דעת משה

‫כמזהי״ ת‬
‫ספר‬
‫שאלות ותשובות‬
‫דעת משה‬
‫בארבעה חלקי שולחן ערוד‬
‫אשר השיב לשואלים בדבר ה' זו הלכה‬
‫כבוד קדושת אדוננו מורנו ורבנו‪ ,‬הגאון הקדוש‪,‬‬
‫שר התורה והיראה‪ ,‬אספקלריא המאירה‪ ,‬ציס״ע‪,‬‬
‫פאר ישראל והדרו‬
‫זצוק״ל הי״ד‬ ‫משה פרידמן‬ ‫מרן רבי‬

‫אדמו״ר מבויאו — קראקא‬
‫ונשיא ישיבת ‪,‬חכמי לובלין״‬
‫בן כ״ק מ ח הרה״ק רבי שלום יוסף‬

‫זצוק״ל‬
‫בן כ״ק מרן אדמו״ר קוה״ק רבי מרדכי שרגא זצוק^ מהוסיאטין‬
‫בנו של רשכבה״ג רבנו קדוש ישראל מרודין זצוק^ זיע״א‬
‫נעיד ונסדר ויצא לאור על ידי‬

‫מכון ״כר ם ישראל״‬ ‫כולל ״דעת מ שה״‬
‫ע״ש מרן קדוש יסראל מרוז׳ין זצוק״ל‬ ‫שע״י מוסדות סדיגורה‬
‫ירושלים‬ ‫ירושלים‬
‫תובב״א‬ ‫ירושלים‬ ‫פעיה״ק‬
‫מ ש ה ה׳ תדש״ם לפ״ג‬ ‫דעת‬ ‫שנת‬

‫שו״ת דעת משה‬
‫אורח חיים‬
‫סימן א‬
‫בעניו אי שרי לקצץ פרשיות של תפילין במקום הריק‬

‫דר׳׳ע סובר דפהירה היא כדמפ׳ בגמ׳ בם דהקיפול מבפנו‬ ‫בדבר בהכתו אודות פרביית בנ תפינין ;יו הי ה‪ ,‬בסין‬
‫מתורת בגד‪.‬‬ ‫ינו;ים ;הפגים אותם בהבתים בנתי ביר‪,‬פנ אותם‬
‫ו א ף חם בנ״ד יהי׳ הקיפו; רק חנק מפפ מהכתב‪ ,‬פכ״ז‬ ‫בתפס קצהי ב; נתב או ביקצוץ את הגנייכיס ;אתר הביעור‬
‫מקים הקיפול בפנ מתורת כלי‪ .‬ואף אם נסבור‬ ‫שרשאי נקוצצס‪ .‬ינת״ה האריך בדברי תורה‪ ,‬יכ; יקר ראתה‬
‫כר״א בבבת בם דהקיפול אינו מבפנו‪ ,‬זינת דברי ה תו ס׳ד(‬ ‫עינו בענינים השייכים צכיון זה‪ ,‬יהיות כי אינני רוצה‬
‫באין הנכה כר״א בהא כיון דשמותי הוא‪ ,‬אף נדברי ר״א‬ ‫עוד לעכב תשיבתי אחרי שכבר נדחה עידן ועידנים‪ ,‬והזמן‬
‫הקיפי; איני מבפנ ממנו שם בגד נשעתו אינו מועיל‪.‬‬ ‫הנוכחי נא ירבני נצאת בככיתבת הגסה‪ ,‬יען כי הימים‬
‫ירק קריי עניו בם בגד כיין כיני; נהחזירו‪ ,‬אב; בנ״ד‬ ‫ימי ביקורי ענוים אחת לאחת נמצוא הבבון‪ ,‬נכן נקיפנא‬
‫שצריכים הפרביית נהיות מונחים בבתים כסדרן מימין‬ ‫נפשאי בקצירת האומר‪ .‬מה בהביא כ״ת מזבחים )י״ח‬
‫הקירח כדי שיוכנ נקריתם כסדרן‪ ,‬וכביקפנ חנק מהכתב‬ ‫ע״ב( א( ימנהות )נ״ז ע״ב( ב(‪ ,‬שם איירי בהקיפו; מסנק‬
‫ממפה נמענה ונא מבעל חצק מהכתב ע״י שהצורות‬ ‫רק חצי מהבגד ונכן נא מיקרי מסונק‪ .‬יבייתר בבגד כגין‬
‫האותיית מהיפכין דמיא נמ‪,‬קפצ כ; הפרשה ימבפלו מתורת‬ ‫זה הוי דרך לביבה כמבואר בשבת )קי״ג ע״א( ‪ :‬ימי‬
‫תפילין לשעתו לכו׳׳ע‪.‬‬ ‫באין ני להחניך יבלשל בגדיי יעי׳ פרב״י בם‪.‬‬
‫וביותר בנפי דברי הפו״עד‪ (.‬צריכים נהיות הפרשיות‬ ‫ומה בהביא ממבנה דכליס פכ״י ג( נענין חמתות הצרורות‪.‬‬
‫זקופות בבתים ולא שוכבות וע״י הקיפול חלק‬ ‫הלא מבואר במבנה מקואות פ״י את בדרכו בתפירה‬
‫מהכתב בוכבית‪ .‬יאף שמנינו במקום בצריך לגרוד בין אות‬ ‫אינו מעמא בקשירה ופ״ש במשנה אחרונה דבגילה דעתי‬
‫נאות דאף אם צא גרד כשר כדר״ז דכל הראוי נבילה וכי׳‬ ‫אצג כל אדם‪.‬‬
‫כמבואר בשו״ע או״ח סי׳ ל״ב בב״י ובב״ח בשם הרשב״א‪.‬‬ ‫ויותר יב נהביא ראי׳ נזה ממתני׳ בבת כ״ח ע״ב‪ :‬פתילת‬
‫היינו דיקא בדביקות אות לאות נאחר שנגמר האות‬ ‫הבגד בקיפנה ינא הבהבה פניגתא בין ר״א לר׳׳עג‬
‫אי׳ בגס׳ ‪ :‬אמר רב משרשיא‪ ,‬האי מאן דציירי׳‬ ‫ב( שם‬ ‫שם אי׳ בגם׳ ‪ :‬ת״ר היו בגדי כהונה מרושלין‪ ,‬מסולקין‬ ‫א(‬
‫עבד ולא כלום )ופירש״י ‪ :‬שהיתה טליתו ארוכה‬ ‫לגלימי׳ לא‬ ‫ועבד עבודתו כשירה‪ .‬ופירש״י על מרושלין ‪ :‬נגררים בקרקע‬
‫הציצית בקרנות הכפל וכו׳ לא עבד כלום דסופו‬ ‫וכפלה ותלה‬ ‫מהמת אורכן ע״כ‪ .‬ומסולקין פירש״י ‪ :‬מסולקין מקרקע מהמת‬
‫מאי טעמא דכמאן דשרי׳ דמי‪ ,‬ומוכח א״כ דחיבור‬ ‫להתיר וכו׳(‬ ‫שהם קצרים‪ .‬ואה״כ בגמ׳ ‪ :‬אמר ר׳ יהודא אמר שמואל מרושלין‬
‫מחט וכדו׳ לא נקרא חיבור וה׳׳ה כאן דמותר לקפל‪.‬‬ ‫כזד‪ .‬כמו של‬ ‫כשרים‪ ,‬מסולקין פסולים‪ ,‬והתניא מסולקין כשרים‪ ,‬אמר רמי בר‬
‫המא לא קשי׳‪ ,‬כאן שסילקן ע׳׳י אבנט‪ ,‬אז כשרים דהא איתנהו‪,‬‬
‫ג( שם במשנה ד׳ אי׳ ‪ :‬כל חמתות הצרורות טהורות‬ ‫כאן דליתנד‪,‬ו מעיקרא עיי׳׳ש בש״ס הנ״ל‪ .‬והוכיה במראה יהזקאל‬
‫)ופירש״י במנחות שם ע׳׳ז ‪ :‬נודות הצרורות שאין שוליד‪.‬ן תפורין‬ ‫מכאן דאע׳׳ג ראם בגדי כהונד‪ ,‬הם קצרים ממש הם פסולים‪,‬‬
‫אלא צרורין‪ ,‬טהורץ דאץ מקבלין טומאד‪ .‬דרואין כאילו ניתר‬ ‫אבל בכה״ג ראם באמת הם ארוכים רק שסילקן ע״י האבנט‬
‫הקשר וכו׳(‪.‬‬ ‫ונראין כקצרים הם כשרין‪ ,‬וא״כ בנ״ד ג״כ‪ ,‬הגם שאם התד את‬
‫ד( שבת כ׳׳ט ע״א ד׳ה רבא אמר וכו׳‪.‬‬ ‫הגליונות שלמטה עם מעט כתב ודאי הס״ת או התפילין פסולים‪,‬‬
‫אך אם נשארים בעין ולא התכם אלא רק קיפל למעלה כשרים‬
‫ד‪ (.‬או״ח סי׳ ל׳׳ב סעיף מ״ה‪.‬‬ ‫דהוא כעין מסולקין בש״ס זבהים הנ״ל‪.‬‬
‫משה‬ ‫או״ח סימן א‬ ‫דעת‬
‫שחיעה אחה פועירח אה הכרי‪ ,‬עכ״ז כג כמה שמוסיף‬ ‫והדכיקוח אינו משנה אח צורח האוח‪ .‬אכל כנפל דיו על‬
‫כהרומה חל עליו קדושח הרומה‪ ,‬יהיינו דוקא היכי שרוצה‬ ‫האוח אף אחרי שנכחכ האוח כהלבחה כה״ג אינו מועיל‬
‫להוסיף על שיעור החרומה אז חנ עליו קדושה הרימה‬ ‫אף גורד‪ ,‬וצריך לכחוכ מחדש כיון שכעל ממנו צורה האוח‪,‬‬
‫כמה שירצה‪ .‬אכל כסנהדרין ו( דהיכי דלא חזי נא חפום‬ ‫וכן אינו מועיל כזרק זהכ על האוהיות עד שיעכיר הזהכ‬
‫מיירי שלא הוחיר על השיעור כמהכוין ורק שגכה מעוח‬ ‫כיון שכחכ העליון כיעל אח הכהכ ההחחון‪.‬‬
‫והוהיר מכדי הצורך‪ ,‬ע״ז אמרינן דאי נא חזי לא הפיס‬ ‫עיפח‬ ‫ו עי׳ כאהע״ז סי׳ קכ״ה כע״ז סק״ע גענין אס נפל‬
‫כלל‪ .‬אכל כיוהר מכדי הכשר סוכה הוי שם הזמנה כמעשה ז(‬ ‫מהני‬ ‫דיו אחרי שנהייכש האוח מקודם נפילה הדיו נא‬
‫כעין שהיסיף דימוס על קכרו המוכא כסנהדרין )מ״ח‬ ‫ממנו‬ ‫לגרוד‪ ,‬דהוי חק חוכוח‪ ,‬כיון דכשעח הכיסוי כעל‬
‫ע׳׳א( ולכן חל קדושה מדרכנן‪ ,‬ושם הוסיף הוא אסור‬ ‫הכור‬ ‫אוח‪ ,‬ומכיא ראי׳ מכור דחייכו רחמנא כנזקי‬ ‫שם‬
‫כהנאה כיון דרמי כי׳ מה אע״ג דפניי׳ אח״כ כדאוקים שם‬ ‫ממנו‬ ‫להכורה ואם כיסה פעור הכורה כיון דנסחלק‬
‫כגמ׳ )כסנהדרין( עכ״פ הוי כאזמני׳ יצר כי׳ אכנ כיוחר‬ ‫שם כור‪.‬‬
‫מכדי הכשר סוכה נא הוה כאזמני׳ יצר כי׳ כיון דהמוחר‬ ‫ו א ף שיש לחלק קצח מנ״ד‪ ,‬עכ׳׳ס נשעחו מועיל הקיפול‬
‫אינו משמש להסוכה ולכן חל הקדושה עני׳ רק מדרכנן‬ ‫לכעל חלק הקיפול מחורה הפילין‪.‬‬
‫)ולא מדאורייחא( אכל כחרומה כל חלק וחלק לכדו קדוש‬
‫ולפענ״ד הדעה נועה‪ ,‬שאק להמציא כלל היחר לקפל אח‬
‫ולכן חל עלי׳ קדושה חרומה מדאורייחא‪ .‬אכל ככלי שרה‬
‫הכחכ‪ ,‬ורק השריוחא של קיפול הגליונים או‬
‫דאינו מקדש אלא אח הראוי לה כיון דשם אינו חלוי‬
‫קציצה הגליונים‪ ,‬עי׳ כסי׳ של״ד כמג״א ס״ק כ״ד נענין‬
‫כקדושה שע״י האדם‪ ,‬ורק הקדושה היא ע״י הכלי שרה‬
‫גליונים אם רשאי לקוצצם ומכיא ממס׳ סופרים דאי׳ שם‪:‬‬
‫אמרינן דאינו מקדש אלא אח הראוי לה‪.‬‬
‫המחחך גליונים כחדשים מוהר כישנים אסור שככר נחקדשו‬
‫ומה שהכיא ממוהר הפסה קרכ שלמים ח( יפה הרגיש‬
‫הגליונים‪.‬‬
‫כח״ה לחלק דשם הנוי כאין כרירה דלא הוכרר‬
‫ועי׳ כדרכי משה יו״ד סי׳ ר׳׳צ שכחכ וז״ל‪ :‬אם חחיאשו‬
‫הדכרס( ועי׳ כחוס׳ נזיר כ״ד ע״כ כד״ה יפלו לנדכה וכו׳‬
‫שלא חוכלולמצוא שום חיקון כאופן אחר כי אם‬
‫דמחלקים כעין סכרא הלז‪ ,‬וכמו״כ כגכו מעות לכנין כיהכ״נ‬
‫לחחוך הגליונוח לחקן כו אז ודאי הי׳ נראה דשרי וכו׳‬
‫והותיר י( אמרינן דאין כרירה‪.‬‬
‫והאריך שם וכסוף דכריו מכיא דכרי הריכ״ש סל״כ דכחכ‬
‫ומה שהשאיר כת״ה כצ״ע על הך דכחכ הע״ז כגכו מעות‬ ‫אע״פ שהס״ח הוא קרוע וצריך גניזה אסור ליקח מגליונוחיו‬
‫והותיר מכנין כיהכ״נ מהא דסנהדרין מ״ח דאם הותיר‬ ‫לכחוכ עליו מזוזה וכו׳‪ .‬והוא מחאיס לדכרי המסכה סופרים‬
‫מעות אמרינן דלא חזי לי׳ נא תפוס והמעות הנותרים‬ ‫המוכא למעלה המחחך גליונים כישנים אסור‪.‬‬
‫ליורשיו‪ ,‬ככר מחלק הע״ז כעצמו כסי׳ קנ״ג )ס״ק כ׳(‬
‫אבל כנ״ד כחדשים שריא‪ ,‬ואף דיש עצה לעשוח כהים‬
‫לחלק כסכרא‪.‬‬
‫ולכן להלכה דעתי נועה שיותר נכון נקצץ את הגליונות‬ ‫גכוהים למידה הפרשה‪ ,‬זה הוי כלא אפשר ומצינו‬
‫הארוכים יותר מ ד אצכעות מלקפל אותם‪ ,‬כי אז יש‬ ‫כחוס׳ פסחים כ״ה ע״כ כד״ה לא אפשר וכו׳ דהיכי דלא‬
‫אפשר אלא רק ע״י עורח גדול חשוכ כלא אפשר‪.‬‬
‫לחוש להורדת הקדושה של חלק שלמעה כתוך השיעור אכל‬
‫לקמוץ את היותר משיעור כחדשים אין לחוש כלל כפי‬ ‫שהאריך כח״ה נענין חלוח הקדושה על יוהר מכדי‬ ‫ומה‬
‫שכארתי למעלה ונקפל חלק הכתכ לדעתי יש איסור כזה‪.‬‬ ‫הכשר מצוה‪ ,‬הלא מיכא כרכינו יונה כרכוח דאף‬
‫לי׳ לא אקדשי׳‪ ,‬וכעין הא דסנד‪,‬דרין הנ״ל דלא חזי לי׳ לא‬ ‫ו( מ״ח ע״א שם אי׳ גבי מותר המת דשרי כיון דחזי לי׳‬
‫תפיס וכו׳‪.‬‬ ‫תפיס‪ ,‬דלא חזי לי׳ לא תפיס וכו׳‪.‬‬
‫ם( היינו דכשמקדיש ב׳ חסאות לאחריות דאי׳ בגמ׳ תמורה‬
‫כ״ד ע״ב דמותרה נדבה ולכאורה אמאי לא נימא דלא צריד לי׳‬ ‫ז( ד‪,‬יינו במש״כ התוס׳ סוכה ם׳ ע״א ד׳ד‪ ,‬מנין וכו׳ דד‪,‬יותר‬
‫לא אקדשי׳‪ ,‬כיון דבתחילה לא הוברר הדבר איזד‪ ,‬לחטאת‬ ‫מכדי הכשר סוכה היינו כשאדם בונה לכתחילה סוכה ושם בה‬
‫ואיזה לנדבה ולכן חלה בתהילה הקדושה על שתי החטאות כאחת‬ ‫עצים יותר מהשיעור הנחוץ לשיעור סוכה‪ ,‬לא אסור אלא מדרבנן‪,‬‬
‫ולכן גם על המותר יש קדושד‪ .,‬ולכן גם בכל הקדשים מותריהם‬ ‫וכן הוא בתוס׳ ביצר‪ ,‬ל׳ ע״ב ד״ה אבל וכר‪) ,‬וד‪,‬קושי׳ כיון דחזי‬
‫קודש כיון דלא הוברר מתחילה איזה הוא הקודש ואיזד‪ ,‬הוא‬ ‫לי׳ אמאי לא נימא דיתסוס ע״ז הקדושד‪ ,‬מדאורייתא ג״כ(‪.‬‬
‫המותר ע״כ‪.‬‬
‫י( בשו״ע או״ח סי׳ קנ״ג סעיף ה׳ עיי׳׳ש בט״ז ס״ק ב׳‬ ‫ח( בהא דאי׳ בזבחים ח׳ ועוד דכל הקדשים מותריד‪,‬ון נדבה‪,‬‬
‫דרק לדבר שבקדושה שרי להשתמש בזה‪.‬‬ ‫ח ח מפסח דמותרה שלמים‪ .‬ואמאי לא נימא דמאי דלא צריכה‬
‫משה‬ ‫דעת‬
‫סימן ב‬
‫בעניו מינוי שליח צבור הגון‬

‫ובהגהות המו״ל הרה״ג בנש׳׳ק ר״א סופר אות ד כתב‪:‬‬ ‫ד׳ ה ציבור וכו׳ כתב‬ ‫עמ׳׳ם תענית ה׳ ע׳׳א‬ ‫במאירי‬
‫מבואר שרבינו ס״ל‪ ,‬שאך בראוי והגון אסור‬ ‫וז״ל ‪ :‬ציבור שאק בהם מי פבקי בתפילה וסודותי׳‬
‫למנותו בשביל סיבה אחרת‪ ,‬והוא דלא כהב״ח בחו״מ סי׳‬ ‫כל כך‪ ,‬ראוי להם לילך אצל חסיד להרבות בתפילה וכל שכן‬
‫ח׳ ס״א שכתב שאם הוא ראוי‪ ,‬מותר למנותו בשביל עשרו‪,‬‬ ‫בז ק הצרות‪ ,‬ודבר זה אינו אלא להיות אותו חסיד מסדיר‬
‫ועיין בשו׳׳ת חתם סופר חו״מ סי׳ קס״ו ובספר התעוררות‬ ‫לפניהם תפילותיהם ומודיעם דרכי התשובה ותפילה‪ ,‬והיא‬
‫תשובה ח״ד סי׳ נ״ד וכף ע״כ‪ ,‬ויש להעיר בזה שכתב‬ ‫הכוונה בכל צבור וצבור למנות עליהם שליח ציבור להיות‬
‫המאירי ‪ :‬והזהר שלא לחייב במנויו סיבה אחרת וכר‪ ,‬התכוין‬ ‫שאר הקהל מתעוררים על ידו‪ ,‬שמתוך הדרכתו יגיעו כולם‬
‫בזה המאירי על מה שכתב הב״י באו״ח סי׳ נ״ג ד׳׳ה כתב‬ ‫להיות קדושים ובתוכם ה׳‪ ,‬או שזכותו תגין על בני דורו‬
‫המרדכי בפרק החובל‪ ,‬שאסור למנות שליח צבור עפ״י‬ ‫אם הוא ראוי לכך‪ ,‬והזהר שלא לחייב במנויו סיבה אחרת‪,‬‬
‫הגמון אך אם ראוי לכך עכ״ד‪.‬‬ ‫ואך אם דומה למלאך ה׳ צבאות עכ״ל‪.‬‬
‫סימן ג‬
‫בעניו פרוכת שיש בח שינוים‪ ,‬ויש חשש שחיא של דעח חיצונית‬

‫לא שלחתי לצאת בקולמוסי עד עתה‪ — ,‬להודיעך כי ת״ל‬ ‫כ״ה‪ ,‬יום כ׳ כ״ה לירח ניסן תר״ץ קראקא‪.‬‬
‫החו״ש שוכן באהלנו כה יתן ה׳ בימים הבאים לקראתנו‬ ‫יצר ה׳ אתו את הברכה חיים עד העולם אל אהובי‬
‫לשלום לבשר זה לזה אך בשורות טובות כל הימים‪.‬‬ ‫ורב חכיכי לשלדם אין קץ לכבוד ב״א רחיטא דנפשאי‬
‫אהובי יקירי מאד‪ ,‬יקרתך הגיעני ב׳׳ה‪.‬‬ ‫הה״צ המפורסם מוכתר כניטוסין וקילוסין שמו מפארים‬
‫בדבר שאלת הפרוכת א( לא אחפוץ כ״כ להאריך בזה‬ ‫מוהר״ר מרדכי שלום יוסף שליט״א מסדיגורא‪.‬‬
‫אחרי שכבר האריכו בזה הרה״ג מאלטשטאדט‬
‫ומפינסק כפי המידה‪ ,‬ואם אמנם לפענ״ד לכולהו אית להו‬ ‫דרך מבוא השלום‪.‬‬ ‫אחר‬
‫פירכא באחהו צד מהצדדים אשר נדברו בתשובותיהם‪,‬‬ ‫הגיעני עדי מכתבך היקרים ביום ב׳ של יו״ט‬ ‫לנכון‬
‫אולם אחרי רואי‪ ,‬דעתי מסכמת לדברי הרה״ג מאלטשטאדט‬ ‫הראשון לשמחת לבבי ומחמת הקדושת חול המועד‬
‫זכור‪ ,‬כבד‪ ,‬לא תרצח‪ ,‬בצד ימין‪ .‬ומצד שמאל לא תנאף‪ ,‬לא‬ ‫ענין השאלה על פי המבואר בשו״ת ברכת חיים מהגאון‬ ‫א(‬
‫תגנוב‪ ,‬לא תחמוד‪ ,‬לא תחמוד‪ .‬נמצא לפי זה‪ ,‬שהיו כאן שני‬ ‫ר׳ חיים יצחק ירוחם מאלטשטאדט סי׳ ג׳ )שם אי׳ ‪ :‬להרב הגאון‬
‫שינויים‪ .‬א‪ .‬לא יהי׳ לד חסר כאן מן חמנין‪ .‬ב‪ .‬לא תחמוד‬ ‫הצדיק עירין קרישין כקש״ת מוהר״ר מרדכי שלום יוסף פר ‪T‬מאן‬
‫)השני( נחשב כאן במנין עשרת הדברות‪ ,‬והוא חעשירי )בכדי‬ ‫שליט״א מסאדאגורא( ובשו׳׳ת זקן אהרן להגאון ר׳ אהרן וולקין‬
‫למלאות ריבור העשירי(‪ .‬ושאלו הבעה״ב הנ״ל האם מותר להם‬ ‫ז״ל חלק יו״ד סי׳ מ״ט )שם אי׳ ‪ :‬הוד כבוד ‪TT‬י הרב וכו׳‬
‫לקנות ולתלות את הפרוכת הלזו‪ ,‬רי״ל רהרוקם טעה או הי׳‬ ‫כקש״ת מוהר״ר מרדכי שלום יוסף פריעדמאן וכו׳(‪ ,‬הוא‪) ,‬בשיבח‬
‫ע״ח‪ ,‬או ריש לחשוש למעשה ‪ ’t‬קראים ודומיהם‪.‬‬ ‫פרטים שונים מב׳ המקורות הג״ל שכתובים באחד ולא בשני(‪,‬‬
‫על רבר שנזרמן לגבאים בעלי בתים של בית כנסת לקנות‬
‫וכ״ק מרן האדמד׳ר זצוק״ל מסריגורא הסתפק באם שנעשה‬ ‫פרוכת נאה מרוקמת בציורים ופתוחים יפים‪ ,‬משובצים ביהלומים‬
‫זה בכוונה עפ״י דעה חיצונית רעת מינות של כת הקראים‬ ‫ואבנים טובות ומרגליות‪ ,‬מעשי אומן מופלא‪ .‬הפרוכת הזאת‬
‫שאצלהם יש רעה חיצונית על עשרת הרברות כמו שנרקם על‬ ‫נגאלה ונקנתה במכירה פומבית שנעשתה אז בשעתו ע״י חצר‬
‫הפרוכת ובודאי נעשה מתחילתו לצייד בית כניסה של כת‬ ‫המלכות הרוסית‪ .‬פרוכת זו היתה תלוי׳ בחגים ובמועדים לעיתים‬
‫חקראים‪) ,‬וחוקר מבית נכאת בעיר וינא עורר ג״כ ריש לחשוש‬ ‫מזומנות בבית כנסת גדול אחד משך ששים שנה‪ .‬עד שחרב‬
‫כן(‪ ,‬ובכן הספק הוא‪ ,‬האם מותר להשתמש בפרוכת זו ע״י‬ ‫בעוח׳׳ר במלחמת העולם בשנת תרע״ד‪ .‬וכעת בבואם לקנותה‬
‫שנעשה שינוי במקום הרברות‪ .‬ואת״ל שאסור לקנותה ולהשתמש‬ ‫בדקו בעינא פקיחא על הפרוכת הזאת בכל הרקמות )ואבנים‬
‫בה לבית הכנסת מסעם כתיבת מינים‪ ,‬הספק הוא האם רשאים‬ ‫הטובות שבה בכרי להעריד שווין( ומצאו בציור רקמת הזהב של‬
‫לקנותה ולמוכרה לבית אוצר רברים עתיקים )— מוזיאון( של‬ ‫שני לוחות הברית את עשרת הרברות שנרקמו עליו בחוטי זהב‬
‫הקהלה שהוא צויד רברי חול וכרו׳ ע״כ‪.‬‬ ‫בסדר אחר מהנהוג והמקובל דהיינו הסדר הזה ‪ :‬אנכי‪ ,‬לא תשא‪,‬‬
‫משה‬ ‫או״ח סימן ג‬ ‫דעת‬
‫דקדישה‪ ,‬אבל הוא כפק הקדש טפיה אחרי שנא נתגלה‬ ‫ביסירי מקים הרקימה כג ההיתייה ואתרי כן ייככו כמכור‬
‫המים‪ ,‬ופדיך יותר ממקדיש בפני מימים למזבה דתליא‬ ‫אותה נבית אוצר פנ דכריס עתיקיס הנקרא )מיזכהס( ב(‪.‬‬
‫בפלוגתת הרמב״ם יהראב״ד!( יבהקדש טפות גם הרמב׳׳ם‬ ‫ומה כדתה הרב הגדי‪ :‬הרב כעריב ווינטר נ״י את דכרי‬
‫מידה ח(‪ ,‬נכן ייכנו למוכרה אחרי הסרת החתיכה המריקמת‬ ‫הרה״ג מאלטשעאדט מפו׳׳ט אי״ח סי׳ קנ״ד כי״א‪ ,‬במצינו‬
‫לאוצר דברים מתיקים‪.‬‬ ‫פם בנרות פהודנקי לכי׳׳א פאס נא כיבן הפמפ כפארו‬
‫ומה שכיתב הרה״ג הרב ווינטר להתירו לגמרי אך בלו‬ ‫באיסורן ג( הדיחוי אינו מובן ונראה דפה פאני והכיבוי‬
‫הסרה מצד הפסד מרובה אין דפתי מסכים בשום‬ ‫של פמש הוא כעק ביטול דעבידת אליליה‪ .‬ונכן צריך דוקא‬
‫אופן‪ ,‬יפנין המיר כזה אין מתירים בהפסד מרובה‪ ,‬וכתיב‬ ‫כיבוי השמש שיהא הביטול ברפות נכרי‪ ,‬ינכן אתרי הביטול‬
‫)פיר השירים ה׳ ז׳( ‪ :‬אם יתן איש את כל הון ביתו‬ ‫הוא מאוס למצוה‪ ,‬נא כן בנידון דידן‪ ,‬אה יסירו המקוה‬
‫באהבה וגו׳ ם(‪.‬‬ ‫המרוקם פל האותיית‪ ,‬נא נשאר אך האיסור רק פצה‬
‫ומה שמביא ראי׳ מדבר האביד בהוה״מ‪ ,‬הלא משם ראי׳‬ ‫הפרוכת הוה כפץ בסיס‪ ,‬בזה נא שייך כ״כ מאים נמצוה‪.‬‬
‫נהיפך‪ ,‬כי נא די נהפופל בהתירו של דבר האבוד‬ ‫בפרט נמכור איתה לבית מוזפהה‪ ,‬בודאי נא שייך פנק‬
‫של בפה״ב‪ ,‬רק צריך לקבל שכר כדי שיהי׳ לו מה יאכל‬ ‫מאום‪.‬‬
‫ביו״ט‪.‬‬ ‫ואף שמצדד הרה״ג מפיר יפן נמכור אותה נביהכ״נד(‪,‬‬
‫וחוץ נזה‪ ,‬שם אם לא יתירי בשכר נא ירצה הפוטל‬ ‫נפפנ״ד יותר נכון למכור אותה נמיזפהה‪ ,‬הון אפר‬
‫נהשתתך להמלאכה של בטל הבית בחנם‪ .‬וטי׳ בשו׳׳ט‬ ‫הוא תקנת המיכריס‪ ,‬כי נמוזפהה יוכלו נמכור איתה בכסך‬
‫או״ח סי׳ תקכ״וי( נפנין קבורת המת ביי״ט שאין רשאים‬ ‫מלא בשפר גבוה הרבה מאפר יוכלו נהפיג כנ״ל קוניה‪.‬‬
‫הקברנים לקבל שכר‪.‬‬ ‫פבור ביהכנ״ס אך ורק גה לדינא נכון ייתר נמכור נמוזפהה‪.‬‬
‫וכן מה שמביא ראי׳ מנזדמנו לו בשי״פ יי״ד סימן קי׳׳ז‬ ‫כי לביהכ״נ צריכיס להודיפ להקונה שיש מוה במקה אפר‬
‫סעיך א׳‪ ,‬אין ראי׳‪ ,‬דשם חל האיסור רק פל המוכר‬ ‫הוא הרקימה פג י׳ הדברות כפי שיטת דפה חיצונית‪,‬‬
‫ולא פל הקולה לכן בנזדמנו לי ויש היתר להמוכר‪ ,‬אין שום‬ ‫לא כן באוצר דברים פתיקיה אפר הס אינם מקפידיה בכזה‪,‬‬
‫איסור פל הקונה‪.‬‬ ‫ואחרי הסרת המרוקס אין פוד שום תשש מסייפ לידי‬
‫ומה שכותב הרה״ג מפינסק פליט״א כי הקונים היו רשאים‬ ‫פיברי פבירה‪.‬‬
‫לקנות מנכתחינה כי מאי חזית דתיזלו בתר דידהו‬ ‫והחשש שלמכור אותה נמיזפהם הוה כפק הוצאה להילין‪,‬‬
‫זיל בתר קדושת החפץ יא(‪ ,‬דבר כזה לא ניתן להאמר רק‬ ‫לפפנ״ד‪ ,‬היות כי הפרוכת לא הוה תשמיש‪ ,‬רק‬
‫פל המוכרים ולא פל הקונה‪ ,‬כי אין אומרים לאדם פמוד‬ ‫תשמיש דתפמיש דקדופהה(‪ ,‬כי הי׳ מיכן נתלותו לפני ארון‬
‫וחטא בפונה כדי שתזכה בחטאת יב( ובפרט בחפץ א׳ שאם‬ ‫קודש‪ ,‬ובתשמיש דתשמיש יש מקום נהפקיפ הקדושה כמבואר‬
‫הוא חטא אק בכנל זכות‪ ,‬ולא נהירין דבריו בזה‪.‬‬ ‫ברמב״ם הלכות ספר תורהו(‪.‬‬
‫ומה שכותב הרה״ג מפיר ישן דאחזוקי איסורא לא‬ ‫ובנידון שלפנינו אין צריכים לכל זה‪ ,‬כי במקום האחרון‬
‫מחזקינן יג(‪ ,‬בזה לא צדקו דבריו במחילת כבוד‬ ‫שהי׳ הפריכת פד פתה‪ ,‬אך שהי׳ בחזקת תשמיש‬
‫ח( עי׳ בכס׳׳מ שם ולקמן בסימן ו׳ באריכות בזה‪.‬‬ ‫ב( בשר׳ת ברכת חיים רינ״ל מסיים הרב מאלסשטאדס‬
‫ם( עי׳ במדרש שיר השירים פרשה ח׳ ז׳‪.‬‬ ‫רמותר אפילו לתלות הפרוכת בבית הכנסת ע״י הסרת אריגת‬
‫הרברות בחשבון הרעה הח ‪r‬וגית הג״ל ומסיים ‪ :‬ומצוה קעבדי‬
‫י( עיי״ש בסעיף ה׳ ובט׳׳ז ס״ק ג׳ ובמג״א ס״ק י״ב בשם‬
‫לפאר בית ה׳‪ ,‬ולהוציא יקר מזולל‪ ,‬ע׳׳ב‪.‬‬
‫היש״ש עיי׳׳ש‪.‬‬
‫ג( ועיי״ש בט״ז ס״ק ח׳ שכתב ‪ :‬וה״ה וכ״ש מנורות שקורין‬
‫יא( בשו״ת זקן אהרן שם כותב וז״ל ‪ :‬כ״ש בפרוכת הזה‬ ‫לייכטר שהם בבית אלילים שאין להשתמש בהם בביהכ׳׳נ ואפי׳‬
‫שכבר זכה ששים שנה להיות תשמיעו לנוי לפני ארון הקדקו‪,‬‬ ‫בביתו וכו׳‪ .‬וכ״ב המג״א ס״ק י״ז שם ‪ :‬וה״ה לכל נר מצור‪.‬‬
‫אין להור ‪T‬ו מקדושתו‪ .‬ומאי חזית דתיזלו בתר ד ‪T‬כו דד‪.‬וי‬ ‫וה״ה לכל מילי‪ ,‬רמצוה אין עושים מדבר שנעשה לע״ז ע״כ‬
‫לכתחילה‪ ,‬זילו בתר הפרוכת שכבר נעשה והשתמשו בו לצורך‬ ‫וכן הוא בשו״ע יו״ר סי׳ קל״ט סעיף י׳׳ג עיי״ש‪.‬‬
‫קדועוה שאי אפשר בשום אופן לד‪.‬ור ‪T‬ו מקדועותו זאת שכבר‬ ‫ר( כנ״ל הערה ב׳‪.‬‬
‫זכה‪ ,‬עכ״ד‪.‬‬ ‫ה( כרמפוחזו ברמ״א אר׳ח סי׳ קנ״ד סעיף ו׳‪ ,‬ובמג״א סי׳‬
‫יב( כדמבואר במנחות מ״ח ע״א‪.‬‬ ‫קמ״ז ס״ק ה׳ עיי׳׳ש היטב )ועי׳ בשו״ת הב״ח סי׳ י״ז(‪.‬‬
‫יג( בשר׳ת ברכת חיים שם )ס״ק ג׳( כותב דכיון דלא נודע‬ ‫ו( ס״י מהל׳ ספר תורה הלכה ד׳ עיי׳׳ש רמפורש כן‪) .‬ועי׳‬
‫לנו בבחר אם הי׳ בבית התפלה של קראים או לאו‪ ,‬בכה״ג יש‬ ‫בעבודה זרה ט׳׳ז ע״א ברש׳׳י ד׳׳ה בימוסאות וכו׳ ובתוס׳ שם‬
‫לומר דאחזוקי איסורא לא מחזקינן‪ ,‬ואמרינן מסתמא דקראי וכיר׳ב‬ ‫ע״ב ד״ה בימוסאות וכו׳ דפליגי בתשמיעז דתשמיעז דע׳׳ז אם‬
‫ארגה למכרד‪ ..‬ואפי׳ אם ארגד‪ .‬להכניסה לבית תפילה שלהם זד‪,‬‬ ‫שרי‪ .‬והמחבר יו״ד סי׳ קמ״ב ס״ק ג׳ והרמב״ם פ״ט מד‪.‬ל׳ ע׳׳ז‬
‫נקרא הזמנה כמבואר בסנהדרין וכו׳ ומבואר בקזר׳ת חת״ם סופר‬ ‫הי׳׳א נראה רס״ל כחזו״י וא׳׳ב שרי תשמיש רתשמיש ודו״ק‪.‬‬
‫או״ח סי׳ מ״ב וכו׳ דבדינא דאו״ח סי׳ קנ״ד )דנרות של שעוד‪.‬‬ ‫ועי׳ בט׳׳ז יו״ר סי׳ רפ״ב ס״ק י״ג ובריטב׳׳א בע״ז שם(‪.‬‬
‫שנתנם עכו״ם וכו׳( הזמנה לאו מילתא היא וכו׳ עכ׳׳ד‪.‬‬ ‫ז( פ״א מדי׳ אסורי מזבח הלכה ג׳ עיי׳׳ש‪.‬‬
‫ה‬ ‫משה‬ ‫או״ח סימן ג ד ה‬ ‫דעת‬
‫שנ האותיות גם נדבריך כפי שכתבת‪ ,‬ואם יוכני למכור‬ ‫תורתו‪ ,‬כי בדבר אכר נולד ריעותא ‪ 3‬י אחרי נאגו רואק‬
‫אותה נבית אוצר דברים פתיקים‪.‬‬ ‫‪ 3‬ו שינוי כזה‪ ,‬לא שייך לומר אחזור‪,‬י איכורא נא מחזקינן‪,‬‬
‫כי פ׳׳י הריפותא יצא מחזקתו כמבואר בכמה מקומות‪ ,‬י ק‬
‫ק המידה‪.‬‬ ‫הארכתי בזה הרבה ייתר‬
‫מבואר בשו״ע יו״ד סי ק נ׳ )ספיף א׳( לפנין מוה בראש ‪.(T‬‬
‫דברי דידך מצפה נהקשיב אך פו‪ 3‬מאתכם‪.‬‬
‫לחתימה אכפול מפק הפתיחה‪ ,‬כי נדינא לפפנ״ד‬ ‫וסמוך‬
‫זנה״ה‬ ‫משה במוה״ר שלום יוסף‬ ‫אני מסכים לדברי הרה״ג מפיר ישן‪ ,‬נההיר הדיקוש‬
‫סימן ד‬
‫בעניו שמירת ביהכ״ב *(‬

‫נקרא תפינה‪ ,‬ומבואר ‪ 3‬גמ׳ בכמה מקומות ג( דשומרי‬ ‫ו ע ל דבר שאלתו השני׳ אודות הגראט׳ס א( נצורך ביהכ״נ ב(‪,‬‬
‫ספיחי שביפית נוטצים שכרן מתרומת הלשכה‪.‬‬ ‫כבר הארכתי בזה בתשובה לכת״ה‪ ,‬אולם השאלה‬
‫ובזה אומר לו שלום מאדון השלום ידידי הדי״ש תירתו‬ ‫היא כיין שהוא רק לצורך שימור ספר התורה‪ ,‬נפפנ״ד‬
‫וטובו‪ ,‬מברכו בכל טוב‪.‬‬ ‫הוא פשוש דהיה בכלל צורך ‪3‬יהכ״נ‪ ,‬ומבואר ברמ״א יו״ד‬
‫סי׳ רי״ז כפיך ‪T‬׳ח דקהל שגזרו הרם שלא להתפלל במנק‬
‫זצ״ל‬ ‫משה במוה״ר שלום יוסף‬ ‫משום איזה דבר‪ ,‬אסורים לקרוא בס׳׳ת‪ ,‬דכל דבר שבקדושה‬
‫סימן ה‬
‫בעניו סתירת בית הכנסת‬

‫כל יקר ראתה פינו בנידון ה;ז‪ .‬ואין כ״כ מה להוסיף‪ .‬אך‬ ‫ב״ה אור ליום ב׳ וישב תרצ״ב קראקא‪.‬‬
‫אביא אל מקצת דבריו ;הפיר‪ ,‬כדרכה טל תורה זה בונה‬ ‫שלו׳ וכ״ט לכבוד ידידי הרב הגדול חריף ובקי טובא‬
‫וזה סותר יאבוא להשיב פל סדר מכתבו;‬ ‫ותיק וחסיד ש״ת מו״ה יחזקאל האככערג נ״י ויופיע‬
‫במביא כת״ה בשם שו״ת ביה אפרים ושו״ת בית‬ ‫מה‬ ‫ראכד״ק גלינא‪.‬‬
‫בפרים ישו״ת חסד לאברהם אם שרי נתיצה נצורך‬ ‫מכתבו הנכתב מגילה פפה מכל טבריי לנכין‬ ‫אחדשה״ט‪,‬‬
‫תיקון דבר אחר של מצוה‪ ,‬השו״ת בית שפרים יחסד‬ ‫הגיפני במופדו‪ .‬והנה בדבר שאלתו א(‪ ,‬הן‬
‫תועבה עפ״י דעת מינים ושום אדם לא הרגיש בזה זמן רב ובו׳‬ ‫‪ (T‬אך בזקן אהרן שם כתב לדון בעצם הענין שקבע כ״ק‬
‫עכ״ד‪.‬‬ ‫מרן אדמו״ר מיק״ל מסדיגורא בעל ה״כנסת מררכי״ כי נראה‬
‫־י( מתוך סימן ל׳ בשר׳ת מראה יחזקאל‪.‬‬ ‫שמקור רקמת עשרת הרברות אינו טהור וכותב שם ‪ :‬וחקרתי‬
‫א( ר״ל סורגים‪.‬‬ ‫ודרשתי אצל כמה אנשים בקיאים ויודעים בטיב חוקי הקראים‬
‫ב( כנראה שאל הגר״י הוכברג זצ׳׳ל כעל המראה יחזקאל‬ ‫ולא שמעתי מאחד שיאמר עליהם כי הוא זה‪ ,‬שמוחקים דיבור‬
‫את הגהמ״ח זצ׳׳ל בעל דעת משה‪ ,‬האם שרי ליקח ממעות‬ ‫לא יהי׳ לד ממנין עקזרת הרברות‪ .‬ועור אחרי שעד עתה הי' זה‬
‫שנודרים לביהכנ״ס ולהשתגמז בהם על מנת לבנות סורגים בחלונות‬ ‫הפרוכת שישים שנה בבית כנסת של קהילה קרושה‪ ,‬היתכן‬
‫ודלתות ביהכ״נ שישמרו על הספרי תודה וביהכ׳׳נ‪.‬‬ ‫שבמשך זמן כזה יראו און ולא יתבוננו‪ ,‬ובכדי שלא להתיא לעז‬
‫ג( עי׳ בירושלמי פ״ד דעוביעית הלכה א׳ ועוד‪.‬‬ ‫על דורות הראשונים שהיו טובים ממנו‪ ,‬עלינו לתלות באחת‬
‫א( ז״ל השאלה בעוו״ת מראה יחזקאל סימן ח׳‪.‬‬ ‫משתי אלה‪ ,‬או שהם בדקו ומצאו סיבת השגיאה הזאת כי לא‬
‫בשנות המלחמה תרע׳׳ג פרצו החוליגנים הרוסים לעירנו‬ ‫במרד ובמעל נעעוה אלא ע״י איזה שגיאה ובו׳ ובודאי שאלו‬
‫ועורפו כל העיר‪ ,‬גם ביהכ׳׳נ וביהמ״ר היו למאכולת אש‪ ,‬ובכן‬ ‫ע׳׳ז מאת חכמי הרור אשר היו בימים ההם‪ .‬וההוראה ‪m r‬־‪,‬‬
‫אנשים המתפללים בביהמ״ד תיקנו לעצמם את העזרת נשים‬ ‫להיתר ובו׳ וחלילה לנו להחזיק רתותא שבודאי בזדה נעשתה‬
‫משה‬ ‫או׳ח סימן ה‬ ‫דעת‬ ‫ו‬
‫בשבת ד׳ ע׳׳א בתום׳ ד׳ ה וכי אומרים לאדם וכר‬ ‫ומבואר‬ ‫לאברהם אינם חחח ידי‪ ,‬ומצאחי בשו׳׳ת חח״ס או״חב(‬
‫באה״ד ‪ :‬ואומר ריב׳׳א דאפילו למדביק וכר דכתם‬ ‫דמביא דברי רש״י בפר׳ ראה ג( בשם הספרי‪ ,‬וכי חעלה‬
‫עדיין לא נעשה האיסור ומוטב שיעשה איסור קל ולא יעשה‬ ‫על דעחך שישראל נוחצין המזבחוח אלא כו׳ ייגרמו פוונותיכם‬
‫איסור ממור על ידי וכו׳ עכ״ד‪.‬‬ ‫למקדש שיחרב שהוא סוחר לדברי הגמ׳ שבח )ק״כ( דשרי‬
‫ובזה יש לתרץ קר הגאון האדיר מסאכאטשוב ז״ל ומובא‬ ‫גרמא מחיקה‪ ,‬ויליף לה מלא תעשון וגר עשיי׳ הוא דאסור‬
‫בשו״ת אבני נזר יר׳ד סי׳ שי׳׳ח ס׳׳ק י׳ שהקשה‬ ‫הא גרמא שרי‪ ,‬ומסיק החח״ס דאין למדין מדברי אגדה‪.‬‬
‫עפ״י דמבואר בש״ס זבחים פ״א דם החטאת החיצונה‬
‫ולפענ״ד ניתן להאמר שלא יהי׳ סותרים דברי הגמ׳ שבח‬
‫שנתערב בפנימית ישפך לאמה ופריך בגמ׳ שם וליפליג נמי‬
‫)ק״כ( עם דברי הספרי פ״פ דמבואר ברש׳׳י‬
‫ד׳ א בהא והשני דהיכי נעביד ניתוב בחוץ והדר ניתוב‬
‫גיטין )נ״ג סוף ע״א( ד׳׳ה ותדוש וכר דגרמא הוא‬
‫בפנים כשם שמצוה להקדים עליונים לתחתונים כך מצוה‬
‫כמחשבה‪.‬‬
‫להקדים פנימיים לחיצוניים ניתוב בפנים והדר ניתוב בחוץ‬
‫וכוונתו היא‪ ,‬שלא נוכל לדונו כמעשה אחרי דהפעולה לא‬
‫נפסל דם החיצונה וע״ז מקשה בשר׳ת אבני נזר‪ ,‬הא‬
‫נעשתה בידיו ממש ורק עפ״י גרמתו‪ ,‬ולא עדיף‬
‫בתדיר ושאינו תדיר מקדימים המצוה העוברת למצוה‬
‫ממחשבה שחשב שזה יהי׳ גורם למעשה‪ ,‬ומחשבה בלא‬
‫התדירה כדאיתא בברכות )כ״ח( בתפילת מוסף ותפילת‬
‫מעשה לגבי חיוב איסור אינו כלום‪.‬‬
‫מנחה לר״י וה׳׳ה במקודש דתדיר ומקודש חד דינא לתרוייהו‪,‬‬
‫אולם בלאו דמחיקה‪ ,‬שנכלל הלאו עם חיוב המעשה דע׳׳א‬
‫והרי הכא דם החיצונה עוברת שאם יתן שבפנים תחילה‬
‫ונתצתם את מזבחותם וגר ל׳׳ת כן וגו׳‪ ,‬ומצינו‬
‫יופסל החיצונה ומתרץ שם עפ״י דרכו‪.‬‬
‫בלאו דלא תוכל לאכול בשעריו ד( שכל הכתוב שם בפסוק‬
‫ולדידי ל׳׳ק כלל‪ ,‬כי שם בזבחים אם יקדים דם החיצונה‬
‫הוקשו זה לזהה<‪ ,‬כמו״כ לאו דמחיקה הוקש לע״א וכמו‬
‫הוה הורדה לגבי דם הפנימית לאחרה מדם‬
‫שמצינו בלאו דע״א שנענשים על המחשבה ‪ 0‬שכן ישנו בלב‪,‬‬
‫החיצונה ולא אמרינן חטא בפנימית בשביל שתזכה בדם‬
‫ולכן גרם מחיקה אסור דעכ׳׳פ לא גרע ממחשבה‪ ,‬אולם‬
‫החיצונה‪ ,‬אולם שם בברכות כ״ח הוא התיקון בשביל האדם‪,‬‬
‫בשבת )ק״כ( דהגרם מחיקה הוא בשביל טבילת מצוה לכן‬
‫והוי תיקוני גברא כי אם לא יקדים השאינו תדיר אזי יהיה‬
‫שרי‪ ,‬וא״כ דברי הגמ׳ )ק״כ( ודברי הספרי תואמים יחדיו‪.‬‬
‫מצוה עוברת מהאדם ולא יוכל עוד להתפלל מוסף‪ ,‬לא כן‬
‫שם בזבחים דיוכל להקריב זבח אחר ורק רוצה לחטוא‬ ‫וכעת נבוא לדידן אם להתיר הנתיצה בשביל תיקון דבר‬
‫בשביל הפסד קדשים‪.‬‬ ‫אחר של מצוה ולפענ״ד אסור‪ ,‬ע׳׳ד שמצינו בגמ׳‬
‫מה שמביא כת״ה דברי הט״ז או״ח סי׳ קנ״ד סק״ז‬ ‫מנחות )מ׳׳ח ע׳׳א( חטא בחטאת בשביל שתזכה בעולה לא‬
‫וכת׳׳ה רוצה להתיר ע״י תנאי איסור הנתיצהז(‪.‬‬ ‫אמרינן‪ ,‬והיינו לעשות הורדה וחטא בחפץ של קדושה בשביל‬
‫שתזכה עי׳׳ז בחפן אחר של קדושה כגון זה לא אמרינן‪.‬‬
‫צריך אני לבאר בזה כל הצורך‪ ,‬כי באיסור הנתיצה חל‬
‫איסור על חלק הנתוץ שניתוצו מביהכ״ג‪ ,‬ועל חלק‬
‫שמצינו בגמ׳ שבת ק״כ דמותר גרם מחיקה בשביל‬ ‫ומה‬
‫השלם מהכותל‪ ,‬כי ע״י הנתיצה מגרע מקצת מהשלם‪ ,‬ואף‬ ‫טבילת מצוה‪ ,‬תקוני גברא שאני‪.‬‬
‫אם נימא שע׳׳י התנאי שסתימת החלונות יהי׳ רק לשעה‬ ‫מזה מבואר ברמב״ם פי״א מהל׳ שגגות סוף ה״ב‬ ‫ויותר‬
‫עד שירצה וע״י הנתיצה פקע הקדושה מכאן ולהבא‪ ,‬וגם‬ ‫דבכל ספק אין מביאים קרבן‪ ,‬והא דמביא חטאת‬
‫לזה צריך מקודם מכירה ע״י ז׳ טובי העיר שלא יהי׳‬ ‫העוף על הספק הוא בשביל להתיר לאכול בקדשים‪.‬‬
‫גם ההכנסה מעז״נ הנ״ל תחזור למקומה לתכלית אשר נדב דודי‬ ‫העומדות לצד ביהכ״נ‪ ,‬אשר יסדה דודי ד׳ זאב ז״ל לסני ששים‬
‫ז״ל הנ״ל עבור ת״ת וביקו״ח‪ ,‬ונשאלתי אם מותר הנתיצה לפתרה‬ ‫שנים‪ ,‬לתכלית אשד ההכנסה ממקומות המועזכרים יהי׳ עבוד‬
‫חלונות אלו‪.‬‬ ‫ת״ת וביקור חולים‪ ,‬והיא ג׳׳כ נחרבה מ ‪ T‬האכזרים האלה‪ ,‬והבע״ב‬
‫ב( סי׳ ל״ב )וע״ע בתשר החת״ס יו״ד סי׳ רס״ז בזה(‪.‬‬ ‫הנ״ל תיקנו אותה שיהי׳ להם מקום עראי להתפלל עד כי ירחיב‬
‫ג( רברים י״ב ג׳‪.‬‬ ‫ה׳ ויבנו את ביהמ״ד‪ ,‬ובהתיקון סתמו ג״ב החלונות אשד היו‬
‫פתוחים לביהכ״נ‪.‬‬
‫ד( דברים י״ב י״ז‪.‬‬
‫ולאחר איזו זמן שלחו אנשי עירנו מאמעדיקא כסף הנדרש‬
‫ד‪ (.‬כמבואר במכות י״ס ע״ב ‪ :‬כל היכא דקדינא בי׳ לפני‬ ‫לבנות את ביהכ״נ כלומד ‪ :‬התקרה והגג כי הכותלים עבים לערך‬
‫ה׳ אלקיד תאכלנו‪ ,‬קרינן בי׳ לא תוכל לאכול וכו׳‪.‬‬ ‫אמה כפי המובן נשארו עומדים במקומם‪ ,‬ונגמר בנין ביהכ״נ‬
‫ו( עי׳ בקדוקזין ל״ס ע״ב )ובתוס׳ סנהדרין ס״ה ע״א ד״ה‬ ‫בעזה״י בשנת תרפ״ב‪.‬‬
‫הואיל וכו׳(‪.‬‬ ‫ולאחר איזו שנים בשנת תדצ״א גמרו גם את בנין ביהמ״ד‬
‫ז( שם כתב הט״ז באריכות דמהני התנאי שעוקזים עם האדון‬ ‫ואז אנשים המתפללים בביהמ׳׳ד הסיעו עצמם ממקום עזרת נשים‬
‫שיקזמש לס״ת לזמן מה ואח״כ תתבטל ממנו הקדושה‪ ,‬דלב ב״ד‬ ‫למקום ביהמ״ד החדקזה‪.‬‬
‫מתנה עליהם‪ ,‬וה״נ כאן נעשה תנאי שהסתימה תהי׳ דק לעת‬ ‫ובכן נ ח ת עתה לחזור ולפתוח החלונות מעזה״נ לביהכ״נ‬
‫עתה עד זמן שירצה‪.‬‬ ‫בכדי שיוכלו הנשים לשמוע מביהכ״ג אל הרינה ואל התפילה‪,‬‬
‫ז‬ ‫משה‬ ‫או׳ח סימן ה‬ ‫דעת‬
‫תנאי‪ ,‬דהם ע ק ר המצוה והיינו דבהם לא מהני תנאי כיון‬ ‫איסור הנתיצה והפקעת הקדופה באים בבת אחת אבל‬
‫דלא מהני תנאי באיכות הקדושה וכנ״ל‪.‬‬ ‫חלק השלם מהכותל הניתיז עומד בקדופתו‪ ,‬ובכה״ג לא‬
‫מצינו כעין תנאי באיכות הקדושה במסכת מעילה‬ ‫עוד‬ ‫מהני תנאי‪ ,‬כללו של דבר‪ ,‬התנאי אינו מועיל אלא רק על‬
‫י״ג ע״א במשנה‪ :‬ואחרים מתנדבין כן‪ ,‬ובפירש״י שם‬ ‫כמות הקדושה‪ .‬היינו כיון שהוא דבר שבא ע׳׳י הקדישו‬
‫בד׳׳ה ואחרים וכר כותב וז״ל ‪ :‬להכי קרי להו אחרים שאינם‬ ‫יוכל להמשיך זמן הקדושה כמה שירצה‪ ,‬אבל לא באיכות‬
‫מחמירים עליהם כראוי וכן נמי בולד מוקדשק לא היו‬ ‫הקדושה‪ .‬היינו כיון שהוא דבר שבא ע״י הקדישו שיוכל‬
‫מקדשין חלב האם עכ״ל‪ ,‬ונמצא שחלב האם לא נכנם בכלל‬ ‫לעשות שיור בהקדושה כלומר שלזה הוקדשו ולזה לא הוקדשו‪,‬‬
‫הקדושה‪) ,‬ואולם התוס׳ שם בשם הר׳ פרן מפרשים פי׳‬ ‫לזה לא יוכל להתנות‪ ,‬כי אין קדושה לחצאק‪ ,‬כי איכות‬
‫אחר דקאי בולד מוקדש(‪.‬‬ ‫הקדושה לא באה על ידו‪ .‬ורק התורה אסרה עליו‪ ,‬ואחרי‬
‫שהקדיש בית זה לביהכ״נ ממילא אסור לנתון‪ ,‬והאיסור‬
‫שמביא כת״הי( מהירושצמי סוכה לענין בול של מלח‬ ‫ומה‬
‫נתיצה אינו דבר הנדור ורק דבר האסור הבא ממילא ולא‬
‫שם הי׳ התיקון רק ליומו משום כבוד המזבח והי׳‬
‫יוכל להתנות על מה שכתוב בתורה‪.‬‬
‫רק בנין לשעה‪.‬‬
‫לזה מה שמובא בשו״ת מהרי״ע ח״א סי׳ נ״ג‬ ‫ודוגמא‬
‫שהביא מערכין יא( ממכתשת שנפגמה יפה העיר ממשנה‬ ‫מה‬
‫דאיסור יין לנזיר אינו דבר הנדור ורק דבר‬
‫כלים פ״ג מ׳׳ה‪.‬‬
‫האסור‪ ,‬והנזירות תלוי בגופו וכיון שנדר להיות נזיר ממילא‬
‫ומה שרצה לומר עפ״י דברי המג״א סי׳ קנ׳׳ב סק״ו בשם‬
‫אסרה התורה עליו אלו הג׳ דברים‪ ,‬תגלחת יין ופומאה‪.‬‬
‫מהר׳׳ם פאדווה דדבר תלוש אין בו איסור לא תעשון‬
‫ורק זמן הנזירות בידו להמשיך כמה שירצה‪ ,‬ורק לא פחות‬
‫כןיב( כבר מבואר הסתירה ע״ז ממכות יג( השורף עצי‬
‫מל׳ יום שקצבה לו התורה‪ ,‬וביותר מל׳ יום יוכל להמשיך‬
‫הקדש כר‪ ,‬ומובא בשו״ת חת״ם או״ח ‪ (t‬דמהר׳׳ם לא אמר‬
‫דהוה כמות הקדושה‪.‬‬
‫רק על הוצאת כלים תלושים מביהכ״נ אבל צא בשוכר כלים‪.‬‬
‫ובאמת ההיתר של הע׳׳ז הנ״ל מבואר בר׳׳ן מגילה פרק‬
‫ואולי זה הוא ההיתר להוציא הגזוזפראות מהעזרה אחר‬ ‫בני העיר )דף ז׳ ע״ב מדפי הרי״ף ד׳׳ה לא וכו׳(‪,‬‬
‫יו״פטס דהוה רק כעין הוצאת כלים ולא הוי דרך‬ ‫דכל היתר המכירה של ביהכ׳׳נ ע׳׳י ז׳ עובי העיר לפי שעבר‬
‫בנין כנ״ל‪.‬‬ ‫זמנם ונפקעה קדושתם כסוכה ולולב לאחר זמנם‪.‬‬
‫ומ״ש מש״ם סוכה נ״ב על ש״ס חולין פ׳ כסוי הדסטז(‪,‬‬ ‫אולם מצינו דמועיל תנאי גם באיכות הקדושה‪ ,‬שביהכ״נ‬
‫י״ל כי הגזוזפרחות היו עומדים בעזרה מעיו״פ‬ ‫שבבבל ע״י תנאי היו עושים ‪ (n‬והיינו רק בחורבנן‬
‫עד אחר חג יותר מז׳ ימים והוה קמוסיף על הבנין דהוה‬ ‫אבל לא בישוכן ט( כי בחורבן אף דנשאר קדושה קלה עכ״פ‬
‫כעין ביפול לעולם יז( אבל בחולין מיירי דהי׳ רק לשעה‬ ‫מועיל לזה תנאי‪ ,‬ומצינו כיוצא בזה בתוס׳ סוכה ע׳ ע׳׳א‬
‫קלה‪ ,‬ועי׳ בפ״ז או״ח סי׳ שי״ז סק״א לענין קשר של קיימא‬ ‫בד״ה מנין לעצי סוכה בא״ד שכתבו דבנוי סוכה מהני‬
‫דבז׳ ימים הוה ביפול וכבר מובא בחידושי החת״ם‪.‬‬ ‫באומר איני בודל מהם‪ ,‬ולא דמי לעצי סוכה שאינו מועיל‬
‫טו( היינו דלכאורה יש להקשות‪ ,‬דהנה להקהל היו עושים‬ ‫ה( מגילה כ״ח ע״ב‪.‬‬
‫בעזרה גזוזטראות‪ ,‬והיו עושין אותם ביו״ט ולא בעיו״ט ועי׳‬ ‫ם( כמבואר בתום׳ ב״ב ג׳ ע״ב ד״ה ועלי׳ וכו׳‪.‬‬
‫בירושלמי פ״א רמגילה ה״ר ב׳ טעמים בזה ואחר הטעמים הוא‬ ‫י( כתשו׳ מראה יחזקאל בסי׳ ח׳ ענף ג׳ כתב להוכיח דמהני‬
‫רלא עשו זאת בעיר׳ט משום לא תטע לך וגו׳ עיי״ש )ועי׳ ברש״י‬ ‫תנאי בקדושה לזמן מהא ראי׳ בירושלמי בסוכה )פ״ר סוף ה״ו( ‪:‬‬
‫סוטה מ׳יא ע״ב ר״ה מאימת וכו׳( ‪ :‬ואחרי יו״ט היו מסירין אותם‪,‬‬ ‫מזבח שנפגם ביר׳ם וסתמהו בבול של מלח‪ ,‬ומוכח רמהני תנאי‬
‫והרי יעברו על איסור ל״ת כן לה״א וגו׳‪ ,‬אד להנ״ל עפ״י רברי‬ ‫כה״ג‪.‬‬
‫החת״ם בבאור רעת מהר״ם פאדווה ררק ררך בנין אסור א״ש רכאן‬ ‫יא( שם העיר בסוגי׳ בערכין ו׳ גבי מכתשת של משה‬
‫לא הי׳ ררד בנין ורו״ק‪.‬‬ ‫שנפגמה והתקינו ולא היתה מפטמת כבתחילה והסירו הסתימה‪,‬‬
‫טז( שם הקשה רמה הקשתה הגמ׳ בסוכה נ״א ע״ב גבי‬ ‫והקשו רלכאורה מכתשת הרי היתה כלי שרת כמבואר בשבועות‬
‫הגזוזטראות רהרי מוסיף על הבנין הא הוה רק לשעה‪ ,‬וכה״ג‬ ‫י״א ואיד מותר להסיר הסתימה הרי הוא עובר על ל״ת רלא‬
‫אין איסור מוסיף על הבנין וכדמוכח בגמ׳ בחולץ פ״ג ע׳׳ב דאי‬ ‫תעשון כן וגו׳‪ ,‬והביא ע׳׳ז מדברי המשנה פ״ג רכלים רכיון שא״צ‬
‫מניח עפר לשעה לא חשיב בנין כלל וא״כ מה הקשתה הגמ׳‬ ‫להסתימה‪ ,‬והיתד! הסתימה בטעות כה״ג לא חל עליו אף פעם‬
‫כאן בסוכה‪) .‬ועי׳ ברובב מישרים להגאון מטשעבין זצ״ל ח״א‬ ‫קרושת כלי שרת ע׳׳כ‪.‬‬
‫סי׳ קל״א בתשובה לחרב בעל המראה יחזקאל )הגר״י הוכברג(‬ ‫יב( ולפי״ז גם כתב ליישב הקו׳ הנ׳׳ל בסוגי׳ בערכין‬
‫ושם בס״ק ב׳ מרבר בשאלה הנ ‪T‬ונת כאן ומאריך בגמ׳ סוכה‬ ‫דהמכתשת הוא תלוש ואין האיסור רל״ת כן וכו׳‪.‬‬
‫הנ״ל ועוד מכ״ר עיי״ש היטב‪.‬‬ ‫יג( כ״ב ע׳׳א‪) ,‬ועי׳ בפרמ׳׳ג במשבצות זהב סי׳ קנ׳׳א ס״ק‬
‫יז( ועי׳ בדובב מישרים ח״א סי׳ נ״ג ס״ק ג׳ שהוכיח מגם׳‬ ‫ג׳ בזה(‪.‬‬
‫בסוכה ל״א ע״ב וברש״י שם‪ ,‬רברבר של מצור■ אפי׳ עראי חשיב‬ ‫‪ (T‬סי׳ ל״ב‪ ,‬וכ״כ עוד בחת״ם חו״מ סו״ם צ׳׳ה וכ״כ הדברי‬
‫כבנין קבע ודו״ק היטב‪) ,‬אד עי׳ בשירי קרבן בירושלמי מגילה‬ ‫חיים או״ח ח״ב סי׳ י׳׳ג )ובמחזה אברהם סי׳ כ״ר האריך שהחת׳׳ם‬
‫פ״א ה״ר שנקט שהבימה לא היתר‪ ,‬רבר של מצוה עיי״ש(‪.‬‬ ‫והדב״ח כיונו לאמת בד׳ המהח׳ם פאדווה עיי׳׳ש(‪.‬‬
‫משה‬ ‫או״ח סימן ה‬ ‫דעת‬ ‫ח‬
‫מבס אין ראי׳‪ .‬דאף אס הקדושה מתפפעת גם‬ ‫אבל‬ ‫ומה ברונה נהבווה היביר נהיגה נאיסור הורדה מר‪,‬דונה‬
‫מבחין‪ ,‬אבג עכ״פ אינו עובר על נא יבוא‪ ,‬דאץ‬ ‫בריניס נכיביה מביהנ״ג עזרה ‪:‬ביה‪ ,‬הבג היניק גדיג‬
‫פאן ביס ביאה ימיבא בבאינת יעב״ץ דאסור להשתין בל‬ ‫ביניהה בלענין נשניהי נעזרה נביה מיעיג הנהי דעכ״פ נה‬
‫הכית‪ :‬ביהכ״נ מבחין דדינו כקדיבת ביהכ״נ‪ ,‬יכן מבואר‬ ‫נרע מהקדיב ביהי נזמן יכנניה הזמן נפקעה הקדיכה‪.‬‬
‫בראש ייסך מגינה יח( ימבס נראק הדברים בקדושת ביהכ״ג‬ ‫ה״נ ע״י התנאי אימהי בירצה נפקעת הקדובה הממירה‬
‫מתפשעת גס מבחוץ‪.‬‬ ‫ינעיבה עפ״פ קדובה קנה‪ ,‬אבנ נאיהיר נהיצה נא מהני‬
‫וכעת נחזיר נדינא‪ ,‬בדבר אבר כת״ה דורש מאתי את‬ ‫תנאי‪.‬‬
‫דעתי בהנכה נמעבה‪ ,‬אק ריחי כ״כ נוחה מזה‪,‬‬ ‫ומה במביא כה״ה די״נ סברא בע״י מעבה בהוהיף ענ‬
‫יהניאי באיכנ נהפקיע את עצמי ינא באהי׳ דונה ומבקה‬ ‫הבנין נעביתי קביע נתזק בזה ביעינ התנאי‪ .‬יהני‬
‫מתירתי נאחריס‪ .‬אונם בדבר הנז כבר דבו בי רבים‪ ,‬ודעת‬ ‫ני׳ בנא אתי דיביר ימבגינ מעבה‪ ,‬ימביא ראי׳ מסיכה ד׳‬
‫תירה בג כ‪ :‬גדיני התורה נועיס להתיר לפי דעת הגאון‬ ‫ע״א דאס מיעעי בפריס וכסהיה בענה דעתי אצנ כ‪ :‬אדה‪.‬‬
‫האדיר בענ החדיבי הרי״מ ז״ל בתבי׳ באי״ח סי׳ ב׳‪ ,‬אבר‬
‫אין דמייני עונה יפה בזה‪ ,‬דבס אמרינן בטנה דעתי באין‬
‫נחנק הבנס אין כ״כ חבב‪ ,‬יפן כי נא נאבד במי‪ ,‬יממילא‬
‫דרך בנ״א נהנית פריס יכסתית בבית נעונם ינבענה‬
‫נחנר‪ ,‬הנהון מיעינ התנאי‪ ,‬יאס הי׳ קצת תיר‪,‬ין ע״י‬
‫במה‪ ,‬אבנ פאן יפי בבבינ בתתק את סתימתו יהיסיף ע‪:‬‬
‫הנתיצה בביהכ״נ בג אנביס ביהי׳ עי׳׳ז רוב איר בביהכ״נ‬
‫הבנין נימא אתי מעשה ימבע‪ :‬דיביר התנאי‪ ,‬ומבואר ברש״י‬
‫מה עוב‪ ,‬אינם כפי הנראה ממכתבו לא ייעינ כנג נביהכ״נ‬
‫עיריבין )ה׳ ע״‪ ( 3‬בד״ה ד׳ אמות יפו׳ יז״נ ‪ :‬דמביס דריבה‬
‫אחרי בנצד ביהפ״נ כבר הכותג פתוח‪ ,‬עכ״פ יעבה כמביאר‬
‫בכתימתי צא גרע מנחי מבהי יפי' ע״כ‪ ,‬יאי עבדי' נבס‬
‫בהבו׳ הו־י״מ נמפיר מקודם ע״י ז׳ כיובי הפיר ויעשה‬
‫נחי כבר ע״ב‪ ,‬יעבדי׳ נבס נחי הרי הוא רי‪ ,‬בהזמנה‬
‫סריגים בג >‪:‬רזנ מקידה הנתיצה למען יהי׳ התיקון ייהר‬
‫בדיביר בעלמא ינא אמרינן בזה אתי מעבה ומבענ דיביר‪.‬‬
‫טוב מבנין הראבין‪ ,‬יתהה העצים יביא ברזל‪ ,‬ואח״כ יפבה‬
‫ע״י עכי״ס הנהיצה ים(‪ ,‬יבאופן זה אני מסכים אך ידרוש‬ ‫וכן מבואר בהוס׳ סיכה ב׳ ע״א ד״ה פי עביד ני׳ דירת‬
‫עוד אצנ ו־ב נדו; מיבהק‪ ,‬יאם יסכים להתיר אז אצטרף‬ ‫קבע בא״ד בכתבי יז״נ ‪ :‬מכ״מ בסככה בעיקר הסוכה‬
‫עמי להתיר‪.‬‬ ‫ע״ש הסכך נא מיתכברה עד דעביד נה עראי יפי׳ וב״מ‬
‫ואחתום בברכה‪ ,‬הבי״ת יעזור לו רפו׳׳ב בריית גופא‬ ‫מדבריהם דנוני זאת היי יכיניס נעשית הסכך יהדפנית‬
‫ינהורא מעליא‪ ,‬יהבי׳׳ת ישמור אותו מפגכייס‬ ‫בקבע יהעבי׳ נבס סיכה יהי׳ בהזמנה ינה הוה אמרינן‬
‫ר־עיס‪ ,‬יינצג מכנ מכבוג בהוראה ח״ו‪ ,‬ייזכה ליבב באהלה‬ ‫אתי מעבה ימבע‪ :‬דיבור‪.‬‬
‫של תוה״ק מתוך הרחבת הדעת‪.‬‬ ‫מה במביא בבס הרמב״ס הנ׳ ביאת מקדש פ״ג דאס נגע‬
‫העמא באחירי העזרה מבחוץ איני נוקה‪ ,‬הדין הלז‬
‫פחפן ידידי הדי״ב תורתו פג הימים‪.‬‬
‫מבואר בשו״ע יי״ד סי׳ בע״א סעיך ה׳ דכהן מיהר ניגע‬
‫זצ״ל‬ ‫משה במוה׳׳ר שלום יוסף‬ ‫בכיהנ האהנ בהמה בס מבחיז‪.‬‬
‫ים( ע״ע בשו״ת ארי׳ דבי עילאי או״ח סי׳ ב׳ ובדברי חיים‬ ‫מז( כ״ז ע״ב ד״ה המשתין וכר׳ וז״ל ‪ :‬כי איו לך בזית גדול‬
‫ח״ב או״ח סי׳ י״ג‪.‬‬ ‫מזה וכר׳‪.‬‬
‫ט‬ ‫משה‬ ‫דעת‬
‫סימן ו‬
‫בעניו הקדיש בהמה בטעות ובדיני תוספת שבת‬

‫במצינו בזבחים י״ע כיון דנילה חייצי ביום נמי חייצי ופי׳‬ ‫ב״ה סוצש״ק לס׳ תצוה קראקא‪.‬‬
‫פירב״י בס‪ ,‬ואף בעפס נכון לחנק ביניהם‪ ,‬דלילה לאו ז ק‬
‫לכבוד ידידי האברך החריף ובקי עצוש במשנתו זך‬
‫תפילק ילכן חייצי‪ ,‬פכ״ז אק להחמיר בעפנ ייתר‪.‬‬
‫ונקי כמר אכרהם מרדכי הערשכערג נ״י ויופי;'‪ ,‬צו״מ‬
‫בתוס׳ ב״ר־! ק״א בד״ה ולא יצבע וכר בא״ד וז״ל‪:‬‬ ‫ועיין‬ ‫מתלמידי יח״ל‪ ,‬נכד להנאון המובהק הר״ש ז״ק זצ״ל‬
‫יאע״ג דהוי הבתא פפל חמור ק העיקר‪ ,‬יב ליתן‬ ‫אבד״ק ביאלעי‪.‬‬
‫עפס בלא יקשה מזה פנ ההוא דזבחים פכ״נ‪.‬‬
‫אחד״ש‬
‫תורתך ובנום שובך‪.‬‬
‫ובזבחים מ״ע מתרצת הנ מ׳‪ :‬ההוא חומרא דפיקר הוא‪,‬‬
‫אבוא בזה צשמוד הבעחתי בהבפחתיך נכתוב נך ל(חו‬
‫וא״כ מה במהמירין במפל הוא חומרת העיקר ב(‪.‬‬
‫הערות פל ספרך הנקוב בבס ״מחבבת הקולב״‬
‫אבל בנידון דהרמב״ם הנ׳ פרכק קבה ביותר‪ ,‬דבמה‬
‫בבדעתך בקרוב להוציא לאור הדפוס‪ ,‬האמנס כי בלחתי‬
‫יתפבע הקדישה ענ השני׳‪ ,‬וביותר שכונתו הוי‬
‫צך פוד בבלהי קין הפבר הסכמתי פנ ספרך הנ״ל‪ .‬אבוא‬
‫שיתפשע קדושת הראשונה פנ השני׳ והראשונה אינה‬
‫כפת בידיס בניות לכתוב לך‪ ,‬יפן כי אז עברתי על דבריך‬
‫קדושה כלל‪.‬‬
‫בחפזון‪ ,‬יכעת בבמתי יותר הדבריס אנ נבי‪ ,‬מצאתי‬
‫אולם נפי המבואר ברמב״ס פ״א מהל׳ איסורי מזבח ה״ג‬
‫בהקונפרסיס בבלהת לידי דבריס נכוניס ייבריס נמוצאי‬
‫ופיי״ש בהשגות הראב״ד ובכ״מ שם‪ ,‬דהיכי אמרינן‬
‫דעת‪ ,‬יביחרי תובי׳ יבבפו ייתפנגו בו‪ ,‬והוא כוני מהמדים‪,‬‬
‫דהקדש פעות אינו הקדש כגון שאמר שור שחור וכו׳‪ ,‬והוי‬
‫תקותי תאמצהו כי חפן ה׳ בידך יצניח‪.‬‬
‫העפות בגוף ההקדש‪ ,‬דכסבור נהקדיש אחרת‪ ,‬אבנ אם‬
‫הערה א׳‪ ,‬בפנין מה בהבאת בסימן פ׳ אה דברי‬
‫פעה בדין כה״ג שוגג מקרי ולא פפות‪.‬‬
‫הרמב״ס בהל׳ פרכק פ״ו הלכה ד׳ דאם‬
‫ולפי הקרית ספר הנ״ל שביאר דעת הרמב״ם שאני אומדים‬ ‫הקדיב בהמה בפפות ואח״כ התפיס בה אחרת הרי זה‬
‫דעתו שאצו ידע הי׳ מתפיס באחרת שהיא קדושה‬ ‫מותפס‪ ,‬ובנו״כ בצ הרמב״ם ז״ל הניחו דין זה בצריך ביאור‪,‬‬
‫באמה‪ ,‬ינכן נא שייך לומר בזה דלא מצינו פפל חמור מן‬ ‫וכ״ת מביא דברי הקרית ספר ינם כוונתו צריכה ביאור‪.‬‬
‫העיקר‪ ,‬כיין שהשני׳ לא הוה עפל לראשינה שקדושתה לא‬
‫ואבוא לבאר נפי העולה פל רוחי בס״ד‪ ,‬דכל עיקר הקוביא‬
‫באה פל ידה‪ ,‬והמפות בגוף ההקדש הי׳ רק בראשינה‪,‬‬
‫בקדובת הבהמה‬ ‫היא מדיע נא צימח דכיון‬
‫יבשני׳ הי׳ העפות במציאות חם הראשונה קדישה — ולכן‬
‫הראבונה היתה בעעות ילא חצה הקדובה עני׳ מפאת‬
‫חנה קדושה פל השני׳‪.‬‬
‫דהקדב בעעות אינו הקדב‪ ,‬ואיך ייכנ נההפבע קדיבה על‬
‫ו עיין בם בהנ׳ פרכין בפ״ו הנכ׳ ל״ב באה״ד‪ ,‬ואפשר נומר‬
‫ידה פל הבהמה הבני׳ בהתפיס בה ואמר עני׳ זה כזה‪.‬‬
‫דשאני נדרים דפיקר איסורם הי׳ מכח התפסה וכו׳‬
‫וכמובן דבזה נרע יותר ממה במציני בזבהיס מ״ע נא‬
‫•המל״מ ג( מסיק שם שהדבר עדיין צריך תלמוד‪ ,‬אבל דבריו‬
‫מצינו פפל חמור מן העיקר א( כיון בכס אין מסתעך‬
‫מתאימים עם דברי הר״ן פ״ג דשבופות‪.‬‬
‫המומרא בבפפל פ״י העיקר לפי הס״ד‪ ,‬רק בהית כלל‬
‫ועי׳ ביומא כ״ע בתים׳ בד״ה נפשה יכו׳ וי״ל דהתם‬ ‫מונח בלא יהא המפל חמור מן העיקר‪.‬‬
‫נתכוין לקדש דכסבור הי׳ שהוא ייס דומיא דמתניהין‬ ‫ובעני] הלז אינו מספיק אף אס יב פעם במפל שאינו‬
‫כי׳ ובכה״ג נפשה כמו שקידשו הקוף וכו׳ יאף שהוא הקדש‬ ‫בעיקר במצידו ייצמח החימרא פנ הפפל‪ .‬כמו‬
‫טוב להגר״י ענגיל כלל י״ז אות ט׳ ביאור אחר בסברת חילוק‬ ‫בלקח טוב להגר״י עגגיל‪ ,‬כלל י״ז‪ ,‬האריך דכלל זה‬ ‫א(‬
‫התוס׳ בב״ק הנ״ל עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫אינו דבר מוסכם עיי״ש )אמנם שם באות ט״ז הביא דהרמב״ם‬
‫המשל״מ בהלכה ל״ד דן באריכות אם נדר הוה‬ ‫ג( היינו‬ ‫כן ס״ל סברא זו דלא מצינו טפל חמור מן העיקר(‪ ,‬אך בתשו׳‬
‫בכה״ג‪ ,‬ותחול ההתפסה בנדר בטעות וממילא לא‬ ‫ג״ב כהקדש‬ ‫עטרת ישועה להגה״ק מדזיקוב זצ״ל סי׳ ב׳ הביא דיש מקום‬
‫ע״ז‪ ,‬וכתב במשל״מ שם‪ ,‬די״ל דשאני נדרים דעיקר‬ ‫יוכלו להשאל‬ ‫לומר דהרמב״ם לא ס״ל סברא זו עיי״ש וא״כ א״ש מש״כ‬
‫מכוח ההתפסה וכו׳‪.‬‬ ‫איסורם הוא‬ ‫הגהמ״ח כאן להקשות בדברי הרמב״ם בה׳ ערכין הנ״ל מכלל זה‬
‫ודר׳ק היטב‪.‬‬
‫וזה כהר״ן פ״ג דשבועות דעיקר נדר הוא ע״י התפסה‪ ,‬דאילו‬ ‫כ( כוונתו לבאר עפ״י ד‪.‬גמ׳ בזבחים דההוא חומרא דעיקר‬
‫בר״ן ריש נדרים לא מבואר כ״כ כן‪ ,‬והאריכו בזה האחרונים‬ ‫הוא‪ ,‬ה״נ י״ל דזה סברת התוס׳‪ ,‬דמה דבשומרי הפרי משקיהם‬
‫בריש נדרים מאוד‪.‬‬ ‫אסורים זה גופא מחומרא דפרי ערלה גופו ודו״ק‪ ,‬ועי׳ בלקח‬
‫משה‬ ‫או׳ח סימן ו ז‬ ‫דעת‬
‫פל הקודש אבנ לא בשאר תפניות וכתב הטור עליו שאינו‬ ‫עעוח‪ ,‬אולם שם לא מיירי בתחילה ההקדב‪ ,‬ירק מיירי‬
‫מבין‪ ,‬דבכל תפנית שייך קבלה‪ ,‬כיון שצריך להפסיק מבעוד‬ ‫מקמיצה ומליקה הפוף‪.‬‬
‫יום‪.‬‬ ‫ואף בלא זאת בכה״ג דמיירי התוס׳ נא הוה הקדש עפוח‪,‬‬
‫ולפי האמיר למפנה ניחא‪ ,‬דבייה״כ שיש תוספת מה״ת‬ ‫כיון שלא הי׳ טפות בפצם ההקדש ורק באופן ההקדש‬
‫שיוצא חוץ מגדר הזמן שהוא בכננ ספק לילה‪ ,‬וכיון‬ ‫דכסבור הי׳ שהוא יום‪.‬‬
‫שהוא מאריך הרבה ענ התוספת הייני כל שיטור התוספת‪,‬‬
‫ובהיותי בזה אמרתי לתרץ את דברי השו״ט או״ח הי׳‬
‫זה הוה בכלנ נדר שמתפיס בדבר הנדור‪ ,‬אבל בשאר תפניות‬
‫רס״ג סעיף י׳׳ד דאם קיבל שבת בטעות יען‬
‫שצריך רק נהפסיק מבעוד יום כדי שיצא מכלל ספק‪ ,‬ואין‬
‫שהי׳ יום המעונן‪ ,‬והי׳ כבור שהוא השינה‪ ,‬ואח״ה זרחה‬
‫זה בכלל נדר דהוי התפסה בדבר האסור‪ ,‬לכן אינו צריך‬
‫הדין מגמ׳‬ ‫השמש אינו אסור בעשיית מלאכה‪ ,‬ומקיר‬
‫קבלה‪.‬‬
‫ברכות כ״ח‪ ,‬ומסתימת דברי השו׳׳ע מוכה‪ ,‬דאף חמן קבנתי‬
‫אולם עוד צריכים אנחנו למשכוני נפשין‪ ,‬אחרי סברת‬
‫בטעות הי׳ אחר זמן פנג המנחה עכ״ז אינו הועיל קבלתי‬
‫הקרית ספר הנ״נ דבלא זה מדוע לא יחול הקבלה‬
‫כיון שהי׳ בטעות‪ ,‬שלא יהי׳ סותר פסק השו״ע נדברי‬
‫בטעות בהי׳ סבור שכבר חשיכה‪ ,‬כיון שעפ״י האמת הי׳ אז‬
‫תוס׳ יומא הנ״ל‪.‬‬
‫קודם שקיעת החמה והוא עדיף טובא מנידון דהרמב״ם‬
‫בה;׳ ערכין‪ ,‬ששם הוי התפסה רק נפי דמיונו הכוזב שסבר‬ ‫ולכאורה יש ליישב דכנ עצמו שיוכל כל אחד להקדים‬
‫שהבהמה הראשונה היא קדושה‪ ,‬ובכאן לפי האמת הי׳ נו‬ ‫קבלת שבת פד פנג המנחה הוא מטעם שמ״י‬
‫עוד זמן נהתפים הקבנה בדבר הנדור‪.‬‬ ‫הקבלה הוה כנדר בהתפסה‪ ,‬דענין תיספת אף שנימא‬
‫אבל נדברי הקריח ספר ניחא‪ ,‬דשם אמדינן דעתו שאינו‬ ‫שהוא מה״ת‪ ,‬הוא רק זמן היותר קצר שידע שהוא יום‬
‫הי׳ יודע הי׳ מתפיס בודאי קודש‪ ,‬אבל בכאן אנו‬ ‫בודאי‪ ,‬כמבואר בסי׳ רס״א סעיף ב׳‪ ,‬והמיתר זמן שנ‬
‫התוספת הוא רק דבר הנדור‪ ,‬ילכן כשירצה להאריך הזמן‬
‫אומדין שאילו הי׳ יודע נא הי׳ מקבל עוד שבת‪ ,‬כיון שהוא‬
‫קודם השקיפה‪ ,‬ושם ביימא בכסבור הי׳ שהוא יום לא הוי‬ ‫עד פלג המנחה הוה התפסה בדבר הנדור ולכן חלה עליו‬
‫תחילת ההקדש‪ ,‬וכיון שהטעות הוי בזמן ולא בגוף לכן אין‬ ‫קדושת שבת‪.‬‬
‫אומרים כמו שקידשו הקוף ותצא לבית השריפה‪ ,‬אבל‬ ‫אבל בנידון דהשו׳׳ע סי׳ רס״ג שנסבור שכבר חשיכה‪,‬‬
‫בנידון דהשו״ע בסי׳ רס״ג אף דהטעות הוי רק בזמן אבל‬ ‫וא״כ קבלתו אז הוה התפסה בדבור כאסור לפי‬
‫בשבת דקביעא וקיימא גוף ההקדש הוא הזמן‪ ,‬ובטעות‬ ‫דמיונו‪.‬‬
‫בגוף ההקדש כה״ג הקדש טעות אינו הקדש כן נראה‬ ‫ולפ״ז מתורצים דברי הרמב״ן המובא בטור אר׳ח סי׳‬
‫לפפ״ד לחלק‪.‬‬ ‫תקנ״ג דלא שייך קבלה אנא שצריך להוסיף מהול‬
‫סימן ז‬
‫בעניו תוספת שבת ואם איסור חל על איסור‬

‫מאוד צמאה נפשי לדעת משלום בריאותו היקר לי‪ ,‬האם‬ ‫ב״ה יום ג׳ לך ט׳ מרהשון תרצ״ב קראקא יע״א‪.‬‬
‫ניכרת הפעולה ממרחץ מארינבאד מהשתי׳ ממעינות‬
‫יצו ה׳ את הברכה חיים עד העולם אל כבוד ש״ב‬
‫הישועה‪ .‬מאד הי׳ לי לעגמת נפש לפני איזו שבועות‬
‫וידי״ג הרה״צ הגאון המפורסם טוכיינא דחכימי‪ ,‬פאר‬
‫כשנודעתי אשר בריש שתא הזאת‪ ,‬חלו ידי זרים באמתחת‬
‫מקדושים‪ ,‬מוכתר כנימוסין שמו מפארים מו״ה חיים‬
‫הכסף שלכם ובבזה שלחו ידם‪ .‬ואם כי נעלם מאתי איך‬
‫האגער שלימ״א איתן מושבו בק״ק סמאניסלאב‪.‬‬
‫הי׳ אחרית דבר אס נמצא הגניבה או לא‪ .‬איך שיהי׳ עכ״פ‬
‫עציבותינו מסתיי׳ להיות ברגל מסובין בסוכה‪ ,‬ולהשמר‬ ‫אחדשה״ט באה״ר אבוא בזה להודיעו כי ת״ל החיים‬
‫מעתה מכל נזק וצמר ורק קול רנה וישועה באהליכם‪ .‬וה׳‬ ‫והשלום אתנו‪ ,‬כן יוסיף ה׳ לחי ברב טוב‬
‫ירים קרן עמו ישראל הנתונים בצרה וצוקה להוציאם מצרה‬ ‫ביתר שאת וביתר עוז‪ ,‬וה׳ יתן להתבשר מאת כהדר״ג אך‬
‫לרוחה ומאפילה לאורה וממנו יושנג‬ ‫טוב כאשר עם לבבו‪.‬‬
‫יא‬ ‫משה‬ ‫או״ח סימן ז‬ ‫דעת‬
‫או׳׳ח‪ ,‬דאם קדם היחיד וקבל עליו שבת מבעוד יום חל‬ ‫להעלות על מכתבי אהו גרגרים מחדופי תורה‬ ‫אמרתי‬
‫עליו הקדושה הוא‪ ,‬כי יוכל להמשיך עליו קדושת שבת‬ ‫מפרי עשתונותיא(‪.‬‬
‫מבעוד יום והקבלה הוה כעין נדר‪ .‬ומתפיס בדבר הנדור‬ ‫בשר׳ע או׳׳ח פי׳ רס״ג מבוארים שם ב׳ דינים‪,‬‬ ‫בלמדי‬
‫שיחול עליו מבעוד יום הקדושה כמו שחל בעת התוספת‬ ‫בסעיף י״א מבואר דאם קדם היחיד והתפלל‬
‫כיון דהוה דבר הנדור‪ ,‬ומועיל‪.‬‬ ‫תפילה של שבת מבעוד יום‪ ,‬אעפ״י שלא התפלל הקהל‬
‫ולא כן בסעיף י׳׳ד דאיירי שטעו‪ ,‬שסברו שכבר חשיכה‪,‬‬ ‫עדיין‪ ,‬חל עליו קבלת שבת ואסור בעשיית מלאכה‪ ,‬יבהעיף‬
‫וממילא לא היתה קבלתו בתורת נדר ורק בתורת‬ ‫י״ד מבואר‪ ,‬דאם קבלו שבת בפעות בין יחיד או ציבור‪,‬‬
‫איסור‪ ,‬ואם נרצה לומר שתחול ממילא הקדושה עליו בתורת‬ ‫וסברו שכבר החשיך עליהם היום ואח׳׳כ נתפזרו העבים‬
‫התפסה‪ ,‬זה לא ניתן להאמר כי באיסור לא שייך לומר‬ ‫וזרחה עליהם החמה‪ ,‬מותרים בעשיית מלאכה כיון דקבלת‬
‫התפסה ורק בנדרים‪ .‬ולכן אק התפסה רק בדבר הנדור‬ ‫שבת שלהם בטעות וע״ז באתי להעיר מתום׳ יומא כ״גי‬
‫ונא בדבר האסור וכמבואר כל זה בארוכה בר׳׳ן פ״ג‬ ‫בד׳׳ה כיון שסדרו שלא כמצותו נעשה כמו שסדרו הקוף‬
‫דשבועות אשר דבריו הק׳ ממש קילורין לעינים‪ .‬ולכן לא‬ ‫ובאמצע הדיבור מחלקים התוס׳ שם‪ ,‬דאם קדשו בטעות‬
‫חלה עליו הקבלה בטעות‪ .‬כך נראה לפע׳׳ד לחלק בין‬ ‫כמו במתניתין שם שחשבו על מאור הלבנה שכבר הנן‬
‫הנושאים‪.‬‬ ‫החמה‪ ,‬והוא יוםגמור עיי״ש‪ ,‬אק שייך לומר נעשה כמו‬
‫ובהיותי בזה אמרתי לדחות דברי בעל הספר אגודת אזוב‬ ‫שסדרו הקוף‪ ,‬זולת אם כיון לקדש שלא כמצותו‪ ,‬אז אנו‬
‫מאבי הגאון מסאכאטשאוו ז״ל שכותב בספרו ג(‬ ‫אומרים דנעשה כמו שסדרו הקוף ולכאורה דברי התוס׳‬
‫דהיות ייוה״כ הוא איסור גברא ד( ולא איסור חפצא כמו‬ ‫סותרים לדיני השו׳׳ע שהבאתי למעלה‪.‬‬
‫נבילה ודם‪ ,‬ממילא אם אוסר על עצמו ביוה״כ אתה מאכל‬ ‫אולם יש לחלק בס״ד‪ ,‬דאם נתכוין לקדש‪ ,‬שכסביר הי׳‬
‫בנדר‪ ,‬חל הנדר עליו‪ .‬וכמו שמבואר בר״ן נדרים )י״ח ע״א‬ ‫שהוא יום‪ ,‬חלה עליו הקדושה עפ״י המבואר בכסף‬
‫ד׳׳ה הלכך וכר( דנדר חל על שבועה‪ ,‬כיון דשבועה הוה‬ ‫משנה בפ״א מהל׳ איסורי מזבח הלכה ג׳‪ ,‬דזה לא הוה‬
‫רק איסור גברא ונדר הוה איסור חפצא‪ ,‬ולכן גם חל הנדר‬ ‫בכלל הקדש טעות‪ ,‬דהקדש טעות לא הוה אלא אם הי׳‬
‫ביוה״כ כיון דהוה איסור חפצא על איסור גברא וחל‪.‬‬ ‫הטעות בגוף ההקדש‪ ,‬וזה הוה בכלל הקדש שוגג ולא הקדש‬
‫ולבבי לא כן ידמה‪ ,‬דהלא בכל חלות איסורים על‬ ‫טעות עיי׳׳ש‪ .‬ונמצא שההקדש חל‪ ,‬ולא אמרינן בכגון זה‬
‫נעשה כמו שסדרו הקוף‪ ,‬ולא כן הוא אם ידע בכונה‬
‫איסורים‪ ,‬צריך שהאיסור החדש שבא על האיסור‬
‫שסדרו שלא כמצותו‪ ,‬אז גרע מהקדש טעות‪.‬‬
‫הקודם יהי׳ גורם ליאסר במה שלא הי׳ איסור בתחילה‪,‬‬
‫או שנוסף על גוף האיסור או על כוחו‪ .‬ובכאן‪ ,‬מה שניתוסף‬ ‫ולא דמיא להמקדיש בעלת מום למזבח שהרי זה נתקדשה‬
‫איסור חפצא על החתיכה מה נפק״מ בזה‪ ,‬הלא ממילא‬ ‫אעפ״י שלוקה כמבואר ברמב׳׳ם פ׳׳א מהל׳ אסורי‬
‫היא היתה אסורה באכילה מפאת יוה״כ שהוא איסור‬ ‫מזבח הלכה י׳‪ ,‬דשם נתקדשה מפני שפוסק כלוי ב( דאף‬
‫גברא‪ ,‬ומה שמביא מהר׳׳ן נדרים דנדר חל על שבועה‪ ,‬שם‬ ‫בעל מום מעיקרא הוה בכלל העמדה והערכה‪ ,‬אבל בנידון‬
‫שאני דהנ״מ היא דאם יש איסור על החפץ מפאת נדר‬ ‫סידור על השלחן‪ ,‬כשסידר שלא בזמנו‪ ,‬הסידור אינו פועל‬
‫יש בידו להרבות ולהתפיס אותו ולאמר‪ :‬זה כזה‪ ,‬אבל‬ ‫כלל‪ ,‬כי אין שייך לומר בזה קדושת דמים‪ ,‬כי אם אנו‬
‫באיסור גברא מפאת השבועה לא שייך התפסה‪ ,‬ולכן שפיר‬ ‫אומרים שהלחם עומד להמכר בשוק‪ ,‬מוכרחים אנו לומר‬
‫חל הנדר על השבועה‪ .‬אבל ביוה׳׳כ אם אסר עליו בקונם‬ ‫שאין קדושה כלל בהלחם ונעשה כמו שסדרו הקוף‪ ,‬לא כן‬
‫חתיכת מאכל‪ ,‬ממילא הוה איסור נוסף לגבי הנאה‪ .‬כי‬ ‫במקדיש בעלי חיים למזבח‪ ,‬אנו אומרים אשר כוונתו היתה‬
‫מצד קונם אסור עליו כהקדש‪ ,‬ובאיסור מוסיף איסור חל‬ ‫לקדושת דמים‪ ,‬וע׳׳ז פעל ההקדש שיהי׳ בכלל העמדה‬
‫על איסור‪ ,‬ואם לא אסר בקונם מה הועיל עם הנדר‪ ,‬אם‬ ‫והערכה‪ ,‬אבל גבי סדור על השלחן לא נוכל לומר דכוונתו‬
‫ניאסר באכילה הלא ממילא אסור מפאת יוה״כ‪ ,‬ולומר‬ ‫היא לקדושת דמים ולא לקדושת הגוף‪ ,‬וממילא אנו אומרים‬
‫שמצד הנדר יוכל להתפיס בדבר הנדור‪ ,‬הלא ביוה״כ ממילא‬ ‫נעשה כמו שסדרו הקוף‪ ,‬אבל בהדינים המבוארים בשו׳׳ע‬
‫ר( כמו שנראה בדברי התום׳ בגיטין ז׳ זנ׳׳א ד״ה השתא‬ ‫א( עי׳ לעיל בסי׳ ו׳ במכתב אל הגאון רבי אברהם מרדכי‬
‫ובו׳ ועי׳ בקובץ שעורים ח״ב בקובץ ביאורים לגיטין ז׳ עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫הרשברג שליט״א שנדפס בהסכמת הגהמ׳׳ח בעל דעת משה זצ״ל‬
‫)ובפרט רכל איסורים זמניים חשיב איסור גברא עי׳ בבית האוצר‬ ‫לספר מחשבת הקדש‪ ,‬שם כתב ככל הדברים הכתובימ כאן‪.‬‬
‫מערכת הא׳ ס״ק קכ׳׳ה ובאתוון ראורייתא כלל י׳ עיי׳׳ש( ועי׳‬
‫בבית האוצר מהגר״י ענגיל מערכת א׳ אות ע״ז שכתב לדון‬ ‫ב( בתמורה ל״ג ע״א‪.‬‬
‫דנימא איסור חל על איסור ביוה׳׳ב דהור• איסור גברא לפי רברי‬ ‫ג( סוגיא רכולל אות ב׳‪ .‬ועי׳ בנפש חי׳ או״ח סי׳ תקע״ו סעיף‬
‫הר׳׳ן בנדרים המובא כאן עיי׳׳ש בדבריו‪.‬‬ ‫ב׳ שהביא כעי׳׳ז בשם הגר׳׳י סלנטר‪.‬‬
‫משה‬ ‫או״ח סימן ז ח ט‬ ‫דעת‬ ‫יב‬
‫שאיסור מוסיף הניי רק בשפת חנות הנדר‪ .‬וגם מצד‬ ‫אסיר כל מיני דמיזן‪ ,‬וממילא לא נתהדכ כוס חיסור פ׳׳י‬
‫הסברא היא כך‪ ,‬דהחומרא צריכה להיית בפת חלות הנדר‪.‬‬ ‫הנדר ולכן לא חל‪ .‬כך נראה לפפנ׳׳ד‪.‬‬
‫בזה שכהדד׳ג ישים פיניו פנ כנ הדברים הנאמרים‬ ‫ומגמתי‬ ‫ובזה מסוסק אני אס החומרא כל האיסור כחדכ יהא‬
‫נמפנה‪ ,‬יישיב ני עליהם חוות דפתו הרוממה‬ ‫בהמשך זנץ מרובה מהאיסור הקודס‪ ,‬אך שבו‬
‫כיד ה׳ העיובה עליו‪.‬‬ ‫ביום הם שווים‪ ,‬אבל החומרא ההי׳ למחרחו כימכך האיסור‪,‬‬
‫אשאר יאימר שנום מאדון הכניס‪ ,‬ידידו עוז דורש‬ ‫ובזה‬ ‫האם הוא בכלל איסור מוסיף‪ ,‬ולפענ״ד יש נדקדק מש׳׳ם‬
‫שלום הורתי ככ הימים מתענג על רוב שנומו‬ ‫יבמות ל״ג גבי אשח אח ואחות אשה‪ ,‬שהגכד לא חשיב‬
‫המייחל לתשיבתו ילהתבשר משנומו וטובו כל הימים‪.‬‬ ‫לחומרא מה כא‪ 5‬נ אכת אחיו ימשך האיסור אף אחרי‬
‫משה במי׳׳ה שלום יוסף זצ״נ‬ ‫מותו‪ ,‬ולא כן באחית אשתו שתלוי רק בחיי׳‪ ,‬ימוכח א״כ‬
‫סימן ח‬
‫בעניו שביתת ל״א שעות בשבת קודש‬

‫יסודר כל התחייבות שנו להנהנת יה״נ אז ברצו׳׳ה‬ ‫כת״ה‬ ‫ב״ה יום ד׳ פ׳ דברים תרצ״ז‪.‬‬
‫ג״כ מצידנו בחנות הזמן שיהי׳ בתוקף ינא פניתי‪.‬‬ ‫יסודר‬
‫יהפוך ה׳ הימים האלו לששון ולשמחה‪ .‬כבוד ידידי‬
‫אשר בעיה״ר עד כה נתנני דוה כל הייה ס ‪ ,‬ירחם‬ ‫ותחת‬
‫הישיש התורני המצוין חריף ובקי רודף צדקה וחסד‬
‫הש״י שיהי׳ חסד א־נ כל היים כמנין הנ״א שעות‪,‬‬
‫ותיק וחסיד מו״ה יער‪,‬כ שירהויז שליט״א‪.‬‬
‫א־ל זועם בכנ יום ג( נאויבינו ישונאינו‪ ,‬ומכר נזכה‬ ‫ושיהי׳‬
‫בשוב ה׳ את שיבת ציון‪ ,‬והיתר נה׳ המנוכה והי׳‬ ‫נראות‬ ‫תורתו ושלום טובו‪ ,‬יקרהו ננכון הגיעוני‪ ,‬ובנוגע‬ ‫אחד״ש‬
‫ה׳ נמנך ענ כל הארץ‪.‬‬ ‫לכמות המספר שנ תלמידי יה״נ שיהיו שובחיס‬
‫הדו״ש תורתו וטובו מברכו בכל הטוב המצפה‬ ‫ידידו‬ ‫ל״א שפות א(‪ ,‬הנני נאות להצעתו שיהי׳ חנות החיוב שנ‬
‫נישיעת כלל ישראנ‪.‬‬ ‫השביתה ארוכה על כל התלמידים הנמצאים ביח״ל‪ ,‬אולם‬
‫משה במוה״ר שלום יוסף זצ״ל‬ ‫בנוגע להגבלת הזמן של השתי שבתות בשנה כאשר מצד‬
‫סימן ט‬
‫בעניו זריקת צפרנים בשבת ברה״ר‬

‫קמאי ביומא תשרי וכעת אשיב פל סדר דבריו יזה החני‬ ‫ב״ה אור יום ב׳ נח תרצ״ו‪.‬‬
‫בס״ד‪.‬‬
‫ע״ד שאירע לו שנזכר בש״ק בעת היותו בגן שנשאר‬ ‫אחד״ש תורתו ושלום טובו‪ ,‬נפניתי כעת לעיין בדברי‬
‫במלבישו צפרניים חתוכים מעש״ק‪ ,‬והי׳ אצלו שקלא‬ ‫מכתבו מקודם ר״ה בהנוגע להשאלה‪ ,‬כי עד כה‬
‫וטריא כדת מה נעשות האם להביאם במלבושיו לביתו‬ ‫הייתי באפם פנאי כמבואר בגמ׳ במטותא מינייכו לא תחזון‬
‫לובלין‪ ,‬שינהיגו כן בישיבת חכמי לובלין ועבור זה יתרום סכום‬ ‫הרה״ג ר׳ ‪ npr‬סירהויז )מקבל ד‪,‬מכתב הנ״ל( מח״ם‬ ‫א(‬
‫עצום לקופת הישיבה‪ ,‬וע׳׳ז השיבו מרן המחבר במכתב הנ״ל‪.‬‬ ‫עקבי ‪ npr‬על התורה וש״ם )בילגורייא תרצ״ח ונדמ׳׳ח בא״י‬
‫תשל״ח( הי׳ נוהג לשמור ש״ק ל״א שעות כדאי׳ כן בכתבי‬
‫ב( איכה א׳ ג׳ )ובשינוי כאן(‪.‬‬ ‫האר״י הק׳ זצ״ל‪ ,‬ומיום ו׳ בשעה ‪ 11.30‬הי׳ שומר ש״ק‪ ,‬והוא‬
‫ג( עי׳ עבודה זרה ר׳ ע׳׳ב‪.‬‬ ‫הציע למרן הגהמ״ח זצ״ל שהי׳ נשיאה הרוחני של ישיבת חכמי‬
‫יג‬ ‫משה‬ ‫או״ח סימן ט‬ ‫דעת‬
‫ופה שרצה נומר‪ ,‬דמהמת שצריכים הצפרנייס קבירה הוא‬ ‫ויפבור פנ איבוד הוצאה נכרמנית‪ ,‬או יצניפס בס במקומי‪,‬‬
‫יחשב בש״ק נמנאכם משום קובר‪ ,‬צא מציני כזה‬ ‫יבזה יש נחוש נדברי חד׳צ שאסור נזרוק הצפרנייה‪ ,‬וכת״ה‬
‫רק בשריפת קדשים‪ ,‬דרחמנא אחשבה נהבפרתו כמבואר‬ ‫הורה היתר נפצמו שיותר נכון נהביאס נביתי מונחיה‬
‫ברש״י ביצה )כ״ז פ״ב ד׳ ה חנה וכר( ‪ :‬כיון דשם אק‬ ‫במלבושיו כ״כ תוכן דברי שאנתוא(‪.‬‬
‫הקפידא מחמת מלאכה אף שהמלאכה נפשית מפצמם‬ ‫כמה נדונים דברי חכמים ב( שמצוה למשמש בגדיו‬ ‫והנה‬
‫ביר׳כי ג״כ הקפידה התורה מגזיה״כ שנא יתבפרו ביי״ט‪.‬‬ ‫סמוך לחשיכה בפש׳׳ר! וכר‪ .‬יכת״ה האריך בפוב‬
‫ולכן רחמנא אחשבה נהבפרתו באתה אופן שיהי׳ הביפור‬ ‫חכם חצי‬ ‫ישאלת‬‫פפם ידפת בדברים נכונים וישרים‬
‫אסור נבפר קדשים ביי״פג(‪ .‬וכן מבואר בגליון הש״ס פל‬ ‫תשובה הוא‪.‬‬
‫הירושלמי שבת ריש במה מדליקק‪.‬‬ ‫מה שפקפק בשאלתו איני הצפרניים צריכים קבורה בפומק‪,‬‬
‫אבל בנידון שלנו שהאיסיר הוא מחמת המלאכה נא מצינו‬ ‫וחילי׳ מתוס׳ פ״ז )ס״ב(‪ ,‬ובזה הרגיש כת״ה בפצמו‬
‫שפ׳׳י המצוה יהי׳ נחשב למלאכה‪ ,‬ואדרבא בהיפך‬ ‫דשם שאני דחיישינן נתקלה וכן מבואר במקומו ברכ״י נדה‬
‫מצינו דמה שפפ״י הדין נחשב לאוהל מפפס לבוד פכ״ז‬ ‫)י״ז פ״א ד׳׳ה חסיד( ‪ :‬פדיך מצדיק כשקוברן דאיכא‬
‫לא מסתבר שיחשב פשיית אוהל לאסור פליו משוס מלאכה‬ ‫למיחש דהדרי ומגלו פ״כ‪ ,‬ופי׳ בזוה״ר! סוף פ ד אחרי דקרי‬
‫פ׳׳י נבוד כמבואר בתום׳ פירובין ק״ב פ׳׳א בד׳ה לא אמרן‪.‬‬ ‫לקבורת הצפרניים בלשון גניזה‪ :‬ובגין כך בפיק גניזה יפו״ש‬
‫זאת מצינו בתוס׳ שבת ק״ו פ״א בד׳ה מה לי לבשל‬ ‫אולם‬ ‫בלשון הזוה״ק‪ .‬ש״מ שאין צריך קבורה בפומק ידמי רק‬
‫יכו׳ דלצורך מצוה חשוב תיקון‪ ,‬ולכן במילה יהבפרת‬ ‫להפמנה כמו צנון וכמו שהרגיש כת״ה במכתבו‪.‬‬
‫דהוא דק מדרבנן שצריך שריפה אבל יעז בזה מבוכה אם גם‬ ‫ז׳׳ל השאלה ששלח הגד״י הוכברג זצ״ל אל הגהמ׳׳ח‬ ‫א(‬
‫באיסור דרבנן אמרינן כן וד״דברים עתיקים ואת כאן מקומו‪.‬‬ ‫זצ״ל ונדפסה בספרו מראה יחזקאל סי׳ כ״ה ‪:‬‬
‫גם אין מועיל בזד‪ .‬הא שמצניע ואמרינן בשבת ע׳׳ד‪ .‬דחייב‬ ‫בשנת תרצ״ח הייתי במרחץ םריסקעוו^‪ ,‬ובש״ק פר׳ תצא‬
‫בכל שהוא למצניעו‪ .‬דד‪.‬א קאמר בש׳׳ס שם דצריך שיהי׳ ראוי‬ ‫בהיותי בגן במקום שאין עירוב‪ ,‬נזכרתי כי יש לי הצפרניים‬
‫לאיזד‪ .‬דבר‪ ,‬כמו בד‪.‬א דקאמר התם דם נדד‪ .‬חזי לשונרא‪ ,‬וד‪.‬רי‬ ‫בכיסי מהבגד מה שחתכתי בעש״ק על דעת לשורפם לכשאבוא‬
‫זה דומד‪ .‬להא דאמרינן בשבת ע״א דבשטר פרוע אין בו משום‬ ‫לביתי‪ ,‬ושכחתי והם מונחים בהכיס של המלבוש העליון‪ .‬ונסתפקתי‬
‫הוצאד‪ .‬כיון שאסור לד‪.‬שד‪,‬ות שטר פרוע‪ .‬וזה מחשב לה דאין‬ ‫מה לעשות‪ ,‬כי לזורקם ל ח ח בכדי שלא יעבור על איסור התאה‬
‫שווד‪ .‬לכלום מעזום דאסור לצור עפ״י צלוחיתו עיי׳׳ש‪ ,‬וד‪.‬״ד‪.‬‬ ‫יעז בזה איסור מהש״ס נדה י״ד ע״א ‪ :‬זורקן רשע‪ ,‬והשבתי‬
‫כאן בנ״ד דאסוד לד‪.‬שד‪.‬ות אצלו הצפרניים אך צריך לקוברן או‬ ‫דאולי יעז עצה להטמין אותן בהגינה תחת האילן העומד אצלי‪,‬‬
‫לשורפן‪ ,‬מש״ה אינו חייב על הוצאה בשבת כמו התם בשטד‬ ‫ויהי׳ בכלל מה שמבואר בש׳׳ס נדה הנ״ל ‪ :‬קוברן צדיק‪.‬‬
‫פרוע‪ ,‬וגם מחמת דאץ בזד‪.‬״ז רד‪.‬״ר רק כרמלית דד‪.‬וא מדרבנן‪,‬‬ ‫אך נזכרתי מדבדי תוס׳ ע׳׳ז ס״ב ע״ב ד׳׳ה ולקברינהו וכו׳‬
‫לכן עדיף שיהי׳ הצפרניים אצלו עד שיבוא לביתו ולהסיר הבגד‬ ‫שכתבו דבכור הטעון קבורה צריך לקבור בעומק הקרקע בכדי‬
‫הזאת שיש בו הצפרנים‪.‬‬ ‫שלא יבואו לחטט אחדיו עיי׳׳ש‪) ,‬ועי׳ בבאר היטב יו״ד סי׳ ש׳׳ז‬
‫הגם דגם בזריקת הצפרניים ג״כ אינו איסור אלא מדרבנן‪,‬‬ ‫דמביא זה הדין‪ ,‬ו^ ‪T‬וש שלא הביא המקור מדברי התוס׳ הנ״ל(‬
‫אך מחמת שקראו חז״ל לזורקן רשע הוא חמור יותר מד‪.‬א‬ ‫וא׳׳כ דצריד שיהי׳ הקבורה בעומק הקרקע‪ ,‬בנ״ד שהוא בש״ק‬
‫דד‪.‬וצאד‪ .‬בכרמלית‪.‬‬ ‫יעבור על איסור שבת עי׳ בט״ז יו״ד סי׳ שצ״ט סק״ז בסופו‪.‬‬
‫הגם דמבואר בש״ס שבת דעובר על איסור דרבנן מותר‬ ‫ועי׳ בדמב״ן עה״ת פר׳ ויעזלח )בראשית ל״ה ד׳( עה״פ ‪:‬‬
‫לקרותו עבריץ ועי׳ בשו״ע חו״מ סי׳ פ׳׳ז‪ .‬אך יש חילוק בין‬ ‫ויטמון אותם יעקב תחת האלה כתב הרמב״ן ‪ :‬משום דע״ז‬
‫רשע ובין עבריין‪ .‬הגם שמבואר ביבמות פ״ב ע״ב דנקרא ג״כ‬ ‫צריך קבודה וקיים יעקב אבינו ע׳׳ה מצות קבורה בזה‪ ,‬וצ״ע‬
‫רשע בעובר על איסור דרבנן‪ .‬אבל עי׳ בעזו״ת חום השני סי׳‬ ‫מדברי התוס׳ הנ״ל שצריך להיות בעומק‪ .‬ואולי רק בקבורה‬
‫י׳׳ח דבעובר רק בשוא״ת לא הוי בכלל רשע‪.‬‬ ‫גבי בכור דראוי לאכילה חייעזינן שמא יחטט אחריו וצריך לקבור‬
‫ולכן בנ״ד‪ ,‬אם יזרוק את הצפרניים ב ‪T‬ים יעבור על איסור‬ ‫בעומק‪ ,‬אבל לא בע״ז וא״ש‪ .‬ובנ״ד נמי דהצפרניים אינם ראויים‬
‫דרבנן בקום ועשד‪ .‬ואם ילך ד״א בכרמלית בד‪.‬ם‪ ,‬לא יעבור רק‬ ‫לכלום ולא יבואו לחטט אחריהם‪ ,‬א״צ בעומק ובכה״ג הוא מותר‬
‫על איסור דרבנן בשב ואל תעשה‪ .‬מחמת כי מונחים אצלו‬ ‫גם בש׳׳ק כמו שמותר לתת צנון בעפד דמובא בש״ס ובשו״ע‬
‫במלבושיו עוד מעעז׳׳ק‪ ,‬ודמי למחט התחוב בבגדו מע׳׳ש עי׳‬ ‫דמותר להטמין בעפר ולקחת אותו בחזרה ואין בו משום חופר‪.‬‬
‫במג״א סי׳ רנ״ב ס״ק כ״ג‪ ,‬ועי׳ ברמב״ם הל׳ כלאים בלבש‬ ‫אך מחמת דהצפרניים צריכים מדינא דגמ׳ קבורה‪ ,‬אולי יעז‬
‫כלאים כל היום דאינו חייב רק על לבישתו ולא על זד‪ .‬דלא‬ ‫איסור גם בכה״ג משום דמצות הקבורה אחשבה והוד‪ .‬מלאכה‪,‬‬
‫הפשיטו‪ ,‬דזה לא הוי מעשד‪ ,.‬ועי׳ בתוס׳ יבמות צ׳ ע״ב לכן‬ ‫כהא דכתב התוי״ט בם׳ המצניע פ״א מ״ה דעל מת חייב בכ״ש‪,‬‬
‫בודאי עדיף לעבור על איסור דרבנן בשב ואל תעשד‪ ,.‬סהא‬ ‫משום דהוא חשוב דחייב קבורה עיי״ש‪ ,‬וכן במקומות הרבה‬
‫דמבואר במשנד‪ .‬זבחים בנתערב מתן ג׳ במתן ד׳ דאמר לו ר״א‬ ‫אמרינן הסברא דאחשבי׳ והדברים עתיקין‪ ,‬אך מדברי הט״ז יר׳ד‬
‫לר״י ‪ :‬כשתגרע אינך עושה מעשה ב ‪T‬ד וכשתוסף תעשה מעשה‬ ‫סי׳ שצ״ט מוכח שאץ חילוק וד״ל‪.‬‬
‫ב ‪T‬ד‪ .‬ועי׳ בט״ז או״ח סי׳ רמ״ד דבאיסור דרבנן ג״כ יש חילוק‬ ‫אך עשיתי חשבון וראיתי‪ ,‬כי איסור הוצאד‪ .‬שיהי׳ חייב בזה‬
‫בין קל לחמור לכן הכרעתי בדעתי שמוטב יותר לשאת אותן‬ ‫מד‪.‬״ת ליכא כי בזה״ז הוא רק כרמלית‪ .‬ועוד דבכל דבר צריך‬
‫הצפרניים לביתו ולא לזורקן כנ״ל‪.‬‬ ‫שיד‪.‬י׳ שיעור הוצאה לחיוב וגם צריך שיד‪.‬י׳ ראוי לאיזה דבר‪,‬‬
‫ב( עי׳ שבת י״ב ע״א )ועפ״י הלשון שם ע״ב בדברי ר׳‬ ‫ובזה דהצפרניים אינם ראויים לכל דבר מחמת שהם צריכים‬
‫ישמעאל(‪.‬‬ ‫שריפד‪ .‬א״כ אין חיוב מדי״ת בזה‪.‬‬
‫ג( כעין סברא זו לחלק בדברי רש״י בביצח הנ״ל‪ ,‬עי׳‬ ‫ועי׳ בר׳׳ן מכות שד‪.‬קשד‪ .‬אמאי חייב בנותר על איסור התאה‬
‫בפנ״י פסחים ה׳ ע״ב בפירש״י ד״ה ש״מ וכו׳‪ ,‬וכן בנוב״י מהדו״ק‬ ‫הא צריך שריפה‪ ,‬ואמרינן כל העומד לשרוף כשרוף דמי וכיתותי‬
‫אר׳ח סי׳ ט״ו עיי״ש‪.‬‬ ‫מיכתת שיעורא עיי׳׳ש‪ ,‬וא״כ בנ״ד בצפרניים נמי כן הוא‪ .‬הגם‬
‫משה‬ ‫או״ח סימן ט‬ ‫דעת‬
‫ו מ מי ל א לא קשה קושייתו מכתותי מיכתת שיעורא‪ ,‬כיון‬ ‫בה כהן לא הוה מקלקל רק נחשב תיקין משום צורך מצוה‪.‬‬
‫דלענין זה בכגון זה דצריך לאגטזי בודאי חםור‬
‫ולכאורה זה קשה מדיע נא נימא לר״ש‪ ,‬אך דסובר‬
‫בכ״ש‪ .‬יבכ״ש נא שייך כתותי מיכתת שיפורא כמבואר‬
‫מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עניו‪ ,‬עכ״ז‬
‫בדברי הרב המגיד הלכות פירוביןו( ופי׳ שר׳ע אבהע״ז‬
‫במוציא מת לקוברו יהי׳ נחשב למלאכה הצריכה לגופה‬
‫םי׳ קכ״ד דצא אמרינן כתותי מיכתת רק בדבר דצריך‬
‫משום תיקון המצוה‪.‬‬
‫‪:‬ריפה ז( מה״ת ״(‪ .‬ועי׳ בפר״ח שם בשם הר׳׳ן‪ ,‬וכן בנו״כ‬
‫ויש לחלק בין הנושאים דשם הבערה והחיתוך הוא הקצקול‬
‫של השו׳׳נג‬
‫ובזה עצמו עושה המצוה‪ .‬אבל במוציא מת לקוברו‬
‫כעת נשוב לדינא‪ .‬נפעצ״ד באם הי׳ ביכולתו בפת היותו‬
‫הקבורה היא המצוה והוצאת המת היא רק הכשר לקבורה‪.‬‬
‫שמה ננער את הצפרניים ממלבושו בלי טלטול בידי‬
‫ומצינו בתום׳ שבת צ״ד ע״א בד״ה ר״ש פוער וכו׳ בא״ד‬
‫ממש ורק פ״י מלבושי ינהניחם במקום מוצנע שלא תיקו‬
‫שכתבו ‪ :‬וזב בכים שלא יטנפו כניו הוה אינה צריכה לגופה‪,‬‬
‫בו רבים‪ ,‬בודאי הי׳ פושה מן המובחר‪ ,‬אבל לפי דמיוני‬
‫דה״נ סגי לי׳ אי יתיב בחד דוכתא‪ ,‬וכן מצות קבורה נוכנ‬
‫קשה נהניחם במקום מוצנפי פ״י ניעור בלי טלטול‪ ,‬וכיון‬
‫לקיים בלי הוצאה לקוברו בעומק תחת ביתי‪.‬‬
‫שהי׳ נחוץ לטצעלם בידים‪ ,‬יהי׳ צריך לעבור פל טלטול‬
‫מוקצה בידים‪ .‬וביותר מוקצה כזה דמקפיד עליו להצניעו‬ ‫צריכה שיפור ושיהי׳ ראוי‬ ‫ומה שהביא כת״ה דהוצאה‬
‫הוה כמוקצה מחמת חםרון כים‪ ,‬והטלטול הוא לצורך‬ ‫לאיזה דבר‪ ,‬ומביא דברי הגמ׳ בבת ע׳׳ה ע׳׳ב ‪ :‬דם‬
‫המוקנה ואך הדבר שחזי למצותו אם אינו כלי אםור לטלטלו‬ ‫הנדה מצנע ני׳ לשונרא‪.‬‬
‫משום מוקצה כמבואר בתום׳ םוכה מ׳׳ב פ׳׳ב ד׳׳ה טלטול‬ ‫שם מיירי הגמ׳ רק לענין חיוב כמבואר במשנה שבת צ׳‬
‫וכר וייתר חמור לעבור על טלטול מוקצה בידים מלעבור‬ ‫פ״א ות״ק פניג פלי׳‪ ,‬ובאותו השנה נזכר מקק םפרים‬
‫פל איםור הוצאה מכרמלית כמבואר בתום׳ םוכה ל״ו פ״ב‬ ‫ומטפחותיהן הכל מודים דחייב בכ״ש‪ ,‬דת׳׳ק פליג פג ר״י‬
‫ד׳׳ה בשבת בא״ד‪ :‬יתדע וכו׳‪ ,‬ופי׳ במג״א םום״י רנ״ב‬ ‫כמוהו ודברשאין מצניעין‬ ‫כי משמכי פ״ז אין מצניפין‬
‫יבקו״א בשו״ע הרב שם‪.‬‬ ‫ובמקק םפרים הכל מודים‬ ‫כמוהו אינו חייב רק אםור‪.‬‬
‫רעי׳ בר׳׳ן שבת פרק כירה ס( בנזק הרבים משום םכנת‬ ‫שהוא דבר שדרכו להצניע ולכן חייב פליו בכ״ש‪ ,‬אבל לפנין‬
‫נפשות‪ ,‬שמביא שם נפנק קוץ ברה״ר מוליכו פחות‬ ‫איםור אםור לכו׳׳ע אך בדבר שאין מצניפק כמוהו‪ ,‬ולפנין‬
‫מד״ח דעות שמתירים אך איםור דאורייתא אם יש לחוש‬ ‫חיוב פםקינן כר׳׳ש דצריך שיהי׳ מצניפין כמוהו‪ ,‬ולכן מ ת ק‬
‫ננזק דרבים‪ ,‬וכל האיםור של זריקת צפרניים הוא שלא‬ ‫הגמ׳ במצניע לי׳ לשונרא‪ .‬וכן שטר פרוע אין ראוי לכלום‬
‫תוקו פל ידם נשים מעוברות‪ ,‬פכ״פ יש להתיר איםור‬ ‫ובודאי אין מצניפין כמוהו ואינו צריך לשום מצוה‪ ,‬ולכן‬
‫הוצאה בכרמלית למען כי לא יגרום נזק לרבים‪.‬‬ ‫אם הנייר פחות משיפור חיוב פטור‪.‬‬
‫ולכן העולה להלכה כי יפה פשה בזה וכיוון אל ההלכה‬ ‫הוצאת חצי שיפור פי׳ רש״י שבת ע״ד פ״א דיש‬ ‫ולעגין‬
‫יבזה אםתגר ותו לא מידי‪.‬‬ ‫שיפור לחצי כיפור והיינו איהורל( ופי׳ שו׳׳ת‬
‫ידידו הדו״ש תורתו וטובו מברכו שיתמיד בבריאות הנכונה‬ ‫חכם צביר‪.(.‬‬
‫ויזכה ללמוד וללמד מתוך מנוחת הדפת‪.‬‬ ‫דם הנדה ועצי אשרה‪ ,‬פי׳ בהרב המגיד פי״ח‬ ‫ולענץ‬
‫מהל׳ שבת ובמשנה למלך שם ופי׳ במשנה למלך‬
‫זצ״ל‬ ‫משה במוה״ר שלום יוסף‬ ‫פי״ד מהל׳ אבל‪.‬‬
‫הר״ן )וברמ׳׳א וב׳׳ש וה״מ ופר׳׳ה באבהע״ז סי׳ קכ״ד בזה(‪.‬‬ ‫ד( עיי׳׳ש ברש׳׳י ד״ה וכי מותר לאפות פרות מכשיעור‬
‫הנה בזה גופאדנו הפוסקים אי בדבר דבעיגנמה וכדו׳‬ ‫ז(‬ ‫שכתב וד׳ל ‪ :‬נהי חזיוב חטאת ליכא‪ ,‬איסורא מיהא איכא דקיר׳ל‬
‫אם שי ‪ T‬לומר בזה כתותי‬ ‫)וכמוכאן בצפרנים דבעי קבורה(‬ ‫ת״ש אסור מה״ת וכו׳‪.‬‬
‫וכו׳ או רק בדבר דבעי שריפה‪ ,‬ועי׳ בתום׳ סוכה ל״ה ע״א‬ ‫ה( עיי׳׳ש בסי׳ פ״ו שכתב דבתולש שער א׳ בנזיר או מוציא‬
‫ד׳׳ה לפי וכו׳ שנקטו לד‪,‬דיא דרק בדבר דבעי שריפה שייך לומר‬ ‫פחות מכשיעור אין בו איסור תורה בשבת כלל‪ ,‬ובד‪,‬גהות המגיד‪,‬‬
‫כתותי וכו׳‪ ,‬אך בתום׳ יבמות ק״ד ע״א ד״ה סנדל וכו׳ כתבו ‪:‬‬ ‫למשל״מ פי׳׳ה מד‪.‬ל׳ שבת ה״א תמר‪ ,‬עליו דנעלם ממנו דברי רש״י‬
‫כיון דטעונין גנתה אין כתותי גדול מזהוכו׳ וצ׳׳ע‪.‬‬ ‫בשבת הנ׳׳ל‪) ,‬ועי׳ במהר׳׳צ היות בשבת ע׳׳ד שם(‪.‬‬
‫ה( גם זה כתבו הפוסקים די״ל דאין אומרים כתותי וכו׳ אלא‬ ‫ו( כ״כ בד‪,‬רב המג ‪ T‬בפי׳׳ז מהל׳ שבת הלי״ב גבי להי‬
‫בדבר דבעי שריפה מד‪.‬׳׳ת‪ ,‬אבל דבר שחיוב השריפה בהם הוא‬ ‫עיי׳׳ש היטב )וכ׳׳ב בתום׳ עירובע פ׳ ע׳׳ב ד״ה אבל וכו׳‬
‫כדי שלא יבואו ל ‪T‬י תקלה כמו בערלה וכדו׳ ל״ש כתותי וכו׳‪,‬‬ ‫ובמד‪,‬רש״א שם עיי״ש‪ .‬וע״ע בשער המלד פ״ד מד‪,‬ל׳ גירושין‬
‫וזה ג״כ שייד כאן ודר׳ק‪ ,‬ועי׳ בשער המלך פ׳׳ד דגרושין ה׳׳ב‬ ‫ה״ב( ואכן יסוד זה כתב גם הר׳׳ן בגיטת כ׳ ע׳׳א בד׳ הגמ׳‬
‫שהביא כן משר׳ת משאת משה אבד‪,‬ע״ז סי׳ כ׳ עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫שם דכתבו על אסוד‪,‬״נ כשר ולא אמרינן כתותי וכו׳ כיון שאין‬
‫ט( בר״ן דף י״ט ע״ב מדפי הרי׳׳ף ד׳׳ה ומהא וכו׳ עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫שיעור לגס עיי׳׳ש ועיי״ש בתורת גיטת בגיטין שם מש״כ בדברי‬
‫טו‬ ‫משה‬ ‫דעת‬
‫סימן‬
‫בעניו כוס לקידוש שנסדק‬

‫לרסיסים‪ .‬זה נא ניתן נהאמר‪ ,‬וראי׳ מפורשת מפ״ג דכלים‬ ‫בדבר שאלתו אודוה כוס לקידוש שנסדק ואין יכולין‬
‫משנה ז׳‪ :‬מיחס שטפלו וכו׳ קומקים שניקב ועשאו בזפת‬ ‫להשתמש בו רוהה אם הוא בכלל שלם וכשר לנום‬
‫ר׳׳י מטהר שאינו יכול לקבל החמין כצונן ע״כ‪ .‬קומקום‬ ‫קידוש‪ ,‬וכת׳׳ה הביא מפי׳׳ז מ״ב דכליס‪ :‬בית הרעי וכף‬
‫תשמישו רק בחמין‪ ,‬והנאה במשנה שם‪ :‬כלי נחושת שזפתן‬ ‫טמא כיון דחזי ליבש א(‪ ,‬יפה הביא‪ .‬ומבואר בארוכה בתום׳‬
‫טהורים‪ ,‬פ״כ‪ .‬ואם בדעתו רק נתשמיש יין דהוה תשמישו‬ ‫זבחים צ׳׳ה פ׳׳א בד׳׳ה ל׳׳ש וכף ומחלקים שם בהא דאיתא‬
‫בצונן טמאץ ע״י סתימת הזפת‪ ,‬ע״כ‪.‬‬ ‫בכלים פ״ג מ׳׳א העשוי לכך ולכך מטילין אותו לחומרא‪,‬‬
‫ובר״ש שם מביא ה תו ספ ת א‪ :‬הזפת חיבור בכלי מתכות‬ ‫ועוד בשעה שמניחין בו משקה אין מניחין בו אוכל אלא‬
‫בדבר הראוי לה‪ ,‬אבל בדבר שאין ראוי לה לא‬ ‫מניחין בו משקה בפ׳׳ע ואוכלין בפ׳׳ע‪ ,‬אבכ הכא בקדרה של‬
‫הוי חיבור‪ ,‬ופירש שם ‪ :‬ראוי נה — צונן שאינו ראוי לה —‬ ‫בשר שעשוי להשתמש אוכלין ומשקין ע״י תערובת ולכן‬
‫חמין‪ .‬ומדברי התוספתא מוכח דאך בכלי שעומד לתשמיש‬ ‫שיעורי כשורש קטן דמבואר בשבת צ״ה דשיעורו הוא ייתר‬
‫שניהם צונן וחמין היה חיבור לדבר הראוי צונן‪ ,‬יעל כל‬ ‫גדול מכונס משקה‪ ,‬והא דאין שיעורו ככונס משקה משום‬
‫פנים לא גרע מחצי השמיש‪ ,‬ומכל שכן בנידון דידן שעומד‬ ‫דאכתי ראוי לבשל בו שיוכל להניח בשר כנכד הנקב וגם‬
‫רק לתשמיש צונן‪.‬‬ ‫המרק יעמוד שנא יצא לכן שיעורו בשורש קטן‪.‬‬
‫זולת זה אין הענין הלז סובל אריכות‪ ,‬והנראה לפי ענ״ד‬ ‫וכפי הנראה מדברי התום׳‪ ,‬צריכין לומר דבית הרעי נחשב‬
‫פשוט להתירא יכותב אני בנחוצה לטרדת הזמן ואברך‬ ‫לכלי המשתמש לח בפ׳׳נג יליבש בפ״ע‪ ,‬ולכן מטינין‬
‫אתכם בברכת כמח״ט‪.‬‬ ‫אותו נחומרא‪ .‬אבל בנידון שאלת כת״ה שהכוס מזכוכית‬
‫אינו עומד רק לתשמיש צונן בודאי נחשב לשלם ב(‪.‬‬
‫זצ״ל‬ ‫ידידו משה במיה״ר שלום יוסף‬ ‫ומה שפיקפק כת״ה‪ ,‬כיון דע׳׳י הסדק לא יוכל להשתמש‬
‫יום ג׳ ע שי ״ ת תרצ״ ה‪.‬‬ ‫בו ריתחין ואם ישתמש בו ברותח בודאי ישבר‬
‫יא‬ ‫סימן‬
‫בעניו אם עירבו בצימוקים שעשו מהם ייו לקידוש סוכר אם פסול‬

‫בעצמו ב( אולם לענין יין צמוקים‪ ,‬ראה זה מצאתי בקרית‬ ‫לשאלתו «( אודות ציקר ביין קידוש לפי שיטת‬ ‫בהנוגע‬
‫ספר להמבי׳׳ט מצוה קמ״ו ג( שכתב וז״ל ‪ :‬ואם עירה )ניסוך‬ ‫הרמב׳׳ם‪ ,‬כבר מובא בפרמ׳׳ג כמו שראה כ״ת‬
‫והשתא הרי רש״י ויקרא ב׳ י׳׳א עה״ם כי כל שאור וכל‬ ‫א( שם פליגי ת״ק ור״ג‪ ,‬ולת״ק אע״פ שאינו מקבל משקים‬
‫דבש לא תקטירו וגו׳ כתב רש״י ‪ :‬וכל דבש‪ ,‬כל מתיקת פרי‬ ‫כיון שחזי ליבש טמא ולר״ג טהור כיון שאין מקיימים אותו‪.‬‬
‫קרוי דבש ע״כ‪ ,‬וא״כ ה״ד‪ .‬סוכר בכלל זה‪ .‬ויהי׳ פסול כאן כמו‬ ‫)והלכה שם כת״ק(‪.‬‬
‫ברכש או שאור להרמב״ם ע״ב שאלתו‪.‬‬ ‫ב( עי׳ בביאור הלכה למשנה ברורה בשו״ע אר׳ה סי׳ קנ״ט‬
‫)וע״ע ברש״י סוכד‪ .‬ו׳ ע״א ד״ה דבש שכתב ‪ :‬כל מיני‬ ‫סעיף ב׳ ד״ה כיון שמחזיק רביעית וכו׳ שהאריך דבכלי זכוכית‬
‫מתיקר! קרוי דבש‪ ,‬אך האבן עזרא בויקרא שם הולק על רש״י‬ ‫כשנטדק ואינו מהזיק מים המים שוב נפסל לנטילת ‪T‬ים ואינו‬
‫וכתב ‪ :‬ודבש האמור בתורה הוא דבש תמרים ויש ראי׳ מספר‬ ‫כלי אע״פ שכעת הסדק הוא רק מן הדק עיי״ש ורצה להלק שם‬
‫עזרא ע״ב‪ ,‬וכוונתו לנהמי׳ פרק י׳ פסוק ל״ו עיי׳׳ש‪ ,‬וא״ב אין‬ ‫דזה רוקא בכלי שתשמישו לחמין כמו קערה‪ ,‬אבל בדבר‬
‫קשד‪ .‬כ״ב על הרמב״ם מדעת רש״י עה״ת ול״ש להסתפק בצירוף‬ ‫שתשמישו בצונן )כמו כוס וכדו׳( לא משערים כלל בחמין עיי׳׳ש‪,‬‬
‫ב׳ הדעות‪ .‬ובפרט שהמשל״מ בפ״ה דאסורי מזכה ה״א מסתפק‬ ‫ודבריו נפק״מ בשאלה כאן‪.‬‬
‫מהי שיטת הרמב״ם גבי כל שאור וכל דבש אי ס״ל כרש״י‬
‫וחייב על כל מיני מתיקות עיי״ש‪ .‬ועי׳ בשו״ת ההת״ס אר׳ה סי׳‬ ‫האם‬ ‫הרה״ג השואל בשו״ת מראה יחזקאל סי׳ ל״ט שאל‬ ‫א(‬
‫קצ״ז ובהדושיו לנררים נ״ה ע״א שביאר דיש להלק בין בכורים‬ ‫פסול‬ ‫כשעשו יץ לק ‪T‬וש בש׳׳ק נתנו בצמוקים מעם סוכר האם‬
‫לדין רכל שאור וכל דבש עיי״ש ואכ״מ(‪.‬‬ ‫שאם‬ ‫עפ״י דעת הרמב״ם שכתב )בפכ״ט מהל׳ שבת הלי׳׳ד(‬
‫ב( במשבצות זהב או״ה סי׳ רע״ב ס״ק ג׳‪.‬‬ ‫כמו‬ ‫נתערב דבש או שאור בחבית יץ אין מקדשץ בה‪ ,‬דבעי‬
‫ג( שנדפס בפרק י׳ מה׳ תמידין ומוספים‪.‬‬ ‫יין הראוי לנסך ע״ג המזבה‪.‬‬
‫משה‬ ‫או״ח סימן יא יב‬ ‫דעת‬ ‫טז‬
‫מהרכבה שכוניית אתרי דנפשה נגוף אחד ונכן יין מזוג‬ ‫היין יניסוך המיה יעירה( זה נתוך זה וניסךשניהם מכגי‬
‫פסול ננסכים אס נא הי׳ רביעית ההין יק רק בצירוף המיס‪.‬‬ ‫אהד יצא‪ ,‬דשם ניסיך הד הוא‪ ,‬יכיון דיין מזוג פסינ דבפיא‬
‫ייין צמוקים כשר דפדיף יותר משאם הי׳ רביעית ההין יין‬ ‫מידי דמשכר מים סשו‪3‬י בגווייהו ייצא מידי ניסוך המים‪.‬‬
‫ימוזג במים בהרכבה שכוניית‪ .‬ישנא כדברי החכם צבי‬ ‫ונראה דאך ידי ניסוך היין יצא‪ .‬אע״ג דיין מזוג פסול בהא‬
‫דביק צמוקים גמרי דוקא בלא מיס‪.‬‬ ‫דפסול הייני רביעיה ההין מזיג דליכא רביפית יין כדכתיב‬
‫ולפלא שהגאק הרי״ש נתנזון ז״נ בהגהותיו פל ההכ׳׳צ‬ ‫ינסכו יק רביפיס ההין אתה מנסך ילא את המזוג‪ .‬אבל‬
‫נראה שלא ראה אה דברי ההבי״ס בקרית ספר‬ ‫הנ א דאיכא רביעית יין יצא ידי ניסוך יין ימים פ״כ‪,‬‬
‫הלה כנ רז נא אניס לי׳ ל(‪ ,‬וא״כ במציאות כזה גס יין‬ ‫יהוא דבר הדש למאוד‪.‬‬
‫צמוקים שלנו כשר לנסכים‪ ,‬וא״כ פסול אם נתן ציקר לתוכו‬ ‫סי׳ תס״ב‬ ‫וזה מתאים נדברי המבי״גי המובא במג״א‬
‫ניק שנ קידוש נשיפת הרמב״ם‪ ,‬ואין הנושא הנז סובל‬ ‫ס׳׳ק י׳ דנשיכיתי בקריה ספר קאי וס״ל דאם יש‬
‫ייתר אריכית‪.‬‬ ‫רביפית יין ‪ 3‬פ״פ אינו נפסנ שוב ע״י המיס שמזגי אותו‪.‬‬
‫ידידי הדו״ש תורהו‪.‬‬ ‫וא״כ בצמוקיס שהמים נשתני מבריתם עדיף ייתר כמבואר‬
‫זצ״ל‬ ‫שלום יוסף‬ ‫משה‬ ‫בהשיבה השב״ן ה״י סי׳ ד׳ דהרכבה מיזגית יותר פדיף‬
‫יב‬ ‫סימן‬
‫בעניו ציררח לחם משבה‬

‫שואל פל מנת להחזיר בפין‪ .‬יבזה מסתעפים כמה פנינים‬ ‫אור ליום ד׳ פר׳ לך תרצ״ז‪.‬‬
‫בד״ה כמבואר במכתבו דבר דבור על אופניו‪.‬‬
‫אחדש״ת ושלום טובו‪.‬‬
‫לפענ״ד‪ ,‬דאס יש ני חנה שהיא לחס גמור והחלה ה‪ 3‬׳‬
‫יקרתו לנכון הגיעני בשבוע העבר‪ ,‬ותובו רצוף שאלתו‬
‫היא •הבאה בכסנין ייתר נכון שיבצע פל הפת‬
‫שאלת חכם שהוא חצי תשובה‪ .‬ואבוא להשיבו כפי‬
‫הבאה בכסנין‪ .‬דהרי פת זה אס קבע סעודתו עניי הוה‬
‫חעולה על רוחי בס״ד‪.‬‬
‫כנסם גמור‪ .‬יכן מבואר בפוסקים האחרונים נענין קידוש‬
‫במקום סעודה דסעידה שבת קובעו נלחם גמור א(‪ .‬אבל‬ ‫תורף שאנתו‪3 .‬ן אדם שנא הי׳ נו נצרף החנה השני׳‬
‫הלחם המצורף נלחם משנה‪ ,‬כיון שאיני קובע סעודה עניו‬ ‫שיהי׳ נחם משנה בשבת זונת פת הבאה בכסנין‪,‬‬
‫ילח יבצע פניי‪ ,‬ממינא לא הוה נהם ינכן איני מועיל‬ ‫ועולה ומסתפק הי מינייהו עדיף‪ .‬אם נצרף הסנה שנמצא‬
‫נצירוף‪.‬‬ ‫בביתו אף שהוא רק פת הבאה בכסנין או ייתר עדיף‬
‫אבל מה שריצה כת״ה נחדש דאף בנחם גמור צריך שיהא‬ ‫שיהא שואנ אצנ אבירו נחם גמיר‪.‬‬
‫פת הצירוף ראוי לאכינה הייני שיהא שנו‪ ,‬ילא‬ ‫ומקום הספק בזה‪ ,‬פיון שהחנה המושאנת נא תהי׳ ראוי׳‬
‫שיהי׳ אצנו בהשאנה פנ מנת נהחזיר בפין‪ .‬בסברא זי נא‬ ‫לאכילה אצני‪ ,‬כיין שחבירי צריך נה‪ ,‬ירק היא‬
‫א( עי׳ בשערי תשובה או״ח סי׳ קס״ח ס״ק ם׳ שהביא‬ ‫דמזה‬ ‫בשו״ת חכם צבי סי׳ ק״מ הביא מהמבי״ם שכתב‬ ‫ד(‬
‫מהברכי יוסף שהביא מספר קרמון כת״י שדעתו לענין פת כסנין‬ ‫הביא‬ ‫דאי' ייץ צמוקים אם הביא לנסכים כשר ריץ מזוג אם‬
‫קובע שיצטרד לברך ע״ז המוציא וג׳ ברכות‪,‬‬ ‫רסעודת שבת‬ ‫תס״ב‬ ‫פסול מוכח ריין צמוקים לא מיקרי מזוג‪ ,‬כ״ב המג״א סי׳‬
‫]אך עי׳ בדרכי מעזה בטור שם שהביא ראי׳ לדעתו ראם מעורב‬ ‫או״ה‬ ‫ס״ק ו׳ בשם המבי״ם ח״אסי׳ ער״ב והביאו המהרי״ם‬
‫רק מעם סוכר וכדו׳ לא חשיב פת הבאה בכסנין ודלא כהמחבר‬ ‫ביין‬ ‫סי׳ ב׳ והמג״א כתב רה״ה דכשר ללוש למצות לפסח‬
‫שהרי חזינן דבש״ק אופים ללחם משנה פת עם‬ ‫שם סעיף ז׳‪,‬‬ ‫צמוקים ע״ב‪.‬‬
‫מעט סוכר שמן ותבלין‪ .‬ואי הי׳ פת הבאה בכסנין בכה״ג וכדעת‬
‫המחבר ודאי לא הוה שרי לעקזות כה׳׳ג‪ ,‬ומוכח דכה״ג לא הוה‬ ‫והחכ״צ כתב רלא נראין רבריו‪ ,‬דדוקא יץ צמוקין ששנוי‬
‫פת הבאה בכסנין עכ״ד‪ .‬ולכאורה אי כהשערי תשובה הנ״ל מה‬ ‫בברייתא‪ ,‬איירי שהוציא יינם בלא תערובת מים‪ ,‬אבל יין צמוקים‬
‫ראי׳‪ ,‬הרי י״ל דאה״נ כה״ג שיש מיעוט שמן ותבלין חשיב פת‬ ‫שאנו עועזים שכולו מים חלילה להכשירו לנסכים‪ .‬וגרע סובא‬
‫הבאה בכסנין‪ ,‬ומ״מ סעודת שבת קובעת והשיב פת גמור ומצטרף‬ ‫מיין מזוג‪ .‬ופסול ללוש בו לפסח‪ .‬ובהגהות הגרי״ש נתנזון שם‬
‫ללחם משנה וצ״ע לע״ע בזה[‪ .‬ואכן בשו״ת מראה יחזקאל שם‬ ‫כתב דמהחכ״צ נראה רס״ל כן גם לגבי ק‪InT‬ו בעובת והאריך‬
‫סי׳ י״ג אות א׳ רצה לומר שפליגי המג״א והס״ז בדין זה אם‬ ‫שם לסתור את דעתו עיי״ש‪) .‬ועי׳ בתשו׳ אמרי נועם ח״א סי׳‬
‫בשבת יתא בלחם מעונה בפת הבאה בכסנין וצ״ע להנ״ל דמהרמ״א‬ ‫ד׳ בזה(‪ ,‬וע״ע בשו״ת ארץ צבי מהרב מקוזיגלוב זצ״ל סי׳ נ״ז‬
‫נראה לכאורה מפורש כמש״ב‪.‬‬ ‫באריכות בשאלה זו עיי״ש‪,‬‬
‫משה‬ ‫או״ח סימן יב‬ ‫דעת‬
‫חנה ימניחה בכפישה ז( הוא מטפס גזירה ע״כ‪ .‬ש״ר‪ .‬שאף‬ ‫כן אנכי עמדי ינא מצאתי גילוי לדין זה‪ .‬אדרבא אביא‬
‫כבעת קריאת השם צריך להרחיקו‪ ,‬עכ״ז מועיג הצירוף‬ ‫ראיות ממלןומות כמפורפיכ כהיפך‪ ,‬יאף כמבואר ברכב״א ב(‬
‫הקודם נהפריש מעיסה עג חברתה‪ ,‬והצירוף מועיל על‬ ‫בר׳ זירא בצע אכולי בירותא היינו ב׳ הנהמיס ג( אבנ אינו‬
‫האחרון דע׳׳י הצירוף יהי׳ נפערים כני העיסות‪ ,‬ובעת‬ ‫מעכב‪ ,‬ואף הראיות ל( לזה אינו מעכב‪ .‬הלא מבואר בתוש׳‬
‫קריאת הכם אסור להקיפו כאז תהא נטמאת החלה‪.‬‬ ‫בכורות י״ב ע׳׳ב בד׳׳ה כיין דאינו מעימיא יכו׳‪ :‬ואע״ג‬
‫ו א ף אם פת הבאה בכסנין היא פת גמור‪ ,‬רק הוא נילוש‬ ‫דיכול נהפריש מעיסה אחרת וכו׳ מ״מ הך נאו בת חלה‬
‫במעט חמאה יהוא ריצה לאכול החלה שיבצע עניו‬ ‫היא‪ .‬ילא מני נאפרוכי מגיפה‪ ,‬היי כמו ק החיוב על‬
‫עם בשר‪ ,‬אבג בשעת המוציא אף אם יהא נוגפין זה בזה‬ ‫הפכיור ע״כ‪ .‬כ״מ מדבריהס כנוני העעם כבחלה אסור‬
‫הוא רק צונן בצונן‪ ,‬ואף בבכר וגבינה צוננין שנוגעין זה‬ ‫נהפריכ מן החיוב ענ הפכיור‪ ,‬הי׳ מועיל לצרף עיסת כביעיה‬
‫בזה עי׳ בחילק ק״ד ע׳׳ב‪ :‬וכי ניגעקזה בזה מאי הוי‬ ‫נחיוב חנה‪ ,‬אף כאינו ראוי נהפריכ מגופה‪.‬‬
‫צונן בצונן הוא‪ ,‬ינהי דקליפה לא בעי‪ ,‬הדחה מי לא בעי‪,‬‬ ‫מזה מבואר ברכ״י מנחות י״ב ע״ב בד״ה הוא יוצא‬ ‫ויותר‬
‫יאס יהא נאסר בקגיפה‪ ,‬אז נדברי הספר מנחת יעקב גא‬ ‫הנך בגוואי ככי מ ת וכו׳ יז״נ‪ :‬אנמח הך חנה‬
‫הוי בכננ כלס כמו כמובא בשערי תשובה ‪ (n‬לענק היכי‬ ‫דיצאה מהניא להו למהוי י״ב חגות ילאככירי לבזיכין‬
‫דצריך נעינת מקום‪ ,‬אבצ הדחה מאי איכפת נן אס ידיח‬ ‫ולאכתרוי' הנך באכינה וכו׳‪ .‬אלמא דמהניא הקכירה לאחכובי‬
‫החלה‪ ,‬הא אינו מזיק גשנימות החנה נבטצו מתורת שנס‪.‬‬ ‫בהדי הנך אע׳׳ג דאסורה באכילה ע״כ‪ .‬א״כ מפורכ יוצא‬
‫ובהיותי בזה יש נהעיר נפי המובא בספר מנחת יעקב‬ ‫מדברי רכ״י‪ ,‬דחנה שיצאה אע״פ כאסורה באכילה‪ ,‬עכ״ז‬
‫דאס צריך נעיצת מקום אינו בכלל שנס‪ .‬ואולי‬ ‫מועינ נענין צירוף י׳׳ב חלות לאככורי לבזיכין‪.‬‬
‫כם מיירי דיקא בחנה כבוצע עגיו אבג גא בחגה המצורף‪.‬‬ ‫ומה כמביא מדברי הכ״ך יי״ד סי׳ נ׳׳הד‪ (.‬לענק איסור‬
‫ולכאורה צריך נהבין מדוע אף שבוצע עליו יבטנ מתורת‬ ‫פרוש‪ .‬ואם כי לכאורה דבר חכמה אמר‪ ,‬אבל‬
‫שלימה‪ ,‬הנא בכעת הבציעה היא שצימה‪ ,‬ורק‬ ‫הנוכאיס אינם שויס‪ .‬והחיליק מבואר‪ ,‬דכס רוצים אנו‬
‫מפאת דעומד נהיות חסר ע״י נטילת מקום ע״ז אמרינן‬ ‫לאסור מפאת איסור דבוק‪ ,‬וכצ האיסור הוא מכוס פירש‪,‬‬
‫כל העומד לחתוך כחתוך דמי‪ .‬ומדוע נא נימא כהא דאי׳‬ ‫יא״כ היה תרתי דסתרי‪ ,‬אבל בנ״ד לא שייך זה‪ ,‬כיון‬
‫במנחות )י״ב ע׳׳ב( בחלה שיצאה אינה מצטרף‪ ,‬כמו באם‬ ‫דהציריף מועיג רק נשעת הבציעה ואז נחשב כשלם‪ .‬וכעין‬
‫נפרסה אחת מהן כונן פסולות‪ ,‬יהלא גם ביצאה תיפסל‬ ‫זה מבואר בתוס׳ נדה ז׳ ע״א בד״ה ומקפת וקורא לה כס‬
‫מכיעס דכנ יוצא צריך שריפה וכל העומד לישרף כשרוף‬ ‫יכו׳ בא״ד וז״ל‪ :‬אלא משמע דבכעת קריאת הכם ירחיק‬
‫דמי‪ ,‬והוה כמאן דליתנייהי והחנה צריכה כיעור כמבואר‬ ‫מעט שיעור חלה שלא יגע בכביצה יחכיב כפיר מוקף‪ ,‬כיון‬
‫במנחות ם(‪.‬‬ ‫דלפני קריאת כם היתה מחוברת וכי׳ ע״כ‪ .‬ש״מ מדבריהם‬
‫ואולם נפי המבואר ברמ״א אבהע״ז סי׳ קכ״ד סעיף א׳‬ ‫שלצירוף אינו מזיק אף שצריך גיזהר כלא יגע בכביצה‪.‬‬
‫כמביא שם את דברי הר׳׳ן‪ ,‬דבאיסור הנאה דצריך‬ ‫ואם כי התום׳ מתרץ לה באופן אחר‪ ,‬הוא רק מטעם‬
‫ביכור מן העולם אם כתב עניו את הגט פסול‪ .‬ועי׳ בפרי‬ ‫כצריך להיות מוקף בכעת קריאת השם‪ ,‬ובתוס׳‬
‫חדש שם‪ .‬ועי׳ בנו״כ שג השו׳׳ע שם דנא מצינן בש״ם שאמרו‬ ‫הרא״ש שענ הגליין בש״ס וילנא ו( מבואר דאה״נ‪ ,‬דאינו‬
‫כתותי אצא כגון בע״ז דמחויב לבערה מן העולם‪ ,‬ונכן‬ ‫צריך להיות מוקף בשעת קריאת השם‪ ,‬אילם בקוצה לה‬
‫לחשבו לאיסור דבוק‪ ,‬והנה תרתי דסתרי אהדדי עכ״ד‪ .‬וכתב‬ ‫ב( בברכות ל״ט ע״ב )וכן הביא המג״א או״ח סי׳ רע״ד‬
‫זעאח בעל מראה יחזקאל לג ‪T‬ון אם יכול לצרף עוגה הנילושת‬ ‫ס״ק ב׳ שכן דעת הב״ח כהרשב׳׳א להלכה(‪.‬‬
‫בחלב ללחם משגה י׳׳ל דמחמת שאסור ליגע ולחבר עוגה הנילושת‬ ‫ג( ודלא כרש״י שם שפי׳ דר׳׳ל פרוסה גדולה שהי׳ די לו‬
‫בחלב עם לחם הנאכל עם בשר‪ ,‬ובלחם משנה צריך לחבר שני‬ ‫לכל הסעודה‪) ,‬וברשב״א שם הביא שכדבריו פירש גם רב האי‬
‫הלחמים יחד‪ ,‬משו״ה האיסור מנגיעה עועוה אותם כפרוד‪ ,‬ואינם‬ ‫גאץ זצ״ל עיי׳׳ש(‪.‬‬
‫מצטרפים ללחם משגה‪.‬‬ ‫ד( היינו הראיות שהביא במראה יחזקאל בתשובתו בסי׳‬
‫ו( בד׳׳ה מקפת וכו׳‪.‬‬ ‫י׳׳ג אות ד׳ לזה‪ .‬שם פילפל בגדר מתנה על מנת להחזיר אי‬
‫ז( דמבואר בטבול יום פ״ד מ״ב ‪ :‬אשה שהיא טבולת יום‬ ‫חשיב שלו כעת‪ .‬והביא סברת הרא׳׳ש בפ״ד דסוכה דהיינו טעמא‬
‫לשה את העיסה וקוצה הימנה חלתה‪ ,‬ומניחתה בכפיעוה או‬ ‫דבמתנה על מנת להחזיר יוצא באתרוג‪ ,‬כשמחזיר להנותן בו‬
‫באנחותא ומקפת וקורא לה שם‪ ,‬מפני שד!וא שליעוי וכו׳‪.‬‬ ‫ביום‪ ,‬משום דאנן מהדי דניחא לי׳ שיהי׳ בדיד מתנה‪ .‬וכתב‬
‫ח( סי׳ רע״ד ס״ק א׳ הביא כן בשם ספר מנחת יעקב בשו׳׳ת‬ ‫גזירת מקח‬ ‫ויו׳׳ט דאסור לתת מתנה דהוהבכלל‬ ‫דלפי׳׳ז בשבת‬
‫בסוף הספר סי׳ י״ב עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫וממכר‪ ,‬א״ב לא שייך הסברא הנ״ל ולא חשיב ד ‪T‬י׳ ועוד האריך‬
‫ט( וא״ב שייך שפיר לומר כתותי מיכתת שעורי׳ וכל העומד‬ ‫לפלפל שם בזה‪.‬‬
‫ליעורף וכו׳ וכמש״ב הר״ן בגיסץ כ׳ ע״א )דף י׳ ע׳׳א מדפי‬ ‫ה( שם הביא מדברי הש״ך ביו״ד שם )ס״ק י״ג( שפלפל אם‬
‫הרי׳׳ף( ד״ה שלחו מתם וכו׳ דל״ש כתותי וכו׳ אלא בדבר דבעי‬ ‫אומרים איסור דבוק באבר הפרוש‪ ,‬וכתב הש״ך דאמרינן ממ״נ‪,‬‬
‫שיעור עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫דהא כל איסור מהאבר הפרוש חשבינן אותו כפרוש ואיך נוכל‬
‫משה‬ ‫או״ח סימן יב‬ ‫דעת‬ ‫יח‬
‫אינם חיבור‪ ,‬וכמאן דמפרתי דמו לא אמרינן לרבנן זולת‬ ‫הוצרכו בסוכה ל׳׳ה מעם אחר לערלה ולא מפיס כחותי‬
‫היכא דבעי שיעורא‪ ,‬יבאיסור הנאה ובמקום שמחויב‬ ‫וכי׳ כיון דאינו מחויב בכריכה י(‪.‬‬
‫בשריפה‪.‬‬ ‫וכן מבואר בפנ״י בסוכה פס דבע״ז נאמרו כהותי אף‬
‫וכן ניחא בזה דברי השער אפרים סי׳ א׳ לענק אם נחרך‬ ‫רבנן מודו‪ ,‬והחילוק הוא מבואר‪ ,‬דלר׳׳פ דס״ל כל‬
‫מקצת הלה שמביא את המשנה בטבול יום פ״א‬ ‫העומד לשרוף כשרוף דמי יהוא כמאן דליהגהו א״כ אף‬
‫לענין הירחור‪ ,‬כיון שעומד לחתוך רק המחורחר אז אמרינן‬ ‫במקום שאין צריך שיעור פוסל מטעס דהוה כמו שאין‬
‫אינו חיבור וכחתוך דמי‪.‬‬ ‫נמצא כלל בעולם‪ .‬אך לרבנן לא ס״ל דכשריף דמי‪ ,‬אבל‬
‫ומה שהביא כת״ה ראי׳ ממשנה בטהרות פ״א מ׳׳ח דהוא‬ ‫במקום שצריך שיעור כמו בע״ז‪ ,‬אמרינן גם לדידהו כתותי‬
‫סותר להמשנה בכלים פי׳׳ח מ׳׳זיא( ומביא דברי‬ ‫אלא‬ ‫מיכתתשיעורא‪ ,‬וריהטא דסוגי׳ דכ״ם דנא כר׳׳ש‬
‫המכנה אחרונה שמתרן בסברא חדשה‪.‬‬ ‫כרבנן דלא אמרינן כשרוף דמי‪.‬‬
‫כי בענ השנה אחרונה רב גיבריא אך במחילת‬ ‫האמנם‬ ‫ולדבריו ניחא במנחות י״ב ע״ב הנ״ל‪ ,‬אף שהחלה צריכה‬
‫כבוד תורתו הנשגבה כי רב הוא‪ .‬לפענ״ד איכא‬ ‫שיעור מ׳׳מ לא אמרינן כחותי אלא באיסורי‬
‫פירכא לדבריו‪ ,‬דכנ היכי דעושה מעשה של איסור והאיסור‬ ‫הנאה שחייבים בביעור כמו ע״ז וכלאי הכרם‪ ,‬יעי׳ בתום׳‬
‫אינו חל זונת הניהותא דבעלים‪ ,‬וכיון שיש איסור ע״ז אין‬ ‫סוטה כ״ה ע״ב ד״ה לאו יכו׳‪ .‬ומה דאמרינן כל העומד‬
‫מועיל הניחותא שנו והוה כלא ניחא לי׳‪ ,‬כיון דהמעשה‬ ‫כחתיך דמי הוא לר״מ ינדידי׳ חמרינן אף בדבר‬ ‫לחתוך‬
‫בעצמו הוא אסור ואי אפשר לתקן את האיסור כמו‬ ‫שאינו מצוה כל העומד לקצין כקצין דמי‪ ,‬אונם סתמא‬
‫בשעטנז וכדומה‪ ,‬שיוכל למוכרו לעכו׳׳ם או לתלות על הכותל‬ ‫דהש״ס מוכח דסובר כחתוך דמי‪.‬‬
‫ונא יענה עליי‪ .‬כל זה הוא תוכן דבריו‪.‬‬ ‫לתרן עפ״י דברי התום׳ בחולין ע״ג ע״א בד״ה‬ ‫ונוכל‬
‫ולדברי המשנה אחרונה צא ופרנס היכי משכחת לה האי‬ ‫חיבורי אוכלים יכו׳ שכתבו וז״ל‪ :‬וי״ל דלא אמרינן‬
‫דינא בעושה מלאכה בפרת חטאת ובמי חטאת‬ ‫דמפרתי דמו אלא היכא דעומד להקצן וכו׳‪ ,‬אבל‬ ‫כמאן‬
‫דחייב בדיני שמיסיב(‪.‬‬ ‫גבי אבר מן החי דהכל אסור ואין עומד ליחתך נא אמרינן‬
‫ולפי דברי התום׳ והד׳ש דתליא בניחותא של העושה‬ ‫דכמאן דמפרתי דמו ע״כ‪.‬‬
‫מלאכה א״כ נימא דלא מהניא הניחותא של העושה‬ ‫ולפי דברי התים׳ ניחא דברי הספר מנחת יעקב‪ .‬דשם‬
‫מלאכה כיון שהוא אסור מצד המעשה בעצמו‪.‬‬ ‫כל החלה לא נאסרה אצא במקום בליעת האיסור‬
‫וביותר קשה לדבריו מכלאי הכרם‪ ,‬ומובא בתוס׳ יבמות‬ ‫כדי נטילת מקום‪ .‬וא״כ חיבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמי‬
‫פ״ג ע״ב ד׳׳ה אין וכף דלכך המבריך גפנו על גבי‬ ‫דחתוך דמי‪ ,‬אבל מטעם דנימא כשרוף דמי היינו‬ ‫וכמאן‬
‫תבואתו של חבירו לא קידש דאין אדם אוסר דבר שאינו‬ ‫שיהא נאסר כל החלה אז אין נאסר מטעם דחיבורי אדם‬
‫ערב‪ ,‬כגון נגע הכרע בטומאת מת דלא הי׳ אלא ראשון‪ ,‬מש״ד‪,‬‬ ‫י( הנה כן הקשו בתום׳ בסוכה שם )ל״ה ע׳׳א ד״ד‪ .‬לפי וכר(‬
‫אין המטה טמאה אלא בעוד שהוא מחובר‪ .‬אבל אם פירשר‪ ,‬אין‬ ‫אמאי לא פסלו אתרוג של ערלה בגלל דכתותי וכו׳‪ ,‬ובפנ״י שם‬
‫יכול הכרע לטמא את המטר‪ ,‬במגעה‪ ,‬רהכרע ראשון הוא‪ ,‬ואין‬ ‫פשיטא לי׳ דאין ערלה חייבת בשריפה מדאורייתא עיי״ש‪) ,‬ועי׳‬
‫אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה עכ״ל‪ .‬אלמא‬ ‫בתום׳ פםחים ב׳ ע״א ד׳ה אור וכו׳(‪ .‬אכן בתום׳ יבמות ק׳׳ד‬
‫מוכח משם‪ ,‬ראם הי׳ הכרע ראשון‪ ,‬המטה טמאר‪ ,‬בשעת חיבורן‬ ‫ע״א ר״ה סנדל וכו׳ מפורש רכיץ שטעון גנמה אץ לד כתותי‬
‫אע׳׳ג דאם פירשו המטה טהורה‪ .‬והוא סתירה למשנה בטהרות הנ״ל‪.‬‬ ‫גדול מזה עיי״ש‪.‬‬
‫יא( בספרו מראה יחזקאל שם סי׳ י׳׳ד אות ב׳ הביא קושית‬
‫ובספר משנה אחרונה מתרץ‪ .‬דד‪,‬כא במשנה טהרות מיירי‬ ‫האחרונים בסתירת המשניות דבמשנה בטהרות שם אי׳ ‪ :‬מקרצות‬
‫דחיבר חתיכה תרומה מקרצות למקרצות טמאה‪ ,‬שאסור לחברה‬ ‫שהיתר‪ ,‬תחילה והשיך לה אחרת כולם תחילה‪ ,‬וכסי׳ הרע״ב שם‬
‫ולגרום לה טומאה מהכתוב משמרת תרומתי ומחמת זר‪ ,‬האיסור‬ ‫דד‪,‬מחוברת הוא כעיקר והיא ראשון ואם העיקר הוא שני המחובר‬
‫עשאה פירוד ולא נחשב החיבור אף בלא פירשו ורק אם היא‬ ‫לה ג״ב הוא שני‪ .‬מאחר דאם פירשו אשתייר בהו טומאה‪.‬‬
‫טמאה אף בשעת הפרשתן‪ ,‬רהיינו אם היתר‪ ,‬ראקוונה או שני׳‪,‬‬ ‫פירשו היא תחילה וכולן שניות וכו׳ היתר‪ ,‬שליעזית והשיר לה‬
‫אז בשעת החיבור ג״כ הוא טמא‪ .‬אבל אם בשעת הפרשתן הוא‬ ‫אחרת היא שליעזית וכולן טר‪,‬ורות בין שפירשו בין שלא פירשו‬
‫טהור‪ ,‬דד‪,‬יינו באם היתה רק שליעזי‪ ,‬דאין שליעזי עועוה רביעי‬ ‫)פי׳ הרע״ב ‪ :‬היתר‪ ,‬שליעזית דאם פירשו לית בהו טומאה‪ ,‬דאץ‬
‫בתרומה‪ .‬אז גם בשעת חבירתן חשוב כפירוד‪ .‬כיון דאסור לחברו‬ ‫שלישי עושה רביעי בתרומה‪ ,‬אפילו כי לא פירשו לא חשבינן‬
‫ולגרום טומאה לתרומה‪ .‬מעוא״ב במשנה בכלים בכרע המטה דלא‬ ‫חיבור וטהורה( עכ״ל המשנר‪.,‬‬
‫מי ‪ T‬י בתרומה אלא בכלים מש׳׳ה בשעת חיבורן טמא‪ .‬אף אם‬ ‫והקושי׳ היא שהמשנה הנ״ל סותרת להמשנה בכלים פי׳׳ח‬
‫פירשו הוא טהור‪ .‬עכ׳׳ר‪ .‬וכתב במראה יחזקאל שם‪ ,‬דלפי״ז י״ן■‬ ‫מ׳׳ז שאיתא התם ‪ :‬כרע שר‪,‬יתר‪ ,‬טמאה מדרס וחיברה למטה כולה‬
‫גם בנ״ר‪ ,‬מחמת שאסור ליגע ולחבר עוגה הגילושת בחלב עם‬ ‫טמאה מדרס‪ .‬פי׳ הרע״ב כרע שלא הי׳ מחובר למטד‪ ,‬וד‪,‬זב דרס‬
‫לחם הנאכלת עם בשר‪ .‬ובלחם משנר‪ ,‬צריך לחבר שני הלחמים‬ ‫על הכרע‪ ,‬ואח״ב חיברה למטה‪ ,‬כולה טמאה מדרס‪ .‬פרשה היא‬
‫ביחד כמבואר במחבר סי׳ רע׳׳ר אוחץ שניהם במזד‪ .‬מש׳׳ה‬ ‫טמאה מדרס והמטה מגע מדרס וכו׳‪ .‬היתה טמאה טומאת ערב‬
‫האיסור מנג ‪r‬ר‪ ,‬עקואם כפרוד‪ ,‬ואץ מצטרפים ללחם משנה‪.‬‬ ‫וחיברה למטה‪ ,‬כולה טמאה טומאת ערב‪ .‬פרשה היא טמאה‬
‫יב( בבא קמא צ׳׳ח ע׳׳א‪.‬‬ ‫טומאת ערב והמטה טהורה‪ .‬סי׳ הרע״ב היתה טמאה טומאת‬
‫יט‬ ‫משה‬ ‫או״ח סימן יב‬ ‫דעת‬
‫נפרדים היינו חלק פס הכלל לעשותן שלם‪ ,‬וזה היינו חיבור‬ ‫שלו בכלאים דתלוי במחשבה‪ ,‬ואף דאיסיר זריפה הוא‬
‫כזה‪ ,‬מועיל פל למפרע שיהא נחשב אחד‪ ,‬ולק אין צריכין‬ ‫בפני פצמו‪ ,‬אבל הקידוש דנאסרו הגפנים והזרעים הוא‬
‫לבוא מטעם הנגיפה‪.‬‬ ‫מטפם ניחותא כמובא שם בתוס׳ )המשנה בכלאים פ״ה‬
‫ואביא סמוכק לזה מנזיר נ׳׳א פ׳׳ א‪ :‬בפי חזקי׳ שפרו ע(‬ ‫מ׳׳ז(‪ ,‬לכשאגיפ אלקטנו הרי זה מותר‪ ,‬אף שהוסיף מאתים‪.‬‬
‫העומד לגלח מהו וכר ושם בתום׳ ד׳׳ה בפי חזקי׳‬ ‫לכשאחזור אלקענו הרי זה אסור ע״כ‪ .‬והלא כיון שאסור‬
‫וכף כתבו וז״ל‪ :‬כגזוז דמי ולא מטמא במת אף במחובר‬ ‫מה׳׳ת אינו צריך להופיל הניחותא שלו‪ ,‬ואף קודם הליקוט‬
‫למת וכו׳ וי״מ דלפנק גלגלין קמבפיא לי׳‪ ,‬כגזוז דמי ונפשה‬ ‫יהא כמופרשין דמי‪ .‬וכן לפנק איסור מקיים כלאים דתנוי‬
‫גלגלק וכף פ׳׳כ‪ .‬ושם בגמ׳ פ׳׳ב בעי רב פפא פירשה מהו‬ ‫רק במחשבתו‪ .‬כיון שאק בו מפשה ופי׳ תוס׳ פ׳׳ז )ס״ד(‬
‫כיון דלא מקיימא בדלא אכלה חיותא הוא וכו׳ והיינו דנא‬ ‫בד׳׳ה רפ׳׳ק אומר א׳> לדברי המשנה אחרונה לא יופיל‬
‫הוי גלגלין ובעל להגוף‪ .‬ומובא בפוסקים‪ ,‬דשפרו כיון שאינו‬ ‫מחשבתו לאיסור דבשפת חיבוק כמופרשים דמיא‪.‬‬
‫צריך לגופו‪ ,‬אף שאינו בענ לגופו‪ ,‬פכ״ז מספקא לי׳ להגנר‪,‬‬ ‫ומחורתא בזה כתירוצו של התפארת ישראל בתוספת‬
‫כיון דעכ׳׳פ בשעת חיבורן טמא‪ ,‬אבל הפרש בודאי צריך‬ ‫ביאור‪ .‬דמדופ אי׳ שם בטהרות פ״א מ׳׳ח‪:‬‬
‫נהיות גלגלין‪ ,‬אם לא מטעם הצורך דאי לא אכלה לא‬ ‫מקרצות שהיתה תחילה והשיך לה אחרות כולן תחילה‪.‬‬
‫מקיימי לי׳ חיותא ולכן נתבטל לגופו פ״כ‪.‬‬ ‫אף אם נימא דכל המחובר לו הרי הוא כמוהי‪ ,‬היינו אס‬
‫לחלק בק המשנה‬ ‫והוא ראי׳ לדברי הקודמים שכתבתי‬ ‫משיך פיסה לפיסה אחרת‪ ,‬ופיסה אחת קיבלה טומאה‬
‫בפ״א דטהרות מ׳׳ח ובין פי׳׳ח דכליס מ׳׳ז‪ .‬ובזה צאו‬ ‫מאב הטומאה גם המחובר הרי הוא כמוהו להיות תחילה‪.‬‬
‫וראו את החילוק‪ .‬דלפנין טומאה בשערו העומד ליגזז‬ ‫כיון דבשפת קבלת הטומאה כבר היו מחוברין ע״י נשיכה‪,‬‬
‫איבפיא אם טמא בשפת חיבורו כיון דסופו להיות נגזז‪.‬‬ ‫אבל מתני׳ מיירי דהשיך לה פיסה אחרת אחרי שקיבלה‬
‫ובדבר שבקדושה מצינו להפך‪ ,‬פי׳ בתוס׳ בכורות כ״ו‬ ‫למפרע‬ ‫טומאה‪ ,‬ומדופ כולן תחילה‪ ,‬וכי יופיל הנשיכה פל‬
‫נר׳א ד׳׳ה התולש וכו׳ באה״ד שכתבו ח״ל; ועוד‬ ‫ופכשיו הוא רק נוגעות בראשון‪.‬‬
‫י״ל דקדשי מזבח שיש עליהם קדושת הגוף בעל הצמר‬ ‫ובזה צריכין אנו לבוא לסברת התפארת ישראל דבאמת‬
‫אגב הבהמה ואפי׳ אותו שנתלש וכו׳‪ ,‬וכן דוגמא לזה מבואר‬ ‫אינו‬ ‫טמא רק מטפס נגיפה‪ .‬ואולם להיות שני‬
‫גם בתוס׳ זבחים נר׳ב פ׳׳ב ד׳ ה הקומץ וכו׳ באה״ד ח״ל‪:‬‬ ‫צריך להיות נשוך פיסה בחברתה וסגי בנגיעה‪ .‬ומופיל‬
‫כמו שמפרש ר׳׳ת שהקומץ כולו חשוב אזכרה אחת‪ ,‬וההוא‬ ‫הנשיכה‪ ,‬שכל ז ק שיהא מחובר הרי הוא טמא כמוהו‬
‫פלגא דפל המזבח משיך לי׳ נפלגא דאארפא וכף‪ ,‬והענין‬ ‫במדריגת הטומאה‪ ,‬ובמה דברים אמורים אם ייכל הטמא‬
‫הוא דהקליפה שארי בחיבורא ומסיים בפרידא והעיקר‬ ‫לטמא בנגיפה‪ ,‬כגון שנטמא הוא ראשון או שני‪ ,‬וממילא‬
‫הוא הפרוד‪ .‬ובקדושה העיקר הוא החיבור‪ ,‬שארי בפרודא‬ ‫כשנפרש נשארה טומאתו במדריגות שני או שלישי‪ ,‬ובשפה‬
‫ימסייס בחיבורא‪ ,‬ולכן אנו הולכין אחר שפת החיבור‪.‬‬ ‫הפיסה‬ ‫שהוא מחובר אמרינן סק דרגא במדריגות טומאת‬
‫הראשונה‪ ,‬אבל כשהשיך פיסה לפיסה שקיבלה טומאת‬
‫ובזה יצאתי מפנק לפנק השייך לנידון שלנו‪ .‬והעולה מכל‬
‫שלישי מצד נגיפה‪ ,‬לא שייך לטמאות את המחובר‪ ,‬כי אק‬
‫המקובץ הנ״ל לפנק דינא‪ ,‬דאם אין לו רק פת‬
‫שלישי פושה רביפי‪ ,‬ומוכרחין אנו לומר רק מצד מחובר‪,‬‬
‫הבאה בכסנק ושני החלות לא הוה פת גמור‪ ,‬החלה השני׳‬
‫פל זה אינו מועיל‪ ,‬כי אין מועיל פל למפרע‪.‬‬
‫לא מועיל לפנק צירוף‪ ,‬כיון שלא הוי לחם גמור‪ ,‬ואין קובע‬
‫סעודה עליו‪ ,‬ואף בחלה של או ח פס ה׳ מינים דגן‪ ,‬אף‬ ‫ומה שהקפה עליו בנו של התפארת ישראל מכלים פי׳׳ח‬
‫דמיקרי לחם גמור אף אם ה או ח הוא הרוב מטפס גרירה‪,‬‬ ‫כל‬ ‫מ׳׳ז דאי׳ שם דכרע שהיתה טמאה טומאת פרב‬
‫פכ״ז יש להסתפק האם מיקרי שלם בגרירה מטפס ביטול‪,‬‬ ‫ז ק שמחובר המטה כולה טמאה טומאת פרב‪ ,‬פירש הכרע‬
‫ומחמת חשיבות המיעוט יכריע להרוב‪ ,‬והרוב בטל‪ ,‬ודבר‬ ‫המטה טהורה והכרע נשאר טמא‪ ,‬ולכאורה יפה הקשה‪.‬‬
‫הבעל תליא בפלוגתא הידועה האם דבר הבטל כמאן‬ ‫אולם לפי האמור ניחא‪ ,‬דשם פל ידי חיבור הכרע למטה‬
‫דאיתא דמי או כמאן דליתא דמיא‪ ,‬וביותר מבואר בתוס׳‬ ‫נפשה מהכרע כלי ולכן מועיל החיבור שיהא גופו‬
‫נדה כ״ז נר׳ב בד׳׳ה משום ביטול וכו׳ שכתבו וז׳׳ל‪ :‬אפ״ג‬ ‫ממש‪ ,‬ועדיף יותר מהטופל כלי הרעוע שבפ״ג דכלים מ׳׳ה‬
‫דטומאה כמאן דאיתי׳ דמי‪ ,‬אין להחשיבו שלס כיון שנתבטל‬ ‫דהוה לצורך הכלי‪ ,‬וכאן נפשה הכרע כלי פ״י החיבור‪,‬‬
‫ברוב לגמרי פכ״ד‪.‬‬ ‫ומקודם הי׳ רק שבר כלי‪ ,‬ולכן נפשה אחד מטפס החיבור‬
‫ולא מטפס הנגיפה‪ ,‬וכשפירש הכרע אזי המטה טהורה‬
‫יג( בגם׳ שם אי׳ ; בעי חזקי׳ שער העומד לגלח‪ ,‬צסורן‬
‫והכרכי נשאר בטומאתו‪ ,‬כך נראה לפפנ״ד לחלק בין חיבור‬
‫העומד ליגזז סוד וכו׳‪ .‬ובתום׳ גראה שגרסו ; שערו העומד ליגזז‬
‫מהו וכר‪.‬‬ ‫ב׳ דברים שלמים נפרדים לעשותם אחד‪ ,‬ובין חיבור ב׳‬
‫משה‬ ‫או״ח סימן יב יג‬ ‫דעת‬
‫עיי״ש ביתר דבריי‪ ,‬אס כי יש עוד נפנפנ אונס קשה עני‬ ‫והדרך היי תי '‪!.‬ורווחת היה נשאונ בשבת הי ביי״ע חלה‬
‫נהאריך כ״כ‪.‬‬ ‫שהוא פת גמיר אן בלשון באנה דהדרה כמבואר‬
‫אס מועינ הזרת דמיכסז(‪ .‬מדוע נא הביא דברי‬ ‫בנוגע‬ ‫במשנה שבת קמ״ה ע״א ‪ :‬שואלת אשה מחברתה ככרות וכו׳‪,‬‬
‫הגמ׳ ב׳ ק כ׳ ע״ב מהו שיכיונ גדישין כסיז(‪ ,‬ומ״ש‬ ‫ושס מיירי שהיא שואלת לאכילה‪ ,‬רק צריך נומר בלשון‬
‫התורני כמר הירצנ נ״י יח< נפשוע הספק שנו מדברי‬ ‫שאלה‪ ,‬ובנ״ד יוכנ לשאינ ענ מנת נהחזיר בעין‪ ,‬ואך שהחלה‬
‫הגמ׳ים( עשה שבתך חונ וכר‪ ,‬שס מיירי רק בדברים‬ ‫המצורפת לא תהי׳ ראוי׳ נאכינה‪ ,‬אין שום שאנה ומיחוש‬
‫הנוגעים נעונג שבת ומובא בשר׳עב( נהלכה דצריך לענגו‬ ‫בדבר‪ ,‬וממקומו הוא מיכרע‪ ,‬דנתם משנה היא זכר למן‪,‬‬
‫בדבר נוסך‪ ,‬כסא דהרכנא‪ ,‬אבל לחם משנה הוא דבר‬ ‫והמן הי׳ יירד ב׳ סעודות בכל יים‪ ,‬יבע״ש הי׳ יורד ד׳‬
‫שמחויב נא הוה בכננ זה‪ ,‬וביותר אם שואג רק בשאלה נא‬ ‫סעודות‪ ,‬והגמ׳ בשבת )קי׳׳ח ע׳׳א( מקשה‪ :‬והא חמסרי‬
‫הוה בכלל צריך נבריוה‪ ,‬ענ דרך בא ואכול עמי מה‬ ‫הויין‪ ,‬ומשני דאמרינן ני׳ מאי דבעית נמיכנ באפוקי שבתא‬
‫שהאכלתני‪.‬‬ ‫אכני׳ בשבתא ע״כ‪ .‬הרי במדבר נא ירד בפש׳ק אלא ד׳‬
‫אין ני פנאי נהאריך יבזה אומר ני שנוס מאדון‬ ‫יותר‬ ‫סעודות‪ ,‬נמצא שבש׳׳ק שחרית נא הי׳ יכול לאכול אותה‬
‫השלום‪.‬‬ ‫חלה המצורפת‪ ,‬כיק שצריך הי׳ לאוכלו נסעודה שנישית ‪,(T‬‬
‫זלה׳׳ה‬ ‫משה במוה״ר שלום יוסף‬ ‫ועי׳ בפנים יפות סו( שדיבר מזה נענץ ירידה המן ביו׳׳ע‬
‫יג‬ ‫סימן‬
‫בעניו כלים חוץ לי״ב מיל‬

‫בשו״ע או׳׳ה א(‪ ,‬מצאתי מובא בשם חדישי הרמב״ן נעירובין‪,‬‬ ‫ב׳׳ה אור ליום ג׳ ויצא התרצ׳׳ב קראקא‪.‬‬
‫דגם בכלים חוץ לי״ב מיני הוה דאורייתא‪ ,‬אונה אין הספר‬
‫ישפות ה׳ שלום וברכה אל כבוד ידידי היקר הדזסיד‬
‫חדושי הרמב״ן תחת ידי לעיין בו‪ .‬איזו הדרך ישכון אור‬
‫הכי נכבד מופלג בתורה זך הרעיון שי״ת טו״ה דוד‬
‫לפניו בנידון הלז‪ ,‬כי במה דהפוסקים מחנקים בין אדם‬
‫זיידמאן נ״י ויופיע‪.‬‬
‫לכלים לענין היצאה חוץ לתחום יש בזה ב׳ אופנים‪ .‬אופן‬
‫אחד‪ ,‬דהחילוק בין אדם נכניס היינו דנענין הוצאת כלים‬ ‫מכתבו נכין הגיע עדי‪ ,‬אודות אשר רשם‬ ‫אחדשה״ט‪,‬‬
‫שלו ענ ידי עכו״ס‪ ,‬נא גזרו בזה שביתת כלים אך אם‬ ‫במכתבו הערה ענ דברי הגר״א בסי׳ ה״ד‬
‫לחומרא למאן דאמר תחומין די״׳ב מיל הוה דאורייתא ע״כ‪.‬‬ ‫‪ (T‬היינו שאת הלחם שצירפו בש׳׳ק בבוקר ללחם משנה‬
‫והעיר הגת׳א שם וז׳׳ל ‪ :‬ת״ף ספ״ק דערובין בשם הירועולמי וכו׳‬ ‫לא יכלו אז לאכול ולא הי׳ אז ראוי לאכילה כיון רהיו מוכרחים‬
‫אבל כת׳ רהש׳׳ס שלנו פליג על הירושלמי מדקאמר בפ׳׳ו דשבת‬ ‫אותו לסעודה שלמסית ובכל אופן הצטרף בבוקר ללחם מזזונה‪.‬‬
‫וכו׳ וכן הקשה הרא״ש בספ״ק דערובין וכו׳ והביאו עוד ראיות‬ ‫סו( פר׳ בשלח עה״פ והי׳ ביום השעזי והכינו וגו׳‪.‬‬
‫ממ׳׳ש בכמה מקומות תחומין דרבנן‪ ,‬עירובין דרבנן‪ ,‬ועי׳ תוס׳‬ ‫סז( במראה יחזקאל שם אות ר׳ כתב לפלפל במתנה על‬
‫שם‪ .‬ואינה כלום‪ ,‬דודאי ד׳ אלפים אמות ררבנן‪ ,‬אבל ראי׳‬ ‫מנת להחזיר אי פגי כשמחזיר הדמים‪ .‬והביא מדברי הרא״ש פ״ר‬
‫גרולה מס ממ״ש מ״ה ב׳ ואמאי ליקני וכו׳ ואב״א הוי וכו׳‬ ‫דסוכה ועוד פלפל בזה באריכות‪.‬‬
‫ושם כמה מילין עכ״ל‪ .‬וכוונת הגר״א היא‪ ,‬דטוען על מש״כ‬ ‫יז( היינו דברי הגם׳ שם דדוד המלך הסתפק בגדמסים‬
‫הרא״ש פ״ק דערובין סי׳ כ״ד להוכיח דר‪,‬גמ׳ ד ‪T‬ן ס״ל דלרבנן‬ ‫דשעורים רמסראל דהוה מסמרי בהם פלמסתים‪ .‬וקא מבעי׳ לי׳‬
‫ליכא שום תחום שבת ראורייתא ואפי׳ י״ב מיל‪ ,‬מגמ׳ בשבת‬ ‫מהו להציל עצמו בממון חבירו וכו׳‪ .‬ואח״כ ‪ :‬מהו ליטול גרמסמ‬
‫)ס״ס ע׳׳א( רידע לה בתחומין וכו׳‪ ,‬וע׳׳ז העיר הגר״א רד‪.‬גמ׳‬ ‫של שעורין רמסראל ליתן לפני בהמתו על מנת לשלם גרמסין‬
‫איירי לגבי תחומין של ר׳ אלפים אמות‪ ,‬רזה שפיר הוה רק‬ ‫של עדשים דפלמסתים וכו׳‪.‬‬
‫דרבנן‪ ,‬ואינו ראי׳ לי״ב מיל‪ ,‬אך הוכיח הגר״א מגמ׳ בערובין‬ ‫יח( כנראה הנ״ל הי׳ מתלמ ‪T‬י הגהמ׳׳ח בעל דעת משה זצ״ל‬
‫מ״ה ע״ב דאי׳ שם בברייתא גשמים שירדו מעיו״ס וכו׳ ביר׳ס‬ ‫ואמר כן לפניו‪.‬‬
‫הרי הן כרגלי כל אדם‪ .‬והקשתה הגמ׳ ; ליקני שביתה באוקיינוס‬ ‫יס( שבת קי״ח ע׳׳א‪.‬‬
‫וכו׳ ותירצה הגמ׳ תר ח בזה ואח״כ ‪ :‬ואיבעית אימא הוי ספק‬ ‫כ( או״ח סי׳ רמ׳׳ב סעיף א׳‪.‬‬
‫דדבריהם‪ ,‬וספק דדבריהם להקל ע״כ‪.‬‬
‫ומוכח א״כ דג״כ י״ב מיל הוה ספק דדבריהם להש׳׳ס דית‬ ‫רוד זי ‪T‬מאן‬ ‫כנראה כתב מקבל המכתב הרה״ג החס ‪ T‬ר׳‬ ‫א(‬
‫ודלא כהירושלמי עכ״ר הגר״א‪ .‬והקשה הרה״ג ר״ר זי ‪T‬מאן ז״ל‪,‬‬ ‫ת״ד בדברי‬ ‫ז״ל להעיר בדברי הגר״א בהגהותיו לשו״ע או״ח סי׳‬
‫דאולי כיון דהוה כלים‪ ,‬וכלים שונים מאדם לגבי הוצאה ח ח‬ ‫הולד בדרך‬ ‫הרמ״א שם )בסעיף א׳( שכתב וז״ל ‪ :‬מיהו אם הי׳‬
‫לתחום כמו שכתבו הפוסקים‪.‬‬ ‫מיל אזלינן‬ ‫זה או ע״י קפיצת שם מתוך י״ב מיל ח ח לי״ב‬
‫כא‬ ‫משה‬ ‫או״ח סימן יג יד‬ ‫דעת‬
‫הג מ׳‪ :‬יאב״א ספק דדבריהם יכקונא‪ ,‬כי אך אם קנו‬ ‫נאמר דסביתה כגיס דאורייתא‪ ,‬יכן מכמעיר‪ .‬דברי המנן‬
‫בביתה באיקיינוס היא רק איסיר דרבנן‪.‬‬ ‫אברהס בסי׳ ת״ד ס׳ ק א׳ דמדמי נניס ובכמה‪ .‬יבבכמה‬
‫ויש עוד ספק‪ ,‬דנמא נתקשרו כעבים אתמונ‪ ,‬ונכן הן‬ ‫מבואר במגן אברכם סי' ש׳׳ה כ׳׳ק י״ה בבס הגמ״רב(‬
‫כרגני כנ אדם‪ ,‬אונם הנודע ביהודא בשו״ת או׳׳ח‬ ‫דכיק דגיכא בי כרת וסקינה לא עבר כג כביתה בכמחו‪.‬‬
‫מהדו״ת כי׳ מ׳׳ו מקשה בפיר ענ ההוכחה הלז דהלא אך‬ ‫יכן בכלים מיירי בכהאי גוונא‪ .‬אבג אם יוציאו את הכליס‬
‫אס נימא דקנו בביתה באוקיינוס‪ ,‬הנא בימים ובנהרות‬ ‫על ידי הרבה יכראציס יייז לי״ב מילק‪ ,‬יעביר כאחרק‬
‫כו׳׳ע מודי דאק איסור תחומק מדאורייתא‪.‬‬ ‫המוציאם חוץ ני׳׳ב מיצ אך שאצנו הוא בתוך כתחום‪ ,‬כיון‬
‫אולם נוכנ נתרץ כשיטת הרמב׳׳ס בתשובה המובא בב״י‬ ‫דלגבי כלים הוא חוץ לתחום דאורייתא‪ ,‬ויעבור על איסור‬
‫בשי׳ ת״ד דמטעם זה אין איסור תחומק בימים‬ ‫דאורייתא דאל יצא איב ממקומו‪ ,‬אג יוציא איב ממקומו‪,‬‬
‫ובנהרות כיון שהמה רק כרמנית‪ ,‬ונא שייך נומר דהמעביר‬ ‫יהוא י״ב מיג שהוא מקום מחנה ישראל‪.‬‬
‫יהי׳ מותר מה״ת‪ ,‬והמהצך יהי׳ אסור עיי״ש‪ .‬וא״כ נשיטתו‬ ‫ואופן הב׳‪ ,‬הוא‪ ,‬דבכצים אין כלל אך חוץ לי׳׳ב מיל איסור‬
‫בכרמנית נא שייך איסור תחומק כיון דאינו דומה לדגלי‬ ‫דאורייתא אך ניבראל המוציאם‪ ,‬ייב ביעות‬
‫מדבר שהוא ר״ה‪ .‬אונם הרבה פוסקים ומכללם הרמב״ן‬ ‫הראשונים סוברים כן‪ ,‬ומכננם הריטב״א דסובר כן יעוד‬
‫סוברים‪ ,‬דאיסור תחומין נא תניא בזה שצריך להיות דומה‬ ‫כמה פוסקים‪ .‬אולם השיטה הזו תוכל לסביר כן רק אם‬
‫לדגלי מדבר‪ ,‬ירק שיהא הילוך מעניא והילוך בספינה לא‬ ‫נאמר דחפצי הפקר אין קונים שביתה‪ ,‬יהחפצים לעצמם‬
‫נקרא הילוך‪ .‬יא״כ בנידון גשמים בקנו שביתה באוקיינוס‪,‬‬ ‫אק נהם קנין בביתה‪ ,‬ורק מכיעם דהבהמה והכציס כרגני‬
‫הלא מים ע״ג מים היינו הנחתן‪ ,‬ומשם הלכו חון לתחום‪,‬‬ ‫הבעלים‪ ,‬אז ניתן להאמר כי מדאורייתא אין שום איסור‬
‫ובכגון זה אך במים נוכל לומר דחון צי״ב מיג הוה‬ ‫להוציא כלי חון לי׳׳ב מיל‪ ,‬ונדרוש קרא דאל יוציא רק לענק‬
‫דאורייתא וא״כ נשארת ההוכחה דחון לי׳׳ב מיל הוה‬ ‫הוצאה ולא לענק תחומק ביו״ט‪ .‬אולם אס נסבור כר׳ יוחנן‬
‫דרבנן‪ ,‬וכל זה ראיתי נחלק לפענ״ד‪.‬‬ ‫בן נורי דהחפצים יש להם קנק שביתה לעצמם בלא הבעלים‪,‬‬
‫ואחתום בברכה‪ ,‬ה׳ יהי׳ בעזרם לחלצם מצרה לרוחה‪,‬‬ ‫אם כן הם שייכים באיסור תחומק דאורייתא כמו האדם‪,‬‬
‫ויזכה לשקוד על דלתי התוה׳׳ק מתוך הרחבת‬ ‫יאם כן צדקו דברי הגר׳׳א בהוכחתו‪ ,‬דבעירובין מ׳׳ה מיירי‬
‫הדעת‪.‬‬ ‫לשיטת ר׳׳י בן נוריג(‪ ,‬ואס כן אם נימא דכגשמים קנו‬
‫כתקות ידידו הדורש שנומו כל הימים מצפה לרום ק ק‬ ‫שביתה באוקיינוס‪ ,‬יצאו הרבה חוץ מתחום דאורייתא‬
‫הצלחתו‪.‬‬ ‫ומדוע נימא דאם ירדו ביו״כי הרי הן כרגצי כצ אדם‪ ,‬הלא‬
‫אם נימא תחומק דאורייתא באו הגשמים מחוץ לתחום‪,‬‬
‫זצ״ל‬ ‫משה במוה״ר שלום יוסף‬ ‫ומדאורייתא אסיר נהזתם חון לד׳ אמות יזה מתרצת‬
‫סימן‬
‫בעניו אשו משום חציו והבערה ביו״ט *(‬

‫והרשב״א מפרש ג״כ דברי הירושלמי דקאי על ]עריו״ט[‬ ‫ולמען שלא להוציא הנייר חלק‪ ,‬אנקוט בקצרה עוד איזה‬
‫)יו״ט( ומאן דלא יליך מנותר שרי‪ — ,‬ולפענ״ד פשוט הדבר‬ ‫גרגיר מח״ת‪ ,‬הפמ״ג בהנ׳ פסח סי׳ תמ׳׳ו)ובמשב״ז‬
‫דהפי׳ בירושלמי הוא כך‪ ,‬דבענין אשו משום חציו המובא‬ ‫ס׳׳ק ג׳( מביא מתשובות הרשב״אא( דהמוצא חמץ ביו״ע‬
‫בנמוק״יב( יש לחלק אס האיסור הוא על הפועל או‬ ‫יוכל לשרפו‪ ,‬והרשב״א מביא הירושלמי בפ׳ במה מדליקק‬
‫האיסור על הפעולה ג( והחילוק מבואר דלענין שבת‬ ‫)שבת פ״ב ה״א( מהו להצית מדורת חמץ בעריו״ט‪,‬‬
‫א( חלק א׳ סי׳ ע״א‪.‬‬ ‫ב( שהביא ד‪,‬דרכי משה שם‪.‬‬

