‫‪it‬‬

‫‪Ii‬‬
‫;ג ‪« ,‬‬
‫עז רי ד ע ם ה׳ עי‬

‫וו ‪ii I‬‬

‫[י‪I‬‬
‫‪I 11‬‬ ‫ספר ת ה ל י ם‬
‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫‪www.hebrewbooks.org‬‬ ‫'‪v‬‬

‫‪I‬‬ ‫מחולק לחמשה ספרים‬

‫לשבעת ימי חשבוע‬

‫ע״י חיים תשס״ט‬

‫‪;i‬‬

‫דשלשים ימי החודש‬

‫'‪i‬‬
‫!‪i‬‬

‫א ! ‪Si‬‬ ‫‪I‬‬
‫‪!i 1‬‬
‫‪ii‬‬ ‫הדפסה מח ודשת‬

‫לי‬

‫בהוצאת מרכז יד־עזרה בירושלים‬

‫התהלים המבואר‬
‫ביאור קצר ותמציתי מקביל לפסוקים‪ ,‬מבוסס‬
‫בעיקר על יסוד פירוש רש׳י ז״ל ומיועד להקל‬
‫על הבנת פסוקי התהלים תוך כדי אמירתם‬

‫ונו ס ף‪:‬‬

‫פירוש־מלים מקוצר‬
‫פנינים בהשלמות לביאור‬
‫כותרות״תוכן למזמורים‬

‫מאת‬
‫גדליה סגל‬

‫מהדורה שניה משוכללת‬

‫פעיה״ק ירושלים ת״ו ‪ -‬ני סן תשל״ג‬

 ‫יהי רצון — לפני אמירת תהלים‬

‫יהי רצון מלפניף יהוה אלהינו ואלהי אבותינו הבוחר בןוד עבדו‬
‫ובזרעו אחריו והבוחר בשירות ותש?חות׳ שתפן ?רחמים אל‬
‫קריאת מזמורי תהלים שאקרא ?אלו אמרם ךיד המלך עליו‬
‫השלים ?עצמו זכותו ;ק עלינו‪ .‬וןעמד לנו זכות פסוקי תהלים‬
‫והשמות‬ ‫וטעמיהם‬ ‫ונקודותיהם‬ ‫תבותיהם ואותיותיהם‬ ‫וזכות‬
‫היוצאים מהם מראשי תבות ומסופי הבות‪,‬לכפר פשעינו ועונותינו‬
‫וחטאתינו‪ ,‬ולזמר עריצים ולהכרית כל החוחים והקוצים הסובבים‬
‫את השושנה העליונה ‪ ,‬ולחכר אשת נעורים עם דוךה באהבה‬
‫ואחוה ורעות‪ .‬ומשם ימשך לנו שפע לנפש רוח ונשמה‪,‬לטהרנו‬
‫מעונותינו ולסלוח חטאתינו ולכפר פשעינו ‪ ,‬כמו שסלחת לדוד‬
‫שאמר מזמורים אלו לפניך‪,‬כמו שנאמר גם יהוה העביר חטאתך‬
‫לא תמות‪ .‬ואל תקחנו מהעולם הזה קודם זמננו ‪ ,‬עד מלאת‬
‫שנותינו בהם שבעים שנה באופן שנוכל לתקן את אשר שחתנו‪.‬‬
‫וזכות דוד המלך עליו השלום ן?ן עלינו ובעדנו‪,‬שתאריך אפך‬
‫עד שיננו אליך בתשובה שלמה לפניך ומאוצר מתנת חנם חננו‬
‫?דכתיב וחנתי את אשר אחון ורחמתי את אשר או־חם‪ .‬וכשם‬
‫שאנו אומרים לפניך שירה בעולם הזה ‪ ,‬כך נזכה לומר לפניך‬
‫יהוה אלהינו שיר ושבחה לעולם הבא‪ .‬ועל ידי אמירת תהלים‬
‫תתעורר חבצלת השרון ‪ ,‬ולשיר כקול נעים בגילת ורנן כבוד‬
‫הלבנון נתן לה‪,‬הוד והךר בכית אלהינו במהרה בןמינו אמן סלה‪:‬‬

‫‪ :‬פפוקים ■פנוהגיב יודר יפני אר־רח תהל־ם‬

‫לכו נרננה ליהוה‪,‬נריעה לצור ישענו‪ :‬נקדמה פניו ?תודה‪?,‬זמרות‬
‫נריע לו‪ :‬כי אל גדול יהוה‪,‬ומלך גדול על כל אלהים‪:‬‬
 ‫תהלים‬
‫א‪.‬‬
‫הצדיליפ סאושריפ ודדשפים א־םלייים‬

‫)א( אוסרו סל האיס — אסר לא‬ ‫א א^רי האי>‪ 5‬א^ר לא הלך‬

‫חלד בעצת רסטים‪ ,‬בדרך חטאים‬
‫יא עמד וברוסב לצי□ לא יסב‬ ‫ב?נצת ךעעים‪ ,‬ונדרך סטאים לא‬
‫)ב( כי אם בתורת ה' חפצו‬ ‫עמד‪ ,‬ובמ‪2?1‬זב לצים לא יעב‪ :‬ב כי‬
‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫״ ‪ . .‬־ ? ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪J‬‬

‫ות־מוקתו ללמוד ולקיים‪ ,‬בדברי‬

‫התורה מחסבתו יומם ולילה‬
‫אם־נת‪ 1‬רת ?ו?וה ס‪ 5‬צ‪ .1‬ונת‪ 1‬ךתו‬
‫?הנה י‪ 1‬מם ולילה‪ :‬י והיה כעץ‬
‫)ג( והיה כעץ הסתול על נחלי‬
‫מים‪ ,‬הנותן פירותיו בעתו ועליו‬ ‫?!זתול על־פלגי מים‪ .‬א?‪2‬ור פריו‬
‫‪T * • 5‬‬ ‫— ‪• :‬י‬ ‫־־‬ ‫‪T‬‬
‫אינם מתיבסים — כן האיס הזה‪,‬‬
‫כי‘ אסר יעסד‪ .‬יצליח‪.‬‬ ‫לתן נ ע תו ו ע ל הו ל א לבויל‪ ,‬ו כ ל‬
‫)ד( לא כן עם הר־מעים‪ ,‬דומים‬
‫!צליח‪ :‬ד ל א כן‬ ‫א ^ ר־ ל ע ^ ה‬
‫הם לקס ־מכל רוח הודפו‪.‬‬ ‫ה ך^ צי ם‪ .‬כי א ם־ כ מ ץ א ^ ר־ ה ך כ נ ו‬
‫)ה( וכן לא תהא תקומה לרסעים‬ ‫רוס‪ :‬ה ע ל־ כ ן ל א־ן ק מו ך ע עי ם‬
‫ביום הדין‪ ,‬החוטאים יא יהיו‬
‫נכללים בעדת הצדיקים‬ ‫נ?ל?זפט׳ וח טאים בןנד ת צדיקים‪:‬‬
‫)ו( וזה‪ ,‬ייפי סיודע ה׳ ומכיר את‬ ‫י כ י־ י‪ 1‬ך ע יהוה ך‪.‬ךך צדיקים‪ ,‬וך‪.‬ךך‬
‫דרד הצדיקים ‪ ,‬ודרד־רסעים סנואה‬
‫וה׳ מאביה‬ ‫ך ע ?י ם יגאכד‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫מפיה• — לריד‪ — ,‬א‬ ‫מיהמת דנויב ‪:‬גי‬
‫)א( •‘ מה התקבצו הנוים בסאון‬
‫ורעס י ימה הימבו העמים עלינו‬ ‫א למה ךנ עו ג‪1‬לם‪ ,‬ולאמים להגו־‬
‫דברי ריק י'לא צדק י‬
‫)ב( ’‘ מה התיצבו מי^כי ארץ‪ ,‬וסרים‬ ‫ריק‪ :‬בלהלצבו מץכי־ארץ‪ ,‬ור‪1‬זנים‬
‫נועצו •ההו נגד ה׳ ונגד דוד‬
‫מימיחו‪,‬‬ ‫ניוכדו־ןסד‪ ,‬על־להוה ועל־מקזיח‪: 1‬‬
‫וג( וכה יאמרו ״הבה ננתק‬
‫מוסרות סי'סונו ונסיר עולו מאתנו״‪.‬‬ ‫ג גבמקה את־מ‪ 1‬סר‪ 1‬תימ‪ ,1‬ונק‪?:‬יכה‬
‫איפהי האיש — אישרו של האיש יהגה — יחשוב פלני — נהלי ועיה■ — עלי העץ יפול — יכניוס‬
‫כסוץ — קש‪ ,‬פסולת התבואה תהפ‪:‬י — תד‪,‬דוף אותו י א י קו ^ — לא תהא להם תקומה‬
‫רגש■ — התקבצו ברעש יהגו — יחשבו היק — דברי הבל ריקים‪ .‬נו פיו — נתיעצו ננתקה —‬
‫ננתק ונסיר סוסהותימו עבותינני — קשורי ותבלי העול‪.‬‬
‫ליום ראשרן‬ ‫תהלים ב ג‬

‫ה! ‪ 9‬נו ן‪ 1‬לתימ‪ ; 1‬י י‪ 1‬עב נ^מלם‬ ‫)ד( אד היושב בשמים ישהק מהם‪,‬‬
‫ה׳ ילעג להם‪,‬‬
‫לקזחק‪ .‬אדני ל?‪ 5‬ג־למ‪ : 1‬ה אז לך‪3‬ר‬ ‫)ה( אז ‪ T‬בד ה׳ קשות באפו אל‬
‫העמים ובחרונו יבהילם‪,‬‬
‫אליכלו־ ל‪ 8‬פ‪ ,1‬ובחר‪ 1‬נ‪ 1‬לבחלמו‪:‬‬ ‫)ו( וכה יאמר להם• ״הן אני‬
‫משחתי את דוד מלכי למשול על‬
‫ו ואני נסלרני מל‪3‬י‪? .‬ל־?יון סר־‬ ‫ציון הר קדשי״‪.‬‬
‫^ןך?ןזי‪ :‬ז אם?ךה אל ‪ ,ph‬להןה א©ר‬ ‫)ז( וממשיד דוד‪ .‬חוק הוא לי‬
‫לספר ולהודיע כי ה׳ אמר אלי‬
‫אלי ‪ 3‬ני אתה‪ .‬אני היום ל?ךיזיף‪:‬‬ ‫בנבואה■ ״חביב אתה עלי כבן‪,‬‬
‫כאילו בראתיד היום בהימשחד‬
‫״ ?יאל הימני ואהנה גולס נחלהף‪.‬‬ ‫למלד‪.‬‬
‫)ח( שאל נא ממני‪ ,‬ואתן גוים‬
‫ואחןהף א?סי־אךץ‪:‬י■ הלעם‬ ‫לנחלה לד‪ ,‬ושטת שלטונד יתפשט‬
‫עד קצוות הארץ‪,‬‬
‫בחל‪ .‬ככלי יוער זןננהעם‪ :‬י ועתה‬ ‫)ט( תרוצץ אויביד בשבם־ברזל‪.‬‬
‫ככלי־חרס תשברם!״‬
‫מלכים האכילו‪ .‬הוכרו ש?מי ארץ;‬ ‫)י( ועתה מלכים השכילו‪ ,‬ושופטי‬
‫ארץ קחו מוסרי‪.‬‬
‫יא עבדו את־להןה כלואה׳ וגילו‬ ‫)יא( עבדו את ה׳ ביראה‪ ,‬ואז‬
‫תוכלו לשמוח בבוא צרה ורעדד‪.‬‬
‫כךעדה‪ :‬יב נ^קו־בר‪5 .‬ן*לאנף‬ ‫על הרשעים‬
‫)יב( הזדרזו נא לטד‪,‬ר לבבכם‪ ,‬פז‬
‫ולאכדו ךךך‪ .‬כי־לכער כ??עט אפו‪.‬‬ ‫יקצוף ה׳ ויאבד דרככם‪ ,‬כי ברגע־‬
‫קם יבער אפו — ואז יתגלה‬
‫א^רי כל־חוכי בו‪:‬‬ ‫אושרם של כל החוסים בו‪.‬‬

‫ג‪.‬‬
‫כסהיו הצדיק כה׳ ניתן לו עוז ותעצוטד‬

‫יי הלזמור לךוד‪ .‬כברחו כפני‬ ‫)א( המזמור שחבר דוד בברחו‬
‫מפני אבשלום בנו במרדו באביו‪.‬‬
‫אבעלום בנ‪ : 1‬ב יהוה מה־רבו צרי‪.‬‬ ‫)ב( ה׳ז מר‪ ,‬רבו צוררי! רבים‬
‫מתקוממים עלי‪.‬‬
‫רכים קכים עלי‪ ^ :‬ר‪5‬ים אמרים‬ ‫)ג( רבים אומרים על נפשי כי‬
‫לנפעזי‪ .‬אין י^זזועתה לו באללוים‬ ‫לעולם לא יושיע לי אלוקים‪.‬‬
‫)ד( והנכון הוא כי אתה ה׳ מגונן‬
‫סלה‪ :‬י ואתה לר‪,‬ןה מגן בעדי‪.‬‬ ‫עלי‪ ,‬מגן כבודי ומרים ראשי‪.‬‬

‫לפו — להם אליסו — אליד‪,‬ם יכהלסו — יבהילם‪ .‬נפכתי — מניתי לנסיד ומיד‪ .‬אספרה אל חוק —‬
‫חוק עלי לספר זאת‪ .‬אפסי — קצות‪ .‬תדוקם — תרוצצם תנפצם — תשברם הו ס ח — קהו מוסר‬
‫נשקו — הזדרזו‪ .‬כר — סד‪,‬ר לב‪ .‬יאנף — יקצוף יבער כסעם אפו — יחרה אפו ברגע קם‬
‫סלה — לעולם‪ .‬סנו בעדי — מניו עלי‪.‬‬
 ‫תהלים ג ד‬ ‫ליום ראש‪;-,‬‬

‫)ד‪ (.‬אני קורא בקולי אל ה׳ והוא‬

‫עונה לי ‪ n‬מ ‪ T‬מהר קדשו‪.‬‬ ‫?בודי ומרים יא^?י‪ :‬י■ ק‪?1‬י »ל־‬
‫)ו( שכבתי לישון בפחד‪ ,‬אד‬
‫!מןה א?ןךא‪ .‬ו!ענןי ממר קך>‪15‬‬
‫הקיצותי־התנערתי מדאגתי‪ ,‬כי‬
‫בטחתי כי ה׳ סומכני‪.‬‬
‫הלה‪ :‬י א}י ^כגהי ואי^ןה‪,‬‬
‫)ז( איני ירא מרבבות עם אשר‬
‫הקיצותי ?י למןה לההס‪ 5‬י‪:‬ז לא־‬
‫מסביב פעלו להרע לי‪.‬‬
‫איךא מרגבות עם‪ .‬א^ר ם?יב‬
‫)ח( קומה ה׳ לעזרתי‪ ,‬הושיעני‬
‫אלוקי! הרי פעמים רבות הכית‬
‫קותו עלי‪ n :‬קומה למוה ה‪??1‬יןן}י‬
‫את כל אויבי מכת־לחי לחרפה‪,‬‬
‫וגבורת הרשעים שברח‪.‬‬
‫אלמי‪? ,‬י־מהית את־הל־אלבי ?מי‪.‬‬
‫)ס( על ה׳ להושיע את עפו‪ :‬ועל‬
‫^ן‪3‬י ך^?ים ^זנרת‪ :‬ם לימוה‬
‫עמד לברד ולהודות לד לעולם‪.‬‬ ‫מל^וועה‪8 .‬ל־ע?לף לרכמף הלה‪:‬‬

‫קריאת מד למתנגדיו לירא את ה׳ ולכפוח בו‬

‫)א( המוטור שחבר דוד בשביל‬
‫המנצח על הנגינות במקדש‪.‬‬
‫י למנצס ‪}?5‬ינות מזמור לדלד;‬
‫)ב( בקראי לד אלוקי‪ ,‬היודע‬
‫צדקתי‪ ,‬ענני ! הרי םתפ ‪ T‬הרחבת‬
‫־ בקראי ‪5‬ג‪5‬י אלסי ?דקי‪ .‬נ?ר‬
‫לי בצר לי — גם עתה חגני וקזפע‬
‫תפילתי‪.‬‬
‫הרסביג לי‪ .‬ח«י ו^פע מהלמי‪:‬‬
‫)ג( בני אישו עד מתי תבזו את‬ ‫ב בגי־איע‪ .‬עד־מה כבלדי לבלמה‬
‫כבודי ותאהבו לדבר עלי דברי‬
‫ריק ותבקשו לספל עלי תמיד כזב ז‬ ‫^אהבון ריק‪ .‬מכקעו כזב הלה‪:‬‬
‫)ד( דעו כי ה׳ הבדיל לטובה אותי‬
‫החסיד‪ ,‬והוא מקבל את תפילתי‬ ‫י ולעו ?י־מקלה ץר‪.‬ןה חהיד לו‪.‬‬
‫בקראי אליו‪.‬‬
‫)ה( חרדו מאלוקים ואל תחטאו‪,‬‬ ‫למןה ל^מע בקראי אליו‪ :‬י־ ר?זו‬
‫התבוננו ׳בלבבכם על משכבכם‬
‫ודומו מבלי לדבר עלי עוד‪.‬‬ ‫ןאל־ממקאו‪ .‬אמרו בלנבהם ‪5‬ל־‬
‫)ו( הטיבו והצדיקו מעשיכם ותהיו‬
‫כמקריבי זבחים ובטחו על ה׳‪.‬‬
‫מ^בבכם ודמו הלה‪ :‬יזבחו זבסי־‬
‫)ז( רבים המקנאים בשלות העמים‬ ‫|‪.‬לק‪ .‬ובקחו ^ל ?מוה‪ :‬י רבים‬
‫ומבקשים • מי‪.‬יראה גם' לנו סוב‬
‫ועושר‪ :‬ותפילתם‪ :‬התרומם עלינו‬ ‫אקירים פי־!ר»נו טוב‪? .‬הה־עלינו‬
‫באור פנ ‪ T‬ה׳ להטיב עמנו ‪I‬‬
‫)ח( «ד אני סוב לי שנתת בלבי‬ ‫אור פגיף זהןה‪ :‬״ נס^ה קימחה‬
‫שתו — שמו‪ .‬לחי — מנת בזיון‪ .‬שני רשמים — גבורתם‪ .‬מי נבו — עד פתי‪ .‬הפלה — הבדיל‪.‬‬
‫רנזו — חרח‪ .‬ודרסו — שתוקו‪ .‬נפה — התרומם‪.‬‬
‫ליום ראשון‬ ‫תהלים ד ה‬

‫ר בו‪:‬‬ ‫ב ? ?י‪ ,‬מ ע ת ד ג נ ם ו ר ני רו ע ם‬ ‫לשמוח גם נוכח רבוי הדגן והתירוש‬

‫י‬ ‫’‬ ‫‪• .‬‬ ‫‪T... ................I‬‬ ‫^^‬
‫ם ב ע ל ו ם !זזיו א עז ב ב ה ו אי ען‪ 5 .‬י ־‬ ‫)ס( אילו היה העם מאוהד ובשלום‬
‫• י י '‬ ‫• • •‪’ - :‬‬ ‫־! ז‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫אתי — הייתי שוכב וישן ללא‬
‫א ת ה יחרה ל ב ד ד ל ב ט ח תו עי בני‪:‬‬ ‫פחד‪ ,‬כי אתה ה׳ תושיב כל אייי‬
‫**‬ ‫י•‬ ‫' ”‬ ‫= ’‬ ‫’‬ ‫לבדו בבטחון ושקם‪.‬‬

‫ה‪.‬‬
‫תפילת דוו• דטצפה לישועה ולמפלת אנשי דטים וטרסוז‬

‫הזז מו ר‬ ‫א ל ־ סן חי לו ת‬ ‫ל מנ צ ח‬ ‫«‬ ‫)א( המזמור שחבר דוד בשביל‬

‫המנצח בכנור ״נחילות״ במקדש‪.‬‬
‫ה א ז י נ ה ?ו ?ו ה‪ .‬ב י נ ה‬ ‫ל דו ד‪ :‬ב א מ רי‬ ‫)ב( האזינה לאמרי פי‪ ,‬הבינה‬
‫למחשבות ל בי "(‪.‬‬
‫ען עי‬ ‫ל קו ל‬ ‫ה ק עי ? ה‬ ‫ג‬ ‫ןזג עי‪:‬‬
‫)נ( הקשיבה לקול שועתי מלכי‬
‫א ח פ ל ל‪:‬‬ ‫בי ־ א לי ף‬ ‫ו א ל הי‪.‬‬ ‫מ ל בי‬ ‫ואלוקי‪ ,‬בי אליך אתפלל‪.‬‬

‫י יחוה‪ ,‬בקר תקזמע קולי‪ ,‬בקר‬ ‫)ד( ה׳‪ ,‬בבוקר תשמע קולי‪ ,‬בכל‬
‫בוקר אני עורר תפילתי לפניר‬
‫א ‪5‬ךןי־לןז ואצבה‪ :‬י־ בי לא אל‬ ‫ומצפה לישועתך‪.‬‬
‫)ה( כי אתה אינך א־ל חפץ רשע‪,‬‬
‫חהץ ך ע ע ‪ ,‬א ת ה ‪ .‬לא לגרך רע‪:‬‬ ‫וכל רע לא יגור במחיצתר‪.‬‬
‫)ו( אין לרשעים השוסים כח עמידה‬
‫י ל א ־ ל ר נ ! צ ב ו ה ו ל ל י ם ל נ ג ד ??י ‪3‬יף■׳‬ ‫לנגד עיניך כי אתה מרתק אותם‪,‬‬
‫אתה שונא פועלי שקר‪.‬‬
‫כ ל ־ ב צ לי און ‪ :‬ז ח א ב ד ד ל לי‬ ‫עג א ת‬
‫)ז( אתה מאבד דוברי כזב‪ ,‬ומרחק‬
‫זיג ע ב‪,‬‬ ‫ומךמה‬ ‫אי ע ־ ך מי ם‬ ‫כז ב‪,‬‬ ‫איש דמים ומרמה‪.‬‬

‫?חוה‪ :‬״ ואני לרב ס‪5‬ךף אב‪1‬א‬ ‫)ח( ואני בא לבית ה׳ להודות לד‬
‫על רוב חסדיך‪ ,‬אני משתחוה אל‬
‫גימף‪ .‬אקיתאוה אל־היכל קדקזף‬ ‫מול היכל קדשך ביראתי אותך‪.‬‬

‫ב?ךאתך‪ :‬־ ןהןה נסני בצךקתף‬ ‫)ס( ה׳‪ ,‬הנחני בדרך צדקתך‪ ,‬למען‬
‫לא ישמחו עלי שונאי מצפי־רעתי‪,‬‬
‫למען עוךךי‪ ,‬ה?ער לפני ד־רבף‪:‬‬ ‫תיישר נא לפני אורחותיך שלא‬
‫אכשל בהם‪.‬‬
‫י בי אין בפיהו נכונה‪ ,‬קךבם הוות‪.‬‬ ‫)י( כי אין נכונה בפי שונאי‪,‬‬
‫נראים כאוהבים ובקרבם מחשבות‬
‫ל עונ ם !‪ q‬לי קון‪:‬‬ ‫ג לנ ס‪.‬‬ ‫קג ר־ פ תו ס‬ ‫מרמה ‪ ,‬גרונם כמו קבר פתוח‬
‫לבלעני‪ ,‬אם כי לשונם תדבר רכות‪.‬‬
‫דכדד — כל אחד‪.‬‬
‫הנחילות — שם בלי‪-‬זמר‪ .‬הניגי — מחשבות לבי‪ .‬א עיד — אסדר‪ .‬לא ינוי ד — לא יגור אתד‪.‬‬
‫חוללים — שוטים פעורבבי‪-‬דעת‪ .‬און — שקר‪ .‬שורדי — המצפים לרעתי‪ .‬קרבם — בסגיפיותם‪.‬‬
‫הוות — מחשבות מרמה‪ .‬יחליקץ — ידברו רכות‪.‬‬
‫•( איני יזקנא שדגנם ותירושס של אווזות העולם רנו ל הי ען‪ ,‬שתתה נתונה נלצי על כך‪ ,‬כי‬
‫נעות אני ‪ :‬אס ל תכעיסיו כך _ לעושי רצונו על אתת כמה וכתה לעתיד לנוא — רש״י‬
‫••( כשיש ני כת לשאול צרכי לפניך‪ ,‬כשאין ני כה להתפלל לפניך והדאגה עצורה כלני — רש״י‬
‫ה‬ ‫תהלים ה ו‬ ‫ליום ראשון‬

‫)יא( תחייבם ותענישם אלוקים‪,‬‬ ‫ל ? לו‬ ‫‪ ? 5‬ל‪ 1‬ז י ם ‪.‬‬ ‫ס ^ן עזי מ ם‬ ‫י*‬
‫יפלו במזימותיהם הרעות עלינו‪,‬‬
‫בגלל רוב פשעיהם תדיח אותם‬ ‫ה)פ)ןצצ‪ 1‬ת י ה ם ‪ 3 .‬ל ב ? ^ ע י ה ם ה ד י ס מ ‪1‬‬
‫ממעמדם אחרי שמדדו בד‪.‬‬
‫ח‪ 1‬ס י‬ ‫כל‬ ‫ב ן י ‪ :‬יב ו ל ^ ה ז ח ו‬ ‫מ רו‬ ‫כי‬
‫)יב( ואז ישמחו כל החוסים בד‬
‫ולעולם ירננו‪ ,‬תגונל ותסוכד עליהם‬
‫רעלגו בד אוהבי שמך‪.‬‬ ‫ע ל י מ‪. 1‬‬ ‫ו ר ‪ 51‬ף‬ ‫ל תנו‪.‬‬ ‫ל ע‪ 1‬ל ם‬ ‫ב ך‪.‬‬

‫)יג( כי אתה ה׳ תברר את הצדיק‪,‬‬ ‫כי ־ א ת ה‬ ‫? ז ה ך ‪ :‬י־‬ ‫א ה ‪3‬י‬ ‫ו ל כ ל צו ס ף‬

‫וכמו במגן תקיפנו בהתרצותך‬
‫אליו‪.‬‬ ‫ך צ‪ 1‬ן‬ ‫כ ?נ ה‬ ‫ל רן ה‪.‬‬ ‫צ די ק‬ ‫יז ס ר ך‬

‫ה ? ט ךנו‪:‬‬

‫דוד מצפה לדהם• שם־פ אפילו כדכ חכה של נפש‬

‫)א( המזמור שחבר דוד כשביל‬ ‫ע ל ־ ד׳ ^ מי גי ת‬ ‫כ מינו ת‬ ‫ל הנ צ ח‬ ‫«‬
‫המנצח על הכנור בעל שמונת‬
‫הנימים במקדש‪.‬‬ ‫» ל ־ ? ? ‪ 91‬ך‬ ‫ל ד ן ד ‪ :‬ב ל רן ה‬ ‫? ?ז מו ר‬
‫)ב( ה׳‪ ,‬אל תוכיחני באפד ואל‬
‫תיסרני בחמתד‪.‬‬ ‫יז ל ס ר ד‪:‬‬ ‫ו א ל־נןז מ ס ף‬ ‫תיי כי ס ד‪.‬‬
‫)ג( הנני ה׳ כי אומלל ודל־כח אני‪,‬‬
‫רפאני ה׳ כי נבהלו עצמותי מפחד‬ ‫ך פ א‪3‬י‬ ‫א מ ל ל אני‪,‬‬ ‫ל רו ה כי‬ ‫ג ד‪ 1‬נ ‪ 3‬י‬
‫חליי‪.‬‬
‫צ צ מ י ‪ :‬ד ונ כ קזי‬ ‫? כןז לו‬ ‫כי‬ ‫ל רו ה‬
‫)ד( וגם נפשי נבהלה מאד —‬
‫ואתה ה׳ עד מתי לא תרפאני י‬ ‫ע ד ־ מ תי‪:‬‬ ‫מ א ד‪ .‬ו א ת ה ל רו ה‬ ‫?למלה‬
‫)ד‪ (.‬שוב ה׳ מחריז אפר והוציאה‬ ‫ה ק ז ו ב ה ל דו ו ה ס ל צ ה ב ‪ 9‬ע י ‪ ,‬ה ‪ 1‬ע י ע } י‬
‫נפשי מחליי‪ ,‬הושיעני למעז חסדו‪.‬‬
‫)ו( כי במות לא יזכרוד‪ ,‬בשאול‬ ‫אין ב מ ל ת ז ל ך ך‪.‬‬ ‫ל מ ע ן ס ?ו ד ף ‪ :‬י כ י‬
‫מי יוכל להודות לך‪ ,‬ולכן השאירני‬
‫בחיים‪.‬‬ ‫לג כ תי‬ ‫ז‬ ‫יו ד ה ־ ל ך;‬ ‫מי‬ ‫כ ק ז א‪ 1‬ל‬
‫)ז( כבר יגעתי מאנחותי‪ ,‬בכל‬
‫לילה אני ממאס בדמעותי את‬ ‫מ ט הי‪,‬‬ ‫א קו ס ה ל כ ל ־ ל ל ל ה‬ ‫ב אנ ח תי‪.‬‬
‫מיטתי‪ ,‬ומרוב בניה אני מרטיב‬
‫את ערשי‪.‬‬ ‫א מ ס ה‪ :‬ח ע קז ע ה‬ ‫ע ך קיי‬ ‫ב ד מ ע תי‬
‫)ח( מרוב כעסי כהתה עיני‪ ,‬נזדקנה‬
‫בגלל כל צוררי‪.‬‬ ‫ב כ ל ־ צ‪ 1‬ך ך י ‪:‬‬ ‫עתקה‬ ‫?יני‪.‬‬ ‫מכעס‬
‫)ט( סורו ממני כל פועלי השקר‪,‬‬
‫אל תשמחו לצרתי‪ ,‬בסוחני כי שמע‬ ‫‪5‬י־‬ ‫כ ל ־ & צ ל י א‪.‬ון‪,‬‬ ‫מ מןי‬ ‫סו רו‬ ‫ט‬

‫מרו — מרדו‪ .‬והסד — הניז‪ .‬כצינה — כמגן הקפדנו — הקיפנו‪.‬‬

‫השפיניה — שם כלי‪-‬זמר‪ .‬אומלל — נשחה ודל‪-‬כח‪ .‬תלצה — הצילה‪ .‬אשתה — אמאס ואלכלד•‬
‫אמפה — ארסיב‪ .‬עששה — כההה ונחלשה‪ .‬עהקה — נזדקנה‪.‬‬
‫ליום ראשון‬ ‫תהלים ו ז‬

‫זו?וה‬ ‫ק‪ 1‬ל ‪9‬כ?י ד י‬ ‫^פע‬ ‫ה׳ כקול בכיי‪.‬‬

‫)י( שסע ה׳ תתינוזי ותםילתי יקבל‪.‬‬
‫יז•!ג שו‬ ‫? נ ח נ ו ז י ‪ ,‬ל ל ו ו ה ה ה ל ו ז י ? ‪; n jp‬‬ ‫)יא( ובהושעי יבושו ייבהלו מאד‬
‫כל אויבי‪ ,‬ואו ישובו אל ה׳ אד‬
‫^ל־^לבי‪ .‬ל^זבו !גשו‬ ‫ןל^^לו‬ ‫לא ייענו‪ ,‬וגדולה תהא בשתם ברגע‬
‫זה‪.‬‬
‫’‬ ‫ךגע‪:‬‬

‫התנזלות דוד ותעילה להזזנשת הרשעיב‬

‫א >ןזגי‪1‬ן לדוד ‪? 8‬ור־^ר ליו?ןה על־‬ ‫)א( תבילה לדוד אשר שר לה׳ על‬
‫אודות המשגה שלו עם כוש )שאול‬
‫דפרי־כוע גן־לסיןי‪ :‬־ !הןה ן«יסי‬ ‫המלך( משבט בנימין•(‪.‬‬
‫)ב( ה׳ אלוקי בד חסיתי‪ ,‬ולכן‬
‫?ו חפירני‪ : .‬ה‪?^1‬יי?גי ספל־ריךפי‬ ‫הושיעני מכל רודפי והצילני מ ‪T‬ם‪.‬‬
‫)ג( כי יראתי פן יטרוף אויבי את‬
‫ןב׳?ילד ‪ :‬־ פז־לקלף ‪5‬אר!ה‬ ‫נפשי כאריה‪ ,‬ישסעני ואין מציל‪.‬‬
‫)ד( ה׳ אלוקי‪ ,‬אם בזדת עשיתי‬
‫&‪.‬רק ןאין פ?יל‪ :‬י להןה ‪ 8‬לסי‪ ,‬אב־‬ ‫מה שעשיתי‪ ,‬אם יש עול בכפי‬
‫בכרתי כנף פעיל שאול‪',‬‬
‫עקויהי »את‪ ,‬אם־!ע־עול ?כפי‪:‬‬ ‫)ה( אם גמלתי בזה רעד‪ ,‬עם אויבי‪,‬‬
‫ומתוד שנאה חלצתי את בגד צוררי‬
‫ה אם־ג ‪?5‬רגי >«‪ 1‬לפי ךע‪ .‬ןאחל?ה‬ ‫כדי ל ה ע ^ ו ריקם‪,‬‬
‫)ו( אילו זאת היתד‪ .‬מחשבתי —‬
‫צ‪ 1‬ךרי רי?ןם‪ :‬י לר^ף א‪!1‬ב נ?לןזי‬ ‫הענ שני נא שירדוף האויב נפשי‪,‬‬
‫שינני וירמוס לארז את תיי ואח‬
‫ן!?ןג ו!ךפם לארץ סלי‪ ,‬ו ל בו ד‬ ‫כבודי שפיל עד עפר לעולם‪.‬‬
‫)ז( אד אתה היודע שכונתי היתד‪,‬‬
‫לעפר !ק!‪3‬ן ללה‪ :‬ז קומה ?ווןה‬ ‫רצויד‪ — .‬קומה בכעסר על אויבי‪,‬‬
‫התרומם בנקמת־אף על צוררי‪,‬‬
‫?‪?8‬ןד‪ ,‬הנ^א ???רות צוררי‪,‬‬ ‫תעוררני לעשות בהם משפט‪ ,‬הרי‬
‫אתד‪ ,‬ציית להנקם מאויבינו‪.‬‬
‫ןעוךה אלי‪ ,‬מ^פט צוית‪:‬הוןןדת‬ ‫)ח( וכאשר עדת העמים תשוב‬
‫אל ‪ T‬להתחנן שתושיעם‪ ,‬אל תשמע‬
‫?אמים ססוללןז‪ .‬ועליה למרום‬ ‫בקולה‪ ,‬התרחק מעליד‪ .‬ושוב‬
‫למרום‪.‬‬
‫עולה‪ :‬ם ?הוה ! דן עמים‪?^ ,‬ם‪5‬י‬ ‫)ס( אבקש מאת ה׳ שידין ויענ ש‬
‫את העמים ואותנו ישפוט לפי‬
‫להןה ??דקי ולר‪ 1‬מי עלי‪ :‬י ל?מר־‬ ‫צדקתנו ותומתנו‪.‬‬
‫)י( יכלד‪ .‬נא הרע בעצמו את‬
‫}א רע רעעים‪ .‬והכונן צדיק וגחן‬ ‫הרשעים ‪ :‬ואתה אלוקים־צדיק‪,‬‬

‫שגית — תפילה על משגה‪ .‬על דברי — בענין‪ .‬פורט — משבר ואחלצה — הפשטתי‪ .‬ריקם — ריק‪.‬‬
‫ירדוף )פתיח תחת הרי״ש( — ירדפני בעצמו ויפעיל אחרים לרדפני )רד׳׳ק(‪ .‬בעברות — בנעם‪.‬‬
‫ועורה — התעורר‪ .‬ינסזר — יבלה‪ .‬ותכונן — תעמידהו על מכונו‬
‫•( כאשר רדף שאול את דוד נוודנר עין עדי נתצא שאול ניוערה ודוד ידע ‪ 1‬א ת ״וי ק ם דוד ויכרות‬
‫את כגף כמעיל אשר לשאול נלעי‪ ,‬ויהי אתרי כן ויך לנ דוד או תו״ )שתואל א׳ כ״ ד(‬
 ‫תהלים ז ‪n‬‬ ‫ליוש ראעוז‬

‫הבוחן כליות ולב ויודע מי הצדיק‬

‫בארז‪ ,‬תכוננהו לטובה‪.‬‬
‫לב‪ 1‬ת וכלי‪ 1‬ת אלר«ים צדיק‪:‬יימג?י‬
‫)יא( מגיני ומבטחי על אלוקים‬
‫המושיע ישרי לב‪.‬‬
‫על־אלהים‪ ,‬מ‪^1‬ןזיע ??;זרי־לב‪:‬‬
‫)יב( אלוקים שוםם כצדק‪ ,‬וא־ל‬
‫וועם בכל יום נוכח מעשי הרשעים‪.‬‬
‫יב ^להים ע‪ 51‬ט צדיק‪ ,‬ואל ‪D?t‬‬
‫)יג( אם לא ישוב הרשע מדרכו‬
‫הרעה — יחדד ה׳ את הרבו‪ ,‬שרוד‬
‫בכל־יום‪ :‬ע אם־לא יעוב‪ ,‬חרב‪1‬‬
‫“*‬ ‫‪t‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪X‬‬

‫את קשתו"ויכוננה מול הרשע‪.‬‬

‫)ש( ה׳ יכין כלי מות בשביל הרשע‬
‫??ט‪ 1‬ע‪ ,‬ק^ת‪ 1‬דרף ו?כ‪? 1‬גל‪ :‬ייול‪1‬‬
‫וחשש יפעיל נגד רשפי הצדיקים‪.‬‬
‫)סו( הנד‪ ,‬הרשע‪ ,‬כאשד‪ ,‬הרה‪ ,‬נושא‬
‫ה?ין ?לי־מות‪ ,‬ח^יו לדלקים ??על‪:‬‬
‫בקרבו מחשבות און ורע‪ ,‬מתעבר‬
‫בהבל ומולש שקר‪.‬‬
‫׳־י ה‪3‬ה ?ח‪ 3‬ל־און‪ .‬ןהךה עמל ו?לד‬
‫)סז( בור הוא כורד‪ ,‬וחופר בעומק‬ ‫עקר‪ :‬״ בור כךה ו?ס?רהו‪ ,‬ו??ל‬
‫להפיל בו הצדיק‪ ,‬ולבסוף נופל‬
‫בעצמו בבור שהוא עשר‪ ,‬לאחרים‪.‬‬ ‫‪ 1‬יעחת י?על‪ :‬יז ?עוב ן!מלו בלאעו‪,‬‬
‫)יז( העמל שהרשע משקיע לנקום‬
‫בצדיק שב על ראשו‪ ,‬החמס שד‪,‬וא‬ ‫ןעל־קךקד‪^ 1‬מם‪,? 1‬רד‪ :‬יח א‪ 1‬ךה‬
‫מתבונן לעשות יורד על קדקדו‪.‬‬
‫)ש( אשד‪ ,‬את ה׳ כאשר יצדיק‬
‫דינם ועונשם של הרשעים‪ ,‬ואזמר‬
‫?ו?וה ‪? 5‬ךק‪ .1‬ואזמךה ?זם־?הוה‬
‫בשבחים לשם ה׳ העליון‪.‬‬
‫? ?י‪ 1‬ןג‬
‫ח‪.‬‬
‫רופםווז ‪ m p n‬ע חל? סדרפמו לאדם‬
‫)א( המזמור שחבר ד ש בשביל‬ ‫ל דו ד‪:‬‬ ‫מז מו ר‬ ‫ע ל‪ -‬הג רזי ת‬ ‫ל מנ צ ס‬ ‫«‬
‫המנצח על הכנור הגתי במקדש‪.‬‬
‫)ב( ה׳ אדוננו — מד‪ ,‬אדיר שמד‬ ‫ע מן ד‬ ‫מ ה ־ א די ר‬ ‫א מינו‪,‬‬ ‫ב ? דו ו ה‬
‫בכל הארץ‪ ,‬שש‪ ,‬ראוי שתתן השד‬
‫רק בשמים עם מלאכי העליון‪.‬‬ ‫על־‬ ‫ב כ ל ־ ה א ר ץ ‪ .‬א ל ז ר ־ ו ן ז נ ה ר‪ 1 .‬ך ף‬
‫)ג( אד בענשותר הגדולד‪ ,‬השרית‬
‫שבינתד למסד‪ ,‬במקדש ויסדת‬ ‫ויג קי ם‬ ‫עו ל לי ם‬ ‫ג מ ?י‬ ‫כ ‪ #‬ע מ ? ם‪:‬‬
‫להשות לד בעוז מפי בני אדם‬
‫בלכלוד‬ ‫קרוצי־חומר הגדלים‬ ‫?‪ 9‬ךת ז‪5‬ז‪ .‬לפען צורריף׳ לס^‪5‬ית‬
‫כעוללים ויונקים‪ ,‬למען שעו‬
‫צורריד שאנו עמד שיבטלו דברי‬
‫אויב ומתנקם הלועגים לנו‪.‬‬
‫או?‪.‬ב ימהנקם ‪ :‬י ?י־אךאה עמיף‬
‫)ד( ואני בראותי ביום שמיד מעשי‬
‫אצבעותיד‪ ,‬וכלילה ירח וכוכבים‬
‫פעקןה א??ן‪05‬יף‪.: .‬רח וכוכבים‬
‫אשר כוננת כעולם —‬
‫)ה( תמר‪ .‬אני בלבי‪ :‬מהו אנוש‬
‫אקןר כ‪1‬נגתה‪ :‬י‪ .‬מה־אנוע ‪ 5‬י־‬
‫שאתה ה׳ תזכרנו ז מד‪,‬ו בן אדם‬
‫שאתד‪ ,‬ה׳ תפקדנו ז‬
‫הזבךבו‪ .‬ובן־אדם ?י ו‪? 1‬קלנו‪:‬‬
‫ילטוש — שדד‪ .‬לתלקים — לרודפים יחבל — מתעבר )הריון(‪ .‬בשחת — בבור‪.‬‬
‫הנתית — כלי‪-‬זמר שבא מעיר גת‪ .‬שדת — תקנת‪ — rp .‬לד‪,‬שות לד‪,‬׳ בעוז‪ .‬להשבית — לבסל‪.‬‬
‫ליוש ראשון‬ ‫תהלים ‪ n‬ם‬
‫י והח?זרהו ?לעט מאלהים‪ ,‬וכב‪ 1‬ד‬
‫והדר הע?רהו‪ :‬זתהלעזילהו ?מלגעי‬
‫י‪.‬ךיף‪ ,‬כל ^תה ס ח ת־ תליו‪ :‬ח *יגה‬
‫ואלהים ?לם‪ ,‬ןגם נהמות &ךי‪:‬‬
‫ם ?פור עמלם וךגי ה^ם‪> ,‬נר אךח‪ 1‬ת‬
‫למים‪ :‬י להרה אדגינו‪ ,‬בלה־אדיר‬
‫ע?לף נכל־האךץ‪:‬‬
‫כיסוד על ככלת הרשעיס וע•* הצדק האלוק'‬
‫א למנצס על־מות לנן מזמ‪1‬ר ?ךוד‪:‬‬
‫ב א‪ 1‬דה להרה נכל־לני‪ .‬אספךה‬
‫כל־גפלא‪1‬רןיף‪ :‬נ אעמחה ואעלצה‬
‫??י‪ 1‬ן‪ :‬י נ עו ב‬ ‫בןי‪ .‬אזמרה‬
‫א‪?1‬בי אח‪1‬ר^!כ^ילו ףאסדו מפגיף‪:‬‬
‫י• ני־עעי ת ?ל^פ?זי ודי?י‪ ,‬לענת‬
‫לנסא עונ ס ?דק; יגעךת ג‪?1‬ם‪,‬‬
‫אבדת רעע‪ ,‬עמם מחית לע‪1‬לם‬
‫‪T ^ :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪’ T‬‬ ‫‪t‬‬
‫ועד‪ :‬ז הא‪:1‬־‪.‬ב תמו הךבו־ת לגצח‪,‬‬
‫וערים נת^ת‪ ,‬אבד זכךם המה‪:‬‬
‫ח ויהוה לע‪1‬לם !עב‪ ,‬כ‪ 1‬נן למעפם‬
‫?מא‪ : 1‬״ והוא ?ע&ט־הבל נ?ךק‪,‬‬
‫לדין לאמים נמיערים‪ :‬י ויהי ?הוה‬
‫מעגב ליך‪ .‬מעגב לעתות בצרה‪:‬‬
‫ל*ז — שם אדם שהיה שמו ״ ל כ ך שהיה נלחם בדוד גשית — נזפת נתשת — הרסת‬
‫כח כמעם‬
‫תעטרהו !‬
‫)ו( ועוד נתת לו‬
‫כמלאכים‪ ,‬וכבוד והדר‬
‫מעשי ‪T T‬‬ ‫)ו( המשלת אותו על‬
‫שמת הכל‬ ‫לפעול בהם כרצונו‪,‬‬
‫תחת שלטונו‪.‬‬
‫)ח( הוא רודה בצאן וכל מיני בקר‬
‫ונם בבהמות השדה‪.‬‬
‫)ם( וגם בצפרי השמים ודגי הים‪,‬‬
‫ובכהו ובחכמתו לעבור ארהות‬
‫ימים י‪.‬‬
‫מד‪ ,‬אדיר שמך‬ ‫)י( ה׳ אדוננו‬
‫בכל הארץ!‬
‫)א( המזמור שחבר דוד בשביל‬
‫המנצח במקדש במותו של ״לבן״‬
‫)צורר ישראל(‪.‬‬
‫)ב( אודד‪ ,‬לה׳ על התשועה הזאת‬
‫ואספרד‪ .‬על כל נפלאותיו אשר‬
‫מעולם‪.‬‬
‫)ג( אשמחה ואעלצד‪ .‬בך ה׳‪ ,‬אזמר‬
‫שבחים לשמך עליון‪.‬‬
‫)ד( בשוב אויבי אחור אבקשך•‬
‫ייכשלו ויאבדו מפניך ה׳‪.‬‬
‫)ה( הן אתח אלוקים ערכת בשמים‬
‫את משפטי ודנת אותי בישבך על‬
‫כסא משפט צדק‪.‬‬
‫)ו( ויצא מזה כי גערת בעמים‪,‬‬
‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫‪r‬‬ ‫‪j‬‬ ‫‪r‬‬ ‫• — ‪:‬‬
‫איבדת את הרשע ושמותיהם מחית‬
‫לעולם ועד‪.‬‬
‫)ז( האויב שחרבות־שנאתו איימו‬
‫עלינו כאילו לנצח — תם ואיננו ‪,‬‬
‫הרסת ה׳ את הערים אשר בנד‪,,‬‬
‫אבד זכרם‪.‬‬
‫)ח( לעתיד ה׳ לעולם ישב על‬
‫כסאו השלם שהוא יכוננו למשפט‪.‬‬
‫)ט( דשפוט ה׳ את העולם בצדק‬
‫ו ‪T‬יז את העמים ביושר‪.‬‬
‫)י( וה׳ יהיד‪ ,‬משגבו ומגינו של עם‬
‫ישראל הנדכא‪ ,‬משגבו בעתות צרר‪.,‬‬
‫ואלפים — צאו ובקר‪ .‬שדי — שדה‪.‬‬
 ‫תהלים ט י‬ ‫ליום רא־טו;‬

‫)יא( ולזאת יבטחו נ ד ה׳ כל יודעי‬

‫שמך‪ ,‬כי לא עזבת את דורשיד הי‪.‬‬
‫י« ולגלחו ?ף י‪ 1‬ך?י ?זמף‪5 ,‬י לא־‬
‫)יב( זלכן זמרו ושבחו לה׳ כאשר‬ ‫עןכת דך^ייף לו?וה‪:‬יבז?לת ליו?וה‬
‫יחזיר ישיבתו לציון‪ ,‬ססרו את‬
‫מעשי ה׳ בין העמים ואמרו ;‬ ‫?י‪1‬ן‪ ,‬הגידו במגדים זגלימתיו‪:‬‬
‫)יג( כי ה׳ התובע דם העשוקים‬
‫זוכר את דמנו הנשסד‪,‬ואינו שוכח‬
‫יג ?י־דר^ז ך?זים א‪1‬תם זכר‪ ,‬לא־‬
‫צעקת העניים־המושפלים‪.‬‬
‫) ‪ (t‬ועתה בגלותנו חנני ה׳‪ ,‬ראה‬
‫^כח צעלןת ‪ 5‬נוים‪ :‬יי ח?‪3‬גי להוה‪,‬‬
‫צרותי מאת שונאי — אתה אשר‬
‫תמיד מרוממני משערי מות‪.‬‬
‫ראה עגלי ?למו־גאי‪? ,‬לרי־?י?יי הלעיגרי־‬
‫)סו( הושיעני כדי שאספר כל‬ ‫מנת‪ :‬סי לממן אם‪ 9‬ךה כל־ההליזיף‬
‫תהילתד בשערי עיר ציון ואגילה‬
‫בישועתך‪.‬‬ ‫ב^ערי בת־ציון‪ ,‬אגילה בי^לזועהף‪:‬‬
‫)סז( וזאת אספר‪ ,‬כי העמים טבעו‬
‫באותו הבור שחפרו למעני‪ ,‬באותה‬ ‫״ טבעו ג‪1‬לם ב^חת ץל‪6‬ו‪ ,‬ב‪^1‬ןת־‬
‫המלכודת שטמנו בשבילי — נלכדה‬
‫רנלם‪.‬‬ ‫זו טמנו גל?ךה רגלם‪ :‬יזנ‪ 1‬דע‬
‫)יז( וכך נודע בין הבריות כי ה׳‬
‫עושה משפט‪ ,‬כי הרשע נכשל‬ ‫להוה מ?;פט ע&ה‪ ,‬בטעל כפיו‬
‫בפועל שיו — על תשועה זו אנו‬
‫נהגה ונשירה תמש‪.‬‬ ‫ך^?ע‪ .‬הגי‪1‬ן סלה ‪ :‬יח לעיובו‬
‫)יח( ישובו הרשעים לשאול־‬
‫תחתית‪ ,‬וכן כל הגוים שוכחי‬ ‫רעעים לל^אולה‪ .‬כל־גולם ^כסי‬
‫אלוקים‪,‬‬
‫)ים( כי לא לנצח יישכח עם עני‬
‫אלהים‪ :‬י״ בי לא לגצח לעכח‬
‫ואביון‪ ,‬תקות העניים המושפלים‬ ‫אביון‪ ,‬תקות ענלים יגאכד לעד‪:‬‬
‫לא תאבד לעולם‪.‬‬
‫)כ( קומה ה׳ וענני לבל יתחזק‬ ‫כ קומה להוה אל־לעז אנועז‪ ,‬ל^סטו‬
‫הרשע לאורד ימים בגדולתו‪,‬‬
‫יישפטו הגוים שהכעיסו את פנש‪.‬‬ ‫גולם על־פגיף‪ « :‬קזיונה להרה‬
‫)כא( עסה להם ה׳ שירגישו‬
‫במרותד ועולד‪ ,‬שעו הגוים כי‬ ‫מוךה להם‪ ,‬לךעו גולם אנוע המה‬
‫לעולם הסה אנוש בן־תמותה‬
‫בלבד‪.‬‬ ‫סלה‪:‬‬

‫פיכר עי נאור‪ ,‬הרשעיב‪ ,‬פזיםותיהם דהעלתותשס יר‪ 5 .‬ילה ישכירר‪ .‬י י ש עוזם‬
‫)א( למה ה׳ תעמש ברחוק מאתנו‬
‫והעלים עיניו בעתות צרותינו ו‬
‫« למה ?חוה ףנ ‪ bs‬ד ברחוק‪ ,‬תמ?ים‬
‫)ב( הן הרשע בגאוותו ירדוף אחרי‬ ‫ב?ךה‪ :‬ב בגזזות־ך^ע‬ ‫למתות‬
‫עלילותיו — מעשיו‪ .‬כרשת — במלכשת‪ .‬נוקש — נכשל‪ .‬חניוו סלה — נחשונ‪-‬נשה על נד לעולם‪.‬‬
‫לשאולה — לשאול‪-‬תחתית‪ .‬סודה — מרות ועול‬
 ‫‪,'7‬־ ‪ c‬ראע‬ ‫תהלים‬

‫‪ 3‬סזמות זוחעבו‪:‬‬ ‫לךלק עןי‪,‬‬ ‫העניים הנתפשים במזימות־רשע‬

‫שהושבים הרשעים עליהם‪.‬‬
‫נ ?י־הלל רעע על־תאות נ?^‪2‬ז‪.1‬‬ ‫)ג( הרשע מתהלל ומתפאר שהשיג‬
‫תאוות נפשו‪ ,‬והגזלן משתבח‬
‫‪.3‬רף }אץ‪ ,‬להוה‪ :‬י ך>ן!ן}‬ ‫ומתברך בלבו שנאץ את ה׳‪.‬‬
‫)ד( הרשע בגסות רוח אפו חושב‬
‫כגנה ‪8‬פ‪ 1‬בל־?די^«‪ ,‬אין אלהים‬ ‫כי ה׳ לא ‪T‬רוש את מעשיו ; לית‬
‫דין ולית דיין — כל מחשבותיו‪.‬‬
‫‪3‬ל־קןזמ‪ 1‬תיו‪ :‬י■ ןך‪ 1‬ילו דרכיו ככל־‬ ‫)ה( והרשע מצליח בדרכיו בכל‬
‫עת‪ ,‬ואפילו משפסיד־עונשיד —‬
‫עת‪ ,‬מר‪ 1‬ם ?י^?פשיף הלןגד‪ .1‬כל־‬ ‫מנגדו‪ ,‬שאינם באים עליו‪ .‬הוא‬
‫מצליח להפיל את צורריו כהבל פיו‪.‬‬
‫צ‪ 1‬ךךיו ן?יח בהם‪ :‬ואמר ‪ 3‬לב‪1‬‬ ‫)ו( ובלבו אומר‪ :‬לעולם לא‬
‫אתמוטם לא תבוא רעה על כל‬
‫בל־אמ‪ 1‬ט‪,‬לדר ו ד ר א ^ ר ל א־נ ך ע‪:‬‬ ‫דורותי !‬
‫ז אלה פיהו מלא והלרמ‪ 1‬תוהך‪ ,‬הסת‬ ‫)ז( פיו מלא קללות‪ ,‬מרמות‬
‫ומחשבות רעות‪ ,‬תחת לשונו עמל‬
‫לע‪ 1‬נ‪ 1‬עמל ואןן‪ :‬ח לעב נמארב‬ ‫)ח( יושב הוא במארב חצרים‪,‬‬
‫ושקר‪.‬‬

‫בסתר יהרוג נקי ועיניו לוסשות‬

‫חןורים‪ .‬במסתרים לסלג ?קי‪5 ,‬י‪ 5‬יו‬ ‫אחרי הנדכה‪.‬‬
‫לסיןכה ל?פנו‪ :‬ם לארב במסתר‬ ‫)ט( אורב הוא במסתרים כארי‬
‫בסוגרו‪ ,‬אורב ללכוד את העני‪,‬‬
‫כארלה בסכה‪ ,‬ל‪.‬ארב לךןט‪1‬ף עגי‪,‬‬ ‫ואמנם לוכד אותו במשכו ברשתו‪.‬‬
‫)י( עושה עצמו כמדוכא והולד‬
‫לחמף ע?י נמעכי־ ברעת‪ : 1‬י לךסה‬ ‫שחוח‪ ,‬וכד נופלים ב ‪r‬י גבוריו‬
‫אנשים אומללים‪.‬‬
‫לעס‪,‬ונפלבןנצומיוחלכאים‪ :‬יא אמר‬ ‫)יא( אמר הרשע בלבו ‪ :‬שכח אותי‬
‫אלוקים‪ ,‬הסתיר פניו ממני ולא‬
‫ב?ב‪ 1‬עכח אל‪ .‬הסתיר סניו בל־‬ ‫יראני לעולם‪.‬‬
‫)יב( קומה ה׳! הרם את ‪T‬ד‬
‫ךאה לגצח‪ :‬יב קומה להוה‪ ,‬אל געא‬ ‫החוקה ‪,‬ואל תשכח אח הענווים־‬
‫העניים‪.‬‬
‫לדף‪ .‬אל־תענח ענויס ‪ :‬על־מה‬ ‫)יג( למה נאץ רשע שם אלוקים ז‬
‫הרי הוא אומר בלבו כי אינך דורש‬
‫‪5‬אץ ךעע‪ .‬אלהיט‪ .‬אמר ב?ב‪ 1‬לא‬ ‫מעשיו‪.‬‬
‫)יד( ואמנם אתה ה׳ רואה מעשיו‬
‫תדרעז‪ :‬יי ראתה כי־אתה עמל‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫^‬ ‫» * ‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫ומחריש‪ ,‬כדרכך להבים עמל וכעס‬
‫ולסבול‪ ,‬ואף לתת ‪ T‬ד להצלחתו!‬
‫וכעס תביט‪ ,‬לתת בלדף‪ ,‬עליך‬ ‫ובכל זאת עיני ישראל עמד־חילד‬
‫נשואות אליך שתפרע ברשעים‪ ,‬הן‬
‫לעזב סלסה‪ .‬לתום אתה הלית עוזך‪:‬‬ ‫מעולם אתה היית עוזר ליתום‪.‬‬

‫ידלק — ירדוף‪ .‬הלל — מתהלל ומתפאר‪ .‬וכוצע — הנזלו בי ד — השתבח ;אץ — ח‪-‬רף וג־דף‪.‬‬
‫יחילו — יצליחו‪ .‬טעופסיד — פורענותיך‪ .‬יפיה — יפיל בהבל פיו‪ .‬אלה — סבועה‪-‬קללה‪ .‬ותוד —‬
‫מחשבה רער‪ ,‬להלכה — נמוכים ומרודיס יצפונו — יארבו במסתרים‪ .‬ידכוז ישוח — עושה עצמו‬
‫כנדכא והולד שהות‪ .‬כעצומיו — בידי גבוריו‪.‬‬
‫יא‬ ‫תהלים י יא‬ ‫ליום ראשון‬

‫)סו( ולכן אבקש• שבור זרוע‬

‫תקפם של רשעי העמים‪ ,‬ואז רשעי‬
‫זר‪ 51‬ךעע‪ ,‬וךע ינךר‪«>1‬־‬ ‫«‬
‫ישראל כאשר תדרוש רשעתם לא‬ ‫ר^ע‪ 1‬כל־־רג^צא; « לו?ןה מלף‬
‫תמצא כבר‪ ,‬כי יטיבו דרכם‪.‬‬
‫)סז( ואחרי שיאבדו גויס מארצו‬ ‫ע‪ 1‬לם ל‪ 5‬ה א‪ 3‬דו ג‪?1‬ם ןן‪ 8‬ךצ‪: 1‬‬
‫— יכירו הכל כי ה׳ מלד לעולם‬
‫ועד‪.‬‬ ‫?ו?ןה‪ ,‬ת?ין‬ ‫יי פאות ^ןוים‬
‫)יז( תאוות הענודם שמעת ה׳‪ ,‬ומה‬
‫תאוותם שתכין לבם אליר •(‬ ‫ל?ם ת?ן?ןזיב אזגך‪ :‬י״ ל?ו&ט לתום‬
‫ותקשיב להם אזנד‪,‬‬
‫)יה( לעשות משפט יתום ודד‪,‬‬
‫שלא יוסיפו עוד הרשעים לשבר‬
‫ןךך‪ .‬בל־יוהיף ע‪ 1‬ד ל?יץ אנו>«‬
‫אנשים אומללים מן הארץ‪.‬‬ ‫םן ־ ה א ד ץ־‬

‫יא‪.‬‬
‫השנהת ה׳ בתהתוניכ ותעילה להצלת תצדיק העומד גגפיון‬

‫)א( את אשר חבר דוד בשביל‬ ‫בי הו ה ח סי תי‪ ,‬אי ד‬ ‫* ל?ל ‪ ? 3‬ס ל ד ל ד ‪,‬‬
‫המנצח במקדעז‪ :‬בה׳ חסיתי‬ ‫י י • • !‬ ‫•‬
‫שיחזירני לארץ יקוראל‪ ,‬ו א ד‬
‫תאמרז לנפשי ‪ :‬גרשנח־ מהר‬
‫ינא^רי לגלטי בודי הךכם זפ‪ 1‬ר‪:‬‬
‫הקודש אותך צפור נודדת!‬
‫)ב( כי הנה הרשעים־הדלסורים‬
‫^ ?י ל׳‪3‬ה הךעןי ם לדרכון ^?ות‪.‬‬
‫דרכו קשתם בדבתם רעה‪ ,‬וכוונו‬
‫במסתרים במיתרי קשתם לירות‬
‫כוגנו ךו?ם על־לפר‪ .‬לירות כמ‪ 1‬־א‪ 8‬ל‬
‫חיציהם בישרי לב‪.‬‬ ‫לל^ירי־לב‪ 5 > :‬י העתות ל‪.‬הרםון‪.‬‬
‫)ג( כי בדבתם נהרגו צדיקים‬
‫יסודי־עולם‪ ,‬אך דוד צדיק בזה‪,‬‬ ‫צדיק מה־פעל‪ :‬י להוה ?היכל‬
‫הוא לא פעל את הרעה הזאת ״ (‪.‬‬
‫)ד( ה׳ בהיכל קדשו‪ ,‬במרומי‬
‫השמים כסאו — בכל זאת עיניו‬
‫קךעו לחלה בע ‪?5‬ם כסאו‪ .‬ציניו‬
‫רואות כל הנעשה בארץ ועפעפיו‬ ‫לחזו‪ 5? 5 ,‬פיו לכחנו ?‪ 3‬י־אךם‪:‬‬
‫בוחנות מעשי בני אדם למטה‪.‬‬
‫)ה( ה׳ את הצדיק יבחן וינסה‪,‬‬ ‫הלחוח צדיק ??חן‪ .‬ור^?ע ואהב‬
‫ואת הרשע ואוהב־החמס שנאה‬
‫נפשו‪.‬‬ ‫חמם עגאה ‪ 3‬פעו‪ :‬י!מסר צ ל־‬
‫)ו( ימסד משמים על הרשעים‬
‫פחמי־אש ונפדית‪ ,‬ורוח־זלעפות‬
‫בוערת יהיה מנת חלקם‪.‬‬ ‫רעצים ‪9‬הים אע ןג?רית‪ .‬ןרוס‬
‫)ז( כי צדיק ה׳ ואוהב אנשי צדקות‬
‫אשר פניהם יחזו מישרים‪.‬‬
‫זלעפות ^נת כוסם‪ :‬ז כי־צדיק‬
‫לר‪,‬ןה‪ .‬צךקות אהב‪ ,‬לער להזו ?‪3‬ימו‪:‬‬
‫ודע — רשעי ישראל לערדו — לשבר‬
‫יתר — מיתרי הקשת‪ .‬הזצתות — היסודית פהיפ — פחמים זלעפות — שריפה‪ .‬כוסם — חלקם‪.‬‬
‫•( לפי פירוש אנן ע‪ 1‬רא‪.‬‬
‫••( הכוונה להריגת כהני העיר נו‪ 3‬שוי־ לה היה אשם נזה ורק הדלטורים נרתו זאת — רש״'‬
‫ליום ראשון‬ ‫תהלים יב יג‬

‫יב‪.‬‬
‫תפילה להשפית העריציפ ולשלום הנדכאים‬

‫א להלנצח על־־ה?זהןילית ניזמ‪1‬ר‬ ‫)א( המזמור שהבר דוד בשביל‬

‫המנצח על כנור בן שמונת הנימים‬
‫לדןד‪ :‬ב הו^ןזיעה יו?וה ?י־גמר‬ ‫)ב( הושיעה ה׳ כי כלה תס ‪T‬‬
‫במקדש‪.‬‬

‫חםיד‪ 3 ,‬י פסו אמוגים ?ן‪33‬י אדם;‬ ‫מהעולם ואפסו אנשי אמונים מקרב‬
‫בני אדם‪.‬‬
‫! עוא ןד‪ 5‬רו איע את־רעהו‪ .‬קזפת‬ ‫)ג( איש את רעהו ‪T‬ברו שוא‬
‫וסופת חלקות‪ ,‬כמו בשני לבבות‬
‫סלק־ות׳ כלב ולב לך‪ 3‬רו‪ :‬י!כ ר ת‬ ‫)בשלום ובשנאה( ‪T‬ברו‪.‬‬
‫)ד( לכן אבקש שיכרית ה׳ כל‬
‫!‪ nih‬כל־ק^פתי סלקות‪ .‬ל^‪15‬ן‬ ‫בעלי שפת חלקות אשר לשונם‬
‫מדברת גבוהה‪.‬‬
‫?לדכךת ?דל‪ 1‬ת; ה א^ר ויןהלרו‪,‬‬ ‫)ה( אשר אמרו בלשוננו נתגבר‬
‫ושפתנו תעזרנו‪ ,‬והמה כופרים‬
‫ללשננו ננכיר ^פהיבו אתנו‪ ,‬הלי‬ ‫בעיקר באמרם ‪ :‬מי אדון לנו י •(‪.‬‬

‫אד‪1‬ן לנו; י סעד ןננ?ים מאנקת‬ ‫)ו( בגלל שוד עניים ואנקת אביונים‬
‫יאמר ה' ״עתה אקום לעזרתם״‪,‬‬
‫אכיונים‪ ,‬ע^ה אקום יאמר !ו?וה‪.‬‬ ‫‪T‬בר עליהם ״אפקדם בישועה״‪.‬‬
‫)ז( אמרות ה׳ והבטהותיו להושיע‬
‫אעית כ!עע !פיס לו; ז אמרות‬ ‫אמרות טהורות הז בכסף צרוף‪,‬‬
‫?‪ 0‬וה אמרות ?סרות‪5 ,‬סף ארוף‪,‬‬ ‫ודבר אדון הארץ מזוקק שבעתיים‪.‬‬

‫ע ב ע ת ? ם;‬ ‫מז ק ק‬ ‫לארץ‬ ‫בןג לי ל‬ ‫)ה( אתה ה׳ תשמור נדכאים אלה‪,‬‬

‫נצור לעולם כל אהד ואתר מהם‬
‫מ ך‬ ‫ו‪ . ? 1‬ך נ ו‬ ‫יז ^י ס ר ם‪.‬‬ ‫א ת ה ! הו ה‬ ‫ח‬ ‫מהדור הרע הזה‪.‬‬

‫ך ע ?י ם‬ ‫ס ס בי ב‬ ‫ל עו ל ם‪:‬‬ ‫זו‬ ‫ה דו ר‬ ‫)ט( כי הרשעים מתהלכים מסביב‬

‫לעני להכשילו‪ ,‬ועינם רעה‬
‫א ד ם‪:‬‬ ‫כ ר ם ז ל ת ל כני‬ ‫ל ה ה ל כון‪.‬‬ ‫בהתרומס המושפל בעיני בני אדם‪.‬‬

‫יג‪.‬‬
‫השתלמקית דוד לאור אלוקיס‬
‫ל דו ד‪ :‬ב ע ד ״ אנ ה‬ ‫מזמור‬
‫ל מנ צ ס‬ ‫א‬ ‫)א( המזמור שהבר דיי ב״ב ”'‬
‫**‬ ‫“‬ ‫דירנצח במקדש‪.‬‬
‫ל הו ה רנ ע כ חני נ צ ח‪ ,‬ע ד ־ א נ ה ת מ סי ר‬ ‫)ב( עד מתי ה׳ תשכהני — לנצה ז‬
‫’‬ ‫*‬ ‫י‬ ‫עד מתי תסתיר פגיד ממני י‬
‫א עי ת‬ ‫‪ ? ^ ’39‬ל מני; נ ע ד א נ ה‬ ‫)ג( עד מתי עלי לשית עצות‬
‫השמינית — ננור של שפונה נימים‪ .‬גפר — כלה‪ .‬פסו — אפסו‪ .‬יפית — ידבר‪ .‬בעליל לאו־ו —‬
‫אדזן הארץ‪ .‬כרוב — בהתרזמם זולות — המושפל עד אנה — עד מתי‬
‫•( לפי ‪ 7‬נ ו י ה‪.‬״ל נ ע ר כין מ״ו ורש״י שס‬
‫יג‬ ‫תהלים יג יד‬ ‫ליום ראע‬

‫בנפשי על היגון השרכן בלבי כל‬

‫היום ז עד מתי יתרומם ויתגבר‬
‫עצ‪ 1‬ת ?נה^י יג‪1‬ן ל?בגי י‪1‬מם‪,‬‬
‫אויבי ע ליז‬ ‫‪ 5‬ד־אנה ; ת ם זגיבי עלי‪ :‬י ס?יטה‬
‫)ד( הביסה עלי באור פניך וענני‬
‫ד‪ '.‬אלוקי! האר עיני פן אישן‬
‫שינת־מות‪.‬‬
‫ןגנ}י ?ו?וה אלהי‪ ,‬האיךה עי‪3‬י ‪ 9‬ד‬
‫)ד‪ (.‬ענני‪ ,‬פן יאמר אויבי ‪ :‬נצחתיו !‬ ‫אי^ן המןת‪ :‬ה ‪ 9‬ן־יאמר‬
‫וצוררי יגילו כאשר אתמוטט‪.‬‬ ‫;בלמיו‪ .‬צ רי;גילו ‪ 3‬י אמ‪ 1‬ט‪ :‬י ואני‬
‫)ו( ואני רק בחסדך בטחתי‪ ,‬ורק‬
‫בישועתך יגל לבי‪ ,‬ואשירה לה׳‬ ‫בסטדף בטסתי‪; ,‬גל לבי ?י^‪5‬ועמף‪,‬‬
‫בגמלו אתי חסד‪.‬‬ ‫אעיךה לימרה ?י גמל עלי‪:‬‬

‫יד‪.‬‬
‫כעשה להופעת הישועה ב ח ר וזחושו ו ה ח מ‬
‫)א( מה שחבר דוד בשביל המנצח‬
‫במקדש ‪ :‬אמר נבל בלבו ״אין‬
‫« להלנאון לךוד‪ .‬א ‪5‬ר נבל ‪3‬לב‪1‬‬
‫אלוקים״‪ ,‬כמו כן השחיתו והתעיבו‬
‫האנשים במעלליהם עד שאין בהם‬
‫אין אלהים‪ ,‬ה^ןוחיתו המעיבו עלילה‬
‫עושר‪,‬־טוב‪.‬‬
‫)ב( ה׳ השקיף משמים על אותם‬
‫אין ן}&ה־ט‪ 1‬ב‪ :‬ב ;הוה‬
‫בני אדם לראות אם יש ביניהם‬
‫לפחות משכיל אחד הדורש אלוקים‪.‬‬
‫ה^קיף על־בני־אךם‪ ,‬לךא‪ 1‬ת‬
‫)ג( והנה ראה שכולם יחדו סרו‬ ‫מ^ביל‪ ,‬דרע את־אלהים; ג הבל‬
‫מהדרו‪ ,‬כולם נשחתו‪ ,‬אין בהם‬
‫אפילו עושה־טוב אחד‪.‬‬ ‫סר !הדו‪ .‬גאלחו‪ .‬אין ןן^ה־טוב‪.‬‬
‫)ד( והרי לבסוף ‪ T‬עו כל פועלי‬
‫השקר האוכלים ומכלים את עסי‬ ‫אין גם אחד; י הלא ;ךעו ‪ 9‬ל־‬
‫ישראל כאילו אוכלים להם‪ ,‬לה׳ לא‬
‫קראו ולא התבוננו על נוראותיו‪,‬‬ ‫‪?*5‬לי און׳ אכלי עמי אכלו לסם‪.‬‬
‫)ה( — כי יפחדו פחד מהצרה‬
‫שתנוא עליהם! כי אלוקים נמצא‬ ‫?חוה לא קראו‪ :‬ה עם פהדו פחד‪.‬‬
‫בדור צדיק ויעוור לעמו‪.‬‬
‫)ו( ובמקום זה אתם הרשעים‬
‫כי־אלהים ‪ 5‬ד‪1‬ר צדיק‪ :‬י עצת־עני‬
‫מביישים את העני בלכתו בעצת‬
‫ה׳ לחסות בו‪.‬‬
‫תביעו‪ ,‬בי ;הוה מחמהו‪ :‬ז םי־;מן‬
‫)ז( סי יחן ויקרב היום ותופיע‬ ‫מציון לעועת לעראל‪ ,‬בעוב ;חוה‬
‫מצית ישועת ישראל בשוב ה׳ את‬
‫שבות עמו‪ ,‬ואז — יגל יעקב וישמח‬ ‫קזבות עמ‪; ,1‬גל!ןנקב ל^מח ?ק!ךאל‪:‬‬
‫ישראל!‬

‫;אלהו — נהפכו לקלקול‪ .‬תפישו — תביישו‪.‬‬ ‫יבלתיו — נצחתיו‪.‬‬

‫ליום ר א עון‬ ‫תהלים טו טז‬

‫טו‪.‬‬
‫•וא הראיי לגור כאתלי ה׳‬

‫סי־יגור‬ ‫« סזמור ?לוד‪ ,‬ין?וה‬ ‫)א( המזמור החבר דוד‪ :‬ה‪ /‬מיהו‬
‫הראוי לגור באהלד ז מיהו הראוי‬
‫‪3‬אןז?ף‪ .‬ה׳י־??ז^ן ‪ 3‬פר‬ ‫לשכון בהר קדהד ז‬
‫)ב( ההולך בתמימות‪ ,‬פועל צדה‬
‫ב ה‪1‬לןי ת?ןים ונ!ן‪ 5‬ל ^‪.‬דק‪ ,‬ןד‪ 3‬ר‬ ‫ומה שהוא מדבר בלבבו אמת‪.‬‬
‫?לבב‪ : 1‬נ לא־רגל על־לשנ‪,1‬‬ ‫)ג( לשונו אינה מדברת רכילות‪,‬‬
‫לרעהו אינו עושה רעה‪ ,‬אינו סובל‬
‫לא־עעוה לר?הו ךעה‪ .‬והךפה לא־‬ ‫ואינו מחפה חרפת עוונות אנשי‬
‫משפחתו‪.‬‬
‫נ^א על־?!לב‪ ; 1‬י ??!ה בעיניו‬ ‫)ד( הרשע הבזוי — נמאס בעיניו‪,‬‬
‫ואת יראי ה׳ מכבד‪ ,‬הוא מקיים‬
‫גהלאם‪ ,‬ואת־לראי יו}ןה ץכ‪ 3‬ה ‪?5‬ןבע‬ ‫את שבועתו אף כי היא לעתים‬
‫לרעתו ולא ימירנה‪.‬‬
‫י א־ן סן‬ ‫? ל ר ע ו ל א ז ה׳יי• י־ ‪ 9 3‬פ י‬ ‫)ה( את כספו אינו נותן בנשך‬
‫?ג?זך‪ .‬ומסד על־נקי לא־ל?ןח‪.‬‬ ‫ואינו לוקח שוחד להרשיע הזכאי‬
‫— עושה כל אלה ראוי לשבת‬
‫?י^ה אלה לא !פלוט לעולם;‬ ‫באהלו ולא יתמוסס לעולם‪.‬‬

‫טז‪.‬‬
‫אועזרו עול דיי כקרמז ו ד מ ת ה‬

‫‪5‬י‪-‬‬ ‫אל‬ ‫ע ? ל‪ .‬רני‬ ‫? דו ה‬ ‫םהתם‬ ‫«•‬ ‫)א( מזמור נכבד לדוד‪ :‬שמרני‬
‫א־ל‪ ,‬כי חסיתי רק בד‪.‬‬
‫ח‪9‬יך‪ 1‬י בך‪ :‬ב אמךה ליהוה אדני‬ ‫)ב( את‪ ,‬כנסת־ישראל‪ ,‬אמרת לה׳ ‪:‬‬
‫אלוקי אתה ו טובוח ‪ T‬אתי‪ ,‬לא‬
‫אתה‪ ,‬טובתי נל־עליך‪ :‬נ ??ןדו^ןיים‬ ‫על ‪ T‬לגמלני‪ ,‬אינני ראדה להן‪.‬‬
‫)ג( הסבת עמדי רק בזכות‬
‫א?ןר־בא‪.‬ךץ סמה‪.‬ן»דיריכל־ס?זי־‬ ‫הקדועזש ישיני־עסר ‪ ,‬הצדיקים‬
‫האדירים האלה — כל חפצי נעשו‬
‫בם‪ :‬י לךבו ‪? 5‬בווןם אחר מהרו‪,‬‬ ‫למענם‪.‬‬
‫)ד( ירבו עצבונם ויגונם של אלה‬
‫נל־אמיך ?מ‪3‬יסם מדם‪ ,‬ובל־א^א‬ ‫הממהרש לעבוד לאל אחר; אני‬
‫לא אהיה כמותם לזרוק דם‬
‫את־לןומותם על־^פתי‪ :‬ה להןה‪,‬‬ ‫לאלילים‪ ,‬ואפילו את שמותם לא‬
‫אשא על שפתי‪.‬‬
‫קזןת ח?קי וכומי‪ ,‬אתה ת‪ 1‬מיך‬ ‫)ה( ה׳‪ ,‬אתה מנת חלקי וכוסי שכל‬
‫טובותי ממד הן; אתה תומר בי‬
‫גוךלי; י חבלים ?הלו־לי ננעמיב‪.‬‬ ‫להחזיק בחלקי שבחרתי בד‪.‬‬
‫)ו( בנפול חלקי אתד ה׳ — נע ש‬
‫לא רגל — לא מדבר רכילות‪ .‬להרע — לענות נפשו‪ .‬ימיר — יחליף‪.‬‬
‫גזנתס — מזמור נחמד )רש׳׳י להלן ס׳ א׳<‪ .‬איירי — הצדיקים דאדירים‪ .‬עצכותם — עצבונם‪.‬‬
‫אחי — אלוהים אחרים‪ .‬אפיד — אנסד‪ .‬תיסיד — חומד‪.‬‬
 ‫טו‬ ‫תהלים טז יז‬ ‫ליום ראשון‬
‫לי החלק הזה ; אף נחלתי שבחרתי‬
‫בר טונה היא לי‪.‬‬
‫עלי‪ :‬ז‬‫אף־נחלת ^?רה‬
‫)ז( וםוסיף דוד ‪ :‬נט אני אברר ה׳‬ ‫את־לתןה ‪?8‬זר לעץ}י‪8 ,‬ף לי מ ת‬
‫אשר יעצני ללכת בדדכיו‪ ,‬אף‬
‫בלילות יוכיחוני כליותי להתקרב‬ ‫למזרוני כלי‪ 1‬תי‪ :‬ח ^!זויתי ?תןה‬
‫אל ‪.T‬‬
‫)ח( שמתי מורא ה׳ תם ‪ T‬לנגד‬
‫עיני‪ ,‬כי הוא עומד מימיני לבל‬ ‫???די ס?יד‪? .‬י הייהליןי בל־אמ‪1‬ט‪:‬‬
‫אתמוטט‪.‬‬
‫)ט( לכן שמח לבי ותגל כבודי‪-‬‬ ‫״ לכן &מח ל?י ו‪?:‬ל ‪ 5‬ב‪1‬די‪ .‬אף־‬
‫נשמתי‪ ,‬אף נוסי ישכן נבטחון‬
‫שלא יסבול‪.‬‬ ‫?שרי ?^?זכן לכסח‪ :‬י לי לא־ס‪»5‬ב‬
‫)י( כי בטוחני שלא תעזוב נפשי‬
‫לרדת שאול‪ ,‬ולא תחן לעבדר־‬ ‫??שי ??יא‪1‬ל‪ .‬לא־תתן חלידף‬
‫חסידד לראות שחת־הגהינום‪.‬‬
‫)יא( וגם תודיע לי אורח־החיים‬ ‫לךא‪ 1‬ת שסת; יא ת‪1‬די??י ארח סלים‪,‬‬
‫האמיתי‪ ,‬לשבוע מהשמחה אשר‬
‫לפניר ולהנות מהנועם הנצחי‬ ‫שנע שפ)ח‪ 1‬ת ^ת־פ?יף‪ninv ? .‬‬
‫שבימינר‪.‬‬
‫?נ ח‪:‬‬ ‫?י ? לי ? ף‬

‫יז‪.‬‬
‫הקב״ה צוד וטחסה לדוד ספני ת דניו‪ ,‬תועמו כקולפ‪-‬הכא‬
‫)א( התפילה לדוד‪ :‬שמעני ה׳ כי‬
‫צדק אני מדבד‪ ,‬הקשיבה לזעקתי‬
‫א ^?לה ללוד‪ .‬שהלעה לחןה ?דק‪,‬‬
‫והאזינה תפילתי הנאמרת בלי‬ ‫הקשיבה רנוני‪ ,‬ס ‪8‬זי?ה סכלוני‬
‫שפתי מרמה‪.‬‬
‫)ב( יצא נא משפטי מלפנ ‪ T‬ה׳‬
‫הרחום‪ :‬אם ב ‪T‬י זכיות — עיניד‬
‫?לא שהסי סךמה‪ :‬ב סלפגיף‬
‫תחזינה יושר מעשי‪.‬‬
‫)ג( כבר בחנת פעם את לבי‪ ,‬פקדת‬ ‫?!שפטי ! ? א‪? .‬י?יף תס‪ 1‬ינה הישרים;‬
‫אותי בלילה‪ ,‬צרפת אותי בנסיון‬
‫אר לא מצאת אותי עומד בו‪ :‬לכן‬
‫> בחןת ל?י‪? ,‬קלס לללה‪? ,‬ר?ת?י‬
‫על פי לא תענוד עוד המחשבה‬ ‫בל־תםצא‪ ,‬זפ)ו‪ 1‬י בל־לןגבר־‪ 9‬י;‬
‫להיבחן שוב‪ ,‬ב ‪ T‬עי שנכשלתי‪.‬‬
‫)ד( מאז והלאה‪ ,‬בכל פעולות אדם‬ ‫ד ל??מת ?לם ?לבר שפתיף‪ .‬א?י‬
‫שלי וכדי לעשות כדבר שפתיד‪,‬‬
‫שמרתי עצמי מללכת בדרכי פר ת‬ ‫שמרתי אךח‪ 1‬ת פריץ‪ :‬ה ‪^bn‬‬
‫ורשע‪.‬‬
‫)ה( תמוד ת מ ת בצעדי שיהיו‬ ‫אשורי ?מ??מסיך‪? ,‬ל־נמויטו‬
‫בנתיבותת‪ ,‬לבל תמעדנה רגלי‪.‬‬
‫)ו( אני קראתי לד כי בטוח אני‬ ‫?עמי‪ :‬י א?י קךאתיף לי־תן!נ?י‬

‫שפרח — סובה‪ .‬שויתי — שפתי‪ .‬שחת — גהנם‪.‬‬

‫צרפתני — נסיתני‪ .‬זסותי — מחשבתי‪ .‬אשורי — רגלי‪ .‬בסענלותיד — בנתיבותיד‪ .‬פל‪-‬נםו«ו —‬
‫לא ימעדו‪ .‬פעמי — צעדי‪.‬‬
‫ליום ראשון‬ ‫תהלים יז יח‬ ‫טז‬

‫אל‪ ,‬כ״ט אזגף ?י‪^ .‬מע אהלךרני‪:‬‬ ‫שתענגי א־ל‪ ,‬הט אזנך לבקשתי‬
‫ושמע אמרתי‪.‬‬
‫ז ר‪ 5.‬לה חסדיף‪ ,‬מ‪^1‬זי? חו?ים‬ ‫)ז( הפלה והפרש את חסדיד‬
‫להושיע בימינו את החוסים בר‬
‫ה??זהק‪1‬גלהןים ?יהייגף‪ :‬״ ^?ירגי‬ ‫נגד המתקוממים עליהם‪.‬‬
‫)ח( שמרני כמו ששומרים את‬
‫?אי^ון נת־עלן‪ 5? .‬ל ?נ‪9‬יף‬ ‫אישון העיז‪ .‬בעל כנפיר תסתירני‪.‬‬
‫ת?זו?ירגי‪ :‬ם הלסגי ךע?ים זו עדוןי‪.‬‬ ‫)ס( שמרני מפני הרשעים השודדים‬
‫אותי‪ ,‬ומאויבי שהקיפוני לקחת‬
‫!קןיפו עליז י סלבמ‪1‬‬ ‫אלבי‬ ‫נפשי‪.‬‬
‫)י( סגור לבם מרוב שומנם ולכו‬
‫ס?רר‪ 9 ,‬ימ‪ 1‬ד‪ 3‬רו ?‪:‬גאותז י״ אזורנו‬ ‫דברו בפיהם בגאות‪.‬‬
‫‪ 3‬תה סבבוני• ?יניהם לעיתו מ ט‪ 1‬ת‬ ‫)יא( הקיפו עכשיו אויבינו צעדינו‬
‫ולסשו עיניהם ללכדנו בארץ‪.‬‬
‫בארץ‪ :‬יב דהי^ני־ ‪5‬ארל‪.‬ה לכסוף ??לף‪,‬‬ ‫)יב( דומה האויב לארי המשחר‬
‫לטרף ולכפיר היושב במארב־‬
‫וכ??יר י?זב ?מכתרים ; יג קומה‬ ‫מסתרים‪.‬‬
‫להוה קדמה פניו‪ ,‬הכרי?הו‪ ,‬פילטה‬ ‫)יג( קומה הי וקדם פני האויב‪,‬‬
‫הכריעד‪,‬ו לנפול והצילה נפשי‬
‫מהרשע שהוא שליהד־חרבד‪.‬‬
‫נ?קזי מר^ע סך?ף‪ :‬יי ממרים לךף‬
‫) ‪ (T‬מי יתן ואהיה בין המתים מ ז ר‬
‫להןה‪ ,‬ממרים מרזלד‪ ,‬חלקם נסלים‬ ‫ה׳ בק המתים מזקנה‪ ,‬בין הצדיקים‬
‫שחלקם בחיים הנצחיים‪ ,‬שאתה‬
‫ו?פו‪5‬ך רמלא ?כנם‪ ,‬ל^כעו בגים‪.‬‬ ‫ממלא קרבם מטובד הצפון‪ ,‬ואשר‬
‫נם בניהם ישבעו‪ ,‬ואף ישאירו‬
‫ןה?יחו לרךם לעולליהם‪ :‬סי א?י‬ ‫עושרם לעולליהם אחריהם‪.‬‬
‫??דק אשה פגיף‪ ,‬א^?עה ?הקיץ‬ ‫)טו( אני בזכות צדקתי אחזה פניר‬
‫ב ע תז‪ ,‬וכאשר יקיצו המתים —‬
‫^מוןתןז‪:‬‬ ‫אתענג לשבוע מזיו מראיתו‪.‬‬

‫יח‪.‬‬
‫שידר‪ .‬דוד לההג״ה ןל השגחתו דעליתר‪ :‬רדצלת הנוםחים בו‬
‫« למנאס ל??ד להןה לדוד‪ ,‬אקזר‬ ‫)א( המזמור שחבר דוד עבד ה׳‬
‫בשביל המנצח במקדש‪ ,‬אשר דבר‬
‫ד?ר ליהוה את־ד?רי פקזיךה‬ ‫והודה לה׳ בדברי השירה הזאת‬
‫ביום הציד אוחו ה׳ מכף כל אויביו‬
‫שאת‪? ,‬יום האיל־להוה אותו־ מכף‬ ‫ו פ ז שאול המלד‪.‬‬
‫?ל־אלביי ומלד עאול‪ :‬ב ויאמר‪,‬‬
‫חפלה — הפרש‪ .‬כאישזן — הוא השחור שבעין‪ .‬כפיר — ארי צעיר‪ .‬נוחלד — פזקנה‪ .‬ועפונד —‬
‫השכר הצפון‪ .‬יתדס — נכסיהם שישאירו‪ .‬לעולליחם — לבניהס‪.‬‬
 ‫תהלים יח‬ ‫ליוש רא־ג״וז‬
‫)ב( ויאמר דוד‪ :‬אני אוהב אותר‬
‫ה׳ תוזקי ותקפי‪.‬‬
‫אךחסןז ?ו?וה ךוזקי; ג ?הוה סלעי‬
‫)ג( ה׳ אתר‪ ,‬סלעי‪ ,‬מבצרי ומצילי‪,‬‬ ‫ומצודמי‪ ,‬יספלטי‪ ,‬אלי צררי אחסה־‬
‫א־לי צורי שבו תסיתי‪ ,‬ר‪ ',‬מניני‪,‬‬
‫קרן־ישעי ומשגבי‪.‬‬ ‫בוי‪ .‬מגןי ן^ךן ?>ןו?י הלקוג‪ 3‬י‪:‬‬
‫)ד( בהילולים אני קורא לה׳‬
‫ומתפלל אליו בבטחוני כי אושע‬
‫י מהלל אקרא לו?וה‪ ,‬וסן־אלבי‬
‫מאויבי‪.‬‬
‫)ד‪ (.‬הקיפוני מחנות אויבים להמיתני‬
‫או?|עג י־ ‪ ? 8‬פ י גי הגלי־מלת‪ .‬ונחלי‬
‫ונהרי־נחלי צוררים הבהילוני‪.‬‬ ‫לל?על ןב?תוני‪ :‬י סללי ^ןואול‬
‫)ו( מחנות רשעים סבבוני‪ ,‬קדמוני‬
‫ובאו לפני מוקשי םוו ‪J‬‬ ‫קבבוני׳ קדמוני מ‪1‬קשי מות‪:‬‬
‫)ז( ובצר לי קראתי לה׳ ואל‬ ‫ז באר־לי אקךא להוה‪ ,‬ואל־אלהי‬
‫אלוקי שועתי‪ ,‬ושמע בקולי מהיכלו‬
‫ושועתי ששיטחתי לפניו באה‬ ‫אע‪? .55‬קומע מהיכלו קולי‪#! .‬ןערגי‬
‫באזניו‪.‬‬
‫)ח( והנה בעת יציאת מצרים‬ ‫לפניו תבוא לאזניו‪ n :‬ורנלע^ז‬
‫וגעשה ורעשה הארץ‪ ,‬ויסודות‬
‫ההרים התרגזו והתגעשו — כי‬ ‫ותךעקז הארץ‪ ,‬ומוקדי הרים זךגזו‪,‬‬
‫חרר‪ ,‬לה׳ על האויבים‪.‬‬
‫)ט( עלה חרוז באפו‪ ,‬מפיו להטד‪,‬‬
‫ו!ת??קוו ?י חךה ל‪ : 1‬ס עלה עען‬
‫אש וגחלים בערו ממנו להנקם‬ ‫לאפו׳ ן»קז מ‪ 9‬יי יגאלל‪ .‬גחלים‬
‫באויבים‪,‬‬
‫)י( היטה את השמים וירד למטה‪,‬‬ ‫פןנרו ממנו‪ :‬י ו?ט עמלם גירד׳‬
‫ותחת רגליו ענני־חושד‪,‬‬
‫)יא( רכב על מלאד ויעוף‪ ,‬ויעוף‬
‫ו!צך‪ 5‬ל תסת רגליו‪ :‬י » ולך‪3‬ב ‪ 5‬ל־‬
‫במהירות על כנפי רוח‪.‬‬ ‫לרוב ולעף‪ .‬וידא על־כגפי־רוס‪:‬‬
‫)יב( שם את החושד להסתיר כבודו‬ ‫יב ו^ות ו^^ך מהרו מליבותיו מלתו‪,‬‬
‫כסוכה מסביבו; החושד לקח‬
‫מחשכת המים שבענני־שמים‪.‬‬ ‫הקולת־מלם עבי עחקים‪ :‬י! מנגה‬
‫)ינ( מאור־ הנוגה אשר לפניו בקעו־‬
‫עברו‪ ,‬מבעד העננים שמסביב‪ ,‬ברד‬ ‫נגיו עליו עלרו‪ .‬ברר וגחלי־אע‪:‬‬
‫וגחלי אש על האויבים‪.‬‬
‫) ‪ (t‬ה׳ בשמים הרעים על האויבים‪,‬‬ ‫יי ולךעם בעמלם להוה‪ .‬ולליון לתן‬
‫העליון נתן עליר‪,‬ם את קולו להומם‬
‫ולאבדם בברד וגחלי אש‪.‬‬ ‫קלו‪ .‬לךד וגחלי־אע‪ :‬טי ולעלח‬
‫)טו( שלח עליהם חצים ונפוצו‪,‬‬
‫ברקים ירד‪ ,‬בהם וד‪,‬מם אותם‪.‬‬ ‫סליו ול?יןם‪ .‬וברקים ךב רלהמם;‬
‫)טז( מעמקי־המים נראו בהיבקע‬
‫הים‪ ,‬מוסדות תבל נתגלו בהיבקע‬ ‫« ‪!1‬ךאו אפיקי מלם‪ .‬ולגלו מולדות‬
‫ארחפד — אאד‪,‬בד‪ .‬סלעי — תוזקי‪ .‬מצודתי — מבצרי‪ .‬הגלי — מחנות‪ .‬נחלי — גייסות‪ .‬כחב —‬
‫סלאד‪ .‬וידא — עף‪ .‬עכי‪*.‬חקים — עעי שמים‪ .‬אס׳קי — מעמקי‪.‬‬
‫ליום ראעוו‬ ‫תהלים יח‬ ‫יזז‬

‫רוס‬ ‫סגל‪ .‬פ^ןנךפןז ין?ןה‪.‬‬ ‫כל המים שבעולם — מגערתך ה׳‬

‫ומכת נשיבת רוח אפך‪.‬‬
‫א‪ 9‬ף‪ :‬י! ל^ןזלח פמר‪1‬ם ?^סגי׳!קי?זד‬ ‫)יז( שלח ממחם את מלאב־ו לחלץ‬
‫ולהועיא את ישראל ממים רבים‪.‬‬
‫סמלם בגים‪ :‬יחל?יל}י מאלגי עז‪.‬‬ ‫)יח( וממשיך דוד ‪ :‬גם אותי העיל‬
‫מאויבי העז‪ ,‬העילני משונאי כאשר‬
‫והיאינאי ?י״ןימ« מפןי‪ :‬ים לקךמו?י‬ ‫התגברו עלי‪.‬‬
‫)יס( כאשר אויבי הקדימו לבוא‬
‫גיום אידי‪ .‬ולהי לסןה למ>ןזען לי‪:‬‬ ‫עלי ביום צרתי — ה׳ היה למשען‬
‫לי‪.‬‬
‫נ וי‪ 1‬זי א‪5‬י למךחב‪ .‬לסל«י כי ח‪5‬ץ‬ ‫)כ( הוציאני למרחב‪ ,‬חלצני‬
‫ממצוקתי כי ה׳ חפץ בי‪.‬‬
‫‪9‬יג י״ ז?מל}י לסוה ??דקי׳ כגר‬ ‫)כא( הוא גמל אתי סוב בגלל‬
‫צדקתי‪ ,‬השיב לי בתשועה בגלל‬
‫לדי לזזיב לי‪:‬כב ‪ 5‬י־ ‪9‬מריני ירכי‬ ‫נקיון •די‪.‬‬
‫)כב( כי שמרתי דרכי ה׳ ולא‬
‫לד‪.‬ןה‪ .‬ןלא‪-‬ר^עסי מ^להי‪ » :‬כי‬ ‫הלכתי ברשע לפני אלוקי‪,‬‬
‫)כג( כי תם ‪ T‬שמתי ל ע ד עיני‬
‫גל־מזןזפטיו ?ג?די‪ .‬וןו^תיו לא־‬ ‫כל משפטיו‪ ,‬וחוקותיו לא סרתי‬
‫ממני‪,‬‬
‫אמיר מ‪ 5‬י‪ :‬כי ןאל‪,‬י וןמים עמ‪.1‬‬ ‫)כד( והייתי תמים עם ה׳ ושמרתי‬
‫נפשי מעוונו‪J1‬‬
‫לי‬ ‫ו ל ? ?ן ב־ ל רו ה‬ ‫כי‪.‬‬ ‫ל אזז ס מ ר מ ‪ 15‬גי ‪:‬‬ ‫)כד‪ (.‬ולכן השיב לי ה׳ כצדקי‬
‫וכנקיה ‪ t‬שעמדו ל ע ד עיניו‪.‬‬
‫??ךקי‪? .‬גר לדי לן^ד ?י?יו‪ :‬כי עם־‬ ‫)כו( ואמנם כן דרכך ה׳ להתנהג‬
‫בחם ‪T‬ות‪ ,‬לפנים משורת הדין‪ ,‬עם‬
‫חמיד ינתססד‪ .‬ע ם ^כ ר תמים‬ ‫ד‪^.‬ם ‪ ■,T‬ובתום עם התמים‪.‬‬
‫תסמם‪ « :‬ע ם־ןגי תתבךר‪ .‬ועם־‬ ‫)כז( ללכת עם הנאמן בנאמנות‬
‫ועם העיקש לסי דרכו הנפתלה‪.‬‬
‫סת‪ 9‬תל‪:‬כח ?י־אתה ?ם־עןי‬ ‫)כה( כי אתה עם עני תושיע‬
‫ותשפל את עינשס הרמות של‬
‫ת‪^1‬ןזי‪ .5‬ן?ינלם ךמ‪ 1‬ת ת>ןו‪ 9‬יל‪:‬‬ ‫הנאים‪.‬‬
‫כס?י־אףנה תאיר גרי‪ .‬לתור‪ .‬אלסי‬ ‫)כס( כי אתה תאיר נרי‪ ,‬ה׳‬
‫אלוקי יא ‪ T‬חשכתי‪.‬‬
‫«יס ‪?^ 0‬י• ׳י ל’ ־‪ 3‬ו ‪9‬ךץ ‪1‬ןדוד‪,‬‬ ‫)ל( כי בבטחי בד רדפתי אחרי‬
‫יגאלקי אדלג־עור‪ :‬לי האל תמים‬ ‫גדוד אדבי‪ ,‬ובעזרת אלוקי דלגתי‬
‫מחומה גבוהה במלחמה•(‪.‬‬
‫דךכ‪ ,1‬אמרת־לתןה ?רופה‪ .‬מגן הוא‬ ‫)לא( הא־ל תמים דרכו‪ ,‬אמרת ה׳‬
‫צרופה וברורה‪ ,‬מגן הוא לכל‬
‫לגל פחומים ב‪ : 1‬לב גי מי אל‪1‬ה‬ ‫החוסים בו‪.‬‬
‫מנשמת — פנשיבת‪ .‬ימשני — יוציאני‪ .‬אידי — שכרי‪ .‬ככור — טקיון‪ .‬נכר — נאפו‪ .‬תתפתל —‬
‫תתנד‪.‬נ אתו לפי דרנו הנפתלה‪ .‬יניה — יאיר‪ .‬שור — חופו‪ ..‬צרופה — ברורה‪.‬‬
‫•( כשנא להליזם על ינו ס ואתר ; כל וזכה ינו סי יהיה לראש ולשר‪ ,‬הני א יואנ נרוש רענן וכפפו‬
‫ונתלה נו ועלה על החומה‪ ,‬אחר דוד יהלתני צדיק‪ ,‬ק>ר לו ה קנ׳׳ ה אוז החותה ודילג — רש״י‪.‬‬
‫ים‬ ‫תהלים יח‬ ‫ליום ראש‪-‬ן‬

‫)לב( כי מי אלוקים בלעדי ה׳‪,‬‬ ‫מנין^די ןו?וה‪ ,‬ו?ןי־צור זולרגי‬

‫מי צור־חזק זולת אלוקינו!‬
‫)לג( הא־ל הוא המאזרני בח וחיל‪,‬‬
‫מיישר ומתמם את דרכי‪.‬‬
‫אלהינו‪ :‬ל! האל סהיאזרד ח?ל׳ י? ‪0‬ז‬
‫)לד( מיישר את רגלי במלחמה‬ ‫תמיט דך‪ 3‬י; לד ה?ע‪5.‬ה מ ל י ‪ 5‬א;ל‪1‬ת‪.‬‬
‫כרנליהן הישרות של האיילות‪,‬‬
‫ומעמ ‪ T‬ני שוב על מרומי במותי‪.‬‬ ‫! ע סי מי‪ :‬להטלמד ןדי‬ ‫ןעל‬
‫)לה( המלמד ומאמן ידי למלחמה‪,‬‬
‫וזרועותי דרוכות כקשת נחושה‬ ‫ל?ללחמה‪ ,‬ך)חתה‬
‫וחזקה‪.‬‬
‫)לו( אתה ה׳ נותן ישעו למגן לי‪,‬‬ ‫ןרו^וןי‪ :‬יי וה^ן־לי מגן‬
‫ימינו סועדת בי‪ ,‬אתה מרבה‬
‫להתנהג עמדי ב ^ ת ענותנותך‪.‬‬ ‫ויסיגף הלעמי‪ .‬ון‪?3‬ומף וזךבגי‪:‬‬
‫)לז( הרחבת צעדי תחתי לבל‬ ‫לי תךסיב נ?די ססתי‪ ,‬ולא מזגדו‬
‫אכשל ולבל ימעדו עקבי בהלחמי‪.‬‬
‫)לח( וכך רדפתי אחרי אויבי‬ ‫לןךקזלי‪ :‬לח אךד‪1‬ף א‪1‬ןבי ואעזיגם‪.‬‬
‫והשגתים‪ ,‬ולא שבתי עד כלותם‪.‬‬
‫)לט( מחצתי אותם עד שלא יוכלו‬
‫ולא־אעוב עד־סל‪ 1‬תם‪ :‬לם אמחצם‬
‫קום‪ ,‬נפלו תחת רגלי‪.‬‬
‫ןלא־יכלו קום‪?? ,‬לו תחת רגלי‪:‬‬
‫)מ( אזרת אותי חיל ועצמה‬
‫במלחמה והכרעת תחתי את‬ ‫» ו‪^1‬א ‪4‬ר}י סלל למלחמה‪ ,‬תכריע‬
‫האויבים הקמים עלי‪.‬‬
‫)מא( נתת שאויבי יפנו עורף‬ ‫קמי תסתי‪ :‬מא ןאלבי גתתה לי‬
‫וינוסו‪ ,‬והכרתי את משנאי‪.‬‬
‫)מב( הם משוועים לאליליהם ואין‬
‫ז‪5‬ךף‪ .‬ומ^גאי אעמיסם ‪ :‬סב י^ועו‬
‫מושיע‪ ,‬חוזרים וקוראים לה׳ אך‬
‫אינו עונ ה לד‪.‬נ^‬
‫ןאין־מ‪^1‬זיע‪ .‬על־לווןה ןלא ענם‪:‬‬
‫)מג( שחקתי אותם כזורה עפר על‬ ‫מג ן^קוחקם כעפר על־מגי־רוח‪.‬‬
‫פני הרוח‪ ,‬כמו טיס־רחוב זרקתי‬

‫)מד( הצילני שלא אשעבד ולא‬

‫אותם‪.‬‬ ‫??זיט חוצות אריקם‪ :‬ייי ת‪? 9‬סני‬
‫אריב את עמי; שים אותי לראש‬
‫גוים‪ ,‬ועם נכר שלא ידעתי הם‬
‫פריכי עם‪ .‬תקוימגי לרא^צ גולם‪,‬‬
‫יעבדוני‪.‬‬ ‫עם לא־לדעתי לעכדוגי‪ :‬םה?עמע‬
‫)מה( המה רק לשמע אזנס עלי‪,‬‬
‫נכנעים כבר לסור למשמעתי; בני‬
‫נכר אלה מתחנפים לי בכחש‬ ‫^‪ 11‬למניעי לי׳ כגי־גכר לכסעו־‬
‫מיראתם אותי‪.‬‬
‫)סו( בני הנכר נלאו תחת שלסוני‬ ‫לי‪ :‬״י כ ג י ־ נ כ ר לכלו‪ .‬ולחךגו‬
‫ימפחדים במסגרת־הכלא שבה‬
‫נמצאים‪.‬‬ ‫?זמ‪ f9‬ר‪ 1‬סיהם‪ :‬״י סי־לסןה וכרוך‬
‫)מז( חי ה׳ וברור צורי העושה לי‬
‫כל זאת ! יתרומם קרן אלוקי ישעי‪.‬‬
‫ןירום ^לוהי לקו‪ 5‬י; מח האל‬ ‫צורי‪,‬‬
‫_________‬
‫משוח — מיישר‪ .‬תחתה — ונדרכד‪ ..‬קרסולי — החלק התחתון של הרגל‪» .‬םיתפ — אכריתם‪.‬‬
‫אשחקם — אכתוש אותם‪ .‬אריקס — אזרקם‪ .‬יבולו — ילאו‪ .‬ויחרגו — ויפחדו‪ .‬םססנרותמזס —‬
‫מבתי הכלא שלהם‪.‬‬
‫ליום ראשון‬ ‫תהלים יח יט‬

‫הנ‪1‬וןן ןקמ‪ 1‬ת ?י‪ ,‬ו?ךבר ע?ים‬ ‫)מה( הא־ ל הנותן לי כח להנקם‬
‫מאויבי ומכניע עמים תחת מלכותי‪.‬‬
‫מסהני‪ :‬טט הלפ?טי מאלבי‪ .‬אף היך‬ ‫)מס( המעיל אותי מאויבי‪ ,‬אף‬
‫מרומם אותי על המתקוממים עלי‬
‫^מי החקלמןי‪ ,‬מאיש חמם ת צי מי‪:‬‬ ‫ומעיל אותי מאיש המס‪.‬‬

‫נ על־‪3‬ן א‪ 1‬ךף בג‪1‬לם‪,‬לחוה‪ ,‬ו?שמף‬ ‫)נ( על בן אודך בגוים ה׳‪ ,‬ולשמר‬

‫אומר שבחים‪.‬‬
‫אןמךה‪ :‬נא מ?דל לשוע־ות מלכ‪,1‬‬ ‫)נא( ה׳ מגדיל ישועות מלכו‪,‬‬
‫עושה חסד למשיחו — כן יעשה‬
‫ון}שה חסד למשיחו‪ .‬לךוד ולזרז‪13‬‬ ‫לדוד ולזרעו עד עולם!‬
‫עד־עולם ‪:‬‬

‫יט‪.‬‬
‫התגלות כבוד ה׳ בעולם וכבוד התורה והיראה‬

‫א למנצס ??ןמ‪1‬ר לךוד; ב הע ‪!5‬ם‬ ‫)א( המזמור שחבר דוד בשביל‬

‫המנעח במקדש‪.‬‬
‫?)ם?רים ‪ 3‬ב‪ 1‬ד־אל‪ ,‬ומע^ה ידיו‬ ‫)ב( השמים מספרים על כבוד‬
‫הא־ל‪ ,‬הכוכבים והמזלות מעשי ידיו‬
‫מ?יד הךקיע; ־ י‪1‬ם ליום !?יע‬ ‫הקבועים ברקיע מגידים כבודו‪.‬‬
‫)ג( נוכח זריחת השמש מיום־ליום‬
‫א ‪5‬ר‪ ,‬ולללה לל?לה לס‪.‬וה־ך?ת‪:‬‬ ‫יביעו האנשים אמרי שבח לבורא‬
‫העולם‪ ,‬ונוכח שקיעת השמש‬
‫ד אין אמר ךאץ ךברים‪ 3 .‬לי ג>ןומע‬ ‫מלילה־ללילה יחוו דעתם לקלסו‪.‬‬
‫)ד( אם בי אין אומר ואין דברים‬
‫קולם‪ :‬י‪ .‬ןכל־הא‪.‬רץ ‪:‬צא לןןם‪.‬‬ ‫לשמים‪ ,‬וקולם לא נשמע‪,‬‬
‫עם־‬ ‫ובקןה ס‪3‬ל ס?יהם׳‬ ‫)ה( בכל הארץ נמתח קו השמים‪,‬‬
‫ולכן עד קצה תבל ממללים נפלאות‬
‫אהל בהם‪ :‬י והוא ?חתן ^נא‬ ‫ה׳‪ ,‬אשר עשה בשמים אהל לשמש‪.‬‬
‫)ו( והשמש בעאתו יעלוץ כחתן‬
‫מלזפתו‪^: ,‬יעי ??בור לרוץ ארח‪:‬‬ ‫בעאתו מחופתו‪ ,‬ישיש כגבור הרץ‬
‫בדרכו‪.‬‬
‫ז מק?ה העמ?ם מוצאו‪ .‬ומקופתו‬ ‫)ז( מקעה השמים יועא השמש‬
‫להקיף סיבובו מקצה לקצה‪ ,‬ואין‬
‫על־קצותם‪ .‬ןאין נ?תר מחמתו‪:‬‬ ‫נסתר מלהט חומו‪.‬‬
‫‪ n‬תורת‪:‬חוה ממימה מקזיבת‬ ‫)ח( נם תורת ה׳ מאירה‪ ,‬תמימה‬
‫ומשיבת נפש •( ‪ :‬תורת ה׳ נאמנה‬
‫?דות ‪:‬חוה גאמנה‪ .‬מח?ימת ?תי‪:‬‬ ‫ומחכימת פתי‪.‬‬

‫דדכר — יכניע‪.‬‬
‫יחדה דעת — ‪ . v r v‬קדם — קו השמים המתחזים‪ .‬תהוסתו • • הקסת סבובו‪ .‬כרה — מצהרת‪-‬פזהרת‪.‬‬
‫•( תשיבתו תדרכי תיתה לדרכי חיים — רש״י‬
‫‪to‬‬ ‫תהלים יט כ‬ ‫ליוט רא‪-‬טו‬

‫)ס( פקודי מצוותיו של ה׳ ישרים‬

‫הם ומשמחי לב‪ ,‬מצות ד‪.‬׳ מוהירה‬
‫ט ‪ 9‬קודי ןהוה ןערים ??^הלחי־לב‪.‬‬
‫ומאירה‪ ,‬את העמים‪.‬‬ ‫הל?ות יו?וה בךה פאירת ?ינלם‪:‬‬
‫)י( יראת ה׳ סד‪,‬ורד‪ .‬וקיימת לעולם‪,‬‬ ‫י לך‪ 8‬ת זד!וה ?וה‪1‬ךוז עו ‪ 5‬ךת לעד‪.‬‬
‫משפטי ה׳ כולם יחד אמיתיים‬
‫וצודקים‪.‬‬ ‫הללןו?סי־להוה אמת‪ .‬צךקו !סדו‪:‬‬
‫)יא( נחמדים הם מזהב ומפו רב‪,‬‬ ‫יא ה§ךןמדיש הלזהב ו?ןפז ךב‪.‬‬
‫מתוקים מדבש ונספי־מתק‪.‬‬
‫ומתוקים היךבע ןג?ת צו‪ 9‬ים‪:‬‬
‫)יב( נם אני עבדך נזהד במצוות‬ ‫יב גם־עסרף נזהר בסם‪^? .‬מךם‬
‫כי לשומרם צפת רב טו מ‬
‫)יג( אך מי יבין להיזהר משגגות‪,‬‬ ‫מי־ילין‪.‬‬ ‫?קב ךב ; יג ק!ליא‪ 1‬ת‬
‫ולכן אבקשך ה׳ לנקני מעבירות‬
‫הנסתרות ממני‪.‬‬ ‫מנמתרות נקני‪ :‬י י גם מזרים חעיר‬
‫)יד( גם ואת אבקשך‪ ,‬למנוע את‬
‫עבדך מזדונות שלא איכשל בם‪,‬‬ ‫עלדך‪ .‬אל־למקזלו־בי‪ .‬אז איתם‪.‬‬
‫אז אהמ‪ .‬תמים ובודאי שאהיה נקי‬
‫מפשע דב‪.‬‬ ‫ןנקימי מ‪ ^ 9‬ע ךב‪:‬סולסיו לרצון‬
‫)טו( יד‪.‬יו נא אמרי פי לדצון‬
‫ולפיוס‪ ,‬מחשבות לבי יד‪.‬יו לפניו‬
‫אמרי־הי‪ .‬רסניון ללי לפניף‪ .‬לסוה‬
‫ה׳ צודי וגואלי‪.‬‬ ‫צורי וצאלי‪:‬‬

‫כ‪.‬‬
‫דבכחון בה׳ — דגלו ש‪ -‬הטאמיו‬
‫)א( המזמור שחבר ת ד בשביל‬
‫המנצח במקדקז‪.‬‬
‫« למנצח מןמ‪ 1‬ר לךוד‪ :‬נ לענף‬
‫)ב( יענד ה׳ ביום צרה‪ ,‬ישגבד‬ ‫לסוה בי‪1‬ם צךה‪ .‬לעללף לזם אלהי‬
‫ויחזקד שם אלוקי יעקב‪.‬‬
‫)ג( ישלה עזרד מד‪.‬יכל קדקזו‬ ‫ל?קב‪ :‬גלקזלח־?זךף לי־!‪.‬דע‪ .‬ומ?»ון‬
‫ומציון יתמוך בד‪.‬‬
‫)ד( יזכוד לד כל תפלו תיו הדומות‬ ‫למעךןו ‪ :‬י לזלר כל־הלגווחיף‪ .‬ןע‪ 1‬לחף‬
‫לקרבנות סנהה ועולה‪ ,‬תתקבלנה‬
‫תמיד ברצון כמו קרבן דשן ומהודר‪.‬‬ ‫לד^נה מלה‪ :‬״ לסז־לף ללבבןד‪.‬‬
‫)ה( יתן לו משאלותיך כמאוויי‬
‫לבבך וכל עצתך ימלא‪.‬‬ ‫ו כ ל ־ ? צ ה ף ל מ ל א; י נ ר נ נ ה‬
‫)ו( בישועתך נרננה לה׳ ובשם‬
‫אלוקינו נתאסף ונעשד‪ ,‬חל‪ ,‬כי‬ ‫? י ^ ו ע ס ל ר ב ע ם־ א ל ה י נ ו נ ד צ ל‪.‬‬
‫תופח בדביב — נטפי מחיקה‪ .‬עקב — בשביל‪ .‬רב — שכר רב איחס — אהיה חסים‪.‬‬
‫יחזקד ׳בערד — יחמור בד ידקחד — יקבל כקרבן דשז‪-‬שפז נדגול — נעעזה היל‪.‬‬ ‫ישנבד‬
‫ליום ראשון‬ ‫תהלים כ כא‬ ‫כב‬

‫ץמלא ?הןה ?ל־ס^ןז^מתיף‪:‬‬ ‫ימלא ה׳ כל משאלותיו‪.‬‬

‫)ז( עתה‪ ,‬בישועה זו•( ידעתי כי‬
‫ןך?י‪ 1‬י ‪ 5‬י ה‪??1‬זיע זוווה הל^;זיח‪,1‬‬ ‫הוש ‪ r‬ה׳ את דוד משיהו‪ ,‬וכן יענה‬
‫לבקשתו משמי קדשו בגבורות־‬
‫!ן‪ 5‬גהו ?ז^זמי קךע‪ ,1‬ב?בור‪ 1‬ת !?זע‬ ‫הישע הבאות מימץ ה׳‪.‬‬
‫)ח( עמי העולם‪ ,‬מהם בוסהים‬
‫י??ינ‪ : 1‬ח א?ה ברכב ואלה בםו‪9‬ים‪,‬‬ ‫ברכב‪ ,‬מהם בוטחים בסוסים —‬
‫אבל אנחנו בשם ה׳ אלוקינו‬
‫ואנחנו ה^זם־להוה אלסינו נזהיר‪:‬‬ ‫מתפללים כי לו הישועה‪.‬‬
‫ם המה כךעו ונפלו‪ .‬ואנחנו ^קזנו‬ ‫)ם( ולכן המה כורעים ונופלים‪,‬‬
‫ואנחנו קמים ומתגברים על אדבינו‪.‬‬
‫ו?חע‪ 1‬ךד‪ :‬י ?חוה הוגיעה‪ ,‬סמלף‬ ‫)י( ה׳ הושיעה! המלו יעננו ביום‬
‫קראנו אליו‪.‬‬
‫!!גננו ‪ 5‬י‪ 1‬פ־קךאנו‪:‬‬

‫כא‪.‬‬
‫דוד שזכה למלכות‪ ,‬מבקש מה׳ להשמיד את אדכיו‬

‫« למנאח מזמור ?דוד; ב ?חוה‬ ‫)א( המזמור שחבר דוד בשביל‬

‫המנצח במקדש‪.‬‬
‫בעזף ?קיפח־מלף■‪ .‬וביעזועחף פה־‬ ‫)ב( ה׳ בעוזד ישמח דוד המלד‪,‬‬
‫בישועתו — מה יגל מאד!‬
‫על פאד; ג תאות ?ב‪ 1‬נתתח ל‪,1‬‬ ‫)ג( מאוויי לבו אתה נותן לו‪ ,‬מה‬
‫שמבקש במבטא שפתיו‪ ,‬אינד מונע‬
‫ואריזת ^פהיו בל־מנעת כלח‪:‬‬ ‫ממנו לעולם‪.‬‬
‫י כי־חלןיפנו בךכות טוב‪ ,‬ת?זית‬ ‫)ד( את ברכותיו הטובות הקדמת‬
‫לו עוד לפני שבקשן‪ ,‬שמת על‬
‫?חאעו עשרת פז‪ :‬ה ח?ים עאל‬ ‫ראשו עטרת פז כתר־מלכות‪.‬‬
‫)ה( חיים שאל ממר — נתת לו‪,‬‬
‫ממף נתתה לי‪ .‬א‪.‬ךןד ?מים עולם‬ ‫כוננת גם כסא ממלכתו לאורד‬
‫ימים עד עולם‪.‬‬
‫ועד‪ :‬י גדול ?בודו בישוצסןז‪ ,‬הוד‬ ‫)ו( גדול כבודו ע״י ישועתו‪ ,‬הוד‬
‫והדר שמת עליו‪.‬‬
‫והךר ח^וה ?ליו ג י ?י־ח?זיתהו‬ ‫)ז( קבעת אותו לברכה לנצח‪,‬‬
‫שמחת אותו בשמחת אור־פניד ••(‪.‬‬
‫בךכות לעד‪ .‬חחדהו ?קיפחה את־‬
‫נתעדדד — נתגבר‬
‫יורשת — לשון דבור תשרה‪ ,‬מכדתהד — תשים תחדהו — תשמחהו‬

‫הי)ר דור כאשר שלה הת יוהי בר־צנחו למלהיזה‪ ,‬וחמר ״‪ 1‬ו הי א ה מ נ ה שנ מן עתה‬ ‫•( תפיצה‬
‫נתבועה זו שנאה ליוחי וליברחל‪ ,‬ידעתי שחפן ה׳ ני וענני חשחי קדשו כי חשועתס הי א‬
‫תשיעתי״ ‪ —.‬ר ם״י‬
‫••( כפתאיר הליו את פניך זו הי א השייחה הי דולה שתהיה לו — רד״ק‬
 ‫כג‬ ‫תהלים כא כב‬ ‫ליום ראשון‬
‫)ח( וכל זה למה ז בי המלד בוטח‬ ‫‪9‬ןיך; ״ ‪ 5‬י־ס‪19‬לןז ‪51‬שס ‪3‬יל‪,‬ןה‪.‬‬
‫בה׳ וסוסד על העליון שלא‬
‫יתמוטט‪.‬‬ ‫ו‪3‬ססד ?ליוין ‪ 3‬ל־ומ‪ 1‬ט‪ :‬ס ההלןוא‬
‫)ס( לכן מכת ‪T‬ד תשיג את כל‬
‫אויביו‪ ,‬ימיגר ה׳ תשיג את שונא ‪T‬‬ ‫המצא‬ ‫? היגן ד‬ ‫? ? ל ־ז ג ל כי ף‪,‬‬ ‫‪:‬לף‬
‫להשמ‪.PT‬‬
‫)י( שים נא את האויבים בעת‬ ‫?‪ 51‬איל; י ה^ןייוזכי‪ 5 1‬תגור א‪#‬‬
‫זעמו כמו בתנור אש לכלותם‪ ,‬ה׳‬
‫בחרונו יבלעם ותאכלם אש‪.‬‬ ‫ל?ת ‪9‬גיף‪? .‬לוה ‪ 3‬אפו ז‪ 3‬ל?ם‬
‫)יא( תאבד נא ה׳ את םיחת ‪T‬ום‬
‫הל האויבים מהעולם‪ ,‬תאבד אוז‬ ‫ןהאל?ס אש‪ :‬י« ‪ 9‬ךימ‪ 1‬הארץ‬
‫זרעיהם מבני אדג^‬
‫)יב( כי רעו להביא על ‪ T‬רעה‬ ‫הא‪3‬ד‪ ,‬וזךעם ה?‪3‬י אלם‪ :‬י־ ?י ­‬
‫וחשבו מזימות־רשע שלא יכלו‬ ‫נסו עליף דעה‪ ,‬ח?זבו הזמה ‪ 3‬ל־‬
‫לבעען•(‪.‬‬
‫)יג( תעשה אותם לחלוקת שלל‪,‬‬
‫תכונן בקשתו את החעים על‬ ‫ייללו‪ :‬יי לי ה^ויסמו ?ן\לם‪,‬‬
‫טניהם‪.‬‬
‫) ‪ (t‬התרומם נא ה׳ בעוזו על‬ ‫למיהךיף הכונן ?ל־ל‪ 3‬יסם‪:‬יירומה‬
‫הקמים עליר‪ ,‬ואנו נשיר ונומר על‬
‫גבורתו‪.‬‬ ‫?הוה ל?ןןז‪ .‬נ>ןזיךה ינזהלה נבירסל‪:‬‬

‫כב‪.‬‬
‫זועק לה׳ מעטקי עדתו‪ ,‬ובוסח בבוראו שיושיענו‬
‫)א( המזמור שחבר דת־ בשביל‬
‫המנעח במקדש‪ ,‬על כלי־הזמר‬
‫» להנאת ?ל־א!?ת העחר הזמור‬
‫ה סכינה ״אילת־ה שחר״‪.‬‬ ‫לדוד‪ :‬ב אלי אלי למה עזכתני‪.‬‬
‫)ב( א־לי א־לי‪ ,‬למה עזבתני ז‬
‫רחוק אתה מישועתי ואעילו מדברי‬ ‫ךח‪1‬ק הי>«ו?ךני דלרי עאגיזי‪:‬‬
‫שאגתי שאינך שומע לד&‪.‬‬
‫)ג( אליו אני קורא מדי יום ואינו‬ ‫ג אלד‪,‬י א?ןךא י‪ 1‬מם ולא ת?‪3‬ה‪.‬‬
‫עונה‪ ,‬מדי לילה אינני שותק ואתה‬
‫אינו עונה‪.‬‬ ‫ולללה ןלא־דוהןה לי‪ :‬י ואתה‬
‫)ד( והרי אתה קדוש יושב לשמוע‬
‫תהילות ישראל מאז ומקדם‪.‬‬ ‫קד‪>1‬ז‪ ,‬י‪1‬לזב תהל‪1‬ת ?ק!ךאל;‬
‫)ה( ובר בטחו אבותינו‪ ,‬בטחו כר‬
‫והצלת אותם‪.‬‬
‫ה ?ף בסחו אכתינו‪ .‬בהחו ותפלהמו‪:‬‬
‫)י( אליר זעקו בצר להם ונמלטו‪,‬‬ ‫ו אליד ןן‪3‬קו ונהלטו‪;? ,‬ז ?סחו‬
‫בטחו בו ולא בושו בבטחונם‪.‬‬
‫)ז( ואני‪ ,‬חושבים אותי לתולעת‬ ‫ןלא־ב‪ 1‬עו‪ :‬י ואנכי ת‪ 1‬לפת ולא־‬
‫בריסו — בניהם‪ .‬שכב — חלק בפיהריר — במיתרי קשתך‪ .‬אילה השחר — שם נלי‪-‬שיר‬
‫•( אמר זאת כנגד ט ‪.-‬ו ק הרשע שדקר נערוכת נקדשי הקדש כ ויצא דס ואמר בתרג עצמו‬
‫)כנ‪-‬כול( — רש״■‬
‫ליום ראשון‬ ‫תהלים כב‬ ‫כד‬

‫סך§ת ‪ 9‬ךם וגזר עם ג ״ ‪ 9‬ל־‬ ‫ולא איש‪ ,‬נחשב אני לחרפה אצל‬
‫בני אדם ובזוי בתח־ העם‪,‬‬
‫לאי!לעגו לי‪??! ,‬זירו לשפה יגיעו‬ ‫)וו( עד שכל הרואים אותי לועגים‬
‫עלי‪ ,‬פותחים עלי פיהם ומניעים‬
‫לאש‪ :‬ס גל אל־להןה לפלגזהו‪.‬‬ ‫עלי את ראשם באזתות בזיון‪.‬‬
‫)ט( סוב לאדם לגולל את מעזאו‬
‫!?ילהו ‪ 5‬י ח‪5‬ץ בו‪ :‬י כי־אתה‬ ‫אל ה׳ זלפנות אליז‪ ,‬כי אז מפלסהו‬
‫מצרותיו‪ ,‬מצילהו כי חפץ בבוטח בו‪.‬‬
‫צסי ?ןעסן‪ .‬מגהיחי על־שדי א ‪ 9‬י‪:‬‬ ‫)י( הן אתה ה׳ המוציאי מבטן אמי‬
‫כי לולא רחמיד הייתי גווע‪ ,‬אתה‬
‫י« עליף השלכיני מרסם‪? .‬ל‪ 3‬סן‬ ‫הבטחת לי מחיתי ע״י שדי אמי‪.‬‬
‫)יא( עליד הושלכתי מאז צאתי‬
‫אגלי אלי אתה‪ :‬יב אל־־הרחק הל^גי‬ ‫מרחם אמי‪ ,‬עוד ממעי אמי אתה‬
‫א־לי ומקיימי‪.‬‬
‫?י־צךה קרובה‪? .‬י־אין ע‪ 1‬זל‪:‬‬ ‫)יב( ולכן אבקשך; אל תתרחק‬
‫סמני כאשר צרה קרובה ואין עוזר‪.‬‬
‫יג קבבוגי פרים רבים‪ ,‬אבירי בשן‬
‫)יג( כי סבבוני אויבים כמו פרים‬
‫בהרוגי‪ :‬יי פצו עלי פיהם‪ ,‬אך!ה‬ ‫רבים‪ ,‬הדומים לפרי־הבשן השמנים‬
‫והחזקים הקיפוני‪.‬‬
‫‪ b‬רף ושאג‪ :‬״ כמ?ם גקיפכהי‬ ‫) ‪ (t‬והללו פתחו עלי פיהם לסרפני‬
‫כמו הארי הטורף וקוואג‪.‬‬
‫והתפרדו כל־עצמותי‪ ,‬ה!ה לבי‬ ‫)סו( מרוב פחד נמזנתי ונשפכתי‬
‫כמים‪ ,‬התפרדו כל עצמותי‪ ,‬לבי נמס‬
‫כד‪ 1‬נג נמס בתוך העי‪ :‬״ !‪3‬ש כח‪.‬רש‬ ‫בתח־ מעי כמו השעוה בחום האש‪.‬‬
‫)טז( יבש כחרם כחי־לחלחותי‬
‫פהי ול^ליוגי ?ידבק פלקוחי‪ ,‬ולעפל־‬ ‫ולשוני דבקה לחיד מיובש‪ ,‬שמת‬
‫אותי לדכאון־מות‪.‬‬
‫מות ינשפסגי‪ :‬יי בי פבבוני בלבים‪,‬‬ ‫)מ( כי סבבוני כלבים‪ ,‬עדת‬
‫רשעים הקיפוני‪T ,‬י ורגלי כאילו‬
‫עדת פרעים הקיפוגי‪ ,‬כארי !די‬ ‫היו בסי הארי‪.‬‬
‫ובגלי‪ :‬יח אם§ר כל־ע?מ‪1‬תי‪ ,‬המה‬ ‫)יח( אני מספר על כאב עצמותי‬
‫וארבי מסתכלים עלי מתוך שמחה‬
‫!ביטו וךאו־בי‪ :‬ים !סלקו בגדי‬ ‫)יס( אח בנדי כבר מחלקים להם‬
‫לאידי‪.‬‬

‫להם‪ ,‬ועל־לבושי !פילו ג‪ 1‬ךל‪:‬‬ ‫ברעיונם‪ ,‬על מלבושי מפילים כבר‬

‫גורל לחממני בנפלי‪.‬‬
‫ר ואתה ?הוה אל״הרהק‪ ,‬אזלורני‬ ‫)כ( ואתה ה׳ אל תתרחק ממני‪ ,‬הן‬
‫אחה כחי — חזשה לעזרתי‪.‬‬
‫לעזרתי חושה‪ :‬נא הצילה פהךב‬ ‫)כא( הצילה מחרב נפשי‪ ,‬וסיד‬
‫האויבים הדומים לכלב הצילה א)]‬
‫נפשי‪ ,‬פוד־בלב!חידתי‪ « :‬הושיעגי‬ ‫נשמתי‪.‬‬
‫)כב( הושיעני מפי אריה כאשר‬
‫פפי אר!ה‪ .‬ופטרני רפים !נניתגי‪:‬‬ ‫עניתני והצלתני מקרני ראמים‪.‬‬

‫יפצדרד — יסתחו‪ .‬נול — יש לגולל‪ .‬נחי — מוציאי‪ .‬אבירי‪-‬נ שז — סרי בשן חוקים כתרוני —‬
‫סבבוני‪ .‬פצו — מתחו‪ .‬דונג — שעוה‪ .‬מלקוח• — חניכי תשעתני — תשימני תילותי — כחי‪.‬‬
‫כה‬ ‫תהלים כב כג‬ ‫ליום ראעון‬

‫)כג( ובישועתו אם‪6‬ר גודל שפד‬

‫לאהי‪ ,‬ובתוך קהל אהללך‪.‬‬
‫« אס?ךה קזקלף לאחי‪? .‬ת‪ 1‬ך קהל‬
‫)כד( ובה אומר להם ‪ :‬יראי ה׳ —‬ ‫אהללןי‪ ■« :‬לךאי !הןה הללוהו‬
‫הללוהו ! כל זרע יעקב — כבדוהו ‪I‬‬
‫יראו ממנו כל זרע ישראל‪.‬‬ ‫כל־־זרע ^‪ pv‬ב כבדוהו‪ ,‬וגורו הלמנו‬
‫)כה( כי לא בזה ולא מאס בעעקת‬
‫הדל‪ ,‬ולא הסתיר פניו ממנו‪,‬‬
‫כל‪-‬לרע למראל‪ :‬־״ כי לא־כזה‬
‫ובשועו אליו שמע ה׳‪.‬‬ ‫ולא ^!יקץ (צני״ ?גי' ולא־סכהיר‬
‫)כו( מאתך ה׳ הסיבה להללד‬
‫בקהל רב‪ ,‬את הנדרים שנדרתי‬
‫פןיו הלמנו‪ .‬ולעועו אליו ע מע‪:‬‬
‫בעת צרתי אשלם במעמד יראי ה׳‪.‬‬
‫״ מאהך ההלהי לקהל ךב‪ ,‬נךרי‬
‫)כז( יאכלו ענדם וישבעו לעת‬ ‫א^לם גגד לראין‪ « :‬יאכלו ענוים‬
‫גאולתנו‪ ,‬יהללו לה׳ דורשיו —‬
‫יחי לבבכם לעד !‬ ‫ולקולעו‪ ,‬להללו להרה דירעיו‪ .‬להי‬
‫)כה( ואז ייזכרו העמים ברעה‬ ‫לבללם לכד‪ :‬לזכרו ןל^זבו אל־‬
‫שמצאתנו מקודם נוכח גאולתנו‬
‫עכשיו‪ ,‬וישובו אל ה׳ מכל קצווי‬ ‫להרה לל־א?סי־אךץ‪ .‬י וללזתחוו‬
‫הארץ‪ ,‬דשתחוו לםנ ‪ T‬ה׳ כל‬
‫משפחות הגוים‪.‬‬ ‫ללןיןז כל־הללזלחות גולם‪ :‬נם כי‬
‫)כס( הם יראו כי לה׳ המלוכה‬
‫והוא מושל בעמים‪.‬‬ ‫ליהןה ד׳מלוכה‪ ,‬וכ)^ול בגולם‪:‬‬
‫)ל( ועוד יראו ‪ :‬כי לענוים כל סוב‬
‫הארץ והם משתהדם לה׳ בהלל;‬
‫אז יכרעו לפני ה׳ גם כל יורדי‬ ‫ל אכלו וללזמחוו כל־ד?יגי־אךץ‪.‬‬
‫שאול‪ ,‬אך אז זה לא יועיל להם‬
‫ואת נפשם לא יהיה ה׳‪.‬‬ ‫ללןיו לכךעו לל־יוךדי עפר‪ .‬ןג?עו‬
‫)לא( הטוב אשר יעשה ה׳ לזרע‬
‫ישראל עובדיו — יסופר לדור‬ ‫לא הלה‪ :‬ל« זרע לעלדנו‪ .‬ללפר‬
‫אחרוז לשם ה׳ ולשבחו‪.‬‬
‫)לב( יבואו הראשונים דג ‪ T‬ו צדקת‬
‫לארןי לדור‪ :‬לב ללאו ולנידו כךקתו‪,‬‬
‫ה׳ לעם נולד לבאים אחריהם‪ ,‬את‬
‫אשר עשה להם ה׳‪.‬‬ ‫לכם נולד כי ע^ה‪:‬‬
‫כג‪.‬‬ ‫יוס ד‬
‫בוטח כה׳ נם בוזשכה‬
‫« ה לז מ ‪ 1‬ר ל ד ן ד ‪ .‬י ה י ה ל ? ’ ל א א ח ס ר • ‪).‬א( המזמור שהבר דוד‪ :‬אם ה׳‬
‫‪ . -‬ו ‪ :‬י • רועה אותי‪ ,‬בטוחני שלא יחסר לי‬ ‫י‬ ‫‪»:‬‬
‫™ ‪,‬ל‬ ‫» ’ ־»’‬ ‫• מ י י "׳ ו?״■‬
‫מי מנוחות ינהלני וינחני•(‪.‬‬ ‫_________‬
‫ירגיצני — ישכו אותי‪.‬‬ ‫ענות — צעקת דשני — שרמז וסרב‪.‬‬
‫•( מומור !ה א מו דוד ניע ר תרת לוזה נקרא שמו "י ע ר תו ת ״ ? שהיה תנוננ כתרס‪ ,‬ו הרטינו‬
‫ה קנ׳׳ה מטונ של העולם הנא — רש״ י‬
‫ליום רא׳טון‬ ‫תהלים כג כד‬ ‫כו‬

