו החלשים‪ ,‬טיט‬
‫זיינעע שויעכ^יכען נעכרעכליבק קארפער > רב או מעט‪ ,‬ע״י הגלגל‪ ,‬ר״ל גלגל המזלות‪ ,‬והכינה‬
‫לסי מזלי גאך פער־עייטניס זיינעש אינדיווידועללען גליקעס‪ ,‬ולעת זקנתו תכלה תשוקתי‪ ,‬ימקיר‬
‫וההין והעושר)שהוא גולת הזהב‪ (,‬ייבש בבחינתו‪ ,‬גס כדו ישכר ‪ ,‬ר״ל כחיו הגופנים יוחלשו‪ ,‬וכוכב‬
‫מזלי ישקע אוני זיין גליקסשטעדן נעהט אונטער ‪,‬‬
‫קב*‬ ‫שבעה וששים‬ ‫אסור‬ ‫שער‬
‫לא יועילו ולא יצילו‪ .‬ונרוץ הגלגל אל הטר והוא שמהםבות מלנליות כלס יורדות ושוקעות‬
‫ואינם עולות למעלה‪ .‬ולזה היא עצה נכונה להתעורר האדם אל השגת הצלחת נפשו בעוד‬
‫כח בו מצד ארבעת רבעיו אלה פד אשר לא יסנירנו אדוניו זה בשני האופנים האלה‬
‫הנזכרים כי הם ודאי דלתות ההתכה ומזוזות ההפשר יצאו בם בהכרח כל באי עולם י‬
‫ובשער ק״ב ב״ה יתבאר כי לבחינות אלו הוכשר הזמן שבו הוקבעה פרשת הקהל את‬
‫העם עיין עליו י והנה באמת אם יש לעבד הלזה לב לדעת ואזניס לשמוע כבר ירצע‬
‫אדוניו זה באלו ההשקפות אשר הס גלויות ומפורסמות את אזנו במרצע שם לפני האלהים‬
‫ויצא מתחת ידו וישיב אל ה׳ כי הוא אדוניו האמיתי ועבדו לעולם ואוזן שלא שמפה‬
‫תרצע לעבדות עולם‪ .‬והנה לזה היתה מגמת התורה האלהית מראשה ועד סופה לשחרר‬
‫אנשיה מזה השעבוד העצום מבלי תועלת ולהחליפו בקבלת מלכות שמיס אשר הוא משא‬
‫גקל מאד יגיע להם בשמרו עקב רב והזהירם בכל מוז שלא להרבות מאלו הקניינים‬
‫המשעבדים את בעליהם ושלא להשתדל בהשגתם רק כפי הצורך ההכרחי ועל פי עבודת‬
‫מצות התורה האלהית תחת עבודת האדמה כמו שנתבאר באומרו )דברים י״א( והיה אס‬
‫שמומ תשמעו אל מצות׳ אשר אנכי מצוה אתכם היוס לאהבה את יי׳ אלהיכם ולעברו בכל‬
‫לבבכם וגו׳ ואספת דגנך ונו׳ ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת‪ .‬וכן אם בחקתי‬
‫תלכו וגו׳ ינתת׳ גשמיכם וגו׳)ויקרא ט ו ( ‪ .‬ואף מאלו הטובות על זה האופן הזהירם שלא‬
‫להרבות מהן כמו שנתבאר זה הענין בפרשת כי ה׳ אלהיך מביאך אל ארץ טובה וגוי)דבריס‬
‫ח׳( מד אומרו)שם( ואכלת ושבעת וברכת את הי אלהיך‪ :‬השמר לך פן תשכח וגו׳‪ .‬פן‬
‫תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת וגו׳‪ .‬ורם לבבך ושכחת וגו׳‪ .‬כמו שנתבאר זה‬
‫הענין יפה בפרשת המן הנזכרת כי היא המיוחדת בתורה לזה הדרוש בלי ספק וכל האנשים‬
‫המשלים שממו את שממה ינרצעו אזניהם בה ופטרו עצמן משעבוד העולם הזה ורוב‬
‫קנייניו וקבלו טליהס מול מלכות שמים באהבה ר ב ה ‪ .‬כמו שהיה מישיר האלהי רבי מאיר‬
‫באומרו הוי ממעט עסק וטסוק בתורה וט׳)אבות פ״ד(‪ .‬כי היה מישיר אל בקשת הצרכים‬
‫בדרך עראי כדי למשוח עקר מעסק התורה אשר לקיומה ועשית מלאכתה שולח הנה לא‬
‫לזולת‪ .‬ויש ליזהר שלא יפול בסכליח השליח הסכל אשר בתבני טנינו אצל עבודת י׳׳ה שער‬
‫כדג וכבר אמרו בסנהדרץ )כ׳‪ (.‬אשה יראת יי׳ היא תתהלל זה דורו של רבי יהודה בר׳‬
‫אלעאי שהיו ששה תלמידי חכמים ישנים החת טלית אמד וטיסקיס בחורה שכולם מאסו‬
‫חמודות העולם הזה כמואסיס ברע ובשטבוד טולם וחפצים בטבודת התירה כבוחרים בטוב‬
‫ובחירות עולם‪ .‬והנה הדרוש הזה עצמו לפי מה שאחשוב הוא מה שביארו דוד המלך‬
‫בדבריו האחרונים אשר יסד אחר השירה אשר כר לה׳)ש״ב כ״ג( ביום הציל ה׳׳ אותו וגו׳ ‪.‬‬
‫)שם ט ג ( ואלה דברי דוד האחרונים נאם דוד גן ישי ונאם הגבר הוקם טל משיח אלהי‬
‫יעקב ונעים זמירות ישראל‪ .‬רוח ה׳ דבר בי ומלתו על לשוני‪ .‬אמר אלהי ישראל לי דבר‬
‫צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים וכאור גקר יזרח שמש גקר לא עגות מנגה ממטר‬
‫דשא מארץ‪ .‬כי לא כן ביתי טם אל ט ברית עולם שם לי ערוכה בכל ושמרה כי כל ישעי וכל‬
‫מפץ כי לא יצמיח‪ .‬ובליעל כקיץ מונד כלזם כי לא ביד יקחו‪ .‬ואיש יגע בהם ימלא ברזל‬
‫ועץ מנית ובאש שרוף ישרפו בשבת‪ .‬למה שראה דוד ט שבוש האנשים וטעותם בהיות להם‬
‫עסקי הקניניס הזמניים לטקר תכליתם ושלמותם עד שבעבורס קבלו עליהם עול מלכות‬
‫העולם ושעבודו הכבד ופרקו עול מלכות שמים מעליהם ואמונת הםנמתו וזה ט מצד מה‬
‫שישתכמו בעיר אנשים רעים ומטאיס לייי אשר בתיהם מלאים כל טוב ולצדיקים השלמים‬
‫אשר בקרבה רק אין דבר נזרו אומני שאין טובות האדם ורעותיו תלויות בטוב במידתו או‬
‫ברטתה גס לא בפטולות הנמשכות מהנה אבל הוא מקרה קרה לטוב ולחוטא גם כחשו בשכר‬
‫והעונש‬
 ‫שבעה וששים‬ ‫אמלל‬ ‫שער‬
‫והעונש לנמרי‪ .‬לזה אחר שנצח את כל אויביו ואחר עבור עליו כל העתים שעירי להבלים‬
‫הנסיון רצה לישר בזה הענין הנפלא לבאים אחריו ולהוכיח ולישר כל המשהבשיס בו‪ ,‬ואתר‬
‫שהוסכמו במאמרו זה כל הסבות המחייבים האמונה בו מבלי שוס ספק אס מצד עצמו אס‬
‫מצד מה שקבל מאביו ונס מצד שהיה גבר הוקם על כסא מלכות ישראל אשר מפני זה‬
‫הושלם בידו הנסיון‪ .‬טש שהיה משיח אלהי יעקב שכבר בחר בו ה׳ לשלמותו ואשר יבחר‬
‫ה׳ הוא הקדוש הראוי לסמוך על דבריו ונעים זמירות ישראל אשר זה יחייב ספור העניניס‬
‫האלה מ״ד השיר והחידה כי לא אל עם עמקי שפה‪ ,‬והמשכילים יבינו ולהשלים האמתות‬
‫במאמריו אמר רוח ה׳ דבר בי וגו׳‪ .‬לומר שהטעמים גס המלות עצמן שם על לשונו ולא‬
‫סדרס מעצמו ומכח כל אלו הטעמים אמר דוד אלהי ישראל לי דבר ומה דבר צור ישראל‬
‫מושל באדם צדיק מושל יראת אלהיס׳‪ :‬באלו הדברים אשר שס בפיו כיון כל הענין הנכבד‬
‫שאמרנו מהיות האדם מושל על מעשיו ומשוחרר וחפשי מילדי הזמן ותלאותיו והוא שליט‬
‫עליהם אם ירצה והפליג נעימות המליצה באומרו‪ .‬כ׳ אס שצור ישראל מצד יכלתו המוחלט‬
‫היא מושל מל האדם‪ .‬צדקו ויושרו יחייבו שהצדיק ימשול על יכלתו מצד מושלו יראת אלהים‬
‫וכמ״ש )ברכיח ליג‪ (:‬הכל בידי שמיס חוץ מיראח שמיס‪ .‬והרי הוא כמי שיאמר שהשר‬
‫השופע הוא המושל על בעל הריב אמנם זבות בעל הריב מושל על השופע הישר המחוייב‬
‫אל הצדק מצד שהוא צדיק וכמ״ש דל)מויק ט״ז‪ (:‬אני מושל באדם ומי מושל בי צדיק וזו‬
‫היא ממשלח האדם המוחלטת יחפשיוחו מעבודח החימר ומטשהו‪ .‬ואחר שהחליט המאמר‬
‫על אמתות זאת האמונה נעתק להתיר הספק העומד בפני חלישי הדעת אשר זכרנוהו ואמר‬
‫ט לא התחזק להם השבום ההוא רק מפני התמלף להם הטובות המדומות לאמתיות‬
‫והאלהיות ללא דבר ואמר כי לא כן האמת כי הנה הטוב האמתי הנכסף והמקווה ליראי‬
‫האלהיס הוא כאור בקר יזרח שמש‪ .‬כי ההצלחות הנפשיות אין לנו משל צזיכרס או להודיעם‬
‫רק האור הבהיר המצוחצח אשר לא ישכון עליו לא עב ולא ענן כלל‪ .‬והוא מה שפירש‬
‫באומרו בקר לא עבוח ירצה הכוונה באומרו וכאור בקר יזרח שמש הוא שהבקר הנכסף‬
‫אצלי הוא אור הנפש הצח לא יתערב בו דבר מטרדת העניניס הזמניים המאפליס הנפש‬
‫והוא בקר לא עבוח מנונה ממער להצמיח דשא מארץ והוא ודאי כנוי אל כלל ההצלחות‬
‫הזמניות הבאים מטל השמים ומשמני הארץ אשר יחפצו בהם הסכלים המחטיאים כוונת‬
‫מציאותם אשר זה וזה לא נתקיים בידם כמו שאמרנו‪ .‬ולזה הירא את דבר ה׳ אין לו חפץ‬
‫בהם ילא מהמהם ולא טח בהם‪ .‬כי המחחיל בהס לא יסונ אחור ונפל לשעבוד הזמן וקושי‬
‫עבודתו ואין מציל י ולזה אמר כי לא כן ביתי עם אל לאהוב אלו הטובית המדומות ולחשבם‬
‫לאמחיוח כי ברית עולם שס לי ערוכה בכל מבלי שוס חסרון ושמורה מבלי שום פנע כי‬
‫הס שני עניניס שהטובות הזמניוח חסרים מהס ואיך יחליף אדם האמיתי בכוזב והקיים‬
‫באובד חליצה‪ .‬כי כל ישעי וכל מפץ כי לא יצמיח‪ .‬זה הצמח אשר לא יעשה קמח סלת‬
‫חטים ‪ .‬ט ידמחי אס היה חפצי ותשוקתי אל צמיחח נוגה ממטר דשא מארץ מיד אהיה‬
‫בעכרי ומהרסי ומחריבי ממט יצאו להנדיל כח הצר הצורר טלי והייתי כאחד הנבלים אשר‬
‫נמלו תחת ידו דוחו ולא יכלו קום ולזה שנאחי זה הצמח ובחרחי לי צמח צדיק ‪ .‬יזה‬
‫נתבאר ממנו ממד כי כל המושר אשר הציל מן המלכים אשר נצח ומהממלכות אשר כבש‬
‫הכל נתן למלאכת הקדם והוא היה מסתפק בהכרתי כמ״ש והנה בעיניי הכינותי לבית ה׳‬
‫זהב ככרים מאה אלף וכסף אלף אלפים ככרים ולנמשת ולברזל אין מספר)ד״ה א׳ טב(‬
‫ותקטן זאת בעיניו עד שאמר במקום אמר )שם טט( ובכל כמי הכינותי לבית אלהי הזהב‬
‫לזהב והכסף לכסף והנחשח לנחשת והברזל לברזל והטציפ לטציס אבני םוהס ומלואיס אבני‬
‫פוך ורקמה וכל אבן יקרה לרוב ועוד ברצוחי בבית אלהי יש לי סגלח זהב וכסף נתתי‬
‫לבית‬
‫קל‬ ‫שבעה וששים‬ ‫אמלל‬ ‫שעי‬
‫לבית אלהי למעלה מכל הכינותי לבית הקדש שלשם אלפים ככרי זהב מזהב אופיר ושבמפ‬
‫אלפים בכר כסף מזוקק למוח קירות הבתים ‪:‬‬
‫וזאת נחלת כל עבדי ה׳ הצדיקים אשר ׳כרנו ראשונה אשר מאסו בקנייני העולם וחמודותיו‬
‫המושלים עליהם וכל ישעם וכל חסן כי לא יצמיחו כי הם ודאי המושלים על עצמם‬
‫ומל זולתם והמשיבים קשט דברי אמת לשולחם בשליחות זה המציאות אשר זכרנו *ולא היה‬
‫חסרונות אל הטובות המדומות ראיה על הפך כוונתו במאמריו כי כל סגולחס וחפצם הוא‬
‫אל הטוב השלם והבהיר כאור בקר תרח שמש‪ .‬וכמה יסכים לזה מה שזכר החוקר פ׳׳ה‬
‫מאמר ששי מהמדוח אמר ולק אמר כי אננסגוריש וטאליש והדומים להם היו חכמים ולא‬
‫יאמרו שהם נבונים כי ראו כי לא ידמו הדברים המועילים להם ויאמרו כי היו יודעים דברים־‬
‫גדולים ונוראים וקשים אלהייס ‪ .‬אמנם לא מוטיליס לאחרים כי לא דרשו טובות אנושיות‬
‫ועוד מאריך בזה בטוב טעם ודעת‪ .‬ואס ה ס כך אנו על אחת כמה וכמה‪ .‬וכמה הסכים‬
‫החכם שלמה במאמר )משלי ה׳( יהיו לך לברך ואץ לזרים אתך כפי מה שפירשו הרב המורה‬
‫בפי׳ אל יתהלל חכם בחכמתו וגף ט אס בזאת יתהלל המתהלל וט׳)ירמיה נף( כמו שהוא‬
‫בסוף הספר ההוא‪:‬‬
‫ו ב ל י ע ל כקון וגר‪ .‬אחר שביאר יתרון הטובות האמתיות ומטלתן טל המדומות בשאלי‬
‫הן כאור בקר יזרח שמש ואלו בבקר טגית ואלו הן טרוטת בכל ושמורות ואלו‬
‫להפך הגה לבאר זה יותר המשילם אל ק ‪ p‬מוגז־ והוא הידוע שננבחו סופה בימי הקץ‬
‫והולך ומתגלגל בעגונ תמונתו נע ונד הנה והנה והוא הרע שבקוציס אשר אם יקח האדם‬
‫ממט ובא בכפו ונקבה ואמר כי ק הם אלו הטוטת אשר שמס הראוי הוא בלימל כלומר‬
‫בלי תוטלח כי הן כ ק ק מונד היום בבית פלוני ומחר בבית זולתו וכמו שאמר )שבת קנ״א ‪(:‬‬
‫גלגל הוא שחוזר בטולס ‪ .‬והרי הוא הפך השמור שזכר בטובות האמתיות‪ .‬אמנם הפך מה‬
‫שאמר ערוכה בכל ביארו בהמשילס אל הקיץ המזיק ואמר ואיש יגע גהס ימלא ברזל‬
‫ו ג ר ‪ .‬בלומר שהרוצה ליהנות בהם יצטרך אל כלים ותחבולות להמלס מנזקם‪ .‬והטוב והראוי‬
‫לישמר מהם שברוף ישרפו במקומימס כי מי ומי יטל לשמור בשמוש בהם כפי השיטור‬
‫הראוי לבלחי יחטא ועל זאת התפלל החכם )משלי ל׳( רש ועושר אל תחן לי כטריפני לחם‬
‫חקי כמו שנתבאר שמר כ״ד‪ .‬ויתכן שרצה ביה לתאר קוצר זמן האנשים הרודפים אחריהם‬
‫כי מטט אשר יהיו לפניהם בקיום‪ .‬אמר כי בני בליעל אשר יסוט אל תכליתם האחרון‬
‫הנה הנס טמהס כקוץ מונד כלהם אשר לא יתטכב הפסד אישיו יותר ממה שיטמוד אדם‬
‫על קבוצס בכלי ברזל ועץ חנית אבל אמר שהשתדל בקיבוצם מטט בנקל ישרפם שס במקום‬
‫קיבוצם‪ .‬וטל דרך שאמרו חז״ל )סנהדרין ע״א‪ (:‬ה מ ו ם לרשעים רע להם ורע לעולם‬
‫ופזורס טוב להם וטוב לעולם ט כשמתקבצים יקבל הפילם נזק מהם ולבסוף הם כלים‬
‫מפצמס כי הרפ מפסיד את פצמו‪ .‬וכמו שאמר במקום אחר אל תתמר במצליח ד ר ט באיש‬
‫עושה מזמות הרף מאף ועזוב חמה אל חתחר אך להרע ט מרמיס יכרמון וגו׳ )תהלים‬
‫ליז‬
‫*ולי( טה חסרונות וטי‪ ,‬הלשון הזה דחוק קצח‪ ,‬ור״ל ט השלמים האמיתיים לא יחמצו בקנעי‬
‫העולה ורק אל המוב האמיתי שהוא הכרת האממ וקנין השלמות הנפשית כל ישמס וכל חפצם‪ ,‬וע״כ‬
‫הס סכלים לפעמים ובלתי יודעים בטוב המגינים והעסקים הזמניים‪ ,‬כמו שאמר החוקר כי חכמי‬
‫יון‪ ,‬אנאקסאנאראס וטהאלעס‪ ,‬היו‪,‬חכמים• דיל להכיר האמת בעיונים ומושכליס רוחניס אבל לא‬
‫היו‪,‬נבונים״ בבחינת הדברים הארציים וועלטליכער דיננע‪ ,‬המועילים לסם ולאחרים מודגם‬
‫גיפניס> גס יחסרו להם בעבור זה לספמים הרבה קטטס זמנים אשר יש להסכליס והטפרים בעם‪,‬‬
‫החפצים ומשתוקקים רק אל כל אלה״ אפס כל זאמ לא יחשב לחסרון ופחיתות מטלה להאגשיס‬
‫יםממיס האמיתיים האלה‪ ,‬אחד שהם בעצמם לא יחישו לקניגיס כאלה‪ ,‬קיממעק דך נ‪$‬ד גיכנו‬
‫אש דער גלייכען צייטליכע בעזיטצמהימער‪.‬‬
 ‫שבעה וששים‬ ‫אמול‬ ‫שעי‬
‫ל״ז(‪ .‬ירצה אל תתחר להמפל עם אישים פועלי און הבוחרים באלי ההצלחות המדומות כי‬
‫איש כזה אס יום או יומיס יעמוד לא יתקיים זמן רב הרף מאף ועזוב ממה שאינה מתחברת‬
‫עש האף לעולם כי אם להרע לאויבי ה׳ שנואי נפשו לפי שהמה שלומי בית דינו כמו שאמר‬
‫)דברים טי( כי יגורתי מפני האף והחמה כי אמר ה׳ ונו׳‪ .‬וטטס חבורס כי מרעים יכרתון‬
‫בלי ספק וקווי ה׳ המה ירשו ארץ החיים אחוזת עולם‪ .‬ועל כל פנים נתבאר מתוך פרשה‬
‫זו הסכמת דוד המלך אל מה םרציט אליו בכוונת הקודס מהמשפט אשר הקדמנו והוא היות‬
‫עקר אמונת השכר והעונש בהתרפות נעשק וההשתדלות באייו הענינים המדומים ופריקת‬
‫עול מלכות העולם מעל צוארי האנשים והטיל עליהם מעט מהטורח בעבודה האלהית בהשען‬
‫על אמונתו כי יגדיל לעשית ‪.‬‬
‫אמנם הנמשך הוא מבואר כי אחר שקבע מסמרות בפרקים העוברים בחמש העולם‬
‫וביכלתו המוחלט ובתורה מן השמים וביום הדין ובכסרה מל הדרך שנזכר‬
‫י־נה הוא סמך זה תפרק הזי לקבוע לנו אח חנ הסכות בחמשה עשר ייכ לחדש הכביטי‬
‫הזה שהוא זמן תחלת ימי הנשם והקור אשר צוה אותנו שנצא מבית קבע אשר אנחנו‬
‫יושבים כל השנה לשבת בסוכה שהיא דירת מדאי ותרח אויר השמים הפד מה שעישין אז‬
‫כל העולם כי הם נאספים מהשדות או מהמצרות אל בתים ספונים בארז ־ כלומר צאו‬
‫מאצטגנינות שלכם אשר אתם חושבים להסת־פף בבתים טובים *יאשר בניתם ובאו חסו בצלי‬
‫כדי שיהא קבוע בלבכס אמית מה שהנחנו מ־שחרור העולמי • כי באמת יושב בסתר עליון‬
‫ובצל שדי הוא המי מייס בטומיס חיי׳ שמחים חיים מאושרים מייס מופנים מרוב העמל‬
‫והטרדה אשר מחת עול העניינים הזמנ יס מבלי המשך תועלתעצמי לסוף כמו שאמרנו חייסטוביס‬
‫ומתיקים שעליהם אמר )תהליס קטח( יגיע כפיך וגי׳אשריך בעיה׳יז יטוב לך לעוה״ב)ברכות ח׳(‪:‬‬
‫והנה להיות זאת הכוונה המיומדת בזה המג באו הסימנים והרשמים בו באופן שלא תוכל‬
‫להתעלם‪ .‬ראשונה בשם החג הזה גדרו מג הסוכות אשר בו יעזבו האנשים כל ענייני‬
‫הכסף אשר לכסף לכסף ואשר לזהב לזהב סמורות ורוב תבואות וכל מדי דאקרי נכסים‬
‫וייצאין אל סוכה קטנה זו אשר אין בה רק ארחת יום ביומו ועל הרוב ממה ישלחן וכסא‬
‫ו־לנורה שהיא התעוררות נפלא שלא יתעסק האדם להרבות מאלו הקניינים כידי בהכרחי‬
‫לבד כל ימי היותו בפרוזדור הזה שהוא דירת עראי כמ״ש התנא )אבות פ״ד( העולם הזה‬
‫דומה לפרוזדור בפני העולם הרא וכו׳‪ .‬כאבר ביארנו בשער שלשים‪ .‬כי הנה המרבה‬
‫בענייני העולם הזה ממעיט בקניניס האמתייש הנה הוא באמת מרחיב בית האשפות ומסיג‬
‫גבול הטרקלין ויקרה לו כמקרה הסכל שסופר מסכלותו)במסכתא בבא קמא דף נ׳ ע״ב(‬
‫מעשה בארס אמד שהיה מסקל מרשותו לרשות הרביס עבר עליי חסיד א׳ ריקה מפני מה‬
‫אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך לנלנ עליו ‪ .‬לימיס נצטרך לממון ומכר את‬
‫השדה ועבר באישון לילה ואפלה ונתקלל באבנים אמר ודאי קושטא קאמר ההוא גברא דאנא‬
‫מסקל מרשות אחרות לרשות שלי‪ .‬ועם דגוסא דעיבדא הכי הוה אחשוב שקבטו אותו‬
‫בתלמוד להיותו משל נמרץ למתעםקים ומתפארים לעולם שאינו שלהם ומסקליס ממנו אבני‬
‫נגף והרבה מכשילין אל עולמן האמיתי ובבאס שם יהי דרכם חשך וחלקלקלות ונפלו ואין‬
‫מקים ‪ .‬והנה הדעת נותן כי כמו שהמצוה הזאת בכללה תרמוז ותקרוץ אל זה העקר הנכבד‬
‫בכללי כן פרטיה וחלקיה יכוונו אל חלקי העקר הזה ועניני פרטיותם ־‬
‫הענין האהד בשיעור הכשרה בארכה ורמבה וגבהה שהיא שבעה טפחים באורך ושבעה‬
‫ברמב )סיכה ב ׳ ‪ ( :‬ומשרה בגובה )שם‪ (.‬כי זה מה שיורה תמלה על‬
‫מיי הספיק והצמצום כלומר צמצם עצמך בתוך ההכרתי ואל תבקש גדולות כי אס תרגיל‬
‫עצמך בכך לא ימסד לך כלוס ואס תתיר לך היתרונות לא יספיק לך כל כמו שנתבאר שער‬
‫כ״ד‬
‫סל*‬ ‫שבעדז וששים‬ ‫אמור‬ ‫*עי‬

‫כ״ד ‪ .‬גם ירמ* אל השימורים למספר ימי האדם אשר הוא שמד בזאה המצודה וננ״ד כאמר‬
‫המבורר )חהליס צ׳( ימי שמחיט בהם שבמים שגה וגו׳‪ .‬והם כמספר טפחי האורך והרוחב‬
‫כשימלו למשיריות כמגהג‪ .‬וכבר אמר דוד מל ימיו הקצובים טל זה המספר ) כ ס ל״ט( הנה‬
‫טפחוח נחח ימי מי יודט אס לא כיון לזה‪ .‬ולמי שכבר היו החחלח חיי האדם השלכה‬
‫טניניס שכחבט בשטר ס״ד אמנם היחה חכליה ימי חייו טנין נכבד מאד כמ׳׳ש המלץ‬
‫)בחי״ט פ׳׳ח( ראשו אחוז בחבלי ההטדר הקודם להויות ואחריתו בנועם מחמיד לראוח באור‬
‫פני מלך‪ .‬לזה היו הדפנות לכודות לארץ מתחת ב מ ד ג׳ טפחים )סוכה ט״ז‪ (.‬כמספר‬
‫החמר והצורה וההעדר והיא נאחזת בכבוד אשר למעלה מעשרה כמו שבנינו בגמרת סוכה‬
‫)ה ‪ , (.‬הארון ט׳ טפחים והכפרת טפח ונאמר )כמות כ״ה( ודברתי אמך ממל הכפרח‬
‫ואמר רבי יוסי משלם לא ירדה שכינה למטה ממשרה ולא פלו משה ואליהו למרום כמו‬
‫שפירש׳ בשטר מ״ד ‪:‬‬
‫הענין ה ב ׳ שצריכה להיות תמת השמים ולא יהיה סכך אמר מבדיל)סוכה ט׳‪ (:‬כלומר‬
‫הבט מה למטלה ממך השמים ושמי השמים וכל צבאם וראה מי ברא אלה‬
‫וקבל טליך טול מלכות שלמה וכמ״ש ) א ט ת פ״א( ויהי מורא שמיס טליכס ואל יפסוק בינך‬
‫לבינו יתברך דבר בליטל מהדטות הנפסדות והתאוות המשולמות כי זה מה שיתקן כלל המטשי׳‬
‫וכמ״ש )שם פ״ב( וכל מטשיך יהיו לשס שמים‪ .‬והיה הסכך הכשר מדברים שאינן מקבלין‬
‫טומאה )סוכה י״א ‪ (.‬למה שהדברים ההם הם מסרים ובלתי מחוקניס במינם כנון גולמי‬
‫הטצים אשר אין להם בוס צורה ובית קבול שבשבילה יקראו כלים או הדברים אשר אינן‬
‫ראויים למאכל וכיוצא בזה‪ .‬לרמוז רמז ח ק שהשחיתות והחסרון הנמצא בטבט האדם אם‬
‫מצד הרכבהו ואס מצד צורך הדברים אכר הוא חסר מהם או שנמצאו בלחי שלמים הוא‬
‫המבדיל הבדל רב ועצום בינו ובין אלהיו אשר כבודו שוכן למעלה מעשרה כמו שאמרנו‪:‬‬
‫והענין הג׳ שחהיה צלחה מרובה מחמחה )שס ב׳‪ (.‬כי זה מה שיורה הוראה שלמה על‬
‫כיהי׳ עקר היותו טל החסיה והבטחון בצל סכחו של הקב״ה בכל מעשיו‬
‫וטסקיו יותר ממה שיבטח בעצמו ולא בטוב מזלו ט אמ״פ שפרנסת השלם מוטל על ב׳‬
‫ההנהגות יחד כמו שנחבאר בשטר הגי המחוייב שיהי׳ טנץ הצל הנזכר רב טל החמה והוא‬
‫שיאמין כי מה שיתנהג בו הוא עתר ויותר מצד ההשגחה ומעט ע״צ ההנהגה השמימיית‬
‫המכונה בממה וט״ד שאמר כלמה בספרו )קהלת א׳( תמת השמש כלומר תמת השמים‪.‬‬
‫אמנם צריך שיראו בו ככבי כמיס כי צריך האדם שיכיר אח בוראו מפאת מטשיו המפורסמי׳‬
‫כמ״ש )תהליס י״ט( השמים מספרים כבוד אל וממר‪ .‬ט הוא העיון המותר והמחיייב וכמ״ש‬
‫)דברים ד׳( וידמת היום והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלהיס בשמים מממל וגו׳ ‪ .‬ולכן‬
‫הממובה במין בית טד שלא יראו בו ככבי ממה או שאץ המטר יורד בתוכה הוא סכך״ססול‬
‫)סוכה כ״ג‪ (:‬שהוא יורה מל הפתיות הגמור כמו שהממה מריבה מהצל גס הוא פסיל)שם‬
‫ב׳ ‪ (!,‬למה שיורה ג״כ מל ההריסת ופרוץ אל ה׳ לראות אשר מל זה נאמר )מגיגה ייד י(‬
‫הצץ ונפגע הצץ ומת‪ .‬והראוי ימאות מה שנאמר)מיכה ו׳(והצגמ לכת מם אלהיך ומהטטס‬
‫הזה מצמו סוכה גבוהה לממלה ממשרים או הפמות ממשרה פסולות)סוכה ב ׳ ‪ ( .‬כי בשתיהן‬
‫נפםדה הכוונה בין למטלה בץ למטה‪ .‬וגם סוכה ישנה )שס ט׳‪ (:‬ופוכה שתמת סוכה)שכ‪(:‬‬
‫כל הענינים האלה הם מסטמיס אל מה שאמרנו‪ ,‬ומוי יתן אל לבו‪.‬‬
‫ו ה נ ה יש ענין ד שאמרו)שס ו׳‪ (:‬בהכשרה שתים כהלכתן ושלישית אפי׳ טפמ לכוץ‬
‫אל התשוקות האטשיות אשר ראוי לתת לב אליהם שסם ה מ ו ב‬
‫ה מ ו ע י ל ו ה ע ר ב אשר כל האנשים יכספום‪ .‬אמנםהמוטיצ והמרב מהם הם אשר צריכים‬
‫שמירה חזקה כי יצר לב האדם משתוקק לטבור בהם כגבול בשישר נמרץ ולזה היו דפטח‬
‫הפיכה‬
 ‫שבעה וששים‬ ‫אמלל‬ ‫שער‬
‫־הסוכה שחים כהלכחן לפי שלפני אלו הפנינים צריך מחיצה חזקה ושלמה עומדח צפני רוח‬
‫מצויה‪ .‬אמנם אמרו השלישיח אפילו שפח כי מס שצריך גיכ ליגדר כענין הטוב שיהיה‬
‫נשקוט בכוונה ובהגכלה מ״מ ממט מהזירוז יספיק לזרז המזורז לפי שאין חשוקת היצר‬
‫להרוס מצבה ולפרק גדרה כמו הראשונוח‪ .‬ולפי שכבר נמצאח תשוקח האנשים הפרוצים‬
‫רביטית והיא רפה ופרוצה מבלי שוס טגה גאותה כלל שאליה כווט חז״ל באומרם )ב׳׳ר פ׳ כ׳(‬
‫ואין תשוקת יצר הרפ אלא לקין וחביריו אשר לארבטחן אמרו )שם( ארבטה חשוקות הן אין‬
‫השוקת אשה ו ט ׳ ‪ .‬כמו שכתבנו טנינו יפה בפרשת נח שטר י״ב והיח׳ הכח הזאת אשר לא‬
‫הקבל שום חקון ולא שום הגדרה לזה לא זכרוה בכלל דפנותיה כלל כי הרביעית אין לה שם‬
‫בתשוקות האטשיות ולא שמו לה רושם בחיים האנושיים כלל‪ :‬והנה הסוכה הזאת אשר טל‬
‫זה האזפן צדיקים יבאו בה ולא יצאו ממנה בשום דבר של קביטות כמו שלא הותר להשתמש‬
‫חון ממנה רק אכילה ושחיה פחותה מכשיעור )סוכה ט ו ‪ ( :‬או דבר שאין קובטין עליו‬
‫לדעת קצת)כ׳׳ה‪ (.‬גס שינח טראי‪) .‬טו‪ (.‬אמנם לימוד של פיון הותר )שם כ״ח‪ (.‬לפי‬
‫שהלמוד אשר טל זה התואר הוא עצמו גופה של סוכה וטעמה כמו שאמרנו‪ :‬ולפי זה הטעם‬
‫אינם נכנסים בחוכה העבדים והקטנים )שם כ״ח‪ (.‬והמרשים והשוטים כי האנשים החסרים‬
‫בדטותיהם ובחבוטחיהס והאנשים הנמכרים ביד שלמם או ביד יצרם אינם משתמשים‬
‫בסוכה הזאח מצד בחינותיה אלה‪ .‬והוא מ״ש בסוף הענין בסוכות תשבו שבעת נמים כל‬
‫האזרמ וטמר‪ .‬ביאר שמנין החנ הזה וסוכות הוא שישבו בסוכות דירת מראי כל אלו‬
‫שבעת הימים כדי שיקובל מליהס למשוח כן בכל ימי שני חייהם ושהענין הזה הוא נאוח אל‬
‫האומה הזאת לקבלו יותר מכל זולתה ולז׳׳א כל האזרח בישראל ישבו בסכות כי מי שאינו‬
‫‪k‬‬

‫מישראל אין בו נמת רומ לקבל עליו מול זה הפרישות מעניני זה העולם והיות יושב ומתלוק‬
‫בסתר כנפיו של הקביה בלי ספק‪ .‬לכו זה מה שנתבאר מהמשנה שזכרנו בראש הפרק‬
‫האומרת שהישן תמת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו אס מפני שיורה זה מל היות שוס‬
‫אמצעי בינו לבין צלו של הקב״ה וכן לא יעשה‪ .‬ואס מפני שיורה שאינו מודה במה שתרמוז‬
‫מדירת המראי שהוא השמרוד מעבדות זה העולם ומפשיותו ממנו כמו שאמרנו‪ .‬ולזהמ״ש‬
‫כי קצתם שהיו טהגין בזה היה לסם לתוכתת מוסר מה שהגיד ר״ש ממעשה ט ט טבדו של‬
‫ר״ג שהיה ישן תמת המטה בסוכה וכגלגל טליו ר״ג בפר הזקנים שאמר ראיתס טבי עבדי‬
‫שהוא תלמיד מכס ויודע שהטבדים פטורים מן הסוכה כלומר הרץ טמו לא מפני שהכשר‬
‫ישיבת סוכה הוא בכך אלא מפני שהעבדים פעורים ממנה והגה בכלל שימתו ולגלוגי‬
‫עליו יש תלמוד גדול בשני דברים שהם טקר דרושינו ‪ .‬האמד שהעבדים ספורים מן‬
‫הסוכה כי יודע הוא שאין מטבע העבדים לשבת בסוכה זו כי הס נמכרים לעבדות הזמן‬
‫והסוכה הזאת עניגה הוא הגאולה והשמרור ממט וזה נרמז בפטור העבדים ואף הטובים‬
‫מהם אם יקבלו קצת ממט את כלו לא יו‪-‬לו שאת והוא מה שאז״ל)ע״א ג׳‪ (.‬כי ביים הדק‬
‫אומר להם הקב״ה לעכ״וס מצוה קטנה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה וכשהוציא הקב״ה‬
‫ממה מנרתקה מיד בעטו בה ואעיפ שאמרו בגמרא )שס( בקראה מצוה קטנה מפני שאין‬
‫בה מסמן כיס יש לומר ג״כ לפי שטנץ הבטמון באל יתעלה לצאת לשבת בצלו הוא דבר נקל‬
‫בעיני האנשים לא ימשכוהו למצוה וכמטט שבאו לכללה הנה בצאת הנסיון מיד בטטו בה ‪.‬‬
‫והענין הב׳ שהישן תמת המטה בסוכה לא יצא שלפיכך אמר שצדק טבדו לשבת בה כמו שאמרנו‬
‫והנה שימת מכמיס מל זה המנץ ודאי היא תלמוק דכתיב ועלהו לא יבול‪ .‬והסוד הזה‬
‫כלו ביאר למתבוננים בכתוב האמרון שאמר למען ידמו דורותיכם ט בסטת הושבתי את בני‬
‫ישראל בהוציאי אתם מ א ק מצרים אני ה ׳ ‪ .‬והוא שידפו וישכילו כל הדורות הבאים מה‬
‫שבחר‬
‫גןלב‬ ‫שבעה וששים‬ ‫אמור‬
‫שבחר האל יתעלה בחיי הסתור‪ ,‬והתוחלת באל יתע׳ להנהיג האומה הזאת בהה בהוציאה‬
‫מארץ מצריס כל ימי היותס במדבר מ׳ שנה לא חסרו לבר מס מה שיצורף להס מחיי הצמצוס‬
‫והספיק לפי שעס זה ולא באופן אחר יוכלו להגיע לכלל הדעת את ה׳ ומשית דרכיו כי הוא‬
‫הנרצה מהס מתחלה ועד סוף כמ״ש )שמות ג׳( בהוציאך את המס ממצריס תעבדון את‬
‫האלהים וגו׳ ולזה תחת הכניסס לארץ נושבת נהנה במדבר מ׳ שנה ותחת הביאס אל בתי‬
‫ארזים סבבם בעננים אשר המציא לכבודם להגין עליהס לבל יכס שרב ושמש כיוס המעונן‬
‫הלזה שאין בו לא חוס ולא קור‪ .‬ודרך בלל אמר )דבריס כ״ע( ואילך אתכם מ׳ שנה‬
‫במדבר לא בלי שלמותיכם מעליכם ונמלך לא בלתה מעל רגלך לחם לא אכלתם ויין ושכר‬
‫לא שתיתם למען תדעון כי אני ה׳ אלהיכס ‪ .‬והוא מה שאמר בכאן למען‬
‫ידעו דורותיכם ונו׳ וסיים אני ה׳ אלהיכס כי הוא הדרך ישכן אור לשתדעו כי אני ה׳‬
‫*סוף דבר זה חלק אדם מאל וזה דרכו בכל שבעה עשיריות‬ ‫אלהיכם ‪.‬‬
‫של ימי חייו שהוא מצווה ועומד לישב בסוכה להיות נעצר ונקרא לפני אלהיו לאור באור‬
‫החייס בסוף חייו‪ .‬כאומרו שבעת ימים תקריבו אשה לה׳ ביוס השמיני מקרא קדש יהיה‬
‫לכס והקרבתם אשה לה׳ עצרת היא‪ .‬וזה סימן העולם הבא בספר הזה החשוב שנרשס בכאן‬
‫בקצת העלם כמו שהוא סמוי מן העין ועין לא ראתה אלהיס זולתו והיה זה כן לפי שאין‬
‫שם לא פועל ולא מעשה ולא שוס דבר שיאחז בו השכל האנושי בעודו חי אכל הוא השלמות‬
‫והעונג המגיש מכללות השתדלות המעשים כולם וטוב תכליתם בשביתה ומנוחה מוחלטת‬
‫כמו שתארו התיקר בכלל תואריס אחרים נפלאים בפרק י׳ מהעשירי מהמדות אמר האושר‬
‫הוא בשביתה כי לא נשבות בעבור אשר נשבות ונלחם להביא השלוס ‪ .‬ירצה כי האושר‬
‫האחרון הוא בשביתה מכל עמל וטרדה בי לא נשבות ומוח כל הימים מהשתדל כעבור‬
‫השנתו ונלחם תמיד עש תאוותינו להביא עלינו אחרית שלום השקט ובשיח עד עילם‬
‫וזהו טעם העלמו בלי ס פ ק ‪ .‬אמנם רמזו לנו האל ית׳ במצות השבת החמורה האסור׳‬
‫מכל מלאכה ויגיעה כמ׳׳ש בזה שער נ׳׳ה המייחד לו יחזר ומנאו כאן בספר הזכרונות‬
‫זה לסיום ותכלית כל המעשים כלן‪ .‬ואולם נמסרה ההתבוננוח עליו בזה החג משני מניס ‪.‬‬
‫האחד באופן השנת זה התכלי׳ והודעת ענינו ‪ .‬והשני בהתיחדו׳ זה העונג והסדרתי משאר‬
‫‪,‬‬
‫התענוג ׳ שהם עניניס מעולים מאד ‪ .‬אמנס העדן הראשון הוא לקוח מתוכן הקרבנות‬
‫אשר בשני המועדים רצוני אשר בהס נאמר שבעת ימים תקריבו אשה לה׳‪ .‬והקרבתם אשה‬
‫לה׳ עצרת היא כמו שנתבאר ענינס בפרש׳ פנחס‪ .‬וזה ט בכל ימי התנ הפריס הולכין‬
‫ומתמעטין לרמוז אל מיעוט העסק הזמני המחויב לנהונ בכל ימי חייו לקנות מייס העולם‬
‫הבא‬
‫‪,‬כוך‪-‬דבר וכוי; כוונתו כ׳ כמו שאמר החיקר‪ .‬כי לא נשטח בעבור שנשבית״‪ ,‬ריל שניגע‬
‫ונעמול רק להביא ערף לבתינו‪ ,‬למען ניכל לשבית ילטח אח׳׳כ‪ ,‬וויר זא־יילע; מר איין זאפעדן‬
‫ראסט‪-‬יאז אינד טהעטיג זיין ‪ ,‬אוש הערנאך ‪,r‬־‪ tw‬יעכש אויש־יחען צי קאננען‪ ,‬״ינלחס‬
‫להניא הפלוס׳ר״ל שנלמוסע‪ :‬הצריס לנו רק למען המציא לנו השלום‪ ,‬לא למען כטש ארצית‪.‬‬
‫והדבר עמיס תחת רגלינו‪ :‬כן ראי׳ לאדם גיכ לעמיל וליג‪.‬צ כל ימי היותי עלי ארן במעשים ופעולות‬
‫נביחות‪ ,‬רק למען קנית לעצמי עינג המנוחה יהמיגיע בעילם הנצת׳‪ ,‬והיה ידוע ג״כ כי מדי יזקן‬
‫הארס כן ימעטו גס עמלי ויגיעתי עלי ארן עד שיחדלו לצמיתות כהפרדי מארנית החיים‪ ,‬כי אין‬
‫מעשה ופועל אנושי עיר שם בארצות החיים האמיתיים ‪ ,‬כמו שהוא פה בארץ הנשמה הלזו ולרמוז‬
‫מל כל זה היה משפר פרי החג הולך ומתמעט יום יום בשבעת ימ החג הרומזים על שבעה עשיריות‬
‫שני חיי האדם‪ ,‬אויף דיא זיעכען יאהרצעהענטע דעש געוואזעליכען מענשליכען ילעכעגס‪ ,‬עד‬
‫שהיה קרב; יוס השמיני שהוא מקרא קודש ׳ ורומז על חיי העולם הנצחי הנא לאדס אחרי כלותו הייו‬
‫הארציים ‪ ,‬רק סר אחד לבדו לרמוז בזה שגס שם כעוה״כ אין טס עשק אחר לנפשות רק להתענג‬
‫בנעימות נצח‪ ,‬ושובע שמחות את פני עליון ‪/‬‬
 ‫שבעד‪ .‬וששים‬ ‫אמול‬ ‫שעי‬

‫הבא עד שהיה הקרב! המייחד ליום העצרת פד אח־ איל אחד כבש אחד לומר שאין בעולם‬
‫ההוא מיעוט עסקים לבד כי אס בטול גמור לישב וליהנות מדו האל יתע׳ שהוא אחד בכל‬
‫הג׳ עולמות ול־תנהג באמתתי ית׳ ביום א׳ של חג כד״א )ישעי׳ ב׳( ונשגב ה׳ לבדו ביום‬
‫ההיא כי אין ענין בעולם ההיא לחשכו של לילה ‪ .‬וזאת נחלת עבדי ה׳ אשר הס חיים בעולם‬
‫הזה חייםמונבליכ נכבדי׳ כמו שאמרנו • אמנם היה הענין השני לקוח מהיות יום השמיני‬
‫הזל מ ל בפני עצמו וכל ימי החנ הקודמים אליו משונים בקרבנס זה מזה כי על כן‬
‫קוראים בכל אחד מהם הלל נמיר מה שאינן עישיכ כן בימי הפסח )ערכין י׳ ‪ (.‬וכלן‬
‫נקראין זמן שמחתנו והוא רמז נפלא לעמן התענוג הנפשיי הנמצא בסיף החיים המאושרים‬
‫ומדרגתו עם שאר התטנוגים החלקיים הנמצאים ראשונה כי הוא דק ומעולה מאד הסכימה‬
‫בו התורה האלהית באלו הרמזים אל תכלית מה שהתחכם אליו ראש הסילוםוסוס בזה • וזה‬
‫כי במאמר העשירי אשר לספר המרו׳ שם דרש ומקר מזה הענין הנפלא והוא העונג המושג‬
‫בסוף השתדלות השלמות ‪* .‬הנה בפרק השמיני ממנו כתב זה לשונו ואמנם בזה ירצה שהוא‬
‫העונג כי הוא כלו יחד לא יקבל אחד עונג בזמן אשר בזמן יותר גדול ושלם המין ‪ .‬ובעבור‬
‫זה לא תהיה תנועה כי כל תנועה בזמן והוא לתכלית מה כמו בברן השלם כאשי יעשה‬
‫אשר ירצה או אמנם בכל הזמן או זה בחלקי י־זמן וכל חלקי זמן הבניין בלתי בלמים כי הם‬
‫ממין אמר אצל כל דבר וכן זה לזה כי י־רכבת האבנים הוא ד״א אצל תקרת הקורות וזאת‬
‫דיא אצל משיית המעון ושלמותו כי אינו צריך דבר עתה להשלימו אמנם ביסודות דברים‬
‫רבים בלתי שלמים כי לכל אחד מהם סנלת י־חלק אס כן הס נבדלין במין ולא יהיה בכל‬
‫זמן תנועה שלמה במין אבל אמנם תהיה בכל הזמן ואמנם כן הוא בהליכה ובשאר התנועות‬
‫כי הנה ההליכה היא מאנה לאנה וזה נבדל במינים התעופפות וקפיצה והליכה וכדומה להם‬
‫הן תנועות מתחלפות ויש בהן מה שממנו ומה שאליו ולא באלו בלבד נראה ההתחלפות אבל‬
‫בהליכ׳‬
‫*הנה בסרק הח׳ וכו׳‪ ,‬דברי החוקר האלה הנעתקים ככל דבריו מלשין יונית ללשון עירית‪ ,‬הס‬
‫קשי ההבנה מאוד וכונסו לסי מה שבארו הרב ז״ל היא‪ ,‬כ׳ כמו שהעונג‪ ,‬אשר ימצא הבונה בית‬
‫לשבתו בכלותי את מלאכתו זאת ‪ ,‬איני דומה לא בכמות ולא באיכות‪ ,‬וועדעי אין רעד נראםע גאך‬
‫אין דער בעזואפפענהייט‪ ,‬אל העונג השר היה לו בעת שכלה רק חלק פרטיי ממלאכתו זאת ‪ ,‬ד״מ‬
‫נמת אשר חבר האבנים או הלבנים יהד בחומר יבטיט‪ ,‬או בעת אשר הניח קוריה הבית‪ ,‬וכן גס‬
‫איש אשר יכע מעירו אל מקים אחד רחוק ׳ אשר שם יקוה להשיג חפצי‪ ,‬אף כי ישמח ויגל בכל‬
‫כברת ארן אשר הלך ‪ ,‬מיט יעדער שטרעקע לאנדעס ‪ ,‬דיא עי צוריקגעלעגט האט ‪ ,‬יען כי הולך‬
‫היא וקרב אל המקוס ההוא בכל זאת לא תדמה שמחתו זאת לא לנד בכמותה‪ ,‬כ* אס גס במהותה‬
‫ואיכותה לא תדמה אל שמתחו אשר ישמח בבואו אל מחוז חפצו‪ ,‬וגס מהות השמחה בהשלמת‬
‫החלקים הסרטים השונים‪ ,‬משתנה‪ ,‬כי כמו שלא תדמה מהות מלאכת הרכנת האבנים למלאכת‬
‫הנחת הקורות והליכת קו או פרסה זו להליכת האחרת‪ ,‬דיא צוריקלעגינג דיעזער ׳טטאטיאן‬
‫דער אגדעין‪ .‬כי החחת היא לפעמים בהר ‪ ,‬מקום אשר יכו שם את ההולך השרב והשמש‪,‬‬
‫והאחרת ביער או בעמק על שפת וחוף נהר‪ ,‬מקום אשר ישב שם רוח צח ונעים יאף כי אס תעשינה‬
‫ההליכות השונות האלה באופנים שונים ‪ .‬ד״מ האחת ברגל‪ ,‬צו פים ‪ ,‬בהליכה ראייה או בקפיצה‪,‬‬
‫והאחרת ברכיבת בהמה או בישיבה בקרון‪ ,‬כן תשתנה נס השמח‪ 0‬במלאכות או בהליכות ותנועות‬
‫חלקיות אלה השונות מיט דיעזען טהיילווייזע פאלנראכטק פער׳&יעדעגען האנדלונגען ארעד‬
‫בעוועגיגגען; כן לא ידמה גס התענוג האמיתי אשר יניע אל השלמים באחרונה‪) ,‬ר״ל בעולם‬
‫הנצחי והרוחני( אחרי הגיעס כבר אל מחוז חסן כל השתדלותם לא לנד אל תענוגי הגוף ההמוניים‬
‫גלייכט ניבט ניד ניבט דען געוואהנליכען זיגנליכען סערגניגונגען‪ ,‬כ׳׳א גס אל התענוג המליך‬
‫אשר ישיגו בחייהם בהיותם הולכים ודורכים במעגלי השלמות ועולים תמיד מעלה מעצה בסינס‬
‫השלמות‪ ,‬לא ידמה ולרמוז על רעיון יקר ונכבד זה אחז״ל‪ ,‬כי אף שכל ח׳ ימי חג‬
‫הסיכות ימי שמחתני‪ ,‬בכל זאת השמיני שהוא עצרת לה׳ ורומז אל התענוג הרוחגי בעילם‬
‫מצחי‪ .‬הוא רגל בסני עצמו באוסן ששמחתו נסרדת ונבדלת במהותה ואיכותה‪ ,‬משמחת‬
‫ותענוג ז׳ הימים שעברו‪.‬‬
 ‫קלג‬ ‫ש ב ע ה ועושים‬ ‫אמור‬ ‫שעי‬
‫בהליכה עצמה כי לא יהיה מול מיל אחד והוא נבול חלק אמר ממנו וכן בכל מלק וחלק ממני‬
‫וגם העגרח קו זה מתמלסח להפגרח קו אמר כי לא בלבד הוא עובר הקו אגל עיבר גם‬
‫הקו המוצג מל זה המקום וזה הקו הוא במהום מתמלף לזה הקו אגל מהחנועה כגרדגרחי‬
‫גשלמוח כמקים אמר אמנם יראה כי לא ככל ז ק חהיה החנומה שלמה כי חנומות רגוח הן‬
‫גלחי שלמוח וננדלית כמין כי הנה מאנה לאנה הס נגדליס גמין אגל אמנם מין העונג ככל זמן‬
‫‪,‬‬
‫הוא שלם הנה הוא גלוי כי העונג הוא מאשר הם מהכל ומהשלמים ויהי׳כלו כעתה ע״כ פלאי דגריו גז־ ‪:‬‬
‫והכוונה כי לפי שכבר נתבאר לו במאמר ההוא שהעונג אינו הרה כלומר שאינו מתהום‬
‫בזה אחר זה אבל הוא המגיע בעתה מם המנוחה המגפת בסיף התנועית אשר‬
‫במעשים כלס ושלזה לא יתחלק‪ .‬וכבר היה נראה בהפך בענינים שהאנשים מתעגגים במעשיהם‬
‫מעט מטט עד שיגמור התענונ כלו בסיף כמו שהוא'בבונה הבית או המתנועע מאנה לאנה ‪.‬‬
‫והנה כבר יתתלק העוגג ויתהוה מטמ מ ט ט ‪:‬‬
‫ה נ ה הואהתיר זה הספק העצום בשאמר שהתטטג ההוא המגיע אל בונה הבית או המתטטט מם‬
‫שלמות המעוןאו טם תמימות ההליכ׳ אינו ממיןהתטטגיס אשר הגיטום עם מלקי המלאכי או‬
‫פ ס מלקי התנועה כלל‪ .‬ונם המלקים ההם גפצמס הם נפרדים זה מזה במיןכהפרד מהות הרככת‬
‫האכנים ממהות חקרת הקורות ‪ .‬או כהפרד הקו הזה מהליכי מרץ אמר ממנה אס מצד שטירואו‬
‫מקומו או צדדים אמרים ואפילו שיהיו כלם מין הליכה אמת כיש אם תהיה קצת התטמה‬
‫בהליכה וקצתה בקפיצה וכדומה ‪ .‬ולכן כוא מבואר כי מסגלת התטנונ הוא לבא בפתה כי‬
‫כל אלו התעניגיס אשר כן נפרדו זה מזה למיגיהס כלם מגיעים כמו רגמ‪ .‬וכן התטטג השלם‬
‫הנפרד מכל בהתימםו אל שלמות המלאכה ותמימות צורתה הנה הוא כלו בא בעתה אצל‬
‫התכלית ולא יתכן במנין אמר כי הנה התמגוג והמצב הם הפכיים במדרגת התטעה‬
‫והמנוחה כי בכל חניטה ימצא המצב המתחייב ממסרון הדבר אשר אליו יתטטט כמו שהוא‬
‫מבואר מנדר החנוטה ובנחה ממנה הנה ימצא התטגוג הנמשך אל משיגי התכליות ויתחייב‬
‫מזה שהתענוג יגיע נטתה כמו שהמנומה אשר ימצא טמה תניט נ ט ת ה ‪ .‬והנה השתדל החוקר‬
‫בכל זה להורות שהתענוג האמתי המטון והנכסף מפאת השלמים לסיף ימי השתדלותם כי הוא‬
‫חטנוג שלס מניע למת ההיא כלו בשלמות אשר לא ישתתף עמו שוס תענוג אין צ״ל מן‬
‫התענוניס ההמוניים כי אף מתענוגי האנשים השלמים אשר יגיטוס בחייהם בהיותם דורכים‬
‫מהלך השלמות לפי שאינם ממין אמד ואפילו אותם התטנוגים המלקייס כלם הם נפרדים זה‬
‫מזה במין וכל אמד הוא תענוג שלם לעצמו לא שנתמבר מכלם תענוג אמד והוא ענץ נפלא‬
‫נתמכס בי להתיר זה הספק הגדול והסכימה בו התורה האלהית בקצת מנינים כמו ביבא זה‬
‫בסיום התורה האלהית ונטילתה ב״ה ‪ .‬אמנם נתבאר זה הטנין מאד בהיות ימי שממתט כל‬
‫אמד נפרד בקרבן מיומד לעצמו לומר שהתענוגים המגיטים אל השלמים בתוך ימי מייהס‬
‫המאושרים הן תענוגים נפרדים במין כל אמד מגימ במתה משלם וכן יום יום עד הגיעם אל‬
‫סוף תכליתם אשר אז הוא מי בפני עצמו נפרד מכל התטטגיס הקידמים אך שהוא שלם‬
‫מכלם גתמימות כמדרגתו אצל הכל כתענוג הגונה טס תמימות המלאכה ושלמותה או מם‬
‫סיף הדרך ותכליתו ‪ .‬וזהו ענין נכבד מאד נתרשם אמתתו כאלו המצית האלהיות מ ה ו מ ת‬
‫בשבעת ימי הסכות עד שמיני חג העצרת המיומדלחג בפני עצמו בסימני פדר קש״ב כלן‬
‫)סוכה כ״מ‪ (.‬כמו שהוא טדט בפנינו‪ .‬והגה אחר שהזכיר אלו המינים הנכבדים אשר‬
‫כלל בהה כל פ־קי זה הספר האלהי לפי שמנה הטוטת מזכרות אמר טל כלס אלה מועדי‬
‫ה׳ אשר תקראו אותם מקראי קדש להקריב אשה לה׳ עולה ימנמה זבח ונסכים דבר יום ביומו‬
‫מלבד שכתוח ה׳ וגו׳ ‪ .‬והכונה אלו הן הימים המפורסמים והמסדימים באומה לקרא אותם‬
‫מקראי‬
 ‫שבעה וששים‬ ‫אמור‬ ‫שעי‬
‫מקראי קדש אחת בשנה מצד מוספי הקרבנוח אשר בהם אשר לא זכרני בכאן עליו קרבן‬
‫לפי שעקר פרסומם‪.‬הוא על חדירייחס ‪ .‬ומ״מ כלם הס ימיס מסויימיס לרמוז על אלו‬
‫האמונות האמתיות שהם עקרייס בדח‪ .‬והנה הס יעידו על שלימות כללותיכם כמו שיורו‬
‫מתנותיכם ונדריכם ונדבותיכם כבכל יום על שלמות הנותן והנודר והנודב שאס‬
‫לא יוקדם להם ראשונה קבלת מלכות שמיס ואמונת הכגמתו ומתן ככרו לא יתנו אותם לה׳‪.‬‬
‫ולזה לא הזכיר בכאן קרבן ר׳׳ח וקרבן התמיר במו שעשה בפ׳ פנחס לפי שאין הכוונה בכאן‬
‫רק אל הימים המסויימים אשר ימשו רושם בכללות האומה עיי אלו כעקרים מצד פרסומס‬
‫בשביתה וי״ט ‪ .‬וד׳ח יום זכרון אקרי)במדבר י׳( מקרא קדש לא אקרי ‪ .‬וגס כי עקר מה‬
‫שירמזהו בראש חדש אשר כתבנוהו בפרשת החדש‪).‬שער ליז( הנה הוא בכלל השבת בלי‬
‫ספק ‪ .‬והנה לפי שכבר מנענו מהיות כל עסקינו באלו הענינים הזמניים על הדרך שאמרנו‬
‫וכיה ראוי שיודיענו במה יהיה עקר עסקינו ואופני תשיקיתינו כל ימי חיינו ־ חזר ואמר‬
‫אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את תביאת הארץ תחנו את חג ה׳ ז׳ ימיס ‪:‬‬
‫אמנם ראשונה ראוי לתת לב אל כוונת זאת החזרה לענין המג בכלל ואל כוונת הקשר במלת‬
‫אך כי לא דברו בו המפרשים דל רק דרך דרש למעטדמיית השבת מקרבן המגינה )תו״כ‬
‫אמור פ׳ מ״ו( לומר שזמנו כל שבעת הימים והוא נכין על פי קבלת הדינין‪ .‬אמנם על דרך‬
‫הפשמ ימצא לו מעם נכון כשנשוב ונראה מנין אתר שראוי לתת אליי לב ‪ .‬והוא שלא מצאנו‬
‫בשום מקום על שבעת ימי מנ המצות שהם מנ לה׳ כמי שיאמר על שבמת ימי מנ הסכות‬
‫בכ״מ‪ ,‬בפ־שת בא אל פרעה נאמר והיה היום הזה לכם לזכרון ומגותס אותו מג לה׳‬
‫לדורותיכם מקת עולם תחנוהו שבעת ימיס מצות תאכלו ונו׳ ‪ .‬הנה שהזכיר שם ה׳ על המנ‬
‫בכלל לא על שבעת הימים ‪ .‬וכן נאמר עוד שבעת ימים תאכל מצות וביום הז׳ מנ ל ה ׳ ‪.‬‬
‫ובפרשת משפעים את מנ המצית תשמור ‪ /‬שבעת ימים תאכל מצות ‪ .‬ובכי תשא את מנ‬
‫המצות תשמור‪ .‬שבעת ימים תאכל מצית‪ .‬ובפרשה זי חג המצית לה׳ שבעת ימים‪ .‬ובפנמס‬
‫בארבעה עשר יום לחדש פסח לה׳ ובחמשה עשר יום לחדש הזה מנ שבעת ימים מצות‬
‫יאכל ובראה אנכי שמור את חדש האביב ועשית פסח לה׳ אלהיך ובסוף ששת ימיס‬
‫תאכל מצית וביים השביעי עצרת וגו׳ ‪ .‬ילא נזכר בשום מקום שתהיה חגיגת שבעת ימים חג‬
‫לה׳ כמו שאמר על מגינת שבעת ימי הסטת בפרשה זו בממשה עשר לחדש הז׳ הזה מג‬
‫הסטת שבעת ימים בפסוק הזה תחוגי את מג ה׳ שבעת ימים ולהלן ומנותס אותו מג לה׳‬
‫שבעת ימיס בשנה ‪ .‬ובפנמס ומנומס מנ לה׳ שבעת ימים בשנה ‪ .‬ובראה אנכי שבעת ימים‬
‫תמוג לה׳אלהיך ‪ .‬ויראהשהמעם הנכון בז; הוא לפי שהוא מבואר כי מנ הפסח הנה בא‬
‫מל זכרון השעבוד והעבודה הקשה שעובד בם במצרים ולזה היה ראוי שיהיה להם מג של‬
‫מנומה ומרגוע זכר לפמיר עצמסומפשי־תםולזה לא יתיימס המג אליו יתעלה רק דרך כלל‬
‫או על הפסח המי‪ ,‬ה על היכלח כמ׳׳ש )דברים גרז( וזבחת פסח לה׳ אלהיך וני׳ ‪ .‬ונאמר‬
‫)שם( ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר ה׳ אלהיך ופנית בבקר והגכת לאלהך על דרך שאמר‬
‫במעמד הר סיני )שם י;׳( שובי לכס לאהליי־־׳ והטונה ששלחם להנ י‪ r .‬עצמם מ״בקרההיא‬
‫והלאה תמורת העוני והשעבוד הקידם ‪ .‬אמנם חנינת הסכית הוא בהפך כי הוא בא אחר‬
‫שמחת הקציר וחדות האסיף אשר הם שמחים ושקטים בהם וצוה שיעשו חנ ה׳ שבעה ימים‬
‫שבהם תכרו וישבו אל ה׳ לבל יבעטו בהם כי זאת היא הכוונה בצאתם מדירת קבט אשר‬
‫חשבו להם לבוא למשות תחת כנפיו ית׳ וזה באמת חנ לה׳‪ .‬והטד הנאמן על אמתת כוונה‬
‫זו הוא כי ׳‪:‬תג הפסח נאמר וביוס שביה׳ עצ־ת ליי׳ אלהיך ובחג הסטת נאמר וביום הח׳‬
‫טצרת תהיה לכס הנה כי החנ אשר הוא בלו לנו ייחד ה־וס האחרון שיהיה עצרת ליי׳ אמנם‬
‫אשר הוא כלו חג ליי׳ ראוי שי‪ : . :‬שהאחרון טצרת לנו ‪ .‬ועם שכבר טשו חכמים פשרה‬
‫בין•‬
 ‫קלד‬ ‫שבעה וששים‬ ‫אמור‬ ‫שעי‬
‫בץ שגי אלו הכתובים כדאיחא בספרי )פ׳ ראל( טצרח ליי׳ אלהיך וגו׳‪ .‬רבי מאיר אומר‬
‫יכול יהא אדם כל היום כלו עציר בבית המדרש ת׳׳ל עצרת תהיה לכם הא כיצר הן‬
‫חלק לבית המדרש ותן חלק לאכילה ושתיה וכך דרשו גם כן בי״ט )ט״ו‪ (:‬מ״מ למדנו‬
‫בבטנין הפשרה ויתר האל יתעלה בטצרח של פסח כי זולתה הי‪ :‬כלו לנו כמו שויתרט אנחנו‬
‫אצלו בטצרת החנ שזולתה היה כלו ליי׳‪* :‬והנה אחרי מצוא זה ההבדל הנכבד ואחרי בירור‬
‫אמתחו‪ .‬הרי יהיה מעם אך בחמשה טשר יום וגו׳ יפה מאד והוא קשור למטלה באומרו‬
‫אלה מוטדי ה׳ והשונה אס שכללט כל המועדים במאמר מוטדי ה׳ מקראי קדש הגה אץ‬
‫טנץ חגיגתם שוה כי יש חג שהוא מיוחס לכס לחוג אותו להנאתכם כמו שהוא חג הפסח‬
‫לפי כקדם לכם ישעביד והצער אשר אתם זוכרים אותו בו אך בחמשה טשר יום לחדש‬
‫הכביפי באספכם את תבואת הארץ וכבר קודם לכם טנין המנוחה והמרגוע תחט אח חג‬
‫יי׳ כבעת ימים כי אז יאית כתהא החגיגה כלה ליי׳ בהפריד דעתכ׳ וחפצכם מהטובות הזמניות‬
‫ההגה ומתמקתש ותת לבכם ודטתכס להודות להלל לשבת למשפיט לכס כל הטיבות ה מ ה‬
‫דהיה כשפע ההוא בעיניכם כנופל פרס מרבו להשלים לחם חקו בדי שילך לעבוד עבודתו‬
‫טד שהמרבה ב־צלחות ימצא עצמו יותר מחריב להשלמת עצמו מהממעיט ואחד המרבה‬
‫ואחד הממעיט לא ימצא בהם חפשי מהטבודה‪ .‬יכיר יהיה זה טסקם התמידי וזאת פעולתם‬
‫המייחדת כל ימי חלדחכ להידות לכבח לפני אלהיהס כתית כתות כל אחת לפי ענינה דעתה והכנתה‪.‬‬
‫והוא מה שאמר ולקחתם לכם ביום הראשון פרי מן הדר כפית תמרים וענף ען עטת וערבי‬
‫נחל ושמחתם לפני יי׳ אל‪:‬יכם שבמת ימים ‪ .‬כי מס שלקיחות המינים הללו הוא טנץ שבו‬
‫יתעורר ההמון ל־רבות ההלול והשבח במה שיביאו בידי‪-‬ם מצמחי האדמה והאילניס מה‬
‫שישמח הלבבות ויעיררם להודות ולהלל על השפע המושפע להם כמו םיבא הנה אין ספק‬
‫שכיוונה התורה לרמיז אל כל אחת מהכתות וליחד אופן השבחוההלול לכל כת וכת מהן כמו‬
‫שאמרו דל במדרש )ויקרא רבה פרשה ל׳( פרי מן הדר כפות תמרים וגו׳‪ .‬מה אתרוג ים בו‬
‫ריח וישבו אוכל כך הם ישראל יש בהם בני אדס שהם •בטלי תורה ובעלי מעשים טובים ‪.‬‬
‫כפות תמרים אלו ישראל מה חתרה זו יש בה אוכל ואץ בה ריח כך הם ישראל יש בהם בני‬
‫אדם שהם בני תורה ואינם בני מטשים טובים ‪ .‬וענף עץ טבוח אלו ישראל מה הדם זה יש‬
‫בו ריח ואין בו אוכל כך הס ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם מטשים טובים ואינם‬
‫בני תורה ‪ .‬וערבי נחל אלו ישראל מה טרבה זו אין בה לא טטם ולא ריח כך ישראל יש‬
‫ב״ם‬
‫*והנה‪ ,‬תיכן דעתי‪ .‬שמלת ״אך״ רומזת‪ .‬שנעת אססכם את תניאה השדה‪ ,‬ייוחן לנס גזה יד‬
‫ומקים לשמוח ולהתענג נשמחה גופנית‪ ,‬בכל זאת אל יפתה לבנכם להמשך רק אחר תאית העולם'‪,‬‬
‫כי אם תפרי דו מחשבותיכם מהמעות הזמניות׳ ותחונו חנ אך לה׳ לכדו‪ ,‬כי כל ענ־ן החג הזה שא‬
‫כמי שבאר כבר להזכירנו רק בהבלי הזמן וביקרה האישר הנצחי בעולם הרוחני‪ ,‬יע״כ נצטווינו לקחת‬
‫בו ביים הראשון ארבעה מיניס המורים על המציאות כולה‪ ,‬כי האתרוג פרי עץ הדר אשר היא נפרד‬
‫מהאגודה ולא יתחבר טס שאר ג׳ מינים‪ ,‬רומז על היית שהוא עלת ושבת כל הנמצאים ואיני מחובר‬
‫ומורכב עמהס כלל‪ ,‬וע״כ נקח בשמאל מקום מושב הלב ‪ ,‬להורות כי הלב צריך תמיד לזכור וצאמב‬
‫את היית‪ ,‬והלולב שהוא העליון באגודה רומז אל עילם המלאכים שהוא העליון משאר העולמות > וכמו‬
‫שעליי פדוריס זה למעלה מזה > כן יש גם במלאכים מורטת שינ ת זי למעלה מזו‪ ,‬ימנף ‪ p‬ענות‬
‫שהיא ההדס רומז אל עולם הגלגלים‪ ,‬ויען כי הגלגלים‪ .‬דיא ספערען בעצמם הס לדעת הקדמונים‬
‫״ספירייס״ דידכזינטיג והכוכבים‪ ,‬ריל דיא פיקסחוטערגע ״מאיריס״ האבק וועניגסטעגס איהר‬
‫אייגענעם ליכט‪ ,‬והירח גוף עכור ומקבל אירי רק מהשמש וכמו כן שאר טכבי לכת לדעת האחרונים‬
‫)עיין מכל זה בביאורי למעלה במבוא לשער ל״א( ט״כ להורות על ג׳ חלקי עולם הגלגלים השונים‬
‫האלה‪ ,‬ילקחו ג׳ בדי הדס ‪ ,‬וערבי נחל שנים‪ ,‬שאץ נהם לא מאכל ולא ריח רימזיס על העילם השפל‬
‫אשר איטי הייס וקלים להסשד > כמו שערבי גחל מדי יתרחקו מהמים ייבשו ייבילו״ ובאיסן זה מלן‬
‫הרב ז״ל ומבאר הכל טל נכין יוסר ‪.‬‬
 ‫שבעה וששים‬ ‫אמור‬ ‫שעי‬
‫בהם בני אלם שאין ב־ם לא תורש ולא מעשים ‪ .‬אמר הקב״ה לאבדן א״א אלא יעשו כלן‬
‫אגורה אחת והס מכפרים אלו על אצי ואס עשיתם כן אני מתעלה‪ .‬יכן הנביא אומר‬
‫)עמוס ע׳( הבונה בשמים מעלותיו ואגורחי על אין יסדה אימתי הוא מתעלה כשהם‬
‫אגודה אחת‪ .‬הנה הורו שאין נאומה הזאת מי שיהיה ריק מכוונה מועילה באלו הענינים‬
‫אס שיתחלפו כתיתם לפי התחלף מדרגותס כי יש אנשים שנמים בחכמה ובמעשים שנותנין‬
‫בהם טוב מעם המושכל ינעימות ריח המעשה ־ ויש בהם מבעלי החכמה לבד שנותנין‬
‫בהם טעם המושכל לבל ומבעלי המעשים לבל שמתנין נו טעם המעשה לבד‪ .‬ויש שאינן לא‬
‫זה ולא זה ואינם שמיס טל לבס כוונה מיוחלת זולת מה שהיא מצו ה כשאר מצות התורה‬
‫לבר ‪ .‬ושבל" הכתות מאלו ישלימו קיבוץ אחד ויטשו אנדה אחת וכל־ו איתנהו בלי ספק ‪.‬‬
‫כי הנה אנשי השם בחכמה ובמעשים ישימו על לבס כי כמו ש־־םוב־ בצורתה ומנפטיה‬
‫העירה אל שלמות המעשים כמיש ראשונה כן הלקיחה הזאת מד׳ המינין הללו תרמוז על‬
‫ענין מושכל נכבד‪ ,‬ממנו יושפעו המעשים ההנה על השלמות והוא ידיעת סדר המציאות‬
‫בכללו ואימן התקשר חלקיו אלו באלו לקבל השפע והטוב מ־־סבה הראשונה ית׳ שמו שהוא‬
‫עצת העלית כלן שאלו הדרושים והנלוים אליהם הוא תכלית מה שישינהו האדם השלם‬
‫בעיוניו‪ .‬וזה יתאמת ממה שיראו החלקים הנושאים המצי‪ :‬הזאת ענ המשפר עצמו אשר יתחלקו‬
‫אליו כללות הנמצאים כחלוקה הראשונה‪ .‬האחד הנמצא למוחלט אשר מציאותו קיים בעצמו‬
‫מבלי התלות בשום נמצא זולתו הוא עלת העלות וסבות הםבות יתעלה שמו‪ .‬והב׳ הנמצאים‬
‫הרוחניים הפשוטים מחומר היושבים ראשונה במלכות ‪ .‬ויג׳ עולם הגרמים השמימיים שעם‬
‫שהם קמצים מחומר הם נמצאים מציאות קיים באישיהס‪ .‬והד׳ הוא עולם היסודות‬
‫והמורכבים מ־ם אשר הוא הוה ונפסד באישיו ולא נמצא בו שים קיום כי אס במינים‬
‫לבד‪ .‬ועיד יוסיפו ליביט כי המין האחד צוס שיוקח בפני טצמו ויבדל מהג׳ ‪ .‬והשלשה יעשו‬
‫אגידה אחת בקשר של קיימא‪ .‬וכל זה ממה שיעיד שהאתרוג שהוא פרי עץ י דר הנזכר‬
‫ראשונה בכתוב שטגימי משובח וריחו נאה והוא עצם אחד שלם בלתי מחובר מחלקים‬
‫נפרדים נראים לחיץ בכל א׳ מהג׳ הנשארים הוא לקוח לרמוז הנמצא העליון יתעלה אשר‬
‫ממציאותו נמשך המציאות לכל י־נמצחיס אם שהוא נבדל מהם ובלתי נאחז ומתקשר באנודחס‬
‫וכמ״ש עליו הכתוב)שיר ב׳( כתפיח בעצי י־יער ווו׳ בצלו חמדתי וישבתי ופדיו מתוק לחכי‬
‫הרי ריח וטעם‪ .‬ועוד היתה לקיחתו בשמאל )סוכה צ׳׳ז ‪ (:‬לפי שהוא בזה האופן מכוון‬
‫כמד הלב על שם ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך )דברים ו׳( כעין הנחת חפלין ‪ .‬ומפני‬
‫זה ראוי שיקפידו על הדורו ושלמותו וטיב מראיו ות זונתו כמו כחוייב לדבר שיוקר‪ .‬לרמוז‬
‫אל היותר שלם שבשלמים‪ .‬ואולי שאל זה המשל נמשכו מז״ל בשאמרו )ב׳׳ר פ׳ ט״ו( שהאילן‬
‫שחטא בו אדם לראשון אתרוג היה כנאמר )בראשית גי( טוב העץ למאכל אי זהו אילן‬
‫שעצי נאכל כפ־יו ז־ אתריג יאתיא כנדר קיצץ בנטיעות הוה‪) .‬לא מצאתי בפי׳ ואמנם‬
‫כ״ה בבחיי ס׳ בראשית( וכבר אמרו)ייקרא רבה שכ( נפ״ פרי עץ הדר זה הקב״ה שנא׳‬
‫)תהליס ק״ד( הוד והדר לבשת וכמי שיבא ‪ :‬והשלשה מינים אשר באגודה הגדול שבהם‬
‫והוא הלילב הנה זאת קומתי צידתו ולדורו תורינה על היותו דמיון עילם ה״ילאכים שליא‬
‫העליון מהשלשה עוצמות כמו שהלולב מהשלשה הכי נכבד וגדול ועליון מהם‪ .‬ו־נה עליו‬
‫יוצאין אל לימין ואל השמאל בסדר נטן כמו שאמר עליהם בנביאה )מ׳׳א כיב( וכל צבא‬
‫השמים עימד עליי מימינו ימשמאלו ואחז״ל)חנחומא פ׳ שמות( אלי מלמדין זכות ואלו מלמדין‬
‫חובה ולזה לילב דסליק במד הוצא הוא פסול)סיכה ל״ב‪ (.‬שודאי נפסדה צירתו בזה י־חקוי •‬
‫וגם היה סדר העלין האני זה למעלה מזה בשווי נמרץ כמו שצבא ישמיס ז־ למעל־־ מזה‬
‫כסדר עלה ועלול כי מזה הצד יתרבו במספר מיניי כמו שכתבנו אצל לכריביס שטר מ״מ ‪.‬‬

