‫‪1‬‬

‫‪1‬‬
‫ביטול עסקה במוצר פגום‬

‫א‪ .‬בדיני הונאה בשווי המקח ]דהיינו מכירת מקח במחיר יקר יותר מהמחיר בשוק[ רשאי הקונה להתחרט עד זמן‬
‫מסויים ]"עד שיראה לתגר או לקרובו"[‪ ,‬כמפורש במשנה במסכת בבא מציעא )‪ .(1‬אולם כאשר יש מום ופגם במקח‪,‬‬
‫הקונה רשאי לחזור לעולם‪ ,‬כדברי רבנו האי גאון המובא ברי"ף )‪ (1‬וכפי שמבואר בדברי הרמב"ם )‪" (1‬המוכר לחברו‬
‫קרקע או עבד או בהמה או שאר מטלטלין ונמצא במקח מום שלא ידע בו הלוקח‪ ,‬מחזירו אפילו לאחר כמה שנים‪,‬‬
‫שזה מקח טעות הוא‪ .‬והוא שלא ישתמש במקח אחר שידע במום"‪ .‬והוסיף הרמב"ם‪" :‬אבל אם נשתמש בו אחר‬
‫שראה המום הרי זה מחל ואינו יכול להחזיר" ]וכתב הרב המגיד )שם( שמקור דברי הרמב"ם "ממה שאמרו כן ]במסכת‬
‫כתובות )‪ [(1‬במקדש את האשה ובא עליה ונמצאו בה מומין‪ ,‬דאמרינן חזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו‪ ,‬וחייב‬
‫בכתובתה‪ .‬וכן הם דיני מקח וממכר שווים לאשה בדינים אלו"[‪.‬‬
‫דין זה נפסק בשו"ע חושן משפט )‪ (2‬ללא חולק ]וראה בספר הלכות הונאה )‪ (10‬מש"כ בביאור טעם ההבדל בין דיני הונאה‬
‫בשווי המקח שהוגבלו לזמן מסויים‪ ,‬לבין מקח טעות שיכול לחזור לעולם[‪.‬‬
‫ווהנה בזמנינו שהחברות והבעלים בדרך כלל לא מקפידים על השימוש בחפצים‪ ,‬היות ובכל מקרה מחליפים את‬
‫החפץ‪ ,‬ולפעמים גם נותנים פיצוי הולם‪ ,‬לכאורה לא שייך לומר שיש ראיה מהשימוש בחפץ‪ ,‬שמחל על זכות ההחזרה‪.‬‬
‫ובקובץ דרכי הוראה )‪ (9‬הביא מדברי הגר"א וייס‪ ,‬שכתב כי הדבר תלוי "שאם קונה חפץ מאדם פרטי או מחנות‬
‫באופן שיתקנו את החפץ וימכרוהו כחדש‪ ,‬והקונה לא השתמש בחפץ עד כדי כך שהחפץ כבר נראה ישן שאי אפשר‬
‫למוכרו עוד‪ ,‬באמת יהיה אסור להשתמש עוד בחפץ לפני שמחזירו‪ ,‬ואם השתמש הוי מחילה‪ ,‬שהרי ע"י שימושו הוא‬
‫גורם שאי אפשר אחר כך למוכרו‪ .‬אבל בדבר שבודאי לא יתקנוהו‪ ,‬בין אם זה מחמת שלא שוה לתקנו‪ ,‬או משום‬
‫שכבר נראה ישן‪ ,‬וגם אם יתקנוהו לא יוכלו למוכרו‪ .‬אם כן בודאי שאין הבעלים מקפידים אם ישתמש עוד בחפץ‪.‬‬
‫ולכן בכהאי גוונא השימוש לא נחשב למחילה‪ ,‬ומותר לו להשתמש עד שיחזירנו‪ ,‬אך לא לזמן רב"‪.‬‬
‫ונראה לבאר מדברי הפוסקים פרטי הדינים‪ ,‬עד מתי הזכות לביטול עסקה במוצר פגום‪.‬‬
‫• • •‬
‫ב‪ .‬פגם שניתן להבחין בו מייד‪ ,‬עד מתי יכול להתחרט ‪ -‬המגיד משנה )‪ (1‬כתב לחדש "שאם היה הדבר שהלוקח יכל‬
‫להבחינו לאלתר‪ ,‬כגון שיכולים לנסותו ולטועמו ]כגון מאכלים ומשקאות[‪ ,‬ולא הקפיד לעשות כן והמוכר מכר לו סתם‪,‬‬
‫אינו חוזר"‪ .‬והסברא בדבריו‪ ,‬שפגם שניתן היה להבחין בו מייד‪ ,‬מסתמא הבחין ומחל‪ ,‬ולכן אינו רשאי לחזור בו‬
‫לאחר מכן‪ .‬דברי המגיד משנה הובאו בסמ"ע )‪ (2‬ס"ק י( ונראה מכך שפסק כן להלכה‪.‬‬
‫ברם המשנה למלך )‪ (1‬כתב שאין ספק כי הרמב"ם והרי"ף חלקו על דינו המחודש של הרב המגיד‪ ,‬שהרי הרמב"ם‬
‫כתב "והוא שלא נשתמש בו אחר שראה המום"‪ ,‬משמע שאפילו ראה המום ושתק רשאי לחזור בו "דאי לא מאי‬
‫איריא נשתמש‪ ,‬אפילו ראה ושתק אינו חוזר"‪ .‬ובפתחי תשובה )‪ (2‬הביא מדברי האחרונים שחלקו על המגיד משנה‪,‬‬
‫וכן נקט המהרשד"ם )‪ (4‬שכתב על דברי המגיד משנה "שזו סברת יחיד" ]ולכן לא שייך לומר בזה "קים לי"‪ ,‬ועי"ש‬
‫שהוכיח דלא כהמגיד משנה מהסוגיא בב"מ[‪.‬‬
‫אולם השבות יעקב )‪ (4‬כתב לחלק "דאם קודם גמר המקח היה יכול להבחינו ולא הבחין‪ ,‬שמע מינה דמחל אף אם‬
‫יהיה בו מום זה‪ .‬אבל אם כבר גמר המקח ונתגלה בו מום‪ ,‬אף אם אחר כך שתק זמן מה‪ ,‬יכול לחזור בו‪ ,‬והא דשתק‬
‫לפי שלא היה לו עוד צורך במקח ההוא‪ .‬וכיון שיודע שיש לו עוד שהות לחזור כל אימת שיצטרך לדבר‪ ,‬לכן כל זמן‬
‫שלא השתמש במקח לא הוי מחילה"‪ .‬ובפתחי תשובה )‪ (2‬הביא את דבריו ונראה שצידד להכריע כן‪ .‬אולם בערוך‬
‫השלחן )‪ (6‬חלק על השבות יעקב לדינא‪.‬‬