‫יעז‪ 1‬גב‪,‬‬ ‫?י}ח‪ 1‬ת ?גחלגיג י‬ ‫)ג( את נפשי ישיב לסוב דנחני‬
‫בדרכי זדק ומישור למזגן שמו‪.‬‬
‫!גיחןי לפןי‪? 1‬לי־ןךק ל »ןן >ןכי‪: 1‬‬
‫)ד( גם בלכתי בעמק חשכה וצרה‬
‫י גם ?י־אלך ‪ 3‬גיא ן ל ‪ 9‬ות לא־‬ ‫אינני ירא מהרע‪ ,‬כי הלא אתה‬
‫עמדי! שבם־היסורים בו הוכיתי‬
‫איךא ךע ?י־אוןה ?מדי‪^ .‬ןזכקף‬ ‫ומשען־הסדך עליו אני בוסת —‬
‫המה מעודדים אותי שהכל לסובתי‪.‬‬
‫והי>ןו‪?8‬מןד המה ינןזמןי‪ :‬ה‬ ‫)ר‪ (.‬ובטוחני שתערוך עוד לפני‬
‫שלחן־מלכותי נגד צוררי • הרי‬
‫לפני ?זלחן גגד ^ררי‪.‬‬ ‫משחת כבר בשסן־מלוכה את ראשי‪,‬‬
‫וכוסי מלא כל טוב עד לרויה‪.‬‬
‫בעמן לא^ןזי כ‪1‬םי רו‪:‬ה‪ :‬ר אך‬
‫)ו( אבקשך ה׳‪ ,‬אך סוב וחסד‬
‫ט‪1‬ב וחמי זריפיגי ?ל־ז?זי ס‪,‬״י‪,‬‬ ‫ירדפוני וישיגוני כל ימי חיי‪ ,‬ואשב‬
‫כבית ה׳ לאורך ימים‪.‬‬
‫ועליני בבית־‪:‬הןה לארך ‪:‬מים‪:‬‬
‫כד‪.‬‬
‫שכחה של ארץ •שראי וכד הזוכה יעלוה כהר ח׳‬
‫א לדוד מזמ‪1‬ר‪ .‬ליוווה האךץ‬ ‫)א( המזמור שחבר דוד ‪ :‬לה׳ ארץ־‬
‫שראל ומלואה‪ ,‬נם כל ארצות‬
‫ומלואה‪ .‬יובל ף ע בי בה‪ :‬כ ?י־הוא‬ ‫תבל ויושביהן‪.‬‬
‫)ב( כי הוא על ימים יסד את‬
‫‪ 5‬ל־!מים לסךה‪ ,‬ועל־נהרות לכונגה‪:‬‬ ‫הארז ועל נהרות כוננה‪.‬‬

‫> מי־לןנלה בהר־?ו?וה‪ .‬ומי־לקום‬ ‫)נ( וכל יושבי תבל אינם ראוים‬
‫להתקרב לה׳ ; מי כן ראוי לעלות‬
‫?מקום ?ןךע‪ : 1‬י נקי כפלם ובר־‬ ‫להר ד‪ '.‬ומי יקום במקום קדשו ז‬
‫)ד( רק נקי־כפים וטהר־לב‪ ,‬שאינו‬
‫לבב‪ ,‬א ער ל א ־ נ ע א ל ע ן א ג ‪ 9‬ע י‪.‬‬ ‫נשבע לשוא בשם ה׳‪ ,‬שאינו נשבע‬
‫למרמה‪.‬‬
‫ולא נעב? למרמה‪ :‬ה לעא לך?ה‬ ‫זה( ה א ש הזה מקבל ברכה מאת‬
‫ה׳‪ ,‬צדקה חזסד מאלוקי ישעו‪.‬‬
‫מאת לרוה‪ .‬ו?ךקה מ‪ 8‬לסי ?עע‪1‬ג‬
‫וו( אלה שכך מעקויהם — הם הם‬
‫י זה דור דירעיו‪ .‬מנ ק עי ‪9‬גיף ל?קב‬ ‫דורות רורשי ה׳‪ ,‬הם מזרע יעקב‬
‫המבקשים תמש פניך ה׳‪.‬‬
‫מלה‪ :‬ז עאו עערים ךאעי?ם‬ ‫)ז( שאו ׳סערים ראשיכם והתרוממו‬
‫פתחי בית־המקדש שקדושתם‬
‫ןל‪,‬נעאו ‪ 9‬תחי עולם‪ .‬ו‪:‬ב‪ 1‬א קולף‬ ‫לעולם‪ ,‬ויבוא מלך הכבוד השוכן‬
‫בארון־הברית !‬
‫ס?בוד‪ :‬״ מי זה מלף לכבוד‪: .‬ווןה‬ ‫)ח( מי זה מלך הכבוד י — ה׳‬

‫ישובב — ישיב לנ ע ב הקודם גגיא‪ 1 -‬ל « ת — בארץ חושד ד^גת‬

‫‪:‬־צא — נשבע עזוז — עז וחזק‪.‬‬
‫מ‬ ‫תהלים כד כה‬ ‫ליום ראשון‬

‫עזוז וגבור‪ ,‬ה׳ גבור מלחםד‪1.‬‬ ‫‪ m y‬ן}ב‪ 1‬ר לו?וה ?ב‪1‬ר סלחמה‪:‬‬
‫)ם( שזזו שערים רזזשיכם והתרוממו‬ ‫י« קיאו ?יערים ךא^זיכם וקואו‬
‫פתחי בית המקדש‪ ,‬דבוא מלד‬ ‫׳‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪,‬‬ ‫^‪' 1‬‬ ‫׳‬
‫הכבוד !‬ ‫סץב‪ 1‬ד ‪:‬‬ ‫?הסי ע‪1‬לם‪ .‬וןגא‬
‫)י( מי הוא זה מ לו הכבוד ז —‬ ‫י הי הוא !ה הלך פ?ב‪1‬ד‪Hlfl? ,‬‬
‫ה׳ צבאות הוא מלך הכבוד לעולם ‪I‬‬ ‫׳‬ ‫^‬ ‫י‬ ‫’‬ ‫‪,,‬‬
‫?לאות הוא הלך הכבוד הלה‪:‬‬
‫כ ה‪.‬‬
‫פשאת‪-‬נסשו של דוד לזכות באורו ואמתו של הקכ״ה‬
‫)א( לדוד‪ :‬אליך ה׳ נפשי אשא‬ ‫א ^ א‪:‬‬ ‫ג ? ?זי‬ ‫ז הו ה‬ ‫א לי ך‬ ‫? ךו ה‬ ‫«‬
‫ואכווז לד את לבי‪.‬‬
‫)ב( אלוקי ! בד בטחתי ולכן אבקש‬ ‫א ל ־ א בו ע ה‪,‬‬ ‫ה ט ס הי‬ ‫כך‬ ‫א ל סי‬ ‫ב‬
‫שלא אבוש ולא יעלצו אויבי על‬
‫‪UU‬‬ ‫‪UU‬‬ ‫!; ״ ‪u‬‬ ‫א ל ־ ! ע ל צ ו א‪ 1‬ל ב י ? י ‪ :‬ג ג ם ‪ 3‬ל ־ ? ן ד ך‬
‫)‪ (1‬ולא עלי לבד אתפלל‪ ,‬אבקש‬ ‫'• י‬ ‫”‬ ‫י‬ ‫‪1- -‬‬ ‫״‬
‫שכל הקווים לך לא יבושו; רק‬ ‫ל א י כ ? י ו ‪ ,‬י כ ? ז ו ה ב‪ } 1‬ד י ם ך י ק ם ;‬
‫הבוגדים המרוקנים את העניים‬ ‫^‬ ‫‪•T -‬‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬
‫וחומסים אותם ‪ -‬הם יבושו‪.‬‬ ‫ד י י כ י ך י ה י ה ה‪ 1‬ד י ? ל י ‪ ^ .‬ר ח‪ 1‬ת י ר‬
‫)ד( הודיעני ה׳ דרכי הנהגתד‬ ‫״ *‬ ‫י‬ ‫■ וייי‬ ‫‪ :‬ז ד ו ‪! :‬‬
‫בעולם‪ ,‬למדני אורחותיד‪.‬‬ ‫ל ה ך }י ‪ :‬ה ה ך רי ט לי בזי הי ה ך‪ .‬ו ל ה ד ל י‬
‫)ה( הדריכני לדעת אמיתותד‬
‫ולמדני שאדע כי אתה אלוקי‬ ‫קןיןןי‬ ‫כ י ־ א ת ה א ל ך‪,‬י י ^ ן ו י ‪ ,‬א ן ן ן ף‬
‫ישעי •( אשר לד קויתי כל‬ ‫ק׳ •‬ ‫‪1:‬‬ ‫•‪ T‬י‬ ‫‪-‬י ‪t‬‬ ‫׳י‬
‫היום••(‪.‬‬ ‫‪ ,‬ןן * ף ‪ -‬ףןן‪.‬ן‪ ,‬ף‬
‫)ו( זכור לי ה׳ את רחם ‪ T‬והסדיד‪,‬‬ ‫! »‬ ‫י ‪ -‬ד ••• ‪1‬‬ ‫׳‬ ‫׳‪-‬‬ ‫‪T‬‬
‫הז^מעולם אתה מתנהג ב מ ״ ת‬ ‫ו ס ס ן י ך ‪ .‬ל’ ה ע ל ל ם ס ה ה ‪ :‬ז‬

‫)ז( חטאות נעורי ופשעי אל תזכור‪,‬‬ ‫א ל ־ הז כ ר‪ .‬כ ס ה ך ך‬ ‫ו ? ע עי‬ ‫ל עו רי‬

‫זכור לי כראד לחסדיד את מעשי‬ ‫• • י י‬ ‫•‬ ‫• י‬ ‫•‬
‫הסובים‪.‬‬ ‫ל מ ע ן ט ו ל ך ץ הן ה ;‬ ‫ז ל ר ־ לי ־ א ה ה‪.‬‬

‫״ יייי־‬ ‫ע ל ־ כ ן י‪ 1‬ך ה ™‬ ‫ח ט‪ 1‬ב ־ ו י ע ר י ה ר ה ‪.‬‬

‫ו ‪T‬ר ‪ T‬הסאיס בדרד תשובה‪.‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪ :‬י‬ ‫‪▼▼5‬‬
‫^ נ ו י ם )ט( שרש את הענוים במשפט‬ ‫ם ! ך‪ .‬ר ך‬ ‫‪ 3‬ך‪ .‬ך ף‪:‬‬ ‫ס ט אי ם‬
‫התורה וילמדם ללכת בדדכש‪.‬‬
‫ב ה ? ו פ ט ‪ .‬ו י ל ה ד ^ ל ו י ם ד ך כ ‪ : 1‬י ‪ 5‬ל ־ )י( כל ארחות ה׳ רק חסד ואמת‬
‫בהנהגתו עם שומרי בריתו‬
‫ל ג צ ר י ומצוותיו‪.‬‬ ‫א ו ח ו ת ן הו ה ס ה ד נ א ה ת‪.‬‬

‫•( אלוקי ישעי‪ ,‬שיושיעהו מכל ונ ר שימנעהו ללכת נו ר ך האמת‪ ,‬כי אין לי תי אקוה !ולתך‬
‫— אנן עזרא‪.‬‬
‫••( כל היום‪ ,‬הוא העולם הזה שהוא יום לגויים ולילה לישראל — רש»י‪.‬‬
‫ליום ראשו‪:‬‬ ‫תהלים כה כו‬ ‫בח‬

‫;‪:‬ריתו!?דתיוז יי• ?מ‪5‬ן־עזהלך זוווה‪,‬‬ ‫)יא( למען שמך ד‪ /.‬אנא סלח‬

‫לעווני אם כי רב הוא•(‪.‬‬
‫ןםלסות לע‪}1‬י ?י רב־הוא‪ :‬יבסי־‬ ‫)יב( מי זד‪ .‬האיש ירא ה׳ — יעזרהו‬
‫ה׳ ויורנו ללכת בדרך הסוב שבחר‬
‫זה האי^ז לרא לו?וה‪ ,‬יוךנו ?ד‪.‬ךןי‬ ‫בו‪.‬‬
‫ל‪ 5‬חר‪ :‬יג ‪? 1^ 53‬ט‪ 1‬ב תלין‪ ,‬וזךעו‬ ‫)יג( ובהפרדו מהעולם‪ ,‬נפשו תלין‬
‫ותנוח בסוב‪ ,‬ובזכותו זרעו ירשו‬
‫ליר>‪2‬ו א‪.‬ךץ‪ :‬י י סוד לוזוה ליראיו‪.‬‬ ‫סוב הארץ‪.‬‬
‫) ‪ (T‬נם סודות תורת ה׳ יתגלו‬
‫ו‪!3‬רית‪ 1‬לה‪ 1‬ךיעם‪ :‬טי עיני חטיר‬ ‫ליראיו‪ ,‬ויודיעו להם עומק ברית‬
‫תורתו‪.‬‬
‫אל־לו^וה‪ 3 .‬י הוא־יוציא ‪3‬זך^\ת‬ ‫)סו( לכן עיני נשואות אל ה׳ ת ™‬
‫ובסוחני שיוציא את רגלי מהרשת‬
‫^ לי‪ :‬״ ‪ 39‬ה־אלי וחנגי‪ ,‬כי־לחיד‬ ‫שסמנו לי האויבים‪.‬‬
‫)סז( פנד‪ .‬אלי וחנני‪ ,‬אני ‪r r r‬‬
‫ןע‪3‬י א‪ 3‬י‪ :‬יי צר‪ 1‬ת לבלי סךחיבו‪.‬‬ ‫ועני אבל רבים תלוים בי‪.‬‬
‫) ‪ (r‬צרות ומכאובי לבבי התרהבו‪,‬‬
‫ה!‪3‬לצרק‪ 1‬תי ה‪? 1‬יא‪ 3‬י‪ :‬יחךאה ע?לי‬ ‫אבקשך הוציאני והלצני ממצוקותי‬
‫)יה( ראה עניי ועמלי‪ ,‬וסלח לי‬
‫וןצמלי‪ ,‬ו^א לכל־ס‪ 19‬אותי‪ :‬יטראה־‬ ‫בנללם על כל הסאותי‪.‬‬
‫)יט( ראה אויבי כי רבו ושנאת־‬
‫אלבי ?י־ךבו‪ .‬וקינאת חמס ^נאוני;‬ ‫חמם בחנם שנאוני‪.‬‬

‫־ עסךה ב?^?זי והצילני‪ .‬אל־אב‪1‬ש‬ ‫)כ( שמור נפשי וד‪.‬צילני אל אבוש‬

‫כי חסיתי בך‪.‬‬
‫‪ 5‬י־ח‪ 0‬יו‪1‬י בןי‪ :‬נאף‪1‬ם “וי^זר ?ארוני‪,‬‬ ‫)בא( התום והיושר שלי הם אשר‬
‫שמרוני מרעה כי קויתי לך‪.‬‬
‫כי קויסיף‪ 9 « :‬דה אללוים את־־‬ ‫)כב( פדר‪ .‬אלוקים את עם ישראל‬
‫מכל צרותיו‪.‬‬
‫י&ראל מלל צר‪ 1‬תיו‪:‬‬
‫כו‪.‬‬
‫תפילת דוד המונו לעמוד בנסידנוח‬

‫«« לךוד‪ .‬ע?מני ?תוה בי־אני בתמי‬ ‫)א( לדוד שפטני ה' בשפטך את‬
‫הרשעים כי לעומתם אצא זכאי‪,‬‬
‫הל?תי‪ ,‬וביתוה בטחתי לא אמעד‪:‬‬ ‫אני בתומי הלכתי ובה׳ בטחתי‪,‬‬
‫לפיכך לא אמעד‪.‬‬
‫^ בחנני להוה ונסני‪ ,‬צךפה בליוסי‬ ‫)ב( בחנני ה׳ ונסני‪ ,‬צרף כליות■‬
‫ולבי ותמצאני נקי‪.‬‬
‫ו?בי‪ :‬י בי־ססרך לגנד עיני‪.‬‬ ‫)ג( כי חסדך תמיד לנגד עיני‬
‫והתהלכתי בדרך האמת שלד‪.‬‬
‫ןהתהלבתי ב א מ הןזג י לא־י^בתי‬
‫לא אמעד — לא אפול‪.‬‬ ‫מרשת — מהמלכודת ושא — ומחול‬
‫•‪ 1‬כי נאה לוג לסלוח לעון רג — רש‬
‫כט‬ ‫תהלים כו כז‬ ‫ליום ראשון‬

‫)ד( לא ישבתי זנם אנשי שקר‬

‫ואיני בא בקהל חוסאים־בסתר‪.‬‬
‫ןם־קזסי־^ןןא‪ ,‬ו?ם געל‪9‬ים לא‬
‫)ה( שנאתי קהל עושי־רא‪ ,‬ועס‬ ‫ןןב‪ 1‬א‪ :‬ה לגאוני ?ןהל ?)ר?ים‪ .‬ו?ם־‬
‫רשעים אינני יושב ביהד‪.‬‬
‫)ו( אני רוחץ בנקיון כפי ומסובב‬ ‫ר>ןו?ים לא »?זב‪ :‬י ארסץ ‪m‬י^]‬
‫את מובחך ה׳ בהקריבי קרבנות‬
‫בהיכל ה׳‪.‬‬ ‫את־הזבחף לו^וה‪:‬‬ ‫ספי‪,‬‬
‫)ז( להשמיע שם בקול תודה על‬
‫הסדיר ולספר על כל נ‪£‬לאות ‪T‬‬ ‫י ל^ןומס ?ק‪1‬ל ת‪1‬ךה‪ ,‬ולספר ‪ 9‬ל־‬
‫שבעבר ושבעת ‪’ .T‬‬
‫)ה( ה׳ ! אהבתי מעון ביתך ומקום‬
‫ג?לא‪1‬מיןז‪ :‬ח לפוה אפלתי ה!ע‪1‬ן‬
‫משכן כבודד‪.‬‬ ‫סיסף‪ .‬ולק‪1‬ם הל>ןןסן ?בולף‪ :‬טאל־‬
‫)ס( אל תאסוף נפשי מהעולם‬
‫כמות חטאים‪ ,‬אל תקח את חיי‬ ‫‪b p‬ף ?ם־סטאים נל^זי‪ ,‬ו?ם־אן?זי‬
‫כמות שופכי דמים‪.‬‬
‫)י( הללי‪ ,‬ב ‪T‬יהם לבצע מחשבות־‬
‫רשע‪ t ,‬ימינם פלאה שוחד להסות‬
‫דהלים ס;י‪ :‬י אעיר־סידיסם זמה‪.‬‬
‫הדין‪.‬‬ ‫וימיןם מלאה »סד‪ :‬ייו אןי ?וג?וי‬
‫)יא( ואני הולד בתומי — לכן‬
‫פדני וחנני‪.‬‬ ‫אלף‪? .‬ד‪5‬י וח‪}3‬י‪ :‬י־ ר>לי עמלה‬
‫)יב( כי רנלי עומדת בדרך הישר‬
‫ובקהל רב אני מברר לה׳‪.‬‬ ‫?מיש‪1‬ר‪? .‬מקפלים אלרל יהןה;‬
‫כז‪.‬‬
‫בפחמ דוד כה׳ שהוא אודו וישעו‪ ,‬שינן שליו » נ י אויכיו‬
‫)א( לדוד ‪ :‬ה׳ אורי ו ש עי — ממי‬
‫אי ר אז; ה׳ מעון חיי — ממי‬
‫« ללוד‪? ,‬הןה א‪ 1‬רי ו??ו?י ממי‬
‫אפחד ז‬ ‫אילא‪: ,‬הוה מע‪1‬ז־ס!י ממי א?חד‪:‬‬
‫)ב( בהתקרב אלי עשי־רע לאכול‬ ‫ב לקלב עלי מדסים לאלל את־‬
‫את בשרי להמיתני ; בהתקרב אלי‬
‫צוררי ואויבי — המה נכשלו ונפלו‪.‬‬ ‫?שרי‪ ,‬צרי ןאלבי לי פמה כ>ןזלו‬
‫)ג( נם כאשר תחנה עלי סחנד‪,‬‬ ‫ןן?לו‪ :‬י אם־פפנה עלי מפגה לא־‬
‫גדול‪ ,‬לא יירא לבי; נם כאשר‬
‫תקום עלי מלחמה — בואת אני‬
‫בוטח כי ה׳ פעח חיי‪.‬‬
‫«רא ל?י‪ ,‬אם־תקום עלי מלחמה‬
‫)ד( שאלתי האחת מאת ה׳ שאותה‬ ‫?ואת א}י בוסס‪ :‬י אמת שאלמי‬
‫תמיד אבקש‪ :‬שיהא לבי פנוי‬
‫לשבת בבית ה׳ כל ימי חיי‪ ,‬לחוות‬ ‫מאת^הןה אותה א‪3‬קש‪^ ,‬ןז?ףני‬
‫?גית־יהןה ?ל־יסי ס‪.‬יי‪ ,‬לפזות‬
‫נשלפים — העושים במחשד מעשיהם הרעים‪ .‬פדעים — עושי רע‪ .‬וסח — מחשבד‪ .‬רעה‪ .‬בסישור —‬
‫בדרד שר‪.‬‬
 ‫תהלים כז‬

‫לנעם־?ו?וה ו?‪^ 3‬ר לקיללו ‪ :‬י■ ?י‬ ‫שם בנועם ה׳ ולהיראות מדי בוקר‬
‫בהיכלו‪.‬‬
‫???«’ לקזלה לי‪1‬ם ךעה׳ !??נמי‬ ‫)ה( כי בטוחני ש ‪r‬םין אותי‬
‫בסוכת־מקדשו‪ .‬ביום רעה יסתיר‬
‫ל‪^ 3‬ר אהל‪ 1‬לצור זר‪? 1‬זמגי‪:‬יועו^ה‬ ‫אותי בסתר אהלו דרוממני על‬
‫עור־מבטחים‪.‬‬
‫קזליבותי‬ ‫ירום לאעי על‬ ‫)ו( ועתה‪ ,‬כאשר ראשי התרומם‬
‫והתגבר על אויבי אשר סביבותי‪,‬‬
‫ואזלחה לא^לו זלחי הרועה‪.‬‬ ‫זבחתי באהל ה׳ זבחי תרועה‬
‫ותודה‪ ,‬אשירה ואזמרה לה׳‪.‬‬
‫‪^9‬ןיךה ואזללךה לירןה‪ :‬ז >ז ‪ 5‬ע־‬
‫)ז( שמע ה׳ קולי את אשר אקרא‬
‫?הוה ק‪1‬לי אקךא‪ .‬וח‪?3‬י ועג}י‪:‬‬ ‫לסנ ‪ ,T‬ו העי וענני‪.‬‬

‫ח לף אמר ללי ‪3‬יןןעוו פני‪ ,‬את־‬ ‫)ח( למענך ה׳ אמר לבי‪ :‬בקשו‬
‫את פגי ה׳‪ 1‬ואמנם כן אעשה‬
‫פגיף לל‪,‬ןה א‪ ^ 3‬ע‪ :‬ם אל־תלמר‬ ‫ואבקש את סניד ה׳‪.‬‬
‫)ט( אל תסתר פניך ממני אל‬
‫‪?9‬יף הימ‪5‬י אל־תט לאף על‪.‬דף‪,‬‬ ‫עבדך‪ ,‬הן ער‬ ‫את‬ ‫כריע בכעס‬
‫עזרתי‪ ,‬אל תטשני‬ ‫היית‬ ‫עכשיו‬
‫עזךהי הלית ‪8‬ל־המען}י ואל־‬ ‫ואל תעזבני אלוקי ישעי‪.‬‬
‫תעץ‪ 3‬גי אלהי לעזעי‪ :‬ילי־אבי ואמי‬ ‫)י( כי אבי ואמי עזבוני בצאתי‬
‫אותי‪,‬‬ ‫אסף‬ ‫ה׳‬ ‫אך‬ ‫מרשותם‪,‬‬
‫עזבו?י‪ .‬ויהוה לאמ&}י‪ :‬ייי הייתי‬ ‫מקיימני ומחייני‪.‬‬
‫)יא( הורני את דרכך ונחני בדרך‬
‫לר‪.‬ןה רירלף‪ .‬וג תי לארח מיע‪ 1‬ר‬ ‫ישמחו אדבי‬ ‫לא‬ ‫למען‬ ‫הישר‬
‫מצפי־רעתי בכשלוני•(‪.‬‬
‫למען ^‪2‬ז‪ 1‬ךךי‪ :‬יבאל־רנףננ}י ל‪53‬ש‬ ‫)יב( אל תתנני שחיי יהיו כרצון‬
‫צוררי‪ ,‬כי קמו עלי עדי־שקר‬
‫צךי‪ ,‬לי קמו־לי עדי־עי^ןר ויפה‬ ‫ודוברי־חמס ••(‪.‬‬
‫לראות‬ ‫חמסג יי לי?א‬ ‫)יג( כמעט שהע מכלים אותי‬
‫לולא בטחוני ואמונתי לראות בטוב‬
‫לטוב־להוה לארץ סלים‪ :‬יי קוה‬ ‫ה׳ עלי בארץ החיים‪.‬‬
‫) ‪ (T‬קוה אל ה׳‪ ,‬התחזק בדרכיו‬
‫אל־לר‪,‬וה‪ .‬ח‪1‬ק ולאמץ ללף ו?ןוה‬ ‫והוא יאמץ לבך להחזיק מעמד‪ ,‬ואם‬
‫תתמהמה היקוועה — חזור וקוה‬
‫אל‪-‬לחלה‪:‬‬ ‫אל ה׳‪.‬‬

‫ולבקי — לבוא סדי בוקר‪ .‬תם — תכריע‪ .‬שורדי — פצפי רעתי‪ .‬ויפח — דוברי‬

‫הרוצה להתגנר על שונאיו‪ ’ ,‬ו סי ף נענוד ת ה׳ — אנן ע‪ 1‬רא‪.‬‬ ‫•( אחר אחד מהכתי לב‬
‫••( אל תתנני נרצון אויני‪ ,‬תאוותם ורצונם שלא יהיה לי פנאי לענודת האלוקים‪ ,‬אלא שאתעסק‬
‫כל יחי נחלתחות נעחל הגוף — רד״ק‬
‫לא‬ ‫תהלים כח כט‬ ‫ליום ר ‪ s‬שון‬

‫כח‪.‬‬
‫קריאת דוד יה׳ לשפווע קולו להפדע םפון״" הש?ר שאינם סנמיכ ‪:‬פלאות ה׳‬
‫)א( לדוד אליך ה׳ אקרא‪ ,‬אל‬ ‫צן ףי‬ ‫י ו‪ 1‬ו ה א ק ל א‬ ‫א ל י| ד‬ ‫א ליו ד‪,‬‬
‫י»מ‬ ‫לקריאתי אליד‬
‫אליך‪ ,‬באם‬ ‫תשתוק לקריאתי‬
‫תשתוק‬ ‫־‪ .‬״ י‬ ‫‪t :‬‬ ‫י־ ״‪1 •.‬‬ ‫‪*t t‬‬
‫— והרי‬
‫^ ל ^יו ^ ד די ״ “;‪,‬‬ ‫אל־ממר^״ היס?י‪.‬י?ן־מס^ה ס^?י‬
‫)ב( שמע קול תחנוני בשוועי‬ ‫ת?לעיןרגי ?ם״יוךדי ב‪ 1‬ר; נ ?זמע‬
‫אליך ובנשאי ‪ T‬י בתפילה מול‬
‫ריכל קדשו‬ ‫ק‪ 1‬ל תחנוני ?עו?י אליף‪? .‬נ^אי‬
‫)ג( אל תרגילני להיות מעורב‬ ‫ידי אל־ךליר לןך^ף‪ :‬גאל־תהל^זכןי‬
‫עם רשעים ופועלי שקר הדוברים‬
‫שלום עם רעיהם ובאמת רעה‬ ‫? ם־ ך עןי ם ן ‪9‬ם־&עלי און‪ .‬ד?רי‬
‫בלבם‪.‬‬
‫של‪1‬ם ?ם־רעיהם ורעה ?לבבם‪:‬‬
‫)ד( תן לפועלי שקר אלה כפי‬
‫פעלם ורוע מעלליהם‪ ,‬כמעקוה‬ ‫י!^ן־להם ‪ 5‬פןולם והלע מ‪? 5‬ליהם‪.‬‬
‫‪T‬יהם שלם להם‪ ,‬השב להם הגמוי'‬
‫המניע להם‪.‬‬
‫‪5‬פ??ןה ?דיהם סן להם‪ ,‬ה?‪ 5‬ב‬
‫)ה( כי אינם מבינים את פעולות‬ ‫גמולם להם‪ :‬ה ?י לא יבינר אל־‬
‫הי‪ ,‬נפלאותיו ומעשי ידיו‪ ,‬לכן‬ ‫״‬ ‫_‬ ‫׳ ‪.‬‬ ‫^‬
‫יהרסם ה׳ ולא יתן להם להבנות‪.‬‬ ‫ן ךי ך‪,‬‬ ‫? ‪ H lh‬ן א ל ־ ‪ ? 9‬מ ה‬ ‫‪ 9‬ןןלת‬
‫)ו( ברוד ה׳ כי שמע קול תחנוני‬ ‫!סרסם ולא ! » ם‪ :‬י ברוןד להוה‬
‫ועזרני‪.‬‬
‫)ז( ה׳ עוזי ומגיני‪ ,‬בו בטח לבי‬ ‫? ‪*1‬‬ ‫ק ו ל ‪ |0‬ז נ ו נ י ז י ? הן ר‬ ‫?י‬
‫^עא לבי ואני‬ ‫^^מני‬ ‫ןגעןךףגי‪ ,‬ןפןג^יץ‬ ‫י מ ? ? י ב‪ n O ^ 1‬ל ^ י‬

‫)ח( באמרי ‪ ,‬ה׳ עוז לאותם התלוים‬ ‫??י ומעזירי אה‪ 1‬דנו‪ :‬ח יהןה עז ­‬
‫בו וסומכים עליו‪ ,‬הוא מעוז־‬ ‫׳• *‬ ‫•‬ ‫•‬
‫ישועות למשיחו‬ ‫למו‪ ,‬ומעוז לק‪ 1‬ועות מקזיהו הוא‪:‬‬
‫)ס( הושיעה את עמך‪ ,‬וברך את‬
‫נחלתך‪ ,‬רעה אותם ורומם אותם‬
‫ס הוקזיעה את־צ?יף וברף את־‬
‫לעולם ועד‪.‬‬ ‫נחלהף‪ .‬וך?ם ונ^אם עד־העולם‪:‬‬
‫כ‪ 3‬ז‪.‬‬ ‫יום ה‬
‫המזמור על כבוד ה׳ המתנלה בכל העולם ומלואו‬
‫)א( המזמור לדוד תנו כבת­‬ ‫י מזמ‪ 1‬ר לדוד הבו ליהוה‬
‫לה׳ אתם בני האבות השרים‬ ‫•‬ ‫״ י‬ ‫י‬ ‫•י‬ ‫•‬
‫ועז ; האדירים אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬תנו‬ ‫אלים‪ .‬הבו ליהוה כבו־ד‬
‫לה׳ כבוד ועוז■‬ ‫*‬ ‫י‬ ‫־ י‬ ‫_______ י‬
‫דכיר— קודש־הקדשים‪ .‬תמשכני— תרגילני‪ .‬ורעם— ורעה אותם אלים— אבותינו השרים האדירים‬
‫ליוש ראשוז‬ ‫תהלים כם ל‬ ‫לב‬

‫נ הבו ליל‪.‬וה ?ב‪ 1‬ד ^ןומ‪ .1‬ה^זסחוו‬
‫ליהוה ‪ 5‬הךרת־קךש‪ > :‬ק‪ 1‬ל ?לוה‬
‫על־המלם‪ ,‬אל־ה^בוד הך?ים ?הןה‬
‫על־מזם ר?ים‪:‬י קול־להוה ‪^3‬ס‬
‫קול ?הוד‪ 3 .‬הךר‪ :‬י■ ק‪ 1‬ל להוה עג ר‬
‫אךזים‪ .‬ו?ע‪ 3‬ר ?הןה אמ״אחי‬
‫הלבנון‪ :‬ו ולךקידם ‪ 3‬מ‪1‬־?^ל‪,‬‬
‫לבנון וקוךיון ?מ‪ 3 1‬ך ך א הי ם‪:‬‬
‫י קול־להוה הןב ל^בות אקז‪:‬חקול‬
‫יהוח יחיל סדבד‪ ,‬יחיל יהוד‪ .‬סדבר‬
‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬
‫קדקז‪ :‬ם קול ?הוה ?חולל ‪; 8‬לות‬
‫ולוועןף ?עדות‪ .‬וגדדכלו ‪ 3‬לו‬
‫כבוד‪ :‬י ?הוה למבול ?עב‪ ,‬ויקןב‬
‫?הןה סלף לעולם‪ :‬י« ?הןה ן?ז ל‪ 3‬מ‪1‬‬
‫?וןן‪? ,‬הןה ?ברף את־עמו בעלום‪:‬‬
‫)ב( תנו לה׳ הכבוד הראוי לשמו‪,‬‬
‫השתחוו לה׳ בהדרת קודש‪.‬‬
‫)‪ U‬קול ה׳ היה על המים בים־‬
‫סוף‪ ,‬א־ל הכב ‪ T‬הרעים והסעיר‬
‫את הים‪ ,‬כבוד ה׳ נתגלה או על‬
‫מים רבים‪.‬‬
‫)ד( ובעת מתן־ תורה נשמע קול ה׳‬
‫בכה‪ ,‬נשמע קול ה׳ בכל הדרו‪.‬‬
‫)ה( קול ה׳ שבר אז את הארזים‬
‫)העמים האדירים( שבר ה׳ את‬
‫ארזי הלבנון‪.‬‬
‫)ו( הקול הקפת את הארזים בכו‬
‫עגל‪ ,‬הקסת את הררי הלבנון‬
‫והשריון כמו בן־ראמים‪.‬‬
‫)ז( קול ה׳ העב את דברותיו‬
‫בלהבות־אש‪.‬‬
‫)ח( קול ה׳ הרעיד את המדבר‪,‬‬
‫הרעת ה׳ מדבר קדקו הוא סיני‪.‬‬
‫‪• t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬
‫)ט( קול ה׳ יפחת כמו כן לעתת‬
‫את העמים המשולים לאיילות ויסיר‬
‫את כבוד האומות המשולות לעצי־‬
‫היער‪ ,‬ובד‪,‬יכלו שיבנה כולם יאמרו‬
‫לו כבוד ותהילה‪ ,‬יאמרו ‪:‬‬
‫)י( ה׳ ישב על כסא־מלכותו בדור‬
‫המבול כאשר העולם נחרב — נם‬
‫לעתת יקזב על כסא־מלכותו כאשר‬
‫העולם מיושב ומכיר במלכותו‪.‬‬
‫)יא( אבל לעמו ישראל יתן ה׳‬
‫עוז‪ ,‬ה׳ יברך את עמו בשלום‪.‬‬

‫ל י ום ש נ י‬
‫ל‪.‬‬
‫כקשה להשאר כחיים גדי להודות תמיד לח׳‬

‫הבית ל מד‪:‬‬
‫‪-----‬‬
‫עיר־חנכת‬
‫י־\ *‬
‫מזמור‬
‫׳‬
‫ד•מק^^‪ .‬ל״יייי *‬
‫®״בי ייי‬ ‫>א( המימיי‬
‫בעת חנוכת בית‬
‫)ב( אשבחד ה׳ כי רוממתגי ולא ב אדוממף יהןה ‪ 3‬י דליתני‪ .‬ולא־‬
‫■‬ ‫׳‬ ‫'‬ ‫■‬ ‫שמחת אויבי עלי‪.‬‬
‫)ג( ה׳ אלוקי שוועתי אלת ורפאת קומחון ^?‪3‬י לי‪? > :‬הןה ‪8‬להי‪,‬‬
‫>ןזו?תי »ליף וו?ךפאני‪ :‬י ?הןה‬ ‫אותי ע׳׳י סליחת עווני‪.‬‬

‫חרעיס — הושיש‪ .‬לבנון ושריון — שטות הריס‪ ,‬יחיל‪ ,‬יחולל — יםחת‪ .‬ויחשוף — דגלד‪..‬‬
‫ארוסטד — אשבחד‪ .‬דליתני — רוטפתני‪.‬‬
‫לג‬ ‫תהלים ל לא‬ ‫ליום שני‬
‫)ד( ה׳‪ ,‬העלית מן שאול נפשי‬
‫והשארת אותי בחיים לבל ארד‬
‫סןצ?ית ?ןן־>ןזא‪1‬ל נ‪?9‬ןזי‪ ,‬חדהד‬
‫שאול תחתיו ‪J‬‬
‫)ה( זמרו לה׳ חס ‪T‬יו והודו לזכר‬
‫ס;ךךי־בור‪ :‬די‪1‬סרו ?יחןה חסידיו‪.‬‬
‫שמו הקדוש‪.‬‬
‫)ו( כי כעסו רק לרגע‪ ,‬אד‬
‫י ‪5‬י !גע ?אפ‪1‬‬ ‫ור‪ 1.‬דו ?!גי‬
‫בהתרעותו הוא נותן חיים ארוכים ‪:‬‬
‫אם לערב לן האדם בבכי — לבוקר‬
‫ס‪:‬ים ?ךצ‪1‬נו‪ .‬ב?ךב ‪?:‬ין ‪3‬סי‬
‫קם ברינה‪.‬‬
‫)ז( ואני אמרתי בלבי בעת שלוותי‬
‫ולל^ר רנה; ז ןא}י א‪3‬ך‪ 1‬זי לעלוי‪.‬‬
‫שלא אתמוטט לעולם‪.‬‬
‫)ה( אד הדבר ברעוותד ה׳‪ ,‬ברצונד‬
‫‪3‬ל־אמ‪1‬ט לע‪1‬לם‪:‬חלו?וה לךצ‪?1‬ף‬
‫אתה מ ע ^ את גדולתי על בסים‬
‫איתן ; אם אתה מסתיר פניד ממני‬
‫ה^סךתה ?סךרי ל ך‪ .‬הסתךת פגיןז‬
‫— הייתי נבהל‪.‬‬
‫)ם( אל ‪ T‬ה׳ אני קורא‪ ,‬אל ה׳‬
‫הלירני גלהל‪ :‬ם אליך ‪:‬ו‪1‬וה אקןךא‪,‬‬
‫אני מתחנן‪.‬‬
‫)י( מה תועלת ברדת נפשי לבור־‬ ‫ואל־אמי ‪ 8‬סחגן‪:‬י מה־לנע לךסי‬
‫השהת ושובו לעפר — האם העפר‬
‫יודה לד או יג ‪ T‬אמיתד ז — והרי‬ ‫לרךוןי אל עקת‪ .‬חי‪1‬ךף עפר ה‪9:‬יד‬
‫סוב לד להשאירני בחיים‪.‬‬
‫)יא( שמע ה׳ והנני‪ ,‬ה׳ היה עוזר‬ ‫אססף; י* ^;ומע־להוה וחנןי‪ ,‬ללווה‬
‫לי‪.‬‬
‫)יב( ואתה שמעת בקולי והפכת‬ ‫ח‪:‬ה־ן‪15‬ר לי‪ :‬יב הפלת היססדי‬
‫מספדי למחול לי‪ ,‬התרת את השק‬
‫שחגרתי לצער והלבשתני שמחה‪.‬‬ ‫למחול לי‪ ,‬לתחיג ע?ןי וי^אזרד‬
‫)יג( וזה כדי שתמר לד הנפש‬ ‫קולחה ‪ :‬ע למען לזמךף כבוד ןלא‬
‫ללא דומיה והפסק‪ ,‬ה׳ אלוקי —‬
‫לעולם אודד!‬ ‫ללם‪ ,‬להןה אלהי לעולם או‪.‬דןי‪:‬‬
‫לא‪.‬‬
‫ד־ד םכ ? ע סה׳ מ לו • וסאור‪-‬סניס ב׳מ• העול » ת‬
‫)א( המזמור שחבר דוד בשביל‬
‫המנצח במקדש‪.‬‬
‫י ?מ‪53‬ס מזמור לךוד‪ :‬ב לף־להוה‬
‫)ב( בד ה׳ חסיתי ולכן לא אבוש‬
‫לעולם‪ ,‬אם לא בזכותי — הצילני‬
‫חסיחי‪ ,‬אל־אבועה ?עי?ם ?יך?וזןד‬
‫בצדקתד ז‬
‫)ג( הסה אלי אזנד לשמוע בקשתי‬ ‫פ^סןי‪ :‬ג הטה א?י אזגף מקרה‬
‫והצילני מהרה‪ ,‬ה ‪ ,T‬לי לצור־‬
‫מעוז ולמבצר להושיעני‪.‬‬
‫מצילני קלה לי לצור־מעוז לבית‬
‫)ד( כי סלעי ומצודתי אתה היית‪,‬‬ ‫מצודות להו^זיעני‪ :‬י לי־ם??י‬
‫וגם להבא תנחני ותנהלני למען‬
‫כבוד שמד‪.‬‬ ‫ולצולתי אתה‪ .‬ולמען קזמף תנסני‬
‫סירדי — מלרדת‪ .‬להררי — לנדולתי כצע — תועלת‪ .‬למחול — לריקוד‪• .‬תחת — התרת‪.‬‬
‫יחם — ישתוק‪.‬‬
‫ליום שני‬ ‫תהלים לא‬ ‫לד‬

‫והנפלד‪ :‬ה ת‪?1‬יא?י מ‪.‬ך?ןת זו‬ ‫)ה( הוציאני מרשת הזאת אשר‬
‫סמנו לי אויבי‪ ,‬כי אתה מעוזי‪.‬‬
‫טקלנו ?י‪? ,‬י־‪ 8‬תה מעיזי‪ :‬י מ ך ף‬ ‫)ו( ב ‪ T‬ד אסק ‪ T‬רוחי תמיד ב ‪ T‬עי‬
‫שאתה ה׳ א־ל אמת פדית אותי‬
‫‪ 8‬ן קי ד רוסי‪ ,‬פדיונה אווזי לו?ןה‬ ‫מכל צ ח ‪J‬‬
‫‪8‬ל אטת‪ :‬ז שנארני הטטרים ה?לי־‬ ‫)ז( שנאתי את המצפים לישועת‬
‫הבל ושוא של האומות‪ ,‬אני או‬
‫עןא‪ .‬ו‪58‬י ‪8‬ל־?ל‪.‬וה בטסרני‪:‬‬ ‫אל ה׳ אשים בטזזוני‪.‬‬

‫ח א‪3,‬ילה ואבטחה ?ס?ז‪.‬ךף‪ ,‬א?ןר‬ ‫)ח( אגילה ואעומחה בחסדך שאתה‬

‫עושה אתי בראותך את עניי ב ‪T‬עך‬
‫ךאירנ את־עןלי לד?ת ?צרות נט^נוי‪:‬‬ ‫בצרות נפשי‪.‬‬

‫ס ולא הטגךתני ‪!3‬ד־א‪!1‬ב‪ .‬הן?טךת‬ ‫)ס( ולא הסגרת אותי ב ‪ T‬י אויב‪,‬‬
‫והעמדת את רגלי במרחב לההזיק‬
‫נטךחב מ ל י ‪ :‬י קנני לסוה ?י צר‬ ‫מעמד‪.‬‬
‫)י( הנני ה׳ כי צר לי‪ ,‬כהתה מרוב‬
‫?י‪ ,‬ע?ןזעד‪ .‬לכ?ס ?י}י נ?עי ו ל מי;‬ ‫כעסי עיני ונרקבו נפשי ובטני‪.‬‬
‫יא לי כלו ללגון חלי ו מו תי באןחה‪.‬‬ ‫)יא( כי כלו ביגון ימי חיי ושנותי‬
‫באנחה‪ ,‬ובעוונותי מז ל כחי‬
‫ל^ל נ?‪ 5‬ו‪5‬י לסי ועצמי ע ע עו‪:‬‬ ‫ועצמותי נרקבו‪.‬‬
‫יב ?לכל־צךרי הליסי חךפה וללןזלני‬ ‫)יב( הייתי חרפה אצל כל צוררי‬
‫ובמיוחד אצל שכני‪ ,‬מאורעות חיי‬
‫טאד ופסי לט?ךעי׳ י‪ 8‬י בסוץ‬ ‫הטילו פחד על מכירי‪ ,‬רואי בחוץ‬
‫ברחו ממני‪.‬‬
‫ן ךיו ה׳ט?י‪?? :‬זלסולני למת מלב‪,‬‬ ‫)יג( אצל מיודעי נשכחתי כמת‪,‬‬
‫הייתי ככלי ההולך לאבוד ואין‬
‫הלימי ?ללי אלד‪ :‬יי לי ^מלוזי‬ ‫חסז בו‪.‬‬
‫) ‪ (t‬כי שמעתי עצת רבים‬
‫דלת רבים מג‪1‬ר טסליב‪? ,‬סולךם‬ ‫המפח ‪T‬ים אותי מכל צד‪ ,‬בהתיעצם‬
‫יחד עלי במזימותיהם לקחת נפשי‪.‬‬
‫לסד עלי ל?ןסת נל^זי זממו‪:‬טיו‪}8‬י‬ ‫)סו( ואני עליך ה׳ בטחתי‪ ,‬אמרתי‬
‫אלוקי אתה ותוקויעני‪.‬‬
‫עליף לטסוני להוה‪ ,‬אמךיזי אלפי‬ ‫)טז( כל זמני הצרות העובךים‬
‫עלי על פיר הם ובגזרתך‪ ,‬לכן‬
‫אףנה‪:‬טזללךף עסוני‪ ,‬ה?ילגי טלד־‬ ‫אבקשך הצילני מיד אויבי ומרודפי‪.‬‬
‫אולבי וטרךפי ; יז האיךה פגיף ?ל־‬ ‫)יז( האר פניך על עבדך בחשכת‬
‫מצוקתו‪ ,‬הוקזיעני למען חסדך אם‬
‫לא בזכותי‪.‬‬
‫פלדף‪ ,‬הו^זימי לסלדף‪ :‬י״ יסןה‬
‫)יח( ה׳‪ ,‬אל אבוקז אחרי שקראתי‬
‫‪ 8‬ל־‪ 8‬ב‪ 1‬ט ה לי ?ןךאתיף‪! ,‬לטו‬ ‫לד‪ ,‬יבושו הרשעים ישתתקו‬

‫השומריס — המסים‪ .‬הפגרתני — פסרתגי‪ — mnrp .‬כהתה‪ .‬עטהזו — רקבו‪ .‬גרדו— ברחו התרחקו‪.‬‬
‫— ח ‪9‬בו‪.‬‬ ‫נוזוסיס ^ בהתי?ו‪.0‬‬
‫לה‬ ‫תהליס לא לב‬ ‫ליוש ע ני‬
‫ויאלמו למות‪.‬‬ ‫ך^?ים זךמו ?^וא־ול‪ :‬ים תאלקלנה‬
‫)יט( תאלמנה שפתי שקר הדוברות‬
‫על עריק רעה ושקר בגאוה ובוו‪.‬‬ ‫קו?הי ע^ר‪ ,‬הדברות על־צדיק‬
‫)כ( ‪ T‬עתי מה רב שכר סיבר‬
‫אשר צפנת ליראיך בעולם הבא‪,‬‬ ‫ע^ק ?גאןה ובוז‪ :‬כ מה רב טו‪5‬ןז‬
‫ואשר עשית למע! החוסים בר‬
‫בגלוי במעמד בני אדם‪.‬‬ ‫א^ןר־צם?^ ליראיף‪ ,‬פ??ת לח‪?1‬ים‬
‫)כא( בעד אלה אני מתפלל‪ ,‬שגם‬ ‫בך ?גד ?גי אדם; נ« תסתירם‬
‫בעולם הוה תסתירם במחסה וסתר‬
‫פניך נגד חבורות אנשי רשע‬
‫המתקשרים להרע להם‪ ,‬תצפנם‬
‫?סתר פגיך מרכסי איע‪ ,‬ת?‪5‬בם‬
‫בסוכת רחמיר מריב אנשי הלשון‪.‬‬ ‫??זכה מריב ?שנות‪ « :‬ברוך ?הוה‪,‬‬
‫)כב( ברוד ה׳ שהפליא את חסדו‬
‫עלי בהיותי בעיר נצורה‪.‬‬ ‫?י ה?ליא הסדו ?י ??יר מצור‪:‬‬
‫)כג( והן כבר התיאשתי ואמרתי‬ ‫» ואגי אמךתי כח‪5‬זי נגרזהי הלגגד‬
‫בהימלטי בתפוון מהאויב‪ :‬אבדה‬
‫תקותי וכבר נברתי מנגד עיגיד‬ ‫עיגיך‪ ,‬אכן שמכון קול תמנוני‬
‫— אבל באמת שמעת קול תחנוני‬
‫בשועי אליר‪.‬‬ ‫?שוכי אליך‪ :‬־י אהבו את־להוה‬
‫)כד( אהבו את ה׳ כל הס ‪ T‬יו!‬
‫ה׳ סומר את המאמינים בו‬ ‫כל־מםיךיו‪ ,‬אמונים נאר ?הוה‬
‫ובישועתו‪ ,‬וסשלם ™ה־כנגד־‬
‫מ ‪T‬ה בהענישו את המתנהגים‬
‫בגאוה במעשיהם‪.‬‬
‫ומשלם על־!סר כשה גאוה‪:‬־״ חזקו‬
‫)כה( התחזקו ויאנמ ה׳ את לבבכם‬
‫כל המיחלים לה׳‪.‬‬
‫ו!אמץ לבככם׳ כל־סמ!חלים ליהוה‪:‬‬

‫לב‪.‬‬
‫מדבר עי• אושר האיש שה׳ פולה לו ועל הצורר להתוודות תגרד על החםאים‬
‫)א( המזמור שאמר דוד על ‪T‬י‬
‫מתורגמן‪ :‬אשרי האיש אשר ה׳‬
‫א ?דוד משכיל‪8 .‬ש‪.‬רי נשוי־כשע‬
‫נושא וסובל פשעיו ומכסה חטאיו‪.‬‬
‫)ב( אשרי האדם אשר ה׳ לא יחשוב‬
‫כסוי מסאה‪ :‬ב אשרי־אדם לא‬
‫לו את עוונותיו‪ ,‬ובלבד שאין‬ ‫?השב ?דווה ל‪ 1‬עון‪ ,‬ואין ?רוח‪1‬‬
‫ברוחו מחשבת־רמיה לשוב לחטאיו‪.‬‬
‫)ג( כאשר שתקתי בחדלי מהתוודות‬
‫לפניר על פשעי נרקבו עצמותי‬
‫רמ?ה ‪ :‬ג כי־המרשרגי בלו כצמי‪.‬‬
‫אח״כ מרוב אנחות ושאגות כל‬ ‫בשאגתי כל־היום‪ :‬י כי יומם ולילה‬
‫! ■” ; ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫~‬
‫היום בדאגתי מגמולד העת ‪.T‬‬
‫)ד( כי יומם ולילה מכביד עי*י‬

‫עתק — רעה ושקר פרוכסי איש — מחבורות אנשי רשע נגרזתי — נכדתי‪ .‬א‪9‬ן — באמת‬
‫אנ‪2‬תי& — מאמינים‪.‬‬
‫משכיל — אפרו חכמים כל מזמור שנאמר בו ״משכיל״ ע״י תורגמו אסרו )רש״י(‪ .‬גלו — גרקבי‬
‫ליום שני‬ ‫תהלים לב לג‬ ‫לו‬

‫‪?1‬הבי עלי‪.:‬לף׳ גספך לעיי ?סר^גי‬ ‫מורא ‪ ,i t‬מזראגתי לעונש נהפכד‪.‬‬

‫הלהלוחית שבגופי לחורב ויובש־‬
‫‪7‬ןלץ סלה‪ :‬״ סטאהי אודיעף וע‪51‬י‬ ‫ק^‪.‬‬
‫)ה( לפיכד אני מ ‪ T‬י עו תמ ‪T‬‬
‫לא־כסיוני‪ ,‬זןמךרני א‪1‬דה ?לי ?ע‪5‬י‬ ‫חטאתי ואיני מכסה על עוונותי;‬
‫אמרתי סוב לה ‪T‬ו ‪ n‬על הפשעים‪,‬‬
‫ליהוה‪ ,‬ואתה ?עאת ?ון סטאוגי‬ ‫ואמנם נשאת וסלחת לי תמ ‪.T‬‬

‫סלה‪ :‬י על־^את ?תפלל כל־חסיד‬ ‫)ו( על זאת מתפלל א ל ז כל ^ס ‪T‬‬

‫בעת הימצאו אליו ומבקשך‬
‫אליף לעת ה!ן^א‪ .‬רק לעסף ה?ם‬ ‫שהשונאים הדומים לשסף מים‬
‫רבים — אל‪ T‬לא יגיעו‪.‬‬
‫ר?ים אליו לא י^יעו‪ :‬ז אתה סהר‬ ‫)ז( אתה ה׳ סתר ומהסה לי ושומר‬
‫אותי מצורר‪ ,‬ע״י ישועותיר אתה‬
‫לי ?לצר ת?‪.‬ר}י‪ ,‬לני פלט תם‪ 1‬ג‪53‬י‬ ‫מסבב אותי ת ™ ברננות־הצלה‪.‬‬

‫סלה‪ :‬״ אע?ילו ואורו ?ווד־זי‬ ‫)ח( וכך אמרת לי ‪ .‬אשכילך‬

‫ואלמדך ללכת בדרך זו הסובר‪,.‬‬
‫סלו‪ ,‬איעצה עליו ?י}י‪ :‬ס אל־‬ ‫ארמת לך בעיני מה עליך לעשות‪.‬‬
‫)ם( אל תהיו כמו סוס ופרד שאינם‬
‫תהיו ‪5‬םרם ?ס‪.‬ךד אין הלין׳ ?סהג־‬ ‫מבינים וכאשר מקשסים אותם יש‬
‫לבלום פיהם במתג ורסן לבל‬
‫ודסן ןךי‪ 1‬ל‪ 5‬ל‪1‬ם בל קלב אליו‪:‬‬ ‫יקרבו לאיש — אתם כן תבינו‬
‫מוסרי‬
‫י ר?ים ‪8‬כא‪?1‬ים לךעע‪ .‬והבוסס‬ ‫)י( מכאובים רבים באים על‬
‫הרשע‪ ,‬אך הבוסח בה׳ חסד מסובב‬
‫‪3‬יהןה ססי ?ם‪ 31‬בנו‪ :‬ייי ע?לחו‬ ‫אותו‪.‬‬
‫ביהוה ו?ילו צדיקים‪ ,‬וסךנינו כל־‬ ‫)יא( שמחו בה׳ וגילו צדיקים‪,‬‬
‫‪.T‬רנינו בשמחתכם כל ישרי־לב‪.‬‬
‫?ערי־לב‪:‬‬

‫לג‪.‬‬
‫רננת הצדיקים לה׳ עי השנהתו הנפלאה‬

‫י רןנו צדיקים ביהוה‪ ,‬ללערים‬ ‫)א( רננו צדיקים בפני ה׳‪ ,‬כי‬
‫ייישרים נאר‪ .‬להללו‪.‬‬
‫נאןה תהלה ‪ :‬־ הודו ליהוה ‪3‬כנור‪,‬‬ ‫)ב( הודו לה׳ בכנור‪ ,‬בנבל בן‬
‫‪3‬ג‪3‬ל עע‪1‬ר !?לרו־לו ; ג עירו־לו‬ ‫עשר נעימות זמרו לו‪.‬‬
‫)ג( ש ‪ T‬ו לה׳ ש ‪ T‬חדש‪ ,‬הטיבו‬
‫עיר חדע‪ ,‬היקזיבו נגן ‪ 3‬הרועה‪:‬‬ ‫לנגן אליו בתרחנד‪.,‬‬
‫לשדי — הלחלוחית שבי‪ .‬כהרכתי קת — כיובש הקיץ‪ .‬סתר — סנן‪ .‬רני על‪ — 8‬שירי הצלד‪.,‬‬
‫אורך — אלמדך‪ .‬איעצה — ארמוז‪ .‬מתג ורפו — מה ששמים בעי הסום לעני הרכיבה עליו‬
‫לבלוש — לסגור‪.‬‬
‫נאחז — נאד‪ ..‬נבל עשור — ננור בז עשר נעימות‪.‬‬
‫לז‬ ‫תהלים לג‬ ‫ליום שני‬

‫ך נ ר ־יו ?ו ה‪ .‬ן ‪ 5‬ל ־ מז! ?‪ 11‬ה ו )ד( כי ישר דבר ה׳ ונל סעשיו‬ ‫י‬
‫באמונה‪ ,‬ולכן שבחוהו‪.‬‬
‫‪5‬ןןמוןהג ״ ^הב ?ך?ןה וס^פט‪) ,‬ה( ה׳ אוהב נם צדקה וגם משמט‪,‬‬
‫אבל חסדיו גוברים וממלאים את‬
‫ס ס ד י הו ה מ ל א ה ה א ך ץ‪ :‬י ‪ 5‬ך ב ר כל הארז■‪.‬‬
‫)ו( בדבר ה׳ נעשו השמים בהבראם‪,‬‬
‫להרה ש מ! ם ‪? 3‬ע!ו‪ ,‬ו פ ר ו ס פ י ו ‪ 5‬ל ־ וברוה פיו נוצרו כל צבא השמים‪.‬‬
‫)ז( ה׳ מכנס כחומה את סי הים‬ ‫נ מן‬ ‫מי הלם‪,‬‬ ‫‪ 33‬ד‬ ‫? ב א ם‪ :‬ז פג ם‬
‫ומחזיקם במקומם הקבוע‪ ,‬כמו כז‬
‫נותן את התהומות באוצרות הארץ‬ ‫? א ו צ ר ו ת ה ה‪ 1‬מ‪ 1‬ת ‪ :‬״ לי ך או מ ל הו ה‬
‫במעבה האדמה‪.‬‬
‫)ח( יראים מה׳ כל יושבי הארץ‪.‬‬ ‫כ ל־י לז פי‬ ‫ל גו רו‬ ‫ס מגו‬ ‫? ל ־ ה א ר ץ‪.‬‬
‫ממנו מפחדים כל יושבי תבל‪.‬‬
‫)ס( כמו שהוא אומר כן יהיה‪ ,‬כמו‬ ‫ון ‪ 5‬ל ‪ :‬ס ‪ 9‬י הו א א מ ר ולמי‪ ,‬ה ו א ־ צ ן ה‬
‫שהוא סצוה כן יעמוד לעד‪.‬‬
‫)י( ה׳ הפיר עצת נוים וביסל‬ ‫ע צ ת ־ גו ל ם‪,‬‬ ‫ס פי ר‬ ‫ו לזו מ ד‪ :‬י להלה‬
‫מחשבות רשע של העמים‪.‬‬
‫ס לי א מ ס י ב ו ת ע מי ם ‪ :‬י« ? צ ת ל הן ה‬
‫)יא( עצת ה׳ לעולם עומדת‪,‬‬
‫מחשבות לבו מתקיימות לדור ודור‪.‬‬ ‫ל בו ל ד ר‬ ‫תזו מ ד‪ ,‬מס^ןזבות‬ ‫ל עו ל ם‬
‫ןז*ר‪ :‬יב אעורי ה ג ו י א ^ו ר־ ל הו ה )יב( אשרי הנוי אשר ה׳ אלוקיו‪,‬‬
‫אשר העם אשר בחר בו ה׳ להיות‬
‫א ל ה י ו‪ ,‬ה ע ם ב ח ר ל ג ס ל ה ל ו ‪ :‬ינחלהו‪.‬‬
‫י־ מ ע מ ל ם ה בי ט להוה‪ ,‬ך א ה א ת ־ )יג( משמים מביט ה׳ ורואה משם‬
‫את כל בני האדם ומעשיהם‪.‬‬
‫פ ל ־ ב ג י ה א ד ם ‪ :‬יי מ מ כ ו ד ע ב ת ו )‪ (T‬ממכון שבתו במרומים מביט‬
‫ומשגיח על כל יושבי הארץ למטה‪.‬‬
‫ה ע ג י ס‪ .‬א ל ? ל ־ ^ ע בי ה א ר ץ‪ :‬סי ה»?ר‬
‫)סו( ה׳ יצר יהד את לב כל בני‬
‫ל ס ד ל ב ם‪ .‬ה מ פי ן א ל ־ מ ל ־ מ ע עו י ה ם ‪ :‬האדם‪ ,‬ויודע ומבין לכל מעשיהם‪.‬‬
‫״ א י ן ־ ה מ ל ף נ ו ע ע ב ר ב ־ ח ל ל‪ ,‬ג ב ו ר )סז( בלעדי ה׳ אין המלך נושע‬
‫בחיל רב‪ ,‬וגבור לא נ ‪r‬ל בכח רב‪.‬‬
‫ל א ־ ל נ ג ל ב ך ב ־ פ ו ן ‪ :‬יז ^ןז^ר ס ס ו ם )יז( בלעדי ה׳ שקר הסוס להביא‬
‫תשועה‪ ,‬בשטף מרוצתו ובחילו‬
‫ל ה ע ו ע ה ‪ .‬ו ? ל ב חי לו ל א ל מ ל ט ‪ :‬הרב אינו ממלט את רוכבו ממפלה‪.‬‬
‫א ל ־ ל ר איו‪) ,‬יח( הנה עין ה׳ להטיב את‬ ‫להוה‬ ‫י״ הג ה עין‬
‫היראים ממנו והמיחלים לחסדו‪.‬‬
‫ל מ ל ס לי ם ל ס ט ד ו ‪ :‬ים ל ה ? י ל מ מ ו ת )יט( להציל ממות נפשם ולהחיותם‬
‫ילזונם כעת רעבון‪.‬‬
‫נ ‪ ^ 9‬ם‪ .‬ו ? ס י ו ת ם ב ר ע ב ‪ :‬כ נ ? ?זנו‬

‫כחס — מאסף‪ .‬כנד — כחומה‪ .‬ייר»‪ ,‬יגות — יפחדו‪ .‬הניא — מבסל‪ .‬םמנון — מהשמים מקום‬
‫שבתו‪ .‬יפלם — יציל‬
‫ליום שני‬ ‫תהלים לג לד‬ ‫לח‬

‫ס‪ 5‬תה ליל‪.‬וה‪? ,‬זרנו ומןננו הוא‪:‬‬ ‫)כ( ולכן נפשנו מצפה לישה‪ 1‬ת ה׳‪,‬‬
‫’ ״‬ ‫•■‬ ‫״‬ ‫■־ ’‬ ‫כי הוא עזרנו ומגננו‪.‬‬
‫בעם‬
‫כי • ד׳י “‬
‫יעמח• לבבו‪ .‬׳‪1‬‬ ‫‪>-y . 1‬‬‫נא ׳ יכי־ב‬
‫*‪•-‬‬ ‫‪,‬‬
‫)כא( בי בו ישמה לבנו‪ ,‬כי בשם‬
‫לןךע‪ 1‬בטחנו‪ :‬כב ו ס י ־ ס כ ד ף ילוה‬ ‫קי שובסהנו‪.‬‬
‫)כב( כן יהיה הסדך ה׳ עלינו תמ ‪T‬‬
‫עלינו‪ ,‬כאער זסיןנו לף‪:‬‬ ‫כאשר יחלנו וקוינו לך‪.‬‬

‫הככחון כר׳ נושא פרי ותרשיו לא ידעו פהפור‬
‫א ?ךוי בענ‪1‬תו את־ם?מ‪35? 1‬י‬
‫‪8‬בי ‪ 5‬לף ועךעהו ו»לף‪ :‬ב אבךכה‬
‫את^חוה בכל־עת‪ .‬תהיי חחלת‪1‬‬
‫בהי‪ :‬נ ביחוה חחהלל ‪53‬עי‪.‬זעהלעו‬
‫ןננוים ןלעמחו‪ :‬י גדלו ליחוה‬
‫אתי‪ ,‬ונרוממה עמז־!חדו‪ :‬ה דרעיני‬
‫את־לחוה ןצנ?י‪ ,‬ו?לבל־מגור‪1‬תי‬
‫ח?ילניז י חביטו אליו ונהרו‪,‬‬
‫וכגיהש אל־לחפרו‪ :‬ז!ה עני ?ןךא‬
‫ויהוה עמע‪ ,‬ומכל־צרותיר הועיעו‪:‬‬
‫‪W‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪J‬‬
‫ח חנה מיןאף־לחוה סביב ?יראיו‬
‫ולחלןים‪ :‬ם טעמו וךאו הי־טוב‬
‫להוה‪» ,‬ערי הנבר לחסה־ב‪ : 1‬י לראו‬
‫את־לחוה קןדעיו‪ .‬כי־אין מחסור‬
‫?יראיו‪ :‬יא בהירים ך עו וך?בו‪,‬‬
‫לד‪.‬‬
‫)א( מה שחבר דח־ בעת ששינה‬
‫את אופן דבורו ור‪.‬שתטה בפני‬
‫אבימלד מלד פלשתים ולבסוף גירש‬
‫את דוד והלד לו•(‪.‬‬
‫)ב( אברכה את ה׳ מצילי בכל עת‪,‬‬
‫תמ ‪ T‬תהילתו בפי‪.‬‬
‫)ג( נפשי מתפארת בה׳ מגיני‪,‬‬
‫ישמעו ענוים על נפלאות ישועתי‬
‫וישמחו אף הם‪.‬‬
‫)ד( יחד אתי ג^לו וד‪,‬ללו לה׳‪,‬‬
‫נרוממה שמו יחדו!‬
‫)ה( דרשתי את ה׳ בצרתי וענני‪,‬‬
‫ומכל פחדי הצילני‪.‬‬
‫)ו( כל אלה שמתוך צרתם נשאו‬
‫עיניהם למרום — האירו פניהם‬
‫ולא בושו בבסחונם‪.‬‬
‫)ו( הנה זר‪ .‬העני קרא לה׳ בעניו‬
‫‪J‬‬ ‫‪V‬‬ ‫״‬ ‫^‬ ‫וה׳ שמע אליו ומכל צרותיו‬
‫הושיעו‪.‬‬
‫)ח( חונה מלאך ה׳ מסביב ליראיו‬
‫ומחלץ אותם ממצוקתם‪.‬‬
‫)ס( תסעמו את דברי ה׳ ותראו כי‬
‫טוב הוא‪ ,‬אז תכירו כי אשרי הגבר‬
‫החוסה בו‪.‬‬
‫)י( תראו מד‪,‬׳ אתם הקדוקזים ולא‬
‫תדעו מחסור‪ ,‬כי אין מחסור‬
‫ליראיו‪.‬‬
‫)יא( הגבורים הדומים לבפירי‬

‫טשפר — אופן דבורו פנורדתי — פחדים כסירים — אריות רשד — נתריששו‬

‫כהסר נרדף דוד ע ״י שה*ל גרה חפניו ינא אל חכיש )אניגזלך( גזלך גת )פלשתים( והנה נוכרי‬
‫הנשי גת ש»הו דוד אשר להם עם הפלשתים והרג גרגגותיהס‪ ,‬״וי ר א יואד מפני הכיש תלך גת‬
‫וישנה את טעלזו ג עיני ה ס ויתהולל גיד ם״‪ ,‬כך ניצול כרגע מידם נעשותו עצמו כתשתגע לנסוף‬
‫גירשו אכיש ))ארצו )שמואל ה׳ כ״ א(‬
‫לט‬ ‫תהלים לד לה‬
‫אריות נתרוששו ורעבו‪ ,‬ודורשי ה׳‬ ‫ולך?‪ 1‬י זו?וה לא־!ח‪ 9‬רו כל־ט‪ 1‬ב‪:‬‬
‫לא יחסרו כל סוב‪.‬‬
‫)יב( לבו בנים שמעו לדברי‪ ,‬יראת‬
‫ה׳ אלמד אתבם‪.‬‬
‫יב לכו־בדם ^זטעו־לי‪ ,‬לך»ת לל‪.‬וה‬
‫)יג( מי האיש חחסץ בחיים‬
‫האמיתיים‪ ,‬אוהב לראות אצלו‬
‫אל ‪ 9‬ךכם‪ :‬יג ?!י־האיעז החפץ חלים‪,‬‬
‫ימים טובים‪.‬‬
‫)יד( הדרך לכך היא ‪ :‬שמור לשונך‬
‫^הב לטים לךא‪ 1‬ת טוב‪ :‬ייג^ר‬
‫מדבר רע ושמוד נפשו מדבר‬
‫מרמה‪.‬‬
‫ללז‪?1‬ף ‪5‬ךע ו^פחיף הלד‪3‬ר טךמה ‪:‬‬
‫)סו( סור מעשות רע ועשר‪ .‬אד‬
‫טוב‪ ,‬בקש את השלום בקרבתך‬
‫סי סו‪.‬־ מךע וןגעה־ט‪1‬ב‪,‬‬
‫ורדוף אחריו בכל מקום‪.‬‬ ‫על‪1‬ם וךךפהו‪ :‬סי עיני לחוה אל־‬
‫)טז( כי עיני ה׳ לטובד‪ ,‬אל הצדיקים‬
‫ואזניו פתוחות לקבל את שועתם‪.‬‬ ‫צדיקים‪ ,‬ןאלןיו אל־עןעתם; יז ‪ 9‬ני‬
‫)יו( פני ה׳ זועפות בעושי רע‪,‬‬
‫להכרית מר‪.‬עולם את זכרם‪.‬‬ ‫לחוה ?עמי ךע‪ ,‬להלרית מאךץ‬
‫)יח( הצדיקים צועקים ור‪,‬׳ שומע‬ ‫זכךם; יח צןגקר ויהוה ע?ןע‪ ,‬וטכל־‬
‫להם‪ ,‬ומכל צרותם מצילם‪.‬‬
‫)יט( קרוב ה׳ לנשברי לב ואת‬
‫צרותם חצילם‪ :‬ים קרוב להוה‬
‫נדכאי רוה השפלים הוא מושיע‪.‬‬ ‫ל}לןולרי־לב‪ ,‬ואת־דלאי־רוח יולזיע‪:‬‬
‫)כ( הרבה רעות באות על הצדיק‬
‫אד מכולן יצילהו הי‪.‬‬ ‫נ רבות ךעות צדיק‪ ,‬וטללם לצילבר‬
‫)בא( ה׳ שומר כל עצמותיו‪ ,‬אחת‬
‫מר‪.‬ן אינד‪ .‬נשברת ואינד‪ .‬ניזוקה‪.‬‬
‫לחןה‪ :‬כייעמר לל־עצטתיו‪ ,‬אחת‬
‫)כב( הרער‪ .‬עצמה תמית את הרשע‪,‬‬ ‫מסנה לא ן^בךה‪ « :‬תמוחת ך^ע‬
‫ושונאי צדיק נענשים‪.‬‬
‫)בג( פודה ה׳ את נפש עבדיו‬ ‫ךעה‪ ,‬ןע!נאי צדיק לא^מו‪ « :‬פודה‬
‫מצרותיהם ולא יצטרכו להתחרם‬
‫ולהאשים את עצמם על חסותם‬ ‫יחרה גפקז עבדיו‪ ,‬ולא לא^דמו כל־‬
‫‪T‬‬ ‫;‬ ‫‪; V‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪:‬־ ‪T T‬‬ ‫‪V V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫♦‬
‫בה׳‪.‬‬
‫החטים בו‪:‬‬
‫לה‪.‬‬ ‫יום ו‬
‫תפילת דוד לפסלת הרשןדם הסוכבים אותו פכ‪ -‬עכר וסצפים לשכרו‬
‫)א( אשר חבר דוד; עשד‪ ,‬ה׳‬
‫מריבד‪ .‬עם אלה הרבים אתי‪ ,‬הלחם‬
‫א לדןד ריבה יחוה את־יריבי‪ ,‬לחם‬
‫ן ב ( ה ח ? ק ״ ״ ^‪ .‬ש ריו‪ ,‬ש א צ א‬ ‫!?? ה־‬ ‫?!?‪1‬‬ ‫ה חז‪ .‬ק‬ ‫כ‬ ‫א ת־ ל ח מי‪:‬‬
‫™ נגד‬ ‫וקומה בעזרתי‪ :‬נ ןהי ק ח?ית ‪nipi‬‬

‫פגו וצינה — כלי הגנה והרק — שיי ף‬

‫ליום ע ני‬ ‫תהלים לה‬

‫ל?ןראת לךפי‪ ,‬א‪ ta‬ר ?נ?^!זי ץ?יעהו‬ ‫רודפי‪ ,‬אמור לנסשי ; ישועחד אני !‬
‫)ד( יבושו דכלמי מבקשי נפשי‪,‬‬
‫י ו‪.‬געו ך?כלמו הלבק^י ב?עי‪.‬‬ ‫יסוגו אחור ויחפרו החושבים עלי‬
‫רעה‪.‬‬
‫?‪ 6‬גו אח‪1‬ר ן!ה?רו ‪ »h^ 3‬ךעוזי‪:‬‬
‫)ה( יהיו בקש לפני רוח המתפזר‬
‫י‪ .‬זך‪,‬יו סמץ ל‪59‬י־רוח‪ .‬ומלאך ?ו?ןה‬ ‫ייבל עבר‪ ,‬ומלאד ה׳ שחה אותם‬
‫ממעמדם‪.‬‬
‫ד‪ 1‬סה‪ :‬י זהי־דךכם ‪ f h‬ך ו‪q‬לקל^ת‪.‬‬ ‫)ו( יהי דרבם חושך וחלקלקות‪,‬‬
‫שיתחלקו באפילה ומלאך ה׳ ירדוף‬
‫ומלאך ללוד‪ ,‬לךפם‪ :‬ז ?י־סגם‬ ‫אותם‪.‬‬
‫)ז( כי חנם‪ ,‬על לא חמם בכפי‪,‬‬
‫טנןנו־לי ^סת ר^ןזתם‪ ,‬חנם ח?רו‬ ‫טמנו לי מלכשת‪ ,‬חנם חפרו לי‬
‫בור שאפול בו‪.‬‬
‫ל‪??3‬ןזי‪ n :‬חבואהו עואה לא־זלע‪,‬‬ ‫)ח( תבוא על האויב חשכה שלא‬
‫יוכל לדעת ולהיזהר‪ ,‬ור‪,‬רשת אשר‬
‫ןר>ןות‪ 1‬א^ר־טמן רנל‪ 5‬ד‪>5 1‬ןזואה‬ ‫טמן עבורי תלבש אותו ובחשכה‬
‫יפול‪.‬‬
‫לפל‪-‬בה‪ « :‬ן‪? 3‬עי ת?יל ניחוה‪.‬‬ ‫)ס( ונפשי תגיל בה'‪ ,‬תשיש‬
‫תקזיעז ?י^«ועת‪ : 1‬י כל ע?מסי‬ ‫בישועתו במפלת הרשעים‪.‬‬
‫)י( כל עצמותי יקלסוך דאמרו‪.‬‬
‫לאמךנה לחוה מי כמ‪1‬ך‪ ,‬מאיל ע‪ 5‬י‬ ‫ה׳ מי כמוך! כי אתד‪ ,‬מציל עני‬
‫מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו‪.‬‬
‫מחזק ממנו ןעלי וא‪ 3‬י‪1‬ן מגזלו‪:‬‬ ‫)יא( עדי חמס קמו עלי ותבעו‬
‫יי■ לקומון עדי חמם‪ .‬אק!ר לא־‬ ‫ממני מה שלא שעתי ולא הייתי‬
‫חייב להם‪.‬‬
‫לדאתי ל^אלולי‪ :‬ינלעלמולי ךעה‬ ‫)יב( אנשים שהסבתי להם שלמו‬
‫לי רעה‪ ,‬במקום הטובה פעלו להביא‬
‫תחת ט‪1‬בה‪^ ,‬כול לנכקזי ‪ :‬יג ואלי‬ ‫שכול לנפשי‪.‬‬
‫)יג( כאשר היו חולים לבשתי שק‬
‫?‪ 3‬יחי כצום‬ ‫בו!ל‪ 1‬תם לבו^?יי‬ ‫מצער ועניתי בצום נפשי למענם‪,‬‬
‫מי יתן ותשוב עלי מה שהתפללתי‬
‫‪>?3‬ןזי‪ ,‬וחמלתי על־חיקי תקזוב‪:‬‬ ‫עבורם !•(‪.‬‬
‫)ש( בצרתם התהלכתי מיצר שואג‬
‫יי כ‪.‬ר‪ 5‬־‪ 5‬אח לי חתסללתי‪ .‬כאכל־‬ ‫כמו על צרת חבר ואח‪ ,‬כמו אם‬
‫אבילה על בנה הלכתי קשר ושחוח‪.‬‬
‫אם לן‪.‬ךר שחוחי‪ :‬טי וכצלעי שמחו‬
‫)סו( ובשברי אני‪ ,‬הם שמחו ונאספו‬
‫ן‪3‬אםפו‪ 3 .‬אםפו עלי ‪3‬כים ןלא‬ ‫עלי לשוש על צרתי‪ ,‬אפילו אנשים‬
‫הגרים שלא הכרתים נאספו עלי‬
‫לדעתי‪ ,‬לןךעו ולא־ךמו‪ :‬סז כחלכי‬ ‫לראותני בצרתי ‪ ,‬אילו קרעו בשרי‬
‫לא היה זב דם מעוצם עלבוני‪.‬‬
‫כנדן — כקש‪ .‬וחלקלקות — שיתחלקו ויפלו שואה — הושר‪ .‬קריר — חשוך‪ .‬שחות• — הלכתי בראש‬
‫מושפל‪ .‬ובצלע• — בשברי נכיס — חגרים‬
‫•( ו א ס יאוורו ו פו נ איז לת ע ני תי כפפי אלה נ ר ע ת ס‪ ,‬כי כ נ ד ינני ה ס תי‪-‬ייס — ת הי ל תי כ ק הפלל תי‬
‫עלי ת ס‪ ,‬ת פוג קלי — ר פ ״י‬
‫מא‬ ‫תהלים לה לו‬ ‫ליס עני‬

‫)טז( אלה הלועגים לי מתחנםים‬

‫לשונאי הנוהגים להם מעדנים נדי‬
‫לן!גי מע‪1‬ג‪ ,‬חלק עלי ^;יגימ‪: 1‬‬
‫שיחרקו עלי ש ^‪ .‬ם משמחה לא ‪T‬י‪.‬‬
‫)יז( ה׳‪ ,‬נמה ארד אפים יש לד‬
‫יז אדני סמה חך^ה‪ ,‬הקזיבה נ?עי‬
‫בראותד נל זאת וסובל ? השב‬
‫וד‪.‬ציל את נפשי ממעשיהם האפלים‪,‬‬
‫סמאיהם ה‪55‬ירים לחיךתי; יח א‪ 1‬ךף‬
‫הצל את נשמתי מהער ‪r‬ים הדומים‬
‫לאריות‪.‬‬
‫‪ 3‬קהל ךב‪ 3 .‬עם עצום (!‪ 1‬ה?לןז‪:‬‬
‫)יח( אחיד בקד‪.‬ל רב‪ ,‬בקרב עם‬
‫גדול ועצום אהלל לשמד‪.‬‬
‫ים אל־ל^הלחו־לי א?בי ^קר‪ .‬עוגאי‬
‫)ים( אל ישמחו במפלתי האויבים‬
‫המעידים עלי שקר‪ ,‬ושונאי חנם‬
‫ס?ם לקךצו־עלן‪ :‬נ ‪ 3‬י לא על‪1‬ם‬
‫לא יונלו לקרח עלי עיניהם נלעג‪.‬‬ ‫?ד‪ 3‬יו‪ ,‬ןעלר?עי־»ךץ ד‪3‬רי הלךמות‬
‫)נ( ני אינם מדברים שלום‪ ,‬על‬
‫הנדנאים שבארץ חושבים םרמווע‬ ‫?!ןשבון‪ « :‬ולךהיבר עלי ‪9‬יהם‪.‬‬
‫)נא( הם פערו עלי את פיד‪,‬ם‬
‫בשחוק ואמרו‪ :‬הבר‪ .‬נשמח‪ ,‬הבה‬ ‫<ןםרו האח האח ךן!‪ 1‬תה עיננו‪:‬‬
‫נשמח‪ ,‬הנה עינינו רואות בצרתו!‬
‫)נב( ראית ה׳ את צוררי‪ ,‬אל נא‬ ‫« ךאיתה לחוה אל־החר^ד‪ ,‬אדני‬
‫תשתוק להם‪ ,‬ה׳ אל תתרחק ממני‪.‬‬
‫)כג( התעוררד‪ .‬ה׳ וד‪.‬קשה את בית־‬
‫אל־חרסק הלמ?יג ״ העירה והקיצה‬
‫דינר לשפסני מאדבי‪ ,‬ני אתה‬ ‫??ל^פ?זי‪ .‬אלר׳י נאדני לרילי‪:‬‬
‫אלוקי ואדוני לריב את ריבי‪.‬‬
‫)כד( שפטני נצדקתר וישרד ה׳‬ ‫־י ^«‪5‬ס?י כצדקף לחוה אלהי ואל־‬
‫אלוקי‪ ,‬ואל ישמחו אויבי ל ^ י ‪.‬‬
‫)כד‪ (.‬אל יאמרו בלבם‪ :‬שמחה‬
‫לקוםחו־לי‪ :‬ני‪ .‬אל־יאהלרו ‪ 3‬לבם האח‬
‫נפשנו‪ .‬אל יאמרו עלי‪ :‬בלענוד‪.‬ו‬
‫כבר‪.‬‬ ‫נ??זנו‪ ,‬אל־יאסרו ?לענוד‪ .‬ו‪:‬‬
‫)כו( יבושו ויחפרו יחד כל השמחים‬ ‫״!לפיו ו! ח ? רי! חוי ^ ‪ 5‬סי ךפהיי‬
‫על רעתי‪ ,‬ילבשו בושת וכלימד‪.‬‬
‫אלה המתרברבים עלי‪.‬‬ ‫לל?עזו־‪3‬קזת ו?למה המנדילים עלי‪:‬‬
‫)כז( ירונו וישמחו אלר‪ ,‬החפצים‬ ‫« ללנו ןלק!?וחו ח‪ 5‬צי צךקי‪ .‬ףא?לרו‬
‫לראות בד‪.‬גלות צדקי‪ ,‬ויאמרו‬
‫ת ^ ‪ .‬יתגדל כבוד ה׳ החפץ‬ ‫תםיד לנדל לחוה הה‪9‬ץ ^ל‪1‬ם‬
‫בשלום עבדו דוד‪.‬‬
‫)כח( ולשוני תדבר על צדקד‬ ‫ע?דו ‪ :‬נ״ ולעוןי מהנה צדקף‪ 3 .‬ל־‬
‫ותביע כל היום תד‪,‬ילתד‪.‬‬
‫ד‪».‬ום יזל׳זהף‪:‬‬
‫לו‪.‬‬
‫דדשקיפ מר‪.‬כתיכ אחד י ציב ודצדייוימ נהניב מזיו השכמה‬
‫א ל ? ל נ צ ח ל ע ב ד ־ י ח י ה ל ד ך ד ‪ :‬ב } א ם ־ )א( אשר חבר דוד עבד ה׳ כשביל‬
‫המנצח במקדש‪.‬‬ ‫••‬ ‫׳^‬ ‫' ^‬ ‫־ " * * י*‬
‫לפגי מעוג — סוכנים ללעוג תמורת עוגה‪ .‬רנעי — הנדכאים‪ .‬האח חאח — קריאת שפחה‪.‬‬
 ‫תהלים לו לז‬ ‫מב‬

‫לר^ע ‪^3‬ךב ??י‪ .‬אץ־פחד‬ ‫)ב( חשבתי בלבי כי הפ״ע‪ ,‬היינו‬

‫אלסים ?ג‪ 3‬ד עיניו‪3 > :‬י־הו!?יק‬
‫אליי ?עיניו‪ ,‬למ‪1‬יא ע‪ 1‬נו ל^גא ‪:‬‬
‫י ד?‪.‬רי־‪ 9‬יו און וה?ךמה‪ ,‬חדל‬
‫לה^?יל להיטיב‪ :‬ה און ?ךועב על־‬
‫ס^זכבו‪ .‬זה!?‪5‬ב על־ירך לא־טוב‪.‬‬
‫רע לא ימאס‪ :‬י יוןוה בהעמים‬
‫עד־?ןזחקים‪:‬‬ ‫אמונהף‬ ‫חקזדף‪,‬‬
‫?הךרי־אל‪ ,‬מ^זפמיף‬ ‫י‬
‫ף‪ 1‬הום רבה‪ .‬אדם ובהמה ת‪;?1‬זיע‬
‫—‬ ‫^‬ ‫;*•‪T‬‬ ‫‪T T‬‬
‫לחוה; ח מה־;לןר ססדף אלסים‪,‬‬
‫וגני אךם ??ל ?נ?יף ל‪.‬מםיון‪:‬‬
‫״ לחין מי־^ן גיחף‪ .‬ךנחל עךגיף‬
‫ת^?זלןם‪ :‬י ?י־עמף‪,‬הלק‪ 1‬רחלים‪?.‬אוךף‬
‫נךאה־א‪ 1‬ר‪ :‬יא משך חסךף ךךעי]ד‪,‬‬
‫ו?ד?חך לל^זרי־לב‪ :‬יבאל־חבואני‬
‫רגל גאוה‪ ,‬ולד־ךשעים אל־מנלני‪:‬‬
‫ע שם נפלו פעלי און‪ ,‬דחו ולא־‬
‫ן‪ 5‬לו קום‪:‬‬
‫‪r‬ר־הרע‪ ,‬מסית לרשע ואוסר לו‬
‫שלא יהא פחד אלוקים לננד עיניו‪.‬‬
‫)נ( הוא מסית אותו בדברי חלקות‬
‫בעיניו להחסיאו כדי שימצא בו ה­‬
‫את עוונותיו וישנאהו‪.‬‬
‫)ד( והרשע שומע לעצת היצר‪,‬‬
‫ממלא פיו דברי שקר ומרמה‪,‬‬
‫ונמנע מללמוד ומלהשכיל להטיב‬
‫מעשיו‪.‬‬
‫)ה( על משכבו בלילה חושב‬
‫מחשבות און‪ ,‬ובקומו בוחר להחיצב‬
‫על דרד לא טוב ואינו מואס ברע‪.‬‬
‫)ו( בגלל הרשעים הללו — אתה‬
‫ה׳ מסלק חסדיך מהארץ ורק‬
‫בשמים הם נשארים‪ ,‬האמונה בד‬
‫מתרוממת עד גובה שחקים כי‬
‫מסולקת היא מבני אדם‪.‬‬
‫)ז( בדוממות צדקתך תגביה את‬
‫— ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫האיש כהררי עוז ‪ :‬בעומק משפסיד‬
‫תור ‪ T‬ו עד תהום רבה‪ ,‬אד הן את‬
‫האדם הן את הבהמה תושיע ה׳‪.‬‬
‫)ח( אלוקים‪ ,‬מה יקר חסדד שאינו‬
‫מגיע לרשעים‪ ,‬אלא לבני אדם‬
‫החוסים ובוטחים בצל כנפי השכינה‪.‬‬
‫)ט( הם יהגו לרויה מברכת עולמך‪,‬‬
‫אותם אתה משקה מהטוב הצפון‬
‫בנחל עדניד‪.‬‬
‫)י( כי עמד ה׳ מקור החיים‪ ,‬באור‬
‫שכינתך נראה האור האמיתי‪.‬‬
‫)יא( משוך נא חסדך ליודעי שמד‬
‫וצדקתך להולכים ישר בתום לב‪.‬‬
‫)יב( רגל־גאוה לא תבוא עמי‬
‫בסהיצתי ו ‪ T‬דשעים לא תזיז אותי‬
‫ממקומי ומחלקי המיועד אלי‪.‬‬
‫)יג( שם‪ ,‬במקום שהרשעים רוצים‬
‫'‘הזיקני‪ ,‬יפלו פועלי השקר‪ ,‬יהיו‬
‫נ ‪ T‬חים בלי תקומה‪.‬‬

‫לז‪.‬‬
‫אושר אנשי הרשע חולד ועובר‪ ,‬ויקדקת הצדיקים םובטחת‬

‫א לדךד אל־ההסר ??לרעים‪ 8 ,‬ל־‬ ‫)א( לדוד )מוכיח את ישראל( אל‬

‫תתחרה עם אנשי רעה לעשות‬
‫?עשי עולה‪ :‬ב גי גחזיר‬ ‫כמעשיהם‪ ,‬אל תקנא בעושי עוולה‬
‫להיות כמוהם‪.‬‬
‫דשזזע — יצר הרע‪ .‬הררי אל — הרים עזים גבוהים‪ .‬אל ת ני מי — לא תזוז אותי‬
‫תתחר — תתחרה‪ ,‬תתערב כזעיר — כעשב‪.‬‬
‫מג‬ ‫תהלים לז‬ ‫ליום שני‬

‫)ב( כי אלה יכרתו מהרה כמו‬

‫עשב־השרה‪ ,‬וכירק־רשא יבולח‪.‬‬
‫כלחרה ?מלו‪ ,‬וכירק ‪ 1‬י^א זב‪ 1‬לון ‪:‬‬
‫)ג( בטח בה׳ ועשה טוב‪ ,‬ואז‬
‫תשבון בארץ לאורד ימים ותתקיים‬
‫ג ?סח בירוה ועעה־טוב‪ ,‬קזכך‬
‫בזכות אמונתד‪.‬‬
‫)ר( תובל להשיג תענוגים בנושענתר‬
‫ארץ וךעה אמונה‪ :‬י והסענג על־‬
‫על ה׳ שימלא משאלות לבר‪.‬‬ ‫לו?והי וומריזר מ^אלת ל‪ 3‬ך‪ :‬י‪.‬ג‪1‬ל‬
‫)ה( סמור על ה׳ וגלגל עליו בל‬
‫ררכיד וצרביר‪ ,‬בטח עליו והוא‬ ‫על‪-‬להוה דךכף‪ ,‬וכסח עליו והוא‬
‫יעשה הכל למענר‪.‬‬
‫)ו( הוא יוציא לאור צרקו‬ ‫!ןנ^ה‪ :‬י וד‪.‬ו?יא כאור ‪3‬ךקף‪.‬‬
‫ומשפטיד כאור השמש בצהרים‪.‬‬
‫)ז( המתן ליקזועת ה׳ וקור‪ ,‬אליו‪:‬‬ ‫ומקזפשןז כצהךלם‪ :‬ז דום ליהוה‬
‫אל תתחרר‪ ,‬באיש המצליח בררכו‬
‫ועושר‪ ,‬מזימות רשע‪ ,‬לאמר‪ :‬אלר‬ ‫ןההחולל לו‪ .‬אל־ףנהחר כמ?ליס‬
‫אף אני בררכו‪.‬‬
‫)ה( הרפה ירד ועזוב מעשים‬
‫המעוררים עליך אף והימר‪ ,,‬אל‬
‫מזמות‪ :‬״ ס‪.‬רף‬ ‫דךכו‪ .‬כאיש‬
‫תתחרד‪ ,‬עם אלה שאין להם בעולמם‬
‫אלא להרע לזולת‪.‬‬
‫חמה‪ .‬אל־ו‪ 1‬ססר אף־‬ ‫מאף‬
‫)ס( כי הרשעים המצליחים סופם‬
‫שיכרתו‪ ,‬והקווים לה׳ המה ירשו‬
‫להרע; ם כי־מרכים ?כרתון‪ .‬ול!וי‬
‫את הארץ‪.‬‬ ‫לחוה המה זיךשו־ארץ‪ :‬י ועוד מעט‬
‫)י( המתן עוד מעט ותווכח כי‬
‫הרשע איננו‪ ,‬התבונן על מקומו‬ ‫ואין ךשע‪ ,‬והחבוננת על־מקומו‬
‫וכבר איננו כי אבד‪.‬‬
‫)יא( וד‪,‬ענוים הישרים הם ירשו את‬ ‫ואיננו‪ :‬יא וענוים ליךשו־אךץ‪.‬‬
‫הארץ ויתענגו על שלום רב‪.‬‬
‫)יב( אמנם הרשע זומם ואורב‬
‫והרנענגו על־רב שלום; יב ומם‬
‫לצדיק‪ ,‬וחורק עליו שיניו בשנאה‪.‬‬ ‫ךשע לצדיק‪ ,‬וחרק עליו שביו‪:‬‬
‫)יג( ה׳ לועג לו‪ ,‬הוא רואה כי‬
‫יבוא יומו שיקבל גמולו‪.‬‬
‫יג אדני ל^חק־לו‪ ,‬כי־ראה כי־לכא‬
‫)יד( שלפו הרשעים הרבם ודרכו‬ ‫יומו ‪ :‬יי סךב פתחו ךשעים וךךכו‬
‫קשתם ייהפיל את העני והאביון‪,‬‬
‫י'טבוח אנשים ההולכים לתומם‬ ‫קקזתם‪ ,‬למפיל עני וא?י‪1‬ן‪ .‬לטבוס‬
‫בדרך‪.‬‬
‫)טו( אך חרבם של הרשעים תבוא‬ ‫לקזרי־ךרך‪ :‬םיחךבם תבוא בלבם‪.‬‬
‫בלבם וקשתותיהם תישברנה‪.‬‬
‫)טז( טוב המועטים הבאים לעזרת‬ ‫וקשתותם חשבךנה; סז טוב־מעט‬
‫הצדיק ומצליהים יותר מהמון‬
‫רשעים רבים‪.‬‬ ‫לצדיק‪ ,‬מןזמ‪1‬ן ךשעים רבים‪ :‬יז כי‬
‫)יז( כי זרועות הרשעים ותקפם‬
‫יישברו‪ ,‬וסומך צדיקים ד‪,‬׳‪.‬‬ ‫זרועות רשעים תשברנה‪ ,‬וסומך‬

‫יפלו — ייכרתו‪ .‬גול — נלגל‪ ,‬הסל‪ .‬רוס — המתן והתחולל — קוה‬

‫ליום שני‬ ‫תהלים לז‬ ‫מד‬

‫נדיקים ?הוה‪ :‬יח י‪ 1‬דע ?ל‪.‬ןה ?סי‬ ‫)יר( יודע ד‪ '.‬ימניר מעשי‬
‫התמימים נבל ימיהם‪ ,‬ולכן נחלחם‬
‫הסיסם‪ .‬ונןןלתם לע‪ 1‬לם \ןק‪?.‬ה‪:‬‬ ‫לעולם תתקיים‪.‬‬

‫ךעה‪ ,‬ולימי ךעב‪1‬ן‬ ‫י® לאד‪.‬ב>‪2‬זו‬ ‫)יט( לא יבושו בעת רעה ובימי‬
‫רעבון בעולם הם ישבעו‪.‬‬
‫לקולעו‪ :‬כ לי ך^?ים יאלדו ו^?גי‬ ‫)כ( כי הרשעים יאבדו ואויבי הי‬
‫כאור ענן־בוקר הנראה לרגע־קם‬
‫?‪ h‬וה לי?ןר לרים‪ .‬כלו לע^ן ללו‪:‬‬ ‫על הבקעד‪ — ,‬כד יכלו כעשן‬
‫ואינם‪.‬‬
‫כאלוה ךשע ןלא ?עלם‪ .‬ו^דיק‬ ‫)כא( הרשע מה שלווה אינו פורע‪,‬‬
‫וה׳ הזדיק חונן ונותן למלוה‬
‫ח‪ 1‬גן ןנ‪ 1‬סן‪ :‬כב ?י מלךכיו ייך>‪2‬זו‬ ‫העשוק‪.‬‬
‫)כב( כי המבורכים מאת ה׳ ינחלו‬
‫א‪.‬רץ׳ וסקלליו לכרתו‪ « :‬מ?‪ h‬וה‬ ‫את הארץ ואילו המקוללים יברחו‪.‬‬
‫>כנ( ה׳ מכונן ומבסס מצעדי האיש‬
‫ס?ןודי^בר כ‪1‬ננו‪ .‬ןדךכ‪.? 1‬ספץ‪:‬‬ ‫ירא ה׳ ומתרצה אליו בדרכו‪.‬‬
‫)כד( גם כאשר יפול הצדיק‪ ,‬לא‬
‫כי כי־ללל לא‪-‬יוקל‪? ,‬י־לו?וה ם‪ 1‬מף‬ ‫יישאר מוטל בארץ‪ ,‬כי ה׳ סומו‬
‫לד‪ : 1‬כה נער ה?יהי גם־זקגוזי‪ .‬ולא־‬ ‫‪T‬ו‪.‬‬
‫)בה( נער הייתי נם זקנתי ולא‬
‫ראיתי צדיק נעזב לגמרי‪ ,‬אשר‬
‫ךאיתי צייק נעזב ןזךע‪ 1‬מבקן^‪ 5‬־‬ ‫זרעו יהא זקוק לבקש לחם‪.‬‬
‫לסם‪ :‬״ כל־ד‪.‬י‪1‬ם ח‪ 1‬נן ומלוה‪ .‬וזךע‪1‬‬ ‫)כו( אדרבה‪ ,‬הצדיק חונן כל היום‬
‫לעניים ומלווה להם‪ ,‬וזריעת צדקתו‬
‫ללךלה‪ « :‬סור מרע ועשה־טוב‪,‬‬ ‫זאת מביאה לו ברכה‪.‬‬
‫)כז( חן לבר בן אדם לדרד זו‪,‬‬
‫ועוכן לעולם; כי כי לסוה אהב‬ ‫סור מרע ועשה טוב‪ ,‬ותשכון לבטח‬
‫לעולם‪.‬‬
‫סעזפט‪ ,‬ולא־לעזב את־חסיךיו‬ ‫)כח( כי ה׳ אוד‪,‬ב משפם־יושר‬
‫ולכן אינו עוזב את חס ‪T‬יו ולעולם‬
‫לעולם ??ומרו‪ .‬וזרע רעעים ?כךת‪:‬‬ ‫יהיו נשמרים על ‪T‬ו‪ ,‬רק זרע‬
‫הרשעים יהיה נכרת‪.‬‬
‫בט צדיקים ”ר^יי״ארץ‪ .‬ולליכנו לעד‬ ‫)כס( הצדיקים ירשו את הארץ‬
‫וישכנו עליה לעולם‪.‬‬
‫עליה‪ :‬ל ?י־צדיק ‪?.‬הנה חכמה‪.‬‬ ‫)ל( פי צדיק תחילה ילמד ויתבונן‬
‫בחכמת התורה ואחר כד תדבר‬
‫ול?זונו תדלר מ?ופט‪ :‬לא תודת‬ ‫ישונו משפט לאמיתו‪.‬‬
‫)יא( כמו בפיו‪ ,‬כד בלבו רק תורת‬
‫אל היו ללבו‪ .‬לא תמעד א?זךיו‪:‬‬ ‫איוקיו‪ ,‬ולכן לא תמעדנה רגליו‪.‬‬

‫לב צולה ר^ע לצייק‪ .‬וסכ^ע‬ ‫)לב( אמנם צופה חשע בהצלחת‬
‫הצדיק ובקנאתו בו מבקש להמיתו‪.‬‬
‫להמיתו‪ :‬לג להוה לא־ועזכנו כלדו‪,‬‬ ‫)’‘ג( אר ה׳ לא יעזבנו ב ‪T‬י‪ ,‬וגם‬

‫כיקר כרים — כאור על בקעד‪ .‬יוסד — יושלד‬

‫מה‬ ‫תהלים לז לח‬ ‫ליוש ע נ י‬

‫בעת הישםטו לא ירשיע את הצדיק‬

‫ני יצא כאור צדקו‪.‬‬
‫ולא!ר^;זי?נו ?ל<ע?ט‪ : 1‬לי לן‪1‬ה »ל־‬
‫)לד( לכן קוד‪ .‬אל ה׳ ושמור על‬
‫דרכי תורתו‪ ,‬דד‪.‬׳ ירומם אותו‬
‫?לוה ו^יטר דךכ‪ ,1‬ויר‪1‬הלהלף לר^ןזת‬
‫להתנחל בארץ ותראד‪ ,‬במפלת‬
‫הרשעים הנכרתים‪.‬‬
‫ארץ‪? .‬ה?רת ן ע ?י ם )?ראה;‬
‫)לה( ראיתי רשע ע י ת שהשתרש‬
‫כאורה רב־ענפים מצליח‪.‬‬
‫יי־ ראיהי ך>ןןע עריץ וסמעךה‬
‫)לו( ודינה חלף עבר ואיננו‪,‬‬ ‫?אזךח ךן!ןן‪ :‬לי ו‪.‬יעג!ר והנה איגנו‪,‬‬
‫בקשת ‪,T‬ו ולא מצאת ‪,T‬ו‪.‬‬
‫)לז( התבונן ושמור דרכי התמים‪,‬‬ ‫ואבקעהו ולא }?לצא‪ :‬לי ?זמר־תם‬
‫ראד‪ .‬ולמד ממעשה הישר‪ :‬תווכח‬
‫כי איש שלום סופו לטובד‪.,‬‬ ‫‪ 1‬ךאה ?ער‪? ,‬י־אןןרית לאיע עלום‪:‬‬
‫)לח( ואילו הפושעים ‪,T‬יו נשמדים‬
‫יחד‪ ,‬סופם של הרשעים להיות‬
‫לח ו‪?6‬ז?ים נ ^ סיי !הוי‪ .‬אחרית‬
‫נכרתים‬
‫)לס( ותשועת צדיקים תהיה מאת‬
‫רעץים נכוונה‪ :‬לס ו ה עונ ת אדיקים‬
‫ה׳‪ ,‬כי הוא מעוזם ומבטחם בעת‬
‫צרה‪.‬‬
‫הילוה‪ ,‬מעוזם ??ת צךה‪:‬מו!כזרם‬
‫)מ( וד‪,‬׳ עוזרם ומצילם‪ ,‬מצילם מן‬
‫הרשעים ומושיע לצדיקים כי חסו‬
‫ללול ולפרסם‪ ,‬לפלמם מךע?ים‬
‫ובטחו בו‪.‬‬ ‫ןיו^זיעם כי־חסו בו‪:‬‬
‫לח‪.‬‬
‫צע?ס דוד יד׳ םןם?י יסודי נפשו ונו‪6‬ו כייחלו לתעיישתו‬
‫)א( המזמור שחבר דוד להזכיר‬
‫את הצרות לפני ה׳‪.‬‬
‫« מזמור לדוד להזביר‪ :‬ב ללןה‬
‫)ב( ה׳‪ ,‬אל תענשני בקצפו ואל‬
‫תיסרני בחמתך‪.‬‬
‫תוכיחני‪ .‬ובםמהף‬ ‫אל־בקןזפך‬
‫)ג( כי ‪ ’r n‬ועמד ירדו בקרני‪,‬‬
‫מנת ‪ i t‬ירדד‪ ,‬עלי‪.‬‬
‫ו;נ?כרני‪ :‬י ?י־האיף נחתו בי‪,‬‬
‫)ד( אין מקום שלם בבשרי‪ ,‬כולו‬
‫נפגע בזעמד עלי‪ ,‬אין שלמות‬
‫ותנסת עלי?דף‪ :‬י אין־מתם ‪ 3‬בערי‬
‫בעצמותי בגלל חטאתי‪.‬‬ ‫מפני זעהף‪ ,‬אין־עלום נעצמי מפגי‬
‫)ה( כי טובע אני במי עוונותי‬
‫הרבים העוברים על ראשי‪ ,‬הם‬
‫גדולים מנשוא וכמשא כבד‬
‫חסאהי ‪ :‬ה ?י עונתי עברו ראעי‪,‬‬
‫מכב ‪T‬ים עלי‪.‬‬
‫)ו( הרקיבו ונמקו פצעי‪ ,‬וכל זה‬
‫כמעא כ בי לכ?דו ממני‪ :‬יהבאיעו‬
‫בגלל אולתי שלא שמרתי ררד ה׳‪.‬‬
‫)ז( אחזתני עוית‪ ,‬קומתי כאילו‬
‫נמקו סבולרגי‪ .‬מפני או?תי‪ :‬י נןצויתי‬
‫שהה עד מאד מ ח ב תחלואי‪ ,‬כל‬
‫היום אני מתהלך עצוב והשוד‪.‬‬
‫עלתי עד־מאד‪ ,‬כל־היום קדר‬
‫ופתקרה — משתרש‪.‬‬
‫נחתו — ירדו ייד — מנת ידך טתס — תמימות‪ ,‬שלימות‪ .‬נסקו — נמסו‪ .‬נעויתי — אחזתני עודת‬
‫ל־וש ע ני‬ ‫תחלים לח‬ ‫מו‬

‫הלל‪^1‬י‪ :‬ת ?י־ססלי מלאו }קלה‪,‬‬ ‫)ח( כי כליותי מלאות הדגשה שאני‬
‫קל ומבוזה ואין מקום שלם בבשרי‬
‫ןאץ להם ?לערי‪ :‬ס }פוגרני‬ ‫כי בולי נגוע‪.‬‬
‫)ט( פג כחי ונדכא אני עד מאד‪,‬‬
‫‪?1‬ךסיתי עד מאד‪ .‬עא}י‪ 1‬י מנהמת‬ ‫שאגתי מהמית לבי‪.‬‬

‫??י‪ :‬י אד?י }}דף לל־תאוהי‪.‬‬ ‫)י( ה׳‪ ,‬אתה יודע כל מאווי וצרכי‪,‬‬
‫אנחתי לא נסתרה ממד‪.‬‬
‫ואגחתי ה!מןו לא־נלתרה‪ :‬יא ?לי‬ ‫)יא( לבי מוקף יגון‪ ,‬כחי עזבני‬
‫ואור עיני גם הוא אין אתי כי כהו‬
‫לחךחר עזבני ?חי‪ .‬ואור־עיני גם־‬ ‫מחולשה‪.‬‬

‫הם אין אחי‪ :‬יב ז^הני ורעי ^ ג ד‬ ‫)יב( הנראים לאוהבים ורעים‬
‫עומדים נגד נגעי ומכאובי ואינם‬
‫}}עי!עמדו‪ ,‬וקרובי לךחק עמדו‪:‬‬ ‫עוזרים לי‪ ,‬גם הנראים לקרובים‬
‫עומדים מרחוק‪.‬‬
‫ע דנ ק עו מבקעי נלעי ודךעי‬ ‫)יג( מבקשי נפשי שמו לי מוקשים‬
‫ללכדני‪ ,‬ודורשי רעתי דברו עלי‬
‫ךעחי דלרו הוות‪ .‬ומךמות ?ל ­‬ ‫שקד‪ .‬בלבם חושבים תמ ‪ T‬עלי‬
‫מרמה וכחש‪.‬‬
‫היום !חגו‪ :‬יי וא}י ?תרע לא‬ ‫) ‪ (r‬ואני עושה עצמי כחרש שלא‬
‫שוסע חרפתי וכאלם שלא פותח‬
‫אעמע‪ .‬ולאלם לא ?לתח־פיו‪:‬‬ ‫סד‪ .‬להשיב על עלבוני‪.‬‬
‫״ ואהי לאי ע א ער לא־עמע‪,‬‬ ‫)סו( הייתי כאיש שלא שומע ואין‬
‫בפח הוכחד‪ .‬על צדקתו‪.‬‬
‫ןאין לפיו תולחות‪ :‬״ לי־לך !חוה‬ ‫)טז( כי לך ה׳ אני מייחל‪ ,‬כי אתה‬
‫הי אלוקי תענני ותושיעני‪.‬‬
‫הוחלתי‪ ,‬אתה תע‪3‬ה אדני אלהי‪:‬‬
‫)יז( אמרתי בלכי■ בדאותם מפלתי‬
‫י? לי־אמךתי פך?עמחו‪-‬לי‪ .‬למוט‬ ‫היו שמחים לאידי‪ ,‬ובמוט רגלי היו‬
‫מגדילים פ ‪,T‬ם לומר‪ .‬היכן תשועתו?‬
‫רללי עלי הלדילו‪ :‬י״ כי־־אגי לללע‬ ‫לכן איני מתוכח אתם‪.‬‬
‫)יח( רגיל אני בצרות ומוכן לשבר‪,‬‬
‫נכון‪ ,‬ומלאולי נלרי תמיד‪ :‬ים לי־‬ ‫מכאובי מוכנים תמש לפגוע בי‪.‬‬
‫)ים( כי לני מגש ומזכיר לי‬
‫עו}י אגיד‪ ,‬אדאג מחטאתי‪ :‬כ ןא!בי‬ ‫עוונותי ולכן אני דואג ת ™‬
‫מתוצאות חטאתי‪.‬‬
‫‪!0‬ים עעמו‪ .‬ורבו עגאי עקר‪:‬‬ ‫)כ( ולעומתי — אויבי מתעצמים‬
‫ומתחזקים בחיים טובים‪ ,‬שונאי רבו‬
‫ולעלמי ךעה תחת טובה‪? ,‬עלנוגי‬ ‫וגדלו בשקר‪.‬‬
‫)כא( הם משלמים לי רעה סחת‬
‫תחת ךך‪ 5‬י־טוב‪ « :‬אל־תעזבגי‬ ‫טובה‪ ,‬שומנים ושונאים אותי תחת‬
‫היותי רץ לטובד‪ ,‬לתורד‪ ,‬ולמצוות‪.‬‬
‫?הוה‪ ,‬אלהי אל־תךסק ממגי‪:‬‬ ‫)כב( אל תעזבני ה׳‪ ,‬אלוקי אל‬
‫תתרחק ממני‪.‬‬

‫כפלי — טחשבותי‪ .‬נסונותי — פג כחי‪ .‬סחרחד — מוקף יגון‪ .‬לצלע — לשכר‪ ,‬קצרות‪.‬‬
‫מז‬ ‫תחלים לח לט‬ ‫ליום שני‬

‫)כג( חושה לבוא לעזרתי ה׳ אתה‬

‫ת שו ע תי י‬
‫השועוןי‪:‬‬
‫’‬ ‫ד ‪.‬‬
‫לעזרתי׳ ‪.‬אדני‬
‫‪ f‬ד‪ .‬׳‬
‫חושה‬
‫׳‬
‫«‬

‫לט‪.‬‬
‫מהבל יסוריו באהבה ודופס‪ ,‬אד סתור אש הכאב זו>מ לה׳‬
‫)א( המזסור שהבר דוד בשביל‬ ‫« להנעס ?ידותון טזמ‪ 1‬ר ?דוד;‬
‫המנעח במקדש על כלי‪-‬השיר‬
‫״ ‪T‬וחוז״‪.‬‬ ‫ב אמךתי א^ןזטךה ךך‪3‬י מחט‪ 1‬א‬
‫)ב( אמרתי בלבי אשמור דרכי‬
‫לבלי לחטוא בלשוני ולא להרהר‬ ‫ללשוגי‪ ,‬א>ן;טךה־??י הסם‪1‬ם ?זלד‬
‫על ם ‪ T‬ת הדין‪ :‬אמרתי אשמור‬
‫מחסום לסי אפילו בעוד רשע‬
‫לנגדי ומיצר לי‪.‬‬ ‫ך^ןיע ל «די‪ > :‬ג^לטתי דוהל;ה‪,‬‬
‫)ג( נאלמתי דומיה‪ ,‬שתקתי‬
‫ונמנעתי אפילו מלדבר דברי תורה‬ ‫המריתי טט‪1‬ב‪ ,‬וכאלי געלרזיס ם־‬
‫מרוב פחד‪ ,‬ומתוך כך כאבי החריף‬ ‫ללי לקולי בסגילי הלער־אש‪.‬‬
‫עוד יותר‪.‬‬
‫)ד( אך בשתקי חם לבי בקרבי‪,‬‬
‫ובהגיגי לבבי כמו אש בוערת מכאב‬ ‫ד‪3‬ךף‪1‬י ללש‪}1‬י‪ :‬י‪ .‬ה‪ 1‬דיעני ץתוה‬
‫עד שנאלצתי לשוב לדבר בלשוני ;‬
‫)ה( הודיעני ה׳ מתי יבוא הקץ‬ ‫ק?י רפדת יפי מה־היא‪ ,‬אדעה‬
‫לצרותי‪ ,‬הודיעני אורך ימי־יסורי‬
‫ואדע מתי תחדל צרתי ממני‪.‬‬ ‫פה־חדל ^}י‪ :‬ול״נה טפח‪ 1‬ת נתתה‬
‫)ו( הנה קצובים הם ימי חיים כדבר‬ ‫‪:‬מי‪ ,‬ןסלדי ל‪ 8‬ץ ג?‪.‬ךף‪ .‬אף־לל־הלל‬
‫הנמדד בטפחים‪ ,‬שנות זקנתי כאין‬
‫ואפס נגדך ה׳‪ ,‬הכל הבל‪ ,‬כל חיי‬
‫האדם ומצבו ‪ Tan‬הבל הסה‪.‬‬
‫לל־אךם ‪5‬צב פלה‪ :‬י או־לעלם‬
‫)ז( אך בחשכה וצלמות מתהלכים‬
‫אנשי^ אך הבל כל המייתם‬
‫?תסלף־איש‪ ,‬אף־הלל‪:‬ן;ןמיון‪?? .‬לר‬
‫ומאודיהם‪ ,‬האיש צובר הון ואעו‬ ‫ולא־ע־ע פי־^טפם‪ :‬ח ועתה פה־‬
‫יודע מי אוספו אחריו‪.‬‬
‫)ח( הנה כי כן‪ ,‬מה עלי לקוות‬ ‫קויתי אדני‪ ,‬תוחלתי לף היא‪:‬‬
‫ממך ה׳‪ ,‬ומה תוחלתי לך ז‬
‫)ט( — ךק זה שתצילני מפשעי‪,‬‬ ‫״ פלל־לשעי כ‪.‬ציל?י‪ ,‬סך§ח נבל‬
‫אל תתן שהנבל יחךפני‪.‬‬
‫)י( נאלמתי ואין לי פתחון פה‪ ,‬כי‬ ‫‪ 8‬ל־תקיימ?י‪:‬י גאלמתי לא אנ״תח־‬
‫אתה ה׳ עשית לי את כל הצרות‬
‫יותר מכל האומות‪.‬‬ ‫לי‪ ,‬לי אתה עשית‪ :‬ייי הסר פעלי‬
‫)יא( אבקשך שתסיר מעלי מעך‪,‬‬ ‫ן?עף‪ ,‬מתגרת ‪ :‬ו ו ‪ 8‬ןי בליתי‪:‬‬
‫ממורא־מכותיך כבר כליתי ואבדתי‪.‬‬
‫)יב( יסרת את האיש בתוכחות‬ ‫יב לת‪1‬כח‪ 1‬ת על־עון ‪:‬סךת איע‬
‫בגלל עוונותיו‪ ,‬וד‪.‬רקבת את חמדת‬
‫גופו כעש המכלה את הבגד —‬ ‫יתפס לעש המוד‪ ,1‬אף הלל לל־‬
‫טחפום — סגור‪ .‬מ ח ז ת — סדודים נספח‪ .‬וחלדי — זקנתי‪ .‬כצלם — בחשכד‪ .,‬םתגדת ידך — מסורא‬
‫מכתך‪ .‬ותסם — הרקבת‪ .‬נ ע ש — תולעת‪ ,‬הסכלה בגדים‪ .‬ח ס דו — גופו‪.‬‬
‫ליוס ע ני‬ ‫תהלים לם מ‬ ‫מח‬

‫רנ?להי ^הןה‪.‬‬ ‫אדם סלה‪ :‬ע‬ ‫<זדי‪ ,‬אד הבל בני אדם !‬
‫)יג( שמעה תפילתי ה׳ ושועתי‬
‫ןעןעהי ס‪8‬זינה ‪ ,‬אל־ד?יערגי אל־‬ ‫האזינה‪ ,‬אל דפעתי אל תחרש כי‬
‫גר אני לסנ ‪ T‬בארז‪ ,‬ואם אני‬
‫מחב^ז‪? ,‬י גר אגהי ?מף‪ ,‬ת‪ ^ 1‬ב‬ ‫תושב בה הרי זה מזר אבדתי•(‪.‬‬

‫‪ 5‬כל־אב‪ 1‬תי‪ :‬יי העעמו‪? 5‬יו‪ 8‬גלי?ה‪.‬‬ ‫) ‪ (T‬הרף ממני ולא תוסיף ליסרני‪,‬‬
‫ואתהזק בסרם אלד מהעולם‬
‫‪ 3‬סךם א לו ו»יג?י‪:‬‬ ‫ואמני‪.‬‬

‫מ‪.‬‬
‫תקותח של כנסת ישראל פרית התורה ואועזר הבפוזון‬
‫יי לסגאס ^ךוד ?לזמור‪ :‬ב ?ןויה קוייזי‬ ‫)א( המזמור שחבר דוד בשביל‬
‫המנעח במקדש‪.‬‬
‫יו?וה‪ ,‬ו?ט אלי וז?זמצ ^וער‪ 1‬י‪:‬‬ ‫)ב( אומרת כנסת־ישראל‪ :‬קוד‪,‬‬
‫קויתי לה׳ בד‪.‬יותי במצרים‪ ,‬ור‪.‬סד‪,‬‬
‫> ו??ל}י םב‪ 1‬ר ^א‪1‬ן ם?יט סזנן‪,‬‬ ‫אלי את אזנו ושמע שועתי‪.‬‬
‫)ג( וד‪,‬עלה אותי מבור־הגלות‬
‫ו;קןם על־סלע ת ל י כ‪ 1‬נן א^וךי‪:‬‬ ‫השואן ומסים מצולת הים בד‪,‬‬
‫שקעתי‪ ,‬וד‪,‬קים על סלע־מבטחים‬
‫י נ!?ןן ‪ 53‬י ^!זיר חדש הל‪%‬ה‬ ‫את רגלי וכונן שם את צעדי‪.‬‬
‫)ד( ונתן בפי שיר חדקז‪ ,‬שירת‬
‫הים שד‪,‬יא תהילד‪ ,‬לאלוקינו —‬
‫לאלסינו‪ .‬לראו ר‪9‬ים וליךאי וללסחו‬ ‫יראו זאת רבים ויתבוננו‪ ,‬יפחדו‬
‫ממנו דבטחו בו‪.‬‬
‫‪3‬יו?ןהג " »?זרי״תגר א?ןר־שם‬ ‫)ה( אשרי הגבר העושה את ה׳‬
‫לו?ןה הללטח‪ .1‬ולא־פןה אל־ךהגים‬ ‫למבסחו ואמו פונד‪ ,‬לבטוח בנאים‬
‫הסרים מדרד היעזר וד‪,‬ולכים אחדי‬
‫ושסי לזב‪ :‬ו רב‪ 1‬ת עקזית אתה‬ ‫ד‪,‬כז ‪3‬‬
‫)ו( הן רבות עשית אתד‪ ,‬ה׳ אלוקי‬
‫לאבותינו; נפלאות ‪ T‬ומחשבות ‪T‬‬
‫להןה אלהי‪?? .‬לאסיף והחשלסיף‬ ‫הטובות אלמי — את לדמות אליר‬
‫א?ינו‪ .‬אין עלף אליף אגידה‬ ‫כל מלד מטיב אחר ; להגיד ולדבר‬
‫על כד אי אפעור כי עצמו מספר‪.‬‬
‫ואד־‪3‬ךה‪ .‬ע?מו ט‪ 95‬ר‪ :‬י ן‪ 3‬ח י ת ה ה‬ ‫)ז( זבח ומנחה לא חפצו^ כי אין‬
‫זד‪ ,‬העיקר להביא קרבנות אלא‬
‫לא־חפץת‪ .‬אזבלם ?רית לי‪ .‬עולה‬ ‫לשמוע לקולד באזנינו שפתחת‬
‫לנו‪ ,‬לא בקשתנו עולד‪ ,‬וחפאו ‪J‬‬
‫וןןטאה לא ^אלת; ‪ n‬אז אמךסי‬ ‫)ח( אז בעת מתן התורה אמוד‪,‬‬

‫השע — הרף‪ .‬ואכלינה — ואתחוק‪.‬‬

‫מים היון — סיס מצולת הים‪ .‬רהכים — נעלי נאוה‪ .‬ושפי — הסרים מדיד הסרב‪ .‬איו ערוד — איו‬
‫לדמות‪ .‬כרית — פתחת‪.‬‬
‫•( או ם שיש לו נ ני ס ונחלות‪ ,‬וחכר כל הנהלוח‪ ,‬ואס נ אי ם נניו לנור נאוחה נחלה ליחים ושנים‬
‫— הם נקראים *נרי ם ותו שנים״ — רש״י )לנרי הי חי ם א׳ כ׳׳ ט(‬
‫מט‬ ‫תהלים מ‬ ‫ליום שני‬

‫כנסת־ישראל לםנ ‪ ; T‬הנה באתי‬ ‫ס‪ 3‬ה־באתי‪?? ,‬ל?לת־‪ 55‬ר כתוב עלי‪:‬‬
‫בבריתו! זה כתוב עלי במגילת ספר‬
‫תורת משה )״נעשה ונשמע״(‪.‬‬ ‫ס ל?ע‪ 1‬ת־ךצ‪ 1‬ןף ‪8‬לכ‪,‬י ח‪ 9‬ןר‪1‬י‪,‬‬
‫)ס( לעשות רצונך הסעתי אלוקי‪,‬‬
‫וגם מאכלי שבתוך מעי הם לפי‬ ‫ןת‪ 1‬ךתף בת‪1‬ןד מעי ג י ?^ריזי י ד ק‬
‫חוקי תורתך‪.‬‬
‫)י( בשרתי על צדקך בין קהל רב‪,‬‬ ‫ב^הל ךב סןה קזפמי לא אכלא‪,‬‬
‫לא אמנע שפתי מלהורות לו ה׳‪,‬‬
‫אתה ה׳ הבוהן לבבות יודע זאת ‪I‬‬ ‫זו?ןה אתה וד?ת‪ :‬י« זד קו‪ 1‬ף לא־‬
‫)יא( לא כסיתי בסתר לבי צדקך‬
‫שעשית עמדי‪ ,‬אלא אמרתי ברבים‬ ‫כקזיהי בת‪1‬ף ??י‪ .‬אמוןי^ך ות>«ועתף‬
‫על אמונתך ותשועתך‪ ,‬לא העלמתי‬
‫הסדר ואמיתך מלספר בקהל ר‪1‬ם‬ ‫אמרתי‪ ,‬לא־לסךהי ס?יךף ואמ^ף‬
‫)יב( לכן אבקשך אתה ה׳‪ ,‬לא‬ ‫יןקהל ךב‪ :‬יב אתה ?היה לא־תכלא‬
‫תמנע רחמיך ממני‪ ,‬ה סוו ואמיתך‬
‫ת ™ ישמרזני‪.‬‬ ‫יחמיר ממ‪3‬י‪ .‬ססדף ואמתף תמיד‬
‫)יג( כי סבבוני רעות רבות עד‬ ‫ל?רו‪5‬י‪:‬יג ‪ 5‬י אמפו־עלי ךע‪ 1‬ת עד־‬
‫אין מספר‪ ,‬הדביקוני עוונותי‬
‫ונענשתי בגללם‪ ,‬ולא יכלתי לראותם‬ ‫אין מכפר‪ ,‬ל‪.‬ע!יגו‪5‬י ןג‪ 1‬גסי ולא־‬
‫כי רבו‪ ,‬עצמו משערות ראשי‬
‫וכאילו נשארתי בלא לגנ‬ ‫‪:‬כ?תי ?ךא‪1‬ת‪ ,‬ע?מו מ&ן‪3‬ר‪ 1‬ת‬
‫) ‪ (t‬רצה ה׳ להצילני‪ ,‬ה׳ לעזרתי‬ ‫לאעי ןל?י ןוזבןי‪ :‬י! ךןד< ?הןה‬
‫חושד‪!,‬‬
‫?פ?יל}י‪ ,‬להוה ?עזרתי חושה‪:‬‬
‫)סו( יבושו ויהפרו יהד המבקשים‬
‫אחור‬ ‫י סיגו‬ ‫נפ שי‪,‬‬ ‫את‬ ‫לכלות‬ ‫« !בשו ו ? ת ?יו! סי מבקשי נ?שי‬
‫ויכלמו החפצים להרע לי‪.‬‬ ‫למפ־ותה‪? ,‬מגו אח‪ 1‬י ו?כ?מו חמ»י‬
‫)טז( ישתוממו על נודל בושתם‬
‫מידה כנגד מ ‪T‬ה אלה שביישו‬
‫‪,‬רעתי‪? « :‬שמו על־ע^ב בשתם‪,‬‬
‫אותי‪ ,‬אלה ששמהו על צרתי‪.‬‬ ‫הז^מרים לי האח האח‪ :‬יי ?שישו‬
‫)יז( ישישו וישמחו בך כל מבקשיך‪,‬‬
‫והאוהבים ומצפים לישועתך יאמרו‬ ‫ולשמחי בר לל־מכקשיר‪ ,‬יאמרו‬
‫תמיר‪ :‬יגרל כבור ה׳‪.‬‬
‫תמיד ל‪ 3‬דל ?רןה ז^חבי תשועסף‪:‬‬
‫)יח( ואני‪ ,‬יתז לי ה׳ לב לחשוב‬
‫כי עני ואבית אני ורק אתה ה׳‬
‫י״ דאגי ?גי ואביון אד}י ?סשב לי‪.‬‬
‫עזרתי ומצילי — ה׳ אל תאחר‬
‫מלהושיעני‪.‬‬
‫אזרתי ומפלמי אתה‪ ,‬אלהי אל־‬
‫תאסר‪:‬‬
‫אכלא — אמנע‪ .‬בחרתי — העלמתי‪ .‬ל « ת ח — לכלותה‪ .‬ישונע — ישתוממו‪ .‬על עקב — בעקביות‬
‫מידה כנגד מידה‪,‬‬
‫ליום שגי‬ ‫תהלים מא‬

‫&א‪.‬‬
‫על עיש‪-‬חי פתור ב ח ח ת נפשי עורא חד לישועת ח׳‬

‫לדוד‪ :‬ב ‪ 8‬״?ירי‬‫*י‬

‫הלזמור‬
‫*‬
‫להי‪53‬ס‬
‫*‬
‫במקדש‪.‬״י׳בי ייי ”יבי^ «‬ ‫הכעצחי־םי»יי‬
‫>«<‬
‫מבקרו פקוליל אל־ךל‪? .‬י‪1‬ם ךעה למ^סהו‬ ‫)ב( אשרי האיש המסיב בהשנל‬
‫ודעת עם דל וחולה‪ ,‬וגם‬
‫ה—סבה׳ יצילהו ביום רעה בעה‪1‬ם יד?ןה‪:‬גיל‪,‬ןה ?^פרהו ויס‪!:‬הו ןא‪#‬ר‬
‫אץביו‪:‬‬ ‫ימסרהו באךץ‪ .‬ו«ל־ינפ‪ 3‬הו‬
‫)ג( ובעולם הזה — ה׳ ישמרהו‬
‫ויחייהו‪ ,‬שובח בארץ ואל‬
‫אויביו‪.‬על ערש־דוי ה׳ י ץל‪.‬לה לסעדנו על־מרמז דף‪ 5 ,‬ל־‬ ‫ה׳ בנסש‬
‫)ד( ובשבבו‬
‫יסעדנו‪ ,‬יחזקהו אף בתוקף יסוריו‬
‫משבבו‪ .‬פ^זכב‪ 1‬הפכת ‪ 3‬יי?יו‪:‬״ ‪ 8‬ד־?פ ר מי‬ ‫כאשר יתהסו בחליו על‬
‫)ה( אני בעת חליי‪ ,‬כאשר צעקתי להלה ח‪33‬י‪ .‬ךפאה ‪3‬פ^!זי ‪5‬י־ד‪ 1‬טאתי‬
‫ואמרתי‪ :‬ה׳ תגני‪ ,‬רפאה נסשי אף‬
‫שמחו אדבי ודברו רע לך‪ :‬י א‪1‬ל‪ 3‬י ^אמרו רע לי׳ מסי‬ ‫כי חטאתי לד‪,‬‬
‫) ‪ 0‬אז‬
‫למות לאכד ^מ‪ : 1‬ז לאם־בא לךא‪ 1‬ת‬ ‫עלי‪ :‬מתי ימות ואבד שמו‪.‬‬
‫)ז( ואם בא אחד לראותי ולבקרני‬
‫— שוא מדבר בפיו כאילו משר עוןא לוכר‪ .‬לב‪ 1‬זק‪ 9‬ד א לן ל‪! ,1‬זא‬
‫בצרתי‪ ,‬ובלבו יקבץ מחשבות־את‪,‬‬
‫לחוץ לבכר; ״ !סד עלי להלחטו‬ ‫ובצאתו ל ח ח שבר עלי רעווב‬
‫)ח( כל שונאי מוזלחשים יחד עלי‪,‬‬
‫?ל־ע!‪3‬אי׳ עלי !ס?ןבו ךעה לי‪:‬‬ ‫חושבים רעה עלי‪.‬‬
‫עלש ם ךבר־בללעל לצוק ב‪ ,1‬וא‬‫)ס( ומקללים אותי‪ :‬דבר בליעל‬
‫שלו ועוונותיו ש ת פנו‬
‫להענשו‪ ,‬ולא יוסיף לקום ממקוכבו‪ .‬לא־יופיף לקום ‪ :‬י גם־איע >?ל‪ 1‬מי‬
‫)י( ‪ m‬אש־שלומי ושידי שבטחתי‬
‫נו‪ ,‬הנהנה מטובי ואובל לחמי — א^ור־בטסתי ב‪ 1‬א‪31‬ל לסמי‪ ,‬ל‪ 3,‬דיל‬
‫בגד בי ו הגדל עלי מארב ללכדני‪.‬‬
‫)יא( ואתה ה׳ חנני ש‪.‬קימני מחליי עלי עקב‪ :‬יא לאתה להלד‪ ,‬ח‪ 33‬י‬
‫ואשלם לאויבי סובה תחת רעה ז‬
‫)יב( בזאת אני ישע בי אתה חפץ ול!קיפ‪3‬י‪ ,‬ואחלמה להם‪ :‬יב כ^את‬
‫בי ומתרצה לי — באשר אויבי‬
‫בתרועת־שמחה‪ .‬לדץסי לי־חפכת כי‪ .‬לי לא־לריע‬ ‫אינם מריעים עלי‬
‫)יג( אז אני רואה כי בגלל תומתי‬
‫אתה תומד בי ומעמוד אותי אללי עלי‪ :‬ינוא‪3‬י כיגמי תפלת כי‪,‬‬
‫ות?י‪33‬י לפגיך לע‪ 1‬לם; ש ברוך‬ ‫לפניך לאורו ח״‪.‬‬
‫)ש( ואני מביד אותך בקופי‬
‫מחליי‪ :‬ברש ה׳ אלוקי שראל להלה אלסי ל^ךאל פד‪,‬ע‪1‬לם ועד־‬
‫מעלם ועד עלם‪ ,‬כל הימים —‬
‫העולם׳ אמן ואפן‪:‬‬ ‫אמן ואמן!‬