‫וכמו‬
 ‫קלח‬ ‫שבעה וששים‬ ‫אמור‬ ‫<*עי‬
‫וכמו שאלו הנמצאים הנכבדים דם נפרדים ומתחלפים מצר טצמיוחס אמנס הם נקשרים‬
‫מצד המשכם והשפעתם אלו מאלו‪ .‬כן העלין האלו נבדלים זו מזו כעצמם אמנם דם נאחזות‬
‫מצד עקרן יתמלתם והם היפות אלו על אלו עד שהם כלס נראות כמו עצה אחד נקשר קצתו‬
‫בקצתו ולזה לולב שאין בו אלא עלה אחד שחיפה את כלו או שראשי העליס התחתיניס לא‬
‫ישיגו לעקרי העליונים מהס הוא פסול )שכ(מפני שהציורים ההם הס הפך מה שכוון ממנו‪.‬‬
‫וכמו שסדר אלו השכלים להיותם גבוה מטל גבוה עד שיגיע הענין אל אשר נעלה על כל‬
‫גבוה והוא הסבה הראשונה יתעלה שמו כן הדור העלין האלו זו למעלה מזו עד הגיעם‬
‫אל תחת עליינה מכלן והוא התיומת‪ .‬והנה אמרו המפרשים)תום׳ סוכה ל״ב ‪ .‬בשם בה״ג(‬
‫שהתיומת הוא כלל העלין שכלן מתאימות ובהתחלק רוכן פסיל לפי שממצאים הנכבדים‬
‫האלה הם צורה פשיטה לבד מבלתי שתהיה נשואה בנושא עד שיהיה חלוק במהותם כמו‬
‫שהוא ענין כל שמציאותם הוא צירה בחומר‪ .‬ולפי מה שפירשו)רש״י שם( םהתיומת הוא‬
‫העלה העליון האמצעי הוא מביאר בהם הציור אל הנמצא הראשון כמו שאמרנו ־ ולזה‬
‫לא ׳הקפידי בחליק כי אס בי לבדו‪ .‬וכן ראוי שיעשה למה שכלן יש לסם שתי בחינות בחינת‬
‫עלה ובחינת טלול זולתו יתברך שהוא עלה לכל הנמצאים ואינו עלול כלל‪ .‬אמנס לא כוון‬
‫בכאן בחקר התיומת אל העלה הראשינה בעצס רק להשלמת הוראת סדר הנמצאים האלו‬
‫עד שיכלו אל נמצא שאין עוד מלבדו כי מה שיירה עליו בעצמות כבר אמרנו שהוא האתרוג‬
‫ולזה היה האתרוג חמור בהכ־רו בענייני יופיו ובריאותו יותר מהתיומת שהרי אם נחלקה‬
‫בקצת כשר‪ .‬וענף עץ עבית נס הוא שמו ותמונתו ומספר עליו יוכיחו שהוא לקוח לרמז‬
‫עולם הגלגלים הבא אי׳ריו גס הוא תכף ;עולם השכלים ‪ .‬ולפי שזאת המדרגה היא התחלת‬
‫הצורות הנשואות במומר לזה יורה עליו שם עבות לומר שעס שהם חומר דק ונקי מאד‬
‫מ״מ כבר הס צורות יצקם בוראם במעבה חומר מה‪ .‬ולפי שאלו מרמים יתחלקו אל‬
‫‪k‬‬

‫לששה מינים‪ .‬עצם הגלגלים שהם ספירייס ‪ .‬וגרם הככביס המאירים מעצמם ‪ .‬וגרם הירח‬
‫יכמט ספיריי ונם אינו מאיר מעצמו‪ .‬לזה הצריכו)סוכה ל״ד ‪ (:‬בהכשר שלשה בדי עלץ‬
‫אשספר ענף ען עבות ‪ .‬ואמרו )שם ל״ג •( שאס יבשו או נשרו עליו ונשארו בכל אחת מהן‬
‫תלתא בחד קינא שהם כשרים לפי שטס זה היו שלש של שלש שלש שהם ט׳ והס מספר‬
‫הגלגלים הגדולים המקיפים את הארץ טס הגלנל החלק היומי ואס חסר מזה פסול שכבר‬
‫נסגמה הוראתם ואמר בחד קינא כי בהיותם טל זה האופן תהיה הוראתם מבוארת מה שלא‬
‫יהיה כן אס יהיו עולות ויורדות‪ .‬ושאר העלין ראוי שיהיו בהם להדור מצות וכמי שאמר‬
‫)שם ל״ב ‪ (:‬שעציו חופין את עט גס מה שהוסיפו עליהם ירמזו אל ריבוי הגלגלים הנמצאים‬
‫שם מגלגלי הקפה או עגולות הסבוב שאינן מקיסין את הארץ ועל המון צבא השמים כי‬
‫רב מאד‪ .‬וערבי נחל נם הס שמם ותכונתם יעיד שהם מידים על עילם ההויה וההפסד‬
‫כי אין בהם לא מאכל ולא ריח כמו שאלו הנמצאות השפלות פחיתות בשכליהס ובמעשיהם‬
‫מכל אשר טליהס והס נדלים מל הנחלים שהמיס ממירים מקימם בהם תמיד כמו‬
‫שאלו ממצאים הם משתנים תמיד בטבעם ובלתי עומדים על מצב מיוחד‪ .‬וגס שהם‬
‫קלים ליפסד כמו שיקרה לעצים הגדלים טל רוב מיס ולפיריתיהס ‪ .‬כי בדרך הפלגה אמר‬
‫המשורר טל י־עוסק בתורה תמיד והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו‬
‫לא יבול וכל אשר יעשה יצליח )תליס א׳( לומר שיקבל בהמצאו אצל התורה תדיר הרטננות‬
‫והרטיבות אשר ימצא לאילן השתול על פלגי מיס מבלי שימצאו לו נזקיו הטבעיים כי העץ‬
‫הסמוך אל המים הוא מקדים פריו קודם בישולו וגם גישר את טליו ולא יצלח למלאכה‬
‫כמו שיהיה הענץ בהפך בגדלים ביעדים הגדולים אשר למטר השמים ישתו מיס אמנם‬
‫זה פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וגו׳‪ .‬והנה נבמר מאלו האילנות היותר דקים ישםי‬
‫עליהם‬
 ‫שבעה וששים‬ ‫אמול‬ ‫שער‬
‫פליחס' דקה וחדה וגס כי בחמונתה דומה אל הלשין או השפתים לרמוז אל החי מדבר‬
‫שהוא מבחר כל השפלים והוא הראוי לבא באגודה פס העליוגיס ולא זולת פד שהוא‬
‫היה הנמצא אשר בו יקשרו העולמות כלן כמו שכתבנו במאמר נפשה אדם בשפר הג׳‬
‫והוא ענין קשר האגודה הזאת אשר נקשרו שלשתן יחד‪ .‬ואמנם הוקיעה הברכה )שם ל״ז‪(:‬‬
‫אשר קדשט במציתיו וצינו על נטילת לילב כי המצוה המושלת עליו היא לדרוש ולבקר עד‬
‫שהגיע בעיוניו אל הלילב ומשם ואילך כבוד אלהים הסתר דבר זולתי מה שיחיייב מאמתח‬
‫מציאותי יתעלה‪ .‬ובמדדש הנעלם)ספר הבהיר ס׳ אמור( אילן יש לי להקב״ה בעילמו ולולב‬
‫שמו וישראל קדושין הס ניטלין איתי‪ .‬מה אילן זה חמריס מצדו וענפים בצד אחר ולולב‬
‫באמצע כן ישראל נוטלין גיף האילן שהוא לב הטולם שיש בו ל״כ נתיבית ובו׳‪ .‬יורו שנון!‬
‫האילן בעצמי היא לב העילם שממני תוצאות חיים לכל בעלי החיש והתנומה מהעליונים‬
‫והחחתונים‪ .‬וישראל קדושין יזכו ליטול אותו במצות ההורה האלהית ימקיפין סביב התורה‬
‫או המזבח להביא חיים לעולם כי התורה יהעבודה הם שני קטבים שהמציאות הזה סובב‬
‫מליו ולזה היו ישראל הראויים והחייבים לברך ולא זולתם מהאומות‪ .‬ומהידיע כי המיון הזה‬
‫בהחמבר עמו שלמות התבונה ביראת שמיס הוא אשר יחחייב כושר המעשים ושלמיתן כי מל‬
‫כל עיין ועיון יזכיר י ת שמו יתעלה ויחייב עצמו בהכנעו והשתעבדו על עבירתו יחעל׳ מק״ו‬
‫כמו שדרשו על זה ג״כ )ויקרא רבות פ׳ ל׳( ־ פלי עץ הדר זה הקב׳׳ה שנאמר היד והדר‬
‫לבשת‪ .‬כפות תמרים זה הקב״ה שנאמר )תהליס צ״א( צדיק כתמר יפרח‪ .‬וענף עץ עבות‬
‫זה הקב״ה בנאמר )זכרי׳ א׳( והוא עומד בין ההדסים ‪ .‬וערבי נחל ־ זה הקב״ה שנאמר‬
‫)תהלים ס״ח( סולו לרוכב בערבית ביה שמו‪ .‬והכוונה כי בכל מדרגה ומדרגה מהנמצאות‬
‫ימצא שמו יתעל׳ חקוק עליה בהמציא אותם וקיימם ותת סדרם והשלמתם כפי מדרגתם‬
‫והוא אשר חייב הכשר המעשים וחבורו אל החכמה המעיינת באלו הפנינים האלהייס‪ .‬והוא‬
‫עצמה היא הכת הראשוני שאמרו עליה חז״ל )רבות שם( שנמצאו באימה בעלי חורה ובעלי‬
‫מעשים טובים הדומים לאתרוג שהוא נחמד להריח וטוב למאכל ועליהם יאמר )תלים ק״נ(‬
‫גבורי כח עושי דברו לפי שחכמתן מרובה ומעשיהם מרובין ויחדיו יהיו חמים ומסכימים‬
‫להעמיד ולקיים העולם‪ .‬אמנם כאשר היו המעיינים משוללים מהירא׳ ולא יכוון בהם חוק‬
‫המפש־ם יספיק להם העיון הראשון בתוכן המציאות וצירתו וקישור חלקיו אשר תעיד עלץ‬
‫החכמה ויהיו מהכת השנית אשר אמרו שהוא דומה אל כפות תמרים בבחינה שיש בהן מאכל‬
‫ולא ריח והיו כעץ ששרשיי מועטין וענפיו מרובין וכו׳ ־ וכבר אמר )שבת ל״א‪ (:‬חבל על‬
‫ילית ליה ביתא ותרעא לביתיה עביר כמו שכתבנו בשער ם״ד‪ .‬אמנם הכת אשר מלא לבס‬
‫אותם ברוח יראה ועבודה אם שלא השיגה ידה די החקירות העיוניות ההנה כבר תטון בהם‬
‫כפי מנינה וחחשוב מחשבות נכבדות מענין המעשה ימחיובו עד מקום שיד השגתה מגעת ‪.‬‬
‫וכמו שאמרו חז״ל )רבות שם( פרי עץ הדר זה אתרוג שהוא דומה ללב‪ .‬כפית תמרים זה‬
‫שדרו של אדם שהוא דומה לשדרה של לולב‪ .‬וענף עץ עבות אלו העינים שהם דומים לעלה‬
‫של ה ד ס ‪ .‬וטרבי נחל אלו השפתים שדומים לטלה של טרבה‪ .‬וכל מה שאדם חוטא באלו‬
‫האיברים כשיעש׳ חשובה הקטה מכפר לו באלו הד׳ המינים‪ .‬הנה כי הן הנה ממשטח‬
‫בעלי המטשה וכוונתן ממייבין עצמן אל העבודה האלהית בכל חלקיהן כמ״ש )תלים ל״ה( כל‬
‫טצמותי תאמרנה וגומר‪ .‬וכבר תהי׳ זאת הכת השלישית שאמרו שדומה לענף ען עבות שיש‬
‫לו ריח ולא טעם ועליהם אמרו חז״ל)אבות פ׳׳ג( מי ששרשיו מרובין וענפיו מטוטין שאפילו‬
‫כל הרוחות שבמולס וכו׳‪ .‬ולפי שהכת הזאת היא היוחר מרובה באוכלוסיה נמצא במדרשות‬
‫םרבה רמויין מיוחסין לה כמו שאמר )רבית בה( פרי עץ הדר זה אברהם שהדרו'הקב״ה‬
‫בשיכה דכתיב )בראשית ט ד ( ואברהם זקן ונאמר )ויקרא י״מ( והדרת פני זקן‪ .‬כפות‬
‫תמרים‬
 ‫שנעה וששיט‬ ‫אמור‬ ‫ששי‬
‫תמרם יזה יצחק שהיה כפוש על גגי המזנמ‪ .‬ונמןז מן מטח זה יעקב שהיה רמושוסלוק‬
‫בבגיס כהדס זה שהוא רמוש והדוק בטלץ‪ .‬ומרבי גמל זה יוסף וט׳‪ .‬וק אמרו )רמש‬
‫שס( פרי עץ הדר זו שרם שהדרה םקניה וכר‪ .‬מ ו ת חמרים זו ר ‪ p‬ה שהיה בה אוכל וכו׳‬
‫יעיף עץ מנוח זו לאה שהית׳ רחושה במים ו©׳‪ .‬וערבי נמלץ רמל שהיח׳ כמושה מ נ י‬
‫אחותה וכר‪ .‬וכן אמרו)שם( פרי ‪ p‬הדר אלו סנהדרין שהדרם הקב״ה וקראם וטלי ‪.‬‬
‫מות תמרים אלו תלמידי חכמים שטפץעצמן אלו לאלו ללמד תורה‪ .‬וענף מן עטת אלו‬
‫ת׳׳מ שעשנץ שורות לפני ם נ ה י ח או לשני רבן‪ .‬וערני נמל אלו שגי סופרים שיושבין אמי‬
‫לימין ואחל לשמאל הדירם‪ .‬מ ה שכל אלו הס מחשבות מיוחדות לאנשי המעשה במשוש‬
‫רשמים באלו העניינים אם אל הכלים אשר בהם יעשו ואם אל האנשים המסיימים באומה‬
‫אשר כן עשו ואשר עליהם מוטל למשות‪ .‬ואולם הכח השלילה מחכמה וממש׳ הנה לא יחשוב‬
‫כזה דבר רק מה שישתתפו ט עם הנשים והטף ט יאמרו שהוא מצוה לעטות כן במועדים‬
‫וכחגיס ההם אחרי האסיף כמנהג המון מומ בשממה וגפוב לגב מרב כל כמו שאמר עזרא‬
‫הכהן)גממי׳ ח׳( לעולי טלה צאו ההר והניאו עלי זית ועלי עץ שמן וטלי הדם ועלי שמרים‬
‫יטלי עץ עבות למשות סטש ככתוב ט רצה לעורר לבס אל השממה וההמיה ההמונים כמי‬
‫שאמר בסוף ותהי שמחה גדולה מאד‪ .‬וזהו הנועם שכתבו הרב המורה כזה פרק נרג מ״ג‪.‬‬
‫ומכל מקום הכוונה היא טובה כפי כמם שכבר יטוט לעשומ מצוה ומקבלים עליה פכר‬
‫וטל כיוצא גזה אז׳׳ל )חגיגה כ׳׳ז( אילו ריקנץ שגהס מלאים מצוש כרמון‪ .‬ולזה איל‬
‫)רבות שה( אמר הקדוש ברוך הוא לאנק אי אפשר שאס אין בהם טעם או רימ כראשיני׳‬
‫הנה אינס רקיס לגמרי אבל יתקשרו כלם אמדה אחת וטל יד צירוף יכפרו אלו על אלו‪.‬‬
‫ואס עשיתם כן אני מתעלה וט׳‪ .‬לומר שאף על פי שלא יגיעו כלם אל השלמות נשוה לא‬
‫תמעט מעלתו יתעלה כזה ולא ימסר כבודו כי ממשיון המומר אי אפשר זה השלמות היותו‬
‫מל תכלית השלמות ככלם ודי גמה שטון כזה משלמות הכללות יחד כמ׳׳ש )שכ( אימתי‬
‫הוא מתעלה כשהם אגודה אחת‪ .‬והנה בזה נתבאר המאמר ההוא בכלל ופרט ובאו אל‬
‫קרט שאר המאמרים אשר לרז״ל טל זה הענין כמין מומר ‪ .‬ועתה ראה כי זה המין כלו‬
‫נעיט אמרו ישעיהו הנניא נפרשה מיומדש וקרובה חל המשלים האלו כמה שאמר ועשה‬
‫שמע יעקכ עכדי ישראל בחרחי נו כה אמר ס׳ עושך ויוצרך מנטן יעזרך וגומר‪ .‬כי אצק‬
‫מים על צמא ונוזלים על יבשה אצק רומי מל זרעך וברכתי על צאצאך)ישעיה מ״ד(‪ .‬הנה‬
‫שזכר אלו הכתות הד׳ אחד לאחד בקטן המל ומדול כלה כמו שיהבאר לך נמעט עיון ‪..‬‬
‫ואחר המשילם לאלו העצים נמדרגחם ואמר וצמחו ננץ מציר כערבים מל ינלי מים זה יממר‬
‫לה׳ אני וזה יקרא גשם יעקב וזה יכתוכ ידו ליי׳ וכשם ישראל יכנה )שם(‪ .‬ירצה שיצמחו‬
‫כתות האימה הזאת על כל האומות עכו״ם שנאמר סליהם )שם מ׳( כל הנשר מציר וכל‪,‬‬
‫חסדו כציץ השדה‪ ,‬כערנים על ינלי מים הגדלים מל כל משני השדה׳ וצמחיה‪ .‬מד שהיחס‬
‫בהם מלק אשר ישיג מכמה וממשה ישר שאש מד שיהיו כל חוקיו ורשמיו נו יתברך‬
‫וכמו שאמרו פדי ‪ p‬הדר זה הקדוש נרוך הוא וכולי‪ .‬ומלק אשר נכח החכמה לכי יקראו‬
‫בשם יעקנ ואס כמ ידיו כמעשה אץ לו‪ .‬ומלק שיכתוב ידו ליי׳ נממשה לנד‪ .‬ומלק אשר‬
‫נשם ישראל יכנה לכד לשי שהוא שלול מכל אבל מכל מקום להץהו מטנה גשם ישראל יחקשר‬
‫עמהס ויעשו כלם אגידה לקרא כלס בשם ה׳ ולעניו סכם אמי‪ .‬ויתכן שלא מ ו ן הנניא‬
‫נכאן רק אל ג׳ כתית‪ .‬האמד החלק המימי והשלם שנהם ועליהם אמר זה יאמר ליי״‬
‫אני‪ .‬והשט אשר הוא הפכי אליו כמו שאמרנו שהנהמי הוא כפך האלהי ומליו אמר‬
‫וזה יקרא נשם יעקב כי אץ לו רק השם ל נ י ‪ .‬אמנם מל אמצעיים שמבשחפין מם‬
‫הראשונים נמעשים הטונים ומם השניים מסרון הידמה אמר חס ינהיג ימ ליי* ו מ ם‬
‫ישרםנ‬
 ‫שבעד‪ .‬וששים‬ ‫אשר‬ ‫שער‬
‫ישראלי יכנה • הנה שהוריד הענין האלהי אל המעשה והעלה הכנוי אל שם ישראל והוא‬
‫ענין הפשרה היו‪5‬אה מההרכבה • ועל כל פנים הנה לקח טוב נתן לנו האלהיס אשר עליו‬
‫נאמר ולקחתם לכס ביוש הראשון פרי עץ הדר כסות תמרים וממר ושמחתם לפני יי׳אלהיכה‬
‫לפי שהשמחה תורה על שלמות הפעולות ויציאתם מתכונה שלמה בנפש והמתבונן באלו‬
‫העניניס כלם באופנים הנזכרים אשר בהם יתן כבוד ליוצרו בכיונתס הנה הוא משלים‬
‫את מקו בהם אמנם המחסר את מקו בענינס הוא גוזל את עצמו ומביא אשם על נפשו‬
‫כי לזה הקפידו עליו מז״ל מאד באמרס )סוכה כ״ט •(ולקמתס לכם שתהא הלקימה משלכם‬
‫וכן אמרו)רבות שם( במקמ ולא בגזל ובמדרש )שם( אמר ר׳ ליי כל מי שהוא לוקמ לולב‬
‫גזול למה הוא דומה ללסטם*( שהוא יושב בפרשת דרכים ומקפת לעוברים ושביס ‪ .‬מד זמן‬
‫טבר עליהם חד לגיון‪ (2‬למנבי דמוסיא‪ (3‬דמלכא מההיא מדינתא קם עליה וקפמיה ונטל‬
‫כל מה דהוה בידיה בתר יומין אצטייד ואתמסר בפ־לק־‪ (4‬שמע ההוא לניינא ואזל לגביה‬
‫א״ל הב לי כל מה דקפמחן ואנא מלין! עלן זכו למלכא‪ .‬אמר ליה מכל מאי דנסיבית ליה‬
‫לההוא נברא כלום אלא הדין הפיםא ‪ (5‬דתתות והיא מן ד ד י ך ‪ .‬אמר ליה הב לי ואנא מילף‬
‫עלך זכות קדם מלכא יהב ליה אמר ליה תהא ידע דאת עליל לממר קדם מלכא לדינא והוא‬
‫שאיל לך אית לך בר נש דיליף עלך זכות אמרת ליה אית לי לגיון פלן ‪ .‬לממר וכו׳ שלח מלכא‬
‫וקרא ליה אי׳ל מכיס את על הדין גברא זכו א״ל מכים אנא כד שלחתן למנבי דמיסיא‬
‫דההיא מדנתא קס קדמי ונסיב כל מה דהוה בידי וקפמני והדין תפ־סא דהוה מדידי מסהיד‬
‫עליה שרו עמא צימין ואמרין אוי לזה שנעשה סניגורו קטינורו בך לוקמ ארס לילב נזיל לזכות‬
‫בו ואס הוא גזול צומ לפני הקביה ואומר גזול אני ממום אני ומלאכי השרת אומרים אוי‬
‫לזה שנעשה סניגירו‪ (6‬קטיגורון( ע״כ‪ .‬והוא מבואר שאריכות זה המשל איני צודק אלא‬
‫במי שרגיל לנזול ולחמים כל השנה לא במה שאייר לוי כל הלוקח לולב גזול לבד אמנם אם‬
‫יובן בענין זה הגזל ג״כ מה שאמרנו מהממשר מיקי מתת בו הטינה או הכוונות הראויות‬
‫לתת לו כפי כמו יצדק כל המשל מאד כי הנה בכל מדינה ומדינה אשר דבר המלך ודתו מגיע‬
‫חיוב גדול על כל היהודים לשמוע וללמוד ולהבין את דברי התירה ילחבב מציתיה‬
‫ולהשתדל בכל עוז לתת לכל אמת מהנה טיב טעם ידעת כפי כתו ובפרט כאלו המצות אשר‬
‫במג שהם כלם ענינים שהגיע פרסומם לעין כל‪ .‬והחדל מעשית כן ידאי היא גיזל לגיון של‬
‫מלך ומקפחו וממסר מק עצמו ואחרי כן ביום ניאו אל המלך הנה לא נשאר לו לילבו בידו‬
‫רק כהרים מטה משולל מהכיונה והרי הלולב עצמו הוא גזול ועשוק בעצמו ומעיד טל‬
‫הראשונות‪ .‬ולזה דקדקו יפה במדרש )תנמומא פ׳ אמור( באימרי ביים הראשון ראשון‬
‫למשכון עונות והטעם לפי שלא יקרא שום דבר ראשון רק בבחינת המספר הנמשך אמריו‬
‫ממיני שיאמר עליו שני ושלישי או ייתר‪ .‬י הנה המציה הזאת רציני לקיחת הלילב לא נצטיותה‬
‫לכלל ישראל רק היוס הראשון לבד ולא נמשכה אל השני והשלישי ולא אל שאר ימי המג ‪p‬‬
‫מדברי‬
‫‪xr1‬‬
‫(‪.2‬פ ל י נ ד ע ר ע ר ל ג י ו ן כלשון רומי ‪ legio-nis‬אייגע אנ‬ ‫‪1$s M‬בלןון יון דייבעד‪,‬‬
‫צאהל םאלראטען צו פוס ‪ (3 .‬דסוסיא בלשון יון ‪0«107‬גן!י‪ 8‬דעשאזיאן ‪ ,‬וואס רעם‬
‫פאלקע^גן^ אדער שטאאטע ג ע ה א י ט ‪ ,‬דאחער שטאאטששאטץ‪ ,‬שטאאטשאייגקיוטע‬
‫אדער שטייערן‪ (4 .‬בפולקי;>‪«*-*0‬ג״<ן פילאקם ׳ וואבע‪ ,‬שטעחט היער אין דער דריטטען‬
‫עגדונג ‪ ?uXaw‬איגטער וואכע ר״ל שנתנה במשמר‪:‬‬
‫כל״• ‪wvaYopeuw‬‬ ‫‪ (5‬תפיםאבל״י;>‪ur7ta,‬ארעד?‪6(0(7:1‬זטאפיסטעספיך‪ ,‬דעקקע מאטראצע שנניר‬
‫פירשפרעכען ‪ /‬דאהער סניגור איין פירשפרעכער ‪ (7‬קטגור בל״י קאטאנאראש ?‪xaTayop‬‬
‫י‬ ‫‪r‬‬
‫־ ״ ״‬ ‫אגקלעגער•‬
 ‫קלז‬ ‫שבעה וששים‬ ‫אמול‬ ‫שעי‬
‫מדברי סופרים נם מה שניטלין אוהו במקדש מן ההורה כל שבעה)סוכה מ״א‪ (.‬אינו מהפסוק‬
‫הזה כי אס מאומרו ושמחתם לפני ה׳ אלהיכם שבמה ימים )חו׳׳כ אמור פ׳ ט״ז( ולזה לא‬
‫היה ראוי שיאמר נמצוה הזאח ביום הראשון אלא ולקחתם לכס בחמשה עשר לחדש השביעי‬
‫פרי טן הדר ‪ •w‬כי אז לא יובן מהמאמר רק שהיא מצות היום ההוא לבד על אסמכחא זו‬
‫אמר)תנמומא שס( וכי ראשון הוא והלא ט״ו הוא ‪ .‬ולזה אמר שהוא ראשון לחשבון טונות‬
‫והכוונה שהוא ראשון לשנה כלומר לדבר שיתחיל חשבונו מטנין המצוה הזאת בטצמה ומונה‬
‫והולך כל השנה בלה ‪ .‬אמנס הזוכה במעשה המצות האלו כלס טל כוונתם הנה היום ההוא‬
‫אינו ראשון לו לחשבון עונות אבל יהיה מהשמחיס לפניו כמו שנאמר ושמחתם לפני ה׳ אלהיכם‬
‫שבטח ימים ‪ .‬וכבר היתה השמחה תואר החג כלו וזה שמו אשר יקראו זמן שמחתנו כמו‬
‫שאמרנו ראשונה והכווגה להיוח השמח׳ מעיד׳ טל ג׳ דברים שטס היותם משותפים לכל‬
‫המצית הנה הס מיוחדים אליו כפי טוצס הכוונות התלויות במצותיו כמו שזכרנו‪ .‬האחד על‬
‫שלמות אי זה מטשה אשר טשה בשממה שיורה שהוא יוצא מכח הקנין השלם אשר בנפש‬
‫לא כן החסר בו כי אף שיעשה יעצב בו כמו שנתבאר בתחלת המאמר הב׳ מספר המדות‬
‫אזכור אותו אצל נתון תתן לי ולא ירט לבבך וט׳)דברים ט״ו( ביה‪ .‬וכבר יזהיר באומר‬
‫ושמחתם לפני ה׳ אלהיכס על הרגל המעשים התוריים וקניינם הנפשיי טד אשר ישמחו‬
‫ויעלצו לפני אלהים בטשיי׳ ‪ .‬והב׳ יורה טל שלמות הפועל בכוונותיו השלמות והזכות אשר‬
‫לא יערב בהם שום עירוב ומחשב פוסל כי תחשבית הרשע הנפסדות הס המעליבות נפש‬
‫נמליהן ומכאיבות אותה תמיר לפי שהיא חצובה ממקום מליון ואע״פ שתסכים במעשים‬
‫הרטים תחטצבאחר טשייתסאי בחשבם כמו שכתב זה החוקר בפ״ה מהמאמר הט׳ מהמדוח‬
‫כרשעים מלאים חרטות וגו׳ ‪ .‬ומדרבן להיות תמיד מצנים ממנורת העינשין שישיגים וכמ״ש‬
‫כחכם)משלי י׳( מגורת רשע היא תבואנו כמו שהוא מפורש בפ׳ שמיגי שער ס ׳ ‪ .‬וכבר‬
‫אמר החכם והסר כעס מלבך והטיררטה מבשרך כי הילדות והשחרות הבל)קהלת אי(‪.‬‬
‫והוא שיסור מלבו שרירית מחשבת הילדות אשר יולידו העצב בנפש העושה אותם‪ .‬והמשורר‬
‫אמר)תהליס קליט( וראה אם דרך עוצב בי ונו׳‪ .‬ולזה היה מוסר הפילוסיף אל המלכים‬
‫שישמרו מהאנשים רטי פנים וטצבים ולא ישרחום רק האנשים השמחים אשר ירי ו פניהם‬
‫צהובים ושוחקים‪ .‬וזה הדבר הוא מבואר בכתוב בטנץ נחמיא התרשתא אמר ויהיבח‪/‬יש ניסן‬
‫שנת עשרים לארתמשסתא המלך •ין לפניו ואשא את היין ואתנה למלך ולא הייחי רע נעיניו‬
‫ויאמר לי המלך מרוע פניך רעים ואחה אינך חלה אין זה בי אס רע לב ואירא הרבה מאד‬
‫)נחמיה ב׳( ‪ .‬הרי שהמלך היה הדן דין אמת לפי למוד הטבעי כי רוע הפניס לא יבא כי‬
‫אס מחולי הניף או מרוע הנפש וכשנתאמת אליו שאינ‪ 0‬חילה נתברר לו"םהרוכנ הוא בלב‬
‫ולחוזק המופת אמר ואירא הרבה מאד כי ירא שמא חשדו שעבר עליו רוח רעה להשקותו‬
‫סס המות ביין אשר לפניו והמחשבה הרעה ההיא מטרדת איתי ‪ .‬ולזה נתחכם מאד במה‬
‫שהשיב לו)שם( המלך לטולם יחיה מרוט לא ירטו פני אשר הטיר בית קברות אבוחי חרבה‬
‫ושעריה אכלו באש‪ .‬וזה כי אע׳׳פ שלא היו פניו רעים במיניו וכמ״ש ולא הייתי רע בעיניו‬
‫שם הש׳׳י דבר בפיו שיודה במחשבת המלך מרוט פניו אלא שהיה מטעם אחר אשר היה‬
‫גזה התנצלות מחשד המלך ופ־זתפתוח לבוא בו אל השאלה אשר היה בלבו כיד אלהיו הטובה‬
‫עליו ‪ .‬הנה שנתאמת שהשמחה היא דגקה גמטשה הצדיקים ומחשגותיהס הטהורות והנקיות‬
‫מכל רע הנה יהיה עם זה אומרו ושמחתם לפני ה׳ אלהיכס כאומרו שיהיו תמיד לפניו שלמים‬
‫וטובי לב בכל מניניהס דרך כלל ולא יהיה דרך מוצב כס ‪ .‬אמנם הג׳ תהיה הוראתה הגעת‬
‫התכלית במעשים כי השמחה הוא העונג שזכרנו למטלה בשמחת ימי המג אשר מדרכו לימצא‬
‫מס מממת התנועות והנעת התכליות לא בזולת ז ז ‪ .‬ולפי זה לא תמצא השממה ע״ד האמת‬
‫נשום‬
 ‫שגעה וששים‬ ‫אמור‬ ‫*?י‬
‫בשום מושג מהמגיגיס הזמניים לפי שאין טובתן שלמה וגס המבחיקק לא יגימ בה אל תכלית‬
‫כפי חחשוקה כמו שנחבאר זה אצל ברכת יצחק אבינו שמר כ ״ ד ‪ .‬אמנם בדברים האלהייס‬
‫שמעשיהן וחכליחן באין כאחד הנה שם חהיה גילה ושמחה ועוגג גדול בלי ספק ‪ .‬ומל זה‬
‫הענץ עצמו כיון החכם)קהלת ח׳( באומרו ושבחתי‪ ,‬אני אח השמחה כי אין טוב לאדם כ״א‬
‫לאכול ולשתות ולשמוח כי הוא ילונו בעמלו כל ימי חייו אפר כהן לו האלהיס חמח השמש‬
‫ט אחר שהשמח׳ לא תמצא כי אס בפעולות האלהיות שנמצא חכליתן עמהס הנה אומרו‬
‫ושבחתי אני את השמחה הוא שיה לאומרו ושבחחי אני להגעת חכליח העבודה כי כאשר יכוין‬
‫האדם עליה אפילו בפעולות הגופיות כמו האכילה והשחייה ודומיהם יזכה לשמיס והוא‬
‫הדבר אשר ילוה האדם בעמלו אשר נתן לו האלהיס חחת השמים וכמ״ש בסרק לולב וערבה‬
‫)מ׳׳ה י( כל הטושה איסור למג באכילה ושתיה כאלו בנה מזבח והקריב עליה קרבן שנאמר‬
‫)תלים קי׳׳מ( אסרו מג בעבותים עד קרנות המזבמ וכן בכל מקוס שנאמר)דברים י״ד(‬
‫ואכלת שם לפגי ה׳ אלהיך וגי׳‪ .‬וכיוצא בדברים ששונחן לשמים הס הפעולות המשממות‬
‫בלי ס פ ק ‪ .‬ועל זה היה טהג החכם לומר וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם‬
‫במה שיהיה אחריו זולת‬ ‫לראות‬ ‫כי מי יביאנו‬ ‫במעשיו! כי היא מלקו‬
‫זה וכן אמר את הכל עשה ׳פה בעתו גס את העולם נתן בלבם וגו׳ ‪ .‬ידעתי כי אין‬
‫מוכ בם כי אם לשמומ ולעשות טוב במייו)קהלת ג׳( ובעגין הזל תמצא השממה והעצב ימד‬
‫וזה כשיהיה האדם עיש‪ :‬דבר לפני אלהיו בהרתעה ויראה והכנעה כי היותה על זה האוק‬
‫היא שלמות המצוה ההיא כמו שהישירתנו התורה על מיתת נדב ואביהיא יפרן עיזא וכיוצא‬
‫ובשלמות המצוה ימצא התכלית ישם יהיה העוגג‪ .‬והוא אומרו)תהליס ב׳( ונילו ברעדה‬
‫במקום גילה שם תהא רעדה)ברכות ל׳‪ (:‬והכוונה שאה היתה המצוה נעשת ביראה והכנעה‬
‫לפני אלהיו שם תמצא שממת התכלית וערבותה כמו שנאמר שם )ש״ב ו׳( אמר שנתיראו‬
‫ונכנעו במיתת עיזא ודוד וכל בית ישראל מעלין את ארון האלהים בשממה והוא שצמו‬
‫שאמרו ז״ל )ספרי פ׳ ואתמנן פ׳ ואהבת( אין לך אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה‬
‫אלא במדת הקב׳׳ה בלבד כי אם העבודה השלמה היא היראה ובמקום אשר תמצא שלמות‬
‫העבודה תמצא שס השממה הנה היראה והשממה יהיה דבר אמד ‪ .‬מה שלא יהיה כן אצל‬
‫הזולת כמו שאמר שס יש לך אדם שמתירא ממבירו מנימי והולך לו ‪ .‬אבל במדת הקי״ה‬
‫לא כן שאין לך אהבה וכו׳‪ .‬ואצל מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה שער צ׳׳ב יתבאר‬
‫זה ייתר בהרחבה ב״ה ‪ .‬סוף דבר זאת היא השמחה אשר לפני ה׳ אשר מליה נאמר שמחו‬
‫בה׳ וגילו צדיקים )תהליס ל״ב( ואליה יכוונו הכתובים בכל מה שידברו בה בסתם כמ״ש‬
‫ז״ל שממו בה׳ וגילי צדיקים הוי אומר כגילה ונשממה בו בה׳ קאמר )חזית שיר א ׳ ( ‪ .‬ותהיה‬
‫גס כן כוונת ושממתס לפני ה׳ אלהיכס הישרה גדול׳ מל הכוונה השלמה בטבודות שיהיו‬
‫נעשות לעצמן ולתכלית הגעה הרצין האלהי הדבק עמס כי אז יהיו הס עצמן תכלית שימצא‬
‫אתו כל שמחה יכל ע ו נ ג ‪ .‬וכל אלו ההשקפות ישגן כשממה השלמה‪:‬‬
‫והגה אשר שסדר כל אלה העניגיס על זה האופן אמר ימטתם אותו מג לה׳ שבעת ימים‬
‫בשנה חוקת עולם לדורותיכם בחדש השביעי תחוגי אותו‪ .‬כי הנה באמת המג הזה‬
‫הכולל כל אלו העניניס הוא מג לה׳ ושם שזמן קיבועו הוא שבעת ימים בשנה הנה באמח הוא‬
‫חקר עולם לדורות רצוני ככל עת ובכל זמן שיהיו כל האזרח בישראל יושבים תמיד בסכות כי‬
‫בסכות הושבתי את בני ישראל וט׳ י והוא ההעזב ממריצות הקניינים הזמנים וההדבק בעבירות‬
‫האלהיות והבטמון בו יתברך והמסיה בצל כנפיו כמו שביארנו זה לממלה בענייני הסוכה‪ .‬או‬
‫שירמוז כהאן למה שכיארו זכרי׳ הנביא באומרו והיה כל הנותר מכל הגיים הבאים על‬
‫יחשלם ועלו מדי שנה בשנה להשתמוות למלך ה׳ צבאות ולמיג את מג הסכות )זכריה‬
‫ייי‬
‫‪rbp‬‬ ‫שבעה וששים‬ ‫אמור‬ ‫׳יעי‬
‫י׳׳ד^ כי לסגולות החג הזה בהיישרח החיים המאושרים יעשם לטחיד עקר גדול ממנו כמו‬
‫שאמר חוקת עולם לדורותיכם כחדש השביעי חחוגו א ו ת ו ‪ .‬וענש על כימולו כרעב ומגפה‬
‫שהם שפטים רעיס וגאמניס כמ״ש )שם( והיה אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ אל‬
‫ירישלס להשתחוות למלך ה׳ צבאות ולא עליהם יהיה הגשם ואס משפחת מצרים לא תפלה‬
‫ולא באה ולא עליהם תהיה המגפה אשי יגון! ה׳ את הטיס אשר לא יעלו לחוג את חג‬
‫ה ס כ ו ת ‪ .‬אמר שאס יבעטו בסוכה זו וזה שבתה עראי כמו שאמרגו ללכת אחרי העסקים‬
‫הזמניים מהחריש והקציר ויתר עבודות האדמה המעבירות בעליהם כי לזה ימאסו בזה‬
‫החג המיוחד אל אלו ההוראות ולא יעלו להשתחות ולסודות על הוראוחס שם לפני ם׳‬
‫הגה יהיה יגיעם לריק ותם כחם לבהלה כי לא עליהם יהיה הגשם כי הוא השפע ההכרחי‬
‫לאלו העסקים וכייצא מהשפטים ההכרחיים והנה ישארו קרחים מכאן ומכאן‪ .‬משפחת‬
‫מצרים וגו׳‪ .‬תרגם יונתן ולא עלייון יסק נילוש ברם עליהן תהא מחתא דמחא ה׳ ו ט ׳ ‪.‬‬
‫הנה פי׳ שמגפה אחת תהיה לכלס וכן פרש״י זיל ורר״ק ז׳ל פירש ולא עליהם תהיה עצירת‬
‫גשמים שהרי נילוס מולה ומשקה את ארצם אבל תהיה עליהם המגפה שהזכיר ראשונה‬
‫שיגון* ה׳ בה את כל העמים אשר באו על ירושלס המק בשרו וגו׳‪ .‬ופירוש אשר לא יעלו‬
‫כלומר לפי שלא יעלו ו ט ׳ ‪ .‬ובודאי כי אץ מעצור לה׳ להענישם בשתיהן לעצור בטלום ויחרב‬
‫כמו שפירשו הראשוגיס ועוד תהיה עליהם מגפת הגוים ההם אשר יכלה אותם בה באופן‬
‫שלא יעלו עוד לחיג את חג הסכית והיו ראויים לקמת מידו כפלים מכל הגויס לפי שהמצרים‬
‫ה ס כבר בעלי גסיון גדול ולא לקחומיסר‪ .‬וזה מה שביאר זאת שהיה משאת מצרים וחמאת‬
‫כל הגוים וט׳ לומר שחטאת מצרים עצומה מאד מממאת כל הגרם ולזה יהיה עונשה‬
‫עצום מ ה ם ‪ .‬על כל פ ר ס י דאה גודל מטלת המג הזה ועוצם תועלותיו אשר לזה הושם‬
‫למשימת כל אצה המועדים היקרים וסיפם י וזה כיעור מ ה שרציט בסדר המועדים האלו‬
‫אשר במר בנו מכל ט ס ורוממנו מכל לשון לקרוא שם ה׳ הגדול והקדוש עלינו כמי שמתם רדבר‬
‫משה את מוטדיה׳ אל בני ישראל כדי שיהיו כל טקרי התורה האלתית ושרשיהאשר עליהם‬
‫ימיה האדם ידוטיס וכגורים למקראי קדש בפי כל האנשים אשר לא ידעו לדרוש אותם מטל‬
‫ספר ה׳ ועל הדרך אשר כתבנו בתמלת ה כ פ ר ‪ .‬וכבר הוסיפו קדמונינו ז״ל בספר הזה טוד‬
‫פרקיס מועילים מאד כמו תשעה באב ויתר הצומות המעוררות אל הנפשות ההמוניות‬
‫הפורטנות המניט לטוברי רצונו‪ .‬כמו מנוכה ופורים המעידים כי הוא יתברך נמצא פמהם‬
‫בגלותם למגן וטזרה לכל צרותס‪ .‬וכמ״ש )ויקרא כ״ו( ואף גס זאת בהיותם בארן ארביהם‬
‫לא מאסתים ולא גמנתיס לכלותם ט ‪ .‬הימים האלה כלם נזכרים ונמשים לקבוט אל האמוטת‬
‫והשרשים האמתייס בלב האנשים והטף אשר יקראו אותם במומדם ‪:‬‬
 ‫שמינה וששים‬ ‫אמור‬ ‫שער‬