‫ב( ב׳׳ק כ״ב ע״א‪.‬‬ ‫ג( דס״ל בערובמ שם דחפצי הפקר קונים שביתה עיי״ש‬
‫וקאי ר‪,‬גמ׳ אליבי׳‪.‬‬
‫ג( בעל האבני נזר זצ״ל תירץ בחילוק זה ברברי הנמוק״י‬
‫את מה שהוקשה לו עליו מהא דתענית )כ״ט ע״ב( ראמר ר׳ יוחנן‬ ‫*( מתוך מכתב הגהמ״ח זצ״ל אל אדמדר הרה״ק ד׳ח האגר‬
‫)דהוא המ״ר אקזו משום חציו( אי הוינא התם )בחרבן הבית(‪.‬‬ ‫מאטיניא זצ״ל‪.‬‬
‫משה‬ ‫או״ח סימן יד טו‬ ‫דעת‬ ‫כב‬
‫מנותר אסור‪ ,‬היינו אם נימא שהביעור חיק מקיים רק‬ ‫דהמלאכה בעצם לא נאסרה רק נאסר על הפועל וממילא‬
‫בביעור חפצאך( ונא ע״י הפקרה( וכדר‪ ,‬לכן דמי לנותר‬ ‫כשהפועל החחיל המלאכה מעב׳ ק והמלאכה נגמרה מאלי׳‬
‫ואסור אף מערב יו״גי‪ ,‬ומאן דלא יליף מנותר שרי כי‬ ‫בש״ק‪ ,‬אז אמרינן אשו משום חציו ושריא אחרי שהפועל‬
‫האיסור חמץ היא תלוי בבעלים ובגברא ולא בחפצא‪ ,‬לכן‬ ‫עשה הכל בעש״ק וכל האיסור הוא משום עשיית הפועל‪,‬‬
‫שרי בערב יו״ע ואמרינן אשו משום חציו‪ ,‬ויש עוד להאריך‬ ‫לא כן בשריפת קדשים ביו׳׳כי‪ ,‬שהקדשים עצמן נאסרים‬
‫אך לא אחפוץ להיות מאריך טירחא כל כך‪.‬‬ ‫מלשרוף ביו׳׳ט ולא משום הפועל רק שהמעשה בעצמה‬
‫אבקש מאת כהדד׳ג שיאבה נא לעיין במכתבי דנא‬ ‫נאסרת‪ ,‬לכן כשמתחיל להדליק הנותר בעריו״נג סוף כל‬
‫ובסכתבי האמצעי‪ ,‬וישיבני אי׳׳ה אחרי ימי החג‬ ‫סוף אף שהמעשה נעשית מאלי׳‪ ,‬הלא בשריפת קדשים‬
‫הבע׳׳ל‪ ,‬ובדברי הרמב׳׳ם הל׳ שגגות אדמה כי יצאתי בזה‬ ‫האיסור משום הפעולה ולא משום הפועל‪ ,‬לכן אין שייך‬
‫ידי חובת הביאור‪.‬‬ ‫בזה אשו משום חציו‪ ,‬תה כוונת הירושלמי בריש במה‬
‫ובזה אסיים בשים שלום מאדון השלום ויקבל החג הבע׳׳ל‬ ‫מדליקץ‪ :‬אר׳׳י בשבת כתיב לא תעשה כל מלאכה נעשית‬
‫בדיצה וביתרון הכשר‪ .‬כחפץ ידידו עוז ש״ב המתענג‬ ‫היא מאלי׳‪ ,‬ברם הכא התורה אמרה אץ שורפין את‬
‫על רוב שלומו‪ ,‬מצפה לקראת תשובתו הרמה‪,‬‬ ‫הקדשים ביו׳׳ע וכו׳‪ ,‬ואחרי כן מביא הירושלמי; מהו‬
‫משה במו׳׳ה שלום יוסף זצ״ל‬ ‫להצית במדורת החמץ את האור ]בעריר׳ט[‪ ,‬מאן דיליף‬
‫ס ימן טו‬
‫ב ע נ י ו ה נ ״ ל *(‬
‫תחילתו וסופו בפשיעה‪ .‬אולם אם מתה כדרכה על ראש‬ ‫ואודות מה שתמה כהדר׳׳ג עלי מדוע בעידנא דהיותי‬
‫כהר זה נקרא סופו באונס כפירש״י שם‪ ,‬ובנידון שלפנינו‬ ‫עוסק בדברי הנמוק״י ב׳׳ק לא הערתי על ראשית‬
‫לפי דברי כהדר״ג אי נימא כך‪ ,‬כיון שסופו של החץ‬ ‫דבריו‪ ,‬דלפי׳׳ז יפלא על מי שזרק ראש חץ והדליק גדיש‬
‫שידליק להגדיש ממילא הוה תחילתו וסופו בפשיעה ולשונו‬ ‫הלא בצאת החץ מידו כבר הוא אנוס‪ ,‬ומזה יצא לו סברתו‬
‫של כהדר׳׳ג תחילתו בפשיעה וסופו באונס הוא מושאל‬ ‫דנחשב כמאן דאגמרי׳ אז בידים‪ ,‬וע״ז הקשה כהדר״ג הלא‬
‫לכאן‪.‬‬ ‫אנן קיימ׳׳ל דתחילתו בפשיעה וסופו באונס דחייב כמבואר‬
‫ולכאורה נפי״ז בודאי יקשה על כנמוק״י קושית כהדר׳׳ג‪,‬‬ ‫בכמ׳ק אין משפט א(‪.‬‬
‫אחרי שתחילתו וסופו בפשיעה ודאי חייב ואין‬ ‫הנה בכל המקומות בש״ס שמצינו תחילתו בפשיעה וסופו‬
‫זה תלוי כלל בפלוגתא אי תחילתו בפשיעה וסופו באונס‬ ‫באונס לא מיירי באופן זה‪ ,‬לדוגמא בפרק המפקיד‬
‫חייב או פטור‪.‬‬ ‫)ב״מ מ׳׳ב( אי׳‪ :‬אע״ג דלענין נורא פשיעותא היא‪ ,‬לענק‬
‫אולם לפענ״ד כוונת הנמוק״י היא כך‪ ,‬דאם נימא אשו‬ ‫גנבי נטירותא היא‪ ,‬והוה תחילתו בפשיעה וסופו באונם‪,‬‬
‫משום חציו ולא נימא הסברא כמאן דאגמרי׳ עכשיו‬ ‫וכמו״כ בכל המקומות‪ ,‬והיינו אף שההתק הוא ע״י אונס‬
‫דמי‪ ,‬א״כ בשעה שפלח החץ מידו למרחוק וטרם הגיע‬ ‫כיון שהי׳ יכול להיות ע׳׳י פשיעת השומר הוה תחילתו‬
‫החץ למקום הגדיש‪ ,‬עדיין לא התחיל עוד הנזק בגוף הגדיש‬ ‫בפשיעה וסופו באונס‪ ,‬ובב״מ )צ״ג ע״ב( העלתה לראשי‬
‫בעת צאת החץ מתחת ידו‪ ,‬וכוה לי׳ להיות פטור על הגדיש‬ ‫צוקין ונפלה אין זה אונס‪ ,‬ומשנה הלז מובא בב״מ )ל״ו‬
‫כמו שמבואר ברא״ש פ׳ הגוזל קמא )סי׳ י׳׳ג( והש״ך בסי׳‬ ‫ע׳ ^( ופירש״י שם‪ ,‬שאין זה אונס אלא פשיעה‪ ,‬והוה‬
‫ה( עי׳ בשו״ת ר׳ שאול משה מוויערשוב זצ׳׳ל סי׳ ס׳׳ד‬ ‫הוה קבעגא לי׳ בעשירי ‪7‬ר׳כ‪ .‬והרי לר״י משום חציו העיקר‬
‫מש׳׳ב בדבר רבעי שריפה אם מקיים המצוה כשמפקירו או מבטלו‬ ‫ההתחלה‪ ,‬ותירץ האב״ב ריש חילוק בין אי האיסור על האדם‬
‫עיי״ש‪ ,‬ועי׳ בשו״ת אבני נזר או״ח ח׳׳ב סי׳ שי׳׳ט מקד׳ב בענין‬ ‫או על החפץ‪ ,‬ועי׳ בשד׳ת ארץ צבי מהרה״ק מקוזיגלוב סי׳ ס״ו‬
‫זה‪ ,‬וי׳׳ל‪.‬‬ ‫שהאריך ג׳׳ב לבאר רברי הירושלמי בשבת הנ׳׳ל עס״י רברי‬
‫א( עי׳ ברמב׳׳ם פ״ב מהל׳ נזקי ממון ה׳׳א ובשד׳ע חו״מ סי׳‬ ‫האב׳׳נ‪ ,‬ובחילוק הנ׳׳ל וכרברי זעהמ״ח כאן עיי״ש‪.‬‬
‫ש״צ סעיף י״ב )ועוד מקומות(‪,‬‬ ‫ר( היינו עפ׳׳י סברת האחרונים עי׳ בחלקת יואב או״ח סי׳‬
‫כ׳ ועוד‪ ,‬רלר׳׳י הוה מצוה בחפצא ולחכמים הוה □נברא עיי׳׳ש‬
‫•( מתוך מכתב הנהמ״ח זצ״ל אל אדמו״ר הרה״ק ר׳׳ח האגר‬ ‫היטב‪) .‬ובזכר מחק סי׳ ז׳( ולפי׳׳ז מובנים דברי הגהמ׳׳ח הנ׳׳ל‪,‬‬
‫מאטיניא זצ׳׳ל‪.‬‬ ‫ועיין עוד בחדושי הגר׳׳ח מבריסק פ׳׳א דחמץ ומצה הלכה ג׳‪.‬‬
‫כג‬ ‫משה‬ ‫או״ח סימן טו‬ ‫דעת‬
‫עכ״ל‪ ,‬וכוונתם ל(‪ ,‬דכזורק הכלי עצמו כנר התחיל הנזק‬ ‫עו ף‬ ‫שפ״ו ) ס׳ ק א׳( מכיאי‪ ,‬דהינא ש;א הההינ הנזח‬
‫כהכני‪ ,‬יכזורק חץ עדיין צא עשה מעשה כגוף הכלי‪.‬‬ ‫שככר‬ ‫כממון דמי >מי שמסכק כרים וכסתות מהארץ אחר‬
‫וגדונה מזו מיכא כשיעה מקוכצת כ״ק כ״ו ע״כ פל הגמ׳‬ ‫שכרי‬ ‫גזרק הכלי פ״י כזורק ופכ״ז כמסכק פעור‪ ,‬אף‬
‫שם‪ :‬זרק תינוק מראש הגג פנוגתא דריכ״כ ורכנן ככא‬ ‫פעור‪,‬‬ ‫הזיקא פ״י שסילק את הכריה והוי׳ כרמי‪ ,‬פכ״ז‬
‫אתר וקיכנו כסייף‪ ,‬וכתום׳ שם ד׳׳ה זרק וכו׳ וז״ל; לא דמי‬ ‫כיון שהמסלק כא עשה מפשה כנוף הממק‪ ,‬עיי׳׳ש‪.‬‬
‫נהרג עריפה דפעור לכו״ע וכו׳‪ ,‬יכשעמ׳׳ק שם )מכיא‬ ‫וכן כנידון הנמוק״י‪ ,‬אחרי שיצא כחץ מתחת ידו פדיין נא‬
‫כשם הר״י מיגאש( נפרש התינוק‪ ,‬חרק תינוק מראש הגג‬ ‫התחיל הנזק ככגדיש‪ ,‬ואס נא הי׳ אנוס אחרי כן‬
‫אף שעשה מעשה כגוף התינוק אכנ לא שלע עדיין כהתינוק‬ ‫נוכג לומר אחרי שתחילתו פ״י מעשה וכידו להחזיר החן‬
‫דכר הממית אותו‪ ,‬אכל כהורג טריפה ככר שלט כהנהרג‬ ‫ולא החזיר הוה כאנו הניע את האש כידיס נהגדיש‪ ,‬אכל‬
‫מקודם הסיכה הממית אותו‪ ,‬והוה כגכרא קעילא‪ ,‬לכן‬ ‫אחרי שאח״כ הוא אנוס אין שייך נומר כן‪ ,‬יהוה נגכי‬
‫פטור נכו״ע‪ ,‬ונא שייך כצל נפלוגתא דריכ״כ ורכנן‪.‬‬ ‫גדיש תחינתו וסופו כאונס ואף שזריקת החן הי׳ כפשיפה‬
‫והר״ן כנדרים מ' מיירי דככר שלט החולי כהאכר הממית‬ ‫עכ״ז אין זה מופינ כלל נחייכו על הגדיש‪ ,‬כי נגכי הגדיש‬
‫אותו כמו כנכ וריאה וכדו׳‪ ,‬לכן הוה גכרא קטילא‪,‬‬ ‫הוה רק גרמי ולא עשה מ פנ ה כגופו כנלב(‪ ,‬וכנ זמן שנא‬
‫והגר׳ דכרכות הנ״ל איירי בהתחיג החולי כו שסופו לכוא‬ ‫עשה מעשה כגוף דכר הניזוק הוא פעור אף שכרי הזיקא‪,‬‬
‫עי״ז נמיתה‪ ,‬כמו שמצינו כטריפות שע״י החסרון הזה סופו‬ ‫ילכן מוכרח הנמוק״י נשכרתו דהוה כאנו אגמרי׳ כידים‬
‫לינקכ הריאה‪ ,‬וכדו׳‪ ,‬אכל עדיין לא פלט החולי כהאכר‬ ‫עכשיו‪ .‬וא״כ נמצא שאף הגפת האש להגדיש נהשכ כאנו‬
‫הממית אותו‪ ,‬והיה כעין שזרק תינוק מראש הגג שככר‬ ‫עפה כידים ממש‪ ,‬וכצאת החן מידו התחיג הנזק כהגדיש‬
‫שלט כו המתלה וככל זאת נא הוה גכרא קטינא‪ ,‬כיון שלא‬ ‫ולכן הייכ‪ ,‬ואתי שפיר דכרי הנמוק״י‪.‬‬
‫שלט החוני כהאכר הממית ולא הוה גכרא קטילא‪ ,‬וככגון‬
‫ובהיותי כזה עלה כדעתי לתרן דכרי הר״ן כנדרים דף מ׳‬
‫זה אנ ימנע עצמו מן הרחמים‪.‬‬
‫פ״א כד״ה וכל שאין מכקר את החונה אק‬
‫ואף שכקרא כתיב ה( כחלי׳ אשר חלה חזקי׳ למות האיך‬
‫מכקש עליו רחמים לא שיתי׳ ולא שימות‪ ,‬ומפרש הר״ן שם‬
‫שסופו למות פי״ז ס‪ ,‬אכל עדיין לא נתהוה החולי‬
‫שפעמים כשרואין שהחולה מצעער הרכה כחליו ואי אפשר‬
‫כהאכר הממיתו אכל הי׳ עומד להיות כך‪ ,‬וחוץ מזה פד‬
‫לו שיחי׳‪ ,‬צריכין לכקש עליו שימות‪ ,‬ומכיא ראי׳ מאמתי׳‬
‫חזקי׳ לח הי׳ חוצה שנתרפא ז(‪ ,‬לכן כתיב כחלי׳ אשר חלה‬ ‫דרכי )כתוכות ק״ד ע״א( ע״כ‪ .‬וצכאורה דכרי הר״ן הוא‬
‫חזקי׳ למות‪.‬‬
‫נגד הגמ׳ ככרכות )י׳ פ׳׳א( ‪ :‬אפי׳ חרכ חדה מונחת על‬
‫ובזה ניחא לשון הג מ׳‪ :‬אפי׳ הרכ חדה מונחת על צוארו‪,‬‬
‫צוארו אל ימנע עצמו מן הרחמים‪ ,‬וא״כ איך יוכל נהיות‬
‫ופירש״י שראה מלאך וחרכו שלופה כידו‪ ,‬אכל עדיין‬
‫שאי אפשי לו שיחי׳ כפי דכרי הר״ן‪ ,‬הלא כל זמן שרוח‬
‫לא התחיל לשלוט החרכ כו‪ .‬וכן מצינו אצל משרע״ה כעת‬
‫חיים כקרכו אל ימנע עצמו מן הרחמים ג(‪.‬‬
‫שהצינו הקכ״ה מחרב פרפה )שמות כ׳ ע״ו( נפשה צוארו‬
‫של שייש ח(‪ ,‬ולא התחיל לשלוט כו החרכ‪ ,‬ככגון זה אל ימנע‬ ‫ונראה לי כזה לתרץ דכרי הר״ן עפ״י דכרי התוה׳ ככ״ק‬
‫עצמו מן הרחמים‪ ,‬כך נראה לפפנ״ד לפי חומר הנושא‪,‬‬ ‫י״ז פ״כ כד׳׳ה זרק כלי מראש הגג וכו׳ שכתכו‬
‫ואולי כהדד׳ג שדעתו רחכה יתרץ דכרי הר״ן בלא יהי׳‬ ‫וז״ל‪ :‬נראה דאם זרק אכן או חץ פל הכלי וכא אחר וקדם‬
‫סותר לדכרי הגמ׳ כרכות כדרך יותר מורווח כודאי אקכלו‬ ‫ושכרו דפשיעא דחייכ‪ ,‬ולא שייך כאן מנא תכירא הכר וכף‪,‬‬
‫כאהכה‪.‬‬ ‫וסכרא פשועה היא לחלק כין זורק אכן לזורק כלי עצמו‬
‫ה( עי׳ במלכים ב׳ פרק כ׳ פס׳ א׳ ; חלה חזקי׳ למות וגו׳‬ ‫ב( וכמש׳׳ב התום׳ בב״ב כ״ב ע״ב ד״ד‪ .‬זאת אומרת וכו׳‬
‫וכן בישעי׳ ל׳׳ח א׳ ‪ :‬חלה חזקי׳ למות‪ ,‬ועי׳ גם בדה״י ב׳ פרק‬ ‫שאם אינו עושה מעשה בגופו כלל השיב גרמי עיי׳׳ש‪.‬‬
‫ל׳׳ב כ״ד ; חלה יחזקי׳ עד למות‪.‬‬ ‫ע׳׳ד הר״ן עיי׳׳ש‪ ,‬ועי׳‬ ‫ג( עי׳ במהרש׳׳א בנדרים שמקשה‬
‫בערוד השלחן יו׳׳ד סי׳ של״ה סעיף ג׳ שהביא את דברי הר׳׳ן‬
‫ו( ר׳׳ל שעמד למות מחליו )ועי׳ במצודת דוד בדה׳׳י שם ‪:‬‬ ‫להלכי• )אד עי׳ בשו״ת חקקי לב יר׳ד ח׳׳א סי׳ ג׳ ובספר ישרי‬
‫עד למות‪ .‬עד שהי׳ קרוב למות( ואפ״ה אמר‪ ,‬אפי׳ חרב חדה וכו׳‪.‬‬ ‫לב יו״ד אות ח׳ ס״ק ז׳ בזה(‪ ,‬ועי׳ בעמק שאלה על השאילתות‬
‫ויקרא שאילתא צ׳׳ז מש״כ לפרקו עפ׳׳י דברי הר׳׳ן‪.‬‬
‫ז( מד׳׳ר בראשית פר׳ ס״ה ד׳‪ ,‬ועי׳ ב״מ פ׳׳ז ע׳׳א‪.‬‬
‫ד( עי׳ בקצוד‪,‬״ח סי׳ ש״צ ס׳׳ק א׳ ובתרומת הכרי שם מקו׳׳כ‬
‫ח( שמו״ר פר׳ מ׳ ל׳׳ו‪.‬‬ ‫בבאור התום׳‪.‬‬
‫משה‬ ‫דעת‬ ‫כד‬
‫ס ימ ן טז‬
‫ב ע נ י ו ה נ ״ל *(‬
‫כנפיו דמי‪ ,‬ונמצא כי ההתהנה יהסוך נחכב נכנין הייבא‬ ‫בדברי רנמיק״י •‪:‬׳׳ק כרביא כ הד'״י נה ה אסיפת זקניה‬
‫כאילו היו ביחד‪ .‬ימיכרחים אני נזה‪ ,‬בלא נפרש בפבפוה‬ ‫נדריה דברי‪ .‬האסיפה זקניה אין תסת ידי‪ ,‬ירק‬
‫דאבו משוה חציו ר״ג שהחייב הוא מחמה כפשיעה שנא‬ ‫ראיתי במנחהיה ב׳׳ק )מ׳׳ב( הרפלפנ הה הרבה בענין‬
‫במר גחנתו יגרה ננזק כי לא הגי נן בזה‪ ,‬ימציני בסנהדרק‬ ‫הזה‪ ,‬ינפענ״ד יב נהנק‪ ,‬דבביר באני דכל תייבו כהייבה‬
‫כ״ה כ״א כפתו במקוס בסוך חמה או סוך צינה לבוא‬ ‫התורה ננניו הוא רק בסופי באונס‪ ,‬דננ הייב הביר היא‬
‫פכיור‪ ,‬אך כי בה ברי הזיקא‪ ,‬כי בודאי סוך חמה או צינה‬ ‫מצד בנה סינק נזקיי מרה״ר יהידוב היא נחידפה ההורה‬
‫נבוא‪ ,‬עכ״ז פעור‪ ,‬כיון שבעה הכפיתה עדיין נא התחיל‬ ‫בזה כאבר מביא כהדר״י‪ .‬מאסיפה זקניה בבה הרא״ה‬
‫הנזק‪ ,‬זונה אם הביאו במקום בסוך המה או צינה נבוא‬ ‫הק׳ אבר כנ דבריי הק׳ המה קינירין נמיניה‪ ,‬נח פן באב‬
‫יכפתו בה אז חייב‪ .‬דההבאה עצמו נחשב נהציו כפי׳‬ ‫דההיוב היא בפת בההב כובה הנזק‪ ,‬דהיה אבי מביה‬
‫התוס׳ שאין חינוק בין קירב האש אצג דבר הנדנק או דבר‬ ‫הציו‪ ,‬ונא משיה כיל־ה ננזק כ״י שנא בהו־ גחנהו נכין ביר‪.‬‬
‫הנדחק אצנ האש‪ ,‬נכן אם הביאו במקום שסוף חמה או‬
‫ולפענ״ד יב נהנק בין אבני סכיני ימבאו שנפנו ברית‬
‫צינה נביא הוה הציי‪ ,‬שקירב אה הדבר הנתוק נדבר המזיק‪,‬‬
‫מציי׳‪ ,‬יבהדי דאזני הזיקי דהוה הולדה דאב‪,‬‬
‫ינא הוה מצמצה‪ .‬״ק יוצח ממש כעין זורק הן כל חבירו‪,‬‬
‫יבק הבינה את הבכירה כ״י בנא שימר נחניו דאבנו סניני‬
‫יכגיונא בנידין שננו באש כ״י שלא במר גחצתו וכ״י פשיעה‬
‫ימבאי שהזיקי בשכה נפינה נא הוה כני הציי‪ ,‬והשילה‬
‫בנח הבכי־ה יהדניק מרחוק הגדיש‪ ,‬נולי סברה הנמוק״י‬
‫הבכירה כ״י נהלה הוה ככין כני חציו כדרך האש נהבכיר־‬
‫הוה כעין כני חציי‪ ,‬כך נראה לפפנ״ד‪.‬‬
‫הכהו בכל דרך הילוכי והוה כה כהי‪ ,‬ובכה בהגיכ נכדיב‬
‫וכעת נביא נדברי הר״ן בנדרים מ׳‪ ,‬דמה שיצאתי‬
‫הוה כה כהו בנ הגחלת‪ ,‬ירניתי נכשיה סימיכין נסברהי‪,‬‬
‫נחנק במכתבי הראשון‪ ,‬יכהדר׳׳ג ירה כני אבני‬
‫ותפשתי בכת כתבי מכתבי דנא בספר פני יהושכ כנ ב״ק‪,‬‬
‫בניסעראיה‪ ,‬הכי אמרתי דאה בנע המחנה באיבריה‬
‫ומצאתי שהפיר בזה בדך כ״ב בד״ה בבצמא נמ״ד אשי הבום‬
‫הפנימייה ח״י נא ייעינ הפינה‪ ,‬רק כתבתי נחלק בדבר‬
‫חציי חציי דגמנ הוא וכי׳ ומבאר שס באמצע הדבור חת‬
‫הגמ׳ ברכיה דאי׳‪ :‬אפי׳ הרב חדה וכו׳ אל יתייאש‪ ,‬הייני‬
‫פלוגתת ר״י יר״נ באופן נענה‪ ,‬יכן בפנ״י ב״ק דך נ״ה כנ‬
‫בהוא ו־ק כהיע הבכרה בינו יבין המות ח״ו‪ ,‬שיהי׳ מציאות‬
‫התוס׳ ד״ה אמר רבא וכי׳ יבאמנכ הדבור בס מבאר דאך‬
‫נדברי הר״ן באי אפשי לו שיחי׳‪.‬‬
‫דתחינתו בפשיעה‪ ,‬אס אין כיבה את הנזק בידיה‪ ,‬או‬
‫ומה בכותב כהדר״ג דייתר יש נהקבות איך מתפננ החילה‬
‫עכ״פ ביהי׳ הנזק נדעתי‪ ,‬די ננו נחושבי כ בי' אך בנא‬
‫ברכה רפאני‪ ,‬הנה מניסה התפינה חין נהקביה‪,‬‬
‫נעבה מרניני‪ ,‬אבנ נא כמזיק בידיס‪.‬‬
‫באין מתפננ ע; עצמי‪ ,‬רק כנ העונה בכלנ‪ ,‬כמי במברך‬
‫ולדבריו‪ ,‬באשו משיה חציי‪ ,‬כיין שלא נעשה הנזק בשעת‬
‫ברכת הניתן נשכיי בינה אך מי שלא שמע קול התרנגול‪,‬‬
‫נפינה כאבנו וכי׳‪ ,‬רק ה פגי עה בנח במר‬
‫כי הברכות נתקנו פנ סדר העולם א(‪.‬‬
‫גחלתו גרמה את הנזק‪ ,‬ביב אתרי בנסהנקה הפשיעה‪ .‬אין‬
‫ומה במביא כהדר״ג לתרן הר״ן עפ״י המביאר בסה״ק‪,‬‬
‫לחייבי עוד מבוס אב‪ ,‬רק משיה ביר במקוס שיב נחייבו‬
‫כנ זה נא נכנם מאתי‪ ,‬אבנ כקושיא עדיין במקומה‬
‫מפום בור‪ ,‬ונדבריו דברי הנמיקי ייהך מוכרחיה‪.‬‬
‫איך ידעה אמתי׳ דרבי ב( בנגזר עליו כך שתוכל נבקש כל‬
‫וכן מצאתי בבאורי הגר״א נשו״ע חו״מ סי׳ הי״ה סעיך‬
‫מיתתו‪ ,‬יעכ״פ הי׳ נה נבקש אה ח״ו נגזר גזירה שימות‬
‫י״ג‪ ,‬דמקשה בה נפי ביעת הנמוק״י דהגמ‪,‬׳ מהנקת‬
‫מהר שינצל מן היסוריס‪ ,‬ומובא בספר נהלה שבעה סי׳ ל״ע‬
‫בק הוה לי׳ נגודרה דכני חציי‪ ,‬ינא הוה ני׳ לגודרה דלא‬
‫דאם החולה הוא במקום אחר ייכל להתפלל עליי על תנאי‪.‬‬
‫כלו חציו‪ .‬הנא ;דברי הנמיק״י איך מבכהת נה שיהא כנו‬
‫ומה שהסביר לי כסדד׳ג‪ ,‬האמת הוא בפעמים יוכל להיות‬ ‫חציו‪ ,‬ומסביר שם בעוב עכיה‪ ,‬דכנ זה רק נענין גימון‪ .‬אה‬
‫כך‪ ,‬אבל מנין ידעה אמתי׳ דרבי לבקש על מיתתו‪,‬‬ ‫ירצה כהדד׳ג יוכל נעיין במה‪.‬‬
‫יעוד הפעם אני מבקש מכהדר״ג ל ת ח לי דברי הר״ן בלא‬ ‫והיוצא לן מזה‪ ,‬בהנמוק״י הועיל בסברתו הרמה בנא‬
‫יהא סותר להגמ׳ ברכות '׳‪ ,‬ינדברי הר׳׳ן הרשות לכל‬ ‫יהא מציאות לכלו חציי אחרי דכמאן דאגמרי׳‬
‫א( במש״ב הרמ״א בשו״ע או״ח סי׳ מ״ו סעיף ח׳ עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫*( מתוך מכתב שכתב תגהמ״ח וצ״ל אל הרר‪.‬״ק רבי חיים‬
‫ב( בבתובות ק״ד ע״א )והביאו הר״ן בנדרים שם(‪.‬‬ ‫האגד מאטיגיא זצ״ל‪.‬‬
‫כה‬ ‫משה‬ ‫או״ח סימן טז ‪r‬‬ ‫דעת‬
‫ומה שהפתק ני כהדר״כ ממה שחידש כבר בב׳׳ק בסוגיא‬ ‫כמבקר את כחולה ירואה בא׳׳א נו כיחי׳‪: ,‬בקב פ‪ :‬מיתחי‪,‬‬
‫דך נ׳ ביר שאמרה תירה נהבלי ולא למבעו‪ ,‬וכהדר״ג‬ ‫אחי ניכור חתן לזה‪.‬‬
‫רוצה לתרץ הקושיא‪ ,‬כיין נפומד נהיות נהרג ע׳׳י החבעה‬ ‫הלא בעינינו אנו רואים ני ב רח״‪ :‬חינאיס כאנה‬ ‫ובאמת‬
‫יעל החבטה הוא פעיר מעפם קרקע עולם הזיקתו‪ ,‬מדיפ‬ ‫נ א ץ נהם ני ם רפיאה בדרך ה פ ב ^ אך> נאנו‬
‫נא נימא נרב ניפטר נם פנ הבנא מטעם מנא חבירא תבר‪,‬‬ ‫מאמינים יבני מאמינים נ א ק מעצור נה׳ נ הי ש ^ ולא נענם‬
‫יאך נההבנ א דביר הוא קודם החבטה‪ ,‬יפטר מטעם כל‬ ‫מאתי דברי הרמב״ן פה׳׳ת בנמה מקימית ג(‪ ,‬ננשים נהתרים‬
‫הפימד‪ ,‬והיה מנא תבירא פ׳׳כ קושיתו‪.‬‬ ‫הקב׳׳ה פונ ה בכנ עת‪ ,‬הנא אבר בידי נפב כנ חי בידי‬
‫נהמיית מתים נכבר מתו כאנר החי׳ ע״י נביאי׳ וכפי‬
‫הלא מנח הבירא הבר כזה נא מצינו בכנ מקום נמצינו‬ ‫המקובל ‪:‬ם פ״י הבפנ״כי הק׳ זצוק״נ אירע פעם כזה‪ ,‬תך‬
‫מנא תבירא הבר כגון זרק כני מראש הגג יקדם‬ ‫אק נתכירק מפנ ה ניכי םד(‪.‬‬
‫אחר יניברי‪ ,‬דפטור השני מטעם מנא חבירא‪ ,‬כיון שהי׳‬ ‫ו ל א פני תנונתו‪ ,‬הנא הדק מפורב באבהע״ז‪ ,‬סי׳ י״ז כפיך‪,‬‬
‫מציאית נהיות נשבר הכני פ״י זריקת הראשון בני הנבירה‬ ‫נ״א במחבר‪ ,‬יאם ראו הפוך אוכג במקים נ כנ פ ב‬
‫ננ הנני‪ ,‬אבנ בהבלא יחבטה דביר להנור יחמור‪ ,‬אק ני ם‬ ‫יוצאה בנעינתי כגק נב ימות יבני מפיים הרי זה מעיד‬
‫מציאות נהיית נהרגים בני הבנח‪ ,‬כי חבטה בני הבנא נא‬ ‫עליו נ מ ת ימתירק אפתו נפונם‪ ,‬יהתופ׳ד‪ (.‬מבית הירוכנמי‬
‫משכחת נה‪ ,‬רק הבנא בנא חבטה משכחת לה בבור מלא‬ ‫נפל לגוב אריית אק מעידין עניי נ מ ת נמ ת נם נ ענ ה נו‪,‬‬
‫ספוגק צמר‪ ,‬א‪ 3‬נ בהבטה בני הבנא לא השכחת לה רק‬ ‫וא״כ התינוק מבואר‪ .‬וכן מיבא ב‪ 3‬״ נ אבהפ״ז םי׳ י״ז ם״ק‬
‫בבור פחות מי׳ טפחים יאז הוא פטור כיון שאק הבל‬ ‫י״ח‪ ,‬תמרו לי קרובך גוסס זה ג׳ ימים מפידין פנ אנתו‪,‬‬
‫נמיתה‪ ,‬ימנא תבירא כזה נא מצינו‪ ,‬יאם נימא בזה מנא‬ ‫וכדבר מוכרח א׳׳כ דנאו בכל נוונא ניתן נהחמר נענין‬
‫המהנבוא חייב‪,‬‬ ‫יהביאי במקום נ סו ך‬ ‫דינא אנ יתייאש מן הרחמים‪ ,‬ולפנק נושם הוא רק ריב‬
‫תבירא‪ ,‬א״כ כפתי‬
‫ומצד הרעב הוא‬ ‫נמית שם פ״י הרעב‪,‬‬ ‫אך שממינא עומד‬ ‫גיששין למיתה‪.‬‬
‫פטור‪ ,‬כי המזיק נח ענ ה שום פעונה נהרפב ורק בננינה‪,‬‬ ‫ומה שהביא כהדר״ג ראי׳ מברכית נ ״י ס‪ ,‬הנא מצינו כעין‬
‫תבירא ייהא פטור‪ ,‬אך שהביאו‬ ‫הנא‬ ‫זה בר׳׳ה ט״ז ובב׳׳ק צ״ג‪ ,‬המוסר דין ענ חבירי‬
‫מדוע נא נימא בזה‬
‫במקום שפוך חמה או צינה נביא יכפתו נ ם כיון שעומד‬ ‫הוא נענש תחילה‪ ,‬ומביאה הגמ׳ ראי׳ משרה אמני‪ ,‬ימשיים‬
‫נמות מצד הרעב יעל הרעב היא פכיור‪ ,‬וע״כ ש״מ שמנא‬ ‫שם ‪ :‬יה״מ דאית דינא בארעא‪ ,‬ש״מ שתשיר נמסור דין‬
‫הבירא הבר כזה נא ניתן להאמר‪ .‬יאולם התירו! של‬ ‫לשמים ואך באופן כזה להמתיק הדינים מעניו‪ ,‬הלא הבוי״ת‬
‫כהדר״ג על קוני ת התום׳ בב׳ק נ״ד ע׳׳א ד׳׳ה חמור עולה‬ ‫הוא כל יכול וכוללם יחד‪ ,‬ויוכל לבקש מנפניו שיכבשי רחמיו‬
‫יפה‪ ,‬וזוכר אני נראיתי תירון על קופית התיס׳ בקצוה״ח‬ ‫את כעסו ויגילו רחמיו על מדותיו‪ ,‬אך אין לי עסק בנסתרות‬
‫ורק באופן אחר‪.‬‬ ‫נדבר מפנינים כאנו אך בנוגע נעניניני‪.‬‬
‫ס י מ ן יז‬
‫ע ו ד ב ע נ י ו ה נ ״ל ‪(.‬‬
‫מקום‪ ,‬סוך חמה או צינה לבוא‪ ,‬ולא בכפתו במקום שימית‬ ‫מה שכהדר׳׳ג מתמי׳ על דבריי איך השוויתי נושאים‬
‫ברעב‪ ,‬כי זה הוא רק שלילה‪ ,‬יהראי׳ נותרה שפיר חזקה‬ ‫מחילפים‪ ,‬זורק חן לכפתו במקום נ סו ך חמה לבוא‪,‬‬
‫לפענ״ד‪.‬‬ ‫הלח בכפתו וכר בידו עוד לתקן‪ ,‬אני לא השויתי את‬
‫אודות דברי הר׳׳ן נדרים‪ ,‬לא אחפון להיות מאריך עירחא‬ ‫הנושאים האלו‪ ,‬ורק הבאתי משם ראי׳ דאפי׳ שם שבידו‬
‫עוד בזה‪ ,‬יהלא כתבתי במכתבי הקודם מדברי‬ ‫נתקן‪ ,‬והוה כפושה בכל פעם מעשה מהדש‪ ,‬עכ״ז אין חל‬
‫התוס׳ יבמות קכ״א ע׳׳א ד׳׳ה אין מזכירץ וכו׳ דמביאים‬ ‫החיוב רק באופן שיחול על הנהרג פגיעת דבר חדש‪ ,‬כנין‬
‫חלומותיו ימסר ‪ r n‬המלכות ומ״מ הועיל לבטל גזירה זו ע׳׳י‬ ‫עי׳ בפרושו לשמות י״ג נד׳ז ועוד‪.‬‬ ‫ג(‬
‫גלות עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫עי׳ ברכות ס׳ ע״א ועוד‪.‬‬ ‫ד(‬
‫*( מתוך מכתב שכתב הגהמ׳׳ח ד‪5‬״ל אל אדמר׳ר הרה׳׳ק‬ ‫יבמות קכ״א ע״ב ד׳׳ה אין ובו׳‪.‬‬ ‫ה(‬
‫ר׳׳ח האגר מאטיניא זצ׳׳ל‪.‬‬ ‫דרבא אמר לבר הדיא דכיון שלא פתר לו טוב את‬ ‫ו(‬
‫משה‬ ‫או״ח סימן יז יח‬ ‫דעת‬ ‫כו‬
‫למים שאק להם סוף‪ ,‬כי מים שאין להם םוף< הוא כחר‬ ‫כם שהירושלמי חולק על הבבלי וס״ל דמזכירין מעשה‬
‫עליון אשר בו חלויין בני חיי ומזוני ובו עושין ניסים‪ ,‬ובו‬ ‫ניסים בנפל לגוב אריוח‪ ,‬ועכ״ז בראה העוף אוכל מלבוא(‬
‫מתבטלים הגזירוה‪ ,‬ולכן בדוגמא בזה העולם יש לנו לומר‬ ‫אין חולק ומזה הוכחחי הסברא שנו‪.‬‬
‫כי כתר עליון השגיח עליי והצילו ממים כאין להם סוף‪,‬‬ ‫ומה שמביא כהדר״ג דהסברא שלו היא כי הטבע משועבד‬
‫שהוא הדוגמא‪ ,‬וכמו שמציל ממות ומוסיף חיים ובנים‬ ‫לחוה״ק‪ ,‬ולכן לא יועיל שום חפילה — לא כן‬
‫ומזונות‪ ,‬כן ג״כ בכאן ודע זה עכלה״ק‪ .‬והיוצא מדבריו‬ ‫מצאחי בספר הק׳ שושן סודוח המיוחס לחלמיד הרמב״ן‬
‫דתליא באתו בחינה הי׳ המאורכג‬ ‫הק׳ ז״ל ומביא שם בזה״ל‪ :‬והטעם פאק מעידק בנפל‬
‫ס י מ ן יח‬
‫בעניו קרבן פסח שדוחה שבת*(‬

‫וא״כ הקושיא של אהל דוד במקומה עומדת‪ ,‬מדוע לא‬ ‫ובשולי מכתבו הביא כהדר׳׳ג מהרמב״ם פ״ה מהל׳ קרבן‬
‫הפקיר ר״א את קרקעותיו קודם זמן ו׳ שעות‪.‬‬ ‫פסח ה״ב‪ ,‬ובזה מ ח ת קושית הספר אהל דוד‬
‫ובעיקר הדבר לפענ״ד יש לחלק בץ הנושאים‪ ,‬בין הפטור‬ ‫מדוע ר׳ אלעזר דמכשירין לא הפקיר קרקעותיו א(‪ ,‬וכהדר׳׳ג‬
‫של ערל יטמא דמיירי רש״י והרמב״ם‪ ,‬ובין‬ ‫מקשה לפי״ז על בן דורתאי שפירש ליפב לו בדרום ב( איך‬
‫הפטור של מי שאין לו קרקע‪ ,‬כי ערל וטמא בעצם הם‬ ‫ה י רשאי לעשות כן פן יאנס בשני‪ ,‬ויהא חל עליו איסור‬
‫מחויבים‪ ,‬רק רביע עלייהו אונס ערלות או טומאה‪ ,‬לכן‬ ‫כרת — ע״כ קושייתו‪.‬‬
‫נדחים מפסח כנדרש ע״ז בגמ׳ וע״י טומאתו אתה מדחהו‪,‬‬ ‫הלא הרמב״ם פו ס ק‪ (:‬כרבי דהזיד בראשון ושגג בשני‬
‫ולכן כיון שבשעה שחל עליו כבר החיוב‪ ,‬ה י בידו לסלק‬ ‫חייב‪ ,‬ודברי הרמב״ם תמים יחדיי עם דברי רש״י‬
‫את הדיחוי ילא סילק‪ ,‬הוה כהזיד בראשון ואף אם נאנס‬ ‫פסחים ס״ט סוע״א בד״ה ענוש כרת וכו׳ דמה דפטרה‬
‫בשני חייב כרת‪ ,‬אבל מי שאין לו קרקע‪ ,‬הוא בעצם פטור‬ ‫התורה טמא ושהי בדרך רחוקה‪ ,‬מיירי שלא היו יכולים‬
‫לא מצד דיחוי‪ ,‬והחיליק מבואר‪ ,‬שבערל וטמא צריך לתקן‬ ‫לתקן באותן שש שעות‪ ,‬ומקמי הכי לא רמיא חיובא עלייהו‪,‬‬
‫עצק לבוא לידי חיוב ומי שאין לו קרקע אין מחויב לקנות‬ ‫והרמב״ם ה״דל( מיירי בטמא וערל שיכולים לתקן באותן‬
‫לו קרקע כדי שיחול עליו החיוב מקרבן פסחל(‪ ,‬וא״כ‬ ‫שש שעות שחל החיוב עלייהו‪ ,‬ואם לא תיקנו עצמם הוה‬
‫לפי״ז אף אחר שעה ו׳ יוכל להפקיר קרקעותיו‪ ,‬ואף ששייך‬ ‫כעין הזידו בראשון‪ ,‬ואף ששגגו בשני חל עליהם חיוב‬
‫בזה המובא במנחות מ״א ע״ א‪ :‬טצדקי למיפטר נפשך‬ ‫כרתה(‪ .‬ולכן נוכל לחרץ בפשוט דבן דורתאי יכול ה י‬
‫מציצית‪ ,‬אבל לא בשביל זה יחול עליו חיוב כרת אף אם‬ ‫לפרוש קודם זמן שש שעות‪ ,‬ולא חל עליו עוד החיוב‪,‬‬
‫דבהז ‪ T‬ולא הקריב פסח ראשון‪ ,‬אפי׳ אם בפסח שני‬ ‫הלכה ב׳‬ ‫א( בשו״ע אבהע״ז סי׳ י״ז סעיף ל״א‪.‬‬
‫חייב כרת ולפי״ז א״ש‪ ,‬דלכך דוחים שבת ומקריבים‬ ‫יהי׳ שוגג‬
‫*( מתוך מכתב שכתב הגהמ׳׳ח זצ׳׳ל אל אדמו׳׳ר הרה׳׳ק‬
‫בשבת‪ ,‬שמא יקרה לו שוגג או אונם בפסח שני‪ ,‬ואז‬ ‫קר״פ גם‬
‫ר״ח האגר מאטיניא זצ״ל‪.‬‬
‫כרת להרמב״ם כיון שבפסח ראשון הי׳ בגדר ״הז ‪T‬״‬ ‫יהי׳ חייב‬
‫ע״ב‪.‬‬ ‫בספר אוהל דוד להג״ר דוד דויטש זצ״ל תל ™ החת״ם‬ ‫א(‬
‫ב( בפסחים ע׳ ע״ב‪.‬‬ ‫הקשה )והביא קושייתו החת׳׳ם בשו״ת או״ח סי׳ קכ׳׳ד ויו״ד‬
‫ג( בפרק ה׳ מהל׳ קרבן פסח ה״ב שם‪.‬‬ ‫סי׳ שט״ז עיי״ש(‪ ,‬דהנה בתום׳ פסחים ג׳ ע׳׳ב ד״ה מאלי׳ וכו׳‬
‫כתבו דמי שאין לו קרקע פטור מפסח כמו שפטור מראי׳ ע״ב‪.‬‬
‫ד( שם כתב סתמא דטמא וערל שלא עשו פסח ראשון‬ ‫והנה ר׳ אליעזר ס״ל בשבת קל״א ע״ב דאמרינן גבי ציצית‬
‫נחשבים במזיד‪.‬‬ ‫הואיל ו ^ ו להפקירן‪ ,‬לכן אינם דוחין את השבת‪ ,‬א״ב מדוע‬
‫ה( וכ״ב בדעת הרמב״ם )דס״ל כרש״י( המנחת חינוך מצוה‬ ‫לר״א קרבן פסח דוחה שבת‪ ,‬ונימא הואיל ו ^ ו להפקיר נכסיו‪,‬‬
‫ש״פ עיי״ש‪ .‬וע״ע במנחת חינוך מצוה ה׳ אות ז׳ ד״ה והנה‪,‬‬ ‫ואז לא יהי׳ לו קרקע ופטור מפסח כהתום׳ הנ״ל‪ .‬א״ב יהי׳‬
‫ובלקח טוב כלל ו׳ ד״ה המקום הי׳׳א וכו׳‪.‬‬ ‫קר״פ כמו ציצית וכדו׳ דאי׳ בשבת שם שאינם דוחים שבת‬
‫ו( היינו שיעז לחלק בין אם צריך פעולה לחדש את החיוב‬ ‫מה״ט‪) ,‬ועי׳ בספר חדושי רבי נחמי׳ מהרה״צ ר׳ נחמי׳ אלטר‬
‫עליו או להפך שצריך לעשות איזו פעולה להו™ מעצמו החיוב‪.‬‬ ‫זצ״ל עמ״ם פסחים שם מש״ב בקו׳ זו(‪ ,‬והרה״ק ר׳ חיים האגער‬
‫ובאחרונים הוכיחו סברא זו מדברי תום׳ ביבמות מ״ט עי׳ באתוון‬ ‫זצ״ל במכתבו אל הגהמ״ח בעל דעת משה זצ״ל כתב כנראה‬
‫דאורייתא כלל ט׳ באריכות רבה ולקמן סי׳ כ״ו וסי׳ נ״א‪.‬‬ ‫ליישב קושי׳ זו עפ״י פסק הרמב״ם בפ״ה מהל׳ קרבן פסח‬
‫כז‬ ‫משה‬ ‫או״ח סימן יח יט‬ ‫דעת‬
‫לדחות המצוה על ‪ p r‬יותר מאוחר כדי שיעשה יותר כהוגן‪,‬‬ ‫יהי׳ נאנס בשני‪ .‬ובפרט כי ר״ח הי׳ לו נפשות טצדקי כדי‬
‫ימביא ראי׳ מיבמות ל׳׳ט‪ ,‬יש לחלק בזה‪ ,‬דשם ביבמות‬ ‫שלא יצטרך נדחות שבת על המכשירין‪.‬‬
‫מיירי לדחות המצוה על זמן מרובה עד שיבוא הגדול ממדינת‬
‫הים‪ ,‬ומבלעדי זאת‪ ,‬פס במקום שאק גדול‪ ,‬החיוב על הקטן‬ ‫ובזה נוכל לתרץ דברי בן דורתאי שישב נו בדרום‪ ,‬אחרי‬
‫לחלון‪ ,‬ובמקום שיש גדול הוה רק כעק מצוה ‪ p‬המובחר‪,‬‬ ‫שלפירש״י שס )ד׳׳ה וישב וכו׳( קאי על חגיגת י׳׳ד‪,‬‬
‫אבל בפסח לדברי בן דורתאי שחגיגת י״ד מעכב לקרבן‬ ‫וא״כ אס יעשה עכשיו אה הפסח‪ ,‬בודאי לא יקיים כהוגן‪,‬‬
‫פסח‪ ,‬נמצא שלא נתקיים המצוה על ידו‪ ,‬וגדולה מזו מצינו‬ ‫אחרי שלדבריו תלוי הבאתו בחגיגת י׳׳ד‪ ,‬ופן יבוא בנא‬
‫דאף באיסור דרבנן שאמרו‪ :‬אס היית עושה כן לא קיימת‬ ‫החגיגה לשבירת עצס כפי׳ הירושנמי שהביאו התום׳ ז(‬
‫מצות סוכה מימיך ח(‪ ,‬אף שיש לחלק ולפענ״ד דברי רש״י‬ ‫ולכן מותר הי׳ לו לפרוש לדרוס אף אחר ר שעות ולא הוה‬
‫בפסחים ס׳׳ט ד׳׳ה ענוש כרת וכו׳ מוכרחים‪ ,‬דאל״ה איזו‬ ‫כהזיד בראשון כיון שכוונתו היתה לעשות בפסח שני יותר‬
‫שיפור תתן לדבר‪ ,‬וסתמא כפירושו כוונת הרמב״ס בפ״ה‬ ‫‪ p‬המובחר‪ ,‬ואף אס נאנס בשני לא יהי׳ חייב כרת אחרי‬
‫מהל׳ קרבן פסח גס כך כן נראה לפענ״ד‪.‬‬ ‫שלא הזיד בראשץ‪ ,‬ואף שהמג״א בריש סי׳ כ״ה מביא שאין‬
‫ס י מ ן יט‬
‫ב ע נ י ו ה נ״ ל *(‬
‫בטומאת ש ‪p‬‬ ‫דמיירי‬ ‫כן‬ ‫מוכיח‬ ‫שת‪ ,‬ולשון הרמב׳׳ם‬ ‫וכותב‬ ‫בדבר הערת כהדר׳׳ג על בן דורתאי שפירש‪,‬‬
‫דכותב‪ :‬שלא טבל‪ ,‬ומוכח דתלי׳ רק בטבילה — והכ״מ‬ ‫בלשונו‬ ‫שהרמב״ס בפ״ה מהל׳ קרבן פסח הל״ד‬
‫מביא הגמ׳ שם‪ :‬יכול לא יהא ענוש כרת אלא שהי׳ טהור‬ ‫בעד׳פ‬ ‫ישב וכו׳ )ולא טהר עצמו(‪ ,‬לא נוכל לאוקיס שמיירי‬
‫ושלא הי׳ בדרך רחוקה‪ ,‬ערל וטמא ש ת ושאר כל הטמאים‬ ‫הזאה‬ ‫בשעה שכבר חל החיוב א(‪ ,‬כי לטומאת מת צריך‬
‫מנק ת״ל והאיש ע״כ‪ ,‬ובטמא שרץ נוכל לאוקיס בשעה‬ ‫ג׳ וז׳‪.‬‬
‫שכבר חל החיוב דומיא דערל‪.‬‬ ‫דברי הרמב׳׳ם סתומים‪ ,‬ונוכל לפרשם ג״כ על טומאת‬ ‫הלא‬
‫הגהמ׳׳ח זצ״ל במכתבו הקודם ריש ללמוד בדעת הרמב״ם רס״ל‬ ‫ז( בפסחים ס״ט ע׳׳א ד״ה ולאו וכר‪.‬‬
‫כרש״י‪ .‬ולפי״ז מש״כ בהל׳ ר׳ שם גבי טמא וערל שנחשבים‬ ‫ח( בסוכה כ״ח ע״א )ועי׳ תום׳ סוכה ג׳ ע״א ד׳׳ה דאמר‬
‫מזיר בראשון‪ ,‬איירי רוקא בטמא וערל שיכולים היו לתקן‬ ‫וכו׳(‪.‬‬
‫עצמם באותם ו׳ שעות‪ ,‬וחל החיוב הבאת קר׳׳ם עליהם‪ ,‬ורק אז‬
‫יש כרת עכ״ר‪ .‬והעיר ע״ז הרה״ק ר״ח האגער זצ״ל מלעזון‬ ‫»( מתוך מכתב שכתב הגהמ״ח זצ״ל אל אדמר׳ר הרה״ק‬
‫הרמב״ם‪ ,‬שנקט ‪ :‬טמא שיכול ליטהר בפסח ראשון‪ ,‬שלא טבל‬ ‫ר׳׳ח האגר מאטיניא זצ״ל‪.‬‬
‫אלא ישב בטומאתו וכו׳ ע״כ‪ .‬מוכח ראיירי בטמא מת‪ ,‬וא״ב לא‬
‫חזי ולא יכול לתקן עצמו באותן ו׳ שעות ואפ׳׳ה נחשב כמז ‪T‬‬ ‫היינו אדמר׳ר הרה״ק רבי חיים האגער מאטיניא זצ״ל‬ ‫א(‬
‫וע״כ רזה רלא כרש״י‪.‬‬ ‫במכתבו אל הגהמ״ח בעל רעת משה זצ׳׳ל כתב להעיר על מש״כ‬
‫משה‬ ‫דעת‬ ‫כח‬
‫סימן כ‬
‫בעניו חגיגת י״ד בער״ם שחל בשבת •(‬

‫אין רצוני נהעריה אתכם ונבא בארוכה כמובא במם׳‬ ‫ב״ה יום ג׳ ט׳ ניסן תר׳׳ץ ?ראקא‪.‬‬
‫ברכות )ל׳׳ה ע״ב( בשם רבא במטותא מינייכו לא תתחזו‬ ‫ים ה׳ כנהר שלום אל כבוד ש״ב וסחו׳ ידי״נ הרה״צ‬
‫קמאי לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי — ואק ה ז ^ מרשה‬ ‫המפורסם פאר מקדושים מוכתר בניםוסין שסו מפארים‬
‫לכם כעת אילם אנקוט בקצרה‪.‬‬ ‫מו״ה חיים האגער שלימ״א איתן מושבו י־ ר״ ה‬
‫בדבר אשר כהדר׳׳ג מסתפק אודות כשחל ערב פסח בערב‬

‫פמאניפלאב‪.‬‬
‫שבת מתי נעשית החגיגה וזה על פי המובא במשנה‬ ‫אחרי דרך מבוא השלום‪ ,‬לשמחת לבבי הגיע פבוע העבר‬
‫למלך פ״ו מהל׳ כלי המקדש ה״גיא(‪ ,‬הספק הלז מובא‬ ‫פדי מכתביי היקרים ולי מה יק"ו מעשי אצבנניתיי‬
‫בצל״ח בריש תמיד נשחט ב( יכבר נדבר הזה עוד בספרי‬ ‫היקרים ורב תודה לו בעד זה‪ ,‬כמו״כ אשחר את פניכם על‬
‫האחרונים ג(‪.‬‬ ‫להבא לבל ימנע הטוב מאתי ואק גיוב אלא תורה‪ .‬כעת‬
‫כא‬ ‫סימן‬
‫ב ע נ י ו ה נ ״ ל ״(‬
‫בדבר אשר עורר מכבר כהדד׳ג מתי נקרב החגיגה בפר״ס‬ ‫כ״ה אור יום ד׳ אח״ק כ״ד למ״ם מונים קראקא‪.‬‬
‫שחל בע׳׳ש‪ ,‬ואנכי הבאתי במכתבי הקודם מדברי‬
‫הצל״ח פסחים שהשאיר הדבר בצ׳׳ע לסי דברי המשנה למלך‬ ‫לשלום אין קץ אל כ״ק ש״ב ומחו׳ ידי׳׳ג הה״צ הגאון‬
‫אשר הקרבת החגיגה קודם התמיד‪ ,‬ואנכי מצאתי מובא‬ ‫המפורסם טוביינא דחכימי פאר מקדושים שמו מפארים‬
‫בספר של גדול אחד ממדינת פולין שיצא לאור מחדש ומביא‬ ‫מו״ה חיים חאגער שליט׳׳א איתן מושבו בק״ק‬
‫שם דברי התיס׳ רי׳׳ד לפסחים א( דכתב להביא החגיגה‬ ‫פטאניסלאב‪.‬‬
‫אחר התמיד‪ ,‬היפוך דברי המשנה למלך ולפי דברי התום׳‬
‫רי׳׳ד אין עוד לפקפק בזה‪ ,‬ואף שהתוס׳ רי׳׳ד לא נמצא‬ ‫אחרי דרך מבוא השלום‪ .‬נופם יקרתו הנכתב ביום ה׳‬
‫תחת ידי אונם נאמן הוא הרב בלשונו ובפרגי במילתא‬ ‫שמיני לנכון הבריק לנגד עיני ביום ב׳ תזו׳׳מ לעונג‬
‫דעבידא לאגלויי שנמצא בתום׳ רי׳׳ד כמו שמביא משמו ואולי‬ ‫נפשי בראותי גוילי מעשי אצבעותיו היקרים ותוכו רצוך‬
‫נמצא התום׳ רי׳׳ד בפקד הכפרים של כהדר״ג‪.‬‬ ‫עם חידו״ת‪ ,‬והנני להשיב על דברי מכתבו‪.‬‬
‫עי׳ לקמן סי׳ כ״א שהובא מגור ארי׳ יהודה בקונטרס‬ ‫ג(‬ ‫»( מתוך מכתב הגהמ״ח זצ״ל אל אדמו״ר הרה׳׳ק ר״ח האגר‬
‫המועדים דיני פסח סי׳ ו׳ ס׳׳ק י״ב שפלפל בדבר זה עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫מאטיניא זצ״ל‪.‬‬
‫*( מתוך מכתב הגהמ׳׳ח זצ״ל אל אדמו׳׳ר הרה״ק ר׳׳ח האגר‬ ‫א( שם כתב דזמן שחיטת חגיגת י״ד הוא אחר חצות וקודם‬
‫מאטיניא זצ׳׳ל‪.‬‬ ‫לתמיד של בין הערבים עיי״ש‪ ,‬ולפי״ז מ ר ב פסח שחל בשבת‬
‫יש להסתפק מתי יעשו את החגיגה‪ ,‬דקודם חצות אי אפשר דהא‬
‫אולי כוונתו לספר גור ארי׳ יהודה מהגר״ל זמבא זצ׳׳ל‬ ‫א(‬
‫בקונטרס המועדים דיני פסח סי׳ ו׳ ס״ק י׳׳ב שהביא שאביו‬ ‫כתיב בערב‪ ,‬ועד שש ומחצה עדית לא קרינן ערב‪ .‬וגם לאחר‬
‫שש ומחצה אי אפשר שהרי כבר נקרב התמיד ואין חגיגה באה‬
‫הגר״ם זמבא זצ״ל הביא על ספק זה את דברי התום׳ רי׳׳ד והם‬
‫אחר התמיד כדעת המשנה למלד הנ׳׳ל‪.‬‬
‫בפסחים ס׳׳ט ע׳׳ב ד׳׳ה ש״מ שכתב בא״ד שם וד׳ל ; ויעז לומר‬
‫כיון דנשחטת בערב אחר התמיד נשחטת דומי׳ דפסח וכו׳ עכ׳׳ל‪.‬‬ ‫ב( פסחים נ״ט ע״א בד״ה יאוחר )השני(‪.‬‬
‫כט‬ ‫משה‬ ‫דעת‬
‫כב‬ ‫סימן‬
‫ב ע נ י ו ה נ ״ ל ‪(.‬‬
‫רצה ‪ p w‬פפ״י דברי השו״ת מאיר נתיביה ב( בח״ב ייקרא‪,‬‬ ‫בה״ש יום ד׳ ל״ח למ״ט מונים קראקא‪.‬‬
‫ודברי הצל״ח בביצה נ׳ דסוברים דחנק הנפלים ניתן לאכו‪:‬‬
‫חדות ימים ושנות עולמים אל כבוד ש״ב ומחו׳ ידי״נ‬
‫קידם הקטרת האימורק‪.‬‬
‫הרב הגאת הצדיק המפורסם מוכתר בנימוסין וקילוסין‬
‫דברי הצל״ח לא נפלמו מאתי‪ ,‬ידברי השו״ת מאיר נתיבים‬
‫שמו מפארים מו״ה חיים האגער שליט״א איתן מושבו‬
‫לא ידפתי מזה בנתי היום‪ ,‬יאחרי נשיקת פפרם‬
‫בק״ק סטאניסלאב‪.‬‬
‫דבריהם דחויים מהלכה‪ ,‬ונא מצאתי מי שיסבור כן‪ ,‬יהיפוך‬
‫דבריהם מצאתי בפי׳ הרא״ש שעל הגליון ש״ם ווילנא נדרים‬ ‫אחדשה״ט באה״ר נופה מכתבו הבריק צנגד פיני שבוע‬
‫י׳׳א סוך ע׳׳ב כל הגמ׳ שם‪ :‬כרי פלי כבשר זבחי שלמים‪,‬‬ ‫הפבר וחדו סגי ייתי ני ופל חדא תרתי‬
‫ומפורש יוצא בשם‪ ,‬דאך את חלק הבעלים לא ניתן לאכול‬ ‫נהורא לי ימטי מחדושי תורתו פה ברכאן דנפישק ולי מה‬
‫קודם הקטרה‪.‬‬ ‫יקרו דבריו ותפץ אני בזה לפשות הניגורץ ‪:‬דברי מכתבי‬
‫ובפשטות נוכל ‪ ,p w‬דמאן דסובר חגיגת י׳׳ד לאו‬ ‫הקודם אשר כהדר״ג יצא ללחום נגדי בתפצומות פוז‪ ,‬ואבוא‬
‫דאורייתא‪ ,‬כשחל עד׳פ בע׳׳ש צריכין היו‬ ‫פל סדר מכתבו‪.‬‬
‫לראות שהפסח יבוא במרובה ]שהיתה חבורה מועטת ודי‬ ‫בדברי תום׳ רי״ד דחגיגת י׳׳ד היתה אחר התמיד כשחל‬
‫להם פסח לבדו‪ ,‬רפ״י פסחים ס״ט ב׳[‪ ,‬ואז אין מביאק‬ ‫פרב פסח גפ׳׳ש‪ ,‬וא״כ יקשה למאן דפובר חגיגת‬
‫עמו חגיגה למ׳׳ד ההוא כמבואר במשנה פסחיס ]פ״ו מ״ג[‪.‬‬ ‫י׳׳ד לאו דאורייתא‪ ,‬איך דוחק פפה דהשלמהא(‪ ,‬וכהדר״ג‬
‫כג‬ ‫סימן‬
‫ע ו ד ב ע נ י ו ה נ ״ל ״(‬
‫כי כהדר׳׳ג שם לדרך פעמיו למדינת בוקאווינא על ערך‬ ‫ב״ה יום ג׳ חוקת תר״ק קראקא‪.‬‬
‫שבועיים‪ .‬ושבוע העבר לא הייתי בביתי ימים ולילה אחד‪,‬‬
‫למרבה המשרה ולשלום אין קץ אל כ״ק ש״ב ומחו׳‬
‫כיון שהייתי בלובלין בהמון חוגג על פתיחת הישיבה‪,‬‬
‫ידי״ג הרה״צ הגאון המפורסם טוביינא דחכימי‪ ,‬מוכתר‬
‫ובאתי לביתי עיף ויגע מטורח הדרך‪ ,‬וכעת באתי להשיב‬
‫בנימוסין‪ ,‬שמו מפארים‪ ,‬מו״ה חיים שליט׳׳א איתן‬
‫על מכתבו הנעים על סדר דבריו‪.‬‬
‫מושבו בק״ק סטאניסלאב‪.‬‬
‫א‪ .‬מה שכותב הדר״ג על דבריי במכתבי הקודם שכתבתי‬
‫דיש לו עצה שיביא במרובה א(‪ ,‬דתימא וכי בידו‬ ‫אחרי דרך מבוא השלום ודרישת שלומו הטוב באהבה‬
‫להביא במרובה‪ ,‬לא מלבי אמרתי זאת‪ ,‬התוה״ק נותנת לו‬ ‫רבה‪ ,‬נועם יקרתו האיר לנגד עיני זה כשני‬
‫עצה הלז ‪ 3‬פ׳ באב(‪ — ,‬ואם ימעט הבית מהיות משה‪.‬‬ ‫שבועות‪ ,‬ואבקש סליחה פל אשר אחר עד עתה‪ .‬וגם תשובתי‬
‫ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו במכסת נפשות‪.‬‬ ‫הנוכחית‪ ,‬היות כי בפת השגתי נועם מכתבו נודעתי אז‬
‫*( מתוך מכתב הגהמ׳׳ח זצ׳׳ל אל אדמר׳ר הרה״ק ר׳׳ח האגר‬ ‫•( מתוך מכתב הגהמ׳׳ח זצ׳׳ל אל אדמד׳ר הרה׳׳ק ר׳ח האגר‬
‫מאטיגיא זצ׳׳ל‪.‬‬ ‫מאטיניא זצ׳׳ל‪.‬‬
‫א( עי׳ בחסדי דוד על התוספתא ס״ד דפסחים ד״ה חגיגה‬
‫א( אדמר׳ר הגה״ק ר׳׳ח האגער מאטיניא זצ׳׳ל העיר להגהמ׳׳ח‬ ‫ובו׳ שכתב דלדעת הסוברים חגיגת י׳׳ד מה״ת היא‪ ,‬לד ‪T‬י׳ נשחטת‬
‫בעל דעת משה זצ״ל על מש׳׳ס במכתבו הקודם ליישב הקו׳‬ ‫החגיגה אחר התמ ‪ T‬עם הפסח‪ ,‬מדכתיב וזבחת פסח וגו׳ צאן‬
‫לדעת התוס׳ רי׳׳ד‪ ,‬די׳׳ל דלמ״ד חגיגת י״ד לאו דאורייתא היו‬ ‫ובקר וגו׳ ומשמע הדבתם שתהי׳ זביחתם כאחד עכ״ד‪) .‬וא׳׳ב‬
‫צריכים לראות שיבוא הפסח במרובה‪ .‬וע׳׳ז העיר‪ ,‬וכי ב ‪T‬ו להביא‬ ‫נראה מדבריו דלמ׳׳ד חגיגת י׳׳ד לאו דאורייתא באמת לא ס״ל‬
‫במרובה ע״ב‪.‬‬ ‫כן וא׳׳ש ודו״ק(‪.‬‬
‫ב( שמות י׳׳ב ד׳‪) .‬ואולי כוונת הדה״ק ר״ח האגער היתה‬ ‫ב( להג״ר מאיר מרגליות‪ ,‬שר׳ת עם חדו״ת על התורה‬
‫שאין זה ב ‪ T‬האדם שיהיו הרבה מנויים על הקדבן שלו וי׳׳ל(‪.‬‬ ‫)פולנאה תקנ״א(‪.‬‬
‫משה‬ ‫או״ח סימן כג כד‬ ‫דעת‬
‫פם בשר קדשים קלים השייך לבעלים‪ ,‬הלא כל עיקר יסודו‬ ‫נחיבים‬ ‫מאיר‬ ‫הכפר‬ ‫בשם‬ ‫כהדר״ג‬ ‫שמביא‬ ‫ב‪ .‬מה‬
‫על דברי הצל׳׳ח‪ ,‬והצל״ח שם בביצה כופל ומפנה‪ ,‬דכל‬ ‫הראי* ממשנה ברכות‪ ,‬כי חלק הבעלים אינו‬
‫השקלא וטריא בלו הוא רק לענין חלק הבעלים בקדשים‬ ‫תלוי בהקטרת אימוריםג(‪ ,‬הוא ראי׳ אלימתס ומושכלת‪.‬‬
‫קלים‪ ,‬אבל חלק הכהנים בקדשי קדשים שווים לחזה ולשוק‪,‬‬ ‫ג‪ .‬מה שכהדר״ג רוצה לתרץ לפי שיטת הצל״ח בביצה ד(‬
‫דכל כמה דלא מתקטרו אימורין כהנים לא מצי אכלי ו(‪,‬‬ ‫את דברי התום׳ מנחות מ׳׳ח ח׳ ד״ה חטאה(‪,‬‬
‫ותמה שם בזה על דברי המשנה נמלך שם!(‪.‬‬ ‫ולדבריו שווין חלק הכהנים בכבשי עצרת שהוא פלמי ציבור‬
‫כד‬ ‫סימן‬
‫בעניו מצוות איו צריכות כוונה‬

‫צריכות כונה אם כפאר לעשות המצוה יצא רק במידי‬ ‫ב״ה קראקא ה׳ דעשי״ת אור ליום עש״ק פ׳ וילך‬
‫דאכילה‪ ,‬אבל למאן דסובר מצות צריכות כונה‪ ,‬אך בכפאו‬ ‫תרצ״ה‪.‬‬
‫ואכל מצה לא יצא‪ .‬אך שהוא מצוה שהתוה׳׳ק הקפידה על‬ ‫התולה ארץ על בלימה הוא ייטיב הגמר חתימה‬
‫הפעולה כסברת הגמ׳ שם‪ ,‬עכ״ז לא יצא וצריך לאכול כזית‬ ‫לכבוד ידידי החסיד התורני המופלא יקר הערך כש״ת‬
‫מצה בטנ ת מצוה‪ — .‬וכן לענין יבוס‪ ,‬האמנם שהתוה״ק‬ ‫מו״ה דוד זיידמאן נ״י ויופיע‪.‬‬
‫רצתה שיהי׳ נעשה מעשה היבום‪ ,‬אבל רק כשעושה בכונת‬
‫מצוה‪ ,‬או עכ״פ בלי היפוך כונה‪ .‬אבל אם עושה בלי כונה‬
‫יקרתו לנכון הניעני במועדו‪.‬‬ ‫אחדשה״ט‪,‬‬
‫לכל מ׳׳ד כדאית לי׳ הוה כיבוס שלא במקום מצוה‪ ,‬ועובר‬ ‫בדבר מה שהביא כת״ה במכתבי דברי המנחת חינוך‬
‫בחייבי לאוין על ביאה ראשונה‪ ,‬וצריך לבוא ביאה שני׳‬ ‫מצוה תקצ״חא(‪ ,‬לדידי פשוט דדברי המנחת חינוך‬
‫כדי לקיים המצוה‪.‬‬ ‫ברורים כשמש‪.‬‬
‫והשער המלך בפ״ו מהל׳ יבום מביא פלוגתת הראשונים‬ ‫ומה שכ״ת רוצה לחלק בץ השווים‪ ,‬ולדבריי מצות יבום‬
‫היכי דמדאורייתא לא רמי׳ ליבום אי הוה דינו‬ ‫הוא מצוה שהתוה״ק רצתה שתהי׳ נפשית הפעולה‪,‬‬
‫כאשת אח דבכרת או לא — ואם נימא כן‪ ,‬א״כ לא תפסו‬ ‫וא״כ אך בלא כוונת העושה עכ״פ הפעולה נעשית‪.‬‬
‫הקידושין‪ ,‬יפי׳ בעירוך לנר יבמות כ׳ על פירכת הגמ׳ מואס‬ ‫דבריו דחויים מגמ׳ ר״ה כ״ח ע״א‪ ,‬דלדברי הסובר מצוות‬
‫בעלו קנו‪ .‬אולם יש לחלק בין הנושאים ב(‪ .‬דשם מיירי‬ ‫אין צריכות כוונה כפאו ואכל מצה יצא‪ .‬ואמר רבא‬
‫דבעצם לא רמי׳ ליבום‪ ,‬אבל בנידון דמיירי המנחת חינוך‬ ‫זאת אומרת התוקע לשיר יצא‪ .‬ומקשה הגמ׳ פשיעא היינו‬
‫תליא רק בכונתו‪ ,‬ולכן בודאי קונה אותה אבל עובר על‬ ‫הך‪ .‬ומשני מהו דתימא התם אמר רחמנא אכול מצה יהא‬
‫ביאה ראשונה‪.‬‬ ‫קאכיל‪ ,‬אבל הכא זכרון תרועה כתיב והא מתעסק קמ׳׳ל‪,‬‬
‫מלי׳ בשו״ת חת״ס אבהע״ז ח״ב סי׳ צ׳ דמפלפל שם‬ ‫ע״כ‪ .‬מוכח מדברי הגמ׳‪ ,‬דלולא דאשמעינן דהתוקע לשיר‬
‫בדברי החכם צבי סי׳ א׳ נידון החליצה אם בעי‬ ‫יצא‪ ,‬הוה אמינא דהגמ׳ קמ׳׳ל למאן דסובר מצוות אין‬
‫מן הברייתא‪ ,‬ואמנם אף שהכתוב הברייתא מיירי בחזה ועזוק‬ ‫)המובא במכתב‬ ‫ג( ודלא כהנראה מסי׳ הרא״ש בנדרים‬
‫של קדשים קלים וכו׳ מ״מ ה״ה בקדעזי קדשים ומ׳ עכ׳׳ד‪.‬‬ ‫הקודם(‪.‬‬
‫בפי׳׳א ממעשה הקרבנות הלכה כ׳ שהביא דכמו דכהנים‬ ‫ז(‬ ‫ד( שם דף כ׳ ע״א בד׳׳ה ונחזור וכו׳ האריך לחדש‪ ,‬דחלק‬
‫לא זוכים בחזה ושוק קודם הקטרת האימורים‪ ,‬ה״ה דהבעלים אינם‬ ‫הבעלים ניתן לאכול גם קודם הקטרת האימוריז‪.‬‬
‫אוכלים בשר השלמים קודם ההקטרה עיי״ש‪.‬‬ ‫די( שם הקשו התום׳ )בד״ה חטא בשבת וכו׳( ‪ :‬תימא מרוק‬
‫א( במנחת חינוך שם בסוף המצוד‪ .‬כתב לחמו‪ ,‬דכיון דקי״ל‬ ‫כדי לאוכלו חי וכו׳‪ ,‬ושם קאי על כבשי עצרת שעזחטן שלא‬
‫דמצות בעי כונדי לצאת‪ ,‬ולדעת רוב הראשונים בלא כונה מעכב‬ ‫לשמן או לפני זמנן )או לאחר זמנן(‪ ,‬ועס״י הצל״ח א״ש‪,‬‬
‫גם בדיעבד‪ ,‬א״כ אע״ם דמרבינן מקראי דהבא על יבמתו בין‬ ‫דשפיר מותר לאכלם לכבעוי עצרת אף קודם הקטרת האימוריו‬
‫בזדון )היינו לשם זנות( בין בשוגג בין באונס קנה‪ ,‬מ״מ את‬ ‫ולכך אסור לזרוק‪ ,‬דכל מדי מורי הוא כדי שידיי׳ הורדה להקטיר‬
‫מצות השי״ת לא קיים‪ .‬כי צריך כונה לצאת‪ ,‬וא״כ חובת המצוד‪.‬‬ ‫אימורין לערב להתיר באכילה‪ ,‬אבל כאן בלא״די שרי באכילה‬
‫מוטלת עליו ולא יגרשד‪ .‬עד שיבוא עלי׳ לשם מצוה ורק אז‬ ‫עכ״ד דיגה״ק ר״ח דיאגער‪.‬‬
‫קיים את המצוה וכו׳ עכ״ד‪.‬‬ ‫ו( שם כתב וז״ל ‪ :‬וא״כ ע״כ לא שמענו אלא שאין הכהנים‬
‫ב( היינו דבאופן זה שלא היתה כונה )כדברי המנ״ח( לא‬ ‫זוכים בחלקם קודם הקטרת החלב‪ .‬אבל שאץ הבעלים זוכים‬
‫נחשב כמו מתי שמדאורייתא לא רמי׳ ליבום‪.‬‬ ‫בחלקם קודם הקטרת האימורין זה לא שמענו לא מן הכתוב ולא‬
‫יא‬ ‫משה‬ ‫או״ח סימן כד כה‬ ‫דעת‬
‫ומבלעדי זאת יש חקירה בתשר מהד׳ח אור ז רופ ס‬ ‫רק כונח הקנאה או נונת המצוה דוקא‪ ,‬וההח״ס מרחיב‬
‫לפנין מילה אם כונת התורה שימולו התינוק‬ ‫פס ודבריו קילורץ צפינים יפו״ש‪ .‬וצדברי החת״ס פס‬
‫או שהתינוק יהי׳ נימול‪ .‬ופי׳ בב״י אר׳ח סי׳ תפ׳׳ה דמביא‬ ‫סברת כ׳^ת לחנק בין המצות יתכנו רק בטביצח נדה‪,‬‬
‫דברי הר׳׳ן בר׳׳ה שכתב ‪ p w‬דברי הרמב׳׳ם דסתרי אהדדי‪.‬‬ ‫דפסקינן ג( כרב נדה פנאנסה וטבלה טהורה לביתה‪.‬‬
‫דהרמב״ם פסק במידי דאכילה כיון שהגוף נהנה מצות‬ ‫יכן בטבילת כלים יבכסוי הדם‪ ,‬דמצות אלו המה רק הכפר‬
‫אץ צריכות כונה‪ .‬ובשאר מצות פוסק דצריכות כונה פיי׳׳ש ז(‪.‬‬ ‫ואין חיובם בטצםד(‪.‬‬
‫אבל אס פושה היפך הכונה‪ ,‬אף במידי דאכילה וכן ביבום‬
‫דמתפסק בדברים האנו חייב‪ ,‬טכ״ז לא קיים המצוה‪ ,‬ואנקוט‬ ‫ומה שמביא לפנין אם מל בפבת פלא בכונת מצוהד‪,(,‬‬
‫בקצרה לפי מסת הפנאי‪.‬‬ ‫בודאי חילל בזה השבת אף דהתינוק נימול‪ ,‬אבל‬
‫ידידו הדו״ש וטובו כל הימים מברכו שיזכה לישב באהלה‬ ‫שלא לשם מצוה לא ניתן השבת לידחות‪ ,‬כי מל בתוך ח׳‬
‫של תוה״ר! מרוב כל‪.‬‬ ‫ימים י״כ התינוק נימול‪ ,‬אבל לא קיים המצוה כלל כמבואר‬
‫משה במו״ה שלום יוסף זצ״ל‬ ‫בש״ך יו״ד סי׳ רס״ב‪.‬‬
‫כה‬ ‫סימן‬
‫בעניו חופה בימי ביו המצרים‬

‫לו אשה ובנים הייני משום דלא מסמני מילתא‪ .‬וכל אלו‬ ‫אהדש״ת ושלום טובו‪.‬‬
‫מנהגים יסודתם בהררי קודש וחלילה להקל להם ולזוז מהם‬
‫אף זיז כל שהוא‪.‬‬
‫לתשובת יקרתו בנוגע לשאלת הכם הנני להשיבו‬
‫אולם מה שכת״ה כתב שנכון למהר הנישואין כדי לאפרושי‬
‫כפי העולה על רוהי בם״ד‪.‬‬
‫מאיסורא שלא יבואו לידי מכשול ח״ו‪ .‬לדטתי גם‬ ‫אודות אם רשאי לסדר קידושין בשפת הדחק גדול בבין‬
‫בשביל זה לא נוכל להתיר‪ .‬וטי׳ בתוס׳ טירובין ל״ב פ״ב‬ ‫המצרים קודם ד׳ ח אב‪ ,‬וכת״ה צידד להתירא‬
‫ד׳׳ה ולא ליטבד וכו׳ דאף דאין אומרים לאדם חטוא בשביל‬ ‫מטטם כי אבי הכלה רוצה לראות בחופת בתו קודם נסיפתה‬
‫שיזכה חבירו ואיך נימא לחבר דליטבד איסורא קלילא‬ ‫לא״י א(‪.‬‬
‫בשביל דלא ליטבד ט״ה איסורא רבא‪ .‬הכא שאני שהוא‬ ‫זה אינו‪ ,‬וכי הרשות נתונה לנו בשביל למלאות מאוויי נפש‬
‫גורם לו לטבור‪ .‬שאמר לו לקוט ובחצי שפחה שכופין רבו‬ ‫כל אחד לרמוס ח״ו טל מנהגי ישראל המובא בפוסקים‬
‫בשביל שהיא אסורה ואי אפשר שלא תכשיל בני אדם ודמו‬ ‫הראשונים וכן מובא בב״י סי׳ תקנ״א מה שאין נוהגין‬
‫לאונסין וטוד מצוה דרבים שאני‪ ,‬טכ״ד‪.‬‬ ‫לישא אשה בימים האלה אף לצורך מצוה כגון מי שאין‬
‫הכוונה ולכך במילי דאכילה פוסק הרמב״ם דמצוות אין צריכות‬ ‫ג( ביו״ד סי׳ קצ״ח סעיף מ״ח‪.‬‬
‫בונד‪ .‬עיי״ש )ועי׳ באתוון דאורייתא כלל כ״ד שביאר הא דמתעסק‬ ‫ד( וכמש״ר הר״ן בחדושיו לחולין ל״א ע׳׳ב דטבילה כיון‬
‫בחלבים ועריות חייב שכן נהנה‪ .‬ור״ל דההגאה היא במקום הכונה‪,‬‬ ‫דהוה הכשר מצוד‪ .‬א״צ כונה עיי׳׳ש‪ .‬ועי׳ בביאור הגר״א )או״ח‬
‫וכ״ב בקובץ שעורים ח״ב סי׳ כ״ג ס״ק ו׳(‪.‬‬ ‫סי׳ ס׳( שמביא מיו״ד הנ״ל דמוכח דפסקינן דמצוות א״צ כונה‪,‬‬
‫א( נ ‪T‬ון השאלה המובאת בשו״ת מראה יחזקאל סי׳ י׳׳ח הי׳ ‪:‬‬ ‫אך יש לחלק וכנ״ל דד‪.‬תם הוד‪ .‬הכשר מצוה ודו״ק‪ .‬וע״ע באור‬
‫איש אחד עשר‪ .‬התקשרות עם בתו הבתולה עב״ג על מנת‬ ‫זרוע הל׳ ר״ה סי׳ רס״א ובהגהות אשר״י פ״ד דר״ה שכ״ב וצ״ע‪.‬‬
‫שיסעו לא״י‪ .‬ועתה בא עת פקודתם לנסוע בימי בין המצרים‪.‬‬ ‫ה( כנראד‪ .‬שכותב המכתב התפלפל גבי מילה בשבת בלא‬
‫וד‪.‬וא שעת הדחק כי אם לא יסעו עתה יהי׳ נדחה הדבר ומי יודע‬ ‫כונה‪ ,‬דג״כ י״ל דעיקר הוא תכלית המעשה‪ .‬וא״כ גם בלא כונה‬
‫עד כמד‪ .‬מחמת כי שעת חירום הוא‪ .‬לכן רוצד‪ .‬אבי׳ לעשות‬ ‫לא יעבוד על חילול שבת‪ ,‬וקיים המצוד‪ .‬כראוי‪.‬‬
‫נישואין להם בכדי שיראה יום חופת בתו היח ‪T‬ה‪ .‬גם מחמת‬ ‫ו( שם בסי׳ י״א דיבר באריכות בענין זה‪ ,‬וז״ל ; ומענין‬
‫דכבר עשאו הנישואין עפ״י החוק הממשלה בכדי שיד‪.‬י׳ תעודת‬ ‫המילה נראד‪ .‬דאין האב חייב למול בנו ב ‪T‬יו אלא לעסוק שיהי׳‬
‫ניעזואין לרשיון המסע שניהם יחד‪ .‬וידוע כי יהי׳ מזה כמה‬ ‫נימול וכו׳ שאל״ב דוד המלך ע״ה שהי׳ מצטער כשנכנס למרחץ‬
‫מכשולים אם לא תד‪.‬י׳ הנישואין כדת של תורד‪ .‬כי זד‪ .‬הוי פלג‬ ‫וראד‪ .‬עצמו ערום בלא מצוד‪ .‬נזכד על המילד‪ ..‬ואם לא הי׳ מצות‬
‫אשתו‪ .‬לכן שואל להתיר לו לעשות נישואין בימי בין המצרים‬ ‫המילה אלא העשיי׳‪ ,‬למד‪ .‬שמח עלי׳ יותר מראשו וזרועו וכל‬
‫עוד קודם ר״ח אב בצנעה בפני עשרה אנשים בלי כלי זמר‬ ‫גופו שקיים בהם מצות תפילין וציצית וכו׳ עכ״ד‪.‬‬
‫ובלי ריקוד‪.‬‬ ‫ז( היינו דשם ביאר דבמילי דאכילה ההנאה היא במקום‬
‫משה‬ ‫או״ח סימן כה‬ ‫דעת‬ ‫לב‬
‫זה אה רשאי הדה נק‪:‬נ את עצמו‪ .‬ועי׳ בחוס׳ שבועות‬ ‫ההמך היא ההירוץ הכני בבבינ מצוה דר‪ 3‬יכ‪ .‬כי‬ ‫ועיקר‬
‫נ״ו ע׳׳א בד׳׳ה יבגיר יכו׳ שכתבו ה״ל‪ :‬תימא‪ ,‬דבקללה‬ ‫באונס כהידא מ‪ :‬נאר הכביריה רס׳'׳‪!' .‬יז ממי‬
‫ד‪3‬־" הכנ חייג‪ ,‬יבהיבג עצמו איכא פלוגחא חבלה נמי‬ ‫נאונסין אוהה פנ המרה דח י״נ‪ ,‬אק אני רנאק נכגכוח‬
‫היסוק ני׳ וכד‪.‬‬ ‫איסור י־‪,‬נ כדי בנא יהפבד איפור המור אן« בנא פ״י‬
‫ו עי׳ בתימיה סי׳ כ״ז סק״א שמת^ו( שד׳׳ה חייב קאי‬ ‫סביפה כמביאר במהבר יברמ״א אי״ה סי׳ ב״ו ספי^ י״י‪.‬‬
‫רק אה נסבור דאפיר לקננ עצמי כמו באפור להבל‬ ‫ב״מ בהפיקר ההיהר הוא רק כצירך מציה דרביס‪ ,‬כדי‬
‫בעצמו עיי״בז(‪ .‬ינכן ניכג נתרץ אה דברי הסנסונא הריפתא‬ ‫בנה יכבני פי‪ .‬ידי בני אדה‪.‬‬
‫דהנ״מ בין העעמיה היא דאף אה נימא דברי נקננ את‬ ‫במציני באו״ה סי׳ בנ״ד סעיף א׳ היהר לאיסור ר‪,‬צ‬ ‫ואף‬
‫עצמו ח( ינכן אין בייך אז הטפה בגורה קננה לעצמו‪ ,‬הבל‬ ‫דאי לא בריח ני׳ אתי נאכבייי‪ ,‬בה נא היהני '‪P‬‬
‫אסור מבוה נפני פור‪.‬‬ ‫נהפובר אבנ להתיר נאחריה כה״י נא מצינו‪.‬‬
‫ומה במביא ראי׳ מניטין )ז׳( נענין כותבין עניי אינו‬
‫כדינה ססקינן דאסיר נקני‪ .‬נעצמו יכן אסור לחבל‬ ‫אבל‬
‫יאסי׳ בשבח פ״י פכו׳׳ה מבוה יבוב א״י אף בנעדי‬
‫בעצמי‪ .‬וכן פסק הרמב׳׳ה ט(‪ ,‬ינכן חינו מועינ אמירתו‬
‫החילוק הנ״נג( אי] ראי׳ מבה‪ .‬כפי המיבא בספר המיה‬
‫בהד׳מ סי׳ תכ״ז‬ ‫במינו מקפיד יאינו היבש נסכנה‪ .‬ימבואר‬
‫בקונה בדה‬ ‫דפיה נהראב״ד דכנ ההיתר שה משיה דמי‬
‫כך מכק אותו‬ ‫סעיף י׳ באיני רבאי נומר כך‪ ,‬והאומר‬
‫או מגרש בארץ ישראנ הוה בכני‪ .‬כיבוש א׳‪ .v‬ונכננ בכננג(‬
‫נחנו נו הברירה‬ ‫מכת מרדית‪ .‬זינה באיתן החששות שחז״נ‬
‫פד רדתה ואפי׳ בשבת יהוא היתר מסירב‪ ,‬א‪ 3‬נ בשבינ‬
‫ששה לא ברי‬ ‫מאן דקפיד קפיד‪ .‬ימאן דנא קפיד י(‪,‬‬
‫נכינות נא״י בנא כיביב נא מצינו נהתיר אחי בבות יבייהר‬
‫הזיקא כ״כ‪.‬‬
‫כי המצוה בנ עני׳ נא״י איני הניי בהנביאין ב‪33‬י] המצריה‪.‬‬
‫ובבדון בנני‪ ,‬המנהג הנז פשטה התקנה ‪ 3‬כנ ישראג ומנהג‬
‫כזה אין ני התירא כמבואר במג״א סי׳ תקנ׳׳א‬ ‫שהביא כה״ה מדברי הפ״ז סי׳ קי״ע בחהפ״ז ר(‬ ‫ומה‬
‫סק״ז‪ .‬ימבואר בעקידה בער ק׳ שרצו נהתיר איזה איסור‬ ‫שה מיירי נפנין שישב כ‪ :‬ימיי בנא אשה פ״ז אמרינן‬
‫כדי נהצינ רביה מאיסיר ממור יהשיב ע׳׳ז‪ :‬דחטא קטן‬ ‫בכה״ג נא גזור ר״ג התרה דאז מוכרה הואה״י נפ‪3‬ור‬
‫בנעשה ברבות בי׳׳ד הוא חטאת כל הקהג‪.‬‬ ‫עבירה אבל בשבינ נאסרושי מאסורא שנא יבוא נידי מכשול‬
‫ולכן אני מזהירי נכיובתו‪ ,‬שנא יהק ח״י נסדר קידושין‬ ‫בשאט נסש ה״י כה״ג נא התירו נאהריה בידאי ינא לעצמו‪.‬‬
‫בבק המצריה שצא יהי׳ בכנל פו ק גדר וכד‪ ,‬ובכה״ג‬ ‫ירק ‪ 3‬אוהי מקוה באמדי חכמיני ז״ל את דעתן שג בנ״א‬
‫בודאי אין אנו אהראין לעוברי עבירה‪ ,‬ויבא בפג הכרה‬ ‫שא״א למוקיה אנפשי׳ בנא חטא ח״י‪ ,‬א‪3‬ל זאת אוני אף‬
‫וינעיר כרמו שנא יכשנו יא! מ״י בני אדה ברשח היצה״ר‬ ‫נעצמו אסור‪ .‬ומבואר ברש״י פירובין )ק׳ ע״א( בד״ה לא‬
‫ימעתה יהפוך ה׳ הימים האלו לששון ינבמחה‪.‬‬ ‫קא עביד מצוה שה בא״ד‪ :‬פורש מן העצירה הוא פ״י‬
‫דברי ידידו הדי״ש הורהו יטובו כנ הימיה‪ ,‬מברכו ברפואה‬ ‫עבירה וכו׳ ע׳׳כ‪.‬‬
‫בלימה בקרוב צחושח״י‪.‬‬ ‫ומה שהביא כת״ה מהסנפונא הריסתא סוף פ׳׳ה דב״מה(‬
‫שה מיירי נענין גורס קננה נעצמו שפ״ז יש סנוגתא‬
‫זצ״ג‬ ‫משה במו׳׳ה שלום יוסף‬ ‫ב׳׳ק צ״א ע״ב אה רשאי אדה נח‪ 3‬ונ בעצמו או נא ובכלל‬
‫מסמני מילתא‪ ,‬א״כ כשאין האדם מקפיד יהי׳ מותר לו‪.‬‬ ‫ב( דהתם שאני משום מצות ישוב ארז ישראל‪.‬‬
‫מש״כ התוס׳ רבקללה לכו״ע חייב והרי לכאודה כמו‬ ‫ו(‬ ‫ג( שבת י׳׳ם »״א‪.‬‬
‫רבחבלה פליגי בב׳׳ק צ״א ע״ב ה׳׳ג פליגי בקללה ומאי שנא‪.‬‬ ‫ד( שם בס״ק י״ב כתב לבאר באריכות רבגשתטית אין החרם‬
‫‪ a‬ומה רקאמר התם רברי הכל‪ ,‬היינו ר׳׳ם וחכמים רסליגי‬ ‫ררביגו גרשום שלא לישא ב׳ נשים כיון שא׳׳א בענת אחר ויהי׳‬
‫התם בקללה מרדו רחייב כיון רס״ל רבתחילה ג״כ חייב עכ״ר‪.‬‬ ‫עי״ז כל ימיו בלא סרי׳ ורבי׳ ויהי׳ בהרהור חטא כל ימיו‬
‫ועי׳ בפירוש הרב פרלא לסמ״ג של רס״ג ח״ב ל״ת מ״ז—מ״ח‬ ‫והרהורי עבירה קשים מעבירה וכו׳ עיי׳׳ש באריכות ורצה הרב‬
‫בדברי התומים עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫השואל להתיר גם כה״ג כאן‪ ,‬דכה״ג שהוא צורך גדול לא גזרו‬
‫ח( היינו למ׳׳ד בב״ק דשרי לחבול בעצמו וה״ה לקלל וכג״ל‪.‬‬ ‫כלל שלא לישא אשה‪.‬‬
‫ט( גבי לקלל עצמו עי׳ בדבריו בסכ׳׳ו מהל׳ סנהדרין הל״ג‪,‬‬ ‫ה( בגם׳ ב״ם ע״ה ע״ב אי׳ דאסור להלוות בלא עדים‪ ,‬ובגם׳‬
‫)ועי׳ בפי״ט מהל׳ סנהדרין שמנה הרמב׳׳ם הלוקין בכל התורה‬ ‫שם ב׳ טעמים ע״ז‪ ,‬א‪ .‬משום לסני עור וגו׳‪ ,‬ב‪ .‬משום שגורם‬
‫ומנה מקלל חבידו ומקלל עצמו לא וצ׳׳ע(‪ .‬וגבי חובל בעצמו‬ ‫קללה לעצמו‪ .‬וכתב בסלסולא חריסתא על הרא׳׳ש ס״ה דב״ם‬
‫עי׳ בדבדי הדמב״ם בפ״ה דחובל ומזיק ה״א עיי״ש‪.‬‬ ‫סי׳ ם׳ אות ק׳ דהנס״ם בין שגי הטעמים‪ ,‬דאם האדם אומר‬
‫י( עי׳ פסחים ק״י ע״ב‪.‬‬ ‫שאינו םקס ‪ T‬ע״ז‪ ,‬משום שגודם קללה לעצמו ליכא‪ ,‬ומעוום‬
‫יא( עפ״י לשון התנחומא ריקו פר׳ זאת הברכה )ועי׳ ב״ם‬ ‫לפגי עור איכא‪ ,‬עכ״ד‪ .‬ולסי״ז דצה הגאון השואל לומר‪ ,‬דכיון‬
‫פ״ג ע׳׳ב(‪.‬‬ ‫דכאן האיסור הוא כםש״כ הב״י )והמג״א( וכנ׳׳ל משום דלא‬
‫לג‬ ‫משה‬ ‫דעת‬
‫יורה דעה‬
‫כו‬ ‫סימן‬
‫בעניו גזירה על השחיטה והביקור‬

‫ו ל פי דכדי התוה׳ נדה דף ו׳ פ״כ כד׳׳ה נוגד יכו׳ ח״כ‬ ‫הורתי ישנוס יקדתו ‪;:‬כק הגיפני כמועדי '>א‬ ‫אחד״ש‬
‫יש נפרש דהתם נמי אסור משום משמרת תרומיתי‬ ‫גפניחי פד כה נהשיי מפגי הערדית‪.‬‬
‫כפירש״י כיין דאכתי נא הוקכע נתרים אלא משוס הפסד‬ ‫גהמבוכה שגו א( מה תומר ומה אדכר הגכ‬ ‫בהנוגע‬
‫כהן אשר נה‪ .‬יא׳׳־כ מאי מקשה הירושנמי פג חנה כנשין‬ ‫יתחמץ כראותי איך גכרה הפרצה כישראג‪ .‬וגדיגת‬
‫כתמי׳ מפני שמוציא החיעין מידי חנה‪ ,‬אה״נ דיגרום מזה‬ ‫סיגי רואה כזה שום היתר‪ .‬ינג כיכיכי ההיתרים שכהכ‬
‫הפסד כהן אף קודם חנות החיוכ‪ ,‬וש״מ דצריך נחלק‬ ‫כ״ת המה קגושיס כיותר‪ ,‬יכג הפיקוה אני אינם מוציאים‬
‫כחינוק הנ״נ דשאני היכי דמפקיע יעודנו כרשותי ע״י‬ ‫מידאי איסור המפירש כמשנה‪ .‬ומ״ש מרש״י פ׳׳ז י״ג ב(‬
‫פומאה ככסוגי׳ כנדה דף ז׳ שם‪.‬‬ ‫והתום׳ שם ג( חינקים ע״ז‪ .‬ודכרי רש״י סתומים כזה ד(‬
‫ו עי׳ כרמ״א יו״ד סי׳ נ״ז סעיף י״ח שפסק וז׳׳ל‪ :‬יאק‬ ‫ימצינו כירושלמי פ״ז פ״א ה ״י‪ :‬מקום שנהגי שנא נמניר‬
‫נמיכרי חי ננכרי אלא ימיתנו קודם שמא יחזור‬ ‫אין מוכרק נמה מפני שמוציאה מידי גתה‪ .‬הנע פצמך‬
‫יימכרנו נישראג פ״כ‪ ,‬יפי׳ כני״כ מהדו׳׳ת יו״ד סי׳ י׳׳י‪.‬‬ ‫שהיתה פז מפני שמוציאה מידי כבורה הגע פצמך שהי׳‬
‫ימה שצריך נהייה כשכיל אדם הוא כדי שלא יעכיר פל כל‬ ‫זכר מפני שמוציאו מידי מתנות‪ ,‬ומקשה הירושנמי‪ :‬מעתה‬
‫תשחית‪ ,‬דכמיתה פ״י נחירה ליכא משום צעכ״ח ורק שמוכר‬ ‫חיפין אל ימכור נו מפני שמוציאו מן החנה‪ ,‬יין י שק אג‬
‫משוה כג תשחית יכמכואר כחולק ז׳‪ ,‬ונזה צריך שיהי׳ צורך‬ ‫ימכור נו מפני שמוציאן מן הכרכה ע״כ‪ .‬ימעתה מיכח‬
‫אדם יאז ליכא משום כל תשחית‪.‬‬ ‫מדכרי הירישנמי דקידם חנות ההייכ יכיג נהפקיע עצמי‬
‫ובנוגע נפנק ספק שרצה כת׳׳ה לצדד דהוה רק ספק‬ ‫מן החיוכ שיחול עליו ה( ינכאירה דכרי רש״י פ״ז סוהרים‬
‫דרכנן ז( מכואר כתשוכות חדושי הרי״מ חיו״ד‬ ‫הירושלמי‪ ,‬דהשחיכיה אינה מציה חיוכיה ו(‪ ,‬כיון דעשה‬
‫סי׳ י״ח שם כא״ד כתכ וז״ל ‪ :‬יע״כ דהחילוק הוא דכדכר‬ ‫דתזכח הוא רשות כשירצה נאכונ‪ ,‬וקודם חנית חיוכו יוכג‬
‫שהדרכנן היא כפ׳׳ע אמרינן כי׳ סד״ר נקונא משא״כ היכא‬ ‫להפקיע עצמו מהשחיכיה‪.‬‬
‫שהחכמים פשו תקנה על האיסור שנא יעשה זה כהאיסור‬ ‫אולם יש נחנק קצת‪ ,‬דכירושלמי מיירי כמפקיע חיוכו ע״י‬
‫ממילא אין דנק כהספק כנג פג הדרכנן וכיון שע״כ אתה‬ ‫שמוכר אותה לנכרי יהנה רק יירם נהפקיעה‪.‬‬
‫מחשיכי נתיסיר מספק תירה יכיון שהיא איסור שוכ חל‬ ‫יכרש״י כע״ז מיירי שמפיריפה כפודה כרשות ישראל‪.‬‬
‫ובכן צריכין אנחנו להחליט אחת משלש אלה‪ .‬או להתיר‬ ‫א( ר׳רה״ג ר׳ יחזקאל הוכברג זצ״ל ראב״ד גלינא פנה אל‬
‫בפומבי האיסור הנ״ל למען כי לא יעשו ידיר ‪ a‬תושיה‪ .‬או לצאת‬ ‫רבני ישראל בכרוז כרלהלן )נרפס בספרו מראה יחזקאל סי׳ מ׳׳ה(‪.‬־‬
‫בכרוז איסור המפורש במשנה שביעית פ׳׳ז שאסור להשתכר בנר׳ם‬ ‫לדאבונינו בימינו אלה כבר יצאה גזירת השחיטה ובאה‬
‫כי אץ חכמה ואין עצר‪ .‬נגד ה׳ כמבואר במם׳ שבועות )דף ל׳(‬ ‫לממשיות לפועל ‪T‬ים‪ .‬והרבה משפחות ישראל מהקצבים והפועלים‬
‫ע״ש‪ .‬או אולי העצה לעמוד מרחוק ולהיות כמחריש בשוא״ת‪.‬‬ ‫נרחו ממקור פרנסתם ונתרלדלה מקור חייהם‪ .‬גם נגעה הגזירה‬
‫כלומר לא איסור ולא היתר‪ .‬ועי׳ גם בשו״ת זקן אהרן מד‪.‬גאב״ד‬ ‫הזאת לנשמת העם ולהרוחניות שבאומה הישוראלית‪ .‬כי באין‬
‫בפינסק זצ׳׳ל מהדו״ת סי׳ ס״א מש״כ להשיב בענין גזירה זו‬ ‫ברירה פתחו הרבה קצבים חנויות מבשר נחירה במר׳מ עם‬
‫על השחיטה עיי״ש‪.‬‬ ‫נבילות וטריפות‪ ,‬אשר הוא אסור עפ״י התורה‪.‬‬
‫ב( ע׳׳ב ד״ה מן הארכובה ולמטה וכו׳ דס״ל דאסור לגרום‬ ‫והם כל בשר ולא נשמע קול במחנה העיברים ואף לא קול‬
‫רבהמה טהורה שתד‪.‬י׳ טריפה‪) ,‬ולכך אסור בהנחירה‪ ,‬שעי׳׳ז גורם‬ ‫דממה רקה ישמע מהרבנים הגרולים שבזמננו לעשות מחאה בזה‪.‬‬
‫שד‪.‬בהמה נד‪.‬יית טריפה(‪.‬‬ ‫תם אני ולא אדע את הסיבה ואיזה שורש דבר ישו בזה‪.‬‬
‫ג( י״א ע׳׳א ד״ה עיקור וכו׳‪.‬‬ ‫כי אני יושזב פה בעירי הקטנה הרחק מאדם ועומד מהצד ולא‬
‫ד( כקו׳ התום׳ אטו קדשים הם שאסור לגרום להם טריפות‬ ‫דבר אלי יגונב לדעת הסיבה לזאת ונסתם חזון ממני‪.‬‬
‫עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫ובכן אפנה נא להרבנים הגאונים העומדים בתור מחנה ישראל‬
‫ר‪ (.‬עי׳ לקמן בסי׳ נ״א מש״כ עוד הגהמ״ח זצ״ל בעל דעת‬ ‫לדגלותם בצבאותם ואשאל שאלה איך להתנהג אני פה בעירי‪.‬‬
‫כשה בענינים אלו‪.‬‬ ‫כי לענ״ד הוא שאלה העומדת כעת על סדר היום‪ .‬וצריכים‬
‫ו( ועי׳ בשו״ת צפנת פענח ח״א סי׳ מ״ד מעז״כ לבאר את‬ ‫הרבנים לעיין בזה בשום לב איזה מעמד לקחת בזה בשעה‬
‫דברי ד‪.‬כם״מ ריש ה׳ שחיסר‪ .‬בזה עי״ש‪.‬‬ ‫דחוקה כזאת כי בעו״ה שונאינו ומנדינו עמדו כולם כחומה לשרש‬
‫ז( בתשו׳ מראה יחזקאל שם הביא כמה צדדים דהנידון כאן‬ ‫ולעקר את הכל בגזירות חדשות המסתערים בסערות חימה בכליון‬
‫הוא ספק דרבנן‪ ,‬עפ״י דברי החוות יאיר דאיסור סחורה םד‪.‬״ת‬ ‫וחרץ‪.‬‬
‫משה‬ ‫יו״ד סימן כו כז‬ ‫דעת‬ ‫לד‬
‫נקיים מצות הוכח תוכיח עד וכר כמבואר במם׳ ערכקם(‪.‬‬ ‫הדרבנן שיאסור נבעלו דאין ההק‪ 5‬ה מפדדה מהאיסור וכר׳‬
‫ראיתי לכתוב‪ ,‬וה׳ יערה רוח טהרה ממרום שכל‬ ‫כ׳*ז‬ ‫עפ״ד‪ ,‬האריך הס בענין הלז והוא '־(ינורין לעיניה‪.‬‬
‫בני בשר המה הקצבים יקראו בשמך להפנות אליך‬ ‫ובנוגע לענין החיוב למהות בעיברי עבירה‪ .‬האמנה דבדבר‬
‫כל רשעי ארץ‪.‬‬ ‫שאינו מפורש בתורה אין למחות ח( והנח להס‬
‫מוטב שיהיו שוגגין‪ ,‬אבל בדבר זה דגלוי יידוע אף לעמי‬
‫ידידי הדורש שלום תורתו‪.‬‬
‫ה איז שדבר זה לנחור הבהמות ולמכרה נעכו״ם הוא‬
‫זצ״ל‬ ‫משה במוה״ר שלום יוסף‬ ‫איסור‪ ,‬ולהקנבים ידוע איסור זה ביותר‪ ,‬ולכן בודאי צריך‬
‫ס ימ ן כז‬
‫בעניו יריעה מהופכת בם״ת‬

‫כנ כו׳ דנר׳׳ש דסובר כנ העומד כעשוי דמי היינו דוקא‬ ‫וע״ד השאלה אודות יריעה מהופכת בס״תא( וכת״ה‬
‫שאינו חסר צו עוד עבודה מקודם כגון אחר הקבלה אז‬ ‫האריך הרבה מזה ומביא מתשובת מהרש״ם ח״ג ב(‪.‬‬
‫אמרינן כזרוק דמיא וכי׳ עיי״ש ולומר דרואין כאילו לא‬ ‫הח״ג של המהרש״ם לא נמצא תח״י‪ ,‬וראיתי מובא באשל‬
‫הפרן כנצ יחסר רק מעשה החפירה וע״ז נימא כדר׳׳ז‪,‬‬ ‫אברהם להגאון הקדוש והנורא מבוטשאטש זצ״נ שפסק‬
‫קשה נומר כן כיין שהוא נגד הסברא‪ ,‬ואף אם נניח שיש‬ ‫שבפרשה שבתפילין אם נהפכה‪ ,‬מסברא הו״נ שלא כסדרן‬
‫לומר כן‪ ,‬אין נדמוח זאח לנדבקה אוח באוח עפ״י דברי‬ ‫ואינו יוצא ידי חובתו ומברך שנית‪.‬‬
‫החוס׳ חולין פ״ד ע׳׳א בד״ה יצא זה וכו׳ שכחבו וז״ל‬ ‫ובאמת להתיר בס״ת לקרות ביריעה המהופכת ע״י‬
‫ולא דמי נדם הניהז דהחם אם לא הי׳ ניחז צא הי׳ צריך‬ ‫שהקורא יהפוך את פניו לצד היריעה נא ניתן‬
‫גרירה וכו׳ ע״כ‪ ,‬וכן בנדבקה אם לא הי׳ נדבק לא הי׳‬ ‫להתיר‪ ,‬כי אחד מדברים המעכבים בס׳׳ת הוא שנא יחניף‬
‫צריך חיקון וצכן אמרינן כדר׳׳ז‪ ,‬אבל קודם החפירה בכל‬ ‫בפרשיות מפתוחה לסתומה‪ ,‬והיינו דוקא כשכל היריעות‬
‫אופן צריך היקון ובזה נא אמרינן כדר׳׳זד( יכל זמן שאינו‬ ‫כתובות ביושר בין היריעות‪ ,‬אבל כשיריעה אחת מהופכת‬
‫מהפך היריעה שיהי׳ שוה ביושר עם היריעוח ס״ה פסול‪.‬‬ ‫מיחזי כיריעה בפני עצמה ובתחינת היריעה יש לפניו‬
‫וכן מצאחי בלשון הרמב׳׳ס בפ״ה מהל׳ מזוזה הל״ד מובא‬ ‫ריוח פנוי הרבה וכן בסוף היריעה יש הרבה ריוח פנוי‪.‬‬
‫בב״י סי׳ רפ״ח וז״ל ‪ :‬מנהג פשוט שכוחבין על המזוזה‬ ‫ובודאי מעכב זולת שנימא כמובא בשם הרשב״א לעינ כדר׳‬
‫מכחון כנגד הריוח שבין פרשה לפרשה השם שדי ואין‬ ‫זירא דכל הראוי לבילה וכו׳ וכ״ת מדמי לה לנדבקה אות‬
‫בזה הפסד לפי שהוא מבחון וכר עכ״ל ש״מ דמקום שבהון‬ ‫באות‪ (:‬ופשוט שיש לחלק ביניהם‪ ,‬ששם אינו חסר רק‬
‫לא מצטרף לפנים לפסול מפני שאין שם במקום הכחב‪.‬‬ ‫תיקון א׳ וע״ז אמרינן כל הראוי נבילה‪ .‬אבל בנ״ד חסר‬
‫ולכן אינו פוסל יחרח שם ועי׳ באו״ח סי׳ חרצ״א בנידון‬ ‫ב׳ תיקונים‪ ,‬להסיר את התפירה של היריעה המהופכת‬
‫אם כחבו ברכוה ופיוטים במגילה‪ ,‬ומובא שם באלי׳ רבא‬ ‫ולתפרו מחדש ביושר‪ ,‬ובשני פעולות חסרים לא אמרינן כל‬
‫דהפוסקים חולקים על שיטיח הראב״י ד«( וסבירא להו‬ ‫הראוי לבילה‪ .‬וכן מחלקים התום׳ בב׳ק ע״ו ע״ב ד״ה‬
‫ב( שם בסי׳ ל״ט האריך נ ‪T‬ון תופר יריעה מהופד אם‬ ‫הוא רק בשרצים שלא הי׳ להם שעת הכושר ולא בנבילות‬
‫הוא כשר‪.‬‬ ‫וטריפות וכו׳‪ ,‬ועפ״י דברי הטוב טעם ודעת דהא ראיסור סחורה‬
‫ג( היינו במראה יחזקאל שם כתב די״ל רא״צ כה׳׳ג לר‪.‬וציא‬ ‫זה רק לאחר מיתה אבל בקונה בהמה בחייה דאז אין איסור‬
‫ס״ת חדש מההיכל‪ ,‬כי הוא דומה לד‪.‬א דאי׳ בסי׳ ל״ב סעיף י״ח‬ ‫אזי ג״כ לאחר המיתה שלה הוד‪ .‬כנזדמנו ועוד צדדים עיי״ש‪.‬‬
‫דאם נדבקה אות אחת בחברתה שהוא פסול‪ ,‬ומ״מ א״צ להוציא‬ ‫ח( כמו שס״ל להר״ן בביצר‪ .‬ל׳ ע״א ונפסק כן להלכה בעזו״ע‬
‫ס״ת אחרת כמש״כ הב״י בשם הרשב״א )והובא בט״ז שם ס״ק י׳׳ח(‬ ‫או׳׳ח סי׳ תר״ח סעיף ב׳ )ועיי׳׳ש בביצה ברא״ש(‪.‬‬
‫משום ראמרינן כל הראוי לבילה אץ בילה מעכבת בו וכו׳ וה״נ‬ ‫ט( ט״ז ע״ב שם אי׳ ; הוכיחו ולא קיבל מנין שיחזור‬
‫ראוי הוא לגרירה עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫ויוכיחנו ת״ל תוכיח מכל מקום‪ ,‬יכול אפי׳ משתנים פניו וכו׳ ע׳׳כ‪.‬‬
‫בשו״ת מראה יחזקאל סי׳ ל״ב כתב וז״ל ‪ :‬בשנת תרצ׳׳א‬ ‫א(‬
‫ד( וד‪.‬״ה י׳׳ל גם כאן‪ ,‬כיון שאין פסול באותמת גופם‪ ,‬רק‬ ‫בחלומי כי קראו לי לעלות לס״ת‪ .‬ועליתי ופתחתי לברך‪ ,‬וראיתי‬
‫צריך להתיר את התפירות ולתפרה כדרכה י׳׳ל בזה כל הראוי‬ ‫כי יריעה אחת תפורה מהופכת הכתב למעלה‪ .‬ונסתפקתי אם‬
‫לבילה וכו׳‪.‬‬ ‫מותר לברך ולקרות בה‪ .‬כי גוף האותיות אינם נכתבים בהיפך‬
‫די( שהביא הב״י )בטור( סי׳ תרצ׳׳א בד׳׳ה כתב הרעוב׳׳א‬ ‫רק היריעה תפורה בד‪.‬יםד‪ ,‬ולכן יעז עצה אם מגיע להיריעה‬
‫וכו׳ וז״ל ‪ :‬והמרדכי כתב בפרק בגי העיר בשם אבי׳׳ה דאין‬ ‫הזאת להפוך הס׳׳ת או לילך לצד שכנגדו ו ‪.T‬י׳ אז ביושר‬
‫לכתוב ברכות במגילה דאיתקש לס״ת וכו׳‪.‬‬ ‫האותיות מהיריעה הזאת עכ״ל השאלה‪.‬‬
‫לה‬ ‫משה‬ ‫יו״ד סימן כז כח‬ ‫דעת‬
‫ומה כהאריך כ״ת נידון יתרת כהוא רק לרמז בעלמא ו(‬ ‫דדוקא בק הפסוקים אין לכתוב ברכוה‪ ,‬אבנ בהחילתה‬
‫כבר נדבר מזה באריכות בכו׳׳ת נוב״י מהדו׳׳ק יו״ד‬ ‫ובסופה אף בס״ת אין לחום‪ .‬כ״מ דבחוץ מעבר הכתב‬
‫סי׳ פ״ד‪ ,‬ייתר אין הנוכא הלז סובל אריכות‪ ,‬ובזה אומר‬ ‫ובתמיכתו ובסופה ‪ p‬הצד בוים יאין יתרת פוסצ נ ם‪.‬‬
‫לו כלום מאדון השלום‪.‬‬
‫הלין עעמי‪ ,‬דעתי נועה להחמיר נקרות בס״ת‬ ‫מכל‬
‫ד ב רי ידידו הדו״ש תורתו וטובו כל הימים‪ ,‬ומברכו בכנ‬
‫כיריעה אחת מהופכת‪ ,‬זונת בכעת הדהק אף‬
‫הטוב‪ ,‬וה׳ יהי׳ בעזרו נברך על המוגמר בהדפסת‬
‫בכבת כאק בידו נתקן אם היריעה ההפוכה אינה באותו‬
‫כפרו וכיזכה ליכב באהלה כל תוה׳׳ק בבריות גופא ונהורא‬
‫חומכ כקורק בו פרכת ה כ בו ^ ולדברי הרכב״א בכיעיןד‪(,‬‬
‫מפליא‪.‬‬
‫דמהלק דבכלא באותו חומכ ההם נא חסירה במנתי׳ ורק‬
‫המצפה לישועת כלל ישראל ולהרמת קרן תוה׳׳ק ולומדי׳‪.‬‬
‫מכום כבוד הציבור‪ ,‬באופן כזה יכ נהקל בכעת הדחק‪.‬‬
‫זצ״ל‬ ‫משה במו׳׳ה שלום יוסף‬
‫כח‬ ‫סימן‬
‫בעניו ספר תורה שנפל על המדרגות שלפני ארון הקודש‬

‫אף אם‬ ‫שמביא ראי׳ מברכוח כ״ג ע״א דכלי‬ ‫ב‪ .‬מה‬ ‫אחדשה״ט‪ ,‬לתשובת יקרתו בדבר השאלה מהמקרה לא‬
‫מה‬ ‫האויר שתחתיו הוא פחות מטפח חוצץ‪,‬‬ ‫טובה אשר קרה בשמחת תורה העבר‬
‫ראי׳ הוא לנ״ד‪ ,‬דלענין שיהא חוצץ בפני הטומאה יש לחלק‬ ‫במחניכם ר׳׳לא( בגוף השאלה אינני מסכים לצדד להתירא‬
‫בין כלי שהוא כליין אז דוקא אויר טפח חוצץ שיהי׳ דבר‬ ‫כי בכל הלק עפמין שצידד כת׳׳ה אינני רואה בזה שום‬
‫הניכר כפירש״י שם‪ ,‬ובכלי שאינו כליין אף בפחות מטפח‬ ‫צידוד לנטותו נקולא‪ ,‬ועתה אבאר דברי‪.‬‬
‫חוצץ מצד עצם הכלי ולא מצד האויר‪ ,‬כמו שמצינוג( פכים‬ ‫שרצה כ׳׳ת לצדד להתירא כיון שהמדריגות גבוהים‬ ‫א‪ .‬מה‬
‫קטנים שחוצצים באהל המת אף שהאויר הוא פחות מטפח‬ ‫מטפח ומביא ראי׳ ממשנה בפכ״ב דכליס מ׳׳ג‬
‫אין כלל אז לא נחשב ככלי והוה כאוכלין שגבלן‬ ‫ואם‬ ‫דשיפור שראוי לישב עליו הוא בגובה טפח ב(‪.‬‬
‫בטיט כפירוש התוס׳ שם‪.‬‬ ‫רק ילפינן דאם יושב על הספסל שאינו גבוה טפח‬ ‫ומשם‬
‫שמפרש דברי ר״י וכר‬ ‫ג‪ .‬מ״שמר״ש פ״ט דאהלות‬ ‫הוה כקרקע וכן הדין לפנין אבילות ר׳׳ל שנחשב‬
‫עיי״שד(‪ ,‬ג״כ אין ענק לכאן‪ .‬דלענין טומאה‬ ‫כקרקע ומותר לישב עליו אבל מזה לא ילפינן ההיפך‬
‫או ע״י‬ ‫הארון מביא את הטומאה על הנוגע‬ ‫רק כיסוי‬ ‫שהקרקע שגבוה טפח חשוב כספסל‪.‬‬
‫כאשר הדין מבואר בשו״ע יו״ד סי׳ רפ״ב שכתב הרמ״א דעל‬ ‫ה( ס׳ ע״א ד׳׳ד‪ ,‬ספר תורה וכר׳ שכתב וז׳׳ל ‪ :‬וג״ל להלכה‬
‫המדריגות שלפני ארון הקדש אסור להגיח ספרים וכש׳׳כ ‪0‬״‪J1‬‬ ‫וכו׳ אפי׳ נמצאו טעויות באחד מן החומשים‪ ,‬כל שאינו קורא‬
‫אד הוא לא ‪T‬ע מזה וטעה בדץ‪.‬‬ ‫באותו החומש קורא בשאר החומשץ ואינו חושש‪ ,‬שאין טעות‬
‫וכעת שואלים אנשי ביהכ״נ אם צריכים להתענות כהא דכתב‬ ‫חומש פוסל את השאר שהרי אין מעכבים זה את זה‪ ,‬אלא‬
‫המג״א באו״ח סי׳ מ׳׳ז בשם ספר משפטי שמואל דהמנהג‬ ‫לכבוד בעלמא שלא יראו מעעזיו כעועזה מעשיו בעניות שאין‬
‫להתענות בנפל ס״ת או תפילין‪) .‬ועי׳ בשדת מחזה אברהם‬ ‫צבור עני וכו׳ ע״כ‪.‬‬
‫)מהדר׳ב( מהגרא׳׳מ מבראדי סי׳ ו׳ תשובה מבן המחבר הנ״ל‬ ‫ו( שם פלפל בענין אי יתרת יריעה כשרה או פסולה‪ ,‬ודן‬
‫)הרה״ג ר׳ שמעי׳ שטיינברג אבד״ק פרעמיעזלן( אל הרה״ג ר״י‬ ‫אם היריעה היתרת תפורה אם חשיבה יתרת כית דאי׳ בזבחים‬
‫הוכברג במח״ס מראה יחזקאל בנידון שאלה זו‪ .‬ושם רצה לצדד‬ ‫י״ט לא אמרו יתור בגדים אלא במקום בנדים וכו׳ עיי׳׳ש‪.‬‬
‫דכיון שנפל בש״ק יעז להקל ועוד העלה צדדים להקל בזה עיי״ש‬
‫באריכות(‪.‬‬ ‫א( השאלה מובאת בשו״ת מראה יחזקאל )סי׳ י׳׳ז( וז׳׳ל ‪:‬‬
‫ב( וא״כ יעז להקל עפ״י דברי המג״א או״ח סי׳ כ״א ס״ק‬ ‫בשנת תרצ׳׳ג בשמחת תורה דהמנהג הוא להוציא מאה׳׳ק את‬
‫ג׳ שכתב וז״ל ‪ :‬מחמת דד‪,‬קברים היו גבוהים מן הארץ והי׳‬ ‫כל הס״ת ולעשות הקפות‪ .‬אירע מעשה אשר בעת חזירתם לאה״ק‬
‫הציצית נגררים על הקברים‪ .‬מעזר׳ה ליכא ביזוי מצוד‪ ,‬כ״כ ע״כ‪,‬‬ ‫העמיר השמש של ביהכ״ג את הס״ת על ריצפת הבימה שלפני‬
‫וחזינן ראם הדבר גבוה מהארץ אמ זה בזיון כ״כ‪.‬‬ ‫ארון הקדש‪ ,‬בכדי שיהי׳ בנקל להכניסם לארון הקדש והאנשים‬
‫ג( בגם׳ ברכות שם ועיי׳׳ש בתום׳ ד׳׳ד‪ ,‬שהרי וכו׳‪.‬‬ ‫אשר ראו זאת נבהלו נחפזו מעלבון הס״ת כי יעמידו אותם על‬
‫הארץ‪ .‬ואני הייתי אז ג״כ בביהכ״נ וצעקתי על השמעז מהמאורע‬
‫ד( שם משנד‪ ,‬ט״ו כתב לבאר דעת ר׳ יהועוע שם במעזנד‪,‬‬ ‫הזאת‪ .‬והתנצל את עצמו באשר כי שם הוא מקום בפני עצמו‪,‬‬
‫דאומר ‪ :‬מטפח ולמטן טהור מטפח ולמעלן טמא וכו׳ ופי׳ בר״ש‬ ‫מוקדש לארון הקדקו ומוקף גדר ולא ידרכו שמה אנשים‪ ,‬לכן‬
‫וז״ל ‪ :‬ר׳׳י מטהר מטפח ולמטן‪ ,‬דלאו כארון דמי‪ ,‬הואמ מעליו‬ ‫דימה בנפשו שמותר להציג שמה ס״ת‪ .‬אד אני מחיתי בזה‪,‬‬
‫משה‬ ‫יו״ד סימן כח‬ ‫דעת‬ ‫לו‬
‫שהיא מינה בכוהנ משיפע בתיך י׳ נארץ‪ ,‬ינמפנה מזה נא‬ ‫ההצ ורק כמפנה מפסה הוה גהסב ככיסוי ארין‪ .‬ינמפה‬
‫אמרינן נמאן דמנחא דמיא‪.‬‬ ‫מפסח אינו ככיסיי דמי ינכן גיקפה הפימתה פ״י הכיסוי‪,‬‬
‫ה‪ .‬מה שרצה נצדד כיין שדירסק פג המדריגות רק בשביל‬ ‫אננ למטה מטפה אין נוקפת הפימאה פ״י הכיסיי‪ ,‬יפ״׳ז‬
‫הס׳׳ת נח היי שיס מקים בזייןז(‪ ,‬יתני כת״ה‬ ‫מביא הר׳׳‪ :‬ראי׳‪ ,‬כמי ‪:‬מנינו כחס הי׳ במזכה הננ פפה‬
‫זה בכמה מקומות מהש״ס דנצורך דבר הקדש מותר‪ ,‬הבל‬ ‫לא נ ה‪ :‬ב כמהובר לאדמה‪ .‬יא״כ ריאין אנו כ ‪ :‬י ‪ :‬הפסק‬
‫מכנ אלו ראייה יש נהיכיח דחס פשה הזלזול לצורך הקדש‬ ‫פפה הנל נא נחכב כקרקפ‪ ,‬יא״כ נס כאן כ ‪ :‬י ‪ :‬הפסק‬
‫שרי כפץ הא דבכורית ופיד דיכתי‪ .‬אבנ בנדון שלנו הדריסה‬ ‫פפה מהכיסיי נא נהבב כיסוי‪.‬‬
‫היא לצורך הס״ה אבל הפמדת הס״ת במקום הדריסה‬
‫לא הוה לצורך‪ ,‬ואך אם נח יהי׳ נדרים שם אנשיה בשפת‬
‫מי'״ד סי׳ רפ״בה( דה‪:‬יב ל־‪:‬ות בפני פצמה‪,‬‬ ‫מ״ ש‬ ‫ד‪.‬‬
‫הדחק ירק הדריסה יהי׳ לס״ת דוקא ג״כ הוי מקום‬ ‫הוא רק נגבי ה אנ‪:‬י כ הפומדיס נמגיה פל‬
‫הדריסה מקים בזיין להפמיד שה ס״ת ימבואר בנו״כ של‬ ‫הרצפה נה‪:‬ב מי ‪:‬פי מד פנ המדריניה ‪:‬גביה י׳ כפומד‬
‫ברשות בפ״פ‪.‬‬
‫השו׳׳פ יי״ד סי׳ רפ״ב שם דכיון שבני אדם דירסין פג‬
‫המדריגות היי כקרקנג‬ ‫ומה שהביא מפסהיס פ״י פ״א ‪ :‬דמבכתת צה בבר ‪:‬ירא ו(‪,‬‬
‫ומה שהפיר כה״ה ממנחות )ס'( ח( יפה הפיר‪ ,‬גם אני‬ ‫מה פנינו לכאן‪ ,‬דבר שירא היינו הומה גביה היה‬
‫הבאתי אה הגמ׳ לנדון כזה ם(‪.‬‬ ‫בכלל פליוה דלא נתקדשי‪ ,‬יבר שורא משכהת לה דשוה‬
‫שרוצה לצדד דחיוב התפנית היא רק בנפל מפצמו‬ ‫ו‪ .‬מה‬ ‫לקרקפ הפזרה‪ .‬יגדילה מזו מצינו במס׳ פירובין )צ״ז פ׳׳ב( ‪:‬‬
‫אבנ נא כשהאחד הפיצוי( זה לא שמיפ כי דאך‬ ‫הי׳ קורא בראש הגג ינתנלנל הספר פד שלא הניפ לפשרה‬
‫אם נפג ח״ו מפצמי היא רק פ׳׳י גרמת אהד שצא הפמיד‬ ‫פפהיס תהתוניס גילל אצני‪ .‬משהגיפ נפשרה פפהיס‬
‫אוהו כתקוני כמבואר ברמב״ן פה״ת פ׳ תבוא יא( פה״פ‬ ‫תחתונים הופכו על הכתב‪ ,‬ופריך הגמ׳ והא לא נת ומשני‬
‫אשר נא יקים ימביא דברי הירישנמי סוטה פיי״ש‪.‬‬ ‫בכותל משופט ואמרינן קליטה כמי שהונחה דמי‪ ,‬כיון‬
‫רמנחת העומר שר‪.‬וא קבוע פעם אחת בשנה יותר קבועה ממנחת‬ ‫עולות גבוה מן הארץ טסח במסכוג זבחים בפרק קדשי קדשים‬
‫חוטא שאולי לא יר‪.‬י׳ אף פעם אחת בשנר‪ .‬אע״פ שאולי תהי׳‬ ‫)ג׳׳ח( ררשינן מזבח שיהא מחובר שלא יבננו ובו׳ ואם הי׳ חלל‬
‫ג״ב הרבה פעמים בעזנר‪ ,.‬מ״מ כיון שאולי לא תהי׳ גם פעם א׳‪.‬‬ ‫טפח תחתיו חשיב כמילתא אחריתא ולא כמחובר ופסול להעלות‬
‫ומנחת העומר קבועה פעם אחת היא קודמת וזה ממש כסברת‬ ‫עליו עולה עכ״ל‪.‬‬
‫הט׳׳ז‪) ,‬ולפי״ז בנ״ר י״ל רלא יחשב כמקום תפילר‪ .‬מחמת שאם‬ ‫ה( כן מבואר מרברי הרמ״א יר׳ר שם סעיף ז׳ וז״ל ; ואפי׳‬
‫יהי׳ דוחק יעמדו שם כיון שאולי לא יר‪.‬י׳ כן אף פעם‪ .‬ולא‬ ‫על המדריגות שעועזת לפני ארון הקדש אסור להניח ספרים ובו׳‪,‬‬
‫דמי למעמדות אפי׳ לאלו דס״ל דבמעמדות כן נחשב כמקום‬
‫ו( שם הקשתה הגם׳ גבי עליות אי נתקדשו או לאו‪ .‬כהא‬
‫תפילה כיון דקבוע פעם אחת בשנד‪ (.‬ועי׳ בספר בית ‪rm.T‬‬
‫דתנן החלונות ועובי החומה כלפנים והקשתה הגם׳ ; עובי החומה‬
‫עד‪.‬״ת פר׳ כי תצא )אות צ״א( שפלפל בענין זד‪ .‬בכה״ג מד‪.‬‬
‫היכי מעוכחת לה‪ ,‬ומתרצת ר‪.‬גמ׳ ; משכחת לה בבר שורא ובו׳‬
‫יותר תריר עיי׳׳ש ובהסכמת בעל הצפנת פענח זצ׳׳ל שם הביא‬
‫ופירש״י ‪ :‬חומה קסנה לפגים מן החומה גדולה‪ ,‬והיא נמוכה‬
‫ממחלוקת ר״י ור״ש במנחות שם וכדברי הגהמ׳׳ח כאן‪) .‬ועי׳‬
‫ושור‪ .‬לקרקע גובה העזרה שקרקע העזרה הולך וגבוה ועולה‬
‫בשו״ת מהרש׳׳ם ח׳׳א סי׳ י׳(‪.‬‬ ‫במעלות וכו׳ ע׳׳ב‪ .‬חזינן מכאן‪ ,‬רמשו״ה רהוא גבור‪ .‬יותר רינו‬
‫ם( יש עוד הרבה נירונים באחרונים בספק כיר׳ב‪ ,‬רעי׳ בספר‬
‫כעלי׳‪ .‬ה״נ יעז לצדד כאן כיון שהמקום שבו נפל הס׳׳ת יותר‬
‫חדוסי מהרי״ו על שו״ע )מהרה״ג ר׳ יד׳ושע וו ‪T‬ערקר( סי׳ קס״ה‬ ‫גבוה מעואר ב ‪.T‬כ״נ‪ ,‬אולי יר‪,‬י׳ נטפל למקום ארון הקודש עצמו‪.‬‬
‫על המג״א ס״ק ג׳ שכתב ראשר יצר קודם לבורא נפשות‪ ,‬וכתב‬
‫שם דזת תלוי בספק זה‪ ,‬ראע״ג רברכת אשר יצר מוכרח בע״כ‬ ‫ז( שם ר״ל רכיון רעל מקום זר‪ .‬שלפני ארון הקרש אין‬
‫לר‪.‬יות כל יום‪ ,‬ובורא נפשות אולי לא יצטרד כלל במעוך היום‪,‬‬ ‫בני ארם רורסים בררך כלל‪ ,‬א״ב הור‪ .‬מקום קודעו כמו ארון‬
‫אך כנגר זה ברכת בורא נפשות יכול לחייב עצמו הרבה פעמים‬ ‫הקדעז בעצמו‪ ,‬ואף שכשהולכים להוצאת והכנסת הס׳׳ת רורסים‬
‫ביום ואשר יצר אין יכול להתחייב אלא כפי שצריך בע״כ ע׳׳ש‬ ‫שם‪ ,‬כיון שדריסר‪ .‬זו היא לצורך הס״ת לא חשיב עי׳׳ז מקום‬
‫באריכות שכתב בספק זה מד‪.‬גמ׳ מנחות הג״ל ועוד עיי׳׳ש ואכ״מ‪.‬‬ ‫חול ע״י רריסה זו‪ .‬וכרמוכח מגם׳ בבכורות רפסולי המוקרשים‬
‫י( דכשנפל לבר )או ע״י עכר׳ם( אז אמרינן רמזל‬ ‫שנפדו מחמת דהגאתם להקרש מותר לשקול את הבשר ולמכור‬
‫המתפללים גרם כן‪ ,‬ור‪.‬וא בעוונם‪ ,‬ולכך צריכים כולם כפרה‪ .‬אבל‬ ‫במקולין ולא חשיב זלזול‪ ,‬כיון דיעז להקדעז ריוח עי״ז‪ ,‬ד‪.‬״נ‬
‫כשהשמש עשה זאת לבדו בזדון לבו‪ ,‬אשמו בראשו וד‪.‬וא לבדו‬ ‫כאן וכנ׳׳ל‪.‬‬
‫יעזא עון זה ולא יצטרך להתענות אלא השמש לבד‪) .‬ועוד רצה‬ ‫ח( שם פילפל האם גימא דכיון שאם לא הי׳ מקום בביהכ״נ‬
‫להוכיח כן רהרי כן הרין בתפילץ ררק הבעלים מתענים וד‪.‬״ר‪.‬‬ ‫ע״ב יצטרכו לעמוד גם במקום זה של ‪ T‬ארון הקודעז‪ .‬שוב נחשב‬
‫כאן ופלפל מי הבעלים בס״ת(‪.‬‬ ‫מקום זר‪ .‬כמקום רריסת רבים‪ .‬והביא מהא ראי׳ רבמקום שאומרים‬
‫יא( רברים כ״ז כ״ו‪ .‬שם הביא רברי הירועזלמי פ״ז ה״ר‬ ‫בו מעמדות בתענית אין בו קדושה כיון דאינו תריר וד‪.‬״נ כאן‪.‬‬
‫רסוטה רכתיב שם ‪ :‬אשר לא יקים‪ ,‬וכי יש תורה נופלת‪ ,‬ר׳‬ ‫ושוב הביא מד‪.‬ב״י באו״ח סי׳ נ״ג שכתב דש״צ של מעמדות‬
‫שמעון בן יקים אומר זה החזן וכו׳‪ .‬וסיים ע״ז הרמב״ן ‪ :‬ואמרו‬ ‫בתענית נחשב כש״צ קבוע‪ .‬והביא מהט״ז שם שכתב לחלק‪ ,‬דאם‬
‫על ררך אגרר‪ .‬זה החזן שאינו מקים ספר התורה ל ה ע ^ ן כתקנן‬ ‫נתמנה בתור ש״צ בעיתים ‪T‬ועים )אפי׳ כמה פעמים בשנה וכדו׳(‬
‫שלא יפלו עכ״ל )ועי׳ בתוס׳ סוטר‪ .‬ל״ז ע״ב ר״ה רבי וכו׳(‪ .‬ועי׳‬ ‫נחשב כש״צ קבוע‪ .‬אבל אם גתמגר‪ .‬רק שיהי׳ במקום ר‪.‬ש״צ‬
‫בשו״ת תירוש ויצר‪.‬ר סי׳ ס׳׳ז תשובה ארוכה מלאה חריפות‬ ‫הקבוע כעוהוא לא יר‪.‬י׳‪ ,‬כה״ג לא נחעזב לש״צ קבוע‪ .‬דאולי‬
‫ובקיאות בענין הנידון כאן בס״ת שנפל‪ .‬ומברר באריכות ר‪.‬רמ‬ ‫הוא לא יחסר לעולם‪.‬‬
‫אם רק זה שגרם לכך צריך להתענות או כל הרואים עיי׳׳ש היטב‪.‬‬ ‫ור‪.‬וכיח ראי׳ להט״ז מד‪.‬גמ׳ במנחות )ס׳ ע״ב( דאי׳ שם בגם׳‬
‫לז‬ ‫משה‬ ‫יו״ד סימן כח כט‬ ‫דעת‬
‫שכת״ה כותב שיוכנ נבוא מזה זנזול אליו ומביא דברי‬ ‫וכפי‬ ‫כרוצה נומר כיון הנח כי׳ דרך נפינה רד‪ ,‬העמיד‬ ‫ז‪ .‬מה‬
‫החלקת מחוקק באהע״ז‪.‬‬ ‫אותי הכמה ככינה לפענ״ד זה גרע ייתר‪ ,‬דדרך‬
‫מדברי התיס׳ נדה )ו׳ ע״ב( בד׳׳ה בשעת הדחק וכי׳‬ ‫כפינה הוה תהילתו כפכיעה וסופו כאינס ימיהככ קצת‬
‫נראה דזה נבדי לא מיקרי שמת הדחק זולת ע׳׳י‬ ‫אונם‪ ,‬אכנ כשהעמיד חיתו כך היה תחילתו יסופו כפשיעה‪,‬‬
‫הפסד מרובה‪ ,‬והחנקת מחוקק שציין לא מצאתי אילי טעה‬ ‫יאך לפי דכרי השמש שהי׳ אומר מיתר‪ ,‬הנא ככה״ג יש‬
‫בהציון‪ .‬יהלא מציני בגמ׳ יג( ברה דבריה שאמרתי נפניכס‬ ‫הרבה ראיות נחושבי נמזידיב( וכבר נדבר בזה מכמה‬
‫טעות היא בידי‪.‬‬ ‫מקומות‪ .‬וני קפה נהאמין שהי׳ אימר מותר‪ ,‬כי מי בער‬
‫עכ״ז נפי דברי השיירי ברכה שהרב יגזיר נפי מקומו‬ ‫לא ידע וכסיל לא יבק את זאת‪.‬‬
‫ושפתי‪ ,‬ישפיע בשכני איך יעשה בזה‪ ,‬עכ״פ אולי‬ ‫ו עי׳ בתוס׳ שבת )ע׳׳ב ע״ב( ד׳׳ה כניחא יכו׳ דתירצו‬
‫יראה נהטיל ענ השמש איזו תיקון נהצילו מכלל ארור ה״ו‪.‬‬ ‫דגנאי הוא להשיב צד העב העומד סמוך לקרקע‬
‫יכת״ה צריך נהתענות‪ ,‬אי אס קשה לו יראה לפדות תעניתו‬ ‫אצל הקצר שהי׳ למעלה מקום שהיריעית פרוסית עליכן‬
‫כיון שנא חש על אתר נעלכונה שנ תוה״ק‪ ,‬וכשיעשה מה‬ ‫ודמי למעלין בקודש ולא מורידין ע״ש‪ ,‬ומזה נראה איך‬
‫שעניו מיעל נעשית אזי יהי׳ התוה״ק ען חיים למחזיקים‬ ‫שקדו חז״ל לבלי להעמיד דבר מקודש שיהי׳ קצת הורדה‬
‫בה ויזכה נאירך ימיה בימינה ואויביי נא יוכנו ננגוע בו‬ ‫לקדושתו ובפרט ס״ת‪.‬‬
‫לרעה ח״ו‪.‬‬ ‫בהא סלקינן ובהא נחתינן שאיני רואה שוס צד קולא‪.‬‬
‫זונת אשר מצאתי בספר שיירי ברכה הנספה לספר‬
‫די״ש תורהו כנ הימים חפץ להתענג על רוב שלומו‪.‬‬ ‫ידידו‬ ‫ברכי יוסף ושה בסי׳ רפ״ב מסיק דמדינא אין הרואים את‬
‫הנפילה ה״י מחויביס להתענות‪ ,‬ורק מהנכון שהרב בעירו‬
‫זצ״ל‬ ‫משה במוה״ר שלום יוסף‬ ‫יגזור ויתקן לפי מקומי ישעתו‪.‬‬
‫כט‬ ‫סימן‬
‫בעניו תיקון שמות הקדושים בס״ת בלא כוונה‬

‫כי חשב שהמה מוקדשים‪ ,‬אך בשם קדוש אחד שהי׳ צריך‬ ‫א ח ד ״ ש תורתו ושלום טובו‪.‬‬
‫תיקון נהעביר בקולמוס קידש את השם‪ .‬ועתה טעה‪ ,‬וכתב‬
‫שם בן ארבע שלא במקום הצורך‪ ,‬שהי׳ כתוב שם יהי׳‪,‬‬
‫עם השאלה לנכון הגיעני במועדו‪ .‬אולם נא נפניתי‬ ‫יקרתו‬
‫להשיבו יען שמסובך אני בחבילי טדדין‪ .‬וכעת‬
‫והוא העביר בקולמיפו על התיבה ומשך היו״ד ועשה וי׳׳ו‪,‬‬
‫אאציל לי פנאי להשיבו על מכתבו בנוגע להלכה למעשה‬
‫והוא שם בן ארבכי‪ ,‬בסוברו שהי׳ צריך להיות שם שה״ק‪.‬‬
‫ערוכה בכל‪ .‬יכל יקר ראתה עינו מכל המסתמך לענין הלז‪.‬‬
‫אך לא זכר אה קידש אותו השם הנכתב בטעות‪ .‬גם לא‬
‫יא ולס אין ביהמ״ד בלא חידוש‪ ,‬אציגה קצת מהעולה על‬
‫ידע עכשיו אם תיבח יהי׳ הי׳ מחוק או מטושטש קודם‬
‫רוחי יזה החלי בס״ד‪.‬‬
‫שהעבירו בקולמוסו‪ .‬ויש לחקור בזה האם מותר למחוק‬
‫אותו השם הנכתב בטעות‪ .‬או עדיך נקדור אותו‪ .‬או צריכה‬ ‫תסוב‪ ,‬מסופר אחד שניתן נו ס״ת אחד לתקן‬ ‫השאלה‬
‫היריעה דוקא גניזה ע״כ תורך שאלתו‪.‬‬ ‫ע״י העברה בקולמוס‪ ,‬וערם התהיל בעבודת‬
‫העושה על דעה הראשונה‬ ‫מפלפל כת״ה לענין‬ ‫ומקודם‬ ‫התיקון קידש אותו‪ .‬וקודם כתיבת כל שם משמות הקדושים‬
‫הוא עושה אם אומרים כן בשני דיעותא( ייפה‬ ‫קידש אותם כדינא‪ .‬אך אח״כ מהר את עבודת התיקון לבנו‬
‫הביא לבאר בענין כל העושה על דעת ראשונה עושה‪.‬‬ ‫הבחור‪ ,‬והוא לא קידש את השמות הקדושים קודם הכתיבה‪.‬‬
‫בב׳ בני אדם יש לומר כל העושה על דעת הראשונה הוא עושה‬ ‫יב( עי׳ בסוגי׳ במכות ז׳ ע״ב ובתום׳ שם‪.‬‬
‫וכתב דלפי״ז כאן דאיירי בב׳ בני אדם )כלשון השאלה —‬ ‫יג( שבת ס״ג ע׳׳ב•‬
‫האב ובנו( למ״ד דאמרינן בב׳ דעות כל העושה ובו׳ ודעת הסופר‬
‫האב הראשון הי׳ לקדש כל השמות הקדושים‪ .‬א״ב הוה הכל‬ ‫במראה יחזקאל סי׳ מ׳ אות א׳ כתב לפלפל בסוגית הגמ׳‬ ‫א(‬
‫קודקז‪ .‬אך למ״ד דס״ל דבב׳ דעות לא אמרינן ובו׳ א״ב יש ספק‬ ‫מנחות ט״ז ע״א דבשתי ריעות )ב׳ אגשים( לא שייך לומר כל‬
‫דילמא לא קימזו בן הסופר את השם‪ ,‬ולא אמרינן דעושה על‬ ‫העושה על דעת הראשונה הוא עושה עיי״ש בדברי ר׳ חניגא‬
‫דעת אביו )—הראשון( וכנ״ל עכ״ד‪.‬‬ ‫והוכיח מכמה דוכתי דע׳׳ב יש בש״ס דפליגי בזה וס״ל דאפי׳‬
‫משה‬ ‫יר׳ד סימן כט‬ ‫דעת‬ ‫לח‬
‫כהוגן‪ ,‬ירק שנכתב שלא במקומו‪ ,‬אבל בנידון דהשלכיי‬ ‫אולם צריך פוד להדגיב בזה ‪ 3‬כ‪:‬ק ע; דכת הרהבונה‬
‫הגבורים דכתב שם אלהים של חולין נשם קודש‪ ,‬הוה המפשה‬ ‫פונ ה דזה מופיל נ א ף בסהם כנר‪ ,‬כמבואר בתוס׳‬
‫בפצם טפות‪ ,‬ומדוט נימא שהשם קדוש‪ .‬ואולי שם במהרש״ם‬ ‫גיכיין )כ׳׳ג ע״א( בד״ה פובד וכף וז״ל‪ :‬ואומר ר״י דהא‬
‫יתיישב הדבר‪ ,‬והראי׳ שמובא שם מהמורה ד( דומה לשאר‬ ‫דאמר דלדפהי׳ דנפכי׳ פביד היינו בפוכה כיזה‪ ,‬יגבי גפ‬
‫שמוה הקדישים‪ ,‬שהמה קדושים בטפית של שלא במקומם‪.‬‬ ‫סחם‪ ,‬לאו לשמה קאי פיי׳׳ש‪ .‬ופי׳ ברש״י גיטין שם בד׳׳ה‬
‫ומה שרוצה להוכיח דאף שם שנכתב שלא בקדושה אפור‬ ‫לדפחי׳ וכו׳‪ :‬דהא גדול הוא פ״כ‪ .‬ובזה הלוי הכל‪ :‬של כל‬
‫למיתקו מגמ׳ גיטק )נ״ד פ׳׳ב( דפריך‪ :‬וליפבר‬ ‫הפושה פג דפח הראשונה פושה‪.‬‬
‫פלייהי קונמיס וליקדשי׳ פ׳׳כ‪ ,‬מדוט לא פריך שימחקו את‬ ‫ובנידון שלנו בתיקון הס״ה‪ ,‬שצריך הסופר לקדש את‬
‫השמות שנכתבו שלא בקדושה אחרי שבס״ד בש״ס שם לא‬ ‫השם בהפברת קולמוס אחרי שפושה תיקון בכתב‬
‫ידפ הפפס משום מנומר ה(‪ ,‬יש״מ דאפור למתוק אף שנכתב‬ ‫הפליון ומבטל בזה את הכתב התחתון‪ ,‬וצריך מקודם‬
‫שנא בקדושה‪.‬‬ ‫הכתיבה קידוש‪ ,‬וצונא זה סתמא לאו נשמו קאי‪ ,‬גזה שפיר‬
‫ובזה כיוון נדפת הגדול‪ ,‬כי קושיא זו מובאת בספר בית‬ ‫מופיל שפושה פל דפת הראשונה שהוציאי מכלל סתם‪ .‬אבג‬
‫שלמה ו(‪.‬‬ ‫בקדושת שמות הקדושים‪ ,‬שצריך כג שם קידוש ובזה אין‬
‫משם‪ ,‬כיון דהלוקח אינו מאמין לדברי‬ ‫אולם לדידי אין ראי׳‬ ‫מופיל פצ דפת הראשונה הוא פושה‪ ,‬שהמתקן הראשון‬
‫אזכרות שלא לשמן‪ ,‬ולכן הס״ת כשר‬ ‫הסופר שכתב‬ ‫ג״כ הי׳ צריך לקדש בכל שם וכמו שהרגיש כת״ה במכתבי‪.‬‬
‫אתה להפסיד שכרך ואי אתה נאמן‬ ‫כמובא שם בגמ׳ נאמן‬
‫אכן אין לפלפל בכל זה‪ ,‬והפיקר שקידיש השמות הוא רק‬
‫יממילא אינו רשאי למוחקו‪ ,‬דבאמת‬ ‫נהפסיד הס״ת פ״כ‪.‬‬
‫מדרבנן‪ ,‬ומדאורייתא אף בנא קידיש יש נו קדושת‬
‫כיון שיצא מיד האומן אינו נאמן כלל‪ .‬ומה שמפסיד שכרו‬
‫שם גמור ולכן אסור במחיקה‪ .‬ולשיטת ריב הפוסקים שם‬
‫הוא מטפס דהוה כהודאת בפל דק ואדם נאמן לחוב פל‬
‫קודש אף שנכתב בטפות שלא במקום הצריך‪ ,‬יש נו דין‬
‫פצמו‪ .‬ופי׳ בחוות דפת יו״ד סי׳ קכ״ז בסוף הסימן‬
‫שם גמור כמבואר בט״ז יו״ד סי׳ רפ״ו ס׳׳ר! ב׳ דלא גרפ‬
‫שמבואר כך‪.‬‬
‫משם שנכתב פל ידות הכלים דמבואר בפרכין )ף פ׳׳א(‬
‫ויש להפיר בדברי החוות דפת מדברי התוס׳ גיטין מ׳‬
‫דיגוד מקומו‪ ,‬אף שיש לחלק קצת כי שם לא נכתב בטפות‪.‬‬
‫פ׳׳ב בד׳׳ה הודאת בפל דין וכו׳ דמוכח שם קצת‬
‫בלא כדברי החוו״ד‪ .‬יפי׳ ברמב׳׳ס פ״ד מכל׳ זכי׳ ומתנה‬ ‫ומה שמביא מתשובת מהרש״ס ח״גב( דמתרן דהשלטי‬
‫הלכה י׳׳ב‪.‬‬ ‫הגבורים אזיל לשיטתו דהשם מאליו הוא קדוש ולא‬
‫ולעבץ להתיר להקדיר את השם שנכתב בטפות‪ ,‬שרוצה‬ ‫צריך שום קידוש מקודם‪ .‬ולכן מופיל אף שנכתב בטפות‪,‬‬
‫כ׳׳ת נחלק‪ ,‬לפי הטפם שמובא בשם הש״ך דמש״ה‬ ‫ומדמי לה למבואר בבכורות )ס׳ פ״ב( דבפשירי דמאליו‬
‫אסור לקדור דהשם הקדוש קנה מקומו בין הפרשיות‪ ,‬ולכן‬ ‫הוא קדוש‪ ,‬ולכן אם טפה וקרא לתשיפי פשירי ג״כ הוא‬
‫מובא במסכת סופרים )פ״ה ה״א( דכתב השם ב׳ פפמים‬ ‫קדוש‪ .‬שו׳׳ת מהרש׳׳ס ח״ג לא נמצא התת ידי‪.‬‬
‫דקודר את האחרון כיון דהשם השני פסל את הראשון‬ ‫ולכאורה לפי המובא במכתבו צ״פ טובא דאיך יכול‬
‫מטפס יתרת‪ ,‬כפי המובא בט״ז יף׳ד סי׳ נ״ד ס׳ ק ד׳‪,‬‬ ‫לדמות דברי השלטי הגבורים לדברי הגמ׳‬
‫ולא שייך לומר דקנה מקומו ולכן יקדור האחרון‪.‬‬ ‫בכורות )ס׳(‪ ,‬הרי שם הפשירי מאליו קדוש ג(‪ ,‬ירק הדבור‬
‫לפענ״ד לא ניתן להאמר כך בשם שכתב ב׳ פפמים‪,‬‬ ‫הי׳ בטפות‪ ,‬שקרא לפשירי תשיפי‪ .‬אבל בנידון השלטי‬
‫דהשם השני פוסל את הראשון מטפס יתר‬ ‫הגבורים הי׳ המפשה טפות ואף דבכל שם הקודש אם‬
‫כנטול דמיא‪ .‬דלדבריו איך נוכל להכשיר את הראשון אחרי‬ ‫נכתב שלא במקימו הוא בטפות‪ ,‬פכ״פ קידוש השם הוא‬
‫בבאור הענין בלקה טוב להגר״י ענגיל כלל א׳ ד׳׳ה אמנם ובו׳‬ ‫ב( שם הביא את דברי השלטי הגבורים בסר׳ שבועת העדות‬
‫ולפי דבריו הנה אע״פ דבעי דבור פיו של האדם קדוש לגמרי‬ ‫דס״ל דגם אם כתב שם אלקים של חול ועשאו קודש אסור‬
‫מאליו עיי״ש באריכות‪) ,‬ובקובץ שעורים עמ״ס ביצה אות ס׳‪.‬‬ ‫במחיקה‪ .‬והוא נגד דברי הרמ״א ביר׳ד סי׳ רע״ו סעיף ב׳(‪,‬‬
‫וע׳׳ע בשפת אמת זבחים ק״ד ובחדושי ר״ש שקופ עמ׳׳ס נדרים‬ ‫וכתב שם בשם המהרש״ם בשו״ת ח״ג סי׳ קמ״ה ביאור סברת‬
‫סי׳ ט׳ ד׳ה ומה וכו׳(‪.‬‬ ‫שלטי הגבורים‪ ,‬דהוא משום דאזיל לשיטתו דס״ל דאין צר ‪T‬‬
‫לקדש את השם רק הקדושה מאליו חלה‪ .‬ולכן ס׳׳ל דגם אם‬
‫ד( שם הוכיח בן גם מתמורה )י״ז ע׳׳א( דמבואר דכיוי‬
‫כתבו בטעות הוה קודש‪ .‬ודומי׳ דאי׳ בבכורות )ס׳ ע״ב( גבי‬
‫דבתמורה אין צייד כוונה לבן מהני ג״ב בטעות‪.‬‬
‫מעשר דכיון דמאליו קדוש‪ ,‬לכן אפי׳ אם טעה וקרא לתשיעי‬
‫ה( היינו ד תי ח הגמ׳ בגיטין שם דעד באן לא אמר ר׳‬ ‫עשירי ג״ב מהני‪ ,‬וא״ב בנ״ד ג׳׳ב‪ ,‬אם מה״ת א״צ לקדש לכן‬
‫יהודה )דמעביר קולמוס ומקדשו( אלא בחדא אזכרה‪ .‬אבל דבולי׳‬ ‫גם אם נכתב בטעות מהני עכ״ד‪.‬‬
‫ס׳׳ת לא‪ .‬משום דמחזי במנומר ע״ב‪.‬‬ ‫ג( עי׳ בנדרים י״ח ע״ב דמבואר דמעשר נקרא דבר הנדור‪.‬‬
‫ו( יו״ד ח׳׳ב סי׳ קב׳׳ח‪.‬‬ ‫והיינו כיון שצייד לומר בפה כמש״ב בר״ז שם עיי׳׳ש• אך עי׳‬
‫לט‬ ‫משה‬ ‫יו״ד סימן כט‬ ‫דעת‬
‫שכיסהו ונתגלה סד׳׳א בטלה אגב ארפא‪ ,‬ואי הדר אכלה‬ ‫שנמחק כשני הנא הוה כחק תיכות‪ .‬ובתפינק כוה שנא‬
‫פפרא בפנמא הוא ולא ליחייב קמ׳׳ל פ׳׳כ‪.‬‬ ‫נ ס ד ק‪ .‬אף בתיבה אחרת שנאמר שיוכל למחקו יננהוב כוד‬
‫יוצא מפורש מדברי רש״י‪ ,‬דדם אחר הכיסוי בטל אגב‬ ‫פפם‪ ,‬הנא יהי׳ פסול מטעם שלא כשדרן‪ .‬והיכן מצינו‬
‫ארפא ונא הוה דם‪ .‬וא״כ הוי הדיחוי בחפץ של‬ ‫כך‪ ,‬אולם הדבר היא כך‪ ,‬דנענין טריפות יש שיטיות‬
‫מצוה‪ ,‬ופכ״ז חוזר ונראה בחזר ונתגלה שחייב לכסות‪ ,‬א״כ‬ ‫בפוסקים דנחשב כחסר לגמרי פ״י שהחיות מתחלק פנ‬
‫שפיר ש״מ דאק דיחוי אצל מצות‪ .‬והוי דומה ממש ללולב‬ ‫האבר היתר‪ ,‬וממילא נחסר ממה שצריך להיות בטבט‪ .‬אונס‬
‫שנקטם ראשו‪ .‬והפירוש שם ברש״י כריתות הוא‪ ,‬דסד״א‬ ‫באמת מצינו שהרמב״ס חשיב פסוג יתר בס׳׳ת כדמביאר‬
‫דבטלה אגב ארפא בשפת הכיסוי והוה כפפרא בפלמא‬ ‫בדבריו בפ״י מהל׳ ס׳׳ת ה״א )אות י״ג( והטפה‪ ,‬כיון‬
‫אף אחר שנתגנה‪ ,‬קמ״ל דבנתגלה חייב פלי׳ משוס דם‪.‬‬ ‫שצריך להיות תורת ה׳ תמימה )תהלים י״ט ח׳( ימבואר‬
‫ומה שמביא בשם שו״ת מהרי״א איך יכול הסופר נקנקל‬ ‫ברמב״ן אמור!( כי חסר ויתר אינו בכלל תמים‪ .‬והנ״מ‬
‫הלא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו זז(‪ ,‬צ״פ טובא‪,‬‬ ‫שהשם השני שכתוב יתר‪ ,‬אינו גורם פסול להשם הראשון‪,‬‬
‫דקישיא זו שייכת בפנין פיגול‪ ,‬איך יכולים הכהנים לפגל ם(‪,‬‬ ‫ורק גורם פסול להס״ת בכלל מטפס שאינו בכלל תורה ה׳‬
‫כיין דפיגול הוא רק במחשבה ואין אדם אוסר דבר שאינו‬ ‫תמימה‪ .‬ולגבי השם הראשון הוה פסולו מצד דבר אחר‪,‬‬
‫שלו לא שייך רק בדבר התלוי במחשבה כמבואר בתוס׳‬ ‫ילא פסולו בגופו‪ ,‬כמו שרצה לומר כ״ת דהוה כנמחק השם‬
‫יבמות )פ״ג פ״ב( ד׳ ה אין וכו׳‪.‬‬ ‫הראשון‪ .‬ולכן מופיל שוב תיקון וחוזר ונראה‪ .‬ואף שנראה‬
‫ובנידון קנקול הסופר‪ ,‬אם הי׳ הקלקול בכתיבה‪ ,‬הוא‬ ‫ונדחה אינו חוזר ונראה‪ ,‬הוא רק בקדשים‪ .‬יאצל מצית יש‬
‫דבר התלוי במפשה‪ ,‬ולא שייך לומר בזה אין‬ ‫איבפיא בגמ׳ סוכה )ל״ג פ״א( אם יש דיחוי אצנ מצות‪,‬‬
‫אדם אוסר דבר שאינו שלו‪ .‬ואם הקלקול הי׳ שלא כתב‬ ‫והגמ׳ פשיט לה דאין דימוי אצל מצות‪ .‬ואף אם נימא דחם‬
‫לשק‪ ,‬הלא בזה אק צריך מחשבה שלא לשמו‪ ,‬ורק אם‬ ‫נמצא פסול בהשם הקודש הוה כלגביה‪ .‬דבלא זה יש‬
‫אינו מחשב באזכרות שלא לשם קודש פסול מדרבנן‪ .‬וכה״ג‬ ‫איבפיא בירושלמי ביכורים )פ״א ה״ב( אס מצות כלנבוה‪,‬‬
‫לא שייך לומר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו‪ .‬כיון דמדרבנן‬ ‫ימכש״כ בנוגפ נפסונ בשם הקודש הוה כלנבוה‪ .‬אבל כיון‬
‫המחשבה לשם קודש מפכב‪ .‬ומבואר ברמב״ן י( לפנין שחיטה‬ ‫שבידו לסלק את הדיחוי לא הוה דיחוי‪ .‬ולכך מכשירין נם‬
‫לא שייך לומר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אף באיסור‬ ‫בקדשים ודיחוי כזה שפיר חיזר ינראה‪.‬‬
‫פ״י מחשבה‪ ,‬כיון שצריך לפשות את מפשה השחיטה להכשיר‬ ‫ואיידי דאנו פסוקין באותו הסוגי׳ סוכה נ״י פ״א אמרתי‬
‫את הבהמה‪ ,‬וכיון שלא פשה את השחיטה בהכשר‪ ,‬אף‬ ‫נבאר דנכאורה צריך פיון דהנה בהגמ׳ שם מבפ״ל‬
‫פ״י פסול מחשבה הוה כקטלה‪.‬‬ ‫אם יש דיחוי אצל מצות‪ .‬יהגמ׳ פשיט לי׳ מכסוי הדם‬
‫כיון שהמחשבה מפכבת‪ ,‬הוה כאילו לא כתב‬ ‫וכן בנ״ד‪,‬‬ ‫דקיי׳׳ל בכסהו הרוח וחזר ונתגלה דחייב לכסות פיי״ש‪.‬‬
‫בהכשר‪ ,‬ובמפשה לא שייך אין אדם אוסר דבר שאינו‬ ‫ונכאורה הלא פנין דיחוי היינו שנתהוה איזו פגם וקלקול‬
‫שלו‪.‬‬ ‫בחפץ של המצוה כמו בלולב שנקטם ראשו‪ .‬יהשאלה היא‬
‫ומה שמביא יא( מתשובת מהרש״ם לתק‪ ,‬כיון דאומן קונה‬ ‫האם חוזר ונראה הדיחוי‪ .‬ומאי ראי׳ מכיסוי הדם הלא‬
‫בשבח כלי הוה כשלו צ״פ כיון דנהיגין גבן‪ ,‬שמתנים‬ ‫נכאורה בכסהו הרוח לא נדחה החפץ‪ ,‬ורק שהתורה פטרה‬
‫פם הסופר שהוא יתן את הקלף והדיו‪ ,‬ובכה״ג לא שייך‬ ‫את האדם מהכיסוי אחרי שהדם מאליו מכוסה‪ ,‬וכמו שאץ‬
‫לומר או ק קונה בשבח כלי דהוה כמכר והלואה‪ .‬ופדיף‬ ‫אנו חייבים לשחוט כדי לכסות‪ ,‬כך גם בכסהו הריח אין‬
‫יותר מאומן קונה בשבח כלי‪ ,‬דאף למאן דסובר חין או ק‬ ‫אנו מחויבים לגלותו כדי לכסות‪ .‬ונמצא דהוה רק פטור‪,‬‬
‫קונה בשבח כלי בש״ס‪ ,‬מודה בהא וטי׳ בקצות החשן )סי׳‬ ‫וממילא כשחזר ונתגלה מאליו‪ ,‬שוב חל פליו החיוב כיסוי‪.‬‬
‫של״ט ס׳ ק ג׳( בשם מ הד׳ א ששון פיי׳׳ש‪.‬‬ ‫ולא שייך בזה לומר דכיון שנדחה שוב אינו נראה‪.‬‬
‫ונשוב לדינא בנידון השאלה‪ ,‬דפתי נוטה להתיר את‬ ‫ונתקשיתי בזה טובא‪ ,‬פד שהאיר ה׳ את פיני ומצאתי‬
‫קדירת השם שנכתב בטפות והלא כ״ת שפיר חזי‬ ‫ברש״י כריתות ) ד ט׳׳ב( בד׳׳ה אלא וכף‬
‫את המובא בחת״ם יב( להתיר קדירת השם פם פוד ג׳ תיבות‪.‬‬ ‫שכתב וז״ל‪ :‬מיבפי להו חד כרת לדם כיסוי לדם חי׳ ופוף‬
‫הימנך וכו׳ ובריטב׳׳א שם ד״ה גרסת רוב הטפרים וכו׳ )ובספר‬ ‫ז( ויקרא כ״א י״וז‪ .‬עיי׳׳ש בדבריו היטב‪.‬‬
‫המכריע לבעל התוס׳ רי״ד סי׳ ה׳ עיי׳׳ש( ועי׳ גם בעזר׳ת מהר׳׳י‬ ‫שם הביא קושי׳ מהמפרשים בכל סופר שקלקל מעשיו‬ ‫ה(‬
‫מברונא סי׳ כ״ז‪.‬‬ ‫איד יכול לאסור דבר שאינו שלו והביא שהמהרי׳׳א אסאד בשו׳׳ת‬
‫יא( עוד הביא שם מהמהרש׳׳ם בה״ג סי׳ רע׳׳ד שתי׳ על‬ ‫טי׳ רצ׳׳ו פלפל בזה‪.‬‬
‫קועוית מהרי׳׳א אסאד הנ׳׳ל דכיון דאומן קונה בשבח כלי לכד‬
‫חשיב כשלו‪.‬‬ ‫ט( כדאי׳ בנדרים ל״ו ע׳׳א עיי׳׳ש‪.‬‬
‫יב( בשו״ת יו׳׳ד סי׳ רס׳׳ב‪.‬‬ ‫י( עי׳ בדבריו בהי׳ לעבודה זרה נ״ט ע״ב ד׳׳ה לא כל‬
‫משה‬ ‫יו״ד סימן כט ל‬ ‫דעת‬ ‫מ‬
‫בדבריי‪ ,‬הינס אין הכפר דעה קדיבים כל הל׳ סת״ס תהת‬ ‫הוני כוונתו כר‪,‬דוד‬ ‫רטפר רננה קדיבים‬ ‫ו מ ה טרייה‬
‫ידי‪ ,‬וכבר הפבהי אהריו ילא יכינתי נכביגו‪ .‬איך בירי׳‬ ‫כונה באין כהוי בר בס זונה רנ ב ננכתב‬ ‫פרבר‬
‫ככ״פ יב נרהיר כ״י קדירה הבס בנכהב בכיפות‪ .‬וזולה‬ ‫נקדיר כרי נר בריה רקדוביס אהריס‪ .‬יידאי‬ ‫יכיכית‪ .‬הבנ‬
‫זה הין נראריך כוד‪.‬‬ ‫כיה י ה כ ה ה‬
‫נסדס הכי׳‬
‫יהין הורריס ׳‬
‫בי־‪,‬דובר‪ ,‬׳‬ ‫רור רורדר‬
‫ידידי ידו״ב הירהי יכיובי רמברכו בבריות גופא‬ ‫דברי‬ ‫בבביל בתזכר יכילר ‪ .(T‬יאף ביב תר‪,‬נר לגנוז ריריכר‪,‬‬
‫ינרירא רעליה הרצפה ניבועה כנל יבראל ינהררה‬ ‫ג״כ ירי׳ רירדר נברוה רק׳ אהריס בביריער רריא‪.‬‬
‫קרן הוה׳׳ק ינירדי׳‪.‬‬ ‫ע״כ רההפינא ניר ‘ דבר כנגד רוראת רב האי גאון‬
‫זצ״נ‬ ‫משה ברי״ר שלום יוסף‬ ‫יי־‪,‬דיב בכג דכה ר‪,‬דיביה בנער הו נרהריר ונ״ע‬
‫סימן ל‬
‫כשיש מחק בשמות הק׳ בס״ת האם לגנוז היריעה או להעביר עלי׳ קולמוס‬
‫הביס קרב‪ ,‬ובס תני נר בפנוגהה ב׳ן ר״י נר״ג‪ .‬נכן זה‬ ‫הבובהו רכבו־ הודיה יריכר רהס כדיך נגונזר‬ ‫בדבר‬
‫מיירי רק בבאוהה בכה נח הי׳ נפניו רק באמו מובחר‪.‬‬ ‫או נהפביר קונריס כני׳ א(‪ ,‬וכל זה הביא כה״ר‬
‫הבג בס במנהות )ס״ד כ״א( היירי בהיי כחובה ובמינה‬ ‫רמנהות כ״ד ב(‪ .‬ורביא ראי׳ ררא דבבועוה '״א ‪ U‬ברצא‬
‫נפניו‪ .‬ובי■‪,‬ע את הכחיבה‪ ,‬א״נ הוה כפין הקדב עעוה‪.‬‬ ‫פרה אסרה נאה הירנר צריך נפדותה‪ .‬יברנרזות ס״ד‬
‫כמי בהביא בכסף מבנה פ׳׳א מה׳ איסורי מזבח ה״ג‬ ‫בנמצאת כחובה נא צריך כנג פדי׳‪ .‬ורצה נורר בהסכין בל‬
‫דהקדב ככיה היא כסביר במור הוא ונמצא נבן עיי״בה(‪.‬‬ ‫בחיטה לא קדב איתר‪ ,‬יען בנא היהה הזי רתהינה כיין‬
‫יה״נ כסביר במן הוא ינמצא כחוב‪ .‬ולכן אומרים ני‬ ‫בהיתר הפרה הברינה נפגייר(‪ .‬זה ניתן נהארר ירר‪,‬‬
‫נכההינה הבא במינה יבחוכי כיון שנא חל הקדב בעפוה‪.‬‬ ‫באופן רורווח יותר‪.‬‬
‫יכבה בהמזבח נא מקרב אנא את הראוי לו כך אין כלי‬ ‫דהלא כנין כחיב בקדביה איני פסונ בעצם‪ ,‬יעי׳ ברנחוה‬
‫ברת מקדביס אנא הראוי נהה‪.‬‬ ‫)ס״ד כ״א( נכבה ככהיב ב'־י‪,‬דביס‪ ,‬היינו באס‬
‫להחליף יריעד‪ ,‬בס״ת על אחרת הנאד‪ ,‬כמנה ע׳־כ(‪] .‬והנה ברמב״ם‬ ‫יג( סם הביא מדבדי הדעת קדושים סוס״י דע״ו שיקדור עם‬
‫פט״ז מד‪,‬ל׳ מעשה הקדבנות ה״ד כתב וז״ל ‪ :‬ואם הביא הכחוש‬ ‫עוד איזה פדשה‪.‬‬
‫יצא ‪ ’T‬נדרו וכר ע״כ‪ ,‬ובספר יכהן פאר מהגה״צ מבנדמ זצ׳׳ל‬ ‫יד( כדמבואד במנחות כ״ח ע״א‪.‬‬
‫בחי׳ על הדמב״ם שם כתב וז״ל ‪ :‬נראה מקוד דברי רבינו ז״ל‬
‫מהא דמנחות פ״ד נעשד‪ ,‬ככחוש בקדשים עיי׳׳ש‪ .‬ועי׳ מנחות‬ ‫א( נ ‪T‬ון השאלה מובא בשו״ת מדאה יחזקאל סי׳ י״א וו״ל‬
‫ס״ד אומדים לו הבא שמינה ושחוט‪ ,‬ובפי׳ רגמ״ה שם דמיירי‬ ‫שם ;‬
‫כשאין בכחושה חלב להקטרה כלל עכ״ל‪ .‬וא״כ דבהכי איירי‬ ‫בשנת תדפ״ה ש״ק פד׳ פנחס אחד ז׳ קדואים מצאו בס״ת‬
‫ובד׳ ׳־גמ״ד‪ ,‬בגליון ד‪,‬גמ׳ במנחות שם‪ ,‬הנה י״ל מש״כ להקשות‬ ‫)מהבנים של החסיד המופלג ד׳ משה בדעזאנעד ז״ל( שהי׳ מחק‬
‫מהש״ס דמנחות הנ״ל ודו״ק!‪.‬‬ ‫בהאותיות מהשם הקד׳‪ .‬ולא נשאר בשלימות דק יו״ד הדאשונה‪.‬‬
‫ג( בגמ׳ שבועות י״א ע״ב מובאת תוספתא פ״א דפדה ‪:‬‬ ‫והיו״ד וד׳וא״ו דוב נמחקים‪ ,‬והוא״ו האחרונה נפסק גג העליון‬
‫פרה נפדית וכו׳ מצא אחרת נאה הימנה תפדה וכו׳‪ ,‬וד‪,‬קשד‪ ,‬שם‬ ‫ולא נשאר מכל המחקים רק רושם מהדיו הנקרא חלודה וסיבת‬
‫דאמאי לא חיישינן לזילותא דהקדש‪ .‬ותי׳ ע״ז דשם שאני דד‪,‬א‬ ‫הדבר ע״י לחלוחית שבארון הקדש נדבק הדיו מהשה׳׳ק ע״ג‬
‫נפקע הקדושד‪ ,‬ע״י הפדיון ומשו״ה מותר להחליף לאחרת גאה‬ ‫היריעה מבחוץ בשעת גלילת הס״ת והשם הק׳ הנ״ל נשאר ערום‬
‫הימנה‪ ,‬ושם פלפל אמאי בש״ס דמגחות הנ״ל לא אמרינן כן‬ ‫בלי דיו ע״כ‪ .‬ודן שם הגאון בעל מדאה יחזקאל מה עדיף כאן‬
‫סיפדד‪ ,‬את הכחושה‪.‬‬ ‫האם לגנוז ידיעות אלו או להעביד עליהם קולמוס בשמות‬
‫ד( וכה״ג ודאי רהי׳ צדיד על פי הדין להקדיש את השמינה‬ ‫המחוקים‪) .‬ועי׳ בשו״ת מחזה אברהם )מהדו״ב( להגאת ר׳ אברהם‬
‫משום מבחר נדריו )דעל האדם ודאי מוטל חיוב להביא מן‬ ‫מנדל הלוי שטיינברג מבדאד זצ״ל יו״ד סי׳ ל״ד שם נדפסה‬
‫המובחר יותר וכמש״כ הדיטב״א בשבועות ט״ו ע״א עיי׳׳ש בשם‬ ‫תשובה מהגאון בעל המחזה אברהם אל הדה״ג ר״י הוכבדג ז״ל‬
‫הדמב״ן שכתב דלגבי הקרבן אין חילוק כלל בין כחוש לשמן‬ ‫במח״ס מדאה יחזקאל‪ ,‬נ ‪T‬ון אותה שאלה ומסקנתו שם‪ ,‬דיש‬
‫דאין הקדבן מתעלה עי״ז שד‪,‬וא שמן יותר‪ ,‬אלא דהוא חובת‬ ‫להעביד קולמוס על השמות המחוקים עיי׳׳ש(‪.‬‬
‫גברא שיהדר להביא קרבן מובחר ע״כ‪ ,‬ובזר‪ ,‬תי׳ קושי׳ התוס׳‬ ‫ב( שם ח עפ״י הסוגי׳ במנהות ס״ד ע״א ‪ :‬אמר רבה היו‬
‫שם ד״ה ללמז־ד וכו׳ עיי״ש‪ ,‬אמנם בדיעבד קדוש גם כחוש‬ ‫לפניו שתי חטאות אחת שמינה ואחת כחושד‪ ,,‬שחט שמינה‬
‫בכחושים וכמש״כ במאירי יומא ע׳ ע״ב עיי״ש וברש״י מעילה‬ ‫ואח״ב שחט כחושה חייב‪ ,‬כחושה ואח״ב שמינה פטור ולא עוד‬
‫י״ז ע״ב ד׳׳ה אץ מועל וכו׳‪) .‬ועי׳ גם בחי׳ הגדמ״ז סוס״י ל״ח(‪.‬‬ ‫אלא שאומרים לו הבא שמינה לכתחילה ושחוט וכו׳‪ ,‬הנה אע״ג‬
‫ה( עי׳ לעיל סי׳ ו׳ מש״כ הגהמ״ח בעל דעת מעזה זצ״ל‬ ‫דד‪,‬כחושד‪ ,‬אזלי לאיבוד מ׳־מ מקפ ‪T‬ים על שמינה שהוא מובחר‬
‫בדברי הכס״מ האלו עיי״ש‪.‬‬ ‫יותר‪) ,‬ומגמ׳ זו הוכיח באמת החכם צבי דשרי גם לכתחילה‬
‫מא‬ ‫משה‬ ‫יו״ד סימן ל‬ ‫דעת‬
‫ובר מכנ דין יש נחנק בק הנושאים‪ ,‬כי בשבועות י׳׳א‬ ‫ו א ף באינו פסונ בעצם‪ ,‬פכ״פ נא כרפ מקמציה בנא קדב•‬
‫מיירי בנמצא אחרה נאה הימנה‪ .‬יבמנחות מיירי‬ ‫יאק המזבח‬ ‫בכני בנא נברר נחנק המזבח‬
‫נפנק כחוש ושק‪ .‬ימבואר בירושנמי יימא פ״ו ה״א איבפיא‪,‬‬ ‫מקדב כמבואר בריב פ׳ המזבח מ ק ד ב ״‪ .‬יאף בהכחוב‬
‫משובח בגופי ימשובח במראה אתו מהם קודם‪ ,‬ופשיט‬ ‫אק פשונ בפצס‪.‬‬
‫דמשובח בגופו עדיף פיי׳׳ש‪ ,‬ו שק נגד כחוש היה משובח‬ ‫אבל כביש שמינה נפניו ומביא הכחוב היה בכננ הקריבהי‬
‫בניפו‪ ,‬ימצא אחרה נאה הימנה הוה משובח במראה ונא‬ ‫נא נפחתך‪ ,‬ופי׳ בתוס׳ מנחיח בס ז( באה יביא‬
‫הוה בכננ הקריבהי נא נפחתך‪ .‬ורק משום ואנוהו ההנאה‬ ‫אני׳ ייאמר נא הי׳ בוחפ‪.‬‬
‫לפניי יכי׳יב( ולכן פכ״פ צריך פדי׳ כיון שבאופן זה חל‬ ‫ו א ף אם נימא בבקרבנוה צבור סכין מושכתן נמה בהס‬
‫ההקדש‪ .‬ויש פוד להאריך בזה הרבה‪,‬‬ ‫כשיטת הרמב״ס‪ ,‬ירבינו הפרוך המובא בתום׳ בבופות‬
‫ובזה מיושב נמי נפי פנ״ד מה שהפיר כת׳׳ה דנשי׳ התוס׳‬ ‫י״בח( אבל פכ״פ קדובת הכיף חנה פנ הקרבן בשפה‬
‫מנחות יג( דבמכוסה נא שייך משום ואנוהי‪ .‬א״כ‬ ‫שהקדיש אותי‪ .‬ואז לא הי׳ נפניי מיבחר ייתר‪.‬‬
‫מדוע מביאר בשבת )קנ״ג פ׳ ^( דחוזרין פל ציצק שאינם‬
‫מעכבין בשבת משום יאנוהו‪.‬‬ ‫אבל פי׳ במרכבת המשנה מבאר ענק הנז‪ ,‬דהוה כעין‬
‫ולכאורה יפה הפיר‪ ,‬וי״נ בזה דאם נשתיירי ציצק שם‬ ‫ישנו נשחיטה מתחילה יעד סוף‪ .‬וכפין שמביאר‬
‫היה בגדר בתוי מצוה‪ ,‬יפנק דם מינה הוא‬ ‫בתשו׳ הרמ׳׳ע מפחנו סי׳ נ״ו נפנק קדישת השס ם(‪.‬‬
‫כפק הקרבה קרבן ‪ (T‬ושנא יהי׳ בכנל הקריבהו נא נפחתך‬
‫ויש נהביא נזה עוד מכריחות )כ״ג ע״ב( לפנק אבס‬
‫צריך נחזיר פלי׳ אף שהוא מכיסה‪ ,‬כדי שיהי׳ משובח בגופו‪.‬‬
‫תלוי ונודע נו שלא חטא‪ ,‬אונם אין העת האסף פה‪.‬‬
‫ידברי החום׳ במנחית מיירי נפנק שירטוט כדי שיהי׳ נכתב‬
‫ולכן באופן הלז נוכל לומר כסברה כת״ה‪ ,‬ביש נחלק האס‬
‫בנוי יביושר‪ .‬יבכה״ג כתבו התום׳ דבמכוסה אק להקפיד‬
‫בשפה שהביא הכחיש כבר הי׳ ה ש ק לפניו‪.‬‬
‫פנ יאנוהו‪ ,‬והיינו רק נפנק משובח במראה‪.‬‬
‫ובענין הנז אם במכוסה יש להקפיד פל ואנוהו‪ ,‬פי׳ סוף‬ ‫אולם לפנק פדיון יש נדבר מזה ענ כנ פרט יפרט‬
‫מדות שהדלתות של ההיכל נא היו מצופק זהב‪,‬‬ ‫שהביא כת״ה‪ ,‬אם הוה כקדם מומן נהקדישן או‬
‫מפני שנפתחים לאחוריהם‪ ,‬יהדברים פתיקק ועי׳ בדרכי‬ ‫נא י( אבל האופן היותר מרווח הוא כמביאר נפיל דהיה‬
‫משה אר׳ח סי׳ נ״ב‪ .‬יותר לא ירשני הפנאי להאריך‪.‬‬ ‫הקדש טפות‪.‬‬
‫י די דו הדי״ש תורתו וטובו כל הימים‪ ,‬מצפה לישופת כלל‬ ‫ומבלעדי זאת הנא במנחות מיירי בשבת‪ ,‬יאז אין פודק‬
‫ישראל ינהרמת קרן תוה׳׳ק ילומדי׳‪.‬‬ ‫כמו שהרגיש כת׳׳ה בפצמו‪ ,‬יהדבר מבואר‬
‫בתו״כ פ׳ אחרי מות יא( שאין פודין מפשר שני ינטע רבעי‬
‫זצ״ל‬ ‫משה במוה׳׳ר שלום יוסף‬ ‫בשבת ייו״ע‪.‬‬
‫תמוהים והם נגד התו׳׳ב הנ׳׳ל דמפורעז דאסוד‪) .‬ועי׳ בגוד אדי׳‬ ‫זבחים פ״ב ע״ב עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫ו(‬
‫יהודה קו׳ תדו״מ סי׳ י׳׳ג ס׳׳ק י׳׳א(‪.‬‬ ‫ם״ד ע״א בד״ד‪ .‬ואפילו וכר‪.‬‬ ‫ז(‬
‫יב( הנה עי׳ בשר׳ת דובב מישדים להגאץ מטשעבת זצ״ל‬ ‫ע׳׳ב ד׳׳ה ואף שמואל ונו׳ עיי״ש‪.‬‬ ‫ח(‬
‫ח׳׳א סי׳ מ׳׳ז ס׳׳ק ב׳ שדן לגבי מצות זה א־לי ואנוהו האם היא‬ ‫בסוף התשובה בד׳׳ה ואולם ובו׳ )בנדפס מזזמז עמוד‬ ‫ם(‬
‫מתגברת על הדין דמצוד‪ .‬בו יותר מבעולוחו‪ .‬והביא דברי‬ ‫ס׳׳ז(‪.‬‬
‫הירושלמי ביומא הנ׳׳ל דמוכח דמשובח בגופו עדיף‪ .‬וכתב דכ״ש‬ ‫י( בעל המדאה יחזקאל בעוולי המכתב שם דן בקושיתו דהא‬
‫כאן שמבטלים מצוד‪ .‬בו משום זה א־לי ואנוהו‪ ,‬דזה א־לי ואנוהו‬ ‫במנחות ס״ד ע״א אמאי לא נימא שיסדה את הכחושה‪ ,‬וכתב‬
‫תשיב טפי בגופו‪ ,‬ובעזו״ת שבט הלוי יר׳ד סי׳ קל׳׳ה טען ע׳׳ד‬ ‫דאין לומד כיון דכאן איידי בחטאת צבוד דהוא קדושת הגוף‬
‫ד‪.‬דו״מ די״ל דואנוהו לא חשיב פסול שבגופו עיי׳׳ש וזד‪ .‬כדברי‬ ‫ואין לו פדיון דהדי בדאשונים אי׳ דשחיטה הוה מום‪ ,‬והשתא‬
‫הגהמ׳׳ח כאן שדימד‪ .‬פסול דזה א־לי ואנוהו למעזובח במראה‬ ‫הדי כתב דש׳׳י ב״ק ע״ו דאי נולד המום קודם להקדעז מועיל‬
‫שאיט פסול בגופו‪.‬‬ ‫פדיון גם לאחד השחיטה וכאן בק״צ הדי לא הי׳ הקדש קודם‬
‫יג( ל׳׳ב ע׳׳ב ד׳׳ד‪ .‬הא וכו׳ הביאו התוס׳ בשם ח׳ת כן‪,‬‬ ‫השחיטה דק סכין מושכתו למה שהוא ומקדשתו‪ ,‬והדי בעל מום‬
‫)ועי׳ בהסכמת האבני נזר לספר חלקת יואב שכתב וז׳׳ל ‪ :‬בסי׳‬ ‫הוא נהי׳ כבד בתחילת השחיטה‪ ,‬ומיקדי א״ב שקדם המום להקדש‪,‬‬
‫ב׳ ראיתי מקשד‪ .‬בשופר צפד‪.‬ו זד‪.‬ב במקום הנחת פד‪ .‬פסול נימא‬ ‫ושפיד מהני פדיון גם אה״ב עכ״ד‪.‬‬
‫כל לנאותו אינו חוצץ וכר עי״ל לפימש׳׳כ התוס׳ מנחות וכו׳‬ ‫יא( פדשתא ה׳ פדק ז׳ אות ם׳ )והיעו כיץ שע׳׳י הפדיון‬
‫אבל תפילח דמחופין בעור ל״ש בהו נוי‪ ,‬וע״כ במקום הנחת‬ ‫נתפסים המעות בקדושה ויוצאים מרשות חולין לרשות גבוה‬
‫פד‪ ,‬התוקע לא שייך נוי‪ ,‬דאין נ ד מצוד‪ .‬אלא בעועת מצוד‪..‬‬ ‫והוד! במקדיש המבואר באו״ה סי׳ של״ט ס״ד דאסור‪ ,‬ולא הוה‬
‫וד‪,‬כא בשעת תקיעה מכוסה בפי התוקע עכ״ל שם‪ .‬וע׳׳ע באבני‬ ‫כהפקר דשרי לרוב הפוסקים כיץ שלא הל שום שינוי בעלות‬
‫נזר אר׳ח ח״ב סי׳ תל״א ובמקראי קומז לימים נוראים סי׳‬ ‫בחפץ רק שנפקע בעלותו של המפקיר אלא כאן יש שינוי לגבי‬
‫י׳ ס׳׳ק א׳(‪.‬‬ ‫המעות ודו׳׳ק(‪ .‬ועי׳ באבני נזר יו״ד ה׳׳ב סי׳ רצ׳׳א ס׳׳ק כ׳׳ב‬
‫‪ (T‬כדאי׳ בזוד‪,‬״ק ח׳׳ג ד׳ קס׳׳ד‪.‬‬ ‫שכתב בפשיטות דשרי לפדות מע״ש בשבת ויו׳׳ט‪ .‬אך דבריו‬
‫משה‬ ‫דעת‬ ‫מב‬
‫ס י מ ן לא‬
‫בעניו ראיית פנים לאחר מיתה בנדרים‬