‫בו‪ — pw .‬ישתפר‪ .‬קקג — מארב‪ .‬יריק — תרחנת־שפחה‪.‬‬ ‫יהקתו—‬

 ‫תהלים מב‬ ‫ליום שני‬

‫ספר שני‬
‫מ ב‪.‬‬
‫‪ tnppmtm‬מסת ימדאל ל«‪-‬ל חי זגןנועיה כנלותח‬
‫)א( אשר חברו בגי קרת ע״י‬
‫מתורגמן בשביל המנאח במקדש‪.‬‬
‫« למנ‪5‬ס מק!‪9‬יל ?גגי‪-‬קרח‪:‬‬
‫)ב( כמו איל •( צועק־הומה מצמאת‬ ‫־ ס ‪8‬ןל ת^לג על־א‪5‬י‪2‬י־מ?ם‪3 .‬ן‬
‫ע״י זרמי מים — כן נפשי )עמי(‬
‫צועקת־משתוקקת אליד אלוקים!‬ ‫‪^ 93‬י ס?לג אליף ‪ 8‬לל‪.‬ים‪:‬גצ?זאה‬
‫)ג( צמאה נפשי לאלוקים‪ ,‬לאל חי‪,‬‬
‫ושואלת‪ :‬מתי אזכה לעלות לרגל‪,‬‬ ‫נ‪?>5‬י לאלחים ין»ל חי‪ ,‬מתי אב‪ 1‬א‬
‫לבוא ולראות פני אלוקים בהיכלו ‪I‬‬
‫)ד( דמעתי היתה לי ללחם ירם‬
‫ןאךאה ?גי ‪ 8‬להים‪ :‬י היהוה־לי‬
‫ולילה‪ ,‬נוכח הגוים השואלים כל‬ ‫דקיעתי ל^ם י‪1‬מם ןלץלה‪ ,‬באמר‬
‫היום כדי לקנמרני־• איה אלוק ‪ T‬ז‬
‫)ה( אלה אזכרה ונפשי משתפכת‬ ‫אלי ‪ 9‬ל־מי‪1‬ם ‪?8‬ה אלהיף‪ :‬ה א?ה‬
‫בקרבי‪ ,‬כאשר עברתי לירושלים‬
‫במועדים יחד עם עולי הרגל שצעדו‬ ‫אז‪ 5‬ךה ןא^ןו?כה עלי נ??זי‪ 5 ,‬י אןן‪ 9‬ר‬
‫בסד‪ ,‬והייתי מתהלך עמד‪.‬ם עד כיח‬
‫אלוקים בקול רינה ותודה בתוך‬ ‫ב?ף אדדם ?ד־‪3‬ית אלסים‪? .‬ק‪ 1‬ל־‬
‫המון חובב‬
‫)ו( ומנחם המשורר את נפשו‪:‬‬ ‫רנה ןת‪ 1‬ךה ד^מון ח‪ 1‬גג‪ :‬י פה־‬
‫מדוע »ת שחתזה וקודרת ז מדוע‬
‫את הומיה בצער ע ליז המתיני‬ ‫וז^ןת‪ 1‬חחי נ??ןזי ות^מי עלי‪ .‬ה‪ 1‬חלי‬
‫לאלוקים הגואל‪ ,‬כי עוד אודה לו‬
‫על הישועה שתבוא מפניו‪.‬‬ ‫לאלסים ‪ 9‬י‪-‬ע‪ 1‬ד א‪ 1‬ן נ ו ישוע‪ 1‬ת‬
‫)ז( אלוקי‪ ,‬עתד‪ .‬בנלותנו נפשי‬
‫משתוחחת והומה עלי כאשר אני‬ ‫פגיו‪ ! :‬אלהי עלי נפ^זי תשת‪1‬חח‪.‬‬
‫נזכרת בנפלאותך שעשית לנו —‬
‫מארץ ירדן‪ ,‬מהרי החרמת ומהר‬ ‫‪ 5‬ל־‪3‬ן אץ?רך מ א ר ז ‪-‬ירין‬
‫סיני הנמוד — אם כי חסאנו לד‪.‬‬
‫)ח( עתה בנלותנו צרה אחת קוראה‬
‫ן‪ 0‬ךמ‪1‬גים פהר מצער; ״ תה‪ 1‬ם־‬
‫לחברתה לקול צנור הפורעניות‬ ‫אל־^ה‪1‬ם ק‪1‬רא ?ק‪1‬ל ?נ‪1‬ךיף‪ ,‬כל־‬
‫שלד הניתכות עלינו כמים שוטפים‪,‬‬
‫כל משבר ‪ T‬וגל ‪ T‬עוברים עלינו‪.‬‬ ‫פ?ןובךיןז ןגןיןז עלי עברו‪ :‬ם י‪ 1‬מם‬
‫)ט( יופיע נא אור־יום־נאולתנו‪,‬‬
‫ויצור‪ ,‬ה׳ חסדו עלינו; אד גם‬
‫בחשכת־ליל־גלותנו תר‪,‬א השכינה‬ ‫ץנ‪.‬וה ץחןה ס‪ 9‬י ו ונלילה ^;זירה עמי‪,‬‬
‫שורה עמנו — ואת תפילתי לא־ל‬ ‫_________?אל ח‪:‬י‪ :‬י א‪ 1‬מךה ?אל‬ ‫ת‪?9‬ה‬
‫חיי‪.‬‬
‫תעדג — תצעק‪ .‬אפיקי — זרמי מים■ גפן• — סספר בני אדם הצועדים יחד‪ .‬אדדם — אתהלך עםד‪,‬ם‪.‬‬
‫תעותוחחי — תתכופפי‪ .‬תוחילי — המתיני בתקוד‪ ..‬הרנזנים — הרי החרםון‪ .‬נילי נסזער — נזד‪,‬ר‬
‫סיני‪ .‬תהום — עומק הצרות‪ .‬צנוריו — פורעניותיד השוטפות כמו בצנור‪ .‬סלאפריד — גלים‬
‫המשתברים בזעף‪ ,‬כנר לצרות‪ .‬שיחל — חנייתו‪.‬‬
‫•( ‪/0‬אילת תערוג״ לא נאתר ו»כאיל יע רוג״ לא נאתר‪ ,‬אלא •כאיל ת ע רוג• — דנר הכתוב נזכר‬
‫וננהנת — רש״י‪.‬‬
‫ליום שני‬ ‫תהלים מב מג מד‬ ‫גב‬

‫ם?ןי למה ?זכסיג}י‪ ,‬ל‪1‬ן׳‪1‬ה־?ןדר‬ ‫)י( ואומר אגי לא־ל שהוא סלע‬
‫מנערי‪ ,‬למה שכחתניז למה אתהלד‬
‫אלף ‪ 3‬לסץ א‪!1‬ב; י« ב‪.‬ךנח ‪ 3‬ע?מ‪01‬י‬ ‫קודר סנלל האויב הלוחץ עלי‪.‬‬
‫)יא( כאילו רוצחים אותי אני‬
‫מרגיש כעצמותי כאשר מכעיסים‬
‫סרפיד צי׳ררי• ‪3‬אק;ךם אלי הל־פיום‬ ‫ומחרפים אותי צוררי באמרם אלי‬
‫א!ה אלהיך;יב מה״יז^זמייפסי נהקיי‬ ‫כל היום ‪ :‬איה אלוקיד ז‬
‫)יב( מדוע נפשי את שחוחה‬
‫ומה־^סמי עלי‪ ,‬ה‪1‬ווי?י לאללוים‬ ‫וקודרת ז מדוע את הומה עלי‬
‫כצער ז המתיני בצפיה לאלוקים‬
‫‪ 5‬י־ע‪ 1‬ד אודנו יעזין}ת פני נאלהי‪:‬‬ ‫הגואל‪ ,‬כי עוד אודה לאלוקים‬
‫שהוא ישועתי‪ ,‬אור פני ואלוקי‪.‬‬
‫מג‪.‬‬
‫תסילה לאור ואמת הגאולה העתידה‬
‫« ^ף?ש;י אלהים ןריבה ריבי מגוי‬ ‫)א( נקום אלוקים את נקמתי וריבה‬
‫את ריבי מגוי לא חס ‪ ( • T‬מאיש‬
‫לא־חמיד‪ ,‬מאיע מךמה ןעןלה‬ ‫מרמה ועולה תצילני‪.‬‬
‫)נ( כי אתה אלוקי מעוזי — למה‬
‫ו;נפ?מני; ב ‪ 5‬י־אתה אלסי מעוזי‬ ‫זנחתני ז למה אתהלד קודר בגלל‬
‫האויב הלוחץ ומעיק עלי ז‬
‫למה זנהתני‪ .‬למה־קדר אההלר‬ ‫)ג( שלח לי אור משיחך ונביאו‬
‫‪ 3‬לסץ או!ב‪ :‬נ ^לח־אוךף ואמ^ף‬ ‫האמיתי )אליהו(‪ ,‬הם ינחוני‬
‫ויביאוני אל הר קדשו ואל‬
‫ד‪,‬מה!נחיד׳ לליאיד אל־פר^ד^יף‬ ‫משכנות ‪ T‬בציון‪.‬‬
‫)ד( ואז אבוא אל מזבח אלוקים‪,‬‬
‫ןאל־מ>ןז?נומיף‪ :‬ד ואבואה אל־‬ ‫אל הא־ל שהוא שמחת גילי‪ ,‬ואודך‬
‫בכנור אלוקים אלוקי על שהוצאתני‬
‫‪ 9‬ז‪3‬ח אלהים אל־אל קימסת גילי‪,‬‬ ‫מגלותי‪.‬‬
‫ואוךך בכנור אלהים אלד‪,‬י‪ :‬ה מה־‬ ‫)ה( מדוע נפשי ‪ 8‬ת שחוחה‬
‫וקודרת ז מדוע את הומר‪ .‬עלי‬
‫יז^מייפחי נ?^ןיי ומה״ספמי עלי‪.‬‬ ‫בצער ז המתיני בצפיה לאלוקים‬
‫הגואל‪ ,‬עוד אודה לו שהוא ישועתי‪,‬‬
‫ה‪1‬הילי לאלל‪,‬ים ‪ 5‬י־ע‪ 1‬ד אולנו‬ ‫אור פני ואלוקי‪.‬‬

‫?עזועת פני נאלהי‪:‬‬

‫מד‪.‬‬ ‫יום ח‬
‫כמשה לגאולה טעמכי הגלות כזכות דגי?ותו מ כ מ ה‬
‫מקוכיל‪:‬‬
‫•‬
‫לבני־מרח‬
‫‪-r‬‬ ‫‪».‬‬
‫למנ?ס‬
‫‪.-‬‬
‫במקדש‪« .‬‬
‫המנצח׳'י״ י״י‬
‫״™ “י‬ ‫י״ א״י‬
‫מתורגמן בשביל‬
‫קודד — חשוד‪.‬‬
‫שפטתי — נקום נקמתי )נסו ״שפסים׳׳ בסדבר ל»ג ‪ .(n‬זנחתני — עזבתני‪ .‬ינחוני — ינהיגוני‪.‬‬
‫•( הכוונה לישמעאל שגר נין שני צדיקיס )אנרה ם ויצחק( ולא לחד תתעשיהם — רש׳׳י‪.‬‬
‫נג‬ ‫תהלים מד‬ ‫׳ליום יפני‬

‫)ב( אלוקים‪ ,‬באזנעו שפענו מה‬

‫שאבותינו הקדמונים ספרו לנו‬
‫ב §לל‪.‬ים ?אזגינו עמץנו ן»ב‪ 1‬וןינו‬
‫מדור לדור על הםועל הנדול‬
‫שפעלת בימיהם בימי קדמ‬
‫מ?רו־לנו‪& ,‬על־פעיןת ?ימיהם ?ימי‬
‫החזקה גרשת אח‬ ‫)ג( אתה‬ ‫ודף ג‪?1‬ם ה‪1‬ר?זת‬ ‫?ן‪.‬לם‪> :‬‬
‫הגוים מארץ ישראל ונסעת כה‬
‫את אבותינו ‪ :‬הריעות לעמים‬
‫ושלהתם מהארץ‪.‬‬
‫ותמ?ם‪ ,‬תרע לאמים ‪-‬יהעלחם‪:‬‬
‫)ד( בי לא בחרבם ירשו אבותינו‬ ‫י ?י לא ?סך?ם יר^סו אדץ ייזר‪ 1‬עם‬
‫את ד‪.‬ארץ‪ ,‬ולא זרועם הושיעה‬
‫להם במלחמתם‪ ,‬רק יפינד‪ ,‬זרוע־‬ ‫לא‪-‬ה‪?1‬ןיעה למי‪ 5 .‬י־ומינף וןר‪1‬עף‬
‫עוזך ואור־פנ ‪ T‬הם אשר עזרו‬
‫להם בהתרצותו אליהם‪.‬‬ ‫ןא‪ 1‬ר פגיף ?י ך?יתם‪ :‬״ אתה־הוא‬
‫)ה( אתה הוא מלכי אלוקים! צוה‬
‫נם עתה ישועות עם יעקב‬ ‫מ??י ‪ 8‬להים‪ .‬נוה י^«וע‪ 1‬ת !עלן?‪:‬‬
‫)ו( בעזרתו ננגח את צוררינו‪,‬‬ ‫י ?ף ?רינו גנגס‪^? .‬זמף ‪?5‬ום‬
‫בשמד נרמוס המתקוממים עלינו‪.‬‬
‫)ז( כי לא בקשתי אני בוסח‪ ,‬יודע‬
‫אני כי חרבי לא מושיע לי‪.‬‬
‫קמינו‪ :‬י ?י לא ?לן?ןהי א?טח‪,‬‬
‫)ח( כי רק אחד‪ .‬הושעתנו מצוררינו‬ ‫ןסר?י לא ת‪?^1‬י?גי‪ :‬״ ?י הו ^ ע הנו‬
‫ונרמת בושה לשונאינו במפלתם‪.‬‬
‫מ?רינו‪ .‬ו מ ש נ א י נ ו ה ג י ע‪ 1‬ו‪: 1‬‬
‫)ס( כל היום אנו מתהללים‬
‫ומשתבחים שיש לגו אלוקים‪ ,‬ואת‬ ‫« ?אלמים הל?נו ?ל־סיום‪ .‬ושמף‬
‫סמר נודה לעולם‪,‬‬
‫)י( נם כאשר עזבתנו והכלמתנו‬ ‫יןע‪1‬לם נ‪ 1‬דה מלהג י אף־זנסמ‬
‫ולא יצאת לעזור לצבאותינו‪.‬‬
‫וסכלימנו‪ .‬ולא־סג א ???אוסינו‪:‬‬
‫)יא( כי במלחמתנו יש ואתה גורם‬
‫שנסוג אחור מך הצרים עלינו‪,‬‬ ‫י״ תשי?נו אח‪1‬ר מגי־צר‪ .‬ומשנאינו‬
‫ומשנאמו בוזזים רכושנו להג^‬
‫)יב( נתת אותנו כצאו לסבה‬ ‫שסו למ‪ ; 1‬יב התגנו ‪^ 5‬אן מאכל‪,‬‬
‫ולמאכל‪ ,‬ובין הגוים פזרתנו‪.‬‬
‫)יג( כאילו מכרת את עמד ללא‬ ‫ו?ג‪?1‬ם []ויתנו‪ :‬י‘ המכר־עמף‬
‫חמורדי וכסחורר‪ .‬גרועד‪ .‬לא הרבית‬
‫עלינו במחיר‪.‬‬ ‫מלא־ה‪1‬ן‪ .‬ולא־ר‪5‬יס ?מסידסם‪:‬‬
‫)יד( שמתנו לחרפה בין שכנינו‪,‬‬
‫ללעג ולקלס לסביבותמו‪.‬‬
‫’ י משימנו הךפה לשכגינו‪ .‬לעג‬
‫)סז( שמתנו למשל ולשנינד‪ .‬כק‬ ‫ןןן?ם ל‪? 9‬יב‪1‬וןינו‪ * :‬סשימנו משל‬
‫הנדם‪ ,‬לאומים נדו עלעו ראשם‬
‫בלעגם עלינו‪.‬‬ ‫בג‪?1‬ם‪ .‬מנוד־ריאש ??אמים ; « כל־‬
‫)סז( בל היום כלימתי נגדי ובושת‬
‫פנים כסתד‪ ,‬אותי‪,‬‬ ‫סיום ?למתי ננדי‪ '.‬ו^שת פני‬
‫ייד — ניוד‪ .‬הורשת — נרשת‪ .‬נכוס — נרסוס‪ .‬קסינו — ד‪,‬קפים עלינו‪ .‬הבישות — ביישת‪.‬‬
‫שסו— ביזו‪ ,‬שדוו‪ .‬זריתנו— פזרתנו‪ .‬רכית— ד‪.‬רבית‪ .‬קלם— בזיוו■ סנוד— תנודת הועוש לזלזול‪.‬‬
‫ליום ע ני‬ ‫תהלים מד מה‬ ‫נד‬

‫?סוזני‪ :‬יי ?לק‪1‬ל ?לחרף וקזגי־ף‪ .‬ס?‪3‬י‬ ‫) ‪ (r‬מקול מוזרף ומגדף ובגלל‬
‫ה(‪ 1‬וינ דמתנקס בגו‪.‬‬
‫א‪!1‬ב יהלחנ^ם‪ :‬יח ?ל־^את ב‪ 8‬חנו‬ ‫)יה( כל התלאה הזאת באה עלינו‪,‬‬
‫ובכל־זאת לא !שבחנוד ולא‬
‫ןלא >ןזכן!נוף‪ .‬ולא־>?^ךנו ‪3‬לריסןז;‬ ‫התכחשנו לברית תורתד אתנו‪.‬‬

‫יס לא־נם‪ 1‬ג ^ח‪1‬ר ?‪3‬נו‪ ,‬ומט‬ ‫)ים( לבנו לא נסוג אתור מאמונתו‬
‫ורגלעו לא נטו מארחות ‪.T‬‬
‫אזורנו הי?י ארסן‪ ::‬־ לי דליסנו‬ ‫)כ( נם כאשר הדחתנו למקום‬
‫אותנו‬ ‫וכסית‬ ‫אויבים־ נחשים‬
‫‪ 3‬טק‪1‬ם רננים‪ ,‬ו^כם אלינו ‪ 5‬ציןמות‪:‬‬ ‫בצלמות —‬

‫נא אם־^כחנו ?ןם אלהינו‪,‬‬ ‫)כא( האם כגלל זה שכחנו שם‬

‫אלוקינוז האם פרשנו כפינו לאל‬
‫כ‪9‬ינו ?אל זר‪ :‬ב־ הלא אלסים‬ ‫ז רז‬
‫)כב( אילו היינו עושים כר‪ ,‬היה‬
‫?חקר־‪ t‬א ^ ‪ 5‬י־הוא יד‪ 5‬תן!למ‪ 1‬ת‬ ‫הוקר זאת אלוקים היודע תעלומות‬
‫למ‬
‫לב‪? » :‬י־עליף חייננו לל־מיום‪,‬‬ ‫)כג( כי על קדושת שמד אנו‬
‫נהרגים בל הימים ואנו נחשבים‬
‫גחע?נו ?צאן ט‪ 3‬חה‪:‬כדעוךה ל?לה‬ ‫כצאן לטבח על אמונחר‪.‬‬
‫)כד( התעוררד! ה׳ ז למה תראה‬
‫היען‪ .‬אלןי‪ ,‬הקיצה אל־חזנח‬ ‫עצמד כישן כלפינו ז הקיצה‬
‫לזעשיענו ואל תעזבנו לנצח‪.‬‬
‫ל‪ 3‬צח‪:‬כהלמח־פ?יך סטהיר‪ .‬ה ענ ח‬ ‫)כה( למה פניד תסתיר מאתנו ז‬
‫למה תשכח ענעו ולחצנו ז‬
‫ען!נו ן ל חןנו‪ :‬״ ?י עחה ?ע?ר‬ ‫)בו( כבר שחה לעפר נפשנו ובטננו‬
‫דבקה לארץ‪.‬‬
‫גהענו‪ .‬ך?קה לאךץ ?ט‪ 3‬נו‪ :‬־י קופלה‬ ‫)כז( קומה ועזור לנו‪ ,‬אם את בנו‬
‫קךוןה לנו‪ .‬ו?דנו ? מ ק ס‪ 9‬י ף‪:‬‬ ‫מעשים — פדנו למען חסדו ‪I‬‬

‫מה‪,‬‬
‫שיר ידידות ליופי פיומיו וחז רכות של חהלמיד‪-‬חכם‬
‫לבני־קרח‪.‬‬ ‫על־עעבים‬ ‫א לפלנצח‬ ‫)א( שיי‪^-‬דות אשר חביי‬
‫!‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ־״‬ ‫קרח ע״י מתורנמז לכבוד החכמים‬
‫מע?יל עיר ידידת‪ :‬בךסל‪£‬ז?‪ 3‬יךבר‬ ‫המשולים לשושנים‪ ,‬בשביל המנצח‬

‫ט‪1‬ב‪ .‬אמר אני מעעי למלך־‪? .‬ע‪}1‬י‬ ‫)ב( דגיע לבי ד בי טוב‪ ,‬ה שיי‬

‫גיפיפיתמבניאדם‪.‬‬
‫‪. T B:‬‬ ‫‪tT .‬׳•־ ‪T‬‬
‫פרמהיר‪:‬‬
‫״ ‪• T‬‬
‫*עט ם‪1‬‬ ‫יייייי‬ ‫למלד; לשיני תי בי‬
‫‪,;,,,‬ף ן ‪3‬ק‪_,‬‬ ‫^‪1‬‬
‫הדומה‬
‫‪,,33‬‬
‫)נ( הנו יפה מבני אום אחרים‪,‬‬

‫אשורינו — רנלינו‪ .‬תנים — נחשים‪ .‬כצלסות — חשכת צרות‪ .‬שחה — הושפלה‪.‬‬

‫על־שושנים— לכבוד תלמידי הכפים הנאים כשושנים‪ .‬משכיל— ע׳׳י פתורנסו‪ .‬רחש— הוציא‪ ,‬הביע‪.‬‬
 ‫נה‬ ‫תהלים מה‬ ‫ליום ע ני‬
‫הוצק הן ‪ rnw B W‬להורות ר‪.‬לבה‪,‬‬
‫על כן ברבו אלוקים לעולם בשלום‪.‬‬
‫הינק סן ?ק‪)1‬״ת‪1‬סיןד‪ ,‬על־‪5‬ן ‪ 3‬ךכף‬
‫)ד( אחה הגבור בתורה — חגור‬
‫הרבו על ירן• להלחם פלהפתר‪.‬‬
‫ןןלךוים יןע‪ 1‬לם‪ :‬י ‪ 0‬ג‪ 1‬ר־סך‪3‬ף ‪ 5‬ל־‬
‫של חורה‪ ,‬וזה הודו והדרך‪.‬‬
‫)ה( הדרך הוא‪ ,‬שתצליח לרכוב על‬ ‫ןרד ?בייי׳ יייידד ו ה דוד‪ :‬י■ והדוד‬
‫דבר אמיתה של חורה ולהתנהג‬
‫בענוות־צדק‪ ,‬ותורתך תדריכד‬
‫?לח ךכב על־ךבר־ןן ‪ 5‬ת ו‪ 5‬גוה־‬
‫ותורד■ לך שי טעו תצליח למעול‬
‫גדולות ונוראות‪.‬‬
‫?דק‪ .‬ות‪ 1‬ן ד נ‪ 1‬ךא‪ 1‬ת זליי?דג י ס?יד‬
‫)ו( בזכות חיצ ‪ T‬־תלמ ‪ T T‬השנוגים‬
‫הנטועים בלב חכמי תתורד‪.‬‬ ‫^דנוןים‪ .‬ע?!ים עסמיד ??לו ‪? 3‬ב‬
‫המתנצחים ונלחמים כאויבי המלך‬
‫— יפלו עמים תחתיך‪.‬‬
‫א‪ 3?1‬י ס?ז?ד‪ :‬י ססאד אלהים ע‪1‬לם‬
‫)ז( כסאך אתר‪ .‬המושל והמורד‪.‬‬ ‫ן?ד׳ שהט הישר לז‪ 3‬ט מלכיסד;‬
‫יכון לעולם ועד‪ ,‬מפני ששבט‬
‫היושר והאמת הוא שבט מלכותך‪.‬‬
‫)ח( כי אהבת צדק ושנאת רשע‪,‬‬ ‫״ ?סלין ?דק וסשנא דשע‪ 5 .‬ל־‪3‬ן‬
‫על כן משחך אלוקים אלוקיך‬
‫בשמן־שמחה וד‪.‬גדילך על חבריך‪.‬‬ ‫קי^הד אלהים אלהיד שמן שש‪ 1‬ן‬
‫)ט( כריח הטוב של בשמי מור‬ ‫הח‪ 3‬ו ד‪ :‬ם כ!ר־ואהל‪ 1‬ת ק?יעות‬
‫אד׳לות וקציעות — כך ריח בגדיך;‬
‫עתר מדויכלי־השן המפוארים‪,‬‬
‫צפונה לד ממני שמחה לעתידך‪.‬‬ ‫‪ 9‬ל־??יסיד‪ .‬הידסיכלי שן ס‪ 5‬י‬
‫)י( גדולי המלוכה יבקרו אותך‪,‬‬
‫המלכה‪ ,‬נות־ביתד‪ ,‬ניצבת לימינו‬ ‫שהחיד‪ :‬י ?ב‪ 1‬ת הלכים ?יקרומיד‪,‬‬
‫מקושטת בזד‪.‬ב הטוב הבא מאופיר‪.‬‬
‫)יא( שמעי בת‪ ,‬כנסת־ישראל‪ ,‬ראי‬
‫??בה שגל ליהייגד ככסם או?יר‪:‬‬
‫את דרך הטוב וד‪.‬םי אזנך לתורו־‪,.‬‬ ‫י« שהעי־כת וךאי וההי אזגד‪.‬‬
‫שכחי את דרכי העם שאת נמצאת‬
‫בקרבו ואת האלילים שעבדו‬
‫אבות ‪ T‬בעבר הנד‪.‬ר‪.‬‬
‫ושכסי ע©ד ובית אכיד; יב ן?ח?ו‬
‫)יב( בעשותך כך‪ ,‬יתאווד‪ .‬מלכו‬
‫של עולם ליופי מע שע הטובים‪,‬‬ ‫ס?זלד ??וד כי־הוא אדנלד‬
‫כי הוא אדונע וד‪.‬שתחווי לו‪.‬‬ ‫והשתהוי־לו‪ :‬י» ובת־?ר כהןחה‬
‫)יג( כך תזכי לד‪.‬תגדל עד שעשירי‬
‫צור יבקשו את פניך במתנות פעס‪.‬‬ ‫?גלד ?סלו עשירי עם ‪ :‬יי ?ל־כבודה‬
‫) ‪ (t‬אותם תלמעי החכמים נכבדים‬
‫בני מלכו של עולם שחיו פנימי‬ ‫‪3‬ת״&?ד ?גימה‪ .‬ההשכצות זד‪.‬ב‬
‫וצנוע — ‪.T‬א לבושם יותר חשוב‬
‫ממשבצות־הזהב של הכהן הגדול‪.‬‬
‫)טו( בבגדי חג מרוקמים יביאו‬
‫?בושה; « לךקמות תובל ל?י?ד‪,‬‬
‫העמים מנחה למלד־העולם‪ :‬את‬
‫שארית פליטת עמו שישובו לציון‪,‬‬ ‫?תול־ות אחךיה רעוסיה מובאות‬
‫היצק — נשפך‪ .‬ותורך — תדריכך‪ ,‬תלמדך‪ .‬עהתיס — חריפים‪ ,‬פהודדים‪ .‬סר ואהלות קציעוח‬
‫— מיני בשמים‪ .‬בנרותיך — בגדיך‪ .‬שן — חור‪.‬ר העשר משן הפיל‪ .‬כיקתתיד — יבקרו אותך‪.‬‬
‫שנל — המלכה‪ .‬כנתם אופיר — בזהב המשובח הבא מארץ אופיר‪ .‬יחלו — יבקשו‪ .‬סשבצות —‬
‫לבוש משובח מזהב‪ .‬לרקסות — בבגדי רקמה‪ .‬כתילות — כנוי לאומות‪.‬‬
‫ליוש ע נ י‬ ‫תהלים מה מו‬ ‫נו‬

‫״ תוב?ןה ‪9‬קזמוןת ןגיל‪,‬‬ ‫והאומות תלכנה אחריהם כחברים‬

‫— כל זאת תובא אליד ה׳ו‬
‫הגאיןהלסינל^לך‪ ’ :‬יפסתאגסיף‬ ‫)סז( בשמחות וגיל יובלו לציון‪,‬‬
‫וכד יובאו בהיכל המלד‪.‬‬
‫זליי ?גיד׳ ק‪?^1‬זיסמ‪> 1‬ן^רים ?‪ 5‬ל ־‬ ‫)יז( ופונה המשורר לכל אחד‬
‫מישראל‪ :‬במקום אבותיד יהיו גם‬
‫האוץ‪ :‬י״ »ז ‪ 5‬יךה ^זהלף ?כל־^ר‬ ‫בנ ‪ ,T‬ותזכה לשים את הבנים‬
‫לשרים בכל הארז•‬
‫ןז‘ ^ ?ל־‪3‬ן ע?זים יה‪ 1‬דוף ?ע‪1‬לם‬ ‫)יח( אזכיר שמד ה׳‪ ,‬בכל דור ודור‪,‬‬
‫על כן יו חד עמים לעולם תזד‪.‬‬
‫ו?ד•‬
‫מו‪.‬‬
‫השי״ת בשגב ומחפה לישראל יכו כל םבפוזם‬
‫א ?‪ 0539‬לגני־קרח ?ל־?למ‪ 1‬ת‬ ‫)א( הש ‪ T‬שחברו בני קרח על‬
‫כלי־השיר ״עלמות״ בשביל המנצח‬
‫?זיר‪:‬־ אלהיםלנו ‪909‬ה ועז‪5 ,‬זךה‬ ‫במקדש‪.‬‬
‫)ב( אלוקים לנו למחסה ועוז‪ ,‬הוא‬
‫סצרות ‪ 93‬צא ‪^ 9‬ד‪ :‬־ על־הן לא־‬ ‫עזרתנו ומצוי לנו ביותר בעת‬
‫צרותינו‪.‬‬
‫}יךא ?ה?ןיר ‪9‬ךץ‪ ,‬ו?מ‪ 1‬ט הרים‬ ‫)ג( על כן לא נירא כאשר תחול‬
‫תמורה בארץ‪ ,‬כאשר יתמוססו‬
‫הרים בתור הימים‪.‬‬
‫?לב !מים‪ :‬י י^מו י‪ 90.‬רו מי ‪9‬יו‪,‬‬ ‫)ד( לא נירא כאשר יהמו ויתעכרו‬
‫מי הים וירעשו הרים מגאון עוזו‬
‫לר‪?5‬זו־הרים בגאותו סלה‪ :‬י■ ‪3‬הר‬ ‫של ה׳‪.‬‬
‫)ה( פלגי נהר גן־העדן ישמחו את‬
‫מלגיר לשמחו ביר־^לסים‪ .‬קלעו‬ ‫תושבי עיד האלוקים הקדושה‬
‫במשכני ה׳ העליון בארץ‪.‬‬
‫מ?ז‪ 5‬גי ??י‪ 1‬ן‪ :‬י ^לסים בקובה‬
‫)ו( כאשר האלוקים בקרבת העיר‬
‫‪3‬ל־מפן‪1‬ט‪?! ,‬זרה ^ללוים ל?נ‪ 1‬ת‬ ‫— היא לא תתמוסס ; אלוקים‬
‫יעזור לה בהופיע שחר הגאולד״‬
‫בקר‪ ! :‬המו גולם מטו ממלכות‪.‬‬ ‫)ז( יהמו הגוים‪ ,‬יתמוטטו ממלכות‬
‫— כי ה׳ ישאג בקולו ותמס הארץ‪.‬‬
‫‪ 3‬הן ?קולו יזמוג ‪ 9‬ךץ‪ :‬ח להןה‬ ‫)ח( אז יראו העמים כי ה׳ צבאות‬
‫ץבאות ?מנו‪ .‬משגב לנו אלסי‬ ‫עמנו‪ ,‬כי אלוקי יעקב משגב לנו‬
‫לעולם‪.‬‬
‫!?קב סלה‪? » :‬כו־סזו מ?ןגלות‬ ‫)ם( לכו וראו מפעלות ה׳ אשר‬
‫עשה ארצות גוים לשממה‪.‬‬
‫להוה‪ .‬אשי־שם שמות ב!!זךץ‪:‬‬
‫תשיתנז — תשים אותם‪.‬‬
‫עלמות — שם כלי שיר‪ .‬כחפיר — כאשר תחול תסורד‪ ..‬וכסום — בד‪.‬תסוסם‪ .‬יחסיו — יתעכרו‬
‫)יד‪.‬יו כמו חוםר‪-‬םים<‪ .‬פלניו — חלקיו‪ ,‬יאוריו תכזנ — תיסס‪ .‬שפות — שטפות‪.‬‬
‫גז‬ ‫תהלים מו מז‬ ‫ליוס שגי‬

‫)י( ה׳ יבסל מלחמות מעלינו עד‬ ‫י ה^ןו‪ 3‬ית הן?חמ‪ 1‬ת גי ־ קז ה הארץ‪.‬‬
‫קצה העולם‪ ,‬ישבר קשת הגות^‬
‫יקצץ חניתם וישרוף באש עגלות‬
‫מלחמותיהם‬
‫ןג ל‪ 1‬ת‬ ‫קקןת ץע‪ 3‬ר וקצץ‬
‫)יא( ויאמר לעמים‪ :‬הרםו עצמכם‬ ‫?קולף באקו‪ :‬י« פךפו ידעו ‪5‬י־ןןגהי‬
‫מלבוא על ירושלים‪ ,‬דעו כי אנכי‬
‫אלוקים אעשדי בכם דין ובנקמתי‬ ‫אלסים‪ .‬אדום ‪ 3‬ג‪?1‬ם ארום ‪3‬אךץ ‪:‬‬
‫אתרומם בץ הגוים‪ ,‬אתרומם בארז‪.‬‬
‫)יב( הי צבאות עמנו‪ ,‬אלוקי יעקב‬ ‫ינ?ל‪.‬ןה ץ‪ 3‬א‪ 1‬ת ?מנו‪ ,‬הקוגב לנו‬
‫משגב לנו לעולם‪.‬‬
‫אלפי ??קב ‪ 9‬לה‪:‬‬
‫מז‪.‬‬
‫בהתעלות זדבי״ב במיוןךז — יכית בו בל באי העולם‬
‫)א( המזמור שחברו בני קרח‬ ‫י לסנום ?גני־קרח היזמור‪ :‬ב ‪ 3‬ל־‬
‫בשביל המנצח במקרש‪.‬‬
‫)ב( כל העמים‪ 1‬תקעו כף להתערב‬ ‫הע‪3‬לים פקעו־לף‪ .‬הריעו ?אלפים‬
‫זה עם וה יחד‪ ,‬לר^ ‪ r‬לאלוקיס‬
‫בקול רינה‪.‬‬
‫)ג( בי ה׳ העלית טרא הוא‪ ,‬מלו‬
‫?ק‪1‬ל רנה‪3 > :‬י־?הןה ע?י‪1‬ן נ‪1‬ךא‪,‬‬
‫ג תל על בל‬
‫)ד( ינהיג את העמים ויכניעם‬
‫?ללןו גדול ‪ 5‬ל־‪ 9‬ל־האךץ‪ :‬י ! ך‪ 3‬ר‬
‫תחתנו‪ ,‬ולאומים יהת תחת רגלינו‪.‬‬ ‫ע?ןים תפפינו‪ ,‬ו?א?וים תםתרג?ינו‪:‬‬
‫)ה( יבחר לנו את נחלתנו בארצנו‪,‬‬ ‫יי ?בפר־לנו את־גחלסבו‪ .‬את ?א‪1‬ן‬
‫שיחזירנו לתוכח לתור גאון־תקב‬
‫בית המקדש אשר אהב לעולנ^‬ ‫??קב אקור־אפב סלה‪ :‬י עלה‬
‫)ו( ואז יתעלה האלוקים בתרועה‪,‬‬
‫ה׳ יתעלה בקול־שוםר שנתקע‬
‫לסניו בהקרבת הקרבנות במקדש‪.‬‬
‫אלפים ?פרועה‪? ,‬הוה ‪3‬ק‪1‬ל קזיסר‪:‬‬
‫)ז( ונאמר‪ :‬ז מ ח לאלוקים‪ ,‬זמרו!‬ ‫ז !®רו אלפים !®רו‪91 .‬ורו ?מ?‪3‬נו‬
‫זמרו למלכנו זמרוו‬
‫)ח( בי סלד בל הארז הוא‬
‫האלוקים‪ 1‬זמרו לםניו כל משכיל !‬
‫!®יי‪ :‬״ הי ‪ 9‬לר ‪3‬ל־הא‪.‬ךץ אלפים׳‬
‫)ס( וכולם יאמרו‪ :‬ס לו אלוקים‬ ‫!®רו ®קו?יל‪ :‬ם מלף אלפים ?ל־‬
‫על נדם‪ ,‬אאקים ישב על כסא•‬
‫קדשו השלם‪.‬‬ ‫ג‪!1‬ם‪ .‬אלפים !עב על־?םא קךש‪: 1‬‬
‫)י( המתגיירים מהעמים המתנדבים‬
‫לההרג על קדועות שמו להיות‬
‫י ןךי‪3‬י עסים גאספו עם אלפי‬
‫חלק מעם אלוקי אברהם — נאסםו‬
‫ב ‪T‬ושלים; עתה נודע לכל כי‬
‫א‪ 5‬ךהם׳ ‪ 5‬י לאלפים מ?‪3‬י־אךץ‬
‫לאלוקים היכולת להגן על בל‬
‫הבוטחים בו בארז‪ ,‬הוא מאד נעלזב‬
‫®אד ‪? 3‬לה‪:‬‬

‫מקעו‪-‬כף — תקיעת‪-‬נף לאות ד‪,‬תערבוו ‪ J‬ידבר — ינהיג‪ .‬עלה — התעלו‪J‬‬ ‫משבית— מנעל‪.‬‬
 ‫ליום שני‬ ‫תחלים מח‬ ‫נח‬
‫מח‪.‬‬
‫הפארת י ת *לי ם ככנ מ ה יש*ו>ח כישהות האלוקים‬

‫« ^זיר ה?ןמ‪ 1‬ר לגגי־יןרח‪ :‬ב גד‪1‬ל‬ ‫)א( שיר מזמור שחברו בני קרח‪.‬‬
‫)ב( נ ח ל ה׳ ומהולל מאד יהיה‬
‫מז^ד‪?^ ,‬יר ‪ 8‬לסינו‬ ‫ןל‪,‬ןר‪.‬‬ ‫בםי בל כאשר תיבנה ‪ t s‬אלוקינו‬
‫הר קדשו בירושליע‬
‫‪ 5‬ל־‬ ‫נ‪1‬ף‬ ‫קר־קך^ז‪ ; 1‬ג‬ ‫‪ m n‬ירושלים יפת־הנוף‪,‬‬
‫מעושה ושמחתה של כל הארא‬
‫)ג(‬

‫הארץ‪ .‬ןזר־?״‪1‬ן !ר‪ 5‬סי ן פ‪1‬ן קר?ת‬ ‫בגלל הפינה הצפונית במקדש‬
‫)מקוס הקרבת הקרבנות( הנמצאה‬
‫מלך ךב‪ :‬י אל הי ם ?‪ 8‬ךסנ‪ 1‬סיה‬ ‫בקרית המלד הגדול •(‪.‬‬
‫)ד( ובשכון אלוקים בארמגות‬
‫ירושלים לע ™‪ ,‬יאמרו כי הוא‬
‫נ‪ 1‬דע ?מק‪ 1‬גב‪ :‬י־כי־מ‪3‬ה המלכים‬ ‫נודע למשגס‬
‫)ה( כי הנה מלכי העמים נועדו‬
‫נ‪1‬ןנדו‪ .‬עכרו ?סיו‪ :‬י המה ךאו ‪5‬ן‬ ‫להלחם כ ‪T‬ושלים‪ ,‬יהדו עברו‬
‫למסרה זו‪.‬‬
‫תמהו‪? .‬כהלו ?הפזו‪ :‬י רעדה‬ ‫)ו( המד‪ .‬ראו את זד מצא מלחם‬
‫בעמים אלה — בז תמהו על בד‪,‬‬
‫אחזהם עם‪ .‬היל נ״‪ 1‬לךה‪? n :‬רוס‬ ‫נבהלו ונחפזו לברוח‪.‬‬
‫)ז( רעדה אחזה אותם שם‪ ,‬תקף‬
‫^דים ‪ ,‬וזעכר אגיות תךעיע‪:‬‬ ‫אותם חיל ביולדת כהבלימ‬
‫)ה( הענ ש ת ם ברוח מזר חי ת עזדי‪,‬‬
‫ס כ«^‪5‬ןר ^ךמ?נו כן ךאינו כ?יר־‬ ‫רוח המשברת אניות תרשיש‪.‬‬
‫)ס( באשר שמענו את הנהמות‬
‫להוה ץבא‪ 1‬ת כ?יר אלהיבו‪ .‬אלהים‬ ‫מהנביאקם‪ ,‬כן ראינו את הישועה‬
‫בעיר ה׳ צב־אות‪ ,‬בעיר אלוקינו‬
‫ץכ‪1‬נגה עד־עולם מלה‪• :‬דמינו‬ ‫ירושלים‪ ,‬ה׳ יכוננה עד עולם ועד‪.‬‬
‫)י( קזינו אל הסדיד אלוקים לראות‬
‫אלהים סמיך‪ .‬ב^רב היכלך‪:‬‬ ‫תשועתו בתוד היכלו‪.‬‬
‫י«כ?זמך אלהים ‪ P‬מהלמך על־‬ ‫)יא( כגודל שסו אלוקים‪ ,‬כן גודל‬
‫תהילתו בפי כל על קצווי ארץ ד ד‬
‫?!?ני־ארץ‪ .‬אדק מלאה ל>זי?ף‪:‬‬ ‫ימינד מלאה צדק‪.‬‬
‫)יב( ישמח הר־ציון‪ ,‬תגלנה ערי‬
‫יב ?עמח סר־?י‪1‬ן תגלנה כנ‪ 1‬ת‬ ‫יהודה נובח מ שפסמ באשר תעשה‬
‫דין ברשעים‬
‫ןהודה‪ .‬למען מעפמיך‪:‬יגכבו ז»‪1‬ן‬ ‫)יג( אתם בתי צמן‪ ,‬סובבוה‬
‫והקיפוה! דעו נמה מגדלים יעז‬
‫ןה^יפוה‪ ,‬מנ״רו ם?י?יה‪ :‬יי עי תו‬ ‫לעשות בה‪.‬‬
‫) ‪ (T‬שימו לבבם להומות העיר‪,‬‬
‫לככם לסילה ‪ 99‬גו אומנלהיה‪.‬‬ ‫______‬
‫הגביהו את ארמנותיה למען תוכלו‬
‫נוה — אקלים או פחח‪ .‬פשוש — שפחת‪ .‬ירכתי — פינות‪ .‬נועדו — קבעו מועד‪ ,‬התועדו‪ .‬נח*זו —‬
‫ברחו נבהלה‪ .‬חיל — פחד‪ .‬קדים — מזרחית‪ .‬תרשיש — אפריקה‪ .‬דסינו — קוינו‪ .‬כנות — ערי‪.‬‬
‫להילח — לחומותיה‪ .‬פסנו — הנביהו‪.‬‬
‫•( ששם שוחטים חטאות ואשמות‪ ,‬ו ת׳ שהיה עצנ על ענירו ת שנידו‪ ,‬תני א תטאתו ואפתו ותתבקר‬
‫לו והוא יוצא חשס שתח ו ע ״׳ הקרנגות טונה נאה לעולם — ר ש״'‪.‬‬
‫נס‬ ‫תהלים מח מט‬ ‫ל'ו ‪C‬‬

‫לספר על גדולתה דפיה ל ח ר‬ ‫? ‪ 8‬ען הספדו לד‪ 1‬ר ‪8‬חר‪ 1‬ן‪:‬‬

‫טי ‪ 5‬י‬
‫שאחריכם‪.‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫•‬
‫)טו( כי זה אלוקים הוא אלוקמו‬ ‫ןה אלהים אלוזינו ע‪ 1‬לם ן ? ה הוא‬
‫לעולם ועד‪ ,‬הוא ינהגנו עולמיו ‪J‬‬
‫ץנ^גנו על־מות‪:‬‬
‫מט‪.‬‬ ‫יום ‪D‬‬
‫המשורר מתיירא נדום הדין‪ ,‬כוטח גה׳ ואינו מקנא סזאלחת העשיר‬
‫)א( המזמור שהבת בני קרח בשביל‬
‫המנצח במקדש‪.‬‬
‫« ל?לנ‪5‬ס ?ס‪ 3‬י־?ןרח מז מו ר‪:‬‬
‫)ב( שמעו זאת כל העמים‪ ,‬האזעו‬
‫כל יושבי הארץ‪.‬‬
‫ב ^!ימעו־זאתכל־ה‪ 5‬מים‪.‬האזינולל־‬
‫)ג( שמעוני כולכנ* נם בני אדם‬
‫גם בני איש•( יחד עש ‪ T‬ואבית‪.‬‬
‫י^ןז‪ 3‬י ח ל ד‪ :‬נ גם־?‪ 3‬י אךםגם־־?‪ 3‬י־‬
‫)ד( פי מדבר חכמות‪ ,‬ומחשבות‬ ‫איע‪! .‬סד ע??יר ואליזיזי* י ‪9‬י ?ד‪3‬ר‬
‫לבי — תבונות הן‪.‬‬
‫)ה( אני מסד‪ ,‬את אזני לשמוע את‬
‫משל הקדמוני היא התורד‪ :,‬אני‬
‫הבמות‪ ,‬והגות ?בי הבונות‪ :‬האטה‬
‫פותח ^ ת י ומתח־ זמרה בכנור‪.‬‬
‫)ו( למה אני ירא בימים רעים‬
‫?מעל אז‪3‬י‪ .‬אבתה בבנור סידהי‪:‬‬
‫כאשר נפקדים עוונותיו — לפי‬
‫שהעוונות הנראים קלים ואני דזזו‬
‫י למה איךא בימי ךע‪ .‬עון ןנקבי‬
‫עלש‪,‬ם בעקב בזלזול‪ ,‬מקיפים אותי‪.‬‬ ‫?םו‪ 3‬ני ‪ :‬ז ה^טהים על־סילם‪ .‬ובלב‬
‫)ז( ופוחדים הבוטחים על חילם‬
‫ומתפארים ברוב עשרם‪.‬‬ ‫עעךם !תהללו‪ :‬ה אח לא־פדה‬
‫)ה( מה תועלת להם בכספם אם איז‬
‫איש יכול לפדות ממות את אחיו‬
‫ע״י ממונו‪ ,‬ולא יוכל לתת לאלוקים‬ ‫!‪ 5‬ךה איע‪ ,‬לא־!הן לאלהים בברו‪:‬‬
‫כופר בעד נפשו‪,‬‬
‫)ס( כי אילו אפשר ההד‪ ,‬לפדותו‪,‬‬
‫ם ו‪?2‬ןר בדיון נבשם וחדל ?עולם‪:‬‬
‫כמד‪ ,‬יקר היה פדיון נפש כזה מכל‬
‫הון‪ ,‬והאיש חדל לחשוב על כד‪.‬‬
‫י ויסי־עוד ?‪3‬בח‪ ,‬לא !ךאה העסת‪:‬‬
‫)י( מד‪ .‬חושב העשיר ? — שיחיה‬ ‫יא בי!ראה סכמים !מותו!סד במיל‬
‫עוד לנצח ולא יראד‪ ,‬את השאול ז‬
‫)יא( מכיון שד‪,‬וא רואד‪ .‬שאת נ תו ל‬
‫מד‪,‬מות‪ ,‬חכמים מתים‪ ,‬יחד כסיל‬
‫ןבער יאבדו‪ .‬ןעזבו לאסרים סילם‪:‬‬
‫ובער נאבדים••( ועוובים לאחרים‬
‫ממונם לכן אתם מתאמצים לפדותו•‪.‬‬
‫יב קךבם בתימו ?עולם מ>ןובנתם‬
‫)יב( ומדוע מחשבות אנוש לבנות‬ ‫?דור ולד‪? .‬ןךאו בעמותם עלי‬
‫בתים לעולם‪ ,‬ומשכנות לדודוו^‬
‫בקראם שמותם על האדמות לזכרחו‬ ‫׳‬
‫על‪-‬םוח — עולמית‪.‬‬
‫וזלר — ארץ‪ .‬הנות — מחשבווב חילם — ממונם‪ .‬כ פ ת — פדיון נפשו‪ .‬השחת — הניהנם‪.‬‬
‫•( בני אנרהס שנקרא ״ או ם ״‪ ,‬גני נח שגקרא ״אי ש״ — ד ש׳׳'‪.‬‬
‫••( נחפמי ם נאמרה מי תה‪ ,‬שאינם מתי ם נעולס ה‪ 1‬ה אלא הגון! נ לנ ד‪ :‬ונכסיל ונער נאמרה‬
‫• אחרי שנין כ ן ונין כך הוא נן תמותה‪.‬‬ ‫אנידה‪ ,‬שהגוף והנשמה אנוזי ס — רש״י‪.‬‬
‫ליוס שני‬ ‫תהלים מט נ‬

‫נ ל ־ ‪ :‬ל ץ‪.‬‬ ‫‪ 5‬ילןר‬ ‫ן*דמ‪ 1‬ת ‪ :‬יג ו א ד ם‬ ‫)יג( וד‪,‬רי האדם ביקר תפארתי‪ ,‬כל‬
‫זה לא ילין עפו אחריו; אכן נמשל‬
‫}?^ל ‪? 3‬סמות ‪ 5‬ךמו‪ :‬י י ! ה דרכם‬ ‫לבהמות דוממות ללא דבור ושכל‪.‬‬
‫) ‪ (t‬זוהי רדד הרשעים הפתנד‪.‬גים‬
‫?הל למ‪ ,1‬ואחריהם ??י^ם לרצו‬ ‫בכסילות‪ ,‬ונם הבאים אחר‪.T‬ם ת™‬
‫מדברים פזד‪ ,‬מבלי לקחת מוסר‪.‬‬
‫הלה‪^ 5 « :‬אן ל^א‪ 1‬ל ^תו מןת‬ ‫)סו( כצאן הנאסף לדיר‪ ,‬נד ירדו‬
‫הרשעים לעומק שאול תחתית‬
‫?ך?ם‪ ,‬וזריו בם ץ^רים ל^?ןר וצרךם‬ ‫ומלאד המות ישברם‪ :‬ובזרוח בוקר־‬
‫הגאולה ימשלו בד‪,‬ם בני ישראל‬
‫?נל‪ 1‬ת >ןזא‪1‬ל ה!ז‪ 5‬ל ל‪ : 1‬םו אך־‬ ‫הישרים‪ :‬ונפש•( הרשעים תבלה‬
‫את השאול־המרור שיכלה ויבוטל‬
‫§ ל מ י ם ? ?ן ה גה>זי' ה‪.‬יד >ןא‪ 1‬ל‪ .‬כ י‬ ‫ונפשם תוסיף להתיסר‪.‬‬
‫)סו( או אני שד‪,‬סיתי אזני לדברי‬
‫ז?ןס}י ה ל ה ‪ :‬יז א ל ־ ו ז י ר א כי־?!‪? 5‬זר‬ ‫תורה — יפדה אלוקים את נפשי‬
‫מרדת שאול‪ ,‬אחרי שלקחני והנחגי‬
‫כ ב‪ 1‬ד ‪ 3‬י ת‪ ; 1‬יז׳ כ י‬ ‫כי־ ל ך כ ה‬ ‫אי^ד‪.‬‬ ‫בחיי ללכת בדרכי‪1‬ד לעול‪0‬נ‬
‫)יז( אל ת‪T‬א ואל תקנא בראוחד‬
‫איש מתעשר ומרבד‪ ,‬כבוד ביתו‪.‬‬
‫ל א־לרד‬ ‫מ ^ל‪.‬‬ ‫כ מ‪ 1‬ת‪n g ? 1‬‬ ‫לא‬ ‫)יח( בי במותו לא יקח אתו מאומה‬
‫‪ 3‬ס;יו‬ ‫י ם כ י ־ נ ‪ 5‬ע‪1‬‬ ‫? ב‪ 1‬ד‪: 1‬‬ ‫א ח ךיו‬ ‫מעשרו‪ ,‬וכבודו לא ירד אחריו‪.‬‬
‫)ים( הרשע מברר בעצמו את נסשו‬
‫בחייו‪ ,‬אד אהד‪ — ,‬אחרים יודוך‬
‫ז ? ר ף‪ .‬ף ו ד ף כ י ־ ס י ה י ב ל ן ד ‪ :‬־ ת ב‪ 1‬א‬ ‫באם תסיב ללכת בדיד הישר‪.‬‬
‫)כ( וכשתבוא לעולמו הראד‪ .‬דור‬
‫ע ד ־ ד‪ 1‬ר ן!‪ 1‬ב‪ 1‬ת יו‪ .‬ע ד ־ ג ג ח ל א ל ר או ־‬ ‫אבותיו של הרשע הנדונים בגהינום‬
‫ואשר עד לעולם לא יראו אור‪.‬‬
‫א‪ 1‬ר ; נ« א ד ם ב י ה י ו ל א ו ‪ 5‬ין׳ ‪ 5‬ה ‪ #‬ל‬ ‫)כא( האדם העומד ביקר תפארתו‬
‫ואינו פביז את הטוב הצפון בחיים‬
‫כ ? ה מ ו ת ‪ 5‬ךמו‪:‬‬ ‫האמיתיים — משול לבהםות‬
‫דוממות ללא דבור ושכל••(‪.‬‬
‫נ‪.‬‬
‫השי•!! עתיד לנקום רם עבדיו השפוד אד ‪ u‬פג מו איו ‪ wen‬נהיבנות אלא כפיגוס הי*ר ונויחי‬
‫§ ל ה י ם לו?ןה‬ ‫אל‬ ‫« םץמ‪ 1‬ר ל א ה ף‪.‬‬ ‫)א( המזמור לאסף‪ :‬א־ל אלוקים‪,‬‬
‫ה׳ שסו‪ ,‬דבר וקרא לכל יושבי‬
‫?ן?ןזרח־?!ה^«‬ ‫ול ?ןך א־ אר ץ‪.‬‬ ‫ד?ר‬ ‫הארץ ממזרת שמש עד מבואו‪.‬‬

‫ם כ ל ל־י פי‬ ‫מ ?י‪ 1‬ן‬ ‫י‬ ‫‪ 5‬ד ־ ה כ א‪: 1‬‬ ‫)ב( מציון הע‪ T‬כלילת היופי‪ .‬יופיע‬
‫לעת‪ T‬כבוד אלוקים‪.‬‬
‫<{לל‪.‬ים ה ‪ 51‬י ן ‪ » :‬לכ א § ל ס י נ ו ן » ל ־‬ ‫)ג( יבוא אלוקינו ולא ישתוק עוד‬
‫על דם עבדיו השפוי‪ :‬אש י׳אנל‬
‫^ הכיביו‬ ‫א® ?‪ ^*?9‬תא‪ 3‬ל‬ ‫* הל "'‬ ‫לפניו להסרע מהאויבים וסביבתו‬
‫נרכז— מלשון דממה‪ .‬כסל— שסות‪ .‬ירעו— ירעיאו‪ ,‬יסערו‪ .‬שאו — שתותיר‪ ,.‬עומק השאול‪ .‬ירעם—‬
‫ישברם‪ .‬מרדו — ימשלו‪ ^ .‬ר ס — נסשם‪ .‬לפלות שאול — גיר‪.‬נם נלר‪ .‬והם אינם כלים‪ .‬סזגול‬
‫םפלל י מי — כלילת יופי‪.‬‬ ‫— מדור‪.‬‬
‫•( יקרא לנפש גשם «צורה« — רנינו יונה‬
‫••( לא יגין דרך התייס נתונה לפניו‪ ,‬שאס ילך נה הרי הוא נכנד‪ ,‬ואינו תניו את הטוג — רש׳‪/‬י‬
‫‪X0‬‬ ‫תהלים נ‬ ‫ליום שני‬

‫דוה סערה להענישם‪.‬‬

‫)ד( יקרא אל שרי העמים שבשמים‬
‫ה!אד‪ :‬י ז?ןךא אל־ה^מ?ם‬
‫ממעל ואל מלכיהם שנארז‪ ,‬לפקוד‬
‫עליהם נקמת עמו‪.‬‬
‫מעל‪ .‬ואל־האךץלדין עמ‪:1‬האקזפו־‬
‫)ה( יאמר להם‪ :‬אספו לי חסידי‪,‬‬ ‫?י חסידי‪ .‬לרסי גריסי ?לי־זבח‪:‬‬
‫אלה שכרתו אתי בריון על דם זבה‬
‫בהר סיני‪.‬‬
‫)ו( מלאכי השמים י ^ ו אז את‬
‫י ו!?ירו ^מלם גדקו‪? .‬י־§לסים‬
‫צדקו‪ ,‬כי אלוקים שופט צדק הוא‬
‫לעול^‬
‫ע‪ 5‬ט הוא מלה‪ :‬י ^ןומעה עמי‬
‫)ז( שמע עמי ואדבר•(‪ ,‬שמע‬
‫ישראל ואע ‪ T‬בך שקבלת אותי‬
‫ואך‪ 3‬ךה לקזראל ואעיךה ב‪1‬י‪.‬‬
‫לאלוקים באמרי לד ״אנכי ה׳‬
‫אלוקיד״‪,‬‬
‫אלהים אלהיף אגסי‪ :‬חל א על־‬
‫)ח( אינני מוכיח אותד על שאינד‬
‫מביא לי זבחים‪ ,‬אינני שם לב אם‬ ‫לנגדי‬ ‫ועולסיף‬ ‫זגסיף א‪ 1‬כיסף‪.‬‬
‫עולותיו אינן לעדי ת ™‪.‬‬ ‫רגמיד‪ :‬ס לא־א^ח מגיסף פר‪.‬‬
‫)ם( אינני לוקח מביתר פר להקריבו‪,‬‬
‫אינני לוקח מרפתותיו גדיים למזבח‬
‫— לא שלד הם אלא שלי‪.‬‬
‫ססכלז^סד עתודים; יסי־לי כל־‬
‫)י( כי לי כל חיות היער‪ ,‬לי כל‬
‫הבהמות הרועות באלפי ההרים‪.‬‬ ‫סלת^־לער׳ ?קמ‪ 1‬ת במרדי־אלף‪:‬‬
‫)יא( כל עופות ההרים ידדעים לי‪,‬‬
‫כל רמש השדה עמדי וברשותי‪.‬‬ ‫יי^דעחי ?ל״עיף סרים‪ .‬ןזיז שדי‬
‫)יב( אילו רעבתי לא הייתי מבקש‬ ‫עמךי‪ :‬יב אם־ארעב לא־<גמר לר‪,‬‬
‫ממד‪ ,‬כי לי תבל ומלואה‪.‬‬
‫)יג( האם אוכל אני סשר פרים‬ ‫כי־לי סגל ומלאה‪ :‬ינןזא‪ 1‬כל ?שר‬
‫אבירים ז האם שותה אני דם גדיים;‬
‫מצות הבאת קרבנות אינה אלא‬
‫כדי שתעשד‪ ,‬רצוני בד‪,‬קרבתס‪.‬‬ ‫אגירים‪ .‬ודם עתודים א^ןוסה ‪:‬‬
‫)יד( על ‪ T‬בראשונה להקריב את‬ ‫יי זבח לאלסים ת‪1‬ךה‪ .‬ךש?ם לעליון‬
‫עצמך לאלוקים ע״י ו ^ י ותשובה‪,‬‬
‫ואחר־כד שלם לעליון נדרי־‬ ‫נדריך‪ :‬סי וקראני ?יום צרה‪ .‬אסלגך‬
‫קרננות ‪ — T‬אז יתקבלו ברצון‪.‬‬
‫)סו( תקראני ביום צרה ואחלץ‬
‫אוחד ממנה ; כי בהושיעי הבוטחים‬
‫וסכ?ךני‪ « :‬ןלךשע אמר אלהים‬
‫בי — אני מתכבד‪.‬‬
‫)טז( ולרשע אסר אלוקים; מה לד‬ ‫מה־לןז לס‪9‬ר ןו^י‪ .‬וס^א גריסי‬
‫ללמוד חוקי ז מה לד לשאת ברית‬
‫תורתי בפ ‪ T‬ז‬ ‫עלי־?יןז; יז ןאתה מנאס מוסר‪.‬‬
‫)יז( הלא אתה שנאת מוסר כאשר‬
‫יסרת ‪ ,T‬ואת דברי השלכת אחריד‪.‬‬ ‫וסשלך דגרי אסךיןז‪:‬יח אם־ראיס‬
‫)יח( באשר ראית גנב התרצית עמו‪,‬‬
‫ועם מנאפים חלקד‪.‬‬ ‫גנב וסרץ עמו‪ .‬ן?ם מנא?ים חל^ך‪:‬‬
‫אלף — באלפי‬ ‫נשערה — נמרה‪ .‬לדין — לנקום‪ .‬סנ ל או ^ — רפתותיד‪ .‬עחודים — תישים‪.‬‬
‫הרים‪ .‬זח שדי — רסש השדה‪ .‬אבירים — פרים חזקים‪ .‬אחלצד — א ‪r‬יא א י‪ .‬ותרץ — ‪jirnru‬‬
‫•( אחר שעשה הא‪-‬ל משפט‪ ,‬יוכי ח ישראל על מעשיהם — רו״ ק‪.‬‬
‫ליום שגי‬ ‫תהלים נ נא‬ ‫סב‬
‫‪) ,‬ים( ‪ t o‬שלחת לדבר רעות ולשונד‬
‫ם?היד‬ ‫י׳י ‪9‬יד עלסת?ךעה‪,‬‬ ‫י מדביקה בד דברי מרמד^‬
‫?אחין‪ :‬ונד‪3‬ר‪?? .‬ן־‬ ‫סךמה‪ :‬כ‬ ‫)נ( אתה משב במושב ל ‪t ^ r‬‬
‫ומדבר על אחיד‪ ,‬על בן אמד תתן‬
‫א?לך רנתן־^?י‪ :‬כא אלה עקוית‬ ‫דופי וגנאי‪.‬‬
‫)כא( את כל אלה עשית ואני‬
‫וסמר^זיגי דהיית ^יות־אקיה ‪ 9‬מ‪1‬ןו‪,‬‬ ‫החרשתי‪ ,‬ולבן חשבת שאהיה ר מ ז‬
‫להתרעות במעשיד הרעים — דע כי‬
‫א‪1‬כיחןז וא?ךכה ??יגיוז‪ :‬נב ‪3‬ינו־‬ ‫אוכיחד ואער ‪ T‬דינר לעיגיד‪.‬‬
‫)כב( בינו נא זאת אותם השוכחים‬
‫ןא >את עלסי אלו‪9 .3‬ן־אקלף‬ ‫את האלוקים בעודכם בחיים‪ ,‬פן‬
‫אסרוף אתכם ביום הדין ואין מציל‪.‬‬
‫ןאץ ‪3‬ל?יל‪ :‬כג זבח ת‪1‬ךה ‪? 3:‬ךןד‪.‬‬ ‫)כג( המביא לי קרבן־תשובה‬
‫ומתוודד‪ .‬על חטאיו‪ ,‬מכבד אותי‬
‫ו^ם ד‪.‬ךןי אךאנו ‪!3‬עע אלסים;‬ ‫בכד‪ :‬אני שם ומורה דרד־תשובה‬
‫לחוטאים‪ ,‬ולשבים אני מראה את‬
‫ישועתי‪.‬‬

‫ל י ום ש ל יש י‬
‫נא‪.‬‬
‫דוד מוזוודוז על חסאו וגמפלל על לג סחור ורוח נגוז‬
‫« למנ?ס מזמור לךוד‪ :‬ב ‪3‬ב‪ 1‬א־‬ ‫‪ m‬בשביל‬ ‫)א( המזמור שחבר‬
‫המנצח במקדש‪.‬‬
‫)ב( בבוא אלמ נתן הנביא להוכיחו‬
‫»?יו ?חן סן‪3‬יא‪ 83 .‬זזר־‪3‬א אל־‬ ‫כאשר בא אל בת־שבע — אמר‪:‬‬
‫בת־^בע‪ :‬נ הנני ?ולחים ?ס‪.9‬ךך‪.‬‬ ‫)ג( חנני אלוקים לא לפי מעשי‬
‫אלא כחסדד ; ברוב רחפמ מהד‪ .‬נא‬
‫‪3‬ויב לחמיןז מחה נ״עעי‪ :‬ד ד‪.‬ךב‬ ‫את פשעי‪.‬‬
‫)ד( כבפני הרבה מעווני וטהרני‬
‫מחטאתי‪.‬‬
‫ימסטאהי טח‪.‬מי‪:‬‬ ‫‪? 3‬טד‬ ‫)ה( כי יודע אני את פשעי ומתון•‬
‫״ ?י־קעעי אני אדע‪ .‬ןחטארגי נ?די‬ ‫דאגתי על ‪.T‬ם — כאילו חטאתי‬
‫ניצבת תמיד נגד עיני•(‪.‬‬
‫תמיד‪ :‬י לן; לבךך חטאחי ןחבע‬ ‫)ו( לד לבדד חטאתי והרע כעינ ‪T‬‬
‫עשיתי‪ ,‬לפיכד ביז־ד לסלוח‪ ,‬למען‬
‫תצא צודק בדינד עם המסרבים‬
‫?!יגיד ?קייהי׳ ?®ען יז?לק ?לגרד‬ ‫לשוב ותזכה בשסטד אותם‪ ,‬שד‪.‬רי‬
‫גם הם יכלו לשוב והיית סולח ל ד *‬
‫י קך?עו‪1‬ן חוללחי‪,‬‬ ‫תז^ה‬ ‫)ז( הן בעוון נוצרתי ובחטא‬
‫נתעברה בי אמי••( ולסיבה זו‬
‫יגסטא ?מממד אטי־ י׳ הרא^ת‬ ‫נמשכתי אחרי החטא‪.‬‬

‫תצסיד — תדביק‪ .‬דגי — גנאי‪ .‬דפדת — חשבת‪ .‬אערכח — אעימ דינך‪ .‬ושם — מורה‪.‬‬
‫חרג — ד‪%‬בה )וכד הכתיב(‪ .‬חוללתי — נמרתי‪ .‬יחמתני — נתעברד‪.,‬‬
‫•( איני סנור שכפרת לי והר' י‪.‬וא תמיד כאילו הדאינגלי עוא‪ — 7‬רש״ ’ )יומא סו (‬
‫• •( ת פ ס לשון *טון וחטא״ נעלי! יצירת הולד‪ ,‬להיות הדנר עלול להניא לידי טון וחטא‪.‬‬
‫סג‬ ‫תהלים נ«‬ ‫ליום שלי שי‬

‫)ח( הל« חפץ ‪nsKH Drpn nnx‬‬ ‫וכס^נם חכ^ה‬ ‫ח&?ת נ » ח‪1‬ו^‬
‫בכליותי־פנימיותי והריני טוח־ו על‬
‫האמת שהסאתי‪ ,‬הן בלבי הסתום‬ ‫ג»ז‪ 1‬ב ואקהר‪.‬‬ ‫ת‪ 1‬די?‪5‬י‪ :‬״‬
‫הודעתני את החכמה להתוודוו^‬
‫)ס( תהסאני כמו באזוב הממהר‬ ‫ו?כ?ס}י וה)>‪5‬ן?ג «??ין‪ :‬י ‪’w W f l‬‬
‫את הממא‪ ,‬תכבסני מעווני וא ‪1‬א‬
‫נקי ולבן יותר משלב‬ ‫^עי‪1‬ן ןקיקיוןה‪ ,‬תג?נה ^צכ!‪ 1‬ת‬
‫)י( תשמיעני ותבשרני ששח ושמחה‬
‫ע״י סליחת עווני‪ ,‬ואז תשמחנה‬
‫עצמותי שהיו רצועות בכעסד עלי‪.‬‬
‫ד‪5‬יונ‪ :‬י« פ?סר ‪}9‬יף מח ‪9‬אי‪ .‬ו‪ 5‬ל ־‬
‫)יא( הסתר סניד מחטאי ומחה את‬ ‫?‪ 1‬נ סי ?)וזה‪ :‬יבלב טה‪ 1‬ר ‪ 9‬ךא־לי‬
‫כל עוונותי‪.‬‬
‫)יב( לב טהור ברא לי אלוקים לבל‬ ‫‪ 8‬להים‪ .‬ןריס נכ‪1‬ן סיעו ?קר?י‪:‬‬
‫אכשל עוד‪ ,‬ורוח נבון הדש בקרבי‪.‬‬
‫)ינ( אל תשליכני מלסניד ו מ ח‬ ‫ע אל־ת>ןוליכגי ‪)5‬יןפגיף‪ .‬ןריס ?ןך?יר‬
‫קדשד אל תקח ממני שלא יהא‬
‫מרוחק ממני‪.‬‬ ‫אל־רג^ח ?)®?י‪ :‬יי ה^זי^ה לי ^ע‪11‬ן‬
‫) ‪ (t‬השב לי שמחת ישועתך ורוח‬
‫קדשך‪ ,‬סמכני ברוח נדיבות ורחבווב‬ ‫?>(זןןןז‪ ,‬וריס ןדי?ד‪ ,‬מ?ז?להגי‪:‬‬
‫)פו( בסלחך לי אלמד פושעים‬ ‫״ אל?לךה &‪#‬ןו?ים ךךכיןז‪ ,‬ןוזטאים‬
‫דרכ ‪ T‬בר‪.‬ווכחם שאתה סולח וכד‬
‫ישובו אליך חטאים‪.‬‬ ‫אליך ‪:‬עובו‪ :‬״ ס?ילגי הלדהליס‪.‬‬
‫)טז( הצילני אלוקים אלוקי תשועתי‬
‫מעונש מיתה•(‪ ,‬ולשוני תרנן על‬ ‫אלפים אלסי מ^זועלזי‪ .‬הר‪3‬ן ל^«‪?1‬י‬
‫צדקתו והסדך עמדי‪.‬‬
‫)יז( ה׳‪ ,‬שפתי תפתח ע״י שתמחלני‬ ‫זךק ^ך‪ :‬יי אדני ק‪ 1‬פסי פ?תח‪ .‬והי‬
‫ו ‪.T‬א לי פתחון פה ל ד ^ תהלתך‪.‬‬
‫)יח( אינד חסץ שאתו זבחי־חטאת‬ ‫«י ד פפלתך‪ :‬י״ ‪ 9‬י לא־סס&ץ ן‪ 3‬ח‬
‫על ודוני‪ ,‬אינד רוצה שאקריב לד‬
‫עולה‪.‬‬ ‫ואסןה‪ .‬עולה ל א הרן;ה‪ :‬י״זגסי‬
‫)ים( זבהי־האאקים הרצחים הם‬
‫הרוה הנשברה של האדם‪ :‬את‬ ‫אלפים ריס ג^ןי‪ 3‬ךה‪ .‬לב־ג^ןו^ר‬
‫דרכד לבזות לב נשבר ונדכה‪.‬‬
‫)כ( הטיבה ה׳ ברצונד לבנות‬
‫ן‪ 5‬ך?ה אלפים לא פ‪ 3‬ןה‪ :‬כ היטיבה‬
‫מקדשד בצתן בימי שלמה ותבנה‬ ‫לךצ‪?1‬ך את־?י‪1‬ן‪ .‬פ‪ 3‬ןה ח‪ 1‬מ‪ 1‬ת‬
‫חומות יחשלינ^‬
‫)כא( אז תתרצה שיקריבו לד זבחי‬ ‫לרו>ןןל‪.‬ם‪ « :‬אז ‪0‬פ&ץ זגסי־^דק‬
‫צדק קרבן עולה הנקרב כליל‪ ,‬אז‬
‫יעלו על מזבחד במקדש פרים‬ ‫ע‪ 1‬לה ן?ליל‪ ,‬אז !עלו על־ללזבחך‬
‫לחטאת ולשלמים‬
‫‪ 9‬רים‪:‬‬
‫‪ — mmaa‬כליות )שהן םקור הי ע ח הסנימי של ה«דם(‪ .‬ובסתו& — בלב סתום‪ .‬וטזסווני ~ תנ קג‪/‬‬
‫תסהרגי‪ .‬כאזוב — העשב המטהר המצורע‪ .‬נדיבה — בדיבורי רחבות והתרוממות‪ .‬ואתנה — אתן‬
‫לך‪? .‬ולה וכליל — קרבן עולה הנקרב כליל על המזבח‪.‬‬
‫•( שלא אתית גתרג על עונשו של אוריה שהרגתי — רש״י‪.‬‬
‫ליום שלישי‬ ‫תהלים נב‬ ‫סד‬
‫נב‪.‬‬
‫מנד סםפרי לשון חרע‬

‫« להינגס מ^כיל יזךוד‪ :‬ב ?בוא‬ ‫)א( אשר חבר דת• ע״י מתורגמן‬
‫בשביל ד‪.‬מנצח במקדש‪.‬‬
‫ד‪1‬אג האיהי ו!נד לעאול‪ ,‬ו*אן‪1‬ר‬ ‫)ב( בבוא דואג האדומי ל ד ^‬
‫לשאול הפלד ואמר לו‪ :‬״בא דוד‬
‫ל‪ 1‬בא ךודאל־בית אחימלןי‪:‬‬ ‫אל בית אחימלך בגוב עיר הכהנים״‪.‬‬

‫ג מה‪-‬ינסהלל בךעה ר‪.‬גב‪1‬ר‪ ,‬סהד‬ ‫)ג( אתה דואג‪ ,‬הגבור בתורה‪ ,‬מה‬
‫תתהלל ותתפאר ברעה שאתה עושה‬
‫אל כל־הי‪1‬ם‪ :‬ד הו‪ 1‬ת תחעב ?עייגך‪,‬‬ ‫לי ז הרי חסד הא־ל חופף עלי בל‬
‫היום להעלתי•(‪.‬‬
‫?ת‪ 5‬ר ס?ט^‪£‬ז ן‪75‬ן|ה רסןה ‪ :‬י‪ -‬אד׳גח^‬ ‫)ד( שבר והרס חושבת לשונד‬
‫שהיא בתער מלוטש העושה רמיה‬
‫הליבר גו ק סלה‪:‬‬ ‫דע הןט‪1‬ב‪.‬‬ ‫בחתבו השיער וגם הבשר~(‪.‬‬
‫)ה( אהבת לעשות רע מלעשות סוב‬
‫י אפבת כל־דגרי־סלע ל ע‪1‬ן הירמה;‬ ‫אהבת לדבר שקר מלדבר צדק‪.‬‬
‫)ו( אהבת דברי רשע ולשון מרמה‪.‬‬
‫ז גם־אל לין?ף לנצח‪! .‬חסך וזססך‬ ‫)ז( גם א־ל יהרסד לנצח‪ ,‬שברך‬
‫ושקרד מאהלו‪ ,‬שר ש אחריך מארץ‬
‫מארץ סלים סלה;‬ ‫האסל‪.‬‬ ‫החיים לעול^‬
‫״ ולךאו צדיקים וליךאו ועליו‬ ‫)ח( דראו צדיקים במפלתו של‬
‫הרשע‪ ,‬ויפחדו מה׳ וישחקו על‬
‫ל^חקו‪ :‬ה הנה הנ‪5‬ר לא לקזים‬ ‫הרשע באמרם‪:‬‬
‫)ט( הנה הגבר אשר לא עשה את‬
‫אלהים מעוזו‪ ,‬ולגטח בלב ע^ר‪1‬‬ ‫ה׳ למעתו‪ ,‬בטח ברוב עשרו‬
‫והתגבר ברשעו — ראו מה עלתה‬
‫יעז ‪5‬הןתו‪ :‬י ואני ?זלת רענן ב‪3‬ית‬ ‫לוו‬
‫)י( ואני דוד הנרדף ע״י שונאי‪.‬‬
‫אלסים‪ .‬בטסיזי לססד־אלסים‪,‬‬ ‫אהיה בזית רענן המשרש בבית‬
‫אלוקים בבנים ובני בנים‪ ,‬כי בטחתי‬
‫עולם ןעד‪ :‬יא אוךןז לעולם ‪ 3‬י‬ ‫בחסד אלוקים לעולם ועד‪.‬‬
‫) ‪ (r‬אווך לעולם בעשותו לי‬
‫עקוית‪ .‬ואק?ה עזקיןז לי־טוב‬ ‫החסדים‪ ,‬ואקוה לשמו כי סוב אתה‬
‫לחסיד׳ד הבוטחים בך‪.‬‬
‫חסידיןזג‬
‫תתהלל — תתפאר‪ .‬הוות — שות‪ .‬תוזשוב לשונו — תחשוב בלבו ותוציא בלשונו )שרשי רר״!(‪.‬‬
‫סלזטש — פהודד‪ .‬בלע — השחתה‪ .‬יתצד — יו‪.‬רםד‪ .‬יהתד — שביד‪ .‬מסהר — מעקרו‪ .‬ושרשו —‬
‫יעקור שרשיד‪ .‬יעיז בהותו — מתגבר נרשעו‪ .‬חהו — לח ורסוב‪.‬‬
‫•( אילו לא נתן לי אחיחלך לחם — חדותה אתה שאחות נרעב ? יש חסד נ ה קנ ״ ה על ישראל כל‬
‫היו ם ואם לא נחן לי‪ ,‬יתנו לי אחרים — ו ש׳׳י‪.‬‬
‫••( כחו התער המחודד שיחשונ אדם לחתוך נו חע ט וחותך הרנה — כן לשונך דברה דנרי ם רעי ם‬
‫ותעט והחעשה הנ א חהם היה גדול שנהרגו פ׳׳ה כ הני ם מלנד הטף — רד״ק‪.‬‬
‫סה‬ ‫תהלים נג נד‬ ‫ליום שלישי‬

‫נג‪.‬‬
‫כאחרית היסיס‬ ‫‪aem‬‬ ‫כל הכופרים העתידיס להבל‬
‫)א( אשר זזנר דוד על כלי‪-‬השיר‬
‫״מתלת״ ע״י מתורגמן בשביל‬
‫« ל ‪ 5‬נ?ס על־מןן?ת מ^?יל ?דוד‪:‬‬
‫המנצח במקדש‪.‬‬
‫)ב( אמר נבל •( בלבו ״אין‬
‫ב אמר נבל ‪? 3‬ב‪ 1‬אין ‪8‬לזזים‪,‬‬
‫אלוקים״‪ ,‬השחיתו והתעיבו האנשים‬
‫בעוול שעשו‪ ,‬אין בהם עושה־סוב‪.‬‬
‫זז^ווויתו וסת?יבו עול אין ן‪? 5‬ןה־‬
‫)ג( אלוקים השקיף משמים על‬ ‫סוב‪ ! :‬אלד‪,‬ים מעמלם ד‪^.‬קיף על־‬
‫אותם בני אדם לראות אם יש‬
‫ביניהם לפחות משכיל אחד הדורש‬ ‫?ני־אדם‪ .‬לךא‪ 1‬ת ןז!ע מ^?יל‬
‫את אלוקים‪.‬‬
‫)ד( והנה ראה שטלם יחד כפסולת‬ ‫דלע את־אלל‪,‬ים‪ :‬י ?לו סג !סיו‬
‫נתקלקלו‪ ,‬אין בהם אפילו עושה־‬
‫טוב אחד‪.‬‬ ‫נאלחו אץ;}?ןה־ט‪1‬ב’ אץ גם־אחד‪:‬‬
‫)ה( פועלי השקר האוכלים את עמי‬
‫כאילו אכלו לחם‪ ,‬לא קראו לה׳‬
‫י■ הלא ‪:‬דעו ‪?? 6‬י און׳ אללי ‪ 5‬מי‬
‫ולא התבוננו על נוראותיו‪,‬‬ ‫אללי ?סם‪ ,‬אלהים לא ^ךאו‪:‬‬
‫)ו( עליהם לדעת כי לבסוף יפחדו‬ ‫י עם פסדו־פסד לא־ה‪:‬ה פוןד‪,‬‬
‫באחרית הימים פחד שלא היה‬
‫כמוהו‪ ,‬כאשר יפזר אלוקים עצמות‬ ‫לי־אלהים ‪?9‬ר ע?מ‪ 1‬ת הנף‪,‬‬
‫האויבים החונים עליך ירושלים‪,‬‬
‫וישים אותם לחרפה כי אתה אלוקים‬
‫ממאס אותם‪.‬‬
‫הביעתה לי־אללוים מא‪ 9‬ם‪ :‬י מי‬
‫)ז( מי יתן ויתקרב היום שיופיעו‬ ‫להן מאיון לעע‪ 1‬ת לק‪1‬ךאל‪ ,‬בעוב‬
‫מציון ישועות ישראל בשוב אלוקים‬
‫את שבות עמו‪ ,‬ואז יגל יעקב‬ ‫אלהים עבות עמו ‪:‬גל לזנלןב‬
‫וישמח ישראל‪.‬‬
‫לעמח לעראל‪:‬‬
‫נד‪.‬‬
‫תפילת דוד להצלתו‬
‫)א( אשר חבר דוד ע״י מתורגמן‬ ‫« למנ ‪ 5‬ס ??גיגת מע?יל ?דוד‪:‬‬
‫בשביל המנצח על הנגינות במקדש‪.‬‬
‫)ב( בבוא אנשי העיר זיף ויאמרו‬ ‫נ בבוא סזיהים דאמרו ?עאול‪,‬‬

‫סהלת — כלי שיר ששמו ״מחלת״‪ .‬השקיף — הסתכל למסה‪ .‬סשכיל — שישכיל בתורה )תרגום(‬
‫פג — פסולת‪ .‬נאלהו — נתקלקלו הנד — החונים עליך להלחם בך‪.‬‬
‫הזיפים — אנשי העיר זיף שרצו להסגיר את דוד ביד שאול‪.‬‬
‫•( !ה טי טו ס כשגידר )לקר( את הפרוכת ותרנו תטפטף דס‪ ,‬אתר ‪ :‬הרג אח עצמו )כניהול(‬
‫— רש»י‪.‬‬
‫ליום ע לי שי‬ ‫תהלים נה‬ ‫סו‬

‫סלא דוד סקימסר ?מנו‪ :‬ג אללוים‬ ‫לשאול ״הלא דוד מסתתר עמנו״‪.‬‬
‫)ג( אלוקים‪ ,‬בשמד הושיעני‬
‫?^זקלןז ה‪>1‬ןוי?‪5‬י‪ .‬ול‪,‬ןבורהןז הדיג}י‪:‬‬ ‫ובגבורתד נקום את נקמתי‪.‬‬

‫י אלהיט ^זמע ההליזי‪ .‬האזעה‬ ‫)ד( אלוקים שמע תפילתי‪ ,‬האזינה‬

‫לאמרי פי‪.‬‬
‫?אהירי־הי‪ :‬י■ ‪ 5‬י זרים ?ןכיו עלי‬ ‫)ה( כי זרים קמו עלי ועריצים‬
‫בקשו למסור נפשי בידי אויבי;‬
‫ןערי ‪3‬ים ‪? 3‬ןעוג‪^9‬ןי‪ ,‬לא ע מו אלסים‬ ‫מעולם לא שמו אלוקים לנגדם‬
‫לירא מפניו‪.‬‬
‫?ג?ךם סלה‪ :‬י הןה אלהיט ?מר‬ ‫)ו( והנה אלוקים עוזר לי בצרתי‪,‬‬
‫ה׳ בעזרת סומכי נפשי‪.‬‬
‫?י‪ .‬אדני ‪?b3‬להיגס^;זי‪ :‬יו^ןזיב הרע‬ ‫)ז( ישיב הרע למצפי־רעתי‪ ,‬מתוך‬
‫שאתה אמת והבטחת להיפרע‬
‫מרודפי‪ ,‬לכן אבקשך להבריתם‪.‬‬
‫לעךרי‪ .‬נאט^ף הץסיסם‪ :‬ח?גךבה‬ ‫)ה( אז אזבח לד ברוח נדיבה‪ ,‬אודה‬
‫זהןה ‪ 3‬י־‬ ‫אז‪ 3‬חה־לף‪ .‬א‪ 1‬ךה‬ ‫שמד ה׳ כי סוב הוא‪.‬‬

‫טוב; ם?י טכל־צךה ה?יל}י‪ .‬וסאעי‬ ‫)ט( כי מכל צרה הצילני ובאויבי‬
‫ראתה עיני את אשר הפצתי‪.‬‬
‫דאוגה ?י}י‪:‬‬

‫נה‪.‬‬
‫דוד כעת צרר‪; •.‬אטו לה׳ ופתהנן אליו‬

‫« ?טנ»ס ב «ינ ת מקז?יל ?דוד‪:‬‬ ‫)א( אעזר חבר דוד ע״י מתורגמן‬
‫בשביל המנצח על הנגינות במקדש‪.‬‬
‫ב האזיןה אלהיט הסלוגי‪ .‬ואל־‬ ‫)ב( האזינד‪ .‬אלוקים תפילתי ואל‬
‫תתעלם מתחינתי‪.‬‬
‫תה‪5‬לם סההנהי‪ :‬נהק^ןזיבה ?י‬ ‫)ג( הקשיבה לי וענני כאשר אני‬
‫ועגלי‪ .‬אריד ?עיחי ואהימה‪:‬‬ ‫מתאונן ושח בצערי ולבי הומר‪ .‬בי‪,‬‬

‫ד מק‪ 1‬ל א‪!1‬ב ט‪ 9‬גי ערןת ךעע‪ 3 ,‬י־‬ ‫)ד( מפני האויב המרים קולו עלי‪,‬‬
‫מפני המצוקה שהרשע מביא עלי‪,‬‬
‫למיטו עלי און וגאף לקוטמוגי‪:‬‬ ‫כי שונאי)דואג ואחיתופל( מגוללים‬
‫עלי שקר‪ ,‬מתירים לשפוד את דמי‬
‫ה ל?י לחיל ‪ 3‬קך‪3‬י‪ ,‬ן»ימ‪ 1‬ת מות‬ ‫ובחימה שונאים אותי‪.‬‬
‫)ה( לבי דואג בקרבי ואימות־מות‬
‫ג?לו עלי‪ :‬י לראה ור?ד ללא לי‪.‬‬ ‫נפלו עלי‪.‬‬
‫)ו( יראה ורעד באים בי ופלצות‬
‫והכסני ‪ 5‬לצות‪ :‬י ןא ‪5‬ר טי‪-‬ל^ן‪-‬‬ ‫מכסה אותי‪.‬‬
‫)ז( מגודל הצרות אמרתי‪ :‬פי יתן‬

‫ישוררי — פצפי רעתי‪ .‬חצסיתם —הכריתם‪.‬‬

‫אייר— אתאונו‪ .‬שיחי — דבורי‪ .‬עקת — המצוקה‪ .‬יסיפוו — יכריעו‪ ,‬יגוללו‪ .‬יוזיל — חאג פלצות—‬
 ‫סז‬ ‫תהלים נה‬ ‫ליום שלי שי‬

‫לי כנף כיתה והייתי עף מהישוב‬

‫לשכון במקום אחר‪.‬‬
‫לי א‪ 5‬ר ‪ 3‬י‪1‬נה‪ .‬אעו^ה‬
‫)ח( הייתי מרחיק לנדוד‪ ,‬הייתי לז‬
‫ת ^ במדבר‪.‬‬
‫ח ל״נה אריזיק גיד‪ ,‬אלין ‪?3‬לךבר‬
‫)ם( הייתי ממהר להעיל את נפשי‬
‫‪ t o‬אויבי שהם כרוה־סערה עוקרת־‬
‫סלה; פ אחי>ןה ההלט לי‪ .‬מריס‬
‫ע‪ 1‬י מ‬ ‫סעה היס‪ 5‬ר‪ :‬י ‪ 3‬לע אדני פלג‬
‫)י( השחיתם ה׳ פלג ובלבל לשונם‪,‬‬
‫כי ראיחי חמם וריב בעיר על ידם‪.‬‬ ‫לע‪1‬נם‪? ,‬י־ךאיהי חמם וריב ב?יר‪:‬‬
‫)יא( יומם ולילה מסתובבים החמס‬
‫והריב על חומות העיר‪ ,‬ובקרב‬ ‫י■ י‪ 1‬מם ןל?לה לסוגבל על “ח‪ta1‬היה‪,‬‬
‫העיר עמל ושקר‪.‬‬
‫)יב( שבר והרס בתיד העיר‪ ,‬אנשי‬ ‫ואח ןעמל ?קר‪ 3‬ה\י ב פו‪ 1‬ת בקרבה‪.‬‬
‫מרמה ומזימות רשע אינם זזים‬
‫מרחובה‪.‬‬ ‫ויא־להיע הריבה וגף יהלרמה‪:‬‬
‫)יג( מעולם לא חרפני אויב‬
‫שנשאתי חרפתו‪ ,‬אלא התקוממתי‬ ‫יי ‪ 5‬י לא־א‪1‬ל‪.‬ב זסרפגי ואעא‪ .‬לא־‬
‫נגדו ; לא התגבר עלי שונא‬
‫שהצטרכתי להיסתר ממנו‪.‬‬
‫?!ק!גאי ?לי הגדיל ואססר ההנו;‬
‫) ‪ (t‬אבל אתה )אהיתופל(‪ ,‬איש‬
‫כערכי‪ ,‬אלופי ורבי‪,‬‬
‫יי ואתה אנ‪^1‬ז ‪ 55‬ך‪5‬י‪ 8 .‬לי?י‬
‫)סו( אשר יחדו היינו רגילים‬
‫להמתיק סוד ולהשתעשע בדברי‬ ‫טיא^סר !חיו נההיק ם‪1‬ד‪,‬‬
‫תורה‪ ,‬ובבית האלוקים היינו‬
‫מהלכים ברוב עם — כמה קשה‬ ‫ן‪3‬ית אלהים נס?ר ?רג^[ז‪:‬סי!^ןיא‬
‫חרפת איש כזהו‬
‫)סז( יסית ה׳ עליהם את מלאו‬ ‫מןת עלימ‪ ! 1‬ר דו ^אול ס!ים‪ 5 ,‬י־‬
‫המות וירדו חיים שאולה‪ ,‬כי תפ ‪T‬‬
‫הם חושבים רעות בביתם בקרבנו‬ ‫רעות ??לגורם ?קרבם; יז אני אל־‬
‫)יז( אני אל האלוקים קורא וה׳‬
‫מועזיעני‪.‬‬ ‫אלהים אקךא‪ .‬וייו ה יוקזי?}’ ;‬
‫)יה( אני מתפלל לה׳ ערבית‪,‬‬
‫שחרית ומנחה והומה על צרותי‬ ‫י״ ?ךב ן?קר ון^ר?ם אקזיחה‬
‫והוא שומע קולי‪.‬‬ ‫ואה?!ה‪ ,‬ולקזמע ק‪ 1‬לי; ים פדה ?^ל‪1‬ם‬
‫)ים( פדה מולום נפשי מהמלחמה‬
‫הבאה עלי‪ ,‬בזכות הרבים שעמדו‬
‫לימיני והתפללו בעדי‪.‬‬ ‫?לקרב״לי‪? .‬י־?ר‪3‬ים היו‬
‫)נ( ישמע הא־ל לתפלותיהם ויענה‬
‫י׳הם מלכו של עולם היושב בשמים‬ ‫?מךי; נ לקזמע אל ן!עגם ף>זב‬
‫מאז ומעולם‪ ,‬כי הרשעים אינם‬
‫שמים ללבם יום חליפתם מהעולם‬ ‫קדם ?לה‪ ,‬א?ןר אין הליפות למו‬
‫הזה ולא יראו מאלוקינג‬
‫)כא( זה הרשע )אחיתופל( שלח‬ ‫ולא זראו אלהים‪ « :‬עלה ידיו‬
‫‪T‬יו להרע באיש־שלומו ורעו‪ ,‬הפר‬
‫וחלל בריתו אתו‪.‬‬ ‫??;זלפליו סלל ברית‪ « ; 1‬חלקו‬
‫אכי — כנף‪ .‬אחישה — אנזהר‪« .‬ל ש — הצלה‪ .‬שעול — רוח סערה‪ .‬ביע — השחתה‪ .‬יסעו — יסיר‪.‬‬
‫אלמי — שר שלי‪ .‬כדנש — ברוב עם‪ .‬יזזיא — יסית‪.‬‬
‫ליום עלישי‬ ‫תהלים נה נו‬ ‫‪no‬‬

‫מח»את ‪ 9‬יו וקךב־?ב‪ ,1‬רכו ך?ךיו‬ ‫)כב( אמרי פיו רכו מחמאה ולבו‬
‫למלחמה; דבריו היו רכיס כשמן‬
‫וסמה ?ן‪1‬ח‪ 1‬ת‪ « :‬ה^זלך על־‬ ‫והמה למעשה קללות‪.‬‬
‫)כג( ורוח הקודש משיבה לרוד‪:‬‬
‫לל‪,‬וה לה?ף ןהוא יכ?‪5‬לד• לא־למן‬ ‫השלד על ה׳ משאר והוא יסבול‬
‫אותו ויקל םעל ‪ ,T‬כי ה׳ לא יתן‬
‫?ע‪1‬לם מ‪ 1‬ט ל ו ד ק ‪ :‬כי וא^ה ^לל׳ים‬ ‫לעולם שהצדיק יתמוסם‪.‬‬
‫ךטים‬ ‫ת‪ 1‬רדם ללאר‬ ‫)כד( ואתה אלוקים תור ‪ T‬את‬
‫הרשעים לבאר־שחת; אנשי דמים‬
‫ו?לךמה לא“ לה« למיהם‪ ,‬ו א ד‬ ‫ומרמה לא יגיעו למחצית ימיהם‬
‫הקצובים להם — ואני בוטח בד!‬
‫אגטח־בך‪:‬‬

‫נו‪.‬‬
‫מתבלל בעת בדידותו ופהייל י ה׳ נ ‪ :‬במצוקתו‬

‫« לםנאח ‪ 5‬ל־י‪ 1‬נת אלם ולקים‬ ‫)א( מזמור נחמד אשר חבר דוד‬
‫בשביל המנצח במקדש בהיוחו‬
‫?ךוד מכתם‪ r h p ,‬א‪ 1‬ת‪ 1‬הל^וגים‬ ‫כיונה אילמת רחוק מארצו‪ ,‬בתפוס‬
‫אותו הפלשתים בעיר גת להרגו‪.‬‬
‫לגת‪ :‬כ ח‪ 3‬ני אלמים כי־יזאפני‬ ‫)ב( חנני אלוקים כי אנשים מצפים‬
‫לבלעני‪ ,‬כל הימים לוחצים עלי‬
‫אנוקז‪ ,‬לל־סיום לסם ??חגד‪:‬‬ ‫במלחמות‪.‬‬
‫)ג( מצפי רעתי מצפים לשברי כל‬
‫ג עאפו קז‪ 1‬ךרי כל־סיום‪ .‬כי־רלים‬ ‫הימים‪ ,‬כי רבים הם הנלחמים בי‬
‫— אתה יושב־מרום‪ ,‬הביטה זאת!‬
‫לרומים לי מרום‪ :‬י יום איךא‪ ,‬א}י‬ ‫)ד( היום שבו אני ירא מאויבי —‬
‫אני בוטח עליד‪.‬‬
‫אליף אלטח‪ :‬יי כאלסים אהלל‬ ‫)ה( נם בשעת צרה אהלל דברי‬
‫אלוקים‪ ,‬באלוקים אני בוטח ולכו‬
‫דברו‪ ,‬באלהים בטססי לא איךא‪,‬‬ ‫לא אירא ; בבטחי בו — מה יעקוה‬
‫לי אדם ז‬
‫)ו( כל הימים רודפים אותי אדבי‬
‫מה־!?^ה בשר לי‪ :‬י כל־מיום‬ ‫וגורמים שדברי יהיו רק עצבון‬
‫דברי יעצבו‪ ,‬עלי פל־מחשכתם‬ ‫וצעקה‪ ,‬כל מחשבותם רק להרע‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪— T :‬‬ ‫)ז( הם לנים בערב בסביבה בה‬
‫לךע‪ :‬ז לגורו ל?‪ 6‬נו המה עקבי‬ ‫אני הולד‪ ,‬אורבים לי ושומרים על‬
‫עקבי בקוותם ללכוד נפשי‪.‬‬
‫)ח( מצפים המה למצוא הצלה‬
‫ל^מרו‪ ,‬כאקןר קוו ‪93‬קוי; ח על־‬ ‫ותגמול מאת שונאי )שאול( עבור‬
‫האון והרשע שעושים לי מרגלים־‬
‫עלט־למו‪ ,‬כאף עמים הורד‬ ‫אורבים אלה‪ ,‬הורד נא אלוקים‬
‫מחטאות — רכו מהמאה דברי הניעתו‪ .‬פתיחות — קללות‪ .‬יהנר — סשאד‪ .‬טום — מעידה‪ ,‬נעילה‪.‬‬
‫באר שחת — עומק הגיהנם‪.‬‬
‫יונת אלם — יונה אילמת‪ .‬שאעני — מצעיס לבלעני‪ .‬יעצבו — מעציבים‪ .‬ינות — ילינו‪ .‬יצעתו —‬
‫יארובו‪ .‬על־אוז — עבור העבירה‪ .‬עלע — הצלה‪.‬‬
‫סט‬ ‫תהלים נו גז‬ ‫ליום עלי עי‬

‫באפר עמים־רשעים אלה‪.‬‬ ‫‪ 8‬י הי ם ‪ :‬ס גדי ספךתה אתה‪ ,‬קוימה‬

‫)ם( אתה ה׳ היודע מספר מקומות‬
‫נדודי — &ימה דמעתי בנאז־ו‪,‬‬
‫תהא שמורה לפניד ותמנה אותה‬
‫ד?יעתי גגאדף ‪ 5‬לא‬
‫בהשבון צרותי‪.‬‬ ‫י אז יקזובו א‪?1‬בי אח‪ 1‬ר ‪ 3‬י‪1‬ם‬
‫)י( אז ישובו אדבי אחור ביום בו‬
‫אקראך‪ ,‬בזה ‪T‬עתי כי אלקים לימיני‪.‬‬ ‫אי;ןךא‪ ,‬זה־‪,‬יד?יגי ‪ 9‬י־‪8‬להים ?י‪:‬‬
‫)יא( באלוקים )מ ‪ T‬ת הדין( אהלל‬ ‫יי• נאלהים אהלל דלר‪ ,‬ביהוה‬
‫דברו; בה׳ ) ^ ת הרחמים( אהלל‬
‫דברו — ת ^ לו אהלל !‬ ‫אהלל יבר‪ :‬יב באלהים בטחתי לא‬
‫)יב( באלוקים בטחתי‪ ,‬אז לא אירא‬
‫מה שיעשה לי אדם‪.‬‬ ‫איךא‪ .‬מה־!עק|ה אדם לי‪ :‬יג עלי‬
‫)יג( עלי לשלם את הנדרים שנדרתי‬
‫לד אלוקים‪ ,‬אשלם לך קרבנות־‬ ‫אלהים גךריף‪ ,‬א^לם תודת לף‪:‬‬
‫תודה‪.‬‬
‫) ‪ (t‬כי הצלת נפשי ממות ואת‬ ‫יי ‪ 5‬י הצלת נה^זי ממנת הלא מ ל י‬
‫רגלי מדחי‪ ,‬שאוכל עוד להתהלך‬
‫לפני האלוקים באור החיים לשוב‬ ‫קזיהי‪ .‬להההלןי ל?גי אלהים באור‬
‫לארץ ישראל‪.‬‬
‫ההזים‪:‬‬
‫נז‪.‬‬
‫תפילת דוד כעסויו כסני ס מ ת טווז‬
‫)א( מזמור נחמד אשר הבר דוד‬
‫בשביל המנצח במקדש‪ ,‬וקראו ״אל‬
‫יי למנצה ‪8‬ל־ת^?סת לדןד מבתם‪,‬‬
‫תשחת״ להיותו תפלה בעמדו בסכנת‬ ‫בבךחו־ מ?גי־>ןארל ‪ 3‬מעךה‪=:‬חב‪ 5‬י‬
‫מות בברהו מפני שאול במערה‪.‬‬
‫)ב( חנני אלוקים הנני•( כי בך‬ ‫חסנה נפקזי‪.‬‬ ‫אלהים ח‪?3‬י ‪ 5‬י‬
‫חמתה נפשי בעבר ונם בע ת ד אחסה‬
‫בצל כנפיך עד תעבור הרעה‪.‬‬ ‫יליל״בנהיןז אתמה עד!בבר הוות‪:‬‬
‫)ג( אני קורא לאלוקים העלית‪,‬‬
‫אני קורא לא־ל המקיים ומשלים‬ ‫• אקרא לאלהים ?לי‪1‬ן‪ .‬לאל גמר‬
‫הבסחותיו אתי‪.‬‬
‫)ד( ישלח משמים ישועתו מחרפת‬ ‫עלי‪ :‬י ?קילח מ^ןמ?ם ויוקזיעגי‬
‫השואפים ‪ •ran‬לבלעני‪ ,‬ישלח לי‬
‫אלוקים חסדי ייאמת הבטחותיו‪.‬‬ ‫הרף קואפי סלה‪ .‬לקולה אלהים‬
‫)ה( אני שוכן בין אריות־בתורה‬
‫אך אינם מוחים בשונאי ; אני שוכב‬
‫המד‪ 1‬ואמת‪ : 1‬י־ נפקזי בתוף לבאם‬
‫בין אנשים הלהוטים לדבר עלי‬
‫לקזון־רע‪ ,‬שיניהם כחנית וחצים‬
‫_________ לןזטים‪ ,‬בגי־אדם ע‪3‬יהם‬
‫אקזבבה‬
‫‪:‬ודי ספרת — מספר המקומות שנדרתי בהם כנאדד — בנאד הדמעות שלד כפפדתך — בחשבונך‪.‬‬
‫מדתי — ממקום דהיה‬
‫סנתס — נחמד‪ .‬חמיה — תסתה נופר — משלים רדף — חרפת‪ .‬לגאים — אריות לווזסים —‬
‫לד‪.‬וסים ובוערים לדבר לשון רע‪.‬‬
‫•( תגני שלא אהרוו את שאיל‪ ,‬חנני שלי! ה ה רג על ידו — ר ש ״׳ ומדר שי ם‬
 ‫תחלים נז נח‬

‫‪ n’jq‬ןח?ים וילש‪1‬נם חרב סדה‪:‬‬ ‫ולשונם נחרב רדה‪.‬‬

‫)ו( סלק אלוקים שבינתו מאנשים‬
‫י רומה על־ה^מ?ם ‪ 8‬להים‪ ,‬על‬ ‫אלה שאינם בדאי שתשרה שבינתו‬
‫ביניהם‪ ,‬ובפעלו זה תתבבד בבל‬
‫כל־הארץ כב‪1‬ךןז‪ :‬זךן?!ת סכינו‬ ‫הארץ‪.‬‬
‫)ז( רשת־מלבודת הבינו לרגלי‪,‬‬
‫ל?עמי ?פף ג??זי‪? .‬רו ??‪3‬י >ןיי‪0‬ה‬ ‫האויב בפן■ נפשי‪ ,‬הם חפרו בור‬
‫להפילני בו — סופם יהיה שהם‬
‫ן?לו ?תוכה ?לה‪ :‬ה ?כ‪1‬ן לכי‬ ‫» מ ם יפלו בו לתמ ‪.T‬‬
‫)ה( נאמן לבי לו האלוקים ב ^ ת‬
‫‪ 8‬לסים ;כ‪1‬ן לכי‪ ,‬א^זיךה ואז?ךה‪:‬‬ ‫הדין ונאמן לבי לו במ ‪ T‬ת הרחמים‬
‫— תמ ‪ T‬אשיר ואזמר לו‪.‬‬
‫)ם( התעורר בבודי מתרדמה‪ ,‬לא‬
‫ש עוךה כבודי‪ .‬עוךה ס‪? 3‬ל ןכנ‪1‬ר‪.‬‬ ‫אישן עד שלש שעות בדרו המלבים‪,‬‬
‫עורה הנבל עורה הבנור! אתעורר‬
‫ז^עיךה ^ סי‪ :‬י א‪ 1‬דד כעמים אדןי‪.‬‬ ‫לפני עלות השחר‪.‬‬
‫אזמךף בל?מים‪ r :‬כי־גדל עד־‬ ‫)י( אודו בעמים ה׳‪ ,‬אזמר לו בין‬
‫לאומים‪.‬‬
‫)יא( בי גדול עד שמים חסדו‪,‬‬
‫עמלם סכדן־ו‪ .‬ועד־^חקים (‪ 1‬ממף‪:‬‬ ‫אמיתו גדול עד שחקים!‬
‫ינרומה על־עמלם אלסים על ?ל־‬ ‫)יב( סלק אלוקים שבינתו מאנשים‬
‫הרשעים שאינם בדאי שתשרה‬
‫האךץ כבודף‪:‬‬ ‫שבינתו ביניהם‪ ,‬ובפעלו זה תתבבד‬
‫בכל הארץ‪.‬‬

‫נח‪.‬‬
‫תפילת דוד ל מ ל ת רודפיו ובמיהס אחיתופל‬

‫יי למנ?ס אל־תעסת ?דוד מכתם‪:‬‬ ‫)א( מזמור נחמד אשר הבר דוד‬
‫בשביל המנצח במקדש וקראו ״אל‬
‫נ האמןם אלם ?דק סדכרון‪.‬‬ ‫תשהת״‪.‬‬
‫)ב( דוד פונה לרודפיו )מאנשי‬
‫מיעדים תע?טו ?גי אךם‪:‬ב ‪ 8‬ף־‬ ‫שאול( האם באמת נאלם הצדק‬
‫בפיבם שעליבם לדבר ז איה היושר‬
‫כלב עולת ינ?עלון‪ .‬כארץ חמם‬ ‫שעליבם לשפוט בו בני אדם ז‬
‫)ג( עוד זוממים אתם בלבבם לפעול‬
‫לדי?ם תפלסון‪ :‬י ורו ךעעים‬ ‫עוול‪ ,‬בקרב הארץ אתם מבריעים‬
‫הרבה לרעה ע״י המס ידיבם‪.‬‬
‫מךסם‪ ,‬תעו מכסן לכרי כזב‪:‬‬ ‫)ד( עוד מרחם נעשו הרשעים זרים‬
‫לה׳‪ ,‬עוד מבטן אמם תעו דוברי‬
‫בזב אלה מהדרר הישרה‪.‬‬
‫״ חמת־למו כךמות ןזמת־נקע‪,‬‬ ‫)ה( ארם יש להם בדמות ארם נחש‪,‬‬
‫כמו־פהן תרע !אסם אזנו‪:‬י ‪^8‬ןר‬ ‫אוטמים אונם מלשמוע מוסר בנחש‬
‫החרש באזנו אחת ואוטם השניה •(‪.‬‬
‫אלם — נאלם עולות — עוול בלשוז רבים‪ .‬תפלפיז — תכריעו‪.‬‬ ‫פדו — הפרו‪ .‬שיחה — בור‬
‫זרו — נעשו זרים לה׳ חמו! — ארם‪ .‬פתו — נחש‪.‬‬
‫•( הנהש כ שהוא ו ט ק־; נעשה תרש נ אונו התת ו או ט ס אוז! ה שני ת ג ע פ ר שלא ’ ‪ :‬י ז ע א ת ה ליו‪:‬‬
‫כ שההנר ת שני עו שגא ’ !י ה — רש״ ’‬
 ‫עא‬ ‫תחלים נח נט‬ ‫ליום שלי שי‬

‫)ו( כדי שלא ישמע לקול מלחשש‬

‫דימשביעש אותו שלא יזיק‪ ,‬לקול‬
‫ח‪ 31‬ר‬ ‫לא־ל^סע ?קול‬
‫מכשף המומחה ללחוש נחשים‪.‬‬ ‫חץרים קזחכם‪ :‬ז |{לל‪.‬ים ‪- oqq‬‬
‫)ז( אלוקשו הרם את שינחש של‬
‫הרשעים ‪,Ten‬ם‪ ,‬השינים של אלה‬ ‫^ינימו ‪ 53‬ימ‪ .1‬פ^העות ס?ירים‬
‫הטורפים כאריות — נתרץ ה׳ ושבר‪.‬‬
‫)ח( ‪,T‬יו נמאסים בעיני עצמם‬
‫מרוב דאגה‪ •van ,‬יבכו ויתהלכו‬
‫}ו‪1‬ץ ללוהג ״ לפאסו כמו־פלם‬
‫במימי דמעו™‪,‬ם‪ ,‬ה׳ ידרוד קשתו‬
‫לירות חיציו בד‪,‬ם למען ייכרתו‪.‬‬
‫למסלכו־למו‪ ,‬לדלף חציו ‪ 5‬מ‪1‬‬
‫)ס( שיו כמו שרץ־השבלול הנמס‬
‫והולד‪ ,‬כמו נפל של אשד‪ ,‬שלא‬
‫ל^פללו‪ :‬ם ‪ 3‬מ‪ 1‬ע‪ 3‬לול ‪ 0‬פם לחלף‪.‬‬
‫ראה אור השמש‪.‬‬ ‫י ‪ 3‬קךם‬ ‫בל־חזו‬ ‫ג‪ 3‬ל‬
‫)י( בטרם יתפתחו הקוצים הרכש‬
‫ויתקשו כקח־האטד הקשה‪ ,‬בטרם‬
‫יגדלו בני הרשעים — יסעירם‬
‫ללינו סילסי^ם אסד‪ 5 ,‬מ‪ 1‬־סי המו־‬
‫ויטלטלם ה׳ בגבורד‪ ,‬וחרון־אף‪.‬‬
‫)יא( ישמח צדיק כי ראד‪ ,‬נקם‬
‫חרון לצערנו‪r :‬לק^ ‪5‬ח גדיק ?י ­‬
‫בשונאים‪ ,‬את רגליו ירחץ בדם‬
‫הרשע‪.‬‬
‫חזה נקם‪? ,‬עמיו לרסץ ?דם הךקזע‪:‬‬
‫)יב( ואז יאמרו בני אדם ‪ :‬אכן יש‬
‫פרי ותשלום למעשי הצדיק שנוקם‬
‫יב ףאמר אדם ‪8‬ןל־?רי לנדיק‪8 .‬ןז‬
‫ה׳ את נקמתו‪ ,‬אכן יש אלוקים‬
‫שהוא דיין ושופט הרשעים בארץ‪.‬‬
‫לקז־אלהים ש??זים בארץ‪:‬‬

‫נט‪.‬‬
‫תיאיר סעולות הרשעים גגד דוד הגופה כח׳ וםתחנו יזמלת;‬
‫)א( מזמור נחמד אשר חבר דוד‬ ‫יי ל?נ‪5‬ס אל־תקזחת ?דוד פ?תם‪,‬‬
‫בשביל המנצח במקדש‪ ,‬וקראו ״אל‬
‫תשחת״ להיותו תפילה בשלוח‬ ‫‪ ^ 3‬ל ס עאול ולקיהלרו את־הנלת‬
‫שאול שלוחים לשמור על בית דוד‬
‫כד־ ללכדו ולהמיתו‪.‬‬
‫)ב( הצילני אלוקי מאויבי‪ ,‬חזקני‬
‫לאמיתו‪ :‬נ ה?ילגי מאלבי ‪ 8‬להי׳‬
‫על המתקוממים עלי‪.‬‬
‫)ג( הצילני מפועלי שקר ומאנשש‬
‫ממחקומפי פ^?‪ 3‬גי‪ :‬ג פ?’?}’‬
‫שופכי דם הושיעני‪.‬‬ ‫פ‪? 6‬לי און‪ .‬ופ‪} 8‬עי דפים ד‪.‬וקוי?}י‪:‬‬
‫)ד( כי הנה אורבים הם על נפשי‪,‬‬
‫אנשים עזים מתאספים עלי ללכדני‪,‬‬ ‫י ‪ 3‬י ה‪3‬ה אךבו ל‪?3‬קזי לגורו עלי‬
‫ואני לא פשעתי ולא חטאתי להם‬
‫— אתה ה׳ יודע זאת!‬ ‫עזים‪ ,‬לא־?קז?י ולא־חטאחי לחוה‪:‬‬
‫)ה( מבי'י שחטאתי להם הם רצים‬
‫נגדי מוכנש להרגני התעוררד‪ ,‬ה׳‬ ‫י‪? .‬לי־עון לרצון ולכוננו‪ .‬עוךה‬
‫חוכד חברים — מכשף ד‪,‬מאסף נחשים עתימו כפיסו — שיניהם בפיהם מלתעות — השינים הטוחנות‬
‫הגתלות‪ .‬יפאסו — יהיו נסאסים בעיני עצמם‪ .‬יתפוללו — ייכרתו‪ .‬שכלול — סין שרץ תמס —‬
‫הניפם ודיולד‪ .‬נפל אשת — נפל של אשד‪ .,‬סיחתיכם — קוצים רכים אסר — ק ת קשה‪ .‬חי — גבורה‬
‫השנבני — תחזקני ינורו — יתקבצו‪ .‬ויכוננו — יהיו מוכנים‬ ‫•שערנו — יסלסלם בסערה‬
‫ליום שלישי‬ ‫תהלים נם‬ ‫עב‬

‫?קךאיזי וראה‪ :‬י ן‪ 8‬תה זו?וה־‬ ‫לקראתי וראה בעניי‪.‬‬

‫)ו( ואתה ה׳ אלוקים עב־אות אלוקי‬
‫אלהים ?באות אלהי ?^ראל’‬ ‫ישראל — התעוררה לפקור ולשפוס‬
‫הרשעים האלה כשפום הגויים‪ ,‬אל‬
‫הקיצה ל?יןד ?ל־הגולם‪ ,‬אל־ף;ו‪1‬ן‬ ‫תחה לעולם בוגרי שקר אלה‪.‬‬
‫)ז( אלה הרשעים הרורפים אותי‬
‫כל־ב?ךי און הלה‪:‬י^קזובו ל?ךב‬ ‫ביום‪ ,‬לערב שבים על רעתם והומים‬
‫ככלב משוסט‪ ,‬מסובבים בעיר שלא‬
‫ונןמו לבלב ויסוכבו ?יר‪ :‬ח ה‪3‬ה‬ ‫אוכל לכתה משם‪.‬‬
‫)ח( כל היום מביעים כפיהם רצונם‬
‫לרגל אותי‪ :‬רכרים קשים כחרבות‬
‫!?יעון ??יהם סךבות בק!?ת‪ 1‬סי‪5‬ם‪,‬‬ ‫בשפתותיהם וכלבם אומרים‪ .‬מי‬
‫?י־הזי ע?ןע‪ :‬״ ואתה ןהוה ינ^סק־‬ ‫שומעי‬
‫)ם( אתה ה' תשחק לרשעים אלה‬
‫למו‪ ,‬רגלעג לכל־גולם‪ :‬י עזו אליף‬ ‫כאשר תלעג לכל הגויים ומוימותיהם‪.‬‬
‫)י( מול עווו של אויבי החוק ממני‬
‫— אצפה אל ‪ T‬שתושיעני כי אתה‬
‫אקוב)ךה‪? .‬י־אלהים הקיגבי‪ :‬י« אלהי‬ ‫אלוקים משגבי‪.‬‬
‫)יא( אלוקי חסרי יקדים לי עורתי‬
‫סקידי זקך??}י‪ .‬אלהים!רא‪ 5‬י בערךי‪:‬‬ ‫לפני ש ‪ T‬שונאי תשיגני לרעה‪:‬‬
‫אלוקים הראני בשונאי מצפי־רעתי‬
‫יב אל־תהךגם ‪9‬ן־?קו?חו ע?ןי‪,‬‬ ‫את אשר לבי חפץ‪.‬‬
‫)יכ( אל תהרגם‪ ,‬כי נקמה כוו‬
‫חגיעמו בסילך והורידמו מ?‪ 3‬נו‬ ‫תישכח מעמי‪ ,‬אלא בכחך סלק‬
‫אותם מנכסיהם והשפילם אתה‬
‫אדני‪ :‬י! חטאת־לימו דבר־^פסימו‪.‬‬ ‫מגננו ה׳‪.‬‬
‫)יג( חטאת פיהם הוא שמרכרים‬
‫ן?לכדו ב?אונם ומאלה ו?ןכסע‬ ‫רעות בשפתותיהם והעניים הנררפים‬
‫על ‪T‬ם נלכדים בגאוותם על ‪ T‬י‬
‫ים§רו‪ :‬יי נלה בחמה ‪ 3‬לה ואיגמו‪,‬‬ ‫שבועות ושקרים שהם מספרים‪.‬‬
‫) ‪ (t‬כלה אותם בחמתך‪ ,‬כלה אותם‬
‫תךעו בי־אללוים מ^ל ‪?!3‬יץב‬ ‫ולא יהיו עוד בעולם‪ ,‬ו ‪T‬עו הכל‬
‫כי אתה אלוקים מושל בעם יעקב‪,‬‬
‫לאהבי הא‪.‬רץ בלה‪ « :‬ן‪^:‬זבו לערב‬ ‫מושל בכל קצתת הארץ לעולם‪.‬‬
‫)טו( הרשעים שבים לערב על‬
‫יןןמו ככלב‪ ,‬ויסולבו עיר‪ :‬סז המה‬ ‫רעתם‪ ,‬הומים ככלב ומסובבים בע ‪T‬‬
‫לארוכ לעניים הנרדפים על ידם‪.‬‬
‫יגיעון לאבל‪ ,‬אם־לא ?^?עו וןלינו‪:‬‬ ‫)טו( כמו שכלבים משוטטים בלילה‬
‫לבקש אוכל כל עוד לא שבעו‪,‬‬
‫ייואוי א^זיר עוף וארנן לבקר‬ ‫למען יוכלו לישן — כך הם מבקשים‬
‫רעות עלי‪.‬‬
‫ס‪.9‬ךף‪? ,‬י־הלירנ מ^גב לי ומנום‬ ‫)יז( ואני כהימלסי מהם אשיר‬
‫על עוזך וארנן מדי כוקר על חסדך‪,‬‬
‫?יום צר־לי‪ :‬י״ עזי אליף א!מךה‪.‬‬ ‫כי היית משגכ לי ומנום ביום צרתי‪.‬‬
‫)יח( אתה עוזי ומעוזי — אל ‪T‬‬
‫כי־אלהים מקיגלי אלסי סקזיי‪:‬‬ ‫אזמר‪ ,‬כי אתה משגבי ואלוקי חסדי‪.‬‬

‫אשפררה — אצםה‪ .‬הניע®‪ — :‬סלקם בחילד — בכהך‪ .‬וכאלה — שבועה‪ .‬מיעדן — נעים‪ ,‬משוסס־ם‪.‬‬
‫עג‬ ‫תהלים ם‬ ‫ליום שלישי‬

‫ת*ילה ל מל ת אדום ולהדחגת טסלכת דוד‬

‫)א( המזמור הנחמד שחבר דוד‬
‫על תורת הסנהדרין המשולים‬
‫יי למנצס על־עו^ן עדות‪ .‬מלתם‬
‫לשושנה‪ ,‬בשביל הסנצה במקדש‬
‫ונם ללמד דעת לעם‪.‬‬
‫?ךוד ?למד‪ :‬ב להצ‪ 1‬ת‪ 1‬את ארם‬
‫)ב( בעת המלחמה עם ארם־נהריים‬
‫וארם־צובא‪ ,‬כאשר שב יואב לשדה‬
‫ג‪q‬רזם ואת־ארם צ‪1‬בה‪ ,‬ו;עב י‪ 1‬אב‬
‫הקרב והכה את אדום בגיא־מלח‬
‫והפיל מהם שנים עשר אלף איש‪.‬‬
‫ו!ןז את־אד‪1‬ם לגיא־מלח ?ונים‬
‫)נ( עפה דוד שעתידה אדום לשעבד‬ ‫עמר אלף‪ >:‬אלהים זנסתנו לרל^נו‪,‬‬
‫את ישראל‪ ,‬ואמר ‪ :‬אלוקים עזבתנו‬
‫ופרצתנו לאויב‪ .‬וקצפת עלינו —‬ ‫אנלת תמ‪ 1‬לב לנו‪ :‬י הךע?זתה ארץ‬
‫עתה שובה אלינו והתרצה לנו‪.‬‬
‫)ד( הרעשת ארצנו בחיל האדב‪.‬‬ ‫לצמתה‪ .‬ךפה מלריה לי־מלה‪:‬‬
‫שברת אותנו — עתה רפא נא‬
‫לשבריה של האיץ המושפלת‪.‬‬
‫)ה( הראת לעמד ‪ t‬קשה‪ ,‬השקיתנו‬ ‫קמה׳ המקיתנו יין‬ ‫י■ הךאית‬
‫יין־פורעניות להמם את לבנו‪.‬‬
‫)ו( נתת לישראל ירא ‪ T‬נסיונות‬ ‫םך?לה‪ :‬י נסתה ליראיף ‪3‬ם‬
‫של צרות לנסותם אם יעמדו‬
‫ביראתד‪ ,‬וזה כדי לאמת לעולם‬ ‫?ל«תנ‪1‬לם׳ הללגי קמט ללה‪ :‬י ל‪55‬ן‬
‫™הד כשתסיב עמם אחר כך‪.‬‬
‫)ז( למען ינצלו ‪ T T‬יד מרעה —‬ ‫?א?צון זדיויל‪ .‬הומיעה ?סינף‬
‫הושיעה בימינך וענני במלחמתי‬
‫למענם‪.‬‬ ‫וןןנני‪ :‬י׳אלהים דלר לקלמו אעלזה‪,‬‬
‫)ח( אלוקים דבר ברוח קדשו‬
‫לעזרני‪ ,‬אשמח בישועתו ואחלק ביז‬ ‫אסלקה מלם ו? ‪5‬ק מכ‪ 1‬ת אמדד‪:‬‬
‫בני ישראל את העיר שכם‪ ,‬וגם‬
‫עמק־סוכות אמדד לחלקו‪.‬‬ ‫ם לי ללעד ולי מנמהיואלרלם מעוז‬
‫)ס( תחת מלכותי תהיינה ארצות‬
‫גלעד‪ ,‬וארצות מנשה ואפרים‬ ‫לא?זי‪ .‬להודה מ‪ h‬קקי‪ :‬י מואב מיר‬
‫תהיינה למעוז ומגן לראשי‪ ,‬משבט‬
‫יהודה אקים את השרים־המחוקקים‪.‬‬ ‫ר־תלי על־אדום אמליף■ נעלי‪? .‬לי‬
‫)י( ארץ מואב תהא לסיר־רחצה;‬
‫על מלכי אדום אשליך את מסגרתי‬ ‫?למת התרועעי‪ :‬י« מי יובלני ?יר‬
‫להכניעם; התהברי והבנעי ארץ‬
‫פלשתים אף את תחת שלטוני‪.‬‬ ‫מצור‪ .‬מי נחני עד־אדום‪:‬יבהלא־‬
‫)יא( מי יוביל אותי לנצח את העיר‬
‫המבוצרת‪ ,‬מי מחני עד אדום‬ ‫אתה אלהים זנסתנו׳ ולא־סצא‬
‫לכבשה ן‬
‫)יב( הלא אתה אלוקים זנחת אותנו‬ ‫אלסים בצבאותינו‪ :‬יג הלה־לנו‬
‫ואינך י מ א לעזור לצבאותינו‪.‬‬
‫שושן — סנהדרין שנמשלו לשושנד‪ .,‬בהצותו — בהלחמו‪ .‬זנחומו — עזבתנו‪ ,‬פרצתנו — גרמת‬
‫שהאויב י פ ר ח בנו‪ .‬אנפת — קצפת‪ .‬עצמת — שברת‪ .‬רפה — רפא‪ .‬ססה — הושפלה‪ .‬תדוזלה —‬
‫אסיפות הלב‪ .‬נפ — נסיונות‪ .‬להתנוסס — להיותם עומדים בנסיונווב קושנז — אמת‪ .‬יחלצוו — יינצלו‪.‬‬
‫ט חי ק ^ — ה שח ם העורכים תדקים התרתחד — התחברי‬
‫ליום שלישי‬ ‫תהלים ס סא סב‬ ‫עד‬

‫אדם ‪:‬‬
‫' י‬
‫עו א *ת^!זו?ת‬ ‫צוריעו‪ k.‬כית! לני *״ה עזיהןןךס״י עזרת הי ‪1‬ר‪ ,‬ו‬
‫‪ T‬י ‪*T J‬‬
‫)י״ ‪m‬‬
‫)יי( יק ‪*,‬ליקים נעשה ״‪,‬ל יי באלהים נעקןה־ח?ל‪ .‬ךהוא ‪:‬בום‬
‫ץ רינו *‬ ‫ונתגבר‪ ,‬הו* ירמוס *ויריני•‬

‫סא‪.‬‬
‫לנצהוז ב סלחנעז ולתופעת ‪ ruv‬תייב‬

‫« ??לגגס על־ן?ינת לךוד‪:‬ב^!זהעה‬ ‫)*( אשר חבר דוד בשביל המנבח‬

‫§להים רנוזי‪ .‬ה?ן?זיבה השלוני‪:‬‬
‫ג הלקעה ההךץ א?יך א?ןךא נן‪5‬םף‬
‫לבי‪? ,‬צור־‪:‬רום הל‪3!5‬י סג חגי‪:‬י?י־‬
‫ה‪:‬ית מסהה לי‪ ,‬ש^דל‪-‬זגז ששגי‬
‫א‪: 1‬ב‪ :‬י■ אגוךה באהלך עו־לסים‪,‬‬
‫אחהה בסהר ‪5‬ןשיף הלה‪ :‬י בי־אתה‬
‫לןדרי‪ .‬נסוג זך?ןת‬ ‫אלהיט‬
‫ל‪:‬שים ‪5‬י־‪?:‬ןי־מלך‬
‫ת‪?1‬יף‪^ ,‬נורניו במ‪ 1‬־לרודר‪:‬ח!^ןב‬
‫עולט לשגי אלהיט‪ .‬ס הי ואשת מן‬
‫לעד‪,‬‬ ‫???רהו‪:‬״ ‪3‬ן אזשךה‬
‫לעלשי ‪5‬ךרי יום י‪ 1‬ם‪:‬‬
‫על הנגינות במקדש‪.‬‬
‫)ב( שמע *לוקים *ת רינתי הקשיבה‬
‫תפילתי‪.‬‬
‫)ג( מקגה הארץ‪ ,‬רתוק מאנשי‬
‫המלחמה‪ ,‬אל ‪ T‬ה׳ אני קורא כאשר‬
‫לבי בהרגשת אין־אונים עליהם‪,‬‬
‫אבקשך שתנוזני על האויב המתבבר‬
‫בצור שהוא רם וחזק ממני‪.‬‬
‫)ד( כי אחה מ ת ^ מחסה לי‬
‫ומגדל־עוז בפני אויס‬
‫)ה( זכני שאגור באהלו‪ ,‬בשני‬
‫העולמות הזה והבא‪ ,‬אחסה בסחר‬
‫כגפיר לנצח‪.‬‬
‫)ו( כי אחה אלוקים שמעת לתפילתי‬
‫כאשר נדרתי לו נדרים‪ ,‬והחזרת‬
‫?ראי‬ ‫על־שי ליראי־השם את ירוקותם‪,‬‬
‫הערים שנתפסו ע״י האוי^‬
‫)ז( אם נגזר עלי למות צעיר‪ ,‬הוסף‬
‫ימים על ימי ושנותי)ע׳ שנה( כחיי‬
‫כל דור ודור‪.‬‬
‫)ח( המלך ישב לעולם לפני‬
‫האלוקים‪ ,‬והחסד והאמת שהוא עושה‬
‫יעמדו לזכותו מזומנים לשמדו‪.‬‬
‫)ם( כסו שתסיב עמדי — כו אזמר‬
‫לשמך לעד בשלמי נדרי יום יום‪.‬‬

‫סב‪.‬‬
‫פזסור לבבחיו בה' ולא לפסוח באדם ודא לפחד ספנו‬

‫לדןד‪:‬‬‫*י‬
‫שזמור‬
‫״‬
‫על־ידותון‬
‫י‬ ‫*‬
‫כלי־הש‪-‬ר ״ לשנצח‬
‫״ני יי‪37‬״‘=״'‬ ‫)א( המימיי אשי‬
‫המנצח במקדש על‬
‫דוש;ה נפ^ןזי‪,‬‬
‫י‬
‫אל־אלהים‬
‫‪. . .‬‬
‫אף‬
‫‪I‬‬
‫ב‬
‫‪,j,nj‬‬
‫‪,.‬ידותוז״‪.‬‬
‫)ב( אד אל אלוקיט‬
‫אזי־הוא צורי‬ ‫י‬
‫?>«ועמי‪> :‬‬
‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫רק ממנו תבוא שועתי‪.‬‬
‫)ג( אך הוא צורי לישועת‪ ,‬ף‪,‬ןןן‬
‫כעסף — הרגשת איז‪-‬אונים בצור — סלע‪-‬פבצר‪ .‬מן — מזומניס‬ ‫יבוס — ירמוס‬
‫•ר‪-‬תוו — שם כל‪ -‬שיר דוסיד — מצפה‬
‫עה‬ ‫תהלים סב סג‬ ‫ליום שלי שי‬

‫משגבי שלא יתנני להחמוטס לגמרי‪.‬‬ ‫ויעו^מי‪ ,‬סק‪ 1‬ג?י לא־אמ‪ 1‬ט רבה‪:‬‬
‫)ד( עד אנה תחשבו מחשבות־‬
‫מרמה על איש ז כמו קיר הנטוי‬
‫י ןד־;ןןןה ^ה‪ 1‬התו ן ל־ אי ע הך^חו‬
‫וגדר הרחויה העלולים לנפול על‬ ‫???ם‪? .‬קיר ;טוי גדר הךחו‪:‬ה‪:‬‬
‫בני אדם‪ ,‬כד אתם כולכם מוכנים‬
‫לרצוח‪.‬‬ ‫י‪ .‬אך טק‪ 1‬את‪ 1‬לן!« ?הדיס לרצו‬
‫)ה( רק בגלל הפחד שמא יתנשא‬
‫דוד וימליד — התיעצו האנשים‬ ‫?זב‪5? ,‬יו ??‪.‬לכו ו?קךבם לק?לו־‬
‫להדיחו ודברו עליו כזב‪ ,‬בפיהם‬
‫כאילו ברכוהו ובקרבם קללוהו‪.‬‬
‫)ו( אד לאלוקים מצפה נפשי‪ ,‬כי‬ ‫?לה‪ :‬י ‪ 8‬ך ?אלהים ד‪?1‬לי ‪^?3‬זי‪,‬‬
‫ממנו תקותי‪.‬‬ ‫?י־ה?נו רגקןסי‪ :‬ז אך־הוא צורי‬
‫)ז( אד הוא צורי וישועתי‪ ,‬משגבי‬
‫שלא יתנני להתמוטט‪.‬‬
‫)ח( על אלוקים ישועתי וכבודי‪,‬‬ ‫וי^סועיזי‪ ,‬ט^גבי לא אמ‪ 1‬ט‪:‬ח ‪ 8‬ל־‬
‫הוא צור־עווי‪ ,‬מחסי רק באלוקים‪.‬‬
‫אלהים לקז?י ו?ב‪1‬ךי‪ .‬צור־ןוזי‬
‫)ט( עמי‪ ,‬בטחו בו בכל עת‪ ,‬שפכו‬
‫לפניו לכבכם כי האלוקים מחסה‬ ‫‪? 9‬טי באלהים‪ :‬״ בטחו ב‪?? 1‬ל ­‬
‫לנו לעולם‪.‬‬
‫עת עם קז?מ־לפןיו לכלכם‪ .‬אלהים‬
‫)י( דעו לכם‪ :‬אד הבל בני אדם‪,‬‬
‫ולא לכם לפחד מפניהם; כוב בני‬ ‫פחסה־לנו ?לה‪ ’ :‬א ך ה?ל בגי־‬
‫איש — אם הם והבליהם יעלו על‬
‫המאזניים‪ ,‬יתברר שהם והבליהם‬ ‫אדם ?זב ?גי אי^‪2‬ז‪^? .‬אזנלם לעלות‬
‫שווים‪.‬‬
‫)יא( אל תבטחו בעושק ובגזל‪ ,‬אל‬ ‫ל‪?,‬ה מה?ל ‪:‬סד‪:‬י« אל־תבטחו‬
‫תלכו אחרי ההבל; גם בראותכם‬
‫הרשעים עושים חיל ומשגשגים —‬ ‫?ז‪^5‬ךק ו?ג‪ 1‬ל אל־^ה?לו‪ .‬סלל ?י־‬
‫אל חשימו לב לכד‪.‬‬
‫)יב( מתוך• אחת מדברותיו של‬ ‫לנוב ‪ 8‬ל־תז?יתו לב‪ :‬יבאסת ד?ר‬
‫האלוקים בסיני•(‪ ,‬שמעתי שתים;‬
‫כי עח וגבורה לאלוקים לפרוע מן‬ ‫אלהים קזסלם־זו עמעתי‪ ,‬בי עז‬
‫הרשעים ;‬
‫)יג( וכי לה׳ חסד לשלם שכר‬ ‫?אלהים; יג ולך־אדןי חטה בי־‬
‫לצדיקים — כי אתה תשלם לכל‬
‫איש ואיש כמעשהו‪.‬‬ ‫אאה תעלם לאיע ? ‪5‬עק!הו ‪:‬‬
‫סג‪.‬‬
‫פזפוד •‪:‬דד קד ה־ג־‪.‬וקקרת דוד לקרכיז אלוקים ולדכיקותו‬

‫)א( המזמור אשר חבר דוד בהיותו‬ ‫א טזמ‪1‬ר לדוי‪? ,‬הי‪ 1‬ת‪? 1‬סךבר‬
‫במדבר יהודה‪,‬בברזזו משאולהפלד‪.‬‬ ‫* •‬ ‫*‬ ‫יי‬ ‫•‬
‫)ב( אלוקים‪ ,‬א‪-‬לי אתד‪ .‬ואותר‬
‫אני דורש‪ ,‬צמאה לו נפשי לבוא‬
‫אעחרך‪,‬‬
‫‪1.‬‬
‫תה‬ ‫‪8‬‬
‫״‬
‫אלי‬
‫‪.‬י ■‬
‫אלהיט‬
‫‪.,‬ד‪.‬‬
‫יהודה‪:‬ב‬
‫‪,‬‬ ‫‪:‬‬
‫תהותתו — תחשבו מרמו‪ .,‬משאתו — מד‪,‬תנשאוחו אל תחבלו — אל תלכו אזזרי ההבל מו ב — יצמח‬
‫•( ש״ענו חחנו שהקג״ה פוקד עו; גוצי חסד _ ד ב י'‬ ‫אשחרר ‪ -‬אדרשך‬ ‫ויצליח‪.‬‬
‫ליום שלישי‬ ‫תהלים סג סד‬ ‫עו‬