‫השער השמנה וששים‬

‫יבאר כי הנפשות נבדלות בקבלת אור האלט כהכדל הגופים בקבלת אור השמש ‪.‬‬
‫ויקחו אליך שמן וגו׳ ויצא בן אשד‪ ,‬וגו׳‬
‫בר ספרא פתח כי אתה תאיר נדי )תהליס י״ח( אמד הקב״ה לאדם נדך כידי ונדי בידך נדך‬
‫בידי נר ה׳ נשמת אדם )משלי כ( גיי נידך להעלות נר תמיד אמד הקב״ה אם אתה‬
‫חאיר נרי אני מאיר נרך )ויקרא רכה פל׳׳א( •‬
‫•במו שהשמש הזאת עם בהוא עצם בהיר ממני הושפעו ניציציה האורה בעולם הנה א״א‬
‫לקבל האנשים תומצתו אס לא בהמצא ב~ם הנשם הספיריי אשר בבת העין‪ .‬בן‬
‫הוא הענין בהערות האלהיות אשר בדת שעם היותם הכרחיות אמתיות בעצמם והס עצם‬
‫האור בהחלמ הנה אין מבוא להגיע תועלתם אס לא תמצא באנשים התחלה מעולה מתייחסת‬
‫אליהם בצד מה תהיה אצלם במדרנת העין אצל אור השמש לקבל אורם ולפשע תועלתם‬
‫ועל זאת הבחינה עצמה אמר המשורר נל עיני ואביעה נפלאות מתורתך )תלים קי״ט( לומר‬
‫שיעורר בו אותו כחואיתה התחלה שבחינתה עם הערות התורה היא אותה בחינה עצמה‬
‫שיש‬
‫•תוכן דעת הרב ז״ל היא ‪ .‬ני במו שאור השמש אשר בהיר הוא בשחקים ושילח קרני חציו על‬
‫בל אשר תחתיו‪ ,‬אף כי הוא עצם האור היקר והננכד מאיד‪ ,‬לא הי׳ כיכלתו להועיל לבני אדם ‪ ,‬אם‬
‫לא תכן הי״ת את ככת עין כני אדם איהרען אייגאפפעל באיתה תכינה שתהיי ראויה ימנשרת לקבל‬
‫ני ציצי האיר ההוא העוברים אל חוט נאסר ע״כ נראה כי מדי באגד מאדם ההכנה הזאת‪,‬‬
‫ע״י קלקול גידי הראות או העירית ולהיות השונות אשר כתוכו דורך אירנענד איינע פערלעטציננ‬
‫רעד געזיכטסנערפען ארעד דער פערשיעדענען הייטע אוגד ויאסעדיגע פייכטיגקייטען דעם‬
‫אייגעס או אס נעבור חולי מה יסוכך האישון‪ ,‬דער אויגאפפעל בעדעקט ויידד כמסך דק המנדיל‬
‫בינו יבין האור יהיה האדס עיר אשר לא יוכל לראות גס הדברים אשרמסבינ לו[ כן הענין גס כהערות‬
‫אלקייתאשר נדת‪ ,‬כ׳ אף שהם אמיתיות הכרחיית נאט־יוענדיגען ו־ארהייטען אשר אי; מקוסלהכחישן‬
‫בכל זאת לא היו מועילות לאדם אס לא נתן ד׳ לו לשרון שכלי והכנה ראויה אייגע פעהיגקי־ט להשיגן‬
‫כי איש בער חסר הכשרון וההכנה ההיא לא ידע ולא יבין האמיתיות היקרות ההן‪ ,‬וזה שהתפלל‬
‫המשורר ״גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך׳׳‪ .‬ר״ל תן לעין שכלי‪ ,‬אותה ההכנה המצטרכת להשגת‬
‫נסלאית תורתך ‪ .‬כי שכל הארס גיחכו אל התירה והחכמה האמיתית‪ ,‬כיחס עין בשר אל אור‬
‫השמש או אור נר מלאכותי ״כי נר מצוי‪.‬״‪ ,‬ריל שכל מציה פרטית תכבב לאדם רק הארת שכלו החלקיית‬
‫יעדעם איינצעלגע געבאטד‪ ,‬פער־ןואפפט רעם סענ׳טען ניד איינע טהייייווייזע פעריטטאנדעס‪--‬‬
‫ערלייכטיננ כאור נר אשר יאיר רק בגבול קט! מסביב צו ‪ ,‬וויא דאס ליכט איינער קעדצע ניר‬
‫זיינע קליינע אוםנעבוגג ערלייבטעט ״ותירה אור״ ר״ל התירה ככלל משכבת הארה כללית נעיוירקט‬
‫איינע אלגעמיינע עולייכטוגנ כאור שמש אשר יפיץ קרניו על כל אשר כארץ מתחת ואין נסתר מחייתו‬
‫ומאורו‪ ,‬והנה המנה הזאת היא באמת נתונה מלידה ומבטן לכל כן אדם ‪ ,‬כי אחר־ שניצר כצלם אלקיס‬
‫ונפח באפיו נשמת חיים שהיא נפשו המשכלת הוא מוכשר להשגת האמית״ת בכח אין דער פעהיג‪--‬‬
‫קייט‪ ,‬אך מצטרך הוא אח״כ ללימוד והשתדלות אס יצא כשרונו זה הכחני דער נור בייא איהם‬
‫פדיהער אין דעי פעהיגקייט ליענט גס אל הפועל‪ ,‬וע״כ יש הבדל רב כין בני אדס בענין זה ‪ ,‬כי‬
‫קצתם אשר ישתדלו להיציא כשרונם זה אל הפועל ט״י לימוד‪ ,‬יהיו חכמים ונבונים המכירים האמת‬
‫ומשכילים בכל דבר חכמת נינה‪ ,‬תחת כי אחרים אשר נעצלתיס חונקים את ידס ולא ישתדלו להוציא‬
‫כשרונם אל הפועל תשאר הכנתם הטונה הזאת כנפל כמין בקרבם אשר לא יראה אור ‪ ,‬והמה רק‬
‫סכליס ובוערים בעם יהיו כל ימי חייהם ‪ ,‬ולהורות על רעיון יקר זה אחז״ל ד״מ ״שבהיות הארס במעי‬
‫אמו מלמדן אותו כל התורה כילה ‪,‬וכיון שנא לאייר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכח ממנו כל‬
‫התורה כולה״ ור״ל בכל זה כי מדי נוצר בצורת א ס כמעי אמו יתן לי הכשרון נכח ללמיד כל התירה‬
‫ולהשוות כל החכמות והאמיתיות‪ ,‬ורק בצאתו מרחם אמו ירבו המינעיס אשר לא יתנוהו על נקלה‬
‫להוציא כל בשרוני! אל הפועל‪ ,‬א‪:‬ר ע״כ רבו כמו רבו באמת הבוערים בעם אשר לא יכלי לעמוד‬
‫•ילהתיצב נגד כל המונעים האלה‪ ,‬וחדלו כעבור זה להוציא הכנתם הפנימית לקבלת התורה והחכמה‬
 ‫קל*‬ ‫שמונה וששים‬ ‫אמול‬ ‫שער‬
‫שיש למינים הגופייס עם אור השמש ‪ .‬כי טל זה הטנין טצמו אמר החכם בנו כי גר מצוה‬
‫וחורה אור )משלי ו ׳ ( ‪ .‬וזה כי כמו שהנר או האור הכולל הוא האמצעי המוציא לפעול כח‬
‫הראוח‪ .‬כן המרוח המצוה והחורה לכל בני ישראל יהיה אור במושבוחס‪ .‬אלא שהמצוה‬
‫לפי שהיא חלקיח דמה אוחה אל הנר החלקי והחורה הכוללה דמה אוחה אל האור לפי‬
‫שהוא מבואר כי לפי רוב הטובה יחרבה החומלח‪ .‬וצדקו מאד דברי פי חכם וזה המנץ‬
‫נחבאר יפה בשטר כ״ט ובמנורה שטר מ״ט ת״ל‪ .‬אמגם זאח ההחחלה כבר גזרו החוקרים‬
‫שהוא צורח האדם ונפשו הדבריה אבר היא נפוחה מנשמח כדי והיא הצלו אספקלרי׳ זכה‬
‫וזהירה מוכנח לקבל אמתיות עניני הנמצאוח כלן עד שחהיה כטופס ופחבגן כחב הפנינים‬
‫הקדושים מהרוחניות והפשיטוח החרוח טל לוח מציאוח הנמצאים הטליוניס והטהורים אשר‬
‫נגזרה מגזרחס‪ .‬והנה חכמינו הקדושים הסכימו בזה באומרם במסכת נדה פ׳ המפלח‬
‫חתיכה‬
‫אצ הםומל וע״ו רומזים נס החוקרים האומריסשכלמה שישכילהי האדם הוא טל דרך ההווכרות אללעס‬
‫םעגשליכע דענקען איזט בלאס אין עראינגערן דעס בעיייטס פריהער געיואיסטען כונו נוס רק‬
‫להורות שכאשר יחשונ וישכיל כאדם יוציא רק מה שהיה אצלו כנר נמעי אמו נכי! אל כסועל ואחרי‬
‫כי כן הוא שכנר מלירה ומבטן הוטנמ ננסש כל אדם ההכנה חל קנלת השלמית‪ ,‬הנה נמשך מזה ‪,‬‬
‫כי הוא נוטה בטבעו להיות צדיק והולך מישרים והנטיה הטבעית הזאת כנו חז״ל נשם ״שנועה״ כי‬
‫כמו שהמושבע הוא אנוס בבחינה מוסרית ‪ /‬איזט מאראליש געצוואונגען לעשות מה שנשבע‬
‫לעשותו כי ניקש ונלכד באמרי סיי כן כל ארס אניס ומוכרח בבחינה מה להיות ולעשות מה שטבעו‬
‫נוטה אליו)אשר ע׳׳כ נמצא כי יען שהי׳׳ת הוא עצם הרחמים אשר ע״כ הוא נוטה רק להיטיב ומתנגד‬
‫לטבעו להשחית עוד כל האין בימי המבול אס״כ בענין זה ״אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על‬
‫הארך‪ (,‬וזה שאחו״ל ד מ ‪.‬שניוס הלידה משניעין את האדם יאומריס לו ״הוי נדיק ונא רשע״‪ ,‬ולהרתיב‬
‫המשל הזה יותר אחזיל שבעת השבועה הזאת אומרים לו שיתנהג בקנין החכמות והשלמיות הנפשיות‬
‫כמו שינהג כל ארס נקנין נכסיו ועשרו הזמני‪ ,‬כי אס גס כל זולתו מבני ארס יאמרו לו שמא עשיר‪.‬‬
‫לא יסתפק במה שיש לו‪ ,‬כי אס יחשוב עצמו תמיד כעני להשתדל ולרדוף תמיד למען אגיף עוד‬
‫יותר עוכר ונכסים כמאהיכ בקהלת ה׳ ״אוהב ככף לא ישבע ככף״‪ ,‬וכמו כן יתנהג בבחינת שנמות‬
‫נפשו‪ ,‬שאף אס יוכה כבר בעיני זולתו עד שיחשבוהו לאים ישר וסם דרך‪ ,‬יחשוב עצמו בכל ואת‬
‫כאילו חחכרלו עוד השלמות המוסרית״ יעיז רומז נם מאה׳׳כ ״אס תבקשנה ככנף״‪ ,‬ר״ל כי כמו שמבקש‬
‫ככף לא יאמר די‪ ,‬כן ראוי גס למנקש חכמה שלא יכחסק נמה שידע כנר‪ ,‬כי אס ישתדל להרבות‬
‫חכמתו יום יום ‪ /‬ושזשאז׳׳ל ״ואסי׳ כל המילה כלו אומרים עליך שאתה צדיק הוי בעיניך כרשע״‪,‬‬
‫ורמזו במאמרם זה גס על מדת העטה! אשר ככל מדה טונה ויקרה מוטבעת בלב כל חדס מיני רחס‬
‫ואלו יבאר על מתכונתו זאת לא רמו עיניו ולא גבה לבו ״ ורק מדי התהנכי עלי ארן יחל לפעמים‬
‫להתגאות ולחשוב עצמו בתור הארס המעלה ‪ .‬ולהורות על הרעיון‪ ,‬כי האדם לא יקנה השלמות הנפשית‬
‫רק אס נשאר׳ נסשו זכה ובהירה ולא תאבד הכנתה הטבעית ע׳׳י עסקו רק נהנני הזמן‪ ,‬ני רק או‬
‫תהיה ראויה להשגת האמיתיות וגס על הרעיון שהשגת עצמות הנסש היא כעין גילם לענות ממנה אל‬
‫הכרת הי״ת כמו שכתבי הסילוסוסים‪) ,‬עיין מזה ביאורי לשער ב״ג( אמרו חו״ל שכוללים בשניעה‬
‫זאת גס המאמר ״הוי יידע שהקדיש ביה טהור וכו׳‪ ,‬ונשמה שנתן בך טהורה‪ ,‬שאס אתה מתמידה‬
‫נטהרתס אתה מכיר מתוכה נפלאות בורא העולם״ וכוי' כי רק בהיות הנסש זכה וטהורה ותדמה בזה‬
‫יבנחינה מה אל מקורה‪ ,‬כי בצלם אלקיס וכדמותו עשה את האדם י יוכל נטליס להכיר ולהשיג על‬
‫ידה גס מהות הי״ת ותאריו הנבגניס כסי יכלתו האניםית‪ ,‬אבל לא בהייתה מגיאל‪ $‬נחלאח מדותיה‬
‫הרעות > סרק באמצעות מראה נחושת זכה ולעושה מיטטעלסט אייגעס ריעען ‪3‬ועטאללשפיעגעללס‬
‫יראו התריס העומדים לנגדה‪ ,‬אבל צא בהשתנית הודה וזיו סניה ע״י החלודה דורך דען ראםט‬
‫אש־ תעלה עליה‪ ,‬אח״כ יאמר הרב ז״ל‪ ,‬כי בזה יש הנול נין דעת אמונתנו האמיתית‪ ,‬יבין דעת‬
‫ססיצו^יס‪-‬ס וחכמי העמיס‪ ,‬כי הם חושבים שהנשמה בעצמה כאשר תנמן באדם היא סחותה וחסרת‬
‫המעלה‪ ,‬וע׳׳כ חיבה טל הארס לטהר ולזכך אותה סחילה ע״י מעשיו יסנגילוחיו מכל מרה רעה ‪ ,‬ורק‬
‫אחרי הייתה מטוהרה תוכל לעלות מטלה מעלה להשיג סדרי הבריאה והמציאות‪ .‬וענ יום נס סבתם‬
‫הראשינה שהוא הי״ת ‪) /‬וקצת מחכמי ישראל שנמשכו אחריהם אמרו ג״כ‪ ,‬שמצית המורה הממהרות‬
‫תכונות ומדות כל איש ישראל! הן כמדרטת לעלות מהם אל המושכלוח והאמתיוס הרוחניות‪ ,‬זינד‬
‫גלייכ־‬
 ‫שמונח וששים‬ ‫אמ‪1‬ר‬ ‫שעד‬
‫חתיכה )ל׳‪ (:‬דרש ד ט שמלאי למה הולד דומה במטי אמו מקופל ומונח כפנקס ופו׳‪ .‬מד‬
‫ואין לך ימים שאדם שרוי כמוכה יוחר מאוחן ימים כנאמר)איוב כ״ט( מי יחנני כירחי‬
‫קדם אלו הן הימים שיש בהן ירחים ואין נהם שטס הוי אומר אלו ימי הלידה ומלמדי;‬
‫אותו כל התורה כלה שנאמד )מכלי ד׳( ויורני ויאמר לי וגו׳‪ .‬ואומר )איוב שס( בסוד אלוה‬
‫טלי אהלי וכיון כבא לאייר העולס בא מלאך וסטרו טל פיו ומככח ממנו כל החזרה כלה‬
‫שנא׳)בראשית ד׳(לפחח חטאת רוכן ואינו יוצא מכם עד שמכביעין אותו שנאמר)יכעי׳ מ״ה(כי לי‬
‫חכרפ כל ברך תכבע כל לשון זה יום הלידה ומאי כבועה מכביטין אוחו אומרים לו הוי צדיק ולא‬
‫רשמ ואפילו כל העולם כלו אומרים עליך שאתה צדיק היי בעיניך כרכע‪ .‬הוי יידע שהקב״ה‬
‫טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך טהורה אס אתה משמרה בטהרה מוט־ ואס לאו‬
‫הריני ניטלה מ מ ך ‪ .‬משל למה הדבר דימה לכ־ן חבר שנתן תרומה לכ־ן טס הארץ אמר‬
‫ליה אס אתה אוכלה בטהרה מיטב ואס לאו הריני שורפה לפניך הנה שהודיעו בכאן היות האדם‬
‫מחחלת יצירתו כחני להשיג השלמיות הנכללות בהשתדלות ידיטת התורה האל־ית והוא מה שאמר‬
‫שמלמדן שם אותו כל החורה כלה אמנם ההכרחיות‪ .‬ההוא לא יחוייב צאתו אל הפיעל כי‬
‫אס ברוב ההשתדלות וההתעמלות בו ולפי שרוב בני האדם הם מתרשלים בזה לפנותם אל הבלי‬
‫העולם וחמדותיו אמרו שבצאתו מרחם אמו בא מלאך וסטרו על פיו והמלאך הזה כבר פרסמו‬
‫שמו באומרו לפתח חטאת רובן כי ודאי החוטא בזה מלאך אכזרי ישולח בו להשכיחו‬
‫את אשר בכחו להשיגו ואולי כהחוקריס כאמרו שכל מה שישכילהו האדם הה על דרך‬
‫ההזדכרוח טוט אל הכמניוח הזה אכר רמזהו חז״ל ויצדק מאמרם ‪ .‬וענין הכביטה הזאת‬
‫היא להורות שאן! טל פי כביציאתו לאויר העולם נשכחו ממנו אלו הידיעות כמו שאמרנו‬
‫מכל‬
‫גלייכזאם שטוב‪-‬ען‪ ,‬אויף זועלכע מאן עור ערקעננטניס גאטטעס אונד דעי ייאהדה״ט געייאנגט(‬
‫אפס דעת אמינתנו הקדושה לשי מחשכת הרב ז׳׳ל היא נהפך שדעת אלקיס והיראה ממנו‪ ,‬הן‬
‫קודמית לכל המצות‪ .‬כמי שנראה גס ני׳ הרירית‪ ,‬שאמר תחילה ״אניני ולא יהיה לך״׳ שהס עמודי‬
‫המושכלים הרוחרס האמיחיס‪ ,‬ואח״כ ״לא תשא‪ ,‬זכור כנד׳׳ ונו׳ שהס המצית‪ .‬יכמא״הכ ״כיף דכר‬
‫וכו׳‪ ,‬אס האלקיס ירא‪ ,‬זאת מצית־ו כמור״ וני׳ הקדיס היראה שהיא הגינה‪ ,‬לשמירת המצית‬
‫שהיא המכובנ‪ ,‬כי היית הטביע כבר בנסש האדס מאת הבראה האמונה בו ויראתה איתי‪ ,‬שהן מקיר‬
‫כל המדות הטיבות והמעשים הנכוחיס וע״כ היא כנר טהורה וזכה מלידה ומבטן‪ ,‬כמי שיבדי ג״כ‬
‫בתפלה ״אליקי נשמה שנתת בי טהורה היא״‪ ,‬וכי׳‪ ,‬וכמי כאחז״ל ״ונשמה כנת; בך טהירה וכו׳‪,‬״‬
‫והמצות אשר גצטויני בסירה‪ ,‬הן רק לשמור נפשט ולקיימה לא לבד בטהרתה המיכרית כל ימי חיי‬
‫הבלט עלי ארן‪ ,‬ט אם גס להוסיף עוד טל שלמותה ואף בי לנלתי טמאה ע׳׳י שעילית בלתי ראייות‬
‫ונטחות‪ ,‬כאשר יורה על זה גס מאה׳׳כ ״רק השמר לך ושמור נסשך מאוד סן תשכח את הדברים אשר‬
‫ראו עיניך‪ ,‬יפן יסירו מלננך״ וכוי‪ ,‬כי כאשר תשכח או תסיר מלבך המעמד היקר והנבחר בהר כיני‪,‬‬
‫פת נגלה שם לתת לעמו חקיס ימכסטים‪ ,‬יחדלת מעשית הטיב והישר אשר ציך ה אז לעשות ‪ .‬כי אס‬
‫תלך בשדרית לבן‪ ,‬לתור אחר עיניך ילעשית שעילית מתיעבית‪ ,‬הליא תאבד יקרח נפשך ושחת‬
‫הודה ישיה יטהרתה המוסרית‪ ,‬בחלאת מדותיך ומעטן הרעים ינשמירת הנפש מדטות זרות‬
‫וגסשחת ומחשבות הבל וכזב‪ ,‬אמר אחיכ ג״כ ״ונשמרתם מאוד לנסשוחיכס כי לא ראיחס כל תמונה‬
‫סן תשחיתין זכי'‪ ,‬וסן תשא עיניך וכי׳‪ ,‬כי זניח ינחצחית הנסש תאבדנה גס ע״י סיעל רע‪ ,‬גס‬
‫מ״י מחשכת פיטל ודעה נסשדה‪ ,‬דען דיא אורזזס־ינגליכע זעעלענריינה״ט נעיט פעילוםטינ‪,‬‬
‫ז‪$‬וזאהל הדך אונזיטשליכקייט אלס דורך אבער־־ אינד א״דנלוינען‪ .‬ועל זה רומז נס מאמר כר‬
‫קסרא שהחל בו הרב זיל ״כי אתה תא ר נרי״ וכי‪ ,‬כי הנשמה הטהורה אשר עליה יאירו נציצי אור‬
‫אלקיס עליון כנר אלוקים ת ח ‪ x‬הנתינה לאדם לחפש ולחקיר כעי‪ .‬ניס ומדעים ‪ ,‬כמא״הכ ״נר ה׳‬
‫נשמת אדם חופש כל חדרי בטך וזש־א ‪,‬נרי בידך להעלות נר תמיד‪.‬״ ר״ל ראוי לך להשתדל שנסשך‬
‫ע׳׳כ טרם יכבה ‪ ,‬השתדל‬ ‫משתלם יום יום ומוסיף אורה תמיד‪ ,‬כי נרך ר״ל נר חייך ביד‬
‫בכל עוז לקטת שלמותך המוסרית‪ ,‬ובזנות ;‪ :,‬תאריך ימיך‪ ,‬כמו שאמר ״אס אתה תאיר נרי‬
‫אני מאיר את נ ר ן ‪:‬‬
 ‫קש‬ ‫שטונה וששים‬ ‫אמור‬ ‫שעי‬
‫מכל מקום הכרעה גדולה יש לו אל זכירחן מצד התחלתו זאת שאץ לך חומר שנועה‬
‫לקייס כל דבר מאשר יכריחהו טבע המושבע כמו שאמר)ישטיה ניד( אשר נשבעתי מפנור‬
‫מי נמ וגו׳‪ .‬כמו ש׳כרנו בשער יי׳ג ולזה אמר שהוא מושבע ועומד שיהיה צדיק ולא רשע‬
‫שכבר היא מוכרע לזה מחמלת היצירה ונחנו בזה עצה נכונה מאד והיא שיחנהנ בעגץ‬
‫הצדקות כני מה שמתנהנ בבקשתו התשוקות הזמניות כמו העושר וכדומ׳ כי אף ט״ס שיאמרו‬
‫לו כל העולם שהוא עשיר תמיד הוא מחזיק עצמו כעני והוא רודף אחריהס ואס יעשה‬
‫כן במצות ובמעשים טובים יתעשר מהס בלי ספק כמי שאמר החכם אס הבקשנה ככסף‬
‫וגו׳‪ .‬אז תבין וגו׳ )משלי ב ׳ ( ‪ .‬ולפי שכל אלו העניניס לא יושגו אליו רק במה שתהיה‬
‫זכה וברה כמו שאמרנו כי בז‪ :‬יזדכרו בה כל הטניניס שנתנו בכמה וידאו רשמי כמותיה‬
‫באר היטב לזה אמר שכללי בשביעתי זאת הוי יודע שהקדוש ברוך הוא טהור ומשרתיו‬
‫טהורים ונשמה שנתן בך טהורה שאם אתה מעמידה בטהרתה אתה מכיר מתוכה נפלאות‬
‫מבורא העולם ומלאכיו הקדשים והטהורים כמי שיבא ובאותי עמן היתה הנפש אצל‬
‫הפילוסופים האלהיים תל שהכל סינים אליי ללמד כל העניינים האלהייס שאין עליהם למוד‬
‫אחר כמבואר באלהיות במאמר המוארים ובפרט בחתימתו כמו שעל זה הענין עצמו יתכן‬
‫לבאר מה שאמרו חדל במסכת ברכות )י׳‪ (.‬הני חמשה ברכי נפשי כננד מי אמרן כנגד‬
‫הקב״ה והנשמה מה הקב׳׳ה מלא את העולם כלי אף הנשמה ממלאה את כל הגוף מה הקדוש‬
‫ב״ה רואה ואינו נראה אף הנשמה ריאה ואינה נראית‪ .‬מה הקדוש ברוך הוא זן אתהטולס‬
‫כלו אף הנשמה זנה את כל הגיף‪ .‬מה הקדוש ברוך הוא טהור אף הנשמה טהורה ‪.‬‬
‫מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי מדריס חף הנשמה יושבת בחדרי תדרים‪ .‬תבא מי שיש‬
‫בה ממשה דברים הללו ותשבח למי שיש לו ממשה דברים הללו‪ .‬והנה בשטר ס״ג כתבט‬
‫כ׳ דרך חז״ל שהוא ללמוד מהדברים הנמצאים בו יתברך על דרך הפרסום והאמונה וללמד‬
‫על הנפש האנושית אשר נעלמה מהותה מדעות האנשים היא ישרה מאד‪ .‬בהפך מה שעשו‬
‫אנשי החכמות שהם לומדים מהדברים שנתפרסמו להם בנפש על מה שסופק בכתותם ממציאות‬
‫האל יתב׳ ואופני הנ־גתו ולזה אמר מה הקב״ה וכו׳ אף הנשמה וכו׳‪ .‬כמו שנתבאר שם‪* .‬אבל‬
‫ג״כ יסבול מאמרם ז״ל שיהא הלמוד לקוח מהנפש על הדרך שאמרנו להקנות בו דמות אמתיות‬
‫ואמונת‬
‫•אבל וכו׳‪ ,‬נינתו שאחרי שני בשער ס׳׳ג )מיץ ביאורי שס ד׳ נ״ה‪ (:‬שתחת שכל חכמי‬
‫הפילוסוסיש בארו מהות הי׳׳ת טל ידידמיתש איתי נבחינה מה אל הנפש‪ ,‬דמוחז״לבהסך את הנפש‬
‫אשר מהותה לא נידננה כל כך לכל איש ישראל‪ ,‬אל הי׳׳ת אשר תאריו הנשגניס נידטים לנו ע׳׳י‬
‫התורה הקדושה ׳ ישתדל עתה לכאר דחז׳׳ל שס בברכות גס באופן שיורו בהסך איך מידע לנו ימוש‬
‫‪0‬‬
‫הי״ת כנתינה מה‪ ,‬כאמצעית ידיעת מטת מפש‪ ,‬כי הנה ד׳ מעלות ותארים נשגב׳ צדךסאדס ליחס אל‬
‫הי״ת אס בשס ״יודע ימשינ הי׳׳ת״ יקרא‪ ,‬ועל היית כל אלה כי יוכל לשפוט ממה שישנס כולם גס בנפש‬
‫הארס אשר ניצרה ממנו‪ ,‬כי שלמות כל צורה תעיד על שלמית ייצרה דיא פארטרעםליק״ט אירגענד‬
‫איינער •טאפפינג צייגט צונלייך פאן דער םאדטרעפפליכקייט איהרעםישאספערס ‪ ,‬כי המעלית‬
‫הנשגבות ממנ&ית כה אי אפשר שלא'תמצאינה גס נ ו ‪ ,‬והד׳ מעלית הלא‪'.‬הן הא׳ כי כמו שאין מלק‬
‫מגוף האדם אשר לא תניע אותו כח נפשו‪ ,‬כאופן שלא נוכל ליחד אבר יריע ילאמר ממנו כי הוא‬
‫מקום מושב הנסש‪ ,‬כן גס אין חלק בכל העולם ומלואו אשר אין כבוד ה׳ חופף עליו‪ ,‬יסיעל ט‬
‫כמונו כאופן שאין ליחד מקיס וגבול ידוע אשר איתו לבדו איה למישנ לו וזשאז״ל ‪,‬מה הקניה מלא את‬
‫העולם כלו אף הנשמה ממלאה את כל הגוף״‪) ,‬והמובן הוא נאמת להורות על ההסך‪ ,‬ורק מסט‬
‫הכבוד הקדים במאמרו ״מה הקניה׳ וכו׳ ואחיכ ״אף הנשמה׳׳ ובו׳( ורעיון זה הלביש המדרש שויזר‬
‫טוב בלשון אחר באמרי ״מת הנשמה אין ארס יודע את מקימה כך הקנייה אין כל בריה יידעת מקומו*‬
‫יכו׳ הב׳ כמי שהנשמה היא עצס ריחני הנסרד מחימר וסיעלת עליו רק נכחה‪ ,‬אשר ע׳׳כ לא תושג‬
‫בחושים כי אס על ידי פעולתה ‪ ,‬כן גס הי״ת היא עצם נשננ ונפרד מכל גיף ילא יושג‬
‫נחושים חמריס‪ ,‬כ׳׳אמש׳׳י סעוליתיו וזש׳׳א ״מה הקניה רואה ואינו נראה‪ ,‬אף משמה רואה )ומתשת כל‬
‫ההרגשות( ואינה נראית״)ומורגת נחוש( מ ׳ כמו שמ^אס זנה ומעמדת את כל סגיו•‪ ,‬ר״ל כי ‪p‬‬
‫נאמצעות‬
 ‫שמונה וששים‬ ‫אמור‬ ‫שעי‬
‫ואמונות נכונות בענינים האלהייס ולראות מראות אלהיס מתוך נטשו הטהור׳ וזה שהידיעות‬
‫ההכרחיות לכל מקבל עול מלכות שמיס הס ארבע מציאות האל יתב׳‪ .‬ופשיטוחו מחמר‪ .‬ונצחיותו‪.‬‬
‫ועוצם עלויו‪ .‬ואמרו שכלס מתבארות מצד מה שהס מפותחות פחוחי חוחס על נפשו אשר‬
‫נפקדה אתו והיה אומרם מה הקב״ה וכו׳ אף הנשמה‪.‬וכו׳‪ .‬כלומר מאין יש לנשמה זה‬
‫כענין מהשלמות אס לא היה ראשוני כממציא׳ יתירך והנה אס כן כשנתבאר שימצא בנשמה‬
‫אי זה שלמות יתבאר םכו יתכרך נמצא בעצס וראשונה ‪ .‬וכן אמרו במדרש שוחר‬
‫טיב )חלים ק״ג( אצל אומרם מה הקב׳׳ה מלא את העולס וכוי‪ .‬דבר אחר מה הנשמה‬
‫אין אדם יודע מקומה וכו׳‪ .‬כך הקדוש ברוך הוא אין כל בריה יודטת מקומו שאפילו‬
‫חיות הקדם ו ט ׳ ‪ .‬נראה שכך יהיה דרך ללמוד בכלן‪ .‬והנה על אמחת המציאות אמרו‬
‫מה הקדיש ברוך הוא מלא את העולם ירצה ממציאות נפשך המפורסם אצלו מצד מה‬
‫שאין חלק מכל חלקי נופך פנוי ממנה יתבאר לך אמתת מציאותו וכי׳ על זה האיפן‬
‫אצל כעולם כלו פד שלא יהיה מקום פנוי מהשכינה וכמו שאמר )ישעי׳ וי( ונשיליו מלאים‬
‫את ההיכל ומלאכיו העידו עליי )שם( מלא כל הארץ כבודו‪ .‬ועל פשיטותו מרומר אמרו‬
‫מה הקב׳׳ה רואה ט ׳ ירצה ממה שאתה רואה נשמתך אתה רואה ומרגיש בכל ההרנשיס‬
‫והיא אינה מורגשת ומישנת בשום כח מהכתות ההיולאניות כי אין אתה רואה את כל‬
‫מאומה אשי יאמי כי הוא זה כן חוייב להמצא זאת הפליאה באל יתעלה שהוא יודע‬
‫ומשיג כל הנמצאים והוא אינו גוף ולא כח בכיף שיושנ ויוחש בחוש מהמושנים ההיולאנייס‬
‫ואף כי העיוניים השכליים נזרו על אמתת מציאותו הנה המה נלאו להשיג מהותו‪ .‬אמנם‬
‫על הנצחיות אמר מה הקדיש ברוך הוא זן זכו׳ לומר כי ממה שנראה שהנשמ׳ זנה ומעמדת‬
‫את הנוף וזולתה לא ישוער לו שוס קיום ועמידה כמו שאמר )ת־ליס קמ׳׳ו( תצא רוחו‬
‫ישוב לאדמתו כן חוייב שיודע מבוראה שהוא יתברך המעמיד ומקיים העולם כלו והוא‬
‫אשר ממנו ימשך הנצחיוי־ ‪,‬ההתמדה אשר לו מי־ שיחייב לו יתברך הקיום והנצחיות ראשוני‬
‫כי על כן נקרא )דניאל י״ב( חי העולמים כמו שכתב הרב המורה פרק ע״א וזולתו לפי‬
‫שהוא‬
‫באמצעית כחיח הנפש‪ ,‬הזן והמעכל ושאר הכחוח המחוברים להם ניזון הגוף וכל אבריו‪ ,‬ורק כל‬
‫עוד נשמת ריח חיים באפיו יחיה האדם ‪ ,‬וכל איכריו חיים ומתנועעים‪ ,‬ואך יצא תצא הנפש יכלה‬
‫הגוף וכל פעילותיו תשמחנה ולקכר יוכל כמאה״כ ״תצא רוחו ישיב לאדמתו״ כן הי״ת מעמיד ומקיים‬
‫את כל העולכו״ ונותן חיים לכל אשר בקרנו כמאהי׳כ ״ואתה מחיה את כולם" כי לא לנד הגלגלים‬
‫והכוכביס אשר הס מתניעעיס לדעת הקדמונים בדעת ובהשכל לעםית רצי] בוראם בכס ״חיים ומשכילים׳‬
‫יקראו‪ ,‬כ״א גס כאר כל הנמצאים כנע״ח ‪ /‬צמחים ודוממים כולם נשם ״חיים״ לעכענדע יקראו‪ ,‬כל‬
‫עוד יסעלי פעי לתם אשר נידעה להם לפי כיבעס כי פעולת האבן והמיס לנפיל ד״מ למגיה ועלית‬
‫הרוח ץשל בת אש למעלה ‪ ,‬ומשיכת המאגנעס את הברזל נשס ״כחס וחייהם׳׳ תקראנה‪ ,‬והי״ת הנותן‬
‫בהם כחס זה הוא המחיה אותם דער זיא בייא איהרעם ייעבען ערה עיט וזשאחז״ל מה הנשמה זנה את‬
‫כל הגיף אף הקנייה זן את כל סעילס״ הדי כמו שהנפש המושגת רק נרי פעילותיה אין אדם יכיל‬
‫להשיג מהיתה ואיכותה יאמתת עצמותה איהרע ווירקליכע וועזענהייט‪ ,‬כן לא יוכל שכצ האנושי‬
‫להכיג מהות ועצמית היית וא־חנו יכולים לאמר שהיית הוא רק זולת מה שישיג האדם דאס ע־ דאז‬
‫ניבט איזט ויאם דער מענש בעגדייפט אוגד בעגרייפען קאן כי הוא נעלה ונשגב על כל מה שיוכל‬
‫האדם להשיג אבל אין אנו יכולים לאמר שהיא דבר מה שישיג האדם דאס גאטט ווירקליך דאז איזט‬
‫וואם דער מעגש נעגרייפט ד׳׳מ הארס משיג רק דבר שהיא נעל תכלית ייאס ענדליך ואנחנו נדע‬
‫שהיית אינו בעל תכלית כ׳יא כעל כלי תכלית איין אונענדליכעם וועזען ונמשך מזה כי ידיעחני את‬
‫הי״ת היא רק ידיעה השוללת אייגע נעגאטיווע עיקעננטנים הנקראת ״ראיית אחיריט לא ידיעה‬
‫מחו״כת איינע סאזיטיווע ערקעננטניס אשר כשם ״ראית פנים״ תכונה כמאה״כ ״וראית את אחורי‬
‫ופני לא יראו״)עיין מזה ביאורי לשער נ״ד( וכל זה מורה על גודל ועוצם מעלת הי״ת וזשאחז׳׳ל מה‬
‫‪,‬‬
‫הקניה יישב כחדרי חדרים״ נעלם ומכוסה ונשגב מעין השגת נני אדם ״אף הנשמה יושבת כחדר*‬
‫מדריס״‪ .‬ולא תושג על אמתתה מעיני השכל האניט‪.‬‬
 ‫קט*‬ ‫שטנה וששים‬ ‫אמור‬ ‫שעי‬
‫שהוא אצל השלם בכלל כמו הנשמה אצל הטף לעגץ המיות והוא מה שאמר הכתוב אתם‬
‫טשית את השמים כמי כשמים וכל צבאם הארץ וכל אשר טליה הימים וכל אבר בהם ואתם‬
‫מחיה את כלס )נחמיה ט׳( והמונה כי כמו ככל איברי האדם יקראו מייס כטוד ש מ כ מ ה‬
‫היא אצלם אפילו הטצמות והש»ר והצפרנים וכיוצא ממה שאין בהם כרגש ‪ p‬השמים וכמי‬
‫השמים וכל צבאם בהם חיים משכילים מניעים ומתטטמיס מם הארץ טצמה וכל אשר‬
‫טליה מבטלי החיים לאשר אין בהם רוח חיים כמו הצמחים והמחצבים והימים וכל אשר ב י ם‬
‫מהחי ובלחי חי כלס יקראו חיים מצד היותך אצלם משמה אצל הגיף ואחה מחיה אח כלם‬
‫במציאותך אצלם מוסף טל ההמצא בכלן הטבט ההוא אבר בטבורו יחנוטטו וימחו כל אמד‬
‫לפי טבטי וסנולתו כהנומת היסודות הקלים אל המטלה ודכבדיס אל הממס או בהמשך‬
‫המגניטי״ש הברזל וזולת זה מסנולות הנמצאות שהמה כחם וחיותם בלי כ מ ן ‪ .‬ו מ ה ט ל ט ו צ ם‬
‫מטלחו אמרו מה הקדוש ברוך הוא יובב בחדרי חדרים וט׳ ‪ .‬ירצה כמו כעם פרסום‬
‫מציאות נפכך טמך הנה מהותה נסתר מדטחך בחדרי חדרים כן מוייב אליך ללפת שהאל‬
‫יתטלה טם פוצס פרסומו הנה עצמותו ומהותו נטלם ונסחר מכל ההכגית האנוכיות טד כלא‬
‫יצדק טליו שוס מציאות מכל מה שיגזור פניו השכל האנושי ויותר יצדק פליו שהוא זולת‬
‫מה שישיג ממה שהוא דבר שיכיג כמו שאמר וראית ‪ pb‬אחורי ופני לא יראו כאשר‬
‫כחבנו כם‪ .‬ובמדרש שוחר טוב במזמור לדוד ברכי נפשי)חהלים ק״ג( מטשה באדם אחד‪ .‬שאמר‬
‫& לרבן גמליאל באיזו מקים הקב״ה נחון אמר ליה איני יודע אמר לו וזו היא חפלחכס‬
‫ומכמתכס שאתם מהפללין לפניו בכל יום ואין אתם יודעין מקומו אמר לו שאלת ממט‬
‫דבר שהוא רחוק ממנו ה׳ מאות שנה הרני שואלך דבר שהוא נתון אצלך יום ולילה‬
‫ואמור לי באי זה מקום הוא נחון ‪ .‬אמר לו ומהו זה אמר לו הנפש כהיא נחונה אצלך‬
‫אמור לי באי זה מקום היא אמר לו איני יודפ אמר לו תפח מחיה דההוא גברא‪ .‬מה‬
‫זאת שהיא נתונה לך אין אתה יודפ מקומהואתה שואלני דבר שהוא רחוק ממני מהלך חמש‬
‫מאות שנה ‪ .‬הנה שהוכיח אותו בנפשו פל הפלס הכרת מפלתו ומדרגתו שהוא‬
‫דבר המחוייב לאדם ידיעתו עם שער הידועות שקדמו ודרך כלל אמר החכם שממי‬
‫טל מי שלא הכיר את נפשו ורוצה להשיג את אלהיו‪ .‬ולפי שהנפש הזאת טם שהיא במדרגת‬
‫המראה אצל אלו הטניניכ הנה היא אינה מראה כציורין והפשיחים הנפלאים האלה ר ק‬
‫בהיותה ברה וזכה מלוטשח כמו שאמרנו ראשונה לזה אמר מה הקדוש ברוך הוא טהור‬
‫אף הנשמה טהורה כמו שאמרו במאמר דרבי שמלאי הוי יודט שהוא טהור ומשרתיו טהורים‬
‫ונשמה בנתן בך שהורה וכו׳ י כי כל אלו הציורין והפתוחים הקדושים יראו בה בהיותה‬
‫טהורה ונקיה כמו שהם טהורים אמנם אם חטלה טליה חלידת התאות וחלאת המחשבות‬
‫הנכריות וזוהמת המטשיס המטטרים מ ה באמת אז יחשכו פניה כשולי קדירה וכל הוד‬
‫זיווה ויופיה המס ימס‪ .‬ועתה פתוחיה יחד והמכתב מכתב אלהיס החקיק טליה כלם נהפכו‬
‫למשחית בצורות מנונות מבהילות משעממות את בעליהן ולזה היה התנאי הכרחי כשתהיה‬
‫משמה טהורה‪ .‬אך שמע נא בזה עקר נכבד מאד בו יתתלף דעת כל תירני מדעת כל חכמי‬
‫הפילוסופים וזה שהם שמו המראה הזאת מתחלה חשוכה ונחלאה ואמרו שיש טל האדם‬
‫להשחדל לזככה תחלה והסיר חלאתה ממנה בטהר אותה מפחיתות המדות וקנות טובות‬
‫חחתיהן ואחרי כן למרק אותה בפתח בה פתוחי סדרי הנמצאות טל אמתתן כי הוא טקר‬
‫שלימות האדםוחכליחו‪ .‬וכבר נמשכיאל הדטת הזה קצת חכמינו במצות החוריוח בבוס איחס‬
‫במדרגת המצות אצל המושכלות מה שאיט ראוי לקללו מהם בהשקפה אמתית שהרי אין מבוא‬
‫לכוס מצות אלהית אס לא שיקדם אליה אמות מציאות האל יתעל׳ המצות עליה והנה הידע׳‬
‫הואת‬
 ‫שמנח וששים‬ ‫אמלל‬ ‫שעו‬
‫הזאת היא מיקר המירוק כלי שאמרו הסילוסיפיס ותכליתו כמי שאמר המכס את האלהים‬
‫ירא ואת מצותיו שמור )קהלת י״ב( הנה שהדעת את האלהיס והיראה ממנו הס קודמים‬
‫לשמור המצות‪ .‬ואין ספק שהמצות המעשיות התוריות נמשכות מהחלק העיוני שכאדם כמו‬
‫שביארנו בשער ל״ג‪ .‬וצס סדור הדברות יורה על זה כי תחלה אמר )שמות כ׳( אנכי יי׳ ־‬
‫לא יהי׳ לך‪ .‬ואחר כך סדר המצות באומרו לא השא‪ .‬זכור‪ .‬כבד‪ .‬וגוי‪ .‬ולזה כל בעל‬
‫תורה ראוי שיאמין שהנשמה מתחלה ומעת היותה כאדם היא מראה מלוטשת ומזיככת בה‬
‫יודעו ויזכרו כל העמים האלהייס כמו שאמרנו ולא נתן לני אצלה משא הזכוך רק אזהרת‬
‫השמור כי בזה יהי׳ הטורח מעט‪ .‬אמנם האשם המושב לבלתי נשמר ונזהר הוא הרבה‪.‬‬
‫והיא מיי‪ .‬שעוררו אליו אזננו מתקני תפלותנו באומרם )ברכות ס׳‪ (.‬אלהי נשמה שנתת‬
‫בי טהורה וכו׳ וכן בעת הלידה כפי המדרש שכתבנו אומרים לו הוי יידע שהקב״ה‬
‫טהור וכי׳ ונשמה שנתן בך טהורה אס אתה משמרה וכוי‪ .‬וכל זה להודיע וללמד שלא תעלה‬
‫בה חלודה אלא לאשמותיני‪ .‬ואל ההערה הזאת הנפלאה החמיר משה אדננו ע׳׳ה באומרו‬
‫)דברים ד׳( רק השמר לך ושמור נפשך מאד שן תשכח את הדברים אשר ראו מיניך ופן‬
‫יסורו מלבבך כל ימי חייך יוש אש־ עמדת לפני יי׳ אלהיך וגומר‪ .‬וזה כי הוא הקדים לדבר‬
‫בשבח האומה הזאת במ‪ :‬שאמר )שם( ושמרתם ועשיתם וגו׳‪ .‬ואמר רק עם חכם ונכון‬
‫הגוי הגדול הזה ומי גוי גדיל אשר לואלהיס קרובים אליו וגומר ומי גוי גדול אשר לו חוקים‬
‫ומשפטים‪ .‬שהכיונה בכל ז‪ :‬לימד שהם נבדלים מכל העמיס ביתר שאת ומעלה בהדבקם אל‬
‫האלהיס ובהתיישר לפניו במעשיהם ־נאותים ואמר רק אס תשמרו נפשכם שהיא התחלה‬
‫המקבלת כל אלי העניינים ית׳הרי ב‪ :‬מאד לבלתי טמאה בטמאות הניפיות ושן תשכח את‬
‫הדברים המחוקים בה מתחלה אשר ראו עיני בחינתך וסן יסירו מלבבך מה שנ־שס בה‬
‫מאמתת המציאות בכלל אשר מכללו יום אשר עמדת לפני אלהיך בחייב וכל מה שנדבר שם‬
‫בלי שוס שביש‪ .‬וכן אמר להלן )שם( ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה‬
‫וגומר ‪ .‬פן תשחיתוןוגו׳‪ .‬יפן תשא וגומר ‪ .‬כי הכל נמצא במיריק הנפש כשתשמר מהחלאה‬
‫והחלודה בלי ספק‪ .‬וזה הטמן טונוהי וקיימוהו חזי׳ל במה שאמרו )שבת קנ״ב־( והרוח‬
‫חשוב אל האלהיס אשר נתנה תנה לי כמו שנתנה לך‪ .‬אמנם זה יובן בענין הזכיך אמנם‬
‫בטנין המירוק רציני ההתעצמות שכתבני שהוא הכרחי לשלמותה בענין הנפש שער ו׳ ראוי‬
‫ומחוייב להשיבה ביתר שאת ומעלה ממה שנתנה לו בלי ספק‪ .‬סיף דבר נתבאר מאלו‬
‫המאמרים מה שכיווננו אליו מתחלה מהמצא ההתחלה הזאת באדם אשר בשמירת טהרחה‬
‫יזטכה יראו טליה ניצוצות השפע העליון ויראה בה הרואה תמונות נכבדות תחלה מהחכמות‬
‫האנושיות בתוספות וחידושי!־ מראית אל‪:‬יות אשר בם יבא לצאת מכל שבישי הדמיונות ויכיר‬
‫את בוראו לשבחי ולפארו כפי מה שיספיק מדעו ואס לא כפי רוממותו‪ .‬וכמו שאמר דוד‬
‫בכל חמשה ברט נפשי את יי׳ אשר זכרנו וזולתם כי כל זה היא מה שימשך מההתחלה‬
‫הזאת הנפשית כמו שאמר במקום אחר אודך על כי טראות נפלאתי נפלאים מעשיך ונפשי‬
‫יודטת מאד )תלים קל״ט(‪* .‬אמר ט הוא <יא הגיע אל שיעור זה המדע בהוראות האל‬
‫ית׳‬
‫*אמר כי הוא וכו׳‪ ,‬ר״ל רק טל ידי נפשו היודעת מאוד)שהיא המראה הלטושה הזכה‬
‫ומהירה אשר בה יראי מראית נפלאות אלקים ר״ל שעל ירה לבדה יכיר הארס את בוראו ונפלאות‬
‫מעשיו( אנינות! לך תודה והלל על כי נוראות נסלאתי)ר׳׳ל על כי נבראתי באופן נפלא‪ ,‬ועל כי( נפלאים‬
‫מעשיך‪ ,‬כי מי שנפשי איננה טהורה וזכה ירעיוניו אינם בהירים וצלולים הוא איש בער לא ידע‪ ,‬וכסיל לא‬
‫יבין נפלאות הי‪ ,‬וע״כ לא יתן גם תירה לאלקיו על כל זאת‪ ,‬וכאס״כ ״כל משמה תהלל יה״‪ ,‬ר׳׳ל רק‬
‫משמה שהיא נפש השלם הזכה ובהירה‪ ,‬היודעת בוראה אשר אליה נלוה הבר השסע האלקי‪) ,‬עיין מזה‬
‫ביאורי למעלה בראשית דף מ״!‪ (.‬תדע‪ ,‬ותמצא עצמה מוכרחת להלל ה׳‪ ,‬ולהודות‪] ,‬ועדיי נארתי‬
‫כבר‬
 ‫קטב‬ ‫ש מ נ ח וששים‬ ‫אמור‬ ‫שער‬

‫יתברך ופליאות מטשיו אלא באמצעות זאת ההתחלה מ כ ב ד ם אשר היא היודעת מאד טל‬
‫הדרך שאמרנו וטל זה חתם ספר תלים באומרו כל הגשמה תהלל יה וגומר‪ .‬ואל זה הענין‬
‫החשוב אמרו ד ל ) א ב ו ת פ״ג( חביב אדם שנברא בצלם כנאמר)בראשית ט׳( כי בצלם אלהיט‬
‫טשה את האדם כי מחביבות זה האדם וישראל קרויין אדם נתנה לו זאת הנחמה אשר היא‬
‫המרא׳ המלוטשת המראה מראות אלהיות בלי ספק עד שבטבורס יאמר שהאדם נברא בצלם‬
‫אלהיס *והנה כל אדם חייב להלל לשבח לפאר כפי פחו כמו שאמר )ביוצר לשוי״ט( בפי‬
‫ישרים תתרומם ובשפתי צדיקים תתברך ובלשון חסידים תתקדש ובקרב קדושים תתהלל כי‬
‫הנה הס ז״ל זווגו זווגין טל סימן יצחק ורבקה לפי שהמהלל והשבח המיוחד לכ׳׳א מהתוארים‬
‫הוא הראוי אליווטליך להתבונן בזיווגם כי קרוב ה ד ב ר ‪ .‬ו מ ה כל הטניןהזה כוונו בר קפרא‬
‫באותו מאמר שזכרנו טל אותו הכתוב שזכר החכם שלמה זה הדרוש בטצמו והוא נר ה׳‬
‫נשמת אדם חופש כל חדרי בטן‪ .‬ירצה כי נשמת האדם היא נר ה׳ בידו באורו יראה אור‬
‫להיוחו חופש וחוקר למצוא כל הענינים המדעיים והעיונים האלהיים העמוקים ומסתרים‬
‫בחדרי לבו ובטנו והוא עקר כל מה שכתבנו ילזה דרש עליו בר קפוא נרך בידי ונרי נידך‬
‫וכו׳‪ .‬והכוונה לזרז האדס בצורך זה הנר ותועלתו ולעוררו שיגמור יישליס ה ח פ ה הזה טל‬
‫האופן היותר שלם שאיפשר כי זהו תכלית מציאותו כמו שאמר החכם )קהלת א׳( ונתתי‬
‫את לבי לדרוש ולתור בחכמה ולזה זרזו ביותר באומרו נרך בידי ועל דרך שאמר )איוב י״ב(‬
‫אשר בידו נפש כל חי וגומר‪ .‬וכמו בסדרו מסדרי התפלות )ברכות ס׳ ‪ (:‬אתה משמרה‬
‫בקרבי ואתה טתיד ליטלה ממני כלומר נר אלהיס מרס יכבה התחפש ובא לדרוש ולחור‬
‫בחורין ובסדקין עד מקום כהיד מנעת ועל דרך שאמר )קהלת י״ב( עד אשר לא תחשך‬
‫השמש וגומר‪ .‬והנה הוא ייחד לו מקום החפוש והענין באומרו נרי בידך שנאמר להעלות‬
‫נר תמיד‪ .‬כי מלבד כהיא מצוה מעשיית מהמצות החמורוח שבמקדש הנה היא מבואר כי‬
‫המטר׳ הטהור׳ ההיא ונרותיה ייא סימן אל החכמות האנושיות טה הייטרות האלהיות כמו‬
‫שכחבנו במקומו שטר מ״ח ומ״מ והס ודאי מקומוח העיון והחפוש בנר יי׳ נשמח אדם‬
‫כמו שאמרנו • ואולם כבר זכרנו שס ומה שהוסכם מהכל שהמשכן בכלל הוא צורח הטולכ‬
‫ולפי הדמיון ההוא יהי׳ הנר הזה אשר כתוכו כאלו היא נשמת השלם ונפשו גו יודע כל‬
‫מה שבאפשרות לדעת מכללות הנמצאות חצוניות ופנימיות כמו שבאורו יראה אור הכהן בכית‬
‫הגדול והקדוש ההוא מחוץ לפרוכת העדות וגם יועילו ניצוצי האור מהפרוכת ולפנים והוא‬
‫רמז נכבד מאד אשר מליו אמר נרי בידך כי הוא כאמת העסק המיוחד אשר יעשה האדם‬
‫אותו לאור הנר כנתן בקרבו וראה אותו ומי‪ .‬ולזה אמר אם אתה תאיר את נרי אט מאיר‬
‫את נרך כי על דרך האמת שתי הנרות ענין אמד הוא כמו שהוא במרה׳ שזכרט כי אס‬
‫המרא׳ היא זכה ומלוטשת הנה התמונות נראות בה בלי שום מעכב‪ .‬וכמו שאמרו במדרש‬
‫)נדה ל׳‪ (:‬אס אתה משמרה בטהרה מוטב שיפלו בו צורות יפיפיות אלהיות מעלות שירים‬
‫והודאות לאלוה טושה כמו שאמרנו‪ .‬ואס לאו הרי אט יטלה ממך כי אם איט מאיר את‬
‫נרו אבל הוא משליך המרא׳ הזכה אשר נהגה בידו אמרי גיוו ובירכתי ביתו הנה היא מפל׳‬
‫זוהמה‬
‫כבר גס מה שיסדו בתפלת ר״ה ״ייאמר כל אשר נשמה באפו‪ ,‬ה׳ אלקי ישראל מלך ומלכותו ככל‬
‫משלה״״ ר״ל רק מי שיש לי נשמה אמיתית מכיר גור או וממשלתו בכל‪[.‬‬
‫* •והנה כל אדם וכו׳‪ .‬כוונתו כי לסי גודל מטלת האיש ומדרגת הכרתו אח היית‪ ,‬כן תגדל גס‬
‫תודתו אשר ימן לו‪ ,‬כמו שיסדו בתפלת נשמת ״בפי ישרים תתרומם‪ ,‬ובשפתי צדקיש ת ג ע ר ך ‪.‬‬
‫ובלשי! דןשיויס תתהדש ובקרב החשים תתהלל״‪ ,‬יכל קורא מבין יראה כי אותיות יצחק מורות‬
‫על שינוי מדרגת המהללים כמו שיורו אותיות רבקה אשמו‪ ,‬על שינוי השבחים 'והמהללי׳‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪1‬‬
‫אשר יתנו לו כי יחס המשבח שהוא הפועל אל השבח שהוא מקבל סעילתו‪ ,‬כיחס האיש‬
‫אל אשתו‪,‬‬
 ‫שםנה וששים‬ ‫אמור‬ ‫שעי"‬
‫זוהמה וחלודה ותחשך זיוה ולא פוד אלא שיעלו בה צורות רפות ותמונות מכונות מזיקות‬
‫משילוח דופי ומסיחות דבריס בלפי ביואן למרות עיני כבודו אשר עליה לא לבד הוא יתברך‬
‫פטל אותה מהן אבל ידן אותה לעונש גדול וצפר נמרץ כמו כאמרו במכל התרומה אס אתה‬
‫אוכלה בטהרה מוטב ואס לאו הרי אני שורפה לפניך‪ .‬וכמו שאמר הכתוב )מלאכי ג׳(‬
‫ופסותס ישעיס כי יהיו וגומר‪ .‬ועל שתי הכתות אמר החכם דרך רשטיס כאפלה וגו׳ ואורח‬
‫צדיקים כאור נוגה הולך ואור וגו׳ )משלי י י ( ‪ .‬והנה הכוונה בכל זה נכונה והדרוש נכבד‬
‫מ א ד ‪ .‬ואתה ראה כי ענייני שתי הכתוח האלו נסדרו בזה אחר זה בזה החלק מזאת‬
‫הפרשה כי הנה הוא סדר מצית הדלקת מרות אשר במנירה הטהור׳ המצייר והמחקה‬
‫מציאות זאת ההתחלה וזכותה וטיב תועלתה אשר על זהירות פנינה נאמר )במדבר ח׳(‬
‫ויעש כן אהרן אל מול פני כמנורה יעלה נרותיה ואמרו זיל )תו״כ אמור פ׳ ל״ר( מניד‬
‫שבחו וכל אהרן כלא כינה כמו שכתבנו בשערים הנזכרים‪ .‬ו מ ה הוא וחביריו ותלמידיו הם‬
‫המיומ דים לילל ילקלס את השב יתברך ולברכו בכל אותם כבחים והלולים וברכיח כנזכרו‬
‫אצל דד במי חמשה ברכי נפשי וזולתם כמו שאמר )דברים כ״א( ועשו הכלניס בני לוי‬
‫פי בס בחר יי׳ אלהיך לשרתו ולברך בשם יי׳ כי באמת הוא הנמשך מהדלקת הנר והרפ־ש‬
‫בו ובכלל זה הוא מערכת ללחם אשר על השלחן הטהור אשר לצדו כי גם כן הוא מקיס‬
‫החפוש באותו כנר כמו שאמר )משלי טי( חכמות בנתה ביתה וגומר‪ .‬טבחה טבחה מסכה‬
‫יינה אף ערכה שלחנה ‪ .‬וכבר נזכר שם במקומו‪* .‬והנה אחרי זה ולצדו כתב מעשה בן‬
‫האשה הישראלית אשר נדטך נרו באישון חשך כי לפחיתות ענינו עלתה חלודה וזוהמא בנפשו‬
‫ובל יראה בה גאות יי׳ ועוצם מעלתו ויצא מכלל מחנה המשבחים המברכים את יי׳ בכל‬
‫לבם ונכנס אל א‪-‬לי האנשים הרשעים המנאצים אשר בפיהם ובקרבם יקללו סלה‬
‫והמה יאבדו ויכלו כעשן וצדקתו לעולם תהיה וברכתו לעולמי ע ד ‪ .‬וזה שיעור מה‬
‫שרצינו להקדים אל אלו נחלקים ־ ואחר ביאורו נבא אל ביאורם בזכרון הספקות‬
‫תחלה‪:‬‬
‫א הוא מה שדברו עליו המפרשים מחזרת פלשה ויקחו אליך שמן זית ונו׳ בכאן אחר שנזכר׳‬
‫בפרשת ואתה חציה ‪ :‬ב בזכרון מעשה לחם כפנים בכאן שיראה היות מקומו אצל‬
‫השלחן במקום שהתחיל לומר ונחת על הבלחן לחם י־ פנים וגימר ‪ :‬ג באומרו ויצא בן אשה‬
‫ישראלית וגומר כי מ־ ענין סמיכות זה המשפט בכ*ן וכל שכן למה שאמרו ז״ל)תו״כ אמור‬
‫פ׳ י״ד( שהמקושש )במדבר ט״י( היה בפרק ההוא כמו שלמדו ממאמר ויניחוהו במשמר לו‬
‫ולא למקושש עמו ויש לשאול למה לא זכרום יחד‪ :‬ד כיון שלא נשפט רק על מה שנקב‬
‫וקלל למה יזכיר ויצא בן האשה הישראלית ונוי וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי כי‬
‫מאי א־כפ־ז לן כי נעו גם נצו‪ .‬ועוד דמשמע כי האיש הישראלי הוא ידוע מהענין והנה לא‬
‫ידענו מי הוא זה ‪ :‬ה כי אחר שלא פורש ש־־וא חייב מיתה עד הנה למה הביאוהו השומעים‬
‫אל משה‪ :‬ו למה נכתבה סמיכת ידי הטדיס אצל המקלל ולא נעשה כן לשים אחד מהרוגי‬
‫ב״ד כמ״ש בשרק ב׳ מהלכות עבודת עכו׳ים ‪ :‬ז ייתור איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו‬
‫אחר‬
‫*והנה אחרי וכו‪ ,‬כינתו‪ ,‬כי את זה לעומת זה עשה האלקים ‪ ,‬כי מצות לקיחת השמן הזך‬
‫להעלות נר תמיר על המנירה הטהורה שהיא רומזת על הנשמה הטהורה הזכה והנה רה > אשר יום‬
‫יוס תוכיף שלמותה לאור באור ההשכלה האמיתית‪ ,‬אשר בזנותה יארכו גס ימי בעליה עלי ארץ‪,‬‬
‫ולא במהרה יכבה נר אלקיס אכר נקרבס ‪ ,‬הציג הכתיב לעמת מעשה נ) אשה ישראלית אשר בעבור‬
‫סכלותו יבערותו וחשכת איר שדלו לא ידע את ה׳ ולא הכיר עיצס מעלתו י״ת ‪ ,‬אשר ע׳׳כ נדפו‬
‫וחרפו‪ ,‬ולעונש על חטאו וה גס נר חייתו גיעך‪ ,‬ובחצי ימיו קפד כאורב חייו‪ ,‬ויתן את רשעים‬
‫קברו‪ ,‬ינכל ואת נתאמת מאמר נר קפרא שהחל ט מ ב ז׳׳ל ״נרך בידי ונרי בירף ו ט ׳ ‪,‬‬
‫קטג‬ ‫שטנה וששים‬ ‫אמור‬ ‫עי‬ ‫מ‬

‫א ח ר שנאמר לאחריו ונוקב שם ה׳ יומת וכבר דרשי אותו)שבועות ליו‪ (.‬לכרת שיקלל‬
‫בלא ע ד ס והתראה‪ .‬ח מסמיכות הדינים הבאים אחריו ככאן וייתורן ופעם ואיש כי יכה‬
‫כל נפש אדם וכבר השתדלו להצריכם כמו שנראי מפ־ש״י זיל בפרשת משסםיס‪ 10 :‬אומרו‬
‫ומכה נפש בהמהישלמנה נפש תחת נפש דמשמע גפשהמכה תחת נפש הבהמה וכן לא מגש*‬
‫וגס נפש הבהמה אינו משלם ר ק ד מ י ה ‪ :‬י אומרו ואיש‪.‬ט יתן מוס ב א ל ם ‪ ,‬למה נאמר שכגר‬
‫נאמר בפרשת משפטים עץ תחת עין יד תחת יד ו ט ׳ ‪ .‬ולמה לא זכר בכאן מ י ה ת ח ת כויה‬
‫פצע חחת פצע כמו שזכר שם‪ :‬יא מה שמזר לומר אתר כך ומכה כהמה ישלמנה ומכה אדם‬
‫יומת שהוא מותר לפי הנראה‪ :‬י ב אומרו אחר שאמר ויוציאו את המקלל וגו׳‪ .‬וכני ישראל‬
‫טשו כאשר צוה כ׳ את משה כי מ ה לדם לעשות ע ו ד ‪ .‬ורוב הספקות האלו זכרום הראשונים •‬
‫ואמר זכרוקנכא אל הכיאור‪:‬‬
‫את בני ישראל ויקחי אליך וגומר‪ .‬הנה אחר שהשלים המצית הכאות כמעשי הקרבנוח‬ ‫*ו‬
‫טצמן ובהכשר המק־יבץ וקדושתם ובקרבמת המועדים זכרון תועלתן שהספר ה ז ז‬
‫מיוחד אליהם סייס בהכשר שמן למאור ומצות עריכת הנרית בבקר ובערב מל ידי הכהן‬
‫המיוחד שהיא עבודה עקרית שבמקדש ואס תרצה לומר תכליתית לפי מ ה שכתבט ראשונה‬
‫ורש״י דל כתב זה לשונו זו פרשת מצות נרות ופרשת אתה חציה לא נאמרה אלא מל ס ד ר‬
‫המשכן לפרש צורך המנורה‪ .‬וכך משמעה ואתה סופך לצוות את ג ט ישראל על כך וממר‬
‫ויפה תפש מליו הרמב״ן דל שהרי אץ הפרשה ההיא סמוכה לפרשת המטרה כדי שתהיה‬
‫השלמתה‪) :‬א( ואנחנו כבר פירשנו שם שלא נזכר הכתוב ההוא לשם ר ק לתת ס ב ה אל צורן‬
‫בגדי הכהוגה שיאמר בסמוך)שס( ואתה הקרב אליך וטמר ומשית בגדי קודש כלומר אתה‬
‫סופך לציות מל מרך הנרות אשר יערוך אותו אהרן מערב מד בקר לפני ה׳ חקת ש ל ם וט׳‬
‫לכן הקרג אליך את אהרן א ת י ך ‪ .‬ועשית מ ד י קדש וגו׳‪ .‬כי אין לבא לפני מלך הכבוד‬
‫להעלות נר זולת י ה ‪ .‬והוא פי׳ נאה ומשכים למה שאמרט מהיות המציה הזאת תכליתית‬
‫מד שטעונה גגדי קדש חחלה לשרת ג ה ‪) :‬כ( וכאשר הזכיר ט ק המטרה סדר אצלו מעשה‬
‫לחם הפנים ומספר מלותיו ומערכותיו ואזכרח הלבונה וזמן עריכתו ומה יעשה ב ו ‪ .‬כי שני‬
‫הפנינים האלה ה ס קרובים ושמוכיס בפנינס כמו שאמרו)יומא כיא‪ (:‬מנור׳ בדרום ושלחן‬
‫כצפון כי ה ס כמו ימין ושמאל האדם ופל דרך זה גאמר )משלי ג׳( ארך ימים בימינה בשמאלה‬
‫משר וכבוד כמו שכהגנו בפרק הד׳ מהשער הקודם ע ם היחס אשר בין העומר ושתי הלחם‬
‫ולחס ה פ ר ס שאמרו ח ד ל ) א ב ו ת פיה( שלא נמצא פשיל בשלשתם‪ .‬וכבר כתבנו בפרשח המשק‬
‫וכליו מה שנזדמן בידי לכתוב בענינים האלה ידרש מ ש ם ‪ .‬ועתה לפי שכל הספר הזה‬
‫במעלתן של ישראל וקדושתן משאר האומות הוא מדכר כ ש שנמשכו הדברים מתחלת ממש׳‬
‫ה ק ר ב ס ח ‪ .‬ואחר בהבדילם מהמאכלות האסורות ומיתר השמאות פנימיית ומצומת‬
‫ומהשטבות המגינות מד הרחיקם לא מהכישר לכד כי א ס מהדומה לכישר כ ש שנתבאר בכל‬
‫ס׳ קדושים תהיו‪ .‬ואחר מה שרוממם מכל לשון בתת להם ס ד ר זמנים ומקראי קדש אשר‬
‫יקראו אותם במומדס אשר בזה יזכו להאיר נרו של הקב׳׳ה אשר כרית מקדשו כנזכר‪ ) :‬ג ( מ ה‬
‫‪0‬מך ממשה בן אשה ישראלית ל״ורות מ ה ילד הפריצות והבלתי נקיות ילדי פשע ובט חמאת‬
‫גזה שהיה בן אשה ישראלית שנפרצה מכללה ויצאה להכטל לנכרי כמי שאמר והיא בן איש‬
‫מצרי ט הורה בו הנסיין תועלת ההשמר וההזהר בכל ה׳יצות הקודמות מזה המץ ודומיהם‬
‫והוא אשר נדעך נרו כמו שאמרט‪ .‬והנה למטן המעש׳ יראה כי לאשה הישראלית הזאה‬
‫היה בן אחר מאיש ישראלי‪) .‬ד( וינצו שניהם במתנה טל צאת בן המצרי ממחיצתו בדבר‬
‫היחס או הירישה ובדומ׳ קיו ממה שנאמר גיפתת )שופטים י״א( לא הנחל גגיח אביט ט‬
‫בן אשה אחרת אחה ) ד ( וזהו שנאמר וינצו ב מ מ ה בן הישראלים ואיש הישראלי הידיפ הקרוב‬
‫‪56‬יו‬
 ‫שטנה וששים‬ ‫אמור‬ ‫*עי‬
‫אליו‪ .‬ובזעפו עמו גבה לבו עד להשחיח ויבז לשלוח יד לשונו ביהודי אחיהו שהיה מריב עמו‬
‫וחרף וגדף ויבטא בשפתיו וקלל באלהיו‪ .‬והדעח טחן כי היה זה לפי שיצא מחוייב מדינו‬
‫של משה טל טסקי מחנה כמו שאמרו מזיל )תו״כ אמור פ׳ י״ד( וכשהיה מקנטר בדין אמר‬
‫לו על כרחך תקבל כי המשפט לאלהיס הוא‪ .‬הנה אז ברך אלהיס המטווח דינו לפי סכלותו‬
‫)ה( והנה הוא מבואר שהחטא הזה גנוחו מפורסמח מאד ק״ו ממקלל אביו ואמו ולזה‬
‫הביאו אוחו השומעים לפני משה ואפ״פ שעדין לא פורש מפי השה שהוא חייב מיחה שאין‬
‫עונשין מן הדין עכ״פ שיערו שלפיערו בלא כלום אי אפשר ולא נשאי פניס לאמו עם שנראה‬
‫שהית׳ אשה חשובה ונכרת בשמה שלומיח בת דברי למטה דן והנה יסכימו אל הדעת‬
‫העליונ׳ כמי שנאמר הוצא את המקלל אל מחין למידה וגומר‪ .‬ויתכן עוד כי בעבור היותו‬
‫גר בן איש מצרי לא טרם להם אם הוא כאחד מהם לעונשין אם לא ולוא מה שיסתייע‬
‫מאד באומרו להלן כגר כאזרח בנקבו שם יומת‪ .‬וסמכו כל השומעים את ידיה׳ על ראשו‬
‫ורגמו אותו כל העדה ‪ .‬כתב רב״י ז״ל אומרין לו דמך בראשך ואין אנו נענשין על מיתתך‬
‫שאתה גרמת לך‪ .‬כל להביא את הדיינים ע׳׳כ‪ .‬ודברים אלו כבר יאוהו רף לכל הרוגי ב״ד‬
‫מה שלא יעשה כן כמו שכתבנו בספקות )ו( אבל יראה כי עקר הטעם הוא לישיב אשמם‬
‫בראשו והית מה שהוצרכו לבטא בשפחותיה ס בפני ב״ד י דברים עצמן ששמעי מסיו בברכת‬
‫השם *יכה יוסי את יוסי מבלי כינוי וב״ד קירעין עליהם כמי שקרעו העדים על שמיעתן‬
‫)סנהדרין נ״ו ־( ולזה צוה שיסמכו כל השומעים את ידיהם על ראשו כלומר יחול העין על‬
‫לאשך ואנחנו נקיים וגם הדיינין צריכים לעבות כן לפי שהם המצייס לעדים לבטא וזהו ענץ‬
‫שאינו צריך לזולתו מהמומתים בבית דין והוא אמד מטעמי הסמיכה הנזכרת בכתובים‬
‫שכתבנו בפרשת ויקרא שער נ׳׳ז‪ :‬ואל בני ישראל תדבר לאמר איש איש כי יקלל אלהיו ונשא‬
‫חטאו‪) .‬ז( לפי פשוטו הוא כמו אשר ינאף את אשת רעהו)ויקרא כ׳( אביו ואמו קלל‬
‫דמיו בו)שם( ערות אביו גלה )שם( וזולתם‪ :‬שהכוונה בכולם להורות על פרסום חטאו‬
‫וחיוב טגשו‪ .‬והטעם כי איש איש מכל אישי המי; מאיזה עם או תערובת שיהי׳ אשר יקלל‬
‫אלהיו מפורסם הוא שישא חטאו כי הוא טון פלילי לפי דתו לכן נוקב שם י״י הגדול והנורא‬
‫מות יומת רגיס ירגמו בו כל העדה כנר כאזרח בנקבו השם יומת שלא יאמרו שלא נהרג‬
‫זה אלא מפני היותו גר או דומה לו וכן אמר בסוף משפע יחד יהי׳ לכם כגר כאזרח יהי׳‬
‫וגו׳‪ :‬ואיש כי יכה כל נפש וגומר מכה בהמה וגו׳ ־ מפעם הדומקים שזכרנו בספקות אני‬
‫אומר כשני הכתובים הללו אומרים דרשנו כמו שאמרו מדל בכיוצא‪) .‬מ( וזה שנראה שבאו‬
‫להבדיל העונש בין המחטיא האדם לבין ההורגו וכמו כאמרו )ספרי כי תצא פ׳ לא תתעב(‬
‫שקשה המחטיא מההורג‪ .‬כההורג הורג בעולם הזה והמחעיאו הורנו בעולם הזה ובעולם‬
‫הבא ‪ .‬והנה מאמרם זה הוא שיה לשיאמרו כההורג הורג הנפכ הבהמית כבו לבד כממיתה‬
‫מהעולם הזה והממטיאו נס הנפש המשכלת שהכרת נס היא לעה״ב)מ( והוא עצמו מה‬
‫שידרש מאומרו ואיש כי יכה כל נפש אדס כלומר הנפש כלה והיא המחטיאו מות •יומת‬
‫מות בעולם כזה ויומת לעולם הבא כא״א שיהא התלמיד בפנים והוא במיץ‪) .‬ט( אמנם מכה‬
‫הנפש הבהמית לבד ישלמנה נפשו תחת נפשו ולשניהם יש מלק לעולם הבא כי המומתין ע״י‬
‫ב״ד או בידי כמים על זה האופן מיתתן מכפרה כמו שאמרנו פרק ה׳ משער הקודם‪ .‬וזה‬
‫טפס יפה לסמיכת ענין זה בכאן כי ודאי המקלל הנה הוא חיטא מגיא עצים בנקבו כס‬
‫וממטיא‬
‫‪,‬‬
‫•יכה יוסי א»ו יוסי‪) ,‬עיין סנהדרין ניו ע״א ופירש׳׳ שס( כי בעבור שהמגדף אינו חייב עד‬
‫שיקלל שס נשם ‪ ,‬ולא רצו חז״ל להזכיר על לשינס ‪ ,‬אף נדרך משל‪ ,‬זעלכסט ניבט בייאשפיעלש*‬
‫ייייזע קללת השס המפורש‪ ,‬ע׳׳כ נקטו לדוגמא יוסי שהוא נן ד׳ אותיות כמו שס סויה ‪ /‬וחשבונו‬
‫של ייסי כחשבונו של אלהיס‪ ,‬שהיא מסשר שמינים וששה‪,‬‬
 ‫קטר‬ ‫ש מ נ ה וששים‬ ‫אמור‬ ‫שער‬
‫ומחטיא השוממים ושוחקים וגם מזקיק לממדים מליו לקוב השם כמוהו כי של כן סמכו ידיו‬
‫טליו להשיב דמם בראשו כמו שכחבט‪ .‬ואחר שכתב ואיש כי יכה כל נפש אדם וגו׳ שהוא‬
‫להשיב לאיש בדי רשטחו אשר טשה על האופן שנזכר סמך אליו ד ג י ם אחרים הסמים‬
‫אליו בזה ואמר ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר טשה ק יעשה לו בבר תחח שבר ו מ מ ר ‪.‬‬
‫בפרשת משפטים חייב טל הנזק וטל הצער והשבת‪ .‬אמנם לא שוער שם כנזק רק מה‬
‫שיפחתו דמיו לימכר בשוק בחסרון האבר ההוא‪) .‬־( אמנם מה שיפסיד זולת זה מצד‬
‫היותו מום בו כמו אס הוא כהן שיפסלט מן העבודה או אס היה נצב לפני מלכים ונדחה‬
‫משירותו וכדומה‪ .‬הנה לא חייבו בו) אמגס עכשיו אומר שישלם לו גם כן מה שהזיקו מצד‬
‫מומו )י( ולזה לא זכר בכאן פצט תחת פצע טיה תחת טיה חבורה תחת חבורה כמו‬
‫שזכר שם שהם עניני הצער לבד אבל זכאי שבר תחת שבר עין תמה עין שהס מהמומים‬
‫הגדולים הפוסלים בכהניס וזכר שן חחת שן כי הוא דבר של כיעור ומוס בדבורו גס הוא‬
‫דופי ביופיו בשער לא יפתח פיו)יא( וכן ומכה בהמה ישלמגה הכוונה שישלם לו מן הדמים‬
‫שיעור שיקנה בה בהמה כמוה לחרוש בה או לרכוב עליה לא דמי בברה לגד שאלו הן תשלומי׳‬
‫גמורים להירג הבהמה כמו שהמכה אדם יומת ואיט נפטר בפרעון דמי שיוייי לשוק ויתכן‬
‫שיושב מאמר ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת אל מה שנאמר אמריו משפט אמד יהי׳‬
‫לכס וגומר‪ .‬כלומר סוף דבר בין בדיני ממונות בין בדני נפשות משפט אמד יהיה לכם‬
‫כגר כאזרמ יהי׳ אגי יי׳ אלהיכם הן שתיק האזרמ בגוף או ממון האזרמ והגר או הגר בגוף‬
‫או ממון הגר והאזרמ הדין כוה בכל כיאגייי׳ אלהיכס הבל בבוה)מ( ואפשר גס כן שהשואה‬
‫זו היתה סבת סמיכות דינין אלו אל משפט המקלל לומר כי לא בדין זה לבד הושוו כמו‬
‫שאמר למטלה כגר כאזרח בנקבו שם יומת כי אס בכלהדינין כלס‪ .‬והראשונים אמרו‬
‫שלמעלה דבר בהורג בהמה וכאן בעושה בה חבורה‪ .‬וגס במכה אדם אמרו בחובל באביו‬
‫הכתוב מדבר )תו׳׳כ אמור פ׳ י״ד( ואינו מתיישב בכאן מפני שגי דברים ‪ .‬האחד כי אומרו‬
‫ישלמנה משמט כלה‪ .‬והשני שהרי האדם הוא אחד מארבע אבות נזיקיס)ב״ק ג׳;( ופשיטא‬
‫שישלם מה שיזיק בממון חבירו מקל ומומר משורו ושאר ממונו דמהיכא חיתי לן שיפטר ‪.‬‬
‫ומובל באביו ג״כ ממכה אביו ואמו נפקא ואס להקישו אל בהמה לומר שאין חבלה באבץ‬
‫אלא ממייס דומיא דבהמה הרי הוא צורך מלוש אמנם מל כל פנים אס קבלהנקבל‪ :‬וידבר‬
‫משה אל בגי ישראל ויוציאו אח המקלל וגו׳‪ .‬ובני ישראל טשו כאבר צוה יי׳ ו ט ׳ ‪ .‬לשון‬
‫רש״י ז״ל כל מצוה האמורה בסקילה במקום אחר דמיה ותליה ורגימה‪ .‬והרמ״בן ז״ל כתב‬
‫שכן המנהג בכתוב לכפול בכל השומרים מצות השם שיאמר שרגמו אותו לשמור לעשות אח‬
‫כל אשר צוה יי׳ את מפס לא לשנאת צן המצרי שנצה עם היםראל אלא לבער הפגם מתוכם‬
‫ויושר נכון מה שכתב הרא״בע ז״ל ובני ישראל עכו מאותו היום בחובליס והטעם‬
‫והנה על מה שאמר‬ ‫שהכתוב הזה עקר לכל מה שדבר אליהם משה בעש ההיא ‪.‬‬
‫ראשונה ממשפט המקלל אמר ויוציאו את המקלל וירגמו אוחו אבן ט הבית דץ‬
‫והטדיס טשו דברו ולא נטו ימין ושמאל אמנם טל באר הדיגיס אמר אחריו וגט ישראל‬
‫עשו וגו׳‪) .‬יב( ואני אומר כי כנגד מה שאמר הוצא את המקלל וט׳ ורגמו אותו כל הטרה‬
‫נאמר ויוציאו את המהלל אל מחוץ למחנה וירגמו אותו אבן‪ .‬וכנגד מה כנאמר ואל בני‬
‫ישראל תדבר לאמר מיש איש כי יקלל אלהיו ונשא מטאו ונוקב שם ה׳ מות יומת וט׳ אמר‬
‫ובכי ישראל עשו כאשר צוה יי׳ את משה לומר שקבלו לעשות וגהגו מאותו היום טל סי‬
‫המשפט ההוא שנתחדש להם בשעה ההיא‪ .‬זה שיעור מה מיצינו אליו בשני ממינים הנזכרים‬
‫אשר זה לטומת זה באו סמוכים החיים והמות הברכה והקללה הכהן המברך את ה׳‬
‫ומברכתו יבורך‪ .‬וטקב שם יי׳ מקילל מלקחי נארן ונשרש מהחיים וכל ישראל ישמטו‬
‫ויראו‬
 ‫שטנה וששים‬ ‫אמור‬ ‫שעי‬
‫ויראו ואיש אל יראה ואל ימצא למשוח שוד זה הזכר המגונה והמחנק־ בארן יתברך‬
‫באלהי אמן ‪:‬‬

‫השער התשעה וששים‬

‫יבאר התועלש המגיע ממקסר הסנובים קטנים אמצעיים וגדולים ומשמידת מצותיהןכל אחד‬
‫לשי עגיט ‪:‬‬

‫פרשת כהר סיני‬

‫כי תבאו אל הארץ אשר אני נותן לכם וגו׳‬
‫כ מ ן ך ע )דקרא רנה סרש׳ ל״ד( אמרו עליו על הליל הזקן שכשהיה גםנור מתלמידיו היה‬
‫מהלך והולך עמם‪ ,‬אמרו לו תלמידיו להיכן הלל הולך‪ ,‬אשר לדם לטנמל‬
‫חסד עש חד אכםגאי דאית לי בגו כיתאי‪ .‬אמרו לו ונבל יוס אית לך אכסנאין אמד להם וכי‬
‫האי גפשא עלוכתא לאו אכסניא דהאי גופה היא דיומא דין איתא הכא ולמחר ליתא הה״ד‬
‫)משלי י״א( טםל גסשו איש חסד‪:‬‬
‫•אהד שי־טובות הזמניות הס צרות צרורות אל האמתיוח וגס הס הכרחיות להם‪ .‬הנה‬
‫הוא ראוי שיותן הסדר בתורה האלהית להודיט וללמד איך ישתמשו בהן כי יקבלו שוב‬
‫שועלתם ואת הרע לא יקבלו מהם ־‪ .‬אמנם היוחס צריח טל האדס והלחמס עמו בחוזק יד‬
‫ובחיל עד רדתו כבר נתבאר בכמה מקימות בתורה וכבר נדרשה טל טבדותו בהן עמדת‬
‫מבד פרשת מבד מברי כמו שנתבארו אלו העניניס יפה בתחלח פרק ז׳ משער ס״ז ובזולתו‬
‫מהמקומוח הרמוזים שס ומה אאריך‪ .‬ואולס ענין הכרחיותס גס הוא מבואר ממצמו שאלו‬
‫המומת יחצונות יבפ־ט העושר הוא הכרחי להוצאת השלמות האנושי אל הפוטל וכמו שכתב‬
‫החוקר בכמה מקומות וקיימו אבינו הזקן באומרו )בראשית כ״ז( ודנן ותירוש סמכתיו כמו‬
‫שנתבאר שס וכבר עשה החכם מזה שני מופתים לבאר שהטושר אינו ה ט ב השלם במה‬
‫שאמר‬
‫•תוכן דעת הרב זיל הוא ‪ .‬כי נבר התבאר בשערים שקדמו כי הטובות הזמניות דיא צייטלי־‬
‫כען גיטער וההנאות הגופניות הן בבחינה מה צרות ומתנגדות אל ידיעת והכרת האמידות זינד‬
‫׳‬