‫ג‪ .‬ביטול עסקה בחפץ שנקנה בהקפה ‪ -‬המשנה למלך )‪ (1‬חידש בתוך דבריו "שאם היה המקח בהקפת המעות‪ ,‬כיון‬
‫שהלוקח עדיין מעות המוכר בידו‪ ,‬יש לומר דמשום הכי לא הקפיד הלוקח לנסותו מיד‪ ,‬ולעולם לא מחיל"‪.‬‬
‫אולם הנתיבות )‪ (3‬פקפק בדבריו‪ .‬ובפתחי תשובה )‪ (2‬הביא בשם ספר גליא מסכת שכתב על דברי המשנה למלך "דזה‬
‫דווקא אם עדיין לא נשתמש‪ ,‬אבל אם נשתמש‪ ,‬לא שייך לחלק בזה בין יש בידו או אין בידו‪ ,‬דכיון דאם לא נתפייס‬

‫שיעור זה נכתב על פי ספר הלכות הונאה )‪ (13)-(10‬מאת רבי יצחק רוזנבלט‪ ,‬מו"צ העדה החרדית וראש כולל ברסלב בירושלים‪.‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪2‬‬

‫על המום לא היה רשאי להשתמש בו דנקרא גזלן‪ ,‬בודאי דאינו מועיל מה שהיה מעות המכר בידו"‪.‬‬