‫צמאה לף נ?עי ?מה לף ?‪:‬ערי‬ ‫בבית תפילתה אף בשרי משתוקק‬

‫אליך ; כאדם עיף בארץ שממד‪ .‬בלי‬
‫צאדץ־ציה וע?ף ‪ 3‬לי־מ!ם‪ :‬ג ‪3‬ן‬ ‫מים‪ ,‬כך צמאתי לו ה׳‪.‬‬
‫)ג( כאשר ראיתיך במקדש במשכן‬
‫נ?!‪.‬ךע חזיתף‪ .‬לךא‪ 1‬ת ןג!ף וכב‪ 1‬ךף‪:‬‬ ‫ה׳ — בן תן לי לשבוע נפשי‬
‫במראות עוזך וכבודך‪.‬‬
‫ד ‪ 3‬י־ט‪ 1‬ב ס?ךף מסזים‪?^ ,‬סי‬ ‫)ד( כי טוב לי יותר מתיים לראות‬
‫חסדיך שאתד‪ ,‬שוכן בקרב ישראל‪,‬‬
‫על כן שפתי ישבתו אותך‪.‬‬
‫יע?חו?ף‪:‬רהן »?‪.‬רכף ‪5‬ס;י‪?3 ,‬זמף‬ ‫)ד‪ (.‬כשאבוא לפניך במקדש‪,‬‬
‫אעא כ‪ 8‬י‪:‬י ‪ 3‬מ‪ 1‬חלב ון?ון הקינע‬ ‫אברכך כל ימי חיי‪ ,‬ובהזכרת שמך‬
‫אשא כפי אל ‪ T‬בתפילה ובתד‪.‬ילד‪.,‬‬
‫נ?עי‪ .‬ועההי ךננ‪ 1‬ת ןהלל־‪ 8‬י ‪:‬‬ ‫)ו( כמו חלב ודשן ד‪,‬משביעים את‬
‫אוכליהם‪ ,‬כד תשבע נפשי כאשר‬
‫ז אם־זכךף‪1‬יף על־לצועי‪^85 ,‬ןומר‪ 1‬ת‬ ‫פי יד‪,‬לל אותך בלשונות של רננות‪.‬‬
‫)ז( בלכתי לשכב אני זוכר את‬
‫אח?ה־בןי; ח ?י־הליון ‪5‬זךרנה לי‪.‬‬ ‫אהבתו אלי‪ ,‬גם באשמורות־‬
‫הלילה אני חושב בך‪.‬‬
‫וגג ל ?נמיר ארון ‪ :‬״ יב^ה ב‪^5‬ןוי‬ ‫)ח( כי היית לי לעוזר ובצל כנפיך‬
‫ארנן לך‪.‬‬
‫)ט( דבקה נפשי אחריך‪ ,‬כי ימינו‬
‫‪8‬חךיןז‪ .‬בי תמ?ה למיגןז‪ :‬י והמה‬ ‫תומכת בי לבל אפול‪.‬‬
‫)י( והמה‪ .‬אויבי‪ ,‬מבקשים את‬
‫לע‪ 1‬אה ן‪?3‬ןעו נ?עי‪ .‬לבאי בתךו‪ 1‬ןי‪ 1‬ת‬ ‫נפשי במארב ובמחשך — יבואו‬
‫ויפלו בשאול־תחתית‪.‬‬
‫הא‪.‬רץ‪ :‬ייי!?ירהו על־?די־ח‪.‬ךב‪ .‬מנת‬ ‫)יא( דם רודפי יהי ניגר ע״י חרב‬
‫האויב‪ ,‬ועריהם תהיינה שוממות‬
‫^עלים !ל‪,‬יו‪ :‬יב וסמלך ?^מח‬ ‫ועזועלים יתהלכו בהן‪.‬‬
‫)יב( והמלך דוד ישמח באלוקים‪,‬‬
‫באלהים‪? .‬ההלל כל־הן^בע ב‪ 1‬הי‬ ‫ובראות אלה הדבקים בך ונשבעים‬
‫?סכר ?י ד‪ 1‬ברי־עקר;‬ ‫בשמו‪ ,‬את תשועתי — יתד‪,‬ללו‬
‫ויתפארו כי יימכר פי דוברי שקר‪.‬‬

‫סד‪.‬‬
‫תפילת ר*ד לזזצלתו שלשדנב דחריפ‪:‬ז של שונאיו‬

‫לדוד‪ :‬ב ■^?מע־‬

‫ז•‬
‫למנצח ■מזמור‬
‫־•‬
‫«‬ ‫)א( המזמור אשר חבר דוד בשביל‬
‫המנ צח ב מקד ש •(‪.‬‬
‫אויב‬
‫“‬
‫מפחד‬ ‫בעיחי‪.‬‬
‫‪■ :‬י •‬
‫קולי‬
‫‪r‬‬
‫אלהים‬
‫•‬
‫)ב( ש מ ע אלוקים קילי ב הי׳ פ ליי‬
‫מ פ חד ה אוי ב אבק שך‬ ‫לפניך‪,‬‬
‫תצר סיי‪ :‬ג תמתירני מסוד מרבים‪,‬‬ ‫•‪.‬־ת‪-‬מיי אי׳ ״יי•‬
‫מר?עת פעלי און‪ :‬י א^ר עננו‬ ‫”’'י^ייי'‬ ‫שקר המ תא ספי ם י ^ אי “‬

‫בבזה — תאב ונוסף ציה — שממה ויבשה חזיתיך — ראיתיך יצועי — משכבי‪ .‬באשפרות — חלקי‬
‫הלילה אחנה — אחשוב לשיאה — מהשד ינירוהו — יגררוהו סנת — חלק יפגר — יסתם‬
‫מדנשת — מהתקבצות‬
‫•( צפה דו־ נרוה הקודש ה ע תי ר ע של וני ה ל שהושלך לגוג ה א ריו ת ונתפלל ע ליו — לפי ר ש״י‬
‫עז‬ ‫תהלים סד סה‬ ‫ליום שלי שי‬

‫)ד( אשר לטשו לשונם כחרב‪,‬‬

‫דרכו ב ^י־ ל שונ ם להוציא רבתם‬
‫כסךב ?^«ונם‪ .‬ירכו ס?ם דבר מר‪:‬‬
‫רעה למרר את חיי‪.‬‬ ‫״ לירות במקתרים תם‪9 .‬מ<‪ 1‬ם‬
‫)ה( לירות בחיציהם במארב על‬
‫איש תם‪ ,‬פתאום יורו עליו ולא‬
‫יראו מה׳‪.‬‬
‫ירהו ולא ?יךאו‪ :‬י ?סץקו־למו דבר‬
‫)ו( חם מחוקים את עצמם לפעול‬ ‫ךע לסלרו לממון מו?ן^‪8‬ים‪ .‬אמרו מי‬
‫רעות‪ .‬מדברים בי ^‪ .‬ם לטמון‬
‫מוקשים ואומרים בלבם מי רואה‬
‫מעשיהם ז‬
‫!ר^ה־למו‪ :‬י !סללןוו־עולת תמנו‬
‫)ז( מחפשים להעליל עלילות‪ ,‬טמנו‬
‫זאת בקרב מחשבותיהם ועומק לבם‪,‬‬
‫סלעי מסלעי‪ .‬וק‪.‬ךב אי>‪ 5‬ולב עמק‪:‬‬
‫ולא גילו תכנית חיפוש העלילות‬
‫שהם מחפשים‪.‬‬
‫״ וירם ‪ 8‬להים‪ .‬סץ למאום היו‬
‫)ח( אד אלוקים השליך אותם •(‪,‬‬
‫פתאום היתה מכתם‪.‬‬
‫מלתם‪ :‬״ ו?הקזץהו עלימולעזוןם‪,‬‬
‫)ס( המכשול שחשבו להמיט על‬
‫אחרים בלשונם נהפד על עצמם‬
‫?מנוךדו כל־ראה בם‪ :‬י וזיךאו‬
‫וכל רואיהם נדו להם בבוז‪.‬‬
‫)י( אז יראו כל אדם מאלוקים‪,‬‬
‫לל‪-‬אדם‪ .‬ד?ידו ל‪ 5‬ל אלהים‬
‫ספרו על פעליו‪ ,‬השכילו להבין‬
‫את מעשיו‪.‬‬
‫ומרעהו ס^לילו‪ :‬ייי ?ממח נדיק‬
‫)יא( ישמח צדיק בה׳ ויחסה בו‪,‬‬
‫יחהלי*ו וישתבחו בו כל ישרי לב‬
‫ניהוה וחסה בו‪ .‬ולמהללו כל־‬
‫הבוטחים בה׳‪.‬‬ ‫??ירי־לב‪:‬‬
‫סה‪.‬‬
‫אדערו על האיש ה‪ 1.‬ג ה די‪.‬רב‪ .-‬א— קימ המחיה !ז ב' ופייחוז■‬
‫)א( מזמור שיר אשר הבר רוד‬
‫בשביל המנצח במקדש‪.‬‬
‫« למנ‪5‬ס מןמ‪1‬ר לךוד שיר; ב ?ף‬
‫)ב( אין קץ לשבחיו‪ ,‬ולכן השתיקה‬
‫היא התהילה לו אלוקים השוכן‬
‫ךמ;ה מהלה אלהים ‪? 5‬י‪1‬ן‪ ,‬ו?ף‬
‫בציון‪ ,‬לו ישולם נדר־ תודה‬
‫)ג( אתה שומע תפילה — לפיכך‬
‫תמלה‪ ,‬עליף‬ ‫י^לם־גךר‪ :‬ג‬
‫יבואו אליו כל אדם להתפלל‪.‬‬ ‫כל־בעזר יגאו; י דברי עוגת גברו‬
‫‪ T‬ג‬ ‫‪•t‬‬ ‫; •»‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫)ד( דברי־עוונות גברו ורבו ממני‬
‫סבלי יכולת להתוודות על הכל‪ ,‬לכן‬
‫תפילתי כוללת תכפר את פשעינו !‬
‫מגי‪ .‬לע?ינו אתה ת‪3‬לרם‪:‬י׳אקז‪.‬רי‬
‫)ה( אשרי האיש שאתה בוחר בו‬
‫ומקרבהו לשכון בחצריך ששם אנו‬
‫מלסר ומקרב לקזבן סגךיף‪ .‬נע‪? 1‬עה‬
‫שבעים בטוב ביתך וקדושת היכלו‬
‫אלוקי‬ ‫ענ‪.‬ו‬ ‫א תנו‬ ‫ב צ ד ק תו‬ ‫)ו(‬
‫?טוב ‪ 3‬ימף קדעז היכלןד‪ :‬י נ‪ 1‬ךא‪ 1‬ת‬

‫שננו — לטשו לירות — יריה בהצ‪-‬ם עולות — עלילות‪ .‬תפנו )בתי״ו‪ ,‬כגרסה המקובלת( —‬
‫תססו‪ ,‬גמרו‪ .‬טכזנו )בסי״ת‪ ,‬כגרסת רש״‪ — (-‬הססינו בלבם‪ .‬רפש מחופש — חיפוש העלילות‬
‫שהם מתפשים‪.‬‬
‫•( ירה או ת ם לגוב ה ה ריו ת — ר ש״י‬
‫ליום שלי שי‬ ‫תהלים סה סו‬ ‫עח‬

‫לןןדק תזצגני «לוןי ?>{ז?בו‪ ,‬הילקח‬ ‫ישענו לעשות םעולות נוראות נגד‬
‫אויבינו; הנך מכסת ומנוס לכל‬
‫לל־קזגי־ארץ ן‪:‬ם רווקים‪ :‬ז הלין‬ ‫יושבי קצוות הארץ ונם לרחו׳ןים‬
‫שבאיי הים‪.‬‬
‫הרים ללח‪ ,1‬גאזר ללבוךה ‪ :‬״ הקזליס‬ ‫)ז( ה׳ מכין נכחו ההרים לד‪.‬צמ־ח‬
‫ולזון את בריותיו‪ ,‬ה׳ הגור בגבורה‪.‬‬
‫^ןזא‪1‬ן ?הים קזא‪1‬ן גליהם וחמ‪1‬ן‬ ‫)ח( ה׳ משסיל ומשקים שאון הימים‬
‫וגליוס‪ ,‬משפיל נם המון לאומיש‬
‫?ןזהים‪ :‬־ ו?יראו יקזלי קל‪ 1‬ת‬ ‫)ם( מפהדים ממד יושבי כל קצוות‬
‫העולם בגלל אותותיך וגבו רו תז‪:‬‬
‫הא‪1‬ו!היף‪ ,‬מ‪ 1‬צאי־לקר ן?ךב ת תין;‬ ‫ובצאת השמש בבוקר ובבואה‬
‫בערב —אתר‪ .‬מרנק את הבריות•(‪.‬‬
‫)י( אחה פוקד את הארץ לסובר‪.‬‬
‫י ?ל!דינ הארץ ו^״?!‪2‬ןה ר‪ 3‬ת‬ ‫ומשקה אותר‪ ,.‬אתר‪ .‬מעשיר רבות‬
‫ת?‪1‬ןזךנה ‪ 9‬לג ‪ 8‬להים מלא מלם‪,‬‬ ‫את האדמה ע״י נד‪.‬רות מלאי־המים‬
‫שיצרת אלוקים ומכין רגנה לאנשים‪,‬‬
‫כי בכד אתר‪ .‬מכיגד‪ .‬לתפק ‪T‬ה‪.‬‬
‫תכין דמ ם ?י־‪5‬ן יזליגהניייהלהיה‬ ‫)יא( לרוות את תלמי השדות‪ ,‬כדי‬
‫לעשות נחת־רוה לגדודי־האנשים‬
‫רוה נסת גדודהי ?רלילים ה מ «‪ 3‬ה‬ ‫— אתה ממסד‪ .‬ומרכך את האדמה‬
‫צמהה סלרך‪ :‬יב ?הרת קינת סי־כהןד‪,‬‬ ‫בנספי־מסר ומברך את צמהה‪.‬‬
‫)יב( אתה מעטר בגשמים השנד‪ .‬בכל‬
‫טוב ושם ‪ T‬מטיפים שומן ושפע‪.‬‬
‫לרו‪ 5‬פיו ו?יןג י* זר?פו‬ ‫)יג( השמים פסיסיס מסר על נאות‬
‫מדבר וד‪.‬נבעות מניבות־התבואד‪.‬‬
‫נא‪ 1‬ת הךלר‪ .‬וניל ללעות תחסרנה‪:‬‬ ‫כאילו חגורות שפחה‪.‬‬
‫) ‪ (T‬מקומות המרעה מתלבשים על־‬
‫יי לל^!זו כרים ס^אן והמקים‬ ‫‪T‬י הצאן הרועה עליהם ; העמקים‬
‫מתעטפים בתבואה ואז בחרועות־‬
‫??הפו־לר‪ .‬להר‪? 1‬עו אף־לקזירו‪:‬‬ ‫גיל שרים הבריות בד‪.‬ודאד‪..‬‬

‫סו‪.‬‬
‫הכרה כ־* העולם כנכלאות השד׳׳ת כעולם וכעס י ‪r‬ר ‪^r‬ל‬

‫« להנצח עיר הזמיר‪ ,‬הריצי‬ ‫)א( שיר־מזמור אשר הבד בשביל‬

‫הסנצה במקדש‪ :‬הריעו לאלוקים‬
‫לאלסים כל־הארץ; נ זהרו לב‪ 1‬ד־‬ ‫כל יושבי הארץ‪.‬‬
‫)ב( ספרו בזמר ושיר כבוד שמו‪,‬‬
‫עמו‪ .‬עימו לבוד תסלתו ‪ :‬ג א היו‬ ‫הללודיו בכבוד הראוי לו‪.‬‬
‫)ג( אמרו לאלוקים‪ :‬מה נורא כל‬
‫לאלקים הה־נורא העעיר‪ ,‬ללב‬ ‫אהד ממעש ‪ ; T‬בד‪,‬ראותך לעולם‬
‫ז‬ ‫^ זי י‬ ‫’‬ ‫י‬ ‫את עוזר‪ ,‬מפחדים האויבים הרשעים‬
‫נאזר — חנור‪ .‬סשכיה— משפיל ופשקים ש«מ — הסייח‪ .‬סקרת — פקידי‪ .‬וזכירד‪ ,‬לסוב‪ .‬ותזיוקקח—‬
‫ודישקיחה אוהד‪ ..‬חלטיה — השורות ההרושזח בשדר‪ .,‬נחת — נהת‪-‬רות‪ .‬כרכיכים — בנספי סטר‪.‬‬
‫תפוגננה — תססה‪ ,‬תרנך‪ .‬וכענליו — שפיך‪ .‬ירעפון — יספו‪ .‬דשן — שוטן ושפע‪ .‬כריס — טקוטות•‬
‫פישור לפרעה‪ .‬יעםפו‪-‬כר — יתעספו בתבואה‪• .‬חחעעד — יר ‪r‬ו‪.‬‬
‫•( ננ רכ ת ‪'.',,‬צר ■הוזאירור‪.‬״ ננוקר‪ ,‬ונרכת ״הוועריב ע רני ס״ נערנ — רש»י‬
‫עט‬ ‫תהלים סו‬ ‫ליום שלי?‬

‫ומודים כי שקר וכחש היו ‪•DTn‬‬

‫)ד( כיי יושבי הארץ ישתחוו לו‬
‫ןוזף ?‪3‬חעזו־?ף <‪ 1‬י‪3‬יף‪ :‬יכל־הארץ‬
‫ויזמרו לך‪ ,‬יזמרו לשמד לעולם‪.‬‬ ‫ז?ימן[וו ?ן‪ :‬ויזסרו־לך‪ .‬לז^רו ^ןזמף‬
‫)ה( ויאמרו זה לזה‪ .‬לכו וראו‬
‫מפעלותיו של האלוקים ! נורא הוא‬
‫סלה‪ :‬ה ?כו וראו הל‪59‬ל‪ 1‬ת אלסים‪.‬‬
‫עי‘ בני אדם כי מעשיהם גלויים‬
‫לפניו‪.‬‬
‫נ‪ 1‬ךא ??ילה על־?‪5‬י אךם‪ :‬י הפןד‬
‫)ו( הי הפך את ים־סוף ליבשה‬
‫בימי משה‪ ,‬בנהר הירדן עברו בני‬
‫ים ליבעה בנהר י‪5‬ברו ברגל‪ ,‬עם‬
‫‪T‬‬ ‫‪V T :‬‬ ‫־ * ;‬ ‫— ‪T T‬‬ ‫‪S‬־י ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬

‫ישראי בימי יהושע‪ ,‬שם שמח הים‬ ‫געםחה־ב‪ : 1‬ז ‪^b‬זל בגבוךת‪ 1‬ע‪1‬לם‬
‫בראותו את הי‪.‬‬
‫)ז( ה׳ מושל בגבורתו על העולם‪,‬‬
‫עיניו צופיות על הגוים לבל תתרומם‬
‫?יןיו נגוזם ף]?‪9‬ינה‪ .‬הסוררים‬
‫יד הסוררים‪.‬‬
‫)ח( עליכם עמים לברד את אלוקינו‬
‫אל־לרומו למו סלה‪ :‬ח בךכו עהלים‬
‫ולהשמיע קול תהילה — על אשר‬ ‫אלהינו‪ .‬והעסיעו קול ההלתו‪:‬‬
‫לא ניתן לכם להשמ ‪T‬נו‪.‬‬
‫)ט( על אשר שם נפישנו בחיים ולא‬
‫נתן רגלינו להתמוטט ולנפול‪.‬‬
‫ס פעם נפענו בחזים‪ ,‬ולא־נתן‬
‫)י( כי בחנת אותנו אלוקים ע״י‬ ‫למוט רגלנו‪ :‬י ?י־גסגתנו אלפים‪,‬‬
‫הצרות‪ ,‬כצרוף כסף באש להסיר‬
‫פסלתו כד צרפתנו ביסורים כד•‬
‫לטהרנו‪.‬‬ ‫?ך?תנו ??רף־?הף‪ :‬ייי פסאתנו‬
‫)יא( הבאת אותנו במיצר‪ ,‬שמת‬
‫מפגר על מתנינו להציק לנו‪.‬‬
‫במצודה‪ .‬עמת מועקה במהגינו‪:‬‬
‫)יב( הרכבת וד‪.‬שלםת על ראשנו‬
‫מלכי האומות‪ ,‬באנו באש ובמים —‬ ‫יב פר‪ 3‬כת אנוע ללאענו‪ ,‬באנו־‬
‫אד לבסוף הוצאתנו לרויה ולרווחה‪.‬‬ ‫‪ 3‬אע ובמלם ותוציאנו לרולה‪:‬‬
‫)יג( ולכן כשייבנה בית מקדשד‬
‫אבוא שם בעולות‪ ,‬אשלם לד שם‬ ‫יי אבייא ‪ 3‬יפף בעולות‪ ,‬אעלם לף‬
‫נדרי־תורתי‪,‬‬
‫) ‪ (t‬אשר פתחו שפתי או לנדור‬ ‫גךרי‪ :‬ייאער־פצו עפתי‪ .‬ןד‪ 3‬ר־‬
‫יד‪ ,‬ופי הבטיח בצר לי‪.‬‬
‫וטו( קרבנות־עולה שמנים אעלה‬ ‫פי בצר־לי‪ :‬סי ?לות מחים אעלה־‬
‫לד בהקטרת חלב אילים על המובח‪,‬‬
‫אקריב בקר עם עתודים לתודה‪.‬‬ ‫לך עג־קערת אילים‪ ,‬א?עה בקר‬
‫)טז( לכו שמעו ואספר לכם כי‬ ‫?ם־עתודים סלה‪ :‬״ לכו־עמעו‬
‫יראי אלוקים מבין האומות‬
‫שנתגיירו‪ ,‬את הישועה שזנשה‬ ‫ואספךה כל־לראי אלפים‪ .‬אער‬
‫לנפשי‪.‬‬
‫)יו( אל ה׳ קראתי בפי ודברי‬ ‫עעה ?נפעי; יז אליו פי־קראתי‪.‬‬
‫רוממותו היו תחת לשוני‬
‫)יח( גם כשראיתי מחשבות און‬ ‫ורומם תסת לעוגי‪ :‬י‪1‬ז אלן אם־‬

‫» ז — פתחו‪ .‬סחיט — שפנים‬ ‫עלילה — מעשר‪ .,‬תצפינה — צופיות פ‪-‬עקה — מצוק־‪.‬‬

‫ליום שלישי‬ ‫תחלים סו סז סח‬
‫בלבי‪ ,‬ה׳ הטוב החז כלא שומע‬
‫לא‬ ‫ראייזי‬ ‫בהתעלמו מזה‪.‬‬
‫י״ א‪3‬ן שמע אלסים‪ .‬חק^ןזיב ‪3‬ק‪1‬ל‬ ‫)ים( אכן שמע לי אלוקים והקשיב‬
‫בקול תפילתי‪.‬‬
‫לא־‬ ‫ה‪ 9‬לוני‪ :‬נ ברוך אלזזים‪.‬‬ ‫)כ( ברוד אלוקים אשר לא הסיר‬
‫תפילתי ריקם מלפניו ולא הסיר‬
‫ססיר ה‪9‬לרני ןס ‪ 9‬ד‪ 1‬מא‪ 1!1‬י‪:‬‬ ‫חסדו מאתי‪.‬‬

‫סז‪.‬‬
‫כקשה לאור אלוקי‪ ,‬לחינו וברכתו כעולם‬
‫)א( מזמור־שיר שחובר בשביל‬
‫« ??!נ‪5‬ח ??גיגת מזמ‪ 1‬ר >?יר;‬ ‫המנצח על הנגינות במקדש‪.‬‬
‫ב אלהים לחננו ויבךכנו‪ ,‬יאר ‪}8‬יו‬ ‫)ב( אלוקים יחון אותנו ויברכנו‪,‬‬
‫יראה לנו פנים שוחקות ומאירות‬
‫להטיב אתנו ת ™‪.‬‬
‫אתני ‪ 9‬לה‪ :‬נ לדעת בארז זיר‪9‬ף‪.‬‬ ‫)ג( להודיע בארץ דרכך ום ‪ T‬תד‬
‫להטיב עמנו‪ ,‬ובין כל הגוים ‪T‬עו‬
‫עכל־ג‪?1‬ם לשועתף‪ :‬י י‪ 1‬דוף עמים‬ ‫על ישועתך לעמד‪.‬‬
‫)ד( אז גם עמים יודוך אלוקים‪,‬‬
‫אלסים‪ ,‬י‪ 1‬דוך עמים ‪ 9‬לםז י■ לשמחו‬ ‫יודוד עמים כולם‪.‬‬
‫>ד‪ (.‬הלאומים ישמחו וירננו לד‬
‫וירננו לאמים‪? .‬י־הש‪{3‬ט עמים‬ ‫בתודה על שפטך את העמים ביושר‬
‫לזכותם‪ ,‬ועל כי תדריד ותנחה בדדד‬
‫מישר‪ .‬ולאמים באךץ תנחם הלה‪:‬‬ ‫הישר את הלאומים בארץ‪.‬‬
‫)ו( יודיד עמים אלוקים‪ ,‬יודוד‬
‫י יודוף עמים אלחים‪ .‬יודוף עמים‬ ‫עמים כולם‪.‬‬
‫)ז( יודוד גם על הארץ הנותנת‬
‫כלם‪ :‬י א‪.‬ךץ נהנה לבולה‪ .‬לברכנו‬ ‫יבולה‪ ,‬ועל עצם הדכר שאלוקינו‬
‫מברך אותנו‪.‬‬
‫§לזזים אלסינו‪ :‬ח לברכנו אלסים‪.‬‬ ‫)ח( בגלל זה שאלוקים מברז־ אותנו‬
‫לפי שאנו ‪T‬אים ממנו — ייראו‬
‫וליראו אות‪ 1‬כל־אכהי־ארץ‪:‬‬ ‫ממנו גם כל העמים הנמצאים בכל‬
‫קצווי הארץ‪.‬‬
‫סח‪.‬‬
‫כקשה טהקכ״ה שיקום לטען עסו ותיאור קריעת ים סון> ומתו תורה‬

‫י למנאס ?ךוד מןמ‪1‬ר שיר‪ :‬בלקום‬ ‫)א( מזמור־שיר אשר חבר דוד‬
‫בשביל המנצח במקדש‪.‬‬
‫אלהים לפוצו א‪1‬לביו‪ ,‬ולנוסו‬ ‫)ב( אבקש‪ :‬יקום אלוקים למען‬
‫עמו‪ ',‬ואז יפוצו אויביו וינוסו‬
‫משנאיו מפניו‪? ^ :‬סניף עשן‬ ‫משנאיו מפניו‪.‬‬
‫)ג( כהתנדף העשן ברוח‪ ,‬כך תהדוף‬
‫יזניף‪ .‬כהמס דונג ‪399‬י־אש‪ ,‬יאכדו‬ ‫את האויבים; כשעוה ניססת מפגי‬

‫מישור — לזכות‪.‬‬
‫יפוצו — יתפזרו כ ת ו ף — כדיתנדף‪ .‬כהפס ד מנ — כשעוד‪ .‬הנימסת‪.‬‬
‫‪X0‬‬ ‫תחלים סח‬ ‫ליום שלישי‬

‫אש‪ ,‬כך יאבדו הרשעים מסני אלקים‪.‬‬

‫)ד( וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני‬
‫ך^ן?ים ס‪ 9‬ני אלל‪/‬ים•• י ונדיקים‬
‫האלוקים וישישו בשמחה‪.‬‬ ‫ל ^ ס חו! ע ? « ??גי אללים ףקזיעזו‬
‫)ה( ויאמרו• שירו לאלוקים‪ ,‬ומרו‬
‫לשמו‪ ,‬שבחו ליושב־שמים! אמנם‬
‫יש לפחד מפניו כי נורא שמו‪ ,‬אבל‬
‫לקוהלחה‪ :‬יי ?זירו לאללים ז?רו‬
‫גם עלזו לפניו•(‪.‬‬
‫)ו( אבי ישראל שהם כיתומים ודיין‬
‫?וכן‪ b .1‬לו ללהב בעךב‪ 1‬ת ?לה ?זכ)‪1‬‬
‫ירושלים שהיא כאלמנה — הוא‬
‫האלוקים במעון קדשו בשמים‪.‬‬
‫והלזו לפניו‪ :‬י א?י ?תו־סים וד‪*.‬ן‬
‫)ז( האלוקים כנס ה י ^ י ם המפוזרים‬
‫במצרים והושיבם בבית שלם כעם‬
‫אלמנות‪ ,‬אלהיט ??ע‪ 1‬ן קלעו ‪:‬‬
‫אחד ‪ ,‬הוציא את ישראל שהיו‬ ‫י אלהיט מועייב יהירים בלתה‪.‬‬
‫אסורים בגלות‪ ,‬בחודש כשר ומתאים‬
‫)אביב(‪ ,‬אך הסוררים המצרים נשארו‬
‫לשכון בארצם השוממה והצחיחה‪.‬‬
‫מו?יא אטירים בכוערוו^ אך‬
‫)ח( אלוקי‪ ,‬בצאתך אז לפני עמד‬
‫שפדית מהגלות ובצעדך במדבר‪,‬‬
‫סוררים ע?נו ?חיחה‪ :‬״אלהיט‬
‫הראת כי זה דרכו לעולם; לכל‬ ‫??אהך לפגי עמך‪? ,‬צהרך היעימון‬
‫צרה — גאולה‪.‬‬
‫)ם( ארץ רעשה אז‪ ,‬אף שמים נספו‬
‫מים מפחד אלוקים‪ ,‬גם הר סיני‬
‫הלה‪ :‬״ אלץ ךע?ךה אף־שמזם נקופו‬
‫רעש מפני אלוקים אלוקי ישראל‪.‬‬
‫)י( ולעמד הרימות אלוקים את ירד‬ ‫ספגי אלהיט‪ ,‬ןה סיגי ספגי אלהיט‬
‫לטובה להור ‪ T‬להם נשמי ברכה‬ ‫אלסי זק|ךאל‪ :‬י ג^ןם גךבות תניף‬
‫ונדבה ; כאשר נחלתך)ארץ ישראל(‬
‫היתה עייפה וצמאה למים‪ ,‬אתה‬
‫כוננת אותה לטובה‪.‬‬
‫אלהים‪ .‬גהלהך ןגלאה אתה כוגגתה‪:‬‬
‫)יא( בנחלתך זו ישבה עדתך ישראל‪,‬‬ ‫י« ‪;0‬הך ן>ןזבו־בה‪ .‬תכין בטובתך‬
‫ואתה אלוקים הכינות בחסדך את‬
‫הארץ בשביל עם עני זה••(‪.‬‬
‫)יב( ימים יבואו וה׳ יתן את אמרו‬ ‫לעני אלהיט‪ :‬יב אדני זתן־אמר‪,‬‬
‫לעמים‪ ,‬יבשר לצבאותיהם הרבים;‬ ‫ה מכורו ת צבא רב‪ :‬ע מלכי ?באות‬
‫)יג( מלכי צבאות העמים יתנודדו‬
‫ויושלכו מתוך ארץ ישראל‪ ,‬וכנסת־‬
‫ישראל ששם ביתה‪ ,‬תחלק שללם‪.‬‬ ‫?לדון ?לדון‪ .‬ונות־בןת תסלק עלל‪:‬‬
‫) ‪ (T‬כי בעוד אתם העמים שכבתם‬
‫בתחומיכם בשלוה ותענוג — נוצות‬
‫יי אם־ת^כבון הין ^?פת?ם‪ .‬בגפי‬
‫עמי־יונתי היו מחופות בכוסף‬
‫וחמדת חורה‪ ,‬כנפיה היו מצופות‬ ‫יונה גתפה ב?סף‪ .‬ואברותיה‬
‫בזהב משובח של מצוות‪.‬‬
‫)סו( כאשר הציע ה׳ את תורתו‬ ‫?ירקרק חרוץ‪ :‬סי?פרע< ע י י מלכים‪,‬‬
‫סולו — שבתו ל תכ ב כערבות — יושב השמים‪ .‬ככושרדת — בזמן כשר ומתאיס‪ .‬צחיחה — שוממד‪.‬‬
‫ריגשה‪ .‬תני‪ — •1‬תרים‪ .‬חימך — עדתך‪ .‬ידודון — יתנודדר‪ ,‬יורחקו נות‪-‬כית — כבוי לכנסת‪-‬ישראל‪.‬‬
‫שפתים — תזזומים‪ .‬נחפה — סצופה‪ .‬בכסף — בכוסף‪ ,‬גחמדה‪ .‬ואברותיה — כנפיה‪ .‬בירקרק ח ר ת —‬
‫בזהב משובח כפרש — בהציע‪.‬‬
‫•( על דרך ״וגילו נ ר עו ה״ — רש״י‪.‬‬
‫••( כשיצאו מחצריס‪ ,‬הסנו תס גוזדנר ארנעי ס שנה‪ ,‬לפי שעוזדו כנ עני ם וגדעו את האילנו ת‪:‬‬
‫ונתוך כ ן שעכנו נוזונר — עמדו ותקנו הכל — רש״י‬
‫ליום שלישי‬ ‫תהלים סח‬ ‫פב‬

‫וןה ‪?0‬ז?ג ‪ 3‬נ ל מ‪ 1‬ן‪ :‬סז הר־‪ 8‬להים‬ ‫בסני מלכים־תלםידי־הכמים‪ ,‬הם‬
‫קבלוה ובזיד התורה םתלבנים‬
‫סר־?^ןן‪ .‬פר גג^?ים סר־בען‪:‬‬ ‫כשלג ‪1‬ם נחשבת צלמות‪.‬‬
‫)טז( והיבן היה זה ז בהר אלוקים‪,‬‬
‫יז למה הר?דון הרים ‪« 53‬ים‪ ,‬ההר‬ ‫בסיני שהוא סמור לארץ הבשן‪,‬‬
‫ההר המיוחד בין ההרים ע״י הבשן‪.‬‬
‫חמד ‪ 8‬לפים ין^ז‪ 5‬ת‪8 1‬ף־יו?ןה ל?ןי&ן‬ ‫)מ( אתם העמים הדומים להרים‬
‫הגבוהים‪ ,‬למה תארבו להשחית את‬
‫הר הבית שחמד אלוקים להשרות‬
‫לגנח‪ :‬י״ ר^ב ןןלל‪.‬ים ר‪ 51‬סזם «ל‪5‬י‬ ‫בו שכינתו— גם ה׳ ישכן שם לנצח !‬
‫)יה( ראו כמה חיבת ה׳ לעמו‪ ,‬בעת‬
‫^ןזןאן‪ 8 .‬לןי בם סיני‬ ‫מתן תורה נגלה רכב ה׳ היינו‬
‫רבבות אלפי מלאכים‪ ,‬וה׳ היה‬
‫לקלויז‬ ‫י״ עליון למר‪1‬ם שכיר!‬ ‫ביניהם בהר סיני בקודש‪.‬‬
‫)ים( אתה משה בן עמרם עלית‬
‫מתנ‪ 1‬ת ‪9‬אדם‪ ,‬ן»ף ם‪1‬ררים‬ ‫למרום‪ ,‬שבית שם שבי את התורה •(‬
‫ל?זבן יה אלפים ‪ :‬נ ‪9‬רוןד {!‪1‬ל}י י‪1‬ם‬ ‫לקהת אותה כמתנה מהעליונים‬
‫לבני אדם ; גם פעלת שלמרות שיש‬
‫בין העם סוררים ישכן ה׳ בתוכם‪.‬‬
‫י‪ 1‬ם׳!?מ ם־לנו האל ?שיעסנו מלה‪:‬‬ ‫)ב( ברוך ה׳ יום יום‪ ,‬הוא ישלח לנו‬
‫ישועה רבה כאשר נוכל לשאת‪ ,‬כי‬
‫כא האל לנו אל למ‪ 1‬שע‪1‬ת‪ .‬ולילוה‬ ‫הוא א־ל ישועתנו ת ™‪.‬‬
‫)כא( הא־ל לנו א־ל מהעיע‪ ,‬ואם‬
‫א מי למןת ת‪ 1‬ץא‪1‬ת‪:‬כב אף־אלפים‬ ‫כי לפניו תוצאות ודרכים שונים‬
‫של מות — אינו נותנם עלינו‪,‬‬
‫למפץ ראש אלמיו‪ ,‬מרי^ד שער‬ ‫)כב( אך אלוקים ימחץ בהם את‬
‫ראש אדביו‪ ,‬קדקד הרשע השעיר‬
‫היפפלןד באשמיו‪ :‬נג אמר א מי‬ ‫)עם עשו( המתהלד בחטאיו‪.‬‬
‫)כג( אמר ה׳ ; מתוך האומות‬
‫מבשן אשיב‪ .‬אשיב ממןולות לם‪:‬‬ ‫האבירות אשיב נדחי ישראל‪,‬‬
‫אשיבם מעומק מאיי הינ^‬
‫״־ ל ‪59‬ן סמסץ רןלןז בדם‪ .‬לש‪1‬ן‬ ‫)כד( ובנפול אויביו תעבור רגלו‬
‫בנחלי דמם‪ ,‬הכלבים ילקקו בלשונם‬
‫הל‪3‬יר מא‪1‬לבים מנהו‪ :‬כה ךאו‬ ‫דם אויב ‪ T‬כלקק מזון‪.‬‬
‫)כה( ראוי לו ה׳ להושיע את אלה‬
‫פליכופיף אלפים‪ .‬פליכות אלי‬ ‫שאבותיהם ראו הליכותיו בים סוף‪,‬‬
‫הליכותיו א־לי מלכי בקדושתו‪.‬‬
‫מלבי בקדש‪ « :‬קדמי שרים אפר‬ ‫)כו( אז קדמו משוררים לשורר‬
‫לפניו את שירת הים‪ ,‬ואחריהם נגנו‬
‫ג??ים‪ .‬בתוך ‪ 5‬למ‪ 1‬ת תומפ‪ 1‬ת‪:‬‬ ‫המנגנים־המלאכים ובת ‪ T‬אלה באו‬
‫מרים ועלמוחי׳המתופפרבשבח לה׳‪.‬‬

‫תשלג — תתלבן כשלג ד‪,‬זך‪ .‬בצלפון — בחשכת צלמות‪ .‬תרצדון — תארובו‪ .‬גכנונים —‬
‫גבותיס‪ .‬רכותים — רבבוו ‪ J‬עתאו — מלאכים‪ .‬יעסם — יתן בשפע‪ .‬תוצאות — דרכים‪ .‬ינצזץ —‬
‫יבקע‪ ,‬ירוצץ‪ .‬קרקר שער — ראש עשו הנקרא ״איש שעיר״‪ .‬סבשו — האומות המשולות לפרי בשן‬
‫אבירים תמחץ — תבקע‪ ,‬תעבור‪ .‬סנוזו — מזונו‪ .‬שרים — משוררים‪ .‬תופפות — מתופפות בתוף‪.‬‬
‫•( לחלק הנגלה שנתורה‪ ,‬המצוות התעשיות‪ ,‬אין שייכות למלאכים‪ ,‬ו!ה לגנם כיזו ״ שני׳׳ שאין‬
‫שם מקומו‪ ,‬וע״ז אתר ״ שני ת שני׳׳ ; את חלק הנסתר ורזי התורה שנם המלאכים שייכים ל‪ 1‬ה —‬
‫נתנו לחשה כמתנה‪ ,‬ו ע״‪ 1‬אתר ״לקחת תתנית׳׳ — לפי חהרש׳׳א שנת פ׳׳ט‪.‬‬
‫פג‬ ‫תהלים סח סט‬ ‫ליום שלישי‬

‫)כז( במקהלות ברכו את ה׳ אלוקים‪,‬‬

‫אף עוברים ממקור ישראל במעי‬
‫« ?פקר‪,‬ל‪ 1‬ת בךכו אלהים‪ ,‬אדני‬
‫אמם אמרו שירה‪.‬‬
‫)כה( שם בים סוף זכה שבטו של‬
‫פפק‪1‬ר ?ק(ךאל‪:‬נ״^ןם ?}‪:‬פן צ?יר‬
‫בנימין הצעיר למלוכר‪ ,‬לפי שקפץ‬
‫ראשונר‪ .‬לים‪ ,‬שרי יר‪,‬ודה התקנאו‬
‫לדם‪ ,‬שרי ?הוךה רגמתם‪ ,‬שרי‬
‫בר‪,‬ם ורגמום באבנים‪ ,‬כד עשו גם‬
‫שרי זבולמ ושרי נפתלי‪.‬‬
‫ז^לון שרי נ?ת?י‪ :‬נם ?וה אלוןיף‬
‫)כט( בנימין‪ ,‬בגלל קם ‪ r‬תד‬
‫ראשונה לים צוה אלוקים את‬
‫עןןז‪ ,‬עוזה אלסים‪ .‬זו פ?יןת לנו‪:‬‬
‫מלכותך־עוזד; וחוזר דוד‪ :‬אתר‪,‬‬
‫ה׳ שכל אלה הנפלאות אתר‪ .‬פעלת‬
‫ל מהי?? ך על־לרושל ם‪ ,‬לך י‪? 1‬ילו‬
‫לנו — עוזה ור‪.‬תגבר על אויביך!‬
‫)ל( מזה שיראו מלכי העמים בבוד‬
‫מלסים שי‪:‬ל«}‪5‬ר ס‪:‬ת ?גה‪ ,‬עדת‬
‫היכלך אשר בירועזלים — יכבדוך‬ ‫»?ירים ?עגלי עמים‪ .‬מהר‪9‬ם‬
‫ויובילו לך קרננות־מנחה‪.‬‬
‫)לא( אנא ה׳‪ ,‬גער בעם יקומעאל‬
‫המשול לחזיר־היער הדר בין‬
‫?בעי־?הף‪? .‬זר עמים ?ןךב‪ 1‬ת‬
‫הקנים‪ ,‬גער בעדת ער^ים המשולים‬
‫לפרים אבירים שכל העמים בעגלות‬
‫!חפצו‪ :‬לב !אתיו ח?ןופןים מ?י‬
‫לעומתם‪ ,‬ער^ים המתפייסים רק‬ ‫מ?ך!ם‪ ,‬כוש תריץ !דיו לאלהים‪:‬‬
‫בשוחד־כסף‪ ,‬הללו פזרו בגלות את‬
‫עמנו וחפצים ת ™ להלהם בנו‪.‬‬
‫)לב( לעת ‪ T‬יביאו מתנות פארץ‬
‫לי ממיןכות האךץ שירו לאלהים‪,‬‬
‫מצרים ואנשי כתז ירוצו לזעיא‬
‫בידיר‪.‬ם מתנות לאלוקים‪.‬‬ ‫זמרו אלגי סלה‪:‬לילל?ב ?שמי‬
‫)לג( ממלכות הארץ‪ ,‬שירו לאלקים‪,‬‬
‫זמרו לה׳ לעולם על גאלו ישראל‪.‬‬ ‫?ןימי־^ןךם‪ .‬הן לסן ?ק‪ 1‬ל‪ 1‬ק‪ 1‬ל עז‪:‬‬
‫)לד( שבחו לה׳ הרוכב בשמי‬
‫השמים העומדים מאז ומקדם‪ ,‬הנותן‬ ‫ל״ סנו עז לאלהים‪ .‬על־למראל‬
‫בקולו קול עוז על האויבים להומם‪.‬‬
‫)לה( תנו עוז ויקר לאלוקים‪ ,‬על‬
‫גאןת‪ 1‬ועזו בשחקים‪ :‬לי נ‪ 1‬ךא‬
‫ישראל נראית גאוותו כמו שנראד‪.‬‬
‫עוזו בשמים וכל צבאיהנ ‪J‬‬ ‫אלהים ס>ד?ןד?ייך‪ .‬אל לשראל הוא‬
‫)לו( נורא אתה אלוקים מר‪,‬חרבת‬
‫מקדשיך •(‪ ,‬הוא א־ל יקוראל הנותן‬ ‫נסן עז ןתע?מ‪ 1‬ת לעם ברוך אלהים‪:‬‬
‫עוז ותעצומות לעם‪ ,‬ברוך אלוקים!‬
‫סט‪.‬‬ ‫יום י‪1‬‬
‫תפילתו של דיה מעוסק יוו ה מו ל ה‪ ,‬מבקש ישועה לבעז יתקדעז שנע י ה ביד בעולם‬
‫)א( אשר חבר דוד על ישראל שהם‬ ‫* למג‪5‬ס ‪ 5‬ל־זזוע?ים ?דוד‪:‬‬
‫כשושנד‪ .‬בין החוחים‪ ,‬בשביל המנצח‬ ‫•’‬ ‫״‬ ‫^‬
‫במקדש‪.‬‬
‫)ב( הושיעני אלוקים כי באו מים‬
‫ב ה‪ 1‬עי?גי אלזזים‪ 5 .‬י ?או מלם‬
‫דודם — פלד‪ .‬רנפתם — רנפו אותם‪ .‬חית קנה — היה הדרד‪ .‬ביז הקנים‪ .‬סתרפס — מתפייס‪ .‬כזר —‬
‫פזר‪ .‬יאתיון — יבואו‪ .‬חשפנים — פתנות‪ .‬תריץ — ת ר ח‪.‬‬
‫אס ליזקלשו לא נשא עגי ם ק ״ו לרשעי ה ע כו״ ם — רש״י‬ ‫»( ממה שהתרנת אתה יראוי‬
‫ליום שלי שי‬ ‫תהלים סט‬ ‫פד‬

‫עד־נסע; נ טנ צי‪1‬י ?ינן קצרלה‬ ‫עד נפש‪ ,‬האומות זוממות ל ה ש ^ני‪.‬‬

‫)ג( טבעתי בבוז־מיס של מעולה‬
‫ןאין פו^מה ?אמי ‪? 55‬ה^י־פ?ם‬ ‫מקום שאק מעמד‪ ,‬באתי במעמקי‬
‫מים תרמתם שספתני‪,‬‬
‫ו^ןז?לת ^;וטפמגי‪ :‬י ע ? מי ?קראי‬ ‫)ד( יגעתי בקראי הרבד‪ .‬לה׳‪ ,‬יבש‬
‫גרוני מזעוק אליו‪ ,‬וכלו עיני מרוב‬
‫גסר ?ר‪} 1‬י׳?לו ?יני פ!סל לאלהי‪:‬‬ ‫היחול והעפיה לאלוקי שיושיעני‪.‬‬
‫)ה( רבו משערות ראשי שונאי חנם‬
‫ה רבר פ»ןנר‪ 1‬ת לאקיי ז‪?12‬אי מןם‪,‬‬ ‫ללא סיבה‪ ,‬עעמו אלד‪ ,‬הרועים‬
‫להכריתגי‪ ,‬השונאים אותי מפני‬
‫ע?מו סצפיתי איני ?זקר א??ר‬ ‫שאיני מעטח• לשקריד‪,‬ם ; את‬
‫אשר לא גזלתי מד‪,‬ם נאלעתי כאילו‬
‫לא־גז?מי אז א?זיב‪ :‬י אלהים אתה‬ ‫להשיב להם כדי לפייסם‪.‬‬
‫)ו( אלוקים‪ ,‬אתה יודע את סכלותי‪,‬‬
‫יך?ת ?אולמי‪ ,‬ןא?ומ‪ 1‬תי פפןז לא־‬ ‫אשמותי לא נעלמו ממד‪.‬‬
‫)ז( אל יבושו למעני אלד‪ ,‬המקווים‬
‫ןסחדו‪ :‬י אל־וסעו סי ל‪ 1‬ד ף אלני‬ ‫אליד ה׳ אלוקים ע־ באות‪ ,‬אל‬
‫יבלמו בגללי מבקשיד ה׳ אלוקי‬
‫‪,‬יהוה ??אות‪ .‬אל־???מוסי טנקקזיר‬ ‫ישראל‪ ,‬שלא יבואו לומר הרי נם‬
‫דוד לא נענד״‬
‫אלמי !טראלל ״ ?י“ ?ליןו ?עאמי‬ ‫)ה( בגלל אמונתי בד נשאתי הרפד‪,,‬‬
‫בלמד‪ ,‬כסתה את פני‪.‬‬
‫מרפה‪ .‬לקימה ס?מה פןי‪ :‬ם מוזר‬ ‫)ט( כמו זר הייתי לאחינו בני עשו‪,‬‬
‫כמו נכרי הייתי לבני אמי מאומות‬
‫הלימי לאחי‪ .‬ןנלרי לסגי אמי‪:‬‬ ‫העולם‪.‬‬
‫)י( כי קנאת העמים אכלה אותי‬
‫י לי־קגאת ‪3‬ימף אכלמ?י׳ ו‪0‬רפ‪ 1‬ת‬ ‫בגלל החיבד‪ ,‬שד‪,‬ראת לי בהיות‬
‫ח‪1‬ך?יף נ?לו עלי‪ :‬ייואסהה בצ‪ 1‬ם‬ ‫מקדשך על מכונו — וחרפות‬
‫חורפיד נפלו עלי‪.‬‬
‫נפ?זי‪ ,‬וטל‪,‬י למךפ‪ 1‬ת לי‪ :‬יבןאמןה‬ ‫)יא( כאשר בכתה נפשי בעום —‬
‫היתד‪ ,‬גם זאת סיבה שאויבי ילעגו‬
‫לבועי עק‪ .‬ואמי להם למעל‪:‬‬ ‫עלי‪.‬‬
‫)יב( כאשר נתתי לבושי שק —‬
‫י ג ל עי ח ו סי י עני ען ר‪ .‬וגניבות‬ ‫הייתי להם למשל ולשחוק‪.‬‬
‫)יג( שוחחו עלי יושבי שער העיר‬
‫ושותי־שכר עשוני‬ ‫בשחוק‪,‬‬
‫ע‪ 1‬מי עכר‪ :‬יי וא}י מסלמי־לף‬ ‫לנגינות־לעג במסיבותיר‪,‬מ‬
‫לר‪,‬ןד‪? .‬ת ךצ‪ 1‬ן אלל״ים ברב־סטוף‪,‬‬ ‫) ‪ (T‬תהא עת תפילתי לך ה׳ עת‬
‫רעון להתרעות אלי‪ ,‬אלוקים‬
‫? מי נאפ ת לעק‪:‬ף‪ « :‬סצילגי ממיס‬ ‫בחסדיך הרבים ענני כישועתד‬
‫האמיתית‪.‬‬
‫ואל־אמבעה‪ .‬א ן צ ל ה פ ע ג א י‬ ‫)טו( העילני לבל אטבע בטיט‪ ,‬ע עי‬
‫שאנעל משונאי ומעמקי מים‪.‬‬
‫ופפ?פקי־מ?ם‪ :‬״ אל־מעקיפגי‬ ‫)טז( אל תשספני זרמת‪-‬מיס ואל‬

‫כיון מעולה — בבוז‪-‬סיס עמוק‪ .‬ושכלת — זרם‪ .‬נחר — יבש‪ .‬מעבדתי — סכריתי‪ .‬נכחדו — נעלטו‪.‬‬
‫חורפיד — פגדפיד‪ .‬לחרפות — ללעג וליענוו ‪J‬‬
‫סה‬ ‫תהלים סט‬ ‫ליוש עלי עי‬

‫תבלעני מצולה עמוקה‪ ,‬אל תסגור‬

‫עלי באר־צרותי את ‪ ,TB‬לחסלני‬
‫^ןי&?ת פלם ן »ל־הגל?ד מצולה‪,‬‬
‫לגמרי‪.‬‬ ‫ןאל־^אטר־עלי ‪ 9‬אר ‪ 9‬יה‪ :‬יז ? מי‬
‫)יז( ענני ה׳ כי טוב חסדך‪ ,‬סנה‬
‫אלי כרוב רחמ ‪ T‬ולא כמעשי‪.‬‬ ‫י‪,‬ל‪,‬וה ‪ 5‬י־ט‪1‬ב ס‪ 9‬וף‪ 5 ,‬לב רח ‪5‬יןד‬
‫)יה( אל תסתר פניד ממני עבדו‪,‬‬ ‫‪ 9‬גה אלי‪ :‬י״ ו‪ 8‬ל־ת‪ 5‬סר ?‪T3‬‬
‫כי צר לי מהר ענני‪.‬‬
‫)יט( התקרב נא אל נפשי וגאלה ‪,‬‬
‫הע‪3‬ךןד‪? .‬י־צר־לי סכ״ר ? מי‪:‬‬
‫למען אויבי שלא יתגרו בי — פדני‬ ‫יס קךבה אל־גהעוי ?אלה‪ .‬ל ‪? 9‬ן‬
‫נא‪.‬‬
‫)כ( אתה יודע חרפתי ובשתי‬ ‫איבי ‪ 9‬ךןי‪ :‬נאא ה לד?ת סךפר‪1‬י‬
‫וכלימתי‪ ,‬גלויס לד כל צוררי‪.‬‬
‫)כא( החרפה שאני סובל סברה את‬
‫וב?וי!גי יכלמהי‪ .‬מדן‪ 9 :‬ל־צ‪ 1‬ךךי‪:‬‬
‫לבי וחליתי‪ ,‬ובחליי קויתי לביקור‬ ‫נ« ‪0‬ךפה ^כךה ל?י ואנועה‪.‬‬
‫‪T T‬ים לעודדני על צערי — ואין‬
‫בא; צפיתי לבואם של אוהבים־‬
‫מנחמים — ולא מצאתים אצלי‪.‬‬ ‫ןא^וה לנוד ו‪ 8‬זן ולמנם‪9‬ים ןלא‬
‫)כב( נתנו לי עשב מר בסעודתי‪,‬‬ ‫מצאתי‪ :‬כב ויתנו בברוסי לאע‪,‬‬
‫השקוני חומץ להשקיט את צמאוני‪.‬‬
‫)כג( יהא שלחנם לפניהם למלכודת‬
‫ןלאמאי לאקוני ך‪ 1‬מץ‪ :‬נג לד‪.‬י־‪#‬לח?ם‬
‫לעצמם‪ ,‬בקוותם לשלום יהפד‬
‫שלומם למוקש‪.‬‬
‫לשניהם לפח‪ ,‬ול?זל‪ 1‬מים למ‪ 1‬ק ‪:#‬‬
‫)כד( תחשכנה עיניהם מראות‪,‬‬ ‫”■ הסעכןה ?יגיהם מךא‪1‬ת‪.‬‬
‫וכאשר לא יראו תמעדנה מתניהם‬
‫ויפלו תמ ‪.T‬‬ ‫ומ?נגיהם אמיד המעד‪ :‬ני■‬
‫)כה( שפוד נא עליהם את זעמך‪,‬‬
‫וחרון־אפד ישיג אותם להענישם‪.‬‬
‫)כו( תהא טירתס שממה‪ ,‬אהליהם‬
‫עליהם ז?מןז‪ ,‬וחר‪1‬ן ‪8‬שןז !אזיגם‪:‬‬
‫יהיו ריקים מאין יושב‪.‬‬ ‫« תהי־שיךתם ?עמה׳ ?אןזליהם‬
‫)כז( כי אתה ה׳ כאשר הכית אותנו‬
‫מעם‪ ,‬הם הגדילו לרדפנו‪ ,‬נוכח‬
‫מכאוב ^לל ‪ T‬־מוכיד הם אומרים‪.‬‬
‫‪8‬ל־?הי יעב‪ :‬״ ?י־‪ 8‬תה אער־‬
‫עכשיו הגיע הזמן להשמידם‪.‬‬
‫)כח( תן עוון זה שהם מפח ‪T‬ים‬
‫ל‪ 3,‬ית ךדפו‪ ,‬ואל־מכאוב הלליף‬
‫אותנו והוסיף על עוונותיהם‪ ,‬אל‬
‫יוכללו בין אלה שאתה עושה להם‬
‫יסשרו‪ :‬כ״ הנד־עייז על־עונם‪ .‬ו‪ 8‬ל־‬
‫צדקה‪.‬‬
‫)כט( ימחו מספר החיים של העולם‪,‬‬
‫ל^או ??ד?ןהף ‪ :‬כס למחו מסשר סלים‪,‬‬
‫לא יד‪.‬יו נכתבים ביחד עם הצדיקים‬ ‫ן?ם צדיקים ‪ 8‬ל־?הסבו‪ :‬ל ואגי‬
‫לזכות‪.‬‬
‫)ל( אני עני וכואב — ישועתד‬
‫אלוקים תשגבני ותחזקני‪.‬‬
‫אני וכ*־»ב• ?^יו?הןזאלסים תע?גני‪:‬‬
‫תאטד — תסגור‪ .‬ואנושול — נתליתי לנוד — להשתתף בצער‪ .‬בברותי — בסעודתי רזד« — מר‬
‫ולשלונדס — תקוה לשלום‪ .‬הסעד — החליק סייתם — ארמונם‪ .‬חלליד — מוכי סורעניותיד■‬
‫ליום שלישי‬ ‫תהלים סט ע‬ ‫סו‬

‫ל« אהללה עם־אלהים ‪>5‬ןזיר‪,‬‬ ‫)לא( אהלל שם אלוקים נשיר‬

‫ואגדל שמו בתודה‪.‬‬
‫ו אגילני ‪ 5‬ת‪ 1‬ךה ‪ :‬לב ומיטב ליהןה‬ ‫)לב( תודתי תיטב לה׳ ותקובל‬
‫בעיניו יותר משור ‪8‬ר בעל קרניים‬
‫הל^זור פר מקרן מ?רים‪ :‬לג ראו‬ ‫ופרסות‪.‬‬
‫)לג( בראות הענווים את ישועתו‬
‫זנןוים לקזמחו• ירשי אלהים ויחי‬ ‫ישרהו‪ .‬אתם דורשי אלוקים‬
‫בהתנוננכם בזה יחי לבבכם‬
‫לנבכם‪ :‬לד כי־שמ‪ 5‬אל־אבי‪ 1‬ןים‬ ‫משמחה‪.‬‬
‫)לד( בהווכחם כי ה׳ שומע אל‬
‫להוה‪ ,‬ואת־אטיריו לא לזה‪:‬‬ ‫אביונים ואינו מבזה את אסירי‬
‫הגלות‪.‬‬
‫לי• להללוהו עמלס וארץ‪7?! ,‬ים ולל־‬ ‫)לה( יהללו שמים וארץ לה׳‪,‬‬
‫יהלוהו ימים וכל רומש נהם‪.‬‬
‫למש בם‪ :‬״ ?י אלחים יושי? ליון‬ ‫)לו( כי אלוקים יושיע ציון ויבנה‬
‫וללגה ערי ?הוךהי וןשבו שם‬ ‫ערי יהודה‪ ,‬ו שבו שם בני עמו‬
‫דרשוה‪.‬‬
‫וירשוה‪ :‬לז תרע עלדיו זגחלוה‪,‬‬
‫)לז( חרע עבדיו ינחלו את הארץ‪,‬‬
‫ואהלי שמו ?שלנו־לד‪:.‬‬ ‫ואוהבי שם ה׳ שכנו בה‪.‬‬

‫ע‪.‬‬
‫מתפלל לה׳ ל ר ח ש עזרתו‬

‫•י לטנאח לךוד ?הזביר‪ :‬ב אללוים‬ ‫)א( אשר חבר דוד בשביל המנצח‬
‫במקדש וגם כתפילה•(‪.‬‬
‫לה?יל‪5‬י‪ ,‬לחוה ל ‪ 5‬זךו‪ 1‬י חושה‪:‬‬ ‫)ב( אלוקים‪ ,‬מד‪.‬ר להצילני‪ ,‬חשד‪,‬‬
‫ה׳ לעזרתי‪.‬‬
‫ג לבשו ו!ח‪ 9‬רו טבקשי ב‪9‬שי‪ .‬ל&גו‬ ‫)ג( י ב שו ויחפרו המבקשים לכלות‬
‫את נפשי‪ ,‬יסוגו אחור במזימותיהם‬
‫אחור ויבלמו חפןי רעתי‪ :‬יי שובו‬
‫‪T‬‬ ‫‪: T •:‬‬ ‫י‬
‫ויכלמו החפצים להרע לי‪.‬‬
‫)ד( שזבו בבשת־פנים אחורנית‬
‫על־עקב בשתם‪ ,‬האטרים האח‬ ‫בעקבות הבושד‪ ,‬שד‪,‬סבו לי )משד‪,‬‬
‫כנגד משה( אלה היוצאים בקריאת־‬
‫ולשטחו בף ‪ 9‬ל־‬ ‫האח׳ י‬ ‫שמד‪,‬ר‪ ,‬על־צרותי‪.‬‬
‫)ה( ישישו וישמחו בד כל מבקשיר‪.‬‬
‫טבקשיף‪ .‬ויאטרו תטיד ל^דל‬ ‫ויאמרו תמש האש‪.‬בים ומצפים‬
‫י'ישועתד‪ .‬יגדל כבש ה׳!‬
‫אלהים אהבי לשועתף‪ :‬י ואד ע ד‬ ‫)ו( ואני עני ואביון‪ ,‬אלוקים חושה‬
‫‪5‬י‪,‬דיו‪ ,‬מ רי ס — מ ל קרביים וסרסוח‪.‬‬
‫למזכיר — להתפלל‪ .‬על שקס — בגלל‪ .‬האדו ‪ — run‬קריאת שמחה לאיד‪.‬‬
‫•( חשל למלך שכעס ענ צאנו וסתר את הדיר והוציא תת הצאן ואת הרועה אתר זמן התזיר את‬
‫הצאן וננה את הדיר ולא הזכיר את הרועה אנזר הרועה הרי הצאן מוחזר‪ ,‬והדיר ‪ 3‬נוי — ואגי‬
‫איני נזכר י כך לנזעלה תן ה ענין נאתר כי אלוקיס יושיע צאן וגי׳ ואוהבי שתו ישכנו ‪ 3‬ה הרי‬
‫הדיר ‪ 3‬נוי והצאן כנוס והרועה לא נזכר לכך נתמר לדוד להזכיר אלוקים להצילני — רש״י‪.‬‬
‫פז‬ ‫תהלים ע עא‬ ‫ליוש עלי ?‪ 1‬י‬

‫לעזור לי‪ ,‬הרי אתה עוזרי ומצילי‪,‬‬ ‫ן?לי‪1‬ן ןןיהים חועה לי‪? .‬זר י‬
‫ה׳ אל תאחר לעורני‪.‬‬
‫ו^פל?זי אתה זו?ןה ‪ 8‬ל־ה‪ 8‬סר‪:‬‬

‫עא‪.‬‬
‫תכילת הסשורד שוזשי״ת יפלכו דינו עליו ושלא ישליכנו לעת זענוז‬
‫)א( בד ה׳ הסיתי‪ ,‬ולכן ‪T‬עתי שלא‬
‫אבוש לעולם‪.‬‬
‫« לןז־?הוה חפיהי‪ .‬אל־אבועה‬
‫)ב( לא לפי מעשי אלא בצדקתד‬ ‫‪ 1? 7‬לם‪ :‬ב ?ידלןוגך ‪? 0‬ילגי וו‪1‬פ?סגי‪.‬‬
‫תצילני ותפלסני‪ ,‬הסה אונד‬
‫לתפילתי והושיעני‪.‬‬ ‫ה?ה־»לי אזגר וה‪^1‬ןיי??י‪ :‬ב ס‪?.‬ה‬
‫)ג( תהיה בשבילי כמעון חוק אליו‬
‫אוכל תמ ‪ T‬לבוא להינצל מרודפי‪,‬‬ ‫לי לצור מעון לבוא תהיד‪? ,‬וית‬
‫הרי פעמים רבות צוית על שלוחיד‬
‫להושיעני כי סלעי ומצודתי אתה‪.‬‬ ‫להו>זי?}י‪ .‬בי־סלעי ומצודתי א ‪0‬ה‪:‬‬
‫)ד( אלוקי הצלני מיד רשע‪ ,‬הצילני‬
‫מכף עושה־עוול וחומס‪.‬‬
‫י ‪ 8‬למי ‪9‬לס}י מ‪.‬״ד ר^זזע ?ל‪3‬ף‬
‫)ה( כי אתה תקוותי ה׳ אלוקים‪ ,‬בו‬ ‫מ?גל וחומץ‪ :‬י‪? .‬י־אתה תקותי‪,‬‬
‫שמתי מבסחי מימי נעורי‪.‬‬
‫) ‪ 0‬עליד הייתי סמוד בהוולדי‪,‬‬ ‫אלןי‪!,‬הוה היבטסי מועוךי‪ :‬י ע?‪.‬יף‬
‫אתה מוציאי ממעי אמי‪ ,‬ת ™ אני‬
‫מתהלל בד על הטובות שאתה‬ ‫??מכתי מלטן‪ .‬ממ?י אמי ‪ 08‬ה‬
‫עושה אתי תמ ‪.T‬‬
‫)ו( כדוגמה ואות הייתי לרבים‬ ‫גייזי׳ ?ר מהלתי ממיד‪ :‬י ?מופת‬
‫שה תבוננו על צ רו תי ודאגו פן‬
‫יקרם כמוני‪ ,‬וא תה ה׳ מ חסי עוז‪.‬‬ ‫ה?יהי לרבים‪ .‬ואתה מחמי־עז‪:‬‬
‫)ח( ימלא פי תהילתד וכל היום‬ ‫״ למלא ?י תה לסל‪? .‬ל־פיום‬
‫ימלל תפארתד ושבהד‪.‬‬
‫)ם( אל תשליכני לעת זקנתי•(‬
‫ת?ארסף‪ :‬־ אל־ת^וליהגי ל?ת‬
‫ככלות כחי אל תעזבני‪.‬‬ ‫ז?ןןה‪?? .‬לות בחי אל־תעזבןי‪:‬‬
‫)י( כי אמרו עלי אויבי וגם שומרי‬
‫נפשי נועצו יחדו‪,‬‬
‫י ‪ 5‬י־אמרו א‪ 3?1‬י לי‪ .‬ו^מרי ‪?^?3‬י‬
‫)יא( באמרם‪ :‬אלוקים עזב אותו‬ ‫נ‪? 1‬צו וחדו‪ :‬יאלאמר ן^להים ?זבו‪,‬‬
‫ואפשר להרע לו‪ ,‬יש לרדפו ולתסשו‬
‫כי אין לו מציל‪.‬‬ ‫רךפו ותהשוהו בי־אין מציל‪:‬‬
‫)יב( אבקשד אלוקים אל תתרחק‬ ‫יב ‪ 8‬להים אל־תרסק ממ‪3‬י‪ .‬אלהי‬
‫ממני‪ ,‬אלוקי לעזרתי הושה נא‪.‬‬
‫)יג( יבושו ויכלו המקטרגים על‬ ‫לעזרתי חועה‪ :‬יגלב^צו לבלו שקיגי‬
‫מעול — עושה עוול‪ .‬וחומץ — הומס‪ .‬נחי — מוציאי‪ .‬שופני — הסקסרנים‪ .‬יעפו — יתעספו‪.‬‬
‫•( אב !קנת׳ נ הט איס‪ ,‬כלומר שחהאתי הרנה — ר ש״'‬
‫ליום שלי שי‬ ‫תהלים עא‬ ‫פח‬

‫נ?^ןוי‪! ,‬זגטו סךפה ול?מה הלב?ן?!וי‬ ‫נפשי ; יתעטפו בחרסד‪ ,‬וכלימה‬

‫מבקשי רעתי‪.‬‬
‫ךער‪ 1‬י; יד ו א ד ת‪!5‬יד א!חל‪ ,‬ןה‪1‬ם‪ 5‬ו‪ 1‬י‬ ‫) ‪ (t‬והן אני ת ^ מצפה לישועתך‪,‬‬
‫וכאשר תושיע לי אוסיף על‬
‫על־כל־מהלהף‪ :‬טי ?י ים§ר‬ ‫תהילותיו‪.‬‬
‫)סו( פי יספר צדקתך‪ ,‬כל היום‬
‫‪ 3‬י לא ^דלוגי‬ ‫כל־ה*‪1‬ם‬ ‫‪T‬בר על תשועתו‪ ,‬כי לא ‪ T‬עתי‬
‫מספר להמון הצדקות והתשועות‬
‫לפרות‪ :‬טז אבוא ???ר‪ 1‬ת אדנעו?וה‪.‬‬ ‫שעשית עמדי‪.‬‬
‫)סז( אבוא להודות ולהלל על‬
‫אזליר ?ךקהןז ?בדןז‪ :‬יז אלל‪.‬ים‬ ‫גבורותיך ה׳ אלוקים‪ ,‬אזכיר צדקתך‬
‫שרק אתה לבדד עושה‪.‬‬
‫?מךתד ?ן?;צוךי‪ ,‬ועד־הנה א ד י‬ ‫)יז( ואזכיד מה שלמדתני אלוקים‬
‫מנעורי •( ו א ^ נפלאותיך מה‬
‫???אי־היך‪ :‬י״ וגם עד־ז?ןנה ו?ןיבה‬ ‫שעשית עמדי עד הנה‪.‬‬
‫)יה( ונם עד זקנה ושיבה אל‬
‫אלהים אל־תעזבד‪ ? .‬ד‪ -‬א די זרועף‬ ‫תעזבני אלוקים ואוסיף להג ‪T‬‬
‫ולספר על זרוע עוזך לדור הבא‪,‬‬
‫יןדור לכל־;בוא ?בוךהף ‪ :‬ים ו?ד?ןהןז‬ ‫ולכל אשר יבוא אלי אנ ‪ T‬לו על‬
‫גבורתך‪.‬‬
‫אלל״ים עד־־מרום‪ ,‬א^זר‪-‬עקוית‬ ‫)ים( ואספר צדקתד אלוקים שגבהה‬
‫עד שמי מרום‪ ,‬אשר עשית גדולות‬
‫גדלות אלהים הלי במול‪ :‬כ א^ר‬ ‫אתנו עד שיאמרו הכל ‪ :‬אלוקים מי‬
‫כמוך!‬
‫ויךאיסגי צרות רבות וךעות‪ .‬ת>‪5‬וב‬ ‫)כ( אספר גם על הצרות הרבות‬
‫והרעות אשר הראתנו ואחר כד‬
‫תסמיני והלתהומות הארץ תשוב‬ ‫השבתנו וההייתנו ומתהומות הארץ‬
‫ועומק צרותינו השבתנו והעליתנו‬
‫תן‪ 5‬לד‪ «=:‬תלב ?ךלתיותלב תנחמד‪:‬‬ ‫לרווחה‪.‬‬
‫)כא( ועוד תרבה גדולתי‪ ,‬תפנה‬
‫« ג ם־אד אולף בל?י־ג‪ 3‬ל אהלתף‬ ‫ותשוב אלי לנחמני‪.‬‬
‫)כב( נם אני אודך בכלי נבל על‬
‫אלהי‪ ,‬אזהלךה ?!ז ‪ 3‬כנור קדוש‬ ‫קיום הבטתתד אלוקי‪ ,‬אזמר בכנור‬
‫לד קדוש יעוראל‪.‬‬
‫?שךאל‪ :‬״ תרננה שפתי לי אזהלךה־‬ ‫)כג( תרננה שפתי יחד עם הכנור‬
‫שאזמר לד‪ ,‬נפשי אשר פדית‬
‫לןד‪ .‬ונ^שיאשרפדית; ניג ם־ץ שוד‬ ‫מהצרות תרנן לד••(‪.‬‬
‫לל־היום תהגה ידקסל לי־פשו‬ ‫)כד( גם לשוני תביע צדקתך כל‬
‫היום‪ ,‬כי בושו וחפרו מבקשי רעתי‪.‬‬
‫לי־חפרו תבקשי ךעתי‪:‬‬

‫איחל — אקחז‪ .‬לא ידעתי פפורות — איו ספור‪ .‬תרב — תרבה‪.‬‬

‫•( ליזדתני‪ ,‬שנתת לי לנ וזנין יזנעורי להכיר כי הכל תאתך — רד״ק‪.‬‬

‫••( נשעה שאזתרה לך שעתי ונכשי ירננו‪ ,‬כלווזר שיהיו סיו ולנו שויס — שס‪.‬‬
‫פס‬ ‫תהלים עב‬ ‫ליום שלישי‬

‫עב‪.‬‬ ‫יום יד‬

‫תסילת דוד מל ש ל « כנו שי*ליה כמלכותו‬
‫)א( התפלל דוד על שלמה בנו‬
‫ואמר; אלוקים תן למלד )שלמד‪(.‬‬
‫א לעזל‪ta‬ה‪ .‬אלקים ??^ןזפמיף לסלף‬
‫לב להביז משפסי תורתד*(‪ ,‬עזור‬
‫לבן המלד )בן דוד( ללכת בדרכי‬ ‫הן׳ וידקי^ר ?‪ 3‬ד ס ל ר‪ :‬ב‪:‬דין עסף‬
‫ערק בעשית הדינים‪.‬‬
‫)ב( ידין ע מו בצדק ועני ‪ T‬במשפט‬
‫‪ 5‬ןדק‪ .‬וע?‪:‬יף בהן>ןופט‪ :‬נ ?ק‪ 1‬או‬
‫)נ( ישאו הד‪,‬רים שלום לעם ע״י‬
‫אמת‪.‬‬ ‫הרים עלום לעם‪ ,‬ו}בע‪ 1‬ת ב?ך?ןה‪:‬‬
‫כד שיניבו פירות וישביעו הבריות‪,‬‬ ‫י לע‪ 6‬ט ןג}‪:‬י־עם‪ .‬יו^ןזיע לבני אביון‪,‬‬
‫נם הגבעות יקזאו שלום לעם בזכות‬
‫הצדקה שיעשה‪.‬‬
‫)ד( ישפוט עניי העם‪ ,‬יושיע לבני‬
‫וידסא עועק; ה ליראוף עם־עסע‪,‬‬
‫האביון ו דכ א דכניע את העושק‪.‬‬ ‫ןל‪ 35‬י‪.:‬רס ד‪1‬ר יורים ‪ :‬י‪.‬י‪.‬רד במטר‬
‫)ה( ממנו ילמדו ישראל לירא‬
‫אותך תמיד‪ ,‬כל עוד השמש והירח‬
‫מאירים לדורי דורות‪,‬‬ ‫על־גז‪? .‬רביבים זרזיף ארץ‪:‬‬
‫)ו( דברי המלך ירדו ויכנסו יפה‬
‫בלב העם כגשם היורד על הירק‬
‫ז ‪:‬הרח־בלמיו צדיק‪ .‬ולב עלום‬
‫הגזוז ומרעננו‪ ,‬כרביבי גשם‬ ‫?י־בלי ירס‪ n :‬ו!ףך ס‪:‬ם עד־ים‪.‬‬
‫המנטפים בארץ‪.‬‬
‫)ז( יפרח בימיו העם הצדיק‪ ,‬יפרח‬ ‫וסנהר עד־»?‪5‬י־אךץ‪ :‬ם לפניו‬
‫בימיו שלום רב עד שיבלה את‬
‫הירה )היינו עד לעולם(‪.‬‬ ‫לכרעו ?לים‪ ,‬ואלביו עפר ללחכו‪:‬‬
‫)ח( ישלוט מן ים־סוף עד ים‬
‫פלשתים‪ ,‬מנהר פרת עזי סוף העולם‪.‬‬ ‫י ‪8‬לסי תרקזיע ןאלים טנחה לקזיבו‪,‬‬
‫)ס( לפני המלך יכרעו קבוצות‬
‫שרים ומושלים‪ ,‬אויביו ילחכו את‬ ‫סלבי עבא ו?זבא אע?ר לקריבו‪:‬‬
‫עפרו בהכנעה‪.‬‬
‫)י( מלכי ארץ תרשיש ומלכי איי‬
‫חים יביאו מנחה לשלמה‪ ,‬מלכי‬
‫יא ולקיתהוו־לו כל־סלבים‪ .‬כל־‬
‫ארצות שבא וסבא יקריבו לו דורון‪.‬‬
‫)יא( ישתחוו לו כל מלכים‪ ,‬כל‬ ‫גולם !עבדוהו‪ :‬יב כי־לאיל אביון‬
‫העמים יעבדוד‪.‬ו ויבקשו את פניו‪.‬‬
‫)יב( יאהבוהו כולם בראותם שהוא‬
‫סעוע‪ ,‬ועני ואין־ז‪5‬זר לו‪ :‬ע להם‬
‫מציל אביון משווע‪ ,‬ומציל את העני‬
‫שאין עוזר לו‪.‬‬ ‫?ל־יל ואביון‪ ,‬ונפעות אביונים‬
‫)יג( יחוס על דל ואביון ונפשות‬
‫אביונים יושיע מעושקד‪,‬ם‪.‬‬ ‫יועיע‪ :‬יי סתוף ומחמם לנאל‬
‫) ‪ (T‬יגאל נפשם ממזימות רשע‬
‫וחמס‪ ,‬דם העניים יהא יקר בעיניו‪.‬‬ ‫נפעם‪ ,‬וליקר דמם בעיניו‪ :‬טי ויחי‬
‫)סו( יחי שלמד‪ ,,‬יתן לו ד‪,‬׳ עושר‬
‫וזהב־שבא היקר‪ ,‬ה׳ יתפלל בעדו‬ ‫ולהן־לו מןהב עבא׳ ולרנפלל בעדו‬
‫יראזר — יפחדו ממד גז — ירק גזוז‪ .‬זרזיר — המנפפיס‪ .‬וירד — ימשול‪ .‬ציים — קבוצות שרים‪.‬‬
‫אשכר — דורון‪ ,‬מהוד — ממזימות‪.‬‬
‫•( ‪ 7‬״ ת משפ־‪'.‬יך ליזלך תן‪ ,‬ה־סורי ס יה־י כלים ני‪ ,‬והצדקה עשה לנגי שיהיה כלום ני מיו — רש״י‪.‬‬
‫לי‪,‬־ש שלישי‬ ‫תהלים עב עג‬

‫תסיד הל־ה*‪1‬ם לבר^ןהו‪ :‬טי ןל‪.‬י‬ ‫תמ ‪ T‬להצלחתו — תפילתו של ה׳‬

‫היא זו שיברך אותו כל היו^‬
‫?סת־־בר בארץ ?ראע הרים‪ .‬לר‪ 8‬ע‬ ‫)סז( יהא שפע של תבואה בארז‪,‬‬
‫החטים ש ‪r‬מחו בראש ההרים‬
‫‪? 3‬לנ‪1‬ן ‪ 9‬ף‪ ,1‬ן‪?:‬יצו מ?יר ‪?5‬קזב‬ ‫ירעשו בגדלם כרעש עצי הלבנון‪:‬‬
‫במו עשב הארץ י צ ^ו ויפרהו בני‬
‫האךץ‪ :‬יז יד‪.‬י ^מ‪ 1‬לע‪ 1‬לם ל?גי־‬ ‫ישראל בעיר ירושלים‪.‬‬
‫)יז( יהי שמו של שלמה זכור לעולם‬
‫?נ‪1‬ן ^מ‪ ,1‬וזהברכו ב‪ 3 1‬ל־‬ ‫בגדולתו‪ ,‬כל ימי השמש יגדל שמו‪,‬‬
‫יתברכו בו וכל העמים יעזבחוהו‪.‬‬
‫ג‪?1‬ם לא^רהו‪ :‬יה ברוך ללוה אללדם‬
‫)יה( ברוד ה׳ אלוקים אלוקי יעזראל‬
‫ן ? ל א‪ 1‬ת ל נ ד‪: 1‬‬ ‫א ל סי ל ^ ך א ל‪.‬‬ ‫העוקוה נפלאות לבדו‪.‬‬

‫ים וברוך שם ‪ 5‬ב‪ 1‬ד‪ 1‬לע‪1‬לם‪ .‬ו?ל)לא‬ ‫)יט( וברוך שם כבודו של ה׳‬
‫לעולם‪ ,‬וימלא כבודו את כל הארץ‬
‫כב‪ 1‬ד‪ 1‬את־פלי־האךץ אפן ואפן‪:‬‬ ‫— אמן ואמן !‬

‫נ כלו מ‪5‬ל‪ 1‬ת דוד בן־לשי‪:‬‬ ‫)כ( נסתיימו תפילות דוד בן דעי‪.‬‬

‫ספר שלישי‬
‫ליום ר ב י ע י‬
‫עג‪.‬‬
‫רעועים מליחים עלולים לההלרב האטונה‪ ,‬אד איו לק;א בהם כי סובב אבדון‬
‫יי פץמ‪1‬ר לאסף‪ ,‬אך ט‪1‬ב ??שלאל‬ ‫)א( המזמור שחבר אסף‪ ,‬ואמר‪:‬‬
‫אם כי שאני צועק על צרות ישראל‪,‬‬
‫אללים ?ברי ??ב‪ :‬ב ו‪ 8‬ד ? פ‪ 8‬ט‬ ‫התבוננתי כי זה לטובתם ואלוקים‬
‫אך טוב לישראל‪ ,‬לטהורי ל ס‬
‫נסיו רגלי‪?»5 .‬ן ש?כו אשרי‪:‬‬ ‫)ב( ואני‪ ,‬טרם התבוננתי בזאת —‬
‫כמעט שנסו רגלי מהדרך הישרה‪,‬‬
‫! לי־ק^אוגי בהוללים‪ ,‬של‪1‬ם‬ ‫כמעט שנמעדו צעדי מהאמונד‪ .‬בה׳‪.‬‬
‫)ג( כי קנאתי בדיוללים המצליחים‪,‬‬
‫ךשעים אךאה‪ :‬י הי אין חך?בות‬ ‫בראותי שלום ה^עעים ושלותם‪.‬‬
‫)ד( בי אין הרשעים מתים ביסורים‪,‬‬
‫למותם‪ ,‬ובריא אולם‪ :‬די באפל‬ ‫אלא כשהם בריאים והזקים כארמון‪.‬‬
‫)ה( אין הללו בין האנשים העמלים‪,‬‬
‫אנ‪ 1‬ש אינמו‪ ,‬ן?ם־אךם לא לגגעו‪:‬‬ ‫ויא נגעים להם כלשאר בני אדם‪.‬‬
‫! ו( ומאהר שאינם מתיסרים‪ ,‬הגאוה‬
‫ו לכן אנ?ןך‪ 1‬מ‪ 1‬גאוה‪ ,‬לאטף־שית‬ ‫מקיפה צוארם ‪ ,‬העהער שחמסו‬
‫‪.::‬כסה את שוקיהם במעטה שומן‪.‬‬

‫כםת‪-‬בר — שפע תבואר‪ ,‬ויציצו — יסרחו יאשרוהו — יאמרו אשריו בלו — נסתיימו‬
‫לברי לבב — נקיי הלב‪ .‬שפכו — נפלו‪ ,‬נמעדו‪ .‬בהוללים — אנשים שדעתם מעורבבת‪ .‬חרצובות —‬
‫קשרי והבלי יסורים‪ .‬ובריא אולם — בריא וחזק כאולם‪ .‬כעמל — ביגיעד‪ ..‬ענקתבז — צוארם מוקף‪.‬‬
‫יעטר שית — עוטף בשוסו השוקיים‬
‫צא‬ ‫תהלים עג‬ ‫ליוש רביעי‬

‫)ז( עינ מע בולטות מרוב שומן‪,‬‬

‫השיגו יותר ממה שהתאוה לבם‪.‬‬
‫ח^ם למ‪ : 1‬י ‪?:‬א מסלב ?י‪ 3‬מ‪.1‬‬
‫)ה( הם מבטלים ומדיחים את‬
‫תבריהם‪ ,‬מדברים ברשעות על עושק‪,‬‬
‫ע‪;1‬רו פק‪? 1‬י‪ 1‬ת ל^ב; ח ^סיקו ויך‪ 5‬רו‬
‫מדברים אפילו על ה׳ במרום‪.‬‬
‫)ם( הם פוערים את פיהם לדבר על‬
‫ץךע עעק‪ .‬פמר‪1‬ם לד‪ 3‬רו‪ :‬ם עתו‬
‫יושב שמים‪ .‬לשעם מהלכת־מרגלת‬ ‫כעמים ‪9‬יהם‪ ,‬וץע‪}1‬ם תן!לןד בארץ‪:‬‬
‫לדבר דופי על צדיקי ארץ‪.‬‬
‫)י( ולבן‪ ,‬העם הרואה הצלחת‬ ‫י ל ק י‪,‬עוב עמ‪ 1‬ן?לם‪ .‬ומי מ?א‬
‫הרשעים‪ ,‬מחזר אחריהם לאחוז‬
‫בדרכם‪ ,‬ועל פלגי התורה המלאים‬
‫חושבים בזלזול כמצוצים ללא תעך‪.‬‬
‫!מצו למ‪ : 1‬ייי ואמרו איכה ידע־אל‪.‬‬
‫)יא( הם מעתים לומר‪ :‬איד יתכן‬ ‫ן!ע דעה כאלי‪ 1‬ן‪ :‬יב ס‪ 3‬ה־אלה‬
‫כי הא־ ל יודע הכל‪ ,‬רש דעה כעליוזז‬
‫)יב( הנה אלה הרשעים‪ ,‬שלווים‬ ‫ךעכים‪ .‬ןעלני ע‪ 1‬לם העגו‪-‬חלל‪:‬‬
‫המה בעולם ומגדילים כתם וחילם‪,‬‬
‫)יג( ^ כן לחנם ויבבתי לבבי‬
‫ורחצתי בנקיח כפי מעשרת רע‪,‬‬ ‫יי אך־ריק זביתי לבבי‪ .‬לארסץ‬
‫) ‪ (t‬אם אחרי כל אמונתנו בה׳‪,‬‬
‫היינו נגועים ומוכים כל הימים‬ ‫כ‪^5‬י‪1‬ן כפי‪ :‬יי לאהי נגו? בל־פיום‪,‬‬
‫ייסוריו מתחדשים עלעו מדי בוקר!‬
‫)סו( אם אומר ואספר כל המדובר‬ ‫ןת‪ 1‬כסו‪ 1‬י לבקרים‪ :‬סי אם־אמךתי‬
‫בקרב עמי כסו שהוא — הייתי‬
‫עושה את דו ח ת בני ישראל‬ ‫אסלךה למל‪ .‬ה‪ 3‬ה ד‪1‬ר בניף‬
‫לבונדים‪ ,‬ולכן אני מתאפק מלדבר‪.‬‬
‫)סו( השבתי או בלבי בהתבונני‬ ‫בגךי!ני‪ :‬״ ואסעבה לדעת ^את‪,‬‬
‫על מעותיו של הקב״ה הנראות‬
‫לכאורה ללא משפם‪.‬‬
‫עמל הוא לעיןי‪ :‬יי עד־אבויא אל־‬
‫)יו( עד שבאתי אל מקדשי א־ל‬
‫ע‪,‬סתכלתי בענין מפלת הרשעים•(‪,‬‬ ‫מקדעי־אל‪ .‬אביןה לאחריוגם ‪:‬‬
‫הבינותי כי אהרית הרשעים אבדון‪.‬‬ ‫יחאןד ‪3‬סלק‪ 1‬ת ^עית למ‪ .1‬חכלתם‬
‫)יח( כי כל הסובר‪ .‬הבאה לרשעים‪,‬‬
‫אתר‪ ,‬ה׳ עושר‪ .‬להם כדי שילכו תחלה‬
‫בררו נוחר‪ .‬וחלקה ולא ישובו אליד‬
‫למעואות; ים איף היו לעמה‬
‫עד נפלם במשואות־חורבן‪.‬‬
‫)יט( וכל רואיהם יתמד׳ו איד היו‬ ‫כרגע‪ .‬לפו תמו מן־כלה‪ 1‬ת‪:‬‬
‫לשממה כרנע‪ ,‬כלו ואבדו מבהלות‪.‬‬
‫)כ( בשינת עולם ללא קץ נפלו‬ ‫־ כ^לום מהקיץ‪ .‬אדןי בעיר נלמם‬
‫הארבים‪ ,‬בירושלים בוית ה׳ דמותם‪.‬‬
‫)בא( אד בסרם מפלתם‪ ,‬הע‪ ,‬לבבי‬ ‫י נ מ ה‪ :‬״ ‪5‬י ?הס^ץ לבבי‪ .‬וכליוסי‬
‫מתחמץ ומתמרמר‪ ,‬הרגשד‪ .‬שנונד■‬
‫והריפד‪ .‬היתה בקרבי על הצלחתם‪.‬‬ ‫אעתוןן‪ « :‬ואגי־בער ולא אדע‪.‬‬
‫)כב( הייתי בער ר^א עע תי מעותיו‬
‫משכיות — תאוות יםיי!ו — ימסו‪ ,‬ידיחו שתו — שמו והפנו‪ .‬הלום — פה )אצל הרשעים( י מ ו —‬
‫יחזיקו למצוצים השגו — הגדילו רי? — לחנם‪ .‬ותוכהתי — יסורים מסל — אי‪-‬צדק כהלמות —‬
‫בדרך נחזה וזזלקה‪ .‬למשדאית — חושד וחורבן‪ .‬כלהות — פחדים משדים‪1 .‬ל‪ — eB‬דפווזם יתחמץ —‬
‫יחפרפר‪ .‬אשתונז — פלשון שנינות‪.‬‬
‫״( כאשר מאה שחונים וחחש אלף חיילי סנהרי‪ 3‬חלך אשור נערכו לתלתתה על ירושליס לכנשה‬
‫ולהכריעה‪ ,‬וחלאך ה׳ הכה ‪ 3‬ה ס וכולם נפלו ננ ת אתת‬
 ‫ליום רביעי‬ ‫תהלים עג עד‬ ‫צב‬

‫?קמ‪ 1‬ת הליהי עמף‪ :‬כג וא‪ 5‬י רגמיד‬ ‫של הקב״ה כבהמה ללא ר‪J[s‬‬
‫)כג( אף על פי שהייתי רואה כל זה‪,‬‬
‫?מף‪ .‬אסזת ‪!3‬ד־ןהיי}י‪ :‬כי נ?צהף‬ ‫תמ ‪ T‬הייתי עמד ולא זזתי מיראתו‬
‫אחרי שעזרת לי וא‪h‬זת ב ‪ T‬ימיני‬
‫סןח‪5‬י‪ .‬ך»סר ^ב‪ 1‬ד י‪^1‬ס‪ 5‬י‪ :‬ני־?ןי־‬ ‫לבל תמעדנה רגלי‪.‬‬
‫)כד( בעצתך הטובה הולכתני ואחר‬
‫לי בעמלם‪ .‬ו??וף לא־חפזוןי באדץ‪:‬‬ ‫כד משכת אותי אליד לכבוד‬
‫ולתפארוב‬
‫« ללה ?ז»רי וללבי‪ .‬צור־לבלי‬ ‫)כה( מי לי ביז כל צבא השמים —‬
‫רק אתה! לא חפצתי ולא בחרתי‬
‫וסלקי ‪ 8‬להים לע‪ 1‬לם‪ :‬נזלי־ה‪3‬ה‬ ‫בארץ — רק אותך !‬
‫)כו( נתאוו לד בשרי ולבבי‪ ,‬אתה‬
‫רס^יף יאלדו‪ ,‬הלפתה לל־ז‪ 1‬ןה‬ ‫תוקף לבבי‪ ,‬אתה אלוקים חלקי‬
‫לעולם ‪I‬‬
‫פ^ף‪ :‬כח ואלי קולת אלהים לי‬ ‫)כז( אבל המתרחקים ממד יאבדו‪,‬‬
‫אתה משמ ‪ T‬כל הסר ונפרד ממך‪.‬‬
‫ט‪1‬ב‪ .‬עהי לאדני להוה פהסי‪.‬‬ ‫)כח( ואני טוב לי להיות בקרבת‬
‫אלוקים‪ ,‬ובך ה׳ אלוקים שמתי‬
‫לסלר כל־מלאכוסיף‪:‬‬ ‫מחסי‪ ,‬לספר על שליחותו הנבואית‬
‫אלי‪,‬‬

‫עד‪.‬‬
‫ז ע ק ה על חו ר כז ולם?ד*« ו ת פי ל ה '‘ נ י‪ r e ,‬ה׳ פ פ ח ריגיי ר‬

‫« מעליל לאסף‪ ,‬למה אלחים ז‪3‬סת‬ ‫)א( אשר חבר אסף ע״י מתורגמן‪,‬‬
‫ואמר ‪ ,‬למה אלוקים עזבת את עמך‬
‫לגצח‪ .‬לעען אלף לצאן מך?ימך‪:‬‬ ‫כאילו לגצח ד למה יחרה אפד בצאן‬
‫מרעיתו ז‬
‫ב זלר ?ךהף ק‪3‬ית ^ן‪.‬ךם‪ .‬גאלת‬ ‫)ב( זכור את יקזראל עותר שקנית‬
‫מקום להיות לו לעם‪ :‬זכור שבט‬
‫עלם נ^להף‪ .‬הר־צי‪1‬ן ןה עכג^‬ ‫נחלתו והר ציון אשר שכנת בו‪.‬‬
‫)ג( הרם את מהלומותיו והסל את‬
‫הפחדותיו על האויב שיהיה לחורבן‬
‫ב‪ : 1‬ג הרימה ?עפיף לפעאות‬ ‫עולם — על כל אשר הרע במקד ש‪.‬‬
‫גצה‪ .‬כל־קרע א‪1‬לב ב^ךע‪:‬ד עאגו‬ ‫)ד( שאגו צורריו בדברי חירוף‬
‫וג ‪T‬וף בבואם למקדשו; הם עשו‬
‫אותות־כשפים לקבוע החורבן‪.‬‬
‫צך‪.‬ךיף ל^רב מ‪? 1‬ןף‪ .‬ע מו או ‪h‬תם‬ ‫)ד‪ (.‬ידע האויב שבהרסו המקדש‪,‬‬
‫כאילו מחריב גם למעלה בשמים‪,‬‬
‫את‪ 1‬ת; ה ץדע לפליא למעלה‪.‬‬ ‫אחרי שקרדומותיו היו גבלעים‬
‫בסבו העץ שמסביב•(‪.‬‬
‫בםלף־?ץלןךדמ‪ 1‬ת ‪ :‬ו ו‪ 5‬תה לתוסיה‬ ‫)ו( ועתה‪ ,‬בעת החורבן אם כי ראו‬
‫שקשו‪ ,‬הובר לד‪.‬׳‪ ,‬הלמו בקרוומות‬
‫‪:‬סד‪ .‬בכעיל ןלילפות ?סלמון‪:‬‬ ‫וגרזנים על כל פתחי המקדש יחד‪.‬‬
‫כיה— נתאווד‪ ..‬שארי— בשרי‪ .‬הצפתה— הכרת‪ .‬זונה— סר‪ ,‬נפרד‪ .‬מלאכותיו — שליהותר הנבואית‪.‬‬
‫יעשן — יחרה‪ .‬למשואות נצח — לחורבז עולם‪ .‬מועיד — בית מקדסו‪ .‬ככשיל מילכות — כלי‬
‫כשהיה זוכה החוינ נני ח היזקדב נקרוווויו‪ ,‬הי ה ה ען >יסננ ותסנך אח הקרדום שגנלע נו‪,‬‬
‫וי כ״‪ 1‬לא ני‪ : 1‬ע האו־נ חלהוזשין נפעילות ההרס שלו — לכי רש״י‬
‫צג‬ ‫תהלים עד‬ ‫ליום רביע‬

‫)ז( שלחו באש מקדשך עד שחללו‬

‫והשפילו לארץ את משכן שמך‪.‬‬
‫ז ?י?חו באע ?ןקןך^ןף‪ ,‬לאלץ ךויןלו‬
‫)ח( כל מושלי העמים‪ ,‬מחשבה‬
‫אחת בלבם• למרוד בה׳ תחילה‪,‬‬
‫‪ n‬אסרו ‪? 3‬בם ליבם‬
‫ולכן שרפו כל מקדשי הא־ל בארץ‪.‬‬
‫)ט( אותות הישועה שחבטיחו לנו‬
‫‪:‬סה שרפו כל־מ‪ 1‬עדי־אל בארץ‪:‬‬
‫נביאינו אין אנו רואים אותן בגלות;‬
‫אין עוד נביא אתנו‪ ,‬אין אתנו‬
‫ם את‪1‬וןינו לא־ראינו‪ ,‬אין־ע‪ 1‬ד‬
‫היודע עד מתי נהיה בצרה הזאת‪.‬‬
‫)י( עד מתי אלוקים יחרף ויגדף‬
‫לליא‪ .‬ןלא־אתנו י‪ 1‬ךע עד־מה‪:‬‬
‫צר האם לנצח ינאץ אויב שמך ד‬ ‫י‬ ‫י ?ד־מסי §לחים יחרף צר‪? ,‬לאץ‬
‫)יא( למה תשיב ידך וימינך מאתנו‬
‫ואתה נמנע מלהכות באויב? אנא‬ ‫א‪!1‬ב שמף ללצח‪ :‬יא למה תשיב‬
‫תוציא ‪T‬ר מקרב חיקך לגרשו‪.‬‬
‫)יב( והרי אלוק־ם הוא מלכי מאז‬
‫ומקודם‪ ,‬הפועל ישועות עבורנו‬
‫‪:‬לך ויהלילרי מקן‪.‬ךב חי?ןר נלה‪:‬‬
‫בקרב הארץ‪.‬‬
‫)יג( אתה הוא שפוררת ובקעת‬
‫יב נאלחים מץלי מ^ןךם‪ .‬פ?ל‬
‫בעוזך את ים סוף‪ ,‬שברת על מימיו‬ ‫לשוע‪ 1‬ת ב^לב הארץ‪ :‬יג אתה‬
‫את ראשי המצרים הנקראים תנינים‪.‬‬
‫)יד( אתה הוא שרוצצת שרי וראשי‬
‫פרעה הנקרא לויתן‪ .‬את רכושו‬ ‫פייברח‪ :‬לעזף ים‪ .‬שבלת ראשי‬
‫נתת מאכל ושלל לעם ישראל על‬
‫סיעותיהם וצבאותיהם‪.‬‬ ‫סלילים על־המלם‪ :‬יי אתה רצ?ת‬
‫)סו( אתה הוא שבקעת את הסלע‬
‫לישראל במדבר ויצאו ממנו מעין‬ ‫ראשי מ‪:‬תן‪ .‬חחלנו סאכל ל‪5‬ם‬
‫ונחל־מים‪ ,‬אתה הוא שבפקודתד‬
‫יבשו נהרות הירדן החזק •(‪.‬‬ ‫ץ?זים‪ :‬״ א ת ה ל^?ת מ?‪:‬ן ולסל‪.‬‬
‫)סז( ישראל עמד אליך פונים‪ ,‬גם‬
‫באור־יום־הגאולה‪ ,‬נ□ בחשכת־ליל־‬ ‫אתה ה‪ 31‬שת נלרות איתן ‪ :‬סז ?ר‬
‫הגלות‪ ,‬תמיד לך הם פונים‪ ,‬אתה‬
‫הכינות להם את התורה המאירה‬ ‫יום אף־לל לללה‪ .‬אתה חלינ‪ 1‬ת‬
‫להם כירח בלילה ושמש ביום‪.‬‬
‫)יז( אתה הוא שהצבת להם כל‬ ‫מא‪1‬ר ושמש‪ :‬יו אתה הצלת כל־‬
‫גבולות ארצם בכל טוב ן ק ת וחורף‬
‫אתה יצרת שלא ישתנו סדרי השנים‬ ‫לבולות אלץ‪? ,‬ןלץ ו‪h‬רף אתה לנרתם‪:‬‬
‫והתקופות‪.‬‬
‫)יה( ואחרי שכל ישועתנו תלויה‬ ‫י״ זכר־זאת א‪1‬נב סלף יחוה‪ ,‬ועם־‬
‫בך — זכור את האויב המחרף את‬
‫ה׳‪ ,‬זכור כי עם נבל נאץ שמד בזה‬ ‫לבל לאצו >?ימר‪ :‬יטאל־חסן ?ח?ת‬
‫שרוצד‪ ,‬להשמידנו‪.‬‬
‫)ים( אל תתן לגדודי העמים את‬ ‫ל‪9‬ש תולף‪ .‬ס!ת ן‪1‬ן!יף אל־תשנח‬
‫נפש עמך המשולה ליונה‪ ,‬אל תשכח‬
‫לנצח את נפש ענייך‪.‬‬ ‫ללצח‪ :‬נ הלט לברית‪ ,‬לי־מלאו‬
‫)כ( הבט לברית שכרת עם אבותינו‬
‫ני ת ת של נגרים‪ .‬נינם — סושלידים‪ .‬תנ מי ס — פנוי למצרים לרתו — כנ ר לפרעה‪ .‬לציים — לסיעות‪.‬‬
‫לחית — לקבמות‪ ,‬לגדודים‪ .‬תורד — יונתד )כנסת‪-‬ישראל משולה ליונה(‪ .‬חית — נפש‪ ,‬עדת‪.‬‬
‫•( אתר ״נ הרו ת״ אס כי אהד הוא הירדן — רו ״ ק )ו>וד‪ .‬גס לירון יש שלוחור‪ ,‬נמקומות שוניס(‬
‫ליום רביעי‬ ‫תהלים עד עה‬ ‫צד‬

‫מ!ז^‪3‬י"אךץ ןאות חמם‪ :‬כ« ‪ 8‬ל־‬ ‫ווכרנו‪ ,‬כי פינות ארצנו הנמצאת‬
‫בחשכת הגלות מלאו מעונות חמס‬
‫ושוד‪.‬‬
‫‪»:‬ב ‪?} V -‬לם• ?ני ו‪?8‬י‪1‬ן זסיןלו‬ ‫)כא( אל ישוב הנדכה מלפניד‬
‫קזמף‪ :‬כב קומה §לל‪,‬ים רי‪9‬ה ריכף‪.‬‬ ‫נבלם בתפילתו; בהיענותו לעני‬
‫ולאביון הם יהללו את שמך‪.‬‬
‫זלר סךפהף מ?י־ןבל ?ל־פיום‪:‬‬ ‫)כב( קומה אלוקים והלחם עבורנו‬
‫כי זאת מלחמתו‪ ,‬וכור את הנ ‪T‬ופים‬
‫» אל־הקזנח קול ןיךךף‪ ,‬קזא‪1‬ן‬ ‫מאת הנבל כל היום‪.‬‬
‫)בג( אל תשבח קול צורריו‪ ,‬אל‬
‫ק^יף ז‪?5‬ה תמיד‪:‬‬ ‫תשכח את השאון העולה ת ™‬
‫מאת הקמים עליו ה׳‪.‬‬

‫עה‪.‬‬
‫סזנזור על העועלת גאוות הרשעים והרסת קרן יעזראל‬
‫א למנ?ס אל־ת^חת‪ .‬מזמור יןאסף‬ ‫)א( מומור שיר שחבר אסו בשביל‬
‫המנצח במקדש וקראו ״אל תשחת״‬
‫קזיר‪ :‬נ הודינו לף אלהיט‪ ,‬הודינו‬ ‫בקוותו שלא ישחית ה׳ את ישראל‪.‬‬
‫)ב( הודינו לו אלוקים על הטובה‬
‫וקרוב ?זמד‪ .‬מ?רו נ??אוהיד‪:‬‬ ‫ועל הרעה‪ ,‬הורתו לו וקרוב שמו‬
‫בפינו‪ ,‬מעולם ספרו על נפלאות ‪.T‬‬
‫נ ?י אקח מו?ד‪ .‬אני מישרים‬ ‫)ג( כאשר יש לנו חג‪ ,‬איננו‬
‫מתהוללים בו‪ ,‬אלא מישרים אנו‬
‫א^&ט‪ :‬ד נמונים ארץ וכל־יש^יה‪,‬‬ ‫שופטים ומתיחסים למאורע החג‬
‫להלל ולשבח בו את ה׳‪.‬‬
‫אנכי הכגהי עמודיה ‪5‬לה‪:‬י־ אמךף‪1‬י‬ ‫)ד( ביום מתן התורה כשהיו נמוגים‬
‫הארץ וכל יושביה מפחד התמוטטות‬
‫להוץלים אל־^הלו‪ .‬ולרשעים אל־‬ ‫העולם•(‪ ,‬אנכי כנטת־ישראל כוננתי‬
‫עמודי העולם ע ל־ תי קבלת החורת‬
‫תרימו קרן‪ ! :‬אל־תרימו למרום‬ ‫)ה( אמרתי להוללים ‪ :‬אל תחהוללו!‬
‫ולרשעים ‪ :‬אל תרימו קרן־גאוה !‬
‫)ו( אל תרימו ראש כלפי שמים‪,‬‬
‫לןרנכם‪ .‬תד?רו גצואר עתק‪ :‬י ‪5‬י‬ ‫אל תדברו עזות בצואל זקוף‪.‬‬
‫)ז( נוסעים בני אדם למזרח העולם‪,‬‬
‫לא ממוצא וממעךב‪ .‬ולא ממךבר‬ ‫למערבו‪ ,‬עוברים מדבריות למסחר‬
‫והון— אין בזה להתרומם ולהתגאות‪.‬‬
‫הרים‪ :‬״ כי־אלהיםש‪5‬ט‪ ,‬ןה!קז‪9‬יל‬ ‫)ח( כי אלוקים שופט את בל עוקזי‬
‫הרע‪ ,‬הגבוה משפיל והנמיר מרים‪.‬‬
‫וז‪.‬ה זרים‪ :‬ס ?י כום ?!ר־ןהןה‪ .‬ו?ץ‬ ‫)ם( כי ב ‪ T‬ה׳ כום־רעל להעגיש‬
‫את העמים‪ ,‬בבוס יין־פורעניות‬
‫חפר מלא מקף‪ .‬ו!‪1‬ןר מזה‪ 8 .‬ף־‬ ‫חזק‪ ,‬מלא הוא ומזוג מדורות לשפוך‬
‫ממנו עליהם‪ ,‬או כל רקועי ארץ‬
‫קזמריה למצו לקיתו כל ר?ז?י־ארץ‪5‬‬ ‫ימצצו־ישתו הכוס ההוא עד תומו‪.‬‬

‫תכנתי — כתנתי‪ .‬תהלו — תתהוללו‪ .‬עתק — דברי עזות הפר — וזזק‪ .‬מפו — סווג‪ .‬וינר — וישסוך‪.‬‬
‫•( ביום מתן תורה‪ ,‬כשהיו נ מוגי ם הארן וכל יושניה‪ ,‬מתנאי שהתנית ע ם וזעשה נר א שית‪ :‬אס‬
‫לא יקנלו ישראל את התורה‪ ,‬תחזרו לתוהו ונוהו — רש׳׳י‬
‫צה‬ ‫תהלים עה עו‬ ‫ליום רביעי‬

‫)י( ואני אספר לעולם על נקמתו‬

‫וגבורתו של ה׳‪ ,‬אזמר על כד‬
‫י ואד ‪?8‬יד לן}לם‪ ,‬אז‪3‬לךה לאלהי‬
‫'‘ אלוקי יעקב‪.‬‬
‫)יא( כאשר אגדע קרנות רקועים —‬
‫?ן‪ 5‬קב‪ :‬י« ןכל־^רגי ר^?ים ן*גד‪,8‬‬
‫אז תרוממנה קרנות ישראל הצדיק‪.‬‬ ‫ו^נר‪1‬מהנה קךנ‪1‬ת נ ד ק‪:‬‬
‫עו‪.‬‬
‫נזזסור על נ«לר‪ .‬סנח־יג‬
‫)א( מזמור שיר שחבר אסף בשביל‬
‫המנצח על הנגינות במקדש‪.‬‬
‫?ןזמ‪1‬ר לאסף‬ ‫י להנ‪5‬ס‬
‫)ב( בעת מלחמת סנחריב נודע‬
‫ביהודה אלוקים ונדל שמו בישראל‪.‬‬
‫>ןיר‪ :‬ב נודע ליהוךה זןללוים‪,‬‬
‫)נ( בירושלים היתה סובת מקדשו‪,‬‬
‫ובציון מעון שכינת קדשו‪.‬‬
‫??קיראל גדול >ןזמ‪ > : 1‬ו?‪1‬זי ל^זלם‬
‫)ד( שמה‪ ,‬בעת המלחמה‪ ,‬שבר ה׳‬
‫את החיצים המעופפים של קשת‬
‫סוכו‪ .‬ומעונתו לזיון‪ :‬י ^מה ^זבר‬
‫האויב; שבר לתמ ‪ T‬את מנינו‪,‬‬
‫חרבו ובלי מלחמתו‪.‬‬
‫ר^ןי‪5‬י־?ן?ןת! מגן וסךב והזיןחמה‬
‫)ה( אתה ה׳ מסיר מן העולם את‬
‫המתקוממים עליד‪ ,‬אדיר אתר‪,‬‬ ‫ללה‪ :‬יי ןא‪1‬ר אתה‪8 .‬דיר מפורי־‬
‫מהענקים הטורפים המשולים להרים‪.‬‬
‫)ו( השתסו אבירי הלב מצבא‬ ‫סרף‪ :‬י ^^תויןלו א?יךי לב גמו‬
‫סנחריב‪ ,‬נרדמו בשנתם ולא מצאו‬
‫כל אנשי החיל את כחם בשבאת‬ ‫>ןזגמם‪ ,‬ולא־מ?או ‪5‬ל“‪8‬נעי־ס?ל‬
‫להיפרע מהם‪.‬‬
‫)ז( מגערתד אלוקי יעקב עליהם‪,‬‬ ‫זדסם‪ :‬י מגעך?גף ‪ 8‬לסי !עיןב‪.‬‬
‫נרדמו הרכב והסוס במלחמה זו‪.‬‬
‫)ח( אתה ה׳ נורא ומי יכול לעמוד‬ ‫נרדם ןךלב ןסום‪ :‬״ אתה נוךא‬
‫לפניד בעת חרון אפר‪.‬‬
‫)ט( משמים השמעת ע״י הנביא‬ ‫ארנה‪ ,‬ומי־!עמד לפגיך מאז אלך‪:‬‬
‫עונשו של סנחריב‪ ,‬והארץ שסחדד‪,‬‬
‫ממנו נרגעה ושקסד‪— .‬‬ ‫״ מ>ןומ?ם ה?ימעת דין‪ .‬ארץ‪:‬ראה‬
‫)י( בקום אלוקים לעשות משפם‬
‫באויביו ולהושיע בל ענוי וחס ‪T‬י‬ ‫ובנקמה‪ :‬ילקום־למ^דפט ^להים‪,‬‬
‫הארץ‪.‬‬
‫)יא( כי העונש שאתה שולח על‬ ‫לה‪^1‬זי‪ 5‬לל־גמי־ארץ מלה‪:‬ייי ‪ 5‬י־‬
‫בני אדם הרוצים להרע בזעמם —‬
‫גורם שהכל יודור ‪ ,‬הודאה זו‬ ‫חסת אךם ת‪1‬ךך‪? ,‬וארית סמת‬
‫משפיעה שאתה מעכב בעד שאר‬
‫הרשעים לבצע מזי מו^‪ ,‬ם‪.‬‬ ‫פו;!גר‪ :‬יב נךרו ועלמו ליל‪.‬ןה‬
‫)יב( הנושעים במלחמת סנחריב‬
‫אמרו בינ ‪,T‬ם ‪ :‬נדרו ושלמו נדריכם‬ ‫איסימם‪ .‬מל־מביביו יבילו עי‬
‫דה׳ אלוקיכם ‪ :‬וכן האומות שמסביב‬

‫רשפי‪-‬קשת — חצים מעופסים מד‪.‬קשת‪ .‬נאור — מסיר ומדיח את הארב‪ .‬אשתוללו — השתסו‬
‫נ « — נרדפו‪ .‬תחגור — תעכב‪.‬‬
‫ליום רביעי‬ ‫תהלים ער עז‬ ‫צו‬

‫למ‪1‬ךא‪ :‬ל‪^5‬ר ריס }}ידים‪ .‬נ‪ 1‬ךא‬ ‫לארץ ישראל הובילו מנחה לה׳‬
‫הנורא •(‪.‬‬
‫? מ ? הי ־ א רז‪:‬‬ ‫)יג( כי ברצונו ספעיט ה׳ את‬
‫רוחם הגסה של המושלים‪ ,‬כי נורא‬
‫הוא ה׳ למלכי הארץ‪.‬‬
‫עז‪.‬‬ ‫יום סו‬
‫סיפור של ינקות ישראל נם כטתשכי הנלות‬

‫« להנאס על־^דותון ?אסף היזמור‪:‬‬ ‫)א( המזמור שחבר אסר על צרוו!‬

‫ישראל‪ ,‬בשביל המנצח במקדש‪.‬‬
‫ב ק‪1‬לי אל־אלך‪.‬ים ואזעלןה‪ .‬ק‪1‬לי‬ ‫)ב( אני נושא קולי אל האלוקים‬
‫ואני צועק‪ ,‬אני נושא קולי אל‬
‫אל־אלהים והאזין אלי‪? > :‬יום‬ ‫האלוקים ומוזחנן• האזין אלי!‬
‫)ג( ביום צרתי דרשתי את ה׳‪ ,‬מכתי‬
‫צךו‪1‬י אדןי דר^ןזהי‪: ,‬די ל?לה‬ ‫נמעוכת בחשכת ליל הגלות ללא‬
‫הפוגה‪ ,‬נפשי ממאנת להנחם‪.‬‬
‫}}‪,‬רה ןלא תפוג‪ ,‬האןה הנחם‬ ‫)ד( נזכר אני בחסדים שעשר‪ ,‬לי‬
‫האלוקים בעבר ונפשי הומיה‬
‫ג?>ן!י‪ :‬י אז?ךה אלהים ואהמ‪:‬ה‪.‬‬ ‫וסוערת‪ ,‬אני מדבר על כך ורוחי‬
‫בהרנשת אין אונים מרוב צער‪,‬‬
‫אקזיחה ןההעטף תהי הלה‪:‬י־אהזת‬ ‫)ה( סגרת באשמורות הלילה את‬
‫עיני ונשארתי בתרדמתי מאוטם‬
‫לבי ומצרות‪ ,‬רוחי נפעמר‪ ,‬בקרבי‬
‫?י^זרות ?י}י‪ ,‬נפעסהי ולא אד‪3‬ר‪:‬‬ ‫ואיני יכול לדבר‪.‬‬
‫)ו( ומעלה אני זכרונות ימי קדם‪,‬‬
‫י ה^גהי ‪:‬סים ??‪2‬ןךם‪^ .‬ןזנ‪1‬ת‬ ‫כאשר עשית חסדים אתנו מעולות‬
‫עולסים‪ :‬ז אז?ךדו גגיגהי בל‪:‬לה‪,‬‬ ‫)ז( בחשכת ליל הגלות נזכר אני‬
‫מנגינותי בבית המקדש‪ ,‬מדבר אני‬
‫עם לבבי ורוחי מחפשת לדעת מהי‬
‫עם־לבלי אקזיחה‪ .‬ו‪:‬ה‪9‬עז תהי‪:‬‬ ‫‪ w to‬של הקב״ה בצרותינו אלה‪.‬‬
‫)ח( תמה אני‪ ,‬האם לעולמים יעזוב‬
‫״ ה?ע‪1‬ל?ןים ‪:‬זנח אדני‪ ,‬ולא־יהיף‬ ‫אותנו ה׳ ז האם לא יוסיף עוד‬
‫להתרצות אלתו ז‬
‫לךצות עוי‪ :‬״האהט לג‪3‬ח ססד‪,1‬‬ ‫)ט( האם כלו לנצח חסדיו‪ ,‬וכבר‬
‫נמר אומר שלא ישוב מחרונו עלינו‬
‫גמר אמר ?דרןדר‪ :‬י ה^כח חנות‬ ‫לדורי־דורות ?‬
‫)י( האם שכח הא־ל לחונן אותנו ?‬
‫אל‪ .‬אם־לןפץ ?אף יהמיו סלה‪:‬‬ ‫האם סגר את רחמיו לעולם ז‬
‫)יא( אד אוסר אני לא כן הדבר‪ ,‬רק‬
‫י« ואמר סלותי היא‪ ,‬עונות ‪:‬מין‬ ‫להפחתנו הוא רוצה שנשוב אליו‪,‬‬
‫יבצר — יטעם‪.‬‬
‫על‪-‬יתתון — על הדתות‪ ,‬רתי‪-‬המלך וחוקי‪-‬האון של העמים נגד ישראל‪ .‬ירי — מכתי‪ .‬נגרה —‬
‫ליהת מכתי זבר‪ ..‬ותתעסר — הרגשת איו‪-‬אונים‪ ,‬התעלפות‪ .‬ש מורו ת — אשמורות )חלקי( הלילה‪.‬‬
‫נפעפתי — פעימות‪ ,‬דפיקות מצער‪ .‬האפס — האם כלו ז ותות — להיות הונן‪ .‬קפץ — סגר‪.‬‬
‫חלותי — להפחידנו זליסרנו‪ .‬עתות — השתנווז‪.‬‬
‫•( אחר חפלתו של סנחריג‪ ,‬עמד חזקיהו ופטר )שתרר( את האוכלוסין שהניא עמו ) סנ חרינ(‬
‫חחנרים וחכוש נקולרין לפני ירושלים‪ ,‬וקנלו עליהם חלכות שחים וחזרו לתקומס — ר ש ״‪/‬‬
‫ישעיהו י ״ ט י״ח‪.‬‬
 ‫‪TS‬‬ ‫תהלים עז עח‬ ‫ליוס רביעי‬

‫לכן השתנה ימיו העלית לרעתנו‪.‬‬ ‫לי־‬ ‫פ עיזלי־ ^ ה‬ ‫^ןי‪ 1‬ן ‪ :‬יב ^ ז כ ו ר‬
‫)יב( נזכר אני מעשי ה׳‪ ,‬נזכר אני‬
‫הפלאות שעשית אתנו מקודם‪.‬‬ ‫«<ז‪ 5‬ךה ?!קןדם ‪ 9‬לאף‪ :‬מ וה?יוזי‬
‫)יג( חוקוב אני בכל סעלד שעשית‬
‫למעננו ואני משוחח על עלילות ‪T‬‬
‫הנפלאות‪.‬‬
‫? ל ^ ? לן ד‪ ,‬ובןצ?יל‪ 1‬תיף אק‪1‬יחה‪:‬‬
‫) ‪ (t‬אלוקים‪ ,‬דרכד הוא לקדש את‬ ‫יי אלהים בקןך>‪ 5‬דך‪3‬ף‪ 9 ,‬י־אל גד‪1‬ל‬
‫שמד בהענישד את הרשעים — מי‬
‫א־ל גדול כאלוקים!‬ ‫‪5‬אלל‪.‬ים ‪ :‬טי אתה האל עמה ‪?9‬א‪,‬‬
‫)סו( אתה הא־ל עושה הפלא‪,‬‬
‫הודעת בין העמים עוזך‪.‬‬ ‫ה‪ 1‬ךן ת ב‪?5‬לים עןף‪ :‬טי גאלת לץר‪ 1‬ע‬
‫)סז( גאלת בזרוע עוזד את עמד‪,‬‬
‫את בני יעקב ויוסף לעולם‪.‬‬
‫)יז( ראוד מים רבים אלוקים כאשר‬
‫ע^ך‪3 .‬גי־!ן‪3‬י^ב ןי‪51‬ף ‪ 9‬לה‪:‬יי ראוןד‬
‫ננלית על ים־סוף‪ ,‬ראור אז מים‬
‫ופחדו מפניד‪ ,‬אף תהומות נרגזו אז‪.‬‬
‫מלם אלזזים ךאוף מ?ם זסילר‪ ,‬אף‬
‫)יח( העננים זרמו מים בשפע‪,‬‬
‫השמים נתנו קול מלמעלה‪ ,‬אף‬
‫לך^זו וגרמוית‪ :‬י״ זרמו מלם עב‪ 1‬ת‬
‫חיציד התהלכו במחנה מצרים‬ ‫קול נתנו ^זחקים‪ ,‬אף־סצגיר‬
‫לאבדם‪.‬‬
‫)יס( קול רעס ‪ T‬רעש כגלגל‬ ‫לתהלכו‪ :‬יט קול רצמף נגלגל האירו‬
‫המתגלגל כדי להומם‪ ,‬ברקיד האירו‬
‫תבל‪ ,‬רגזה ורעשה הארץ‪.‬‬ ‫נךקים תנל‪ .‬ךגזה ותך‪ 5‬ע הארץ‪:‬‬
‫)כ( בים היה דרכר ובמים רבים‬
‫שבילד‪ ,‬אד עקבותיד לא נודעו כי‬ ‫נ בלם ירלף ו^זלילף נמלם רנים‪.‬‬
‫מ ‪ T‬חזר הים למצבו הקודם‬
‫)להטביע את המצרים(‪.‬‬ ‫ןלקבותיןד לא גדעו‪ » :‬נחית כצאן‬
‫)בא( נהגת אז כצאן את עמד‬
‫במדבר ביד רועיד‪.‬ם משה ואהרן‪.‬‬ ‫‪95‬ף‪ .‬נלד־מקיה ואהלך‪.‬‬
‫עח‪.‬‬
‫על נפלאות הש״׳ת עם ישראל מצאתם ממצרים עד הקמת מלכות דור‬
‫)א( אשר חבר אסף ע״י מתורגמן‬
‫באמרו‪ :‬האזינה עמי דברי תורתי‬
‫« פ^ניל ?אסף‪ .‬האזינה ???י תוךרני‬
‫הסו אזנבם לאמרי פי‪.‬‬
‫)ב( אני פותח את פי במשל בדברי‬
‫הטיי אזגכם לאה!ךי־‪9‬י‪ :‬ב א?החה‬
‫תורה ; אני מביע בלשון ח ‪T‬ות על‬ ‫?»על ‪9‬י‪ .‬אניעה ךויד‪ 1‬ת ???י־קדם‪:‬‬
‫הנעשה בימי קדם‪.‬‬
‫)נ( אני מספר על אשר שמענו‬ ‫» אקןר ^פננו ונךעם‪ ,‬ואב‪1‬תינו‬
‫ונודע לנו‪ ,‬אשר אבותינו ספרו לני‪.‬‬
‫)ד( לא נמנע מלספר את כל זה‬
‫לבניהם של אבותינו‪ ,‬נודיע לדור‬ ‫??רו־לנו‪ :‬י לא גכחד היכגיהם‬
‫הבא אחרינו שיהיו גם הם מספרים‬ ‫לד‪1‬ר אסר‪1‬ן פם‪9‬רים ההל‪ 1‬ת ןהוה‪.‬‬
‫לבניהם אחריהם תהילות ה׳ על‬
‫עכות — עעים‪ ,‬או ; בשפע‪ .‬הצציר — היציר‪ .‬יתהלכו — יתעופפו‪ .‬בגלגל — כגלגל על הים המרעיש‬
‫גכחד — געלים‪.‬‬ ‫את המים‪ .‬וע קנו תיו — פסיעותיד■ נחית — נהגת‪.‬‬
‫ליום רביעי‬ ‫תחלים עח‬ ‫צח‬

‫‪ :‬הוז?ןם‬ ‫ן?זוז‪???! 1‬זיתיו‬ ‫עוז פעולזתמ ונפלאותמ אשר עשה‪.‬‬

‫)ה( ומתחיל המשורר‪ :‬ה׳ הקים‬
‫? מ ת ?!זגקב ןתוךה קום‬ ‫מערכת מצוות בשביל בית יעקב‪,‬‬
‫מסר תורה לישראל וציוה לאבותינו‬
‫?!ה את־ן*בוסינו ?ה‪ 1‬ךי?ם‬ ‫לקיימה וגם להודיעה לבניהם‪.‬‬
‫)ו( למען ‪ T‬ע ואת הדור הבא‪ ,‬ובני‬
‫ל‪ 3‬ני‪ 0‬ם‪:‬י ? מ ?ן !ךעו ד‪1‬ר אחרון‬ ‫הדור הבא שיוולדו יקומו מספרו‬
‫נם הם לבניהם‪.‬‬
‫??ים ?ולדו‪: ,‬ןןמו ויס?רו ל‪?3‬י‪ 0‬ם;‬ ‫)ו( וב ‪T‬עם כל ואת ישימו באלוקים‬
‫• !?קזימו גאלחים ‪95‬לם‪! .‬לא ?^ן?חו‬ ‫את בטחונם ותקותם‪ ,‬ולא ישכהו‬
‫מעשי הא־ל‪ ,‬משמרו את מצוותיו‪.‬‬
‫מ??לי־»ל‪ .‬והץורןיו ??ן?רו‪ :‬ו׳ ולא‬ ‫)ה( ולא יהיו כאבותיהם בצאתם‬
‫ממצרים למדבר‪ ,‬דור סורר ומורה‪,‬‬
‫?^יו ‪3‬אבו»זם דור סורר וםךה‪,‬‬ ‫דור שלא הכין לבו לשמוע לה׳‬
‫ורוחו לא היתד! נאמנה עם הא־ ל‪.‬‬
‫דור לא־סכין לבו‪ ,‬ןלא־?אק}?ה‬ ‫)ס( הנה בני אפרים שיצאו ממצרים‬
‫לפני הקץ כשהם חמושים וזורקים‬
‫את־אל רוחו‪?? 0 :‬י־א^רזם נו^ןזןי‬ ‫חצים בקשת‪ ,‬אד הפכו עורף לנום‬
‫וביום מלהמה נפלו לפני אויביהם•(‪.‬‬
‫רוהי־^^ןןת‪ ,‬ה?כו ?יום קןךב‪:‬ילא‬ ‫)י( ובכל ואת לא למדו האהרים‬
‫מוסר מוה‪ ,‬לא שמרו הברית אשר‬
‫^ןק?רו ?רית ןןלוזים‪ .‬ו?תוךת‪1‬‬ ‫ברת אתם אלוקים בסיני‪ ,‬ובתורת‬
‫ה׳ סרבו ללכו ‪J‬‬
‫האנו לל?ת‪ ’ :‬י ו??י?חי ?לילורניר‪.‬‬ ‫)יא( שכחו מעשי ה׳ ואת נפלאותיו‬
‫אשר הראה להם‪.‬‬
‫!???אותיר א^ןזר הךאם‪ :‬יב ?;ד‬ ‫)יב( ואף על פי כן לעיני אבותיהם‬
‫עשה את הפלא של קריעת ים־ סוף‬
‫אבותם ע^ה ?לא‪? ,‬ארץ סזר?ם‬ ‫בשדה צוען שבארץ מצרים‪.‬‬
‫)יג( ה׳ בקע את הים והעביר בו‬
‫^ךה־ב?ן‪ :‬יי ?לן? ןם גיןנלירם‪.‬‬ ‫את בני ישראל‪ ,‬הציב את מי הים‬
‫כמו תל גבוה‪.‬‬
‫ו?ןב־פ?ם ?מו־גד; יד ו‪?».‬חם ?ענן‬ ‫) ‪ (t‬ואחר שהעבירם דרד הים‬
‫הוליד אותם בענן להדריכם ביום‬
‫יומם‪?! ,‬ל־פלןלה ?אור א‪#‬ז‪:‬‬ ‫וכל^ה באור עמוד אש‪.‬‬
‫)סו( בקע את הסלעים במדבר‬
‫יי ?ב^ע ?רים נפך?ר‪ .‬ו!?י?ן‬ ‫ויצאו מר& מים; אף בתוד מימיו‬
‫המלוחים של ים סוף המתיק לד&‬
‫?רגחמות ר?ה; >״ ויועא גוזלים‬ ‫מי תהומות רבות להשקותם‪.‬‬
‫)סו( והוציא ה׳ מהסלע נוזלים‬
‫פסלע‪ ,‬ו»‪ 1‬ךד ‪?3‬ו<רותפ?ם‪:‬יוףו ‪9‬יפו‬ ‫לשתיה‪ ,‬יח־ו ממנו מים כנהרות ••(‪.‬‬

‫כסלם — תוחלתם‪ ,‬תקותם‪ .‬נושקי — מזוינים‪ .‬מסי‪-‬ת שת — יורים בקשת‪ .‬נד — תל גבוה‪.‬‬
‫•( כידו ע לפי מז׳׳ל יצאו נצי אפרים ממצרים לפני הקץ כאשר נטהו נגנוו ת ס‪ ,‬וסופס הי ה שהפכו‬
‫לנום נמלחמה ע ם הפלשתים והרגום אצשי ג ת‬
‫שהיו נתלים מן הנאר‪ ,‬והנשיאים היו עושים שרטוט נמשענותס והמי ם נמשכים אתריהם לכל‬
‫חניית שנט ושנט — רש׳׳י‪.‬‬
‫גס‬ ‫תהלים עח‬ ‫ליום רביעי‬

‫)יז( על אף כל זאת‪ ,‬הוסיסו לחסוא‬

‫לה‪ /‬להמרות במדבר את העליון‪.‬‬
‫ע‪ 1‬ד ?‪ Kbn‬־‪ ,^9‬לסר‪ 1‬ת »?י‪1‬ן ב?;ה‪:‬‬
‫)יח( הם ניסו את הא־ל בלבבם‬ ‫י״ וינסראל ‪? 3‬בבם׳ ?^‪9‬ל־«‪ 4‬כל‬
‫בבקשם לנפשם אוכל בלי לבטוח בו‪.‬‬
‫)ים( הם דברו סרה על האלוקים‬
‫באמרם ‪ :‬היכול א־ל לערוד שלחן־‬
‫ל נ ^ ^ ם ‪ :‬ים וידברו ‪3‬אלו‪:‬וים‪ .‬אהלרו‬
‫מאכלים במדבר שומם י‬ ‫^יוכל אל ל^לןד ^ולחן בהידבר‪:‬‬
‫)כ( הן הכה ה׳ ע״י משה על הצור‬
‫ונזלו מים‪ ,‬ונחלי מים שטסו במחנה‬
‫פ הן הכה־צור דזובו מ!ם וןחלים‬
‫— הנם נשר יכול לתת לנו ז האם‬
‫יכול להכ^ בשר בשביל כל עמו ז‬
‫‪ Djq‬־?‪ nn‬יוכל הת‪ ,‬אם־‬
‫)כא( לכן שמע ה׳ את דבריהם‬ ‫ןכץ ?זאר ל ‪ 5‬מ‪: 1‬נ « ל כן שמע לוזוה‬
‫וקצף עליהם‪ ,‬אש משמים בערה‬
‫בעדת יעקב וגם חרון אפו עלה‬ ‫ו!ו‪ 1‬עבר‪ .‬ואש ג^קה כ!עקב‪ ,‬וגם־‬
‫בישראל‪.‬‬
‫אף עלה ‪^! 3‬ךאל‪ 5 « :‬י לא ל׳אמינו‬
‫)כב( על כי לא האמינו באלוקים‬
‫וביכלתו ולא בטחו בישועתו‪.‬‬ ‫‪3‬אלךוים‪ ,‬ןלא במתו ‪3‬ישרעת‪:1‬‬
‫)כג( והלא ציוה ה׳ על השחקים‬ ‫ט ולנו ?זחקים ממעל‪ ,‬ודלתי שמלם‬
‫ממעל ופתח להם דלתי השמים‪,‬‬
‫)כד( והמטיר עליהם מן לאכול‬ ‫פתח‪:‬ניולמ שר עליקם מן ל^כל‪,‬‬
‫ודגן־שמים נתן להם‪.‬‬
‫)כה( לחם־מלאכים מהשמים אכל‬ ‫וךגן־שמלם ןסן למ‪ ;1‬ני■ להם‬
‫כל איש בארץ‪ ,‬מזון שלח להם‬
‫לשובע‪.‬‬ ‫א ‪3‬ירים אכל איש‪ ,‬ניך ה שלח‬
‫)כו( וכן הסיע ה׳ דוח מזר חי ת‬ ‫להם ל שבע‪:‬נילםע קדים נשמלם‪,‬‬
‫בשמים שהביא בסערת עוזו רוח‬
‫דרומית שנשא את עוף־השלו‪.‬‬ ‫ולנהג ‪ 3‬עו‪ 1‬הימן‪ :‬״ ולמסר עליהם‬
‫)כו( המטיר עליהם בשר רב כעפר‬
‫ועוף־כנף הרבה כחול הים‪.‬‬ ‫כעפר ^אר‪ .‬וכחול למים ע‪ 1‬ף כנף‪,‬‬
‫)כח( הטיל את השלו בקרב מחנה‬ ‫נ״ ולכל ‪ 3‬קךב מחנהו‪ ,‬סכיב‬
‫ישראל מסביב למשכנותיהם‪.‬‬
‫)כס( ואכלו ושבעו מאד‪ ,‬את תאות‬ ‫למ?ו‪ 5‬נתיו‪ :‬נ״ ויאכלו ול^?עו מאד‪,‬‬
‫האכילה הביא ומילא להם‪.‬‬
‫)ל( עוד לא נתרחקו מתאוותם‪ ,‬עוד‬
‫ןס;!‪ 1‬ןתם לבא להם‪ :‬ל לא־זרו‬
‫אכלם בפיהם‪,‬‬ ‫מהאוהם‪ ,‬ע‪ 1‬ד אכלם בפיהם‪ :‬לא ואף‬
‫)לא( והנה חרון אף אלוקים עלה‬
‫בהם והרג בבריאים ובחוקים שנהם‪,‬‬ ‫§להים עלה בהם ולהלג ‪5‬מ^ן‪:‬מ‪3‬יהם‪,‬‬
‫והכניע והפיל את הגבחרים‬
‫שבישראל‪.‬‬ ‫וכחוריל^ראל הכריע; לב ‪ 3‬כל־ןאת‬
‫‪ 3‬ציה — כמדבר‪ .‬שאר — בשר‪ .‬נשקה — בערה אבירים — פלאכים‪ .‬צירה — מוזן‪ .‬יסע קדים —‬
‫הסיע רוח מורחית‪ .‬תיכון — רזח דרומית‪ .‬זרו — נתרחקו‪ .‬כ ם »ונ ‪T‬ם — בבריאים וחזקים‪ .‬ובחורי —‬
‫נבחרי‪ .‬הבריע — הפיל‪.‬‬
‫ליום רביעי‬
‫חקאי־עיה ולא קןןהןי«?}‪ 79‬א‪ 1‬תיו‪:‬‬
‫לב ויכל־נהכל ?פיסם‪ .‬ו>זנ‪1‬ר)ם‬
‫ב^קלה‪ :‬לי אם־ן‪1‬ך^ם ודךעוהו‪,‬‬
‫לי־‬ ‫ו^בו ו^זחרו־אל‪ :‬לח‬
‫ןןלל‪,‬ים «ךם‪ ,‬ואל ל?י‪1‬ן ג<ןלם;‬
‫לו וץלתוהו לליהם‪ ,‬וללעזונם ?מבו ­‬
‫לו‪ :‬לי ולבם לא‪-‬ןכון למ‪ ,1‬ולא‬
‫ג^מנו ללרית‪:1‬ל״ והוא רחום ז מ ר‬
‫עון ןלא־?>ןזסית‪ ,‬ןהולה להכזיב‬
‫אפו‪ ,‬ןלא־??יר לל־חמתו‪ :‬לם ו?זלר‬
‫לי־בער קפה‪ ,‬רוס חולף ולא ?עוב‪:‬‬
‫ם לל‪1‬ה !לרוהו נ?ןךלר‪?! ,‬ליבוהו‬
‫לי^זימון‪ :‬פ« נלעובו ולנסו אל‪.‬‬
‫וקדו^ןז י^ךאל ךןהוו‪ « :‬לא־זלרו‬
‫את־לדו‪ .‬יום א‪#‬ר‪-‬פדם הל?י־צר‪:‬‬
‫» א?ןר־^ם לםלר?ם אתותיו‪,‬‬
‫ומולתיול^דה־ןו‪ 5‬ן‪» :‬יולח&ך ‪ 7‬דם‬
‫?אריסם‪ ,‬ןצזליהם נל־?>ןיתיץ ‪:‬‬
‫« לשלח ?הם עלב ויאללם‪,‬‬
‫ו?פרי‪ 5‬והשהימם‪ :‬פיולסן לחסיל‬
‫לבולם‪ .‬ויןיעם לאך?ה; »י!הלג‬
‫נ?ךד גסנם׳ ןש?ןמוהם בהנהל‪:‬‬
‫תהלים עח‬
‫)לב( בבל זאת חסאו עוד נחסא‬
‫המרנלים ולא האמינו בנפלאותיו‪.‬‬
‫)לג( ויכל בהבל ימיהם ושנותיהם‬
‫בבהלה בהשאירו אותם במדבר‬
‫ארבעים שנה‪.‬‬
‫)לד( אמנם אם הרג בהם — ועשו‬
‫עעמם כאילו דרשו את ה‪ /‬כאילו‬
‫שבו והתהננו לא־ל‪,‬‬
‫)לה( ובאילו גזברו בבר בי אלוקים‬
‫הוא יועדם וא־ל עליון גואלם‪.‬‬
‫)לו( אד לא באמת דרשוהו‪ ,‬ו ס רעו‬
‫לפייסו בפיהם אד בלשונם בזבו לו‪.‬‬
‫)לז( לבם לא נבון עם ה׳ במו שדברו‬
‫בפיהם‪ ,‬ולא היו נאמנים בברית ה׳‪.‬‬
‫)לח( עם כל זה‪ ,‬רהום הוא ה׳‪,‬‬
‫מכפר על עוונם ואינו משחיתם‪,‬‬
‫והרבה פעמים השיב אפו מהם ולא‬
‫עורר עלתס כל חמתו בבת אחת‬
‫כי אם מעט־מעם‪.‬‬
‫)לט( כי זוכר הוא ה׳ כי האנשים‬
‫למטה רק בשר המה ורוחו של‬
‫היצר הרע טמון בלבם‪ ,‬הרוח הזה‬
‫הילד םון«־םוף ממנו ולא ישוב אליו‬
‫עוד•(‪.‬‬
‫)מ( כמה פעמים המרו את ה׳‬
‫במדבר והעציבוהו בישימון ע״י‬
‫מעשיהם הרעים‪.‬‬
‫)מא( והורו וניסו את הא־ל‪,‬‬
‫ומקדועז״ישראל בקשו אות ומופת‬
‫ולא רצו להאמק בו בתמימות‪.‬‬
‫)מב( לא רצו לזכור את ‪ T‬ו החזקה‬
‫שהראה לאדבים‪ ,‬את היום בו פדה‬
‫אותם מצורריהם המצריך‬
‫)מג( בעשותו אותותיו במצרים ואת‬
‫מופתיו בשדה־צען בארץ מצרים‪.‬‬
‫)מד( הפד את מימי יאוריהם לדם‬
‫והמצרים לא יכלו לשתות ממקורות‬
‫המים שלהם‪.‬‬
‫)מה( ה׳ שלח במצרים תערובת של‬
‫חיות רעות שכילו ב ד * גם שלח‬
‫להם צפרדעים שהשחיתו ב ד *‬
‫)מו( נתן לחסיל )מין ארבה( יבול‬
‫אדמתם‪ ,‬ויגיע כפיהם הלד לארבד‪-‬‬
‫)מז( השחית בברד עצי־גפנ ‪* T‬‬
‫ועצי־תאנותד‪.‬ם חוסלו ע״י הארבד״‬