‫הינדערליך אוגד נאכטהייליג ציר ערקענגטניס רעד וואהרהייט׳ כי כל שוגה בהן לא ישיג ולא יכיר‬
‫האמתכראוי‪) ,‬כמו שהאריך הרב נזה בשער ס׳׳ז עיין שס ובביאורי( ובהפך הן גס בבחינה מה‬
‫הכרחיות לקרן האמיתיות והשלמות ־נפשית‪ ,‬כי האיש אשר המחשיר והדאגה יציקוט ‪ ,‬לא יוכל‬
‫להשיס עין נתינתו על עניגיס ומושכליס רוחניס ‪) .‬עיין מזה ביאורי למעלה נראשית קנדח ינשער‬
‫ל״ח( וכן אמר גס הח!קר כי העישר אינו הטוב האמיתי והיניח זה כשני מוסתים‪ ,‬האי כי ״האושר‬
‫רצוני לא הכרחי‪',‬ר״ל כי בשס אושר וטוב אמיתי יקרא רק הדבר אשר אינו מוכרח לקיוס האדם‪ ,‬יהיא‬
‫נא לו עס״י רצון הי״ת רק להיטינ גורלו ולהכעיס חייהו יותר‪ ,‬גליק הייםט גור יעגעס ניט וועלכעס‬
‫דער מענש ניבט נאטהיוענדיג בעזיטצען מום אום עקשיםטירען צו קיןננען זאנדערן איהס‬
‫זמשעלליג ניר דורך' בעזאנדערעס גאטטליכע וואהלגעשאללען צי טהייל וירד אבל‬
‫כל קנין שאי אפשר להיות בלמדו ד״ס "החיות והבריאות לעכען איגד געןינדהייפן‪ ,‬לא‬
‫נשם ״אושר רצוני״ יקרא כ״א בשם ״הכרחי״‪ ,‬ויען כי העושר אס רב או מעט הוא הכרחי‬
‫לאדם ‪ ,‬דא איין בעזיטצטהים סאן גדאסערעס אדעד קליינערעס אומפאננע ד א ך ‪,‬‬
‫יערער מעגש צו ז״גער עקסיטטענץ גאטהווענדיג האט לא בשם ״אישר״ יוכל להקרא‪ ,‬והב׳ כי‬
‫האישר והטונ האמיתי צריך להיות נדרש'ומבוקש לעצמי‪ ,‬ראם ויאהרע ניט מוס זייגער זעלנסט‬
‫ורללען אעלאנגט אונד געיוינשט ווערדען‪ .‬לא רק בענור השנת דנר אחר על ה ו ‪ ,‬והעושר לא‬
‫יביקש נסביר עצמיתי‪ ,‬טא נעביר הייתי אמצעי למלאות בו מחסורי הארס‪ ,‬כי מה בצע אס‬
‫ימלאין איצרותי וכל בית נכותי כסף וזהנ להנ אס לא יועילו לי לקנוס בהם צרכי וצרכי אנשי ביתי‬
‫מאהבים‬
 ‫קפד‪,‬‬ ‫תשעה ושמים‬ ‫בדד‬ ‫שעי‬
‫שאמר כב׳ מהראשון מהמוות ‪ .‬אמנם העושר הוא רכר מוכרח והאושר שהוא היזכליח הוא‬
‫רצוני‪ ,‬עור העושר אינו המיב הדרוש כי חומלחו נדבר אמר‪ .‬והנה היה השפת הראשון‬
‫לקוח מהכרמיוחו‪ .‬וזה שכבר נתבאר לו בראשון מהמ׳ מהספר ההוא שהדבר שהוא לאום‬
‫מל צד היותר טוב הוא משובח מאשר הוא לו מצד ההכרח לפי םהמנינים ההכרמייס הכל‬
‫ישתתפ׳ בהם כהשחתף במיות ובבריאות אמנם המכמה והמפלה לא ישתתפו בהם רק השלמים‪.‬‬
‫וכנה אחר שהשבר מציאותו הכרחי לאדם אס ממט ואס הרבה הנה אינו האושר שא״נ היה‬
‫כל אדם הכרחי להיות מאושר כפי מה שישיג מהממון‪ .‬וזה כפירוש נראה נכין בפיני ממה‬
‫שרגילין לפרש בו לומר כי הוא כא כהכרח חל האדם כש אס ימצא מציאה או יפול לו‬
‫בירושה כי ודאי זה אינו אונס שאם לא ירצה בו יסתלק ממנו ויטזבנו לאחרים ‪ .‬והנה‬
‫המופת השני היה מצד היותו לצורך דבר אמר והוא לששש המפלות כמו שאמרנו‪ .‬ומל שט‬
‫אלו הפנינים אמרו המאושרים אס אץ קמת אץ תורה אס אין תורה אין קממ )אבות פ״ג(‬
‫במאמר הראשון זכרו הכרמיותו ובשני היותו נדרש ומכיקש לתכלית הדרוש הפליץ פר שאס‬
‫לא ימצא התכלית לא ימצא אשר במבורו‪:‬‬
‫ולזה‬
‫מאהבים והנעימים לי ? ועל זה רומז גס החנא לרמת סרב ז״ל נאמרו ״אה אין קמח אין תורה*‪.‬‬
‫ר״ל שהקמח והיא כינוי לקטני האדם הזמנים בכלל‪ ,‬הכרחי לקק החורה והחכמה‪ ,‬כי חכר לחם‬
‫השקוע במצילת היגון והמחסור‪ ,‬לא יוכל לשגות בתורה וחכמה‪ ,‬ואם אין הירה אין קמח‪ ,‬ר״ל‬
‫שמעלת הקמח הוא רק אס יקנה האום על ידו כמורה והחכמה ולא נאוסן אחר‪ ,‬ונמשך מוה כי אחרי‬
‫היותו דנר הכרחי ומבוקש ונדוש נעבור דנר אחר‪ ,‬איני יכיל להקרא בשש האושר‬
‫והטוב האמיתי ‪,‬‬
‫היוצא מכל כאמור ער מ ה היא‪ ,‬שאף שהעובר ר״ל המין הזמני אינו הטוב האמיתי והתכלית‬
‫הנרצה‪ ,‬בכל זאת היא אמצעי הכרחי לקק כשלימות הנפשית חםר לא יתכן בלעדי ״ ע״כ נתן הי״ת‬
‫לבני ישראל את הארן הטובה‪ ,‬וציה שכל איש מהם ידבקו בנחלתי! למטן לא יהיה בהם איש מסכן‬
‫ועני‪ ,‬אשר בדאגה ובחוסר כל יוטרד וימנע מהשגת שלמותו‪ ,‬ועל איסן זה אחו״ל ג״כ שהתורה חסה‬
‫מל ממינם של ישראל)חילי] דף מ״מ ‪ (:‬וכן למדו מיעקב אט״ה שלא חש לעבור יחוד את נחל יבוק‬
‫סלילה נענור סכיס קטנים ששכח שם‪ ,‬ואמרו דרך הסלגה ״מכאן לצדקיס שממונם חביב טליהס יותר‬
‫מגוסס לסי שאין סושטין ידיהם בגזל*)כס צ״א י( רצו בכל זאת להורות לנו‪ ,‬שנעבור היות קניני‬
‫הזמן הכרחיס לקנין הבלימוח האמיתית‪ ,‬ישתדלו גס השלמים לקנותם‪ ,‬ויחוסו עליהם שלא יאבדו‬
‫מהם‪ ,‬אחרי שלא על נקלה יוכלו לרכוש מחדש‪ ,‬בעבור החרחקס מגזל ושאר סטולות ותחבולות הרעות‪,‬‬
‫וגס הי״ת מסכים נזה עמהס ‪ ,‬אחרי שאינם מושיס נזה דבר שהוא בלתי נכון‪ ,‬נם לא תתערב‬
‫מחשבת סגול בפעולתם זאת‪ ,‬כי אם כונתס רק לטונה‪ ,‬כי הס חפצים רק להשאיר תמיד נידם‬
‫האמצעים המצטרכים לקנין שלימימס הנפשית‪ ,‬כמשאחז״ל יאץ הנבואה שורה אלא על חכם גביו‬
‫ועשיר״)עיין ביאורי בשער ל״ח(‪,‬‬
‫וע־סי הדירים האלה מבאר הרב והולך כמה ססוקיס נהססרת נהר )עיין בפרס הססר(‪,‬‬
‫אח״כ יאמר כי אחרי שכן הוא שנס ההשתדלות היתירה נאסיסת קניני הזמן‪ ,‬גס המניעה מעשוק‬
‫בהם כל עיקר לא טובות מ ה ‪ ,‬דאס ווערער דאז אללצוגראסע שטדעכק נאך צייטליכען גיטעדן‪,‬‬
‫נאך דאז געגצליכע פעוגאכלעסיגען דעס ערווערבעס דערזעלבען פיר רען סענשען ער׳*פריסליך‬
‫איזט‪ ,‬הלוא נמשך מזה כי גס בזה‪ ,‬כמו בשאר העניניס‪ ,‬הדרך הממוצע הוא היותר טיב‪ ,‬והוא‬
‫שישתדל ׳‪:‬ארס כאסיפת קניני הזמן ההכרחיס לו‪ .‬אבל רק באוסן שלא ימנע עי״ז ממסוק בחכמה‬
‫ובקנין שלימומו האמיתית‪ ,‬כמאה״כ ״סוב אשר האחוז בזה ‪ ,‬וגס מזה אל תנח ידך״ כי בעשותו כן‬
‫יזכיר תמיר ולא ייסר מלבו‪ .‬כי הס רק האמצעים להשגת תכליתו כנרצה׳ שהיא נלמיתי האמיתית‪.‬‬
‫ולהשריש רעיון יקר זה בקרבנו‪ ,‬צוט הי״ת ג׳׳כ מצית שביתת הארץ מעבידה בשנת השביעית‪ ,‬כי כש‬
‫שמנין ששת ימי העבירה והמלאכה‪ ,‬והשביתה ביום השביעי יזכירונו באמונת חידוש העולם‪ .‬ובמציאות‬
‫הי״ת שבראו מאין המחויבת‪ ,‬כי אץ חירום בלי מחרש קיינע נייע ענטשטעהיע אוגד הער&אר*‬
‫ברינטנג איזט דעגקבארויען יויר איגס גיכטצוגלייך אייןוועזק היבצודענקק‪ ,‬ויעלמס דיעזעלבע‬
‫הערשארגעכראכט האט כמאמר הכ׳‪,‬ביר ובין ישראל אית היא לעילם )‪.‬להירית מל מציאותי״( כי‬
‫ששת 'ימים עשה ה׳ ונו׳‪ ,‬וכמו שמק שנעה שטעות מחג םסשמ מועד צאתנו ממצרים וחגיגתנו‬
‫אמיכ‬
 ‫תשעה וששים‬ ‫בדר‬ ‫שעי‬
‫ולזה הכין והזמין האל יח׳ לפני עמו הארץ המונה אשר נחן להס לנחלה והקפיד מאד‬
‫שידבקו בני ישראל איש בנחלתו כדי שלא יהיה בס אביון עצור ועזוכ מהיות לו ספקו‬
‫כדי שלא יערד מהגיע אל שלמותו ‪ .‬גס דרכן של חסידים לחוס מל שלהס ולשמור אותו‬
‫שלא לבזבזו והתורה חסה על ממונן כדי שלא ישלחו הצדיקים בעולחה ידיהס ושלא ימצא‬
‫להם מונע מעלות במעלותיהס כמו שאמרו חכמינו ז״ל )שבח צ״ב ‪ (.‬אין נבואה בורה אלא‬
‫על חכם גבור ועשיר וכו׳ ‪ .‬על הדרך שכתבנו בשער ל׳׳ה ‪ .‬מעתה ראה כי ירמיהו הנביא‬
‫עליו השלום התפלא מאוד על הסכמתו יתברך לבזבז ממונו ללא תועלת ‪ .‬כשגלה את אזנו‬
‫לאמר הנה מנמאל בן שלם דודך בא אליך לאמר קנה לך את שדי אשר בענתות כי לך משפע‬
‫הגאולה לקנות )ירמיה ל״ב( כי אף על פי שלא ציה לו לקנות בפירוש הנה כאשר בא אליו‬
‫ואמר לו כדברים האלה ועוד הוסיף ואמר קנה לך ונאמר )שם( ואדע כי דבר ה׳ הוא ‪.‬‬
‫ירצה שידע ממאמרו שדבר ה׳ הוא שיקנה ואף על סי שידיעה זו היתה סברה גוברת לא‬
‫בתורת נבואה לא סר מקנות השדה מיד כמו שאמר )שם( ואקנה את השדה ונו׳ ואשקלה‬
‫את‬
‫אח״כ את חג השבועות יום מתן תורתנו‪ ,‬מזכירים אותנו העיקר הגזול‪ ,‬שאלקינו זה הנמצא ‪ ,‬רוצה‬
‫בפעולית ומעשי תמימי דרך‪ ,‬וכועס על ההולכים עקלקלית ‪ ,‬אשר ע״כ הוציא עם סגולתו באותות‬
‫ובמופתים מתחת סבלות מצרים עובדי הגילוליס ועושי התיעבות אשר שנא ה׳‪ ,‬ונתן להם תורתו ומציתיו‬
‫לר\חותס בדרך הישרה כל ימי חייהם עלי ארץ; כן יעיר אותנו מנין שבע השנים ושמיטת הארץ‬
‫מעבודה בשנה השביעי‪ ,‬כ׳ לא שלחנו הנה רק לעבוד את האדמה מבלי חשך‪ ,‬ולאכוף את תבואתה‬
‫בכל שני! ושנה ‪ ,‬כאלו היתה רק זאת תכלית ותעידת חייגו עלי ארץ‪ ,‬כי אס גמלאית תעידתנו‬
‫האמיתית נצרכו‪ ,‬שהיא לקנות לנו השלימות הנפשית שהיא התכלית ‪ .‬ועבודת שש השנים היא רק‬
‫האמצע ‪ ,‬להכין לנו מזון ומחיה להחיות אותנו ואת נפש בתינו‪ ,‬למען נוכל אז מבלי דאגה להשתדל‬
‫כשלימות נפשנו‪ ,‬וע״ז מורה גס מאה׳׳כ לדעת הרב דל ״והיתה שגת הארץ לכס לאכלה״ ר״ל שכאשר‬
‫חשכתו כשנה השכיעית‪ ,‬יושרש כקריכס הרעיון‪ ,‬כי העבידה אשר תעבדו את אדמתכם איננה‬
‫התכלית‪ ,‬כי אס האמצעי להמציא לכס ולבתיכס המאכל ההכרחי לקיום גופכם ‪ ,‬וע״כ לצטוינו ג״כ‬
‫לשמוט כל בעל מפה ידו‪ ,‬כ׳ בלתי נפק רק הכשף הבלתי מצטרך לנו כלוה לזולתנו אשר יצטרך לו‪,‬‬
‫ומדוע נהיה עליו כנושה ליגיש אותו‪ ,‬לקחת ממנו מה שאולי יצטרך עוד לו ול ו הוא אך למותר ?‬
‫וכן מנין שבע שבתית השנים יקריאת הדרור לעבדים בשנת החמשיס שהיא שנת היובל‪ ,‬יזכירונו כי‬
‫כעבירימי שנות חיינו)שהן בהרבה בני אדם רק קרוב לחמשיס שנה( ישוב גופנו אל ארץ אחוזתו‬
‫זלנפשנו שהיתה נמכרת פה עלי אין כעבד אל הגיף יקרא דרור‪ ,‬ואז היא מתקדשת מטומאת‬
‫מיד תיה ומעשיה הרעים‪ .‬ובהעלות האדם זאת תמיד אל לבו‪ ,‬יראה ויבין מעצמו בי קניני הזמן‬
‫הס רק האמצעים להשגת תכליתו עלי ארץ‪ ,‬לא התכלית בעצמו‪ .‬ובעבור היות טעם מצות השמיטה‬
‫והיוכל‪ ,‬למנוע אותנו מדיכוי העסק וההשתדלות כאסיפת קנינ׳ הזמן‪ ,‬ולהמעיט בלב כל איש ישראל‬
‫החמדה והתשוקה אל ההין והעושר ‪ ,‬ע״כ חוברו אל מצית אלה‪ ,‬גם איסור ההונאה ולקיחת הנשך‪,‬‬
‫דאז פעדבאטר‪ ,‬רעם בעטיוגעם אוגד רעם י״יייבערס‪ ,‬ומצות החזקת את אשר ימיך‪ ,‬ושאר‬
‫מצות הדומות אליהם בענין זה‪ .‬כאשר הולך הרב ז״צ ומבאר )עיין בפנים הספר(‪ .‬הנמשך מכל‬
‫האמור עד הנה היא‪ ,‬שחף שקניני הזמן‪ ,‬אשר במחירם יקנו ההנאות הגופניות המוברחות לקיומו‪,‬‬
‫אינס התכלית‪ ,‬בכל זאת הס אמצע ס הכרתים לקני] שלימות הנפשית‪ ,‬כי במניעת והעדר ההנאות‬
‫האלה יחלה הגוף‪ ,‬ולא יוכל עוד להגות בחירה ותכננה‪ ,‬ולהשתדל בקנין השלימות האמיתית‪ .‬ועל‬
‫זה יורה מאמר הלל הזקן שהחל בו הרב ז״ל‪ ,‬אשר בהסרדו בכל יום מת}מידיו לאכול ארוחתו אמר‬
‫״למגמל חסד עם חד אפסנאי דאית לי בגו ביתאיי וכן כאשר הלך לרחוץ אמר ״לעשות מציה אני‬
‫הולך׳ כי כזה מכרה את גיסו‪ ,‬כי כאשר ינקה אוחו מכל ליכלוך ותלאה‪ ,‬יסתחו נקבי העור ייוכלו‬
‫להוציא הזעה וירד ער געהאריג אוסדינסטען קאננען‪ ,‬אשר הוי( דבר מצטרך מאוד לבריאות האדם‬
‫כנודע ‪ ,‬וע״ז מורה גס הכ׳ •*גימל נפשו איש חסד״ ר״ל שהחסיד דער פדאממע נהנה בהנאות גופו‬
‫ההכרחיות רק במידה ובמשורה‪ ,‬באופן שיעשה בזה טובה גס לנסכי‪ ,‬להקנותה כשלימות האמיתית‪,‬‬
‫תחת כי בפסוק אחר )שם י״נ( אמר ״ורחמי רשעים אכזרי׳׳ ר״ל שבהיות הרשע רחמן על גיפו וממלא‬
‫כל תאותיו ותשוקותיו‪ ,‬הוא באמת אכזרי עליו ועל נפשו‪ ,‬כי מסככ בזה לא לבד שיוכלה בפרו ושארו‪,‬‬
‫כי אס גס שיעכר אור שכלו ותכונתו י וכל מידה טוכה ויקרה תאבד ממנו‪,‬‬
‫<ןטו‬ ‫תשעה ועושים‬ ‫בדד‬ ‫שעי‬
‫את הכסף וגומר ‪ .‬ואכתוב בספר ואחתס ואמיד ע ד ם ואשקל הכסף במאזנים וארןמ את‬
‫ספר המקנה ונו׳ ואתן את הספר כמקנה אל ברוך בן נריה וגו׳ יורה בכל זה בגי מניינים‬
‫האחד חרדתו אל דבר יי׳ ואפילו שיהה בו שוס ספק ‪ .‬וכב׳ שכיון שהוא מושב כי דבר ה׳‬
‫הוא לנה הוא לא חסר דבר מכל אשר ימשה לקיים ולחזק סמקמ בידו כי לא יתכן שיצום‬
‫לו האל יתברך לאבד ממונו בידים לקנות שדה בזק חרבן הארץ‪ .‬אמנם אמרי מכוחו את‬
‫כל אלה הנה לא מכך מצמו מהשאלה מל הדבר כמו כנאמר )שם( ואתפלל אל יי׳ אמרי‬
‫תתי אח ספר המקנה אל ברוך בן נריס לאמר אהה אדני אלהיס הנה אתה משית את‬
‫הכמיס ואח הארץ בכחך הגידול ובזרעך הנטויה לח יפלא ממך כל דבר עושה מסד לאלפים‬
‫ומשלם טון אבות אל חיק בניהם וכו׳ גדול הטצה ורב המליליה אשר עיניך וגו׳‪ .‬אשר שמת‬
‫אותות וגו׳‪ .‬ותוצא אח טמך ונו׳‪ .‬וחחן למד את הארץ הזאת טד וקרא אוחם כל הרטה‬
‫הזאת הנה הסוללות באו העיר ללכדה וכעיר נתנה ביד הכשרים הנלחמים טליה וגי׳ ‪ .‬מ מ י‬
‫כחרב הרהב והדבר אבר דברת היה ו מ ך רואה ואהה אמרת אלי אדני יכוה קנה לך א ת‬
‫השדה בכסף והעד עדים והעיר גחנה ביד כככדים‪ .‬יאמר אחר שהיה זה כקנין אבוד‬
‫ממון ופוטל בטל הנה לא ימנט אם שיטלס מהאל ית׳ סמצוה מצב כטיר או הארץ אי שלא‬
‫היה מכוון מאחו מה שאמר חנמאל קנה לך ולא היחה ההטרה רק טל ביאחו לבד לא‬
‫טל דיוק מאמרו ‪ .‬אבצ כשנהקייס אצלו כא׳א שיטלס ממנו מצב הטיר מ ה נשאר לי הספק‬
‫על םטנין הכני ‪* .‬אמנס טס כהיתה ידטתו אצלו קיימח ואמחית הנה הוא סדר הראיות‬
‫המופתיות אשר א״א להכמיכס ואמר שהם שלכה‪ .‬האחד מצד החומרים הכוללים אשר בהם‬
‫יהיה הממורט ‪ .‬השני מצד התכונות ההווח בהם‪ .‬והשליכי מצד ידיטתו באותם התכונות ‪.‬‬
‫והנה טל הטנין הראכץ אמר אהה אדני יהוה מתה עשית את השמים ואת הארץ וגו׳ לא‬
‫יפלא ממך כל דבר בי ימוייב שלא יפלא מהיוצר דבר ממלאכת הממר ומטשהו וכמו שאמר‬
‫המשורר)הכלים ל״נ( היוצר ימד לבס המבין אל כל מטשיהם‪ .‬יעל הפנין הכני אמר טושה‬
‫מסד צאלפיס ותכלם וגו׳ ויוא כי מהראוי לפי ההכונוה המדוהיוה שמדה טובה תתסשמ‬
‫לאלפים‬
‫*אמנם וכי׳ כונתי שאף שלא נכתפק מביא כלל בזה> שהי״מ היודע הכל יורע ג״כ שמלכד‬
‫העיר ניר הכבדים הצרים עליה בכל זאת מביא שלש מופתים מ״י שהיית יודע שמקרה זה מלכיה*‬
‫העיר עתיד לבוא‪ ,‬הא׳ מצד הממרים הכוללים יכו׳ ארס דער גאטטליכען קעננטניס דער א ל ל ־‬
‫נעמיינען דינגע א׳ נד מאטעריען‪ ,‬וואראן זיך עטוואס עראייגגעט‪ ,‬ר״ל אסרי שיודע טבמ‬
‫מזמרים והדברים אשר יצר הלא ידע גס כן מה שיקרה להם עד אחרית הימים‪ ,‬וזש״א כי אחרי‬
‫שאתה עשית את השמים ואת הארץ > יא״כ גס הכשרים והעיר ירושלים כס יצורי כסיך» אי אסשר‬
‫שימלא ממך מה שיקרה להם‪ ,‬ר״נ שילכדו הכשרים את ירושלים > כי יחייב שלא יסלא מהיוצר דבר‬
‫ממלאכת החומר ומעשהו דער שאפפער מוס יא דאך ורססען וואס מיטדעם געשעםב‪-‬ע גע׳*יד‪.‬ט‪,‬‬
‫אונר וואט עס זעלכט פערריכטעט > כמי שאה״כ ״היוצר יחד לנס המבין את כל מעשיהם״ שריל‬
‫אחרי שיצר לנס ינין וידע ג״כ מה שיעשו‪ .‬הנ׳ מצדהתכומת ההוומ נהם איים רעססעןקעגנטנים‬
‫דער אלגעםיינק אייגענשאפטען דער ריגגע > וזש״א ״מושה חסד לאלסיס וכי׳ ר״ל אחרי שמותן‬
‫היא לבלס הטוב לאלף דור יעון כאבות לסחוס אל מיק בניהם אחריכם ותקנת כל נקרי התבל באופן‬
‫זה שישלס הרבה סעמיס גס סה עלי ארץ גם הטוב גס הרע אל חיק בעליהם הלא צדך אתה לדמם‬
‫כי סכשדס ילכדו העיר למען השיב גמול מעשי ייכביה הרעים אל חיק ברהם אחריהם ‪ .‬הג׳ מצד‬
‫ידיעתי באיתן התבונית אייס דעםסען קאננטגיס דער בעזאגרערן אייגענעאפטען געשיקע‬
‫אונו־ צופעללע אללער דינגע וזם״א ״גדל העצה ורב העליליה אשר עינך פקוחימ על כל דרכי בט‬
‫אדם״ וכו׳ ר״ל אחרי שאתה משגיח מל מעשי יושני ירושלים הרעים ומכפט צדקך מחייב שתענישם‬
‫מתה על יד הכשרים הנה לא נעלמה עמך לכידת העיר על ידם אחר שעם״י גזרתך תהיה הרעה‬
‫הזאת‪ ,‬יאחרי כי נודעת לך כל זאת מדוע תלוני לאבד כספי ללא הועיל נקטתי השדה במס חרבן‬
‫הארץ אמר כי גס רצונך הוא׳ שישמור האדם את הונו ההכרחי לו לקרן השלמות מפשית‪ ,‬ושלא‬
‫לאבדו לתהו ולדק ?‬
 ‫תשעה וששים‬ ‫בהי‬ ‫שער‬
‫לאלפים ‪.‬אמנם הרעה איא שלפחית לא תשיג אל תיק מ י ‪ :‬ס אחריהם‪ .‬ועל המדההראשינה‬
‫תארי באל הגדול כי ברוב גדלו היא עישה חשר לאלפ־ש ‪,* .‬יעל המרה השרת תאר בגמר‬
‫יי׳ צבאות שמו כי במרת רתמים כיבש את כעש׳ שלא יתפשט יותר אל הדורות ממשכים ‪.‬‬
‫אמנם על העני! השלישי אמר גדול העצה ורב העליליה וגו׳‪ .‬וכל הכתיבים הנמשכים אשר‬
‫בהס נשלם המופת בנםיונות גרונות אשר א״א להכחישו‪ .‬ואס כן הוא מבואר שצרת המיר‬
‫זחרבן האר־ן לא נעלם ממך כמי)שתתס והמיר נתנה ביד הכשרים הנלחמים עליה מפני‬
‫החרב והרעב והדבר אשר דברת והנך רואה ‪ .‬כלומר אתה גזרת ואתה רואה בעיניך הגזירה‬
‫קיימת ועס כל זה אתה אמרת אלי אדני י הוה קנה לך את השדה בכסף והעד עדים והעיר‬
‫גחנה ביד הכשדס ומה תועלת בתת הכשף ותשאר הארץ בידם הרי זה דבר של תימה ואף‬
‫על פי שכבר עשיתי למלאת הדבר כאשר יצא מפי חנמאל מ ה אפשר שלא כוץ ממך המאמר‬
‫ההוא אשר דבר‪ .‬והנה היתה התשובה הנכונה אני יי׳ אלהי כל בשר הממני יפלא כל‬
‫דבר כי זה התואר רציני אלהי כל בשר יורה על הפלנת ההשנחה בכל מורשי לבב האדם‬
‫והעולה על הרוח לעשות או לדבר כמו שנאמר )במדבר י״ו( אל אלהי הרוחות לכל בשר‬
‫האיש אמד יחעא וגו׳ )שס כח( יפקוד יי׳ אלהי הרוחות לכל בשר איש מל‬
‫העדה והכוונה כשם שלא נסתפק׳ בשלא נמלס ממני ענין מצב המיר ובנותיה מצד‬
‫שעשיתי השמים ואת הארץ וכו׳ וגם מצד שידעתני נדול העצה ורב העליליה להשכיר ולהעניש‬
‫טיפ דרכי בני כאדם המפורסמים והנסתרים כן יש לדעת מהיותי אלהי כל בשר שלא נעלם‬
‫ממני דבר מהעולה על רומס ושעל מנת כן גליתי את אזנך כי ידעתי ידבר אליך על האופן‬
‫ההוא ויפה דקדקת כשאמרת ואדע כי דבר יי׳ הוא ‪ .‬אמנס מל מה שתמהת מליו מאבוד‬
‫הממין וביטול המעשה תדע שאינו כן כי עוד יקנו בתים ושדית וכרמים בארץ הזאת‬
‫כמו שכתוב בארוכה מד אומרו ונטעתי׳ בארץ הזאת באמת בכל לכי וככל נפשי וכתיב ונקנה‬
‫השדה בארץ הזאת אשר אתם אומרים שממה היא מאין אדס ובהמה נתנה ביד הכשדי׳‬ ‫י‬

‫שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד טדיס בארץ בנימין ונו׳ ‪ .‬וטל כל פנים‬
‫צריכים אנו לומר כי תפלת ירמיהו קדמה לאומרו)ירמי׳ שס( אל ברוך בן נריה עוד יקט‬
‫בתים אלא שבתמלה אמר כה אמר יי׳ מיד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת לענין‬
‫גמר טעס הצור שצוה לברוך ליקח את הספרים ולתתס בכלי מרש למען יעמדו ימים רבים‬
‫ואמר כך ספר המנץ כלו איך היה וכמוהו כמה ספורים בתורה וקרא מסייענן שאמר ואתפלל‬
‫אל יי׳ אמרי תתי את ספר המקנה אל ברוך בן נריה כלומר אחר שנתתו לו לבד ולא אמר‬
‫שאמרתי לו טוד יקנו בתים וגו׳‪ .‬נס כי מאמר בי כה אמר יי׳ עוד יקנו בתים וגר‪ .‬הוא‬
‫בפסיק פרשה לפניו ולאמריו יא׳׳א להיות בעני] אמר כי איך הוקשה אליו הענץ אמר שנלה‬
‫לו סודו‪ .‬והנה טלה יפה פי׳ פרשה זו שיש בה קצת פקפוקי׳ ‪ .‬ונתבאר מה שרצינו אליו‬
‫מהיות אלו הקניגים המצינייס הכרתיים לאדם כי על ק ראוי להשתדל לקנותם ולשומרם‬
‫שלא להוציאם אלא לצורך ידי בזה לביאור הקידס‪:‬‬
‫והנה אס כן יתמייב הנמשך והוא צורך ההישרה התורנית להתנהנ בהם מל הדרך שאמר‬
‫המכס )קהלת ז׳( טוב אשר תאמוז בזה ונס מזה אל תנמ ידך כי הנה זה צריך‬
‫שימור ומזיק גדול‪ .‬ואני הנה ראיתי כי זה הוא יטנין המכוון בכל מה שהפליגה התורה‬
‫לציות ולזרז בטנין שמטת הארץ כלליה ופרטיה שעקרו הוא בפרשה הזאת הנכבדת וסעיפיה‬
‫וסנסניה ייצאים אל הרבה מקומות זולתה ‪ .‬בפרשת משפטים והשביעית תשמטנה ונטשתה‬
‫ו ט ׳ ‪ .‬בכי תשא במריש ובקציר תשבית‪ .‬במשנה תורה )דברים טיו( וזה דבר השמטה וגו׳ ‪.‬‬
‫והנה‬
‫‪,‬‬
‫•יעל המדה המית תאר בגמר וכו׳ להבין דבריו פה עיין ביאורו למעלה דף פ״א כביאור מסז״ל‬
‫‪,‬איזהי גמר הכובש את יצרו׳‪.‬‬
‫קטן‬ ‫וששים‬ ‫תשעה‬ ‫בדך‬ ‫׳יעי‬
‫ו מ ה באמת כפל הצואוח ורבוי האזהרו׳ וארך הדברים נדבר יעידו על עוצם כתומלת‬
‫כמכוון מהם למצוויס‪ .‬ועוד הוא גלוי דעת והערה נפלאה וזה שהמטירה התורה במצוה‬
‫כזאת והפליגה ליעד עליה כטונשץ הרבים והעצומים והגליות כמו שגאמר בפרשת הבריח‬
‫)ויקרא כיו( אז חרצה הארץ אה שבתותי׳ וגו׳ • כל ימי כשמה תשבת וגו׳ ונאמר )שכ( וזכרתי‬
‫את בריתי יעקב וגו׳‪ .‬והארץ תמזב מהם וחרץ את שבתותיה וגי׳ כמו שיחכאר שם ב״ה‬
‫וזהו מנץ מבואר מגלית בבל‪ .‬וחדל אמרו )אבות פיה( גלות בא לעולם מל שממת הארץ‬
‫ויש לתמוה למה תהיה כזאח מל חטא זה‪ .‬כמקנא ככ״י לארצו על המנודה יותר מדאי והלא‬
‫מוחן מהנח ארוזח נהלה לזולתו במין יפי הוא טחן למכיר! נ ה כרצונו ‪ .‬ואס הכביתם‬
‫ההיא תהיה לצורך טבודת האדמה כמנהג מובדיה כמכניהץ אותה קצת שנים כדי כממליף‬
‫כח להוסיף על חבואחה די להם בכיידטיכ סוד טבודחה אם יכמטו ואס יחדלו מיטימ‬
‫פירוחיה יהיו פינכס ולמה יגלו מעליה נפונש זה ‪ .‬אין זה כאמת רק כי בנפשנו דבר לגלוי‬
‫את אזנינו• ולהטיר אח לבנו בהציב לנו ציונים גדילים ונוראים וליפמיד סימנים רבים‬
‫וטצומיס לפקוח עיניס עורות הבקועות בדמיוני רטולכ כזביו וחבליו המוכרים אותה לצמיתוה‬
‫לעבוד את הרדמה מבודח ענודה ופלודה מכאצמדפרדיכ והמה קבלו טלייס ככיבוד אלהים‬
‫מאהבה ‪ .‬והנה לכלח מביח כלא יושבי חשך ולי־וציא ממסנר אסירי כתאווה האחוזים בחבלי‬
‫הבלי זמנם ‪ .‬פס לנו נרות מאירות ופתח לט חלונות כקיפוח באלו הטנינים הנכבדים והציב‬
‫לעינינו סימנים מובהקים במניני המכך זמננו ימינו כביטיתינו וכמחינו אכר לא נוכל‬
‫להחטלם מהס כי אם בשנעץ ובשרון ובתמהון לבב‪ .‬הלא נפקח עיטכ לראות כמה פעמים‬
‫נצטווינו בתורה כאלהית למנוח ששת ימים ולשבות אמד‪ .‬שד צוה למטת בכל שנה כבטה‬
‫סבונים מאלו ולטבוח הקף אמד מהם מכבטה שבושת כמוזכר בפרשה כטברה‪ • .‬י מ ה כמו‬
‫שנצטוינו טל זה הסבוב הקטן והקף כבמה סבוביו הנמנין בתגיטה היומית יצוה ג״כ למנות‬
‫מספר אמד מהתנוטה השמכיה הנכלמת בכנה אמת ושיטכו ממגה סביב אמד גדול של‬
‫שבעה תנועות והיא מזכר בתמלת הפרשה שנאמר שש בנים תזרט כדך וגו׳ ובמה השביפית‬
‫שנת כנתון יהיה לארץ ונו׳‪ .‬וספרת לך ז׳ כבתות כנים ז׳ כנים ז׳ פעמים וגו׳‪ .‬והנה המספר‬
‫כראשון שנצטוינו למנות ימינו בסבוב א׳ והקף כנכי שינוניו הוא מנואר שהוא לרמוז ולהישיר‬
‫אל מה שמוייב לנו ידיטתו מאמתת הבורא יתטלה בטצמותו ומיוב קייס מצותיו וחקותיו אשר‬
‫בתורתו י כי מ ה טנין טבורה הששה ימים ושטתת השביטי הוא טדות נאמנה שהשלם נברא‬
‫ברצון הבורא אמר כהיה נעדר מציאותו מה שנטלס מטיני הרבה מהמט־יניס כמו שכתבנו‬
‫בפרכה ויכלו שטר ל׳ טיץ טליו‪ .‬והנה זה יהיה אות ומופת שמלט לאמתת מציאותו כי כל‬
‫המודה‪ .‬בחמש עלזה האופן אין צריך ש ד מופת לאמתת מציאותו כש שכ׳ הרב המורה‬
‫פרקיב׳ מלק שני הי המתודש יורה רוראה אמתית על אמתת מחדשו‪ .‬וזו תראה טינת מאמר‬
‫)שמות ל״א( ביני ובין בני ישראל אות היא וגו׳‪ .‬כי ששה ימים טכה ה׳ ונו׳‪ .‬ירצה ט ביט‬
‫ובינינו ובין כל מאמיני הממש אין צריך ש ד אות ומיפת למציאותו אלא כי ששת ימים וגו׳‪.‬‬
‫והרי זאת היא האמונ׳ הראשוני הממוייבה לכל בטל דת מפאת טצמו י ה ׳ ‪ .‬שנייה לה שזה‬
‫האליה‬

‫*והנה כמו וכו׳ ר׳׳ל כמו שנצטוינו למנוח ימי השניע > שהן שנע תנועות גלגל היומי לרעת‬
‫הקדמוגיס )אי שבט סיביני כדור הארץ כניכ מרכזה ז־ענען טעגליכע אומדרעהונגען דער ערי־ע‬
‫אים איהיע אקסע עיין מבוא לשער ל״א( ולמנות שנעה שביעית > שהן שיעה פעמים שנע תנועית‬
‫יומיות אלה ‪ ,‬נן נצטייני למנות לערן שמיטת הארץ שנע כניס שהן שנע תניעית השמש כביב הארץ‬
‫לדעת הקדמונים‪ ,‬או שבע תניעית הארץ סביב השמש לדעת האחרונים > )עיין ביאורי שס( ילמנות‬
‫אח״ב שבעה סעמים שבע תניעית שמושיית אלה שהן שבעה שטעות שנה זיעכען יאהר זיעבענטע ‪,‬‬
‫ולקדש אח״כ שנת החמשים לשנת טובל‪.‬‬
 ‫תשעח וששים‬ ‫בדך‬ ‫שעי‬
‫האלוה הנמצא יש רצון וכעס לפניו כביכול‪ .‬והושפעו מאתי הישרות נכונות עליהם יהיו‬
‫האנשים כמי שתכלול אותם התירה האלהית אשר נתנה ליס לםיף השבעה הסבוביס הקטנים‬
‫ההם הנמנים ממחרת השבת שהוא י״מ של פסח כי לא יוכשרו מד מלאת אותם הסביביס‬
‫כמ‪.‬י שנתבאר בפרק ד׳ מהשטר הס׳׳ז‪* .‬ויה הטנין השני נמשך אל הראשון והס ממין אמד‬
‫כמו שהמספרים הם ממין אמד כי מי שיודה שיש אלוה מצוי מוייב לקבל מצותיו בלי ספק‬
‫וכמו שאמר)קהלת י׳׳כ( את האלהיס ירא ואת מצותיו שמור ‪ .‬אמנם ממספרים השניים‬
‫הלקוחים מהתנועה השניית הוא מה שיעורר אותנו אל מה שהיכרחי לדעתו ולהכירו בעצמנו‬
‫ובאופני עניני עסקינו ודרכי תנועותינו בכל מעשינו בימי הבלט ‪ .‬השקפתם יועילו לנו לצאת‬
‫מאפלת מחשבותינו ומשעבוד עבודתינו‪ .‬וזה כי במספר שבע שני העבידה ושביתת השביעיות‬
‫המיר את לבנו והשמיע לאזנינו כי לא שולחנו הנה להיות עבדים נמכרים לאדמה כי אס‬
‫לתכלית אמר נכבד ונפלא ממנו ושלא נתכיין בעבודתה רק לכדי צירך אוכל נפש ושאר‬
‫הספוקים בעוד שאנו משתדלים בהשגת התכלית ההוא העליון כמי שכתבנו בפרק שביעי‬
‫מהשער הנזכר וזאת היא כוונת מתנת הארץ הזאת אל זאת האומ׳ כמו שאמרנו ראשונה ‪.‬‬
‫והוא מה שביארו יפה באומרו כי תביאי אל הארץ אשר אני נותן לכס ושבתה הארץ שבת‬
‫לה׳ שש שנים וגו׳ ‪ .‬ובשנה השביעית וגו׳‪ .‬והיתה שבת הארץ לכם לאכלה וגו׳‪ .‬הכוונה‬
‫שכניסתן לארץ אינה להשתעבד לה ילעבידתה להוציא תועלותי׳ ולאצור פירותיה נקבוץ אותם‬
‫מל יד כדי להתעשר בהם כמו שהיא כוונת שאר העמיס בארצותס כמי שאמר)בראשית ליד(‬
‫וישבו בארץ ויסמרו איתה והארץ הנה רחבת ידים לפניהם ‪ .‬רק הכוונה כדי שיעמדו על‬
‫טצמן וידרשו שלמותם כפי רצון בוראם ובין כך יסתפקו מאשר יצטרכו לכדי מיותם ולא ימסר‬
‫כלליהם כמו שנזכר בפרשת ה מ ן ‪ .‬ולקיים ולחזק זה הטנין ההכרתי להס נכתב ונמסר בידם‬
‫לסימן גדול שיעבדו אותה שש שנים וישמטוה בשביעית כדי שיודע להם כי לא בכח עבודת‬
‫האדמה יגבר איש ‪ .‬אבל שעבודתם הוא דבר ששובתין ממנה לשם יי׳ כמו שפירש ואמר‬
‫יהיתה שנת הארץ לכם לאכלה וגר ‪ .‬ירצה שטנין שבת הארץ וטעמו הוא בדי שיודע לך‬
‫שאין המכוון לך מעבודתה ומכל שאר טסקיך רק מה שיצטרך לכס לאכלה לך ולעבדך ולאמתך‬
‫ולשכירך ולתושבך הגרים עמך שהם אביוני העם כמו שפירש במקום אמר )שמות כ״ג(‬
‫ואכלו אביוני עמך והיותר מזה ראוי להמרימו ולתתו מאכל לבהמת השדה ולמית הארץ כמו‬
‫שנאמר )שם( ויתרם תאכל מית השדה וכן אמר ולבהמתך ולמיה אשר בארצך וגו׳ ‪ .‬ולזה‬
‫‪5‬וה בדבר השמטה )דברים ט״ו( שמיטכל בעל משה ידו יאשר ישה ברעהו‪ ,‬כי קרא שממה‬
‫ליי׳‪ .‬יהכלל כי ברבות הטובה רבו אוכליה ואין לבטליה בה זולתי הצורך ההכרחי אשר לא‬
‫ימסר בשום זמן כמו שיבא והנה כאשר נתן הסימן הנפלא הזה בכל טסקינו ואופני‬
‫השתדליותינו סמך לו מאמר וספרת לך שבע שבתות שנים ונו׳ ‪ .‬והוא מספר הסבובים אשר‬
‫יטשה מהם ההקף הגדול הנקרא עולס בפני עצמו והוא היובל כמו שאמר ועבדו לעולם‬
‫לטולמו‬
‫*וזה הענין וטי ר״ל יען כי מנין ימי השטע ומנין שבעה שביעית לעומר הס ממין אחד ‪ /‬כי‬
‫מקור שניהם התנועה היימיית דיא מעגליך וואהותנונעהמענדע כעיועגונג דעס טענליכען סכ־הע‪-‬‬
‫תראגדעס רעד זאגגע אדעד דעד ערדע מורים הס גס טל ערן אחד ט המודה בחידוש העולם‪,‬‬
‫ובמציאית ט״ת שהיא מחדשי אשר יירה עליי השבת מחייב ג״כ לקבל עליו עול מצותיי אשר צוה בתורתו‬
‫שנתן לט אחר עבור שבעה שביעות‪ .‬כמאה״כ ‪.‬את האלקיס ירא ואת מציידו סמור׳ ר״ל אחרי שתאמין‬
‫נמציאית טית יסירא אותו אתה מחייב לקבל מלותיו‪ .‬וכמו כן מסכימים גיכ מנין השניס לשמיטה‬
‫ומנין שבועות שנים ליובל‪ ,‬אשר מקיר שניהם התנועה השמשית השנתית דיא יאהרליכע זאגנע‬
‫כעייעטננ יחד לטרות על מיקר אחד שהוא לבלט הרבות ייתר מדי ההכרחי בהשתדלותני &סיף‬
‫קניני הזמן ולחשנס רק כאמצעים ל ק ק המכלית האמיתית‪ ,‬לא כתכלית בפני מצמס כמבואר כבר‬
‫בתוכי השטר ‪.‬‬
‫קמח‬ ‫תשעה וששים‬ ‫בדך‬ ‫שער‬
‫לעולמו של ייבל להראות לארס סוף זמני יסוד תכלית עולמו אשר ימשך לו מההישרה‬
‫הקודמת‪ .‬וזה כי כמו שהדבר המיוחד ליובל הוא כי אחיזית הארץ הנמכרות לצרכי בעליהם אשר‬
‫לא נגאלי כלם ישובו למזקתס הראשונה בשנת היובל וגס העבדים הנמכרים לשש והנרצעיס כלס‬
‫ישובו איש אל משפחתו‪ .‬כן הוא סוד האדם יסיפי בהתכהגי על העצה היעוצה שסופי שיתקיים‬
‫בו מה שאמר החכה בסיף החקירה)קהלת י״ב( וישיב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשיב‬
‫אל האלהיס אשר ‪:‬תנה ‪ .‬יהוא עמן היובל ממש שישיב בי החלק הארציי למקומו המוטבע לו‬
‫מתחלה באומרו עד שוב־ אל האדמה אשר ממנה לוקחת ‪ .‬והחלק האנושי העצמי להדבק‬
‫ביחוס משפחתה ובית אבי; אשר נאמר עליי )בראשית ב׳( ויסת באפיי נשמת חיים ונו׳ •‬
‫שיה לאומרי ושבתה איש אל אחיזתי ואיש אל משפחתו תשובי‪ .‬והיא מה שיזרח עליך אורו‬
‫כ׳ תשים עיניך על הכתיבים בהשקפה זי באומרו וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים‬
‫שבע העמיכ והיו לך ימי שבע שבתות השנים ונו׳‪ ,‬וכבר כתבתי אליך בשער נ״ט הפ‪1‬ה‬
‫נכבדת גיל זה במנות לך ולעצמך שבע השביעייה האלו שיעידי על החדישים והשנויים‬
‫הטבעיים שיתחדשו לארס בהם ואמרתי כי מאמר והיי לך שבע שבתית השנים תשע וארבעים‬
‫שנה דוקא הוא ‪ .‬שיש טיניך עליי ‪ .‬וכן אני אומר עכשיו כי זה המספר הוא נועד לכל חי‬
‫אשר על סיפי אמר וקדשתס את שנת החמישים שנה וקראתם דרור בארן לכל יושביה כמי שחזר‬
‫ואמר יובל היא תהיה לכס כלומר שימי לבבכם כי לכם ועליכם תהיה זה הסימן ועלעצמיכס‬
‫איי אומר ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתי תשובי כמו שנתבאר ‪ .‬ולהיות ענין‬
‫השביתה הוא הדרך הנכון המגיע א; זה התכלית הגדיל כמו שנזכר חזר ואמר כי גס זה‬
‫יושכל מענין היובל הזה כ׳ שנת היובל היא משיתפת לשאר השמטית באיסיר העבידה‬
‫והפקר התבואות ‪ ,‬הוא מה שפי׳ ואמר יובל היא שנת התמשים שנה תהיה לכס לא תזרעו‬
‫ויו׳‪ .‬כי יובל הוא קדש יהיה לכס מן השדה תאכלי א־ ת־יאתה‪ .‬לימר שצמצום העסקים‬
‫וטוב הגבלתם יגיעיהועד הנה‪ .‬והוא מה שדקדק מאד במה שאמר שנית בשנת היובל הזאת‬
‫תשיבו איש אל אחיזתי יאלי אל משפחתו לא נאמר לפי שבזה נא כיון רק לזרזו טל מיעוט‬
‫העסק ובמה יתרצה בזה כי אם בהזכירו יום שיבו אל אחזת ארצי ועפרו כי ידע כי לא‬
‫יועיל הון כבסיס וכבוד ביום ההוא וכמי שכבר בא הטנין בשמטוה‪ .‬ולפי שנמשך מזה יישר‬
‫התכונה וכל מרה טיבה בהגבלת התשיקות וצמצם החמדות בקנינים העולמיים אמר בסמוך‬
‫וכי תמכ־־ו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו במספר שנים אחר‬
‫היובל ויי׳‪ .‬לומר כי יגיע מהמוסר הקודם או המוסרי׳ כי הס מעצמם ויושר רצונם וטוב‬
‫לבבם לא יחפצו בעול ובאונאת וכאשר ימכרו ממכר או קנה אותו יזהרו מהאונאה בו‬
‫כקונה כמוכר ולא יקחי זה מזה רק מה שיאות אליו לפי ממכרו לפי רוב השנים ולס׳ מיעוט‬
‫השניס כי מספר שני תבואות הוא מוכר וקונה לא זולת ‪ .‬ולזה חתם ואמר ולא תונו איש את‬
‫עמיתי ויראת מאלהיך אני ה׳ כי זה מה שכיין מהמציה הזאת ומכל המצות כלן ‪ .‬וזה מה‬
‫שכוונו באומרו ועשיתם את חקותי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אותם וישבתם לבטח‬
‫טליה ‪ :‬ולפי שהשביתות ההנה הם סימנים אלהייס נתנם האל יתעלה כנגד כטבע‬
‫ובהפך ממה שינהט אנשי הארץ ההיא בעמדתם אמר וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית‬
‫הן לא נזרע ולא נאסף וט׳ ‪ .‬וצויתי אח ברכתי לבס בשנה הששית ועשת את החמאה‬
‫לשלש השנים וגו׳‪ .‬והוא נסיון נפלא טל דרך הביאו את כל המעשר אל בית האוצר‬
‫וגו׳ ובחנוני נא בזאת אמר ס׳ צבאות אם לא וגו׳ )מלאכי ג׳( וכיש שיהיה הנס נפלא‬
‫מאד כשיצורף אליו שנת היובל וכל זה הוראה עצומת צהיוח הטנירס מסומם למה שאמרט‪.‬‬
‫ואחר זה אמר שימשך ג״כ מהרחקת האונאה הנשרשת בס לסבה שקדמה כי גס כי ימוך‬
‫בטל השדה ומכר מאחוזתו אחרי נמכר גאולה תהיה לו אס נרי קרובים אס‬
 ‫תשעה וששים‬ ‫בהר‬ ‫שעי‬
‫נדי עצמו קידם שיגיע היובל ולא תרע עין הקונה לחשוב את שגי ממכרו והשיב את העודף‬
‫לאיש אשר מכר לו ושב לאחוזתו באופן כלא יהיה ביד הקינה אותו עד היובל אלא כשלא‬
‫מצאה ידו כדי גאולתו וכן העני] בבתי החצריס וערי הלוייס משסע אמד יהיה להם בכל‬
‫זה ‪ .‬האמנה כי במכירות בית מושב עיר מומה החמיר יותר על המוכר באומרו והיתה‬
‫גאולתו עד הוס שנת ממכרו ימיה תהיה גאולתו ואס לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה‬
‫וקס הבית אשר בעיר אשר לי מומה לצמיתות לקונה אוחו לדורותיו לא יצא ביובל‪ .‬והיה‬
‫זה כדי כלא יקל על האדס למכור ביתו אבר בכרך כי היא צירך נדול אליי)לא יסמוך על‬
‫הגאולה ברוב שניס ‪ .‬אמנם אש תדחקהו השעה ויצטרך למכרו שימצא קוניס‪ .‬שאס היה‬
‫בידו לגאל כשירצה לא ימצא מי שירצה ליליציא ממונו בבית אשר איני מוציא ממנו שירות כדי‬
‫דמיו אלא אס רצה לדור בו ואס יגאל לא נבלמה כוונתו ונמצא זה מת ברעב או בצער אמר‬
‫והרמבין ז׳׳ל כתב מפני שאין צירך הבית אל הפרנס׳ כצורך השדה ושנתנה לו גאולת שנה‬
‫ראשונה כדי לצאת מידי מרפתו‪ .‬והנה באמת אני רואה מרוצת זה הענין כמרוצת הראשון‬
‫יתשלוס מה ש־נימ מהישרת ספירת השמטות וקדוש היובל בסין!‪ .‬וזה כי כמו שהאדם‬
‫נמשל ראשונה לעולמו של יובל כמו שאמרו )אדר״נ ס׳ ל״א( שהוא עולם קטן‪ .‬כך עכשו‬
‫‪1‬‬
‫המשילו לבית כמו שכתבנו בשער ח׳‪ ,* .‬כמו שהמשילו יחכם באומרו )קהלת י׳( ובשפלות‬
‫ידים ידלוף הבית ובאומרו )משלי כ״ד( בחכמה יבנה בית‪ .‬גס המשילו לעיר מומה כמו‬
‫שאמר טיר קטנה ואנשים בה מעט וגו׳)ק־לת עי(‪ .‬ואמרו חדל)נדרים ל״ב‪ (:‬עיר קטנה‬
‫זה הניף ואנשים בה מעט אלו האיברים‪ .‬ומפורש מבואר אמר )משלי כ״‪ (:‬עיר פרוצה‬
‫אין מומה איש אשר אין מעציר לרוחו הנה כי כאשר יש מטצור לרוחו ומושל על תאותו‬
‫הנה הוא עיר מוקפת חומד‪ .‬יעל כיוצא בזה נאמר )•קהלת טי( ומלט הוא העיר בחכמתו‪.‬‬
‫ואמר כי האיש אשר לא ישמע לקול התירה הזאת במשוך בקרן היובל קולית אלהיס של מפשעת‬
‫ומידות על הדרך שנתבאר ומכר את ביתו והוא המוכר עצמו כמו שנזכר וזה כי נמסר ביד‬
‫יצרו לתתו בעבודת עבד למלאכי! העולם הנה אס עדין נשאר הבית בצורתו להיות בית‬
‫מושב ותומת העיר לא נס־צה במילואה אם שלא זכתה ליפרד תלקיו זה מזה תכף ומיד‬
‫טל האופן שזכרנו במלאת לי היובל ויוא עת צאת נפט או לפקודות הקרובות אשר אמרו‬
‫)מ״ק כ״ז ־‪ (.‬שלשה לבכי ושבעה להספד שלשים לג״ק ותספורת אשר כתבנו ענינם שער‬
‫נ״ט הנזכר ‪ .‬הנה לא תמנע מהיות גאולתו עד תום שנת ממכרו יהם מספר הימים שהזטרי‬
‫מז״צ‬
‫*וכמו שהמשילו וכוי‪ ,‬כיו״תי כי כמו שמצות קריאת הדרור בשנת הייבל וקידושה רומזים על יציאת‬
‫האדם‪ ,‬אחר עביר שנות חייו אשר נהם היה עבד לעניני זמנו‪ ,‬לחפשי כבוא יום פקידתו‪ ,‬כן רומז‬
‫גם דין בית בעיר אשר לא חומה ׳גאולתו עד מצאת לי כנה תמימה‪ ,‬על האדם‪ ,‬כי כמי שידמה‬
‫האדם לעילם קטן בעבור חלקיו השונים ‪ ,‬כן ידמה גס לבית וצעיר‪ ,‬ואס היה רק כעיר אשר אין‬
‫חומתה פרוצה במילואה‪ ,‬ר״ל ששם לפעמים מעצור לרוח תאיתו לבלתי רדוף מבלי חכך אחר תשוקותיי‬
‫הגופניות‪ ,‬אז ימים תהיה גאולתו‪ ,‬ריל נמשך שנים עשר חידש יתאבלו בניהם ובנותיהם עליהם ‪.‬‬
‫ויבקשו עליהם רחמים‪ .‬לנסר על עונס ‪ ,‬אסר אילי חטאי לעבור על שס״ה אזהרות ר״ל מצות אשר‬
‫לא תעשינה‪ ,‬יע״כ ייס לאזהרה ייס לאזהרה ייתן דמו לכפרה בשהייה ימי שנת החמה‪) ,‬הרב דל מפרש‬
‫העני ן לדעת רבי בערכין ל״א ע״ב שאמר מונה שס״ה ימים כמכין ימית החמה‪ ,‬אבל לדעת החכמים‬
‫שהלכה כמיתס המ‪:‬סר הזה הוא רק על צד הקירוב‪ .‬איגגעפע־ד‪ ,‬כי גאולת בית עיר חימה היא‬
‫לדעתם עד מלאת שנה תמימה משנות הלבנה שהן רק שנ״ה ימים י ואס נתעברה השנה עד מלאות‬
‫גס חורש העיבור שאי משפר הימים שפ״ה ימים( אפש אס לא יגאל עד מנאות לי שנה תמימה‪.‬‬
‫יען כי היה בחיתי איש אין מעציר לריח תאותי כלל וכעיר פרוצה אשר אין חומה לה; אז יקום הבית‬
‫לקינה אותו לדורותיו וכוי‪ ,‬ר״ל האיש הזה כקניןעולס וכעבר ל־ומרי יחשב‪ ,‬לא יצא עוד ביובל לחפש׳‬
‫להטהר מעיניי‪ ,‬ולהיטות על זה‪ ,‬שרומז הנ׳ עצ ב׳ מיני אגשים כאלה‪ ,‬נכתב אשר לא חומה‬
‫באלף ונקראת ברו‪,‬‬
‫קטמ‬ ‫תשעוז וששים‬ ‫בדך‬ ‫שער‬
‫חז״ל)שבת קנ״ב‪ (:‬בשנים טשר חדש שהנשמה מולם ויורדת כי זה ודאי יספיק למרק את‬
‫נפשו ששה חדשים בשמן המור וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הייסורין כי בזה יבא אל‬
‫פני המלך ה׳ ולא יוחלט ביד הקונה אוהו אבל ימים תהיה גאולתו‪ .‬אמנם אס לא יגאל מד‬
‫־‬

‫מלאת לו שנה תמימה כי ובו הפרצות והבקיטות טצמו ראשיהן טד שלא הספיק זה היומן‬
‫למרק אותו והיה זה מפני שלא הוקף עצמו בטצה אשר קדם זכרה וקס הבית אשר בטיר‬
‫אשר לא חומה לצמיתות לקינה אותו לדורותיו לא יצא ביובל‪ .‬וראה נפלאות מתורתייי‬
‫האלהיות בכחבה במסורח אשר לא חומה נאל״ף כי ודאי לא היה לו זה אלא מפני היוחו‬
‫מיר פווצה אין חומה כמ״ש החכם‪ .‬וזה משפט הנדונים בגהינם שנים משר חדש שאמרו‬
‫חז״ל )עדיוה פ״ב מ״י( כי יש מעם נכון לקצכה זו שאמרנו ימים ההיה גאולחו אחר שנדוט‬
‫שס ימי הסכוב הגדול שבו נמט ימי שנוהיהם שנאמר וספרה לך שבע שבחוה שנים שגע‬
‫שנים שבע פעמים כאשר זכרנו ראשונה כי בזה יחשב שנמנו כמספר הימים אשר הרו אה‬
‫האדן וחטאו עליה בשס״ה אזהרוח אשר לא חטשינה ואשמו בהגה‪ .‬וזה טעם האבל הנמשך‬
‫כל י״ב חדש)מרק כ״ב‪ (:‬כי ראוי שכל ימי היוחס בצטר ידאגו קרוביהם טליהס ויבקשו טליהם‬
‫רחמים מצורף למה כחוייב לאדם מהדאגה והטצב הימים האלה במספר כמו שאמרו כפ׳‬
‫הרואה )נ״ח ‪ (:‬אין המה משחכח מן הלב כל שנים טשר חדש מאי קראה נבכחה׳ כמה מלב‬
‫הייתי ככלי אובד)תלים ל״א‪ (.‬והטעם כי כמו שהכלי האובד אדם דואנ טליו ולא מתייאש‬
‫ממנו כל שנים טשר חדש כי טל כן אמר בפ׳ אלו מציאות )כ״ח ־( שהמוצאו חייב להכריזו‬
‫שלשה רגלים שהוא המשך שנה תמימה כגון שמוצאו קידם הפסח ותו לא בעיא דמכאן‬
‫ואילך יש יאוש בעלים כמו שפירש רש״י ז׳׳ל‪ .‬כן הפגין הזה בלי ספק כי האדם בעברו על‬
‫כל אחד מפרקיה זכור יזכור מה שהיה שמח עם קרובו אביו או אחיו או בט או אוהבו‬
‫אשחקד בפרק הזה ונתחדשה עליו דאגה גדולה כמו שהיה זה שאבד ממנו החפץ ומצב ‪.‬‬
‫אמנם כשעברו עליו כל פרקי השנה פעם אחת הנה מכאן ואילך נחלש העצב מייני כי מעתה‬
‫לא נתחדש לו מנין מאשתקד פד הנה וכבר פלה קצת מזור אל מכאובו ולזה אמרו במסכת‬
‫שמחות )פ׳ י״ד( לאחר שנים פשר חדש לא יזכירנו כל מקר שהיה ר״מ אומר משלו משל‬
‫למה הדבר דומה לאחד שהיה לו מכה וחייתה ובא רופא ואומר לו חן לי מכה זו ואני קירפה‬
‫וחוזרה ומרפא אוחה וט׳ והנה כל הדברים האלה פולין כהוגן וראוי לצרפן פס מה‬
‫‪k‬‬

‫שכתבנו בשער כ׳׳ב כמנין אומרם ז״ל)שבח קנ״ב ‪(:‬כל שנים משר חדש הגיף קייס והנשמה‬
‫עולה ויורדת וכו׳‪ .‬כי הכל מסכים וצודק יחד וראוי שיושם אליו לב במקומות האלה‬
‫מתורתינו האלהית‪ .‬והנה עם זה תראה כי המספרים האלה אשר בם נתחקו הישרות אופני‬
‫טמלינו ועסקינו וכל תכליותינו הנה לא תעבור מצותס בהיות השממית והיובלים בלתי נוהגים‬
‫בארץ כי בהשקפ׳ זאת הם מצות שתוטלתן מנטת לכל אדם ובכל זמן ומקום כמו ככתבט‬
‫אצל המשכן ובגדי כהונה והקומות‪* .‬גם נדט ונשכיל כי החיטא בהנה אינו חוטא באחת‬
‫י־מצית‬
‫*גס נדע וכי׳‪ ,‬אחר אשו העיר הרב ו״ל למעלה על גידל עונש העונד על מנית הנמיטה‪,‬‬
‫יאמר כי אס היא רק לטובת הארץ שתנוח ממטדה שנה אחת בכל שנוע‪ ,‬למען תוסיף תת כחט‬
‫בשנים אחרות‪ ,‬כמנמ אשר ינהגו גם עתה האברים עובדי האדמה שמשביתץ אותה נעבור זה בקצת‬
‫השנים לאסםען איהדע סעלז־עו ניאגגםאל כראך ליעגען‪ ,‬הליא כבר יענשי החידליס לשביה‪ ,‬במה‬
‫שלא חתן הארץ יבילה למכביר בשאר השנים ? ומדיע הסלינ הכי בעינש העיבריס על מצית שמיטית‬
‫וייבלות כל כך ? ריצה עתה לבאר זאת ואימר שהמעס היא ‪ ,‬יען כי העיבר על מציה זי מראה בזה‬
‫שחושב שכל תכליתו ותעודתו עלי ארץ הוא רק לאסוף קניני הזמן‪ ,‬ועי״ז מסיר לנו מההשתדלית‬
‫לקנות השלמית האמיתית ע״י שעילית טינות ונכוחות‪ ,‬ונמשך מוה כי מלך מדחי אל דחי לעשות כל‬
‫מעשה ופעילה רעה‪ ,‬רק למען נציע נצע כשף‪ ,‬יע׳כ נצדק ראוי לו שימש ניותר על חטאו זה‪,‬‬
‫שהוא מקיר ישירש לשאר עבירות הרנה‪ .‬כמו שחחז״ל»קסה אבקה של שטעית יט׳״‪.‬‬
 ‫תשעה וששים‬ ‫בהר‬ ‫שעי‬
‫המצות לבד כי אם בכלן כאחת והוא מפסיד צורתו ומבטל עצמיותו ומזה שהעובר על הרשום‬
‫בת בכתב אמת ראוי לגזור עליו כלה ונחרצה והגליות וכל שאר העינשיס והנה חז״ל שמו‬
‫אבקה על שביעית שרש לכל העבירות כמ״ש )ערכין ל׳‪ (:‬ב<א וראה כמה קשה אבקה של‬
‫שביעית אדם נושא ונותן בפדות של שביעית לסיף הוא מוכי מטלטליו‪ .‬לא הרגיש לסוף‬
‫הוא מוכר שדותיו‪ .‬לא באת לידו עד שמכר ביתי‪ .‬לא באת לידו עד שליה ברבית ‪.‬‬
‫שנאמר כי ימוך אחיך ונמכר לך ולא‬ ‫לא באת לידי עד שמוכר עצמו ‪.‬‬
‫לך "אלא לנר ולא לנר צדק אלא לנר תושב שנאמר לגר תושב ולא לנר תישב אלא‬
‫למטוס שנאמר או לעקר משפחת גר משפחת נר זה העכיוס כשהוא אומר לעקר זה הנמכר‬
‫לעיא עצמה‪ .‬הרי שהורו שכל הפרשה כלה על תימרת פדות שביטית ישהחיטא בהם לסוף‬
‫חוטא בכל הדברים הכתובים אחריו וכלהו איתנהו בה י ואני אומר כי אורך הגלות הזה‬
‫המר לא נמשך כל כך כי אם בעבור יאשר לא שבתנו שמטות האדן באשר אנחנו בקרבי והוא‬
‫מה שנרמז בברית הנזכר באומרו)ויקרא ט ו ( וזכרתי את בריתי יעקב וני׳‪ .‬והארץ תעזב‬
‫מהם ותרץ את שבתותיה בהשמה מהם והס ירצי את עונם יען וביען במשפטי מאסו ואת‬
‫מקותי יעלה נפשם‪ .‬אמר כי אפילו בהיות הארץ שממה ועזובה מהם ירצו את עונס על‬
‫ביטול שביתותיה שנצטויט עלי־ס כי הוא דבר שהאדם צריך ליזהר בו בכל זמן ומקום כמו‬
‫שאמרנו‪ .‬רק אס יחטא בהתרשלות בהתבוננו‪ r‬בכוונה האלהית אשר זה לא יבוא כ״א לבזיון‬
‫התורה והמצות אשר לא יקר בעיניהם והוא אומרו )שם( יען וביען במשפטי מאסו ואת‬
‫חקותי געלה נפשם לבלתי תת לך אלילם לדעת כי אין זמן ומקום פנוי מתועלתם והוא האמת‬
‫בלי שים ספק‪ .‬וצהיות זה האשם המושב אם קידם הגלות או בהמשכו היה מתפלל המשורר‬
‫למנות ימינו כן הודט וגו׳‪ .‬שובה ה׳ עד מתי ונו׳‪ .‬שבענו בבקר חסדך ונו׳‪ .‬שממנו כימות‬
‫טיניתנו וגו׳‪ .‬דאה אל עבדיך פעליך וגו׳‪ .‬ויהי נועם ה׳ אלהיט עלינו וגו׳‪) .‬תהליס צ׳(‬
‫ופירוש למזמור כלו בשער נ׳׳ט הנזכר‪ .‬הנה באמת כל אלו הדברים הם ישרים ומישירים‬
‫אותנו אל אופן טסקינו באלו הטנינים הזמניים ובאיפני שימושנו בהם ואס יבואו קצתן מ״ד משל‬
‫וחידה הנה באמת המשל קרוב לנמשל והחידה למ‪ :‬שנאחר ב ה ‪ .‬והוא הדרך התוריי בכמו‬
‫אלו הטנייניס בדברה טל אוזן שומטת וט״ד שאמר המשורר שמטו זאת כל הטמיס‬
‫וגו׳‪ ,‬גם בני אדם וגו׳‪ .‬פי ידבר מכמות וגו׳‪ .‬אטה למשל אזני אפתח במור חידתי‬
‫למה אירא בימי רע וגו׳‪ .‬הבוטחים טל מילם ונו׳ )שם מ״ט( כמו שנתבאר המזמור בפ׳‬
‫וימי)שטר ליב‪: (.‬‬
‫*והנה אמר שדבר באלי הפרשיות הראשוטת בהישרת הארס בעני! עסקיו ומצד מכורתו‬
‫האדמה והאמזו בה נעתק אל היישרתו בעסקי בני הארס אלו טס אלי אס בממונם‬
‫ואס‬
‫*והנה ונו׳‪ ,‬להבין דבריו פה‪ ,‬עיין ביאורי בראשית ק״ח ע״א ופז אוסיף רק לאמר‪ .‬כי כמו‬
‫שישיער גידל כל דבר גדיל הנלתי נידע באמצעית מרה קענה הנודעת לנו יותר‪ ,‬זא וויא מאן‬
‫ממ־ע אונבעקאננטע נראסע דודךאיין'סעדי• יעקאננמעס קליינערע מאאס מיסםט‪ ,‬דימ כאשר נרצה‬
‫להידיע לזילתנו גודל כברת ארץ ידועה‪ ,‬נאמר ד״מ שהיא בת אלף או אלפיס אמה‪ ,‬ר*ל שתכיל מרת‬
‫אמה הקטנה אלף אי ב׳ אלסיס פעמים‪ ,‬ינאמר מהייבל שכולל שבע שמיטות‪ ,‬יהשמיטה שבע שנים‪,‬‬
‫והשנה י״ב חדשים‪ ,‬והחודש ד׳ שבועות והשבוע ז׳ ימים; כן נידיע תמיד גם תכוטת ימהית הדבר‬
‫היותר כולל בדמותנו אותו אל היותר מיוחד‪ ,‬וויר צייגען דיא בעשאפפענהייט דעס מינדער כעקאנ־‬
‫מען אלגעמייגען דורך דעסטק פערגלייכינג מיט רעם מעהר בעקאננטען‪ ,‬כעזאנדערן א ן ‪,‬‬
‫ד״מ ברצות הכ׳ להורות לגו שנחוש באהבה גם על העז הצימח אמר‪,‬כי הארס עץ השדה׳ דמה בזה‬
‫הדברים שהש זולת האדם שהם רבים וכוללים יותר אל האום שמא מין מיוחד‪ ,‬ור״ל שכמי טאהב‬
‫האדם את כל מין האנושי‪ ,‬ויחוש עליו‪ ,‬כן ראוי לו לחוס גס על עץ השדה שהוא הצומח‪) ,‬ולא על‬
‫»ץ השדה לבד‪ ,‬כיא על כל דבר הוזהרנו לבלט השטסו ללא מעיל‪ ,‬והכי הזטר סה רק הפרס תחת‬
‫הכלל‬
 ‫קנ‬ ‫תשעה וששים‬ ‫כהר‬ ‫שער‬
‫זאם בגופן והתחיל בממון לבד וחתר לכר במה שישתתף פמוהנוף כלו ואמר‪ .‬ופי ימין אמין‬
‫וממה ידו פמך והחזקת בו גר ותושב ומי ממן אל תקמ מאתו נשך ותרבית צייה שיהיה‬
‫אצל ממינם כאלו סם כלס שותפים בו כאחים בגי אב אחד ט לזה הורגל לומר ככל אלה‬
‫הפנינים לשון אמוה ו ט ימוך אחיך ומכר וגו׳ וגאל אח ממכר אחיו וכי ימיך אמיך ומסה‬
‫ידו וגו׳ וחי אחיך ממך וכי ימוך אחיך ממך ונמכר •לך ומך אחיך ממו ובאחיכם כני ישראל‬
‫איש באחיו לא תרדה וגו׳‪ .‬ושרש גדול השי־ישה התורה האנהית בזה מסכים למה שאמר‬
‫)רקרא י״מ( ואהבת לרמך כמוך וזה כי מפולות האהבה ומפשה החסד ראוי שישוערובמדה‬
‫היישר מיוחדת אליהם כמו שהשימור היות־ קצר והיותר מיוחד ישמר שאר השימורים ‪.‬‬
‫הלא תראה כי היובל הוא משוטר בשמיטות והשמיטות בשנים והשנים בחדשים והחדשים‬
‫בשבומית והשבועות בימים והיום הוא סיף כל השימורים הזמטים יבי ישופרו כלם לפי‬
‫שהיא התנומה השלימה הנפשת בזמן יושר קצר מכל זולתה ולזה היא מדת הזמן השבפית‬
‫וכל זולתה הס בהנחה ‪ .‬ובן תמצא בפטן האהבה יש אהבה כוללת והיא היותר חלושה והיא‬
‫האהבה האנושית דרך כלל רציני אשר לא ימצא בין האוהבים רק שתוף האנושית לבד‪ .‬אמנם‬
‫היא משטרת אשר היא חוץ מהמין כמו שאמר הכתוב )דברים כ׳( כי האדם טין השדה וטי‬
‫כלומר כי הטץ שהיא טיב למאכל ראוי למיס טליו שלא להפשיר וראוי לחלק לו מלה מה‬
‫מאהבת האדם בטנין שמירהו‪ .‬והנה זאה האהבה האיטשיה הכוללת השטר אוחה אהבה‬
‫חזקה ממנה והיא אהבת המטרים זה את זה כמו שנאמר )רות ב׳( יהי מכירן ברוך )שם(‬
‫מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ואנכי נכ־יה לומר שנהג ממה באהבה ממין יותר חזק ממה‬
‫שהיה חייב ממה להיותה נכריה ואת זו תשמר אהבת האוהבים ולזו אהבת הקרובים ולזו‬
‫אהבת האחים ולאהבת האחים אהבת עצמו ט היא הא‪:‬בה היותר מצמית והיותר פשוטה‬
‫אשר אליה יכלו כל האהבות כלן ולזה אמר הכתוב ואהבת לרעך כמוך שהאהב׳ המתוייבת‬
‫לחלוק האדם עם זולתו היא מאושי מין אהבה אשר לו עם עצמו‪ .‬ומזה יש ללמוד כמה נתחייב• •‬
‫להצדיק המדה הזאת שהיא מדת הכל ושיעור הכל כ״א״היא חסרה או יתירה כל המשוער בה‬
‫הוא בטעות ואונאה וכמ״ש חז״ל)פסחים מ״ט‪ (:‬על עצמו לא חס איך יחוס מל אחרים ובבר‬
‫דברנו בזה במקומו ובזולתו וטטפ למדט שהמרה אשר בה תשוטר אהבת האחים היא‬
‫באהבת עצמו והיא היחה נסיה למה שייחס כל אלו המעשים אל אהבת האמוה כמו שנתבאר‬
‫מפרשה זו ומזולת׳‪ .‬לא תשנא את אחיך )ויקרא י״ט( י פתיח תפתח את ירך לאחיך)דברים‬
‫נ ח ( ‪? .‬ן בכל מקים‪ .‬כיון בז‪ :‬שלא נשגיח אל רומק מעלית הקירוב אשר בינותינו אם‬
‫הוא משבט אמד או מבית אב אחד אוממשפח׳ אחת או איך שיהיה כלס יהיו אצלך כאחיך‬
‫שתשמר אהבתם במדת עצמך כמו שנאמר ומי אמיך עמך ולא עוד אלא אפילו יטה גר‬
‫‪k‬‬

‫תושב ומי ממך אל תקמ מאתו וגו׳‪ .‬את כספך לא תתן ונו׳‪ .‬וכבר כתבנו )שמר מ״ו( אצל‬
‫אס כסף הלוה את ממי וגו׳ שאין לעשיר להלוות למי* רק ליתן אמנם אם ילוה לא יהיה‬
‫לו כנושה ולא ישים עליו נשך וכן הכוונה בזה‪ .‬אמר וכי ימיך אמיך ומטה ידו עמך והחזקת‬
‫בו‬
‫הכלל‪ ,‬כמו שקבלי מז״ל‪ ,‬טין שבת ק״ה ע״נ ינרמטס הלכות מלכים פ״ו ה׳׳נו( וכן נמצא נכי‪ ,‬כי‬
‫האהבה האנישיש הכוללת דיא ליעכע צור מענשח״ט איש אללגעמייגען תשוער לפעמים‬
‫באהבת המכירים זה את זה היותר מייחדת‪ ,‬להורות בזה על מדרגת אהבה יותר גדילה‪ ,‬כמי שאמרה‬
‫רית‪ ,‬״מריע מצאתי חן בעיניך להכירני״‪ ,‬טיך זא פרייגדליךאלם איינע כעקאננטע צי בעהאנדעלן‪,‬‬
‫‪,‬ואנכי נכריה׳ דא איך דאך פרעמד נק‪ ,‬וכמי כן יאמר הרב !״ל שער הכ׳ בפרשתני אהבת המכירים‬
‫באהבת האחים‪ ,‬שאמר בכל המצות שנזכרו בפרשסנו מכל האנשים היושבים יחד בעיר אחד שם את‬
‫כמו‪,‬כי ימין אחיף ‪.‬וגאל ממכר אחיי‪ /‬להורות שאנו מחייבים בכל אל‪ :‬להשיב כל איש ממנירט‬
‫כרע כאח לנו • ועל אהבת הרע והאח צותה התורה להשיתה לאהבת עצמנו‪ ,‬כמאה״כ‪,‬ואהבת‬
‫לרמך כ מ ו ף ‪.‬‬
 ‫תשעה וששים‬ ‫בהר‬ ‫שער‬