‫ד‪ .‬הודיע למוכר ואחר כך השתמש ‪ -‬המחנה אפרים )‪ (3‬סימן ה( חידש ש"אם נמצא מום במקח והודיע למוכר‪ ,‬ואחר‬
‫כך נשתמש בו‪ ,‬נראה דיכול לחזור‪ ,‬ולא אמרינן בכהאי גוונא דמחל ואינו יכול להחזיר"‪ ,‬והביא שכן מפורש בדברי‬
‫השיטה מקובצת בשם הריטב"א‪ .‬ובפתחי תשובה )‪ (2‬הביא מדברי הגליא מסכת שחלק על חידוש זה‪ ,‬וחילק בין טענת‬
‫אונאה לטענת מומים‪ .‬וראה במש"כ בזה בספר הלכות הונאה )‪ (13‬סע' טז(‪.‬‬

‫ה‪ .‬חובת בדיקת מוצרים שבדרך כלל לא מצוי בהם פגם ‪ -‬בחכמת שלמה )הובא בילקוט מפרשים על השו"ע )‪ (3‬כתב על‬
‫דברי הרב המגיד )‪ (1‬שבדבר שיכול לנסותו לאלתר אינו חוזר "היינו דווקא בדבר שהזיוף בו שכיח‪ ,‬כגון ביין דשכיח‬
‫שיהיה נעשה חומץ או כדומה לזה דשכיח המום‪ ,‬לכן בזה הוי ליה לאסוקי אדעתא ולטועמו ולנסותו‪ .‬אבל בדבר‬
‫שאין מצוי בו זיוף לא הוי ליה לאסוקי אדעתא גלל שיש בו זיוף לנסותו" ]וראה גם בכסף קדשים שם )‪ (3‬בזה[‪.‬‬

‫ו‪ .‬מוצר שלא היה ניתן לבודקו מפגמים או שהיתה סיבה או טורח לבודקו בשעת הקניה ‪ -‬בכסף קדשים )הובא‬
‫בילקוט מפרשים על השו"ע )‪ (3‬כתב‪" :‬אם ידוע שהיו מהירים לדרך או הקונה או המוכר‪ ,‬יש לומר שאינו בגדר יכול‬
‫להבחינו‪ ,‬כי אם כשהיו יכולים במהירותם‪ .‬ולהוציא ממון‪ ,‬גם מעט‪ ,‬כגון לפתוח הכלי‪ ,‬יש לומר דגם כן אינו בגדר‬
‫יכול להבחינו"‪ .‬וכן מבואר בפתחי חושן )‪ (7‬הערה יב( בשם משפט שלום "שאם יש טירחה להבחין‪ ,‬לכולי עלמא יכול‬
‫לחזור כל שלא נשתמש‪ ,‬ומדבריו נראה שלמד כן מדברי המהרשד"ם )‪ ,"(4‬ועי"ש במה שכתב שאין ראיה מדברי‬
‫מהרשד"ם לזה‪ .‬ובספר מסחר כהלכה )‪ (8‬אות ז( הביא בשם מהר"י אסאד שאם יש טרחה מרובה לבדוק‪ ,‬אין על‬
‫הקונה חובת בדיקה‪ .‬ולמד מדבריו לנדון קונה רכב מחברו והמוכר אמר שאין פגיעה ב"שסי"‪ ,‬שמכיון שיש בזה‬
‫טירחה והוצאת ממון‪ ,‬אינו מחוייב לעשות זאת‪ ,‬ואין זה בגדר "יכול להבחינו לאלתר" האמור בדברי המגיד משנה‪.‬‬

‫ז‪ .‬במוצר שהמוכר שאמר במפורש שאין שום פגם ‪ -‬בפתחי חושן )‪ (7‬הערה טו( כתב בשם המהרשד"ם )‪" (4‬אם אמר‬
‫לו המוכר בפירוש שאין בו מום זה‪ ,‬אע"פ שהיה יכול להבחין אין כאן הוכחה שמחל‪ ,‬משום שסמך על דברי המוכר‬
‫שאינו משקר‪ .‬ובחכמת שלמה )‪ (3‬כתב על פי סברא זו שבדבר שלא שכיח לא אמרינן שהיה לו להבחין‪.‬‬