‫ושחת — דרשו‪ .‬יעציגוהו — ינעיםוד‪.‬ו‪ .‬התוו — בקשו אווב צען — פצרים‪ .‬ונוזליוזם — נזיםיד‪.‬ם‪.‬‬
‫ישתיוו — ישתו‪ .‬חזוקמותם — עצי‪-‬תאנה‪ .‬פותםל — בארבה‪.‬‬
‫•( כי לעתיד לבוא א־ן יצר הרע סולט נה ם — ר ש׳׳'‪.‬‬
‫_______________קא‬ ‫תהלים עח‬ ‫ליו;! ך ; ‪ . ; ,‬י‬

‫)מה( מסר את בהמותיהם לברז־‬

‫ואת מקניהם לרשפי־האש שהתלקחו‬
‫״ גיק^ר לברד ??יךם‪ .‬ומקגי^ם‬
‫בתוך הברד‪.‬‬ ‫» פ‪1‬‬ ‫‪| in q‬‬ ‫ץ עז ? ח־ ‪ 5‬ם‬ ‫הם‬ ‫? ר >ן ?י ם‪:‬‬
‫)מם( שלח בו ס הרון אפו‪ ,‬עברה‬
‫וזעם וצרה וסכות רעות אשר נשלחו‬
‫מאת ה׳‪.‬‬
‫??ךה ו!ןם וצךה‪ ,‬פ?זלסת פ?ן‪¥‬כי‬
‫)נ( הדר ‪ T‬למשחית לנגוף באפו רק‬ ‫ך?ים; *?פלס ןוזיב יןאפו‪ .‬לא־‬
‫בכורות המצרים‪ ,‬ולא מנע את המות‬
‫מנפשם‪ ,‬נופותיהם מסר למגיפה‪.‬‬ ‫חשך פ»ןת ג?>ןןפ‪ .‬וס;תם ליג ר‬
‫)נא( הכה כל בכור במצרים‪ ,‬את‬ ‫ל״ק^יר‪ « :‬ו‪».‬ןד פל־בכור ^?ן?ךלם‪,‬‬
‫הנולדים ראשונה באהלי מצרים‬
‫בני חם‪.‬‬ ‫רא^ןזית א‪51‬ים ^<^ ‪ ’? q‬־‪ « : Dn‬ו?‪ 5‬ע‬
‫)נב( הסיע אז כצאן את עמו‬
‫ממצרים והנהיגם כעדר במדבר‪.‬‬ ‫‪^ 3‬אן ‪ 5‬מ‪ .1‬נלגםגם כ?ךר נ?לךבר‪:‬‬
‫)נג( הנהיג אותם לבסח ולא פחדו‬
‫מהמצרים‪ ,‬את אויביהם כסה הים‬
‫« ו!‪5‬חם ל^סח ולא פחדו‪ ,‬ןאת־‬
‫בשקעם במצולותיו‪.‬‬
‫)נד( הביאם אל גבול קדשו בארז‬
‫א‪?1‬כיסם ?^ה סלם ‪ :‬ני דביאם אל־‬
‫ישראל‪ ,‬אל בית המקדש בהר‬
‫המוריה שקנה יד ימינו של ה׳‪.‬‬
‫סר־ןה קןתה לפינ‪; 1‬‬ ‫?בול‬
‫)נה( גרש מפניהם את הגוים תושבי‬ ‫ני‪ .‬ולגךע ??גי^ם ג‪?1‬ם ולפילם‬
‫הארץ והשכין את העם בחלק‬
‫נחלתם‪ ,‬השכד את שבסי ישראל‬
‫באהלי העמים המנורשים‪.‬‬
‫?ס?ל נחלה‪ .‬ו‪.‬י?ו‪3‬ן בא‪? 5‬יהם‬
‫)נו( ובכל זאת ניסו שוב בני ישראל‬ ‫^?זבסי ל^ראל‪ :‬״ ולנסו ו??!רו את־‬
‫והמרו את פי אלוקים העליון‪ ,‬ולא‬
‫שמרו את עדותיו״מצוותיו‪.‬‬ ‫אלסים ע^יון‪ ,‬ו ‪ 5‬ד‪1‬וןיו לא עמרו‪:‬‬
‫)נז( הם נסוגו אחורנית ממעמדם‪,‬‬
‫בגדו בתורה כמו אבותיד‪,‬ם‪ ,‬הם‬ ‫״ ולפגו ולב?די פאבותם‪? .‬ס‪ 9‬כו‬
‫נהפכו כקשת־רסיה שאינה שולחת‬
‫החץ למסרה‪.‬‬ ‫?^ן^!תךפלה‪ :‬נ״ ו!‪?9‬יםור‪.‬ו ?במ‪1‬רןם‪,‬‬
‫)נח( הכעיסו את ה׳ בבנותם במות‬
‫לעבודה ורה‪ ,‬ועוררו את קנאתו‬ ‫ול?פיליסם לקןיאוהו‪ :‬נם ‪^ .‬סע‬
‫בפסילי אליליהם‪.‬‬
‫)נס( שמע אלוקים אח דברי הנאצה‬ ‫אלסים ולרנפבר‪ ,‬ולםאם ק)אד‬
‫וקצף‪ ,‬מאס מאד בישראל עמו‪.‬‬
‫)ס( נטש את הארון שהיה במשכן‬ ‫לל^ךאל‪ » :‬ולםעי פ^סן ?זל‪^ .1‬סל‬
‫שילה ואת האהל ששיכן בו ה׳ את‬
‫השכינה בין בני ישראל‪.‬‬ ‫^זסן באדם‪ «» :‬ולוזן ל?י‪ 3‬י ?י‪.1‬‬
‫)סא( נתן ארון קדשו ועוזו לשבי‬
‫בין הפלשתים ואת לוחות תפארתו‬ ‫ןוזפאךת‪ 1‬בלד־צר; « ולסגר לס‪.‬ךב‬
‫מסר לצוררים‪.‬‬
‫)סב( מסר את עמו לחרב האויב‬ ‫‪ 5‬מ‪ .1‬ובנחלתו ססעבר‪ :‬סב בחוךיו‬
‫ואל נחלתו קצף‪.‬‬
‫לחבפים — להבות ‪ .m‬ישלם נתיב — 'ידיד‪ .‬וז*ד — פנ»‪ .‬וחיתם — גוסס‪ .‬כקשת רסיוז — קשת‬
‫שעינה קולעת למסרה‪ .‬התעבד — כעס‪.‬‬
‫ליום רביעי‬
‫אכלה־אעי‪ ,‬וכתולתיו לא היללו‪:‬‬
‫סי פ!ן[ניו בסרב ן‪9‬לו‪ ,‬ו‪ 9 ? 8‬גתיו‬
‫לא הבסינה‪ :‬״י■ וזקץ ‪?: 3‬יז!*מי‪.‬‬
‫בגבור הלסר‪1‬גן ?;;ץ ‪ :‬״ גיף־צריו‬
‫אחור‪ .‬סך§ת עולם }סן למ‪;1‬‬
‫« וזטאם ‪^ 3‬סל י‪1‬סף‪ .‬יב^זסט‬
‫א‪9‬ר?ם לא בחר‪ :‬״״ וזבסר את־?זבס‬
‫ןהוךה‪ ,‬את־הר איון א?ור אסב‪:‬‬
‫ם״ דבן ?מו־רהים הקדשו‪) ,‬יארץ‬
‫?סךה לעולם‪ :‬״ וזבסר ?דוד בץד‪,1‬‬
‫ו?קחהו ההכלאת צאן‪ :‬״י האסר‬
‫עלות סליאוי לרעות ?!עקב עמו‬
‫ו?!שךאל נחלתו‪ :‬ע־ ו!ר?ם ?סם‬
‫לבבו‪ .‬ולסבונות כפיו !?סם‪:‬‬
‫תהלים עח עם‬ ‫קב‬
‫)סג( בבחורים אכלה האש וע״י זה‬
‫הבתולות לא נכנסו לחופה‪.‬‬
‫)סד( הכהנים נפלו בחרב והאלמנות‬
‫לא בכו עלתס כי נס הן נפלו*(‪.‬‬
‫)סה( אד מתוך הצרד‪ .‬קם ה׳ כאדם‬
‫המק^ משינתו‪ ,‬כנבור המתעורר‬
‫ברננה להתנער מיינו‪.‬‬
‫)סו( והבה אח הצוררים במכת‬
‫אחורים )טחורים( וכך הנחיל להם‬
‫חרפת עולם‪.‬‬
‫)סז( מאס במשכן שילה שהיה‬
‫בחלקו של יוסף‪ ,‬ובשבט אפרים‬
‫לא בחר עוד לשכון בחלקו‪.‬‬
‫)סח( אלא בחר את שבט יהודה‪,‬‬
‫את הר ציון אשר אהב‪.‬‬
‫)סט( בנה את מקדשו להיות‬
‫כשמים ויסדו להיות כארץ — מה‬
‫אלה לעולם אף המקדש לעולם‬
‫להשראת השכינה‪.‬‬
‫)ע( בחר בדוד עבדו‪ ,‬לקח את‬
‫דוד הרועה ממכלאות־צאן להיות‬
‫למלד על ישראל‪.‬‬
‫)עא( מאחורי הבהמות המניקות‬
‫שדוד רעד‪ .‬במסירות — הביאו‬
‫לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו‪.‬‬
‫)עב( ורעה דוד את עמו כתום‬
‫לבבו‪ ,‬הנהינ אוחו בכפיו הפועלות‬
‫בתבונה‪.‬‬

‫עט‪.‬‬ ‫יום סז‬

‫זעקה מרה על צער הגלות ובקשה מה׳ שישפיד חמתו על שתאיו‬

‫גוי ם‬ ‫ב או‬ ‫א ל הי ם‬ ‫ל א ס ף‪,‬‬ ‫הז מו ר‬ ‫«‬ ‫)א( המזמור שחבי אסף נאמיי■‬
‫״‬ ‫י‬ ‫•י *‬ ‫׳ י ״*‬ ‫•‬ ‫אלוקים ! באו גרים בגחלתה טמאו‬
‫יי^^י‪? °‬נןןלסף‪ .‬טמאו את־היכל קרקוף‪,‬‬ ‫^^^ד‪,‬של מזי^י•‬
‫עמו את־?רושל‪.‬ם לעזים‪ :‬ב נקנו‬
‫)ב( את גופות עבדיך ההרוגים נתנו‬
‫בשר את־}?לת עבדיף מאכל לעוף‬ ‫למאכל לעוף השמים; את‬
‫^ם ‪T‬יד נתנו למאכל לחיות הארץ‪.‬‬
‫העמ?ם‪? .‬שר חטידיף ?סןתו־ארץ‪:‬‬
‫______עבדש כמים סביבות ג ע?כו ךמם כ ‪?9‬ם‪ ,‬ט?יבות‬ ‫)ג( שסכו דם‬

‫לא הוללו — לא נכנסו לחופד‪ .‬מתרדנז — מתעורר רסיס — שמיס טנעלאות — דירי צאן‪ .‬עלות —‬
‫בהמות מניקות ינחם — ינד‪.‬גם לעייס — נלי‪-‬הרבות‪.‬‬
‫נחרג‬ ‫•( ה פ סו ק ת תי ה ס לתלתתת הפל שח־כ נ‪:‬תן על־ ה כ הן כ א ‪ :‬ד ת פני ו פג ק ס ועוד כ הגי ס גפלו‬
‫ה או־נ ו א ל מנו תי הכ יזתו יזכתב לי — ר ש״י ו ר ד״ ק‬
‫קג‬ ‫תהלים עט‬ ‫ליום רביעי‬

‫ירושלים ואיו ?ונר אותם‪.‬‬ ‫ןרו^ןזל‪.‬ם ואץ קוגר‪ :‬י הלינו סך‪8‬ה‬
‫)ד( היינו הרפה בעיני העמים‬
‫השכנים‪ ,‬היינו ללעג ולקלס‬ ‫??זהגינו‪ .‬ל‪ 5‬ג ן?ןלם ?סליבוסינו‪:‬‬
‫לסביבותינו‪.‬‬
‫)ה( עד מתי ה׳ תקעוף בנו — האם‬ ‫י‪ .‬עד־מה להןה !^אנף לגגה‪ .‬הסער‬
‫לנעה ז עד מתי תבער המתד כמו‬
‫אש ז‬ ‫חמתך‬ ‫?מ ‪1‬־»ע ק?אסףג י‬
‫)ו( שסוד חמתד על הגוים אשר לא‬
‫ידעיר ועל הממלכות אשר בשמד‬ ‫אל־פגולם א^זי לא־לדעוף‪ .‬ועל־‬
‫לא קראו•(‪.‬‬ ‫מקולכות א^ןר ‪;^5‬ו^ף לא קראו‪:‬‬
‫)ז( כי אכלו הנוים את בית יעקב‬ ‫י ‪ 5‬י אכל את־!ן‪3‬קב ואת־ננהו‬
‫ואת נוה מקדשו הפכו לשממה‪.‬‬
‫)ה( אל תזכר לנו עוונות ראשונים‬
‫מימי נעורינו‪ ,‬מהר יקדמו אותנו‬
‫ס^?מוז ״ אל־הזלר־לנו ןן‪ 1‬גת‬
‫רהמיד כי דלונו מאד ואין לנו כת‬ ‫ראענים‪ .‬מהר ?קדמונו רחמיןז‪.‬‬
‫לסבול הגלות‪.‬‬
‫)ם( עזור לנו אלוקי ישענו בגלל‬ ‫לי דל‪ 1‬נו ^אי•* ״ עץרנו אלהי לקז?נו‬
‫כבוד שמד המהולל בגוים והצילנו‬
‫וכפר על תטאתינו למען שמד‪.‬‬ ‫על־ךכר )יב‪1‬ד־?ימר׳ ןהאילנו ןכ‪9‬ר‬
‫)י( למה יאמרו הנדס ‪ :‬איה אלוקי‬ ‫ןל־ח‪9‬זאסינו ?מ?ן קימף‪ :‬י למה‬
‫ישראל ז אנא תתגלה לעינינו‬
‫נקמתד בין הגוים על דם עבד ‪T‬‬ ‫יאמרו הג‪1‬לם אלה אלוזיהם׳ לויע‬
‫השפוד‪.‬‬
‫נגולם ??יגינו נקמת דם־??ריןז‬
‫)יא( תבוא לפנ ‪ T‬זעקת אסיר בבור‬
‫הגלות‪ ,‬כגודל זרוע עוזך התר נ א‬ ‫ה^ןפוך‪ :‬י« תבוא ?מניד אנקת אמיר‪.‬‬
‫ממסגרת אסירותם הבנים המוכנים‬
‫לההרג על קדושת שמד‪.‬‬ ‫‪ 5‬צןל זר‪? 1‬ך ה‪1‬וןר לגי ממומה‪:‬‬
‫)יב( והשב לשכינינו צוררינו פי‬ ‫יבןה?זב לקיכגינו ^וכעסלם אל־‬
‫שבעה את הגמול המגיע להם עבור‬
‫התרפות והג ‪T‬ופים שהם מהדפים‬ ‫סיקם‪ .‬סרפרנם א^^ר סרפוד איני‪:‬‬
‫אותד‪.‬‬
‫יי ואנמני גמף וניאן מך?יסף נ‪ 1‬ךה‬
‫)יג( ואנהנו עמד וצאן מרעיתד‪,‬‬
‫נודה לד לעולם‪ ,‬תמ ‪ T‬לדורי־דורות‬ ‫>ןף לע‪1‬לם‪ .‬לד‪1‬ר ולר נם‪9‬ר‬
‫נספר תהילתדו‬

‫קנאתו — חפתד‪ .‬הותר — התר פפאסרם‪ ,‬בני תגוותה — הבנים המוכנים לד‪.‬הרנ על קדושת‬
‫שפו יתברר‬

‫•( כי אנחנו א ע״ פ שתטאגו — ידעגוך וקראנו גשתך — ר‪» 7‬ק‪.‬‬

 ‫ליום ר בי ע'‬ ‫תהלים פ‬ ‫קד‬

‫פ‪.‬‬
‫מוטור ‪8‬ל הפנלות כבוד השי״ת ושסירת גפו ישראל‬

‫י ל?ינ‪5‬מ אל־שעדם‪5 .‬דות‬ ‫)א( המזמור שחבר אסף להתקשט‬

‫בו‪ ,‬לכבוד ישראל המשולים‬
‫הזזמ‪ 1‬ר ‪ :‬ב ל?ה !^ראל מאזיד׳‬ ‫לשושנים — בשביל המנגח במקדש‪.‬‬
‫)ב( אתה ה׳ רועה ומנהיג ישראל‪,‬‬
‫ס?רויכים‬ ‫גקג כ^אן י‪1‬סף‪.‬‬ ‫האזינה לתפילתנו‪ ,‬אתה הנוהג בעם‬
‫הנקרא יוסף כרועה הנוהג בגאנו‪,‬‬
‫אתה השוכן בין הכרובים במקדש‬
‫ה‪? 1‬יעה‪ > :‬ל?גי א?ר?ם ונ?‪?:‬ןן‬ ‫— הופיעד‪ ,‬והראה את גבורתו‪.‬‬
‫יהינ^ה עוךךה את‪?-‬בוךסף‪ .‬ול;ה‬ ‫)ג( לפני אפרים ובנימין ומנשה •(‬
‫תעורר נא את גבורתו‪ ,‬כי לר נאה‬
‫לישועתה לנו‪ :‬י אלסים ס>?יגנו‪,‬‬ ‫להיות לנו לישועה גם כשאיננו‬
‫זכאים לה••(‪.‬‬
‫ןה»ר פגיף ן}ן?זעה‪ :‬י‪ .‬ןו?וה ^להים‬ ‫)ד( אלוקים‪ ,‬השיבנו מהגלות והאר‬
‫פניר אלינו ובזאת נוושע‪.‬‬
‫)ה( ה׳ אלוקים צ־באותו עד מתי‬
‫ןבא‪1‬ת‪? .‬ד־פיסי עע?ת ?ה?לת‬ ‫תקצוף עלינו לבלי לקבל תפילת‬
‫עמד ז‬
‫ע^ף‪ :‬י ס§כלתם לסם דנןןעה‪.‬‬ ‫)ו( האכלת את עמד לחם־דמעה‬
‫ות>?קמ‪ 3 1‬ךמעות ע לי ע‪ :‬זסקוימנו‬ ‫וד‪.‬שקית אותם בכלי גדוש דמעות‪.‬‬
‫)ז( אתה עושה אותנו ריב לשכנינו‬
‫המתגרים בנו ואויבינו לועגים‬
‫מיון ל^יכגינו‪ ,‬ןאלגינו ?ל!‪ 5‬גו־למו‪:‬‬ ‫להם ~*(‪.‬‬
‫)ח( אלוקים צ־באות‪ ,‬השיבנו‬
‫‪ n‬אלסים ?בא‪ 1‬ת ס^ןזיגנו‪ ,‬ןהאר‬ ‫מד‪,‬גלות והאר פניו אלינו ובזאת‬
‫נוושע‪.‬‬
‫פגיף ןנ^לזצה‪ :‬־ ?‪5‬ן היס?ר?ם ם?זי‪.5‬‬ ‫)ם( את העם המשול ל ג פן ~ • (‬
‫הוצאת ממצרים‪ ,‬גרשת את הגוים‬
‫הגרע גולם ויזט?ד;‪ :‬י ‪?5‬יס ל‪9‬ניס‪.‬‬ ‫מאמ־ישראל ונסעת גפן זז בתוכה‪.‬‬
‫)י( בפני גפן זו פנית את תושביה‬
‫ו^פלא־ארץ‪:‬‬ ‫ות^זרע עך^יה‪,‬‬ ‫הקודמים‪ ,‬העמקת את שרשיה‪,‬‬
‫וענפיה מלאו כל הארץ‪.‬‬
‫י« ?סר הרים ?לה‪ .‬וןננ‪9‬יה אהי־‬ ‫)יא( צילה של גפן־ישראל זו כיסה‬
‫הרים‪ ,‬וענפיה התפשטו על ארזים־‬
‫אל‪ :‬יב סעלח ?ן?יךה ‪8‬ד־לם‪ .‬ן‪ 8‬ל־‬ ‫מלכקם חזקים‪.‬‬
‫)יב( שלחת ענפ ‪ ,T‬עד הים הגדול‬
‫נ ס י יונ קזי סי ה‪ :‬יי ל ^ ה פ ר ץ ת ג ב ד ה י‬ ‫וסעיפיד‪ ,‬עד נד‪.‬ר סרת‪.‬‬
‫)יג( ולמה עתה פרצת גדרות ‪ ,T‬וכל‬
‫ו א ר ו ה ? ל ־ ן ג ב רי ך ר ך ‪ :‬יי ל כ ך ? ה ן ה‬ ‫עוברי דרו לקטו פירותיה והמסוה י‬
‫ערות — עדי‪ ,‬תכשיס הופיעה — הראה נבורתו‪ .‬עשנת — כעסת‪ .‬רמעות שליש — כלי מלא דמעות‪.‬‬
‫פרוז — ריב‪ .‬תסיע‪ ,‬ותשרש — עקרת‪ .‬ר‪,‬ציריה‪ ,‬יתקותיה — ענפיה‪ ,‬סעיפיה וארזה — לקסוד‪ .,‬יברסמנח —‬
‫•( אפרי ס — ני מי תלחמת ארס כשצרו ה אויני ס על שמזרון ‪ ,‬נני תין — ניז! ’ אחשורוש שנאה‬
‫הישועה ע ״י חרדכי ענזע נכיתין ‪ ,‬מנשה — נירזי יהואש שהיו תתת ארס — לפי רש״י‪.‬‬
‫••( כשיהיו צריכיס לתשועתו‪ ,‬א ע פ״י שהס רשעיס ו אינ ס כדאי — עוררה ננורתד להס ‪I‬‬
‫ולווה ׳י כי ״לכה לישועתה לנו״‪ ,‬לך נאה ועליך להושיע נין הייניס נין זכאי ם — רש״י‪.‬‬
‫~ »( להס לעצתס‪ ,‬כנוי לכניכול‪ ,‬הס לועגיס שלא יכול לעזרנו — אנן־עזרא ורד״ח‬
‫ווה גפן זו נשענת על גני קנה‪ ,‬כך ישראל נשענים נזכות התורה הכתונה נקנה — תז״ל‪.‬‬
‫______________קה‬ ‫תהלים פ ‪XD‬‬ ‫לייום רביעי‬

‫) ‪ (T‬ולמד‪ .‬עתה חזיר־ד‪.‬יער מכרסם‬

‫ומשחית את הגפן‪ ,‬ונל רמש השדד‪.‬‬
‫וזיז מדי זר?ןה‪:‬‬ ‫חזיר‬
‫רועה על ענפ ‪ .T‬ואוכלם ז‬
‫)טו( אלוקים צ־באות שוב נא עתה‬
‫סי ‪5‬ןלך!ים ??אות שוב ןא‪ ,‬ס‪3‬ם‬
‫אלינו‪ ,‬הבט משמים וראד‪ .‬בלהענו‪,‬‬
‫ופקוד נא נפן זאת שלא ת ‪T‬מם עוד‪.‬‬
‫מו?פזם וךאה‪ .‬ו?יןד ן‪5‬ן ואת‪:‬‬
‫)טו( ופקוד המקום־הבסיס שעליו‬
‫נטעד‪ T .‬־יפינד את הגפן ואשר‬
‫״ וכןה ‪»5‬שר־ןםעה ז?יינף‪ .‬ונ ל־‬
‫בנלל תעלולי הבן )עשו בן יצחק(‬
‫אמצת לו וקרבת את נפן יעקמ‬
‫?ן א ‪^1? 8‬ה ?!ד‪ :‬יי שר?ה ?אש‬
‫)יו( וד‪.‬נד‪ ,‬עכשיו גפן זו שרופה‬ ‫?סוחה‪ ,‬הגןנלת סגי? יא?דו‪:‬י״תתי‪-‬‬
‫באש וכרותד‪ .‬משרשד‪ ,.‬ובני יעקב‬
‫הולכים ואובדים מול נערת פניד‬
‫הזועפווב‬ ‫‪:‬דד על־אי^י זהייגןד‪ ,‬ןל־?דאדם‬
‫)יה( תד‪.‬א נא יז ד הקשר‪ .‬על האיש‬
‫עשו המעותד לקבל ענשו מ ‪T‬‬ ‫אפ?ת לף‪ :‬י• ולא־ןסוג מ?ןד‪,‬‬
‫ימינך‪ ,‬על האיש שאתה אמצת•(‪.‬‬
‫)ים( ואל תתננו להיות נסונים ממך‪,‬‬ ‫תס‪:‬ינו ולשהף }?ןךא‪ :‬נ ץתוה‬
‫תחיינו בך‪.‬וצאתך אותנו מד‪.‬גלות‪,‬‬
‫ונזכיר טובתך ונקרא בשמך‪.‬‬ ‫ןןלהים ??אות חשי?נו‪ .‬האר ?גיף‬
‫)כ( ה׳ אלוקי צ־באות‪ ,‬השיבנו מן‬
‫הנלות‪ ,‬האר פנ ‪ T‬אלינו ובזאת‬ ‫וגושעה‪:‬‬
‫נוושע‪.‬‬ ‫»׳ תלויה‪ ,‬כ־ רבתי‬
‫פא‪.‬‬
‫קריאה ל ה תיז לאלוקים ביוס הדיו וסוד חנאולת‬
‫)א( אשר חבר אסף על כלי־השיר‬
‫מעיר גת‪ ,‬בשביל המנצח במקדש‪.‬‬
‫* לקינ?סעל־פ?תית?‪:‬ןןםף‪:‬בד‪.‬רדנו‬
‫)ב( הרנינו לאלוקים שהוא עוז לגו‪,‬‬ ‫?אלהים עי!ני‪ ,‬הריעי לאלסי‬
‫הריעו בשופר בראש־השנה לאלוק‬
‫יעקב‪.‬‬ ‫‪?:‬נקב‪ :‬י שאי־ז?ךה יתנו־תף‪.‬‬
‫)ג( הרימו קולכם בזמרה‪ ,‬הבו בתוף‪,‬‬
‫זמרו בכנור נעים ובנבל‪.‬‬ ‫?נ‪1‬ר נעים עש־ן?ל‪ :‬י תקעו‬
‫)ד( תקעו שופר עם הדוש הלבנה‬
‫בירח תשרי‪ ,‬במועד הקבוע ליום‬ ‫כהדש ש‪?1‬ר‪ ,‬ב??ה >ןיום ס^נו‪:‬‬
‫חננו‪.‬‬
‫)ה( בי הוק לישראל הוא לתקוע‬
‫בראש־השנד‪ .‬שבו יום משפט‬
‫ה ?י ‪?? ph‬שךאל היא‪ ,‬הקופט‬
‫לאלוקי י ע קג‬
‫)ו( ובו ביום שסו על יוטף תכשיטי־‬ ‫?אלפי!?קב‪ :‬י עדות ?יהוסף שמו‬
‫עדיים בצאתו על ארץ מצרים‬ ‫??אתו על־אךץ מ?ך!ם‪ .‬שפת לא־‬
‫כמושל‪ ,‬וד‪,‬וא השתבח לומר ‪t‬‬
‫הבינותי שפה שלא ידעתי••(‪.‬‬
‫)ז( אמר ה׳‪ :‬ד‪.‬ם ‪T‬ותי את שכמו‬ ‫!ד?תי אשמע‪ ! :‬פ?יר‪ 1‬הי מ ‪? 5‬ל‬
‫ניתקה‪ ,‬החריבה‪ .‬זיז שרי — רמקו השדה‪ .‬וכנה — בסיסה‪ .‬כסוהה — כרותד״ ידך — םנתך‪.‬‬
‫ותנו — הבו‪ 1‬ככסה — סועד קבוע‪ .‬ערות — תבשיסיס‪ ,‬מסכל — מהשעבוד‪.‬‬
‫•( אשר אתצת לן להיויז מושנו יזסמני הארץ — רש»י‪.‬‬
‫••( שנא ננריאל המלאך ילמדו שנעיס לשון — רש״י‪,‬‬
‫ליום רביעי‬ ‫תהלים פא פב‬ ‫קו‬

‫?יכמ‪3 ,1‬פיו ‪ 9‬דוד תעגרןה‪1:‬יב?ךה‬ ‫של העם מסבלו בגלות מצרים‪,‬‬

‫העברתי את כפיו מלעבוד בקדירה‬
‫כדרך העבדים‪.‬‬
‫?וראון ואס??!?‪ .‬אע‪ 5‬ו ?ס^ר רעם‪.‬‬ ‫)ח( בצרת הגלות קראת לי וחלצתי‬
‫אלחג^ על־מי ?ירילה סלה‪:‬ס>;!פע‬ ‫אותר מהמיצר‪ ,‬קראת לי בסתר‬
‫ואני עניתיד ברעם הגבורות‬
‫עפי ואעידה לף‪ .‬ל^ראל אם־‬ ‫והנפלאות — אם כי הבחנתי כבר‬
‫שתחטא לפני במי מריבה‪.‬‬
‫)ס( ולכן כדאי שתשמע עמי את‬
‫)לג^זפע־לי‪ :‬י לא־לקלה ?ף אל זר‪.‬‬ ‫אשר מע ‪ T‬בד ישראל שתקבל את‬
‫דברי‪.‬‬
‫ןלא וז?וסח‪5‬ה ?אל גכר‪ :‬יא אגלי‬ ‫)י( כי לא יהיה בד אל זר ולא‬
‫תשתחוה לאל נכר‪.‬‬
‫לו?וה אלסיף כ׳מעלןז ‪ 5‬אךץ פארלם‪.‬‬ ‫)יא( אנכי ה׳ אלוקיד אשר העלית ‪T‬‬
‫מארץ מצרים — פתח פיר לשאח^‬
‫נ׳רסב־ליף ואפלאהו‪ :‬יב ןלא־?ו ‪5‬ע‬ ‫כל מאוויי לבד ואמלא משאלותיד‪.‬‬
‫)יב( אד לא שמע עמי לקולי‬
‫עפי לק‪1‬לי‪ .‬ולקוךאל לא־אלה לי‪:‬‬ ‫וישראל לא רצה ללכת בדרכי‪.‬‬
‫)יג( ולכן שלחתי אותם מהארץ‪,‬‬
‫י> ואעלסהו ל>ןרירות ללם‪ .‬ל‪?.‬כי‬ ‫יען הלכו אחרי מראה לבם ורוע‬
‫עצותיהם‪.‬‬
‫למ‪ 1‬עצוסיהם‪ :‬יי לי ע?לי ע פ ע לי‪.‬‬ ‫) ‪ (T‬גם עתה‪ ,‬לוא היה עמי שומע‬
‫לי דשראל היה הולד בדרכי‪,‬‬
‫ל^ךאל לדרכי למלכו‪ :‬סי לפעם‬ ‫)סו( הרי ברגע־קם הייתי מכניע‬
‫את אויביהם והייתי משיב מכתי‬
‫אולכימם אלגיע‪ .‬ןעל־צ‪.‬ריל‪.‬ם אעיב‬ ‫מישראל על צורריהם‪.‬‬
‫)טז( משנאי ה׳ היו מתכחשים שלא‬
‫לדי‪ :‬״ פ»ןאי ץו?ןה ילחעו־מ‪ .‬ויל״י‬ ‫עשו כל רע מפחד העונש‪ ,‬ועת‬
‫פורענותם היתד‪ .‬עד עולם‪.‬‬
‫עתם לעולם‪ :‬יי ולאלילהו פסלב‬ ‫) ‪ (r‬ודיייתי מאכיל לישראל את‬
‫מיטב החיטה וד‪.‬תבואד‪ ..‬ומהצור‬
‫ךוטה‪ .‬ופצור ךלע אק|ליעןי‪:‬‬ ‫הייתי מוציא דבש להשביעם‪.‬‬

‫פב‪.‬‬
‫קייאח כננד שושנים עושי‪-‬עוול‬
‫)א( המזמור שחבר אסף‪ ,‬ואסר;‬
‫« פץמ‪1‬ר ?א‪9‬ף‪ .‬אלמים}אל ‪3‬ן‪ 5‬דת־‬ ‫אלוקים ניצב בעדת א־ל בץ‬
‫אל לקןרב אלל‪.‬ים ז^פט‪ :‬ב עד־‬ ‫הדיינים לראות אם שופטים אמת‪.‬‬
‫)ב( והואישואל‪ :‬עד מתי תשפטו‬
‫עוול ז עד מתי תשאו ת ^ פני‬
‫מסי ףנ^ן!?טו־עול‪ .‬ו?גי ר^זעים‬ ‫הרשעים לזכותם בדק ז‬
‫)ג( עליכם לשפוט ביושר דל‬
‫סקיאו־סלה‪ :‬ג ^זלטו־ךל ף ת‪1‬ם‪.‬‬ ‫ויתום‪ ,‬עני ורש‪ ,‬ואם זכאים —‬
‫להצדיק אותם‪.‬‬
‫עגי וךז« מ?דיקו‪ :‬י פלטו־דל‬ ‫)ד( עליכם להציל את הדל וד‪.‬אביון‪,‬‬
‫פרוד — קדירה )סמל לשצבוד בגלות מצרים(‪ .‬ואחלצד — חלצתי אותר‪ .‬מ ד י ר ו ת ל&& ׳ ‪ -‬לפי מראה‬
‫אלוהים — דיינים‪.‬‬ ‫לבם ורצונם‬
‫קז‬ ‫תהלים פב פג‬ ‫ליום רביעי‬

‫להצילם מרשעים החייבים בנלשסט‪.‬‬ ‫וז ץי‪1‬ן‪? ,‬ן‪».‬ד ך^ןזים הזילו‪ :‬ה לא‬
‫)ה( אינם יודעים ואינם מבינים‬
‫אלה המעוותים את הדין כי בגלל‬ ‫??גפלכו‬ ‫‪:‬ךעו ןלא ‪?:‬ינו‬
‫עות זה יתהלכו בחשכה וגם‬
‫יתמוטטו כל יסודות הארץ‪.‬‬ ‫למ‪ 1‬םו ‪ 9‬ל־מ‪ 91‬די ן‪ 1‬ךץז י ן*‪ 5‬י־‬
‫)ו( בעת מתן התורה אמרתי כי‬
‫מלאכים אתם וכבני עלית כולכם‪,‬‬ ‫אסרמי אלפים א^ם‪ .‬וגגי ן ?י‪1‬ן‬
‫ומלאד־המות לא ישלוט בכם‪.‬‬
‫)ז( אד אחרי שחטאתם תמותו כמו‬ ‫ז'אכן ?אדם ^מותון‪ .‬ולאסד‬
‫אדם הראשון‪ ,‬וכאחד השרים‬
‫הראשונים תפלו גם אתם‪.‬‬ ‫פקןרים ו־‪&1‬לו‪ n :‬קומה אלפים‬
‫)ח( ומתפלל אסף‪ :‬קומה אלוקים‪,‬‬
‫סלק את שופטי השקר ושפוט אתה‬ ‫קוללה ר‪,‬אךץ‪? .‬י־אהנה מ?סל ?‪ 5‬ל־‬
‫את הארז‪ ,‬כי כל העמים הם נחלתד‬
‫וביזיד לשפטם‪.‬‬ ‫הגולם‪:‬‬

‫פג•‬ ‫יום יז‬

‫תפילח על האויכים המתיעציס להעסיד את ישראל‬
‫)א( שיר מזמור שחבר אסף‪.‬‬
‫)ב( אלוקים‪ ,‬אל תשתוק על הצתת‬
‫« קזיר מןמ‪1‬ר ‪ 7‬אםף‪ :‬נ אלפים ‪ 8‬ל־‬
‫שאדבינו עושים לנו‪ ,‬אל תחרש‬
‫ואל תשתוק א־ל•‬
‫ימי־לןו‪ .‬אל־סהרע וזל־וגקוקט‬
‫)ג( כי הנה אויב ‪ T‬הומים־רועשים‬
‫להשמתנו ומשנאיד הרימו ראש‬ ‫»ל‪ 5 > :‬י־פ‪ 3‬ה אי־זדף ?‪.‬ס»יין׳‬
‫להתגבר עלינו‪.‬‬ ‫על־צ^לף‬ ‫י‬ ‫ל א ע‪:‬‬ ‫ן ק‪ 1‬א ו‬
‫)ד( על עמד חשבו סוד לבוא על^‬
‫בערמה‪ ,‬התיעצו על בני ישראל‬
‫הצפונים וחוסים בצלד‪.‬‬
‫!?רימו ם‪1‬ד‪ .‬ן?^ין‪ 3‬צו על־זפוגיף‪:‬‬
‫)ה( אמרו האדבים זה לזה‪ :‬לכו‬
‫ונשמ ‪T‬ם מהיות גוי‪ ,‬ולא תכר עוד‬
‫ח ז ^ רו ?כי ונ?פיךם מג‪1‬י‪ ,‬ןלא־‬
‫שם ישראל בעולם‪.‬‬ ‫?ןהר ?זם־!ק‪ 1‬ך»ל ע‪ 1‬ד‪ :‬י ?י נ‪? 1‬צו‬
‫)ו( כי התתצו האויבים יחד בלב‬
‫אחד‪ ,‬עליד ה׳ כרתו ברית ביניהם‬ ‫?ב !ו;‪1‬ךו‪ ,‬ע?יף ?רית !?לתו‪:‬‬
‫להשכיח את שמד מהעולם‪.‬‬
‫)ז( אדבים אלה מאהלי אדום‬ ‫י ז ^ לי ןןד‪1‬ם ן?^ן^?אלים‪ .‬מ‪1‬אב‬
‫וישמעאלים המה‪ ,‬בני מואב ובני‬
‫הגר בת פרעה‪.‬‬ ‫ןה?רים‪ :‬״ ??ל ועמון ו?פילק‪.‬‬
‫)ח( גם העמים‪ :‬גבל‪ ,‬עמון ועמלק‪,‬‬
‫פלשתים עם יושבי צור‪,‬‬ ‫??קות עם־י^גי צ‪ 1‬ר‪ :‬ט גם־אעור‬
‫)ט( גם אשור נלווה לכל אלה‪ ,‬נתנו‬
‫כח ועזר לבני לוט לבוא עלינו‪.‬‬ ‫גלןה עמם‪ .‬היו זל‪1‬ע לגני־לוט‬
‫אל‪.‬דםי — אל השתוק‪ .‬צפתיד — ישראל הצפונים והוסים בצלד‪ .‬ונכחידם — ונכריתם‪ .‬אדום‪,‬‬
‫ישמעאל‪ ,‬מואב‪ ,‬הנרים‪ ,‬נגל‪ ,‬עמון‪ ,‬עמלק‪ ,‬פלשת וצור — עטים וארצות צ׳י «יז ישראל‪ .‬נלוח —‬
‫נתחבר‪ .‬זתע — עזת‪..‬‬
‫ליום רביעי‬ ‫תהלים פג פד‬ ‫קח‬

‫‪ 9‬לה‪:‬י ןי?|ה־להם ‪>5‬זד‪:‬ן‪05 .‬יקזךא‬ ‫)י( עשה להם ה׳ כאשר עשית‬

‫למדין ע״י גדעון‪ ,‬כאשר עשית‬
‫כ‪:‬לין בנסל ?ןי>ןז‪ 1‬ן‪ :‬י« }?זקלדו‬ ‫לסיסרא וליבין בנהל קישון על־ ‪T‬י‬
‫ברק‪,‬‬
‫??ין־^אר‪ .‬היו דמן לאדמה‪:‬‬ ‫)יא( אשר נשמדו בעין־דאר וד‪,‬יו‬
‫כזבל המפוזר על פני האדמד‪.,‬‬
‫יב ^?זיתמ‪ 1‬גדי‪ 5‬מ‪ 5;5 1‬ךב ןכז‪8‬ב‪,‬‬ ‫)יב( שים את נדיב ‪,T‬ם־שריהם‬
‫כאשר נעשד‪ ,‬לעורב ולזאב •( ‪,‬‬
‫כאשר נעשה לזבה ולצלמונע •( —‬
‫וקבה ו?*??זןע ‪9‬ל־?‪5‬יהמ‪:1‬יגן!‪{^1‬ןר‬ ‫עשה לנסיכיהם־מלכ ‪,T‬ם‪.‬‬
‫אמרו ניךעה לנו‪ .‬את גא‪ 1‬ת §להים‪:‬‬ ‫)יג( על אשר אמרו העמים האלה‬
‫נקה לנו לירושד‪ ,‬את בית המקדש‬
‫יי אלכ׳י ^זיתמ‪3 1‬ג?גל‪?? .‬ןש ?‪ 9‬גי־‬ ‫נוה בית אלוקים‪,‬‬
‫) ‪ (T‬אלוקי• עקזה אותם כראשי‬
‫רוס‪? « :‬אע רגג‪ 5‬ר־ן?ר‪ .‬וכלהמה‬ ‫הקוצים המתגלגלים ברוח‪ ,‬כקש‬
‫המתפזר בפני הרוח‪.‬‬
‫אלהט ה רי ס‪:‬״ ‪ p‬י‪1‬ךךפם בםן‪1‬ךןז‪,‬‬ ‫)סו( כאש השורפת ‪r‬ר‪ ,‬כלהבה‬
‫המלהטת ומכלה צמחי ההרים —‬
‫)סז( כן תרדפם ברוח־סערתר‬
‫וגסופסך סנסלם‪ :‬יי ‪8‬לא מגימם‬ ‫ותבהילם בסופתד‪.‬‬
‫קל‪1‬ן‪ .‬ויב?ן^‪2‬יר ^ימף ?הןה‪ :‬יח!לטו‬ ‫)יז( מלא פניהם קלון וכלימה‪ ,‬ואז‬
‫יבקשו את שמך ה׳ בידעם שאין‬
‫ן?בןזלו ןודי־צד‪ .‬ו!חמרו ףאכדו‪:‬‬ ‫זולתד‪.‬‬
‫)יח( יבושו ויכלמו עד עולם ויחפרו‬
‫ויאבדו‪.‬‬
‫יס ן‪.‬י‪.‬ךעו ?י־אתה ^*ימף ןהןה ?בזיף‪.‬‬ ‫)ים( ו ‪ T‬עו כי אתה שמד ה׳ לבדד‪,‬‬
‫א?י‪1‬ן צל־מל־הארץ‪:‬‬ ‫אתה עליח ונעלה על כל הארץ‪.‬‬

‫פד‪.‬‬
‫השתוקקות החסיד לבית אלוקים‬

‫« למנאס על־ה^וזית‪ .‬לגגי־קרח‬ ‫)א( המזמור שחברו בני קרח‬

‫בשביל המנצח במקדש‪ ,‬על כלי‬
‫מזמור‪ :‬ב מה־ןךיד‪ 1‬ת מ^ו?נ‪ 1‬תיף‬ ‫השיר הבא מעיר גוב‬
‫)ב( כמר■ אהובות וחביבות היו‬
‫?ו?ןה ?בא‪ 1‬ת‪5} »:‬קזפה ןגם־‪?9‬וןה‬ ‫משכנותיו ה׳ צ־באות!‬
‫)ג( נפשי חומדת ומתאוה לחצרות‬
‫נ?^?י לסלרות להוה‪ .‬ל‪ 5‬י ולשרי‬ ‫ה׳ שנחרבו‪ ,‬לבי ובשרי מתפללים‬
‫על כד אל א־ל חי‪.‬‬
‫ץרןנו אל אל־חי;ד גם־זפור מאאה‬ ‫)ד( אריה‪ ,‬גם צפור מצאד■ לה בית‬
‫בקוד המקדקז שחרב‪ ,‬צפור־הדרור‬
‫נלת‪ .‬וךר‪ 1‬ר קן לה א^ןיר־^זמה‬ ‫מצאה לה קן בין חורבותיו והניחה‬
‫ק׳ רבתי‬
‫דו מ — זבל‪ .‬שיתפו — תשים אותם‬
‫ידידות — אהובות והביבות נכפסה; כל^ה — חומדת ומתאווה‪ .‬דרור — צסור‪.‬‬
‫*( עורב החי‪ .‬שני שרי וזדין ;נק וצליזנע שני תלכי יידין — נהרגו ע ״י גדעון )שופטים >' ח׳(‬
‫קט‬ ‫תהלים פד פה‬ ‫ליום רביעי‬

‫אפרוחיה על הריסות מזבחוהיד ה'‬ ‫את־הז?ח‪51‬יןז ?הוה‬ ‫?>״י‪0‬יה‪.‬‬

‫צ־באות מלכי ואלוקי‪.‬‬
‫)ה( אשרי הווכים עוד לקובת‬
‫בביתר כשיבנה‪ ,‬ועוד יהלליד בו‬
‫ץ^אות »‪ 57‬י נאלהי‪ :‬י־ »>ןי‪.‬רי‬
‫‪•TOO‬‬ ‫י‪>1‬ןגי גי^ף‪ ,‬עוד יה?לוף ^לה‪:‬‬
‫)ו( אשרי אדם אשר שם אותר‬
‫לעוו־מבסחו‪ ,‬אשרי החושבים בלבם‬ ‫י א^ןורי ^ךם עוז־לו בף‪?^ ,‬לות‬
‫ליישר דרכיהם‪.‬‬
‫)ו( ואילו העוברים על דתד סופם‬ ‫? ? מ ם‪ 5‬י >‪.5‬לי ?? ‪9‬ק סבכא ם?ץ‬
‫שיימצאו בעמק הבכא של הגיהנם‬
‫וישימו אותו למעין דמעות‪ ,‬ועוד‬ ‫י^זיתוהו‪ ,‬גם־^ךכות !?מה מ‪ 1‬ךה‪:‬‬
‫יודו לה׳ ויעספוהו בברכות על‬
‫אשר הורה ודן אותם באמת‪.‬‬ ‫« ‪?:‬כו הס?ל אל־ווזל‪! .‬ך«ה אל־‬
‫)ח( אך ההולכים בדיר ה׳ ילכו‬
‫מחיל אל חיל ויתגלה חילם וכהס‬ ‫אלהים ‪ 5‬ן י‪ 1‬ן‪ :‬ם להוה אלהים‬
‫בתורה אל האלוקים בציון‪.‬‬
‫)ט( ה׳ אלוקים צ־באות‪ ,‬שמע‬ ‫?^אות ^;זהעה ה‪9‬לוזי‪ .‬האזינה‬
‫תפילתי לוכות בבנין בית מקדשר‪,‬‬
‫האזינה לדברי אלוקי יעקב‪.‬‬ ‫אלסי !עי^ב ‪ 9‬לה; י מגננו ךאה‬
‫)י( בית המקדש שהוא מנן לנו —‬
‫ראה אלוקים והסתכל על פני דוד‬ ‫אלסים‪ .‬ו‪ 53‬ט ?גי ?י^ןזיסף‪ :‬י« ‪ 5‬י‬
‫משיחר כמה יגע על בנינו•(‪.‬‬
‫)יא( כי טוב יום אחד בחצר מקדשך‬ ‫סוב־יום נס?ךיף מאלף‪? ,‬סריגי‬
‫מאשר להיות אלף שנים במקום‬
‫אחר; בחרתי להיות על הסף של‬ ‫סקת‪91‬ף ?גית אלהי מדור ?אןזלי־‬
‫בית אלוקי מאשר לגור בשלוה‬
‫באהלי רשע‪.‬‬ ‫ומגן ?הלה‬ ‫ך^ןע‪ :‬יב ?י‬
‫)יב( כי כמו שמש המאיר ומגין —‬
‫כד ה׳ אלוקים; חן וכבוד נותן ה׳‬
‫להולכים בדרבו בתמימות ואינו‬
‫אלסים‪ ,‬חן ן?ב‪ 1‬ד ?סן ?הוה‪ .‬לא‬
‫מונע מהם כל סוב‪.‬‬ ‫?קינע־טוב לה??ים ?תמים;יג?הוה‬
‫)יג( ה׳ צ־באות! — אשרי אדם‬
‫הבוטח בדי‬ ‫ז?א‪1‬ו^ א^ןורי אךם ?סס בןר‪:‬‬

‫פה‪.‬‬
‫בקשה לשלום‪ ,‬חסד וצדק‬
‫)א( המזמור שחברו בני קרח בשבי־‬
‫המנצח במקדש‪.‬‬
‫י ל?ןג?ס ??גי־?ןרח מזמ‪ 1‬ר‪:‬בך?יס‬
‫)ב( בזאת נדע שרצית ה׳ את ארצך‬ ‫י ע ? } ב;‬ ‫‪ #‬בי ת‬ ‫^‪ ? 8‬ת‬ ‫‪ 8‬ר צן ד‪,‬‬ ‫י הו ד‪,‬‬
‫— בהחזידך את שבויי ‪ r‬קב‬ ‫'‬ ‫‪•t‬‬ ‫‪tt-‬‬ ‫‪ 1‬דו‬ ‫‪, :‬‬
‫'ות‪,‬‬
‫מד‪,‬גלות‪.‬‬ ‫??ית כל־‬ ‫|‪1‬ן‬ ‫‪ 1‬ן&את‬
‫)ג( בסלחזת עוון עמד ובסוי על‬

‫עסק הבנא — עומק הניהנם‪ .‬יעסה — יעסיף מ ג נ ו■ בית המקדש‪ .‬הסהופף — להימצא על ד‪.‬םף‬
‫סדור — טלדור‪.‬‬
‫•( היינו תפירת היסודות והכנת התקניות שעשה דוד לננין נית המקדש שהוקם ע״י שלחה נ‪.‬ו‬
‫ליום רביעי‬ ‫תהלים פה פו‬
‫סטאוןם ?להג י‬
‫עוגנו‬ ‫ה‬ ‫מ ^ רון‬
‫‪ 8‬להי לעזנו‪ .‬ןה‪5‬ר גז ? ף ז מנו‪:‬‬
‫י פ?ע‪1‬לם ^^ןגף־בנו‪.‬‬
‫לדר ןדר‪ :‬י פלא־‪8‬תד‪^ .‬עוב‬
‫ייסדנו‪ .‬וז מ ף ?קזמחו־גו‪ :‬״ סך»נו‬
‫לפןה ס?וף‪ .‬ולעעף ף‪? 1‬ן־ לנו‪:‬‬
‫ס אעמעה מ ה‪-‬י דגי פאל ץו?ןה‪.‬‬
‫גי יד־גר ^ל‪1‬ם אל־זמו ואל־‬
‫חסידיו‪ ,‬ואל־לעובו ?כמלה‪ :‬י אף‬
‫קרוב לייאיי ל^!יעי־׳ ל?זפ!ן כבוד‬
‫כאךןינו‪ :‬י« ס?ד־נא?ת נסגעו‪ ,‬זל ק‬
‫פ אוז‬ ‫ועלום ןע קו‪ :‬י־‬
‫רגכמח‪ .‬ואדק מעמזם נעקף‪:‬י» ‪ 2‬ם־‬
‫להןה לפן פט‪1‬ב• ואראנו י^פן ןבולה‪:‬‬
‫ייאדק ??ןיי לןזלף‪ .‬ולעם לדוד‬
‫?עמיו‪:‬‬
‫פו‪.‬‬
‫תפילת דח■ לישועיז‪ ,‬שפחה‪ ,‬א נ « אלוקית ופחילת ‪tn m s n‬‬
‫י פסלה ?ךןד‪ .‬הקה־להןה אמר‬
‫?מי‪ .‬כי־עני ואכיון אני; נ עפךה‬
‫נפעי כי‪-‬חסיד אני‪ .‬הועע זכךף‬
‫אפה אלמי סבוסס אלין‪ > ::‬חנני‬
‫עברתד — נעסך‪ .‬לנסלח — ולשסות ולחטא‪ .‬נשקו — נתחברו‪.‬‬
‫קי‬
‫כל חסאתם שלא תתכר עד עולם‪,‬‬
‫)ד( בהםסקת כל כעסך ושובד‬
‫ס ע י ב ‪ 1‬רן‬ ‫מחרון אפך‪.‬‬
‫)ה( אנא שוב אלינו והשב אותנו‬
‫אליך אלוקי ישענו והפר את כעסד‬
‫שאתה כועס עלינו‪.‬‬
‫)ו( האם לעולם תקצוף בנו ז האם‬
‫תמשיך בכעסו עלינו לדור־דורז‬
‫)ז( הלא סוף־סוף תשוב תחיינו‬
‫ועמר ישמח בך כמו שהבטחתנו‪,‬‬
‫)ח( לכן נבקשך כבר עתה; הראנו‬
‫ה׳ את חסדך‪ ,‬וישעו תתן לנו‪.‬‬
‫)ס( מי יתן ואזכה לשמוע מה ידבר‬
‫הא־ל ה׳ כאשר ‪T‬בר דברי שלום‬
‫אל עמו ואל חס ‪T‬יו‪ ,‬ואז לא ישובו‬
‫עוד להבל וחסא‪.‬‬
‫)י( אך קרובה ישועתו לידאי ה׳‬
‫להשכין כבודו בארצנו‪.‬‬
‫)יא( חסד יופיע משמים ואמת תבוא‬
‫מישדאל — ושניהם יהיו נפגשים;‬
‫הצדק שיעשו ישראל והשלום‬
‫שיבוא משמים — יהיו מחוברים‪.‬‬
‫)יב( כאשר תצמח אמת מד‪,‬ארץ‬
‫מצד ישראל — תד‪,‬א צדקתם‬
‫נשקפת לעומתם משמים‪.‬‬
‫)יג( נם ה׳ יתן למסה את הסוב‪,‬‬
‫את נשמי־הברכד‪ ,,‬כדי שארצנו תתן‬
‫יבולה בשפע‪.‬‬
‫) ‪ (v‬הצדק שעושים ישראל מתהלך‬
‫לפני ה׳ וד‪,‬וא שם את הצדק בדרכי‬
‫צעדיו להנהינ על פיו את בניו‪.‬‬
‫)א( תפילה לדוד‪ :‬הסד‪ ,‬ה׳ אזנו‬
‫וענני‪ ,‬כי עני ואבית אני‪.‬‬
‫)ב( שמור את נפשי כי מתנהג‬
‫בחסידות אני בשמעי חרפתי ושותק‪,‬‬
‫הושע אתה אלוקי את עבדך הבוטח‬
‫בר­‬
‫______________________ קלא‬ ‫תהלים פו‬ ‫ליום רביעי‬

‫)ג( רנני ה׳ ני אל ‪ T‬אני קורא כל‬ ‫ן»מי‪? .‬י־»ליף א?ןרא ‪9‬ל־כ‪.‬י‪ 1‬ם‪:‬‬
‫ימי הנלווה‬
‫)ד( שמה נפש עבדך כי אליך ה­‬ ‫י קי ‪9‬ס ??ע ע?וף‪? ,‬י־אליף אדיני‬
‫פונה לבי‪.‬‬

‫)ה( כי אתה ה׳ טוב וסלר‪ ,‬ורב‬

‫גן>זי א^א‪ :‬יי הי־אתה אלןי ט‪1‬ב‬
‫הסד לכל הקוראים אל ‪.T‬‬ ‫ןסלח‪ ,‬ןרב־ח^ד לכל־קראיףג‬
‫)ו( האזן ה׳ לתפילתי והקשב לקול‬ ‫י ס ‪ 8‬זיןה ןו?ןה ה‪9‬למי‪ ,‬ן‪3‬ק^זיבה‬
‫תחנונותי שאני מתחנן אליך‪.‬‬
‫)ז( ביום צרתי אני קורא לד‪,‬‬ ‫?קול )‪ :»ni1wq1‬ז ?יום צךוזי‬
‫ב ‪ T‬עי שתענני‪.‬‬
‫)ח( אין כמיר ה׳ בין המלאכים‬
‫^קךאןז ‪ 9‬י ם?‪53‬י‪ :‬״ »יך?מוך‬
‫יאק מי שיעשה כמעשיו‬ ‫?‪ 8‬להים ז‪ 1‬דני‪ .‬ו»ין ‪ 5‬פ‪^ 5‬י ף‪:‬‬
‫)ט( כל הגוים אשר בראת יבואו‬
‫לעת ‪ T‬וישתהוו לפניד ה' ויכבדו‬
‫ס ?ל־גולם אלזר עקוית יבואו‬
‫לשמו‪.‬‬ ‫ול^ןתחוו לפניך אדןי‪ ,‬ויכ?דו‬
‫)י( כי גדול אתה ועושה נפלאות‬ ‫ללי^ף; י ?י־גדול א^ה ו>^ה‬
‫אתה אלוקים לבדד‪ ,‬לכן יכבדור‪.‬‬
‫נקלאוו; אתה ןןלהים לבדף‪:‬‬
‫)יא( למדני ה׳ דרכד שאדע להתהלו‬
‫באמיתד‪ ,‬עשה שלבבי יהא מיוחד‬ ‫י* ה‪ 1‬ר‪ 3‬י לי<ןה דךסך אסלך באהיסף‪.‬‬
‫רק לירא את שמד‪,‬‬
‫)יב( ואז כאשר לבי יהא מיוחד‬ ‫!סד ל??י ל?ךאה לז ‪ 5‬ף; י־ אוךף‬
‫אליד‪ ,‬אח־ד ה׳ בכל לבי ואכבד‬
‫אח שמר לעולם‪.‬‬ ‫אל}י ןןלהי ?כל־לבכי‪ ,‬וא‪? 3‬ךה‬
‫)יג( כי חסד גדול עשית אתי‬
‫שהצלת נפשי מרדת שאול־תחתית‬
‫לעולם‪ :‬יג בי־ס?ךף גדול‬
‫בסלחד לעווני‪.‬‬
‫?לי• ול׳ילס נקקזי ם^אול תחס!ה;‬
‫) ‪ (T‬אלוקים! זדים קמו עלי•(‬ ‫יי ‪ 8‬להים‪! .‬דים קמו־עלי‪ ,‬ועדת‬
‫ועדת עריצים בקשו לאבד את נפשי‪,‬‬
‫ולא חשבו כלל כי על פ ‪ T‬נמשחתי‬ ‫עריצים ??ן^יי ‪?^?3‬י‪ ,‬ןלא &מוף‬
‫למלד‪.‬‬
‫)טו( ואתה ה׳ א־ ל רחום וחנון‬
‫המאריד אפו ומרבה לעשות חסד‬
‫ל‪?3‬ךם‪ « :‬ןאתה אלני אל־רחום‬
‫ואמת‪.‬‬ ‫וסנין‪ .‬א‪.‬ךף א‪?8‬ם ורב־ססד וויסת‪:‬‬
‫)טז( פנה אלי ה׳ וחנני‪ ,‬תן עחד‬
‫לבן־אמתד‬ ‫והושיעה‬ ‫לעבדד‬ ‫״ ?נה אלי ןח«י׳ י^נד־?זןז ל??וף‪.‬‬
‫המשפיל את עצמו לפני אדונו‪.‬‬
‫)יז( עשה עמי אות לטובה ש ‪ T‬עו‬ ‫ןהו^זיעה ל?ן־אמסף‪ :‬יז עקזה־עםי‬
‫הותי — לפדני‪.‬‬
‫•( היינו דואג ואתיתומל שהתקוממו על דוד — רש״י‬
‫ליום רביעי‬ ‫תהלים פו פז פח‬ ‫קיב‬
‫א‪ 1‬ת יןט‪91‬ה‪ .‬ןלךאו ‪ *ujttr‬ו!ב‪ 1‬עו‪,‬‬ ‫כולם שמחלת לי‪ ,‬ויראו שונאי את‬
‫האות ויתביישו בראותם כי אתה‬
‫ו‪5‬ס ‪ 9‬ףןד‪:‬‬ ‫הי־אתה ?ו?וה‬ ‫ה׳ עזרתני ונחמתני•(‪.‬‬

‫פז‪.‬‬
‫מזסור שיר לביוו ולירושלים וליושכיהו‬

‫א לסגי־?ןרח היזמ‪1‬ר ^זיר‪ ,‬ץםוךת‪1‬‬ ‫)א( מומור שיר שחברו בני קרח‬
‫ואשר יסדוהו אודות הררי הקודש‪.‬‬
‫?הךךי־?ןךעו‪ :‬ב אהב לו^ןה ^ן‪ 5‬רי‬ ‫)ב( אוהב ה׳ שערי ציון מכל‬
‫משכנות בני יעקב במקומות אחרים‪.‬‬
‫?י‪1‬ן‪ ,‬לללל^ןז‪ 5‬נ‪ 1‬ת!ןגיןב;ג‪ 5‬ל‪ 5‬ד‪ 1‬ת‬ ‫)ג( את ירושלים‪ ,‬דברי כבוד‬
‫ותהילה משמיע עליד ה׳‪ ,‬שאת עיר‬
‫?!דבר בך‪? .‬יר האללזים ‪ 9‬לה‪:‬‬ ‫האלוקים לעולם•‬
‫)ד( אזכיר ליודעי מגדולת מצרים‬
‫ובבל‪ .‬אפילו ילידי ארצות שכנותיהן‬
‫י אזביר רהב וב^ל ליךעי‪ ,‬ס‪3‬ה‬ ‫כגון פלשת צור וכוש נשתבחו ע״י‬
‫??^ות וצור ?ם־כו>«‪! ,‬ה ילד־^ןןם‪:‬‬ ‫העמים אלה יולדו במצרים ובבל !‬
‫)ד‪ (.‬השבח הזה יסוב לציון‪ ,‬שיהיו‬
‫י■ ולצ״ון ו‪.‬אפר איש ןאי^« ?לד־^ה‪.‬‬ ‫משבחים ואומרים הנה זה וזה נולד‬
‫בה‪ ,‬וה׳ יכוננה עלתן על כל הערים‪.‬‬
‫)ו( ולעתיד לבוא כאשר ה' יכתוב‬
‫והוא לכ‪ 1‬ן‪ 3‬ה ןליון‪ :‬י לר‪,‬וה לקזפר‬ ‫כל העמים לדראון עולם‪ ,‬יספור נם‬
‫את היהודים הנשמעים ביניהם‬
‫?כתוב ע?ןים‪ ,‬זה ללד־^ם ‪ 5‬לה‪:‬‬ ‫ויוציאם משם באמרו עליהם• זה‬
‫מגזע הנולדים בציון!‬
‫ז ושרים כו^ללים‪ ,‬כל־מ?‪:‬ני בך‪:‬‬ ‫)ז( וד‪,‬משוררים כרוקדים יאמרו‪:‬‬
‫כל פנימיותי ומחשבתי אך בד ה׳ !‬

‫פח‪.‬‬ ‫יום יח‬

‫זעקת כנבת‪-‬ישראל מתור מצוקת חנלווז‬

‫א שיר ?לזמור ל?גי ?ןרחי ל?יב?ס‬ ‫)א( שיר מזמור שחברו בני קרח‬
‫על ‪ T‬י מתורגמן בשביל המנצח‬
‫על־מסלת לעגות‪ .‬מקו?יל לסימן‬ ‫במקדש שישיר אותו הימן האורחי‬
‫בדוכנו לעורר על כנסת־ישראל‬
‫האזרחי‪ :‬ב ?הוה ‪ 8‬לסי ?שועחי‪,‬‬ ‫חולת־האהבה לה׳ והמעונד‪ .‬בגלות‪.‬‬
‫)ב( ה׳ אלוקי ישועתי‪ ,‬ביום אני‬
‫יום־צע?ןחי כלזלה ‪? 3‬ךך‪ :‬ג תבוא‬ ‫צועק אליד וגם בלילה עומד אני‬
‫נגדר בתפילד‪-‬‬

‫יס ‪T‬ר‪.‬ו — יסוד המזמור‪ .‬ננ ב ת ת — דברי כבוד‪ .‬רהב — מצרים‪ .‬כחוללימ — כמרקדים‪ .‬פ ע מי —‬
‫’‬ ‫מזזשבותי‪.‬‬
‫•( דוד נקש אות שידעו כולס שתתלו לו על אותו עוון‪ ,‬ולא סמעו לו ליתן אח האות ניוזיו‪ ,‬אלא‬
‫ני תי שלתה ננו כשדנקו השערים זה נזה‪ ,‬ולא יכלו להכניס את הארון לני ת קדשי‪-‬הקדשיס‪ ,‬ולא‬
‫נענה עד שאוור ״אל תשנ פני תשיתך‪ ,‬זכרה להסדי דוד ענדך״‪ ,‬אז ידעו כולם שתחלו לו —‬
‫הז״ל ורש״י תזתור כ״ד ופ״ו‪.‬‬
‫קיג‬ ‫תהלים פח‬ ‫ליו= ריי עי‬

‫)ג( תבוא לפניך תפילתי‪ ,‬הסה‬

‫אזנד לרינתי‪.‬‬
‫?פגיף ההלהי‪ ,‬הטה אז‪5‬ןז ?רבהי‪:‬‬
‫)ד( כי שבעה נפשי מרוב רעות‬
‫והיי הגיעו לשאול‪.‬‬
‫ל ?י־^נעה ?ךעות נ‪!^5‬זיי וסד‬
‫וה( נחשבתי כבר עם יורדי קבר‪,‬‬ ‫?^ןיא‪1‬ל ל׳?יעו‪ :‬י■ ?ח^גתי ?ם־‬
‫הייתי כאיש ללא כח‪,‬‬
‫)ו( הנני נחשב כבר בין המתים‬ ‫י‪ 1‬ךדי ב‪1‬ר‪ .‬הליוזי ‪ 9‬ג‪ 3‬ר אין־אול‪:‬‬
‫שיהם חפשים מהעולם‪ ,‬הייתי‬
‫כחללים שנכרתו ממכת שד ושטרם‬ ‫י במיזים חלעי‪ .‬למ‪ 1‬סל?ים שלבי‬
‫ו‪.‬גיע זמן זכירתם להיפקד לתהיר‪.‬‬
‫)ז( שמת אותי בגלות הדוסה לבור־‬ ‫^לר אשר לא זכךתם ע‪1‬ד‪ .‬ןהמה‬
‫תחתיות‪ ,‬במחשבים במעולות הים‪.‬‬
‫)ח( עלי נשענה ונתלית חמתר‪,‬‬ ‫ה!;ךף}?זרו‪ :‬ז שת?י לב‪1‬ר תחר‪1‬י‪1‬ת‪,‬‬
‫בכל גלי סערות ועמר ענית אותי‬
‫תמש‪.‬‬ ‫לססש?ים לל^ל‪ 1‬ת‪ n :‬עלי סללה‬
‫)ט( הרתקת את מכרי ומיודעי ממני‪,‬‬
‫עשית אותי לתועבה בעיניהם‪,‬‬ ‫![מהןז‪ .‬וכל־מ שבדף ??יון ללה‪:‬‬
‫נחבשתי בכלא ללא יכולת לצאת‬
‫‪,■:‬שם‪.‬‬ ‫״ הךחקח ללך‪ 8‬י‪5‬למ?י‪ .‬שתלי ת‪ 1‬עב‪ 1‬ת‬
‫)י( עיני כואבת מעוני‪ ,‬אני קורא‬
‫אליד הי בכל יום‪ ,‬אני פורש אליר‬ ‫למ‪ ,1‬ללא ןלא אןא‪ :‬י עילי דאבה‬
‫את כפי בתפילה‪.‬‬
‫)יא( ואני שואל אותר• האם‬ ‫ללי ן‪5‬לי'‪ ,‬קךאוניף לל‪,‬ןה לכל־יום‪.‬‬
‫לרשעים הקרואים מתים תעשה‬
‫נסים ונפלאות ? האם העמים‬ ‫שטסתי א?יןז כפי‪ :‬יא הלמהים‬
‫שנתרחקו מתורתד ועכשתר יקומו‬
‫ויודו לד י‬ ‫תן‪ 5‬שה־‪? 9‬א‪ .‬אם־ךפאים לקומו‬
‫)יב( אם נמות ביד אויבינו — האם‬
‫נוכל לספר בקבר על חסדש ? האם‬ ‫י‪1‬דוןז ללה ‪ :‬יב הללפר נקלר וזלדןד‪,‬‬
‫נוכל לדבר מאמונחד באבדננוז‬
‫)יג( היוודע בהשבת הקבר פלאר ז‬ ‫אמונתןז לאבדון‪ :‬ינסלןךע בסשך‬
‫האם תיוודע צדקתד במקום נשבח‬
‫באדמה ן‬
‫)ש( והן אני בעודני הי אליר ד‪',‬‬
‫??אר׳ ו?ד?!ר‪ 1‬ל לאךץ לשלה‪:‬‬
‫אני משוע‪ ,‬ובכל בוקר מקדמת‬ ‫יי ואלי אליף להרה שיעהי‪ .‬ובלקןר‬
‫תפילתי את פניד‪.‬‬
‫)טו( אם כן למה ה׳ תעזוב נפשיל‬ ‫ה‪?9‬יזי ס?ןךמןז ‪ :‬טי למה להרה סזלח‬
‫למה תסתיר את פניך ממני י‬
‫)טו( עני אני וגווע בסכנת מיתה‪,‬‬ ‫נלשי‪ ,‬תלסיר פליף ממלי‪ :‬טז עלי‬
‫חטופה‪ ,‬ובכל־זאת נושא אני יראתד‬
‫המבוססת בלבי‪.‬‬ ‫‪ m‬מל?ר‪ .‬נשאוני א ‪5‬יןז‬ ‫א?י‬
‫)יז( עלי עברו חרוני אפר‪ ,‬בלהותיד‬
‫כרתו אותי‪.‬‬ ‫אפולה‪ :‬יי ללי עלרו חרוליף‪ ,‬בעוסיף‬
‫)יח( וצרות אלה סבבוני כל היום‬
‫כמים הסובבים את האדם אשר‬ ‫למתתולי‪ :‬יח סברלי כמלם לל־היום‪,‬‬
‫איו‪-‬איל — ללא כח ננזרו — נכרתו בבלה — נשענה בשגריר — גליד‪ .‬שתני — שמת אותי‪.‬‬
‫סנוער — סכנת מיתה תסוסה איפר — א־מחד אסינה — המיישנת‪ ,‬המבוססת‪ .‬געותיר — בלד‪.‬ותיד‬
‫גפתתוני — כרתוני גבוני — סבבוני‬
‫ליום רביעי‬ ‫תהלים פח פט‬ ‫קיד‬

‫סקןיפו ע לי‪ :‬סד‪ :‬ים סוסקת ?׳®}י‬ ‫בהם‪ ,‬כל הצרות הקיפוני יחדו‪.‬‬
‫)יס( הרחקת ממני אוהב ורע‪,‬‬
‫‪ nnk‬ורעי ק)‪:‬ךעי הדו?;זך‪:‬‬ ‫נעזבתי ממיודעי כאילו חשוד אני‬
‫ואינני קיים‪.‬‬

‫פט‪.‬‬
‫שיר למלכות כית מד הנצחית וכקשה לישועה ל»הו‬
‫« ‪8‬קן?יל ?איתן ה^זרסי‪ :‬ב סקדי‬ ‫)א( אשר חבר איתן האורח•‬
‫המשורר על ידי מתורגמן‪.‬‬
‫‪:‬סוה ע‪1‬לם א^ןזיךה‪ .‬לדר ןלר‬ ‫)ב( את חסדי ה׳ אשיר לעולם‪,‬‬
‫אודה בפי לדורי־דורות על נאמנותו‬
‫א‪ 1‬די‪ 8‬אמו?וזף ב‪9‬י‪ :‬ג ?י־אמךסי‬ ‫שאתה שומר הבסחותיך‪.‬‬
‫)ג( כי אמרתי בלבי שבסוחני‬
‫ע‪1‬לם ססד לבגה‪^ ,‬ן;מ?ם תהן אמונוןנף‬ ‫שיהא העולם בנוי על חסדך‪,‬‬
‫ובשמים תקיים אמונתו שהבטחת‬
‫לנביא לאמר ‪:‬‬
‫בהם‪ :‬ד )יריני גרית לגסירי‪,‬‬ ‫)ו( כרתי ברית לבחירי‪ ,‬נשבעתי‬
‫לדוו עבוי‪,‬‬
‫}?ז‪ 3‬ץסי לךןד ‪ 8‬ג די‪ :‬ה עד־ע‪1‬לם‬ ‫)ה( עד עולם אכין ורעו למלכות‬
‫בית דוד‪ ,‬ואבנה את כסאו ל חד•‬
‫אליו זר?ך‪}?! .‬ימי לז*ר־ןד‪ 1‬ר‬ ‫ודור לעולם‪.‬‬
‫??אן‪ :‬הלה‪ :‬י ף‪ 1‬דו ^פלם פלאף‬ ‫)ו( השמים יודו וישבחו על‬
‫נפלאותיו ד‪,‬׳‪ ,‬שאתה שומר‬
‫לל׳וה׳ אף־»מי?רנף ?קמל קד^זים‪:‬‬ ‫הבטחותיו‪ :‬גם על אמונת ו ב ריו‬
‫וקיומם יודוו בקהל קדושים‪.‬‬
‫י הי סי ‪^ 3‬סק !עיך ליליןה•‪:‬ד^ה‬ ‫)ז( כי מי בשמים יכול להעריך‬
‫את עצמו שהוא דומה לה׳ ז מי‬
‫לילןה ההגי אלים‪ :‬י׳ אל נ!‪5‬ךץ‬ ‫‪ T‬מה לה׳ בין עדת המלאכים ! ז‬
‫)ח( כי הא־ל גערץ וחזק במקהלה‬
‫בם‪ 1‬ד־קדעים ר^ה‪ ,‬ונ‪ 1‬ךא על־הל־‬ ‫רבה של מלאכים קדושים‪ ,‬ונורא‬
‫הוא על כל אלה העומדים מסביב‬
‫סהיביו‪ 0 :‬לסןה אלקי ץ?אות ?לי־‬ ‫לכסא כבודו‪.‬‬
‫)ט( ה׳ אלוקי צ־באות‪ ,‬מי כמוך ה׳‬
‫כמ‪1‬ןז חסין‪: ,‬ה‪ ,‬ואמונה!‪? 9 :‬יבוסיף‪:‬‬ ‫החזק! והכל אשר סביבות כבודך‬
‫מע ‪ r‬על האמונה בו‪.‬‬
‫י אתה מ‪^1‬ןל ?גאות ס‪:‬ם‪? ,‬ע!‪ 1‬א‬ ‫)י( אתה מושל בחוזק הים אשר‬
‫בהתנשא גליו אתה משפילם‬
‫גליו אתה הע?חם‪ :‬יא אתה דהאה‬ ‫ומשקיטם‪.‬‬
‫)יא( אתה וכאת את אנשי רהב הם‬
‫כחלל רסב‪? .‬זיועןוז‪ :1‬פ!רה‬ ‫המצרים שהיו כחללים‪ ,‬בזרוע עוזך‬
‫פזרת את אויביך‪.‬‬
‫אוי?יף‪ :‬יב לף קזמלם אף־לף אדץ‪.‬‬ ‫)יב( לו שמים אף לך ארץ‪ ,‬אתה‬

‫םחשף — חושך‪.‬‬
‫אלים — סלאכים‪ .‬כסוד‪-‬קדוארס רסה — בסקהלת‪-‬מלאכים גדולה‪ .‬חסין — חזק‪ .‬כ»ו« — בהינשא‪.‬‬
‫דה‪ —8‬מרים‪.‬‬
‫קטו‬ ‫תהלים פט‬ ‫ליוש רביעי‬

‫יסדת אח העולם וכל מלואד‪.‬‬ ‫ון‪3‬ל ו?!לאה ‪ 8‬תה ץסךףנם‪ :‬ע צפון‬
‫)יג( צפון ודרום אתה בראת‪ ,‬הררי‬
‫תבור והרמון מרננים בשמך‪.‬‬ ‫ןן?יין אתה גךאתם‪ .‬ף‪ 1‬בור וסרמון‬
‫) ‪ (t‬לו זרוע־עח עם גבורה‪ ,‬אתה‬ ‫זר‪ 3‬נו‪ :‬יי ? ף זרוע ז ם־‪1‬ןברךה‪.‬‬
‫מגביר את ‪ T‬ו ומרומם את ימ‪-‬נר‬
‫על אויביך‪.‬‬ ‫עדק‬ ‫״‬ ‫ת ר ו ם ??!יגך‪:‬‬ ‫;דף‬ ‫ת עז‬
‫)סו( ‪1‬דק ומשפט הם המכון שעליו‬
‫עומד כסא כבודך‪ .‬הסד ואמת‬ ‫ן‪ ^ 8‬ת‬ ‫ס^ד‬ ‫? ל א ר׳‬ ‫ו??זף ‪ 8‬ט ?לכי!‬
‫הולכים לפניו בכל פעולותיך‪.‬‬
‫)סז( אשרי העם היודעים לרצות‬ ‫״ א ^ירי רןעם יו ך ע י‬ ‫; ק ך מ ו פגי ף;‬
‫את בוראם בתרועה)בראש השנה(‪,‬‬
‫הללו ילכו באור פניך‪.‬‬ ‫ל הו ה ? או ר ־ פ ג י ף ; ס ל כ ו ן ‪:‬‬ ‫ת רו ע ה‪,‬‬
‫)יז( בשמך יגילו בל היום‪ ,‬ובצדק‬
‫שאתה מתרצה להם הם מתרוממים‪.‬‬ ‫’י ?^זי?יף;?ילון ?ל־כ׳״ו ם׳ י ?ז ד ?ו ת ף‬
‫)יה( כי אתה תפארת עוזם של‬ ‫; רו מ ו ‪ :‬יי ע י ־ ת ה א ך ת ןןז מו א ת ה‪,‬‬
‫ישראל‪ ,‬ובזה שאתה מתרצה לעם‬
‫אתה מרומם את קרננו •(‪.‬‬ ‫ו ג ך צ ו ג ף ת ר ו ם ק ך נ נ ו ‪ :‬יס ‪ 9‬י ל י ה ן ה‬
‫)יט( כי לה׳ נשואות עיני מנהיגינו־‬
‫מגנינו ולקדוש ישראל שבשמים‬ ‫מ?‪ 3‬נו ‪:‬‬ ‫! ק| ך א ל‬ ‫ול?ןדו>«‬ ‫מ?‪ 3‬נ ו‪,‬‬
‫פונה מלכנו‪.‬‬
‫)כ( אז דברת בנבואה להס‪T‬יד ••(‬ ‫־ אז ד ‪ 3‬ך ת ל ח ז‪ 1‬ן ל ח םי די ף‪ ,‬ו ת א ^ ר‬
‫ואמרת‪ :‬שמתי עזרתי על דוד‬
‫הנבור‪ ,‬הרימותי את בהירי מתוך‬ ‫ח רי מו הי‬ ‫ע ל ־‪ 3‬ב ו ר‪.‬‬ ‫עך‬ ‫^ןיויסי‬
‫העם‪.‬‬
‫)כא( מצאתי את דוד עבדי‪ ,‬בשמן‬ ‫דו ד ע ג די‪,‬‬ ‫‪ 3‬ח ו ר מ ע ם; כי מ צ א ת י‬
‫קדשי משהתיו למלך‪.‬‬
‫)כב( ד‪,‬וא אשר ‪T‬י נכונה עמו‬ ‫??ו מן ?ןד?!זי הי ע ה תיו‪ :‬־בא^ןור ‪ :‬די‬
‫לבוא לעזרתו‪ ,‬אף זרוע־עוזי תאמז‬
‫אותו‪.‬‬ ‫ה א מ צנו;‬ ‫א ף ־ ז ר‪ 1‬עי‬ ‫ע מו‪,‬‬ ‫ת כו ן‬
‫)כג( לא יהיה האויב כמו נושה‬ ‫ו ?ן־ עו ל ה‬ ‫בו‪,‬‬ ‫או ; ב‬ ‫» ל א ־! ^זי א‬
‫)מלוד‪ (.‬המציק ללווה‪ ,‬ורשע נן־‬
‫עולה לא יענה אותו‪.‬‬ ‫נ י ו כ ת ו ת י מ פ נ י ו ע ריו‪,‬‬ ‫ל א ; עןנו‪:‬‬
‫)כד( ואשבר מפניו את צורריו‬
‫זאנגוף את משנאת‪.‬‬
‫)כה( ונאמנותי וחסדי יהיו אתו‪,‬‬ ‫ו מ ע ן א י ו א גו ף ‪ :‬״ ו א מ ו נ ת י ו ס ס ד י‬
‫ובשמי תתרומם קרנו‪.‬‬
‫)כו( ואשים את ת־שלטונו במתוזות‬ ‫ע מ‪ ,1‬ו ג ?ז מי ת ר ו ם רןךנ‪ « : 1‬ו & מ תי‬
‫הים‪ ,‬ואת גבורת ימינו בין יושבי‬
‫נ ; ם ; דו‪ ,‬ו נ ו ת ר ו ת ; מי נ ו ‪ :‬כז הו א הנהרוו ‪J‬‬
‫)כז( הוא יקרא לי; אבי אתה‪ ,‬א־לי‬
‫א ל י ן צו ר וצור ישועתי!‬ ‫? ק ר אגי א כ י א ת ה‪,‬‬

‫עחפו — העוז שלהם‪ .‬תגוז — וזהא נכונה לצדו ישיא — יהא כגישד‪) ,‬תובע סהיוד‪ .(,‬ונ תו תי —‬
‫אשבור‬
‫•( לא יתפארו נעוזס כי אס נעו‪ 1‬ך — אנן עזרא‬
‫*•( נתן הנני א וגז החוזה — רש״ י‬
‫ליום רביעי‬ ‫תהלים פט‬ ‫קטז‬

‫יעועןני‪ :‬נחאף־אד ‪3‬כ‪1‬ר אהגהו‪,‬‬ ‫)נח( אף אני אתן לו גדולה להיות‬

‫עליון על כל מלכי הארץ‪.‬‬
‫?מ?הי־אךץ‪ :‬כט ?ע‪? 1‬ם‬ ‫)נט( לעולם אשמר לו הסדי‪,‬‬
‫ונריתי תהא נאמנת לו‪.‬‬
‫א^זמר־מ ס?די‪ .‬וגריסי‬
‫לו‪ :‬ל ו&מהי לעד זךע‪ ,1‬ןסןוא‪1‬‬ ‫)ל( ואשים לעד את ורעו וכסאו‬
‫יהא נכון לעולם נימי השמים‪.‬‬
‫?ימי ^ןמ?ם‪ :‬לא אם־?עזבו ‪ 9‬ןיו‬ ‫)לא( וה ‪ ,T‬כאשר יעזבו בניו תורתי‬
‫ובמשםסי לא ילכו‪,‬‬
‫תוךוזי‪ .‬ולמ^פטי לא ‪:‬י‪.‬לכין‪:‬‬
‫)לב( אם חוקותי יחללו ואת מעוותי‬
‫לב אם־^וי־‪ 1‬סי ?סללו‪ ,‬ומ?‪ 1‬תי לא‬ ‫לא ישמרו‪,‬‬
‫י^מרו‪ :‬לג ופקדיגי ל?ז‪ 3‬ט פ^ןועם‪,‬‬ ‫)לנ( אזי אפקוד בשבט היסורים‬
‫על פשעם‪ ,‬ואביא עליהם נגעים‬
‫עבור עוונם‪.‬‬
‫ולנלעים ע‪}1‬ם‪:‬ליוסקזדי לא־אהיר‬ ‫)לד( אד חסדי לא אפיר ממנו ולא‬
‫מעמו‪ ,‬ולא אע^ר ‪ 3‬אמו?וזי‪:‬‬ ‫אשקר באמונתי שהבטחתי למלכות‬
‫בית דוד‪.‬‬
‫לה לא־אחלל לרייזי‪ .‬ומולא ק‪1‬פו‪ 1‬י‬ ‫)לה( לא אחלל בריתי זאת‪ ,‬ומוצא‬
‫שפתי לא אשנה‪.‬‬
‫לא א^גה‪ :‬לי אסת}>{זבעוני ל^ך>ןזי‪,‬‬ ‫)לי( פעם אחת נשבעתי בשם קדשי‬
‫שלא אפסיק לדוד את מלכותו‪.‬‬
‫אם־לדוד אכןב‪ :‬לי זךעו לעו?ם‬ ‫)לז( זרעו לעולם יהיה במלוכה‪,‬‬
‫וכסאו יאיר נגדי כשמש בצהרים‪.‬‬
‫?ל?ה‪ .‬ן?לא‪ 1‬כ?‪ 1‬מ ע גלדי‪ :‬לח ??‪.‬רס‬ ‫)לח( כירח שהוא נכון להאיר לעולם‬
‫— כד הוא עד נאמן בשמים על‬
‫לפון עולם‪ ,‬ועד ב^סק גאמן מלה‪:‬‬ ‫מלכות בית דוד המתקיימת לנצח‪.‬‬
‫לס ןאתה זנחת ווזמאם‪ ,‬חסעפךת‬ ‫)לט( וממשיך המשורר ‪ :‬ובכל זאת‬
‫זנחת את בניו ומאסו! בו‪ ,‬התקצפת‬
‫עם־מ^זי‪ 5‬ף‪:‬מ גאך^ה ברית עלדף‪,‬‬ ‫על משיחך‪.‬‬
‫)מ( בטיית הברית שעשית עם דוד‬
‫חלץת לארץ ?זרו‪:‬םאפרלףג לל־‬ ‫עבדך‪ ,‬חללת לארץ והשפלת את‬
‫נזר מלכותו‪.‬‬
‫לדלתיו׳ ^?יונ מלצךיי מרווחה‪:‬‬ ‫)מא( פרצת כל גדרותיו בירושלים‪,‬‬
‫שמת את מבצריו הר־הבית ומצודת־‬
‫סב ^?הו ?ל־עלרי דרף‪ ,‬הלה סךפה‬ ‫ציון להרס וחורבן‪.‬‬
‫)מב( רמסוהו כל עוברי דרך‪ ,‬היה‬
‫??זלניו‪ « :‬סרימות למין צךין‪,‬‬ ‫'‘חרפה בפני שכניו‪.‬‬
‫)מג( הרימות את ימין צורריו‪,‬‬
‫ל׳קימסת כל־אולליר‪ :‬פי אף־רנ^זיב‬ ‫השמחת כל אויביו לא ‪T‬ו‪.‬‬
‫)מד( אף השיבות אחור את שנינות‬
‫צור סךב‪ ,1‬ןלא סיןמתו במלחמה‪:‬‬ ‫חרבו בל יפעל‪ ,‬ולא נתת לו נח־‬
‫עמ ‪T‬ה במלחמה‪.‬‬

‫בכור — גדול‪ .‬ופקדתי — והוכחתי‪ ,‬וייסרתי‪ .‬אכזב — אפסיק‪ .‬ינון — נכון‪ .‬התעברה — התקצפת‪.‬‬
‫נארת — בטלת‪ .‬סחתה — חורבן‪ .‬שסוחו — רמסוהו‪ .‬עור — חוד‪ ,‬שנינות‪.‬‬
‫קיז‬ ‫תהלים פט צ‬ ‫דיוט ח טי שי‬

‫)מד‪ (.‬נפלת אותו מזוהר הצלחתו‬

‫ובסאו השפלת לארז•‬
‫מה זז?ןזבת הלטהר‪1‬׳ ו מ או לארץ‬
‫)מו( הקצרת את ימי העלומים‬ ‫מגךתה‪» :‬י ך)?ןורת ימי עלומיו‪,‬‬
‫הסובים של מלכותו‪ .‬נוללת עליו‬

‫)מו( עד מתי ה■ תסתיר את עצמו‬

‫בושד‪..‬‬ ‫הןן?זית עליו בושה הלה‪ :‬״ ער ­‬
‫ממנו — האם לנצח י עד מתי‬
‫תבער חמתך עלינו נמו אש ז‬
‫מה יל׳וה יגסוןר ל^צח‪ ,‬רנ?ער‬
‫)מח( זכור נא^איזה זקנה יש לי;‬
‫די לד שאתה נפרע פפני בזה שחיי‬
‫במו־אש חמסר‪ :‬״״ ז‪ 5‬ר ‪}r‬י מה־‬
‫קצרים המה‪ ,‬ומדוע בכלל בראת‬
‫בני אדם לשוא וד‪.‬בל אם לא יראה‬
‫סלה על־מה־עןא ?ראו‪ 1‬לל־בבי־‬
‫את הישועה ז‬ ‫סךם; >« מי גבר לס?ה ולא לראה־‬
‫)מט( מי הוא הגבר אשר יחיה‬
‫לעולם ולא יראה מות י מי הוא‬
‫שימלט נפשו משאול ז‬
‫מ^ת‪ ,‬למלט גסשו מלד־^זאול סלה‪:‬‬
‫)נ( ואני שואל ; איה חסדיו‬
‫הראשונים ה׳ ? איד‪ .‬שבועתן‬
‫י אלה ןןסךיך הראשןים‪ ,‬אדני‪.‬‬
‫שנשבעת לדוד באמונתד ז‬ ‫ג^ןונע^ לדוד באמונהןל‪ « :‬זלר‬
‫)נא( זכור נא הי את חרפת עבד ‪.T‬‬
‫זכור שאני נתזא בחיקי בגלות את‬ ‫אדני מר§ת עסדיף‪ ,‬קזאיזי ?סיקי‬
‫סבלם של עמים רבים הפוגעים בנו‪.‬‬
‫)נב( זכור אשר חרפו אויביו ה׳‪.‬‬ ‫סל־ר‪9‬ים עמים‪ :‬נב א^ר חךפו‬
‫אשר חרפוני וד‪.‬עליבוני בסוף זמן‬
‫הגלות לפני ביאת המקזיח‪.‬‬ ‫אולסיך‪ .‬יהוה‪ .‬א^ור חךפו ע^בות‬
‫)נג( ובכל זאת‪ .‬ברון ה׳ לעולם‬ ‫?י^ןזיסף‪ « :‬ברוןי להןה ?עולם אמן‬
‫על כל אשר עשה לנו — אמז ואמו!‬
‫‪nm‬‬
‫ספר רביעי‬
‫חמישי‬ ‫ליום‬

‫צ‪.‬‬ ‫יום יס‬

‫נדבה סתסלל לנאולת האיב העלוב וקצר־היפיפ ודניפם ח׳ עליו‬
‫)א( התפילה שד‪.‬תפלל משה רבינו‬ ‫י מפלה ?מ>?‪ 1‬ה איש־ה^להים‪,‬‬
‫איש־האלוקים •(‪ ,‬ואמר ‪ :‬ה׳‪ ,‬מעון־‬
‫מחסה היית לנו בכל דור ודור‪.‬‬ ‫ןאדני מע‪1‬ן ‪8‬יןה הזית לנו ^דר‬
‫)ב( עוד בטרם נבראו ההרים‪ ,‬ארץ‬ ‫ולר‪ :‬ב ‪ 3‬סךם סרים ללדו וסח‪ 1‬לל‬

‫מטהרו — מזהרו טנרת — השפלת ישבות‪ .‬העמית — גוללת‪ .‬חלד — זקנה‪ .‬עקבות — סוף זמז‬
‫הגלות לפני ביאת המשיח )רש״י סוסה מ״ס (‪ .‬םעון — מדור‪-‬מחסה‪ .‬ותחולל — בראת‪.‬‬
‫•( ׳ " א גהיוווים י‪ 1‬כאן עד ״לדוד >‪. 1‬תור״ )ק״ א(‪ ,‬כילם »שה א תו ס — ר ש״'‬
‫ליום חמ'?‪ 1‬י‬ ‫תהלים צ‬ ‫קיח‬

‫א י ז והגל‪ .‬ימע‪ 1‬לם עד־ע‪1‬לם‬ ‫ותבל‪ ,‬מהעולם הראשון עד העולם‬

‫האחרון — אתה א־ ל ‪I‬‬
‫גד־זיכא‪.‬‬ ‫אהה אל‪ :‬ג ת^ןזב‬ ‫)ג( אתה מביא יסורים על האדם‬
‫עד דכדוכו ואפיסת כהו‪ ,‬לאמר לו‬
‫והאמר >«ובו גגי־אךם‪ :‬י ?י א?ף‬ ‫ביסוריו‪ :‬שובו בני אדם מדרכיכם‬
‫הרעים ‪.(• I‬‬
‫>ןגים ‪? 5‬יגיף ?י‪1‬ם ההמ‪ 1‬ל ‪ 5‬י‬ ‫)ד( כי אלף שנות־היים של בני‬
‫אדם מה הן בעיני ה׳ ז — לא יותר‬
‫!עגר‪ ,‬וא?ומויךה גלללה‪ :‬ה זר?יתם‬ ‫מאשר יום האתמול ומעם מהלילה !‬
‫)ה( כל זרם־החיים של בני אדם‪,‬‬
‫?זןה ?היו‪ .‬בג?ןר סח?יר !הלף‪:‬‬ ‫כמו שינה אחת ‪ :‬הנולד בלילה —‬
‫בבוקר מת וחולף כעשב המתייבש‪.‬‬
‫י ‪3‬גקןר ??יץ וחלף‪ ,‬ל?ךב ?מולל‬ ‫)ו( והנולד בבוקר‪ ,‬חולף־עובר היום‬
‫ועד בוא הערב יבש ונכרת — כד‬
‫י כי־ג?יבו גא‪9‬ף‪ ,‬ובןזמהף‬ ‫הם נראים החיים הקערים שלנו‪.‬‬
‫)ז( כי אנו הולכים וכלים מאפו‬
‫ונבהלים מחמתו‪.‬‬
‫גלה?נו‪ :‬ח עתה ?ונהינו לג?‪.‬לף‪,‬‬ ‫)ח( כי שמת את עוונותינו לנגדו‬
‫לזכור אותם‪ ,‬ואת חטאת נעורינו‬
‫ןנלמנו לליאור ‪9‬גיןז‪ 5‬״ ‪ 5‬י גל־‪:‬מינו‬ ‫שמת מול אור פנ ‪ T‬להבים בהם‪.‬‬
‫)ס( כי כל ימינו עברו מתוו כעסו‬
‫פנו גגגרהך‪ .‬גלינו עגינו כמו־‬ ‫עלינו‪ ,‬כלו שנותינו כמהירות הקול‪.‬‬
‫)י( הן ימי שנותינו אלה בעוונותינו‬
‫הגה; י ?מי־ענוסינו גהם ע‪? 5‬ים‬ ‫רק שבעים שנה‪ ,‬ואם גברו הימים‬
‫הרי הם שפונים שנר‪ ,.‬אבל כל‬
‫עןה‪ ,‬ואם גגבולת עכיונים עגה‪,‬‬ ‫הגדולה והשררה שבהם עמל ואון‬
‫ורהבם עמל ואון‪ .‬גי־גז היע‬ ‫כי מד‪.‬ר אנו עפים מכאן‪.‬‬
‫)יא( בתקופת־חיים קצרה כזו‪ ,‬מי‬
‫ירכוקו לב לדעת ולהבין עוז אפו‬
‫ונזיפה‪ :‬יא ?יי־יודע ן‪ 5‬ז א?ף‪.‬‬ ‫כדי ליואד‪ ,‬אותו‪ ,‬וד‪.‬רי כמו שנורא‬
‫אתה כו גדול ועמו על החוטאים‪.‬‬
‫וללראהף ?לרהל‪ :‬יב ללינות‪:‬מינו‬ ‫)יב( הודיע לנו על מנין־ימים יותר‬
‫גדול ונוכל לרכוקו ולדיביא בהם לב‬
‫כן הודע‪ .‬וגכא לגב הכליה‪:‬‬ ‫הכמד‪ ,‬ליראד‪ .‬אותד‪.‬‬
‫)יג( שובה ה׳ מחרון אפו‪ ,‬עד מתי‬
‫ע עובה ?לוה עד־כיתי‪ ,‬ןר׳נסם על־‬ ‫תקצוף עלינו י חשוב מחשבו‪ .‬טיבה‬
‫על עבדיו•‬
‫עבדיף‪ :‬יי ע??נו נבקר זז?זךף‪.‬‬ ‫) ‪ (T‬שבענו בחסדד ע״י הופעת‬
‫בוקר־גאולתנו‪ ,‬ונרננד‪ .‬ונשמחד‪.‬‬
‫וגעמחה כ‪ 5‬ל־‪:‬מינו‪:‬‬ ‫ונרןנה‬ ‫בכל הצוות שעבדו עלינו בכל‬
‫ימינו אלה‪.‬‬
‫״ עליחנו כימות ??יתנו‪ ,‬ענות‬ ‫)סו( שמחנו בימות המשיח כמספר‬
‫הימים שהתענמו כגלות וכמספר‬
‫ראינו ךעה‪ :‬סי !ךאה א ל־ עג ד ד‬ ‫השנים שראינו בר‪.‬ן רעות וצרות‪.‬‬

‫דכא — דנדוכו ותשישותו‪ .‬ואשםורה — חלק‪ .‬זרסתם — זרם מרוצת חייהם‪ .‬עחציר — נעטב‪.‬‬
‫— עף מהר‪ .‬כיב‪.‬ת‬ ‫יצי׳ן — יפרח‪ .‬ימלל — ייכרת‪ — ran .‬דבור ורהכם — גדולתם‪ .‬נז‬
‫עניתנו — כיפים שבד‪.‬ם עניחנו‪.‬‬
‫•( ״עד דכא״ ‪ :‬עד ידכא לננו לפניך )רם״ ’ ה ס חי ס נ״‪( 7‬‬
‫קים‬ ‫תהלים צ צא‬ ‫ליום חמי שי‬

‫)סז( ייראה נבר פועל ישועתו אל‬

‫עבריו‪ ,‬ויתגלה הדר כבודו על‬
‫‪ 9‬ן ? ף והדרף ‪ 3‬ל־‪ 3‬גיקם‪ :‬יי ויהי‬
‫‪ (D‬ויהי נועם שכינתו של ה׳‬
‫בניהם‪.‬‬ ‫נן ם ‪ 8‬לני ןןלהינו ע?ינו‪ .‬י מן ע ה‬
‫אלודדנו שורה עלינו‪ ,‬ותכונן עלינו‬
‫מעשה ‪T‬ינו ש ‪.T‬א שלם בלי תקלה‪,‬‬
‫ןדינו‬ ‫ידינו כוגןה ‪ 9‬ליני‪.‬‬
‫ותכונן את מעשה ‪ T‬ינו לברכד‪.,‬‬ ‫כ‪» 1‬הו‪:‬‬
‫צא‪.‬‬
‫הכסוזוז בה׳ תרים ככני כל הפנעיפ‬
‫)א( האיש היושב ובוטח בסתר‬
‫העליון — הריהו בצל ה׳ החזק‬
‫א יעב ?סהי ‪9‬ליון‪ 9 .‬ז ל עדי‬
‫ומנין עליו‪.‬‬
‫)ב( אומר אני על ה׳ שר‪,‬וא מחסי‬
‫להל‪ 1‬נן‪ :‬ב אמר ליהןה ‪5‬הסי‬
‫ומצודתי‪ ,‬הוא אלוהי אשר אני‬
‫בוטח בו‪.‬‬
‫וקזצוךהי‪ ,‬אלהי אהסח־בו‪ :‬ג הי‬
‫)נ( ואומר אני לכל אחד‪ :‬בבטחד‬
‫בה׳ הוא יצילד ממלכודת־מוקש‬
‫הוא!?י?ןז מ‪ 8‬ח; קוע‪ ,‬מדיגר מוו־ת;‬
‫וממגיפה המשברת‪.‬‬ ‫י ? א ה ך ת‪: 1‬סד לד וססת־הנהין‬
‫)ד( בכנפיו יסוד ה׳ עליד‪ ,‬ותהת‬
‫כנפיו תתכסה ותמצא מחסה‪ ,‬חסדו‬
‫ואמיתו יגינו עליד כצינה וסוחרד‪.,‬‬
‫סהסה‪ ,‬הנה וססךה אסת‪ n :1‬לא־‬
‫)ה( לא תירא מפחד לילה ולא תירא‬ ‫היךא מ‪ 8‬סד ל?לה‪ ,‬מחץ ‪:‬עוף‬
‫מההצים המתעופפים ביום‪.‬‬
‫)ו( לא מד׳מזיק ״דבר״ הפונע‬
‫בחשכת הלילדי‪ ,‬ולא מד‪,‬מזיק ״קטב״‬
‫י‪ 1‬מם‪ :‬י מד^ר בז^סל ?חלד‪ .‬מקןסב‬
‫ה מ ש חי ת בצד‪.‬רי היום‪,‬‬
‫)ז( גם כאשר יחנו אלף מזיקים‬ ‫היידד א?ף‬ ‫יעוד צחרלם• י‬
‫משמאלד ורבבה מימינד — לא‬
‫יגשו אל ‪ T‬לפגוע נד‪.‬‬
‫ורההח ?ליהיינדי »?יד לא ?גע‪:‬‬
‫)ח( הסתכל רק בעיניד וראה בכליון‬
‫הרשעים‪.‬‬
‫״ בק ‪?3‬י?יד סהיט‪ .‬ועלמת‬
‫)ט( מדוע ז — יען אמרת ‪ :‬אחה ה׳‬
‫מחטי‪ ,‬ואת הא־ל תעליה שמת‬
‫רעעים הךאה‪ :‬״ הי־־אהה ‪:‬חוה‬
‫למעון־מבטחים‪.‬‬ ‫®מסי‪ .‬עליון עמת מע‪ 1‬גד‪ :‬י לא־‬
‫)י( לכן לא יקרה לד שום מקרה‬
‫רע‪ ,‬ונגע לא יקרב באהל ‪.T‬‬ ‫הןןןה אליף ךעה‪ .‬וגגע לא־ז?ןרב‬
‫)יא( כי יצור‪ ,‬ה׳ את מלאכיו לשמור‬ ‫?^חלך‪ :‬יי• הי מלאסיו ‪«:‬ה־לד‪.‬‬
‫בכל דרכיד‪.‬‬
‫)יב( המלאכים ישאו אוחד על כפים‬ ‫לעמוד ההל‪-‬ךרסיד‪ :‬יב על־הפלם‬
‫ספח יקוש — ממלכודת‪-‬מוקש‪ .‬פדכר חוות — מגיפה המשברת‪ .‬כאגדתו — בכנפיו‪ .‬יסד — יסוכר‪,‬‬
‫יגונן‪ .‬צטז ופחרח — כלי מגן‪ .‬דבר‪ ,‬קטכ — שמוח שדים הם‪ ,‬זה מזיק בלילה חד‪ ,‬מזיק בצד‪,‬רים‬
‫)רש׳־י(‪ .‬ישוד — ישודד‪ .‬ושלמת — כליון‪ .‬תאתח — חקרה‪.‬‬
‫ליום חמי שי‬ ‫תהלים צא צב‬ ‫קב‬

‫ל^איגף ? די‪1‬גף באכן מ ?ןז‪:‬‬ ‫שלא תיבשל באבן רגלך‪.‬‬

‫)יג( על הארי ועל הנחש שיימצאו‬
‫על־^סל להמן תךלף‪ ,‬ףנו‪ta‬ם‬ ‫בדרכד תדרוד ולא יזיקוו‪ ,‬תרמוס‬
‫את הארי הצעיר והנחש המזיק‪.‬‬
‫ג?יר ןרןןין‪ :‬יי גי גי ח^ק ואפיןסהו‪.‬‬ ‫) ‪ (t‬ה׳ אומר ‪ i r :‬האדם משתוקק‬
‫אלי לבן אצילהו ואחזק אותו אחרי‬
‫‪?» 8‬גהו גי־לדע ?ןז?יי‪ :‬״ לקראד‬ ‫שיודע את שמי לירא ממני‪.‬‬
‫)טו( באשר יקרא אלי בצרתו אני‬
‫ןא ‪ 5‬גהי עפל‪ 1‬־אגגי גצךה‪ .‬אח^ןהו‬ ‫אענה לו‪ ,‬עמו אנכי בצרתו ואחלצהו‬
‫ואכ?דהו‪ :‬סזארך לגים א^?י?הי‪.‬‬ ‫מזה ועוד אכבד אותו‪.‬‬
‫)סז( באורך ימים אשביע אותו‬
‫ןאךאהו גישועתי‪:‬‬ ‫ואראה לו את ישועתי‪.‬‬

‫צב‪.‬‬
‫מום להודות לה׳ אשר ‪:‬דמםיר עמוקים וישרים‬

‫« סזמור עיר ?יום העבת; ב ט‪1‬ב‬ ‫)א( מזמור שיד המיועד לאמרו‬
‫ביום השבת‪.‬‬
‫לד!דות ליתוה‪ ,‬ולזמר ?עמף ??יון‪:‬‬ ‫)ב( טוב להודות לה׳ ולשבח‬
‫בזמירות לשמד עליון‪.‬‬
‫ג ?ה?יד בבקר סמ‪.‬ךף‪ ,‬ואמוןונף‬ ‫)ג( טוב ינאד‪ .‬לספר על חסדיד‬
‫בהופיע בוקר־הגאולה ובעוד חשכת‬
‫בלילות‪ :‬י ?לי־עעור ו??י־ןגל‪.‬‬ ‫ליל־הגלות — להאמין בד‬
‫ובהבסחתד שתושיענו‪.‬‬
‫?לי ד«גי‪1‬ן גגנור‪ :‬י־ ?י עמלוסגי‬ ‫)ד( ראוי לזמר לשמד על הכנור בן‬
‫עשרה הנימים‪ ,‬על כלי השיר ״נבל״‪,‬‬
‫לרוה גפ?לף׳ במעעי ןדיף אר‪3‬ןג‬ ‫על נועם השיר הנשמע מהכנור‪.‬‬
‫)ה( יש עלי להודות לד כי שמחת‬
‫אותי בפעליד הטובים‪ ,‬ובהתבונני‬
‫י פה־גדלו פעעיף ?ו?וה‪,‬‬ ‫במעשי ידיך ארנן לד‪.‬‬
‫עמקו מסעלהין‘ ‪ :‬ז איע־בער לא‬ ‫)ו( מה גדלו מעשיך ה׳‪ ,‬מאד עמקו‬
‫מחשבותיך שלא נוכל לה׳טיגן‪.‬‬
‫)ז( איש בער ללא דעת לא שע‪,‬‬
‫!׳‪.‬דע‪ ,‬ולסיל לא־ןגין את־זאת;‬ ‫רסיל לא יוכל להב־ן את ואת‪,‬‬
‫״ ב?לס רע?ים כמו ?עב‪ ,‬ון?יצו‬ ‫)ח( שהרשעים מצליחים ופורחים‬
‫כמו עשב ופועלי השקר צצים‬
‫ומשגשגים — זהו כדי שלבסוף‬
‫כל־‪? 6‬לי און׳ ?ד׳עמךם ?די־?ד‪:‬‬ ‫יושמדו לעולם•(‪.‬‬
‫ם ואתה מרום ??לם ?רוה‪ :‬י כי‬ ‫)ט( ואתה מרום לעולם ה׳‪ ,‬ובכל‬
‫משפטיך שד על העליונה‪ ,‬שהכל‬
‫מצדיקים אותך‪.‬‬
‫ה‪3‬ה אץגיף‪: ,‬רוה‪? ,‬י־ת‪3‬ה אץגיך‬ ‫)י( כי הנה אויביך‪ ,‬ה׳‪ ,‬הנה אויביך‬
‫שחל‪ ,‬כפיר — מיני אריות ופתן‪ ,‬ותניו — מיני נחשים‬
‫עשור — ננור של י׳ נימים נבל — כלי שיר‪ .‬הניוז — דברי שיר‬
‫•( אינ ם יו ד עי ם שהפרהתם אינ ה אלא ל ה ס מיד ם עדי עו‪ ,‬שיושלם לסונ איו על קני ה ם ל ה אניד ס —‬
‫ר ש״י‪.‬‬
‫ק »‬ ‫תהלים צב צג‬ ‫ליום חמי שי‬

‫יאבדו‪ ,‬יתפרדו ויתפזרו כל פועלי‬

‫השקר לכל רוח‪.‬‬
‫יאגדו‪? ,‬הפריו ‪ 5‬ל־‪6‬ןנ?י און ז‬
‫)יא( ואת קרני רוממת כגובה הראם‬ ‫יי• והךם ?ךאים לןר‪5‬י‪ ,‬בליז* ג^ן?לן‬
‫לסוכני בשמן וית־רענן לאות על‬
‫גדולה ושררה‪.‬‬
‫)יב( ועיני ראי במפלת הרשעים‬
‫ר ־ ^ נ ן ‪ :‬יב ותגט ?יגי געוךי‪ ,‬ב^היס‬
‫העוינים אותי‪ ,‬ועל הקמים עלי‬ ‫?לי ?לר?ים‪ .‬ו‪?1‬וס?נה אזני;‬
‫לכלותני שמעו אזני שלא יובלו‬
‫לבצע את זממם‪.‬‬
‫)יג( יפרח הצדיק כתמר לעשות‬
‫יי גזייק גהומר !?ךח‪? ,‬ארז ביןבנ‪1‬ן‬
‫פירות‪ ,‬ישגשג ויגדל כארז הלבנוז‬
‫הגבוה‪.‬‬
‫יי קתולים ?גית לו?וה‪,‬‬
‫) ‪ (T‬שתולים יהיו הצדיקים בבית‬ ‫?סץר‪ 1‬ת אלסינו !?ריחו; סי ע‪ 1‬ד‬
‫ה׳ ובחצרות אלוהינו יפריחו‪.‬‬
‫)טו( עוד ימשיבו לצמוח ולגדול‬
‫בשיבה סובה‪ ,‬דשנים ורעננים יהיו‪.‬‬
‫ןנובון ??ןי?ה‪ .‬דזזנים ןר?נ?ים‬
‫)טז( ואז ינידו כי ישר ה־‪ .‬ה׳‬
‫!?יו‪ «:‬לה^יי ?י־ן^?ר !חוה‪ .‬צורי‬
‫יוצרי ואיו עול בו‪.‬‬ ‫ולא־?ולסה ב‪; 1‬‬

‫צג‪.‬‬
‫גאון ה׳ ועוזו יתגלו לגו בגאולה העתידה‬
‫)א( בגאולה העת ‪T‬ה יאמרו ה׳‬ ‫» ?חוה מ לן ?אות ?‪ .^ 3‬לג>ןי!חוה‬
‫מלד‪ ,‬התלבש בגאות וגבורה‪,‬‬
‫התייבש ה׳ וחגר את עצמו בעוז!‬
‫ובמלכו תשמח הארץ שה׳ כוננה‬
‫?ז ח^אך‪ .‬אף־תכ‪1‬ן הגל בל־‬
‫יבל ותתמוטט‪.‬‬
‫)ב( נכון כסא כבודד ה׳ מאז ומקדם‬
‫המוט‪ :‬־ ןכ‪ 1‬ן ??אף מאז‪ ,‬מעולם‬
‫מעזלם אתה הוא ה׳‪.‬‬
‫)ג( אתה ה׳ רואה את האויבים‬
‫אתה‪ :‬ג ן^או ןד!רות‪! ,‬חוה‪ .‬ג^|או‬
‫השוטפים כנהרות מתנשאים‪ ,‬הם‬
‫נושאים את קולם והומים כנהרות ‪,‬‬
‫נהרות קולם‪^? .‬או נהרות ך?!ם;‬
‫הנהרות־האויבים הללו מתנשאים‬
‫כגלים עמוקים להתנאות נגדר ה׳‪.‬‬ ‫י‪,‬מקלות מ!ם רבים אדירים ם?ז?רי־‬
‫)ד( אר יודע אני כי יותר מקולות‬ ‫!ם‪ ,‬אדיר במרום !ו?וה; ד■ ?דהיף‬
‫המים הרבים‪ ,‬יותר מגלי הים‬
‫האדירים האלה — אדיר אתה‬
‫בשמים ה׳ יותר מכולם‪.‬‬ ‫נאמני ?י^ד לגייזד נאווז־י^ר>«‪,‬‬
‫)ה( נאמנים מאד ו ס דברי נניאיד‬
‫שהע ‪ T‬ו והבטיחו על בנין בית‬
‫!ר‪,‬ןה ?ארד!מים;‬
‫מקדשד נוה־הק ‪T‬ש‪ ,‬אם כי ארכו‬
‫הימים לקיום דבריהם‪.‬‬

‫בלותי — לסוכני‪ ,‬למשחני‪ .‬בשודי — הרשעים המצפים לדעתי ועוינים אותי ישנה — יפרח ויגדל‪.‬‬
‫ינונמ — יצמחו ויגדלו‪ .‬דשנים — שמנים‪.‬‬
‫דכים‪ ,‬משכרי — גלים‪ .‬נאוה — גוה‪ ,‬מעון עדותד — דברי נביאיד‪.‬‬
‫ליום ח מי שי‬ ‫תהלים צד‬ ‫קכב‬

‫צד‪.‬‬
‫יזפילח ‪ roprt‬כאויבים‪ ,‬תנחופד חיסורים ‪ jnpm‬חט‪1‬ולה‬

‫« אל־נקמ‪ 1‬ת ?ו?וה‪ ,‬אל ןקמ‪ 1‬ת‬ ‫)א( א״ל נקמות ד‪,‬׳‪ ,‬א־ל נקמות‪,‬‬
‫הופיעה נא והראד‪ ,‬את נקמתך‬
‫ה‪ 51‬י‪ : 5‬ב הנ^ןא ע&ט הא‪.‬רץ‪ ,‬ה?ןב‬ ‫)ב( התרומם אתה שופט הארץ‪,‬‬
‫באויבים ‪I‬‬

‫?מול על־^אים‪ :‬ג עד־מםי ר^ז?ים‪,‬‬ ‫שלם את גמולך על המתגאים‬

‫לפניך‪.‬‬
‫יו}ןה‪ ,‬עד־מתי ךעןוים !ן‪ 5‬לזו‪:‬‬ ‫)נ( עזי מתי ה׳ יתקיימו הרשעים ז‬
‫עד מתי הם ישמחו על צרותינו ז‬
‫ד ?‪ 5‬יעו ץד?רו עתק‪ ,‬לה‪?8‬לרו ‪ 9‬ל־‬ ‫)ד( עד מתי יביעו ו ‪T‬ברו דברי‬
‫גאווה‪ ,‬ויתפארו כל פועלי השקר ז‬
‫&ן‪ 5‬לי און‪ :‬י■ ע?לף לווןה יד?או‪.‬‬ ‫)ה( את עמך ה׳ הם מדכאים‪ ,‬ואת‬
‫ישראל נחלתך הם מענים ומיסרים‪.‬‬
‫ונ!זל?נף זענו‪ :‬י א?מןה ו^ר !!זלגו‪.‬‬ ‫)ו( אלמנה וגר הם הורגים‪ ,‬יתומים‬
‫הם מרצחים‪.‬‬
‫וית‪??1‬ים לריצחו‪ :‬י ו»אקןרו לא‬ ‫)ז( הם אומרים‪ :‬ה׳ אינו רואד‪,,‬‬
‫אלוקי יעקב אינו מביל למעשיהם‬
‫הרעים‪.‬‬
‫לראה‪-‬לה‪ .‬ולא־לבין אלסי !עקב‪:‬‬ ‫)ה( הלא תבינו שוטים שבעולם;‬
‫כסילים‪ 1‬מחי כבר תשכילו ותדעו ז‬
‫ח בינו ‪^1‬ערים בעם‪ .‬והטילים מסי‬ ‫)ט( ה׳ שנטע אווז באדם — האם‬
‫לא ישמע לועקתנו ז ה׳ שיצר עין‬
‫תקיהילו‪ :‬״ חנסע אזן ןזלא זקזמע‪.‬‬ ‫באדם — האם לא יביט על ענינו ז‬
‫)י( ה׳ המיסר את העמים עבור‬
‫אם־יןר עזן ןזלא !?יט‪ :‬י ןזיסר‬ ‫חטאיהם‪ ,‬הלא יוכיח אתכם‪ 1‬הרי ה׳‬
‫מלמד דעת לאדם‪ ,‬ואיד לא תבינו‬
‫ג‪1‬זם סלא יוהיס‪ ,‬םמל^ד אדם‬ ‫ז א תי‬
‫)יא( ה׳ היודע מחשבות אדם‪ ,‬יודע‬
‫דעת‪ :‬י« ללוה ידע מסק!ב‪ 1‬ת אדם‪,‬‬ ‫כי כל מזימותיהם הבל‪.‬‬
‫)יב( אשרי האיש אקור ‪ to‬בהיותו‬
‫ה?כר‬ ‫א קי רי‬ ‫הבל; יב‬ ‫הי־המה‬ ‫מיוסר מאת ה׳‪ ,‬מוסיף ללמוד תורד‪,‬‬
‫ולקיים המצוות*(‪.‬‬
‫אקור־ה!‪.9‬ךנו לה‪ .‬ו מ ת‪ 1‬ך ת ף‬ ‫)יג( היסורים הללו גורמים להשקיט‬
‫לצדיק את ענדי ימי רוע הגהנם‪,‬‬
‫מלטלנו‪ :‬יג לה^ןקיט ל‪ 1‬הימי ךע‪,‬‬ ‫וגם שיראה מפלתו של הרשע בבור‬
‫שחופרים לו‪.‬‬
‫עד ז?ךה לךעע זןסת; יד הי לא־‬ ‫)יד( כי לא יסועו ה׳ את עמו‪ ,‬ואת‬
‫ישראל נחלתו לא יעזוב‪.‬‬
‫ז‪ b‬ט להוה עמ‪ ,1‬וגחלת‪ 1‬לא !ע>ב‪:‬‬ ‫)טו( כי לאחר שתדככו ו ‪r‬דקו ע״י‬
‫היסורים‪ ,‬ישוב מעליהם המשפט‪,‬‬
‫״ הי־עד־צדק לטוב מקואט‪ .‬ואחריו‬ ‫ואז יתקבצו כל ישרי לב לקבל‬
‫הטוב הצסח להם‪.‬‬
‫הל־זטרי־לב‪ :‬״ מי־לקום לי עם־‬ ‫)טז( אחו זכות תעמוד לנו להתקיים‬

‫הופיע— הראה וגלה נקמתו‪ .‬עת?— דברי גאווה ועזות יתאסרו— ישתבחו‪ ,‬יתפארו‪' .‬כרח— יחפור‪.‬‬
‫•( אילו הס יסוריס של אהבה? כל שאין בהם ביטול קורה — ברכות ה‪.‬‬
‫קכג‬ ‫תהלים צד צה‬ ‫ליום חםי?‪ 1‬י‬

‫בין הרשעים ז מי ית ‪ r‬ב לצדנו‬

‫כאשר יבואו עלינו פועלי השקר ז‬
‫?יר?ים‪ ,‬מי־?ונ!{>ב ?י ?ם־‪ 6‬עלי‬
‫)יז( אמנם‪ ,‬אלמלא עזרת ה׳ —‬
‫כמעט שנפשי ירדה ושכנה בדומית־‬
‫יי לולי ץו?וה ?זךרנה לי‪5 .‬הןעט‬
‫השאול‪.‬‬
‫)ידו( אם אמרתי בעת צרה שרגלי‬
‫^ןז‪5‬גה דומה ‪^95‬ןזי‪ :‬יח אם־אמרי!’‬
‫עומדת להתמוטט — חסדד ה׳ הוא‬ ‫מטה מ ?י׳ סקזךף יו?וה ז?זעד‪ 5‬י‪:‬‬
‫התומר וסועד בי‪.‬‬
‫)ים( ברבות מחשבות־עצב בקרבי‬ ‫ים ‪9‬לב ^ך‪ 95‬י ‪3‬קך?י‪) 0 .‬חומיף‬
‫— דברי הנבואה המנהמים הם‬
‫משעשעים ומעודדים נפשי‪.‬‬ ‫‪ 5‬םא‬ ‫ץעע?זעו‬
‫)ב( האם יובל להתדמות אליד זה‬
‫היושב על בסא־רקוע‪ ,‬היוצר אללי־‬ ‫עמל ן‪ 5‬לי‪-‬הק‪:‬ני יג‪ 1‬דו‬ ‫מוות‪,‬‬
‫קי עבודה־זרה שלהם ז‬ ‫עמל‬
‫)כא( הללו מתאספים גדודים‬
‫גדודים לארוב על נפש צדיק להרגו‬ ‫‪ 5‬ל־ג‪ «>9‬צדיק‪ .‬ולם נקי !ר?זיעו‪:‬‬
‫ומסלפים דין כדי לשפוד דם נקי‪.‬‬
‫)כב( ויהי ה׳ לי למקזנב־עוז ואלוקי‬ ‫« חמי ץמוה לי למ^גב‪ ,‬ואלמי‬
‫לצור־מבצר למחסה‪.‬‬
‫)כג( וישב ה׳ על שופטי חמס אלה‬ ‫עלימם ^ת־‬ ‫לצור פ^סי•‬
‫את גמולם על רקועותם־לחצם‪,‬‬
‫ובגלל רעתם יכרית אותם‪ ,‬יכרית‬ ‫א‪}1‬ם‪ .‬ון‪:‬ךע ‪ 0‬ם ??פיסם‪! .‬צפימם‬
‫אותם ה׳ אלוקינו‪.‬‬
‫למוה ול מינו‪:‬‬
‫צה‪.‬‬
‫הכנעת הארס בפני גדולת השי״ת‬
‫)א( לבו נרננה‪ ,‬לה׳ נריעה לצור‬
‫יקוענו‪.‬‬
‫א להוי}ר?נה לימןה‪? ,‬ריעה >ןצור‬
‫)ב( נקדם את פני ה׳ בתודה על‬ ‫לקוענו‪ :‬ב ן?ןךמה ם‪ 3‬יו ?ת‪1‬ךה‪,‬‬
‫ישועתו‪ ,‬בזמירות נריע לו‪.‬‬
‫)ג( בי א־ל גדול ה׳ ומלד גדול‬ ‫‪9‬זמר‪ 1‬ת ןרי‪ 5‬ל‪ : 1‬נ ‪ 5‬י אל גד‪ 1‬ל‬
‫הוא המושל על כל הכהות‬
‫העליונים‪.‬‬ ‫?ו‪1‬ןה‪ .‬ו‪)9‬לןד גד‪1‬ל על־לל־אלמים‪:‬‬
‫)ד( אשר ג ‪T‬ו תעלומות חקרי‬
‫מעמקי ארץ‪ ,‬ולו גובה ההרים‪.‬‬
‫מ ד‪ 1‬פסקרי־ארץ‪ ,‬ןת‪ 81‬פות‬ ‫י‬
‫)ה( אשר לו הים והוא עשה אותו‪,‬‬ ‫הרים ל‪ : 1‬ה אקור־לו סלם והוא‬
‫ויבשת העולם ‪r‬רו ‪.VT‬‬
‫)ו( בואו כולכם נשתחווה ונכרעה‬ ‫עשהו‪ .‬ו!‪3‬קות ;דיו ;צרו‪ :‬י‪ 51‬או‬
‫לפניו‪ ,‬נרכיז ברכינו בהכנעה לפני‬
‫ה׳ יוצרנו‪.‬‬ ‫נקוסחוה ונכריה‪ .‬ננרלה ??גי־‬
‫דוטה — דוסית‪-‬השאול‪ .‬שרעפי — מחשבותי‪ .‬היתברד — היוכל להתדמות אליד‪ .‬כפא הזזת —‬
‫כסא‪-‬רשע‪ .‬ינודו — יתאספו גדודים‪ .‬אתם — אונסס‪-‬להצם יצמיתם — יכריתם‪.‬‬
‫טחקיי — הקרי מעמקי הארץ תועפות — גבהי‪ .‬נכרכה — ננרע על ברכינו‪.‬‬
‫ליום המי שי‬
‫להוה עשנו‪ :‬י כי הוא אלהינו‪,‬‬
‫ואנחנו צם ‪ 9‬ךעית‪ 1‬ן^אן יד‪ .1‬ב‪.‬י‪ 1‬ם‬
‫אם־כלןל‪ 1‬ח?ןזמעו‪ :‬״ אל־ת?ןעו‬
‫לב?כם כקלריבה‪ .‬כי‪1‬ם מסה נ ‪9‬ךבר‪:‬‬
‫ם א^ר נסוני אבייסיככ‪ .‬כחנוני‬
‫גם־ראו פן‪? 5‬י‪ :‬י אךבצים ען ה‬
‫אקום בד‪1‬ר‪ .‬ואמר צם ו‪? 1‬י לבב‬
‫הם׳ וסם ל א ^ך עו דךכיג ייי א^‪ 1‬ר־‬
‫ן?זנ?וגי בא‪9‬י‪ ,‬אם־זבאון אל־‬
‫מנוחמי‪:‬‬
‫תהלים צה צו‬ ‫קכד‬
‫)ז( כי הוא אלוקינו ואנחנו העם‬
‫שהוא רועה אותנו‪ ,‬כצאן הנמצאים‬
‫תחת ‪ T‬ו — במעמד כזה נוכל‬
‫להיות היום בעולם הזה‪ ,‬אס רק‬
‫בקולו נשמע!‬
‫)ח( אל תקשו לבבכם כאבותיכם‬
‫יוצאי מצרים שעשו מריבה‪ ,‬כאותו‬
‫יום שניסו את ה׳ במדבר‪,‬‬
‫)ט( )אומר הי( כאשר ניסוני‬
‫אבותיהם ולא האמינו בי‪ ,‬ללא‬
‫צורך בחנו אותי אם כי ראו סעלי‬
‫הגדול במצרים‪.‬‬
‫)י( ארבעים שנה נלחמתי בדור‬
‫ההוא להשמ ‪T‬ם במדבר באמרי‬
‫תועי־לבב הם ללא אמונה ולא ידעו‬
‫ללכת בדרכי‪.‬‬
‫)יא( אשר בגלל זה נשבעתי בחרון‬
‫אפי שלא יבואו אל מקום מנוחתי‬
‫ארץ־ישראל וירושלים‪.‬‬

‫צו‪.‬‬
‫שירת הבריאה לעתיד לכוא על הדר סלכות ה׳‬

‫^!זי רו‬ ‫ח ד ? !ז‪,‬‬ ‫עי ר‬ ‫לי הו ה‬ ‫עי רו‬ ‫א‬ ‫)א( מזמור שיר לעת ‪ T‬לבוא ‪ .‬שירו‬
‫■‬ ‫י ’‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫ן;‪,‬ןףץ ‪,‬‬ ‫‪,-,‬ףן ‪1,‬ך‪,,‬‬ ‫ש ד ף ןןך~‬

‫לי הן ה‬ ‫עי רו‬ ‫ב‬ ‫כ ל־ ה א ר ץ‪:‬‬
‫י• * ־‪,-‬‬
‫כרכו עמו! בערו מ*‪1‬ם ליום‬
‫ס?רו בגוים •?בודו‪,‬‬ ‫■־ ״‬
‫יעוצתו ; ג‬
‫ג׳ ■‬
‫?כל־הצמים נה?אוחיו‪ :‬י כי ניו ל‬
‫?חוה וכיהלל מאד‪ ,‬נוךא הוא צל־‬
‫כל־אלהים‪ :‬ה כי כל־אלהי דןצמים‬
‫אלילים‪ ,‬ויחוה עמלם צעה‪ :‬והוד־‬
‫והךר לפניו‪{; ,‬זןחהאךת כמקדעו‪:‬‬
‫לי הו ח‬ ‫)ב( שירו לד‪.‬׳‪ ,‬ברכו ושבחו לשמו‪.‬‬
‫בשרו לכל מדי יום ביי “ י‬
‫ישועתו‪.‬‬
‫״ י י י־׳׳‬ ‫א״‬
‫) ״ ספרו בין הגוים‬
‫דברו בקרב העמים על נפלאותיו‪,‬‬
‫)ד( כי גדול ה׳ ומהולל מאד‪ ,‬נורא‬
‫הוא על כל הכהות העליונים‪.‬‬
‫)ה( כי כל אלהי העמים אלילים‬
‫מעשי ידי אדם‪ ,‬וד‪,‬׳ עשה את‬
‫השמים וגם אותם‪.‬‬
‫)ו( הוד ור‪,‬דר לפני ה׳ עוז ותפארת‬
‫בשמים מעון קדשו‪.‬‬

‫מעפחות צמים‪ ' ,‬יהבו‬

‫ז•‬
‫ז ‪-‬סבו‪T T‬ליחוה‬ ‫)ז( ובכן‪ ,‬אתם משפחות־העסים תנו‬
‫לד‪,‬׳‪ ,‬תנו לר‪,‬׳ כבוד ועוז •‬
‫ליחוה כבוד ןן{ז‪ n :‬הבו ליחןה‬ ‫)ח( תנו לה׳ כבוד לשמו‪ ,‬קחו מנחה‬