‫בו בטנין שיהיה עמך וזה שאס א״א לו לשלם משני דחקו שיחן לו במתנה אמנם אם אפשד‬
‫שיעשה ההחחזקיח ההוא ע״י ההלואה בנון שיש לו חבואה בשדה או שהוא עתיד ליירש‬
‫וכיוצא אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראח מאלהיך וחי אחיך עמך כי אס חלוה ברביח לא‬
‫יוכר במעשי אחוה כלל כי לנכרי חשיך גם כן ‪ .‬ואס חאמר למה החמיר הבהוב כל כך‬
‫בנשך ההלואות מה לי שכר הממון מה לי שכר בהמה או כלים ולמה לא ישכיר לו מעותיו‬
‫בריוח מ ה ‪ .‬הנס הטעם הוא מבואר כי השוכר בהמה וכלים על הרוב הוא שזכרו למלאכי‬
‫או לעסק שהוא נשכר בו וראוי שיושכרו שניהם וכמ״ש )כ׳׳מ ל״ה ‪ (:‬אין הלה ששה סחורה‬
‫בפרתו של חבירו‪ .‬אמנם הלוה ממנו טל הרוב הוא לווהו להשלים חסרונותיו לספוק ביתו‬
‫או לפרוע חובו וכיוצא וכמו שאמר )קידושין נ״ט‪ (.‬מלוה להוצאה ניתנה והנה אס תשים‬
‫עליו נשך יבא חסרו; על חסרון וחסרון לא יוכל להמנות‪ .‬ועוד שהשכירות בלתי תדיר אלא‬
‫בזמן המלאכי והעסק לבד אמנם ההלוא׳ תמשך כל זמן ומבלי משים נושך כנחש ממון הרבה‬
‫והנה לזה צוה והזהיר מאד שכשילונו לא יקח ממנו נשך ותרבית כלל ויקוה שכרו מהאל‬
‫יתעלה המצוה אותו על כך כי הוא ישלם לו הרבית וכמ״ש החכם מלוה ה׳ חונן דל וגמולו‬
‫ישלס לו )משלי י״ט‪ (.‬והכונה כי הרבית אינו נאסר אלא בין אדם לחבירו אמנם בינינו‬
‫לשמים אינו אסור וכמ׳יש לא השיך לאחיך והקדש לאו אחיך הוא‪ .‬ולזה אמר כי החונן לדל‬
‫הוא מלוה אצלו יתעלה והוא יתעלה הוא הלוה ואס כן מותר לשלם גמולו והוא מה שיאות לו‬
‫לשכר הלואתו‪ .‬וכבר כתב זה החוקר בששי מהממישי מהמדות אמר ולבן החשובים ישיבו‬
‫גמול קל מכרה לאשר טוב עשו ני ראוי לעושה חסד מנס לתת לו שכר ויחזור הוא להתחיל‬
‫ולעשות יותר ע״כ ‪ .‬דרך משל אדס שולח דורון לחבירו טלה מלב אס יחזור לו לסוף שנה‬
‫טלה אחר עדיין יש לו לשטר שהעלה ההוא כבר יהיה כבש או איל אס היה בעדרו וגס בי‬
‫ישלח לו כבש אמר עדיין חייב לו הקדימה וחייב למזור ולהתחיל‪ .‬ואחשוב שזהו מה שכוונו‬
‫באומרו )תהלים ל״ז(וצדיק חינן ונותן כי נוסף על התשלומין עוד חוזר ונותן והוא מזרת ההתחל׳‬
‫ההיא תקרא נתינה מה שהרשע אפי׳ מה שקבל לא ישלם‪.‬והנה מדתו של הב׳׳ה יפה מכלן ולזה‬
‫ראוי שיפורש על זה האופן וגמולו ישלם לו כי מצד שהוא הלוה פורע מה שקבל ומה שיחסר‬
‫בו המליה בהיותו ממונו אצל זולתו ועוד ישלם לו גמול תחת הקדימה ‪ .‬ואמר ויראת מאלהיך‬
‫על האנשים הממאנים לעשות כי הוא צד בזיון כלומר שאינם מאמינים בי שישלם כאלו‬
‫אינו אמוד בכך ולזה חתם אני ה׳ אלהיכס אשר הוצאתי אתכם מארן מצרים למת לכם את‬
‫ארץ כנען לטור‪ .‬לכס לאלהיס והכינה שבדברים גדולים ונוראים דברתי ועשיתי נאס ה׳ ‪:‬‬
‫וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך לא תעבוד בו עבודת עבד כבכיר כתושב יהיה עמך עד‬
‫שנת היובל יעבוד עמך ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו וגו׳‪ .‬כי עבדי הס וגוי‪.‬‬
‫ירצה שאחר שהוקבעו לו יציאות של חירות קל וחומר מחשבות ראוי שלא יושקף אצלו בעיני‬
‫עבדות'רק יהיה אצלו כשכיר כתושב שאף ע״פ שהוא עישה המלאכה נופו משוחרר באופן‬
‫שכשיצא מעמו ישוב אל יחוס משפחתו ואל אחוזת אבותיו ולא ישאר שס עבדות עליו כי‬
‫עבדי הם וגו׳‪ .‬ואמרו ז״ל)תו״כ בהר פיו( שטרי קודם ואפילו במה שמוטל עליו לעשות לא‬
‫חרדה בו בפרך ויראת מאלהיך דלא גרע מנחלת שדה וכרס שאתה שובת מעבודתם שביעית‬
‫הזמן ועוד כמו שנזכר ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת המיס אשר סביבותיכם מהם‬
‫תקנו עבד ואמה וגס מבני התושבים וגו׳‪ .‬לשון רש״י ז״ל אס תאמר א״כ במה אשתמש‬
‫בעבדי איני מושל בעטוס איני נוחל שהרי הז־רתני לא תחיה כל נשמה אס כן מי ישמשני‬
‫מאת הגוים הס יהיו לך לעבדים אשר סביבותיכם ולא שבתוך גבול ארצכם שהרי בהם‬
‫אמרתי לא תמיה כל נשמה וגס מבני התושבים שבאו לישא נשים בארצכם וילדו להם הבן‬
‫הולך אמר האב ואינו בכלל לא תחיה כל נשמה אלא מותר אתה לקנותו כעבד‪ .‬וממשפחתם‬
‫אשר‬
 ‫קנא‬ ‫תשעה וששים‬ ‫בדך‬ ‫שער‬
‫אשר מ מ כ ם ‪ .‬נראה שבא להתיר אתד מן האומות שכא על הכנענית והוליד כן ששחר‬
‫לקמתו ומבני התושבים מתיר בני האומות עצמן שהן האבות שבאו לנור ממכס כארץ ע׳׳כ‪.‬‬
‫והנה זה הלשון הוא מבואר הבלבול שהוא לומר על בני האומות שתי פעמים אמת מבני‬
‫המושכים ואחת ממשפחתם ואחר כך חוזר לומר מבני התושבים מל האומות עצמן‪ .‬אל‪6‬‬
‫שהכוונה אצלי לדעתי לומר כי לכאורה משמשות בני החושבים על הבנים הוא מדכר להמיר‬
‫אותם לעבדים אבל כשחזר ואמר ממשפחתם הרי הכניס אמורים א״כ מה אני מקיים מכני‬
‫התושבים מל האבות עצמן ויהיה מאמר בני התישבים כמאמר בני בבל מ י ארן ישראל‬
‫והיא דרך נ מ נ ה במדרשים ‪:‬‬
‫והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם וגו׳‪ .‬ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו‬
‫בפרך וככר אמרו)קידושין כ״ב‪ (.‬הקונה מבד מברי קונה אדון למצמו לפי‬
‫שמא עמו במאכל עמו במשקה וכו׳ ימזוסת אשתו ובניו מועלים מליו‪ .‬והרי הס הישרות‬
‫על ויתורים גדילים המשחחפים בממון ובשעבוד הגיף‪ .‬ואחר כך הוסיף לומר שאין צריך‬
‫לומר שאס סישראל קנה ישראל אחיו שלא ירדנו בפרך מצד שהוא ראשוגה מבד לו יתברך‬
‫אלא שאם הלך ומכר מצמו למכ״ום שלא ימלים מיניו בי פד שירדנו בפרך למיניך שהרי‬
‫הוא ממלה מליו הכתוב כאלו הוא מצמו ירדנו‪ .‬ואמר וכי תשיג יד גר יחושב ממך ומך‬
‫אחיך עמו ונמכר לגר חושב ממך או למקד משפחת גר אחרי גמכר וגו׳‪ .‬והכוונה שלח‬
‫ישמט מזה במטר מוכרו לגיכ״וס או לפקר של ע״א שעל בל פנים אחרי נמכר גאולה‬
‫תהיה לו אחר מאחיו יגאלנו או דודו או בן דודו יגאלגו או משאר בשרו ממשפחתי וגו׳ ‪.‬‬
‫הנה צוה שלא ישבות לו גואל קריב אי רחוק כמו שנדרש בגמרא)שם ט״ו‪ (:‬מאומר ואם‬
‫לא יגאל באלה באלה לשחרור אבל באחרים לשמבוד ואסיקנא א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן‬
‫זו דברי רבי יוסי הגלילי ורבי פקיבא אכל החכמים אומרים הכל לשחרור והרי זו היישרה‬
‫עצומה בחוק הנדיבות שיבא זה וימסור פצמו לנכרי ויבא הגואל או רחוק ויפדה אותו משלו‬
‫ומגאל ילך לו אל אשר לא ידע בו ולא יראנו עיד‪ .‬והישרינו שוד שלא לבא בעקיפין ע ם‬
‫הגוי ה!ושב בארצנו אשר ידינו תקפה עליו לדין בדיננו כמו שאומר ואם לא יגאל באלה‬
‫ויצא בשנת היובל שאס ידו תקפה מלים יובל מאי בעי גכיה ומס כל זה אמר ומשב פ ט‬
‫קונהו וגו׳ משנת המכרו לו פד שנת היובל יגי׳ ומשב לו כפי שניו ישיב את גאולתו‪ .‬ומתם‬
‫כל אלו המניינים באומרו כי לי בני ישראל מבדים מבדי הם אשר הוצאתי אותם מארן‬
‫מצרים אני יי׳ אלהיכם לא תמשו לכם אלילים וגו׳‪ .‬ירצה השמם שצרתי לכם כל הפניינים‬
‫האלה הוא לפי שלי בני ישראל מבדים וכבר קבלו מול מלכותי והוא השתדלותם בשלימוח‬
‫מצמם כי מל מנת כן הוצאתי אותם מארן ולזה ראוי וממוייב להם שלא ישחמבד לעבודת‬
‫האדמה ולא לשום מסק אמר רק כדי הספוק לבד ואם יפנה לבבכם בהטרד‪ ,‬בעמדות‬
‫הנכריות ההמה ממלה אני מליכס כאלי אתם מובלים את האלילים ומקיימים לכם פסל‬
‫ומצבה ונוחנין לכס אבן משכית להשתמוות טליה‪ .‬כי מה לי שתפזבו פבורתי בעבור עבודת‬
‫הצלמים או בטבור פבידת האדמה כי זה וזה הוא ממשה ההבל ופ״א בידכם אחר שאין‬
‫לכם ממנה זולתי ארומתבס בטוד שאתם גרים ותושבים טליה‪ .‬ולזה אין לכם רק לשמור‬
‫את שבתותי ושבתות הארץ טל הדרך שאמר ולירוא ממקדשי והזדרז אל הטבודה מעשת שם‬
‫כ• אני יי׳ נאמן לשלם שכרכם והרי מאמרים אלו שיים ממש לדכורי )שמות כ׳( אנטילא‬
‫יהיה לך וגו׳‪ .‬לא תמשה לך ו ט ׳ ‪ .‬לא תשתתוה להם וגו׳‪ .‬פד כי אני יי׳ אלהיך וט׳ ‪.‬‬
‫כמו שביארנו הענין יפה שם שטר מ״ה והוא דבר נטן מאד ‪:‬‬
‫ודע נא ראה כי בכל ההישרות האלה דרך כלל היה מתיישר הלל הזקן כמו שמוכימ עליו‬
‫המאמר שזכרנו ראשונה אשר אמרומ טל מאמר ו ט ימון אמין ממן וגו׳‪ .‬שכשהים‬
‫נפסר‬
 ‫תשעה ומשים‬ ‫בדד‬ ‫שער‬
‫נפטר מתלמידיו ממשק העיון התוריי ותושית הלמוד־ והוא נעתק לפרנס נפשו‪ .‬רצוני‬
‫החלק הזן שבה היה הולך ומהלך כלומר שהיתה קשה עליז סרידתו מעסק החל ק השכלי‬
‫שטה בו טמהס והיה הולך ומחזר ומהלך עד שהיו אומרים חלמידיו להיכן הלל הולך שאץ‬
‫דעתו נוחה כפרידה אמר להם כן הוא אבל ההליכה היא הכרחיח למצמל חסד עם חד‬
‫אפסנאי דאית לי בנו ביחאי‪ .‬הנה שהיחה זאת הנפש המתאוה אל המזון והצריכה אליו‬
‫אצלו במדרגח הגר או כאזרח אשר נעה ל־ון‪ .‬ובמה שאמרו לו תלמידיו וכי בכל יומא וכו׳‪.‬‬
‫רצו להורות שכן דרכו כל הימים להלוך על זה האופן מהכבדות ושהכרח כאכסנאי יביאהו‪.‬‬
‫אמר להם וכי האי נסשא עלובתא לאו אכסנאי דהאי גופא היא דהיוס איתא כאן ולמחר‬
‫ליתא כאן כי הנפש האנושית בכלל אשר אמד מכמותיה היא הכח הזן היא באמת יושבת‬
‫אצל זה הגון( כענין אכסנאי לבד וכמ״ש יובל היא וגו׳ ושבתם איש אל אמוזתו ואיש אל‬
‫משפמתו חשיבו על דרך והרות תשוב אל האלהים אשר נתנה )קהלת י״ב(‪ .‬וכמו שנתבאר ‪-‬‬
‫ויימס המזון אליה לפי ש־וא הכרמי להכין הנוף ולהבריאו ולהזמינו לעבודתה כמו שאמר‬
‫המכס )משלי י״נ( צדיק אוכל לשובע נפשו וכאשר כתלני אצל יעקב אבינו לא מת שער‬
‫ל״ב‪ .‬ולזה אמר עליו הכתיב ממל נפשו איש מסד כי האיש המסיד השלס כל תכליתו בהנאת‬
‫הפולס ותשמישו בו הוא מה שיועיל לצורך ההכרמי לבד ואשר יאכל לכל נפש הוא לבדו‬
‫יעשה ולא זולת והס המייס המונבליס אשר עליהם ימיו האנשים השלמים הבני מורין אשר‬
‫אינם עבדים לעסקי העילס וחמודותיו כי כל מה שימסר בהם יוא מעדיף כמ ושלימות‬
‫נפשו השכלית לא כן הרשמים כי כל מה שמוסיפין כמ באלו הדברים המצוניים ללכת בהם‬
‫ובמראה עיניהם מתישין כח נפשם יהולכין ממה באכזריות ממה עד תומה כמו שסיים‬
‫בכתוב אמר ורממי רשעים אכזרי )שם י׳׳ב( כי מה שמרממים על נפשם ביותר לבלתי‬
‫המשיבה בענין אכשנאית כמו שעשה הלל הזקן אבל רם עושים עקר מצורכיה ורוב תענוניה‬
‫הנה בוא אכזריות גדולה אצלה כי לסוף הנפש המומאת היא תמות אלא אס ישוב זה המועא‬
‫ויהמזק בעצמו להמרידה ולהעציבה ולהכאיבה כנגד מה שהוציאה מהשעה מהתענוג ומרוך‬
‫והנה אז יהיו רממיו הראשונים עליה סבת האכזריות באמרונה כ׳ יצטרך להשתדלות גדולה‬
‫לענות נפש ושב ורפא לו‪ .‬וכבר סופר מרשע אמד שהיה נוזל וחומס כל ימי מייו ומלסמס‬
‫בני אדם על הדרכים יבכל מקום שימצא בו י ויהי היוס בהתיצב עבדי מלך לפניו כמשפטם‬
‫והיו מספרים מהאיש ה־וא ומרוב החמס והגזל אשר בידו ויען אחד מהנצביס ויאמר הלא‬
‫ידעה אדוני המלך כי רע ומר אחריתו מראשיתו כי אחר שבא בימים ותשש כמו מלגזול את‬
‫החיים בא בליצה לשלול את המתים אל קברי העם ויקצוף המלך מאד ויצו לארוב אותו‬
‫טל מקום תחנוחו ולתפסו ולדונו כמשפטו‪ .‬וילכו האורבים ויעמדו בלילה ההוא במקום נכון‬
‫הנשקף טל פני הקברות ויראו אותו שהיה בא הליך ובכה ונאק נאקת חלל והיה נכנס לקבר‬
‫המצב לעצמו והיה מוציא שם חבלי ברזל אשר הכין לו והיה מכה בהם טל בשרו מכה‬
‫רבה מאד והיה צועק צעקה נדולה ובקול מרה הוא מוכימ לנפשו לאמר דעי מה עשית‬
‫ראי דרכך בגי בהר ובשפלה איפה לא נזלת ואת מי לא עשקת ומיד מי לא לקמת כופר‬
‫ראי ביתך מקום עפר רמת ותולעת שאי עיניך על שפאיס וראי אנה תלכי מפני בעל הדין‬
‫ואגה מפניו תברחי את משית ואת תשאי את גמולך מרפחך יבבהך וכלימתך ומאלה‬
‫וכאלה דברי תוכמה ונאצה‪ .‬ויראו עבדי המלך האורבים ויתמהו מאד וימס לבבם ויהי‬
‫למיס ויגידו למלך ואל כל נדוליו ויפלא עליהם הדבר ויכנעו הכנעה עצומה כי שמעו לקחו‬
‫מוסר כמו שהאריכו עוד בספורס הלא היא כתובה על ספר הישר הנה שרממי האיש‬
‫המושא הזה בתמלהו ומוסו על עצמו הביאוהו להיות אכזרי מליו בסופו ומי יתן ירבו‬
‫כמותו שהרי יאמר עליו בסגופים ההם גומל נפשו איש מסד יעל המונע עצמו מהם ורממי‬
‫רשעים‬
 ‫קנ‪3‬‬ ‫תשעה וששים‬ ‫בדד‬ ‫׳*עי‬
‫רשפיה אכזרי‪ .‬והגה הטוב טוב מה שהיה מושה הלל הזקן שהיה מתנהל בזה לאס לו גפני‬
‫שלא יצטרך אל זה הצפר כי ישרים דרבי יי׳ בכל אפר נתבאר בזאת הפרשה ובזולתה‬
‫מאלו המניינים וצדיקים ילכו בס לחח לכל אחד מחלקי נפשו הראוי אליו‪ .‬וכן נאמר שם‬
‫טוד במדרש )ויקרא רבה פרשה ל״ד( אמרו טליו טל הלל הזקן שכשהיה נפטר מחלמידיו‬
‫היה מהלך והולך אמרו לו להיכן אחה הולך‪ .‬אמר להם לטשות מצוה‪ .‬אמרו לו וכי מה‬
‫מצוה הלל פושה ‪ .‬אמרו שהם לרחוץ במרחץ‪ .‬אמרו לו וזו היא מציה‪ ,‬אמר להם הן מה‬
‫איקונין ‪ (1‬של מלכים שדם מטמידיס איחס בבתי טרטיאות ‪ (2‬ובבתי קרקסאוח ‪ (3‬ומי‬
‫שהוא ממונה טליהס מהדקן ושוטפן ולא טור אלא שהוא מתגדל טס גדולי מלכות אט שנברינו‬
‫בצלם ודמות דכתיב)בראשית ט׳( בצלם אלהיס פשה את הארס טאכ״ו‪ .‬מנץ שט המאמרים‬
‫אחד הוא אלא שהוסיף בזה השני להורות וללמד כי אשר יטין בהנאותיו טל הדרך ההוא‬
‫שאמרנו מצוה גדולה היא עושה ואף במטשיו הגופיים מטשה אלהים הוא טושה ונוטל עליהם‬
‫שכר‪ .‬וזה מה שרציט לבארו מזה החלק הגוחן סדר נכון בחיים לצאת מזה ומזה במו‬
‫שייעדנו ראשונה ‪:‬‬
‫•והגה לסי שהיות בני האדם נחלוף שטה זו והמייתן על הטובות המדומה אשר חשבום להם‬
‫לעקר היתה סבה חזק‪ :‬להסב לבס מאת הש״י אשר א״א זולתה וגס במבוקשיהס לא‬
‫יחיחדו להם כי זה יבקש לאלהי הכבוד וזה ידרוש לאלהי העושר וזולתו לאל הגבורה וכמספר‬
‫דמיוניהס היו אלהיהס‪ .‬לזה אמר הנביא על הזמן המוצלח אשי יקווה שיתוקן כל זה בו‬
‫כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא בלם בשם יי׳ ולעבדו שבס אחד)צפניה ג׳( וביאר‬
‫הדרך המביאה אל קריאתו יתב‪-‬ך בזה האיפן מההתייחדות ואמר)שם( ביום ההוא לא תבושי‬
‫מכל עלילותך אשר פשעת בי כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך ולא תוסיפי לנבהה עוד בהר קדשי‬
‫והשארתי בקרבך עס עני ודל וחסו בשם יי׳‪ .‬ירצה כי בזמן ההוא לא תבוש האומה הזאת‬
‫מכל העלילות והתחבולות אשר פשעה בלס עד הנה לאסוף ממון הרבה‪ .‬וכמו שאמר בסמוך‬
‫)שם( שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהס לשון תרמית כי המה‬
‫ירעו ורבצו ואין מחריד‪ .‬ירצה כי כשירעו ורבצו ואין מחריד לא יהיה להם צורך אל העניינים‬
‫ההם אשר טליהס יעשו עולה וידברו כזב כי לפעמים הצורך ילמד האדם לשקר ואחר ההרגל‬
‫אמנם יהיה זה בהמצא בס הספוק ולא יהיה להם תשוקה אל היתרונות והוא אומרו כי אז‬
‫אסיר מקרבך עליזי גאותך כי יסיר מקרבם גאות העניניס המדומים אשר גבה לבס בהם‬
‫עד הנה וכמו שאמר)דברים ח׳( פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת ובקרך וצאנך‬
‫ירביון‬
‫‪ (1‬איקונין בל״יע‪ 6««0‬איקאן דאז בילד ‪ (2‬טוטיאות בל״י ‪ ,Tearpov‬טהעאמיאז‪ ,‬שוישפיעל־‬
‫הויז‪ (3 .‬קרקסאית בליי ?ס*?!*אדער;‪ xpixo‬קירקאס ארעד קריקאס‪ ,‬דעד ראמישע צירקוס‪,‬‬
‫איין אפאענטליכעד פ ל י ק ‪ .‬ויא שפיעלע םעראנשטאלטעט וואורדען ובמקומות השחוק‬
‫ה‪$‬לה היו רגילים להעמיד צלמי מלכיהם ‪ .‬ד א יטטאטוען דעד ק^נינע ‪.‬‬

‫•ומה להבין דבריו צריך אתה לדעת‪ ,‬כי כמו שיחדו העמיס הקדמונים אלהיס אחרים כמעט‬
‫לכל הר וגבעה‪ ,‬ממק ועיר ‪ ,‬כמו בנמצא במ׳׳א כ ׳ ‪ ,‬שאמרו לסי דעתס מסכרת נס מהי׳׳ת ״כי אלהי‬
‫הריס ולא אלהי עמ׳ןיס מאי׳‪ ,‬כן יחדו נם לכל תכונה ומעמד איש‪ ,‬או המפעליות נפשיות ש* אלוה‬
‫אחר« וקראו לאחד אלה׳ מכיר הגבורה העושר ההוד והתפארת האהבה והשנאה השלום והמלחמה‪,‬‬
‫ודומיהם ׳ ווש״א הרב ז״ל כי כני אדס המשתדלים רק במחמד התבל ישתנו מאוד בעבירת אלהיהם !‬
‫כי זה יחפוץ יותר ככבוד המדומה‪ ,‬ועיכ יבקש לאלה׳ הכביד‪ ,‬וזה יתאוה להון ולעושר ‪ ,‬ויעבוד‬
‫במחשבתו הנפסדה לאלהי העישר‪ ,‬וכמססר תאוסיהס‪ ,‬כן יהיה מססר אלהיהם א ‪ x‬יעכווו‪ ,‬לפי‬
‫טעותם אפס בזמן העתיד מטיח מביא שיערה ה׳ רוחו על כל גשרלהטר האמת ואז יחפצו טלם‬
‫רק בקנין השלמות האמיתית‪ ,‬והטיב הרוחר מ ט ן להולטס בתום לבס העובדס את אלקיס אמת‪,‬‬
‫טיכ יקראו כולם בשם ה׳ לעבדי שכס אחד‪,‬‬
 ‫תשעה וששים‬ ‫בדר‬ ‫ייעד‬
‫ירביון וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה ורם לבבך ושכחת את יי׳ אלהיך וגו׳‪ .‬כי לא‬
‫תוסיפו לגבהה טוד בכך טל הר קדשי כי יהיו העניניס האלה כלס לכס לזרא ותמעטו המסה‬
‫בס ותסתפקו בהכרחי לבד עד שאשאיר בקרבך טש טני ודל ירצה מסתפק ומצומצם מכל‬
‫אלו הקניינים המדומים ואז יחסו בשס ה׳ מבלי שים כוונה אחרת וזהו קריאת שם יי׳ בשפה‬
‫ברורה וטטדחו שכס אחד‪ .‬ודי בזה לטונחנו הנה‪:‬‬

‫השער השבעים‬
‫יבאו למה יעדה התווה השכר הגשמי‪ .‬ויוכה מחלוקת על זה הפילוסוף ובטלי הדתות ועם כעלי התווה‬
‫האלקית ‪:‬‬

‫פרשת אם בהקותי‬
‫בטדרש )ויקרא רבה פרשה ל״ה( מאי דכתיב )תסלים קי׳׳ט( חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל‬
‫עדותיך ‪ .‬אמר דוד לפגי הקב״ה רבש״ע ככל יום ויום אגי מחשב דרכי ואומר למקום‬
‫פלוגי אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולנחי מדרשות • רב הינא בשם רבי חייא‬
‫אמר חשבתי מתן שכרן של מצות והםםדן של עבירות ואשיבה רגלי אל עדוחך ‪ .‬רבי מנחם‬
‫חתגיה דר׳ אלעזר אמר חשכחי מה שכחוב בתורה אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם וגו׳‬
‫והשיג לכם דיש את בציר וגוי ונחתי שלום וגו׳ ואם לא תשמעי לי וגו׳‪ .‬ואם כאלה לא‬
‫תשמעו לי ויספתי וגו׳‪ .‬ואשיבה רגלי וגו׳‪ .‬ר׳ חייא בשם רבי יוחנן אמר חשבתי ברכות‬
‫וח־טבתי קללות‪ .‬חשבתי ברכות מאלף עד תי׳׳ו‪ .‬וחשבתי קללות מן ואיו וער היא ולא עוד‬
‫אלא שהן הסוכות הא כיצד אם זכיתם הריני הופך לכם את הקללות לברכות הדא הוא דכתיב‬
‫אם בחקותי תלכו ‪:‬‬
‫*דבר קדוש ומחוייכ אצל המלמד השלם להיישיר מלומדיו אל היותר שלמה שבהצלחות‬
‫אמנם שלמות המלמד יראה בהמצא כי שני עניינים ‪ .‬האחד אשר ימצא אחו חכמה‬
‫ויושר‬
‫*תוכן דעת הרב ו״ל היא ! תחיל‪ :‬יקדים כ׳ הקדמות האחת‪ ,‬כי המלמד השלם ישתדל להיישיו‬
‫תלמידו אל ההצלחה היותר שלימה איין כעפעהיגטער לעהרער מאכט עס זיך צור היילוגסטען‬
‫ספליכט זיינע צאגלינגע אוגד שילער אויף דיא עררייכיגנ אוגד עדציעלוננ דעש פארטייעפפליכ־‪-‬‬
‫םטען גליקעס‪,‬הינציווייזען ר״ל שכאשר יורם הדרך הנכוחה והישרה אשר ילכו כה והמעשה השיב‬
‫אשר יעשון ״ חובה עליו להידיעם הטוב האמיתי אשר ישיגי כשמעם לקולו לא רק הטוכ המדומה ‪,‬‬
‫דאם שייגגוש אשר יהי׳ להם אז ג״כ למנה ‪ ,‬ורק מורה נערים יקטנים חשד הדעת‪ .‬יוכל להרהיב‬
‫לסעמיס עוז מפשס כאמיר להם ״אס תשמעי לקיל־ יתעו אוזן לשמוע כלימודי אתן לכס אמרת כםף‬
‫או צפיחית כדכש״ )עיי! מזה פי׳ הרמנ״ס כתהלת משנת כל ישראלי( ]וקצת מורי החנוך החדשים‪.‬‬
‫אייניגע נייערע סעדאגאגען חולקים על זה ואומרים כי גם את הנער הרך כשנים לא ירהיב המורה‬
‫בהבטחת הנאות גיפניות ‪ ,‬כי׳א בהנאות מיסריית ע־ שפארנע איה! פיעלמעהר טיט דער איים‪-‬‬
‫זיכט אויף טאדאלישע פערגניגינגען אן‪ .‬אשר ישיג בשמעי לקילו‪ .‬פי יאמר לו דרך משל אס תטה‬
‫אזנך לשמוננ כלמודים תאהב מאבותיך‪ .‬יתד׳ מכובד בעיני רואיך יותר מכל כני גילך אשר לא‬
‫ישמעו לקולי״‪[.‬‬
‫וההקדמה השנית היא‪ ,‬כי בשם מלמד שלם יכונה רק מי שיש לו שתי אלה ‪ ,‬חכמת וידיעת איסן‬
‫החינוך והנהגת תלמידיו על צר היותר טוב ׳ והאהבה לתלמידיו אוגד צינייגיננ צי זיינען שילערן‪,‬‬
‫כי רק מי שיאהוכ את תלמידיו ישתדל בלי ספק גס להורות אותס כאופן היותר מועיל להם‪ ,‬ולימודיו‬
‫ודבריו יעשו רישס ייתר חזק כלכס‪ ,‬כי כן ניסר כטבע כל אדס מיק למוד מורה האיהב את תלמידיו‬
‫יכו שירש בקרנו ולא במהרי יגחו ממני‪] ,‬אשר ע״כאמרו גס חכמי החניך שכל מירה ומלמד ישתדל להראות‬
‫אהבתו לתלמידיו כאב אל כניו‪ ,‬כי רק אז ישתו כצמא את דבריו וכאיל על אפיקי מיס כן תערוג‬
‫נפשס ללקחו אבל לא כראותם‪ ,‬כי כנכרים נחשבו לו‪ ,‬ואף כי אם כצר ואויב יכם מכות אכזריות[ ‪.‬‬
‫וכעבור היות האב האוהב היותר גדול ליוצאי חלציו מכל זולתו‪ ,‬יזהר ג״כ החכס מאוד לשמוע דברי‬
‫מוסרו ‪ ,‬כי אס האכ החכם כדעת והשכל ידבר על לכ כניו‪ ,‬אין מורה יותר שלם ממנו וזש״א ״שמעו‬
‫כניס‬
‫קננ‬ ‫מבעים‬ ‫‪TTpPD‬‬ ‫שעי‬
‫ויושר סנרא לדעח דרך ישכון אור במכין ההנגה‪ '.‬והשני שחמצא לו נאמגוח אהבה אצל‬
‫המלומד כי לא חומיל לאדם חכמת השונא ומי יחן ולא חזיק כי יחכם להרט לו כמו שלא‬
‫חומיל אהבח הפתי אל הכלחי יודפ אחר ששניהם סומים ב ד כ ר ‪ .‬משל הראשון אחיתופל‬
‫טס דוד‪ .‬והשני אדם ואשתו כמסיו של נחש‪ .‬ומל שני הפנינים אמר החכם שממו כניס‬
‫מוסר אב והקשיבו לדטת בינה )משלי ד ( ‪ .‬כי האב כאשר ימצא אתו רוח מכמה ובינה‬
‫ימצאו‬
‫נניס מוסר אב והקשיבי לדעת נינה״‪ ,‬ואמרי שהי״ת הוא החנם מכל זולתו ‪ .‬איזט אלויייזע ולא‬
‫נסתר ממנו אופן הישרת והנהנת בני אדס על צד היותר טוב ‪ ,‬ואוהב גס את כל נר ארס‪ ,‬ואף‬
‫כי עם סגולתו ישראל אשר בחר לנחלה לו מאיד‪ ,‬כאשר יורו על זה כמה כתובים אשר הביא הרב ז״ל‬
‫הלוא נמשך מזה עס״י הקש התנאי המתדבק גאך דעד בעדיגגטען שלוםפאלגע )עיין ביאורי בספל‬
‫בראשית דף רש״ח מ״ב בהשמטות‪ (,‬כי היא ית׳ גם המורה והמלמד היותר שלם‪ ,‬המנהל אותט‬
‫בדרך היותר ישרה ונכינה‪ ,‬אל התכלית הייסר נכבד וההצלחה העליונה מכל‪ ,‬דער אוגס אייו!‬
‫רעם געדאיעםטען וועגע צו דעס אללערפארמרע‪6‬סליכסטען ציעלע לייטעט כמאה״כ טל שתי אלה‬
‫‪,‬אנכי ה׳ אלהיך מלמדך להועיל״)להורות על התכלית היקר( ״מדריכך נדרך תלך״)להורות על הדרך‬
‫היותר ישרה( ואחר כל הדברים האלה הלא יתעורר הסמן בקרבנו‪ ,‬כי אחרי שההצלחה היותר מליונה‬
‫היא האושר הרוחני הבא לאדם אחר מותו בעולם הנצחי‪ ,‬מדוע לא הציג אותה הי״ס לנו כמטרה לכל‬
‫פעולותינו אלם ציעל אללער איגזערער האגדלוגגק למען גשים תמיד השגת האושר האיייתי הזה‬
‫שכס אשר אליו נכונן בכל מעשינו צום צוועקע וואחין וויי שטרעגען זאללען כי רק נעבור מקות‬
‫שכר כזה נוכל לחשוב שישתדל האדם לעבוד את הי״ת בכל מאמצי כחי בקרישה ופרישה יתי ־ה ויתרחק‬
‫כיל אשר יוכל מכל תשוקית ביפניות אבל לא מל נקלה יעשה זאת‪ .‬רק בעבור תיחלת השגת הטובות‬
‫הומניות‪ ,‬כי הכל המה יחד‪ ,‬ואין ככחן לבד להרהיב עוז כנפש הארס לעשות בעבורן הטוב והישר‬
‫בעיני ה׳‪ ,‬ואף כי אס יצטרך לזה עמל ויגיעה רבה או ההתרחקות משאר תענוגי הגיף הנאהבים‬
‫והנעימים לו מאור ? ולבאר השסק הזה יאמר הרב ז״ל ״ כי כל יושבי הארן יחד יתחלקו לשלש‬
‫מחלקות האחת‪ ,‬כוללת האנשים אשר אין להם דת אלקית כלל דיא אן קיינער געאפפענבארטען‬
‫יעליגיאן גלוינען והשניה כיללת אותם העמים שיש להם דתות אלקיות מדומות כפרס וישמעאל‬
‫ודומיהם‪ ,‬והשלישית היא האומה הישראלית שיש להם הדת האלקית האמיתית ‪ .‬והנה המחלק׳ הראשוני‬
‫הזאת נמשכת אחר דעות הסילישוסיס אשר קצתס חשבו‪ ,‬כי אין מעשה דתיי ונימוס״ מסבב לאדם‬
‫האיפר הנצתי יהםארת נפשי אחר מות הגויה‪ ,‬ומכחישים אמונה ואת לצמיתות וקצתם והס הטיכיס‬
‫שבהם‪ ,‬אף שהורו בהשארת הנפש ובהבדל הנפשות לענין וה‪ ,‬חשנו נכל זאת‪ ,‬כי וה תלוי רק כמהות‬
‫האדם בבחינת עיונו והשכלתו לא בבחינת מעשיו ופעולותיו‪ ,‬כי אין הנדל בזה נין עונד אלקיס‬
‫לאשר לא עכרו ורק האנשים אשר כעוד בחיים חייתס ישכילו ויתמנני בעיונים ומושכליס רוחניים‪,‬‬
‫תהיה נפשם נשארת גם כעולם הנצחי תחת כי האנשים אשר לא סליהם נגה אור החכמה והשילוסוסיא‬
‫בחושך ילכי ציד עיייגען פינםטערניס דאהין פאהרען ווערדען ובמקרה הכהמה כן מקריהם ביבמות‬
‫‪,‬‬
‫גיסס תכלה גם נפשם‪ ,‬יבעל כת זי לא ישאלו לדעת מדוע לא כזכר כתירה השכר הנצחי עקב מעשה‬
‫הטוב והישר ? אחרי שלא יאמיני בי כצל גס המחלק׳ השניה כעלי הדתית האלקייש הטרומית לא ישאלו‬
‫סל זה אחרי שיחשבו‪ ,‬כי ע״י סממשיס והפעילות המציית בתירתני הקדושה לא יקנה האדם לנסשו‬
‫האושר הרוחני קאן דעי מענש ניכט זעלינ ויעירען כ״א עיי הפעולות המציית בדתותיהס ורק אנחמ‬
‫בעלי המחלקה השלישית המאמינים כי לא לבד טיב זמניי וארצי׳ יתן ה׳ להולכים בתום לבס ‪,‬‬
‫ועושים מצות היית אשר צים כתורתו כ״א גס שכר טוב צפון להם בעילם הנצחי‪ .‬נש אל לדעת מדוע‬
‫לא הזכיר השכר האמיתי הזה מפירש באר היטב כתורתנו הקדישה ? והע ז״ל אשר חשב למשפט‬
‫לבאר ספק זה לדעת כל אחת ואחת מני כתית הדוטת האלה יאמר תחילה גבר הכת הראשונה כי לפני‬
‫התגלות ה׳ על הר סיני הי׳ העם נחלק לחצי קצתם האמינו כקדמות העילס וחשכי כי הכל נמשך רק מהסיכה‬
‫הראייה שקדמה לי יהכחישי כיכולת הי״ת לבבית דבר גדול או קטן מכל המציאות כולו‪ ,‬ר״מ להאריך‬
‫כנף ממלה או לקצר רגל החגב‪ ,‬ואף כי שישונה על ידו מנהג העולם לטוב אי לרע בעבור מעשי‬
‫בני האדם הטיכיס או הרעים ‪ ,‬להשיב להס גמול‪ ,‬והחליטו ג״כ זיא בעחויסטעטען פערנער שאין‬
‫לסניו אהבה או שנאה ר״ל שלא נוכל לימר שיאהב איש זה בענור מעשיו הישרים‪ ,‬וישנא האחר במטר‬
‫לכתי עקלקלות או שרוצה כשעולות זה מכוחות ומואס בדרכי זולתי המעייתיס‪ ,‬יבכל זאת הירי הכשרים‬
‫שבהס כי יש יתרון לאדם על כל שאר ממצאים נהיית לו נפש משכלת אשר י תוכל להתכונן ככל המציאות‪,‬‬
‫ולהכיר‬
 ‫שבעים‬ ‫בחקתי‬ ‫»עי‬
‫ימצאו בו שט התנאים‪ .‬באהבתו לבנו ירצה אליו הטוב והנאות‪ .‬ובחכמתו יקרינס אליו‪.‬‬
‫ולזה יאושרו אשר נמצאו להם אבות זקנים בחכמה ואוהבים בעלי שכל ומביני מדע‪ .‬ולפי‬
‫שנתברר ששתים אלו נמצאו לו יתברך אצלנו כ* הוא •חן חכמה ולא י צר ממנו מזמה וכי‬
‫הוא האוהב הנאמן שומר הברית והחסד לזרע אברהם אוהבו ושאר האבות הקדושים כמו‬
‫שאמר הכחוב )דברים זי( כי מאהבח יי׳ אחכם וגומר‪ .‬והנביא אמר )ישעי׳ ס״נ( בכל צרתם‬
‫ל׳יו(‬
‫ולהכיר ממנה סבתו הראשונה ומעלתו זאת תרהיב ג״כ עוז בנפשו להישיר תכונותיו ולטהר־ מדותיו כפי‬
‫היכולת האנושית ‪ ,‬לא למען הסיס בזה רצון הי״ת אבר לדעתס היא נעלה ינכגב מהביט והתבונן על‬
‫האדם ‪ /‬העומד בשסל המדרגה לעומת גדלו ותסארתו ית׳‪ ,‬כ״א למען הדמית אל השכל השועל ‪,‬‬
‫)הנקרא בל׳ חכמי עמיס ובסי חכמי יון דער גוטע גענייס והוא מלאך ממעלה עשירית הנקראת אישיס‬
‫הסועליס על בני אדס ייעלכע אויף דיא מענשען איינוויוקען )עיין רמביס ס״ב מה׳ יסודי התורה(‬
‫ועי״ו תדבק נפש השלס הזה בהפרדה מהגוף בשכל הפועל‪ ,‬אשר השתדלה להשיג ולדעת אותו בהתהלכ׳‬
‫עוד על הארץ‪ ,‬ותתאחד עמו האחדות היודע בידוע עס פיניעט דאן דיא פעדאייניגוגג דעד‬
‫כעגרייפענדען טעגיטליכען פערנונפט מיט דעש כעגרפיעגען היסםלייטען כייסטע יטטאט״‪ ,‬וע׳׳כ‬
‫לא חששו החושבים ככה עוד לשוס דת ונימוס דעסוועגען קיטמעיטען זיך אויך דיא זא געזינגטען‬
‫אום קיינע רעליגיאזע האגדלוגג ווייטער)עיין מזה בתחלת ספר הכוזרי ולמעלה נשערינ״ג( ושאר‬
‫העס אשר בסכלותס א; איהרע דוטמה״ט נמשכי אחריהס היו ליטיס עוד בשמלת הבערות והעדר‬
‫כל ידיעה אמיתית והיו שקיעיס רק במאוויי ההנאות הגופניות וטובות זמניות‪ ,‬הנראות להס‬
‫־‬

‫ומורגשות מהס ‪ ,‬ולא היה להס עוד מושג כלל עינג רוחני ומעדן נפשי זיא האטטען ;אד קיינען‬
‫בעגריף נאך פאן נייסטיגעס פערגגינען אינד זעעלענליסט וע״כ כאשר בא האלקיס להוציא הדעות‬
‫הנפסדות האלה'מלב כל ישראל‪ ,‬הורה להם בתירתי הדרך אשר ילכו בה‪ ,‬ואת המעשה אשר ׳עשין‪.‬‬
‫להראוחס בזה‪ ,‬כ׳ משמים ישקיף על מעללי כל איש‪ ,‬וכי רוצה וחפץ מאוד הוא׳ בפעולותיו הטיבות ״‬
‫שונא ומואס הרעית אשר תועבה הן לו‪ ,‬וכאשר רצה להידיעס גס השכר והעונש האחוזים בעקב‬
‫מעשיהם העוביס יהרעיס‪ ,‬למען חזק ואמן לבס לעשית הטוב ולחדול מהרע ‪ ,‬יעד להס רק הטובות‬
‫והרעות הגיפנייח והזמניות המעותדות למו‪ ,‬אס ישמעו בקולו ׳ ואם יחדלו‪ ,‬יען כי זאת יבין גס‬
‫המון העם אשר רק בתענוגי בשריס יחפק‪ ,‬ואותם ישים למטרת פעולותיו תמיד‪ ,‬וממנה גס‬
‫החכמים בעיניהם ילמדו לקח‪ ,‬כ׳ היית מושל בגבורתו עולס ׳ וכי בידו לשנית חקי ומנהגו הטבע‬
‫ילההיגו עסי השגחתו באיסן שישולם בארז אל חיק פועליו‪ ,‬גס הטיב נס הרע‪ ,‬הסך דעחס הנסשדה‬
‫אשר הכחישה זאת‪ .‬אפס אס היה נניעד לעושי טיב רק העונג הנצחי‪ ,‬מלבר שאין עליה ראיה חושית‪,‬‬
‫והמין העס לא יבין טובו ולא ישתוקק אלי׳‪ ,‬היו גס החכמים בעניהס אומרים לפי טעותם‪ .‬כי‬
‫גט מבלי עשות מעשה ופועל מצווה בתורה ‪ ,‬תהיה השארת הנפש למנה לכל השלמים נעיין והשכלה‬
‫הנמשך מכל זה‪ ,‬כ׳ מיעוד השכר והעונש הגיפני לעושי הטיב או הרע המוזכר נתירה‪ .‬נידעה‬
‫האמונה האמיתית והיקרה לכל יושבי תבל‪ ,‬כי חקי הטבע ותהלוכותיה הס ביד היית‪ ,‬כחומר ביד‬
‫היוצר ‪ ,‬והוא בתחבולותיו משנה ומהפך אותם ככל העולה ‪.‬ל רוח חכמתו בכל עת וזמן‪ ,‬למען השיב‬
‫על ידם גמול הטיב והרע אל חיק בעליהם ‪) ,‬ימעלת התורה אשר תודיע זאת לנו גדלה בעבור זה‬
‫מאוד מאוד על רעותיה שאר החכמות‪ ,‬כמו שאמר החוקר‪ :‬״שמעלת כל מלאכה על כל זילתה תהיה‬
‫לסי חוזק הידיעה המגיע׳ בה‪/‬יעדעם געשעפט אוגד יעדע קונסט אום זא פאיטועפפליבעד‪ ,‬יעמעדד‬
‫פעריןוטגדעס אייסנילדונג נייא רעש לערגענדען דודך זיא בעווערקיעטעלליגט ווירד‪ (.‬אפס‬
‫אלי יעד ה׳ בתורתו רק השכר והעונש הנפשי בעילם הנצחי‪ ,‬לא היה נודע עוד יכלתי לשנות חקי‬
‫הטבע‪ ,‬כי לדעת הסילוסוסיס נמשך כבר מטבע רוחניות הנפש שתתקיים גס אחרי כלות הגויה ‪,‬‬
‫ד ק שאן דיא ג״סטיגע נאטו־ דער מענשליכען זעללע זעטצט איהרע ‪£‬איטדויעי נאך רעם‬
‫מאדע &אר«ייס‪.‬‬
‫ומלבד שתי אלה שההמין יתאוה יותר אל השכר הגופני‪ ,‬והפילוסוף יכיר פל ידו יכולת הי׳׳ת‬
‫יתן הרב ז״ל עוד סיבה שלישית להזכרת השכר הגופני בתורתנו‪ :‬והיא כי מיעוד השכר הגופני הזה‬
‫לעושי הטונ והישר נעיני ה׳ עס״י השגחתי והנהגתו הנסיית‪ ,‬הלוא ישפוט ויבין כל משכיל‪ ,‬כי‬
‫גס האושר האמיתי והטוב הרוחני צסון להם בעולם הנצחי‪ .‬כי מי זה יוכל לחשוב‪ ,‬שהנניא או החסיד‬
‫אשר בעודנו שוכן בנית חומר ומתהלך עוד עלי ארן עוטה מעיל הגוף‪ ,‬קורא לאלוה ויענהו לשגות‬
‫נערו חקי הטבע ולעשות נפלאות כקריעת יס סוף ע״י משה‪ ,‬והעמדת השמש והירח ע״ יהישמ‪,‬‬
‫ולומיהס‬
‫קנד‬ ‫שבעים‬ ‫‪VpPD‬‬ ‫שעי‬
‫לו ‪5‬ר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלחו הוא גאלם וטור נאמר כי גננו ישריל ואוהבהו‬
‫)הישע י׳׳א( אהכת עולס אהבתיך על כן משכתיך מס־ )יומי׳ ליא( ווייס זולתס לזה אמו‬
‫הכתוב )משלי ני( מוסר יי׳ בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכמתו כי אש אשר יאהכ י״י‬
‫יוכימ וכאב את בן ירצה להורות‪ .‬של שלימות מכמתו אמר שלא ימאס במוסריו כמואס‬
‫בדברים הנרועיס ולמסרים האמורים כלי מכמה ידעת׳ ועל שלימות האהבה אמר ואל‬
‫תקון בתוכמתו כמו שקץ האדם בדבר שאינו טוב לו או שהוא לרעתו י ומל הענין הראשן‬
‫אמר‬
‫ודומיהם רבים אשר בלתי כפק לא בעבור כח גופם ועוצם גרתם‪ ,‬כי אס רק בעבור זכות נפשם‬
‫ומהותה נהיה ‪:‬דבר הזה ימית לשחת חלילה בבוא יום סקירתי כאחר הרקיס‪ ,‬וכרוח הבהמה‬
‫תרד רוחו למטה‪ ,‬יתקיפו תאבד לעד ? אין זה‪ .‬כי אם ועיון ווח ויהי להפך‪ ,‬כי נפש כל השלמים‬
‫האלה‪ ,‬ונסש כל עושי טוב בארץ חשאונה לנצח י ולפי מדרגת שלמותם ייושר מעלליהם עלי ארץ יקח‪1‬‬
‫יולקס בעונג הרוחני יאושר הנצחי הזה ‪ ,‬אבל אס יעדה התווה וק השבר הרומני הזה לבל ‪ ,‬לא‬
‫היה ראיה ומופת על השכר הגופני אשר יתן ה׳ להולכים בתום לבס עס״י הנהגתי הנסיית המשנה‬
‫לפעמים לסיבתם גס חיקי הטבע ומערכות השמים וכסיליהם‪.‬‬
‫אח״כ יפנה הרב ז״ל אל המחלקה השניה‪ ,‬אשר יאמינו כדת אלקית ובשכר ועונש גופנים ורוחניס‬
‫אשר יהיו למנה לעושי הטיב אי הרע‪ ,‬ינכל זאת יאמרו‪ ,‬כי מה שהבטיחה תירתני הקדישה רק הצלחות‬
‫זמניות לשומרי מצות יה ושתקה מהאישו הווחני הצפון ג״כ להס‪ ,‬ילא הציגה אותו לפניהם כממרה‬
‫לחץ אשר אליו יכונו ככנ פעילותיהם‪ ,‬חות ומופת הוא‪ ,‬כי כעשיית מצות התורה אשר שסעשה עפ״י ה׳‬
‫לפני כני ישראל יקנה הארס רק הצלחות זמרות‪ ,‬כי היא היתה עוד כלתי שלימה‪ ,‬כ״א רק הכנה‬
‫והזמנה למקבליה‪ ,‬אייגע בלאסע פארכעיייטיגג פיר דערען עמפ&ענגעו‪ ,‬למה שיודע להם אלפים‬
‫שנים אחדי כן ע״י מחוקקם'הידוע‪ *,‬ורק ע״י המעשים המצווים בתורתם החדשה שנתנה אז למו‪,‬‬
‫ישיג הארס לסי אמונתם האישר הרוחני והנצחי‪ ,‬ואליהם ישים דברתו‪ ,‬ויאמר הנה ידוע שבוצות‬
‫המורים בקשת מרחוק לירות אל אית יריע אשר בעבור דקותו איננו נראה וניכר למרחוק כראוי‪,‬‬
‫ייכרחי לשוס שם גס אית אחר הניכר ונראה למרחוק היטב‪ ,‬כן החכימה גס תורתנו הקדושה‪ ,‬וכאשר‬
‫רצתה שיכינו שומרי מציתיה אל האושר הרוחני הנא לאדם אחרי מותו‪ ,‬אשר לא יבינו איתי ריב‬
‫סעס אל נכון‪ ,‬יעד להם מפורש כאר היטב רק השכר הגופני אשר מהותו נודע ומורגש מכל אדם‪,‬‬
‫למען יעשו בעבורו הטיב והישר כעיני ה׳‪ ,‬וישיט עי״! גס האושר הרוחני והנצחי כמאחז״ל ״לעולם‬
‫יעסיק אדם כתורה אפי׳ שלא לשמה‪ ,‬שמתוך שלא לשמה בא לשמה״‪ ,‬ועל השכר הרוחני רמזה רק‬
‫נדברים מעטים בכמה מקומית‪ ,‬ואף שלא יבין ההמון לרמזים אלה‪ ,‬בכל ואת המשכילים המשתוקקים‬
‫רק לשכר אמיתי וה‪ ,‬יכיניס כאשר נראה כי תחת שנאמר לאדם ״כי ניום אכלך ממנו מות תמות‪.‬‬
‫ר״ל שיסכב לו ולזרעו אחריו עיי שברו את מצית ה׳ לא לנד המיתה הטסנית‪ ,‬כ״א גס מיתת הנפש‪,‬‬
‫ר״ל ענשה כעולם הנצחי‪ ,‬אמר הכ׳ ״אשר יעשה אותם האדם וחי כהם‪,‬״ ר״ל שיתקן כזה את אשר‬
‫טית אדם הראשון‪ ,‬ויחיה חיים אמיתיים כעולם הנצחי כמי שת״א ‪,‬ויחי כהון לחיי עלמא‪ /‬ער וורד‬
‫דאדורך דעס קינפטיגען לעכענס טהיילהא&טיג וועדדען ‪ /‬גם מה שיחס הכ׳ הרנה שעמים המונש‪.‬‬
‫אל משש כסי ״ונכרתה הנפש ההיא״ וכי״ ‪,‬הפות סכות הנשש והאכלתי את הנסש״ מידה כי העונש‬
‫האמיתי שהיא בעולם מציד מעותד רק אל הנסש הנשארת אחר מות הגיף‪ ,‬גם ממה שהבמיחני‬
‫שישכן ה׳ כבודו בחומו‪ ,‬ותחת כי הפילוסופים אמרו שרק נפשית קצת השלמים בעיוניהס הרומים‬
‫ידנקו אחרי הפרדס מהגוף נשכל המעל‪ ,‬אה״כ מכלל ישרסל ההולכים בתורת ה׳ ושומעיה בקולו‬
‫אף כעוד בחיים חייתם ‪ ,‬״יאתס הדבקים בה׳ אלהיכס חיים כולכם היום״‪ ,‬הלוא טכל *ןשט ג״כ‬
‫שסם בהיותנו עוד מורכבים ימחיבריס במענה האדמה הינסחה לס ההצלחה הרוחנית ומסשייתהזאמ‬
‫בלכתנו בדרך הישרה ומכוחה מרצית בעיני הי״ת‪ ,‬אף כי אמרי הפרד נסשט מבית חומר ? אשר‬
‫ע״כ אמר גס הכ׳ ״בגיס אתם לה׳ אלקיכס‪ ,‬לא תתגודדו וט׳ כי עם קרוש אתה לה׳ אלקין״ ר״ל‬
‫שאחרי טית נסשותיכס קדושים לה׳ והמותה לחסידו הוא רק טוס תשובת מניס אל בית אביהם‬
‫נשלוס מארץ נכריה אשר התטררו בה כמה מיס‪ ,‬למה זה תתעצבו ולמה זה תתאבלו ייתר מדי מל‬
‫מיתת טסי אחיכם וקרוביכס ? נס מה שנקוא בתורה המיתה בשם‪,‬שכינה עם אנותיו״ )נראטת‬
‫י׳׳ב( או ״אכיפה אל עמיר‪) ,‬שה כיה( מורה כי אמונת השארת מסש טתה מורשה לבט ישראל‬
‫מאניתיהם מימי קדם‪) ,‬עיין מזה גס ניאור לנתטש שם מיו(‪ ,‬הלא מכל זה נראה‪ ,‬ט אף ש»‬
‫מזכר השכר מצחי מפורש נחירה היא נרמז למד נכמה מגןמית‪.‬‬
‫ומלבד‬
 ‫שבעיס‬ ‫בחקותי‬ ‫שעי‬
‫אמר כי אח אשר יאהב יי׳ יוכיח ירצה כי מש שיאהב יי׳ וישר בעיניי הוא אשר יוכיח אותו‬
‫ומלמדו למלומדיוואשר הוא כן הוא הטוב בעצמו בלי ספק ובא זה על דרך ואהבת לרעך כמוך‬
‫)ויקרא י״ט( וזה שהוא מיישיר לזולתו במה שהוא נאהב אצל עצמו‪ .‬ועל המנץ הב׳ אמר‬
‫וכאב את בן ירצה כלומר שלא ירצה אליך רק מה שירצה האב אל בנו האהוב אליו ‪ .‬והנה‬
‫לשלמות הלמוד הזה אמר המשורר זה הכתוב שעליו יסדרו החכמים ז״ל המאמרים שזכרנו‬
‫בחחלה ואמר חשבתי וגומר לפי׳ הראשון מהפירושים שנזכרו שם אמר כשהייתי מחשב כל‬
‫‪,‬‬
‫צדדי דרכי ומשוטט ככל פטת מחשבות אנה אלך לדעת מכמה ומוסר או מי יודיעני דרך‬
‫ישכין‬
‫ומלכד כל זאת ישיב הרכ טיד שתי תשיבית לכעלי דת אלה‪ .‬המתפארים עלינו לאמר כי תירתם‬
‫שלמה מתורתנו‪ ,‬כעביר שהבטיחה שכר רוחני לשומרי מציתיה האחת כי כל משכיל יירה שאס יתן ה׳‬
‫שכר רוחני ואמיתי כעולם הנצח־ ‪ ,‬ראוי הוא שינתן רק ליריאיו המתקדשים והמטהרים כדעות‬
‫אמיתיות‪ ,‬כמדות ובפעולות טינות יישלות‪ ,‬ולא אל זולתם ואחרי כי תירתני הקדישה מלמדת אותנ׳‬
‫אמיתיות שכליות‪ ,‬ויקרות מאיד במציאות ה־״ת אחדותו וקדמותו ידיעתו והשגחתו טובי יכלתו וקדושתו‬
‫ובמציאות המלאכים‪ ,‬ושסע הנבואה ממרים על השרידים אשר הוא קורא ‪ ,‬וכי הוא הבירא וממציא‬
‫כל‪ ,‬ונוהג בחסדו כל העילם‪ ,‬ושאר לימודים יקרים ונכבדים כאלה עוד אשר לא השיגם השכל האניש׳‬
‫מעצמו‪ .‬ותיישיר גס את דרכינו לקנות כל מדה טיבה ויקרה ‪ ,‬ולהתרחק מכל מדה רעה ופחותה‪,‬‬
‫לאהוב את עמיתנו ולהטיב לו ככל אשר תמצא ידינו‪ ,‬ואף כי להרחיק מכל טול וחמס לרחם ולחמול על‬
‫עבד ואמה גר יתיס ואלמנה וכל אומלל‪ ,‬ואף כי שלא לסינית יללחין אותם‪ ,‬ולהיות קדושים‬
‫וסרושיס לא לבד מהנאית גופניות אשר לא כדת הגה ‪ ,‬בי א־ נס להתקדש ולהטהר במיתרות לנו‪,‬‬
‫ולהנות מהם רק נמדה ונמשירה ׳ ובקול נעים כמורה האוהב את תלמידיי קיראת באזניו תמיד בשם‬
‫ה׳ לאמור ‪ .‬״ואתם תהיו לי ממלכת כהניס וגוי קדיש״‪ .‬קדושים תהיו‪ .‬כי קדוש אני הי‪,‬‬
‫״והתקדשתם והייתם קדושים״‪ ,‬ומאמרים יקרים ונחמדים רבים עוד כאלה ‪ ,‬הלוא מאוד נתמה ויקשה לנו‬
‫להבין‪ ,‬מדוע מנע ה׳ הטיב מבעליו להבטיח לשומרי כל מצות יקרות אלה ׳ השכר האמיתי‬
‫בעולם הנצחי‪ .‬והבטיחו רק לפי דעתם לשומרי התורה החדשה ‪ ,‬הכוללת רק קצח לימודי מוסר ‪,‬‬
‫אחת מני אלף מכל הכתיב בתורתנו הקדישה ‪ ,‬במקרא־ קדש ובדברי ז״ל‪) ,‬עיין מזה גס בס׳ העקרים‬
‫דפוס לובלין מאמר ג׳ פכ״ה( והשנית‪ .‬אס יהיה כדנריהס שתורתנו היא רק הכנה והזמנה למקבליה‪.‬‬
‫ואיננה עוד שלימה כראוי‪ ,‬הלא נשאל מדוע לא נתנה הי״ת אז למ באופן יותר שלמה ואחר לעשית זה‬
‫רק אלפים שנה אחרי כן אחרי שמעולם לא היה חסרון ביכלתי ית‪ /‬וגס מניעת ׳העדר חסדו וטובו‬
‫צא היה יכיל למנעו מזאת‪ ,‬אחרי כי הוא טיב ומטיב לכל ׳‪.‬׳ ואס נעטר שעוד היה ח‪:‬ר האמצעי‬
‫הראוי לזה‪ ,‬דעד געהאויגע פערמיטטלער ׳ אשר לדעתס הוא רק מחיקקס הידוע לבד‪ ,‬הלוא יודו‬
‫במאמרם זה שמחוקקס זה היא אדם ניצר כשאר בני אדם ׳ ולא היה ולא נברא עוד בעת נותן תורתני‬
‫יתנגדו כזה לעיקרי אמונתם—ואס יאמרו כי מקבליה ישראל לא היי אז מיד ראייה לזה ‪ ,‬וע״כ‬
‫הוכרחו להעשית תחילה מוכנים וראויס לזה‪ .‬ע״׳ קבלתם התורה הנתונה להם ע״י משה ‪ ,‬הלוא נשיכ‬
‫ונשאל עוד אחרי שרוב הנמשכים אחרי תורתם החדשה‪ ,‬היו רק משאר העמיס אשר לא עליהם נגה‬
‫תחילה אור תורת משה‪) ,‬ורק יהודים מעטים נלוו ג״כ עליהם כנידע( א״כ כמה הוכנו והוכשרו אלה‬
‫לקבל התירה השלמה ? כללו של דבר תורת ה׳ תמימה אין בה מוס ודיס׳‪ ,‬ורק בעבור אורך‬
‫הגלית יקישי השיעבוד אשר הכניעו רות חכמינו יסכר פיהם לסמלי; בעדה כראוי ׳ נגד כל המלינים‬
‫ודוברים עתק עציה‪— .‬‬
‫ועתה יפנה הרב ז״ל אל הכת השלישית ‪ /‬והס אנשי התורה השלמים עמה ומאמינים כה‪,‬‬
‫ובשלמותה‪ ,‬ובכל זאת היו מתארם לחזק את לבם ינטחונס בהשארת נפשם ‪ ,‬אס היתה התורה‬
‫הקדושה מבארת ההנלתה הנפשית הזאת‪ ,‬למען יוסיפו אימן להתהלך לפני ה׳‪ .‬ולעשות ככל מלותיו‬
‫אשר נום ע״כ גס אליהם ישים הרב ז״ל אמרתו‪ ,‬וידבר אל לבס יינחם אותם לאמיר ־ כי האמונה‬
‫הזאת נוסדה גס בשכל כל אדם‪ ,‬ואין מן הצורך שתקינל רק מהדת לכד‪ ,‬כי הנה נודע שכל נמצא צריך‬
‫שיהיה לו תכלית מתיח‪ :‬ונערך אל מעלתי יצירתו‪ .‬יעיעס וועזען מוס איינע; זיינער וויררע ענט‪--‬‬
‫*סיעבענדען ציועק האבק ‪ ,‬ואחרי שהנפש שהיא הצירה האנושית‪ ,‬היא יקרה ונכבדת מכל‬
‫הצורית ההלאניות‪ .‬ר״ל מכל הצורות שיש לדברים חמריס וגופנים ‪ /‬הלא יחויב שתכליתה תהיה ג׳כ‬
‫נכבדת ויקרה‪ ,‬מכל התכליות אשר ישיגו רק הגופים החמריס ל‪:‬ד‪ ,‬כי איך ניכל להעלות על דעתנו‬
‫שהבורא‬
‫קנה‬ ‫שבעים‬ ‫בחמתי‬ ‫שעי‬
‫ישכון אור לאור באור ההצלחה האמיתית ולא מצאתיה בשום ליישרה מהאינישיוח לסתתי דעתי‬
‫מהם ואשיבה רגלי אל עדותיך כי ידעתי כי אין מועיל זולתם‪ .‬והנה הוא מבואר כי טוב‬
‫הלמוד יושלם בשני עניינים‪ .‬האחד בכוון אל העליונה שבהצלחות‪ .‬והשני כהיישיר הדרך‬
‫המביא אליה ובמו שאמר הנביא אני ה׳ אלקיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך)ישעי׳ מ״ח(‬
‫וכן אמר המשורר הורני ה׳ דרכך ינחני באורח מישור )תלים כ״ז( כי הוראת דרכו ורמיזתו‬
‫הוא הלמוד העליון שבלמידיס שעליו אמר משה אדוננו)שמות ל״ג( הודיעני נא את דרכך‬
‫ואדעך וביקש שיורהו ויכינהו אליו וינחהו באורח מישור ליגע עדיו שלא יכשל בדרך ויסתכן‬
‫ומזה יתעורר הספק הקודם אשר נסתפקו בו רבים קמיס עלינו מייעוד פרשה זו ואחריה‬
‫רעותיה המספרות בייעודים אשר מהטובות הזמניות‪ .‬וזה כי אחר שהיותר שלימי שבהצלחות‬
‫היא הצלחת הנפש והשארותה בעונג מתמיד בעולם הנשמות היה ראוי ומחריב שיהי׳ הוא‬
‫הכיונה‬
‫שהבורא ית׳ שהוא החכס מכל ימציא עלם רוחני יקר ונכבד כנפש הארס רק לתכלית פחות ונבזה‪,‬‬
‫לחיות פה עלי ארן בחברת הגוף זמן מה ‪ ,‬ואח׳׳כ תעלה כתהו וחאבד ? )אשר ע״כ הודו גס חכמי‬
‫העמים מימי קדס באמונה‪ [(*,‬וע׳׳ז רומז גס החכס בקהלת‪ ,‬כי אחר שחפש בכל עוז ובקש למצוא‬
‫יתרון האדם בעל נפש משכלת משאר בעיח ‪ .‬וראה כי כל יגיעתו נשוא ‪ ,‬כי במקרי הגיף והזמן‬
‫אין יתרון לאדם מן הבהמה ‪ ,‬שסט נצדק מזה שיתרונו רק מצד השארת נפשו לנצח‪ .‬תחת כי רוח‬
‫הבהמה יורדת למטה לארץ‪ ,‬ותכלה נמות גיסה‪ ,‬וזה שחתם כפרו במאמרו ״הוף דבר וכו׳ את האלקיס‬
‫ירא זכו׳‪ .‬כי את מ מעשה האלקיס יבוא במשפט וכי׳‪ ,‬ומלבד הכרעה שכלית זאת‪ ,‬הלוא יראה‬
‫ויבין כל משכיל ג״כ שאף בלא הוזכרה אמונה יקרה זאת בתורתנו הקדושה בפירוש‪ ,‬היא נרמזת בת‬
‫בכמה מקומות כמו שהראני כנר למטלה‪ ,‬ובשאר מקראי קודש הרחינו הנביאים ואנשי הרוח לבאר‬
‫אותה יותר ‪ ,‬ואף כי המשורר דה׳יעה שאמר ״לולא האמנתי לראות בטוב ה׳ בארן החיים״‪ ,‬וכן ״אתהלך‬
‫לפני ה׳ בארצות החיים״ יעוד כמה כתובים כאלה‪) ,‬עיין בפנים הכפ־( וישעיה אמר ״עין לא ראתה‬
‫אלהיס זולתך יעשה למחכה לו״׳ ואביגיל אמרה ״והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים׳ וכו׳‪ ,‬ואליטא‬
‫אמר * הן כל אנה יפעל אל‪ ,‬וכו׳ עם גבר‪ ,‬להשיב נפשו מני שחת לאור באור החיים״ אשר כל‬
‫זה רומז על החיים האמיתיים בעולם הנצחי‪ ,‬והעונג הזה אשר לא יכוף לעולם ‪ ,‬ועין אנוש לא תפורט‬
‫בלתי ה׳ לבדו‪ ,‬כנה הנביא נשם תםיעת עולמים כמ״ש )ישעיה מ׳׳ה(״ ישראל נושע בה׳ תשועת עולמים*‬
‫גס בלעם נביא עם אחר התפלל ואמר ״תמית נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו״‪ /‬ימה מאוד‬
‫האריכי בפנין זה חכמי המשנה התלמוד והמדרש‪ ,‬עס״י מה שנודע ונמסר להם מסי הקבלה עד‬
‫מרע״ה אבי כל הנביאים‪ ,‬וכמה אלסיס ורכבות כישראל מאסו ככל חמדת העילס וקניני הזמן‪ ,‬למק‬
‫השג רק האושר הנצחי הזה ‪ ,‬והרגה מהם נתנו לא לנד גיס למכים ‪ ,‬ילחייהס למירטיס כיא גס חרסו‬
‫נסשס למיס ונשמחה ובטוב לב באי באש יבמים ‪ ,‬ועל ה׳ הורגו כל הימים וכצאן טבחה נחשבו רק‬
‫בעבור שהיתה אמונת השארת הנפש מיםרשת ותקיעה בלבם כיתד במקום נאמן—וברוב חכמתם‬
‫ידעו כי הטובות הזמניות שנזכרו נתירה לשכר ההולך נדרך תמים הן מוצגים לפנינו רק כאות גשמי‬
‫הנראה והניכר לכל‪ ,‬אנל אצלו ונצח וקרונ ט נצב גס האות הדק הרוחני‪ ,‬אשר לא יראהו מי שיש‬
‫לו‬
‫*( וכן יכופר לנו מכורש מלך פרס‪ ,‬שקרא אל כניו לפני מותי יאמר אליהם ‪ :‬״בני אל תחשבו כי‬
‫לא אהיה עוד אחרי מותי ׳ כי ראו נא והתבוננו‪ ,‬הן גס עתה כעודני חי‪ ,‬אינכס רואיס תמונת‬
‫רוחי‪ ,‬ורק מסעולותי אשר אסעול על ידו‪ ,‬תרעו כי הוא שוכן כקרכי‪ ,‬ומדוע לא תאמינו‪ .‬כי‬
‫גס אחרי מותי יחיה רוחי זה ויפעל עוד‪ ,‬אף אס לא תראוהו אז‪ .‬והחכם היוני סאקיאטעס‪ ,‬אשר‬
‫זקני עירו אטהען שסטי עליו משפט מות‪ ,‬יען כי לא עבד לאלילים‪ ,‬יהירה גס לתלמידיו‪ ,‬כי סכל‬
‫המס מטשי תעתועים היה שקט ישאנן ביום שתותו את כיס התרעלה‪ ,‬רען גיפטבעבער׳ וכאשר‬
‫שאליהו תלמידיו על זה‪ ,‬אמר להם ‪ :‬ני בעבור היית לנו סמוך ובטוח‪ .‬שגס אחרי מותי יהיה‬
‫תחת ממשלת הטוב לכל‪ ,‬ואולי יחאחד שם גס עם נפשות הישרים שכבר מתו‪ ,‬אשר חברתם‬
‫נעימה מכל אהבת רעים עלי תבל ארצה‪ ,‬ע׳׳כ סר ממנו מר המות ‪ ,‬כי אס ישמח לקראתו‬
‫גס החכם הרומיי זענעקא כתב לאחד מאוהביו‪ ,‬״רעי! אל תירא ואל תחת מיום מותך ‪,‬‬
‫כי אס אחרון הוא לחיי הבלך עלי ארץ‪ ,‬ראשי! הוא לחיי רוחך בעולם הנצחי‪ ,‬ויוס מות גדתך‬
‫מא יום טלדת נסשך\‬
 ‫שבעים‬ ‫‪TlprO‬‬ ‫שעי‬
‫המונה התכליתית לכל מצית התיר׳ והשכר המיועד אליהם והתל שאליו יפנו בעשייתם לא‬
‫*לח כי בזה ולא בענין אמר תוכר חכמתו יתעל׳ ואהבתו אותנו יהמציא הטוכ ההוא העליון‬
‫בכלל הנמצאות העליונות הרומניות ובהכין דרך ישרה בי ילכי הבנים האהובים ויזכי אל הגדולה‬
‫שבהצלמות והנה בעדה ראוי לעבוד על השימור ההוא מהקדושה והפרישות הכתובים בתפר‬
‫הזה ולא בעד הטובות הזמניות שהמה הבל • והנפש אשר תעונה ותצטער בהרמקת תשוקותיה‬
‫וכל מממדיה היא לבדה ראוי שתקבל שכרה בלי ספק‪ .‬והנה הססק הוא מפורסם ישלש כתות‬
‫נצמח עליו וזה שאנשי העולם יתמלקו לאשר אין להם דת אלהית כלל יאשר יש להם דת אלהית‬
‫ובעלי הדת יתחלקו לשנים אשר יש להם דתות מדומות אלהיות ולאשר יש להם דת אלהית‬
‫באמת‪ .‬והנה הכת הראשינ׳ הנה היא לא תקשה על זאת התירה למה לא הזכירה הצלמת‬
‫הנפש בשכר מצותיה כי הס אשר נמשכו אחר הדעות הקידמית לזמן מתן תורה אשר יסדוס‬
‫הפילוסופים אשר ממולם הריאים שאין מביא לשים מעשה נמוסיי ודתיי להשאיר הנפש‬
‫לפה״ב‪ .‬מהם שיאמרו שהדבור בזה שיא ודבר כזב כעלי התפלות‪ .‬ומהם שיודו בקצתו אבל‬
‫יאמרו שהוא מוטבע במושכלות הנפש והידיעית הנמצאות בה מבלי שום התלות מעשה ורצון‬
‫אלוה מצוה עליו כלל‪ .‬והכת השנית היא אשר קבלה היות הצלחת הנפש נעילה הבא במעשים‬
‫דתיים נעשייס ברצון מציה אבל אמרה שמצית התורה הזאת אינם מסמלית בזה כמו‬
‫שאומרים כתות הישמעאלים וראייתם שלא הוזכרו הייעודים הנפשיים בתורת משה כמו‬
‫שהוזכרו בדתותיהס‪ .‬אמנם הכת השלישית הנה אנחנו אנשי התורה האלהית שידענו‬
‫נאמנה‬
‫לו רק עיני בשר דער ניר סירס זיגנליכע א״גק האט‪ .‬כהוא הטיב האמיתי‪ .‬והאוסר העליון‬
‫הצפון ליראי ה׳ אשר אליו לבד יכוין הסלס האמיתי‪ .‬יכני מיני‪:‬יונית אלה ‪ ,‬ר״ל ההצלחה הזמנית‬
‫והנפשית‪/‬הן הרבה סעמיס חובר ת אשה אל אחותה כמא״הכ‪ ,‬״אס נחוקותי תלכו וכי׳ ינתת׳ גשמיכם‬
‫בעתם״ יכו׳‪ ,‬מאמרים כוללים רק טובות ומניות וכיף הכל ״ונתתי משכני בתוככם ולא תגטל נפשי‬
‫אתכס״‪ .‬וכו׳ שהיא הבטחת האושר האמיתי והרוחני‪ ,‬חחת כי בהיות איש אחד או העם כולו עמים‬
‫התלאות והרעות הזמניות ראוי להם לדאיג שנעבור רוע מעלליהם קראו אותם כל הרעות האלה‪ ,‬ואס‬
‫לא ישובו מהר להטיב דרכס ‪ ,‬נס האושר הנצחי לא יהיה להם למנה כי גס חסרון האי שר המוסרי‬
‫והעדר הטיב הזמני צמידים המה יחד הרבה פעמים בחיק איש אשר יקשה ערפו לבלתי שמוע בקול‬
‫ה׳ כמו שאמר הכ׳ אחר כל התוכחות הכוללות רק הרעות הזמניית ״ונעלה נכש׳ אתכס וכו׳ ‪ ,‬ולא‬
‫אריח נריח ניחוחכס׳׳‪ ,‬וע׳׳כ בצדק אחדל ״אס רואה אדש שיסירין באיס עליו יפשפש במעשיו״ וכוי‪,‬‬
‫כי הס כאבן ביתן יויא איין סראכיערשטיין‪ ,‬נידו לדי ת כי לא ישרו מעשיו כעיני הי׳׳ת׳ או כי דעותיי‬
‫נפשדית‪ ,‬ואיני משתדל כראוי בלימוד התורה יהשכלתה יזש״א ״פשפש ילא מצא יתלה בביטיל תורה‪/‬‬
‫ורק כאשר יודע לו‪ ,‬כי צא חטא באחת מהנה ידע נאמנה כי הוא מאותם המעטים הנאהבים יהנעימיס‬
‫לס׳ מאיד אשר רק למען נסותס ייברס לפעמים כאיוב ודומיהי״ אשר בהם נאמה‪.‬כי את אשר יאהב‬
‫ה׳ יוכיח‪ ,‬יזשיא ‪,‬תלה ולא מצא בידיע שיכירין של אהיה הן״ יכו׳‪ ,‬ובאופן זה הילך הרב ז׳׳ל ומרחיב‬
‫דבריו הגעימיס ועבאר דברי המשירר תהליס ד׳ יעיז רומז גס המדרש שהחל בו הרב ז׳׳ל כי נגד‬
‫הכת המנחשת לצמיתות בעיקר השכר והעונש האלקי עפיי דרכי ומעללי בני אדס‪ ,‬יבעטר זה אינס‬
‫יזשיס מל מעשיהם ודרכיהם כלל‪ ,‬אריה בשס ריח ״חשבתי מחן שכרן של מצית והס־דן של עבירות‬
‫ואשיבה רגלי אל עדות־ך״ ונגד הכת השניה האומרת שהתורה יעדה רק השכר הזמני‪ ,‬ולא האושר‬
‫הרוחני שהוא השכר האמיתי > אמר ר׳ מנחס ‪,‬חשבתי מה שכתיב בתירה אס בחיקיתי״ וכו׳ ריל‬
‫התנונגתי היפב בדברי הכ׳ האלה וראיתי כי הבטחת השכר הגופני היא רק האות הנראה דאז זיכט‬
‫בארע ןויעל המושם לעד ההמין‪ .‬אבל התכס האמיתי יראה וינץ כי גס האית הבלתי נראה ירכר‬
‫כמוהו לכל ‪ ,‬והוא האושר הריחני אתי בתיברת‪ ,‬יעיכ טהרת׳ מחטאת*‪,‬ואשיבה רנלי אל עדותיך‬
‫וריח בשם ליי אמר חשבתי ברכית מא״לף עד תי״ו )ר״ל שהם מתחילות באל״ף‪* ,‬אס בחיקיתי*‬
‫ומסיימית בתיי‪,‬יאילך אתכם קיממיות״(‪,‬יתששבת* ר\לית מן ד״י עד ה״א‪,‬׳ )ריל שהם מתחילות‬
‫טי״י ״ואס לא תשמעי׳ ומסיימות בהא‪ ,‬״וסרן את שבתותיה בהשמה׳ ]כ׳ מלת מהם מבארת רק‬
‫מתר מצת בהשמה‪ ,‬ואינה מיססת קללה עליה‪ ,‬יהסאמר ״יהס ירצי יכי׳ שבא אח״כ היא רק נתינת‬
‫ממס למה שלפניו‪ (,[,‬ילא עוד אלא שהן הסיטת )ר״ל שבסוף נהסכו הקללות לברכות במאה״כ‪,‬ואף‬
‫גס‬
 ‫שבעים‬ ‫‪TprO‬‬ ‫״עי‬
‫נאמנה שהמצית התוריות האלו נתנם לט האל ה נ א ק להנחיל אוהביו יש ולמלא אוצרוחיהס‬
‫מהצלחת שני העולמים אלא שנסתפק לקצתם למה לא ת פ ר ס ם התור׳האלהית ינעמ־ם כמו שמרנו‪.‬‬
‫והנה א ח י שהאמת הברור שזאת התירה האלהית ת כ י ן בהיישרותיה אל זה המכין העליון‬
‫מההצלחה הנפשית והיא גס היא תדבר ממנו כפי הרארוהנאותעל צד היוחר טוב שאיפשר‬
‫הנה היא ראוי לייחד הדבור בתשוכת זה הספק ע ם כל כת וכת מהם כפי מניינה ‪.‬‬
‫*והנה הכח הראשונה היא מה שלא יקשה עלינו כלל להשיב כנגדה ולהרסה כי הנה היא‬
‫לא תערמר מל התורה למה שלא הזכירה הצלחת הנפש לסבות שקדמו אכל תערער עליה‬
‫א ס היתה מימדח מלכך ואין צריך לומר שהיא לא תאמין בהמשך טכמ הנמצאות אמר‬
‫רצון האל ית׳ כי אחר שהם ממאמיני הקדמות והיות המציאי׳ כלו נמשך אל החיוב הגמור‬
‫מבלי שוס איפשרית שישחגה בטבור החפץ האלהי דבר גדול וקטן ממס שימייכהו עבטו‬
‫אפילו להאריך כנף הנמלה או לקצר רגל ״החגב כ״ש שיהיה ס ד ר הטבע משחנה בדברים‬
‫גדילי׳ מאלה בטבור טובי רציגי אי הטובריס ט ל י ו ‪ .‬ולא טוד אלא שגזרו הנחת הפך זה‬
‫חסרון בחוקי יתב׳ מהטעטת אשר זכרם החכם באלהיית וקצתס זכרנו אצל העקידה שער‬
‫כ׳יא ‪ .‬ולזה החליטו שאץ לפגיו לא אהבה ולא שנאה ולא רצון ולא מיאוס ולא שוס כיוון‬
‫אל מעשה מהמטשיס להרט או ל ה ט י ב ‪ .‬יהכשרים שבהם אומרים שמטלת האדם משאר‬
‫הנמצאים השפלים היא כשנמצא אתו ג פ ‪ :‬יתירה בו יוכלו יחידי סגולותיו להפליא מכמה‬
‫ולהגדיל תישיה להתבונן בסבה הראשונה ובנמצאות כלס פליוט׳ ותחתונים המתחייבים ממנה‬
‫בררךהמופתים האמיתיים מד שתשיג נפשו אמיתתם בי!י שבוש ומכוכ׳ ואז תזהיר נפש החכם כזוהר‬
‫הרקיפ ודבק בשכל הפועל המשפיע עליה והמאצילה אלו ההשגות ותשאר למד בו בהתאמד‬
‫היודע בידוע ‪ .‬והמעלה הזאת תחייבהומל המרות המעולות ותזדזהו להיות עגיו צמע וביישן‬
‫וממולה בכל המדוח לא מל מנת להפיק בהם רצון מאת השם ולא להשיב מעליו חמתו כי‬
‫הוא אינו מתבינן באלו המניינים כנזכר אלא לידמות אל השכל הפומל אשר לא יגורהו שום‬
‫רפ‬
‫גס זאת וכו׳ וזכרתי להם וכו‪ (/‬ו‪:‬ל זה יורה‪ ,‬כי כמו שמשפר האיתיות מא׳לף פד תי״י הם רנות‪,‬‬
‫כן מרונית ג״כ הנרכות יהסינית הנאות הרנה פעמים לאדם המוצא חן נעיני ה׳ נשפע ר נ יחיברייו‬
‫יחד‪ ,‬כמו שהוזכרו ג״כ נפרשתני‪ ,‬מחונרית יחד כלי הפסק ביניהן תחת כי הקללות יהרעומ‬
‫הכאות לאדם ‪ /‬הן מעטות כמו שאץ אות אחר נין ה״א ליייי‪ .‬ר״ל אף שמיני הרעותרנים מאוד״‬
‫בכל זאת בחמלת ה׳‪ .‬על נני אום אינם נאים צמודס ומתינריס יחד כ״א זעיר שם זעיר שם‪ ,‬וס‬
‫יענש בכה יזה יענש בכה‪ ,‬זה בעיני ודש—יזה בחולי ומדיה‪ .‬יאס נס יענש איש בבי מיני רעות אי‬
‫יותר נאים הס עליו רק וה אחר זה‪ ,‬ולא נכת אחת כאנ רחמן המעניש בנו רק למען השינ מיני״‬
‫שיכהו רק מכה אחר מכה‪ ,‬וכמו שיורה מל זה נס לשון הסרשה »יאם עד אלה לא תשמעו ליי וכו׳‬
‫״ואס נא לה לא תוסרו* וכו׳ ומחסד היית יהםט נאחרונה גם רעות האדם הרנה פמללם לעונתו‬
‫הפרטית ‪ ,‬אי לכל הסחית‪ ,‬יעל כל פנים לטונת הכלל״ כמו שהארכנימר נזהנכמהמקומות‬
‫מניאורמ זה ‪.‬‬
‫*והנה הבת וט׳ ר״ל אמרי שכת זאת מאמנת נקדמומ העולם ״ וכי הכל נמשך מאז ימקדם ‪p‬‬
‫נהכרח ממה שקדם לפניי‪ ,‬כמשיננ הנמשך משנתו‪ ,‬ד״מ החום והאיר מהשמש והקור מהשלג יהכ»ר‬
‫יכחישי גס נכל שכר יעינש‪ ,‬ט יאמרי אס הצלחת א‪.‬־ס יריע הזמנית‪ ,‬אי נהןך רעתי הטפניש‬
‫יהחמריס‪ ,‬דק פהיזימיעס איגד מאטעדעללעס איננליק מחייבת עפ״י חקי הטנע המדמים תהיי‬
‫לי למנה מבלי הנדל אם צדק אי רשע יט׳ חכם אי סכל‪ ,‬יכן אס מטנע הגסש משיינ שמשאר לנצח ‪ .‬י‬
‫גס נסש החוטאת משאר‪ ,‬יאס אין השארמה גמשכת מפנמה‪ ,‬גס נפש הצדק תכלה נמיחי ״ ט אין‬
‫פיעל ימעש׳ אדם מכל לרפתס לשמת דנר ממס שטמנע עלץ ‪ ,‬אחד שלפי טעותם גה הרצין םאלקי‬
‫לא יוכל לשנות מאומה מחוקי ימנהגי הטימ ההילטס רק על ט דרכם סקרים ינתינית עילם ו אשר‬
‫לא תמישינה לנצס‪ ,‬יעיכ לא תשאל כת זאת מל מה שלא הזניד התורה שכר הרוחני אחרי שנש הומיש‬
‫שכר הטפט לא מישר נעיטה ייהי להפך אס הזכירה התירה גס שכר הריחט טמה חולקה ימערמייו‬
‫גם נזה עליה‪.‬‬
 ‫שבעים‬ ‫‪VlpTD‬‬ ‫‪W‬‬
‫רט להקדיש הסבה הראשונה אשר בראו ט״י ההשתלשלות ככה חשכו כל הפילוסופים‬
‫המטוליס שבהם כמו שנודע מספריהם ומדבריהם ולזה לא חששו לשום דת ונימוס ותורה‬
‫בעולה זולתי זה ‪ .‬וקצתן מי שהמציאו לעצמן נוסח תהלות קצרות טל דרך ההודאה והשבח‬
‫למי שהוא סבה למציאותם ושלימיחם ואס היה ע״ד החיוב ‪ .‬והנה קבוץ כל הדברים‬
‫האלה ימצאם המבקש בתמלת ספר הבוזר בויכוח אשר בין הבוזר יבין הפילוסוף וגס אני‬
‫זכרחי קצת זה על נבון בפרשת הענל שער נ״ג ‪ .‬סוף דבר חכמי זאת הכת רואים שכל‬
‫אלההעניניס ההווים והנפסדים מחריב מציאותם כפי טבעם הבלתי משתנה אל רצון אלהי כלל‬
‫**ולו הונח שימשכו לפי הרצין האלהי היה להם ללענ שיהיו אלו הטובות המדומות מכוונות‬
‫משוס דת אלהית לפי שהם טובות חלושות ובלתי עצמיות והיו מהראוי שהדת שחקרא‬
‫אלהי׳ תניח טובות אמתיות אלהיות כמי שכתב החכם ‪ .‬ואם יש דבר שהוא מתת אלהיס‬
‫לאדם טיב ונאה ומתקבל הוא להיות האושר נתן מאת האלהי׳ כי הוא הדבר הגדול והנבחר‬
‫אשר במין האנושי ‪ .‬יאמר שהדת שתתפאר כשהיא נותנת מתנות אלהיות ראוי שתתן זה‬
‫כשוב הנבחר חלף עבודתה לא זולת ‪ .‬אבל שהוא לא יתאמת אצלי שיהא דבר כזה נתן מאת‬
‫האלהי׳ כמו שאמר ‪ .‬והנה תשובתנו אל זאת הכת היא חזקה מאד וזה כי כאשר בא אלהים‬
‫להוציא אלו הדעות המשובשות מלב בני העולם בהגלות כבוד מלכותו על הר סיני להשמיע‬
‫ולהודיע כי לא כאשר יראו אותי בני האדם ‪ .‬אבל שהוא בעל חפץ ורצון בהם ברא את‬
‫הטולם וחדשו מהאין המוחלט כאשר עלה במחשבתו הרחבה והעמוקה ואשר יש דברי׳ ומעשי׳‬
‫חשקה נפשו בהם ואשר יכעיסוהו ולהורות נתן בלבם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר‬
‫יטשוןנשאל אותה ונאמר באי מאלו הייעודים היה ראוי להז‪:‬ירם ולזרזם אמיר מעתה שאין‬
‫שוס טעם אל הייעודי׳ הרוחני״ בזה אס בבחינת ההמון ואס בבחינת היחידים כי המון‬
‫העם לא ישתוקקו אליהם ולא יתנועעו אל המעשים כי אס לתקית הטובות המורגשות להם‬
‫והנכספות מהם ‪ .‬ואם החכמים שבהם כבר יחשבום למחוייבי׳ לשלמי העיון מבלי שום מעשה‬
‫מהמעשי׳ החיריי׳ כנזכר ‪ .‬ואס יאמרו להם כי בזולת העיון יקנוס ביושר המעשים תהיה‬
‫הבטחה שאין עליה ראיה ולא יאמינו בה ‪ .‬אמנם כאשר יאמר )שמות מ״ר( אס שמוע‬
‫תשמע לקיל ה׳ אלהיך והאזנת למלותיו ונו׳ כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך‬
‫וגו׳ ‪) .‬שס כ״ג( ועבדתם את ה׳ אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה‬
‫מקרבך לא תהיה משכלה ועקרה וגי׳‪ .‬אס בחקותי תלכו וגתתי גשמיכם בעתם וגי׳ וכל‬
‫כיוצא בזה הנה באמת הכתו׳ ההמיניו׳ שמוע ישמעו ויחרדו להשתדל בהשגתן וכתות‬ ‫‪k‬‬