‫כשאלה בנידון כאומדנא‪ ,‬בזה לא ביאר כת׳׳ה‬ ‫בעיקר‬ ‫כ״ה אור ליום ב׳ בשלח תרצ״ה קראקא‪.‬‬
‫כל הצורך‪ ,‬כי נחוץ לידע מתי נדרה האשה‪ .‬אם‬
‫בריות גופא ונהורא מעליא אל כבוד הרב הגדול‬
‫בשנות המלחמה בעת שעמד בנה בשדה המערכה אצל‬
‫בתורה חרין! ובקי מובא דייק וגרים ה״ה כש״ת‬
‫הקרובים אל החלל‪ .‬יחרב הרי היא כחליג ואם נדרה אז‬
‫טו״ה יחזקאל ה״ב נ״י ראבד״ק גלינא‪.‬‬
‫בעת צרה‪ ,‬בודאי הי׳ כונת נדרה כדי שישאר בחיים‪ ,‬ולא‬
‫יהרג במלחמה‪ .‬ואף שהאומדנא ברורה‪ ,‬כי לו היתה יודעת‬ ‫אחדשה״ט‪ ,‬יקרהו הגיעני ומה מאד נעיה ני להקשיב‬
‫מה יהי אחריתו‪ ,‬הי׳ טוב לה מותו מחייו‪ ,‬לא נוכל להתיר‬ ‫כי ת״ל מצב בריאותו הלוך וטוב‪ .‬כה יעזור‬
‫את נדרה‪ ,‬כי בכה״ג אץ פותחין בנולד שאינו מצוי‪ ,‬ומבואר‬ ‫לו השי׳׳ת שיתמיד בבריאות הנכונה ברוב אונים ייאמן כח‪.‬‬
‫בנזיר )ל״ב ע״ב( דהא שטפוהו רבנן לר׳׳א‪ ,‬ומודה שאין‬ ‫ויזכה לישב על מי מנוחות באהנה של תורה מתיך רוב כ ג‬
‫פותחין בנולד שאין שכיח‪ ,‬והב״י ביר׳ד )סי׳ רכ״ח( מביא‬ ‫ועתה אשיב על שאלתו בדבר הלכה למעשה‪ ,‬וזה החלי‬
‫את דברי הרמב׳׳ס פ״ו מכל׳ שבועות ב( ומפרש דבריו‬ ‫בס״ד ‪:‬‬
‫אחרי שהי׳ קשה לו מפרק אע״פ שפותחין בנולד דלא‬ ‫הנה כאשר עשה כת׳׳ה בשולי מכתבו קיצור דברים אשר‬
‫שכיח ג( ומתרץ דשאני הכא שניחם הנודר ונהפכה דעתו‪,‬‬ ‫משאלתו*( מסתעף ה׳ ספי קו ת‪:‬‬
‫וכי תנן אין פותחין בנולד‪ ,‬היינו )דוקא היכא( שעדיין לא‬ ‫א‪ .‬אם הא דלא קיימה האשה את נדרה מחמת האומדגא‬
‫ניחם‪ ,‬אלא רצונו שלא יהנה ושלא יעשה זה שופר עכ״ד‪.‬‬ ‫דלא היתה כוונתה לבן מומר‪ .‬אם מיקרי זה‬
‫והוא ממש כבנידון דידן‪ ,‬שהאפה האלמנה אינה מתחרטת‬ ‫דוקא פתח וחרטה וצריך שיהי׳ שאלה להנדר‪ ,‬או דכה״ג‬
‫על הנדר אלא רצונה הי׳ שישאר בחיים ויתנהג כשורה‪.‬‬ ‫מ ק רי דלא חל הנדר מעיקרא‪ ,‬דאץ זה בכלל לשון הגדר‪,‬‬
‫יבכה״ג אין פותחין בנולד‪ ,‬חוץ מזה שלנדר בעת צרה יש‬ ‫כי ראיית פני מומר הוה כפני מת‪ .‬ע״כ הספק הראשון‪.‬‬
‫סכנה לישאן^‬ ‫השני‪ :‬הלשון מהנודרת שתראה פני בנה בחיי׳‬ ‫ב‪ .‬ספק‬
‫אם בשעת נדרה כבר הי׳ בנה שבוי בא ‪ p‬רוסיה‪,‬‬ ‫אולם‬ ‫אם צריך שיהי׳ ראיית פנים ממש‪ ,‬או די שתדע‬
‫ואוני כבר אז הי׳ נטמע או אם יודע בבירור אשר‬ ‫בברור אשר הוא חי‪ ,‬ותוכל לראותו בכל פעם שתרצה‪.‬‬
‫אז כבר הי׳ נטמע‪ ,‬הוה כפץ נדר טעות ומבואר בנדרים‬
‫)ס״ה ע״א( פלוגתת אמוראים‪ ,‬ר׳ יוחנן אמר כבר הי׳ מת‪,‬‬ ‫הוה‬ ‫הפאטגראפיע‬ ‫השלישי ‪ :‬אם תמונת‬ ‫ג‪ .‬הספק‬
‫ור׳ הונא אמר נעשה כתולה נדרו בדבר עיי״ש‪ .‬וממילא‬ ‫כראיית פנים ממש ע״כ‪.‬‬
‫שצריכה להנשא לאיש‪ .‬ונ ח ח התכשיטין עבורה‪ ,‬ובכן מבקשים‬ ‫א( ז״ל השאלה המופיעה בב׳ חלקים‪ .‬חלקה הראשון בשו״ת‬
‫התרה‪.‬‬ ‫מראה יחזקאל סי׳ ט‪ /‬וחלקה השני בסי׳ י׳ שם‪ .‬ותשובת הגהמ״ח‬
‫האשה הנודרת הנ׳׳ל‪ .‬לרוע מזלה גם אחר מיתתר‪ .‬מכרו לה‬ ‫היא על ב׳ חלקי השאלה ונרפסה שם בסוס״י י׳ לכן הבאנו ב׳‬
‫הקהל קרקע על קבר שהוא שי ‪ T‬לאשה אחרת שקנתה זד‪ .‬איזו‬ ‫חלקי השאלה כפי שכתובים שם‪ ,‬וז״ל ‪:‬‬
‫שנים‪ ,‬וד‪.‬יא נסעד‪ .‬לאמעריקא וד‪.‬קד‪.‬ל היו שוגגץ בזד‪ .‬שסברו כי‬ ‫אשר‪ .‬אלמנה מכפר הסמוך לכאן‪ ,‬אשר בנה הלך בעת המלחמה‬
‫נכסי רטושים הם כי נתיאשה האשד‪ .‬מהקרקע הזאת מכבר‪.‬‬ ‫לשדה קטל‪ .‬וזה זמן כביר לא שמעה ממנו ור‪.‬צטערה מאד‪.‬‬
‫אבל באמת קרקע אינה נגזלת‪ ,‬גם אין זה יאועז במד‪ .‬שנסעד‪.‬‬ ‫ונדרה כי באם יעזוד לה השי״ת‪ ,‬שיבוא בנה בשלום מהמלחמד‪,.‬‬
‫לאמעדיקא כמובן וא״כ דינו הוא כמו שמוכר לחבירו דבר‬ ‫ותזכד‪ .‬עוד לראות את פניו‪ ,‬תקבל עלי׳ לתת את כל תכשיטי׳‬
‫שאינו שלו שמבואר בירושלמי תרומות פ״ו ה״ב שמחויב לד‪.‬עמ ‪T‬‬ ‫עבור עניים‪ .‬ועתה הגיע מכתב ממנו‪ ,‬גם שלח לה תמונתו‬
‫לו מקח אחר ובכן רוצים ד‪.‬קד‪.‬ל לתת לד‪ .‬קרקע אחרת אך משום‬ ‫הפוטגראפיע ובקש ממנד‪ .‬כי תבוא אצלו‪ .‬אך כי חקרדי ונודע כי‬
‫שכבר נקברד‪ .‬שם לכן יש ספק אם מותר לפנותד‪ .‬להקבר האחר‪.‬‬ ‫הוא בין השבויים באדץ רוסיא ונטמע בין הבולשאוועקין‪ ,‬ודר‬
‫ע״כ השאלות‪.‬‬ ‫עם אשה נכרית ר״ל ובו׳ ונהפך שמחתה לתוגה ובאתד‪ .‬לשאול‬
‫ב( שם הלכה י״ב פסק הרמב״ם וז״ל ‪ :‬אין פותחים בנולד‬ ‫אם מחויבת לקיים את הנדר‪ ,‬כי ארעתא דר‪.‬כי לא נדרר‪ ,.‬לראות‬
‫כיצד נשבע שלא יד‪.‬נד‪ .‬מפלוני ונעשה סופר העיר הואיל ולא‬ ‫אותו במצב כזד‪ ,.‬הלואי ותקבריני׳ אמי׳‪ ,‬ומחמת כי לא הי׳ עת‬
‫ניחם על שבועתו אין פותחים לו בדבר זה‪ .‬ואפי׳ אמר הוא‬ ‫עיתותי׳ בידי אז לעיין בזר‪ ,.‬אמרתי לה שתבוא לאחר אמד‪ .‬ימים‬
‫מעצמו אילו הייתי יודע לא הייתי נשבע אין מתירים לו הואיל‬ ‫ואג ‪ T‬לה פשר דבר‪ .‬אך מחמת ש ‪T‬עד‪ .‬בנפשד‪ .‬כי אדעתא דד‪.‬כי‬
‫ועייץ לא ניחם אלא רצונו שלא יד‪.‬נד‪ .‬לו ושלא יעשר‪ .‬זד‪ .‬סופר‪.‬‬ ‫לא נדרה‪ ,‬לא שמה לבה לזה הנדר ולא באתד‪ .‬עוד‪.‬‬
‫אבל אם ניחם הוא מעצמו מפני הנולד ונהפכה דעתו מתירין‬
‫לו עכ״ל‪.‬‬ ‫ועתה נפלה למשכב בחולי המשענת ר״ל‪ ,‬ויעז חשש בזה‬
‫ג( הב״י יו״ד שם )עמ׳ קמ׳׳ב בטור באמצע ד״ה ונד׳ש‬ ‫אולי מחמת עון זד‪ ..‬כי לא קיימד‪ .‬את הנדר גרמד‪ .‬למחלתה כי‬
‫ומטעם זה וכו׳( הקשור‪ .‬ע״ד הרמב״ם מד‪.‬גמ׳ כתובות פרק אע״פ‬ ‫לא תוכל לדבד‪ ,‬ומדד‪ .‬כנגד מדה כבש״ס חגיגה אך אין בכת‬
‫)ס״ג ע״ב( דמבואר שפתחו לנודר גם בנולד‪.‬‬ ‫בני׳ לקיים את הנדר‪ ,‬כי הם במצור ובמצוק‪ ,‬גם יעז לה בתולה‬
‫מג‬ ‫משה‬ ‫יו״ד סימן לא‬ ‫דעת‬
‫ואף שאח׳׳כ נטמע בק כגויים וגדול המחטיא את כאדם‬ ‫אם נתברר שכבר בעת כנדר בא‪ ,‬אק פותחק בנולד דלא‬
‫יותר מככורגוה( ובפרט בהמרת דת ד׳ל‪ .‬אולם ה׳ ענה‬ ‫שכיח‪ .‬ואם יש ספק אם כי׳ אז כבר רע או נעשה אח״כ‪,‬‬
‫אותה ביום צרתה והציל אותו ממות לחיים‪ .‬ואחרי שנחלז‬ ‫כוא בכלל ספק נדרים להחמיר ד( ואם נימא דמה שתלתם‬ ‫‪I‬‬
‫ק הסכנה נטמע בשביה ואף אם כי׳ מת בשביה מחולי‬ ‫בראיית פני בנה כיתה כוונתה לראות אותו עומד בצדקו‪,‬‬ ‫*‪V‬‬
‫‪¥‬‬
‫אחר לא מחמת המלחמה‪ ,‬היתה מחויבת לקיים את נדרה‬ ‫ע׳׳ד שנאמר )בראשית מ׳׳ח י׳׳א( ‪ :‬ראות פניך לא פללתי‬
‫דהוי כמו שאמרה הנודרת אם לא ימות מחמת המלחמה‬ ‫וכוה כתלתה נדרה בדבר ואף אס תאמר האשה שלזה‬
‫ומבואר בגיטק )ע׳׳ג פ׳׳א( ‪ :‬הרי זה גיטך אם אמות‬ ‫נתכונה אינה נאמנת דנשי לא גמירי דינא‪ .‬ורק נאמנת נומר‬
‫מחולי זה ונפנ עניו כבית או הכישו נחש אץ זה גט‪ ,‬כיון‬ ‫שנתכונה לראות פניו דוקא‪ ,‬וקודם ראיתם לא חל הנדר‪.‬‬
‫שניתק לחולי אחר‪ .‬זולת אם אמרה שתלתה בראות פניו‬ ‫ואם כי לכאורה אחרי שכאשה שאלה מאת כת׳׳ה אם‬
‫כוה כמו שאמרה אם אעמוד מחולי זה‪ .‬והא לא עמד‬ ‫צריכה לקיים הנדר ש״מ שלא תנתה נדרה בראיית‬
‫כיין שמת מחולי אחר כמבואר בירושלמי המובא בתום׳‬ ‫פניו ורק השאלה היא אם אין בטל הנדר מכח אומדנא‬
‫גיטין שם ד׳׳ה מאי וכף‪.‬‬ ‫אחרי שנעשה מומר‪.‬‬
‫ומה שהביא כ׳׳ת לענץ ראיית פני המת‪ ,‬מהגאון מהרש׳׳ם‬ ‫אבל לזה נוכל לומר‪ ,‬דסברה דראיית פניו ע״י פוטגראפיע‬
‫ז״לס שמביא ראי׳ מזוה״ק פ ד בשלח‪ ,‬משם אין‬ ‫הוה כראיית פנים ממש‪ .‬אבל באמת אין הדץ ק‪.‬‬
‫ראי׳ דבקרא כתיב עד עולם וכזוכ״ק מ ת ת בעצמו זאת ז(‪.‬‬ ‫ואם לא אמרה שנתכונה דוקא לראות את פניו אך כעת‬
‫ומה שהביא ראי׳ ממד׳׳ר במדבר עה״פ פני א ה ק‬ ‫שויא אנפשי׳ לשאול‪ ,‬אותם הדברים מוכיחים שיש לחייבה‬
‫אביהם ח(‪ ,‬הצא שם יש פלוגתא‪ ,‬חד אמר בחייו‬ ‫בקיום הנדר‪ .‬כיון שעיקר הנדר הי׳ אז רק על הצלה ממות‬
‫שמשו דכתיב על פני‪ ,‬וחד אמר במיתתו שמשו‪ .‬ויליף מן‬ ‫לחיים‪ .‬אך דברה בהוה שאם ימלט ממלחמה בודאי ישוב‬
‫ויקם אברהם ספל פני מתו‪ .‬יהלא הכתוב קורא במת על‬ ‫לביתו‪ ,‬ולא עלתה על דעתה אז כנל מהשביה‪ ,‬כמבואר בתום׳‬
‫פני‪ .‬וא״כ משם אץ ראי׳‪.‬‬ ‫כתובות )ט׳ ע״ב( בד׳׳ה כל הייצא וכו׳ דסהם מי שאינו‬
‫ואולם מצאתי ברמב״ן פה״ת בפ׳ תצא עה״פ‪ (D‬בן‬ ‫חוזר ממלחמה אינו חוזר לפי שמת‪ .‬ובנידון דהתוס׳ ה״ה‬
‫האהובה על פני בן השנואה הבכור וגו׳ וז״ל‪:‬‬ ‫אם נשבה‪ ,‬דשם תנאי הגירושין הי׳ אם לא ישוב לביתו‬
‫לא מצאתי על פני רק בחייי‪ ,‬על פני אהרן אביהם‪ ,‬על פני‬ ‫מהמלחמה‪ .‬ובכאן הי׳ הנדר כשיהי׳ ניצל ממות לחיים‪.‬‬
‫ובמדרש במדבר רבד‪) ,‬פר׳ ב׳ כ״ו( וכן במד׳ ויקרא רבה‬ ‫ד( נדרים י״ח ע״ב‪.‬‬
‫)פר׳ כ׳ ז׳( יש ב׳ דעות בזר‪ : ,‬ר׳ יצחק אמר בחייו ר׳ חייא בר‬ ‫ר‪ (.‬במדבר רבד‪ .‬פרשה כ״א ה׳‪.‬‬
‫אבא אמר במותו‪ .‬ע״ד רר׳ יצחק דהוא אמר בחייו נאמר כאן‬ ‫ו( במראה יחזקאל סי׳ ט׳ חקירד‪ .‬ב׳ ד״ה ‪T‬וע וכו׳ הביא‬
‫על פני ונאמר להלן על פני דכתיב ‪ :‬וימת חרן על פני תרח‬ ‫משו׳׳ת המהרש״ם ח״א סי׳ ע׳ במפתחות שדן בנושא זה האם‬
‫אביו‪ ,‬מר‪ .‬על פני ר‪,‬אמור להלן בחייו אף על פני האמור כאן‬ ‫ראיית פנים של מת נקרא ראיית פנים‪ .‬והביא מדברי הזוה״ק‬
‫בחייו על דעתי׳ דרחב״א רהוא אמר במותו נאמר כאן על פני‬ ‫פר׳ בקולח )ח״ב כ״ג ע״ב( וז״ל ‪ :‬ר׳ ייסא שאיל ואמר‪ ,‬כתיב‬
‫ונאמר להלן על פני ‪ :‬ויקם אברהם מעל פני מתו מה על פני‬ ‫וירא ישראל את מצרים מת‪ .‬וכתיב לא תוסיפו לראותם עוד עד‬
‫האמור להלן במותו אף על פני האמור כאן במותו ע״כ הנה‬ ‫עולם‪ .‬א״ר יוסי מתיך חמו להו עכל״ק‪ .‬היינו כשרואים פני‬
‫מפורש דנחלקו במדרש ב׳ מ׳׳ד האם ״על פני׳׳ קאי בחייו או‬ ‫המת אין זר‪ .‬נקרא ראי׳ ושפיר ראו פניר‪.‬ם אחר שמתו ע״כ‪.‬‬
‫במותו ובאמת הרי נחלקו בזה רש״י והרמב״ן הנ״ל‪ ,‬דרש״י נקט‬ ‫ועי׳ בפרדס יוסף )ח״ב ד׳ ק״ז( מש״כ לפלפל בדברי הזוה״ק‬
‫כמ״ר דס״ל בחייו וד‪,‬רמב״ן נקט כא ‪T‬ד מ׳׳ר‪.‬‬ ‫ובנ ‪T‬ון שאלה זו האם ראיית פני מת נקרא ראיית פנים עיי׳׳ש‬
‫ובאמת גם בפסוק )בראשית י״א כ״ח( ‪ :‬וימת חרן על פני‬ ‫באריכות‪) .‬ושם הביא מד‪.‬ילקוט שמעוני התרגום יונתן שבנ״י‬
‫ראו את המצרים מפרפרים קודם שמתו עיי׳׳ש‪ .‬ואולי כבר היו‬
‫תרח אביו וגו׳ פרש׳׳י בחיי אביו והיינו רלעויטתו קאי רס׳׳ל‬
‫כהאי מ״ד במדרש בפרושו בבמדבר הנ״ל‪) .‬ועי׳ ברא״ם שם‬ ‫אז בגדר כל העומד לההרג כהרוג רמי וכו׳ וי״ל( ועי׳ גם בקובץ‬
‫שפי׳ את הפירוש השני שר‪.‬ביא רש״י בבראשית שם דלפי׳׳ז‬ ‫״הררום״ )חוברת י״ד אלול תשכ״א( עמ׳ ‪ 248‬נדפס מכתב מד‪.‬גר״נ‬
‫יוצא דב׳ הפירושים ברש׳׳י שם הם ב׳ המ״ד במדרש הנ״ל גבי‬ ‫ו ‪T‬נפלד זצ׳׳ל ושם פלפל בקו׳ הזוה״ק ובדברי המהרש״ם עפ׳׳י‬
‫רברי האור החיים הק׳ עה״ת‪ ,‬עיי״ש בדבריו באריכות‪.‬‬
‫על פני וגו׳ עיי״ש היטב אד הפי׳ הראשון הביא רש׳׳י כסי‬
‫שנקט באמת ג״כ בבמדבר וכנ׳׳ל ודו״ק(‪.‬‬ ‫ז( בזוד‪.‬״ק שם הלאה ‪ :‬אמר לי‪ ,‬אי כתיב לא תוסיפו לראותם‬
‫והנה מה שד‪,‬ביא המ״ד רחב״א מהא רכתיב ויקם אברהם מעל‬ ‫חיים הוד‪ .‬אמינא הכי וכו׳ )היינו דהוא הקשה על תירוצו דראו‬
‫פני מתו וגו׳‪ ,‬הנר‪ .‬הי׳ אפ״ל בזר‪ .‬עס״י רברי חז״ל )בברכות‬ ‫מתים וכה״ג שרי רר‪.‬רי לא כתיב לא תוסיפו לראותם חיים(‬
‫י״ח ע״א( ועוד דצדיקים במיתתן קרויים חיץ וכו׳ וא״כ שסיר‬ ‫ובהמשד שם ‪ :‬וע״ז כתיב לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם‪ ,‬עד‬
‫אצל מיתת שרה הי׳ זה נקרא על פני ודר׳ק‪) .‬וכעין שד‪,‬ביא‬ ‫דיתער ר‪.‬ד‪.‬וא עולם ויתמסרון בדינוי‪ .‬וכיון דאתמסרו בי׳ למתדן‪,‬‬
‫לקמן להיפר גבי רשעים שבחי ‪,T‬ם קרויים מתים הור‪ ,‬כעין מיתר‪,‬‬ ‫כימ כתיב וירא יעוראל את מצרים מת על שפת הים וכו׳ עכל׳׳ק‪.‬‬
‫ממש ולא חשיב על פני‪ ,‬הנה י׳׳ל כאן להפוד גבי צדיקים ודו״ק(‪.‬‬ ‫)ועי׳ בבית האוצר ח״א מערכת א—ר כלל ז׳ אות ב׳ ]ושם אות‬
‫ז׳ מעוד דוכתי בזוד‪.‬״ק[ בזה באורו(‪.‬‬
‫ועי׳ גם בספר נתיבות ירושלים על הירועולמי ב׳׳ב סרק יעז‬ ‫ח( הנד‪ .‬בפסוק )במדבר ג׳ ר׳( נאמר ‪ :‬וימת נדב ואב ‪.T‬וא‬
‫נוחלין שהביא שדבר זה האם ראיית פני מת נקראת ראיית פנים‪,‬‬ ‫וגו׳ ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם וגו׳‪ ,‬וברקו׳׳י‬
‫תלוי׳ בב׳ המ״ד הנ״ל במדרש עיי׳׳ש‪) ,‬ועי׳ בקהלות יעקב חלק‬ ‫שם ‪ :‬בחייו ע״כ‪ .‬וברמב״ן שם הביא רברי רש׳׳י וחלק עליהם‬
‫לשון חכמים אות קל״ח(‪.‬‬ ‫וס׳׳ל דעל פני אהרן אב ‪.T‬ם חוזר למעלה לתחילת הפסוק לענין‬
‫ט( דברים כ׳׳א ט׳׳ז‪.‬‬ ‫וימת נרב ואב ‪.T‬וא וגו׳ עיי׳׳ש‪.‬‬
‫משה‬ ‫יו״ד סימן לא‬ ‫דעת‬ ‫מד‬
‫מתורצים דברי הרמב״ן שכתב שנא מצינו פל פני כי‬ ‫ובזה‬ ‫הרה וכרי( פ״כ‪ .‬ונכאורה דבריו הרפכק איגדהי»( שאמי‬
‫אה בחייה‪ ,‬או בראי׳ ממש או בידיפה ובהרגשה‪,‬‬ ‫לא מצינו פל פני כי אה בחייה‪ .‬הלה מבואר בהירה‪:‬‬
‫כמבואר ברש״י יבמות צ״זטו( טל שפתותיו דובבות בקבר‪.‬‬ ‫ייקם אברהם מפל פני מחו‪.‬‬
‫ודימה הוא כאילו היא הי פ׳׳י ההרגשה וידיעה‪ ,‬אבנ‬ ‫אולם נוכל לומר כך‪ .‬דבלשון חכמים מצינו בפניי נאו‬
‫הבכור‪ ,‬הוא שלא בראי׳ ונא‬ ‫בפסיק פנ פני בן השנואה‬ ‫דוקא‪ .‬פי׳ בפי׳ הרא״ש נדרים )ס׳׳ה פ״א( ד״ה‬
‫מירושת ממון‪ ,‬המתים אינם‬ ‫בידיפה כי בפניניה כאני‬ ‫המודר יכו׳ בדברי הכמ׳ שם‪ :‬אק מתירים נאדה אנא‬
‫כתב הרמב׳׳ן דלא מצינו נשון‬ ‫יידפיה מאומה כה׳׳ג שפיר‬ ‫בפניו שכתב בשם הר׳׳י ממיץ דאין הכונה דיי־‪,‬ה בפניי ממש‪,‬‬
‫ימתורצים דברי הרמב״ן ז״ל‪.‬‬ ‫פל פגי מת כי אם בחיים‬ ‫אלא בידיפתו כמי אק הבין נאדה אלא בפניו כנימר מדפתי‬
‫ו מ ה שהביא כי פני רשע הוא כפני מת‪ ,‬פ׳׳ד הרשפיס‬ ‫פ״כ‪ .‬ובלשון תורה מצינו דפ׳׳י הראי׳ נתוכף הכרה יידיפה‬
‫בחייהם קרייים מתים‪ ,‬ולא שייך לומר פל פניטז(‬ ‫פפם נעוב אי להפכי כדכתיב )בראשית ל״ב י׳( ‪ :‬כראות‬
‫הלא מציגו בפשי )בראשית נ״ג י׳( ‪ :‬כי פל כן ראיתי פניך‬ ‫פני אלקים ותרצני וגי׳ שהוא נשון פיוס יכפירש״י פה״פ‬
‫)בראשית נ״ב כ״ב( ‪ :‬יתפבור המנחה פג פניי יפירש״י‬
‫יגו׳ ובנבן )שם נ״א ה׳( ‪ :‬פני אביכן יגי׳‪ ,‬יא״כ מלשק‬
‫אף הוא כי׳ בצפר וכי׳ וכן כתיב )שמות ל״ג י״א( ‪ :‬ודב‪:‬־‬
‫תורה ימלשון חכמים שלשין פניך שייך אם הי׳ בידיעתו‬
‫ה׳ הל משה פניה תנ פגים וגו׳ ופי׳ בברכות )ס״ג פ״ב(‬
‫בלבד ומבואר בתוס׳ פ״ז )כ״ז פ׳׳א( ד׳׳ה אלמא וכו׳‬
‫שזה הורה פל הסברת פנים יא( ופי׳ מד״ר פר׳ תשאיב(‬
‫דאה לא נתברר ננו לשון בני אדם בנדרים אז למדים‬
‫תרתין בזפף פגים מלשון כפם‪ .‬וכן יראה כנ זכירך את פני‬
‫מן המקרא‪.‬‬
‫האדון ה׳‪ .‬כמבואר בזוה׳׳ק משפטיה י ״ יכן בנשין חכמים ‪(T‬‬
‫ומה שהביא כת׳׳ה מרש״י פה׳׳פיז( יהצגתיי לפניך; הי‬
‫חייב אדם לקבל פני רבי ברגל כדי שיתוכפי בי בהירות‬
‫ילא מת שם שאני שלשון הצגתיו אינו נופל רק פל‬
‫הקדושה הרי אגו רואים שפ״י הראיה ניתוסף הכרה וידיפה‪.‬‬
‫החי‪ .‬כי המת אינו בר הפמדה הוא‪.‬‬
‫ילכן לחד מ״ד במד״ר ששימשו בני אהרן אחרי מותו‪ ,‬ובידהי‬
‫ואם כי כל זה אין נפק״מ לדינא‪ ,‬כי גם מפגי המומר‬
‫ניתוסף בזה ידיפה ירצון לאהרן הכהן‪ .‬בפת שהי׳ יושב‬
‫הנחשב כמת לא ראתה רק תמונתו הפוטגראפיפ‪,‬‬
‫במרום וירשו בניי את גדולתו בפוה״ז ילכן שייך לומר פל‬
‫פכ״ז רציתי לבאר הספיקות שנו בפנין ראיית פני המת‪.‬‬
‫פני אהרן אביהם אף לאחר מותו‪ .‬וכן ויקה אברהם מטל‬
‫וכעת יש פוד לבאר‪ ,‬נידון תמונת הפוטגראפיע‪ .‬אם‬ ‫פני מתו שמקודם כתיב ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה‪.‬‬
‫הוה כריאה פניי ממש‪ .‬ומה שרצה הר׳ הירץ‬ ‫יאיתא בשבת קנ״ג אחים ני בהספידא דהתה קאימנא‪.‬‬
‫נייזלפר נהביא ראי׳ מפ״ז י׳׳ח‪ ,‬משם אק מוכח דמאן נימא‬ ‫ושייך לומר פל פני מתו כיין שהי׳ בידיפת המת‪.‬‬
‫אמד לו הקב׳׳ה למעזד‪ .‬כשם שאני הסברתי לד פנים כד אתה‬ ‫י( ולפי״ז חממזו הרמב״ן דין זזדש‪ .‬דמצוה זו דלא יוכל לבכר‬
‫הסבר פנים ליקזראל וכו׳‪.‬‬ ‫וגו׳ נוהגת רק בחיי הבכור‪ .‬אבל אם מת הבכור בחיי אביו‬
‫יב( פרשה מה‪ ,‬ב‪ ,‬אמר הקב׳׳ה תרתין אסץ מזביו וכו׳‪.‬‬ ‫אעפ׳׳י שהוא יורש חלק בכורתו בקבר אם רצה הזקן ואמר‬
‫יג( עיי״ש ח״ב ל״ח ע׳׳א‪.‬‬ ‫יירשו בני כד וכד בנכסי ובניו של בני הבכור יסלו כד וכד‬
‫רבריו קיימים‪ ,‬וכן פסק המהר׳׳ם סאדווה מוו״ת שלו סי׳ מ׳׳ב‬
‫‪ (T‬דאש השנה )ס׳׳ז ע״ב(‪.‬‬ ‫אד המהרי׳׳ס חו״מ סי׳ ע״א חולק על הרמב״ן עיי״׳ש‪ ,‬אמנם‬
‫סו( שם בד״ה שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה״ז כתב רש״י‬ ‫בקצוה״ח סי׳ רפ״א סק׳׳ד כתב דכיון שהמהרי׳׳ם לא הביא דבדי‬
‫וז״ל ‪ :‬שיהיו שפתי נעות בקבר כאילו אני חי‪ ,‬ובד׳׳ה דובבות‬ ‫הדמב׳׳ן וחלק עליהם אלא סתמא כתב דין דלא כוותי׳ יש לנו‬
‫וכו׳ ‪ :‬נעות‪ ,‬לשון דבר שמרתיח ומבצבץ עכ׳׳ל‪.‬‬ ‫לומד דאי הוה שמיע לי׳ שכן ס״ל לרמב׳׳ן הי׳ חוזד בו עכ׳׳ד‪.‬‬
‫טז( בספר מראה יחזקאל שם כתב לדון עס״י מקו׳׳כ הס׳׳ז‬ ‫ועי׳ אריכות בזה בספר מנחת עני הנד׳׳מ מהגר״ד זינצהיים‬
‫יו״ד סי׳ ש״מ )וכ״כ גם באור זרוע הל׳ אבילות סי׳ תכ׳׳ח(‬ ‫ח׳׳ב בעיד בכורה ר׳ ל״ג בזה באריכות רבה‪ ,‬וע׳׳ע בעור׳ת חתם‬
‫שרבינו גרעזום מאור הגולה יקזב י׳׳ד ימים אבילות על בנו‬ ‫סופר חר׳מ סי׳ ק״נ מש״כ בדברי הרמב׳׳ן‪.‬‬
‫שהמיר דתו ע״כ‪ ,‬והוכיח במראה יחזקאל מזה דא״כ מוכח דנקרא‬ ‫יי( היינו קשה עליו ג״כ שלא הביא שזה מחלוקת מפורשת‬
‫אז שהמיר את דתו מת‪ ,‬וא״כ כמו דפגי מת לא נקדאים פנים‬ ‫במדרש הנ׳׳ל )וכנ״ל בהערה ח׳( וגם יוקשה קצת סתירת הרמב״ו‬
‫וכנ״ל ה״נ פני רשע — מומר‪ ,‬ולפי׳׳ז ה״ה בנ ‪T‬ון כאן שהוא‬ ‫למש׳׳ב בפ ‪T‬ושו בבמדבר ג׳ ד׳ שם וכמו שהבאתי לעיל וצ׳׳ע‪.‬‬
‫המיר דתו ונשא נכריה ודאי לא נקרא אפי׳ ראיית פניו ממשו‬ ‫ואמנם עמדו כבר גחלי האחרונים בקו׳ זו ע׳׳ד הדמב׳׳ו‪,‬‬
‫ראיית פנים עכ״ד‪) .‬אכן יש להעיד בזה דהנה אם כי בכנסת‬ ‫ועי׳ בפתחי תשובה חו״מ סי׳ רפ״א סק״א והח ‪T‬׳׳א בחיים שאל‬
‫הגדולה יו׳׳ד סי׳ שמ׳׳ה ס״ק ה׳ הביא שרבינו גרשום ישזב עליו‬ ‫ח״ב סי׳ מ׳׳ב )ושם באות כ״ו ועוד( ובספר הכתב והקבלה פר׳‬
‫י׳׳ד ימי אבילות כשהמיד דתו אד בשו״ת הרדב״ז ח״ג סי׳ תקנ׳׳ח‬ ‫כי תצא וכן בכלי חמדה שם‪ ,‬ובמנחת חינוד מצוה ת׳ ובשואל‬
‫מבואר שר״ג יקזב עליו אחרי שנפסד‪ ,‬ואז הוא התאבל על כד‬ ‫ומשיב מהדו״ק ח״ג סי׳ קכ׳׳ג )ובשו״ת מהר׳׳י אסאד חר׳מ סי׳ ד׳‬
‫שלא זכה שישוב בתשובה עיי׳׳ש‪ .‬וכן הביא בהגהות בעל הברוד‬ ‫ובשר׳ת שעדי דעה ח״א סי׳ קס״א( ועי׳ גם בקובץ כרם שלמה‬
‫טעם לכנסת הגדולה שנדפסו בכרם שלמד‪) .‬תמוז תשמ״ב( עמ׳‬ ‫)אדד תשמ״ב ד׳ ט׳ מעו׳׳כ בקו׳ זו בשם בעל השואל ופמזויב‬
‫י׳׳ז שכ״כ המרדכי והסמ׳׳ק עיי׳׳ש‪ ,‬וא״כ אק שום ראי׳ לנדון‬ ‫עיי״ש(‪,‬‬
‫דיח שעדיין לא מת המומר ודו״ק(‪.‬‬ ‫יא( דשם אמרו ע׳׳ז חד׳ל ‪ :‬אמר ר׳ ‪r‬חק‪ ,‬אמר לו הקב׳׳ה‬
‫יז( בראשית מ׳׳ג ם׳‪.‬‬ ‫למקוה משה אני ואתה נסביר פגים בהלכה איכא דאמדי; כד‬
‫מה‬ ‫משה‬ ‫יו״ד סימן לא‬ ‫דעת‬
‫נן דנחבב כראיה פנים‪ ,‬ירר‪ ,‬היה ככהה כן ניהיבא ניצרה‪,‬‬
‫אוהב בהמון נו תביאה שיהי׳ נאדם מצוה קבועה נדירות‪.‬‬
‫יבבב באני שהי׳ נחנגי התמינה ממב והסיכיגראפיע היה‬
‫יכן לדעתי כינתה נא הי׳ נחלק התכשיעין‪.‬‬
‫רק דמית בל התמונה‪.‬‬
‫אף דמביאר בשו׳׳ה ביה אפרים סי׳ נ״י לענק הנודר נחנק‬
‫המלבושים נעניים אם יכו; נפדות אותם ולחלק דמיהם‪.‬‬ ‫אולם יש ראי׳ מתרס׳ נדרים )נ׳ ע״ב( בד״ה מדנה קאמר‬
‫ומפנפל שם באורך ההגמ׳ גיעק ע״מ שתתן איצענתי‪ ,‬אם‬ ‫וכף בפוה״ד‪ ,‬בהרי דגים רואים יפה ההמה אבל‬
‫דוקא הן ילא דמיהן‪ ,‬שם שחני שהבגדים מקרבין הנאתן‬ ‫נא מ ק רי )החמה רואה אותם( הואיל ומכוסים במים‬
‫נגבי העני‪ .‬אבל בכאן גבי נדין שננו יותר נכון נחנק דמי‬ ‫מכ״ל פ״מ מדבריהם בלשון ראי׳ מירה ענ ראי׳ בהדיא‪,‬‬
‫התכשיעק ;עניים נעזר על צירכי הנשיאין שחסר נהם דברים‬ ‫ונא מצריכים לכוק לראית ופי׳ במ״ז יי״ד סי׳ ר׳ ס״ק ג׳‬
‫הכרחיים ינא נאיתם שחסר נהם רק תכשיטין‪.‬‬ ‫נפנין גילוי פריה אף בעומד במים צנילים‪ ,‬באם אינו‬
‫כעת נדינא נפענ״ד כאמרו נמענה שאם נדרה האשה‬ ‫רואה להדיא בראי׳ ברורה לא מיקרי רואה‪ .‬א״כ הרי‬
‫בשנות המלחמה בנשון הזה ילא אמרה שנהכונה‬ ‫בדמות הפועגראפיע צריכים נכוין ונראות ינדמות לתמונה‬
‫דוקא שהחלות הנדר יהי׳ אחרי ראוח פניי‪ ,‬דעת תורה‬ ‫בל האיש ואין זה בכננ רואה פניו‪ .‬זילת דהפועגראפיע‬
‫ניטה נחייבה לקיים הנדר‪ ,‬יאולי זאת גרם נה מחנתה ר״נ‪,‬‬ ‫הועילה שלולי זאת היתה סבורה אף שנבאר הי‪ ,‬אבנ אוני‬
‫וסימנא מינתא שאיתרע נה בזיבונא בתרייתא‪ ,‬כדברי‬ ‫יצא מחוסר אבר מן המלחמה‪ ,‬יע״י הפועגראפיע יכולה‬
‫הכתיב נמה יקח משכבך תחתיך הנדרש בגמ׳כא( על‬ ‫להכיר שחיין ראשי אברים בנו‪.‬‬
‫עון נדרים‪.‬‬
‫ולפי האמיר למפלה‪ ,‬שבלשון חכמים בפניו היא נאי דיקא‬
‫אולם מה דהוי הוי‪ ,‬כעת שנפערה הנודרת ונשאר עזבונה‬
‫ורק הכונה גם בידיעתו‪ ,‬יבגיעין אם אימר ענ מנת‬
‫ביד היורשים‪ ,‬הלא הר ‪T‬׳א בחו״מ סי׳ רנ״ב )סעיף‬
‫שאעבור מענ פניך פליגתא בין אמוראים אם הוא ראיית‬
‫ב׳( פסק דהנודר או נשבע ליתן נעליים ימת‪ ,‬פטורים‬
‫פנים ממש ילכן נוכל נומר כוונת הנודרת נפי משמעות‬
‫היורשים נקיים שבועתו‪.‬‬
‫הדברים ולפי הענין י׳׳ל בכוונתה היתה שתזכה נראות‬
‫ולכאורה קשה‪ ,‬הלא מבואר בגמ׳ קידושין מ׳׳ג יביאו‬
‫את פני הבן‪ ,‬היינו שתשמע מאתו בהוא חי‪ .‬ומציני במו׳׳ק‬
‫היורשין עולתה‪ ,‬יכן מבוארת הקושיא בשו׳׳ת‬
‫כ״ז ייום השמועה כבפניו דמי — ימצינו באבן עזרא מקץ‬
‫רעק״א אולם לפי המבואר בשו״ת בית אפרים יו״ד סי׳ נ׳׳ה‪,‬‬
‫הי׳ צ״נ יישמנג‬ ‫עה״פ ית( וירא יעקב כי יש שבר במצרים‪,‬‬
‫באם צוה אביהם ניתן נעליים חפץ ידוע‪ ,‬צריכים הבנים‬
‫יתחלפי זו בזו‪,‬‬ ‫אולם שהחושים נחברים ממקום אחד נכן‬
‫נקיים דהוה כגזינה בידם‪ ,‬יממילא ניחא מקדושין מ״ג‪,‬‬
‫נראות פני הבן‪,‬‬ ‫כמו ראה ריח בני‪ ,‬ומתוק האור‪ .‬יכן בכאן‬
‫דשם מסיק הגמ׳ דאס לא נימא שעבודא דאורייתא מיירי‬
‫הספיקית‪.‬‬ ‫שתשמע מאתו‪ .‬וא״כ הותרו שנושה‬
‫שכבר הפרישי אביו‪ ,‬וא״כ לא הי׳ חפץ ידוע‪ ,‬וכאן בנ״ד‬
‫ציותה אמם ליתן חפץ ידוע הייני התכשיטין והמור יותר‪.‬‬ ‫ובדבר ב׳ הספיקות הנותרים‪ .‬ספק ד׳‪ :‬נידין ממון שיש‬
‫עכ״פ כיון דהוה קצת ספק בחיוב הנדר ולגבי היורשים‬ ‫לו תובעים‪ ,‬מבואר בב״י סי׳ רנ״ח בסיפי‪ ,‬דאדם‬
‫בודאי הוה רק ספק ממון‪ ,‬ולא ספק איסורא‪.‬‬ ‫חשוב שבעיר‪ ,‬אי עובי העיר הוה יד העניים אף שאינם‬
‫והונכין להקל לסמוך על אומדנא דאלו היתה יודעת בעת‬ ‫הגבאים‪.‬‬
‫הנדר שהמעות יהי׳ נחוץ עבור נדן בתה לא היתה נידרת‪,‬‬ ‫וספק ה׳ ‪ :‬אם צריכים ניתן הצדקה לעניי עיר אחרת‪ ,‬כיין‬
‫ומבואר בירושלמי כב( דבכה״ג פותחין בנולד דעניות שכיח‬ ‫שיש גבאים תומכי עניים מעיר אחרת‪ ,‬סתם צדקה‬
‫יא״כ יש להקל להיורשים בלי שום פקפוק לענ״ד‪.‬‬ ‫הוא לעניי אותו העיר כמבואר בשו׳׳עיט( ובפרע התמיכה‬
‫ובזה אומר נו שלום מאדון השלום דברי ידידו הדוש״ת‬ ‫לעניי עיר אחרת בודאי הוא סך מצער כמו שנותנים לעניים‬
‫וטובו כנ הימים מברכו בארוכה ומרפא שלימה‪.‬‬ ‫העוברים ממקום למקום‪ ,‬ובנדר זה בודאי כוונת הנודר‬
‫יו ס ף זצ״ל‬ ‫משה במוה״ר שלום‬ ‫לעשות ממעותיו דבר מסוים‪ ,‬כאשר מבואר במד׳ר כ( עה״פ‬
‫כ( קהלת רבה פרשה ה‪ ,‬ת‪ ,‬מלך לשדה נעבד וכו׳ ואם‬ ‫מז( בראשית נדב א׳ וירא יעקב וגו׳ וז״ל האבן עזרא שם ‪:‬‬
‫אץ לו מצוד! קבועה לדורות מה הנייה יקז לו‪.‬‬ ‫בעבור היות ההרגשות נתברות במקום אחד יחליפו זו בזו‪ ,‬כמו‬
‫כא( בגמ׳ ר׳׳ה ו׳ ‪7‬ד׳א‪.‬‬ ‫ראה ריה בני‪ ,‬ומתוק האור וכן וירא יעקב‪ ,‬כי אתריו כתוב הנה‬
‫כב( פ״ט דנדדים והובא בד״ן שם ס״ד ‪7‬ד׳ב ד׳׳ה ידושלמי‬ ‫שמעתי וכו׳ עכ׳׳ל‪.‬‬
‫וכו׳‪.‬‬ ‫יט( יו״ר סי׳ רנ״א סעיף ב׳ ברמ׳׳א עיי׳׳ש‪.‬‬
‫משה‬ ‫דעת‬ ‫מר‬
‫לב‬ ‫סימן‬
‫בעניו נשבע מחמת אונם *(‬

‫כבר חל‪ ,‬כמי שמצינו בגמ׳ נדרים )פ׳׳ט ע״א( בפלוגחח‬ ‫אציע לפגיכם בהיוח כאשר בא הר׳ אברהם האס ס‬ ‫עוד‬
‫ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא בהריני נזירה לכשאנשא‪ ,‬דמחלקח‬ ‫מסשאגייסלאב לביתי סיפר לי אשר הרה״ג אב״ד‬
‫הגה׳ שם; התם תלי׳ בחנאה התם תלי׳ ביומי‪.‬‬ ‫דקהלתכם התפאר לפניו עם עוצם בקיאותו בש׳׳ס‪ ,‬היות‬
‫ו בנ ‪ T‬ון הרב דרץ‪::‬ילתכם חון שאק זה אונם כלל רק‬ ‫שבא לפניי שאלה אשתקד בעת שהי׳ הבתירה להקולטוס‬
‫שמטמין עצמו שלא ימצאו אוחו‪ ,‬וכה״ג אין זה‬ ‫געמיינדע‪ ,‬ואחד משם אשר רצה להיות מהנבחרים‪ ,‬התקשר‬
‫אונס כננ‪ ,‬ודבר זה מצינו במם׳ גיטין )ע׳׳ד ע׳׳ב( בתקנת‬ ‫בתקיעת כף עם הציונים )ההפשייס( אשר המה יבחרו‬
‫הננ שהי׳ נ ט ק ביום האחרון כדי שלא יוכלו ליגאל מאתו‪,‬‬ ‫אותו‪ ,‬ובעד זה מחויב הוא נהיית בעצתם ולילך לאסיפתם‬
‫ישם אין נריבין אונם‪ ,‬אבל במקום שצריכק אונס אק זה‬ ‫בכל עת שיהיו צריכים לו‪ ,‬אם רק יקראו אותי אזי מחויב‬
‫כלג אינם‪ ,‬כי גם אז הוא ראוי לילך אם רק ירצה‪.‬‬ ‫הוא לילך עמהם‪ .‬ויהי כן אשר המה בחרו אותו‪ ,‬וכאשר‬
‫ומבלעדי זאת התם אק תליי בתנאי כלל‪ ,‬רק אולי ביומו‪,‬‬ ‫נודע לו אשר הציונים יהיו צריכים נו‪ ,‬ויקראו אותו שאל‬
‫שבכית שיהיו צריכים לו ילך אתם‪ ,‬ואולי מאז‬ ‫את הרב אם מותר לו נהטמין את עצמי אשר לא יוכלי‬
‫שההקשר אתם ימשועבד לכיצתם אחרי שאסור לו לעשות‬ ‫למצוא אותו‪ ,‬ואם בזה נא הוה כעובר עג תקיעת כף‪ ,‬והרב‬
‫נגדם‪ ,‬יהאז חל השביעה‪ ,‬ואולי אף אם הוא תלוי ביומו‪,‬‬ ‫הרשה לו לעשית כן‪ ,‬עפ״י דברי הגמ׳ בסנהדרין ק׳׳ט ע׳׳ב‪,‬‬
‫יאף שנא הגיכי הז ק אסור לסבב עליו אונם גמור וכמו‬ ‫און בן פלת אשתו הנילתו אמר נה מאי אעביד הואי בעצה‬
‫שמביא שם הההרי׳׳כי את תשובת הרמב״ן באחד שנדר שידור‬ ‫ואשתבעי לי בהדייהו‪ .‬אמרה לי׳ ידענא דכולה כנישתא‬
‫בבית חמיו אס לא יעכבנו אונס אף קודם ה ז ק כמו שמוכח‬ ‫קדישא נינהו דכתיב כי כל העדה כולם קדושים‪ ,‬אמרה לי׳‬
‫ממשמעות לשיני‪ ,‬כגון שנשבע שלאחר חצי שנה ידור בבית‬ ‫תוב דאנא מצילנא לך אשקיתי׳ המרא וארויתי׳ יאגניתי׳‬
‫חמיו‪ ,‬אסור קודם חצי שנה‪ ,‬אף שעדיין לא חל ז ק חיובו‪,‬‬ ‫גואי‪ ,‬אותבה על בבא והתרי׳ למזי׳‪ .‬כל דאתא הזי׳ הדר‬
‫נסבב עניי אינם שנא ייכג נדור שמה‪ ,‬כי הוא תלוי בז ק‬ ‫וכו׳‪ ,‬ולפי דברי אב״ד דקהילתכם מוכח משם שמיתר לעשות‬
‫ילא בתנאי א(‪.‬‬ ‫עצה שלא יקראו איתו‪ ,‬ילא הוה כעובר על השבועה‪.‬‬
‫ובפרט בנידין הרב שאין זה תלוי בז ק כלל‪ ,‬רק בכל עת‬ ‫ולפענ״ד הוא שגגת הוראה‪ ,‬כי מובא במהרי״כי ח׳׳א סי׳‬
‫שצריכים ני‪ ,‬יבפרט לעשות נגדם דבר שמזיק להם‬ ‫כ׳׳א באחד שנדר אם יכנס לספינה יחול עליי‬
‫חג האיסור משעה ראשינה יבודאי אסור לו‪ ,‬ימהגמ׳ סנהדרין‬ ‫נזירות שמשון‪ ,‬וכאשר הי׳ נהיץ ניכנס נספינה השיאוהי‬
‫נא זו שחין ראי׳ משם‪ ,‬אף זו שמשם מוכח היפוך מדבריו‪,‬‬ ‫עצה שיעבור המוך למקום הספינה‪ ,‬והגויס יכניסוהו בעל‬
‫כי למה הי׳ לה לאשת און בן פלת לאמור לו‪ :‬מכדי כל‬ ‫כרחו לספינה ועבור זה לא יחול עליו הנזירית כי אונם‬
‫העדה כינס קדישים‪ ,‬כיין דאשקיחי׳ ואגנתי׳ תוכל להטמין‬ ‫הוא על כניסתו לספינה‪ .‬ומחלק שם המהרי״ט בין תשובת‬
‫אותי שלא ימצאו אוהו‪ ,‬וש״מ דשרי רק בכה״ג שהמה‬ ‫הרשב׳׳א שמביא שס שכותב שמעת שנשבע מחויב לראות‬
‫מסבבים עניהם המניעה שחזרי מלקרוא אותו‪ ,‬ע״י שאשתו‬ ‫שיהא סיפק בידו לקיים השבוכיה‪ ,‬לנידין שנו‪ ,‬כי בשבועה‬
‫ישבה בפתח בסתירת שערה‪ ,‬אבל לא שהאונס יהא מצד‬ ‫הוא איסור גברא כדמבואר בנדרים ב׳ ע״ב‪ ,‬ימעת שיצא‬
‫הנשבע ע״י שסיבב עליו‪ ,‬לא כן שם‪ ,‬שהאונס הוא מצד‬ ‫מפיו חל עליו השבועה‪ .‬לא כן בנידין שנ המהרי׳׳ט שתלה‬
‫המשביעים והיא עשתה רק ערמה נזה באשר ידעה כי כל‬ ‫הנזירות בתנאי אם יכנס לספינה שנמצא בעת שסיבב על‬
‫העדה כולם קדושים‪ ,‬ולא ירצו לכיבור דרך פתחה‪ .‬אבל‬ ‫עצמו האונס לא קא חל עליו עוד הנדר‪ ,‬כי הנדר תלוי‬
‫אם ירצו הכל מוכן לפניהם שיקראו אוחו‪ ,‬ורק באופן‬ ‫בתנאי‪ ,‬לא כן בנידון הרשב׳׳א‪ ,‬והדבר מובן‪ ,‬כי באם הדבר‬
‫כזה קשרי ולא באופן אחר‪.‬‬ ‫תלוי בתנאי אזי כל ז ק שפוד אין שום חנית להנדר יוכל‬
‫וקשה לי נהשיג דברי המהרי׳׳כי שם בתשו׳ ח׳׳א סי׳ כ׳׳א‬ ‫לסבב עליו האונס והכניסה היא באינם ינא תחול עליו‬
‫דמחלק שם בין נדר שהוא איסור חפצא לשבונמה‬ ‫הנזירות‪ .‬לא כן בדבר התלוי בזק‪ ,‬כמו שמחלקים בין מחוסר‬
‫שהוא איסור גברא‪ ,‬הלא אף בנדר אסור להביא עצמו‬ ‫מעשה לבק מחוסר ז ק‪ ,‬ח ק אתי ממילא ונמצא כאילו‬
‫אונס‪ ,‬ואלו מסובב זה אוגסין לעצמו וכו׳‪ ,‬ועי׳ בקצוד‪,‬״ח סי׳ ג״ה‬ ‫*( מתוך מכתב הגד‪,‬מ״ח זצ׳׳ל אל הרה״ק ר״ח האגר מאטיגיא‬
‫ס׳׳ק א׳ ובטל תורה לירושלמי ם״א דר״ה‪ ,‬ומש״ב בישועות ישראל‬ ‫מ׳׳ל‪.‬‬
‫הו״מ סי׳ כ׳׳א לייקזב סתירת הריב״ש בזה ובחלקת יואב ריבי‬ ‫עי׳ בחלקת מחוקק אבעה׳׳ז סי׳ נ׳ ס״ק ט״ז שהביא‬ ‫א(‬
‫אונס ענף ה׳ מש״ב בדבריו‪ ,‬ועי׳ לקמן סי׳ ס׳׳ד הערה ל׳ בזה‪.‬‬ ‫מד‪,‬רמב״ן וז״ל‪ :‬אני אומר דרך כלל‪ ,‬שאונס כשמו ואץ הרצון‬
‫מז‬ ‫משה‬ ‫יו״ד סימן לב לג‬ ‫דעת‬
‫יאבה נא כהדר׳׳ג להשיב לי חוות דעתו הרוממה בנידון‬ ‫לידי אונס שיבופל הנדר‪ ,‬ולכאורה גם בשבועה‪ ,‬אם חלה‬
‫השאלה מהשבופה האמור למעלה כי הדבר נוגע‬ ‫אוחה בחנאי >^י אק שום חלוח לכשבופה ויוכל לסבב‬
‫להלכה למעשה‪ ,‬וג״כ במטותא מיני׳ יאבה נא להשיב לי‪,‬‬ ‫פליו האונס‪ ,‬אם לא דנימא דשבופה שהיא איפור גברא‪,‬‬
‫אם נתקבל פג נבו החיריז בדברי הנמוק׳׳י ובנידק דברי‬ ‫אזי אף בשבועה התלוי׳ בתנאי יש חנות נכשבופה‪ ,‬ואסור‬
‫הר׳׳ן בנדרים‪ ,‬ויאבה נא ברב טובו להשיב לי על הכל‬ ‫לסבב עליו אונס שיבוטל השבועה‪ .‬אולם ממשמעות הפוסקים‬
‫בפרטות ואת דבדו אקבלם באהבה‪ ,‬אם לבנות או לסתור‪,‬‬ ‫לא נראה כך‪ ,‬וגם מסי׳ פ׳׳ג בחו׳׳מ לא מוכח כך‪ ,‬וא״כ‬
‫ואענדם עטרה לראשי‪.‬‬ ‫קשה לי במה שמלולק המהרי׳׳ע בק נדר לשבועה‪ ,‬והרי בלא‬
‫תלה בתנאי שניהם שווים‪ ,‬ובתלה בתנאי ג״כ שניהם שווים‬
‫אסיים בשים שלום מאדון השלום כתקות נפש תדרשנו‬ ‫ומה‬ ‫וצ׳׳נג‬
‫לטובה‪ ,‬ש׳׳ב ומחו׳ ידי׳׳נ הדו׳׳ש עוז באה׳׳ר כה׳׳י‬ ‫שאלתי את ה ד אברהם ה א ס ס אם סיפר נפני כהדר׳׳ג‬
‫מוקירו ומכבדו כערט הרם והנישא‪.‬‬ ‫הענץ שהציע לפניו ה ת‪ ,‬והשיב לי כי אינו זוכר‬
‫פל בוריו כמדומה לו שהציע לפניכם‪ ,‬לפפנ׳׳ד שגה הרב‬
‫זצ״ל‬ ‫משה במוה״ר שלום יוסף‬ ‫בהוראתו‪.‬‬
‫לג‬ ‫סימן‬
‫בעניו אם לש עיסה בחלב בשוגג לגבי הפרשת חלה‬

‫אולם יש בזה עוד להאריך קצת ולהרחיב הדיבור‪ .‬כת׳׳ה‬ ‫יום ג׳ ר״ח פיון צ״ז‪.‬‬
‫מביא ראי׳ מפסחים )ל׳׳ג( דמסיק הגמ׳ שם‪ ,‬אמר‬
‫בריות גופא ונהורא מעליא לכבוד ידידי הרב הגדול‬
‫קרא ראשית ובעינן שיהי׳ השיריים ניכד ם ועי׳ בפירש״י‬
‫בתורה ותיק וחסיד םו״ה רפאל יחזקאל חאככערג נ״י‬
‫שם ג(‪ .‬אולם משם אץ ראי׳ כ׳׳ט כיון דל ח ^ אין שום‬
‫ראבד׳׳ק גלינא‪.‬‬
‫תקנה שיהי׳ מותר אף באכילה דהרי אף לאחר פסח הוא‬
‫אסור מדרבנן ג(‪ .‬נמצא שאין שום מציאות שיהי׳ השיריים‬
‫אחד״ש ושלום טובו‪ ,‬לנכון הגיעני יקרהו‪ ,‬ואברט בזה‬
‫ניכרים במפריש תרומת חמן‪ ,‬וכל הילפותא שם מראשית‬
‫שיעזור השי׳׳ת שהתחלת הדפוס מספרו הנקוב‬
‫דבעינן שיריים ניכרים רק כדי נ ת ק הקושיא מדוע בהפריש‬
‫בשם מראה יחזקאי^ יהא בשעה טובה ומוצלחת ויזכה‬
‫תרומת ח ק אינה קדושה‪ ,‬ואם תרם ‪ p‬הטמא על הטהור‬
‫לברך על המוגמר ויהא רעוא ‪ p‬קדם שנדא שדבריו יתקבלו‬
‫בדיעבד תרומתו תרומה‪ .‬ובזה מתרצת הגמ׳ דהקפידא הוא‬
‫בבי מדרשא וימצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם‪.‬‬
‫שהתרומה יתיר השיריים‪ ,‬ולכן בהרס מטמא על הטהור‬
‫כיון שמתיר השיריים תרומתו תרומה‪ ,‬ורק לכתחילה אסור‬ ‫בדבר שאלתו באחד שלש עיסה בחלב בשוגג מפאת שלא‬
‫משום תורם ‪ p‬הרעה על היפה‪ .‬ולכאורה לפי״ז נימא‬ ‫ידע האיסור‪ ,‬והפריש חלה ממנה ואח׳׳כ נודע‬
‫דאם יתרום בפסח מחמן על מצה הוה תרומה כיון שמתיר‬ ‫שיעשה‬ ‫נו האיסור‪ ,‬ובא לישאל להב״ד והתירו לו‬
‫השיריים‪.‬‬ ‫שינוי בפת‪ .‬ולכן כת״ה מסתפק ועולה אם יצא בהפרשת‬
‫אולם ע׳׳ז מ ת ק הירושלמי שם בפסחים ך(‪ ,‬דכיון שאם‬ ‫חלה שהפריש מקודם או צריך להפדש מחדש‪ .‬ועלי׳ נאמר‬
‫הפריש מחמן על ח ^ לא הוה תרומה‪ ,‬אף מהימנה‬ ‫שאלת חכם חצי תשובה א(‪.‬‬
‫וכתב דלפי״ז‪ ,‬הנה גם גבי חלה נמי דנקראת ראשית )דכתיב‬ ‫א( השואל הביא את דעת הפרמ׳׳ג שאיסור כה״ג אף שהי׳‬
‫ראשית עריסותיכם( בעינן שיהי׳ שיירי׳ ניכרים‪ ,‬וכן מבואר‬ ‫בשוגג‪ ,‬ומביא דעת הכרתי ופלתי דס״ל דיש להתיר גם לאחר‬
‫במשנה פ״א דחלה‪ .‬וא״ב בנ״ד דליכא שירים שיהא מותר אחר‬ ‫האפי׳ לעשות בו שינוי‪ .‬ומסתפק האם אפשר לסמור כאן על‬
‫ההפרשה דהא אסור לאבלה משום גזירת חכמים שאמרו דהלש‬ ‫דעת הכרתי ופלתי לעשות השינוי לאחר האפי׳ ולהתיר‪ ,‬אד א״ב‬
‫פת עם חלב הפת אסורה‪ .‬א״ב כה״ג לא מועילה כלל אותה‬ ‫גם יש מקום ספק האם צריד להפריש מחדש עוד פעם חלה או‬
‫הפרעזה שהפריש אז‪ ,‬וצריך להפריש מחדעו ע״ב‪.‬‬ ‫יצא בהפרשת החלה מקודם שהי׳ בשעת האיסור עכ״ד‪.‬‬
‫ג( עי׳ בסוגי׳ בפסחים כ״ס ע׳׳א‪.‬‬ ‫ב( במראה יחזקאל שם הביא מדברי ד‪.‬גמ׳ פסחים הנ״ל‬
‫ד( פ״ב ה׳׳ג )ועי׳ באתוון דאורייתא להגר׳׳י ענגיל כלל כ״ה‬ ‫ומדברי רעד׳י שם דמבואר דבעי שההפרשה תתיר )גבי תרומה(‬
‫משה‬ ‫יו״ד סיסן לג‬ ‫דעת‬ ‫מח‬
‫וה״נ בנידין דידן‪ ,‬כיין שבידי נתקן העיסה נה‪ 3‬יאו לידי‬ ‫כנ הר‪,‬יה אהד הייני ‪ p r r‬מ; רנה איני הרימה‪ .‬דאין‬
‫שיהי׳ ראיי נאכינה‪ ,‬הוה משפה הראשונה כאיכי‬ ‫סברא שייפינ ייהר גינ נ איני מינו מכיצ מיני‪ .‬ימרינא ד‪3‬זה‬
‫יש כי היתר חכינה‪■ .‬ינמסקנא דירושלמיס( דמדמי נה‬ ‫מ הי ק דאה הרה מגימא פל הגיהיר דהרה הרימה כיין‬
‫נחומר פירית האלו יהיו תרימה לכשיתלשו ונתלשו דבריו‬ ‫כבשניהס פמאיס ג״פ מיפינ ההרימה לא כן ‪ .p r 3‬ינפנא‬
‫קיימין‪ ,‬דיקא משפה שנתלשי א‪ 3‬נ לא למפרנכ ונמצא בשפת‬ ‫על הננ״ה שה בפכהיסה( יהמקנה כקדיביןס שריניה נדייק‬
‫הגלגול נא היתה העיסה בת חיו‪.3‬‬ ‫מדברי הי ה׳ דאה היי ה מהרז פנ המלה דהרימהי הרימה‬
‫ש‪3‬רש״י סנהדרין )קי׳׳ב(‬ ‫ובזה ניכנ לפרש‬ ‫דהיה שירייה ניכריה‪ .‬יבירישלמי בהקימו מפירש הדבר נהיפך‪.‬‬
‫הנ״נ‪ .‬דלישנא בהרא אזיל בתר המסקנה שבירישלמי‪,‬‬ ‫ילכן מפסהיה אין ראי׳ כ״כ‪.‬‬
‫דחן• חם יתקן אח״כ או ישנים השיעור‪ ,‬לא אמרינן דהוה‬ ‫ובאמת כעין פנין זה נדבר בשו״ה שאגת ארי׳ סי׳ צ״ז‬
‫תרימה אי חלה משפה ראשונה שהפריש‪.‬‬ ‫ימנאתה כי ה דרשנו בשה‪,‬‬
‫ויש להיכיה נפנין זה מדברי י־ש״י סנהדרין קי״‪ 3‬״״‪ 3‬ד״ה‬
‫ו או לי בנ״ד‪ ,‬דהאיסיר איני ‪ 3‬גופי ירק ד‪3‬ר אחר גרם לו‬
‫א‪ 3‬נ בגבונין יכו׳ דיש שה ברש״י ב׳ נשונוה‪ ,‬נל׳׳ק‬
‫אה האיסור מצד גזירת חכמים י(‪ ,‬כו׳׳ננ מודים‬
‫‪ 3‬ג‪ 3‬ונין דברי הכל המון ג‪ 3‬וה הוא ילכן פגייר ‪ p‬החלה‬
‫דדמי נפירית שנא נגמרו מנאכתן‪ ,‬יאם עבר יתרם היה‬
‫שאינו ‪ 3‬כננ ראשיה פריסוהיכה‪ .‬וללישנא בתרא משוה דבשפה‬
‫תרומתי תרומה משעה ראשונה‪.‬‬
‫גלגול נא הי׳ נו היתר אכינה‪ ,‬יא)‪ !:‬אה פדאה אמ״כ פשירה‬
‫וז‪ 3‬י׳ בתיס׳ יי״כי סיכה פ״ג מ׳׳ה שריצה לחנק נדברי רש״י‬
‫מן החלה ז(‪.‬‬
‫בין גברי נא חזי ו‪3‬ין המקים נא חזי‪ .‬יחם המקום‬
‫ויש נתליה ההיניק שבין ב׳ הנשונות ‪3‬רש״י ‪ 3‬ד‪ 3‬רי הירושלמי‬
‫נא חזי נריע ייתר עיי״ש ימ‪3‬יא מד‪3‬רי הר״ן בסוכה שאינו‬
‫פ״ד דחלה ענ המתניהין בפנוגתא ש‪3‬ין ר׳׳ע להכמיה‬
‫סי‪3‬ר כשיפת הרש״י בסנהדרין‪ .‬יסו‪ 3‬ר דאם יש חופן נהקני‬
‫נמצא חומרו קונו יקולו חומרי‪ ,‬ורצה הירושנמי שם בגר׳‬
‫שיהי׳ ראוי נאכינה היה בכלל היתר אכינה אף קודם התיקון‪.‬‬
‫נבאר הפלוגתא‪ ,‬דר״ע מדמי ני׳ צפירות שלא נגמרו מנאכתן‬
‫יעי׳ בשאגת ארי׳ סי׳ צ״ז דסו‪3‬ר‪ ,‬דאף כדברי רש״י סנהדרין‬
‫ואם ע‪3‬ר והפריש היה הרימה‪ .‬יפי׳ ‪ 3‬מהרי״ט אצגזי פנ‬
‫הנ״ג דוקא באיסיר הנאה כמי מפשר שני ‪ 3‬ג‪3‬וצין‪ .‬א‪3‬ל‬
‫הל׳ חנה באותיית כ׳׳א יכ״ב שכתב דנהוה אמינא דר״פ‬
‫באיסור אכינה גרידא‪ ,‬אף מדאורייתא הוה בכלל לכם‪,‬‬
‫הדמה נה נפיריה קידם גמר מלאכתן‪ ,‬נכן סובר ר׳׳כי‬
‫כיין שיש מציאות שיהי׳ ראוי נאכילה‪.‬‬
‫‪3‬הנוגיל הנה ק הקב היה חנה‪ ,‬אף שלא השלים אח״כ‬
‫וביותר ניכנ נימר בנ״ד כזה‪ ,‬דהאיסיר הוא מצד גזירת‬ ‫נשיפור חלה‪ ,‬דוהיא דפיריה שנא נגמרה מנאכתן‪ ,‬ד‪ 3‬דיע‪ 3‬ד‬
‫חכמים‪ ,‬ייש הקנה נאיסורו אף קודם התקנה לא‬ ‫הוה תרומה אפי׳ נגנבו או נאבדו הפירות כיון דבשפה‬
‫הוה ‪ 3‬כננ שאק כו היתר אכילה ורק שצריך תו תקנה‪ .‬יזכר‬ ‫שהפריש הי׳ בידי לגומרן‪ .‬יכמי כן גבי חלה לר׳׳ע כיון ש‪3‬ידו‬
‫נדבר מציני בעירי‪3‬ין )‪ 3‬׳ ע״א( ‪ :‬סוכה דאירייהא תני פסולה‬ ‫להשלים נהשיפיר היה הפרשה משפה הראשונה יאפי׳ לא‬
‫מבוי דר‪3‬נן תני תקנתא‪.‬‬ ‫השלים אח״כ‪.‬‬
‫)שאין בו שיעור חלה( ר׳ עקיבא אומר חלה‪ ,‬וחכמים אומרים‬ ‫שמלמל מריבות ברברי הירושלמי‪ .‬ור‪,‬ביא שכסברתם מפורש‬
‫אינה חלה‪ ,‬שני קבין שניטלה חלתו של זה בפני עצמה ושל זה‬ ‫בתום׳ בכורות י״ב ע׳׳ב עיי״ש והביא שדבריהם נעלמו מהגרע״א‬
‫בפ״ע וחזר ועשאן עיסה אחת ר״ע פוטר וחכמים מחייבים‪ .‬נמצא‬ ‫בפסחים כאן עיי״ש באריכות‪ .‬ובמש׳׳ב להעיר בדבריו בשו״ת‬
‫הומרו קולו ע״ב המשנה‪.‬‬ ‫חבצלת השרון ח״א או״ח סי׳ ט״ו ס״ק י׳(‪.‬‬
‫ובירושלמי שם אי׳ ; אית תנאי תני נמצא קולו הומרו‪ ,‬מ״ר‬ ‫ר‪ (.‬ר״ה אמר קרא ובו׳ )אך הביא בשם בנו מוה״ר שמואל‬
‫חומרו קולו ר׳ עקיבא )היינו רכיח רמחמיר ברישא מיקל ר״ע‬ ‫שר׳׳ל רכה׳׳ג הוה כתורם מהרע על היסה רלא עשה ולא כלום‬
‫בסיפא( מאן ראמר קולו חומרו רבנין )היינו רכיון דס״ל ברישא‬ ‫עיי״ש(‪,‬‬
‫ראינה חלה ומקילים לכך מחמירים בסיפא דד‪,‬שתא נתחייבר‪ (.‬ע״ב‪.‬‬ ‫ו( נ״ח ע׳׳ב ר״ה בגמ׳ ראמר שמואל ובו׳ וע״ע שם ס׳׳ב ע״א‬
‫וביאור מחלוקתם אי׳ בירושלמי קודם‪ .‬דר״ע מדמי לה לסירות‬ ‫בד״ה בתום׳ ר״ה אין תורמין ובו׳ ושם ל״ח ע׳׳א ד׳׳ה בא״ר‬
‫שלא נגמרה מלאכתם עבר והפריש מהם תרומו־‪ ,‬הר״ז תרומה‪,‬‬ ‫ויבוא עשה וכר‪.‬‬
‫ורבנת מרמין לה לתבואה שלא הביאה שליש עבר והפריש ממנה‬ ‫ז( שם בגמ׳ ‪ :‬תנן התם‪ ,‬עיסה של מעשר שני פטורר■ מן‬
‫תרומה אינה תרומה ע׳?‪.‬‬ ‫החלר‪ ,‬רברי ר״מ‪ ,‬וחכמים מחייבים‪ .‬א״ר חסדא מחלוקת במעשר‬
‫אח״ב בירושלמי שם ‪ :‬חזרו לומר ובו׳ אלא ר״ע מדמי‬ ‫ט(‬ ‫שני בירושלים ובו׳ אבל בגבולין רברי הכל פטור ע״ב‪ .‬וברש׳׳י‬
‫לאומר הר״ז תרומה על הסירות האלו לכשיתלשו ובו׳‪.‬‬ ‫הביא ב׳ פירושים בזה‪ ,‬ח״ל ‪ :‬אבל בגבולין‪ ,‬שאח לר‪ .‬היתר‬
‫י( עי׳ בפסחים מ״ח ע״א דאיסור מוקצה ררבנן לא חשיב‬ ‫אכילה אלא בפדיי׳ רברי הכל פטורה מן החלה רממח גבוה הוא‪,‬‬
‫כאיסור גופו אלא כאיסור רבר אחר ודר׳ק‪) .‬וע״ע באתוח‬ ‫ל״א אבל בגבולת ד«מ לה היתר אכילדי בשעת חיוב חלד‪ ,‬דהיינו‬
‫ראורייתא כלל י׳ גבי איסורי ררבנן ואיסורים זמניים ובבית‬ ‫בשעת גלגול העיסה‪ ,‬לא קרינא בי׳ ראשית עריסותיכם‪ .‬ואפי׳‬
‫האוצר מערכת א׳ ס״ק קכ״ה ובאבני נזר או״ח סי׳ שע״ח ס״ק‬ ‫מדאה לאחר מכן פטור מן החלה עכ״ל‪) .‬ועי׳ בשו׳׳ת חבצלת‬
‫י״ג(‪ .‬אך עי׳ בשטמ״ק ביצה ב׳ ע״ב ודר׳ק‪ .‬ועי׳ גם בסוגי׳‬ ‫השרון ח״א או׳׳ח סי׳ ט״ו ס׳׳ק י״א מש״ב ליישב קו׳ המהרי׳׳ס‬
‫בעירובין ע״ח ע״ב רלא קרי לשבת )איסור זמני( איסור רבר‬ ‫אלגזי על הרש׳׳י הנ״ל עיי״ש(‪.‬‬
‫אחר עיי״ש היסב‪.‬‬ ‫ח( שם הל״ב בהא ראי׳ במשנה שם ‪ :‬הנוטל חלה מן הקב‬
‫מס‬ ‫משה‬ ‫יו״ד סימן לג‬ ‫דעת‬
‫אתיא וכי׳ באה״ד‪ ,‬יבהכי נמי ניחא‪ ,‬דעיסה של טבל חייב‬ ‫ולפי״ז יש ניישב דברי הר׳ץ בכחובוח )דף ח׳ פ׳׳א מדפי‬
‫בחלה‪ ,‬ואף דאיסיר טבנ רוכב על העיסה‪ ,‬הוה בת חיובא‬ ‫הרי״ף( בד׳׳ה עד ודיץ מצכירפק יכו׳ ובאמצע‬
‫כיין דראוי להגיאי לידי היתר‪.‬‬ ‫הדיבור שם אפ׳׳ה כיק דקיום שעירית דרבנן נא היישינן‬
‫ולכאורה חילק על לישנא בתרא שברש׳‪ v‬סנהדרין‬ ‫צאחרות שיהא מזויפות לענין שנפסיל אף זי שנתקיימה‬
‫)קי׳׳ב( יג(‪ ,‬אם נא דניכל לחלק בק איסור‬ ‫בפנינו‪ ,‬ומביא שם דברי הירושלמי יא( דעד אחד בשעיר זוקק‬
‫אכינה גרידא ובץ איסור הנאה כסברת השאגת ארי׳‪ ,‬וטבל‬ ‫לשבועה‪ ,‬ומקשינן ועד אחד בשטר נאו כלום הוא‪ ,‬יאיך‬
‫אינו אסור בהנאה של כילוי‪ ,‬ורק בניבל טמא אין מדליקין‬ ‫יוכל להיות זוקק לשבועה ומבאר שם הד ץ כוונתו יאחרי כל‬
‫כמבואר בתום׳ פסחים )ל״ג פ׳ ^( בד׳׳ה אמר קרא וכי׳‬ ‫האריכות דבריי הקדישים נשגבו מלכבק‪.‬‬
‫פיי׳׳שיד(‪.‬‬
‫ולפי האמור ניחא דמה׳׳ת היא שעיר מכנניא בב׳ עדים‪,‬‬
‫ומה שרצה כת׳׳ה לצדד‪ ,‬דכיון דמה׳׳ת הוא מותר האיך‬
‫דעדים החתומים על השער נפשה יכר‪ ,‬אינם מדרבנן‬
‫יכיניס החכמים נהפקיע ע״י גזירתה שיהי׳ נחשב‬
‫צריך קיום‪ ,‬ועד אחד שבשטר נתקיים כתיקון חכמים‪ ,‬וסברת‬
‫כפטיר משפת הגלניל סו(‪.‬‬
‫הר׳׳ן היא דמצד שלא נעשה בהשטר הקיום ענ ב׳ עדים‬
‫וזולת שיש להשיב דכאן ממנ׳׳פ פטור‪ ,‬דהנא הפריש בשפת‬
‫כתקק חכמים אינו מועיל לפפינ את עצה השטר יממינא‬
‫הגנגוג בעת החיוב מה׳׳ת וכמו שהרגיש כת׳׳ה‬
‫יהי׳ פסול אף העד שיש עליו קיים‪ ,‬דהתקנת חכמים מיעינה‬
‫בעצמו » ( ‪ .‬יעוד‪ ,‬הנא מבואר בחדישי הרמ׳׳ה לרבינו מאיר‬
‫רק שלא נוכל לגבות בשער זה כיון שאין ב׳ עדים מקוימים‬
‫הניי ז״נ בסנהדרין שה דמקשה דלרבנן דפליגי על ר״מ‬
‫אבל נשבועה דסגי בע׳׳א מועיל‪ .‬ילא הוה כשטר בע׳׳א‪,‬‬
‫יסוברים דמעשר שני ממון הדיוט הוא‪ ,‬ואם בעיר הנדחת‬
‫כיון דמה׳׳ת יש עליי ב׳ פדיה‪ ,‬ומצד תקנת חכמיה אין עצה‬
‫הי׳ מע״ש הדק דישרף עם כל שללה של העיר‪ ,‬כיון דאינו‬
‫השטר פסול ורק לגבות ענ ידי צריך תקנה לקייה העד הב׳‪.‬‬
‫שנל שמים דממין הדייט היא‪ ,‬יהאיך הפקיעו חכמים החיוב‬
‫אבנ אינו פוסל העד המקוים דשגי לשביעה יב(‪.‬‬
‫שריפה יאמרו דמעשר שני יגנזו‪ ,‬ו מ ת ח דבדין הוא דליבעי‬
‫שריפה‪ ,‬אנא דרבנן הוא דאפקיעו מבעלים הזכות של מע״ש‪,‬‬ ‫בנ״ד אף קודם תיקון העיסה הוא בת היתר אכינה‬ ‫וה״נ‬
‫ישיי׳ ממון נהא מילתא‪ ,‬כי היכי דלא ליחיל עלי׳ איסור עיר‬ ‫ורק צריך לתקנה‪.‬‬
‫הנדחת ולכן יגנזו‪.‬‬ ‫ו עי׳ בתיס׳ סוכה נ׳׳א ע׳׳ב בד׳׳ה באשרה יכי׳ דאף היכי‬
‫וה״נ בנ״ד‪ ,‬דהחכמיס הפקיעו ע״י גזירתם את הזכות של‬ ‫דאיכא איסור מיקרי בידי דבידו נעבור האיסור‪ ,‬ועי׳‬
‫הבפנים בהפיסה‪ ,‬וממילא פכייר‪ ,‬דלא הוה עריסותיכם‪.‬‬ ‫בתוס׳ שבת )מ׳׳ג ע׳׳א( ד׳׳ה טבל וכי׳ ענ הא דאמרינן‬
‫ומה פרצה כת׳׳ה לומר ראם תיקן מאיסור דאורייתא לדרבנן‬ ‫טבל מוכן הוא‪ ,‬מדוע לא נימא במותר השמן שבנר‪ ,‬כיון‬
‫ג״כ היה היקין כמו מאיסור הנאה לאיסור אכילה‬ ‫דאם עבר וכיבה הוה מיכן‪ ,‬ותירצו שה דכיביי היא איסיר‬
‫יכמי שמדייק מדברי רש״י שה יז(‪ ,‬אין הדבר ברור אצלי כ׳׳כ‬ ‫דאורייתא נא אמרינן בי׳ שאם עבר משא״כ תיקון טבנ‬
‫כמו שפשיט בעיניי‪ .‬דשיריים צריכיה להיות ההיתר ניכר‬ ‫הוא רק דרבנן‪ ,‬ושם בתום׳ סוכה )ל״ב( כתבו ומיעוט ענבים‬
‫שיהי׳ מועיל‪ ,‬ואה ע״י הפרשה יהי׳ מותר בהנאה הוה ניכר‬ ‫הוא רק איסור דרבנן‪ ,‬לכך מיקרי בידו נתקן‪ ,‬ימכש״כ‬
‫דייכנ נהשתמש בו כקושית התום׳ בפסחים ה נ > אבל‬ ‫בנ״ד שבידו לתקן העיסה בהיתר גמור מיקרי בודאי בידו‪.‬‬
‫מדאורייתא נדרבנן נא הוה ניכר כיון שהחילוק הוא רק‬ ‫ואף באיסור דאורי‪-‬תא עי׳ בתים׳ סוכה )נ״ה ע״א( בד״ה‬
‫בעועת הלישה ואח״ב יש ממנ״פ אם חיישינן להאיסור תורה‪,‬‬ ‫יא( ס״ב דכתובות ר‪,‬״ד‪.‬‬
‫היינו כל שהחכמים תיקנו כעת דאורייתא תיקנו אז מועיל מד‪.‬״ת‬ ‫יב( כז כתב בביאור דברי הר״ן הגהמ״ח לקמן סי׳ מ״ר‬
‫ההפרשה מכבר‪ .‬ואם חיישינן דמחמת האיסור דרבנן לא חל החלה‬ ‫ועיי׳׳ש באריכות בדברי הר״ן‪.‬‬
‫א״ב היתר‪ ,‬פטורה בשעת הליעוד‪ ,‬ועזוב אין חיוב בחלה אף אם‬ ‫יג( דס״ל דכיון דבשעת גילגול לא הי׳ לו היתר אכילה‪,‬‬
‫אח״ב נפקע האיסור דרבנן‪ ,‬דרק בתר גלגול העיסה אזלינן‬ ‫שוב אפי׳ אם פדאה אה״ב פטורה מן החלה‪.‬‬
‫ודו״ק ע׳׳ב‪.‬‬ ‫יד( וע׳׳ע בתוס׳ פסחים ס׳ ע״א ד׳׳ה כדי ובו׳ ובמהרש״א‬
‫יז( בתחילת התשובה שם ר׳׳ל דבנ׳׳ד כיון דהם שירי׳ ניכרים‬ ‫שם ובתוס׳ שבת כ״ו ע״א ד׳׳ה אין ובו׳ )ובאתוון דאורייתא ריש‬
‫דרק מדרבנן אסור‪ ,‬א׳׳ב הוא בכלל שירי׳ ניכרים )דהרי באיסור‬ ‫כלל ב׳ עיי׳׳ש(‪.‬‬
‫דרבנן בדיעבד א״צ כפרד‪ ,‬כנתיה׳׳מ סי׳ רל״ד(‪ ,‬ותביא לזה את‬ ‫טו( במראה יחזקאל רצה לומר‪ ,‬דרק אם בשעת לישה לא‬
‫דברי רש״י בפסחים ל״ג שם ד׳׳ה דאמר קרא ובו׳ שכתב וז׳׳ל ‪:‬‬ ‫הי׳ זמן חיובא מד‪,‬׳׳ת כעיסת עכו״ם וכדו׳ ואח״ב תפחה אז פטור‪.‬‬
‫כי הוו מעיקרא טבל הוו שרו בהנאה ואסורין באכילה‪ ,‬השתא‬ ‫אבל אם בשעת גלגול ג״ב היתר! חייבת מה״ת ולא היתר‪ ,‬אסורה‬
‫נמי שרו בהנאה ואסורין באכילה ובו׳‪ ,‬ומעזמע מדברי רעד׳י‬ ‫אלא רק מדרבנן‪ ,‬אין זה בכלל פטור בשעת גלגול העיסה שיחי׳‬
‫הא אם מתחילה היו אסורים באכילה והנאה‪ ,‬והשתא היו אסורים‬ ‫פטור אח״ב דהחכמים אינם יכולים ע״י גזירתם להקל על ד׳׳ת‬
‫רק באכילה בלבד הי׳ נקרא שירי׳ ניכרים‪ .‬וד‪,‬״נ לגבי איסור‬ ‫כי רק להחמיר חל גזירתם ולא להקל‪.‬‬
‫דרבנן ודאורייתא עכ״ד‪.‬‬ ‫טז( שם כתב אח״ב‪ ,‬ח ה אינו‪ .‬דבנ״ד כבר הפריעו חלה‬
‫משה‬ ‫יו״ד סימן לג‬ ‫דעת‬
‫אבל הכא דבקל יכול למתקן חשיב אוכל ואף קודם מיתוק‬ ‫בהימד האיסור‪ ,‬אבל סוף סוף הוא אסור מדרבנן ולא הוה‬
‫מטמא טומאת אוכלץ פ׳׳כ‪ ,‬אולם מהיות טוב וכף‪.‬‬ ‫פירייס ניכרים יח(‪.‬‬
‫בנ״ד‪ ,‬כיון דהבפה״ב שהפריש את החלה לא ידע‬ ‫וביותר‬ ‫שמביא כח׳׳ה מפיסה שאינס יכולים הרופיס לאכול ים(‪,‬‬ ‫ומה‬
‫מהאיסור‪ ,‬בודאי השליך את החלה לאור והוה‬ ‫בפנין הלז יש הרבה פיכיוח מהראשונים והוא הלכה‬
‫נשרפה החלה‪ ,‬וכפת הס נימא שצריך הפרשה מחדש אחרי‬ ‫פמוקה‪ ,‬ופי׳ ברמב״ן הנ״ל ה׳ חלה ובמהרי׳׳גי אלגזי איח ה׳‪,‬‬
‫שהוא בא לכלל היתר אכילה‪ ,‬לא ייכל לקרוא את השס‬ ‫דמביא שם לחלק בין פשאו נפיסה שלא יאכלו הרופים ממנה‬
‫פוד פפס פל החלה שהפריש בראשונה ממ״נ כיון שכבר‬ ‫דפפורה‪ ,‬ובין החילתה סופגנין וסופה פיסה שחייבה‪ ,‬דשם‬
‫נשרפה‪.‬‬ ‫בההילחה סופגנין דהמפשה שבסוף שפשאו פיסה מוציאה‬
‫ומה שמצדד כת׳׳ה להפריש ממק׳׳א עליו כ(‪ ,‬זה לא שמיע‬ ‫מיד מחשבה‪ ,‬אבל לא כן בפיסה שאין הרופים אוכלים‬
‫לי‪ ,‬מכיפס שמבואר בב״י סי׳ של׳׳א בשס מצאתי‬ ‫ממנה‪.‬‬
‫כתוב דאם מפרישין עליו ממקוס אחר הוה כמהחיוב‬ ‫ובנ״ד הוה כחהילהה סופגנין וסופה פיסה‪ ,‬דמפשה‬
‫פל הפעור‪ ,‬ואף במקום שיש יותר צדדיס לחיובא אין‬ ‫החיקון של הפיסה מוציאו מיד מחשבה‪ ,‬יבפרגי כן‬
‫להפריש ומקורו עהור במנחות ל״א פ״ב‪.‬‬ ‫בנ״ד‪ ,‬שלא הי׳ שום מחשבה לפוטרה מחלה‪ ,‬ורק בשוגג‬
‫שלא ידט אח האיסור‪ ,‬ולשיטה הרמב״ן אפי׳ פשאו שלא‬
‫מהיית טוב יפריש אחר התיקון פוד פפס מיני׳ ובי׳‬ ‫ולכן‬
‫לשס אכילת אדם כל שבלילתו פבה חייבה‪ ,‬יבנ״ד אין אני‬
‫בלא ברכה‪ ,‬ופי׳ בשו׳׳ת הלכות קטנות כא( דהברכה‬
‫צריכים לכל זה כיון דהוה פל העיסה בשפת גלגול חיוב‬
‫מהפרשה ראשינה מיפיל ג״כ פל הפרשה השני׳‪.‬‬
‫מה״ת‪ .‬ורק שיש לפקפק אולי מצד גזירת חכמיס הפקיפו ממנו‬
‫והתיקון של הפיסה אם כי כס״י השו׳׳ע ישנו לזה ב׳‬ ‫ולא הוה בכלל פריסותיכם‪ .‬אבל לא ניתן להאמר כן באיסור‬
‫תיקונים‪ ,‬או שינוי כפין תורא או נחלקה לחתיכות‬ ‫דרבנן שבידו לתקן‪.‬‬
‫קטנות‪ ,‬יותר נכון לחלקה להעיסה‪ ,‬כי בזה יש ג״כ סברא‬ ‫ובעצם האי־סור של הפת הנילוש בחלב‪ ,‬עי׳ בשו׳׳ה מהרי׳׳כי‬
‫נפטור מן החנה מחמת הכיושה בצק פ״מ לחלק‪ .‬וגם בזה‬ ‫ח״ב סי׳ י״ח דאם אין מפיס ב חו ט חלב או שומן‬
‫יש הרבה חיליקים ימבואר בתוס׳ ברכות )ל׳׳ח רע׳׳א( לפנין‬ ‫הרבה‪ ,‬רק דבר מועט‪ ,‬יהא מותר‪ ,‬ומההיא דאין עחין התניר‬
‫יירמייש״‪-‬ש‪ ,‬יאף שלא הי׳ דכיתו בשפת הגלגול לחלק פכ״ז‬ ‫באלי׳ )פסחים ל׳ ע״ב( אין ראי׳‪ ,‬דהתס האיסור פומד‬
‫יש לצדד פי״ז לפעור‪.‬‬ ‫במקומו ולא נתבטל‪ ,‬שהרי הוא במקום דביקות הפת‬
‫וכל זה לרווהא דמילתא‪ ,‬כיין שצדדי ההיתר פל צד היותר‬ ‫לתנור ולכך אסור כל הפת‪ ,‬אבל הכא שנתבטל בתוך הקמח‬
‫טוב נכונים לפנינו בלי שום טירחא‪ .‬אבל לדינא אץ‬ ‫שרי‪ ,‬ואין זה בכלל אין מבטלין איסור לכתחילה כיץ‬
‫אנו צריכים לכל זה‪.‬‬ ‫דבשעה שנתערב הי׳ היתר בהיתר‪ .‬יראה זה מצאתי ידבר‬
‫אסתגר‪ .‬דברי ידידו הדורש שלום תורתו וטובו מברכו‬ ‫ובזה‬ ‫חדש הוא‪.‬‬
‫שיחוג החג הק׳ הבע״ל ז ‪ p‬מתן תורתינו הק׳ מתוך‬ ‫ולענין הלכה למעשה‪ ,‬דפת תורה נועה‪ ,‬דבאיסור דרבנן‬
‫שמחה יטוב לבב מרוב כל‪.‬‬ ‫שבידו לתקן הוה בכלל אכילה ואף קודם התיקון‪,‬‬
‫וכפין זה מבואר בתוס׳ פירובין כ׳׳ח פ׳׳ב ד׳׳ה הואיל וכף‬
‫זצלה׳׳ה‬ ‫משה במוהר׳׳ר שלום יוסף‬ ‫לפנין שאכילת המאכל חסר תיקון כתבו שם באה״ד יז״ל‪:‬‬
‫דחלה מ׳׳ח ‪ :‬עיסת הכלבים בזמן שד‪,‬רועה אוכל ממנו חייב בחלד‪,‬‬ ‫ית( אכן לגבי ח״ש שמדרבנן ודאי אסור לכר׳ע כדמבואר‬
‫עיי׳׳ש‪ .‬וא״ב בנ״ר מחמת האיסור דרבנן נחשב כמו שהרועה‬ ‫בגם׳ יומא ע״ג ע׳׳ב‪ .‬והסתפק המהרי״ט אלגזי בהל׳ חלד! סי׳ ח׳‬
‫אינו אוכל ממנו וא״ב לא חייבת בחלה עכ״ר‪.‬‬ ‫אי ח״ש חשיב שירי׳ ניכרים למ׳׳ד דמותו־ מה״ת פיי׳׳ש ובאתור׳ד‬
‫כ( שם סיים בתשובתו‪ ,‬דיש עצה לצרף אותם הלחמים‬ ‫כלל כ״ה ובחמל ת השרת שהובא לעיל הערה ד׳ וז׳ באריכות‬
‫עם פת אחרת שנתחייבה בחלה ויפריש עליהם‪ ,‬ובזה יוצא ‪T‬״‪n‬‬ ‫בזה וצ׳׳ע‪.‬‬
‫כולם עכ״ד‪.‬‬ ‫יט( שם ר׳׳ל דגם מה״ת אץ חיוב כאן בחלה בשעת הליעוה‪,‬‬
‫בא( למהר״ם חאגיז זצ׳׳ל ח׳׳א סי׳ מ׳׳ח עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫מחמת האיסור דרבנן הרובץ על העיסה‪ .‬רדומה להא דאי׳ בפ״א‬
‫נא‬ ‫משה‬ ‫דעת‬
‫סימן לד‬
‫בעניו מכירת עובר בכור לעכו״ם‬

‫למפרע אחרי קיום התנאי שמקודם היתה ברשות ישראל‪,‬‬ ‫ב״ד‪ .‬יום ד׳ אמור קראקא תרצ״א‪.‬‬
‫יכן מציגו בחמץ בפסח בשו״ע או״ח סי׳ תמ״א סעיף ב׳ דאף‬ ‫לשלום אין קץ אל כ״ק ש״ב וידי״נ הרה״צ הגאח‬
‫כשהגיע הזמן אחר הפסח עובר הישראל למפרע‪ ,‬ומדוע לא‬ ‫המפורסם פאר מקדושים חוטר מגזע אראלים‬
‫נימא גם הכא כן‪.‬‬ ‫ותרשישים שמו מפארים מו״ה חיים האגער שליט״א‪.‬‬
‫אולם ניחא‪ ,‬לפי דברי החתם סופר בשו׳׳ת חלק חו״מ‬
‫אחז־שה״ט באהבה רבה יאהבת ננולס‪ ,‬נעימית יקרחו לגנון‬
‫סי׳ ק״ה שם מביא שבחיוב בכור לא אמרינן‬
‫הגיעני ע״י הגכבד ה׳ מגדל האס ג״י‪ ,‬ולמק‬
‫איגלאי מינתא למפרע‪ ,‬כי צריך להיות צאנך בבירור בעת‬
‫המצוה ונמען למלאות רצונו טכיתי לטובתי 'יתר ממקום‬
‫הלידה עכ״ד‪ .‬ולפי דברי החת״ס‪ ,‬התינח אם היתה קבלת‬
‫שידי מגפת‪ ,‬והנה ה׳ מנדל הג״ל אמר לי בשם כהדר״‪:‬‬
‫האחריות של המוכר כל זמן עמדו ברשותו‪ ,‬ונמצא אח״כ‬
‫חפר קורא תימה עלי‪ ,‬מדיע המרתי לטפי האנק דום‬
‫שנתברר הקיום‪ ,‬אך לא הי׳ צאנך בשעת הלידה‪ ,‬אבל בנידון‬
‫זה זמן רב‪ ,‬הלא מצדי בודאי נא יבצר‪ ,‬והנה אז בתחילת‬
‫שלפנינו שהתנאי הי׳ רק על אחריות הלידה‪ ,‬וא״כ הוי‬
‫החורך ערכתי מכתב ערוך בד׳׳ת בדבר פאחד מהיורשים‬
‫צאנך בבירור בשעת הלידה‪ ,‬כיון שבעת הלידה נתברר‬
‫הוא פומפום‪ ,‬ולא הגיעני שום תשובה מכה״ג‪ ,‬נכן דמיתי‬
‫שהעגל שייך לישראל בלי שיש שום תנאי עוד נמשך אחריו‪,‬‬
‫למה אטרידו בכל פעם אולי למעמסה יחשב לפניו‪ ,‬והשתיקה‬
‫וא״כ מה הועיל עם התנאי לפטור עי״ז מבכורה‪.‬‬
‫מבלי להשיב יוכיח על זה‪ ,‬וכעת אבוא בידים שניות אחה‬
‫ולסמוך על דין ספק בכור בז ק הזה שהוא דרבנן‪ ,‬ולהטיל‬
‫גרגרים בדברי תורה‪ ,‬ובמטי מיני׳ מאת כה״ג להשיבני דבר‬
‫מום ע׳^ נכרי‪ ,‬ג״כ הוא נגד הפוסקים‬
‫אודות מצב בריאותו‪ ,‬כי ידעתי ע״י ה׳ מנדל אשר כה׳^‬
‫האחרונים א(‪ ,‬ובנידון שלפנינו הי׳ קנין עם כסף ולא‬
‫סובל יסורים רח״ל‪ ,‬לא יאמר כעת ממיחושו האנוש‪ ,‬ייש‬
‫במשיכה‪ ,‬ורק נשאר עומד בבית המוכר עד אחר הלידה‪.‬‬
‫לי עגמת נפש מזה‪ ,‬אנא להודיעני‪ ,‬וה׳ ישלח דברו וירפאהו‬
‫ימצאתי בתשו׳ הגאון האדיר בעל החדושי הרי״מ מווארשא‬
‫ברפואה שלימה בקרוב‪ ,‬בריות גופא ונהורא מעליא‪.‬‬
‫ז״ל בתשו׳ יו״ד סי׳ י״ח ומחמיר שם טובא ומוכיח שבכור‬
‫נשאלתי מאחד אודות מי שקנה מעכו״ס פרה מבכרת‪,‬‬
‫אף בזה״ז לא הוה דרבנן‪ ,‬ולכן אין אני רואה בזה שום‬
‫ולמק לפטור אותה מבכורה התנה עם העכו״ם‬
‫צד להתיר‪ ,‬אף שרב א׳ רצה להתירו אולם הנלפענ״ד כתבתי‪.‬‬
‫אשר אחריות הלידה יהי׳ על העכו״ם‪ ,‬האם כשיעבור הלידה‬
‫אולם אחרי שובי נחמתי כי יש לגבב בזה איזה צידוד‬ ‫בשלום אז יהי׳ נגמר הקנין‪ ,‬והשאלה היא האם די בזה‬
‫להתירו‪ .‬היות דכל עיקר הסברא לחיוב היא יען‬ ‫כדי להפקיע אותה מבכורה‪.‬‬
‫כיין שתנאה הוי‪ ,‬ונמצא דאחרי שנתקיים התנאי אמרינן‬ ‫ורציתי לומר‪ ,‬דאם הי׳ מתנה עם המיכר העכו״ם אשר‬
‫איגלאי מילתא למפרע וחל הקנין קודם הלידה והוי נולד‬ ‫כל זמן שתעמוד ברשות המוכר יהי׳ עליו אחריית‬
‫ברשות ישראל ע״י קנין הכסף‪ ,‬ויש להביא סמך לזה מדברי‬ ‫אונסין או גניבה או אבידה‪ ,‬אז הי׳ אופן להתיר בנידון‬
‫המהרי״ט אלגזי על בטרות דף ט״ו ע״ב בדפי דפוס ווילנא ב(‬ ‫הלז עפ״י דברי התוס׳ פסחים ו׳ ע״א בד״ה התם ועי׳‬
‫שכותב שם דאצל בכור לא שייך לומר איגלאי מילתא למפרע‪,‬‬ ‫שכתבו וז״ל ‪ :‬והי׳ ר״י דפאני הכא שמתחילה היתה הבהמה‬
‫ומביא שם מדברי הנמוקי יוסף פרק החולץ יע״ש‪ ,‬וא״כ‬ ‫של נכרי וכיון דאי בעי זוזי ולא משכח שקיל בהמה אבל‬
‫אם נניח בזה שלא אמרינן בבכור איגלאי מילתא למפרע הוי‬ ‫כשהבהמה של ישראל ומצי מסלק לי׳ לנכרי בזוזי לא נכנסה‬
‫גמר הקנין הוא אחר הלידה‪.‬‬ ‫לרשותו ע״כ‪ ,‬וש״מ מדברי התוס׳ האלו שאם יש צד אופן א׳‪,‬‬
‫ועוד יש להוסיף לקח בזה‪ ,‬היות וכל עיקר שחל הקנין על‬ ‫אשר הבהמה תהא מוחלכית לעכו״ס‪ ,‬אזי היא ברפות‬
‫העובר בעודו במעי אמו הוא דאם הוא קונה‬ ‫הנכרי עד שיתברר הדבר‪.‬‬
‫את העובר בלי שום תנאי‪ ,‬אזי מועיל הקנין להעובר עצמו‪,‬‬ ‫וכן מוכח מדברי הרמ״א יו״ד סוס״י ש״ך סעיף ז׳‪ ,‬ולכאורה‬
‫ואם מתנה עם המוכר בתנאי אחריות הלידה‪ ,‬אז לא יוכל‬ ‫אף אם יהי׳ כך מדוע לא נימא שאיגלאי מילתא‬
‫בפתחי תשובה יר׳ר סי׳ ש״כ ס״ק ר׳ וס״ק ו׳ מהנוב״י והחת״ס‬ ‫עי׳ בשר׳ת זכרון צבי מנחם סי׳ כ׳׳ב ובמנחת משה‬ ‫א(‬
‫עיי״ש ועי׳ גם בתפארת יוסף סי׳ ל״ר עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫יו״ד םום״י כ״ה )ושם הביא כן מהדברי חיים ח״ב( שאין דעתם‬
‫פ״ג רבכורות אות ל״׳ג ד״ה ולענ״ד נראה לומר וכו׳‬ ‫ב(‬ ‫נוחה מהיתר זה של מכירה לנכרי ע״מ שיטיל מום אפי׳ בספק‬
‫עיי״ש‪,‬‬ ‫בכור בזה״ז‪ .‬אך מגחלי הפוסקים מצינו שהתירו בזה כמש״כ‬
‫משה‬ ‫יו״ד סימן לד‬ ‫דעת‬ ‫נב‬
‫בדרישה ופרישה סי׳ רס״ז‪ ,‬והפרישה שם מביא דהטפס‬ ‫גקנות אח הפובר מעכטיו רק כ״י האם היא הפרה נקנה‬
‫הוא אחרי שכל פיקר חלות החירות פל הולד הוא דבר שלא‬ ‫הפובר מטפס ירך אמו‪ ,‬ומבואר הדבר בנתיבות המשפט‬
‫בא לפולם‪ ,‬ורק מטפם פובר י ע אמו‪ ,‬ולכן לא יוכל לשחרר‬ ‫חו״מ הי׳ ר׳׳ט )בביאורים ס׳׳ר‪ ,‬ב׳(‪ ,‬ומבואר במהרי״ט‬
‫את הולד‪ ,‬אחרי שהאם נשארת שפחה כי גרירא בהר האם‪,‬‬ ‫אלגזי בסוף הל׳ חלה להרמב״ן בדף ג״ד פ׳׳בג( דלדברי‬
‫ילכאורה מדופ לא נימא דכח החירות יהא מפכשיו פ״י‬ ‫הרמב״ן והריטב׳׳א אינו מופיל מפכשיו רק כשלא יוכל‬
‫דין פובר ירך אמו‪ ,‬והוה כמו שמשחרר חצי עבדו‪ ,‬וחלות‬ ‫לחזור‪ ,‬אבל אם חלות הקנין הוא לאחר שבא לפולם אז‬
‫החירות יהא אחר הלידה שאז לא נגרר אבתרא דאם‪ ,‬וע״כ‬ ‫לא מהני מפכשיו‪ ,‬וצריך שלא יפסוק הקנין כמו משיכה‬
‫צ׳> דבפת מנות החירות צריך להיות בו הכח שפל ידו‬ ‫או שטר אף בפת חלות הקנין‪ ,‬וש״מ מדבריהם שגמר הקנא‬
‫נגמר כח החירות‪ ,‬וחלוק הוא אז‪ ,‬כי בשפת החלות אינו‬ ‫הוא בפת חלות הקנין‪ ,‬והמה פליגי פל סברת התיס׳ כתובות‬
‫פוד בבטן אמו‪ ,‬ולכן נא אמר כלום‪.‬‬ ‫פ״ב פ׳׳א ד׳׳ה הא דאמר מפכשיו וכו׳ פיי״ש‪ ,‬ותיז מדבריהם‪,‬‬
‫וכן יש נהביא פוד ראי׳ מדברי הגמ׳ חולין ל׳ץ פ׳׳א ‪ :‬אמי‬ ‫הלא הפובר היה דבר שלא בא לפולה והקנין חל פ׳׳י האם‪,‬‬
‫ר׳ פפא וכו׳ כי פליגי בנתקנח הדם נ ק סימן ל סי ^‪,‬‬ ‫ואם שגמר הקנין יהא קודם הלידה פ״י האם‪ ,‬וחלות הקנין‬
‫רבי סבר וכר ד חייא סבר אינה לשחיטה אלא לבסוף‬ ‫יהא אחרי הלידה בפת קיום התנאי‪ ,‬איך נוכל נימר ככה‪,‬‬
‫יכי׳ אי איתי׳ לדם בסוף שחיטה מכשיר ואי לא לא מכשיר‬ ‫הלא כלל מונח נמצא בא הפוסקים‪ ,‬שבפת חלות הקנין צריך‬
‫פ״כ‪ ,‬ילכאורה מה החילוק בק נתקנח ללא נתקנח‪ ,‬אף אם‬ ‫שיהא כל הכח שפל ידו נגמר הקנין‪ ,‬יכאן הי׳ כל הקנין‬
‫לא נתקנח הלא הדם הוא רק של ס י ק ראשון‪ ,‬וע״כ צ״ל‬ ‫מטפס פובר ירך אמי‪ ,‬ובפה חלות הקנין הוא דבר לפרד‪,‬‬
‫דלהסובר דאינה לשחיטה אלא לבסוף‪ ,‬היינו ש ה סי ק השני‬ ‫ברי׳ בפני פצמה‪ ,‬ולפי כלל המונח‪ ,‬צריך להיות נשאר בפת‬
‫בשחיטתו יברר את הדבר אם הי׳ הדם של ס י ק ראשק דם‬ ‫החלות הכח שפל ידו נגמר הקנין‪ ,‬וגס מדברי הרמב״ן הנ״ל‬
‫מגפתו או דם שחיטתי‪ ,‬ימדופ שלא נימא אף בנתקנח דפ׳ע‬ ‫מוכח הכי‪.‬‬
‫שחיטת הסימן השני יבורר הדבר שהי׳ מקידם פל הדלפת‬ ‫וראיתי מה שמביא הגאא מסאכטשוב ז״ל בחשו׳ אבני לזר‬
‫דם שחיטה‪.‬‬ ‫או׳׳חד( גכנא קדוש החדש‪ ,‬דאף אם נימא‬
‫דבשפת הראי׳ קידשו את החדשים פפ״י חשבין פד ביאה‬
‫ו הנ ה בדברנו בזה מדברי החדישי הרשב״א שה נראה שהיינו‬
‫הגואל‪ ,‬פכ״פ לא פדיף מכמו שהי׳ אז שבלילה נא קידשו‬
‫טפמא שלא נוכל לדין פל הנמפרט אם הדם לא נמצא‬
‫את הירח‪ ,‬ולכן גם פתה אין מחזירא בלילה בשג ר׳׳ח‪,‬‬
‫פוד‪ ,‬יהייני בדברים שבפת חלות ההכשר צריך להיות כל‬
‫ומביא לזה ראי׳ נכונה מב״ב כ״ז דאי׳ שם; נר״מ דאמר‬
‫איתו הדם שפל ידי חל ההכשר למפרק אבל אם נתקנח‪,‬‬
‫אדם מקנה דבר שלא בא לפולם יכיר למה לי‪ ,‬ננכסים‬
‫דמיא בזה ננכסים שנפלו לו בשפה שהוא גוסס דאף ד׳ מ‬
‫שנפלו לו בשפה שהוא גוסס‪ ,‬ופיי״ש בפירש״י פכ״ד‪ .‬יהדבר‬
‫מודה בזה ה(‪ ,‬ימכל הנ׳׳ל יש לצדד להתירא‪.‬‬
‫מתאים לפינינינו‪ ,‬הן אמת דאם נימח שנמר הקנין יחול‬
‫וכל זה כתבתי רק בדרך פלפול אונם נהלכה למפשה לא‬ ‫מפכשיו‪ ,‬אז יש חיוב בכורה‪ ,‬אבג חלות החיוב הוא אחר‬
‫מלאני נבי נהתיר מטפם זה‪ ,‬כי אין דפתי נוחה לגבב‬ ‫לידה וצריך לו שיהי׳ אז הכח שפל ידי נגמר הקנין‪ ,‬מכיון‬
‫קולית חדשות אשר לא שפרום אבותינו‪ ,‬ובפרט לבנות דין‬ ‫שכל הקנין הוא מטפם פובר ירך אמו‪ ,‬ובפת חלות החיוב‬
‫פל קושיא אין מהנכק‪ ,‬כי לכל קושיא יש תירוץ‪ ,‬וחפן אני‬ ‫אחרי יציאת הולד לא שייך לומר פובר ידך אמו כי אז אין‬
‫להקשיב חוות דפת כהדר׳׳ג‪ ,‬וישמט חכם ויוסיף לקח ותחת‬ ‫נגרר הולד אחרי האם‪ ,‬א״כ אזדא לה החיוב‪.‬‬
‫פלפיל יגיט נקח טוב כחפץ נפש תדרשנו לטובה המתפנג‬ ‫ובזה אמרתי להבק דברי הגמ׳ גיטין )כ״ג פ׳׳ב( ; הרי‬
‫פל רוב שלומו‪.‬‬ ‫את שפחה‪ ,‬וולדך בן חורין לא אמר כלום‪ ,‬ופי׳‬
‫ידידו ש׳׳ב הרוצה בתשובה מתוך ד׳׳ת‬ ‫ג( בהל׳ חלה אות כ״ב ד׳׳די ואולם כל זה וכו׳‪.‬‬
‫ד( ח׳׳ב סי׳ ש׳׳י ס״ק ח׳ וסי׳ שי״׳א ס׳׳ק ח׳ וע׳׳ע באבני‬
‫נזר חו״מ סי׳ מ׳׳ם מחודש י׳ ב׳‪.‬‬
‫זצ״ל‬ ‫משה במו״ה שלום יוסף‬ ‫ה( וכדאי׳ בגם׳ בבא בתרא קכ׳׳ז ע״ב‪.‬‬
‫נג‬ ‫משה‬ ‫דעת‬
‫לה‬ ‫סימן‬
‫ב ע נ י ו ה נ״ ל‬
‫כיון שלא הי׳ מבורר בשפת הלידה אם הצאן שייך לישראל‪,‬‬ ‫ב״ה יום ה׳ לס׳ במדבר תרצ״א קראקא‪.‬‬
‫אולם שם בחולין ס״ט הלא הבהמה היא של ישראל‪ ,‬ובודאי‬ ‫למרבה המשרה ולשלום אין קץ אל כ״ק ידי״נ רפ״ב‬
‫נולדה ברשותו‪ ,‬אולם יש ספק אם יצא רובו דרך רחם כדי‬ ‫הרה״צ הגאון המפורסם מוכתר בנימוסין פאר מקדושים‬
‫שיחול עליו קדושת בכור או לאו‪ ,‬ובכגון זה אמרינן דאיגלאי‬ ‫חוטר מגזע אראלים ותרשישים‪ ,‬שמו מפארים מו״ה‬
‫מילתא למפרע‪ ,‬דגם בבנך הבירור הוא רק לברר דנולד‬ ‫חיים האגער שליט״א איתן מושבו בק״ק סטאניסלאב‪.‬‬
‫ברשותו‪ ,‬וקדושת הבכור לא חלה עליו פד אחר יציאת רובו‪.‬‬
‫אנו לומר כך‪ ,‬דהלא בכל בכור לא חלה עליי‬ ‫ומוכרחין‬ ‫דרך מבוא השלום ואחדשה׳׳ע באהבה רבה‪ ,‬נופם‬ ‫אחרי‬
‫קדושת הבכור עד אחר יציאת רוב הולד‪ ,‬ואם‬ ‫יקרתו הבריק לניד גייני שלשום‪ ,‬והנני ממהר להשיבו‬
‫יצא דרך מרגלותיו‪ ,‬ומקודם יצא מיעוטו‪ ,‬ואח׳׳כ כשלים‬ ‫כרצינו בדבר הידונ^ ומקודם אשיב פל סדר דבריו‪.‬‬
‫פד שיצא הרוב‪ ,‬נמצא א״כ שהמיעוט לא הי׳ מבורר בשפת‬ ‫כהדר״ג כותב כי לא ביארתי ינ מ השאלה האם כבר פרפ‬
‫הלידה )ולא יהי׳ חייב בתמי׳(‪ ,‬יש״מ שבזה לא איכפת לן‬ ‫הקונה את כל שיווי הפרה או נא‪ ,‬דימיתי כי אז‬
‫אלא רק שבשפת הנידה יהי׳ ברור שנולד ברשותו דומיא‬ ‫במכתבי הראשון ינ מ ביארתי שהקנק הי׳ בכסף‪ ,‬והקונה‬
‫דבנך‪ ,‬וממילא מ תו ק גם מה שהשיג פלי‪ ,‬דהלא ג״כ בכאן‬ ‫לא פרע לו כל הכסך‪ ,‬ורק את היתרה זקף פליו במלוה‪ ,‬ולא‬
‫לא נתברר עד אחר הלידה דקדושת בכור חלה עליו ביציאת‬ ‫פייל ונפיק אזוזי‪ ,‬והמוכר האמין לקונה פל דיבורו‪ ,‬ופמידת‬
‫רוב ראשו‪ ,‬והתנאי נתקיים רק בגמר הלידה‪ ,‬הלא מי אומר‬ ‫הפרה ברשות המוכר היתה רק לרצון הקונה ילא זולתו‪.‬‬
‫שהיתה יציאתו דרך ראשו‪ ,‬דלמא היתה יציאתו דרך מרגלותיו‪,‬‬ ‫ומה שטתב ‪ :‬איך הי׳ לשון קבלת אחריות אם רק פל חזרת‬
‫ואולי אחר יציאת הרוב הוה נתקיים התנאי‪ ,‬וחלץ בבת‬ ‫דמים לא שייך בזה ביטול המקח‪ ,‬ומביא מהשאג׳׳א‬
‫קיום התנאי וקדושת הבכור‪.‬‬ ‫הל׳ חו״מא(‪.‬‬
‫וחוץ מדברים אלו‪ ,‬הלא מהילפותא דבפי דומיא דבנך אין‬ ‫לפענ״ד שם שאני‪ ,‬דהתנאי הוה רק לפנין דמים ולא בביטול‬
‫אנו צריכים אלא רק שאחר יציאת רוב הולד שהוא‬ ‫המקח‪ ,‬דמה לו לחוב בחובתו של חבירו‪ ,‬אבל‬
‫ככולו‪ ,‬יהא ודאי ברשותו‪ ,‬ובזה הוא שפיר דומיא דבנך‬ ‫לא כן בנידון שלנו‪ ,‬דלא שייך לומר דהגוך הוא של הקונה‪,‬‬
‫שאחרי יציאת רו‪ 3‬הולד חלה עליו קדושת בכור‪ ,‬אך שכל‬ ‫והתנאי מורה פל ביטול המקח‪ ,‬דבחנם לא הי׳ מחזיר לו‬
‫מיעוט ומיעוט מהולד נולד ברשותו קודם חלות קדושת בכור‪,‬‬ ‫את הדמים‪ ,‬והתנאי הו ה דאם לא תפבור הלידה בשלום אז‬
‫וזה לא איכפת לן‪ ,‬רק זה בפי שפכ״פ אחר הלידה תיכך‬ ‫בטל המקח‪ ,‬אולם ממילא אין נפקותא בזה לנידון שלמינו‪,‬‬
‫יתברר שנולד ברשותו‪ ,‬לא כן בנידון החת׳׳ס דתלוי בדעת‬ ‫דהמדובר הי׳ ביניהם בפירוש‪ ,‬דאם לא תעביר הלידה בשלום‬
‫המוכר‪ ,‬ובאמת הוא קרוי בנך פוד קודם יציאת הולד‬ ‫אז יהי׳ בטל המקח‪.‬‬
‫כמבואר ביש׳׳ש יבמות ג( מהפוד לי בנים במעי‪ ,‬וקדושת‬ ‫אודות מה שמעיר כה״ג על החתם סופר בשו׳׳ת חו״ה‬
‫הבכור הלה עליו אחרי יציאת הרוב ובזה אין אנו צריכים‬ ‫סי׳ ק׳׳ה מחולין ס״טב(‪ ,‬לפפנ״ד אץ משם סתירה‬
‫שיהא דומיא דבנך‪.‬‬ ‫להחת׳׳ס‪ ,‬כי החת׳׳ס יליך< מצאנך דומיא דבנך דבפי שיהי׳‬
‫ומה שכה״ג השאיר בצ״ע פל עיקר הדין של הלוקח‬ ‫מבורר בשפת הלידה למי שייך הצאן‪ ,‬וממילא כשישראל‬
‫גרוטאות ד( מדוע נימא שהוא מקח טעות הלא ביד‬ ‫קונה את הפרה ומתנה פם המוכר איזה תנאי שלא‬
‫הישראל לתתנו שיהא מותר‪.‬‬ ‫יתברר פד אחר הלידה‪ ,‬וממילא לא הוי דומיא דבנך‪,‬‬
‫סעיף ב׳‪ ,‬ומוכח א״כ דאמרינן איגלאי מילתא למפרע בחיוב בכור‪.‬‬ ‫א( עיי׳׳ש בדברי השאג״א בהל׳ חמץ ומצה פ״ד — פ״ה )ועוד(‬
‫ג( בים של שלמה פ״ק דיבמות סי׳ י׳ כתב דהנודר שלא‬ ‫שמבואר בן‪.‬‬
‫לשתות יין עד שיהי׳ לו בן מכיון שנתעברה אשתו מותר ביין‪,‬‬ ‫ב( כנראה כתב אדמר׳ר הרה״ק ר״ח האגער מאטיגיא זצ״ל‬
‫דגם עובר נקרא בן אלא שלא נולד‪ .‬וכדמוכח מהפסוק ויתרוצצו‬ ‫אל ועהמ״ח זצ״ל בעל דעת משה‪ ,‬דיש להקשות על יסודו של‬
‫הבנים בקרבה וכו׳‪) ,‬ועי׳ באבן עזרא שם בראשית כ׳׳ה כ״ב ‪:‬‬ ‫החת״ם המוזכר בסי׳ הקודם שס״ל דבחיוב בכור לא אמרינו איגלאי‬
‫ונקראו בנים ע׳׳ש סופם ע׳׳כ‪ ,‬וע׳׳ע בהערות לפסקי תשובה ח׳׳א‬ ‫מילתא למפרע‪ ,‬וזה סותר לגם׳ מפורשת בחולין ס״ט ע׳׳ב דאי׳ שם ‪:‬‬
‫סי׳ ק׳׳ב מעו׳׳כ בעגת זה מהעיטור ועוד(‪.‬‬ ‫איתמר יצא שליעז ומכרו לעכו״ם וחזר ויצא שליש אחר‪ ,‬ר׳ הונא‬
‫ד( כנראה כתב אדמר׳ר הרה׳׳ק ר׳׳ח האגער פאטיניא מ״ל‬ ‫אפר קדועו רבה אמר אינו קדועו‪ ,‬ר״ה אמר קדועו קסבר למפרע‬
‫אל הגהכד׳ח זצ׳׳ל בעל דעת משה‪ ,‬בהא דאי׳ בע׳׳ז ע״א ע״ב ‪.‬‬ ‫קדועו‪ ,‬וכיון דנפק לי׳ רובי׳ איגלאי מילתא למפרע דמעיקרא הוד‪.‬‬
‫הלוקח גרוטאות מן העכו״ם ומצא בהן ע׳׳ז‪ ,‬אם עד שלא נתן‬ ‫קדוש וכר וההלכה כר׳׳ה‪ ,‬כמו שנפסק בעזר׳ע יו׳׳ד סי׳ שי״ט‬
‫משה‬ ‫יו׳ד סימן לה‬ ‫דעת‬ ‫בד‬
‫שהביא כה״ג פרפרח נאה לענין כבחה זקוק לה‪,‬‬ ‫ומה‬ ‫לכאורה נוכל לומר שמה שמביא הע׳׳ז אינו מחקן רק על‬
‫הוא דבר נכון ומחקכצ יכל כי הני מילי מפלייחא‬ ‫להבא ולא על למפרע ונמצא שקודם החיקון הי׳‬
‫נימרו וכר‪ ,‬ומצאחי און לסברחו דלכאורה מדברי הרפב׳׳ם‬ ‫ע׳׳א ברשוהו‪ ,‬ואיסורא לא ניחא לי׳ דליקני‪ ,‬וביוחר איך נימא‬
‫אין ראי׳ רק שלא נוכל להקל שיחול הקנין אך בעח שלא‬ ‫שע׳׳י זה שבידו לבעלו לא הוה מקח עעוח למפרע‪ ,‬הלא‬
‫ניחן להקנוחן‪ ,‬אולם בנידון של כה״ג הוא להחמיר‪ ,‬להטעינו‬ ‫כל עיקר הביעול הוא כעין שינוי מעשה‪ ,‬וביוחר לפי‬
‫כ״נ שת שיהא דלוק חצי שעה אך שבעח בניחקנו הדלקח‬ ‫המבואר בחוס׳ שבח נ״ח ע׳׳א ד׳ ה אע״פ וכו׳ בסוה״ד‬
‫הנ ח ח לא היו צריכץ לכל זה‪ .‬ומנין שאץ להטעינו יוחר‬ ‫דמה שנאסר בהנאה עי״כ‪ ,‬חשוב שינוי מעשה‪ ,‬וממילא‬
‫מבשעח החקנה הראשונה‪ ,‬ומצאחי אץ בדברי הרמב׳ץ‬ ‫החיקון הוא דבר שנהי׳ מוחר בהנאה עי׳׳ז חשיב כשינוי‬
‫במלחמוח פ׳׳א דמגילה שמקשה דמדוע לא יהי׳ אסור להחענוח‬ ‫מעשה‪ ,‬ואין זה החפץ שקנה והוה מקח עעוח ע״כ‪.‬‬
‫בי״ג הדר הלא הוא יים שלפני פורים‪ ,‬ו מ ת ת דכיון שאז‬
‫ובגוף הדבר כנים הדברים של כה״ג כי יש נפקיחא לענין‬
‫בבי״ד שנ הראשינים נא הי׳ נאסר יום י׳׳ג מטעם יום‬
‫שחל יעשו מהם מלאכח הקודש‪ .‬ומה שמביא כי‬
‫שלפני פורים רק מטעם יום ניקנור‪ ,‬ואח״כ כשבטלו מגילח‬
‫הנו׳׳כ של הרמב׳׳ם לא הערו אח מקורי‪ ,‬לפענ״ד מקורו‬
‫תענית לח נאסר עוד מעעם יום ניקנור‪ ,‬שוב אין אנו אוסרים‬
‫מהחוספחא פ״ב דמגילה דבר שנעשה מחחילחו להדיוכי אין‬
‫אוחו מטעם יים שלפני פורים‪ ,‬כיון שלא נאסר אז בעח‬
‫עושין אוחו לגבוה — ומכ״ש כשנקרא עליו שם ע׳׳א בודאי‬
‫שהתקינו פורים להיות נאסר יום שלפניו מטעם פורים‪,‬‬
‫אסור לגבוה‪.‬‬
‫ילפענ״ד הוא ראי׳ נכונה לסברתו‪.‬‬
‫מה שמשיג עלי על מה שכחבחי ושניחי לענין עובר ירך‬
‫ומה שמתת בסברתו את קושיח ה חו ס׳ בשבת ח(‪ ,‬דיש‬
‫אמו ה(‪ ,‬הלא הרמב״ם בהל׳ פסולי המוקדשין פוסק‬
‫לחלק בנר חניכה בין ש״ק לימי החול‪ ,‬וכה״ג מביא‬
‫דעובר לאו ירך אמו‪ ,‬יאבה נא לעיין בהל׳ עבדים פ״ז ה׳׳ח‬
‫ששמע כזה בשם המגיד הק׳ זצ״ל מקאזנץ הסברא הלז‬
‫שם ברמב״ם ובלח׳׳מ שם שמביא‪ ,‬דמוכח דהרמב׳׳ס סיבר‬
‫היבאה בספה׳׳ק נר ישראל על ליקוטי ר׳׳ה גאון‪ ,‬ומביא‬
‫עובר ירך אמו ו מ ח ת מפסולי המיקדשאו(‪.‬‬
‫שהסברא הזו קילסו קדושי א ת ט(‪.‬‬
‫ו מ ה שמביא הרש״י בבא קמא מ״ו ע״ב‪ :‬דפרה דחד‬ ‫ומה שקורא חימה על דברי מה שהבאחי בשם שי״ח אבני‬
‫וולד דחד יכר‪ .‬ופירש״י; כגון שמכר לו פרה ח ץ‬ ‫נזר‪ ,‬אולי לא יצאחי בזה הובח הביאור כל הצורך‪,‬‬
‫מעוברה ע״כ‪ ,‬ולפי דברי כה׳׳ג נסתרו בזה דברי החת׳׳ס‪,‬‬ ‫ובאבני נזר מביא שים להקשוח‪ ,‬מדוע נימא דאם שכח‬
‫דמרש״י מוכח דשם לא ה תנה בפירוש חוץ מעוברה‪ ,‬ומכור‬ ‫יעלה ויבא בליל ר׳׳ח אין מחזירין אוחו כיון שאין מקדשין‬
‫ג״כ העובר ע׳׳ ^ הלא במס׳ תמורה נ׳׳ט יש ב׳ אוקימתות‪,‬‬ ‫החודש בלילה ז( החינח בעח הראי׳ שהי׳ חלוי בקידוש בי״ד‪,‬‬
‫חד אוקימתא יש דאך אם שיירו אינו משוייר‪ ,‬וחד אוקימתא‬ ‫אז לא קידשו בלילה‪ .‬אבל כעח שאנו עושין אח הירחים‬
‫יש דלכו׳׳ע אם שיירי משוייר‪ ,‬אבל בלא שיירו בודאי הולד‬ ‫עפ״י חשבון וממילא לא שייך בזה קידוש‪ ,‬כי חשבו מאז‬
‫גריר אחר האם‪ ,‬וזה דוקא כשהמוכר ידע שהפרה מעוברת‪,‬‬ ‫אח החשבון עד סוך עמידח העולם‪ ,‬ומדוע לא יחול הר׳׳ח‬
‫אבל החת׳׳ס מיירי שהמוכר לא ידע‪ ,‬ולכן בידו לחזור‪ ,‬וא״כ‬ ‫עחה בלילה אך לענין שיהא מחויב להחזיר אם לא הזכיר‪,‬‬
‫אין מדברי רש׳׳י סתירה להחת״ס‪.‬‬ ‫ו מ ח ת‪ ,‬דאימחי חל הקידוש הקודם שלא נצערך עכשיו לקדש‬
‫מפרש‬ ‫ו מ ה שהרשים בצ׳׳ע מדוע מפרש רש״י כך‪ ,‬ולא‬ ‫רק אם הוא נ ז ק הראוי לקדש ביום‪ ,‬אבל אם הוא בלילה‬
‫לאחר‪,‬‬ ‫כפשועי שמכר את הפרה לאחד‪ ,‬ואת וולדה‬ ‫שאין ראוי עכשיו לקידוש‪ ,‬לא יכול לחול עניי הקידיש‬
‫במס׳‬ ‫ירוצה להוכיח מדברי רש׳׳י דבכה״ג לא מהני‪ ,‬הלא‬ ‫הקודם‪ ,‬וע׳׳ז מביא ראי׳ מדברי הרשב״ם בב״ב קכ״ז‪ ,‬ודבריו‬
‫לאחד‪,‬‬ ‫שבת )קל׳׳ה ע׳ ^( מוקים הגמ׳ מקנת כסך נימול‬ ‫נכונים וברורים‪.‬‬
‫בענץ זה‪ ,‬ונשאר בצ״ע לדינא בדעת הרמב״ם עיי״ש‪.‬‬ ‫מעות משד‪ ,‬יחזיר וכו׳ אמר אביי משום דמחזי כי מקח טעות‬
‫ז( וכרמבואר בברכות ל׳ ע״ב‪.‬‬ ‫ע״כ‪) .‬ונפסק להלכה בשו״ע יו״ר סי׳ קמ״ו סעיף ג׳ עיי״ש(‪,‬‬
‫ח( כ״א ע״א ד״ה ומותר וכו׳‪.‬‬ ‫והקשה ע״ז רמדוע הוא מקח טעות‪ ,‬הרי הישראל יכול לתקן את‬
‫ט( בספר נר ישראל )רף ט׳׳ו בהוצאת וילנא( כותב הרה״ק‬ ‫הע״ז שלא תהי׳ אסורה ע״י ביטול‪ ,‬כיון שהיא של עכו״ם ומהני‬
‫מקוזנת זצ׳׳ל וז״ל ; ותום׳ מקשים רילמא הא דאסור בשבת‬ ‫לה ביטול‪.‬‬
‫הוא משום כבתה זקוק לה‪ ,‬ובילדותי אמרתי לפני ועאון מוהר״ש‬ ‫ה( במכתב הקודם‪ ,‬ומבואר רנקט בפשיטות רההלכה היא‬
‫אב׳׳ר רק״ק ניקלשבורג כיון רבשבת נר חנוכה ק ‪T‬ם ואח״כ‬ ‫רעובי ייד אמו‪ ,‬והקשה ע׳׳ז כנראה הרה״ק ר״ח האגער זצ״ל‬
‫נר שבת‪ ,‬רמעלין בקודקו‪ ,‬וא״כ כשכבר מדליק שבת‪ ,‬שוב אין‬ ‫רבפ״ר מהל׳ פסולי המוקדשין ה״ו פסק הרמב״ם כר״י דהפריש‬
‫צריך לנר חנוכה ולא שייך זקוק לה‪ ,‬ואדכרן מילתא כשאמרתי‬ ‫פרה מעוברת‪ ,‬רצה מתכפר בה‪ ,‬רצה מתכפר בולדה‪ ,‬ובתמורה כ״ה‬
‫דבר זה לפניו היו שם חריפי רורנו והי׳ מאריכין קעקי׳ אבתראי‬ ‫‪7‬ד׳כ‪.‬‬ ‫מבואר רזה רק אם פוסקים דעובר לאו ‪ i t‬אמו הוא‬
‫לבלעני‪ ,‬והגאון הנ״ל אמר ; טוב‪ ,‬טוב‪ ,‬ונשתתקו כולם עכ״ד‬ ‫ו( אכן במלא הרועים מערכת עובר ייד אמו אות ח׳ מביא‬
‫הרה׳׳ק מקוזנת בספר הג׳׳ל‪.‬‬ ‫שתי ח הלח׳׳מ לא מספיק לכל שאר סתירות רברי הרמב״ם‬
‫נה‬ ‫משה‬ ‫יו״ד סימן לה לו‬ ‫דעת‬
‫ופה תהי׳ שביתת קולמוסי‪ ,‬ואשים קנצי למלין‪ ,‬ובזה אסיים‬ ‫כגץ שלקח זה שפחה וזה פוברה‪ ,‬ש״מ דמדעיל הקנין בכה״ג‪,‬‬
‫בשים שלום מאדון השלום‪.‬‬ ‫ורק דלא הוה נימול לח׳ כפי׳ רש״י שס‪ ,‬פיון שאין לבעל‬
‫דברי ש׳׳ב ידידו עוז‪ ,‬הדו״ש הורתו באהבה רבה‪ ,‬מתענג‬ ‫המדבר חלק באמו‪ ,‬לפן לא הו ה דומיא דלפס‪.‬‬
‫על רוב שלומו‪ ,‬וחסן בתשובתו בפיעפופא דאורייתא‪,‬‬ ‫ובפשיטות נופל ‪ p r i‬את דברי רש״י דמפרש פך שמפר‬
‫מברפו בשמחת החג הקדוש הבע׳ > ובקבלת תוה׳׳ק עם פל‬ ‫הפרה חון מעוברה י(‪ ,‬פדי שלא יהי׳ צריך‬
‫הנלוים אליו אורך ימים בימינה וגר‪.‬‬ ‫לפשות את הציור במדפר אחד לב׳ לוקחים‪ ,‬אחרי שיופל לצייר‬
‫במופר אחד ולוקח אחד‪ ,‬ובמס׳ שבת קל׳ץ לא סגי בלאו‬
‫זצ״ל‬ ‫משה במו׳׳ה שלום יוסף‬ ‫הפי‪.‬‬
‫לו‬ ‫סימן‬
‫ע וד ב ע נ י ן הב״ל‬
‫וברשב״א גיטין י״ז בהני גינאי‪ ,‬ומשם מופח דמחילה בטעות‬ ‫ב״ה אור ליום ה׳ ויק״פ תר״ץ קראקא‪.‬‬
‫בפהאי גוונא לא הוה מחילה‪.‬‬ ‫למרבה המשרה ולשלום אין קץ אל כ״ק ש״ב וטחו׳‬
‫שפותב פהדר׳׳ג פי בנידון שלנו במס׳ הוריות הלא‬ ‫ומה‬ ‫ידי״ג הרה״צ הגאון הטפורםם פאר מקדושים נזר‬
‫ספיקא קמי שמיא גליא‪ ,‬יעיין נא בפר׳׳ח או״ח סי׳‬ ‫הנבונים שטו מפארים טו״ה חיים האגער שליט״א‬
‫ס״ז שמביא את דברי הרמב׳׳ם שהשיב לחפמי לונ> ומסיק‬ ‫איתן מושבו בק״ק םטאניםלאב‪.‬‬
‫דאס הספק הוא האם גברא בר חיובא‪ ,‬אזי אין מחויב‬
‫מצד הספק דאורייתא‪ ,‬זולת מי שחיובו הוא ברור רק הספק‬ ‫דרך מבוא השלום‪ ,‬הנה לפד ימים אחדים הבריק‬ ‫אחרי‬
‫הוא האם נפטר מחיובו‪ ,‬אז אמרינן שמחויב מצד ספק‬ ‫לנגד עיני נועם גלילי ידיו‪ ,‬ושש אנפי על אמרותיו‬
‫עיי׳׳ש‪ ,‬ודברי הפר׳׳ח מתאימים לסברתי‪ ,‬דמי שחייבו הוא‬ ‫היקרים‪ ,‬ונאמנים עלי פצעי אוהב אחרי אשר זרה חיצי‬
‫ברור‪ ,‬ורק הספק הוא האם נפטר‪ ,‬אז הוה פעין איני‬ ‫השגותיו עלי במפתבו הנעים‪ ,‬עפ״ז חפן אני בהצדקי לפן‬
‫יודע אס פרעתיך‪ ,‬ואס הספק הוא ה אס הגברא הוא‬ ‫אעשה סנגורין לדברי‪ ,‬ואשיב על ראשון ראשון‪.‬‬
‫בר חיובא בכלי^ אז הוה פאיני יודע אס נתחייבתי‪ ,‬ולא‬ ‫אודות אשר הערתי במפתבי הראשון באות א׳ על הגמ׳‬
‫אמרינן הלא הספק גליא קמי שמיא‪ ,‬דאס הוא בר חיובא‬ ‫הוריות ) ד ע״א( משל דסומפוס למה הדבר דומה‪,‬‬
‫אזי לא נסתלק מחיובו‪ ,‬ופן פאן אף שבזה אינו דומה לשס‬ ‫וע׳׳ז פתב פהדר׳׳ג פי אין הנדון דומה לראי׳‪ ,‬פי סברת‬
‫לנידון הפר׳׳ח‪ ,‬פי מקודם הי׳ חיובו בחזקת ודאי‪ ,‬אבל אחר‬ ‫הטור שייפת רק בדיני ממונות שבין אדם לחבירו מטעם‬
‫ההקרבה של ספק בין השמשות הוי אז פעין ספק האס‬ ‫מחילה שאדם רשאי בשלו‪ .‬ע׳׳ז אשיב‪ ,‬ימחול פהדר״ג לעיין‬
‫הגברא הוא בר חיובא‪ ,‬שוב אף אם נקרב בלילה לא נסתלק‬ ‫בקצוה״ח סי׳ ע׳׳ה ס׳׳ק ב׳ וס׳׳ק ו׳ ובסי׳ קמ׳׳ב נדון‬
‫פלל מחיובו‪ ,‬אבל יש ספק אולי נקרב ביום‪ ,‬ועפ״פ הו ה‬ ‫מהילה בטעות‪ ,‬ומקורו בתוס׳ ב״ב מ׳׳א ע׳׳א ד׳׳ה אמר‬
‫פעין ספק אס גברא בר חיובא א(‪.‬‬ ‫לי ופו׳‪ ,‬וברא״ש פרק איזהו נשך ס״ו )פ״ה דב״מ סי׳ פ׳׳ט(‬
‫שהביא כפרתו בין השמשות ספק מבעוד יום גתכפר לו ספק‬ ‫י( ולא באופן שמכר לב׳ בגי אדם וכנ׳׳ל‪.‬‬
‫משחשכה גתכפר לו שאע מביא אשם תלוי וכו׳‪.‬‬
‫וביאר כגראה הגהמ׳׳ח זצ״ל דלכאורה יש להקשות מאד על‬ ‫במשגה הוריות ג׳ ע״ב ‪ :‬הורו בי״ד ו ‪T‬עו שטעו וחזרו‬ ‫א(‬
‫דמיון ד‪,‬גמ׳ דהתם במביא כפרתו בין השמשות איירי שחיובו‬ ‫בהם ובו׳ והלך ועעוה על פיהן וכו׳ ובגמ׳ שם ‪ :‬ר׳׳א אומר ספק‪,‬‬
‫הי׳ ברור‪ ,‬משא״כ כאן הרי יעו ספק בעצם על העגין האם הוא‬ ‫סומכוס אומר תלוי‪ ,‬אמר ר׳ יוחגן אשם תלוי איכא ביגייהו‪.‬‬
‫בר חיובא או לאו וכמו שביאר רש״י לעיל ג׳ ע״ב וכג״ל דכיון‬ ‫ופירש׳׳י דלסומכוס איגו מביא אשם תלוי‪ .‬דלא הוה בר חיוב‬
‫שסמך על הוראת הבי״ד קודם שחזרו בהם אין עליו חיוב‬ ‫מעליא‪ ,‬דהיכא דחוה לפגיו חתיכה אחת ספק של חלב ספק של‬
‫בעצם ואיגו בר חיובא ומה מדמה ד‪.‬גמ׳‪.‬‬ ‫שומן ואכלו‪ ,‬בדין הוא דמביא אשם תלוי‪ ,‬משום דאיכא למימר‬
‫ולכד ביאר כגראד‪ .‬הגהמ״ח זצ׳׳ל‪ ,‬דאפי׳ שקודם הביא את‬ ‫שמא חלב ממש אכל דהוי בר חיוב מעליא‪ ,‬אבל הכא ליכא‬
‫כפרתו בץ השמעוות הי׳ חיובו ברור‪ ,‬אבל עצם הפעולה שמביא‬ ‫למימר שמא תולה בעצמו ממש הוא‪ ,‬שהרי על פי הוראה הוא‬
‫קרבן גורמת להפקיע מודאי החיוב שהי׳ עליו‪ ,‬והוא ספק בר‬ ‫עושה וכו׳ הלכך איגו מביא אשם תלוי‪.‬‬
‫חיובא‪ ,‬ודומה למקרה כאן דהוא ספק בר חיובא‪.‬‬ ‫ואח׳׳ב בדף ד׳ ע״א ‪ :‬משל דסומכוס למה הדבר תמה לאדם‬
‫משה‬ ‫יו״ד סימן לו‬ ‫דעת‬ ‫נו‬
‫שהמאכיל אינו משלם‪ ,‬אבל לא כשהמאכיל אוכל ימאכיל כנידון‬ ‫זולת זה אח דברי הגרד בהורייח קשה להבין‪ ,‬ימה שמחת‬
‫שלפנינו‪.‬‬ ‫המהרש׳׳א דהוה ספק ספיקא‪ ,‬ג׳׳כ קפה להבץ דס״ס‬
‫ומה שטתב כהדד׳ג שלא נזהרתי בצפוני לכתוב דלא הוה‬ ‫כזה לא הו ה ס׳׳ס‪ ,‬עי׳ בחוס׳ כתובוח ע׳ ע״א ד׳ ה ואי‬
‫זר מעיקרא‪ ,‬דהעיקר תלוי אם תוכל לשוב עוד‬ ‫בעיה אימא וכר דשם אונס הד הוא‪ ,‬והנא נמי הוה רק‬
‫נאכילת תרימה‪ ,‬דהא נשאת לאחד ‪ p‬הפסולץ משלמת החומש‪,‬‬ ‫ספק אחד‪ ,‬אם הוה אז יום‪.‬‬
‫הלא זה רק לדברי ר׳׳נק וחכמים אומרים אף אם נשאת‬
‫ומה שהעיר כהדר׳׳ג על דברי רפ׳׳י שם כר׳א ד׳׳ה ספק יכו׳‬
‫נאחד ‪ p‬הפסולץ אינה משלמת החומש דלא הוה זר‬
‫דאחי עשה דאכילח קדשים ידר‪.‬י עפה דהשנמה‪ ,‬הלא‬
‫מעיקרא כמבואר בפ״ז דחרומות מ׳׳ב‪.‬‬
‫כשנכימאו בין שחיטה לזריקה אינו נאכל הפסח משוס טומאה‪,‬‬
‫ומה שכותב כהדר״ג בסמוך מדברי התוס׳ זבחים ק״ח ע׳׳ב‬
‫וא״כ החיך נזרק הדם‪ ,‬הלא מבואר בהוס׳ יומא כ׳׳ט ע׳׳א‬
‫ד׳׳ה שוגג אניס יכו׳‪ ,‬לכן אם הרצה האשה להתכפר‬
‫ד׳׳ה אלא יכו׳ ובכמ׳׳ק דעלי׳ )העולה( השלם קאי רק על‬
‫הביא חומש‪ ,‬דברי התוס׳ מיירי במי שהטילה עליו התורה‬
‫הקטרה ילא על שחיטה וזריקה עכ״ד‪.‬‬
‫חיוב קרבן‪ ,‬ילכן חידשי התום׳ דאם אינו מביא קרבן הוא‬
‫בר כרת‪ ,‬אבל בכאן לא העילה עניי התורה שום חיוב קרבן‪,‬‬ ‫אך דברי רש״י צודקים‪ ,‬שאם נטמא קודם השחיטה אזי יהא‬
‫ומהיכי חיתי לומר שתביא חומש הלא הוא כשאר שוגגין‬ ‫נאכל הפסח‪ ,‬יעשה דאכינח קדשים דחי עשה דהכלמה‪,‬‬
‫שלא ניתן שגגהן נכפרה‪ ,‬ובאם דברי התוס׳ נפלאים מאוד‪,‬‬ ‫ואם יהא נטמא בין שחיטה לזריקה אזי לא נקטיר אח‬
‫אוכנ להסביר איתם‪ ,‬כמו שמציני דאם אינו שב מידיעתו‬ ‫האימורין כמבואר בחוס׳ יומא מ׳׳ו ע׳׳א ד׳׳ה חחילחו יכר‬
‫נא היה בר שגגה לענין חייב חטאת‪ ,‬ככה גם מי שאינו‬ ‫בקרבן ציבור דדיחה טימאה רק בשחיטה יזריקה אבל לא‬
‫מביא קרבן נפטור עצמו ‪ p‬החטא לא הוה בר שגגה‬ ‫בהקטרה‪ ,‬כיון דאינו נאכל בטומאה‪ ,‬יממילא כשלא נקטרי‬
‫יהוה כמזיד‪ ,‬יאף שכעת איני עושה את האיסור בפועל‬ ‫האימורין אזי שוב אין צריכים כלל לדחות אח העשה דהשלמה‬
‫רק איני מר‪,‬קן אה האיסור‪ ,‬כיק שבידי לתקן יאינו מתקן‬ ‫דקאי רק על ההקטרה ב(‪.‬‬
‫היה כנגישה מעשה חדש‪ ,‬ומצינו כזה בתוס׳ ב״ק מ׳׳ח‬ ‫ועל אודית שכתבתי באות גימל ‪ p r i‬את דברי רש״י ביבמות‬
‫ד׳׳ה אע״ג וכי׳ דאפי׳ דאיהו לא כריא לבור‪ ,‬כיק‬ ‫ע״א‬ ‫ס״ט‪ ,‬וכהדר״ג כותב כי שגיתי בזה מאיד מכמה‬
‫דאית ני׳ למלייי׳ ולא מליא‪ ,‬כמאן דכריא דמי‪.‬‬ ‫חשובית‪ ,‬חדא דצריכין לומר לדברי דכייבר לאו ירך אמו‪.‬‬
‫ו מ ה שמביא כהדר׳׳ג הנ׳׳ע על דברי התוס׳ ב׳׳ק מ״ז ע׳׳א ד(‪,‬‬ ‫דאי עובר ירך אמי האם גופה‪ ,‬יאנן קיימ״ל דעובר ירך‬
‫היא המי׳ עצומה‪ ,‬והקושי׳ הלז לא חדשה אצלי‪ ,‬וכבר‬ ‫אמו לבר מטריפה‪.‬‬
‫שמעתי הקישי׳ הלזו בשם גדיל אחד ממדינת פולין‪ ,‬עכ״ז‬ ‫אשיב‪ ,‬דדברי סובבים רק למ״ד עובר ירך אמו‪ ,‬כמו‬ ‫ע״ז‬
‫שמר‪,‬י עייני בו‪ .‬יריצה אני לתת את דברי החוס׳ בזה‬ ‫שהדגשתי במכתבי הראשון נמאן דאמר עובר ירך אמו‬
‫לחומר הנישא‪ ,‬שלא נצטרך לומר דהתום׳ סברי כשמואצ‬ ‫יהוה חד ניפא‪ ,‬עכ״ז מירכב הגוך מחלק הזריה של הוולד‪,‬‬
‫שהרי בכל מקום הלכה כרב באיסורי‪ ,‬אולם לפענ״ד י״ל‬ ‫ומצינו כזה בחצי עבד של כהן יחצי בן חורין שמביא המנחת‬
‫עפ״י מה שחקרו האחרונים בענין הניגח דפסול למזבח‪ ,‬אם‬ ‫חינוך ג( בשם הספרי‪ ,‬וכמו דשם מורכב הגוף מחלק שאוכל‬
‫הוא מפאת שהוא בר מיר‪,‬ה‪ ,‬יאף שהיכא שהי׳ בעד אהד‬ ‫בתרומה וחלק בן הירין שאיני אוכנ בתרומה‪ ,‬כן בכאן אף‬
‫וע״פ בעלים ג״כ פסול למזבח‪ ,‬כיון דעכ׳׳פ בעצם הוא חייב‬ ‫אם נימא עובר ירך אמו הלק הוולד הוה כזר מעיקרו לגבי‬
‫מיתה‪ ,‬ירק שאינו בעונש מיתה מצד שלא היו עדים ילא‬ ‫תרומה‪.‬‬
‫אחרי בי׳‪ ,‬אבל מי שהוא בעצם אינו בר מיתה‪ ,‬לא יהי׳‬ ‫ומה שפוסק הרמב׳׳ס דהמאכיל בניי הקטנים איני משלם‬
‫פסול להקרבה‪ ,‬וכן מיבא ברש״ש זבחים פ״ד דשור של‬ ‫חומש‪ ,‬ימי משלם החומש‪ ,‬הנא כתבתי דאם נימא‬
‫הקדש שנגח כשר להקרבה‪ ,‬כיין דאינו בר מיתה ע״כ‪,‬‬ ‫עובר ירך אמו יהיה כחד גופא משלמת האם החומש‪ ,‬כמו‬
‫ואם נימא דהתוס׳ סברי כך‪ ,‬דפסול למזבח הליא בחיוב‬ ‫שמציני מבואר בגמ׳ ב״ק י״ג ע״ב שלמים שהזיקו גובה‬
‫מיתה‪ ,‬אתי שפיר דברי התום׳‪ ,‬מ״ש דמדברי רבא שאומר‬ ‫מבשרן כנגד אימוריהן יאפי׳ רבנן מודי בחד גופא‪ ,‬דאי‬
‫דולד הנוגחת אסורה היא וולדה נגחו‪ ,‬אץ להוכיח דרבא‬ ‫ליכא לאשתלומי מהאי גובה מהאי‪ ,‬ימה שהרמב׳׳ם פוסק‬
‫וכו׳ שד‪.‬תאמצו לבאר דאמ ראי׳ מדברי רבא רס״ל דעובר ירד‬ ‫ב( ושוב ממ״ג אפשר לומר כאן דעשה דפסח ועשה ראכילת‬
‫אמו מד‪.‬א ראמר גבי ולד הנרבעת והנוגחת אסור היא וולדר‪ .‬מחו‪,‬‬ ‫קדשים דוחה העשה דהשלמה‪.‬‬
‫רהתם היעו סעמא‪ ,‬שהולד עצמו נהנה מרביעה וכו‪ /‬והקשד‪.‬‬ ‫ג( מצוד‪ .‬ד״פ עיי״ש‪.‬‬
‫כנראה דמדוע התאמצו התום׳ להוכיח דרבא לא ס״ל דעובר‬ ‫ד< כגדאה הקשה אדמו״ד הדה״ק ד״ח האגעד מאסיגיא זצ׳׳ל‬
‫ירד אמו הרי כימ שפליגי בזה רב ושמואל והלכה כרב באיסורי‬ ‫במכתבו אל הגהמ״ח זצ׳׳ל דהוא הוכיח כנדאה מאיזו סוגי׳ דדב‬
‫והוא ס״ל דעובר ייד אמו‪ ,‬א״כ מדוע התאמצו התום׳ להסביר‬ ‫ושמואל פליגי האם עובד ידך אמו או לאו‪ ,‬ודב ס״ל דעובד ידך‬
‫דרבא לא ס״ל כן‪.‬‬ ‫אמו‪ ,‬ולפי״ז הקשה במש״כ התום׳ כאן נדד ע״א ד׳׳ה מאי טעמא‬
‫בז‬ ‫משה‬ ‫יו״ד סימן לו לז‬ ‫דעת‬
‫ומציבו כזה שהודאי מכריע הספ ק ואץ הספ ק מכריע‬ ‫הוגר עובר ירך אמו‪ ,‬דשם הטפם היא וולדה נגחו‪ ,‬וכוונת‬
‫הודאי‪ ,‬במשניות טהרות פ׳׳ו מ׳׳א בתוס׳ רע׳׳א‬ ‫התוס׳ אך צמ׳׳ד דסובר נגיבר לאו ירך אמו‪ ,‬דכאן כולד‬
‫בשם השב שמעתתא על המשנה‪ ,‬המסוכן ברה״י והוציאוהו‬ ‫דמוכרחים אנו טמר דהונד ג׳׳כ אסור מצד‬ ‫נוגהת מודי‪,‬‬
‫נרה׳׳ר והחזירוהו לרה׳׳י‪ ,‬דפלוגתת ר׳׳ש ורבנן תליא בזה‪,‬‬ ‫שאמו נגחה ועובר י ^ אמו‪ ,‬שאם לא תאמר כן תהי׳ גה‬
‫כך נראה לפענ״ד ל תת לפי חומר הנושא‪.‬‬ ‫האם הנוגהת כשירה נמזבח דומיא דשני שוורים שנגחו‬
‫ו מ ה שכתב לי כהדר׳׳ג שבפנץ נוגע וחחר ונוגע שלא‬ ‫שמבואר בתום׳ ב׳ ק מ׳ פ׳׳א בד׳׳ה שיר שג שני שותפין‬
‫הרשהו הפנאי לעיץ בו‪ ,‬זולת למה הייתי צריך‬ ‫שפעורים ממיתה‪ ,‬והמפם בזה מבואר עפ״י דברי התוס׳‬
‫נהביא מדברי הגור ארי׳ בפר׳ נשא‪ ,‬הלא מבואר בפסחים‬ ‫שם‪ ,‬דכמיתה הבעלים כן מיתת השור‪ ,‬ונמצא שהולד יכריע‬
‫צ׳׳ב‪ ,‬הענץ שהבאתי בשם הראב״ד פ׳׳ג מעדיות הוא דבר‬ ‫נאם‪ ,‬שע׳ע הולד גם האם כשירה למזבח‪ ,‬וכה״ג לא מצינו‪,‬‬
‫חדש ונפלא‪ ,‬והוא דבר מאיר עינים לכמה סוגיות‪ ,‬ומה‬ ‫כמי שמיבא בתפארת ישראל על המשניות תמורה פ״ו דעובר‬
‫שהבאתי מדברי הגור ארי׳ ולא הבאתי מדברי הגמ׳ פסחים‬ ‫ירך אמו אמרינן‪ ,‬אך אמו ירך עיבר לא אמרינןה(‪ ,‬לכן‬
‫צ״ב‪ ,‬שם מיירי שטבל בער׳׳פ‪ ,‬ומנלילא אחרי שנעשה בר‬ ‫דעובר ירך אמו‪ ,‬וזה‬ ‫נענין פסוללמזבח כו׳׳ע מודים‬
‫תיובא נא הי׳ מקום לטומאה לחול למפרע‪ ,‬כיון שכבר‬ ‫נוכל להעמיד הפי׳ בלשונם‪ :‬היא וולדה נגחו ע׳׳כ‪ ,‬ואם‬
‫עכיג ואני רציתי להביא ראי׳ למי שנטמא בקטנותו ולא‬ ‫עובר לאי ירך אמי אז שניהם כשירים למזבח מצד ב׳‬
‫טבל כלל מטומאתו‪ ,‬עכ״ז אף אחרי שנעשה בר חיובא של‬ ‫שוורים שנגחו‪ ,‬אבל מזה אין ראי׳ דרבא סובר בכ׳ ‪y‬ל‬
‫כרת לא חנ עליו חיוב כרת על הטומאה שקבל מקודם‪,‬‬ ‫עובר ירך אמו‪ ,‬ירק מנזיקין יש כן ראי׳‪ ,‬שאם נא הי׳‬
‫ילזה הבאתי ראי׳ מהגור ארי׳‪ ,‬והרא׳׳ם פליג עלי׳ שם‬ ‫סובר עיבר ירך אמו‪ ,‬והוה הולד כאחד מאיברי׳‪ ,‬לא מצינו‬
‫בפר׳ נשא‪.‬‬ ‫שא׳ משלם בעד חבירו היינו לרבנן‪ ,‬דלר׳׳מ ב׳ ק נ״ד מצינו‬
‫אלה דברי ידידו וש׳׳ב הדו׳׳ש תורתו באהבה רבה מברכי‬ ‫דס״ל דאי ליכא לאישתלומי מהאי מישתלם מהאי‪ ,‬אך לרבנן‬
‫שיקבל החג הקדוש הבע׳׳ל בדיצה וחדוה וביתרון‬ ‫לא מצינו כן אלא רק בחד גופא‪ ,‬כמבואר בב׳׳ק י׳׳ג דטבה‬
‫הכשר‪ ,‬מצפה לתשובתו הרמתה דבר דבור על אופניו‪.‬‬ ‫מבשק נגד אימוריהן‪ ,‬ירבנן מודו בזה‪ ,‬ולכן מנזיקין יש‬
‫שפיר ראי׳ דסובר בכ״מ עובר ירך אמו והוה כאחד‬
‫זצ׳׳ל‬ ‫משה במו׳׳ה שלום יוסף‬ ‫מאיברי׳ ו(‪.‬‬
‫לז‬ ‫סימן‬
‫בעניו עקירת עצי מאכל בבית קברות‬

‫בהנוגע נשאלתו בד׳׳ת והלכה למעשה‪ ,‬אודות אשר בנדרכם‬ ‫ב״ה יום ה׳ קרח תרצ״ה קראקא‪.‬‬
‫יתקנו המצבות של הבית עלמין‪ ,‬יכן נחח לשנות‬ ‫כריות גופא ונהורא מעליא לכבוד ידידי הרב הגדול‬
‫הדרך ולהוביל לבית עלמץ בדרך חדש‪) ,‬ה׳ ירחם שיבולע‬ ‫כתורה חריף ובקי עצום זך הרעיץ ותיק וחסיד ש״ת‬
‫המות לנצח ויסיר ה׳ דמעה מפל כל פנים(‪ ,‬ובשביל ב׳‬ ‫מו״ה רפאל יחזקאל הוככרג נ״י ויופיע‪ ,‬ראבד״ק‬
‫אלו התקינים‪ ,‬ההכרח הוא לקצוץ אילני מאכל הגדלים‬ ‫נלינא‪.‬‬
‫שמה‪ ,‬היות כי האילנות סוככים בענפיהם ומפריעים את‬
‫העבודה‪ ,‬ומזיקים לדרך הרבים‪ ,‬וההפרש ביניהם‪ ,‬כי במקום‬ ‫אחדה״ט יקרהו לנכון הגיעני‪ ,‬ואני תפילה לאציקים בעדו‬
‫המצבות הישנים עומדים האילנות על מקום הקבר‪ ,‬וממילא‬ ‫כי עד מהרה ישלח דברו וירפאם ברפואה שלמה‬
‫הפירות אסורים בהנאה‪ ,‬ובמקום הדרך החדשה אשר רוצים‬ ‫בתוך שאר חולי ישראל ויזכה לישב באהלה של תו ה׳ ק מתיך‬
‫נתקן‪ ,‬הפירוה הם מותרים באכילה א(‪ .‬וכת׳׳ה הרחיב הדבר‬ ‫מנוחת הדעת‪.‬‬
‫שם הוסיף עוד בלשרן השאלד• כי גם בבית הקברות ד‪,‬ישן‬ ‫א(‬ ‫ה( עי׳ בלחם משנה פ״ז מד‪,‬ל׳ עבדים הלכה ח׳ מש״כ כן‪,‬‬
‫אץ עוד מקום פנוי לקבורת מתים ובכל פעם שיוזפרו שמה קבר‬ ‫ובספר זרע אברהם להגאון ר״מ זעמבא זצ״ל סי׳ ד׳ ס״ק ה״י בזה‪.‬‬
‫ימצאו" עצמות מתים אשר הוא זלזול המתים‪ ,‬כי אסור לפתוזז‬ ‫ו( היינו כמסקנת התום׳ שם דמדץ זד‪ ,‬של רבא בב׳׳ק מ׳׳ז‬
‫קברים מטעם זה‪ .‬ועשיתי מחאה ע״ז‪ ,‬כי הוא סכנד‪ ,‬לעיר כמבואר‬ ‫שם יש שפיר ראי׳ לענץ‪.‬‬
‫משה‬ ‫יו׳ד סימן לז‬ ‫דעת‬ ‫נח‬
‫מוכרח נהיות שמן מפאת שהנכרים חשודין על הרביעה א״כ‬ ‫בפלפולו ובסברא‪ ,‬וציין מראה מקומויז כדרך יזכם‪ .‬ואנקוע‬
‫אף שכחוש בבני מעיים לא הוה בכלל הקריבהו נא נפחתך‪,‬‬ ‫כפי העולה מל רוחי בס׳׳ד‪.‬‬
‫כיין שמקריב לגבוה חלק הש ‪ p‬ג״כ‪ ,‬אבל בחטאת שאין‬ ‫במה שנוגע לכינין בזיון המחיה כמבואר בב״י )פל הטור(‬
‫מקטיר רק את האימורץ‪ ,‬וכשהוא כחוש בבני מעיים‪ ,‬נמצא‬ ‫יו״ד סי׳ שס״ח לענין תלישת משבים‪ ,‬בזה יפה צידד‬
‫שמקטיר רק הכחוש‪ ,‬יהוה בכלל הקריבהו נא כו׳‪ .‬אף‬ ‫כת׳׳ה דכיון דהוא נוגכי לכבוד המתים נהפמיד המצבות‬
‫שמיירי בחטאת ציבור שהוא זכר‪ ,‬ומוכרח לאוקמי שהבשר‬ ‫על בסיס נכון לא הוי בזה זילזול כלל‪ .‬ומה שהביא מתמורה‬
‫הוא ש ‪ p‬מפאת שלא יהי׳ חשוד על הרביעה‪ .‬אבל מה‬ ‫)כ״ג ע׳׳א( תוס׳ ד׳ ה דרבי סבר וכו׳ב(‪ ,‬שם איירי‪ ,‬דאנו‬
‫בצע בזה שהבשר הוא ש ‪ p‬שלא יהי׳ בכלל הקריבהו נא‬ ‫עושים את הזילזול כדי להביא קרבן שמינה שהוא ‪ p‬המובחר‪,‬‬
‫לפחתך‪ ,‬כיון שאין מקטיר את הבשר רק את האימורין שהם‬ ‫ובשביל זה מחללין שבת כמבואר במנחות )ס״ד ע׳׳א( ‪:‬‬
‫כחושים‪ ,‬ילכן אומרים לו הבא שמינה לכתחילה ושחוט‪ ,‬אבל‬ ‫ולא עוד אלא שאומרים לו הבא שמינה ושחוט‪ ,‬כי זלזול‬
‫בעולה אם הבשר פ ‪ p‬לא הוה בכלל הקריבהו וכר ולכן‬ ‫בקדשים בחדא גופא כדי שיהא רווחא להקדש בגופא אחרינא‬
‫אין אומרים לו בעולה אם הוא ש ק בגשר וכחוש בבני‬ ‫אין אנו רשאים כמבואר בזבחים )ע׳׳ה ע׳׳ב( התם ב׳‬
‫מעיים הבא שמינה וכו׳ וגזה מתורצת קושית ה תו ס׳ד(‬ ‫קדושות וב׳ גופין‪ ,‬הכא ב׳ קדושות וגוף אחד פ״כ‪ .‬וכיי׳‬
‫והא דאיבכיי׳ בגמ׳ אח״כ‪ :‬נמצאת הראשונה כחושה בגני‬ ‫בפירש״י שם‪ ,‬ולולא בשביל להביא קרבן שמינה שהוא עיכוב‬
‫מגייים מהו וכו׳‪ ,‬היינו דלא נודע הכחוש רק אחר שחיטת‬ ‫בדבר הקר‪ 3‬ןג(‪ ,‬הי׳ אסור לנו לאבד קדשים בידים‪ .‬אבל‬
‫‪ 3‬׳ הבהמית‪ ,‬ולא ידע אחר שחיטת בהמה א׳ וכו׳ וד׳ל‪.‬‬ ‫הדין הוא באמת כדבריו כיון שהזלזול נעשה בשביל כבודם‬
‫ויצאתי מענין לענין באותו ענין‪ ,‬ועיקר שאלתי מה שנוגע‬ ‫שריא‪.‬‬
‫לאיסור תורה לאו מפורש ואותו לא תכרות‪,‬‬ ‫ובהיותי בזה אמרתי ליישב קושית תוס׳ במנחות ס״ד ע״א‬
‫בזה כת׳׳ה מצדד להקל כיון שהפירות העומדים על הקבר‬ ‫ד׳ ה שחט וכו׳ וז״ל‪ :‬לא נקש עולות‪ ,‬משום‬
‫אסורים בהנאה ילא הוה בכלל עץ מאכל‪ .‬האמנם ראיתי‬ ‫דאיכא עולות טובא‪ .‬אבל חטאות ליכא אלא אחת בריב‬
‫בספרי האחרונים שמבואר להקל בכגק זה‪ ,‬ולדידי הדבר‬ ‫פעמים ע״כ‪ .‬והתירוץ צריך ביאור דעכ׳׳ם משכחת לה גם‬
‫צ׳׳ע כי לא ניתן לנו לדרוש טכימא דקרא‪ ,‬כי ממנו תאכל‬ ‫בעולות‪ .‬אולם עפ״י המבואר בע׳׳ז בריש פ׳ אין מעמידץ‬
‫להקל‪ ,‬ואם כי י״ל עפ״י המבואר שם ‪ 3‬״ מ )קט״ו ע׳׳א( ‪:‬‬ ‫)כ׳׳ב ע׳ ^ ( ‪ :‬ורמינהי‪ ,‬לוקחין מהן בהמה לקרבן כו׳‪,‬‬
‫לעולם ר׳ יהודה לא דריש טעמא דקרא ושאני הכא דכתיב‬ ‫אלא רובע ונרבע לחוש‪ .‬אמר ד תחליפא נכרי חם על‬
‫לא ירבה ולא יסיר‪ ,‬וה״נ כתיב כי ממנו תאכל ואותו לא‬ ‫בהמתו שלא תעקר‪ ,‬התינח נקבות‪ ,‬זכרים מאי איכא למימר‪,‬‬
‫תכרות‪.‬‬ ‫א׳׳ר כהנא הואיל ימכחישו בבשר ע״כ‪ .‬ובתום׳ שם בד׳׳ה‬
‫עכ״ז עדיין צ״ע‪ ,‬דמבואר ‪ 33‬״ק )צ׳׳א ע׳׳ב( ; תניא נמי‬ ‫ירמינהו וכו׳ בסוף דבריהם כתבו וז״ל‪ :‬ולענין קרבן אפי׳‬
‫הכי רק עץ אשר תדעי זה אילן מאכל‪ ,‬כי לא עץ‬ ‫מנהגא ליכא‪ ,‬שאם היו נוהגין לימנכי מליקח מהן בהמה‬
‫מאכל הוא זה אילן סרק וכי מאחר שסופנו לרבות כל‬ ‫לקרבן אין לדבר סוף דא׳׳א שלא יתערבו וכו׳ וכל קבוע‬
‫דבר‪ ,‬מה ת״ל כי לא ‪ p‬מאכל‪ ,‬להקדים סרק למאכל ע״כ‪.‬‬ ‫כמחצה על מחצה דמי וכר ע״כ‪ .‬ונמצא שכל ההיתר של‬
‫וכל הילפותא הוא רק מיתורא דרק עץ אשר תדע‪ ,‬ואם‬ ‫הקרבן הוא‪ ,‬אף דא׳׳א שלא יתערבו עמהם ממקום שחשודין‬
‫נימא דבאם השירות אסורים אזי רשאי לקצוץ את האילן‪,‬‬ ‫על הרביעה‪ ,‬בנקיבות כיון דנכרי חס על בהמתו שלא תעקר‪,‬‬
‫הלא מורה יותר פשטות לשון הכתוב רק כץ אשר תדע‬ ‫ובזכריה הואיל ומכחישו בבשר‪ ,‬ממילא צריך לקנות עולות‬
‫כי לא ‪ p‬מאכל‪ ,‬היינו אף שבעצם הוא ‪ p‬מ אכ) רק‬ ‫שמינות דוקא‪ ,‬דהא בעולה שכולה סלקא לגבוה והבשר‬
‫יש בזה שני איסורץ‪ .‬א‪ .‬הא דאסור לקצוץ אילני מאכל‬ ‫שנחח עפ״י‬ ‫בספר לחם הפנים בנידון כי שכחו ליתן להמת מד«‬
‫והוא איסור תורה כאשר פסק הרמב״ם הל׳ מלכים דלוקה ע״ז‪.‬‬ ‫מותר לפתוח‬ ‫המנהג‪ .‬ומבואר בספר חס ‪T‬ים ראם יש דבר בעיר‬
‫ב‪ .‬ועוד יתז איסור מעוום בזיון המתים כמבואר בב״י )בטור(‬ ‫הפנים בקו״א‬ ‫הקבר ולראות מה שחסר למת‪ .‬וכתב שם בס׳ לחם‬
‫יר׳ד סי׳ שס״ח דאסור לתלוש עשבים מקברים משום בזיון‬ ‫חיים דהוכיח‬ ‫דיותר יש סכנה לפתוח הקבר‪ .‬ועי׳ גם בשו״ת דברי‬
‫המתים ע״ש וא״ב גם בקציצת אילנות הוא כן עי׳ מזו״ת חת״ס‬ ‫לארץ דצריד‬ ‫מהש״ס דזלזול לחמת הוא חמור יותר מנפילת ס״ת‬
‫סי׳ שכ״ז‪.‬‬ ‫העיר להתענות‪.‬‬
‫וא״כ לפי המבואר בש״ס ב״ב )קנ״ד( דפתיחת הקבר הוא‬
‫ב( בתוס׳ שם כתבו דכיון שיש רווח בדבר‪ ,‬מותר לאבד‬
‫אסור משום ניוול המת‪ .‬וכ״כ הרמב״ם בהל׳ מכירה פ׳ כ״ט דאין‬
‫קדשים ב ‪T‬ים ג״ב‪ ,‬כגון דאבודה היא כחושה ושאינה אבודה‬
‫שומעין להם לנוולו‪ .‬והוא סכנה‪ .‬ולכן הוחלט כי לא יקברו עוד‬
‫שמינה דא״ל התכפר בטובה וכחושה תמות‪.‬‬
‫שמה בבית הקברות הישן שום מת רק בבית הקברות החדשה‬
‫ג( עי׳ לעיל בסי׳ ל׳׳א מש׳׳ב הגהמ״ח באריכות בענין בחוש‬ ‫ונחוץ לשנות את הדרד הישנה למען כי לא ‪T‬רכו על הקברים‬
‫ושמן בקרבן‪ ,‬ומש׳׳ב שם בהערה ב׳ בזה‪.‬‬ ‫מבית הקברות הישן בנשיאת המת‪ .‬אך עומדים שמה ג״כ אילני‬
‫מאכל באם הדרד ומעכבים ההילוך עם המתים דרך שמה‪ .‬לכן‬
‫ד( במנחות הנ״ל אמאי לא נקט עולות‪.‬‬ ‫צריך לכרותן ולקוצצן‪.‬‬
‫בט‬ ‫משה‬ ‫יו״ד סימן לז‬ ‫דעת‬
‫וביותר קשה‪ ,‬אם המזוזה אינה בכלל שללה‪ ,‬נוכל לשרוף‬ ‫אתה תדע בידיעת התורה כי לא ‪ p‬מאכל הוא אותו‬
‫העיר‪ ,‬והמזוזה תגנז כדברי מתני׳ שם יא(‪ ,‬אולם‬ ‫תשחית וכרת‪ .‬ומדלא יניף הכי ש״נל דאם הוא ‪ P‬מאכיג‬
‫רש״י אשמעינן מדוע לא גימא דמצות הנתיצה ידחה את‬ ‫היינו פירות שראויים לאכילה‪ ,‬אין רשאי לקוצצו‪ .‬ועל המקיל‬
‫הל׳׳ת של נא תעשון כן יב(‪ .‬ולכן סובר רש״י ד ד אלעזר סבר‬ ‫בזה עניו להביא ראי׳ שיש סמך לדבריו הלז מדברי הראשונים‪.‬‬
‫דממון של שלל שמים הנמצא בתוכה לא פלע ואינו מועיל‬
‫ואפי׳ לד שמעון בבכורות )ע׳ ע״ב( דיליף מכל האוכל‬
‫גנחה‪ ,‬יהכתוב שנאמר‪ :‬ושרפת את העיר ואת כל שללה‬
‫אשר יאכצ אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים ה(‬
‫כליל איידי בעיר שאין בה שלל שמים‪ ,‬וממילא לא שייך לומר‬
‫קרוי אוכל‪ .‬וגם בזה פליגי רכק עליו‪ ,‬ולולא המיעוגי דנכם‬
‫שידחה המצוה את הל״ת‪ ,‬כיון דבאופן כזה לא נצעוינו‬
‫ונא לנכרים ו( הי׳ שרי ל‪3‬שנ ביו״כי לנכרים‪ ,‬והוא בכלל אך‬
‫נשרוף את העיר הנדחת ואין השריפה מצוה כלל‪ ,‬כיון‬
‫אשר יאכל לכל נפש‪ .‬אולם לזה יש נהשיב דניון דנתיב‬
‫דהכתוב מיירי שלא נמצא בעיר שצל שמים‪ ,‬ואז נוכל לקיים‬
‫ושרפת באש את העיר ואת כל שללה‪ ,‬אבל בנמצא שלל‬ ‫נכל נפש‪ ,‬נכן צריך למעכי נכרי‪ ,‬כי גם אכילת בהמה צריך‬
‫שמים לא ננפוינו כלל‪ .‬וכעין זה מובא ברש״י ברכות כ׳‬ ‫נמעע‪ .‬וביותר דכיון דשרי המאכל לישראק הוה אכילת‬
‫בד׳׳ה שוא׳׳ת וכו׳ עיי׳׳ש‪ ,‬וא״כ משם ראי׳ להפך‪.‬‬ ‫עכו״ם בכנל אכילה דקרא כמבואר בתום׳ בכורות )ל״ב ע׳׳ב(‬
‫ובפנים יפות עה״ת בפד שופעים עה״פ כי ממנו תאכל‬ ‫בד׳׳ה פסק וכו׳ דהיכי דשרי צישראל הוא דאיתקש לצבי‬
‫וגי׳ מבואר דנצורך מצוה ליכא איסורא כלליג(‪,‬‬ ‫ואיל הילכך עעון קבורה‪ .‬ומשם יש קצת הוכחה דאילו‬
‫דנא גרפי מאם הי׳ מעולה בדמים המבואר בב׳׳ק צ׳׳א ע׳׳ב‬ ‫לישראל לא הוה אכילת עכו״ם בכלל אכילה דקרא‪.‬‬
‫יכן משמע בקרא בנחמי׳ )ח׳ פ״ו( ‪ :‬והביאו עלי זית וגו׳‬ ‫רכן מדברי רש׳׳י מלכים ב׳ עה״פ )פרק ג׳ י״כי( ‪ :‬וכג ‪P‬‬
‫יהיינו ענפים יכן כמשנה )תמיד פ׳׳ב מ׳׳ה( ‪ :‬בררו משם‬ ‫פוב תפילו שמביא דברי המדרש תנמומאז( אע״פ‬
‫עני תאנים נמננרכה‪ ,‬וכן בר״פ כיצד צולין )פסחים ע׳׳ד‬ ‫שנאמר לא תשחית את עצה‪ ,‬כאן התיר לכם‪ ,‬שהיא אומה‬
‫ע״א( ‪ :‬שפוד של רימון‪ .‬ודוחק לומר שכל זה מיירי באילנות‬ ‫אומה זו הבזוי׳‬ ‫בזוי׳ ונקלית נפניו ע״כ ש״מ דוקא‬
‫זקנים שאינם עושים פירות עכלה׳׳ק‪.‬‬ ‫כל ‪ p‬סוב תפילו אבל שאר אומות של ע ט״ ם‪ ,‬אסורים‬
‫ומפורש ייצא משם להיתר במקום מצוה‪ ,‬יביותר במקום‬ ‫להשחית‪ ,‬דכיון שגם לישראל שריא הוה אכילת עכו׳׳ם ג״כ‬
‫כבנ״ד דלא סגי בלא׳׳ה‪ ,‬ועי׳ במג׳׳א או״ח סי׳‬ ‫בכלל אכילה דקרא‪.‬‬
‫נ״ג סק״ח דבגנאי גדול יכול לעבור על איסור תורה בשוא׳׳ת‪.‬‬ ‫עכ״ם נא העליתי בזה דבר ברור‪ ,‬ויש סניף בזה להקל‪,‬‬
‫ובנידון שלנו הוא גנאי גדול‪ ,‬ומבואר בשו׳׳ת הרמ״נג מפאנו‬ ‫כפי המובא בספרי האחרונים‪ ,‬וביותר נפי המבואר‬
‫סי׳ מ׳׳ד דהרא״ש בתשובה אשר למכור מצבה שנשברה הני‬ ‫בזית רענן ח( על הילקוע כי ממנו תאכל זו מ׳׳ע וממילא‬
‫מיני היכי דבדילי אנסים מאותם השברים‪ ,‬וליכא למיחש‬ ‫הוא עשה יל׳׳ח‪ ,‬וכיון שהפירות אסורים אזדא לי׳ ה מ״ ע‬
‫נבזיון‪ ,‬אבל כשהם רדופים לגנוב אותם ולשקעם בבנין‬ ‫של ממנו תאכל‪.‬‬
‫בבתי תיאפראות שלהם וע״ג מתיהם ואין מציל‪ ,‬ודאי לא‬ ‫ומה שמביא כת׳׳ה ראי׳ בשם האחרונים דגם נצורך מצוה‬
‫ענה על דעת הפוסקים שנסבול עלבונם של מתי ישראל‬ ‫לא הותר לעבור על איסור נתיצה‪ ,‬מסנהדרין קי״ג‪:‬‬
‫שיהיו הציונים הידועים להם‪ ,‬ונקרא בהם שמם ושם‬ ‫עיר שיש בה מזוזה אמת לא נעשה עיר הנדחתט( לפענ״ד‬
‫אבותיהם‪ ,‬מועלים בבזיון רב בראש כל חוצות עוד כל ימי‬ ‫משם ראי׳ להפך דרש״י כתב שם בסנהדרין דמזוזה לא הוי‬
‫הא ‪ p‬כל שיש בידינו למהות עכלה״ק‪.‬‬ ‫בכלל שללה רק שלל שמים י( ולמה צריך רש״י זאת לאשמעינן‪.‬‬
‫ואת כל שללה תקבוץ קאי על שלל הדיוט‪) .‬וכחכמים במשנה שם‬ ‫ה( וא״כ כאן לא חשיב אוכל‪ ,‬כיון דא״א להאכילו ליהודי‪.‬‬
‫קי״א ע״ב( ולכך א״א לשרוף את העיר שיש בה מזוזה כיון דאנן‬
‫אך לגוי שרי כן‪.‬‬
‫בעינן שללה וליכא דד‪,‬אי שלל שמים הוא עכ״ל‪ .‬אכן ‪ T1‬רמד‪,‬‬ ‫ו( עי׳ בסוגי׳ ביצה כ״א ע״א וע״ב‪.‬‬
‫בסנהדרין שם ס״ל דטעמא דר״א הוא כיון דכתיב כל שללה‬ ‫ז( פר׳ פנחס עה״פ צרור את המדיגים וגו׳‪.‬‬
‫וכתבי הקדש בכלל שללה נינהו‪ .‬וכיון דאיכא מזוזד‪ ,‬לא אפשר‬ ‫ח( לבעל המגן אברהם בילקוט פר׳ שופטים‪ ,‬כתב שם ‪:‬‬
‫לקיומי בה מצות כל שללה ע״כ‪ .‬וא״כ לא ס״ל כרש״י אלא ס״ל‬ ‫כי ממנו תאכל — זו מ״ע‪ .‬ואותו לא תכרות זה ל״ת‪ .‬והיינו‬
‫דר״א לא ס״ל כחכמים ולא ממעט מסוללה — לא שלל שמים‪,‬‬ ‫שהקוצץ אילן מאכל עובר בעשה ול״ת‪) ,‬ולפי״ז א״ש קו׳‬
‫ועי׳ ברש׳׳ש כאן‪) .‬ובקונטרס קומץ מנחה למנ״ח מצוה ס״ט(‪.‬‬ ‫המפרשים על הרמב״ם דסד״א שרי‪ .‬וכאן אסור מספק‪ ,‬אך בספק‬
‫יא( וכן הקשה בספר חדושי הגרי״ח להגרי״ה סנקביץ ז״ל‬ ‫עשה גם להרמב״ם סד״א להומרא כמעו׳׳כ המהרי״ט אלגזי בבכורות‬
‫ח״א סי׳ ז׳ ועיי׳׳ש באריכות רבה מזה )ובספר הדמזי רבי נחמי׳‬ ‫פ״ג אות ל״ט וא״ש(‪ ,‬ועי׳ בפנים יפות פר׳ שופטים עה״פ כי‬
‫סי׳ כ״ד(‪.‬‬ ‫ממנו תאכל וכו׳ מש״כ בדברי הזית רענן‪.‬‬
‫יב( כמו שד‪,‬קשו האחרונים עי׳ בתורת חיים שם ועוד‪.‬‬ ‫ט( ומוכח דגם לצורך מצוד‪ ,‬לא שרי לנתוץ ולכך אסור‬
‫לשרוף את עיר הנדהת אפי׳ שיש המ״ע דושרפת וגו׳‪.‬‬
‫יג( עי׳ בשר׳ת מהר״י בסאן סי׳ ק״א ובחוות יאיר סי׳ קצ״ה‪.‬‬ ‫י( רש״י שם בד״ה ואבדתם וכו׳ כותב דג״כ ר״א ס״ל דד‪,‬פםוק‬
‫משה‬ ‫יו״ד סימן לז‬ ‫דעת‬
‫תייפינן נמיפוכיא יצריך חרוסת פ״כ‪ .‬הנך דואה משם‬ ‫וא״כ בגנאי גדול כזה‪ ,‬נוכל לפבור פל איסור דאורייתא‬
‫כי בסכנה חיישינן למיפיט‪.‬‬ ‫בשיא׳׳ת‪ ,‬ובאמירה לפכו׳׳ה פהוא קיל הגרמא‪ ,‬ומוכח‬
‫ב״מ נ״א‪ ,‬וא״כ יש להקל א‪ ?,‬בנ״ד ובכרכי כי אינו‬ ‫נה‬
‫ואולם בנידון שלני‪ ,‬כל הפוסקים יגדולי האחרונים מתנבאים‬
‫פישה דרך השהתה‪ ,‬ואף שלשון הכתוב דרק ‪ p‬אשר הדפ‬
‫בסגנון אמד‪ ,‬דלצורך מציה אין שוס סכנה‪ ,‬כ״כ‬
‫מוכה דגס מספק אסור‪ ,‬ראיתי שההת׳׳ס בשי״ת יי״ד כי׳‬
‫בשאינת יעכ״זטז( יבשו׳׳ת חיים שאליז(‪ ,‬יהחת׳׳סיח(‬
‫ק״ד מביא בשס מפיין החכמה דהרמנ״ס מפרש הפסוק ‪ :‬רק‬
‫יבשו׳׳ה השיב משהים( ופיד גדילי הפוסקיםכ( שמתירים‬
‫‪ p‬אשר הדפ‪ ,‬דקאי פל אילן שנזדקן יאינו פושה פירות‪,‬‬
‫נהדיא אף בשביל להרחיב הביהכ״ג או כצורך מקוה וכדו׳‪.‬‬
‫ואף להרמב״ם דספק מה״ת שריא‪ ,‬אינם באינן זקן‪ ,‬כיין‬
‫ומה ששאג כת׳׳ה אם הוא מחייב להכניס עצמו בספק‬ ‫שהי׳ ני חזקת איסיר מקידם נא ינא מחזקתו פד שידכי נך‬
‫סכנה ת״ו‪ ,‬נדפתי אין לחוש בזה‪ ,‬כי אנן שליחותא‬ ‫בברור‪.‬‬
‫דקמאי עבדינן‪ .‬ונא מצאהי יר שהורה בזה לחימרא יאס‬ ‫מתחילה‬ ‫הקברים‪,‬‬ ‫וא״כ אותם האילנית הפומדיס פל‬
‫לא יתקן אודות המצביה וכן הודית הדרך‪ ,‬יותר יש לחוש‬ ‫איסור בידאי כיון‬ ‫יצירתם לא הי׳ להם חזקת‬
‫כי הוא דבר הנוגע נבזיון המתים‪ ,‬יפ״ז יש להקפיד‪ ,‬וא״כ‬ ‫שפומדים פל הדרך‬ ‫שהפירות אסורים‪ .‬ואף אותם האילנות‬
‫ענין הקציצה אינו ניגע לסכנה ח״ו‪ ,‬רק תקנות גדיגות שנו‬ ‫בחזקת איסור‪.‬‬ ‫לצורך מצוה וכה״ג לא היו מכיולם‬
‫כאן‪ ,‬ולהלכה למעשה איכל להגיד לו העולה לדינא לפי‬
‫ומה שהביא כת״ה אודות מכירת אילנות לכיכי״ם מתוס׳‬
‫פנ״ד‪ ,‬ירק באופן שישאל פוד לשני רבנים גדולים מובהקים‪,‬‬
‫זבחים פ״א ‪ (T‬בזה יפה הביא‪ .‬כיון דאיסירי הנאה‬
‫ואם המה יתירו אז מנערף אני פמם נהתירא‪ ,‬ואופן ההיתר‬
‫הוי הפקר‪ ,‬ובהפקר נוכל לומר לפכו׳׳ה לקוץ אותם שהוא‬
‫במקום מצבות הישנות‪ ,‬ששם לא שייך לפקור האילנות עם‬
‫קל מגרמא‪ .‬והיותר נכין שפכו״ם יאמר לפכו׳׳ם אחר שיקצו!‬
‫השורש‪ ,‬ולכן יראה לקצוץ הפנפים פ׳׳י עכו״ם‪ ,‬כדי שלא יפרע‬
‫אותם כמבואר בשי׳׳ה חוות יאירטו(‪.‬‬
‫העבודה באס יהי׳ סני כריתת הענפים בפעם אחד בעת‬
‫העבודה ומבואר במשנה למלך פ״ז מהל׳ איסורי מזבח ה״ג‬ ‫כל זה הוא נגבי הנוגכי לדינא‪ ,‬מחשש איסור‪.‬‬ ‫ובאמת‬
‫וז״ל‪ :‬אבל לקצץ ענפים וחריות נא ידעתי היכא רמיזא‬ ‫אבל בהנוגפ לחשש סכנה תמירא סכנתא מאיסורה‬
‫איסור זה פיי״ש‪ .‬ובדרך החדש שמה יש נכישוה כמבואר‬ ‫)חולין י׳ פ׳׳א(‪.‬‬
‫בחת׳׳ם יו״ד סי׳ ק״ב לעקור הנטיכית עם גוש העפר ולשתלס‬ ‫וחזות קשה ראיתי בפמ׳׳ג או״ה סי׳ קט״ג )במשבצות זהב‬
‫במקום אחר ואף שאין אנו בקיאין כ״כ עכ״פ מה דאפשר‬ ‫ד״ה שאלה( דבחשש סכנה אין להתיר אפי׳ כשיש‬
‫לתקוני מהקנינן ימבואר במג״א אי״ח סי׳ שי״ד ס״ק ה׳‬ ‫ס״ס להתירא‪ ,‬אם לא נימא דס״ם הוא מפפם רוב או‬
‫דבאיסור דרבנן שאין פושה דרך השהתה פסיק רישא מותר‪.‬‬ ‫עדיף מרוב ע״ש‪ .‬ובאמת מבואר כן בתיס׳ פסחים )קפ״ו‬
‫ע׳׳ב( בד׳׳ה קפא יכו׳ שכתבו וז״ל‪ :‬ושמא ברוב ירקות‬
‫יו ס ף זצ״ל‬ ‫משה במי״ה שלום‬ ‫אין בהם קפא וסמיך שמואל ארובא‪ ,‬ומשום סכנה דקפא‬
‫טז( ח״א סי׳ ע״ו )והביאו בעיקרי הד״ט יו״ד סי׳ י״ד אות‬ ‫‪ (T‬שם דו אודון! העצה שנזכרת באחרונים למכור את‬
‫ב׳ וח׳(‪.‬‬ ‫האילנות מאכל לעכו״ם והוא יקצצם‪) .‬עי׳ בשו״ת מהרש״ם ח״א‬
‫יו( ח״א סי׳ כ״ג‪ .‬ועי׳ בזכור לאברהם ח״ג מערכת סכנה‬ ‫סי׳ כ״ג ועוד(‪ ,‬וכתב ע״ז‪ ,‬דכיון דהפירות מאותם אילנות‬
‫בשמו‪ ,‬ומש״ב בדבריו‪ .‬ובשדי חמד מערכת הב׳ כללים אות ק״^‬ ‫אסורים בהנאה‪ ,‬ואין להם בעלים וכמבואר בתום׳ זבחים ע״א ד׳׳ה‬
‫ובברכי יוסף יו״ד סי׳ רצ״ד ס״ק ט״ו עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫אפילו וכו׳‪ ,‬א״כ המכירה אינה מכירה כלל כיון שאינם שלו‪.‬‬
‫יח( יו״ד סי׳ ק״ד )המובא לעיל(‪,‬‬ ‫ושוב כתב‪ ,‬די״ל דממנ״ס א״ש‪ ,‬ראם הם אסורי הנאה ואין‬
‫יט( אדמר׳ר הגה״ק רבי משה טיטלבוים זצ׳׳ל בעל הישמח‬ ‫להם בעלים א״כ הוי הפיןר כמש״ב הר״ן בנדרים פ״ה ע׳׳א ד״ה‬
‫משה חלק יר׳ד סי׳ ל״ז‪.‬‬ ‫ואני וכו׳ וא״ב רשאי העכו״ם לקוצצם‪ .‬כי הישדאל אינו מצווה‬
‫כ( עי׳ גם בט״ז יו״ד סי׳ קמ״ז ס״ק ו׳ ובדרכי תשובה שם‬ ‫על קצ ‪r‬ת אילן מהפקר עכ״ד‪) .‬וע״ע בשו׳׳ת בית שלמה ח״א‬
‫ס״ק נ״א‪) ,‬ועי׳ בספר כרם שלמה יו״ד סי׳ שס״ח שנזכר כעץ‬ ‫יו״ד סי׳ קצ״א מש׳׳ב בענץ זה ע׳׳י נכרי‪ .‬ובמחזיק ברכה לח ‪T‬״א‬
‫השאלה שדן בה הגהמ״ח כאן‪ ,‬על אילנות שעושים פירות שנמצאים‬ ‫יד״ד סי׳ קט׳׳ז אות ג׳ עיי״ש(‪,‬‬
‫בבית עלמין‪ ,‬ובני נכרים באים לגנוב הפירות ומקלקלים המצבות‬
‫אם מותר יהא לקוצצם עיי׳׳ש באריכות(‪.‬‬ ‫סו( סי׳ קצ״ה עיי״ש‪.‬‬
‫סא‬ ‫משה‬ ‫דעת‬
‫לח‬ ‫סימן‬
‫בעניו הכשרת מקוואות ע״י קרח מלאכותי‬

‫דפסהים דאי׳ דנמ׳׳ד מבנע בלועי‪ ,‬נעמא המשקים עם האוכל‬ ‫ב״ה קראקא יום ד׳ פר׳ נשא חרצחי״וצ‬
‫ושוב אץ לו עהרה‪ ,‬אע״ג שכבר מבנע בליפי כם מפקה‬ ‫לכבוד הה״ג החריף ובקי בחד״ח מו״ה אברהם שלום‬
‫עליו‪ ,‬אלא שאינו נפקד בתיך האוכג אלא בלוע הוא בהאוכל‬ ‫נ״י ויופיע‪ ,‬מלפנים אב״ד במדינת בעסראביען‪.‬‬
‫כו׳‪ ,‬אבל הנך דהכא‪ ,‬כשנקרשי נתבעל שם משקה מהם‪,‬‬
‫דאל׳׳כ לא חזרי להיית שניים‪ ,‬הנכך כשחזרו ינימוחו הו״ל‬ ‫אחד״ש הירתו ישלום גיובו‪.‬‬
‫כמשקה חדש ועהיר לגמרי ע״כ‪ ,‬והחילוק הלז היא ברור‪.‬‬ ‫מכתבו הניעני אז במועדו‪ ,‬אולם מאפם הפנאי נא נפניתי‬
‫פד כה לעיין בעומקה כל הלכה‪ ,‬יעכניי אצלתי‬
‫השש הויתו עג ידי תפיסת אדם‪ .‬הצמח צדק החדש‬ ‫ולענין‬
‫לו פנאי‪ ,‬נהכיבו בדבר מקואית הנכיכיה כי׳׳י קרת מלאכותי‪.‬‬
‫נההגה״ק מניבאוויעש ז״נ‪ .‬בספרו פסקי דינים‬
‫כבר נדבר מזה בספרי האסרינים כל גדולים מובהקים א(‬
‫בסי׳ ר׳׳א נועה קי נהקל‪ ,‬שע״י כני מנוקב שאין להמיס‬
‫וכולם נעו קו להחמיר וכרוכים בזה ב׳ תכפות עצומות‪:‬‬
‫דין שאובין‪ ,‬אפילו אוחז אה הכלי ביד שפיר דמי‪ ,‬ומחלק‬
‫אחד מכוס פסול כאובין‪ ,‬אחרי כנעכה המקוה פ׳׳י קרח‬
‫בץ כסות לכגי מנוקב‪ .‬דבכני מנוקב סוך כל המים ליפול‬
‫מלאכותי יהמיס היו פאובין בידי אדם‪ ,‬וחפכ הב׳ מכוס‬
‫במקוה‪ ,‬משא״כ בכסית שהמיס הבלועים בתוכיותו ישארו‬
‫פהמקיה נעכה בתפיסת ידי אדם ואין הויתו ע׳׳י עהרה‪.‬‬
‫בו בהכרח‪.‬‬
‫אבל לפסיל שאובין כאן‪ ,‬דלשיעת המחמירים לא נפקעי עי׳^‬ ‫ובנוגע נפסול שאובין‪ ,‬עיקר הסמך פל ההיתר הוא על‬
‫שהגניד פסול פאובין‪ ,‬וביותר לנידין שלנו בודאי ג ר ^‬ ‫דברי התוספתא בפ׳׳ב דעיהרות דאי׳ כ ס; מקוה‬
‫אחרי שמשליכין את הגליד בתוך החפירה‪ ,‬ונמצא שנעשה‬ ‫שאוב כהגניד נימוחו כשר להקוות עלון‪ ,‬ו‪ 33‬״ו סו׳‬
‫שאוב בהיותו גלוד‪ ,‬חלילה להקל בזה‪ ,‬אחרי שחבל פוסקים‬ ‫הביא דהראפונים מחולקים בפי׳ מה דאי׳ ככר להקוות‪,‬‬
‫מתנבאים בסגנון אחד שרק כפר להקווה עליו במ׳ ס א ה מיס‬ ‫ולחד שיעה כשר להקוות דהוה כמו מי גשמים וכשרים‬
‫כשרץ‪ ,‬וידועים דברי התשכ״ז ד( שבענין מקוה שנוגע לאיסור‬ ‫למקוה‪ ,‬והפ״ך כם בסי׳ ד׳ א )ס׳׳ק ע׳׳ד( ג״כ ניעה להקל‪,‬‬
‫כרת ח״ו יש לחוש לשיעת יחיד המחמיר אך שאין הלכה‬ ‫ומפרש כשר להקוות עליו כשיעת המקילין‪ ,‬אולם צריך עיון‬
‫בשו׳׳ת‬ ‫כמותו ומכש׳׳כ בזה שיש הרבה מחמירים‪ ,‬וכיי׳‬ ‫דהלא אנו פיסקים ב( דשאובה שהמשיכוה כולה פסולה‪ ,‬וכאן‬
‫חת״ס יר׳ד סי׳ רי״ג במה שמפרש הספרא לענין הויתו ע׳‪v‬‬ ‫שהגליד ונימוח עכ״פ לא עדיך מכאובין כהמכיך את כולה‬
‫עהרה‪ ,‬ינועה קו להקל בשלג ע״י שיתנו ע ס מליבן להפשיר‬ ‫ומדוע יהי׳ ככר להקוות עליו‪ ,‬הלא אך אס ירבה עליו מ׳‬
‫השלג‪.‬‬ ‫סאה מיס ככרים שוב לא יועיל ויש לחלק בזה אולם אין עת‬
‫אולם יש הרבה חונקים על זה‪ ,‬אבל בעל החת׳׳ס רב גוברי׳‬ ‫האסך פה‪.‬‬
‫בנוגע להלכה למעשה‪ ,‬אבל בנוגכי לשאלתו שכרוך‬
‫ולכאורה צריך עיון‪ ,‬מדוע בשלג פסול משום שאובין אך‬
‫גם עם פסול שאובין‪ ,‬ולכן לסלק את כל החששות אחרי‬
‫מחר כיופשר‪ ,‬ובמים שהגנידו ונימוחו כפר‬
‫שנעשה הקרה המלאכותי יש עצה שיניחו את כל החתיכות‬
‫נהקוות‪ ,‬אולם יש לחלק דבשלג שעובלין בו אך בעת היותו‬
‫הקרח מחוץ לחפירה של המקוה ג׳ עפחיס בקרקע שראוי‬
‫פלג‪ ,‬שכן הורה הרבינו כמהה ג( נעבול בכלג‪ ,‬ונמצא דהוה‬
‫לבלוע ה( ולהניח על הקרח ע סץ מלובנים שימוחו המיס‪,‬‬
‫פלוי שם מים‪ ,‬ורק דהוה מיס קרופיס‪ ,‬ולכן כשנפפר‬
‫ומפס יזובו למקוה ג׳ עפחיס בהמשכה‪ ,‬ולא חשיב כמקוה‬
‫חוזר לפסולו הראשון משוס שא ובין‪ ,‬אבל במים שהגלידו‬
‫שאובין שהמשיך כולה‪ ,‬דלזה יש לצרך אתדעת המקילים‬
‫בעת הגליד אי אפשר לעבול בתוכו ונתבעל ממנו פם‬
‫דס״ל דנפקע דין השאובים ע״י שהגליד‪.‬‬
‫מים‪ ,‬שוב כשחזרו ונימוחו כשר דהוה לי׳ כמשקה חדש‪.‬‬
‫ובספר לחם ושמלה מובא דמקוה שנקרשה כולה יש היתר‬
‫להמשיך לתוכו מים חמין שאובים‪ ,‬ויש לסמוך‬ ‫דידי לחלק בחילוק הלז מדברי הרא׳׳ש בפירושו בפ׳׳ב‬ ‫וחילי‬
‫בזה על דברי השאלתותו( דהמשכה בתחילה אינה מעלה‬ ‫דעהרות מכנה א׳ שכתב לחלק דלא קשה מההיא‬
‫ד( בחלק י״ג עניו ל״ג )וע״ע שם ענין י׳׳ב ובשר׳ת ח״א סי׳‬ ‫א( עי׳ באמרי יושר ח״א סי׳ קנד׳ח ודברי מלכיאל ח״ג סי׳‬
‫י׳׳ז(‪.‬‬ ‫ס״ז ואחיעזר ח״ג סי׳ ל״ג עיי׳׳ש‪.‬‬
‫ה( וכדברי הרמ״א בסי׳ ר״א סעיף מ״ו דיעו להחמיר כהי״א‬ ‫ב( עי׳ ביר׳ד סי׳ ר״א סעיף מ״ד ברמ׳׳א ובש׳׳ד סוף ס״ק צ׳׳ט‪.‬‬
‫דאין המשכה מועלת אלא בקרקע הראוי לבלוע בה‪.‬‬ ‫ג( במרדכי סו״פ במה טומנים )אות של״ב( וברמ״א יר׳ד‬
‫ו( פר׳ אחרי מות שאילתא צ״ו עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫סי׳ ר׳׳א סעיף ל׳‪.‬‬
‫משה‬ ‫יו״ד סימן לח לט‬ ‫דעת‬ ‫סב‬
‫ועכשיו אבוא לברכו כרצונו‪ ,‬הש״י ירחם עליו‪ ,‬וימצא חן‬ ‫ואינה פוסלה‪ ,‬כיון דלהרבה פוסקיה יש לטבול בשלג יגליד‪,‬‬
‫ישכל טוב בעיני אלוקים ואדם‪ ,‬ויזמק לו מעמד‬ ‫ולכן יש לסמוך בזה על השאלתות‪ ,‬ולכן לפנ״ד ההיתר‬
‫פרנסה שיוכנ לישב על אדמת הקודש מתוך מנוחת הדעת‪.‬‬ ‫הנז הוא היתר מורוות ובנקל יוכל לעשותו‪• ,‬שילכו המים‬
‫הדורש שלים תורתי יטובו‪ ,‬המצפה לישועת כלל‬ ‫דברי‬ ‫שהופשרו על ידי טסין מלובנים דרך המשכה לתוך החפירה‬
‫ישראל‪.‬‬ ‫שטובלין בתוכה‪.‬‬
‫זצ״ל‬ ‫משה במו״ה שלום יוסף‬
‫לט‬ ‫סימן‬
‫בעניו מי שציווה שישרפו את גופתו‬

‫אף בלעם הרשע שחז״ל גינו את רשעמתו במעשיו המתועבים‬ ‫ב״ה יום א׳ ויצא התרצ״ב קראקא‪.‬‬
‫אמרג< תמית נפשי מות ישרים‪ ,‬ואצל הרשע הלז‬ ‫אל כבוד ההנהלה הראשית של אגודת ישראל העולמית‬
‫אשד נמסר גופו לשריפה‪ ,‬גס חוט הזה אשר היא לו כעין‬ ‫ובראשם הישיש הנכבד מוכתר בנימוסין מו״ה וואלא‬
‫אחיזה כנשהו בדת היהודית נפסק‪ ,‬ונכרתה הנפש ההיא מחוך‬ ‫פאפענהיים שליט״א איתן מושבו בק״ק ווין‪.‬‬
‫הקהל להרפית ולדראון עולם וחלילה לשום יהודי להטפל‬
‫נהם במותם‪ ,‬יבמקום שיש חילול השם אין חולקק כבוד‬ ‫אחדש״ה‪.‬‬
‫להרב המתיר‪.‬‬
‫הנני נדרש נאשר שאלוני ע׳׳י מכתבם אשר הגיעי פדי לנכון‬
‫אולם כפי ששמעתי את שמפו של הרב המתיר מרחוק‪ ,‬הוא‬
‫שלשום‪ .‬ע״ד השאלה העומדת על הפרק כעת‬
‫אין ראוי לאותו דבר‪ ,‬ורק כשגגה יצאה מלפניו‬
‫במחניכס א(‪ ,‬והנה בגוף הדבר אין מה נפקפק כי היא שגגת‬
‫ישגיאית מי יבין‪ ,‬אי לזאת אשפוט אם לא אכזב בדמיוני‬
‫הוראה מאת הרה״ג הראב״ד של הקהלה במחנכם אשר‬
‫שאם יציפו לפני הרב המתיר שהרבנים ממועצת גדולי התורה‬
‫התיר להמטיפים להשתתף בהלוית המת של המוצא להשרף‬
‫שבהאגודה פסקו עפ״י הלכה ששגג בהוראתו‪ ,‬אז יבטל את‬
‫ולהספידו‪ ,‬וחלילה לנו עפ״י דת תוה״ק מנהניח דבר כזה‬
‫דעתו ויחזור גו מדבריו הראשונים ויאנמ־ ברם דבר שאמרתי‬
‫בשויון נפש מבלי למחות נגד פסק הלז‪ ,‬ומה שהמתיר רוצה‬
‫עעות הוא בידי‪ .‬ואז יתוקן המעוות‪.‬‬
‫לומר כי אצלו כל אפין של הפושעים שוין ילא ניתן לחלק‬
‫ר ק זאת ראיתי אני עם לבי לכתוב לכם‪ ,‬כי עפ״י דת‬
‫ביניהם‪ .‬דבר כזה לא ניתן להאמר כי באמת יצא הפושע‬
‫תוה׳׳ק אין אתם רשאים לחשות ולישב בחבוק ידים‪,‬‬
‫הלז אשר נמסר גופו המת לשריפה מכל שאר הפושעים‬
‫ולהנפת אומרים לי גדיר‪ .‬וישלחוש עוד שבאם לא תרפאו‬
‫לגריעותא‪ ,‬אף נגד הפושע היותר גרוע כי הוא חוטא רק‬
‫ההרס שבקהלתכם לא יהי׳ ח״ו לפוקה ולמכשול ליתר‬
‫בגופו החי רח״ל‪ ,‬ואולי לא מת מתוך רשעו כי ברגע האחרון‬
‫המקומות‪ ,‬ואיך נכלכל הדבר במשפט פ״ז נאמר אין לך‬
‫קודם מותו הרהר תשובה ומיתתו היתה כפרתו‪ ,‬אבל הפושע‬
‫אלא מקומו ושעתו‪.‬‬
‫הלז שחטא עם גופו המת אין מנגשה וחשבון וגד בשאול‬
‫אלה דברי המתענג לשמוע מרוב שלומם וטובם‪.‬‬
‫אשר אתה הולך שמה ב(‪.‬‬
‫זצ״ל‬ ‫משה במו׳׳ה שלום יוסף‬
‫לקבור את האפר עיי׳׳ש באריכות‪.‬‬ ‫השאלה היתה )כפי המבואר במכתב הרב משה שמעון‬ ‫א(‬
‫ב( קר‪.‬לת ס׳ י׳‪.‬‬ ‫הלוי ז״ל שהי׳ רב בוויעז אל הרב וולף פפנהים ז׳׳ל הנמצא בגנזי‬
‫כ״ק מרן ארמו״ר שליט״א מסדיגורא(‪ ,‬באחר שציור‪ .‬קודם מותו‬
‫ג( במדבר כ״ג י׳ )ועי׳ ע״ז כ״ה ע״א רקאי על אברהם יצחק‬ ‫לשרוף את גופתו ולא להסמינה בקרקע‪ ,‬ועי׳ בשו״ת בית יצחק‬
‫ויעקב‪ ,‬וסנהררין ק״ה ע״א ; אף אותו רשע נתן סימן בעצמו אמר‬ ‫יו״ד ח״ב סי׳ קנ״ח רמי ששורף את מתו‪ ,‬אות הוא שכופר בתחית‬
‫תמות נפשי וגו׳ אם תמות נפשי מות ישרים‪ ,‬תהא אחריתי כמוהו‪,‬‬ ‫המתים‪ ,‬וע׳׳ע בשו״ת תירוש ויצהר סי׳ ק״ב תשובר‪ .‬ארוכה אודות‬
‫ואם לאו הנני הולד לעמי ובו׳ עיי׳׳ש(‪.‬‬ ‫נ ‪T‬ון כמו שדן כאן הגהמ״ח מי שצור‪ .‬לשרוף את גופתו האם מותר‬
‫סג‬ ‫משה‬ ‫דעת‬
‫אבן העזר‬
‫סימן מ‬
‫בעניו שוגג באיסור עררה*(‬

‫והוא בתוך התשמיש‪ ,‬לא יפרוש מיד וכו׳ שהכל שגגה אחת‬ ‫אודות הרמב״ה הל׳ שגגות פ׳׳ה הלכה ז׳ שניתב שס בא״ד‬
‫היא עכ״צ‬ ‫וז״ל‪ :‬במה דברים אמורים )דחייב שתים אתת על‬
‫ולכאורה היכי משכחת לה הסיפא של ההלכה‪ ,‬הלא כשנודע‬ ‫הכניסה ואחת על הפרישה שלא פירש באב׳׳מ(‪ ,‬כשידע‬
‫לו שהיא ערוה אז ידע מחיוב החטאת קודם‬ ‫שאסור לבעול בשעת הוסת‪ ,‬ודימה שתקדום בעילתו לראייתה‪,‬‬
‫הפרישה‪ ,‬והיאך מסיק שהכל שגגה אחת היא‪ ,‬ולא דמי‬ ‫ולא ידע שאסור לפרוש מיד‪ ,‬שנמצאו לו שתי העלמות בשתי‬
‫לרישא דמיירי שהי׳ עם ה א ת ולא ידע מאישור הבעילה‬ ‫הבעילות וכר ע כ > ופירוש הדברים‪ ,‬דאיירי שידע שאסור‬
‫סמוך ציסתה‪ ,‬ונמצא דאף כשאמרה לו נטמאתי אז‪ ,‬עפ״י‬ ‫לבעול בשעת הוסת‪ ,‬אך דימה שתקדום בעילתו קודם ראייתה‪,‬‬
‫טעותו‪ ,‬הוא אנוס על הבעילה‪ ,‬אחר שסבר שמותר לבעול‬ ‫וממילא כשאמרה לו באמצע נטמאתי נודע לו מחיוב חטאת‬
‫סמוך לוסתה‪ ,‬אבל בסיפא לענץ ערוה‪ ,‬שלא ידטי בעת‬ ‫אחת על הכניסה אחרי שידע על איסור הבעילה בשעת‬
‫הבעילה שהיא אחותו למשצ ונודע לו באמצע הגעילה שהיא‬ ‫הוסת‪ ,‬אבל אם לא ידע מאיסור הבעילה בשעת הוסת‪ ,‬נמצא‬
‫אחותו‪ ,‬כבר ידעי מחיוב חטאת אחת עוד קודס הפרישה‪— ,‬‬ ‫דכשאמרה לו באמצע נטמאתי ג״כ לא ידע מחיוב חטאת‬
‫וימחול נא כהדד׳ג לעיין בסוגיא שבועות י׳׳ח ואז יראה‬ ‫כי לא ידע מאיסור הבעילה‪ ,‬ורק ידע שצריך לפרוש‪ ,‬אבל‬
‫שמבואר דהרישא של הרמב״ס מיירי באופן שביארתי‪ ,‬אבל‬ ‫לא ידע שצריך לפרוש גא‪ 3‬״ מ א״כ לא נודע לו מחיוב‬
‫להסיפא של הרמב״ס אין שוס מציאות‪ ,‬וצריך אני לעשות לי‬ ‫החטאת רק אחר הפרישה‪ ,‬נמצא דהוה הכל בהעלם אחת‪.‬‬
‫רב בנידון הלז כדי להסתלק מן הספק‪ ,‬יורני נא בזה כיד‬ ‫ובסוף ההלכה מסיק הרמב׳׳ם שס וז״ל‪ :‬והוא הדין בשאר‬
‫ה׳ הטובה עליו‪.‬‬ ‫העריות‪ ,‬שאס שגג ובא וכו׳ ונודע לו שהיא ערוה‪,‬‬
‫מא‬ ‫סימן‬
‫בעניו הנ״ל ובעניו שוחטים וזורקים על טבול יום דשרץ **(‬

‫שנודע לו לא ידע מחיוב חטאת אחרי שלא הי׳ ת״ח לזה‬ ‫שנתקשיתי מח׳׳א‪ ,‬וכהדד׳ג כותב שלא נודע לו‬ ‫ובענין‬
‫שידע שאסור לבעול סמוך לוסתה‪ ,‬וממילא הי׳ אנוס עלי׳‬ ‫הקושיא‪ ,‬הנני אוסיף להפליא ע״ז‪ ,‬כי הקישיא‬
‫וכמבואר בשבועות י׳׳ח‪ ,‬והתינח שם א( אבל בעריות שבעת‬ ‫הרמב״ם בהל׳ שגגות שם כותב דשני‬ ‫נצבה כמו נד‪ ,‬הלא‬
‫הביאה נודע לו שהיא ערוה‪ ,‬וא״כ ידע מחיוב חטאת על‬ ‫של סמוך לוסתה‪ ,‬ועל הפרישה תיכף‪,‬‬ ‫האיסורין על הביאה‬
‫הביאה וההעלם השני הוא על הפרישה א׳׳כ הוה כב׳‬ ‫אחת‪ ,‬ואף שנודע לו בינתים מהטומאה‬ ‫אינו חייב רק חטאת‬
‫העלמות‪.‬‬ ‫לא הו ה כב׳ העלמות‪ ,‬כי גם אחרי‬ ‫שאמרה לו נטמאתי‪,‬‬
‫וכבר יגעתי בזה ולא העליתי מאומה אף כדמסיק תעלא‬
‫מבי כרבא והענין הוא חמור מאד‪ ,‬זולת שהרמג׳׳ם‬ ‫»( מתוך מכתב הגהנל״ח זצ״ל אל אדמר׳ד הרה״ק ר״ח האגד‬
‫מפרש פי׳ אחר שם בהגמ׳ שבועות יאבה נא כהדד׳ג לשום‬ ‫מאטיניא זצ״ל‪.‬‬
‫»»( מתוך מכתב הגהמ״ח זצ״ל אל אדמו׳׳ד הדה״ק ד״ח האגד‬
‫עין עיונו עליו וישיג לי בזה כיד ה׳ הטובה עליו ואולי מובא‬
‫מאטיניא זצ״ל‪.‬‬
‫מזה בספר מזל שעה‪.‬‬ ‫א( היינו בדיעוא דהדמב׳׳ם )עי׳ לעיל סי׳ מ׳(‪.‬‬
‫משה‬ ‫אבהע״ז סימן מא מב‬ ‫דעת‬ ‫סד‬
‫ימדיט מיתר‪ .‬יהכיב מסהברא דנא מסתבר נחנק בין כל‬ ‫ל ת ר ץ חיכית הראב״ד עצ הרמב״ם דפסק שוסטין יזורקין‬
‫הכנה הכביעיח נז׳ יהי הרגל מכוס דנח פנוג הימים‬ ‫על טבינ ייס דכרן יאץ כיתעין יזורקין טנ עבי‪:‬‬
‫החחרוניה מכג הכנה ט״כ‪ ,‬יזה הוא גם החילוק כאן בין‬ ‫ייה דמת י( נראה ‪:‬פטנ״ד ‪ 3‬פככ’‪,‬יה פפ״י דמויא ביריכנמי‬
‫טבול יים ד כ ח שכוחטין וזורקין עניי‪ ,‬אבל טבול יום דמת‬ ‫סוך^ פ״ב דכביטית‪ :‬כביטית ט״י כזמנה מרובה התירי‪,‬‬
‫נא נפנוג מהימים כלפניו‪ ,‬וכמו כהכיב הירוכלמי דמסתברא‬ ‫מוטד כ״׳י כזמני ר‪5,‬ר אסור ט״כ‪ .‬ואיתן כבעת ימיה אחרית‬
‫ילא מיטברינין כשבע טיי׳׳ש‪ ,‬כפת אבקש מכהדר׳׳ג אחרי כום‬ ‫צא מסתברא מיעבדינון ככבט ימי הרג‪ :‬ייהיי אסירץ ע״כ‪,‬‬
‫טץ טייני טל כל דברי מכתבי‪.‬‬ ‫יבגליון הכ׳׳ס כם מפרה‪ ,‬דכוונת היריכנמי דמחכה טנ הז׳‬
‫ימיה אחריניה כנ כביטית הנא היא זמן אנר כמי הרגל‬
‫מב‬ ‫סימן‬
‫בירורי ספיקות בשו״ע אבהע״ז סי׳ ד׳‬