‫אקונז — נ׳וחמתי‪.‬‬
‫קכה‬ ‫תהלים צו צז‬ ‫ליוש ה מי עי‬

‫ובואו לחצרות מקדשו להקריבה‪.‬‬ ‫^‪:‬ב‪ 1‬ד ?ומוי‪ .‬קיאו־הלגרזה ו^או‬

‫)ם( השתחוו לה׳ במקדש הנהדר‪,‬‬
‫פחדו מסגיו כל יושבי הארץ‪.‬‬ ‫?סץרותיו‪ ° :‬ה>ןותסוי ?ירווה‬
‫)י( יאמרו בין הגוים לעת ‪ T‬לבוא ‪:‬‬ ‫‪5‬סךרה־?|‪.‬ךע‪ .‬ךוי?ו הזפןיו ‪? 5‬־‬
‫ה׳ מלד‪ ,‬ובמלכו תשמח הארץ שה׳‬
‫כוננה לבל תתמוטט; ה׳ ישפוט אז‬
‫הארץ; י אן?רו בג‪1‬לם יהןה מ?ןי‪,‬‬
‫את העמים ביושר לפי זכיותיהם‪.‬‬
‫אף־ ‪5‬כ‪1‬ן ‪ ? 35‬בל־המרט‪ ,‬לדין‬
‫)יא( ישמחו השמים ותגל הארץ‪ ,‬גם‬
‫הים ובריותיו ירעשו בקול תהילתם‬
‫ע‪3‬יים ?מיצרים‪ :‬י« ?קיטחו ה^ ‪!8‬ם‬
‫לה׳‪.‬‬ ‫ן ‪ 5‬גל ד‪,‬ארץ‪? ,‬ך?ם הלם ו?)לא‪: 1‬‬
‫)יב( יעלוו גם השדות וכל אשר‬
‫בהם‪ ,‬אז ירננו כל ממשלות האומות‬
‫יב !עלז &‪1‬י ו‪ 3‬ל־א|ןזר־ב‪ ,1‬אז‬
‫הדזמזת לעצי היער‪.‬‬ ‫לר?נו כל־עןיי־לער; ע ??ני להןה‬
‫)יג( כולם ישמחו לפני ה׳ כי הנר‪.‬‬
‫הוא בא‪ ,‬הוא בא לשפוט הארץ‪,‬‬ ‫‪ 5‬י ?א ‪ 3‬י בא לץו?ט הארץ‪ .‬ל>ן?ט־‬
‫והוא ישפוט תבל בצדק ואת העמים‬
‫באמונה ואמת‪.‬‬ ‫®גל ??דק ועמים באמונתו;‬
‫צז‪.‬‬ ‫יום כ‬
‫ע ת ע הרשעים בגאוייה העתידה מו ר הישועה לצדיקים‬
‫)א( כאשר ייבטל שלטון עמלק‬
‫והכל יכירו במלכות ה׳ — תגל‬
‫* להןה מלןי תגל הארץ׳ ל^מחו‬
‫הארץ וי ש מ חו איים רבים המפוזרים‬
‫בעולם‪.‬‬
‫אלים ריבים ; ב ענן ועך?ל טבי?יו‪,‬‬
‫)ב( ואז ענן וערפל ישכנו סביב ה׳‬
‫להעניש בדים את הרשעים ‪ :‬כי צדק‬
‫אדק ומ^פט מכון בטאו; ג אע‬
‫ומשפס הם היסוד של כסא כבודו‪.‬‬ ‫>ן?ןיו ה?‪1‬י‪ ,‬וה?הט סביב צריו‪:‬‬
‫)ג( ובמלחמת גוג־ומגוג ש ל ע ^‬
‫לבוא‪ ,‬תלד אש לפני ה׳ ותלהט‬ ‫י קאירו ברקיו ‪30‬ל׳ ךא^ה ותחל‬
‫סביב צורריו‪.‬‬
‫)ד( הברקים אשר ישלח ה׳ להסחיד‬ ‫הארץ‪ :‬ה הרים עדונג נמסו מל?ני‬
‫את העמים יאירו תבל‪ ,‬כל יושבי‬
‫הארץ יראו זאת ויפחדו‪.‬‬ ‫להןה‪ ,‬מל?ני אר‪ 1‬ן כל־הארץ‪:‬‬
‫)ה( ההרים ימסו כשעוד‪ ,‬באש לפני‬
‫אדון כל הארץ‪.‬‬ ‫י רבידו העזמלם צךק‪ ,1‬וךאו כל־‬
‫)ו( השמים יג ‪ T‬ו את צדקו‪ ,‬תתגלה‬
‫מיכותו ויראו כל העמים את כבודו‪.‬‬ ‫ד‪,‬עמים ?בודו‪ :‬י ל‪3‬קזו כל‪-‬עברי‬
‫)ז( ואז יתביישו כל עובדי עבודה־‬ ‫??ל המתהללים באלילים‪ ,‬הקותחוו־‬
‫זרה המתפארים באליל ‪,T‬ם‪ ,‬וישתחוו‬

‫ירעם — ירעש בקול תהילד‪,‬‬

‫ותחל — ותרעד‪ .‬כדונג — כשעוד‪ .,‬הנזתהללים‬
‫ליום חמי שי‬ ‫תהלים צז צח‬ ‫קכו‬

‫ו ו‪ ^ 1‬פ ח‬ ‫ע ?! ע ה‬ ‫‪n‬‬ ‫‪ 9‬ל ־ א ל ל «י ם‪:‬‬ ‫מ‬ ‫לו כל הנחות שבעולם‪.‬‬

‫)ח( תשמע זאת ציון ותשמה‪,‬‬
‫?י‪1‬ן‪ ,‬ותג?ןה בנ‪ 1‬ת יהודה‪? .‬פען‬ ‫תגלנה ערי יהודה על נקמת ה׳‬
‫ובלשפטו בעמים‪.‬‬
‫פ^פפיף להוה‪ :‬ט ?י־אתה ?הןה‬ ‫)ם( ני אתה ה׳ עליון על כל הארץ‪,‬‬
‫נעלה ונישא על כל הכהות‬
‫?ליי־ן על־כל־יוארץ‪ .‬פ אי גן‪?5‬ירן‬ ‫האדירים‪.‬‬
‫על־כל־אלהים‪ :‬י אן?‪3‬י להןה קולאו‬ ‫)י( אוהבי ה׳‪ ,‬שנאו איש רע ולא‬
‫תגורו ממנו כי ה׳ שומר נפשות‬
‫ךע‪ ,‬עמר נ?ע‪ 1‬ת ‪pq‬יךיו‪ ,‬פלד‬ ‫‪ vTon‬ומצילם ‪ to‬הרשעים‪.‬‬

‫ךע?ים !?ילם‪ :‬יא א‪1‬ר זך‪ 5‬לודיק׳‬ ‫)יא( אור הישועה זרוע ומוכן‬
‫לצמוח לצדיק‪ ,‬ולישרי־לב זרועה‬
‫וללערי־לב עפחה‪ :‬יב עפחו‬ ‫שמחה‪,‬‬
‫)יב( לכן‪ ,‬שמהו צדיקים בה׳ והודו‬
‫נדיקים ביהוה‪ .‬ןה‪ 1‬דו ל‪1‬כר קךע‪: 1‬‬ ‫לזכר קדשו!‬

‫צח‪.‬‬
‫לה׳ של העולם נהתנלות ישועתנו‬
‫« מזמור עירו ליחוה עיר חךע‬ ‫)א( המזמור שישירו לע ™ ‪ :‬שירו‬
‫לה׳ שיר חדש‪ ,‬כי נפלאות עשה ה׳‪,‬‬
‫הועיעה־לו‬ ‫?י־ן?לא‪ 1‬ת עעה‪,‬‬ ‫הושחנ לעמו ימין ה׳ וזרוע קדשו‪.‬‬

‫?פינו וזרוע לןךע‪ :1‬ב ה‪ 1‬ד צ ןחןה‬ ‫)ב( הודיע ה׳ ישועתו בעולם‪ ,‬לעיני‬
‫הגוים גילה צדקתו אתנו‪.‬‬
‫?עועתו‪? .‬עיגי סגו?ם גלה זדקתו‪:‬‬
‫ג זכר ספדו ו^מונת‪ 1‬לבית ל^ר»ל‪.‬‬ ‫)ג( ה׳ זכי חסדו והבטחתו הנאמנה‬
‫לבית ישראל‪ ,‬וראו יושבי כל קצוות‬
‫ךאו כל־אפסי־אךץ את ?עועת‬ ‫העולם את ישועת אלוקינו לישראל‪.‬‬

‫ןזלהינו‪ :‬י הריעו ליהןה כל־הארץ‪,‬‬ ‫)ד( הריעו לה׳ כל הארץ! פתחו‬
‫את פיכם בשיר‪ ,‬רננו חמרו לה׳ !‬
‫‪ 9‬צחו ורונו ןזמרו‪ :‬ה זפרו ליהןה‬ ‫)ה( זמרו לה׳ בכנור! שבחוהו‬
‫בכנור וקול זמרה!‬
‫זפרה‪:‬‬ ‫וקול‬ ‫בכנור‬ ‫בלנור‪.‬‬
‫י נחצצרות וקול עופר‪ ,‬הריעו‬ ‫)ו( בחצוצרות וקול שופר הריעו‬
‫לפני המלך ה׳‪.‬‬
‫להגי המלך •?הוה‪ :‬י ?רעם ס‪:‬ם‬ ‫)ז( ירעם הים ומלואו בשירה לה׳‪,‬‬
‫ופלאו‪ ,‬סכל ףקזכי ‪ : np‬ח ןהרות‬ ‫גם תבל ויושביה‪.‬‬

‫סתהו‬ ‫פ‪1‬הו‬ ‫כל «>הים — הכהות האדירים‪.‬‬

‫קכז‬ ‫תחלים צח צט‬ ‫ליום חטי׳ט'‬

‫)ח( גם הנהרות כאילו ימחאו כף‬ ‫? תנו‪:‬‬ ‫הרים‬ ‫ל?י)‪ t‬או ^ ף‪! .‬סד‬
‫וההרים יחד ירננו לה׳‪.‬‬
‫)ם( יזמרו לפני ה׳ על כי בא לשפוס‬ ‫ר׳אוז׳‬ ‫״ ? ?ג ^ סו ה ?י בא‬
‫את הארץ‪ ,‬ואמנם ישפוט כל העולם‬
‫בצדק ואת העמים ביושר‪.‬‬ ‫ז^ן‪ 61‬ט ־ מ ה ל ? ? ר ק ו ע ם י ם ? מ י ע ר י ם ‪:‬‬

‫צט‪.‬‬
‫רימנצת ה׳ וככודו כאשר תהנלה מלכותו לעיני העמיס‬
‫)א( כאשר תתגלה מלכות ה׳ ירעדו‬
‫עמים ; הארץ תהא נוטה להתמוטט‬
‫« יסןה מלך !ך?זו עטים‪ .‬י?זב‬
‫מסחד ה׳ השונן בין הכרובים‬
‫במקדש‪.‬‬
‫ברולים חנוט ה^ךץ; ג ?סלה בצ»‪1‬ן‬
‫)ב( ואז יתגדל כבוד ה׳ בציוז‪,‬‬
‫יתרומם על כל העמהם‪.‬‬
‫גד‪1‬ל‪ .‬וךם היא ?ל־‪ 9‬ל‪-‬ה‪5‬טים‪:‬‬
‫)ג( דודו וישבחו כל העמים את‬
‫שם ה׳ כי גדול ונורא וקדוש הוא‪.‬‬
‫ג י‪ 1‬דו ^ןוטןז גד‪1‬ל ןנ‪1‬ךא‪ ,‬קדו־ט‬
‫)ד( יודו על עתו של המלד אוהב‬ ‫הוא‪ :‬י ועז טלך ט^ו^ט אהב‪ .‬ארגה‬
‫המשפט‪ ,‬הן אתה ה׳ כוננת את‬
‫היושר בין האנשים‪ ,‬אתה עשית‬ ‫כ‪1‬גןת מיערים‪ .‬טקופט וצדקה‬
‫חוקי משפט וצדקה ביעקב‪.‬‬
‫)ה( רוממו את שם ה׳ אלוקינו‬ ‫ב!עקב אתה עז^ית; י‪ .‬ר‪ 1‬טמו!ד‪.‬ןה‬
‫והשתחוו למקדשו המשול לשרפרף‬
‫לכסא כבודו‪ ,‬כי קדוש הוא ה׳‪.‬‬ ‫‪5‬ןלסינו‪ .‬וה‪#‬ןותחוו ל^דם מליו‪,‬‬
‫)ו( מ שהזאהרן שהיו כהנים לה׳‬
‫ושמואל שהיד‪ .‬בין קוראי שם ד‪.‬׳‪,‬‬
‫קד‪1‬ז« הוא‪ :‬י ט^ה ואסלן ?למיו‪.‬‬
‫שלושה אלה כאשר קראו לה׳ בעת‬
‫צרה‪ ,‬היה עונד‪ .‬להם‪.‬‬
‫וזןמואל צי^ראי ‪ W‬קראים אל־‬
‫)ז( מתוך ענן היה מדבר אליהם ה׳‪,‬‬ ‫להןה והוא !ע‪3‬ם ‪ :‬י ?עמוד ענן‬
‫והם שמרו עדותיו והוקי התורד‪.‬‬
‫אשר נתן להם‪.‬‬ ‫יד‪3‬ר אליסם‪?^ -‬טרו עלתיו להק‬
‫)ה( ה׳ אלוקינו אתה ענית להם‬
‫בקראם אליד‪ ,‬נשאת וסלחת לעוון‬
‫}סן־למ‪ : 1‬״ !הלה אלסינו א?ןה‬
‫ישראל בזכותם — ובכל זאת כאשר‬
‫חטאו נגדך •( נקמת בד‪.‬ם על‬
‫?}יר‪1‬ם‪ .‬אל נק!א הלירג לסם‪ ,‬לנקם‬
‫מעש ‪.T‬ם‪.‬‬
‫)ס( ולכן רוממו לה׳ אלוקינו‬
‫‪5‬ל־‪,‬עליל‪1‬ל‪ 1‬ם‪ :‬ם ר‪ 1‬טמו להלר‪.‬‬
‫והשתחוו להר קדשו כי ע״י דקדוקיו‬
‫עם הצדיקים הכל רואים כי קדוש‬
‫אלסיגו‪ .‬לסזןזסחוו לסר קר^זו‪5 ,‬י־‬
‫הוא ה׳ אלוקינו‪.‬‬ ‫קדו^ז להלה אלסינו‪:‬‬
‫תנו■ — חהא נוסה להתמוסס‪ .‬להרוס רנליו — כנוי לבית מקדשו‪.‬‬
‫•( משה ואהרן נ מי מרינה‪ ,‬ושמואל על סלא הדריך נניו נדרך טונה — ר מ״י‪.‬‬
‫ליום הסי שי‬ ‫תהלים ק קא‬ ‫קכח‬

‫ק‪.‬‬
‫חוכת תוימנו לד׳ י ‪ r‬רנ' וםםיכ;ו‬

‫א ?‪?/‬מור לתוךה‪ ,‬הריעו ליו?ןה ‪ 9‬ל־‬ ‫)א( המזמור שחובר לאמרי בעת‬
‫הקרבת זבחי תודה ; הריעו לה׳ כל‬
‫האךץ‪ :‬ב עלדו את־־זו?ןה בקזסחה‪.‬‬ ‫יושבי הארץ ז‬
‫)ב( עבדו את ה׳ 'בשמחה‪ ,‬בואו‬
‫‪^1‬או לפ?יו ?ךננה‪ :‬נ ךעו כי־ץו?ןה‬ ‫לפניו ברננה!‬
‫)ג( עליכם לדעת כי ה׳ הוא אלוקים‬
‫הוא אלהים‪ .‬הוא עשנו ול‪1‬‬ ‫אשר עשה ו ‪r‬ר אותנו‪ ,‬ולו אנחנו‬
‫עוד מלפני היותנו בעול^ אנו עמו‬
‫אנסנו‪ ,‬עמ‪ 1‬ולאן מךעית‪ :1‬ד לאו‬ ‫וצאן מרעיתו‪.‬‬
‫)ד( לכן בואו בשעריו בהודאה‬
‫שעריו לת‪1‬דה הייחניו ?סיזלה‪,‬‬ ‫ובחצרותיו בתהילה‪ ,‬הודו לו ברכו‬
‫לשמו!‬
‫הודו ל‪ 1‬בךכו שמ‪ : 1‬י■ ‪5‬י־ט‪1‬ב‬ ‫)ה( כי סוב ה׳‪ ,‬לעולם חסדו ועד‬
‫?ו‪1‬ןה לעולם סלדו‪ ,‬ועד־רר ןדר‬ ‫דורי דורות הוא נאמן בהבסחתו‪.‬‬

‫אמונתו;‬
‫לוא‪.‬‬
‫שיירת דוד לה׳ הז על החסד הו על דםש»פ‬
‫)א( המזמור שחובר על ‪T‬י דוד‬
‫א לךוד מזמור׳ ססד־ומש^ט‬ ‫שאמר ‪ :‬גם בעשותה חסד גם‬
‫אשיךה‪ ,‬לף לר‪ 1‬ןה אזמךה; נאשלילה‬ ‫בעשותה משפם — אשיר לד ה׳‪,‬‬
‫ביו כר וביו כר תמ ‪ T‬לר אזמר‪.‬‬
‫ב‪.‬ך‪1‬ןז תמים ממי תבוא אלי‪,‬‬ ‫)ב( אני נותן לב ללכת בדרך התום‪,‬‬
‫ומצפה אני שתבוא ל ‪ T‬י הזדמנות‬
‫אמהלך ?תם־למכי ‪^3‬ךב ‪3‬ירןי‪:‬‬ ‫של הליכה ביושר ובתום־לבי(‪ ,‬לא‬
‫רק בגלוי אלא גם בקרב ביתי‪.‬‬
‫> לא־אשית לג^ד עיני ךבר־‬ ‫)ג( אינני שם לנגד עיני דברי רשע‪,‬‬
‫אני שנא מעשי אנשים הסרים מדרה‬
‫בל^על‪ ,‬עשה־מטים שנאתי לא‬ ‫ה׳‪ ,‬ולכן מעשיהם אינם נדבקים בי‪.‬‬

‫לךבק ?י‪ :‬י לבב ע^ש זסור ממני‪,‬‬ ‫)ד( מי שלבבו עיקש מרוחק ממני‪,‬‬
‫איני רוצה להכיר איש רע‪.‬‬
‫רע יא אדע־ ״ מלשני במסי‬ ‫)ה( אני מכרית את המלשין בסתר‬
‫על רעהו‪ ,‬אינני יכול להתחבר עם‬
‫רעהו אותו א?מית‪ .‬נכה־זינלם‬
‫אמתתו — קיום הבטחתו‬
‫ע»ה‪-‬סםי‪ — 8‬מעשה אנשים הסרים מהדיר הישרה סלשני — סלשיו‬
‫•( כי הוא ישכיל תיזיד נכל רגע להרגיל עצ״ו ללכת נה ע‪ 7‬שלא ״ג ע ללכת‪ ,‬וכאילו הדרך תגוא‬
‫אליו מאליה — אנן עזרא‬
‫קנט‬ ‫תהלים קא קב‬ ‫ליום חמי שי‬

‫זה ההולד בעיגים זקופות ולב רחב‬

‫שלא אלמד ממעשיו‪.‬‬
‫ירסב לבב ‪ ink‬לא אוכל‪ :‬ו ?יני‬
‫)ו( עיני צופיות רק בנאמנים‬ ‫?ןא?לגי־אךץ ל^זגת ?מדי‪ .‬ו?לןד‬
‫שבארץ שיתחברו עמדי‪ ,‬אני לוקח‬
‫לשרת אותי זה ההולך בדרך התום‪.‬‬ ‫?דךןד תמים היא ?ערמגי‪ :‬ז לא־‬
‫)ז( איני נותן לעושי־רמיה לשבת‬
‫בקרב ביתי‪ ,‬דובר שקרים אין מקומו‬ ‫!?זב ‪3‬קןךב ‪ 3‬יתי ??זה רמ;ה‪ ,‬ד‪3‬ר‬
‫ננד עיני‪.‬‬
‫?ןו?ןרים לא־?כ‪1‬ן ?גגי ?יני‪:‬‬
‫)ת( מדי בוקר בשבתי על בסא‬
‫המשפט אני מכרית לאם־לאט בל‬ ‫״ ל‪ 3‬קרים ‪ 8‬ץמית ‪9‬ל־ר?ז?י־אךץ‪,‬‬
‫רשעי הארץ‪ ,‬עד להכרית את כל‬
‫פועלי השקר מעיר ה׳‪.‬‬ ‫?מכרית ה?יר־!הןה ?ל־&ןנלי ^גן‪:‬‬

‫קב‪.‬‬
‫תפילת ‪ np‬זהי לה׳ פדנאלו סיפוריו וירהם את ציוו‬
‫)א( תפילה לישראל עם עני‬
‫בהתעטו• נפשו מצרות‪ ,‬ולפני ה׳‬
‫* ממלה ? עד כי־!ןגמף‪ ,‬ול‪ 35‬י! הן ה‬
‫ישפוך שיחו‪.‬‬ ‫קזיח‪ ; 1‬ב להןה ^?כצה מ?להי‪,‬‬
‫)ב( ה׳! שמע תפילתי ושועתי‬
‫אליך תבוא‪.‬‬ ‫וען?תי אליף תב‪ 1‬א; נ אל־תממר‬
‫)ג( אל תפתר פניך ממני ביום צר‬
‫לי‪ ,‬הטה אזנך לבקשתי‪ ,‬ביום שאני‬ ‫כיום צר־לי‪ .‬מ?‪ 1‬ה־‪ 8‬לי‬ ‫??יר‬
‫קורא לד מהד תענני‪.‬‬
‫מזגף בי‪1‬ם מ?ןךא‪ .‬ממר ?נ ד‪:‬‬
‫)ד( כי י מי הולכים וכלים כע שן‪,‬‬
‫ועצמותי יבשו כמוקד־אש‪.‬‬ ‫י ?י־כלו ?עשן ‪:‬מי‪ ,‬ךע?מ‪1‬וןי‬
‫)ה( כעשב המוכה מהשמש ומתיבש‬ ‫כמוקד נחרו‪ :‬י■ היכה כ?^ב ו!בש‬
‫כך לבי; כי שכחתי מאכול לחמי‬
‫מרוב צרות‪.‬‬ ‫ל?י‪ .‬בי־^כסתי מאלל לחמי‪:‬‬
‫)ו( מרוב אנחותי וצערי דבקו‬ ‫י מקול אןחהי‪ .‬וכקה ??מי‬
‫עצפותי לבשרי מרוב רזון‪.‬‬
‫)ז( נמשלתי לעוף ״קאה״ שבמדבר‪,‬‬
‫הייתי כהעוף ״כוס״ שבין חורבות‬
‫לכ^רי‪ :‬י ךמימי ?ק‪ 8‬ת מךבר‪.‬‬
‫— כך נודדים אנו בגלות‪.‬‬ ‫ה?יהי ככוס ןזךבותז ״ עקדתי‬
‫)ח( התבוננתי בעצמי והנני כצפור‬
‫היושב בדד על ננ ללא זונ‪.‬‬ ‫וממ‪:‬הכ?פור בודד ?ל־גג‪ :‬ס כל־‬
‫)ם( כל היום מחרפים אותי אויבי‬
‫הלועגים עלי‪ ,‬שמים אותי לפשל‬ ‫מיום סרפוד אוןכי‪ ,‬מהוללי בי‬
‫לפקרים — מדי בוקר‪.‬‬
‫יעפו• — בהתעפף־בהתעלף נפשו בצרה‪ ,‬כסוקד — מקום אש‪ .‬נחרו — יבשו‪ .‬לקאת — לעוף השוכן‬
‫במדבר‪ .‬בפופ — כעוף הנמצא בין חורבות‪ .‬שקדתי — התבוננתי‪• .‬זוללי — דוםוזל ‪r‬צים עלי‪.‬‬
‫ליום הסיש'‬ ‫תהלים קב‬

‫}>ןובעו‪ :‬י לי ־‪98‬ר ‪ 3‬לסם‬ ‫טושר הס נשבעיס•(‪,‬‬

‫)י( כי הלחם שאני אוכל דומה עלי‬
‫מלליזי‪ :‬י« הי?גי־‪ 1‬עמף‬ ‫כאילו אפר בא לפי‪ ,‬ומשקר‪ .‬שלי‬
‫מזוג בדפעותי‪.‬‬
‫)יא( וזאת בגלל זעמו וקצפד עלי‪,‬‬
‫וק??ך‪ 5 .‬י ?^אס?י י ‪^ 0‬ןזלי»י‪:‬‬ ‫כי רוממתני תהילר‪ .‬ואחר כד‬
‫איל^ז‪:‬‬ ‫ינ‪:‬הי ‪ 5‬ן ל ןטוי‪ .‬ו א ד‬ ‫השלכתני‪ ,‬וכד הרפתי גרולר‪ .‬יותר‪.‬‬
‫)יב( ימי כלים וו־וולכים כמו העל‬
‫יי ןאתה ץו?ןה לעולם ‪?0‬זב‪ .‬וזלרןד‬ ‫הנוטה לשקוע לעת ערב‪ ,‬יבשתי‬
‫כעשס‬
‫לז*ר ןדר‪ :‬יי אתה וגקום ‪0‬רסם‬ ‫)יג( והרי אתה ה׳ אשר אתר‪ .‬יושב‬
‫לעולם וזכרד לדורי דורות‪ ,‬נשבעת‬
‫על קממנו — כמו שאתה קיים כד‬
‫?*‪1‬ן‪? .‬י־עת לסןנה ?י־לא מ‪? 1‬ד‪:‬‬ ‫תקיימנו‪.‬‬
‫טי ?י־רצו אלדיף את‪-‬אמיה‪ .‬ואת־‬ ‫) ‪ (T‬ולפיכד תקום אתר‪ .‬ה׳ ותרחם‬
‫את עיון‪ ,‬כי הגיעד‪ .‬כבר העת לחונן‬
‫ן‪ 5‬לךה י‪ 0‬גנו; ״ ןזיךאו ג‪?1‬ם את־‬ ‫אותה משפלותה‪ ,‬הגיע כבר המועד‪.‬‬
‫)טו( כי עבריד רועים ואוד‪,‬בים את‬
‫אבני עען ומתוננים את עפרה‪.‬‬
‫זתוה׳ ולל־מזכי ה א ת את־‬ ‫)סז( ובד‪.‬ושיעד את עמד‪ ,‬ייראו‬
‫הנדס את שם ה׳ וכל מלכי הארז‬
‫?בודף‪ :‬יז לי־לנה להןה ציון‪.‬‬ ‫ייראו את כבודד ד‪.‬מד‪.‬ולל‪.‬‬
‫) ‪ (r‬כי כאשר יבנד‪ .‬ה׳ את עיח —‬
‫גראה ללבודו; יה ‪ 9‬ןה אל־ ‪ 0‬ה?ת‬ ‫יד‪,‬א נראד‪ .‬בד‪.‬דר כ בודו‪.‬‬
‫)יה( כי פנה ה׳ אל תפילת העם‬
‫העךער‪ .‬ולא־לזה את־ ‪0‬ה? ‪ 0‬ם‪:‬‬ ‫העועק ולא בזד‪ ,‬את תפילתמ‬
‫)יס( הישועד‪ .‬הזאת שתבוא לישראל‪,‬‬
‫י״ אלסב ואת לדור אארון‪ .‬ןעם‬ ‫תיכתב לספר אותה עד לדור‬
‫האחרון‪ ,‬וד‪,‬עם הנעשד‪ .‬כבר ‪ .T‬חדשה‬
‫גלךא ?מלל־‪:‬ה‪ :‬כ לי־־ה>ןןקיף‬ ‫עם עאתו מועלות ‪,T‬לל את שם ה׳‪,‬‬
‫)כ( כי השקיף ה׳ ממרום קדשו‪ ,‬ה׳‬
‫ל^זרום ןןךעו‪ ,‬ןו?וה ל ע ‪5‬זם אל־‬ ‫משמים אל הארץ הביט לראות‬
‫בעני עמו‪,‬‬
‫ארץ הליט! כ« ל^^טע אן^ת אסיר‪.‬‬ ‫)כא( לשמוע זעקת ישראל האסיר‬
‫בגלות‪ ,‬להתיר את כבלי האסירים‬
‫לפתס לגי ^גמותה‪ « :‬לסלר לזיון‬ ‫הנוטים למות‪.‬‬
‫)כב( ובעאתם מועלות יספרו בעית‬
‫?ןם ןרוןה‪ .‬ו^קלתו לירו>ןל‪.‬ם‪:‬‬ ‫על שם ה׳ ותדדלתו בירוקזליז^‬
‫)ט( בד‪.‬קבץ עמים יחדו בעיון‬
‫»לס^לץ זהים !ז;‪1‬ךו‪ ,‬והמלכות‬ ‫וממלכות יבואו שם לעבוד את ה׳‪.‬‬
‫)כד( אבל היום‪ ,‬טרם באה הישועה‪,‬‬
‫לןילד את־ןתןה‪ :‬־י לנה ‪ 3‬ו ד ר‬ ‫ענה האויב בדרד הגלות את כחי‬
‫וקער את ימי‪.‬‬
‫>‪5‬סי‪ .‬ק‪5‬ר ‪:‬לי‪ :‬נ״ אמר אלי אל־‬ ‫)כד‪ (.‬לכן אומר לה׳‪ :‬א־לי אתר‪,,‬‬

‫ושקד — משקר‪ ,‬שלי‪ « .‬י ו י — מזגתי‪ .‬כעל נפוי — נעל ‪ n ew‬לערב‪ .‬הערער — הע ‪r‬ק‪.‬‬
‫לעתה — לד‪.‬תיר‪,‬‬
‫•( ג שנ עי ס • א ם לא י א רע לי ה חו ש אי רע לי שראל״ או «כ ה יע שה לי כ הו לי שראל״ — ר ס »י‪.‬‬
‫קלא‬ ‫תהלים קב קג‬ ‫ליוס חמי שי‬

‫אל תסלק אותנו ל ה ש ^ נו ביד‬

‫אויבינו בחצי ימיני‪ ,‬הן הבטחתנו‬
‫מ??ד נןז?י ‪:‬מי‪? .‬דור ד‪1‬רים‬
‫לקיימנו לטניד שנות דורי דורות‪.‬‬ ‫^ןונוסיף‪ :‬ני ??}ים הארץ ‪:‬סךת‪.‬‬
‫)בו( הן מתחילה יסדת הארז‪,‬‬
‫והשמים הם מעשי ‪— T T‬‬ ‫ופן‪|?3‬ה ‪:‬דיף >ןומ‪:‬ם‪ :‬כי המה‬
‫)כז( — המד‪ .‬יאבדו ואתה תעמוד ‪I‬‬
‫כולם כבגד יבלו‪ ,‬תחליפם כאדם‬ ‫יאגדו ן‪ 8‬תה סן^מד‪ .‬ו?לם נ ?ן ד‬
‫ד‪,‬ד‪.‬ופד לבושו ופושטו‪,‬‬
‫זגלו‪ .‬ג?בוע תהליהם ו‪:‬ן[לפו‪:‬‬
‫)כה( ואתה הוא העומד וקיים לעד‬
‫ושנותיך לא יתמו‪.‬‬
‫« ן‪8‬ון‪ 1‬ה־הוא‪ ,‬וץזנותיף לא לתמו‪:‬‬
‫)נט( בני עבדיך ישכנו לעולם‬
‫נם ?‪3‬י־ןנב‪.‬ליןז ??וכונו‪ .‬וזרעם‬
‫בארצם הרעם יכון לפנ ‪.T‬‬ ‫??}יף לכון‪:‬‬

‫פ ג‪.‬‬
‫דוי ?ור« לנסשי לברד ‪ TK‬ה׳ של כל טובותיו‬
‫)א( לדוד‪ :‬ברכי נפשי את ה׳‪,‬‬
‫וכל הנמצא בקרבי — ברכו את‬
‫י ?לוד ?רכי נ??זי את־להוה‪.‬‬
‫שם קדשוו‬ ‫וכל־קךבי את־?ןם לןל>«ו‪ :‬ב ברכי‬
‫)ב( ברכי נפשי את ה׳‪ ,‬ואל תשכחי‬
‫את כל הטובות שגמל אתר‪.‬‬ ‫נ?^זי את־להוה ןאל־וז?זכחי כל־‬
‫)ג( הסולח לכל עוונותיך‪ ,‬הרופא‬
‫לכל תחלואות ‪.T‬‬
‫?מוליד‪ > :‬ספ‪?1‬ס ?כל־עונכי‪,‬‬
‫)ד( הגואל את חייך מרדת שהת‪,‬‬ ‫ד״ר?א לכל־םחלואלכי‪ :‬י הגואל‬
‫המקיף אותך בחסד וברתמים‪.‬‬
‫ססד‬ ‫סזזלי׳ ס?זע?רלי‬ ‫?!?!סת‬
‫)ה( המשביע בטוב את פ ‪ ,T‬המחדש‬
‫נעוריך כנשר הזה המחדש כנפיו‬ ‫ןרחמים‪ :‬ה המטביע בטוב‬
‫משנה לשנה‪.‬‬
‫?ל!ןי‪!! ,‬גססר^ז גן^ר נעירלכי‪:‬‬
‫עושר‪,‬‬ ‫)ו( ה׳ עושה צרקות‪,‬‬ ‫י ע?וה ?לקות ‪:‬ו!וה‪ .‬ומ?ופ‪9‬ים‬
‫משפטים לבל העשוקים‬
‫)ז( הודיע את ר רכיו־ ^ו תיו למשה‬ ‫?כל־ןנעוקים‪ :‬י יודיע לךכיו‬
‫רבינו‪ ,‬ולבני ישראל הודיע את‬
‫מעשיו‪.‬‬ ‫למ?וה‪ .‬לכ‪3‬י ל^ךאל עלילותיו‪:‬‬
‫)ח( כי הוא רחום וחנון‪ ,‬מאריך‬
‫אפו ורב חסד‪.‬‬
‫‪ n‬רחום וסנון ‪:‬רוה‪ .‬ארך אעלם‬
‫)ס( לא לנצח יריב אתנו ולא‬ ‫ורב־סהד‪ :‬יי לא־ל‪3‬צח ‪:‬ריב‪ .‬ולא‬
‫►רפי — האיברים הסניסייט‪ .‬עריך — פיך‪.‬‬
‫ליוש חמישי‬
‫?לולם לטור‪ :‬י לא כחטאינו ן!^ה‬
‫?ני׳ ולא כינוצמינו ?סל ??ינו‪:‬‬
‫י« ‪ 5‬י ‪» 3i!p‬ןסלם על־סאוץי ו כ י‬
‫ם‪ 9‬י ו גי־זראיו; יג ‪ 5‬ך‪3‬ק סזרח‬
‫ס§ן‪1‬ךב׳ ל׳רסיק ססנו«<ת־?^ן?ינו;‬
‫יי לרסם אב ןל־כנים‪ .‬רסם ןז?ןה‬
‫ןל־ללאיו‪ :‬ייכי‪ -‬הו א ל ‪1‬ע לאדנו‪.‬‬
‫ןכור כי־אסר א?חנו‪ :‬פי אנוע‬
‫‪ 5‬ן‪:‬זיז­‬ ‫‪?03‬יר‪)?:‬יי‪? .‬זיז‬
‫״ כי רוס ??!ךר־‪ 13‬ןאיגגו ול א־‬
‫לכיךגו עוד סקומו‪ :‬יי ו ס סי !ויוה‬
‫על־זדאיו‪.‬‬ ‫ןעד־עו?ם‬ ‫סעולם‬
‫וזדקתי־ ??גי כנים‪ :‬יי׳ ?עסדי‬
‫כריתו‪ .‬ולילדי כ^דיו לןגעוסם‪:‬‬
‫ייי לו!ןה ‪?>3‬סלם סכין ל‪9‬או‪.‬‬
‫ומלכותו ‪ 3‬כל מ^לה‪ :‬כ בךכו ל ‪3‬ןה‬
‫דכר‪.1‬‬ ‫מ?אכיו‪ .‬נג די ג ס‬
‫ל?ןיביע כקול ד כ רוי׳ ״כ רכו לסןה‬
‫כ ל־ מ איו‪»? .‬ןך ‪ 3‬יו ז‪^5‬ןי רצונו‪:‬‬
‫״ כרכו ןסןה כל־סע ^יו ?כל־‬
‫סיומות ססע?ת‪1‬׳ ?רלי ג?עי‬
‫את־לסןה‪:‬‬
‫‪11‬‬
‫• ( כ׳ ) ה ח ל א כי ס( אינ ם כ נ ג׳ אד ס שיקוו ת ה׳ שכר נע שו ת ס דנרי‪ ,‬ר ק ו הו שכרם ות> נו &‬
‫תהלים קג‬ ‫הלב‬
‫לעולם יטור לנו שנ«ד^‬
‫)י( אינו מתנהג אתנו לטי ערך‬
‫חטאינו‪ .‬אינו גומל אתנו רעד■ לםי‬
‫גודל עוונותינו‪.‬‬
‫)יא( כי כגודל גובה השמים מהארז‬
‫— כד גודל התגברות חסד ה׳ על‬
‫היראים מטניו‪.‬‬
‫)יב( כרחוק מזרח ממערב‪ ,‬הרחיק‬
‫והעביר מאתנו את סשעינו‪,‬‬
‫)יג( הרחם אב על בנים ~ כר‬
‫מחזם ה׳ על היראים אוחו‪.‬‬
‫) ‪ (t‬למד‪ .‬העביר את פשעינו ז —‬
‫כי הוא ‪T‬ע את מ רנו המסיתנו‬
‫לחטוא ! הוא זוכר כי מעפר נועדנו‪.‬‬
‫)טו( וימי אנוש חולפים כחציר‬
‫המתיבש בשמש‪ ,‬כצמח השדר‪ .‬כז‬
‫האדם יצמח ויתיבש‪.‬‬
‫)טו( אם אר רוח־מות עוברת על‬
‫האדם ואיננו‪ ,‬והאדם אינו מכיר‬
‫עוד את מקומו — כד שהאדם‬
‫אפסי בעולם‪.‬‬
‫)יו( וחסד ה׳ מתקיים מעולם עד‬
‫עולם רק על יראיו ; אם האדם כלה‬
‫— צדקת ה׳ שמורד‪ .‬לבני בניו‬
‫אחחו‪.‬‬
‫)יח( החסד נמשד לשומרי ברית ה׳‬
‫ולזוכרי פקודותיו־מצוותיו לקיימן‪.‬‬
‫)ים( ה׳ בשמים הכין כסא כבודו‬
‫ומלכותו מושלת בכל העולמ‬
‫)כ( ברכו ושבחו לה׳ המלאכים‬
‫גבורי הכח‪ ,‬העושים אח דבר ה׳‬
‫כדי לשמוע בקול דברו*(‪.‬‬
‫)כא( ברכו ושבחו לד‪.‬׳ כל צבא‬
‫השמים והארז־‪ ,‬כל משרתיו עושי‬
‫רצונו‪.‬‬
‫)כב( כרכו ושבחו לה׳ כל מעשיו‬
‫הנמצאים בכל מקומות ממשלתו‬
‫— ברכי נפשי את ה׳!‬
‫יפוי — יעטר שנאד‪ ..‬מי ץ — בצפת‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫י תפא ריזס לשחוע נ קו ל דגרו — אגן ע ר א‪.‬‬
‫קלג‬ ‫תהלים קד‬ ‫ליום חמישי‬

‫קד‪.‬‬
‫גדלותו של יו‪1‬ר העולם‪ ,‬הודו והדת מי שםתנלים ככריאח‬

‫)א( ברכי נפשי את ד‪.‬׳‪ ,‬ה׳ אלוקי‪,‬‬

‫ממעש ‪ T‬אנו יודעים שגדלת מאד‪,‬‬
‫יי ‪ 9‬ר כי גה^זי את־ץוזוה‪ .‬ץו?ןה § ל פי‬
‫הוד והדר לבשו ‪J‬‬ ‫גד?ין ‪9‬ז‪ 1‬ה ה‪ 1‬ד והלר ‪• m i‬‬
‫)ב( עסף את האור השורר בעולם‬
‫עם הרקיע כמו בשמלה; מתה‬
‫ב ז‪ 5‬מה־א‪ 1‬ר סע?מה‪ .‬נ‪ 91‬ה עמלם‬
‫ופרש את השמים כיריעה‪.‬‬ ‫נלריעה‪ :‬יממקךה נמלם ן‪5‬ל״‪1‬תיו‪,‬‬
‫)ג( התקיז וקירה את השמים‬
‫במים•( השם את העננים להיות‬ ‫ה^ם־עכים רכוב‪ .1‬המפלןד על־‬
‫מרכבו והם מתהלכים על כנפי‬
‫הרוח ומתפזרים לכל עבר‪.‬‬ ‫מהי־רוס‪ :‬י ן!ל{!ה פלא?יו רוח‪1‬ו^‬
‫)ד( עושר‪ ,‬את הרוחות לשלוחיו‪,‬‬
‫מלאכיו־משרתיו כאש לוהסת‪.‬‬ ‫^^ןזררגיו אע להט‪ n :‬לסד־ארץ‬
‫)ה( ה׳ הע ™ את הארץ על‬
‫יסודותיה לבל תתמוטט לעולם ועד‪.‬‬ ‫על־?)כ‪31‬יה‪ ,‬נ ל־‪!1‬נמ‪ 1‬ט ע‪1‬לם ן?ד‪:‬‬
‫)ו( בתהילת הבריאד‪ ,‬כיסו מי‬
‫התהום כלבוש את הארץ‪ ,‬ואף על‬
‫י ‪ ainjp‬פלבו^ז ‪ 5‬מית‪ ,1‬על־הרים‬
‫ההרים עמדו המים‪.‬‬
‫)ז( אד מגערתו ה׳ )״יקוו המים‬ ‫לעמדו־מלם‪ :‬י סך^ן‪5‬ך?גף לנוסון‪,‬‬
‫אל מקום אחד״( נסו המים‪ ,‬ומקול‬
‫רעמו נחפזו אל יעודם‪.‬‬ ‫הידקייל ר?מף !ח&זון‪ :‬״ !?לי‬
‫)ח( בהחפזם עלו הרים וירדו‬
‫בקעות עד שנקוו אל המקום אשר‬ ‫הרים !ךדי נ?ןע‪1‬ו^ אל־מקים ןה‬
‫יסדת להם‪ ,‬בתוך הימינה‬
‫)ט( ואז שמת לימים גבול את‬
‫לסךת ל^ם; ם ^בול־ע^ת ‪ 3‬ל־‬
‫החול‪ ,‬לבל ישובו לכסות את הארץ‪.‬‬ ‫!?גרין‪ .‬נל־ל^זבון לכסות וןאךץ‪:‬‬
‫)י( ה׳ משלח ומזרים את מי‬
‫המעינות שבבטן האדמה‪ ,‬ש ^‬ ‫' ה?לעלס מ?ל}ים ‪?3‬חלים‪3 ,‬ין‬
‫לנחלים ההולכים בין ד‪,‬ד‪,‬רים‪.‬‬ ‫הרים למלכון‪ :‬י« !^;זקו פל־קלתי‬
‫)יא( והמים משקים כל חיות השדה‪,‬‬
‫ומשקיטים את צמאונם של חיות‬ ‫?מאם‪:‬‬ ‫עדי‪ ,‬לעוברו ‪9‬ךאים‬
‫הפרא‪.‬‬
‫)יב( על ‪ t‬המעינות שוכנים עופות‬
‫השמים‪ ,‬ומביז ענפי העצים נותנים‬ ‫יב ?ליסם עוף־ק^זפלם ל>ןזכ‪1‬ן‪ .‬מ‪3‬ין‬
‫קולם בשיר‪.‬‬
‫)יג( משקה את ההרים מד‪,‬עננים‪,‬‬ ‫^?אלם לתנו־קול‪ :‬יי פעקןה הרים‬
‫מפרי מעשיר מאוצרות הגשמים‬
‫שבעד‪ ,‬הארץ‪.‬‬ ‫מעליורניו‪ .‬הילרי מעקןיר ונענע‬
‫עמה — עוסף‪ .‬המקרה — התקיז וקירה‪ .‬מלאכיו — שלוחיו‪ .‬ישברו — ישקיפו‪ .‬פראים — חיות בר‪.‬‬
‫עפאים — ענפים‪.‬‬
‫• ( ה ש תי ם הללו אין א ת ה יו ד ע תתה הן‪ ,‬וחתה שנאמר ״ ה ת ק ר ה נ תי ס ע ליו תיו ״ הו ה אומר של‬
‫תי ם — תורש שותר‪-‬עוג‪.‬‬
‫ליום חמי שי‬ ‫תהלים קד‬ ‫קלד‬

‫הארץ‪ :‬י י ‪?5‬הייס ח?יר ל^המה‪,‬‬ ‫) ‪ (T‬מצם^ עשב־חציר כםזון‬

‫לנהמה‪ ,‬ועשב־תבואה לאדם לעמיו‬
‫ן?קןב ל‪ 5‬גד ת האדם‪? ,‬ה‪? 1‬יא לסם‬ ‫להוציא לחמו מן הארץ‪.‬‬

‫?כב־אנ‪^1‬ז‪,‬‬ ‫םן־הא‪.‬רץ‪ :‬״ ן!!ן‬ ‫)סו( האדם בעבודתו מוציא מן‬

‫ולסם לנב־‬ ‫ץו׳?ך!יל פגים‬
‫ל סו ה‪.‬‬ ‫ןנ ‪ 5‬י‬
‫א חי ?בנון א ער נטע‪ :‬יי אער־ע ם‬
‫?^רים ל?ן‪3‬נו‪ ,‬חסיךה לרועים‬
‫‪3‬ירגה‪:‬יחהרים מוגהים ללעלים‪,‬‬
‫סלעים מחסה לעפ?ים; ים עעה‬
‫לדע סבואו‪:‬‬ ‫‪:‬רס למועדים׳‬
‫נ ףנעת־חעןיויהי לללה‪ ,‬ב‪ 1‬־הךמע‬
‫כל־סלתו־ילער ‪ « :‬מכשירים עאגים‬
‫לטרף‪ ,‬ולבקע מאל אכלם;כב הזרה‬
‫מעמ^ז !אספון‪ ,‬ו א ל ־ מ ע ו ג ת ם‬
‫לךבצון‪ :‬־־ !גא אדם לפ^לו‪,‬‬
‫ולעכדתו עדי־ערב‪ :‬ני מה־רבו‬
‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V T‬‬
‫מעעיף לחוה‪ ,‬הלם ?הכמה עעית‪,‬‬
‫מלאה הארץ קנלנף‪ :‬כי‪ .‬לה מלם‬
‫גד‪ 1‬ל ירסב לדלם‪ ,‬ע ם־ךסע ואין‬
‫מספר‪ .‬היות קטנות עם־?דל‪ 1‬ת‪:‬‬
‫ני עם אדו ת למלכין׳ למהו ןה־‬
‫לגרת לעסק־בו‪ :‬בז הלם אליה‬
‫הארץ אח היין המשמח לבב אנוש‪,‬‬
‫את השמן המצהיל ומאיר את‬
‫הסנים‪ ,‬ואת הלחם הסועד לבב‬
‫ל ק ז ע ד ‪ :‬טז‬ ‫אנו ע‬ ‫אנוש‪.‬‬
‫)טז( שבעים הם עצי ה׳ וארזי‬
‫הלבנון אשר נסע•(‪.‬‬
‫)יז( אשר שם שוכנים צפרים‪,‬‬
‫החס ‪T‬ה מוצאת ביתה בין עצי‬
‫הברוש‪.‬‬
‫)יה( ה׳ יצר את ההרים הגבוהים‬
‫למדור בשביל היעלים‪ ,‬ואת הסלעים‬
‫למהסהוצל בשביל השפנים‪.‬‬
‫)ים( עשה ירח למנות על ‪T‬ו סדר‬
‫המועדים‪ ,‬ושמש היודע לזרוח‬
‫ולשקוע בזמנים קבועים‪.‬‬
‫)כ( בכל יום אתה עוקוה חושד‬
‫ונהיה לילה אשר בו רומשות־‬
‫יוצאות ממאורותיהן כל חיות היער‪.‬‬
‫)בא( כפירי־ד‪,‬אריות שואגים אז‬
‫לטרף ומבקשים מהא־ל את אכלם‪.‬‬
‫)כב( כאשר זורחת השמש שוב‬
‫מתאספות החיות במאורות ‪,T‬ן‪ ,‬ואל‬
‫מעונותן שבות ושוכנות בה‪.‬‬
‫)כנ( ואז‪ ,‬ביום‪ ,‬יוצא אדם לפעלו‬
‫ולעבודתו עד הערב‪.‬‬
‫»־••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ J‬־■ן•‬
‫)כד( מה רבו מעשיו ה׳! כולם‬
‫עשית בחכמד‪ ,.‬מלאה היא הארץ עם‬
‫קניניד‪ ,‬כי הכל שלד‪.‬‬
‫)כה( זה הים גדול ורחב־ ‪T‬ים‪ ,‬שם‬
‫רומשים־שטים דגים לאין־מספר‪,‬‬
‫חיות קטנות עם גדולות‪.‬‬
‫)כו( על הים מתהלכות אניות‪,‬‬
‫בתוכו הלויתן הזד‪ ,‬שיצרת לשחק‬
‫בו ••(‪.‬‬
‫)כז( כל יצוריד ביבשה ובים אליד‬

‫לדזצחיל — להאיר‪ ,‬יקננו — שי מו קן‪ ,‬תרטש — החיות זזות ומתהלכות‪,‬‬

‫•( ׳שנעו עצי ה׳‪ ,‬נגן ע דן‪ ,‬שם צפרים ׳ ק מו‪ ,‬ישראל ישכט שס — רש״י‬
‫••( לשהק נו‪ ,‬כלווזר נכל גנרא׳ הי ם הוא וזשחק‪ ,‬כ׳ כולם נאי ם נרשותו ויאכל וזהם אשר ירצה‬
‫רד״ה‬
 ‫תהלים קד קה‬ ‫ליום חמי׳טי‬

‫מקוים כי חתן לכל אחד את אבלם‬

‫נשעה הנבונה‪.‬‬
‫ן»‪ 3‬רץ‪ .‬לסת אקלם ‪ 9‬ן ת‪: 1‬נח‪ 1‬זםן‬
‫)כח( ואמנם אתה נותן להם מזונם‬
‫והם מלקסים אוחו‪ ,‬כאשר אתה‬
‫לסם ?ל?ןטון‪ .‬ס^סח ‪:‬ךן; ?קו^עון‬
‫פותה את ‪ t t‬להם שבעים הם‬
‫מכל סוב‪.‬‬
‫ט‪1‬ב‪= :‬״ פ?זסיר פגיף !בסלון‪ .‬ר‪51‬ף‬
‫)בם( אך כאשר אתה מסתיר את‬ ‫ריסם !גועון ןאל־ןיפךם !עובון‪:‬‬
‫פניו מהם — נבהלים ונפחדים‪:‬‬
‫כאשר אתה מכלה את רוחם —‬
‫גוועים המה ושנים לעפרם‪.‬‬ ‫ל סעלח רוסך ?בראיז׳ יססי־ע ?גי‬
‫)ל( כאשר תשלח רוחך אליהם‬
‫בתחית המתים — שוב יבראון‪,‬‬ ‫^‪ 1‬ךמה‪ :‬לי!הי כבוד !ל‪,‬ןה ?עולם‪,‬‬
‫ותחדש את פני האדמה‪.‬‬ ‫?^מח !הןה בהע^יו‪ :‬לב ה‪39‬יט‬
‫)לא( יהי כבוד ה׳ לעולם‪ ,‬ישמח‬
‫ה׳ במעשיו הנפלאים•(‪.‬‬
‫)לב( כי גדול ה׳‪ ,‬במבטו על האר׳ו‬ ‫לאךץ וסךעד‪! .‬גע ‪3‬סרים ו!|^ןנו‪:‬‬
‫והיא נרעדה; במגעו בהרים והם‬
‫מעלים עשן‪.‬‬
‫ל! א>ןזיךה ליהוה ?סץ‪ ,‬אזטךה‬
‫)לג( לכן אשיר לה׳ כל עוד אני‬
‫חי‪ ,‬אזמר לאלוקי בעודי בעולם‬ ‫?אלכ׳י ? עו ד ‪ :‬לי!ןרב עליו קויהי‪.‬‬
‫הזד״‬
‫)לד( מי יתן ושיחתי תערב בעיני‬ ‫אגכי (ןקיפח ‪3‬יל‪,‬ןה‪ :‬לה !סמו‬
‫ה׳‪ ,‬ואנכי אשמח בדבריו‪.‬‬
‫סטאים פן־ה^זרץ ור^ןעים עוד‬
‫)לה( ואז יתמו חוטאים מן הארץ‬
‫ולא יהיו עוד רשעים בעולם —‬ ‫איןם‪? .‬ולי נ?^ןי את־!הוה‪,‬‬
‫ברכי נפשי את ה׳‪ ,‬הללו־יה!‬
‫פ?לו!ה‪:‬‬
‫קה‪.‬‬
‫!ודיה להקב״ה שקיים בריתו עס האבות וגאל את ישראל‬
‫)א( דברי דוד למשוררים ולקהל‪,‬‬
‫בפני ארון ה׳‪ :‬הודו לה׳‪ .‬קראו‬
‫א הודו ליתןה קראו כ^ןזמ‪ ,1‬ה‪ 1‬דיעו‬
‫בשמוו הודיעו בין העמים מעשיו‬
‫הגדולים‪.‬‬
‫?עפים עלימרניו‪ :‬נ ^זירו־מ‬
‫)ב( שירו לו בפה‪ ,‬זמרו לו בכלי־‬
‫זמר‪ ,‬ספרו ת ™ על כל נפלאותיו‪.‬‬
‫זכורר־לו‪ .‬קויחו ?כל־ג??א‪ 1‬תיו‪:‬‬
‫)ג( התהללו והתפארו בשם קדשו‪,‬‬ ‫ג התפללו ??זם קךע‪! ,1‬קיפח לב‬
‫שיש לכם אדון כמוהו; ישמח לבו‬
‫של כל מבקש ה׳‪.‬‬ ‫פכתלזי !הןה‪ :‬י דרעיו !הןה ו^»‪.1‬‬
‫)ד( דרשו ה׳ ומקדשו‪ ,‬בקשו פניו‬
‫תם ‪.T‬‬ ‫ב^עו פןיו ספיד‪ :‬י■ ז?רו ג??א‪ 1‬תיו‬
‫)ד‪ (.‬זכרו את נפלאותיו אשר עשה‬

‫ישכרוז — מקוים‪ .‬תסו■ — תכלה‪ .‬בעודי — נעודני חי‪.‬‬

‫עלילותיו — מעלליו‪ ,‬מעשיו‪ .‬שיוזו — דברו‪ .‬ועזו — ומקדשו‪.‬‬
‫•( ישחת ה׳ נחעשיו‪ ,‬שכילס ז הי רי ם נת)וותיו — רש׳׳י‪ ,‬חולין ס‬
‫ליום חטי שי‬
‫‪ VT}pb‬ו‪>9‬ןז?מי־‪ 5‬יו‪:‬‬
‫י ןרע אברהם ??דו־‪? .‬גי !עקב‬
‫?היךיו‪ :‬ז הוא!הןה אלסינו‪? ,‬כל־‬
‫הארץ ??קזפטיו‪ :‬ח זכר ?עולם‬
‫?ריתו‪ ,‬דבר ?וה לאלף דור‪:‬‬
‫ס אקןר כרת את־אבךהם‪ ,‬ושבועתו‬
‫?!ק(חק‪ :‬י ו!עסיךה ל!ןצקב לחק‪.‬‬
‫??ק‪ 1‬ךאל ?רית עולם‪ :‬יא ?א ‪b‬ר ?‪q‬‬
‫אהן את־א‪.‬ךץ־?ןען‪ .‬חבל נחלהכם‪:‬‬
‫יב בקיותם ?ןוץי טטפר‪ ,‬לפעט וגרים‬
‫בה‪ :‬יג וזהסלכו פגוי אל־גוי‪,‬‬
‫ה ‪8‬קןלבה אל־עם אסר‪ ’ :‬ילא־הגיס‬
‫אדם לע^קם‪ .‬ויוכח עליהם טללים‪:‬‬
‫םיאל־ה?עו לטקויחי‪ .‬ולגליאי אל־‬
‫תרעו‪ :‬־י ו!?ןךא ךעב על־הארץ‪.‬‬
‫שבר‪ :‬יז שלח‬ ‫לל־מ?זה־לסם‬
‫להגיהם איש‪ ,‬לאבד גטלר יו‪ 5‬ף‪:‬‬
‫י״ ענו כלכל רגלו‪ ,‬בך‪ 1‬ל באה‬
‫גלשו‪ :‬ים עד־עת לא־ךברו‪ .‬אטרת‬
‫!הןה לרפתהו‪ :‬ב שלח ט לו‬
‫ו!ו‪1‬ירהו‪ ,‬טלזל עטים וץפסחהו‪:‬‬
‫« שמו אדון לביתו‪ .‬וטלזל ללל־‬
‫•( כי א מן ה׳ נשנה ע ״׳ הפלשתים‪ ,‬וה׳ הפלא את עכות־ו נהם עד שהודו ראשי הפלשתים‬
‫נאמרס ״שלתו את ארון אלוקי ישראל וישוג למקומו ולא יז ד ת איתי ואת ע מי״ )שמואל א׳ ה —ו(‬
‫••( כמ״ש נתורה ״שומר הנ רי ת והחסד לאוהנ‪-‬ו ולשומרי מצותיו לאלף דור״ )דברים !'( — רש״י‬
‫תהלים קה‬ ‫^ ________________‬
‫עם הארון•( ואת המשפסים‬
‫שעשה במאסר ‪•v t‬‬
‫)ו( על סי לזכור הנפלאות ז —‬
‫על זרע אברהם עבר ה‪ •/‬על בני‬
‫יעקב שבהר בהם לעמו‪.‬‬
‫)ז( הוא ה׳ אלוקינו ואנו עמו‪,‬‬
‫אם כי משפטיו בכל הארץ ומנהינ‬
‫את כל העולם‪.‬‬
‫)ה( ה׳ זוכר לעולם לבניו את‬
‫בריתו אשר צוה והבטיה לשמור‬
‫להם לאלף דור••(‪.‬‬
‫)ט( הברית הזאת כרת עם אברהם‬
‫ועליה חזר בשבועה ל ‪^r‬ק‪.‬‬
‫)י( וחזר וקיימה לחוק עם יעקב‬
‫— בריח עולם לישראל!‬
‫)יא( הברית הזאת היא לאמור;‬
‫לך אתו את ארץ כנען‪ ,‬שם חלק‬
‫נחלתכם‪.‬‬
‫)יב( הבטחה זו ניתנה בהיות‬
‫אבותינו מספר אנשים‪ ,‬ורק זמן‬
‫מועט גרו בארץ‪.‬‬
‫)יג( והם התהלכו ונדדו מגוי אל‬
‫גוי‪ ,‬מממלכה אל עם אחר‪.‬‬
‫לעשקם‪,‬‬ ‫לאי ש‬ ‫הני ח‬ ‫לא‬ ‫)יד(‬
‫והמלכים שרצו להרע להם נענשו‪.‬‬
‫)סו( ה׳ אמר להם ‪ :‬אל תגעו לרעה‬
‫בגדולי‪ ,‬אל תעשו רעה אל האבות‬
‫שהם נביאי‪.‬‬
‫)סז( אד כדי להגלותם לארץ‬
‫מצרים‪ ,‬כפי גזירתו‪ ,‬קרא ה׳ רעב‬
‫על הארץ וד‪,‬רס כל משען לחם‪.‬‬
‫)יז( ושלח לפניהם איש למצרים‪,‬‬
‫הוא יוסף שנמכר לעבד‪.‬‬
‫)יח( המצרים עינו אותו בנתנם‬
‫כבלים ברגליו‪ ,‬בשלשלת־ברזל‬
‫באה נפשו של יוסף‪.‬‬
‫)יט( עד שהגיע הזמן לקיום גזירת‬
‫גלות מצרים‪ ,‬אמרת ה׳ היא שבחנה‬
‫וצרפה אז את יוסף בעמדו בנסיון‬
‫)מול סוסיפרע( וכבש את יצרו‪.‬‬
‫)כ( אז שלח פרעה המלד שלוחיו‬
‫להתיר את יוסף מכבליו‪ ,‬מועול‬
‫עמי מצרים שחררו מבית הסוהר‪.‬‬
‫)כא( פרעה מינה את יוסף אדון‬
‫חנל — חלק ויונח — העניש בכבל — שלשלת‪.‬‬
 ‫__________________קלז‬ ‫תהלים קה‬ ‫ליום ה טי שי‬

‫לארצו ומושל ננ ל רנושו‪.‬‬

‫)כג( ע״י כד נקשרו השרים אל‬
‫קןינ‪? » : 1‬א‪ b‬ר »ךיו ?נ‪!^5‬ז‪.1‬‬
‫נפשו של יוסף נקשרי־חיבה; גם‬
‫לימד חכמה לזקני מצרים‪.‬‬
‫יז^ניו זס‪ 3‬ם‪ » :‬ול‪!1‬א לק!ר»ל‬
‫)נג( ובא ישראל למצרים ומנקב‬
‫קבע מגורו בארץ חם‪.‬‬
‫?ןןך?ם‪ .‬ו!?י^ב גר ?ארץ־סם‪:‬‬
‫)כד( ובגזירת ה׳‪ ,‬עם ישראל פרו‬ ‫כי ו!‪9‬ר את־עמ‪ 1‬סאה ו!!גןומהו‬
‫ורבו מאד ויעצמו על צורריהם‪.‬‬
‫)כה( ואז הפד לבם של מושלי‬ ‫סןךיו‪ :‬כי■ ה‪9‬ף לסם לקוצא ‪ 5‬מ‪.1‬‬
‫מצרים לשנוא עם שראל‪ ,‬לחרוש‬
‫רעה על עבדי ה׳‪.‬‬ ‫לההנסל ב?סךיו‪ « :‬עלח ם^ןה‬
‫)כו( ו שלח להם את משה עבדו‬
‫ואת אהרן אשר בחר בו לעמוד‬ ‫בסר־ב‪ : 1‬בז»מו־‬ ‫‪ 8‬ג ד‪ ,1‬א^רן א‬
‫לפניו לשרתו‪.‬‬
‫)בז( והם עשו אותות במצרים‬
‫ומופתים בארץ חם‪.‬‬
‫סם דסרי את‪1‬רניו‪ ,‬ו ‪? b‬מים בארץ‬
‫)בה( שלח למצרים מבת הח שד‬
‫לד‪,‬חש ‪ T‬להם; המבות שנשלחו‬
‫ולרי^ןזך‪ ,‬ןלא־‬ ‫סם‪ :‬נח עלח‬
‫אליהם לא שינו את דבר ה׳ אלא‬
‫עשו תפק ‪T‬ז בנאמנות‪.‬‬
‫מרו את־ךסר‪ ; 1‬נם הפף את־מיסיהם‬
‫)בט( הפד את מימיהם לדם ומתוד‬
‫כד מתו הדגים שביאור‪.‬‬
‫לדם‪ ,‬ולמת את־דגתם‪ :‬ל ערץ‬
‫)ל( הבנים והשריץ בארצם את‬
‫הצפרדעש שחדרו אף לחדרי‬
‫‪ 8‬ךצם ?פרך?ים‪ .‬ססךרי מלסיסם‪:‬‬
‫מלביהם‪.‬‬ ‫ל« אמר וללא ערב‪?? ,‬ים ססל־‬
‫)לא( אמר ובא הערוב‪ ,‬בל מיני‬
‫חיות‪ ,‬ובנש נבנסו בבל גבולי‬ ‫סבולם‪:‬לב?סן ?לימיסם סךד‪ ,‬א>«‬
‫הארץ‪.‬‬
‫)לב( עשה את הגשמים לברד‬ ‫להב‪ 1‬ת בארסם‪ :‬לג ו?ף ג‪}5‬ם‬
‫שהש לאש־להבוח בארץ מצרים‪,‬‬
‫)לג( אשר הבה את עצי הגפנים‬
‫והתאנים שלהם‪ ,‬שיבר את העצש‬ ‫יונאןוגם‪ ,‬ול^סר ?ץגבולם‪:‬לדאמר‬
‫בתחומי הארץ‪.‬‬
‫)לד( אמר ויבוא ארבה וילק ללא‬ ‫ולסא ‪8‬ךבה‪ ,‬ןללק ואין סםפר‪:‬‬
‫מספר‪.‬‬
‫)לה( ור‪.‬ם אבלו בל עשב באשם‪,‬‬ ‫לי‪ .‬ויאכל סל־ס^ב סאךצם‪ ,‬ויאכל‬
‫אבלו פרי ויבול אדמתם‪.‬‬
‫)לו( וד‪.‬׳ הבה בל בכור בארצם‪ ,‬את‬ ‫‪ 9‬רי אךמתם‪ :‬לי ולך כל־סכ‪1‬ר‬
‫בל הבנ ש הנולדש ראשונד‪-‬‬
‫לכל־א‪?1‬ם‪:‬‬ ‫רא^?ית‬ ‫סאךצם‪,‬‬
‫)לז( ודיוציא את שראל בלקחם‬
‫אתם בסף וזהב‪ ,‬ואין בק שבטי ^‬ ‫לי ויוציאם בכהף הסב‪ ,‬ואין‬
‫׳‬ ‫ישראל ב של ועני‪.‬‬
‫)לח( שמח מצרים בצאת ש ש ל‬ ‫ס^סטיו כו^ןל‪ :‬לח עמח סארלס‬
‫מא שם בי נפל פחדם עליהם‬
‫שימותו בולם‪.‬‬ ‫סצאתם׳ סי־?‪ 9‬ל ‪09‬ךם ן?ליסם‪:‬‬
‫לאפור — לקשור בחיבה‪ .‬דפר — הפרה והרבה‪ .‬לחתננל — לחשוב שה‪ .‬מרו — שינו‪ .‬דלק —‬
‫מיז ארבד‪..‬‬
‫ליום ח טי ש'‬ ‫תחלים קה קו‬ ‫קלח‬

‫פןן ?מסף‪ ,‬וא>« ?האיר‬ ‫לס‬ ‫)לם( פרש ה׳ את הענן להיזת‬

‫סוכד ומגו על ישראל ופמח־־אש‬
‫‪■ m‬קולו‪ .‬ולסם‬ ‫לןלה‪^'» :‬ןאל‬ ‫להאיר להם בלילה‪.‬‬
‫)מ( וכאשר בקשו ישראל בשר‪,‬‬
‫עמלם !^‪ 5‬י‪ 5‬ם‪ :‬מאפסח צור ו;זובו‬ ‫שלח את עוף־השלו ובלחם־שמים‬
‫השביע אותם‪.‬‬
‫מלם‪ ,‬ה?כו נציות ן סי‪ :‬״ כי־זכר‬ ‫)מא( פתח את הסלע מצאו ממנו‬
‫מים אשר הלכו כנהרות בארץ ‪1‬יה־‬
‫את־ךנר קךע‪ .1‬את־אנךהם ן? ד‪:1‬‬ ‫חרבה‪.‬‬
‫)מב( כי זכר ה׳ את דבר קדשו‪,‬‬
‫״ויו צ א נ מו נ ע עון‪ .‬ברנה את־‬ ‫הבטחתו לאברהם עבדו למען זרעו‪.‬‬
‫)מג( והוא ה ‪r‬יא את עמו בששון‬
‫?סיריו‪ ■« :‬ולמן ל^ם אךצות גולם‪,‬‬ ‫וברינה את בחיריו‪.‬‬
‫)מד( ונתן להם ארצות גוים‪ ,‬וירשו‬
‫נ?בור‬ ‫ו?מל ?אמים ליךעו‪:‬‬ ‫עמל לאומים בארז ישראל‪,‬‬
‫לןצרו‪,‬‬ ‫לקומרו ןו^יו‪ ,‬ותולסיו‬ ‫)מה( כל זאת למען ישמרו את‬
‫חוקיו וישמרו את תורתו‪ ,‬הללו י־ה!‬
‫ס?לו‪:‬ה ‪:‬‬
‫קו‪.‬‬
‫גפיה לישועת ה׳ ש־ינאלנו גשו שגאל אגרתינו לאחר שהצכו ‪r'lH‬‬

‫י ס?לולה‪ ,‬הודו ליהוה ?י־־סוב‪,‬‬ ‫)א( הללו י־הז הודו לה׳ כי טוב‬
‫הוא‪ ,‬כי לעולם חסדו‪.‬‬
‫‪ 5‬י לעולם סקדו‪ :‬ב מי זמלל‬ ‫)ב( מי יכול לספר גבורות ה׳ ! מי‬
‫יכול להשמ ‪ r‬כל תהילותיו!‬
‫?בורות להןה‪ .‬לעמיג ?ל״מסלתו‪:‬‬
‫)ג( אשרי שומרי משפט ועושי‬
‫י א?ירי שמרי מקזפט‪ ,‬עקןה צדקה‬ ‫צדקה בכל עת — הם הם המהללים‬
‫את ה׳‪.‬‬
‫כ?ל־?ת‪ :‬י זכרגי להןה נרצון‬ ‫)ד( זכרני ה־ גם אותי בהתרצותד‬
‫לעמד‪ ,‬פקדני בשועתד‪.‬‬
‫‪5‬מף‪ ,‬פ?ן‪.‬לגי ‪9‬י^יו?סף‪ :‬י׳ לראות‬
‫)ד‪ (.‬שאזכר‪ .‬לראות בטובת בניו־‬
‫?טובת ?היויןז‪ .‬לקומס ?קימסת‬ ‫בחיר ‪ ,T‬לשמוח בשמחת עמד‪,‬‬
‫שאוכל להשתבח עם ישראל נחלתך‪.‬‬
‫גול‪.‬ףי להתפלל ? ם ־ג ס ל תןז‪:‬‬
‫)ו( אמנם חטאנו כמו אבותינו‪,‬‬
‫י חטאנו עם־אגסינו‪ ,‬ר‪.‬ןוינו‬ ‫העוינו וד‪,‬רשענו‪.‬‬
‫חך^ן?נו‪ :‬ז אבומינו ?מןרלם לא‪-‬‬ ‫)ז( אבותינו במצרים לא השכילו‬
‫להבין את נפלאותיך שעשית שם‪,‬‬
‫ה^‪ 3‬ילו ‪??5‬אומיןז‪ .‬לא ז?רו את־‬ ‫לא זכרו את חסריד הרבים וסרבו‬

‫יסלל — יספר‪.‬‬ ‫כציות — בארץ צחיחה ושומסד‪,‬‬

‫קלט‬ ‫ת ^ ל' ‪ 0‬ק‪1‬‬ ‫ליום חמי שי‬

‫להאמין בד על הים בעמדם »ל‬

‫שפת ים־סוף‪.‬‬
‫לב ח‪9‬ךיןז‪ ,‬ו?^ת על־;ם ‪?3‬ם־־סוף‪:‬‬
‫)ת( ובכל זאת הוש ‪r‬ם למען שמו‬
‫בין העמים‪ ,‬להודיע ביניהם את‬
‫ח וי‪1‬עזי?ם ?פען קימ‪? ,1‬ה‪ 1‬ךיע‬
‫)ט( ה׳ גער בים־סוף ונתיבש‪,‬‬
‫גבורתו‪.‬‬ ‫את־‪3‬בו‪,‬רתו‪ :‬ם ו ץ‪ 5‬י ‪!3‬ם־םוף‬
‫והוליד את ישראל על תהומות הים‬ ‫וי‪1‬ליהם נהל מ‪ 1‬ת ‪ 3‬סךבר‪:‬‬
‫הנמצא במדבר‪.‬‬
‫)י( הושיעם מ ‪ T‬השונא וגאלם מ ‪T‬‬
‫האדב‪.‬‬
‫י ף‪^1‬זי?ם ?ן‪».‬ד עז‪31‬א‪ ,‬וזגאלם ?ן!ד‬
‫)יא( וכיסו מי הים את צורריהם‬
‫המצרים‪ ,‬אחד מהם לא נותר‬
‫א‪!1‬ב‪ :‬יי וןכסו־פלם צריסם‪ ,‬אחד‬
‫בחיים‪.‬‬
‫)יב( והאמינו בני ישראל בדבר ה׳‬
‫ה^ם דא נ‪1‬וןר‪ :‬יב ולאהלינו גךבריו‪,‬‬
‫ואמרו שירה לתהילתו‪.‬‬ ‫ע כ חו‬ ‫ס ק רו‬ ‫ע‬ ‫) ז ל ‪ ,‬ל ת‪: 1‬‬ ‫ל ^זי רו‬
‫)יג( אד שכחו מהר את מעשי ה׳‬
‫ולא קתו לו ולעצתו‪.‬‬
‫) ‪ (T‬והתאוו תאוה במדבר לאמר‪:‬‬ ‫מן‪&3‬יו‪ .‬לא־סכו לזנצתו־‪ :‬יי וליזאוו‬
‫מי יאכילנו בשר ז וינסו את הא״ל‪,‬‬
‫היוכל להאכילם במדבר־שממה‪.‬‬ ‫סאוה נ‪3‬לךבר‪ ,‬וזנסו־אל ‪3‬י^ןימ‪1‬ן‪:‬‬
‫)טו( הוא נתן להם משאלתם‪ ,‬שלה‬
‫להם את השלו השמן‪ ,‬אד לא‬ ‫« ול׳זן לסם ^?ןאלתם‪ .‬ו?עלח ךז‪1‬ן‬
‫השמינם אלא הכחיש את נפשם עד‬ ‫במס?ה‪.‬‬ ‫?נ ‪ #9‬ם; סזו??ן}או‬
‫מות‪.‬‬
‫)טז( ואהר כד הכעיסו למשה‬
‫במחנה ישראל‪ ,‬הכעיסו לאהרן‬ ‫לאסלן ?ןד‪ 1‬ע ללןה‪ :‬יי ס?תח־אךץ‬
‫קדוש ה׳ )בעדת קרח(‪.‬‬
‫)יז( ואז פתחה הארץ את פיה‬ ‫ומבלע דתן‪ .‬יסכם על־^דת אבי‪,‬דם‪:‬‬
‫ובלעה את דתן וכסתה תחתיה את‬
‫עדת אבירם‪.‬‬ ‫יי ות‪ 53‬ר־אע בןגדתם‪ .‬להבה‬
‫)יה( ובערה אש ושרפה עדת‬
‫החולקים על משה‪ ,‬להבה ליהטה‬ ‫חלד‪.‬ט ך>ןןצים‪:‬יט ?ן^ע‪ 1‬ו־?גל בלרב‪.‬‬
‫את הרשעים‪.‬‬
‫)יט( העם עשו עגל במדבר חורב‬ ‫ול^פסוו למ©כה‪ :‬נ ולהידו את־‬
‫והשתהוו לאלוקי מסכה שעשו‬
‫מזהב‪.‬‬ ‫‪5‬ב‪1‬ךם‪ .‬בסבדת עז‪ 1‬ר אכל ןן^ב‪:‬‬
‫)כ( והחליפו את כבוד אלוקיהם‬
‫בדמות שור אוכל עשב‪.‬‬ ‫ני עסחו אל מו^זיעם‪ ,‬ע^ה }דל‪ 1‬ת‬
‫)כא( שכחו את הא־ל המושיעם‬
‫שעשה להם גדולות במצרים‪.‬‬ ‫‪?3‬לאךלם‪ 9} » :‬לאות ‪3‬אךץ חם‪,‬‬
‫)כב( שעשה נפלאות בארץ חם‬
‫ונוראות על ים־סוף בעת קריעתו‪.‬‬ ‫נ‪ 1‬ךא‪ 1‬ת ‪ 8‬ל־!ם־םוף‪ :‬כג ו»א‪!9‬ר‬
‫)כג( ויאמר ה׳ ל ה ש ^ ם‪ ,‬לולא‬
‫משה בחירו שעמד בעת צרה זו‬ ‫?פ^ןוהלידם‪ ,‬לולי מ^ןה ‪5‬סיר‪ 1‬עמד‬
‫והתפלל בעדם להשיב חמת ה׳‬
‫מהשחיתם‪.‬‬ ‫‪ 93‬ךץ ל^ניו‪ .‬לה^ןזיב חמת‪1‬‬
‫דסדו — סרבו‪ .‬ויחרב — גתיבש‪ .‬כיעיפון — במדבר‪ .‬מיו — כחושים עד מות‪ .‬ויסיח —‬
‫החליסו‪ .‬נו»גיוו — בדמות‪.‬‬
‫ליום חמי שי‬ ‫תהלים קו‬ ‫קמ‬

‫סהדה‪,‬‬
‫י• ’‬
‫ויהןאסו=בזן‪1‬יץ‬
‫‪: • -‬־‬
‫סמ^חית ‪ :‬כי‬
‫״ ■‬
‫)כד( מאסי בני ישיאל ב איז י׳??״‬
‫בהוציאם דבד‪ .‬על הארץ‪ ,‬ולא‬
‫ו!ר^נו‬ ‫כה‬ ‫לא־ק^מינו ל ך ‪ 9‬ר ‪: 1‬‬ ‫האמינו לדבר ה׳ שהבטיחם אח‬

‫יוווה‪:‬‬
‫* י‬
‫עהעו *‪ 3‬זק‪ 1‬ל‬
‫י•‬
‫באהליהם‪ ,‬לא‬
‫‪V - T. T .‬‬
‫^כה( והתחננו באהליהם ימיאני‬
‫לשמוע בקול ה׳ לרשת את הארץ‪.‬‬
‫ל פ ‪ 9‬י ל א‪ 1‬ת ם‬ ‫ל ה ם‪,‬‬ ‫י ד‪1‬‬ ‫« ו! » א‬ ‫)בו( אז נשא ה׳ את ‪T‬ו בשבועה‬
‫’‬ ‫״‬ ‫’‬ ‫’‬ ‫■■ ’‬ ‫להפיל את הדור הזה במדבר‪.‬‬
‫ז ך ע ם ‪ 3‬ג‪ 1‬י ם ‪,‬‬ ‫‪ 3‬ם ך ב ר; « ו ל ה ‪9‬י ל‬ ‫)כז( וגם להפיל לעת ‪ T‬את זרעם‬
‫■‬ ‫י‪.‬‬ ‫בגלות בין הגדם ולהפיצם‬
‫ולזרותם בן!‪ 1‬ךצ‪ 1‬ת‪ :‬בה וזצקודו‬ ‫בארצות •(‪.‬‬
‫)כח( אחר בך התחברו לבעל־פעור‬
‫י;בעל ‪ 9‬עו ה ייאכלו זנסי מונים;‬ ‫ואכלו זבחי מתים־אליליס‪.‬‬
‫בס ו ! כ ? י ם ו ‪ 5‬מ ? ? ? י ה ם ‪ .‬ו ף נ ? ר ץ ־ ‪ 3‬ם‬ ‫)כס( והכעיסו במעשיהם — ואז‬
‫פרצה בהם מגיפה‪.‬‬
‫‪1‬ל ‪ ? 9‬ל י‬ ‫‪? 1‬ןצמל*‬ ‫ל‬ ‫מג פ ה;‬ ‫)ל( ועמד פנחס בן אלעזר והתפלל‬

‫רסענר המנןפה‪ :‬ל« ומחעב ל‪1‬‬ ‫נעצרה‪.‬‬

‫ולזכות לדור ח־ור‪ ,‬וקבל שכת ל?ך?ןה‪ ,‬לדר ןלר ‪ 5‬ד נ^ולם;‬
‫״‪ ,‬לב ו!?ןזיפו על־מי מרי‪3‬ה‪ .‬ו;רע‬
‫מריבה‪ ,‬ונענש גם משה עבורם כי‬
‫?מ^ןה נעבורם‪ :‬לי כי־הסרו את־‬ ‫התאנף בו ה׳‪.‬‬
‫‪• I.‬‬ ‫)לג( בי המרו משה ואהרן את ח ח‬
‫ץפתיו;* לילי לא־‬ ‫‪3‬‬
‫‪V rS )y 5‬‬ ‫ולבטא‬
‫‪K $ 3 ,1‬‬ ‫‪.‬‬‫‪1‬‬‫רוח‬
‫רי חו *‬ ‫ה׳ על שלא ד ב ח אל הסלע‪ ,‬ונשבע‬
‫*‬ ‫ה׳ בשפתיו שלא יביאו לארץ‬
‫העמידו את־ה?מים‪ ,‬א ער אמר‬ ‫ישראל‪.‬‬
‫‪I.‬‬ ‫)לד( גם בבוא העם לארץ בימי *‪*-HU‬‬
‫יהושע לא השמ ‪T‬ו את כל העמים יהוח לקם ‪ .‬לה ר‪^:‬עךבו ‪ 3‬ג‪1‬ים»‬
‫)לד‪ (.‬וכד התערבו בגוים ולמדו !??מיו מגעיהם; לי ו‪.‬יעלדו את־‬
‫י‬ ‫■‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫מעש ‪.T‬ם הרעים‪.‬‬
‫)לו( ועבדו את אליליהם שהיו ןזצ‪3‬יהם‪. .‬דהיו להם יןמ‪ 1‬קע;‬
‫למכשול לישראל‪.‬‬
‫)לז( זבחו את בנ ‪^T‬ם ובנותיהם לי ולזבחו את־לגיהם ןאת־‪ 5‬נ‪1‬וןיהם‬
‫לשדים‪.‬‬
‫לעדים; לח ולע‪ 9‬כו דם }קי‪ ,‬דם־‬
‫)לח( שפכו דם נקי‪ ,‬דם בניהם‬
‫ובנות ‪.T‬ם אשר זבחו לאללי כנען ‪3‬גיהם ובנוסיקם א ער זבחו לןנצ‪3‬י‬
‫וכך הורשעד‪ .‬הארץ בגלל שפיכת‬
‫ה א ח ‪ 3‬דמיםג‬ ‫כנ‪3‬ן‪ ,‬ואהנף‬ ‫הדמים שבד‪..‬‬

‫וירננו — ד‪.‬תרעפו‪ .‬ולימתס — לפזרם‪ .‬ויצנזדו — ד‪.‬תחברו‪ .‬ויפלל — התפלל וגם דז החוטאים‪.‬‬
‫ויכסא — נשבע‪ .‬ותחנה — ד‪.‬ורשעה‪.‬‬
‫•( מאותה שעה גג‪ 1‬ר על־הס תורנן הני ת‪ ,‬שהרי ליל תשעה ‪ 3‬אנ נכו‪ ,‬ו א מו ה קנ״ ה ה ס נ כו נ כי ה‬
‫של תגם‪ ,‬ואני אקנע להס נכיה לדורות — רש״ י‬
 ‫קמא‬ ‫תהלים קו קז‬ ‫ליום ש עי‬
‫)לס( וגססאו במעשיהם וסרו מה׳‬
‫במעלליוע אלד״‬ ‫ו!זב‪1‬‬ ‫נז ‪?9‬יאו ?ס^^יסם‪,‬‬
‫)מ( והרה אף ה׳ בעמו ותעב את‬ ‫?‪,1SS‬‬ ‫פפע??י‪0‬ם ‪ :‬יי נזסר־אף‬
‫נחלתו‪.‬‬
‫)מא< ומסרם ‪ to‬גדם בימי‬
‫ו! ‪? 0‬ב את־נןן?ת‪ « :1‬דהג ם ‪! 3‬ד־‬
‫השופטים ומשלו בהם שונאיהם‪.‬‬ ‫ען'‪5‬איהם ;‬ ‫ג‪?1‬ם׳ ו! ‪?9‬ילי‬
‫>מב( ולהבו אותם אויביהם ובני‬
‫ישראל נכנעו תחת ‪ATT‬‬
‫» ו!?‪ 0‬צום א‪1‬ןגיסםי וז‪?9‬עו ‪ 0‬סת‬
‫)מג( פעמים רבות הכעיסו לפני ה׳‬ ‫ידם; » ?עפים ב־ב‪ 1‬ת ??י?ם׳ והפה‬
‫והאריך אפו והעילם‪ ,‬ובכל זאת‬
‫בעגתם הרעה סרבו להכנע לפניו‪.‬‬ ‫??רו ‪? 3‬ןר‪1‬ם‪ .‬וןפבו ‪1? 3‬נם‪:‬יייו!ךא‬
‫ולכן נה> שפלים בעוונם‪.‬‬
‫)מד( אך בפנות בני ישראל לה׳‬ ‫‪3‬אר ל^ס‪^5 .‬ן?ע‪ 1‬את־רנרנם‪:‬‬
‫ראה בברתם בשמעו את תפילתם‬
‫בזכות אבותם‪.‬‬ ‫לל‪,‬ס ?ריח‪ ,1‬ו?‪3‬סם ?רב‬ ‫יי״‬
‫)מה( מתור תשובתם אליו זכר להם‬
‫את בריתו אתם ושב מכעסו ‪^TOO‬‬
‫חסדיו‪.‬‬
‫‪ 9q‬ךיו‪ « :‬ו!סן או?ם ?רספים׳‬
‫>מו( ונתן אותם לרחמים לפני כל‬ ‫? ? ‪ 3‬י ? ל ־ ע ‪ 1‬ג י ^ ם ‪ « :‬ה‪ ^ 1‬ז י ? נ ו ? ר ן ה‬
‫אויביהם־שוביהם‪.‬‬
‫)מז( כמו אז — גם עכשיו‪ ,‬הוש ‪ r‬ני‬ ‫^להינו ן^?‪3‬נו פן־נוגו?ם‪» .‬ןה‪ 1‬ד‪ 1‬ת‬
‫ה׳ אלוקינו וקבעינו מן הגוים למען‬
‫נודה לשם קדשד ונשתבח שאנו‬ ‫פ ה ה ל סןז‪:‬‬ ‫?ל <?מבס‬ ‫ק ד ^ן‪.‬‬
‫יכולים להללד‪.‬‬
‫סח ?רוןל ?רןה ||להי לקיראל‬
‫)מח( ברוך ה׳ אלוקי ישראל מן‬
‫העולם הזה ער העולם הבא‪ ,‬ואמר‬
‫כל העם אמןו — הללו י־ד‪1.‬‬
‫פן־לעולם ועד העולם‪ ,‬ןא ‪9‬ר ?ל־‬
‫?עם אמן‪3 .‬ללו?ה‪:‬‬

‫ספר חמישי‬
‫ל י ום שש י‬
‫קז‪.‬‬
‫הדדאוז הסורליס לזז׳• הגתולם מייהודיחס מדו תיה ס *(‬
‫לה׳ כי טוב הוא‪ ,‬כי‬ ‫)א( ™ו‬
‫לעולם חסדו‪.‬‬
‫לם‬ ‫ליחיה ■י?י־ט‪1‬ב‪? ,‬י‪-‬י ?ע‪1‬‬
‫‪ .‬־׳ י‬ ‫_ *‬
‫א הדו‬
‫)ב( כר יאסרו אותם הגגאלים ע״י‬ ‫ב י א ? ר ו ? או לי ל הן ה‪,‬‬ ‫ס ? דו;‬

‫וי מו — סרו‪ .‬ויסגו — ר‪-‬ושפלו‪ ,‬הוגמבו‪.‬‬

‫•( אחרו יזז׳יל )נו כו ת ניי ד; ( שארנעה צריכים להודות לה׳ והס מו פי עי ם נ פ סו קי ם אלה‪.‬‬
‫הולכי תדנריות )ד __ ע( ; ותי שהיה אנוש נני ת ה א סודי ס )י — טז( ; ומי שהיה חולה וצחרפא‬
‫)יז — כג( ; יורדי הי ם >כנ — לי(‪.‬‬
‫ליום ש שי‬ ‫תהלים קז‬
‫‪.0‬יד־צר‪ :‬ג וס‪>5‬ךצ‪ 1‬ת‬
‫ס?לזךח ו?ל ‪ 8‬ן‪3‬ךב ?וןןפ‪1‬ן‬
‫ד וןעו !?לך^ר ?י^ךימ‪1‬ן דרך‪ ,‬ציר‬
‫מו^ב לא מצאו‪ :‬י‪ -‬ך?לים ‪ 2‬ם־‬
‫ו!‪ ^ 1‬צ ‪ 0‬ף ‪:‬‬ ‫צסם‬ ‫ג ^ ^ן ם‬
‫י וזצצקו אל־יווןה נו ר לסם‪.‬‬
‫מק)צוק‪ 1‬סיסם !?י?ם‪ :‬י ו?ךרי‪3‬ם‬
‫?!ן ך יעךה‪?? .‬קת אל־ציר מו>ןב;‬
‫ח י‪ 1‬דו ליו?ןה סםד‪ .1‬ן}?יןא‪ 01‬יו‬
‫ללגי אדם‪ :‬ס ?י־ל׳קיציע‬
‫ך?לה מלא־ט‪ 1‬ב‪:‬‬ ‫עיןקה‪,‬‬
‫י י^ןיגי ‪?0‬ךך וצלמות‪ .‬אםילי ןן?י‬
‫ינ ח ל‪ :‬יי ?י־וזמרי א?)רי־אל‪.‬‬
‫ו?נת צ?י‪1‬ן ?אצו; יבו‪.‬ילנע ‪ 0‬ע ‪ 9‬ל‬
‫לבם‪ ,‬כ?ילו ואין ז‪!5‬רג י‘ ולזצקי‬
‫אל^ר‪,‬וה בצי לסם‪ .‬הי?י‪f‬וקי־וןי ‪o‬ם‬
‫וצ??יניז׳‬ ‫י‪^1‬ןוי?ם‪ :‬ייי‪1‬ציאם‬
‫ומו‪9‬ר‪ 1‬סי‪0‬ם יג ‪ 0‬ק‪ » :‬י‪ 1‬דו ליר‪.‬ןה‬
‫ס?וד‪ .1‬ן}?לא‪ 1‬תיו ל מי אךם‪ :‬סז ?י‪-‬‬
‫ו?ריסי ‪ 3‬ח ל‬ ‫^;ינר דלתות‬
‫^דן‪ :‬יי אולים מדךך פ^ךצם‪.‬‬
‫וס?‪ 1‬נסי‪0‬ם זסענו‪ :‬יח סל־אסל‬
‫תתעפף — תתעלף‪ .‬שוקקה — צפאה‪ .‬חמדו — סרבו‪ ,‬התנגח‪ ,‬פרדו‪ .‬נ » ו — ביזו‪ .‬ו ^פרותיתם —‬
‫כבלי‪-‬אסירותם‪ .‬אוילים — שוסים־חוסאים‪.‬‬
‫•( ולא הזכיר דרום‪ ,‬נענור תוס השתש אין שס ישוג — אנן עזרא‪.‬‬
‫קמב‬
‫ה׳ כאשר י«דם מיד ה‪1‬ורר‪,‬‬
‫)ג( ד ק בז אותם מארצות שונות‪,‬‬
‫ממורח‪ ,‬ממצרב מצמון וממדינות‬
‫הים •(‪.‬‬
‫)ד( הללו‪ ,‬כאשר תעו במדבר‪,‬‬
‫בדרד־שממה ולא מצאי עיר‬
‫מיושבת‪,‬‬
‫)ה( והיו רעבים ונם צמאימ ונסשם‬
‫צ ‪ 9‬אי ם >‬ ‫התעלמה מרוב צרות‪.‬‬
‫)ו( כאשר צעקו אל ה׳ בצר להם‪,‬‬
‫נענה להם והצילם ממצוקותיהננ‬
‫)ז( והנהיג אותם בדרו ישרה לדעת‬
‫א ‪ T‬ללכת משם אל ע ‪ T‬םיושבו ‪J‬‬
‫)ה( לכן צריכים להודות לה׳ על‬
‫חסדו שעשה אתם ולסמר את‬
‫נפלאותיו לבני אדם‪.‬‬
‫)ם( כי השביע והרוה במים נמש‬
‫צמאה‪ ,‬ונמש רעבה מלא בכל טוב‪.‬‬
‫)י( האנשים היושבים במקום חושד‬
‫וצלמות‪ ,‬האסורים ומעונים בכבלי‬
‫ברזל‪.‬‬
‫)יא( בכל זה הם נענשו בי סרבו‬
‫לשמוע אמרי א־ל ונאצו את עצת‬
‫העלחץ‪.‬‬
‫)יב( ולבן הכניע ה׳ את לבם בעמל‬
‫ותלאות‪ ,‬ונכשלו באין עוזר להת‬
‫)יג( ואז בצר להם פנו אל ה׳ בזעקה‬
‫והושיע אותם ממצוקותיהם‪.‬‬
‫) ‪ (t‬הוציאם מחושר וצלמות וקרע‬
‫מוסרות הכלא שלהנג‬
‫)סו( לכן צריכים להודות לה׳ על‬
‫חסדו ולספר את נמלאותמ לבני‬
‫אדם‪,‬‬
‫)טז( בי שבר ה׳ דלתות־נחוקזת‬
‫של הכלא וד‪.‬רס בריחי הברזל שלו‪.‬‬
‫‪ (D‬אותם השוטים ההולכים בדרד‬
‫הפשע‪ ,‬הסובלים ומתענים בגלל‬
‫עונותיזס‪.‬‬
‫)יח( מתוד יסוריהם ותחלואיהם‬
‫קמג‬ ‫תהלים קז‬ ‫ליוש ׳‪! 5‬עי‬

‫מאסה נפשם בכל אוכל והגיעו עד‬ ‫ו‪.‬י‪ 31‬יעו ‪5‬ד־^!זע‪.‬ד‬ ‫י^ס?ב נ^^ם‪.‬‬
‫שערי מות‪.‬‬
‫)יט( אד כאשר זעקו אל ה׳ בצר‬ ‫?יויזג י״ דץ?קי אל־יהוה נ ‪ 8‬ר להם‪,‬‬
‫להם — הושיעם ממצוקותיהם‪.‬‬
‫)ב( שלח להם דברו לרפאותם‬ ‫ז^לח ךהר‪1‬‬ ‫כ‬ ‫הי?לןוקוםיהםי‪^1‬ןיעם‪:‬‬
‫והצילם מרדת שחו ‪J‬‬
‫)כא( לכן צריכים להודות לה׳ על‬ ‫ןלךטאם‪ .‬ויהלט ?ן?יסית‪1‬וןם‪ :‬כ« י‪ 1‬דו‬
‫חסדו ולספר את נפלאותיו לבני‬
‫אדם‪.‬‬ ‫ליהןה סלדייי וגהלאורניו ?‪5‬גי אךם‪:‬‬
‫)כב( להקריב זבחי תודה ולספר‬ ‫» ו?ז?חי ז?סי ת‪ 1‬ךה‪ .‬וים‪ 5‬רו‬
‫ברינה על מעשי ה׳‪.‬‬
‫)כג( יורדי הים באניות‪ ,‬העושים‬ ‫» יוךדי הןם‬ ‫מ?טיו ^רנה‪:‬‬
‫מלאכת נהיגת האניות במים רבים‪,‬‬
‫^ז^גיות‪ .‬ן‪^75‬י ?!לאכה ‪3‬פ?ם ר‪3‬ים‪:‬‬
‫)כד( אנשים אלה ראו מעשי ה׳‬
‫ונפלאותיו במעמקי הים‪.‬‬ ‫־י ס^ה ךאו מ??‪1‬י ץל‪.‬ןה‪.‬‬
‫)כה( מאמר ה׳ הקים דוח־סערה‬ ‫ןג??א‪ 1‬תיו ??צולה‪ ™ :‬ו*אק!ר‬
‫והתרוממו גלי הים‪.‬‬
‫גיןגמד ריס ?וערה‪m ,‬ר^^ו‪ a 3‬ליו‪:‬‬
‫)כו( נוסעי האניה כאילו עולים עד‬
‫לשמים ויורדים עד התהום ונפשם‬ ‫« !ן‪ 1‬לו ^ן‪1‬מ?ם !ךדו הה‪ 1‬מ‪1‬ת‪,‬‬
‫יוצאת בפחד ורעה‪.‬‬
‫)כז( מעוצם סלסולי הגלים נשברו‬
‫נ?>ןום ?ךעה סהמ‪ 1‬גג; « יח‪ 1‬גו‬
‫ונעו כשיכור וכל תחבולות־ההצלה‬ ‫וכל־חלמתם‬ ‫ן‪:‬נועו ‪!^3‬וכ‪1‬ר‪,‬‬
‫המחוכמות שלהם היו לאפם‪.‬‬
‫)כה( אד כאשר צעקו אל ה׳ בצר‬ ‫יזהנלע‪ « :‬י!?ןזקו אל־ירוה נצר‬
‫להם — הוציא אותם ממצוקותיהם‪.‬‬
‫)כס( הקים את הסערה לדממה‬ ‫להם‪ ,‬וטל)«ל‪ 1‬סיהם י‪1‬ציאם ‪ :‬בם יקם‬
‫ושקטו גלי הים‪.‬‬
‫)ל( ושמחו נוסעי האניה על שתיקת‬
‫לעךה לךממר׳י ו‪:‬מטו ^ליהם‪:‬‬
‫הגלים ועל אשר מונהגים כבר‬ ‫ל ו!ק‪ 1‬ל חו לי־ל^^קו‪ .‬גי}חם אל“‬
‫למחוז חפצם‪.‬‬
‫)לא( לכן צריכים להודות לה׳ על‬ ‫טחוז הלאם; ל«י‪ 1‬דו ליו!ןה סלד‪,1‬‬
‫חסדו ולספר את נפלאותיו לבני‬
‫אדם‪.‬‬ ‫ן??לא‪1‬רןיו ללגי אדם‪ :‬לב ויר‪?1‬ןמוהו‬
‫)לב( לרומם לה׳ בקהל עם ולהללו‬
‫במושב זקנים ונכבדים‪.‬‬ ‫נקהל־עם‪ ,‬ולמועב זק?ים יהללוהו‪:‬‬
‫)לג( ביכולת ה׳ ליבש נהרות‬
‫ולשים אותם למדבר‪ ,‬להפוד‬ ‫לג ןז^ם ןהר‪ 1‬ת לפךבר‪ .‬וטאאי פ?ם‬
‫מקורות־מים למקום צסאוז‪,‬‬
‫)לד( להפוד ארז סוריה לארז‬
‫מלוחה שלא תצמח בה — וזה הכל‬ ‫ליפ א‪1‬ן ‪ :‬לי אדז ?רי לפלחה‪ .‬פרעת‬
‫משחיהוהס— מרדת שחת‪ .‬במצולה— בעומק הים‪ .‬ת‪1‬ז«נג— תצא‪ ,‬תימס‪ .‬יחוגו— ינועו‪.‬‬
‫תתבלע— תישחת‪ ,‬תד‪,‬א לאין‪ .‬טהח— תחום‪ ,‬גבול‪ .‬לסלוזז— לארז מלוחה‪.‬‬
‫ליום ע שי‬ ‫תחלים קז קח‬ ‫קמד‬

‫י‪^1‬ןזגי ?ד!‪ :‬ליי י^ם הלדבר לא‪ 3‬ם ־‬ ‫בגלל רשעת יושבמ^‬
‫)לה( ביכלתו גם לעשות מדבר‬
‫מלם‪ .‬וארץ ?;ה למצאי מלם‪:‬‬ ‫לאגם־מים‪ ,‬וארץ שממה למקורות־‬
‫מים‪,‬‬
‫לי וי‪^1‬ןוב עם ך?גים‪ ,‬ולכ‪1‬גנוי ?יר‬ ‫)לו( ומושיב שם אנשים רעבים‪,‬‬
‫ואלה מכוננים שם ע ‪ T‬מיושבת‪,‬‬
‫מ‪^1‬ןב; לז ולזךעו עד‪ 1‬ת ול ‪ 9‬עו‬ ‫)לז( חורעים שדות ונוטעים כרמים‬
‫המניבים סירות ותבואה‪.‬‬
‫ולן‪ 5‬עו ?רי קנבואה ‪:‬‬ ‫לרמים‬ ‫)לח( וה׳ מברד אותם שיסרו וירבו‬
‫וגם בבהמתם לא תהול התמעטות‪,‬‬
‫)לט( והן הללו היו מקודם מועטים‬
‫לייולברלם ולרבו לאד‪ .‬ולסלו^ם‬ ‫ושסלים שסבלו מעוצר־רחם‪ ,‬רעה‬
‫ויגון‪.‬‬
‫לא למלים‪ :‬לס וללעטו ולעחו‪ .‬מן}?ר‬ ‫)ם( כד עושה ה׳‪ ,‬מצד אחד שוסו‬
‫רעה ןלגון‪ :‬ם ע?«ך בוז על־‬ ‫בוז על נכבדים ומתעה אותם בתוהו‬
‫לא־דרך‪,‬‬
‫)מא( ומצד שני מחזק את האביון‪,‬‬
‫‪5‬די‪5‬ים‪ ,‬ולה?ם למהו ל א־דר ף‪:‬‬ ‫מוציאו מעניו ומרבה משפחתו‬
‫כצאן רב‪.‬‬
‫מא ולעגב אליון מעוני‪ ,‬ול^ם לאאן‬ ‫)מב( יראו זאת ישרים‪ ,‬יתבוננו על‬
‫הנהגת הבורא וישמחו‪ ,‬וכל אנשי‬
‫מהפחות‪ « :‬לראי לערים ולקומחו‪,‬‬ ‫עוולה יסתמו פיהם מלדבר סרה‪.‬‬
‫)מג( מי הוא החכם האמיתי —‬
‫ןלל־עןלה קפאה פיה‪ :‬״ מי־־חלם‬ ‫ישמור נפלאות אלה בלבו‪ ,‬וכולם‬
‫יתבוננו על חסדי ה׳ המלאים כל‬
‫ול^ןזמר־אלה‪ .‬ןלהבוננו סלדי לרןה‪:‬‬ ‫הארץ‪.‬‬

‫קח‪.‬‬
‫שירת דוד תחכה למלכות וקריאה לח׳ לחוש לעזרתו‬

‫א ^?יר מזמור לדוד‪ :‬ב ןכ‪1‬ן ל‪ 3‬י‬ ‫)א( שיר מזמור שחבר דוד‪.‬‬
‫)ב( נכוו ונאמן לבי עמד אלוקים‪,‬‬
‫אף כבוד הו א לי לשיר ולזמר לד‪,‬‬
‫אלהים׳ א?יירהוא!מרה אף־בבודי‪:‬‬
‫> עורה דזנלל ןלנור‪ ,‬אעירה ^סר‪:‬‬ ‫)ג( עורה הנבל‪ ,‬עורה הכנור‪,‬‬
‫ואתעורר גם אני לקום לפני עלות‬
‫השחר‪.‬‬
‫י אולר לעמים‪ .‬להןה׳ וא‪??1‬רר‬ ‫)ד( אודד ה׳ בין העמים‪ ,‬אומד לד‬
‫בין הלאומים‪.‬‬
‫בלאמים‪ :‬י■ ?י־גדל מעל־עמזם‬ ‫)ה( כי גדול חסדד יותד מגודל‬
‫השמים‪ ,‬אמיתד גדול עד שחקים!‬
‫סמדך‪ ,‬ועד־לזחקיםאממף‪ :‬י רומה‬ ‫)ו( התדומם אלוקים בשמים וסלק‬
‫שכינתד מאנשים רשעים שאינם‬
‫על־עמלם אלהים‪ ,‬ועל לל־הארץ‬ ‫כדאי שתשרה שכינתד בינמס‪,‬‬
‫ובפעלד זה תתכבד בכל הארץ‪.‬‬
‫לבודף‪ :‬י למען !חלצון זדידיף‪.‬‬ ‫)ז( למען יינצלו מרעה עסד־ידיד ‪T‬‬

‫&ק‪1‬ר — עוער*רחם‪ ,‬עקירות )«בז ‪ — a n m .(m rv‬ויחזק‪ — r m p .‬סגרמ‪,‬‬

‫קמה‬ ‫תחלים קח קט‬ ‫ליום ששי‬
‫— הושיעה נא אותי ביםינד ועעי‬
‫במלהמתי למענם‪.‬‬
‫הו^זיעה להיי}ןז ו?נ‪5‬י; ח §להים‬
‫)ח( אלוקים דבר ברוח קדשו‬ ‫ד‪ 3‬ר ??ןךע‪?!8 1‬לןה‪8 .‬סין?ןה‬
‫שאמלוך על העם‪ ,‬אשמח בדבר זה‬
‫ואחלק בישראל את ארץ האויב‪ ,‬נם‬
‫עמק־סוכות אמדוד לחלקו‪.‬‬
‫ן? ‪9‬ק קוכ‪ 1‬ת ןעכזדד‪ :‬ס ?י ג?עד‬
‫)ט( תחת מלכותי תהיינה ארצות‬ ‫מע‪1‬ז לא?יי‪.‬‬ ‫לי ?לנ^ה‬
‫גלעד ומנשה‪ ,‬וארץ אפרים תהיה‬
‫למבצר ומגן לראשי‪ ,‬ומשבט יהודה‬ ‫להיךה קלחקקי‪ :‬י מ‪ 1‬אב ?יר רס?י‪,‬‬
‫אמנה את השרים המחוקקים‪.‬‬
‫)י( עם מואב אשתמש כמו עם סיר־‬
‫רחצה‪ ,‬על מלכי אדום אטיל לנעול‬ ‫ן ל־‪ 8‬ד‪1‬ם ‪^8‬ןזליף גןנלי‪ .‬ןגלי־‪!??9‬ת‬
‫נעלי לשעבדם•(‪ ,‬נם על ארץ‬
‫פלשתים אריע בקול להכניעם‪.‬‬ ‫‪ 1^5‬ר‪ 1‬עע‪:‬י« סי יללד ?יר ‪39‬צר‪,‬‬
‫)יא( מי יוביל אותי לגצחח על‬
‫מבצרי עשו לעת ‪ T‬לבוא ז — מי‬ ‫היי }‪jd« 5‬ד־־אד‪1‬ם‪ :‬יב ןזלא־‪ 8‬להים‬
‫שהדריכני ועזרני לכבוש את אדום!‬
‫)יב( הלא אתה אלוקים זנחת אותנו‬ ‫זבו;זו^ני‪ .‬ו ל א ־ מ ג א ^ ל הי ם‬
‫ואינו יוצא לעזור לצבאותינו‪.‬‬
‫)יג( אנא תן לנו אתה עזרה נגד‬ ‫לזגאסינר‪ :‬י! וולה־לנו ‪ 3‬זךת סצר‪,‬‬
‫צוררינו כי שוא תשועת אדם‪.‬‬
‫)יד( רק באלוקים נעשה חיל והוא‬ ‫ן>ןןא העועת ‪ 9‬ךם‪ :‬יי לאלסים‬
‫ירמוס צוררינו‪.‬‬
‫נ?^ן|ה־ח?ל‪ .‬והוא ‪:‬לום צרינו‪:‬‬
‫קט‪.‬‬
‫ת ד מבקש פה׳ להעניש אח אויביו הרשעים )יעגזעאל תד«ו(‬
‫)א( המזמור אשר חבר רוד בשביל‬ ‫אל הי‬ ‫» למנצס לדרי‬
‫המנצח במקדש‪ ,‬ואמר ‪ :‬אלוקי‪ ,‬אשר‬ ‫«‬ ‫■‬ ‫'’‬ ‫‪r-‬‬
‫בר אני מתהלל ומתפאר ‪ -‬אל נא‬ ‫תהלתי אל־תחרקז‪ :‬ב ?י ?י רעןן‬
‫ו‪5‬י־?לרמה צלי ‪ 3‬תחו‪ ,‬י‪ 3‬רו אתי )ב( כי ר ש ע‪ (-‬ואיש מרמה פתחו‬
‫עלי את פיהם ודברו אתו בלשת‬ ‫* •‬ ‫‪tt‬‬ ‫‪ t‬־‬ ‫‪t 1‬‬ ‫־י־‬
‫?בבוגי׳ שקי•‬
‫)ג( בדברי שגאה הם מקיפים אותי‬
‫ודלרי עזגאה‬
‫• י • י‬ ‫‪ s‬י ‪T‬־•‬
‫עקר‪ :‬ג‬
‫נ ‪• 7‬א‬
‫‪1‬לע‪1‬ו‬
‫תסת־אהבתי ולוחמים בי על לא חמס בכפי‪.‬‬ ‫י‬ ‫חנם‪:‬‬ ‫ו!לחמו}י‬
‫)ד( בגלל אהבתי אותר ה׳ הם‬ ‫״!־י ■‬ ‫•‪t‬‬ ‫י‬ ‫‪-i t •-‬‬
‫שונאים אותי‪ ,‬והן אני ת ™ מתפלל‬ ‫י א ד ן‪? 1‬לה‪ :‬ה‬

‫)ה( גומלים לי רעה תחת טו ב ה ~ (‬ ‫תסת‬ ‫ת ק ת ט‪ 1‬ב ה ‪,‬‬ ‫צ לי י צ ה‬

‫ומחזירים לי שנאה תחת אהבה‪.‬‬ ‫־־*‬ ‫!זי‪ 1‬ר‬ ‫‪t‬‬ ‫~~ • י‬
‫אמרר — אמדוד השםחים‪ .‬טהוקקי — עורכי החוקים שלי‪ .‬סיר‪-‬רהצי — סיר שסתרחצים בו‪ .‬מ חני —‬
‫ידריכני‪ .‬יבום — ירמוס‪.‬‬
‫•( לנעול נעלי האדון‪ ,‬זהו טיזל שעבודו הוזוחלט של הענד‪ ,‬כוזנואר נר ש״י )ויקרא ס׳ ה ל״ט(‬
‫••( רשע ישמעאל — רש״י‪.‬‬ ‫שלנעול לאדון מנעליו — זוהי ענודה של גנאי שניכר בה כעבד‪.‬‬
‫•••( שנעים פ רי ם אני מקריב נכל שנה נשניל )לטונת( שנעים אומות ותנקשים לגשמים )ונכל‬
‫זאת( הם מ רי עי ם לי — רש״י‪.‬‬
‫ליוש ש שי‬ ‫תהלים קם‬ ‫קמו‬

‫וק! ‪9‬ן‬ ‫ו ס‪9‬יןד ע?יו‬ ‫)ו( לנז הפקד והשלס *ל הזוויב‬

‫עורר־רשע‪ ,‬ושטן יעמוד לימינו‬
‫!זא‬ ‫!ן‪1‬כ»ר על־י?ןינ‪ : 1‬י‬ ‫לקטרג עליו‪.‬‬
‫)ז( בעמדו למשפט ‪ n r‬חייב בדינו;‬
‫ך>ןר>‪ ,‬ייה?לת‪1‬‬ ‫נאשר יתפלל אל ‪ T‬לא תיחשב לו‬
‫כזכות אלא לחטא‪.‬‬
‫״ לליי״ז^יו קןע?זים‪9 ,‬ןןךת‪^? 1‬ח‬ ‫)ח( ‪ r.T‬ימיס קערים ואחרים ‪WT‬‬
‫את עשרו וגדולתו‪.‬‬
‫אסר‪ :‬ם ??;יו־לןיו ןת‪?1‬ןים‪ ,‬ן־א>זת‪1‬‬ ‫)ט( יהיו בניו יתומים ואשתו תהיה‬
‫אלמנזג‬
‫אלמןה‪ ’ :‬ן נ‪ 1‬ע עועו ב די ו^זאלי‪.‬‬ ‫)י( ובניו ינועו מנודו בגלות‪ .‬והכל‬
‫ישאלו ויחישו על ‪.T‬ם מת ‪ T‬חורבננג‬
‫ןדךעו מדוךב‪ 1‬סיסם‪ :‬יי זנקן>« נו^ןיה‬
‫)יא< המלוה־הנושה יתפוס חפעי‬
‫?‪ 9‬ל־א^ןר־ל‪ ,1‬וזגגיי זרים ?}יע‪: 1‬‬ ‫ביתו וישדדו זרים עמלו‪.‬‬

‫ח^ד‪ .‬ואל־ןזזי‬ ‫יב אל־זסי־ל‪1‬‬ ‫)יב( אל יהי אף אחד שימשוד לו‬

‫חסד לרחם עליו‪ .‬אל ‪ ’.T‬אחד‬
‫חונן לית‪ 1‬מיו‪ :‬יי זהי־אסרית‪1‬‬ ‫שיחונן את יתומיו‪.‬‬
‫)יג( יהי סופו להיכרת מבלי‬
‫?הכריח‪? ,‬דור אסר ?‪> ns‬ןינןם‪:‬‬ ‫לד‪.‬חכר‪ ,‬ובפי הדור הבא אפילו שפו‬
‫יהא ניפח ונעלנג‬
‫יי ?זהר ?ון אכתיו ןןל־?חוה‪.‬‬ ‫)יד( ייזכר אעל ה■ עוונו של עשו‬
‫הרשע שחטא כנגד אבותיו‪ ,‬וחטאתו‬
‫וסטאת אמו אל־‪3‬ו?ח‪ :‬סי ?סיו‬ ‫נגד אמו אל תמח *(‪.‬‬
‫)טו( יהיו עוונות אלה ת ™ לנגד‬
‫ג^ד־ןחןה תהיה ו!כרת מארץ‬ ‫ה׳ ויכרה ה׳ את זכרם של אלופי‬
‫עשו‪.‬‬
‫זהךם‪ :‬י״ !*ן א>ןר י א זהר ןגלוות‬ ‫)סז( אחרי שלא זכר אותו רשע‬
‫לעשות חסד וירדוף את ‪ r‬קב אחש‬
‫ססד‪ .‬ו?ררף איעד־כני ואליון‬ ‫בהמתו איש עני ואבמן ולב שבור‬
‫— נדי להמיתו‪.‬‬
‫ונלאה ללב ?מוסת‪ :‬יי ו?‪8‬סב‬ ‫)יז( ואד‪,‬נ את דרד־הרקוע הגורמת‬
‫לקללתו של ה׳‪ ,‬ואמנם הקללה‬
‫ק??ה וסבואהי׳ ויא־סמץ לכולה‬ ‫באה עלמ; הוא לא חפץ בדרד‬
‫הטוב שברכה בה ונתרחקה ממנו‪.‬‬
‫נתרסק ‪ : mss‬י״ ‪^3??1‬ז ק??ה‬ ‫)יח( הקללה נתלבשה בו בלבוש‬
‫מתאים וחדרה בקרנו נמים וכשמן‬
‫?פיו׳ נת»לא המ?ם כקרבו‪1S1?S1 .‬‬ ‫בעעמותיו‪.‬‬
‫לעלמותיו‪ :‬י״ ^הי־לו ללכד ?כלה׳‬ ‫)יס( תהא לו הקללה מעטה כבגד‬

‫חפקד — השלט‪ .‬פקודתו — נדולתו‪ .‬ונוע ינועו — ינדדו‪ .‬ינקש — יתפוס‪ ,‬ילכוד‪ .‬נבאי לגב —‬
‫נשברי לב‪.‬‬
‫•( לאנרהס אני־ אניו נרם שחי פחות חחש שנים חהקצונ לו ; ליצחק אניו נ ר ס ס תכהינה עיניו ;‬
‫לאמו נרם חרפה שלא יחכר נתורה יום חי ת תה וקנורתת כלי שלא יקללו הנ ריו ת הנטן חחנו יצא‬
‫עשו הרשע — לפי רש״י‪.‬‬
‫______________קמז‬ ‫תהלים קט קי‬ ‫ליום ש שי‬
‫ותם ‪ T‬יחגור בה כבחגורד‪-‬‬
‫)כ( זאת היא שכר פעולתם של‬
‫נ»את ?^לת‬ ‫י‪ 7‬ה‪1‬ח ה)סיד‬
‫סוסני שיקבלו מאת ה‪ /‬של‬ ‫ןפ^לרים ךע‬ ‫‪ *ttr‘39‬ה»ת‬
‫הדוברים רע על נפשי‪.‬‬
‫)כא( ואתה ה׳ עשה אתי למען‬ ‫?! ’ ?‘‪TJ‬‬ ‫‪,‬י פו ה‬ ‫ן ‪8‬ןן ה‬ ‫«‬ ‫ע ל ־ג ה ^ןי‪:‬‬
‫כבוד שמד ; בחסיד הטוב נ ד‬
‫העילני‪.‬‬ ‫ןזןה־א‪13‬״ ?מעז ^ןיהף‪ 5 .‬י־ט‪1‬ב‬
‫)נב( ני עני ואביון אנכי ולבי‬ ‫סלךף הזי?}י‪ :‬״ לי־ע ד ןאסיון‬
‫נהרג בקרבי‪.‬‬
‫)כג( בהילוני נמשל אני לעל‬ ‫ןזגהי‪ .‬וללי סלל לקר?י‪? 3 « :‬ל‬
‫הממהר לנט!ת לעת־ערב‪ ,‬נטרפתי‬
‫כארבה הנודד ללא קץ‪.‬‬ ‫לןט‪ 1‬ת‪? 1‬סללסי‪ .‬ן?ערסי כארלה‪:‬‬
‫)כד( ברכי כשלו וחלשו מרוב עום‪,‬‬ ‫ני ג ך‪ 3‬י ל^ולו ט ‪5‬ו ם׳ ול שרי ל ס ע‬
‫בשרי כחש משומנו‪.‬‬
‫)כה( ואני הייתי הרפה לשונאי‪,‬‬ ‫כי‪ .‬וא}י ה?יר‪ 1‬י סךפה לסם‪.‬‬
‫ובהסתכלם עלי בערתי נדים עלי‬
‫בראשם בבוז‪.‬‬ ‫לז ר ד‬ ‫בי‬ ‫ר א ש ם‪:‬‬ ‫ן ד ע ץ‬ ‫!ו או ד‬
‫)כו( עזרני ה׳ אלוקי‪ ,‬הושיעני‬
‫כגודל חסיד‪.‬‬ ‫ןרןה ?ןלסי‪ .‬ה‪ 1‬שי?גי לססוף‪:‬‬
‫)נז( וידעו כל העמים ני ‪T‬ד היא‬
‫זאת שהביאה לי תשועה‪ ,‬כי אתה‬
‫« ן!ךעו לי־ןךף ♦את‪ .‬ארןה ?רןה‬
‫ה׳ עשית זאת למעני‪.‬‬ ‫?שיסה‪ :‬ב״ זקללו־סקוה ואינה‬
‫)כה( יקללו המקללים ואתה תברד‬
‫אותי‪ ,‬שמאי קמו עלי להלחם בי‬ ‫סלרף‪ .‬קמו וללשו ועלדף לשמח‪:‬‬
‫אד הם יבושו ואני עבח־ אשמה‪.‬‬
‫)נט( ילבשו שוטני כלימה דתעטפו‬ ‫מ ?ללשו ש‪ 1‬קגי ללמה‪ .‬ן!?טו‬
‫כבמעיל בבשחנ‪J‬‬
‫)ל( אודה לזד מאד בפי ובתוד‬ ‫לשליל ל^סם ; ל א‪ 1‬דה יר‪,‬ןה טאד‬
‫רבים אהלל אוחו‪.‬‬
‫)לא( כי ה׳ עומד לימין אביון‬
‫?פי‪ ,‬ולתוך ר?ים אם??נו‪ :‬ל« ‪ 3‬י־‬
‫להושיעו מהרשעים השופטים את‬ ‫לימין סליון‪ ,‬לר׳ושיל‬ ‫!?טד‬
‫נפשו לרעתו‪.‬‬
‫משפטי ג^שו‪:‬‬
‫קי‪.‬‬
‫זייר דוד לח׳ על הכ»חת טלכותו תיעוה אויכיו‬
‫)א( לדוד מזמור ; הנד■ דבר ה׳ על‬
‫אודות אדוני שאול ד‪.‬מלד כשהייתי‬
‫ירןה לאדגי‬ ‫« ?דוד מןמור‪.‬‬
‫ע ד ־ א ^ ן י ת א י ה י ך ה ל ם ^•דף ממנו‪ :‬אתה דוד‪ ,‬המתן‬ ‫‪ #‬ב לי מיני‪,‬‬
‫לתשועתי עד שאכניע את אויב ‪T‬‬ ‫!ע י ד ■‬ ‫‪^ w ,‬‬ ‫‪n‬‬
‫לסוה — הגורה‪ .‬הלל — נהרג‪ .‬ננעדתי •‬
‫זזדוס — שדפדף‪ ,‬מדדד‪-‬רגלים‪.‬‬
‫ליום ששי‬ ‫תהלים קי קיא‬ ‫קמח‬

‫?ך^?יןד; ב מ ‪9‬ה ^ןף ?קזלח זו?וה‬ ‫ואשימם כפו כסא לרגלו‪.‬‬

‫)ב( את מסה־עתר ושרביס־‬
‫ךדה ‪3‬קןךב (‪ 1‬י‪ 5‬יף; ג עו^וף‬ ‫מלכותך ישלח לך ה׳ מ י ו ן ומשם‬
‫תמשול בקרב אדביך‪.‬‬
‫ןך‪ 3‬ת ‪3‬י‪1‬ם סילף‪? ,‬ר׳דרי־יןדע‬ ‫)ג( עם ישראל יתנדבו לעורתד‬
‫במלחמותיו בעשותך חיל‪ ,‬בגלל‬
‫הדרת הקדושה שעל ‪ T‬מאן יעאת‬
‫מךסם מ^ןזחר‪? .‬ף ‪ 5‬ל !?יס ף‪:‬‬ ‫מרחם‪ ,‬משחר ’ ‪ ,T0‬בזכות ילדותו‬
‫לסןה ןלא ??סם א^ה־‬ ‫ד‬ ‫הסובה שהיא טל־ברכה להעלחתך‪.‬‬
‫)ד( נשבע ה׳ ולא יחזור בו‪ ,‬כי‬
‫אתר‪ ,‬תכו‪,‬ן עולמית במלכותו שתהא‬
‫םסן ?עולם׳ על־דלריזי מ? ‪ 9‬י־?דק‪:‬‬ ‫למעלה ממלכותו של מלכי־ערק •(‪.‬‬
‫)ה( ה׳ תפ ‪ T‬יהא לימינו‪ ,‬ה׳ שמחז‬
‫עי־??ייגף‪ .‬מסץ ?יום־אפו‬ ‫י־‬ ‫ביום אמו מלכי העפים יעמוד לצדך‪.‬‬
‫ק!לכים; י ‪:‬דין נגולם מלא ‪1‬ןוי‪1‬ו^‬ ‫‪ r r‬ה׳ את העמים שבאו בראש‬ ‫)ו(‬
‫סנחריב בד‪,‬לחמו עם חזקיהו המלך‪,‬‬
‫יד‪,‬יו ק ב ח פלא פגרים‪ ,‬דימחץ‬
‫?יסץ לא>« על־ארץ רבה‪ :‬י מ‪ 3‬סל‬ ‫ראשו של ארץ אשור הגדולה‪.‬‬
‫)ז( כך ‪ ,t ,t‬סוף הפלך שד‪,‬תפאר‬
‫‪ 3‬דךף ?^ז^ה׳ על־בן ‪ :‬ו י ם לא>«‪:‬‬ ‫שרבבות חייליו בדדכס ישתו את‬
‫מימי הקשן והרים ראשו בגאווע‬

‫קיא‪.‬‬
‫הלל לה׳ על כעזשיו טשפטיו וגאולת ישראל‬

‫« ס?לו‪:‬ה‪ ,‬א‪ 1‬ךה ץד‪,‬ןה ?בל־?‪5‬ב‪.‬‬ ‫)א( הללו י־ הז אודד‪ ,‬את ה׳ בכל‬
‫לבב בקרב ישרים וביו העדד‪-‬‬
‫בסוד ?ערים ן ‪ 5‬ךה‪ :‬נ ;!דלים‬ ‫)ב( גדולים ונפלאים מעשי ה׳‬
‫ומבוארים המד‪ ,‬לכל החפצים‬
‫סעעי ?סוה‪ ,‬ךרו>ןזים ?בל־ח?ןי‪0‬ם‪:‬‬ ‫להתבונן בר&‪.‬‬
‫)ג( כל פעלו — הוד וד‪,‬דר‪ ,‬צדקת‬
‫ג הודץהדר פ^לו‪ ,‬וזךקת‪ 1‬ן‪ 5‬ן‪ 1‬ךת‬ ‫ה׳ בכל פעולותיו עומדת לעד‪.‬‬
‫)ד( ימי זכרון־חגים קבע לבני‬
‫לעד‪ :‬י ‪1‬כר עעה לג??אתיו‪ .‬סגון‬ ‫ישראל שבר‪.‬ם הראה נפלאותיו‪ ,‬כי‬
‫רחום וחנון ה׳ וחפץ להצדיקם‬
‫ורחום ?ד«וה‪ :‬״ ק‪.‬ךף נסן לי‪? 1‬יו׳‬ ‫במצוו™‪.‬‬
‫)ה( סרף־מזת הוא נותן ליראיו‪,‬‬
‫?זבר ?עולם ‪ 3‬רית‪ : 1‬י &ס ‪^? 5‬יו‬ ‫וד‪,‬וא זוכר לעולם בריתו עם ישראל‪.‬‬
‫)ו( כח מעשיו הגיד לעמו וד‪.‬ראד‪,‬‬
‫הביד לעמו‪ .‬לסת ?הם גסלת גולם‪:‬‬ ‫להם זרוע עוזו כאשר נתן להם‬
‫נחלת גוים בארץ ישראל‪.‬‬
‫י ה??|י‪:‬ליו ‪58‬לת ומ^ןזפט‪ .‬ן‪8‬מ}ים‬ ‫)ז( מעשי ירי ה׳ אמת ומשפט‪,‬‬

‫רדה — פש‪1‬ל‪ .‬נדבות — יתנדבו‪ .‬משחר — מימי הנעורים‪ .‬ג חן — בהתת המלכות‪ .‬דגרתי )כסו‬
‫דברזז בלי י ר ד( — פקודתו‪-‬סלכותו‪ .‬נדו ת — פנרים פוזים‪.‬‬
‫בטור — בקרב‪ .‬טרף — מזון‪.‬‬
‫•( מלכות דוד הי א למעלה מכהונת מלכי צוק שהיה כהן לא‪-‬ל עליון‪ ,‬ואם תאמר אן הוא וזלן‬
‫הי ה‪ ,‬מלוכה על הגוי ם לא הי ת ה מלוכה משונה כנגד ישראל — רש׳׳י‪.‬‬
‫קמט‬ ‫תהלים קיא קיב‬ ‫ליוש ש שי‬
‫נאמנים וטובים בל סקודיו־מצוותיו‪.‬‬ ‫?ל־‪ 9‬קו ךו‪? n :‬זמוכים לעד ?עולם‪.‬‬
‫)ח( המצוות הן סמוכות על יסודות‬
‫חזקים לעולמי עד‪ ,‬עשויות הן‬ ‫עעזולם ןןן ‪ 9‬ת ןי^ר‪ :‬״ ^דות עלח‬
‫באמת ויושר‪.‬‬
‫)ט( פדות שלח לעמו וציוה לשמור‬ ‫?ע»ו‪ ,‬עןד‪,‬־לעולם ?ריתו‪^ ,‬דו^ז‬
‫ברית תורתו‪ ,‬קדוש ונורא שמו‪.‬‬
‫ןנוךא ^ןזמו‪ :‬י לא^זית חלמה לר»ת‬
‫)י( ראשית חכמה היא לירא את ה׳‪,‬‬
‫שכל טוב יש לכל עושי המצוות‪,‬‬ ‫לחןה‪ .‬ע!‪ 9‬ל טוב ?כל־ןגעייהם‪.‬‬
‫תהילתו של בל אחד מאלה עומדת‬
‫לעד‪.‬‬ ‫י^ה?ת‪ 1‬עמדת ?עד‪:‬‬
‫קיב‪.‬‬
‫ח' ב*םוו ובשטחה‬ ‫ווזשרי של ^'ר‪K‬‬
‫)א( הללו י־הו אשרי האיש הירא‬ ‫י• ס?לולה ‪ .‬א^ילי־איעי לרא את־‬
‫את ה׳ ועושה מצוותת בחפץ לב‬
‫בשמחת‬
‫)ב( מהולל בנבור נודע בארץ יהיה‬
‫לתוה‪ ,‬במ?ורןיו ח‪5‬ץ מאד; ב ?בור‬
‫זרעו‪ ,‬שא ממנו דור־ישרים יבורך‪.‬‬ ‫לו;;להזלעו‪ ,‬דור לעלים‬ ‫מאלץ‬
‫)נ( הון ועושר יהיו בביתו וזכות‬ ‫לבלף‪ ,‬ג הון־וע^ןר לגית‪ .1‬ו ז ^ ת ו‬
‫צדקתו עומדת לו לעולם‪.‬‬
‫)ד( ה׳ מוריה אור־ישועה בחשכת‬ ‫?עד‪ :‬יז ל ח בת^ן!ף אור‬ ‫עמלת‬
‫הצרות על הישרים‪ ,‬כי ה׳ חנון‪,‬‬
‫רחום וצדיק‪.‬‬ ‫לל^ןלים‪ .‬סנון ןלחום ןנדיק‪:‬‬
‫)ד‪ (.‬טוב איש החונן דלים ומלוה‬
‫להם מעל יכלתי‪ ,‬אבל לעצמו מנד‪.‬ל‬
‫ה טוב־איע ח‪31‬ן ומ?‪.‬וה‪ ,‬לכ?סל‬
‫עסקיו בתבונד‪ ,‬לבל יבוזבז כספו‪.‬‬ ‫דמליי ?מ^ף‪ 9‬ט‪ :‬יבי־?עו?ם לא־‬
‫)ו( המתנהג כד לא יתמוטט לעולם‪,‬‬
‫ואף יקזאר לזכר עולם צדיק זה‪.‬‬ ‫?‪1‬כרעו?ם לו;;לה נדי ק‪:‬‬ ‫למוט‪.‬‬
‫)ז( משמועה רעה אינו מפחד‪ ,‬בי‬
‫לבו נאמן לתצרו ובוטח בה׳‪.‬‬
‫י מעמועה לעה לא לילא‪ .‬נכון‬
‫)ח( לבי סמיד ובטוח על עזרת ה׳‬
‫ולא יירא מצרה‪ ,‬בטוח הוא שיראה‬
‫לבו ב?ס ניו?וה; ח סמוף ?בו לא‬
‫במפלת צורריו‪.‬‬
‫)ט( וכל זה בזכות שהוא מפזר‬
‫לילא‪ ,‬י עד א^ןור־ללאה בצליו‪:‬‬
‫ונותן כספו לאביונים‪ ,‬זכות צדקה‬
‫זו עומדת לו לעולם‪ ,‬וקרנו תתרומם‬
‫ם ‪!9‬ר נסן ?אביונים‪ .‬צל^תו עמדת‬
‫בכבוד‪.‬‬ ‫?עד‪ .‬לןלנו וןרום בכבוד‪ :‬י ל ע ע‬
‫)י( בראות הרשע בכבודו של‬
‫הצדיק‪ ,‬הוא כועס חורק בשיניו‬ ‫ובעם‪ .‬עניו לחלק וןמם‪.‬‬ ‫ללאה‬
‫ונמס לבבו מקנאה; תאוות רשעים‬
‫להזיק לו תאבד מבלי שיוכלו‬ ‫תאות ל^ןזעיםף‪1‬א‪ 3‬ד‪:‬‬
‫לבצעה‪.‬‬
‫ד‪,‬יריח‪ .‬יכלכל — ינהל‪ .‬סטיד — בוסח‪ .‬פזר — סזרוז צדקה‪.‬‬ ‫סטוכיט — תמוביס‪.‬‬
‫ליום ע שי‬ ‫תהלים קיג ‪r p‬‬ ‫קב‬
‫קיג‪.‬‬
‫‪ r w n‬ח׳ וזזזזגחמו של כל חג תאי ■‬

‫ס ? לי‬ ‫ץו ?ו ה‪.‬‬ ‫‪n ijs‬‬ ‫« ס ^ ל ד ה‪ .‬ה ? לו‬ ‫)א( הללו י־ה! הללו עבדי ה׳‪.‬‬
‫הללו את שם ה׳ !‬
‫את־?ןם ^ו‪ 1‬ן ה‪ :‬ב ןל!י ?ןם ןל‪,‬ןה‬ ‫)ב( יהי שם ה׳ מבורו בפי כל‬
‫הנבראים מעתה ועד עול^‬
‫מלךף‪ .‬מעתה ןעד־ע‪ 1‬לם‪ :‬נ?׳?יזרח־‬ ‫)ג( מהמקום שהשמש מתהילה‬
‫לזרוה עד המקום שהיא שוקעות‬
‫?ומ>« עד־מב‪1‬א‪ .1‬ק!ןןלל ?זם ץל‪.‬ןה‪:‬‬ ‫מקעה העולם ועד קעהו — מהולל‬
‫שם ה׳‪.‬‬
‫י רם על־^ל־ג‪1‬לם‪ ,‬ןלןה‪ .‬על‬ ‫)ד( מרומם הוא ה׳ על בל התהילות‬
‫שמהללים אותו בל הג ד « על‬
‫מ^ןמלם ?ב‪ 1‬ד‪ :,1‬״ מי ‪ 3‬ילןה ‪ 8‬לסינו‪,‬‬ ‫השמים כבודו‪.‬‬
‫)ה( מי בה׳ אלוקינו אשר מקום‬
‫המ^עיהי ל^ןגת‪ 5‬י סמ?י‪9‬ילי‬ ‫שבתו גבוה במרומים‪.‬‬
‫)ו( ובכל זאת יורד לראות ולהשגיה‬
‫בין בעליונים בץ בחהתתים•(‪.‬‬
‫לךא‪1‬ת‪ .‬נעמלם ולארץ‪ :‬יקזקימי‬ ‫)ז( הוא המקים מעפר את הדל‬
‫ומרומם אבית מאשפות‪.‬‬
‫מעער דל‪ ,‬מא^{ו‪ 6‬ת לרים א?יון‪:‬‬
‫)ה( ולא עור אלא שמושיב רלים‬
‫ח לה‪?^1‬י‪5‬י עםמדילים‪ .‬עם ?דיגי‬ ‫אלה עם נדיבים‪ .‬ואפילו עם נדיבי‬
‫עמו הנ כ ב די ם!‬
‫עמ‪ : 1‬ם מ‪1‬עזילי ע^ןךת פ‪3‬לת‪ .‬אם־‬ ‫)ם( ה׳ מו שיב א ת ציון המ שולה‬
‫לעקרה — בביתה‪ ,‬עד שתהא באם‬
‫כ!ב‪5‬ים קימחה׳סללולה‪:‬‬ ‫הבנים השמהה — הללו י־ה•‬

‫קיד‪.‬‬
‫הרוה ים «ף חיי ח ווזהדיפ סכני איין כל‬
‫א ‪ 3‬עאת לקןך»ל ממערלם‪ 3 .‬ית‬ ‫)א( בצאת ישראל ממצרים‪ .‬בצאת‬
‫בית יעקב מעם זר שלא הבין‬
‫לעלןב מעם לעז‪ :‬נ הלתה להוךה‬ ‫)ב( היתד‪ ,‬יהודה לעם קדשו‬
‫שפחו‪.‬‬

‫וישראל היה לעם העומד תהח‬

‫??ןלעו‪ .‬ל^ראל מק)?ןןל‪ 1‬תיו‪» :‬הלם‬ ‫ממקולתו‪.‬‬
‫ךאה ולגם‪ .‬הלךדן ל&ב לאח‪ 1‬ר‪:‬‬ ‫)ג( אז ראה ים־סוף את ישראל‬
‫באים בים‪ ,‬וינם ויתיבש ‪ ,‬גם נד‪,‬ר‬
‫י ^הרים ך?ןדו מאילים‪;? .‬ע‪ 1‬ת‬ ‫הירדן )כיתר מימי העולם( חזר‬
‫לאחוריו ונבקע‪.‬‬
‫)ד( הוע־ים רקדו אז כאיילים‬
‫‪3? 5‬י־ןואןג ״ הי״־לןז קלם ‪ 5‬י ו‪1‬נוס‪.‬‬ ‫וגבעות רקדו בבני־צאן‪.‬‬
‫פלךךן ‪ 3bp‬לאח‪ 1‬ר‪ :‬י וןהרים‬ ‫>ה( מה לד הים כי תנוס‪ ,‬מה לר‬
‫הירדן כי תחזזר לאחוריד ז‬