‫החכמים אשר חשבו כל ז‪ :‬לנמנע לסבה שקדמה כשיראו בעיניה׳ את מעש׳ ה׳ כי נורא הוא‬
‫ולא יוכלו להכחיש קל מהרה יפלו ממועצותיה׳ ומדעתם הכוזב אשר בו חייבו קדמו׳ העול׳‬
‫ובל הדברים הנמשכים אליו ועל כרחם יורו בתמלת דבר ה׳ בתורחו הקדושה אשר כתוב‬
‫בראשית ברא אלהיס את השמים וגו׳ ‪ .‬ואת כל אשר תפץ יעשה בהם אין מי שיאמר לו‬
‫מה תעשה ‪ .‬ולזה גלגל האל ית׳ וסבב מעשה כל האותות והמופתים אשר געשו על המצרים‬
‫במצרים ועל הים עד אשר נודעה יד ה׳ הגדולה אשר היא רוממה לעזור ולהועיל את עבדיו‬
‫ולזעוס‬
‫**ולו הונח וכו׳ ׳ ר״ל שדעת פילוסוף זה וסיעתו הוא ‪ ,‬שאס יודו שהצלחת האדם ומנת גורלי‬
‫תוכלנה להיות משתנית לרעה אי לטיבה‪ ,‬על פי רצון אלקיס לסי גמול מעשיו הטונים או הרעיס י‬
‫הי׳ מהראוי שדת אלקית תיעד ותנטיח רק האושר הרוחני והאמיתי לשימרי מציתה‪ ,‬ולא לכבוד‬
‫ילתהל׳ יהי׳ זה לה‪ ,‬אם תצוה אותס רק לכונן בכל מפעלותס רק להשגת טובות זמניות ‪ ,‬כסו‬
‫ועושר‪ ,‬שיבע ‪ ,‬וכניד ‪ /‬שהם רק טינות מדומות שיינגיטער החולפות ועוברות מהר חיש ‪ ,‬אב‬
‫באמת אינם מודים כלל נזה״שעושר הארס יהי׳ לו למנה מאת האלקים רק על פי פעלו כמ״ש כדיבור‬
‫הקדום ‪.‬‬
‫‪$‬ז‬ ‫שבעים‬ ‫בחקותי‬ ‫שער‬
‫ולאום את אויביו ‪ .‬וראה בעיניך כמה היא נפלאה' כעיט נטמן שר צבא מלך ארס כאשר‬
‫נאסף מצרעתו פ׳׳י המפץ האלהי לשעתו ע״י נביאו טד אשר הושפל זדוט וגאונו ואמר )מ״ב‬
‫ה׳( עתה ידעתי כי אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל ודאי לא יתאמת לו זה כשיאמר‬
‫לו בשם ה׳ שיהיה אצלו אחר המות יושב על כסא רם ונשא וכל צבא השמי׳ מתעלסי׳ לפניו‬
‫כמי שהורגלו לומר מנימי הדתות המתדמות אלהיות ‪ .‬ולזה היתה מ כ מ ה האלסיח לשום‬
‫ייעודי התורה באלו העניינים המפורסמים לעיני הכל כדי שיתאמת היות הנהגת העולם‬
‫אצל כומרי התורה ומצותיה הן לטוב הן לרע אמר המעשה הטוב והרע מאנשיה *ושאין לטבע‬
‫שוס קיום רק לצורך הבמירה האימשית ומפשיושה כמו שאמרו מזיל )אבות פ״ה( בעשרה‬
‫מאמרות נברא העולם ומה תיל והלא במאמר אמד יטל ו ט ׳ ‪ .‬אלא כדי להפרפ מן‬
‫הרשטיס וכו׳‪ .‬וכדי לימן שכר טוכ לצדיקים ו כ ו ׳ ‪ .‬כמו שכתבט בתמלת השער השלישי ‪.‬‬
‫אמנה שעקר הנהגתו היא עלפי אלו המצות התוריות כאלו כהס נחקק העולם כמו שאמר‬
‫אם במקותו תלכו מוקיס כמקקתי בהם במים וארץ וכו׳)ייקרא רכות פ׳ ל״ה( וכמו‬
‫שאמרי )אבות כ ס ( שבעה מיני פורעניות באין לעולם על שכעה טפי עכירות כמו שכתבמ‬
‫זה היטב בפרק ניגון העולם אבר בשער י״ב ושם גתנארה ג״כ המשנה הזאת לפי הכוונה פ ס‬
‫הסמוכות לה ‪ .‬וגס טתה ראה כי הסמוטת להן כה מבטם אמרו )שם( טשר נסיוטת נתנסה‬
‫אברהם אבינו טשרה נסים נטשו לאבותינו ט ׳ טשר נסיוטת וכו׳ עשרה דברים גבראו ע״ש‬
‫וכו׳ להורות שאף בנברא הטולם בטכרה מאמרות והס טמודי הטבע ואדטו עם כל זה הוא‬
‫נמסר ביד בוראו לשנותו ולעשות כרצונו לפי הטוב והנאות לטושי רצונו וכמו שאמרו )כ״ר‬
‫פ׳ ה׳( תנאי התנה הקב״ה טל הים וכו׳‪ .‬כאבר נתבאר הטב בשטר נ ר ו ‪ .‬אמנם ההבדל‬
‫אשר בין זה המאמר ומאמר עשרה דברים נבראו טרב שבת וט׳ כתכט אצל אילו של יצמק‬
‫שמר כ״א‪ .‬והגה באמת כיתה בזה מפלת התורה גדולתה והתפארותה על כל החכמות‬
‫מצום ונפלא אצל אלו המניגים מה שלא יפלס משוס בפל דמת כפי מחק האמת המגיפ‬
‫ביימודיה שכבר נתבאר אל כמוקר בתמלת ספר הנפש שממלת כל מלאכה מל כל זולתה‬
‫תה יה למי מוזק הידיעה המגימ בה ‪ .‬ואף גס זאת כי אין שוס ספק שהנמת הצלמת הנפש‬
‫למולם הבא לא תהיה ראיה ולא מופת פל יכולתו יתברך באלו הפנינים הפכעיים כמו שהגמת‬
‫הדברים הנפלאי׳ האלה מבדוד הממרכית מ״י הממשי׳ הרצויים אליו או הנמאסים המה‬
‫ראיה מצומה אל ההצלמה הנפשיית כימי הוא זה ואי זה הוא אשר יראה את הנביא או‬
‫אחהמסידקירא לאלוה ׳וימנהו ובעוד במיי המומר מיימו ובפפר יסודו זה יקרמ הים וזה‬
‫יממיד השמש והירח )יהוכמ י׳( **וזה יחיההמח)מ״א ייז( וזה יאסוף המצירמ )מ״ב ה׳( או‬
‫ירפא המיס )שם ב׳( או יקרר האש הפצומה )דניאל גי( או יסגיר פי האריות )שם ו׳>‬
‫ורבים כמו אלה מהפנינים המבהילים כל חכמי הטבט וחרטומיהס אשר לא יוכרחו להודות‬
‫כי לא במפלת גופו של הנביא ההוא או החסיד ההוא פל שאר גופי האנשים ולא בפיצם‬
‫כמו טל כמותם היא טושה המטפים ההמה כי אס בזכות נפשו וקדושתה וטהרתה פל זולתו‬
‫אשר נתמצמה להיות פצס רומני נבדל וקדוש וקרוב לאלהיו אשר בזה תוכל למדכ אותות‬
‫ומופתים ***בהיולי המולס כאמד מצבא המרום וכיד האל הטובה מליה ‪ .‬והנה אם בהיותה‬
‫קשורה‬
‫•ושאין למבע וכו׳ להבין דבריו אלה והבאים אמריהם היטנ‪ ,‬עיין ביאורי בראשית כ׳ ע״ב ודף‬
‫צ״ב ויף ק״ט‪.‬‬
‫**וזה יחיה המת וכו׳ ר״ל כי אלי׳ החיה בן הצופית )מיא י״ז( ואלישע בן השממית )מ״ב ד (‬
‫גס הוא אסף צרעת נאמן )שם ה׳( ורפא המים)שם בי( ולמען הציל חנניה מישאל ועזריה קודר האש‬
‫ילא נכבו בגחלתי)דראל ג׳( ולמען החיות אס דניאל סוגר פי האריות )שם ו( ‪.‬‬
‫***בהילי העולם ו״ל בחומו ה ע ו ל ם ‪ » ,‬דעו ‪6‬היזי*עז מאטריעללען ויעלנו‪,‬‬
 ‫*ת־ם‬ ‫בחקותי‬ ‫שעי‬
‫קשורה אצל הגוף כך קיו בהפרדה מעמי כמי שהודו בו חכמי זאת הכת והאמינוהו מבלי‬
‫בוס ראיה ‪ .‬הנה שהחכמ׳ האלהית היתה נפלאה מאד במה ששם ייעודי התורה באלה‬
‫העניינים הזמניים המורגשים אשר השלים בזה נ׳ מנינים גדוליס האשד הוראת יכולתו‬
‫המוחלט על הנמצאות כלם והשני פיוס והשצמת רצון הכתות ההמוניות הנכספות אליהן ‪.‬‬
‫והשלישי בשהם הוראה שלמה על אמתת הצלחת הנפשות ודי בזה הדבור אל זאת הכת‬
‫הראשונה אשר לא יקשה עלינו תשובתה כלל‪:‬‬
‫א מ נ ם מה שישיגנו צד מהקושי הוא ודאי עש אנשי הכת השנייה בעלי הדתות המאמינים‬
‫בשכר והעונש המושגחים ברצונו ית׳ לעושי רציני או מכעיסיו בין בהצלחות הזמניות‬
‫או הנפשיות כי יאמרו אמר שהשכר הרוחני הוא הפקר המכוון מהתורה והטובות איך שתקה‬
‫התורה ממנה וייפדה השכר הנופיי הכלה והאבר ושמתהו לתכלית לאנשים במעשים התיריי׳‪.‬‬
‫ולכאורה טענתם נראית טענה *כי הנה הפילוסוף באשר ראה לדבר בהצלתה האינישי׳‬
‫אמר שמוייב שנכיר אותה כדי שנוכל לכוין אליה כמשפט מורי המציס ישימו אות יישירו ננדו‬
‫והוא אשר קראו בשם אושר אשר גדרו שהוא פועל הנפש כפי המטלה‪ .‬והנה היהה כוונתו שלימה‬
‫אס להיישיר האנשים אל הכרתו בעצמו ואס ללמדם להבזות שאר התכליות בעבורו ולשום‬
‫אותם משרתים אותו‪ .‬והנה איכאיך שמה התורה האלהית אלו הטוביתהנשחתותוהנפסדות‬
‫לתכלית ולאות יישירו נגדה במעשי׳ התוריי׳ כי זה יהיה סבה טצומה אשר ימשבוהו לתכלית‬
‫אממן ואין זולתם ‪ .‬אין זה רק שלא כיון מאתו יה׳ לזכות את ישראנ בתורה הזאת כי אס‬
‫באלו הטובות הנשמיות לבד לפי שלא היה כמ באלו המצית ליותר מזה וזאת התורה לבד‬
‫היא הכנה והזמנה למקבליה למה שיניע אחריה אלפים שנה מהשלמות ע׳׳י המשיח הממדש‬
‫חורה אחרת עליה עד שתהיה זאת במדרגת החומר והשנית במדרנת הצורה ‪ .‬אלא שהעיון‬
‫הזה בעינו הוא אשר יישירנו אל האמת בדבר תשובה זו ויורני כמה נפלאה כוונת התורה‬
‫האלהית בזה מכוונת החכםבהיישרת האות הזה הפלא ופלא ‪ .‬יזה כי הוא מבואר תכלית‬
‫הביאור שהאות המושם אשר אלינו יכוונו אנשי המעשה בכל פעולתם צריך שיהא אות מבואר‬
‫ונכר אשר יראוהו אנשיי ויתיישרו נגדו כענין מורי המצים אשר שם החכם למשל אמנם הוא‬
‫כאשר גדר המעלה הלקוחה בנדר האושר אמר שהוא קנין נבחר עומד באמצע אשר הוא‬
‫אצלנו מבואר בשכל וכאשר באר החכם‪ .‬עתה ראה כי הנה הוא שם האות הזה נסתר‬
‫ומכוסה מאד עץ לא ראתה זולתו והרומי׳ אליו ומה יועיל האות הזה המודע הדבר הנעלם‬
‫בנפלם ממנו וכן לא יעשה ולזה הועיל מעט הלמוד ההוא או לא דבר ‪ .‬והנה אחר שהיה‬
‫האוח והסימן הכרח גדול לכל המעשים הנעשים כדי שימצא להם תכלית אליו יתטפפו‬
‫וחשוקחו ימשכם ויניעם אל מקום המפץ לפי **שהרצץ והסירוב הם שני קטבים שכל‬
‫הפעולות סובבות עליהן כמו שאמר הנביא )ישעי׳ אי( אם תאבו ושמעתם וט׳ ‪ .‬ואס המאנו‬
‫ומריתם וגו׳ ‪ .‬והיה התכלית ההוא הפליון רציני אישר הנפש נעל־ו מאד א״א ידיעתו לאדם‬
‫בטוח בחיים חייתו כמ ש )שמות ל׳׳ג( כי לא יראני האדם ת־ יכלל מה שיושג ממט״ לכל‬
‫האנשים‬
‫•כי הנה הכילוסיף יכו׳ ר״ל שהחוקר אמר שכמו שישימו המודם בחצים אות ידוע להם אשר‬
‫יישירו נגדו אייגע געווםסע ציעליעייבע נאך וועלכער זיא ציעללען כן ראוי לאדם שישים ההצלחה‬
‫האמיתית תמיד לנגד עיניו ‪ /‬אשר אליה יכונן בכל פעולותיו להשיגה והצלחה זאת קרא בשם ״אישר״‬
‫אשר גדרו שהיא פועל הנפש כפי מעלתה‪ ,‬דיא וואהיע גליקזעליגקייט דעס טענשען געשטעהט‬
‫נאך זיינער עדקלעהרוגג דארין‪ ,‬ויען ער •*טעטס זיינעם קדאקטער געסעם אוגד ודא עם זיך‬
‫טיט רעד ודרדע זיינער זעללע פערטרעגט האניעלט ‪.‬‬
‫**שהרצון יכו׳ דע כי העץ התחוב באופן וגלגל א ‪ x‬עליו יסוב נקרא בלהיק בשם יד‬
‫אקנ״נ )עיץ ת>יי מ״א ז' ל״ג( ישתי נקודות קצותיו נקראות קוטביס או צירים > דיא ניידען םאלע‪,‬‬
‫ומעמה‬
‫קנח‬ ‫שבעים‬ ‫בחקותי‬ ‫*?י‬
‫האנשים ‪1:‬א מאמר לבד ודבר אשר בזה תתאר איך יושם לאות ולחכלית המטשיס האנושיים‬
‫כי איך יתיישר האדם אל מה שלא ידע‪ .‬לזה היה מהחכמה האלהית ועומק מחשבתה לשוס‬
‫ההצלחות הזמניות ג״כ ולשתסס ממיל המעשים התוריי׳ ושהנזהר בהס יזכה בשתיהס אמנם‬
‫היו הטובות האלו המפורסמות לסימן נראה ומפורסם לכל היא ינימס אל המעשה בחזקה‬
‫ויישירס נכח התכלית ההוא העליון הנסתר מהס אע״פ שלא יכירוהו כמנהג מורי החצים‬
‫ממקוס רחיק שישימו על אות הדק אות נדול למראה ויישירו נגדו קצרי הראית כי ידעו‬
‫שהמכוין בו ישלח חציו אל האות ההוא הדק אשר תתתיו או קרוב לו ‪ .‬וכן בז * אע״פ שיכוונו‬
‫במעשים התור״׳ אל האות המפורסם הזה באמת ‪ /‬לא יבצר מהם האות ההוא העליון‬
‫המכוון מהמצות בעצם וראשונה כענין התרופה המסוגלת לענין מיוחד שלא תמנע תועלת׳‬
‫אע׳׳פ שיכוון מהלוקח אותה עמן אחר ‪ .‬והוא מה שאמרו חז״ל)פסחים נ׳‪ (:‬צעולס יעסוק‬
‫ארס בתורה אפילו שלא לשמה שמתיך שלא לשמה בא לשמה ‪ .‬וכהא דרמי רבא ‪):‬שש(‬
‫כתיב)תהילים נ׳׳ז( כי גדול עד שמיס חסדך ‪ .‬וכתיב )שס ק״ח( כ׳ גדול מעל שמיס חסדך‬
‫הא כיצד כאן שעושין לשמה כאן שעושין שלא לשמה כדרב יהודה אמר רב לעולם יעסוק‬
‫כו׳‪ .‬והטונה כי העושים שלא לשמה יכיוגו אל האותיהראשון שהם הטובית ההוות והנססדות‬
‫שהם עד שמיס לבד כלומר שהם תחת ממשלת השמיס בהוייתן והפסדם אמנם העושין‬
‫לשמה הם מכוונים אל האות העליין הנסתר והוא הטיב אשר למעלה מהשמים במעלה‬
‫ובקיום‪ .‬והוא התאר שתאר שתי מיני אלו ההצלחות אבינו הזקן באומרו )בראשית מ״ט(‬
‫ב־כות שמיס מעל ברכת תהום ריבצתתחת‪ .‬ובשער נ״ט נתבא׳ זה המאמר עם חביריו כהוגן‬
‫משכים לכל הנזכר הנה‪ ,‬עיין עליו‪ .‬והנה על זה הענין עצמו נקראו בתורה כללי המצות חוקים‬
‫בהרב׳ מקומות לפי שהוא בלתי נידע איך תושג בהה הצלחת הנפש וכמ״ש החכם )משלי‬
‫ה׳( אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע כמו שיתבאר זה בפרשה פרה אדומה‬
‫שער ט״ט ב״ה‪ .‬ואס הכת הזאת תשיב ותאמר הנה דבריך טיביס ונכוחים במה שהוצרכה‬
‫לייעד הטובות האלו הנראות למינים לשומם לאות מבואר ונכר לכל‪ .‬אבל היה לו להודיע זה‬
‫באופן שיורנש שיש אות דק ונעלם תחת זה ויכוונו האנשים אל שתי השולחנות ויובטחו מהן‬
‫מה שלא נלתה התור׳ זה בשום מקום זה אינו כי ודאי רמזה אותו בכמה מקומות כתיב‬
‫ושמרתם את חיקיתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם )ויק־א י״ח(‪ .‬הנה‬
‫שביאר היטב כי הוא חקון מיוחד למה שנאמר באדם עצמו)בראשית בי( כי ביום אכלך ממנו‬
‫מות תמות כי באלה החיקים והמשפטים אשר יעשה אותם האדכ וחי בהם מהמית׳ ההיא‬
‫אשר נקנסה עליו באכילתו מהעץ ההוא לפי שהמעשים האלה הם הפכיים לאכילה הי\א‬
‫בלי ספק וכמו שאמרו חז״ל )יבמות ק׳׳ג‪ (:‬בא נחש על חוה והטיל בה זוהמא ישראל שעמדו‬
‫מל הר סיני פסקה זוהמתן מהן וכו׳‪ .‬ולפי זה פירושו של אונקלוס שתרגם)ויקרא יידו(‬
‫ויחי בהון לחיי עלמא הוא פשוטו של מקרא בלי ספק‪ .‬מלבד מ ‪ :‬שיח״בהו מה שמצאנו‬
‫ראינו ששומרי המצית האלו לא יאריכו ימיס בעה״ז מאישי שאר העמיס וכל זה הוא מבואר‬
‫בלי פקפוק • והנס לפי שכבר שם נפשם בחיים הנצחיים על האופן הנזכר בלי שוס ספק‬
‫נרא׳ לעיניה כי הרגילה התור׳ תמיד בעונשים הבאים בעבירות ליחד אותם אל הנפש בביאור‬
‫כמו‬
‫ומעתה יאמר הרב זיל ׳ כי כמי שכל גלגל יםוכ על שני קיטכיס ‪ .‬כן תהיבינה כל פעולות האדם על‬
‫קו;בי הרצין והסירוב לשמוע כקול ה׳‪ ,‬ולהשיג אישר הנפש האמיתי‪ ,‬יר״ל כי כל מעשה אשר יעשה‬
‫האדם הוא מסכים עס רצון הי״ת ואושר מסש או מתנגד לו‪ ,‬דעי מעגש ערווידבט זיך כדט‬
‫•עדער זיינעד האנדלונגען ענטוועדער דאם גאטטליכע וואהלגעפאללק אוגד זיין זעללענהייל‪.‬‬
‫אדעד דעסשען טיספאללען איגד אינהייל כסאטכ ״אס תאבי ישמעתס^וכו׳ ‪,‬ואס תמאני‬
‫ומריתס׳ יכו׳‪,‬‬
 ‫שבעים‬ ‫‪inipTD‬‬ ‫"יעי‬
‫כמו שאמר בכל מקום ונכרתה הנפש ההיא )בראשית י״ז( הכרה חכרה הנפש ההיא ויימר‬
‫)במדבר ט״ו( והאברתי את הנפש ההיא ונו׳‪) .‬ויקרא כ׳ינ( וכל כיוצא בזה אשר תלה הכתוב‬
‫המעש׳ והעונש בנפש כמ׳יש זה הרמבין דל)ס״פ אחרי(‪ .‬יזה לבדו נלוי עצום באלו העניני־‬
‫למי כלא הוכה בסטר׳ הפתיות הגמורה‪ .‬משל למלך ששלח אחר מבני ביתו לאחד האיים‬
‫הרחוקים לייסר ילשפיט וליישר העם אשר בה כי פרוע הוא וצוה עליו לאמר התחזק והיה‬
‫לבן חיל ככל אשר צויתיך ה שמר לך אל תחת ואל תי־שע בשליחותך פן תספה בעינך כאחד‬
‫הנבלים שלא הוצרך לאמר לו ‪ :‬א ם יעשה הטוב והישר בשליחותו ישוב לבית המלך ויקבלוהו‬
‫בשמחה כי הדבר מחוייב מעצמו כי שם מושבו‪ .‬וכן הנפש הזאת אשר שלחה אלהיש להחיות‬
‫רוח שפלים אשר כנם פצרים מתים יליברם בכל מעשיהם אין להבטיח אותה שבהשלים שליחותי‬
‫על נכון תשוב אל האלהים אשר נתנה אבל יש להתרות בה ולזרזה שאם תפשע בשליחותה‬
‫הכרת תכרת ולא תשוב עוד למעיכה‪ .‬וכמה הפנינו חכמי המשנה במה שנמצא במסכת מכות‬
‫)כ״ג‪ (.‬א״ר חנינא בינ ומה אם העובר עבירה אתת נפשו נטלה עציה העוש׳ מצוה אחת‬
‫טל אחת כמה וכמה שתנתן לו נפשו וענין הקו הוא מביאר באמות כל מה שכתבנו בענין‬
‫הנפש ולזה לא זכרה התור׳ בכל המקימות הלנה האיש רק הנפש כ׳ העונש והשכר העצמי‬
‫הוא אליה ‪ .‬אמנם אנקלוס תרנם על הדעת ההמוני כמו שאמרנו ראשונה כי ההמון יפחדו‬
‫יותר ממיתת הגוף ממיתת הנפש אשר אין ענינה אצלם רק דמוי חלוש לבד ויפה כיוון ומה‬
‫לנו לכל אלו הדקדוקים והנה די ויותר מדאי לזכרון הטוב הרוחני בתירה ושכר הייצית‬
‫האלהיות במה שנזכר בכל התיר׳ כלה משכון השכינה בינותינו והיות הדביק האלהי תמיד‬
‫טמנו לא יםור ממנה על ידי מעשה המשכן וכליו וכל עבודותיו בקרבנות שכלם היו לכפרת‬
‫הנפשות וטהרתן לא לעני‪,‬׳ אחר ואשר היה ענן יי׳ תמיד עליו על פיו חונים ועצ פיו נוסעים‬
‫ובפרשה הזאת הגדיל שבמתן שכרן ועקרן ונתתי משכני בתוככם ולא תנעל נפשי אתכם‬
‫והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים ואיך יוכלו להתעלס מראות חיזק הדבוק האלהי הזה‬
‫וההצלחה הרוחנית המצויה לאישי אומתנו בעודנו בע״הז ההוה והנפסד ונפשותינו קשורות‬
‫במעבה האדמה כ״ש שיהי׳ ז‪ :‬אמר הפרדה מהחומר שהוא דבר מחריב בעיניהם‪ .‬והענין‬
‫הנפלא הזה ביארו משה אדוננו ע״ה באומרי )דברים ד׳( ואתם הדבקים ביי׳ אלהיכם חיים‬
‫כלכס היום כי הנה חכמי הפילוסיפיס שמו קצת השלמים והנה מועטים דבקים בשכל הפועל‬
‫הקרוב להם אמר מיתתם‪ .‬אמנם אתם כלכס דבקים ביי׳ אלהיכם וחיים לפניו היום בהיותכם‬
‫בזה העולם שאתם מרגישים הקשר והדבקוח הזה אשר ביניכם לבין אלהיכס אשר לא לעולם‬
‫ינתק ואולם אחר המות נאמר )שם י׳יד( בנים אתם ליי׳ אלהיכם לא תתגודדו ולא תשימו‬
‫קרמה ביי עיניכם למת כי עם קדוש אתה ליי׳ אלהיך יאמר בפירוש שאין לחוש למיתת‬
‫הטפות אמר שהיא עם קדוש שנפשותיהן משוכלות לחיות לפניו לנצמ והוא פשוטו של מק־א‬
‫והיותר מתיישב בזה והנה מה שביארנו בפי׳ באומרו)שם ו׳( ויצינו יי׳ לעשות את החוקים‬
‫האלה לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה‪ .‬כי באומרו לטוב לנו כל הימים ירצה לעולם‬
‫שכלו טיב וארוך והביא ראי׳ על חמותו אמרו לחיותנו כהיום הזה ירצה שאפילו בעודכם באלו‬
‫המייס כיוס הזה אתם מרגישים בכינין הזה כפי מה שאמר ראשינ׳ )שם ד׳( עיניכם‬
‫הרואות וגומר עד ואתם הדבקים ביי׳ אלהיכס חיים כלכם היום‪ .‬כי זה ודאי מכלל המופתים‬
‫התורייס הנראים למוש בלי שוס ספק כמו שהורגלה לומר בכל מקוה ‪:‬‬
‫הנה שדי בזה והותר לאמת מציאות זה הטוב הרוחני מהתור׳ האלהית כפי טבעו ולברר‬
‫שזאת התור׳ לא לבד הית׳ הכנה ו‪:‬זמנה כמו שאמר׳ אנשי זאת הכת אלא שהיא‬
‫ההכנה והשלמות אשר לא הוצרך אליה עיד שלמות צורה אמרת מלילה ‪ .‬האמנה בי במאמרם‬
‫זה יש שתי תשובות נצמות‪ .‬האחת כי אס זאת התור׳ אשר בידינו לא הית׳ כדאי להכחיל‬
‫אנשיה‬
‫קנ*‬ ‫שבעים‬ ‫•"!‪Tip‬‬ ‫שעי‬
‫אנשיה היש ההוא הצפון לנפשות לנריעית דעותיה מציתים הישרותיה יתחייב שהדת אשר‬
‫תייעד אותם תהי׳ שלמה ממנה בכלם ועינינו הרואות שתורתנו הקדושה כללס תכלית האמיתעת‬
‫השכליות בדעות ובאמונות האלהיות אם במציאות האל יחעל׳ אחדותו ידיעתו קדמותו יכלתו‬
‫והשגחתו ובכל תואריו ובמציאות המלאכים והנביאים והיותו הוא יתברך סכה ראשוני לכל‬
‫הנמצאות רצוני שהוא משה הכל כרצונו וחפצו ובמדת סובו יתגהג העולם תמיד שכל אלו הם‬
‫מניגיס שכליים לא הגימו אל אמתתן דרך החכמות האיגושיותוהיא גם היא אשר זרזה תכלית‬
‫הזירוז מן המדוח הפחותוח והרחיקה בעוצם ההרחקה המעשים המכוערים הגופייס ונתנה‬
‫רסן יראה וענוה על פני מקיימיה בכל מעשיהם אשר יעשו במאכליהם ובמשקיהם כשככם‬
‫ובמקומם ובמלבושיהם וכשרות זיווגיהם וטהרת נשוחיהן והרחקת טומאותיהן בל צרוע וכל‬
‫זב וכל טמא ומיאוס דברי העולם והבליו רתר הדברים הנכללים בספר יזה וזולתו אשר‬
‫עליהם אמר )שמות י״ט( ואתם תהיו לי ממלכת בשנים ונוי קדוש‪ .‬יבכל מקום מכרזת‬
‫ואומרת )ויקרא י״ט( קדושים תהיו כי קדוש אני יי׳ )שם י״א( והתקדשתם והייתם קדושים‬
‫כי הנה הקדושה הזאת באמת היא קירוב הנפש אל הדבקוח האלהי בחיים כל שכן אמר‬
‫הפרדה כמו שאמרנו הנה שלא ימלט משינחן הטוכ הרוחני חלף מעשים נאותים או שלא‬
‫ינחן‪ .‬ואס ינחן חוייב שיגתן ליותר בלמים ואס לא יגחן גס לנו גס לכס לא יהי׳‪ .‬השגיח‬
‫כי נשאל להם ונאמר זה החסרון אשר אתם מניחים בחורה הנחונ׳ בסיני אס היה יכול‬
‫האל יתעל׳ אז להשלימו או לא אם תאמרו לא הנה הוא חסרון ביכלחו חלילה לאל‪ .‬ואס‬
‫הוא יכול עליו הנה לא ימלט משיהי׳ זה החסרון לאחד מג׳ סבית‪ .‬אס לכילות הניתן שלא‬
‫נדבה רוחו אותו לתתה שלמה בפעם הראשוני‪ .‬או לחסרון האמצעיים שלא היו ראויים לתתה‬
‫מל ידם‪ .‬או לפחיתות המס המקבלים אותה שלא היו הגונים אל יוחד שלימה ממנו‪ .‬והנה‬
‫לכילות הנותן א״א כי האל יתעל׳ טוב ומטיב לכל ולא ימנע טוב מבמליו‪ .‬ואם באמצעייס‬
‫כבר באה הודאת בעל דין‪ .‬נשאר א״כ שהחסרון הנמצא בכלל העם מנע הטוב מהם לבלתי‬
‫קבל אז רק ההכנה לבד‪ .‬ומי יתן יאדט לאי זה טס כוונה החכמה האלהית לתת אותה ההכנה‬
‫אם לטס ישראל אשר קבלוה או לזולתם‪ .‬הנה באמת תורת יי׳ תמימה מכל צד ורוב דברים‬
‫מאלה וכאלה לא יעיקוה ולא יטילו כה שוס מוס כלל האמנם כי המעיק הנדול אשר יעמוד‬
‫כנגד אנשיה והשטן אשר יסתיס פי טענותיהם הוא אורך הגלות העצים והמשך הזמן הרע‬
‫והמר אשר הסתיר פניו האל יחברך מעמו ומארצו ונחלחו אשר זה מחליש כחנו ומחזיק ידי‬
‫כל נושקי רומי קשת כגנדנו ואם זה הוא תלישות כמ ורפיון דעת מהביט אל הכתובים‬
‫הבאים בתור׳ אשר ידברו באלו העניניס למרחוק ולאחרית הימים הנה החור׳ האלהית חששה‬
‫לזה וייחדה תשוטח אמחיוח ונכוחות בזה בפרשת כי תוליד בנים )דבייס ד׳( ובא ביאורה‬
‫שער פ״ח ב״ה‪ .‬ידי טתה בכיונתינו עם זאת הכת השניה עם מה שתצירף אל קצת מה שנזטר‬
‫בדבור עם הכת השלישית כמו שיבא ‪:‬‬
‫הכת השלישית היא אנשי התורה עצמה ועם שהאנשים האלה שלמים הם עמה ומודים‬
‫ואומרים אמת ויציב ונכון יקיים הדבר אשר דברת עליני ועל דורותינו באמת ובאמונ׳‬
‫חוק ולא ישבור ‪ .‬הנה עם כל ‪ cr‬ישאלו ויאמרו מי יתן והיה שהתירה תבאר אלו הענינים‬
‫מההצלח׳ הנפשית לעולם הנשמות ותרבה בהם דבריה וספוריה ויעודיה והבטחותיה כי הוא‬
‫מה שיוסיף אומן ביד המאמינים להשתדל בכל עוז להתהלך לפני ה׳ ולקום במקום קדשו‬
‫ותהי גס זאת לה לחכמה להסיר מעליה חרפת הטיס הדוברים סרה אם המכחישים זאת‬
‫ההצלחה גמורה או שיאמרו אם ישנה אינה נקנית בדרכי זאת התורה כנזכר ‪ .‬אף אחה‬
‫עשה אזניך כאפרכסת ושמט להם תשובה נכונה ־ דט כי עגין זאת ההצלחה איט‬
‫מהדברים אשר יקיבלו מהדת לבד ט גם הכרעת הדעת ושקול השכל יחייבו תכלית החיוב‬
‫מדרך‬
 ‫שבעים‬ ‫‪YpPD‬‬ ‫שער‬
‫‪,‬‬
‫מדרך הטבע בבריאה ומהלך שלמות הצורות ומדרגת‪ ,‬כמו כקילו עליכם כל בעלי המחק־‬
‫בכל חקירותיהם ‪ .‬והוא שהמחוייב על כל נמצא מהנמצאים שימלא לי תכלית מיוחד מתיחם‬
‫לצורתו יהיה ערך התכלית ההוא אל תכלית זולתו נערך מעלת צורתו אל צורתם‪ .‬והנה‬
‫למה שהיתה יצירה האינושית לבדה נבדלת הבדל עצמי ורוחני מכל שאר הצורות ההיולאניות‬
‫יחוייב שימצא לה תכלית נכבד ומעולה מכ ל תכליותיכן באותו ערך שנבדלה מכלן שאס לא‬
‫כן לשיא תהיה הצירה הנבדלת על אותו אופן וחלילה לאל יתברך המשפיע הצורות שיעשה‬
‫דבר לבטלה וזה יכח שהביא אל החכם שלמה לבקש ולחור בדרך החקירה ולומר )קהלת‬
‫אי( מה יתי־ין לאדם בכל עמלו וגר‪ .‬וכשבקש ופשפש בכל המעשים האנושיים מכל ארבעת‬
‫רבעיהן ולא מצא התכלית המיוחד ההוא חזר צשאלתו ואמר פעם שנית )שם ני(‬
‫מה יתרון העושה וגו׳‪ .‬ונזר בדעתו בהכרח ראיותיו שיתרונו היא מצד השארות נפשו‬
‫בהתיישרה במעשים התוריים האלהיים וביאה לפניו יקבל בכרה בעולם לנשמות כמו שחתם‬
‫ספרו סוף דבר הכל נשמע את האלהיכ ירא ואת מציתיו שמור כ׳ זה כל האדם כ׳ את‬
‫כל מעשה י־אלייש יביא במשפט על כל נעלם אם טיב ואם רע‪ .‬וכבר נתבארו הענינים‬
‫האלה יפה לפי מנינם בפירושו לספר הלוא וזכרנו קצתו בשער ל׳יכ וסיד עיין שם ‪ .‬ועתה‬
‫ראה כ׳ האיש השגם יזה וכל הנמשכים אחר ההכרעה השכלית הזאת לחייב אמיתת מציאות‬
‫ד ת ההצלחה המ‪ -‬יביט׳ ויראו בתורה האלהיש שאס לא נחפארה באלו היעודים על דרך‬
‫ההרחבה כשאר הדתות לסבה שקדמה הנה לא הסתירה אותם באמת‪ .‬אבל‬
‫גלתה אותם גלוי מספיק ינאית כפי טבעם כי מטבע הדברים אשר כאלה שלא‬
‫נראו מציאותה לחיש שלא להתפאר בהרחבת הדבור בהכ רק באופן שאשר ישכילס מעצמו‬
‫ימצא אותם בכתובים וירנישם הרגש שכני חזק כמו שהוא מובן אצל המשכילים בכל מקוס‬
‫שבאו בתורה ייעידי הטוב והחיים יאריכית הימים כמו שהוכחנו בדבור עם הכת הקודמת‬
‫ומזה מה שהרחיב׳ לדבר בזה הענ־ן הנביאים ואשר נמצא אתם דבר ה׳ ברוח קדשו‪ .‬והלא‬
‫תראה דוד אדון המלכים ואב המשוררים נעים זמירות ישראל כל היום וכל הלילה תמיד לא‬
‫יחשה מהזכי־ זאת ההצלחה ינפשית ומההפלל עליה אמר )תהלים כ׳ז( לולא האמנתי לראות‬
‫בטוב ה׳ בארן החיים )שם יץ‪.‬י׳ז(את־לך לפני ה׳בארצוח החיים)שס נ״ו( להתהלך לפני אלהיס‬
‫באור החיים )שם כ״ו( אל תאסוף עם חטאים נפשי וגו׳‪:) .‬ם ט׳׳ז( כי לא תעזוב נפשי‬
‫לשאול לא התן חס־דך לראות שחת ‪ .‬נס המשורר אמר )שם מ׳יט( אך אלהיס יפדה נפשי‬
‫מיד שאיל‪ ,‬ומהידוע בכל לכתובים האלה וכיוצא בהם שלא היה מתפלל שלא עתן לקבורה‬
‫ואמר )שם ל״א( מה רב טובך אשר צפנת ליראי‪,‬־ פעלת לחיסיכ בך ונו׳‪) .‬שם כיה( נפשי‬
‫בטוב תלין יזרעו יירש ארן‪) .‬שם קמ״כ( הוציאה ממסנר נפשי להודות את שמך )שם ס״א(‬
‫אגורה באהלך עולמים‪ .‬ועוד רבים כמו אלה והנביאים אמרו )ישעיה ס״ד( טין לא ראתה‬
‫אלהיס זולתך יעשה למחכה לו)שם מיה( ישראל נושע בה׳ תשועת עולמים‪ .‬ואביניל אמרה‬
‫)כ״א כ״ה( והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה׳ ר׳להיך ונפש אויביך יקלענה‬
‫כתוך כף הקלע‪ .‬ואליהוא אמר )איוב ל׳ינ( הן כל אלה יפענ אל פעמים שלם פס נבר‬
‫להשיכ נפשו מני שחת יאור ימיים‪ .‬ורכים כמו אלה מהאנשים השלמים אשר ראו את האור‬
‫כי טוב ולא נעלם מעיניהם‪ .‬והנה בלעם נביא האומות התפלל על עצמו)במדבר כ׳׳ג( תמוה‬
‫נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו‪ .‬הראית בכל חכמי המשנה והתלמוד אם נסתפק להם‬
‫דבר מענייני נמולי היפש כללכ ופרטם הנה קיימו וקבלו אותם והאריכו בספורס כפי מה‬
‫שנמסרו למשה רבן של נביאים בכלל כל ספרי סודותיה וכמה רבבות מהם מסרו עולמם‬
‫זה וכל טובותיו המדומות תמורת ההצלמה ההיא הנפשית ולא נסתפקו בזה כלל‪ .‬כי לפי‬
‫הכמתס וממלת נפשם וגודל הכנתם כן היתה מוזק אמונהם וידעו בלי כוס ספק שהטובות‬
‫הזמניות‬
‫קמ‬ ‫שבעיפ‬ ‫בחקותי‬ ‫עער‬
‫הזמניות ה מ ה לא מכרו כתורה ר ק להיותם לאות ככר ומפורסם בו יחיישמ אל הטוב המלייו‬
‫הנפלם כמו שאמרט כדכורט פ ס הכת הראשינה‪ .‬נ ס היו להם אלו המוכות המצוניומ סימן‬
‫מובהק ואות נכר לדמת א ץ מיו האנשים אצל איי»ו האות ה א ח ר ץ ‪ .‬וזהו כי כהיות ט ס‬
‫יי׳ אלה שלדס ושקטים ומוצלמים בהם כידוע שהם כשלום ובמישור ע ם אכיהס שכשמיס והרי‬
‫ה ם קרובים מהאות ההוא העליון ץמתהלכיס סביכו וכאלו ה ם דבוקים עמו כמו שהיה‬
‫הענין במורי החצי׳ שאמרט‪ .‬כי כשהוא יורה י‪ .‬מן על ה א ו ת מ ד ו ל המפורסם •הנה הוא ידוע‬
‫שכיוון אל האות הדק אשר תחתיו או קרוב אליו והוא מ ה שנאמר בביאור א ס במקומי תלכו‬
‫ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם כעתס ונתנה הארן וגו׳‪ .‬וסוף הכל ונתתי‬
‫משכט בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהיס‪ .‬נראה שכני‬
‫המטנים דבקים ונמצאים יחד אמנם כהתרמקם מהאות הראשון והיותם עמוסי התלאות הרכות‬
‫והרעות בידוע שהם יותר רחוקים ממט יתברך כמו שאמר בסון* התוכמות וגעלה גפשי‬
‫אתכם והשימותי את מקדשיכם ולא ארימ ברימ גימומכס והרי זה סימן יפה ואות מועיל‬
‫מאד לחיים אשר כל התירה תםוכ עליו‪ .‬וכהגדת כרכות ) ה ׳ ‪ ( .‬אמר רכא אמר רכ סמורא‬
‫אמר רב הונא א ס רואה אדס שייםורץ כאים עליו יפשפש כמעשיו שנאמר )איכה ג׳( נחפשה‬
‫דרכינו ובמקורה‪ .‬פשפש ומצא יעשה תשובה שנאמר )שם( ונשובה עד ה ׳ ‪ .‬פשפש ולא מצא‬
‫יתלה בביטול תורה שגאמר )תהלים צ״ד( אשרי הגכר אשר תיםרנו יה ומתורתך תלמדט‬
‫תלה ילא מצא בידוע שייסורץ של אהכה הן שנאמר ט את אשר יאהכ יי׳ יוכיח הגה זה‬
‫המכס רב הוכא שכבר היה במל נםיון בדכר כמו שסופר מ מ ט כמסכת כרכות דן! ה׳ מ״ב‬
‫שכשהממין יינו אמרו לו תלמידיו ליטייז מר כמיליה וכו׳‪ .‬וכבר בדק ומצא והומילה לו‬
‫בדיקתו‪ .‬והוא אשר כיאר כפירוש כי הייסורין הזמרים ה ס נר ד ל ק כיד האדם לדעת מ ה‬
‫טיבו ט ס בוראו ושאין דרכם לכוא כי א ס בביטול המצות המרמיק נפש האדם מאלהיו ושעל‬
‫ידם ישוב אליו דתוקן עניינו ואמר שאם לא מצא במעשה יבדוק בדטות ובהתרשלות השתדלות‬
‫התורה והשכלתה‪ .‬וכאשר יקרה שלא יחטא באחת מהנה מ ה שיהיה טל צד הפלא הנה‬
‫באמת הוא פנין אהכיה יתירה כפרנו של איוב וכדומה וכמו שאמר ט את אשר‬
‫יאהב ה׳ יוכיח‪ .‬משל למבד המלך וגאמן אהבתו אשר מנט ממט הגהוג בהיותו ש מ ד מל‬
‫משמרתו כי הוא טגין אהכה יתירה והשמטת על נאמטחו‪ .‬הנה אלה הם דרכי ה׳ ישרים‬
‫אשר יסטמו החכמים כהזכיר אלו ה פ י ט ח משתי המעלות הנזכרות אם להיותם אות וסימן‬
‫נגלה כמטרה לחצי המון השם א ‪ x‬כהתיישרם אליו יתיישרו ג ם כן אל האות האמיתי וכמו‬
‫שאמרו שמתוך שלא לשמה כא לשמה ואס להראות כהס על הרוכ המכיין כאות האמיתי‬
‫הפנימי או הממעיאו‪ .‬וזה דרך זכרון הטוכות האמיתיות על האופן היותר נכון שאיפשר‬
‫להתמקוח מל לכ האנשים השלמים אמיתיוחם הלא היא כחובה מל לוח נפשם חרותה ככליותיהם‬
‫ואולם האנשים הסכלים אשר לא יכריע שכלם מל אמתת מציאות זאת ההצלחה הנפשית ולאיאמיט‬
‫לקול האות העצמי המורה על היות זה היתרון אל מין האדם מל שאר הנמצאות אבל ימור‬
‫מל נפשו כלה ונחרצה ככלות הגוף כי הוא נמשך בזה אמרי מראה עיניו הרואות ט כמות‬
‫זה כן מות זה ולא יצייר מותר האדם מן הבהמה בזה הענין‪ .‬הגה כ א מ ה גאלה רוכ דכרים‬
‫והוכמות והכטמות הדתות לא יועילו להם כי מ ה כלא ישמרו מציאותו או שהכמישוהו איך‬
‫יאמינו שינתן להם תמורת מעשיים ואף כי י ס כ פ מפיו א מ ר ה ‪ .‬צא וגמד מרשעי דור‬
‫המדבר בכלל וקרמ ומדתו כ פ ר ס ‪ .‬כי אמר בלא נתקיים כידם ולא נכתב בלומ לכס זה הענין‬
‫מההצלמה הנפפיית הנה ה ס כפרו כ ו ‪ .‬ונמשכו אמר שרירות לכם הזונה אמר ה כ ט ד והנצומ‬
‫והעושר וזולת זה מ ה ע ר ר ם המדומים ולזה לא הועילו להם כל מ ה שראו כעירהסומה ששממו‬
‫באזניהם מכל דכרי ה׳ אשר דכר כיד משה וכל האוחוה והמוםחים‪.‬המורגלים בירהם ס ל‬
‫שמהה‬
 ‫שבעים‬ ‫בחקותי‬ ‫שעי‬
‫שמהם מתו במגפה לפני ה׳ )במדבר י״ד( ומהם שנבלעו )שם נ ח ( ומהם שנשרפו ויהיו‬
‫לנס לעיני כל ישראל)שם(‪ .‬הנה מבואר כי האנכיס אשר זרחה במצחם צרעת המינות‬
‫ונגע הכפירה ברוב דברים והרחבת ביאורים באלו הייעודים ופרסומם לא‬
‫יוכלו להרסא ואין ספק שכתות ההמון הס נמצאים על אלו שני המינים‪ .‬מהם נמשכים אחר‬
‫הדעת האמתי ויספיק להס מה שהספיק לחכמים מהם מס מה שיסתיימו מחכמתם ומדבריהם‪.‬‬
‫ומהם שהם אפיקורוסיס מונעם צהמשך אחרי ראות מיניהם מאבדן האנשים ובלתי הרגישס‬
‫דבר נשאר מהם כנזכר ובדברים לא יסורו מאולתס וימשכו אחרי האפיקורוסיס אנשי השם‬
‫מעולם‪ .‬ועל הראשונים אמר הכתוב)משלי י״א(תומח ישרים תנחם ועל האחרונים יסלף בוגדים‬
‫ישדס)שם(‪ .‬וכננדס אמר המשורר)תהליס י״ב( אמרות ד׳ אמרות מהורות ונו׳‪ .‬אתה ה׳‬
‫תשמרם ונו׳‪ .‬סביב רשעים יתהלכוי וגו׳‪ .‬כמו שנתבאר יפה בשער ל״נ‪ .‬זה מה שיראה‬
‫לי בזה הדרום הנכבד לפי הכתות הנמצאות אצלי הן המכחישים מציאות זאת ההצלחה הן‬
‫המודים בה והמקיימים אותה אלא שנתקשה להם למה לא הוזכרה בפירוש בתורה כפי מה‬
‫שבא בכל כת וכת כפי עניינה‪ :‬ואחשוב כי זה הענין בעצמו כאשר הוא ביארו המשורר‬
‫במזמור בקראי ענני אלהי צדקי בצר הרחבת לי חנני ושמע תפלתי)תהליס ד ( ‪ .‬וזה כי לפי‬
‫שהיות האל יתברך קרוב לקוראיו הוא מופת נדוצ להכריח בו אמונת ההתעצמות והשארותם‬
‫אמר המות היה מבקש ממנו יתברך שיתמיד לו זה הענין ובכל עת שיקרא אוהו ימנה כי‬
‫בזה יהיה אלהי צדקו במה שיצדיק כוונתו בו‪ .‬ואמר כשם שבזמן העבר בצר הרחבת לי כן‬
‫לעתיד ממי ושמע תפלתי כל היוס‪ .‬ואמר סדר תפלתו זאת הסב דבורו כננד המכמישיס‬
‫בהצלמת הנפ‪ :‬ואמר בני איש עד מה כבודי לכלימה תאהבון ריק תבקשו כזב סלה‪ .‬ירצה‬
‫מד מה תהפכו כבודי והוא שלמות נפשי כמו שאמר )בראשית מ״ט( ובקהלם אל תמד‬
‫כבודי ותמירו איתו בכלימה עצומה באמור שאין לו יתרון על שאר מלקי הגוף‪ .‬תאהבון ריק‬
‫בזה ותבקשו כזב סלה‪ .‬לא כן‪ .‬הרמיקו זה הדמת‪ ,‬ודמו כי הפלא ה׳ מסיד לו להיות‬
‫במחיצתו המיומדת בתענוג מתמיד והראיה על זה כי ה׳ ישמע בקראי אליו‪ .‬לכן רגזו ואל‬
‫תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכס וגו׳‪ .‬ירצה רגזו ביצרכס ואל תחטאו בנפשכם כי עתידים‬
‫אתם ליתן את הדין לפני אלהיכם והעצה מכוני לכס שתאמרו ותחשבו בלבבכם טל משכבכם‬
‫על דרך שאמר המכס מה יתרון לאדם בכל עמנו שיעמול תחת השמש וכאשר כתבנו ותחרישו‬
‫סלה מהדברים אשר הורגלתם עלי׳ וכנה המיתה במשכב על דרך ושכבתי עס אביחי )שם‬
‫מ״ז( וחבריו כמו שאמר לסוף אשכבה ואישן ולזה זבחו זבחי צדק בכל מטשיכס ובטחו אל‬
‫ה׳ כי הוא הנאמן לשלם שכר פעולתכם לעולם הבא‪ .‬והנה אחר שנחן העצה הנכונה‬
‫למכחישים אשר עמם ידבר זכר מין אחר מהסקפיק אשר הוא למאמינים ואמר רבים אומרים‬
‫מי יראני טוב‪ .‬ירצה רבים מאד מהמשיס והס שתי הכתות שזכרנו הם מודים בזאת ההצלחה‬
‫אבל|הם אומרים מי ימן ויראנו השם בתורתי זאת באר היטב הטוב ההוא הגנוז לצדיקים טל דרך‬
‫מיה שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליריאך‪ .‬אמנם האחת אומרת כן לפקפק על התורה‬
‫לומר שאין טובם בידה והשנית שואלת על צד היותר טוב להסיר כל פקפיק נסה עלינו אור‬
‫פניך ה׳ כמו שזכרנו העניו בכל אחת משתי‪ .!:‬אמנם אני אין דעתי משכמת אצ הכתות‬
‫ההם שכבר באו אלו הייעודים ‪:‬זמניים כפי מה שראוי להיות אס להיותם האות היותר‬
‫נכר ואס שהם אות וסימן לטובות האמיתיות היושבים תמתם‪ .‬ולזה אמר נתת שמחה בלבי‬
‫מעת דגנם ותירושס רבו‪ .‬ירצה שהוא שמח במה שנתן בתורה שכר אלו הייעודים רמי‬
‫דגנם ותירישס כמו שאמר )דברים י״א( והיה אם שמוע תשמטו וגו׳‪ .‬ונתתי מטר ארצכם‬
‫וגו׳‪ .‬ואספת מנך וגו׳‪ .‬אס במקותי תלכו ונו׳‪ .‬ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ את‬
‫יבולה וכל הפרשה ‪ .‬אם מפני שהס יותר מפורסמים להמשיך האנשים אל ממשה המצות‬
‫המקנית‬
‫ג!ט*‬ ‫שבעים‬ ‫בחקותי‬
‫המקנות המוב האמחי ואף שלא יכוונו בו‪ .‬ואם להיוחם הסימן והאוח להקנאחם‪ .‬וכאשר‬
‫אצלח מאתו בהם ידעתי ג״כ כי כשלום יתדו אשכבה ואישן בבואי לעולם הבא מבלי‬
‫שאצטער לא צער נופיי ולא נפשיי כי אחה ה׳ המנהיג אוחי במעשי בעולם הזה ולבטח‬
‫תושיבני לעולם הבא ככר קרה לו כמי שירה חציו מכוונות אל האוח הנכר והמפורסם‬
‫שאי אפשר שלא כיוון אל האות הדק אשר תחתיי או סמוך אליו‪ .‬והס המזמור הזה כמעט‬
‫כולל כל מה שאמרנו עס שלשה הכתות ‪:‬‬
‫והנה אלו הטנינים כלס נזכרים ומסודרים במאמרים אשר זכרנו ראשונה אשר דרשו‬
‫החכמים ההם טל מאמר חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך ‪ .‬כי אחר שבמאמר‬
‫הראשון אמר כי הוח ית׳ המלמד החכם והגאמן המלמד להוטיל והמדריך בדרך ישרה מכל‬
‫זולתו מהצדדים שזכרנו וכמו שביארנו ראשונה הנה רבי חייא בשם רב הוגא דבר כגגד הכת‬
‫הפלוסופיח המכחשת מתן שכרן של מצות ועונשן והוא אומרו משכתי מחן שכרן של מצות‬
‫והפסדן של עבירות ואשיבה רגלי אל עדותיך לומר שהוא רואה ויודע באמחחן ולזה נמשך‬
‫אחריהם תמיד ‪ .‬אמנם ר׳ מנחם חתניה דר׳ אלפזר דבר כנגד שתי הכתות המשתתפות‬
‫בשאלת מי יראנו טוב נסה פליט וגו׳‪ .‬כל אחת לפי עממה‪ .‬ואמר חשבתי מה שכתוב‬
‫בחורה אס בחוקותי תלכו וגו׳‪ .‬וגתתי גשמיכם וגו׳‪ .‬ונתנה הארן יטלה ונו׳‪ .‬ונתתי שלום‬
‫וגו׳ ‪ .‬ואס לא תשמטו לי וגוי ‪ .‬ואם לא חוסרו לי וגו׳‪ .‬ואשיבה רגלי אל טדותיך אמר כי‬
‫כשהיה נישא וטחן טל הספק הזה והיה לבו נוקפו טליו בכל אחד מהדרכים שאמרנו והיה‬
‫מחשב בו חלק הסותר כי לסוד! כשהיה רואה התוטלות המפורסמים שיש בהיות השכר והטונש‬
‫בהם אם להיותם דברים שאליהם יתקוממו ויתטוררו האנשים להיותם יותר נראים וידוטים‬
‫ואגבן נקנין להם הנשארים הנסחרים ונם להיוח הנגלים סימן ואות להם כמו שאמרנו מלבד‬
‫מה שנראה אמתתן כנגד הכת הפלוסופיס כי מיד אס בתחלת הטנין כמטט נטיו רגליו בטיב‬
‫הפנין אמר ואשיבה רגלי אל פרותיך גזרתי כי הוא הראיי והמחוייב ואין לנטות ימין ושמאל‬
‫ואולם ר׳ מייא בשם רבי יומנן כיוון אל מנין אמר מזאת הפרשה והוא התר ספק גדול‬
‫שיש בסדור ברכוחיה וחוכמותיה כמו שיבא זכרוט בסיף פירושה וזה מה שראינו להקדים‬
‫אליו‪ .‬וקודס שנבא אל הפירוש אזכור הספקות ‪:‬‬
‫» הוא אשר ביארנוהו מהיות ייפודי השכר והמוכס מאלו הטובות החצונות ואס שכבר‬
‫נסחלקנו בו מריב לשונות שלשת הכתות כדאי הוא לזכרו ולמנותו ראשון לכל שאר‬
‫הספקות ‪ :‬ב מה שיראה ספק כללי בדברי הברית הזאת ואם בברית משנה תורה )דברים‬
‫כיח( בקצור דברי הברכות ואריכות הקללות הנמרצות וההרדסית הפצומות טד לכלה כי לא‬
‫באו כאשר ייסר איש את בנו ולא כאשר אמר כי את אשר יאהב ה׳ ייכימ כי ודאי בדברים‬
‫כאלה תוכר האהבה ‪ :‬ג אומרו ונתת״ גשמיכם בטתס ונתנה הארן את יבולה ופן השדה‬
‫יחן פריו‪ .‬די כשיאמר ונתנה הארץ את יבולה כי הכל בכלל ולמה להם שישיג דיש את בציר‬
‫ובציר את זרפ לכלות בטמל ידיהם מוטב שיהא הטורמ מטט והשובפ הרבה‪ .‬ומה טנין‬
‫וישבתם לבטמ אצל ברכות השובמ ‪ :‬ד אומר ורדפו מכם ממשה מאה ומאה מכם רבבה‬
‫ירדופו כי אין הימס נשמר ביניהם וכבר דברו בו המדרשות )שויכ במקותי פ״ב( והמפרשים‬
‫ד ל ‪ .‬ולדברי כלס טדין יש לשאול טפס טל אומרו ורדפו מכס ממשה ומאה מכם‪ .‬גס כי‬
‫אכילת ישן נושן הוא מטנין רבוי הפירות ולמה אמרה אצל ופגיתי אליכם שהיא ברכת‬
‫טצמס ‪ :‬ה ולא תגטל נפשי אתכם כי הנה כרלב״ן ז׳ל הקשה ואמר ז״ל‪ .‬יכן בטברנו טל‬
‫בריתו ופשותינו נאצות גדולות אמר לא מאסתים ולא גטלתים ואמר הגביא בשטת הקלקלה‬
‫המאוס מאסת אה יהודה ומס בציון נמלה נפשך )ירמיה י״ד( אבל הפנין סוד מסתרי‬
‫התורה וכו׳ והגה לפי דרכו יש מוד להקשות מאומרו בברית הזאת וגמלה נפשי אתכם שהרי‬
‫אף‬
 ‫שבעים‬ ‫בחקותי‬ ‫שעי‬
‫אן! בשעת הכטס אין ניטול ‪ :‬ו מה שזכר בכאן ואשבור מוטות עולכס ואולך אתכם קוממיות‬
‫מכ שלא נזכר בשום מקום שנזכרה יציאת מצרים בתורה‪ :‬ז והיא כוללת לכל התוכחות מצד‬
‫שלא יראה שנשמר היחס הראוי בהס ודרך המוסר כפי מה שיחייב כשכל סחרו ‪ .‬וזה‬
‫שמהראוי שייעד תחלה העונשין הקלים וכאשר לא ישמעו הקשים מלס וכאשר לא יוסרו‬
‫באלה היותר קשים ועל זה הסדר עד תום כל המדות‪ .‬והנה החליף שטה זו כ׳ בראשונה‬
‫זכר ייסורין קשים רבים ורעים והפקדתי עליכם בהלה את השחפת וגו׳‪ .‬וזרעתם לריק‬
‫ונו׳‪ .‬ונתתי פני וגו׳ ‪ .‬ורדו בכס וגו׳‪ .‬הנה שבפעם הראשונה כלה בהס חציו משלשת‬
‫משפטים רעים דבר ורעב וחרב ואחר בפעס השנית אמר ואס עד אלה לא תשמעו לי וגו׳‬
‫ויספתי ליסרה ולא הזכיר רק הרעב לבד ושברתי את גאון עוזכם ונתתי את שמיכם וגו׳‪.‬‬
‫ואח״כ בשלישי אמר ואס תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמוע לי ויספתי עליכם וגו׳ ‪ .‬ולא הזכיר‬
‫רק והשלחתי בכס את חיח השדה וגו׳‪ .‬וכן ברביעיח נאמר ואס באלה לא חוסרו וגו׳ והלכתי‬
‫אף אני וגו׳ והבאתי עליכם ונו׳ בשברי לכם ‪ .‬הנה שעס שהיא מכה רבה אינה אלא אחת‬
‫או שתים מהראשונות שזכר תחלה ואס שמכאן ואילך החמיר עליהם בדברים שלא זכר תחלה‬
‫אבל מכל מקום לא נשמר סדר המוסר בין כמו שאמרנו‪ :‬ח וגדולה היא בעיני להמיר על‬
‫כוונת הסדר הזה כי לא נמצא פיסוק פרשה לא סתומה ולא פתוחה רק בחמישית לבד ושלא‬
‫ג‬