‫ר״ח‪ ,‬ונפי דברי התיס׳ שם יש ב׳ אופני דיימא‪ ,‬וכדיימא‬ ‫ב״ה אור יום ג׳ תצרה פור״ת לפ״ק קראקא‪.‬‬
‫היותר גרוע דיימא דמתא יומא ופלגא ובזה אך אם כנס‬ ‫למרבה המשרה ולשלום אין קץ לכבוד ידיד נפשי‬
‫מוציא‪ .‬יכג זה היא רק רינון שצ ניאוך‪ ,‬לא כן בנידון של‬ ‫הרב המאור הנדול לממשלת התורה משנתו זך ונקי‬
‫מעכת״ה הוא כפי׳ דיימא המובא בתוס׳ יבמות סוך פרק‬ ‫מוכתר בנימוסין וקילוסין‪ ,‬שושילתא דיחוסא יראת‬
‫אלמנה נכ״ג )דך ע׳ פ׳׳א( בד׳ ה אבל דיימא‪ ,‬פי׳ דיימא‬ ‫ה׳ היא אוצרו כש״ת מוהר״ר אכרהם סופר שליט״א‬
‫מיני׳ היינו שבא עלי׳ בודאי‪ ,‬ודיימא מננלמא היינו רק שם‬ ‫רב בקהלת ישורון קורפא‪.‬‬
‫ששניהם מודים כבההוא‬ ‫רע‪ ,‬ודיימא שבא עלי׳ בודאי‪ ,‬או‬
‫ארוס וארוסה‪ ,‬או ע׳׳י פדי יחוד והן הן עדי יחוד כן הן‬ ‫אחרי דרך מבוא הכנים‪ ,‬יקרת מכתבו הנשלח אלי מוויפן‬
‫וכו׳ב(‪ ,‬ומאותו האיש נסים שניהם מודים שעשו התועבה‬ ‫הגיעלי כבוט הטבר אי^ יום ד׳‪ ,‬ובפתחי מכתבי‬
‫ר ח > ומאחרים ג״כ היא מודית בב״ד והדבר ידוע ומפורסם‬ ‫וראיתי מגילה עפה כתובה ענ כל עברי׳‪ ,‬כפי שיטת‬
‫למשפחתה ולשכיני׳‪.‬‬ ‫הירושלמי א( דכל החידש כשר למגילה‪ .‬יבהשקפה הראשונה‬
‫אמרתי ללבי כי בטנין איסור והיתר כשר או פסול אל תחד‬
‫ספק ב׳‪ ,‬נידון אם ממזר מותר לייחד לו פילגש בלא חופה‬ ‫כבודי בקהל הרבנים כי אינלי סמיך ומומחה‪ ,‬יבפרט בענין‬
‫יקידישין‪ .‬לדעתי כעני׳ הדבר פשוט כי אין לזה‬ ‫חמור כזה הנוגע לטהרת מכפחה נא נפלה מאתי מך פרכי‬
‫שום מציאות דהתירא‪ .‬כי רק נשי׳ הרמב׳׳ים )הל׳ איסו״ב‬ ‫ומיעוט ידיגיתי‪ ,‬אך מלהיות סמך להצטרך לדבר חמור כזה‬
‫פט׳׳י ה׳׳ב( דסובר דכל היכא דכתיב לא יבא אם בעל שלא‬ ‫השייך רק נידיני אין דפקיע שמייהי נמיפחי הדיר והדרם‪.‬‬
‫נשם קדושין אינו לוקה על האיסור‪ ,‬דמשום הא גזרה עליו‬ ‫ודמיתי להשיב להדרת מטיכת״ה מפני הכבוד לקיים את‬
‫התורה שלא יבא בקהל ה׳‪ ,‬וכל הפוסקים חולקים עליו ג(‪.‬‬ ‫האגרת הזאת‪ ,‬יבעצם הדבר קצרה דעתי מלהשיב בענץ‬
‫והרמב״ם שובר )הנ׳ אישות פ׳׳א ה״ד( דאם בעל שלא‬ ‫נשגב כזה‪ .‬אך אחרי קראי היטב כל דלתי מכתבו וראיתי‬
‫לשם קדושין‪ ,‬אך אם אינה מופקרת רק מיוחדת לאיש אחד‬ ‫כי יש בם ספיקות והערות בכו׳׳ע אבהע׳׳ז סי׳ ד‪ ,‬יאמרתי‬
‫בבעילה שלא לשם קדושץ‪ ,‬צוקה משום צא תהי׳ קדשה‪,‬‬ ‫בדבר שחינו נוגע נהלכה אחוה דעי אך אני ע״י קל קולמוסא‪,‬‬
‫וא״כ איך ייכל להורות להם שריותא פ׳׳י בפילה שלא צשם‬ ‫לבאר לכת׳׳ה כל חמירא יספיקותא כפי קוצר בינתי‪.‬‬
‫קדושין‪ ,‬אחרי דלא ימלט לכל הפוסקים מלעבור על אחד‬ ‫ספק א׳‪ ,‬נידון דיימא איזי קול צריך לזה‪ .‬הדבר מבואר‬
‫מב׳ הלאווין‪ ,‬לאו דלא ת הי קדשה או לאו דלא יבא‪ .‬ח ק‬ ‫בתוס׳ סוטה כ״ז )ע׳׳א ד׳׳ה דומה( דמביא פירוש‬
‫א( פ״א רמגילה ה״א תני בעום רבי נתן כל החודש כשר‬ ‫עי׳ בדברי הרמב׳׳ם פ״י מהל׳ קרבן פסח הלבה א׳ והלכה‬ ‫ב(‬
‫לקריאת המגילה ובו׳‪.‬‬ ‫ב׳ ובהגהות הראב״ד שם‪ ,‬ולקמן בחלק השו״ת אל הגהמ׳׳ח זצ״ל‬
‫ב( ק ‪T‬ושין ס״ה ע׳׳ב‪.‬‬ ‫סי׳ ה׳ שהובאה תשובת ועה״ק מקוזיגליב זצ״ל אל הגהמ״ח זצ״ל‬
‫ג( עי' בהשגות הראב״ד שם‪ ,‬ובמ״מ בשם הרמב״ן‪ .‬ועי׳‬ ‫שכתב לו גם הרעיון הנ״ל ועיי׳׳ש מש״ב בזה בארץ צבי שם‪.‬‬
‫בהערה ד׳ מש׳׳ב הגרב״ש שניאורסאהן בזה‪.‬‬
‫סה‬ ‫משה‬ ‫אבהע״ז סימן מב‬ ‫דעת‬
‫קידישק‪ .‬כת״ה מפורר בזה יפן שהיא אינה אשת איש‪,‬‬ ‫במוזהריס מלהרבות ממזרים בישראל ד(‪ ,‬יאף הוא מוזהר‬
‫מצוי׳ ביותר נבגוד בו‪ ,‬ולכן לא שייך בזה רוב בעינית‬ ‫באיסור תירה מלבוא ביכראל ר‪ p‬שאינו לוקה‪ ,‬יהיא בודאי‬
‫סולק בו ה(‪ .‬לדעתי הוא מבואר בשועה כ״ז )פ׳׳ד( איבפיא ‪:‬‬ ‫מיזהרת‪ .‬ועי׳ בתשו׳ זקיני נזר הגאונים חת״ס אבהע״ז‬
‫היתה פריצה בייתר‪ ,‬ופירש״י דריב בפילותי׳ מאחרים‪ ,‬יגשאר‬ ‫סי׳ י׳׳כי ‪ 2‬ם האריך והרחיב הדיבור בענין הלז‪ .‬ובעצם ה מ ק‬
‫הבפיא בתיקי‪ .‬ומוכה משם שענק רוב בעילות חולין בבעל‬ ‫פילגש אם היא בקדישין בלא כתובה אי ןשלא| •‪:‬קדישין‬
‫נא מחמה הבגידה ינא מחמת חומר האיסיר‪ ,‬רק י ק שבעלה‬ ‫הדבר נפתח ברברבי‪ ,‬ופי׳ בתשו׳ ריב׳׳ש שי׳ שצ׳׳ה‪ .‬ופי׳‬
‫מציי הצנה כייתר לכן חולין בבעל‪ ,‬לכן איבפיא בפרוצה‬ ‫שי״ת צמח צדק להגתין מנובאוויעש דמסיק שצריכה הימני‬
‫ביותר דהרבה מצוי׳ אצנ אחרים ג״כן( וא״כ כאן שהיו‬ ‫גע א‪ q‬בלא קידושץ‪ ,‬אס היא מיוחדה אליו‪.‬‬
‫דרים יהד בבית אחד בלא קידישין כדרך איש ואשתו‪ ,‬אך‬ ‫ס פ ק ג׳‪ ,‬נידין רוב בפינות תונין בבעל‪ ,‬אם שייך לתלות‬
‫חם היחה דיימח מענמא‪ ,‬ג׳׳כ הי׳ שייך לחגית ריב בעינוה‬ ‫ריב הכפילות אך במי שרק מייחדת אליו בלא‬
‫ה( הגה על רברי הגהמ״ח זצ״ל כאן כתב הגרי״עז אלישיב‬ ‫חנה על דברי הגהגד׳ח זצ״ל כאן‪) ,‬שנדפסו בקובץ‬ ‫ד(‬
‫שליס׳׳א )בקובץ דעת משה ג׳ הנ״ל( להעיר ח״ל ‪:‬‬ ‫דעת משה חוברת ב׳ אדר ב׳ תשל״ו — ירושלים( כתב הגרב״ש‬
‫הנה בדבר הזה פליגי קדמאי‪ ,‬הרא״ש כתשו׳ כלל פ״ב סובר‬ ‫שניאורסהון שליט״א ראש ישיבת כוכב מיעקב טשעבין בירושלים‪,‬‬
‫במיוחדת — גם להרמב״ם שדינן אבתרי׳ )עי׳ בחת״ם אבד‪,‬ע״ז‬ ‫)בקובץ רעת משה חוברת ג׳ אדר ב׳ תשל״ח ירושלים( וז״ל ‪:‬‬
‫ח״ב סי׳ ע״ז( וד‪,‬םררכי פ״ב דיבמות עמ״ש שם מי שיש לו בן‬ ‫הנה מ׳׳ש בשיטת הרמב״ם‪ .‬אמנם כן כתב המ״מ שם‪ ,‬וז״ל ‪:‬‬
‫מ״מ פוטר בו׳ כתב וז״ל ‪ :‬כתב הרמב״ם ספ״ג מהל׳ יבום מי‬ ‫ומ׳׳ש בעל ולא ק ‪T‬ש אינו לוקה משום ממזרת‪ ,‬ר״ל שאינו‬
‫שזנה עם אשד■ הרי זה ספק לענין יכום דבשם שזינתד■ בו׳ וצ״ל‬ ‫אבל לוקה משום פנוי׳‪ ,‬וכפימהשכתב‬ ‫לוקה משום ממזרת‪,‬‬
‫שמיירי מתני׳ כגון שהיו חבושין בבית האסורים עכ״ל‪ .‬מבואר‬ ‫הוא בפ״א מהל׳ אישות שדובועל אשד■ שלא לשם ק ‪T‬ושין לוקה‬
‫רס״ל לד‪,‬מרדכי בדעת הרמב׳׳ם דאפי׳ במיוחדת לו ג״ב אמרינו‬ ‫מיו״ת מפני שבעל קדשד■ ע״ב‪ .‬ואולם לאו כו״ע ט״ל כן בשיטת‬
‫כשם שזינתד■ בו׳ שד‪,‬רי לא מצא מקום ליישב המשנד■ לדעת‬ ‫הרמב׳׳ם‪ ,‬רק המ״מ לשיטתו בפ״א מהל׳ אישות דמפרש דלשיטת‬
‫הרמב״ם אלא באורחא רחיקתא שד‪,‬יו חבושין בבית האסורים‪,‬‬ ‫הרמב׳׳ם אפי׳ במיוחרת איכא הלאו דל״ת קדעזה‪ ,‬אבל המר‪.‬רי״ם‬
‫ואכן הדעות הללו הובאו ברמ״א אבד‪,‬ע״ז סי׳ קנ״ו‪.‬‬ ‫בח ‪T‬ושיו על הרי״ף ריש ק ‪T‬ושין ס״ל דדעת הרמב״ם דבמיוחדת‬
‫אלא דטעמא בעי לדעת המרדכי למה באמת לא אזלינן בתר‬ ‫לאיש אין בה אלא איסור עשר■ משום דכתיב כי יקח והיינו‬
‫רובא‪ ,‬וצ״ל עפימ״ש האחרונים דד‪,‬א דאמרינן רוב בעילות אחר‬ ‫ע״י קדושין‪ ,‬וכ״ב בביאור הגר״א ז״ל בסי׳ כ״ו ובדומקנה שם‪,‬‬
‫הבעל ותלינן בי׳ את הילד‪ ,‬אין הטעם משום דבעלד■ שכיח לה‬ ‫ועי׳ בשר׳ת שם ארי׳ סי׳ י״ז שכתב רכן הוא השיטה היותר‬
‫יותר‪ ,‬אלא מטעם דאמרינן רוב נשים אינן מתעברות אלא‬ ‫מחוורת בדעת הרמב״ם‪ ,‬והוכיח כן מדתקנו רבנן נשואין לקטנה‬
‫מבעליהן ואפי׳ במקרר■ שביאות אחרים מרובים משל הבעל‪,‬‬ ‫וחרש יחרשת‪ ,‬ואם הפילגש אסורה מה״ת בלאו דל״ת קדשד‪,‬‬
‫ראמרי דמזנה מתהפכת שלא תתעבר‪ .‬עי׳ בהפלאד■ בנתיבות‬ ‫איד תקנו חכמים לעקור דבר מן התורד■ בקום ועשר‪ ,.‬וע״ב דפילגש‬
‫לשבת סי׳ ד׳ סק״ט ובשו״ת תועפות ראם אבד‪,‬ע״ז סי׳ מ״ד‪,‬‬ ‫אין בד‪ ,‬רק איסור עשה דמחויב לקדעזד‪ .‬קודם ביאה‪ ,‬וזד‪ ,‬רק‬
‫עכ״ר הגרי״ש אלישיב שליט״א‪.‬‬ ‫היכא דאפשר‪ ,‬אבל היכא דאי אפשר לית לן בה עיי׳׳ש‪ .‬ולפי״ז‬
‫והעיר על רבריו הגרב״ש שניאורסאד׳ן שליט״א )בקובץ דעת‬ ‫י״ל דר‪,‬״ד‪ ,‬בממזר כיון דא״א לו לקדש‪ ,‬דמוזד‪,‬ר משום הלאו‬
‫משד■ שם( וז״ל ‪:‬‬ ‫דלא יבא ממזר‪,‬א״ב שוב אינו אטור בפילגש‪ .‬ואולם הנראד‪,‬‬
‫והנד■ אם היו דעות קדמאי הללו מובאים באמת רק בסי׳ קנ״ו‬ ‫דמ׳׳ש )הגהמ״ה( רגם להרמב״ם אסור‪ ,‬לא כתב זה אלא לרווחא‬
‫הי׳ אפשר להעלות על הדעת כי אולי בעת שעסקו השואל וד‪,‬נשאל‬ ‫דמילתא — והיינו דעכ״ט אליבא דד‪,‬מ״מ גם להרמב״ם אטור —‬
‫בהד‪,‬לכות שבסי׳ ר׳ נעלמה מהם לפי שעד■ הד‪,‬לכה שבסי׳ קנ״ו‪.‬‬ ‫אבל עיקר הטעם לאיסור מספיק זה מה שכתב דבל הפוסקים‬
‫אבל הלא אין הדבר כך‪ ,‬כי הדברים מבוארים ומפורשים כאן‬ ‫חולקים על הרמב״ם‪ ,‬וס״ל דגם ביאת ממזר בלא קדושין קאי‬
‫במקום שעסוקים בו‪ .‬בסי׳ ד׳ סעי׳ כ״ו כתב המחבר בפנוי׳‬ ‫בלאו דלא יבא וא״ב בודאי דהכי הלכתא‪) ,‬ומ״ש דבל הפוסקים‬
‫שזינתד׳ דאמרינן כשם שזינתד■ עם זה כך זינתד■ עם אחר‪ .‬וכתב‬ ‫חולקים על הרמב״ם‪ .‬הנד■ החינון• במצוד■ תקע״ו הביא דעת‬
‫הרמ״א ואפי׳ היתד■ מיוחדת לו אינד■ נאמנת עליו )ר״ן סוף פרק‬ ‫הרמב״ם וכתב ‪ :‬אבל יש מן המפרשים שכתבו דבביאד■ לחודא‬
‫אלמנד■ לכ״ג(‪ ,‬וזהו סברת הנמוק״י דבמיוחדת בלא קדושץ לא‬ ‫בלא קדושין לוקין ע״ב‪ .‬וזד■ דעת הרמב״ן ור‪,‬ריםב״א בקרושת‬
‫אמרינן רוב בעילות הלך אחריו‪.‬‬ ‫ע״ה עיי׳׳ש‪ ,‬ואולם במאירי שם כתב דזד■ שיטת כל הגאונים‬
‫ומ״ש דמבואר כן מהמרדכי‪ ,‬אינו מדויק‪ .‬ראם כי הבית‬ ‫עיי׳׳ש(‪ .‬וכן נראה דעיקר הטעם )של הגהמ״ד‪ .‬כאן הוא משום(‬
‫שמואל בסי׳ קנ״ו ס״ק א׳ מפרש כן דעת המרדכי‪ ,‬אבל כבר תמר■‬ ‫דס״ל דקיי״ל כהפוסקים החולקים על הרמ‪,‬ב״ם‪ ,‬דד‪,‬רי הוסיף עוד‬
‫עליו בשו״ת שיבת ציון הובא בפתחי תשובד■ שם אות ג׳ דאין‬ ‫טעם ‪ :‬שמוזהרים מלהרבות ממזרים בישראל‪ ,‬והרי זד■ טעמו של‬
‫ראי׳ מדברי המרדכי‪ ,‬רק דעת הנמוק״י הוא כן כמו שצויין ברמ״א‬ ‫הראב״ד החולק שם על הרמב״ם בהל׳ אסורי ביאה וס״ל דגם‬
‫כאן‪ ,‬ועי׳ בפתחי תשובד■ בסי׳ ד׳ אות ל״א — וד‪,‬חלקת מחוקק‬ ‫ביאר■ בלי קדושין אסור מטעם זד■‪ ,‬והרי הרמב״ם ע״ב לא ס״ל‬
‫כאן בס״ק כ״ה מביא דעת הרא״ש בכלל פ״ב דבמיוחדת שדינן‬ ‫כן‪ ,‬אלא משום דקאי לשיטת הפוסקים דס״ל דבכל איסורי ביאר■‬
‫אבתרי׳‪ ,‬ובבית שמואל כאן ס״ק מ״ב מחלק בין מודד■ לדברי׳‬ ‫לוקה על הביאד■ לבד‪ ,‬ולזר■ הוסיף דבממזר הרי איכא הטעם‬
‫ובין מכחישה עיי׳׳ש‪ .‬עכ״פ מכיון שהדברים מבוארים ומפורשים‬ ‫הנוסף שמרבד■ ממזרים בישראל‪ .‬אלא דלזד■ י״ל לפי מד■ שכתב‬
‫כאן באריכות‪ ,‬הלא בלי ספק שד‪,‬רב השואל הזכיר דבריד‪,‬ם‪ ,‬ועליד‪,‬ם‬ ‫בשר׳ת חת״ם סי׳ י״ט די״ל דלא קשר■ על הרמב״ם מד‪,‬שגת‬
‫היא ח להביא ראי׳ לכאן ולכאן‪ ,‬ומכיון שבתשובד■ לא החכרו‬ ‫הראב׳׳ד דמוזהרים מלהרבות ממזרים בישראל‪ ,‬דאע׳׳פ דנימא‬
‫דברי השואל‪ ,‬באו הדברים בסתמא לדון על עיקר הדברים מבלי‬ ‫דבביאד■ לבד ליכא משום לא יבא‪ ,‬הרי איכא משום ל״ת קדשד■‪,‬‬
‫להזכיר השיטות שנאמרו בזד‪.,‬‬ ‫וא״ב לא ירבו ממזרים‪ .‬ואולם זה ניחא לשיטת המ״מ‪ ,‬אבל‬
‫ו( במש״כ כאן הגהמ׳׳ח דספק זה מבואר בסוטה כ״ז כתב‬ ‫לשיטת המהרי״ט הנ״ל הרי ע״ב דר‪,‬רמב״ם ס״ל דאין לנו לדרוש‬
‫ע״ז הגרי״ש אלישיב שליט׳׳א וז״ל ‪:‬‬ ‫טעמא דקרא‪ ,‬וא״ב ע׳ב הטעם הראב״ד א״ש רק לשיטת החולקים‬
‫גם בזד■ פליגי רבוותא המד‪,‬רי״א והמד‪,‬רי״ו‪ .‬ולדעת מוד‪,‬רי״ו‬ ‫על הרמב״ם בזד‪.,‬‬
‫משה‬ ‫אבהע״ז סימן מב‬ ‫דעת‬ ‫סר‬
‫וא״כ מאץ תוכל לדעת ממי גתפבחה‪ ,‬רק נודע לה ממי‬ ‫ני‪ ,‬ירק להקל ה אפה אינה נאמגה להליה ‪3‬איש כמיוהדת‬
‫נבעלה וא״כ מה שאינה אומרת כשהיא בפנינו מ ע ט׳׳ ם‬ ‫אליו‪ .‬ובנידון שלנו לא היהה כלל דיימא מכלמא‪ .‬ועי׳ בשו׳׳ע‬
‫נתעברה אץ בזה הוכחה שלא נבעלה מנכרי רק דממי‬ ‫אבהע׳׳ז סי׳ ד הפי׳ כ׳ץז דברי המחבר‪ :‬היו הפס מרננים‬
‫נתעברה בעצמה אינה יודעת‪ ,‬אך עכ״פ איכא ס׳׳ס שמא‬ ‫]אחרי׳ שזינחה פס ארוסה[ יפס אנשים אחרים ]אע״פ‬
‫מבעלה נתעברה ישמא מנכרי והו׳׳ל להכשיר ומדהש חשש‬ ‫שבא פלי׳ הארוס בביח חמיו הולד ספק ממזר שכשם‬
‫ממזר בפרוצה ש״מ דס״ל דלא תלינן בגוי ז( אולם מצאתי‬ ‫שהפקירה פצמה גארוס כך הפקירה פצמה נאחריס ואם‬
‫בתשר זקיכי הגאון רע״א סי׳ ק״ו דפליג על הב׳׳‪-‬ש וכותב‬ ‫נבדקה ואמרה לארוס נבעלהי הולד כפר )יכן אם ידיע‬
‫ככה בזה״ל באמצע הדיביר‪ :‬אולם דברי הב׳׳ש בעצמם‬ ‫שהארוס בא עלי׳ ילא יצא קיל שזינהה מאחרים([ ולא‬
‫מ ק פי ם ‪3‬מ״ש ובפסקי מהרא״י כו׳‪ ,‬ואח״כ מסיק כי‬ ‫אמרינן אפקרה לגבי אחרים ג״כ‪ .‬ועי׳ בביאיר הגר׳׳א שם‬
‫הרמב׳׳ם יהטור נא פליגי אהדדי דלא כב׳׳ש ושמה האריך‬ ‫על הי‪ 3‬ת ועם אנשים אחרים‪ ,‬דפידישי אי פם אנשים‬
‫יהרחיב הדיבור בפימק כדרכו‪ ,‬כי שניהם הרמב׳׳ם והטור‬ ‫אחרים‪ ,‬זולה כשבא עלי׳ בודאי‪ ,‬אז נא אמרינן אפקרה‬
‫עולים בקנה אחד‪ .‬יכן הבית מאיר מסיק דהרמב״ם והטור‬ ‫לגבי אחרים כדברי הרמ׳׳א שם בספי׳ כ״ח ופי' בביאיר‬
‫לא פליגי אהדדי‪.‬‬ ‫הגר׳׳א שם‪ .‬ובפרפ כל הכינין מדאפקרה נפשה וכו׳ אמרינן‬
‫ספק ה׳‪ ,‬בדברי רש״י סיעה כ״ז פ״ א‪ :‬יאל ישא בת‬ ‫מעשה‬ ‫אפקרה גבי אחרים‪ ,‬י ק מדנחפזה ניצרה‬
‫דימה שבאה מעיפה פסולה‪ ,‬ופירש׳׳י )בד׳׳ה וזו‬ ‫איסור בבפיצת זנות אבדה חזקחה‪ ,‬אבל כפי דברי כח׳׳ה‬
‫וכו׳( שמא מנכרי או מרחר‪ .‬ימפרש כת׳׳ה כוונתו שמא‬ ‫במכתבו אלי אשר הזיג הוא יהיא בקשו מהבי׳׳ד שיסדרו‬
‫מנכרי לקולא‪ .‬וריהטא דמימרא דשמואל לא מוכחא כן‬ ‫להם קידושין כדת משה וישראל ולא סידרו להם‪ ,‬לכן דרו‬
‫אחרי שחשש נהחמיר שאל ישא בת דומה שבאה מטיפה‬ ‫יחד בלא חופה יקידושין‪ .‬פ׳׳ז אין שייך לומר מדאפקסה‬
‫פסולה‪ ,‬ימדיע מצדד רש״י צד לקולא‪ .‬ומצאתי בתשר רפ׳׳א‬ ‫ט׳ אפקרה לגבי אחרים‪ ,‬כי לגבי אחרים לא אבדה חזקתה‪.‬‬
‫סי׳ ק״ו יבחת׳׳ס אבהע״ז סי׳ ח׳ ובבית מאיר סי׳ ד וכל‬ ‫ספק ד‪ ,‬הב׳׳ש בס״ק מ״ד הביא דברי הפרישה כשהאשה‬
‫הנביאים מתנבאים בסגנון אהד דמיירי רק לענץ ליגשא‬ ‫פה יאינה אומרת מעכו״ם נתעברתי אז לא תלינן‬
‫לכהונה‪ ,‬ושמא מנכרי ג״כ לחומרא שהיא פסול כהונה‪.‬‬ ‫בגוי‪ .‬וכת״ה מפורר דלפי״ז אזדא לה מה שכתב הב״ש בס״ק‬
‫ספק י׳‪ ,‬בנידון דברי הרמב״ם דלדברי הב׳׳ש תלינן בגוי‪,‬‬ ‫מ׳׳ג שהמהרא״י שסובר דבפרוצה איכא חשש ממזר ש״מ דס״ל‬
‫בזה העיר כת׳׳ה מהרמב׳׳ם הל׳ איסורי ביאה פט״ו‬ ‫דלא תלינן בגוי‪ ,‬הלא לסי דברי הפרישה יכולין לקיים דברי‬
‫הלכה כ׳׳ה בנידון אסופי‪ ,‬דאס הוה תלינן בגוי אז הו ה‬ ‫המהרא״י כשהפרוצה בפניני ואינה אומרת מפכו״ם נתעברתי‪,‬‬
‫ס׳׳ס‪ .‬ונוכל לתרץ זה עפ״י דברי המהרש׳׳א קידושץ ע׳׳ה‬ ‫אבל אם אינה בפנינו או כשעצמה אינה יידעת מודה שתלינן‬
‫)ע״‪ 3‬בתיד״ה ור׳ ישמעאל ו ט׳( דסובר נכרי ועבד הבא‬ ‫בגוי‪ ,‬ע״כ דבריו‪.‬‬
‫על בת ישראל הולד כשר וצריך גירות‪ ,‬והראה מקומו ברש׳‪v‬‬ ‫ע״ז אשיב גו‪ ,‬דלכאורה נוכל לימר דבפרוצה סתמא מיחשב‬
‫קידושין סוך פרק האומר )דך ס׳׳ח ע׳׳ב ד׳׳ה לימא( דמסורש‬ ‫כהיא עצמה אינה יידעת ממי נתעברה‪ ,‬יכין שנבעלה‬
‫יוצא דהולד צריך גירות‪ .‬כן מצאתי ברמב״ן פה״ת פר׳ אמור ח(‬ ‫מישראלים ומנכרים‪ ,‬כפירש׳׳י ■סוכיה כ״ז ריב בפיליתי׳ מאחרים‬
‫ז( כתב ע״ז וערי׳׳ש אלישיב שליט׳׳א וז״ל ‪:‬‬ ‫ז״ל הסוגיא בסוטה מיירי באיסור כהונה‪ ,‬ועי׳ בבית שמואל‬
‫ואטו באינה פרוצה ביותר לא משכה״ל שאיננה יודעת ממי‬ ‫אבהע״ז סי׳ ד׳ סקכ״ו )ואף רההשש הוא שמא זינתה ונתעברה‬
‫נתעברה‪ ,‬וכגון שבפרק ז ‪ p‬אהד חיתה גם עם בעלה וגם עם‬ ‫מאהר מ״מ לגבי ישראל תוליך בבעל גם בכה״ג וכנ׳׳ל‪ ,‬ורק‬
‫איעז זר ולמה א״ב — לדעת הפרישה — משוינן להולד ודאי ממזר‪,‬‬ ‫לענין כהונה הושעוין לזה כמ׳׳ש הנוב״י מהדר׳ת סי׳ ב׳( ועי׳‬
‫ומטעם שהיא בפנינו ולא אמרה שמגוי נתעברה‪ ,‬הרי יתכן שגם‬ ‫תשב״ץ ה״ג סי׳ קצ״א וז׳׳ל ‪ :‬ואע״ם שאמרו בסוטה כ״ז בפרוצה‬
‫היא בעצמה ספוקי מספק׳׳ל‪ ,‬וע׳׳ב צ״ל בדעת הפרישה דהא גופא‬ ‫ביותר הושעזין לבני׳ זה לענץ הששא בעלמא כו׳ עיי׳׳ש‪ .‬ובלשוך‬
‫הדל למימר ]והיות[ והיא בפנינו ולא הזכירה דבר זה שנבעלה‬ ‫השר׳ע אבהע״ז סעי׳ ט״ו כתוב ‪ :‬הוששץ אף לבנים לא כתב דהו•‬
‫לגד אנן לא תלינן בגוי ודינו ממזר ודאי והוא הדין בפרוצה‪.‬‬ ‫ספק ממזרים‪.‬‬
‫וכתב להשיב ע׳׳ז הגרב״ש שניאורסאהן שליט״א וד׳ל ‪:‬‬ ‫וע״ז השיב הגרב״ש שניאורסאהן שליט׳׳א וז״ל ‪:‬‬
‫והנראה בדעת הפרישה דמכיון דמסתמא אמרינן דאין בנות‬ ‫הגה כי כן‪ ,‬גם הרברים האלו מפורשים במקומם‪ ,‬ולא יתכן‬
‫ישראל נשמעות לאיעז אשר לו ערלה כי הרפה היא לנו — כלשון‬ ‫שנעלמו מהם‪ ,‬אלא שנאמרו בקיצור‪ ,‬וכוונת הראי׳ הוא‪ ,‬דהרי‬
‫ההת״ס באבהע׳׳ז סי׳ י׳ וסי׳ י׳׳ה עיי׳׳ש — ולכן בפרוצה ביותר‬ ‫עכ״פ מכיון רראינו בגמ׳ להלק בץ אם מצוי׳ הרבה אצל אהרים‬
‫שנבעלה מישראלים ומנכרים‪ ,‬א״ב מה שאינה אומרת כשהיא‬ ‫או לא‪ ,‬הרי מוכה דהטעם דרוב בעילות אהרי הבעל אינו משום‬
‫בפנינו מעכו״ם נתעברה היא משום שבעצמה אינה יודעת‪ ,‬ומה‬ ‫הומר האיסור אלא מקזום שמצוי אצלה יותר‪ ,‬והמהרא׳׳י והמהרי׳׳ו‬
‫שלא אמרה מעכו״ם נבעלה זה מכיון שמסתמא היא לא מצאה‬ ‫נהלקו אם ההשעו רפרוצה ביותר מצוי׳ אצל אהרים כמו אצל‬
‫צורך לוע ‪ T‬זה‪ ,‬אבל באינה פרוצה ביותר שמסתמא לא נבעלה‬ ‫בעלה מהני רק לאיסור כהונה‪ ,‬אבל לענין ממזרות נאמר רמ״ם‬
‫לעכו״ם אם איתא דנבעלה לעכו״ם הוה לה למימר הכי‪.‬‬ ‫בעלה מצוי אצלה יותר אבל עכ״פ מוכה מר‪.‬גמ׳ דהטעם ררוב‬
‫ה( דקרא ב׳׳ד י׳‪) .‬ועי׳ לקמן סי׳ מ״ז מקז׳׳ב עוד הגהמ׳׳ה‬ ‫בעילות הלך אהר הבעל הוא מטעם רמצוי אצלה ולא משום הומר‬
‫זצ׳׳ל בעל דעת מעזה בדברי הרמב׳׳ן כאן עיי׳׳ש(‪.‬‬ ‫האיסור‪.‬‬
‫סז‬ ‫משה‬ ‫אבהע״ז סימן מב‬ ‫דעת‬
‫ישראל‪ ,‬בכאן אולי יש להתיר כי משורש נחש אחד יצאו‪,‬‬ ‫על הפ סו ק ויצא ‪3‬ן אשה ישראלית דמביא הביטה ההיא דצריך‬
‫כל הצפוניים‪ ,‬ובפרט אם נימא כשיטת הפוסקים דולד‬ ‫גירות ‪ . . .‬ט ( ואם נימא דהרמב׳׳ס ג״כ סובר דצריך גירות‬
‫הבא מנ כ ד הבא על בת הראל צדך גירות‪ ,‬וא״כ בודאי‬ ‫ניחא דברי הרמב׳׳ס מהשגת הראב״ד עליו כפי שמבאר‬
‫יש להתיר לב׳ אחיות שינשאו לבני אחות אביהם‪ ,‬כי בנידון‬ ‫ה נ ד ^ דהראב״ד מיירי רק להתירו בבת י ^ א ל מטעם ס״ס‪,‬‬
‫שלט שהוא אמם היתה אשת איש ויוכל להיות האופן שולד‬ ‫ולשיטת הסוברים דהולד מנכרי הבא על ‪ 3‬ת ישראל צריך‬
‫אחד ממזר והב׳ כשר‪ ,‬שעם ולד אחד נתעברה מישראל ועם‬ ‫גירות לא שייך בזה ספק ספיקא‪ ,‬דשניהם ענין אחד אם‬
‫ולד אחד נתעברה מנכרי‪ ,‬ואם נימא דצריך גירות הלא גר‬ ‫אמו נתעברה מגוי‪ ,‬והוא ע׳׳ד שם אונס חד היא‪ ,‬יאין‬
‫מותר במנארת‪ ,‬וממה נפשך נוכל להתירם‪ .‬ועי׳ בפני יהושע‬ ‫הספק האחד מתיר יותר מחבירו אחרי דלס הצדדים צריך‬
‫קידושין ע׳׳ח ד״ה אמר וכו׳ דמביא שם בשם חתנו דבר‬ ‫גירות י(‪ ,‬ובכגון דא שאין ספק אחד מתיר ייתר מחבירו‬
‫נחמד‪ .‬אך שיטת רוב הפוסקים לא סבירא להו דצדך גירות‬ ‫בודאי אמרינן שם אונס חד הגיא‪ ,‬עיין בש״ך יי״ד סי׳ ק״י‬
‫כסתמית השו׳׳ע‪ ,‬פכ״ז נוכל לצדד בזה‪ .‬רק חלילה לי מלגלות‬ ‫) ב דני ספק ספיקא אות י׳׳א(‪.‬‬
‫החלטתי בענין כזה רק כ״ז כמסתפק ועולה‪ .‬ועל פי כתבי‬ ‫ו בנ ‪ T‬ון דברי התשב״ן ח״ג סי׳ פ׳׳ח שמביא כת׳׳ה דמסיק‬
‫לא יעשה דבר כי אם גילה סודי אל הגאונים אשר ב א ח‬ ‫דתרי רובא אין צריך רק ליחוס כהונה אבל‬
‫המה‪ .‬וכאשר יצא מפיהם כן יקום‪ ,‬ואחת שאלתי מאת‬ ‫להכשיר בני׳ סגי בהד רובא‪ ,‬הדבר מבואר בב׳׳ש סי׳ ד׳‬
‫מעכת׳׳ה אותה אבקש‪ ,‬כאשר בטח ישיג תשובות מהגאוני‬ ‫ס׳׳ר! נ״ד‪ .‬יצ״ל דחשש ממזר לישראל הוה כליחוס כהונה‬
‫א ח אשר שם פניו אליהם‪ ,‬נא להעתיק לי תשובתם בנידון‬ ‫וצריך ‪3‬׳ רובא‪ .‬כל זה ביארתי לפי קוצר השגתי‪ ,‬ולהלכה‬
‫הלז‪ ,‬כי הומה לבי לדעת דבר ה׳ זו הלכה אשר יצא מפיהם‪.‬‬ ‫חלילה לי מלחוות דעי אף אני‪.‬‬
‫ואל יפלא בעיני כת׳׳ה אחרי שלא נעלם מאתי אפס הפנאי‬ ‫והנה ראיתי דמעת העשוקים האומללים האני ואין להם‬
‫שגי‪ ,‬מדוע אינני כחס על טרחתו להעתיק תשו׳ הגאונים‬ ‫מנחם‪ ,‬ובזה שנחשבים לספק ממזרים עוד יותר‬
‫אלו‪ ,‬יפן כי מכותלי מכתבו נוכחתי לדעת כי יש לכת׳׳ה‬ ‫גרוע עבורם‪ ,‬כי אסורים לממזר ולישראג מדרבנן‪ .‬ואיני‬
‫בכוונה להעתיק המכתבים‪ ,‬וא״כ הוא רק טרחא מועטת‪,‬‬ ‫רואה בעבורם שום אופן היתר‪ ,‬זולת ההיתר המובא בפ׳׳ת‬
‫ולזאת ארשה לי לדרוש זאת מאת מעכת׳׳ה‪.‬‬ ‫בשם הרמ׳׳ע מפאנויא( שספק ממזר יתקדש לשפחה ע׳׳י‬
‫ארשום לכת״ה בהנודע לענינינו מה שמצאתי בסה״ק‬ ‫אגב‬ ‫תנאי‪ ,‬ובזה״ז לא שכיהי שפחה‪ .‬ולחומר הענין הנושא ירא‬
‫שושן סודות מחברו הי׳ תלמיד הרמב״ן ז״ליב(‪,‬‬ ‫אנכי מלגלות דעתי בהלכה כי בביתי אין לחם ושמלה‬
‫יהוא פום ממגצ רברבן וכל דבריו בספרו הק׳ כגחלי אש‬ ‫כמדרשו במס׳ שבת ק״כ ולא כפשוטו ח״י‪ .‬ובזה אני מסופק‬
‫ימביא שם בזה״ל מה דין הנשים בזה״ז‪ ,‬מצאתי כתוב בספר‬ ‫בחיפוש איזו היתר אולי יש להתיר לב׳ אחיות מהארבע‬
‫העבודה עצ מה דכתבו רבנן ואם אשה מזנה תחת בעלה‬ ‫בנות שינשאו לבני אחות אביהם‪ ,‬ואף דהוה ספיקן בספיקן‬
‫בני׳ כשרים כי רוב בעילות מבעל ובכן זיל בתר רובא‪.‬‬ ‫שהיא גזירת חכמים שאסרו‪ ,‬והטעם שמא א׳ ממזר והב׳‬
‫והנה הספק ספיקא שיש לדון באסופי הנמצא במקום שישראלים‬ ‫ט( הנה בדברי הגהמ״ח כאן מהרמב״ן כתב הגרי״ש אלישיב‬
‫ונכרים גרים בו הוא‪ ,‬א‪ .‬שמא מחמת רעבון הושלו וכשר הוא‪,‬‬ ‫שליט׳׳א וז״ל ‪:‬‬
‫ב‪ .‬ספק שמא גוי הוא ואף הוא כשר לאחר גירות ושפיר הוה‬ ‫מש״ב שהרמב״ן פר׳ אמור‪ ,‬הביא שיטת הסוברים דהולד‬
‫ספק ספיקא משני שמות‪ ,‬אלא שהרב השואל כנראה רצה להרבות‬ ‫מנכרי הבא על בת ישראל צריך גירות‪ ,‬הנה ז״ל הרמב״ו שם ‪:‬‬
‫בספיקות‪ ,‬והוסיף עוד ספק גם את״ל שנולד מאם ישראלית והושלד‬ ‫״ורבותינו הצרפתים אומרים כי טעם הגירות )והוא בן איש מצרי‬
‫לא מחמת רעבון מ״מ איכא לספוקי שמא מגוי נתעברה‪.‬‬ ‫בתוך בני ישראל מלמד שנתגי ‪ (T‬מפני שהי׳ קודם מתן תורה‬
‫אכן ברמב״ם פי״א מהל׳ בכורים הי״א פסק כוהנת המעוברת‬ ‫והי׳ משפטו לילך אחר הזכר — באומות הולך אחד הזכר — וכאשר‬
‫מעכו״ם בנה חייב בפדיון הבן ובבכורות מ״ז בכור הנולד מן‬ ‫נולד זה לא מלו אותו כי מצרי הי׳״‪ ,‬ואף על זה חולק הרמב׳׳ן‬
‫הלוי׳ שנתעברה מגוי‪ ,‬אפי׳ למ״ד מזהמין‪ ,‬היינו דשדינן לי׳‬
‫וסובר דא״צ גירות עיי״ש‪.‬‬
‫בתר הנכרי‪ ,‬לוי פסול מיקרי‪ ,‬ואילו הנולד מן הישראלית‬
‫שנתעברה מנכרי חייב בפדיון הבן‪ ,‬ואי נימא דצריד גירות אמאי‬ ‫והשיב על הערה זו הגרב״ש שניאורסאהן שליט״א וז״ל ‪:‬‬
‫חייב בפדיון הבן‪ ,‬אלא שבשו״ת חמדת שלמה אבהע׳׳ז סי׳ ב׳‬ ‫הנה כפי שנדפס בקובץ דעת משה הנ״ל‪ ,‬אחרי שמביא את‬
‫הביא תשו׳ הגאון חור׳ד ז״ל שהוכיח מזה דשדינן לי׳ בתר נכרי‪.‬‬ ‫דברי הרמב״ן דצריך גירות‪ ,‬נדפסו כמה נקודות הפסק המדאות‬
‫וזה משום דבגיותן אית לי׳ חיים‪ ,‬אבל לאחד שנתגייר תו לית‬ ‫על חסר שהי׳ בכת״י‪ ,‬ומסתבר שהי׳ שם סיום הדברים כנ״ל‪,‬‬
‫להו חיים‪ ,‬וממילא אחרי הגירות שדינן לי׳ בתר אמו והוה כישראל‬ ‫דהרמב״ן מביא דברי רבותינו הצרפתים דצריך גירות‪ ,‬אבל זה‬
‫גמור‪ ,‬ולפי״ז שפיר יש מקום לומר דדינו כבכור ישראל וחייב‬ ‫רק מפני שהי׳ קודם מתן תורה וז״פ‪ ,‬וגם מביא זה רק להערה‬
‫בפדיון‪ ,‬אך א״ב תו לא הוה משם אחד שהרי אי נימא רבעי גירות‬ ‫בעלמא‪ ,‬אבל בעיקר הדבר שישנה שיטה הסוברת דצריך גירות‬
‫מ״מ אסור בממזרת ובאמו נכרית מותר בממזרת‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫הלא הביא רזה שיטת רש״י‪ ,‬ועפי״ז כתב דאם נימא דגם הרמב״ם‬
‫יא( עי׳ בפ״ת סי׳ ד׳ ס״ק כ״ד וכ״ה שהביא כן מדברי הרמ״ע‬ ‫ס״ל כן ניחא‪ .‬ועי׳ בספר עצי ארזים אבהע״ז סי׳ ד׳ שצתת־ כן‬
‫בעשרה מאמרות מאמר חיקור דין‪.‬‬ ‫לומר בשיטת הרמב״ם עיי״ש‪.‬‬
‫יב( מיוחם לתלמיד הרמב״ן‪ ,‬סודות בפירוש התפילה )קארעץ‬ ‫י( במש״ב הגהמ״ח זצ״ל דאין כאן דין ספק ספיקא‪ ,‬כתב‬
‫תקמ״ד(‪.‬‬ ‫הגרי״ש אלישיב שליט״א להעיר וז״ל ‪:‬‬
‫משה‬ ‫אבהע׳ז סימן מב מג‬ ‫דעת‬ ‫סח‬
‫עד אשר השגתי מכתב כת׳׳ה נכספה נפשי לדעת משלומי‬ ‫יאיכא נספור‪,‬י עובא‪ ,‬חדא‪ ,‬דכנ דאית צי׳ הזקה איסור‬
‫היקר לי ומהנעשה אתו‪ ,‬וגם כעת אחרי קבלת מכתבו הנני‬ ‫ומיפומא דאיסור‪ ,‬סמוך אחזקה ואסור אף נרבנן דנא‬
‫עוד בהענם ידיעה כי כת׳׳ה קיצר במקום שאמרו להאריך‪,‬‬ ‫תיישי למיפוגיא כ״ש נר״מ כדהכא מיעוגי בעינוה בזנות‬
‫הסך הרציף ‪ ...........‬ב מ כ ת בו ננכין הגיעני ושפתי נא אכלא‬ ‫וחזקת אשת איש ונימא כאי פובר ממיפוע בעילות הם‬
‫מלהעהיר בעדי תפילה לאלוקים‪ ,‬ה׳ יהי׳ בעזרו שלא יכשל בדבר‬ ‫ובחזקת אשת איש ואיתרפ לה רוכאיג(‪ ,‬הב׳‪ ,‬הוה ספק‬
‫הלכה‪ ,‬וחכה נהרבין הורה ויראת שמים לכל הנלוים אליו‬ ‫דאורייתא וספק דאורייתא להומרא‪ .‬כג׳‪ ,‬מסתברא דרוב‬
‫יימצא חן ושכנ טוב בעיני אלוקים ואדם‪ ,‬ויזכה להשפיע‬ ‫בעינות בזנאי שמאהבתה אותו תתרחק מבפילת בענה ותדבק‬
‫מרוחניותו על אנשי פירי נטהרם מזוהמתם ולתקן עולם‬ ‫בו‪ ,‬יעל אלה הספיקות אמר החכם בסה׳׳ר‪ ,‬הנקרא קנה‬
‫במלכית שד־י‪ ,‬יה׳ ירחיב גבולו שיזכה ללמוד יללמד מתוך‬ ‫יז״ל‪ :‬יש לחוש אנא שאין הדץ כן בזה״ז בהיותינו בגולה‬
‫הרחבת הדפה ויקבל ימי הפורים הבאים לקראתנו לשלום‬ ‫לפי שכנסת ישראל עמנו בגלות והקבלת גם מהחיצוניים‬
‫בדיצה יבחדוה‪ ,‬וה׳ ישיב שבותינו ברחמים ובא לציון גוא>‬ ‫ומכח טומאתם יאפילו הכי בנ״י כשרים וישראל נקראו‬
‫ואז ישוב מצרף ומטהר כסף‪.‬‬ ‫נפשותם טהורה פכלה׳׳ק‪ ,‬והוא ממש קילורץ לעיניים‪.‬‬
‫ידידו דורש שלומי יטוב כבוד תורתו מצפה נהתבשר‬
‫משלומכם אך טוזג‬ ‫ויען כי הספר הק׳ שישן סודות איני מניי כ״כ ייכנ‬
‫להעתיק דבריי אלה הנאמרים בשם שישן סודות נמר‬
‫זללה׳׳ה‬ ‫משה במו׳׳ה שלום יוסף‬ ‫אביו הגאון שליט׳׳א‪ ,‬והוא ישחה בצמא את דבריי הקדישים‪,‬‬
‫מג‬ ‫סימן‬
‫בעניו נישואין עם אלמנה‬

‫הדרת גאון אביו שניט׳׳א נכן יאבה בטובו נהנדיקני לפני‬ ‫ב״ה יום א׳ דסליחות תרצ״א קראקא‪.‬‬
‫כבוד אביו הרה״ג שניט״אא( אשר אחר עד עתה נהשיבו‪,‬‬ ‫ברק השנון ובקי טובא מוכתר בניהוםין שרטילתא‬
‫י ק כי המכתב לא מצאני בביתי כי הייתי במרחץ עריסקויטן‬ ‫דיחוסא שמו מפארין מו״ה אבח־זם סופר שליט״א‬
‫ארבעה שבועות ובאתי לביתי יום ה׳ שבוע העבר‪ .‬והנני‬ ‫אב״ד דק״ק זגיעריץ )איטליה(‪.‬‬
‫ממהר להשיבו‪.‬‬
‫אודות אשר העיר כהדד׳ג אביו שליט׳׳א לשיטיה הזוהר ב(‬ ‫דרך מבוא השלום‪.‬‬ ‫אחרי‬
‫שיש סכנה לישא אלמנה הלא מבואר בקרא כמ״ם‬ ‫מכתבו הנכתב ביים א׳ שיפעים לנכין הגיע פדי‪.‬‬ ‫יקרת‬
‫דשרי ג(‪.‬‬ ‫ובמטו מיני׳ היות כי מכתבו נכתב בשם כביד‬
‫ד׳׳ה סתם אשה לאו לגירועוין עומדוג ואפי׳ זינתה תחת בעלה‬ ‫יג( כתב ע״ז הגרי״ש אלישיב שליס״א וז״ל ‪:‬‬
‫מ״מ לאו להתגרש בגס זה עומדת וגם אם לא ירצה הבעל לא‬ ‫ואם קבלה היא )נקבל( וכר׳ ואם לרין יש וכר׳‪ ,‬מה ענין תזקת‬
‫יגרשנה אלא שלא תשמשנו ע״כ‪ .‬וא״כ אפי׳ כשהיא יועזבת תחתיו‬ ‫אשת איש לצרפו ולסייע להמיעוס‪ ,‬ואם האם בחזקת אשת איש‬
‫הלא צריכין לומר מכח כשרות שלו שלא בא עלי׳ — וזה הפי׳‬ ‫עומדת האם בגלל זה יעו להעמיד את הולר בחזקת ממזר‪ ,‬ואכמ״ל‬
‫דחזקת אעזת איש‪ ,‬שנאסרה לבעלה בזנותה תצסרף דנימא רזה‬ ‫עכ״ל‪.‬‬
‫העיבור ממיעוס בעילות הוא ונשאיר את הבעל בחזקת כשרות‪.‬‬ ‫והעיר על רבדיו הגרב״ש שניאורסאהן שליט״א וז״ל ‪:‬‬
‫ואמנם הדברים מפליאים‪ ,‬ואולי יש לפרש — אם כי בדרך‬
‫א( הוא הגה״ק ר׳ שמעון סופר זצ״ל אבר״ק ערלד בנו של‬ ‫רחוק — רהנה קיי׳׳ל דמסתמא מעמידין אדם מישראל בחזקת‬
‫מרן בעל הכתב סופר זצוק׳׳ל‪.‬‬ ‫כשרות וזה כעואגו דנים על אדם ידוע אבל ודאי ישנם עבריינים‬
‫ב( כן נראה מדברי הזוה״ק בפר׳ משפסים )ח״ב רף ק״ג‬ ‫ראיתרע חזקות כשרות שלהם‪ ,‬א״כ אם באנו לז־מ על בן של אשה‬
‫ע׳׳א(‪.‬‬ ‫ש ‪T‬ענו שזינתה תחת בעלה ולהכשיר אותו מסעם כי רוב בעילות‬
‫ג( בויקרא )כ״א י׳׳ד( נאמר לכהן גדול ‪ :‬אלמנה וגרושה וגו׳‬ ‫אחר הבעל ולכן נאמר שהבן הזה נולד מאביו‪ ,‬הלא יש נגר זה‬
‫לא יקח וגר‪ ,‬ודייקה הגמ׳ בקרועוין י״ג ע״ב ‪ :‬דאסר רחמנא‬ ‫חזקה כיון שהיא אשת איש שזינתה ונאסרה לבעלה א״כ הלא‬
‫אלמנה לכה״ג הא לכהן הדיוס שרי וכו׳‪) ,‬וכן עי׳ בסנהדרץ י״ח‬ ‫מכה חזקת כשרות של הבעל צריכין אנו לומר דביאה זו שאנו‬
‫ע״א‪ :‬ואין נושאין אלמנותו של מלד וכו׳ ומוכח דבעלמא שרי(‬ ‫דנים עלי׳ שממנה נולד הבן הזה אינו ממנו שחזקת כשרות שלו‬
‫ועוד כיו״ב‪.‬‬ ‫מתנגדת לזה ונתלה בעבריין דעלמא‪ — ,‬ועי׳ תוס׳ זבחים ב׳ ע״ב‬
‫סט‬ ‫משה‬ ‫אבהע״ז סימן מג‬ ‫דעת‬
‫ונוכל טמר נפי דברי בעל הטורים‪ ,‬דהנה שם היא מקשה‬ ‫לכאורה יש לדחוק‪ ,‬כי נפי דברי הזוה״ק שהחשש הוה‬
‫מדיע כתוב אי כי ימות האיש האחרק ונא כי ימות‬ ‫משום האי רוחח דשבק בה בעלה‪ ,‬נוכל נאוקיה‬
‫האיש אהרז< ולכאורה מדיע נא הקשה על ושנאה האיש‬ ‫הקרא מדאסר אלמנה לכה״ג‪ .‬ש״מ דלאחר שריא‪ ,‬דמיירי‬
‫האחרון הקודם נו מדוע כחוב האחרון ולא אחר ח( רק‬ ‫שנכנסה לחופה ולא נבעלה שאז אק שייך החשש של הזוה״ק‪.‬‬
‫דהתוה׳׳ר‪ ,‬רמזה ברמז כי עפ״י דדך הסגוליי אם שנאה‬
‫האיש האחרק ינתגרשה מהשני‪ ,‬השני הוא אחרון לדעת‬ ‫מקומות הרבה מוכיחים שגם לאחרי‬ ‫אולם‬
‫רש״י שאסורה נהנשא‪ ,‬ורק במפורש לא אסרה איתו התוה״ק‬ ‫שריא להנשא לאחר‪.‬‬
‫רק נא יוכל בעלה הראשון שמע מינה דלאחר שריא‪ ,‬כי‬
‫שמוכח מהזוה״ק דבבעולה ונשואה‬ ‫צריכין אנו לחלק כפי‬
‫ה תו ה׳ ק לא דברה מפורש מסכנות שהמה רק בדרך‬
‫מקפרגא דא בדא ינא הוה כ״כ‬ ‫הוי תרי רוחי‬
‫הסגוליי ם(‪.‬‬
‫ממילא היה סכנה מחמת איסור‬ ‫סכנה‪ .‬יבבעלה השלישי‬
‫זול״ז אין להאריך בזה‪ ,‬ויאבה נא למסור הדברים האלו‬
‫דהחשש הוא רק בתיך י׳׳ב חידש ד(‪.‬‬ ‫קטנניה‪ .‬יבזוה״ר! מפורש‬
‫לפני כביד אביי הרה״ג המפורסם בצדקתו שליט׳׳א‬
‫ינברך אותו בשמי בברכת השנים שיכתב ייחתם לאלתר לחיים‬
‫אבל זולת זה אק כל כך קושיא‪ ,‬כי התוה״ק לא דברה רק‬
‫טובים ארוכים ומתוקים‪.‬‬
‫מסכנות אשר ה מ ה בדרך הטבעי ולא בדרך הסגולי‪.‬‬
‫אברך אותו‪ ,‬ידידו הדו״ש תורתו באהבה מברכו‬ ‫ובזה‬ ‫יבמות כ״י ע׳׳א ד׳׳ה בתרי וכף‬ ‫יראי׳ נזה כי לדעת‬
‫בכוה׳׳ט ובבריאות גופא ונהורא מעליא‪.‬‬ ‫דגם בנתגרשה מב׳ אנשים האשה אסורה עוד להנשא‪,‬‬
‫והלא בתוה׳׳ק מפורש דשריאה(‪ :‬ושנאה האיש האחרון וגי׳‬
‫זצ״ל‬ ‫משה במו׳׳ה שלום יוסף‬ ‫וש״מ דהתוה׳׳ק לא דברה מענינים סגוליים ו(‪.‬‬
‫ח( כן הקשד‪ ,‬ע׳׳ד בעה״ם בספר מאיר עיני חכמים לאדמו״ר‬ ‫ד( כן דיביא בשדי חמד אסיפת דינים מערכת אישות סי׳ א׳‬
‫מאוססרובצה זצ׳׳ל ח״א סי׳ ע״ז ס׳׳ק ח׳ ועיי׳׳ש מקו׳׳כ לייקוב את דברי‬ ‫אות ד׳ בשם ספר חיים ושלום סי׳ י״ג שחילק בין תוך י״ב חודש‬
‫בעה״ם דס״ל כרש״י ביבמות הנ״ל דבנתגרשד‪ .‬ב׳ פעמים אסורה‬ ‫לאחר י״ב חודש עיי׳׳ש‪.‬‬
‫לינשא עיי״ש היטב‪ ,‬וכן כתב בחתם סופר בגיטין צ׳ ע׳׳א ד״ה‬
‫ה( דברים כ״ד ג׳‪.‬‬
‫הא וכו׳ בבאור דברי בעה״ט עפ״י דעת רש׳׳י הנ״ל ביבמות עיי״ש‬
‫וכד׳ הגהמ״ח כאן עיי״ש‪ ,‬ועי׳ בשו׳׳ת חמדת משה אבהע״ז סי׳‬ ‫ו( ובשר׳ת חיים שאל להח ‪T‬״א ח״ב סי׳ י״ם נשאל ע״ד‬
‫קנ׳׳ג וברב ‪ T‬הזהב פר׳ כי תצא בזה‪.‬‬ ‫הזוד‪,‬״ק הנ׳׳ל והחמיר בהם והביא מעשר‪ .‬נורא בענין זה עיי״ש‪,‬‬
‫ט( עי׳ בסו״ס פרדס שאול עה״ת עמוד קפ׳׳ז הערה י׳ שמביא‬ ‫אך בשדי חמד שם הביא מספר ישרי לב דף ל״ג ע״ב שהביא‬
‫כי בדפוס וויניציא שכ״ח נדפס בד׳ בעה״ט במקום ; נשאת לשני‬ ‫מספר יוסף אומץ דפקפוק זה עפ״י הזוה״ק אסור לפרסמו כיון‬
‫ומת וכו׳ נשאת לשני׳ )עם קו למעלה( ודיכוונה שנישאת לעוד‬ ‫דאתי לעגן את האלמנות ויהי׳ תקלה בזה עיי׳׳ש בדבריו‪.‬‬
‫שניים אחרי שד‪,‬תגרשה‪) .‬ושפיר הוד‪ ,‬אז חזקד‪ ,‬וא״צ להגיע להנ׳׳ל‬ ‫ז( שם הקשד‪ ,‬בעה׳׳ם מדחג לא כתוב האיש השני וגו׳ )חהו‬
‫דבעה״ט ס״ל כרש״י ביבמות ודו״ק(‪.‬‬ ‫באמת קוקוית הזוד‪.‬״ק הנ״ל בהערד‪ ,‬א׳(‪.‬‬
‫עא‬ ‫משה‬ ‫דעת‬
‫חושן משפט‬
‫מד‬ ‫סימן‬
‫בעניו לוקח מחבית דבר בלא רשות ומאכילו לבעליו‬

‫שלי ואך מתחילה שלי היהה ע״כ‪ .‬ושם מסיק הגנד‪ :‬מנלני‬ ‫שאלה ‪ :‬ה אם מיתר לראובן לקחת דבר מאכל משמפון בצי‬
‫ילמדו בני ויבריחו עצק מן הגז>ג וה״ז דומה ממם לדברי‬ ‫ידיעתו ולהאכילו לשמעץ בעצמו‪ .‬אם הוא בכלל‬
‫הגמ׳ ב״מ ס׳׳א הנ״צ‬ ‫גזילה כמו בשואל שלא מדעת מקרא גזלן‪ ,‬או מחמת‬
‫ו מו ב א באשל אברהם להגאון ה ד׳ א ברודא ז׳׳ל בדברי הגמ׳‬ ‫שהחזירו לשמעון בעליי מקיים בזה מצות השבת הגזילה‬
‫ב׳׳ב )ט׳׳ז( שנדרש שם עה״פ באיוב ברכת אובד‬ ‫ומותר‪.‬‬
‫פלי תבוא שהי׳ גוזל שדה מיתומים ומשביחה ומחזירה להן‬ ‫והשואל הביא ראי׳ מהא דנתנה רבקה שני גדיי העזים‬
‫והי׳ איוב משבה עצמו‪ .‬ולכאורה הוא סתירה לדברי הגמי‬ ‫ליכיקב אע׳׳ה להאכילם ליצחק אע׳׳ה‪ ,‬ופירש׳‪ v‬א(‬
‫ב״מ ס׳׳א ה נ > ו מ ת ת שם דבב׳׳ב מיירי בשדה שהיא קרקע‬ ‫שכך כתב לה בכתובתה והוי שלה‪ ,‬מוכח מזה דאם לא‬
‫וקרקע אינה נגזלת‪ .‬או דשם מיירי בשדה של יתומים קטנים‬ ‫הי׳ ט ת ב לה בכתובתה הי׳ חשוב גזל מחמת שהי׳ שלא‬
‫דלאו בני צערא נינהו ולא שייך אצלם על מנת למיקט‪.‬‬ ‫בידיעת יצחק ע׳׳ה‪ ,‬אע׳׳ג דנתנה ליעקב אע״ה על מנת‬
‫ובב׳׳מ מיירי במטלטלין והגגזלים או הנגנבים הם גדולים‬ ‫להאכילם ליצחק שהוא בעליו‪ .‬ש״מ שאץ זה מועיל עכ״ד‪.‬‬
‫וככ׳׳ג אסור‪.‬‬
‫ו א״ ב מכל הנ״ל נוכל להבין את דברי רש׳‪ v‬בפר׳ תולדות‬ ‫תשובה‪ :‬בדבי שכת׳׳ה נדרשב( מאחד לפרש לו דברי‬
‫רש״י בפר׳ תולדות עה״פ יקח לי משה שני‬
‫הנ״ל‪ .‬ואך לדברי האשל אברהם נוכל ליכד־‪ ,‬שאך אם‬
‫הי׳ לוקה יעקב משל יצחק לא הי׳ יודע מזה יצחק מאומה‬ ‫גדיי וגר ופירש״י משלי הם ואינם גזל שכך כתב לה‬
‫בכתובתה וכר וע׳׳ז הקשה השואל‪ ,‬הלא אך אם הי׳ משל‬
‫וכה״ג שריא‪ .‬אולם שם השרייתא דהשביחן והחזיר להן‪.‬‬
‫וייכל להיית דרק באופן זה שרי‪ .‬אבל בנידון שלנו לא הי׳‬ ‫יצחק כיון שהאכיל הגזל לנגזל אינו גזל‪.‬‬
‫באופן על מנת להשביחן וגם באופן להשביחן צריך‬ ‫השואל‪ ,‬הי׳ מונח קיים‪ ,‬שהנחל את חבירו יהאכיל‬ ‫ואצל‬
‫צירוך שהוא של יתומים קטנים‪ ,‬כי לולי זה קשה מעל‬ ‫אותו בחנם להנגזל אינו בכלל גזילה‪ .‬ואנכי לא כן‬
‫מנת לשלם כפל דאסור‪ .‬איך שיהי׳ אם הי׳ לוקח יעקב אבינו‬ ‫עמדי כאשר אבאר בס״ד‪.‬‬
‫משל יצחק אבינו לא הי׳ עדיך מאבק גזל דאסור‪.‬‬ ‫הלא מבואר במס׳ ב״מ )ס״א ע׳׳ב( לא תגנובו ע״מ נמיקט‪,‬‬
‫לא תגנובו על מנת לשלם כפל‪ .‬ועי׳ ברש״י מה שפי׳‬
‫ו ביו ת ר לפי המובא בדרשת הר‪-‬ץ!( דלכן אמר יצחק אבינו‬ ‫שם‪ ,‬וכפי שביארו המפרשים האיסור בזה הוא אך שהגוזל‬
‫לעשו הביאה לי ציד הלא הי׳ יכול לצוות לו להביא‬ ‫מתכוין על מנת לשלם כפל לטובתו של הנגזצ‪ .‬אולם האיסור‬
‫לו משלי‪ .‬אולם יצחק אבינו רצה שיוכלו לחול עליו הברכות‬ ‫הוא כדי שלא ירגיל אדם את עצמו לגנוב או נגזול ג(‪,‬‬
‫שיברך לעשו‪ ,‬ולכן צוהו להביא לו ציד‪ .‬וזה יהי׳ מחיר הברכות‬ ‫ובנזילה לא שייך על מנת לשלם כפל רק על מנת למיקט‪ .‬ועי■‬
‫שעי״ז מקרב יצחק אבינו את דעתו אליו‪ .‬ואז יוכלו לחול‬ ‫סוכה ל׳ שנדרש בגמ׳ שם ע ה״ פ‪ :‬אני ה׳ כינא גזל בעונה‪,‬‬
‫עליו הברכות כמו שמצינוד‪ (,‬ויתן לו מזהב שבא ויתפלל‬ ‫ועי׳ ברש׳׳י שם ד׳׳ה שונא גזל וכו׳; בעולות שאתם מביאץ‬
‫בעדו וגף‪ ,‬ולדברי הר׳ץ דהציד הי׳ מחיר הברכות ואם הי׳‬ ‫לי אני שונא את הגזל שאתם גוזנין אותם‪ ,‬ואע׳׳פ שהכל‬
‫דבלים מ״ז שהטעם הוא כדי שלא נרגיל עצמנו במדות רעות‪ ,‬וכן‬ ‫א( בראשית כ׳׳ז ט׳‪ ,‬והוא מחז״ל בבראשית רבה פרשה ס׳׳ה‬
‫הביא בחלקת יואב אר׳ח סי׳ כ׳׳ז שכן אי׳ בילקוט פר׳ ואתחנן‪,‬‬ ‫י‪/‬‬
‫עיי׳׳ש‪ ,‬והוא כהנ׳׳ל גבי גונב ע׳׳ם למיקט ודו׳׳ק‪.‬‬ ‫ב( השאלה הגיע אל הרה״ג ר׳ יחזקאל הוכברג‪ ,‬והוא שאל‬
‫ד( הדרוש החמישי‪.‬‬ ‫זאת להגהמ״ח זצ׳׳ל‪.‬‬
‫ה( תהלים ןף׳ב י׳׳ז‪.‬‬ ‫ג( כעי׳׳ז מצינו גבי גזל עכו״ם שכתב הרמב״ם בפיה״ט פי״ב‬
‫משה‬ ‫חו״מ סימן מד‬ ‫דעת‬ ‫עב‬
‫ו כן יש נהביא '־אי׳ מדברי הגמ׳ שש במקומו בכתובות‪.‬‬ ‫>^ ‪p‬־‪ :‬כיי־‪,‬ה מכג אביי יכי״ז יקבנ אה רברכית היה גזל‪ .‬כמי‬
‫מדוע היפס הש׳׳ס דיקא מאכילתו דבר שאינו מעושר‪,‬‬ ‫כמצינו בגמ׳ו( י'‪,‬דשה בגז‪ :‬כצה ד אן יאיפן דמקידנה‪ .‬ככ״פ‬
‫הלא תרומה קודש למפשר‪ ,‬ימדוכג לא נקט במאכילתי דבר‬ ‫הגז; הייב נשלה לה אה״כ‪ ,‬י‪:‬כן אמרה רבקה‪ :‬יקה ני משלי‬
‫שאינו תרום‪.‬‬ ‫ליגה גזל שכך כחב לה יכהיבהה‪ ,‬ימביאר בסגהדרין‬
‫יי״י׳ ‪^I‬וד^‪I 1//‬יד‬ ‫‪i‬הייי‬
‫אולם ניהא‪ ,‬דשיעיר הפרשה של הרימה להפקיע מאיסיר‬ ‫>י‬ ‫‪J‬‬ ‫‪y, ^ t‬‬ ‫‪/J .‬‬
‫עבל הוא רק תעה אחת‪ ,‬יבכה״ג לא חשודה שלא‬ ‫נה אהד יבהים׳ שש בד׳׳ה כ; מגה יכי׳ בא״ד‪ :‬אי גמי‬
‫נתרוש כמביאר בשבת )י״ז ע׳׳ב( ‪ :‬כיץ דאפשר למיעבד‬ ‫■־׳ אלעזר היה מיקי לה בשנתן לה בעלה‪.‬‬
‫כדשמיאל ינא עביד הימיני מהימני‪ ,‬וחלק הנתינה כפי‬ ‫בזה אמר־הי גבאי קצה‪ .‬דנכאירה לריך נהבין‪ .‬הלא‬ ‫ובהיותי‬
‫ששיעדי הכמיש היא רק משוש גזל השבט‪ ,‬ימשוס גניבה‬ ‫י^דיר‬ ‫“ יד ״״י^ ‘ייד‬ ‫ך•‬ ‫י^וייי‬
‫אי גזינה נא אמרינן הנא שנא בכתובה יאך דבמתנות כהינה‬ ‫הרי‬
‫דהד י‪; 1‬‬
‫יידיה'־ ‪/‬׳‪- 1‬‬
‫י־•־ ;־‪.‬כי■!‪.‬‬
‫ימש; המו כמביהר שש בהנהדרין‪,‬‬
‫פעיר האוכנן מנשנש‪ ,‬הייני שאינו מתויב לשלש בב״ד‪ ,‬אך‬ ‫הבן דבל■ עבירה איני נעשה ב; סידר ימירה דכתיב אינני‬
‫עכ״פ צריך נצאה ידי שמיש‪ .‬יבייהר לילפותא בחולין קנ׳׳א‬ ‫שימע בקולני יפי׳ רש׳׳יז( מיעועא הוא‪ ,‬ילאפוקי האי דאןג‬
‫ע״א מדכתיב יזה כפירש״י שם משמעי שבעודן קיימוה‬ ‫בקילי ש‪ :‬מקוש איני שימעח( אילש נוכג להנץ דקרא בקילנו‬
‫המהנית כהונה חייב נשנש‪ ,‬ינמצא שבאכינתן גרס פטור‬ ‫ממעע דיקא שנא יאכג דבר שהיא גיפי איסור אי שנא יהי׳‬
‫ההפנימין‪ ,‬עכ״ז נא המרינן בשאיני תרוס תצא שלא בכתובה‪,‬‬ ‫עבירה פ״י אכינה כגון שנה יאכנ בתענית ציבור כמבואר‬
‫ירק באיני מעישר כיון דהוא גופו איסורי(‪.‬‬ ‫שש‪ ,‬אבל נא ע״י גניבה כמביאר בירישנמי פרק האורג‬
‫ו ב היו תי בזה אמרתי נהביא נזה הגמ׳ בברכות ל׳׳ה ע׳׳ב‪:‬‬ ‫)שבה פי״ג הי״ב( יהב״י שי׳ ש״מ ביו״ד מביאי ‪ :‬המן הוא‬
‫כל הנהנה מעוה״ז בלא ברכה כאינו נהנה מקדשי‬ ‫גופה עבירה ברש הכא היא עבר עבירה ם(‪.‬‬
‫שמיש ימעל‪ ,‬שנאמר גיזנ אביו יאמו ואומר אין פשע חבר‬ ‫וכבר נשאל הרב הגאון המובהק הל“׳ מאיר אריק מעאל־נא‬
‫הוא לאיש משחית‪ .‬חבר הוא לירבעס בן נבע שהשחית את‬ ‫ז״ל אס דינא דגמ׳ דכתובות )ע״ב ע׳׳א( במאכילתו‬
‫ישראל נאביהש שבשמיש‪ .‬יברש״י שס בד׳׳ה ואומר יכו׳‪:‬‬ ‫דבר שאיני מעישר דהצא שלא בכתיבה אש הוא הדין באפה‬
‫נפי שמקי; יאהריש ריאיש ינמדיש הימני יכו׳‪ ,‬ונכן נקרא‬ ‫שדרכה נגנוב משנ אהריש מעות או דבר מאכל ילהאכי‪:‬‬
‫הבי נירבעש בן נבע שחטא יההעיא אה ישראל‪ .‬ידברי‬ ‫נבענה אש ג״כ תצא שלא בכתובה‪.‬‬
‫רש״י שש בפרישי על יאימר צריכים ביאיר דא״כ בכל עבירה‬ ‫וי ש לפשוע הספק הזה מגמ׳ סנהדרין הנ״צ‪ .‬דקרא בקוצנו‬
‫שאדם עובד יאחריש רואים ילומדים הימנו היי כאומר‬ ‫אצל בן סורר ימירה ממכיכי מי שאינו שומע בקונ אביי‬
‫אין פשע יחבר הוא לאיש משחית‪ ,‬יצ׳׳ע‪.‬‬ ‫שבשמיס‪ ,‬יממכיכי רק דבר שהוא בגופו עבירה‪.‬‬
‫ע״ב‪) ,‬ודי׳ הב״ש יעז לפרש דר״ל דאיסור אכילה הוא חפצא‪,‬‬ ‫ו( קדושין י״ג ע״א ועיי״ש נ״ב ע״א‪.‬‬
‫ושאר האיסורים גברא וכדי׳ הגהמ״ח כאן ודר׳ק(‪ ,‬ולדברי המג ‪T‬‬ ‫ז( סנהדרין ע׳ ע״ב ד״ד‪ .‬איננו וכר׳‪.‬‬
‫משנה הנ״ל הנה המשנה ר״ל במעשר בזה״ז דרבנן‪ .‬וא״ב הרי‬ ‫ח( וממילא קשה איך משכחת לה בן סורר ומורה כשגונב‬
‫האריכו האחרונים עי׳ באתוון דאוריתא כלל י׳ ועוד דאיסורים‬ ‫משל אביו כמבואר במשנה ע׳יא ע״א‪ ,‬או משל אביו ומשל אמו‬
‫דרבנן הוה אגברא‪ ,‬ואין כוח ב ‪ T‬הדדבנן להטיל איסור על החפצא‪,‬‬ ‫לדעת ד׳ יוסי ב״ר יהודה שם‪.‬‬
‫וא״כ אמאי נחשב במשנה שם מעשר בזה׳׳ז דרבנן דהוה אגברא‬ ‫ט( הנה באמת מדברי הירושלמי האלו הוכיחו האחרונים דגול‬
‫להנ״ל‪.‬‬
‫הוה רק איסור גברא ולא איסור חפצא עיי״ש בב״י ובמחזיק ברכה‬
‫ובפרט דהתם הי׳ זה לגבי האיש בעזוגג‪ ,‬כיון שהאשה הכשילה‬ ‫לח ‪T‬״א או״ח סי׳ תרס״ז ס״ק ב׳ )ועי׳ בחת״ס לחולין ה׳ ע״ב‬
‫אותו‪ ,‬והרי כתב הנתיה׳־מ בחר׳מ סי׳ רל״ד דשוגג באיסור דרבנן‬ ‫דפשיטא לי׳ דגול הוה איסור גברא וכן במהרש״ם ח״ב סי׳ קכ״ט‬
‫א״צ כפרה כלל‪ ,‬וועי׳ ברמב״ן ויקרא א׳ ד׳ שמפורש כהנתיה״מ‬ ‫ובהסכמת הגאון מטשעבין לספר ילקוט הפלאות עיי״ש בזה(‪.‬‬
‫ובשפ״א זבחים ז׳ ע״ב ובכלי חמדה פר׳ ויצא(‪.‬‬
‫י( הנה יש לעיץ במש״ב הגהמ״ח זצ״ל כאן די״ל דהמשנה‬
‫מיד‪.‬ו בזה י״ל עפימש׳׳כ באור שמח פ״א מה׳ גרועוין הי׳׳ז‬ ‫בכתובות נקטה דק דברים שהם גופם איסור‪ ,‬ולכך לא נקטו גזל‪,‬‬
‫דהרמב״ם לא ס״ל כהנתיה״מ הנ״ל‪ .‬ועזפיר לד ‪T‬י׳ הוה מכשול‬ ‫וכן שאינו תרום‪ ,‬דהנה ז״ל הרמב״ם פכ״ד דאישות הי״א ‪ :‬ואלו‬
‫שוגג )במעשר( דרבנן‪ ,‬וגם י״ל בעצם ההערה הנ״ל‪ .‬עפ״י הנראה‬ ‫הן הרבדים ובו׳ או שהאכילה את בעלה דברים אסורים‪ ,‬אצ׳׳ל‬
‫דיען לחלק‪ ,‬דע״כ לא אמריגן דדרבנן הוה אגברא‪) .‬ומה״ט שוגג‬ ‫שקצים ורמשים ונבלות אלא דברים שאינן מעושרין ובו׳‪ ,‬וכתב‬
‫דרבנן א״צ כפרה וכנ״ל( אלא רק בדרבנן ממש‪ .‬אבל בדרבנן‬ ‫ד‪,‬מ^ משנה שם‪.‬־ וביאר רכינו‪ ,‬שכשאמרו מאכילתו שאינו‬
‫שעיקרו דאודיתא‪ ,‬כגון מעשר בזה״ז‪ ,‬דהוה אמנם דרבנן‪ ,‬אך‬ ‫מעועזר‪ ,‬כ״ש שאר דברים האסורים שהרי המעעזר בזה״ז אינו‬
‫עיקרו דאוריתא‪ ,‬דהי׳ פעם מה״ת חיוב זה כה״ג ודאי דיש לומר‬ ‫אלא מדבריהם ובו׳ עכ״ד‪ .‬והביאו כבאור הגר״א אבהע״ז סי׳ קט״ו‬
‫דהוה ג׳׳כ בזה״ז אחפצא כמו פעם‪ ,‬ושוגג דירי׳ בעי ג״כ כפרה‬ ‫ס׳׳א עיי״ש‪) ,‬ובטור אבהע׳׳ז שם נקט ג״ב חלב או דם תה מדברי‬
‫ודו״ק‪.‬‬ ‫הדא״ש פ״ז דכתובות סי׳ ט׳ עיי״ש(‪ .‬וע״ע בחלקת מחוקק אבהע׳׳ז‬
‫וחילוק זה מוכרח מדברי הרמ״א ביו״ד סי׳ קכ׳׳ג שכתב‬ ‫שם ס״ק ב׳ שמסתפק בדיני ערוב וכיו״ב אם כשמכשילתו כן הדין‪.‬‬
‫דהשותה סתם יינם בשוגג צריך כפרה עיי׳׳ש‪ .‬והרי יי׳׳ג הוה רק‬ ‫וכתב הב״ש בס״ק ב׳ שם וז״ל ‪ :‬מיהו י״ל דוקא כשמאכילתו‬
‫דרבנן מוקשה ע׳׳ד הנתיה״מ‪) ,‬ועי׳ בשר׳ת שערי צדק יו״ד סי׳‬ ‫דבר איסור‪ .‬אבל שאר איסור שאינו דבר אכילה ובו׳ לא ובו׳‬
‫עג‬ ‫משה‬ ‫חו״מ סימן מד מה‬ ‫דעת‬
‫ברך ניאן ה׳‪ .‬הדא דתימא בתחילה )היינו ברכה שלפניו(‬ ‫הא‪3‬ן עזרא בפירושו פכ״פ במשלי )כ׳׳ח כ״ד( ‪ :‬גוז;‬ ‫אולם‬
‫אבל בסוך דמים היא חייב לו‪ .‬אבל כשאומר אץ פשפ‪ ,‬יא״כ‬ ‫אביו יאמו יגר מפרש הקרא בפשוני פל בן סורר‬
‫נדבריו אץ כאן גזל‪ ,‬ופכ״ז אמו מברך ברכת הנכנץ שלפניי‪,‬‬ ‫ומורה שגוזל אביו ואמו ואומר אין פשג; בממיגא כמפוח‬
‫בזה הוא חבר נאיש משחית לירבפס בן נבט שהשחית ישראל‬ ‫שלהב הוא שלו‪ ,‬חבר הוא לאיש משחיה היינו כי היא יסיחהו‬
‫וכר ופירש״י שחטא יהחטיא‪ ,‬כי כל חוטא וגוחטיא פובר‬ ‫לגזיג הון‪.‬‬
‫ככירה בבין אדם נמקום בזה שחוטא ובבץ אדם לחבימ‬ ‫ובזה ניכל לפרש דברי האבן פזרא שיהי׳ מהאיב גה פפ״י‬
‫בזה שמחטיא כמבואר בספרי יב( דגדול המחטיא אדם יותר‬ ‫דרשת חז׳׳ג בברכות נ׳׳ה פל הפסוק הנז‪ ,‬דנכאורה‬
‫נץ ההורגי‪ ,‬וא׳> באופן כזה שגוזל את אביו ואמו פ״י‬ ‫פנין ברכה לא נזכר בכתיב הנז‪ ,‬אולם רש׳^ מפרש שם‬
‫שאומר אץ פשט והוא חטא בץ אדם לחבירו ואינו מ ב ע‬ ‫דגוזג צהקב״ה את ברכתו י*(‪ ,‬וגם צריך להבין נפי פירוש‬
‫ברכה שנפגיו בברכת הנהנץ‪ ,‬ו ס ה הוא גוזל אביו הקב׳׳ה‪,‬‬ ‫האבן פזרא מה כוונת הקרא ובו יאמר אין פשפ הלא בזה‬
‫יאמו כססה ישראל‪ ,‬והוא חטא שבץ אדם למקום‪ ,‬ממילא‬ ‫לא יתגדל החטא פ״י שהפובר מורה היתר לפצמו‪ ,‬אך לפי‬
‫הוא חבר נאיש משחית היינו הוא חבר בזה שפושה אחת‬ ‫דרשת חז״ל פל הנהנה מפולם כזה בגא ברכה ניחא‪ ,‬דאם‬
‫משהי אנה שפישה האיש משחיה החוטא ומחטיא‪ ,‬או בעבירה‬ ‫נא הי׳ אומר הגזלן אין פשפ פ״י שממינא כג מה ששלהם‬
‫שבץ אדם לחבירי שגוזל אביו ואמו‪ ,‬או בדבריו שאומר‬ ‫הוא שלו ואם הוא אוכל אה הגזיל משל אביו ואמו ולא הי׳‬
‫אין פשע הוא חוטא בעבירה שבץ אדם למקום בזה שאינו‬ ‫מברך התחינה צא הי׳ פליו חטא שאינו מ ב ע‪ .‬כמבואר‬
‫מ ב ע ברכת הנהנץ שלפניו‪ .‬ימדוייק לשץ חבר לאיש משחית‪.‬‬ ‫בירושלמי דפל מצה גזולה אסור לברך פלי׳ שנאמר ובוצט‬
‫מה‬ ‫סימן‬
‫ב ע נ י ו ה נ״ ל‬
‫על הנ״ל כתב הגאח ר׳ יחזקאל הוכברג זצ״ל ראב״ד גלינא להגהנד׳ח‪ .‬על דבר מה‬
‫שהביא את ספיקד של הגר״ם אריק זצ״ל אבד״ק טורנא‪ ,‬אם דמא דגמ׳ כתובות ע׳׳ב במאכילתו‬
‫שאינו מעושר דתצא שלא בכתובה‪ ,‬אם באשה שדרכה לגנוב משל אחרים להאכיל לבעלה ג״כ‬
‫י‪1‬ייך דין זה‪ ,‬וכתב הגהמ״ת דיש לפשוט זאת מהא דנקים הש״ס האכילתו שאינו מעושר דוקא‪,‬‬
‫ולא נקט האכילתו שאינו תרום‪ ,‬והרי תרומה קודמת למעעזר‪ ,‬אלא משום דשיעור תרומה‬
‫להפקיע איסור טבל הוא רק חטה אחת ובכה״ג לא חשודה כמבואר במם׳ שבת י״ז‪ .‬ורק משום‬
‫גזל השבט שיש בו‪ ,‬ובכה״ג לא אמרינן זה הדח דתצא שלא בכתובה עכ״ד הקדועזים ודפח״ח‪.‬‬
‫וכתב ע״ז הגר״י הוכברג‪ ,‬דיש להעיר מד‪.‬א דנקט הש״ם התם ואין קוצר‪ .‬לד‪ .‬חלה‪ ,‬הא גם בזה‬
‫סגי בכל שד‪.‬וא‪ ,‬עי׳ בנוב״י מד‪.‬דו״ת חיו״ד סי׳ ר״א‪ ,‬ואמאי לא אמרינן בזד‪ .‬הסברא הג״ל‪ .‬וענה‬
‫ע״ז הגהמ״ח זצ״ל במכתבו דלד‪.‬לן שנדפס בקו״א לספר שו״ת מראה יחזקאל‪ ,‬הנקרא קו׳ פרט‬
‫ועוללות ד׳ צ״ח ע״ב בספר‪ ,‬וז״ל‪.‬‬
‫פוטרת הכרי ופ״ז אינה חשודה‬ ‫נחנק דבתרומה חטה אתת‬ ‫א׳ פקודי תרצ״ח‪.‬‬
‫המותר מכל שהוא היא חשודה‪,‬‬ ‫כמבואר בשבת י״ז ירק פל‬
‫ופ״ז אינה יוצאת שלא בכתובה‪,‬‬ ‫יהיא רק מטפם גזל השבט‬ ‫ה נ ני צהשיב נו פ׳׳ד שמיבא בתשובתי לכת׳׳ה מכבר צתע‬
‫מעושר דיש שיפור ‪ 6‬ה מה׳׳ת‬ ‫ינכן נקט מאכילתו שחינו‬ ‫מדוע נקטה המשנה בכתובות פ״ב ומאכילתו שאינו‬
‫היא חשודה‪.‬‬ ‫ובכה׳׳ג‬ ‫מ ע ו ^ ונא שאינו תרום‪ ,‬הלא התרימה קודם למעשר‪ ,‬יאמרתי‬
‫כאילו גוזל ברכה‪ ,‬הרי קודם ברכה הוד‪ .‬של השי״ת ובאילו גוזל‬ ‫אסור שמא נתנסד לע׳׳ז‬ ‫ב׳ בקד זו(‪ ,‬אך להג׳׳ל א׳׳ש דסחם יינם‬
‫המאכל עצמו‪ ,‬ונשאר בצ׳׳ע‪ .‬ועי׳ בשפת אמת ברכות ל׳׳ד‪ .‬מש״כ‬ ‫ביר׳ד שם‪ ,‬וא״כ חשיב‬ ‫שאז הרי הוד‪ .‬דאוריתא כמש׳׳ב הש׳׳ך‬
‫באריכות ליישב‪.‬‬ ‫ודר׳ק‪.‬‬ ‫כעיקרו דאוריתא וועד‪ .‬חפצא ובעי כפרד‪.‬‬
‫יב( פר׳ כי תצא אות רנ׳׳ב‪.‬‬ ‫דברי רש׳׳י מדוע נקט‬ ‫יא( עיי׳׳ש במוע־עד׳א שהקשד‪ .‬על‬
‫משה‬ ‫חו״מ סימן מה‬ ‫דעת‬ ‫עד‬
‫שאוכל דבר חיסור‪ ,‬יבשלמא בשוגג לא הוה הבעל כגנב כיק‬ ‫העיר כת׳׳ה מדוט נקט המתני׳ אח״ז‪ :‬ילא קוצה לה‬ ‫וע״ז‬
‫שלא ידע מזה שהוא גנוב‪ ,‬ורק מטעם איסור שאוכל בשוגג‬ ‫חלה‪ ,‬הלא סגי בכל שהוא להפקיע את האיסור שלא‬
‫דבר הגנוב‪ ,‬ע׳׳ז אמרתי מכבר שאינו איסור בעצם‪ ,‬וכן כ׳׳ת‬ ‫יהי׳ טבול לחלה‪ .‬והמותר הוא מטעם גזל השבט וציין במכתבו‬
‫הרגיש בזה בעצמו‪ .‬חבל על להבא שהבעל יודע שאשתו רגילה‬ ‫לשי׳׳ת נוב׳׳י מהדר׳ת חיו״ד סי׳ ר׳׳א והדברים עתיקץ‪,‬‬
‫בכך הוה כמזיד‪ ,‬והוה כעושה איסור הגניבה ע׳׳י אכילתו‬ ‫ונכאורה יפה העיר ואשיב לו בזה ‪ p r t‬את דברי בס״ד‪.‬‬
‫והוא כאוכל דבר איסור‪.‬‬
‫עפ״י מה שנסתפק בחכמת שלמה על הגליון בשי״ע אבהע״ז‬
‫ובפרט דמיירי שהבעל אוכל דבר הגזול בעין‪ ,‬ומבואר‬
‫סי׳ קט׳ץ אם הטעם דיונאת שלא בכתובה הוא מפאת‬
‫בסנהדרק )ע׳׳א פ׳׳א( ר״י אומר עד שיגנוב משל‬ ‫דהכשילתו בדבר איסור‪ ,‬או הטעם דכיון דהיא צריכה לעשות‬
‫וכו׳‪ ,‬והאמר יכו׳ חינו חייב עד שיקנה בשר בזול ופירש״י‬
‫לו צרכי ביתו לבשל ולאפות וכדו׳ ומשועבדת לו ע׳׳ז‪ .‬וכיון‬
‫)בד׳׳ה עד וכי׳( ‪ :‬אם גנב בשר ויק עצמו לא‪ ,‬וטעמו של‬
‫שאבדה חזקת כשרותה חינה נאמנת עליו ומוכרח ‪:6‬רשה‪.‬‬
‫רש״י מביאר בגמ׳ בדך הקידם ‪ :‬אכל נבילות וטריפות וכף‬
‫והנפק״מ היא דאם אמרה איני ניזונית ואיני עושה‪ ,‬דשוב‬
‫אינו חייב‪ ,‬דכתיב איננו שומע בקולנו וזה אינו שומע בקול‬
‫אינה מחויבת לעשות עבורו כל המלאכות‪ ,‬שוב אינה יוצאה‬
‫אביי שבשמים ע״כ‪ ,‬והיינו דאם האכילה בעצמה איסוד‬
‫שלא בכתובה‪ ,‬דממילח מחויב לשכור לו משרת שיגישה עבורו‬
‫אז אינו נידון כבן סורר ומורה‪ ,‬כיון שאינו שומע בקול אביו‬ ‫צרכי ביתו‪.‬‬
‫שבשמים‪ ,‬ולכאורה יוקשה מגנב משל אביו ומשל אמו‪ ,‬וצ׳׳ל‬ ‫ובזה נוכל ‪ p w‬קישיתו‪ ,‬ומקודם יש לדקדק מדוע נקטה‬
‫דמיירי דגנב מאיתם מעות יקנה בעד זה דבר מאכל‪ ,‬אבל‬ ‫המשנה ולא קוצה לה חלה ולא נקעה דמאכילתי‬
‫אם גנב בשר יאכל הוה באמת האכילה בעצמה דבר איסור‪,‬‬ ‫שאינו מופרש‪ .‬אולם יתו ‪ p‬חדא בחברתה‪ .‬דלכן לא נקטה‬
‫וזה הוא ראי׳ ברורה לדברי דכיק שהבעל יודע ואוכל דבר‬ ‫שאינו תרום כיין דכל כל שהוא אינה חשודה‪ ,‬והיותר מכל‬
‫הגנוב‪ ,‬הוה כגונב בעצמו וכמבואר שם בשו׳׳טי ה נ > ועי׳‬ ‫שהוא הוא מטעם גזנ השבט‪ ,‬והגזל אינו מאכל אסור בעצם‬
‫בחו׳׳מ סי׳ שס״ח‪.‬‬ ‫רק ארי׳ דאיסור רביע עליו‪ ,‬וכיון שלא הכשילתו בדבר‬
‫ו ל כן ניחא כאן לפי דברי הגמ׳ בכתובות ע׳ ב ע׳ א ‪ :‬תניא‬ ‫האסור בעצם אינה ייצאת שלא בכתובה‪ .‬ועל להבא אף‬
‫הי׳ ר׳ יהודה אומר‪ ,‬כל היידטי באשתו שאינו קוצה‬ ‫דאחרי שהבעל נודע לו שהיא רגילה בכך הו ה כמזיד לענין‬
‫ני חנה יחזיר ייפריש אחרי׳‪ ,‬אמרו לו אין אדם דר עם נחש‬ ‫זה‪ ,‬עכ״ז אינה יוצאה שלא בכתובה‪ ,‬דיוכל להפריש התרומה‬
‫בכפיפה‪ ,‬ומסיק שה הג מ׳‪ :‬אבל מאן דמתני הך‪ ,‬אבל הא‬ ‫ולעשות צרכי ביתו ע״י אחר‪ ,‬והיא תהי׳ ניזונית ממעשי ידי׳‪,‬‬
‫זמנין דמקרי יאכיל ע׳כ‪ ,‬ומדוע נקע ד׳י התקנה של יחזור‬ ‫ולכן נקט שאינו מעושר דבזה בודאי חשודה‪ ,‬והכשילתו בדבר‬
‫ויפריש אתרי׳ רק בהפרשה חלה‪ ,‬הלא במאכילתו שאינו מעושר‬ ‫האסיר בעצם‪ ,‬ולכן ייצאה שלא בכתובה‪ ,‬ואחריו נקט‪ :‬ולא‬
‫ג״כ יוכל לנקוט כך‪ .‬אולם להנ״ל ניחא‪ ,‬דהפרשת הלה אין‬ ‫קוצה לה חלה‪ ,‬אך דהוא מטעם גזל השבטי ואינו אסור‬
‫המכשול על העבר ורק מפאת דתכשילנו על נהבא וא״כ יש‬ ‫בעצם‪ ,‬עכ״ז יוצאה שלא בכתובה‪ ,‬כיון דתכשיל אוהו על‬
‫תקנה‪ ,‬וע״ז השיבי לו אין אדם וכף‪ ,‬ומאן דמתני אהך אבל‬ ‫להבא‪ ,‬ולא יוכל להפריש החלה ע״י אחר‪ ,‬כיון דמצות הפרשת‬
‫הא זמנין דמקרי יאכיל‪ .‬היינו כיון שלא יוכל למסור כל‬ ‫חלה פלי׳ דידה רמיאא(‪ .‬ומדויק הלשון ולא קוצה לה חלה‪,‬‬
‫הפרשת חכה כאחר‪ ,‬כיין דהמצוה רמיא עלי׳ דידה‪ ,‬ורק לחזור‬ ‫שהדבר הלז מוטיל עלי׳‪ ,‬ולכן תכשיל אותי להבא‪ ,‬ילא מיירי‬
‫ונהפריש אחרי׳‪ ,‬א״כ זמנק דמקרי ואכי ‪3‬‬ ‫מזה שהכשילה אותי בעבר דלא גרע מהאכילהו שאינו הרום‬
‫ובזה מובנת החקירה של הגאין הר״מ אריק ז״ל‪ ,‬דמיירי‬ ‫דלא קחשיב במתני׳‪ ,‬ירק המכשיל הוא על להבא כיון שהבעל‬
‫ברגילה לגניב משל אחרים ומאכילה להבטיל‪ ,‬ולפעמים‬ ‫לא יהי׳ שוגג בדבר‪ ,‬וכיין שהבעל אכל דבר הגזול עם אכילתו‬
‫מאכילתו דבר הגנוב בעין‪ ,‬וא״כ הוה הבעל כגנב שני‪ ,‬ולזה‬ ‫הוה כמו שאוכל דבר איסור‪.‬‬
‫הבאתי ראי׳ מכתובות ע׳ ב הנ״ל‪.‬‬ ‫ו ע ״ בשו״ע חו״מ ■סי׳ ל״ד סעיך ז׳ מובא שם כרמ״א דהחולק‬
‫ו מ ה שציין במכתבו נידון מתעסק מדוע לא חשיב שאר‬ ‫עם הגנב אינו נפסל לעדות‪ ,‬ועי׳ בקצוה״ח ובנתיבות‬
‫איסוריןב(‪ ,‬ועי׳ בשו״ת הגאון רע׳׳ק איגר ז׳׳ל סי׳ ח׳‬ ‫שם דהחולק או המאבד דבר הגזול הוה כגנב שני‪ ,‬ונמצא‬
‫א״צ כונה‪ ,‬ולא נקטה הגם׳ שאר איסורין דיהי׳ חייב במתעסק‬ ‫א( עי׳ במג״א או״ח סי׳ ח׳ ס״ק ב׳ ובט״ז יר׳ד סי׳ א׳ ס״ק‬
‫בגלל דנהנה‪ ,‬ומוכח דדוקא באיסורי כרת כחלב ועריות חייב‬ ‫י״ז ובהגהות הגרע״א ביו״ד שם‪.‬‬
‫בשכן נהנה‪ ,‬כיון דמתעסק חשיב כשוגג גר ‪T‬א וא״כ בכל איסורי‬ ‫ב( הגר״י הוכברג כתב ריש לומר‪ ,‬דדוקא באיסורי כרת‪,‬‬
‫אכילה יוקשה אמאי תצא שלא בכתובה הרי הבעל שוגג‪) ,‬אכן יש‬ ‫דבשוגג יש חיוב חטאת‪ ,‬וא״כ הוה בכלל חטא‪ .‬לכן אם מכשילתו‬
‫לחלק בזה בין איסורי אכילה לבין שאר לאוין‪ .‬ועד כאן לא כתב‬ ‫באיסור שוגג תצא שלא בכתובה‪ .‬אבל במכשילתו באיסור אכילה‬
‫הר״ן הנ״ל דבל״ת בשוגג א״צ כפרה בל״ת שלא באיסור אכילה‪.‬‬ ‫דהוא לאו גרידא‪ ,‬ובשוגג א״צ בו כפרה כמש״כ הר״ן בסנהדרין‬
‫אך באיסור אכילה ל״ת דאורייתא בעי כפרה‪ .‬ורק דרבנן לא וכמו‬ ‫ס״ד עיי׳׳ש‪ ,‬א״כ אמאי תצא שלא בכתובה‪ .‬והביא עוד שם‪ ,‬בהא‬
‫שמובא לעיל בסי׳ הקודם בהערה י״א מהרמב״ן והנמיה״ם ודר׳ק(‪.‬‬ ‫דאמרינן גבי המתעסק בחלבים ועריות שחייב שבן נהנה‪ ,‬ואז‬
‫עה‬ ‫משה‬ ‫חו״מ סימן מה מו‬ ‫דעת‬
‫הדו׳׳ש תורתו ושלום מובו המצפה לישועת כלל ישראל‬ ‫ידידו‬ ‫דבכל מתעסק יש איסור כבירה‪ ,‬ולכך קחשיב איסורי כרת‪,‬‬
‫ולהרמת ק ק ה תו ה׳ ק ולומדי׳‪.‬‬ ‫דבהלבים וכריות חייב חכיאת שכן נהנה‪ ,‬וצריך נהיות זדונו‬
‫משה במו׳׳ה שלום יוסף זצ״ל‬ ‫כרת שיהא שגגתו חמאת וכו׳ג(‪.‬‬
‫ס י מ ן מר‬
‫בעניו קיום שטרות‬

‫יש לתח באופן אמר עס׳‪ v‬המבואר בחדושי הרשב׳׳א‬ ‫אולם‬ ‫ב״ה אור ליום ה׳ פר׳ שטוו‪ /‬תרצ״ה‪.‬‬
‫בנימין דלמסקנא שם מיירי באחזוק‪ ,‬ולתת קושית‬
‫לכבוד ש״ב וידידי הבחור כהלכה מופלג בתורה‪ ,‬החריןז‬
‫הגמ׳‪ ,‬אי הכי מאי איריא חד אפי׳ תרי נמי‪ ,‬צריך לאוקמי‬
‫היחסן כמר כדור טכרסקי שליט״א‪.‬‬
‫כגק דחתים ישראל לבסוך‪ ,‬וכיק דמיירי באחזוק הכותי‬
‫בגיטק ושמרורק‪ ,‬ולא פסלינן אלא משום דלא בקיאין בדקדוקי‬
‫דרך מביא השמש‪ ,‬הנני נשמיר הבעחתי שהבעהתיו‬ ‫לאחרי‬
‫מצוה זו‪ ,‬ע״ז תי ת ר׳׳י שם בתוס׳ כיק דמדאורייתא כשר‪,‬‬
‫בהיותי במחניכס להשיב לו בד׳׳ת על קושיתי‬
‫אלא דחשו להם חכמים ובכי הא לא פסלי חכמים דסמכו‬
‫שהקשה אותי‪ .‬וזה תורך קושייתו‪ ,‬בתוס׳ נימין דך י׳ ע׳׳ב‬
‫אחזקה זו‪ ,‬דאי לאו דכותי חבר וכף‪ .‬ולכן צריך התרס׳ לחלק‬
‫בד׳׳ה אי נאו יכו׳ תימא‪ ,‬אם כן כולי׳ שמרא מתקיים אפומא‬
‫בחלוקו‪ ,‬כיון שהוא רק מדרבנן ולא שזה עיקר התירוץ‪,‬‬
‫דהד ישראל דהתים לבסוך‪ .‬יי״ל דאין לחוש כיון דהאי כותי‬
‫אלא בשביל שהוא רק מדרבנן לא פסלו חכמים‪ ,‬ואינו נצרך‬
‫כשר מדאורייתא דגרי אמת הן עכ״ל‪ .‬וע׳׳ז הקשה מכתובות‬
‫כלל לעדותו והוה רק כאנן סהדי‪ ,‬וסמכו חכמים מל חזקה‬
‫כ״א ע״א ‪ :‬ונפק״מ ה*כא דמיה חד מינייהו ליבעי שנים ‪P‬‬
‫זיג(‪.‬‬
‫השוק להעיד עליו דא״כ קנפיק נכי ריבעא דממונא אפומא‬
‫ובאופן אחר יותר מרווח‪ ,‬יש לתת קושייתו ענ פי דברי‬ ‫דחד סהדא יכו׳‪ ,‬והתה מיירי בקיום שמרוה דהוא רק‬
‫הר׳ץ בכתובות בפרר! האשה שנתארמלהך( דמביא‬ ‫מדרבנן‪ ,‬דמה׳׳ת עדים החתומים על השמר וכו׳א(‪ ,‬ולדברי‬
‫דברי הירושלמי ה( דעד אחד בשער זוקק לשבועה ומקשינן‬ ‫הגמ׳ אינו מובן התירוץ של התוס׳ בגיטקב(‪.‬‬
‫פ׳׳א בשטר כלום הוא‪ ,‬ומפרקינן בשהיי שנים‪ ,‬ומצאו לקיים‬ ‫ובאתי היום אל העין אודות קושייתו‪ ,‬כי לא נפניתי פד‬
‫כתב ידו של אמד מהן ולא מצאו לקיים כתב ידו של השני‪,‬‬ ‫היום לעיין בזה ואבוא בזה לתק כפי העולה על‬
‫ימשיב הר׳׳ן‪ :‬וש״מ דאפ׳׳ג דנקטינן התם בהדיא דעד אחד‬ ‫רוחי בס״ד בפשוע מכל לתק‪ ,‬דשם בכתובות איירי שפד‬
‫בשטר לאו כלום הוא‪ ,‬אפ׳׳ה כי חתימי תרי‪ ,‬אע״פ שלא‬ ‫אחד מעיד על חתימת העד האחר‪ ,‬ובכה״ג הוי נפיק נכי‬
‫מצאו לקיים אלא חתימת אחד מהן לא חיישינן לשני שיהי׳‬ ‫ריבפא דממונא אפומא דחד סהדא‪ .‬אבל בגיטק היא רק‬
‫מזויך‪ ,‬ונמצא שאך זה שנתקיים הוה לי׳ פד אחד בשטר ולא‬ ‫הוכחה וגילוי מילתא‪ ,‬כיון דחתים ישראל לבסוך‪ ,‬דאי לאו‬
‫מהני‪ .‬אלא לעולם בשטר חתום לפנינו לא חיישינן לזיופא‬ ‫דכותי חבר הוה לא מיחתים לי׳ מקמא‪ ,‬והוה כאנן סהדי‪,‬‬
‫בכדי שיורע בכך כח העדים האחרים שנתקיימה חתימתן‬ ‫ובאנן סהדי לא חשוב דנפיק נכי ריבפא דממונא וכף‪.‬‬
‫יכו׳‪ ,‬וכיק דקיום שטרות דרבנן אק חוששים לזיוך השלישי‬ ‫אולם בלשון התוס׳ דמחלק‪ ,‬כיון דהאי כותי כשר‬
‫ו ט׳ עכ״ד‪.‬‬ ‫מדאורייתא‪ ,‬לא משמע לחלק כן‪.‬‬
‫א׳ הביא בשם הר״י והוא התירוץ הנמצא בתוס׳ שלפנינו )וסתם‬ ‫ואה׳׳נ בכל האיסורים ג״כ חייב במתעסק שכן נהנה וכדברי‬ ‫ג(‬
‫דברי התוס׳ הם ר״י כ ‪T‬וע(‪ ,‬ותירוץ השני של הרשב׳׳א הוא כמו‬ ‫הגרע׳׳א הנ״ל‪ ,‬ועי׳ באור שמח פ״א מהל׳ שבת הלכה ח׳ ובאתוון‬
‫שהביא הגהמ״ח זצ״ל דכיון דמיירי באחזוק‪ ,‬לכן די בגילוי מילתא‬ ‫דאורייתא כלל כ״ד ובחלקת יואב או״ח סי׳ ז׳‪.‬‬
‫עיי״ש‪ .‬ומבואר א״כ להדיא דד‪,‬תירוץ הראשון ברשב׳׳א )שהוא‬
‫התוס׳ שע״ז היתה קושית שואל המכתב( הוא אפי׳ אי מיירי בלא‬ ‫א( כדמבואר בגיסין ג׳ ע׳׳א‪.‬‬
‫אחזוק‪ ,‬וא״ב איד אפשר לומר שכוונת התוס׳ עפ״י דברי הרשב״א‪,‬‬ ‫ב( העיר בזד‪ ,‬המהר׳׳ם שיף כאן בגיטין‪ .‬ועי׳ גם בהגהות‬
‫וצ׳׳ע‪.‬‬ ‫טל תורה מהגר״ם אריק זצ׳׳ל בגיטין כאן מש״ב בהערה זו‪.‬‬
‫ד( דף ח׳ ע׳׳א מדפי הרי״ף בד״ה עד ודיין וכו׳ )ועי׳ לעיל‬ ‫ג( לכאורה צ״ב בזה‪ ,‬וכמו שד‪,‬עיר בספר פרי יהושע בסוף‬
‫בסי׳ ל׳׳ג מעו׳׳כ כן בדברי הר״ן האלו עיי׳׳ש(‪.‬‬ ‫תשובת הגהמ׳׳ח‪ ,‬דד‪,‬רי הרשב״א בגיטין שם לא קאי בדעת התוס׳‪,‬‬
‫ה( פ״ב דכתובות ה׳׳ד‪.‬‬ ‫שהרי הביא שם את קושית התוס׳‪ ,‬ותירץ ע״ז ב׳ תירוצים‪ .‬תירוץ‬
‫משה‬ ‫חו״מ סימן מו מז‬ ‫דעת‬ ‫ער‬
‫מסיק שם לר׳׳א‪ .‬ור״א סובר עידי מסירה כרתי‪ ,‬וא״כ אף‬ ‫ודברי הר״ן ה ס ‪ c i r r‬גדו; יצריך ביאור‪ ,‬וכווגתי‪ ,‬דחכמיכ‬
‫בלא פידי חתימה יש לגע ולשער השחרור תוקף ככל‬ ‫גזרי עצ קייה כערות‪ ,‬הייני בבלא ר‪,‬יוה אין ‪6‬־ כח‬
‫השערות‪ .‬ינכתחילה בעיי פידי חסימה ג׳׳כח( כיס דאס‬ ‫השער כנוכל לגבוה ממס פל ידו‪ ,‬אבל בלא ק ד כ אין פצה‬
‫עידי מסירה לפנינו בכג פפם‪ .‬יע׳׳ז סגי הוכהה דאי לאו‬ ‫הכער פסול‪ .‬דנימא שהוא רק עד אהד בכער ולא כלום הוא‪,‬‬
‫ריבפא‬ ‫דכותי תבר יכי׳‪ .‬אבנ נא שייך לימר דנפיק נכי‬ ‫ואך דאינו זוקק לשבועה לא נימא כן‪ ,‬דתקנה תכמים מופיל‬
‫עדותן‪.‬‬ ‫דממינא וכי׳‪ ,‬כ'ץ דבגוף הדבר איני מועיל כמו‬ ‫רק להפקיע כה השער‪ ,‬אבל לא לפשות אה השער פ סי ע‬
‫בסוס׳‪,‬‬ ‫ימצד מזויף מתיכו היא רק מדרבנן כתיר^ ה ד׳י‬
‫המכוון‬ ‫יפסול דרבנן איני עישה את עצם השער לפסול יזה‬ ‫ובגיטי נכים וכהרירי עבדים לר׳׳א דסובר ע‪T‬י משירה‬
‫מדרבנן‬ ‫בתירון התום׳ אבל שה בכתובות אף דהפסול הוא רק‬ ‫כרתי‪ ,‬אק צריך את פידי החתימה לגוך השער‬
‫דהצריכו קיום שערית‪ ,‬אבג הפסול דרבנן מיעיל שלא לגבות‬ ‫שתהא האשה מיתרת לינשא והפבד יהא משוחרר‪ ,‬כיס‬
‫בהשער ערם נתקייה‪ ,‬יניס דנתקיים פ׳׳י פד החתום הנה‬ ‫שגם בנא עידי חתימה הג ע והשיחרור בתוקפו‪ ,‬אולם כשחתום‬
‫נפיק נכי ריבפא יכר‪ .‬ונפענ״ד הוא תיריז מרווח וסול׳^‪.‬‬ ‫על הגע ע‪ T‬פכי!ל ע״ז נאמר בג מ׳ ס ומודה ר׳׳א במזויף‬
‫מתוכו שהיא פסול‪ .‬ופ׳׳י הזייף שבתוכו פושה את השער‬
‫יש״ב‪ ,‬הדי״ש יעובו מברט בברכת צלח ורכב פל דבר‬ ‫ידידו‬ ‫בפצם פסול‪ .‬יאימתי אמרינן כך‪ ,‬אם המזויף מבתוכו הוא‬
‫אמת‪ .‬ממני דירש בשלום אביו וש״ב הה״צ המפר‬ ‫בפסול דאורייתא‪ ,‬כגון בגע שחתום פליו עכו׳׳ם‪ .‬אבל‬
‫שליע׳׳א‪ .‬המצפה לישיפת כלל ישראל‬ ‫בפסול דרבנן כגס הכא בגם שחתום פליו כוסי‪ ,‬דמדאירייתא‬
‫כשר דגרי אמת הן ורק מדרבנן פסוצ הפסול דרבנן אינו‬
‫זצ׳׳ל‬ ‫משה במהור״ר שלום יוסף‬ ‫עושה עצם השער לפסול ורק מיפיל להפקיע כוחו ז(‪ ,‬והגכד‬
‫ס י מ ן מז‬
‫בעניו שביעית משמטת את השבועה‬

‫דאמר קרא )דברים ע״י( יזה דבר השמיעה‪ ,‬ואפי׳ דיבור‬ ‫לכבוד ידידי ה ה״ג חריף ונ קי מו״ ה מ צ י ו ן פי ה ר ע ר נ״י‬
‫משמעת‪ ,‬וברש״י שם מ׳׳ח פ׳׳ב ד״ה והשביעית משמעת‬ ‫דופו״ ץ דק׳ ריכנוב‪.‬‬
‫את השבועה וכר כתב וז׳׳ל‪ :‬לאו אהך שבועה דשותפות‬
‫אחדש״ת‬
‫ושלים עובו‪.‬‬
‫קאי דאין שביעית משמעת שותפות ולא שבועתה‪ ,‬אלא‬
‫לתשובת מכתבו אשר לנכון הגיעני להמשך דרישת כת״ה‬
‫מליה ושבועתה פ״כ‪ ,‬יהר״ן שם*( מפרש את המשנה‬
‫בעת שהי׳ בביתי להשיבי בכתב על איזו מהערותיו‬
‫ושביעיית משמעת השבועה וז״ל‪ :‬לא קאי אכך שבועה‬
‫בה״ת בענין הנובע בדיני שמיעה‪ ,‬ואשמור לו הבעחתי בזה‪.‬‬
‫דשותפין‪ ,‬דאין שביעית משמעת שותפות ולא שבועתה אלא‬
‫מלוה ושבועתה‪ ,‬ואיכא למידק שבועת מודה מקצת דמלוה‬ ‫בגמ׳ שבועות מ׳׳עי פ׳׳א‪ :‬והשביעית משמעית את‬ ‫הנה‬
‫פשיעא דכיס דממון אין כאן שנועה אק כאן‪ ,‬ונ״ל דהכא‬ ‫השביעיה‪ ,‬מנא הני מילי אמר רב גידל אמר רב‬
‫כשהפסול רק ררבנן כמו בכותי וכרברי התוס׳ הנה ראין זה נקרא‬ ‫ו( בבא בתרא ק״ם ע׳׳א‪.‬‬
‫מזויף מתוכו‪ ,‬ראין הפסול בעצם השטר )וסברא זו יש לבאר קצת‬ ‫ז( בשר׳ת פרי יהושע סי׳ ס״ב בסוף תשובת הגהמ״ח כתב‬
‫עפ״י דברי האחרונים עי׳ באתוון דאורייתא כלל י׳ דאיסורים‬ ‫להעיר על דברי הגהנד׳ח כאן וז״ל ‪ :‬אכתי מה חילוק יש‪ ,‬הלא‬
‫דרבנן רק אגברא ולא אחפצא עיי״ש וזה הפי׳ בנתיה״מ חר׳מ‬ ‫כמו רמועיל הפסול ררבנן לעניו קיום שלא לגבווע יועיל גמי‬
‫סי׳ רל״ד גבי שוגג באיסור דרבנן ואכ״מ(‪ ,‬א״כ שוב איו כלל‬ ‫כאן בכותי הפסול דרבנן שלא להתגרש‪ ,‬ושלא להשתחרר אף רעצם‬
‫החסרון דמזויף מתוכו‪ ,‬והצריכו לזה דר״א ס״ל ע ‪ T‬י מסירה כרתי‬ ‫השטר לא יופסל כמו בקיום השטר אף דעצם השטר לא נפסל‪,‬‬
‫ולא איכפת לן בחתימה כלל‪ ,‬דההוכחה דאי לאו וכו׳ עועוה דהוה‬ ‫מ״מ לא יגבה‪ ,‬כמו כן כאן ככותי אף דלא יופסל מ״מ יועיל‬
‫כאילו יעז כאן ע ‪T‬י מסירה לפנינו‪ ,‬אד בכתובות שם אין לנו שום‬ ‫הפסול דרבנן שלא להתגרש ושלא להשתחרר וכו׳ עכ״ד‪.‬‬
‫הוכחה לקיום הדברים במקום עידי מסירה ואין קיום לעומר‪ ,‬שוב‬ ‫אמנם דברי הגהמ״ח זצ׳׳ל ברורים‪ ,‬דגבי גיטי נשים ושחרורי‬
‫א׳׳א לגבות בעומר וא״ש ודו״ק‪.‬‬ ‫עבדים כיון דקיי״ל כר״א )וקאי כאן אליבי׳ וכדברי הגהמ״ח(‬
‫עי׳ בתום׳ גיטץ ד׳ ע״א ד׳׳ה דקיימא לן וכו׳ ובר״ן בפרק‬ ‫ח(‬ ‫הנה הרי ס״ל דעדי מסירה כרתי‪ ,‬ואין פסול כלל בחתימת עדים‬
‫המגרש בגיטץ )דף מ״ז — מ״ח ברי״ף(‪.‬‬ ‫פסולים אלא דאם יש פסול דאורייתא‪ ,‬אז נכנס בגדר מזויף‬
‫א( רף ל״ב ע׳׳ב מדפי הרי׳׳ף בד׳׳ה ועוביעית וכר‪.‬‬ ‫מתוכו‪ ,‬וכה״ג ג״כ ר״א דס״ל עדי מסירה מודה דפסול‪ ,‬אבל‬
‫עז‬ ‫משה‬ ‫חו׳מ סימן מז‬ ‫דעת‬
‫הרמב׳׳ם דשביעית משמעה שביעה הא היסת בעי‪ ,‬וצ׳׳ע‬ ‫בשתבע קודס שביעית ו^ידה במקצת וכפר במקצת ואותו‬
‫על הב׳׳י איך נא הרגיש בזה ייפה כתב הרמ׳׳א דהוא הי׳‬ ‫מקצת שכפר בו חין שביעית משמעתו‪ ,‬שכל ממון שכפר‬
‫קניש‪ ,‬אמנם דגם תי׳ הד״מ דבאמת מיירי הרמב״ס בנשבע‬ ‫בו קידה שביעית אעפ״י שעברה שביעית כליי אינו משמע‪,‬‬
‫לו דחוק‪ ,‬דא״כ הא זה העיקר הנוי בו‪ ,‬דאם נשבע תו לא‬ ‫יהכי איתא בפירוש בירושלמי במסכת שביעית מלוה ונפשית‬
‫מצי למתבע‪ ,‬משא׳׳כ בני נשבכע יאיך השמיע הרמב׳׳ם‬ ‫כפרנית אינה משמעת‪ ,‬וכן כתב הרמב׳׳ה ז״ל בפ׳׳י מהל׳‬
‫העיקר‪ ,‬ילכן נראה בפשוט‪ ,‬דגה הדמב״ם ס״ל כל כמה‬ ‫שמיטה‪ ,‬ינמצא שאותו ממון שכפר בי איני נשמע בשביעית‪,‬‬
‫דלא נשבע הרי זה בכלל נא יגיש‪ ,‬ולכך שביכניה משמעת‬ ‫וסד׳׳א כיון שתבע קודם שביעית והידה במקצה יכפר במקצת‪,‬‬
‫שבועה‪ ,‬והטעם דאף דאץ יכול לתבוע בממון דהא ט פ ר‬ ‫ותביעת אותו מקצת במקימה עומדת שלא נשמעה בשביעית‪,‬‬
‫מ״מ יכול לנגוש שיעשה שבועה בבי״ד או ישבע או ישלם‪,‬‬ ‫ישבע פלי׳ לאחר שביעית‪ ,‬קמ׳׳ל דשביעית משמעת שבועה‬
‫א״כ הרי כאן נגישה וכמ׳׳ש הרא׳׳ש בכמה דוכתין שבועה‬ ‫זו‪ ,‬כיק דהשמיטה אותו מקצת שס־דה בו נמצא שאינו אלא‬
‫היינו מנדין‪ ,‬ראם איני נשבע צריך לשלם והרי זה בכלל לא‬ ‫כופר בכע ואף שהשבועה שבאה מחמת אותו מקצת ש‪:‬‬
‫יגוש‪ ,‬ולכן שבועה משמעי‪ ,‬אבל בכופר במקום דא״צ שבועה‬ ‫הודאה נשמעה‪ ,‬שכיץ שהממון נשמע אף הדיביר שבא‬
‫כגון קידם ר״נ בכופר בכל ועכשיו דע׳׳א מסייעו‪ ,‬או דאץ‬ ‫מכוחו נשמכי עכ״ד‪.‬‬
‫עליי עענת ברי או דפערו משביעה‪ ,‬א״כ אץ כאן נגישה‬ ‫והנה כ׳׳ת כתב לתמוה לפי דברי הר׳׳ן הנ״ל דכנ עצמה‬
‫כלל דממון כפר ושביעה ליכא‪ ,‬ילכך נא שייך לא יגוש‪,‬‬ ‫ששביעית נ מ מ ע ת שבועת מודה במקצת כיון דמאי‬
‫ולאחר שביעית כשהידה חייב לשלם וא׳׳ש‪ ,‬ובזו האופן‬ ‫שסדה שמטה שביעית‪ ,‬וממילא נשאר כופר הכל ופטור כנ׳>‬
‫מיירי ירושלמי מנוה ינעשה כפרנית דאין שביעית משמט‪,‬‬ ‫והנה בחו״מ סי׳ ס״ז ע׳ ד׳׳ה וכפר ינשבע לי כתב וז״ל‪:‬‬
‫וגם הרמב״ם מיירי בכה״ג‪ ,‬ילכך נא הזכיר משבועה כלל רק‬ ‫ברמב״ם פ׳׳ט מהל׳ שמיטה ה׳׳ח כתב נשמע ונשבע לו‪,‬‬
‫סתם כפר ומיידי באופן דליכא שבועה‪ ,‬וזה ברור ונכון לדינא‬ ‫רק סתם וכפר ואחר שביעית הודה חייב‪ ,‬י ע ק הראב״ד‬
‫בלי פקפוק‪ ,‬עכ״ד החומים שם‪.‬‬ ‫עליו הא במשנה אי׳ שביעית משמע שבועה ה א בממון עומד‬
‫ו ל פי דברי החומים‪ ,‬שבועת ההורה להכחיש את הגנד אה״נ‬ ‫בכפירתו בשמיעיה‪ ,‬וא״כ אם יודה יתחייב ממין‪ ,‬ואף‬
‫דאץ שביעית משמעת וא״כ מדברי הד׳ן מוכח‬ ‫שביעה יצטרך‪ ,‬ודוחק לומר מזירת הכתוב היא דאף שאם‬
‫דכופר הכל פטור משבועה‪ ,‬דאם נימא דחייב א׳׳כ קרא‬ ‫יודה ישלם‪ ,‬מ״מ אץ עליו שבועה כי שביעית הפקיע אותו‬
‫וזה דבר השמיעה למה ני דלא נוכל לדרוש ששביעית משמעת‬ ‫יכמ״ש הבעה׳׳ת‪ ,‬ולכן פי׳ הוא הא דאמרינן בירושלמי מלוה‬
‫השביעה‪ ,‬יהתוס׳ ב״מ דף ג׳ ע׳׳א ד׳׳ה מפני וכר שקלו‬ ‫ינעשית כפרנית דאין משמט‪ ,‬הייני בנשבע כבר קידם שמיטה‪,‬‬
‫וערי עובא התם מנלן דכופר הכל פטור משבועה הלא יש‬ ‫יכך הם דברי העור והמחבר יהב״י כתב ליישב דברי‬
‫לנו קרא מפורש יזה דבר השמיטה ששביעית משמעת השבועה‬ ‫הרמב״ם דלכך משמע שביעה‪ ,‬דמה בכך דמההייב ממון‬
‫ולדברי הר׳׳ן הוא תלוי רק אם נימא דכופר הכל פטור‬ ‫שכפר‪ ,‬מ׳ ‪y‬ל בהך ממין שהידה שביעית משמע וא״כ תי‬
‫משבועה בן ע״כ חורף דבריו‪.‬‬ ‫ליכא מ״מ רק כופר בכל‪ ,‬ואין כאן שבועה יכ״כ הב׳׳יז‪,‬‬
‫ולפענ״ד הין דברי הר׳׳ן מוכרחים לפרש כך‪ ,‬דלכאורה‬ ‫יהדרכי משה כתב דהוא הי׳ קלוש‪ ,‬ילכאורה דבריי תמוהץ‬
‫נמה צריך הר׳׳ן נפרש הכתוב חה דבר השמיטה‬ ‫איך כתב כך במה שהד׳ן כתב להדיא כן ודעתו מסכים כן‬
‫כיון שנשמע הממון שהודה בי גם הדיבור שנצמח ע׳׳י‬ ‫נהנכה ודבריו נכונים‪ ,‬אמנם באמת יפה עעץ‪ ,‬דודאי במשנה‬
‫ההודאה נשמע‪ ,‬כיון שנשמע הממון שהודה נמצא שאינו‬ ‫יפה פי׳ הר׳׳ן דנכך משמעי שבועה דאין כאן הודאה במקצת‪,‬‬
‫כיפר בכל‪ ,‬יכי דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬הלא סגי בזה לתרץ‬ ‫ילא קשה תינח שבועת מ׳׳מ‪ ,‬שבועה להכחיש העד דהוא‬
‫קושיה הר׳׳ן‪ ,‬כיון שממון אין כאן ע׳׳י שמיעה שבועיה אין‬ ‫בכופר הכל למה יפער‪ ,‬די״ל דהמשנה נשנית בשבועת‬
‫כאן‪ ,‬ימה שייך שמיעת השבועה כיץ שהודה במקצת קודם‬ ‫דיינים דמיירי הכצ מן מ״מ ימן שבועה להכחיש העד לא‬
‫שביעית הו״א דהייב שבועת מידה במקצת נשאר עליו אף‬ ‫מיידי שם כלל בהך פרקין וכמ״ש בכמה דוכהין‪ ,‬אבל על‬
‫אחרי שמיעיה המקצת שהודה קמ׳׳ל קרא וזה דבר השמיטה‬ ‫הרמב״ם קשה‪ ,‬לא זי איך כתב סתם ושביעית משמעת שבועה‬
‫שאף הדיבור הוא שבועה שנצמח מכח הודאה משמע והוא‬ ‫דהא איכא הך שבועה דעי׳׳א‪ ,‬אף גם לדידן הא איכא היסת‬
‫גזיה״כ ולמה צריך לפרש הטעם משום כופר הכ>ג‬ ‫בכופר הכל‪ ,‬וא״כ מה בכך דליכא כאן הודאה במקצת והרי‬
‫ולכן‪ ,‬אנכי לא כן עמדי לפרש דברי הר׳׳ן רק באופן אחר‪,‬‬ ‫הוא כופר בכצ הא אף בכופר בכל חייב שבועה‪ ,‬ואיך כתב‬
‫דהר״ן דחקו לפרש מדוע הגמ׳ יליף ששביעית משמעת‬
‫השבועה מ־וזה דבר השמיעה וגו׳‪ ,‬ולא מ־ולא יגוש וגו׳‬
‫כמבואר ברמב״ם פ״ע שם ה״ו וז״ל‪ :‬והשביעית משמעת‬ ‫עי׳ בחלקת יואב חר׳מ סי׳ ח׳ מש״ב באריכות ליישב‬ ‫ב(‬
‫קושית התום׳ הנ״ל בב״מ עפ״י דברי הר״ן הנ״ל‪ ,‬ושם האר ‪T‬‬
‫את השבועה שנא׳ לא יגוש מכל מקום לא לשלם ולא להשבע‪,‬‬ ‫בביאורו בדברי הר״ן עיי׳׳ש היטב‪.‬‬
‫משה‬ ‫חו״מ סימן מז‬ ‫דעת‬ ‫עח‬
‫יבזה יהי׳ מ תו ק קושיה הראב״ד בהשגותיו שם על דברי‬ ‫יצנן מפרש הר״ן דקאי על המודה במקצת קודם שביעית‪,‬‬
‫הרמב״ם‪ ,‬ינוכנ לפרש את דברי הירושלמי מלוה ונפשית‬ ‫ונמצא שחיוב שבועה הי' מועל עליו מדק תורה‪ ,‬וכמו שמצינו‬
‫כפרנית אינו משמעי‪ ,‬כיון דאק שם מלוה עליו‪ ,‬והוה כמו‬ ‫בירושלמי שמפרש כל מעשה בי״ד אין משמט היינו שכתבי‬
‫שחייב נחבירו ולא זקפו עליו במלוה שאינו משמט‪ ,‬ולכאורה‬ ‫לו פסק דין כגבוי דמיא‪ ,‬כיון שמחויב עפ׳׳י תורה לשלם‬
‫מדיע מנוה ונעשית כפרנית אינו משמט‪ ,‬הלא הנתבע צריך‬ ‫לכן אינו משמעי‪ ,‬כמי כן נימא במידה במקצת מקודם שביעית‬
‫לישבע שבועת היסת מתקנת ר״נ‪ ,‬וממילא יש שם מלוה עליו‪,‬‬ ‫כיון שהתורה חייבתו לישבע הוה כמאן דנשבע דמי‪ ,‬ולכן‬
‫אכן התירוץ הוא‪ ,‬דהשביפית משמעית את השבועה וממילא‬ ‫אינו משמעתו השבועה‪.‬‬
‫אין עניו חיוב שבועיה‪ ,‬ולכן אינו משמעי את הממון כיון‬ ‫‪ r j n‬מ ת ס הר׳׳ן‪ ,‬דהחיוב של מודה במקצת ממילא נסתלק‪,‬‬
‫דאין שם מלוה עליו‪ ,‬ולולא זאת שאין עליו חיוב שבועה‬ ‫כיון דההנק שהודה נשמע‪ ,‬יאם נשבע עכשיו יהי׳‬
‫הי׳ משמט את הממון וממילא הי׳ פטור משבועה‪ ,‬ועכשיו‬ ‫שבועת ט פ ר הכל‪ ,‬ואף אם נימא שכופר הכנ חייב מדאורייתא‬
‫שמשמט את השבועה אינו משמט את הממון‪ ,‬ונפק׳׳מ אף‬ ‫או רק מתקנח ר״נ‪ .‬עכ״פ היא חיוב חדש ינא החיוב שנ‬
‫שעכשיו עומד בכפירתו אם ירצה להודות אחר שביעית‪ ,‬שוב‬ ‫קודם שביעית‪ ,‬יע״ז יליף בגמ׳ מ־ ת ה דבר השמיטה‪ ,‬שגם‬
‫חנ עניו חיוב ממין‪ ,‬ילא קשה קושית הראב״דג( כיון שאם‬ ‫הדיבור שנצמח מכח הודאה משמעי‪ ,‬כיון שהוא חייב חדש‬
‫מודה ד( חייב יהי׳ צריך נהשבעה( דאדרבה אם נימא דצריך‬ ‫וזה לא מכל למילף מ־ולא יגוש יגר‪ ,‬כיון שעל שבועה‬
‫נמשבע‪ ,‬הוה שם מנוה עליו וממילא ישמט הממון‪ ,‬ולכן לו‬ ‫זו אין צריך ננוגשו כיק שהתורה העילה עליו את השבועה‬
‫יניף מ־ינא יגוש וגו׳ כיון שכבישת השבועה אינו לטובת‬ ‫עוד קודם שביעית‪ ,‬ולכן יליף מ־יזה דבר השמיטה‪ ,‬אבל לא‬
‫המנוה ורק לתקנת הנווה שפי״ז ו( משמעי הממון‪ ,‬ולכן יליף‬ ‫היהה כוונת הר״ן לפרש מפני שכופר הכצ פעור‪ ,‬ורק כיין‬
‫מ־וזה דבר השמיעה גזיה״כ שאפינו דיבור משמעי‪.‬‬ ‫שע׳׳י שמיעה שוב אינו מודה במקצת רק כופר הכיג ממילא‬
‫דברי ידידו הדוש׳׳ת וטובו מצפה לישועת כלל ישראל ולהרמת‬ ‫פטור כיין שהיא חיוב חדש‪ ,‬יבזה השביעית משמעית השבועה‪.‬‬
‫ץרן תוה׳׳ק ולומדי׳‪.‬‬
‫דברי הר׳׳ן נוכל נ ת ק באופן אחר מדוע לא יליף‬ ‫ולולא‬
‫זצ״ל‬ ‫משה במו׳׳ה שלום קסף‬ ‫הגמ׳ מ־ינא יגוש יגו׳ שהשביעיית משמעית השבועה‪,‬‬
‫הרמב״ם והראב״ר כאן עיי׳׳ש‪,‬‬ ‫ו׳ באריכות בדברי‬ ‫שהקשה על שיסת הרמב׳׳ם וכג״ל רס״ל ראם עמד בכפירתו‬ ‫ג(‬
‫שביעיות‬ ‫ד( היינו אחר‬ ‫עד שביעית‪ ,‬ולאחר שביעית חזר והודה דחייב משום דשביעית‬
‫כופר‪ ,‬משום דכופר הכל חייב מזבועת היםו ‪J‬‬ ‫ה( אפילו אם‬ ‫אינה משמסת את הכפירה כהירושלמי דאי' דמלוה ונעשה כפרנית‬
‫חיוב השבועד‪.,‬‬ ‫ו( ר״ל מחמת‬ ‫אינו משמט‪ ,‬ועי׳ בחדושי ר׳׳ח הלוי פ״ט מהל׳ שמיטה ויובל הלכה‬
‫עט‬ ‫משה‬ ‫דעת‬
‫ענינים שונים‬
‫מח‬ ‫סימן‬
‫בעניו אי אהרן הכהו היה בכור‬

‫)כמו( בכור היה‪ ,‬היינו כי במה שהקשה מהרש״א שהלא‬ ‫ב״ה‪ ,‬יום ר״ח ניסן דפור״ת קראקא‪.‬‬
‫א ה ק נא הי׳ עוד כהן אז כוונתו היא ‪ :‬אעפ״י שמצינו שאמר‬
‫בין גאולה לגאולה שיאו יעלה מעלה כבוד ב״א הה״צ‬
‫רשב״י )זבחים קי״ב ע״א( על הכתוב )שמות ד׳ י״ד( ״ויחר‬
‫המפורםם מוכתר בגימוםין וקילוסין רהיטא דנפשאי‬
‫אף ה׳ במשה ויאמר הנא אהרן אחיך הלוי״ וכי לוי הוא והנא‬
‫כקש״ת מו״ה מרדכי שלום יום‪ ?,‬שליט״א טסאדיגורה‪.‬‬
‫כהן הוא‪ ,‬הכי קאמר אני אמרתי אתה כהן והוא לוי עכשיי‬
‫הוא כהן ואתה לוי )היינו בזטת ידעתי כי דבר ידבר הוא(‬
‫וכן מביא ר‪ 5‬׳ע ז״ל בחומש מאמר זה בשם רבי יוסי בתוספת‬
‫באהבה ר ב ה‪...‬‬ ‫אחדשה״ט‬
‫לשון עיי״ש‪.‬‬ ‫‪. . .‬ועל דבר דרישתך להוות דעתי בענין פהקשיה בדברי‬
‫נמצינו למדין כי כבר במצרים נתבשר א ה ק כי יהיה מוכתר‬ ‫הגאון מהרש׳׳א ז״ל )בחידושי אגדות סנהדרין‬
‫בכתר הכהונה בעתיד‪ ,‬ויכולים איפוא להגיד תואר‬ ‫ז׳ פ׳׳א( על מ א מ רי ח ״ ל )שם( ״וירא א ה ח ייבן מזבח‬
‫כהן על א ה ק על שם העיתיד להיות‪ .‬כמו שכל ענין תשובתו‬ ‫לפניו״ ויו׳ )שמות ל״ב ה׳( מה ראה א׳ ד בנימין ב׳׳ר‬
‫שנ אהרן בשעה שבנה את המזבח אז‪ ,‬מבארים חז׳׳ל במאמרם‬ ‫יפת א״ר אלעזר ראה חור שזבוח נפניי‪ ,‬ייבן יהבין מזה‬
‫הנ״ל )סנהדרין ז׳( ע״ש העתיד )וכמו שמפרש רש״י בגמ׳‬ ‫כי אס לא ישמיע להס יהרגוהו כמו שעשו לחיר יחשש שאז‬
‫סנהדרין שם דלא הוי להן תקנתא לעולם דהא סופן לעשות‬ ‫נא תהי׳ להם תקנה לעילם כי יקוייס הכתוב )איכה ב׳(‬
‫כן לזכריה בן יהיידע ויחרב על כך בית המקדש עכ״ל רש״י‬ ‫״אס יהרג במקדש ה׳ כהן ונביא״ א( וגר‪ ,‬מה שאין כן אם‬
‫ז״ל(‪.‬‬ ‫ישמע להם וכו׳ עכ״פ תהי׳ להם תקנה וכתב המהרש״א‪:‬‬
‫ודקאמר ויקויים בי אם יהרג במקדש ה׳ כהן ינביא אך‬
‫א ל א שעכ״ז היה קשה למהרש״א האיך יכולין לקרותו בשם‬
‫שעדיין אז לא ניתנה הכהונה לאהרן ולא הי׳ עוד משכן‬
‫כהן בערס שלבש בגדי כהונה‪ ,‬ולזה חי ת המהרש״א ‪:‬‬
‫אעפי״כ אהרן בכור הי׳ ב( יעד שנא היקה המשכן היתה‬
‫שעכ״פ א ה ק )‪,‬כמו( בכור הי׳‪ ,‬שלא גרע ענין בשורת כהונתו‬
‫העבודה בבכורות )משנה זבחים קי״ב( והבמות מותרות‬
‫לעתיד אעיפ״י בנא נתלבש עיד בבגדי כהונה ולא נכנם עוד‬
‫והו״ל שפיר ככהן במקדש עכ״ל המהרש״א‪.‬‬
‫לעבודתו מבכור‪ ,‬שהעבודה היתה להם בבמות גס כן בלי‬
‫בגדי כהונה‪.‬‬ ‫ע״ז וכי אהרן בכור הי׳‪ ,‬יהלא מפורש בתים׳‬ ‫והקשית‬
‫ו עי׳ בספר הק׳ ״פנים יפות״ להג׳ הק׳ בעל ההפלאה זצ״ל‬ ‫)בכורות ד׳ ע״א( בד״ה ואהרן וכו׳ מדברי מדרש‬
‫עה״כ )שמות ד׳ כ״ב( ‪ :‬״ואמרת אל פרעה כה אמר‬ ‫חז״ל )שמות רבה פ״א פיסקא י״ג( שלא הי׳ למרים אז אלא‬
‫ה׳ בני בכורי ישראל״ יז׳׳ל באמצע הדבור פס ‪ :‬ועל זה השיב‬ ‫ה׳ שנים כי א ה ק גדול ממשה ג׳ שנים ימרים נדונה מאהרן‬
‫משה )לפרעה( שכולם ראויים הם לעבודה כמו שמצינו‬ ‫ג׳ )או ב׳( שנים ג(‪.‬‬
‫באמת בקרבן פסח שהוכשרו כולם לעבודה בהזאת הדס‬ ‫היעבת להקשות וצריך עיון גדול‪ .‬ועל אתר נוכל‬ ‫ובאמת‬
‫על המשקוף וגר שהוא במקום המזבח כמ״ש חז״ל )פסחים‬ ‫אולי לומר‪ ,‬דכוונת המהרש״א היתה לומר א ה ק‬
‫המהרש״א‪ ,‬וכן נראה במדרש במדבד דבה פרשד‪ ,‬ר ב׳ ניתנה‬ ‫א( ופרש״י בד״ה אהרן ‪ :‬כהן ונביא הי׳ )לפי מה דאי׳ בויקרא‬
‫הכהונה לאהרן שהי׳ בכור עיי״ש וצ״ע‪) .‬ועי׳ בפרדם יוסף ח״ב‬ ‫רבה פרשה י׳ ג׳ נראה בסיפור זה שהוא הי׳ רק כהן וחור הי׳‬
‫עמוד קי״ז שהקשה ע״ד הרעוב״ם מהתום' בבכורות עיי״ש(‪.‬‬ ‫נביא עיי״ש(‪.‬‬
‫ב( ברשב״ם שמות פ׳ ט״ו פסוק כ׳ עה״פ ‪ :‬ותקה מרים‬
‫ועי׳ גם ברש׳׳י שבת פ״ח ע״א ד״ה ע״י תליתאי וכו׳‬ ‫ג(‬ ‫הנביאה אחות אר‪,‬רן וגו׳ כתב וז״ל ‪ :‬על שם הבכור קורא אחות‬
‫שכתב ‪ :‬משה תליתאי לבטן מדים אהח ומשה ע׳׳כ‪.‬‬ ‫כמו שפידשתי אצל אחות נביות ואחות לוטן ע״כ‪ ,‬ומפודש כד׳‬
‫משה‬ ‫ענינים שונים סימן מח מט‬ ‫דעת‬
‫ו ע פ ״י סברא זי‪ ,‬ניכל גם לומר דזה טונ ה המהרש׳׳א הנ׳ >‬ ‫צ״י( ג׳ מזבוזית היו נינראל כמצריס וכו׳ אף נ אז היתה‬
‫דאהק )כמו( בכיר הי׳ דעכ׳׳פ לא גרע מבכיר‪ ,‬את‬ ‫הכיבידה צבכירוס כדאי׳ במשנה )זבחים קי׳׳ב( והיינו דאמד‬
‫זה הנראה לי כותב אני לך‪.‬‬ ‫בני בכיר' ישראל שכילם הם נקראים בכורים‪ ,‬יצנן אומר‬
‫לסוגה מאהל לתשועת כ׳‪.‬‬ ‫אליך )פרעה( שלח את בני ייפבדוני כי כולם הם ראויים‬
‫לעבירה פכלה׳׳ק‪.‬‬
‫זל^כ׳׳ה‬ ‫משה במוהר׳׳ר שלום יוסף‬
‫מט‬ ‫סימן‬
‫תשובת כ״ק מרן אדמו״ר מסדיגורא זצוק״ל אל דודו מרן הגהמ״ח זצוק״ל בעניו הנ׳׳ל‬
‫יפת הגדיק ימפני מה מ ס ק לשם‪ ,‬מפני שצפה נח שלשלת‬ ‫בין גילה לגאולה‪ ,‬ישפות יושב תחלה‪ ,‬לבן שלום חיים‬
‫האבות עימדת ממנו‪ ,‬ע׳׳ש‪ .‬וכמו כן יש לפרש דכוונת‬ ‫שלה‪ ,‬ותופע* גהרה‪ ,‬פדעםיה שרי נהורא‪ ,‬לשר התורה‪,‬‬
‫המהרש׳׳א במש׳׳כ‪ :‬א ה ח בכור הי׳‪ ,‬גדול שבאחים א(‪.‬‬ ‫מאנשי צורה‪ ,‬כקש״ת דודי הה״צ ר׳ משהדי׳ שליט״א‬
‫היושב בשבת תהכמוני גכדכא המעוטרה‪.‬‬
‫ומצאתי ראי׳ לדברי ממאמר חז׳׳ל )פסיקתא רבתי פי׳׳ז(‬
‫ויהי בחצי הלי^ד כי אץ בית אשר אץ שם מת‬ ‫הרמה קבלתי‪ ,‬יפ״ד המענה על מה שבקשתי‬ ‫‪...‬גליכ״ת‬
‫)שמות י׳׳ג נ׳( יכי נא היו בתים שאץ שם בכורות‪ ,‬א״ר‬ ‫נחוו״ד בענק המהרש״א יבנדון בכור ינדול‬
‫אבא ‪3‬ר חמא ב( בית שלא היה בו בכור הקב׳׳ה ניקז גדול‬ ‫מאחיי‪ ,‬הנה נראה להשיב תשובה לתשובה‪.‬‬
‫שבאחץ אי גדיל הבית כענין שגא׳ )דברי הימים א׳ כ׳׳י י׳(‬ ‫דלי נראה בזה גימר נבאר את כוונת המהרש׳׳א הנ׳׳ל‪,‬‬
‫שומרי הראש כי לא הי׳ בכור‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫דאולי כוונת המהרש׳׳א היתה כמי שמפרש בקרבן‬
‫העדה על הירושלמי )מיינה פ״א ריש הלי׳׳א( שאבר‬
‫ועפי׳־ז ייבן גם ענץ )שמות כ״ד ה׳( וישלח את נערי‬
‫ר׳ יוחנן מהיכן דרש הדורש שתהא העבודה בבכיחת‪P ,‬‬
‫בני ישראל ייעלו עולות‪ ,‬ואומר שם ה״פנים יפות״‬
‫הכתוב )במדבר ח׳( ״כי לי כל בכיר בבני ישראל באדם‬
‫בת״ד יז״ל‪ :‬י״ל לפי מה דאיתא במש ס׳ בן סורר‪ ,‬שלשה‬
‫יבבהמה ביום הכתי כל בכיר ב א ק מצרים הקדשתי אתם‬
‫חדשים הראשונים משבא לכלל גדלות )‪ 3‬ר טנ ש ץ( נקחא בן‬
‫לי׳׳ וגו׳‪ ,‬בפסוק שלאחריו‪ ,‬יאקח את הלוים תחת כל ב ט ר‬
‫יכו׳ וכיון שכילם ה־ו שקועים בע״ז והיו הגדולים בכלל ג(‬
‫בבני ישראל‪ ,‬דכתיב )שמית י״ג י״‪ ( 3‬יבכל אנהי מצרים‬
‫כהן ששימש לע״ז פסיל נעבודה‪ ,‬הוכרחי לקחת אותם‬
‫אעשה שפטים וגי׳‪ .‬וקודם לכן מה היו עושים )בראשית‬
‫שנתבגרי אחרי יציאתם ממצרים למען לא יהיו בכלל כהן‬
‫כ״ז( יתקח רבקה את בגדי עשי בנה הגדיל החמדת‪,‬‬
‫ששימש ע״ז‪ ,‬כי בהייתם במצרים היו עוד קמנים ולאו בני‬
‫מהו החמדה‪ ,‬שהי׳ משמש בכהונה גדולה‪ ,‬ואימר שם‬
‫עינשץ נינהי‪ .‬ינכך כחיב נערי בני ישראל ומשום שלא היו‬
‫הקרבן העדה‪ ,‬בד׳׳ה שהי׳ משמש בכהינה גדולה וכי׳ פלא‬
‫ייתר מג׳ חדשים לאחר שנגאלו וימנתבגרי קראם הכתוב‬
‫הי׳ אלא כהן אחד יהיא הי׳ ממנה כהן אחר תחתיו‪ ,‬אי‬
‫בני ישראי^ עכת״ד‪.‬‬
‫נמי הגדול שבבניו אפילי אינו בכור הוא הי׳ משמש‬
‫ו ה נ ה נכאירה יש להבץ בדברי ה״פנים יפית״ בפסוק ד(‬ ‫תחתיו‪ ,‬עכ״ד‪ ,‬דהייני שאפילו אינו בכיר פכיר רחם יאפילו‬
‫ואמרח וגי׳ בני בכומ ישראל‪ ,‬שאומר וז״ל‪ :‬וע״ז‬ ‫אינו בכיר לאביו‪ ,‬אלא הנדינ שבאחים‪ ,‬יעי׳ גמ׳׳ר )פרשה‬
‫השיב משה שכולם ראויים לעבודה כמו שמצינו באמת בקרבן‬ ‫ד׳ ח׳( ‪ :‬יכי שם הי׳ בכיר יה לא יפה הי׳ בכו‪:‬־ שנא׳ אחי‬
‫פסח שהוכשרו כולם לעטדה בהזאה הדם על המשקוך‬
‫שהוא במקים מזבח‪ ,‬יכר עי״ש‪ .‬ו‪ 3‬פ׳ משפטים עה״פ ״וישלח‬
‫א( כן כתב ליישב את דברי המהרש״א במרגלית הים עמ״ס‬
‫אה נערי בני ישראל״ כותב‪ :‬ואין ראי׳ מפסח מפני שהי׳‬ ‫סנהדרץ ז׳ ע״א אות ד׳ עיי״ש‪,‬‬
‫כעין קרבן במות יחיד שהרי כל ישראל כשרים לעבודתן‬ ‫ב( לפנינו שם אות ה׳ ‪ :‬א״ר אבא בר אחא אפוטרופוס של‬
‫מה שאץ כן הכא שהי׳ קרבן ציבור של כל ישראל לא הוכשר‬ ‫בית היה מת וכו׳‪.‬‬
‫ג( עי׳ במשנה מנחות ק״ט ע׳׳א‪.‬‬
‫לעבודה עכ״ד‪.‬‬ ‫ד( המובא במכתב הגה״ק המחבר זצ״ל‪.‬‬
‫פא‬ ‫משה‬ ‫ענינים שונים סימן מט נ‬ ‫דעת‬
‫לי כתבתי‪ ,‬ייש פוד ראיות להר׳ל ומפאת המוכ״ז המחכה‬ ‫וצריך כימר שלפיל בפר׳ שמיה גאמר שהשיב משה לפרפה‬
‫ומצא בחפזון וממהר הנני לקצר ואסיים הפעם במהרה‪.‬‬ ‫גהצלהן של ישראל שכילה נשרים לפבודה אך כאן בפ׳‬
‫וימהר נגאנני המיציאני בכישרית וכימי צאתנו מ א ח מצרים‬ ‫משפפים לפצם הדק הבדיל בין קרבן יחיד לשל ציבור‪ ,‬מפרי‬
‫יראני נפלאות ומידה פובה מרובה לפה הישועה‬ ‫ב;י ישראל אומר הרמב׳ץ שם‪ ,‬דנקראו כן משום שלא כיפמו‬
‫כנפש הדושה׳׳ע‪.‬‬ ‫גיפם חעא עוד‪ ,‬ינמצא שפיר שיכול להיוח שאפילו רק ;פרי‬
‫ב;י ישראל הנדילים מאחיהם הקעגים מהם פשו את העבודה‪,‬‬
‫מרדכי שלום יוסף במוהר׳ד אהרן‬ ‫יהבן‪ .‬ילא היי צריכים אז עוד בכיר ממש‪ ,‬יאכמ׳׳ל‪ .‬והגראה‬
‫סימן נ‬
‫בעניו גר שנתגייר‪ ,‬ובענין קדושת דמים וקדושת הגוף‬

‫פליי מדברי בעלי התיספות בפ׳ בהעלותך ב(‪ ,‬כנים הדברים‬ ‫ב״ה אור ליום ב׳ וארא תרצ״ה‪ .‬קראקא‪.‬‬
‫ששם מפורש כך‪ ,‬אולם בזה לא רק על המשך חכמה תלונותינו‪,‬‬ ‫ברכות מז״ט תבואינה לראש ידידי ש״ם הרה״ג איע‬
‫כי דברי המשך חכמה תואמים יחדיו עם ה״גיר אריה״‬ ‫האשכולות‪ ,‬המופלא ומופלג‪ ,‬חריף ובקי‪ ,‬חו״נ מוכתר‬
‫למהר״ל מפראג בפ׳ ויגשג(‪.‬‬ ‫בנימוסין‪ ,‬בנש״ק כש״ת מו״ה מנחם צסי אייכענשטיין‬
‫ובאמת דברי בעה״ת צ״ב‪ ,‬דהלא עמרם ה י מאותם שקיימי‬ ‫שליט״א‪.‬‬
‫את התורה עד שלא נתנהל(‪ ,‬וממילא נניכרחים‬
‫אנו לומר‪ ,‬דיוכבד היתה אחות אביו רק ק האב‪ ,‬ולא ק‬ ‫אהדשה״ט באהבה‪ ,‬בעש׳׳ק הניעני ניעם יקרתי עם אימר‬
‫האם‪ ,‬ואין זוהי ק העריות שב״נ מוזהרק עליהם‪ ,‬דאין אבות‬ ‫המבשרות מאשר חננו ה׳ בבן בשפה טובה‬
‫לגייה(‪ ,‬א״כ מצד הדק דב״ג היה מיתר לישאנה‪ ,‬ורק מצד‬ ‫לאריי׳׳כי‪ .‬יכאשר הגיפני מכתבו בבשורת ונשא משך הזרנק‬
‫דפתידה להיית נאסרת לישראל פ״ז צדקו דברי הגור אריה‬ ‫בשפה ההיא הביא לי הנושא אלמיתיו של הבי דואר הס׳‬
‫ושפתיו בריר מללו דבזה שייך לימר גר שנתגייר כקטן‬ ‫משך חכמה הנשלח לי מאת כ׳׳ת למנה‪ .‬יאברכו מקרב ולב‬
‫שנולד דמי — ומדוע פרש עמרם מאשתו יוכבד אחרי‬ ‫עמוק בברכת מז׳׳כי‪ .‬וה׳ יהן שיזכה הוא ונוח ביתו שתחי׳‬
‫שניתנה התורה‪.‬‬ ‫נגדל צאצאם היקר לתורה ולחופה ולמעשים טובים באריוש׳׳ט‪.‬‬
‫ומצד דלא אתי לאחלופי בישראל גמור לא שייך‪ ,‬כיק שהוא‬ ‫ובזה אקדם פניכם בתודה רבה פל מנחתי היקרה אשר‬
‫רק מצד האב‪ ,‬יהכל יידפק דרחמנא אפקריה לזרעיה‬ ‫מאוד ערבה לרצון לפני‪ ,‬וברוך שומר הבטחתו‪ ,‬ואחרי אשר‬
‫דאב של גיי כמבואר בתום׳ יבמית כ״ב ע״א ד״ה פרוה‬ ‫לא נפלם מאתי‪ ,‬אפר לא בנקל פלה בידי להשיג ה ס׳ הנ״ל‪.‬‬
‫וכר ותוס׳ סנהדרין נ״ח ע״א ד״ה נשא וכו׳‪ ,‬ומטעם שלא‬ ‫יכל יגיעתו למ ק לריות צמאוני ילפום יגיעתי ביותר חידתי‬
‫יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלהו( לא שייך‬ ‫כפולה ומכיפלת יאסיר תודה אני אליכם‪.‬‬
‫לאסור‪ ,‬כיין דלב״נ לא נאסרה הקורבה מצד האב וכמבואר‬ ‫מה שמביא כת״ר במכתבו את דברי המשך חכמה בפ׳‬
‫שם בתוס׳ וא״כ מדוע היה צריך לפרוש מאשתי‪.‬‬ ‫יאתחנן פל הפסוק שובו לכם לאהליכם א(‪ ,‬יפ״ז הקשה‬
‫אשה אחרת והוליד לאלדד וממת־ וכו׳ עיי״ש‪ .‬מבואר א״כ מדבריו‬ ‫א( דברים ה׳ כ״ז שם כתב דמקור חז״ל שאמרו דגר שנתגייר‬
‫דאחרי מ״ת אכן היו אסורים בעריות‪ ,‬ולא יכלו לישאם בגלל‬ ‫כקטן שנולד דמי‪ ,‬הוא דהרי ליוצאי מצרים הי׳ מסתמא הרבה‬
‫הא דגר שנתגייר כקטן וכו׳‪.‬‬ ‫נשים מאותם שאין ב״נ מוזהר עליהן‪ .‬ועמרם יוכיח שהי׳ גדול‬
‫בראשית מ׳׳ו י׳ עד‪.‬״פ ושאול בן הכנענית וגו׳ האריך‬ ‫ג(‬ ‫הדור ונשא דודתי‪ ,‬יא ‪ T‬אמר רחמנא אחר מ״ת שובו לכם‬
‫לבאר רזה דעמרם נשא רודתו הי׳ זה מדין גר שנתגייר כקטן‬ ‫לאהליכם — ואין אהלו אלא אשתו‪ ,‬והלא אלו שנשאו קרובותיהם‬
‫שנולד דמי וכו׳ )והיינו כדברי המשך חכמה(‪.‬‬ ‫צריכים לפרוש מהם‪ ,‬וע״כ דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי‪.‬‬
‫ר( עי׳ ברמב׳׳ן בראשית כ״ו ה׳ עה״ם וישמור וגו׳‪.‬‬
‫ב( במדבר י׳׳א כ״ז עה״ם וירץ הנער וגו׳ שכתבו‪ ,‬כי אלדד‬
‫ר‪ (.‬עי׳ בסנהדרמ נ׳׳ח »ד׳ב דב״נ מותר בקרובות אב‪.‬‬ ‫וממת■ היו אחי משה מן האב‪ ,‬כי כשנתנה תורה ונאסרו על העריות‬
‫ו( עי׳ בגמ׳ יבמות כ״ב ע״א‪.‬‬ ‫פרשו כולם‪ ,‬וגם עמרם אבי משד‪ .‬פירש מיוכבד שהיתר• אשתו ונשא‬
‫משה‬ ‫ענינים שובים סימן ב‬ ‫דעת‬ ‫פב‬
‫אם נסבור כשיטת הפרקי דר׳׳א הנ׳׳ל דהיתה אחות‬ ‫אבל‬ ‫אולם כפי המבואר בפרקי דר׳׳א ז( אשר יוכבד הי חה דודחו‬
‫אביו גם ‪ p‬האם‪ ,‬ואם נסבור כשיטת הסוברים‬ ‫של עמרם גם מצד האב וגם מצד האם‪ ,‬וא״כ היתה‬
‫דישראל לא יצאו מכלל ב״נ קודם מ׳׳ת להקל‪ ,‬א״כ הי ה צריך‬ ‫יוכבד ערוה שאסורה לב׳׳ג‪ ,‬ולהתיר מעמם גירות דכקען‬
‫לפרוש מאתה‪.‬‬ ‫שנולד דמי‪ ,‬הנה לשיטת הסוברים דישראל לא יצאי מכלל‬
‫והנה דבר זה אם ישראל יצאו מכלל ב׳׳ג אף להקל או לא‪,‬‬ ‫ב״נ קודם מ״ת להקל אלא להחמיר‪ ,‬א׳׳כ אין מועילה הגירות‬
‫נפתח ברבוותא‪ ,‬דהנה מבואר ברמבץ פ׳ אמורי(‬ ‫להקל‪ ,‬ומוכרחים אנו לומר דע״פ הדיבור נשאה וכמבואר‬
‫על הפסוק ויצא בן אשה ישראלית‪ ,‬שמחולק שם עם חכמי‬ ‫בגור אריה פ׳ ויגש )שם( וכן במהר׳׳ם יפה‪.‬‬
‫הצרפתים בנידק הלז וכן מובא במהר״ם יפה וכן בפרשת‬ ‫אבל אחרי מ״ת לא היה מוהר לו להיות עמה‪ ,‬כי יוכל‬
‫דרכים יא( דיש מחנוקת הראשונים בזה‪.‬‬ ‫להיות שלאותם ששמרו התורה טד שלא ניתנה‪ ,‬לא‬
‫היה מועיל נהם הגירות של מ״ת‪ ,‬כי כל ענין הגירות‬
‫ובעיקר הדבר דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי דהחת׳׳ס‬
‫הוא דע׳׳י קבלת עיל תורה נטשה הויה ובריה חדשה אבל‬
‫בחידושיו נע״זיב( השאיר בצריך עיון מאין לקחו‬
‫לאותם שקבלו עליהם את עול התורה עוד קודם מ״ת‪,‬‬
‫חז״ל את המקור לזה דכקטן שנילד דמי‪ — ,‬לבד ראי׳ זו‪,‬‬
‫לא נעשו להויה חדשה אחרי מ״ת‪ ,‬ומקודם מ״ת היו אינם‬
‫מצאתי כי ענק דכקטן שנולד דמי הוא לא רק בעניני ערוה‪,‬‬
‫מצווים ועושים‪ ,‬ואחרי מ׳׳ת היו מצווים ועושים‪.‬‬
‫אולם גם בענינים טבעיים מבואר בפ׳׳ב חבים מ׳׳ג‪ :‬עכו׳׳ם‬
‫ואף אם נימא שגם להם היתה מועילה הגירות מצד כקטן‬
‫שראה קרי ונתגייר מיד מטמא בזיבה‪ .‬ועיי׳׳ש בר׳׳ש ובפהמ׳׳ש‬
‫שנולד דמי‪ ,‬עכ״פ יש לחוש לשמא יאמרו באנו‬
‫לרמב״ם ישם תמצאנו‪.‬‬
‫מקדושה חמורה לקדושה קלה‪.‬‬
‫העני׳ הוא כך‪ ,‬דהגירות הוה כעין לידה והויה‬ ‫ולדעתי‬ ‫ולפענ״־ד המה אגדות חלוקות‪ ,‬דאי נימא כמבואר בסנהדרק‬
‫חדשה יג(‪ ,‬וההסבר הוא כמו חטה שזורעין אותה‬ ‫נ״ח ע׳׳בח( וכן בב׳ד פ׳ י״חם( דיוכבד היתה‬
‫בקרקע ועל ידי זריעתה באדמה שממנה נצמחה נתבשלה‬ ‫רק אחות אביו ‪ p‬האב ולא ‪ p‬האם‪ ,‬א״כ לכן היה מותר‬
‫ממשיחה והויתה‪ ,‬יאחרי ההעדר נעשה ממנה ■הויה חדשה‬ ‫לו להיות עמה אף אחרי מ׳׳ת מטטם דכקטן שנולד דמי‪.‬‬
‫י( ויקרא כ״ד י׳ הביא בשם הצרפתים דהטעם שהמרד‬ ‫ז( שם בפרק מ״ח אי׳ דיוכבד נולדה ללוי מאותה אשה‬
‫להתגייר אע״ם שהי׳ בן איש מצרי‪ ,‬כיון שהי׳ זה קודם מ״ת‪,‬‬ ‫שנולדו לו שאר בניו‪ ,‬וא״כ ממילא היתד• יוכבד דודתו של עמרם‬
‫והי׳ משפטו לילך אחר הזכר דהרי באומות הלך אחר הזכר‪,‬‬ ‫מצד האב ומצד האם‪.‬‬
‫והרמב״ן חולק עליהם וס״ל דגם קודם מ״ת יצאו בנ״י מכלל‬ ‫בפר׳ פנחס )כ׳׳ו נ״ט( ושם אשת עמרם אשר ילדה אותה‬
‫ב״נ להקל ג״כ וא״צ גירות כה״ג‪.‬‬ ‫ללוי‪ ,‬ולא נזכר מי היא שילדה את יוכבד ללוי‪ ,‬ובבעלי התום׳‬
‫וגם רש״י פירש שהתגייר באמת‪ ,‬וכ״ה בתו״כ שם י״ד א׳‬ ‫שם כתבו דאשת לוי ״אותה״ שמה‪ ,‬והודיע שיוכבד לא היתה‬
‫)ומעז״כ הרמב״ן בשם הצרפתים‪ ,‬והמגיד‪ .‬שם כתב דלא יודע מקומם‬ ‫דודתו של עמרם מן האב דאסורה לב״נ‪ ,‬ו״אותה״ היתה אשה‬
‫ועל מי הכונה‪ ,‬כן מפורש בחזקוני כאן עיי״ש(‪ ,‬ועי׳ בבית יצחק‬ ‫אחרת שלקח לוי‪ ,‬נמצא דהיתה רק דודתו מהאב‪ ,‬וכן נראה‬
‫אבהע״ז ח״א סי׳ כ״ו אות ד׳‪.‬‬ ‫ברש״י )שמות ו׳ כ׳( ויקח עמרם את יוכבד דודתו ‪ :‬אחות אביו‬
‫ודו״ק‪.‬‬
‫יא( דרך האתרים דרועז א׳ ודרועז ב׳ עיי״ש באריכות‪.‬‬
‫ח( שם אי׳ בגמ׳ ויקח עמרם את יוכבד דודתו‪ ,‬מאי לאו‬
‫יב( ס״ג סע״ב כתב דיגע הרבה ולא מצא מקור לחד׳ל בזה‪.‬‬ ‫דודתו מן האם‪ ,‬לא דודתו מן האב וכו׳ ע״כ‪.‬‬
‫ויש להעיר מדברי בעל הטורים דברים כ״ד י״ז עד‪.‬״פ לא תטה‬ ‫ט( הנה מש״כ כאן מהב״ר צע״ג‪ ,‬דהנה שם פר׳ י״ח אות ה׳‬
‫משפט גר יתום שכתב וז״ל ‪ :‬ולא אמר וגר ויתום‪ ,‬לומר לד גר‬ ‫אי׳ עה״פ על כן יעזב איש את אביו ואת אמו‪ ,‬אמר רבי יוחנן‬
‫שנתגייר כקטן שנולד דמי עכ״ל‪.‬‬ ‫ופשטו לי׳‪ ,‬ע״כ יעזב איש את אביו ואת אמו‪ ,‬הסמור לאביו‬
‫יג( לכאורה מזו לתלות את הדברים במחלוקת הב״ח וד‪.‬רמ״א‬ ‫הסמור לאמו‪ ,‬אתיב ר׳ אבהו והכתיב ויקח עמרם את יוכבד דודתו‬
‫אי גר יכול לומר שלא עשני גוי‪ ,‬דד‪.‬נד‪ ,‬הרמ״א בסי׳ מ׳׳ו סעיף ד׳‬ ‫וכו׳‪ ,‬וכתב בפרוש מהרז״ו שם וז״ל ‪ :‬וחז״ל לשיטתם כמ״ש שמ״ר‬
‫ס״ל דיכול לברך שלא עעזני גוי‪ ,‬וד‪.‬ם״ז הביא שד‪.‬ב״ח חולק על‬ ‫פר׳ א׳ סי׳ י״ט שיוכבד בת לוי ממש אחות קהת‪ ,‬ועמרם בן קהת‬
‫זה‪ ,‬דכיון דס״ל דזד‪ ,‬שנכנס לדת ישראל הוא ע״י בחירתו ולא‬ ‫נמצא יוכבד דודתו‪ ,‬ולא יתכן לומר שהיתה דודתו מן האב ולא‬
‫עשאו הוא ית׳ מתחילת ברייתו לגר וכו׳‪ ,‬וסיים הט״ז ‪ :‬ונראד‪.‬‬ ‫מן האם‪ ,‬שהרי בהדיא אמרו בפרקי דר״א פרק ל״ו ופרק ל״ט‬
‫דעת הרמ״א דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי וכו׳ ממילא הוה‬ ‫שבנותיו של יעקב נשי בניו היו‪ ,‬וכל זרעו של יעקב אחיותיהם‬
‫שפיר עכשיו עשי׳ חדשה כאילו בראו הוא ית׳ עכשיו מחזמזו וכו׳‬ ‫ושאר בשרם נשאו כדי שלא יתחתנו בכנענים‪ ,‬הרי שהיתה דודתו‬
‫עכ״ל‪.‬‬ ‫מצד האב ומצד האם וכו׳ ומקשה מפסוק מפורש עכ״ל‪.‬‬
‫הנד‪ .‬נראה דבסברא זו פליגי הרמ״א והב״ח ודר׳ק‪.‬‬ ‫הנה מבואר‪ ,‬דהמדרש ס״ל כאן )ובשמ״ר( כפרקי דר״א הנ״ל‬
‫ועי׳ בשו״ת מהר״י באסן )דפוס צילום ירושלים ד׳ ס״ו בספר(‬ ‫דיוכבד היתד‪ .‬דודתו של עמרם מב׳ הצדדים וצע״ג מעו״כ כאן‬
‫שכתב דכיון דב״ד של מעלה לא מענישים פחות מכ׳ שנה‪ ,‬א״כ‬ ‫מהמדרש‪.‬‬
‫גר שנתגייר לא נענש עד שיעברו עליו כ׳ שנה מגירותו עיי״ש‪,‬‬ ‫גם צ״ע על המהרז״ו שדייק מדברי הפדקי דר״א פרק ל״ו‬
‫הנה זה קאי ודאי עפ״י סברת הרמ״א והביאור שכתב הגהמ״ח כאן‬ ‫ופרק ל״ט שס״ל דיוכבד היתה דודתו של עמרם גם מצד האם‪,‬‬
‫לעיל דד‪,‬וד‪ .‬הזיה חדשד‪ .‬לגמרי ודו״ק היטב‪) ,‬ועי׳ בגליוני הש״ס‬ ‫ולא הביא שכ״ה מפורש בפרקי דר״א לקמן פרק מ״ח וכמובא לעיל‪.‬‬
‫שבת פ״ט ע״ב ובנחלת ת קב יהועוע פר׳ בהעלותך וראשית בכורים‬ ‫גם צ״ע שלא הזכיר המד‪.‬רז״ו מסוגית הגמ׳ בסנהדרין דנקטו‬
‫עמ״ס בכורות מ״ז ע״ב ותשו׳ בן פורת סי׳ ב׳ אות ה(‪.‬‬ ‫בפשיטות איפכא וצע״ג‪.‬‬
‫פג‬ ‫משה‬ ‫ענינים שונים סימן נ‬ ‫דעת‬
‫ממנו הקורבה לאביו ולאמו‪ ,‬פ״יכג( האומר לאביו ולאמו‬ ‫וצומחה מהדש‪ ,‬וזה נכלל בדבריהם ז׳'ל ‪ (T‬אמונה זה סדר‬
‫לא ראיתיו וגר‪.‬‬ ‫זרעים‪.‬‬
‫והנה התוס׳ קימשק ט״ז פ״ב ד״ה מה לסימנק בא״ד‬ ‫וכמו שמצינוטו( שתילי הרומה וזרק טהורים מלעמח‪ ,‬כי‬
‫כתבו ‪ :‬אבל לגבי האב ל״ש טפס שינוי הגוך‪ ,‬דלפולם‬ ‫זריעתם וביטולם נפקע מהם הטומאה‪ ,‬כן גם‬
‫הוא אביה אחר השינוי‪ ,‬כמו קודם השינוי וכו׳‪ ,‬אבל שינוי‬ ‫ע׳ע הגירות נדבקים למקורם מז( בבחינת ״ואתם הדבקים‬
‫דגירות שהוא פנק ביטול והפדר להווייתן הקודם מוציאק‬ ‫ויף״ ‪ ,(p‬ופ׳‪ v‬ביטולם נפקע מהם טומאתם הראשונה‪,‬‬
‫מרשות אביו ופקע ממנו הקורבהכד(‪.‬‬ ‫ונפשה מהם בריה חדשה‪ ,‬ולכן נפקע מהם היחום והקורבה‬
‫ובהיותי בזה הפנין כקטן שנולד דמי‪ ,‬אמרתי להביא הרשום‬ ‫ע׳׳ד יח( ושכחי עמך ובית אביך‪.‬‬
‫אצלי מכבר פפ״י שמצאתי בגו״א פל רש״י בסוך‬ ‫ומצינו ברש׳ע פה״ת עה׳׳פיט( ויוצא אתכם מכור הבחל‬
‫פ׳ נשא פל דברי רש״י כה( לכפר פל טומאת התהום ומקשה‬ ‫ממצרים להיות לו לפם נחלה וגר פירש״י מכור‬
‫הגר׳א וכן המזרחי‪ ,‬למה כיו צריכים כפרה פל טומאת‬ ‫הוא כלי שמזקקים בו את הזהב פ״כ‪ .‬והוא כפין חזרת‬
‫התהום שהוא רק טומאת ספק‪ ,‬הלא היו טמאי מתים‬ ‫כבשונות כ(‪ ,‬דפנים חדשות באו לכאן‪ ,‬דאז היה דינם כגרים‪.‬‬
‫בוודאי‪.‬‬
‫ומצאתי בפי׳ הרא״ש שפל הגליון במסכת נזיר דך ב׳ פ׳׳ב‬
‫ומתרץ פ״ז הגר׳א וז״ל ‪ :‬כיק שלא נצטוו פל הטומאה אין‬
‫בהא דאי׳ שם דהאומר ״אהה״ הרי זה נזיר ביאר‬
‫הקפדה פל טמאי מתים שבהן‪ ,‬שלא מצאנו שהצריך‬
‫הרא״ש דאהה משמט טפי דכוונתו לנזירות דקאי אגופי׳‬
‫הכתוב אחר שהוקבפו הרגלים שיטהרו פצמם פכ״ל הק׳‪.‬‬
‫לשנותו לשם חדש והיינו שיהא נקרא נזיר פכ׳> ומבואר‬
‫ודבריו מרפסין איגרא‪ ,‬דהרי כיון שעכשיו נצטוו והמה‬ ‫בספר החינוך בפר׳ נשא נא( הטעם שנזיר איני מטמא‬
‫טמאי מתים מדוע נא יקפיד הכתוב פל טהרתן‬ ‫לאביו ולאמו‪ ,‬ומחלק בין כהן הדיוט לכה״ג ונזיר דכה״ד‬
‫ומה הנפקותא מתי היתה קבלת הטומאה אם קודם הציווי‬ ‫בא לו קדושתו מצד כהונתו ממילא‪ ,‬וכה״ג ונזיר באה להם‬
‫אם לאחר הציווי‪.‬‬ ‫הקדושה מצד פרישתם‪.‬‬
‫ומובא בשיטה מקובצת ערכין שפל הגליון דך ג׳ פ״א בהא‬ ‫ודבריו מתאימים לדברי הגור אריה בפ׳ ויגש שכתב‬
‫דאי׳ בגמ׳ שם‪ :‬איש אשר יטמא ולא יתחטא‬ ‫שאותם ששמרו התורה פד שלא ניתנה שייך לומר‬
‫למעוטי קטן מכרת‪ ,‬מביא השיטמ״ק בשם יש מתרצים דמפטי‬ ‫בהם כקק שנולד דמי‪ ,‬אבל אותם שלא קיימו מקודם רק‬
‫קרא אם נטמא כקטנות ואח״כ נכנם למקדש בגדלות לפוטרו‬ ‫אחרי מ״ת ובא להם פ״י כפיה ל״ש לומר בהם כקטן שנולד‬
‫מכרת‪ ,‬דלא מסתבר לפוטרו כו(‪ ,‬והוא ההיפך מדברי הגו״א‬ ‫דמי‪ ,‬וכן מבואר בס׳ החינוך בפ׳ אמויכב( שכה״ג אינו‬
‫הנ״‪3‬‬ ‫מטמא לאביי ולאמו שלפוצם דבקותו בהבורא יתברך פקט‬
‫כב( במצוד‪ .‬ע״ר‪.‬‬ ‫‪ (t‬עי׳ שבת ל״א ע״א אמונת זה סדר זרעים‪) .‬ובתום׳ שם‬
‫כג( דברים ל״ב ט׳‪.‬‬ ‫מד‪.‬ירועולמי(‪.‬‬
‫כד( ור‪,‬יינו‪ ,‬דבנזיר שהוא ע״י רצונו וכדברי החינוך‪ ,‬שייך‬ ‫טו( תרומות פ״ט מ״ז ‪ :‬שתילי תרומה שנטמאו‪ ,‬שתלן טהרו‬
‫לומר בו דהוא הויה חדעוה‪ ,‬כדברי הרא״ש בנזיר‪ ,‬כיון דד‪.‬וה‬ ‫מלטמא וכו׳‪.‬‬
‫כמו גבי גר שהוא הו ‪ .T‬חדעוה‪ ,‬אד בכהן שד‪,‬וא לא הסכים עלי׳‬ ‫טז( הנה בפתה עינים ל^ ‪T‬״א ביבמות מ״ז ע״ב דקדק בהא‬
‫כדברי התינוד אלא בע״כ‪ ,‬ואז אין זה הויה ‪ rmnn‬ול״ש לומר‬ ‫דאמרו גר שנתגייר וכו׳ דהל״ל גוי שנתגייר‪ ,‬וביאר זאת עפ״י‬
‫בו גר שנתגייר וכמש״ב בגור אריד‪ ,‬דגירות דבע״ב ל״ש לומר בו‬ ‫מה שאי׳ מהאר״י הק׳ דכל הגרים בכל הדורות‪ ,‬נשמתם היתד■‬
‫גר שנתגייר וכו׳‪ ,‬ודו׳׳ק‪.‬‬ ‫במעמד הר סיני‪ ,‬וניצח נשמתם בבנ״י‪ ,‬ובאו להם כל ימיהם‬
‫הרהורי תשובה עד שבסופו של דבר מתגיירים‪ .‬ולכך א״ש הלשון‬
‫ובכהן גדול אע״פ שתמ ‪ T‬ל״ש ענין שינוי הגון* בו כמעז״ב‬
‫גר שנתגייר וכו׳ עכ״ד‪) ,‬וכ״כ במרגלית הים סנהדרמ נ״ט ע״א‬
‫בתום׳ קדושין‪ ,‬אך גירות דהוה הויד‪ ,‬חדשה מבטלת קורבה‪ ,‬וא״ש‬
‫אות י״ז מדנפשי׳ עיי״ש(‪ ,‬וזה כדברי הגהמ״ה לעיל דגר שנתגייר‬
‫ד׳ התינוך דלכך כה״ג לא נטמא לאביו ולאמו כאילו נפקעה‬
‫הוא נדבק במקורו האמיתי שהי׳ אצל בנ״י‪) ,‬ובדברי האר׳׳י הק׳‬
‫הקורבה ביניהם ודו״ק‪.‬‬
‫יש לבאר הגמ׳ בכתובות כ״ה ע״ב דריב״ב ס״ל דגר נאמן להע ‪T‬‬
‫כד‪ (.‬במדבר ז׳ ט״ז עד‪,‬״פ שעיר עיזים אחד לחטאת )דאי׳‬ ‫על מה שראה כשהי׳ עוד גוי‪ ,‬דכיון דדעתי׳ לאיגיורי ™ק הוה‬
‫בספרי נ״א( ‪ :‬לכפר על קבר התדיום‪ ,‬והוסיף רש״י טומאת ספק‬ ‫דייק ע״כ‪ ,‬וצ״ע מנין דדעתו כבר היתד■ אז כשראה את העדות‬
‫ע״כ‪.‬‬ ‫להתגייר אולי עדיין לא השב אז מזה‪ ,‬אך לה״ט א״ש‪ ,‬דכיון‬
‫כו( שם באות ה׳ הביא בשם יש מתרצים‪ ,‬דסעמי׳ דקרא‪,‬‬ ‫דשורש נשמתו בבנ״י ת ™ היתה דעתו נתונה לזה‪ ,‬ורק שדתה‬
‫אם נטמא בקטנות ונכנס למקדש בגדלות‪ ,‬והקשה ע״ז השיסמ״ק ‪:‬‬ ‫את רצונו‪ ,‬אד רצת הי׳ לו תמ ‪ T‬וכד׳ האר״י הק׳ הנ״ל ודר׳ק(‪.‬‬
‫ולא מסתבר לפוטרו‪ ,‬דכיון דד‪.‬שתא בר עונשים הוא ולא גרע מגדול‬ ‫יז( דברים ד׳ ד׳‪.‬‬
‫דנגע בקטן שנגע במת ונכנס למקדש‪ ,‬ועוד דמילתא דתמיה היא‬ ‫ית( תהלים מ״ה י׳׳א‪.‬‬
‫הוי לי׳ לתלמודא לפרש וכו׳‪ ,‬והיינו שנחלקו בזה היש מתרצים‬ ‫יט( דברים ד׳ כ׳‪.‬‬
‫והשיטמ״ק‪ ,‬ועי׳ בחלקת יואב מהדו״ק סי׳ א׳ ובלקח טוב לזער׳׳י‬ ‫כ( עי׳ זבחים צ׳׳ו ע׳׳א ובתוד״ה אלא וכו׳ עיי״ש‪.‬‬
‫ענגיל כלל י״ד )וכלל י״ז אות ד׳( בזד‪.,‬‬ ‫כא( במצוד‪ ,‬שע׳׳ו‪, .‬‬
‫משה‬ ‫ענינים שונים סימן נ נא‬ ‫דעת‬ ‫פד‬
‫ובדבר ההערה השניה שכתב כת׳׳ר בדברי הגמ׳ ב״ר! ל״ג‪,‬‬ ‫מצאתי גהגו׳׳א ראי׳ בדברי המפרש ‪ 3‬פ״ג דעדיות‬ ‫אולם‬
‫עפ״י דברי הקנוה״ח בסי׳ ק״ז‪ ,‬ואם כי נכאורה‬ ‫מ׳׳א דמייתי שם הפלוגתא ד ד דוסא ‪3‬ן הרכינם‬
‫יפה אמר‪ ,‬אבל אין אנו צריכים לכל זה‪ ,‬דהקדישו הוקדש‬ ‫יתכמים נענין נוגע יהוזר ונוגג; והראב״ד אינו מפרש‬
‫דמיירי בקדושת דמים צא הוה המקדיש בכלל מזיק שעבודו‬ ‫כפירש׳׳י‪ ,‬ונדברי הראב״ד א‪ q‬אם נוגע בפעם השנית ‪ 33‬׳‬
‫של תבירו‪ ,‬הין מזה שהוא היזק שאינו ניכר יאנן פסקינן‬ ‫תצאי זיתים כמן דבנגיעה הראשונה נא נגימא‪ ,‬מהמה שהי׳‬
‫דלא הוה היזק‪ ,‬הלא גם מבלעדי זאת איני בכלל מזיק‪,‬‬ ‫פהות משיעור גיימאה‪ ,‬שוב אינה הוזרה יניעירה אותה‬
‫כיץ שקדושה דמים אינה מפקיעה מידי שעבוד‪ ,‬ורק גרס‬ ‫הנגיעה‪ ,‬והנגיעה השניה צא תוכל להוסיף גיומאה‪.‬‬
‫היזק צמלוה שצריך ליתן פרועה לפדיתו‪ ,‬כדי שלא יאמרו‬
‫ומוכח מדברי הראב״ד דאם נגע בטומאה ובשעת נגיפה ^א‬
‫הקדש יוצא בלא פדיון‪ ,‬ומבואר הדבר בי^יס׳ גיטין דף מ׳‬
‫נ ט ^ ‪ ,‬אץ אומרים דכיון שהטומאה לא נפקפה‬
‫דבע׳׳ה מכאן ולהבא הוא גובה ולכך חל הקדו״ד וכיון שקדר׳׳ד‬
‫ממנו שיב תחר יניפור הטומאה אה״כ‪ .‬וא׳> צדיץ דברי‬
‫נפקע ממילא לא גרם היזק נמלוה ואין זה בכלל מזיק שעבודו‬
‫הגו׳׳א לפי דברי הראב״ד‪ ,‬וזה לא כמי שכתב בשיטה‬
‫של הבירו‪.‬‬
‫מקובצת ה נ >‬
‫ואם כן היה בכלל מזיק שעבודו של חבירו‪ ,‬אזי אין תירוצו עולה‬
‫יפה בדברי הקצוה״ת סי׳ ק״ז‪ ,‬דכגון זה נקרא הקלקול‬ ‫וכשאני לעצמי הסברתי את דברי הראב״ד‪ ,‬עפ״י דברי‬
‫קדושת דמים נאסר בהנאה ומבואר‬ ‫בגוף השור‪ ,‬כיץ‬ ‫הריב״ש המובא בדרכי משה יו״ד סי' קכ״ד‪,‬‬
‫בתום׳ שבת נ׳׳ס בד׳׳ה אע״פ יכו׳ בסו״ד דכיון שע׳׳י כן‬ ‫שכל שקדמה נגיכית קנה ביין לנגיעת אדם בקנה‪ ,‬אץ זה‬
‫נאסר בהנאה חשוב כשינוי מעשה‪ ,‬יבקדושת דמים נאסר‬ ‫מגע נכרי ‪:‬״‪ v‬דבר אתר‪ ,‬דמשמע שהוא מגיע דבר אהר‬
‫בהנאה וחשוב כאיט עשה הקלקול ‪ 3‬גיף השיר‪.‬‬ ‫ליין‪ ,‬אבל זה אינו נוגע אלא בקנה שנוגכי ליין‪ ,‬ומסיים‬
‫אולם כאן לא מחשב קצקול כיון שהקדושה נפקעס ‪VC‬‬ ‫ע׳׳ז הריב״ש‪ :‬אבל צריך להתישב בדבר זה עכ״ל‪.‬‬
‫פדיון ‪3‬שוה פרועה‪ .‬בך נראה לפענ״ד‪.‬‬ ‫וכן נידון הראב״ד הוא כנידון הריב׳׳ש‪ ,‬דכיון שקדמה‬
‫ש׳׳ב וידידו הדורש שלום תורתו וטובו‪ ,‬מברכי בכל‬ ‫דברי‬ ‫הנגיעה לטומאה א״כ בנגיגיתן השנית הוה כאילי‬
‫הטוב ימהכה להתענג על רב שלומו‪.‬‬ ‫נגעו ביד שנגעה בטומאה‪ ,‬ובזה אין אומרים חוזר וניעור‪,‬‬
‫משה במוה׳׳ר שלום יוסף זצ״ל‬ ‫יהארכתי כאן קצת מענץ לענץ השייך לאותו ענץ‪.‬‬
‫נא‬ ‫סימן‬
‫בעניו הפקעה מהמצרה קודם זמנה‬

‫]בהערות מרן המוזבר שנדפסו בפרדס יוסף ח״ב עמוד כ״ד כ״ד‪ .‬העיר על מש״כ בפרדס יוסף‬
‫ת״ב דף ל״ח ע״ב[‬
‫להפקיע שלא יבוא גידי חיוב‪ ,‬אבל מה שהיא מחוסר ז ^‬ ‫אי מותר נאדם נהפקיע עצמי מחייב המנוה קודם חצות‬
‫לחלות חיובו הלא זמן ממילא קאתיב(‪ ,‬ומובא ברש״י סוכה‬ ‫חייב ומביא כת׳׳ה מברכות נ״ה‪ ,‬ופסחים ע׳ א(‪ .‬לפענ״ד‬
‫כ׳׳ה ע״‪ 3‬ג ( דגם קודם חלות חיובי אין רשאי לפעור עצמו‬ ‫משם אין דאי׳ כ״כ‪ ,‬דשם הוי התבואה החוסר מעשה קידם‬
‫‪ p‬המצוה זולת אם עוסק במצוה אחרת‪.‬‬ ‫שיחול חייבו בכניסת פני הבית אי מידיה בשדה‪ ,‬ינכן ייכל‬
‫ד״ה שחל שביעי שלהם ובו׳‪ .‬והגרי״מ בשרמן זצ״ל בספר‬ ‫ג(‬ ‫שם דן בפרדם יוסף‪ ,‬אי מותר לאדם קורס שנתחייב‬ ‫א(‬
‫מאוד יעקב בסוף הספר בעוו״ת סי׳ ח׳ העיר מסוכה כ״ה ע׳׳ב‬ ‫לעשות פעולה כדי לפסור עצמו ממנה ולהפקיע מעצמו‬ ‫במצוד!‪,‬‬
‫דאי׳ דעוסק במצוד! פטור מן המצוה וילפינן זאת מדכתיב ויהי‬ ‫והוביח מהא דברבות ל״ה ע״ב ופסחים ט׳ ע״א דאי׳‬ ‫החיוב‪,‬‬
‫אנשים וגו׳‪ ,‬ואר״י טמאי מת מצוד! היו ובו׳‪ .‬ומובה דאי לאו‬ ‫האחרונים מכניסים פירותיהם דרך גגות כדי לפוטדם‬ ‫דדורות‬
‫האי טעמא לא היו רשאין להיטמא כדי שלא לבטל מצות הפסח‬ ‫ומוכח דשרי לעשות פעולה קודם שחל החיוב‪.‬‬ ‫ממעשר‪,‬‬
‫ע״כ‪) .‬וסברתם לחלק בץ מצוד! חיובית כפסח לבץ מעשר בההיא‬
‫דפסהים הנ״ל שאינו מצוד! חיובית אלא אם כן יעז לו פירות‬ ‫ב( חילוק כעי׳׳ז בעגין זה כתב הגהמ׳׳ח גם במבתבו אל הרב‬
‫החייבים עיי׳׳ש באריכות(‪ ,‬ועי׳ בלקה טוב להגר׳׳י ענגיל כלל ו׳‬ ‫הוכברג‪ ,‬בשו״ת מראה יחזקאל סי׳ מ״ה ונדפס בספר זה סי׳ כיו‬
‫דף ל״א בספר מש״ב בענין זד! באדיכוו^‬ ‫וע״ע לעיל סי׳ י׳׳ח‪.‬‬
‫פה‬ ‫משה‬ ‫ענינים שונים סימן נא נב‬ ‫דעת‬
‫אולם נפנין מכשר אם נשבור כדברי תיס׳ מנחות ס״ז ע׳׳ב‬ ‫קשה מפסחים כ׳‪ :‬יודא בן דודהא פירש והנך‬ ‫ולכאורה‬
‫בד׳׳ה כדי וכו׳ בשס הר׳ אפרים ון נמצא דכשהכניסה‬ ‫יישב נו בדרום כדי נפעור מהפסח‪ ,‬ינפ״ד דש״י‬
‫בחון נא יוכנ נבוא עוד נידי חיוב‪ ,‬מוכרחין אנו לחלק‬ ‫איך הי׳ רשאי נעשות ק ל (‪ ,‬ונוכל ‪ p r t‬דשם בסוכה מדייק‬
‫בחילוק כאמור נמעלה‪ ,‬כיון שכם הוא מחוסר ממשה קודם‬ ‫רש״י שהרי נפמאי במתיהן ז׳ ימים ואע״פ שטימאה זי תככב‬
‫חגית חיובו‪.‬‬ ‫כר‪ ,‬ולק אסור אך קודם חלות חיובו‪ ,‬דהוי כעושה בידים‬
‫ומקידושין נ״גז(‪ ,‬אץ כ״כ ראי׳ נפ״ד המדרש רבה‬ ‫ימעמא עצמו בשעת חלות חיובו‪ ,‬אבנ בב; דורתאי נוכל‬
‫בהעגיתךח( תקום ויראת כדי שיכנסו יראת‬ ‫נאוקמי שבשפה שישב נו בדרום הי׳ גי עיד שהות נחזור‬
‫מחיובו אבל נא יבוא ליראה‬ ‫שמים בלבך‪ ,‬וממילא אף‬ ‫משם לביתו ונפשות הקרבן פסח ד‪ ,(,‬וכשהי׳ בדרום ממינא‬
‫שהוא בא פ׳׳י גרס הקימה‪ ,‬ילק לא יעצים פינו שנאמר‬ ‫נפקע חיובו כמבואר ברמב׳׳ה הל׳ מלכים פ׳׳ה הל׳׳ח נענין‬
‫תקום והדרת‪.‬‬ ‫מצרים‪.‬‬
‫נב‬ ‫סימן‬
‫בעניו חנוכת המזבח לעתיד לבוא‬

‫)וכן הק׳ במצפה איתן בהגהותיו בסנהדרין כ׳׳ב ע׳׳א עיי״ש(‪.‬‬ ‫בהגהות הרה״ג ר׳ אברהם סיפר על המאירי עמ׳׳ס תפנית‬
‫וכתב בסוף דבריו שם דיש לומר בישוב הקו׳ הנ״צ וז׳׳ל‪:‬‬ ‫)שהו״ל ״׳‪ ( v‬י׳׳ז ע׳׳א ד׳׳ה מעתה יכי׳ )אוה א׳(‬
‫ודע כי ספק הוא לי אם חנוך המזבח בתמיד של‬ ‫הביא אה קושית הגבורות ארי בתענית שם‪ ,‬שהקשה אהא‬
‫שחר נאמרה רק בחדש או גם בישן שנפסל מחמת פגימה‬ ‫דאי׳ שם דאסור לכהנים לשהות יין שמא יצטרכו לעבוד‬
‫וכדי׳ וכו׳ ע׳׳כא(‪ ,‬ויש נהעיר בזה‪ ,‬דלפי דעתי פשוט שרק‬ ‫בביהמ׳׳ק‪ ,‬והקשו דהרי במנחות מ׳׳ט ע׳׳א אי׳ דאין מחנכין‬
‫בחדש נאמר ב(‪ ,‬וראי׳ נדבר ממועד קטן ט״ז פ׳׳א וברש״י‬ ‫את המזבח אלא בתמיד של שחר‪ ,‬יא״כ אחרי חצות יותר‬
‫שם ד׳ ה זו עשירית ע׳׳כג(‪.‬‬ ‫לשתות יין כיץ שאין מחנכין ממילא את המזבח אז‪,‬‬
‫)ופירש׳׳י שאתד‪ .‬מבקש תחבולות להפטר ממצותו(‪ ,‬מפורש דגם‬ ‫ד( הרי אסור לאדם לעשות פעולה קודם זמן המצור‪ .‬שתגרום‬
‫קודם זמן החיוב אסור לעשות פעולות שיגרמו ליפטר מהמצוה‪.‬‬ ‫לו כי כשיגיע זמנה ‪.T‬י׳ מופקע מד‪.‬מצוה‪) .‬ועי׳ בצל״ה פסחים‬
‫ח( פרשה ט״ו אות י׳׳ז‪.‬‬ ‫ג׳ ע׳׳ב בתוד׳׳ה מאלי׳ וכו׳ שכתב להדיא שלא מצינו כי אחד‬
‫שד‪.‬וא בדרך רחוקה צריך לעשות קודם הפסה מאמז מיוחד‬
‫א( והנה ביסוד דבריו כתב בשו״ת מד‪,‬רש״ם ח״ו סי׳ ל״ח‬ ‫להתקרב לירושלים קודם הפסח‪ ,‬ובי׳׳ד כשמגיע ד‪.‬זמ הרי הוא‬
‫)בישוב קושית הגרע״א ברש״י ר״ה ל׳ ע׳׳א עיי״׳ש( לגבי ביד‪,‬מ״ק‬ ‫בדרך רחוקה ופסור עיי׳׳ש‪ .‬אך אפי׳ לדבריו‪ ,‬מ״מ כאן שפירש‬
‫העת ‪ ,T‬דאי׳ במדרשים שירד משמים ב ‪,T‬מ׳׳ק השלישי שנמצא‬ ‫וד‪.‬לך לדרום‪ ,‬בקום ועשה לעשות פעולה על מנת להיפטר ודאי‬
‫כעת למעלה והמזבח שמקריב עליו מיכאל קרבנות‪ .‬וא״כ לא יצטרך‬ ‫לא רשאי לרעז׳׳י סוכד‪ .‬הנ׳׳ל ודדק(‪.‬‬
‫חינוך מחדש עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫ה( עי׳ במש־׳כ הגהמ״ח לעיל בסי׳ י״ח בבאור סברת ‪P‬‬
‫ב( היינו דין זה דאין מחנכין אלא בתמ ‪ T‬של שחר‪.‬‬ ‫דורתאי שפרש לדרום כיון שלא יכול לקיים קרבן פסח בראשון‬
‫ג( שם אי׳ בגמ׳ עה״פ )יחזקאל מ׳׳ד( ‪ :‬וביום באו אל הקדש‬ ‫כהלכתו‪ ,‬לכך רצד‪ .‬לקיים פסח שני בצורה יותר מהודרת עיי״׳ש‬
‫וגו׳ יקריב חטאתו זו עשירית האיפה שלו‪ ,‬ופירש״י‪ :‬שמביא כהן‬ ‫היטב בדבריו ודד?‪0‬‬
‫הדיוט כשמחנכין אותו לעבוד תחילד‪ ,‬כדכתיב )ויקרא ו׳( ‪:‬‬ ‫ו( שם הביאו התוס׳ בשם הר׳ אפרים וז״ל ‪ :‬אבל היכא‬
‫זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לד‪.‬׳ ביום המשת אותו עשירית‬ ‫שר‪.‬כניסד‪ .‬במוץ שלה ומירחה בבית שוב אינו יכול לבוא ל ‪T‬י‬
‫האיפה וגו׳ עכ״ד‪ .‬ומוכח דזה דין דוקא כשמתחיל לעבוד תחילה‬ ‫חיוב עכ״ל‪ .‬וא״כ יוקשה דא ‪ T‬שרי זה כמבואר בפסחים ם׳ ע׳׳א‬
‫וה״ה במקדש ובמזבח שדין אץ מחנכין וכו׳ הוא רק כשמתחילים‬ ‫וכנ״ל הרי ג״כ מפקיע מעצמו חיוב זה לגמרי והוד‪ ,‬כעושה מעשד‪.‬‬
‫לעבוד ולא כשמתקנים פסול ע״כ‪) ,‬ועי׳ באבני נזר חו״מ סי׳ ג׳‬ ‫ב ‪T‬ים וכההיא דפסחים דבן דורתאי הנ׳׳ל‪.‬‬
‫שכתב עפ״י דברי הלקוטי תורה להרב זצ׳׳ל דיש חילוק בין בגדי‬ ‫ז( בפרדס יוסף רצה להוכיח מד‪.‬א דקדושין ל״ג ע״א דאי׳ ‪:‬‬
‫כהונה למזבח עיי׳׳ש ובשפתי צדיק פר׳ תזריע אות ט׳{‪.‬‬ ‫יכול יעצים עיניו מקמי דלמטי זמן חיובא‪ ,‬ת״ל תקום ויראוג‬
‫משה‬ ‫דעת‬ ‫פר‬
‫נג‬ ‫סימן‬
‫בעניו טומאת קרובים*(‬

‫טמא יהי׳ מ״מ‪ ,‬שלזה צריך ריבוי בקרא שיהא טמא אף‬ ‫שבוע העבר פלה ברעיוגי ‪ 3‬עח כמדי הסדרא מעונמ(ת‬
‫שנטמא לדבר מצוה‪.‬‬ ‫קרובים‪ ,‬דלכאורה קשה פל דברי החוש׳ יומא‬
‫ובזה אשים קנצי למלין ואומר לעטי האיך דום‪ ,‬והארכתי‬ ‫י׳׳ד פ׳ א ד׳׳ה מאי ו ט׳ וכדה כי׳ ע״א ד׳ ה מאי וכר דסברא‬
‫בזה הרבה יותר מכפי המדה‪ .‬ושאלתי ובקשתי מלפני‬ ‫היא כיון דהמזה נוגע במי חטסח לצורך מצוה שישאר בטהרתו‬
‫הדר״ג‪ ,‬שיכבדני נא בתשובתו הרמה ולכתוב לי אם נכנסו‬ ‫פ״כ‪ ,‬וכוכחם שהמצוה לא חגרוס לו טומאה‪ .‬וקשה‪ ,‬דהלא‬
‫דברי באזנו‪ ,‬וצמא אני לדברי חדושי תורתו‪ ,‬וה׳ יאיר פיני‬ ‫טומאת קרובים או מת מצוה בעלמא ג׳׳כ מנוה‪ ,‬הכי כימא‬
‫בתורתו הק׳‪ .‬ובזה אסיים בשים שלום מאדון השלום כחפז‬ ‫שלא יהא טמא‪ .‬יאולי נכלל זה בדברי הגמ׳ מס׳ מכוח ח׳ פ׳׳א‬
‫ש״ב ומחו׳ ידידו הנ א ק באהבתו מתענג פל רוב שלומו‬ ‫דאי׳‪ :‬כל היכי דכחיב אשר דאי בפי הוא‪ ,‬יהא כתיב אשר‬
‫מייחל לתשובתו‪.‬‬ ‫יגימא ולא יתהכיא ינא סגי לי׳ בלא יטמא‪ ,‬שאני התם דכחיב‬
‫זצ׳׳ל‬ ‫משה במו׳׳ה שלום יוסף‬
‫נד‬ ‫סימן‬
‫ב ע נ י ו ה נ ״ל **(‬
‫כיון דניגע לצורך מצוה לא שייך לומר שיטמא פיי׳׳ש‪ .‬ש״מ‬ ‫אודות הפרתי בדברי התום׳ יומא י׳׳ד ונדה ט׳‪ ,‬הלא דברי‬
‫שלדברי ה תוס׳ בתירוץ השני‪ ,‬הו א רק מסברא ולא מצד‬ ‫התוס׳ בם מוכרחין שלא כדברי כהדר׳׳ג א(‪ ,‬דהתוס׳‬
‫משמעות הכתוב‪.‬‬ ‫מקשים מדוע נוציא הקרא ממשמעותו ב(‪ ,‬ומתרצים דכיין‬
‫אולם מצאתי ובא לידי בשבוע שעברה הספר בית האוצר‬ ‫דכתיב ‪ :‬והזה הטהור פל הטמא והכתוב קראו טהור משמע‬
‫מהגאון הר׳׳י ענגיל ע׳׳הד(‪ ,‬ומביא שם הערה זו‪,‬‬ ‫שהוא טהור לעולם‪ ,‬ואף דבגמ׳ דרשינן הטהור מכלל שהוא‬
‫ו מ ת ח עפ״י דברי הגמ׳ מכות שהבאתי‪ ,‬וכונחי בזה לדעתו‬ ‫טמא ג(‪ ,‬תרתי ש׳׳מ‪ ,‬והא׳׳נ בתוס׳ כוונתה שלא נצטרך‬
‫הגדולה‪.‬‬ ‫לדחוק תרתי ש״מ‪ ,‬כי אין המשמעות כן בלשון הכתוב רק‬
‫רלצורך מצור! מסברא הוא טהור‪ ,‬מםתמך ג״כ על משמעות הכתוב‬ ‫•( מתוך מכתב הגהמ״ח זצ״ל אל אדמו״ר הרה׳׳ק ר״ח האגד‬
‫מדכתיב והזה הטהור מכלל שהוא טהור‪ .‬וא״כ הוא כעין גזיה״כ‬ ‫מאסיניא זצ״ל‪.‬‬
‫כאן שאין נטמא בצורך מצוד‪ .‬ואינו ראי׳ )וקושי׳( לטומאת קרובים‬ ‫*»( מתוך מכתב הגר׳מ״ח זצ״ל אל אדמו״ר הרה״ק ר׳׳ח האגד‬
‫או למת מצוד‪ .‬בעלמא‪.‬‬ ‫מאסיניא זצ״ל‪.‬‬
‫ב( ודרשינן בגמ׳ שם ‪ :‬מאי מזה נושא‪.‬‬ ‫כנראה כתב אדמו״ר הגה׳׳ק ר׳ חיים האגער מאסיניא‬ ‫א(‬
‫ג( ביומא מ״ג ע׳׳ב‪.‬‬ ‫זצ׳׳ל אל הגהמ״ח בעל דעת משה זצ״ל בישוב הערתו במכתב‬
‫ר( מערכת אד‪.‬דר ‪ .T‬כלל כ׳ ר״ה ונראד‪ .‬וכו׳‪.‬‬ ‫הקודם בדברי התום׳ דהא״נ בתום׳ )ביומא ובנדה שם( דס״ל‬
‫פז‬ ‫משה‬ ‫דעת‬
‫נה‬ ‫סימן‬
‫בעניו יהרג ואל יעבור‬

‫]בהערות מרן המחבר שנדפסו בפרדס יוסף ח״ב עמוד כ׳׳ד העיר על מש״ב בפרדם יוסף ח״ב‬
‫דף ל״ה עה״פ )שמות ד׳ כ״ד( ‪ :‬במלון וגף[‪.‬‬
‫עשה אין מחויב נבזבז כל ממונו‪ ,‬ולכאורה קשה על זה‬ ‫מביא כ״ת דברי הרמב״ם פ׳׳ה ה״ד מ ה ד יסודי ההורה‬
‫מביצה כ׳׳א‪ :‬מעשה בשמעון התימני וכף תמה אני אם‬ ‫ובהד ף א(‪ ,‬ונד׳ז כהב דקשה נחנק בין הוכאיס‬
‫לא יצא שכרכם בהפסדכם שהרי אמרה תורה לכם ולא‬ ‫צאונסים‪ ,‬לפי עניות דעתי החילוק מבואר בביח יוסף חו״מ‬
‫לכלבים עיי׳׳ש הלא עברו על לאו הבא מכלל עשה והוי‬ ‫סי׳ ד׳ ה נענץ סיקריקין דאימתי אמרינן דהוי אונס גמור‬
‫כעשה‪ ,‬ומדוע אמר להם יצא שכרכם בהפסדכם הלא בשביל‬ ‫ולא גמר ומקנה אלא בדמים‪ ,‬רק אם אונס אותו על הקרקע‬
‫עשה אק מחויב לבזבז כל ממונו‪.‬‬ ‫ואם לא יתן יהרגנו‪ ,‬אז הוי אונס גמור‪ ,‬אבל כשאונסין‬
‫אולם לפי האמור ניחא‪ ,‬דהבולשת באו לשלול שלל והמה פדו‬ ‫אותו להרוג והוא רוצה לפדות את עצמו בקרקע לא הוי‬
‫את עצמם בזה שעברו על עשה‪ ,‬ולכן אמר להם יצא‬ ‫אונס וגמר ומקנה ע׳׳ ^ ולכן אם ריפא עצמו בג׳ עבירות‬
‫וכו׳‪ ,‬ובאופן דמיירי הרנד׳א אינו מחויב לקנות א ת חג בעד‬ ‫לא הוה כאונסץ אותו על עבירה ולא הו ה אונס גמור ולכן‬
‫כל הונו כיון דע״י אונס ממון הוי כאונסין אותו שלא יקיים‬ ‫עונשק‪ ,‬ה ס׳ אור שמחב( אין תחת ידי‪.‬‬
‫העשה‪ ,‬וע״ז אין מחויב לבזבז כל ממונו‪.‬‬ ‫ו עי׳ ברמ׳׳א או״ח סי׳ תרנ׳ץ סעיף א׳ דבשביל לקיים מצות‬
‫נו‬ ‫סימן‬
‫בעניו לינה במזבח‬