‫ח‪ .‬ביטול עסקה לאחר שימוש במקח מהסיבות כי המוכר לא היה באיזור של הקונה ‪ -‬הנתיבות )‪ (3‬כתב שבאופן זה‬
‫יכול להחזיר החפץ גם לאחר כמה ימים‪ .‬ובפתחי תשובה )‪ (2‬הביא את דבריו‪ ,‬וכתב בשם ספר ארחות משפט‬
‫שהסתפק "אם ראה המום בדרך‪ ,‬כגון אם קנה סוס ונסע עליו בדרך ובאמצע הדרך מצא בו מום‪ ,‬ונסע על הסוס‬
‫בחזרה לעירו ובדעתו לעמוד על זה בדין תורה‪ ,‬אך עכ"פ הלא זה השתמש בו אחר שראה המום‪ ,‬האם נאמר דוודאי‬
‫מחל‪ ,‬והלא אנו רואים דודאי לא מחל אך מגודל הכרח משתמש בו‪ ,‬ההלֶילֶלך ברגליו ויוליך בידיו העגלה עם המשא‬
‫שעליו‪ ,‬וצע"ג בזה"‪ ,‬וכתב הפתחי תשובה‪" :‬בעיקר הדבר בהשתמש מכח אונס‪ ,‬לכאורה פשוט דוודאי יכול לחזור"‪.‬‬
‫וראה בחשוקי חמד )‪ (7‬בנדון קנה ספה ומצא בה מום אך השתמש בה כדי שאביו ישן בה‪ ,‬האם נחשב כשימוש מכח‬
‫אונס‪ .‬וכן במש"כ בספר מסחר כהלכה )‪ (8‬בנדון קנה נעליים והמשיך ללכת בהם‪ ,‬ובספר הלכות הונאה )‪ (13‬סע' כ(‪.‬‬

‫ט‪ .‬הקונה טוען שלא ידע שאם יש פגם בחפץ אסור להשתמש בו ‪ -‬עוד כתב הפתחי תשובה )‪ (2‬בשם הארחות משפט‬
‫"דיש להסתפק אם הקונה הוא מההמונים ועמי הארץ שאינם יודעים כלל מדין דאם השתמש בו‪ ,‬ואינו יודע כלל‬
‫מעיקר דבר זה דאסור להשתמש בו מאחר דרוצה להחזירו‪ ,‬אך מורה היתר לנפשיה דכל זמן שחברו לא החזיר‬
‫המעות מותר לו להשתמש בו‪ ,‬אבל מ"מ אינו מוחל בשום אופן"‪ ,‬וכתב הפתחי תשובה‪" :‬ולענ"ד לכאורה פשוט שאם‬
‫השתמש מחסרון ידיעה אינו יכול לחזור‪ ,‬דלא נתנו חז"ל דבריהם לשיעורין"‪ .‬וראה בספר הלכות הונאה )‪ (13‬סע' יח(‪.‬‬

‫י‪ .‬השתמש בחלק מהמקח לאחר שהבחין בפגם ‪ -‬ראה בפתחי חושן )‪ (6‬הערה ט ד"ה ואם נשתמש( ובהלכות הונאה )‪(10‬‬
‫סע' ב‪-‬ג(‪ .‬ואם השתמש בחלק שאינו פגום ורק אחר זמן השתמש בחלק האחר הפגום‪ ,‬יעו' בהלכות הונאה )‪ (11‬סע' ט(‪.‬‬

‫יא‪ .‬מכר בטעות נעליים קטנות ממה שביקש הקונה‪ ,‬והקונה הבחין בכך רק לאחר שהלך בהם וכעת אינן נראות‬
‫כחדשות‪ ,‬האם זכאי לדרוש להחליפם ‪ -‬המחנה אפרים )‪ (3‬חידושים על הרמב"ם( הסתפק במוכר לחברו דבר "ונמצא‬
‫מין אחר"‪ ,‬האם רשאי לחזור בו לאחר השימוש‪ ,‬יעו' בדבריו‪ .‬ראה במה שדן בזה בספר מסחר כהלכה )‪.(9)-(8‬‬

‫יב‪ .‬קבלן בנין שקיבל על עצמו לתקן חסרונות בבית שבנה ‪ -‬האם חייב בזה גם לאחר התאריך הנקוב בחוזה כאשר‬
 ‫‪3‬‬

‫נמצאו בבית פגמים‪ ,‬ראה בדברי המנחת יצחק )‪.(5‬‬

‫יג‪ .‬השתמש במוצר לאחר מציאת הפגם ‪ -‬האם יכול לחייב את המוכר לתקן את הליקוי‪,‬יעו' בהלכות הונאה )‪ (11‬סע' ה(‪.‬‬