‫נזכר הליכת קרי ולא מכה כי אם בשלישית וממנה ואילך‪ .‬גם כי בראשונות ואם עד אלה‬
‫לא תשמעו ואס באלה לא תוסרו לי ובפעם האחרונה אמר ואם בזאת לא תשמעו לי יראה‬
‫שהיה לו לומר בהפך‪ :‬ט שנראץ דברי מותר בענין הרצות האדן את שבתותיה אז תרצה האדן ומ׳‬
‫אז תשבות הארץ וגו׳‪ .‬כל ימי השמה תשבות וגו׳‪ .‬ולסוף והארץ תעזב מהם ותירץ את שבתותיה‪:‬‬
‫י אומרו אחר שהיו כמה שנים בארץ אויביהם ואחר שהתודו שם את שנם ואת עון אבותס‬
‫אף אני אלך עמכ בקרי והבאתי אותם בארץ אויביהם וכן לא יעשה ‪ .‬יכן בטעם או אז‬
‫יכנע לבבם הטרל כי מלת או אין לה טעם בכאן כפי הנראה‪ :‬יא וזכרתי את בריתי יעקב‬
‫ואף את בריתי יצחק ונו׳ ‪ .‬בהפך סדר תולדוחס וקשה עוד מזה כי אחר זכרון כל אלה‬
‫הבריתות חזר ואמר והארץ תעזב מהכ וגו׳ והס ירצו את עונס‪ .‬והרמב״ן ז׳׳ל תירץ שהיה‬
‫זה אחר פקודת כורש ואינו נכון ‪ :‬יב אומרו וזכרתי להם ברית ראשונים וגו׳‪ .‬מי אלה‬
‫הס הראשונים‪ .‬אם האבות ה‪ :‬י הזכירם באומרו וזכרתי את בריתי יעקב ונו׳ ‪ .‬ואם‬
‫הראשונים אשר הוציא אותם מארץ מצרים הנה זכותם לא עמדה להם בענל ובמרגלי׳‬
‫והוצרכו אל זכות האבות‪ .‬כמו שאמר מנה )שמות ל״ב( זכור לאברהם ליצחק וגו׳ ‪.‬‬
‫ולבסוף לא זכו ליכנס לארץ ואיך תעמוד זכותה לנו להוציאנו מהגלות אחר אלפים ומאות‬
‫מהשני׳ שכבר מתו ‪ .‬ועוד מה טעם הזכירו הנה ביציאת מצרים לעיני הנייסמה שלא הורגל‬
‫בכך‪ .‬ע״כ זכרון הספקות אשר באלו היעודים ‪:‬‬
‫שאתחיל בפירוש אציע ואומר כי הוא מהמבואר שהצלחת האדם וטובתו נשלמת‬ ‫•וקודם‬
‫בב׳ דברים ראשיים ‪ .‬האחד טוב הנפש ולצצהתה הנקרא בלשון הכתוב דבוק ביי׳‬
‫באומרו‬
‫*תוכן דעתו הוא כי ב׳ מיני הצלחות יש לאדם ‪ ,‬הא׳ הצלחה מיסדת אייגע מאראייישע נליק׳־‬
‫זעליגקייט הנקראת נליהק ״דבוק בה״ כמא״הכ ״ואתם הדנקיס בה׳״ וכו׳ והב׳ הצלחה גיפנית ‪ ,‬איי!‬
‫שהיזישעם אוגר טאטריעללעס ויאהלבעהאנעז ולזה ינטרנו כלשעניניס‪ ,‬הא‪ ,‬הוא בעצמותו של‬
‫אדם ר״ל בריאות גיפי וכוחותיו הבי* ייא נמלאתי כפקו ומחסיריי אבר יחכרו לי ‪ ,‬באופן שיהיה לו‬
‫כל המצטרך לו ולאנשי ביתו ממאכל ומשקה מלבוש ומעון‪ .‬והג׳ שיהיה לו שלוס מכל כביביו ‪ /‬ולא‬
‫ירעו לו שאר בני אדס‪ ,‬כי אס ישב בגיח ושאנן מבלי מכלים דבר יעל שלש אלה רמז הכ׳ באמרי‬
‫״ואתה שלוס״ בבחינת בריאות גופך ‪ ,‬״וניתך שלום׳ בבחינת היות לך ולביתך כל מחסורך‪ .‬״וכל‬
‫אשר לך שלום׳ בבחינת הסרת כל צר ואויב אשר יציק לך וע״ז יורה גס מאיהכ‪ ,‬וברך את לחמך״ וכוי‬
‫שהיא‬
‫קסב‬ ‫שבעים‬ ‫בחקותי‬ ‫שעי‬
‫באומרו ואחס הדבקים ביי׳ אלהיכס ‪ /‬ובו ח י ב ק )דכריסי׳( והיא תכלית ה כ ל ‪ .‬והב׳ טוב‬
‫מצבו יספיקו מהטובות הזמניות המוזרות ומשרחוח אליה כמו שזכרנו יאשונה ובהרבה‬
‫מקומות‪ .‬ואלו הטובות המצינות אמנם יחחלקו אל ג׳ מינים ‪ .‬האחד מה שהוא בטצמות‬
‫האדם בבריאוחו וקיומו ‪ .‬השני בםפוקו בדברים החיצוני׳ הצריכיס להטמיד אותו טל עומדו‬
‫ולקיימו ‪ .‬השלישי בהרחקת והםרת הדברים המפיקי׳ והמציקים אותו ‪ .‬ושלשתן‬
‫מכוונים במאמר ואתה שלום יביחך שלום וכל אשר לך שלום )שמואל א׳ כ׳׳ה( כמו שהוא מבואר‬
‫בטצמו ולפי זה אות שגמול הטובות הזמניות וטנשם יוםב אל ג׳ טניניס אלו‪ .‬וכן מציגו‬
‫אוחס בהרבה מקומו׳ בייטודי השכר גאמר וטבדתס את יי׳ אלהיכ׳ ובירך את לחמך ואת‬
‫מימיך והסירותי מחלה מקרבך לא תהיה מככלה ועקרה בארצך את אימתי אשלח לפניך‬
‫והמותי וגו׳ )שמות כיג( והוא מבואר ‪ .‬וגס בעונש נמצא זה הענין בבמה מקומית‪ .‬אמנם‬
‫בענשו כל דוד על מספר מפקד המס נמצאו אלו הדברי׳ מוגבלי' מאד כאלו הס מזומנים‬
‫ומיוחדים ביד ביד שלמעלה במקל ורצועה לרדות ולהכות בהן או בכל אחת מהן כפי אומד‬
‫החטא והחוטא ‪ .‬וזה כמאמר לו שלם אגכי טטל עליך וגי׳ התבוא לך שבע כניס רעב‬
‫בארצך ואם בלכה חדשיס נוסך לפגי צריך והוא רדפך ואם היות בלשת ימים דבר בארצך‬
‫ואחה דע נא ונו׳ )במואל ב׳ כ ״ ד ( ‪ .‬הרי כלשה משפטים רפים כנגד שלשה מיני הטובות‬
‫שקדמו כי נם את זה לעומת זה עשה האלהים אלו להשכיר ואלו להעניש ‪ .‬נמצא אס כן‬
‫ששכר מקיימי הדח נמכך אל ארבעה דברים כלשה אלה אשר אליהן יתחלקו הטובות הזמניות‬
‫והרביעי הטולה על כלן היא ההצלחה הנפשית והדבקוח האלהי כמו שאמרנו‪ .‬והס הארבעה‬
‫שזכרם משה ע״ה באומרו)דברים כ״ו( ולתתך עליון על כל הגרם אשר עשה לתהלה ולשם‬
‫ולתפארת ולהיתך עם קדוש לפני יי׳ אלהיך כאבר דבר וכאשר יחטאו יפסדו ארבעתן‪ .‬כמו‬
‫שאמר ירמיהו ט״ה )י״ג( כי כאכר ידבק האזור אל מתני איש כן הדכקתי אלי את כל בית‬
‫ישראל ואת כל בית יהודה נאום ה׳ להיות לי לטם ולשס ולתהלה ולתפארת ‪ .‬ובפרשת פנחס‬
‫שפר פ״ד יתבאר יפה איך יורה ענין האזור על ארבעה דברים הללו באופן נאות מאד י‬
‫וטפל זה למדנו כסדר דברי הפרשה הזאת הן בברכוח הן כחוכמות הוא סובב פל ארבפה‬
‫דברים אלו‪ .‬אך יראה זה כמו שיתבאר ‪:‬‬
‫א ם במוקותי תלכי ואת מצותי תשמרו ומשיתס אותם ‪ .‬זכר הדרכת השלמיות בזה אמר‬
‫זה כי ההליכה במוקיס איפכר שתהיה בלי למוד ומיון‪ .‬אמנס ממנה יבואו לשמור‬
‫המצות והוא פנין הטיון והלמוד בהם וכמו שאמרו)תו״כ אמרי פיט( ושמרתם זו משנה ‪.‬‬
‫ומזה יבואו לשלמות המעש׳ כי המעשה השלם היא אשר יעשה האדם אותו כהסכמי הרצון‬
‫והשכל ימד‪ .‬וכמו שאמרו)קידושץ מ ׳ ‪ ( :‬תלמוד גדול שהתלמוד מביא לדי מעש׳‪ .‬וכנגד‬
‫הבלש׳‬
‫)שהיא מנוחת הכפוק והמצאת כל המחכוריס( ״והסירותי מחלה׳ וט׳)שהוא מ פ ח ת הבריאות(‪,‬את‬
‫אימתי אשלח לפניך״ וכו‪) ,‬שהוא הכרת והרחקת כל מציק( יכן נמצא בהפך‪ ,‬כי כאשר מפא דוד‬
‫ומשפט ה׳ חייב להענישו אמר מניא נשה ה׳ אלע»שלש אני ניטל עליך• ונו׳ ר״ל רענ חרב‪ ,‬ודבר ״‬
‫שהם ההסך מכל ערני ההצלחה הזמנית ומופטת שזכרנו למעלה‪ ,‬ונמשך מזה כי הברכות אשר ימולו‬
‫על ראש עיש׳ מצית ט״ס הן מארבעה מינים נטאות הטף שובע ועושר ‪ ,‬השקט ובמח וההצלחה הנפשית‬
‫שהיא הדנקות בה׳ ‪ ,‬הפילה סצ כלס‪ ,‬כמאהיכ‪,‬ילתתך מליץ וכו׳ ולהיוי^־ עם קדוש ונו" יבהסך‬
‫כאשר ימסאי יאבדו מהם כל ארבעה מיד טונות אלה‪ ,‬ועסי״ז מפרש הרכ ז״ל וטלו־ כל הפרשה‬
‫כלה‪ ,‬ורפ קורא נחמד! כי הביאור לנת״הש הלך ג״כ בעקבות הרב זיל סה אך היא חלק הטובות‬
‫והרעות הזמניות ״ מאית לאדם חלף טיט או רעתו‪ ,‬לארנעה ראשים‪ ,‬בסשפנו על מאנדכ ביחזקאל‬
‫ייד פסיק כיא ״אף כי ארנעס שסמי הרמים חרנ ורמנ חיה רמס ודנר״ אבל הרב דל כלל‬
‫חרנ וחיה רעה מסת סוג איוד כי שמהם הס צדם ימתקימטים עלינו ממוצה לני והשלים‬
‫הסך שניהם‪.‬‬
 ‫שבעים‬ ‫בחקותי‬ ‫שער‬
‫השלשה עניניס הללו אמר בשכרן שלשה דברי׳ כמו הם )נ( ונתתי נשמיכם בכיתם ‪ .‬ונתנה‬
‫הארץ את יבולה ‪ .‬ועץ השדה יתן כריו‪ .‬כי הנשמים תחלת הזנת הארץ להביא שירותיה ‪.‬‬
‫ונתינת יבולה הוא התחלת הצמיחה ‪ .‬והגמר שעץ השדה יתן פריו‪ .‬ואמר ונתתי גשמיכם‬
‫במתם לסי שצורך הנשמים בארץ ההיא אינו אלא בימות החורף שהנשמיס מצויין במבמס‬
‫ולזה לא ייעד הוייתס אבל שישגיח עליהם בשיהיו בעתם ‪ .‬וכמו שאמרו חכמים ז״ל )תענית‬
‫כ״ג‪ (.‬לילי שנתות ולילי רביעיות שיצליחו את אשר שלחם ולא יקוצי העם בהם‪ .‬ולסבה‬
‫זו אמר בעונש )דברים י״א( ועצר את השמים ולא יהי׳ מטר וגומר‪ .‬כי אפילו יבואו מעצמם‬
‫יעצור אותם‪ .‬ואחר שהזכיר שיעור מה שיבא התגמול מטון כנגד המעשה נעתק לזכו־ מה‬
‫שימצא להם מן הטוב בהיות הדבר כן‪ .‬ואמר והשיג לכם דיש את בציר ובצ־ר ישיג את‬
‫זרע ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם )ג( יאמר כי מה שיקרה לפעמים‬
‫לשבוש התקופות ולקלקול הסדר בגשמים וזילת זה שי!עכבי מלאכות אלו עד שתשיג ז־ את‬
‫‪ v‬שזה עצמו יקרה להם מרוב כל‪ .‬ולפי שאפי׳ בשני השובע יקרה שבזמן הקציר לבדו או‬
‫הבציר יחסר הלחש האפוי וימצא בקושי מפני עסקם איש בשדהו ובכרמו ונס כי מעלמא‬
‫קאתו פועלים ושכירים רבים משחרי לטרף ולזה אמר שאפי׳ שישיג להם דיש את בציר ובציר‬
‫את זרע ויתחברו שתי הסבות יחד ואפי׳ ה ט יאכלו לחם לשובע וזה אומרו ואכלתם לחמכם‬
‫לשובע לחם דוקא אפוי הוא )ג( ואמר כי ישבו לבטח בארצכם שלא ימנעו מאכול לשבע‬
‫לאצור אותו ולשומרי כי תקראנה מלחמה בארצכם והנה בזה השלים הענין הראשון שאמרנו‬
‫מספיק הצרכים ‪ .‬והתחיל הענין השני והוא הרחקת המעיקים ואמר ונתתי שלום בארץ וגו׳‬
‫יראה שזהו השלום שבין אדם לחבירו בין איש ובין אחיו ובין גרו כי המחלוקת שבין השכנים‬
‫ובני המדיני יטריד האדם מאד מבקשת צרכיו ושלמותו כי טםף הנציח איננו מניח לו לישון‬
‫ולזה אמר ושכבתם ואין ממריד ואמר והשבתי חיה רטה מן הארץ כי נס הוא מעיק נדול‬
‫במקומות המיושבים אצל המדברות והיעדים הנמלים‪ .‬ואמר יחרב לא תעבור בארצכם‬
‫שישביתס מבלי שיצטרכו להש חרב וחנית וזה אס שיבטל רמתם כמ״ש הרמב״ן ז״ל שיעבירם‬
‫ולא ימצאו בה ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב כי הס ודאי המעיקים הגדולים •‬
‫ורדפו מכס ממשה מאה וגומר‪ .‬מהידוע כי שפע האל ית׳ כאשר תחיל על המקבלי׳ שיקבלו‬
‫ממנה כל אמד כפי כמו והכנתו וכמו שאמר הכתוב )תלים ס״ה( על ישראל גאותו ועוזו‬
‫בשמקיס ‪ .‬ומזה הוא מבואר ט כשיושפע שפע נבירה על אנשים רבים שלא יקבלו אותה‬
‫כלס בשיה שהרי לא יפעל בשפע ההוא תנוק בן יומי כאשר יפעל שמשין או אחד הענקים‬
‫ועל דרך שאמרו דל)ברכות נ׳׳ה‪ (.‬יהב חכתת׳ לחכימין וכו׳‪) .‬ד( ולזה אמר שישפע שפע‬
‫גבורה מאת הם״י עד שיהיו מהם אנשים שירדפו חמשה מאה שכל אמד ירדוף עשרים ומהם‬
‫״‬
‫שירדפו מאה רבבה ויהיו אחד למאה לפי מה שהוא אדם וגבורתו ‪ .‬ואס תאמר א כ היה‬
‫לו לומר ורדפו מכס ממשה מאה וחמשה מבס חמש מאות ירדופי כי למה יחליף המספר‬
‫הראשון)ד( אשיבך שבשר להם בזה בשורה טובה שנייה והיא שעל המעט ימצא בהם החלשי׳‬
‫כי לא יהיו אלא בערך החמשה עם המאה וע״כ החלק אשר מנד המעיקים מחוץ ועל הענין‬
‫הנ׳ אשר מצד עצמם ובריאותם אמר ופניתי אליכם והרבתי אתכם ונימר‪ .‬ולפי שזה תלוי‬
‫בשלשהדבריס‪ .‬האחד כשיהיו פרי׳ ורבי׳ אל ז‪ :‬אמר והפרחי אתכם שלא יהיה בהם עקר‬
‫ועקר׳‪ .‬והשני בשיהי׳ זה בשפע ואל יה אמר יהרבתי אתכם‪ .‬וישליש׳ בשלא יהי׳ בהם מות‬
‫ומשכלת ולזה אמר והקימותי את בריתי חתכס‪ .‬כי בריתי יהי׳ אתם החיים"והשלום‬
‫)ד( ולא מרובכם יחסר כל לכס מתבואות הארץ ושירותיה כ׳ היא תתן אותה בשפע רב עד‬
‫שתאכלו ותשבעו ומתירו לשנים הבאות שתאכלו ישן נושן ולא יהי׳ זה לכם לירא כי אתם‬
‫יודעים כי ישן מפני חרש אתם רגילים להוציא דרך תענוג או רפואה וע״כ הוא הענין השלישי‬
‫שבי‬
‫קסנ‬ ‫שבעים‬ ‫‪VIpPD‬‬ ‫שער‬
‫שבו יושלמו העובוח הזמניות‪) .‬א( ועכשיו יאמר הענין הרביעי למעולה שבכלס והוא מה‬
‫שיהי׳ עניינו הצלחת הנפש בלי ספק ואמר ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם ‪.‬‬
‫ודבר גדול דבר כי הנה מלך גדול יפה תואר ואיש מראה שנושא אשה משית אע״פ שיסבול‬
‫אותה לסבה מהסבות א״א שלא יהיה שס נועל נפש וצער מצד רוחק מבעם‪ .‬אמנם אס‬
‫תהיה האשה ההיא יתירה בדעת ומתוקנה בכל מעשיה הנה אז יופי מעשיה וטוב שכלה‬
‫יכסה על דופי שחרותה לא תגעל אותה נשבו אבל יאהבה כמשפט בנית מלכים היפית אשר‬
‫בגילו ־ והנה באמת כך זיווט של מלך מלכי המלכים עס כנסת ישראל וכמו שנאמר הלא‬
‫כבני כושיים אתם לי בגי ישראל)עמוס טי( וא״א שלא יהיה שם צד גועל נפש וריחוק מהדוחק‬
‫הנפלא אשר בינותם כמי שיאמר )ויקרא ט״ז( השוכן‪.‬אתם בתוך טומאותם ‪ .‬אמנם כשתתעל׳‬
‫הכנסיה במעלות הנה יופי מעשיה יכסה שחרותה וכמו שאמרה ע״י רוח הקדש שחורה אני‬
‫ונאוה ונומר אל תראוני שאני שחרחרת )שיר א׳( ואז תעלה חבתה בנפשו כמו שאמר )שם(‬
‫הנך יפה עיניך יונים ואח״כ)שס ב׳( יונתי בחטי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך‬
‫השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה עד שלםיף כשנסתכל בדדיה וצוארה שיניה‬
‫ושערה שהם חלקיהשלמיות הנמצאים בכתותיה על דרך חדל)חזית שיר ד ( הנה סתם ואמר‬
‫)שיר ד׳( כלך יפ‪ :‬רעיתי ומוס אין בך והרי אין שם גועל נפש כלל‪) .‬ה( והוא מה‬
‫שנאמר בכאן אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותס עד ונתתי משכני בתוככם‬
‫ולא תנעל נפשי אתכם כי בהיותכם על זה השיעור מתיקון המעשים ובטובהספיק והסדר‬
‫בכל העניניס הצריכים לכדו חייתכס על האופן היותר שלם אני אמרתי אלהיס אתם ובני‬
‫עליון כלכס וחצלחו למלוכה והזווג ביני וביניכם יהיה נאה ומקובל מבלי שוס גיעול ורוחק‬
‫כלל ויגיע משי^ימותכס שאתהלך בתוככם ואטייל ממכס והייתי לכס לאלהים תמיד ולא חפרד‬
‫החבילה ־ אמנם אם לא תאבה האשה ללכת אמריו ולא תשמע אליו מיד תחזיר לשחרותה‬
‫כמו שאמר )ירמ ׳ י״ג( היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו גם אתם ונומר ‪ .‬ואז ודאי‬
‫יחזור גועל הנפש למקומו כמו שאמר בסוף ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכס וגעלה‬
‫נפשי אתכם ונתתי את עריכם מרבה והשימיתי אני את האר! ושממו עליה אויביכ׳ היושבים‬
‫בה ואתכם אזרה בגויס והריקותי אחריכם חרב והית׳ ארצכם שממה וגומר‪ .‬יאמר כי‬
‫בקלקולה תגעל נפשו אותה ולא ירימ בריח ניחוחה ומזה תהי׳ הפרידה מזומנת מאד ט יגלם‬
‫מלפניו ויזרס בארצות גא להם והוא היה צער הנביא כשידע בגלות המזומן כשאמר המאוס‬
‫מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך כמו שהיה הענין כבר בישראל שהסירם מעל פניו‬
‫יאמר בסוף ואף גס זאת בהיותם בתדץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתיס לכלותם וגומר‬
‫יבאר שאע׳׳פ שימצא שם גפול ומיאוס לא שיהיו לכלות ולהשחית ולהפר בריס לגמרי כמו‬
‫שיבא עוד פירושו במקומו‪ .‬וזו היא דרך ישרה בפשטי הכתובים וקבלת הרב ז״ל לא תזוז‬
‫ממקומה ‪ :‬אני יי׳ אלהיכס וגומר ‪ .‬יאמר אל ירע בעיניכם מה שצרתי אתכם עשות אלה‬
‫המצות כי אני יי׳ אלהיכם אשר שצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים)ו( ואשבור‬
‫מוטות עולכם אשר היו מעבידים אתכם בחמר ובלבנים ובכל עבודת פרך וטש שלא הטלתי‬
‫עליכם עבורה כלא תלכו בה בקומה זקיפה כי במעט עסק שתתעסקי בה תלכו קוממיות ובחפשיות‬
‫מכל עסקי העולם וכמו שאמרו דל )ש״ר פ׳ ל״ב( מירית מיצר הרע חירות ממלאך המות‬
‫מירות מהמלטות ועם זה נשלמו הארבע? דברים הנכללים בברכות אשר נתנו להם מסודרות‬
‫בזו אמר זו בלב שלם בטין יפה)ב( מבלי הרבות תנאים כאשר ברך איש את בנו האהוב‬
‫לו‪ .‬אמנם בתוכחות לא עשה כן אבל החליף השעה בשני עניינים‪ .‬האחד כשהרבה עליהם‬
‫תנאים הרבה אשר על הזרות והקושי יש לפעול עליה‪ .‬והשני כי אף בעוברם פעם‬
‫ראשונה על התנאים הרבים ההם לא נשא את נפשו להביא עליהם מכה רבה מהנה במלוא׳‬
‫כמי‬
 ‫מבעים‬ ‫בחקותי‬ ‫מעי‬
‫כמו שיבא‪ .‬והנס רבוי התנאים הוא מבואר מאומרו ואס לא תשמטו לי ולא תעשו את כל‬
‫המצות האלה ואם בחקותי תמאסו ואס את משפטי תנעל נסשכס לבלתי עשות את כל מצותי‬
‫להפרכה את בריתי הרי שבטה נופי טבירוח קשות ורטות וכמו שפירשו ז״ל )תי״כ בחקותי‬
‫פ״ג פרשה ב׳( לא לומד ולא עושה מואס באחרים‪ .‬הטושיס שונא את החכמים מונע אחריה‬
‫כופר במצית טפר בעקר הנה שנתמלאה סאה על כל נרותיה ועוד והרי נתקלקלו המיתרים‬
‫והיתדות אשר מהם נתקיים העולס כמי שכתבני בפ׳ הנגון אשר בשער י״ב עיין עליו והנה‬
‫מס כל זה לא ראה‪ -‬ליסרו במכה אחת שלמה מהמשילשות הנזכרות כי להראות לו קצת ממנה‬
‫או מכל אחח ממנה כדי שיפחד וירנז ויסור מדרכו ולא יצטרך לקבל מכה רבה ונקלה‬
‫כמו שימשה האב אל בנו האהוב אליו אשר במורדו עליו יצום להביאו אל בית הסוהר‬
‫ומראין לו כל מיני הייסורין הקשים ומטעימים אותו טעם כל אחד מהם כדי להפחידו‬
‫ולאיימו ולזרזו שלא יבא לקבל שום אחר מהם במיליאו‪) .‬ב( וכן האל ית׳ באהבתו ובחמלתו‬
‫בפטם ראשונה הטיל עליהם הטט מעט מכל שלשה מיני הייסורין כדי שירעו אותם וייראו‬
‫מאד מהם וישמרו בנפשיתס לבלתי קבל עוד אפילו שוס אחת מהמכות בשלמותה )ז( ‪.‬‬
‫ולזה אמר ראשונ׳ אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ונו׳‪ .‬וזה‬
‫מענין הדבר הוא גלי ספק אלא שהקל להם שהביא עליהם חלאים קשים להניעם אל‬
‫שמרי מית ולבסוף יפדה נפשם ממנה ‪ .‬וממכת הרעב אמר וזרעתם לריק זרעכם יגו׳ ‪.‬‬
‫וזאת אינה מכת רעב נמיר ה אלא שמצד שיבאו עליהם גייסות ייאכלו את תביאת האר;‬
‫יזרמו לריק כי לא ישתכרו בו כמו שחשבו ומ״מ אע״פ שלא תהיה רעב של בצורת אי של‬
‫כליה כבר יטטמו טמם חוסר לחם ‪ .‬ומחמת המציק אמר ונתתי פני בכס וננשתס וגו׳‬
‫אמר שינגסו למי אויביהם אבל לא שיוציאום מארצם ומבתיהם אלא שכשיצאו אליהם ירדו‬
‫בהם וינוסו מפניהם ואין רודף אותם ‪ .‬הנה שע״פ רוב התנאים שהקדיכ לא ייעד ליסרס‬
‫כפעם ראשונה רק זמר ככ זער כס שלשה מיני היסורין אשר הס הפך שלשה מיני הברכות‬
‫אשר ייעד להם בשלמות מבלי רוב תנאים מלבד מה שלא הזכיר שמץ דבר מהרביעית‬
‫שהיא החמורה מכלן‪ .‬והנה לזה סמך ואמר ואס עד אלה לא תשמעו לי ויספתי ליסרה‬
‫אתכם שבט »ל חשאתיכס ‪) .‬ז( והכוונה הנה עד הנה לא נתתי לנגוע בכס אלה המכות‬
‫בעצמם רצוני בשלמותן אבל אם לא תשמעו לי עד שיבאו עליכם אלו המכות עצמם תדעו‬
‫שאוסיף ליסרה אחכס בכל אחת מהנה שבע ממה שבא עליכם ממנו בפעם הראשונה ועם‬
‫כל זה לא אמר להביאם עליהם מגס אחת כמו שמשה בברטח אבל נגס בהם כאב הטאב‬
‫ממכת בט ומכה אמת ואומר חזיר בך ואס לא חזי מכהו שנית יכן שלישית והנה בפעם‬
‫בזאת הוא שולח להם מכת רעב גמורה ואמר ושברתי את גאון טוזכם ונתתי את שמיכם‬
‫ו ט ׳ ‪ .‬ותם לריק כמכס ולא תתן ארצכם את יבולה ועץ הארץ לא יתן פריו והרי זו מכת‬
‫רעכ של כצורת ושל כליה שלא י ט ה להם כלל שיאכלו לא הס ולא האויכיס דשיג להם‬
‫כזה הפך כל מה שאמר למעלה בכרכתן על זה הענץ ‪ .‬והנה לא הכה אותם במכה‬
‫שטה מד שמזר ואמר ואם תל‪ 0‬עמי קרי ולא תאבי לשמוע לי ויספתי עליכם מכה שבע‬
‫כמסאתיכס שכיון שקבלו כבר מכה שלמה ולא לקחו מושר אמר שיישיף להס עוד מכה שניה‬
‫שיהיה בה שכמ ממס שסעמו ראשונה ממנה וכן נאמר אמרי זה והכיתי אתכס אף אני ונו׳‬
‫סרי שמרה כאצכע שאלו השלשה ‪ p‬המכות העצמיות ונס לפי שקבלו מכה שלמה ולא‬
‫חזרו יראה שכווגתם ללכת עמו בקרי ובהפצר )מ( ולזה אמר מכאן ואילך זה הלשון של קרי‬
‫מה שלא אנמי עד עכשיו‪ .‬ו מ ה המכה הזאת היא מכת הדבר שאליה אמר והשלמתי בכס‬
‫את מית השדה ושכלה אהכם והכריהה אה בהמתכם והמעיםה אתכם ונשמו דרככם כי‬
‫באמת השכול וההתמעעית והשממון הבא ע״י תית השדה הוא יותר קשה מהבא ע״י‬
‫הפסד‬
‫‪ Dp‬ד‬ ‫שבעים‬ ‫בחקותי‬ ‫שער‬
‫הפסל האייר או באר מלאים רמים שהס ימוהו נ מ ו ד איש מ י ה ו ואלי היו פרופים‬
‫ושבורים גס קבורה לא היתה להם כי אס במעי העופות והבהמות ־ יקודם שיכה איחם‬
‫המכה השלישית יהיא מרב האויב מזר והמרה בהם יאמר ואם באלה לא הוסרו לי והלכתם‬
‫ממי קרי והלכתי אף אני ממכס בקרי הגה בעגץ הקרי יממת קרי האמירי׳ בכאן אמרו‬
‫הראשונים )הראבימ( שהוא נאמר מל הקרי וההזדמן כלומר א ס תחשמ שאלו ה מ ט ת‬
‫באות מפאת המקרה לא מפאת המונש אף אני <‪ y*tf‬אחכם ביד המקרה ולא אשים מיני‬
‫ואם מוד תוסיפו ס ר ה אשמית לכם ההזדמן ותקראן לכם מצדו רמות‬ ‫‪K‬‬ ‫טליכס לטובה‬
‫רבית יצרית‪ .‬אמנם הנראה לי בזה היא מה שיקרה טל הרוב למסאים כנפשותם כי כאשר‬
‫יקבלו שוס טונש לקצורס בטבורה הנה ה ם יוסי© לקצר ותוספת הקיצור יכפיל סמינש‬
‫וכפל הטונש יכפול הקיצור וכן הולך שובב בדרך לבו טד שטבט הנננין ימייב הפסדו לגמרי‬
‫יאף שלא יטון מההשגמ׳ להטנישי תמת רישילו וקיצורו‪ .‬אמנס כאשר יושקף מפאת‬
‫ההשגמה להטנישי תמת טצלותו וקיצורו ויטין ממט ג״כ לקצר תמת מה שהטטש יימשך‬
‫זה ביגיהס פממיס רבות כבר יראו שמהם הילכים בקרי זה למימת זה זה מטיש יזה‬
‫מקצר זה ממניש וזה מקצר ‪ .‬וכאשר ישקיף האל ית׳ מל סכלותו והעיד כנגדו הנה אז‬
‫יחרה אפו ויענישהו בממת רוחי תמת הלכו עמו בקרי נוסף מל מה שיגיעהו מהפונש‬
‫מצד עצלותו‪ .‬ולזה אמר ראשונה ואס ת ל ט עמי קרי ולא ת א ט לשמוע אלי ויספתי עליכם‬
‫מכה שכפ טל חעאתיכס לומר כי מהלכם ממי קרי מריב מאליו תוספת המכה כערך הקיצור‬
‫כמו שאמרנו אבל אס תוסיפו כבר יתוסף הפונש בשאלך אף אני פ מ כ ס כקרי כמה שאטין‬
‫להמגישכם מל קיצורכם מד שיראה ששגינו אנחט הולכים זה לקראת זה מל דרך הויטמ ולזה‬
‫אמריהכתי א ת כ ם ‪ .‬אמנם בהיסיפכם ללכת ממי בקרי והלכתי ממכס בממת קרי והוא שימר׳‬
‫אפיפוד בבחינת םכלותיכסווופ במינתכם ללכת פמי בקרי מל זה האופן ייסרתי אתכם אף‬
‫אט שכמ מל חעאתיכם והוא פירוש נכון לפי המנץ והלשון ולזה אחר שתי מכות שלמות א מ ו‬
‫כן כי פ ת ה הפמם הזאת הפליג להגדמם כל זה השימור לפי שהמכה הזאת היא חמורה‬
‫מאד וכולהו איתנהו בה מלצר ההכרח ולזה המתץ[ להם מהביאה שד שתהיה רצועה אחרונה‬
‫אץ אחריה עוד ר ק כליון ח ר ו ן ‪ .‬ועל עקר המכה אמר והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם כרית‬
‫ונאספתם אל ע ר י כ ם ‪ .‬ירצה ואס כאלה שתי ה מ ט ת שלמות לא תיסרו לי והלכתם עמי עוד‬
‫בקרי אף אני אלך עמכם על הדרך ההיא והבאתי עליכם מכה כעין מ ה שטעמתם ממנה‬
‫בפעם הראשונה‪ .‬אבל תהיה ממורה שבע פעמים עליה כמו שימייט מסאתיכם כי אביא עליכם‬
‫מרב האויב שתהיה מ ק מ ח ק ם בריתי זאת אשר עברתם ‪ .‬ואם באילי תתשבו להמלע‬
‫כשתאספו אל עריכם התזקות והבצורות אשר אתם ט ס מ י ס בהם להלמם משם ע ם האויב‬
‫הנס אנכי אהיה להם לעזרה במס שאשלת דכר כתוככס ונתתם ט כיד אויכ ‪ .‬ואומר אני‬
‫שלשון דבר בכאן איט מגפה ממש אלא לשון שכרץ וחולשה והריגה כמו ידכר ממים‬
‫תמתינו )תהלים מ״ז(‪ .‬ותדבו א ת כל *־פ הממלכה ) ד ה כ׳ ט כ ( ‪ .‬והעד אומרו בשברי‬
‫לכם ממה ל מ ס ‪ .‬יאמר שהדבר ו ה מ נ ע שהזכיר יהיה במה שישטר להם מ ס ה למם ולא יהיה‬
‫להם כת לעמוד במצוד ובמצוק וזה שאע״פ שיהיה להסכמכצריהם רוכ תכואות לא תוכלו עמוד‬
‫בשכמ לכם כל משען למס אשר מלץ נאמר בתורם בנביאים וככתוכים דפתא סעדתא דלבא‬
‫)ל׳ מ ־ ס׳ מ״מ( שאפילו ירכה לכם הלמס עד שיאפו משר נשים לממכם בכל אמד מחטריהם‬
‫מרוב התבואה ג ם ט ישמרוהו שמירה ע‪$‬מה עד שישוט לחמכם אל בתיכם במשקל‬
‫ההוא עצמו שהיה בהמתו בצק מ ת י ה ם ע ם כל זה תאכלו ולא משכעו כי אשלח ט מארה‬
‫ולא חון אחכם ס ד גמוסרמו לסססר אל סארב הנה ט מקר המכה הזאח אהה ר ק מ ה‬
‫שאמר ראשונה חרב טקמת נ ק ם ב ר י ת ‪ .‬וגם א ם יפרשוהז כפשיסו דבר ממש ושלא יםים‬
‫ל‪0‬ס‬
 ‫שבעימ‬ ‫בחקחי‬ ‫שעי‬
‫להם נחם ומזון להתבצר על כל פנים לא היה הכל רק להכריחם אל הנפילה ביד האויב‬
‫והכל הולך אל מקום אחד‪ .‬והנה בזה כבר שלמו כל המכות האלה בארבעה פעמים ‪.‬‬
‫הראשונה בשלוח להם שמץ מכל אחת ואחת ‪ .‬והשלשה בשלוח כל אחה ואחח בפני עצמה‬
‫בשלימותס‪ .‬ולזה כללן כלן בפרשה אחת כי כלן ענין אחד הן במה שהן נוגעות בטובות‬
‫הזמניות וראויות היו לבא בבת אחת כמו הברכות והטובות אלא שהיה קשה בעיניו להביאם‬
‫מתוך רחמנותו כי אס על הדרך שאמרנו‪) .‬ח( ולזאת ההתייחדות אשר לכלן אמר בפרשה‬
‫בפני עצמה ואס בזאת לא תשמעי לי והלכתם עמי בקרי ירצה ואס בזאת הממשלת של‬
‫המכות הכוללות המחנה האחת מההצלחית האינישיות אשר באו עליכם על זה האופן‬
‫מההדרגה לא תוסרו לי והלכתם עמי עדיין בקרי והלכתי עמכם בתמת קרי ויסרתי‬
‫אתכם אף אני שבע על חטאתיכם וזה בהביאי עליכם ארבעת שפטי הרעים כלס כאחת ‪.‬‬
‫ואחשוב שאמר בכאן ובקידמת לה אף אני ‪ ,‬גס אני‪ ,‬לומר שהוא יכה אותם בכבודו ובעצמו‬
‫לא ט״י שוטר ושליח כמו שדקדקו בצאתו לעזרתינו אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא‬
‫שליח וכי׳ )מכלתא בא פ׳ז( ‪ .‬והוח מה שאמר במשנה תורה )דב ריס טח( והיה כאשר‬
‫שש ה׳ עליכם להטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש ה׳ עליכם להאביד אחכם ולהשמיד‬
‫אתכס‪ .‬והנה על עוצם הרעב אמר ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו‪ .‬ודבר‬
‫וחרב זכרון כאחת באומרו והשמדתי את במותיכם והכרתי את חמניכם ונתתי את פגריכם‬
‫על פגרי גלוליכס וגעלה נפשי אתכם‪ .‬אמנם היותר קשה מכלן ונעלה נפשי אתכם ט‬
‫הוא הפך מהדביק האלהי אשר אמר ראשונה ונתתי משכני בתוככם ולא הגעל נפשי‬
‫אתכם כמו שאמרנו‪ .‬ואחרי כן אמר כי כמי שנעלה נפשי אותם כן ישליכם מעל פניו ויבטל‬
‫עבודותס המאוסות מלפניו ואמר ונתתי את עריכם חרבה והשימותי את מקדשיכם ולא אריח‬
‫בריח ניחוחכס ולא עוד אלא שתשימם הארץ במה שישוממו עליה אויביכם ולא תשא אותם‬
‫ואת שאריתכס אזרה בטיס והריקותי אחריכם חרב כדי שלא תוכלו לשוב שהכוונה שתהיה‬
‫הארץ שממה לגמרי לפי שאז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה ואתם בארץ אויביכם‬
‫אז תשבות הארץ והרצת את שבתותיה כל ימי השמה תשבות את אשר לא שבתה בשבתותיכם‬
‫בשבתכם עליה‪) .‬ט( ושיעור הכתובים אז תרצה הארץ את שבתותיה ההווים והעוברים‬
‫בתורה ובמצות כי כל ימי השמה ואתם בארץ אויביכם ולא תזרע ולא תצמיח אז תשבות‬
‫הארץ תמיד והרצת את שבתותיה את אשר לא שבתה בשבתכם בה ואין צ״ל שכל ימי השמה‬
‫חשבות השבתות ההוות בימים ההם אשר לא שבתה אז בשבתכם עליה ‪ .‬וכבר כתבנו בשער‬
‫הקודם טעם חומר השמטות והייבליס ושהחוטא בהם אינו חוטא במצוה אחת לבד ט אס‬
‫בכללוח מה שחייב האדם להיות בי כפי התירה והמצוה וש״־וא עמן שיחוייב עליו גלות‬
‫שלמה בלי ספק עיין עליו‪ .‬והנשארים בכם והבאתי מורך בלבבם בארצות אויביהם ורדף‬
‫אותם קול עלה נדף ונסו מנוסת מרב ונפלו ואין רודף תחת אשר הקשו לבבם בלכת׳ ממי‬
‫בקרי ועדיין קושי ערפם במקומם עומד אביא מורך בלבבם בארצות אויביהם עד שירדוף‬
‫אוחס קול עלה נדף ונסו כאלו רדף אותם חרב האויב ונפלו בבהלה גדולה ולבסוף יראו‬
‫שאין רודף‪ .‬והיה ראוי שיתעסקו בעצמן שלא יקרה אותם כן פעם אמרת ולא יהיה כן אבל‬
‫יתמידו על זה המורך עד שכבר יכשלו תמיד בנוסם איש באמיו כמפני מרב אשר רודף‬
‫אין ולא תהיה להם תקומה עד שיאבדו בטיס ומאכל אותם ארץ אויביהם‪ .‬והנשארים‬
‫בכס עדיין לא ישובו אבל ימקו בהיות עינם בחיקם ואף בהיות עונות אביתם אתם ימקו‪.‬‬
‫והתוודו את עונס ואת טון אביתם במעלם אשר מעלו בי ואף אשר הלכו עמי בקרי‬
‫)י( הכוונה שיתוודו במועל ידיהם מבלי שירחיקו רשעתם ורשע אביתם מידם אלא כמי‬
‫שהוא מודה מחמת הרצועה כמו שכתבנו)שער ל״ו( על קושי לב פרעה לפי׳ הראשונים זכרם‬
‫לברכה‬
‫־‪r,t‬‬‫‪P‬‬ ‫שבעים‬ ‫בחלתי‬ ‫שעי‬
‫לברכה‪ .‬אף אני אלך ממם בקרי והבאתי אוחם בארץ אויביהם או אז יכגמ ל מ ס המרל‬
‫ואז ירצו אח טונס )י( ירצה כמו שעדיין הס הולכים ממי בקרי ואינם טובלים אלא השרן‬
‫בידם אף אני אלך עמם בקרי ואכיא אותם שם כארץ אויכיהס להניטם מגוי אל נוי‬
‫ומממלכה אל ממלכה מד תומס או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם כי זהו תכלית‬
‫הגלות‪ .‬וזכרתי את בריתי ימקב ואף את בריחי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ‬
‫אזכור )יא( *ירצה כל מוד שלא יכגמ לבבם המרל אלך ממס בקרי ולא יגין מליהם שוס‬
‫זכות ואע״פ שאזשר את בריתי אשר את ימקב אביהם ואף את בריתי אשר את יצחק‬
‫אביו אשר נמקד לפני ואף את בריתי אשר את אברהם אביהם אשר היה ראש היחס‬
‫וחחלת האמונה לא יועיל להם כי את כלס אזטר והארץ אזכור יותר כי עלבונה תמיד לפני‬
‫מאשר לא שבחו בשבחם עליה ומכרו את עצמם לעבדים לה והארץ תמזב מהם ותרץ אח‬
‫שבתותיה בהשמה מהם והס ירצו את עונם יען ובישן במשפטי מאסו ואת חוקיתי גמלה‬
‫נפשם‪ .‬ביאר שסוד השמטות ומצותן הוא טנין שהוטל טלינו בין בהיותנו בארץ או מיצה‬
‫לה והוא אומרו ותרץ את שבתותיה בהשמה מהס יען וביען במשפטי מאסו ואת מוקותי‬
‫גמלה נפשם כי טנין עזיבת השמיטות הוא עצמו‪ ,‬מיאוס משפטי החורה ונימול חוקיה אשר‬
‫יוכלו לשבות מהם בהשמה מהם ויטן לא שבתו יארך טליהם הגלות כמו שכתבט בשער‬
‫הקודם‪ .‬ויראה כי אלו התוכחוח האחרוטת מפלשות ובאות עד סוף הגלות המר כזה אשר‬
‫אנחנו באפלתו כי לזה אמר ראשונה והשימותי את מקדשיכם לכלול שממות מקדש שני אשר‬
‫נמשכו אחריו כל הרעות שהזכיר בעורכו נדים ונעים מטולטלים ונרדפים כארצות אויבינו‬
‫כי הוא ודאי זמן אריך להרצות הארץ את שבתותיה כמה מ מ י ס והנה בברית אשר כמשנה תורה‬
‫נמצא מבואר זה המנץ מאד כמו שבאו בו הדברים ג״כ מכוונים מהברכוח והחוכמות מל‬
‫הדרך שכתבנו כאשר יתבאר שם במזרח האל ‪ .‬ואף גם זאח בהיוחם בארץ אויביהם‬
‫לא מאסתים ולא גמלתים לכלותם להפר כריתי אתם כי אני יי׳ אלהיהם‪ .‬ירצה אם לא‬
‫תממיד להם זכות אביתם להושיעם מהגלות מכל מקום יסמיק לשלא אמאס ואגמל אותם‬
‫להפר בריתי אתם לכליהם בארץ אויביהם כי אגי יי׳ אלהיהס ושמתי עיט מליהם‬
‫להשאירם שם ברכה מד תום גלותם שבו ירצו את מ ו נ ס ‪ .‬כי אם יתמהמה קצת לסיף ישובו‬
‫המה אלי ואני אשוב אליהם כמו שהבעיחט משה)דברים ד׳( בצר לך ומצאוך כל הדברים‬
‫האלה באחרית הימים ישבת מד יי׳ אלהיך ושממח בקולו כי אל רחום יי׳ אלהיך לא ירפך‬
‫ולא ישחיחך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר גשבמ להם ומוד במקום אחר )שם לי( ושב‬
‫יי׳ אלהיך אח שבוחך ורחמך ושב וקבצך מכל הממים אשר הפיצך יי׳ אצהיך שמה‪ ..‬והוא‬
‫מה שזכרו ירמיהו בסוף ספר קיטח למה לנצח תשכחנו חטזבט לאורך ימים השיבט יי׳‬
‫אליך ונשובה חדש ימינו כקדם כי אס מאוס מאסתנו קצפת טליט טד מאד ירצה למה לנצח‬
‫תשכחגו הרי אין שכחה לפגי כסא כבודך‪ .‬כמו שאמר המשורר )חהלים ט״ז( השכח חנות‬
‫אל אם קפץ באף רחמיו וגו׳ וא״כ זכרנו נא ופקדנו בדבר ישוטה להשיב אותנו אליך וגשוכה‬
‫כאשר הבטחחט בחורחך‪ .‬כי אס חאמר אץ כאן שכמה אבל יש כאן מיאוס א״א כי אס‬
‫מאוס מאסתט הנה באמת קצפת טליט טד מאד כלומר ייתר מהראוי ש מ י כתבת כחורחך‬
‫ואף‬

‫•ירצה וכוי ר״ל כי כונת הכ׳‪,‬וזכרתי את ברימי וכוי היא'״ אף שאזכור בריתי את אנותט‬
‫אברהם יצחק יעקב‪ ,‬בכל זאת לא תועיל להם זאת הזכירה לגאלם טרם ירצו מונס יען כי נס את הארץ‬
‫אשר לא שנתי עליה אזכור‪ ,‬ע״כ בעין מטעת שמירתם השמיטות ומובלות תשם הארץ ותעזב מהם‪.‬‬
‫והמ בארצות אויביהם‪.‬‬
 ‫שבעים‬ ‫בחקותי‬ ‫שעי‬
‫ואף נס זאת בהיותם לא מאםתיס ולא גטלתיס לכלותם להפר בריתי אתכ ואין דרכן‬
‫לנדוש מדת הפורטטת ‪:‬‬
‫ובמדרש )ויקרא רבה פרשת ליו( א׳׳ר יורן איר חייא בר אבא אס ראית זטת אביה‬
‫שמטה וזכות אמהות שנתמיטטה הדבק בגמילות תסדיס דכתיב)ישטיה נ׳׳ד( כי‬
‫ההרים ימושו והגבעות תמוטנה ותסדי מאת־ לא ימוש‪ .‬א״ר אבא זכות אבות לעולס קיימת‬
‫ולעולם נזכר להס שנאמר כי אל רחוס יי׳ אלהיך לא ירסך ולא ישחיחך ולא ישכח את‬
‫ברית אבותיך אשר נשבע להם ‪ .‬הנה ששני אלה החכמים האחד פירוש מאמר וזכרתי את‬
‫בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם א<כוד והארץ אזכור‪ .‬והשני‬
‫שירש מאמר ואף נס זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר‬
‫בריתי אתם \ אני יי׳ אלהיהס על הדרך עצמו אשר פירשנום ומר אמר חרא ומר אמר‬
‫חדא ולא פליני‪* .‬ובמדרש הנעלם )זוהר בחקיתי( לא מאסתים ולא נעלתיס הרי דסני‬
‫לחבריה מאוס הוא לנביה או נעיל הוא לקבליה אלא למלכא דאית ליה רחימתא בשוקא‬
‫לבורסקי ‪ (1‬דכל יומו לא הוה עליל לנווה משים עניף דידה ובנין ההיא רחמתא הוה עייל‬
‫בגווה כמה זמני ביומא אוף יכא ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם אע״ג דהני סנאין הוו‬
‫מאיסין ונעלין קמיה משום טניפא דע״א דאית בגוייהו לא מאסתים ולא געלתים אמאי‬
‫לכלותם לכלתנ^כתיב בגין ההיא כלתא דידי דהות בגרי;ו‪ .‬והנה אלה הס דברי שלום‬
‫ואמת צחים זמתישבי׳ על אהבתו ית׳ אלינו לזנות אבותינו וזכרתי להם ברית ראשונים אשר‬
‫הוצאתי אותם מארץ מצרים לעיני הנוים להיות להם לאלהיס אני יי׳‪) .‬יב( ירצה אמנם לסיף‬
‫אזטר לדם הברית שזכרתי לאבותיהם הראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים וחטאו לפני‬
‫ונחחייבו כליה ולא עמדה לדם זולתי מה שיתחלל שמי בכלותם כמו שטען משה בעדם)שמות ל״ב(‬
‫למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם ובמרנליס )במדבר י״ד( מבלתי יכלת יי׳ כמו שיבא‬
‫שם ביאורו בעזרת האל‪ .‬וזאת הברית עצמה היא שאזכור להם באחרונה י וכמו שאמר‬
‫ט״י יחזקאל)נדו( לא למענכם אני עושה בית ישראל כי אס לשס קדשי אשר חללתס בטיס‬
‫אשר באתס שם וקדשתי את שמי הגדול המחולל בגויס אשר מללתס בתוכס וידעו הנויס כי‬
‫אני יי׳ ‪ .‬וזה מה שכוונוהו אנשי כנסת הנדולה במה שתקנו בברכת מנן קונה הכל‬
‫וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה ירצה כי עם שהוא זוכר חסדי‬
‫אבות לבלתי כלות זרעם במים כנזכר מ״מ מה שיביא גואל לבני בניהם למען שמו הוא עושה‬
‫בי איך יחל לעיני הגויס ולא לשוס זכות אחר‪ .‬וכן אמר בסוף הרעית כלן)שם ל״ח( והתנדלתי‬
‫והתקדשתי ונודעתי לעיני עמים רביס וידעו כי אני ה׳‪.‬־ הרי שביארנו פרש׳ הברית הזאת‬
‫החמורה והוכחט איך באו כל הדברים בה מל הסדר הנכון והישר לפי חלוקן ולפי מה שחוייב‬
‫מעוצם האהבה וחמלת האלהים אלינו ובזה נתבאר מה שכוונו ר׳ חייא בשם ר׳ יוחנן בפירוש‬
‫הרביעי שזכרו אמר חשבתי ברכית ותשבתי קללות חשבתי ברכות מאלף ועד חייו וחשבתי‬
‫קללות‬
‫‪ (1‬לבורסקי‪ ,‬בורסא ‪ p-jfoa ,‬כליי >־בגעזנ<‪.‬גענע הליט‪ ,‬שעלל‪ .‬מזה ‪ cv‬מרסי בלג״מ איין‬
‫גערנער וכורסקי ועאאיין גערבער ‪,‬‬

‫*ובמדרש הנמלס מה יקר אף נחמד משלו זה‪ ,‬שהמשיל יחס הי״ת המרחס והמשגיח על סמו‬
‫ישראל הנתינים כיד זריס‪ ,‬ומפוזרים כין עובדי הגלולים למלך שכלתו האהובה לו מאוד היתה שוכנת‬
‫כרתוכ של עובדי עורות אין דעד גערנערשמראסשע‪ ,‬שאף שלולא זאת לא היה הולך המלך לרחוב‬
‫זה כלל יפן כי היא מלא גלולים וחלאה‪ ,‬ככל זאת לכבוד אהובתו הוא מבקרה פעמים שלש כיוס‪ ,‬אף‬
‫כרחוכ זה המסועכ לו מלפנים‪ ,‬ועל דרך רמז כדרכו‪ ,‬אמר כ׳ מלת לכלתם הכתוכ חסר כמו לכלתס‬
‫רומז על משל זה‪ ,‬זר״ל נעבור כלתו שהיא כתוכס ‪ ,‬לא אנעל ולא אמאס אותם להלך כארצם‪,‬‬
‫למק השפיע שם חסדי ואמתי על עמי ישראל‪.‬‬
‫‪tp‬‬ ‫שבעים‬ ‫‪VTpTD‬‬ ‫שעי‬
‫קללוה מוא״ו ועד ה״א ולא עוד אלא שהן הסיטה ו ט ׳ ‪ .‬חם כי ראם הכרכוה באות בשפע‬
‫ובמיעוט המעמיס ושזה נרמז בהחלהן בא״לו? אם במוקוהי ובסיומן בהי׳׳ו קוממייה כלומר‬
‫שבאו שם כל הברכו׳ מראשן ומד סיפן‪ .‬והקללות מס רוב ההנאים כלן לא התיר רצומתן‬
‫כי אס ממט מטט מל הדרך שנהכאר שזה כרמז כהיוה ככללית בין הוא״ו וה״הא שהמרחק‬
‫ביניהם הכליה הממט ‪ .‬ולא מוד אלא שהן הפוטה והטונה שרמז בזה להפוך הקללות‬
‫לברכו׳ כלומר שאחר ההיא הבא הוא״ו פעם אחרה לסיים בשכח כמו שדקדקו מז׳׳ל)ניטץ‬
‫ט״ה ‪ (:‬בתנאי גט שכיב מרט אס לא מהי ואם מהי ואם לא מהי כלומר אש בחקיחי הלט‬
‫ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה יען השדה יתן פריו ואם לא תשמעו לי ולא הטשו‬
‫את כל המצות האלה ואס באלה לא תוםרו לי והלכתם עמי קרי ואם בזאת לא תשמטו לי‬
‫והלכתם עמי בקרי מד סוף ואס תשמעו יחולו עליכם הברכות כלן ‪ .‬וזהו אמרו‬
‫הריני הופך לכם את הקללות לברכות כיצד כשתשמרו את תורתי כלומר כשיחזור תנאי‬
‫השמירה וכל כך כדי ליפטר מהדיור בלשון כרכה וחיים כמנהג האב אצל הבן שיקרה נפשו‬
‫בעיניו ולזה אמר זה ממה שיחייב שכל בעל שכל ישיב רגליו אל עדוה ההורה האלהית‬
‫מצד מה שכללו מהחכמה בהיישרתן אל הטוב המוחלט ומאהבה בקורבתס אליו הסוטה‬
‫במין יפה ונפש שלימה ובהרחיק הרמות תכלית מה שאיפשר כי אלו הס שני התנאים אשר‬
‫הנחנו ראשונה במלמד השלם ‪ .‬והנה מס זה נשלם ביאור זה המאמר אשר באו ט ארבע‬
‫הפירושים במאמר חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל מדותיך נתיישב כל אחד במקומו המיוחד‪.‬‬
‫והככמת כלן לומר כי מתוך הפרשה הזאת המיוחדת חוקח ראיה עצימה לכל אדם שנטיו‬
‫רגליו למחשבה מהמחשבות להשיב רגליו טל טדותיו אשר נאמנו מאד כי בה יושג תכלית‬
‫ההצלחה האינושית ובה יהיה הארס חפשי מכל הטבודות הזרות והנכריות אשר לסכלותו‬
‫ישעבד בהן בעולם הזה כמו שנתיא׳ בשער הקודם‪ .‬ועתה ראה כי החכמים כוברי השמים‬
‫טרחו מאד לדעת מה ילד יום מהנשם או הטלאו הרוח ושאר המקרי׳ והכרי‪ ¥‬אותה לזרז‬
‫הטס ולהשמר מהם‪ .‬ואבינו הרחמן פורק אוחנו מכל מיני הטורח והמשא שזכרנו וזולתם‬
‫‪,‬‬
‫וקצר טלינו את הדרך אמר אס בחוקות תלט ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם‬
‫בעתם ונתנה הארץ את יבולה וטץהשדה יתן פריו‪ .‬וכל סדר הברכות שביארו לומר מה‬
‫לכם לכל אלו העבודות הקשית והזרות שמעו בקילי ושמרתם חת ברית־ והייתם לי סגלה‬
‫מכל העמיס כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהגיס וגוי קדוש )שמות י״ט( כלומר‬
‫אוכלים ושותים בלי עמל ויגיעה כעוכרי ה א ד מ ה ‪ .‬כמה דאת אמר )בראשית מיז( כי מק‬
‫לכהניס מאת פרעה ואכלו את מקם ומכ״ש שאתם כהגי ה׳ תק־או משרתי אלהיט וגו׳‬
‫)ישטיה סיא( ואני משלים את חקכס ולא החש־ו כל כי אני טושה כל אלה ומפתחות הכל‬
‫בידי וכל מה שהם עושים כשמצליחיס כמעשיהם אני הוא העושה ומיד מי תוכלו להושט כי‬
‫אם מידי‪ .‬וזה עצמו שאמרו הגביא ירמיהו)י״ד( היש ב ־בלי הטים מגשימים ואם השמים‬
‫יתנו רביבים הלא אתה הוא יי׳ אלהיני ונקוה לך כי אתה טשית את כל אלה אמר אם יש‬
‫טעם בהבלי הגוי ההמה ומעשיהם אשר יעשו להגשים על הארץ כנזכר עד שנאמר שהם‬
‫המגשימים ודאי לא‪ .‬אבל אס יש שום ממשות במעשיהם הוא שיכינו השמים כפי הטבע‬
‫ששם בהם בוראם להמטיר על הארץ‪ .‬ואמר עיד ואס השמיש שהם סבה ראשונה להם‬
‫ולמעשיהם יאמר עליהם שהס מעצמם יתגי רביבים עד שיוכל‪ .‬הוברי שמים גם הס להתפאר‬
‫בהם או לבטוח עליהם באמת לא כי אתל יי׳ הלהיט עליון על הכל וגקווה לך כי אתה‬
‫עשית את כל אלה ובאי זו סבה וענין שיעשה אתה טש־ת וא״כ אין לנו אלא לשמוע את‬
‫דברי בן עמרם בפרשה זו וזילתה כי כל החוקים ־אל־ ם חקיקיםעל יצר לב האדם ועל‬
‫כל‬
 ‫שבעים‬ ‫‪VIpPD‬‬ ‫שעי‬
‫כל הנמצאות נסללות והס הנתניס בידינו מידו ית׳ להניע למיתרי׳ כלס ולייחס אוחס אל‬
‫טוב מגון כמו שאמרנו ראשונה ‪ .‬ואולם כאשר יגרום החטא ויתקלקל סדר המערטת‬
‫ויחיימסו לרוט ויבאו עלינו אחת מהקללות הכתובות בכפר ההורה מס ושלום אין לנו כי אס‬
‫לטיין על מיתרי מורינו ונבלינו ולתקן אותם על הסדר הראוי והנכון טייפ החורה אשר‬
‫בידינו ‪ .‬ולזה תקנו מדל)ספרי בהעלתך פ׳ וכי תבואו( טל כל צרה שלא תבא על הצבור‬
‫לבא אל בית תפלתנו ולזעוק ולהתמנן ולהריע לפני אלהיט כמצות הכתוב )במדבר י׳( וני‬
‫תבואו מלחמה בארצכם ונו׳ והרעותס כחציצרות ונזכרתם לפני יי׳ אלהיכם ונושעתם מאויביכם‬
‫וכבר כתבנו בשער נ״מ היא בית התפלה תועלת התפלה והעקרים הסמוכים עליה וכי עץ‬
‫מייס היא לממז־קיס בה אילן ששרשיו מזק׳ס וענפיו רבים ועצומים עושה פדי טוב למאכלו‬
‫ותאוה לעיניס ונממד להשכיל שים עיניך עליו ואז תשכיל‪ .‬וזה שיעור מה שרצינו לבאר‬
‫בזה הדרוש הנפלא אשר נאמרו בו דבריס רבים וטעמים מינים ממינים שונים ‪ .‬ומה שכתבט‬
‫בדברים אשר בשער הוא אשר יראה נכון לפי עקרו ומה שפירשנו בהמשך הפרש׳ הוא הנאות‬
‫בסדורו והנה בענין הסדר תראה נפלאו׳ גיכ בברי׳ אשר בספר משנה תורה בהסכמת‬
‫הכוונה האלהית בהראות אהבהו וחמלתו לעמו ובני בריתו אשר ברממיו ינהלם ובמסדיו ינהגס‬
‫כאב את בן ירצה ודי בזה לפי כוונתינו ‪:‬‬