‫יביתון לצפרא לבר ממדבחא וכף ולכן נוכל נפרש הפסוק‬ ‫ב״ה יום עש״ק פר׳ תשא תרצ״ט קראקא‪.‬‬
‫שמזהיר שלא ילין חון למזבח עד בוקר‪ ,‬רק יעלנו ע׳^ המזבח‬ ‫לכבוד ידידי הבחור כהלכה תורני מצוין חריף ובקי‬
‫ושם אין לינה מועלת‪ .‬ולכאורה הוא קושי׳ עצומה‪.‬‬ ‫מובא כמר משה ראטענבערג נ״ י ויופיע‪.‬‬
‫אולם לפי גירסת הצל״ח דגרס רבא לא קשה‪ ,‬כיון דרבא‬ ‫אחדשה׳׳ט‪ .‬שולח אני לך רצוף פה חזרה הקורעקטין‪ .‬אך‬
‫סובר בזבחים לינה מועלת ע׳׳ג המזבח‪ ,‬ולכן רמי‬ ‫בעת שעברתי על אמריך עוד הפעם באתי להעיר‬
‫לי׳ ר׳ ספרא לרבא לשיטתו‪ .‬ואם כן אין שום עצה שלא יהי׳‬ ‫עיד הערה‪ ,‬דמה שהבאת בראש דבריך בסי׳ ג׳ מרש״י פסחים‬
‫פסול בלינה בלתי אם הוא רשאי להקטירו בלילה‪ ,‬ולכן‬ ‫)נ״ט( והארכת שם בדברים נעימים‪ .‬בפסחים )ג׳׳ע ע׳׳ב( ‪:‬‬
‫מקשה הגמ׳ שפיר הא כל הלילה ילין!(‪.‬‬ ‫רמי לי׳ ר׳ ספרא לרבא כגירסת הצל״ח דגרס רבאא(‪ ,‬והנה‬
‫מדוע לא יסבור רבא אין לינה מועלת‪ ,‬כדי שלא‬ ‫ולכאורה‬ ‫האיגרא רמא מקשה על הגמ׳ שם דמהיכן מוכיחה הגמ׳‬
‫נצרוך לדחוקי ולפרש הקרא דלא ילץ חלב חגי‬ ‫הא כל הלילה ילין ב(‪ ,‬הלא התרגום מתרגם שם ג( לא‬
‫ב( כקושית ר׳ ספרא עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫א( שם הביא רבהמדת שלמה אף׳ח סי׳ ל׳׳ח הקשה סתירת‬
‫ג( שמות ל״ר כ״ה‪.‬‬ ‫רברי הרמב״ם‪ ,‬רבפ״ה מהל׳ יסורי התורה הל״ר כתב רבג׳‬
‫ר( )ולפי׳׳ז באמת רברי רש״י אינם כרבא‪ .‬ולרבא פירוש‬ ‫עבירות אם עבר ולא נהרג חילל את השם‪ ,‬אבל אין עונשין על‬
‫הפסוק שונה‪ ,‬והרמב״ם פוסק כרבא( ועי׳ בספר זרע אברהם‬ ‫זה‪ ,‬ובהל״ו שם כתב הרמב׳׳ם ראם ריפא עצמו בא׳ מג׳ לבירות‬
‫מהגר״א לופטביר זצ״ל סי׳ ס״ו שהקשה בפירש׳׳י בחומש )שם(‬ ‫מקבל עונש ע׳׳ז‪ ,‬וקשה להבין החילוק בין אונסים אותו לעבור‬
‫שכתב ‪ :‬ולא ילין כתרגומו‪ ,‬אין לינה מועלת בראש המזבח וכו׳‪,‬‬ ‫ע״ז ראין נענש ע״ז‪ ,‬לבץ חולאים‪ ,‬שאם הי׳ חולה ונתרפא בהם‬
‫רזה רלא כרבא רס׳׳ל רליגה מועלת וקיי׳׳ל הכי‪ .‬ותי׳ שם עפ״י‬ ‫עונשים אותו ע״ז‪.‬‬
‫רברי רש״י בזבחים פ׳׳ז ע״א רגראה מדבריו דבכלי שרת לכו״ע‬ ‫ב( בפרדם יוסף שם הביא חילוק אחר בץ אונסים לחולאים‬
‫לא פסלה לינה‪ ,‬וי״ל לפי׳׳ז רהמזבח שעעזה משה הי׳ לו רין כלי‬ ‫מהאור שמח ברמב׳׳ם שם‪.‬‬
‫שרת ובזה לכו״ע אץ ליגה פוסלת עכ״ר וצ׳׳ע‪) ,‬ועי׳ גם בטל‬ ‫כן הביא הגר״י פיק זצ״ל בהגהות הש״ם רכן הגי׳ הנכונה‬ ‫א(‬
‫תורה להגר״מ אריק בהגהותיו בזבחים שם שהאריך בדברי רש״י‬ ‫‪.‬‬ ‫עיי״ש‪.‬‬
‫משה‬ ‫ענינים שונים סימן נו נז‬ ‫דעת‬ ‫פח‬
‫קושית הגמ׳ הא חלבי חול אק קריבק ביו׳׳ט‪ .‬ואך אם נסבור‬ ‫•‪:‬י״ד שחנ נהייה בשבה עסקינן ה(‪ ,‬דהגיד שס מסייו‪:‬‬
‫דאק ליגה מועלת צריכק נדחוקי׳ ולפרש הקרא דבי׳׳ד שחל‬ ‫שבקי׳ נקרא דהיא דהיק יהיקיס אגפשי׳ ו(‪ ,‬הלא ייתר מסחבר‬
‫להיות בשבת עסקינן‪ ,‬ירבא סובר לשיטתו דלינה מועלת‪,‬‬ ‫נרבא נהביא ראי׳ מהאי קרא דאין נינה מופלה‪ ,‬ילפרש‬
‫כיק דבק כך ובק כך צריכין לדחוקי׳ בפירוש הקרא‪.‬‬ ‫הקרא דלא ינין עד הביקר ה ק למזבח‪.‬‬
‫וצריך עיין הספ ק שנסתפק בספר צפנת פענח ס( בפסח‬ ‫אמנם אם נא נפרש הקרא דלא ילק הא כל הלילה ילק‬
‫אחר חצות לראב׳׳ע‪ .‬וכן המחשב לאור שלישי דמכשיר‪,‬‬ ‫ירשאי להקעירו‪ ,‬רק הפי׳ היא שלא ילק בלי‬
‫אם עובר מיד על לא ילין כיון דבלילה לא אינ ת ק לשריפה‬ ‫הקטרה עד הבוקר‪ ,‬יש להכהיב הזה ב׳ משמפויית‪ ,‬אחד שלא‬
‫קליש פסולי ים לענק לא ילין ע׳׳ש‪ .‬ולפי דברי התוס׳ ב׳׳מ‬ ‫ילין הלב חגי עד הבוי־ך לבר ממדבחא רק קודם עלוח השחר‬
‫)ק׳^‪ (:‬הנ״ל אין עיבר בלא ילק רק בלן כל הלילה‪ .‬אבל‬ ‫יעלנו ע״ג המזבח‪ ,‬יכן משמכיית ב׳ בכתוב שאם הי׳ לן פ׳׳ג‬
‫נא בתהילת הלילה‪ ,‬יהיכא שהי׳ ע׳׳ג המזבח כל הלילה‬ ‫המזבח כל הלילה אין להורידו פד הביקר‪ .‬כי באם יהי׳‬
‫ילן חיז למזבח רק בעלות השחר‪ ,‬נפסל בלינה כדברי‬ ‫בעליה השחר ח ק נמזבח יפסצ בלינה‪ .‬כמבואר ברש׳ע‬
‫התוס׳ שם‪ ,‬דכיון שהם ראויין להקריב בתחילת הלילה קרינן‬ ‫משפעים ז( אק נינה אלא בפגיה השחר שנא׳ עד בוקר‪ ,‬ם״מ‬
‫בי׳ לינה אך בעלות השחר גרידא‪ ,‬ולענק פיגול מבואר מתוס׳‬ ‫שעיקר לינה תליי בבוקר בעלות השחר‪.‬‬
‫מנחית )כ׳ פ׳׳ב( בד׳ ה נפסל ובו׳ בסו״ד שם דבבשר ק׳׳ק‬ ‫ולכאורה קשה קישיה ה הי ס׳ ב״מ )ק״י ע׳ ^( בד׳׳ה‬
‫מחצות יאילך דז ק אכילתן אסור מדרבנן יש בהם פיגול‬ ‫יצא יכו׳ היאך נפסנ בעציה השחר הלא לינה‬
‫מדרבנן‪ ,‬כל זה באתי להעיר‪.‬‬ ‫משמע כל הנינה ח(‪ ,‬ימהרצים ההיס׳ שם מפני שהן ראייק‬
‫דברי ידידך הדי״ש תירתך יעובך המברכך בברכת צנח ירכב‬ ‫נהקריב בתהינת הלילה קרינן בי׳ לינה אפי׳ בעלות השחר‬
‫ע׳׳ד אמת ויהי׳ הד׳ עמו ויעל‪.‬‬ ‫ע״כ‪ ,‬יאם כן כל עצמי שנפסנ בענית השחר שהיו ח ק למזבח‬
‫הוא מפני שיכולין להק־יג בתחילה הלילה‪ ,‬יממינא מיכרח‬
‫משה במהו׳׳ר שלום יוסף‬ ‫נפרש הקרא הא כנ הלילה ילין שיוכצ להקעירי‪ ,‬יקשה‬
‫נז‬ ‫סימן‬
‫בעניו הנ״ל‬
‫מה שהבאת דברי הרש׳׳ש מה שמציין על דברי התוס׳ ב״מ‬ ‫אור ליום ד׳ פר׳ ויק״פ תרצ״ט‪.‬‬
‫)ק׳׳י ע׳׳ב( מזבחים )פ״ז( א(‪ p ,‬מובא ברמב׳ץ עה׳׳ת‬ ‫לידידי האברך הב׳ כהלכה התורני הםצוין חריך ובק*‬
‫לא ילק לבקר זבה חג הפסח ימציק גם הגמ׳‬ ‫פר׳ תשאב(‬ ‫עצום‪ ,‬היהסן כמר משה ראטענבערו‪ .‬נ״י ויופיע‪.‬‬
‫יהנה שם בזבחים מגעי׳ בגמ׳ נשולחן מדמינן‬ ‫זבחים פ״ז‪.‬‬
‫שם ד׳ ה לשלחן וכו׳ מחלק‪ ,‬שבנסדר כהלכתו‬ ‫נה‪ .‬יבתוס׳‬ ‫מכתבך ננכק הגיעני‬ ‫א ח ד ש ה׳׳ ט‪.‬‬
‫הלילה נעשה נחמי של מזבח‪ ,‬ואפי׳ מונח ימים‬ ‫היינו קודם‬ ‫אני קורא תימא על תמיהתך יאפרש שיחתי‪.‬‬
‫א( הגר״ם רוטנברג שליט״א במכתבו אל הגהמ׳׳ח זצ׳׳ל שנדפס‬ ‫הנ״ל דבכלי שרת לכו״ע אין לינה פוסלת‪ ,‬והביא שכ״כ הפנים‬
‫בספרו בכורי אביב סי׳ י׳‪ ,‬כתב להעיר על מה שהביא הגהמ״ח‬ ‫יפות פר׳ צו והאריר בזה עיי״ש(‪.‬‬
‫במכתבו הראשון מדברי התום׳ בב״מ ק״י ע׳׳ב ועפ״י דבריהם‬ ‫ה( כמסקנת הגם׳ בפסחים שם‪.‬‬
‫רצה הגהמ״ח זצ״ל לחדש‪ ,‬דאם חלבי חול אין קריבים ביר׳ט‬ ‫ו( פירש״י ‪ :‬מדקשו קראי אד‪.‬דדי‪ ,‬ע״ב קראי גופייהו מוקמי‬
‫שוב אין נפסל בלינה ע׳^‪ .‬והעיר ע״ז‪ ,‬עפימש״ב ברש׳׳ש לציין‬ ‫אנפשייהו הכי עכ״ל‪.‬‬
‫בתום׳ ב״מ הנ״ל דברי הש׳׳ם בזבחים )פ״ז ע״ב(‪ ,‬דלרבה דס״ל‬ ‫ז( שמות כ״ג י״ח‪ ,‬ד״ה ולא ילין וכו׳‪.‬‬
‫אין לינה מועלת אם הור ‪T‬ם קודם עלות השחר נפסלים בלינה‪.‬‬ ‫ח( ועי׳ סנבורות ארי ליומא כ״ט ע׳׳ב שר״ל דאכן מדאורייתא‬
‫כן הדץ דלינה היא פוסלת רק בכל הלילה ולא בעמוד השחר‪ ,‬אר‬
‫ב( שמות ל״ד כ״ה‪ ,‬שם הביא דברי רש״י עה״פ ולא ילין‬ ‫באחרונים הקשו הרבה בדבריו ועי׳ בחדושי הגרמ״ז סי׳ ל״א‪,‬‬
‫לבקר זבח חג הפסח שכתב וד׳ל ‪ :‬ולא ילין כתרגומו‪ ,‬ואץ לינה‬ ‫)וע״ע בשו״ת דובב מישרים ח״א סי׳ ק״ב מש״ב ליישב עפ״י‬
‫מועלת בראשו של מזבח וכו׳ וכתב ע״ז הרמב׳׳ן ‪ :‬ולינה בראשו‬ ‫דברי הגבורות ארי קושית השיטמ״ק בב״ק פ״ב עיי׳׳ש(‪.‬‬
‫של מזבח מחלוקת הוא בגם׳‪ ,‬ולדעת רבא יש לינה בראשו של‬ ‫ט( בה׳ תרומות דף ל׳׳ה )ומובא בספר בכורי אביב סי׳ ג׳‬
‫מזבח וכו׳‪.‬‬ ‫אות י״ב(‪.‬‬
‫פט‬ ‫משה‬ ‫ענינים שונים סימן נז נח‬ ‫דעת‬
‫כן‪ ,‬דאף אס יסבור אין צינה מועלת‪ ,‬צרי׳כק נפרש הקרא‬ ‫רבים נא יבוא לידי נותר‪ ,‬יממינא נא בייך נימר כקושיתך‬
‫נא ילק נבקר זבח חג הפסה שחל להיות בי׳׳ד אס לן כל‬ ‫דנימא דלא יצק היינו שומרהו שנא יביא ונ ר כביאור‬
‫הנינה פנ גבי המזבח‪ ,‬יאס מורידי קודס עלות השחר נפסל‬ ‫כיק שייכג נהקכיירו אפי׳ אחר זמני אפי׳‬ ‫הירושלמי‬
‫מהמת נינה‪ .‬ימדוע‪ ,‬הלא לינה משמע כל הלילה כמבואר‬ ‫נא משלה בהן אור‪ .‬כיון דהוא בכלל הכשרים כמבואר‬
‫בתוס׳ ב״מ ק״י‪ ,‬יחירצו ע״ז שס בחום׳ דבאמת לינה‬ ‫ביימא )מ״ו כ״׳א( יבחוס׳ שם ד״ה אבנ‪.‬‬
‫משמע כנ הנינה‪ ,‬אבנ כיין שהורידו קודם עלות השחר מעל‬ ‫ומה שהבאת ראי׳ מהים׳ זבהים )נ״י כ׳׳א ד׳׳ה מנין יכו׳(‬
‫גבי המזבח מצרפק גס ז ^ הלילה שהי׳ על גבי המזבח‬ ‫ומנחות )כ׳ פ׳׳ב ד׳ ה נפסנ יכו׳( ד( שם איירי בדם‬
‫ננינה כיין שהי׳ בידו נהקטירו ילא הקטיר‪ .‬ועי׳ ברש״י‬ ‫שנא הי׳ על גבי המזבח ילא נעשה לחמו של מזבח‪.‬‬
‫מעינה ד׳ ע׳׳ב ד׳׳ה יא״נ וכו׳ הלנה דקכיביד איסורא בידים ‪:‬‬ ‫‪ p i‬מה שהביא מברכות )כי׳ ע׳׳א( דלראב׳׳ע עובר פנ לא‬
‫שהי׳ ני נזירקי יה ניני ע״כ‪ .‬יהייני דנקרא אס יכול להקטירי‬ ‫תיתירו‪ .‬כיון דאין ראיי נהקטיר או נאכול וממילא‬
‫אבל אס נימא דחלבי חינ אין קריבין בשבת‪ ,‬אס כן נא‬ ‫פיבר פל נ׳׳ה אף במקצת נינה‪.‬‬
‫הי׳ בידי להקטירו‪ ,‬יכיון שנסדר כהלכתו ינעשה נחמו של‬ ‫האמת היא כדבריי‪ ,‬שדברי התוס׳ ב״מ )ק׳׳י( הנ״ל סיבב‬
‫שים פסוק מדוע יהא פסול כשהורידו‬ ‫עניי‬ ‫הולך רק למ׳׳ד לינה אינה מופלת‪ .‬אבל אני לאמזבח‪ ,‬ונא חנ‬
‫בענות השחר‪ .‬יאס כן כיון דבק כך יבק כך מוכרח רבא‬ ‫הקשיתי מדיע דחיק רבאה( לאיקיס הקרא דמיירי דיקא‬
‫נדחוק דמיירי בי״ד שחנ בשבת‪ ,‬ילק סובר דלינה מועלת‪,‬‬ ‫בהל י״ד בשבת ינכן כל הלינה ינק כיין שייכנ להקגיירו‪,‬‬
‫יאינו דימה לשלחן‪ ,‬ילכן מיכרחיס לפרש הא כל הלילה ילין‬ ‫מדוכי נא יניף רבא מהאי קרא דאין לינה מיענת‪ ,‬יא״כ‬
‫היינו שייכל להקטירי ימיירי בי״ד שהל נהיית בשבת פ״כ‪.‬‬ ‫כיון שנסדר כהלכתו נוכנ נהעליתו אפי׳ נאחר כמה ימים‬
‫רבים‪ ,‬והקרא מזהיר שנא יורידי מהמזבח ל(ידכ אור הבקר‪,‬‬
‫ידידך הדי׳׳ש יטיבך ישנוס תורתך‪.‬‬ ‫דאס יהי׳ אז חיץ למזבח יהי׳ פסונ מחמת נינה‪ ,‬יכיק שירד‬
‫משה במוה׳ד שלום יוסף זצ׳׳ל‬ ‫שוב נא יפנה כיון דנפסל מחק למזבח‪ .‬אילם רבא מת ‪p‬‬
‫נח‬ ‫סימן‬
‫בעניו פשטה קדושה בכולה‪-‬־(‬

‫מש״כ הר׳׳ן במס׳ שביפות פ״ג כי הענין דנדל־ נתפס בדבר‬ ‫קישי׳ בשם הטיב גיטק‪ ,‬על הגמ׳ בגיטק מ׳׳א אודות‬ ‫ראיתי‬
‫ה נדור ינא בדבר האסור‪ .‬כי הקדושה נמשכת ומתפשטת‬ ‫משחרר חצי עבדו אס קנה העבד אח עצמו‪,‬‬
‫אבל לא האיסיר‪ .‬ידברי הר״ן שם המה קילורק לפינים‪ ,‬יכמו‬ ‫דמפלפנת שס הגמ׳‪ ,‬ומקשה בספר הנ״ל‪ ,‬מדוע לא נימא‬
‫שמחפץ להפץ שייך ה חפסה ע׳׳י דבור פיו שיאמר זה כזה‪,‬‬ ‫בזה פשטה קדושה בכולה‪ ,‬כיון דע׳׳י השחרור נעשה העבד‬
‫כן בחפץ אחד אס גומרין דיבורו לומר פשעה בכולה‪ .‬אבל‬ ‫עס קדוש לה׳ אלקיך‪ ,‬ולכן שחרור מפקיע מידי שעבוד‬
‫אצל עבד המשחרר לא הקדיש אח העבד רק הפקיע אח‬ ‫כמו הקדש‪ .‬ובחצי גוף כו׳׳ע מודים דאמרינן פשטה קדישה‬
‫העבדות מעליי יהסיר אח המניעה שיחיל עליי קדושת עם‬ ‫בכולה‪ ,‬והוא לכאורה קושיא אלימתא‪.‬‬
‫ישראל‪ .‬ולכן לא אמרינן בזה פשעה בכולה‪ ,‬כי אין זה כשאר‬ ‫ועלה בדעתי לתרץ‪ ,‬כי ענין פשטה קדושה בכולה לא שייך‬
‫קדושת פיו ע״י דיבור‪ .‬רק שהקדושה ממילא חלה ע׳׳י הסרת‬ ‫לימר אלא רק על דבר שנתקדש ע׳׳י דבור פה בחצי׳‬
‫המניעה שהיא העבדיחא(‪.‬‬ ‫שנ הבהמה שייך אז לאמר פשטה קדושה בכולה וזה עפ״י‬
‫עי׳ בקובץ שעורים ח״ב שנדפסה תשובה מהגר׳׳מ זמבא‬ ‫א(‬ ‫ג( הגר״ם רוטנברג כתב להגהמ״ח זצ״ל די״ל דלא ילין נפרש‬
‫אל הגר״א וסר ‪ ,p‬שכתב הגר״א וסר^ לדון שבקדושה הבאה‬ ‫כמש׳׳ב התוס׳ בפסחים נ״ט ע״ב ד״ה בי״ר וכו׳ בשם הירושלמי‪,‬‬
‫מאלי׳ לא שי ‪ T‬לומר פשטח‪ ,‬וכתב הג״ר מנחם זמבא זצ״ל‬ ‫רר״ל שומרהו שלא יבוא לידי בל ילין‪.‬‬
‫לדון בענין זה מכמה וכמה דוכתי עיי׳׳ש בדבריו הנפלאים‪.‬‬ ‫ד( שם כתבו התוס׳‪ ,‬דדם נפסל בעלות השחר אף דבלילה‬
‫ועי׳ גם מזואל ומשיב מהדורא שתיתאה סי׳ מ״ה שהביא שהגאת‬ ‫אין יכול לזרוק עיי״ש‪) .‬וא״כ ה״נ חלבי חול שאין קריבים ביו׳׳ט(‪.‬‬
‫ר׳ מחק שמעלקיס זצ״ל הקשה לו בקדושין ז׳ ונפשטו ק ‪T‬ושי‬ ‫ה( בפסחים נ״ט ע״א‪.‬‬
‫בבולה וכו׳ הרי להרמב׳׳ן בחצר הקדעו לא שייד מעילה כיון‬ ‫»( מתוך מכתב הגהמ״ח זצ״ל אל אדמו״ר הרה״ק ר״ח האגר‬
‫דהוה קדושה הבאה מאלי׳ ואיד שי ‪ T‬דת פשטה בזה עיי׳׳ש‬ ‫מאטיניא זצ״ל‪.‬‬
‫משה‬ ‫ענינים שונים סימן נח נט‬ ‫דעת‬
‫לי כהדר׳׳ג דעתו הרוממה בנידון ה ‪.6‬‬ ‫יחווה‬ ‫ובזבחים י״ב בהמה של ב׳ פותפין הקדיש הצי׳ יחזר ולקה‬
‫חדש אין‪ ,‬ואסיים בשים שלום מאדון השלום‪ ,‬כהפן‬ ‫יותר‬ ‫מצי׳ והקדישה‪ ,‬קדושה ואינה קריבה‪ .‬ובראשונים‬
‫נפש תדרשנו לטובה ש׳׳ב וידידו אוהבו אהבה נאמנה‪,‬‬ ‫שם הקשו אחרי שלקח הצי׳ השני למה צריך נהקדישה נימא‬
‫הדו״ש תורתו כל הימים מצפה להתענג מרוב שלומו‪.‬‬ ‫פשטה בכולה‪ ,‬וגם ה מו ס׳ בניטץ מ׳׳ג פ״ב ד׳׳ה גמרו קדושי‬
‫ראשון וכו׳ עוררו סברא זו‪ .‬למה צריך להקדישה‪ ,‬והראשונים‬
‫זצ׳׳ל‬ ‫משה במו׳׳ה שלום יוסף‬ ‫מתרצים ע׳׳ז‪ ,‬דכיון דבשעת מעשה לא הי׳ הל הקדושה רק‬
‫על חצי׳ שהי׳ שלו‪ ,‬ורק אחרי כן שלקח חצי׳ השני‪ ,‬לא שייך‬
‫לבי הומה לדעת משלום בריאותו‪ ,‬ומתי ואיך י ספ למקום‬ ‫לומר בזה פשטה בכולה‪ ,‬והוא מתאים לסברא הנ״לב(‪,‬‬
‫מפינות הרחצה‪ ,‬וה׳ ישלח דברו וישיג שמה הרפואה‬ ‫דכיון דבעת שלקח הצי׳ השני לא הי׳ שום דבור פה‪ ,‬רק‬
‫שלימה בבריות גופא ונהורא מפליא כתקות ידידו ש׳׳ב הנ״ ‪3‬‬ ‫שנימא שהקדושה תחול מאילי׳ בכגון זה לא אמרינן פשטה‬
‫בכולה‪ ,‬כך נראה לי לפענ״ד‪.‬‬
‫נט‬ ‫סימן‬
‫בעניו קדושת ירושלים*(‬

‫השפר‪ ,‬וזה מכיון שמצורע אסור להיות שם‪ ,‬כל שכן בירושלים‬ ‫ואודות מה שהקשה כהדר׳׳ג בדברי הרא״מ בפר׳ נשא א(‬
‫שהוא מהנה ישראל נכל הדברים‪ ,‬ושומרון הוא מערים המוקפים‬ ‫ויתר תמיהותיו של כהדר׳׳ג לפנין שומרון‪ ,‬הלא הם‬
‫חומה שלא נתקדשו ע׳׳י יהושע רק לפנין מצורפים ג(‪ ,‬כך‬ ‫כתובים בתוס׳ רפי׳׳ק איגר על משניות פ׳׳א דכנים )מ׳׳ז(‪,‬‬
‫נוכל ליישב דברי הרא׳׳מ לפפנ״ד‪.‬‬ ‫אולם ליישב הלשון שצ הרא״מ שכתב‪ :‬דילפינן מארבעה‬
‫מצורפיים אשר היו חוץ לחומה ירושלים שהוא חוץ למחנה‬
‫זה מצאתי בספר קרית ספר להמבי׳׳כי בהל׳ בית‬ ‫לבד‬ ‫ישראל‪ ,‬נוכל לומר כי הרא״מ רצה ליישב לפי הס״דב(‬
‫הבחירה פ״ז שכתב דקדושת פרי מיקך חומה שוה‬ ‫דמצירע יהי׳ קל ייהי׳ משולח רק ממחנה לוי׳ ימותר במחנה‬
‫לקדושה ירישלים‪ ,‬ומה שאין נאכל בקדשים בפרים המוקפים‬ ‫ישראל‪ ,‬ע״ז כתב הרא״מ דילפינן מ ד מצורפים‪ ,‬כוונתו‪,‬‬
‫היא כדי שלא יהי׳ נפסל בייצא‪ ,‬כיון שבירושלים הי׳ מקום‬ ‫אשר אך בפת שהיי המצורפים בשומרון בתוך הפיר‪ ,‬היו‬
‫זביחה וזריקה‪ ,‬והוא באמת דבר פלא‪ ,‬ולא ידעתי מקורו של‬ ‫חוץ מחומת ירושלים שהוא חוץ ממחנה ישראל של אכילת‬
‫הקרית ספר‪.‬‬ ‫קדשים קלים ופכ״ז נשתלחו ה ד מצורפים מהעיר לפתח‬
‫בחוץ למחנה לוי׳ קמיידי שהוא מחנה ישדאל וכו׳ וטמא מת‬ ‫בדבדיו‪) ,‬וע׳׳ע □נוד אדי׳ יהודה קו׳ המועדים דיני ר״ה ויוד‪,‬״כ‬
‫הוא במחנה לוי׳ וכו׳ ותי׳ ע״ז ‪ :‬יש לומד דא״א לומד ששלוח‬ ‫סי׳ ט׳׳ז ס״ק י׳ ושו״ת ד׳ שאול משה מוויעדשוב סי׳ ל״א(‬
‫המצודע הוא מחוץ למחנה לוי׳ שהוא מחנה ישדאל‪ ,‬שכבד מצינו‬ ‫וזה כדבדי הגהמ״ח זצ׳׳ל כאן‪.‬‬
‫שהאדבעה מצודעים שהיו ח ח מחומת ידושלים שהוא ח ח למחנה‬ ‫גם יסוד דבדי הגד״א וסדמן הנ׳׳ל הם בדבדי התום׳ בגיטין‬ ‫ב(‬
‫ישדאל עכ׳׳ל‪.‬‬ ‫אלו עיי״ש בדבדיו בקובץ שעודים ח״ב‪.‬‬
‫והקשה ע״ז דהדי את המצודעים שלחו משומדון שבה היו אל‬
‫ח ח לחומת העיד כדנאמד )מלכים ב׳ פדק ז׳ ג׳( ‪ :‬פתח השעד‬ ‫•( מתוך מכתב הגהמ״ח זצ״ל אל אדמו״ד הדה״ק ד״ח האגד‬
‫וגו׳ ובדש׳׳י ‪ :‬כמו שנאמד בדד ישב מח ח למחנה מושבו וגו׳‪,‬‬ ‫מאטיניא זצ״ל‪.‬‬
‫ואיפה מצינו שהם היו ח ח לחומת ידושלים שהוא ח ח למחנה‬ ‫כנדאה כתב אדמו״ד הדה״ק ד״ח האגעד זצ״ל במכתבו‬ ‫א(‬
‫ישדאל‪.‬‬ ‫אל הגהמ״ח זצ״ל‪ ,‬להקשות בדבדי הדא״מ במדבד ה׳ ב׳ עה״פ‬
‫ב( היינו לפי קושייתו הנ״ל‪.‬‬ ‫צו את בני ישדאל וגו׳ שכתב וז״ל‪ .‬אך קשה מגא לי׳ לחד׳ל לומר‬
‫ג( עיי׳׳ש בהגהות הגדע׳׳א למשניות כלים‪.‬‬ ‫דקדא דמחח למחנה מועזבו וגו׳ במחנה ישדאל קמיידי וכו׳ דלמא‬
‫צא‬ ‫משה‬ ‫דעת‬
‫סימן ס‬
‫בעניו קרבו מעילה‬

‫נמעלו בי׳׳ד ועי׳ בפירש״י שהל( והוא דבר מוסכם ולית‬ ‫ב״ה‪ .‬יום ג׳ פ׳ נח א׳ דר״ח מרחשון‪.‬‬
‫דין צריך בושש‪.‬‬
‫ובמה שהעיר בד׳ה כ׳׳ח ע׳׳א בשופר של עולה דהגמ׳‬ ‫ושלום פובו יקרתו מיום ה׳ נצבים ננכון הגיצני‬ ‫אחד״ש‬
‫אומרת‪ :‬אימתי מעל לבתר דתקע הלא בשעת‬ ‫במועדו אולם לא נפניתי נעיין ‪ 3‬ו מפאת צרדוה‬
‫התנישה מעלה(‪ ,‬בהנוגע לאיכות התלישה כבר נדבר בזה‬ ‫ימים הקדושים ו ט׳‪.‬‬
‫בספר פני יהושע וכתב שמיירי שהתלישה הוא במזיד או‬ ‫הדבר אשר כת׳׳ה מסופק א( אודות בזה״ז שאין שייך קרבן‬
‫שנתלש מאליו‪.‬‬ ‫מננילה אם אמרינן כיק דמעל נפקא לסולין‪ .‬לית‬
‫ובנידון מעינה של שינוי רשות‪ ,‬נוכל לאוקמי שהתוקע‬ ‫דין צריך בושש‪ ,‬כי לא תליא כלל בחיוב קרבן אי נא‪ ,‬ירק‬
‫הי׳ הגזבר של ההקדש ולכן ע׳׳י הגבהה לא‬ ‫כך גזרה התוה׳׳ק שע׳׳י שינוי רשות מהקדש לחונץ או ‪p‬׳‪v‬‬
‫הוציא כלל אה השופר מרשות הקדש‪ .‬ועי׳ בתוס׳ קידושק‬ ‫שימוש בחפץ של הקדש בדבר שפוגם ינהנה ב( יוצא ההקדש‬
‫)נ׳׳ה ע׳׳א( בד׳׳ה אין מועל אמר מועל עיי״ש‪.‬‬ ‫לחולק‪ .‬חון מבהמה וכלי שרת ג( שהם קדושים קדישת‬
‫דברי ידידו הדו׳׳ש תורהו ועובו המברכו בבריות גופא‬ ‫הגוף ושייך בהם מועל אתר מועל‪ .‬ודקארי לה מאי קארי‬
‫ונהורא מעליא‪.‬‬ ‫לה הלא הוא דבר מפורש‪ .‬ומצינו במס׳ בבא מציעא )צ׳ץ‬
‫ע׳׳ב( ‪ :‬בעי רמי בר חמא בעל בנכסי אשתו )אתרי תקנת‬
‫זצ״ל‬ ‫משה במוה׳׳ר שלום יוסף‬ ‫אושא שתקנו שהבעל מוציא מיד הלקוחות( מי מעל וכף‬
‫סא‬ ‫סימן‬
‫בעניו אי שינת עראי חשיב היסח הדעת בקידוש ידים ורגלים*(‬

‫אלחנן הביא ראי׳ ע׳׳ז ממשנה דשקלים פ״ז — ובעת השינה‬ ‫במה שכותב כת׳׳ה במכתבו אני‪ ,‬שמסתפק‬ ‫הערה ב׳‪,‬‬
‫אף שבידו הוה כנאבד ולא שייך היסח הדעת‪.‬‬ ‫ועולה לענין שינה עראי אם הוי היסח הדעה א(‪,‬‬
‫ולפום ריהעא תליא זה בפלוגתא שבין ד׳י לר״ל בפסחים‬ ‫וכ׳׳ת הביא את דברי התום׳ ישנים יימא ח׳ ב(‪.‬‬
‫ל״‪ 3‬אם היסח הדעת הוי פסול הגוף או פסול‬ ‫והנה בתו״י יומא מובאת הסברא הלז בשם ה ד אלחנן‪,‬‬
‫עומאה‪ ,‬ואס נימא דבנאבד או בעת שינה לא שייך היסח‬ ‫ודבריו מתאימים עם דברי התום׳ הגיגה כ״א בד׳ ה‬
‫הדעת הוא רק לשימת ד׳י דהיסח הדעת פסול הגוף הוי‬ ‫האונן וכו׳ בשם הד׳י‪ ,‬דבנאבד לא שייך היסח הדעת‪ ,‬ו ה ד‬
‫•( מתוך הסכמת הגהמ״ח זצ׳׳ל לספר מחשבת הקודש מהרה״ג‬ ‫א( בשו״ת מראה יחזקאל סי׳ א׳ כתב להסתפק האם בזה״ז‬
‫רא״מ הרשברג שליט״א‪.‬‬ ‫דליכא מעילה א״כ לא שייד לומר דכיון דמעל בה נפקא לחולין‪,‬‬
‫א( הרה״ג רא״מ הרשברג שליט״א כתב במכתבו אל הגהמ״ח‬ ‫או דילמא כיון ששייד מעילה גם בזה״ז שיש הל״ת‪ .‬הגם דאין‬
‫זצ״ל להעיר בדברי הכס״מ בפ״ה דביאת מקדש ה״ב שביאר בדעת‬ ‫קרבן מעילה‪ ,‬יצא שפיר לחולין‪ ,‬ובהשמטות שנרפסו במפתחות‬
‫הרמב״ם דישן צריך לקדש ‪T‬יו ורגליו שניו‪ 4‬דהוא משום היסח‬ ‫לספר )שם עמוד פ״ד( האריך הרבה במכתב אל הגהמ״ח זצ״ל‬
‫הדעת‪ ,‬והסתפק אם דוקא בישן שינת קבע חשיב היסח הדעת‪,‬‬ ‫בספק זה‪ ,‬וע״ז השיבו הגהמ״ח כדלהלן‪.‬‬
‫או אפי׳ בישן שינת עראי‪.‬‬ ‫ב( עי׳ במעונה מעילה י״ח ע״א‪.‬‬
‫ב( התום׳ ישנים ביומא ח׳ ע״א ד״ה תפילע וכו׳ כתבו וז״ל ‪:‬‬ ‫ג( עי׳ בסוגי׳ ק ‪T‬ושין נ״ה ע״א‪.‬‬
‫וא״ת ולמה לי טעמא דלא ישן בהם שמא יפיח בהם )בשבת‬ ‫ד( בד״ה נמעלו ב״ד וז״ל ‪ :‬של ישראל שבאותו דור שכל‬
‫מ״ט ע״א( תיפוק לי׳ משום היסח הדעת וכו׳ וי״ל דהיינו נמי‬ ‫תקנות משפט תלוי׳ בהם ועל ‪T‬יהם נוהגות חוקות המתוקנים‬
‫טעמא דהיסח הדעת דהכא‪ ,‬א״נ אומר הר״ר אלחנן דטעמא דהיסח‬ ‫לציבור מאז והוי כמי שתקנו לו הם קנין זה ונמצאו הם המקנין‬
‫הדעת לא שייך אלא כשהוא ניעור וכו׳‪ ,‬ע״כ‪ .‬הגה שדברי הכם״מ‬ ‫לנכסי הקדש והוציאום לחולת עכ״ל‪.‬‬
‫בדעת הרמב״ם דישן החסרון משום היסח הדעת תלויים בב׳‬ ‫ה( וכן הקשה בכפות תמרים שם )ועי׳ בשו״ת מחזה אברהם‬
‫התירוצים הג״ל בתום׳ ישנים ודר׳ק‪.‬‬ ‫סי׳ קכ״ז(‪.‬‬
‫משה‬ ‫ענינים שונים סימן סא סב‬ ‫דעת‬ ‫צב‬
‫מ׳׳גי נימר משים שמת יפיח הייני הף אי נימת כר״נ דהיסת‬ ‫ונא מפני שהוא גירה עומחה‪ ,‬ממיכא פייך לומר דכל ‪p r‬‬
‫הדעת משום פסיה״ג ולשיעת הר׳ תנחנן דבישן נא שייך‬ ‫באינו בידי ‪-‬נא שייך לומר זאת‪ ,‬ועי׳ ‪ 3‬מל״מ בהל׳ פסולי‬
‫היסה״ד עכ״פ אסור משום שמא יפיח‪ ,‬ואוני גם משום זה‬ ‫המוקדבין פי״ע בהרמב״ם אינו מבאר בדין הלז האיך דעתו‪.‬‬
‫אין לחוש רק בשינת קבנג‬
‫ולענין שינת פראי‪ ,‬אם מיעצת נפנין קידוש ידים ותלים‬
‫ומה שהקשה ד( פנ דברי ה‪ :‬מ׳ התומר שלא אישן שלשה‬
‫תלוי בזה ג(‪ ,‬דאם נימא דהיסח הדפת משום פסונ‬
‫ימים מדברי הירישלמי סוכה‪ ,‬נא קשה מידי‪ ,‬דגנדרים‬
‫עומאה‪ ,‬כה״ג אף בשינת כראי פי ‪0‬נ יאם נימא משום‬
‫הולכק אחר נשון בנ׳׳א‪ ,‬ובלשק ‪ 3‬נ״א שלא אישן היינו שלא‬
‫פסול הגוף אף בשינת ק‪ 3‬פ אינו פוסל לשיפת הר׳ אלחנן‬
‫יהי׳ מתנמנם כלל‪ ,‬ולכן מלקק אותו‪ ,‬י‪ 3‬יותר בירושלמי‬
‫בתו״י יומא ה׳ יבחגיגה כ׳׳א‪.‬‬
‫מפרש הלשון של ״פעם״ דשינה אחד מס׳ במיתה ה( היינו‬
‫שלא ‪ 3‬פל הפעם בס׳‪ ,‬ומפורש בזוה׳׳ק ויגש דף כ״ז דמי‬ ‫ו עי׳ בזבחים כ׳ ע׳׳א בתום׳ בד׳׳ה מיתיבי וכו׳ יס״ד דלר׳׳י‬
‫פלא ישן שיתין נשמק לא פפים פפמא דמותא ילכן אז‬ ‫אף דלא מיפסנ בלינה פוסל משום היסח הדעת‪.‬‬
‫‪3‬שמתת בית השוא‪ 3‬ה נא היי פיפמץ פעם שינה א‪3‬ל בכלל‬ ‫והני כהני הוו נהו היסח הדפית שהיו ישנים בבית המוקד‬
‫שינה הוא ולכן מנקין הנודר משום שבועת שוא כך נראה‬ ‫פכ״ד‪ ,‬ולר׳׳י ניחא שנפסנ בשינה משום היסח הדעת כיון‬
‫לפע׳׳ד‪.‬‬ ‫שסובר היסח הדפת משום פומאה‪ ,‬ילק צריך רש״י ‪3‬ש‪ 3‬ת‬
‫סב‬ ‫סימן‬
‫בעניו שערו כגופו דמי או לאו*(‬

‫הכי נמי בביאם אל אוהל מועד‪ ,‬ולכאורה יפה הקשה כ׳׳ת‪,‬‬ ‫במה שפנפנ כ׳‪ Iv‬א( בד‪ 3‬רי הגמ׳ זבחים כ״י‬ ‫הערה ג׳‪,‬‬
‫יכן פלפולי בדברי פסקי הדד‪ 3,‬״ם פולים יפה ב(‪.‬‬ ‫לאו אמרת והביאום לה׳ פד שתביא כילה לפניה‬
‫העיר‪ ,‬די׳׳ל לפי״ז דהנה בגמ׳ סוכה כ׳׳ו ע׳׳ב מבואר דדוד המלד‬ ‫ג( וחנה בשס״א בזבחים כ׳ ע׳׳ב בד׳׳ה ‪0‬נמ׳ מקדש וכו׳‬
‫יקזן שיתין נשמין בלילה עיי׳׳ש‪ ,‬ודוד המלד אמר )בתהלים‬ ‫כתב דברמב״ם לא נראה כסי׳ הכם״מ דבשינה צריד קדוקו ‪D’T‬‬
‫קל״ב ד׳( ‪ :‬אם אתן שנת לעיני וגו׳‪ ,‬וי׳׳ל לפי׳׳ז דהא דאי׳‬ ‫ורגלים משום היסח הדעת‪ ,‬שהרי הרמב״ם כתב זאת בנפרד ‪:‬‬
‫בזוה״ק דהישן שיתין נשמץ נקרא טעם שינה זה דוקא כשישן זאת‪,‬‬ ‫ולא ייעזו וכו׳ ולא יסיח דעתו‪ .‬נראה דהם ב׳ דברים נפרדים‪.‬‬
‫אד רוד רק נימנם שיתין נשמץ ולא הי׳ בכלל זה וא״ש עכת״ד‬ ‫גם הקשה בשפ״א דגבי תפילת כתבו הראשונים דעזינה לא‬
‫ודפח״ח‪.‬‬ ‫חשיב היסח הדעת ולכד לא מיתסר שינה אלא רק משום שמא‬
‫*( מתוך הסכמת הגהמ״ח זצ׳׳ל לספר מחשבת הקודש מהרה״ג‬ ‫יפיח בהם ולא משום היסח הדעת‪ ,‬ומוכח דבשינה לא שייד היסח‬
‫רא״מ הרשברג שליט״א‪.‬‬ ‫הדעת‪ ,‬וזה כמו שדימה הרה״ג הנ״ל דברי התוס׳ יקזנים ביומא גבי‬
‫א( הרה״ג השואל רא״מ הרשברג שליס״א הקשה בהא דזבחים‬ ‫תפילין לדברי הכס׳׳מ‪.‬‬
‫כ״ו ע״א דיש איבעי׳ בגמ׳ בהוא בפנים וציצתו בחוץ מהו‪) ,‬ופרש״י‬ ‫)ולפי מש׳׳ב הרא״ש פ״ג דברכות בשם הרבינו יונה דענין‬
‫ציצית ראשו דהיינו שערו( אמר לי׳ לאו אמרת והביאום לה׳‬ ‫היסח הדעת בתפילין הוא משום שלא ינהג קלות ראש‪ ,‬יש לחלק‬
‫עד שתבוא כולה בפנים ה״נ בבואם אל אודיל מועד עד שיבוא‬ ‫בפשטות בין היסח הדעת דקדשים דהוא מקזום משמרת‪ ,‬וזה‬
‫כולו לאוד‪,‬ל מועד ע״כ‪.‬‬ ‫שייד בשינה‪ ,‬משא״ב אם הטעם משום קלות ראש י״ל כה׳׳ר‬
‫והקשה‪ ,‬דהרי קודם מבואר בגמ׳ דאי הכניס ראשו ורובו‬ ‫אלחנן דל״ש זה אלא כשהוא ניעור ודו״ק(‪.‬‬
‫כאילו לא נכנס והיינו דלא מהני כאן רובו‪ ,‬וזה מקרא דבבואם‬ ‫ובהגהות הגרי״מ ב ‪T‬רמן בשפ״א שם כתב ‪ :‬עי׳ בתענית‬
‫אל אוהל מועד‪ ,‬עד שיבוא כולו‪ ,‬וא״כ מנד׳נ‪ ,‬אם לא ‪T‬ע עדיין‬ ‫י״ב ע״ב וברא״ש שם‪ ,‬דישן שלא בקביעות לא הוי הפסק והיסח‬
‫בעל האיבעי׳ בגמ׳ מהא דבבואם אל אוהל מועד עד שיבוא כולו‪,‬‬ ‫הדעת וכו׳ עכ״ל‪.‬‬
‫א״כ הי׳ יכול לדיסתפק בהכניס ראשו ורובו‪ ,‬וע״כ דכבר ‪ITT‬‬ ‫ולמעז״ב בשפ״א עצמו לבאר בטעם הרמב״ם דכשיעון הנפש‬
‫דכה״ג לא מהני‪ ,‬דגלי קרא דלא אמרינן רובו ככולו‪ ,‬וא״כ מה‬ ‫יוצאת החוצה והוי כיצא החוצה‪ ,‬א״ב לכאורה אין לחלק בין‬
‫הספק גבי שער‪ ,‬ולכאורה הספק הוא האם שערו כגופו דמי‪,‬‬ ‫שינת עראי לקבע‪ ,‬וצ׳׳ע‪.‬‬
‫ובעי שיחי׳ כמו כל הגוף בפנים או לאו‪ ,‬וזה ספק בגמ׳ לעיל‬ ‫ד( הרה״ג השואל הקשה בדברי הירוקזלמי בפ״ה דסוכה הלכה‬
‫י״ט ע״א ‪ :‬שערו כגופו דמי או לאו כגופו דמי וכו׳ )ועי׳ בקזפ״א‬ ‫ב׳ דאי׳ שם ‪ :‬אר״י ב״ח‪ ,‬כל ימים של שמחת בית השואבה‬
‫זבחים י״ט ע״א איד שמפרש שם האיבעי׳ עיי׳׳ש וצ׳׳ע(‪.‬‬ ‫לא היו טועמים טעם שינה‪ ,‬והא תני שבועה שלא אישן ג׳ ימים‬
‫ב( הרה״ג השואל רא״מ הרשברג שליט״א הביא את פסקי‬ ‫מכין אותו ויקזן לאלתר‪ ,‬ומקזני ; מתנמנמים היו ע״ב‪.‬‬
‫הרמב׳׳ם בענין זה‪ ,‬דבפרק י׳ מהל׳ כלי המקדעו הל׳ ז׳ כתב דיקן‬ ‫ולפי״ז קשה אמאי הנודר שלא אישן ג׳ ימים מכין אותו‬
‫להזהר שלא יהי׳ שערו חוצץ‪ ,‬אד בדיעבד עבודתו כשרה‪) ,‬וכמו‬ ‫וישן לאלתר‪ ,‬הרי יכול לישן במתנמנם‪ ,‬שינת עראי‪ ,‬דאינו בגדר‬
‫שביאר בכס״מ שם דכיון שהוא איבעי׳ בגמ׳ אין כח ב ‪ T‬ינו‬ ‫שינה‪ ,‬ולא יעבור על שבועתו‪.‬‬
‫לפסול העבודה(‪.‬‬ ‫ה( ברכות נ״ז ע׳׳ב‪ .‬וכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א מסדיגורא‬
‫צג‬ ‫משה‬ ‫ענינים שונים סימן סב סג‬ ‫דעת‬
‫וכן נוכל לומר לפנין יהביאום פ״׳י אחרים‪ ,‬כיון שהאגד‬ ‫שיש לחלק בק הנושאיס בק יצא בפרי בבגדו ‪£‬הוא‬ ‫האמנם‬
‫של הבהמה הוא ביד כמביאים יאם ינתקו ייכל להביאי‬ ‫רק מטפס חציצה ובק היא בפנים וציצתו בחון‬
‫אצנו‪ ,‬כה״ג נא הוה הבאה בפנים‪ ,‬וטי׳ בתום׳ כתובית‬ ‫דשם קפיד קרא בבואם שיה״ כונו בפנים‪ ,‬ואס נימא דשפרו‬
‫ל׳ כ״׳ב בד׳ה ואי דנא מצי לאהדורה וכו׳ שהתוס׳ שקיל‬ ‫הפומד ליגזוז כגזוז דמיא‪ ,‬אף שציצתו בחוץ הוי הכהן כולו‬
‫וטרי בפנין זה‪ ,‬אם מה שיכול לנתקו ולהביאי אצלו מגרע‬ ‫בפנים‪ ,‬ולפנין הציצה אם נימא דכגזוז דמיא בודאי חייצי‬
‫לפנין זכי׳‪.‬‬ ‫השפרית‪ ,‬יבביאת הכהן כולי בפנים אם נימא דכגזיז דמיא‬
‫ולכן מבטיא נ״ בהיא בפנים יציצתו בחון‪ ,‬דשם אק שייך‬ ‫הוה כמי שהכהן הביא השפר אתי‪ ,‬כיון דכתלושק דמיא‪,‬‬
‫שיכול לנתקי כיין שאק מביאין אותו רק שבא מפצמו‪,‬‬ ‫ימבואר בזבחים פ׳׳ב כ״׳ג בתום׳ ב ד׳ ה לא נצרכא וכר‬
‫וכ״׳ז מתרצת הג מ׳‪ :‬לאו אמרה יהביאום לה׳ פד שתבוא‬ ‫דיש לחלק בין הבאת כדם לביאת גוף האדם‪ ,‬אולם כגזוז‬
‫כולה בפנים‪ ,‬וזה אין קרוי פוד כולה בפנים‪ ,‬לא מפאת‬ ‫דמיא לא שייך לומר אלא בפומד סמוך לגזיזה ומדסתים‬
‫שיכול לנתקו‪ ,‬הכי נמי בבואם אל אוהל מופד שאס הוא רק‬ ‫לה סתימי לא מוכח כלל‪ ,‬ופ״ בשו״ת חת״ס יו״ד סי׳ קצ׳׳ה‬
‫מחמת שאין קריי ביאה אין לחלק בין והביאום ובק בבואם‪,‬‬ ‫והדבר פוד צ׳׳גג‬
‫כן נראה לפכ׳׳ד‪.‬‬ ‫ולתרץ קושיתו פל הגמ׳ יש ‪ p r i‬באופן אחר‪ ,‬דהפסוק‬
‫ובזה אברך אותך בברכת צלח ירכב פל דבר אמת‪ ,‬יתזכה‬ ‫והביאום לה׳ מיירי שמביאים הבהמה אל פתח‬
‫להגביר חיילים בתורה הקדישה ביתרון הכשר חכמה‪.‬‬ ‫אהל מופד‪ ,‬ולכן אף ששם צריך שתהא כולה בפנים יש‬
‫דברי ידידך הדו׳׳ש תורתך וטובך מצפה להרמת ק ק תוה׳׳ק‬ ‫הו׳׳א לחלק פפ״י המביאר בזבחים ק״ד רע׳׳ב במשנה‪:‬‬
‫ולומדי׳‪.‬‬ ‫היו סובלין אותם במוטות יפי׳ בגמ׳ שם‪ ,‬ופי׳ בתום׳ שם‬
‫ב ד׳ ה שיצא רובו וכר וט״ בצאן קדשים איך שמפרש דברי‬
‫זצ׳׳ל‬ ‫משה במו׳׳ה שלום יוסף‬ ‫התום׳ אלו‪.‬‬
‫סג‬ ‫סימן‬
‫בעניו תוך האם הבונה באמצע או בפנים‬

‫]בהערות מרן המחבר שנדפסו בפרדס יוסף ח״ב עמוד כ׳׳ד‪ ,‬העיר על מש״כ בפרדס יוסף ח״א‬
‫דף כ״ב על הפסוק )בראשית ב׳ ס׳( ‪ :‬ועץ החיים בתוך הגן וגו׳(‪.‬‬
‫וצריך להיות יום א׳ קודם ני ייום השני קריי בתיך‪ ,‬כמי‬ ‫מביא כ׳׳ת דברי המהרי״טא(‪ ,‬יפי׳ בד׳ן מגינה בפ׳ בני‬
‫בנרות המנורה דמנר השני ואילך קרוי לפני ה׳‪ ,‬ובזה נוכנ‬ ‫העיר בד״ה מל להיות בתוך השבת וכרב( דמייס‬
‫נהסביר דברי רש״י חונין ס״ת ד׳׳ה מפולם וכו׳ דרש״י‬ ‫שני יאילך קריי בתוך השבת כי בתיך מורה שהוא בפנים‪.‬‬
‫ז״ל מקפ ‪ ,T‬אבל מהסס הי׳ בזה הלשון ולפניו רן אנוכי וכו׳ וההוא‬ ‫ובפ״א מהל׳ פסולי המוקדשין הלכה י״ב פסק ראם הי׳ העובד‬
‫רתוך הגן כבר כתב הרא׳׳מ ז״ל בנימוקי החומש רלאו שמילת תוך‬ ‫כולו בפנים וציצתו ב ח ח עבודתו פסולה שנאמר בבואכם אל‬
‫מורה על האמצעי אלא רמיתורא רקרא רריש כן‪ ,‬ועוד נ״ל ראמצע‬ ‫אוהל מועד‪ ,‬עד שיבואו כולם וכו׳ ולהנ״ל סותר קצת הרמב״ם‬
‫שכתב רש״י וכו׳ לאו בנקודת האמצע רוקא קאמר‪ ,‬וכו׳ אלא‬ ‫משנתו בדין שעדו‪.‬‬
‫לפנים מן האללנות‪ ,‬והביא עור המהרי״ט שם רהריב״ש בסי׳ תי׳׳א‬ ‫)וכתב לחלק דלגבי חציצה אנו דנים אם השעד כגוף ממש או‬
‫גם נראה שכן ס״ל ראמצע אץ ר״ל רוקא אמצע אלא לפנים‬ ‫לאו‪ ,‬כיון רהשער והבשר הם ב׳ רבדים נפרדים‪ ,‬אבל לגבי‬
‫מאחרים עיי׳׳ש‪) .‬אך מש״כ עוד המהרי״ט ; וכן מצאתי לרש״י‬ ‫התיחסות לגוף‪ ,‬בודאי יש התיחסות בין השער לגוף והוא חלק‬
‫גבי מטה אהרן רכתיב בתוך מסותם וכו׳‪ ,‬והיינו ראי׳ לרבדיו‬ ‫ממנו ודו״ק(‪.‬‬
‫הנ״ל‪ .‬וצע״ג ראדרבה הרי שם פירש׳׳י וכנ״ל באמצע וכו׳ וצע״ג(‪.‬‬ ‫א( בפרש״י שם כתב ; בתוך הגן‪ ,‬באמצע הגן‪ .‬וכן תרגם‬
‫ב( רף ט׳ ע״ב מדפי הרי״ף בסוף ד׳יה מתניתין ר״ח ארר‬ ‫אונקלוס ‪ :‬במציעות גינתא ע״כ‪ .‬וכן פרש״י )במדבר י׳׳ז כ״א(‬
‫וכו׳ וז״ל ‪ :‬ומיהו ששי בשבת ליתי׳ בכלל חל להיות בתוך השבת‬ ‫עה״פ ומטה אהרן בתוך מסותם וגו׳ וז״ל ‪ :‬הניחו באמצע וכו׳‪,‬‬
‫וכו׳ כשם שא׳ בשבת אינו בכללו וכו׳ וטעמא רמילתא רבתוך‬ ‫אכן בשו״ת מהרי׳׳ט אבהע״ז סי׳ ח׳ כתב וז״ל ‪ :‬ועל מה שכתבת‬
‫השבת משמע אמצע שבת שיש חול לפניו ולאחריו מה שאין כן‬ ‫וכו׳ הי׳ מ ק ^ שלא לומר בגט הניתן על תנאי אם לא אבוא‬
‫בא׳ בשבת וששי בשבת עכ״ר‪ .‬וע׳׳ע בשדי חמד מערכת א׳‬ ‫וכו׳ שהי׳ חושש רילמא בתוך באמצע קאמר כרכתב רש״י בפי׳‬
‫כללים אות שכ״ד‪ ,‬ובפאת השדה שם אות קמ״ה עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫החומש ועץ החיים בתוך הגן באמצע הגן וכו׳‪ ,‬איברא לא הי׳‬
‫משה‬ ‫עניבים שונים סימן סג‬ ‫דעת‬ ‫צד‬
‫קודם ט שיהי׳ קרוי בתוך הבהמה‪ ,‬ולק כשהחזירו דהך‬ ‫הסביר מדוע צריך חזרה למקום חחך דממ״ג אם המקום‬
‫בתוך הבהמה קודם לו אז שריא דהוי בתוך הבהמה‪ ,‬ועי׳‬ ‫החך ‪:‬חשב ככחיז איגו מועיל חזרה מבשר בשדה עריפה‬
‫בתום׳ ברטת י׳׳ח ע״ב בד״ה בתוך הבור וט׳ ‪ :‬שהוא באמצע‬ ‫דכיון שיצהה חק למחיצחה אסורה לעולם ואם ‪:‬חשב כבפנים‬
‫הספרים‪ ,‬ש׳׳כל שלשון בתוך איני מורה דוקא על נקודה‬ ‫למה צריך חזרה‪ ,‬ומפרש רש״י דמקוס החתך עומד על שפת‬
‫האמצעית‪.‬‬ ‫הרחם‪ ,‬ולא קרי‪:‬א ביה בהמה בבהמה‪ ,‬דלאו בתוכה היא‪.‬‬
‫דלשון בבהמה היי‪:‬ו בתוך הבהמה אז האכל‪ ,‬וצ׳^ל אתו חלק‬
‫צה‬ ‫משה‬ ‫דעת‬
‫הערות‬
‫סד‬ ‫סימן‬
‫הערות על ספר תדרשי המאירי עמ״ם סנהדרין‬

‫מכותלי מ כ ת ט אין לו שם במקומו האלפי אלפים דינרי‬ ‫ב״ה‪ ,‬אור ליום ג׳ וישלח תרצ״ה קראקא‪.‬‬
‫זהב שר׳׳י בן קיסמא רצה לותר עליהם למק יוכל לדור‬ ‫ישאו הרים שלום וגבעות ברכה לכבוד ידיד נפשי‬
‫במקום תורה‪ ,‬ולדאבונו אצלו תרתי לריעותא‪ ,‬אולם הכל נסבב‬ ‫האכרך כמדרשו הרב הגדול בתורה ובקי עצום אוצר‬
‫ההשגחה העליונה ואין צריך לדחוק השעה ורק כשיגיע עת‬ ‫בלום מוכתר בנימוסין בנש״ק כש״ת מו״ה אכרהם‬
‫לחננה במקומו שקראוהו ובמקומו יושיבוהו ברצו׳׳ה‪.‬‬ ‫הופר שליט״א האבד״ק גוריציאה במדינת איטליא‪.‬‬
‫יאבה נא להודיענו משלום אביו הגאון המפורסם מזה בן‬
‫מזה שליע׳׳א ושלום בריאותו‪ .‬ה׳ יאריך את ימיו‬ ‫אחדשה״ט באה׳ד‪ ,‬מכתבו האחרק לנכון הגי ע עדי‪ ,‬ושש‬
‫ושנותיו בנעימים‪.‬‬ ‫אנכי על אמרותיו להקשיב משלומו היקר לי‪,‬‬
‫כי עמוס הטרדית אני‪ ,‬עכ״ז יוכל להודיעני בכל פעם‬ ‫ואף‬ ‫ובמכתבו האתרון יצא ידי חובת ביאיר להשביע נפשי השוקקה‬
‫מהנעשה אתו לגיובה‪ ,‬וכן במשא ומתן של תוה״ק‪.‬‬ ‫לדעת מכל אשר אתו מכל הנפשה‪ ,‬יתן ה׳ להתבשר מאתו‬
‫ולא רק שלא למעמסה יחשב לי‪ ,‬אך גם זאת כי יהי׳ לי‬ ‫ולהתענג על רוב שלומו‪ ,‬ויסלח לי כה׳׳ה על אשר איחרתי‬
‫נעונג‪ ,‬ומצידי נא יבצר בנמ׳׳ה להשיבו כפעם בפעם כיד ה׳‬ ‫עד עתה להשיבו אודות הערותיו על ספר המאירי‪ ,‬י ק‬
‫הטובה‪.‬‬ ‫כי למורת רוחי מסובך אני בחבילי כירדין עד אשר בא‬
‫מעבר לדך ארשום איזו הערות על הערותיו הנ״ל‪.‬‬ ‫מכתבו האחרון הכרחתי להאציל לי פנאי לעיין בספר המאירי‬
‫א( דף נ ״ז א(‪ .‬מה שמסתפק כת׳׳ה אודות מי שלמד זכוה‬ ‫ובהערותיו ובאמת מאד שבעתי רצון מהערותיו וכן מהמראה‬
‫אינו חוזר ימלמד חובה אם ע׳׳י שחוזר‬ ‫מקימות שלו וניכר כי כת׳׳ה נן בעימקה של הלכה לא‬
‫לחובה יהא כולו חייב ונמצא שהנידון יהי׳ זכאי ע׳׳י חזרתו‬ ‫מקופיא ו מ ט ממתקים וכולו מחמדים ודין הניין לו‪.‬‬
‫אם באופן כזה חוזר לחובה‪ ,‬לפענ״ד‪ ,‬לא משכחת להאי‬ ‫ורב תידה אביע לו על אשר נא מנע הגיוב מאתי מלהודיענו‬
‫דינא עפ״י שמבואר באור החיים פ׳ משפטים עה״פב( לא‬ ‫אומר המבשרות כי ידי נעויה להוציא לאור ספ ר‬
‫תהי׳ אחרי רבים גרעות שאסור לימר לדיין היפך דעתו‬ ‫המאירי על איזו מסכתות ייתגליל זכות ע׳׳י זכאי דמעיקרא‬
‫שסובר‪ ,‬כדי שגמר הדין יהי׳ כפי דעתו‪ ,‬ע׳׳כג(‪.‬‬ ‫להוציא מהעלם אל הגנוי שפוני כימיני קודש‪ ,‬יישלס ה׳‬
‫ב( מה שמביא בהגהותיו בדך צ״חד( לענין פסול נוגע‪:‬‬ ‫כפעלו שמילים יגבר ביתרון הכשיר חכמה שיוכל לפענח‬
‫משמעות דברי המאירי מוכיחין שסובר כהעיר‬ ‫נעלמים‪ ,‬ובאמת המו מעי ני על הגורל אשר נפל לו להיות‬
‫שושן שמביא הש״ך בסי׳ ל ״ ז ה ( ‪ .‬ואך שמסיק הש״ך שנוכל‬ ‫נידח מחוץ למחנה של תלמידי חכמים ויראים‪ ,‬וכפי הניכר‬
‫אותו‪ ,‬אלא זה דע משמים וגזה״ב ואינו בכלל הצלת העדה‪,‬‬ ‫א( בהגהות על המאירי סנהדרין י״ז ע״ב אות ג׳ כתב‬
‫ודו״ק היטב‪.‬‬ ‫להסתפק כן‪ ,‬ויסוד הספק בדברי רש״י שביאר בסנהדרע ל״ב‬
‫ד( בהגהות על המאירי סנהדרין כ׳׳ו ע״ב אות ב׳ כתב‬ ‫ע״א ד׳׳ה אינו ובו׳ דהא דבד׳׳ג המלמד זכות אינו חוזר ללמד‬
‫דמזיברי המאירי שכתב רגגיעה היא בכלל פסול קורבה יש מקום‬ ‫חובה הוא משום והצילו העדה וא״ב הספק דבכה״ג הרי יתקיים‬
‫לפשוט ספקו של מהר׳׳י בן לב האם נוגע פסול מחשש משקר‬ ‫והצילו העדה שיהי׳ כולו חייב‪ ,‬וזכאי‪.‬‬
‫או משום דאדם קרוב אצל עצמו‪ ,‬ועוד כתב שם דמזה רנוגע‬ ‫ב( שמות כ״ג ב׳ וביאר שםבאור החיים הק׳ את הפסוק‬
‫נאמן לחובה מוכח דאין זה משום קורבה כיון דקרוב גם לחובה‬ ‫דאסור לריין לומר חייב כשסובר שבאמת הוא זכאי‪ ,‬וסברתו‬
‫פסול‪) .‬ואכן המשל״מ פט״ו דעדות ה״א הביא משו״ת הרא״ש דס״ל‬ ‫היא שע״י שיג ‪ T‬חייב כמו כל הדיעים ח ח ממנו‪ ,‬יצא זכאי‬
‫אכן דנוגע פסול אף לחובה עיי׳׳ש(‪.‬‬ ‫בדין שיהי׳ בכלל כולו חייב‪ ,‬וזכאי‪ .‬וביאר שם דאסור לו‬
‫)איברא דהספק‬ ‫לדיין לומר כן עיי״ש‪ ,‬וא״ב ל״שהספק כה״ג‪,‬‬
‫שם ס״ק א׳ הביא הש׳׳ב מהעיר שושן שכתב דכשיש‬ ‫ה(‬ ‫יכול להיות אם הדיין מבין שבאמת צר ‪ T‬לומר עליו חובה‪,‬‬
‫הנאה בעדות פסול להע ‪ T‬משום קרוב אצל עצמו ולא‬ ‫לאדם‬ ‫ולא שאומר חובה רק כדי שיצא זכות מדין כולו חייב וכאור‬
‫לאו‬ ‫חשש משקר‪) ,‬ועיי׳׳ש בש״ך שהקשה דע׳׳ב נוגע‬ ‫משום‬ ‫החיים‪ .‬אלא שבאמת כן נראה לו דאז נראה דשרי וצ״ע(‪.‬‬
‫הוא דהרי קרוב פסול לחובה ונוגע כשר ומיישב עיי׳׳ש‬ ‫כקרוב‬ ‫ג( גם י״ל בזה דכשנפסק מכוח דע כולו חייב‪ ,‬פוטרים אותו‬
‫דבריו(‪.‬‬ ‫מ ‪ .T‬שפטור אין זה בכלל ״והצילו העדה״ כי לא העדה הצילו‬
‫משה‬ ‫הערות סימן סד‬ ‫דעת‬ ‫צו‬
‫ילא באו עדים‪ ,‬אז עיברו בי״ד את החודש יכגון זה אחרי‬ ‫נהרן דברי העיר שובן‪ ,‬מ׳׳ר העיקר אק גראה כן רק כחירין‬
‫שנודע כיעותם אך באיחור כמה ימים‪ ,‬ה״ז תוזרין ומקדשין‬ ‫הראשון יכי׳ ע״ש אבג מדברי המאירי נוככ נקייה דברי‬
‫בזמנו נמפרע‪ ,‬והיא בכנל י( אין מאיימין על העדים שהפידי‬ ‫העיר שושן‪ ,‬יכן מנאהי בפני יהושע מה׳ קדושין דןג מ״כו(‬
‫על ההידש שראיהו בזמני כדי נעברו‪ .‬ינכן גיעות מעיבור‬ ‫בסיגי׳ דשניה נעשה עד כ״כ מסיק ‪ p w‬ינקייה דברי העיר‬
‫החודש חיזר‪ ,‬אבל עעות מקידיש החודש בזמנו איני חיזר‪.‬‬ ‫שושן‪ ,‬הייה כי קריב פסונו בעצה מצד גזה׳׳כ כמי שאדם‬
‫קרוב אצנ עצמי‪ ,‬יאיני ‪ 3‬כננ עדיה כננ ‪ q r‬נקונא‪ ,‬ונכן‬
‫ומה שמביא שם חקירה בשה אביי הרב הגאון המסי׳‬
‫קרוב פסונ אך נתיב אסרי שאיני ‪ 3‬כננ עדוה‪ ,‬הבג נוגע‬
‫ביראתי קודמת נחכמתו שניכי׳׳א יא(‪ ,‬אם כי היא‬
‫הוא מעעם קורבה‪ ,‬אבנ אימתי הוא ניגע כשמעיד נזכוה‬
‫חקירה מושכצת‪ ,‬אילם סוך דבריי צריך עיון ילא אוכל אבק‬
‫נגיעתו יאז הוה קרוב ופסיג‪ ,‬אבל כשמעיד לחוב נגיעתו‬
‫נה‪ ,‬מדיע נימא שהכת השני׳ צריכים צהיות עדות שאתה‬
‫אק זה בכלנ קריב כיין שכנ קירבתי היא מצד נגיעתי ינכן‬
‫יכוג גהזימה אך נהסוברים דבממון צריך להיות עשאי״ליב(‪.‬‬
‫נ א ת ז( כך נראה לפע״ד‪.‬‬
‫כיון דבפדיתם חייבי ממון או מלקות‪ ,‬אבל כאן שבעדיתם‬
‫ג( מה שמביא בהגהיחיי •*יך קע״י ח( דברי הרמב׳׳ס‬
‫נח חייבו כנים נהראשונים שלפי עדותם היו קטנים בעת‬
‫בהל׳ קדיש התדש ימפצפנ שה‪ .‬דברי הרמב׳׳ס‬
‫עדותם פדות הראשונים‪,‬‬ ‫עשיית העבירה ממיצא כעל‬
‫בפ״ב ה״ב מקורס בירישנמי ר׳׳ה פ׳׳ב הנכה ז׳ ם( שאס‬
‫י נא שייך לקיים בהשניים כאשר זמם אחרי פלא רצו לחייב‬
‫העדיה נמצאיה זוממין אחר הקידיש אעפ״כ החודש מקודש‪.‬‬
‫מאומה נהראשינים‪ ,‬ירק רצו לפסול עדיהם עג למפרע אבל‬
‫ומה שמביאר ברמב׳׳ה פ״ג הי׳׳ע שאם נא קבנו העדים‬
‫לא על הבא‪.‬‬
‫את האיים מקבנין הזמתן ינתעבר החידש‪ .‬שם מפירש‬
‫ד( מה שמביא בדך ר״ב בהגהותיי שהכלאירי סובר כדברי‬ ‫ברמב״ם דהיינו קידה שקידשי בי״ד את החודש‪ ,‬ש״מ שאחד‬
‫רש״י בסוגיין דך מ׳׳ח שמביא ג״כ או שמשענת‬ ‫הקידוש אין מקבנין הזמתן כדברי הירישנמי ינפסקי כפ״ב‬
‫ראשה עניו יבאמת היא תמיהה עצומה כמו שמקשה כת׳׳ה‬ ‫מקדיש החודש הנכה ב׳‪.‬‬
‫מהתו׳׳כיג(‪ .‬שצריך שינשא רובו של זב על המשכב‪ ,‬ומביא‬ ‫ומה שמבואר ברמב״ם הנ׳ קדה״ח פ״ג הע״ז דאה נתגנה‬
‫תת דברי כבוד אחיו הרה״ג ה׳ משה שליט׳׳א‪ ,‬ודברי כת״ה‬ ‫נבי״ד עעוהם אפיני אחר שקידשי צריכין נחזור ינקדשי‬
‫שריצה נתרץ דיש תינוק בק גלגולה לשאר אברים אך‬ ‫בזמנו‪ ,‬שם שאני שהבי״ד נא קדשי אה החידש ע״י עדים‬
‫במשכג ‪ (t‬אי שיש חיניק מצד השערות כדברי אחיי הה״ג טו(‪.‬‬ ‫או ע׳׳י ראיית עצמה רק כאן שראי שחשכה הייה השלישים‬
‫סי׳ י״ז שנחלקו בזה בירועולמי‪ ,‬ובעוו״ת תירוש ויצהר סי׳ כ׳׳ב‬ ‫ו( קדושין מ״ג ע״ב ד״ה אלא קסבר וכר׳‪.‬‬
‫ס״ק ג׳ האריך בדעת הבבלי בזד‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬ ‫ז( היינו די״ל דאכן עיעה היא בכלל פסול קורבה‪ ,‬ומ״מ‬
‫ובדבר זד‪ ,‬אם בממון בעי עדות שאאי״ל‪ ,‬הנד‪ ,‬הנודע ביהודד‪,‬‬ ‫נוגע לחובה י״ל דנאמן וקרוב פסול‪ ,‬תנפ״י החילוק הנ״ל‪) ,‬וא״צ‬
‫מהדו״ק אבהע״ז סי׳ ע״ג רצה לחדש דבממון לא בעי עדות‬ ‫לומר דלמאירי ס״ל כהרא״ש דנוגע פסול לחובה ג״כ ודו׳׳ק(‪.‬‬
‫שאאי׳׳ל‪ ,‬אך האחרונים העידו עליו דמסודש ברמב׳׳ם פי״ז מד‪,‬ל׳‬ ‫ח( בהגהות על המאירי סנהדרין מ״א ע״א אות ב׳ שם הביא‬
‫מלוה ולוה ועוד באחרונים דגם בממון בעי )עיי׳׳ש חעהות בעל‬ ‫דברי הרמב׳׳ם בפ״ב מה׳ קדוש החדש הלי ב׳ שפסק דאע״ס‬
‫בית הלוי על הנוב״י( וע׳׳ע בש״ך חו״מ סי׳ ל׳׳ג ס״ק ט״ז מבעל‬ ‫שהעדים נמצאו זוממין אעפ״ב החודש מקודש‪) ,‬והעיקר שהנו״ב‬
‫העיטור וצ״ע‪.‬‬ ‫לא הביאו מקור לזה(‪ ,‬והקשה בדברי הרמב״ם בפ״ג דקדוש‬
‫יג( בהגהות על המאירי סנהדרין מ״ח ע״א אות א׳‪ ,‬שם הביא‬ ‫החודש הלכה י״ט שכתב שאם לא קבלו העדים את האיום‪ ,‬מקבלים‬
‫דהמאירי מבאר הברייתא בגמ׳ שם ; כפה )פירש׳׳י ‪ :‬צעיף(‬ ‫את הזמתן ונתעבר החודש‪ ,‬וכן בהלכה ט״ז שם שאם נתגלה לב״ד‬
‫שהוא טמא מדרס ונתנתו לספר וכו׳ וכתב המאירי וז״ל ‪ :‬צעיף‬ ‫טעותם אפי׳ אחר שקדשו צריכים לחזור ולקדשו בזמנו וסותרים‬
‫על ראש האשה הרי הוא מדברים הראויים למדרס‪ ,‬שפעמים‬ ‫דברי הרמב״ם זה לזה‪.‬‬
‫האשד‪ ,‬יושבת עליו או משענת ראשה עלי׳ ע׳׳ב‪ .‬וד‪,‬וא כפידש׳׳י‬ ‫ט( היינו שמעיין מקור מפורש לדברי הרמב״ם הללו )ועי׳‬
‫כאן בד״ה שהוא טמא מדרס שכתב וז״ל ‪ :‬שאף הוא ראוי למדרס‬ ‫בעוו״ת תירוקז ויצהר סי׳ כ״ב(‪.‬‬
‫פעמים שמקפלתו ויוקובת עליו או נשענת ראשו עליו ע״כ‪.‬‬ ‫י( ראש השנה כ׳ ע״א‪.‬‬
‫יא( שם מביא שהסתפק בשנים שד‪.‬עידו על החודש ביום‬
‫נטמא במה שמשענת ראשו‪ ,‬הלא‬ ‫ותמר‪ ,‬בהגהות שם‪,‬‬ ‫שאם יקדשו ב״ר את החודש ע״י עדותם יד‪,‬יו אז גחלים עי״ז‪,‬‬
‫מפורש בזבים פ״ה מ״ה דצריך ש ‪,T‬י׳ רובו של טמא על המקזכב‬ ‫וקדשו הב״ד על פיהם‪ ,‬ובאו אחרים וד‪.‬עידו שהראשונים עברו‬
‫או המושב‪ ,‬וכן הביאו שם הר״ש והד״מ מתו״ב מפורעז‪ ,‬ובמשעין‬ ‫עבירה של תורה יום קודם שהעידו‪ .‬וא״כ נפסלה עדותם‪ ,‬וא״כ‬
‫ראש ליכא רוב גוף‪) ,‬וכן הקשד‪ ,‬בספר מקזנד‪ ,‬אחרתד‪ ,‬פכ״ח‬ ‫הם קטנים‪ ,‬ואינם בני עונש‪ .‬אבל עדות הכת השני׳ אינה ראוי׳‬
‫רכלים מ״ה על רש״י כאן ונשאר בצ״ע(‪.‬‬ ‫להזמה דהרי עפ״י עדותם עשו את הראשונים לקטנים ולאו‬
‫יד( שם ר״ל דכמו דלענץ טומאת מת מצינו דגלגלת חשיבא‬ ‫בני עונש הם‪ ,‬וא״כ שוב בטלה עדות הכת השני׳ והחודש יהי׳‬
‫כרוב בנינו של מת‪ ,‬ד‪,‬״נ לענין טומאת מקזכב הוי כרוב גופו‬ ‫שוב מקודעז עכ״ד שם‪.‬‬
‫של האדם ולכך מטמא‪.‬‬ ‫יב( הנה הוא ספק גדול אם קחקז החודעז נקדא כדיני‬
‫טו( הוא ר״ל דרש״י דס״ל בכ״ד דהשערות לעגמ חציצד‪ .‬הן‬ ‫ממונות או כדיני נפשות‪ ,‬ועי׳ בטורי אבן בר״ה כ״ד דס״ל‬
‫כגוף בפגי עצמן‪ ,‬לכן ס״ל דלענין מדרס חשובים כגוף לעצמן‬ ‫דהוה כדיני נפשות‪ ,‬ובפנ״י ר״ה כ״ב ע״ב תולה זאת במחלוקת‬
‫ודי שיד‪,‬י׳ רובם על המשכב ע׳׳ב‪.‬‬ ‫תנאים בגם׳ שם עיי׳׳ש‪ ,‬וכן הביא בקזו״ת בית אפרים אר׳ח‬
‫צז‬ ‫משה‬ ‫הערות סימן סד‬ ‫דעת‬
‫אבל שכלא טימאת מת ע״ ק ובגמ׳ פלנויח( מוקף הגירסא‬ ‫לפע׳׳ד אחר' מיזילת כבוד תירהם דבריהם בזה לא יהכגו —‬
‫אבל שמא מגע מדרס בב׳ חצאי לבנה‪ ,‬כי ה מפנ ה מיירי בב׳‬ ‫חוץ פלא נוכל לבדות מליבנו חילקים בדבר פלא מוזכר‬
‫גווני פהיא שמא מדרס ע׳ע פנ פ ק רובו של זב עליו או‬ ‫בפוס ■מפרפ או פוסק ואין הרפות נתינה לנו לעפות‬
‫פמפענת ראפה עליו ואם רק מפענת ראפה עליו הוא טמא‬ ‫ובהעדר‬ ‫הלכה ע׳‪ v‬קובי׳‪ ,‬כי כל קופי׳ יפ לה תיריץ‬
‫רק לטומאה קלה ילכן אינו טמא מגע מדרס כי אינו מטמא‬ ‫היסוד נופל הבנק‪ ,‬ורק ממקומו הוא מיכרע פלא ניתן‬
‫בגדים‪.‬‬ ‫לחלק בזה‪ .‬מפ״ד חבים מפנה ד׳ דאי׳ פ ס‪:‬זב פהי׳‬
‫ו ר ש״י נפיטתו בפבה פ״ב ע׳׳ב בד״ה באבן מסמא וכף‬ ‫מועל על חמפה ספסלים וכי׳ לרחבן עהורין ע׳׳כ‪ ,‬מפני‬
‫ונדה או זב יופבין עלי׳ אע״פ פלא הכבידו על‬ ‫פלא נפעץ רובו על אחד מהן‪ ,‬יאם נימא דסגי פי פ ק ראפי‬
‫הכלים טמאין הכלים ו ט׳ מטעם תחתיו חב‪ ,‬ועדיף יותר‬ ‫עליו הלא גם ברחבו הוא נ פ ק עם ראפו על אהד מהן טז(‪.‬‬
‫נפשק הזב בראפו בלא רובו מתחתיו ח ב בלא פוס נ פ ק‪,‬‬ ‫לתרץ כך‪ .‬דהתי׳׳כ‬ ‫אולם לפע׳׳ד נפי חומר הנופא נוכל‬
‫ינכן מטמא צרפ״י טומאה קלה כמו באבן מסמא‪ ,‬כך נראה‬ ‫מיירי נענין שומאה חמורה פהמפכב מעמא אדם‬
‫לפע׳׳ד ים(‪.‬‬ ‫לטמא בגדים יבזה צריך דווקא פינפא ריבי פצ זב דהמפכב‬
‫רי״ח כ( מה שמסתפק כת׳׳ה אודות אם הבהמה‬ ‫ה( דף‬ ‫הוא מעשם מפא ולכך צריך רובו פג זב‪ ,‬יבהיסגי צריך‬
‫נהרגת ‪ v/r‬תקלת עבירה בלא חיוב‬ ‫מגע פהוא ככילו הוה‪ ,‬ונאמר זה היסישו‪ ,‬כמבואר בתום׳‬
‫מיתת בי״דכא(‪ ,‬לפי מסקנת הגמ׳ בסוגיקכב( קלח בלא‬ ‫עירובק כ״ז ע׳׳א בד׳׳הכל פניפא ומופב שמא משפם‬
‫הקלה לא שייך‪ ,‬אולם מצינו בבלעם שהקב״ה הרג האתון‬ ‫נ פ ק רובו כי בעת היפיבה נ פ ק רובי על במיפב ולכן‬
‫ע״י קנין בנא תקנה כמבואר בפי׳ רפ״י עה״ת ©ה׳׳פכג(‬ ‫שמא שומאה תמירה‪.‬‬
‫אותך הרגתי יאיתה החייתי‪ .‬פלא יאמרו זו היא פסלקה את‬ ‫אולם מצינו פאכן מסמא ג״כ שמא מעשם מפכב ומשמא‬
‫בלעם בתוכחתה ונא יכול להשיב פחס המקום על כבוד‬ ‫הכלים פתחתיו‪ ,‬ובאבן מסמא לא פייך נפען כמבואר‬
‫הבריות ע״כ‪ ,‬אף פהבי״ד אין הורגים את הבהמה בקלון‬ ‫בתום׳ עיריבין כ״ז ע׳׳א בד׳ ה כל פהזב וכו׳ )הפני( בפם‬
‫בלא תקלה‪ .‬אבל עכ״פ רואים אנו פחס המקום על כבוד‬ ‫ר׳׳ת דאבן מסמא היינו אבן גדולה פיב כלים תחתי׳ ואין‬
‫הבריות והכל נחשב לקלון שגרמה הבהמה להאדם ובהצטרפות‬ ‫כמ־גיפין הכלים בכובד הזב היופב על האבן פבלא הזב‬
‫תקלת עבירה ניתן להרוג אותה ועוד צ״ב‪.‬‬ ‫האבן כבידה ביותר‪ .‬ובסוף הדיבור מסקי התוס׳ וז״ל ‪ :‬ונל׳׳פ‬
‫דמה פמרבה בתו׳׳כ אבן מסמא מוכל המפכב היינו דיקא‬
‫שמביא בהגהותיו בדף רמ׳׳אכד( את דברי‬ ‫מה‬ ‫ו(‬
‫לעומאה קלה יפמא בפום מקים ממעש לה מטומאה חמורה‬
‫הכ״מכה( דחיוב מעביר מקצת זרעו תלוי עד‬
‫יכן מבואר בתוס׳‪ .‬ר״פ דם הנדהיז(‪.‬‬
‫שנראה אה העביר גם פאר בניו‪ ,‬בענינים כאלו התלויין‬
‫ואחרי פמצינו פאבן מסמא מטמא טומאה קלה אף בלא‬
‫במחוסר מעפה כבר נדבר מזה הרבה ועי׳ בתוס׳ רעק״א‬
‫נפען‪ ,‬כמו״כ סוברים רש׳ע והמאירי דמפכב כזה‬
‫על מפניות פרק כלל גדול לו( מה פמפלפל פם‪.‬‬
‫פמפענת ראפה על הכיפה מטמא טומאה קלה אף בלא נופא‬
‫ז( דף ר ע״ ב כז( מה שמביא בהגהותיו פם בענין קרקע‬ ‫רובו פל זב עליו‪.‬‬
‫עולם שהמאירי אינו סובר כשיטת‬ ‫יותר פפיר לפרפ המפנה פכ׳׳ח דכלים מ׳׳ ה‪ :‬כפה‬ ‫ובזה‬
‫התוס׳ כח( כשיטת המאירי מובא ברמ״א אהע׳׳ז ס י ק קע״ח‬ ‫פהוא שמא מדרס ונתנו על הספר טהור ק המדרס‬
‫ולא לוקה פית דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב״ד אין לוקים עליו‪,‬‬ ‫טז( בהקדמת הגר׳׳א סופר לספר המאירי עמ״ם ר״ה )וויען‬
‫אם נהרגת הבהמה עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫תרצ״ו( הביא וז״ל ‪ :‬אדוני אבי מר׳ר הגאון הגדול נ״י פ״ה‬
‫כב( סנהררין נ״ה ע״ב‪ ,‬ובאופן הג״ל הוא קלון בלא תקלה‬ ‫אבדק״ק ערלויא שליס״א )זצ׳׳ל( העירני וכו׳‪ ,‬גם העירני‬
‫וזה ל״ש‪.‬‬ ‫שקושייתי במם׳ סנהדרין עמוד ר״ב הערה א׳ )היינו ההערה‬
‫כג( במרבר כ״ב ל״ג‪.‬‬ ‫הנ״ל( לק״מ כי אפשר שישען בראשו ועי׳׳ז ישען כובד רוב גופו‬
‫כר( בהגהות על המאירי סנהררין ס״ר ע״ב אות ב׳‪.‬‬ ‫באופן שאם יקהו את המשען יפול‪ ,‬ואין זה רומה למוטל על‬
‫כה( בפ״ו מה׳ עבודה זרה ה״ר שכתב רבמעביר למולד חייב‬ ‫הכסאות במם׳ זבים פ״ר מ׳׳ר‪ ,‬כי שם אם יקהו את הכסא שראשו‬
‫רק כשנראה שלא העביר כל בניו דהרי קיי״ל מזרעד ולא כל‬ ‫עליו יהי׳ כל גופו על הכסאות האחרות וכו׳ עכ״ר‪.‬‬
‫זרעד וכו׳‪ ,‬ועי׳ בערוד לנר בסגהררמ שם בתוד׳׳ה העביר וכו׳‬ ‫הנה הגהמ״ח ס״ל וכנ״ל ריש כן לרמות המשגה רזבים הנ״ל‬
‫ובמנחת חיניד מצור‪ .‬ר״ה עיי״ש‪.‬‬ ‫לכאן ודו״ק‪.‬‬
‫כו( אות פ״ם במשנה ור‪,‬אופה וכו׳ עיי״ש באריכות‪.‬‬ ‫יז( נדה נ״ר ע״ב ד׳׳ה אף וכו׳‪.‬‬
‫כז( בר‪.‬גהות על המאירי סנהררין ע״ר ע״ב אות ב׳‪.‬‬
‫יח( והערה זו נזכרת בהקרמת הגר״א סופר למאירי עמ׳׳ם‬
‫כח( שם כתב‪ ,‬רהמאירי לא ס״ל כתום׳ שם ד״ה והא וכו׳‬
‫תענית )וין תרצ״ר( בקיצור נמרץ עיי״ש‪.‬‬
‫רס״ל ראם אומרים לאשר‪ .‬לעשות מעשה בשעת העבירה רק אז‬
‫יש רין ריהרג ואל יעבור‪ .‬אבל על עצם ההליכה לא‪ ,‬והמאירי‬ ‫יט( בסנהררין כאן שמובאת משנה זו‪.‬‬
‫ס״ל רגם על עצם מעשה ההליכה אפי׳ אם בשעת הביאה תהי׳‬ ‫כ( בהגהות על המאירי סנהררין נ״ר ע״ב אות א׳‪.‬‬
‫קרקע עולם‪ ,‬מ״מ צריכה למסור נפשה על הליכה זו‪.‬‬ ‫כא( היינו כשלא הרגו את הרובע כיון שהתרו בו למלקות‪,‬‬
‫משה‬ ‫הערות סימן סד סה‬ ‫דעת‬ ‫צח‬
‫אם צם פליו נאמר אץ אדם מת ומשלם‪ .‬כפי המכואר כצל״ח‬ ‫ס׳׳ק ג׳ נשם המרדכי והא שיפת רגמו שמחה בם( שאם‬
‫פסחים כ׳׳פלב( דילפינן מכדי רשפתו מפום רשפה אחת‬ ‫היחוד הוא כרצון אינו נחשג אונס כיון שסיבגה פל פצמה‬
‫אתה מחיינו‪ .‬ולמד שם מדכרי רש״ילג( משום כ׳ רשפות‬ ‫האונס‪ ,‬וכן הוא גהשוגת הרמג׳ץל( שאוסם כשמו‪ .‬ומי‬
‫אכל הוא מצד פצמו מחויכ לשלם‪ ,‬וכיון שלא נתחייב מצד‬ ‫שמסגג האונס פליו אין זה אונם‪ .‬ולכן אן‪ :‬שגשפס הפגירה‬
‫הדין רק פ׳׳י מלכות או פ׳ע בי׳׳ד כהוראת שמה לא פפרה‬ ‫היא קרקפ פולס ונחשגה אונס‪ ,‬אחרי שהלכה מקודם‬
‫אוהו רחמנא מתשלומץ ומקור דכרי הצל׳׳ח מבואר כירושלמי‬ ‫למקום שאנסו אותה אין זה אונס‪ .‬ויש חולקק פל שיפת‬
‫ככמ׳ק כפ״ז דתרומות הלכה א׳ פיי״ש ופוד‪.‬‬ ‫רכינו שמחה וגזה פליגי שיגית התוס׳ והמאירי‪ ,‬ופיי׳ גנוג״י‬
‫הדורש שלום תורתו ופונו כל הימים מצפה להרמת‬ ‫ידידו‬ ‫מהדו׳ ק אהפ׳׳ז סי׳ ק״ן שמאריך שם הרכה בפנין קרקע‬
‫ק ת ישופתו ולהתכשר אך פוכ מאתו‪.‬‬ ‫פולם ומכיא שם את שיפת הרש״ך פ׳׳ש‪.‬‬
‫ח( דף רפ״הלא( מה שמסתפק כת׳׳ה אם נהרג פ׳׳י‬
‫זצ׳׳ל‬ ‫משה כמו׳׳ה שלום יוסף‬ ‫מלכות או פ״י כי׳׳ד כהוראת שפה‬
‫סה‬ ‫סימן‬
‫לעניו אונם וקרקע עולם )בהערות למאירי סנהדרין(‬

‫וקרקפ פולס‪ ,‬ולכן אצל האיש אץ מופיל האונס רק אצל‬ ‫ב״ה‪ ,‬אור ליום ב׳ תולדות תרצ״ה קראקא‪.‬‬
‫האשה משום קרקפ פולס‪ ,‬וכמו שלא תאסר פל כפלה אף שזו‬ ‫הרוכב בשמי ערבות ירכיבהו על במתי הצלחות רטות‬
‫כאונס לחוד סוכר הרכינו שמחה כי אם סוככה פלי׳ את‬ ‫ונשגבות‪ ,‬אל כבוד ידידי הרב הגדול בתורה חריף‬
‫האונס‪ ,‬כגון שהלכה למקום שידפה שיאנסו אותה‪ ,‬אף‬ ‫ובקי בכל חדר״ת משנתו זך ונקי שושילתא דיחוסא‬
‫שהפכירה היה כאונס‪ ,‬כיון שהליכתה למקום האונס הי׳‬ ‫שטו מפארים מו״ה אברהם סופר שליט״א‪ ,‬אבדק״ק‬
‫כרצון‪ ,‬הרי כאילו גוף הפכירה היה כרצון‪ ,‬וכן סוכר‬ ‫גוריציאה מדינת איטליא‪.‬‬
‫המאירי כנדון יפיכור ואל יהרג‪ ,‬שצריכה כ׳ תנאים אם‬
‫הלכה למקום המפשה אף שהליכתה הי׳ כאונ׳ס‪ ,‬הלא כזה‬ ‫אחרי דרך מכוא השלום ודרישת שלומו הפוכ כאה״ר‪ ,‬מכתכו‬
‫לא סגי כאונס לחוד ורק צריך קרקפי פולם אף שהאשה‬ ‫היקר נכון הגיפ פדי שנוע הפכר‪ ,‬וכדכר אשר הפיר‬
‫לא תפשה שום מפשה מ״מ כיון שפשתה מפשה קודם‬ ‫כת׳׳ה פל מכתכי האחרון כאשר כתכתי כי המאירי הוא‬
‫הפכירה פם הליכתה‪ ,‬הוי כאילו כשפת הפכירה לא הי תה‬ ‫כשיפת רכינו שמחה המוכא כמרדכי א(‪.‬‬
‫קרקפ פולם רק פשתה מפשה‪.‬‬ ‫באתי כאן לפשות סניגורין לדכרי הראשודם היות כי לא‬
‫ומציבו דוגמא לזה כלאו שאין כו מפשה דאם תחילתו היה‬ ‫יצאתי ידי חוכת הכיאור כזה‪ ,‬היות כוונתי כי כמו‬
‫פ״י מפשה‪ ,‬כגון נזיר שכא לכית הקכרות ואח׳׳כ‬ ‫שלאסור אשה פל נפלה אם האשה נאנסה סגי שלא להיות‬
‫פרפ המפזיכה נחשכ כמו שיש מננשה כהילוכו כיון שתחלתו‬ ‫נאסרה‪ ,‬ככה לפנין לפיכור ואל יהרג צריך כ׳ תנאים‪ ,‬אונס‬
‫לב( ע׳׳א על התוד״ה רנב״ה ובו׳ עיי׳׳ש באדיבות‪) .‬ובעזר׳ת‬ ‫בם( הוא במרדכי בכתובות סי׳ קמ׳׳ז וז״ל ‪ :‬מעשה באשה‬
‫‪ T‬שלום סי׳ י׳ מעז״ב בקו׳ זו עיי׳׳ש(‪.‬‬ ‫אחת שהלבה בדרך עם שני יהודים וכשבאו ליער ישבו לנוח‬
‫לג( ב״מ צ״א ע״א ד״ה רבא אמר ובו׳ )ובזה תלוי הספק‬ ‫ובא האחד ותקפה והשני טמא אותה וצעקה ואין מושיע לה‬
‫האם בשאומרים קלב״מ יש חיוב לצאת מי שמים ביון שרק הב׳׳ד‬ ‫ואין עדים ובאה לפני רבותינו וספרה המאורע ואמרה נאנסתי‬
‫אינם יבולים לחייבו‪ ,‬ועי׳ בקצוה״ח חו״מ סי׳ ב״ח ס״ק א׳ מהריב״ש‬ ‫והתירוה לבעל ובו׳ ורבינו שמחה אסרה‪ ,‬דבמן דעברה על דת‬
‫ומהיש״ש עיי׳׳ש(‪.‬‬ ‫ונתיחדה שמא הפסמה מינו שלה‪ ,‬וביון שמודה שנבעלה לאו בל‬
‫הג״ר אברהם סופר זצ״ל מחבר ההערות על המאירי‬ ‫א(‬ ‫במינה לומר באונם הי׳ דביון דנתיחדה מרצונה שוב אין לה‬
‫סנהדרץ‪ ,‬שהוא מקבל המבתב הקודם עם ההערות בתב להעיר‬ ‫טענת אונם עב״ל‪.‬‬
‫במש׳׳ב הגהמ׳׳ח זצ׳׳ל בהערה ז׳ דהמאירי ס״ל בדעת רבינו שטחה‬ ‫ל( עי׳ בחלקת מחוקק אבהע״ז סי׳ נ׳ ס״ק ט״ז בשמו שכתב‬
‫שהביא המרדבי בבתובות )ובמובא שם בהערה ב״ז( והעיר‬ ‫שם ‪ :‬אני אומר דרך בלל שאונם בשמו‪ ,‬ואין הרצון אונם‪ ,‬ואלו‬
‫הגר״א סופר דאין שום הברח לומר דהרבינו שטחה ס״ל גבי רץ‬ ‫מסבב זה אונסין לעצמו ובו׳ ע״ב‪ .‬וע״ע בקצוה״ח חו״מ סי׳ נ״ה‬
‫יהרג ואל יעבור בהמאירי דיש חיוב למסור נפעוה ביהרג ואל‬ ‫ס״ק א׳ ובמהרי׳׳ט סי׳ ב״א )ובהגהות טל תורה לירושלמי ס׳׳א‬
‫יעבור גם על מעעוה ההליבה ואולי ס׳׳ל לרביגו שמחה בתום׳‬ ‫דר״ה( ובן נפסק בשו״ע יו״ד סי׳ רל״ב סעיף ^׳ב בעום ספר האגודה‬
‫דבל זמן שלא אומרים לאשה לעעזות מעעוה ממעז אין חיוב בזה‬ ‫עיי׳׳ש‪ .‬ועי׳ לעיל סי׳ ל׳׳ג בזה‪.‬‬
‫ע״ב‪ ,‬וע״ז השיב לו הגהמ׳׳ח כדלהלן‪.‬‬ ‫לא( בהגהות על המאירי סנהדרין ע׳׳ו ע׳׳ב אות ג׳‪.‬‬
‫צט‬ ‫משה‬ ‫הערות סימן סה סו‬ ‫דעת‬
‫זאת ראיתי לכתוב להצדיק את דברי‪ ,‬ואץ אני קורא ח״ו‬ ‫כי׳ פ׳׳י ממשכב(‪ ,‬וכן מובא בגמוק׳׳י ‪ 3‬פ׳ אלו מציאות בפס‬
‫שום תלונה על אשר סתר את דברי‪ ,‬וכך דרכן של‬ ‫הרנב״ר בהכשר המביא למעשה חשוב כמעשה בטף הדבר ג(‬
‫ת׳׳ח זה בונה וזה סותר‪ ,‬ואני מזכירו בזה שלא ישא פנים‬ ‫ולכן נחשב גם כאן כמעשה ד( וזהו שיפת המאירי‪.‬‬
‫אלי בזה או בכיוצא בו‪ ,‬ויוכל לכתוב לי את אשר עם לבבו‪,‬‬ ‫ואם יש לחלק בסברתו לסברת הרבינו שמחה כי שם נחשב‬
‫אולם בזה נא ערבה מכתבי לרצון לפני באשר כותב לקבול‬ ‫הכל לברצון כיון שהרצון גרם כאונס‪ ,‬לא כן בנימן‬
‫אשר פרנסתו מצומצמת ואני אדע את תכונת נפשו כי אינו‬ ‫רבינו כמאירי מאן יימר שהמעשה שעשתה מקודם עם‬
‫סובל צמצום רק וויתור‪ ,‬ואני תפלה לאלוקים בעדו כי הקל‬ ‫הליכתה נחשב כאילו גוף העבירה נעשתה ע׳׳י מעשה‪,‬‬
‫הטוב ירחיב את גבולו ומשמני ה א ק יהיה מושבו זה‬ ‫עכ״פ החולקים על רבינו שמחה חולקים מכ״ש על שיטת‬
‫מדינת איטליא‪ ,‬וזכות המצוה אשר זיכה הרבים בהוצאתו‬ ‫רבינו המאירי ובזה הצדק עם רום כת׳׳ה שאין מוכרח‬
‫לאור עולם אוצר חיים ה ס׳ המאירי על מס׳ סנהדרין ועוד‬ ‫לומר שה תינו שמחה סובר כשיטת רבינו כמאירי‪ ,‬עכ״פ‬
‫ידו נטויה להוציא יתר ספרים לאור עולם יגן עליו באלף‬ ‫הרבינו המאירי סובר מכ׳׳ש כשיטת הרבינו שמחה‪.‬‬
‫המגן להתברך ממעץ הברכות עם כל משאלות לבו לטובה‬ ‫וגדולה מזו מצאתי עוד שיטה יותר חמורה משיטת רבינו‬
‫ויזכה להרבץ תורה ברבים באין מפריע מתוך עושר ואושר‪.‬‬ ‫המאירי לענין קרקע עולם‪ ,‬שיטת הריב׳׳ש סי׳‬
‫שפ״ז שהפירוש הוא דלק האשה אינה נהרגת כיון שהיא‬
‫הבוחן לבות יודע שכוונתו לשם מצוה‪ ,‬ואף בעת שממציא‬
‫קרקע עולם ואין גידה להמלט שלא יעשו עמה את העבירה‬
‫למכק הוי בכלל עוסק במצוה‪ .‬עם ש״ב הרה״צ נ״י‬
‫וכיון שממילא מיכרחת להמסר לו גם על כעבירה למה‬
‫דברתי שבוע שעבר והבטיח לי שבפת ישיג הספרים יראה‬
‫תהי׳ נהרגת‪.‬‬
‫נחלקם ביעקב אי״ה‪ ,‬וגם אני מצדי אעשה אי׳׳ה עד מקום‬
‫מדבריו אלו דאם תוכל להמלט מהעבירה כגק‬ ‫והיוצא‬
‫שידי מגעת‪.‬‬
‫שאונסים אותה שתלך למקום העבירה כמו שאיירי‬
‫בשים שלום מאדון השלום כחפן ידיד נפשו תדרשנו‬ ‫ואסיים‬ ‫רבינו המאירי‪ ,‬ואם לא ההלוך יהרגו אותה אזי תהרג‬
‫לטובה דו׳׳ש תורתו כל הימים מצפה לישועתו‪.‬‬ ‫ואל תעבור‪ ,‬כי הטעם של קרקע עולם אין מספיק לשתעבור‬
‫ואל תהרג‪ ,‬ינמצא שיש ג׳ שיטות בזה‪ ,‬שיטת התוס׳ ושיטת‬
‫זצ״ל‬ ‫משה במו׳׳ה שלום יוסף‬ ‫רבינו המאירי ושיטת הריב׳׳ש‪.‬‬
‫סו‬ ‫סימן‬
‫הערות שונות‬
‫)בסוגיא דר' חנינא סגן הנהנים ואונם נמאן דעביד ועוד(‬
‫אחדשה״ט‪ ,‬יקרתו בצירוף המנחה שלוחה אלי הוא הספר‬ ‫ב״ה‪ ,‬יום ג׳ פ׳ חו״ב תרצ״ה‪.‬‬
‫הנישא הנקוב בשמו עמק הלכה מדודו ומחו׳‬ ‫ברכות טוב תבואתה לראש האברך התורני המופלא‬
‫הרב הגאון שליט״אא( לנכון הגיעני במועדו‪ ,‬ומנחתו ערבה‬ ‫חריף ובקי מוכתר בנימוסין כמר יוסף מרדכי כוימעל‬
‫מאוד לרצון לפני‪ .‬ובו נוכחתי לדעת שלן דודו ה׳ יהושע‬ ‫נ״י ויופיע‪.‬‬
‫הנימוק״י דדוקא כשא״א בלא ההכשר אז נקרא חלק מהמצוד‪,‬‬ ‫ב( עי׳ בסוגי׳ בנזיר י״ז ע״ב ובתוד״ה ובא חבירו וכו׳ עיי״ש‪,‬‬
‫עיי׳׳ש היטב‪ ,‬א״כ ה״ה כאן א״א בלא ההכשר שזה הליכת האשד‪,‬‬ ‫וכן כתב במפורש במשל״ם פ״ג דביאת מקדש הלכה כ״א עפ״י‬
‫ודו״ק היטב‪ ,‬ועי׳ בנודע ביהודה מד‪,‬דו״ת אבהע׳׳ז סי׳ קמ״א‪,‬‬ ‫דברי התום׳ שם עיי״ש‪ ,‬אד באחרונים הקשו על יסוד זה מכמה‬
‫עיי׳׳ש(‪,‬‬ ‫וכמה דוכתי‪ .‬ועי׳ בשאגת ארי׳ סי׳ ל״ב ובמנחת חינוד מצוה‬
‫י׳׳א ס״ק ה׳ באריכות‪) ,‬ומה שליקט ואסף בעניו זה איש טהור‬
‫היינו שההכשר זה בא מרצון האשה ומדעתה ולא באונם‬ ‫ד(‬
‫ובע״כ‪ ,‬שוב חשוב גם מה שקרה אח״כ מדעתד‪ ,‬ומרצונה ויש דין‬ ‫בשדי חמד מערכת הל׳ אות קכ״ד עיי׳׳ש(‪.‬‬
‫דיהרג ואל יעבור‪.‬‬ ‫ג( בנמוקי יוסף ב״מ )ד׳ ט״ז ע׳׳א מדפי הרי״ף( הביא בשם‬
‫הרנב״ר ז״ל דכשמתעסק בעשה‪ ,‬חשיב קיום העשה לעניו דין‬
‫המכתב נכתב אל הרה״ג יוסף מרדכי בוימעל שליט׳׳א‬ ‫א(‬ ‫עשה דוחה ל״ת ואפי׳ שעוסק רק בהכשר לקיום העשה עיי׳׳ש‪,‬‬
‫בנ ‪T‬ון הספר שו״ת עמק הלכה מהרה״ג ר׳ יהועוע בוימעל זצ׳׳ל‪,‬‬ ‫)ולחילוק שכתב בקונטרס אחרון לשאגת ארי׳ סי׳ כ״ט בדעת‬
‫משה‬ ‫הערות סימן סו סז‬ ‫דעת‬
‫בהערה השני׳ בנידון עצים ולבונה הרגיש כ׳׳ה בעצמו‬ ‫וכן‬ ‫בנגימקה כל הלכה‪ .‬והספר הוא כולו מהמדים בחריפות‬
‫את התירוץ די׳׳ל דאף דחיבת הקודש משוי לי׳ אוכל‪,‬‬ ‫ובקיאות עצומה‪ ,‬וקולע אל השערה ומסיק שמעתתא אליבא‬
‫עכ״פ אינו כיוצא בו ואוכל מטמא עצים ולבונה‪ ,‬יאין הנושא‬ ‫דהלכתא בדברים נכוחים וישרים למוצאי דעת‪.‬‬
‫הלז סובל אריכות יותר‪.‬‬ ‫ע״ד שהעיר כ׳׳ת במכתבו אלי בסוגיא דר׳ חנינא סגן‬
‫הכהניס על דברי הגמ׳ב( הא אין אוכל מעמא‬
‫אודות המובא בס׳ עמק הלכה ח׳׳א סי ‪ p‬מ׳׳ד מקושית‬
‫אוכיג מדוע לא נימא דמיירי ב ב ^ עולה דלא נקרא אוכל‬
‫הרא׳׳ס על דברי רש״י ‪ 3‬פ׳ נשא לכפר על טומאה‬
‫לענין דין אין עיבוד באוכלין כמובא באסיפת זקנים למנחות ג(‬
‫התהום‪ ,‬עי׳ בגור ארי׳ על רש״י שם ותמצא תירוץ מספיקה(‪.‬‬
‫בשם חי׳ הרשב״א והמ׳׳ל בהל׳ שבתך( מביא כן בשם ה ד‪v‬‬
‫אם אמרינן אונסא כמאן דעביד בפועלו(‪ ,‬מהזוה׳׳ק‬ ‫אודות‬ ‫אלפנדרי‪.‬‬
‫בלק מוכח דלח אמרינן אונסא כמאן דעביד ממש‪.‬‬ ‫לדידי ל׳׳ק מידי‪ ,‬כי לעולם לכל הדברים הדרושים להיות‬
‫אוכל כגון לענין עומאה וכיו׳׳ב אף אכילת מזבח‬
‫מ׳׳ה לענין ולדות שלח כלו חדשיהם‪ ,‬עי׳ בשו׳׳ת‬ ‫בסימן‬
‫כגון אימוריס הנקגירים קרוי אוכצ אבל באסיפת זקנים‬
‫תשב״ץ ח״ג סי׳ שכ״ז‪.‬‬
‫למנחות הנ״ל התירון עולה יפה‪ ,‬דלכן אשמעינן קרא דתמלח‬
‫אותו לעת כי יבוא מועד כלולת אפריונו‪ ,‬יתן ה׳‬ ‫אברך‬
‫ואף בשבת‪ ,‬אף דממילא אין עיבוד באוכנין כיון דמיירי‬
‫שיחול בשעה טובה ומוצלחת‪ ,‬ושהזיווג יעלה יפה‪,‬‬
‫בעולות שכולן כליל ונאכלין רק למזבח‪ ,‬וכל ענק שאין עיבוד‬
‫ויזכה לבנות בית נ א ק ברוח ישראל סבא‪.‬‬
‫באוכלק הרי הוא מבואר שם בשבת ע׳׳ה ע׳׳ב‪ :‬דלא משיי‬
‫ידידו הדו׳׳ש הורתו וטובו מברכו בכל הטוב מחכה‬ ‫דברי‬ ‫אינש מיכלי׳ ‪ p‬עיי׳׳ש‪ ,‬כי לעיבוד צריך כ״כ הרבה מלח‬
‫להצלחתו‪.‬‬ ‫עד שתעשה כ ק וממילא אינו ראוי לאכילת אדם‪ ,‬אבל דבר‬
‫שהוא נקטר על המזבח אף שהוא בכלל אוכל‪ ,‬אבל רוב המלה‬
‫זצ׳׳ל‬ ‫משה במר׳ה שלום יוסף‬ ‫ששמים עליו אינו מזיק לו‪.‬‬
‫ס ימן סז‬
‫)בענין מצוות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬ויץ צימוקים‪ ,‬וחש״ו שגזלו‪ ,‬ובה׳ ביהכנ״ם‪,‬‬
‫ובענין ד׳ רשויות בשבת(‬
‫בכל משאלות לבך לטובה‪ ,‬ותזכה להגביר חיילים בתוה׳׳ק‬ ‫ב״ה‪ ,‬יום ב׳ פר׳ אטור תרצ״ו‪.‬‬
‫ביתרון הכשיר הכמה‪.‬‬ ‫להבחור התורני המופלא צורב ועוסק בחוקי חורב‪ ,‬כמר‬
‫קראתי מכתבך עם הערותיך‪ ,‬בד״ת‪ ,‬האמנם‬ ‫ובכך‬ ‫םנחם מנחם מאניס כאקענראמה נ״י‪.‬‬
‫כי אק דרכי להשיב בעניני פלפול לכאר׳א‬
‫מאפס הפנאי‪ ,‬עכ״ז אמרתי להשיבך על ספיקותיך אך הפעם‬ ‫לתשובה מכתבך בצירוף הקוויטיל אשר לנכין‬ ‫אחדשה״ט‪,‬‬
‫למען יגדיל תורה ויאדיר‪.‬‬ ‫הגיעוני‪ .‬יאני תפילה לאלוקים בעדך שתבורך‬
‫תמיד הי׳ כליל ואינו נאכל לאו כעיבוד אוכלים זעא כיון שאינו‬ ‫והרה״ג ר׳ יוסף מרדכי הנ״ל הוא בן אחיו וחתנו של ד‪,‬מחבר‬
‫נאכל‪.‬‬ ‫הרה״ג ר׳ יהושע ברמעל הג״ל‪.‬‬
‫ד( פרק י׳׳א הלכה ה׳‪ ,‬ועי׳ בסו״ס שו״ת עמק הלכה מהגר״י‬ ‫ב( פסחים י״ד ע״א כשהקשתד‪ ,‬ד‪.‬גמ׳ על המשנה דקתני ‪:‬‬
‫בוימל זצ״ל בקונטרס שלשה דורות בחי׳ הרד‪,‬״ג ר׳ יואל משה זצ״ל‬ ‫לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בוולד הטומאה עם הבשר‬
‫>עמ׳ שפ״ו( מש״כ בקושי׳ זו בסוגי׳ בפסחים עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫שנטמא באב הטומאה אע״פ שמוסיף טומאה על טומאתו‪ ,‬הקשתה‬
‫הגמי דהרי אין אוכל מטמא אוכל ע״כ‪.‬‬
‫ה( ועי׳ במש׳׳כ הגהמ׳׳ח זצ׳׳ל לעיל סי׳ מ׳׳ז באריכות בדברי‬
‫ג( כ״א ע״א‪ ,‬שם תירץ בזה קו׳ הראשונים דלמה לי הפסוק‬
‫רש׳׳י והרא״מ והגור ארי׳ שם‪.‬‬
‫תמלח אפי׳ בשבת בלא״ה תיפוק לי׳ דקיי׳׳ל דאת עיבוד באוכלין‬
‫ו( שדן בזה בשו״ת עמק הלכה סי׳ מ״ד‪ ,‬אות ד׳‪.‬‬ ‫ולא חייב על מליחה‪ ,‬וע״ז תי׳ באסיפת זקנים שם דכיון דקרבן‬
‫קא‬ ‫משה‬ ‫הערות סימן סז‬ ‫דעת‬
‫הערה ד לפנין אס שרי להתפלל בביהכ״נ שהחזן נבוש‬ ‫הערה א׳ בפירובץ ל׳׳ס לפנין מצות לאו ליהנות ‪:‬יתנו א(‪.‬‬
‫בכובפ ומלבוש המיוחד להם‪ .‬פי' בב״י יו״ד‬ ‫פי׳ בהגהות חכמת שלמה פל גליון השר׳ע‬
‫קכ״ח ובד׳מ שם שמביא בשם מהרי׳׳ר‪ ,‬לפנין ובחוקותיהם‬ ‫באו׳׳ח סי׳ תקפ׳׳אב( ושם כבר נדבר מזה בארוכה‪ ,‬ובר^צת‬
‫לא תלכו דאם אצלם אינו חוק בלא טפס שרי‪ ,‬ופוד יש‬ ‫משם ומצאת וכף‪.‬‬
‫צדדים להקיג ופכ״ז — שומר נפשו ירחק מללכת להתפלל‬
‫ב׳ מה שנסתפקת בפושה יין צימוקים פ׳׳י בישויג‬ ‫הערה‬
‫שמה‪.‬‬
‫מדופ צריך להיות השיפור מצימוקים יותר גדול‬
‫הערה ה׳ בפירובין ס״ז ע״ב בתוס' ב ד׳ ה ומ״ט וכו׳ שאין‬ ‫הלא בישול מופיל יותר מכבוש‪ ,‬כן מבואר בספר החיים‬
‫בכלל יותר מד' רשויות לשבת‪ .‬ופ״ז הפיר‬ ‫מהגאון רבי שלמה קלוגר ז׳׳ל בסימן רפ׳׳ב דלכן כבוש או‬
‫מפירובין פ״זג(‪ .‬הוא פשוט לפפ״ד‪ ,‬דמקום פטור הוא‬ ‫בישול מפל׳׳כג לא מהני בצימוקים‪ ,‬דכבוש מופיל רק כשהדבר‬
‫רשות הרביפית דצא בטנה לא לרה״ר ולא לרה״י‪ .‬ובפחות‬ ‫הנכבש נותן פפ ם בהשני ובלפ כל הטפם‪ .‬אבל אינו מופיל‬
‫מג׳ לפנק כרמלית או בפחות מג' לפנין רשייות דאורייתא‬ ‫להיות גופו נהפך לשם אחר‪ .‬ולפנק יין צריך להתהפך‬
‫בטל להכא ולהכא‪ ,‬ולזה אינו נחשב לרשות בפני פצמו‪ ,‬רק‬ ‫המים להיות הוא פצמו כיין‪ .‬וזה צריך דוקא כבישה ג׳‬
‫פפמים נחשב לרה׳׳ר ופפמים נחשב לרה״י‪.‬‬ ‫ימים‪ .‬ובישול מופיל רק כמו כבוש מפל׳׳נג ואינו מופיל‬
‫לפנין יין פחות מג' ימים‪ .‬ופכ׳׳פ צריך שיפור יותר גדו ‪3‬‬
‫כ״ז ראיתי להשיבך‪ ,‬והנני מברך אותך שתזכה לפלות בסולם‬
‫הפולה בית קל במפלות ה תו ה׳ ק וצלח ורכב פל דבר‬ ‫הערה ג׳ לפנין חש״ו שגזלו אם יכולים הבפלים להקדיש‬
‫אמת‪ ,‬ידידך הדו״ש תורתך וטובך ומברכך בכל הטוב‪.‬‬ ‫הגזלה‪ .‬והשאלה היא משום דחש״ו אינם בני‬
‫קנין‪ ,‬הלא הדבר מבואר בב׳ק ס׳׳ט אמר ר׳ יוחנן ‪ :‬גזל ולא‬
‫זצ״ל‬ ‫משה במו׳׳ה שלום יוסף‬ ‫נתיאשו הבפלים וכר וזה לפי שאינו ברשותו‪.‬‬
‫נראה דס״ל דציצית הוא כן מצוד‪ ,‬חיובית כשופר ולולב וזו׳ש‬ ‫א( כנראה שכותב המכתב ח במכתבו להגהמ״ח זצ׳׳ל‪ ,‬במח‬
‫עיי׳׳ש‪ ,‬ועי׳ גם בקרית ספר בהל׳ ציצית הנ׳׳ל גבי המשתחוה‬ ‫שהאריכו האחרונים )עי׳ בתיבת גומא לפרמ׳׳ג פר׳ בחוקותי‬
‫לבהמה‪ ,‬שנקט דשי ‪ T‬בציצית מלל׳׳נ עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫ועוד( רבמקיים מצרה שאינה חיובית אלא רק קיומית‪ ,‬אינו שייך‬
‫)וגם ‪.T‬י׳ א׳׳ש קו׳ החת״ס בשר׳ת יו׳׳ר סי׳ ס׳׳ט רמנ׳׳ל‬ ‫לומר מצות לאו ליהנות ניתנו‪ .‬ויסוד רבריהם ביאור רש״י בר״ח‬
‫מכלאים בציצית דעדל׳׳ת אפשר הוא משום רמלל׳׳נ‪ .‬אך בציצית‬ ‫כ״ח דמלל׳׳נ הוא משום דלעול על צוואר ‪,T‬ם וכו׳ וזד‪ ,‬ל׳׳ש במצוד‪.‬‬
‫ל׳׳ש זה ודו׳׳ק(‪ ,‬ועי׳ ברש׳׳ש גיטין כ׳ ע״ב רביאר הא רכתבו‬ ‫שאינו חייב לעשותה‪.‬‬
‫לגט על אסוה״נ דכשר‪ ,‬דד‪.‬וא מעזום מלל׳׳נ‪ ,‬וגט ודאי אינו מצור‪,‬‬
‫והעיר ע״ז מעירובין ל״א ע׳׳א ראומרים גבי עירוב מלל׳׳נ‪.‬‬
‫חיובית ודר׳ק‪.‬‬
‫והרי עירוב ודאי אינו מצור‪ .‬חיובית אלא רק מצוד‪ .‬קיומית‬
‫שם הביאו התום׳ בשם ר׳׳ת שהתיר בגינה אחת יתירה‬ ‫ג(‬
‫בשרוצה בכך ומ״מ שייד מלל״נ‪) .‬ועי׳ ברמב׳׳ם פ״ו דעירובץ‬
‫מבית סאתים שלא הוקפה לרירה לטלטל מתוכה לחח‪ ,‬הואיל‬
‫שפסק כחכמים בגמ׳ עירובת שם רלא אומרים בעירוב מלל׳׳נ‪,‬‬
‫ולא היתר‪ ,‬רה׳׳ר גמורה וכו׳‪ ,‬וכתבו התום׳ ‪ :‬ועוד יש לדקדק‬
‫ובד‪,‬״ה שם מד‪,‬מ!וב״א ואכ״מ(‪.‬‬
‫מהא רתניא בפ״ק דשבת ארבע מזוויות לשבו^ ואם הי׳ אסור‬
‫לטלטל משאר כרמלית לקרפף יותר מבית סאתים‪ ,‬משכחת להו‬ ‫ב( שם האריך בסברת האחרונים הנ״ל עיי״ש‪ .‬ועי׳ בכם״מ‬
‫חמשר‪ ,‬עכ״ר‪ .‬והקשד‪ ,‬ע״ז כותב המכתב מד‪.‬משנה בעירובץ פ״ז‬ ‫פ״א דציצית הי״א רנקט רגבי ציצית שייך מלל״נ‪ .‬וכבר הקשה‬
‫ע׳׳א ‪ :‬אמת המים שהיא עוברת בחצר )ופירש׳׳י ‪ :‬אפי׳ ברה״י‬ ‫עליו הפרמ׳׳ג באר׳ח סי׳ י״א בא״א ס׳׳ק י׳׳ב ד׳׳ה ואגב וכו׳ דהרי‬
‫כרמלית היא( אין ממלאים הימנה בשבת וכו׳‪ ,‬ונראה רכה׳׳ג אסור‬ ‫בציצית שאינו חיובי ל״ש מלל״נ‪ ,‬וכן הקשד‪ ,‬עליו בבית הלו*‬
‫לטלטל ממנה לחח‪.‬‬ ‫ח״א סי׳ א׳ ס״ק ה׳ עיי׳׳ש‪ .‬אכן מדברי הכס״מ ריש הל׳ שחיטה‬
‫משה‬ ‫דעת‬ ‫קב‬
‫סח‬ ‫סימן‬
‫)בענין משקה ישראל‪ ,‬ובענין אין נהנים ממעשה ניסים‪ ,‬ובעניני ערלה‪,‬‬
‫ובסוגי׳ דלא תאכל כל תועבה(‬
‫המגולים פסולים לגבי מזבח אך שאין איסורם מה׳׳ת‪ .‬אבל‬ ‫אור ליום ג׳ פ׳ נח תרצ״ט‪.‬‬
‫הגמ׳שם אין דפתי נוחה לפרש דתליא אם‬ ‫הפי׳ בדברי‬ ‫לכבוד ידידי הב׳ בהלבה התורני המצוין חריןש ובקי‬
‫חפצא או לא‪ ,‬אולם צריכין אנו לבוא לדברי‬ ‫הוא איסור‬ ‫צורבא מרבנן מתלמידי יה״ל במר יוסןז שאלל נ״י‪.‬‬
‫הרשב״א יבמות קי״ד שם מבואר דדבר האסור רק מדרבנן‬
‫יאין איסורו מגופו ירק איסורא דיומא רביפא פליו‪ ,‬אז‬ ‫אחרי דרד מבוא הבולום‪.‬‬
‫חזיא לקסנים לאכול וממילא מפרבין בו אך לגדול וכן‬ ‫הקונטרס פס חידושי תורתך לנכון הגיפוני במופדו‪ ,‬אולם‬
‫לפנין ממשקה ישראנ כיון דא יסורו רק מדרבנן ואין איסורו‬ ‫לא נפניתי פד פתה לפיין בס מפאת המון‬
‫מגופו ממילא הזיא לקטנים והוי ממשקה ישראל פפ״י שיטת‬ ‫סרדותי‪ .‬ופכשיו אצלתי לי פנאי לפיין בדבריך ימאוד היפיבו‬
‫התוס׳ זבחים פ״ח ד״ה המדומפ וכר דאך אם רק חזיא‬ ‫בפיני‪ ,‬כי המה דברים נכונים וישרים למוצאי דפת ייסודתס‬
‫לסוג אחד מאנשים הוי בכלל ממשקה ישראל ד(‪.‬‬ ‫על אדני השכל היפבפו‪ .‬ותוכו רצוך בקיאות הרבה‪ ,‬יאני‬
‫מברכך שתזכה להגביר חיילים ביתרון הכשר תכמה בלימיד‬
‫עולה יפה הפי׳ בדברי הגמ׳ שם ‪ :‬ואי מוקצה דאורייתא‬ ‫ובזה‬
‫תוה״ק מתוך מנוחת הדפת באין מפריפ‪.‬‬
‫הוא‪ ,‬מה לי איסורו מגופו מה לי איסורו ‪r‬׳‪ v‬ד״א‪,‬‬
‫שהבאת בקונפרסך א( בשם דידך הרב הגאון מסאמבור‬ ‫ומה‬
‫כיון דדבר האיסור מדאורייתא לא חזיא אך לקטנים‪.‬‬
‫נ״י מהגמ׳ פסחים מ׳׳ח יצא מוקצה שאין איסורו‬
‫ומה שהבאת ה( נענין אין נהנין ממעשה נסים בשם הגבורות‬ ‫מגופו ב(‪.‬‬
‫ארי דזה קאי רק לאותו האיש שנפשה בזכותו הנ ס‬ ‫רק ראי׳ דאף בדבר האסור מדרבנן והוא איסור‬ ‫משם‬
‫אבל לאחרים שריא‪ ,‬יש קצת סעד לזה מדברי התוס׳ תפנית‬ ‫מגופו אין מקריבין אותו פ׳׳ג המזבח משוס ממשקה‬
‫ח׳ ע״בן( דדבר שנתרבה ע״י ברכה ל״ה של בעלים והוה‬ ‫ישראל‪ ,‬וכן מבואר בירושלמי סוכה פ ״יג( שהמים והיין‬
‫תרומה בגלל הטבל‪ ,‬א״כ הוא איסור גברא למעלת האדם שגבוה‬ ‫א( הוא הקונטרס ״נס על הגבעה״ מהרד‪,‬״ג ר׳ יוסף שאלל‪,‬‬
‫מהטבל‪ ,‬ול״ש משקה ישראל‪ ,‬ולרש״י רתרומר‪ ,‬הוא איסור עצמו‪,‬‬ ‫שנרפס בסוף ספר גבעת הלבונה מהגאון רבי נפתלי הירץ בומבד‬
‫א״כ הוא למעלת החפץ חפצא ושי ‪ T‬מעוקר‪ ,‬ישראל וא״ש רש״י‬ ‫ראב״ר סאמבור ושם באות א׳ הביא כן בשם רודו במח״ס גבעת‬
‫ותוס׳ לשיטתם ודו״ק היטב‪.‬‬ ‫הלבונה‪ ,‬בתשובה שנרפסה בספרו זה סי׳ ל״ט‪.‬‬
‫גם י״ל בקו׳ המפרשים שנח הקריב קרבן והרי לא הי׳ ממשקה‬ ‫ב( שם כתב לבאר את רברי הגמ׳ בפסחים ראי׳ ‪ :‬ואי אמרת‬
‫ישראל‪ ,‬רר‪,‬י׳ אסור להם בשר עי׳ סנהררין נ״ו ע״ב ובתוס׳‪,‬‬ ‫איסור מוקצה ראורייתא מה לי איסור גופו מה לי איסור רבר אחר‬
‫אד ברבנו בחיי ביאר שרד׳ אז הבשר כהקרש‪ ,‬גבוה‪ ,‬וא״כ‬ ‫וכו׳‪ ,‬דהיינו‪ ,‬רי״ל דאיסור רמשקה ישראל הוא רק כשהאיסור‬
‫הי׳ איסור חפצא‪ ,‬אד י״ל רכיון דהותר אח״כ לאכול בשר‪ ,‬א״כ‬ ‫הוא על עצם החפצא‪ ,‬ולפי״ז שפיר אמרה הגם׳ רמוקצה הוא‬
‫הי׳ איסור זמני רר‪,‬ור‪ ,‬גברא כמש״כ באתוו״ר כלל י׳ וא״ש(‪.‬‬ ‫ררבנן והוה אגברא כיון דהוא איסור זמני ול״ש איסור משקה‬
‫הלכה ז׳ שהמים והיין המגולים פסולים משום משקר‬ ‫ג(‬ ‫ישראל‪) ,‬אד טבל הוא חפצא לשי׳ הבבלי‪ ,‬כצ״ל ע״כ לפי רבריו‪,‬‬
‫ישראל‪ ,‬אפי׳ דד‪,‬וה רק ררבנן‪ ,‬משום רר‪,‬וי איסור מגופו ושייד‬ ‫ועי׳ במש״כ באחרונים בבאור חילוק הירושלמי פרק האורג‬
‫פסול רמשקה ישראל‪.‬‬ ‫רמצהב׳׳ע שיז רק באיסור חפצא ולפי״ז מקו׳ התוס׳ בסוכה ל׳‬
‫רגבי טבל תיפוק לי׳ משום מצהב״ע ע״כ רס״ל רטבל הוא איסור‬
‫)ועי׳ ברש״י סוכה מ״ח ע״ב ר״ה שהיץ וכו׳ שכתב טעם‬
‫חפצא ועוד יעו ראיות בזה ואכ״מ(‪.‬‬
‫לזה רהיץ והמים המגולים פסולים למזבח משום שחסר בשיעור‬
‫וע״ז אמרה ר‪.‬גמ׳ הלאה רבדאורייתא הרי ל״ש החילוק בין‬
‫שמא שתה מזד‪ ,‬נחש עיי״ש(‪.‬‬
‫איסורים זמניים או לאו‪ ,‬ושוב מה לי איסור גופו או איסור רבר‬
‫ר( יש לבאר את כוונת התוס׳ בזבחים רר״ל דדבר שמותר‬ ‫אחר וכו׳ עכ״ר‪.‬‬
‫לחלק מהאנשים‪ ,‬מראה לי שגם למי שאסור אינו איסור חפצא‬ ‫]במחלוקת רש״י ותוס׳ בזבחים פ״ח ע״א אי שייד בתרומה‬
‫אלא רק איסור גברא רבאיסור חפצא לא מצינו חילוק‪ ,‬ואסור‬ ‫איסור משקה ישראל י״ל בזה‪ ,‬אם תרומה הוה איסור גברא‬
‫לכו״ע‪ ,‬וכ״ה בברוד טעם שער הכולל רין ב׳ גבי תרומה )וכן‬ ‫או איסור חפצא‪ ,‬ותוס׳ ס״ל רכיון שמותר לכהנים ל״ש לאסור‬
‫בציונים לתורה כלל כ״ב ובחמדת ישראל קו׳ תורה אור ס״ק נ״ד‪,(,‬‬ ‫משום משקה ישראל וי״ל רבאיסור גברא ל״ש משקה ישראל‬
‫וזה כוונת התוס׳ בזבחים‪ ,‬רכיון רשרי לכהנים מוכח רהוה איסור‬ ‫וכנ״ל‪ .‬והשתא באבני נזר או״ח סי׳ ל״ז ביאר ראיסור גברא‬
‫גברא‪ ,‬ושוב ל״ש איסור רמשקה ישראל‪ ,‬וכנ״ל ודו״ק‪.‬‬ ‫היינו למעלת האדם‪ ,‬וחפצא היינו למעלת החפץ‪ ,‬והנה רש״י‬
‫ה( בקונטרס נס על הגבער‪ ,‬סוף אות ג׳ הביא מהגבורות‬ ‫ס״ל ביבמות פ״ו ע״א ראיסור טבל בגלל תרומה המעורבת בו‪,‬‬
‫ארי לתענית )כ״ה ע״א ד׳׳ה אמר איבו וכו׳(‪.‬‬ ‫ותוס׳ חולק‪ ,‬ובאתוו״ר כלל ב׳ כתב רלרש״י ע״כ איסור תרומה‬
‫ו( ד״ה אלא בדבר וכו׳‪ ,‬ומוכח כגבו״א‪ ,‬דאינו שלו אלא של‬ ‫אינו בגלל הטבל שבה‪ ,‬ולתוס׳ י״ל רכן‪ ,‬והשתא לתוס׳ ראיסור‬
‫קג‬ ‫משה‬ ‫הערות סימן סח‬ ‫דעת‬
‫המבואר בשיטה מקובצת שעל הגליון בדפוס ווילנא‬ ‫וכפי‬ ‫הפקר‪ ,‬ומרומז בדברי הגנס תענית כ״ד פ׳׳א הרי הן הקדש‬
‫בזבחים ל׳ ‪ (TV‬שם מביא בשם ה ד׳ פ שלא תותירו‬ ‫עליך ואק לך בהן אלא כאחד מפניי ישרא ‪3‬‬
‫הכונה שיאכל איתו בזמנו‪ ,‬ומחשבת נותר הוי כי חשב‬ ‫שהבאת‪ (:‬הקושי׳ בשם הג או ה׳ ק ח( מבעלזא זצ׳׳ל‬ ‫ומה‬
‫לאכול חוץ נזמנו‪ ,‬וא״כ כשאוכל למחרתו הוי בכלל לא תאכל‬ ‫משבת ל״ג שנברא לרבב״י במערה הרובא‪ ,‬והאיך‬
‫כ׳׳ת‪ ,‬כיון שאוכל הדבר המתועב סו(‪.‬‬ ‫אכל ממנו תיכך הרי הי׳ לו להטת ג׳ שנות ערלה‪.‬‬
‫ומה שהעיר מתוס׳ חולין קט׳׳וםז( דצריך להיות ניכר‬
‫התועבה יז(‪.‬‬ ‫לדידי ל׳׳ר! כ׳׳כ‪ ,‬כיון דנברא בדרך נס ל׳׳ה בגדר ונעעתם‬
‫דברי התוס׳ קאייח( רק במקום שלא נזכר איסור על‬ ‫לכם‪ .‬וגדולה מזו מבואר בירושלמי ערלה ם( דשקיל‬
‫האכילה ירק האי׳סור הוא שנעבד בו דבר המתועב‪,‬‬ ‫וטרי אם הנוטע זית בשביל שמן למנורה הוה בכלל ונטעתם‬
‫והוה בכלל ל׳׳ת כג תועבה‪ ,‬אבל ב ק דכתיבים( אל יותר‬ ‫לכם אך דהנטיעה הי׳ בידי אדם‪ .‬ומסיק דזה הוי בכנל‬
‫ממנו וגו׳‪ ,‬אם נפרש שכינת התוה׳׳ק שיאכל בזמנו‪ ,‬וממילא‬ ‫ונטעתם לכם אבל כשנברא בדרך נס‪ ,‬ולא הי׳ בו כלל תפיסת‬
‫נמצא שלא לאטל ח ק לזמנו כמבואר בשיטה מקובצת שם‪.‬‬ ‫ידי אדם בודאי לא הוה בכלל ונטעתם י(‪.‬‬
‫והוה איסור ככל האיסורים שבתורה‪ ,‬ואין צריך להיות ניכר‬ ‫שהבאת יא( בשם הגאוה׳׳ק מגור שליט׳׳א לענק אם‬ ‫ומה‬
‫התועבה כ(‪.‬‬ ‫הותיר מהמן למחרתו אם הי׳ שרי באכילה אם הוה‬
‫זה נוכל לומר כא(‪ ,‬דממילא ניכר התיעוב ע׳׳י הרמת‬ ‫וזולת‬ ‫בכלל ל׳׳ת כל תועבה יב(‪.‬‬
‫התולעים והבאישה כרשום בתוה״יןכב( ולא שמעו‬ ‫תליא בהא‪ ,‬האם עיקר מה שהקפידה התוה״ק‬ ‫והדבר‬
‫וגו׳‪.‬‬ ‫הוא רק שלא יותיר למחרתו‪ .‬וממילא אם עבר‬
‫ידידך הדו׳׳ש תורתך וטובך המברכך בכל הטוב‪.‬‬ ‫דברי‬ ‫והותיר מותר לאכול ול׳׳ה בכלל ל׳׳ת כל תועבה‪ ,‬כיון דהוה‬
‫רק דבר הבא מכח המתועב‪ ,‬ודמיא לחוסם וחורש יג(‪ ,‬או‬
‫זצ״ל‬ ‫משה במו׳׳ה שלום יוסף‬ ‫דעיקר מה שהקפידה התוה״ר! שלא לאכול חוץ לזמנן‪.‬‬
‫יג( היעו דבחולין קט״ו ע״א הקשתה הגמ׳ חומ‪1‬ז בשור והמור‬ ‫כר׳ע דהוה הפקר ולהם מותר‪ ,‬ועי׳ עוד בגר למאה על חנוכה‬
‫וחוסם פי פרה ודקו בה ליתסרו דהא תיעבתי לד הוא‪ ,‬ומשני ‪:‬‬ ‫סי׳ כ׳׳ה ובכלי חמדה פר׳ ויקהל‪.‬‬
‫השתא ומה שבת דחמירא מעשי׳ ‪p‬תרים הגי לא כ״ש‪ ,‬וברעד׳י‬ ‫ז( בקונטרס גס על הגבעה אות ז׳‪.‬‬
‫ד״ה הגי וכו׳ ‪ :‬אבל בבשר בחלב לא אמריגן האי ק״ו‪ ,‬דהא כתיב‬ ‫ח( הוא אדמר׳ר הרה״ק רבי ישכר דוב רוקח מבעלזא זצוק״ל‪.‬‬
‫לא תאכל כל שתיעבתי לך ופסתברא דאיסורא דקרא עלי׳ קאמר‬ ‫ט( פרק א׳ הלכה א׳‪.‬‬
‫דהא אכל תועבה גופה‪ ,‬אבל האי לא אכיל החרישה עצמה‬ ‫י( ובהוספה לקונטרס הג״ל העיר ע׳׳ד הגהמ״ח בתרוצו כאן‪,‬‬
‫אלא הבא ממנה‪ ,‬והחוסם והדש גמי לאו חסימה גופה קאכיל אלא‬ ‫דהרי בירושלמי פ״א ה״ב דערלה אי׳ דאילן העולה מאליו חייב‬
‫מעשה הבא על ‪ .t p‬וכו׳ ע״כ‪) ,‬ועי׳ מג״ח מצוד‪ .‬תס״ט דבב״י שלא‬ ‫בערלה‪ ,‬ומוכח דלא בעי תפיסת ‪ T‬אדם‪.‬‬
‫עשה מעשד‪ .‬אינו בכלל ל״ת כ״ת וכו׳ עיי׳׳ש(‪.‬‬ ‫ותי׳ ע׳׳ז דדברי הגהמ׳׳ח נכונים דבירושלמי שם מחלק דזה‬
‫‪ (t‬ע״א אות ג׳ עיי׳׳ש בדבריו‪.‬‬ ‫דאילן הבא מאליו חייב בערלה הוא רק אם עלה מאליו במקום‬
‫טו( הגה לדבריו נראה דפשיט״ל דבנותר יעז איסור דל״ת‬ ‫ישוב‪ ,‬אבל אם שלא במקום ישוב פטור ע״כ‪.‬‬
‫כ״ת וכו׳ ובמנחת חינוך במצוד‪ .‬רט״ו הסתפק בזה‪ ,‬ובצל״ח פסחים‬ ‫ולפי״ז במערה‪ ,‬שלא הי׳ מקום ישוב‪ ,‬פטור אם עלה מאליו‬
‫כ״ד פשיט״ל דאין בנותר איסור דל״ת כ״ת וכו׳ עיי״ש‪.‬‬ ‫פטורה מערלה וא״ש‪.‬‬
‫טז( ע״א ד׳׳ה חומ‪1‬ז וכו׳‪.‬‬ ‫וכעין ת ר ח הגהמ׳׳ח אי׳ בשם הגר׳׳מ שפירא שתי׳ עפ׳׳י דאי׳‬
‫בירושלמי פ״א דערלה דגפן הנטועה בחורשין פטורה ‪ p‬הערלה‪.‬‬
‫יז( בן העיר ע״ז האמרי אמת זצ״ל בשו״ת חדות יעקב סי׳‬
‫מפני שאינה מן הישוב‪.‬‬
‫כ״ז עיי״ש‪.‬‬
‫ובזוהר חדש פר׳ כי תבא אי׳ שמערת רשב״י היתה ב ^ ב ר‪,‬‬
‫יה( התוס׳ שם מחלקים בת בשר בחלב למעשר‪ .‬שבת עיי״ש‬
‫ולא הי׳ זה מקום ישוב ולכך שפיר פטור מערלה וא״ש עכ״ד‪.‬‬
‫היטב‪.‬‬
‫יא( הוא אדמו״ר הרה״ק רבי אברהם מרדכי אלטר‬
‫יט( שמות ט״ז י׳׳ט‪.‬‬ ‫זצוק״ל מגור בעל ת‪,‬אמרי אמת״ בתשובתו שנדפסה בשר׳ת חדות‬
‫כ( ועי׳ בדברי השפת אמת פסחים כ״ח ע״ב ד׳׳ה בגמ׳ בשעה‬ ‫יעקב מהרב מלאסק זצ׳׳ל סי׳ כ״ו )ובמכתבי תורה לאדמו״ר מגור‬
‫שאינו וכו׳ שכתב דבחמץ שעבר עליו הפסח ל״ש לאסור משום‬ ‫זצ״ל סי׳ קי׳׳ב(‪.‬‬
‫ל״ת כ״ת כיון שלא געקוד‪ .‬תועבה בגוף תיקת המאכל וכו׳ עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫יב( דברים י״ד ג׳‪ ,‬ודרשיגן בחולין קי״ד ע״ב ‪ :‬כל שתעבתי‬
‫לך הרי הוא בבל תאכל וכו׳ )ועי׳ באור החיים הק׳ שמות ט׳׳ז‬
‫כא( וכ״ב ליקזב בחדות יעקב שם‪) ,‬וי׳׳ל דלאחר שהבאיקז הרי‬ ‫כ״ה שכתב מפורש דבמן הי׳ איסור דל״ת כ״ת וכו׳ עיי״ש‪ .:‬ועי׳‬
‫ודאי לא הי׳ ראוי לאכילה ושוב ל״ש האיסור דל״ת כ״ת כיון‬ ‫בפרדס יוסף שם שתמה עליו מהתוס׳ בחולת וכדלקמן‪ .‬אך עי׳‬
‫דהוד‪ .‬שלא כדרך אכילתו דשרי וכמו דאי׳ בפסחים כ״ד ע״ב וצ׳׳ע(‪.‬‬ ‫בהגהות הגרב״ש שגיאורסהון שליט״א שנדפסו בסוף סה״ק אור‬
‫כב( שמות ט״ז כ׳‪.‬‬ ‫החיים עה״ת שם מש״כ לייקזב בזה‪.‬‬
‫משה‬ ‫דעת‬ ‫קד‬
‫סט‬ ‫סימן‬
‫)בענין תלמוד תורה ביום ובלילה‪ ,‬ובענין חצי שיעור בטומאה‪,‬‬
‫ובענין טעם כעיקר לגבי טומאה‪ ,‬ואי קטן נקרא בר חיובא(‬
‫ומשו״ה במנחות דמיירי ד׳ש מבני עלי׳ דיוכלו ^שמור חומו‬ ‫קרח ת רצ״ג‪.‬‬
‫שנ הק״ש משחרית עד ערבית ואז שפיר קיימו‬
‫בזה והגית‪ ,‬אך בברכות מיירי מסתם בנ׳׳א שצריכץ לקיים‬ ‫מ ה שהביא בדף י״ג מדברי הקדוכ מורח ‪ 3‬ענ הנתיבוה‬
‫יהגית כפשוטו‪ ,‬ימשו׳׳ה במנחות אי ת א‪ :‬ודבר זה אסור‬ ‫נגילס למהר״ל‪ ,‬יפה הביא א(‪ .‬ובעגין הלז אמרתי מכבר‬
‫לאמרו בפני ע׳׳ה‪.‬‬ ‫שלא יהא קשה דלכתורה דברי רשב״י סותרים אהדדי‪,‬‬
‫ו עי׳ בשד׳ע הרב מלאדי בהל׳ ת׳׳ת ד‪ (.‬דמבואר לדינא החיוב‬ ‫דבברכות ל׳׳ה חולק רשב״י פל ר״י יאומר‪ :‬אפשר אדם‬
‫של ת׳׳ת לבני עלי׳ אחרי שיש להם ידיעת כל התורה‬ ‫הורש בשעת יכי׳ תורה מה תהא וכי׳‪ ,‬יבמנחות צ״פ סובר‬
‫ילאו כל מוחא סביל דא‪.‬‬ ‫רש‪ 3‬׳‪ v‬דאפי׳ לא קרא רק ק״ש שחרית וערבית קיים והגית‬
‫כו׳ ודבר זה אסור לאמרו בפני ע״ה‪ .‬ואמרתי ל ת ק בס״ד‬
‫שמביא נידון ח״ש בטומאה מה שו׳׳מס כבר נדבר‬ ‫מה‬
‫דמקודם נזה שה במנחות אמר רבי אמי‪ ,‬מדבריי של ר׳׳י‬
‫מזה במשנה אחרונה אהלות פ׳׳ב מ׳׳ב‪.‬‬
‫נלמוד אפי׳ לא קרא וכו׳ ויניף לה מתמיד דלחס הפנים‬
‫ומה שמביא קו׳ מע״ז ל״ו על דברי התום׳ בכורות כ״ב ז(‪,‬‬ ‫ואח״כ איתא מימרא דרשב״י‪ ,‬ובלחם הפנים כתי‪ 3‬ב( ונתת‬
‫יפה הביא מדברי הפרמ׳׳ג בפתיחותיו לבב׳׳ח‪ ,‬ומכמה‬ ‫על השלחן נהם פנים לפני תמיד‪ ,‬ומשמעות הכתוב יורה‬
‫פנים אין כ״כ קישיא משם על דברי התום׳‪ .‬וכשאני לעצמי‬ ‫שהנתינה תהי׳ תמידיות וזה אי אפשר כמובן‪.‬‬
‫הסברתי אה דברי התיס׳ לפי דברי הגור ארי׳ בחדושיו‬ ‫והענין הוא כך‪ ,‬דבלחה׳׳פ כתיבג( נהם הם ביום הלקהו‬
‫נפסחים נ״דח( דמקשה מדוע לא נימא דשתילי תרומה‬ ‫ודרשו הכז׳׳לד( שנם נעשה בלחה׳׳פ שהי׳ חם‬
‫שנטמאו וזרען דגדיני טומאה יהא טומאה כמו דגדולי‬ ‫בשעת סלוקו מהשנהן כסדורו על השלהן‪ ,‬ולכן מורה הכתוב‬
‫תרימה תרומה‪ ,‬ו מ ת ק שם‪ ,‬דתרומה הוא איסור בעצם לכן‬ ‫ע״ז באמרו; ונתת על השלהן תמיד‪ .‬שזהו כמו שנותנים‬
‫יוכל להתפשט האיסור על גידוליו ג׳׳ ^ לא כן טומ אה שאץ‬ ‫תמיד על השלהן כיון שהוא חם כשעת סדורו‪ ,‬ובחינה זו‬
‫גופו עמא ורק ‪ 3‬א עציו טומאה מבמון‪ .‬והראי׳ דבכלים‬ ‫עצמה צריך להיית בבחינת התורה שירגיש קדישת התורה‬
‫מועיל טבילה והטמא נהפך לטהור‪ ,‬והאיסור לא נהפך‬ ‫שלמד‪ .‬ואף אחרי גמר למודו כמי שלימד עכשיו‪ .‬כמו בקבלת‬
‫נהיתר‪ .‬יכיון דנא הוה מגופו לא יוכנ להתפשט על גידוליו‪.‬‬ ‫עומ׳׳ש שהיא ק״ש שצריך להיית עליו עומ״ש כל היום ואעפ׳׳כ‬
‫אמרה התורה דכגי שיקרא ק״ש ‪ 3‬׳ פעמים ביום והרושם‬
‫וז הו כוונת התיס׳ דבטומאה לח אמרינן טעם כעיקר‪ ,‬כי‬ ‫דק׳׳ש יהא נשאר כל הייס מק״ש הראשינה עד ז ק ק׳׳ש‬
‫טעם לא יכינ נהתפשט על דבר אחר כיון שאינו‬ ‫השני׳‪ ,‬ומשו׳׳ה סובר ר׳׳י דאף אס סילק הישנה יכו׳ שלא‬
‫איסור מגופו‪.‬‬ ‫ילק השלחן בלא לחם‪.‬‬
‫ע״ב מדפי הספר בד׳׳ה‬ ‫ו( בספר ציוני תורה שם )דף כ״ז‬ ‫א( בספר ציוני תורה עמ״ם כריתות י״ג ע״א )דף כ״ז ע״א‬
‫רחצי שיעור גבי טומאה‬ ‫ולפי וכו׳( כתב לדון מדוע לא נימא דין‬ ‫מדפי הספד( הביא מספר נתיבות עולם למהר״ל פרק י״ט שכתב‬
‫או בטומאת מגע ומעוא‪.‬‬ ‫כמו בח״ש מן המת לענין טומאת אוהל‬ ‫על הא דאמרו חז״ל )ברכות דף ה׳ ע״א( ‪ :‬כל הקורא ק״ש על‬
‫ח״א סי׳ קס״ח שכתב‬ ‫וד‪.‬ביא בשם השואל ומשיב מהדו׳׳ק‬ ‫מיטתו מזיקין ברלין ממנו וכו׳‪ ,‬דכיון דאמרו חז״ל במנחות צ׳׳ט‬
‫לא חל שם טומאה ודומה‬ ‫לייעוב רכל זמן שלא הי׳ כשיעור בטומאה‬ ‫דבזה שקוראים ק״ש שחרית וערבית מקיימים הפסוק והגית בו יומם‬
‫כלא נגע כלל עיי״ש באריכות‪.‬‬ ‫ולילה הרי דמצות ק״ש יש בה סגולה זאת דאף דאינו לומד בלילה‬
‫ז( שם )דף כ״ח ע״א ד׳ה וע׳ כעי״ז וכו׳( הביא את דברי‬ ‫וישן דומה כמו שלמד כיון שקרא ק׳׳ש ופוטר בק״ש המ״ע‬
‫התום׳ בבכורות כ״ב ע׳׳א דלגבי טומאה ל׳׳ש טעם כעיקר‪ ,‬והקשה‬ ‫דוהגית בו יומם ולילה‪ ,‬וכן ביום כיון שאמרו חז״ל כן‪ ,‬כן הוא‬
‫ע׳׳ז )בשם חכ״א( מהגמ׳ בע״ז ל״ו ע׳׳א דאי׳ ‪ :‬שמואל אומר‬ ‫האמת ודומה ממש כאילו למד כל היום וכל הלילה וממילא מזיקה‬
‫מפני שזליפתן של כלים טמאים אוסרתן‪ ,‬ומקשה ד‪.‬גמ׳ וכי כו״ע‬ ‫בדילין ממנו כיון שנחשב כאילו למד והמזיקה בורחים ממי שלומד‬
‫אוכלי טהרות נינהו וכו׳‪ ,‬ואמאי לא הקשתה הגם׳ יותר וכי אמרינן‬ ‫תורה כמאמר חז״ל שם עה״ס ובני רשף יגביהו עוף ע״ב‪.‬‬
‫טעם כעיקר בטומאה‪ ,‬והביא שם מהפרמ׳׳ג בפתיחה לבב״ח דפליטת‬ ‫ב< שמות כ״ה ל׳‪.‬‬
‫כלים גרע יותר מטעם כעיקר ממען וא״כ ודאי דקשה ובג״ל‬ ‫ג( שמואל א׳ פרק כ״א ז׳‪.‬‬
‫לתום׳ וצ׳׳ע‪.‬‬ ‫ד( חגיגה כ״ו ע״ב‪.‬‬
‫ח( ע״א ד״ה טהרו וכו׳ עיי״ש‪.‬‬ ‫ה( פרק ב׳ הלכה ב׳ ועוד‪.‬‬
‫קה‬ ‫משה‬ ‫הערות סימן סט‬ ‫דעת‬
‫יישר חילי נאורייתא‪ ,‬ואנקי אברהם יהי׳ בפזרו ויוכל לברך‬ ‫ימה שהפיר כת״ה פל החצקת יואב ממשנה וכריתות ם(‪,‬‬
‫פג המוגמר ינהוציאם נאורה‪ ,‬ויהא רפוא ק קו ם שמיא‬ ‫אץ זה כ״כ דחוי‪ ,‬דכונת המשנה ושבת י( ע בי קטנות‬
‫שיתקבלו דבריו בין הלומדים וימצא חן ושכל טוב בעיני‬ ‫חשוב אינו בר חיובא‪ ,‬כיון וקטנות יש גי חוב לאחר ז ק‪.‬‬
‫אלוקים ואום‪.‬‬ ‫אבל לא וקטנות הוה פכשיו בר חיובא ורק יש לו מפניותא‬
‫דברי יויוי הוו׳׳ש תורתו כל הימים מברכו בבריאות גופא‬ ‫לגבי ובר שאינו פ תיו להיות בר היובא‪.‬‬
‫ונהורא מפניא שיזכה ללמוד תוה׳׳ק מתוך הרחבת‬ ‫מקומות מצינו בש׳׳ס ואתי לכנל חייבא‪ ,‬ו א תי נכננ‬ ‫ובכמה‬
‫הדפת‪.‬‬ ‫ופת יא( ונחשב מפליותא‪.‬‬
‫קונטרסיו הוטבו מ או בפינינו ומצאתי בהם ובריס‬ ‫ובכלל‬
‫זצ״ל‬ ‫משה במה׳׳ר שלום יוסף‬ ‫נכונים יישרים למוצאי ועת‪ ,‬ולפעלא טבא אומריס‬
‫י( דהמשנה מחלקת בץ שבת לבץ קטטוג דבשבת ״שאין‬ ‫שם )דף ל׳׳א ע״א ד״ה משנה ובו׳( הביא את מש׳׳ב‬ ‫ט(‬
‫בה עבשו ולא לאחר זמד׳ ובו׳ עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫בחלקת יואב באר׳ח סי׳ א' דקטן לא נקרא בר חיובא בלל‪ ,‬והקשה‬
‫עליו מהמשנה בבריתות )ט׳׳ז ע׳׳א( דאי׳ ‪ :‬לא אם אמרת בקטטת‬
‫יא( עי׳ תום' ברבות מ׳׳ח ע׳׳א ד״ה עד ובו׳ ובמגילה י״ט ע״ב‬ ‫שאף עפ׳׳י שאין בהם עכשו יש בו ס לאחר זמז ובו׳ ע׳׳ב‪ .‬ומובח‬
‫ד״ה ורבי יהודה ובו'‪.‬‬ ‫א״ב דקטן מיקרי בר חיובא אלא דחם רחמנא עלי' עב״ד‪.‬‬
‫}‬ ‫משא ו מ ת ן ב ה ל כ ה‬ ‫|‬
‫‪I‬‬ ‫בין מרן הגאון המחבר ובין גדולי דורו זצ״ל‬ ‫|‬
‫סימן־ א‬
‫שלשה ה ע ר ו ת‬
‫]בענין א״א לנגיעה בלא הסטה‪ ,‬ובענין טהרת מעיין ומקוה‪,‬‬

‫ובדברי הרץ ע״ז ל״ה גבי ב׳ רוקין[‬
‫הגהמ׳׳ח מ ״ ל כעל דעת משה כתב ע ר א ה אל הגר״מ אדיק זצ״ל להעיר ‪:‬‬
‫בנעע‪,‬‬ ‫‪ m‬כדכרי הגר״א בסדושו לכלים ס״א מ״ב‪ ,‬דשם במשנה אי׳‪ :‬וחשוכי בגדים‬
‫קודם‬ ‫והיינו כפי׳ הרע״ב ושאר מפרשים שם‪ ,‬שמנועים בגדי הנוגעים בטומאות שמוזכרות‬
‫וכלים‬ ‫במשנה )נבילה ומי חטאת( מלהטמא‪ ,‬דדוקא מי שנשא נבילה או מי חטאת מטמא בגדים‬
‫וכלים‬ ‫שנגע בהם באותה שעה‪ ,‬מה שאין כן הנוגע באב הטומאה הנ״ל‪ ,‬אינו מטמא בגדים‬
‫שיגע בהם אף קודם שיפרוש מהטומאה ע״כ‪.‬‬
‫והוקשה להגר״א )בביאורו על סדר טהרות שנדפס בש״ס וילנא בסוף משניות טהרות(‬
‫וז״ל‪ :‬והא דלא תני דאינו במגע‪) ,‬וכן הקשה בתפארת ישראל ביכין שם אות ט״ו( ותי׳ ע״ז‬
‫הגר״א וז״ל ‪ :‬היינו‪ ,‬לפי שסתם מגע בנבילה דהיינו כמו צמר של נבילה או בשרה או מי חטאת‬
‫שיעז בהם כדי הזי׳‪ ,‬אף שבמגע אינו מטמא בגדים‪ ,‬מ״מ א״א ליגע בהם שלא יסוט כל שהוא‪,‬‬
‫ומטמא בגדים מחמת מעזא‪ ,‬ולכך א״א לומר שאינו מטמא בגדים דהא באמת הוא מטמא ולכך‬
‫נקט לשון אחד וכו׳ עכ״ד‪.‬‬
‫והנה דבריו הם ח ‪T‬וש עצום‪ ,‬דכיון דא״א לנגוע בהם בלא שיסיט כל שהוא אכן כן‬
‫טמאים הם מחמת משא‪ ,‬ושאל הגהמ״ח זצ״ל בעל דעת משה את ‪T T‬ו הגה״ק ר״מ אריק‬
‫זצ״ל אם יודע את מקורו של הגר״א בדבר זה‪.‬‬
‫כ‪ .‬עוד כתב הגהמ׳׳ח זצ״ל להעיר במכתבו אל הגר״מ אריק בדברי הגר״א בביאוריו‬
‫ליו״ד סי׳ ר״א אות ה׳‪ ,‬שם כתב הגר״א וז״ל ‪ :‬וכמ״ש הריב״ש דטעמא דמעיק מטהר בזוחלין‬
‫משא״כ במקוה משום דקטפרס אינו חיבור משא״כ במעיק דמטהר בכ״ש וכר עכ״ד הגר״א‪.‬‬
‫ג‪ .‬עוד כתב הגהמ׳׳ח זצ״ל להעיר‪ ,‬במשנה עבודה זרה ל״ה ע״ב; וכבשין שדרכן לתת‬
‫לתוכן יין וכו׳ הרי אלו אסורין ואין איסורן איסור הנאה ע״כ‪ ,‬ובגט׳ שם ל״ח ע״ב ‪ :‬אמר חזקי׳‬
‫לא שנו אלא שדרכן‪ ,‬אבל ב ‪T‬וע אסור אפי׳ בהנאה‪ ,‬ומקשה הגמ׳‪ :‬ומאי שנא ממורייס דשרו‬
‫רבנן בהנאה‪ ,‬ומשני‪ :‬התם לעבורי זוהמא‪ ,‬הכא למתוקי טעמא ע״כ‪.‬‬
‫והביא הר״ן )בדף ט״ו ע״ב מדפי הרי״ף בד״ה מאי וכו׳( שהקשה הראב״ד ז״ל כיון‬
‫שב ‪T‬וע אסור‪ ,‬מספיקא נמי יהא אסור בהנאה וכו׳ ותירץ ז״ל וכר כיון דלא ‪T‬יע אי רמא בי׳‬
‫חמרא אי לא‪ ,‬מספיקא לא מחמרינן בי׳ כולי האי לאסרי׳ בהנאה‪ ,‬ומביא ראי׳ ע״ז ממשנה פ״ד‬
‫דטהרות משנה ו׳ דאי׳ שם ‪ :‬היו שני רוקק‪ ,‬אחד טמא ואחד טהור‪ ,‬תולין על מגען ועל הסיטן‬
‫ברה״י וכר‪ ,‬הי׳ רוק אחד ונגעו והסיטו ברה״ר שודף עליו‪ ,‬וא״צ לומר ברה״י ש״מ דאע״ג‬
‫דב׳ רוקין חדא ספיקא וברוק אחד חדא ספיקא כיון דהכא שמא לא נגע בטמא והכא ודאי‬
‫נגע בי׳‪ ,‬זה טמא וזה תולין‪ ,‬וה״נ קיבה שהעמ ‪T‬ו בה גבינה זו לרוק אחד ספק טמא ספק‬
‫טהור דמיא‪ ,‬דאף היא ספק של ע״ז ספק של נבילה גר ‪T‬א ואין כאן קיבה שהוחזקה בהיתד‬
‫הנאה כרוק טהור כי היכי דנדמי׳ לב׳ רוקין וכו׳ עכת״ד הר״ן‪.‬‬
‫משה‬ ‫מו״מ בהלכה סימן א‬ ‫דעת‬ ‫קח‬
‫והוקשדז כנראה להגהמ״ח זצ״ל דמדוע ב׳ רוקין הוא חדא ספיקא כמו רוק אחד הרי‬
‫בב׳ רוקין לכאורה הוא ספק ספיקא‪ ,‬אם ע ע בטהור או בטמא‪ ,‬שגם הטמא אינו טמא ודאי‬
‫אלא מסתם רוקין שגזרו עליהם חד׳ל טומאה מספק‪ ,‬ואמו ודאי‪ ,‬וא״כ מדוע לב׳ האופנים‬
‫קורא הר״ן חדא ספיקא ע״כ‪.‬‬
‫וע״ז ענה לו הגר׳׳מ אריק זצ״ל כדלהלן;‬
‫דאינו מטמא במגע‪ ,‬דהיינו אם נגע בקח של נבלה יטל‬ ‫לב׳ ידי״נ הרב הה״נ המובהק משנתו זך ונקי בוצינא‬
‫להיות מגע בנא משא‪ ,‬אבל בשיער של נבלה או במי חטאת‬ ‫קדישא וכו׳ כקש״ת מו״ה כמוה סרידטאן שליט״א‬
‫מטמא בגדים וכו׳ עיי״ש‪ ,‬הרי מקור נפתח דקרן של נבנה‬ ‫מבאיאן‪.‬‬
‫שפיר אפשר ליגע בלי היסט כדברי הגר״א ז״ל בתוספתא‬
‫דזבים הנ״צ‪.‬‬ ‫העירני על דברי הגר׳׳א ז״ל בפירושו לכלים פ״ק‬ ‫א‪ .‬אשר‬
‫ו שו ב ראיתי בר״ש פ״ה דזבים משנה ע׳ הביא את‬ ‫שכהב דנוגע בצמר נבלה או בבשרה‪ ,‬א״א כלל‬
‫התוספתא פ״ה דזבים רישא וסיפא דנוגע בקת‬ ‫לנגיעה בני ה ס ע ה כ״ש‪ ,‬ועמא משום משא‪ ,‬ולכן נקיש חשוכי‬
‫נבלה ובעץ המרכב כמי שהגי׳ הגר״א ז״ל‪ ,‬אבל הרמב״ם ז״ל‬ ‫בגדים במגע‪ ,‬דהיינו משום מגע עהור‪ ,‬אבל עמא משום‬
‫בפ״ו משאר אבות הטומאות כתב לענין מי חטאת שיש בהם‬ ‫משא‪ ,‬כי הדבר פלא ונא גינה מקורו‪.‬‬
‫כדי הזי׳ דא״א ליגע בלי הזזה‪ ,‬ובכסך משנה שם הביא‬ ‫הנה שם באו הדברים בקצרה אבל באליהו רבה על‬
‫דמקורו מתוספתא דזבים‪ ,‬ולענין נבלה השמיט הא דתוספתא‪,‬‬ ‫המשניות להגר״א ז״ל שם הביא הדבר מהוספתא פ״ה‬
‫וכתב סתם דנבלה במגע אינו מטמא בגדים‪ .‬ומשמע אפילו‬ ‫דזבים‪ :‬והנוגע בצמר נבלה ובנימי מרכב ובמי חעאת שיש‬
‫בצמר ובבשר נבנה‪ ,‬ובכסך משנה שם כתב על דברי הרמב״ם‬ ‫בהם כדי הזי׳ מעימא שנים ופוסל אחד‪ ,‬שא״א לנוגע שלא‬
‫הנ״ל דלענין מי חטאת וז״ל‪ :‬ילפי״ז הא דתנן וחשוכי בגדים‬ ‫יסיע‪ ,‬בקרן של נבילה וכו׳ ובמי חטאת שאין בהם כדי הזי׳‬
‫במגע היינו נומר דאין מעמאין מדין מגע אלא מדין משא‪,‬‬ ‫מעמא אחד יפוסל אחד‪ ,‬והיינו דבצמר נבלה או בבשרה‬
‫ומהרי״ק כתב אפשר דנ״מ לאם הי׳ קרושין וניכא הי ס ט‬ ‫דהוא דבר רך א״א בלי הסעה‪ ,‬אבל בקק של נבילה ועץ‬
‫עכ״ל‪.‬‬ ‫המרכב שהוא קשה אינו נזוז יעו״ש‪ .‬ולפנינו בתוספתא‬
‫איתא רק ‪ :‬הנוגע בצמר נבלה ובנימי מרכב ובמי העאת שיש‬
‫והנה קושית הכס״מ מהא דחשוכי בגדים במגע הוא‬
‫בהם כדי הזי׳ ו ט׳ וסיפא בקרן של נבלה ובעץ המרכב וכו׳‬
‫קושית הירושלמי בבכורים שם‪ ,‬ומשני ריב״ל דעל קרנה‬
‫ניתא לפנינו‪ ,‬רק הגר״א ז״ל שם בבאורו לתוספתא הגי׳‬
‫של נבלה איתמר‪ ,‬ולא קאי על מי חטאת‪ ,‬ותמהני שנא הביא‬
‫כן א(‪ ,‬והדבר נראה‪ ,‬דמדקתני רישא בצמר של נבלה ובנימי‬
‫מזה‪ ,‬ואולי קושיתו כי ר׳ יוחנן שם בירושלמי פניג‪ ,‬כיון‬
‫המרכב‪ ,‬משמע דמעעם שהוא רך א״א בני הזזה‪ ,‬ימשמע‬
‫דקתני בלשון רבים חשוכי בגדים במגנק משמעי דקאי גם עג‬
‫דבקרן של נבלה ובעץ המרכב אינו כן‪.‬‬
‫מי חטאת כמו שביאר הגר״א ז״ל בשנות אליהו שם‪ ,‬וע״ז‬
‫א ב ל תפשתי ימצאהי הוכחה להגהתו בתוספתא‪ ,‬בירושלמי‬
‫מתרץ הכ״מ דכוונת המשנה דאין מעמאין בגדים מדין מגע‬
‫בכורים פ״ב ה״ב ‪ :‬תמן אמד ריב״ל לקרנה של נבלה‬
‫אבל מדין משא שפיר מטמא‪ ,‬ונמהרי״ק היינו במי חטאת‬
‫הושבה ע״כ‪ ,‬ופי׳ בפ״מ שם דקאי על המשנה הנושא את‬
‫שהקרשו כגגיד ושפיר קאי אהרווייהי‪ ,‬דגם ר׳ יוחנן לא פליג‬
‫הנבנה ומי חטאת שיש בהם כדי הזי׳ מעמא שנים ופוסל‬
‫על הדין דתוספתא דמי חטאת שיש בהם כדי הזי׳ מטמא‬
‫אחד‪ ,‬מפמ‪,‬ע דוקא במשא אבל לא במגע‪ ,‬וקאמר ריב״ל דזה‬
‫בגדים במגעי‪ ,‬ולכך פסק הרמב״ם כן‪ .‬ועכ״ס מדהשמיט‬
‫קאי רק על רישא דמשנה דנבלה דמי חטאת א״א ליגע בלי‬
‫הרמב״ס ז״ל התוספתא לענין נבלה‪ ,‬נראה דס״ל דוקא במים‬
‫הסטה כיון דהוא דבר לח‪ ,‬ופי׳ דחוק דלשון לקרנה של נבלה‬
‫א״א בלי ה ס ט ה אבל בדבר גוש כגון בשר שפיר אפשר בלי‬
‫לא משמע כן‪ ,‬יהגר״א בביאורו שנות אליהו בבכורים פ״ב‬
‫הסטה יאיני נא ט ׳ גרסתו כן בתוספתא‪.‬‬
‫מ״ב הביא דברי הירושלמי הנ״ל‪ ,‬ופי׳ דקתני במשנה דכלים‬
‫ועי׳ בשו״ע או״ח סי׳ ש״ח סעיך ג׳ וסעי׳ מ״ב דמותר‬ ‫חשוכי בגדים במגע שנבלה ומי חטאת אין מעמאין בגדים‬
‫ליגע במוקצה בידים ובלבד שלא ינדנד‪ ,‬רק ביצה אסור‬ ‫רק במשא‪ ,‬וקשה ני׳ לריב״נ מהא דקתני בתוספתא שא״א‬
‫דא״א בלא נדנוד יעו״ש‪ ,‬ומשמע דאפילו בבשר מוקצה‬ ‫להיות מגע בלא משא‪ ,‬ואמר שלקרנה של נבלה איתמר‪ ,‬מאי‬
‫עפ״י הגירסא שהביא באליהו רבה הנ״ל בתוספתא פ״ה‬ ‫התום׳‬ ‫עי׳ בהגהות הגרע״א למשניות בכלים שם שהשאיר בצ״ע‬ ‫א(‬
‫ולפי״ז א״ש היטב דברי התום׳‪ ,‬ועיי״ש בתפארת ירושלים‬ ‫חבים‬ ‫את דברי התום׳ ביומא י״ד ע״א ד״ה אלא מאי וכו׳ שכתבו דבמגע‬
‫לפלפל בזה באריכות )ושם הביא שגם מהרמב״ם נראה‬ ‫מש״ב‬ ‫שיש בהם כדי הזי׳ מטמא בגדים‪ ,‬וזה לכאורה נגד המשנה דבלים‬
‫חידוש דיו זה המוכח מהתוספתא עיי״ש(‪.‬‬ ‫דס״ל‬ ‫הנ״ל‪ ,‬ולנכון ביאר בתפארת ירושלים )על המשניות( את דברי‬
‫קט‬ ‫משה‬ ‫מו״מ בהלכה סימן א‬ ‫דעת‬
‫יצאו מותר‪ ,‬כיון דיש במקוה מ׳ סאה וא״צ לצירוף‪ ,‬ומשמע‬ ‫וכדומה דהוא דגר רך‪ ,‬אפשר לנייפה ‪ 3‬ני הזזה כלל ב(‪,‬‬
‫דאף שטובל במים העליודם העתידים לצאת‪ ,‬והא בזה ע׳׳כ‬ ‫ואפשר דבמוקצה לא גזרו בהזזה כל דהוא שאינה נראיח‬
‫בעינן חיבור‪ ,‬דהא המים העליונים צריכין לצירוף מ׳ ס אה‬ ‫לעץ‪.‬‬
‫שתחתיהם‪ ,‬דלא שייך צירוף הנ״ל דכל משהו כשר‪ ,‬דהא מקוה‬ ‫ת‪3‬פ״י התוספתא והגר׳׳א הנ״נ דבבשר נבלה אי אפשר‬
‫בעינן מ׳ סאה‪ ,‬ואולי דעתי להכשיר רק כשטובל כולו ‪ 3‬מ׳‬ ‫לנגיעה בלי הזזה‪ ,‬יש ליישב את דברי רש״י ז״ל‬
‫סאה שלמטיה ‪ p‬הנקב כדעת המהרי׳׳ק שורש קנ״ו דגם‬ ‫בנדה דף מ״‪ 3‬ע׳׳ב ד׳׳ה שתחב לו חבירו וכו׳ שכתב וז״ל‪:‬‬
‫הרא״ש לא הכשיר רק כשכל גופו במים שלמטה ‪ p‬הנקב‬ ‫דאי תחב הוא לעצמו איטמא לי׳ במגע‪ ,‬והדבר פלא‪ ,‬דהא‬
‫יעו״ש‪ ,‬אבל נשון הגר׳׳א ז״ל משמע דבכל ענין כשר וצ״ע‪.‬‬ ‫במגע אינו מטמא בגדים ובמשא מטמא בגדים‪ ,‬ובאמת‬
‫בתחב נעצמו הי׳ ג״כ משא דהא נושאו ומשימו לפני׳ ולמה‬
‫והנה סברת הגר״א היא רק נשיעה הסוברים ה( דמעיין‬
‫כתב רש׳^ מגע‪ ,‬ושוב ראיתי שגם הרש״ש שם העיר בזה‬
‫מטהר בכ״ש אף נאדה‪ ,‬אבל לדעת ר״י יהרא״שו(‬
‫והניח בצ״ע‪ ,‬ולהנ״ל נראה‪ ,‬כיון דשם בבשר נבצה מיידי שהוא‬
‫דאדם צריך מ׳ סאה אף במעיין לא יתכן סברתו‪ ,‬דהא מעיין‬
‫רך א״כ באמת בתחב הוא נעצמו‪ ,‬בזו הרגע שנגע בה נטמא‬
‫מטהר בזחילה אף נאדם‪ ,‬אבל הגד׳ א לשיטתו שם ס׳׳ק ה׳‬
‫במשא‪ ,‬דאי אפשר בלי הזזה‪ ,‬ולכך כתב רש״י דאי תחב הוא‬
‫דס״ל דמפיין מטהר בכ״ש אף נאדם‪ ,‬ומשו״ה השיג נמי‬
‫לעצמו איטמי לי׳ במגע‪ ,‬פירוש מרגע שנגע נטמא במשא‬
‫הגד׳ א ז״ל שם על הש״ך דכתב דגל שנתלש מן הים אינו‬
‫ע״י המגעי‪ ,‬אף שבאמת נטמא במשא גמור כשהגביהו להניחו‬
‫מטהר בכ״ש רק בעינן מ׳ ס אה רק בזחילה מטהר‪ ,‬דלהגר״א‬
‫בבית הבליעה‪ ,‬אבל רש״י ז״ל קושטא קאמר דמשעת מגע‬
‫ז״ל אם אינו מטהר בכ״ש גם זחילה לא מהני דהוי קטפרס‪.‬‬
‫איטמא פ״י ה ס עה והדבר נכון‪.‬‬
‫דברי הגד׳ א הם נגד דברי המהרי״ק שהובא בב״י‬ ‫וגם‬ ‫אשר העיר הג ד׳ א ז״ל בביאוריו ליו״ד סי׳ ד׳ א‬ ‫ב‪ .‬וע״ד‬
‫יש״ך דמי מעיין שנפסקו מן המעיין‪ ,‬תורת מעיין‬ ‫אות ה׳ שכתב דטעמא דמפיין מטהר בזוחלץ‬
‫עליהם לטהר בזחילה‪ ,‬והדבר ברור דגם המהרי״ק מודה‬ ‫ימקוה באשכיק דוקא‪ ,‬משום דקטפרס אינו חיבור‪ ,‬משא׳׳כ‬
‫דאינו מטהר בכ״ש רק לענין זחילה תורת מעיין עלי׳ וכמו‬ ‫במעיין דמטהר בכ׳׳ש וכמ׳׳ש הריב״ש עכ״ד‪ .‬שדבריו סתומים‬
‫שהוכחתי בספרי שירי טהרה למקואות פ׳׳ה מ״א במשנה‬ ‫מאד דמה ענין זה לזה‪ ,‬ובביאורי הגר׳׳א ס״ק נ״א ביאר‬
‫דהעבירו ע׳׳ג בריכה עיי״ש‪ ,‬ולדברי הגד׳ א ז״ל הא בהא‬ ‫יותר דבריו נפי המבואר שם‪ ,‬שמים הנזחלים אינם מצטרפים‬
‫תליא‪.‬‬ ‫שכתב הריב״שג( הטעם כיון דהזומלים נעים ונדים ואינו‬
‫כתבתי נהשיג מזה על תשו׳ מהרי״א הלוי שכתב‬ ‫ובתשובה‬ ‫חיבור נח הוי כקטפרס דאינו חיבור ע״כ‪ ,‬ומיסוד זה חידש‬
‫להקל במקואות דשכיחי ע׳׳י ששואבין מהמקוה‬ ‫הגר׳׳א ד(‪ ,‬דהיינו טעימא דמעיין מטיהר בזוחנין‪ ,‬כיין דמטהר‬
‫ושופכין לתוכו מים שאובים בכל פעם‪ ,‬וברבות הימים לא‬ ‫בכ״ש וא״צ לצירוף‪ ,‬לכך גם בזוחלין מטהר‪ ,‬אבל מקוה‬
‫נשאר ריב כשרים ויש השש נ״ס ונ״ס נשיטת הרמב״ם‬ ‫דצריכה מ׳ סאה ואם הם זוחלין אינו חיבור דהוי כמו‬
‫והראב״ד דגם לענין שאובין נ״ס ונ״ס עד רובו דייקא וכתב‬ ‫קטפרס‪ ,‬נמצא שאין במקוה מ׳ סאה‪ ,‬ובריב״ש סי׳ ר‪i‬י ‪ y‬שם‬
‫נהקנ‪ ,‬כיון דמקואות אלו באים ממעיין‪ ,‬אף שנפסק מהמעיין‬ ‫עיינתי וצא מצאתי אלא רק דהריב״ש חידש דזחילה הוי כמו‬
‫הדי נמהרי״ק דין מעיין עניהם‪ ,‬ועכ״פ לענין נ״ס ונ״ס יש‬ ‫קטפרס‪ ,‬ועל יסוד זה חידש הגר״א מדנפשי׳ דהיינו טעמא‬
‫נסמוך ע״ז יעו״ש‪ ,‬וזה אינו כיון דלמהרי״ק נמי אינו מטהר‬ ‫דמטהר מעיין בזחילה ולא מקוה‪ ,‬וצ׳׳ע‪ ,‬דהא אפי׳ במעיין‬
‫בכ״ש‪ ,‬פשוע שפוסל בזה שאובין לכ״ע כמו במקוה‪ ,‬וממינא‬ ‫דסגי בכ״ש מ״מ בעינן שיעלה כל גופו‪ ,‬וא״כ אם המים‬
‫דלרמב״ם יראב״ד פסוג בנ״ס ונ״ס‪.‬‬ ‫זוהלין דהוי קטפרס אינו חיבור‪ ,‬א‪ 3‬נ הדבר נכון כיון דמעיין‬
‫מטהר בכ״ש‪ ,‬אף דבעינן שיטבול כונו במים אין זה מענין‬
‫בתו״כ הובא בב״י סי׳ ר״א איתא ‪ :‬אך מעיין ובור‬ ‫והנה‬
‫צירוף כלל‪ ,‬כיון דכל משהו מים שם מעיין עני׳ לטהר בכ״ש‬
‫מקוה מים יהי׳ טהור‪ ,‬אך מעיין מטיהר בכ״ש‪ ,‬מקוה‬
‫דבר שנטבל בו‪ ,‬אבל מקוה דצריכה מ׳ סאה‪ ,‬בעינן שיהי׳‬
‫במ׳ סאה‪ ,‬אי מה מעיין מטהר בזוחלין אף מקוה בזוחנין‬
‫המים מצורפים יחד‪ ,‬ואם הס זוחלים אינו חיבור וצירוף‪.‬‬
‫ת״ל אך מקוה באשבורן ומעיין בזוחנין יעו״ש‪ .‬ומשמע‬
‫דממיעוטא ראך הוא ולא מסברא‪ ,‬ואולי אדרבא מזה למדו‬ ‫צ״ע במה שדן הג ד׳ א ז״ל שם בס״ק צ״א‪ ,‬לפי שיטתו‬ ‫ועכ״ז‬
‫הגר״א ז״נ‪ ,‬דהנה בתשובת חת״ס יו״ד סי׳ ר״ב העיר כיון‬ ‫הנ״ל דגם במקוה זוחלת ונשאר מ׳ סאה במקוה שלא‬
‫בזוחלין‪ ,‬ומקרה דוקא באשבורן‪ ,‬דזוחלין אינם מצטרפין לם׳ סאה‪,‬‬ ‫ב( וזה לא כהנ״ל דהוכיח זער״א מהתוספתא דבדבר רך אי‬
‫משא״כ מעיין דמטהר בכ״ש וכמ״ש הריב״ש וכו׳ ע׳׳ב‪.‬‬ ‫אפשר לנגיעה בלא הזזה וטמא מדין משא‪.‬‬
‫ה( עי׳ בהגהות הגר׳׳א באות ה׳ שם מש״כ מדברי הראשונים‬
‫בזה‪.‬‬ ‫ג( בסי׳ רצ״ב‪.‬‬
‫ו( בסי׳ ר״א ס״ק כ׳ עיי״ש היטב‪.‬‬ ‫ד( ז״ל הגר״א באות צ״א שם ‪ :‬וזה הטעם דמעיין מטהר‬
‫משה‬ ‫מו״מ בהלכה סימן א‬ ‫דעת‬ ‫קי‬
‫יותר עפ״י הערה החת׳׳ס בשו׳׳ת יו״ד סי׳ ד׳ ט‬ ‫ויתכן‬ ‫דאך אתי למעוטי מקוה דאינו מטהר בכ״ש‪ ,‬מנלן דאתי‬
‫שהעיר כיון דכל מי גשמים מיס אוקיינוס ה ס באים‬ ‫למעוטי גס זוחלים‪ ,‬ומשו׳׳ה צידד החת׳׳ס‪ ,‬דלפנין זוחלין‬
‫א״כ אף שהופסקו יטהרו בזחילה לשיטת המהרי׳׳ק הנ׳׳ל‬ ‫הוי רק אסמכתא‪ ,‬ומה׳׳ת גם מקוה כשר בזוחלין יעו״ש‪,‬‬
‫יעו״ש שהניח בצ׳׳ע‪ ,‬ויתכן ח ה באמת טעמא דב׳׳ש דס׳׳ל דמי‬ ‫ודבריו תמוהין נגד כל הפוסקים דמשמע דס״ל דזוחלין פסול‬
‫גשמים מטהרין עכ״פ בזוחלין קודם שנחו‪ ,‬כיון דבאו ממעיין‪,‬‬ ‫מה׳׳ת‪ ,‬ופי׳ בספר שירי טהרה בקו׳׳א למקואות פ״א מ׳׳ז‬
‫ודמי לגל שנתלש וכעין סברת המהרי״ר! הנ׳׳ל‪ ,‬וסברת הש״ך‬ ‫שכתב להשיג שם על החת׳׳ס חוחלק לכו׳׳ע דאורייתא כמ׳׳ש‬
‫דגל שנתלש עדיף טפי דחיותו רב ועדיץ זוחל‪ ,‬וסברי ב״ש‬ ‫הדרכי משה סי׳ ד׳ א ס״ק ז׳‪ ,‬ולדברי הגד׳ א ז״ל ניחא‪ ,‬כיון‬
‫כן גס לענין מי גשמים‪ ,‬ודרשה דאך מעיין היינו במי גשמים‬ ‫דאימפט פכ״פ מאך דאין מקוה מטהר בכ׳׳ש‪ ,‬ממילא אימפס‬
‫לאחר שנהו או בשלג וטיט הנרוק‪.‬‬ ‫נמי זוחלין במקוה מטפס דקטפרס אינו חיבור ואסמכוהו פנ‬
‫קרא דאך‪ ,‬אבל הענק דאורייתא מטפס קטפרס‪ ,‬כיון דאינו‬
‫וגוף הערת החת׳׳ס הנ״ל ישבתי לנטן בשירי טהרה פ׳׳ה‬
‫מטהר בכ״ש מקרא דאך ממילא נמי אינו מטהר רק באשבורן‪,‬‬
‫דמקואות משנה א׳ עיי׳׳ש‪ .‬ועכ״ז האמת שסברת‬
‫דדא ודא אחת הוא‪.‬‬
‫הגר׳׳א ז״ל בזה מחודשה‪ ,‬ובפרט לפי מה דקיי״ל דמפיין‬
‫כאדם נמי בעי מ׳ סאה אי אפשר כלל לומר כסברתו‪ ,‬וגס‬ ‫ומצאתי עוד און לדבריו מהא דאי׳ במשנה סוך< פ׳׳ה‬
‫לדברי הג ד׳ א ז״ל נראה דבמעיין לא שייך כלל דין קטפרס‪,‬‬ ‫דמקואות‪ :‬ב״ש אומרים מטבילין בחרדלית‪ ,‬וב׳׳ה‬
‫כיון דא״צ לצירוף ובכמה דוכתי מוכח דגם במעיין שייך דין‬ ‫אומרים אין מטבילין‪ ,‬יכתב הר״ש דבקטפרס פליגי‪ ,‬דב״ש‬
‫קטפרס‪ ,‬ועי׳ בגדולי טהרה ובנחל אשכול הל׳ מקואות סי׳‬ ‫אומרים קטפרס חיבור‪ ,‬וב״ה אומרים דאינו חיבור פ״כ‪.‬‬
‫נ״ג שהביאו מירושלמי שקלים פ״ו ה״ג דגם במעיין קטפרס‬ ‫ומיהי פ״כ בזחילה נמי פליגי‪ ,‬מדקתני סיפא ‪ :‬ומודים שגודר‬
‫אינו חיבור יעי׳ בדרכי משה ריש סי׳ ד׳ א‪.‬‬ ‫בכלים עיי״ש‪ ,‬והיינו דלב״ש מקוה מטהר בזחילה‪ ,‬ובתרווייהו‬
‫פליגי לפנין קטפרס ולענין זחילה‪ ,‬ובספר גדולי טהרה סי׳‬
‫ג‪ .‬ואשר העיר כ׳ ק על דברי הד׳ן פ״ב דע״א מ׳׳ש‬ ‫ד׳א ס׳׳ק מ׳ תמה וכי לית להו לב׳׳‪-‬ש דרשה דתו׳׳כ דאך‬
‫ממורייס‪ ,‬מה שהביא שם ראי׳ ממשנה דטהרות‬ ‫מעיין דמעיין דוקא מטהר בזוחלין‪ ,‬ולהנ״ל נכון‪ ,‬כיון דב׳׳ש‬
‫פ״ד מ״ו לענין ב׳ רוקין דאינו מובן כלל‪ ,‬ובחדושי כתבתי‬ ‫סברי דקטפרס חיבור‪ ,‬ממילא ס״ל נמי דמקוה מטהר בזוחלין‬
‫בזה הנה בשני ריקין פירש הרע״ב דמיירי שהאחד ודאי‬ ‫דהא כל גריעותא דזוחלין הוא מטפס קטפרס דאינו חיבור‬
‫טהור‪ ,‬והפני הוא מסתם רוקין‪ ,‬דאס הי׳ השני ודאי טמא‬ ‫לצרף המ׳ סאה וכיון דקטפרס חיבור לדידהו‪ ,‬מהני נמי‬
‫ברה״י שורפין וכ״כ הר״ש והרא״ש שם‪ ,‬ולכאורה נראה‬ ‫זוחלין‪ ,‬ודרשה דאך הוא רק לענין מעיין דסגי בכ״ש ולמקוה‬
‫דהר״ן ז״נ סובר דברוק אחד ודאי טמא מיירי‪ ,‬והיינו דכתב‬ ‫בעינן מ׳ סאה‪.‬‬
‫הד׳ן שם אע״ג דב׳ רוקין חדא ספיקא וחד רוקא חדא‬ ‫ובגדולי טהרה שם כתב לפרש דמודיס ב׳׳ש דזוחלין פסול‬
‫ספיקא‪ ,‬דלהרע״ב הרי בב׳ רוקין הוא ספק ספיקא‪ ,‬מיהו‬ ‫למקוה‪ ,‬רק דסברי דהיינו דוקא היכא שהמיס‬
‫יש לומר דגם הראב״ד והר״ן הנ״ל מפרשי כהרע״ב דהא‬ ‫כבר נחו‪ ,‬אבל מי גשמים שיורדים מתחילה בזחילה ולא נחו‬
‫פירושו מוכרח‪ ,‬דאל״כ ברה״י אמאי תולין‪ ,‬ומה דקרי לי׳‬ ‫עדיין‪ ,‬שפיר מטהרין כמו מעיין‪ ,‬דהס דומיא דמעיין‪ ,‬וההבדל‬
‫הר׳׳ן חדא ספיקא היא כענין שם אונס חד היא‪ ,‬דעכ״פ‬ ‫בין מי גשמים למעיין היא היכא שנחו באשבורן ושוב זוחלין‪,‬‬
‫הספק אחד אם נגע ברוק טמא או לא‪ ,‬ואעפ״כ כיון דמוחזק‬ ‫דבמעיין כשר ובמי גשמים פסול‪ ,‬דכיון דנחו במקום אשבורן‬
‫נפנינו אחד טהור עדיף יותר‪ ,‬וה״נ גבי מורייס יש כעין‬ ‫שוב כשזחלו אח״כ פסולין עיי׳׳ש‪.‬‬
‫ספק ספיקא‪ ,‬דלמא לא עירבו יין כלל‪ ,‬ואם עירבו דלמא הי׳‬
‫יין כשר‪ ,‬אבג בגבינות ז( כיון דע״כ הועמד בקיבה‪ ,‬ספק‬
‫שהביא הר״ן שם בקושייתו מהא דע״ז כ״ם זד׳ב שאסרו‬ ‫ז(‬
‫אמד הוא אם הקיבה אסורה או מותרת‪.‬‬ ‫גבינות בית אוגייקי בהנאה כיון שרגילים לתת לתוכם יין‪.‬‬
‫קיא‬ ‫משה‬ ‫דעת‬
‫סימג ב‬
‫בעניו שיעור הרחקה מקבר צדיק לקבר רשע‬

‫מרן הגאון המחבר זצ״ל שאל להגאון ר׳ מא ‪ T‬אריק זצ״ל אבד״ק טורנא אודות ציונו‬
‫הקדוש של אבי חותנו אדמו״ר הרה״ק רבי יצחק מבדאן זצוק״ל בעל ה״סחד יצחק״‪ ,‬אשר‬
‫נםטר בעיר וויען בי״ז אדר תרע״ז ונטמן שם באוהל בםני עצמו‪ .‬ועל זה נסובה שאלת‬
‫הגהמ״ח זצ״ל‪ ,‬איד לנהוג לגבי הדין דקי״ל )סנהדרין מ״ז ע״א( א? קוברים רשע אצל צדיק‪,‬‬
‫כמה יצטרכו להרחיק מהאהל הקד׳‪ .‬והאם יעז שיעור להרחקה זו‪ .‬והביא הגהמ״ח זצ״ל בשאלתו‬
‫את דברי הגליון מהרש״א ביו״ד סי׳ שס״ב ד״ה אצל צדיק וכר שכתב וז״ל ‪ :‬הורתי שהלומדים‬
‫אצל מיסיאנערס‪ ,‬ירחיקו לקברו יותר מעומונה אמות מקבר יעזראל כשר עס״י מש״ב בבא״ה‬
‫כאן סוף הסי׳ במנודה להרחיק כן שלא יקבעו התסוסות )שהוא ד״א( זה בזה עכ״ל‪ .‬וא״ב‬
‫צ״ע אם אכן זה שיעור ההרחקה מקבר רעוע לצדיק‪.‬‬
‫וע״ז השיב לו הגאון ר׳ מאיר אריק זצ״ל בתשובה שנדפסה בשו״ת אמרי יושר )ח״ב‬
‫סי׳ ג׳( כדלהלן וז״ל‪:‬‬
‫דמחיצה מפסקת‪ .‬וכל ענין אין קוברין רשע אצל צדיק הוא‬ ‫לכבוד הרב הה״ג חריף ובקי נפלא בכל חדרי תורה‬
‫מקרא דאלישע שנגע בקבר אלישע ממש‪ .‬רק מלישנא דגמרא‬ ‫בוצינא קדישא כקש״ת מו״ה משח פריעד ‪ p‬שליט״א‬
‫דאין קוברין רשע אצל צדיק נראה דבסמוך לו נמי אסור א(‪,‬‬ ‫מבאיאן‪.‬‬
‫וכן מבואר מהא דסנהדרין מ״ז דהי׳ שם שתי קברות לב״ד‬
‫לפני וכר׳‪.‬‬ ‫ע״ד השאלה אשר הציע כ״ק‬
‫א׳ לנסקלין ונשרפין וא׳ לנהרגין ונחנקין אך שבודאי לא היו‬
‫זה נובע מספר חסידים סי׳‬ ‫והנה מצאתי שמקור דבר‬
‫קוברין כולן יהד בקבר אחד‪ ,‬דזה אסור בלא״ה דצריך הרחקה‬
‫כהוייתן‪ ,‬אבל נראה דהחמיר‬ ‫תש״ז יעוי״ש דברים‬
‫עכ״פ י׳ פפהיס כדאי׳ סי׳ שס״ב‪ ,‬וא״כ ברשע אצל צדיק‬
‫תש״ו כתב אסור לקבור רשעי‬ ‫‪ p‬רק במוחרם בהרי בסי׳‬
‫צריכין להרחיק יותר‪ ,‬אך כ״ז כשאין מחיצה ואוהל על קבר‬
‫אצל צדיק שהרי החי׳ אלישע את הרשע שלא יהי׳ קבור אצלו‪,‬‬
‫הצדיק‪ ,‬אבל כשיש מחיצה ואוהל מפסיק נראה דאין חשש‪.‬‬
‫ובסי׳ תש״ז שביק לרשע ונקיע דין מוחרם‪ .‬משמע דדין‬
‫וקצת ראי׳ מדברי הספר חסידים סי׳ ש״ה במעשה דת״ח‬
‫מוחרם חמיר פפי‪ ,‬ובסתם רשע אין צריך הרחקה כולי האי‬
‫וצדיק שנקבר אצל האינו הגון‪ ,‬ובא בחלום לבני העיר‬
‫רק במוחרם החמיר שצריך להרחיק גס מתפיסתו שלא יגע‬
‫למה הרעותס לי וכו׳ ושמו אבנים בין קבר הצדיק לקבר הרשע‬
‫תפיסתו שהוא ד׳ אמות בתפיסת אחרים‪ ,‬והנה הא דתפיסת‬
‫משס והלאה לא בא בחלום עייש״ה‪ ,‬ומכ״ש באוהל גמור‬
‫המת ד׳ אמות‪ ,‬אשכחן לענין עיומאה ולענין ק״ש שאסור‬
‫על קבר הצדיק ב(‪ ,‬וכן נראה ראי׳ מדברי הספר חסידים‬
‫לקרות בתוך ד׳ אמות כדאי׳ בסוגיה מ״ה‪ ,‬וביו״ד סי׳ שס״ז‬
‫סי׳ תרי״ד שכתב לא יושיב אדס רשעים אצל צדיקים לא בדין‬
‫וסי׳ שע״א מבואר דאס יש מחיצה ענ הקבר אין צריך‬
‫ולא בעצה ולא בסעודה ולא יתחבר עמהס שהרי כתיב לא‬
‫להרחיק כלום ואינו תופס יותר יעו״ש‪ .‬א״כ גס אס נחמיר‬
‫גופא הבית‬ ‫תזרע כרמך כלאים יעו״ש‪ ,‬והרי לענין כלאים‬
‫לענין רשעי כמו במוחרם‪ ,‬בנ״ד שזקנו הקדוש זצ״ל יהי׳ באוהל‬
‫כדאי׳ בפ״ה‬ ‫שבכרם זורעין בתוכו אך שגפניס מוקפים סביב‬
‫בפ״ע אין להחמיר רק ד׳ אמות‪ .‬דחומרת שלא יגע תפיסתו‬
‫להו מקרא‬ ‫דכלאיס‪ .‬ועי׳ בר״ש שס בשס הירושלמי דיליך‬
‫בתפיסת הצדיק לא שייך בזה כיון דיש לצדיק אוהל ומחיצה‬
‫קוברין רשע‬ ‫דבתי כלאים הוחבאו‪ ,‬א״כ גם לענין הא דאין‬
‫מפסקת‪ ,‬פסקה לה תפיסה דידי׳ ודי להרחיק ד׳ אמות‪.‬‬
‫אצל צדיק נראה כן‪.‬‬
‫דברי הספר חסידים הנ״ל צ״ע!(‪ .‬דבש״ך יו״ד סי׳‬ ‫וגוף‬ ‫מזו נראה‪ ,‬דכל שהצדיק קבור באוהל א״צ להרחיק‬ ‫וגדולה‬
‫של״ד ס״ק י״ח בשס רשב״א כתב דמוחרס קוברין אותו‬ ‫כלל אך אס יהי׳ נקבר רשע ח״ו בצד האוהל‪ ,‬משוס‬
‫ע״ד החת״ס עיי״ש‪ ,‬גם כתב שם ‪ :‬כיון שאיו מקפ ‪T‬ים עתה‬ ‫א( עי׳ באמת בשר׳ת מהר״ם שיק יר׳ד סר׳ס שנ׳׳ב שהקשה‬
‫להרחיק שיעור י׳ טפחים בין המתים‪ ,‬וקוברים זה אצל זה‪ ,‬וע״כ‬ ‫איד ילפינו בסנהדריו מ׳׳ז ע״א מהא דאלישע שאין קוברין רעוע‬
‫מעזום דבב׳ קברים לא איכפת לן‪ ,‬דדופן הקבר מפסיק דפסקינן‬ ‫אצל צריק‪ ,‬רהיינו אפי׳ כשיעו הפסק ביניהם‪ ,‬הרי הכא אצל‬
‫כרשב״ג עי׳ תשו׳ חכם צבי סי׳ קמ״ט‪ .‬וא״כ ליכא ג״כ חשעז‬ ‫אלישע נגע בעצמות ממעז ולכך אסור ועיי״ש באריכות שפלפל‬
‫קבורת רשע אצל צדיק ע״כ‪.‬‬ ‫בדין תפיסת הקבר בזה עיי׳׳ש‪.‬‬
‫עי׳ בחת״ס יר׳ד סי׳ שמ״א שם שנתקשה בדברי הרשב״א‬ ‫ג(‬ ‫ב( ע״ע בחתם סופר יר׳ר סר׳ס שמ״א שנקט שאיסור זה‬
‫)שהובאו גם בב״י יו״ד שם( וע״ע בדרכי משה יר׳ד סי׳ של״ד‬ ‫שאין קוברים רשע אצל צדיק הוא איסור תורה ובספיקו הולכים‬
‫ס״ק ח׳ שהביא שדעת הרעוב״א שמוחרם הוי איסור דאורייתא‪,‬‬ ‫לחומרא כמו בכל איסור תורה ע״ב‪ .‬ועי׳ בעור׳ת קול מבשר ח״א‬
‫ובקול מבשר שם מעד׳כ בזה באריכות‪.‬‬ ‫סי׳ א׳ ס״ק א׳ שדן באריכות בזה וד‪,‬אריך לחלוק בראיות חזקות‬
‫משה‬ ‫מו״מ בהלכה סימן ב‬ ‫דעת‬ ‫קיב‬
‫דבעינן סמוך‪ .‬דאנ״כ אין לדבר סוף‪ .‬ובכה״ג דסברא הוא‬ ‫בקברות אבותיו‪ .‬משמע דא״צ הרחקה כננ וקיל מרשנג ואוני‬
‫אף לר״י בפסחים ס״ב דסובר דלא בעינן על בסמוך מודה‬ ‫מיירי הש״ך בעשה תשובה רק שנא התירו לו החרס‪ ,‬ובספר‬
‫במידי דסברא כמ״ש תוס׳ שם‪ ,‬וכיון דבעינן על בסמוך נראה‬ ‫חסידים מייר' בנא עשה תשובה וכידיין צ׳׳ע כיון דחומרת‬
‫דאס הצדיק באוהל‪ ,‬כל שחון לאוהנ נא מיקרי על בסמוך‬ ‫הספר חסידים אינו בשביל רשעו רק בשביל ההרס א״כ אין‬
‫כמו לרשב״נ בפסחים ס״ב דאה החמץ חון לעזרה אינו עובר‪.‬‬ ‫נפק״מ אם עשה תשובה‪.‬‬
‫ומשמע אף שהשחיטה היתה סמוך לפתח העזרה בפנים כיון‬ ‫והנה נישנא דאין קוברי; רשע אצל צדיק בלשון ‪/‬׳אצל״ לא‬
‫שהמחיצה מפסקת‪ .‬וא״כ נראה דבכה״ג לא בפי הרחקה כנל‪,‬‬ ‫מצאתי שיעור מבואר‪ .‬ובתרומת הדשן כתיב ושמו‬
‫ועכ״פ בהרחקת ד אמות מכל צד די בודאי ^ ר י חון לאוהנ‬ ‫״אצנ״ המזבח והי׳ רחוק כ׳ אמה מהמזבח כדאי׳ סופ״ק‬
‫פסקה הפיסה כמו לענין ק״ש בסי׳ שס״ב וכמש״נ‪.‬‬ ‫דתמיד‪ .‬ומרש״י ז״ל שם ד״ה צבר נראה הטעם משוס דכבש‬
‫והשי״ת יגדור פרצת עמו ישראל ברחמים רבים‪.‬‬ ‫גופא כמזבח‪ ,‬ובכל מקום שהי׳ מונח הי׳ אצל‪ ,‬כי עליו ממש‬
‫הי׳ מונח יפיי״ש בלשונו‪ ,‬ינהי דכבש כמזבח הי׳ לנו לקרבו‬
‫לעינ לענק גשון ‪/‬׳אצל״‪ ,‬מצאתי בחינוך תצ״ב במצוה‬ ‫ובמ״ש‬
‫אצל המזבח וכו׳‪ ,‬ועכ״פ אין מבואר שיעור דאצל‪ .‬ועי׳‬
‫שלא ד ט ע עץ אצל מזבח ה׳ אלקיך כתב‪ :‬מ דני‬
‫בירושלמי סנהדרין פ״ו ה ״ו‪ :‬הוא שדיד אומר אל תאסוף‬
‫המציה — מה שאמרו חז״ל שאין האיסור בנוטע אצל המזבח‬
‫פס חעאים נפשי אנו נסקלין ונשרפין ועם אנשי דמים חיי‬
‫ממש כפשוטו אלא אף הנוטע בכל העזרה לוקה כו׳ שכל‬
‫אלו נהרגין ונחנקין יפוי״ש‪ .‬ומייתי לה על משנה דשם דהי׳‬
‫העזרה נקראה אצל המזבח יעוי״ש‪ .‬ונראה דזה דוקא לענין‬
‫לו קברות בפ״ע‪ ,‬ולישנא דפס לכאורה היינו בתוך ד׳ אמות‬
‫מזבח שעיקר העזרה הוא המזבח והכל טפל אצלו‪ ,‬אבל לולא‬
‫כדמוכח בסנהדרין דף מ״ה בהא דפריך שם‪ :‬והתניא אין‬
‫זאת כיון דכתיב אצל היינו סמוך ממש אף שהוא בית אחד‬
‫נקברין עמו‪ ,‬אר״פ מה עמו בתפיסתו‪ ,‬וברש״י שס בתוך‬
‫כמו עזרה אפ״ה נא אמרינן דכל הבית נקרא אצל‪ .‬ועי׳‬
‫ד׳ אמות משמע אבל ביותר מד׳ אמות לא מיקרי עמו ישרי‪.‬‬
‫במנ״ח שם שהפיר ענ החינוך מזבחים ס׳ ואכלוה מצות אצל‬
‫המזבח וכו׳ אצל אוכלין‪ ,‬דמוכח דאין כל העזרה קרוי׳ אצל‬ ‫רק דאכתי יש מקום לדון שלא יגעי תפיסת הרשע בתפיסה‬
‫המזבח יגם מדברי המפרש לתמיד דלעיל לענק תרומת הדשן‬ ‫הצדיק שכל אחד יש לו תפיסת ד׳ אמות וזה חומרת‬
‫נראה דאצנ המזבח היינו סמוך ממש רק שם משום דהכבש‬ ‫הספר חסידים לענין מוחרם‪ ,‬אבל כבר כתבתי דמוחרה‬
‫נקרא ג״כ מזבח‪.‬‬ ‫חמיר טפי מסתם רשע‪ ,‬יגם אפילו במוחרם כיון דהצדיק‬
‫בנדון שאלתו כבר כתבתי הנלע״ד — יתלמידי‬ ‫ולהלכה‬ ‫באוהל‪ ,‬חון לאוהל פסקה לי׳ תפיסה ד די׳ כמי לענין ק״ש‬
‫החריף הנעלה כמר חיים אליעזר הורוויז נ״יד(‬ ‫וכנ״ל‪.‬‬
‫הראני דברי בעל הטורים פר׳ שופטים על הפסוק לא תטע‬ ‫ובספר חסידים סי׳ תש״ו כתב ‪ :‬שלא יקבר רשע אצל הצדיק‬
‫לך אשרה כל ען כתב דאשרה כל פן בגימטריא רשע אצל‬ ‫כדכתיב לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים‪.‬‬
‫צדיק ה( יגיוי״ש יכפי זה יש לצמוד משם שיעיר הסמיכות אבל‬ ‫ונהי דלא בעינן על ממש דהא בלא״ה אסור נקבור בקבר‬
‫כבר כתבתי לעיל מה שיש לחלק בזה‪.‬‬ ‫אחד‪ ,‬אבל עכ״פ הוי על בסמוך דבכה״ג ודאי סברא הוא‬
‫אשרה כל עץ אצל מזבח הם ‪) .894‬ועם הכולל ‪(895‬‬ ‫ה(‬ ‫הוא תלמיד חביב להגר״ם אריק זצ״ל‪ .‬והי׳ אח״כ אב״ד‬ ‫ד(‬
‫ורשע אצל צדיק הם ‪ .895‬וכידוע שבנמטריות לא משגיחים בכולל‪,‬‬ ‫דק״ק ביעלכיטוב‪ ,‬וחתנו של הגה״ק רמ״מ אלטר מפאביניץ זצ״ל‪.‬‬
‫או בחסרון אחד‪) .‬ואדרבה‪ ,‬כתבו הקדמונים שנימטרי׳ שהיא עם‬ ‫חידושי תורה ממנו נדפסו בקו׳ וכר לחיים בספר שם ושארית‬
‫כולל משובחת יותר(‪.‬‬ ‫לנפש חי׳‪ ,‬ושם עמוד קמ״ב נדפס מכתב מהנד׳מ אריק זצ״ל‬
‫אליו עיי״ש‪.‬‬
‫קיג‬ ‫משה‬ ‫דעת‬
‫סימן ג‬
‫בעניו מכניס עצמו לאונס והמסתעף‬