‫ם‪9‬ם לועז — סעם ששפוזו זרה‬ ‫זמרת הגי ת — משל לאיוז‪.‬‬

‫•( כי כולם )‪ 3‬ין נשמיס נין נ אי ן ( שפלים כנגדו — רד״ק‬
‫קנא‬ ‫תהלים קיד קמו‬ ‫ליום ששי‬
‫)ו( ומה לכם הרים כי תרקח‬
‫כאיילים‪ ,‬ומה לכן נ מ ו ת כי תרקדו‬
‫וןך?ןדו קאילים‪ 5? ,‬ע‪ 1‬ת ‪ 5‬גגי־ןיאן‪:‬‬
‫כבני־זאן ז‬
‫)ז( אנו עושים זאת מרוב שמחה‬
‫י ?)??גי ‪9‬ד‪1‬ן חי?י ארץ‪??)? ,‬ני‬
‫לקני האדון יוער־הארץ‪ ,‬מלםני‬ ‫ןןל‪ 1‬ה !^י^ב‪ :‬״ פו??כי פצור אגם־‬
‫אלוקי יעקבו‬
‫)ח( מלפני ה׳ ההוקד במדבר את‬
‫הסלע לאגם־מים‪ ,‬ההוסד את אבן־‬ ‫מולם‪ .‬ס??)י‪? #‬מץ!נ‪1‬־פ)לם‪:‬‬
‫החלמיש למעין־מים!‬
‫קטו‪.‬‬
‫כקשה חישועה לםעז כ בוי שסו הנ ח ל ינ ס ח ה העדיקיק‬
‫)א( לא למעננו ה׳ תושיענו‪ ,‬לא‬
‫למעננו כי אם לשמד חן כבוד‪,‬‬
‫י לא לנו לו}ןה לא לנו‪? ,‬י־ל^ןזטף‬
‫למען גלד חסדך ואמיתד‪.‬‬ ‫סן ?ב‪1‬ד‪ .‬על־ס‪ 9‬רו על־א?)אף‪:‬‬
‫)ב( כי אין זה לכבודו שיאמרו‬ ‫ב ל?)ה ♦א?)רו פג‪?1‬ם‪ .‬אלד׳־נא‬
‫הגוים ״איה נא אלוקיהם״‪.‬‬
‫)ג( בו בזמן שאלוקינו שבשמים‬
‫עושה כל אשר חפץ‪.‬‬
‫אלסיסם•• י גאלסינו כ>ןו?)לם‪ ,‬כל‬
‫)ד( אדרבה‪ ,‬עצביהם־אליליהם של‬ ‫(ן?ןזר־חפץ עמה‪ :‬י ענ‪3‬יסם ססף‬
‫הגוים נתכו מכסף וזהב‪ ,‬מעשי ידי‬
‫אדם‪.‬‬ ‫חסבי מ?מה לדי!ןןדס‪ :‬ה ?ה־לסם‬
‫)ה( פה לוע בלי לדבר‪ ,‬עינים להם‬
‫בלי לראות‪,‬‬ ‫ולא לד־פרו‪ .‬עינלם לסם ןלא לךאו‪:‬‬
‫)ו( אזנ ע להם בלי לשמוע‪ ,‬אף‬ ‫י אזנלם לפס ולא ?^{‪)?1‬עו‪ 8 ,‬ף‬
‫להם בלי להריח‪,‬‬
‫)ז( ‪T‬ים להם בלי למשש ולפעול‪,‬‬ ‫לסם ןלא לריחון‪ :‬ז לדיהס ולא‬
‫רגלים לוע בלי ללכת‪ ,‬אפילו הגה‬
‫אינם מוציאע מגרונם‪.‬‬
‫ל?)ימון‪ ,‬ר־נליסם ולא לפלכו‪ ,‬לא־‬
‫)ח( כאלילים אלה — כד יהיו‬ ‫לסגו כ‪1‬ןר‪ 1‬נם‪ :‬״ ?כ)‪ 1‬פם לסיו‬
‫עוסיהם‪ ,‬וכך יהיו כל אשר בוטח‬
‫בהם‪.‬‬ ‫? פ ם‪:‬‬ ‫א מר־^^סס‬ ‫)‪ 5‬ל‬ ‫^‪ 5‬מ י ס ם ‪.‬‬
‫)ס( ישראל ! בטח בה׳‪ ,‬עזרם‬ ‫ס למךאל ‪5‬םח ‪3‬יסןה‪ ,‬עזךם ופ)נןם‬
‫ומגיגם הוא‪1‬‬
‫)י( בית אהרן )הכהנע והלדם(!‬
‫בטחו בה׳‪ ,‬עזרם ומגינם הוא!‬
‫הוא‪ :‬י ‪ 3‬ית ‪8‬ן!לן ‪ 3‬טחו כיהןה‪,‬‬
‫)יא( יראי ה׳ מהעמים שהסתפחו‬ ‫עזךם ומננם הוא‪ :‬י« לראי לר‪.‬ןה‬
‫ליקזראל! בטחו בה׳‪ ,‬עזרם ומגינם‬
‫הואו‬ ‫כטחו ניהוה‪^ ,‬זךם ופ)נןם הוא‪:‬‬
‫)יב( ה׳ הזוכר אותנו תמיד יברך‬
‫את הבוטחע בו‪ ,‬יברך את בית‬ ‫יב לו!ןה ז?ךנו ל‪3‬רף‪ ,‬לברף את־נית‬
‫שמיה ם — אליליהם‪ — rmro ' .‬ימששו‪.‬‬ ‫חולי — ייצר‪ .‬חל‪ 9‬דש — אבן ‪. n rp‬‬
‫ליום ש שי‬ ‫תהלים קמו קטז‬ ‫קנב‬
‫ישראל‪ ,‬יברך את בית אהרן‪.‬‬
‫לקיראל‪ .‬זברף את־‪ 3‬ית‬
‫)יג( יברך את יראי ה׳‪ ,‬את הקטנים‬
‫ע לברןד ?ך»י יו?וה‪ .‬סקןטדם ‪ 7‬ם־‬ ‫‪ os‬הגדולים‪.‬‬
‫קןדלים‪ :‬יד יהף ןו?ןה ן‪ 5‬לי‪5‬ם‪,‬‬ ‫) ‪ (t‬יוסף ה׳ עליכם‪ ,‬יוסף עלינם‬
‫ועל בניכם‪.‬‬
‫עלילם ן‪ 5‬ל־?גילם‪? « :‬רולים‬ ‫)טו( ברוכים אתם לה׳ עושה שמים‬
‫ו‪.':‬רץ‪.‬‬
‫>ץמלם ןא‪.‬ךץ‪:‬‬ ‫לירלה‪,‬‬
‫)טז( השמים הם שמים ומשכז כבוד‬
‫« וזעמלם ע ‪9‬לם ליו‪1‬ןה‪ ,‬ןה^רץ‬ ‫לה׳‪ ,‬ואת הארץ מסר לממשלת בני‬
‫האדם‪.‬‬
‫נמז ??גי־^דם‪ :‬יז לא ס^מים‬
‫)יז( לא המתים יהללו י־ה‪ ,‬ולא‬
‫להללו־לה‪ .‬ןלא כל־יךדי דומה‪:‬‬ ‫ישבחוהו כל יורדי־קבר‪.‬‬
‫)יח( ואנחנו החיים עלי אדמות‪,‬‬
‫יי׳ ו‪ 38‬הנו ‪5‬ברןו לה‪ .‬העתה ועד־‬ ‫נברך לה׳ מעתה ועד עולם — הללו‬
‫ע‪ 1‬לם‪,‬הללולה‪:‬‬ ‫י־ה!‬

‫קטז‪.‬‬
‫לח׳ כל חחצלה וחפתת‬
‫« אה?מי ‪9‬י־ל>ןימע להןה‪ ,‬את־ק‪?1‬י‬ ‫)א( אהבתי כי ישמע ה׳ את קול‬
‫תחנוני‪ ,‬בעת אקרא לו‪.‬‬
‫‪ 0‬חנוןי ; ב ?י־הטה אזנו לי‪ ,‬ו?למי‬ ‫)ב( כי הוא מטה אזנו לתפילתי‪,‬‬
‫ולכן כל ימי אני קורא רק אליו‪.‬‬
‫אקךא; » א?פו}י ‪? 5‬לי־מות‪ ,‬ו^צלי‬ ‫)ג( כאשר הקיפוני חבורות אויבים‬
‫המבקשים להמיתני ונמעאתי בגבול‬
‫?זא‪1‬ל מאאולי‪ .‬צרה ן ע‪1‬ן א^צא‪:‬‬ ‫השאול וד‪,‬אבדון‪ ,‬ומצאוני צרה‬
‫ויגון‪,‬‬
‫ד וללזם־להוה א?ןךא‪ ,‬אנה להרה‬ ‫)ד( ובשם ה׳ קראתי מתוך הצרות‬
‫באמרי ‪ .‬אנא ה׳ הצילה נפשי י‪.‬‬
‫י■ סנון ןהןה וגדיק‪,‬‬ ‫מלקה‬ ‫)ה( כי חנון ה׳ וצדיק‪ ,‬ואלוקינו‬
‫מרחם עלינו תמ ‪.T‬‬
‫ואלקינו מרחם ‪ :‬י ^מר ?ונאלם‬ ‫)ו( שומר ה׳ את הפתאים שאינם‬
‫יודעים תחבולות־הצלה•(‪ ,‬אף אני‬
‫להןה‪ ,‬דלוחי ןלי להו^ןייע‪t :‬‬ ‫אם דלותי בלי משען — יושיע לי‪.‬‬
‫)ז( מתיד בטחוני בד!׳ אמרתי‬
‫נ?^ןוי למבוחלכי‪5 ,‬י‪-‬להןה גמל‬ ‫לנפשי ‪ :‬שובי למנוחתך ושלותד כי‬
‫ה׳ גמל אתך טובות‪.‬‬
‫עללכי‪ :‬״ ?י חל?ת במנויי מ מו ^‬ ‫)ח( כי הצלת וו־‪,‬וצאת את נפשי‬

‫אפפוני — הקיפוני‪ .‬הכלי — חבורות‪ .‬דלות• — הייתי דל‪.‬‬ ‫רוסה — קבר‪.‬‬

‫•( שלא אתשוג תתנולות לסיילט‪ ,‬כי שמתי נהשי כאתל ההתאיס ‪ ,‬כי אס ולותי — ’ לעתי כי‬
‫השס שהוא חנון ודחוס יושיעני — אנן ע‪ 1‬רא‬
‫קנג‬ ‫תהלים קטז קיז‬ ‫ליוש ששי‬

‫ממות‪ ,‬את עיני מדמעה ואת רגלי‬

‫מלהיות נדהית ונודדת‪.‬‬
‫את־?יד הין־דסעה׳ א ת־ ה ?י‬
‫)ט( וזכיתי לחזור למולדתי‪ ,‬להתהלך‬
‫לפני ה׳ כשאני חי בארז ישראל‪.‬‬
‫סךךןי‪ :‬־ אההלף ?הגי ?ו?ןה‪.‬‬
‫)י( אמנם חטאתי בזה שהאמנתי‬
‫וקבלתי לשוז־רע על ידידי )מפי־‬
‫?«ךצ‪ 1‬ת ססזים‪ :‬י האמגיזי ?י‬
‫בושת( ונעניתי להעניקזו מאד•(‪.‬‬ ‫אך‪3‬ר‪ .‬אגי עגיוזי ה!אד‪ :‬יא אגי‬
‫)יא( וזאת בגלל היהפזי לברוח‬
‫מבני )אבשלום( שבגד בי‪ ,‬ואמרתי‬ ‫אמרמי נח?זי‪ .‬כל־האדם הזב‪:‬‬
‫אז שכל אוהבי כתבים ובוגדים בי‪.‬‬
‫)יב( ועתה כאשר הושיע לי ה׳‪ ,‬מה‬ ‫יב מה־א^זיב ליהוה‪ ,‬כל־תגמומסי‬
‫אשיב לו על כל הטובות שגמל אתי‪.‬‬
‫)יג( כוס־יין של נסכי־תורה אשא‬ ‫עלי‪ :‬יג כ‪ 1‬ם־ןעוע‪ 1‬ת אעא‪ ,‬והעם‬
‫על היקוועה‪ ,‬ובשם ה׳ אקרא להללו‪.‬‬
‫) ‪ (T‬את נדרי־התודה שנדרתי לה׳‬ ‫ןו?וה א?ןךא‪ :‬יי גךרי ליו?וה אעלם‪,‬‬
‫בעת צרה‪ ,‬אשלם במעמד כל העם‪.‬‬
‫)טו( הראני ה׳ כי קשה בעיניו‬ ‫נהךה־נא ?כל־עפן‪ : 1‬טי;קר ב?יגי‬
‫לגזור מות על חם ‪T‬יו‪.‬‬
‫)טז( אנא ה׳‪ ,‬כי אני עבדר‪ ,‬אני‬ ‫?הןה‪ .‬ממןתה ? ‪ : in 'p q‬סז אנה‬
‫עבדך בן אמתך — שאני מושרש‬
‫בעבודתך — מודה לך שהתרת‬ ‫;ל‪,‬ןה הי־אגי עכיף‪ .‬אגי־ע‪ 3‬ךף‬
‫כבלי שעבודי‪.‬‬
‫)יז( לד אזבת קרכז־תודה על‬ ‫הן־אמיזף‪? .‬תוות ?מוסרי‪ :‬יז ?ף־‬
‫הנסים שעשית עמדי ובשם ה׳‬
‫אקרא‪.‬‬ ‫אזבח ןבח תודה‪ ,‬וכעם להןה‬
‫)יה( אשלם לה׳ את קרבנות נדרי‬ ‫אקךא‪ 5‬יי׳ גדרי ליהוה אעלם‪,‬‬
‫שנדרתי במעמד כל העם‪.‬‬

‫)יט( אקריב אותם בחצרות משכן‬

‫נגדה־בא ?כל־עמו‪ :‬יט ‪ 3‬ס?רות‬
‫בית ה׳ בתוכר ירושלים — הללו‬
‫י־ה!‬
‫?ית להוה‪? ,‬תוככי ?רועל‪.‬ם‪,‬‬

‫מיז‪.‬‬
‫חובת החלל של ישראל‬
‫)א( הללו את ה׳ כל הנדים‪ ,‬שבחו‬
‫אותו כל האומות‪.‬‬
‫א פ?לו את־לוזוה כל־ג‪1‬לם‪ ,‬עכחוהו‬
‫)ב( ואנו בודאי צריכים להלל לה׳‬
‫שהגביר עלינו את חסדו יותר‬
‫כל־ה^מים‪ :‬ב ?י גבר עלינו ססד‪,1‬‬
‫מהאומות ושמר תמ ‪ T‬על הבטחתו‬ ‫ו ‪ 58‬ת־זפוה ?ע‪ 1‬לם‪,‬פ?לו;ה‪:‬‬
‫האמיתית לאבותינו על בנ ‪.T‬פ —‬
‫הללו י־הי‬
‫סדוזי — מלהיות נדחית פתחת לםוםדי — ד‪,‬תרת כבלי נגדה — נגד‪ ,‬בנוכחות‪.‬‬
‫•( כאשר דגר צינא לשון הרע על חפינושת‪ ,‬דוד קנל זאת וגס קנ ע עונש על חפינושת לקפחו‬
‫מנחלתו — לפי רש״י‬
‫ליום ש עי‬ ‫תהלים קיח‬ ‫קנד‬

‫קיח‪.‬‬
‫הוראת כנסת ישראל סל הסד הגאולה ואור הישועון‬

‫י הודו ליו!וה כי־ט‪1‬ב‪ 5 .‬י ?ע‪1‬לם‬ ‫)א( הודו לה׳ כי סוב הוא — כי‬
‫לעולם הסדרי‬
‫סטדו‪ :‬נ יאסר־ןא לק|ך»ל‪ 5 .‬י‬ ‫)ב( יאמרו ישראל בהודאה לה׳ —‬
‫כי לעולם חסדו!‬
‫לעולם סקזדו‪ :‬ג יאהלרו־ןא גית־‬ ‫)ג( יאמרו בית אהרן הכהנים‬
‫בהודאה לה׳ — כי לעולם חסדו!‬
‫אן!לן‪? ,‬י לעולם סםדו‪ :‬י יאסרו־‬ ‫)ד( יאמרו יראי ה׳ הלוים בהודאה‬
‫נא לראי לו^וה‪? ,‬י לעולם חםד‪:1‬‬ ‫לה׳ — כי לעולם חסדו !‬

‫י‪ .‬םן־המצר קךאו‪1‬י לה‪ ,‬ענני‬ ‫)ה( מן ד‪.‬מ ‪r‬ר בו נמצאתי קראתי‬
‫לה׳ והוא ענה לי והעם ‪ T‬ני במרחב‪.‬‬
‫ב ‪ 5‬ךחב לה‪ :‬י לד?וה לי לא איךא‪.‬‬ ‫)ו( כאשר ה׳ לצדי אינני ירא מה‬
‫שיעשו לי בני אדם‪.‬‬
‫טה־לע?|ה לי אדם‪ :‬ז לרוה לי‬ ‫)ז( כאשר ה׳ לצדי לעזור לי‪ ,‬אני‬
‫אראה את שונאי במסלתם‪.‬‬
‫?>‪5‬זרי‪ .‬ו אד אראה ג^נאי‪ :‬ח טוב‬ ‫)ח( טוב לחסות בה׳ מאשר לבטוח‬
‫ל^טות ניריה׳ הי?נ‪1‬ס באדם‪:‬‬ ‫באדם •(‪,‬‬

‫ס ם‪1‬ב לססות ביהוה‪Db^?? ,‬‬ ‫)ס( טוב להסות בד‪.‬׳ מאשר לבטוח‬
‫בנדיבים‪.‬‬
‫?נדילים‪ :‬י כל־גולם ם^ביד׳ נלזם‬ ‫)י( כל הגוים סבבוני להלחם בי‪,‬‬
‫אך אני בוסח בה׳ כי אכריתם ~(‪.‬‬
‫לרוה כי אמילם‪ :‬י« טבוני גם־‬ ‫)יא( האויבים סבוני גם סבבוני אד‬
‫טבביד׳ נ ע ם להןה ‪ 5‬י אטילם‪:‬‬ ‫אני בוטח בד‪.‬׳ כי אכריתם‪.‬‬
‫)יב( סבבוני כדבורים לכלותני‪ ,‬אד‬
‫יב סבוני כךלרים דעכו ?אע ק‪?1‬ים‪,‬‬ ‫סופם כשלהבת על קוצים הממהרת‬
‫להיכבות‪ ,‬כד יכלו מהר‪ ,‬אני בוטח‬
‫לעם להןה ?י אסילם; ע זירה‬ ‫בה׳ כי אכריתם‪.‬‬
‫)יג( אתד‪ .‬אויבי דהה דחית אותי‬
‫ךסיסד לנ&ל‪ ,‬וילווה עזךני‪ :‬יד עזי‬ ‫לנפול‪ ,‬אד ה׳ עוזר לי‪.‬‬
‫)יד( עוזו ותוקף־נקמתו של ה׳ היו‬
‫ןזכלךת לה‪ .‬ולהי־לי ליעועה‪:‬סיקול‬ ‫לי לישועה‪.‬‬
‫)סו( קול רינה וישועה ישמע‬
‫רנה ויעועה נאהלי צדיקים‪ ,‬לסין‬ ‫באהייי צדיקים‪ ,‬ומד‪ .‬ירננו ז —‬
‫ימין ה׳ עושה היל!‬
‫לרןה >עה ח?ל•* ״ לסין לרןה‬
‫אמילם — אנריתם רוסכו — כבו ווסרת — תקסו‪-‬נקסתו‪.‬‬
‫•( לפון ״הסירן״ צל ודנר ייועט הוא ‪ ,‬״ מנט ה״ דני נ רי א וםתך הזק — ואף על פי ‪ p‬להסית‬
‫נה׳ טוג תהנטהוח נני א־ס — ר פ״י‬
‫••( מ דני נזזלהמת גוג‪-‬ומנוו שכל הנוי ס יהיו שס‪ ,‬כמו שנאמר ״ואספ תי את כל ה מי ס אל‬
‫ירושליס למלהמה״ )זכריה י״ל( — רש״י‬
‫קנה‬ ‫תחלים קיח קיט‬ ‫ליום ששי‬

‫‪ 0W‬י מין ה׳ רוממה! י מ מ ה׳ עושה‬ ‫חי ל;‬ ‫! ? )ין‬ ‫ר ‪ 9 5 1‬ה‪,‬‬

‫)מ( אני‪ ,‬בנסת־ישראל‪ ,‬לא המות‬

‫כי אהיה•( ואספר מעשי ה׳‬
‫ואסןף‬
‫־!•*־»‬
‫?י־אחיה‪,‬‬
‫■י ‪r : v‬‬
‫לא־אמות‬
‫>‬
‫יז‬

‫והנפלאות שעשה אתי‪.‬‬

‫)יה( יסור יסרני ה׳ בגלות אך‬
‫ולמןת‬
‫■ ‪-‬י >•‬
‫יה‪.‬‬ ‫י‬‫‪3‬‬ ‫י?ר‬
‫*‪r • -t‬‬
‫ר‬ ‫‪6‬‬ ‫י‬
‫‪-‬‬
‫מע^י יה‪ :‬יה‬
‫‪r‬‬
‫נתכפרו בוה כל עתנותי ולמות לא‬
‫נתן אותי‪.‬‬
‫לא ןו‪ 1‬ן‪ 5‬י‪ :‬יסלרגחו־לי עןנרי־ווק׳‬
‫)יס( פתהו לי שערי צרק כרי‬ ‫אגא־^ם א‪ 1‬ךה ‪:‬ה; נ ןה־ה?‪51‬ר‬
‫שאבוא בהם להורות לה׳‪.‬‬
‫)כ( והו השער לה׳ בבית המקרש‬
‫אשר עריקים יבואו בו‪.‬‬
‫ליהןה‪ .‬וריקים י^או ב‪ : 1‬נ« א‪ 1‬ךף‬
‫)כא( ושם אורד ה׳ כי עניה לי‬
‫פמיער הגלות והיית לי לישועה‪.‬‬ ‫^ ג י ‪ .‬וההי־?י ?יקוועה‪:‬‬ ‫‪5‬י‬
‫)כב( האבז־העם )ישראל( שמאסו‬
‫בו הבונים־העמים הנה היה לראש‬ ‫« א‪5‬ן ק)<‪ 1‬םו הב‪}1‬ים‪ ,‬היתה ^ריא‬
‫פינת חמד‪.‬‬
‫)בג( ודגל יאמרו‪ :‬תשועת ישראל‬
‫‪ 9‬ןה; » מאת ןל‪,‬וה היונה ‪+‬את‪ .‬היא‬
‫היתה רק מאת ה׳ כי מאד נפלאה‬
‫היא בעינינו‪.‬‬ ‫ג?לאת ??יגינו‪ :‬נר ןה־הי‪1‬ש עשה‬
‫)כד( ה׳ עשה את יום הגאולה —‬
‫נגילה ונשמחה בו‪.‬‬ ‫יהןה‪ .‬ןנילה ןנשמחה ב‪ : 1‬כה אנא‬
‫)כה( ייאמרו • אנא ה׳ הושיעד■ נא !‬
‫אנא ה׳ הצליחה נא!‬ ‫ןהןד‪ .‬הוקזיעה נא‪ .‬אנא להוה‬
‫)כר( ייאמר לעולי הרגל בבית‬ ‫סץ?יחה נא‪ :‬־י ברוך הבא ‪?3‬זם‬
‫המקדש ; ברוך הבא בשם ה׳‪ ,‬ברכנו‬
‫להןה‪ 3 .‬רלנו?ם הן‪ 3‬ית י^וה• ״ א ל‬
‫זו?ןה וזאר לנו‪ .‬אמרו־חג ‪? 3‬להים‬
‫קרנות ה פי ב ח‪.‬‬
‫)כה( א־לי אתה ואודד! אלוקי‬ ‫ןד־קךנות ס?יז‪ 3‬ס‪ :‬כה אלי אתה‬
‫אתה ואשבח אותך‪.‬‬
‫)כט( הודו לה׳ כי טוב הוא — כי‬
‫ןאודןי‪ ,‬אלמי אר‪ 1‬ממןי‪ :‬נם ה‪ 1‬דו‬
‫לעולם חסדו !‬ ‫ליהןה לי־טוב‪ 3 .‬י לעולם סםד‪: 1‬‬
‫קיט‪.‬‬ ‫יום כת‬
‫אושרם של תסיס* הירד שמשאת נפשם לי«ד התורה והיוס וזפסדות ••(‬
‫)א( אשרי האנשים ההולכים בררד‬ ‫ה ה ל כי ם‬ ‫ת מי מי ״ ד ר ר‪.‬‬ ‫א ש לי‬ ‫א‬
‫התום‪ ,‬ההולכים בתורת ה׳‪.‬‬ ‫י‬ ‫’״‘‬ ‫=‬ ‫•־‬
‫)ב( אשרי האנשים השומרים את‬ ‫_________ץמוה‪:‬נ א?ירי נ?‪.‬רי ?לתיו‪.‬‬
‫?ת‪ 1‬ךת‬
‫כצוות ה׳ ודורשים יםונים אליו‬
‫עגיימי — ענית לי אםרו‪-‬חנ — קשרו קרבנות י‪.‬וזג בעבותים — בחבלים‬
‫•( לא אחות אני כנסת‪-‬ישראל כעונדי ענוו ה זרה חית ת עולב‪ ,‬כי אחיה — רש׳׳י‬
‫••( אלה המאה ושנעיס וששה עסוקים שהם אל״ף ני״ ת‪ ,‬כנר הזכיר נעל המסורה כי אין עסוק‬
‫שאין שם זכר דרך‪ ,‬או תורה‪ ,‬או עדות‪ ,‬או פקודים‪ ,‬או אתירה‪ ,‬או חוק‪ ,‬או מצוה‪ ,‬או משפט‪,‬‬
‫או דנר‪ ,‬חון חפסוק אחד והוא ערונ ענדך לטונ — אנן עזרא‬
‫ליום ששי‬ ‫תהלים קיט‬ ‫קנו‬

‫בכל־לב זךך>«והו‪ :‬ב ‪ 8‬ף לא־פעלו‬ ‫בכל לבנם‪,‬‬

‫)ג( לא רק שלא סעלו עוול וסרו‬
‫עןלה‪?,‬דר‪ 9‬יו הלכו‪ :‬י ‪ 8‬תה זויתה‬ ‫מרע‪ ,‬אלא הלכו בדרכי ה׳ ועשו‬
‫טוב‪.‬‬
‫‪5‬קןךיף ל>{ו‪ta‬ר סאד‪ :‬רי אחלי ?כבו‬ ‫)ד( הרי אתר‪ .‬ה׳ צוית עלינו את‬
‫סקודותיד‪ ,‬ועלינו לשפרן ביותר‪.‬‬
‫)ה( אני מאחל לעצמי‪ :‬מי יתן‬
‫ךרכי ל^ןונ^ר ח^ןיך‪:‬ואז לא־אבוע‪,‬‬ ‫ויהיו נכונים דרכי לשמור חוקיך‪.‬‬
‫כפ?י?זי ‪ 8‬ל־‪5‬ל־?לץ‪ 1‬תיף ‪ :‬ז א‪1‬ךך‬ ‫)ו( ואו לא אתבייש בהתבונני על‬
‫כל המצוות — אתרי ששמרתי‬
‫?י?ןר לבב‪? .‬להדי ?ן^ן?שי זך^ןןז‪:‬‬ ‫אותן‪.‬‬
‫)ז( אדע יותר להודות לד בלב ישר‪,‬‬
‫בלמדי משפט ‪ T‬הצודקים‪.‬‬
‫״ את־יי?ןיף א^יכירי אל־ סעזגד‬ ‫)ח( ברצוני לשמור חוקיו לעולם‪,‬‬
‫אל נא תעזבני ה׳ ולא תדויינח לי‬
‫?ד־האד‪:‬‬ ‫הפרעות בקיומם‪.‬‬
‫ם נמה ןז‪ 3‬ה־נ‪ 5‬ר את־אךח‪ .1‬ל^זהר‬ ‫)ט( במה יזכך נער את דרכו בחיים?‬
‫— בשמירתו את דבר ‪ T‬ה׳‪.‬‬
‫?דמ‪.‬ךף ‪ :‬י ?כל־לני ךר^וחיף‪ 8 ,‬ל־‬ ‫)י( בכל לבי דרןיתיד — עזרני‬
‫שלא אשנה בקיום מצוותיך‪.‬‬
‫ת?יג?י הלהזופיף‪ :‬יי בלבי צ‪ 9‬ןמי‬ ‫בלבי צפנתי אמרתו‪,‬‬ ‫)יא(‬
‫התאמצתי שלא אשכח תורתו‬
‫שלא להיכשל בחטא‪.‬‬
‫אהרהף‪ .‬למען לא אמטא־לף‪:‬‬ ‫)יב( ברוך אתה ה׳‪ ,‬תן בלבי‬
‫ללמוד את חוק ‪.T‬‬
‫יב ברוף אתה ? ח ו ה ‪ .‬לה‪.‬ד}י ח^ןיןז‪:‬‬ ‫)ינ( לא רק בלבי‪ ,‬גם בשפתי למדתי‬
‫ולימדתי את כל משפטי פיך‪.‬‬
‫ס?ז?מי־?יף‪:‬‬ ‫יג ב^פתי הפרתי‪,‬‬ ‫) ‪ (t‬על לכתי בדרך התורד‪ ,‬אני‬
‫שמח כאדם השמח על כל הון‬
‫יי ?דרו ?ךוסיף שקיתי‪?? ,‬ל ?ל ­‬ ‫שימצא‪.‬‬
‫)סו( בדברי פקודותיו אני שח‬
‫הון‪ :‬טי ? ? ק ו ל י ר אקזיחה‪ ,‬ואנימה‬ ‫ולומד‪ ,‬וכך אני יכול להסתכל‬
‫ולהבין את דבריך‪.‬‬
‫לא‬ ‫״ ? ?' ? ! ת י ו א ^ ת ? ע ע ‪.‬‬ ‫א ר פ תי ף‪:‬‬ ‫)טז( בדברי חוקותיו אני מתעסק‬
‫ולפיכך לא אשכחם‪.‬‬
‫א^זכח ךב‪.‬ךף‪:‬‬
‫)יז( גמול חסו עם עבוך שאחיה‬
‫ואקדיש חיי לשמ ‪ T‬ת תוותך‪.‬‬
‫יי ?כיל על־צבךף‪ ,‬אח?ה וא>?הךה‬ ‫)יח( נלה נא את עיני שאוכל‬
‫להבים ולהבין את הדברים‬
‫ךבךף‪ :‬יח ‪ 2‬ל־?יני ואניטה‪ ,‬ן?לא‪ 1‬ת‬ ‫הנפלאים ור‪.‬מכוסים שבתורתו‪.‬‬
‫)יט( גר אנכי בארץ ושנותי‬
‫התוומף‪ :‬ים גר אנכי ?ארץ‪ .‬אל־‬ ‫מועטות‪ ,‬אבקשך לבל תסתיר ממני‬
‫סודות מצוותיו שאוכל לקיימן‬
‫תהתי ?ימ?י הץ‪ 1‬תיף‪ :‬־גך םהג?יזי‬ ‫כואוי כל עוד אני חי‪.‬‬
‫)כ( נפשי מתרוצצת מרוב כיסופים‬
‫לתאבה‪ .‬אל־ה^זפהיף ?כל‪?-‬ת‪:‬‬ ‫להגות בדברי תורתו בכל עת‪.‬‬
‫אחלי — אני מאחל לעצמי אל השנני — עזרני שלא אשנה נל — גלה‪ .‬נרסח — נשברת‪ ,‬מתווצצת‪.‬‬
‫לתאבה — תאב ונכסף‪.‬‬
 ‫קנז‬ ‫תהלים קיט‬ ‫ליום ש שי‬

‫)כא( גער נא על הרשעים הארורים‬

‫השוגים וסרים ממצוותיר‪.‬‬
‫« גערת זדים ארורים׳ סע‪31‬ים‬
‫)כב( הסר ממני אה החרפה והבוז‬
‫שרשעים אלה ממיטים עלי בגלל‬
‫ס?לץ‪] 51‬יד‪:‬נבגל העלי סרפה ובוז‪,‬‬
‫שמרי תורתד‪.‬‬
‫)כג( אם כי גדולי העמים מתלועעים‬
‫לי עדסין‪ :‬נצר‪ 1‬זי‪ » :‬גם ‪?>:‬יבו‬
‫עלי שאני עוסק בתורה — בכל‬ ‫קירים לי ?ךלרו‪ ,‬צלדף וקייס‬
‫זאת אני עביר ממשיד ללמוד‬
‫חוקיך‪.‬‬
‫)נד( לימודי תורתך הם עיסוקי‪,‬‬ ‫ל ס ^י ף‪ :‬נ י ג ם ” ? ד סיןז ע ע ^ צ י ‪8 .‬ג ?זי‬
‫ומשמשים לי כיועצים בשאלותי‪.‬‬
‫'‬ ‫‪ 1‬ו הי‪:‬‬
‫)כה( שחה נפשי וירדה עד לעפר‬
‫— חייני נא כדברי הבטחתך לנביא‪.‬‬ ‫כי‪ .‬דלקה לעפר נל^זי‪ ,‬ןן;גי לךלרף‪:‬‬
‫)כו( הבעתי לך את צרכי‪ ,‬על‬
‫עוונותי התודיתי‪ ,‬ואתה עונה ‪Tan‬‬ ‫ני ךךכי ?!ר^זי ותעמי׳ ל?יד?י‬
‫לבקשתי‪ :‬למדני חוקיך!‬
‫)כז( תן לי לב להבת את דרך‬ ‫?י?ןיףג ״ ירר־פקודיף הלינגי‪,‬‬
‫מצוותיד ואדע לדבר בנפלאות‬
‫תורתך‪.‬‬ ‫וןזקויחה לנללאו^יף‪ :‬כ״ דלפה ‪3‬פ?ןוי‬
‫)כח( נפשי הולכת ונחסרת מתוגה‬
‫וצער‪ ,‬הייני וקיימני כפי דברך‬ ‫התולה‪ .‬לןןה}י לדלרף‪ :‬נט דרף־‬
‫ע״י הנביא שאוסיף להתקיים‪.‬‬
‫)כט( עזרני להסיר ממני דרך‬ ‫קוקר הסר המגי‪ .‬ות‪ 1‬ךתד חנ‪ 3‬י‪:‬‬
‫השקר‪ ,‬והנני שאוכל לעסוק‬
‫בתורתך באמת‪.‬‬ ‫ל דךף־§מוןה לחרתי׳ ה^ןופסיף‬
‫)ל( כי בחרתי בדרך האמונה‪,‬‬
‫ושמתי את עצמי כלי למשפטי‬
‫תורתך‪.‬‬
‫ונקי^י ??דסיף׳ זחןה‬ ‫קירמי^‬
‫)לא( ד ב ק תי ב מצוו תיד ה׳ לכו אל‬
‫תביישני שלא אביו את תורתד‪.‬‬
‫אל־מלי^זגי‪ :‬לב דרך־הלומיף ארוץ‪.‬‬
‫)לב( עזרני בהרחבת הלב וארח‬
‫בדרך מצוותיך בלי עכובים‪.‬‬
‫‪ 5‬י סרמיב ללי‪:‬‬
‫)לג( הורני ה׳ דרך הוקיר•(‬ ‫לי היירגי זהןה ירד הקיף‪ .‬ואצךנה‬
‫ואשמרם בכל עקבותיה־נתיבותיד‪..‬‬
‫)לד( תן לי בינה ואשמור את‬ ‫עקב‪ :‬לי חליגגי ךא?ךה ת‪1‬ךת]ד‪.‬‬
‫תורתך‪ ,‬אשמרנה בכל לב שלא‬
‫אשכחנה‪.‬‬ ‫וא^^מרנה ללל־לב‪ :‬ליי הךריהגי‬
‫)לה( הדריכני והרגילני בנתיב‬
‫מצוותיד כי זה כל רצוני ומאוויי‪.‬‬ ‫לגתיב ה?‪1‬תיף‪ ,‬לי־ב‪ 1‬הפלתי‪:‬‬
‫)לו( הט וכוון את לבי אל מצוותיך‪,‬‬
‫ולא יהא לבי להוט אחרי הבצע‪.‬‬ ‫לי פט־ל?י אי־זד סיול‪ .‬ן‪ 8‬ל אל־‬
‫)לז( מנע את עיני שלא יראו שוא‬
‫ושקר‪ ,‬תן לי חיים ע״י הליכה‬ ‫לעע‪ :‬לי סעלר עיני הראות ^ןא‪.‬‬
‫גל — גולל‪ ,‬הסר‪ .‬שעשועי — עיסוקי‪ .‬דלבה — נספה‪ ,‬נחסרה‪ .‬אצרנה עקב — אשמרנה בכל עקבי‬
‫נתיבות‪.,‬‬
‫•( אתר דוד ‪ :‬אל תאתר לי ״הרי ה ס לפניך למוד מעצמך״‪ ,‬אלא אקה הו ריני — מדרש שו״ט‪.‬‬
‫לי‪ ^■,‬ששי‬ ‫תחלים קיט‬ ‫קנח‬

‫?ךך‪5‬ןז ס?}י‪ :‬לח ד‪,‬קם ?עגךך‬ ‫בדרכיו •(‪.‬‬

‫)לח( קיים לעבדך את «שר‬
‫לזראסף‪ :‬ל־ סןג‪3‬ר‬ ‫א?לךהף׳‬ ‫הבטחתני כי נישאר אני ןעא‪ 1‬אי‬
‫ליראה את שמד‪.‬‬
‫ןגךיזי‪? .‬י ם>ןופן\יף‬ ‫חךפסי‬ ‫)לס( הסר מעלי חרפת עהני שאני‬
‫מפחד ממנו‪ ,‬כי טובים לי עונשי‬
‫מוכים ; ־ ך!‪3‬ה מאכילי ?ה^דיןז‪,‬‬ ‫משפס ‪ T‬שקבלתי ברצון‪.‬‬
‫)ם( הנה מתאווה אני לקיים‬
‫מצוותיך — חייני ה׳ בצדקתך‪.‬‬
‫'‬ ‫בזךק?‪11‬ז ס‪.‬יד‪:‬‬
‫־א ויכא}י חסדף ןו?ןד‪.‬‬ ‫)מא( ויבואו אלי ח ס דז ה׳‬
‫ותשועתך‪ ,‬כפי אמרתך שהבטחתני‪.‬‬
‫‪ 5‬אמךסף‪» :‬ב וא!ן?ה חלהי לכר‪.‬‬ ‫)מב( ואז אוכל להשיב דבר לאויבי־‬
‫מחרפי כי אני בוטח בדבריך‪.‬‬
‫?י־בטחי‪1‬י ?לכלל‪ « :‬ן‪ 8‬ל־תןל‬ ‫)מג( ואל תבדל ממני את האמת‬
‫בכל הוראותי שלא אכשל בהו‪,‬‬
‫מ‪9‬י לכר־^מת עד־קןאד‪ .‬כי‬ ‫מעולם קויתי שתודיע לי משפטיו‬
‫האמיתים‪.‬‬
‫למ?י‪9‬קף ?ח^ףגי‪ :‬סי וא^לקולה‬ ‫)מד( ואז אדע לשמור תורתך‬
‫תולהל ונכיד ?עולם ן?דז‬ ‫תם ‪ T‬לעולם ועד‪.‬‬

‫־״ ןאונב‪?.‬לה כלחכה‪5 .‬י הקליל‬ ‫ואתהלד בדרך המורווחת‬ ‫)מה(‬

‫ור‪.‬מקובלת בישראל‪ ,‬כי רק פקודיו‬
‫לל^ןזוני‪ « :‬ואלכלה ??יסיל נ^ד‬ ‫אני מבקש‪.‬‬
‫)מו( ואדבר בנוכחות מלכים ולא‬
‫מלכים ולא אבו^״ג « וא^לפע^ע‬ ‫אחבייקז בפני לעגנב‬
‫כסי^סיל א^ר אוןכף‪1‬י; סח ואע‪ 1‬א‪-‬‬ ‫)מו( ואתעסק תמיד בקיום מצוותיו‬
‫אשר אהבתי‪.‬‬
‫כוי אל־מלוסיל אעןר אהלפי‪,‬‬ ‫)מה( וארים אח ידי )לאות כבוד‬
‫וחיבה( למצוותי אשר אהבתי‪,‬‬
‫ואקזיחה כסקיל‪:‬‬ ‫ואשוחח חמ ‪ T‬בחוקיך‪.‬‬
‫)מט( זכור ה׳ דברך ששלחת‬
‫ם« זכר־לכר ?‪? 5‬ול‪ 5 .‬ל א^לר‬ ‫בשבילי עבדך ע״י הנביא שנתן לי‬
‫זס?מ}י‪ :‬נ ואת }חמהי כא?!י‪ .‬כי‬ ‫יסוד לתקוה טובה‪.‬‬
‫)נ( וזאת אמנם נחמתי בעניי‬
‫ומצוקתי כי הבטחתך הנבואית‬
‫אמליזל ס‪:‬ת?י‪ :‬נא ‪1‬לים ‪ 3‬ליאד‬ ‫מחיה אותי‪.‬‬
‫)נא( אם כי הרשעים מתלוצצים‬
‫עי״מז^ד‪ ,‬התולפל לא ןמיפי‪:‬‬ ‫עלי ביותר — מתורתך לא סרתי‪.‬‬
‫)נב( זכרתי כי כן דרכך ומשפם ‪T‬‬
‫נ־ זכלפי ?לו?ופ‪9‬יל מעו?ם זפןד<‬ ‫ה׳ מאז ומעולם לייסר ואח״כ‬
‫לסלוח — ובזה מצאתי נוחמ‬
‫ואפגחם‪ :‬״ ז?עכה ?פ‪ 1‬פ ג י‬ ‫)נג( רעדה אחזה אותי ברזאתי‬
‫ינרתי — פחדתי‪ .‬ומל — תכדל יהלתי — קדתי‪ .‬משת»»ק — מתעסק‪ .‬זלעקח — רעדה‪.‬‬
‫•( כי חיי האדם ’ אר־כו אם לא ’ לך אחרי עיניו — אנן עזרא‪.‬‬
‫קנם‬ ‫תהלים קיט‬ ‫ליום ?זשי‬

‫את הרשעים העוברים על וזורתד‪.‬‬ ‫מר^ןןים‪^ .‬זגי מירסןל‪ :‬ניז ^ר‪ 1‬ת‬
‫)נד( בכל זאת לא הושסעתי מהם‬
‫ואני שמחתי בלמוד חוקיך שהיו‬ ‫היו־לי ח?ןיף ‪ 33‬ית הלגוךי‪:‬נהזכךף]י‬
‫לי לזמירות בכל מקומות מגורי‪.‬‬
‫)נה( זכרתי בחשכת הלילה בעת‬ ‫‪? 3‬ןלה ?ז?)ןז ?ו?ןה‪ ,‬ואע?לךה ת‪1‬ךו(ף‪:‬‬
‫צרה את שמך ה׳ ושמרתי תורתו‪.‬‬
‫)נו( עטרת המלכות ההולמת את‬
‫ראשי מע ‪T‬ה ששמרתי סקודיד•(‪.‬‬
‫« »את היתה־לי‪ 3 .‬י ?^דיף נצךו?י‪:‬‬
‫)נז( אתה ה׳ חלקי‪ ,‬שבשמירת‬ ‫״ סלקי ?ו?ןה‪,‬אמר‪ 1‬זי ל>{ו‪ ta‬ר רבךן‪::‬‬
‫וקיום דברך אני מלא תקוה‪.‬‬
‫)נח( בקשתי את פניך ה׳ בכל לבי‬ ‫״׳ סליהי ג״^יף ‪ 53‬ל־לב‪ .‬ח‪}3‬י‬
‫התחנני כאמרתך לי‪.‬‬
‫)נם( חשבתי ושקלתי את דרכי‬ ‫?אמךסך‪:‬נם ךו‪#‬כף‪1‬י ךך‪3‬י‪ ,‬ואקויבה‬
‫ונוכחתי שעלי למוז את רגלי רק‬
‫למצוותיך‪ ,‬שזה הטוב שבעולם‪.‬‬ ‫ך‪1‬ולי אל־?‪ 1‬סיף; ם חקיהי ולא‬
‫)ס( הזדרזתי ולא התעצלתי‬
‫בשמירת מצוות ‪.T‬‬ ‫ליספסמליסי׳ ל?ינ*ר מ ז ו ז י ו • ״ סגלי‬
‫)סא( חבורות רשעים חמסוני‬
‫והציקוני‪ ,‬אך אני לא שכחתי‬ ‫ךקןעים ?ודיי׳ תיירסף לא קיגססי‪:‬‬
‫תורתך‪.‬‬ ‫« סצות־לילה אקום לה‪ 1‬דות לף‪.‬‬
‫)סב( בחצות הלילה אני קם להודות‬
‫לך על משסםיך הצודקים‪.‬‬ ‫על מקו‪ 5‬סי אדקך‪ :‬סב ח‪ 3‬ר אגי‬
‫)סג( חבר אני לכל היראים אותך‬
‫ולכל שומרי המצוות‪.‬‬ ‫לסל־אקור לראוף‪ .‬ולספרי ‪ 9‬קוךיף‪:‬‬
‫)סד( חסדך ה׳ מלא כל הארז —‬ ‫־י ספרןז ?סןה ?;לאה הארז וז?ןיןז‬
‫עשה אתי חסד ולמדני את חוקיך‪.‬‬
‫ל ‪.9‬מי‪:‬‬
‫)סה( טוב עשית עם עבדך כאשר‬
‫הבטחתני ר‪.'.‬‬
‫סח ט‪1‬ב עקוית ‪ 9‬ם־‪ 5‬גךף‪ ,‬לסוה‬
‫)סו( למדני והבינני אח הטוב‬ ‫‪ 5‬ך‪ 3‬ךך‪ :‬סיטוב סעם וי ע ס ל פ מי‪,‬‬
‫והדעת הצפונים בתורתך‪ ,‬כי אני‬
‫מאמין באמיתות ‪.TWTO‬‬
‫)סז( בטרם הגיתי ועמלתי בתורתך‬
‫‪ 5‬י גפץוסיף האפגסי‪ :‬סי ט‪.‬ךם‬
‫שגיתי ונכשלתי‪ ,‬אך בעמלי בתורתך‬ ‫א^נה אגי »גג‪ .‬ןעתה א פו סג‬
‫כבר שמרתי את מצוותיך‪.‬‬
‫)סח( סוב אתה ומטיב‪ ,‬לכן אבקשך‬ ‫^ןזפראי; סח סוב־אסה י פ טי ב׳ ל פ מי‬
‫שתלמדני חוקיך‪.‬‬
‫)סם( הרשעים טפלו עלי עלילת‬ ‫ןןקיף‪0 :‬״ סהלו עלי קוקר ‪ 1‬דים׳‬
‫שקר‪ ,‬בו בזמן שאני שומד מצוותיך‬
‫בכל לבי‪.‬‬ ‫א}י גגל־לב אאר ‪ 9‬קוךיף‪ » :‬טפע‬
‫חליתי — בקשתי‪ .‬התמהמהתי — התעצלתי‪ ,‬התרשלתי‪ .‬עוותל — שללוגי‪ ,‬חמסוני‪ .‬אענה — עפג‬
‫בתורה‪ .‬שפלו — חברו‪■ .‬סש — השטין‪.‬‬
‫•( עטרת ההולמת אותי לי לעדות ולזרעי הראוי לתלוך נשכר שפקודין נצרתי — רש״י ותכוון‬
‫לדרשת חז»ל )ע״ז ת׳׳ד( כסו ק זה על עטרת דוד שהלמה רק און הראוי לתלכות‪.‬‬
‫ליוש ששי‬ ‫תהלים קיט‬ ‫‪_______________________V‬‬

‫ת‪ 1‬רהף‬ ‫‪ 3‬ח?ב ?בם‪.‬‬ ‫)ע( רשעים אלה השמין נהלב לנס‪,‬‬
‫ואני רק בתורתו עיסוקי‪.‬‬
‫עא ט‪ 1‬ב־?י כי־?‪3‬יהי‪8 ? .‬ען «?מד‬ ‫)עא( סוב היה לי שגתיסרתי למען‬
‫אלמד חוקיך•(‪.‬‬
‫ךןקןיף; עב ט‪ 1‬ב־?י ת‪ 1‬ר ת“‪9‬יןו‪,‬‬ ‫)עב( סוב לי תורת פיך יותר מאלפי‬
‫והב וכסף‪.‬‬
‫מ ‪9? 8‬י ןהב ןכ ‪ 9‬ף‪:‬‬
‫‪!:‬יד ?ע‪ 1‬וןי ויכ^גנוד‪ .‬חליגד‬ ‫)עג( ‪ t v‬ה׳ הן עשוני וכוננו אותי‬
‫— תן לי גם נינה שאוכל ללמוד‬
‫את מצוותיך‪.‬‬
‫‪1‬־‪??8‬לךה ?ל?י־?זיף‪:‬עי זראיוי וראיגי‬ ‫)עד( היראים את שמך‪ ,‬כאשר יראו‬
‫?דלוף ?ון?‪ 13‬י‪:‬‬ ‫ן?^מחו‪? ,‬י‬ ‫תשועתי — ישמחו על כך בראותם‬
‫כוח מלוי תקותי ובסחוגי בך‪.‬‬
‫עי‪ .‬ידעמי זו?וה סי־?‪.‬ךק ס>?‪99‬יף‪,‬‬ ‫)עה( ‪T‬עתי ה׳ כי משפסיד צודקים‪,‬‬
‫ואני מלא אמונה כי בדץ אתה‬
‫ואמונה ??יתייז ״ זליי־נא ס ‪9‬ךף‬ ‫מיסרני‪.‬‬
‫)עו( אך אבקשך‪ :‬יהי נא חסדך‬
‫?נסמןי‪3 .‬אטר?גך ?‪? 8‬וןז‪:‬״זלאו}י‬ ‫לנחם אותי מצרותי כהבסחתך‬
‫לעבדך‪.‬‬
‫בחמיף ןאךו!ה‪ 3 ,‬י־ ת‪1‬ךז;‪ 1‬ך ^ןן‪^5‬ועי‪:‬‬ ‫)עו( יבואו עלי רחמיך ואחיה כי‬
‫תורתך עיסוקי‪.‬‬
‫ןדים טי־^קןר זןתוגי‪,‬‬ ‫»״‬ ‫)עה( יתביישו הרשעים כי בשקר‬
‫הם מעלילים עלי ומלכינים אח פני‬
‫אגי א קייס בהקודיןז‪ :‬עם‪:‬עובי ?י‬ ‫— אני אשיח תמיד בדברי תורתך‪.‬‬
‫)עס( אנא ישובו אלי מעשו שלש‬
‫אתי יראי שמד ולומדי עדותיך ••(‪.‬‬
‫זראיר׳ דד?י ?לפיף; ״ זהי־ללי‬ ‫)פ( עזרני שיהא לבי תמים ושלם‬
‫וגטים לדו^ןיף‪? .‬מ‪5‬ן לא אבוקו‪:‬‬ ‫בחוקיך כדי שלא אתבייש‪.‬‬

‫)פא( נפשי מתאוה לתשועתך‪,‬‬

‫»א כלתה ?תקיועהף נהקזי‪ .‬לדלרף‬
‫? א מ ר ס ר‪.‬‬ ‫?יני‬ ‫? לי‬
‫?א‪ ta‬ר מסי סנחמ?יג ■ג ?י־הלייזי‬
‫?גאד בקיטור‪ .‬ןן^ןיף לא קזל?זסי‪:‬‬
‫« כמה זהי־עבדך‪ .‬מסי סן‪5‬ק!ה‬
‫ליי^י מקו?ט‪ :‬״י‪? .‬רו־לי ‪!:‬דים‬
‫קויתי לדברי הבסחתך‪.‬‬
‫)פב( עיני כלו מרוב צפיה לקיום‬
‫ל ח ל סי‪ « :‬־‬ ‫דברך‪ ,‬באמרי ‪ :‬מתי כנר תנחמני ז‬
‫)פג( הייתי במצוקתי יבש בנאד‬
‫של עור המתיכש בעשן‪ ,‬ובכל זאת‬
‫לא שכחתי אח חוקיך‪.‬‬
‫)פד( כמה יש לי עוד לחיות ומדוע‬
‫תחכה עוד ז מתי תעשה כבר משפם‬
‫ברודפי ועיני רואות ז‬
‫)פה( הרשעש חפרו לי בורות‬

‫כלתה — אוותר‪ ,.‬נכספה‪ .‬כנאר כקיטור — נוד של עור בעשן‪ .‬כרו — הפרו‪.‬‬
‫•( טוג הי ה נ עיני כשהייתי סונל ׳ סורים‪ ,‬כדי ללמוד חוקיך‪ ,‬כ שה״תי לותד תורה גצער — רש״י‪.‬‬
‫אס נאו ענוייס עלי שינואוני ללמוד חוקיך‪ ,‬אז טו‪ 3‬לי — אנן ע!רא‬
‫••(כשגענש דוד פרשו ממנו הסנהדרין‪ ,‬נקש עכשיו שיתן ה' נלגם לשונ אליו ולקרנו — לפי רש״י‪.‬‬
‫קסא‬ ‫תהלים קיט‬ ‫לי ם ש?‬
‫להפילני נהם‪ ,‬באמרם עלי שאינני‬
‫כשר לפי תורתד•(‪.‬‬
‫>זיח‪1‬ת‪ ,‬אער לא כת‪ 1‬ךמך‪ :‬פי ‪? 9‬־‬
‫)פו( והרי כל ‪ TWWD‬אמת‬ ‫?י?ו ‪0‬יף ן»מונה‪# .‬קןר ךדפו)י‬
‫ואמונה‪ ,‬ולפיהן כשר אני*•( ורק‬
‫לשוא רדפוני אויבי — עזרני נא ה׳‪.‬‬ ‫עז‪.‬רד‪»:‬ז?‪3‬ן?ט ?לוד ?‪9‬ךץ‪ .‬וא}י‬
‫)פז( והם האויבים כמעט שעשוני‬
‫כאהד שאינו קיים בעולם‪ ,‬או אני‬
‫התקיימתי ולא עונתי פקוד ‪.T‬‬ ‫לא־עזלוגי ?^ויף‪ :‬יי״ ?ס ‪ 0‬ךף ס!}י‪,‬‬
‫)פח( כגודל חסדך הייני ואשמור‬ ‫ןא?ז?זךה ?דות ‪ 9‬יך;‬
‫עדות פיך‪.‬‬
‫)פט( אתה ה׳ קיים לעולם‪ ,‬דברך‬
‫עומד בשמים ונצחי כמותם‪.‬‬
‫•ם ?ע‪ 1‬לם להוה‪ .‬ךבךף ?צב ב^מלם‪:‬‬
‫)צ( אמונתו לעולם ונמשכת מדור‬
‫לדור‪ ,‬הן אתה כוננת את הארץ‬
‫! ללר ןדר אמוןסך‪ .‬כוננין ארץ‬
‫והיא עומדת וקיימת לעד‪.‬‬
‫)צא( והם‪ ,‬צבא השמים והארץ‬
‫ותן‪ 5‬טד‪^?? «! :‬פטיף עמדו כ‪1».‬ם‪,‬‬
‫עומדים נכונים לקיים עד היום את‬
‫משפטיך‪ ,‬כי כולם עבדיו המה‪.‬‬
‫?י ה^ל ^בךיך‪ « :‬לולי ת‪1‬ךרגןז‬
‫)צב( לולא תורתו היא עיסוקי שבה‬
‫אני מוצא נוחם — אז אבדתי בעניי‪.‬‬
‫ע^לועי‪ .‬אז א‪ 3‬ךוני?עגלי‪ « :‬לעולם‬
‫)צג( לעולם לא אשכח פקוד ‪ T‬כי‬ ‫לא־־אלוסח ?קודיף‪? .‬י־בם ךולית‪ 5‬י‪:‬‬
‫בהם אני חי וקיים‪.‬‬
‫)צד( רק לו ה׳ אני פונה ‪ :‬הושיעני‬
‫נא כי פקוד ‪ T‬דרשתי‪.‬‬
‫*י לןו־אגי ה‪?^’1‬י?ני‪? ,‬י ?קודיף‬
‫)צה( קוו עלי רשעים לאבדני‪ ,‬אך‬
‫אני לא מתייאש מישועתך ומוסיף‬
‫ךךקזוני; *י■ לי קוו ר^עים ל»?ד}י‪,‬‬
‫להתבונן ולהגות במצוותיו‪.‬‬ ‫?יסיף ארבוןן‪! :‬י לקל־ף‪? 1‬לה‬
‫)צו( להשלמת כל דבר ראיתי את‬
‫סופו‪ ,‬או מסגרת סצוותיד רחבה‬
‫מאד ואין לה קץ‪.‬‬ ‫ראיהי ‪ TP‬ףוזבה היצלרגף מאד‪:‬‬
‫יום נו‬
‫)צז( מה אהבתי תורתך! כל היום‬ ‫״ מה־אס?ו‪1‬י ת‪1‬ךתף‪ .‬כל־היום‬
‫שיחתי בתורה‪.‬‬
‫)צח( מצוותיו מחכימות אותי יותר‬ ‫ל‪,‬יא קויחןזי; ‪1‬ח ‪5‬אלבי מס? ‪}5‬י‬
‫מאשר את אוי בי״•( כי בשבילי‬
‫התורה מטרת חיי לעולם‪.‬‬ ‫הןץ‪01‬ף‪? .‬י לעולם ךןיא־לי‪*:‬םסכל־‬
‫)צם( מכל מלמדי למדתי והשכלתי‪,‬‬
‫כל שיחתי היתה נמצוות ‪.T‬‬ ‫מלמדי לקוכליזי‪? ,‬י ?דוהיך עזיחה‬
‫)ק( אני מבין ומתבונן בתורה יותר‬ ‫לי‪ :‬ק הזקלים אהבונן‪? .‬י פקודיף‬

‫שיחות — בורות‪ .‬לכל תכלה — להשלמת כל דבר‪.‬‬

‫•( כי אויבי דוד אמרו עליו שיזכיוק שמוצאו וורות היוואניה הפסולה לנוא נקהל ישראל‪ ,‬הוא‬
‫איננו כשר לפי התורה — לפי רש״י‬
‫••( שקר הי ת ה רדיפת אויביו כי התורה אסרה לנוא נקהל רק תואני ולא תואנית — לפי רש״י‪.‬‬
‫״ • ( הכוונה לדואג ואתיתופל‪ ,‬אויני דוד שרצו להכשילו‪ ,‬שגס היו לותדי תורה גדולים‪ ,‬אנל לא‬
‫היתה הלכה כתותס — לפי רש״י‬
‫ליוש ש שי‬ ‫תהלים קיט‬ ‫קסב‬
‫? ל איזי‬ ‫ר>‬ ‫‪"> 99‬ארח‬ ‫} צ ך ת י ‪ :‬י!י‬ ‫מזקנים כי «‪ T-np‬שמרתי מניויי‪.‬‬

‫ד?רו‪:‬‬ ‫? ?־זי‬ ‫?פזן‬ ‫"י־ ין?י‪.‬‬

‫״ ס פ ק ־ ק ־ו י«‪?-‬רק■‪raju-’s .‬‬
‫ה‪ 1‬ך ת ) י ; ק ג פ ה ־ } ? ? ל צ ו ל ח ‪ 5‬י א מ ר ת ף‬ ‫)קג( מה !מתקו לחכי אמרו ‪,Tn‬‬
‫■‬ ‫י•‬ ‫•*‬ ‫’‬ ‫יותר מאשר דבש לפי‪.‬‬
‫קר ? ! ? ק ו ד י ך א ר ג ב ‪ 1‬נ ן ‪,‬‬ ‫?ג ך ‪ 3‬ע ן‬ ‫)קד( מדברי ‪#‬ק‪ T■n‬אני מתבונן‬
‫ומ״ניל־ ״ל בי ׳ * "י׳י נל *ייי׳‬
‫שנאוזי ‪ 9‬ל ארח ש^ןר‪:‬‬ ‫הן‬ ‫‪“S‬‬ ‫שקר‪.‬‬

‫׳ » )י ‪ -‬ל מ לי ו כ ר ו ‪ .‬ן א ‪ 1‬ר לןהי‪ 5‬קי‪:‬‬

‫נ!ןק;פה‪ .‬ללופר פיזלסי‬ ‫״ ׳י י‬
‫ידוה‬
‫עד־מאד‪♦ : ,‬‬
‫«‬ ‫נלגיתי‬ ‫ק רו י׳ •‬ ‫*" ״״י י״™" י ‪.‬ד •‪*.‬י‬ ‫יי־יייי‬
‫הצודקים‪.‬‬ ‫יי*‬
‫מש®ט‬
‫משטט ‪T‬‬
‫ו ? ה־‬ ‫‪9‬י‬ ‫ג ך ב‪ 1‬ת‬ ‫כ ך ה ‪ .‬ך ך ; קח‬ ‫ס ! )י‬ ‫)קז( נהייתי עני ומדוכא‪ ,‬אנא ה׳‬
‫הייני כדבר הבסהתך לי‪.‬‬
‫)קח( תפילתי ותהילתי אשר פי‬
‫?א ?ו?ןה׳ יה׳?י?טיר ??ימי‪:‬‬ ‫מתנדב לו‪ .‬תהיינה רצויות לפניו‬
‫^כ‪9‬י ר‪91‬יד‪ ,‬ןתוך^ף לא שהסי‪ 1‬י;‬ ‫ולמדני להבת את משפסיד‪.‬‬
‫)קם( נפשי תמ ‪ T‬בסכנה‪ ,‬ובכל זאת‬
‫לא שכחתי תורתו‪.‬‬
‫נןננו ךש?ים ‪8‬ח לי‪ .‬והן‪9‬קי‪.‬ךיף‬ ‫קי‬
‫)קי( הרשעים טמנו לי פח ללכדני‪,‬‬
‫ואני מדיד פקודיו לא תעיתי‪.‬‬
‫י דיי סי ד‬ ‫ן ס ?י ^י‬ ‫?יי‬ ‫ס ?י הי‪:‬‬ ‫לא‬
‫)קיא( תורתו ירושה היא לי לעולם‪,‬‬
‫להי המה‪:‬‬ ‫?ע‪1‬לם‪.‬הי־ק‪1‬ש‪1‬ן‬ ‫כי דבריו משמחש את לבי‪.‬‬

‫קיב נ?זיתי ל‪5‬י לעש‪ 1‬ת ח‪5‬יף לעי־לם‬ ‫)קיב( הטיתי וכוונתי את לני‬
‫׳י‬ ‫■‬ ‫י‬ ‫לעשות ולקיים תמיד את חוקיו על‬
‫? ?! ב ־י‬ ‫כל םרטיהם ונתיבותיה□‪.‬‬

‫קיג ה ן‪ ? 5‬י ם ש ג א ו נ י ‪ .‬ן ת‪ 1‬ך ח ף !!ןה ‪ 3‬ף‪ 1‬י ‪:‬‬ ‫)קיג( שנאתי חושבי מחשבות רשע‪,‬‬
‫‪.‬״ *‬ ‫*‬ ‫׳‬ ‫אהבתי את תורתך‪.‬‬
‫‪?9‬גרי ופו??י ז^תה‪ .‬לך‪ 3‬רף‬ ‫קיי‬ ‫)ק ‪ (T‬אתה מבצרי ומגיני‪ .‬רק‬
‫לדברו קויתי‪.‬‬
‫לח^חי; קיי סורי היהיני ?ירהים‪,‬‬ ‫)קסו( סורו ממני אנשים רעים ואל‬
‫תפריעוני‪ ,‬ואוכל לשמור מצוות‬
‫‪ 9 9‬הגי‬ ‫קסו‬ ‫§ ל הי‪:‬‬ ‫?) ?‪ 1‬ת‬ ‫ןא?ךה‬ ‫אלוקי‪.‬‬
‫)קסז( סמכני ה׳ כאמרתו ואחיה‪,‬‬
‫ואחלה‪ .‬ואל־חליעגי‬ ‫לאלירסר‬ ‫ואל תביישני מתקותי‪.‬‬

‫נעניתי — נהייתי עני ומדוכא‪ .‬נחלתי — ‪r‬ושזזי‪ .‬סעפים — חושבי מחשבות רשע‪.‬‬
‫•( כ שאני נ א להורות הו ר א ה אני רוא ה נ תו ר ה ו הי א מפר שת ) מנז ל ת( או תי מן ה א סור‪ ,‬מ ר‬
‫המציל א ת ה אד ם תן ה פ ח תי ם ) הנו רו ת( — רש׳׳ ’‬
‫קסג‬ ‫תהלים קיט‬ ‫ליו‪[:‬‬

‫ואתעסק‬ ‫)קת( סעדני ואוושע‪,‬‬

‫תמ ‪ T‬בלמוד חוקיך‪.‬‬
‫ה‪7‬י?רי‪ :‬קיי ? ? מי ואןש?ה‪.‬‬
‫וקיה( נתת למרמס כל הסרים‬ ‫לןז?ןיף ונמיד‪ :‬קי״ סלית‬
‫רחוקיך‪ ,‬משקרים הם באמרם‬
‫במרמה שרק שוגגים המה‪.‬‬ ‫?י־ ^‪2‬ןר‬ ‫הה?ןיף׳‬ ‫?ל־ש‪?1‬ים‬
‫)קיט( עקרת כל רשעי ארז הדומים‬ ‫‪0‬ר?יח;ם; קיס ?}ים הש‪ 3‬ת כל־‬
‫יפסולת ולכן אד»בחי תורתך‪.‬‬
‫)קב( בשרי סמר־רעד מפחדך‪,‬‬ ‫ר?י?י־ארץ‪ .‬לכן ‪ 9‬פ?הי ‪ 5‬למיף‪:‬‬
‫ביראי מפורעניות גזירות ‪.T‬‬ ‫קכ ?סר ?‪8‬ז;וךף כ^רי‪ .‬ו??שפ?יך‬
‫‪:‬רא?י‪:‬‬
‫)קכא( עשיתי משפט וצדק‪ ,‬בוכות‬
‫ואת אל תניח לאויבי לעשקני‪.‬‬ ‫‪? » p‬שימי ס^ןפט וןדק‪3 .‬ל־ת?יס}י‬
‫)קכב( היה אתה ה׳ ערב על הטובה‬
‫שתבטיח לי ולא יעשקוני ודים‪.‬‬ ‫?>ש?י‪ :‬קכבןגלב עלךף לט‪1‬ב‪ ,‬ן<ל־‬
‫)קכג( עיני בלו בצפיה לישועתך‬
‫ולהבטחתד שאמרת להצדיקני‪.‬‬ ‫!?^ןןןלי ‪ 1‬דים‪ :‬ק» עיני ?לו‬
‫)קכד( עשה עם עבדו כגודל חסדך‬
‫‪.‬‬ ‫ולמדני להבין חוקיו‪.‬‬ ‫לישו??ף‪ ,‬ולאסרת ?ד?ןף‪:‬ק־י?שה‬
‫)קכה( עבדד אני‪ ,‬תן לי שכר‬
‫עבודתי שאב^ ואדע את מצוותיך‪.‬‬ ‫?ם־??ךף ?ס?דף‪ .‬ו??ןיף לסיגי‪:‬‬
‫)קבו( ואדע גם העת לעשות למענך‬
‫ה׳ ולשוב אליו במו ששבו אל ‪T‬‬
‫מפירי תודתך ונתרצית להם •(‪.‬‬
‫״״ ??דף־?גי חלינגי‪ .‬ו»ד?ה‬
‫)קכו( הודיעני נא עת־רצון ואת‬ ‫?ז*מיף‪:‬קכי ?ת ל?ש‪ 1‬ת ליפןה‪ ,‬ה?רו‬
‫יען אהבתי את מצוותיך מוהב ומפו‪.‬‬
‫)קכח( ויען ישרו בעיני כל דבר‬
‫אשר צוית בתורתך ושנאתי כל‬
‫מ‪ 1‬ךמף‪ :‬ק« על־הן אסלמי סלומיף‪.‬‬
‫דרד שקר — כדאי אני שתרצני‬ ‫סן?ב וס?ז‪ :‬קב״ על־סן ?ל־פקודי‬
‫ותסלח לי‪.‬‬

‫)קכס( נפלאות ונעלמות הן מצמתיד‪,‬‬

‫לל לשרמי‪? .‬ל־<»רח שקןי שגאמי‪:‬‬
‫לא נודע מה קל ימה חמור — על‬ ‫קנם ללא‪ 1‬ת ?ך‪1‬מיף‪? .‬ל־‪3‬ן נ?ךסם‬
‫כן שמרה נפשי כולן‪.‬‬
‫)קל( תחילת דברך במעשה־בראשית‬ ‫ג?שי‪ :‬קל ‪ 9‬תח־ךבךיף ‪:‬איר סלין‬
‫היה ״יהי אור״ וכד יבינו הכל‬
‫אפילו הפתאים שיש להתחיל‬
‫ולפתוח בדברי תורה־אורה‪.‬‬ ‫???ים‪ :‬קל« פי־?ערי‪ 1‬י ואש^פה‪.‬‬
‫)קלא( פי פתחתי ושאפתי לבלוע‬ ‫?י לס?ו?יף ‪?:‬למי; קלב ?נה־אלי‬
‫את מי תורתד בצמאון‪ ,‬כי למצוות ‪T‬‬
‫אני מתארה‪.‬‬
‫ם»כרי — מתקותי‪ ,‬ואשעת — ואתעסק‪ ,‬או ‪ .‬ואססר‪ .‬פלית — רמסת‪ .‬פיגים — פסולת‪ .‬פמר — רעד‬
‫ערוב — היה ערב )תבסיח(‪ .‬פלאות — נפלאות ונעלמות‪ .‬פערתי — פתחתי‪ ,‬י אנ תי — תאבתי‪.‬‬
‫•( עוד ר אי תי נדרש‪ ,‬פירוש איש פנוי העושה תורתו ע תי ם‪ ,‬חי פ ר נ רי ת שאדם פנוי צריך ל היו ת‬
‫י ג ע נ תור ה כל שעות היו ם — ר ש״י‪.‬‬
‫ליום ששי‬ ‫תהלים קים‬ ‫קסד‬
‫וחודי‬ ‫)קלב( שוב אלי ותבני ביאות‬
‫לאוהבי שמד‪.‬‬
‫קל» ?עמי הכן ?אקירסף‪ .‬ן‪ 8‬ל־‬ ‫)קלג( הכן והרגיל את צעדי‬
‫באמרות תורתד ואל תתן שישלוס‬
‫ת^ן?ט־‪ 9‬י כל־^ון ‪ :‬קלי ? מי‬ ‫עלי כל רע‪.‬‬
‫!<ךם‪ ,‬ןןן>ןמךה ?קודיף; קלח ?ןיןד‬ ‫)קלד( פדני מ ‪r‬ר הרע העושק אח‬
‫הארס ואובל לשמור פקוד ‪.T‬‬
‫)קלה( האר את סנ ‪ T‬אל עביד‬
‫ל אי‬ ‫ולמדני את ^וק ‪.T‬‬
‫קלי ??גי־מזם ןךדו ?יןי‪ .‬על י א ־‬
‫)קלו( פלגי מי דמעות ירדו מעיני‬
‫ת‪ 1‬ר מ ף ‪:‬‬ ‫^ ?‪ 1‬ר ^‬ ‫על אשר לא שמרו תורתד •(‪.‬‬

‫קלי נדיק אתה ןהןה‪ .‬ו‪>:‬ןר מ^ן?מין;‪:‬‬ ‫ה׳ משרים‬ ‫אתה‬ ‫)קלז( צדיק‬
‫משפסיד‪.‬‬
‫קל״ ?וית ?דק ?לוןיןד‪ .‬ן‪ 8‬מוןה‬ ‫)קלח( מצוותיד אשר צמת לקיימן‬
‫הן צודקות ונאמנות מאד‪.‬‬
‫?אד‪ :‬קל׳י זמם?נני קןאהי‪? .‬י ­‬ ‫)קלס( הורסת אותי קנאתי שאני‬
‫מקנא לשמד שצוררי שזכהים דבריד‪.‬‬
‫עלהו ך?ךיןז ?רי‪ :‬קס ץרו?ה‬ ‫)קס( והרי אמרתד כה צרופה וזכה‬
‫ועבדר אוהב אותה‪.‬‬
‫אמר?גד ?יז^י׳ ועלדף אסלה‪:‬‬ ‫)קמא( צעיר אנכי ומתבזה ונושפיל‬
‫עצמי אצל עוסקי תורה ללמוד‬
‫ק״א ??יר אגלי ןןלןה‪^? ,‬ןן»ף לא‬ ‫מזע‪ ,‬חקוקים פקודיר בלבי ולא‬
‫שכחתי אותם‪.‬‬
‫ק״ זךק?נף ?דק ?ע‪?1‬ם׳‬ ‫)קמב( ותמ ‪ T‬אני לומד תורתד‬
‫שצדקתד שבקרבה צדק נצחי‬
‫ןת‪ 1‬ר ‪0‬ף א מ ת‪ :‬ק״ לר־ימגוק‬ ‫ותורתד אמו ‪J‬‬
‫)קמג( ואם כי צ ח ת ומצוקות‬
‫??או}י‪ ,‬מ?‪^1‬יןז קואעעי; קםי?ןק‬ ‫מצאוני‪ ,‬רק םצתת ‪ T‬הן עיסוקי‪.‬‬
‫)קמד( עדותיד צדק לעולם‪ ,‬תן לי‬
‫?מסיף לעולם׳ חלי«י וא?ו‪:‬ה‪:‬‬ ‫להבת אותן ואחיה בהן‪.‬‬

‫קם״ קךאהי ללל־לב ע «י יהןה‪,‬‬ ‫)קמה( קראתי לד בכל לבי‪ ,‬ענני‬

‫ה׳ כדי שאוכל לשמור ‪.T ^ n‬‬
‫ןזקיף אאךה‪ :‬ק״ קךאהיף הו עי מי׳‬ ‫)קמו( קראת ‪ T‬שתושיעני ואשמרה‬
‫תורתד‪.‬‬
‫)קמז( הקדמתי לקום בלילה לשווע‬
‫ןאעמךה?יסיף•• ׳״ייקימיזי לן^ןן*‬ ‫אלת‪ ,‬לרביד קמתי שתשמע‬
‫שוועתי‪.‬‬
‫ק״׳ קדמו‬ ‫ואעועה׳ לד?וף‬ ‫)קמח( הקדמתי לפקוח עיני בין‬
‫אשמורות )חלקי( הלילה כדי ללמוד‬
‫?יני אקז^לרותי ל^יים ?אקירפף•‬ ‫תורתד‪.‬‬

‫צנמ תני — כורתה‪ ,‬הורסת‪ .‬אצרח — אשמור‪ .‬כנשף — בלילה‪ .‬אשפצתוו — חלקי הלילד‪-‬‬
‫•( לא אמר »לא ש מרתיי׳ כי ה כוונ ה על ה עי ני ס עצתן לא שמרו תו ר תן — ל פי אנן עזר א‪.‬‬
‫קסה‬ ‫תהלים קיט‬ ‫ליגם ששי‬

‫)קמס( שמע קולי כגודל חסדך‪ ,‬ה׳‬

‫כמגהגד הטוב עס ‪ Ton ’1‬חייני ‪U‬‬
‫‪ « p‬ק‪ 1‬לי ^ן?לעה לסקדף‪ .‬יו?וה‬
‫אותי‪.‬‬
‫)קג( רודשי זימה ותועבה קרבו אל‬
‫??ן^ןופמף חיןי‪? :‬נ לןךבו לך?י זמה‪.‬‬
‫מעשיהם ההעים בהתרחקם מתורתו‪.‬‬
‫)קנא( ובכל זאת קרוב אתה ה׳‬
‫הלת‪ 1‬ךסף ךחקו‪ :‬קני קןר‪1‬ב ‪ 8‬תה‬
‫למתרחקים אלה אם ישובו מדרכם‪,‬‬
‫וכל מצוותיו אמת‪.‬‬
‫?י?וה׳ ולל־הייייסקד ^?!ת‪ :‬קנב^ךם‬
‫)קנב( כמה מצוות שטרם הגיע‬
‫חיובן )כמו בגית המקדעו( ‪ T‬עחי‬
‫ןמרני מ?ז^תיף‪ 5 .‬י ?ע‪1‬לם ?סךתם‪:‬‬
‫אותן מתורתו אשר יסדת על‬
‫הדברים העתידים להיות לעולם •(‪.‬‬ ‫וס?«י‪ ,‬לי־ת‪ 1‬ךהף‬
‫)קנג( ראה ה׳ את עניי וחלצני‬
‫מזה‪ ,‬כי תורתו לא שכחתי‪.‬‬ ‫לא שכה^ני‪ :‬קני ריבה ריגי ו?אל‪5‬י‪,‬‬
‫)קנד( תריב אתה את ריבי עם‬
‫שונאי וגאלני‪ ,‬הייני כדי שאשמור‬ ‫?א?ןך^גף סיןי; קנר‪.‬ךח‪1‬ק מרגלים‬
‫אמרתו‪.‬‬
‫)קנה( רחוקה הישועה מהרשעים‬ ‫ןעועה‪? ,‬י־ס?ןיך לא ד ך עו‪:‬‬
‫יען לא דרשו את חוקיו ואיו ייהך‬
‫זכוו^‬ ‫ק« לחהיף רבים‪ .‬יהןה‪^;?? ,‬ןזפהיף‬
‫)קנו( רבים רחמיו ה׳‪ ,‬לשיכו‬
‫אבקשו להחייני כמנהגו הטוב‪.‬‬ ‫ס!ד‪:‬קנזרביםרךפי ן?רי‪ .‬מ?ך‪ 1‬היף‬
‫)קנו( רבים רודשי וצוררי‪ ,‬ובכל‬
‫זאת לא נטיתי ולא סרתי ממצוותיו‪.‬‬ ‫לא ן?זימי‪ :‬קנ״ ךאיהי ב^דים‬
‫)קנח( ראיתי בוגדים שעזבו תורתו‬
‫והתקוטטתי עמהם כי לא שמרו‬ ‫ןאו;נק‪1‬טטה‪ ,‬א^ןזר א?ןךהף לא‬
‫תורתו‪.‬‬
‫)קנס( ראה אם כן כמה אהבתי‬ ‫יוזמיו ; קנס ךאה לי״בקודיף אהבתי‪.‬‬
‫שקודיד והייני בגודל חסדו‪.‬‬
‫)קם( ראש דברותיד בד‪.‬ר סיני על‬ ‫!הןה ?סטךף ח;י}י‪ :‬קס ראש־ךבןץד‬
‫יחודו — אמת; וכל סששט ‪T‬‬
‫הצודקים נצחיים המה ~(‪.‬‬ ‫‪ J1!p8‬ו?ע‪1‬לם בל־ס^ןבט »ךקןף‪:‬‬
‫)קסא( שרים רדשוני על לא עוול‬
‫בכסי ולא שהדתי מהם‪ ,‬רק מדברד‬
‫ק״י עירים ךדפיגי חןם‪ .‬וטךבךף‬
‫פחד לבי שלא אעבור עליו‪.‬‬ ‫על־‬ ‫‪9‬ג לי‬ ‫‪\0‬ס^‬ ‫קסב‬ ‫? ?י;‬ ‫?סד‬
‫)קסב( שש אנכי בהביני אחת‬
‫סאמרות ‪ T‬הנפלאות והסתומות‪.‬‬ ‫אברסף‪ .‬במ‪ 1‬ן א >?לל ‪,‬יב‪ :‬קסנ‬
‫כמו ששמח המוצא שלל רב‪.‬‬
‫)קסג( אח השקר אני שנא ומתעב‪,‬‬
‫אני רק תורתו אוהב‪.‬‬
‫מגאתי ואס?בה‪ .‬תירתף אהבתי‪:‬‬

‫•( קודם היו ת הדנר ידעתיו חתוך עוו תיו קדס ירשו חת הארן צוית להם על הניכו רי ם ותרומות‬
‫ומעשרות‪ ,‬וקדם הגיחות להם מ אויניה ס צוית להם ״ו הי ה נהני ח ה׳ אלוקיך לך ונו׳״ להעמיד‬
‫וזלך ולהכריס עמלק ולבנות ני ת הנחירה — ו ש״י‬
‫••( שכששמעו האומות ״ אנכי‪ ,‬לא י היה לן‪ .‬לא תשא״‪ ,‬אחרו הכל להנאתו ולכנודו; כיון ששמעו‬
‫»כנד‪ ,‬לא תרצח‪ ,‬לא תנאף״‪ ,‬הודו על ראש דנרך שהוא אתת — רש״ י‬
‫ליום ש שי‬ ‫תהלים קיט קב‬ ‫קסו‬

‫‪*3‬ום ה??י!גיף‪ .‬על‬ ‫?״־‬ ‫)קסד( נשבע ברבות אני מיולל‬

‫אותך כל יום*( בהזכירי מש‪6‬םי‬
‫זך?ןף‪ :‬קסי‪^ .‬ןןל‪ 1‬ם ךב‬ ‫ערקו בקראי את ״שמע ישראל”‪.‬‬
‫)קסה( שלום רב לאוהבי תורתד‬
‫תוך^ף‪.‬ןזןץ־למו הןקש‪1‬ל‪:‬קסי ק‪31‬רי«י‬ ‫השמחים בהלקם‪ ,‬יאת לד& מכשול‪.‬‬
‫>קםו( קויתי לישועתד ח׳ ועשיתי‬
‫‪:‬‬ ‫לי^סועמף ץו?ןה‪ .‬ומזיסיף‬ ‫את מעוות ‪.T‬‬
‫)קסו( שמרה נסשי את ערותיד‬
‫ואחסם‬ ‫עי סי ף‪.‬‬ ‫ב ? ^ןיי‬ ‫קסי‬
‫ואד‪.‬נתי אותן מאד‪.‬‬
‫ה קי די ף ו עז * ס ?י‬ ‫פ ז ג י ‪ :‬מ״״ ? י פ ר י ג י‬ ‫)קסח( •גמרתי את מקודיד ‪,T m 'w‬‬
‫אתה יודע זאת כי כל דרכי גלוים‬
‫‪ 5‬י לל־דרכי ג?וף ‪:‬‬ ‫נגדך‪.‬‬

‫ל‪?9‬יף זז?וה«‬ ‫הקרב רניזי‬
‫?נ סנ מי‬ ‫?‪ :‬ב ‪ 1‬א‬ ‫^ גיגגי‪:‬‬
‫ל‪9‬גיף‪3 .‬אהלך^נף מזי?ד‪ :‬קיי ם‪ 3‬ץןה‬
‫קי?פי י^הלה‪ 5 .‬י רגל?ימי ןןןןיןז‪:‬‬
‫א?ירפך‪ .‬לי כל־‬ ‫״״ העז‬
‫פ?‪1‬פיף עדק‪ :‬׳!»> י^הי־זדף ?עזיגי‪.‬‬
‫לי הקודיף בחרמי‪ :‬קעי תאגמי‬
‫לי^ייעמף יחןה‪ .‬ןתוומף שע^עי‪:‬‬
‫ק ״ ו;נךוי־ג?^זי ייזפללןו‪ .‬ופ^ל^ף‬
‫!עזךגי‪ :‬קעי תעימי לק|ח א‪3‬ד‬
‫עליף‪9 .‬י פ?‪1‬פיף לא >ןל?ומי‪:‬‬
‫קסס‬ ‫)קסט( תקרב תפילתי לפניו ה׳ ותו‬
‫לי להבין את דברי תורתך בהלכתם‬
‫‪ 5‬ד פ חי‬ ‫ובהוויתם‪.‬‬
‫)קע( תבוא תחינתי לפניך והעילני‬
‫כהבטחתו‪.‬‬
‫)קעא( תדברנה שפתי תהילה‪ ,‬כאשר‬
‫תלמד אותי להבין ‪.TPW‬‬
‫)קעב( לשוני תאמר בקול רם‬
‫אמרות תורתו ותודיע לרבים ני‬
‫כיי מצוותיו צדק‪.‬‬
‫)קעג( תהא נא ‪ T‬ו לעזור לי בי‬
‫אני בחרתי את פקוד ‪.T‬‬
‫)קעד( תאב אני לישועתו ה׳‬
‫ולפיכו תורתו עיסוקי‪ ,‬כי היא‬
‫המביאה אותי לישועה המקווה‪.‬‬
‫)קעה( תן נפשי בחיים ותהללך‬
‫ומשפטיו באויבי יעזרוני לכך‪.‬‬
‫)קעו( תעיתי כשה אובד שהרועה‬
‫מבקשו‪ ,‬גם אתה בקש עבדו‬
‫להשיבו למקורו‪ ,‬כי מצתת ‪ T‬לא‬
‫שכחתי אם כי תעיתי‪.‬‬

‫ל י ום ה ש ב ת‬
‫ק ב•‬
‫יום נו‬
‫כקשת הגלה סנעלי לשוו הדן וסשוטיי ישראל‬
‫‪ 3‬א ךון ה‬ ‫א ל־ ? חן ה‬ ‫א ^ןזי ר ס ס ן צ ל ו ת ‪,‬‬ ‫השיר המשעד לאמרו על‬ ‫)א(‬

‫שכרתי — קרחי‪ .‬תבענה — תדברנה‪ .‬תען — תאנזר בקול רם‪.‬‬

‫•( נשתרית נ׳ לפני קריאת שחע וא׳ לאיזריה ; נ ע רני ת נ׳ לפני קריאת שמע וג׳ לאיזריה )הרי‬
‫שנע( — רש״י‬
‫קסז‬ ‫תהלים קכ קכא‬ ‫ליום ה שב ת‬
‫המעלות בסקדש*(‪ :‬קראתי לה׳‬
‫בעת צרה וענני‪.‬‬
‫?י‪ ,‬קךאהי ויןגנןי‪ :‬ב יו?וה‪ .‬סוילה‬
‫)ב( ה‪ /‬הצילה נפשי םהאנשים‬ ‫ר הן; ה‪:‬‬ ‫ה ל ^ «‪ 1‬ן‬ ‫?ן ק‪ 51‬ת ־ ? ן ^ ר ‪,‬‬ ‫נ ‪>9‬ן‪ 1‬י‬
‫הצדים את הבריות בעלילות רשע‬
‫ע׳׳י שסתם שקר ולשונם רמיה‪.‬‬ ‫‪m‬‬ ‫> סה־זסן לך ו ‪3‬ה־*סיף לר‬
‫)ג( אתה בעל לשון־רמיהו אתה‬
‫כח־מעצור אפשר עוד לתת לד‬ ‫רה^ה‪ :‬י חןיי גב‪ 1‬ר ??נוגים‪D? ,‬‬
‫ול הו סז לד‪ ,‬שלא תדבר רע ז ••(‪.‬‬
‫)ד( לשונד פוגעת למרחקים כהיציו‬ ‫וסלי ךרגםים ‪ :‬י‪ .‬או^ה־לי ?י־גרוני‬
‫השנונים של תגבור‪ ,‬כגחלי עץ־חתם‬
‫הכבוים מב חח ובוערים מבפנים‪.‬‬
‫)ה( מתאוננת כנסת ישראל‪ :‬אוי‬ ‫??כניזי ?ם־אסלי יןדר‪:‬‬
‫לי כי בגלות גרתי עם אנשי עם‬ ‫י רבת ??לנה־לה נ‪??5‬י‪? .‬ם שוגא‬
‫משד‪ ,‬שוכגח עם תשבי אהלי קדר‪.‬‬
‫)ו( הרבה זמן שוכנת נפשי יהד עם‬
‫שונאי שלום‪.‬‬
‫??ל‪ 1‬ם‪ :‬י אגי־?«ל‪1‬ם‪ .‬וכי אדךר‪,‬‬
‫)ז( הנה אני מונן להשלים עם‬
‫האויבים‪ ,‬אד אם רק אדבר אליהם‬
‫סמה להללחמה‪:‬‬
‫בשלום — הם באים להלחם אתי‪.‬‬

‫קכא‪.‬‬
‫עדר על כטהון בה׳ השופר סכל דע‬
‫)א( השיר המיועד לאמרו על‬
‫המעלות במקד ש•״( נושא אני את‬
‫א ?זיר למעלות‪ ,‬א»א ?יני אל־‬
‫עיני על ההרים בצפיה לראות מאין‬ ‫סהרים‪ ,‬מאץ ןכא אזרי‪ :‬ב ?זרי‬
‫יבוא עזרי‪.‬‬
‫)נ( ואני רואה שרק מה׳ יבוא עזרי‪,‬‬ ‫?זמלס וארץ‪:‬‬ ‫מ?ם לתוה‪.‬‬
‫מה׳ עושה שמים וארץ‪.‬‬
‫)ג( ה׳ לא יתן שיתמוססו רגל ‪,T‬‬
‫ה׳ שהוא שומרד לא ינום בשמירתו‬ ‫י אל־־לתן למוט רגלף‪ ,‬אל־לנום‬
‫עליד‪.‬‬
‫)ד( הנה לא ינום ולא ישן ה׳ שהוא‬
‫עק)ךף‪ :‬י הןה לא־לנום ולא לי?זן‪,‬‬
‫שנונים — חדים רתסים — עצי רותם טשד — שם אומה מצאצאי יפת‪ .‬קרר — עמי ישמעאל וערב‪.‬‬
‫למיס — לנפילה‪ ,‬להתמוססות‪.‬‬
‫•( «שיר התעלות״ — שיאתרו אותו על ט״ו תעלות היורדות וועזרת ישראל עד ע!רת נשים‪,‬‬
‫ויש כאן גי״ו חזתוריס של שיר‪-‬היועלות‪ ,‬ורנותיגו אתרו שיסד; דוד להעלות את התהום — רש׳׳י‪.‬‬
‫ות!״ל יוספריס שנשעה שתפר דוד יסודות לנית הווקדש עיוור; נאדווה‪ ,‬עד שגעשה נקנ נתהוס‬
‫וווי התהום עלו ורצו להציף העולם כילו כתג שם על הרס שצלל נתוך תי התהום עד שהגיע לאותו‬
‫נקג ונסתם אך נופת השם ה‪ 1‬ה נרתע התהום וירד לתטה נשש עשרה אלף אחות‪ ,‬אתר דוד פי‬
‫טובת העולם דורשת שהתהום יהיה קרוג לאדחה פדי שילחלחה ותצחת‪ ,‬אחר דוד ט״ו ת‪ 1‬תורי שיר‬
‫הוועלות ונפת ‪ 1‬ה העלה שוג התהום ט״ו חלף איווה )סופה נ״ג‪ ,‬תפות י״א(‬
‫••( שהתפתי לך שתי חויוות )על הפה( אתת של עצם ) שינים( ואתת של נשר )שפתיים( —‬
‫ערפי; ט״ו‪.‬‬
‫• ~ ( רחז נחותור שני לייעלות העולות לצדיקים לעתיד לנוא תתתת ען החיים לפסא הפנוד דתניא‬
‫שיר התעלות אין פתונ פא; אלא שיר לוועלות __ שיר לתי שעתיד לעשות תעלות‬ ‫נספרי‬
‫לצדיקים לעתיד לנוא — רש״י‬
‫ליום ה ש ב ת‬ ‫תהלים קכא קכב‬ ‫קסח‬

‫ע‪ 1‬מר ?^ךאל‪ :‬י• ןוווה ע?לךף‪,‬‬ ‫שומר ישראל‪.‬‬

‫)ה( ה׳ שומר על ‪ T‬מכל »רה‪ ,‬ה׳ מגז‬
‫זו?ןה ?לך על־!ד זסי?ף‪ :‬י י‪1‬קזם‬ ‫על ‪ T‬כאל המגן מהשמש הלוהסו^‬
‫ה׳ עומד תס ‪ T‬לערד על ‪ T‬ימינד‪.‬‬
‫לא'!ס‪9‬ה‪ .‬ו‪:‬רס ‪3‬ל?לה‪:‬‬ ‫)ו( ביום שומרד שחום השנמס לא‬
‫יזיקו‪ .‬ובלילה שומרד מהתחלואים‬
‫ז לו?וה ??זמךף הלכל־רע׳ ל^‪j‬ו ‪b‬ר‬ ‫הנגרמים מהירח‪.‬‬
‫)ז( ה׳ שומרך מבל רע העלול‬
‫את־נ?עןך‪ n :‬זו?וה זלומר־זאתך‬ ‫לקרות‪ ,‬הוא שומר את נפשו‪.‬‬
‫)ח( ה׳ שומרו בצאתו לסחורה‬
‫וב‪1‬אך‪ 55 ,‬תה ועד־ע‪ 1‬לם‪:‬‬ ‫ובבואו באהלי תורה — מעתה‬
‫ועד עולם‪.‬‬

‫קכב‪.‬‬
‫שיר על הנאולח ועל תפארת ירושלים וח שנפים‬

‫ו מ סיני‬ ‫‪ 7‬ךו ה‬ ‫ס מ ^ לו ת‬
‫‪1(3‬קלרים לי‪ 3 .‬ית ?ו?ןה גלך‪:‬‬
‫היו ר?לינו‪;^? ,‬וערלך‬ ‫ב‬
‫ירועל‪.‬ס ‪ :‬נ לרועל‪.‬ם ק‪3‬נוןה‪? 3 .‬יר‬
‫עלו‬ ‫*;ן!ןןברה־לה !וודו; י‬
‫?זב^ים ^ןי‪?3‬זי־‪:‬ה ?דות ללקזך»ל‪.‬‬
‫לו?ד‪ 1‬ת ל^זם !ו?ןה‪ :‬י■ ‪ 3‬י שמה!^בו‬
‫הקאות ????ופט‪?? ,‬ואות ל‪ 3‬ית דוד‪:‬‬
‫ו שאלו ?!לום לרוטל‪.‬ם׳ ל^ליו‬
‫אןזקלך‪ :‬ז להי־שלום ?סילך‪ .‬שלןה‬
‫‪3‬אר?לנותלף‪ :‬״ל פ ען אסי ורעי‪.‬‬
‫אך‪ 3‬ךה־‪ 3‬א שלום בך‪ :‬ס למען‬
‫‪3‬ית־להוה אלהינו‪ .‬אבקשה טוב לך‪:‬‬
‫^ןוי ר‬ ‫א‬ ‫)א( השיר המחעד ע״י דוד לאמרו‬
‫על המעלות במקדש ‪ :‬שמחתי כאשר‬
‫אמרו לי האנשים בית ה׳ נ לו•(‪.‬‬
‫)ב( עומדות היו רגלינו במלחמה‬
‫עם האויב וניצחנו בזכות שעריו‬
‫ירושלים מקום למוד התורה‪.‬‬
‫)ג( ירושלים כשתהא בנויה במקדשה‬
‫ובכל תפארתה‪ ,‬תהא דומה לעיר‬
‫שילה )עיר המשכן( שנתחברו כל‬
‫העולים עליה יחדו•*(‪.‬‬
‫)ד( אשר עלו אליה השבטים שבטי‬
‫י־ה הנושאים עליהם שם ה׳ כעדות‬
‫על טהרחם — להודות לשם ה׳‪.‬‬
‫)ה( גם שם בירושלים תשרה‬
‫השכינה דשבו כסאות לשפוט את‬
‫העמים וכסאות־מלוכה לבית דוד‪.‬‬
‫)ו( ואומר דוד‪ :‬שאלו על שלום‬
‫ירושלים ותאחלו לד‪ : .‬תהא השלוה‬
‫שרו ‪ .T‬אצל אוהביו‪.‬‬
‫)ז( יהא השלום שורו‪ .‬בחומתו‬
‫והשלוד‪ .‬בארמנותיו‪.‬‬
‫)ח( למען אחי ורעי מבני ישראל‬
‫אתפלל שישרור בו שלת^‬
‫)ס( למען בית אלוקינו אבקש מאת‬
‫ה׳ שיה ‪ .T‬טוב לו ירושלמי‬

‫ישליו — יד‪.‬יו בשלוד‪ ..‬כחילד — בחומתיד‪.‬‬

‫•( שמעתי נני אדם שאומרים תחי ׳תות אוחו ‪ 1‬קן ) ‪7‬וד( ויחלוך שלתה ננו ויננ ה ני ת התקדש‬
‫ונעלה לרגל‪ ,‬ואגי שתת ! — רש״י‬
‫••( ורבותינו אחרו יש ירושלים הבנויה נשתים ועתידה ירושלים של תטה להיות כתותה —‬
‫רש״י‪.‬‬
‫קסס‬ ‫תהלים קכג קכד‬ ‫ליום ה ש ב ת‬

‫?!כג‪.‬‬
‫בקשה לרחכד ח׳ שעמינו נשואות אליו‬
‫)א( השיר המעעד לאסרו על‬ ‫« ^ןזיר ה^^מת‪ .‬א?יןד נ^אהי את־‬
‫הפעלות במקדש ‪ :‬אל ‪ T‬נשאתי את‬
‫עיני‪ ,‬אליו היושב בשמים!‬ ‫?יני‪ .‬ר׳*>ןכי נע^לם ‪ :‬ב ל‪3.‬ה כ‪5‬יגי‬
‫)ב( הנה‪ ,‬כעיני עבדים הנשואות‬
‫אל אדוניהם‪ ,‬בעיני שפחה הנשואות‬ ‫?‪ 93‬דים אל־לד אד‪ 1‬ני‪0‬םי ‪? 5‬יגי‬
‫אל נכרתה — כך נשואות עינינו‬
‫אל ה׳ אלוקינו עד שירחם ויחונן‬ ‫^ן?חה אל־!ד ?לרתה‪3 ,‬ן ?יגינו‬
‫אותנו‪.‬‬
‫אל־ןל‪.‬ןה אלהינו‪ ,‬עד ^זיח‪ 3‬נו‪:‬‬
‫)ג( חננו ה׳ חננו ני שבענו בוז ר מ‬
‫* סגנו ילןה ח‪3‬נו‪5 ,‬י־רב ע!בץנו‬
‫)ד( הרבה בוז שבעה נפשנו על‬ ‫בוז‪ :‬י רבת שלעה־לה ‪?>53‬נו‪.‬‬
‫שי לעג העמים המיושבים שלוים‬
‫ושאננים‪ ,‬שבחו את ניא־היונים‬ ‫‪? 3‬עג ס^אנןים‪ ,‬פבוז ?נאי י‪}1‬ים‪:‬‬
‫היא ירושלים•(‪.‬‬

‫קכד‪.‬‬
‫על עזרת ה׳ לישראל פו האויבים הזיחנים‬
‫)א( השיר המיועד ע״י דוד לאמרו‬
‫על המעלות במקדש‪ :‬לולא ה׳‬
‫« ^זיר ממעלות ?דוה לולי ולוה‬
‫שהיה עחר לנו — אומרים בני‬
‫ישראל —‬
‫לנו‪ ,‬יאמר־נא זק‪ 1‬ךאל‪:‬‬
‫)ב( לולא ה׳ שהיה עוזר לנו כאשר‬ ‫ב לולי ימוה קור‪,‬לה לנו‪ ,‬לקום‬
‫קמו עלינו אויבינו לכלותינו‪,‬‬
‫)ג( הלא היו בולעים אותנו חיים‪,‬‬ ‫עלינו אדם‪ :‬ג אזי חץם בלעונו‪,‬‬
‫כאשר חורה אפם עלינו!‬
‫)ד( אז היו מי הערות שוטפים‬ ‫נחרות אפם בנו‪ :‬י אזי המלם‬
‫אותנו‪ ,‬ותחלואים הח עוברים על‬
‫נפשנו‪.‬‬ ‫קוטפונו‪3 .‬ו;ולה עבר על־‪??3‬זנו‪:‬‬
‫)ה( אז היו עוברים על נפשנו המים‬
‫הזשונים של הפורעניות‪.‬‬
‫ה אזי עבר ‪ 5‬ל־‪?3‬קזנו‪ ,‬סמלם‬
‫)ו( אבל ברוך ה׳ שלא נתן אותנו‬ ‫מןיד‪ 31‬ים‪ :‬י ברוך למוה‪ .‬קולא‬
‫להיות טרף לשיני האויב‪.‬‬
‫)ז( נפשנו דומה לצפור הנמלטת‬ ‫?ס‪ 3‬נו קיף ??יגימס‪ :‬י ‪3‬לקונו‬
‫מהמלכודת שהציידים פורשים לה‬
‫— כד אנו‪ ,‬מלכודת האויב נשברת‬ ‫‪ 3‬ז פ‪ 1‬ר נמלטה מ§ח יוקקזים‪ ,‬ס‪ 3‬ח‬
‫השאננים — היושבים בשקט ושלוה לניויונים — בנוי לירושלים‪.‬‬
‫בהרות — כאשר הרד‪ .,‬נהלה — מתלה‪.‬‬
‫•( כנראה שהי' נפני רם״י חורם לפיו יוו ס לי ס חנונ ה גס ״ גי א היוני ם״ )נצפניה נ׳ א׳ ״ ה עי ר‬
‫היוג ה״ שהתכוון שס על ירושליס(‬
‫ליום הזז ב ת‬ ‫תהלים קכד קכה קכו‬ ‫קע‬
‫נ^ןז^ר ואנסנו ל ‪ 9‬ל ‪ 9‬נו‪ :‬ח ץזרנו‬ ‫ואנו נמלסים‪.‬‬
‫)ה( עזרתנו באה גשם ה׳ עושה‬
‫^סלם וארץ‪:‬‬ ‫‪?3‬ןם יסוה‪.‬‬ ‫שמים וארץ‪.‬‬

‫קכה‪.‬‬
‫שיר על הבוטהיב בה' ובקשה להטיג עסם‬

‫א >;זיר המעל‪1‬ת‪ ,‬ה^ססים ניסןה‬ ‫)א( השיר המיועד לאמת על‬

‫המעלות במקדש ‪ :‬הבוטחים בה׳ לא‬
‫כהר־זיון לא־למ‪ 1‬ט יןעולם ‪^1‬ךב‪:‬‬ ‫יתמוטטו‪ ,‬כמו הר־עית שלא יתמוטט‬
‫ולעולם יהא מעשב ומתקיים‪,‬‬
‫ב ץרועל‪.‬ם הרים ‪ 9‬ליב לה‪ .‬ויסןה‬ ‫)ב( כמו ירושלים אשר הרים סביב‬
‫לה‪ ,‬נ ד ה׳ סביב לעמו מעתה ועד‬
‫סליב לעמ‪ 1‬מעתה ועד־־עולם;‬ ‫עולע‬
‫» לי לא לנוח ?זלט הך^ע על‬ ‫)ג( כי לא ינוח שלטון הרשעים על‬
‫נחלת הצדיקים בזכות זה שאינם‬
‫גורל סנדיקים ?מען לא־למויןחו‬ ‫שולחים עיהם לעשות עולה‪.‬‬

‫סודיקים לעולתה ?די‪ 9‬ם‪:‬י הי טיל ה‬ ‫)ד( הסיבה ה׳ לאנשים הטובים‬

‫במעשיהם ויעודים בלבביהג^‬
‫לסלה לטולים‪ ,‬וליברים ללבותם‪:‬‬ ‫)ה( ואלה המגוללים את עקמימותם‬
‫על הבריות כדי להעליל עליהם‬
‫י■!כ‪®,‬קוים ?ק??ןלור‪ 1‬ם יוליהם לסלה‬ ‫עלילזת־רשע — עליכם ה׳ יחד עם‬
‫את־&ן‪ 5‬לי האון‪^ .‬ל‪1‬ם על־ל^ואל‪:‬‬ ‫פועלי השקר לאבדון‪ ,‬אז יהא שלום‬
‫על ישראל‪.‬‬

‫קכו‪.‬‬
‫שיר הגאולה טנלות גבל ותפילה על שיבת ניע‬
‫א ^ןויר המעלות‪ .‬ב>«וב לסוה את־‬ ‫)א( השיר המעעד לאמרו על‬
‫המעלות במקדש ‪ :‬בשוב ה׳ את שבי‬
‫>ןזיבת זיון הלינו ‪ : D»®;>h3‬ב אז‬ ‫ציון מגלות בבל — נד‪.‬ע‪ .‬כחולמיס‬
‫מרוב שמחה ותמהח‪.‬‬
‫?®לא קוחוק ‪9‬יבו ו?עוגנו רגה‪ ,‬אז‬ ‫)ב( אז ימלא פינו בשחוק ולשוננו‬
‫נרינד‪ .‬על גאולתנו ; אז ייאמר בין‬
‫יאקרו בגולם סנדיל לסוה לעעוות‬ ‫העמים ‪ :‬הגדיל ה׳ לעשות עם אלה ‪I‬‬

‫עם־א?ה‪ > :‬ס^דיל לסוה לעעוות‬ ‫)ג( ואמנם הג דל ה׳ לעשות למעננו‪,‬‬

‫לכן היינו שמחינג‬
‫עמנו‪ ,‬הלינו ^®חים; ד ^‪5‬ובה לסןה‬ ‫)ד( השב נא ה׳ את שני ציון‬

‫שסם — שלסון‪ .‬נורל — נחלת כעולמוז — בעשית עוולה‪ .‬ו מ א ר ס — המגוללים‪ .‬ןמלקל\תם —‬
‫עקסימותם‪.‬‬
‫קעא‬ ‫השבת ______________תהלים קכו קכז‬ ‫ליום‬

‫מויוגלות‪ ,‬והשמחה תחוו «ז כנחלי‬

‫מים המחרים אדמה יבשח‪,‬‬
‫‪ 3‬ן‪ 5‬ב;‬ ‫את־>{וגיסנו‪ .‬פאהיקים‬
‫)ה( הזורעים באדמה יבשה »ינ ‪T‬ום‬
‫דומעות מדאגה שלא תעמח‪ ,‬ועיי‬
‫י־ ס»ך?ים ?דקזעה ?רנה ?קןירו‪:‬‬
‫נהלי המים הם כבר ק ת ח ם בחנוב‬
‫)ו( הזורע בנשאו כלי הזחעד‪ ,,‬הולד‬ ‫י ד‪,‬ל‪1‬ף !?ף ו?צה גזיא ‪?9‬זף־פןרע‪.‬‬
‫בדמעד‪ ,‬מדאגת הע‪ ,Tn‬אד כאשר‬ ‫‪ 3‬א־‪:‬לא ?רנה ‪ s Kips‬ל ‪ b‬תיו ‪:‬‬
‫נושא אלומות התבואה בוא יבוא‬
‫ברעד‪.(• ,‬‬

‫קכז‪.‬‬
‫שיר של השגחה ה׳ הבתה‪ ,‬חון‬
‫)א( השיר זאיועד לאמרו על‬
‫המעלות במקדש שחברו דוד על‬
‫י ?זיר ‪ 3‬פןנל‪ 1‬ת ל>ןל&ה‪ ,‬אם־ירןה‬
‫שלמה בנו••(‪ :‬טמור אק רעלז ה׳‬
‫לבנות המקדש — לשוא השקיעו בו‬
‫לא־לגגה ‪3‬לת >ןןא עקזלו ב‪ 1‬ןיו‬
‫הבונים עמלם ‪ :‬כאשר אין רעון ה׳‬
‫לשמור את העיר — לשוא צומח‬
‫ב‪ .1‬אם־לפןה לא־??זמר־זיר >ןןא‬
‫השומר לשמרד‪-‬‬ ‫?ז‪ 1‬הר‪ :‬נ ?זןא ל?ם מ?ו‪5‬ימי‬
‫)ב( שוא לכם המשכימים לקום‬
‫למלאכתם ומאחחם להתעכב בה‪,‬‬ ‫קום קל»חרי־?ן?ת ^כלי לסם‬
‫בעצכון תאכלו את לחמכם! הי‬
‫המםרנס לכל נותן מחיה גם‬
‫לבוסחים בו המנדדים שינה מעינמס‬
‫סןיצגים‪ .‬סן ל ‪0‬ן לידידו ^}א‪:‬‬
‫לעסוק בתורה‪.‬‬
‫)ג( ומה שכר ‪#‬רי התורה שבקרב‬ ‫סרי‬ ‫» ה‪3‬ה גסלת להרה ?}ים‪.‬‬
‫לומדיה ז שר‪,‬ם מעמ ‪T‬ים ת ל ^י ם‬
‫כבנים‪ ,‬זאת נחלתם מאת הי‪.‬‬ ‫ס?קן‪ :‬י סס?ים ?!ד־גבור סן ?גי‬
‫)ד( כחצים ביד גבור — כד‬
‫ה ת ל מי ם שד‪,‬אדם מעמ ‪ T‬בשנות‬ ‫ם?עורים‪ :‬יי א>ן‪.‬רי הן?ר א?ןר‬
‫נעוריו‪ ,‬שהם מחדדים את מהו‪.‬‬
‫)ה( אשח האיש הממלא ביתו‬ ‫הלא את־א?ו?ת‪ 1‬מהסי לא־!??זו‪,‬‬
‫תלמידים‪ ,‬ד‪,‬ר‪,‬וא לא יצא סבויק;‬
‫כאשר יתנצח עם יחביו בעוערי‬ ‫סי־לך?רו את־אולגים ‪^3‬ןער‪:‬‬
‫התוחב‬

‫ו — כנחלי ניס‪ .‬בנגב — באדמה ינשה וצחיחד‪ .,‬משד הזרע — כלי הזחעה )אנו עזרא(‪,‬‬
‫אלתיתיו — חבילות התבואה שלו‪.‬‬
‫שקי — צופר‪ .,‬לחם העצבים — הנאכל בעצבות וטורח‪ .‬שגא — שינה חכ»ו — בקרבו‪ ,‬בלבנו‪.‬‬
‫אשפתו — חיק הויעים )מליצה על ביתו‪ ,‬ונו בתרגום(‪.‬‬
‫•( כ ן ישראל !ורעים לפני ה קנ ״ ה צדקה נויזעה ננלוו^ ונרינה יקצורו כשתשלס מסכורתס‬
‫לעתיד — ר ש•'‪.‬‬
‫••( השיר ה!ה אתר דוד על שלתה נכו‪ ,‬שציפה נרות הקודש שעתיד לננות ני ת המקדש‪ ,‬ונו ניו ם‬
‫ישא שלתה את נ ת פרעה‪ ,‬ועל ‪ 1‬־ נאמר )י ר מיה ל״נ( כי על אפי ועל תחתי הי תה לי העיר‬
‫הזאוז לתן היו ם אשר נצו אותה‪ .‬לכן אתר התזמור הזה ‪ .‬לתה לך נני לננתז ני ת ולסור מאתרי‬
‫החקום‪ ,‬תאתר שאינו יזעץ נה‪ ,‬לשוא עמלו נוציו נו — רש*'‪.‬‬
‫ליום ה ע ב ת‬ ‫תהלים קכח קכם‬ ‫קעב‬

‫קכח‪.‬‬
‫של ירא וד מחטז כרניע כפיו‬

‫‪ 9‬לד ר א‬ ‫ס ‪ 5 5‬ל‪ 1‬ת ‪,‬‬
‫?ו?וה‪ ,‬הו?לף ?ךרכיו‪ :‬ב ץ?יע כ?יד‬
‫?י ^אכל‪?8 ,‬ז‪,‬ךיף ןט‪1‬ב לף‪:‬‬
‫^?ויר‬ ‫א‬ ‫)א( השיר המיועד לאמרו על‬
‫המעלות במקדש‪ :‬אשרי כל ירא‬
‫ה׳ ההולד בדרכיו‪.‬‬
‫)ב( אם אתה נם נהנה מיגיע ‪TDD‬‬
‫— אשריך וסוב לד בשני העולמות ‪I‬‬

‫‪?3‬הן&ר;ה ?יר?סי גיסף‪.‬‬ ‫משולה >‬ ‫)ג( אשתד‪ ,‬אם לבנים רבים‪,‬‬
‫לגסן פוריה‪ ,‬יושבת בצניעות בסיגת‬
‫??‪>V 5‬ןוונ?י!יונים סליב >ן^ו?ווןף‪:‬‬ ‫ביתד ‪ ,‬בניד כשתילי זיתים מסביב‬
‫לשלהנד‪.‬‬
‫! ךו‪3‬ה כי־כן ?לרף גלר ץרא?הןה‪:‬‬ ‫)ד( הנה ני כן יתברד האיש ירא ה׳‪.‬‬
‫הל?י‪1‬ן‪ ,‬וך‪ 8‬ה לטוב‬ ‫י‪? -‬ב‪.‬ךלף‬ ‫)ה( יברד אותד ה׳ בזכות ציון‬
‫הטוב‬ ‫לראות ולשמוח בכל‬
‫?רועל‪.‬ם פ‪:‬ל ?מי ס!יף‪ :‬י וךאה־‬ ‫שב ‪T‬ושלים כל ימי חייד‪.‬‬

‫ל}ים ?ב^יף‪^ ,‬ןןל‪1‬ם על‪?-‬ק|ךאל‪:‬‬ ‫)ו( תראה בנים לבנ ‪ T‬ותראה‬

‫שישרור שלום בישראל‪.‬‬

‫קכס‪.‬‬
‫שיר על חגאולה ועל כושתם של שונאי ציון‬
‫א ?זיר המ?לו^ רפת זךרו}י‬
‫ס?ןגוךי‪ ,‬יאמר־נא ז^ךאל‪ :‬ב רלת‬
‫?ךרו?י ה)?עוךי‪ .‬גם לא־?ללו לי‪:‬‬
‫> על^‪5‬י ייר^זו י^רלייס‪ .‬האריכו‬
‫למ^גירנם‪ :‬י ?תרה נדיק‪ .‬קפץ ?ב‪ 1‬ת‬
‫ךעעים‪ :‬ה ?כעו ן?כגו אח‪1‬ר‪ ,‬כל‬
‫עי?אי ז״‪ 1‬ן‪ :‬י ?היו פהליר גג‪^ 1‬‬
‫מלא‬ ‫ק! ל א‬ ‫ז‬ ‫יג קז‪:‬‬ ‫שלף‬
‫לפ)־ ק‪ 1‬ןר‪ .‬ןה?נ‪ 1‬הע ‪ 9‬ר‪ :‬ח ולא‬
‫)א( השיר המיועד לאמרו על‬
‫המעלות במקדש ‪ :‬הרבה צרות עשו‬
‫לי אויבי מכאשית היותי לעם —‬
‫אומרת כנסת־ישראל‪.‬‬
‫)ב( הרבה צרות עשו לי מראשית‬
‫ימי‪ ,‬אד לא יכלו לכלותי‪.‬‬
‫)ג( על גבי חרשו האויבים‪ .‬האריכו‬
‫תלמי חרישתם על גבי לדכאני‪.‬‬
‫)ד( אד ה׳ הצדיק כרת חבלי‬
‫הרשעים שרצו לאסרני‪.‬‬
‫)ה( יבושו ויסוגו אחור ממזימותיהם‬
‫כל שונאי ציון‪.‬‬
‫)ו( יד‪.‬יו שונאינו כעשב הצומח‬
‫בגגות אשר בטרם נתלש כבר יבש‪.‬‬
‫שקךמת‬ ‫)ז( הקוצר אינו ממלא את כפו‬
‫מהעשב הזה‪ ,‬המעמר )המאסו•(‬
‫אינו ממלא שולי בגדו מזה‪ ,‬מכיון‬
‫שנתיבש‪.‬‬

‫סורתז — עושד‪ .‬סירות בירכתי — בפינת‪ .‬כשתילי — נסיעות‪.‬‬

‫רכת — הרבו‪ .‬למעניתס — תלמי חרישתם‪ .‬עכות — חבלי‪ .‬כחציר גנות — כעשב הצומת על גגות‬
‫הבתים‪ .‬שקדמת — בטרם‪ .‬שלח — נתלש‪ .‬וחצנו — ושולי בגדיו‪ .‬מעמד — מאסף‪.‬‬
‫קעג‬ ‫תהלים קנט קל קלא‬ ‫ליום ה שב ת‬

‫)ח( העוברים אינם אומרים לקוצרים‬

‫כמנהג ״ברכת ה׳ אליכם״‪ ,‬או‬
‫<ן?לרו הןצ^רים ?ךסת־ץו?ןר‪ .‬זוליבם‪.‬‬
‫״ברכנו אתכם בשם ה׳״ כי הברכה‬
‫אץ לה על מה להול — כד לא‬
‫‪ 3‬ךלנו אוןנןם ‪1‬י^ןם יו?ןה ‪:‬‬
‫יתקיימו שונאינו‪.‬‬
‫קול‪.‬‬
‫לגומלתוז‬ ‫‪3‬נסת ישראל קוראת סמעסקיס ‪ram‬‬
‫)א( השיר המיועד לאמרו על‬
‫המעלות במקדש; ממעמקי הצרות‬
‫הן ‪?8‬מקןים ?ןךאוזיף‬ ‫י >ןזיר‬
‫קראת ‪ T‬ה׳‪.‬‬ ‫גקולי‪ .‬יגל?י}ה‬ ‫ןו?ןה‪ :‬נ אז*}י‬
‫)ב( ה׳‪ ,‬שמעה בקולי‪ ,‬תהיינה‬
‫אזנ ‪ T‬קשובות לקול תחנוני‪.‬‬ ‫אזןיף ^^ובו־ת לק‪1‬ל פחנוני‪:‬‬
‫)ג( אם עווגותיט תשמור ותזכור‪,‬‬
‫ותרצה להפרע ממנו — ה׳‪ ,‬מי‬ ‫» אם־ן‪ 1!15‬ת מ^?ןר־‪:‬ה‪ .‬ן*מי מי‬
‫יעמוד דצא ז ט ד לפניד ז ‪I‬‬
‫)ד( כי עמד לבד היכולת לסלוח‪,‬‬ ‫!?מי‪ :‬י ?י־?מף סקזליחה‪ .‬למען‬
‫למען ‪T‬או ממד באשר אין די ד‬ ‫ק ו ר ן ה נ ? ^;זי‪.‬‬ ‫ז‪ ? 1‬ן ה‬ ‫ן־נן ך א‪ :‬ה ק ו י מ י‬
‫אחרת רק סליחתד‪.‬‬
‫)ה( קויתי אל רי׳ ושוב קותה נפשי‬
‫אליו ולדברי הבטחתו להחציעני‬
‫ןלךלרו ה‪ 1‬חלמי‪ :‬י נ‪^9‬ןוי לאדיןי‪,‬‬
‫אני מייחל‪.‬‬ ‫ל‪ ^ 3‬ר;‬ ‫ע ? ל רי ם‬ ‫ל ‪^ 3‬ן ר‬ ‫מ » ק ל רי ם‬
‫)ו( נפשי נשואה לה׳‪ ,‬הריני מאלה‬
‫המצפים לבוקר־הגאולה וחוזרים‬
‫ומצפים לקץ המי‪m‬ל‪.‬‬ ‫י !סל ?קיר»ל אלדו?ןה‪? .‬י־?ם־‬
‫)ז( כנסת־ישראל מייחלת לה׳ כי‬
‫עם רר החקד ומרבה פדות וישועה‬ ‫יסןה ססמי‪ .‬ןפך‪3‬ה ?מ‪ 9 1‬דות‪:‬‬
‫ע□ ישראל‪.‬‬
‫)ח( ור‪,‬וא אמנם יפדה את ישראל‬ ‫‪ n‬ןהוא ??דה את־?קיך»ל‪ .‬מכל‬
‫מכל עוונותץ‪.‬‬
‫ן‪ 1‬נ‪ 1‬ס י ו ‪:‬‬

‫מלא‪.‬‬
‫דוד שר על כניעת נפשו לח׳‬
‫)א( השיר המיועד על ‪ T‬י דוד‬
‫לאמרו על המעלות במקדש‪ :‬ה׳‪,‬‬
‫א ^י ר ה ה ^ מ ת יןךוה ןו‪1‬וה‪ ,‬לא־‬
‫לא גבה לבי לנהוג בשררה ולא רמו‬ ‫?כה ל‪ 3‬י ולא־ךמו ?יני‪ .‬ולא ­‬
‫עיגי להתגאות‪ ,‬לא התהלכתי בפה‬
‫שגדול ומופלא סמני‪ ,‬כי אם בתום‬ ‫ל‪? 3?,‬י ‪?5‬לל‪ 1‬ת ו^גןלאות מ ^ ך‪:‬‬
‫ובשפלות•(‪.‬‬

‫י — קויתי‪ .‬תודא — תהיד‪ ,‬יראד‪ .‬שונאים — מצפים‪.‬‬

‫•( צא גנ ה צני‪ ,‬נשעה שהשחני שתואצ צתצך ; וצא רמו עיני‪ ,‬נשעה שהרנת׳ איז נצית ; וצא‬
‫הצכתי עדוצות‪ ,‬נשעה שהתזירוני צ ח צ מ ח; ונגפצאות תתני‪ ,‬נשעה שהעצית׳ את הארון —‬
‫נחדנר רנה ‪ 7‬׳‪.‬‬
‫ליום העבת‬ ‫תהלים קלא קלב‬ ‫קעד‬

‫ב אס־לא ^?ויר!’ ןדומ?יי‪:‬גי נה^י‪.‬‬ ‫)נ( נשבע י ני ‪ ox‬לי ש ‪ 8‬תי ‪nx‬‬

‫נטשי ונמשלתי כיונק־שדים הנתון‬
‫לג^ול ?לי אמ‪ .1‬סן?)ל עלי ג?^ןי‪:‬‬ ‫על זרועות י מו ללי ^ולת לסעול‬
‫ולהתהלד‪ ,‬בן נפשי בקרבי לעדד‬
‫» !סל לקזך»ל אל־ןו?ןה‪ .‬מןרןה‬ ‫ה׳ו•(‪.‬‬
‫)ג( בנסת־ישריל מייחלת לה׳‬
‫ןעד־ע‪ 1‬לם‪:‬‬ ‫מעתה ועד עולנ^‬

‫קלב‪.‬‬
‫שיר על כשורת מין הסקדש ומלכות גית דוד בניוו‬

‫י ‪7‬ןיר ס ‪?? 0‬ות‪ .‬ץכ‪ 1‬ר־!סןה ?לוד‪,‬‬ ‫)י( השיר המיועד לימדו על‬
‫המעלות במקדש‪ :‬זכור ה׳ לדוד‬
‫את ‪ 3‬ל־?נ‪ 1‬ת‪ : 1‬ב א^ןר ג?י‪ 3‬ע‬ ‫י ת גל י שר עינה י ת נפשו ועמל‬
‫למעוי מק ש לבית המקדש‪.‬‬
‫ליסןה‪} .‬דר לאגיר !?ל|ב‪ :‬נ אס־‬ ‫)ב( וישר נשבע דוד לה׳ ונדר לי־ ל‬
‫היביר ילוקי יעקב‪,‬‬
‫א‪ 3‬א ?אסל ‪3‬יהי‪ .‬אם־אןלה ‪ 8‬ל־‬ ‫)ג( בי מרו‪ :‬נשבעתי שלי י ב ו י‬
‫ביהל ביתי‪ ,‬שלי יעלה על ‪r‬ועי‬
‫ערקז ז « ?י‪ :‬י אס־אסן קיבת‬ ‫מיסתי‪,‬‬
‫)ד( שלי י תן שינה לעיני ו לי‬
‫??י}י‪? 5? .‬עפי >ןגנו?יה‪ :‬״ עד־א»?ןא‬ ‫תנומה לעפעפי‪,‬‬
‫)ה( עד שי מ גי מקוס להשרית‬
‫‪9‬קום ליסןה‪ ,‬הקיבנות ?אביר ??קב‪:‬‬ ‫השכינה‪ ,‬מקום בו ישנן הי־ל‬
‫היביר ילוקי י ע ק ג‬
‫י ס‪ 3‬ה־קיפ?נוה בא?רסה‪ .‬קןןאניס‬ ‫)ו( והנה שמענו הבשורה על הקמח‬
‫המקדש במקום מעולה‪ ,‬מ עינו‬
‫המקש בתחש חלק בנ שץ המשול‬
‫‪3‬ק!די־!ער‪ :‬י}בואה ?היקי‪ 5‬נ‪1‬סיו‪.‬‬ ‫לחית־היער )״בניסק זי ב שרף׳׳(‪.‬‬
‫בקיססוה לסדם ל}לין‪ n :‬קומה‬ ‫)ז( וימ רנו‪ :‬נבויה למשכנות ה׳‬
‫ונשתחווה שם להדש רגליו‪.‬‬
‫)ח( קומה ה׳ למקש השריתד‬
‫?הןה ??יניססןז‪ .‬אר!ה וארי־ן ן?‪ 1‬ד ג‬ ‫במקדש‪ ,‬יתד‪ .‬ה׳ וי ו ז ן התורד‪-‬‬
‫)ם( כהנ ‪ T‬ילבשו בגדי כהונה‬
‫״ >‪5‬ה?יןז ז??^זי־?וקי וססיוין‪:‬‬ ‫‪ t t o w‬הלוש ישירו וירעו לפניך‪.‬‬
‫)י( בעבור דוד עבדך ובזכותו י ל‬
‫ןרבנו‪? 3 • :‬בור דוד ?ביןז‪ .‬אל־‬ ‫נ י תשיב רשם פני שלמר■ בני‬
‫משש ה׳ בבויו לדוכנים י ת הי רח‬
‫סעב ?גי ?י^זיסף; }קי‪3‬ע־ןהלה‬ ‫בד‪.‬ינל המקדש‪.‬‬
‫)ש( הן נשבע ה׳ לדוד שבועת‬
‫?ךוד א}לת לא־!קזוב פ}זןה‪ .‬מ?רי‬ ‫י מ ת שלי שו ב ממנה ‪ :‬מ עי עי ש‬
‫מפרי בסנו י ש ש מ לו לשבת על‬
‫בקי}ף אקיית ?ב‪ 5‬א־?ף‪ :‬יב אם־‬ ‫כסי מלכותך‪.‬‬
‫שויתי — שמחי‪ .‬ותססתי — נמשלתי‪ .‬כנגזל — כתינוק‪.‬‬
‫ענותו— טד‪ ,‬שעינה י ח עעמו■ אכיי שקג — כנוי לד‪,‬קב׳׳ד‪ .,‬ערש שועי — פיסח משכני‪ .‬פיירתח—‬
‫במקש חשוב ופעולה‪ ,‬כשדח‪-‬שי — נתחש מימיו ד&שול לחית השר )״מימין זאב שרף•(‪.‬‬
‫•( הנני עליך כמי שאין לו ידי ם ורגלים‪ ,‬כגולם מוטל לגגון — רש׳׳י‪.‬‬
‫קעה‬ ‫תהלים קלב קלג קלד‬ ‫ליום היטבת‬
‫)יב( ואם ישפרו בניד את בריתי‬ ‫ל??הרו ??ין‪? :‬ריתי ןעד‪ 1‬זי ז‪1‬‬
‫ותורתי אשר אלפדם — נם בניהם‬
‫אחריהם עדי־עד ישבו על בסא‬ ‫אל^ןדם‪ .‬גם־‪35‬יסס עדי עד ‪??.‬זבו‬
‫מלכותה‬
‫)יג( כי בחר ה׳ באיון‪ ,‬אותה אהב‬ ‫?כ‪ 6‬א־לר‪ :‬יי ?י־בסר ?ו?ןה ב?י‪1‬ן‪.‬‬
‫לקבוע למושב השכינה‪.‬‬
‫) ‪ (t‬וה׳ אמר ‪ :‬זאת העיר להשראת‬ ‫אןה ?מ‪1? 1‬ב ל‪ : 1‬יי ^את־?)נוחהי‬
‫שכינתי עדי־ער‪ 8 ,‬ה אשב כי אהבתי‬
‫אותה‪.‬‬ ‫בי אוהיה‪:‬‬ ‫עדי־עד‪& .‬ה‬
‫)סו( אשלח ברכה במזונה‪ ,‬אשביע‬
‫בלחם את אביוניה‪.‬‬ ‫״י עיךה ברף אלרך‪ .‬אביוגיה‬
‫)טז( ואת כהניה אלביש ישע ועל‬
‫חם ‪T‬יה אשפיע טובה לרנן מטוב‬
‫אקיביע לסם‪ :‬״ ולחגיה ‪8‬ל?י^«‬
‫)יז( שם בציון אצמיח קרן מלכות‬
‫לב‪.‬‬ ‫‪:‬עע‪ .‬וסםידיה ר‪3‬ן זר‪ 3‬נו‪’ :‬י‬
‫בית דוד‪ ,‬שם ערכתי נר למשיחי‬
‫להאיר ת ^ ‪.‬‬
‫אזסיס קןרן לדוד‪ .‬ער‪ 5‬ו‪ 1‬י גר‬
‫)יח( את אויבי דוד אלביש בושת‪,‬‬ ‫לקל?זיסי‪ :‬״ אולביו אל?’?ז ב?ןת‪,‬‬
‫ועליו יאיר נזר המלכות !‬
‫ועליו לזיץ גזר‪: 1‬‬

‫קלג‪.‬‬
‫שיר על השראת השכמה ב מד ש וכרכה הררי ‪1‬יוו‬
‫)א( השיר המיועד על ידי דוד‬
‫לאמרו על המעלות במקדש‪ :‬הנד‪,‬‬
‫י ?זיר סמעל‪ 1‬ת לךןד‪ ,‬קגה מה ­‬
‫מה טוב ומה נעים כאשר השכינה‬
‫שורד‪ ,‬בבית המקדש ויושבים בו‬
‫טוב ומה־נעים‪? ,‬ז‪ 3‬ת ‪8‬ך‪1‬ים גם־‬
‫אחים ורעים יחד עם ה׳‪.‬‬ ‫לסד‪ :‬נ ס^עמן כ‪.‬ט‪ 1‬ב על־הדא?ז ירד‬
‫)ב( בהדרת השמן הטוב שנמשח בו‬
‫אהרן הכהן‪ ,‬ברדתו מראשו על‬
‫זקנו על שפת בגדו‪,‬‬
‫על־כ׳זקן׳ זקו־אחלז ^ירד על־‪ 9‬י‬
‫מדותיו‪ :‬ג ?סל־סךמון ?זיךד על־‬
‫)נ( כד הדרת הטל היורד בשפע‬
‫מהר חרמת הגבוה אל הררי ציח‪,‬‬ ‫עןה לסןה את־‬ ‫הךרי ע»‪1‬ן‪ 3 .‬י‬
‫כי שם בציון צוה ה׳ את הברכה‬
‫ואת החיים עד העולם‪.‬‬ ‫הברעה סלים ער־העולם‪:‬‬
‫קלד‪,‬‬
‫שיר על פרכת ה׳ מיון‬
‫)א( השיר המיועד לאמרו על‬ ‫« ^יי ממעלות‪ Hjn .‬ברכו את־‬
‫המעלות במקדש ‪ .‬הנה ברכו ושבחו‬ ‫יי‬ ‫׳י•‬ ‫״‬ ‫׳‪-‬״‪* !.‬‬ ‫׳י‬
‫מידותיו — בנדיו‬ ‫צידוז _ מזזנד‪ .‬יציץ נזרו — יאיר בתר מלכותו‬
‫ליום השבת‬ ‫תהלים קלד קלה‬ ‫קעו‬
‫הזגהדים‬ ‫לו^וה כל־עכדי ?ו?וה‪.‬‬ ‫את ה׳ כל עבדי ה׳ העומדים בבית‬
‫’ •‬ ‫‪.‬‬ ‫■״‬ ‫‘ ’‬ ‫ה׳ ועוסקים בתורה בלילוו‪J‬‬
‫ב ל י ל‪ 1‬ת ; ב ^ א ו ״ ל ך ‪ 5‬ם‬ ‫ב ‪ 3‬י ת“ לווו ה‬ ‫)ב( שאו ‪T‬יכם אתם הכהנים וברכו‬
‫' ■‬ ‫■‬ ‫‪,‬‬ ‫״‬ ‫את ישראל‪ ,‬וברכו את ה׳‪.‬‬
‫ובךכו את־?ו?וה‪ :‬לברכף‬
‫נ‬ ‫‪V i^ p‬‬ ‫>״ ™ יברר אתכם מציון‪ ,‬הוא‬

‫‪ m‬ע ‪8‬לם ואדץ‪:‬‬ ‫״*י׳י ״ ״ לו?וה‬ ‫™‪!:n,‬׳״־־‬

‫קלה‪.‬‬
‫הלל לה׳ על כחיי ת ישראל כעס סנולתו‬

‫ןו?ןה‪,‬‬ ‫א הללדה‪ ,‬ה?לו‬ ‫)א( הללו י־ה‪ 1‬הללו את שם ה׳‪,‬‬

‫הללוהו עבדי ה׳‪.‬‬
‫ה?לו ‪ 55‬ךי יל‪,‬ןה‪ :‬ב עון‪?5‬ידים ‪ 3‬גי ת‬ ‫)ב( אתם עבדי ה׳ העומדים בבית‬
‫ה׳ )הכהנים( והעומדים בתצרות‬
‫?ו?וה‪ .‬בח?ר‪ 1‬ת בית ‪ 8‬להינו‪:‬‬ ‫בית אלוקינו‪,‬‬