‫השער האחד ושבעים‬

‫יבאר כי עקר האנושיות תלוי בהצנע לכת עם אלקיו‪ .‬כי פשות משפט ואהבת חשד כבר ישיתפו בו‬
‫בצד מה הניח ג״כ ‪:‬‬
‫איש כי יפליא נדר בערכך נפשות ליי׳ וגו׳‪:‬‬
‫במדרש )ויקרא רכה פרשה ל׳׳ז( א״ר שמעון בן יוחאי כשם שבנדרים בל יחל ובל תאחר כך‬
‫בערכין בל יחל וכל תאחר לפיכך אמד הקדוש ב״ה לישראל בני כל מי שהוא‬
‫גורר מכם בל ישהה את נדיו לפיכך משה הזהיר את ישראל וכי תחדל לנדור לא יהיה‬
‫בך חטא )דברים כ״ג( ‪:‬‬
‫*עם ששלמות האדם ימצא משלשה עניינים ‪ .‬בשלימותו עם עצמו‪ ,‬ובשלמותו עם זולתו‬
‫ממנו > ושלמותו עם אצה יו ‪ .‬כמי ששל שלשתן אמר הנביא ומה ה׳ דורש ממך כי אס‬
‫עשו׳‬
‫*תיכן דעת הרכ ז ׳ל הוא כי כל חכמי המוסר‪ ,‬אללע מאראלפילאזאפען חלקו חובות האדם‬
‫לג׳ מחלקית‪ ,‬חובות האדם לנפשי פפליכטען גענען זיך זעלבסט' חובותיו לזולתו מכני אדם ספליב‪-‬‬
‫טען געגען זיינען גענענמענחוען וחובותיו נגד היית‪ ,‬איגד פפליכטען נעגען כאטט‪ ,‬והנה‬
‫חובותיו נגד עצמו‪ ,‬הן בנתינה גופנית‪ .‬שישמור נפשו מכל רע ואשון כפי יכלתו ׳ וימציא לה כל‬
‫ההנאות ההברחות לקיום גופו‪ ,‬ממנזכנ ומשקה‪ ,‬נקיק גופו ורחיצהו לעת הציר־‪ ,‬ושאר מחסורי הנוף‬
‫אשר אי אפשר לו בלעדיהם‪) .‬עיין מזה טהור׳ למעלה כתוכן שער ס״ט ׳( ובבחינה מוסרית הוא‬
‫צריך לשקוד ולשמור תמיר כל תכונותיו והתפעליותיו‪ ,‬לנלת׳ צאת אחת מהנה חון לגדר הראוי‬
‫והשיווי‪ ,‬כי אס יסכימו יחד על פי החוק והמשפט הראוי‪ ,‬למען יהיה נעל מדות ותכינות פונות‬
‫וישרות‪ ,‬והחובות אשר לאדם נגד רעיו ועמיתיו‪ ,‬הן לא לבד חובות שוללות‪ ,‬נעגאטיווע פפליכטען‪,‬‬
‫ר״ל לכלתי עשות להם רעה ועול‪ ,‬כ״א גס חובות מחייבות פאזיטיווע ספליכטען דיל לעזרם ולתמכס‪.‬‬
‫ולהטיב צמו ככל אשר תמצא ידו‪ ,‬אס בנופו להצילם ד״מ מיד חזק מהם‪ ,‬או בהינו ורכושו לפתוח יד‬
‫לעניים ולאביונים נעת צר להם‪ .‬או בעצת חכמתו ותבונתו להורס הדרך אשר יצכי בה והמעשה אשר‬
‫יעשון למטן השיג מחוז חפצה ‪ ,‬והחובות אשר לאדם נגד הי״ת הלא הן להשתדל לדעת ולהכיר אותו‬
‫כסי היכזנת האנושית‪ ,‬ולקבל עליו עול מלכותו‪ ,‬ר״ל לעשות ככל אשר ציה היית אף שאין שכלו מחייב‬
‫אותי בעבור היותו דבר המגיע לתועלת גופו או לתועלת זולתו ‪ /‬ככל מצות השמעיות אשר יעשה‬
‫אותן‬
 ‫קק)‬ ‫אחד ושבעים‬ ‫‪TlpTO‬‬ ‫*?י‬
‫עשוש משפט ואהבת יוסד והצנע לכס עם אלהיך)מיכה ו ׳ ( ‪ .‬כי העדן הראשון משיח‬
‫משפט עצמי בתקון תכונותיו ומדותיו מצד מה שהס קניניס בו כמו דאה אמר)שופטי׳ *״ג(‬
‫משפט הנמר ומעשהו‪ .‬והשני הוא ההצטדק עס הזולת בהוצאת הפעולות המדותיות אל הפועל‬
‫כי אהבת חסד הוא מה שיתמסר הארס עס זולתו‪ .‬והשלישי הוא ההשתלס טס אלהיו בהיוח‬
‫תמיס עמי‪ .‬ומשתמר מחטיא לו בהכרתו אותו וקבל עליו עול מלכותי‪ .‬וכמו שאמר דוד‬
‫)ד״ה א׳ כ״מ( ועתה שלמת בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלס יבנפש חפצה ‪ .‬הנה‬
‫באמת השלמות המיוחד אל האדם הוא זה הענין השלישי כי השנים הראשונים הנה ימצאו‬
‫לו מצד סוגו‪ .‬אמנם השלישי מנר הבדלו וזה כי ההשתלס האדם בצרכי עצמו לא ימצא לו‬
‫במה‬
‫אומן הארס רק למען שמוע בקול ה׳ המצוה אותו‪ .‬ולמען הכנע לו כאשר יכנע המנד לאדוניו‪,‬‬
‫)עיין מזה ביאיר׳ לשפר ל׳ג( ועל שלש אלה חיבות האדם‪ ,‬העיר הנביא מיכה באמרו ״מה ה' חרם‬
‫ממך ׳ כי אס עשות משפט" כי זה רומז על חונות האדם לנפשו‪ ,‬לכלכל כוחות גופו במשפט ‪ ,‬ולתת‬
‫חוק וגבול לכל תכונות והתפעליות נפשו במשפט וצדק ‪,‬ואהבת חסר״ רומז על חובות הארס לזולתו‬
‫להתחסד עמי כס־ יכלתי‪ ,‬ואף כי שלא להרע לו ״והנגע לכת עכ אלקיך״ רומז על חובותיו נגד הי״ת‬
‫לדעת אותי‪ ,‬ולהיות תמים עמו‪ ,‬לעבדי בלב שלם ובנפש חפצה אף בעשיית המעשים אשר לסי ראות‬
‫עיני שכלו לא יגיעו לתועלתו‪ ,‬או לתועלת רעיו לשחר טיבם ואשרם הזמני ונמשך מזה כי יש גס ג׳‬
‫מיני שלימיות‪ ,‬כי מי שימלא חובותיו לנפשי ישיג שלמות עצמותו‪ .‬והממלא חוביתיו לזילתי‪ .‬ישיג‬
‫שלמותי בביינתו לאחרים ‪,‬ובמלאי הי‪:‬ותיו נגד הי״ת יהיה המיס ושלם עס אלקיו‪.‬‬
‫והנה ב׳ מיני שלמיות הראשונות הן גס בבחינה מה‪ ,‬אייניגעדטאםען‪ ,‬בשאר בע״ח זולת‬
‫האדם‪ .‬כי גס הס ישתדלו ע״י רוח התשוקה הטבעית אשר הטביע ה׳ בקיבס מיט איהי־עס נאטוו־‬
‫איניטטיקטע למלאות מחסוריהם הגופנים‪ ,‬ד״מ י־גמלה תכין בקין לחמה‪ .‬והדבורה תאגור יתאסיף‬
‫ובשה‪ .‬והביבער אשר הוא מחיות הלוחכיס‪ ,‬פא; רען נאגעטהי־עיען‪ ,‬ורוב משכנו באמעריקא הצפוני‬
‫יבנה לו בית מכון לשבתו‪ ,‬וכן הנמלים הלבנים הנקראים טעדמיטען‪ .‬שימי אםטאינייען נייאהאל־‬
‫לאגד ואפריקא ימי להם אהלים ובתים מחול וטי־‪.‬׳ החזקים מאיד‪ ,‬אשר גנהס מעל הארץ‬
‫לסעמיס י״ב רגל‪ ,‬ורחיס מתחת ח׳ רגל אכט פוס‪ ,‬אשר מרחוק יראו כבתי בני אדס‪ ,‬ובזה יקנו להם‬
‫גס המה שלמות עצמותם בבחינה גופנית‪ ,‬וכן נראה ג״כ‪ .‬כי בע״ח השונים למיניהם יעשו חסד עם‬
‫זולתם < ואף כי עם קרוביהם וייצאי חלציהם בגוסס ובאיבריהס כי הנשר ירחף טל גוזליו‪ ,‬והתרנגולת‬
‫תסך באברותיה על אפרוחיה ולא תחן איש זר להרע למו‪ ,‬גס תנין יחלצו שד להניק גוריהן‪ ,‬וקצת‬
‫החיות יחמלו נס זה על זה ‪ ,‬כמו שאחדל ״למה נקרא שמה חסידה שעושה חשד עס חברותיה״‪,‬‬
‫וכבר אמרו הטבעיים הקדמונים‪ .‬כי בזה יש יתרון נהייתי יער על בני ארס‪ .‬כי אף שנראה הרבה‬
‫בני אדם אשר ירעי איש לרעהו‪ ,‬עד שלפעמים יקיס איש על אחיו ורצחו נסם לא נמצא בכל זאת‬
‫שיטרוף ארי או זאב או שער נע״ח את בן מינו‪) ,‬ואף בדגי הים העומדים ע‪ :‬מדרגה יותר שפלה‬
‫בהרגש החמלה הטבע״ת ‪ ,‬בעבור קור רמס‪ ,‬יוענק דע־ קעלטע איהועס נעבליטעס יהיו הקטנים‬
‫רק ממין אחר למאכל הגדיל ס ולנרות למי אבל בכל זאת לא ירעו ולא ׳שחיתי איתס רק בזדון‬
‫ונחמת רוחם‪ ,‬כמשפט בני ארס‪ ,‬כאשר תעלה חמחס באפס איש על רעי‪ (,‬ונמשך מזה ׳ כי‬
‫גס קניו השלמות עם זולתם יש לחייחו שדה ושאר בע״ח בבחינה גיסנ־ת‪ ,‬אפס השלמות השלישית‪,‬‬
‫והיא שלמות האדם ביחשו לאלהיו‪ ,‬היא מיוחדת לו לבדו באשר הוא אדם בעל נפש משכלת כי רק היא‬
‫יכולה להכיר בוראה ע״י התבוננה בברואים ותעלה תמיד מעלה מעלה עד אשר תגיע אל סבתם‬
‫הראשונה שהוא הי״ת‪ .‬ואין לשאר בע׳׳ח חלק בזה כי הס חסרי דעת ותבונה‪ .‬ועפ״י הדברים האלה‬
‫הולך הרב ומבאר כמה פשוקים במשלי ל׳ )עיין בפנים השפר( ‪.‬‬
‫היוצא מדבריי• אלה הוא‪ ,‬כ׳ יתרון הארס משאר בעי׳ח היא רק כשרון ההשתהלות והדבור ‪.‬‬
‫זיין איהן פאי אללען אינייגען טחיעדען אוסצייבענדעי פאיציג איזט ביאס זייגע פעהיגקייט‬
‫צוס דענקען אונד שפיעכע; כמ״ש החוקר כ* לא בכח הזן ונפשו הצומחת ישוגל האדם אחרי שהם‬
‫נס לשאר הצמחים‪ ,‬אף לא בנפשו המרגשת שהיא גס בשאר בע״ח ‪ ,‬כי אס בכת שכלו ובפעולותיו‬
‫מעשית בהשכל ודעת •סיגל מזולתו‪ ,‬צייכענט ער זיך פאי־ אללען אנדעדן נעשאשפן אוים‪ ,‬ואחרי‬
‫היות דביר האדס שליח ומלין שכלו המיוחד לו‪ ,‬דעי דאלםעטיןןער זייגעם אידם ניר אייגענען‬
‫פערשטאנדעס‪ ,‬ראוי לו שישאירנו תמיד בכבודו‪ ,‬ושיהיה רק בהשכל ודעת‪ ,‬ולא לנד שלא יחלל‬
‫ולא יטמא‪ ,‬אותו בדברי נבלה ושמצה‪ ,‬כי אס ישתדל שלא יהיה לריק וללא הואיל‪ ,‬כי אס לצורך‬
‫השכל‬
 ‫אחד ושבעים‬ ‫‪VTpTQ‬‬ ‫עי‬ ‫ש‬

‫במה שהוא מדבר אבל במה שלוא חי כי לבמל חי בלתי מדבר ימצא לו זה הכלמוה כמו‬
‫שנראה בנמליה ובדבוריס וזולתה אשר יש ללס הריצות נפלא בלכין ללכ הכאות לצרכי‬
‫חייהם ‪ .‬גס ימצא בלס הלשתלם עם לזולת ממינם כמו שלוא בנדיבות התרנגול וכבר אמרו‬
‫חזי׳ל )חולין ס׳׳ג‪ (.‬למה נקרא שמה חסידה שעושה חסד טס חברותיה וכמוה רבוח ‪ .‬אמנם‬
‫ההשתלס עס האל יתעלה מ״א להמצא אלא מפני כנפש הדברית שהיא ההבדל המיוחד‬
‫לו כי היא אשר תצליח ותשכיל בדברים בלמעלה ממנה במדרגות לנמצאות עד הגיע אל‬
‫הסבה הראשונה יתברך במו והזדרז לדעת אותו והצנע לכת בדרכיו‪* .‬וזה הענין אמרו‬
‫החכם שלמה בסוף משלי )לי( רחר שזכר שם בפרשת דברי אגור בן יקה עוצם מדרגת‬
‫הדרוכים האלהיים בכרך אל האדם במה שאמר מי עלה שמיס וירד מי אסף רות בחפניו‬
‫מ׳ צרר מיס בשמלה מי הקים כל רפסי ארץ מה כמו ומה כס בנו כי תדע כל אמרת אלוה‬
‫צרופה מגן רוא לחוסים בו אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת ‪ .‬ואחר התפללו לבל‬
‫יחטא‬

‫השכל ולתועלתו ל נ ד ‪ ,‬כמו שהאריך בזה המורה ס״ח מחלק גי‪ ,‬והרב בשער כ י ‪) :‬עיין ביאורי פ ס (‬
‫כי רק נהיות השימוש בדבור כראי׳ הוא של־ח השכל המככיס ודומה לשולחו‪ ,‬בבל בהיותו דבר שפתיס‬
‫‪6‬ך למותר‪ .‬ירמה רק לגעית הכור על בלילו‪ ,‬או לצפציף העוס ת המצפצפים והמהגיס‪ .‬ואס בענינינו‬
‫עס בני אדם זולתנו צריכיס אני להזהר בדיור שאיני לצורך אף כי שלא נדבר נגד פני עליון דבר אשר‬
‫לא לרצון יהיה לפניו כמאה׳ כ ‪ ,‬״אל תבהל על פיך יכו׳ כי האלקיכ בשמים‪ ,‬ואתה על הארן על כן‬
‫יהיו דבריך מטטינ״ ר׳׳ל בהיות כי כגבוה שמיס על הארץ גבהו דרכיו מירכיך‪ ,‬ותאריו היקרים אף‬
‫כי מהותו ית׳ נשגבים מאיד ממך ומדעהך להכינם ‪ ,‬הלוא על נקלה תוכל לפשוע בדבריך ‪ ,‬ע״כ‬
‫היותר טוב לך הוא שיהיו דבריך מעטים י ינמשך מזה כי כאשר ידור איש נדר לעשיר‪ .‬דבר מה‬
‫לעוד הי׳׳ת היה על כל פנים יותר טוב אס לא נדר כלל כי אס יהיה הדבר ההוא דבר מצוה שנצטוה‬
‫מליו כבר לעשותו אף כיק־יס נדרי הלוא יחלל בכל זאת בנדרו זה כניד עליון בהראותו לעיני כל‪ ,‬כי רק‬
‫בהכרח נדרו לא ברצונו החפשי ימלא רצון הי״ת אשר נוהו כנר לעשית כ ן ‪ .‬ועיכ אחז״ל כל הנודר‬
‫כאלו בונה ב מ ה ‪ .‬והמקיימו כאלו מקטיר עליה״ כי כמו שהמקטיר בבמה לכבוד היית אף שפעולתו‬
‫רצויה בעצמה ‪ ,‬בכל זאת בהעשוחה במקום אשר לא ירצה לפניו גס הפעולה אינה נרצית ‪ .‬כן מעשה‬
‫הנודר הזה‪ ,‬אף שהוא בעצמו טוב בכל זאת בטבור העשותו רק בהכרח ואונס הנדר לא ירצה עוד‬
‫לפני ה׳ כמו המענה הטיב ההיא בעצמי אשר יעשהו איש ברצון חפשי אשר איננו אסור בחבל־ וזיקי‬
‫נדרו ואף כי שיחכה יאשס א‪ :‬לא ימלא נדרו זה‪ ,‬כי אז יעשה כתיס רעות מצות ה׳ יפר ומוצא‬
‫שנמיו יחלל ואס מ ד ר בדברי הרשות דיל לעשות דבר אשר לא נצטוה עליו הלוא אס יעבור על דבריו‬
‫יחנאימככ ‪ .‬כי מינ לנרי‪ ,‬וים יקימנו מה י‪0‬ן ינה יוסיף גו אחרי שמעשהו זה איננו פיעל מוסרי‬
‫ונרצה לפני ה׳ איזט קיינע גאטטנעפעליגע מאראלישע ה א ג ד ל ו ג ‪ ,‬אחרי שלא נוס ה׳ לעשותו ‪,‬‬
‫וגזה מבאר הרב זיל והולך כמה סכיקיס ומאמרי'חז״ל‪ .‬יעל זה רומז נס מאמר ח>״ל שהחל בי הרב דל‬
‫כי אחר שהורה לני שאל יחשוב ארס׳ כי נאמרו ערכי טלי יוכל להעריך נפשי כסי רצונו פחות מהערך‬
‫הקצוב בתורה לפי שניי‪ .‬או לאחר לשלמו‪ ,‬יען שלא הוציא עוד בשפתיו דבר קצוב אכר ירצה לתת אל‬
‫הקודש‪ ,‬כי אס כמו שבנדרים עובר בבל יהל אה לא ישמיר מוצא בסתיו כלל‪ ,‬ונבל תאחר אס ישהה‬
‫לבלם גדרי‪ ,‬כך בערכי!׳ יכי׳ אמר אה״כ ״לפיכך משה הזהיר את ישראל‪ ,‬וכי תחדל לנדור לא יהיה בך‬
‫חטא‪ ",‬להורות כלא לבד בדברי רשית טוב אשר לא תדור‪ ,‬כ״א גס בדבר מציה‪ ,‬שאס חדיר אף כי‬
‫והכרח נדרך אתה עושה המציה ‪ ,‬וזולת זה‬ ‫עכ׳יפ שרק באונס‬ ‫תשלם הלוא חררה‬
‫חדלת לטשותה ‪,‬‬
‫*וזה הפגין אמרו החכם ו ט ׳ ‪ ,‬להבין דבריו אלה‪ ,‬עיין ביאיי״ בראשית ךף ע׳ ירן״ד ע״ב ‪.‬‬
‫ודף קליד ע״א יהכונה פה כי אחרי שאמר החכם כי הדרושים האלקיס נשגבים מדעת אנוש והתפלל‬
‫שבהכנסו לדרוש בעיונים אלה ׳ אל יביאיהו לחטיא מטרתו זאת הריש והעושר‪ ,‬ר״ל העיון הרב או‬
‫המעט יותר מהראוי‪ ,‬וכי גם העניניס הטבעיס נסלאו מ מ נ ו ‪ ,‬וזכר גס כבת כל זה אמר את״כ ‪,‬‬
‫כי בכל זאת חייב אדס להשתדל בלימוד וקנין החכמות ‪ ,‬כי מלבד בהעכק בחכמות הוא עונג אמיתי‬
‫להדס אבר לא יכולה נכחם אופיר‪ ,‬יקנה ג״כ רק עי״ז שלמותו המיוחדת לו‪ ,‬נאשר בהוא א־ס‪ ,‬ר׳׳ל‬
‫מי משכיל ומדבר זיינע איהט ניד אלס כ‪-‬ערנוגפטיגעם מ ע ג ש ק אייגגע אויסבילדוגג אים רכט־גען‬
‫דעגקען אונד שפרעכען כי כל עוד יוסיף לעסוק בחכמה‪ ,‬תתרחב דעתו ויסודר שכלו יותר ולשוט‬
‫תלמד‬
 ‫קסת‬ ‫אחדי ושבעים‬ ‫בדקתי‬ ‫שער‬
‫יחטא כהם לסכין רש ו ע ש ו כמו שםמאו הארכמה ?דורות שנזכרו שם כמו שנתבאר קצתי‬
‫בשער י״ו וקצתו כשמר י״מ‪ .‬וזכר אח׳׳כ שאפילו הערירם םםבננייסנפלאו ממנו כמה שאמר‬
‫)שם( דרך‪,‬נשר בשמים דרך נמש עלי צור דרך א ר ה בלב ים ודרך גבר בעלמה ‪ .‬וזכר‬
‫ס ב ה זה באומרו)שם( החח שלש רגזה ארן וחמה ארכמ לא חוכל שאה כמו שנחבאר‬
‫בשער מ ׳ ‪ .‬הנה הוא ס מ ך לשם מהשיחמייב האדם להשתדל במכמוה ולמלאה ידו מ ה ם‬
‫ט הוא השלמוח המיימד מ י ו מצד שהוא מי מדכר כי שאר העסקים אשר לו א ס בשלימוח‬
‫מרינו‬

‫מלמד לדבר צחות בהשכל ודעת *( סחת ט קרן שלמותו הטפניס הוא משותף לו‪ ,‬האט עד נע־‬
‫סיינ׳זאפטליך עס שאר בנרח‪ ,‬אף שהס קםרס ממנו כמ״ש ארבעה הס קשני ארן‪ ,‬וסם חכמים‬
‫מחיכמיס״ וכן ק ק שלמותו בבחינת הנהגתו מס זולתו‪ ,‬יש ג״כ לקצת חייתו ארן‪ ,‬כמו שאמר״שלשה‬
‫המה פסיבי צעד״ יכו׳‪ ,‬וזש״א אח״כ ״אס נבלת בהתנשא ואס זמית״ ר״ל אם תעלה על דעתך שלט‬
‫זה אין לך יתרון והתנשאות על שאר בע״מ‪ ,‬יוען דוא דיך דעסגאך אן דיינעס פארצוגע פאר‬
‫אללען איבריגען לעבעגדען וועזען צוריקגעזעטצט אונד הערבנעווירריגט זיעהםט ״יל לפט‬
‫זא לעגע האנד אן דיינק מוגר ר״ל שתשכיל יתדע בי רק בבחינת כשרי! דטרך והשתכלומך אסם‬
‫נעלית על כלמו ובזה לנד ראוי לך להשתדל להשתלם יום יום‪ ,‬כי רק באופן זה תשיג השלמית האמיתית‬
‫לא רק בסשתדלומך לבד בקרן שלמותך הגופנית‪ ,‬ישלמותך בבחינת הנהגתך עם זולתך‪ ,‬אשר ‪ p‬רק‬
‫סוכות מדומות ״ ורבי העסק בערניס אחרים יסבב לפעמים גס ריב ומצה לאדם וע״ז יירה לדעת הרב‬
‫ז״ל גס מאה״כ ״כי מין חלב״ וכו׳ כמו שהולך ומבאר‪.‬‬

‫*( וכן אמר החכם המלין ציצערא לוקר ריט ‪. :‬דע! אחי כי לולא שכמה לה נפשי חכמה ודעת‬
‫נמדעית שונות לא אוכל לדכר פה במקום המשסמ לסניכס יקירי רוח שופטי מישרים! כמעט בכל‬
‫יום כעניניס שונים‪ ,‬כאשר אמליץ כעד אנשים רכים ושונים‪ .‬כי גס אני גס כחי נפול יטל אם‬
‫לא אמצא לנפשי עונג ומרגוע כעת הנפשי מעטרתי ויגיעתי ע״י לימוד החכמות והמדעות אשר‬
‫תהיינה שעשיעי יום יום ״ כי כמו חלב ודשן משבע נפשי אס הגית לפי תכינות‪,‬״ יהחכס האשכנזי‬
‫המעתיק אוהו כתכ על דבריי וז״ל‪ :‬״יצדק אמרי פי החכם הזה ״ כי כל איש אשר יחפוץ לסתת‬
‫לזולתו חכמה ודעת‪ .‬אס באומר ודברם במו פיו‪ ,‬כדורש ברכים‪ ,‬או מורה תלמי׳ יו או בעמ‬
‫סיפר מהד‪ ,‬כמחברי ססריס להורות קוראיהם‪ ,‬יצטרכו תמיד להוסיף ידיעתם וחכמתם ע״י‬
‫קריאתם ספרי חכמים זולתם ׳ כי לולא זאת הלוא מל נקלה תקצר יד חכמתם ‪ ,‬כי רק מ״י‬
‫קיבוץ והתחדשות הדעות בקרבם הלקוחות מחכמים אחרים ׳ ׳וטסו נם המה בחכמתם‪ ,‬תמת ‪,‬‬
‫כי אס לא ילמדו לקח מזולתם‪ ,‬ויסתפקו במה שידעו כבר‪ ,‬לא לבר כי ילאו מהיסיף מרשות‬
‫וגצירית לא ידעי מלפגים‪ ,‬כי גס ׳שכחי את אשר ידעי כבר‪ ,‬אס לא תתעורר ידיעתם הראשוגה‪.‬‬
‫ע״י הדעות החדשות אשר יקראו ככל חכמה מפי ספרי שאר החכמים‪ ,‬וכשכבר הימים באים הכל‬
‫נשכח מאתס‪ .‬מטל‪ .‬ומה שאמרו חכמי עמים אלה ככחינס שאר החכמות והמדעים אחדל‬
‫כבחינת חכמת התורה כאטת ס׳א ״ידלא מוסיף יסף״ ר״ל מי שאינו מרכה חכמתי יים ייס‪ ,‬ישכמ‬
‫נס מה שידע ולמד כבר ״ כמו שאמרו בהיסך בסוכה דף מ״י ע״ב על הכי ״וטה אס שמוע‬
‫משמעי‪ ,‬אס שמוע נישן״ )אם תחזור על תלמידך‪ ,‬ששמעת בנר מאמרים(‪ ,‬״תשמעי בחדש*‬
‫)תתחכם להבץ דברים חדשים מתוך דנריס ישנים( )עיין סרש״י שם(‪ ,‬וע״כ נמשלו לדעתי גם‬
‫התורה יהחכמה למיס‪ ,‬כמא״הכ)ישעיה נ״ה( ״מי כל צמא לכי למיס״‪ ,‬יען כי כמו שהמיס העומדים‬
‫בלי תניעה המסיננית מהוססת מיס אחרים עליהם‪ ,‬ינזילתס אל תוכם‪ ,‬׳סרחי ייססדי על נקלה‪,‬‬
‫כן ידיעת איש בתורה ובחכמה ‪ .‬אשר לא תחודד ותתוסף יום יום מיי לימור חדש‪ ,‬יאף ט‬
‫מ״י חכמת חכמים אחרים זולתו‪ ,‬ידיעיתס המתחדשות לבקרים‪ ,‬תשרח ותשכח על נקלה‪,‬‬
‫ותתערב בסכלית מהר חיש‪ ,‬עד כי מאבד מטע מעט‪) ,‬ינס טל זה נוכל לומר בבחינה מה‬
‫מאחז״ל כמס׳ תענית דף ז׳ ״הרבה למדתי מרטתי ויותר ממכירי״ וכו׳‪ ,‬ומאמרם שם»מה ברזל‬
‫וכוי אף שר ת״ת מחרבין זה את זה נהלכה‪,‬״ תחת כי העוסקים בד בבד מטפשין ע״ש( ואפשר‬
‫כי על זה רומז נס מאה״כ)ירטה מ״מ( ״אנדה עצה מננים נסרמס מכמתס‪,‬״ ר״ל יען ט לא‬
‫יחיעצו מטניס מור יחד )ושם כמם סס משרש כין(‪ ,‬נסרחה נם חכמתם שהיתה להם כבר ״‬
‫ויתורגם‪ ,‬ייייל עס גון ד ק פעד׳מטעגדיגק אן געגעמייטינער נעדאהטונג פעהלט איזם אייך‬
‫איהרע פרייזערע יוייזהייט גלייכזאם ׳*טיגקעגד געווארדק ‪,‬‬
 ‫אחד ושבעים‬ ‫בדקתי‬ ‫שוער‬
‫עניינו עם עצמו ‪ .‬ואס בשלימותו עם הזולת ממינו ככר נמצאו יותר כשלמות למשתתפים‬
‫בסיני ואס הס מקטני הב״ח הכלתי מדברים ‪ .‬ואמר )שם( ד׳ הם קטני ארן והמה חכמים‬
‫מחיכמיס הנמלים עם לא עז ייבינו בקיץ לתמם השפנים עם לא עצים וישימו בשלע ביחס‬
‫מצך אין לארבה ויצא חצץ כלו שממית בידס תחפש יהיא בהיכלי מלך *אמר שכנר נמצאו‬
‫ארבעה בעלי חיים מקטני הבריאה במספר ארבעה סוני הסבות אש־ בכלהפעילית שהמה‬
‫חכמים שהחכימס הטבע בעניניס הצריכים למציאותם עם היות הסבות ההנה חלושות בהם‬
‫מזולתם‪ .‬ועל חולשת הסבה הצוריית אמר הנמלים עם לא עז כי העזות היא מסטולות הנפש‬
‫והיא זולת החזוק כמו שאמר )דברים כ״ח( טי עז פנים‪) .‬במדבר י״ד( אפס כי עז המס‪.‬‬
‫כלומר שהכח הצירי־ בו הוא חלש ועם כל זה ויכינו בקיץ לחמם שהוא צורך עצמם ומזונם‬
‫וכמו שאמר במקום אחר )משלי ו׳( לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם‪ .‬ומל הסבה‬
‫החומרית אמר השפנים עם לא עצום וישימו בסלע ביתם‪ .‬כלומר שאין ממרס קשה ועצים‬
‫ובנין טפס חזק ועש כל זה ויכיני בסלע ביתם לשבת משכנוח מבטחים מזרם ומממרומיד‬
‫בני אדם‪.‬״ ועל הסבה הפועלת אמר מלך אין לארבה ויצא חצץ כלו כי אע׳יפ שאין לי תי‬
‫שיסדר פעולותיו הצריכות להיית הנה היא יוצא כלו בסדר נכון ואופן שיוכלו לאכול את‬
‫עשב הארץ על צד היותר נקל ויותר בטוח להס שאיפשר‪ .‬ועל הסבה התכליתית אמר‬
‫שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך והיא העכביש הידועה אשר בידיה טווה ואותת‬
‫היריעות הדקות והרשתות לתפוש בהם הזבובים והייתושים למאכלה והתכלית הזה ימצא‬
‫ביותר בתכציח העפוש ועם כל זה הנה היא לא תמנע לעשות כן בהיכלי מלך אשר היא‬
‫מקים רחוק לתכלית ההוא מצד נקיות המקום ורוב הנמצאים ולזה והיא בהיכלי מלך כלומר‬
‫שאינו מכוין להביא ראייה אלא מן השממית שהיא בהיכלי מלך‪ .‬ואחר שזכר הבעלי חיים‬
‫האלו כבחינת התחזקה בשלמותם בעניני עצמם נעתק לזכור בעלי חיים אחרים אשר ימצא‬
‫להם זה הענין עצמו בבחינה אל זולתם ‪ .‬ואמר )שם( שלשה המה מטיבי צמד וטמר ‪ .‬כי‬
‫מטיבי צעד ומטיבי לכת הם ענינים אשר הם בהליכה עם הזולח ואמר ליש גבור בבהמה‬
‫ולא ישוב מפני כל לומר שיש בעל חי שהוא כראש ליתר הבעלי חיים וכמו שאמר )חנינה‬
‫י״נ‪ (:‬מלך בחיות אריה והוא מבור הלוחש מלחמותס ולא ישיב מפני כל והרי זה ענין אצל‬
‫הזולת ממינו‪ .‬וכן זרזיר מתנים אשר יש לי ענין אצל הזולת כי הוא כלב הציד חנור במחטו‬
‫אשר עניינו לצוד ציד ולהכין לפני בעליו וכן התיש אשר הוא המנהינ ההולך לפני הצאן‬
‫לנחותס הדרך‪ .‬ומלך אלקוש עמו שיש חיה שיש לה מהערמימיח שיעור שניצחת לארי׳ שהוא‬
‫מלכה ואין לו תקומה עמה‪, .‬׳אחשוב שהבריה הזאת היא החיה אשר ראיתי בדברי חז״ל‬
‫)שוח׳׳ט תהליס ק״ד( אמר מה רבי מעשיך ה׳ )תהלים ק״ד( כנין אריא כלבא יקנקנתא‬
‫דהוי קיימי אהדדי והיה אריא צערא דכלבא והוה כלבא צערא דקנקנתא והוה קנקנתא צערא‬
‫דאריא ולא הוו מזיקי להדדי‪ .‬ואולי שזאת היא שאמרו שהיא חיפרת חפירה תחת הקרקע‬
‫בעלת‬ ‫^‬
‫*אמר שכנר נמצאו ו ט ׳ ‪ .‬עיין תחילת כראשית דף ח׳ עיא ותמצא ביאור ארבעה הכיח אלה‬
‫החומר והצירה התגלית והפועל‪ ,‬יכונתו פה שאף שלכל א׳ מדי קטני ארץ תחשר אחת מד׳ שינית ‪,‬‬
‫או היא לו רק במדרגה הלישה יפחיתה ככל זאת חלק ד׳ להם בבינה להכין להם מחשיריהס הטבעיס‬
‫בדעת והשכל‪ ,‬כי השפנים טס לא עצוס בבחינת חמרס ובנין גוסס והנמלים עס לא עז מה שיורה‬
‫על חולבת צורתם שהיא נפשס החיונית ‪ .‬כי העוז הוא מפעולת הנסש החיונית דער סוטר‪ ,‬אונד דיא‬
‫קיהנחייט ־ענגען פאן דעד ׳*טערקע דעס טהיעדיי&ען לעבענס אב * והארב׳ היא חסר המלך‬
‫אשר יסדר פעולותיו והוא חסר אס כן הסבה הפועלת אחרי שאין לי קצי] שימר ומושל אשר יצא‬
‫יאשר יבא לפניהם‪! ,‬השממית‪ ,‬ריל העכביש דיא יןוטיגגע אשר בידיה תטיה קירי רשתה ידיעותיה‬
‫הדקות לתפוש וללכוד בהם הזבובים‪ ,‬אף שתכליתה נראית פחותה וגרועה מאוד‪ ,‬היא בכל זאת‬
‫בהיכלי מלך ‪:‬‬
 ‫<ןסג*‬ ‫אחד ושבעים‬ ‫בחקותי‬ ‫<*עי‬
‫כטלה שהי סיוה אמה רחכה ואחה צרה והולכה אצל האריה ומקנימהו מד שיכננס וירדוף‬
‫אחריה והיא נמלטח מפניו כאוחה חפירה דרך פיה הרחכ והוא גמס אחריה ירידסה עד‬
‫שנלחץ כצרוח החפירה והיא יוצאה דרך פיה הצר ותוזרת עליו דרך השער אשרכאכוומוצאחו‬
‫שם נלחץ והורגחו והנה לוקח שמו מזה הפעולה מיוחד מלך אלקום עמו כלומר שאין למלט‬
‫תקומה עמו‪ .‬והנה אחר שזכר אלו החיוח אשר נמצא אחם אלו שני מיני החריצוה שאמרט‬
‫הםכ הדיכור נכח מין האדם ואמר כדרך שאלה אם נכלחכהחנשא ואם זמוח יד לפה)שם(‬
‫לומר אס יהכן לךשההנכל אהה יוהר מאלו כהיוה לך עליהם סטה ההחנשאוח ולא תשלים‬
‫אהה המנץ המיוחד לך כמו שמשלימים אלו > שני אלו הפנינים הנמצאים להם‪ .‬ואם זמות‬
‫וחשבה היטב במהוח הדבר הזה המיוחד השים יד לפה כלומר שהשכיל והדמ כי זה ההחנשאוח‬
‫עליהם חוייב שיהיה מצד הפה והדבור שהוא ההבדל המיוחד לאדם אשר ההשהדלוה בו‬
‫לכד הוא אשר יועיל להוציא ממנו הועלה עצמי ואמהי וזולה מהשני עניינים הנזכרים שהם‬
‫אינם אלא חועלח מדומוח או שיזיקו ועל זה אמר )שם( כימין חלכ יוציא ממאה ומיץ אף‬
‫יוציא דם ומיץ אפיס יוציא ריב‪ .‬המשיל הענץ המיוחד אל המין האטשי מצד הבדלו אל החלב‬
‫•כי כאשר ישחדל המשחדל בהמצחו יוציא ממאה כי הוא דבר טוב ערב ומועיל‪ .‬ועל הענין‬
‫האחד אשר לצרכי עצמו אמר ומיץ אף יוציא דם כי העסק וההשחדליח בזה אצל הבשל חי‬
‫הוא להמציא ולהרנוח דה הבעל חי כלומר לגדל ולחזק הנפש הגופייה כי הדס הוא הנפש‬
‫ומיץ אפיס בענייניה הזולחיים יוציא ריב כי העסק ההוא ימציא ריב וקטטה בין האנשים‬
‫המבקשים אוהס בקנאה איש מרמהו כמו שהוא מבואר ממניינם והוא הדבר המושג בעסק‬
‫ההוא בלי ספק הנה מבואר מדבריו מה שרצינו אוהו מהיוח זה הכח הדברי החלק המיוחד‬
‫שט ישחלם האדם מכל כחוחיי כמו שקרוב לזה ביארו הפילוסוף בפרק חמישי מאמר א׳‬
‫מספר המדוה אצל זאח החקירה אמר א״כ מה הוא זה אס נאמר שהואכח הזנה יראה שהוא‬
‫טלל לצמחים והנה נרצה דבר מסוגל וכםנסיר כח ‪ p‬ונפש הצומחה ישאר המרגשה יראה‬
‫שגם זה כולל לסוס לשור ולכל מי ישאר אז פעולה מה אשר להשכל‪ .‬והנה לפי שהיה הדבור‬
‫החיצוני מיוחד לבמלי השכל כי הוא שליח השכל ומליצי המפיד פל שולחו היה מהראוי שיהי׳‬
‫שלוחו כמוהו בהכליח הדיוק וההזהר שלא יחפשט כי אס בדבר אשר יאמר אוחו השכל ויורה‬
‫טל צרט ואץ צריך לומר שלא ינבל את פיו ולא יטמא אוחו בדברי הנבלות יהחסרוטה כמו‬
‫שאמר הרב המורה פרק שמיני חלק שלישי‪ .‬אמר שזה הדבור בלשון הוא מסגולות בני‬
‫האדם וטובה גמלה השם לאדם להבדילו בה משאר בטלי חיים כמו שאמר )שמום‪ £1‬מי‬
‫שס פה לאדם ואמר הנביא )ישטי׳נ׳( יי׳ אלהיס נחן לי לשץ למודים •ואץ צריך^שתמש‬
‫בטוגה ההיא אשר נתנה לנו לשלמות ללמוד וללמד״ בגדול‪ :‬שבחסרונוח ובחרפה הממה פד‬
‫שנאמר מה שיאמרוהו הסכלים הזוניס בשיריהם ידבריהם הנאותים בהם לא במי שנאמר‬
‫להם )שמות י״ט( ואתם תהיו לי ממלכת כהגים וגוי קדוש פ״כ ־ וכבר יחדט אג‪6‬נו שמר‬
‫סיב בספר בננות הספדים המגונים למיניהם וההזיקים הנמשכים מהם‪ .‬וכמה הרחיקה‬
‫אוהם ההורי נביאיה וכהוביה בכל מקום אשר מכל זה יראה היוח המנץ בדבור כמו בשני‬
‫הפטנים הקודמים‪. .‬כי כאשר יהי׳ שמושו מל הדרך המיוחד הזה אשר כשליחוה השכל הנה‬
‫קרא דבור חצוני המומר לשרה אל הדטר הסטמי וקרוג אליו‪ .‬אמנם בהשחמש בו כדרך‬
‫השלוח מאמי יפלה אל־הרצון המשולח מ ה הוא לא יקרא דביר ולא במליו מדבר אלא מסקל‬
‫באבני׳‬

‫*‪1$‬ץ־‪5‬ריך וכוי ר׳׳ל שאינו ראוי לנו שנשתמש בכשרון הדניר)שהוא מוגה אשר גמלה׳ אותנו ט ‪,‬‬
‫ונתן אותו לנו רק להשתמש בלמוד( לדבר ולשיר שירי עניים אשר ישירו הזוכים והמנאפים ״ כי רק‬
‫לפתיתי מעלה רקים ופומזיס כהס יאותו שירים כאלה געציעשק זיך זאלכע געדיכטע לא לעס סגולה‬
‫ישראל אשר מהם נאמר נתירה שהם ממלכת כמיס יטי קדוש‪.‬‬
 ‫אחד ושבעים‬ ‫בחקותי‬ ‫״יעי‬ ‫\‬
‫באבנים וככר ישתתף לגמיית הבמלי חיים המזיקים או לצפצוף המיסות שאין שהם ממש ‪.‬‬
‫ומה גם מתה צריך מאד מאד ליזהר מהדבור נגד פני מליון בדבר מן הדברים אשר לא לרצון‬
‫יהיו לפניו כמ״ש המכס אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלי ־ס כי‬
‫האלהיס בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעמים )קהלת הי(‪ .‬יאמר כי אחר‬
‫שכאשר גבהו שמים מל הארץ נבהו דרכיו מדריכינו ואין לנו בו אפי׳ אמדנא השתדל שיהא‬
‫הדבור מוגבל והיותר מצומצם ומועט שאיפשר כי ברוב דברים לא יחדל פשע‪ .‬ומזה יש ענין‬
‫גדול בדברי הנדרים אשר ידרו האנשים לשלם לו יתברך כי היותר משובח הוא שלא ידור‬
‫כלל לפי שהנודר לא ימנע משידור או בדבר מצוה או בדבר הרשות ואס היה בדבר מצוה‬
‫הנה לא ימנע משידור וישלם או שידור ולא ישלם‪ .‬הנה הוא מבואר כ׳ כאשר ידור האדם‬
‫נדר בדבר מצוה שהיא מורה בנדרו שהוא אינו מישבע ועומד עליו וכשיעשה אותו מפני נדרו‬
‫יורה שלא מפני מצות הש״י הוא עושה אלא מפני רצוני שנדר וקייס וירי הוא מעשה פגום‬
‫בהוראתו‪ .‬והוא מה שאמרו חז״ל )גיטין מ״ו‪ (:‬כל הנודר כאלו בנה במה וכל המקיימו כאלו‬
‫הקטיר עליה ופירש רשיי ז״ל בשעת איסור הבמות ואמי שטעם זה לפי שהוא חייב לישאל על‬
‫נדרו והתימה כי אס רצה לקיים למה ישאג‪ .‬אלא שהכוונה כ׳ הייקריב בבמה כוונתו לעבודת‬
‫שמיס אמנם להיות׳ במקו׳ בלתי נרצה לפניו ית׳ היא אסורה ־ יכן זה שנדר לעשות מצוה‬
‫אף עיפ שהמצוה היא רצייה לפניו מאחר שיעשנה בתורת נדרו הנה הוא בלתי נרצה ולזה‬
‫כאשר נדר נראה כאלו בנה במה להיותו תחיית המעשה וכאשר קייס נדרו כאלו הקטיר‬
‫עליה שהוא סיף האיסור וסיומו‪ .‬ואיפשר כי מה שכתב ר כ״י ז׳׳ל שחייב לישאל על נדרו‬
‫הוא כדי שישוב למפשיותו וכשיעשה יעשה מחמת המצוה נא מחמת הנדר והנה כאשר נדר‬
‫ושלם הוא מעש׳ בלתי נרצה כל שכן כאשר נדר ולא שלם כי הוא חטא נפלא ועצום למלל‬
‫דברו ושלוח שכלו כמו שבאו בתורה שלשה פרשיות על ז־יזותו ופרשת נדרים )במדבר ל׳(‬
‫האומרת איש כי ידור נדר ליי׳ או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו פכל‬
‫היוצא מפיי יעשה ושם מפורש דין האיש והאשה בין נערה בין ארוסה בין נשואה ונדר אלמנה‬
‫וגרושה בכלנה הקפידה תורה כי מוצא שפתיה לנדריה אמור לא ישוב ריקם ‪ .‬וכן בפרשת‬
‫נזיר )שם ו׳( איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להדר ליי׳ מיין ושכר יזיר מומץ יין ומימן‬
‫שכר לא ישתה ענבים לחים ויבשים לא יאכל כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מנפן היין ממרצניס‬
‫ועד זג לא יאכנ‪ ,‬וכל החומרות ההן שכתב האצ ית׳ בענינים ההן‪ .‬וכמו שאמרו )ע״א‬
‫נ״מ;( לך לך אמדן נזירא סחיר שחור לכרמא לא תקרב וכנ זה כדי שלא לחלל דברו וכמו‬
‫שאמר דוד )תהלים קייט( נשבעתי ואקיימה נשמור משפטי צדקך ושלמה בנו אמר כאשר‬
‫תדור נדר לאלהים אל תאמר לשלמו כי אין מפן בכסילים את אשר תדור שלם )קהלת ה׳(‬
‫אמר כאשר קפץ לבך לידיד נדר לפני האלהים הוי זהיר לשלמו ואל תאחר בו כי על דרך‬
‫האמת אין חפץ בכסילים הנודרים כמו שאמרנו אמנם אם נדרת את אשר תדור שלם כי‬
‫אפילו לדעתך שאתה חושב שיש חפץ בנדרים טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם כי‬
‫הנודר ואינו משלם זהו חלול דברו והקצ בכבוד ומוי־א האל יתברך אשר נדר לשמו וחייב‬
‫טונשים גדולים‪ .‬וכמו שאמר במדרש )ויקרא רבה סר׳ ל״ז( אמר רב נחמן בר׳ יצחק כל‬
‫מ׳ שהוא נודר ומשהה את נדרו גורס מיתה לעצמי שנאמר וכי תחדל לנדור לא יהיה בך‬
‫מטא ונאמר )ימזקאל י״מ( הנפש החוטאת היא תמות‪ ,‬ואמר )ויקרא רבות שם( כל מי‬
‫שהוא נודר ומשהא תת נדרו בא לידי ע״א וגילוי עריות ושפיכות דמים יכלן מיעקב אביט‬
‫שנאמר בו )בראשית ל״ה( הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם ויטהרו והחליפו שמלותיכם‬
‫ומטשה דינה ושכם )שם ל׳׳ד( ורב אמר )ויקרא רבות שם( שנס קובר את אשתו וכל זה‬
‫בשהייה בעלמא כל שק בחלול לגמרי וכל זה בנדר של מציה ועבודת השם ית׳‪ .‬אמנם אס‬
‫היה‬
‫‪.‬ק<‪3‬‬ ‫אחד ושבעים‬ ‫‪TprQ‬‬ ‫שעי‬
‫היה הנ‪/‬ל כד‪5‬ר כרשוח או בדכר הכאי הנה המחלל מפסיד והמקיים אינו נשכר כי מהלו‬
‫יחב׳ שיטשו הדברים ההם או שלא יטשו כאמש הנודר בהם הוא בנה כמה והמקיי׳ מקטיר‬
‫עליה לפי שהמעשים ההם עצמם כטין ט״א הם ולא לרצון הם לפניו ית׳ ומליהס אמרו)נדרים‬
‫כיב‪ (.‬יש בוטה כמדקרית חרב כל הבוטה ראוי לדקרו בחרב אלא שלשון חכמים מרפא‬
‫כמו שפירש רש״י ז״ל שמצוה לשאול טליו ואמר שמואל )שם( הנודר אע״פ שמקיימו נקרא‬
‫חוטא מאי קראה אמרר׳ אבכו וכי חחדל לנדור לא יהי׳ בך חטא ומטשה יפתח בבחו)שופטי׳‬
‫י״א( יוכיח כמו שאמרו חדל במדרש פרשה זו)ויקרא רכות שם( וכי לא היה יוכללההיראת‬
‫נדרו אלא אמר יפתח אני מלך איני כולך אצל פנחס ופנחס אמר אני כהן גדול איני הולך‬
‫אצל טס הארץ מבין דין לדין צפח ההיא מלובהא ונחחייבו שניה׳ בדמיה‪ .‬פנחס נטלה הימט רוח‬
‫הקדש שנ׳ )ד״ה א׳ טי( ופנחס בן אלטזר הכהן נניד היה מליהס לפני׳ יי׳ טמו לפטם ולא‬
‫טתה יפתח היה נישל איברים איברים ונקבר במקומות הרכה הדא הוא דכתיב)שופטי׳ י׳׳כ{‬
‫וימת יפתח ויקבר בערי הגלעד בטיר לא נאמר אלא בטרי מלמד שהיה נישל איברים איברים‬
‫ונקבר במקומות הרבה כי הנה יפתח נדר בדבר הבאי ושלא כהוגן והיה בלי ספק בומה‬
‫כמדקרוח חרב והיה לבון חכמים מרפא ולפי שלא באל נענשו השואל והנשאל ־ ויש לשאול למה‬
‫לא החירו זקני ישראל חרס אנשי יבש גלעד )שם כ״א( כי הוצרכו להחרימם והרי היה ראוי‬
‫לחוס עליהם יוחר מעל בחו של יפחח אט״פ שחטאו‪ .‬וכן למה לא התירס חרם ארור טחן‬
‫אשה לבנימן )שם( שהוצרכו להערים ולהתיר בנות שילה להם כמסופר שם ‪ .‬אמנם על אנשי‬
‫יבש גלעד יש לומר כי לפי שעברו במרד ובמעל על חומרח מרם גדול שקבלו כל ישראל‬
‫עליהם במעמד כלס להמיח אשר לא יבא לעזרח יי׳ להעביר חטאים מן הארן כמו שאמר‬
‫הכתוב)שם( בי השביעה הגדולה היתה לאבר לא פלה אל יי׳ המצפה לאמר מות יומת‪ .‬ולזה‬
‫לא ראו להתיר החרס ההוא כמו כלא הומר אצל עכן)יהוכע זי( אבל הדבר השווה לשני‬
‫המניינים ימד יראה לי שהוא מפני מה שנאמר שם בימים ההם אין מלך בישראל איש‬
‫הישר בפיניו יפשה'כי לא היה אז להם מלך או נשיא שימריס ויתיר פל דמת כלם אבל קבלו‬
‫המרס כלס במעמד אמד כמו שאמר שנשבפו בני ישראל לאמר ארור נותן אשה לבנימין‬
‫וכן בשגין יבש גלעד והיו ודאי צריכין מנין אמר כמוהו להתירו ולא ימצא שכבר מתו רבים‬
‫מהם במלממה והשבועה היתה קודם לכן כמו שאמר ואיש ישראל גשבע במצפה לאמר איש‬
‫ממט לא יתן את בתו לבנימן לאשה ‪ .‬והרי אמרו בפרק אלו מגלמין )מוטד קטן י״ז‪ (.‬גבי‬
‫ההוא גברא דשמתיה רב יהודה גברא רבה כרב יהודה ליכא דליברי לך זיל גבי נשיאה‬
‫ודאי ביניהם לא ימצא מנין כמנין הראשון וגשיא אין להם שיתיר על דעת כלס ולזה הוכרמו לקיים‬
‫בזה ובזה שבוטתס ולהמציא אותה החבולה לתת בה ירוכת פליטה לבנימן מבלי צורך התרה‬
‫כמו שאמר והיה כי יבאו אבותס ואמיהם לריב אלינו ואמרט אליהם מנוט אותם כי לא לקמט‬
‫איש אשתו במלממה כי לא אתם נתתם נכס כמת תאשמו יאמרו שאס תהיה תלונת הקרובים‬
‫מפני שנתפרסם בכבר לקריר בני בנימן נשים מאנשי יבש גלמד ואס כן כבר יבאו בנותיהם‬
‫שס לרקחות ולטבחות ולאופות לא זולת ישיט אליכם שאינו כן שלא לקחו איש אשמו במלממ׳‬
‫ההיא שכבר נאמר )שופטים שס( שלא מצאו אלא ארבט מאות נטרוח ולא מצי ו לשם מאות‪.‬‬
‫ואם תהיה התלונה מצד החרס הנה לא אתם נתתם להם כמת תאשמו טליהס והוא פירוש‬
‫נכון ושוב מצאחיו בפירוש ר׳ דוד קמחי דל‪ .‬ואחשוב כי לכוונה זו חזר בסוף הספור הזה‬
‫לזכור בימים ההם אץ מלך בישראל לומר כי כמו שהיה טקר החטא ההוא לסבה ההיא‬
‫כמו שזכר בחחלה כן היו אלו כמניניס הכרחיים להמשות ק לסבה ההיא בטצמה ‪ .‬הנה‬
‫שנתבאר מכל זה מה נכבד ככח הדברי הזה אשר גתן בסגולת האדם ומה יקר טובו וכמה‬
‫ראוי ליזהר בו בכל מיני הדבורים ובכללם באלו הטניניס אשר בהם יוציאו דבר לפני‬
‫האלכיס‬
 ‫אחד ושבעים‬ ‫בחקותי‬ ‫שעי‬
‫־האלהיס אם בנדרים ושביעות אס בערכים‪ .‬ולנה לפי שבהפלאת הערכים אינו מוציא‬
‫בפיו דבר קצוב ואיפשר שיקל האדם בהם אס להעריך אותו במעט מהדמים כפי רצונו או‬
‫בשהיית שלומו לזה באה פרשה זו לבאר ערך נפשות ‪.‬האדם אס זכר אם נקבה בנבולי‬
‫זמניהם כי זה היה קשה מאד להעריכי שאם ישוער בבחינת מעלת נפשו הוא אין ערוך‬
‫אליו‪ .‬גס אס יעריכוהו מצד עשרו או ייחוסו או שאר ענייניו אין לדבר סוף ויקר פדיון‬
‫גפשו וחדל לעולם‪ .‬ואס ישוער לפי מה שישוה לימכר בשוק יהיה דבר בזיוו וקצף ‪ .‬לזה‬
‫ראתה החכמה האלהיח להעריכו בין זכר בין נקבה וחלק שוייו לפי שניו וחלק אותם‬
‫לארבעה חלקים כפי אשר היה כלוי וצפוי לפניו כי מי כמוהו יערך ערך נפשות ליי' וכן‬
‫בשאר הערכי׳ כמו שיבא‪ .‬וזהו מה שאמר רבן שמעון בן יוחאי במאמר שזכרנו ראשונה‬
‫כשם שבנדרים בל יחל ובל תאחר כך בערכים בל יחל ובל תאחר‪ .‬ירצה כמו שבאו‬
‫בנדרים אזהרות מתחלפות בשני לאוין‪ .‬האחד לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה )כמדבר‬
‫ל׳( ואם שוהה הרי הוא חלול‪ .‬וכן נאמר )דברים כ׳׳צ( בי תדור נדר ליי׳ אלהיך לא תאחר‬
‫לשלמו‪ .‬לפי שכל הנודר נדר לאלהי ישראל בפ ו ובשפתיו אשר היא הםנולה המיוחדת אל‬
‫המין המדבר אין ראוי לחלל אותה ולשום עצמו כשאר הבעלי חיים המצפצפים והמהנים כן‬
‫הוא הענץ בערכין הבלתי נקצבים מעצמן אחר שהן קצובים ונערכין בדמיהם בתורה‬
‫האלהית וכל החומרות והעונשים הבאים על הנדרים כמו שזכרנו הס באים על הערכים‬
‫ואחר שקפץ ונדר או העריך אמר להם הקנייה לישראל כל מי שהוא מדר רכס לא ישהא‬
‫את נדרו כדי שלא יחולו עליו עונשין לפיכך הזהיר משה את ישראל וכי תחדל לנדור לא יהיה‬
‫בך חטא והנה הוא היה יועץ בזה עצה נכונה מאד והוא כי טוב מזה את אשר לא ידור‬
‫כלל אין צ׳יל בדבר הרשות או בדבר הבאי שאין לו ית׳ חפץ בכסילים כענין בת יפתח ודומה‬
‫לו האומר שבועה כלא אוכל דבר זה שלא אבא בית פלוני או שלא ישא בתו וכדומה ‪.‬‬
‫אלא אפי׳ שידור נדר לעשות מצוה זו כנון לעשות סוכה או ליטול לולב או לעשות צדקה טוב‬
‫אשר לא ידור כמו שאמרנו ראשונה אלא שיעשה מחמת המצוה המוטלת עלינו מהר סיני‬
‫ולא ירא־ עצמו שפטור מהמצוה ההיא אלא מחמת נדרו שאינו כן כי אע״פ שלא ידור יבקש‬
‫השס ית׳ ממנו אם יש לאל ידו לעשות ולא עשה וכאשר נדר על המעשה יש עליו שני חובות‬
‫ואע׳׳פ שיפרע ממנו מעקר החוב המוטל עליו מעיקרא עדין ישאר החוב השני‪ .‬והוא מה‬
‫שאמר הכתוב במשנה תורה כי תדור נדר ליי׳ אלהיך לא תאחר לשלמו כי דרוש ידרשנו‬
‫יי׳ אלהיך מעמך והיה בך חטא אמר שכאשר קפץ ונדר לעשות המחוייב לעשות מעצמו‬
‫שלא יאחר לשלמו כדי לפריק מעליי שת־ חיבות שאם יאחר יריע ידע שדרוש ידרשנו יי׳‬
‫אלהיו מעמו נכח השטר הראשון שהוא מצווה ועומד על הדבר ההוא ונפרע ממני מדעתו‬
‫או שלא מדעתו וישאר עדין החטא של איחור הנדר בהוייתו‪ .‬אמנם כי תחדל לנדור עם‬
‫היות שדרוש ידרשנו השם יתברך בכח שטרו הראשון כמי שנזכר הנה לא ישאר בך חטא‬
‫הנדר והוא מה שהזהיר משה לישראל וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא והיא עצה נכונה‬
‫מאד‪ .‬וזה מה שרצינו מהמאמר הז‪ :‬אל הענין שהייני עליו וראינו להקדימו לפרשה זו של‬
‫ערכים‪ .‬כפי מה שפירשנו ענינו‪ .‬יאחרי כן נשלים ־יאירה ינדקדק בה שלשה ענינים ־‬
‫האחד בסדר אותה אחר דברי הברית‪ .‬השני בהתחלף ערכי הנקבה לפי שניה מהערכים‬
‫אשר נתן בזכר ‪ .‬השלישי באומרו כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת‬
‫כי הוא דבר שנדחקו בו במדרשות )כתובות ל׳׳ז ‪ (:‬נס המפרשים ז״ל‪ .‬ואחר זכרון אלו‬
‫הערות נבא אל הביאור ‪:‬‬
‫איש כי יפליא לנדור נדר בערכך נפשות ליי׳ )א( יראה שסדר פרשה זי אחרי הברית‬
‫להורות שאנרפ שהם דינים חמורים יתחייבו בהם המעריכים והנודריס והמקדישיס‬
‫כמו‬
‫‪$|P‬‬ ‫אחד ושבעים‬ ‫בחקותי‬ ‫שער‬
‫כמו שקלם זכרו מכל מקום לא לטכרס פליהס או טכוכס וכלחי פירטה כראוי ישפטו לכלה‬
‫ונחרצה הכתוכה ככרית הזאת כמו שמוייבו להטנש טל כל הרכרים שהזכיר ראשונה מהרמקת‬
‫מ׳יא וטריות ויותר המטשים המכוערים אבר הקיאהיהארן את יושכיהטליהס או בטול השמטות‬
‫והיובלים כהשקפת׳ האמתית אשר זכרנו שהוא יסוד כל התורה כלה ושרם מיי הארס כמו‬
‫שכתכט שם ‪ .‬יהיה שיפור מאמרו אלו המוקיס והמשפטים והתורות אשר נתן יי׳ ביט וכץ‬
‫כני ישראל כהר סיני כמומר האלות הכתובות מלכד מה שצוה אותם על הערכים וההקדשות‬
‫שמס שהם רכריס ממירים ונענשים עליהם הנה לא יהיה עונשם עונש כללי לגלותן מעל‬
‫אדמתם ומרבן ארצם ושממות מקדשן כי חטן ורמוס היא מהקסיד מל שלו כאותו שיעוד‬
‫והגה לסקל לפניהם דרך סלולה ולסיים מכשול מהמפריטם והטדריס שלא ישאר אצלם‬
‫מאומה מכממיייב להם מכל מ ה שידרו ליי׳ משווי הדברים הנדרים והנדבות מהאדם ע ד‬
‫בהמה עד שדה ועד כית העריך אותם אשר ראה לתת כהם מרך תוריי כי לא לאדם‬
‫להעריך אותם אל המעמיס שאמרט‪ .‬והראויה להניח אל דעת המעריך כפי מה שמא‬
‫דכר ומקים וזמן הניחם אל אשר יעריך אותו הכהן אשר יהיה כימים ה ה ם ‪ .‬והתחיל באדם‬
‫ואמר והיה מרכך הזכר מבן עשרים שנה ושד בן ששים שנה והיה מרכך ממשים שקל כסןי‬
‫בשקל הקדש הזכיר ראשונה המלק אשר מבן פשריס ומד בן ששים כי הוא מקר מיי האדם‬
‫אשר כו כא לכלל אנשים ומוכר פל הפקודים לצאת ולבא לכל דבר ‪ .‬ושימור שיהיה ס ר ך‬
‫הזכר השלם הזה ממשים שקלים )ב( והנקבה בזה הזמן פצמו שלשים ולמדך שפרך מ ק כ ה‬
‫ס ת ם הוא שלשה מומכי פרך ה ז כ ר ‪. .‬ול׳ה בהיותם מבן מדש ופד בן ממש שנים לפי שאז‬
‫לא ישוו כלום באשר ה ם שס ר ק מצד שיקוייה מהם כמתיד לזה היה אז מרכס זה לזה‬
‫הפרך הפתיד הזה מצמו שהוא המרך השלם והיה מרך הזכר ממשה ומרך הנקבה שלשה ‪.‬‬
‫אמנם אמר מכרם מהששים ככר ירד הזכר משוויו לפמות משלישו פ ד שטמד כט׳׳ו שקלים ‪.‬‬
‫•אמנם הנקבה לא פמתה ר ק פ ד השליש לבד ופמדה מל משרה כי הוא מכואר כי ככיותם‬
‫מל הזמן ההוא תומיל האשה לפי מנינה ושימושה יומר ממה שיופיל הזכר לפי מה שהוא‬
‫וכמו שאז׳ל )מרכין י״ט& סבא בביתא פמי בביתא סבתא בביתא סימא »( ט ב א‬
‫בביתא‪ .‬אמגם מה שיקשה מחד בסדר סטרכ־ם האלו הומ במרכס מממש שנים ומד משרים‬
‫שכפריך הזכר במשרים שקלים שהוא יותר משליש ס ר ט השלם שלשה שקלים ושליש‪ .‬והנקבה‬
‫בפשרה שקלים שהוא השליש ל ב ד ‪ .‬מ ס מ ה שהוא י ח פ מפצמו שהנקבה מבת שכפ ועד‬
‫בת משרים היא יותר שלמה במינה מהאיש למינהו והיה ראוי שבזמן ההוא יהיה פרכה יותר‬
‫קרוב‬

‫‪ ( I‬סימא ‪ ,‬הערוך י נ ע ל מיסיף הערוך תוגמוהי שאט׳ן במו שתיג״ע וטטטיני מסתרים וסיס*‬
‫דטטמדין‪ ,‬א כ ל אפשר כי פה היא לשון סימן טוב» כי«‪1‬ן]« בל״י צייכען ‪.‬‬

‫*אמנס הנקבה‪ ,‬טנתו יען כי בימי האישות צור צייט דעד מאגגעםקי־אאט שהיא מבן עשרים‪:‬‬
‫עד ששים שנה‪ ,‬עת יצא עיר האדם בכל יום לפעלו ולעטותו עדי ערב > יפלח וישדר אומתו‪ ,‬מהי׳‬
‫תיעלת מלאכתו יותר גדולה‪ ,‬מתיעלת מלאכת האשה אשר היא רק צוסיה הליטת ביתה‪ ,‬ירק שם תעשה‬
‫מלא‪:‬תה הקלה‪ ,‬מ״כ יחש ערך האיש אל ערךהאשה כיחס ממשה אל שלשה יייא איגף צי דרייא ימבן‬
‫חודש עד ה׳ פנים עת לא יצלח האדם עוד למלאכה‪ ,‬ורק לסי מה שיקום ממני בימי האישות יערך‪,‬‬
‫״י״‬ ‫\‬
‫אוגד טר נאך רעם מאס סאן זיך ‪6‬אן איהס קיג&טיג אים סאגגעסאלטער אערשפדיכט געשעפצט‬
‫יועדדען קאן יהי׳ ג״כ ערך הזכר מרינה ב׳ חומשים אום ‪ 2/‬מערך מ ק נ ה אסש מששים שגה והלא׳‬
‫‪5‬‬

‫עת יוחלש כח האום ולא יוכל האיש לצאת עור השדהילעניד עמדתו ״ כ״ח צריך לשמיר הנית ילעשימ‬
‫שם מלאכות קלות וסחות ערך אשר לא הורגל נהם מלסגים ‪ ,‬תהיה אז תועלת מלאכת האשה יותר‬
‫גמלה מתועלת מלאכת האיש‪ ,‬כמאחז״ל סנתא נניתא סימא טנא נניתא ״ ע״כ גס ערכה כפול מערכו‬
‫ועמס‬
 ‫א ח ד ושבעים‬ ‫בחקתי‬ ‫״יעד‬
‫קרינ אל פרכה השלס מערך הזכר אל פרט השלס כל שכן שלא חנרפ אלא שיש להשינ‬
‫ולומר ט ל י שדמן ההיא נ ק ב ה •כלול פקר •‪:‬שכיס אשר זכתה התורה )כתובות מיו ‪(.‬‬
‫לאג גה במעשה ידיה וכל שכח נעורים נם כי יכיל למוכרה ולאכול את כספה מ־ שתנדיל‬
‫‪1‬י‪3‬א לכלל נולות הנה אס ק כבר היהה וממת היית או סשדה שיש עליו משא שום מש‬
‫‪ 6‬ו חכ־רוח שאץ ונדו שק אל א‪:‬ר ת א נקי וחפשי אשר לא יעבור עליו לכל ו נ ר ‪ .‬יביודנה‬
‫» כג־ תהיה פיידיזה על שליש ס ר ה ערך נוזל אליה ממה שיהיה לזכר הנקי והחפשי‬
‫מה שעבר מעע משציגו והנה קצי הערך הזה הוא לכל עשיר אשר יפליא נדר ערך נעשו‬
‫אמנם אס מך י־יא מהערך ההוא ציה שיעריך אוהו הכהן כפי אשר חש־נ יד הטור שזה‬
‫א ץ לי קצנ ידיע רק הכל כפי מה שהוא וכן יוא הפני; בבהמה הטמאה יהנית שכיץ שאין‬
‫להם גידנה אחרח רק שיץ בכל פה ובכל זמן רק שייקח ערכן מהשיו• ההיא אם מעע‬
‫ואס הרנה‪ .‬אמנם העריך ורפ חמר שעירים משדה אחיו‪ :‬ביזמשים כס‪,‬ת לשי שהיא ובי־‬
‫פיסל לקבל זה הקצב מפאת עצמי מם שכבר אפשר שיניע או יוסיף בבחינות אחריה ‪.‬‬
‫ותועיל יודפת הקצב לאם־ו ה‪ :5‬אוני האר; לכל המכירות אשר ימכרו איש איש מאחוזתו אשר‬
‫כזהיר מליהס הרנה באומרו )ויקרא כ־ה( יכי תמכרו ממכ־ לעמיתך או קנה מיו עמיתך‬
‫א ל הונו איש את אחיו במספ־ שנים אחר היונל ונזמר‪ .‬והוא עצמו מה שסדר נכאן‬
‫אצל ההקדש אס משש היובל יקדש שדהו כערכך יקום ואס אחר היובל יקדיש שדהו יחשב‬
‫ל ו הכ־ן את הכסף כיל פ׳ השניס הנוהרית פד שנה הייבל וע־ע מערכך‪ .‬שסדר להם‬
‫איך יתנהג ההקדש ב פ ת היובל עם המכירות והגאולות ישא־ העניינים הנינעיש בז‪ :‬כפו‬
‫כמוש בכיר או ח־מ׳ א־ם וח־גד נהמה אשר יחרים אדם משלו ואמר שתרם זה לא ׳מכר‬
‫ולח ינאל רק שיהיה קדש קדשים לי״ והוח לכהן ואומרו כל חרם אשר ׳חרס מן האדס‬
‫ל א יפדה מוה יומת כנ־ דברו נו הקד־זינים והניאו מחלוקת רנות נו ויל )כתובית ל״ז‪(:‬‬
‫יש <*מריס שניוצא ליהרג הדנר אמוד שהחומר ערך זה עלי לא אמר כלום שהרי הוא‬
‫כולך למוח ואיני שיה כלים‪ .‬יש אומרים שבא ל־זדיר שלא יקחו כפ־ לפעור חייני מיתות‬
‫ומהס אמרו שנחרמי המלחמות הנתיב מדי־ כמי א‪ :‬נהי! התן את העם הזה ביד׳ יהחרמחי‬
‫אוחו וטמו )במדבר כ״ו( ‪ .‬ומהם שבג״נר פל חרם שיחרימו המלך או יםנהדרץ ו נ ר‬
‫כפנין ינש גלפד או כמעשה יהונתן )ש״א י ד ( וכדומה‪ .‬וכבר בחגנו ראשונה שזראיי‬
‫והמחויינ לישאל על כ וצא באלו החרמות כ׳ חלילה לפ להשחית נפש למען סור משאיל פל‬
‫כח־ס כ ע ק בת •פתח שנענשו שליה אניה והכה; הנדול יכל שאר הנדרים שאמרו עליהס‬
‫גמצוה לישאל פלי־כ לנד זה יהיה מות יימת היא לבדי משיא גוה הכתינ )נ( יאמר שכל‬
‫חרם אשר יחרכ מן האדם מפאת איש אשר יהיה לי עליו יכולת להח־ימו ולא יפדה בשאלת‬
‫מכם מות ממה וכמו שאמר וכתוב)שכ( ויפדו הפס חח יהונתן ולא מה ואץ שפה שהתירי‬
‫ט החרס ייפדיהו וחסרץ הואץ מ ה דבר שתפשר נהנמי בעניינו יפה כטמר מה נ‪ 0‬יפדה‬
‫מוח יומת יהיא פירוש נטן לפי הפשמ‪ .‬והנה אתרי כך סייס זה הספר הנכבד במצית‬
‫המעשרות אס במעשר ראשון ואם במעשר של לפ־ שמיםף מל מה שהיו קייס יהטמוה‬
‫האומה הזאת הנבחרה מצו הייתם פ־נשת שנפ הלי׳ אשר הבוילי י״ לעבודתו וללמד לכל‬
‫ישראל חורה יראה ועבודה אשר גהס יתקיימו לפ־יו כמו שאמר )מלאכי גי( ויהי ‪ tpo‬בניתי‬
‫וממני נא בזאת אמר יי׳ צבאות אס לא אפתח לכס את ארונות השמיס והריקותי לכס‬
‫ברכה מו כלי ו י ‪ .‬עוי יהיה שם היעלת נפלא כי נהתעסקם נובר המעשר והיה נהנואוח‬
‫נבא כל ישראל איש על כריו למדוד תבואתו אי נעטר המפייס תחת השבט כי ימפ אחד‬
‫לאחד פד השעה והעשירי הוא ל‪,‬ונו לשס יי׳ •תכוננו בו גינה בשדר מערכות הנמצאוח‬
‫כלן אשר הם על זה המספר ייבאו לראיה כי ככל מאתו יחי •אשר היא המעלה העשיריח‬
‫וקיש הקושיס וישכיל פיו וידע כי ק‪:‬־ אמץ יש לאומותינו זאת עס הקדישה העליונה‬
‫ההיא כ׳ על כן נאמר)ירמיה בי( קידש ישראל לי״ )ויקרא ״מ( קדישיס חהיו כי קדיש‬
‫אני«׳‪ .‬הנה שנתבארה פרשת ערכים ול־ידנו ממנה מה שרצינו ראשונה ממעלת הכמ‬
‫הונרי יהטור יהנוונ והמעריך וצורך ההז־ר בו בסבתו ופעמי ולמונו פיו כי נזילת‬
‫זאת ההשקפה כל הדנ־יס הם כיי*] ממין אחו עו שיש להס ערך דחס אלו טס אלו‬
‫כמו שנראה שהאדם והנהמה הנית והשדה כלן הם נערכים פל פי הכתונ נשיו׳ ממון נץ‬
‫רנ למעט אמנם הצירה המייחדת לאדם לא יע־כ‪:‬ה שים ערך ושיווי פס זולתה מהנמצאים‬
‫כי היא נפש יקרה ויקר פדיון נפשה‪ .‬זה מה שרציני נזה החלק ינזה נשלם הספר‬
‫השלישי של־ע ‪.‬‬

‫תם ונשלם ספר וימרא • יי לי ולא אירא •‬

‫יטפס היות ערך מקיה מנת ‪ crp‬ער עשרים חצי ערך הזכר ממן ההיא‪< ,‬רץ נפנים הםנר ט‬
‫כיא מנואר כראי׳)יאפשר נ״‪ ,:‬נ׳ מניר שיירה הנשיון שהפיח׳ משנת ששים והלאה ממהרת לטא‬
‫יזיזו־ באנשים ממשים ‪ rrn‬כי בימי הנעורים יישנת עשרים והלאה המיתה מצויה יותר נשים •( געת‬
‫לדתן אי במכור הייתן עקרית ימשנלווז‪ ,‬פ־כ כסיל שרך הנקיה אשר ממנה נקוה כי חזיה עור דנים‬
‫בשנים מנת ששים וכלאה מערך ןונר ק ששים תמת כ׳ מנ! עשרים עד שביס שנם מרינה פרך הזגו­‬
‫גי יזימשים ניערך הנקיה ‪[.‬‬

‫• ( ו כ מ ד ו מ ה לי שראיתי פ נ ר א זאת ל א ח ו מ ן ה ו א נ י נ י פ ז״ל ש ח ״ מה קיש׳ כירושלמי נ י ו מ א פ י ק ע ל ר ׳‬

‫מ ו ה דח״ש למיתת אשתו בל נ ק נ מ ל ו מ י מ י ן ו ף כ״ט אינו חולק פ ל המשנה דמי שהניחו זקן או‬
‫וזולה נוחני לה נ י ו ז ק ת שהיא יו׳ ואינו חושש ל פ י ת ה ‪ .‬והראשון הניל רצה ל ת ר ; קושיא זו בחלקי‬
‫נ ץ אשם לאיש‬

‫• א ש ר היא ה מ ע ל ׳ העשירית ‪ .‬ר ו מ ז פ ה על ת ש ל ה הנלנליס ש פ נ ה ה ר מ נ י ם ו״ל נ פ ־ ג מהלכות‬

‫י ב ו ר ה ס ו ו ה ה״א עיין ש ם ‪ .‬והיית שהוא ג נ ו ה מ ע ל נ ט ה ‪ ,‬ושומר עליהם היא ה ע ש י ר י ‪ ,‬ופ״כ העשירי ־‬
‫קידש לה׳ י ק נ י מ ז כ י ר אותנו נ ו יחי שהיא המעל• העשיריח נ ע ע ר מ ז הנמצאים כולם ‪.‬‬

‫השלמתי ביאירי זה ע ל ספד ויקרא פה קיק טרעכינר* •ים ב׳ ער״ח‬ ‫בעזה״‬

‫אלול ת ד י ח ל‪6‬״ק‬

‫חיים יוסף כמהו׳ שבתי פאללאק ז־ל י‬