‫מרן הגאיז המוזכר זצ״ל כתב במכתבו אל הגרא״ם שטיינברג זצ״ל בעמח״ס שו״ת‬
‫מחזה אברד״ם גאב״ד בראדי‪ .‬ושאלתו היתד‪ .‬בענין אחד מאנשי חיל‪ ,‬אשר פקודתו היתה לעמוד‬
‫על המשמר במחנה שבויים‪ .‬ומקום מגרשיד‪.‬ן של השבויים הי׳ רחוק כ״ב פרסאות מישוב אשר‬
‫דרים בו יד‪.‬ודים‪ .‬ולאשר הימים הנוראים הבע״ל ממשמשמ ובאים‪ ,‬ומהנמנעהי׳ שישיג חיל זה‬
‫חופש על ג׳ ימים‪ .‬וד‪.‬נה ביו״ט של ר״ד‪ .‬אסור לילך חוץ לתחום לשמוע קול שופר כדאי׳ בר״ה‬
‫דף ל״ב דאין מעבירים את התחום על שופר של ר״ה‪ .‬וברש״י פי׳ דקאי על ללכת חוץ לתחום‬
‫לשמוע התקיעה‪ .‬ובטור או״ח סי׳ תקפ״ו פי׳ דקאי על השופר גופו עיי״ש‪ .‬ועיי״ש ביום תרועה‬
‫שעמד בענין זד‪ .‬ומש״כ בזד‪ .‬ובעוד אחרונים‪ .‬ועכ״פ הדין מבואר‪ ,‬דמצות שופר אינד‪ ,‬דוחה‬
‫איסור תחומין‪ .‬ויש להסתפק כאן לאשר יוכל לד‪.‬יות שיעלה ^ ו של החיל הנ״ל להשיג חופש‬
‫של יום או יומים‪ .‬אם יש להתיר לו לילך בער״ד‪ .‬למקום שתוקעים‪ ,‬אף כי יד‪.‬י׳ מוכרח לחזור‬
‫ביו״ט ח ח לתחום למקום משמרתו‪ .‬ואע״ג דאץ מעבירים את התחום וכנ״ל‪ .‬הנה כעת על‬
‫החזרד‪ .‬יד‪.‬י׳ אנוס ואונס רחמנא פטרי׳‪.‬‬
‫ווזכיא הגולמ׳׳ח במכתבו את מחלוקת הראשונים גבי אישתפיך חמימי׳‪ ,‬דהנה נחלקו‬
‫הרמב״ן עם הרז״ד‪ .‬וד‪.‬רשב״א בשבת פי״ט‪ ,‬גבי ינוקא דאישתפיך חמימי׳ שלאחר המילה‪ ,‬אם‬
‫מותר למול אותו‪ .‬ואחר המילד‪ .‬נימא דצריך לחלל שבת מחמת סכנד‪ .‬או דאסור‪ .‬וד‪.‬רז״ד‪ .‬כתב‬
‫בספר המאור בפרק ר״א דמילה בד״ה כתב הרי״ף וכף וז״ל‪ :‬אבל אם נשפכו קודם מילה‪,‬‬
‫המילד‪ .‬נדחית ואין השבת נדחה‪ .‬וראי׳ לדבר מהד‪.‬וא ינוקא דאישתפיך חמימי׳ וכו׳ אבל‬
‫מכשירין של מילד‪ .‬כגון חמין לרחח בו שאפשר לד‪.‬חם לו מע״ש אינן דוחין את השבת אלא‬
‫אם כן נשפכו חמין שלו לאחר מילד‪ .‬וכו׳ ע״כ‪ .‬וכן ס״ל לרשב״א בחי׳ לשבת קל״ד ע״ב ד״ד‪,‬‬
‫הלכד‪ .‬וכו׳‪ ,‬אך הרמב״ן בחדושיו לשבת שם ד״ד‪ .‬הלכד‪ .‬וכף חולק ע״ז‪ .‬וס״ל דכד‪.‬״ג מלים‬
‫את התינוק‪ .‬ואחר שמל הרי כאן סכנת נפשות שדוחה שבת‪ .‬ואין אומרים תדחה מילד‪ .‬כדי‬
‫שלא לד‪.‬ביא אותולסכנה‪ .‬ונדחה שבת‪ ,‬אלא מילה עצמה דוחה שבת וסכנת נפשות נמי דוחה‪.‬‬
‫ואין למצוד‪ .‬אלא שעתא‪ .‬שאין לדחות מילד‪ .‬מפני דחיית השבת שיבוא לאחר מכן מפני‬
‫הסכנה‪ .‬ומביא הרמב״ן‪ :‬וראיתי מי שסובר שאין מלין וכו׳ )היינו הרשב״א וד‪.‬רז״ד‪ .‬וכנ״ל(‬
‫אלא שד‪.‬דברים עצמם מכריעים כמ״ש עכ״ל הרמב״ן‪.‬‬
‫הנה ברור כאן לכאורד‪ ,.‬דנחלקו הראשונים‪ .‬הרז״ד‪ .‬וד‪.‬רשב״א נגד הרמב״ן‪ ,‬האם שרי‬
‫לאדם להכניס עצמו לאונס‪ ,‬ואם הוא הכניס עצמו לאונס‪ ,‬יוכל אח״כ לד‪.‬יפטר מדין אונס‬
‫רחמנא פטרי׳‪.‬‬
‫ולכאורה זד‪ .‬גופו הספק כאן‪ ,‬אם שרי לחיל ללכת קודם ר״ד‪ .‬לשמוע בר״ד‪ .‬השופר‪.‬‬
‫אע״פ שיצטרך בגלל זד‪ .‬אח״כ לחלל יו״ט בדבר האסור בו‪ .‬לפי שיחשב כאונס‪ .‬כיון שחייב‬
‫לחזור אל מחנד‪ .‬השבויים‪.‬‬
‫אך כתכ הגהמ׳׳ח‪ ,‬דיש לדחות בנ״ד לב׳ הצדדים‪ .‬היינו דיכול להיות דלהרמב״ן דס״ל‬
‫דמותר לאדם להכניס את עצמו לאונס‪ ,‬כאן ס״ל דלא יוכל‪ .‬ולהרז״ה וד‪.‬רשב״א‪ ,‬יכול להיות‬
‫דס״ל דבנ״ד יוכל כן לנסוע קודם ר״ד‪ .‬ולד‪.‬כניס עצמו לאונס‪ ,‬וביאר דבריו בזה‪.‬‬
‫די׳׳ל דעד כאן לא קאמרי הרז״ה וד‪.‬רשב״א דאסור לאדם להכניס עצמו לאונס‪ ,‬אלא‬
‫גבי מילד‪ .‬דלא בטלה מצוותד‪ ..‬כיון דיוכל למול למחר וכמבואר בגמ׳ שבת קל״ב ע״א ‪ :‬מד‪.‬‬
‫להנך שכן אם עבר זמנה בטלה משא״כ במילה עיי״ש בגמ׳‪ .‬ועי׳ בתוס׳ שבת קל״א ע״א ד״ה‬
‫ושוין וכף‪ ,‬ולכך ס״ל לרז״ד‪ .‬ולרשב״א דאין לאדם לד‪.‬כניס עצמו לאונס על כך‪ .‬משא״כ בנ״ד‬
‫גבי שופר של ר״ה דאם לא ישמע היום התקיעד‪ .‬בטלד‪ .‬מצוותד‪ .‬ממנו‪ ,‬אולי כד‪.‬״ג יכול‬
‫להכניס עצמו לאונס גם לד‪.‬רז״ד‪ .‬וד‪.‬רשב״א‪.‬‬
‫כ‪ .‬י׳׳ל לאידך גיסא‪ .‬דג״כ הרמב״ן דפליג בשבת שם‪ .‬וס״ל דשרי להכניס עצמו לאונס‬
‫זה דוקא גבי מילה שיש בד‪ ,‬כרת‪ .‬ולכך חמירא טפי‪ ,‬ומותר לאדם להכניס עצמו לאונס עבורד‪..‬‬
‫משא״כ בתקיעת שופר שאין כרת‪ ,‬אולי גם הרמב״ן יודה דאסור לאדם להכניס עצמו לאונס‬
‫בשביל קיום מצוה זו‪.‬‬
‫משה‬ ‫מו״מ בהלכה סימן ג‬ ‫דעת‬ ‫קיד‬
‫נ‪ .‬עוד ‪ arb‬הגהנד׳ח זצ׳׳ל‪ ,‬דיש לצדד כאן להקל‪ ,‬עס״י מש״כ בתשר מהרי׳׳ק שורש‬
‫קל״ז דאם עושה איזה פעולה שהיא מלאכה בשבת ויו״ם מחמת שמפחד פעונש וכדר‪ ,‬כה״ג‬
‫ג״כ הוה בכלל מלאכה שאין צריכה לגופה או אפי׳ לצורר מצוה‪ .‬וא״כ גם כאן‪ ,‬שחוזר בר״ה‬
‫מחוץ לתחום כית שמפחר מהעונש שיוטל עליו אם לא יחזור במועד שנקבע לו לחזור למחנה‬
‫השבויים‪ ,‬שוב הוה מלאכה שאין צריכה לגופה‪ ,‬ואין חייב עלי׳ בשבת ויו״ט‪.‬‬
‫ד‪ .‬עוד כתב הגהם״ח זצ״ל לדון בענין זה‪ ,‬דהנה יש לדקדק בסוגי׳ בר״ה ל״ב שם‪,‬‬
‫דאמרינן דהטעם רשופר של ר״ה אין מעבירים עליו את התחום‪ ,‬כיון דקזופר הוא עשה ויד׳ט‬
‫עשה ול״ת‪ ,‬ואין עשה חחה ל״ת ועשה ע״מ והנה התום׳ בחילה קמ״א ע״א ר״ה לא צריכא‬
‫וכו׳ הביאו בשם הריב״א דס״ל דאע״ג דאין עשה רוחה ל״ת ועשה‪ ,‬מ״מ אם עבר‪ ,‬הל״ת נדחה‬
‫ומלקות אין‪ .‬דהרי עשה דוחה ל״ת בכל התורה עכ״ד‪.‬‬
‫והנה הא דאין עשה דוחה העשה )שעם הל״ת שנדחה( הוא מעזום דמאי אולמא האי‬
‫עשה מהאי עשה‪ .‬אר כל זה שייר רק כקזב׳ העשה הם מדאורייתא‪ .‬אבל כאן דהעשה דיו״ט‬
‫כאן הוא על איסור תחומים דהוח מדרבנן‪ ,‬א״כ אם ילר לשמוע התקיעת שופר‪ ,‬ויחזור‪ ,‬שוב‬
‫הל״ת הרי נדחה כדין עשה דשופר שדוחה ל׳׳ת‪ .‬וג״כ העשה דרבנן דתחומים ביו״ט ‪T‬חה‬
‫כפני העשה דשופר דאורייתא דהרי לא שייר מאי אולמא וכנ״ל‪.‬‬
‫ה‪ .‬עוד כתב הגהמ׳׳ח זצ״ל במכתבו לפלפל‪ ,‬דכאן הוי אנוס ובירושלמי פ״ג דקדושין‬
‫ה״ב יש ב׳ דעות )מחלוקת ר״י ור״ל שם( האם אונסא כמאן דלא עבד‪ ,‬או כמאן דעבד‪.‬‬
‫ולפי״ז יש להתפלפל כאן האם בגלל שאנוס יחשב כפטור מקיום המצוה‪ ,‬או אדרבה בגלל‬
‫שאנוס יפטר על איסור תחומין כשיחזור ביו״ט חזרה למחנה השבוייע‬
‫וע״ז השיבו הגרא״מ שטיעברג זצ״ל בתשובה שנדפסה בספרו שו״ת מחזה אברהם‬
‫כדלהלן וז״ל‪:‬‬
‫במילה שלא בזמנה שיש לה תשלומין יפבור בכל יום בבל תאחר‬ ‫ב״ה יום ה׳ ח״י אלול וויען‪.‬‬
‫ולא אישתמיט מי מהפוסקים שיאמר דאיכא בל תאחר במילה‬ ‫לכבוד אהובי ידי״ג הרב הגדול החריף ובקי חסידא‬
‫שלא בזמנה ופי׳ יו״ד סי׳ רס״א ברמ״א שכתב ובכל יום‬ ‫ופרישא בנש״ק כקש״ת מוה״ר משה סרמןדמאן שליט״א‬
‫פוברים באנשים אלו ופי׳ בביאורי הגר״א שם‪ .‬ולא כתבו‬ ‫מבאיאן‪.‬‬
‫דאיכא בל תאחר‪.‬‬
‫אך נראה כיון דבפיקר המצוה היינו ביום השמיני ליכא בל‬ ‫היקר נכון הגיפני ביום אתמול ונהניתי מדבריו‬ ‫מכתבו‬
‫תאחר גם אח״כ ליכא ולא דמי לקרבנות דברגל איכא‬ ‫היקרים כי ראיתי כי בדפת והשכל מדבר‪.‬‬
‫בל תאחר לכך אמרינן בר׳׳ה דף ר דאח׳׳כ פובר בכל יום‪,‬‬ ‫בדבר שאלתו וכר‪.‬‬
‫משא״כ מילה דליכא פל זמנה בל תאחר ליכא פוד לפולם בל‬ ‫א‪ .‬ל א נהירא דגם מילה עכ״ס המ׳׳ע דביום הח׳ בטלה‬
‫תאחר והארכתי בזה בתשו׳ פ״ד הפלפול‪.‬‬ ‫אם ימתין‪ ,‬והש״ס דשבת לא קאמר רק לפניו‬
‫ראיתי דגם פי׳ הפני משה אינו מוכרח וי״ל בביאור‬ ‫שוב‬ ‫למילף מילה מכולהו דא״א למילף משום דאיכא פירכא ה נ >‬
‫הירושלמי בפשוט דלא שייך בל תאחר רק בדבר שניתן‬ ‫ומשום מ״פ דשמיני אין לידפ אם דוחה שבת‪ .‬ולכך צריך‬
‫לתשלומין ר׳׳ל במילתא דניתנה לתשלומין או לגבוה או לפניים‪,‬‬ ‫קרא‪ .‬ופי׳ ירושלמי פ״ק דר׳ה דבפי אי יש במילה לאו דבל‬
‫אבל מצוה בלי תשלומין לא שייך בל תאחר וכן ראיתי בביאור‬ ‫תאחר בפבר ולא מל בח׳‪ ,‬ואמר דכתוב לא תאחר לשלמו דבר‬
‫הרידב״ז פל הירושלמי שמפרש כן אמנם ראיתי בירושלמי שם‬ ‫שהוא ניתן לתשלומין שהוא משלם למחר או באיזו יום‪.‬‬
‫דאמר‪ :‬פסחים בזמנן מה שיפבור‪ ,‬אשכחן תני פסחים בזמנן‬ ‫יצא מילה שאינו ניתן לתשלומין שאף שחייב הוא למולו אח״כ‬
‫פובר דלא כן מה אנן אומרין אמר ר״ש ברי׳ דר״י בר בון‬ ‫מ״מ יום הח׳ א״א להשלימו‪ ,‬הלכך אין חיוב מילה בכלל‬
‫שלא תאמר שאם אבד ונמצא מאחר שכיפרו בו הבפלים גופו‬ ‫המקרא הזה‪ .‬ופי׳ בטורי אבן ר׳׳ה ד׳׳ה ופסח שכתב דמה״ט‬
‫קרב שלמים פד כ דן פסחים בזמנן מה שיפבור‪ ,‬ופי׳ בקרבן‬ ‫בפסח אינו פובר בב׳׳ת כיון דלא אפשר בתשלומין לאחר זמן‬
‫הפדה ובפני משה שנדחקו בביאורו‪ .‬והפשוט דהירושלמי‬ ‫הכשירו‪ ,‬דלישנא דלא תאחר לשלמו משמפ אפפ״י שאיחר‬
‫מספקא לי׳ בפסח בזמנו מה שיפבור בבל תאחר‪ ,‬ואמר‬ ‫בר תשלומין הוא‪ ,‬משא׳׳כ בפסח דאי לא הקריבו בזמנו‬
‫אשכחית תני פסחים‪ ,‬והיינו הברייתא שמביא בש״ם דילן‬ ‫אין לו תשלומין לא שייך גבי׳ לאו דבל תאחר פיי״ש‪.‬‬
‫דקתני בפסח פובר בבל תאחר‪ ,‬וקאמר הירושלמי דפ״כ מיירי‬ ‫הפדה‬ ‫ופ׳ בקרבן‬ ‫הנ׳׳ל הדבר מבואר בירושלמי‪,‬‬ ‫ולפי‬
‫בפסח בזמנו דאל״כ מה הכוונה הא דפסח‪ .‬ופ״ז אמר די״ל‬ ‫שמפרש פירוש אחר בירושלמי ובשירי קרבן בפצמו‬
‫דמיירי דאב ד ונמצא לאחר שכיפרו בו הבפלים דקרב שלמים‬ ‫הקשה פל דבריו פיי״ש‪ .‬והנכון כהפני משה דהוא סברת‬
‫אבל בפסח בזמנו י״ל דאינו פובר בבל תאחר וכן אמרינן‬ ‫הטורי אבן‪ ,‬ובתשובה כתבתי בזה דלכאורה יש לפיין דפכ״ס‬
‫קטר‬ ‫משה‬ ‫מו״מ בהלכה סימן ג‬ ‫דעת‬
‫ומל גם הרז׳׳ה מודה דאינו מחויב מיתה כיון דלא הוה‬ ‫בש׳׳ס דילן בר׳׳ה ע׳׳ש‪ .‬עכ״פ חזינן דהירושלמי מספקא לי׳‬
‫רק גורם וכנ׳׳ל‪ .‬וכפי זכרוני גם הפטרת חכמים כן כתב דיש‬ ‫אם עוברים בבל תאחר בפסח וע״כ הוא מכיפם העורי אבן‬
‫איסור דאורייתא אבל אינו מחויב מיתה ואינו תח״י כעת‬ ‫הנ׳׳ל ולשיטות רש״י ותוס׳ שם פסח עדיף שעובר עליו מיד‪.‬‬
‫לעיין בו‪.‬‬ ‫והוא דלא כהירושלמי ואין להאריך כאן בזה כי אכמ״ק‪.‬‬
‫ולכאורה יש להעיר לפי״ז אמאי אוסר הרז׳׳ה במילה‪.‬‬ ‫במ״ש כ׳׳ת‪ ,‬די״ל דכאן גם הרמב״ן מודה וכו׳‪,‬‬ ‫ב‪ .‬וגם‬
‫אמאי לא נימא דעשה דמילה דוחה הל״ת היינו‬ ‫כל זה לא נהירא‪ .‬והראי׳ לזה מהא ד ה ח״ ה מביא‬
‫האיסור דגורס הלול שבת הנ״ל‪ .‬ואי דשבת הוה עשה ול״ת‪,‬‬ ‫ראי׳ מהא דפליגי ב׳׳ש וב׳׳ה בריש ביצה אי מותר לשחוכי‬
‫הרי לפימ״ש הרשב׳׳א יבמות דף ‪ 0‬בשם מורו דכל דליכא‬
‫ביו׳׳כי כשאין לו עפר מוכן מבעוד יום‪ ,‬ומודים שאם שחכי‬
‫מיתה ליכא עשה דשבתון‪ ,‬וכיון דבגורם הנ״ל ליכא חיוב‬ ‫שיחפור בדקר ויכסה ולא אמרינן אין למצוות אלא מקומן‬
‫מיתה ולא הוה רק ל״ת גרידא למה אין העשה דמילה דוחה‬
‫ושפתן כיון דבשעת שחיטה לא קפביד מידי ואחר שכבר‬
‫אותה‪ .‬יכעין זה כתב בקובץ על הר״מ פ״א מהל׳ שבת לשיטת‬
‫שחט דוחה מצות עשה דכיסוי ל׳׳ת דיו״ט‪ .‬אלא ודאי כיון‬
‫רש״י ב״ק ל״ה דנראה מדבריו דאף דמקלקל פטור אבל אסור‬
‫דיודע ודאי בשעת שחיטה דיצטרך לחלל יו״ט אח״כ‪ ,‬לכך‬
‫מה׳׳ת‪ ,‬וכ״כ בספר לחם שמים על משניות‪ ,‬והקשה דא״כ‬
‫אסור לשחוט‪ ,‬וה׳׳ה בזה אסרינן המילה בשביל הרחיצה‬
‫איך מוכיח ר׳׳ש דמקלקל בחבורה חייב מדאיצטריך קרא‬
‫שאח׳׳כ ע׳׳ש‪ .‬והר׳׳ן כתב ליישב דעת הרמב״ן ולא חילקו כלל‬
‫למישרי מילה בשבת‪ .‬מנ״ל למידק דאיכא חיוב מיתה‪ ,‬דלמא‬
‫בין מצות מילה דאיכא כרת לשאר מצות‪.‬‬
‫הוי רק איסור מדאורייתא לבד‪ .‬וכתב ג״כ דאם ליכא חיוב‬
‫ועיי״ש בר״ן מ׳׳ש לדחות ראיית הרז׳׳ה‪ .‬וביאר דבריו‬
‫מיתה ממילא נדע דעשה דוחה ל״ת וכ;״ל עס׳^ דברי‬
‫בישועות יעקב או״ח סי׳ ש״ל דבאמת במילה כיון‬
‫הרשב״א‪ .‬וא״כ קשה על דברי הרז׳׳ה כנ״ל‪ .‬כיון דליכא‬
‫דהיא עצמה דוחה שבת רק מכשירי מילה אין דוחין שבת‪,‬‬
‫מיתה מדוכי לא נימא עשה דוחה ל׳׳ת‪.‬‬
‫את‬ ‫וא״כ אם אתה דן דבעת המילה חשובכאילו דוחה‬
‫ואפשר נומר כיון דמיירי באישתפוך חמימי שלאחר המילה‬ ‫השבת מחמת הרחיצה שאח׳׳כ מה בכך‪ ,‬הרי בשעת המילה‬
‫הוי כעשה דפשיעה שאינו דוחה ל׳׳ת וכמ׳׳ש‬ ‫רשאי לדחות את השבת‪ ,‬ואם אתה דן על מה שידחה אחר‬
‫התוס׳ בעירובין דף ק׳ בנתערב מתן ד׳ במתן א׳ דחשוב עשה‬ ‫המילה הרי בדין דוחה דפיקוח נפש דוחה את השבת‪ .‬אבל‬
‫דפשיעה‪ ,‬וה״נ בזה הו״ל להזהר שלא ישתפכו החמימי‪.‬‬ ‫בכיסוי אף דדוחה יו״ט אבל שמחת יו״ט אין בכוחו לדחות‬
‫ולפי״ז מיישב קושית הישועות יעקב דלמא איצטריך למישרי‬ ‫איסור מלול יו״ט‪ ,‬לכך בשעת שחיטה קא עביד איסורא עיי״ש‪.‬‬
‫מילה מחמת המציצה‪ ,‬ולפי״ז ניחא דבזה דלא הוה עשה‬
‫וא״כ לכאורה גם בנידון דידן‪ ,‬כיון דמצות תקיעת שופר‬
‫דפשיעה א״צ קרא דממילא נדע דמותר משום עשה דוחה ל״ת‪.‬‬
‫אינו דוחה איסור תחומין דיו״ט א״כ דמי לכיסוי‬
‫י׳׳ל דלא דמי הך דגורם למקלקל הנ״ל‪ .‬דמקלקל לא‬ ‫אמנם‬ ‫הנ״ל דאסור לשחוט כיון שיודע ודאי שיצטרך לחלל יו״כי‪.‬‬
‫הוה בכלל מלאכה‪ ,‬אף דאסור מדאורייתא מ׳׳מ אין‬ ‫בישועות יעקב סי׳ של׳׳א שהקשה בהא דיליף ר׳ שמעון‬ ‫ועי׳‬
‫שם מלאכה עלה ולא קאי עלי׳ העשה דתשבות‪ ,‬משא״כ‬ ‫מקלקל בחבורה דחייב מדאיצטריך למישרי מילה בשבת‪.‬‬
‫בהך גורם כיון דגורם למלאכה גמורה‪ ,‬והמלאכה הוי עשה‬ ‫והא איצטריך למישרי משום המציצה כיון דאם לא מייץ‬
‫ול״ת שבסקילה‪ .‬לכן אין זה נדחה מפני העשה דמילה‪ ,‬ועי׳‬ ‫סכנתא‪ ,‬ובעת המציצה הוא מתקן והו״א דלא ימיל לכך‬
‫ש״ס סוכה ט״ז ע״ב ועירובין דף פ״ו דחמור לי׳ איסור שבת‬ ‫גלי קרא דמילה דוחה שבת ולכך מותר וכנ״ל לדעת‬
‫דרבנן דחשוב איסור סקילה ממצות פשה דסוכה דאורייתא‬ ‫הרמב״ן ע״ש‪.‬‬
‫עיי״ש ובקובץ הנ״ל‪ .‬ואין להאריך כאן עוד בזה‪.‬‬ ‫ולפענ״ד וכפי המונח בזכרוני כבר כתב בשו״ת עטרת‬
‫ובגוף הדבר נראה לכאורה דתליא בהא דאי׳ באו״ח סי׳‬ ‫חכמים דגם לדעת ה ‪ n‬״ה דאסור הוא רק מדרבנן‪,‬‬
‫רמ״ד ס״ד היוצאים בשיירא במדבר והכל יודעים‬ ‫דהוא רק כגורם חלול שבת‪ .‬אם כן א״א לומר דקרא להכי‬
‫שהם צריכים לחלל שבת וכו׳ ג׳ ימים קודם השבת אסורים‬ ‫אתי דמה׳׳ת ודאי ליכא איסורא‪.‬‬
‫לצאת וביום א׳ ב׳ ג׳ מותר לצאת‪ .‬ואם אח״כ יארע לו סכנה‬ ‫שוב נתיישבתי דאין נראה לומר כן‪ ,‬דלא יהי׳ רק איסורא‬
‫ויצטרך לחלל השבת מפני פיקוח נפש מותר ואין כאן חלול‪.‬‬ ‫דרבנן‪ .‬דמנ״ל להרז״ה לחדש איסור זה אם לא הוה‬
‫ובמג״א ס׳׳ק י״ד כתב כיון דיודע בודאי שיחלל שבת אסור‪.‬‬ ‫איסור דאורייתא‪ ,‬היכן נזכר האיסור דרבנן‪ ,‬ואף דמביא‬
‫ידברי המחבר נובעים מתשו׳ הריב״ש שכ״כ לדעת הרז״ה‪,‬‬ ‫ראי׳ לזה מהא דכיסוי מנ״ל דחכמים העמידו דבריהם במקום‬
‫בהא דאין מפליגין בספינה בפחות מג׳ ימים קודם השבת‬ ‫מילה ופסח‪ .‬וכפי הנראה הוא איסור דאורייתא לדעת הרז״ה‪,‬‬
‫משום דמקום סכנה היא ונראה כמתנה לחלל שבת‪ ,‬ופסק‬ ‫רק זה נראה ברור דליכא בי׳ חיוב מיתה כיון דהוי רק גורם‬
‫המחבר בהולך לא״י אפי׳ בע״ש מותר כיון דדבר מצוה הוא‪.‬‬ ‫נהי דאסור מה״ת אבל חיוב מיתה באישתפיך חמימי ועבר‬
‫משה‬ ‫מו״מ בהלכה סימן ג‬ ‫דעת‬ ‫קטז‬
‫אי נימא תחומין מה׳׳ת הא כתב הגהות מרדכי בפ״ק‬ ‫ולכאורה הוא סותר להח׳׳ה הנ״ל באישתפיך ממימי שאוסר‬
‫דקדושין דבתחומין ניכא איסור שביתת בהמתו דלמען ינוח‬ ‫למול משום שיצטרך לחלל שבת אח״כ‪ .‬ולכאורה נראה דיש‬
‫שורך לא קאי אלא על דברים שיש שם מלאכה עליהם‪ ,‬אבל‬ ‫לחלק בין פושה בחול לעושה בשבת וכמ׳׳ש המג״א שם‬
‫תחומין אפי׳ למ׳׳ד מדאורייתא אינו בכלל שם מלאכה‪ ,‬דאי‬ ‫בסק״א‪ ,‬דבשבת אסור דלא יוכל לפסוק פמו שישבות‪ ,‬וא״כ‬
‫הוה מלאכה היתה מנוי׳ במספר מלאכות והוי עניו חיוב‬ ‫דוקא בחול מותר‪ .‬ולא קשה מהא דאישתפיך חמימי דמיירי‬
‫כרת וסקילה כמו בשאר מלאכות‪ ,‬ולפי׳׳ז הא דיו״ט הוי עשה‬ ‫בשבת ולפי שיטת המג״א נראה שאם א׳׳א נו שיפסוק פמו‬
‫ול״ת משום דביו״ט כתוב שבהון עשה הוא‪ ,‬זה אינו אלא במה‬ ‫שישבות שגם פכשיו אומר לו שלא ישבות בשבת‪ ,‬אסור‬
‫שהוא שם מלאכה שנמנעים מלעישותה קרוי שבתון‪ ,‬אבל‬ ‫להפליג אפי׳ לדבר מצוה‪.‬‬
‫תחומין אינו אלא רק מקרא דאל יצא איש וגף ולא משום‬ ‫ועי׳ בש״ך יו״ד סי׳ רס״ו ס״ק '״ח שהביא בשם התשב״ז‬
‫לתא דמלאכה‪ ,‬אין עליו רק אזהרת הל״ת דאל יצא ולא עשה‬ ‫שאסור למול ביום ה׳ כדי שנא יבוא יום ג׳ למילה‬
‫דשבתון‪ .‬וא״כ שפיר הפשה דוחה הל״ת כיון דלא הוה עשה‬ ‫בשבת ויצטרך להנל שבת‪ ,‬והש״ך השיג עליו דהא לדבר מצוה‬
‫ול״ת‪ ,‬וא״כ למ׳׳ד החומין דאורייתא אפילו אי רק י״ב מילין‬ ‫מפליגין‪ ,‬ובהגהות אמרי ברוך שם הביא מהא״ר שמת ‪p‬‬
‫מה״ה ופחית מי״ב מילין מדרבנן‪ ,‬מ״מ הוי רק אטו י״ב‬ ‫קושית הש״ך‪ ,‬דהא קהני ופוסק עמו ענ מנת שישבות ובמינה‬
‫מילין‪ ,‬וכיון די״ב מילין נדחה מפני העשה‪ ,‬לא חמור תחומין‬ ‫לא שייך לפסיק‪ .‬ובאמרי ברוך שם הקשה דהא לשיטת ה ח׳׳ ה‬
‫דאלפיס אמה מתחומין די״ב מילין דנדחה מפני העשה‪.‬‬ ‫אף היכי שהישראל בעצמו יבוא נידי הלול שבת כמו שמבואר‬
‫ופ״כ דהמשנה סוברת דתמומין הוי לגמרי מדרבנן‪ .‬וי״ל דרבנן‬ ‫באריטת בשו״ת הריב״ש ובב״י סי׳ הנ״ל ודין הפסקה אינו‬
‫שוי׳ למלאכה‪ ,‬וכנ דתקון רבנן כעין דאורייתא תיקנו כמו‬ ‫אלא היכי דאפשר‪ .‬וכ״כ בשו״ע הרב סי׳ רמ׳׳ח עיי״ש ובקו״א‪,‬‬
‫במנאכה גמורה שיש בה עשה ונ׳׳ת ושפיר קאמר הש״ס‬ ‫וצ״ל דלא תיקשי מ ה ח״ ה בעצמו דאוסר באישתפיך חמימי‪,‬‬
‫השתא דרבנן כי׳ פ'י״ש שכ״כ ג״כ בשס ספר אהל מועד‪.‬‬ ‫דיש לחלק בין עושה במול בין עושה בשבת דבעושה במול‬
‫וי ש ניישב בזה הא דהרמב״ם השמיט הך דינא דאין‬ ‫דבזה מותר במקום מצוה אף כשודאי יביא אח״כ לידי חלול‬
‫מעבירין עניו את התחום כיון דהוא סובר דתחומין‬ ‫שבת‪ .‬וי״ל דגם התשכ״ץ דאוסר נמול ביום ה׳ שלא יבוא‬
‫די״ב מינין מה״ת וכ״כ בישועות יעקב שם‪.‬‬ ‫לידי חלול שבת אח״כ זה דוקא במינה שנא בזמנה שאפשר‬
‫נמול אח״כ‪ ,‬משא״כ כמו בנ״ד דיהבעל המצוה דתקיעה שופר‬
‫א ך באמת הר׳׳ן שם כתב דיש עוד טעם משום דלא הוה‬
‫י׳׳ל דשרי לכנוס לעיר שתוקעין בער״ה‪ .‬אף שיצטרך נחנל‬
‫בעידנא‪ ,‬וכבר פלפנו מ ה המפורשים דאם הולך להביא‬
‫יו״ט אח״כ בחזרתו חוץ נתחוס‪ .‬ואף שהמג״א סקי״ד‬
‫שופר הוי עשה דרבים ונא בעי בעידנא כמ״ש המג״א סי׳‬
‫שהבאתי כתב דיעות דהיכי דיודע שבודאי יצטרך לחננ בבת‬
‫תמ״ו בשם שבני הלקט‪ .‬אך זה דוקא לפירוש הטור בהך דאין‬
‫אסור אף במקום מציה‪ ,‬מ״מ דעת המחבר להתיר‪ .‬יבשו״ע‬
‫מעבירין עליו את התחום היינו שהולך להביא השופר‪ ,‬אבל‬
‫הרב כתב דיש להחמיר כדברי האוסרים אבנ אין נמחות ביד‬
‫נפירש״י שם שהילך לשמוע קול שופר י״ל דלא הוה בעידנא‪.‬‬
‫המקילים הואיל שיש להם ענ מה שיסמכו‪ ,‬יפי׳ בישועות‬
‫אמנם י״ל כיון דנא הוה רק דרבנן לא בעי בעידנא‪ ,‬לפימ״ש‬
‫יעקב שם שפסק ג״כ דבדבר שיגיע נכננ הלונ שבת בודאי‪,‬‬
‫התום׳ פסחים נ״ט דבעשה החמור לא בעי בעידנא‪ .‬וה״נ‬
‫בזה צריך לפסוק עמו אף בהונך נדבר מציה‪ .‬והיכי דלא‬
‫נגד איסור דרבנן לא בעי בעידנא‪ ,‬רק משום דאין עשה דוחה‬
‫שייך פסיקה אסור וכמ״ש התשב״ץ הנ״ל‪ ,‬אבנ י״נ דכנ זה‬
‫ל״ת ועשה‪ .‬וא״כ נשי׳ הר״מ‪ ,‬דתחומין י׳׳ב מיל הם מה״ת‪,‬‬
‫דוקא היכי שלא יתבטל המצוה לגמרי וכנ״ל‪ ,‬אבל היכי‬
‫וא״כ לא הוה עשה ול״ת‪ ,‬ומשום בעידנא ג״כ לא שייך‪ ,‬כיון‬ ‫שיתבטל המצוה נגמרי כמו בתקיעת שופר אפשר נהקל‪.‬‬
‫דתחומין דרבנן וכנ״ל‪.‬‬
‫עוד נלע״ד לומר היתר‪ ,‬דהנה בהא דאמרינן בשופר של‬
‫ו אין נהקשות אכתי למה לא יכתוב הדין דאין מעבירין‬ ‫ר׳׳ה אין מעבירין עליו אה התחום ואמרינן בש״ס‬
‫עניו את התחום בי״ב מיל דבזה איכא משום בעידנא‪.‬‬ ‫דד׳ה הנ״ל השתא בדרבנן אמרת נא בדאורייתא מבפיא‪,‬‬
‫י״ל לפימ׳׳ש בחי׳ רע׳׳א בסי׳ ת״ד דנפימ׳׳ש הב״מ וב״י בשם‬ ‫ומפרש רש״י א יסיר תחומין‪ .‬והקשה בעורי אבן מה קישיא‪,‬‬
‫תשף ריב״ם‪ ,‬דהא דבימים אין בהם דין תחומין מה׳׳ת משום‬ ‫הא י״ל דמתניתין אתיא כמ״ד תחומין מה׳׳ת‪ .‬וכתב בברוך‬
‫דהוי כרמלית‪ ,‬והטלטול בהם מדרבנן לא יתכן שהמהלך יהי׳‬ ‫טעם בדין עשה דוהה ל״ת פ״ג וכן בישועות יעקב סי׳ תרפ״ו‪,‬‬
‫חייב והמעביר יהי׳ פטור‪ .‬א״כ בזה״ז דאין לנו ד׳ ה ודינו‬ ‫כיון דאמרינן בש״ס בטעם דאין מעבירין עליו את התחום‬
‫ככרמלית י״ל דלכו׳׳ע תמומין די״ב מיל הוי רק מדרבנן‬ ‫משום דיו״ט עשה ול״ת ואין עשה דוחה נ״ת ועשה‪ ,‬יכתב‬
‫עיי״ש‪ .‬ושכן י״ל דהד׳מ השמיט הדין דאין מעבירין וכו׳‬ ‫הר״ן אף דהוי רק דרבנן‪ ,‬וחכמים עשאוהו דבריהם כעץ‬
‫משום דעתה כל התחומין רק דרבנן ולא בעי בעידנא‪ .‬וטשה‬ ‫של תורה‪ ,‬וכיון דבכל המלאכות יש עשה ול״ת גם של דבריהם‬
‫ול״ת ג״כ לא הוה דעיקר דין התחומין לא הוה משום‬ ‫הוי כעשה ול״ת עיי״ש‪ .‬וזה ניחא אי תחומין מדרבנן אבל‬
‫קיז‬ ‫משה‬ ‫מו״מ בהלכה סימן ג‬ ‫דעת‬
‫והביא שם עוד מתשו׳ מהרי״ק שורש ד׳‪ .‬ועכ״פ היכי דאין‬ ‫מלאכה רק משום החומין י״ב מיל דהוי מה״ת במקום דאיכא‬
‫חשש סכנה כלל ודאי דא'ן להקל‪ ,‬ודבר זה תלוי בראות עיני‬ ‫ד׳ ה והבן‪ ,‬ואין להאריך‪.‬‬
‫ה דין והבנת הלב והנלפענ״ד כתבתי‪.‬‬ ‫י״ל בנ״ד‪ ,‬אף אי נימא די״ב מיל הוה מה״ת גם‬ ‫ולפי׳ז‬
‫במ״ש כת״ה לשיטת הריב״א וכו׳‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫עתה מ׳׳כל מהראוי לומר בי׳ עשה דוחה ל״ת וכנ״ל‬
‫הדבר מוכרח‪ ,‬כיון דאמרינן דחז״ל אלמוהו לדבריהם‬ ‫אין‬ ‫רק משום דלא הוה בעידנא א״כ זה דוקא בהולך הוץ לתחום‬
‫כשל תורה‪ ,‬הוי האי עשה כשל תורה דאינה נדחית‬ ‫ביו״ט לשמוע שופר לא הוה בעידנא‪ .‬דמקודם שמקיים המצוה‬
‫מפני עשה ולא דמי לסי׳ תרפ״ז דמיירי במצות נפרדות‪ .‬לא‬ ‫עושה האיסור‪ ,‬משא׳׳כ בנ״ד דהולך בחול רק דהחזרה הוא‬
‫כן בזה שצריך לעשות איסור דרבנן ולעבור בקום ועשה וזה‬ ‫חוץ לתחום א״כ מקיים המצוה קודם שעושה האיסור והוי‬
‫פשוט ומובן‪.‬‬ ‫שפיר בעידנא‪ .‬ובכה״ג העשה דשופר דוחה לל״ת דתחומין‪,‬‬
‫ולא שייך לומר דהוי כמתנה להלל יו״ע כיון דמקודם יעשה‬
‫שפלפל כ״ת בענק אנוס וכו׳‪.‬‬ ‫ה‪ .‬ומה‬
‫המצוה ואח״כ יעשה האיסור שפיר אמרינן דעשה דשופר‬
‫כבר ראיתי באחרונים שביארו טעם דעשה דוחה ל״ת משום‬ ‫דוחה לל״ת דתחומין‪ ,‬ואח״כ יהי׳ רשאי לילך משוס דיהי׳‬
‫דעובר על הל״ת מחמת מצות העשה הוי אונס על‬ ‫אנוס וכנ״ל‪ .‬וא״כ י״ל ממ״נ אם נימא כהסוברין דתחומק‬
‫הצ״ת‪ ,‬ואונסא כמאן דנא עבר‪ .‬אבל להיפוך שלא יקיים‬ ‫לגמרי לא הוי רק דרבנן‪ .‬וא״כ הוי עשה ול״ת מ״מ בדרבנן‬
‫העשה מחמת אונס הנ״ת לא מיקרי קיום העשה משום‬
‫יש לסמוך אמקילין בסי׳ רמ׳׳ד הנ״ל‪ .‬בעושה בחול אפי׳ אם‬
‫דאונסא כמאן דעביד לא אמרינן‪ ,‬ובמקום אחר כתבתי בזה‪.‬‬
‫יודע בודאי שיעשה איסור וכנ״ל‪ .‬ואי נימא תחומין דאורייתא‬
‫דיומא י״ל בזה בסוגיא דשופר של עולה דד׳י‬ ‫ובענינא‬ ‫א״כ לא הוי עשה ול״ת ונדחה שפיר מפני העשה דשופר‬
‫מחלק בין עולה דבת מעילה ויוצא לחולין כר ורבא‬ ‫והבן היטב‪.‬‬
‫פריך לי׳ אימת מעיל לבתר דתקע כי קא תקע באיסורא‬ ‫כת״ה דאיסור תחומין בכאן הוי מלאכה שאינה‬ ‫ומ״ש‬ ‫ג‪.‬‬
‫קא תקע‪ .‬וכבר עמדו המפורשים דקושית רבא עצומה על ר״י‪.‬‬ ‫צריכה לגופה וכר‪ .‬עי׳ עוד בפנ״י שבת דף ע״ב‬
‫ומה דעתו של ר׳ יהודה‪ .‬וי״ל דהנה כבר הקשו האחרונים‬ ‫שנתעורר מעצמו בסברת המהרי״ק והביא ממהרש״א בח״א‬
‫למה נא יתקע בשופר של עולה ונימא דעשה דוחה ל״ת‬ ‫במסכת ב״ב לענק מקושש לשם שמים נתכוין עיי״ש‪ .‬ובתשו׳‬
‫דמעילה עי׳ טעם המלך ובישועות יעקב‪ .‬אך י״ל כיון‬ ‫בית יצחק או״ח כתב בזה‪ ,‬רק אני מסופק אס בתחומין יש‬
‫דבתקיעות דר״ה איכא ג״כ תקיעות דרבנן וכמ״ש הד׳ן ולכן‬ ‫לפטור משום משאצל״ג כיון דלא הוה בכלל מנאכה ונא ילפינן‬
‫אמר ד׳י דלה יצא ור״ל כל התקיעות‪ .‬משום דבתקיעות דרבנן‬ ‫לה ממשכן‪ .‬ועי׳ תוס׳ שבת דף צ״ה דמשאצכ״ג הוא משום‬
‫א״א לדחות הל״ת דאורייתא‪ .‬וכ״כ בטעם המלך‪ .‬ולפי״ז לא‬ ‫דבעינן דומיא דמשכן‪ .‬אבנ בתחומין דנא הוה בכנל מלאכה י״ל‬
‫קשה קושית רבא‪ ,‬דשפיר אמר ד׳י בעולה כיון דעכ״פ‬ ‫דגם משאצל״ג עובר‪ .‬ויל״ע בזה‪ .‬מ״מ לדינא נלפענ״ד להתיר‬
‫התקיעות דאורייתא יצא משום דעשה דוחה ל״ת א״כ שפיר‬ ‫וכמ׳׳ש דיש לסמוך אמתירין בזה שלא להתבענ מצות תקיעת‬
‫נהנה ייצא לחולין‪ .‬וממילא שוב יוצא גם התקיעות דרבנן כיון‬ ‫שופר וכנ״ל‪.‬‬
‫דכבר יצא לחולין בתקיעות דאורייתא‪ ,‬אבל בשלמים לא יצא‬ ‫אך בזה יש לחקור בחזרה‪ .‬שאני רואה שכת״ה פשיטא ני׳‬
‫התקיעות דרבנן ולא קשה קושית רבא‪.‬‬ ‫להתיר לילך חוץ לתחום מיראת העונש‪ .‬אתו עונש יש‬
‫אמנם י״ל לפימ״ש הב״י באו״ח סי׳ י״א דהא דאמרינן אין‬ ‫בזה‪ ,‬אם לחוש לסכנת נפשות ודאי מוהר‪ .‬אבל אם אין לחוש‬
‫עשה דוחה ל״ת באפשר לקיים שניהם‪ .‬הוא אף‬ ‫לסכנה רק איזו עונש שאין סכנה מרחפת עליו איני יידע‬
‫דעכשיו א״א לקיים שניהם רק אם בשום פעם אפשר לקיים‬ ‫מקום להתיר לו לילך חוץ לתחום בחזרה‪ .‬ועי׳ תשו׳ רעק״א‬
‫שניהם אין העשה דוחה עיי״ש‪ .‬וכתב הגאון בתשו׳ בית‬ ‫סי׳ ס׳ שם כתב בהא דאמרינן בשבת מ׳׳ה כדאי הוא ר׳׳ש‬
‫אפרים בטעמו דבאמת הא דעשה דוחה ל״ת אף דל״ת חמור‬ ‫לסמוך עליו בשעת הדחק ופירש״י סכנה‪ ,‬והקשה דהרי בסכנה‬
‫מעשה וכמ״ש בספר הכריתות משום דהתורה לא אמרה‬ ‫או ספק סכנה אפי׳ איסור דאורייתא נדחה ומה צריך לסמוך‬
‫הל׳׳ת במקום עשה‪ .‬והוי כאילו תנאי בהל״ת דבמקום עשה‬ ‫אד׳ש‪ ,‬וכתב דאין כאן בגדר ספק סכנה להתיר איסור בשביל‬
‫לא נאמרה כלל‪ .‬ולכך היכי דאפשר לקיים שניהם בשום פעם‬ ‫זה‪ ,‬אלא דעל צד הריחוק הסתעפות סכנה מיקרי שעת הדחק‬
‫אינו דוחה כיון דהל״ת נאמרה במקום העשה היכי דאפשר‬ ‫וסמכו אדד׳ש עכ״ל‪ ,‬ועי׳ בספר אורחות חיים או״ח סי׳‬
‫לקיים שניהם‪ ,‬לכן גם עכשיו דא״א לקיים שניהם אין העשה‬ ‫שכ״ח בהגהות הגאבד׳ק ברעזאן שהביא משלעי הגבורים‬
‫דוחה כיון דהל״ת חמיר עיי״ש‪.‬‬ ‫ב״ב פי״ג שכתב דאין להקל בדאורייתא משום חשש ספק‬
‫שיטת הב״י לא קשה הקושי׳ הנ״ל‪ ,‬כיון דביש לו שופר‬ ‫ולפי‬ ‫סכנת נפשות עד שיהי׳ ברור דאיכא סכנה וע״ע תשף‬
‫אחר אין העשה דוחה כיון דאפשר לקיים שניהם לכן‬ ‫מהרש״ם סוף ח״ג בהשמטות שכתב דד׳ל בדאיכא רק חשש‬
‫אף באין לו שופר אחר אינו דוחה‪.‬‬ ‫בעלמא אבל בספק סכנה הרי גם בספק סכנה יש להקל‪.‬‬
‫משה‬ ‫מו״מ בהלכה סימן ג‬ ‫דעת‬ ‫קיח‬
‫לחולין‪ ,‬ועי׳ בקדושין נ״ד ע״ב דאמר וכיון דאינו מתחלל קרבן‬ ‫לטעם הר׳ל דהל׳׳ח נדהיה משום דאנוס הוא ואונסא‬ ‫אמנם‬
‫במאי מיהייב וה׳׳ה להיפוך‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫כמאן דלא עבד‪ ,‬נדהה זה דעכ׳׳פ עכשיו דאין לו‬
‫ו ^ ל לפמ״ש הכלבו בהא דהנודר משופר מותר לתקוע בו‬ ‫שופר אחר שפיר אנוס הוא ונדמיה‪ .‬וי״ל דבזה פליגי ד׳י‬
‫תקיעה של מצוה דהנודר בעצמו אסור לתקוע בו‪ ,‬משום‬ ‫ורבא‪ ,‬דרבא ס״ל דהעעם דעשה דוחה ל׳׳ת הוא משום‬
‫שהרבה בני אדם שמתגאים בתקיעתם ונהנים מזה‪ ,‬והקשו‬ ‫דהל׳׳ח לא נאמרה במקום העשה‪ .‬וא״כ היבי דאפשר לקיים‬
‫עליו דא״כ מה יעשה בהא דשופר של עולה דאמר רבא דיצא‬ ‫שניהם בשום פעם לא שייך עשה דוחה ל׳׳ת‪ .‬ושפיר פריך לי׳‬
‫משום דמצית לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬והא איכא הנאת הגוך בהדי‬ ‫אימה מעל‪ .‬וד׳י ס״ל דהעעם משום דאנוס‪ ,‬יא״כ היכי‬
‫המצוה‪ .‬ותירץ השער המלך בהל׳ לולב דבאמת מהא דלא יצא‬ ‫דעכשיו א״א לקיים שניהם‪ ,‬שפיר דוחה ושפיר אמר עולה‬
‫אך דרבא ג״כ לא ס״ל מצוה הבאה בעבירה וגם מה שנהנה‬ ‫דבח מעילה כו׳ וכנ״ל‪.‬‬
‫בשמיעת הקול א״צ להמצוה וא״כ המצוה לא בא ע״י העבירה‪,‬‬ ‫ו ^ ל דרבא לטעמי׳ דאמר בזבחים דאין עשה דוחה נ׳׳ת‬
‫ובכה״ג לא אמרינן מצוה הבאה בעבירה והבן‪ .‬רק דהוא‬ ‫שבמקדש‪ .‬ינכך ס״ל דע״כ הטעם דעשה דוהה ל׳׳ה‬
‫כמ״ש הרשב׳׳א ביבמות כיון דההנאה היא ממה שיוצא בו‬ ‫משום דהלאו לא נאמר במקום העשה‪ .‬אבל במקדש גילהה‬
‫ידי המצוה ואם אמרינן דלא יצא מתוקן האיסור דאם לא יצא‬ ‫ההורה דהלאו נאמר במקום העשה וממילא לא נדחה כיון‬
‫נא נהנה ועי׳ בטורי אבן‪ ,‬ועכ״פ שפיר אמר רבא דמשום‬ ‫דהל״ה חמור‪ .‬אבל אי נימא מטעם אנוס גם במקדש שייך‬
‫הנאת המצוה הא מצות לאו ליהנות ניתנו ואי משום הנאת‬ ‫האי טעמא‪ .‬ור׳׳י ס״ל כרב אשי שם ואין ראי׳ דאין עשה‬
‫הקול זה א״א לתקן ושפיר יצא עכ״ד‪ ,‬וזה ניחא לענין מצוות‬ ‫דוחה ל״ה שבמקדש‪ ,‬ושפיר י״ל הטעם דאנוס והבן‪.‬‬
‫צאו ליהנות ניתנו‪ ,‬אבל על טעה בדבר מצוה עכ״פ מה שנהנה‬ ‫ולפימ״ש לפרש דברי ר״י משום שהקיעוה דאורייהא יכול‬
‫בהקול כנ״ל בזה לא הוי דבר מצוה ולא שייך לפוטרו ע״ז‬ ‫להקוע משום עשה דוחה ל״ה‪ ,‬מיושב קושיה‬
‫ושפיר יצא לחולין משום הנאת הקול‪ ,‬דבזה לא שייך לפוטרו‬ ‫הגרמ׳׳ז שבישועוה יעקב בהא דר״י אומר דיוצא משום דיצא‬
‫משום טעה בדבר מצוה‪.‬‬ ‫לחולין‪ .‬הא הו״ל דיחוי‪ ,‬שקודם שמעל נדחה‪ ,‬ואינו חוזר‬
‫ולפי״ז מיושב שפיר הא דפריך רבא אימת מעל ט׳ דמשום‬ ‫ונראה‪ .‬ועי׳ בסוף הספר בישועוה יעקב בחשו׳ הגאון מניסא‬
‫הגבהה גא שייך לומר דמעל‪ ,‬דבהגבהה לא שייך‬ ‫זצ״ל‪ ,‬שלא מצא מענה ע״ז‪.‬‬
‫הנאה דשמיעת הקול‪ ,‬ואם כן הוי שפיר טעה בדבר מצוה‪,‬‬ ‫ולפי״ז א״ש‪ .‬דבאמת הא תקיעות דאורייתא שרי נהקוע‬
‫והבן‪.‬‬ ‫וא״כ מעולם לא נדחה דבידו לתקוע התקיעות‬
‫והנה הכפות תמרים הקשה דמאי פריך אימת מעל וכי קא‬ ‫דאורייתא ויצא לחולין‪ ,‬וזה אין להקשות על דברינו דהא‬
‫תקע כו׳ לשיטת העור דיוצאין בסוך תקיעה בלא‬ ‫אינו יוצא לחולין במזיד רק בשוגג עי׳ בתוס׳ בסוגיא‪ ,‬די״נ‬
‫תחינת תקיעה א״כ י״ל דמעל בתחילת תקיעה ויצא לחולין‬ ‫ח ה דוקא במעל באיסור‪ ,‬אבל במועל בהיתר משום עשה‬
‫ויוצא בסוך תקיעה‪ ,‬אמנם באמת ל״ק דעיקר היא במה‬ ‫דוחה ל״ת שפיר י״ל דחשוב כשוגג ויוצא לחולין‪ ,‬יהבן‪.‬‬
‫שיוצאין ידי המצוה ובתחילת התקיעה דאמרינן דלא יצא‬ ‫לי לדבר באריכות בכל פרט ופרטי‪ .‬רק אין הזמן מספיק‬ ‫ויש‬
‫א״כ לא מעל ולא נפיק לחולין וכבר כתבו כן המפרשים‪,‬‬ ‫ואי אפשר עוד בזה להאריך וה׳ שנותיו יאריך‪.‬‬
‫אמנם לשיטת הכנבו דנהנה מהקול שפיר קשה‪ ,‬שכבר מעל‬ ‫בזה ידידו עוז הנאמן באהבתו הדש״ת וטובו כל‬ ‫הנני‬
‫ע״י הנאה מהקול ויצא לחולין‪ ,‬אמנם כתב הישועות יעקב‬ ‫הימים‪.‬‬
‫דמ״מ לא יצא דהוי מצוה הבאה בעבירה דאי לאו דתקע בו‬ ‫ובחידושי כתבתי עוד בפלוגתא דד׳י ורבא‪ ,‬במה דהקשו‬
‫מתחילה באופן שמעל לא הי׳ יכול לצאת בו כעת הוי מצוה‬ ‫המפרשים בהא דרבא הקשה אימת מענ לבתר‬
‫הבאה בעבירה שע״י העבירה באה המצוה וכמו בגזל שכתבו‬ ‫דתקע כי קא תקע באיסורא קא תקע‪ ,‬והקשו לפמ׳׳ש התוס׳‬
‫התוס׳ דחשוב מצוה הבאה בעבירה כיון שע״י שנעשית‬ ‫בקדושין בכסבור שהוא של חבירו ונוטלו לעצמו לתקוע הוי‬
‫העבירה מקיים המצוה‪ .‬ולפי״ז א״ש ברווחא‪ ,‬דרב יהודה‬ ‫מוציא מרשות לרשות ומעל‪ ,‬א״כ מעל כאן מקודם דתקע‬
‫לטעמי׳ שכתבו התוס׳ בגיכיין נ״ה דלית לי׳ מצוה הבאה‬ ‫דמדאגבי׳ מעל‪ ,‬עי׳ בנח״י ועוד בשאר מפרשים‪.‬‬
‫בעבירה לכך לא קשיא לדידי׳ אימת מעל‪ ,‬דשפיר י״ל דמעל‬ ‫וי״ל דבאמת הקשה בטעם המנך דאמאי מעל הא הוי טעה‬
‫בתחילת התקיעה הנ״ל‪ ,‬אבל רבא י״ל דאית לי׳ מצוה הבאה‬ ‫מצוה‪ ,‬וכמו דאמרינן בש׳׳ס סוכה מ״ב בעולת‬ ‫בדבר‬
‫בעבירה לכך פריך שפיר אימת מעל כו׳ כנ״ל‪ .‬ורבא מסיק‬ ‫בין אגפיים יסבור דחטאת היא ואכלו דפטור‬ ‫עוף שנמצא‬
‫שפיר דאחד זה ואחד זה משום דמצות לאו ליהנות ניתנו‪,‬‬ ‫טעה בדבר מצוה‪ ,‬ואך דאיסורא איכא וכמ״ש‬ ‫משום דהוי‬
‫ואין להקשות הא עכ״פ נהנה מהקול והוי מצוה הבאה‬ ‫מהד׳ ם שיק‪ ,‬מ״מ כיון דמקרבן פטור אינו יוצא‬ ‫לקמן מתשו׳‬
‫בעבירה דלפמ״ש התוס׳ דמצוה הבאה בעבירה לא שייך רק‬ ‫בשלמים דלית בהו מעילה אע״ג דאיסורא איכא‬ ‫לחולין‪ ,‬וכמו‬
‫אם המצוה באה ע״י העבירה‪ ,‬וזה לא בא ע״י העבירה‪ ,‬דגם‬ ‫וכמ״ש התוס׳ בנדרים דך י׳ ובכמה דוכתי ואין יוצאים‬
‫קיט‬ ‫משה‬ ‫מו״מ בהלכה סימן ג‬ ‫דעת‬
‫כ״מ הנ״ל‪ ,‬ומצאתי כתשו׳ מהרש״ם ח״ג סי׳ קפ״כ שעמד‬ ‫אם לא הי׳ צהנה כשמיעה הקול ג״כ הי׳ יוצא‪ .‬ידוקא כדר‪3‬‬
‫עליו כזה‪ ,‬אך ד‪3‬רי המקנה נכונים דהוא קאי שם לר״מ‬ ‫יהודה דע״י היציאה לחולין כמה שנהנה כשמיעה הקול גימא‬
‫דס״ג דכשוגג אינו מתחלל עיי״ש ותכין[‪.‬‬ ‫דיצא א״כ המצוה צריכה להעכירה‪ .‬משא״כ אם אמרת מצות‬
‫בענין שכתכתי לחלק מה דלענין מעילה חשוכ אומר מותר‬ ‫לאו ליהנות ניתנו וכנ״ל‪ ,‬וה‪3‬ן‪.‬‬
‫ולענין טעה כדכר מצוה לא אמרינן‪ ,‬מצאתי מה‬ ‫דהא דלא יצא לחולין כהגכהה משום דהוי עעה‬ ‫ולפמ״ש‬
‫שכתכתי כמק״ח כפשטות‪ ,‬דעיקר הפטור כדכר מצוה הוא‬ ‫כדכר מצוה י״ל כזה להכין הפלוגהא דר‪ 3‬יהודא‬
‫משום דערוד עי״ז לא ידע ושכח וזה שייך כספק המציאות‪.‬‬ ‫ורכא‪ ,‬די״ל כמה שדקדקו התום׳ כהא דאמר ר״י גא יתקע‬
‫אכג נענין אומר מוהר לא שייך לומר דהטירדא הכיאו לומר‬
‫כיון דמיירי כשוגג דכמזיד איני יוצא לחולין וא״כ האיך שייך‬
‫מותר והכן‪ .‬וא״כ י״ל כהיפוך דדכרי רש״י ככ״מ הם רק אם‬
‫לומר לא יתקג; וכתכו המפרשים לפמ׳׳ש רש״י כש״ס כ״מ‬
‫אמרינן אומר מותר שוגג לכך איכא כי׳ מעילה‪ ,‬אכל אם‬
‫רף נ״ז דכאומר מותר שסכור שמותר ליהנות איכא מעילה‬
‫נימא דאומר מותר וקרוכ למזיד ליכא כי׳ מעילה לדידן דקיי״ל‬ ‫ויצא לחולין עיי״ ^ א״כ י״ל דר׳ יהודא מיירי כאומר מוהר‬
‫דכמזיד לא נפיק לחולין‪ ,‬וא״כ י״ל דרכ יהודא סו‪ 3‬ר אומר‬
‫ושפיר שייך לשון לא יתקע‪ .‬וראיתי כזה כנדרי זריזין ח״כ‬
‫מותר שוגג ומשכחה שפיר המעילה כאומר מותר וטעה כדכר‬
‫שפלפל כזה ואינו לפני כעת לעיין כו‪ ,‬ולפ״ז י״ג לפמ״ש כתום׳‬
‫מצוה נא שייך כאומר מותר וכנ״ל‪ ,‬אכל רכא לשיטתו כמכות‬
‫חדשים רפ״ד דסוכה דדוקא דשכח שהיא שכת וטעה הוי‬
‫דף ט׳ דאומר מותר קרוכ למזיד ]וכהך גירסת התוס׳ דגרסו‬
‫טעה ‪ 3‬דכר מצוה אכל טעה כדין ואומר מותר קרוכ למזיד‬
‫רכא עיי״ש[ וא״כ שפיר פריך אימת מעל לכתר דתקע דאין‬
‫הוא‪ .‬שוכ ראיתי כתשו׳ כית יצחק או״ח כקונטרס כנו שהכיא‬
‫נומר דמיירי כאומר מותר דזה קרוכ למזיד ולא יצא לחולין‪,‬‬
‫דכרי המהרש״א פסחים דך< ע״כ ט״א ד׳׳ה מה לי שאינן‬
‫וע״כ דמיירי כשוגג שלא ידע שהוא של הקדש‪ ,‬א״כ ‪ 3‬הגכהה‬
‫ראויין‪ ,‬שכת‪ 3‬ג״כ דכאומר מותר לא שייך טעה כדכר מצוה‬
‫טרוד כדכר מצוה והכן היטכ‪.‬‬
‫עיי״ש‪ .‬וטי׳ תשו׳ מהר׳׳ם שיק או״ח סי׳ רס״א‪ ,‬א״כ כאן‬
‫ובפשוט נראה לפמש״כ התוס׳ כסנהדרין ס״כ דהא דאיתא‬
‫דמיירי ‪ 3‬אומר מותר שפיר אפשר לומר דמעל ‪ 3‬הגכהה וכיכא‬
‫כמכות דף ט׳ דרכא אמר אומר מותר קרוכ‬
‫כזה משום טעה כדכר מצוה ואף דלענין מעילה חשוכ אומר‬
‫למזיד צ״ל רכה ולא רכא‪ ,‬א״כ י״ל דרכא ס״ל אומר מותר‬
‫מותר שוגג‪ ,‬י״ל דוקא לענין מעילה דילפינן ממטינה דסוטה‬
‫הוא ושייך לומר ‪ 3‬אומר מותר ג״כ טעה כד‪ 3‬ר מצוה‬ ‫אונס‬
‫דאומרת מותר חשוכה כמזידה ועיין כמקנה קידושין דף נ״ג‬
‫דאנוס הוא ופטור מקרכן‪ ,‬אע׳׳ג דכאומר מותר הייכ ככל‬
‫ע״כ שהעיר כזה עיי״ש מ׳׳ש‪ ,‬ולכך לענין מעילה השוכ אומר‬
‫התורה קרכן וכדאמר רכא כסנהדרין שם מ״מ לענין טעה‬
‫מותר שוגג‪ ,‬אכל לענין טעה כדכר מצוה חשוכ כמזיד כנ׳׳ל‬
‫כדכר מצוה ודאי דאיכא למימר דאנום הוא ופטור מקרכן‪.‬‬
‫ושפיר אמר ר׳ יהודא דנפיק לחונין‪.‬‬
‫אכל למ״ד אומר מותר קרוכ למזיד הוא א״כ ה״נ לא שייך‬
‫כזה לומר טעה כדכר מצוה דלא חשוכ אונס וחייכ קרכן‬ ‫דאומר מותר אי חשו‪ 3‬כמזיד‪ ,‬עיין כש״ס מכות‬ ‫והנה כהא‬
‫כמו ככל ההורה כאומר מותר רק ‪3‬גלות ממעטינן משום‬ ‫ט׳ כפלוגתא דרכא ואכיי‪ ,‬ושם הגירסא דר‪ 3‬א‬ ‫דף‬
‫גדול‬ ‫דטוכא כשגגה כתיכי וכמ׳׳ש התום׳ ‪3‬שכת פרק כלל‬ ‫למזיד הוא‪ ,‬אמנם כהוס׳ סנהדרין ס״כ ע׳׳א ד״ה‬ ‫אומר קרו‪3‬‬
‫דר׳׳י‬ ‫ובסנהדרין שם‪ .‬וא״כ י״ל דכזה פליגי ר‪ 3‬יהודא ורכא‪,‬‬ ‫דכמכות הגירסא רכה‪ ,‬אכל רכא סו‪ 3‬ר דחשוכ‬ ‫ורכא כתכו‬
‫טעה‬ ‫ס״ל כאומר מותר קרוכ למזיד ולא שייך כזה לומר‬ ‫שוגג ע״ש‪ ,‬לכך שפיר מקשה רכא לשיכיתי׳ אימת מעל דלענין‬
‫אומר‬ ‫כדכר מצוה ושפיר יצא לחולין כהגכהה‪ ,‬ורכא ס״ל‬ ‫טעה כדכר מצוה ג״כ חשוכ שוגג‪ ,‬וכזה פליגי ר״י ורכא‬
‫מצוה‬ ‫אנוס הוא ואיכא כהגכהה משום טעה כד‪ 3‬ר‬ ‫מותר‬ ‫דר׳׳י ס״ל דחשי‪ 3‬כמזיד והכן‪.‬‬
‫ולא יצא לחולין וכנ״ל והכן היטכ‪ .‬ועי׳ כנדרי זריזין שם‬ ‫כזה אומר דמ״ש המקנה הנ׳׳ל דלענין מעילה‬ ‫]ובהיותי‬
‫שהאריך כאומר מותר דמעילה‪.‬‬ ‫חשיכ אומר מותר מזיד ולכאורה סותר לרש״י‬
‫משה‬ ‫דעת‬ ‫ל!כ‬
‫סימן ד‬
‫בעניו מהות איסור טבל ומקדים תרומה לביכורים‬

‫כשו״ת חכצלת השרון מהגאון ר׳ דוד מנחם מאניש באב״ד זצ״ל אבד״ק טארנוסול‬
‫)בילגורייא תרח״צ( מהדו״ת סי׳ א׳ כתב להשיב להגהמ״ח בעל דעת משה זצ״ל על כמה‬
‫הערות שכתב לו הגהמ״ח זצ״ל על מש״כ בחבצלת השרון מהדו״ק‪ ,‬במכתב הגהמ״ח זצ״ל‬
‫כתב כנראה להעיר‪:‬‬
‫א‪ .‬מל מש׳ש בחבצלת השרון אבהע״ז סי׳ א׳ בס״ק ד‪ ,‬שם כתב לפלפל דאיסור טבל‬
‫הוא רק משום חיוב הפרשת התרומה שמוטל עליו‪ ,‬והוכיח מהגמ׳ בבכורות )י״ב ע״ב( דאי׳ שם ‪:‬‬
‫מיתיבי‪ ,‬האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה‪ .‬ומקשה הגמ׳ ‪ :‬ואמאי‪ ,‬כיון‬
‫דאילו מטמיא בת שריפה היא‪ ,‬לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה ע״כ‪ ,‬מבואר א״כ להדיא‪,‬‬
‫דהיכא דאינו יכול להפריש ממנה חלה‪ ,‬אמו חייב מיתה משום טבל‪ ,‬ושם האריד עוד לפלפל‬
‫בענין זה‪ .‬והעיר ע״ז הגהמ״ח זצ״ל בעל הדעת משה‪ ,‬דיש סברא לחלק בין היכא שכבר‬
‫נתחייב בחלה או תרומה‪ ,‬דאז אפי׳ שאינו יכול כעת להפריש מאיזו סיבה שהיא‪ ,‬מ״מ החיוב‬
‫לא יורד‪ ,‬ובין אם לא נתחייב כלל‪ ,‬וכאשר חל החיוב אינו יכול להפריש מאיזו סיבה‪ ,‬דאז אין‬
‫שום חיוב משום טבל עכ״ד‪.‬‬
‫כ‪ .‬מור כתב כנראה הגהמ׳׳ח תו׳׳ל בעל דעת משה להעיר בדברי התוס׳ ביצה )י״ג ע״ב‬
‫ד״ה ומה ראית וכו׳( שהקשו על קושית הגמ׳ אי הכי אפי׳ הקדימו בכרי נמי וכו׳‪ ,‬ולמדו‬
‫התוס׳ )וכדנראה מרש״י בביצה שם ודלא כר״ח בגליון הש״ס שם ועי׳ בשיטמ״ק שם( דקר‬
‫הגמ׳ היא דנימא איפכא‪ ,‬דבהקדימו בשבלים למעשר ראשון חייב בתרומה גדולה‪ ,‬ורק בהקדימו‬
‫בכרי פטור )ולפי התוס׳ ורש״י וכנ״ל צ״ב לשון הגמ׳ אפי׳ הקדימו בכרי נטי וצ״ע(‪ ,‬והקשו‬
‫וז״ל‪ :‬ותימה‪ ,‬היכי אסיק אדעתי׳ דמקשה לומר איפכא דבשבלים יהא חייב ובהקדימם בכרי‬
‫יהי׳ פטור‪ ,‬אם הוא חייב בשבלים כש״כ בכרי‪ ,‬שכל מה שאחרי כן יהא חייב וכו׳ ע״כ‪.‬‬
‫)ועי׳ בציונים וביאורים עמ״ס ביצה שנדפסו בסו״ס שיטמ״ק לביצה מהגר״מ שטרן אות שד״מ‬
‫שהאריך להצדיק בהבנת הרש״י והתוס׳ וכנ״ל דכוונת הגמ׳ בקו׳ דנימא איפכא עיי״ש(‪.‬‬
‫וע״ז הקשה הגהמ״ח זצ״ל‪ ,‬דעפ״י הפשוט אצלו דאיסור קדימה )כמו בתרומה לביכורים‪,‬‬
‫ומעשר ראשון לתרומה גדולה( הוא רק כשכבר הי׳ החיוב הראשון‪ ,‬והקדים אז לחיוב השני‪,‬‬
‫וז״ב ופשוט‪ ,‬והקשה לפי״ז דא״כ שפיר יקז סברא לומר דבהקדימו בכרי יקז סברא לומר דיפטור‬
‫מתרומה גדולה כיון דאי עב ‪ T‬לא מדעי דגזה״כ היא כמו במקרים תרומה לביכורים עפ״י‬
‫מסקנת הגמ׳ בתמורה ה׳ ע״ב רגבי זה גלי קרא רחל‪ ,‬וה״נ כאן‪ .‬מעזא״כ אם הקדימו בשבלים‪,‬‬
‫דלא עשה איסור שפיר יוכל להפריש תרומה גדולה ולא נפטר‪ ,‬ומה הקשו התוס׳ דאין סברא‬
‫לומר כן‪.‬‬
‫וע״ז השיב לו בחבצלת השרון שם וז״ל;‬
‫מ״ש על מה שהקשיתי בספרי חאבהע״ז סי׳ א׳‬ ‫א‪ .‬ראיתי‬ ‫ב״ה אור ליום ב׳ קדושים י״א למב״י תרצ״ב‬
‫על הא דמצה של עבל‪ ,‬מדברי הש״ס בכורות‬ ‫טארנאפאל‪.‬‬
‫)י״ב(‪ ,‬דהיכא דא״א להפריש חלה או תרומה ליכא איסור‬
‫עבל כלל‪ .‬וע״ז כתב כתה״ר דיש לחלק בין היכא שכבר‬ ‫שלום אשיב לכבוד ידידי ש״ב הרב הגאון הצדיק ותיק‬
‫נתחייב בחלה או תרומה או היכא דלא נתחייב עדיין‪.‬‬ ‫וחסיד בוצינא דנהורא בנש״ק מגזע תרשישים כקש״ת‬
‫הנה עיני כתה״ר שפיר חזי בספרי או״ח סי׳ מ״ב שבעצמי‬ ‫מוהר״ר משה שליט״א חוב״ק קראקא יצ״ו‪.‬‬
‫הבאתי החילוק הזה ואמנם אין הדבר מוכרח כמ״ש‬
‫שם‪ .‬ובפרע לפימ״ש בתשו׳ ע״ו אות י׳ דשיעת רש״י בבכורות‬ ‫לנכון הגיעני‪ ,‬והתענגתי מאד ממה שכתה׳׳ר מעיין‬ ‫יקרתו‬
‫אינה כשיעת רש״י בגיעין )דמ״ז ע׳׳ב ד׳׳ה מדאורייתא(‬ ‫בספרי‪ ,‬וזה חלקי מכל עמלי שאזכה שיאמרו דבר‬
‫דחיוב הפרשת תרומות ומעשרות הוא רק אם רוצה לאכול‬ ‫בשמי בבי מדרשא‪ ,‬ותשואות חן לכתה׳׳ר עבור זה ועבור‬
‫התבואה‪ ,‬רק כשיעת הע״ז ביו״ד סי׳ א׳ ס״ק י״ז ר‪ c^t‬אס‬ ‫תמורת הספר ששלח לי‪ .‬והנה מחמת ערדא דפסחא לא‬
‫אינו רוצה לאכול התבואה מ״מ חל עליו חיוב הפרשה‪.‬‬ ‫יכולתי לעיין בדבריו הנעימים עד כה‪ .‬והיום עיינתי במכתבו‬
‫ובע״כ העעם משום מצות נתינה לכהן‪ .‬וא״כ היכא דא״א‬ ‫היקר‪.‬‬
‫קכא‬ ‫משה‬ ‫מו״מ בהלכה סימן ד‬ ‫דעת‬
‫דמדקאמר מכל מעשרותיכם תרימו‪ ,‬משמע אף‬ ‫וכוונתו‪,‬‬ ‫להפריש וליתן לכהן‪ ,‬ליכא חיוב הפרכה כלל‪ ,‬וליכא איסור‬
‫דהמעשר שהפריש קודם נשאר בקדושת מפשר‬ ‫עבל‪ ,‬ולא קרינן בי׳ אשר ירימו בעתידין לתרום וכי׳ דאין‬
‫יקרינן בי׳ מכל מעשרותיכם‪ ,‬מ״מ ירים תרומה אח״כ‪ ,‬ולא‬ ‫עתידין לתרום עוד‪ .‬א״כ גם היכא דכבר נתחייבי שייך‬
‫אמרינן דכמעשר שהפריש מקודם נא חל כלל משום אי עביד‬ ‫מעמאא(‪.‬‬ ‫האי‬
‫נא מהני‪ ,‬וממילא יפריש אח״כ תרומה ומעשר כדינו‪,‬‬ ‫ליישב בזה דברי התוס׳ ביצה‬ ‫ב‪ .‬ואמנם מ״ש כתה״ר‬
‫וז״ב מאד‪.‬‬ ‫ד״ה ימה ראית וכו׳‪ ,‬יהקשה‬ ‫)י״ג ע״ב(‬
‫גברא רבה אמר מילתא משכינא לנפשאי ליישב דברי‬ ‫ואמנם‬ ‫דפריך הש״ס נרבא מהא דמקדים‬ ‫כתה״ר מתמורה )ה׳ ע״ב(‪,‬‬
‫כתה״ר‪ ,‬עפי״ד התוס׳ שם בתמורה ד׳ ע״א ד׳׳ה‬ ‫תרומה לביכורים מה שעשה פשוי‪ ,‬ואמאי נא נימא אי בביד‬
‫יאיתמר עלה וכו׳ שהביאו הירושלמי דעל הראשונה בעשה‬ ‫לא מהני‪ .‬ומשני שאני הכא דגלי קרא ממעשרותיכם תרימו‪,‬‬
‫ועל השני׳ בנאו‪ .‬ופירשו כוונתו דאם הפריש בבת אחת‬ ‫וס״ל לכתה״ר דהקושיא הוא ממה שהביכורים שמפריש אח״כ‬
‫ניכא לאו‪ ,‬רק עשה על שנא הקדים הראשונה‪ ,‬וענ השני׳‬ ‫הוי ביכורים‪ .‬ואמאי לא נימא אי עביד נא מהני‪ .‬ומשני‬
‫בנאו דהיינו אם הפריש בזה אחר זה והקדים שני׳ לראשונה‪,‬‬ ‫דגלי קרא מכל מעשרותיכם תרימו‪ .‬ועפי״ז הקשה על התוס׳‬
‫אז איכא נאו‪ .‬ומשמע הפעם משום דבקרא כתיב מליאתך‬ ‫הנ״ל‪ ,‬דשפיר י׳׳ל דהקדימו בשבלין יהי׳ יותר חייב בתרומה‬
‫ודמעך נא תאחר ליכא לאו רק בזה אחר זה דמאחר הראשונה‬ ‫מהקדימו בכרי‪ .‬דפשיעא לי׳ נכהה״ר דאיסור קדימה הוא רק‬
‫נשני׳‪ .‬אבל אם מפריש שניהם בבת אחת ליכא לאו רק כיון‬ ‫כשכבר נתחייב בתרומה‪ .‬א״כ יש יותר לפעור בהקדימו בכרי‬
‫דבקרא כתיב הסדר ביכורים קודם לתרומה ותרומה קודם‬ ‫דאז י״ל דאי עביד לא מהני‪ ,‬משא״כ בהקדימו בשבלין דלא‬
‫נמעשר‪ ,‬יאם מפנה ואינו מקדים האחד לחבירו לא קיים‬ ‫עשה איסור ולא עבר אמימרא דרחמנא שפיר יכונ נהפריש‬
‫כדכתיב בקרא‪ ,‬והוי לאו הבא מכלל עשה דהוי רק עשה‪,‬‬ ‫תרימה‪ .‬ותירץ עפ״י החילוק הנ״ל‪ ,‬דהקדימו בכרי אם נאמר‬
‫ואינו לוקה‪ .‬כן מוכח כוונת התוס׳ עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫דאינו יכול להפריש‪ ,‬א״כ נשאר באיסור עבל כיין דכבר‬
‫וא״כ מעתה‪ ,‬כיון דבקרא כתיב לא תאחר איכא איסור‬ ‫נתחייב‪ ,‬ואיך אפשר לומר דלא יפריש תרומה‪ ,‬הא לא יוכל‬
‫הנאו רק על מה שמפריש באחרונה‪ .‬א״כ ממילא אם‬ ‫לאכול התבואה מחמת האיסור עבל שכבר חל מקודם‪ ,‬משא״כ‬
‫מפריש התרומה באחרונה עובר על הפרשת התרומה בלאו‪.‬‬ ‫בהקדימו בשבלים עכת״ד כתה״ר‪.‬‬
‫ילמ״ד אי עביד לא מהני הפרשת התרומה לא חלה כדברי‬ ‫א ך באמת לא אבין דבריו‪ ,‬דהמעיין בש״ס שם יראה‪ ,‬דאין‬
‫כתה״ר‪ .‬אבל על הקדמת המעשר דליכא רק עשה‪ ,‬תלוי אם‬ ‫הקושיא ממה שהביכורים חלים אח״כ‪ ,‬רק ממה שהתרומה‬
‫גם באיסור עשה אמרינן אי עביד לא מהני‪ .‬ועי׳ בנוב״י‬ ‫שהקדים מה שעשה עשוי‪ ,‬וע״ז מקשה דנימא אי עביד לא‬
‫מהדו׳׳ק אבהע״ז תשו׳ ע״ז ד״ה אבל באמת וכו׳ ובפנ״י גיניין‬ ‫מהני‪ ,‬ולא חלה התרומה וממילא יתוקן האיסור‪ ,‬ויוכל‬
‫)צ׳ ע׳׳א( ד״ה גמרא א״ל עיי״ש‪ .‬וא״כ כאן בש״ס דמקשה‬ ‫להפריש אח״כ ביכורים כדרכו ואח״כ תרומה‪ .‬וה״נ במקדיס‬
‫על רבא מהא דמקדים תרומה לביכורים אף שהוא בל״ת מה‬ ‫מעשר לתרומה‪ ,‬אי נימא אי עביד לא מהני המעשר איני‬
‫שעשה עשוי‪ ,‬מדקאמר אף שהוא בל״ת‪ ,‬בע״כ הקושיא ממה‬ ‫חל‪ ,‬וחייב להפריש מחדש תרומה ואח״כ מעשר‪ ,‬כיון דהמעשר‬
‫שהפריש אח״כ‪ ,‬דבזה איכא ל״ת וע״ז אמרינן דאי עביד לא‬ ‫הראשון לא חל‪ ,‬וממילא אין מקום כלל לקושיתו של כתה״ר‬
‫מהני‪ .‬ובע׳׳כ הכוונה כדברי כתה׳׳ר דמה שהפריש באחרונה‬ ‫ולתירוצו כמובן‪.‬‬
‫צריך לומר בו אי עביד לא מהני‪.‬‬ ‫ולדברי כתה׳׳ר שהבין דהקושיא היא דמה שמפריש אח״כ אינו‬
‫ולא קשה מה שהקשיתי לעיל הא כיון דהראשונה נשאר‬ ‫חל לא יתוקן האיסור‪ .‬וכפי הנראה שלשון הש׳׳ס דמשני‪,‬‬
‫קיים אינו מתקן האיסור‪ ,‬דזה אינו‪ ,‬דשפיר תיקן‬ ‫שאני הכא דגלי קרא מכל מעשרותיכם תרימו דחקו לכתה״ר‬
‫מאיסור לאו לאיסור עשה‪ ,‬דאם מה שהפריש באחרונה לא‬ ‫לפרש כן‪ ,‬דמשמע דהקושיא היא ממה שהתרומה חלה ומשני‬
‫חל לא עבר על לא תאחר ועל הקדמת הראשונה ליכא רק‬ ‫דגלי קרא תרימו דחל אף שכבר נעשה מעשר‪.‬‬
‫עשה‪ .‬וצדקו בזה דברי כתה״ר‪.‬‬ ‫א ך המעיין שם בשעמ״ק אות י״ג יראה שיישב זה שכתב‬
‫אמנם אם נאמר כן‪ ,‬אדרבא יתיישבו מאד דברי התום׳‬ ‫וז״ל‪ :‬שאני הכא וכו׳ דכתיב מכל מעשרותיכם תרימו‪,‬‬
‫ביצה הנ׳׳ל שהביא כתה״ר באופן נאות עפ״י דרכו‬ ‫להביא אע״ג דקא עשרת מעשר ראשון מקמי׳ דתשקול תרומה‬
‫של כתה״ר‪ .‬דהנה סברת כתה״ר דקודם ז ק החיוב לא שייך‬ ‫מ״מ תפריש תרומה עכ״ל‪.‬‬
‫דוקא למצות הנתינה לכהן‪ ,‬ושוב יש לעיין במש״ב בעל החבצלת‬ ‫עי׳ בקובץ ״הצבי ישראל׳׳ ע׳׳ש הגרצ״ם פרנק זצ״ל עמוד‬ ‫א(‬
‫השרון כאן ראפי׳ שכבר נתחייבו כיון שא״א להפריש‪ ,‬ל״ש מצות‬ ‫נ״ז שכתב הגר׳׳ח ברלין זצ״ל דאין כלל מחלוקת בין הרש״י בגיטין‬
‫הנתינה לכהן ולא חל חיוב ההפרשה‪ ,‬דלהנ״ל י״ל דדעת הגהמ״ח‬ ‫להט״ז‪ .‬והט׳׳ז שכתב דחיוב ההפרשה הוא רק אם רוצה לאכול‬
‫בעל רעת משה זצ״ל שחילק בין אם נתחייב בחלה או לא‪ ,‬היתר•‬ ‫איירי רק קודם מיררה‪ ,‬דאז עדיין לא רמי׳ עלי׳‪ .‬אבל אחר מירוח‬
‫רכשנתחייב חל חיוב הפרשה ואפי׳ כשאין אופן נתינה לכהן ג׳׳כ‬ ‫דרמי׳ החיוב עליו‪ ,‬לכו״ע יש חיוב ודאי וכהס״ז עיי׳׳ש‪ ,‬וא״כ‬
‫וכרברי הגר׳׳ח ברלין זצ״ל‪ ,‬ודו״ק היסב‪.‬‬ ‫היינו סעמא דאחר המירוה חל עליו חובת ההפרשה‪ ,‬ואין זה נוגע‬
‫משה‬ ‫מו״מ בהלכה סימן ד‬ ‫דעת‬ ‫קכב‬
‫לאהדורי‪ .‬וכן בזורק חץ והרג נפש חייב אף דעל הסוף הוא‬ ‫איסור קדימה זה שייך רק ענ חיסור הקדימה כהקדיכ‬
‫אנוס‪ ,‬מ״מ כיון דהאונס הי׳ ידוע מתחילה בשעה שהתחיל‬ ‫המעשר לתרומה ועובר בעשה‪ .‬שפיר שייך נומר כיון דנח חל‬
‫לזרוק‪ ,‬חייב גם על הסוף דמעצמו הביא עניו האונס‪ .‬א״כ‬ ‫עדיין חיוב התרומה ליכא איסור בהקדמת המעשר בשבלים‪,‬‬
‫ה״נ בהדביק פת בתנור‪ ,‬דידע מתחילה דחכמים לא יניחו‬ ‫שפיר‬ ‫אבל על מה שמאחר התרומה לאחר שהפריש המעשר‪,‬‬
‫אותו לרדות‪ ,‬אמאי מיקרי אנוס הא האונס הי׳ ידוע מתחיצה‬ ‫קידה‬ ‫שייך האיסור צם בשבלים דכיון דמ״מ המעשר שהפריש‬
‫ודמי ממש לזורק חץ‪.‬‬ ‫בל״ח‬ ‫חל גם בשבלים‪ .‬א״כ מה שמפריש התרומה אחרי׳ עובר‬
‫א ך צ״ל עפי״ד התוס׳ סוכה )ל״ב ע״א( סוף ד׳׳ה באשירה‬ ‫והרי‬ ‫דההורה הקפידה שלא יאחר התרומה אחר המעשר‪.‬‬
‫יכו׳ דאף היכא דאיכא איסור מיקרי בידו‪ ,‬כיון‬ ‫המעשר כבר חל‪ ,‬וודאי עיבר על התרומה שמפריש אחרי׳‬
‫דבידו לעבור על האיסור‪ .‬וא״כ לא דמי כלל לזורק חץ‪ ,‬דשם‬ ‫וז״ב מאד בסברא‪.‬‬
‫דאינו בידו להחזירו כלל לא הוי אונס‪ ,‬דהרי הי׳ ידוע מתחילה‬ ‫וא״כ מעתה‪ ,‬אם הפריש מעשר בשבלים דאינו עושה איסור‬
‫דבוודאי יביא האונס בהכרח‪ .‬אבל בהדביק פת דאין הדבר‬ ‫בהקדמה המעישר קודם זמן החיוב‪ ,‬וכינ התרומה‬
‫בהכרח שיאפה הפת דהא בידו לעבור ולרדותו‪ .‬ואם אח״כ‬ ‫שמפריש אח״כ עובר בל׳׳ת ‪ ,‬צריכין נומר דהתרומה לא‬
‫רוצה לשמוע דברי חכמים שלא לרדות מיקרי שפיר אנוס‬ ‫חלה משום אי עביד לא מהני‪ .‬אבל הקדים בכרי דעבר על‬
‫עפ״י דברי חכמים‪ .‬והוי כמו השתא הוא דנולד האונס‪.‬‬ ‫איסור עשה בהקדמת המעשר‪ ,‬ולדעת הנוב״י הנ״ל דגם‬
‫ידמי לזורק חץ ותריס בידו אף דנסתלק אח״כ התריס פעור‬ ‫באיסור עשה אמרינן אי עביד נא מהני‪ ,‬א׳׳כ המעשר אינו‬
‫כיון דמהחילה נא הי׳ בהכרח שיתעבד האיסור‪.‬‬ ‫חל‪ ,‬ויוכל להפריש אח״כ תרומה ואח״כ מעשר כדינו‪ ,‬כיון‬
‫דהמעשר שהפריש באחרונה לא חל‪ .‬ושפיר הקשו התוס׳‬
‫ידועים דברי התוס׳ שבה מ׳׳ג ע׳׳א שהקשו על הא‬ ‫ואמנם‬
‫דאי אפשר לומר כלל דהקדימו בכדי לא יפדש תרומה אח״כ‪,‬‬
‫דאמרינן סבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותיקנו‬
‫והקדימו בשבלים יפריש‪ .‬דאדרבא איפכא מסהברא‪ ,‬דבהקדימו‬
‫מתוקן‪ .‬א״כ אמאי מותר השמן שבנר אסור נימא ג״כ אם‬
‫בשבלים יעבור אח״כ בל״ת אם יפריש תרומה אה״כ והדין‬
‫עבר וכיבה הוי מוכן‪ ,‬ותירצו דכיבוי דהוא איסור דאורייתא‬
‫דאי עביד לא מהני‪ .‬ובהקדימו בכרי לא יעשה איסור כלל‬
‫לא אמרינן שאס עבר ותיקנו משא׳׳כ תיקון סבל דהוא רק‬
‫בהפרשת התרומה‪ ,‬כיון דהמעשר שהפריש בראשונה נא חנ‪.‬‬
‫דרבנן‪ .‬ומרגלא בפומי תמיד לפרש הפעם דאיסור דרבנן‬
‫כיון דעבר על איסור עשה‪.‬‬
‫מיקרי בידו נעבור והוי בגמרו בידי אדם דלא הוי מוקצה‪.‬‬
‫ואיסור דאורייתא מיקרי אין בידו לעבור‪ .‬והתום׳ בסוכה‬
‫לי שישבתי דברי כתה״ר על נכון ממה שהיו תר^היס‬ ‫ותיתי‬
‫בתחילת העיון‪ ,‬וממילא שוב אין ראי׳ כלנ מכאן‬
‫גבי מיעוע הענבים הוא ג״כ רק איסור דרבנן‪ .‬לכך מיקרי‬
‫לסתור סברתי‪ ,‬דגם אה כבר הל חייב הפרשה‪ ,‬אם אינו יכול‬
‫בידו לתקן‪ .‬א״כ מיושב ג״כ קושיתי הנ״ל דרדיית הפת דהוי‬
‫להפריש אח״כ פקע איסור עבל‪ ,‬דכאן אדרבא אה הקדימו‬
‫רק איסור דרבנן‪ ,‬אין האונס מוכרח לבוא דהא בידו לעבור‬
‫בכרי והמעשר אינו הל שפיר יכול להפריש תרימה ימעשר‬
‫ולרדות‪ .‬אבג הפרשת תרומה לאחר המעשר דהוא מ׳׳ע מכל‬
‫כדינו ולכך איכא איסור עבל‪.‬‬
‫מעשרותיכם הרימו‪ ,‬ובכל מ״ע מכין אותו עד שתצא נפשו‬
‫וזה מה שהקשיתי על דברי התוס׳ הנ״ג דעל הקדמת‬
‫לקיים המצוה‪ .‬א״כ בשעה שהקדים המעשר הי׳ ידוע מתחילה‬
‫המעשר ליכא רק עשה‪ ,‬ולחו איכא רק אם מאחר‬
‫דיהי׳ מוכרח להפריש התרומה אח״כ והוי כזורק חץ דחייב‬
‫התרומה‪ .‬א״כ איך משכחת הא דמקדים תרומה לביכורים‬
‫אף דעל הסוף הוא אנוס‪ .‬ביון דידוע מתחילה דהאונס יבוא‬
‫לוקה‪ ,‬הא פשיעא דאם לא יפריש תרומה אח״כ לא ילקה‪,‬‬
‫בהכרח‪ .‬ה״נ כן הוא ושפיר לקי על מה שמפריש התרומה‬
‫דהא אינו מאחר התרומה‪ ,‬וניכא לאו רק עשה דהקדים‬
‫אח״יג דהא הי׳ ידוע מתחילה שבהכרח יפריש תרומה אח״כ‬
‫המעשר כסברת התוס׳ הנ״ל‪ .‬ועל מה שאינו מפריש תרומה‬
‫וזה תירוץ מספיק לקושיה י הנ״ל‪.‬‬
‫ליכא ג״כ רק ביעול מ׳׳ע וליכא מלקות‪ .‬וא״כ נהי דמחויב‬
‫אשר כתב כתה״ר דאף דנאנם וכו׳ השיב כאילו עשה‬ ‫ואת‬ ‫להפריש תרומה אח״כ משום דגלי קרא מכל מעשרותיכם‬
‫מצוה‪ ,‬מ״מ אס נאנס ולא הפריש קרבן לא נתכפר ע״כ‪.‬‬ ‫תרימו דצריך להפריש גם אחר מעשר‪ ,‬מ׳׳מ כיון דברצונו לא‬
‫הדבר במה שכתוב בספרים דכף הדמיון אינו ממש‬ ‫תלוי‬ ‫הי׳ מפריש כדי שלא ילקה‪ ,‬אף עתה שהוא מוכרח נהפריש‬
‫כמוהו‪ ,‬בהא דאמרינן כל הכועס כאילו עובד ע״ז‬ ‫‪ 5r‬׳‪ v‬גזירה דרחמנא הרי הוא אנוס עפ״י התורה כמ״ש‬
‫וכף וכהנה וכהנה ב(‪.‬‬ ‫התוס׳ שבת דף ד לענין רדיית הפת ואמאי לוקה וזה‬
‫הערה נכונה‪ ,‬לכאורה‪.‬‬
‫עי׳ בזוה״ק משפטים קכ״ב ע׳׳א ‪ :‬רשע לא קאמר אלא‬ ‫ב(‬ ‫לי‪ ,‬דבאמת גם דברי התום׳ שבת הנ״ל בעצמם‬ ‫וישבתי‬
‫כרשע וכו׳‪ ,‬ובניטין נ״ב ע״ב ; כנושא שכר ולא נושא שכר‪) ,‬וע׳׳ע‬ ‫צריך להבין‪ .‬דהא חזינן בזורק בשבת מרה״י לרה״ר‬
‫בסמ״ע חו׳׳ם סי׳ רמ״ב ס״ק ט״ו ובשר׳ת בית יצחק יר׳ד ח׳׳ב‬
‫סי׳ צ״ז(‪.‬‬ ‫דחייב‪ .‬אף דעל הסוף הוא אנוס דאחר שיצא מידו א״א‬
‫קכג‬ ‫משה‬ ‫מו״מ בהלכה סימן ד ה‬ ‫דעת‬
‫ו ב א מ ת אני תמה פל הגאון מסאכמשוב בקושיתו זאת‪.‬‬ ‫כתה׳׳ר לפנין מ׳׳ש פל הקושיא דשני תמחויין‬ ‫ומ״ש‬
‫דהרי להדיא מבואר בכריתות )מ״ז פ׳׳א( ד״ה‬ ‫בכריתות י׳׳א גבי אוכל חלב ודם וכהבתי דחי‬
‫אברין דמיא לה׳ תמחויין ופיי״ש )בדמ״ו פ׳׳ב( בשכימ׳ק‬ ‫ומבושל אינו כשני תמחויין כיון דאפשר לחי להיות כמבושיג‬
‫אות כ׳ דהמפם משום שינוי פפמים‪ .‬וא״כ חלב ודם אף אם‬ ‫ודחי כתה׳׳ר דמ״מ פכשיו הפפמיס חלוקים‪.‬‬
‫שניהם חיים או מבושלים חייב שתים לר׳ יהושפ ובפ״כ‬ ‫הנה אם נאמר דתלוי במפמים חלוקים‪ ,‬אין התחלה כלל‬
‫דמתני׳ בחלב ודם אשמפינן אף למאן דפליג פל ד׳י‪.‬‬ ‫להקושיא‪ .‬דהא אף אם שניהם חיים או מבושלים אין‬
‫מפם חלב ודם שוים‪ .‬ובפ׳׳כ דמתני׳ שם קמ׳׳ל דאף למ׳׳ד‬
‫ו כ ל זה חזיתי לכתוב לכתה׳׳ר למפן כבודו היקר אצלי‪.‬‬ ‫אין תמהויק מחלקים מ״מ בחלב ודם חייב שנים משום‬
‫והנני בזה ידידו דוש׳׳ת באה׳׳ר‪.‬‬ ‫שאינם משם אחד‪.‬‬
‫סימן ה‬
‫בעניו שוחטים וזורקיו על טמא שרץ‬

‫מרן הגאון המחבר זצ׳׳ל כתב כנראה אל הגה״ק מקוזיגלוב בעל ארץ צבי זצ״ל‪ ,‬דנראה‬
‫לו ליישב את רברי הרכב״ם שפסק בפ״ו מהל׳ קרבך פסח ה״א וה״ב רשוחטים וזורקים‬
‫על טבול יום דשרץ‪ ,‬ואיך שוחטין וזורקין על טבול יום רמת‪ ,‬וכמו שהקשה כבר הראב״ר על‬
‫הרמב״ם שם‪ .‬וכתב הגהמ״ח זצ״ל עפ״י רברי הירושלמי סוף פ״ב דעזביעית )וכעין זה בפ״א‬
‫דמוע״ק ה״ג( דחילק הירושלמי בין מועד לשביעית‪ ,‬דעזביעית ע״י שזמנה מרובה התירו‪,‬‬
‫ומועד ע״י שזמנו קצר אסור ע״כ‪ .‬ומ״מ נם בז׳ הימים האחרונים של שביעית לא החמירו‪ ,‬כדי‬
‫שלא לחלק בינם לשלפניהם‪ ,‬וזה הוא גם החילוק כאן בין טבול יום דעזרץ ששוחטים וזורקים‬
‫עליו‪ ,‬אבל בטבול יום רמת אמרינן דלא יהי׳ שונה מהימים שלפניו וכדברי הירושלמי הנ״ל‪.‬‬
‫וע״ז השיבו הנאון מקוזיגלוב זצ״ל בארץ צבי סי׳ ק״א וז״ל ‪:‬‬
‫בדאורייתא‪ ,‬פי׳ תום׳ זבחים ז׳ פ׳׳ב בד׳׳ה ריצה‪ ,‬מ״מ אין‬ ‫להרב הגאון הק׳ האדמו״ר מבאיאן שליט״א בקראקא‪.‬‬
‫לדמות מילתא למילתא מדרבנן לדאורייתא‪.‬‬
‫ומדי פיוני נתפוררתי ליישב סברת הרמב״ם פפ״מ דאי׳‬ ‫ג לי לי ידיו הק׳ הגיפני‪ ,‬מש״כ א( מקור לדפת הרמב״ם דאין‬
‫בכ״מ‪ ,‬דיש חילוק בין תחינת חלות בין ליפקפ חלות‪,‬‬ ‫שוחמין וזורקין פל מבול יום דמת‪ ,‬אפ׳׳ג דשוחמין‬
‫כדאי׳ בפירובין ה׳ וכריתות כ׳׳א‪ ,‬דיש חילוק בין לאסוקי‬ ‫וזורקין פל מבול יום דשת‪ ,‬משום דשמשא ממילא פרבא‪,‬‬
‫מומאה בין להפקיפ מידי מומאה‪ ,‬וכפי״ז בתום׳ פסחים ו׳ לפנין‬ ‫וכתב כ תד׳ה משום דאין לחלק בין יום אחרון של הז׳ ימים‬
‫בהמת ארנונא‪ ,‬וכזה חילק הרשב״א לפנין נ״מ בר נ״מ‬ ‫דמומאת מת בין ימים הראשונים‪ ,‬וכפי״ז אי׳ בירושלמי פ׳׳א‬
‫דהתירא דמפס קלוש א״א שיחול פליו איסור חדש‪ ,‬מ״מ‬ ‫דמופד קמן הלכה ג׳ דחילק בין מופד לשביפית‪ ,‬דמופד זמן‬
‫איסור שכבר הי׳ אינו נפקנג‬ ‫קצר החמירו‪ ,‬ושביפית זמן מרובה לא החמירו‪ ,‬ומ״מ גם‬
‫ככה י״ל בנ״ד‪ ,‬דממא מת שמאתמול לא הוה ראוי כלל‪,‬‬ ‫בז׳ ימים אחרונים של שביפית לא החמירו‪ ,‬שלא לחלק בינם‬
‫ל״מ מה דשמשא ממילא פרבא בשביפי שלו שיחשב‬ ‫לשלפניהם וככה בנ״ד ב( פכ״ד דפח״ח‪.‬‬
‫ראוי‪] ,‬ואפ״ג דאתמול בלא״ה אין זמן פסח פדיין מ״מ יש‬ ‫מ ״ מ יש לחלק‪ ,‬דהתם השקאת מים בשביפית אץ אסור‬
‫בזה גרפון נוסף מה דגברא לא חזי כמבואר בפסחים פ׳׳ח‪,‬‬ ‫מה״ת‪ ,‬דתולדות לא אסר רחמנא כדאי׳ ברפ״ק דמו״ק‪,‬‬
‫לפנין ראוי לאכילה ותוס׳ יבמות דף כ׳ לפנין ראוי להקמת‬ ‫פ״כ החמירו בזה‪ ,‬כדי שלא ליתן דבריהם לשגיורין‪ ,‬משא׳׳כ‬
‫שס[ משא׳׳כ ממא שרץ י״ל דהי׳ חשוב לפולס ראוי לפסח‪ ,‬אף‬ ‫בנ״ד שהוא דאורייתא‪ ,‬ואף דמצינו לפפמים לא פלוג גם‬
‫בין שנה השביעית לז׳ ימי הרגל דלא פלוג הימים האחרונים‬ ‫א( עי׳ לעיל בחלק השר׳ת סי׳ מ׳׳א מש׳׳ב הגהמ׳׳ח זצ׳׳ל‬
‫מכל השנה )כבאור הגליון הש׳׳ס שם( א״כ ה״נ כאן טבול יום‬ ‫במכוזבו אל אדמו״ר הרה״ק ר״ח האגער מאסיניא זצ״ל כדבריו‬
‫דמת לא נפליג בינו לביו הימים שלפניו‪ ,‬ולכן אין שוחטיו‬ ‫כאן עיי׳׳ש‪.‬‬
‫וזורקיו עליו ‪T‬׳ ‪o‬‬ ‫ב( היינו‪ ,‬דכיון דהיתשלמי מסיים שם דלא מסתבר לחלק‬
‫משה‬ ‫מו״מ בהלכה סימן ה ו‬ ‫דעת‬ ‫קכד‬
‫דשניהם אהד‪ ,‬דהנה בש״ס שבועות ח׳ פריך דלמא שעירי‬ ‫קודם טבילה‪ ,‬משום דבידו לפבול‪ ,‬וכל שבידו לאו כמחוסר‬
‫הרגלים מכפרים על ע״ז ג׳׳ע ושפ״ד דכתיב בהו טומאה‬ ‫מעשה דמי כקדושין ס״ב‪ ,‬ומה דאין שוחטק וזורקין על טמא‬
‫יעו״ש‪ ,‬והנה בזוה׳ק דבהטא עץ הדעת הי׳ פתיך בי׳ ע״ז‬ ‫שרן‪ ,‬משום דלענין ראוי לאכילה מחוסר ב׳ דברים‪ ,‬א׳ טבילה‬
‫ג׳׳ע ושפ״ד‪ ,‬והנה שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה נראה‬ ‫דשמשא ממילא ערבא לבד לאחשיב‬ ‫שמש‪ ,‬ואע״י‬ ‫והב׳ הערב‬
‫הפי׳‪ ,‬דשכר המצוה הוא אחד עם עצם המצוה ]כעי״ז בספר‬ ‫חסרון‪ ,‬מ״מ חסרון שתים חשוב דבר שלא בא לעולם כעין‬
‫מגיד מישרים להב״י דמלאך שנוצר מלימוד משנה נקרא משנה‪,‬‬ ‫הרי רואין לא אמרינן וכעי״ז מצינו קריין סגיאין‪ ,‬אבל אם‬
‫וכעי״ז בתום׳ כתובות י״ז דעמודא דנור שנוצר ממצוה שזרק‬ ‫דנין לענין חזי לעשיית פסח אינו מחוסר אלא דבר אחד‬
‫הדם לפני הכלה הי׳ לו צורת הדם וכן עונש העבירה הוא‬ ‫דהיינו טבילה‪ ,‬וע״כ שפיר חשוב ראוי‪ ,‬וכיון דמעולם לא‬
‫אחד עם העבירה‪ ,‬וע״כ כמו דהעבירה של עץ הדעת הי׳ בו‬ ‫נפקע ממנו שם ראוי לפסח ע״כ שומטין וזורקין על טבול‬
‫ג׳ עבירות הנ״ל דכתיב בהו טומאה‪ ,‬ככה העונש מיתה‬ ‫יום דשרן משום דחזי לאכילה דשמשא ממילא ערבא‪ ,‬ואע״ג‬
‫שנגזר על חטא זה יש בו טומאה של ג׳ עבירות הר׳ל‪ ,‬וע״כ‬ ‫דלענין אכילה לא הוה חזי לפני טבילה‪ ,‬מ״מ אכילה היא‬
‫פרה מטהר וגם מכפר חטא עץ הדעת[ או חטא‬ ‫ענף של מצות פסח‪ ,‬וכיון שהי׳ חשוב חזי לעשיית פסה‪,‬‬
‫העגל שהזרי לחסרון שהי׳ נהם אחר עץ הדעת דשניהם‬ ‫חשיב קצת גם חזי לאכילה‪ ,‬אע״ג דבפועל לא חשיב חזי‬
‫אהד כי הטומאה מצד החטא כאמור‪ ,‬והנה ברשב׳׳א קידושין‬ ‫לאכילה לפני טבילה וכעי׳׳ז כתבו התום׳ במנחות ט׳ץ‪ ,‬ד׳׳ה‬
‫נ״ו דאע״ג דבידו לא הוה דבר שלא בא לעולם‪ ,‬מ״מ היכא‬ ‫רבנן דאף דאינו ראוי בפועל מ׳׳מ חשוב ראוי לגבי ד״א‬
‫דהוי שינוי גמור גם בידו חשוב דבר שלא בא לעולם‪ ,‬וכ״מ‬ ‫שדנין עליו‪ ,‬וכעי״ז בכ״מ‪ ,‬ועי׳ במג׳׳א סי׳ תנ״ב‪ ,‬דאע״ג‬
‫להדיא בש״ם קדושין ס״ב מעיקרא בהמה השתא דעת אחרת‪.‬‬ ‫דחמן חשוב איסורא בלע לענין נ״ט בר נ״ט‪ ,‬מ׳׳מ לענין ג׳‬
‫נ״ט גם חמן חשוב התירא בל^ הנה דחשוב קצת כאלו צריך‬
‫ונ״ל לרמב״ם דכל טומאה אינו שינוי גמור באדם‪ ,‬ע״כ‬ ‫לחול עליו שם איסור מחדש אע״ג דבפועל גם עתה חשוב‬
‫מועיל שמשא ממילא ערבא‪ ,‬דזה הוי כמו בידו כתום׳‬ ‫איסור‪ ,‬ה״נ בנ״ד‪ ,‬חשוב קצת כאלו צריך לחול שם אינו ראוי‬
‫קדושין ס״ד‪ ,‬דבידו דומה לסופו ליגדל‪ ,‬אמנם טומאת מת‬ ‫לאכילה‪ ,‬אע״ג דבפועל גס פתה אינו ראוי לאכילה‪.‬‬
‫שהוא מחמת חטא עץ הדעת דכתיב בי׳ משנה פניו ותשלחהו‪,‬‬
‫אגדה ביארתי‪ (:‬דברי הרמב״ם‪ ,‬דהנה מצינו פרה‬ ‫וע״ד‬
‫ע״כ גם העונש יש בו ענין זה לגרום שינוי באדם‪ ,‬דהעונש‬
‫מטהר וגם מכפר כמ״ש ברש״י ד׳ פ חוקת ונראה‬
‫הוא כמו החטא כנ״ל‪ ,‬וע״כ לא מהני בזה בידו ולא שמשא‬
‫ממילא ערבא לענין שלא יחשב דבר שלא בא לעולם ע״כ אין‬
‫עי׳ בספרו של הגה׳׳ק מקוזיגלוב זצ׳׳ל ארץ צבי עה״ת‬ ‫ג(‬
‫שוחטים וזורקין על טבול יום דמת‪.‬‬ ‫סר׳ חוקת תרפ׳׳ג )דף קע״ז בספר(‪.‬‬
‫סימן ו‬
‫בעניו כרת דיומי׳ לרבי היכא משכחת לה‬

‫כשו״ת דדכב מישרים להגאון מטשעבין זצ״ל ח״א סי׳ י׳׳א נדפסה תשובתו אל הגהמ״ח‬
‫זצ״ל בעל דעת משה‪ .‬על קושיתו שהקשה לו □נר‪.‬׳ )כריתות ז׳ ע״א( דהוכיח רבא דאפי׳ לרבי‬
‫על עבירות דיומי׳ דיוה״ב לא מכפר אלא א״ב שבינ‪ 1‬דאל״ב כרת ביוה״ב לרבי כיון דבכל‬
‫שעתא ושעתא מכפר היכי משכחת לה ע״ב‪ ,‬והקשה דהרי במשנה ביומא )פ״ה ע״ב( אי׳‬
‫דהאומר אחטא ויוה״כ מכפר אין יוה״ב מכפר‪ .‬וסנמ׳ שם )פ״ז ע״א( הקשתה הגמ׳‪ :‬לימא‬
‫מתניתין דלא כרבי דתניא רבי אומר על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה‬
‫תשובה יוה״ב מכפר‪ ,‬ומשני; אפילו תימא רבי‪ ,‬אגב שאני ע״ב‪ .‬ופירש״י; מאחר שעליו הוא‬
‫סומך לחטוא אינו מכפר ע״פ‬
‫וא״ב מפורש אופן שיש כרת ביוה״ב לרבי ג״ב כשאמר אחטא ויוה״ב מכפר‪ .‬וא״ב מה‬
‫הראי׳ של רבא בגמ׳ כריתות הנ״ל דלרבי בכל עבירות דיומי׳ לא מכפר אא״ב שבים‪ .‬הרי‬
‫שפיר משכחת לה כרת ביוה״ב בלא״ה וכנ״ל‪.‬‬
‫וכנראה תי ‪ p‬ע״ז הגהמ״ח בעל דעת משה זצ״ל עפ״י דברי הרמב״ם בפיהמ״ש )פ״ח‬
‫דיומא מ״ט( וז״ל‪ :‬האומר אחטא ויום הכפורים מכפר אין יוה״ב מכפר‪ .‬כמו אמרם אין מספיקין‬
‫קכה‬ ‫משה‬ ‫מו״מ בהלכה סימן ו‬ ‫דעת‬
‫ב ‪ T‬ו לעשות תשובה ולפיכך לא יעזרוהו השם שיעשה בצום כיפור מה שראוי לו לעשות כדי‬
‫שיתכפרו לו עוונותמ באותו היום וכר ע״ס‬
‫ולפי דברי הרמב״ם א״ש הקר הנ״ל‪ .‬דאין לומר כהקושי׳ הנ״ל דאולי ס״ל לרבי דג״כ‬
‫על עבירות דיומי׳ אץ צריך תשובה וכרת משכחת לה באומר אחטא ויוה״כ‬
‫מכפר דאז מודה רבי‪ .‬דהרי ממ״נ כל הטעם דבאחסא ויוה״כ מכפר דאין יוה״כ‬
‫מכפר הוא בגלל חסרון ד^שובה וכדברי הרמב״ם‪ .‬וא״כ מזה גופי׳ מוכח דס״ל לרבי דעבירות‬
‫דיוה״כ בעי שישוב‪ ,‬ולא מכפר אא״כ שבים‪ ,‬דאי נימא דאין צריך לשוב א״כ מדוע אחטא‬
‫דוה״כ בכפר לא מחני הרי אץ צר ‪ T‬לשוב וכנ״ל וא״כ מזה גופא דמודה רבי בכה״ג כמבואר‬
‫בממא פ״ז ע״א הנ״ל‪ ,‬מוכח שפיר דעבירות דגופי׳ דיוה״כ לרבי בעי תשובה וכדברי רבא‬
‫בכריתות הנ״ל ודו״ק עכ״ד‪) .‬ועי׳ בשפת אמת ביומא פ״ז ע״א שדקדק בקו׳ הגמ׳ לימא מתניתין‬
‫דלא כרבי וז״ל‪ :‬ויעז לדקדק וכי לא ‪T‬ע המקשן החילוק דאגב שאני וכו׳ גם י״ל דס״ל‬
‫להמקשן דאין סברא דיוה״כ לא יכפר‪ ,‬רק שאין מספיקין לו לעשות תשובה‪ ,‬וממילא אינו‬
‫מתכפר‪ ,‬אבל לרבי דא״צ תשובה למה לא יכפר מ״כ עכ״ל‪ .‬ולפי דברי השפ״א התרצן ס״ל‬
‫דאין הטעם בגלל שאין מספיקין ב ‪T‬ו וכו׳ ולכך גם לרבי לא מהני כן צ״ל לכאורה‪ .‬אך דבריו‬
‫צ״ע מהרמב״ם שכותב בפיה״מ וכנ״ל דהטעם במעזנה הוא באמת בגלל דאין מספיקין וכר‪.‬‬
‫ולפי״ז שפיר יען לייעזב כדברי הגהמ״ח זצ״ל כאן ודו״ק‪ ,‬ולדעת הרמב״ם ניישב בקו׳ השפ״א‬
‫הנ״ל כתירוצו הראשון שם עיי״ש(‪.‬‬
‫ועל זה השיבו הגאון מטשעבין זצ״ל בתשובתו דלקמן וז״ל‪:‬‬
‫באמת דוחק הוא לומר כן דהא הש״ם אסיק שם‬ ‫אולם‬ ‫ב״ה מוצאי יוה״כ תרפ״ט לפ״ק טשעבין‪.‬‬
‫בכריחות דף ז׳ דהדר בי׳ רבא עיי״ש א״כ דוחק‬
‫לכ״ק הרב הגאוז הצדיק כליל תפארת אוצר התר׳י‬
‫הוא לומר דרבא מיירי הכא קודם דהדר בי׳ וא״כ שוב תהדר‬
‫מוה״ר משה סריעדמאן שליט״א בק״ק קראקא‪.‬‬
‫הקושיא דמנ״ל לאוקמי בכרת דיומא דלמא הא דאינו מכפר‬
‫זהו רק במבעע כנ״ל‪ .‬אולם אחר העיון לק״מ דהנה התום׳‬ ‫ע״ד ח״ח הנעימים מה יקרו דבריו בישוב ק׳ האחרונים‬
‫ז״ל שבועות דף י״ג ד״ה דאי׳ הק׳ א״כ למ״ל אך חלק כיון‬ ‫שהקשו אהא דאמר רבא מודה רבי בכרת דיומא‬
‫דידעי׳ מסברא ותירצו דאיצעריך הקרא אך למבעע בכפרה‬ ‫דאל״כ כרת דיומא לא משכחת לה‪ ,‬והק׳ הלא משכחת באומר‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולכאורה אין הבנה לתירוצם דאדרבה כיון דמבעע‬ ‫אחעא ויוה׳׳כ מכפר דמודה רבי שאינו מכפר דאגב שאני‬
‫אין יוה״כ מכפר א״כ מנ״ל מכח הסברא דלמא משכחת כרת‬ ‫כמבואר בש״ס יומא דף פ״ז עכ״ק‪ ,‬וכ״ת תירץ בעוב עעם‬
‫דיומא במבעע אחר שאכל ביוה״כ‪ ,‬אע״כ דס״ל להתוס׳ ז״ל‬ ‫ע״פ דברי הפיהמ׳׳ש להרמב״ם ז״ל וא״כ תליא באמת זב״ז‪.‬‬
‫דלעולס סברא יותר לאוקמי הקרא דאך לכרת דיומא‪ ,‬רק‬ ‫נראה ג״כ בפשיעות דהנה לכאורה קשה לפי מה‬ ‫ולדעתי‬
‫כיון דכרת דיומא הלא ידעינן מסברא א״כ ע״כ קרא דאך‬ ‫דמבואר בש׳׳ס כריתות דפליגי ר׳׳י ור״ל במבעע‬
‫אתי למבעע‪ ,‬ושפיר מתורץ קו׳ דליכא לאוקמי במבעע כיון‬ ‫בכפרה אי יוה״כ מכפר‪ ,‬א״כ מאי ראי׳ א״ל לרבא דמודה‬
‫דכל הא דמבעע אין יו״כ מכפר הוא רק לאח״ז דידעינן מצד‬ ‫רבי בכרת דיומא דאל׳׳כ כרת דיומא היכי משכחת לה הלא‬
‫סברא דבכרת דיומא אין יוה״כ מכפר ע״כ שפיר מוקמינן‬ ‫שפיר משכחת לה במבעע‪.‬‬
‫קרא דאך למבעע כנ״ל‪ ,‬אבל אם לא נדע מכח סברא אזי‬ ‫ולכאורה י״ל הא בש״ס כריתות שם מבואר דפליגי‬
‫ממילא הקרא דאך נוקמי לכרת דיומא אבל מבעע שפיר‬ ‫בפלוגתא דאביי ורבא באומר לא יתכפר לי‬
‫יוה״כ מכפר‪ ,‬ועפי״ז י״ל דכל הא דפשיעא לי׳ להש״ס‬ ‫חעאתי‪ ,‬וא״כ לרבא לשיעתי׳ גם במבעע יוה״כ מכפר ושפיר‬
‫דבאחעא ויוה״כ מכפר אין יוה״כ מכפר גס לרבי היא ע״כ‬ ‫קשה כרת דיומא היכי משכחת לה‪ ,‬והי׳ מקום לפי״ז להבין‬
‫מקרא דאך וכ״ז היא אחר דאנו ידעינן מכח סברא דעל כרת‬ ‫מה דרבא נאיד לאוקמי בדאכל אומצא ומת א״נ סמוך‬
‫דיומא אין יוה״כ מכפר דאל״כ האיך משכחת לה כרת‬ ‫לשקיעת החמה‪ ,‬ולהנ״ל י״ל דהא הריעב״א ז״ל הק׳ אפי׳‬
‫דיומא כנ״ל ושפיר מיותר קרא דאך לאחעא ויוה״כ מכפר‬ ‫באכל אומצא או סמוך לשקיעת החמה נימא דיוה״כ מכפר‬
‫כנ״ל‪.‬‬ ‫בשעה שהוא אוכל‪ ,‬אולם כתבו דבשעה שהוא אוכל הוי‬
‫ולפי״ז י׳׳ל דאפי׳ למאי דמסיק הש״ס דמשכחת לה כרת‬ ‫כמבעע‪ ,‬וא״כ כ״ז תינח למ׳׳ד דס״ל מבעע אין יוה״כ מכפר‬
‫דיומא באכל אומצא או סמוך לשקיעת החמה אין‬ ‫אבל רבא לשיעתו דס״ל דגס במבעע יוה״כ מכפר א״א לי׳‬
‫הכוונה לחלוק על כל הדין ולומר דגס בכרת דיומא לרבי‬ ‫לומר דלעולם גס בכרת דיומא יוה׳׳כ מכפר ורק בכה״ג אינו‬
‫מכפר‪ ,‬ז׳׳א רק הכוונה בש״ס היא‪ ,‬דליכא סברא דעל כרת‬ ‫מכפר משוס דהוי כמבעע דהא לדידי׳ גס במבעע יוה״כ‬
‫דיומא אינו מכפר דשפיר משכחת לה כנ״ל‪ .‬וכל הא דידעינן‬ ‫מכפר‪.‬‬
‫משה‬ ‫מו״מ בהלכה סימן ו ז‬ ‫דעת‬ ‫קכר‬
‫י׳׳ל‪ ,‬דלעולה לפי המסקנא גה כרת דיומא יוה׳׳כ מכפר‪,‬‬ ‫גם‬ ‫דעל כרת דיומא אינו מכפר היא רק מכה ר‪,‬רא דחך דמיוהר‬
‫ורק כאכל אומצא ומית או סמוך לכקיעת החמה אין‬ ‫כדי לדעת דלרבי על כרת דיומא אינו מכפר‪ ,‬ונ״מ דלדידהו‬
‫יוה׳׳כ מכפר‪ ,‬ופפיר מפכחת לה פיהי׳ ‪3‬ידי אדה ‪3‬אכל סמוך‬ ‫ליכא קרא דאך למבעע‪.‬‬
‫לפקיעת החמה כרגע האחרונה דהוא חי ועכ״ז אין יוה׳׳כ‬ ‫ועפי״ז ניחא לי מה דמבואר כפ׳׳ס מגילה ז׳‪ ,‬אר׳‪ v‬חלוקק‬
‫מכפר כנ״ל‪ ,‬ויהי׳ מתו ‪ p‬כזה קו׳ המת׳׳ס או״ח סי׳ קע׳׳ה‬ ‫עליו תכיריו על ר׳ הנני׳ כן גמליאל‪ ,‬אמר ר‪ 3‬א‬
‫פהקפה על המפל״מ פהעלה דהא דחיי‪ 3‬י כריתות פלקו‬ ‫תנינא אין כין יוה״כ לפכת וכו׳‪ ,‬ואה איתא אידי ואידי‬
‫נפטרו מידי כריתתן היא רק היכי דנלקה פלא כדין‪ ,‬א‪3‬ל‬ ‫כידי אדה היא‪ ,‬והעירו דלמא לעולה אתיא מתני׳ כחנני׳‬
‫כהתרו ‪ 3‬ו דנלקה כדין‪ ,‬אינו נפטר עס המלרץת‪ ,‬ותמה‬ ‫ואי דקפי׳ אידי ואידי כידי אדה היא‪ ,‬דהא חיי‪ 3‬י כריתות‬
‫החת׳׳ס מפ״ס מגינה‪ ,‬דהא איירי ‪ 3‬התרו ‪3‬ו דומיא דפכת‪,‬‬ ‫פלקו נפטרו מידי כריתתן‪ ,‬ז״א דהא סתה מתני׳ ר‪ 3‬י היא‪,‬‬
‫ועכ״ז פריך הפ״ ס אידי ואידי ‪ 3‬ידי אדה היא‪ ,‬אלמא אפי׳‬ ‫ולר‪ 3‬י לא מפכחת לה כרת דיומא רק כאכל אומצא ומית‬
‫היכי פנלקה כדין נפטר למאן דס״ל חיי‪ 3‬י כריתות פלקו‬ ‫וא״כ לא מצי למימר פילקה כיון פככר מת‪.‬‬
‫נפטרו מידי כריתתן‪ ,‬ולהנ׳׳ל ניחא‪ ,‬כיון דמוקי לד‬ ‫ולהג״ל י״נ‪ ,‬אפי׳ אה נימא דגה ר‪ 3‬א הדר מהך סכרא‬
‫אצי‪ 3‬א דרכי כאכל סמוך לפקיעת החמה ‪ 3‬רגע אחרונה‪,‬‬ ‫דכרת דיומא מי מפכמת לה כיון דמפכהת נה ‪3‬אכל‬
‫א״כ נהי דכרת מפכחת לה דקמי פמיא גליא אכל מלקות‬ ‫אומצא‪ ,‬מ״מ לא קפיא כיון דגה לפי המסקנא ג״כ מודה‬
‫נא מפכחת נה דהא א׳׳א לצמצס‪ ,‬א״כ לא מפכחת לה מלקות‬ ‫דלרכי כרת דיימא אין יוה״כ מכפר‪ ,‬ורק דפליגי וס״ל דלא‬
‫מן הדין ופפיר נפער עס המלקות אלי‪ 3‬א דמאן דס״ל חיי‪3‬י‬ ‫מכח ס‪3‬רא ידעינן זאת רק מכח דאך‪ ,‬וא״כ פפיר אמר ר‪ 3‬א‬
‫כריתות פלקו נפטרו‪ ,‬ופפיר מוכח דמתני׳ לא אתי כ ד חנני׳‬ ‫חלוקין עניו חכיריו דאה איתא אידי יאידי כידי אדה היא‬
‫דאה איתא אידי ואידי כידי אדה היא‪.‬‬ ‫דפפיר מפכחת לה דיהי׳ מחוי‪ 3‬מלקות מהוה דאין יוה״כ‬
‫מכפר על כרת דיומא‪.‬‬
‫סימן ז‬
‫בעניו תנאי בקדושת ביהכנ״ס‬

‫שר׳ת נוזלת אב״י מהרה״ג ר׳ אליהו תאומים פרנקל אב״ד פשעווארסק והגליל‪,‬‬
‫)בילגורייא תרצ״ז( הרפיס קונטרס שלם בענין קדושת בית הכנסת‪ ,‬המחזיק ס״ז תשובות‬
‫בעבין זה‪ ,‬מסימן מ״ז עד סימן ס״ג‪.‬‬
‫ועזם בסי׳ נ״ג כתב וז״ל ‪ :‬הקונטרס מקדועות ביהכ״ב‪ ,‬מסי׳ מ״ז עד כאן‪ ,‬שלחתי לכבוד‬
‫‪T‬י״נ ה״ה הרהגה״צ מו״ה משה פר ‪T‬מאן שליט״א מבאיאן החוב״ק קראקוי‪ ,‬וכו׳ ונתכברתי‬
‫בתשובתם הרמתה‪ ,‬והשבתי לכל אחד לפי סדר תשובתם וכר ומתוך דברינו ברצוא ועזוב‬
‫יובן דבר תשובתם וכו׳‪.‬‬
‫וזה לשוד השאלה אשר נשאל בה הגהמ״ח זצ״ל ‪:‬‬
‫מפכנים פאפפר לקנותם ולצרפם אל מקום הנפאר‪ .‬ועוד‬ ‫ב״ה כ״ח למספר אדד״ם עד בית אלקי׳ תרצ״ה לפ״ק‪.‬‬
‫נמצא כפוק כין כחיה הפרופים מקום גדול מכית חומה‬
‫ההרוס‪ .‬פנקרא כפי כל ״נפמה הויז״‪ ,‬פהפאיר אחד לטוכח‬ ‫שאלה ‪ :‬פה עירינו )היא העיר פפעווארסק( יצ״ו‪ ,‬זה‬
‫נפמתו זה כק״ן פנים‪ ,‬ו‪ 3‬פינקס הקהל דפה נמצא על ‪3‬ית‬ ‫כחמפה פניה הי׳ לפריפת אפ ר״ל חלק גדול מ‪ 3‬תי‬
‫נפמה הלז כת‪ 3‬הדר ככתי״ק מהגאון האמיתי מאוה״ג ר‬ ‫יפראל‪ .‬ו‪ 3‬תוכה גה הקלויז פנקרא ‪ 3‬פי כל ״דעה ד׳ ר מפה׳ס‬
‫סענדר מרגליות זצוקל״ה מסטאנו‪ 3‬מפנת תקס״‪ 3‬לפ״ק ‪ 3‬עת‬ ‫קלויז״‪ ,‬והוא הה׳׳ק המפורסה ד א‪ 3‬רהה מפה זצוקל׳׳ה מפה‪.‬‬
‫היותו א‪ 3‬״ד דפה‪ .‬וכן חיזק אחריו זקיני אכי א‪ 3‬י הגה״צ‬ ‫ועפ״י חק המדינה יד׳ ה נלקח ממקוה הקלויז הלזו לדרך‬
‫מו״ה יעקכ יצחק זצקל״ה ‪ 3‬היותו א‪ 3‬״ד דפה כפנס תרל״א‪.‬‬ ‫הר‪3‬יה‪ .‬ונפאר רק מעט מקוה מקלויז הלז‪ 3 ,‬אופן פא״א‬
‫‪ 3‬אלה ו‪ 3‬פ‪ 3‬ועה ו‪ 3‬ח״ח פאסור ליהנות מה‪3‬ית הזה‪ .‬ורק‬ ‫להעמיד הקלויז כפי הצורך כי קטן הוא‪ .‬ורק פיפ פה מקומות‬
‫קכז‬ ‫משה‬ ‫מו״מ בהלכה סימן ז‬ ‫דעת‬
‫בבית נשמה חנם אין כסף‪ .‬אשר כל הוצאה בזמנינו אלה‬ ‫שיהי׳ תמיד הקרן קיים ולהשכירו והשכר דירה יהחלק לעניים‬
‫יחשב להרבה‪ .‬וביותר אחר שיש חשש שאם לא יבנה על המקום‬ ‫בכל שנה ושנה לטובת נשמתו שנ המקדיש המנוח מו״ר‬
‫של בית נשמה‪ ,‬שכל המקום ילך לאבדון‪ .‬והמקום של הקלויז‬ ‫יצחק בר״ס לינדנהיים ז׳׳ל ואסור למוכרו‪ .‬וכתב וז״ל ‪:‬‬
‫רובו כבר כלה והלך לו‪ ,‬והמקום מבית נשמה עדיין קיים‪,‬‬ ‫יהי׳ איזה צורך גדוכ למכור הבית אי מקצתו‪ ,‬אזי‬ ‫‪,‬אם‬
‫ואם ישאר כך יש חשש כנ״ל‪ .‬וי״א אל תדאג דאגת מחר‪,‬‬ ‫יופסק הדבר פפ״י ג׳ רבנים שיהיו מפורסמים ביותר‬
‫ואומרים לבטוח שלא יובז מקום בית הנשמה‪ ,‬ורוצים לקנות‬ ‫במדינתינו‪ ,‬ויודעים בטוב הוראה‪ ,‬ומפורסמים לצדיקים‬
‫משכנים מקומות לצרף אל מקום הנשאר מהקלות ולבנות על‬ ‫ויר׳׳ש‪ .‬ואה יפסקו פפ״י דין תורה שמותר למוכרו אזי הרשות‬
‫מקום הישן‪.‬‬ ‫ביד האפוטרופסים לקיים הפסק שלהם״‪.‬‬
‫וזאת לדעת‪ ,‬כי לצאת ידי שניהן‪ ,‬לקנות מקומות ולבנות‬
‫הקלויז על מקום הישן‪ ,‬וכן לבנות הבית נשמה‪ ,‬הוא‬
‫לשון קודש מבעל שו״ת הרא״ם‪.‬‬ ‫ע״כ‬
‫בודאי דבר שא״א‪ ,‬אפי׳ על צד הספק א׳ מני אלף אין‪.‬‬ ‫וכעת שנשרך ונעשה חו ת ה‪ ,‬יש למשוש שאם לא יבנה על‬
‫והלואי שנוכל לעמוד בבנין אחד מהם‪ .‬ותכינו השי״ת לראות‬ ‫מקום הלז במהרה‪ ,‬יעשה המאגיסטראע עם המקום‬
‫הבנין בנוי המקדש מעט‪ ,‬אשר בגלותינו הוא חיינו ואורך‬ ‫כפי החוק‪ .‬ויבואו זרים בנחלה הלזו‪ .‬ולכן נמצא בעיר דיעות‬
‫ימינו מקום הקודש לתפילה וללמוד בו תורה‪.‬‬ ‫שונות‪ .‬י״א למה לנו לקנות מקומות חדשים כדי לצרך למעט‬
‫ע״כ לשון השאלה‪.‬‬ ‫מקום הנשאר מהקלות של רר״מ זצוקל״ה‪ ,‬הלא יש לנו מקום‬
‫אין עצה אחרת אלא רק להשאיר מקום ה שן פנוי‪ .‬אבל‬ ‫ענה הגהמ״ח זצ״ל כנראה מתוך התשובה הלאה‬ ‫וע״ז‬
‫לכתחילה ודאי דצריכים לבנות במקום הישן‪ ,‬דקדשת ב ‪,T‬כ״נ‬ ‫בכמה נקודות‪.‬‬
‫מרומא ועד תהומא‪.‬‬ ‫דמדוע שיהי׳ ספק כלל להתיר למכור הקלויז של‬ ‫א‪.‬‬
‫עוד דיש להוכיח מהגמ׳ ב״ב ס״ד ע״א דאי׳ דאעפ״י‬ ‫וכתב‬ ‫הרה״ק רא״מ זצוק״ל‪.‬‬
‫שלא כתב עומקא ורומא‪ .‬כמאן דכתוב דמ‪.‬י ע״כ‪ .‬א״כ‬ ‫ב‪ .‬דיש לומר דלא אזלינן בתר כמות המקום שהוא קסז‬
‫מוכח דהכל בכלל‪ ,‬וה״נ לענין קדושת המקום שהי׳ עליו‬ ‫אלא בתר איכות הקדושה‪ .‬וכעין דאי׳ בגמ׳‬
‫ביהמד״ר עכ״ד‪.‬‬ ‫סנהדרין קי״א ע״א‪ :‬אחד בעיר מזכד‪ .‬את כל העיר‪ .‬ולכך‬
‫ד‪ .‬עוד כתב הגהמ״ח זצ״ל‪ ,‬דכשהניח הרה״ק ר׳ אברהם‬ ‫אין למכור המקום‪.‬‬
‫משה זצ״ל היסוד לקלויז שבנה‪ ,‬תפסה הקדשה‬ ‫בסי׳ נ׳ פלפל הגאון בעל ה״נחלת אב״י״ בדברי‬ ‫ג‪ .‬שם‬
‫מרומא ועד תהומא וזכה אותו מקום שהי׳ עליו קודם הקלויז‪.‬‬ ‫הפני יהושע בשו״ת בסי׳ ד׳ שכתב דאין חשש‬
‫שנתפסת עליו הקדשה תמיד ואפי׳ כשנחרב הקלויז‪ .‬המקום‬ ‫לבנות ביהכ״נ במקום אחר ולהניח המקום מביהכ״נ הישן‬
‫בקדושתו ויש לבנות חדש‪.‬‬ ‫פנוי‪ .‬והוכיח כן מהגמ׳ )ב״ב ד׳( דאי׳ לא לסתור איניש בי‬
‫וציין בזה לדברי הירשלמי בסוף הוריות דקרש שזכה‬ ‫כנשתא עד דבני בי כנישתא אחרינא ע״כ‪ .‬מבואר‪ ,‬דאחרי‬
‫להינתן בצפון‪ ,‬ינתן בצפון‪ .‬חזינן דהמקום קובע‬ ‫הבנין שרי לסותרו‪ ,‬אע״ג דבמקום הראשון ישאר פנוי‪ ,‬ובגמי‬
‫קדושתו‪ ,‬וה״נ כאן‪.‬‬ ‫משמע שהי׳ בונה במקום אחר לא בצד השן‪ .‬ומסיים שם‬
‫ה‪ .‬והמשיך הגהמ״ח במכתבו לדון בענין הנ״ל בנשא‬ ‫בשו״ת פנ״י‪ :‬וכן עשיתי במקומי בק״ק הורדנא שהייתי‪ ,‬ובנו‬
‫תפיסת הקדושה במקום‪ .‬דהנה המג״א או״ח‬ ‫במקום אחר ודי בזה עכ״ל‪ .‬ושם הביא דברי הרמב״ם פי״א‬
‫סי׳ ח׳ ס״ק ר הביא שדעת השל״ה היא‪ ,‬עפ״י הירושלמי הנ״ל‬ ‫מהל׳ תפלה הי״ב שכתב וז״ל‪ :‬אין סותרין ביהכ״נ כדי‬
‫דאי׳ שקרש שזכה להינתן בצפון יהי׳ לעולם שם‪ .‬א״כ ה״נ‬ ‫לבנות אחר במקומו או במקום אחר‪ .‬אבל בונים אחר ואח״כ‬
‫יש להקפ ‪ T‬להניח הסלית וללבשה באותו הצד‪ ,‬והביא המג״א‬ ‫סותרין זה עכ״ל‪ .‬וכתב שם‪ ,‬די״ל דרמז הרמב״ם במה‬
‫שם שדעת האר״י הק׳ היא שאין להקפ ‪ T‬ע״ז‪ ,‬וכתב הגד‪,‬מ״ח‬ ‫שהוסיף; או במקום אחר‪ ,‬דיוכל לשנות ולבנות במקום אחר‬
‫זצ״ל‪ ,‬דלכאורה צ״ב דעת האר״י הק׳ שלא ד‪,‬קפ ‪ T‬על מה‬ ‫ואין חשש כלל לזה דישאר מקום ביהכ״נ ה שן פנוי‪ .‬והביא‬
‫שמפורש בירשלמי וכנ״ל‪ .‬ורצה לבאר את שיטתו בזה‪ ,‬דס״ל‬ ‫שם שבסור ובשו״ע סי׳ קנ״ב לא נזכרים התיבות ‪ :‬או במקום‬
‫דבחפץ אחד אין קפ ‪T‬א במקום‪ .‬ורק בב׳ דברים נפרדים‪.‬‬ ‫אחר‪ ,‬שהביא הרמב״ם עיי״ש באורך‪.‬‬
‫והוכיח כן מהתוס׳ שבת צ״ח ע״א‪ ,‬וכן הביא בזה מדברי‬ ‫יע״ז העיר הגהמ״ח זצ״ל דמהגמ׳ ב״ב שהביא הפנ״י ראי׳‬
‫המדרש )עי׳ בגמ׳ חולין צ״א ע״ב( דכשיעקב הניח ראשו‬ ‫וכנ״ל‪ ,‬י״ל דאין ראי׳ כ״כ‪ .‬דשם מיירי דמוכרחים‬
‫על אבני המקום‪ ,‬התחילו מריבות זו עם זו‪ .‬זאת אומרת‬ ‫לבנות החדשה קודם סתירת השנה כדמבואר בגמ׳ שם‪ .‬ולכן‬
‫משה‬ ‫מו״מ בהלכה סימן ז‬ ‫דעת‬ ‫קכח‬
‫ו ע ת ה נדבר בענק שאלה הנוגע לבית נשמה לבד‪ .‬וכדי‬ ‫עשאן‬ ‫‪td‬‬ ‫עלי יניח צדיק את ראשו וזאת אומרת עלי יניח‪.‬‬
‫להבין נצייר מקודם צורת המקומות‪ .‬כי קודם השריפד‪.‬‬ ‫הקב״ה אבן אחת וכר‪ ,‬וקשה דאבתי יריבו‪ ,‬שכל חלק מהאבן‬
‫הי׳ לראובן מצד ימין הבית נשמד‪ .‬מקום המחזיק כששד‪.‬‬ ‫יאמר עלי יניח ראשו‪ ,‬וע״ב מוכח דבגוף אחד אין קפ ‪T‬א‪.‬‬
‫מטרים‪ ,‬וכן מצד שמאל הי׳ לשמעון כששה מטרים‪ .‬ובאמצע‬ ‫)ואכן בשפתי צדיק להרה״ק מסילץ סר׳ ויצא אות י׳ כתב‬
‫הי׳ הבית נשמה כשנים עשר מטר‪ .‬ואחר השריפד‪ .‬קנה שמעון‬ ‫כן לבאר דברי הגמ׳ הנ״ל דבגוף אחד אין קפ ‪T‬א‪ .‬וביאר‬
‫מראובן חלקו‪ ,‬ונעשה עפ״י חוקי המדינה חק שאסור לבנות‬ ‫בזד‪ .‬סברת האר״י הק׳ וככל הנ״ל עיי״ש‪ ,‬ויש להעיר בזד‪.‬‬
‫בנין שמחזיק פחות משנים עשר מטר לד‪.‬שוק‪ .‬ועשאו מג׳‬ ‫בס״ד דהנה באליה רבה או״ח סי׳ מ״ב סעיף א׳ כותב וז״ל ‪:‬‬
‫מקומות הנ״ל למקום אחד שמחזיק ארבעד‪ .‬ועשרים מטר‬ ‫שמעתי בשם זקני הגאון זצ״ל דמותר להפוך רצועד‪ .‬של‬
‫וחלקוד‪.‬ו לשנים וכל אחד מחזיק שנים עשר מטר‪ .‬ונמצא שכעת‬ ‫תפילין וליתן הקצה שלמטד‪ .‬למעלה בבתים‪ ,‬וד‪.‬ביא ראי׳‬
‫החליפו כששד‪ .‬מטרים מבית נשמה שהי׳ מקודם מצד מערב‬ ‫מפירש״י פר׳ ויצא זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו‬
‫ד‪.‬רחיקוד‪,‬ו למזרח מקום שהי׳ מקודם של ראובן‪ .‬ושיווי‬ ‫עשאן הקב״ד‪ .‬אבן אחת‪ .‬והא עדיין הקנאה לאיזד‪ .‬צד יונח‬
‫המקומות הן שוה בשוה זד‪ .‬כזד‪ ..‬ויש לשאול אם חילוף הוד‪.‬‬ ‫האבן אלא שאין קפ ‪T‬א בכך‪ .‬ועי׳ לעיל סי׳ י׳ סכ״ט מ״ש‬
‫כמכר‪ .‬גם כפי החלוקד‪ .‬עתד‪ .‬חלקו למקום שמעון מחלק מקום‬ ‫בעשית טלית דלא משמע הכי ובו׳ עכ״ד‪ .‬ובשערי תשובד‪.‬‬
‫בית הנשמה הצי מטר ושמעון מכוזיש ואומר שד‪.‬י׳ מוחזק‬ ‫סי׳ מ״ב ס״ק ב׳ הביא דברי האלי׳ רבה‪) ,‬בשם זקינו הגאון‬
‫ביותד‪ .‬ואדרבא נלקח ממנו מקום‪.‬‬ ‫מהר״ש( וכתב וז״ל‪ :‬וע״ש שכתב דמסימן יו״ד לא משמע‬
‫ויש בכאן ב׳ ספיקות בגזירת התקנד‪ .‬על בית נשמה הנ״ל‪.‬‬ ‫הכי‪ .‬ור״ל ששם ס״ק י״ד כתב בשם ל״ח ושל״ה בטעם‬
‫א‪ .‬דד‪.‬א התקנה הי׳ שלא יכלה הקרן וא״כ אפי׳ אי‬ ‫העטרד‪ .‬שלא להפוך ובו׳ )היינו האלי׳ רבד‪ .‬עצמו סי׳ י׳ ס״ק‬
‫נימא דחליפין הוה כמכר בכ״מ‪ ,‬מ״מ הרי אזלינן בתר הכוונה‬ ‫י״ד מדבר בזד‪ .‬ומביא את דברי השל״ה שד‪.‬ביא המג״א הנ״ל‬
‫ממתקני התקנה‪ .‬וכאן כתוב בפירוש שיהי׳ הקרן קיים‪ ,‬וכיון‬ ‫בסי׳ ח׳(‪ ,‬וכתב השערי תשובד‪ :.‬וד‪.‬ראי׳ שד‪.‬ביא הא״ר בשם‬
‫דאין חילוק בשווין בין זד‪ .‬לזד‪ .‬א״כ הרי קיים הקרן‪ .‬וי״ל‬ ‫זקינו אינו ראי׳ כ״ב‪ ,‬דכיון דמעשד‪ .‬ניסים היו‪ ,‬שמא לא היו‬
‫דאם נפל אזדא לי׳‪ ,‬ב‪ .‬אם חליפין הוד‪ .‬כזביני ואסור אפי׳‬ ‫בדרך דביקות זד‪ .‬בזד‪ ,.‬כי אם נעשה גוש אחד בלול מכולם‪,‬‬
‫שוד‪ .‬בשוד‪..‬‬ ‫אך בלא״ה אין ראי׳ מדברי אגדד‪ .‬ואסמכתא בעלמא קאמר ובו׳‬
‫ו ה בי א הגהמ״ח זצ״ל בעל דעת משדי להוכיח בענין זד‪.‬‬ ‫י‪.‬‬ ‫עכ״ד(‪ .‬הנה כאן יוצא מבואר כדברי הגהמ״ח זצ״ל כאן‪.‬‬
‫מדברי הרשב״א בגיטין כ״א ע״ב בענין הא דאי׳‬ ‫דלהשל״ה דס״ל דיש לד‪.‬קפ ‪ T‬בטלית ועפ״י הירושלמי בקרש‪.‬‬
‫שם‪ :‬על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות‪.‬‬ ‫א״כ לדידי׳ גם בגוף אחד יש להקפ ‪ .T‬ולפי״ז יש לד‪.‬קפ ‪ T‬גם‬
‫וכתב הרשב״א וז״ל ‪ :‬ומ״מ אכתי ק״ל דהא אפשר דנפל הבית‬ ‫ברצועות התפילין שלא להפכם‪ .‬משא״כ האר״י הק׳ דס״ל‬
‫בחיי׳ וכר ותירץ וז״ל‪ :‬א״נ י״ל‪ ,‬דאע״פ שנסתר הבית‪ ,‬לא‬ ‫דבטלית אין קפ ‪T‬א כיון דבגוף אחד אין קפ ‪T‬א כדברי‬
‫אמרינן בכי הא נפל אזדא‪ ,‬דד‪.‬תם גבי שוכר אמרינן נפל אזדא‬ ‫הגהמ״ח כאן עפ״י התוס׳ בשבת צ״ה א״כ שפיר לדידי׳ גם‬
‫דלדירה שכרו ולא ליראות בחרבנו‪ .‬אבל לגבי איסור אף‬ ‫ברצועות התפילין שהם גוף אחד אין קפ ‪T‬א ודו״ק‪ .‬שוב‬
‫בקרקעו אסור ליכנס דאפי׳ דריסת הרגל אסר וכו׳ וד‪.‬ארץ‬ ‫מצאתי סייעתא עצומה לדברי הגהמ״ח זצ״ל כאן בסברתו‪.‬‬
‫לעולם עומדת וכו׳ עכ״ד‪.‬‬ ‫בדברי ההלכות קטנות להגר״מ חאגיז ח״ ב סי׳ נ״א שכתב‬
‫ו מו כ ח מדברי הרשב״א דהאיסור על הקרקע לעולם עומד‪.‬‬ ‫וז״ל‪ :‬ואם מותר להפוך מה שלמעלד‪ .‬למטד‪ .‬ברצועד‪ .‬של ‪T‬‬
‫אך כשנחרב הוא ענין אחר ושרי‪.‬‬ ‫וכו׳ ראיתי מקפ ‪T‬ים לשים סימן בטלית שלא ‪.T‬פוד את‬
‫ו ה בי א עוד הגהמ״ח זצ״ל דיש לדיוכיח כן מדברי המדרש‬ ‫שלמעלד‪ .‬למטה‪ ,‬ואפשר שלאלו יש קפ ‪T‬א‪ .‬אבל לענין דינא כל‬
‫)קדילת רבד‪ .‬פר׳ י׳ אות כ׳( וז״ל‪ :‬אם יבואון אל‬ ‫שד‪.‬וא גוף אחד מה למעלה מה למטה וכד )אין קפ ‪T‬א בכך(‬
‫מנוחתי למנוחה זו אינם באים אבל באים הם למנוחד‪ .‬אחרת‪.‬‬ ‫עכ״ד‪ .‬וזד‪ .‬ממש כדברי הגהמ״ח זצ״ל כאן‪) ,‬רק דצ״ב מש״כ‬
‫ר׳ ביבי בשם ריב״ל אמר למלך שכעס על בנו ודחפו ודיוציאו‬ ‫הגר״מ חאגיז‪ :‬ואפשר שלאלו יש קפ ‪T‬א ע״כ‪ ,‬הרי אם ס״ל‬
‫חוץ לפלטין שלו‪ .‬ונשבע שלא יכניס בנו לפלטין‪ .‬מד‪ .‬עשה‬ ‫דבטלית שד‪.‬יא גוף אחד יש קפ ‪T‬א בזד‪ ,.‬ודאי דס״ל כן גם‬
‫היתד‪ .‬בנוי׳ וסתרד‪ .‬וחזר ובנאה וד‪.‬כניסו‪ .‬נמצא מכניס בנו‬ ‫לגבי רצועה שהיא גוף אחד ואין חילוק‪ ,‬ומה הלשון ״ואפשר׳׳‬
‫ומקיים שבועתו וכו׳ ע״פ‬ ‫דנראה דיש ספק בדבר וצ״ע(‪.‬‬
‫ו מ בו א ר א״כ מכאן דכשנחרב הוא ענין חדש ואינו שייך‬ ‫ו הו סי ף הגהמ״ח זצ״ל דאכן כן מבואר גם בזוד‪.‬״ק דאי׳ )שם‬
‫לקודם‪.‬‬ ‫ח״ב קמ״ז ע״ב( ; זנבא דארי׳‪ ,‬ארי׳‪ .‬והיינו שזנב‬
‫עח־ כתב הגהמ״ח זצ״ל לדון בענין זה‪ ,‬דד‪.‬נד‪ .‬בסוכד‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫הארי׳ נוטה כלפי ראשו‪ ,‬וד‪.‬ם כגוף אחד עכתד״ק‪.‬‬
‫כ״ז ע״ב אי׳ ‪ :‬ושוין שאם נפלה שחוזר ובונה אותה‬ ‫אח״כ כתב כנראה הגהמ״ח זצ״ל בעל הדעת משד‪ .‬להעיר‬
‫בחולו של מועד וכו׳‪ ,‬פשיטא‪ ,‬מהו דתימא האי אחריתי היא‬ ‫במש״כ בנחלת אב״י שם סי׳ נ״ב וז״ל ;‬
‫קכט‬ ‫משה‬ ‫מו״מ בהלכה סימן ז‬ ‫דעת‬
‫ו כ ת ב ע״ז הגהמ״ח זצ״ל‪ ,‬דאם כל אחד ואחד צריך להשלים‬ ‫ואינה לשבעה קמ״ל ע״כ‪ .‬והביאו בתוד״ה מהו וכו׳ וז״ל ‪ :‬יש‬
‫לחבירו‪ ,‬היעו דבנין הקלויז צריך לבנין הנשמה‪,‬‬ ‫ספרים שכתוב בהם קמ״ל כיון דבדידי׳ קעב ‪ ,T‬איהי היא‪.‬‬
‫רוקא בכה״ג נוכל להתיר‪ .‬אבל עכ״פ לא יהי׳ הקלויז בעלי׳‬ ‫משמע לפי שבונה אותה באותן עצים עכ״ל‪ .‬והיינו דנראה‬
‫שעל גביו כדמבואר בסמ״ע חו״מ סי׳ קנ״ז ס״ק כ״ג עיי״ש‬ ‫מדבריהם‪ ,‬דאי לאו שבונה אותה באותם עצים שהיתה הקודמת‬
‫במש״כ מפרק הבית והעלי׳‪ ,‬רהעלי׳ מפס ‪ T‬תילתא עכ״ר‪.‬‬ ‫פשיטא דהוא משהו אחר‪ .‬ורק כאן ס״ד כיון שבונה אותה‬
‫ט‪ .‬וסיים הגהמ״ח זצ״ל את מכתבו‪ ,‬וכתב דהוא מתפלא‬ ‫באותם עצים‪ ,‬ומוכח א״כ מדבריהם‪ ,‬דאם בונה את החדש‬
‫בכל ענין השאלוע רמה כ״כ הרעש מבית הנשמה‪,‬‬ ‫בעצים אחרים פשיטא רנחשב כענין אחר ושרי עכ״ד‪.‬‬
‫הלא הוא רק כעין רקל לפיתת‪ ,‬שהפירות שייכים לעניים‪.‬‬
‫ואף אם יהי׳ נמכר המגרש של בית הנשמה באונס ע״י‬ ‫ח‪ .‬עו ד כתב הגהמ״ח זצ״ל במכתבו לרון על מש״כ בנחלת‬
‫המאגיסטראט‪ ,‬עכ״פ יהי׳ לנו מעות המכירה‪ ,‬ויוכלו לקנות‬ ‫אב״י )בסי׳ נ״א שם( ראם אי אפשר לבנות את‬
‫איזה רבר שיהי׳ לקרן קיימת והסירות יהי׳ לעניים‪.‬‬ ‫שני הבנינים‪ ,‬דהיעו לקנות מקומות לצרף את מקום הקלויז‪,‬‬
‫אולם כתב הגהמ״ח‪ ,‬אותם השכנים שיקנו את החצי מהבית‬ ‫וכן לבנות את בית הנשמה‪ ,‬כי אז הי׳ נכון לבנות את בית‬
‫נשמה‪ ,‬עליהם להיות נזהרים לוותר מממונם שלא יהנו‬ ‫הנשמה‪ ,‬ולעשות את הקלויז על העלי׳‪ .‬כי לבית הנשמה לא‬
‫מנכסי הקרש אלו‪ ,‬כי החרם נעשה בתוקף מקרושים אשר‬ ‫הי׳ שי ‪ T‬העלי׳ לרור בתוכו‪ .‬וממילא אין חשש לענין הנאה‬
‫בארץ המה נבג״מ זי״ע‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫כבית הנשמה כלל‪ .‬ולקרות הבית בשם בית נשמה כמקודם‪.‬‬
‫ועל תשובתו זו של הגהמ״ח זצ״ל‪ ,‬השיב לו בספר נחלת‬ ‫והקלויז ע״ש הרא״מ זצוק״ל‪ ,‬ויתקיימו שניהם‪ .‬וע״י בנין‬
‫אב״י ותשובותיו מסודרות על פי סרר הערות הגהמ״ח‬ ‫הקלויז יהי׳ טובה להקים בית הנשמה‪ .‬וא״כ בודאי אין חשש‬
‫זצ״ל במכתבו אליו וכנ״ל‪.‬‬ ‫כלל ע״כ רבריו בספר שנ^‬
‫וזה לשונו שם בסי׳ נ״ט ‪ :‬וזה אשר כתבתי להשיב לכבוד הרהגה״צ קרוש ה׳ אוצר‬
‫בלום בש״ס ופוסקים וכו׳ מוה״ר משה׳ני שליט״א החוב״ק קראקא על תשובתו הרמתה‪,‬‬
‫אלי כתוב‪ .‬מיום י״א סיון תרצה״ל ‪:‬‬
‫ימשה הי׳ שקול כנגד כל ישראל‪ ,‬וביומא דפ״ו גדולה תשובה‬ ‫גי״ה השיגה ידי ושטחתי בדברי קדשו הנחמדים‬
‫שבשביל יחיד ששב מוחלין לו ולכל העולם כולו‪ .‬אבל לא‬ ‫ולמען כי חביבים עלי נעימת ימינו וע״ב לקחתי לי‬
‫דדמא דמקום קדוש הנשאר יגן על שאר המקומות‪ .‬ומובן‬ ‫מועד לעיין בדברי קדשו ואמרתי אשיחה וירוח לי‬
‫ביותר‪ ,‬דבשלמא בכ״מ דזכות א׳ מגין וכמו בסנהדרין הנ״ל‪,‬‬ ‫כדרכה של תורה‪.‬‬
‫אמרינן דאנשי העיר או משפחה הלז‪ ,‬אף שלא טובים המה‪,‬‬
‫מ״מ זכות א׳ מהם יגן עליהם‪ ,‬כיון שהם כולם לפנינו‪ .‬אבל‬ ‫דבר לא נזכר בדברינו כלל לענין אם יהי׳‬ ‫א‪ .‬ראשית‬
‫בנ״ד‪ ,‬אפי׳ נימא כן גם בקרקע דמקום מועט מזכה גם‬ ‫מותר למטר מקום הנשאר מהקלויז פל הה״ק‬
‫לשאר מקימות‪ ,‬מ״מ כיון דשאר מקומות אין שייכים לבני‬ ‫רא״ם זצוק״ל‪ ,‬רק לעשות גדר סביב כמבואר בעו״ז סי׳ קנ״א‬
‫העיר‪ ,‬איך יזכה למה שאין שייטת וצירוף כלל‪.‬‬ ‫סק״ג‪ ,‬וגם כולי האי ואולי יהי׳ שם נבנה לימים קלויז קטן‬
‫במקום הזה כאשר כן הי׳ קודם השריפה‪ ,‬קלויז הגדולה של‬
‫ראי׳ לזה‪ ,‬דהרי ברפ״ג דיומא אי ת א‪ :‬מתיא בן‬ ‫וקצת‬
‫הר׳׳ר משה זצוק״ל ועוד קלויז קטן ]ומקום מקלויז קטן נלקח‬
‫שמואל אומר האיר פני המזרח עד שבחברון כדי‬
‫כעת ע״י המאגיסטראט[‪ ,‬ובאמת שהמקום שהי׳ עד עתה‬
‫להזכיר זכות אבות יעו״ש‪ ,‬וקשה דלמה הוצרכו לזה‪ ,‬והא‬
‫הקלויז מקרא״ם זצ״ל‪ ,‬נשאר מעט‪ ,‬כי זה כשלושים שנה ויותר‪,‬‬
‫בביהמ״ק היו עומדים‪ ,‬ויעו״ש בתו״י יומא דכ׳׳ח ע״א‪ ,‬ודי‬
‫עשו הקלויז כפלים‪ ,‬ממה שהי׳ בעת שהתפלל הקררא׳׳ם זצ״ל‪,‬‬
‫הזכרת המקום קדוש לבד‪ .‬ונהי די״ל דאלים יותר גם לרבות‬
‫והבנין הי׳ מעולם של ען‪ ,‬והפלאטץ הישן מעוטא דמיעוטא‬
‫הזכרת זכות אבות‪ ,‬אבל העיקר רק מעשה אדם ותחבולותיו‪,‬‬
‫נשאר ממנו‪.‬‬
‫והם האבוה׳ק הניחו זכותם לבניהם אחריהם כדרז״ל‪ ,‬וע״כ‬
‫ב‪ .‬ומש״כ כ״ג דבכה״ג אזלינן בתר איכות הקדושה לא‬
‫מזכירים זכותם והבן‪.‬‬
‫בתר כמות המקום המעטי כעין דאמרינן‬
‫ו מ״ ש כקת״ה על ראיית השו׳׳ת פני יהושע מגמ׳ וממה‬ ‫ג‪.‬‬
‫בסנהדרין קי״א ע״א אחד בעיר מזכה את כל העיר עכ״ד‪.‬‬
‫שגליתי בעזה״י מהרמב״ם פי׳׳א מהל׳ תפילה‬
‫הי״ב‪ ,‬א״צ לכפול‪ ,‬ודחה כת״ה דאין ראי׳ כ״כ‪ ,‬די״ל דשם‬ ‫ולענ״ד זה לא יתכן אלא באדם‪ ,‬ושיגן זכותו של אברהם‬
‫מיירי שמוכרחים לבנות החדשה קודם סתירת הישנה כמבואר‬ ‫אבינו ע״ה על עיר צוער שלא נחרבה‪ ,‬וכמש״כ‬
‫בב״ב‪ ,‬ולכן אין עצה אחרת‪ .‬רק להשאיר מקום הישן פנוי‪.‬‬ ‫המהרש״א בח״א שם‪ ,‬וכן זכות משה ואהרן על שבט לוי‬
‫משה‬ ‫מו״מ בהלכה סימן ז‬ ‫דעת‬ ‫קל‬
‫לשנות‪ ,‬א״כ הקרקע זכה באותן הקרשים והקרש הוה קבוע‬ ‫אבל לכתתילה בודאי דצריכין לבנות במקום היכן‪ ,‬דקדושת‬
‫כנ״ל‪ ,‬משא״כ קרקע דביהכ״נ והבן‪.‬‬ ‫ביהכ״ג ברומא ועד תהומא‪ ,‬ובב״ב דס״ד אפפ״י שלא כתב‬
‫לענ״ד על הדברי חיים הנ״ל שלא הביא שם מהמג״א‬ ‫וקצ׳ע‬ ‫פומקא ורומא כמאן דכתוב דמי פכד״ה‪,‬‬
‫סי׳ ה׳ סק״ו‪ ,‬שכתב בשם השל״ה שצריך לעשות‬ ‫אבל לפנ״ד‪ ,‬לפי מה שביארתי באורך בכוונת הרמב״ם‪,‬‬
‫בטלית עטרה‪ ,‬כדי שיהי׳ ניכר המקום מהטלית שהוא למעלה‬ ‫במש׳׳כ אין סותרין ביהכ״נ כדי לבנות אחר במקומו‬
‫על הראש בכל עת שיתעטף בו‪ ,‬מטעם ירושלמי הנ״ל דקרש‬ ‫״או במקום אחר״ מה שלא נזכר בגרד‪ .‬יהוסיף משה רבינו‬
‫שזכה בצפון ינתן בצפון יכגי״ש‪ ,‬הרי מבואר‪ ,‬דגם בתלוש‬ ‫הרמב״ם זצ״ל מדעתו‪ .‬זה מורה בכוונת הרמב״ם בסיפא‬
‫שייך לומר שזכה דוקא במקום זה‪ .‬ואולי יש לחלק בין זה לזה‪.‬‬ ‫בסיום דבריו דומיא דרישא‪ .‬וכמו דברישא היכי שבונה אחר‬
‫וי״ל דמשו״ה הביא המג״א דברי ה א ד׳י הק׳ דאין חשש‬ ‫במקומו‪ ,‬עיקר האיסור הוא סתירה דביהכ״נ הישן‪ ,‬אבל‬
‫בכה״ג וצ״ע בכ״ז‪.‬‬ ‫בפנין המקום דביהכ״נ אין חשש כלל וכלל‪ ,‬דהא בונה במקום‬
‫ה‪ .‬ומ״ש כקת״ה להשוות ההלכה עם הקבלה‪ .‬והוא‬ ‫הראשון‪ .‬כן ה״נ סיומא דסיפא דהרמב״ם במ׳^ש ״תו במקום‬
‫דלכאורה קשה מדוע לא הקפיד האר׳‪ v‬הק׳‬ ‫אחד׳‪ ,‬פ״כ צ״ל דאין חשש כלל לפינין מקים דביהכ״נ הישנה‪.‬‬
‫בטלית להניחו תמיד בצד אחד וכמ״ש השל״ה עפ״י הירושלמי‬ ‫ויוכל לשנות המקום אפי׳ לכתחלה ולהעמיד במקום אחר‪,‬‬
‫דקרש שנתון בצפון כר‪ ,‬רק י״ל דא״ש עפ״י תרון התום׳‬ ‫ורק החשש על הסתירה דביהכ״ג גופא‪ ,‬דאל״כ הי׳ נו‬
‫בשבת דצ״ח ע״א )ד״ה הניחא וכו׳( דגנאי הוא להשים צד‬ ‫להרמב״ם לפרש בזה‪.‬‬
‫העב מהקרב העומד סמוך לקרקע אצל מקום הקצר מהקרש‬ ‫כ״ג הנ״ל מב״ב דס״ד‪ .‬דקדושת ביהכ״ג מרומא‬ ‫וראיית‬
‫שהוא למעלה מקום שהיריעות פרוסות עליו‪ .‬ודמי למעלין‬ ‫ועד תהומא‪ .‬דהרי אפי׳ לא כתב עומקא ורומא‬
‫בקודש ואין מורידין ע״כ‪ ,‬ומוכח מהתוס׳‪ ,‬דהקפידא הוא‬ ‫כמאן דכתב דמי וכנ״ל‪ .‬אבל י״ל דבאויר לא שייך קדושה‪.‬‬
‫רק בשביל הורדה להקרש במקום הקצר‪ .‬אבל זה לא נקרא‬ ‫ועי' שו״ת דברי חיים ח״ב או״ח סוס״י י״ב‪ ,‬ויעו״ש בסי׳ ד׳‪,‬‬
‫הורדה מה שמהפך צד העליון מהקרש למטה‪ .‬וש״מ דבחפן‬ ‫ולהלכה קיי״ל בחו״מ סי׳ רי״ד ס״ד דאם מכר הבית סתם‬
‫אחד אין קפידא אם מהפך העליון למטה‪ ,‬וראי׳ לזה ממד״ר‬ ‫ולא כתב עומקא ירומא‪ ,‬דאין לו באויר ונא ‪:‬מעה ייעו״ש‬
‫באבני יעאע״ה שכל אחד מהאבנים אמר עלי יניח צדיק את‬ ‫בסעיף א׳ ברמ״א‪ ,‬סמ״ע וט״ז‪.‬‬
‫ראשו‪ ,‬ונעשו כולן אבן אחת‪ .‬ולכאורה עדיין יהי׳ מריבה‪,‬‬ ‫ד‪ .‬ומ״ש כקת״ה דכשהניח הק׳ הרא״מ זצ״ל אבן השתי׳‬
‫שכל חלק מהאבן האחת יאמר עלי יניח ראשו‪ ,‬וע״כ צ״ל‬ ‫בודאי תפסה הקדושה מרומא ועד תהומא‪,‬‬
‫דבגוף אחד אין קפידא וכן מבואר בזוה״ק זנבא דארי׳ ארי׳‬ ‫ובירושלמי סוף הוריות דקרש שזכה בצפון ינתן בצפון‪ .‬וע״כ‬
‫עכד״ה‪.‬‬ ‫זכתה הקרקע להעמיד עלי׳ בנין נעולם‪ ,‬עכ״ד‪.‬‬
‫מצאתי‬ ‫מכמה צדדין‪ ,‬ראשית לא‬ ‫ולעג״ד אם לדין יש תשובה‬
‫לפ״ד השו״ת דברי חיים הנה עפ״ד המהר״ם פדוואה‬ ‫והגה‪,‬‬
‫העליון‬ ‫הנ״ל שהי׳ מהפך צד‬ ‫גבי קרשי המשכן‬
‫סי׳ ס״ה במה דאסור לנתון‪ ,‬היינו דוקא דבר‬
‫באורך‬ ‫אינו רק שהיו מונחים‬ ‫למטה כאשר כתב כ״ג‪ .‬דזה‬
‫מחובר‪ ,‬כמו לנתון אבן מן המזבח‪ .‬אבל בתלוש מותר לנתון‪.‬‬
‫מיקרי‬ ‫בצד זה‪ ,‬ובכה״ג לא‬ ‫מהקרשים לרוחב העגלה זה‬
‫והב״ח הקשה עליו דגם בעצים שייך לא תעשון כן‪ ,‬ומתרן‬
‫הורדה‪ ,‬לולא זאת שגנאי הוא שיניח צד העב שסמוך לקרקע‬
‫דבתלוש כיון שהדבר נשאר בקדושה לא שייך לא תעשון כן‪,‬‬
‫אצל מקום הקצר שהיריעות פרוסין עליו‪.‬‬
‫וממילא מותר ליקח מביהכ״נ זה לביהכ״נ אחרת ]ועי׳‬
‫וממה שאסור לעשות סמיכה בצדי הבהמה אין ענין לזה‪.‬‬ ‫במג״א סי׳ קנ״ג ס״ק כ״ז[‪ ,‬ולא שייך לומר דאין מורידין‪,‬‬
‫עי׳ חגיגה דט״ז סוע״ב וברמב״ם פ״ג מהל׳ מעשה‬ ‫כיון דהקרקע לא זכה בזה הקדושה דבתלוש לא שייך זכי׳‬
‫הקרבנות הי״ג שכתב שצריך לסמוך על ראש הבהמה ולא על‬ ‫כדברי המראה פנים משא״כ קרש הוה קבוע‪ ,‬עכד׳ק בקצרה‪.‬‬
‫הצדדין משום שנא׳ וסמך ידו על ״ראש״ העולה יעו״ש‬ ‫ומעתה כיון שהבנין כבר כלה והלך וכמו בנ״ד‪ ,‬ואין אנו‬
‫וגזיה״כ היא‪ .‬הא לאו הכי אין הפרש בין ראש לצדדין‪ .‬וה״ה‬ ‫דנין רק על הקרקע‪ ,‬א״כ תלוי בזה‪ ,‬דאי נימא כדברי הרמב״ם‬
‫לענין הורדה יש לומר כן‪ .‬ובסוטה דל״ח סוע״א דהעומדין‬ ‫הפני יהושע הנ״ל דמותר לשנות ולהעמיד ביהכ״נ‬ ‫ושו״ת‬
‫בצדדין שלפניו של הכהן‪ ,‬הוה כעומדין בפניו יעו״ש‪ .‬וכל זה‬ ‫אחר‪ ,‬א״כ כל הבנין חשוב כתלוש‪ ,‬והוה מעיקרא‬ ‫במקום‬
‫הוא רק לדוגמא ואין צריך להפוך כלל צד העליון למטה‪.‬‬ ‫דהבנין שעל הקרקע כנגד הקרקע חשוב כתלוש‪ ,‬ורק‬ ‫כהתנו‬
‫אם הי׳ מוכרח דרך הנוח להוריד צד העליון למטה‪,‬‬ ‫ואפי׳‬ ‫שהבנין עומד על הקרקע אסור לשנות‪ ,‬אבל עצם‬ ‫כל ז ^‬
‫לא מיקרי הורדה כל שהוא לצורך וכעין דאי׳ בשבת‬ ‫הקרקע עיקר הקדושה רק כל זמן שהבנין עליו‪ .‬ועי׳ שו״ת‬
‫דכ״ג ע״א‪ ,‬דכל שהוא לשם עשיית המצוה לא שייך ביזוי‬ ‫מהרש״ם ח״א סי׳ י׳ אות ו׳ שכתב דהקרקע יש לה פדיון‪,‬‬
‫מציה‪ .‬וכ״כ בשו״ת דברי חיים ח״א מאו״ח סי׳ ד׳‪ ,‬ובא‬ ‫וקרשי המשכן שאני דהכל בכתב מיד ה׳ עלי השכיל‪ ,‬דאסור‬
‫קלא‬ ‫משה‬ ‫מו״מ בהלכה סימן ז‬ ‫דעת‬
‫ח‪ 3‬כ' פ ‪ ,‬זאת יוצא מתורת כקת״ה פפ״ד התוס׳ דשבת הנ״ל‪.‬‬ ‫לידי לפי שעה שו׳׳ת חבצלת השרון וראיתי בו שהידש כן‬
‫דבקרשי המשכן אין קפידא אם מהפך העליון למעה‬ ‫מעצמו ולא הביא להדברי חיים הנ״ל‪ .‬ועי׳ בב״י לטואו״ח סי׳‬
‫וכנ״ל‪ ,‬ולענ״ד אי אפשר לומר כן‪ ,‬דהא גמ׳ ערוכה היא‬ ‫קנ״א ד״ה כתב הגהות מימון פי״א מהל׳ תפילה דלצורך‬
‫בסוכה מ׳׳ה ע״ב דמצות אין יוצאין רק דרך גדילתן משום‬ ‫ביהכ״ג מותר לאכול ולישן בתוכה‪ ,‬דהא אפי׳ ;צורך מצוה‬
‫שנא׳ פצי שטים עומדים‪ ,‬ואם מהפכן אינו יוצא ידי חובתו‬ ‫אחרת שרי כו׳ יעו״ש ובשו׳׳ע שם ס״ד ובגו׳׳כ‪ .‬ועי׳ בט״ז‬
‫כמבואר בסוכה דמ׳׳ב ע׳׳אב(‪ .‬ונראה שזהו כוונת הרבינו‬ ‫או״ח סי׳ קג״ב סק״ו‪ ,‬אבל באמת לא הי׳ צריך בקרשים‬
‫חננאל ביומא דע׳׳ב ע׳׳א שמ״ש‪ :‬כלומר אינו רשאי להפכן‬ ‫להוריד צד העליון למטה כדי להניחם על העגלה בשוה‪.‬‬
‫יעו״ש‪ ,‬והיינו דלא תימא דרק לכתחילה צ׳׳ל דרך גדילתן‬ ‫אבל בעיקר מה שכתב כ״ג דבגוף אחד אך שמהפך העליון‬
‫אמר כלומר דאינו‬ ‫מאסמכתא אבל אינו לפיטבא‪ ,‬ופל כן‬ ‫למטה לא חשיב בזיון לכאורה נלענ״ד דמוכח מגמ׳‬
‫מבואר דאינו יוצא‬ ‫רשאי להפכן כנ״ל‪ ,‬דהרי בסוכה הנ״ל‬ ‫להיפך‪ ,‬ושגם בגוף אחד שייך הורדה ובזיון‪ .‬והוא דבמגילה‬
‫דאסור לעשות כן‪.‬‬ ‫המצוה ]מה דליתא ביומא שם[ הרי‬ ‫דכ״ז ע״א אי ת א‪ :‬איבעי׳ להו מהו למכור ס״ת ישן לקנות‬
‫שלמעלה למטה‪.‬‬ ‫ועכ״פ מפורש יוצא דאסור להפך מה‬ ‫ח ד ^ מי נימא כיון דלא מעלי לי׳ אסור או דילמא כיון דליכא‬
‫לעלויי עלויי אחריתא שפיר דמי כו׳ ת״ש מניחין ס״ת ע׳׳ג‬
‫באמת הי׳ מבואר בתום׳ שבת הנ׳׳ל כדברי כ״ג שיוכל‬ ‫ואם‬ ‫ס׳׳ת כו׳‪ ,‬ולא חומשין ע׳׳ג תורה‪ ,‬ודחתה הג מ׳‪ :‬הנחה קא‬
‫להפך הקרשים מה שלמעלה למטה‪ ,‬ואם נחזור ממה‬
‫אמרת שאני הנחה דלא אפשר‪ ,‬דאלת׳׳ה מיכרך היכי כרכינן‪,‬‬
‫שכתבנו לעיל‪ ,‬ונאמר דבכה״ג הוה הורדה ולא הוה צורך‬
‫והא יתיב דפא אחברי׳ והיינו שדף אחד‬
‫העבודה אז היינו מוכרחים לחלק ולומר דבשלמא היכי שהוא‬
‫יעו״ש וברש״י‪.‬‬
‫בשעת עשיית המצוה‪ ,‬וכגון אילו הי׳ קרשים שווים בכל‬
‫דמה מדמה הגמ׳ הנחת דף ע״ג חבירו שהוא גוף‬ ‫וקשה‬
‫האורך בלי שום שינוי‪ ,‬כמטה כן מעלה‪ ,‬אסור להקימן‬
‫אחד ומכורך יחד דהוה כגוף אחד חיבור לטהרה‬
‫ב מ קו ק הראוי מה שלמעלה למטה‪ ,‬דהוה הורדה מקדושה‬
‫עי׳ במג״א סי׳ ט״ו סק׳׳א‪ .‬ובמקום אחר כתבנו מזה בם״ד‪.‬‬
‫אבל בעת שהוא מפורק ואינו שעת שימושן להמשכן‪ ,‬אז יוכל‬
‫אבל היכי שמניח ס׳׳ת מיוחדת על ס״ת אחרת‪ ,‬שפיר י׳׳ל‬
‫להניח הקרשים כמו שירצה‪ .‬ומה שלמעלה יוכל להניח למטה‪,‬‬
‫דהוה הורדה‪ ,‬משא׳׳כ דף אחד על חבירו י׳׳ל דלא שייך‬
‫ורק שלא יעשה להם בזיון‪.‬‬
‫הורדה‪ .‬וביותר דלשון הגמ׳ דהא יתיב דפא אחברי׳‪ ,‬משמע‬
‫אין ראיית כקת׳׳ה ראי׳ מדברי התום׳ דשבת הנ״ל‬ ‫ומעתה‬ ‫דאפי׳ ביריעה אחת ממש יהי׳ שייך לפי״ז הורדה מקדושה‪,‬‬
‫דכמו שמותר התם להניח הקרשים מה שלמעלה‬ ‫אם מונח עמוד אחד על חבירו‪ ,‬כי ביריעה אחת יש כמה‬
‫למטה דה׳׳ה דמותר להפך הטלית מה שלמעלה למטה‪ .‬דזה‬ ‫עמודים‪ ,‬וא״כ איך פשט מגוף אחד ממש שמונח עמוד אחד‬
‫אינו דהרי התם בטלית בשעה שמניחו לקיים מצות ציצית‪ ,‬אם‬ ‫על חבירו לשני ס׳׳ת שמניחם זה פ׳׳ג זה‪ .‬ופי׳ במג׳׳א סי׳‬
‫ישנה להניח מה שלמעלה על הראש למטה דהוא בשעת עשי׳‬ ‫כ״ח סק״ז‪ .‬אלא פ״כ צ״ל דאפי׳ בגוף אחד היכי דאפשר צ״ל‬
‫וקיום המצוה‪ ,‬והרי בכה״ג גם בקרשי המשכן אסור להוריד‬ ‫דוקא דרך תשמישו וקדושתו לא בענין אחר‪ ,‬ומבואר מזה‬
‫מה שלמעלה למטה בשפת הקמתן‪ ,‬והרי גם בטלית אחר‬ ‫דיש קפידא בכה״ג אפי׳ בגוף אחד קדוש מלהפוך צד העליון‬
‫עשיית המצוה‪ ,‬הרי לא יכול לקפלו כמו שירצה מה שלמעלה‬ ‫למטה‪) .‬וגם מוכח דהיכי דא׳׳א בענין אחר שרי והבן(‪.‬‬
‫למטה‪ .‬ובזה כו׳׳ע יודו‪ ,‬והוה ממש דומיא דקרשי המשכן‬ ‫וראיית כ״ג מיעקב אבינו ע״ה מאבני המקום הנ׳׳ל אם‬
‫וז״ב לענ״ד‪.‬‬ ‫שהיא נחמדה‪ ,‬מ״מ י״ל לפי מה שביאר א״ז‬
‫ויש להעיר‪ ,‬אחר דבשעת עשיית המצוה אם מהפך מה‬ ‫המהרש״א בח״א חולין דצ״ב ע״ב שנעשו אבן אחת וראשו‬
‫שלמעלה למטה שייך לומר מעלין בקודש ולא מורידין‪,‬‬ ‫הי׳ מונח על כולן כאחת יעו״ש‪ ,‬וצ״ל שנבללו כמו חול וקמח‬
‫יקשה א״כ למה לי הקרא בסוכה מ׳׳ה ע״ב דבמצוה אין‬ ‫שנתערב הכל ביחד ונפשה אבן אחת‪ .‬וממילא לא קשה קושית‬
‫יוצאים רק דרך גדילתו‪ ,‬והא בלא׳׳ה אסור להפך משום‬ ‫כ״ת הנ״ל‪ ,‬דהא לא הי׳ להאבנים על מה להתרעם‪ ,‬דהא‬
‫מעלין בקודש וכו׳‪.‬‬ ‫ראשו הי׳ מונח על כולן וא״שא(‪.‬‬
‫לא קפדינן על דרך גדילתן‪ .‬וגם רש׳׳י ז״ל מדייק הבא קרשי‬ ‫א( עי׳ לעיל בפתיחה אות ת׳ שמובא כן מהשערי תשובה‬
‫המשבן ועמודים ולולב ובו׳ ואמאי לא מזבח וארון‪ .‬וגם צל״ע‬ ‫באר׳ח סי׳ מ״ב שב״ב‪.‬‬
‫בעץ ארז דפרה ומצורע אי בעי נמי דרך גדילתן עב״ל‪ ,‬וע״ע‬ ‫ב( עי׳ בשפת אמת בסובה שם שבותב וז׳׳ל ‪ :‬בל המצות ובו׳‬
‫באמרי אמת מבנו האדמר׳ר מגור זצ״ל פר׳ תרומה תרצ״ב ד״ה‬ ‫עצי שיטים עומדים ובו׳‪ .‬פי׳ דעומדים מיותר‪ .‬דהא מפורש בבתוב‬
‫וזאת ובו׳ שהסתפק בזה‪ ,‬ובלקוטי יהודה )פר׳ תרומה עמוד קצ׳׳ת(‬ ‫אורך הקרש שתי ‪ m r‬לקרש‪ ,‬ואתי עומדים לדרך גדילתן‪ .‬וב״ב‬
‫הביא ששמע ספק זה מהאמרי אמת בשם השפ״א עיי״ש‪ .‬ולסי׳׳ז‬ ‫המהרש״א ביומא‪ .‬אך יש לעיין מנ״ל דבבל המצוות בן‪ ,‬דילמא רק‬
‫יש לעיין במה שבתב לדון באן לגבי שאר המצוות בכיר׳ב וצל״ע‪.‬‬ ‫בקרשים‪ ,‬ותו דלבאורה משמע דבמשבן גופי׳ בשלחן וארון ומזבח‬
‫משה‬ ‫מו״מ בהלכה סימן ז‬ ‫דעת‬ ‫לולב‬
‫המג״א למד כן בדברי התום׳ כפשעא דמילתא‪ .‬דהתס בקרש‬ ‫דלולא הקרא דצריך להיות דוקא דרך גדילתן הי׳ יכול‬ ‫וי׳ל‬
‫גופא לא נעשה שום הורדה‪ .‬ולא נתהפך מה שלמעלה למעה‪.‬‬ ‫להיות עצה לשנות בכל פעם‪ ,‬והייגו להקים לפעמים‬
‫רק דמיקרי הורדה מה שנגע צד הקרש שלמעלה בקרש אחר‬ ‫מה שלמעלה למעה‪ ,‬ובכה״ג לא שייך לומר מעלין בקודש‬
‫באותו קצה שאצל הקרקנג אבל בעצם הקרש לא נעשה הורדה‪.‬‬ ‫כו׳ וכדמצינו כמה פעמים כעי״ז בדח״ל דלפעמים מקדים‬
‫ומ״מ כתבו התום׳ דהוה הורדה‪ .‬וא״כ כ״ש ברצועה של יד‬ ‫משה לאהרן ולפעמים מקדים אהרן למשה לומר ששניהם‬
‫שפושה הורדה בזה הרצועה גופא דאסור‪ .‬זה כוונת המג״א‬ ‫שקולים‪.‬‬
‫ונתחזקו דברינו בעזה״י‪.‬‬ ‫י״ל שזה הי׳ גם עצת האר״י הק׳ שלא דקדק‬ ‫ולענ״ד‬
‫הוכרחתי להאריך בביאור דברי המג׳׳א לפי שראיתי במחצית‬ ‫בהטלית להתעפף תמיד בצד אחד‪ ,‬כדי שיהי׳ לכל‬
‫השקל שפי׳ דברי המג״א‪ .‬במ׳׳ש דברצועה של‬ ‫העלית קדושה אחת באין הפרש בין מעלה ומגיה‪ ,‬כיון שלא‬
‫יד הוא כ״ש מהקרשים וכתב בזה״ל‪ :‬דמה התם קדושת ב׳‬ ‫דקדק שיהי׳ תמיד צד אהד מהעלית למעלה‪ ,‬ורק שהחליך‬
‫הקרשים שוה‪ .‬דהא בכל קרש יש בו צד עליון וצד תחתון‬ ‫בכל פעם‪ .‬דבעלית נא שייך לומר שצריך להיות כדרך גדילתן‬
‫אלא שמהפך קרש אהד‪ ,‬כ״ש כאן שאין ברצועה זו קשר כלל‪.‬‬ ‫משא״כ בקרשים דצריך להיות דוקא עפ״י התורה דרך גדילתן‪.‬‬
‫ותחילה הי׳ בו קשר עכל״ה‪.‬‬ ‫ומוכרה להיות תמיד מה שלמעלה למעלה‪ ,‬ואסור להפך כיון‬
‫ודברי קדשו צ׳׳כג דמה זה שכתב אלא דמהפך קרש אחד‪,‬‬ ‫שאין לו עצה שישנה בכל פעם כנ״ל ונסתייע מזה דברי‬
‫דהרי גס קרש הסמוך נתהפך זה כמו זה כמובן‪.‬‬ ‫האר״י הנ״ל ודו״ר^‬
‫אלא דבאמת לא מיקרי אצל הקרשים היפך כלל‪ .‬כיון דמונחים‬ ‫סי׳ מ׳ סק״ו כתב ליישב שצא יהי׳ דברי‬ ‫ובמחצה״ש‬
‫בשיה ילא נתהפכו‪ .‬ובשום אחד מהקרשים בהנחתן על העגלות‬ ‫האר״י הק׳ מתנגד לדברי השנ״ה יעו״ש שזה‬
‫לא נעשה הורדה בעצם הקרש כלל‪ .‬ורק ההורדה הוא כלשון‬ ‫דוחק‪ .‬ולדרכינו א״ש בלא״ה‪ ,‬דאין סתירה כלל לדברי של״ה‬
‫התום׳ שהעתיקו המג״א דגנאי הוא צשים צד העב שעומד‬ ‫הנ״ל‪ .‬כי השל׳׳ה הקפיד תמיד להניח על הראש צד אחד לא‬
‫בסמוך לקרקע אצל הקצר שהי׳ למעלה כו׳ ודמי למד״א מעלין‬ ‫ישונה‪ .‬ועל כן שייך לומר קרש שנתון בצפון‪ ,‬משא׳׳כ ה א ד׳י‬
‫בקודש כו׳ עכל״ה‪ .‬והיינו במה שנוגע במבירו במקום הורדה‬ ‫שהי׳ משנה בהנחה‪ ,‬ולא הקפיד א״כ אין השש כנל באמת‪,‬‬
‫מקדושה ולא שמוריד מקדושתו‪ .‬והורדה זו נעשה בכל קרש‬ ‫וא״ש דאין ביניהם שוס מחלוקה לענ״ד‪.‬‬
‫וקרש שנגע צד שלמעלה בקרש חבירו שבצד הסמוך לקרקע‪,‬‬ ‫ומ״ש כ״ק מלשון הזוה״ק זנבא דארי׳ ארי׳‪ .‬הרי דבגוך‬
‫וע״כ כתבו התום׳ ג״כ ״ודמי להא דאמרינן מעלין בקודש‬ ‫אחד אין חילוק בין למעלה ולמעה וכנ״ל‪.‬‬
‫ט״׳ והיינו כיון דבקרש גופא בעצם ליכא הורדה‪ .‬ובכל מקום‬ ‫כי בסודם לא בא נפשי‪ ,‬מ״מ י״ל לענ״ד בפשיעות‪.‬‬ ‫ואם‬
‫דאמרינן מעלין בקודש כו׳ הוא היכי דאיכא הורדה בעצם‬ ‫דכוונת הזוה״ק כדברי המשנה פ״ד דאבות‪ :‬הוי זנב‬
‫הדבר‪ .‬וע״כ העתיק המג״א גם סיום דברי התום׳ שכתבו ‪:‬‬ ‫לאריות ואל תהי ראש לשועלים‪ ,‬ויש בזה כמה פירושים פי׳‬
‫ודמי להא דאמרינן מעלין בקודש כו׳ לכוונה זו‪ .‬ודברי‬ ‫בהרע״ב והד׳מ‪ .‬וי״ל הוי זנב לאריות ותלמוד מגדונת ארי׳‬
‫המחצית השקל צ׳׳ע‪.‬‬ ‫שפלותך‪ ,‬ואז לא תהי׳ בעל גיאה‪ .‬ובאמת מאן דהוא רב הוא‬
‫ועדיין יש לעיין בזה ולומר‪ ,‬דאין מפורש להיפך במג״א‬ ‫זעיר‪ ,‬ומאן דהוא זעיר היא רב‪ .‬וביותר במשנ למי שנכנס‬
‫מדברי כת״ה‪ .‬דהרי המג״א כתב בזה״ל ‪ :‬אם נפסק‬ ‫לחנות של בושם ריח עוב קלע עמו וע״כ תהי׳ זנב לאריות כו׳‪.‬‬
‫רצועה של יד סמוך להקשר כו׳ או נימא דמורידו מקדושתו‪.‬‬ ‫והגריעב״ץ זצ״ל פי׳ הוי זנב לאריית ולא ראש לשועלים‪,‬‬
‫כיון שהי׳ בו הקשר והיו״ד‪ .‬ועתה יעשה בו כריכת‬ ‫כי הארי׳ מניח הזנב על הראש‪ .‬ועיקר אצלו‬
‫האצבעות עכל״ה‪.‬‬ ‫הוא הראש‪ ,‬לא כן השועל הוא להיפך שמניח הראש אצצ‬
‫ונראה מזה דמה שמוריד למעה אין חשש הורדה‪ .‬ורק‬ ‫הזנב‪ .‬ואיך שיהי׳ בפי׳ המשנה הלז כן יש לפרש דברי הזוה״ק‬
‫ההורדה הוא כיון שהי׳ בו הקשר ועתה יעשה בו‬ ‫בכמה אנפין באופן דאין ראי׳ כלל‪ .‬ואקצר‪.‬‬
‫הכריכה‪ .‬וביד אפרים שם כתב דבשאלת המג״א נראה דספיקו‬ ‫שברצועה של יד שנקרעה דאסור להפך מקום‬ ‫ונזכרתי‪,‬‬
‫הי׳ אם מותר להוריד מה שלמעלה למעה‪ ,‬ואמנם‬ ‫הרצועה שהי׳ אצל הקשר למעה‪ .‬וגייינתי באו״ח‬
‫למ״ש המג״א לקמן דבזה החתיכה שהי׳ בו קשר‬ ‫סי׳ מ״ב וראיתי במג״א שם סק״ג שהביא ראי׳ מהתום׳‬
‫עכשיו לא יהי׳ בו קשר‪ .‬א״כ אף אם לא יהפוך‬ ‫בשבת הנ״ל‪ .‬במ״ש דגנאי הוא להשים צד העב של קרש‬
‫אין לבעל הקשר מחתיכת הרצועה שהי׳ בו קשר יעו״ש‪.‬‬ ‫הסמוך לקרקע אצל צד הקצר שהי׳ למעלה‪ ,‬א״כ כ״ש ברצועה‬
‫ובאמת י״ל דגם בהשאלה דהמג״א כוונתו כן‪ .‬ועיקר הכוונה‬ ‫דאסור יעו״ש‪ .‬והיינו כדברינו הנ״ל דהרי דברי המג״א צ״ב‪,‬‬
‫שנסתפק הוא‪ ,‬כיון דבמקוס שהי׳ בו הקשר יעשה עתה‬ ‫דמה כ״ש‪ ,‬והרי דברי התום׳ הם ממש כדין הרצועה‪ ,‬דשם‬
‫כריכות‪ .‬אבל לא במה שתופרו למעה ונקיע המג״א לשון‬ ‫הקרש נתהפך מה שלמעלה למעה וכן ברצועה‪ .‬אלא דגם‬
‫הלג‬ ‫משה‬ ‫מו״מ בהלכה סימן ז‬ ‫דעת‬
‫אחד‪ ,‬הוא משום הציצית שזכו להיות לפניו בצד שפל הראש‬ ‫״יקשור למטה״ כיון שמוכרח לעשות כן כדי נפשות כריטת‪.‬‬
‫יעו״ש‪ ,‬וא״כ אמאי בדין דמתירין מבגד נבגד בסי׳ ט״ו לא‬ ‫ואמנם עיקר השאלה על מקום קדושת הקשר שיעשה עתה‬
‫מצינו קפידא בזה‪ .‬והיינו שהי׳ לנו לומר דצריך להקפיד‬ ‫בו כריכות‪ .‬אבל ההורדה למטה אין חשש כלל להמג״א‪,‬‬
‫שאותן הציצית שהיו במנבוש הקדום לפניי יתן גם עתה‬ ‫וכמ״ש בסי׳ ח׳ סק׳ץ הנ״ל אות ז׳ בשם ה א ד׳י דנא הקפיד‬
‫במלבוש החדש נפניי‪ .‬וכמו שמקפידין בענית מטעם זה‪ ,‬וכן‬ ‫בטלית להפוך העליון למטה‪ .‬אלא דכבר כתבתי די״ל דהא‬
‫א״נ שאסור להפוך הרצועה מה שלמעלה למטה‪.‬‬ ‫דלא הקפיד ה א ד׳י הקדוש הוא משום דלעולס נהג כן‪ .‬אבל‬
‫אם מקפיד תמיד דוקא למעלה‪ ,‬גם האר״י והמג״א יודו‬
‫ולכן נלע״ד דמעעם בזיון אין חשש בכה״ג היכי דמחליפין‬
‫דאסור‪ .‬ואין בזה מחלוקת כלל דמלמעלה למעה חשוב הורדה‬
‫במלבוש אחר ואין ניכר שיש בזיון ח״ו‪ .‬ורק בזה‬
‫אפי׳ בהפץ אחד‪ ,‬ושכן נראה מהגמ׳ דמגילה הנ״ל דגם בגוף‬
‫העלית אם מקפידין ונותנין עטרה בראש אחד להיכר ואם‬
‫אחד שייך הורדה‪.‬‬
‫יחליף שייך בזיון בזה המלבוש גופא דייקא‪ .‬וכמ״ש השל״ה‬
‫דבאמת דברי המג״א בסי׳ מ״ב הנ״ג דעיקר הספק‬ ‫וצ״ל‬
‫עפ״ד הירושלמי קרש שנתון בצפון כו׳‪ ,‬דהוא ג״כ מטעם בזיון‬
‫כיון דהחתיכה שהי׳ בו הקשר יהי׳ למעה דזה מיקרי‬
‫להקרש להורידו למקו״א ובאמת דגם בחפץ אמד אם ניכר‬
‫הקשר‬ ‫כיון שהי׳ בו‬ ‫הורדה אפי׳ בגוף אחד‪ .‬ומ״ש וז״ל‪:‬‬
‫הבזיון שייך בזיון‪ .‬ורק כשאין ניכר מובן לכל דלא שייך‬
‫שיהי׳‬ ‫עכ״ל‪ ,‬היינו‬ ‫והיו״ד ועתה יעשה כריכת האצבעות‬
‫בזיון‪ .‬וע״כ כתב המג״א בסי׳ מ״ב סק״ג הנ״ל השאלה אם‬
‫למעה‬ ‫דמותר להפוך‬ ‫למטה‪ .‬וע״ז הביא להגהות מיימוניות‬
‫מהפך וחותך הרצועה שהי׳ בה הקשר ונותנה למעה דבזה‬
‫חתיכה‬ ‫עכ״פ באותה‬ ‫מקום הקשר‪ .‬וע״ז כתב דלא דמי דהתס‬
‫איכא בזיון הניכר‪ .‬משא״כ אם מוריד הרצועה מה שלמעלה‬
‫שהי׳ בו הקשר עכשיו לא יהי׳ בו קשר יעו״ם וכתב כן‬
‫למטה דאין ניכר כלל מה הי׳ למעלה מקודם ליכא בזיון כלל‪.‬‬
‫לומר דלא דמי לדברי ההגהות מיימוניות‪ .‬אבל כיון דבלא״ה‬
‫ובכה״ג אין חילוק בין גוף אחד לשני גופים דכל היכי שניכר‬
‫לא קיי״ל כהגהות מיימוניות עיי״ש במחצית השקג וסוף סוף‬
‫הבזיון אפי׳ בגוף אחד אסור וכמו ‪ 3‬גמ׳ דמגילה דכ״ז וכנ״ל‪.‬‬
‫אצ״ל כן‪ ,‬אלא די״ל בפשיעות כיון שמהפך העליון למעה‬
‫וע״כ ה א ד׳י הק׳ לא הקפיד בטלית לעשות היכר איזה למעלה‬
‫אסור‪ .‬וע״ז הביא לראי׳ מתום׳ שבת דצ״ח הנ״ל דראי׳ מהתם‪,‬‬
‫יממילא ליכא בזיון כלל‪ .‬ובקרשי המשכן הי׳ ניכר הבזיון‬
‫דמכש״כ אס מהפך העניון למטה דאסור‪ .‬אבל זה אמת דיש‬
‫שהניח צד שהיריעות פרוסין עליו אצל קרש השני בצד שסמוך‬
‫חשש ביזוי ג״כ משום דתופר הרצועה שהי׳ בו קשר לעשות‬
‫לקרקע‪ .‬וא״כ היכי שמתיר הציצית לבגד אחר‪ .‬דלא נודע ולא‬
‫הכריכות חוץ ממה שמהפך העליון למטה‪ .‬וכל זה כ״ש‬
‫ניכר עתה בבגד החדש אי הי׳ הציצית בבגד הקדום לא שייך‬
‫מדתוס׳ דשבת‪ .‬וביותר דכאן איכא תרתי לגריעותא וכנ״ל‪.‬‬
‫בזיון כלל‪ .‬וע״כ לא הקפידו בזה וזה ברור לענ״ד‪.‬‬
‫וראיתי בבאר היטב שם שהביא דברי שו״ת הלקט טוב‬
‫יש לעיין בכל הנ״ל‪ ,‬וממילא נדחה הראי׳ מאבני‬ ‫וממילא‬
‫שמולק על המג״א ומתיר יעו״ש ועיינתי והוא‬
‫יעקב אבינו ע״ה הנ״ל‪ ,‬דכיון דנעשו אבן אחת‬
‫בח״ב סי׳ נ״א וכתב שם בזה״ל; ולענין הרצועה ראיתי‬
‫לא שייך חשש קנאה ובזיון כלל כמובן‪ .‬וביותר לעשות הציצית‬
‫מקפידים לשום סימן בטלית שלא יהפוך את שלמעלה למטה‪.‬‬
‫בבגד אחר לגמרי‪ ,‬דבודאי אין חשש‪ ,‬ואולי גם באותו בגד‬
‫ואפשר שלאו יש קפידא אבל לענין דינא כל שהוא גוף אחד‬
‫בציצית דלא ניכר הבזיון יוכל ליתן ממה שלפניו לאחריו ורק‬
‫אין קפידא כל שאין דרך גדולתו בכך כגון שופר ולולב עכד״ק‪.‬‬
‫להפוך להטלית שניכר לכל אסור אבל לא בענין אחר‪.‬‬
‫במחוג מדרך גדולתו‪ .‬ומ״מ י״ל דאין חולק לדינא‬ ‫והעיר‬
‫שבחיי אדם כלל י״א סי״ב כתב דלאו דוקא דיוכל‬ ‫ובאמת‬
‫בדין המג״א דמיירי ‪ 33‬׳ לריעותא דנותן העליון‬
‫להתיר הציצית‪ ,‬אלא דאם קשה בעיניו הטירחא‬
‫למעה‪ .‬וגם החתיכה שהי׳ בה קשר עליון מוריד בידים‬
‫להתירם מותר לנתקם ואין בו משום בל תשחית‪ .‬כיון שאין‬
‫לתופרו למטה בזה יודה הלקט טוב דאסור‪.‬‬
‫עושה דרך השחתה‪ .‬וראי׳ גמורה מב״ב ד״ג ע״ב דיב״ב נתן‬
‫שוב ראיתי בשערי תשובה שם שכיוונתי בעזה״י לדבריו‬
‫עצה להורדוס לסתור ביהמ״ק לתי׳ בתרא דגמ׳ שם‪ ,‬משום‬
‫ונהניתי‪ .‬ושם מבואר שבספר אליה רבה מביא הראי׳‬
‫דמלכותא לא הדרו משמע‪ ,‬אע״ג דלית בה תיוהא‪ ,‬אע״ג‬
‫מאבני יעקב אבינו ע״ה והוא דהה‪.‬‬
‫דסתירת אבן מביהמ״ק הוא מה״ת‪ .‬וכן מצאתי בספר חסידים‬
‫ומ״ש הלקט טוב דבגוף אחד אין קפידא כ״כ בזה‪ .‬והרי‬
‫סי׳ תתע״ט לענין יריעה מס״ת עכ״ד‪.‬‬
‫אסור להפוך גם מעיל הס״ת לתת מה שלצד הס״ת‬
‫ולענ״ד ראייתו צ״ע‪ ,‬דהרי מה שריב״ב נתן עצה להורדוס‬ ‫למעלה לחוץ‪ .‬הרי דגם בגוף אחד יש קפידא‪ .‬ובודאי דאפי׳‬
‫לסתור ביהמ״ק הי׳ עיקר על מנת לבנות‪ .‬וכמו‬ ‫שני הצדדין שוין זה כמו זה אסור‪.‬‬
‫שאמר מלכותא לא הדרי ומאן יימר דלא הי׳ בו תיוהא‪,‬‬ ‫מעט אעיר דלפי הטעם שכתב המג״א בסי׳ ח׳ סק״ו‬ ‫עוד‬
‫משא״כ בציצית אם ינתקם אין ראויין עוד כלל וילכו לאיבוד‪.‬‬ ‫הנ״ל דע״כ צריך לדקדק ולהניח העלית דוקא במקום‬
‫משה‬ ‫מו״מ בהלכה סימן ז‬ ‫דעת‬ ‫קלד‬
‫מהני חדש כה״ג‪ .‬וחורבן ביהמ׳ק בלא׳׳ה שאני‪ ,‬דשפך חמתו‬ ‫ומ״ש שמצא כן בספר מסידים כנ״ל‪ ,‬הנה דברי הספר‬
‫על עצים ואבנים ועי׳ במג״א סי׳ קמ׳׳ז סק׳׳ה ודברי הרשב׳׳א‬ ‫חסידים כבר מצא א״ז הח״צ בתשובה סי׳ מ׳׳הג(‪,‬‬
‫שהביא כ״ג הובא בגליון הרש׳׳א ביו״ד הנ״ל בשם המל״מ‬ ‫ויכיו״ש שהביא מהדין שמתירין מבגד לבגד‪ .‬והיינו שמתיר‬
‫יעו״ש שקיצר בההעתקה‪ .‬והאחרונים כתבו דאין ראי׳ מאגדה‬ ‫המצוה ראשונה לבגד חדש וחשוב יפו״ש‪ ,‬אבל לא לפסול‬
‫ודברי הרשב״א דהקרקע אסור לא נזכר בשו׳׳גג ובנ״ד הי׳‬ ‫הציצית לנתקם שילכו לאיבוד‪ .‬ומדברי החכם צבי וראיותיו‬
‫הגזירה שיהי׳ הקרן קיים והפירות לעניים‪ ,‬וכיון דנפל ליכא‬ ‫מבואר דכדי לעשות כמצוה יותר נאה ומהודר לא חשוב בחוי‬
‫פירות‪ .‬והשאלה הוא רק על המקום הנשאר‪ .‬ותלוי בפלוגתא‬ ‫נהראשון‪ .‬ואמנם בשו״ת בית שנמה או״ח סוס״י כ׳׳ה ביאר‬
‫הנ״ל‪ .‬אבל אין מופל עלינו חיוב לחזור ולבנות הבית הזה‪.‬‬ ‫דהספר חסידים מיירי שנתן היריעה בס״ת על תנאי‪ ,‬שאם‬
‫יזדמן לו יריעה יפה יחליפה או שלא תפרה עדיין בס׳׳ת‬
‫ובזה צדקו דברי כקת״ה במש״כ שבאם ימכר המקום הלז‬
‫יעו״ש‪ ,‬יא״כ אינו ראי׳ כלל ודו״ק‪.‬‬
‫בהוכרח עפ״י חק המדינה אזי יהי׳ החיוב לקנות‬
‫ו‪ .‬ועתה נדבר נענין בית הנשמה על מה שהעירותי‬
‫בעד המעות מהמקום דבר שיהי׳ הקרן קיים והפירות לעניים‪.‬‬
‫בקצרה בריש סי׳ נ״ב‪ .‬דאם נפל אזדא לי׳ כמו‬
‫כקת׳׳ה מתום׳ סוכה דכ״ז שכתב משום שבונה‬ ‫ז‪ .‬ומ״ש‬ ‫בבית זה‪ .‬וכתב כקת״ה דדבר זה נפתה בחידושי הרשב׳׳א‬
‫הסוכה בעץ הישן‪ .‬הנה בספר ידות נדרים על‬ ‫בפ׳ המביא תניין שכתב דבית זה הוא רק לענין השוכר אבל‬
‫הל׳ נדרים סי׳ רפ״ז סקפ״ז ביד פאול שם עלה ונסתפק‬ ‫לענין איסור לא שייך דחל האיסור אף על הקרקע‪ .‬והריעב׳׳א‬
‫בדין דבית זה אס בנאו באותו עצים אם הוה כבנין חדש‬ ‫דהה‪ ,‬ומביא ראי׳ ממדר׳׳ר קהלת פר׳ י׳ ע ה״ פ‪ :‬אם יבואון‬
‫או דנימא דכיון דמאותן העצים נבנה הוה כבנין הישן‪.‬‬ ‫אל מנוחתי‪ ,‬למנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת‪,‬‬
‫והביא מגמ׳ ותוס׳ סוכה שהביא כקת׳׳ה דבבונה באותן‬ ‫אר׳׳י בשם ריב״ל משל למלך שכעס על בנו ודחפו והוציאו‬
‫העצים הוה כבנין הישן ואסור‪ .‬ושכ׳׳כ בספר לוית חן עה׳׳ת‬ ‫חון לפלעין שלו‪ .‬ונשבע שלא יכנום בנו נפלכיין‪ ,‬מה עשה‬
‫בפר׳ מפות‪ .‬והיד שאול דחה דאין דומה לסוכה‪ ,‬והביא‬ ‫היתה בנוי׳ וסתרה‪ ,‬וחזר ובנאה והכניסו‪ ,‬נמצא מכנים בנו‬
‫ראי׳ נפלאה דהרי כתבתי מהך דלמנוחתי הנ״ל דנפל ובנאו‬ ‫ומקיים שבועתו‪ ,‬הרי אף שהלוקח יבנה אותה מחדש לא חל‬
‫חשוב כבית אחר‪ .‬ומבואר בזוה״ר! פר׳ פקודי דכל אבנים‬ ‫החרם יהשבועה‪ .‬ואמנם בתוס׳ סוכה כ״ז תו ד׳ ה מהו‬
‫ויסודי המקדש לא נשרפו בחורבן אלא נגנזו‪ .‬וכשישוב ה׳‬ ‫דתימא משמע לפי שבונה אותה באותן עצים ומרש׳׳י שם לא‬
‫את סיבת ציון ישובו אלו האבנים למקומן‪ .‬וזהו שאי׳ כי עין‬ ‫מבואר כן זתוד״ק בקצרה‪.‬‬
‫בעין יראו בשוב ה׳ את שיבת ציון‪ .‬דבההוא זימנא יהדר‬ ‫ובחי׳ דנתי בזה לפ״ד התורה חיים לעירובין דנ״ג שכתב‬
‫נה לאתרא יעו״ש‪ .‬ולפי״ז יקשה דהא הוה אותה מנוחה ממש‬ ‫בהא דפליגי רב ושמואל בכוונת הפסוק ויקם מלך‬
‫אלא ודאי דמ״מ נקרא בנין אחר עכ״ד פח׳׳ח‪ .‬ומעתה לפי״ד‬ ‫חדש‪ ,‬אם הכונה חדש ממש או שנתחדשו גזירותיו דנפק״מ‬
‫התורת חיים הנ״ל י״ל שוב דנהי דהוה אותה מנוחה ממש‬ ‫למקח וממכר‪ ,‬שהאומר לחבירו בית חדש אני מוכר לך‪ ,‬והוא‬
‫מ״מ חשוב כבנין חדש‪ .‬ודברי התום׳ דסוכה אינם לפי‬ ‫ישן אלא שסיידו וכיירו וציירו עד שנראה כאילו הוא הדש‪.‬‬
‫ההלכה דידן וכמ״ש בעזה״י בחשו׳ הנ״ל‪.‬‬ ‫דלמ״ד חדש ממש המקח חוזר דהא חדש ממש בעינן‪ .‬וצמ״ד‬
‫שאונ שם הביא ראי׳ מחו״מ סי׳ שי״ב סי״ז דאם‬ ‫וביד‬ ‫שנתחדשו גזירותיו המקח קיים כיון דנראה כחדש אע״ג דלא‬
‫נתקלקל הבית וא׳׳א לדור בו חייב המשכיר לתקן אם‬ ‫חדש ממש הוא חדש קרינן לי׳ עכ״ד‪ .‬וא״כ קשה‪ ,‬דצמה צריך‬
‫יש בידו שכירות מקדם‪ .‬וגם בזה נחלקו הפוסקים אף דודאי‬ ‫בדין הנ׳׳ל בבית זה והוא הלכה פסוקה ביו״ד סי׳ רפ״ז ס״ו‬
‫עציו ואבניו קיים‪ .‬ועכ״ז ס״ל דאם נפל אזדא יעו״ש‪ .‬וכבר‬ ‫נפל דוקא או סתרה ובנאה‪ ,‬הרי לפי דברי התורת חיים‬
‫כתבתי דדברי תום׳ אינם אליבא דהלכתא‪.‬‬ ‫הנ״ל‪ ,‬למ׳׳ד שנתחדשו גזירותיו סגי במה דצייר וכייר וסייד‪.‬‬
‫ויש לעיין אם יהי׳ נפק״מ בזה לענין שכירות‪ ,‬עי׳ הו״מ סי׳‬
‫וי ש להעיר דשם מיירי בשו׳׳ע רק באמר בית זה ולא היה‬ ‫שי״ב סעיף פו׳׳ב‪ .‬וגם בדברי התורת חיים שכתב דנפק״מ‬
‫שפר כלל‪ ,‬איך יהי׳ הדין אם הי׳ שפר ביניהם דבשפר‬ ‫באומר לחבירו בית חדש אני מוכר לך אס לא שייך לומר‬
‫הולכין אחר לשון בני אדם עי׳ חו״מ סי׳ רי״ד ס׳׳א והחכמת‬ ‫הדמים מודיעין‪ .‬ולענין נדרים ושבועה בלא״ה י״ל דהולכין‬
‫שלמה שם שכתב בפשיעות‪ ,‬וכ״כ בב״י אבהע״ז סי׳ קכ״ו‬ ‫אחר לשון בני אדם וכונת הנשבע‪ .‬ואולי בלשון בני אדם לא‬
‫ד״ה והיכא דר׳׳ח שני ימים כו׳ שכ״כ מתשו׳ הרשב״א שהביא‬
‫ראי׳ מנדרים ד׳׳ס ויעו״ש בחי׳ מהרל״ח‪ ,‬וביו״ד סי׳ רכ״ח‬
‫שם כתב‪ :‬תכורני שראיתי בספר ^ם‪T‬ים שאם היתד‪.‬‬ ‫ג(‬
‫ש״ך ס׳ ק קי׳׳א ולהעיר באתי‪.‬‬ ‫יריעה כתובה בס״ת בכתיבה שאינה יפה ומצא אח״ב סופר אומן‬
‫ולבלר מובהק‪ ,‬שמצור‪ .‬להחליף היריעה בנאה הימנה עכ׳׳ל‪ .‬וזה‬
‫ו מ ״ ש כקת׳׳ה על מה שכתבתי בסי׳ נ״א דאם א״א‬ ‫ח‪.‬‬ ‫אינו כ׳׳ב מדויק בלשון הספר חסידים וי״ל‪ ,‬ועי׳ בשר׳ת מנחת‬
‫לבנות את שני הבנינים‪ ,‬דהיינו לקנות מקומות‬ ‫אלעזר ח״א סי׳ מ״א מש״ב הרבה בדברי הספר חסידים עיי״ש‪.‬‬
‫קלה‬ ‫משה‬ ‫מו׳מ בהלכה סימן ז‬ ‫דעת‬
‫שהתחתון הוא בית ישן ורוצה לחדש ולבנות עלי׳ ע׳׳ג‪ ,‬או‬ ‫לצרף אל מקום הקלויז הישנה וכן לבנות בית הנשמה‪ ,‬כי‬
‫אפי׳ נבנה מחדש‪ ,‬אבל לא נעשה מהיסוד חזק כ״כ כדי שיוכל‬ ‫אז הי׳ נכון לבנות בית הנשמה ולעשות הקלויז על העלי׳‪ ,‬כי‬
‫להחזיק עלי׳ פ״ג‪ ,‬בזה יש כמה חששות‪ ,‬דאס לא נבנה הבית‬ ‫לבית הנשמה לא הי׳ שייך העלי׳ לדור בתוכו‪ .‬וממילא אין‬
‫התחתון בחוזק שיהי׳ ראוי לבנות עלי׳ ע״כ‪ ,‬ויש לחוש שע״י‬ ‫חשש לענין הנאה מבית הנשמה כלל ולקרות הבית בשם בית‬
‫בנין העלי׳ יהרס בית התחתון‪ ,‬ואפי׳ אם נבנה היסוד בחוזק‬ ‫נשמה כמקדם‪ .‬והקלות ע׳׳ש הק׳ ררא״מ זצוק״ל‪ ,‬ויתקיימי‬
‫מ״מ אולי י״ל כמ״ש הרשב״ס הנ״ל דטיע חדש בעיע ישן‬ ‫שניהם‪ ,‬וע״י בנין הקלות יהי׳ עובה להקים בית הנשמה‪,‬‬
‫אינו נדבק יפה‪ .‬משא״כ היכי שבונה הבנין מחדש מן היסוד‬ ‫וא״כ בודאי אין חשש כלל ע״כ דברינו‪ .‬וע״ז כתב כת״ה דאם‬
‫על מנת לבנות עני׳ כ״ג אין לך מעולה יותר מזה‪ .‬ופוק חזי‬ ‫כל אחד ואחד צריך להשלים לחבירו היינו דבנין הקלויז צריך‬
‫כל בניני פולס בתים מכמה עליות ילא יגיע כיס הפסד כלל‬ ‫לבנין הנשמה‪ ,‬דוקא בכה״ג נוכל להתיר‪ ,‬אבל עכ״פ לא יהי׳‬
‫בלי שום השש‪ .‬ואין זה מיקרי נהנה מנכסי הקדש ח״ו‪,‬‬ ‫הקלויז בעלי׳ שע״ג כמבואר בסי׳ קנ״ז בחו״מ סמ״ע סקכ״ב‬
‫אדרבא בנין הקלות יהי׳ טובה גדולה לבית הנשמה‪ ,‬כי עפ״י‬ ‫מפרק הבית והעלי׳‪ ,‬דהעלי׳ מפסיד תילתא עכד׳׳ה‪.‬‬
‫החוק אין נותנין לבנות במקום שהי׳ בית הנשמה בלא עלי׳‬
‫לענין אס הקלויז צריך נבית נשמה מובן מדברינו כמה‬ ‫והנה‬
‫ע״ג‪ .‬וזה מן הנמנע להרבות בהוצאות כ״כ עם בנין עלי׳‪,‬‬
‫פעמים שהצורך לזה הוא מפני חסרון ממון‪ ,‬שלא‬
‫משא׳׳כ אס יבנה שמה הקלויז כנ״ל‪ .‬ואין לך טובה מעולה‬
‫נצמרך לקנות מקומות חדשים להקלות וכדומה‪.‬‬
‫מזה‪ .‬וכן להקלויז יהי׳ טובה שלא יצטרכו לקנות מקום חדש‬
‫ואפי׳ אם לא יהי׳ הקלויז ע׳׳ג הכלי׳ יהי׳ ג״כ טובה עי״ז‬ ‫ואמנם במה שכתב שהקלויז לא יהי׳ ע״ג העלי׳ מפני‬
‫למקום בית הנשמה שלא יבוזוהו זרים להמקום‪.‬‬ ‫שמפסיד תילמא‪ ,‬דבר זה מבואר בחי״מ סי׳ רי׳׳ד‬
‫ס״ד לזה דבאס מכר בית ולא כהב עומקא ורומא אמרינן‬
‫ט‪ ,‬וכבר כתבתי דבזה צדקו דברי כקת״ה במ״ש בזה״ל‪:‬‬
‫דלא מכר לו עומקא ורומא‪ .‬ומ״מ אס המוכר רוצה לבנות‬
‫ובאמת לא אוכל להבין לה מה כ״כ הרעש מבית‬
‫עלי׳ ע״ג בית הנמכר על הכתלים‪ ,‬יכול למחות בו דמכביד‬
‫נשמה‪ ,‬הלא הוא רק דקל לפירות שהפירות יהי׳ שייכים‬
‫הכתלים‪ ,‬ויעו׳׳ש בסמ׳׳ע ס״ק י״ח‪.‬‬
‫לעניים‪ .‬ואף אם יהי׳ נמכר המגרש של בית הנשמה באונס‬
‫ולכאורה יש להעיר קצת מב״ב ד״ז ע׳׳ א‪ :‬א״ל אשיתא‬
‫ע׳׳י המאגיסטראט‪ ,‬עכ״פ יהי׳ מפות המכירה‪ ,‬ויוכלו לקנות‬
‫מתתאי עתיקא‪ ,‬ומלעיל חדתא לא קיימא יעו״ש‪,‬‬
‫איזה דבר שיהי׳ לקרן קיימת והפירות לעניים כו׳‪ .‬אולם‬
‫וא״כ י״ל דהיכא דיבנה עלי׳ ע״ג בית‪ ,‬יוכל לומר דיחוש שלא‬
‫אותם השכנים שיקנו החצי מבית הנשמה‪ ,‬עליהם להיות‬
‫יתקיים העלי׳ ויבוא לסכנה ח״ו‪ .‬אבל לא מכיעס דמכביד‬
‫נזהרים לוותר מממונם שלא יהנו מנכסי הקדש האלו כי‬
‫העלי׳ ע׳׳ג הבית‪.‬‬
‫החרס נפשה בתוקף מקדושים אשר בארץ המה נבג״מ כף‬
‫עכל״ה‪.‬‬
‫זה אינו דשם מיירי רק בכותל אחד שיהי׳ אותו הכותל‬ ‫אבל‬
‫מחצה שע״ג העלי׳ חדשה דבכה״ג אין השש הכבדה‪,‬‬
‫התיר לשנות מקום הקלויז לבית הנשמה רק באופן‬ ‫הנה‬
‫ורק משוס סכנה‪ .‬אבל היכי שיבנה העלי׳ על כל הבית בודאי‬
‫שהבניניס צריכים זה לזה וגס בענין חילוף המקומות‬
‫עיקר העעס שמכביד על הבית ומקלקלו‪ .‬ומובן ממילא‪,‬‬
‫ומכירת הצי המקום על מנת שיעלה בדמים בעדו‪.‬‬
‫כתב‬ ‫דבודאי שייך העעס משום סכנה ג״כ ורשב״ס שם‬
‫ומ״ש בפשיטות שאם תמכר בית הנשמה‪ ,‬ורק לקנות בעד‬ ‫בעיכי‬ ‫בד״ה לא קיימא וכו׳ שאין שיע הישן נדבק יפה‬
‫מעות המכירה איזה דבר שיהי׳ הקרן קייס והפירות‬ ‫משום‬ ‫החדש יעו״ש‪ ,‬אלא דהאמת דגם בב״ב שם העעס‬
‫לעניים כנ״ל‪.‬‬ ‫ע״ב‪,‬‬ ‫קלקול ועי׳ בחו״מ סי׳ קנ״ד סי״ג‪ .‬ופי׳ ר׳׳ה דע״ז‬
‫לענ״ד שצדקו דבריו‪ ,‬וכן נראה בגמ׳ דמנחות דנ״ח סוע״א‬ ‫לדינא‬ ‫וצ״ל דבאמת יש משוס סכנה ג״כ אלא דהגמ׳ ושו״ע‬
‫ובע״ב וברמב״ס פט״ז מהל׳ מעשה הקרבנות ה״ו‪,‬‬ ‫כתבו רק בדברים הנוגעים לממון והבן‪.‬‬
‫דאס אמר שור זה עולה ונסתאב אס רצה יביא בדמי׳ שנים‪,‬‬ ‫אבל מה שכתב כקת״ה דבר זה לנ״ד‪ ,‬שלא יהי׳ הקלות‬
‫דהואיל ונסתאב אזיל לי׳ נדרי׳ ויוכל לקנות אפי׳ ממינא‬ ‫ע׳׳ג העלי׳ מפני שמפסיד הבית‪ ,‬לפענ״ד אין זה ענין‬
‫למינא יפו״ש ובכ״מ וה״ה בנ״ד ודו״ק‪.‬‬ ‫לכאן‪ ,‬דכל זה דאמרינן דהעלי׳ מזיק לבית שייך רק היכא‬
‫משה‬ ‫דעת‬ ‫קלו‬
‫סימן ח‬
‫בעניו ברכה בשוגג על חלב עכו״ם‬