‫נ היזלולה ?י־ס‪1‬ב לו?ןה‪,‬‬ ‫)ג( הללו י־ה! כי סוב ה׳‪ ,‬זמרו‬

‫לשמו כי נעים הוא‪.‬‬
‫ל^זמו ‪ 3‬י נ?ים‪ :‬ד ‪3‬י־!ןנקב בסר‬ ‫)ד( כי את יעקב בהר לו י־ה לעם‪,‬‬
‫הוא בתר את ישראל להיות לו‬
‫ל‪ 1‬לה‪ ,‬לקזךאל ל‪ 0‬גלת‪ : 1‬ה הי צגי‬ ‫לעם־סגולה‪.‬‬
‫)ה( כי אני יודע‪ ,‬מנפלאותיו‬
‫לדן‪1‬ןי ?י־^ד‪ 1‬ל ’לסןה‪ ,‬ואדגינו‬ ‫ומעשיו‪ ,‬כי גדול ה׳‪ ,‬כי נדול‬
‫אדוננו מכל הכתות העליונים‪.‬‬
‫?יבל־‪ 8‬ל סי ם‪:‬י ל ל צ^ר־חהץ לר<ןה‬ ‫)ו( כל אשר חפץ ה׳ הוא עושה‬
‫בשמים‪ ,‬בארץ‪ ,‬בימים ובכל‬
‫עעה‪ ,‬בעמלם ובצדץ בלהיים ובל־־‬ ‫התהומוו ‪J‬‬
‫סהמ‪ 1‬ת‪ :‬ז מעלה גקזאים מ?ןןה‬ ‫)ז( הוא מעלה עננים מקצה הארץ‬
‫מתוד הים‪ ,‬עושה ברקים לפני‬
‫הארץ‪ ,‬בךקים למקר עעה‪ .‬מ‪ 1‬ן א ־‬ ‫ירידת המסר‪ ,‬הוא תיקן אוצרות‬
‫לרוח שיימצא שם דצא בעת הצורד‪.‬‬
‫רוח מא‪? 1‬רותיו‪ :‬״ ^סבה בכורי‬ ‫)ח( הוא אשר הכה את בכורי‬
‫מצרים מאדם עד בהמה‪.‬‬
‫מערלס‪ .‬מאךם עד־בהמה‪ :‬ם עלח‬ ‫)ס( שלח אותות ומופתים בתוד‬
‫מצרים והפליא מכותיו בפרעה ובכל‬
‫א‪ 1‬הת ומ?תים בתוהכי מ?ךלם‪,‬‬ ‫עבדיו‪.‬‬
‫ב‪9‬ךן‪ 5‬ה ובכל־ןגבדיו‪ :‬י ^והכה גולם‬ ‫)י( ובצאת ישראל ממצרים הכה‬
‫גוים רבים והרג מלכים עצומים‪,‬‬
‫ר?ים‪ .‬והרג מלכים ןגצומים ‪:‬‬
‫ייי לכיחון מ?ןז האמרי ולעוג‬ ‫)יא( את סיחמ מלד האמורי‪ ,‬עוג‬

‫לסנולתו — לעם חביבו‪ .‬נשיאים — עננים‬

‫קעז‬ ‫תהלים קלה קלו‬ ‫ליום ה ע ב ת‬

‫מלד הבשן וכל ממלכות ננען‪.‬‬ ‫פ‪^9‬זן‪ .‬וללל פ?לכ‪ 1‬ת ?ן‪ 5‬ן‪:‬יבןנסן‬
‫)יב( ונתן את ארץ כנען לנהלה‪,‬‬
‫נהלה עבור ישראל עמו‪.‬‬ ‫אךןם נסלח‪ .‬נחלה ?!קיך»ל ‪5‬כלו‪:‬‬
‫>ינ( ה׳‪ ,‬שמד לעולם‪ ,‬וכרד לדור‬
‫ודור — כגדולתד אז כן היכולת‬
‫ינ ץחןה ^זהזף לע‪1‬לם לחוה ז?רף‬
‫ביזץ■ לנקום נקמתנו נם היום‪,‬‬
‫) ‪ (T‬ובבוא העת ישסוס משםט‬
‫לויר־ןדיר‪ :‬יי ‪5‬י־^ךץ לחוה עמ‪,1‬‬
‫עמו מאויביהם דהשוב «ד סוב על‬ ‫ן‪5‬ל“ ?‪ 3‬ך ו להנחם‪ « :‬ןצ‪ 31‬י סג‪1‬לם‬
‫עבדיו‪.‬‬
‫)סו( ואז יכירו הכל כי אלילי הגדם‬
‫העשוים מכסף וזהב את בהם ממש‪,‬‬
‫ס^ף וזהב‪ ,‬סןנ»ה לדי אךם;סז?ה־‬
‫כי מעשי ‪ T‬י אדם המה‪.‬‬ ‫להם ולא לד‪3‬רו‪? .‬ינלם להם ולא‬
‫)סז( פה לאלילים אלה או לא‬
‫‪T‬ברו‪ ,‬עינים להם ולא ‪T‬או‪.‬‬
‫)יז( אזנים להם ולא יאזמו‪ ,‬אפילו‬
‫לךאו‪ :‬יי אזנלם להם ולא לאזינו‪.‬‬
‫רוה־היים כפו בהמה אינו יוצא‬
‫מפיהם‪.‬‬ ‫אף ‪ S‬י ^ ע ־ רו ס ‪?3‬יהם‪ :‬יח ?כ!‪1‬הם‬
‫)יה( כסופם של אלילים אלה‪ ,‬כר‬ ‫להיו ע?|יהם‪ ,‬בל ;!!^ר־בסח בהם‪:‬‬
‫יהא סופם של עושיהם וכל אשר‬
‫בוסה בהם‪.‬‬ ‫ים ‪ 3‬ית לק‪ 1‬ךאל ‪ 3‬ךכו את לחיה‪ 3 .‬ית‬
‫)יס( אבל אתם בית ישראל — ברכו‬
‫את ה׳ ! בית אהרן — ברכו את ה׳ •‬ ‫אהלן ברכו את־ץל‪,‬וה‪ :‬־ ‪ 3‬ית ד‪,‬לוי‬
‫)כ( בית הלד — ברכו את ה׳!‬
‫יראי ה׳ מהאומות שנתגיירו —‬ ‫‪ 3‬רכו את־יהןה‪ .‬לראי יהוה ברכו‬
‫ברכו את ה׳!‬
‫)כא( ברוד ה׳ מציון אשר השרה‬ ‫את־יהוה‪ » :‬בייר יחןה ס?י‪1‬ן ש‪3‬ן‬
‫שכינתו בירושלים — הללו י־ה ‪I‬‬
‫ידו>ןל‪.‬ם‪ .‬הללו‪:‬ה‪:‬‬
‫קלו‪.‬‬
‫הלל חנדול על חסדי ה׳ ‪Bt‬‬
‫)א( הודו לה׳ כי סוב הוא — כי‬
‫לעולם חסדו‪.‬‬
‫י הודו ליהוה כי־טוב‪ .‬כי לעולם‬
‫)ב( הודו לאדון הכהות העליונים‬ ‫ס‪ 9‬דו‪ :‬בהודו לאלהי האללוים‪ .‬כי‬
‫— כ‪.‬ל‪.‬ה‪.‬‬
‫)ג( הודו לאדון המלאכים — כ‪.‬ל‪.‬ח‪.‬‬ ‫לעולם סכדו‪ :‬ג הודו לאלני‬
‫)ד( לעושה נפלאות נרולות לבדו‬ ‫האלנים‪ .‬כי לעולם סכרו‪ :‬ד לע?יה‬
‫— כ‪.‬ל‪.‬ח‪.‬‬
‫}?לאות ‪1‬ןללות לביו׳ כי לעולם‬
‫)ד‪ (.‬לעוקזה השמים בתבונה —‬
‫כ‪.‬ל‪.‬ה‪.‬‬ ‫ס‪ 9‬דו‪ :‬ה לעקיה ס^ןמלם בתבונה‪.‬‬

‫יומהם — יחשוב סוב‪ .‬עצגי — אלילי‪.‬‬

‫ליום ה שב ת‬ ‫תהלים קלו‬ ‫קעח‬
‫) ‪ 0‬לשוטה יבשת הארז על המים‬
‫ה אוז על־‬ ‫לי >ןע‪1‬לם ס‪ 9‬דו‪ :‬י‬ ‫בראשית ד^ריאה — כ‪.‬ל‪.‬ח‪.‬‬
‫ס^לם‪ .‬לי לע‪ 1‬לם ס‪ 9‬י‪ : 1‬י לן‪?5‬זה‬ ‫)ו( לעושה אורים גדולים — כ‪.‬ל‪.‬ח‪.‬‬
‫א‪1‬רים ?דלים‪ .‬לי לע‪1‬לם ס‪ 9‬ד‪: 1‬‬
‫למה^ןלת ‪ 3‬י‪1‬ם‪ ,‬לי‬ ‫ח‬ ‫)ח( לעושה השמש למשול ולהאיר‬
‫ביום — כ‪.‬ל‪.‬ה‪.‬‬
‫לעולם סלדו‪ :‬ם את־מ!רס וכוללים‬ ‫)ס( לעושה ירח וכוכבים למשול‬
‫ולהאיר בלילה — כ‪.‬ל‪.‬ח‪.‬‬
‫לל‪ 1‬ל^לות בלץלה‪ .‬לי לעולם סלדו ‪:‬‬
‫י לסלה ל?ר?םללכוריהם‪ .‬לי לעולם‬ ‫)י( למכה בכורי מערים •( — כ‪.‬ל‪.‬ה‪.‬‬

‫)יא( ויועיא את ישראל מתוכם —‬

‫סלדו‪ :‬י« ויוגא ?ק‪ 1‬ךאל לתוכם‪.‬‬
‫לי לעולם סהיי■• יי ?וי ווז?ןה‬
‫ולזרוע גטו‪:‬ה‪ .‬לי לעולם סלדו‪:‬‬
‫יג לצזר !ם־לוף ל?זרים‪ .‬לי לעולם‬
‫סלדו‪ :‬ייוסעליר לק‪ 1‬ך»ל לתוכו‪.‬‬
‫לי לעולם סלדו‪ « :‬ן}ער ‪ 8‬ךעה‬
‫ןסילו ל!ם־סוף‪ .‬לי לעולם סלדו‪:‬‬
‫״ למוליף עמו ללוךלר‪ .‬לי לעולם‬
‫סלדו‪ :‬י! למלה לללים ?דלים‪ .‬לי‬
‫לעולם סלדו‪ :‬יה ו!וולג הלללים‬
‫אדירים‪ .‬לי לעולם סלדו‪ :‬יס לליחון‬
‫מלך וו‪bl5‬רי‪ ,‬לי לעולם סלד‪: 1‬‬
‫־ ולעוג מלך סל^זז‪ .‬כי לעולם‬
‫כ‪.‬ל‪.‬ה‪.‬‬
‫)יב( הוציאם ב ‪ T‬חוקר‪ .‬ובורוע‬
‫נטויה — כ‪.‬ל‪.‬ח‪.‬‬
‫)יג( לקורע ים סוף לי״ב הלקים‬
‫עבור י״ב השבטים — כ‪.‬ל‪.‬ח‪.‬‬
‫)יד( והעביר שבטי ישראל בתוכו‬
‫— כ‪.‬ל‪.‬ח‪.‬‬
‫)טו( וערבב את טרעה וחילו בים‬
‫סוף — ‪0‬ל‪.‬ה‪.‬‬
‫)סו( הוליד את עמו במדבר מתור‬
‫סיפוק כל ערכיהם — כ‪.‬ל‪.‬ח‪.‬‬
‫)יו( הכד‪ .‬מלכים גדולים בארז‬
‫כנען — כ‪.‬ל‪.‬ח‪.‬‬
‫)יה( הרג מלכים אד ‪T‬ים — כ‪.‬ל‪.‬ח‪.‬‬
‫)יט( את סיהון מלד האמורי —‬
‫כ‪.‬ל‪.‬ח‪.‬‬
‫)כ( את עוג מלד הבשן — כ‪.‬ל‪.‬ח‪.‬‬

‫ססיי■• ״ו ? הן ארצם לנסלה‪ .‬לי‬ ‫)כא( ונתן ארעות ‪.T‬ם לנחלד‪— .‬‬
‫כ‪.‬ל‪.‬ח‪.‬‬
‫לעולם סלדו‪ 3 « :‬סלה ללקיראל‬ ‫)כב( נחלה לישראל עבדו — כ‪.‬ל‪.‬ח‪.‬‬

‫לרוקע — לשוסח‪ .‬לגוזר — לקורע‪ .‬ונער — וערבב‪.‬‬

‫•( ״נ כו רי ה ס״ לא נאמר‪ ,‬אלא ״ננ כו רי ה ס״ עתדו נכו ריס )נוזצריס( וקקתו שוקן סל אניה ם‬
‫ה מ ע מי ס נישראל‪ ,‬כששמעו נג ע עשירי מעי חשה — רש״י‪.‬‬
‫קעט‬ ‫תהלים קלו קלז‬ ‫ליום ה ש ב ת‬

‫)כג( מתור שפלותנו בגמרים זכר‬

‫אותנו לסובה — ‪J‬ל‪.‬ח‪.‬‬
‫‪ : 5‬ד‪,1‬הי >ןע‪ 1‬לם ס‪ 9‬ד‪« : 1‬‬
‫ז‪3‬ר לניי ‪ 5‬י ?ע‪ 1‬לם סקוד־ו‪:‬‬
‫)כד( והציל אותנו מ ‪ T‬צוררינו —‬
‫ב‪.‬ל‪.‬ח‪.‬‬ ‫כי דן ך קנו «ן רינו‪ 9 .‬י ?ע‪1‬לם ס?זד‪:1‬‬
‫)כה( נותן לתם לכל בשר — ב‪.‬ל‪.‬ח‪.‬‬ ‫־י• גסן לסם יןכל־בער‪ 9 .‬י ?ע‪1‬לם‬
‫)כו( לכן הודו לאלוקי השמים‬ ‫ס‪ 9‬ד‪ : 1‬ני ה‪ 1‬דו לאל העמום‪ 9 ,‬י‬
‫המכין מזון לכל הבריות — כ‪.‬ל‪.‬ח‪.‬‬
‫לע‪1‬לם ‪ 0‬םד‪: 1‬‬
‫קלז‪.‬‬
‫שכועת כנסת ישראל לזכור את יתשלים וכקשח פה׳ לחנקם בםתריגיזז‬
‫)א( על נהרות בבל כאשר ירדנו‬ ‫« גל־ג^רות ‪ 99‬ל >ןום ו ע‪9‬בו גם־‬
‫לגלות כבל‪ ,‬שם ישבנו גם בכינו‬
‫בזכרנו את צימ ממנה גורשנו‪.‬‬ ‫?כינו‪? ,‬זכרנו את־?י‪ 1‬ן; נ על־‬
‫)ב( על ענפי עצי־ערבה בתיד ארץ‬
‫בבל חלינו את כנורותינו‪.‬‬ ‫ן‪ 1‬ךכים כת‪1‬כה‪ ,‬תלינו כנר‪ 1‬סינו‪:‬‬
‫)נ( כי שם בקשו אותנו הבבלים‬
‫השובים לנגן בפניהם בכנורוח אלה‬
‫> כי ^ום עאלונו עוגינו דכרי־‬
‫דברי שיר‪ ,‬אויבינו הלועגים לנו‬ ‫עיר ןת‪ 1‬ללינו ע^חה‪ ,‬עירו לנו‬
‫בקשונו לשמחם באמרם ‪ :‬שירו לנו‬
‫משירי ציון!‬ ‫מעיר זי‪ 1‬ן‪ :‬י איף ן עי ר א ת־ עי ר־‬
‫)ד( ענעו להם ‪ :‬א ‪ T‬נשיר אח שיר‬
‫ה׳ על אדמת נכר ז‬
‫)ה( וכנסת־ישראל אומרת‪ :‬אם‬
‫ןהןה‪ 5 .‬ל אך ‪ 9‬ת גכר‪ :‬י■ אם־‬
‫אשכחד יחשלים — תשכח ‪ T‬ימיני‬
‫את כחר‪ .‬ביכולת הניגון‪.‬‬
‫אעכסף ורועל‪.‬ם‪ ,‬תעכח ומיני‪J‬‬
‫)ו( תדבק לשוני לחכי ולא אוכל‬
‫לדבר — אם לא אזכור אותד‪ ,‬אם‬
‫י הךנק לעוני לסכיאם־לאאזסרכי‪.‬‬
‫לא אעלה את זכרון חורבן ירושלים‬ ‫אם־ליא א^לה את־ורועל‪.‬ם על‬
‫בראש כל שמחותי‪.‬‬
‫)ז( זכור ה׳ לבני עשו הוא אדום‬ ‫ראע ע^סהי‪ :‬י זכר יהוה לכגי‬
‫את יום חורבן יחשלים‪ .‬כאשר היו‬
‫מדברים ביניהם ‪ :‬החריבו את הע ‪,T‬‬ ‫§ד‪1‬ם את יום ורו^ל‪.‬םי האמרים‬
‫החריבוה כליל עד היסוד‪.‬‬
‫)ח( הוי לד מלכות בבל‪ ,‬סופד‬ ‫ערו ערו עד נוסו ד בה; ת בת־‬
‫להיות שדודה ! אשרי האיקז שינקום‬
‫בד וישלם לד כגמולד האכזרי‬ ‫??ל מ^ןזדודה‪ ’ ,‬אערי עזעלם־לך‬
‫שגמלת לנו‪.‬‬
‫)ס( אשרי האיש שיאחו את עולליד‬ ‫את־?מולף עגמלס לנו‪ :‬ט אערי‬
‫דנפצם על סלע כאשר עשית את‬
‫לעוללינו‪.‬‬ ‫עיאסז ןנ‪9‬ץ את־עללור אל־מסלע‪:‬‬
‫מפרקנו — וזתציל אותנו‪.‬‬
‫ערבים — עצי ערבה‪ .‬שובינו — המוליכים אותנו בשבי‪ .‬ותוללינו — הלועגים עלינו‪ .‬ערו— החריבו‪.‬‬
‫ליום ה ע ב ת‬ ‫תהלי^?לח קלט‬ ‫קם‬

‫קלח‪.‬‬
‫הודיית חד על ה‪1‬לתו וכעשה עי העתיד‬

‫ג^ד‬ ‫‪ 5‬כ ל ־ ? ‪3‬י‪.‬‬ ‫א‪ 1‬ך ף‬ ‫? ךו ד‬ ‫א‬ ‫)א( לדוד‪ :‬אודו ה׳ בכל לבי‪ ,‬גם‬
‫במעמד שרים וגדולים אזמר לך‪.‬‬
‫א ^ןז ת חו ה‬ ‫־‬ ‫‪ 8‬ל ך ! י ם ( *! ? ל רןז‪:‬‬ ‫)ב( אשתחווה מול היכל קדשד‬
‫ואודה את שמד על חסדן■ ועל‬
‫על־‬ ‫ן א‪ 1‬ך ה‬ ‫ק י כ ל ?ן ך ^ן ף‬ ‫הב‪^ D‬ות ‪ T‬שנתקיימו באמת ; אמנם‬
‫שמותיר מורים על גבורה ונקמה‬
‫סקךף ו‪8‬ל־»ה))^ןי‪ .‬לי־חגדליג על־‬ ‫— הגדלת עליהם מאמרו על ™ ת‬
‫סובר וסלהנותד•‬
‫? ר א מי‬ ‫נ ‪3‬יו ם‬ ‫א מ ך הןז‪:‬‬ ‫? ל ־ ^ז היןז‬ ‫)ג( בו ביום שקראתי אליו ענית‬
‫לי‪ ,‬הגדלת אותי ונתת עח בנעשי‪.‬‬
‫ד י‪ 1‬ת ף‬ ‫ו ‪ ! 0‬צ « י ‪ 0 .‬ר ר! ‪ 3‬ד מ ? ^ ן ז י‬ ‫)ד( הודו לד בל מלכי הארץ בשמעם‬
‫אמרי » ‪ t‬ודברות קדשד מהר‬
‫יל‪,‬ןה ‪ 9‬ל־פ?כי־אךץ‪? ,‬י עקןעו‬ ‫סיני •(‪.‬‬
‫אקלרי־?יף‪ :‬ה ן‪^:‬זירו ?ירכי ץלןה‪.‬‬ ‫)ה( ואמרו ש ‪T‬ה על דרכי ה׳••(‬
‫כי גדול כבוד ה׳ גס בעיניהנב‬
‫?י־גד‪ 1‬ל הב‪ 1‬ד זחןה‪ :‬י ?י־ךם‬ ‫)ו( כי רם ונשא ה׳ ובכל זאת ‪T‬אה‬
‫ממרומים את השפל ומשגיח עליו‬
‫?לוה ו^ןי‪ 9‬ל לראה‪ .‬ןג‪ 3‬ה ‪99‬רחק‬ ‫לסובר‪ ,.‬ואת ועבור‪ .‬המתגאה מייסר‬
‫ממרונב‬
‫?!דע; • אם־אלך ?קרב ?רה‬ ‫)ז( אם אלו ואכנס פעם בתור‬
‫צרה — נא תחייני! על אפם ועל‬
‫י?ס!?י‪ .‬על ‪ 8‬ף א?גי ח‪?^1‬לח ?דף‬ ‫חמתם של אויבי‪ ,‬הושנז לי יח־‬
‫לעזרני ותושיע לי ‪ t‬ימינד‪.‬‬
‫ןת‪?1‬זי?}י ??ןינף‪? n :‬לןה ?‪faJi‬ר‬
‫)ח( ה׳ יסכים להענות לבקשתי‪:‬‬
‫‪?3‬ךי‪? ,‬לןה ס?זךף ?ע‪1‬לם פ??ןי‬ ‫ה׳‪ ,‬הרי הסדר לעולם! אל תתן‬
‫רסית בבנית בית סקדשד שכוננוהו‬
‫?ויף ‪ 8‬ל־^רף‪:‬‬ ‫ידיד ‪,( • -‬‬

‫קלט‪.‬‬
‫סוסור על והצגחת ה׳ הצופה וסכיס על סצתדי יצידת האדם ועל יקרת הצדיקים‬
‫לפנ?ס לדוד טזמ‪1‬ר‪? ,‬ר‪,‬ןה‬ ‫א‬ ‫המזמור שהבר דוד בשביל‬ ‫)א(‬
‫אלוהים — שרים‪ .‬תדהיכני — ועדלתני‪ .‬יידע — ייסר‪ .‬ינסר — יסכים‪ ,‬אל תרןי — אל תתן רפיוז‪.‬‬
‫•( כששמעו )אווזות העולס( אחרי פי ך ״לא תרצת׳׳ ו״לא תנאף׳׳ — הודו על אתרי פיך‪ ,‬על‬
‫״ אנ כי ״ ו״לא י הי ה לך״‪) ,‬ואמרו( כדאי הוא >הקנ׳׳ה( להקנילס עול מלכותו עליהם תחילה‬
‫ואח״כ יגזור כל גזרותיו — רש״י ונ מ סכ ת קדושין )פ״ א( נשעה שאמר ה קנ ״ ה אנכי ולא י היה‬
‫לך‪ ,‬אתרו אותות העולם לכנוד עצתו הוא דורש‪ ,‬כיון שאתרו כנד את אני ך ואת אמך חזרו והודו‬
‫נתאתרות הראשונות‪.‬‬
‫••( לא י היה להם שירות חשק או שירות מלחמות‪ ,‬רק שירות נדרכי ה' ולספר מעשיו __ א נ ן עזרא‪.‬‬
‫״<•( על יסוד הפ סוק ״תקדש ה' כוננו ידי ך״ )שתות(‪.‬‬
‫קפא‬ ‫תהלים קלט‬ ‫ליום ה שב ת‬

‫המנצח בסקד ש•(‪ :‬ד■‪ /‬תקרת את‬ ‫חזןךתדומדע‪ :‬באתה ‪:‬ד?ת ?ןולוני‬
‫לבי ואתה מכיר ויודע את סיבו‪.‬‬
‫)ב( אתה יודע את שבתי בבית ה׳‬
‫ואת קומי במלחמה‪ ,‬וסבת למשכני‬
‫וקוהןי‪,‬נגתה?ר?ימךח‪ 1‬ק‪ :‬נ אךךוי‬
‫ולקרבני אליד ממרחקי־מרום‪.‬‬ ‫ור??‪ 3‬י ‪1‬רירנ‪ .‬ן‪ 5‬ל־ךךכי הלכגתה‪:‬‬
‫)ג( על הליכתי ועל משכבי שמת‬
‫זר־מסגרת לבל אפעל בלעדד ; את‬
‫כל דרכי אתה תדע ומכיר‪.‬‬
‫הן יו?וה‬ ‫י ?י אין מלה‬
‫)ד( כי בטרם הופיעה מלה בלשוני‬
‫— הן אתה ה׳ כבר ‪T‬עת הכל מה‬
‫ןךץו^ ?לה‪ :‬י‪.‬אח‪1‬ר ן^ךם צךתןי‪,‬‬
‫ברצוני להגד‪.‬‬
‫)ה( אתה יצרת אחורי ופני‪ ,‬את כל‬
‫וא?ןת עלי נ??ה‪ :‬י ?ליאה דעת‬
‫תנועותי; שמת עלי כפיתד״שלטונד‪.‬‬
‫)ו( הדעת עלומה ממני‪ ,‬נשנב ממני‬
‫הימ‪3‬י‪ ,‬ןקז?בה לא־אוכל לה‪:‬‬
‫הדכר לא אוכל להבינו‪.‬‬
‫)ז( אנד‪ .‬אלו מרוח כעסדז אנד‪.‬‬
‫י אנה אלף מרוסך‪ ,‬ואנה מפגיך‬
‫מ פנ ד אברח ז‬
‫)ח( אם אעלה לשמיס — שם אתה !‬
‫א?ךח‪! :‬׳ אם־אסק >ףמ?ם עם אתה‪,‬‬
‫כאשר אציע השאול למצע בשבילי‬ ‫ןא?יעה ?זא‪ 1‬ל ה‪ 3‬ף‪ :‬ט אעא ?}‪ 9‬י־‬
‫— שם הנך•‬
‫)ט( אם אעשה לי כנפים לעוף‬ ‫^^סר‪ ,‬א^ןזלני׳ לאחרית ‪:‬ם‪ :‬י גם־‬
‫במהירות קרני אור־השחר‪ ,‬עד אשר‬
‫אשכן בעמקי הים‪,‬‬
‫)י( הלא גם שם ידך תדריכני‪ ,‬גם‬ ‫עם ‪:‬ךף ס?סגי׳ ו^אח!)י למיגף‪:‬‬
‫שם תחזיק בי ‪ t‬ימינך‪.‬‬
‫)יא( ואם אומר שד>חושך יאפיל‬ ‫יי ןזומר אך־ו^עיף ן עי‪}5‬י‪ ,‬ולזלה‬
‫עלי ויסתירני מפנד‪ ,‬הלילה יהא‬ ‫אור בעדןי‪ :‬יב ^ם“‪ h‬ע ך לא־והעיף‬
‫בעדי כמסך־חושך לבל אתראה‪,‬‬
‫)יב( גם שם אין לי מנוס‪ ,‬כל חושד‬
‫אינו מחשיד מולד‪ ,‬ולילה כיום‬ ‫היסף‪ .‬ןלץלה כיום ןאיר נח?זיכה‬
‫יאיר אצלד‪ ,‬חשכד‪ ,‬ואורה שוות לד‪.‬‬ ‫?אוךה‪ :‬יג כי־אתה קנית כליתי‪.‬‬
‫)יג( אתה ‪r‬רת כליותי החושבות‪,‬‬
‫ובעודי בבטן אמי סככת עלי‬
‫בעצמות וגדים‪.‬‬ ‫ה?<כני ?כסן אמי‪ r :‬אוךף על כי‬
‫) ‪ (t‬אודה לד ה׳ כי נוראה נפלאה‬
‫יצירתי‪ ,‬נפלאים מ ע שד ביצירת‬ ‫נוףאות נהליהי‪ .‬נהלאים מעעיך‬
‫האדם‪ ,‬ונפשי יודעת זאת היטב‪.‬‬
‫)טו( לא נעלמו ממד כל עצמי‬ ‫וג??ףי ידעת מאד‪ « :‬לא־נכסד‬
‫וגופי שנוצח בסתר תזתרקמתי‬
‫במדור התחתת של ארץ־מולדתי‬ ‫עלמי ממף‪ .‬א?ןיר־ל?זיהי נכמר‬

‫לרעי — למשכני ולקרבני‪ .‬ארחי — דרכי‪ .‬ורבעי — שכני‪ ,‬שכבי זרית — שמת זר‪ ,‬מסגרת‪.‬‬
‫הסכנת — למדת‪ ,‬הכרת‪ .‬כי איו — בסרם‪ .‬אחור וקדם — פני ואחורי‪ .‬צרתני — יצרתני‪— TW .‬‬
‫כפייתו‪ ,‬שלטונד‪ .‬סליאח — עלומה‪ .‬נשגבה — מעבר לבינתי‪ .‬אסק — אעלד‪ ..‬אציעח — אשים שאול‬
‫למשכבי‪ .‬כנפי‪-‬שוזר — לעוף בר‪,‬ם במהירות קרני השחר‪ .‬תנחני — תדריכני‪ .‬ישופני — חזשיד עלי‪.‬‬
‫תסבני — תסוככני‪ .‬נבחר — נעלם‪ .‬עושיתי — נעשיתי‪.‬‬
‫•( !ה המזחור נכנד חאד נדרכי השס‪ ,‬ואין נאלה החמשה ספ רי ס יוזמור כתוהו‪ ,‬וכפי נינ ת אדס‬
‫;דרכי השם ודרכי הנשתה יתגונן נ ט ע חיו — אנן עזרא‬
‫ליום ה ש ב ח‬ ‫תהלים קלט קם‬ ‫קפב‬
‫ברחם אסי‪.‬‬
‫״ ??ניי‬ ‫ר^היני ‪3‬סךוו‪ 1*1‬ת ןירז•‬ ‫)םו< עינ ‪ T‬ראוני בהיותי גולם‬
‫ראי ?יגיף ו»ל־ס?רף ?לם לזמבו‪.‬‬ ‫בטרם הוולדי ; הן על ספרד‬
‫כתובים כל האנשים ויסיהם כאילו‬
‫לסים יצרו ןל‪» 1‬חד בסם‪ :‬יז ולי‬ ‫כבר נוצרו‪ ,‬וזה בראשית הבריאה‬
‫בטרם היה יום אחד במציאות‪.‬‬
‫ע?מו‬ ‫מה־לקרו ר?יף אל‪.‬‬ ‫)יז( ובנסת־ישראל תאמר; מה יקרים‬
‫הצדיקים שהתרועעו עם הא־ל‪ .‬מה‬
‫רא^ןיסם‪ :‬יח אקזלרם ‪5‬ח‪ 1‬ל לרבון׳‬ ‫עצום חשבון מעשיות הטובים ‪I‬‬
‫)יח( אם אסטור מעשיהם — הלא‬
‫ירבו מחולו גם בעמדי בקץ הדורות‬
‫ים א ם ־ ף‪ 1‬ק ‪ b‬ל‬ ‫סקיצוזי ןע‪ 1‬ךי‬ ‫הנני עוד קשורה בד ולא נטיתי‬
‫מאחריד ה׳ )מבוז צדיקים אלה(‪.‬‬
‫אל‪1‬ה‪ .‬ךעע‪ .‬ןאנ^זי ךהלים סורו‬ ‫)ים( מי יתן ות ש ™ אתה אלוקי‬
‫ס‪ 3‬י‪ :‬נ א^ור יקורוף ל?יזמה‪} .‬עווא‬ ‫את הרשע המפריע לי בעבודתד‪,‬‬
‫ואנשי דמים י פו ח ממני‪.‬‬
‫ל^וא עךין;‪ :‬נא סלוא־הל^ןאיף‬ ‫)כ( כי הם מזכירים את שמד על‬
‫מזימותיהם הרעות‪ ,‬אויביד נושאים‬
‫לשוא את שמד‪.‬‬
‫לסןה א^נא‪ .‬ו?תק‪ 1‬ה ‪5‬יף אתקוטט‪:‬‬ ‫)בא( הלא מ שנ ™ ה׳ אשנא‪,‬‬
‫ובמתקוממים על תורתד אתקוס?‪.‬‬
‫כב תכלית קזגאה ^גאתים‪ ,‬לאללים‬ ‫)כב( אני שונא אותם בתכלית‪,‬‬
‫לאויבים היו לי‪.‬‬
‫היו לי‪ :‬כג ח ק מ י » ל ובע ?כגי‪.‬‬ ‫)כג( ואני‪ ,‬חקרני א־ל ותדע בי‬
‫לבבי ישר באמונתד‪ ,‬בחנני ותדע‬
‫?‪ »j3n‬ודע »רע‪ 9‬י‪ :‬מ■ וךאה אם־‬ ‫כי מחשבותי הן רק אל ‪.T‬‬
‫)כד( והיה אם תווכח כי יש‬
‫ו‪.‬ךף־עןיב ‪3‬י‪ .‬וןוזןי כ‪.‬ך‪.‬ךף עולם‪:‬‬ ‫בדרכי כדי להכעיסד ולהעציבד —‬
‫קחני ונחני בדרד כל הארץ•(‪.‬‬
‫קט‪.‬‬
‫מה׳ לחילוץ חצויקים מחדשעים‬

‫י לםנ‪5‬ס הלזמור לדוד; ב ו‪ 1‬ל « י‬ ‫)א( המזמור שחבר דוד בשביל‬

‫המנצח במקדש‪.‬‬
‫לתוה מאדם ךע‪ .‬מאיש חמטים‬ ‫)ב( חלצני ה׳ מאדם רשע‪ ,‬שמרני‬
‫מאיש עושה חמם ושוד‪.‬‬
‫תנכרןי‪ :‬ג אקור תעזבו ךעות כלב‪.‬‬ ‫)נ( הללו חושבים רעות בלבם כל‬
‫יום — עשה שתהיינה מלחמות‬
‫כל־יום לגורו מלחמות‪ :‬י ^ןנו‬ ‫במגוריהס‪.‬‬
‫)ד( אנשים אלה משננים אח לשונם‬
‫לשי־נם כמו־נחש‪ .‬חמת עכשוב‬ ‫לדבר רעות‪ ,‬כנחש המחדד לשונו‬

‫רקמתי — התרקסתי‪ ,‬התהויתי‪ ,‬בתחתיות — במדור החחתוז גלמי — נופי לפי היגפרו‪.‬‬
‫השנונותיהם‪ .‬הקיצותי — הנני בקץ הדורות‪ .‬תקטול — תהרונ‪ .‬יו מייד — יזכירוו• נשוא — נשאו‪.‬‬
‫פריד — אויביו וכתקופמיד — וכמתקוממים על דחד שרעפי — מחשבוחי‪ .‬עוצב — להעציבד‪.‬‬
‫יגורו — במנוריהם שננו — חרדו חמת — ארס עכשוב — עכביש‪.‬‬
‫•( הה ש נלני ו ג ע ה הו יוהשיה נדנרין־ שאינה כהוגן‪ ,‬שלא תיגיב נ עיני ך‪ ,‬תיזיתני תיד! ___ א׳«ע‬
‫קסג‬ ‫תהלים קם קמא‬ ‫ליום ה שב ת‬
‫לנשיד‪ TDm ,‬ב שמתותימ ארם‬
‫של עכביש מסוכן‪.‬‬
‫תסת ק‪ 1‬פסימ‪ 9 1‬לה‪ :‬ר‬
‫)ה( שמרני ה׳ מ ^י רשע‪ ,‬שמרגי‬
‫מאיש עושה המס‪ ,‬הזוממים לדחות‬
‫זו?ןה הידי ך^ע‪ ,‬מאי^ז ‪D*p)pq‬‬
‫את רגלי להכש״לני‪.‬‬
‫)ו( אלה הרשעים הגאים סמנו לי‬
‫^?זרגי‪?»( ,‬ןר ס^ןובו לךח‪ 1‬ת פעמי‪:‬‬
‫מלכודת לתפשני‪ ,‬כבר מרשו‬
‫תבלים •( לסגור את הרשת סביבי‬
‫י טהלנו־גאים ‪8‬ח לי וחבלים ‪ 9‬ךע‪ 1‬ו‬
‫בדרד הלובי‪ Ton ,‬שמים לי‬
‫מוקשים להפילני‪.‬‬
‫ך^ןות ל!ד־ה?גל‪ ,‬טק^זים שתו־לי‬
‫)ז( אמרתי לה׳ ‪ :‬א־לי אתה ‪:‬‬ ‫‪ 9‬לה‪ ’ :‬אמרתי ליתןה אלי אתה‪.‬‬
‫האזינד‪ .‬ה׳ לקול תחנוני‪.‬‬
‫)ח( ה׳‪ ,‬אתה עוז ישועתי‪ ,‬אתה‬ ‫ן׳אזיןה ץתוה ק‪ 1‬ל תתנוןי‪ :‬ח יהוה‬
‫מסוכך ומגונן על ראשי ביום‬
‫מלחמד‪,.‬‬
‫)ם( אל תתן ה׳ לרשע למלא את‬ ‫אדני ז‪ 5‬ז ?^!זועתי‪ ,‬סכ‪ 1‬תה ללאיזי‬
‫שאיפתו‪ ,‬אל חתן לו לבצע מחשבתו‬
‫הרעד‪ .‬שיוכל להתגאות ‪•Tnn‬‬
‫״ אל־תתן ?!?וה‬ ‫?י‪1‬ם‬
‫)י( קבוצת־רשעים זו אופרת‬
‫להסב אותי מעל ‪ — T‬יכסה אותם‬
‫מאנ‪:‬י ר^ן|ע‪ .‬זממ‪ 1‬אל־תהק ‪:‬רומו‬
‫השקר עצמו הממלא פ ‪.T‬ם‪.‬‬
‫)יא( יתמוטטו תחת גחלי הגהנום‪,‬‬ ‫‪ 9‬לה‪ :‬י לא^« ממ?י‪ 5 .‬מל ^פסימו‬
‫יפילו אותם באש‪ ,‬במריבות‬
‫ובמלחמות — לבל תהא לד‪,‬ם עוד‬ ‫‪:‬כממו‪ :‬יי למוטו ?ליהם ןחלים‪.‬‬
‫תקומה‪.‬‬
‫)יב( איש בעל לשון־רע לא תד‪.‬א‬ ‫‪9‬א^« לפלם ?סומרות נל־לקומו‪:‬‬
‫דרכז נכזנדי בארץ‪ ,‬איש חמס זה‬
‫רעתז תלכזד אזתז לה ‪^T‬ף מצרה‬ ‫יב איש ל>«ון נל־לכון ‪5‬אךץ‪ ,‬איט־‬
‫לצרדב‬
‫)יג( יח־ע אני ני בסופז של דבר‬ ‫חמטךעלצוךנולמךספת‪ :‬י» לדעתי‬
‫יעשה ה׳ דת עני העשוק זמשפט‬
‫אביונים דנקום את נקמתם‪.‬‬ ‫לי־לא^ה לתוה דין עני‪ ,‬מש‪ 9‬ט‬
‫) ‪ (t‬אד ימד‪.‬ר ה׳ את הישועד‪.‬‬
‫למען תדר הצדיקים לשמו והישרים‬ ‫אלינים‪ :‬יי אך נדיקים יודו ל^זמר‪.‬‬
‫ישבו לדרוש את ה׳ ולהתפלל‬
‫לפניו‪.‬‬ ‫!?ןובו לגזרים את־פגיך‪:‬‬
‫המא‪.‬‬
‫נ?שו‪ 1‬ה ג די; ש »י ל תו ‪ w w a u r n‬נ^סורמ רסגחי!‪ ,‬הול ססלוז חרשץים‬
‫)א( המזמור שחבר דוד‪ :‬ה‪/‬ק ראתי‬ ‫ק ר א תי ך‬ ‫י תי ה‬ ‫ל דן ד‪,‬‬ ‫? לז מו ר‬ ‫י‬
‫לד‪ ,‬תרשה לעזרתי‪ .‬האזינה קולי‬ ‫״‬ ‫*יי‬ ‫; י‬ ‫‪• *t J‬‬ ‫־• ״‬
‫בקראי לד‪.‬‬ ‫;‬‫חו>ךה לי‪ ,‬האזינה קולי ?קראי‪-‬לך‬
‫ליד‪-‬מענל — בנתיבתי‪ .‬שכות — סככת‪ .‬זטם‪ — 1‬מחשבתו ד‪,‬רעד‪ .‬תפק — תוציא‪ .r a n ,‬ראש —‬
‫מנין‪ ,‬קבוצה‪ .‬פסיבי — האומרים להסב אותי‪ .‬במהמורות — במלחמות‪ .‬י או מו — ילכוד אותו‪.‬‬
‫לכדחסות — לד‪.‬יחזף מרעד‪ .‬אל רעה‪.‬‬
‫•( דרך הרשת לקשור תבל ארוך בראשה‪ ,‬והצייד כשרואה את העופות שוכנים תחת הרשת מושך‬
‫ההבל והרשת צופלת על העופות — רש״ י‬
‫ליום השבת‬ ‫תהלים קמא קמב‬ ‫קפד‬

‫ב ונכזין הפלוני ?‪? nnbj‬פגיןד‪.‬‬ ‫)ב( וזהא וז»ילתי נכונה ל‪ D‬נ ‪T‬‬
‫כהקרבת קטורת; מה שאני נושא‬
‫‪83‬י פןסת־עךב; נ ^זיתה זו?ןה‬ ‫כפי אליו ומתקלל‪ ,‬יחשב כמנחה‬
‫הנקרבת מ ר ‪3‬‬
‫)ג( עשה לי ה׳ משמר לפי לדבר‬
‫עמךה ??י‪?? ,‬ךה על־^^ל קיפהי‪:‬‬ ‫צחות בתפילתי שתהא לרצון‪ ,‬שמור‬
‫ד ‪ 8‬ל־תט־ל?י לךבר רע• ?סרנע‪? 1‬ל‬ ‫כראוי‪.‬‬ ‫על דלתות שפתי כי‬
‫)ד( אל יהא לבי נוטה לדבר רע‬
‫??ל‪ 1‬ת ?ר^ע את־אי^ןזים פע?י־‬ ‫לפעול פעולות רשע יחד עם אנשים‬
‫פועלי שקר‪ ,‬ולא אהיח מיסב אתם‬
‫‪ 3‬מג?מיסם‪:‬‬ ‫ינל־אלסם‬ ‫און‪.‬‬ ‫במנעמי סעודותיהם‪.‬‬
‫)ה( טוב לי שהנביא הצדיק הולם‬
‫בי בשבט־תוכחתו שהוא חסד‬
‫י■ ‪:‬הלמגי צדיק ס^ד ויוכיחגי‪,‬‬ ‫בשבילי‪ :‬אף בי הוצק על ראשי‬
‫קוהן לאקז ‪ 8‬ל־ן‪5‬י לא^זי‪? ,‬י־ע‪ 1‬ד‬ ‫שמן־מלכות לא אס ‪ T‬ראשי‬
‫מתוכחה להתחבר עם האנשים‬
‫הרעים‪ ,‬כי זאת תפילתי ת ™ לבל‬
‫יספלוני ‪ 3‬ךע‪ 1‬וןיסס‪ :‬ו }קומטו‬ ‫אכשל בהם‪.‬‬
‫)ו( כי שופטיהם ומנהיגיהם של‬
‫לילי־סלע קיפסיהם‪ ,‬ןע?יעו אמלי‬ ‫פועלי השקר משתמטים מדרד‬
‫הטוב ומתמסרים ב מי מרם הקשה‬
‫?י}?מו‪ :‬ז ?מ‪ 1‬פלס וג^ק ‪ s‬בארץ‪,‬‬ ‫כסלע‪ ,‬ואם כי שמעו אמרי‬
‫;פזרו צ?מיבו ל‪ 5‬י >ןא‪ 1‬ל‪ :‬ח ‪ 3‬י‬ ‫הנעימים — לא שבו מדרכם‪.‬‬
‫)ז( כמו הפולח־הבוקע עצים בארז‬
‫והבקעים מתפזרים — כד נתפזרו‬
‫אליף ו‪,‬לווה ^!דני ‪5‬י}י‪? ,‬כה חפיסי‬ ‫עצמותינו עד פי השאול‪ ,‬כל זה‬
‫אנו סובלים מרעות רקועים אלד‪-‬‬
‫״ קומל}י מידי‬ ‫אל־העל‬ ‫)ח( ושוב אבקשד‪ ,‬הלא אליד‬
‫אלוקים נשואות עיני ובד חסיתי —‬
‫פח ן?ןעו לי‪ ,‬וט?ן^‪£‬ז‪ 1‬ת ג*?לי און‪:‬‬ ‫אל נא תשלמ את נפשי מלפגמ‪.‬‬
‫)ט( שמרני מהרשת שאויבי טמנו‬
‫י ?פלו למ‪ ta5‬ריו ךעעים‪! ,‬סד‬ ‫לי‪ ,‬שמרני ממוקשי פועלי השקר‪.‬‬
‫)י( יפלו הרשעים עצמם במלכודת‬
‫אגכי ‪ 5‬ד־א ‪5‬‬ ‫שהם פורשים לרגלי‪ ,‬יפלו חזר אם‬
‫אעבור משם‪ ,‬בל יוכלו לתפשני‪.‬‬

‫קמב‪.‬‬
‫תקילת יוד בחיותו כסערה בודד וזועק‬
‫א מ^?יל לדוד‪? ,‬סיותז־ נמעךה‬ ‫)א( המזמור שחבר דוד על מ י‬
‫מתורגמן‪ ,‬תפילתו שאמר במערה‬
‫הפלה‪ :‬ב קולי אל‪-‬לחוה אזעק‪,‬‬ ‫בהיותו נרדף על מ י שאול‪.‬‬
‫)ב( בקולי אזעק אל ה׳‪ ,‬בקולי‬

‫סשאת כפי — פה שאני נושא כפי‪ .‬שסרח — משמר‪ .‬דל — דלתות‪ .‬לחתעולל‪ .‬לפעול רע‪.‬‬
‫ובל‪-‬אלחם — לא אהיד‪ .‬מיסב‪ .‬בפנעטיודם — מסעםי סעודותיהם‪ .‬יחלסני — ייסרני בשבס‪-‬מוסר‪.‬‬
‫שסו — שםז‪-‬םלנות‪ .‬יני — יסיר‪ .‬סלע — יצר‪-‬הרע הקשד‪ .‬כסלע‪ .‬סולח‪ ,‬ובוקע — פשבר‪ .‬אל‪-‬תעי—‬
‫אל תשליד‪ .‬יקשו — שמו סוקש‪ .‬בספפזריו — במלנמותיו‪.‬‬
‫קפה‬ ‫תהלים קמב קמג‬ ‫ליום ה׳שבת‬

‫אתחנן אל ה׳•(‪.‬‬ ‫קולי אל־ץו?ןה אהחנן‪ :‬ג א?ז‪6‬ןד‬

‫)ג( אשפוד לפניו שיחי וצערי‪,‬‬
‫אגיד■ לפניו את צרתי‪.‬‬ ‫לפןיו קויסי‪ ,‬ץךרגי לפןיו ‪? 8‬יד‪:‬‬
‫)ד( וזאת כאשר מתעלפת עלי רוחי‬ ‫י ?ל״תעטף עלי רוךוי וא^ה י‪,‬ד?ת‬
‫מכאב‪ ,‬הן אתה ה׳ יודע את נתיבתי‬
‫במה מוקשים בה‪ ,‬באורח זו שאני‬ ‫גמי^תי‪? ,‬ארח־זו אסלף ‪?9‬עו פח‬
‫הילד עליה ממנו אויבי פח ללכדני‪.‬‬
‫)ה( הביסה בצד ימיני ודאה כי אח‬ ‫לי‪ :‬י■ ס‪ 3‬יט ‪:‬הין וראה ואין־לי‬
‫לי מכיר שימחה נגד רודפי‪ ,‬אבד‬
‫מנוס ממני ואח דורש לנפשי לחוש‬ ‫מ‪9‬יר‪ .‬אכד מנוס הלה}י אין ד‪ 1‬י ע‬
‫לעזרתי‪.‬‬
‫)ו( לכן זעקתי אל ‪ T‬ה׳‪ ,‬אמרתי רק‬ ‫לנן^זי‪ :‬י זעקחי אליך ?‪nih‬׳‬
‫אתד‪ ,‬מחסי‪ ,‬אתד‪ ,‬חלקי בארץ החייבת‬
‫אהךסי אאה פסהי סלקי ?ארץ‬
‫)ז( הקשיבה אל תפילתי כי דלותי‬ ‫ססזים‪ :‬י פקקזיבה אל־רנוני ‪ 9‬י־‬
‫מאד‪ ,‬הצילני מחדפי כי אמצו‬
‫וגברו ממני‪.‬‬
‫ילויזי האד‪ .‬מאימי הלדפי הי‬
‫)ח( הוציאה את נפשי מהמערה‬
‫הסגורה כדי שאוכל להודות את‬
‫אהצו ה^!}י‪ :‬ח הואיאה הההגר‬
‫שמד; הצדיקים יכתירוד בשבילי‪,‬‬
‫ימלימד ויודו לשמד בראותם‬
‫נה^זי להודות את־^פף‪ .‬לי‪ :‬ה ה רו‬
‫שאתה גומל סוב לירא ‪.T‬‬ ‫צדיקים הי ס?הל עלי‪:‬‬

‫המג‪.‬‬
‫‪ n rp a‬חטשודר ‪ n n »1‬לאלוקיפ וגאולוז סן וזנלות‬

‫)א( המזמור שחבר דוד‪ :‬ה׳ שמע‬ ‫ת ה ל תי‬ ‫י ה ז מ ‪ 1‬ר ל ד ך ד ‪ .‬י ו‪ 1‬ו ה‬
‫תפילתי‪ .‬האזינה אל תחנוני‪ ,‬כאשר‬ ‫‪* :‬‬ ‫‪* ti‬‬ ‫‪j‬‬
‫הבסחת נאמנה להו שתני ענני‬ ‫^נןי‬ ‫‪ 3‬אפ?סף‬ ‫מזיזי ^ ד‪ .‬א ל ־ ס ח נ ו נ י ‪.‬‬

‫ב ן א ל “ ת ב ‪ 1‬א ב ? ן ק ז פ ט )ב( אל תבוא עכשיו במשפט עם‬ ‫;‬ ‫הצךקסף‬

‫עבדן• ; אם תשפוט כל אחד לפי‬ ‫‪ • :‬י‬ ‫י‬ ‫■‬ ‫‪ . t‬א ‪.‬י‬
‫? פ ג י ף ס ל ­ מעשיו — לא שדק לפנ ‪ T‬כל חי‬ ‫לא־לצדק‬ ‫א ת ע‪3‬י ף‪9 .‬י‬
‫בעולן^‬ ‫‪. . .‬‬ ‫■■‬
‫)ג( אם חטאתי לד‪ ,‬נענשתי כבר‬ ‫ג הי ךדף א‪:1‬ב נה^וזי דהא‬ ‫חי‪:‬‬
‫כי רדף אריב נפשי‪ ,‬דיכא את נשמתי‬ ‫‪.‬‬ ‫’‬ ‫’‬
‫‪ : 0‬מ י ‪ .‬ה ‪ 1‬ק ז י ‪} 3‬י ב פ ח ^ ז ה י ם עד לארץ והושיבני במחשכי שאול‬
‫בו שוכנים הסתים מעולם‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י _‬ ‫י‬
‫ע ל י ר ו ח י ‪) .‬ד( ודוחי התעלפה מרוב צער‪,‬‬ ‫? פ ‪ ? '0‬ו ל פ ‪ :‬י‬

‫— מהמערה בה היה סגור‪.‬‬ ‫כוזתעפזף — בד‪,‬תעלף‪.‬‬

‫שלא אפול ני דו‪ :‬״קול• אל ה׳ איזחנן׳׳‪ ,‬שלא ׳עול ני די — מדרש‬ ‫•( ״קול• אל ה' * ע ק‬
‫שוחר טוג‬
‫ליוש ה שב ת‬ ‫תהלים קמג קמד‬ ‫קפו‬
‫ולבי אטוס בקרבי מתמהח ובהלה‪.‬‬
‫?ת‪ 1‬כי ל>{זתומם ל‪9‬יג ״ ז‪ 3‬רוזייה‪1‬ים‬ ‫)ה( והנה נזכרתי בימים מקדם‪,‬‬
‫‪?0‬ן‪.‬ךם ה?יו‪1‬י גכל־פןץ^ף‪? .‬מ??ןה‬ ‫כאשר עשית לנו נסים‪ ,‬השבתי על‬
‫פעליך הנפלאים ודברתי על מעשי‬
‫י ‪ ,‬י‪1‬י ???•יך‪.‬‬ ‫לדיף אשוססג‬ ‫‪ t t‬למעננו‪.‬‬
‫)ו( אני פורש ‪T‬י בתפילה אליך‪,‬‬
‫נ??י’ ‪5‬א‪.‬רץ־?!!פהלןזסלה‪ :‬י מ ה ר‬ ‫נפשי צמאה לו בגלות כארץ עיפה‬
‫וצחיחה המשתוקקת תמ ‪ T‬למים‪.‬‬
‫?ג‪5‬י להוה כלתה רוחי‪ .‬אל־סמהר‬ ‫)ז( מהר ענני ה׳‪ ,‬כלתה ונכספה‬
‫רוחי אל ‪ ,T‬אל נא תסתיר פנ ‪T‬‬
‫פגיף ממ?י!?מעלהי ?ם־יךךי ב‪ 1‬ר‪:‬‬ ‫ממני‪ ,‬אם לא תעעי נמשלתי ליורדי‬
‫בור הקבר‪.‬‬
‫״ ס^זמי‪ 5‬גי ב^^ר סחיף ‪ 5‬י־גף‬ ‫)ח( השמיעני כבר חסדו בצמיחת‬
‫בוקר־הגאולה כי בו בטחתי‪:‬‬
‫‪9‬טחחי‪ .‬ה‪ 1‬די?גי דרף־זו אלף ‪ 9‬י־‬ ‫הוריני את הדרו בה אלו כי רק‬
‫אליו פונה נפשי להושיעני‪.‬‬
‫א?‪.‬יף נ^אהי ג‪;>5‬זיז ״ כ׳אימי‬ ‫)ס( הצילני מאויבי ה׳‪ ,‬את תלאותי‬
‫אני מכסה מאחרים ואיני מספרן רק‬
‫מאלני‪ ,‬להרה א?יןז כמיחי‪ :‬י למך‪5‬י‬ ‫לו כי רק ב ‪ T‬ו להושיעני‪.‬‬
‫)י( למדני לדעת מה רצונו כי‬
‫ךצ‪1‬גף ?י־ארגה אל‪1‬הי‪.‬‬ ‫אעשה‪ ,‬אתה אלוקי רוח קדשו‬
‫רוןזף ט‪1‬בה מגסד ‪ 3‬אךץ מיע‪ 1‬ר‪:‬‬ ‫הטובה תנחה אוחי בו רו הישר‪.‬‬

‫יא למ‪5‬ן־^!י?יף לחיה חס‪.‬ל}י‪,‬‬ ‫)יא( למען יתרומם כבוד שמו‬

‫הגדול תחייני‪ ,‬כצדקתו וחסדו‬
‫הוציאה נא מצרה נפשי‪.‬‬
‫ת‪? 1‬יא מצרה נהןןזי‪ :‬יב ולסקידף‬
‫)יב( בחסדו תכרית אויבי ותאבד‬
‫תצמית אלמי‪ .‬וסאבךת ?ל־^ררי‬ ‫כל צוררי נפשי כי אני עבדו‬
‫הנאמן‪.‬‬
‫נ??זי ‪ 9‬י אגי ‪? 3‬ו‪1‬ז‪:‬‬
‫קמד‪.‬‬
‫כקשת דוד סאת »דרו להפיץ אדכיו ופב‪ 8‬דח לשדר שדר ‪ ■n n‬של החמד‬

‫« לךוד‪ .‬מרוף להןה צורי‪ .‬המלמד‬
‫לדי לקךב א??ע‪ 1‬סי למלחמה‪:‬‬
‫ימפלמי‬ ‫> ססדי ומצוךחי‬
‫לי‪ .‬מ?‪3‬י וב‪ 1‬חמיהי הרודד ‪ 8‬מי‬
‫ססתי; > להוה מה־אךם ותד?הו‪.‬‬
‫הרודד — הפחליש‬
‫)א( לדוד‪ :‬ברוד ה׳ צורי ומבצרי‪,‬‬
‫המלמד ידי לקרב ואת אצבעותי‬
‫למלחמה‪,‬‬
‫)ב( הוא חסדי ומצודתי•(‪ ,‬הוא‬
‫משגבי ומצלי‪ ,‬הוא מניני ובו אני‬
‫מוצא מחסה‪ ,‬הוא המחליש ומכניע‬
‫עמים תחתי‪.‬‬
‫)ג( ה׳‪ ,‬מה הם בעיניו בני האדם‬
‫מהעמים הצוררים שאתה מרבה‬
‫להם גדולה ז מה הם בני אנוש‬
‫ישתוסס — אוסס ותסהיז בבוקר • נצמוה הגאולה‪.‬‬
‫•( חסדי נתנוחתי ותצודתי בצרתי — אנן עזרא‬
‫קסז‬ ‫תהלים קמד‬ ‫ליום ה שב ת‬

‫«לה ‪ nnmr‬סחשיבם ‪t‬‬

‫)ד( האדם דומה להבל ש«ת בו‬ ‫‪ 3‬ן־‪5‬נועי יסס^ןוכהו‪ :‬י ‪ 9‬דם לסכל‬
‫ממש‪ ,‬כל ‪ w‬חולם^ם־עוברים כמו‬
‫עילו של עוף הםוחז באדיר•(‪.‬‬
‫דמה‪: .‬מיי ‪ 5‬ג ל עוכר‪ :‬ה לסוה‬
‫)ה( וד‪ ,‬הס שמיד למסה והוזגלה‬
‫עלינו‪ ,‬גע במלכי העמים המשולים‬
‫סט־^י^יף !סרד‪ .‬גע כסרים‬
‫להרים ההוקים דכלו כעשן‪.‬‬
‫)י( ברוק עליהם בברקים ויסועו‪,‬‬
‫ן‪>^:‬ןנו‪ :‬י כרוק ברק ו‪ 91;1‬יןם‪.‬‬
‫שלח עליהם ח ‪ T r‬דהבלבלו‪.‬‬
‫)ז( שלח אלי ידך משמים‪ ,‬והוציאני‬ ‫קזלח ס?יף יססמם‪ :‬י ^לח ‪T T‬‬
‫מייצרות‪ ,‬והצלנו מהאויבים ההומים‬ ‫מ?ןרום• כ «י ןה?יל}י מפלם ר‪9‬ים‬
‫כמים רבים ומיד בני נכר שקמו‬
‫עלי‪.‬‬
‫)ח( אשר פיהם דבר שוא ונשבעים‬ ‫‪9‬יסם דכר־‬ ‫הי‪-‬יד כני גכר‪ :‬״‬
‫לשקר ב ‪ T‬ימינם‪.‬‬ ‫>ןןא‪ .‬וימינם למץ ^ןקר‪ :‬ס ‪8‬לל‪,‬ים‬
‫)ס( אלוקים‪ ,‬ש ‪ T‬הדש אש ‪ T‬לד‬
‫על החסד שעשית עמדי‪ ,‬בכנור בז‬
‫עשרה נימים אומר בפנ ‪.T‬‬
‫>זיר חךקו ןןקויךה לך‪ .‬בנכל עעזור‬
‫)י( הלא אתרי הוא הנותן תשרקו‪.‬‬ ‫א‪1‬ןןךה־לך‪ ’ :‬פנורןן ^עועה‬
‫למלכים **ג המוציא את דוד עבדו‬
‫מהרב רעדי‪.‬‬ ‫למלכים‪ .‬פפוןה את־זיוד ?כדו‬
‫)יא( נם עתה בצרתי הוציאני‬ ‫מסלב ךעה‪ :‬י« ? ג ד ןה?ילני‬
‫והצילני ‪ t o‬בני נכר שקמו עלי‬
‫ואשר ‪TB‬ום דבר שוא ונשבעים‬
‫לשקר ‪ to‬יטעם‪.‬‬
‫הי?ד כני־נכר‪8 .‬קור ?יסם דכר־‬
‫)יב( גם עתה דור כשר הוא‪ ,‬בנינו‬ ‫עלא וימינם למין >ןקרז יר‬
‫כנסתים הוקוסים מנעוריהם בלי‬
‫מום ‪ :‬בנותינו נאות בלי הסא‬
‫ומשלות לפינות־חמד באבני־גזית‬
‫כנינו ‪5‬נמ?ים מגדלים ?נעוריסם‪.‬‬
‫לחוסבות בתבנית היכל‪.‬‬ ‫כנוסינו לזוית מחוטבות סכנית‬
‫)יג( ודות אוצרותינו מלאות כל‬
‫טוב ומספיקים משנת־מיח אחת עד‬
‫הילל‪ :‬י> מזנינו מלאים מכיקים‬
‫שנת־מזה שניה‪ :‬צאננו יולדות‬
‫לאלפים ולרבבות וממלאות את‬
‫מזן אל ‪1‬ן‪ .‬גאוננו מאליפות‬
‫חוצותינו‪.‬‬
‫) ‪ (T‬אלופמו וסנהיגינו נסבלים‬
‫מךכבות לחוצוסינו‪ :‬יל אלוהינו‬
‫ומקובלים על הדור ודבריהם‬ ‫מלכלים‪ .‬אין ?רץ ואין יוגאת‪.‬‬
‫נשמעים‪ ,‬ופתוד כד איז פרצה‬
‫בתוכנו אץ שמועה רעה יוצאת ואק‬
‫קול מהומת מלהמה ברחובותינו‪.‬‬
‫ןאץ לוחה לרהלוזיבו; טי א^זרי‬
‫פצני‪ ,‬תפוצח — ה מיאני‪ ,‬המוציא‪ .‬כוויות — כסינות‪-‬חמד‪ .‬מחוש בות — מתוכנות ישר‪ .‬מווינו‬
‫פינות אוצרותינו טון — סשנת‪-‬מזוו‪ .‬מאליפות‪ ,‬גיו פ בו ת — יולדות לאלפיס ולרבבות‪ .‬אלופתו —‬
‫מנהיגינו‪ .‬מפופלים — נסבליס‪ .‬מקובלים‪.‬‬
‫•( הואיל והנל הס ׳ תיו של אדס ותסכר הם וכצל הס‪ ,‬תה הגאה יש לו נתייס ? אלא יתעשקו‬
‫נדנרי תורה שכולן תייס — קהלת רנה‬
‫••( הציל את שאול תהיות שופך דם נקי ואת דוד תהיות נהרג — רש״י‪.‬‬
‫ליום ה שב ת‬ ‫תהלים קמד קמה‬ ‫קפח‬

‫העם ?זיו?וה‬ ‫העם ^ןככה ל‪,1‬‬ ‫)סו( אשרי העם שבל הטובה הזאת‬
‫*‬ ‫•‬ ‫י ’‬ ‫אצלו; אשרי העם שה׳ אלוקיו‪ ,‬בי‬
‫בל הטובה ממנו באה‪.‬‬
‫‪ 8‬להיוז‬
‫קמה‪.‬‬ ‫יום ל‬
‫סוסור ההילה על תסטנות ח׳‪ ,‬טוכו‪ ,‬הטריו ופלגותו‬

‫« ^הלה לךוה אר‪?1‬ימף אל‪ 1‬קי‬ ‫)א( מזמור־תהילה אשר חבר דוד ‪:‬‬
‫ארומפד אלוקי הפלד‪ ,‬ואברד את‬
‫לע‪1‬לם ו?ד‪:‬‬ ‫המלך‪ ,‬ואבךכה‬ ‫שמד לעולם ועד‪.‬‬

‫נ ?כל־י‪1‬ם אלרכןי‪ .‬ואהללה לןז?ןף‬ ‫)ב( בבל יום אני מברד אותד ומהלל‬
‫שמד לעולם ועד‪.‬‬
‫?ע‪1‬לם ן‪ 5‬ד‪ :‬נ גד‪1‬ל יהוה ומהלל‬ ‫»( גדול ה׳ וסד‪,‬ולל מאד‪ ,‬כי‬
‫לגדולתו אין הקר ולא ישיגוה בני‬
‫מ^ד‪ ,‬ן?^ךלת‪ 1‬אץ חקןר‪ :‬י ד‪ 1‬ר‬ ‫אדם‪.‬‬
‫)ד( כל דור משבח מעשיד לדור‬
‫לד‪ 1‬ר לעבה מעמיף‪ ,‬ו^בולהיף‬ ‫הבא‪ ,‬ומג ‪T‬ים גבורותיד‪.‬‬
‫)ה( וגם אני מדבר על הדר כבוד‬
‫י?ידו• י הדר ?ב‪ 1‬ד ה‪1‬ךף‪ .‬ודגרי‬ ‫הח־ד ואשוחה על דברי נטלאותיד‪.‬‬
‫ג‪5‬לז‪ 1‬מיףאקזיווה‪ :‬ו ו!‪5‬זוז נ‪1‬ר<גסיןו‬ ‫)ו( הדורות אומרים ומוסרים על‬
‫עוז מעשיר הנוראים‪ ,‬וגם אני מסטר‬
‫יאהיי׳ ייך?ו‪1‬ף אםמךןה‪ :‬י ‪? 1‬ר‬ ‫על גדולתד‪.‬‬
‫)ז( דור לדור מביעים זכרת‬
‫טובותיד הרבות ומרננים לד על‬
‫רב־טי?ף ‪?-‬יעי• וידקונף לר‪ 3‬נו‪:‬‬ ‫צדקתד‪.‬‬
‫״ סנון ןרחום להןה‪ ,‬ארך א‪8‬לם‬ ‫)ח( הם אומרים כי רחום והנון ה׳‪,‬‬
‫הוא מאר ‪ T‬אטו ואינו מעניש מ ‪,T‬‬
‫ו}ךל־ח‪ 5‬ד‪ :‬ם ט‪1‬ב־להוה ל&ל‪,‬‬ ‫ומגדיל חסדו על בני אדם‪.‬‬
‫)ם( כי טוב ה׳ לבל ברואיו ורחמיו‬
‫ןרחמיו על“‪ 9‬ל־מן‪&5‬יו‪ :‬י י‪ 1‬דוך‬ ‫על כל מעשיו‪.‬‬
‫)י( כל מעשיד מודים לד ה׳‪,‬‬
‫להןה כל־מעקןיף‪ ,‬וחמידיך לבךכומה‪:‬‬ ‫וחס ‪ T‬יד מברבקם אותד‪.‬‬
‫יא ?ב‪ 1‬ד מלכוהך יאמרו‪ ,‬ו‪^1‬בוךהך‬ ‫)יא( דור לדור אומרים ומסטרים‬
‫על כבוד מלכותד‪ ,‬ומדברים על‬
‫לד‪ 3‬רו‪ :‬יב להודיע ללגי האךם‬ ‫גבורותיד‪.‬‬
‫)יב( אומרים זה לזה‪ :‬טוב לנו‬
‫^בולרניו‪ .‬ולבוד הדר מלכותו‪:‬‬ ‫להוד ‪ r‬לבני האדם על גבורות ה׳‬
‫ועל כבוד הדר מלכותו‪.‬‬
‫י־ מלכותך מלכות לל־>‪5‬למים‪.‬‬
‫)יג( כי מלכותד היא מלכות נצחית‪,‬‬
‫ו?׳מעלתך ?כל־דור ודר‪ :‬יי סומך‬ ‫וממשלתד בכל דור ודור‪.‬‬
‫קסם‬ ‫תהלים קמה קמו‬ ‫ליום ה ש ב ת‬

‫) ‪ (t‬סומד ה׳ לבל הנוקליט וזוקף‬

‫את כל הכפופים ורצוצים‪.‬‬
‫ןו?ןה ?כל־כ׳ג‪?9‬ים‪ ,‬ןזו?ף ?לל־‬
‫)סו( ולכו עיני כל בני אדם נשואות‬ ‫ס?פו‪5‬ים‪ :‬יי ?יני־‪ 3‬ל »ליןז ל»‪3‬רו‪,‬‬
‫אליך ה׳ כתקוה‪ ,‬ואמנם אתה נותן‬
‫להם את אכלם כל אוזד בעתו‪.‬‬ ‫ן‪^ 8‬ה נ‪ 1‬סדל ס ם את־אללם ‪ 33‬ת‪: 1‬‬
‫)טז( אתה פותח את ‪T‬ד הרחבה‬
‫ומשביע לכל הי כפי רצונו וכדי‬
‫״ פ‪ 1‬סס את־‪.:‬לף׳ ופ^לי? ?לל־‬
‫מחיתו‪.‬‬ ‫סי ךצ‪ 1‬ן‪ :‬יי נדיק ?ו?וה ללל־דךליו‪,‬‬
‫‪ (D‬צדיק ה׳ בכל דרכיו עם ברואיו‪,‬‬
‫‪ Tom‬הוא בכל מעשיו שנוהג‬
‫בחסד •(‪.‬‬
‫ןחליד ללל־מ‪ 5‬עיו‪ :‬יח קר‪ 1‬ב לסןה‬
‫)יח( קרוב ה׳ לכל קוראיו‪ ,‬לכל‬
‫אשר קוראים לו באמת ולא לנסותו‪.‬‬ ‫?לל־לןךאיו‪? .‬ל'ל ‪^8‬ןור ??ןך^הי‬
‫)ש( ה׳ עושה ומקיים רצח יראיו‬ ‫כאמת‪ :‬ייי רצי’ ^ ר‪ 8‬יו !?^ה‪ ,‬ואת־‬
‫ומפייסם‪ ,‬הוא שומע שועתם‬
‫ומושיעם מצרה‪.‬‬ ‫שןעסם ל>ןזמע ןי‪>1‬זי ‪ 5‬ם‪ :‬כ ע‪ 1‬מר‬
‫)ב( שומר ה׳ את כל העובדש‬
‫אותו מתוך אהבה‪ ,‬ואת כל הרשעים‬ ‫לו‪1‬ןה את־לל־אסכיו‪ ,‬ן»ת לל־‬
‫ישמיד—(‪.‬‬
‫)כא( תהילת ה׳ שבר פי‪ ,‬וגם כל‬
‫הר^ן?ים !?וליד‪ « :‬תהלת לתןה‬
‫אדם יברר אח שם קדשו לעולם‬
‫ועד‪.‬‬
‫ץדלר ‪9‬י‪ .‬ויברף לל־בשר ?זם‬
‫?ןך^«‪ 1‬לע‪1‬לם ולד‪:‬‬
‫המו‪.‬‬
‫חלל על אושר הבטחת בה׳‬
‫)א( הללו י־הז הללי נפשי את ה׳‪.‬‬ ‫« מי(לו!ה‪ ,‬ד׳?לי נ??יי ‪ 8‬ת־ץהןה‪:‬‬
‫)ב( אהלל לה׳ בחיי‪ ,‬אזמר לאלוקי‬
‫בעשי חי‪.‬‬
‫־ אהללה !סןה ?ס״ אזמךה‬
‫)ג( אל תבטחו בנדיבש‪ ,‬אל תבטחו‬
‫ג אל־תסקחו‬ ‫לאלסי ‪3‬ע‪ 1‬די‪:‬‬
‫בבן אדם שאח בשו להושש‪.‬‬ ‫ל?דיכים‪ .‬כגן־אדם ?ואין ל‪1‬‬
‫)ד( בי האדם‪ ,‬פתאום יוצאת רוחו‬
‫ש‪.‬וא שב לאדמתו‪ ,‬באותו יום‬
‫»;ג^«ועה‪ :‬י יזצא רוח‪1‬‬
‫אובדות מחשבותת — ואש אפשר‬
‫לבטוח ב ו ז‬
‫ל‪ 8‬ךמתו‪ .‬בי‪1‬ם מהואאכרו ? ^י‪1‬גר‪1‬יו‪:‬‬
‫)ה( אשרי הא ש שא־ל שקב בעזרו‪,‬‬ ‫יי ‪^ 8‬ן ד ?ואל ‪p^l‬ב כ‪5‬זרו‪? ,‬זלרו‬
‫בעודי — בע ש אני חי עשתנותיו — פוזשבותיו‪ .‬שכרו— תקותו‪.‬‬ ‫ישכרו — יקת‪ .‬רצת — נפי שונו‪.‬‬
‫•( השס כל תה שיתן נדרך חסד הוא‪ ,‬כי איננו קיוג עליו — אנן ע‪ 1‬רא‪.‬‬
‫••( אס נאה צרה ליראיו — יו שי ע ם; רק אוהביו הוא ישתור אותם ולא תטא להט רעה __ א׳׳ נ ג‬
‫ליום השבת‬ ‫תהלים קמו קמז‬ ‫קצ‬
‫^מלם‬ ‫על־לל‪,‬ןה אלהיו‪ :‬י‬ ‫שתולה תקותו בה׳ אלו ‪,rp‬‬
‫)ו( בי ה׳ עושה שמים ואר׳ו‪nx ,‬‬
‫שלו ואךץ את־כ׳לם ו»ה־‪ 9‬ל־א?ןר־‪9‬ם‪.‬‬ ‫הים ואת כל אשר בד& והכל‬
‫— ובודאי שיכול לשמור לקיים‬
‫ס^ןופט‬ ‫הע^ראהת יןע‪ 1‬לם‪ :‬ז‬ ‫אמיתות הבסהתו לעול^‬
‫)ז( ה׳ עושה משםס לעשוקים‪ ,‬הוא‬
‫נותן להם לרעבים והוא מת ‪?? T‬עוקים צסן ?סם לר?לים‪,‬ןו?ןה‬
‫אסורים‬
‫‪ n‬זלוה‬ ‫מתיר אסורים‪:‬‬‫)ה( ה׳ פוקח עורים‪ ,‬ה׳ זוקף כםוםים‬
‫?ורים לסןה ‪ t‬קף כפופים‪ .‬לסןה‬ ‫ושפלים‪ ,‬ה׳ אוהב עדיקת!‬

‫דרד ^וזב צדיקים‪ :‬״ ?ל‪.‬ןה עמר את ­‬ ‫)ם( ה׳ שומר את הגרים‪ ,‬פעודד‬
‫ומחזק יתום ואלמנה ; אך את‬
‫גרים לתום וא?מןה לעודד‪ .‬וורד‬ ‫הרשעים הוא מעוות לדחותם‪,‬‬

‫י ל?ילך לזיוה‬ ‫)י( ה׳ מקיים את מלכותו לעולם ר^עים לע!יתג‬

‫על ‪T‬י גאולת ישראל! עית! ה׳‬
‫היא אלוק ‪ T‬לדור ודור — הללו יןעולם אלהלןז ציון ?לר ולר‬
‫י־הו‬
‫היןלולה ‪:‬‬
‫קמז‪.‬‬
‫הלל לה׳ בונה י ח שוי ם ומנהיג חבריאה וישראל סגולתו‬

‫א ה?לוןה‪ .‬כי־ט‪1‬ב זמרה אלסינו‪,‬‬ ‫)א( הללו י־ה! כי סוב לזמר‬

‫לאלוקינו‪ ,‬כי נעים ונאה התהילה‬
‫?י‪-‬נ?ים }אןה סהלה‪ :‬ב בינה‬ ‫)ב( ה׳ בונה את ‪T‬ושלים לע ™‬
‫לו‪.‬‬

‫לרועל‪.‬ם להרה‪ .‬נךסי ל^ראל ?כנס‪:‬‬ ‫לבוא ומקבץ את הנדחים מארצות‬

‫נ הרופא ?עבורי לב• ימסבע‬
‫י מוגה מקפר‬ ‫??צבותם‪:‬‬
‫לכוכבים‪? .‬קלם עמ‪ 1‬ת לקרא‪:‬‬
‫ה גדול אדונינו ורב־בס‪? .‬תבוןתו‬
‫אין מכפר‪ :‬י מעודד אנוים ןהןה‪.‬‬
‫‪5‬ע‪5‬יל רעפים ?‪.‬ד־ארץ‪ :‬י ןןנו‬
‫?אלסינו‬ ‫כתודה‪ .‬זמרו‬
‫הנלווה‬
‫)ג( ה׳ רופא ומחזק לשבורי הלב‪,‬‬
‫ומחבש את פצעי עצבותם ויגונב‬
‫)ד( ה׳ מונה מספר לכוכבים וקורא‬
‫לכל אחד בשמו‪ ,‬אם בי רבים המה‬
‫לאין ערוד‪.‬‬
‫)ה( גדול אדונט וכהו רב‪ ,‬אק פספר‬
‫לדברים שיש לו תבונה בהם‪.‬‬
‫)ו( ה׳ מעודד ומחזק את הענדם‬
‫והשפלים‪ ,‬ולעומת זאת הוא משפיל‬
‫את הרשעים עד רדתם ארצז^‬
‫)ז( הרימו קולכם בתודה לה׳‪ ,‬זמרו‬
‫ליהןה‬ ‫לאלוקיט בבנור‪,‬‬

‫‪ ,‬ר«ד‪ r m .‬־ אפר‪ V M — 0 .‬ר »‪ « .‬ו‬ ‫‪mu —rmu .opr‬‬ ‫‪ m r‬־ יתן פח‪— rrqr .‬‬
‫שבחו‪.‬‬
‫קגא‬ ‫תהלים קמז‬ ‫ליוש השבת‬

‫)ח( כי ה׳ מכסה שמים בעננים ועל‬

‫‪T‬ם מכין לארץ מסר להרוות את‬
‫‪3‬כנ‪ 1‬ר; ח הןלכ‪5‬ה עמ?ם ?ע?ים‬
‫האדמה‪ ,‬אף ההרים הקשים הוא‬
‫מצמיח עשב‪.‬‬
‫המכין לארץ מטר‪ .‬המ?הליח הרים‬
‫)ט( הוא נותן לבהמה את מאכלה‪,‬‬ ‫חןויר‪ :‬ם נ‪1‬הן לכהמה לסמה‪,‬‬
‫משביע את בני העורב כאשר‬
‫קוראים לה׳ ברעבונם•(‪.‬‬ ‫ל‪5‬גי ?גרב ‪^ 8‬ר ?קךאו‪ :‬י לא‬
‫)י( אין הסץ לוז׳ באלה הבוסחים‬
‫בגבורת הסוס‪ ,‬אינו מרוצה מאלה‬ ‫כגבורת הסוס■ !ח?ץ‪ .‬לא־‪5‬עז‪1‬יןי‬
‫הבוסהים בקלות מרוצת שוקיהם‪.‬‬
‫)יא( את מי הוא רוצה ז — את‬ ‫האיע ?ראה‪ :‬יי• ר‪ 1‬ן ה להוה את־‬
‫יראיו‪ ,‬אלה המיחלים ומצפים‬
‫לחסדו‪.‬‬ ‫לססדו‪:‬‬ ‫ץראיו‪ ,‬את־המלרלים‬
‫)יב( שבחי ירושלים את ה׳‪ ,‬הללי‬ ‫יב ^‪3‬הי לרו^ל‪.‬ם את־להוה‪ .‬הללי‬
‫ציון את אלוק ‪.T‬‬
‫)יג( כי הוא שומר עליך ירושלים‬
‫אלהלןי ?»‪1‬ן‪ :‬ע כי־חזק ?ריחי‬
‫כאילו סגר את שערן־ בבריחים‬
‫חזקים‪ ,‬ומברך את בניר בקרבך‪.‬‬
‫‪}1‬זערלף‪3 ,‬רך בנלף בקר?ןד‪:‬‬
‫) ‪ (T‬הוא מברך אותך בשלום שהוא‬ ‫יי מ^ם־ןבולך ^ל‪1‬ם‪ ,‬חלב חטים‬
‫שם בגבולך‪ ,‬ומשביע אותך במיטב‬
‫ההטים‪.‬‬ ‫!קי?יעןי‪ :‬״ משלח אמרתו ארץ‪,‬‬
‫)סו( השולח אמרתו־סקח־חו לארץ‪,‬‬
‫עד־מהרה י י ח דברו זה להתקיים‪.‬‬ ‫עד־מהרה ןרוץ ךבר‪ : 1‬סז הגמן שלג‬
‫)סז( הוא שולח לארץ שלג לבן‬
‫כצמר ואת המים הקפואים מפזר‬ ‫?אמר‪? ,‬פור מאכר לפזר‪ :‬יז פשליר‬
‫כמו שמפזרים אפר‪.‬‬
‫)יז( הוא משל ‪ T‬קרחו כפתיתים‪,‬‬ ‫לןרחו ?פיגים‪ .‬לפני?‪ 1‬רתו מי לעמד‪:‬‬
‫מי יוכל לעמוד בפני הקור החזק‬
‫שהוא מביא ••(‪.‬‬ ‫י״ לשלח דברו ןלמטס‪ ,‬לשב רוחו‬
‫)יה( והנה שולח דברו־פקודתו‬
‫והפתיתים נמסים‪ ,‬הוא משיב רות‬ ‫לזלו־מלם‪ :‬י־ מגיד דבריו ל!‪5‬יןב‪,‬‬
‫המה והקרח נפשר ומזיל מים‪.‬‬
‫)ים( מגיד דבריו ליעקב ומסר‬ ‫ה^יו ומשפטיו ללשראל‪ :‬נ לא‬
‫לישראל עמו את חוקיו ומשפטיו‪.‬‬
‫)כ( לא עשה כן לכל גוי‪ ,‬והמשפטים‬ ‫עשה ‪ p‬לכל־גוי ומשפטים בל־‬
‫שנתן לישראל עם סגולתו‪ ,‬זרים לא‬
‫‪ w t‬אותם — הללו י־ה! ‘‬ ‫לרעום‪,‬הללולה‪:‬‬

‫קרתו —‬ ‫בשוקי — במר ‪ r‬ת רגליו חזק — סגר בחוזק‪ .‬חלב — סיסב כפור — מים שקפאו‬
‫הקור שלו‬
‫•< העורג אכזרי על גניו ו ה קנ״ ה יזרתם עליהם ומזתין להם יתושים ת תון צואתם וגכנסים‬
‫לתוך פיה ם — רש״ י‬
‫••( ״ כ פ תי ם״‪ ,‬הכל לפי תשא הגריות‪ ,‬העני לפי תוסר תלגושיו תיקל עליו‪ ,‬״לפני קרתו תי‬
‫יעתור״‪ ,‬שלא יהא צונן נקרתו — רש״י‪.‬‬
‫ליום ה׳טבת‬ ‫תחלים קמח‬ ‫קצב‬

‫קמח‪.‬‬
‫מריאח לכל הבריאה להלל לה׳ על נפלאותיו‬

‫« מללד ה‪ ,‬קללו את־זחוה מ ך‬ ‫)א( הללו י־הו הללו את ה׳ בל‬

‫אלה הנמאאיס בשמים‪ ,‬הללו את ר•'‬
‫נק)ר‪ 1‬מים‪:‬‬ ‫הללוהו‬ ‫ה^מלם‪,‬‬ ‫נל אלה הנמבאיס במרוםמ[‪1‬‬

‫הללוהו כל־הלאכיו‪ .‬הללוהו‬ ‫ב‬ ‫)ב( הללוהו כל מלאכיו‪ ,‬הללוהו כל‬

‫צנא השמים!‬
‫ו‪:‬ר‪.0‬‬ ‫?ל־זלאיו‪ > :‬הללוהו‬ ‫)ג( הללוהו שמש ו ‪ ,^T‬הללוהו כל‬
‫הכוכבים המאירים את הלילד‪-‬‬
‫הללוהו ‪ 5‬ל־כ‪ 1‬כ‪3‬י אויר‪ :‬י הללוהו‬ ‫)ד( הללוהו השמים העליונים אשר‬
‫מעל השמים‪ ,‬הללוהו המים‬
‫^מי העמלם‪ .‬ןהמ?ם א^ור מעל‬ ‫העליונים שמעל השמי^‬
‫)ה( כל אלה הללו את שם ה׳ כי‬
‫ה^ןזמלם‪ :‬״ להללו את־לזם ןהןה‪,‬‬ ‫הוא צוה שייבראו ונבראו‪.‬‬
‫)ו( הוא העמ ‪ T‬וקבע את כל אלה‬
‫‪5‬י הוא ?ןה ו}‪ 5‬ךאו ‪ :‬י ולןומידם‬ ‫לעולמי עד ‪ :‬הוק נתן לד& לשמש‬
‫ביום ובלילה ואינם עוברים את‬
‫לעד לעולם• חק־נסן ולא לעבור;‬ ‫ההוק‪.‬‬
‫)ו( הללו את ה׳ על נסלאות־הטבע‬
‫י הללו את־להוה היז־הארץ‪?0 .‬י‪5‬ים‬ ‫שהוא ‪r‬ר בארץ‪ ,‬על הדגים הגדולים‬
‫ש ‪r‬ר בים וכל התהומות שבעמקי‬
‫וץךד ?ילג‬ ‫וכל־ההמות‪ :‬ה‬ ‫האדמד‪-‬‬
‫)ה( הללוהו מהנפלאות שהוא יצר‬
‫וקיטור‪ ,‬רוס ןזעךה עעה ך‪ 3‬ר‪: 1‬‬ ‫באש ובברד‪ ,‬בשלג ובאד העולה מן‬
‫הארץ ברמות עשן וברוח סערה‬
‫המקיים את דבר ה׳ ושליחותו‪.‬‬
‫ההרים ולל־?‪ 3‬עות׳ עץ ?רי‬ ‫״‬ ‫)ט( הללוהו מהנפלאות שבהרים‬
‫וכל הגבעות‪ ,‬שבעצי הפרי ובל‬
‫וכל־אךזים‪ :‬י הס‪:‬ה ולל־?המה‪.‬‬ ‫הארזים‬
‫)י( בחיה ובכל בהמה‪ ,‬ברמש הווהל‬
‫ן?פור כנף‪ :‬יי סלהי־ז^דץ‬ ‫על הארץ וצפור העף על כנפמג‬
‫ןכל־לאמים‪ .‬ערים ן‪ 3‬ל־ ע‪9‬סיאךץ;‬ ‫)יא( הללו את ה׳ מלכי הארצות‬
‫וכל הלאומים‪ ,‬השרים וכל שופטי‬
‫יב בחורים ןגם־כתולות‪ .‬זקנים עם־‬ ‫הארצוו ‪J‬‬
‫)יב( הללוהו בחורים וגם בתולות‪,‬‬
‫הללוהו זקנים עם נערים•(‪.‬‬
‫נערים‪ :‬יי להללו את־קןם לו}וה‬ ‫)יג( כל אלה יהללו אח שם ה׳ כי‬
‫נשגב שמו לבדו ואין זולתו‪ ,‬הודו‬
‫כי־נעגב עמו לבד‪ ,1‬הודו על־‬ ‫ושבחו על השמים והארץ שהוא‬
‫‪r‬ר‪.‬‬
‫»‪.‬רץ ועמלם‪ :‬יי ו;ךם ?ןרן לעמו‪,‬‬ ‫) ‪ (t‬ובתוך נפלאות אלה הרים ה׳‬
‫תנינים — דנים גדולים‪ .‬קיפוד — אד העולה כעשז• רמש — הזוחלים‪.‬‬
‫•( כתונ ״ניזוריס ו ג ם גתולות‪ ,‬ז קני ם ע ס נ ע רי ם״‪ ,‬נחוריס לחוד ונתולות לחוד‪ ,‬אנל ז קני ם‬
‫יחד עם נערים‪ ,‬כי תוענת ה׳ להללו נתערונת נחוריס עס נתולות — חתוך ספר ח סידי ם ק ס״ח‪.‬‬
‫ואולי התכוון לזה אנן־ עזוא ה מני א פסו ק זה שנתהליס נפירושו על הפסוק »נם נחור נ ם נתולה‪,‬‬
‫יונק ע ס איש שינ ה״ )האזינו ל״נ כ״ ה(‪.‬‬
‫קצג‬ ‫תחלים קמח קמט קב‬ ‫ליוס ה ש ב ת‬

‫את קח ע מו‪ -‬ל בז תהילה הוא‬ ‫? ‪*35‬‬ ‫מ ס ל ה ל כ ל ־ ח ‪ 5‬י ךיו‪.‬‬

‫לכל ‪ T>T0n‬לכל בני ישראל ‪DV‬‬ ‫•’‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪1 t1‬‬ ‫! •‪t‬‬
‫קרובו — הללו י־ה!‬ ‫עם קלב‪ , 1‬סיןלו‪:‬ה ;‬

‫המט‪.‬‬
‫שיר הדש לעתיד‪-‬לכוא על גאולת ביוו והנקמה מהאויבים‬
‫)א( הללו י־ה‪ 1‬שירו לה׳ ש ‪ T‬חרש‪,‬‬
‫תהילת ה׳ תהא נאמרת בקהל‬
‫א ס‪7‬לוילה‪?,‬זירו ליסןה ?זיר חך>!ז‪.‬‬
‫חסיויס‪.‬‬ ‫ססידים‪ :‬ב לקומת‬ ‫ססלתו‬
‫)ב( ישמח ישראל בה׳ העושה אותו‬
‫לעם‪ ,‬ינילו בני ציה במלכם ה׳‪.‬‬ ‫לקוךאל ??געיו‪ 3 ,‬גי־?י‪1‬ן ‪?:‬ילי‬
‫)ג( יהללו את שמו במהול‪ ,‬יזמרו‬
‫לו בתוף ובכנור‪.‬‬
‫לפקלם‪ > :‬לסקלו ק!מ‪ 1‬למחול‪.‬‬
‫)ד( בי רוצה ה׳ בעמו לבדו‪ ,‬בי‬ ‫לחף ןלנור לל^רו־לו‪ :‬י לי־רוןה‬
‫ממאר ומרומם את הענוים בישועתו‬
‫— לכן נאה להם להללו‪.‬‬ ‫לתןה לעמו‪ .‬לפאר עןוים לי?‪ 1‬ועה‪:‬‬
‫)ה( יעלזו חס ‪T‬ים על הכבוד אשר‬
‫ה׳ מנחיל להם‪ ,‬ירננו לו בהתבודדם‬
‫ה ללקזו ףסידים ללבוד‪ ,‬לרןנו על־‬
‫בלילה על מעזבבותם‪.‬‬
‫)ו( מספרים בגרונם רוממות הא־ל‪,‬‬
‫מקזלבותב‪ :‬ו רוממות אל ל^רוןם‪.‬‬
‫וזאת תהא להם לז מת לנצח את‬
‫האדב כהרב־פיפיות ^ ם ‪,‬‬
‫ןס‪.‬ךב ליליות ללךם‪ :‬ז לעהוות‬
‫)ז( לעשות בו נקמה בגוים ועונשים‬
‫בלאומים‪,‬‬
‫גקמה לגולם‪ .‬תולחות לקןומים‪:‬‬
‫)ה( לאסור את מלכיהס בשרשראות‬ ‫״ קא‪ 6‬ר פקליסם לזקים‪ .‬וגלבדיסם‬
‫ואת נכבדיהם בכבלי ברזל‪.‬‬
‫)ס( לעשות בנוים את המשפס‬ ‫לללקי לךןל; ס לע^ות לסם‬
‫שנגזר על מס והכתוב על ‪ T‬י‬
‫הנביאים*(‪ ,‬והיום ד‪.‬ד‪.‬וא יהא הדר‬ ‫? ‪ oapj‬לתוב הדר הוא קכל־סליךיו‪.‬‬
‫וכבוד לכל חסידיו — הללו י־ה!‬
‫סקלו‪ :‬ה‪:‬‬
‫קנ‪.‬‬
‫קרתוה להלל לה׳ בכל הבריאה‪ ,‬בכל כלי תשיר ובכל נשינדז‬
‫)א( הללו י־הו הללו א־ל במקום‬ ‫« סקלו‪:‬ה‪,‬סקלו־»ל ל?ןךע‪ .1‬סקלוהו‬
‫קדשו‪ ,‬הלאהו ברקיע ששם נראה‬
‫עתו‪.‬‬ ‫?רקיע ןןז‪ : 1‬־ סקלוהו ^בול סיו‪.‬‬
‫)ב( הללוהו וספרו גבורותיו‪,‬‬
‫הדכ‪-‬פיכיות — הדב המושהז משני צדדיו‪ .‬בזקים — בשרשראות‪.‬‬
‫•( ע׳׳י הנני א י חז ק א ל) כ׳׳ ה( »ונתתי את נ ק מ תי׳׳; ואס תאמר עדיין לא נולד יחזקאל כשאחר דוד‬
‫זאת ? — נתננא דוד על קן הגאולה וכשיבוא ה קן‪ ,‬כנר כתוג הוא המשפט זה י מי ם רני ס — רש׳׳י‪.‬‬
‫ליום ה ש ב ח‬
‫ס?לוהו ?לב ?ךל‪ > : 1‬פ?לוהו‬
‫?ס‪7‬ןע ^ פ ר‪ .‬מ?לוהי ?ג?ל וכנור‪:‬‬
‫י פסלוהו ?לף ומח‪1‬לי ס?לוהו‬
‫??)?ים ון;ןב‪ :‬י־ פללוהי ב?לן?י־‬
‫?וסע‪ .‬פללוהו ??ל?לי ונרו?ה;‬
‫! בל פ?^ןמה יןגפלל יה׳פללו^ה‪:‬‬
‫תהלים קג‬ ‫________________‬
‫הללוהו וספרו רוב גדולתו‪.‬‬
‫)ג( הללוהו על ‪ T‬י תקיעה בשופר‪.‬‬
‫הללוהו בבלי זסר נבל ובנור‪.‬‬
‫)ד( הללוהו בתוף ומהול‪ ,‬הללוהו‬
‫בכלי ש ‪ T‬מנים ועוג^‬
‫)ה( הללוהו במצלתיים משמיעי‬
‫קול‪ ,‬הללוהו במצלתיים משמיעי‬
‫תחער‪-‬‬
‫)ו( כל הנשמה של כל בן «דם עלי‬
‫אדמות‪ ,‬תהלל את ה׳ על כל נשימה‬
‫ונשימה — הללו י־ הו‬

‫מנים ועועב — כלי שיר‪ .‬בצלצלי‪-‬שטע — מצלתיים משמיעי קול‪ .‬בצלצלי תרועת — משמיעי תרועת‪.‬‬

‫תם ונשלם שבח לא־ל בורא עולם !‬

‫ג׳ םסוקים שנוהגים לומר אחרי אסירת תדילים‬

‫פי ?תן ה?יון;שועת ?קיראל ?שוב ;חוה >ןבות ן פו ; ג ל !?קב ?קיפח‬

‫?קיראל‪ :‬ו‪1‬ן‪1‬שו‪5‬ת ןןיקים פיחוה ןעוןם ?קת ?רה‪ :‬נ!?ןרם‬
‫;חרה מס^סם לפ^פס סך^ןנים ףוש ‪r‬ם ני חסו מ ‪.‬‬
‫קצה‬

‫יהי רצון — אחרי אמירת תחלים בימות החול‬

‫ןהוה אלהינו ואלהי אכוסינו•(‬ ‫ןהי רצון‬

‫בזכות ספר‬
‫\ ^ן?י^ןזי ן ךלי?י ‪ I‬חמי^ןזי‬ ‫ראע‪1‬ן ‪I‬‬
‫>«‪3‬תהלים עקראני לפניך כנגד ספר‬
‫ן ב^זך^ר ן ך?רים‬ ‫?ךא^ןזית‪^ 1‬ןזמות ן ו??ןךא‬
‫כזכות הזמוריו וכזכות פסוקיו וכזכות תבותיו ובזכות יזמותיך‬
‫הקדו^זים והקזהורים היוצאים ההנו ע?«כפר לנו על כל חסאמינו‬
‫ןו‪1‬ןןחל ^נו ?ל ?ל עונוסנו ןתסלח ^נו על כל ?^עינו ^ןתקאנו‬
‫ו^ןעוינו ן>ןפ>‪ 8‬ןנו לפןיך וססזירנו כת^סו^ה לזלמה לפניך וסךריכנו‬
‫לעבוןתך ןתפ ‪6‬ח ל‪ 3‬ני כתלמוד תורוזך ותשלח רפוןזה ^;זלמה‬
‫לחולי עסך )ולחולה פכ״ם( ןתקרא לעבולם דרור ולאסורים כקח‬
‫קוח ולכל הולכי ךךכים ועיכרי !מים ונהרות העכןו לק(ךאל‬
‫תזילם סכל צער ונןק ותניעם ל^חוז ספןם לחיים ולשלום‪.‬‬
‫ןונפקוד לכל סעיוכי בנים כזרע ^ל ק;מא לעבודתך וללראתך‪.‬‬
‫ןן‪5‬כרות >ךל ע?ך פית לק‪1‬ךאל תצילן ^ןלא תפלנה ולדוסיהן‪.‬‬
‫והיוקיכות על הסקיפר כרםמיך הרכים תצילו סכל רע‪ .‬ואל‬
‫הסיניקות פקיפיע ^ןלא לוזסר חלב מדדיהן‪ .‬ואל י^שול אסכךה‬
‫ן^זדין ורוחין ולילין וכל פגעים יפרייז גי^זק ככל !לוי ע?ןך‬
‫פית לקוראל יוזנךלם לתורתך ללמוד תורה לזךמה יסצילם העלן‬

‫אם אמר רק מזמורי‬ ‫•( אם אמר כל ספר התהלים מבלי להססיק בין‬
‫תהלים אחדים — אומר‪.‬‬ ‫הספרים — אומר‪:‬‬
‫בזכות ס ן מ ו ר י‬ ‫כזכוז סמשה ספרים שכתהלים שקראתי‬
‫התהלים ^כקךאו‪1‬י‬ ‫לכניך׳ ^ןהם ?נגד ססשה וזןי^ןי תורה׳‬
‫לפניך וכזכות‬ ‫כזכות סזמוריקם וכזכות‬
‫פסוקיוןם וכזכות וזיבוסין!ם וכזכות קימוסיך הקדוקיים ומההורים‬
‫סי‪ 1‬ןאים הכם׳ >זיךנפר וכו׳‬
 ‫קצו‬

‫‪ 5‬ךע י פונ ר יפפגןה יס?ן‪91‬ן ו ‪! 5‬זר הרע• יתכ?זל פללינו יהלל‬

‫?ייי״ ?^יי״ ורעי״ וספה‬ ‫ע ‪9‬ף לי״ זקייאל ?לל ‪ 9‬קי״‬
‫לב ויפלכות עלינו לטוןה ןו‪?1‬זור עלינו גזרות סוברת‪ .‬וס׳ןלח‬
‫לרןה וה^ילחה ?לל סעקןה ‪:‬דינו‪ .‬והכן פךןלסני פ;ןף הךחלה‬
‫והפלאה ולא לצפרלי ?פזי נית יע‪ 1‬ךאל זה לזה ךלא לעם אחר‬
‫ןסן ללל איעי יייי^ז די פ תל תו ולכל ‪1‬ןו;ה וןו;ה די החסודה‪.‬‬
‫יייפסר ןתחיקי לןןןלנו ותכןה לית פקן>ןנו ןתלאךתנו‪ .‬ובזכות‬
‫>ללש לקורה פיוסיך ^ל רספים הלתובים לתורתך לסו ^ז‪81‬פר•‬
‫ןהוה ןהוה אל רחום וחנון ן\רך אפלם ןרב סלד וןןפת‪ 1 :‬צר‬
‫ול^זע וסל?״ ונקה‪> .‬ןאיןן חוןרות‬ ‫סלד לאלפים גע<א לין‬
‫רקם פללניך‪ :‬לןרני אלמי ז^זעני על דגר לביי ?ילך וסצילנו‬
‫וכפר על ס״יאסינו לפען ^ןיפך‪ :‬לרוך ןהוה לעולם אפן ואפן‪:‬‬

‫יהי רגון — אחרי אמירת תהלי□ בשבת ריו״ס‬

‫ןהי רצון פללנך ןהוה אלסינו ואלקי אבוסינו בזכות הפר )‪(...‬‬
‫^זבאהלים >זקךאנו ללניך ^הוא לןגי ספר )‪ (...‬לןכות הןמוריי יכןכות‬
‫פסוקיו ובזכות תביוניו וכןכות קומותיך הקדו^זים והפהורים היוצאים‬
‫פאנו ^?תהא נח^זכת לנו אפירת מזמורי תהלים אלו לאלו אמרם‬
‫דוד פלך ;קוראל לעצמו זכותו;גן עלינו ן?עפד לנו לחבר א^לת‬
‫?עורים עם דודה לאסלה ואסוי׳ ורעות ומזלם יפ>ןך לנו קזפע‬
‫לןלע רוח ולאללה‪ .‬ול^לם ^אנחנו איפרים בזירים לעולם הזה‬
‫‪5‬ך נן‪9‬ה לומר לפניך ;הוה אלהיגו ואלהי אבותינו זזיר וקולחה‬
‫לעולם מלא• ועל ;די אמירת תהלים תוזעירר סג?לח השרון‬
‫לקויר לקול ןעים גילת ורנן לבוד הללנון נסן לה ה‪1‬ד ו ‪ 5‬ן ר‬
‫לבית אלסינו בלקרה ל;פינו אפן פלה‪:‬‬
‫קצז‬
‫לליל הושענא רבה‬
‫יהי רצון אחרי ספר ראשון‬
‫ןהי רצון ס^הגיך ץהוה אלסיני יאלהי אבווזינו בזטת סהר‬
‫ראשק ש‪ 3‬ו‪1‬הלים שהראני להניד שהיא ‪9‬המ כנגד סהר ?ראשית‬
‫בזכות סזמוריו וכזכות פסוקיו ובוכות תבותיו ובזכות אותיותיו‬
‫ובזכות נקדותיו ובזכות קזע?‪1‬יו וכןטת שמותיןז סקדושים‬
‫הכתובים ?הם ובזכות שמותיןז הקדושים ^רמוזים וה^צורפים‬
‫ע^ינו ?גדל חסדך וסחתמנו ?סהר חיים טובים‬ ‫?הם׳‬
‫ןתפתח לני שערי אורה שערי לןזת חן וחסד שערי פדות שערי‬
‫לבון עונות שערי סזל הע^ית שערי דרור‪ :‬יומם יצוה ןהוה‬
‫סקדי ינלןלה שילה עהי תפלה לאל ח;י ‪:‬‬

‫יהי רצון שאומרים אהרי צאת הלבנה‬

‫ןהי רצון הלפניך השם קןדול והקדוש והההור )אדני( שסצלני‬
‫קשם וב?ל יום לי יל?ל אנשי ביתי ולכל אשר עסי ולכל אשר לי‬
‫‪33‬ית ו‪ 3‬שןה ולבל הנלוים עלינו לןל ^חד ואחד ההם יססנו‪.‬‬
‫סכל צרה וצוקה יסכל צער ינזק והבןה• יסכל מיני ההסד וסבל‬
‫ןכר תקלה וסכל נסיון יסכל ז‪ 3‬ר בזיון• יסבל גזלן וססהן ואלם‬
‫יס?ל סיני פורעניות הסתרגשות ו?אות לעולם• יסקל גזרות‬
‫קשות ורעות יסרעב יסדלות ועניות‪? .‬כח ד׳שם הןדול והקדוש‬
‫היוצא ספסוק אנכי ארי עסך סצרןמה ואנכי אעלך גם עלה שתיטיב‬
‫לני הסתיסה ןסעזרני ?כל ען;נני וחהצנו זןק ‪:‬‬

‫יהי רצון אחרי ספר שני‬

‫ןהי רצק סלפניך ןתוה אלהיני ואלהי אבותינו ?זמת סהר‬
‫שני שבתהלים שקראני לפניך שהיא סכין ?נגד סהר שמות‬
‫?זכות מזמוריו ובזכות פסוקיו ובזכות תבותיו ובזכות אותיותיו‬
‫הקדושים‬ ‫שמותיך‬ ‫ובזכות סעכיו ובזכות‬ ‫נקדיסיו‬ ‫ובזכות‬
 ‫קצת‬

‫ק?תו;ים ;הם וגזכות >[זמווןיף הקדו>ןזים הרמוזים ןה ‪9‬צוך?ים‬

‫;הם׳ ^זתצןה פחןך על אילכינו ןסצילנו ;‪^ nb‬בורתןז וסחוזמנו‬
‫לסהר גאלה וישועה ןתפתוז לני ^ערי אמץ ^\ערי לבוב ^ו?רי‬
‫הצלה ^?רי ל^יי?יז ?י?רי מזונות‪ :‬וןם עד זקןה ו?זילה אלהים‬
‫אל תעזבגי עד אגיד ןרועןו לדור ללל לבוא לבורתך‪:‬‬

‫יהי רצון אחרי ספר שלישי‬

‫להי רצון מלפניך להוה אלהינו ואילסי אבותינו לזכות סהר‬
‫‪#‬לי‪#‬י ‪#‬לתהלים ‪#‬קראנו לפניך ‪#‬הוא מלין לנגד סהר ויקרא‬
‫לזכות מזמוריו ובזכות פסוקיו ובזכות תבותיו וללבות אותיותיו‬
‫הקדו‪#‬ים‬ ‫‪#‬מווזיך‬ ‫ולזכות‬ ‫קילמיו‬ ‫לקדותיו ולזכות‬ ‫ובזכות‬
‫הלתובים להם׳ ובזכות ‪#‬מותיך הקדושים הרמוזים והמצורהים‬
‫להם׳ ^תרחם ללינו לרססיך ואמתך וסחתסנו לסהר מזונות‬
‫והרנסה טולה ותמתח לנו שערי ישר שערי ותיקות שערי דלה‬
‫‪#‬ערי הצלחה שערי אסלה שערי ועד טוב שערי אמת ‪#‬ערי‬
‫ותרנות ‪#‬ערי הרוחה ‪#‬ערי ארולה‪ :‬וקלם לנו מקרא ^‪5‬לתוב‬
‫ו^תתך ע^יון על לל הגוים א‪#‬ר ע‪#‬ה לתה^ה ו^‪#‬ם ולתלארת‬
‫ולהיותך עם קדוש ליהוה אליהיך כא‪#‬ר דלר‪:‬‬

‫יהי רצון אחרי ססר רביעי‬

‫יהי רצון סלפליך להוה אילסינו וא׳לתי אבותינו בזכות סהר‬
‫רביעי ^ןלתהלים ‪#‬קראני למגיך ‪#‬היא מלין לנגד סהר ‪ 3‬מדלר‬
‫בזכות מזמוריו ובןכות פסוקיו ובזכות תבותיו ובןכות אותיותיו‬
‫ובזכות ןקדותיו ובזכות ?יעמיו ובזכות שמותיך הקדושים‬
‫הלתולים להם ובןכות ‪#‬מומיך הקדושים הרמוזים והמצורהים‬
‫להם׳ ‪#‬תגן עליני י^אמצני לנאח שינאינו וסחתמני לסהר‬
‫ן‪#‬רים יתמיסים ‪ nnpm‬לנו ‪#‬ערי ןדידות שערי הוד והןר‬
‫‪#‬ערי מללחה שערי ?ןקה ‪#‬ערי לרלה ‪#‬ערי אסוה ןרעות‬
‫קגט‬

‫‪:‬ןןרי תקי^ה‪! :‬ו>וה ?;אות ע^נו נןק‪ 1‬ןב ^ני אליהי !עקב ‪^9‬ה?‬
‫‪ : ’Jr7w‬אלח סיים ע‪31‬ע קודחות ןןת ןןיף )?ימות ביהי‪5‬ןו }צח‬

‫יהי רצון אחרי ספר חמישי‬

‫חי ךצין ם^‪9‬ןיץ !סוה אלהינו ואלס׳ אביסינו בזכות ס‪ 5‬ר!‬
‫םי>יי ‪#‬גיזחלים >ןזקךאנו לפןיןו עהוא ?ז^ןן ב »ד ס‪ 9‬ר דןרים‪!£‬‬
‫בזכות סזמוריו ובזכות פסוקיו ובזמת תבותיו ובזכות אותיותיו‬
‫הקדועוים‬ ‫>ןמותיף‬ ‫ובזכות‬ ‫ובןכות ןקדותיו ובזכות קזעמיו‬
‫הבתובים בהם ובזכות ז?םותיך הקדו>זים הרמוזים וה^צורפים‬
‫בהם< !זתחן הודף על סקייחף ל!וזד מלכותןו וסחמהט בסהר‬
‫לקח ?וערי סקיקם‬ ‫ןדיקים !־חבתת ^ני ?וברי אוצר טוב ?וברי‬
‫סקרי !קר ^?רי ?!נוחה ?וברי בסלה ^ברי ביןה שערי אהץ!‬
‫וון!לות קוברי ת!‪ 8‬ובה‪! :‬חוה אלהים בבאות סעיכנו וסאר בניף‬
‫וי‪>5‬זבה‪! :‬חוה איגיגו ‪9‬ה אדיר ?י?זף בבל האךץ א>ןר רנןה‬
‫הוןף בל ה^ב ‪!9‬ם‪ :‬ג?‪ 9‬בה וגם כלתה גב^זי לסצרות !חוה לבי‬
‫וב^רי !רןנו אל אל חי‪ :‬הי אתה אדן׳ טוב ן‪0‬לח ורב חסי‬
‫לבל י^רא ‪:T‬‬

‫לידיעה‬
‫היכן שכתוב נתהלים שם הוי״ה בנקוד אלוקים כסו ‪:‬‬
‫!ל‪.‬וה נקרא אלהים‬
‫ןליסוה נקרא ולאלחים‬
‫ירושלים‬ ‫‪ -‬נק ר א‬ ‫ירושל ם‬ ‫היכן שכ תוב‬
 ‫מסורה בתהלים _ קרי וכתיב‬
‫כתיב‬ ‫סזסור פסוק קרי‬ ‫כתיב‬ ‫טזפור פסוק קרי‬
‫‪rn‬‬ ‫הוא‬ ‫טז‬ ‫עג‬ ‫הושר‬ ‫סלשר‬ ‫ט‬ ‫ה‬
‫ועת‬ ‫ףנ ‪9‬י■‬ ‫עד ו‬ ‫ואת‬ ‫ן«תה‬ ‫ד‬ ‫ו‬
‫חוקך‬ ‫סיקוי‬ ‫עד יא‬ ‫עניים‬ ‫עןוים‬ ‫יג‬ ‫ט‬
‫ידיתון‬ ‫לדיייח‬ ‫עז א‬ ‫דרכו‬ ‫ה‬ ‫ל‬
‫די?יו‬
‫אזכיר‬ ‫;^זפור‬ ‫יב‬ ‫עז‬ ‫ודכה‬ ‫י‬
‫לד?ה‬
‫ושבילד‬ ‫כ‬ ‫עז‬ ‫וזל ‪3‬אים חלכאים‬ ‫י‬
‫בגיים‬ ‫‪!3‬ו?ם‬ ‫עם י‬ ‫עניים‬ ‫?}ים‬ ‫יב‬ ‫>‬
‫שבות‬ ‫>ז‪5‬ית‬ ‫סה ב‬ ‫סבבוני‬ ‫‪?9‬ביט‬ ‫יא‬ ‫יז‬
‫תרים‬ ‫תרום‬ ‫פט יה‬ ‫מפינן‬ ‫וצפוןך‬ ‫יד‬ ‫‪r‬‬
‫אשמור‬ ‫אשמר‬ ‫פס כט‬ ‫נפשו‬ ‫ג?‪#‬י‬ ‫ד‬ ‫כד‬
‫שת‬ ‫‪#‬תה‬ ‫ה‬ ‫‪X‬‬ ‫דרשו‬ ‫לו‪#‬יי‬ ‫ו‬ ‫כד‬
‫עלתה‬ ‫צב טז‬ ‫מיורדי‬ ‫פלודי‬ ‫ד‬ ‫ל‬
‫ולא‬ ‫ו*‬ ‫ג‬ ‫ק‬ ‫רדופי‬ ‫רדפי‬ ‫כא‬ ‫לח‬
‫מלושני‬ ‫קא ח‬ ‫לידיתון‬ ‫לידותון‬ ‫א‬ ‫לט‬
‫כהו‬ ‫פחי‬ ‫קב כד‬ ‫יאשר‬ ‫וא‪#‬ר‬ ‫ג‬ ‫מא‬
‫רגליו‬ ‫י»לי‬ ‫קה יח‬ ‫ו‪1‬ירם‬ ‫ו«רם‬ ‫טר‬ ‫מט‬
‫דבריו‬ ‫ד?יו‬ ‫כת‬ ‫קה‬ ‫הרבה‬ ‫הרב‬ ‫ד‬ ‫נא‬
‫שלו‬ ‫קיליו‬ ‫קה מ‬ ‫ישוב‬ ‫ללזיב‬ ‫ז‬ ‫נד‬
‫חסדו‬ ‫‪nva‬‬ ‫מד‬ ‫קו‬ ‫ל‪#‬יא מת ישימות‬ ‫טז‬ ‫נה‬
‫ועננו‬ ‫וןנ»י‬ ‫קת ז‬ ‫יצפינו‬ ‫לץפ‪1‬נו‬ ‫ז‬ ‫נו‬
‫דדעו‬ ‫רדעי‬ ‫קיט עם‬ ‫חצו‬ ‫חןיו‬ ‫ח‬ ‫נח‬
‫לןאי י‪1‬נים לגאיונים‬ ‫קכג ד‬ ‫חסדו‬ ‫חסדי‬ ‫יא‬ ‫נס‬
‫שבותנו‬ ‫‪#‬בימט‬ ‫קכו ד‬ ‫ינועון‬ ‫לניעון‬ ‫טז‬ ‫נט‬
‫^‪8‬עניוזם למענותם‬ ‫קבס ג‬ ‫ועננו‬ ‫וענני‬ ‫ז‬ ‫ם‬
‫פלאיה‬ ‫?לי‪#‬ה‬ ‫קלט ו‬ ‫ירימו‬ ‫לרומו‬ ‫ז‬ ‫סו‬
‫ולא‬ ‫ולו‬ ‫קלט טז‬ ‫חישה‬ ‫חי‪#‬ה‬ ‫יב‬ ‫עא‬
‫יכסומו‬ ‫לכסימו‬ ‫י‬ ‫קם‬ ‫הראיסני הראיתנו‬ ‫כ‬ ‫עא‬
‫ימיטו‬ ‫למוטו‬ ‫קם יא‬ ‫תחיינו‬ ‫?סליני‬ ‫כ‬ ‫עא‬
‫ידעת‬ ‫‪:‬ד?יזי‬ ‫קם יג‬ ‫תעלנו‬ ‫ם?לני‬ ‫כ‬ ‫עא‬
‫וגדלותו‬ ‫י?ד^ווך‬ ‫קמה ו‬ ‫ינין‬ ‫ליח‬ ‫יז‬ ‫עב‬
‫דברו‬ ‫ד?ריר‬ ‫קמז יט‬ ‫נטד‬ ‫ן?די‬ ‫כ‬ ‫עג‬
‫‪1‬באו‬ ‫???יו‬ ‫קמח כ‬ ‫שפכה‬ ‫?י‪9‬כי‬ ‫ב‬ ‫עג‬
‫ישיב‬ ‫לשוב‬ ‫עג‬
‫רא‬

‫ממאמרי חרל על התהלים‬

‫בפשרה מאמרים של שבח נאמר ספר ח ה לי ם‪ :‬בניצוח‪ ,‬גנינ ח‪ ,‬במשכיל‪ ,‬גמזמור‪ ,‬בשיר‪,‬‬
‫באשרי‪ ,‬בתהילה‪ ,‬בהפילה‪ ,‬בהודאה‪ ,‬בהללויה‪ .‬גדול מכולן הללויה‪ ,‬שכולל שם ושבח‬
‫)פ ס תי ס ק’»‪( 1‬‬ ‫בבת אחת‪.‬‬

‫דוד כתב ספר תהליה ע״י פשרה זקנים‪ .‬פ״י אדם הראשון ופ״י מלכי־צדק ופ״י אברהם‬
‫)ננא נתרא י»ד(‬ ‫ופ״י משה ופ״י הי ‪ p‬ופ״י ידותון ופ״י א ס ף ופ״י שלשה בני קרח‪.‬‬

‫משה נתן להם חמשה חומשי תורה‪ ,‬וכנגדם נתן להם דוד ספר תהלים שיש בו חמשה‬
‫)חדרש שוחר טונ חהלים א׳(‬ ‫ספרים‪.‬‬

‫חתה מוצא שלא הניח דוד אבר בכג אבריו שלא קלס להקב״ה בו‪ .‬קלסו בראשו‪ ,‬שנאמר‬
‫״דשנת ב ש ק ראשי״ ; קלסו בפיניו — ‪,,‬פיני תמיד אל ה׳» ; בפיו — «פי יספר צדקחו״ ;‬
‫בלשונו — ״ולשוני ה הג ה צדקתך״ ; בגרונו — ״יגפ תי בקראי גחר גרוני״ ; בשפתיו —‬
‫״תרננה שפתי״ ; בלבו — ״לני ובשרי ירננר׳ ; סוך דבר קלסו בכל פצמותיו שנאמר ״כל‬
‫פצמותי תאמרנה״ ; בנפשו — ״ברכי נפשי את ה׳״ ; בנשמתו — ״כל הנשמה תהלל י־ ה״‪.‬‬
‫)שס ’ ״ ״ (‬ ‫אמר דוד אך־ פל־ פי שקלסתיו בכל אלה‪ ,‬פדיין איני יודפ לקלטו‪.‬‬

‫ת‪ 9‬דת הדרך‬

‫כי מלאכיו י‪ 1‬וה לך‪ ,‬ל»םרך בכל‬ ‫« ן»ל הינו ]א^הי‬ ‫^ל‪.‬י לצי?‬
‫דרכיך‪ .‬ויעקב ד‪.‬לךלדרכו‪,‬ויםגזוובו מלאכי‬
‫אלר‪.‬ים ויאפר י ע ק בנו מ ר ראם םחנד‪.‬אלהים‬
‫י ןזביסיני׳ ^זתוליכנו ^שלום‬
‫‪ p t‬ויקרא »ם המקום ההוא מחנים‪ .‬יי עוז‬ ‫ןס??י ‪ 1‬נו ^שלום ותךריכנו^שלום‬
‫לעסו יתן‪ ,‬יי יבו־ר את עמו מ ל ו ם‪.‬‬ ‫ןסגיענו למחוז דופצני ^ ‪ 0‬ז י ם‬
‫ולשמחה ולשלום‪ ,‬ותצילני מ ‪5‬ף‬
‫תפילת הדרן נאוירון‬
‫ן ל או‪?.‬ב ואורב ‪3‬ךרף‪ ,‬ומ‪ 5‬ל מיני‬
‫>י**י ■רייח י י י ■ ■ י י *(*ילו> ריי ך * ‪« nvp3‬‬
‫■דזזתקנד ל י ו ז י * מ ‪ *ra‬הזין וויו ^ ׳‪ 1‬זעליס ‪r u i n‬‬ ‫^ךלניות קמתר^שות ו ל א ו ת‬
‫‪ r t f p‬ש מי ס ‪ , p ^ i n‬ש מ ס' ם « ל׳ ש לו ם‪.‬‬ ‫רייז‬
‫\ ^ ‪ r ‘a‬ר ‪ %‬ת ה ס ת ר נ שו ח ל נ \ א ל א ו י ד‬ ‫בו ע ה ו ס ע ד‪.‬‬ ‫מתח‬
‫לעולם‪ ,‬ות׳!ןלח לרלה ? ‪ 8‬עשה‬
‫► ד י ל ה ס «י ‪0‬‬ ‫נ ^ ן ב ל א חי נו ב ד‬ ‫‪ #‬פ רז ו ה ^ «‬ ‫ה ^י ס‬ ‫יךיני‪,‬וו‪ 1‬ו‪ 1‬ננו לחן ולחסד ולר‪ q‬םים‬
‫ב נ חי בי אוי ר‪ ^ ,‬ע ^ ג ר י ס ב א ר מ י ת ; ם ו ד ר כ י ; ב ‪ #‬ה ‪ ,‬מ כ ף ב ל‬
‫א ר ב ו או ר ב ו ס כ ד א סון ‪ p w‬ו ס ג ל מ ר י בי ^ ה‪ .‬אנ א א ס ץ ת ח‬ ‫?דיגיל ולעינ‪.‬י לל רואינו‪ .‬ות^ןמע‬
‫ה א ו ח ז ת פ ב ה ג ה ל ו ע ת י ס ז ^ ל ^ ם ‪ .‬ו ח ^ ב ה ‪ d ?t t‬ו ס ^ ד ה ל ? ן נ‪1‬‬
‫ח » « ‪ #‬ל מי ס ו נ רי אי ס‬ ‫^ כ ^ ג י ס ‪ .‬ו ת ד ע נ ו ל פ ח‪ 1‬נ‬ ‫נ ^ ל ^י ס‬
‫קול תחנונינו‪? ,‬י אל שומע תפלה‬
‫^‪,D‬‬ ‫מוי‬ ‫ל ^ו ח ‪0‬י «‬ ‫^ ל‪? >01‬י‬ ‫^‪0‬‬ ‫ותחנון א^ה‪ .‬ן רוך אתה‪ ,” ,‬שומע‬
‫’‬ ‫^ פ ל ה‪^ .‬‬
 ‫רב‬

‫י צ ח ק י ס ק ב וו ייס‬
‫ראב* ד‬
‫לכל נזקהלות הא שכנזי ם עי ה׳ ק ירושלם תו ב ב׳ א‬
‫מח״ס שו׳ ת מ‪1‬חת יויחק‬
‫ייז שלים‪ ,‬י‪1‬חב •סעיה! ‪10‬‬

‫הנה הר א ה לי הרבני המופלג בתוי־ר מוה־ר גדלי׳ הלוי סג ל הי״ו‬

‫בן ידידי מיקירי ירושלים הר ה״ג כ ש׳ ת מו ה״ ר מ ש ה א הרן סג ל ש ל י ט' ^‬
‫א ת ספר תהל־ם ש הוא מוציא לאור ב ה ד פ ס ה מ חוד ש ת מ אי ר ת עינים‪,‬‬
‫וע־י הפ סו קי ם הציב א ת ביאורו הנפלא בשפה צה ה וברורה י ת ד ע ם‬
‫ביאורי מלים‪ ,‬ועל כל א ל ה ת מ ך יסודותיו על פירוש רש״י ו׳׳ל‪ ,‬ומלבד‬
‫זה כתוב על כל מזמיר בקצר ה תוכן הדברים כדי ל סיי ע להבנה‪ .‬ו ש מ ח תי‬
‫לראות בי ק לע א ל ה מ ט ר ה ו ה צ א ח ב*ה בע בוד תו ה מ או מ צ ת להוציא‬
‫לאור נונה ת ע א מו ת פ סו קי ם רבים ק שיי הבנה‪ .‬ת שו או ת חן למחבר דנן‬
‫שה ש קיע הרכה ע מ ל ו מ צ א בדי מיד תו ל ה ש א ם ב מ ד ה טו ב ה ומרובה‬
‫א ת הח סרון שהיי נרנש מכבר כדי ל ה ק ל לכוון ב ע ת א מי ר ת פ סו קי ת ה א ם‬
‫בתפילה ותחנונים שיעלה לרצון שמו‪ .‬כי באורו נדפס בצורה כזו שאפ שר‬
‫לעיין בו תוך כדי א מיר ת ה פ סו קי ם ולדע ת ע ל נקל ה כוונתם ע פ״י פירוש‬
‫ר ש׳י ז״ ל )ורק ב מ קו ם ש ח ס ר פירש״י ה ש ת מ ש בפירושי הרא שונים(‬
‫שרובו לקוח מדברי חז״ ל ש ‪ T‬עו ברוח קר ש ם ובינתם הרחב ה מ ד ארץ‬
‫עו מק דברי נעים זמירות ישראל‪ .‬ובטחוני חזק שכל אחד אשר ירכוש‬
‫א ספ ד תהלים כזה‪ ,‬יהנה מזיוו דחענג מטובו‪ ,‬גם מפנינים היקרים ש ל ק ט‬
‫זעיר פ ה זעיר שם מדברי רשיי י ועוד רא שונים והציג ם לבדנה ב מ קו ם‬
‫ה מ ת אי ם‪.‬‬
‫ובזכות א מי ר ת ת ה א ם בכוונה נזכה שי ת מ ל או כל מ ש א א ת לבנו‬
‫לטובה‪ .‬ויק שב ד' וי ש מע לקול תפילתנו וי שלח לנו מ שיח צדקינו בבי• א‪.‬‬
‫תצא‬ ‫דברי ה חו ת ם בכל חו ת מי ברכות ובברכת בו ח ״ ט יום ב־‬
‫ט׳ אלול ת ש ל ״ א ל פ״ ק פה עיה*ק י רו ש א ם תוב ב״א‪,‬‬
‫)— ( יצחק יעקב ודיס‬
‫ר א ב׳ ד‬
‫רג‬

‫דברים אחדים על הביאור‬

‫ספר ד‪,‬תחלים שחברו נעים זמירות ישראל דוד מלך ישראל חי וקיים —‬
‫הוא הספר הנפוץ כיותר‪ ,‬מכל ספרי הנביאים והכתובים‪ ,‬בקרב כל שדרות חעם‪.‬‬
‫התהלים הוא הספר הנקרא ונאמר ביותר ‪ dk‬כי בלתי מ ו ^ כיותר‪ .‬לפנינו פרקים‬
‫מלאי הנו ת מ שובצים מליצות עזי־בטוי ‪ ,‬נפשו של הםשורר ס ש תפכ ת כאן כשט]נ‬
‫מים כבירים‪ ,‬וקשיה לרדת לעומק הדברים‪ .‬ח שים אנו ב חובן נשגב הלוהט מ ת ח ת‬
‫למלים שאנו מ תח בטים ב הבנ תן ונפשנו יוצא ת לדעת מה מ ס ת תר בחביוני מזמורי‬
‫קודש• אלה‪.‬‬
‫ויותר מזה‪ ,‬דמי שרוצה לומר א ת התהלים בכ תה‪ .‬הלה אינו יכול ואינו מוכן‬
‫להתרכז ב שעה קלה זו בפירו שי התהלים‪ ,‬אזי הוא מעונין כ א מי ר ת הפסוקים‬
‫והבנת תכנם בקצרה מרבית הפירו שים עמוקים ומסתעפים לרעיונות ועניני דרוש‬
‫ומחשבה‪ ,‬שאין הקורא הפ שוט מ ת מ צ א כפירו שים אלה‪.‬‬
‫ככל אופן אפשר לקבוע שב שביל א מיר ת תהלים תוף ה כנ ת תכנו‪ ,‬ד ת ש לנו‬
‫פיר מו קצר וכרור — הדונמ ה לכך הוא פירושו של ר ש״י על התהלים שדרכו‬
‫קצרה ומיוסד על מדר שי חז״ל שכל דבריהם א מ ת וצדק‪ ,‬נמועים כמסמרו ת‬
‫ו שפתותיהם ברור מללו‪.‬‬
‫כך הגענו לעבודה הז א ת ה מוצגת בפניכם בעריכ ת הביאור הנוכחי בעז׳׳ה ב שפה‬
‫קצרה ועממית‪ ,‬היינו ת מ צי ת פירוש ר ש״י אם ע״י ריכוזו אם ע״י הרחבתו‪ ,‬עד‬
‫לכדי ה בנ ת התוכן שלא יצטרכו ״לעיין״ בו אלא לעבור עליו כ מב מ חמוןנ תוך‬
‫הלא כה דברי רבי שמעון בר־צמח‪ ,‬בעל הת שב״ץ‪,‬‬ ‫כדי א מיר ת הפסוקים‪.‬‬
‫בהזכירו א ת ר ש״י בה קד מתו לספרו ״מגן אבו ת״ על מ סכ ת א בו ת ‪ :‬״והנה שטנו‬
‫לפנינו פירוש רבינו שלמה ז״ל אשר לא הי ה כמוהו מפר ש ל שונות על כוונ ת‬
‫אוסרם״‪.‬‬
‫זהו כעצם תרגומו של הפסוק על בטוייו הנמלצים קשיי־ההבנה‪ ,‬לשפה מובנת‬
‫ועיממית‪ ,‬וכאמור ברובו המכריע על יסוד פירוש רש״י‪ .‬לגבי הפסוקים שלא נ מצא‬
‫פירושם בר ש״י שלפנינו או שקיצר ביותר‪ ,‬ה שת מ שנו או הס תייענו כדברי ר ש״י‬
‫וגם בדבריו על פסוקי תהלים המפוזרים‬ ‫המפוזרים במקומות אחרים ב תנ״ ך‬
‫בתלמוד‪ .‬ה שת מ שנו נם בפירו שי אבן־עזרא ורד״ק וגם בתרנום הארמי שלפנינו‪.‬‬
‫עד כמה שאפ שר היה להוציא ז א ת מר ש״י ה שתדלנו לבאר גם א ת הק שר‬
‫שבין הפסוקים בכל מזמור לשם כך הצבנו נם כותרת־תוכן ברא ש כל מזמור‪ .‬אך‬
‫נשארו הרבה מזמורים שה ט שכיו ת פסוקיהם פה ושם נ שארה סתומה בעינינו‬
‫מתוך העבודה ה מ מו שכת עמדנו על הצורך להוסיך נם פירוש־מלים מקוצר‬
‫ומבוסס אף הוא על פירוש רש״י‪ .‬פירוש זה ני תן בשולי העמוד ומקיף א ת המלים‬
‫הזקוקות לפירוש מספר רב של מלים מפורשות מוסיפו ת או מ שלימות א ת הביאור‪.‬‬
‫א ת ה הג ה ה ע שינו לפי ספרי התהלים המדויקים ביותר ולפי הכרעתו של בעל‬
‫״ מנ ח ת שי״‪ ,‬כר סמכא מקובל בכל הדורות )תק״ב( עד היום הזה‪.‬‬
 ‫רד‬

‫א ת ניגוני הטע מי ם לא הוספנו‪ ,‬שכן ט ע סי התהלים‪ ,‬כסו של משלי ואיוב‬

‫והידועים בשם ״טע מי א מ״ ת ״ — איוב‪ ,‬משלי‪ ,‬ונהלים( שונים הם מ הטע מי ם שבכל‬
‫ספרי ה תנ״ך‪ ,‬ורק יחידי סגולה מכינים אותם‪ .‬נם א ת ה א תנ ח ת א לא הכנסנו אחרי‬
‫שבהרבה פסוקים ה א תנ ח ת א כ שהיא מופיעה לבדה כ תו ר מפסיק‪ ,‬מנג ד ת לתוכן‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬וכן משום ש הו צ א תנו ז א ת מיועד ת בעיקר לא מירת תהלים ולא בתור‬
‫הו צ א ת אחד מספרי התנ״ך‪ ,‬הכנסנו פסיקים כ תו ך כל פסוק כמקום שי ש להפסיק‬
‫לפי התוכן ונם מ פ א ת כבודו של ה שם‪ .‬כן הדפסנו רק ה״קרי״ ולא ה ״ כ תי ב ״ כ פי‬
‫שמצאנו בהרב ה ספרי תהלים‬
‫רחוק אני מלומר שנ ע ש ת ה כאן עבודה מו שלמת כראוי‪ .‬וכבר אמר המ שורר‬
‫״ שניאות מי יבין*‪ .‬כן ת מו ת ה המונכל בשכלו לא יוכל להתפאר ש הגיע ל שלימות‬
‫בעבודתו‪ ,‬כפ רט בכגון דא לחתור לעומק דכרי רכינו שלמה יצהקי ז״ל שדבריו‬
‫קצרים ותמציתיים‪ ,‬ובמיוחד כ שמדובר בדברי חזון‪ ,‬מוסר ותפילה של נעים ז מירות‬
‫י׳נזראל ש הנ ה ברוח קדשו — ו א ת כל זה להכניס ב מ סנ ר ת מצו מצ מ ת של מספר‬
‫שורות‪ ,‬ויותר מזה ; ב מסגר ת ה תפי ס ה של הקורא הבינוני‪ .‬ואשר לכן לא ימלט‬
‫משיניאות‪ ,‬ואם שגי תי א תי תלין מ שוגתי וה׳ הטוב יכפר כעדי‪.‬‬
‫★‬
‫בריך רחמנא דסייעין‪ ,‬ותשלם כל המלאכה ב שנ ת ״התהילים וביאורו״ )תשל״א(‪,‬‬
‫ועתה אודה לה׳ על כל תנמולוהי עלי שזכי תי לברך על המונסר אחרי כ טח שנו ת‬
‫עבודה ועמל‪ .‬מ ה׳ אבק ש שזכותו של דוד המלך ע״ ה וזכות רבינו שלמה ז״ל ינינו‬
‫עלי על בי תי ועל צאצאינו שלא ימח!ז ספר ה תור ה מ א תנו מ תוך הרחבה מ ע ת ה ועד‬
‫עולם‪ ,‬ויהיו נא אמרינו לרצון לפני אדון כל‪ .‬ואני תפילה ‪ :‬תיקר שירת רש בעיניך‬
‫כשיר ירנזר על קרבניך‪ .‬וכזכות א מי ר ת תהלים בכוונה נזכה לראות בגאולתנו‬
‫ה א מי תי ת בטהרה בימינו א ^ ‪.‬‬
‫גדלי׳ סגל‬
‫נלאאמו׳׳ר הרה״ג רני טשה אילת תלוי שלמז״א‬

‫תשואות חן לבני הדב צבי סגל הי״ו בעד עזרתו המקיפה בכקורת‬
‫יסודיו! בכל ענפי העבודה והעדותמ החשובות מתחילה עד סוף —‬
‫תהא משכרתו שלימה מהשמינז‪.‬‬
‫אחרוו אחחן חבי^ פה מקום לקבוע בדכה והבעת הערכה מעתדת‬
‫אל מרכז ש־ עודה בידועוליס בעד מאמציהם הכספיים‪ ,‬הרבה למעלה‬
‫מכת יכלתם‪ ,‬לוזוציא לאוד את ספד התהלים הוה‪ ,‬מכלל יופי ומעוטד‬
‫בביאוד ופידושי מאם‪ ,‬בא להתחשב עם ההתנאה היקדה‪ ,‬תאת אכוח‬
‫את הדבים‪.‬‬