‫וברכה על חלב תור ר שעות לבשר‬
‫מרן הנהמ׳׳ח שאל להגאון ר׳ יהושע ו^ערקעהר זצ״ל ראב״ד בפרעמישלא את דעתו‬
‫במה שנשאל במי שבירך על חלב ברכה ראשונה‪ .‬וקודם ששתה נודע לו שהוא חלב עכו״ם‪.‬‬
‫והספק הוא האם ישתה מעט כדי שלא יהי׳ ברכה לבטלה‪ ,‬כיון דהרי בזמנינו דלא שכיח חלב‬
‫טמא‪ ,‬לא הוה חלב עכו״ם אלא רק דרבנן‪ .‬והספק האם עדיף שלא יקזתה כדי שלא יעבור‬
‫איסור דרבנן דחלב עכו״ם בזמה״ז‪ ,‬אך יעבור איסור דברכד‪ .‬לבטלה‪ ,‬דהוא מה״ת‪ ,‬או ישתה מעט‪.‬‬
‫הגהמ׳׳ח כעל הדעת משה הוסיף להסתפק בנ ‪T‬ון זה‪ .‬אם בירך על חלב ונזכר שהוא‬
‫תוך ו׳ שעות לאכילת בשר‪ ,‬האם טוב יותר לומר ברוך שם וכו׳ וכמש״כ בתוס׳ ברכות ל״ט‬
‫ע״א ד״ה בצר וכו׳ מהירושלמי דכשאכר ברכה לבטלה נכון לומר ברוך שם וכד‪ ,‬או שיטעם‬
‫מעט כדי שלא תהיה הברכה לבטלה‪.‬‬
‫וע״ז ענה לו הרה״ג ר״י וו ‪T‬ערקעהר זצ״ל את תשובתו‪ ,‬שנדפסה בספרו חדושי מהרי״ו‬
‫על שו״ע או״ח )בילגורייא תרצ״ו( בסי׳ קצ״ו וז״ל ‪:‬‬
‫ובירך בתחינה ולא ידע מהאיסור יהי׳ הספק האם יטעם‬ ‫שלום וישע רב לכבוד ידיד נפשי הרב הגה״צ בוציגא‬
‫המאכל או המשקה שבירך עליו כדי שלא יבא לידי ספק ל׳׳ת‪,‬‬ ‫קדישא חסידא ופרישא המפורסם כ״ש מפארים בקש״ת‬
‫דפליגי בזה תוס׳ ורמב״ם שהובאו במג״א סי׳ רט״ו אי‬ ‫מו״ה משה סר ‪T‬מאן שליט״א בעיר קראקא יצ״ו‪.‬‬
‫בבירך ברכה לבעלה עובר על ל״ת‪ ,‬והוי הכא ג״כ אונס מחמת‬
‫הלאו דל״ת כמ״ש כה״ג תוס׳ שבת )ד׳ א׳( בהא דהתירו לו‬ ‫אחדשה״ט‪ .‬נפקדתי מאת כ׳׳ק שליס״א לעיין‪ ,‬במה שנכאל‪,‬‬
‫נרדותה קודם שיבא לידי חיסור סקילה‪ ,‬דבמה שנאנס ע״י‬ ‫במי שבירך ברכה ראשונה על חלב‪ ,‬וקודם‬
‫דברי חז״ל הוי ג״כ אונס עיי״ש‪ .‬וה״נ נאנס לאכול או לשהות‬ ‫ששתה נודע לו כי הוא חלב עכו״ם‪ ,‬ונסתפק השואל אי ישתה‬
‫המאכל או המשקה ע״י מה שחז״ל אמרו לו שלא יעבור על‬ ‫מעט כדי שלא יהי׳ ברכה לבטלה‪ ,‬דבזמנינו דלא שייך חלב‬
‫ל״ת‪ ,‬הויא כמו שאנסוהו אחרים לאכול או לשתות דלשיטה‬ ‫טמא לא הוה רק מדרבנן א(‪ .‬והוסיף כ״ג להסתפק כה״ג‬
‫הראב״ד מברך ברכה ראשונה ולא יהי׳ ברכה לבטלה‪ .‬וא״כ‬ ‫אי בירך ונזכר שהוא תוך ו׳ שעות אחר אכילת בשר אי יותר‬
‫לפי מה שנפסק בשו״ע שם כשיטת הרמב״ם‪ ,‬ושיטת הראב״ד‬ ‫טוב לומר בשכמל״ו כמ״ש התוס׳ ברכות )ל״ע(‪.‬‬
‫לא הובא בשו״ע‪ ,‬ממילא אפי׳ אם נאנס לאכול איסור דרבנן‬ ‫ואומר חוות דעתי בזה‪ ,‬הנה בגוף השאלה כבר עלה‬
‫אינו מברך‪ ,‬והמברך מברך ברכה לבטלה‪.‬‬ ‫ונסתפק כעין זה בברכי יוסף בשם נחפה בכסף‬
‫ו בנ ״ ד למה ישתה החלב באיסור‪ ,‬הרי סוף כל סוף יעבור‬ ‫שהובא בשערי תשובה סי׳ תקס״ח סק׳׳א בענין אי שכח‬
‫ענ ברכה נבעלה‪ ,‬ולא דמי למ׳׳ש השו׳׳ע סי׳ ר״‪7‬‬ ‫שהי׳ שרוי בתענית ובירך וכתב לאכול פחות מכשיעור עיי״ש‪.‬‬
‫סעיף ט׳ דאוכנ דבר איסור מפני הסכנה מברך עליו תחילה‬ ‫והספר אינו בידי‪ ,‬וע״כ נחזי אנן‪ .‬הנה לכאורה לפמ״ש באו״ח‬
‫וסוף עיי״ש‪ .‬דהתם הוה משום פיקות נפש ומצוה קעביד‪.‬‬ ‫סי׳ קצ״ו א׳ שיטת הרמב״ס והרשב״א היא דאוכל אפי׳‬
‫וגם שם דעת הב״ח דאסור לברך עיי״ש‪ ,‬אבל בנ״ד הרי‬ ‫איסור דרבנן אסור לברך תחילה וסוף עיי״ש‪ .‬ובטו״ז שם‬
‫הלכה כרמב״ם‪.‬‬ ‫ביאר פלוגתת הרמב״ם והראב״ד שם דמיירי דנאנס לאכול‬
‫י״ל לפימ״ש בבאר היטב כאן בשם תשו׳ באר עשק‬ ‫ואולי‬ ‫או בשוגג‪ .‬ומ״מ ס״ל לרמב״ם דאסור לברך עיי״ש‪ ,‬וא״כ אפי׳‬
‫דמי שאינו נזהר מסתם יינם‪ ,‬אפי׳ לשי׳ הרמב׳׳ס‬ ‫אוכל לאחר שנזכר מ״מ הוי ברכה לבטלה כיון שאסור לברך‬
‫מברך בתחינה עיי״ש‪ ,‬ובא״א שבגליון השו׳׳נג מולק עליו‪,‬‬ ‫עליו וא״כ בין כך ובין כך לא יתוקן האיסור‪ .‬וא״כ לשיטת‬
‫אבל מ״מ הרי חזינן דלאו כל איסור דרבנן שוים‪ ,‬ובאיסור‬ ‫הרמב״ם ליכא ספק כלל‪ .‬רק תהי׳ החקירה לשיטת הראב״ד‬
‫קל דרבנן אף להרמב״ם מברך‪ .‬וא״כ לפימ״ש הב״ש אבהע״ז‬ ‫דס״ל דאוכל איסור באונס מברך עליו בתחילה‪ ,‬והכא דשכח‬
‫כדעת המחמירים שכן קבלו עליהם אבותיהם וכו׳ עכ״ד‪ .‬ועי׳‬ ‫עי׳ בפרי חדש יר׳ד סי׳ קי״ד שכתב דחלב של נכרי לא‬ ‫א(‬
‫בשר׳ת חת״ס יר׳ד סי׳ ק״ז מש״כ בנידון זה להלכה• ובשדי חמד‬ ‫במנין‪ .‬ולכו במקום שלא שכיח דבר טמא מותר‪ .‬והביא‬ ‫נאסר‬
‫מערכת חלב של נכרי אסיפת דינים מה שאסף איש טהור הרבה‬ ‫הרדב״ז‪ .‬וכתב הפר״ח שם שעל זה סמך בהיותו באמסטרדם‬ ‫שכ״כ‬
‫בדין זה דחלב נכרי בזמה״ז עיי״ש‪.‬‬ ‫עמהם‪ .‬כלומר שהתאכסך אצל ספרדים‪ .‬והם נוהגים היתר‬ ‫לאכול‬
‫זה עפ״י דברי הרדב״ז‪ .‬אך בני אשכנז נוהגים איסור בזה‬ ‫בדבר‬
‫קלז‬ ‫משה‬ ‫מדמ בהלכה סימן ח‬ ‫דעת‬
‫דאיסור כרת ב( אבל לא באיסור דרבנן דהוך ו׳ כפות י״ל‬ ‫סי׳ קט׳ץ סק״ד בכם תפו׳ הרמ״א דאף דהדין דפד מפי פד‬
‫דגם להרמב׳׳ם באנסו מברך‪ ,‬וא״כ בכה״ג דככח י״ל דכפיר‬ ‫הראכון נ א ק אפי׳ באיסור דרבנן‪ .‬מ״מ כחמאה כל פ ט ״ ם‬
‫יאכל ונא יפבור פל ספק נ׳׳ת‪ ,‬מכא״כ בחלב פכו״ס דהאיסור‬ ‫דאיסור קל הוא‪ ,‬בכה״ג אין הראכין יכול נהכחיכ הכני‬
‫הוא בפצם‪ ,‬י״נ דנפכו קצה בו‪ ,‬או פכ״פ לא נהנה ממנו‪,‬‬ ‫פיי״ ^ ופ״פ ככ״ג בפמ׳׳ג או״ח סי׳ כצ״ד ככתב דאפ״ג‬
‫ינכיפה הרמב״ם דפסקינן כוותי׳ לא יברך‪ .‬וא״כ בין כך‬ ‫דהיכי דסתרי אהדדי דהיינו בבאים כני בני אדם בבת אחת‬
‫ובין כך לא יתוקן האיסור ולא יכהה או יאכל האיסור‪.‬‬ ‫אסור לכניהם דלא להוי כחוכא ופנוצא‪ ,‬מ״מ בחמאה כל‬
‫פכו״ם קיל איסורא מכאר איסורי דרבנן ואפי׳ בספיקא כהאי‬
‫אבל י״נ דבהוך י׳ כפית לבכר הרי הטפם דלא יאכג מלב‬
‫בבאו כני בני אדם בבה אחת מוהר פיי״כ‪ .‬וא״כ הרי חנב‬
‫מכוס כמוכך הטפם או מכוס כמנונית הבכר‪ ,‬וא״כ‬
‫פמא אינו מצוי בינינו‪ ,‬ובזמנינו חלב פכו״ם לא ממרר ייתר‬
‫יכ בו דררא דאורייתא יותר מחלב עכו׳׳ס‪ ,‬והוי דוגמא דמולה‬
‫מחמאה כל פכו׳׳ם‪ ,‬וא׳> גם צהרמב״ם מברך פניו אם‬
‫ביוה׳׳כ לכיפת הרכב״א הנ״ל‪.‬‬
‫אנסוהו לכתות‪ ,‬ובנ״ד דהברכה כבירך בתחינה בטפית‪.‬‬
‫ג‪ .‬והנה הב״י סי׳ קצ״ו הביא בכם הרא׳׳כ דבאוכל איסור‬
‫ומחמת הלאו דל״ת אנסוהו לכתות‪ ,‬והוי כאונס וכמ״כ נפיל‬
‫חייב לברך‪ ,‬והרא״כ הביא ראי׳ לזה מב״ק‬
‫בכם התוס׳ בכבת ואם יכהה לא הוה ברכה לבפלה‪ ,‬יכייך‬
‫)צ״ד( ‪ :‬ראב״י אומר הרי כגזנ סאה חיפין ופחנה ואפאה‬
‫הספק הנ״ל אי מברך פליו או לא‪.‬‬
‫יהפריכ ממנה חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ‪ ,‬ופ״ז‬
‫ב‪ .‬אבל מ״מ לא נראה מה ככתב כ״ק נ״י דהכאנה‬
‫נאמר בוצפ ברך ניאץ ה׳‪ ,‬הרי מבואר כחייב לברך רק דהוי‬
‫הסוב גם אי בירך פל מאכנ חלב ונזכר כהוא‬
‫מנאץ‪ ,‬וראי׳ מזה לכיפת הראב״ד והב״י והפו״ז תמהו הרבה‬
‫תוך ו׳ כפות אם יכהה החלב כדי כלא יהי׳ ברכה נבפלה‪.‬‬
‫פל ראייתו‪ ,‬דהיאך נאמר דיברך וינאץ להקב׳׳ה‪ ,‬אדרבא לא‬
‫ובאמת כי ים הכובה‪ ,‬ואין דומה זה נזה‪ ,‬דפפם הרמב״ם‬
‫יברך ולא ינאץ‪ ,‬והיאך מביא הרא״כ ראי׳ מזה להראב״ד‪,‬‬
‫דאין מברך בתחילה אפי׳ פל איסור דרבנן הוא כיין דנא הוה‬
‫יגס בגוך דברי הכ״ס יכ לדקדק מפני מה דוקא בזה כמברך‬
‫פל החפין כגזל הוי מנאץ יותר מכאר פבירות‪ ,‬וגם לא ביאר‬ ‫הנאה אס אוכל איסור‪ ,‬ולא כייך לברך פליי‪ ,‬וכבד הפירי‬
‫בזה‪ ,‬ופי׳ בכורות )ל״ז א׳( בזה‪ ,‬ופי׳ ירוכלמי תרומות פ״ז‬
‫הכ׳׳ס מה העונכ יהי׳ מהניאוץ כמנאץ להקב׳׳ה‪.‬‬
‫ה״ב מחלוקת אי בכל איסורין אמרינן כן פיי״כ‪ .‬ואך דביו״ד‬
‫ונ״ ל דהנה קכה בגוך דברי הכ״ס ב״ק הנ״ל‪ ,‬דאביי מביא‬ ‫סי׳ קי״פ יכ חילוק בזה בין איסור דאורייתא לדרבנן‪,‬‬
‫ראי׳ מזה דראב״י ס״ל דכיטי אינו קונה‪ ,‬ורבא ס״ל‬ ‫דבדרבנן א״נ לו להחזיר הדמים התם רק מכום דבדרבנן לא‬
‫כס דראב״י באמת ס״ל דכינוי קונה‪ ,‬רק התם מכוס חומר‬ ‫אמרינן דנפכו קצה בה‪ ,‬אבל מ״מ אין נהנה ממנו ג״כ‪,‬‬
‫הברכה ס״נ נראב״י דלא יברך אפ״ג דקנה פיי״כ‪ .‬וקכה‬ ‫ולפנין ברכה צריך ליהנות‪ .‬וגם י״ל דלפנין ברכה דהוי קודם‬
‫לכיפת רבא בכיפת ראב״י‪ .‬לפי המבואר בב׳ק )ס״ו ב׳(‬ ‫ברכה קדכי כמיס וכאילו מפל ופי׳ ברכות )ל״ה(‪ ,‬ובמפילה‬
‫ובאסיפת זקנים כס‪ ,‬דרבא גופי׳ ס״ל דיאוכ קונה פיי״כ‪,‬‬ ‫אינו חייב רק אי נהנה כדרך הנאתן‪ ,‬וכלא כדרך הנאתן‬
‫יא״כ יקכה לרבא ל״ל לראב״י לאכמפינן האי דינא בכינוי‪,‬‬ ‫אינו חייב קרבן מפילה‪ .‬ופי׳ פסחים )כ״ו א׳( ותוס׳ כם‪,‬‬
‫נאכמופינן ביאוכ בפכיפות‪ ,‬דאם גזל מחבירו והנגזל נתייאכ‬ ‫וה״נ באוכל איסור דרבנן הוי קצה ממנה‪ ,‬או פכ״פ אחר‬
‫דקונה ככיפת רבא‪ ,‬ומ״מ לא יברך והוי מנאץ‪ ,‬בכלמא לאביי‬ ‫אין נהנה והוי כלא כדרך הנאתן‪ ,‬ומכו״ה לכיפה הרמב״ם‬
‫דמדקדק מראב״י דס״ל דכינוי אינו קונה לק״מ‪ .‬דראב״י‬ ‫אין מברך פליו‪ ,‬וא״כ י״ל דזה רק אי המאכל בפצמותו אסור‬
‫אכמפינן אפ״ג דהי׳ הרבה כינויים דפחנה ולכה ואפאה‬ ‫אפי׳ איסור דרבנן‪ ,‬אבל אם המאכל בפצמו מותר רק מחמת‬
‫‪ T‬׳מ לא קנה ומכו״ה הוי מנאץ‪ ,‬אבל לרבא דבאמת קונה‬ ‫כהיא תוך ו׳ כפות לאכילת בכר פכיפא דלא כייך לומר בזה‬
‫ומ״מ אם מברך הוי מנאץ לא הוה לראב״י לצייר בכינוי רק‬ ‫דנפכו קצה ממנו כיון דהוא אסור‪ ,‬דהרי באמת אינו אסור‬
‫ביאוס וכנ״ל דמה לי כינוי ומה לי יאוכ‪ ,‬בכניהם קונה‬ ‫רק המניפה היא ממנו‪ ,‬ובכה״ג י״ל גם לכיפת הרמב״ם‬
‫ומ״מ הוי מנאץ להברכה‪.‬‬ ‫דמברך פליו‪ .‬וכה״ג מחלקין תוס׳ גיפין )ז׳( לפנין בהמתן‬
‫הנה קיי״ל דסינוי דקונה וכן יאוס דקונה למ׳׳ד‬ ‫אמנם‪,‬‬ ‫כל צדיקים דאין הקב׳׳ה מביא תקלה פל ידן‪ ,‬דבכה״ג דהיא‬
‫דס״ל הכי‪ ,‬זה רק לפנין גוף החפץ‪ .‬אבל הדמים‬ ‫היתר רק הוא בזמן האיסור לא כייך לומר כן פיי׳׳כ‪.‬‬
‫הרי צריך להחזיר‪ .‬והנה באבני מלואיס סי׳ כ״ח סק״ד הפלה‪,‬‬ ‫ואף דבתכו׳ הרכב׳׳א כתב דלכיפת הרמב״ס‪ ,‬גם בחולה‬
‫דחילוק גדול יס בין אי כינוי קונה דצריך להחזיר הדמים‪,‬‬ ‫כאכל ביוה׳׳כ א״צ לברך בתחלה‪ ,‬ופי׳ בב״י סי׳ קצ׳ץ‪,‬‬
‫ובין הא דיאוס קונה כמ״ס בחו״מ סי׳ סנ״ג‪ ,‬דבסינוי קונה‬ ‫ואפ״ג דהוי ג״כ רק פ״י הזמן‪ ,‬י״ל דהוא דמכום חומר היום‬
‫ויש כרת ואפ״ה קרי לי׳ התוס׳ אכילת היתר בזמן האיסור‪) .‬דהוא‬ ‫וצ״ע בזה‪ ,‬דהרי התום׳ בגיטין שהביא קודם שחילקו‬ ‫ב(‬
‫גברא עפ״י שכתבו האחרונים בביאור דברי התוס׳ וי״ל(‪.‬‬ ‫בין אכילת איסור לזמן האיסור הוא ג״ב בזמן האיסור דיוהב״ם‬
‫משה‬ ‫מו״מ בהלכה סימן ח‬ ‫דעת‬ ‫קלח‬
‫כמתיר הקשר שחזר הענין כאילו לא הי׳‪ ,‬וזהו שאמרו מכס‬ ‫הוא קינה את החפץ הגגזל לגמרי והוי פל הגזלן‪ ,‬ורק כ א‬
‫עוקר הנדר מעיקרו ומחילה שעושה בחוב או החטא כאילו‬ ‫לצריך להחזיר את הדמים הוא על בעת הגזילה לחייב אז‬
‫לא הי׳ וכו׳ פכ״ל‪ ,‬ומבואר כן‪ .‬ועי׳ בחלושי הרש׳׳ש כתובות‬ ‫להחזיר מבוס והביב את הגזילה‪ ,‬ואח״ג כבפשה בינוי‬
‫)מ׳׳ד א׳( שצא הביא מזה‪ ,‬ומדברי התוס׳ ישנים שם נראה‬ ‫בהחפץ נשאר על הדמים חיוב להשבה‪ ,‬אבל גוף החפץ הוי‬
‫דס״ל ג״כ כן עיי״ש‪ .‬א״כ כשימחול לו הנגזל הרי לא עשה‬ ‫שלו גמור‪ ,‬משא״כ יאוש אפי׳ אי קנה‪ ,‬אבל מ׳׳מ לא קנה‬
‫איסור כלל‪ ,‬ומשו׳׳ה מברך‪ .‬משא׳׳כ בדבר איסור מצד עצמו‬ ‫החפץ כלל נגד הדמים לנשאר בקנינו בגוף החפץ נגד דמיו‬
‫אסור לברך לשיטת הרמב״ם הנ״ל‪.‬‬ ‫עיי״ש היטב‪.‬‬
‫ד‪ .‬ובגוף הספק הג״ל‪ ,‬לכאורה הי׳ נראה לתלוי בפלוגתא‬ ‫והנה זה ברור‪ ,‬לעל החפץ שאינו שלו וגזול בידו לא שייך‬
‫באו״ח הי׳ ק״מ במברך על התורה על של‬ ‫לברך ע׳׳ז ולהודות להקב׳׳ה על שנהנה ממנו להרי‬
‫חנוכה‪ ,‬והי׳ צריך לקרות בתורה קולם על של ד׳ח‪ ,‬לכתב‬ ‫אינו שלו‪ ,‬וכה״ג כתבו התום׳ בקדושין )ח׳( ללא הוה צדקה‬
‫המג״א שם לכיון לכבר בירך על חנוכה צריך לקרות של חנוכה‬ ‫רק אם נותן משלו לצלק משלך ותן לו עיי״ש‪ ,‬ומשו׳׳ה לא‬
‫מר\לם‪ .‬לכיון ליש דעה בש״ס תענית לברך מקודם על‬ ‫אמר ראב״י דינו ביאוש למ״ד יאוש קונה‪ ,‬לאם מברך הוי‬
‫חנוכה ולקרות אותה קולם של ד׳ ח וא״כ בשביל שכבר בירך‬ ‫מנאץ‪ ,‬לזה אינו לכיון לאינו שנו כלל כל זמן שאין משיב‬
‫כליפה‬ ‫ע; של הנוכה וכלי שלא יהי׳ ברכה לבעלה יעשה‬ ‫הדמים‪ .‬א״כ היכי נוכל לומר בזה להוי מנאץ להקב׳׳ה כיון‬
‫והובא‬ ‫ההיא אע״ג לנלחה מהלכה‪ .‬אבל באליה רבה שם‬ ‫לאסור לברך עניו‪ ,‬אבל בשינוי‪ ,‬כיון לאפי׳ קולם שנותן‬
‫לאסור‬ ‫במחצית השקנ שם לחה לברי המג׳׳א הנ״ל‪ ,‬וכתב‬ ‫הדמים ג״כ הוי שלו ירק מחויב להחזיר הדמים משום העשה‬
‫ליגרום‬ ‫לקרות של חנוכה מקודם נגל ההלכה בש״ס‪ ,‬אף‬ ‫והשיב אבל גוף החפץ הוי שלו‪ ,‬א״כ סל״א לשפיר יברך‬
‫ברכה לבטלה עיי״ש‪.‬‬ ‫כהקב״ה‪ ,‬וע״ז קאמר ראב״י למ״מ מנאץ להקב״ה בזה‬
‫לשיטת האליה רבה אסור לשתות האיסור‪ ,‬אף דיגרום‬ ‫וה״נ‬ ‫ויפסיד הרבה‪ ,‬להרי נודע מהש״ס מנחות )מ׳( ללא ענשינן‬
‫ברכה נבעלה‪ ,‬ועי׳ תוס׳ פסחים )פ׳׳טי א׳( ל׳׳ה ה״מ‬ ‫אעשה רק בעידן ריתחא עיי״ש‪ ,‬וא״כ על העשה לוהשיב את‬
‫וכו׳ שכתבו; תימה וכי בשביל שמא יהי׳ נותר או משוס‬ ‫הגזילה ליש על הדמים אין נענש עליו מיד אם עדיין לא‬
‫סמיכה ללא מעכבת וכו׳ יכנס לילי ספק כרת‪ .‬ותי׳ לטוב‬ ‫קיים ג(‪ ,‬אבל במה שמברך להקב״ה הוא גורם גיאוץ עליו‬
‫שילחה ספ ק כרת בשב ואל תעשה ממה שיעשו רובן שלא‬ ‫ויענש הרבה אם עדיין לא קיים הפשה להשבת הדמים‪ ,‬וזאת‬
‫כהוגן וכו׳ עיי״ש‪ .‬ומבואר לאסור לעבור על איסור לכתחילה‬ ‫חידש ראב״י‪ ,‬ומכיתה שפיר בע״כ כיונת ראב״י ליברך‪ ,‬לאי‬
‫כמו סמיכה או מתנות ללא מיעכבא מ״מ אסור לעבור ע״ז‬ ‫הכונה לאסור נברך מחמת הניאוץ הרי בפשיעות הי׳ לו‬
‫בקום וכשה ומוטב שילחה ספ ק כרת בשב ואל תעשה‪ ,‬ועי׳‬ ‫לאשמפינן ביאוש למ׳׳ד יאוש קונה וכנ״ל‪ .‬ובפ״ג להכא הכוגה‬
‫בחלושי הרילב״ז על הירושלמי ממעשרות פ׳׳ב הביא מזה‬ ‫ליברך ומשו׳׳ה לא הי׳ יכול להשמיענו ביאוש רק בשינוי למ׳׳ד‬
‫והאריך הרבה בזה עיי״ש‪ .‬ומצאתי בספר מנחת חינוך מצוה‬ ‫שינוי קונה למברך ומ״מ מפסיד הרבה ע׳׳י הניאוץ וכנ״ל‪,‬‬
‫ז׳ סק״ג הקר כעין זה ולא הביא מתוס׳ הנ״ל‪ .‬ועי׳ בתוס׳‬ ‫וא״ש והוא ענין יקר בעזהשי״ת‪.‬‬
‫חולין )פ״ו א׳( ל״ה סיפא שכתבו למשום גזירה לא מבטלינן‬ ‫מ״מ לשיטת הרמב׳׳ם לא קשה מהא לגזל חטין וכו׳‬ ‫אבל‬
‫מ״ע לכיסוי עיי״ש‪ .‬והיא קצת להיפוך‪ ,‬אבל חוץ מזה לבש״ס‬ ‫למברך עליו‪ ,‬וכמ״ש בטעם הרמב״ם לנפשו קצה‬
‫מנחות )מ׳׳א( מבואר למבטלינן מ״ע לציצית משום גזירה‬ ‫באיסור או עכ״פ לא נהנה והוי שלא כדרך הנאתן ואינו‬
‫לקלא אילן עיי״ש‪ ,‬וגם יש לחלק בין הנושאים‪.‬‬ ‫מועיל‪ ,‬וזה שייך רק באיסור מגופו ומצל עצמו‪ ,‬אבל במה‬
‫בגוף השאלה‪ ,‬מוטב שיהי׳ מאליו ברכה לבטלה ממה‬ ‫וע״כ‬ ‫שהוא רק משום גזל‪ ,‬לפמ״ש בשו״ת מ״מ שהובא בשערי‬
‫שיעשה איסור בידים באכילת איסור ח״ו אפי׳ בח״ש‪,‬‬ ‫תשובה או״ח סי׳ תרנ״ח במי שגזל אתרוג מחבירו ויצא בו‬
‫והגם כי יש ללחות ללא למי לתוס׳ פסחים הנ״ל‪ ,‬להתם לא‬ ‫ביו׳׳ט‪ ,‬ואח״כ פייס את הנגזל בלמים או בדבר אחר ומחל‬
‫עשה הספק כרת רק נעשה מאליו שנתערב עורות פסחיהם‬ ‫לו הנגזל ליצא למפרע בהאתרוג והוי למפרע שלו פיי״ש‪.‬‬
‫אבל הכא דבירך הברכה ועשה מעשה בעקימת שפתיו לגרום‬ ‫ובמק״א פלפלתי הרבה בזה והבאתי סיוע לזה מדברי הרמב״ן‬
‫הספק ל׳׳ת לא שייך בכה״ג שיהי׳ בשב ואל תעשה עכשיו‪,‬‬ ‫בתשו׳ שהובא בב״י יו״ל רס״י רכ״ח שכתב וז״ל‪ :‬ומחילה‬
‫לבכה״ג לא הוה שב ואל תעשה וכמ״ש התוס׳ שבועות )י״ז‬ ‫ויחל הכל לשון אחד הוא‪ ,‬שלשון לא יחל לא יתיר‪ ,‬והפנין‬
‫א׳( ל״ה אי ללד׳א לפליג התם חשוב שיהי׳ כמעשה כיון‬
‫לתחילת הלבישה הי׳ ע״י מעשה‪ .‬ומשו״ה הוי גם אח״כ‬ ‫צ״ב בזה עפ״י מש״כ התום׳ במנחות שם בד״ה ענשיתו‬ ‫ג(‬
‫וכו׳ רזה רק בעשה שאינו חיובי כמו ציצית עיי״׳ש‪ .‬א׳׳ב הרי‬
‫מעשה במה שאינו פושט עיי״ש‪ .‬ואע״ג לרב ביבי פליג שם‬
‫סשיסא דעשה דוהשיב וגו׳ הוא עשה חיובי לתקן הל״ת דגזל‬
‫להוה אין בו מעשה‪ ,‬מ״מ הרי הלכה כד׳א שם‪ ,‬ויובן בזה‬ ‫וכה״ג נענש גם בלא ‪ ito‬ריתחא‪ ,‬וצ׳׳ע‪.‬‬
‫קלט‬ ‫משה‬ ‫מו״מ בהלכה סימן ח ט‬ ‫דעת‬
‫מאליו וכו׳ פיי״ש‪ ,‬מוכח דס״ל דגם בכה״ג דבא פ״י מפשה‬ ‫דברי תוס׳ נזיר )י״ז סופ״א( ד״ה אנימא דכהבו דהוי שאין‬
‫הוה אין בו מפשה ומפתה בנ״ד הוי שב ואל תפשה‪ ,‬ושפיר‬ ‫בו מעשה במה שאינו יוצא משם וכו׳ ע״ש‪ .‬אבל מ״מ מדברי‬
‫דמי שלא יאכל ונא ישתה האיסור ויאמר בשכמל״ו כמ״ש‬ ‫רש״י הנהדרין )ס״ה א׳( שכתב דהכנסת פצם דידעוני נא‬
‫התוס׳ ברכות )ל״פ( הנ״ל‪ ,‬והנלפ״ד כתבתי‪.‬‬ ‫הוה מפשה‪ ,‬דבשפת הכנסה לא פביד מידי ואח״כ מדבר‬
‫סימן ט‬
‫בעניו מדתו של יעקב אבינו‬

‫העתק מכתב מהגאת רבי בן ציון כ״ץ זצ״ל בעמח״ם ירושלים דדד‪,‬בא ושא״ס‪,‬‬
‫אב״ד דק״ק טשרנוב^‪ ,‬שכתב אל הגהמ״ח בעל דעת משה זצ״ל‪.‬‬
‫והמטיב ו ט׳‪ ,‬ולכן יפקב כל פוד שלא ראה את יוסך לא‬ ‫ב״ה ג׳ יתרו תרפ״ד טשערנאוויץ‪.‬‬
‫שמח פוד ביסורין להאמין שאין טובה למפלה מזו וכמ׳׳ש‬ ‫עולמו יראה בחייו ועיניו יאורו במאור תורה ה״ה‪,‬‬
‫הרבי ר׳ זושא זי׳׳נג ובאותו רגע שראה את יוסף נשלם )פנין(‬ ‫כבוד קדושת ידי״ג אשר לבבי אליו שואןג זורח הרב‬
‫)בראשית ל״ז י״א( ‪ :‬ואביו שמר את הדבר‪ ,‬וראה כי הכל‬ ‫הגאון הצדיק מושל ביראת אלוקים חסידא קדושא‬
‫טובה והשפעה גדולה שאין למפלה מזו‪ ,‬ונתייחד אז במדתו‬ ‫כקש״ת מו״ה משה שליט״א עד ביאת מורח ודאין‪.‬‬
‫שמדת הדין בשוה ממש פם מדת החסד‪ ,‬ולכן קרא את שמע‬
‫שזכה אז ליחוד השלם‪.‬‬
‫קדשו השגתי בפש״ק בהדי פניא‪ ,‬והי׳ לי לפונג‬ ‫מכתב‬
‫ש׳׳ק ולשפשופים מדי דברי בו בקהל רב‪ ,‬שמופה‬
‫אמרתי דרך דרוש פה״פ אמותה הפעם אחרי ראותי‬ ‫ושוב‬ ‫בשם אומרה‪ ,‬כי זכה לכווין לנקודת האמת — והן אנוכי‬
‫את פניך )בראשית מ״ו ל׳( ופי׳ רבינו הרמ״ע שזהו‬ ‫איש פני ג״כ חדשתי בפר׳ ויגש באותה שאמרו ומייתי לה‬
‫מסי׳׳נ של קרי״ש‪ ,‬פפימש״כ ב מ ד פה״פ )בראשית א׳ ל״א( ‪:‬‬ ‫רש״י ז״ל‪) ,‬בראשית מ׳׳ו כ״ט( ‪ :‬אבל יפקב לא נפל פל צוארי‬
‫והנה טוב מאד‪ ,‬אי׳ במדרש )בד׳ר פ ד ט׳ ה׳( ‪ :‬טוב מאד‬ ‫יוסף ולא נשקו ואמרו רבותינו שהי׳ קורא את שמע פ׳׳כ‪ ,‬כי‬
‫זה המות‪ .‬שפתה אוכל לקבל פלי גם זה בשלימות‪ — ,‬אחרי‬ ‫אז נתיחדה לו מדתו הקדושה‪ ,‬כי בפודו בדרך כתיב )בראשית‬
‫רואי שכל הרפות נדמות הנה — וטובות הן באמת‪.‬‬ ‫מ׳׳ו א׳( ‪ :‬לאלוקי אביו יצחי^ וכתב פליו הרמב״ן ז״ל כי‬
‫לא נתייחד במדתו פדיין‪ — .‬ובאיזה זמן נתייחד במדתו‬
‫והן כ״ק לפניו נגלו כל תעלומות יודיעני בחסדו היכן נמצא‬ ‫לא מצאתי מפורש‪.‬‬
‫כתוב באיזה זמן נתייחד יעקב במדתו — ואם זכיתי‬ ‫וחדשתי אני בפניי כי פנין מדת יפקב היא האחדות‬
‫לטין בזה לאמיתה של תורה — ואבקשה נא מכ״ק לבל‬ ‫הגמור‪ ,‬בה׳ אהלל דבר באלוקים אהלל דבר‬
‫ירפיני אפי׳ רגע אחד ממחשבתו הק׳‪ ,‬כי צריך אני חיזוק‬ ‫)תהלים נ״ו י׳׳א(‪ ,‬וכמאמרם ז׳׳ל‪ ,‬ואיתא בחובות הלבבות‬
‫בארבעה אשר פירשו זקינינו‪ ,‬והנני האוהבו אהבה נאמנה‪.‬‬ ‫כי מי שלבו פוד חלוק פל המקום לא זכה פוד ליחוד השלם‪.‬‬
‫והפירותי מקורו מפסחים )נ׳ פ״א( ‪ :‬אפו האידנא לאו אחד‬
‫בן ציון בן צירל‪.‬‬ ‫הוא וכו׳‪ ,‬לא כפוה״ז הפוה״ב וכו׳ לפולם הבא כולו הטוב‬
‫הסימנים‬ ‫תופן‬
‫חיים‬ ‫אורח‬
‫בשו״ע גבי תוספת שבת א ם קיבל שבת‬ ‫— בעניו אי שרי לקצץ פרשיות של‬ ‫סי מן א‬
‫בטעות ומבאר עפ״י דברי הקרית ספר‬ ‫תפילין במקום תריק‬
‫בהרמב״ם‪.‬‬ ‫א ם הקיפול מבטל חלק מהכתב‪ — .‬וכמה‬
‫צדדים בדין קציצת הפרשיות מדין דבעי‬
‫— בענין תוספת שבת ואין איסור חל‬ ‫סי מן ז‬ ‫שיהיו הפרשיות זקופות‪ — .‬נפל דיו על‬
‫על איסור‬ ‫ה או ת אי מהני גרידה‪ — .‬אי חל‬
‫בדברי המחבר גבי קד ם הי חיד והתפלל‬ ‫הקדו שה על יותר מכדי הכשר מצוה‬
‫של שבת מבעוד יום או קיבלו הציבור‬ ‫וכמה ראיות בזה‪.‬‬
‫בטעות שבת‪ — .‬ודין הקדש טעות ומקדיש‬
‫בעל מו ם למזבח‪ — .‬דברי האגודת אזוב‬ ‫— בענין מינוי שליח ציבור הגון‬ ‫סי מן ב‬
‫גבי יוהכ״פ א ם יאסור על עצמו בנדר י ה א‬ ‫באור בדברי המאירי בתענית עפ״י דברי‬
‫מותר‪ — .‬ו מחלק בזה‪.‬‬ ‫הב״י בשם המרדכי דאסור למנות שליח‬
‫ציבור עפ״י הגמון אפי׳ ראוי לכך‪.‬‬
‫סי מן ח — בענין שביתת ל״א שעות בשבת קודש‬
‫מברר ה תנ אי ם אודו ת שביתת בחורים‬ ‫— בענין פרוכת שיש בת שינוים וחשש‬ ‫סי מן ג‬
‫בישיבת חכמי לובלין ל״א שעות‪.‬‬ ‫שהיא של דעה חיצונית‬
‫גבי תשמישי קדושה שהשתמשו בהם‬
‫סי מן ט — בענין זריקת צפרנים בשבת ברה״ר‬ ‫לדבר מאוס‪ — .‬וענין תשמיש דתשמיש‪.‬‬
‫מברר דין קבורת צפרנים ואי חשיב‬ ‫בדין הקדש טעות ואי יש כאן היתר‬
‫מלאכה בש״ק‪ — .‬וטלטול הצפרנים‬ ‫דהפסד מרובה ומכמה דוכתי בזה‪.‬‬
‫לרה״ר ולכרמלית‪ — .‬ובענין כתותי מכתת‬
‫שעוריה‪ .‬ונזק הרבים‪.‬‬ ‫— בענין שמירת בית הכנסת‬ ‫סי מן ד‬
‫דבר שהוא צורך שמירת הספר תורה אי‬
‫— בעמן כוס לקידוש שנסדק‬ ‫סי מן י‬ ‫חשיב צורך ביהכנ״ ס ומוכיח בזה‪.‬‬
‫ה א ם כוס שאין יכולים להשתמש בו‬
‫למשקה רותח נקרא שלם או לא‪ .‬מברר‬ ‫סי מן ה — בענין סתירת בית הכנסת‬
‫דין ז ה מכמה דוכתי גבי דיני טו מ א ה‬ ‫אי שרי נתיצה לצורך דבר אחר של מצוה‪.‬‬
‫וטהרה וממ שניות בכלים‪.‬‬ ‫— גרם בנתיצה וענין גרמא‪ — .‬ומיישב‬
‫קושית האבני נזר גבי תדיר ושאינו תדיר‪.‬‬
‫סי מן יא — בענין א ם עירבו בצימוקים שעשו מהם‬ ‫— מברר קדושת קיר בית הכנסת ותנאי‬
‫יין לקידוש סוכר‪ ,‬א ם פסול‬ ‫בכמות הקדו שה ואיכות הקדושה‪ — .‬עניו‬
‫עפ״י דעת הרמב״ם שאם נתערב דבש‬ ‫הורדה מקדושת ביהכנ״ס‪.‬‬
‫בחבית יין אי מקד שים בה‪ — .‬חידועץ‬
‫בדברי הקרית ספר למבי״ט ולשיטתו‬ ‫— בענין הקדיש בהמה בטעות ובדיני‬ ‫סי מן י‬
‫במש״כ ה מג״ א בשמו גבי מזיגת יין‪— .‬‬ ‫תוספת שבת‬
‫והערה על הגאון השואל ומשיב בהג הו תיו‬ ‫מברר דיני הקדש טעות וה א דלא מצינו‬
‫על החכ ם צבי‪.‬‬ ‫טפל חמור מן העיקר‪ — .‬ופסקי המחבר‬
‫משה‬ ‫תוכן הסימנים‬ ‫דעת‬ ‫קמב‬
‫— בענין חגיגת י״ד בע״פ שחל בשבת‬ ‫סי מן כ‬ ‫סי מן יב — גענין צירוף ל חם משנה‬
‫הספק אי מ תי נעשית חגיגה בע״פ שחל‬ ‫ספק בענין פת הבאה בכסנין‪ — .‬ואי בעי‬
‫בערב שבת ומביא מדברי הצל״ח בזה‪.‬‬ ‫שיהי׳ הצירוף בפת שהיא שלו דוקא‪— .‬‬
‫ובפת שהסירה מעט או פת שאסורה עליו‬
‫סי מן כ א — בעניו הנ״ל‬ ‫באכילה‪ — .‬וברורים רבים בנוגע לדיני‬
‫עוד מדברי‬ ‫בענין ה ספק הנ״ל מביא‬ ‫חיבור לגבי טו מ א ה‪.‬‬
‫ה תוס׳ רי״ד בזה חידוש‪.‬‬
‫סי מן יג — בענין כלים חוץ לי״ב מיל‬
‫סי מן כב — בעניו הנ״ל‬ ‫הערה בדברי הגר״א בשו״ע ה׳ ערובין‪— .‬‬
‫הערה בד׳ ה תו ס׳ רי״ד ויישוב עפ״י‬ ‫בענין הוצאה חוץ ל תחו ם באדם ובכלים‪.‬‬
‫המ איר נתיבים‪ — .‬וצ״ע בדבריהם עפ״י‬ ‫— ואיסור תחומיך בימי ם ונהרות‪— .‬‬
‫דברי הרא״ש בנדרים ויישוב לקושי׳ הנ״ל‪.‬‬ ‫וענין שביתת כלים מ ה ״ ת או דרבנן‪.‬‬
‫סי מן כג — עוד בענין הנ״ל‬ ‫סי מן יד — בעניו אשו משום חציו והבערה ביו״ט‬
‫בענין פסח שבא במרובה‪ — .‬וחילוק בין‬ ‫דברי הרשב״א גבי המוצא חמץ ביו״ט‪— .‬‬
‫חלק הבעלים בקדשים קלי ם לבין חלק‬ ‫באור הנ מו ק״י בענין אשו משום חציו‬
‫הכהני ם בקדשי קד שים לגבי אכילה קוד ם‬ ‫ובזה א״ש דברי הירושלמי‪ — .‬גבי מ הו‬
‫הק טר ת האימורי ם‪.‬‬ ‫להצית מדורת חמץ מערב יו״ ט‪.‬‬
‫סי מן כד — בעניו מצוות אין צריכות כוונה‬ ‫סי מן סו — בעניו הנ״ל‬

‫דברי ה מנ״ ח גבי כוונה ביבום‪ — .‬מה‬ ‫הערה על הנ מו ק״י בב״ק ומיישב‪— .‬‬
‫שרצה הר ה״ק ר״ח האגר לחלק בזה אך‬ ‫ובזה א״ש דברי הר״ן נדרים גבי מצות‬
‫מגמ׳ ר״ה מוכח דלא כוותי׳‪ — .‬ומבאר‬ ‫ביקור חולי ם דהוא לכאורה נגד הגמ׳‬
‫דברי ה מנ״ ח ודעות ה פו ס קי ם בזה‪.‬‬ ‫ברכות אפי׳ חרב חד ה וכו׳‪.‬‬
‫סי מן כ ה — בעניו חופה בימי בין המצרים‬ ‫סי מן טז — בעניו הנ׳׳ל‬

‫בענין פריצת מנהגי ישראל‪ — .‬וחמירא‬ ‫ליישב דברי הנ מו ק״י מחלק בין אבנו‬
‫סכנתא מאיסורא‪ — .‬ו אין מצוה דרבים‬ ‫סכינו ומשאו לבין השולח א ת הבעירה‪.‬‬
‫כאן‪ — .‬וגורם קללה לעצמו אי שרי‬ ‫— ובאור ארוך בדברי הר״ן בנדרים גבי‬
‫ובענין תקנה שנתפשטה בכל ישראל‪.‬‬ ‫ביקור חולים‪ — .‬ובענין מנא תבירא תבר‪.‬‬
‫סי מן יז — עוד בעניו הנ״ל‬

‫בדברי הנ מו ק״י‪ — .‬ובר״ן נדרים הנ״ל‪.‬‬
‫— ובענין שהטבע משועבד ל תו ה״ ק‪.‬‬
‫יורה דעה‬
‫סי מן יח — בעניו קרבן פסח שדוחה שבת‬
‫סי מן כי — בעניו גזירה על השחיטה והניקוד‬ ‫בקושית ה או ה ל דוד מר״א דמכשירים גבי‬
‫בעניו אי שרי לגרום לבהמה ט הורה‬ ‫ק״פ בשבת‪ — .‬ומיישב בחילוק‪ ,‬ובזה א״ש‬
‫ל היות טריפה‪ — .‬והפקעת החיוב מהחפץ‬ ‫דברי בן דורתאי שישב לו בדרום‪ — .‬ובדין‬
‫קוד ם הזמן‪ — .‬ו מ תי אמרינן ס פי ק א‬ ‫נאנס בראשון‪.‬‬
‫דרבנן להקל‪ — .‬מ ח א ה בעוברי עבירה‪.‬‬
‫סי מן י ט — בעניו הנ״ל‬
‫סי מן כז — בעניו יריעה מהופכת בס״ת‬ ‫דוחה מ ה שרצה הר ה״ק ר״ח האגר ליישב‬
‫בענין פרשת תפילין שנהפכה‪ — .‬וכמה‬ ‫הערתו בבן דורתאי‪ ,‬שפירש על פי לשון‬
‫סברות בענין ז ה לפסול‪ — .‬ומדברי‬ ‫הרמב״ם וצ״ע‪.‬‬
‫קמג‬ ‫משה‬ ‫תוכן הסימנים‬ ‫דעת‬
‫הרמב״ם גבי מזוזה וממש״כ הראבי״ה‬
‫בכאן להתיר מכ מ ה אופנים‪ — .‬ובענין‬
‫איסור גברא ואיסור חפצא‪.‬‬ ‫גבי ברכות ופיוטי ם במגילה‪ — .‬ובענ>ן‬
‫פסול יתרת‪.‬‬
‫סי מן לג — בענין אם לש עיסה בחלב בשוגג לגבי‬
‫הפרשת חלה‬ ‫סי מן כ ח — בעניו ספר תורה שנפל על המדרגות‬
‫בענין דין שייריה ניכרים בחלה‪— .‬‬ ‫שלפני ארון הקודש‬
‫ומפריש מחמץ על מצה אי מהני‪— .‬‬ ‫א ם צריך לצום כה״ג‪ — .‬מדרגות שגבוהות‬
‫וחילוק א ם ה איסור בגופו או לא ומבאר‬ ‫מטפח‪ — .‬ואי השיבי המדרגות רשות‬
‫בזה דברי הר״ן בכתובות גבי עד ודיין‪— .‬‬ ‫בפני עצמה‪ — .‬אי חשיב מקו ם בזיון‪— .‬‬
‫אם תי קן מ אי סור דאורייתא לדרבנן אי‬ ‫ואם לא הי ה בדרך נפילה‪.‬‬
‫חשיב תיקון‪ — .‬ת חיל ת ה סופגנין וסופה‬
‫חלה‪.‬‬
‫סי מן כ ט — בענין תיקון השמות הקדושים בס״ת‬
‫סי מן לד — בענין מכירת עובר בכור לעכו״ם‬ ‫בלא כוונה‬
‫בענין אי משתמשים בדין איגלאי מילתא‬ ‫בענין כל העושה על דעת הראשונה עושה‪.‬‬
‫למפרע גבי חיוב בכור‪ — .‬ודין ספק בכור‬ ‫— וקידוש ה שמות דרבנן או דאורייתא‪.‬‬
‫בזה״ז דהוא דרבנן‪ — .‬ומיישב קו שית‬ ‫— ובענין להתיר להקדיר א ת השם‬
‫האבני נזר גבי קידוש ר״ח‪.‬‬ ‫שנכתב בטעות‪ — .‬ובסוגי׳ דדיחוי אצל‬
‫מצוות‪ — .‬ובענין אין אדם אוסר דבר‬
‫סי מן ל ה — בענין הנ״ל‬ ‫שאינו שלו‪.‬‬
‫עוד בענין איגלאי מילתא למפרע בחיוב‬
‫בכור‪ — .‬ובדין הלוקח גרוטאות ומצא‬ ‫— כשיש מחק בשמות הק׳ בס״ת האם‬ ‫סי מן ל‬
‫בהם ע״ז‪ — .‬ובענין עובר ירך אמו‪— .‬‬ ‫לגנוז היריעה או להעביר עליה קולמוס‬
‫ועוד בדברי האבני נזר גבי קידוש החודש‪.‬‬
‫סוגיות ה ש״ס גבי מצא נאה ממנו וענין‬
‫— בסוגי׳ דכבתה בדברי המגיד מקוזניץ‪.‬‬
‫כחוש בקדשים‪ — .‬ובענין קרבנות ציבור‬
‫סי מן לי — עוד בענין הנ״ל‬ ‫סכין מושכתן למה שהם‪ — .‬ופדיון מעשר‬
‫שני בשבת ויו״ ט‪.‬‬
‫בענין מ חיל ה בטעות‪ — .‬ובאור בגמ׳‬
‫הוריות גבי ספק ספיקא‪ — .‬ובענין עובר‬
‫ירך אמו‪ — .‬ובדברי רבא בוולד הנוגחת‬ ‫מיתה‬ ‫לאחר‬ ‫פנים‬ ‫ראיית‬ ‫ס י מ ן ל א — בענין‬
‫שאסורה דהי א וולדה נגחו‪ — .‬ובענדן‬ ‫בנדרים‬
‫נוגע וחוזר ונוגע‪.‬‬ ‫כשנשבעה שאם תראה בנה תתן סכום‬
‫לצדקה וראתה א ת תמונתו אחרי מותו‪.‬‬
‫סי מ ן לז — בענין עקירת עצי מאכל בבית קברות‬ ‫— א ם הי ה כוונתה דוקא פניו ממש או‬
‫בנוגע לשאלת בזיון ה מ תי ם‪ — .‬ובאיסור‬ ‫גם תמונתו‪ — .‬ו אי לאחר מי ת ה חשיב‬
‫לאו דלא תכרות ובענין עצי מאכל ואילן‬ ‫כראיית פניו‪ — .‬ובענין מ מון שאין לו‬
‫סרק‪ ------- .‬ו ב אי סו ר נתיצה לצורך מצוה‪.‬‬ ‫תובעין‪ — .‬וליתן הצדקה לעניי עיר‬
‫— ובסוגי׳ ד מזוזה בעיר הנידחת‪— .‬‬ ‫אחרת‪ — .‬חיוב היורשים בהתחייבות‬
‫א מירה לעכו״ם וגרמא‪ — .‬להכניס עצמו‬ ‫האב‪.‬‬
‫בספק סכנה‪.‬‬
‫ס י מ ן ל ב — בענין נשבע מחמת אונס‬

‫סי מן ל ח — בענין מקוואות מקרח מלאכותי‬
‫צדדים ל הח מיר משום שאובין ומשום‬ ‫פסק של רב א׳ בענין שנשבע מ ח מ ת אונס‬
‫תפיסת יד אדם‪ — .‬וה אופן להתיר כאן‬ ‫עפ״י הגמ׳ בסנהדרין ק״ ט גבי און בן פלת‬
‫ע״י זחיל ת ג׳ ט פ חי ם בקרקע‪.‬‬ ‫אשתו הצילתו‪ — .‬ודוח ה ראי׳ זו ופוסק‬
‫משה‬ ‫תוכן הסימנים‬ ‫דעת‬ ‫קמד‬
‫ובענין בן סורר ומורה וגבי מ אכיל תו דבר‬ ‫סי מן ל ט — גענין מי שציווה שישרפו את גופתו‬
‫שאינו מעושר דתצא בלא כתובה‪— .‬‬ ‫מ ח א ה בענין ז ה נגד הרב המתיר‪— .‬‬
‫ובאיסור טבל ותרומה‪ — .‬וענין הנהנ ה‬ ‫הוכחות מ חז״ ל כמה מ או ס דבר זה‪.‬‬
‫מ ה עו ה״ז בלא ברכה כאילו מעל‪.‬‬
‫סי מן מ ה — בעניו הנ״ל‬

‫בענין מ ה דאי׳ במשנה בכתובות ולא‬ ‫העזר‬ ‫א בן‬
‫קוצה לה חלה‪ — .‬ובטעם דיוצאת שלא‬
‫בכתובה ומדוע לא כתיב מאכיל תו שאינו‬ ‫— בענין שוגג באיסור ערוה‬ ‫סי מן מ‬
‫מופרש‪ — .‬ושוגג לגבי הבעל‪ ,‬ומ תעסק‪.‬‬ ‫הערה בדברי הרמב״ם ה׳ שגגות עפ״י‬
‫סוגית הגמ׳ בשבועות‪.‬‬
‫סי מן מי — בענין קיום שטרות‬
‫בקושי׳ בגיטין י׳ ע״ב בדברי ה תוס׳‪— .‬‬ ‫סי מן מ א — בעניו הנ״ל ובענין שוחטים וזורקים‬
‫ומיישב בכמה אופנים‪ — .‬ומביא דברי‬ ‫על שבול יום‬
‫הר״ן בכתובות גבי עד א ח ד זו ק ק בשבועה‬ ‫מ חז ק א ת קו שיתו הנ״ל ברמב״ם ה׳‬
‫ומבאר היטב כוונתו וא״ש כאן‪.‬‬ ‫שגגות‪ — .‬מיישב קו שית הראב״ד על‬
‫הרמב״ם שפסק ד שוחטים וזורקי ם על‬
‫סי מן מז — בענין שביעית משמטת את השבועה‬ ‫טבול יום דשרץ ו אין שוחטי ם וזורקים‬
‫באור דעות הראשונים מה ר״ל בהא‬ ‫על טבול יום במת‪.‬‬
‫דשביעית מ שמטת א ת השבועה‪ — .‬והטע ם‬
‫בזה‪ — .‬ומבאר א ת דברי הר״ן בשבועות‬ ‫סי מן מב — בירורי ספיקות בשו׳׳ע אבהע״ז סי׳ ד׳‬
‫ו א מ אי לא למדה ז א ת הגמ׳ מלא יגוש‪.‬‬ ‫בענין דיימא איז ה קול צריך לזה‪— .‬‬
‫ובענין א ם ממזר מותר לייחד לו פילגש‬
‫בלא חופה וקידושין‪ — .‬ובענין רוב‬
‫בעילות תולין בבעל‪ — .‬ובענין אי תלינן‬
‫שונים‬ ‫ענינים‬ ‫בגוי‪ — .‬ו ה הי ת ר להתקד ש לשפחה ע״י‬
‫תנאי‪ — .‬ודברי השושן סודו ת בענין זה‪.‬‬
‫סי מן מ ח — בעניו אי אהרן היה בכור‬ ‫— הערות ב סי מן ז ה מהגרי״ש אלישיב‬
‫דברי המהר ש״א ה ת מו הי ם בסנהדרין‪— .‬‬ ‫שליט״א ותשובה על ז ה מהגרב״ש‬
‫ומבאר דבריו בזה‪ — .‬דברי הפנים יפות‬ ‫שניאורסהון שליט״א‪.‬‬
‫עה״פ בני בכורי ישראל‪.‬‬
‫סי מן מג — בענין נישואין עם אלמנה‬
‫סי מן מ ט — תשובת כ״ק מרן אדמו״ר מסדיגורא‬ ‫מבאר מ תי אוסר הזו ה״ ק לישא אלמנה‪.‬‬
‫זצוק״ל אל הגהמ״ח זצוק״ל בזה‬ ‫— ובדברי בעל הטורי ם על הפסוק או כי‬
‫באור דברי המהר ש״א עפ״י דברי קרבן‬ ‫י מו ת האיש ה א חרון ודיוק בדבריו‪.‬‬
‫העדה בירושלמי מגילה‪ — .‬וראי׳ לדבריו‬
‫בפסיקתא‪ — .‬ובזה א״ש הפנים יפות גבי‬
‫נערי בני ישראל‪.‬‬
‫משפט‬ ‫חושן‬
‫— בענין גר שנתגייר ובענין קדושת דמים‬ ‫סי מן נ‬
‫וקדושת הגוף‬ ‫סי מן מד — בעגין לוקח מחבירו דבר בלא רשות‬
‫מקור הדין דגר שנתגייר כ ק טן שנולד דמי‪.‬‬ ‫ומאכילו לבעליו‬
‫— ויוכבד אי הי ת ה א חו ת אביו של עמרם‬ ‫הראיה מדברי רש״י בפר׳ תולדות‪— .‬‬
‫מן האב או גם מן האם‪ — .‬ו אי ישראל‬ ‫בענין גזל על מנת ל מיק ט‪ — .‬ובאור ענין‬
‫יצאו מדין ב״נ להקל ג״כ או לא‪ — .‬באור‬ ‫ברכות יצחק ליעקב בדרשות הר״ן‪— .‬‬
‫קמה‬ ‫משה‬ ‫תוכן הסימנים‬ ‫דעת‬
‫עבדו‪ — .‬וחילוק דפשטה הוא רק בקדושת‬ ‫ענין הגירות ובקטן שנולד‪ — .‬ובדברי‬
‫פה עפ״י דברי הר״ן בשבועות גבי ענין‬ ‫רש״י לכפר על טו מ א ת התהום‪ — .‬ובענין‬
‫ה תפס ה בנדר‪.‬‬ ‫נטמ א ב קטנו תו ונוגע וחוזר ונוגע‪ ,‬ובענין‬
‫קדושת דמי ם וקדושת הגוף‪.‬‬
‫סי מן נ ט — בעניו קדושת ירושלים‬
‫בדברי הרא״מ פר׳ נשא גבי העיר שומרון‪.‬‬ ‫סי מן נא — בעניו הפקעה מהמצוה קודם זמנה‬
‫— ובענין שילוח הד׳ מצורעים במלכים ב׳‬ ‫הראיות מברכות ופסחי ם ומחלק בזה‬
‫פרק ז׳‪ — .‬דברי ה מבי״ ט גבי קדושת ערי‬ ‫דשם הוא מחוסר מעשה‪ — .‬והסוגי׳ גבי‬
‫מוקף חו מ ה וצ״ע‪.‬‬ ‫יודא בן דורתאי וגבי חיוב מעשר‪— .‬‬
‫ובענין קי מ ה מזקן‪.‬‬
‫סי מן ס — בעניו קרבן מעילה‬
‫בזה״ז שאין קרבן מעילה ה א ם אמרינן‬ ‫סי מן נב — בענין חנוכת המזבח לעתיד לבוא‬
‫כיון דמעל נפק לחולין‪ — .‬ובדין מועל‬ ‫בענין חינוך המזבח דאין מחנכי ם בתמיד‬
‫אחר מועל‪ — .‬ובענין מעילה של שינוי‬ ‫של שחר ה א ם זה רק בחינוך מחדש או‬
‫רשות‪.‬‬ ‫גם בישן שנפסל מ ח מ ת פגימה וכדו׳‪.‬‬
‫סי מן ס א — בעניו אי שינת עראי חשיב היסח‬ ‫סי מן נג — בעניו טומאת קרובים‬
‫הדעת בקידוש ידים ורגלים‬ ‫בדברי ה תוס׳ דסברא היא ד ה מז ה מי‬
‫מדברי ה תוס׳ ישנים יו מ א ח׳ וגבי הי ס ח‬ ‫ח ט א ת ישאר בטהרתו וקשה דא״כ בכל‬
‫הדעת אי הו ה פסול טו מ א ה או פסול‬ ‫קרובים נימא הכי‪.‬‬
‫הגוף‪ — .‬ובענין האומר שלא אישן ג׳‬
‫ימים‪.‬‬ ‫סי מן נד — בעניו הנ״ל‬
‫תרוץ לקושי׳ הנ״ל עפ״י דברי הגמ׳ מכות‬
‫סי מן ס ג — בעניו שערו בגופו דמי או לא‬ ‫ח׳ ע״א‪ — .‬ומדברי הגר״י ענגיל‪.‬‬
‫הערה בזבחים כ״ו בזה‪ — .‬וכמה ביאורים‬
‫בסוגי׳ שם ו חילו קי ם בדין חציצה‪— .‬‬ ‫סי מן נ ה — בעניו יהרג ואל יעבור‬
‫ובענין אי מ ה שיכול לנתקו ולהביאו אצלו‬ ‫דברי הרמב״ם גבי מ ה שמחלק בין‬
‫חשיב שגם כעת נמצא אצלו‪.‬‬ ‫חול אי ם לאונסים‪ — .‬דברי הרמ״א דעל‬
‫קיו ם מ״ע אין חייב לבזבז כל ממונו וקשה‬
‫סי מן סג — בעניו תוך‪ ,‬האם הכוונה באמצע או‬ ‫ע״ז מביצה כ״א‪ — .‬ולהנ״ל א״ש‪.‬‬
‫בפנים‬
‫בדברי הר״ן במגילה וה מ הרי״ ט‪ — .‬ובזה‬ ‫סי מן נו — בענין לינה במזבח‬
‫א״ש דברי רש״י חולין ס״ ח ומביא מדברי‬ ‫במה שנאמר ‪ :‬ולא ילין לבוקר וגו׳ ובדברי‬
‫התוס׳ ברכות בזה‪.‬‬ ‫התרגום בזה‪ — .‬ובסוגית הגמ׳ ובדברי‬
‫רבא בפסחי ם נ״ט‪ — .‬בדברי ה תוס׳ בב״מ‬
‫דלינה משמע כל הלילה‪ — .‬ובמש״כ‬
‫בצפנת פענח גבי פסח אחר חצות לראב״ע‪.‬‬
‫הערות‬
‫סי מן נז — בעניו הנ״ל‬
‫סי מן ס ד — הערות על ספר חדושי המאירי עמ״ס‬ ‫בדברי הרש״ש בב״מ שם‪ — .‬ובאור דברי‬
‫סנהדרין‬ ‫ה תוס׳ בב״מ שם על מי קאי‪ — .‬בענין‬
‫בענין מלמד זכות אינו חוזר ומלמד חובה‪.‬‬ ‫לינה כל הלילה או בעלות השחר‪.‬‬
‫— בענין פסול נוגע‪ — .‬בענין עדים‬
‫זוממי ם‪ — .‬בענין רוקו של זב על המשכב‪.‬‬ ‫סי מן נ ח — בעניו פשטה קדושה בבולה‬
‫— בענין ב ה מ ה שנהרגת ע״י תקל ת‬ ‫בדברי הטיב גיטין בסוגי׳ דמשחרר חצי‬
‫משה‬ ‫תוכן הסימנים‬ ‫דעת‬ ‫קמו‬
‫— בענין שיעור הרחקה מקבר וגדיק‬ ‫סי מן ב‬ ‫עבירה‪ — .‬בענין קרקע עולם‪ — .‬בענין‬
‫לקבר רשע — )אמרי יושר ח״ב סי׳ ג׳(‬ ‫נהרג ע״י מלכות אי גם בזה שייך אין‬
‫מקור הדין — וכשהצדיק קבור באוהל‪.‬‬ ‫אדם מ ת ומשלם‪.‬‬
‫— ובגדר ״אצל״ מה הכוונה בזה‪.‬‬
‫סי מן ס ה — לעניו אמס וקרקע עולם )בהערות‬
‫— בענין מכניס עוגמו לאונס והמסתעף‪.‬‬ ‫סי מן ג‬ ‫למאירי סנהדרין(‬
‫— )מחזה אברהם או״ח סי׳ קכ״ז(‬ ‫בענין יהרג ואל יעבור ודעות הראשונים‬
‫חייל בר״ה דקי״ל דאין מעבירים א ת‬ ‫בזה‪ — .‬אונס וקרקע עולם‪ — .‬בעניו לאו‬
‫ה ת חו ם איך ילך לשמוע תקיעת שופר‪— .‬‬ ‫שאין בו מעשה בתחילתו ע׳׳י מעשה‪— .‬‬
‫הראשונים גבי‬ ‫ב מחלוק ת‬ ‫ומתפלפל‬ ‫דעת הריב״ש שיטה חדשה בזה‪.‬‬
‫אישתפיך ח מי מי׳‪ — .‬ובענין מלאכה שאין‬
‫שאין צריכה לגופה ועשה ול״ת ביו״ט‬ ‫סי מן סו — הערות שונות‬
‫ואונס כ מאן דעביד‪.‬‬ ‫בסוגי׳ דר׳ חנינא סגן הכהנים‪ — .‬ובענין‬
‫אין עיבוד באוכלים‪ — .‬ו טו מ א ת עצים‬
‫— בענין מהות איסור טבל ומקדים‬ ‫סי מן ד‬ ‫ולבונה ודין חיבת הקודש‪ — .‬ואונ ס‬
‫תרומה לביכורים — )חבצלת השרון‬ ‫כמאן דעביד‪.‬‬
‫מהדו״ת סי׳ א׳(‬
‫איסור טבל משום תרומה המעורבת בו‬
‫סי מן סז — הערות שונות‬
‫בענין מצוות לאו להנות ניתנו‪ — .‬ובענין‬
‫וחיוב הפרשתה‪ — .‬והוכיח ע״ז מבכורות‬
‫יין צימוקים‪ — .‬וחש״ו שגזלו א ם יכולים‬
‫י״ב ויש לחלק‪ — .‬בדברי ה תו ס׳ ביצה י״ג‬
‫הבעלים להקדיש א ת הגזילה‪ — .‬ובדיני‬
‫גבי ה קדי מו בכרי‪ — .‬ובענין הפרשת‬
‫חזן ביהכנ״ס‪ — .‬בענין ד׳ רשויות בשבת‪.‬‬
‫תרומה‪.‬‬
‫סי מן ה — בענין שוחטין וזורקין על טמא שרץ‬

‫סי מן ס ח — הערות שונות‬
‫בענין מ שקה ישראל‪ — .‬ובדין דאין נהנין‬
‫— )ארץ צבי סי׳ ק״א(‬
‫ממעשה ניסים‪ — .‬בעניני ערלה‪— .‬‬
‫מקור לפסקי הרמב״ם וא״ש קו׳ הראב״ד‬
‫ובסוגי׳ דלא תאכל כל תועבה‪.‬‬
‫עליו‪ — .‬מדברי הירושלמי פ״א דמועד‬
‫ק טן ה״ג והמפרשים שם‪.‬‬
‫סי מן ס ט — הערות שונות‬
‫בענין תלמוד תורה ביום ובלילה‪— .‬‬
‫— בענין כרת דיומי׳ לרבי היכי משכחת‬ ‫סי מן י‬ ‫ובענין חצי שיעור בטו מ א ה‪ — .‬וטעם‬
‫לה — )דובב מישרים ח״א סי׳ י״א(‬ ‫כעיקר לגבי טו מ א ה‪ — .‬ואי ק טן נקרא בר‬
‫בקושית הגמ׳ כריתות ז׳ ע״א לרבי וקשה‬ ‫חיובא‪.‬‬
‫מיו מ א ב אח ט א ויוהכ״פ מכפר‪ — .‬ותירוץ‬
‫ע״ז לפי דברי הרמב״ם בפיה״מ בבאור‬
‫הענין ד א ח ט א ויוהכ״פ מכפר‪.‬‬
‫— בענין תנאי בקדושת ביהכנ״ס —‬ ‫סי מן ז‬ ‫זצ״ל‬ ‫הגהמ״ח‬ ‫אל‬ ‫שו״ת‬

‫)נחלת אב״י סי׳ נ״ג(‬
‫בענין סתירת בית הכנסת מ תי שרי‪— .‬‬ ‫סי מן א — שלש הערות — )אמרי יושר ח״א‬
‫ו מקו ם ביהכנ״ס א ם יש בו עצמו קדושה‬ ‫סי׳ קנ״ח(‬
‫עד לתהום‪ — .‬ובדברי ה מג״ א גבי קרש‬ ‫בענין אי אפשר לנגיעה בלא ה ס ט ה‪— .‬‬
‫שזכה להינתן בצפון וכו׳‪ — .‬מדברי‬ ‫ובענין טהר ת מעיין ו מ קו ה וקטפרס אי‬
‫הרשב״א בגיטין גבי שלא תלכי לבית‬ ‫הוה חיבור‪ — .‬ובדברי הר״ן ע״ז ל״ה‬
‫אביך וכו׳‪.‬‬ ‫גבי כבשין שדרכן לתת לתוכם יין‪.‬‬
‫קמז‬ ‫משה‬ ‫תוכן הסימנים‬ ‫דעת‬
‫סי מן ט — בענין מידתו של יעקב אבינו‬ ‫סי מן ח — בענין ברכה בשוגג על חלב עכו״ס‬
‫מכתב מ הג און רבי בן ציון כץ זצ״ל‪,‬‬ ‫וברכה על חלב יייד ו׳ שעות לבשר —‬
‫אב״ד ד ק״ ק טשרנוביץ אל הג ה מ״ ח זצ״ל‬ ‫)חדושי מהרי״ו על שו׳׳ע או״ח סי׳ קב״ו(‬
‫בפר׳ ויגש אבל יעקב לא נפל על צוארי‬ ‫כשבירך בשוגג על חלב עכו״ם ונזכר שהוא‬
‫יוסף וכו׳ וענין מידת יעקב שהיא‬ ‫חלב עכו״ם‪ — .‬מ ה עדיף ברכה לבטלה‬
‫ה אחדו ת הגמורה ומתי נתייחד במידתו‬ ‫או חלב עכו״ם בשוגג‪ — .‬וכן בבירך על‬
‫זו‪.‬‬ ‫חלב בשוגג תוך ו׳ שעות לבשר‪.‬‬
‫משה‬ ‫מפתחות‬ ‫דעת‬ ‫קמח‬
‫מ פ ת חו ת לפי ענינים ב ש״ס‬
‫איסור נתיצת בית הכנסת לצורך מצוה סי׳ לז‪.‬‬ ‫א‬

‫אכילת מזבח סי׳ סו‪.‬‬ ‫אבילות סי׳ כח‪.‬‬
‫אמירה לעכו״ם סי׳ לז‪.‬‬ ‫אבן מ ס מ א סי׳ סד‪.‬‬
‫אסופי סי׳ מב‪.‬‬ ‫אבנו סכינו ומשאו סי׳ טז‪.‬‬
‫ארבע רשויות בשבת סי׳ סז‪.‬‬ ‫אבק גזל סי׳ מד‪.‬‬
‫אשו משום חיציו סי׳ יד‪ ,‬טו‪ ,‬טז‪..‬‬ ‫אדם נאמן לחוב על עצמו סי׳ כט‪.‬‬
‫אהרן אי הי ה בכור סי׳ מח‪ ,‬מט‪.‬‬
‫אויר טפח חוצץ סי׳ כח‪.‬‬
‫או מן קונה בשבח כלי סי׳ כט‪.‬‬
‫בגדי כהונה סי׳ מח‪.‬‬ ‫אונס סי׳ סד‪ ,‬סה‪ ,‬ג *‪.‬‬
‫לה‪.‬‬ ‫בטלה מגילת תענית סי׳‬ ‫אונס בשבועה סי׳ לב‪.‬‬
‫לה‪.‬‬ ‫בכור בזמן הזה סי׳ לד‪,‬‬ ‫אונס כמאן דעביד סי׳ סו‪ ,‬ג *‪.‬‬
‫במות יחיד סי׳ מט‪.‬‬ ‫אונס מ מון סי׳ נה‪.‬‬
‫בן נח סי׳ נ‪.‬‬ ‫א חזו קי באיסורא לא מ חז קינן סי׳ ג‪.‬‬
‫מה‪.‬‬ ‫בן סורר ומורה סי׳ מד‪,‬‬ ‫א ח ט א ויוהכ״פ מכפר סי׳ ו‪.‬‬
‫ברכה לבטלה סי׳ ח *‪.‬‬ ‫אחשבי׳ סי׳ ט‪.‬‬
‫כג‪.‬‬ ‫בשר קדשים קלים סי׳‬ ‫איגלאי מיל תא למפרע סי׳ לד‪ ,‬לה‪.‬‬
‫איכו ת קדושת בית הכנ ס ת סי׳ ז ♦‪.‬‬
‫אין אדם אוסר דבר שאינו שלו סי׳ יב‪ ,‬כט‪.‬‬
‫אין אדם מ ת ומשלם סי׳ סד‪.‬‬
‫גברא ק טיל א סי׳ טו‪.‬‬ ‫אין אוכל מ ט מ א אוכל סי׳ סו‪.‬‬
‫גדול שבאחים סי׳ מט‪.‬‬ ‫אין אומרים לאדם ח ט א ב ח ט א ת כדי שתזכה בעולה‬
‫גזבר של הקדש סי׳ ס‪.‬‬ ‫סי׳ ג‪ ,‬ה‪ ,‬כט‪.‬‬
‫גזל סי׳ מה‪.‬‬ ‫אין אומרים לאדם ח ט א כדי שיזכה חבירו סי׳ כה‪.‬‬
‫גזל השבט סי׳ מד‪ ,‬מה‪.‬‬ ‫אין לו קרקע )בקרבן פסח( סי׳ יח‪.‬‬
‫גזל על מנת לשלם כפל סי׳ מד‪.‬‬ ‫אין ל שחיטה אלא לבסוף סי׳ לד‪.‬‬
‫גירות סי׳ מב‪ ,‬נ‪.‬‬ ‫אין מבטלים איסור לכתחילה סי׳ לג‪.‬‬
‫גר שנתגייר כקטן שנולד דמי סי׳ נ‪.‬‬ ‫אין מזכירים מעשה ניסי ם סי׳ טז‪ ,‬יז‪.‬‬
‫גרם מ חי ק ה סי׳ ה‪.‬‬ ‫אין מעבירים א ת ה ת חו ם סי׳ ג ♦‪.‬‬
‫גרמא סי׳ ה‪ ,‬לז‪.‬‬ ‫אין נהנים ממעשה ניסי ם סי׳ סח‪.‬‬
‫גרמי סי׳ טו‪.‬‬ ‫אין עיבוד באוכלים סי׳ סו‪.‬‬
‫אין פודין מעשר שני בשבת ויו״ ט סי׳ ל‪.‬‬
‫אין פותחים בנולד שאינו מצוי סי׳ לא‪.‬‬
‫אין שוחטים וזורקים על טבול יום דמת סי׳ מא‪ ,‬ה *‪.‬‬
‫דבור פה סי׳ נח‪.‬‬ ‫איסורא דרביעא עליה סי׳ מה‪.‬‬
‫דבר הנדור ודבר האסור סי׳ ו‪ ,‬ז‪ ,‬נח‪.‬‬ ‫איסור גברא ואיסור חפצא סי׳ ז‪ ,‬לב‪.‬‬
‫דבר שאין מצניעין כמותו סי׳ ט‪.‬‬ ‫איסור טבל סי׳ מד‪.‬‬
‫דבר שבקדושה סי׳ ד‪.‬‬ ‫איסור מוסיף סי׳ ז‪.‬‬
‫* הכוכבים מציינים לסי׳ במשא ומתן בהלכד‪ ,‬שבין הגהמ״ח וגדולי דו ת זצ״ל‪.‬‬
‫קמט‬ ‫משה‬ ‫מפתחות‬ ‫דעת‬
‫ח ט א ת העוף הבאה על ה ספק סי׳ ה‪.‬‬ ‫דבר שלא בא לעולם סי׳ לד‪.‬‬
‫חיבת הקודש סי׳ סו‪.‬‬ ‫דבר שמתרבה ע״י ברכה סי׳ סח‪.‬‬
‫חי ט ה א ח ת פוטרת א ת הכרי סי׳ א‪ ,‬מד‪ ,‬מה‪.‬‬ ‫דבר תלוש אם יש בו לא תעשון כן וגו׳ סי׳ ה‪.‬‬
‫חלב עכו״ם סי׳ ח *‪.‬‬ ‫דם מיל ה סי׳ ל‪.‬‬
‫חלב תוך ו׳ שעות לבשר סי׳ ח *‪.‬‬ ‫דרשינן טעמא דקרא סי׳ לז‪.‬‬
‫חליצה אי בעי כוונת ה קנ א ה סי׳ כד‪.‬‬
‫חלק הבעלים בקרבנות סי׳ כג‪.‬‬
‫ה‬
‫חמשת מיני דגן סי׳ יב‪.‬‬
‫חנוך המזבח סי׳ נב‪.‬‬ ‫הוד א ה במקצת סי׳ מז‪.‬‬
‫חצי עבד וחצי בן חורין סי׳ לו‪.‬‬ ‫הוד א ת בעל דין סי׳ כט‪.‬‬
‫חציצה סי׳ סב‪.‬‬ ‫הוצאה חוץ ל תחו ם סי׳ יג‪.‬‬
‫חצי שיעור ב טו מ א ה סי׳ סט‪.‬‬ ‫הוראת שעה סי׳ סד‪.‬‬
‫חצי שיעור בשבת סי׳ ט‪.‬‬ ‫הורדה בקדושה סי׳ ה‪.‬‬
‫חק תוכות סי׳ א‪ ,‬כט‪.‬‬ ‫הזיד בראשון ושגג בשני סי׳ יח‪.‬‬
‫חרב חדה מונח ת על צוארו של אדם סי׳ טו‪.‬‬ ‫הי ס ח הדעת סי׳ סא‪.‬‬
‫חש״ו שגזלו סי׳ סז‪.‬‬ ‫הכשר המבי א ל טו מ א ה סי׳ סה‪.‬‬
‫הלכה כרב באיסורי סי׳ לו‪.‬‬
‫הנ א ה בהדי מצוה סי׳ סה‪.‬‬
‫הנ א ה של כילוי סי׳ לג‪.‬‬
‫טבילה בשלג סי׳ לח‪.‬‬ ‫הפסד מרובה סי׳ כח‪.‬‬
‫טבל ותרומה סי׳ ד *‬ ‫הפקר סי׳ סח‪.‬‬
‫טו מ א ת בגדים סי׳ א *‪.‬‬ ‫הפרשת חלה סי׳ לג‪.‬‬
‫טו מ א ת הי ס ט סי׳ סד‪.‬‬ ‫ה קדי מו בכרי סי׳ ד ♦‪.‬‬
‫טו מ א ת ה ת הו ם סי׳ נ‪ ,‬סו‪.‬‬ ‫הקדש טעות סי׳ ג‪ ,‬ו‪ ,‬ז‪ ,‬ל‪.‬‬
‫טו מ א ת משכב סי׳ סד‪.‬‬ ‫הקריבהו נא לפחתך סי׳ ל‪ ,‬לז‪.‬‬
‫טו מ א ת מ ת סי׳ יט‪.‬‬ ‫הרכבה מיזגי ת סי׳ יא‪.‬‬
‫טו מ א ת קרובים סי׳ נג‪.‬‬ ‫התפלל תפילה של שבת מבעוד יום סי׳ ז‪.‬‬
‫טו מ א ת שרץ סי׳ יט‪.‬‬
‫טעם כעיקר ב טו מ א ה סי׳ סט‪.‬‬
‫והגית בו יומ ם ולילה סי׳ כט‪.‬‬

‫וולדות שלא כלו חד שיהם סי׳ סו‪.‬‬
‫י״ב מיל דאורייתא סי׳ יג‪.‬‬
‫יבום סי׳ כד‪.‬‬
‫יד עניים סי׳ לא‪.‬‬
‫יהרג ואל יעבור סי׳ סה‪.‬‬ ‫זה קלי ו אנו הו סי׳ ל‪.‬‬
‫יום הכיפורים סי׳ ז‪.‬‬ ‫זוחלין ב מ קו ה סי׳ א *‬
‫יין נסך סי׳ נ‪.‬‬

‫יין צימוקי ם סי׳ יא‪ ,‬סז‪.‬‬
‫יריעה מהופכת ב ס״ ת סי׳ כז‪.‬‬
‫יש דיחוי אצל מצות סי׳ כט‪.‬‬ ‫חבלה בעצמו סי׳ כה‪.‬‬
‫ישוב ארץ ישראל סי׳ כה‪.‬‬ ‫חגיגת ארבעה עשר סי׳ כא‪ ,‬כב‪.‬‬
‫ישנה ל שחיטה מ ת חיל ה ועד סוף סי׳ ל‪.‬‬ ‫חו ט א ו מ ח טי א סי׳ מד‪.‬‬
‫ישראל יצאו קוד ם מ״ ת מדין ב״נ סי׳ נ‪.‬‬ ‫חו מ ת ירושלים סי׳ נט‪.‬‬
‫י תו מי ם ק טני ם סי׳ מד‪.‬‬ ‫חזן שלובש כובע ה מיו חד להם סי׳ סז‪.‬‬
‫משה‬ ‫מפתחות‬ ‫דעת‬ ‫קב‬
‫מ החיוב על הפטור סי׳ יב‪.‬‬
‫מודה במקצת סי׳ מז‪.‬‬ ‫כבוד ה מ תי ם סי׳ לז‪.‬‬
‫מוחרם סי׳ ב *‪.‬‬ ‫כבשין שדרכן לתת לתוכם יין סי׳ א *‪.‬‬
‫מולך סי׳ סד‪.‬‬ ‫כבתה אי ז קו ק לה סי׳ לה‪.‬‬
‫מום ב מקח סי׳ ג‪.‬‬ ‫כהן גדול סי׳ נ‪.‬‬
‫מוסיף על הבנין בעזרה סי׳ ה‪.‬‬ ‫כהן הדיוט סי׳ נ‪.‬‬
‫מוסר דין על חבירו סי׳ טז‪.‬‬ ‫כהנים בשתיית יין בזה״ז סי׳ נב‪.‬‬
‫מועל אחר מועל סי׳ ס‪.‬‬ ‫כולו חייב סי׳ סד‪.‬‬
‫מוצא חמץ ביו״ט סי׳ יד‪.‬‬ ‫כוס שנסדק לקידוש סי׳ י‪.‬‬
‫מוקף סי׳ יב‪.‬‬ ‫כופר הכל סי׳ מז‪.‬‬
‫מוקצה סי׳ סח‪.‬‬ ‫כותים גרי א מ ת סי׳ מו‪.‬‬
‫מותר הפסח קרב שלמים סי׳ א‪.‬‬ ‫כחוש בקדשים סי׳ ל‪.‬‬
‫מותר השמן שבנר סי׳ לג‪.‬‬ ‫כיבוש ארץ ישראל סי׳ כה‪.‬‬
‫מזה מי ח ט א ת סי׳ נג‪.‬‬ ‫כיון דמעל נפקא לחולין סי׳ ס‪.‬‬
‫מזויף מתוכו סי׳ מו‪.‬‬ ‫כיסוי הדם סי׳ כט‪.‬‬
‫מחוסר זמן סי׳ נא‪.‬‬ ‫כל העומד להיזרק כזרוק דמי סי׳ כז‪.‬‬
‫מחילה בטעות סי׳ לו‪.‬‬ ‫כל העומד להישרף כשרוף דמי סי׳ יב‪.‬‬
‫מחנה ישראל סי׳ נט‪.‬‬ ‫כל העושה על דעה הראשונה הוא עושה סי׳ כט‪.‬‬
‫מחנ ה לויה סי׳ נט‪.‬‬ ‫כל הראוי לבילה סי׳ כז‪.‬‬
‫מי גשמים סי׳ לח‪.‬‬ ‫כרמלית סי׳ סז‪.‬‬
‫מי ח ט א ת סי׳ א *‬ ‫כרת ביוהכ״פ לרבי סי׳ ו *‬
‫מי שאין לו קרקע )לגבי ק״פ( סי׳ יה‪.‬‬ ‫כתובה סי׳ מד‪.‬‬
‫מילה בשבת סי׳ כד‪ ,‬ג *‪.‬‬ ‫כתותי מכתת שעורי׳ סי׳ ט‪ ,‬יב‪.‬‬
‫מינוי שליח ציבור עפ״י הגמון סי׳ ב‪.‬‬
‫מכירה ע״י ז׳ טובי העיר סי׳ ה‪.‬‬
‫מכירת אילנות לעכו״ם סי׳ לז‪.‬‬
‫מכניס עצמו לאונס סי׳ לב‪ ,‬סד‪ ,‬סה‪ ,‬ג►־‪.‬‬ ‫לא אישן ג׳ י מי ם סי׳ סא‪.‬‬
‫מכשירים בשבת סי׳ יה‪.‬‬ ‫לא מצינו טפל חמור מן העיקר סי׳ ו‪.‬‬
‫מלאכה שאין צריכה לגופה סי׳ ט‪ ,‬ג *‪.‬‬ ‫לאו הבאה מכלל עשה סי׳ מה‪.‬‬
‫ממון שאין לו תובעים סי׳ לא‪.‬‬ ‫לאו שאין בו מעשה סי׳ מה‪.‬‬
‫ממזר סי׳ מב‪.‬‬ ‫לבוד סי׳ ט‪.‬‬
‫מנהגי ישראל סי׳ כה‪.‬‬ ‫להפקיע עצמו מ ה מצו ה קודם ה חלו ת סי׳ נא‪.‬‬
‫מעיין סי׳ א *‬ ‫לחם משנה בשבת סי׳ יב‪.‬‬
‫מעלים בקודש ולא מורידים סי׳ כה‪.‬‬ ‫לחמו של מזבח סי׳ נז‪.‬‬
‫מעשר ב ה מ ה סי׳ כט‪.‬‬ ‫לינה בראש המזבח סי׳ נו‪ ,‬נז‪.‬‬
‫מעשר שני בגבולין סי׳ לג‪.‬‬ ‫למד זכות אינו חוזר ומלמד חובה סי׳ סד‪.‬‬
‫מפני שיבה תקו ם סי׳ נא‪.‬‬ ‫ל מ חו ת בעוברי עבירה סי׳ כו‪.‬‬
‫מצה גזולה סי׳ מד‪.‬‬ ‫לפני עוור לא תתן מכשול סי׳ כה‪.‬‬
‫מצוה דרבים סי׳ כה‪.‬‬ ‫לשון בני אדם בנדרים סי׳ לא‪.‬‬
‫מצוה מן המובחר סי׳ יה‪.‬‬
‫מצוות לאו להנות ניתנו סי׳ סז‪.‬‬ ‫מ‬
‫מצות עשה סי׳ נה‪.‬‬
‫מצוות צריכות כוונה סי׳ כד‪.‬‬ ‫מאכל איסור סי׳ מה‪.‬‬
‫מקדי ם תרומה לביכורים סי׳ ד *‪.‬‬ ‫מדרגות שלפני ארון הקודש סי׳ כה‪.‬‬
‫מדתו של יעקב אבינו סי׳ ט *‬
‫מקדיש בעלי מו מי ם למזבח סי׳ ג‪ ,‬ז‪.‬‬
‫קנא‬ ‫משה‬ ‫מפתחות‬ ‫דעת‬
‫עיקר הנדר סי׳ ו‪.‬‬ ‫מ קו ה סי׳ לח‪ ,‬א *‬
‫עיר הנידח ת סי׳ לג‪ ,‬לז‪.‬‬ ‫מקיי ם כלאים סי׳ יב‪.‬‬
‫עלות השחר סי׳ נו‪ ,‬נז‪.‬‬ ‫מקלל עצמו סי׳ כה‪.‬‬
‫עליות לא נתקדשו סי׳ כח‪.‬‬ ‫מקלקל סי׳ ט‪.‬‬
‫עניות שכיחא סי׳ לא‪.‬‬ ‫מקצת זרעו למולך סי׳ סד‪.‬‬
‫עצי מאכל סי׳ לז‪.‬‬ ‫משחרר חצי עבדו סי׳ נח‪.‬‬
‫ערב פסח שחל בערב שבת סי׳ כ‪.‬‬ ‫משלה בהם האור סי׳ נז‪.‬‬
‫עריות שב״נ מוזהר עליהם סי׳ נ‪.‬‬ ‫משקה ישראל סי׳ סח‪.‬‬
‫עשיית אהל בשבת סי׳ ט‪.‬‬ ‫מ תפיס בדבר הנדור — בדבר האסור סי׳ ו‪ ,‬ז‪ ,‬נח‪.‬‬
‫פגם ונהנה בהקדש סי׳ ס‪.‬‬ ‫נדר בעת צרה סי׳ לא‪.‬‬
‫פילגש בלא חופה וקידושין סי׳ מב‪.‬‬ ‫נולד דלא שכיח סי׳ לא‪.‬‬
‫פסול יתר בס״ת סי׳ כט‪.‬‬ ‫נזיר סי׳ נ‪.‬‬
‫פסול נוגע סי׳ סד‪.‬‬ ‫נזירות אי סור גברא או איסור חפצא סי׳ ה‪.‬‬
‫פסול קרוב סי׳ סד‪.‬‬ ‫נזירות שמשון סי׳ לב‪.‬‬
‫פסח אחר חצות סי׳ נו‪.‬‬ ‫נזק הרבים סי׳ ט‪.‬‬
‫פשטה קדושה בכולה סי׳ נח‪.‬‬ ‫נטמ א בקטנו תו סי׳ לו‪ ,‬נ‪.‬‬
‫פת הבאה בכסנין סי׳ יב‪.‬‬ ‫ניסוך ה מי ם וניסוך היין סי׳ יא‪.‬‬
‫פתח א הל מועד סי׳ סב‪.‬‬ ‫ניסים נסתרים סי׳ טז‪.‬‬
‫נישואין עם אלמנה סי׳ מג‪.‬‬
‫נרות שהודלקו לע״ז סי׳ ג‪.‬‬
‫נתיצת ביהכנ״ס לצורך דבר מצוה סי׳ ה‪.‬‬
‫צורך בית הכנסת סי׳ ד‪.‬‬
‫צורת עמידת הפרשיות בבתים סי׳ א‪.‬‬
‫צער בעלי חיי ם סי׳ כו‪.‬‬
‫סכנה בדרך הטבעית סי׳ מג‪.‬‬
‫ספק בין השמשות סי׳ לו‪.‬‬
‫ספק ממזר סי׳ מב‪.‬‬
‫קבורה בעומק סי׳ ט‪.‬‬ ‫ספק נדרים להחמיר סי׳ לא‪.‬‬
‫קבורת רשע אצל צדיק סי׳ ב *‪.‬‬ ‫ספר תורה דבעי גניזה סי׳ א‪.‬‬
‫קבלת שבת סי׳ ז‪.‬‬ ‫ספר תורה שנפל סי׳ כח‪.‬‬
‫קבלת שבת בטעות סי׳ ו‪.‬‬ ‫סתירת בית הכנסת סי׳ ז *‪.‬‬
‫קברות אבותיו סי׳ ב *‪.‬‬
‫קדושת בכור סי׳ לה‪.‬‬
‫קדושת הגוף וקדושת דמים סי׳ נ‪.‬‬
‫קדושת תרומה סי׳ א‪.‬‬ ‫עבודה בבכורות סי׳ מח‪ ,‬מט‪.‬‬
‫קדם מומ ם להקדי שם סי׳ ל‪.‬‬ ‫עד א ח ד בשטר סי׳ מו‪.‬‬
‫קדשה בגזל סי׳ מד‪.‬‬ ‫עדות שאי א ת ה יכול ל הזי מ ה סי׳ סד‪.‬‬
‫קטפרס סי׳ א *‬ ‫עדי מסירה כרתי סי׳ מו‪.‬‬
‫קידוש במקום סעודה סי׳ יב‪.‬‬ ‫עדים ה ח תו מי ם על השטר סי׳ לג‪ ,‬מו‪.‬‬
‫קידוש החודש סי׳ לד‪ ,‬לה‪ ,‬סד‪.‬‬ ‫עובר ירך א מו סי׳ לד‪ ,‬לה‪ ,‬לו‪.‬‬
‫קידוש ה שמות הקדו שים סי׳ כט‪.‬‬ ‫עונג שבת סי׳ יב‪.‬‬
‫קידוש ידים ורגלים סי׳ סא‪.‬‬ ‫עיסה של טבל סי׳ לג‪.‬‬
‫משה‬ ‫מפתחות‬ ‫דעת‬ ‫קנב‬
‫שינוי מעשה סי׳ לה‪ ,‬נ‪.‬‬ ‫קיו ם שטרות סי׳ לג‪ ,‬מו‪.‬‬
‫שינוי רשות מהקד ש סי׳ ס‪.‬‬ ‫קלב״מ סי׳ סד‪.‬‬
‫שינת עראי סי׳ סא‪.‬‬ ‫קנין כסף סי׳ לד‪.‬‬
‫שיער אי הו ה חציצה סי׳ סב‪.‬‬ ‫קציצת אילני מאכל סי׳ לז‪.‬‬
‫שיריה ניכרים סי׳ לג‪.‬‬ ‫קציצת גליונות התפילין סי׳ א‪.‬‬
‫שלא יאמרו באנו מקדו שה חמורה לקדושה‬ ‫קריאת שם חלה סי׳ יב‪.‬‬
‫קלה סי׳ נ‪.‬‬ ‫קרבן מעילה סי׳ ס‪.‬‬
‫שליח ציבור הגון סי׳ ב‪.‬‬ ‫קרבן פסח סי׳ יח‪ ,‬מח‪ ,‬מט‪ ,‬נא‪.‬‬
‫שריפת קדשים סי׳ ט‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫קרח מלאכותי סי׳ לח‪.‬‬
‫קרקע עולם סי׳ סד‪ ,‬סה‪.‬‬
‫קרקע עולם הזי ק תו סי׳ טז‪.‬‬
‫קרש שזכה להינתן בצפון סי׳ ז *‪.‬‬
‫תדיר ושאינו תדיר סי׳ ה‪.‬‬
‫תואר כהן סי׳ מח‪.‬‬
‫תוך ה א ם הכוונה באמצע או בפנים סי׳ סג‪.‬‬
‫תוספת שבת ויוהכ״פ סי׳ ו‪.‬‬ ‫רוב בעילות לבעל סי׳ מב‪.‬‬
‫רוב גו ס סי ם ל מי ת ה סי׳ טז‪.‬‬
‫תורם מן הרעה על היפה סי׳ לג‪.‬‬
‫ת חו מין דרבנן סי׳ ג ♦‪.‬‬
‫תחילתו בפשיעה וסופו באונס סי׳ טו‪ ,‬כח‪.‬‬
‫ש‬
‫תמיד של שחר סי׳ נב‪.‬‬ ‫שאובין סי׳ לח‪.‬‬
‫תמלח אפילו בשבת סי׳ סו‪.‬‬ ‫שאלה בנדר סי׳ לא‪.‬‬
‫תענית ציבור סי׳ מד‪.‬‬ ‫שבועת מוד ה במקצת סי׳ מז‪.‬‬
‫תפילת החולה סי׳ טז‪.‬‬ ‫שביעית סי׳ מז‪.‬‬
‫תפיסת ה מ ת סי׳ ב ♦‪.‬‬ ‫שביתת כלים סי׳ יג‪.‬‬
‫תפיסת יד אדם סי׳ לח‪.‬‬ ‫שואל על מנת להחזיר סי׳ יב‪.‬‬
‫תקיעת שופר סי׳ ג ♦‪.‬‬ ‫שור של הקדש שנגח סי׳ לו‪.‬‬
‫תקלת עבירה ע״י ב ה מ ה סי׳ סד‪.‬‬ ‫שוחטים וזורקין על טבול יום דשרץ סי׳ מא‪ ,‬ה *‪.‬‬
‫תקנת אושא סי׳ ס‪.‬‬ ‫שחיטה סי׳ כו‪.‬‬
‫תרומה קוד מ ת למעשר סי׳ מה‪.‬‬ ‫שטר פרוע סי׳ ט‪.‬‬
‫תרומת חמץ סי׳ לג‪.‬‬ ‫שימור ספר התורה סי׳ ד‪.‬‬
‫תשמיש דתשמיש דקדושה סי׳ ג‪.‬‬ ‫שינה א׳ מס׳ מ מי ת ה סי׳ סא‪.‬‬
‫קנג‬ ‫משה‬ ‫דעת‬
‫מפתחות‬
‫על שדר תנ״ד‪ ,‬תל מו ד בבלי וירו שלמי‪ ,‬רמב״ם‪ ,‬שו׳׳ע‪ ,‬שפרי רא שונים ו א ח רוני ם ושו׳׳ת‬
‫סימן‬ ‫סימן‬
‫נ‬ ‫דברים ד׳ ד׳‬ ‫תורה‬
‫נ‬ ‫ד׳ כ׳ וברש״י‬
‫ה‬ ‫י״ב ג׳ וברש״י‬ ‫סג‬ ‫בראשית ב׳ ט׳‬
‫ה‬ ‫י״ב י״ז‬ ‫מד‬ ‫כ״ז ט׳ ברש״י‬
‫סח‬ ‫י״ד ג׳‬ ‫מט‬ ‫כ״ז ט״ו‬
‫מז‬ ‫ט״ו ב׳‬ ‫לא‬ ‫ל״א ה׳‬
‫לז‬ ‫כ׳ י״ ט ברש״י וילקו״ש‪ ,‬ובפנים יפות שם‬ ‫לא‬ ‫ל״ב י׳‬
‫לא‬ ‫כ״א ט״ז‬ ‫לא‬ ‫ל״ב כ״ב וברש״י‬
‫מג‬ ‫כ״ד ג׳‬ ‫לא‬ ‫ל״ג י׳‬
‫לא‬ ‫מ״ב א׳‬
‫לא‬ ‫מ״ג ט׳‬
‫נ בי אי ם ו ב תו בי ם‬ ‫לא‬ ‫מ״ ח י״ א‬
‫סט‬ ‫שמואל א׳ כ״א ז׳‬

‫טו‬ ‫שמות ב׳ ט״ו‬
‫לז‬ ‫מלכים ב׳ ג׳ י״ ט‬
‫טו‬ ‫כ׳ א׳‬ ‫מח‬ ‫ד׳ י״ד וברש״י‬
‫כט‬ ‫תחלים י״ ט ח׳‬ ‫מח‬ ‫ד׳ כ״ב‬
‫מט‬ ‫מ״ ה י״ א‬ ‫נה‬ ‫ד׳ כ״ד‬
‫מד‬ ‫ע״ב י״ז‬ ‫כג‬ ‫י״ב ד׳‬
‫ג‬ ‫שיר השירים ח׳ ז׳‬ ‫מט‬ ‫י״ב י״ב‬
‫מח‬ ‫איכה ב׳ כ׳‬ ‫מט‬ ‫י״ב ל׳‬
‫לט‬ ‫קוהלת ט׳ י׳‬ ‫יב‬ ‫ט״ז ה׳ ובפנים יפות‬
‫לז‬ ‫נחמי׳ ח׳ ט״ו‬ ‫סח‬ ‫ט״ז י״ט־כ׳‬
‫מט‬ ‫דברי הימים א׳ כ״ו י׳‬ ‫נו‬ ‫כ״ג י״ ח וברש״י‬
‫מט‬ ‫כ״ד ה׳ ובפנים יפות‬
‫סט‬ ‫כ״ה ל׳‬
‫תלמוד בבלי‬ ‫מח‬ ‫ל״ב ה׳‬
‫לא‬ ‫ל״ג י״ א‬
‫ברכות‬ ‫נו‬ ‫ל״ד כ״ה ובתרגום‬
‫דף‬
‫נז‬ ‫ט‪ ,‬א‬ ‫מג‬ ‫ויקרא כ״ א י״ד‬
‫טו‬ ‫י‪ ,‬א‬
‫טז‬ ‫י‪ ,‬ב‬ ‫לא‬ ‫במדבר ג׳ ד׳‬
‫סג‬ ‫יח‪ ,‬ב תוד״ ה בתוך וכו׳‬ ‫נט‬ ‫ה׳ ב׳ ובמזרחי‬
‫לז‬ ‫כ‪ ,‬ב רש״י ד״ה שוא״ת‬ ‫נ‬ ‫ז׳ ט״ז ברש״י ומזרחי ובגור ארי׳‬
‫כח‬ ‫כג‪ ,‬א‬ ‫מט‬ ‫ח׳ י״ז‬
‫ה‬ ‫כח; א‬ ‫לט‬ ‫כ״ג י׳‬
‫כ‪ ,‬נא‪ ,‬ס ט‬ ‫לה‪ ,‬ב‬ ‫סד‬ ‫כ״ב ל״ג וברש״י‬
‫משה‬ ‫מפתחות‬ ‫דעת‬ ‫קנד‬
‫סימן‬ ‫דף‬ ‫סימן‬ ‫דף‬
‫ל‬ ‫קלג‪ ,‬ב‬ ‫מד‬ ‫לה‪ ,‬ב ברש״י ד״ה ואומר‬
‫ג *‬ ‫קלד‪ ,‬ב‬ ‫לג‬ ‫לח‪ ,‬א תוס׳‬
‫לה‬ ‫קלה‪ ,‬ב‬ ‫ח •‬ ‫לט‪ ,‬א תוד״ה בצר וכו׳‬
‫לה‬ ‫קלו‪ ,‬א‬ ‫טז‬ ‫נו‪ ,‬א‬
‫יב‬ ‫ק מח‪ ,‬א במשנה‬ ‫סא‬ ‫נז‪ ,‬ב‬
‫לא‬ ‫קנג‪ ,‬א‬ ‫לא‬ ‫סג‪ ,‬ב‬
‫עירובין‬
‫מ שניות זרעים‬
‫לג‬ ‫ב‪ .‬א‬
‫יב‬ ‫פלאים פ״ה מ״ז‬
‫ה‬ ‫ה‪ ,‬ב רש״י ד״ ה ד׳ א מו ת‬
‫לו‬ ‫תרומות פ״ז מ״ב‬
‫סד‬ ‫כז‪ .‬א תוד״ ה כל שהזב וכו׳‬
‫נ‬ ‫פ״ט מ״ז‬
‫לג‬ ‫כח‪ ,‬ב תוד״ה הואיל‬
‫סז‬ ‫לא‪ ,‬א‬
‫כה‬ ‫לב‪ ,‬ב תוד״ה ולא ליעבד כו׳‬
‫יג‬ ‫מה‪ ,‬ב‬
‫סדר מועד‬
‫סז‬ ‫סז‪ ,‬ב תוד״ ה ו מ״ ט וכו׳‬
‫סז‬ ‫פז‪ ,‬א‬
‫שבת‬
‫כח‬ ‫צז‪ ,‬ב‬
‫כה‬ ‫ק‪ ,‬א רש״י ד״ה לא קעביד‬ ‫ך‪7‬‬ ‫ד‪ ,‬א תוד״ ה וכי‬
‫ט‬ ‫קב‪ ,‬א תוד״ה לא אמרן‬
‫ט‬ ‫יב‪ ,‬א‬
‫;ד‪ ,‬מ ה‬ ‫יז‪ ,‬ב‬
‫פסחים‬ ‫כה‬ ‫יט‪ ,‬א‬
‫לה‬ ‫כא‪ ,‬א תוד״ה ומותר וכו׳‬
‫כב‬ ‫פרק ו׳ מ״ג‬ ‫א‬ ‫כח‪ ,‬ב‬
‫לד‬ ‫ו‪ ,‬א תוד״ה ה ת ם וכו׳‬ ‫נ‬ ‫לא‪ ,‬א‬
‫נא‬ ‫ט‪ ,‬א‬ ‫סח‬ ‫לג‪ ,‬ב‬
‫סו‬ ‫יד‪ ,‬א‬ ‫לג‬ ‫מג‪ ,‬א תוד״ה טבל וכו׳‬
‫א‬ ‫כה‪ ,‬ב תוד״ ה לא אפשר כר‬ ‫סא‬ ‫מט‪ ,‬א‬
‫סד‬ ‫כט‪ ,‬א‬ ‫לה‪ ,‬נ‬ ‫נח‪ ,‬א תוד״ה אע״פ וכו׳‬
‫לג‬ ‫ל‪ ,‬ב‬ ‫כח‬ ‫סג‪ ,‬ב‬
‫לג‬ ‫לג‪ ,‬ב וברש״י ותוס׳ שם‬ ‫כח‬ ‫עב‪ ,‬ב תוד״ה הני ח א וכו׳‬
‫סח‬ ‫מח‪ ,‬א‬ ‫ט‬ ‫עד‪ ,‬א ברש״י‬
‫נו‬ ‫נט‪ ,‬ב ובצל״ח שם‬ ‫ט‪ ,‬סו‬ ‫עה‪ ,‬ב‬
‫יח‬ ‫סט‪ ,‬א רש״י ד״ ה ענוש וכו׳ ותוד״ ה ולאו‬ ‫סד‬ ‫פב‪ ,‬ב רש״י ד״ה באבן‬
‫כא‬ ‫סט‪ ,‬ב‬ ‫ט‬ ‫צ‪ ,‬א במשנה‬
‫כב‬ ‫סט‪ ,‬ב רש״י‬ ‫ט‬ ‫צד‪ ,‬א תוד״ה ר״ש וכו׳‬
‫יח‬ ‫ע‪ ,‬ב רש״י ד״ ה וישב כו׳‬ ‫י‬ ‫צה‪ ,‬ב‬
‫נא‬ ‫ע‪ ,‬ב‬ ‫ט‬ ‫קו‪ ,‬א תוד״ה מה לי וכו׳‬
‫לז‬ ‫עד‪ ,‬א‬ ‫א‬ ‫קיג‪ ,‬א‬
‫כח‬ ‫פו‪ ,‬א‬ ‫יב‪ ,‬יג‬ ‫קיח‪ ,‬א‬
‫מח‬ ‫צו‪ ,‬א‬ ‫ה‬ ‫קכ‪ ,‬ב‬
‫לז‬ ‫קטו‪ ,‬ב תוד״ ה קפא כו׳‬ ‫ג *י‬ ‫קלא‪ ,‬א תוד״ה ושוין וכו׳‬
‫קנה‬ ‫משה‬ ‫מפתחות‬ ‫דעת‬
‫סימן‬ ‫דף‬ ‫סימו‬ ‫דף‬
‫תענית‬ ‫השנה‬ ‫ראש‬
‫ב‬ ‫ח‪ ,‬א ובמאירי שם ד״ ה צבור‬ ‫לא‬ ‫ו‪ ,‬א‬

‫סח‬ ‫ח‪ ,‬ב‬ ‫טז‪ ,‬לא‬ ‫טז‪ ,‬ב‬
‫סח‬ ‫כד‪ ,‬א‬ ‫סד‬ ‫כ‪ ,‬א‬
‫כד‪ ,‬ס‬ ‫כח‪ ,‬א‬
‫•‬ ‫ג‬ ‫לב‪ ,‬ב וברש״י‬
‫מגילה‬
‫יומא‬
‫ה‬ ‫כז‪ ,‬ב ובראש יוסף‬
‫ה‬ ‫כח‪ ,‬ב‬
‫סא‬ ‫ח‪ ,‬א תוד״ ח תפילין כו׳‬
‫נג‪ ,‬נד‬ ‫יד‪ ,‬א תוד״ ה מ אי וכו׳‬
‫ו‬ ‫כט‪ ,‬א תוד״ ה נעשה וכו׳‬
‫קטן‬ ‫מועד‬
‫לו‬ ‫כט‪ ,‬א תוד״ ה אל א כו׳‬
‫נד‬ ‫מג‪ ,‬ב‬
‫נב‬ ‫טז‪ ,‬א רש״י ד״ ה זו וכו׳‬
‫לו‬ ‫מו‪ ,‬א תוד״ה ת חיל תו וכו׳‬
‫לא‬ ‫כז‪ ,‬ב‬
‫נז‬ ‫מו‪ ,‬א תוד״ ה אבל וכו׳‬
‫ו *‬ ‫פה‪ ,‬ב‬
‫ו *‬ ‫פז‪ ,‬א ובשפ״א שם‬
‫חגיגה‬
‫‪;wr‬‬
‫‪. L‬־ ‪:‬‬
‫סא‬ ‫כא‪ ,‬א תוד״ ה ה אונן וכו׳‬
‫סוכה‬
‫סט‬ ‫כו‪ ,‬ב‬
‫ה‬ ‫ב‪ ,‬א תוד״ ה כי עביד כו׳‬

‫ה‬ ‫ד‪ ,‬א‬
‫סדר נשים‬
‫ה‬ ‫ט‪ ,‬א תוד״ ה מנין וכו׳‬
‫נא‬ ‫כה‪ ,‬ב רש״י ד״ ה שחל כו׳‬
‫יבמות‬
‫ז *‬ ‫כז‪ ,‬ב תוד״ ה מ הו וכו׳‬
‫יח‬ ‫כח‪ ,‬א‬
‫נ‬ ‫כב‪ ,‬א תוד״ ה ערוה וכו׳‬
‫מד‬ ‫ל‪ ,‬א ברש״י ד״ ה שונא וכו׳‬
‫מב‬ ‫כו‪ ,‬א רש״י ד״ ה בתרי‬
‫לג‬ ‫לא‪ ,‬ב תוד״ ה באשרה‬
‫יח‬ ‫לט‪ ,‬ב‬
‫כט‬ ‫לג‪ ,‬א‬
‫לו‬ ‫סט‪ ,‬א‬
‫לג‬ ‫לה‪ ,‬א תוד״ ה א תי א וכו׳‬
‫מב‬ ‫ע‪ ,‬א תוד״ ה אבל דיימא כו׳‬
‫יב‬ ‫לה‪ ,‬א ובפנ״י שם‬
‫יג‪ ,‬כט‬ ‫פג‪ ,‬ב תוד״ ה עין וכו׳‬
‫ט‬ ‫לו‪ ,‬ב תוד׳׳ה בשבת וכו׳‬
‫לא‬ ‫צז‪ ,‬א וברש״י ד״ ה שאמרו‬
‫ט‬ ‫מב‪ ,‬ב תוד״ ה טל טול‬
‫יז‬ ‫קכא‪ ,‬א תוד״ ה אין וכו׳‬
‫ה‬ ‫נב‪ ,‬ב‬
‫כתובות‬ ‫ביצה‬
‫לו‬ ‫ט‪ ,‬א תוד״ ה ואב״ע וכו׳ ורש״י ד״ ה ספק‬ ‫ד ♦‬ ‫יג‪ ,‬ב תוד״ ה ו מ ה ראית‬
‫לא‬ ‫ט‪ ,‬ב תוד״ה כל וכו׳‬ ‫נח‬ ‫כא‪ ,‬א‬
‫מו‬ ‫כא‪ ,‬א‬ ‫ט‬ ‫כז‪ ,‬ב רש״י ד״ ה חל ה כו׳‬
‫משה‬ ‫מפתחות‬ ‫דעת‬ ‫קנו‬
‫סימו‬ ‫דף‬ ‫סימו‬ ‫דף‬
‫נח‬ ‫מא‪ ,‬ב‬ ‫סב‬ ‫ל‪ ,‬ב תוד״ה ואי דלא כר‬
‫נח‬ ‫מג‪ ,‬ב תוד״ ה גמרו כר‬ ‫לא‬ ‫סג‪ ,‬ב‬
‫ה‬ ‫נג‪ ,‬א רש״י ד״ ה ותדוש‬ ‫מד‪ ,‬מה‬ ‫עב‪ ,‬א‬
‫כט‬ ‫נד‪ ,‬ב‬ ‫לד‬ ‫פב‪ ,‬א תוד״ה הא דאמר וכו׳‬
‫לא‬ ‫עג‪ ,‬א תוד״ה מ אי וכו׳‬ ‫טו‪ ,‬טז‬ ‫קד׳ א‬
‫לב‬ ‫עד‪ ,‬ב‬
‫קידושין‬ ‫נדרים‬
‫מד‬ ‫יג‪ ,‬א‬ ‫לב‬ ‫ב‪ ,‬ב‬

‫נ‬ ‫טז‪ ,‬ב תוד״ה מ ה לי וכו׳‬ ‫כב‬ ‫יא‪ ,‬ב ובפי׳ הרא״ש‬
‫נא‬ ‫לג‪ ,‬א‬ ‫לא‬ ‫ל‪ ,‬ב תוד״ה מדלא וכו׳‬
‫ה‬ ‫לט‪ ,‬ב‬ ‫טו‬ ‫מ‪ ,‬א‬
‫ס‬ ‫נה‪ ,‬א תוד״ה אין מועל‬ ‫לא‬ ‫סה‪ ,‬א‬
‫מב‬ ‫סח‪ ,‬ב רש״י ד״ה לימא‬ ‫לב‬ ‫פט‪ ,‬א‬
‫נזיר‬
‫נזיקין‬ ‫סדר‬
‫נ‬ ‫ב‪ ,‬ב וברא״ש‬
‫קמא‬ ‫בבא‬ ‫סה‬ ‫יז‪ ,‬ב‬
‫א‬ ‫כד‪ ,‬א תוד״ה יפלו וכו׳‬
‫לו‬ ‫יג‪ ,‬ב‬ ‫לא‬ ‫לב‪ ,‬ב‬
‫טו‬ ‫יז‪ ,‬ב תוד״ה זרק וכר‬ ‫יג‬ ‫נא‪ ,‬א ב תוד״ה בעי‬
‫יד‬ ‫כב‪ ,‬א ובנ מו ק״י‬
‫טז‬ ‫כד ובפנ״י‬
‫טו‬ ‫כו‪ ,‬ב וב שטמ״ק‬
‫טז‬ ‫לא‪ ,‬א ובפנ״י על תוד״ה אמר רבא‬ ‫סוטה‬
‫נ‬ ‫לג‪ ,‬ב‬
‫לו‬ ‫מ‪ ,‬א תוד״ה שור וכו׳‬ ‫יב‬ ‫כה‪ ,‬ב תוד״ה לאו וכר‬
‫טז‬ ‫מב ובמלחמות ה׳‬ ‫מב‬ ‫כז‪ ,‬א רש״י ד״ ה לכל וכר ו תוד״ ה דומה וכר‬
‫לה‬ ‫מו‪ ,‬ב וברש״י ד״ ה דפרה‬
‫לו‬ ‫מז‪ ,‬א תוד״ה מ״ ט וכו׳‬
‫לו‬ ‫מח‪ ,‬א תוד״ה אע״ג וכו׳‬
‫טז‬ ‫נ‪ ,‬ב‬ ‫גיטיו‬
‫טז‬ ‫נד‪ ,‬א תוד״ ה חמור וכו׳‬
‫יב‬ ‫ס‪ ,‬ב‬ ‫כה‬ ‫ז‪ ,‬ב‬
‫סז‬ ‫סט‪ ,‬א‬ ‫מו‬ ‫י‪ ,‬ב תוד״ה אי לאו כר‬
‫כז‬ ‫עו‪ ,‬ב תוד״ה כל וכו׳‬ ‫כט‬ ‫כג‪ ,‬א תוד״ה עובד ורש״י ד״ ה לדעתי׳‬
‫כה‪ ,‬לז‬ ‫צא‪ ,‬ב‬ ‫לד‬ ‫כג‪ ,‬ב‬
‫טז‬ ‫צג‪ ,‬א‬ ‫נ‬ ‫מ‪ ,‬ב ובתוס׳ ד״ה הקדש וכר‬
‫ו‬ ‫קא‪ ,‬תוד״ה ולא יצבע וכו׳‬ ‫כט‬ ‫מ‪ ,‬ב תוד״ה הוד א ת ב״ד‬
‫קנז‬ ‫משה‬ ‫מפתחות‬ ‫דעת‬
‫סימן‬ ‫דף‬ ‫סימך‬ ‫דף‬
‫שבועות‬ ‫מציעא‬ ‫בבא‬
‫ל‬ ‫יא‪ ,‬ב‬ ‫מז‬ ‫ג‪ ,‬א תוד״ ה מפני וכר‬

‫ל‬ ‫יב‪ ,‬ב תוד״ ה ואף וכר‬ ‫טו‬ ‫לו‪ ,‬ב‬
‫כה‬ ‫לו‪ ,‬א תוד״ח ושגור וכר‬ ‫טו‬ ‫מב‪ ,‬א‬
‫מז‬ ‫מח‪ ,‬ב רש״י ד״ ה והשביעית‬ ‫מד‬ ‫סא‪ ,‬א וברש׳׳י‬
‫מז‬ ‫מט‪ ,‬א‬ ‫טו‬ ‫צג‪ ,‬ב‬
‫נח‬ ‫בפרק ג׳ בר״ן‬ ‫ס‬ ‫צו‪ ,‬ב רש״י ד״ ה נמעלו כר‬
‫נו‬ ‫קי‪ ,‬ב תוד״ ה יצא וכר‬
‫נז‬ ‫קי‪ ,‬ב ברש״ש‬
‫זרה‬ ‫עבודה‬ ‫לז‬ ‫קטו‪ ,‬א‬
‫כו‬ ‫יא‪ ,‬א תוד״ ה עיקור וכר‬

‫כו‬ ‫יג‪ ,‬ב רש״י ד״ ה מן הארכובה‬ ‫בבא בתרא‬
‫לז‬ ‫כב‪ ,‬ב תוד״ ה ורמינהו כר‬
‫לא‬ ‫כז‪ ,‬א תוד״ ה אילי מ א כר‬ ‫ז *‬ ‫ד‪ ,‬א‬
‫א*‬ ‫לה‪ ,‬ב‬ ‫מד‬ ‫טז‪ ,‬ב‬
‫כה‪ ,‬ס ט‬ ‫לו‪ ,‬א‬ ‫לו‬ ‫מא‪ ,‬א תוד״ ה א מר לי וכר‬
‫א *‬ ‫לח‪ ,‬ב‬ ‫ז *‬ ‫סד‪ ,‬א‬
‫ט‬ ‫סב‪ ,‬ב‬ ‫מו‬ ‫קט‪ ,‬א‬
‫יב‬ ‫סד‪ ,‬א תוד״ ה רע״ק וכר‬
‫לה‬ ‫עא‪ ,‬ב ‪f‬‬
‫סנהדרין‬
‫נ‬ ‫עדיות פרק ג׳ מ״ א‬
‫מח‬ ‫ז‪ ,‬א ברש״י וברש״א בחדא״ג‬
‫לו‬ ‫הו ריו ת ד‪ ,‬א‬ ‫א *‬ ‫מה‬
‫א‬ ‫מח‪ ,‬א‬
‫מסכתות קטנות‬ ‫נ‬ ‫נח‪ ,‬א תוד״ה נשא וכר‬
‫כט‬ ‫סופרים פ״ה ה״ א‬ ‫נ‬ ‫נח‪ ,‬ב‬
‫מד‬ ‫ע‪ ,‬ב רש״י ד״ ה איננו כר‬
‫מד‬ ‫עא‪ ,‬א תוד״ ה על מנת וכר‬
‫קדשי ם‬ ‫סדר‬ ‫מה‬ ‫עא‪ ,‬א‬
‫טז‬ ‫עח‪ ,‬א‬
‫זבחים‬ ‫לב‬ ‫קט‪ ,‬ב‬
‫ז *‬ ‫קיא‪ ,‬א‬
‫נח‬ ‫יב‪ ,‬א ובראשונים שם‬ ‫ז‬ ‫קיב‪ ,‬ב ברש״י ד״ ה אבל‬
‫א‬ ‫יח‪ ,‬ב‬ ‫לז‬ ‫קיג‪ ,‬א וברש״י ד״ ה ואבדתם‬
‫ו‬ ‫יט‪ ,‬א וברש״י שם‬
‫סא‬ ‫כ‪ ,‬א תוד״ ה מי תיבי כר‬
‫סב‬ ‫כו‪ ,‬א‬ ‫מכות‬
‫סח‬ ‫לו‪ ,‬א‬
‫יב‬ ‫מב‪ ,‬ב תוד״ ה הקומץ‬ ‫נג‬ ‫ח‪ ,‬א‬
‫ו‬ ‫מט‬ ‫ה‬ ‫יט‪ ,‬ב‬
‫נז‬ ‫נו‪ ,‬א תוד״ ה מנין וכר‬ ‫ה‬ ‫כב‪ ,‬א‬
‫משה‬ ‫מפתחות‬ ‫דעת‬ ‫קנח‬
‫סימן‬ ‫דף‬ ‫סימן‬ ‫די‬
‫בכורות‬ ‫לז‬ ‫עא‪ ,‬א תוד״ ה אפי׳ וכר‬
‫לז‬ ‫עה‪ ,‬ב וברש״י‬
‫מח‬ ‫ד‪ ,‬א תוד״ ה ואהרן וכר‬ ‫ל‬ ‫פב‪ ,‬ב‬
‫לז‬ ‫ט‪ ,‬ב‬ ‫סב‬ ‫פב‪ ,‬ב תוד״ ה לא נצרכה‬
‫ד*‬ ‫יב‪ ,‬ב‬ ‫נז‬ ‫פז‪ ,‬ב‬
‫יג‬ ‫יב‪ ,‬ב תוד״ ה כיון וכר‬ ‫סח‬ ‫פח‪ ,‬א תוד״ה מן המדומע וכו׳‬
‫סט‬ ‫כב‪ ,‬א ובתוס׳‬ ‫י‬ ‫צה‪ ,‬א תוד״ ה לש וכו׳‬
‫יב‬ ‫כו‪ ,‬א תוד״ ה התולש וכר‬ ‫סב‬ ‫קד‪ ,‬ב תוד״ה שיצא וכו׳‬
‫לז‬ ‫לב‪ ,‬א תוד״ ה פסק וכר‬ ‫לו‪ ,‬מד‬ ‫קח‪ ,‬ב תוד״ ה שוגג וכו׳‬
‫כט‬ ‫ס‪ ,‬ב‬ ‫מח‬ ‫קיב‪ ,‬ב‬
‫ערכיו‬ ‫מנחות‬
‫נ‬ ‫ג‪ ,‬א ובשיטה )על הגליון(‬ ‫יב‬ ‫יב‪ ,‬ב רש״י ד׳׳ה הו א וכו׳‬
‫כט‬ ‫ו׳ א‬ ‫נו‪ ,‬נז‬ ‫כ‪ ,‬ב תוד״ ה נפסל וכו׳‬
‫ה‬ ‫ו‪ ,‬ב‬ ‫סו‬ ‫כא‪ ,‬א ובאסיפת זקני ם שם‬
‫כו‬ ‫טז‪ ,‬ב‬ ‫ל‬ ‫לב‪ ,‬ב תוד״ ה הא וכו׳‬
‫א‬ ‫לז‪ ,‬ב‬
‫ה‬ ‫מח‪ ,‬א‬
‫כט‬ ‫מח‪ ,‬א תוד״ ה חל ה וכו׳‬
‫תמורה‬ ‫נב‬ ‫מט‪ ,‬א‬
‫כח‬ ‫ס‪ ,‬ב‬
‫ד*‬ ‫ה‪ ,‬ב‬ ‫ל‬ ‫סד‪ ,‬א תוד״ ה ואפי׳ וכו׳‬
‫כט‬ ‫יז‪ ,‬א‬ ‫לז‬ ‫סד‪ ,‬א תוד״ ה שחט וכו׳‬
‫לז‬ ‫כג‪ ,‬א תוד״ה דרבי וכו׳‬ ‫נא‬ ‫סז‪ ,‬ב תוד״ ה כדי וכו׳‬
‫כריתות‬
‫חוליו‬
‫כט‬ ‫ד‪ ,‬ב רש״י ד״ ה אלא וכו׳‬
‫כו‬ ‫ז‪ ,‬ב‬
‫ו ♦‬ ‫ז‪ ,‬א‬
‫לז‬ ‫י‪ ,‬א‬
‫סט‬ ‫יג‪ ,‬א ובציוני תורה שם‬
‫לד‬ ‫לו‪ ,‬א‬
‫סט‬ ‫טז‪ ,‬א‬
‫סג‬ ‫סח‪ ,‬א רש״י ד״ ה לעולם וכו׳‬
‫ל‬ ‫כג‪ ,‬ב‬
‫לה‬ ‫סט‪ ,‬ב‬
‫יב‬ ‫עג‪ ,‬א תוד״ ה חיבורי אוכלין וכו׳‬
‫ה‬ ‫פג‪ ,‬ב‬
‫מעילה‬ ‫כז‬ ‫פד‪ ,‬א תוד״ ה יצא זה וכו׳‬
‫ז •‬ ‫צא‪ ,‬ב‬
‫נז‬ ‫ד‪ ,‬ב רש״י ד״ ה ואל וכר‬ ‫יב‬ ‫קד‪ ,‬ב‬
‫ה‬ ‫יג‪ ,‬א במשנה ורש״י ד״ ה אחרי ם‬ ‫סח‬ ‫קטו‪ ,‬א תוד״ה חורש וכו׳‬
‫מד‬ ‫קלא‪ ,‬א‬
‫לז‬ ‫ת מ י ד פרק ב׳ מ״ ה‬ ‫ג *‬ ‫ק מא‪ ,‬א תוד״ה לא צריכא וכו׳‬
‫קנט‬ ‫משה‬ ‫מפתחות‬ ‫דעת‬
‫סימן‬ ‫סימן‬ ‫דף‬
‫זבים‬ ‫טהרות‬ ‫סדר‬
‫נ‬ ‫פרק ב׳ מ״ג בר״ש ופיה״ מ לרמב״ם‬ ‫נדה‬

‫סד‬ ‫פרק ד׳ מ״ד‬
‫כו‬ ‫ו‪ ,‬ב תוד״ ה נולד וכו׳‬
‫כח‬ ‫ו‪ ,‬ב תוד״ה בשעת הד ח ק וכו׳‬
‫יב‬ ‫ז‪ ,‬א תוד״ה ו מ ק פ ת וכו׳‬
‫ירושלמי‬ ‫תלמוד‬ ‫נג‪ ,‬נד‬ ‫ט‪ ,‬א תוד״ ה מ אי וכו׳‬
‫ט‬ ‫יז‪ ,‬א רש״י ד״ ה ח סיד וכו׳‬
‫זרעים‬ ‫יב‬ ‫כז‪ ,‬ב תוד״ ה משום וכו׳‬
‫סד‬ ‫נד‪ ,‬ב תוד״ ה אף וכו׳‬
‫ה *‬ ‫שביעית פ״ב ה״ז‬
‫ד‬ ‫שביעית פ״ד ה״ א‬
‫סד‬ ‫תרומות פ״ז ה״ א‬
‫סח‬ ‫ערלה פ״א ה״ א‬ ‫כלים‬
‫כט‬ ‫בכורים פ״א ה״ב‬
‫א *‬ ‫א׳ מ״ב בגר״א ו תפ א״י יכין או ת טו‬ ‫פרק‬
‫י‪ ,‬יג‬ ‫ג׳ מ״ א‬ ‫פרק‬
‫מועד‬ ‫ה‪ ,‬יב‬ ‫ג׳ מ״ ה‬ ‫פרק‬
‫י‬ ‫ג׳ מ״ז‬ ‫פרק‬
‫יד‬ ‫שבת פ״ב ה״ א‬ ‫י‬ ‫י״ז מ״ב‬ ‫פרק‬
‫ט‬ ‫שבת פ״ב ה״ א בגליון ה ש״ס‬ ‫יב‬ ‫י״ ח מ״ז‬ ‫פרק‬
‫מד‬ ‫שבת פי״ג הי״ב‬ ‫כח‬ ‫כ״ב מ״ג‬ ‫פרק‬
‫סד‬ ‫ר״ה פ״ב ה״ז‬ ‫א‪ ,‬ה‬ ‫כ״ו מ״ד‬ ‫פרק‬
‫ל‬ ‫יו מ א פ״ו ה״ א‬ ‫סד‬ ‫כ״ח מ״ ה‬ ‫פרק‬
‫ה‬ ‫סוכה פ״ד ה״ו‬
‫סח‬ ‫סוכה פ״ד ה״ז‬
‫סא‬ ‫סוכה פ״ה ה״ב‬
‫מב‬ ‫מגילה פ״א ה״ א‬ ‫אהלות‬
‫מט‬ ‫מגילה פ״א הי״ א בקרבן העדה‬
‫ה ♦‬ ‫מועד ק טן פ״א ה״ג‬ ‫סט‬ ‫פרק ב׳ משנה ב׳ ובמשנה אחרונה שם‬
‫כח‬ ‫פרק ט׳ משנה ט״ו‬
‫נשים‬
‫לג‪ ,‬מו‬ ‫כתובות פ״ב ה״ד‬ ‫טהרות‬

‫ג *‬ ‫קדושין פ״ג ה״ב‬
‫יב‬ ‫א׳ מ״ ח‬ ‫פרק‬
‫לח‬ ‫ב׳ מ״ א ובפי׳ הרא״ש‬ ‫פרק‬
‫נזיקין‬ ‫א ♦‬ ‫ד׳ מ״ו‬ ‫פרק‬
‫לו‬ ‫ו׳ מ״ א ובתוס׳ רעק״א שם‬ ‫פרק‬
‫כו‬ ‫עבודה זרה פ״א ה״ו‬
‫ז *‬ ‫הוריות בסוף ה מ סכ ת )פ״ג ה״ה(‬ ‫א‬ ‫מ ק ו א ו ת פרק י׳ במשנה אחרונה‬
‫משה‬ ‫מפתחות‬ ‫דעת‬ ‫קם‬
‫רמב ״ם‬
‫זרעים‬ ‫מדע‬
‫מז‬ ‫הל׳ שמיטה פ״ט ה״ו ו ה״ ח ובראב״ד‬ ‫נה‬ ‫הל׳ י סודי התורה פ״ה ה״ד ו ה״ו‬
‫מז‬ ‫פ״י‬ ‫סד‬ ‫הל׳ עבודה זרה פ״ו ה״ד ובכס״מ‬
‫עבודה‬ ‫אהבה‬
‫כ‬ ‫כלי המקד ש פ״ו ה״ ט במשל״מ‬ ‫הל׳‬ ‫ז *‬ ‫הל׳ תפילה פי״א הי״ב‬
‫סב‬ ‫פ״י ה״ז‬ ‫כז‬ ‫הל׳ מזוזה פ״ה ה״ד‬
‫ה‬ ‫ביאת מקדש פ״ג‬ ‫הל׳‬ ‫כט‬ ‫הל׳ ספר תורה פ״י ה״ א‬
‫ג‬ ‫איסורי מזבח פ״א ה״ג‬ ‫הל׳‬ ‫ג‬ ‫פ״י ה״ד‬
‫ו‬ ‫פ״א ה״ג בראב״ד‬
‫ו׳ ל‬ ‫פ״א ה״ג בכס״מ‬
‫ז‬ ‫פ״א ה״ג ו ה״י בכס״מ‬
‫לז‬ ‫פ״ז ה״ג במשל״מ‬ ‫זמנים‬
‫סב‬ ‫פסולי המוקד שין פ״א הי״ב‬ ‫הל׳‬
‫לה‬ ‫פ״ד ה״ו‬ ‫סו‬ ‫הל׳ שבת פי״א ה״ ה במשל״מ‬
‫סא‬ ‫פי״ ט במשל״מ‬ ‫ט‬ ‫פי״ז הי״ב במ״מ‬
‫ט‬ ‫פי״ח במ״מ ומ של״מ‬
‫סד‬ ‫הל׳ קדוש החדש פ״ב ה״ד ■‬
‫ק רבנ ו ת‬ ‫סד‬ ‫פ״ג הי״ ט‬
‫יח‬ ‫הל׳ קרבן פסח פ״ ה ה״ב‬

‫יט‬ ‫פ״ה ה״ד‬
‫ה *‬ ‫פ״ו ה״ א וה״ב‬ ‫נשים‬
‫מ‬ ‫הל׳ שגגות פ״ה ה״ז‬
‫ה‬ ‫פי״א ה״ב‬ ‫מב‬ ‫הל׳ אי שות פ״א ה״ד‬
‫קניו‬ ‫קדושה‬
‫כט‬ ‫הל׳ זכי׳ ומ תנ ה פ״ד הי״ב‬ ‫מב‬ ‫הל׳ איסורי ביאה פט״ו ה״ב‬
‫לה‬ ‫הל׳ עבדים פ״ז ה״ ח ובלח״מ‬ ‫מב‬ ‫פט״ו הכ״ ה‬
‫שופטים‬ ‫הפלא ה‬
‫כה‬ ‫הל׳ סנהדרין פכ״ו ה״ג‬ ‫לא‬ ‫הל׳ שבועות פ״ו הי״ב‬
‫ט‬ ‫הל׳ אבל פי״ד במשל״מ‬ ‫ו‬ ‫הל׳ ערכין פ״ו ה״ד ובנו״כ‬
‫נא‬ ‫הל׳ מלכים פ״ה ה״ ח‬ ‫ו‬ ‫פ״ו הל״ב ובמשל״מ‬
‫קסא‬ ‫משה‬ ‫מפתחות‬ ‫דעת‬
‫ערוד‬ ‫שולחן‬
‫סימן‬ ‫סימן‬ ‫סימן‬ ‫סימן‬

‫ג‬ ‫נ׳ סעיף א׳‬ ‫חייס‬ ‫אורח‬
‫כט‬ ‫נ״ד בט״ז ס ״ ק ד׳‬
‫ז ♦‬ ‫ח׳ במג״א ס ״ ק ו׳‬
‫יב‬ ‫נ׳׳ה בש״ך ס״ ק י״ג‬
‫ז ♦‬ ‫י׳ סעיף כ״ ט‬
‫כו‬ ‫נ״ז סעיף י״ח בהג״ה‬
‫יח‬ ‫כ״ ה במג״א‬
‫מב‬ ‫ק״י ש״ך בדיני ספק ספיק א או ת י״ א‬
‫א‬ ‫ל״ב בב״י וב״ח‬
‫ג‬ ‫קי״ז סעיף א׳‬
‫כז‬ ‫ל״ב סי״ ח בט״ז ס ״ ק י״ ח‬
‫נ‬ ‫קכ״ד בד״מ בשם ריב״ש‬
‫לז‬ ‫ל״ג במג״א ס׳׳ק ח׳‬
‫סז‬ ‫קע״ח בב״י וד״מ‬
‫ב‬ ‫נ״ג בב״י ד״ ה כתב המרדכי‬
‫כד‬ ‫קצ״ח סעיף מ׳׳ח‬
‫ז *‬ ‫קנ״ב טור ושו״ע‬
‫לא‬ ‫ר׳ בט״ז ס״ ק ג׳‬
‫לח‬ ‫ר״א סעיף מ״ד ברמ״א וש״ך סו ס״ ק צ״ט‬ ‫ה‬ ‫קנ״ב במג״א ס ״ ק ו׳‬
‫א‬ ‫קנ״ג בט״ז ס״ ק ב׳‬
‫לח‬ ‫ר״א בש״ך ס״ ק ע״ד‬
‫ג‪ ,‬ד‬ ‫קנ״ד סעיף י״ א‬
‫א ♦‬ ‫ר״א בגר״א או ת ה׳‬
‫ה‬ ‫קנ״ד בט״ז ס ״ ק ז׳‬
‫לח‬ ‫רי״א בב״י‬
‫לז‬ ‫קע״ג פמ״ג במשב״ז ד״ ה שאלה‬
‫ד‬ ‫רי״ז סעיף מ״ ח בהג״ה‬
‫ט‬ ‫רנ״ב סו״ ס י׳ במג״א‬
‫לא‬ ‫רכ״ח בב״י‬
‫ו‬ ‫רס״א סעיף ב׳‬
‫לא‬ ‫רנ״א סעיף ב׳ בהג״ ה‬
‫ז‬ ‫רס״ג סעיף י״ א‬
‫לא‬ ‫רנ״ח סוף ה סי מן בב״י‬
‫כד‬ ‫רס״ב בש״ך‬ ‫ו‪ ,‬ז‬ ‫רס״ג סעיף י״ד‬
‫יא‬ ‫רע״ב פמ״ג במשב״ז‬
‫יב‬ ‫רע״ד בשערי תשובה ס ״ ק א׳‬
‫יג‬ ‫ש״ה במג״א ס ״ ק י״ ח‬
‫כט‬ ‫רע״ו בט״ז ס״ ק ב׳‬
‫כה‬ ‫ש״ו ברמ״א‬
‫כח‬ ‫רפ״ב סעיף ז׳ בהג״ ה ונו״כ‬
‫לז‬ ‫שי״ד במג״א ס״ ק ה׳‬
‫כז‬ ‫רפ״ח בב״י‬
‫ה‬ ‫שי״ז בט״ז ס ״ ק א׳‬
‫א‬ ‫ר״צ בדרכי משה‬
‫כה‬ ‫של״ד סעיף א׳‬
‫מד‬ ‫ש״מ בב״י‬
‫א‬ ‫של״ד במג״א ס ״ ק כ״ד‬
‫לז‬ ‫שס״ח בב״י‬
‫יג‬ ‫ת״ד ס״ א במג״א ס״ ק א׳ ובגר״א ובב״י‬
‫ה‬ ‫שע״א סעיף ה׳‬
‫לד‬ ‫ת מ״ א סעיף ב׳‬
‫יד‬ ‫ת מ״ו פמ״ג במשב״ז ס״ ק ג׳‬
‫יא‬ ‫תס״ב במג״א ס״ ק ו׳‬
‫משפט‬ ‫חושן‬ ‫כד‬ ‫תע״ה בב״י‬
‫תקכ״ו סעיף ה׳ בט״ז ס״ ק ג׳ ובמג״א ס״ ק י״ב ג‬
‫כה‬ ‫ת קנ״ א בב״י‬
‫ל״ד ס״ז בהג״ ה ובקצות הח שן ונתיבות המשפט מ ה‬
‫כה‬ ‫ת קנ״ א במג״א ס״ ק ז׳‬
‫סד‬ ‫ל״ז בש״ך ס ״ ק א׳‬
‫ו‬ ‫תקנ״ג בטור בשם רמב״ו‬
‫מז‬ ‫ס״ז סעיף ט׳ בטור וב״י וד״מ‬
‫ג *‬ ‫תקפ״ו בטור‬
‫לב‬ ‫ע״ג‬
‫סז‬ ‫תקפ״ח בחכמת שלמה‬
‫נה‬ ‫ר״ה בב״י‬
‫נה‬ ‫תרנ״ו סעיף א׳ בהג״ ה‬
‫לא‬ ‫רנ״ב סעיף ב בהג״ ה‬
‫כז‬ ‫תרצ״א‬
‫מה‬ ‫שס״ח‬
‫טו‬ ‫שפ״ו בש״ך בשם הרא״ש‬
‫דעח‬ ‫יורח‬
‫טז‬ ‫תי״ ח סעיף י״ג בגר׳׳א‬
‫כה‬ ‫תכ״ז סעיף י׳‬ ‫לד‬ ‫י׳ בסוף ב הג״ ה ובש״ך ס ״ ק ז׳‬
‫משה‬ ‫מפתחות‬ ‫דעת‬ ‫קסב‬
‫סימן‬ ‫סימן‬ ‫סימן‬ ‫סימן‬
‫כה‬ ‫קי״ ט בט״ז ס״ ק י״ב‬ ‫העזר‬ ‫אבן‬
‫ט‬ ‫קכ״ד‬
‫יב‬ ‫קכ״ד סעיף א בהג״ה ונו״כ‬ ‫מב‬ ‫ד׳ כל ה סי מן‬
‫א‬ ‫קכ״ ה בט״ז ס״ ק ט׳‬ ‫טז‬ ‫י״ז סעיף ל״א ב״ש ס״ ק י״ ח‬
‫סד‬ ‫קע״ח סעיף ג׳ בהג״ה‬ ‫מה‬ ‫ק ט״ו בחכמת שלמה‬
‫ספרי רא שונים ו א ח רוני ם ו שו״ת‬
‫כט‬ ‫דעת קדושים סו״ ס רע״ו‬ ‫לא‬ ‫אבן עזרא בראשית מ״ב א׳‬
‫לד‬ ‫דרישה ופרישה יו״ד סי׳ רס״ז‬ ‫מד‬ ‫משלי כ״ח כ״ד‬
‫מד‬ ‫דרשות הר״ן דרוש חמי שי‬ ‫לד‬ ‫שו״ת אבני נזר או״ ח ח״ב סי׳ ש״י ס״ ק ח׳‬
‫סז‬ ‫ספר ה חיי ם למהר ש״ק סי׳ רע״ב‬ ‫ה‬ ‫יו״ד סי׳ שי״ח ס״ ק י׳‬
‫נ‬ ‫ספר החינוך מצוה ר״ע‬ ‫סד‬ ‫אור ה חיי ם שמות כ״ג ב׳‬
‫נ‬ ‫מצוה שע״ו‬ ‫כד‬ ‫תשו׳ אור זרוע סי׳ י״ א‬
‫לג‬ ‫שו״ת הלכות ק טנו ת ח״ א סי׳ מ״ח‬ ‫כה‬ ‫אורים ו תו מי ם סי׳ כ״ז ס״ ק א‬
‫ז *‬ ‫ח״ב סי׳ נ״א‬ ‫נו‬ ‫איגרא רמא פ ס חי ם נ״ט ע״ב‬
‫ספר המאור לרז״ה פרק ר״א דמילה ד״ה כתב‬ ‫ז *‬ ‫אלי׳ה רבה חו״ מ סי׳ ו׳ ס״ ק י״ א‬
‫ג *‬ ‫הרי״ף‬ ‫ז *‬ ‫חו״ מ סי׳ מ״ב ס״ א‬
‫לג‬ ‫ה מ קנ ה קדושין נ״ה ע״ב‬ ‫א *‬ ‫אמרי יושר ח״ א סי׳ קנ״ ח‬
‫מב‬ ‫ספר ה קנ ה‬ ‫ב*‬ ‫ח״ב סי׳ ג׳‬
‫לז‬ ‫השיב משה יו״ד סי׳ לז‬ ‫סו‬ ‫אסיפ ת זקנים מנ חו ת ק״ א ע״א‬
‫ב‬ ‫התעוררות תשובה ח״ד סי׳ נ״ד‬ ‫ה *‬ ‫שו״ת ארץ צבי סי׳ ק״ א‬
‫סא‬ ‫זוהר ח״ א דף כ״ז‬ ‫מד‬ ‫אשל אברהם ב״ב ט״ז ע״א‬
‫לא‬ ‫ח״ב דף כ״ג ע״ב‬ ‫לא‬ ‫שו״ת בית אפרים יו״ד סי׳ נ״ה נ״ו‬
‫מב‬ ‫ח״ב דף ק״ג ע״א‬ ‫נד‬ ‫בית האוצר מערכת אהדרי׳ כלל כ׳ ד״ה ונראה‬
‫ז *‬ ‫ח״ב דף ק מ״ז ע״ב‬ ‫מב‬ ‫בית מאיר סי׳ ד׳‬
‫ט‬ ‫ח״ג דף ע״ט ע״ב‬ ‫כט‬ ‫בית שלמה יו״ד ח״ב סי׳ קכ״ ח‬
‫זית רענן בילק״ש דברים כ׳ י״ ט עה״פ כי ממנו‬ ‫נו‬ ‫בכורי אביב סי׳ ג׳‬
‫לז‬ ‫תאכל‬ ‫נז‬ ‫סי׳ י׳‬
‫שו״ת חבצלת השרון מ הדו״ ק אבהע״ז סי׳ א׳‬ ‫כח‬ ‫ברכי יוסף בשיורי ברכה יו״ד סי׳ רפ״ב‬
‫ד *‬ ‫ס ק״ד‬ ‫נב‬ ‫גבורת ארי תענית י״ז ע״א‬
‫ד*‬ ‫מ הדו״ ת סי׳ א׳‬ ‫סח‬ ‫תענית כ״ה ע״א ד״ה אמר‬
‫ה‬ ‫תשו׳ חידושי הרי״מ או״ ח סי׳ ב׳‬ ‫נ‬ ‫גור ארי׳ בראשית מ״ו י׳‬
‫כו‪ ,‬לד‬ ‫יו״ד סי׳ י״ח‬ ‫נ‬ ‫במדבר ז׳ ט״ז‬
‫כט‬ ‫חוות דעת יו״ד סו ס״י קכ״ז‬ ‫סט‬ ‫פסחי ם ל״ד ע״א ד״ה טהרו‬
‫לז‬ ‫חוות יאיר סי׳ קצ״ה‬ ‫גור ארי׳ י הוד ה קונטרס המועדים דיני פסח‬
‫לז‬ ‫חיי ם שאל ח״ א סי׳ כ״ג‬ ‫כא‬ ‫סי׳ ו׳ ס״ ק י״ב‬
‫כד‬ ‫חכם צבי סי׳ א׳‬ ‫ב *‬ ‫גליון מהר ש״א יו״ד שס״ב ד״ ה אצל‬
‫ט‬ ‫תשו׳ חכם צבי סי׳ פ״ו‬ ‫א *‬ ‫גר״א מס׳ כלים פ״א מ״ב‬
‫יא‬ ‫סי׳ ק״ מ והג׳ הרי״ש נתנזון שם‬ ‫א *‬ ‫יו״ד סי׳ ר״א או ת ה׳‬
‫מה‬ ‫חכ מ ת שלמה אבהע״ז סי׳ ק ט״ו‬ ‫ו*‬ ‫דובב מישרים ח״ א סי׳ י״א‬
‫קוםג‬ ‫משה‬ ‫מפתחות‬ ‫דעת‬
‫כט‬ ‫שו״ת מ הרי״ א א ס אד סי׳ רצ״ו‬ ‫סט‬ ‫חל ק ת יואב או״ ח סי׳ א׳‬
‫ח •‬ ‫חדושי מ הרי״ו או ״ ח סי׳ קצ״ו‬ ‫נ‬ ‫ח ת ם סופר ע״ז ס״ג ע״ב‬
‫לב‬ ‫שו״ת מ הרי״ ט ח ״ א סי׳ כ״א‬ ‫ה‬ ‫שו״ת ח ת ם סופר או״ ח סי׳ לב‬
‫ה‬ ‫ח״ א סי׳ נ״ג‬ ‫לד‪ ,‬לה‬ ‫חו״ מ סי׳ ק ״ ה‬
‫סג‬ ‫אהע״ז סי׳ ח׳‬ ‫ב‬ ‫״ו‬ ‫חו״ מ סי׳ ק ס‬
‫לד‬ ‫מ הרי״ ט אלגזי בכורות ט ״ו ע״ב‬ ‫לז‬ ‫יו״ד סי׳ ק״ב‬
‫לג‬ ‫הל׳ חלה או ת כ״א כ״ב‬ ‫לז‬ ‫יו״ד סי׳ ק ״ ד‬
‫ג *‬ ‫תשו׳ מהרי״ק שרש קל״ז‬ ‫סב‬ ‫יו״ד סי׳ ק צ״ ה‬
‫מהרש״א קדושין ע״ה ע״ב בתוד׳ ״ה ור׳‬ ‫לה‬ ‫יו״ד סי׳ רי״ג‬
‫מב‬ ‫ישמעאל וכו׳‬ ‫כט‬ ‫יו״ד סי׳ רס״ב‬
‫מח‬ ‫בחדא״ג סנהדרין ז׳ ע״א‬ ‫מב‬ ‫אבהע״ז סי׳ ח׳‬
‫לא‬ ‫שו״ת מהר ש״ם ח״ א סי׳ ע׳‬ ‫מב‬ ‫אבהע״ז סי׳ י״ ט‬
‫כז‬ ‫ח״ג סי׳ ל״ט‬ ‫כד‬ ‫אבהע״ז ח״ב סי׳ צ׳‬
‫כט‬ ‫ח״ג סי׳ ק מ״ ה‬ ‫כז‬ ‫ט״ז או״ ח סי׳ לב ס״ ק י״ ח‬
‫כט‬ ‫ח״ג סי׳ רע״ד‬ ‫ד*‬ ‫יו״ד סי׳ א׳ ס״ ק י״ז‬
‫נט‬ ‫מזרחי עה״ ת במדבר ה׳ ב׳‬ ‫ילקו ט שמעוני פר׳ שופטים דברים כ׳ י״ ט עה״פ‬
‫ו‬ ‫מחשבת הקודש סי׳ ט׳‬ ‫לז‬ ‫כי ממנו תאכל וזי ת רענן שם‬
‫לו‬ ‫מנחת חינוך מצוה ר״פ‬ ‫לה‬ ‫ים של שלמה יבמות פ״א סי׳ י׳‬
‫כד‬ ‫מצוה תקצ״ח‬ ‫ז‬ ‫כסף משנה הל׳ א סו מ ״ז פ״א ה״ג‬
‫נב‬ ‫מצפה אי תן סנהדרין כ״ב ע״א‬ ‫הל׳ א סו מ ״ז פ״א ה״ג ובמרכבת המשנה‬
‫ס‬ ‫שו״ת מראה י חז ק אל סי׳ א׳‬ ‫ל‬ ‫שם‬
‫לא‬ ‫סי׳ ט׳־י׳‬ ‫מאירי תענית ח׳ ע״א ד״ה צבור ובהגהות‬
‫ל‬ ‫סי׳ י״ א‬ ‫ב‬ ‫מהר״ א סופר או ת ד׳‬
‫כה‬ ‫סי׳ י״ ח‬ ‫נד‬ ‫תענית י״ז ע״א ובהגהות או ת א׳‬
‫ט‬ ‫סי׳ כ״ה‬ ‫סד‬ ‫סנהדרין י״ז ע״ב בהגהות או ת ג׳‬
‫מד‬ ‫סי׳ כ״ט‬ ‫סד‬ ‫סנהדרין כ״ו ע״ב בהגהו ת או ת ב׳‬
‫כז‬ ‫סי׳ ל״א־ל״ב‬ ‫סד‬ ‫סנהדרין מ״ א ע״א בהג הו ת או ת ב׳‬
‫כר‬ ‫סי׳ מ״ ה‬ ‫סד‬ ‫סנהדרין מ״ ח ע״א בהגהות או ת א׳‬
‫מה‬ ‫בקו״א דף צ״ח‬ ‫סד‬ ‫סנהדרין נ״ד ע״ב בהגהות או ת א׳‬
‫מרכבת המשנה הל׳ אי סורי מזבח פ״א ה״ג‬ ‫סד‬ ‫סנהדרין ס״ד ע״ב בהג הו ת או ת ב׳‬
‫ל‬ ‫ושם בכסף משנה‬ ‫סד‬ ‫סנהדרין ע״ד ע״ב בהגהות או ת ב׳‬
‫נ‬ ‫משך חכמה דברים ה׳ כ״ז‬ ‫סד‬ ‫סנהדרין ע״ו ע״ב בהגהו ת או ת ג׳‬
‫כ‬ ‫משנה למלך הל׳ כלי המקדש פ״ו ה ״ט‬ ‫כב‬ ‫שו״ת מאיר נתיבים ויקרא ח״ב‬
‫לז‬ ‫הל׳ איסורי מזבח פ״ז ה״ג‬ ‫מט‬ ‫מדרש רבה בראשית פר׳ ד׳ ח׳‬
‫כז‬ ‫נוב״י מ הדו״ ק יו״ד סי׳ ע״ד‬ ‫נ‬ ‫בראשית פר׳ י״ ח ה׳‬
‫סד‬ ‫מ הדו״ ק אבהע״ז סי׳ ק״נ‬ ‫מח‬ ‫שמות פר׳ א׳ י״ג‬
‫יג‬ ‫מ הדו״ ת או״ ח סי׳ מ״ו‬ ‫לא‬ ‫שמות פר׳ מ״ ה ב׳‬
‫כר‬ ‫מ הדו״ ת יו״ד סי׳ י״ג‬ ‫לא‬ ‫במדבר פר׳ ב׳ כ״ו‬
‫מה‬ ‫מ הדו״ ת יו״ד סי׳ ר״א‬ ‫נא‬ ‫במדבר פר׳ ט״ו י״ז‬
‫ז *‬ ‫נחלת אב״י סי מני ם מ״ז — ס״ג‬ ‫לא‬ ‫במדבר פר׳ כ״א ה׳‬
‫טז‬ ‫נחלת שבעה סי׳ ל״ ט‬ ‫לא‬ ‫ק הל ת פר׳ ה׳ ח׳‬
‫סה‬ ‫נ מוקי יוסף ב״מ דף ט ״ז ע״א מדפי הרי״ף‬ ‫ז *‬ ‫ק הל ת פר׳ י׳ כ׳‬
‫סח‬ ‫קונטרס נס על הגבעה או ת א׳־ג׳‬ ‫מדרש תנ חו מ א במדבר פר׳ פנחס בפס׳ צרור‬
‫לה‬ ‫נר ישראל דף ט״ו )הוצאת וילנא(‬ ‫לז‬ ‫א ת ה מדיני ם‬
‫משה‬ ‫מפתחות‬ ‫דעת‬ ‫קסד‬
‫לא‬ ‫רא״ש נדרים ס״ ה ע״א ד״ה המודר‬ ‫לד‬ ‫נתיבות המשפט חו״ מ ר״ט ביאורים ס ״ ק ב׳‬
‫טו‬ ‫ב״ק פרק ט׳ סי׳ י״ג‬ ‫סט‬ ‫נתיבות עולם )למהר״ל( פרק י״ ט‬
‫לו‬ ‫ב״מ פ״ה סי׳ כ״ט‬ ‫ז*‬ ‫סמ״ע חו״ מ סי׳ קנ״ז ס״ ק כ״ג‬
‫לח‬ ‫טהרו ת פ״ב מ״ א‬ ‫מד‬ ‫ספרי דברים כי תצא רנ״ב‬
‫א‬ ‫שו״ת הריב״ש סי׳ ל״ב‬ ‫סו‬ ‫עמק הלכה ח״ א סי׳ מ״ד‬
‫סה‬ ‫סי׳ שפ״ז‬ ‫סו‬ ‫סי׳ מ״ ה או ת ד׳‬
‫מב‬ ‫סי׳ שצ״ה‬ ‫מה‬ ‫שו״ת רעק״א סי׳ ח׳‬
‫נז‬ ‫רמב״ן שמות ל״ד כ״ ה‬ ‫מב‬ ‫סי׳ ק״ו‬
‫כט‬ ‫ויקרא כ״א י״ ח‬ ‫כה‬ ‫עקידה שער ק׳‬
‫מב‪ ,‬נ‬ ‫ויקרא כ״ד י׳‬ ‫כד‬ ‫ערוך לנר יבמות כ׳‬
‫לא‬ ‫דברים כ״א ט״ז‬ ‫כה‬ ‫פלפולא חריפתא בבא מציעא סוף פרק ה׳‬
‫כח‬ ‫דברים כ״ז כ״ו‬ ‫סד‬ ‫פני יהושע קדושין מ״ג ע״ב ד״ ה אלא וכו׳‬
‫לד‬ ‫הל׳ חלה או ת כ״ב דף ל״ד‬ ‫מב‬ ‫קדושין ע״ח ד״ ה אמר וכו׳‬
‫לג‬ ‫הל׳ חלה ובמהרי״ט א ל מי או ת ה׳‬ ‫טז‬ ‫ב״ק ל״א ע״א בתוד״ה אמר רבא וכו׳‬
‫ג *‬ ‫שבת קל״ד ע״ב ד״ ה הלכה‬ ‫ז *‬ ‫שו״ת פני יהושע סי׳ ד׳‬
‫לה‬ ‫מגילה פ״א ב מלח מו ת‬ ‫מח‬ ‫פנים יפות שמות ד׳ כ״ב‬
‫כט‬ ‫ע״ז נ״ ט ע״ב ד״ ה לאו וכו׳‬ ‫לז‬ ‫דברים כ׳ י״ ט‬
‫ל‬ ‫תשו׳ הרמ״ע מפאנו סי׳ ל״ו‬ ‫מט‬ ‫פסיק ת א רבתי שמות י״ז‬
‫לז‬ ‫סי׳ מ״ד‬ ‫לח‬ ‫ר״א‬ ‫סי׳‬ ‫מליובביץ‬ ‫פסקי דינים ל הג ה״ ק‬
‫ט‬ ‫ר״ן שבת י״ ט ע״ב מדפי הרי״ף‬ ‫סג‬ ‫פרדס יוסף ח״ א דף כ״ב‬
‫כי‬ ‫ביצה ל׳ ע״א‬ ‫נא‪ ,‬נה‬ ‫ח״ב דף כ״ד‬
‫מגילה פ׳ בני העיר ד״ ה חל להיות‪,‬‬ ‫נא‬ ‫ח״ב דף כ״ה‬
‫סג‬ ‫דף ט׳ ע״ב מדפי הרי״ף‬ ‫נה‬ ‫ח״ב דף ל״ה‬
‫כתובות ח׳ ע״א מדפי הרי״ף ד״ ה עד‬ ‫נא‬ ‫ח״ב דף ל״ח‬
‫מר‬ ‫ודיין וכו׳‬ ‫ו *‬ ‫פיהמ״ש להרמב״ם יו מ א פ״ח מ״ ט‬
‫ז‬ ‫נדרים י״ ח ע״א ד״ה הלכך‬ ‫לו‬ ‫פרי חדש או״ ח סי׳ ס״ז‬
‫א *‬ ‫ע״ז ט״ו ע״ב מדפי הרי״ף ד״ ה מ אי‬ ‫פרי מגדים או״ ח סי׳ קע״ג במשב״ז ד״ ה שאלה לז‬
‫מז‬ ‫שבועות ל״ב ע״ב מדפי הרי״ף‬ ‫סט‬ ‫פ תיחה להל׳ בב״ח‬
‫יב‬ ‫רשב״א ברכות ל״ט ע״ב‬ ‫נ‬ ‫פרקי דר׳ אליעזר פרק מ״ ח‬
‫ג *‬ ‫שבת קל״ד ע״ב ד״ ה הלכה‬ ‫נ‬ ‫פרשת דרכים דרך ה א תרי ם דרוש א׳ י״ב‬
‫סח‬ ‫יבמות קי״ד‬ ‫ציונים וביאורים בסוף שט מ״ק ביצה או ת‬
‫לו‬ ‫גיטין י״ז‬ ‫ד *‬ ‫שמ״ד‬
‫ז *‬ ‫גיטין כ״א ע״ב‬ ‫סט‬ ‫ציוני תורה על כריתות י״ג‬
‫כז‬ ‫גיטין ס ע״א ד״ ה ס״ ת‬ ‫לג‬ ‫צל״ח פ ס חי ם ל״ג ד״ ה אמר קרא‬
‫יד‬ ‫שו״ת הרשב״א ח״ א סי׳ ע״א‬ ‫כ‬ ‫פסחי ם נ״ט ע״א ד״ ה יאוחר‬
‫כז‬ ‫רשב״א בט״ז או״ ח סי׳ ל״ב ס קי ״ ח‬ ‫נו‬ ‫פסחי ם נ״ ט ע״ב‬
‫נז‬ ‫רש״ש ב״מ ק״י ע״ב על תוס׳‬ ‫כג‬ ‫ביצה כ׳ ע״א ד״ ה ונחזור‬
‫לו‬ ‫זבחים פ״ד‬ ‫נו‬ ‫צפנת פענח הל׳ תרומות דף ל״ה‬
‫לה‬ ‫שאגת ארי׳ הל׳ חמץ ומצה פ״ד‬ ‫לו‬ ‫קצות הח שן סי׳ ע״ה ס״ ק ב׳ ו׳‬
‫לג‬ ‫שו״ת שאגת ארי׳ סי׳ צ״ז‬ ‫נ‬ ‫סי׳ ק״ז‬
‫לז‬ ‫שאילת יעב״ץ ח״ א סי׳ ע״ו‬ ‫לו‬ ‫סי׳ ק מ״ ב‬
‫לח‬ ‫שאילתות פר׳ אחרי שאילתא צ״ו‬ ‫כט‬ ‫סי׳ של״ט ס״ ק ג׳‬
‫סט‬ ‫שו״ת שואל ומשיב מ הדו״ ק ח״ א סי׳ ק ס ״ ח‬ ‫יא‬ ‫קרית ספר מצוה ק מ״ג‬
‫מב‬ ‫ספר שושן סודות לתלמיד הרמב״ן‬ ‫נט‬ ‫הל׳ בית הבחירה פ״ז‬
‫קסה‬ ‫משה‬ ‫מפתחות‬ ‫דעת‬
‫לו‬ ‫טהרות פ״ו מ״ א‬ ‫כח‬ ‫שיורי ברכה )עי׳ בברכי יוסף(‬
‫לה‬ ‫תוספתא מגילה פ״ב‬ ‫ט‬ ‫שלחן ערוך הרב או״ ח סי׳ רנ״ב ב קו״ א‬
‫ל‬ ‫תורת כהנים ויקרא פרשתא ז׳ או ת ט׳‬ ‫סט‬ ‫יו״ד סי׳ ב׳ ס״ב‬
‫לו‬ ‫תפארת ישראל תמורה פ״ו‬ ‫כד‬ ‫שער המלך הל׳ יבום פ״ו‬
‫א *‬ ‫כלים פ״א מ״ב יכין או ת ט״ו‬ ‫ז *‬ ‫שערי תשובה או״ ח סי׳ מ״ב ס ״ ק ב׳‬
‫יא‬ ‫שו״ת תשב״ץ ח״ג סי׳ ד׳‬ ‫ז ♦‬ ‫שפתי צדיק ויצא או ת י׳‬
‫לח‬ ‫ח״ג ענין ל״ג‬ ‫נ‬ ‫תוספות עה״ ת במדבר י״ א כ״ז‬
‫מב‬ ‫ח״ג סי׳ פ״ח‬ ‫סד‬ ‫תוס׳ רעק״א שבת פ״ז מ״ב או ת פ״ט‬
‫סו‬ ‫ח״ג סי׳ שכ״ז‬ ‫נט‬ ‫כלים פ״א מ״ז‬
‫כ ‪ p‬ז ה י* ״ ‪r‬‬
‫ספר‬
‫דעת משה‬
‫אמרי קודש על התורה ומועדים‬
‫ונלוה אליו‬
‫קובץ א ג ר ו ת קודש‬
‫מכבוד קדושת אדוננו מורנו ורבנו‪ ,‬הגאון הקדוש‪,‬‬

‫שר התורה והיראה‪ ,‬אספקלריא המאירה‪ ,‬ציס״ע‪,‬‬
‫פאר ישראל והדרו‬
‫זצוק״ל הי״ד‬ ‫משה פרידמן‬ ‫מ ח רבי‬

‫אדמו״ר מבויאן — קראקא‬
‫ונשיא ישיבת ״חכמי לובליף‬
‫זצוק״ל‬ ‫בן כ״ק מ ח הרה״ק רבי שלום יוסף‬

‫בן כ״ק מרן אדמו״ר קוה״ק רבי מרדכי שרגא זצוק״ל מהוסיאטין‬
‫בנו של רשכבה״ג רבנו קדוש ישראל מרודין זצוק״ל זיע״א‬
‫נערך ונסדר ויצא לאור על ידי‬

‫מכון ״כר ם י שראל״‬ ‫כולל ״דעת מ שה״‬
‫ע״ש מרן קדוש ישראל מרוז׳ין זצוק׳׳ל‬ ‫שע״י מוסדות סדיגורה‬
‫ירושלים‬ ‫ירושלים‬
‫י ר ו ש ל י ם תובב״א‬ ‫פעיה״ק‬
‫מ ש ה ה׳ תדש״ם לפ״ג‬ ‫דעת‬ ‫שנת‬

‫אמרי קודש‬ ‫מפתח‬
‫שמחת תורה )תרפ״ה(‪.‬‬ ‫התורה‬ ‫על‬

‫שמיני עצרת )תרצ״ח(‪.‬‬
‫שמיני עצרת‪.‬‬ ‫לד לך‪.‬‬ ‫פר׳‬
‫סעודת פורים )תרצ״ז(‪.‬‬ ‫ויצא‪.‬‬ ‫פר׳‬
‫שיבסר באדר )תרצ״ז — קראקא(‪.‬‬ ‫וישב )שבת א׳ דחנוכה תרפ״ח(‪.‬‬ ‫פר׳‬
‫שביעי של פסח‪.‬‬ ‫בא )תרצ״ז(‪.‬‬ ‫פר׳‬
‫יום ב׳ דשבועות )תרצ״ט — קראקא(‪.‬‬ ‫יתרו )תרצ״ד — וויעו(‪.‬‬ ‫פר׳‬
‫מצורע )שבת הגדול(‪.‬‬ ‫פר׳‬
‫בהעלותך‪.‬‬ ‫פר׳‬
‫ל קו טי א מ רי קוד ש‬ ‫פנחס‪.‬‬ ‫פר׳‬
‫דברים‪.‬‬ ‫פר׳‬
‫בחינת הר ה״ ק מרוזין ו ה ר ה״ ק מבארדיטשוב‪.‬‬ ‫עקב‪.‬‬ ‫פר׳‬
‫זכו אחי שנה לא זכו בעיתה )סנהדרין צ״ח ע״א(‪.‬‬ ‫כי תצא )תרע״ח — וויעו(‪.‬‬ ‫פר׳‬
‫עה״פ ה׳ צלך על יד ימינך )תהלים קכא‪ ,‬ה(‪.‬‬ ‫כי תצא‪.‬‬ ‫פר׳‬
‫ב מאחז״ל אר״ע אשריכם ישראל וכו׳‬
‫)יומא פ״ה ע״ב(‪.‬‬
‫השם ים סוף רמז לימי הספירה‪.‬‬ ‫מועדים‬
‫עה״פ עבודת משא )במדבר יח‪ .‬ז(‪.‬‬
‫עה״פ ואכלתם אכול ושבוע וגו׳ )יואל ב‪ .‬כו(‪.‬‬ ‫ליל ב׳ דסוכות )תרצ״ח(‪.‬‬
‫אמרי קודש‬
‫על ה ת ו ר ה‬
‫קודמת לחכמתו‪ ,‬ואז חכמתו מתקיימת עכד״ק‪ ,‬ולפי״ז י״ל‬ ‫פ רש ת לד לד‬

‫רזה מד‪ .‬שביקש יעקב אבינו ע״ה כאן מד‪.‬שי״ו^ דהנה‬
‫‪T‬וע דד‪.‬תוד‪.‬״ק נקראת לחם‪ ,‬חד‪ .‬ביקש יעקב אבינו ע״ה‬ ‫ויברכהו מאמר ברוך אברם לא־ ל עליון קונה שמים וארץ‬
‫לחם לאכול — היינו התוה״ק עצמד‪ .‬ובגד ללבועז‪ ,‬היינו‬ ‫וגר )בראשית י״ד י״ט(‪ ,‬היינו שאברהם אבינו‪,‬‬
‫הענוד‪ .‬וד‪T .‬אד‪ — .‬יראת החטא‪ ,‬שצריכים להיות קודמים‬ ‫הוא זה שפירסם את אלקותו של השי״ת בעולם‪ ,‬והוא עשה‬
‫לחכמתו‪ ,‬והם משולים לבגד וכנ״ל חהו‪ :‬ובגד ללבועז‪ ,‬ואז‪:‬‬ ‫קל עליץ‪ ,‬נדר׳ בבחינה זו ״קונה שמים‬ ‫שהשי״ת שהוא‬
‫חכמתו מתקיימת‪.‬‬ ‫אותו בעולמו‪ ,‬והוא גם שליט בעולם הזד^‬ ‫וארץ״‪ ,‬שהשליט‬
‫צדק ואמר‪ :‬וברוך א־ל עליון אשר מגן‬ ‫א ך סיים מלכי‬
‫וגו׳‪ ,‬היינו לרמז לאברהם‪ ,‬שכל זאת מה‬ ‫צר ‪ T‬בידך‬
‫פרשת וישב‬ ‫שעשה אברהם הי׳ בזכות השי״ו^ שהוא אשר מגן צריד‬
‫ב ‪T‬ד‪ ,‬ונתן לך הכח לעשות חיל ולהמל ‪ T‬את שם ה׳‬
‫)שבת ראשון דחנוכה — תרפ״ח(‬
‫בעולם‪) .‬גם י״ל ד״צר ‪T‬״ הוא רמז ליצה״ר‪ .‬שאחז״ל שאלמלא‬
‫הקב״ה עוזרו אין האדם יכול לו עי׳ בקדושין ל׳ ע״ב(‪.‬‬
‫יישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען )בראשית ל״ז א׳(‬
‫ופירש״י; ביקש יעקב ליקזב בשלוד‪ .‬קפץ עליו רוגזו‬
‫של יוסף‪ ,‬צדיקים מבקשים לישב בשלוד‪ .‬אמר הקב״ה לא‬
‫דיין לצדיקים מד‪ .‬שמתוקן להם לעוד‪.‬״ב אלא שמבקשים לישב‬
‫פרשת ויצא‬
‫בשלוד‪ .‬בעוה״ז ע״כ*(‪ .‬היום ש״ק חנוכד‪ ,.‬אי׳ במם׳ שבת‬
‫ו ‪ T‬ר יעקב נדר לאמד וגו׳‪ ,‬ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבש‬
‫)כ״א ע״ב( נר חנוכד‪ .‬שהניחה למעלה מעשרים פסולה כסוכר‪.‬‬
‫וגר )בראשית כ״ח כ׳(‪ ,‬ויש לבאר דהנה )בפ״ו‬
‫וכמבוי‪ .‬ואי׳ תו מימרא אחריתא בסמוך לה‪ :‬ואמר ר׳ כד‪.‬נא‬
‫דאבות מ״א( אי׳ על העוסק בתורה לשמה‪ :‬ומלבשתו ענוה‬
‫דרש ר׳ נתן בר מניומי משמי׳ דר׳ תנחום מאי דכתיב‬
‫ויראה וכו׳‪ ,‬״ומלבשתו״ הוא מלשון מלבוש‪ ,‬והפי׳ בזה‬
‫)בראשית ל״ז כ״ד( והבור רק אין בו מים וגו׳ מים אין‬
‫ביאר זקיני הרזז״ק טנמזרנוכיל זצ״ל דהנה אי׳ עוד )בפ״ג‬
‫בו אבל נחשים ועקרבים יש בו ע״כ‪ .‬ונוכל לשלב ב׳‬
‫דאבות נ‪7‬׳א(‪ :‬כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו‬
‫המאמרים שיש לו ס קשר זה לזד^ כי בחנוכד‪ .‬צריכה לד‪.‬יות‬
‫מתקיימת וכר‪ ,‬ור״ל בזה‪ ,‬דהנה אדם שלומד תורה‪ ,‬ומדבה‬
‫הדלת הנרות בפתח הסמוך לרשות הרבים משום פרסומי‬
‫תורה כל הזמן‪ ,‬צריך לראות גם כי יראתו תהי׳ יותר ויותר‬
‫ניסא‪ ,‬וד‪.‬ענין היא דד‪.‬נה חנוכד‪ .‬הוא ע״ד המבואר בסה״ק‬
‫גדולה כל הזמן‪ ,‬כיון שצר ‪ T‬לשים לב שיהי׳ יראת חטאו‬
‫מאור עינים על מאחז״ל )שבת כ״א ע״א( ‪ :‬פתילות ושמנים‬
‫קודמת לחכמתו כל הזמן‪ ,‬ואם חס־ועזלום לא מוסיף לעצמו‬
‫שאמרו חכמים אץ מדליקים בהם בשבת מדליקים בהם‬
‫כל הז^ יר״ש ומ ‪T‬ות טובות‪ ,‬אזי ח״ו גם התורה שלו‬
‫בחנוכה‪ ,‬יען כי אי׳ דד׳פתילות שאינם נמשכים אחר השמן‬
‫בטילה‪ ,‬ולכך היראה והענוה נקראים מלבוש לאדם‪ .‬כי‬
‫היינו‪ ,‬כי נפשות נמוכץ לא יכלו להאחז באורן‪ ,‬מדליקים‬
‫כמו שאדם פועזט המלבוש שהולך בו‪ ,‬ולובש מלבועז אחר‪,‬‬
‫בהם בחנוכה‪ .‬כי באור חנוכד‪ .‬יכולין להאחז אף היותר‬
‫כן תמ ‪ T‬צריך להחליף ולחדש את היר״ש שלו‪ ,‬שלא‬
‫ישאר במקום אחד‪ ,‬אלא תמיד תהי׳ יותר מחכמתו שלומד‬
‫י( עי׳ במדרש בראשית רבה פר׳ ס״ד ג׳ ‪ :‬א״ד אחא‪ ,‬בשעה‬ ‫כסדר‪ ,‬וזה מה שאומר ר״מ במשנה הנ״ל לזה שעוסק‬
‫שהצדיקים יושבים בשלוה ומבקשים לישב בשלוה בעוה״ז‪ ,‬השטן‬
‫בא ומקטרג‪ ,‬אמר לא דיץ שהוא מתוקן להם לעוה״ב וכר ע״כ‬ ‫בתורה ש ‪T‬ע שצר ‪ T‬להחליף כל הזמן את המלבוש של‬
‫וצ׳׳ע‪.‬‬ ‫הענוד‪ .‬וד‪T .‬אה שלו‪ ,‬כדי שיהי׳ תמ ‪ T‬בגדר יראת חטאו‬
‫משה‬ ‫אמרי קודש על התורה‬ ‫דעת‬ ‫קע‬
‫היא הימין‪ .‬וזה הוא ראשת בכח‪ ,‬ומתחלת בשמאל בפועל‬ ‫נמוכין‪ ,‬כי אי׳ בסה״ק דחנוכה רומז לקטנות ע״פ דכתיב‬
‫כדי שיהת פניו לימין‪ .‬וזה; לאמר זה יצא ראשונה‪ ,‬ואח״כ‬ ‫)משלי כ״ב ר( ‪ :‬חנוך לנער עפ״י דרכו‪ ,‬כי בחנוכה יכולים‬
‫יצא אחיו בחי׳ שמאל‪ ,‬ותאמר מה פרצת על ‪ ,T‬פרץ הגדר‬ ‫להאתז אף היותר קטנים מישראל‪ .‬ולכן צר ‪ T‬להיות נר‬
‫ועברו כפי׳ ר‪%‬מב״ן‪ .‬והעיקר היא הכוונה שלא יהי׳ פ ר ח‬ ‫חנוכה למטה מי׳ טפחים‪ ,‬למען יוכל להאיר אף במקום‬
‫מרובה על העומד‪ ,‬סור מרע ואחר יצא אחיו אשר על ‪T‬ו‬ ‫הנמוך‪ ,‬וזה הביאור רנר חנוכה שהניח למעלה מעשרים‬
‫השני בחי׳ עשה טוב‪ ,‬ותקרא שמו זרו‪ /‬נגד זרח בחושך‬ ‫פסולה כסוכה ובמבוי‪ .‬כי יש בחנוכה ב׳ ענינים‪ ,‬בחי׳ סור‬
‫אור לישרים )תהלים קי״ב ד׳(‪.‬‬ ‫מרע ובחי׳ עשה טוב‪ .‬הטבת הנרות רומז לסור מרע‪,‬‬
‫והדלקת נרות רומז לעשה טוג וזה כסוכה ובמבוי‪ .‬מבוי‬
‫רומז לסור מרע שלא יהי׳ סרדן מרובה על העומר )ערובין‬
‫פ ר ש ת בא‬ ‫ט״ז ע׳׳א(‪ ,‬וסוכה רומז לעשה טוב צלא רמהיכעותא‪ ,‬ואם‬
‫הוא למעלה מב׳ פסולה מצד שניהם‪ ,‬כי לא יוכל להיות‬
‫)סעודה שלישית — תרצ״ז(‬
‫למסה סור מרע‪ ,‬ומצד עשה טוב כי לא שלטה בי׳ עינא‪,‬‬
‫כי מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל )שבת כ״ב ע״א(‪ ,‬רומז‬
‫פו״א ‪ :‬כי אני הכבדתי את לבו )שמות י׳ א׳( אי׳ במדרש‬
‫להעלות רברים הנמוכים שיקחם משמאל‪.‬‬
‫)שמו״ר ט׳ ח׳( שנעשה לב פרעה ככבד‪ ,‬ואח״כ‬
‫ובאמת כל אחד ואחר מישראל צריך לעשות מר״ה רה״י‪,‬‬
‫כתוב )פסוק ח׳( ‪ :‬מי ומי ההלכים וגר בנערינו ובזקינינו‬
‫יחודו של עלם‪ ,‬כי כל אחד ואחר צריך שיראה‬
‫נלך וגו׳ ויש לדייק תיבת ״נלך״ שני פעמים‪ ,‬דהנה הענין‬
‫כאילו מחצה על מחצה )כמאחז״ל בקדושת מ׳ ע״ב(‬
‫הוא שיש ג׳ מיני התחדשוו‪ /‬התחדשות המוח והדעו‪/‬‬
‫ובעשותו ח״ו עבירה מכריע אותו וכר לכף חובה‪ ,‬ובמבוי‬
‫התחדשות המדות‪ ,‬והתחדשות החמריוו‪ /‬והג׳ התחדשות‬
‫אם הוא רק פרוץ כעומד נחשב כאילו הפרוץ מרובה‪,‬‬
‫מרומזים בפסוק ״החורש הזה לכם ראש חדשים ראשון‬
‫כי אין ריקות בעלם‪ ,‬ע״ד דאי׳ טהכעש״צז הקדוש עה״פ‬
‫הוא לכם לחדשי השנה״ )שמות י״ב ב׳(‪ ,‬שלש פעמים כתוב‬
‫)רברים י״א ט״ז( ‪ :‬וסרתם ועברתם וגו׳ דע״י וסרתם נחשב‬
‫לשון חדש‪ ,‬החודש הזה לכם‪ ,‬הוא בחי׳ התחדשות החמריות‪,‬‬
‫כאילו ועברתם‪ ,‬כי העיקר הוא שהקב״ה ברא בני אדם‬
‫ע״ד שאמרו )פסחים ס״ח ע״ב( ‪ :‬חצי׳ לכם‪ ,‬ראש חדשים‬
‫רעבים גם צמאים )תהלים ק״ז ה׳( שנפשם המה ניצוצות‬
‫הוא בחי׳ התחדשות הדעו‪ /‬בחי׳ ראש‪ .‬ראשון הוא לכם‬
‫ר‪.‬ק׳ בהם תתעטף‪ ,‬אשר ירדו למטה וצריך להעלותם‪ .‬ואם‬
‫לחדשי השנה בחי׳ התחדשות המדות‪ .‬כי המדות רם בחי׳‬
‫הוא אוכל כראוי עפ״י התורה‪ ,‬אזי יוכל להעלות המאכל‬
‫וולרות בחי׳ ראשון וזהו כאן ‪ :‬בנערינו ובזקינינו נלד‪,‬‬
‫בחי׳ חייתני מיורדי בור )תהלים ל׳ ד׳( ובאם אינו אוכל‬
‫נגד התחדשות המוחת‪ ,‬בחי׳ זקן שקנה חכמה )קדושין‬
‫כראוי אזי מפיל את עצמו עוד למטה רח״ל‪ .‬ובזה צריך‬
‫ל״ב ע״ב( להתחדש הזקנה שהוא החכמה‪ ,‬ואי׳ ברמב״ן‬
‫להיות כל אחר מוסיף והלך‪ .‬ובאם לאו ח״ו פוחת והלך‪,‬‬
‫)שמות ב׳ א׳( דכל הליכה הוא בחי׳ התעודרות‪ ,‬ל כן‬
‫ו פי ח מרובה על העומד‪ ,‬וזה וישליכו אותו הבורה )בראשית‬
‫בבחי׳ דעת שהוא נפרד מהגוף לגמרי‪ ,‬אינו נכלל עם שאר‬
‫ל״ז כ״ד( בחי׳ יוסף שמוסיף ור^לד‪ ,‬ובאם אינו מוסיף‬
‫הבחינות וכתיב בזה נלך בפני עצמו‪ ,‬משא״כ בחי׳ המדות‪,‬‬
‫ויקזליכו אותו הבורה והבור ריק אין בו מים כי אין ריקות‬
‫שעכ״פ יש להם שייכות עם הגוף‪ ,‬ל כן נכללו בתיבת נלד‬
‫בעלם אם את בו מים‪ ,‬נחשים ועקרבים יש בו‪ .‬לכן צריך‬
‫ביתד עם בחי׳ החומריוו‪ /‬בבנינו ובבנותינו הוא בחי׳‬
‫להיות נר חנוכה למטה מעשרד‪-‬‬
‫התחרשות המדות בחי׳ וולרוו‪ /‬בצאננו ובבקרנו נלד ע״ד‬
‫וזה מה שאתז״ל וכנ״ל‪ :‬ביקש יעקב אבינו יעק״ב יו״ד‬
‫ראי׳ בגמ׳ )פסחים ע׳ ע״ב( ‪ :‬מנין למותר הפסת שקרב‬
‫עק״ב רומז לרברים השפלים‪ .‬גם שם יהי׳ יו״ר רמז‬
‫שלמים שנא׳ וזבחת פסח לה׳ אלקיך צאן ובקר )דברים‬
‫ליראה‪ .‬בקש יעקב לישב בשלוה בעניני עוה״ז ורק לעבוד‬
‫ט״ז ב׳( וכי פסח בא מן הצאן ומן הבקר‪ ,‬אלא לדבר הבא‬
‫להקב״ה בתורה ותפלה‪ ,‬קפץ עליו רוגזו של יוסף‪ ,‬מוסיף‬
‫מן הצאן ומן הבקר רהיינו שלמים וכו׳‪.‬‬
‫והלך‪ ,‬לא דיין לצדיקים שמתוקן לר ‪ a‬לעוה״ב אלא שמבקשים‬
‫והענין הוא שניסן הוא אב לחדשים‪ ,‬שנקרא חדש האביב‬ ‫לישב בשלוה בעוה״ז‪ ,‬בעניני עוה״ז‪.‬‬
‫נוטריקון ״אב י״ב״ שהוא אב לי״ב חדשים‪ ,‬ויש‬ ‫איתא בזוה״ק עה״פ )משלי ל״א כ״א(‪ :‬לא תירא לביתה‬
‫שני בחי׳ באכלת הפסח היינו אכלה הגשמיות וכוונת‬ ‫משלג כי כל ביתה לבוש שנים‪ ,‬אל תיקרי שנים‬
‫האכלה‪ ,‬ולכן מותר הפסח הוא שלמים )שקלים פ״ב מ״ה(‬ ‫אלא שניים מזוזה בימין ונר חנוכה משמאל‪.‬‬
‫שמשימים שלום בת ישראל לאביהם שבשמים )תנחומא בפר׳‬ ‫ויהי בלרתה ויתן ‪ t‬ותקח המילרת ותקשור על ‪T‬ו שני‬
‫תולדות(‪ ,‬שיש בהם חלק גבוה וחלק בעלים‪ ,‬ויען שניסן‬ ‫לאמו־ זה יצא ראשונה )בראשית ל״ח כ״ח(‪ .‬כי בנר‬
‫הוא אב לחדשים‪ ,‬נשאר מחג הפסח רשימה לכל השנה‪,‬‬ ‫חנוכה מתחלת משמאל ס־י שיהיו פונת לימין‪ .‬והעיקר‬
‫קעא‬ ‫משה‬ ‫אמרי קודש על התורה‬ ‫דעת‬
‫וזהו והי׳ לאות על ‪T‬ר )שמות י״ג ט״ז(‪ ,‬בחי׳ התחדשות‬ ‫חו^ ויקחו לוע איש שה לבית אבות שה לבית )שמות‬
‫המדות‪ ,‬לשעבד בזה את תאוות ומחשבות לבנו לעבודתו‬ ‫י״ב ג'(‪ ,‬שני פעמים שה רומז על ב׳ בחי׳ האכילה כג״ל‪,‬‬
‫ית״ש‪ ,‬ולטטפת בין עיניך בחי׳ התחדשות הדעו‪ /‬למען‬ ‫וזהו‪ :‬בצאננו ובבקרנו נלך‪ ,‬בחי׳ התחדשות הבהמיות‬
‫תהי׳ תורת ה׳ ב פ ז מן המותר ב פ ז )שבת ק״ח ע״א(‬ ‫והחמריוו^ וידחג כי הסיבה תלוי׳ בהמסובב‪ ,‬וישראל הם‬
‫ואי׳ בגנ‪) 7‬קדושץ ע״ד ע״א( עה״פ )דברים כ״א י״ז(‪:‬‬ ‫המחדשים את הלבנה ואומרים בעת ק ‪T‬וש הלבנה‪ :‬עטרת‬
‫יכיר יכירנו לאחרים יעזור השי״ת שיכירנו לאחרים‪ ,‬ויקוים‬ ‫תפארת לעמוסי בטן שהם עת ‪T‬ים להתחדש כמותה‪ ,‬היינו‬
‫בנו המקרא )דברים כ״ח ר( ‪ :‬וראו כל עמי הארץ כי שם‬ ‫בחי׳ התחדשות‪ ,‬ואי׳ בגנ‪ 7‬אתם אפי׳ מזידין‪ ,‬אתם אפי׳‬
‫ה׳ נקרא עלז ויראו ממך‪ ,‬ואי׳ במדרש )ילקוט שמעוני‬ ‫שוגגים‪ ,‬אתם אפי׳ מוטעים )ר״ה כ״ה ע׳׳ב(‪ ,‬היינו נגד ג׳‬
‫תהלים סי׳ תרכ״ט( מה בכור נוטל פי שנים אף ישראל‬ ‫בחי׳ התחדשות הנ״ל אתם אפי׳ מז ‪T‬ים היינו שפגם בבתי׳‬
‫נוטלים פי שנים‪ ,‬היינו חיי עוה״ז ועוה״ב‪ ,‬יעזור השי״ת‬ ‫הדעו‪ /‬אתם אפי׳ שוגגים בחי׳ המדות שבודאי פגם במדון‪/‬‬
‫שנוושע פי שנים ברוחניות וגשמיות‪.‬‬ ‫אתם אפי׳ מוטעים ופ ‪T‬ש״י בר״ה שם שאחרים הטעו אותם‪,‬‬
‫היינו בחי׳ התאוות והחמריות‪.‬‬
‫דהנה התחדשות היא תשובה‪ ,‬בחי׳ גרות כדאי׳‬ ‫והענין‬
‫פרשת יתרו‬ ‫כשל״ה הי‪,‬תש בחי׳ גר שנתגייר כקטן שנולד‬
‫)וויען ־ ‪ -‬סעודה שלישית — תרצ״ד( *(‬ ‫דמי )יבמות כ״ב ע״א( וזהו בחי׳ טף בחי׳ התחדשוו‪ /‬וזהו‬
‫פירוש הפסוק בנערינו ובזקינינו וגר היינו נגד ג׳ בחי׳‬
‫פו״א‪ :‬איתא )פסיקתא רבתי‪ ,‬י׳׳ד )פרה( ויקחו אליך וגר‪,‬‬ ‫התחדשות הנ׳׳ל‪ ,‬כי חג ה׳ לנו‪ ,‬היינו שהקב״ה נתן לישראל‬
‫ובמד״ר פר׳ חקת פי״ט( ר׳ אחא בשם ר׳ יוסי בר׳‬ ‫את הכח לקדש החדשים והחגים‪ ,‬והטבע משועבד להם כדאי׳‬
‫חנינא אמר‪ ,‬בשעה שעלה משה למרום‪ ,‬שמע קולו של‬ ‫בירושלמי )סנהדרין פ״א ה״ב( עה״פ אקרא אל אלקים‬
‫הקב״ז‪ /‬שהוא יושב ועוסק בפרשת פרה אדומה‪ ,‬ואומר‬ ‫עליון לא־ל גומר עלי )תהלים נ״ז ג׳( אשר הטבע תלוי‬
‫הלכה בשם אומרה‪ ,‬ר׳ אליעזר בני אומר‪ ,‬עגלה בת שנתו‪/‬‬ ‫בעיבור החדש שנמסר לישראל‪ .‬וזהו‪ :‬תקעו בחודש שופר‬
‫ופרה בת שתיים‪) ,‬מם׳ פרה פ״א(‪ ,‬אמר משה לפני הקב״ה‪:‬‬ ‫בכסה ליום חגנו )תהלים פ״א ד׳( היינו שהדבר תלוי בישראל‬
‫רבון העולמים‪ ,‬העליונים והתחתונים שלך הם‪ ,‬ואתה יושב‬ ‫דשופרא גרים‪ ,‬כי חוק לישראל הוא היינו ראשי חדשים‬
‫ואומר הלכה משמו של בשר ודם‪ .‬אמר לו הקב״ה‪ ,‬צדיק‬ ‫להם קבעת‪ ,‬ולכן משפט לאלקי יעקב לפי קביעת החדשים‬
‫אחד ע ת ז לעמוד בעולמי‪ ,‬ו ע תז לפתוח בפרשת פרה‬ ‫בבי״ד של מטה על דרך פ ‪T‬וש הירושלמי על הפסוק הנ״ל‪.‬‬
‫תחילה וכו׳‪ ,‬אמר לפניו משה‪ ,‬רבון העולמים‪ ,‬יהי רצון‬
‫והצדיקים מהפכים החומר לצורה‪ ,‬ופרעה הי׳ היפר זה‪,‬‬
‫מלפניך שיצא זה מחלצי‪ ,‬א״ל חייך שזעא מחלציך‪ ,‬הה״ד‬
‫והלב שהוא בחי׳ חכמה נתהפך לכבד שהוא‬
‫)שמות י״ח ד׳(‪ :‬ושם האחד אליעזר‪ ,‬ושם אותו המיוחד‬
‫מקום התאספות המותרות בחי׳ חומר‪ .‬ואיתא בשם המגיד‬
‫ר׳ אליעזר עכ״ל המדרש‪ .‬והוא אומר דרשני‪ ,‬וצריך ביאור‪.‬‬
‫הק׳ מקוזנת זלה״ה על הפסוק לא כן הרשעים )תהלים א׳ ד׳(‬
‫עגיל‬ ‫אמנם אי׳ בגמ׳ )ב״ק נ״ד ע״ב(‪ :‬שאל ר׳ חנינא בן‬ ‫לא כתוב בבריאת האור ויהי כן‬ ‫דאי׳ בספר הבהיר דלכן‬
‫בהם‬ ‫וכו׳ מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר‬ ‫א׳ ג׳( משום דאור הזה לא הי׳‬ ‫אלא ויהי אור )בראשית‬
‫וגו׳‬ ‫טוב‪ ,‬ובדברות האחרונות נאמר בהם טוב‪) ,‬כבד את‬ ‫בו וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא‬ ‫ראוי לרשעים להשתמש‬
‫אמר‬ ‫למען יאריכון וגר ולמען ייטב לך( )דברים ה׳ ט״ז(‪,‬‬ ‫לא כן הרשעים‪ ,‬שהרשעים גרמו‬ ‫)חגיגה י״ב ע״א( וזד^‪:‬‬
‫לו וכו׳ הואיל וסופן להשתבר וכו׳ וח״ו פסקה טובה מישראל‪,‬‬ ‫יהי׳ בבחי׳ ויהי כן‪.‬‬ ‫שהאור לא‬
‫ולהבין זה נראה לי‪ ,‬דאיתא במדרש )בר״ר פ״ט( עה״פ‬ ‫וזהו מה שאמר פרעה‪ :‬יהי כן ה׳ עמכם כאשר אשלח‬
‫)בראשית א׳ ל״א(‪ :‬והנה טוב מאד‪ ,‬זה יצה״ר‪ ,‬שאלולא‬ ‫אתכם ואת טפכם )שמות י׳ י״ט(‪ ,‬היינו בחי׳ טף‬
‫יצה״ר לא בנה אדם ביו‪ /‬ולא נשא אשה וכו׳‪) ,‬ובמדרש‬ ‫בתי׳ התחדשוו‪ /‬ואז יהי׳ בחי׳ ויהי כן‪ ,‬ופרעה לא רצה‬
‫)קהלת רבה פ״ג( איתא מאמר זה בשינוי קצת‪ :‬והנה טוב‬ ‫זז‪ /‬אלא לא כן לכו נא וגו׳ היינו בחי׳ לא כן הרשעים‪,‬‬
‫וזהו קדש לי כל בכור )שמות י״ג ב׳(‪ ,‬בחי׳ התחדשות‬
‫»( נסיעתו זו אז לעיר וינא‪ ,‬היתד‪ .‬למטרת ביקור של כיבוד‬
‫אם אצל אמו הרבנית הצדקת מרת חי׳ ע״ה‪ ,‬בת הגה״צ המםורסם‬
‫הדעו‪ /‬כדאי׳ בתקונים שבכור הוא בחי׳ דעו‪ /‬פטר כל‬
‫הר״ר אפרים זלמן מרגליות זצ״ל‪ ,‬האבדק״ק מאציוב‪ ,‬התן המגיד‬ ‫רחם בחי׳ וולדות בחי׳ התחדשות המדות כדאי׳ בזוהר הק׳‬
‫הק׳ צי״ע רבי אברהם מטריסק זצוקלל״ה‪ .‬עפ״י בקשתו של בז‬ ‫דרחם הוא בחי׳ אהבה‪ ,‬ואהבה הראשונה צריכה להיות‬
‫אחותו כ״ק מרן אדמו״ר זצוק״ל מסדיגורה בעל הכנסת מרדכי‪.‬‬
‫שלח לו דודו הגה״ק המחבר זצוק״ל‪ ,‬את המאמר הזה כתוב בעצם‬ ‫להשי״ו‪ /‬באדם ובבהמה לי הוא היינו בחי׳ התחדשות‬
‫כתי״ק‪.‬‬ ‫החומריות שנעשה מבחי׳ בהמה בחי׳ אדם‪.‬‬
‫משה‬ ‫אמרי קודש על התורה‬ ‫דעת‬ ‫קעב‬
‫כגון‪ :‬מלחמת מצח‪ /‬ולדון כל עושי רקועה דעי נפשות‬ ‫זה יצ״ט‪ ,‬מאד זה יצה״ר עיי״ש(‪ .‬והענין הוא‪ ,‬דיש ג׳‬
‫עפ״י סנהדרין באדבע מיתות ב״ד‪ ,‬ומעץ שפיכת דמים‬ ‫שרשי עבירז‪ /‬עבודה זרה‪ ,‬גלוי עריו!‪ /‬ושפיכוז דמים‪.‬‬
‫צריכין למצות מילה ושחיטה וכדומה(‪.‬‬ ‫ואי׳ בנכד )יומא ס״ט ע״ב וסנהדדץ ס״ד(‪ ,‬באנשי כנסת‬
‫והנה איתא בזוה״ק )בלק קצ״ב‪ (:‬עה״פ )דברים ל״ג ב׳( ‪:‬‬ ‫הגדולה‪ ,‬כוזיב )נחמי׳ ט׳ ד( ‪ :‬ויזעקו בקול גדול אל ה׳‬
‫ה׳ מסיני בא וזרח משעע למו וגר מלמד שהחזיר‬ ‫אלקיהם מאי אמור‪ ,‬אמר ר׳ יהודה וכו׳‪ ,‬היינו דאחרבי׳‬
‫הקב״ה את התורה על כל אומה ולשון‪ ,‬בא לבני עקזו‬ ‫לביתא וכו׳‪ ,‬אותיבו בתעגיתא ל׳ יומין וכו׳ מסרוהו )ליצרא‬
‫ולא רצו לקבלה‪ ,‬משום דכתיב בה לא תרצח‪ ,‬והמה מוכרחין‬ ‫לאנשי כגה״ג‪ ,‬אמרו הואיל ועת רצון הוא‪ ,‬גבעי‬ ‫דע״ז(‬
‫לזה משום דעל חרבך תחי׳ )בראשית כ״ז מ׳(‪ ,‬וכן בנוגע‬ ‫רחמים גם איצרא דעבירה )ג״ע( בעו רחמי ואמסר ב ‪T‬ם‪,‬‬
‫לבני ישמעאל‪ ,‬סרבו לקבלה מקזום דכתיב בה לא תנאף‪,‬‬ ‫חבשוהו ג׳ יומי ובעו ביעתא בת יומא בכל ארץ יקזראל‬
‫ולשמעאל נאמר )בראשית י״ז כ׳( והפריתי אותו והרבתי‬ ‫)לתולה( ולא אשתכח וכו׳ וד^כרחו לחזור בהם‪ ,‬אלא דסמו‬
‫אותו‪ ,‬והוא יהי׳ פרא אדם )שם ט״ז י״ב(‪ ,‬ומוכרח הוא‬ ‫את עיניו )דיצרא דג״ע( כדי שלא יתגרה בקרובות‪.‬‬
‫להיות לועט אחרי יצרא דג״ע וכו‪ /‬ומסיים הזוה״ק שם‪:‬‬
‫והנה איתא בגמ׳ )סנהדרין ע״ו ע״ב( אמר שמואל‪ ,‬מפני‬
‫וזרת מקזעיר למו ממה דלא רצו בני שעיר לקבל את‬
‫‪ t‬בברזל‪ ,‬תניא רבי אומר‪ ,‬גלוי‬ ‫מה לא נאמרה‬
‫התודה מזה נתוסף אור ואהבה רבה לשראל‪ ,‬וכן ועפיע‬
‫ו ‪T‬וע לפני מי שאמר והי׳ העולם‪ ,‬שהברזל ממית בכל שהוא‪,‬‬
‫להם חביבו ונהירו יתיר מפארן ובני ישמעאל‪ ,‬וכן מכל‬
‫לפיכך לא נתנה בו תורה שיעור‪) .‬ופירש״י ממית בכ״ש‪,‬‬
‫שאר שרי ע׳ האומות המרומזים בתיבות‪ :‬ואתא מרבבות‬
‫ע״י תחיבת מחט בוושט או בלבו‪ ,‬אי נמי כפירש״י ביבמות‬
‫קדש‪ ,‬נתוסף אור לישראל כדי שיוכלו לקבל את התורה‬
‫ע״ו ע״א פרזלא מזרף זריף‪ ,‬עושה חבורה או מעלה נפח‬
‫מכל אומה אעה חלק‬ ‫בלי מפרי‪ /‬ולקבל מתנות באדם‬
‫עיי״ש(‪ ,‬מה שאין כן באבן ובכלי עץ דכתיב בהו ‪T‬‬
‫ממדותי׳ מהצד הטוב שבאותה מידה הנצרך לקיום מצות‬
‫שצריכין מלא אחיזת ‪ ,T‬שיעוד להכות בו‪ .‬והרמז בזה‬
‫התוה״ק‪ ,‬למשל מעשו חלק ממה שכלול בענין שפיכת דמים‪,‬‬
‫הוא‪ ,‬לשלשה שרשי עבירה הנ״ל‪ ,‬ואם באבן ‪) t‬במדבר‬
‫לדון דיני נפשות וכו׳ כנ״ל‪ ,‬ומשמעאל ממה שכלול בענין‬
‫ל״ה י״ז( רומז ללב אבן‪ ,‬שנאמר בו )יחזקאל ל״ו כ״ו( ;‬
‫מדתו הנצרך למצות פו״ר ולאהבת חסד ולגמ״ח וכו׳‪ ,‬וכן‬
‫והסירותי את לב האבן מבשרכם וגו׳‪ ,‬והיינו לב מוציא בשר‬
‫משאר שרי ע׳ האומות מכל אחד מתנתו חלק וצד הטוב שבו‪,‬‬
‫שהוא גלוי עריות‪ ,‬ונואף אשה חסר לב )משלי י׳ ל״ב(‪.‬‬
‫כי אלו האומות פונים לתאוות מדותיהם אלו בלי גבול‪,‬‬
‫או בכלי עץ ‪) t‬במדבר שם י״ח( רומז‪ :‬לשפיכת דמים‪,‬‬
‫ונופלים לעומק הקליפות בהם‪ ,‬ושראל בכח התוה״ק ומצוותי׳‬
‫כי מיתת האדם נגרמה ע״י העץ — עץ הדעת‪ ,‬והאדם‬
‫וקדושתה יכולים להעלות צד הטוב שבאלו מדות מעומק‬
‫עץ השדה‪ ,‬ולכן נאמר ‪ t‬בשניהם משום שצריכין מעשה‪,‬‬
‫הרע ולעשותם בבחינת טוב מאד זה יצה״ר כנ״ל‪.‬‬
‫אבל ברזל שהוא מרמז על מלכות שמים‪) ,‬כמאמר הזוה״ק‬
‫וזה מרומז בכתוב )תהלים קי״ז( ‪ :‬הללו את ה׳ כל גוים‬
‫וארא דף כ״ג ובהגהות מהרח״ו שם‪ ,‬ופכתפי האר׳׳י ז״ל‬
‫שבחוהו כל האמים וגו׳ כי גבר עלינו חסדו‪ ,‬והיינו‬
‫איתא‪ ,‬ברזל הוא ב׳ פעמים ק״ך צרופי אלקים‪ ,‬דהיינו ר״מ‬
‫כפי שאמרנו‪ ,‬מעת הגבורה היא שורש הטוב של שפ״ד‪,‬‬
‫עם הכולל( ושם פוגמת וממיתה גם מחשבה לחוד‪ ,‬אפילו‬
‫ומדת החסד ואהבת הטוב היא שורש הטוב לאהבה דעה‬
‫אם אין עמה מעשה ושיעור‪ ,‬וזהו שאמר רבי‪ :‬גלוי ו ‪T‬וע‬
‫דג״ע‪ ,‬ושתיהם יכולין להתברר ע״י תוה״ק וכל מצוותי׳‪,‬‬
‫וכו׳ סוד הדעת והמחשבה )כמבואר בס׳ ברית כהונת עולם(‪.‬‬
‫ע״י מידת )יבמות כ׳ ע״א( ‪ :‬קדש עצמך במותר לך‪ ,‬שיתהפכו‬
‫לטוב מאד זה יצה״ר כנ״ל‪ ,‬וזה ; הללו את ה׳ כל גויס שבחוהו‬ ‫ובזה יובן הטעם שאנשי כנה״ג בטלו רק יצרא דע״ז‪ ,‬מפני‬
‫כל האמים‪ ,‬ע״י שיתבררו ניצוצי אור של חלק הטוב שבמדות‬ ‫שאין בו שום צד טוב כלל‪ ,‬והוא ממית בכ״ש‪ ,‬ופוגם‬
‫כל האומים‪ ,‬שאצלם המה בעמקי הקליפות והרע‪ ,‬בטומאת‬ ‫במחשבה בלי מעשה‪ .‬מה שאין כן ביצרא דעבירה )ג״ע(‬
‫תאוותם‪ ,‬וע״י שיזרחו משעיר ועפשו מפארן כל תלקי‬ ‫שיש בר צורך לעולם‪ ,‬כדי קיום המין‪ ,‬הוכרחו אנשי כנה״ג‬
‫ניצוצי הטוב שבהם להאירם ע״י שראל באור התורה‪,‬‬ ‫לחזור בהם מלבטלו מכל וכל‪ ,‬רק החלישו אותו שלא יתגרה‬
‫ולתקנם לטוב בבחי׳ טוב מאד כנ״ל‪ ,‬זאת יגרום אשר‬ ‫בקרובות וכו׳‪) ,‬ואע״ג דממאמרו של ר״י אמר רב )סנהדרין‬
‫הללו את ה׳ כל גוים שבחוהו כל האמים אחרי אשר יתוסף‬ ‫ס״ג ע״ב( משמע קצת דג״ע חמור כמו ע״ז‪ ,‬דאמר ‪:‬‬
‫אור וחסד לישראל על עיהם‪ ,‬ויתעלו אורות ניצוצי תוה״ק‬ ‫יודעין היו ישראל בע״ז שאין בה ממש‪ ,‬ולא עבדו ע״ז‬
‫שבמדותיהם כנ״ל‪ ,‬כי גבר עלינו חסדו כי נכללו במדות‬ ‫אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא‪ .‬אבל הלא מוקי‬
‫גבורה וחסד דקדושה נצוצים הטובים של חסד וגבורה דטומאת‬ ‫לה בקודם דאביקו בי׳‪ ,‬אבל אחר שנתקשרו בע״ז תקפה‬
‫יצרא דג״ע שפ״ד כנ״ל‪ ,‬אולם‪ :‬ואמת ה׳ לעולם‪ ,‬במה‬ ‫חיבתה עליהם שנא׳ )ירמי׳ י״ז ב׳( ‪ :‬כזכר בניהם מזבחותם‬
‫שנוגע לאמת ה׳ כביכול לבטל יצרא דע״ז‪ ,‬שאצלה אץ‬ ‫עיי״ש(‪ .‬וכן יצרא ושפיכת דמים‪ ,‬שגם בו יש איזה צד טוב‪,‬‬
‫‪p‬עג‬ ‫משה‬ ‫אמרי קודש על התורה‬ ‫דעת‬
‫נכרי׳ בעמקי הקליפות של ב׳ שרעזי העבחות ג״ע ושפ״ד‬ ‫שום צד טוב‪ ,‬והיא ממיתה בכל שהוא‪ ,‬ופוגמת במחשבד^‬
‫כנ׳׳ל‪ ,‬המד‪ ,‬שנים שהם אחד‪ ,‬כי יכולים להעלותם מעומק‬ ‫ואינה צריכה מעשת לפיכך אמר; ואמת ה׳ לעולם‪ ,‬ו ת ^‬
‫הרע למקורם האחד ע׳׳י תקון הפרד‪ ,‬בת שתיים‪ ,‬אמנם‪:‬‬ ‫בשוד‪ .‬כי אני ה׳ לא שניתי )מלאכי ג׳ ר(‪ ,‬ולכן בענין ע׳׳ז‬
‫ישם האחד אליעזר‪ ,‬כי אלקי אבי בעזרי‪ ,‬פי׳ שד‪,‬וא בשביל‬ ‫וכפיית אק שי ‪ T‬שום צד טוב וד״עלאה מן הקליפות ולכן‬
‫בטול יצרא דע״ז‪ ,‬שאק בו שום צד חמבי וטוב‪ ,‬רק עגלה‬ ‫נשבע הקב״ה שאין שמו שלם עד שימחה זכר עמלק‬
‫בת שנתה חעטול הזה הוא ע״י אליעזר‪ ,‬כי אלקי אבי‬ ‫)רש״י שמות י״ז ט״ז ממכילתא( שהוא גימ׳ י ״ ת ורם‬
‫בעזרי‪ ,‬שהוא האחד הפשוט והמוחלט בתכלית האחדות‬ ‫לבבך ועזכחת )דברים ח׳ י״ד( היפר מידת ברזל ג״כ ניט׳‬
‫בבחינת ואמת ה׳ לעולם כנ״ל‪ ,‬ומשום כך בקש מעוד‪ ,‬יד‪,‬״ר‬ ‫ר״מ עם הכולל כב״ל‪ ,‬דד‪,‬יינו מלכות שמים‪ ,‬כי גבי עמלק‬
‫שיצא זה מחלצי‪ ,‬ש ‪,T‬י׳ לו חלק בבטול יצרא דע״ז‪ ,‬ותקת‬ ‫אק שום תיקון כי אם למוזותו‪.‬‬
‫העולם במלכות שדי‪ ,‬ותקון חטא העגל‪ ,‬ע״י מחיית עמלק‬
‫גבי פרד‪ ,‬איתא )ממא ב׳ ע״א( דכשרה בטבול מם‪,‬‬ ‫והנד‪,‬‬
‫מכל וכל‪ ,‬ח־‪,‬י׳ כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל כנ״ל‪.‬‬
‫מקוום דכתיב בד‪ ,‬טהור‪ ,‬דמשמע שהיא יש בה עוד‬
‫וזהו שדרשו חז״ל )תענית ד׳ ע״א( עד‪,‬״כ )דברים ת׳ ט׳( ‪:‬‬
‫טומאה קצת וד‪.‬כוונד‪ ,,‬דכתיב על ענק פרה אדומה )אמב‬
‫ארץ אשר אבני׳ ברזל‪ ,‬אל תקרי אבני׳ אלא בוני׳‪,‬‬
‫י״ד ד׳( ‪ :‬מי יתן טהור מטמא לא אחד דאי אפשר לטהרד‪,‬‬
‫היינו כי ברזל רומז למלכות שמים כנ״ל והתלמידי חכמים‬
‫בלי טומאה וכמבואר דמדותמ של הקב״ה הם מקוריים אשר‬
‫המד‪ ,‬הבונים לבחי׳ מלכות שמים כמבואר בזוד‪.‬״ק )בלק ק״צ(‬
‫בהם מנד‪,‬ג את עולמו‪ ,‬ומשום כך נבראה הטומאה בכדי ‪’,T r‬׳‬
‫עה״כ )תהלים ק״ג כ׳( ‪ :‬גבורי כח עושי דברו‪ .‬וזהו ‪ :‬אנכי‬
‫אפשרות להכיר את הטהרה‪ ,‬כיתרון האור מן החושך )קהלת‬
‫ה׳ אלקיך‪ ,‬ה׳ רומז למדת החסד‪ ,‬אלקיך רומז למדת הגבורה‪,‬‬
‫י״ב י״ג(‪ ,‬וזד‪ .‬ענין הנ״ל של טוב מאד זה יצד‪.‬״ר‪ ,‬וזה פי׳‬
‫נגד אלו שתי הבחינות חסד וגבורה דקדושד‪ ,,‬בחי׳ פרה‬
‫הכתוב‪ :‬מי יתן טהור מטמא לא אחד‪ ,‬כלומר שבהכרח‬
‫בת שתיים מי יתן טהור מטמא כנ״ל‪ ,‬ואחרי הדבור השני‪:‬‬
‫נעשו שתי הסתעפויות ממקור אחד לטהרה ולטומאה‪ ,‬בכדי‬
‫לא ‪,T‬י׳ לך וגר הוא בחינת ואמת ה׳ לעולם כי עגלה בת‬
‫שתר‪,‬י׳ אפשרות להשיג הטת־ה אחר הטומאת ואם כך‪ ,‬הרי —‬
‫שנתה‪ ,‬והברזל ממית בכל שהוא‪ ,‬ואיתא במכילתא )פר׳ יתרו(‬
‫משום זה — יש ניצח אור גם בטומאה העולה מן הקליפה‬
‫עד‪,‬״פ )תד‪,‬לים ס״ב י״ב( ‪ :‬אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי‪,‬‬
‫אחרי פעולת הטהרה‪ ,‬וזה ענין טבול יום‪ ,‬שיש בו עוד‬
‫קאי על אנכי ולא יד‪,‬י׳ לך מפי הגבורה שמענום‪ ,‬אחת דיבר‬
‫קצת צד טומאת אבל היא הזריחה שבאד‪ ,‬מצד השטן ח־ואומות‬
‫אלקים‪ ,‬רומז לשם האחד אליעזר כי אלקי אבי בעזרי‪ ,‬שמבטל‬
‫ע״ד חרח מעזעיר הנ״ל‪ ,‬ולכן כשרה פרה אדומד‪ .‬בטבול‬
‫עגלה בת שנתה כנ״ל‪ ,‬ושתים זו שמעתי‪ ,‬רומז לשם האחד‬
‫יום‪ ,‬כי פרה בת שתיים )ר״ד‪ ,‬י׳ ע״א(‪ ,‬כלומר שבענין‬
‫גרשם‪ ,‬פרה בת שתיים‪ ,‬כי עוז לאלקים‪ ,‬רומז למדת הגבורה‪,‬‬
‫הפרד‪ .‬שמביאה את הטהרה אי אפשר אלא ע״י שתי בחינות‪:‬‬
‫ולך ה׳ החסד רומז למדת החסד‪ ,‬ועזתי המדות האלה אף‬
‫טומאד‪ ,‬וטהרד‪ ,‬כב״ל והבן‪ .‬אמנם זה דוקא לשני שרשי‬
‫שד‪.‬ם לקוחים ממתגו^״ם של עשו ויעזמעאל כזוה״ק הנ״ל‪,‬‬
‫העבירות ג״ע ושפ״ד כנ״ל‪ ,‬אבל עגלה בת שנתד‪ .‬לענק‬
‫כמ״ש וזרת משעיר למו‪ ,‬זעפיע מד‪,‬ר פארן‪ ,‬אמנם כי אתד‪,‬‬
‫העגל ויצרא דע״ז‪ ,‬שאין שם בחי׳ שתיים כנ״ל‪ ,‬כי אין שום‬
‫תשלם לאיש כמעשד‪,‬ו )תהלים ס״ב י״ג(‪ ,‬כי לאומות העולם‪,‬‬
‫ניצח אור וצד טוב בו‪ ,‬היא רק בת שנתה‪ ,‬כלומר תיקונה‬
‫אשר המדות שלהם המד‪ ,‬נפולים משרשם ומושפלים בעומק‬
‫היא רק בטולה הגמור‪ ,‬וד‪,‬ודאה באחד המוחלט הפשוט‪ ,‬ית״ש‪.‬‬
‫הקליפות ע״י מעשיהם הרעים‪ ,‬אני ה׳ נאמן לשלם להם‬
‫כמעעז ‪,T‬ם פורעניות‪ ,‬ולישראל אני ה׳ נאמן לתת שכר טוב‬ ‫וזאת כוונת הגמ׳ הנ״ל‪ :‬מפני מד‪ ,‬לא כתיב טוב בלוחות‬
‫בשביל שמרימין אותן המרות לחסד וגבורה דקדוקזה‪ ,‬ואיתא‬ ‫הראשונות מפני שסופן להשתבר ע״י מעשה העגל‬
‫במס׳ יבמות )ס״ג ע״ב(‪ :‬תביא ר׳ אליעזר אומר‪ ,‬כל מי‬ ‫ויצרא דע״ז‪ ,‬שאין שייר בו שום צד טוב‪ ,‬וסופו להפסק‬
‫שאין עוסק בפו״ר‪ ,‬כאילו שופך דמ‪.‬ים וכו׳‪ ,‬ר׳ עקיבא‬ ‫ולהשתבר מכל וכל‪ ,‬ואח״כ בלוחות שנמת שכבר נמחל להם‬
‫אומר כאלו ממעט הדמות בן עזאי אומר שנ ‪,T‬ם יחד כ אלו‬ ‫ליעזראל אותו העוון ונתבטל אז מהם עכ״פ לשעתן יצרא‬
‫שופך וממעט‪ ,‬חד‪ ,‬הרמז )שמות כ׳ ב׳(‪ :‬אנכי ה׳ אלקיך‪,‬‬ ‫דע״ז‪ ,‬נאמר בהם טוב במצות כיבוד אב ואם‪ ,‬שבאה ע׳׳י‬
‫וגבורי כח עועזי וגו׳ אחת דבר אלקים‪ ,‬אבל גבורי הכח‬ ‫מצות פר׳ר‪ ,‬הצד הטוב של יצרא דג״ע‪ ,‬ונכלל בה גם ענק‬
‫המה עושים דברו‪ ,‬ע׳׳י שהמה שומעים בקול דברו‪ ,‬ממה‬ ‫הצד הטוב של יצרא דשפ״ד‪ ,‬ע״י מצות מילה לבן הנולד‪,‬‬
‫שנשמע מקל דברו בחי׳ שתים זו שמעתי‪ ,‬כפלים לתושי׳‬ ‫וגם כדאמרען בגמ׳ דאשה אינה מצווה על פו״ר מעזום‬
‫פרה בת שתיים כנ״ל‪.‬‬ ‫דדרכו של איעז לכבועז כענין כבועז מלחמד‪) ,‬קדושין ב׳ ע״ב(‬
‫חה )ברש״י שמות י״ח א׳( ‪ :‬למד‪ ,‬נקרא שמו יתרו שיתר‬ ‫בחי׳ שפ״ד‪ ,‬חד‪ ,‬שמרמז הכתוב כאן )שמות י״ח ג׳( ; ואת‬
‫פרשה אחת בתורד‪ ,‬עדה״ב )קהלת ב׳ י״ג( ‪ :‬וראיתי‬ ‫שני בני׳ אשר שם האחד גרשם כי אמר גר הייתי וגו׳‪,‬‬
‫אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך‪,‬‬ ‫היינו ניצוצי הקדושד‪ ,‬וענפי הטוב המוסתרים כגר בארץ‬
‫משה‬ ‫אמרי קודש על התורה‬ ‫דעת‬ ‫קעד‬
‫מביאים אותו ‪ p‬השמים לדרגת כהן — עובד ה׳ בשליכעת‬ ‫ויתרו שעזב את הע׳׳ז וגתדבק בקדושה‪ ,‬ונתן יתרת לחכמה‬
‫וזוכה לדרגות גבוהות וכנ״ל‪.‬‬ ‫והאור על הסכלות והחושך‪ ,‬יתר פרשה אתת בתורה‪ ,‬שרומז‬
‫אך עכ״פ כתיב אח״כ בפסוק )י״ד ג׳( ‪ :‬ויצא הכהן אל מחוץ‬ ‫לעגלה בת שנתה היינו לבטול הע״ז‪ ,‬ונתדבק בתי החיים‬
‫למחנה וגד‪ .‬היינו שיש לו לטהר ולקדקו עצמו‪ ,‬להמ?‪2‬ז ‪T‬‬ ‫האחד הפשוט והמוחלט ית״ש‪ ,‬וזזד )שמות י״ת ט׳( ‪ :‬ויחד‬
‫בדרגות שיעז לו בעבודת ה׳‪ ,‬וכ ^ שג״כ בנ״י שיצאו ממצרים‪,‬‬ ‫יתרו‪ ,‬ואיתא במדרש )ילקוט ר״פ יתרו( שיוזד את השם‬
‫והיו אז בדרגות גבוהות‪ ,‬בכל אופן הוצרכו ז׳ שבועות לספור‬ ‫והבן‪ .‬היינו בתי׳ ה׳ הוא האלקים בחי׳ תרח משעיר למו‬
‫עד שזכו לדרגה שיכלו לקבל את התורה‪ ,‬ה״נ בבחינה זו‬ ‫וגו׳ הופיע מהר פארן‪ ,‬שתים זו שמעתי חסד וגבורה דקדושה‪,‬‬
‫אחד שעושה תשובה וכנ״ל ע״פ‬ ‫ואחריו אמר יתרו )שמות י׳׳ח י״א( ; עתה ידעתי כי גדול‬
‫ה׳ מכל האלקים‪ ,‬זהו בטול ע״ז בחי׳ ואמת ה׳ לעולם‪ ,‬כי‬
‫בדבר אשר זדו על ‪ aT‬מרה כנגד מרה‪ ,‬היינו זה לעומת‬
‫פרשת ב ה ע ל ו ת ך‬ ‫זה עשה האלקים בתי׳ פרה בת שתיים‪ ,‬טוב מאד זה יצה״ר‪,‬‬
‫בכל מאודך בכל מרה ומרה‪ ,‬צרה ויגון אמצא וכוס יעזועות‬
‫ענין אל מול פני המנורה )במדבר ח׳ ג׳( — ‪p‬־‪ ro‬לתורה‪.‬‬ ‫אשא ובשם ה׳ אקרא )תהלים קט״ז ג׳(‪ ,‬כיה״ר‪.‬‬
‫כי כתיב )משלי ו׳ כ״ג( כי נר מצוד‪ .‬ותורה אור‪.‬‬
‫יאירו שבעת הנרות — ז׳ מיתת‪ ,‬שכל הז׳ מידות ‪.T‬יו עפ״י‬
‫התורה הקדושה‪ — ,‬הנר האמצעי‪ ,‬ולפי יכלתו של כל אחד‬
‫לקבל ולא תרבה ההשפעה קתר מימלת המקבלים‪.‬‬
‫פרשת מצורע — שבת הגדול‬
‫וזהו ענק מר‪ ,‬שאחז״ל )שבת כ״ב ע״ב(‪ :‬נותן בה ש ת‬
‫הטעם לקריאת השם שבת הגדול יש לבאר‪ ,‬דהנה מבואר‬
‫כמידת חברותי׳‪ ,‬לצמצם את ההשפעד‪ ,‬לכל אחד כפי‬
‫במדרשים )שהביאו בתוס׳ בשבת פ״ז ע״ב ד״ה‬
‫מדתו וערכו‪ ,‬וממנה הי׳ מדליק‪ ,‬מנר האמצעי המרמז לתורה‬
‫ואותו יום וכו׳( שבשנת יציאת מצרים הי׳ נס גדול בי׳‬
‫וכנ״ל‪.‬‬
‫ניסן שהי׳ אז שבת‪ ,‬שאז לקחו בנ״י את פסחיהם להקריבם‪,‬‬
‫וזה ענין דברי הגמ׳ )שבת כ״ג ע״ב(; קערה אחד גדולה‬
‫ונתקבצו בכורות אומות העולם אצל ישראל ושאלום למה‬
‫עם הרבה פתילות הרי היא כמדורה‪ ,‬ולא יצא אף‬
‫עושק כן‪ ,‬ואמרו להם זבת פסח הוא לה׳ שיהרוג בכורי‬
‫אחר מצות נר חנוכד‪ ,‬ע״כ‪ .‬ראם הרבו השמן לכולם יחר‪,‬‬
‫מצרים‪ .‬הלכו הבכורים אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש‬
‫מבלי לצמצם לכל אחד ההשפעה לפום דרגא דילי׳‪ ,‬אינו‬
‫ממנו שישלח את בנ״י ממצרים ולא רצו‪ .‬ועשו עמוס מלחמה‪,‬‬
‫עולה אף לאחד‪ ,‬אבל אם עשו פתילד‪ ,‬לכל אחד בפני עצמו‪,‬‬
‫והרגו מהם הרבה‪ ,‬וזה מש״כ למכה מצרים בבכוריהם ע״כ‪.‬‬
‫דהיינו צמצום לכל אחד כפי ערכו‪ ,‬אז יצאו כולם‪.‬‬
‫)ועי׳ בבית יוסף בטור או״ת סי׳ ת״ל(‪ ,‬וא״כ שהי׳ אז‬
‫וזה הפירועז )בדברי הספרי ר״פ בהעלותך( ‪ :‬להגיד שבחו‬
‫בשנת הגדול ניסים גדולים לבנ״י‪ ,‬ודאי כשהם ראו ניסים‬
‫של אהרן שלא שינה שאהרן שהי׳ כר‪.‬ן גתל‪ ,‬הי׳‬
‫אלו שנעשו להם עשו תשובה מאהבה‪ ,‬ואי׳ בזוה״ק דמזזבנ״י‬
‫המשפיע לכל כלל ישראל ע״י הדלקת המנורה וד‪.‬וא לא‬
‫עושים תשובה‪ ,‬באים בשעתא חרא וברגעא חרא למדריגות‬
‫שינה מכאשר ציוד‪.‬ו ה׳‪ ,‬להשפיע לכל אחד כפי ערכו ונשמתו‪.‬‬
‫גבוהות וגדולווב ולפי״ז מובן שלכך נקרא שבת הגדול‬
‫ולא יותר ממדרגתו‪.‬‬
‫דאז הגיעו לדרגות גדולות בתשובה שעשו למראה הניסים‪.‬‬
‫וזה פירוש הכתוב )במדבר ח׳ ד׳(; כמראה אשר הראה ה׳‬
‫את משה כן עשה את המנורה‪ .‬שכמו שנתראה השי״ת‬ ‫יבזה מבואר הפסוק )תהלים קי״ח כ׳( ‪ :‬זה השער לה׳‬
‫אל משד‪ ,‬בעב הענן‪ ,‬שלא ירבד‪ .‬אור השכינה מאד אליד!ם‬ ‫צדיקים יבאו בו‪ .‬דהנה אחז״ל )שבת ק״ד ע״א(‬
‫יותר מכפי יכולתם של העם ככתוב )שמות י״ט ט׳( ‪ :‬למען‬ ‫דלכך יש לאות ה׳ רווח למעלה‪ ,‬לרמז שבעל עב ‪T‬ה‪ ,‬כשחוזר‬
‫יעזמע העם בדברי עמך‪ .‬והי׳ בבחינת צמצום לכל אחד כפי‬ ‫בו מעזא ‪ T‬לו השי״ת פתח ושער שיוכל להכנס בו‪ ,‬ומקבל‬
‫דרגתו‪ ,‬כן הי׳ ענק המנורה שהשפע שד‪,‬שפיע אהרן הכהן‬ ‫אותו בתשובה‪.‬‬
‫למיוראל ע״י הדלקת המנורה‪ ,‬הי׳ לכל חד וחד כפום דרגא‬ ‫וזהו הפי׳‪ :‬זה השער ]ה־שער[ לה׳‪ ,‬היינו שה־ה׳ מרמז על‬
‫דילי׳‪.‬‬ ‫תשובה‪ ,‬ואז כשעועוים תשובה מיד צדיקים יבאו בו‪.‬‬
‫דכשעושים תשובה עולים מיד לדרגות גבוהות ונהיים בבחינת‬
‫פרשת פנחס‬ ‫צדיקים ודו״ק‪.‬‬
‫וזה הפירוש בפסוק )ויקרא י״ד ב׳( ‪ :‬זאת תהי׳ תורת המצורע‬
‫לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום )במדבר כ״ה י״ב(‪.‬‬ ‫בקם טהרתו והובא אל הכהן וגר‪ ,‬היינו דתיכף ומיד‬
‫ופירש״י‪ :‬בדין הוא שיטול שכרו‪ .‬וד‪,‬כוונד‪ ,‬בזה‪ ,‬דד‪.‬נד‪.‬‬ ‫כקם טהרתו‪ ,‬כעזעושה תשובה‪ ,‬מ ‪ — T‬והובא אל הכהן‪,‬‬
‫קעה‬ ‫משה‬ ‫אמרי קודש על התורה‬ ‫דעת‬
‫שד‪.‬כניע פנחס את קליפת חסד שבטומאה עלה והגיע ל ‪T‬י‬ ‫מקשים המפרשים הא קיי״ל )קדושין ל״ט ע״ב(‪ :‬שכר‬
‫מעלת כד‪.‬ן — חסד דקדושה‪.‬‬ ‫מצוד‪ .‬בהאי עלמא ליכא‪ .‬ואיך ראוי שיקבל פנחס שכרו‪,‬‬
‫אך הנה ‪T‬וע הטעם דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא משום‬
‫דקיי׳׳ל )קדושק מ׳׳ת ‪7‬ד׳א עיי׳׳ש(‪ :‬אק שכ ‪T‬ות משתלמת‬
‫מעשה פנחס הי׳ שלא על מנת לקבל פרס‪ ,‬אלא כל כולו‬ ‫אלא לבסוף‪ .‬ע״כ את נותבק השכר מצוד‪ .‬אלא לאחר‬
‫הי׳ לשם שמים‪ .‬שסיכן נפשו מאד‪ ,‬בתוך שבט‬ ‫הפטירה מד‪.‬עולם הזה — עולם העשי׳ שהוא סוף עבודת‬
‫שמעק שד‪.‬רג את נשיאם‪ ,‬ונעשו לו נסים נוראים בזה‪ ,‬ולא‬ ‫האדם‪ ,‬ואי׳ בזוד״״ק )ח״ד רי׳׳ז ע״א( דכשהרג פנחס את‬
‫הי׳ כאן אלא מס ‪T‬ות נפש אמיתיות וע״כ בדין הוא שיטול‬ ‫זמרי פרחה נשמתו אלא שנתעברו בו נשמות נדב ואב ^א‪,‬‬
‫שכרו דייקא ולא אמר שיטול ״שכר״‪ ,‬והענק הוא עפ״י‬ ‫וא״כ נמצא שכבר נסתלק פנחס וד‪.‬י׳ סוף שלו‪ ,‬חהו ״בדין‬
‫הנזבואר בסה״ק עבודת ישראל בפ ‪T‬וש המשנה )אבות פ״א‬ ‫הוא שיטול שכרו״‪ ,‬כ ‪r‬ן שפרחה נשמוזו‪ ,‬נכון וישר הוא‬
‫מ״ג( ‪ :‬אל תד‪.‬יו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל‬ ‫שישתלם לו שכירותו בדק‪.‬‬
‫פרס‪ ,‬אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת‬ ‫צריך להבק‪ ,‬א ‪ T‬בא ל ‪T‬י פנחס מעשד‪ .‬זד‪ .‬שהוא ענף‬
‫לקבל פרס‪ ,‬וזלה״ק‪ :‬״פרס״ הוא לשון פרוסה ופירוד‪ ,‬כי‬ ‫רציחד^ וד‪.‬לא הי׳ כד‪.‬ן שד‪.‬וא בחי׳ חסד כ ‪T‬וע‪ ,‬ואי׳‬
‫כשמצפה לתשלום גמול אזי השכר הוא דבר נפרד מד‪,‬עבודה‪,‬‬ ‫בזוד״״ק )ח״ד קכ״ד ע״א( גבי קרבן שישחוט הישראל‬
‫אמנם העבודד‪ ,‬צריכד‪ ,‬להיות על אופן שידבק בו יתברך‪,‬‬ ‫דוקא ולא ד‪.‬כד‪.‬ן שד‪.‬וא ממידת חסד‪ ,‬על כן אק ראוי לו‬
‫וזהו שכר מצוד‪ ,‬מצוה )שם פ״ד מ״ב(‪ ,‬הוא הדביקות בו‬ ‫שיעשה מעשה של שפיכות דמים‪ ,‬ויותר נפלא דלחד נ‪7‬׳ד‬
‫יתברך‪ ,‬ועוד אמר ‪ :‬ו ‪,T‬י מורא שמים עליכם‪ ,‬שאם עושים‬ ‫)זבחים ק״א ע״ב( ‪ :‬נתכד‪.‬ן פנחס עבור מעשה זה שהוא‬
‫המצוד‪ ,‬רק לדבקה בו ית׳‪ ,‬אזי כל מד‪ .‬שמתקרבים אלק‬ ‫הד‪.‬יפוך מנלדתו של כד‪.‬ן מידת החסד‪.‬‬
‫ית' משיגים קתר יראה מד‪,‬דר גאונו יתברך‪ ,‬ע״כ תודד‪,‬״ק‪.‬‬ ‫אך הענק הוא שיש כ״ח עיתים‪ ,‬י״ד עיתים לטובה וי״ד‬
‫עיתים לרעה‪ ,‬ענק הכ״ת עיתים‪ ,‬דיש ז׳ ‪ mTO‬בקדושה‪,‬‬
‫וזה הי׳ ענין מעשר‪ ,‬פנחס‪ ,‬שכל מטרת מעשיו בזה הי׳ רק‬
‫וכן להיפך‪ ,‬ז׳ מידות בסט״א‪ ,‬ובכל צד כלולה כל מ ‪T‬ה‬
‫על מנת לדבקה בו ית׳‪ ,‬כי כאב לו כאב השכינה‬
‫מב׳ הצדדים‪ ,‬צד הקמשד‪ .‬שבמ ‪T‬ה וצד הטומאה שבה‪,‬‬
‫הקדושד‪ ,‬מעוונות ישראל‪ ,‬וע״כ בדין הוא שיטול ״שכרו״‬
‫על כן יש י״ד עיתים לצד הטוב וכן י״ד עיתים לצד הרע‪.‬‬
‫דייקא‪ ,‬ששכר מצוד‪ .‬מצוה‪ ,‬דהיינו שכר המצוד‪ ,‬גופא ולא‬
‫ובק הכ״ח עיתק יש ״עת לאהוב ועת לשנוא״ )קהלת ג׳ ח׳(‪,‬‬
‫שכר הנפרד מד‪,‬מצוה שזר‪ .‬בעובד ע״מ לקבל פרס‪.‬‬
‫והיינו שיש עת לאהוב את הטוב ועת לשנוא את הרע‪,‬‬
‫וכדאיתא מזבעש״ם הק׳ זי״ע על הא דאי׳ )מגילה ג׳ ע״ב(‬
‫מבטלק ת״ת להוצאת המת ולהכנסת כלה‪ ,‬ולכאורה מה‬
‫בסה״ק אהיע יעזראל שואל למד‪ ,‬באה פר׳ פנחס — פרשת‬
‫השייכות בין הוצאת המת וד‪.‬כנסת כלה אהדדי‪ ,‬אך הכוונד‪.‬‬
‫מצוות המועדים בתוך ימי בין המצרים‪ ,‬אך האמת‬
‫בזה התאת המת הוא ביטול הקליפה — בחי׳ סור מרע‪,‬‬
‫שבאלה הימים טמונים כל אורות וקדושת המועדים ואיתא‬
‫והמסת כלה ענינו יחוד הקב״ה ושכינתי׳ בחי׳ עשר‪ .‬טוב‪.‬‬
‫בסה״ק עמידת ישראל שבאלה הימים יכולים להגיע למדרגות‬
‫וקודם צר ‪ T‬להקת הוצאת המת בחי׳ סור מרע ואח״ב‬
‫בעבודת השי״ת יותר מכל השנה‪ ,‬חד‪ ,‬ענין הכתוב )תד‪,‬לים‬
‫הוא הכנסת כלה — עשד‪ .‬טוב‪.‬‬
‫נ״ח י״ב( ‪ :‬ואומר א״ך פרי לצדיק א״ך יש אלוקים ״שופטים״‬
‫וזה הפירוש בפסוק )תד‪.‬לים צ״ז י׳(; אוד‪.‬בי ה׳ שנאו רע‪,‬‬
‫בארץ‪ ,‬אף שיש באלה הא״ך יום — אלקים שופטים גבורות‬
‫ע״י שקודם שונאים את הרע באים להיות אוהבי ה׳‪,‬‬
‫ודקים‪ ,‬מ״מ באלה הימים הוא א״ך פרי לצדיק להגיע מעלה‬
‫חהו כאן )במדבר כ״ה ז׳(‪ :‬דקת רמח ב ‪T‬״ו — בי״ד‬
‫מעלה‪ ,‬ככתוב )תד‪,‬לים כ״ג ר( ; אך טוב וחסד ירדפוני כל‬
‫עתים דקדושד‪ .‬וע״כ קיים פנחס — עת לאד‪.‬וב ועת לשנוא‪,‬‬
‫ימי חיי וגר‪ ,‬דהא אך טוב לישראל‪,‬‬
‫וביער קודם את הרע מישראל ועי״ז בא לאהבה‪ ,‬ודיבק‬
‫את כל בנ״י להקב״ד‪-‬‬
‫והנד‪ .‬גם בז׳ מ ‪T‬ות דקדושד‪ .‬יש בכל מידד‪ .‬גם צד הרע‪,‬‬
‫פרשת דבר ים‬ ‫שבאותה מיח־‪ .‬דקודם שבאים ל ‪ T‬י מדה דקדושד‪.‬‬
‫צריכין לעקור קודם מיני׳ ובי׳ צד הטומאה שבאותד‪ .‬מדה‪,‬‬
‫אלה הדברים וגו׳‪ ,‬במדרש תנחומא אי׳‪ :‬הפה שאמר לא‬ ‫וע״ב פנחס שהי׳ מצד החסד תיקן קודם צד ה״חסד״ דטומאה‪,‬‬
‫איש דברים אנכי אמר אלה הדברים ע״כ‪ .‬וד‪.‬ענק‬ ‫וד‪.‬וא ענין מעשה זמרי שד‪.‬י׳ מעשד‪ .‬זנות שמקורה מצד‬
‫הוא‪ ,‬דלפני שקיבל משה רבינו את התורה הי׳ ענין צמצום‬ ‫החסד שנפלה בקליפה — ענק אהבה רעד‪ ,‬ככתוב )ויקרא‬
‫בעולם‪ ,‬ומקבלת התורד‪ ,.‬ובייחוד מכח תורה שבע״פ‪ ,‬נתגלה‬ ‫כ׳ י״ז(‪ :‬ואיש כי יקח את אחותו וגו׳ חסד הוא‪ .‬וע״י‬
‫משה‬ ‫אמרי קודש על התורה‬ ‫דעת‬ ‫קער‬
‫אמת — משר‪ .‬אמת ותורתו אמת )תגחומא פר׳ קרח(‪,‬‬ ‫ההשפעה והתפשסו!‪ /‬וע״ב מקודם אמר משה )שמות ד י׳( ‪:‬‬
‫דכקזד‪.‬ד‪.‬שפעד‪ .‬הוא בשמים‪ ,‬אזי הד‪.‬שפעד‪ .‬הוא קודם לד‪.‬כלי‬ ‫לא איש ״רברים׳׳ אנכי‪ ,‬דד‪.‬יינו שעתר‪ .‬עדיין לפני קבלת‬
‫)אשר אמר ה׳ להם‪ ,‬מורד‪ .‬על הד״שפעד‪ .‬בשמים( חה‪ ,‬הוא‬ ‫התורה אינו איש דברים‪ ,‬והיינו שאין לו עדיין כח ״תורר‪.‬‬
‫אד‪.‬רן ומקור‪ ,.‬שבחינת החסד מדת אהרן זעא קודם למדת‬ ‫שבע״פ״ שד״וא בחי׳ פה — מלכות )וכדאי׳ בפתת א ל ^(‪.‬‬
‫אמת מדת משד‪ ,.‬וכשיורדת הד‪.‬שפעד‪ .‬לעולם העשי׳ אזי —‬
‫וזה הענין מר‪ .‬שעשר‪ .‬אז משרע״ה ק״ו )שמות ר י״ב(‪:‬‬
‫הוא משה ואהרן קודמת מדת משד‪ — .‬הכלים למדת אהרן‬
‫הן בני ישראל לא שמעו אלי וא ‪ T‬ישמעני פרער‪.‬‬
‫לקבל ד‪.‬ד‪.‬שפעד‪,.‬‬
‫שקל וחומר הוא מאחד מי״ג מדות שר‪.‬תורר‪ .‬נררשת בהן ורצד‪.‬‬
‫להמש ‪ T‬כח תורה שבע״פ כדי ש ‪,T‬י׳ לו כח הפה לדבר‪.‬‬
‫פ רש ת כי תצא‬
‫ויברך אתכם כאשר דבר לכם )דברים א׳ י׳׳א(‪ ,‬איתא במד״ר‬
‫)מאמר קתש זה הראשוז שאמר הגה״י! המחפר זצ״ל הרסע‬
‫)א׳ י׳׳ב(‪ :‬כך אמרו ישראל‪ ,‬רבעו משר‪ ,.‬הקב״ר‪.‬‬
‫פשפת הראשונה שישפ על כפא קדשו‪ ,‬וויען שנת תרע׳׳ח(‬
‫לא נתן קצבר‪ .‬לברכותיו ואתר‪ .‬אמרת אלף פעמים‪ ,‬אמר‬
‫להם מד‪ .‬שברכתי אתכם משלי ברכתי‪ ,‬כשיבא הקב״ה יברך‬
‫תצא למלחמה על אויב ‪ T‬ונתבו ה׳ אלקיך בית* ושבית‬ ‫כי‬
‫אתכם כאשר רבר לכם ע״כ וצריך להבץ מאחר שד‪.‬קב״ד‪.‬‬
‫שביו )דברים כ׳ י׳(‪ .‬ופ ‪ T‬ש׳י‪ :‬במלחמת הרשות הכתוב‬
‫נותן ברכות עד בלי די‪ ,‬מה צריכים עור לברכותיו של משה‪.‬‬
‫מדבר‪ .‬העיקר צר ‪ T‬כל אחד ואחד מישראל ללחום מלחמת‬
‫הרשווג לעשות ממקום פרוץ אשר שמד‪ .‬שליסת החיצונים‬ ‫אלא יש לבאר‪ ,‬שברכות משה היו הכלים לקבל בר‪.‬ם השפעת‬
‫נו״ק רשות הרבים לעשותו רשות ד‪.‬יח ‪ T‬מקום סתר‪.‬‬ ‫הברטת מהקב״ה ואי׳ בירושלמי )סוכה פ״א ה״ה(‬
‫ירכ ‪) T‬שיר השירים ז׳ ב׳( — איתא במד״ר )עי׳‬ ‫חמוקי‬ ‫פלוגתא רר״י ור״ל אם העננים באים מד‪.‬שמים או מן הארץ‪,‬‬
‫במו״ק ס״ז ע״א( ; מד‪ .‬ירך בסתר אף ד״ת בסתר‪,‬‬ ‫ור‪.‬כוונר‪ .‬בזה‪ ,‬רפליגי האם הכלים יורדים יחר עם ההשפער‪.‬‬
‫וזד‪ .‬ונתבו ה׳ אלק ‪ T‬בשך‪ — :‬ב ‪T‬ד היא י״ד כ״ב אותיות‬ ‫מן השמים‪ ,‬או שאת הכלים צריכץ להכץ כאן למסה כדי‬
‫התורד‪ t -‬היא מלשח רשות‪ ,‬היינו רשות התורה רשות‬ ‫לקבל השפעת הברכות‪ ,‬והאמת כי תרווימע איתנהו‪ ,‬כי‬
‫ר‪.‬ית ‪ T‬ית ‪T‬ו של עולם‪ .‬ושבית שביו לרבות עענים שבתוכה‬ ‫בשמים בא הכלי קודם להר‪.‬שפער‪ ,‬ור‪.‬ר‪.‬שפער‪ .‬יורדת יחד עם‬
‫)ספרי ר״פ כי תצא( כי קודם מלחמת הרקזות היו אצלו‬ ‫הכלי‪ ,‬אבל כאן למסד‪ .‬צר ‪ T‬לד‪.‬כין קודם הכלי בכדי לקבל‬
‫הסוב כפוף לרע כדאיתא ברעיא מד‪.‬ימנא על רשע וסוב לו‪,‬‬ ‫ההשפעה מלמעלת‬
‫אשר זעא רשע וד‪.‬סוב כפוף לו‪ ,‬וזה הוא לרבות ״עענים״‬
‫שבתוכד‪ — .‬עענים מלשון העעד‪ ..‬ושבית שביו — את‬
‫הסוב אשר הי׳ כפוף לבחינת הרע‪.‬‬ ‫פרשת עקב‬
‫)ישעי׳ נ״ח י״ג( ‪ :‬אם תשיב משבת רגליך עשות חפציך‬ ‫חהו‬
‫ביום קדשי — איתא בכתבי האר״י ז״ל‪ :‬אם תשיב‬ ‫ואכלת את כל העמים )דברים ז׳ ס״ז(‪ ,‬איתא ‪ vntao‬ז״ל‬
‫מקזבת ר״ת אמת רגל ‪ ,T‬כי שקר א^ לו רגלים )תקוני זוד‪.‬ר‬ ‫דד‪.‬כוונר‪ .‬שיאכלו ישראל את הניצוצות הקדושים‬
‫תקון כ״ד‪ (.‬ובימות החול הוא בחינת רגלי׳ יורדות מות‬ ‫שבאומות העולם‪ ,‬תהו את ״כל״ העמים‪ ,‬ובזה מובן הפסוק‬
‫)משלי ה׳ ה׳( ובשבת אם תשיב משבת רגל ‪ ,T‬ושמד‪ .‬אין‬ ‫)תר‪.‬לים קי״ז א׳( ; הללו את ה׳ כל גוים שבחור‪.‬ו כל האומים‬
‫שליסה כלל לחיצונים ונעשה מקום פנוי בין בחי׳ הקדושד‪.‬‬ ‫כי גבר עלינו חסדו‪ .‬ומקשר‪ .‬הגמ׳ בפסחים )קי״ח ע״ב(‬
‫ובץ בחי׳ הקליפים והמקום פנוי הוא כמידת תחום שבת‪.‬‬ ‫אומות מאי עבשתייהו וכי הם ישבחור^ עבור חסריו עם‬
‫וזה הוא )דברים כ״ד ס׳( ‪ :‬זכור את אשר עשר‪ .‬לך עמלק‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬ולרברי האריז״ל יש לפרקו את כל הפסוק על בנ״י‪,‬‬
‫)שמות כ׳ ח׳( ‪ :‬זכור את יום השבת לקדשו‪ .‬כי העיקר‬ ‫שישבחו לה׳ על ״כל״ גוים היינו על הנצה״ק שר‪.‬וציאו‬
‫צר ‪ T‬לראות כל אחד ואחד מישראל לתקן פעולתו בששת‬ ‫ישראל מקליפות העמים‪ .‬כי גבר עלינו חסח — שמן‬
‫ימי המעשר‪ .‬לברור הסוב מהרע‪ .‬חד‪ .‬זעא בירורי הל״ס‬ ‫הגבורות — הקליפות‪ ,‬יצאו חסדים סובים לעמו ישראל‪ .‬ואמת‬
‫מלאכות‪.‬‬ ‫ה׳ לעולם‪ ,‬הטונה על הכלים להחזיק בהם השפעת השי״ת‬
‫וכשכת איתא בכתבי האר״י ז״ל כי אז אין זמן בירור‬ ‫כי אמת הוא דבר המתקיים‪.‬‬
‫ניצוצות‪ ,‬ט אין אשד‪ .‬דרכד‪ .‬להיות כובשת במלחמד‪.‬‬ ‫וזה גם י״ל הטונה בפסוק )שמות ו׳ כ״ו( ‪ :‬הוא אהרן ומשה‬
‫)קטשין ב׳ ע״ב(‪ ,‬ושבת היא בחי׳ מלכות אשד‪ .‬יראת ה׳‪,‬‬ ‫אשר אמר ה׳ להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים‪.‬‬
‫אך בשבת צר ‪ T‬לתקן כל אחד ואחד להעלות בירורי הסוב‬ ‫דאהרן הכהן הוא מדת החסד‪ ,‬ומשר‪ .‬רבינו קבל התורה תורת‬
‫קעז‬ ‫משה‬ ‫אמרי קודש על התורה‬ ‫דעת‬
‫לאיש שתי נשים — איתא בזוהר‪ :‬אית אשד‪T ,‬את ה׳ ואית‬ ‫הנבררים מהרע בששת ימי המעשה למקור הטוב‪ ,‬כי אז‬
‫אשה זרד‪ — ,.‬כי תד״יינה לאיעו שתי נשים היינו שהיא בחי׳‬ ‫הוא ז ‪ p‬עלייתן לשורשן‪ ,‬וזה הוא )שמות כ׳ ט׳( ‪ :‬ששת‬
‫בינונים זה רזה שופטן )ברמת ס״א ע״ב(‪ ,‬פעמים שומע‬ ‫ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך‪ ,‬היינו בירורי הניצוצין‬
‫לעצת יצר הטוב‪ ,‬ופעמים נ ל ט ברשת היצר הרע‪ .‬האחת‬ ‫הקדושים השרויים במלאכתך‪ .‬ויום השביעי שבת לה' אלק ‪,T‬‬
‫אהובה במעשי׳‪ ,‬וד‪,‬אחת שנואד‪ ,‬במעשי׳‪ ,‬וד‪,‬י׳ הבן הבכור‬ ‫להעלות הנבררים לה׳ אלקיך‪.‬‬
‫לשנואה‪ ,‬כי צדיק הראשון בריבו ולפתח חטאת רובץ )בראשית‬ ‫הה הוא זכור את אשר עשה לך עמלק וזכור את יום השבת‬
‫ד׳ ז׳(‪ .‬וד‪.‬י׳ ביום הנחילו את בנץ את אשר יהי׳ לו‪ ,‬בניו‬ ‫לקדשו‪ ,‬מובא בילקוט )סו״ם כי תצא( כי אינו דומה‬
‫נקראו מצוות ומעשים טובים ע״ד )רש״י בראשית ד ט׳( ‪:‬‬ ‫ט ס של קתדיטק לכוס של חומץ‪ ,‬זה הוא להשמיד ולהרוג‬
‫עיקר תולדותיהם של צדיקים מצוות ומעשים טובים —‬ ‫וזה הוא לקדעז ולשמור‪ .‬כי בששת ימי המעשה בעת ביחר‬
‫ביום הנחילו את בניו ע״ד )משלי כ״ח י׳( ‪ :‬ו ת ט ט ם ינחלו‬ ‫הטוב מהרע זעא להשמיד ולהרוג כיון שלוקחק מהרע הטוב‬
‫טוב את אשר ‪,T‬י׳ לו לתיקון נפשו‪ ,‬לא יוכל לבכר את בן‬ ‫שבו המחי ‪ ^T‬הוא מת ונופל מאליו‪ ,‬וזה הוא להשמיד‬
‫האהובד‪ ,.‬היינו לא יוכל לתת ביכור וקדימה למצוות ומעשים‬ ‫ולהרוג — ובשבת שד‪,‬יא רק בחי׳ עליית הטוב‪ ,‬הוא רק‬
‫טובים הנקראים בן אהובה על פני בחי׳ בן השנואה הבכור‪,‬‬ ‫לקדש ולשמור‪ ,‬כי בשבת אין כובשין מלחמה וכל כבודה‬
‫כל זמן שחמץ ומצה אתו בבית‪ ,‬כי אצל הקב״ה לא יהח‬ ‫בת מלך פנימה )תהלים מ״ה י״ז(‪ ,‬וזה הוא וישמרך בבנות‬
‫שוחד כתיב )דברים י׳ י״ז(‪ ,‬ואין מצוה מכבה עבירד‪ ,,‬כי‬ ‫)ילקוט שמעוני פר׳ נשא אות תש״י(‪ .‬וזד‪ ,‬הוא לקדעז‬
‫את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים‪ ,‬היינו ע״ד‬ ‫להעלות הטוב למקורו‪ ,‬אבל ולשמור כי אז אק זמן בירור‪,‬‬
‫)תד‪,‬לים קמ״ט ו׳( ‪ :‬רוממות א־ל בגרונם הוא רק ע״י‬ ‫וד‪,‬עיקר צריך כל אחד ואחד מישראל לקבל עליו לד‪,‬יות‬
‫שמקודם צר ‪ T‬להיות חרב פיפיות ב ‪T‬ם להרוג המזיקץ‪ .‬חרב‬ ‫סור מרע להס ‪ T‬הטוב מד‪,‬רע‪ .‬בחי׳ זכור את אשר עשה לך‬
‫פיפיות חרב של שני פיות )ברכות ה׳ ע״א( טאיתא בשופטים‬ ‫עמלק ואח״כ בחי׳ ועשר‪ ,‬טוב לתקן בחי׳ הטוב לד‪,‬עלותו‬
‫)פרק ג׳ ט״ז( ולה שני פיות בחי׳ )בראשית ג׳ כ״ד( להט‬ ‫לשרשו בחי׳ זכור את יום השבת לקדשו‪ .‬וזה הוא‪ :‬אם‬
‫החרב המתהפכת‪ ,‬בכל אשד ימצא לו היינו לבער את הרע‬ ‫תשיב משבת רגליך עשות חפצ ‪ T‬ביום קדשי וקראת לשבת‬
‫בכל אשר ימצא לו‪ ,‬לא יראה לך שאור בכל גבולך )שמות‬ ‫עונג לקדוש ה׳ מכובד וכבדתו מעשות דרכ ‪ T‬ממצוא חפצך‬
‫י״ג ז׳( וד‪,‬עיקר צר ‪ T‬לד‪,‬מת פעולת כל אחד ואחד מישראל‬ ‫ודבר דבר‪ ,‬אז תתענג על ה׳ וד‪,‬רכבת ‪ T‬על במתי ארץ‬
‫לעבוד את הבורא יתברך במחשבד‪ ,‬ודיבור ומעשה‪ .‬ומקודם‬ ‫וד‪,‬אכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה׳ דבר וגו׳ על פי האמור‬
‫להיות סור מרע בבחי׳ מחשבה‪ ,‬היינו לקבל עליו שלא‬ ‫לעיל‪ .‬כי בשבת אץ שייך בירורי הניצוצות זולת להעלות‬
‫להיות עוד כסיל שונה באולתו )משלי כ״ו י׳׳א( ואת״כ‬ ‫הטוב הנברר למקורו‪ ,‬וזד‪ ,‬הוא הפי׳; וכבדתו מעשות דרכ ‪T‬‬
‫בדיבור היינו וו ‪T‬וי דברים‪ ,‬שצריך לפרט את החטא בינו‬ ‫של כל ימות השבוע‪ ,‬ממצוא חפצך היינו לברר הטוב מהרע‬
‫לבין קונו‪ ,‬ואח״כ במעשד‪ ,‬בחי׳ ועשר‪ .‬טוב‪ ,‬וסור מרע הוא‬ ‫הנמצא בחפצ ‪ T‬היינו בירורי הל״ט מלאכות‪ .‬ודבר דבר‬
‫בחי׳ מחשבד‪ ,,‬וזד‪ ,‬הוא הפי׳ לתת לו פי שנים בכל אשר‬ ‫היינו מדוע אין אנו מבררים בש״ק טרכנו בכל ימות‬
‫ימצא לו‪ ,‬היינו בחי׳ סור מרע‪ .‬כי הוא ראשית אונו מקודם‬ ‫השבועי התירוץ על זד‪ :,‬ודבר דבר — ודבר הוא מלשון‬
‫צריכין לקדש המחשבד‪ ,,‬לקבל עליו להיות בחי׳ סור מרע‪,‬‬ ‫הנד‪,‬גד‪T ,,‬בר עמים )תד‪,‬לים מ׳׳ז ד‪,‬׳(‪ ,‬דבר הוא בחי׳ מלטת‬
‫ובקבלה על הבא היא רק בבחי׳ מחשבה‪ ,‬כי לו משפט‬ ‫כדאי׳ בזוד‪,‬ר פר׳ בלק‪ ,‬יען שד‪,‬נהגת השבת היא ע״י בחי׳‬
‫הבכוח^ כי להטשבד‪ .‬משפט הבכורד‪ ,‬ואחר ש ‪,T‬י׳ סור ט ע‬ ‫מלכות‪ ,‬ואשד‪ ,‬אין דרכה לכבוש‪ ,‬לזאת‪ :‬וכ ט תו מעשות‬
‫אז יוכל לעבוד את הבוי״ת בבחי׳ ועשר‪ ,‬טוב‪ ,‬ואז יוכל‬ ‫דרכיך של כל ימות השבוע‪ ,‬אך בשבת הוא ז ‪ p‬עליית הטוב‬
‫לבכר את בן ד‪,‬אד‪,‬ובד‪ ,‬היינו מצוות ומעשים טובים‪ ,‬וזד‪,‬‬ ‫אז תתענג על ה׳‪ ,‬כי בשבת צריכין להביא הטוב למקור‬
‫הוא הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר‬ ‫העונג והרכבתיך וגו׳ אך מקודם צריכין להמת בששת ימי‬
‫ימצא לו‪ ,‬הבכר בגי׳ זכר‪ ,‬בחי׳ זכר את אשר עשר‪ ,‬לך עמלק‪,‬‬ ‫המעשר‪ .‬בחי׳ סור מרע ואח״כ זכור את יום השבת לקדשו‬
‫הבכר בן האד‪,‬ובד‪ ,‬בחי׳ זכור את יום השבת לקדשו‪.‬‬ ‫בחי׳ ועשה טוב‪.‬‬
‫וזה הוא פירוש הילקוט‪ :‬זטר את אשר עשה לך עמלק‬ ‫וזד‪ ,‬הוא פירוש הפסוק )דברים כ״א ט״ו( ‪ :‬כי תהיינה לאיש‬
‫ואת״כ זכור את יום השבת לקדשו‪ ,‬זד‪ ,‬הוא להשמיד‬ ‫שתי נשים האחת אד‪,‬ובד‪ ,‬וד‪.‬אחת שנואה והי׳ הבן הבכור‬
‫ולהרוג‪ ,‬לתת לו פי שנים חרב פיפיות‪ ,‬וזה הוא לקדש ולשמור‬ ‫לשנואד‪ ,‬וגו׳‪ ,‬לא יוכל לבכר‪ .‬וד‪.‬קשו המפרשים הלא יעקב‬
‫היינו שאחר כך י ב ט את בן האהובד‪ ,‬ונסגל בתורה ומצוות‬ ‫ביכר ליוסף על פני בן השנואה הבכור‪ ,‬וכן איתא בגמרא‬
‫ומעשים טובים‪.‬‬ ‫)ב״ב קל״ג ע״ב במשנה( ‪ :‬אם לא הי׳ בנו נוהג כשורה זכור‬
‫וזה הוא פירוש הגמ׳ )מגילד‪ ,‬י״ח ע״א(; זכור בפה יכול‬ ‫לטוב‪ .‬ונמצא כי פעמים שיוכל לבכר את בן האהובד‪ ,‬על‬
‫בלב כשד‪,‬וא א ו ט ולא תשכח הרי שכחת הלב אמור‪,‬‬ ‫פני בן השנואה הבטר‪ ,‬וזד‪ ,‬הוא פירוש הפסוק — כי תד‪,‬יינד‪.‬‬
‫משה‬ ‫אמרי קודש על התורה‬ ‫דעת‬ ‫קעח‬
‫ובהיפוך ״שעד״ הוא ״רשע״ הסותם ונועל‪ ,‬וצריכין להפכם‬ ‫ומה אני מקיים זכור בפה‪) ,‬היינו( ‪ :‬יכול בלב שיחי׳ רק בחי׳‬
‫ולפתוח השער‪ ,‬וזה )משלי י״ב ז׳(‪ :‬הפוך רשעים ואינם‬ ‫סור מדע‪ .‬כשהוא אומר וכר מה אני מקיים זכור בפה היינו‬
‫ואז בית צדיקים יע ‪p‬ד עכלה״ק‪ .‬וזה השער לה׳ צדיקים‬ ‫ו ‪T‬וי דברים‪ ,‬וזזע )הושע י״ד ב׳( קחו עמכם דברים ^זובו‬
‫יבואו בו )תחלים קי״ח כ׳(‪ ,‬חה היא בחי׳ כוזר סביב‬ ‫אל ה׳ כדאיתא ברעיא מדדמנא פד׳ נשא‪ ,‬וזה הוא )תהלים‬
‫מלשת מכוזיר בחי׳ ועלי תשוקתו והכל ע״י שני פעמים‬ ‫קמ׳׳ם ר( דומנלות א־ל בגרונם‪ ,‬זכור בפה לא תשכח שכחת‬
‫זכור בחי׳ גלגלת‪ ,‬חה הוא ״הבכר״ בן השנואה ״הבכר״‬ ‫הלב‪ .‬חרב פיפיות ב ‪T‬ם ועקימת שפתיו גם כן הוה מעשה‬
‫בן האהובה‪ ,‬שני פע ‪p‬ם זכר כ ‪T‬וע בספרי המקובלים‬ ‫)ב״מ צ׳ ע״ב( ונמצא עובד להשי״ת במחשבה ובדיבור‬
‫כי משך החולם דיינין לי׳ כואו‪ ,‬וזה אם תשיב משבת רגל ‪T‬‬ ‫ובמעשה היינו עם כל כלי הגוף‪.‬‬
‫ר״ת אמת — אמת היא גם כן ראש תוך סוף מהאלף־בית כ״ב‬ ‫בחודש אלול‪ ,‬אני לדודי ודודי לי )שיה״ש ו׳ ג׳(‪ ,‬בחי׳‬
‫אותיות התודה‪ ,‬וזה הוא מלחמת הרשות לעשות ממקום פרוץ‬ ‫אני לדודי ואח״כ ועלי תשוקתו‪ ,‬איתא בם ‪T‬ור‬
‫רשות היח ‪ T‬מקום סתר‪ ,‬ואז — ונתנו ה׳ אלק ‪ T‬ב ‪T‬ך —‬ ‫הרב כשיש לאדם התעוררות‪ ,‬אז הקב״ה משפיע לו בחי׳‬
‫״ ‪T‬״ כ״ב אותיות התורה — ושבית שביו לרבות כנענים‬ ‫מוחין מקיפין‪ .‬וזה הוא ועלי תשוקתו — תשוקתו שיהי׳ עלי‬
‫שבתוכה‪ ,‬תחת אשר הי׳ מקודם בחי׳ רשע וטוב לו‪ ,‬הטוב‬ ‫בתי׳ מקיף אני לדודי ע״ד )בראשית ב׳ ר(; ואד יעלה ‪P‬‬
‫הי׳ כפוף להרע כדאיתא ברעיא מהי ‪p‬א פ ד משפטים הפוך‬ ‫הארץ בחי׳ אתערותא דלתתא‪ ,‬ואחר כך‪ :‬והשקה את כל‬
‫רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד‪ — ,‬ונתנו ה׳ אלק ‪ T‬ב ‪T‬ך‬ ‫פני האדמה‪ ,‬היינו ההשפעה ממעלה למטה‪.‬‬
‫בחי׳ צדיק ורע לו‪ ,‬אשר הרע הוא כפוף לו‪ ,‬ואז תתענג‬ ‫איתא במם׳ סוכה דף י״ב — ואד יעלה‪ ,‬מן דבר שגדולו‬
‫על ה׳ ונהפך מנגע ל״ענג״‪.‬‬ ‫‪ p‬הארץ ואינו מקבל טומאה‪ .‬א״ד היא בחי׳ עבדי‬
‫ה׳‪ ,‬בחי׳ שכינה ששוכבת בתחתונים ומתקשטת במעשה‬
‫התחתונים‪ ,‬חה הוא בחי׳ ‪p‬ין נוקבץ שלה‪ .‬וזה הוא ג ‪T‬ולו‬
‫כי תצא למלחמה )דברים כ״א י׳(‪ ,‬וכתב רש״י‪ :‬במלחמת‬ ‫של אד היא מן הארץ ע׳׳י מעשה התחתונים‪ ,‬ואין מקבל‬
‫הרשות הכתוב מדבר‪ ,‬והענץ בזה די״ל דהכתוב מתפרש‬ ‫טומאה היינו אף כי אני ה׳ השוכן אתם בתוך טומאותם‬
‫על מלחמת היצר גם בדברי הרשות שלא אסרתן תורה‪,‬‬ ‫)ויקרא ט״ז ט״ז( עכ״ז אינו מקבל טומאה‪ ,‬כי יראת ה׳‬
‫כמאמר הג^ )יב ‪ p‬ת כ׳ ע״א( ‪ :‬קדש עצמך במותר לך‪,‬‬ ‫טהורה עומדת לעד )תהלים י״ט י׳( וזה היא הפלוגתא‬
‫ישבית שביו‪ ,‬כתב רש״י‪ :‬לרבות כנענים שבתוכה‪ ,‬שקודם‬ ‫בירושל ‪) p‬סוכה פ״א הלכה ה׳(‪ ,‬וכן במדרש רבה )בר״ר‬
‫צריך ללחום ביצה״ר בדברים האסורים‪ ,‬ובדברים‬ ‫פ ד י״ג אות י״א( ומובא גם כן בתום׳ )סוכה י״ב ע״א‬
‫האסורים צריך שמירה יתירה שלא להכשל אפי׳ באיסור כ״ש‪,‬‬ ‫ד״ה ובפםולת וכו׳( בין ר׳ יוחנן וריש לקיש חד אמר‪:‬‬
‫וזה ‪ :‬״לרבות״ כנענים שבתוכה‪ .‬שבענין מעשה כנען שאסרתם‬ ‫עננים ‪ p‬השמים הם באים וחד אמר ‪ p‬הארץ הם באים‪,‬‬
‫התורה בהדיא‪ ,‬צריכין לרבות במלחמה וקזמירה יתירה נגד‬ ‫ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי‪ ,‬כי מקודם צריך‬
‫היצה״ר‪.‬‬ ‫ל ‪T‬ע כל אחד ואחד מישראל כי ההרהורי תשובה אשר‬
‫ונתנו ה׳ אלוקש ^ ך ‪ ,‬זה הבטחה שאם ילחמו ביצה״ר‬ ‫יזדמו לאדם המה גם כן נשלחים מן השי״ת‪ ,‬כדאיתא בםפה״ק‬
‫יצליחנו הקב״ה לנצחו‪ ,‬ויתננו ^ ו ככתוב )תהלים‬ ‫עה״פ )דה״א כ״ט י״א( ‪ :‬לך ה׳ הממלכה‪ ,‬כי מה שאנו‬
‫ל״ז ל״ב( ‪ :‬צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה׳ לא יעזבנו‬ ‫ממליכץ אותך היא גם כן לך ה׳‪ ,‬ונמצא אף כי גדולו של‬
‫ב ‪T‬ו‪ ,‬וקודם צרש להיות סור מרע ואח״כ באים לועשה טוב‪,‬‬ ‫האד הוא ‪ p‬הארץ‪ ,‬היינו ע׳׳י מעשה התחתונים כפי‬
‫ואיתא בג^ קדושין )ל״ט ע״ב(‪ :‬ישב אדם ולא עבר עבירה‬ ‫המבואר לעיל‪ ,‬עכ״ז עיקר וםיבת ההשתלשלות של העננים‬
‫הרי זה כאילו קיים מצוה‪ ,‬והענץ בזה הוא כי מצוד‪ ,‬הוא‬ ‫היא מן השמים‪ ,‬ע״ד )דה״א כ״ט י״ד( ‪ :‬כי ממך הכל ו ‪p‬דך‬
‫מלשון צוותא‪ ,‬דקיום המצוות מטרתן להדבק בד״שי״ת ע״י‬ ‫נתנו לך‪.‬‬
‫קיומן‪ ,‬כדאיתא בזוד״״ק )ח״ב פ״ב ע״ב( דתרי״ג מצוות‬ ‫הה הוא ‪ :‬אם תשיב משבת רגליך‪ ,‬ע״י הא ‪p‬ר לעיל כי היא‬
‫נקראין תרי״ג עטין‪ ,‬שהם עצות לדבקה בו יתברך‪ ,‬אך‬ ‫‪p‬דת תחום שבת הנשאר פנוי‪ ,‬ע״ד )ישעי׳ נ״ד ב׳( ;‬
‫העוונות המד‪ .‬המסכים המבדילים בץ ישראל לאביהם שבשמים‪,‬‬ ‫הרחיבי מקום אהלך לא יוםיף יבוא בד עוד ערל וטמא‪,‬‬
‫וכאשר נזדמן לאדם לעבור עבירד‪ ,‬והוא נ ‪ p‬ע מלעשותה‪,‬‬ ‫וזה הוא גדולו מן האדץ ואינו מקבל טומאה‪ ,‬חה הוא אם‬
‫עי״ז הוא מסיר את המסכים המבדילים אשר יוכל שוב‬ ‫תשיב משבת רגל ‪ ,T‬לעשות מרשות הרבים רשות היח ‪T‬‬
‫לדבקה בו יתברך על ‪T‬י קיום המצתת‪ ,‬וע״כ הרי זה כאילו‬ ‫מקום םתר‪ ,‬ו ‪T‬וע כי ״םתר״ הוא םוף תוך ראש‪ ,‬חה הוא‬
‫״קיים״ מצוה‪,‬‬ ‫זכור את אשר עשה לד עמלק זכור את יום השבת לקדשו‪,‬‬
‫הוא לשון הפסוק )ויקרא ד׳ כ״ז( ‪ :‬בעשותד‪ ,‬אחת ממצוות‬ ‫וכן‬ ‫שני פעמים זכור‪ ,‬גימ׳ גלגלת‪ ,‬בחי׳ מקיף ועלי תשוקתו‬
‫ה׳ אשר לא תעשינה‪ ,‬שענין מניעה מלא תעשה הוא‬ ‫ואיתא בשם הרב ‪ T p n‬ט‪ p‬וזנ^‪ ,‬כי שערים גימ׳ כתר‪,‬‬
‫קעט‬ ‫משה‬ ‫אמרי קודש על התורה‬ ‫דעת‬
‫יכ ‪ T‬לתת לו פי שנים — כשנמנע מל״ת ודבר עבירה יש‬ ‫גם ענץ פצוד^ וזד^ )תהלים ס״ב י״ג(‪ :‬ולך ה׳ החסד כי‬
‫לו פי שנים קיום הל״ת וקיום מצוה — בכל אשר ימצא לו‬ ‫אתה תשלם לאיש כמעשזע וגר‪ ,‬דכשאדם ננעע מעבירד^‬
‫— כשבא ל ‪ T‬ו דבר עבירה ונמנע מלעשותה וכנ״ל‪.‬‬ ‫נותנים לו שכר — כמעשהו‪ ,‬כאילו עשה מצרה בפועל‪.‬‬
‫רזזענין שצדז להיות תחילה סור מרע‪ ,‬כי הוא — היצה״ר‬ ‫וועה השי״ת קידש את כנסת ישראל בקיום מצוותיו ב״ה‪,‬‬
‫ראשית אונו‪ ,‬היצה״ר עומד כבר מיום הולדו להטותו‬ ‫כאשר אומרים אשר קדשנו במצוותיו — בין בקיום‬
‫מח־ד דדשר והטוב וכדכתיב )בראשית ד׳ ז׳(‪ :‬לפתח חטאת‬ ‫העשץ ובץ במניעה של הל״ת‪ .‬חה הפי׳ )הושע ב׳ כ״א —‬
‫רובץ‪ ,‬וע״כ — לו משפם הבכורה‪ .‬להלחם קודם ב ‪r‬ה״ר‬ ‫כ״ב( ‪ :‬וארשת ‪ T‬לי בצדק ובמשפט — במניעה מלא תעשה‪,‬‬
‫ולהיות סור מרע‪ ,‬ואח״כ באים לעשה טוג‬ ‫וארשתיד לי בחסד וברחמים — בקיום המצוות עשיז כדאי׳‬
‫ברמב״ן )שמות כ׳ ת׳( דעשה הוא ענץ אהבה‪ ,‬ול״ת הוא‬
‫פירוש הפסוק )בראשית מ״ט ג׳( ‪ :‬ראובן בכורי אתה‬ ‫חה‬
‫עניו יראד‪-‬‬
‫וגר יתר שאת ויתר עז‪ .‬להתגבר על היצה״ר בכח‬
‫וזהו )תהלים ס״ב י״ב( ‪ :‬אחת דבר אלקים — אלקים בחינת‬
‫ועוז — ע״ד )תהלים ס״ח ל״ה( ‪ :‬תנו עת ״לאלוקים״‪.‬‬
‫דין — קיום ל״ת‪ — ,‬שתים זו שמעתי — יש לו פי‬
‫וזה כוונת המדרש תגחומא‪ ,‬זכוד את אשר עשה לד עמלק‪.‬‬ ‫שנים ל״ת ועשה‪ ,‬כמאמר הגמ׳ בקדושין הנ״ל שהוא כאילו‬
‫כאן כתיב זכור ובשבת כתיב זכור‪ ,‬שניהן שוין‪ .‬שיש‬ ‫קיים מצוה‪.‬‬
‫לחשוב ולטעות שאפשר להתחיל בעשה טוב קודם שביעדו‬ ‫וזהו פירוש הפסוקים )דברים כ״א ט״ו(‪ :‬כי תהיינה לאיש‬
‫הרע ושניוס שזין‪ ,‬מחיית זרעו של עמלק — סור מרע‪,‬‬ ‫שתי נשים‪ ,‬האחת אד^בה — ענץ קיום מצות‪ ,‬ואחת‬
‫חכרון שבת — עשה טוב‪ .‬ואמר שלמה המלך )קהלת ב׳‬ ‫שנואה — מניעה מל״ו‪ /‬דברים האסורים השנואים לפניו‬
‫ט״ו — ט״ז(‪ :‬ואמרתי וגר כי אץ זכרון לחכם עם הכפל‬ ‫יתברך‪ .‬וילדו לו בנים תולדותיהן של צדיקים מצוות ומע״ט‬
‫וגר‪ ,‬שקודם כל צריך לבער הרע‪ ,‬שבאם לא ביערו את הרע‬ ‫)רש״י בראשית ר ט׳(‪ ,‬והי׳ הבן הבכור לשנואז‪ /‬ראשית‬
‫קודם עשיית הטוב‪ ,‬אזי — אין זכרון לחכם — המעשים‬ ‫צר ‪ T‬להיות סור מרע‪ ,‬להתרחק מן הכיעור‪ .‬לא יוכל לבכר —‬
‫הטובים‪ ,‬עם הכפל — כל זמן ששרץ בידו ל א ביער את הרע‬ ‫להקדים את בן האהובה — עשה טוב‪ ,‬על פני בן השנואה‬
‫מקרבו‪ ,‬וע״כ צר ‪ T‬קודם לבער את הרע ועי״ז באים לועשה‬ ‫הבכור — קיום ל״ת‪ ,‬שהוא בכור וראשון במעלה להמנע‬
‫טוב‪.‬‬ ‫מדבר האסור‪ ,‬כי את הבכור בן השנואה — קיום ל״ת‪,‬‬
‫מועדים‬
‫כמו בשבת דאפי׳ אכילת עראי קובעת למעשר )פסחים ק״ה‬ ‫ליל ב׳ ד ס ו כ ו ת‬
‫ע״א( שע״י חשיבות המצוד‪ .‬של )ישעי׳ נ״ח י״ג( וקראת‬
‫)בשמחת בית השואבה — תרצ״ח(‬
‫לשבת עונג נעשית האכלה קבע‪ ,‬כמו כן בסוכד‪ ,‬הד‪.‬כגה‬
‫מקודם צריכד‪ .‬להיות לדירת עראי דוקא‪ ,‬ואח״כ מחמת‬ ‫פו״א ‪ :‬כתיב )ויקרא כ״ג מ״ב( ‪ :‬בסוכות תשבו שבעת ימים‬
‫חשיבות המצוד‪ ,‬נעשית דירת קבע ממילא בלי הכנה‪ ,‬בחי׳‬ ‫וגו׳ בהוציאי אותם מארץ מצרים ואיתא בזוה״ק‬
‫כי יקרא פרט למזומן‪.‬‬ ‫)ח״ג רנ״ה ע״ב( דמצות סוכה מרומזת במצות שלוח הקן‪,‬‬
‫וזהו )בראשית ל״ג י״ז( ויעקב נסע סוכתד‪ .‬ויבן לו בית‬ ‫כי סוכה היא בחי׳ אמא דרביע על בנין‪ ,‬בחי׳ )דברים ל״ב‬
‫למקנהו עשה סוכות‪ ,‬ע״כ קרא שם המקום הדיוא‬ ‫י״א(‪ :‬כנשר יעיר קנו על גחלץ ‪T‬חף‪ ,‬וקשה הא בשלוח‬
‫סוכות‪ ,‬לכאורד‪ ,‬קשה הלא הסוכות לא עשה אלא למקנהו‪,‬‬ ‫הקן כתיב )דברים כ״ב ר(‪ :‬כי יקרא פרט למזומן )חלין‬
‫ועבוד עצמו בנה בית‪ ,‬ומדוע קרא שם המקום סוכות‪,‬‬ ‫קל״ט ע״א( ובמצות סוכה בעינן הכנה להמצוה‪ ,‬דהא ד׳‬
‫ובאמת איתא בזוד‪,‬״ק )ח״ג ק׳ ע״ב( שעיקר חג הסוכות‬ ‫ימים שבין יוה״כ לסוכות הם ימי ביקור והכנה למצות סוכה‪,‬‬
‫שי ‪ T‬ליעקב‪ ,‬ע״ש )בראשית ל״ג י״ז(‪ :‬ויעקב נסע סוכותה‪,‬‬ ‫ועי״ז אינם עושים עוונות כדאיתא בטוש״ע או״ח סי׳ תקפ״א‪,‬‬
‫והענץ הוא שיעקב אבינו נסע סכותד‪ .‬לקיים מצות סוכוו‪/‬‬ ‫אך הענין הוא‪ ,‬שהסוכה בפני עצמה היא דירת עראי‪ ,‬ואין‬
‫ואח״כ המשיך הדעת והחכמד‪ .‬שלו להסוכה‪ ,‬ונעשית ממילא‬ ‫הלכה כר״י דס״ל )סוכה ז׳ ע״ב( סוכה דירת קבע בעען‪,‬‬
‫דירת קבע‪ ,‬וזהו‪ :‬ויבן לו בית ע״ד )משלי כ״ד ג׳( בחכמד‪,‬‬ ‫לעשות סוכה זו צריכים הכנה‪ ,‬אבל אח״כ כשיושבים בסוכה‬
‫יבנה בית‪ ,‬וזהו יעקב י׳ קבע י׳ ע״ש המחשבה בחינת חכמד‪,,‬‬ ‫ומקיימים המצוד‪ .‬כדבעי‪ ,‬אז חשיבות המצוד‪ .‬עושה אותה‬
‫קבע‪ ,‬כי ע״י החכמה וד‪.‬דעת נעשית מד ‪ T‬ת עראי דירת קבע‪,‬‬ ‫לדירת קבע‪ ,‬כי הדעת של המצוד‪ ,‬עושד‪ .‬אותד‪ .‬קבע ממילא‪,‬‬
‫משה‬ ‫אמרי קודש מועדים‬ ‫דעת‬ ‫קם‬
‫המחשבה‪ ,‬ושם אלקים בגימטריא הטבע נגד גחעלו ‪ p‬הארץ‪,‬‬ ‫ועי״ז ולמקנהו עשה סוכו!^ כדאי׳ )ביצה ל״ז ע״א( ‪aonan :‬‬
‫וצריכק להגביר חלק המחשבה‪ ,‬וזד‪.‬ו‪ :‬תמים תד‪.‬י׳ עם ה׳‬ ‫והכלים כרגלי הבעלים כי גם הקנינים הגשמיים הכניס תחת‬
‫אלק ‪ T‬היינו שילוב ב׳ ש ‪ p‬ת הק׳‪ ,‬וצריכים להגביר חלק‬ ‫צילא דמהמנותא בחי׳ סוכוו^‬
‫המתשבד‪ .‬וזהו לקיחה ת ‪J p‬‬ ‫וזה הענין דאי׳ בגמ׳ ע״ז )ד״ג ע״א( ל ע ^ יתקבצו הגוים‬
‫ביום הראשון ודרשו חז״ל )תנחומא פר׳ א ‪p‬ר( ‪ :‬ראשון‬ ‫לעשות את תג הסוכות והקב״ה יאמר להם מצוה קלה‬
‫לחשבון עוונוו^ ע״ד יראה אדם את עצ ‪ P‬כאילו‬ ‫יש לי וסוכה שמה‪ ,‬ואח״כ כל אחד מבעט בסוכתו ויוצא‪ ,‬כי‬
‫ועא מחצה על מחצד‪ .‬עשד‪ .‬מצוד‪ .‬אחת הכריע וכו׳ היינו‬ ‫מצות סוכה היא בחי׳ )דברים ל״ב י״א( ‪ :‬על גוזליו ירחף‬
‫לד‪.‬גביר חלק המחשבד‪ ,.‬חה ועא החשבון של עוונות ע״ד‬ ‫ופירש״י נוגע ואינו נוגע בחי׳ קלה‪ ,‬וזה שייך רק בישראל‬
‫)ב ‪p‬בר כ״א כ״ז(‪ :‬על כן יאט־ו ד‪p .‬שלים כנדרש בג^‬ ‫שע״י הדעת שלהם שממשיכים להסוכה נעשית ממילא מדירת‬
‫)ב״ב ע״ח ע״ב( ‪ :‬המושלים ביצרם‪ ,‬בואו חשבון בואו ונחשוב‬ ‫עראי דירת קבע‪ ,‬אבל עכו״ם שאין להם דעת אינם יכולים‬
‫חשבונו של עולם‪ ,‬ואיתא בזוד״״ק )תקונים דף קל״ד( שצריך‬ ‫לקבוע דירה‪ ,‬כדאי׳ בעירובין )ס״ב ע״א( ‪ :‬חצרו של עכו״ם‬
‫האדם להזהר ש ‪,T‬י׳ הסוס טפל לרוכב ולא ח״ו להפך‪ ,‬סוס‬ ‫כדיר של בהמה כי לשם קביעת דירה בעינן דעת כמו‬
‫טפל לרוכב היינו להגביר חלק המחשבה והדעת על חלק‬ ‫שפירש״י בקהלת )א׳ י״ג(‪ :‬על ענין מלשון מחשבה ועיון‪,‬‬
‫הגשמי‪ ,‬וזהו )בראשית ב׳ ר( ‪ :‬וא״ד יעלה ‪ p‬הארץ‪ ,‬א״ד‬ ‫ומלשון מעון ודירה‪ ,‬דהא בהא תליא‪ ,‬וזהו )ויקרא כ״ג מ״ב( ‪:‬‬
‫בחי׳ שילוב ב׳ ש ‪p‬ו‪ J‬כי שם א״ד הוא שילוב ב׳ ש ‪p‬ת‪,‬‬ ‫כל האזרח בישראל‪ ,‬ישראל דוקא שיזזז להם דעת‪ ,‬למען ‪T‬עו‬
‫ושם א״ד בריבוע בגימ׳ סוס‪ ,‬היינו ש ‪.T‬י׳ הסוס טפל לרוכב‪,‬‬ ‫דורותיכם‪T ,‬עו היינו דעת דורותיכם לשון דירה‪ ,‬כדאיתא‬
‫בחי׳ ת ‪p‬ם תהי׳ עם ה׳ אלק ‪ T‬לקיחד‪ .‬ת^ו‪.‬‬ ‫בזוה״ק )תיקונים ת״ו כ״ב( ‪ :‬דורותם דעביד לי׳ דירה נאה‬
‫סיכות היא נגד יצחק‪ ,‬כי פסח ד^א בחי׳ חסד‪ ,‬ושבועות‬ ‫בליבא‪ ,‬היינו צריכים להמש ‪ T‬הדעת לתוך הדירה ואז היא‬
‫תפארות וסוכות בחי׳ גבורד‪ ,.‬בחי׳ אש‪ na ,‬אש אינו‬ ‫נעשית ממילא קבע‪.‬‬
‫מקבל טומאה אף ד״ת אינם מקבלים טומאה‪ ,‬ואיתא בגמ׳‬ ‫ובזה יתורץ מה שהקשו הקדמונים הלא מצות סוכה תליא‬
‫)שבת פ״ח ע״א( עד‪.‬״פ )שיר השירים ב׳ ג׳(‪ :‬כתפוח בעצי‬ ‫ביציאת מצרים ומדוע צוד‪ .‬הקב״ה לעשות את חג‬
‫היער ‪ .P‬תפוח זה‪ ,‬פריו קודם לעליו‪ ,‬אף ישראל ד‪.‬קדי ‪p‬‬ ‫הסוכות בתשרי שהוא זמן תחילת ימות הגשמים‪ ,‬ולא בניסן‬
‫נעשה לנשמע‪ ,‬וכתבו התוס׳ )ד״ה פריו וכו׳( דתפוח קאי‬ ‫זמן יציאת מצרים‪ ,‬אך האמוז הוא שאם היתד‪ .‬מצות סוכה‬
‫על אתרוג הדר באילן משנה לשנה‪ .‬וד‪.‬עלין נופלין ובאים‬ ‫בקיץ‪ ,‬היתד‪ .‬דירת קבע בעצמה‪ ,‬ובאמת הסוכר‪ .‬צריכד‪ ,‬להיות‬
‫אחרים תחתיהם ע״ב והענק הוא כי הסוכד‪ .‬צריכים לעשות‬ ‫מעצמד‪ .‬רק דירת עראי‪ ,‬אבל הקב״ה רצה שאנחנו נמשיך‬
‫העשי׳ בחי׳ דירת עראי בהי׳ נעשד‪ .‬ואח״כ כל מה שיושבים‬ ‫ע״י הדעת שתיעשד‪ .‬מדירת עראי קבע‪ ,‬ולכן מצות סוכה‬
‫יותר בד‪.‬סוכד‪ .‬ממשיכים את הדעת לד‪.‬סוכד‪ .‬ובאים יותר ל ‪T‬י‬ ‫בתשרי דוקא‪ ,‬וזהו למען ‪T‬עו דורותיכם‪ ,‬כי העיקר הוא‬
‫הבנה בחי׳ נשמע‪ ,‬וזהו נעשה קודם לנשמע‪ ,‬וזהו פריו קודם‬ ‫שאתם תמשיכו את הדעת להסוכד‪ .‬ולכן מוכרח להיות בתשרי‬
‫לעליו‪ ,‬כי הפרי הוא הרוחני שבמצור‪ .‬וד״עלים הם הגשמיות‬ ‫דוקא‪ ,‬הגם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם‬
‫שבמצור‪ .‬וצריכים להקדים ולד‪.‬גב ‪ T‬הפרי להעלים בחי׳ סוס‬ ‫מארץ מצרים ואז הי׳ בניסן‪.‬‬
‫טפל לרוכב‪ ,‬וזהו )שיד‪.‬״ש ב׳ ג׳( ‪ :‬בצלו חמדתי וישבתי בחי׳‬ ‫הסוכה צריכד‪ ,‬להיות ג ‪T‬ולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה‪,‬‬
‫נעשה בחי׳ דירת עראי‪ ,‬ועי׳׳ז ופריו מתוק לחכי בחי׳ נשמע‪,‬‬ ‫כי בסוכות מקיימין המצוד‪ .‬באכילה ושתי׳ ושינה‪,‬‬
‫ע״י המשכת הדעת באים לעיקר הפרי‪ ,‬כמו שמצינו מחשבד‪.‬‬ ‫בחי׳ ג ‪T‬ולו מן הארציוו^ וצריך להיות שלא יקבל ח״ו‬
‫שיש לה פירות‪ ,‬היינו ע״י המחשבד‪ .‬וד‪.‬דעת נעקזד‪ .‬הסוס‬ ‫טומאה דד׳יינו לקיים את המצוד‪ .‬בהדעת‪ ,‬שאפי׳ דברים‬
‫טפל לרוכב‪ ,‬וזהו ופריו מתוק לחכי כ ‪ p‬שמצינו סוכתו‬ ‫השפלים לא יקבלו ח״ו טומאד‪ ,,‬וזד‪.‬ו )בראשית ב׳ ו׳( ‪:‬‬
‫ערבד‪ .‬עלי )ילקוט שמעוני פר׳ פנחס כ״ט(‪.‬‬ ‫וא״ד יעלה מן הארץ‪ ,‬מה אד דבר שאינו מקבל טומאה‬
‫היום היא שמחת בית השואבה‪ ,‬ואי׳ בגמ׳ )סוכד‪ .‬נ״ג ע״א( ;‬ ‫)סוכד‪ .‬י״א ע״ב( ולכן אם ראשו ורובו בסוכר‪ .‬שד‪.‬וא ממש ‪T‬‬
‫אשד‪ .‬בוררת חיטק מאור שבבית השואבה‪ ,‬וד‪.‬קשו‬ ‫את הראש היינו הדעת להסוכד‪ ,.‬אז יוכל לד‪.‬יות שלחנו בתוך‬
‫בתוס׳ הא אסור ל ‪T‬״נות מאור של הקדש‪ ,‬ותירצו לא שד‪.‬יתד‪.‬‬ ‫הבית )סוכר‪ .‬ג׳ ע״א( היינו בחי׳ ג ‪T‬ולו ‪ p‬הארץ צרכי הגוף‪,‬‬
‫בוררת אלא שד‪.‬יתד‪ .‬יכולה לבחר מרוב אורד‪ ,.‬וד‪.‬ענק ועא‬ ‫הגוף נקרא ביו^ ולא חיישינן דילמא אתי למיסרך‪ ,‬כי הדעת‬
‫כי )איוב י״ט כ״ו( ‪ :‬מבשרי אחזה אלקי‪ ,‬כ ‪ p‬שיש אנשים‬ ‫גובר עליהם‪.‬‬
‫שאינם יכולים להתחבר ולהתקשר ע ‪.p‬ם אלא בזמן שד‪.‬וא‬ ‫חה )ויקרא כ״ג מ׳(; ולקחתם לכם ביום הראשון‪ ,‬ולקחתם‬
‫עושד‪ .‬שמחד‪ .‬אז בנקל להתקרב אליו‪ ,‬כמו כן ישנם אנשים‬ ‫לקיחה תמה בחי׳ )דברים י׳׳ח י׳׳ג(‪ :‬תמים תר‪.‬י׳ עם‬
‫פשוטים שאינם יכולים להתקשר עם הזמן הק׳ אלא ע״י‬ ‫יי׳ אלק ‪ ,T‬כי סוכר‪ .‬היא יחוד ב׳ שמות בחי׳ )חבקוק ב׳ כ׳( ;‬
‫שמחת בית השואבד‪ ..‬סוכות ועא ז ‪ p‬הבירור ולכן צריך הסכך‬ ‫וד‪.‬׳ בהיכל קדשו ה״ם מפניו כל הארץ‪ ,‬שם הוי׳ נגד חלק‬
‫קפא‬ ‫משה‬ ‫אמרי קודש מועדים‬ ‫דעת‬
‫להיות פועל ומקבל הפעולה בשתי עיניו‪ ,‬כדרך שבא לראות‬ ‫להיות מפסולת גי ח דקב‪ ,‬כי ישראל בחי׳ תבואה ) ‪T‬מיה‬
‫כך בא ליראות‪ ,‬ולכן מרבינן חיגר בידם ראשון ונתפשט ביום‬ ‫ב׳ י״ג(‪ :‬קודש ישראל לה׳ ראשית תבואתה‪ ,‬ועשיד הוא‬
‫שני‪ ,‬צדיקים לאורה וישרים לשמחה ע״י שמחת בית‬ ‫בחי׳ קש ומוץ‪ ,‬תהו )תהלים א׳ ד׳(‪ :‬לא כן הרשעים‬
‫השואבד^‬ ‫כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח‪ ,‬ולכן רצה עשיו לרמות את‬
‫השי״ת יעזור שנהי׳ מוקף מחסדים‪ ,‬עיני ה׳ אל יראיו ואזניו‬ ‫אביו ושאל )רש״י בראשית כ״ה כ״ז( כיצד מעשרין את‬
‫אל שועתם )תהלים ל״ד ט״ז( בשתי עעיו‪ .‬ואי׳‬ ‫התבן והשיב לו יצחק אבעו )בראשית כ״ז ל״ז( ‪ :‬הן גביר‬
‫במדרש שיה״ש עה״פ )שיה״ש ב׳ ט׳( ‪ :‬דומה דודי לצבי‬ ‫שמתיו לך‪ ,‬ומה שקנה עבד קנה רבו )פסחים פ״ח ע״ב(‬
‫מה צבי אפי׳ כשהוא ישן עינו אחת פקוחה )שיה״ר ח׳ ב׳(‪,‬‬ ‫היינו הטוב שבך שי ‪ T‬לו‪ ,‬ודגן ותירוש סמכתיו‪ ,‬שהוא יכול‬
‫היינו אפי׳ ח״ו בזמן שישראל בהסתר הגלות עינו אחת‬ ‫לברר מפסולת גורן ויקב‪ ,‬ולד איפוא מה אעשה בני שאץ‬
‫פקוחה בחי׳ )תהלים קכ״א ג׳( ‪ :‬לא ינום ולא ייקזן שומר‬ ‫לך שום תקוה‪ ,‬וזהו )תענית ט״ו ע״א(‪ :‬לא הכל לאורה‬
‫ישראל‪ ,‬אבל השי׳׳ת יעזור התגלות עיני ה׳ אל ‪T‬איו בשתי‬ ‫ולא הכל לשמחה‪ ,‬אלא צדיקים לאורה וישרים לשמחה‪,‬‬
‫עינים יראה דומיא דיראה )כדאי׳ בחגיגה ב׳ ע׳׳א(‪.‬‬ ‫צדיקים לאורה היא המדריגה הגדולה‪ ,‬הצדיק שנהנה בעצמו‬
‫מהאור הגדול של זמן הק׳‪ ,‬בתי׳ )תהלים צ״ז י״א(‪ :‬אור‬
‫זרוע לצדיק ויזרע יצחק בארץ ההיא )בראשית כ״ו י״ב(‪,‬‬
‫שמיני עצרת‬ ‫והישרים היא המדריגה הקטנה‪ ,‬בחי׳ )תהלים קכ״ה ה׳( ;‬
‫ישרים בלבותם‪ ,‬לשמחה היינו ע״י שמחת בית השואבה יכולים‬
‫)תרצ״ח — בסוכה(‬
‫ליהנות מהזמן הק׳ וזהו )קהלת ז׳ י״א( ; טובה חכמה עם‬
‫פי״א ; ויהי ככלות שלמה לבנות את בית ה׳ ואת בית המלך‬ ‫נחלה בחי׳ צדיקים לאורה‪ ,‬שע״י החכמה והדעת שממשיכים‬
‫ואת כל חשק שלמה אשר חפץ לעשות )מלכים א׳‬ ‫ומנחילים להסוכה ונעשית ממילא מדירת עראי ד ‪ T‬ת קבע‪,‬‬
‫ט׳ א׳(‪ .‬שמיני עצרת ועא גמר העבודה‪ ,‬והסימן שהעבודה‬ ‫ויותר לרואי השמש )קהלת ז׳ י״א(‪ ,‬היינו שיש יתרון ומעלה‬
‫היא כהוגן הוא כשיש בעת הגמר חשקות כמו בהתחלה‪.‬‬ ‫גם להמדריגה הקטנה בחי׳ ישרים בלבותם‪ ,‬שהם רק רואי‬
‫וזהו ככלות מלשון נכספה גם כלתה נפשי וגו׳ )תהלים‬ ‫שמש כדאיתא בנדרים )ל׳ ע׳׳ב( ‪ :‬הנודר מרואי שמש אסור‬
‫פ״ד ג׳( לבנות את בית ה׳ וגר וכל חשק שלמה אשר חפץ‬ ‫אף בסומץ‪ ,‬שלא נתכוין אלא למי שהשמש רואה אותן‪,‬‬
‫לעשות וגר היינו בהסוף הי׳ לו חשק לעשות כאשר חפץ‬ ‫בחי׳ ישרים‪ ,‬שע״י השמחה והאור הגדול של שמחת בית‬
‫לעשות בתחילה‪ ,‬כי בתורה נעוץ סופה בתחילתה‪ .‬שמיני‬ ‫השואבה יש להם התקשרות עם הזמן הק׳‪ ,‬כדאיתא בנעילה‬
‫עצרת הוא הנקודה המרכזית של החג‪ ,‬ולכן לא כתיב בשמיני‬ ‫)כ״ד ע״ב( שהשיב הסומא לר״י כל זמן שהאבוקה בידי‬
‫עצרת חג‪ ,‬כי חג הוא לשון עגול‪ ,‬ושמיני עצרת הוא בחי׳‬ ‫בני אדם רואים אותי בחי׳ שהשמש רואה אותן ומצילין אותי‬
‫אמונה‪ ,‬בחי׳ ביטול למקור‪ ,‬וזהו ויזרע יצחק בארץ ההיא וגר‬ ‫מן הפתתים וכו׳‪.‬‬
‫וימצא מאה שערים )בראשית כ״ו י״ב( ותרגם אונקלוס‪:‬‬
‫וזהו אשה בוררת חטים היינו מי שהוא בבחי׳ אשה שתש‬
‫על חד מאה בדשערוהי‪ .‬כי בר״ה ויו״כ הוא בחי׳ ‪T‬אה‪,‬‬
‫כחו כנקיבה‪ ,‬לא שהיא בוררת אלא שהיתה יכולה לברור‬
‫בחי׳ ביטול הדינים‪ ,‬וביטול הוא בסמ״ך‪ ,‬ובסוכות בחי׳ מ׳‬
‫מרוב אורה ע׳׳י שהפקח רואה אותן‪ ,‬היינו ע״י האור של‬
‫סתומה כאמא דרביע על בנץ‪ ,‬הרי מאה‪ ,‬ושמעי עצרת‬
‫צדיקים יכולים גם אנשים נמוכים להתקשר עם הזמן הק׳‪.‬‬
‫בחי׳ אחד‪ ,‬בחי׳ אמונה‪ ,‬וזהו על חד מאה בדשערוהי‪,‬‬
‫כדאיתא בזוה״ק עה״פ נודע בשערים בעלה בשבתו עם‬ ‫וזהו )בראשית כ״ד ס״ב( ‪ :‬ו ‪r‬חק בא מבוא באר לחי רואי‪,‬‬
‫זקני ארץ )משלי ל״א כ״ג( כי בסוכות בחי׳ בשבתו עם‬ ‫ואי׳ בספה״ק עטרת צכי שמלת רואי הוא פועל‬
‫זקני ארץ היינו עם האושפתץ‪ ,‬ובשמיני עצרת נודע בשערים‪,‬‬ ‫ומקבל הפעולה בחי׳ )חגיגה ב׳ ע״א( ‪ :‬כדרך שבא לראות‬
‫כל חד וחד לפי דמשער בלבי׳‪ ,‬וזהו וארשתיך לי בצדק‬ ‫כך בא ליראות‪ ,‬ואי׳ בגט׳ חגיגה )שם(‪ :‬הכל לאתויי תיגר‬
‫ובמשפט )הושע ב׳ כ״א — כ״ב( בחי׳ ר״ה ויו״^ וארשתיך‬ ‫ביום ראשון ונתפשט ביום שני‪ ,‬היינו שבידם ראשון הי׳‬
‫לי בחסד וברחמים בחי׳ סוכוע וארשתיך לי באמונה בחי׳‬ ‫בחי׳ חיגר‪ ,‬ובידם שני ע״י שמחת בית השואבה נתפשר‬
‫שמיני עצרת‪,‬‬ ‫ונתיישר בתי׳ )תהלים קכ״ה ד׳( ‪ :‬ישרים בלבותם ישרים‬
‫ואיתא בגס׳ )תענית ז׳ ע״א(‪ :‬גדול יום הגשמים יותר‬ ‫לשמחה‪ ,‬ופריך הניחא למ״ד כולן תשלומין זה לזה‪ ,‬אלא‬
‫מיום שניתנה בו תורה‪ ,‬ואי׳ בספה״ק עבודת ישראל‬ ‫למ״ד כולן תשלומין לראשון הכל לאתויי מאי‪ ,‬לאתויי‬
‫דיום הגשמים היינו שמיני עצרת יום שמתפללין על הגשמים‪.‬‬ ‫סומא באחת מעיניו‪ ,‬ולא כר״י בן דהבאי דאמר סומא באחת‬
‫שנאמר יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי )דברים ל״ב ב׳(‬ ‫מעיניו פטור‪ ,‬דדרשינן יראה יראה וכר‪ ,‬ובאמת דסומא‬
‫מי נתלה במי קטן נתלה בגדול )תענית ז׳ ע״א(‪ ,‬והעניו‬ ‫באחת מעיניו פטור דיצחק בא מבוא באר לחי רואי שצר ‪T‬‬
‫משה‬ ‫אמרי קודש מועדים‬ ‫דעת‬ ‫קפב‬
‫בבעל פעור וגר השמידו ה׳ אלקיך מקרבך וגר‪ .‬היינו‬ ‫הוא כי בשבועות זמן קבלת התורה‪ ,‬בבחי׳ אור ישר‪ ,‬בחי׳‬
‫נעשד‪ .‬כתצא בו‪ ,‬וק״ו להבוטח בד‪.‬׳‪ ,‬ואתם הדבקים בה׳‬ ‫נותן התורה‪ ,‬שהקב״ה נתן לנר את התורה בבחי׳ מתנד‪-‬‬
‫אלקיכם חיים כולכם היום‪ ,‬ולכן לא תוסיפו ולא תגרעו‪,‬‬ ‫ובשמיני עצרת שסיימו את התורה‪ ,‬וכשלומדים תוה״ק בדחלו‬
‫ורחימו פרחת לעילא )תקוני זוהר תקון י׳(‪ ,‬בחי׳ אוד חוזר‪,‬‬
‫והנה אי׳ ברמ״ע מפאנו‪ ,‬כי החטא של לא תגרעו בא מצד‬
‫החומר‪ ,‬ולכן קרקפתא דלא מנח תפילת ח״ו נקרא‬ ‫וזה יערוף כמטר לקחי שהתורה נמשלת למטר‪ .‬וכמו שבמטר‬
‫כתוב‪ :‬כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגר כן יהי׳‬
‫פועזע יעזראל בגופו )ר׳׳ה י׳׳ז ע״א(‪ ,‬כי החומר לא מילא‬
‫דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם‪ ,‬כי אם עשה את‬
‫תפקתו לעשות רצון קונו‪ ,‬וחטא של בל תוסיף ד^א בא‬
‫אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו )ישעי׳ נ״ה י׳ — י״א(‪,‬‬
‫מצד הנפש‪ ,‬כי הנפש פרץ את גבולו‪ ,‬ולכן נקראו הר׳׳ג‬
‫היינו‪ ,‬אם הלימוד הוא ח״ו בבחי׳ ריקם בלא ד חלו ורחימו‬
‫איש מקריבי הקטורת‪ :‬החטאים האלה בנפשותם )במדבר‬
‫אז לא יעזוב אלי כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח‬
‫י״ז ג׳(‪ .‬חהו חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון‬
‫אשר שלחתיו‪ ,‬אז יעזוב אלי בבחי׳ אור חוזר‪ ,‬ואז ישראל‬
‫בחי׳ אחור וקדם צרתני )תהלים קל״ט ה׳(‪ .‬חצים אל הים‬
‫זוכץ בתוה״ק לא בתורת מתנה רק בדין‪ ,‬כי בעזבועות‬
‫הקדמוני‪ ,‬בחי׳ ברוכי לא מברכינן שלא יעבור על בל תוסיף‬
‫קבלו את התורה בחסד השי׳׳ת וכמו שכתב בתוס׳ יו״ט‬
‫וחצים אל הים האחרון בחי׳ מיתב יתבינן‪ ,‬שלא יעבור‬
‫)ברכות פ״ז מ״ג(‪ ,‬שלכן מברכין על התורה בריד אתה ה׳‪,‬‬
‫על בל תגרע שבא מצד החומר‪ ,‬וזהו חצים חצי׳ לה׳ וחצי׳‬
‫כי נתינת התורה ליעזראל היתד‪ .‬רק מצד החסד‪ ,‬אבל בשמיני‬
‫לכם לעעזות גבול לתומר וצורה‪,‬‬
‫עצרת כשעשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו אז‬
‫ים האחרון רמז לשמיני עצרת ע״ד עד הים האחרון )דברים‬
‫יעזראל זוכין בתוה״ק מצד הדין‪.‬‬
‫ל״ד ב׳( ופירש״י יום האחרת‪ ,‬כי שמיני עצרת הוא‬
‫ואי׳ בירושלמי )ערלה פ״א ה״ג( דאכיל מן חברי׳ בד‪.‬ית‬
‫יום האחרון של חג‪ ,‬חהו ב ק ת ובחורף יד‪.‬י׳ כי שמיני עצרת‬
‫מסתכל בי׳‪ ,‬ובשמיני עצרת ישראל אוכלים שלהם‪,‬‬
‫הוא סוף הקת ותחילת החורף ומוזפללת בו על הגשמים‪.‬‬
‫ואי׳ בגם׳ )ב״מ י״ב ע״ב( ‪ :‬לא גדול גדול ממש ולא קטן‬
‫ואי׳ ברמ״ע מפאנו שהחילוק בין ירועזד‪ .‬לנחלה‪ ,‬שירועזד‪,‬‬
‫קטן ממעז אלא גדול הסמוך על שולחן אביו נקרא קטן‪,‬‬
‫מצד האם ל כן מנחל ואינו נוחל‪ ,‬ונחלד‪ .‬מצד האב מלשון‬
‫וקטן הסמוך על שולחן עצמו נקרא גדול‪ ,‬וזה מי נתלה‬
‫ממקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת )קהלת א׳ ז׳(‪,‬‬
‫במי‪ ,‬קטן נתלה בגדול‪ ,‬כי בשבועות הם עדיין בחי׳ קטן‬
‫ולכן נוחל ומנחל‪,‬‬
‫ובשמיני עצרת ד& בבחי׳ גדול‪ ,‬וזהו והי׳ ביום הד^א יצאו‬
‫וזהו תורה צוד‪ .‬לנו מעזד‪ .‬מורשד‪) .‬דברים ל״ג ד׳( כי‬
‫מים חיים מירמזלים חצים אל הים הקדמוני וחצים אל‬
‫בשבועות בחי׳ אור תור התוה״ק בבחי׳ ירועזה‪,‬‬
‫הים האחרון בק ת ובחורף יהי׳ )זכרי׳ י״ד ח׳(‪ ,‬שמשי‬
‫ובשמיני עצרת שהוא בחי׳ אור חחר‪ ,‬אל תיקרי מורשד‪.‬‬
‫עצרת הוא בחי׳ מלכות בחי׳ ירושלים יצאו מים חיים‬
‫אלא מאורשה )ברכות נ״ז ע״א( בחי׳ וארשתת לי באמונה‪,‬‬
‫כדאי׳ בזוד‪.‬״ק כשתינוק יונק משדי אמו ונתמלא פד‪ .‬התינוק‬
‫אמונה זד‪ .‬סדר זרעים )שבת ל״א ע׳׳א( היינו‪ ,‬ביטול להמקור‪,‬‬
‫חלב ומחזיר החלב לפומא דאמא בחי׳ אוד חוזר‪ ,‬חצים‬
‫ע״ד שתלי תרומד‪ .‬שנטמאו חדען טהורים מלטמא )תרומות‬
‫אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון‪ ,‬כי שמיני עצרת‬
‫פ״ט נד׳ז(‪ .‬וזד‪ .‬ויאמר אם נא מצאתי חן בעינת ד׳ ל ד‬
‫בחי׳ דביקות תמים תהי׳ עם ה׳ אלקיך )דברים י״ח י״ג(‬
‫נא ה׳ בקרבנו וגו׳ אעשה נפלאות )שמות ל״ד ט׳( וגר‬
‫עכבו עמי עוד יום אחד )רש״י ויקרא כ״ג ל״ו( ואי׳‬
‫ע״ד שמובא במד״ר עד‪.‬״פ )תהלים ק״ל ג׳( ‪ :‬כי עמך‬
‫ברמב״ן עה״ת )ויקרא כ״ג ט״ו( ‪ :‬ראם חסר או יתר אינו‬
‫הסליחה למען תורא‪ ,‬הסליחה מופקדת אצלך מר״ה‪ ,‬וכל כך‬
‫תמים‪ ,‬כי תמימות צרת להיות מכוון‪ ,‬לא חסר ולא יתר‪,‬‬
‫למד‪ .‬בשביל ליתן אימד‪ .‬על בריותיך‪ ,‬וזהו למען תורא‪,‬‬
‫ולכן בשמיני עצרת הלכתא מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן‬
‫חהו וסלחת לעוונינו לחטאתינו )שמות ל״ד ט׳( היינו ע׳׳י‬
‫)סוכה מ״ז ע״א(‪ ,‬מיתב יתבינן שלא לעבור על בל תגרע‪,‬‬
‫המורא הגדול אשר עשד‪ .‬משה לעיני כל תזראל‪ ,‬ע׳׳ד‬
‫וברוכי לא מברכינן שלא לעבור על בל תוסיף‪ ,‬וזהו לא‬
‫המבואר ברמב״ן )דברים ל״ד י״ב( שמשד‪ .‬רבינו הכשיר‬
‫תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוד‪ .‬אתכם ולא תגרעו ממנו‬
‫ותיקן את תזראל במורא גדול בחי׳ למען תורא‪ ,‬וסלחת‬
‫וגו׳ )דברים ד׳ ב׳{‪.‬‬
‫לעוונינו ולחטאתינו כדי ונחלתנו‪ ,‬שישראל נקראו עי״ז בחי׳‬
‫והמשך הפסוק שם‪ :‬עיניכם הרואות את אשר עשד‪ .‬ה׳‬
‫נחלה‪ ,‬בחי׳ שמעי עצרת נוחל ומנחל‪.‬‬
‫בבעל פעור וגר דהנה אי׳ במד״ר )דברים רבד‪.‬‬
‫וזד‪ : .‬הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעעזד‪ .‬נפלאות וגו׳‬ ‫פרעזה ה׳ ט״ו( מה הבוטח בע״ז נעעזד‪ .‬כיוצא בו שנאמר‬
‫כי ע״י היראה הגדולה שתזראל בחי׳ מנחילים‪ ,‬כל‬ ‫)תד‪.‬לים קט״ו ח׳( ‪ :‬כמוד& יהיו עושיהם כל אשר בוטח‬
‫אחד מכיר את האות שלו בהתורה‪ ,‬וזד‪ ,‬אעעזד‪ .‬נפלאו״ו‪/‬‬ ‫בהם‪ ,‬הבוטח בה׳ עאכו״כ ע״^ היינו שעי״ז הוא בא‬
‫נפל־אות היינו האותיות שנפלו חוזרץ לשרשן‪.‬‬ ‫לידי דביקות‪ ,‬וזהו ‪ :‬עיניכם הרואות את אשר עשד‪ .‬ה׳‬
‫קפג‬ ‫משה‬ ‫אמרי קודש מועדים‬ ‫דעת‬
‫באים ‪ p‬הארץ‪ ,‬ולפיכך לומד מן ואד יעלה ‪ p‬הארץ‪ ,‬ר״י‬ ‫גל עיני ראביטה נפ״ל או״ת מתורתך )תהלים קי״ס‬ ‫וזהו‬
‫דס״ל עננים באים מן השמים‪ ,‬מדמי לי׳ כאדם המשלח‬ ‫י׳׳ח(‪ ,‬וזהו וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא על ‪T‬‬
‫לחבירו יץ עם קנקנש^ ור״ל מדמה לי׳ כמאן דאמר לחברי׳‬ ‫)דברים כ״ח ר(‪ ,‬היינו שכל אחד מישראל יכיר את האות‬
‫שלח קופתך וסב לך חסין‪ .‬כך אמר הקב״ה לארץ אייתא‬ ‫שלו בריתורר^ כי כל התורה כולה שמותיו של הקב״ה‪,‬‬
‫ענני וקביל מסרא ע״נג הרי שר״י ור׳׳ל מחולקים‪ ,‬דר״י‬ ‫ו ‪T‬או ממך‪.‬‬
‫ס״ל דד‪.‬קב״ה משפיע השפע עם הכלי‪ ,‬ור״ל ס״ל דהכלי‬ ‫מאת ה׳ היתד‪ .‬זאת היא נפלא״ת בעינמו )תהלים קי״ת‬ ‫וזה‬
‫צר ‪ T‬להיות מאתערותא דלתתא‪ ,‬והגם שהלכה כר״י לגבי‬ ‫ג(‪ ,‬היינו האות שנפל יהי׳ לעינינו‪ ,‬שנראה אותו בעינינו‪,‬‬
‫ר״ל‪ ,‬אבל האמת הוא שאלו ואלו דברי אלוקים חיים‪ .‬דד‪.‬תחלה‬ ‫וזהו ולכל המורא הגדול אשר עעזד‪ .‬משד‪) .‬דברים ל״ד י״ב(‪,‬‬
‫בכלי צריך האדם לעשות בעצמו‪ ,‬ואח׳׳כ הכלי מתגדל עם‬ ‫שדיכשיר ותיקן את ישראל בד‪.‬יראד‪ .‬הגדולה ^‪ .‬י׳ לעיני‬
‫השפע‪ ,‬וזהו לא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם‪ .‬מדת הקב״ה‬ ‫כל יעזראל שיראו בעינ ‪.T‬ם האות‪ ,‬ובזה בראשית ברא אלקים‬
‫מלא מחזיק )סוכה מ״ו ע״ב( מפני שד‪.‬כלי מתגדל עם השפע‪.‬‬ ‫)בראשית א׳ א׳( בשביל יזזזראל שנקראו ראשית )ברש״י שם‬
‫וזד‪ .‬מדת הקב״ה‪ .‬וזה שאמד להם משד‪ .‬רבמו‪ ,‬זו משלי‪,‬‬ ‫מחז״ל( ובשביל התורד‪ ,.‬ולכן כל התורה שמותיו של הקב״ה‪.‬‬
‫כי משה הוא הדעת של כלל ישראל‪ ,‬והי׳ מוכרח לעשות‬
‫כל השוכח דבר אחר מנלשנתו ה״ז מתחייב בנפשו‬ ‫וזהו‬
‫התחלת הכלי‪ .‬וזהו אלף פעמים‪ ,‬כי אפילו אלף מיקרי דבר‬
‫)אבות פ״ג מ״ח( ושם ‪ :‬יכול אפי׳ תקפד‪ .‬עליו‬
‫שיש לו קצבה‪ ,‬כמו שכתב הרמב״ם גבי נזירות לאלף‬
‫משנתו ת״ל ופן יסורו מלבבך אינו חייב עד שיעזב ויסירם‬
‫שנים מקרי נזירות שיש לו קצבה )פ״ג מהל׳ נזירות הי״א(‬
‫מלבו‪ .‬הפי׳ ע״ד דאי׳ בירושלמי )ב״ב פ״ח ה״ב( ‪ :‬א״ר‬
‫בתי׳ כלי‪ ,‬אבל הקב״ה יוסיף עליכם כאשר דבר לכם‪ ,‬השפע‬
‫הושעי׳ כל מקום שנאמר מורשד‪ .‬לשון ד ‪.T‬א‪ ,‬ומקשד‪ .‬והכתיב‬
‫עם הכלי‪ ,‬וזהו זו משלי היינו התחלת הכלי מוכרחת להעשות‬
‫מורשד‪ .‬קהלת יעקב‪ ,‬ומשני לית דיהא סוגין מיני׳ מן דו לעי‬
‫על ‪T‬־‪.‬‬
‫הוא משכח כולד‪ .‬ע״כ‪ .‬וד‪.‬ענץ הוא‪ ,‬שע״י מורשה בחי׳‬
‫וזהו אין כלי מחזיק ברכד‪ .‬לישראל אלא השלום )ירושלמי‬
‫היינו מפני ששוכח‬ ‫יורש ואינו מנחיל‪ ,‬בא ל ‪T‬י שכחה‪,‬‬
‫ברכות פ״ב ה״ד( כי כלי הוא בחי׳ צמצום‪ ,‬וברכה‬
‫אות שלו בתורה‪ ,‬וזהו כל השוכחדבר אחד ממשנת״ו‬
‫הוא שפע מבחי׳ חסד‪ tki ,‬יכולים להזדווג ביחד‪ ,‬אלא‬
‫דווקא מתורה שלו‪ ,‬יכול אפי׳ תקפה עליו משנתו וכר עד‬
‫השלום‪ ,‬כי השלום מחבר הכלי עם השפע כדאי׳ בשם אא״ז‬
‫שישב דסירם מלבו‪ ,‬היינו שע״י המורא הגדול באים לבחי׳‬
‫ם‪-‬וזין זלה״ה עד‪.‬״פ תתן להם ילקוטון )תד‪.‬לים ק״ד כ״ח(‬
‫נחלה נוחל ומנחיל ואינו שוכח את האות שלו‪ ,‬ע״ד )דברים‬
‫מלשון ילקוט‪ ,‬דדדינו הקב״ה יתן להם הכלי כדי‪ :‬תפתח ‪T‬ך‬
‫ד׳ י׳(‪ :‬יום אשר עמדת לפני ה׳ אלק ‪ T‬בחורב‪ ,‬ברתת‬
‫ישבעון סוב‪ ,‬לקבל את ההשפעד‪ .‬עכלה״ק‪.‬‬
‫ובזיע‪ ,‬בתי׳ יראה‪ ,‬ואם לאו הרי הוא כמו שמסיר מלבו‪,‬‬
‫היינו שהיראה חסרה מלבו‪.‬‬
‫וזהו )ברכות נ״ז ע״א( ‪ :‬אל תיקרי מורשד‪ .‬אלא מאורשה‪,‬‬
‫לשמיני עצרת‬
‫שהוא בבתי׳ נוחל ומנחיל ע״י היראה הגדולה שלומד‬
‫תוה״ק לשמד‪ .‬עם דחילו ורחימו הוא בחי׳ אור חוזר בחי׳‬
‫כ״ק זקיני ד‪.‬רה״ל‪ ,‬מרוזין זללה״ה אמר אשר ביום שמע״צ‬
‫מנחיל ומכיר את האות שלו‪.‬‬
‫הוא יום הגדול שבכל השנה וד‪.‬וא יסוד כל השנה‪.‬‬
‫ואחר שכל אחד ואחד מישראל צריך לקיים את התורה הק׳‬ ‫שמיני עצרת הוא בחי׳ תוספת על החג‪ ,‬בחי׳ עכבו עמי‬
‫במחשבה דיבור ומעשה‪ ,‬וזה אי אפשר לכל אחד‪ ,‬לכן‬ ‫עוד יום אחד )רש׳׳י דקרא כ״ג ל״ו( אבל אצל‬
‫קבעום בהמצוה של ואהבת לרעך כמוך )ויקרא י׳׳ט י״ח(‬ ‫הקב״ה התוספת יותר מן העיקר‪ ,‬כי סוכות היא בחי׳ )דברים‬
‫שד‪.‬וא כלל כל התורה‪ ,‬וביותר ביום שמיני עצרת שבו‬ ‫א׳ י״א( ‪ :‬יוסף ה׳ עליכם ככםאלף פעמים ושמיני עצרת‬
‫גומדץ התורה‪ ,‬וזה מד‪ .‬שאמר הגר להלל הזקן )שבת ל״א‬ ‫הוא בחי׳; ויברך אתכם כאשר דבר לכם‪ .‬ואי׳ במד״ר )דברים‬
‫ע״א(‪ :‬גיירני על רג״ל אחו; היינו הרג״ל בפ״ע )סוכה‬ ‫פר׳ א׳ י״ג(‪ :‬אמרו ישראל לנמזד‪ .‬כלום אתר‪ .‬נותן קצבד‪.‬‬
‫מ״ז ע״א(‪ ,‬ומפני זד‪ .‬עושה היצר דוקא מחלוקת ופירוד‬ ‫לברכתנו‪ ,‬אמר להם‪ ,‬זו משלי‪ ,‬אבל הקב״ה יברך אתכם‬
‫הלבבות בגבאים חדשים שבוררין אז‪ ,‬ע״כ דברי זקיני‬ ‫כאשר דבר לכם ע״מ ולכאורה קשה‪ ,‬אם הקב״ד‪ .‬בירך אותם‬
‫החז׳׳ק מרוזין‪ .‬ויש להקשות‪ ,‬מדוע לא אמר לו הלל לגר את‬ ‫בדבר שאין לו קצבה‪ ,‬מה צורך הי׳ בברכתו של משה‪ ,‬אך‬
‫התשובד‪ .‬ככתוב בתורה ואהבת לרעך‪ ,‬רק אמר לו בדרך‬ ‫האמת הוא דמצינו בירושלמי )סוכה פ״א ה״ה( פלוגתא‬
‫שלילד‪ .p .‬דעלך וכר‪ ,‬ודינראה בזה דד‪.‬נד‪ .‬הרמב״ן הקשה‬ ‫בין ר״י ור״ל‪ ,‬דר״י ס״ל דבפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר‬
‫הא ‪ T‬אפשר לקיים ואהבת לרעך כמוך‪ ,‬הלא איפסקא‬ ‫שהסכך צריך להיות מדבר שג ‪T‬ולו מן הארץ‪ ,‬דס״ל רעננים‬
‫הלכתא אשר חייך קודמין )ב״מ ס״ב ע״א(‪ ,‬אך הפירועו‬ ‫אין גדולם מן הארץ אלא מן השמים‪ .‬ור״ל ס״ל רעננים‬
‫משה‬ ‫אמרי קודש מועדים‬ ‫דעת‬ ‫קפד‬
‫ל״ה ע״א(‪ ,‬מושל על הלכ״ם אכיל דילי׳ ולא בהית לאסתכולי‬ ‫ואהבת לרעך היינו מה שיש לרעך‪ ,‬הן מכבוד רהן מרכוש‪,‬‬
‫באפי׳‪ ,‬וזה רגל בפני עצמו‪ ,‬כי כתיב לחם הפנים לפני‬ ‫ואהבת לזה‪ ,‬כמוך‪ ,‬כמו שלזה שיש לך‪ .‬ולא יהי׳ איכפת‬
‫ת ^ )שמות כ״ה ל׳(‪ ,‬ופירש רש״י לתם שיען לו פגים לכאו‬ ‫לך זה שלרעך‪ ,‬כמו שלא איכפת לך שלך‪ ,‬והנה כל אחד‬
‫ולכאן‪ ,‬היינו מי שאוכל להברות גופו לעבודת השי״ת‪,‬‬ ‫ואחד מיזזזראל צריך להשני‪ ,‬כי ישראל ערבים זה לזה‪ ,‬וכל‬
‫נמצא שלחמו יש לו פנים לכאן ולכאן שהוא מזת הגוף‬ ‫אחד ואחד הוא מעזפיע ומקבל ע״ד שכתוב )תהלים קי״ט‬
‫והנפש‪ ,‬וזה לפני תמ ‪ T‬שלא בהית לאסתכולי באפי׳‬ ‫צ״ט(‪ :‬מכל מלמדי השכלתי‪ ,‬וכמו אשר בכל התורה כולה‬
‫וזה רגל בפני עצמו‪ ,‬וזה שלח לחמך על פני המים )קהלת‬ ‫אם חסר אות אחד פסול וכל האותיות צריכץ זה לזה‪,‬‬
‫י״א ל״א(‪ ,‬כמבואר בשם הרח״ו זצוק״ל )בספר שערי‬ ‫כן כל יעזראל יחד צריכץ זה לזה‪ .‬חה שאמר לו איח*‬
‫קדושה( שכל השאיפה שיש לאדם לתענוגים נצמח מיסוד‬ ‫פירושא הוא זיל גמור‪ ,‬היינו לגמור לאחרים‪ ,‬להיות בתי׳‬
‫המים‪ ,‬וזה שלח לחמך על פני המים שיהי׳ בבחינת לחם‬ ‫משפיע ומקבל‪ ,‬ולא אמר לו בפירוש ואהבת כי זה יהי׳‬
‫שיש לו פנים‪ ,‬כי ברוב הימים תמצאנו‪ ,‬כמבואר בשם הנשר‬ ‫מצות מעשה‪ ,‬ויכול לשלוט איזה פני׳ רעה ח״ו‪ .‬לכן אמר‬
‫הגדול קדוש ונורא א״ז מרוזין זצוק״ל כי כמו שמתנהגים‬ ‫לו בלשון שלילה‪ ,‬שהיא רק בלב‪ ,‬ועזם אין שום פני׳‪ ,‬ועד״ז‬
‫את עצמו בשמיני עצרת ככה נשאר הרושם על כל השנה‪,‬‬ ‫נכלל כל התורה בואהבו^‬
‫חה כי ברוב הימים תמצאנו‪.‬‬
‫עה״פ )קהלת י״א ב׳( ‪ :‬תן חלק לשבעה איתא במד׳׳ר‬
‫)קהלת רבה פר׳ י״א ב׳( ‪ :‬דקאי על ז׳ ימי בראשית‬ ‫שמחת תורה‬
‫והוא כנגד הטבע‪ ,‬וגם לשמונה אלו שמונת ימי החג שהוא‬
‫)וויען — תרפ״ה(‬
‫נגד התורה שהוא בחינת שמים שהוא למעלה מהטבע‪,‬‬
‫היינו שיהי׳ לחם שיש לו פנים לכאן ולכאן‪ ,‬אז כי לא‬
‫פתח ואמר‪ :‬אי׳ בס׳ תהלות יעוראל מהמגיד הל‪,‬׳ מקוזינת‬
‫תדע מה יהי׳ רעה על ה״ארץ״‪ ,‬היינו הרעה של הארציות‬
‫זצול‪,‬״ל עה״פ )תהלים כ״ד ג׳(‪ :‬מי יעלה בהר ה׳‪,‬‬
‫לא תדע וכתיב בזכרי׳ )י״ד ח׳( ‪ :‬והי׳ ביום ההוא יצאו מים‬
‫היינו מי הוא זה שזוכה לעלות בהר ה׳ ואף מי שזוכה‬
‫חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים‬
‫לעלות מי הוא שיקום במקום קדשו היינו שישאר עומד‬
‫האחרון בקיץ ובחורף יהי׳‪ ,‬ואיתא בילקוט עה״פ )תהלים‬
‫שמה עכ״ל‪ ,‬והנה בימים הנוראים ובחג הסוכות ושמיני‬
‫ק״מ ח׳(‪ :‬סכותה לראשי ביום נשק זה עוה״ז ועוה״ב‬
‫עצרת זכו יעזראל לעלות בהר ה׳‪ ,‬וכעת צריכין אנו לבקש‬
‫שנושקין זה לזי• י״א ‪ rpn‬והחורף שנושקין זה לזה וזה‬
‫מהשי״ת שנזכה לעבוד ולקום במקום קדשזו כל השנה‪.‬‬
‫והי׳ ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים‪ ,‬כי יש ג׳ רגלים‬
‫שמיני עצרת רגל בפני עצמו )סוכה מ״ז ע״א(‪ ,‬כי בחג‬
‫כנגד ג׳ אבות‪ ,‬ושמיני עצרת רגל רביעי כנגד בחינת‬
‫הסוכות ישראל מקיימין מצות סוכה בצורכי הגוף‪ ,‬אכילה‬
‫מלכות‪ ,‬וזה יצאו מים חיים מירו״שלים שהוא בחינת מלכות‪,‬‬
‫שתי׳ ושינה‪ ,‬ובשמיני עצרת אמר הקב״ה ליעזראל )במדבר‬
‫ובשמיני עצרת מבקש השי״ת מישראל עצרת תהי׳ לכם חצי׳‬
‫כ״ט ל״ה( ‪ :‬עכבו עמי עוד יום אחד‪ ,‬חה )במדבר כ״ט ל״ד‪: (.‬‬
‫לה׳ וחצי׳ לכ״ם‪ ,‬שיהי׳ לחם שיש לו פנים לכאן ולכאן‪,‬‬
‫עצרת תהי׳ לכם‪ ,‬כי ביום הראשון של סוכות ולקחתם לכ״ם‬
‫חצים אל הים הקדמוני שהוא נגד הצורה שבאדם‪ ,‬וחצים‬
‫ביום הראשון )ויקרא כ״ג מ׳( היינו הלכ״ם שהוא הגופניות‬
‫אל הים האחרון נגד החומר שבאדם‪ ,‬ע״ד אחור וקדם צרתני‬
‫תקחו ביום הראשמ לעבודת השי״ת וזה ראשון לחשבון‬
‫)תהלים קל״ט ה׳(‪ ,‬ואיתא ברש״י )דברים ל״ד ג׳( עד‪.‬״פ;‬
‫עוונות )תנחומא פר׳ אמור(‪ ,‬היינו ע״ד זדונות נעשין לו‬
‫עד הים‪ ,‬ד״א היום האחרת חה הים האחרון רמ״ז לש״ת‪,‬‬
‫כזכדות )יומא פ״ו ע״ב(‪ ,‬ככה עושין מצוות עם הלכ״ם‪,‬‬
‫וזה‪ :‬סכותה לראשי ביום נשק שהוא כנגד מצות סוכה‪.‬‬
‫ובהגיע שמיני עצרת כתיב עצרת תהי׳ לכם‪ ,‬היינו לבחינת‬
‫ביום נשק נגד מאני קרבא‪ ,‬זה עוה״ז ועוה״ב שנושקין‬
‫לכ״ם תעעזו עצרת מלשמ ממשלה‪ ,‬ע״ד )שמואל א׳ ט׳ י״ז(‬
‫זה לזה נגד שמיני עצרת חצים אל הים הקדמוני נגד עוה״ב‬
‫זה יעצור בעמי‪ ,‬דהיינו תמליכו על הלכ״ם‪ ,‬וזה עכבו עמי‬
‫וחצים אל הים האחרון נגד עוה״ז‪ ,‬בקיץ ובחורף יהי׳‬
‫עוד יום אחד שיהי׳ בחי׳ ערב ובוקר — שהם החומד‬
‫שנושקת הקת והחורף זה לזה בסוף החג נושקת הקת‬
‫והצורה — יום אחד‪ .‬קשה עלי פר ‪T‬תכם שקשה לפני‬
‫והחורף זה לזה‪ ,‬וזה שאמר בלעם )במדבר כ״ג ט׳( ‪ :‬הן עם‬
‫השי״ת שישראל יפרדו עצמם בעת עוסקם בצורכי הגוף חה‬
‫לבדד ישכון‪ ,‬כי המלאך אמר לבלעם )במדבר כ״ב ל״ב( ‪:‬‬
‫שמיני עצרת רגל בפני עצמו‪.‬‬
‫על מה הכית את אתונך זה ג׳ רגלים‪ ,‬נגד ג׳ רגלים שישראל‬
‫חוגגין להשי״ת כפי׳ רש״י ז״ל‪ .‬אך בלעם לא ‪T‬ע כי שמיני‬ ‫כי איתא בירושלמי )ערלה פ״א הלכ״ג( מאן דאכיל דלאו‬
‫עצרת רגל בפני עצמו ואז את שליטה לאומות העולם כי‬ ‫דילי׳ בהית לאסתכולי באפי׳‪ .‬אך כתיב והארץ נתן‬
‫בשמחתו לא יתערב זר‪ ,‬וכל מגמתו של בלעם הי׳ למצוא‬ ‫לבני אדם )תהלים קט״ו ט״ז(‪ ,‬אחר ברכה )כדאי׳ בברכות‬
‫קפה‬ ‫משה‬ ‫אמרי קודש מועדים‬ ‫דעת‬
‫לא חסרת דבר‪ .‬וזה תמים תהי׳ )דברים י״ת י״ג( כשאתה‬ ‫הרגע של זעמו של הקב״ה )ע״ז ד׳ ע״ב( שיוכל לוטר‬
‫עם ה׳ אלק ‪ T‬אתה בבחינת תמים ושלם‪ ,‬בחינת לא חסרת‬ ‫ה״ו כלם )בתום׳ שם(‪ ,‬וכיוז שנגד שמיני עצרת לא עשה‬
‫דבר‪ .‬וזד‪) .‬תד‪.‬לים ל״ד י״א(‪ :‬דורשי ה׳ לא יחסרו כל טוב‪,‬‬ ‫שום פעולה כי לא ‪T‬ע שהוא רגל בפני עצמו בבחינת עצרת‬
‫לא חסרת דבר‪ .‬וזה )דברים ל ״ג כ״ג( ‪ :‬נפתלי שבע רצון‪,‬‬ ‫מושל על הלכם‪.‬‬
‫ע״ד ה׳ אלקיך עמך לא חסרת דבר‪ ,‬וד‪.‬וא שבע בזו שד‪.‬וא‬ ‫יזה )במדבר כ״ג כ״א(‪ :‬ותרועת מל״ך בו‪ ,‬שהוא מושל‬
‫עושד‪ .‬רצון השי״ת‪ .‬נפתלי לשון התחברות נפתולי אלקים‬ ‫ומולך על הלכ״ם אותיות כל״ם לכן אמר )במדבר‬
‫נפתלתי )בראשית ל׳ ח׳( נתחברתי עם אחותי )רש״י(‬ ‫כ״ג ט׳(‪ :‬הן עם לבדד ישכון בחי׳ שמיני עצרת ובגויים‬
‫ע״ד אמור לחכמר‪ .‬אחותי את )משלי י״ז ד׳( והוא שבע‬ ‫לא יתחשב‪ ,‬שאז אץ אומה ולשון שולטת בד&‪ ,‬ואי׳ במס׳‬
‫במה שהוא רצון השי״ת ע״ד בטל רצונך מפני רצונו‬ ‫פסתים אמר ר״א אף בשעת כעסו של הקב׳׳ה זוכר לישראל‬
‫)אבות ס״ב מ״ד(‪ ,‬וזד‪ .‬מלא ברכת ה׳ לא חסרת דבר‬ ‫ברחמים‪ ,‬שנא׳ לא אוסיף עוד ארחם )הושע א׳ ו׳( ובו׳‪,‬‬
‫ומה שמתפלל להשי״ת להמתיק הדינים כי ככד‪ .‬הוא רצון‬ ‫עכ״פ מזכיר שם הרחמים אפי׳ בלשון שלילה וזה ובגוים‬
‫השי״ת‪ ,‬שיהי׳ בבחינת צדיק מושל ביראת אלקים )שמואל ב׳‬ ‫היינו ח״ו בשעת כעסו שישראל אינם ח״ו בבחי׳ ה׳ בדד‬
‫כ״ג ג׳(‪ ,‬כ^בא ברמב״ן על וזאת הברכד‪ .‬תפילת ישרים‬ ‫ינחנו ואין עמו אל נכר )דברים ל״ב י״ב(‪ ,‬הוא רק בבחי׳‬
‫רצונו )דברים ל״ג א׳(‪.‬‬ ‫לא יתחשב‪ ,‬ע׳׳ד לא אוסיף עוד ארחם‪ ,‬עכ״פ מזכיר שם‬
‫ים ‪T‬רום ‪tot‬־‪) .‬דברים ל״ג כ״ג( ר״ש י״ה כ^בא ברמב״ן‪,‬‬ ‫הרחמים‪ ,‬כי צדיקין מהפכץ מדת הדין למדת הרחמים וזה‬
‫היינו שורש השי״ת עם התורד‪ .‬כמובא במד״ר תרומד‪.‬‬ ‫)דברים ל״ג ג׳( ‪ :‬אף חובב עמים היינו חיבתן של העמים‬
‫)פר׳ ל״ג א׳(‪ ,‬כלום יש מקת שבעלי׳ נמכר עמה‪ ,‬וכביכול‬ ‫הוא רק בבחי׳ אף שהוא מדת הדץ ע״ד )דברים ז׳ י׳(‪:‬‬
‫נמכר עם התורה‪ .‬וזה ר״ש י״ה ים‪T ,‬רום אי׳ בתוס׳ ברכות‬ ‫ומשלם לשונאיו אל פניו וכו׳ כי רשעים מהסכין מדת הרתמים‬
‫)נ״א ע״א ד״ה זוכד‪ .‬וכר( נגד ‪.to‬״‪.T t‬ע ‪.T‬״ב‪ ,‬בחינת‬ ‫למדת הדין‪.‬‬
‫‪.to‬״‪ t‬ו ^‪ .‬״ ב שנושקץ זה לזד‪ .‬בחינת )זכרי׳ י״ד ח׳(‪:‬‬ ‫כ״ל קדושיו ב ‪T‬ד‪ ,‬היינו מה שמתנהג עם ישראל הוא‬
‫חצים אל הים הקד^ני וחצים אל הים האחרון‪ ,‬וזה ה׳‬ ‫בבחינת ימין‪ ,‬וזה כ׳׳ל כדאי׳ במס׳ בכורות )ל״ז ע׳׳א(‬
‫בדד ינחנו ואין עמו א־ל נכר שאץ אתו שום כח אחר‪ ,‬אל‬ ‫מס׳ כל לריבוי׳ ומס׳ כל לגרועי אתי וזה כל קדושיו‬
‫מלשץ אלים‪ ,‬וכח היינו שאץ שום כח אחר מעורב בו‪ ,‬כי‬ ‫הריבוי או הגרעון של קדושיו הוא ב ‪T‬ד ג״כ מצד החסד‪,‬‬
‫גם החומר מסכים לצורד‪ ,.‬אז הוא‪ :‬ה׳ בדד ינחנו בחינת‬ ‫והראי׳ והם תכו ל רג לז שבמצרים בעת שנשתעבדו בלבנים‬
‫שמיני עצרת בחינת לא חסרת דבר‪.‬‬ ‫איתא )שמות כ״ד י׳(; ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר‪,‬‬
‫וזה )דברים ל״ד י״ב( ‪ :‬לכל ‪ to‬החזקה כמבואר בירושלמי‬ ‫הי׳ חקוק תחת כסא הכבוד ית׳ השעבוד לבנקם של ישראל‬
‫תענית )פ״ד ה״ד‪ : (.‬בשעה שישראל עשו את העגל‬ ‫תחת אשר היו ע ^ י ן לקבל התורה בצאתם ממצרים‪ ,‬וזה‪:‬‬
‫רצה הקב״ה לחטוף הלוחות ™ו של משד^ וגברה ‪T‬ו של‬ ‫ישא מדברותיך עת ‪T‬ין היו לישא מדברותיך‪ ,‬תורה צוד• לנו‬
‫משה על ‪T‬ו של הקב״ה‪ ,‬ולכל ד‪ T .‬החזקה‪ ,‬מ ‪ T‬אמר הקב״ה‬ ‫משד• מורשד• אל תקרי מורשר• אלא מאורסד• )ברכות נ״ז‬
‫שלמא לועי לד ‪T‬י׳ דגברא על ‪T‬י ע״ס היינו כי זוע רצון‬ ‫ע״א(‪ ,‬ומץע כי בכל מקום שנא׳ אל תקרי הכונד• אל תקרי‬
‫השי״ת שישראל יתאמצו לעלות בהר ה׳‪ ,‬וזה )דה״א‪ ,‬כ״ט‬ ‫זד• לבד אלא שניהם יחד‪ ,‬כי באמת התורה ניתנה לנו‬
‫י״א(‪ ,‬לך ה׳ הגבורד‪ .‬בחינת ‪ to‬החזקה דגברד‪T .‬ו של משד‪.‬‬ ‫מורשה לכל הרוצה ליטול את השם יבוא ויסול‪ ,‬והתורה‬
‫הוא ג״כ מאת ה׳‪ ,‬ולכל המורא הגדול )דברים ל״ד י״ב(‪,‬‬ ‫מונחת בקרן זוית‪ ,‬אך אין זה כשאר ‪T‬ושות שאין צר ‪T‬‬
‫זה מ״^ אשר עשה משד‪ .‬לעיני כל ישראל‪ ,‬בראשית ברא‪,‬‬ ‫לזד‪ .‬עמל ויגיעד‪ .‬אך צר ‪ T‬לזד‪ .‬יגיעה‪ ,‬וזד‪ .‬אלא מאורסד•‬
‫כי בראשית בשביל התורד‪ .‬בשביל ישראל שנקראו ראשית‬ ‫דרכו של איש לחזור אחר אשה בעל א ^ ד‪) .‬קדושין ב׳ ע״ב(‬
‫)כמו שד‪.‬ביא רש״י בראשית א׳ א׳(‪.‬‬ ‫וכו׳ התורד‪ .‬הקדושה דורשת מדת הסתפקות ע״ד )אבות‬
‫ואיתא בסה״ק מאור עינים פר׳ אמ ‪ T‬כי בשמחת תורה‬ ‫פ״ו מ״ד(‪ :‬כך דרכד‪ .‬של תורה‪ ,‬וזה ביום השמיני נגד‬
‫בעת העלי׳ לתורה מקשר עצמו כל אחד ואחד‬ ‫התורה שלמעלד‪ p .‬הטבע‪ ,‬גדול יום הגשמים כיום שניתנה‬
‫מישראל באות של התורה השייך לשורש נשמתו‪ .‬וזה‬ ‫בו תורד‪) .‬תענית ז׳ ע״א(‪ ,‬וזה ביום השמיני עצרת תד‪.‬י׳‬
‫)תד‪.‬לים קי״ט י״ח( ‪ :‬גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך‬ ‫לכם‪ ,‬שתד‪.‬יו מושלים על הלכ״ם אדם לעמל התורה יולד‬
‫כמבואר בסד‪.‬״ק‪ ,‬כי אם ח״ו האדם סוגם‪ ,‬נופל מאתו האות‬ ‫)סנהדרין ט׳ ע״א(‪.‬‬
‫של התורה השייך לשורש נשמתו‪ ,‬והבטה קונה מד‪.‬פקר‬ ‫וזה מבקש הקב״ה מישראל עכבו עמי עוד יום אחד דד‪.‬יינו‬
‫)ב״מ קי״ח ע״א(‪ ,‬אז קונה אותו מחדש‪ ,‬וזד‪ .‬לעיני כל‬ ‫אחר החג שישראל עלו בד‪.‬ר ה׳‪ ,‬מבקש השי״ת מוס‬
‫יקזראל בראשית‪ ,‬בשביל התורד‪ .‬בשביל יעוראל שנקראים‬ ‫שיקומו במקום קדשו‪ ,‬כי באמת מי שהוא דבוק להשי״ת‬
‫ראשית‪.‬‬ ‫איננו חסר לו מאומה‪ ,‬ע״ד )דברים ב׳ ט׳( ‪ :‬ה׳ אלקיך עמד‬
‫משה‬ ‫אמרי קודש מועדים‬ ‫דעת‬ ‫קפר‬
‫יסורין‪ ,‬שהתורה מטהרת את האדם כשמדבק את הדעת עם‬ ‫וזה בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ שיהיו‬
‫התורה והריחו ביראת ה׳ )שעי׳ י״א ג׳( עס שמעקט מלשון‬ ‫בבחינת קורא אני אליהם יעמדו יחדיו )ישעי׳ מ״ת‬
‫בשמים‪ ,‬אזי‪ :‬מר דרור היינו שנעשה דרור מבחי׳ מר‪.‬‬ ‫י״ג(‪ ,‬וזה )בראשית ב׳ ר( וא״ד יעלה מן הארץ‪ ,‬ואי׳‬
‫ואי׳ במס׳ מגילה )י״ז ע״א( ‪ :‬הקורא את המגילה למפרע‬ ‫במס׳ סוכה )י״א ע״ב( מ״ד וא״ד דבר שאין מקבל טומאה‬
‫לא יצא ‪T‬י חובתו ובמס׳ יומא )כ״ט ע״א( ‪ :‬אמר‬ ‫וג ‪T‬ולו מן הארץ‪ ,‬א״ד הוא בחינת ה׳ השוכן בתוך כנסת‬
‫ר׳ זירא וכר אמר ר׳ אסי למה נמשלה אסתר לשחר לומר‬ ‫ישראל‪ ,‬מה א״ד דבר שאין מקבל טומאה‪ ,‬בחינת )ויקרא‬
‫לך מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים וכו׳‬ ‫ט״ז‪ ,‬ט״ז( ; אני ה׳ השוכן אתם בתוך טומאותם‪ ,‬וג ‪T‬ולו‬
‫אלא למ״ד אסתר לא ניתנה לכתוב מאי איכא למימר וכר‬ ‫מן הארץ בחינת )תהלים כ״ב ד׳( קדוש יושב תהלות‬
‫א״ר בנימין בר יפת למה נמשלו תפילותיהן של צדיקים‬ ‫ישראל‪ ,‬אף סכך דבר שאין מקבל טומאה בחינת ראשון‬
‫לאילת לומר לך מה אילת זו כל זמן שמגדלת קרני׳‬ ‫לחשבון עוונות זדונות נעשין לו כזכויות‪ ,‬וג ‪T‬ולו מן הארץ‬
‫מפצילות‪ ,‬ופירש״י שנוסף בה פיצול בכל שנה ושנה‪ ,‬אף‬ ‫בחינת ולקחתם לכם בעת עוסקו בהארציוו^‬
‫צדיקים כל זמן שמדבץ בתפלה תפילתן נשמעת ותפלה‬
‫ובו׳( שמביא‬ ‫ועיין תוס׳ סוכה )י״ב ע״א ד״ה בפסולת‬
‫מרומזת במלת שחר כפירש״י‪ ,‬העיקר הוא כמו שנא׳ מהולל‬
‫ירושלמי )פ״א דסוכה ה״ה( פלוגתת ר״י ור״ל‪ .‬ר״י‬
‫אקרא ה׳ ומן אויבי אשעה )תהלים י״ח ד׳(‪ ,‬לשון עת ‪,T‬‬
‫כדעתי׳ כאדם שמשלח לחבירו קנקנים ויין‪ ,‬ור״ל כדעתי׳‬
‫היינו שצריכין להודות לה׳ עוד קודם הישועה‪ ,‬חהו המתקת‬
‫כאדם שאומר לחברי׳ סב לך קופתך ומדד‪ ,‬וזה אנו מבקשים‬
‫הדינים כדאי׳ בשם הבקש״ט ז״ל‪ ,‬וזהו מה שחר סוף כל‬
‫מהשי״ת‪ ,‬כי בכל יו״ט נשפע שפע קודש על ישראל‪.‬‬
‫הלילה‪ ,‬היינו שבעוד שהוא ליל רואים הארה ממזרח‪ ,‬אף‬
‫אך אנו צריכים לעשות כלים לקבל השפע‪ ,‬וזהו אנו מבקשים‬
‫אסתר סוף כל הנסים‪ ,‬שצריכץ להודות לה׳ קודם הנס‪,‬‬
‫יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב האוצר היינו הכלי לקבל‬
‫חהו למ״ד לא ניתן לכתוב היא מגילת אסתר‪ ,‬שרואים‬
‫השפע ואח״ כ השפע לתת מטר וכו׳ כאדם המשלח לחבירו‬
‫ההתגלות בהסתרה‪T ,‬ים הם אהבה ויראה‪ ,‬ש״כ מגביהים‬
‫הקנקנים והיין‪ ,‬הכלי עם השפע‪.‬‬
‫את ה ‪T‬ים אחר נט״י ‪T‬ים שניות לטומאה )ברכות נ״ב(‬
‫היינו אם מפר ‪T‬ים בחי׳ ‪T‬ים אהבה מראה‪ ,‬אז היא טומאה‬
‫ח״ו‪.‬‬
‫וזהו מה שאחז״ל )שבת י״ר ע״ב( ‪ :‬דשלמה גזר על‬
‫העירוב ועל נט״י‪ ,‬שיהי׳ מעורב בחי׳ ידים אהבה‬
‫סעודת פורים‬
‫ויראה‪ ,‬וזהו )ויקרא ט׳ כ״ב( ‪ :‬דשא אהרן את ‪ v t‬ויברכם‬ ‫)תרצ״ז ־ ־ יום לידתו בקדושה(‬
‫וירד מעשות החטאת והשלמים‪T ,‬ו כתיב שיו קרינן‪ ,‬בחי׳‬
‫‪T‬ים אהבה ויראה‪ ,‬והי׳ בחי׳ ‪ T‬ו שיהי׳ מעורבין‪ ,‬וזהו‬ ‫פו״א ‪ :‬שושנת יעקב וכר תשועתם היית לנצח ותקותם בכל‬
‫כעילת אסתר אינה מטמאה את ה ‪T‬ים )מגילה ז׳ ע״א(‪ ,‬שאם‬ ‫דור ודור וכד כל החוסים בך‪ ,‬ויש לדייק הלא‬
‫רואים את ההתגלות בהסתרה אזי הטומאה אין לה שליטה‪,‬‬ ‫התקוה היא קודם השועה‪ ,‬ולמה נאמר תשועתם קודם‬
‫וזהו וישא אהרן את ‪ v t‬וגר אהרן הי׳ הכה״ג הראשון‬ ‫ותקותם‪ ,‬והנה אי׳ בגם׳ חולין )קל״ט ע״ב( ‪ :‬מרדכי מן‬
‫ומנשיאת כפים בחי׳ ‪T‬יו עשה בחי׳ ‪ T‬ו הכל אחד אהבה‬ ‫התורה מנין שנא׳ )שמות ל׳ כ״ג(‪ :‬ואתה קח לך בשמים‬
‫ויראה‪ ,‬וזהו על ‪T‬י ״וירד מעשות החטאת״ היינו שרואים‬ ‫ראש מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא ע״כ‪ ,‬ויש להבץ‬
‫את היר ‪T‬ה שיש מהחטא‪ ,‬והשלמים והעלי׳ מבחי׳ שלימות‬ ‫הענין מרדכי מן התורה מנין‪ ,‬ואי׳ )ברכות ה׳ ע״א( עה״פ‬
‫ואז )תהלים י״ט י׳( ‪ :‬יראת ה׳ טהורה וגו׳ צדקו יחדיו‪,‬‬ ‫)תהלים צ״ד י״ב( ‪ :‬אשרי הגבר אשר תיסרנו י־ה ומתורתך‬
‫היינו אהבה דראה בחי׳ יעקב כלול בחסד וגבורה‪.‬‬ ‫תלמדנו ק״ו משן ועין שהם אבר אחד עבד יוצא בהן‬
‫ואי׳ בזוה״ק )ח״ב כ׳( עה״פ דודי לי ואני לו הרועה‬ ‫לחירות‪ ,‬יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה‬
‫בששנים )שיה״ש ב׳ ט׳׳ז(‪ ,‬הקב״ה מנהיג את עולמו‬ ‫וכמה‪ ^ ,‬ע מאמרם ז״ל )שבת נ״ה ע״א( ‪ :‬דאין יסורין‬
‫בחסד ורחמים‪ ,‬כשושנה זאת אשר בטבעה היא אדומה‪,‬‬ ‫בלא עוון‪ ,‬והיסורים הם כפרה על העוונות‪ ,‬מירא דכיא‬
‫אותה נהפכת ללבן‪ ,‬וזהו‪ :‬שושנת יעקב היינו‬ ‫וכשמשקין‬ ‫הוא לשון טהרה מלשון וידכי‪ ,‬השי״ת מטהר את ישראל‬
‫וגבורה‪ ,‬בראותם יחד תכלת מרדכי תכלת היא‬ ‫בחי׳ חסד‬ ‫ע״י היסורין בחי׳ מירא‪ ,‬ואי׳ במס׳ שבת )ל׳ ע״ב( עה״פ‬
‫ומרדכי בחי׳ רחמים מירא דכיא‪ ,‬היינו שבתכלת‬ ‫בחי׳ דין‪,‬‬ ‫שפתותיו ששנים נוטפות מור עובר אל תיקרי מור אלא‬
‫רואים בחי׳ מרדכי שהיא רחמים‪ ,‬חהו הקורא‬ ‫בחי׳ דין‬ ‫מר‪ ,‬התורה ממרקת גופו של אדם שלא יבוא ל ‪T‬י יסורים‬
‫את המגילה למפרע לא יצא ‪T‬י חובתו‪ ,‬היינו אם אינו רואה‬ ‫ח״ו‪ ,‬ממרקין לשון מורק ושטף במים )ויקרא ו׳ כ״א( אוים‬
‫ההתגלות בהסתרה לא יצא ‪T‬י חובתו‪ ,‬איז ער נאך נישט‬ ‫פיטצין אויסרייבין‪ ,‬וזהו‪ :‬ומתורתך תלמדנו שלא יבוא לידי‬
‫קפז‬ ‫משה‬ ‫אמרי קודש מועדים‬ ‫דעת‬
‫וכלים מכלים שונים‪ ,‬יעדער יוד קאנן מקבל זיין חיות‬ ‫ארדם נעגאננען פון דעם חוב היינו שלא נשלם כראד‬
‫און קאנן גיהאלפין ווערין בגשמיות ורוחניות‪ ,‬נאר כלים‬ ‫עוד‪ ,‬אלא צריכים לראות את החסדים בהדינים‪ ,‬חהו‪:‬‬
‫מכלים שונים‪) ,‬ויכולים הכל לקבל חיות‪ ,‬ולהווקזע בגשמיות‬ ‫להודיע שכל קויד לא יבושו‪ ,‬בושה היא אזיל סומקא ואתי‬
‫וברוחניות רק התנאי לזה‪ :‬וכלים מכלים שונים(‪ ,‬היינו‬ ‫חיורא )ב״מ נ״ח ע״ב( בשושנה שהיא אדומה ונהפכת‬
‫שהכלים של המקבלים שונים זה מזה‪ ,‬אבל ימ מלכות יעז רב‬ ‫ללבן‪ ,‬ולכן לא יבושו וכד שהם מחברים אהבה מראה‪ ,‬ולא‬
‫כ ‪ T‬המלך‪ ,‬והשתי׳ כדת ואי׳ בגמ׳ )מגילה י״נ ע״א( ; כדת‬ ‫יהי׳ בבחי׳ אזיל סומקא ואתי חיורא‪ ,‬וזהו מה שאחז״ל‬
‫של תורה‪ ,‬אז אין אונם היינו שאין צריכין ח״ו לאונס של‬ ‫)מגילה ט״ו ע״ב( ; כיון שזעיעה אסתר לבית הצלמים‬
‫יסורין כנ״ל‪ ,‬והיינו לעשות כרצון איש ואיעז‪ ,‬איתא בזוה״ק‬ ‫נסתלקה ממנה שכינה‪ ,‬אמרה א־לי א־לי למה עזבתני‪ ,‬הי״ג‬
‫)ח״ב קכ״א( כל מאן דאתגבר על יצרי׳ אקרי איעז‪ ,‬והיינו‬ ‫מדות הם כננד י״נ מדות שהתורה נררשת בהם‪ ,‬ובחי׳ א־ל‬
‫כרצון‪ ,‬דהרצון הוא טוב‪.‬‬ ‫היא כננר בחי׳ ק״ו‪ ,‬וזהו שאמרה א־לי למה עזבתני‪ ,‬שלא‬
‫ה שי״ת יעזור שיקוים בנו הפסוק )ישעי׳ נ״ר י״ז( ‪ :‬כל כלי‬ ‫ראתה ההתנלות בהסתרה בחי׳ ק״ו משן ועין‪ ,‬בחי׳ בראותם‬
‫יוצר על ‪ T‬לא יצלח וגו׳ דהי׳ המתקת הדינים על‬ ‫יתד‪.‬‬
‫כלל יעזראל‪.‬‬
‫כספר מאור עינים שיעז מי שמפציר בתפלות ולא‬ ‫ואי׳‬
‫אח״כ אחר השולחן הק׳ פד׳א‪ :‬בשלשה רברים ארם ניכר‪,‬‬
‫נתקבלו ופעם אחת הי׳ עת רצון ונתקבל תפלתו‪,‬‬
‫בכוסו בכיסו ובכעסו )ערובין ס״ה ע״ב( כל ר‪.‬נ׳‬
‫וע״י זה נתקבלו גם התפילות שהתפלל עד עתה‪ ,‬וזהו‬
‫רברים הם בפורים‪ ,‬בכוסו ע״ד )מגילה ז׳ ע״ב( ‪ :‬מחייב אינש‬
‫נוסף בה פיצל אחד בכל שנה‪ ,‬ואח״כ הפיצלץ הם ביחד‪,‬‬
‫לבסומי בפוריא‪ ,‬בכיסו ע״ד )אסתר ט׳ י״ט(‪ :‬משלוח מנות‬
‫חהו נזכרים ונעעוים בכל דור ודור‪ ,‬אזויא וויא יודין פיהרן‬
‫איש לרעהו ומתנות לאביונים‪ ,‬בכעסו שהצריק הוא בפורים‬
‫אב ריא פורימ׳ס‪ ,‬וואקסט צו א פורים בכל דור‪ ,‬און יודין‬
‫במדריגה גדולה והוא בכעס על עצמו על מה שלא הי׳ נם‬
‫וועלין בקרוב נעהאלפין ווערין‪ ,‬וועלין אלע פורימ׳ס‬
‫קודם לכן במדריגה כזו‪ ,‬כמאמר הרב ז׳׳ל עה״פ )קהלת‬
‫צוזאמענגענומען ווערין‪) ,‬כמו שהיהודים נוהנים בפורים‬
‫א׳ י״ח( ‪ :‬כי ברוב חכמה רוב כעם‪ ,‬וזהו )שם( יוסיף דעת‬
‫]דהיינו ענין מחיית עמלק מחד ועבדו את ה׳ בשמחה מא ‪T‬ד[‬
‫יוסיף מכאוב‪ ,‬השי״ת יעזור שיהי׳ ברונז רחם תזכור‪ ,‬היינו‬
‫הוא עמלק הוא היצה״ר‪ .‬כך הם מקבלים ומתקנים את הפורים‬
‫פ״י הכעס הנ״ל ירחם על כלל יקזראל ויווקזעו בנשמיות‬
‫שלהם‪ ,‬וצומח עוד פוריכ‪ J‬כמו שבאילן מתווסף ומקבל טבעת‬
‫ורוחניוו^‬
‫חדשה בכל שנה‪ .‬ועי״ז האילן הולד ונדל בחוזקו‪ .‬כד נם‬
‫בפורים צומח עוד פורים חרש‪ .‬פורים כפורים‪ ,‬המשפיע על‬
‫כל השנה(‪ .‬וזהו; תשועתם היית לנצח‪ ,‬היינו בעת שתהי׳‬
‫ישועה נצחיות אזי נם‪ :‬ותקותם בכל דור ודור יהי׳ קיימיע‬
‫א ד ר )שיבסר(‬ ‫י״ ז‬
‫ואי׳ בנמ׳ )שבת פ״ח ע״א( ‪ :‬הדור קבלוה בימי אחשורועז‪,‬‬
‫)קראקא — תרצ״ז יום ההילולא דחותנו זקנו‬ ‫היינו שקבלוה ברצון וכתיב )אסתר א׳ ז׳( ‪ :‬דין‬
‫מרן הרה״ק בעל הפחד יצחק מבאיאן זצוק״ל(‬ ‫מלכות רב ‪ to‬המלך ונו׳ לעשות כרצון איש ואיעז‪ ,‬ואי׳ בנמ׳‬
‫)מנילה ז׳ ע״ב( ‪ :‬מחייב אינש לבסומי בפוריא וכד נכנם‬
‫אי׳ בספרים עה״פ )שמות ל׳ ז׳( ‪ :‬בהיטיבו את הנרות‬ ‫יין יצא סוד )עירובין ם״ה ע״א(‪ ,‬ואי׳ בשם המגיד הק׳‬
‫יקטירנה‪ ,‬הצדיק מטיב את הנשמות של יעזראל ומקשרם‬ ‫מזינזאמיר זצ׳׳ל נכנם יין היא כמאמר העולם וואם בא א‬
‫למקור‪ ,‬ותקשור על ‪ to‬שני )בראשית ל״ח כ״ח( תרנומו‪:‬‬ ‫ניכטערין אויף דעם ליננ איז בייא שיכורין אויף רעם צינג‪,‬‬
‫וקטרוג הפעולה של הצריק הוא לקרב את ישראל לאביהם‬ ‫)מה שאצל הפיקח המפוכח בפנימיותו ובריאתו‪ .‬מונח‬
‫שבשמים‪ ,‬כתיב )שמות ל״ה נ״ה( ‪ :‬וכל אשה חכמת לב‬ ‫אצל שיכור על הלעזון(‪ .‬היינו כפי סברת הרמב״ם‬
‫‪TO‬י׳ טוו ויביאו וגו׳ ופירש״י‪ :‬אומנות יתירה היתה בהם‬ ‫ז״ל )פ״ב מהל׳ גרושין ה״כ( רנט מעוקזה בישראל‬
‫שטוו על גבי העזים ויעז להבין מהו הנפק״מ אם טוו על גבי‬ ‫כשר‪ ,‬היינו שהנפש היעזראלית היא בעצם טובה רק‬
‫העזים ומהו החכמה‪ ,‬ואי׳ בגמ׳ שבת )ע״ז ע״ב( ‪ :‬מאי‬ ‫ע״י אונם היצר‪ ,‬איננה טובה‪ ,‬ואם מלקין אותו וכופין‬
‫טעמא עיזי מסגן בריעזא וכד כברייתו של עולם דבריעזא‬ ‫אותו‪ ,‬אז בא אל עצם הרצון הטוב מענטשין זענין‬
‫חשוכא והדר נהורא‪ ,‬רכתיב )בראשית א׳ ה׳( ‪ :‬ויהי ערב‬ ‫נעבעך משוקע‪ ,‬הרצון הוא טוב‪ ,‬מען רארף אויפבלוזין‬
‫ויהי בקר‪ ,‬וכתב הרב ז׳׳ל בכ״מ‪ ,‬שיש שני מיני מדריגות‬ ‫מן העלם אל הנלוי )האנשים הם רח״ל משוקעים‪ ,‬אך הרצון‬
‫בצדיקים מדרינה א׳ לכפוף החושך לאור‪ ,‬והב׳ להפוך־ החושך‬ ‫שלהם הוא טוב‪ ,‬צריך רק להוציא מן הכוח לפועל‪ .‬מהעלם‬
‫לאור‪ ,‬שמן החושך יעשה אור כמו לענין איסור שיעז דיחוי‬ ‫ז׳( ‪:‬‬ ‫א׳‬ ‫)אסתר‬ ‫וזהו‬ ‫סוד‪,‬‬ ‫יצא‬ ‫יין‬ ‫נכנם‬ ‫לגלוי(‪.‬‬
‫משה‬ ‫אמרי קודש מועדים‬ ‫דעת‬ ‫קפח‬
‫באה‪ ,‬וכתיב התם בערב היא באה ובבוקר היא שבה )אסתר‬ ‫ויש הותרה שהאיסור נהםך להיתר‪ ,‬ואם רק כוסה החושך‬
‫ב׳ י״ד( ער קומט בבחי׳ ערב און קעהרט זיך אום בבחי׳‬ ‫לאור אזי הוא בבתי׳ )יומא פ״ו ע״ב( ‪ :‬זדונות נעשו לד‬
‫בוקר‪ ,‬הבוקר אור והאנשים שולחו המה וחמור ‪) a n‬בראשית‬ ‫כשגגו!‪ /‬ואם מהפד את החושך לאור ועא בבחי׳ )יומא‬
‫מ״ד ג׳( היינו שגם החומריות נתהפך לרוחניות חוע להג ‪T‬‬ ‫שם( ‪ :‬נעשו לו כזכויות‪ ,‬וזוע וכל אשה חכמת ״לב״‪ ,‬כמו‬
‫בבקר חסדך )תהלים צ״ב ג׳( וכתיב חונה מלאך ה׳ סביב‬ ‫שאנו אומרים קודם הנחת תפילין‪ :‬לשעבד בזה תאוות‬
‫ל ‪T‬איו )תהלים ל״ד ח׳( היינו שמלאך ה׳ חונה על מי שהוא‬ ‫ומחשבות ״לבנו״ לעבודתו יתב״ש‪ ,‬שיגבור השכל על‬
‫סביב ליראיו‪.‬‬ ‫החומריות‪ ,‬וזהו‪ :‬על העזים‪ ,‬ברישא חשוכא והדר נהורא‪,‬‬
‫שהיו מהפכין הערב לבוקר‪ ,‬שלא על גבי העזים הוא רק‬
‫בקרבן פסח כתיב איש לפי אכלו )שמות י״ב ד׳( ‪n‬רשו‬
‫כפית החושד לאור‪ ,‬וכתיב )משלי ל״א י״ג(‪ :‬דרשה צמר‬
‫רז״ל )פסחים ס״א ע״א( ‪ :‬פרט לתולה ולזקן שאינו‬
‫ופשתים ותעש בחפץ כפי׳ מרמז לכלאים בציצית דעשה‬
‫יכול לאכול‪ ,‬הענין של קרבן פסח הוא להכניע את הרע‪,‬‬
‫דוחה ל״ת )יבמות ג׳ ע״ב( כפים הם אהבה ויראה ואהבה‬
‫טלה בגי׳ דם‪ ,‬טלה היא ע״ז‪ ,‬להביא את כל העכו״ם תחת‬
‫גדולה מיראה כמו שאי׳ ברמב״ן )שמות כ׳ ח׳( דעשה‬
‫שכינתא תתאה לשעבד תאוות וכר לעב ‪ n‬תו ית״ש‪ .‬חהו‪:‬‬
‫היא בחי׳ אהבה‪ ,‬ול״ת בחי׳ יראה ולהכי דתי עשה ל״ו^‬
‫תכוסו על השה‪ ,‬גי׳ היצר‪ ,‬כדאיתא כתולדות הק׳ וזהו טוו‬
‫דגדול שכרו של המקיים העשה יותר מהעונש על ל״ת‪ ,‬וזהו‬
‫על העזים פרט לחולה שאינו יכול לאכול הוא בחי׳ כפיית‬
‫בחי׳ דיחוי דהחסד גובר‪ ,‬אבל בכלאים בציצית מצותו‬
‫חושך לאור‪ ,‬כתיב )בראשית כ״ו י״ב(‪ :‬ויזרע יצחק בארץ‬
‫בכך‪ ,‬ואי׳ במדרש )ילקוט שמעוני תהלים תשפ״ג( עה״פ‬
‫ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ותרגומו על חד מאה‬
‫)תהלים ס״ב י״ג( ‪ :‬אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי‪ ,‬זה‬
‫דבשערוהי‪ ,‬ופירש״י אע״פ שהארץ היתה קשה והשנה קשה‬
‫לא תלבש כלאים גדילים תעשה לך‪ ,‬וזוע הותרה‪ ,‬וזהו‬
‫אעפ״כ דברכוע ה׳ אמונה זה סדר זרעים )שבת ל׳ ע״א(‪,‬‬
‫דרשה הדרש צמר ופשתים ותעש בחפץ כפי׳‪ ,‬אהבה ויראה‬
‫ואמונתך סביבותך )תהלים פ״ט ט׳( היינו ויזרע האמונה‬
‫כי כגבוה שמים על הארץ וגו׳ הרחיק ממנו את פשעינו‬
‫בהסביבה‪ ,‬וזהו )ירמי׳ ב׳ ב׳(‪ :‬זכרתי לך חסד נעוריך וגר‬
‫)תהלים ק״ג י״ב( שמים בחי׳ רוחניות‪ ,‬ארץ בחי׳ גשמיות‪,‬‬
‫לכתך אחרי במדבר‪ ,‬וזהו בשנה ההיא בארץ לא זרועה זהו‬
‫גבר חסדו היינו אהבה על יראה בחי׳ דיחוי‪ ,‬אם הרחיק‬
‫בארץ ההיא‪.‬‬
‫ממנו את פשעינו בתי׳ זדונות נעשו לו כשגגות‪ ,‬אבל דרשה‬
‫ואי׳ בספר דכרי אנ « כעזה״ק טלוכלמ זצ״ל בפר׳ ויחי‬
‫צמר ופשתים ותעש בחפץ כפי׳‪ ,‬היינו אהבה ויראה בחי׳‬
‫עה״פ )בראשית מ״ט כ״ה( ‪ :‬ברכות אביך גברו על‬
‫הותרה‪ ,‬ונעשו לו כזכויות‪ ,‬וזהו‪ :‬ב ‪T‬י׳ טוו היינו בבחי׳‬
‫ברכות הורי‪ ,‬יעז שני מיני צדיקים‪ ,‬יש שמשפיעים תשובה‪,‬‬
‫אהבה ויראה‪ ,‬שהיו מהפכין החושך לאור וזהו החכמה‪.‬‬
‫ויש צדיקים שמשפיעים כל טוב וממילא יעשו תשובה‪,‬‬
‫כדכתיב ורבים מעמי הארץ מתיהדים )אסתר ח׳ י״ז(‪ ,‬ברכות‬ ‫הענין של המשכן אי׳ בזוה״ק )ח״ג כ״ט ע״א( כשם שיש‬
‫אביך הוא בחי׳ הצדיק שמקופיע כל טוב‪ ,‬בחי׳ כרחם אב‪,‬‬ ‫שבת וששת ימי המעשה כן הצדיק הוא בחי׳ שבת‬
‫גברו על ברכות הורי בתי׳ צדיק שמקופיע תשובה‪ ,‬וזהו‬ ‫דשראל צריכים לעשות המלאכה בשביל הצדיק‪ ,‬ועשו לי‬
‫לשון הורי שע״י תשובה נעעזו כקטן שנולד‪ ,‬עד תאות עד‬ ‫מקדש ושכנתי בתוכם )שמות כ״ה ח׳( בחי׳ אהל שכן‬
‫לשון הסרה‪ ,‬תאות לשת גדולים מלשון והתאויתם לכם‬ ‫ויקהל משה‬ ‫באדם )תהלים ע״ח ס׳( וזהו )שמות ל״ה א׳(‪:‬‬
‫)במדבר ל״ד י׳(‪ ,‬תהיינה לראש יוסף להצדיק שמוסיף טוב‬ ‫שבת‪ ,‬בחי׳‬ ‫וגו׳ ששת ימים תעשה מלאכה ויום השביעי‬
‫על יעזראל‪ ,‬ולקרקר גי׳ יצחק‪ ,‬גזיר אחיו שרוצה לשוב‬ ‫לי׳ בממוני׳‬ ‫צדיק‪ ,‬כדאי׳ בזוה״ק פר׳ צו )ח״ג כ״ט( ואי סבל‬
‫העטרה על ראש כל ישראל‪ ,‬השי״ת ירחם ויעזור שיהי׳‬ ‫ה׳‪.‬‬ ‫אז )תהלים ל״ו ז׳( ‪ :‬אדם ובהמה תושיע‬
‫ברכות אביך גברו‪ ,‬חהו המתקת הדינים על כלל יעזראל‪.‬‬
‫ועשה בצלאל ואהליאב וגו׳ חכמה בהמה )שמות ל״ו א׳(‬
‫אחר השולחן הק׳ פתח ואמד‪ :‬הילולא הוא לשון שמחה‪,‬‬ ‫אפילו בהמות שנתעסקו בעבודת המשכן הי׳ בהם‬
‫אור זרוע לצדיק וליעזרי לב שמחה )תהלים צ״ז י״א(‬ ‫חכמה‪ ,‬וזהו טוו על גבי העזים שגם בהם הי׳ חכמה‪ ,‬ואי׳‬
‫היינו שיצחק מזריע אור ליעזראל וליעזרי לב היינו להפשיט‬ ‫במדרש עה״פ )שמות ל״ו ג׳(‪ a n :‬הביאו אליו עוד נדבה‬
‫העקמומיות שבלב‪ ,‬יצחק היא לשת שמחה‪ ,‬לשון צחוק וחדוה‬ ‫בבוקר בבוקר‪ ,‬נשיאים הוא מן מלשון )משלי כ״ה י״ד(;‬
‫השי״ת יעזור שזכות ההילולא הק׳ יגן על כלל יקזראל‬ ‫נשיאים ורוח‪ ,‬והביאו אבנים טובות ומרגליות‪ ,‬כתיב הכא‬
‫ויתפשט עקמומיות שבלב י ‪n‬ין זאלין געהאלפין ווערין‬ ‫בבוקר בבוקר‪ ,‬וכתיבגבי מן )שמות ט״ז כ״א(‪ :‬בבוקר‬
‫ברוחניות וגשמיות עם זאל ארייג שיינען אין אללע יודין א‬ ‫בבוקר; הפעולה של הצדיק בהיטיבו את הנרות יקטירנה‪,‬‬
‫רוח טהרה‪) .‬השי״ת יעזור‪ .‬וכל היה ‪n‬ים יווקזעו בגשמיות‬ ‫כתיב תוחלת ממושכה וגר ועץ חיים וגר )משלי י״ג ב׳(‬
‫וברוחניות ותכנס בכל בג״י רוח טהרה לשוב אל השי״ת(‪,‬‬ ‫נשמעת‪ ,‬כתיב הכא‬ ‫חיים תפלתו‬ ‫הצדיק שמדובק בעץ‬
‫קפט‬ ‫משה‬ ‫אמרי קודש מועדים‬ ‫דעת‬
‫ירם ב ׳ ד ש ב ר ע ר ת‬ ‫ש ב י ע י של פ ס ח‬
‫)תרצ״ט(‬
‫ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף וגו׳ )שכות‬
‫י״ג י׳׳ח(‪ .‬ובמדרש )שמו׳׳ר פר׳ כ׳ י״ח( איתא‪:‬‬
‫פו״א‪ :‬אי׳ בגמ׳ )פסחים ס״ח ע״ב(‪ :‬א״ר יוסף‪ :‬אי לאו‬
‫מכאן אמרו רבותינו אפי׳ עני שבישראל לא יאכל עד שיסב‬
‫האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא‪,‬‬
‫ע׳׳^ והוא פלא‪ — ,‬והענץ הוא‪ ,‬דהנה בנ״י כאשר יצאו‬
‫דהנה כתוב )משלי ח׳ ל׳( ‪ :‬ואהי׳ אצלו אמון ואהי׳ שעשועים‬
‫ממצרים היו בבחינת; ואת עירום וערי׳ — ‪ p‬המצווו‪ /‬אך‬
‫יום יום‪ ,‬מעזחקת בתבל ארצו ועזעעזועי בני אדם‪ ,‬והנה‬
‫הוציאם השי׳׳ת ממצרים אף שהיו שקועים מאד‪ ,‬בזכות‬
‫איתא במד״ר )בראשית רבה פר׳ א׳ א׳( ר׳ הושעי׳ רבה‬
‫שלע ™ יקבלו ישראל עליהם את התורה הקתשה ויקיימו‬
‫פתח בהאי קרא ופי׳ עליו ג׳ פירושים על תיבת אמון‪ ,‬אמון‬
‫מצוותיו ב״ה‪ ,‬ע״כ השפיע השי״ת עליהם אור מן השמים‬
‫פדגוג‪ ,‬אמון מכוסה‪ ,‬אמון מוצנע‪ tkh ,‬מה דאת אמר‬
‫באיתערותא דלעילא אף שבעצמם לפי מעשיהם אז לא היו‬
‫)אסתר ב׳ ז׳( ויהי אומן את הדסה‪ ,‬ר״ל שהיו מצניעץ אותה‬
‫ראויים לגאולה — וכמ׳׳ש )שמות י׳ י״ב(‪ :‬בהוציאך את‬
‫מפני אחשורוש כדאי׳ במגילה )י״ב ע״ב( דהנה ישנם ג׳‬
‫העם ממצרים תעבחן את האלקים על ההר הזה‪ .‬היינו‬
‫מדריגות בעבודת ה׳‪ ,‬המדריגה הפשוטה היא בחי׳ אמון פדגוג‬
‫שגאלם הקב״ה בזכות שיקבלו לעת ‪ T‬את התוה״ק ויהיו‪.‬‬
‫כפי קבלתו מסורת אבותיו אל תטועז תורת אמך )משלי‬
‫עובדים להשי״ו‪ /‬ועגמ זה נוהג תמיד בכל דור ודור‪,‬‬
‫א׳ ח׳( כאשר ישא האו^ את היונק )דברים י״א י״ב( תורה‬
‫שהשי״ת משפיע תמיד שפע קודש ורוח טהרה ממרום על‬
‫ועבודה‪ ,‬והבחינה היותר עליונה היא בחי׳ )דה״י א׳ כ״ח ט׳( ‪:‬‬
‫איש ישראל ואף שלפי מעשיו עתה באשר הוא שם‪ ,‬אמו‬
‫דע את אלוקי אב ‪ T‬ועבדהו‪ ,‬בכל דרכיך דעהו )משלי ג׳ ר(‬
‫ראוי לקבל את ההשפעה‪ ,‬מ׳׳מ משפיע לו השי״ת באיתעתתא‬
‫וכל מעשיך יהיו לשם שמים‪ ,‬אשר גם בכל הדברים הארציים‬
‫דלעילא אף שלא הכין עדיין את עצמו באיתערותא דלתתא‪.‬‬
‫וגשמיים ידע כי שם א ־ל מסתתר‪ ,‬כדאי׳ בסה״ק הטב״ע‬
‫והכל משום שלהבא יעבוד ע״י זאת ההשפעה להשי״ת‪.‬‬
‫בגי׳ אלקים‪ ,‬חה אמון מכוסה‪ ,‬כי כל מה שנמצא בעולם‬
‫הוא רק כיסוי ולבוש על רוח החיונית האלוקות אשר בתוכם‪.‬‬ ‫ובזה יש לפרש את הפסוקים )תהלים קל״ו‪ ,‬כ״ג — כ״ו(;‬
‫״שבשפלנו זכר לנו״ שאף בעת שאנו שפלים ואין‬
‫וישנה עוד מדריגה היותר עליונה בחי׳ ולדבקה בו )דברים‬ ‫אנו ראדים מצד עצמנו — מ״מ זכר לנו‪ ,‬״זכר״ — ועא‬
‫ל׳ כ׳( כדאי׳ ברמב״ן ז״ל )שמות ט״ז ו׳( כי גם‬ ‫בחינת משפיע‪ ,‬שמשפיע לנו השי״ת השפעות דקדושה‪ ,‬עד‬
‫בעת עשיית צרכיו אכילה ושתי׳ ושיחה עם אנשים הוא‬ ‫שאנחנו בעצמנו נהיינו למשפיעים‪ .‬ואח״כ ״ויפרקנו מצרינו״‬
‫דבוק בקונו‪ ,‬וזהו אמון מוצנע‪ ,‬כי הדביקות מוצנע בתוכו‬ ‫— וכמו שהשי״ת הציל וגאל אותנו מצרינו‪ ,‬אף שלא היינו‬
‫המד״א ויהי או^ את הדסה היא אסתר לשון הסתרה כמובן‪.‬‬ ‫אז ראויין לקבל‪ ,‬ואעפ״כ הצלנו השי״ת בזכות שלהבא נקבל‬
‫את התורה‪ ,‬כן משפיע לנו השי״ת תמיד בזכות זה שננצל‬
‫וכולם בכללו בפסוק אחד דע את אלוקי אבש ועבדהו‪,‬‬ ‫את השפעת הקדושה לעבודת השי״ת להבא‪.‬‬
‫כי אלקי אביך ועא בחי׳ אמון פדגוג כפי שקבל‬
‫וזהו ג״כ הפירוש‪ :‬״נותן לחם לכל בשר״‪ ,‬שהשי״ת משפיע‬
‫מאבותיו בחי׳ אל תבוז כי זקנה אמך )משלי כ״ג כ״ב(‬
‫פרנסה לכל ברואיו ויצוריו‪ ,‬אף שאינם ראדים לזה‬
‫ומלת ״דע״ ר״ל בתי׳ בכל דרכיך דעהו הוא אמון מכוסה —‬ ‫מצד עצמם‪ — ,‬״הודו לא‪-‬ל השמים״‪ ,‬מפני שלהבא יודו‬
‫ועבדד״ו היא בחי׳ דביקות אמון מוצנע כדכתיב ואותו‬ ‫להשי״ת על השפעתו להם כל טוב‪.‬‬
‫״תעבוד״ ובו תדבק )דברים י׳ כ׳(‪.‬‬
‫וזהו הפי׳‪ :‬״ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף״ —‬
‫י״ם בגי׳ נ׳ — רמז ליום החמישים יום קבלת‬
‫וזה הפירוש וקדשתם היום ומחר )שמות י״ט ד( זה המדריגה‬
‫התורה‪ — ,‬סוף‪ ,‬שגאלם הקב״ה בזכות שלבסוף יקבלו ישראל‬
‫הפשוטה‪ ,‬ר״ל כי התורה נצחית וזהו היום ומחר‪,‬‬
‫את התורה הקדושה ויקיימו את המצוות‪.‬‬
‫וכבסו שמלותם אמון מכוס!‪ /‬כי כל העולם הוא רק כסוי‬
‫ולבוש ושמלה אל החיות הפנימיות וצריך לכבס ללבן ולברר‬ ‫וזה גם כוונת המדרש‪ :‬מכאן אמרו רבותינו אפילו עני‬
‫זאת מהשמלה והיא בחי׳ כבשים ללבושש )משלי כ״ז כ״ו(‪,‬‬ ‫שביעזראל לא יאכל עד שיסב‪ .‬היינו עני שבישראל‬
‫דברים שכסה עתיק יומין יהי׳ תחת לבושיך )חגיגה י״ג ע״א(‬ ‫שהוא עני בדעת )כדברי חז״ל נדרים מ״א( ואינו יכול כפי‬
‫והיו נכונים ליום השלישי )שמות י״ט י״א( והיא בחי׳‬ ‫דרגתו של עכשיו מפני קטנות מעלתו לעבוד את השי״ת‬
‫אמון מוצנע‪ ,‬הדביקות בקונו‪ ,‬כי ביום השלישי היא בתי׳‬ ‫באכילה מ״מ; ״עד שיסב״‪ .‬השפעת השי״ת עתה תהי׳ סיבה‬
‫דעת‪ ,‬וכן כתוב הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת‬ ‫אצלו שיעבוד את השי״ת בעת אחרת‪.‬‬
‫משה‬ ‫אמרי קודש מועדים‬ ‫דעת‬ ‫קצ‬
‫כתיב השמים מספרים כבוד א ־ל )תהלים י״ט ג׳( ואי׳‬ ‫והנה‬ ‫)משלי כ״ב כ׳( וכן אי׳ דעת שלישית מכרעו^ כי בכת‬
‫בזוה״ק דקאי על יומא דכלה עצרת‪ ,‬וזה יום ליום‬ ‫משה רבינו ע׳׳ה כוללת הדעת של כל ישראל‪ ,‬כ>ד^‪ v‬היא‬
‫יביע אומר )תהלים שם( ר״ל כי מעזה רבינו ע״ה הוסיף‬ ‫בחי׳ יום השלישי יוכלו לבוא לזה הבחי׳ הדביקו!^‬
‫יום אחד מדעתו‪ ,‬מטעמא ולילה ללילה יחוה דעו^ ר״ל דעת‬ ‫וזה )שבת כ״ז ע״א( ; הוסיף משה יום אחד מדעתו‪ ,‬ר״ל‬
‫ושא מהז״ה‪ ,‬יחוה‪ ,‬הג ‪ T‬ודרש מעז״ה לילה ללילה‪ ,‬מה מחר‬ ‫מדעתו השפיע על ישראל בכדי שיוכלו לבוא לזה‬
‫לילו עמו אף היום לילו עמו‪ ,‬וזה ויהי ערב מהי בקר יום‬ ‫הבחינה‪ ,‬כי הנה כתב המהר״ל ז״ל בספר תפארת יעזראל‪,‬‬
‫אחד )בראשית א׳ ה׳( ויהי ערב ויהי בקר יום השעזי‬ ‫כי מתן תורה הי׳ ביום החמישים‪ ,‬אבל קבלת התורה הי׳‬
‫)בראשית א׳ ל״א( הוא ששה בסיון )ע״ז ג׳ ע״א( הי׳ אז‬ ‫שקרזנת זצ״ל‪ ,‬כי אם הי׳‬ ‫ביום נ״א לספירה‪ ,‬וכתב הרב‬
‫ערב ובקר יום אחד‪ ,‬וזה ואהי׳ אצלו אמון וגו׳ משחקת‬ ‫קבלת התורה ביום החמיעזים‪ ,‬בו ביום היו ישראל בבחי׳‬
‫לפניו בכל עת )מעולי ח׳ ל׳( היא אמון פדגוג‪ ,‬כי התורה‬ ‫אלקים ככתוב אני אמרתי אלקים אתם )תהלים פ״ב ף(‬
‫נצחית‪ ,‬ואח״כ משתקת בתבל ארצו‪ ,‬הוא אמון מכוסה‬ ‫אולם התורה ניתנה לבני אדם ולא למלאכי השרו^ והרצון‬
‫מדריגה הב׳ כי אם בארצות התבל יקיים בכל דרכיך דעהו‪— ,‬‬ ‫הי׳ שגם בבחי׳ אדם יקיים התורה‪ ,‬כטעם כלום יצה״ר ח‪2‬ז‬
‫ושעשועי את בני אדם היה מדריגה הג׳‪ ,‬כי גם בדברו עם‬ ‫ביניכם )שבת פ״ם ע״א( וזה הוא הנרצה ועיקר הרבותא‪,‬‬
‫בני אדם הוא אז משתעעזע בשעשועי התורה ודבוק בקונו‪.‬‬ ‫הק׳ מנלמזריטש‬ ‫כי גם בגוף יעבוד את ה׳ כדפי׳ הרב‬
‫אך בגוף ובחומר‬ ‫זצ׳׳ל‪ ,‬״תפארת גופא״ ר״ל השי״ת מתפאר‬
‫וספרתם לכם ממחרת השבת וגד עד ממחרת השבת וגד‬ ‫ומזככו‪ ,‬ומכניסו‬ ‫של אדם אשר גם אותו מעזעבד‪ ,‬מכניעו‬
‫)ויקרא י״ג ט״ו( כי ‪T‬וע שביום הראשון של פסח‬ ‫אחד בכדי שיהי׳‬ ‫תחת כנפי השכינה‪ ,‬ע״כ הוסיף משה יום‬
‫העלה אותם ה׳ עד רום המעלות עד שער החמישים בלי‬ ‫הוסיף יום אחד‬ ‫הפסק בק הנתינה והקבלה כנ״ל‪ ,‬וזה‬
‫מעעזה התחתונים‪ ,‬ואח״כ חזרו למדריגתם‪ ,‬וצריכים היו‬ ‫מדעתו‪ ,‬השפיע מדעתו הכוללת על כל ישראל להכניס הדעת‬
‫לספור חמישים יום ולהעלות בעבודתם ממדריגה למדריגה‪,‬‬ ‫גם בגוף ולחברו ולצרפו לעבודת ה׳‪.‬‬
‫בכל יום מדה אחת עד יום החמישים זמן מתן תורתנו‪,‬‬ ‫הכל מודים דבעצרת בעינן נמי לכם )פסחים ס״ח ע״ב(‪ ,‬כי‬
‫בכל יום שער אחד עד שער החמיעזים‪ ,‬והוא הוא השער‬ ‫היא עיקר התפארת‪ ,‬כטעם תפארת גופא לעבוד את‬
‫בעצמו שעמדו בו ביום הא׳‪ ,‬וזה ‪ :‬ממחרת השבת עד‬ ‫ה׳ בחומר וברוח‪ ,‬והנה משה דרש וקדשתם היום ומחר‬
‫ממחרת השבת‪ ,‬כדאי׳ והנהר הרביעי הוא פרת )בראשית‬ ‫)שמות י״ט ו׳( מה מחר לילו עמו‪ ,‬כי לילה הוא בחי׳ חומר‬
‫ב׳ ר( הוא פרת דמעיקרא‪.‬‬ ‫ויום הוא בחי׳ צורה ^ ו ע‪ ,‬וזה מה מחר ר״ל לעת ‪ ,T‬כי‬
‫וזה לפני מי אתם מטהרין )יומא פ״ה ע״ב( מ״י בגי׳‬ ‫‪ vp‬מחר שהוא לאחר זמן )תנחומא פר׳ בא י״ג( ר״ל כי‬
‫חמשיםא(‪ ,‬לפני ר״ל לפני עצרת שהוא שער החמיעזים‬ ‫אז יזוכך גם הגוף וישוב החומר להיות צורה‪ ,‬אף היום‬
‫אתם מטהרמ‪ ,‬צריכין אתם לטהר עצמכם בעבודתכם ומ״י‬ ‫עכ״פ בעת מתן תורה לילו עמו‪ ,‬לזכך את הגוף‪ ,‬כי לעתיד‬
‫מטהר ר״ל בעצרת‪ ,‬אביכם שבשמים‪ ,‬והבה בימים הספירה‬ ‫כתיב ומלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים )חזזעי׳‬
‫הוא בתי׳ טהר גברא ר״ל שהוא צריך לטהר את עצמו‪,‬‬ ‫י״א ט׳( ר״ל גם הארציות יהי׳ עליו דעת‪ ,‬כמים לים מכסים‬
‫ובשבועות הוא טהר יומא )עי׳ ברכות ד׳ ע״א( כמובן‪.‬‬ ‫אשר הכסוי של מים הוי יותר עיקר כעק הפנימי )שהוא(‬
‫והוא העיקר‪.‬‬
‫והנה אי׳ בגמ׳ )גיטין ל״ח ע״ב( המקדיש עבדו יצא לחירות‬
‫והנה ג׳ דברים עעזו בי״ד שלמטה והסכימו בי״ד של מעלה‬
‫ונכלל בתוך ישראל עם קדושו‪ ,‬ומדוע לא נימא‬
‫)מכות כ״ב ע״ב( ואחד מהם שאלת שלום כדאי׳‬
‫שכוונתו הי׳ להקדישו אך קדועזת דמים‪ ,‬ואולם אסביר לן‬
‫בברכות )ג״ד ע״א( ויליף שם שנאמר ויאמר לקוצרים ה׳‬
‫רש״י ז״ל בד״ה גופי׳ וכו׳ כי המתפיס תמימים לבדק‬
‫עמכם )רות ב׳ ד׳( ואומר אל תבוז כי זקנה אמך )מ;!זלי‬
‫הבית לא יצא מקדושת המזבח ע״כ‪ ,‬חזינן כי מה שהוא‬
‫כ״ג כ״ב( ואומר עת לעשות לה׳ הפרו תורתך )תהלים קי״ט‬
‫ראוי לקדועזת הגוף אינו יוצא מקדועזתו‪ ,‬וכן כאן כיון שהוא‬
‫קכ״ו( והמה הג׳ בחינות הנ״ל אל תבוז כי זקנה אמך‬
‫ראוי לקדושת הגוף ע״כ יצא לחירות — וזה )יומא ט״ו ע״א(‬
‫המדריגה הפשוטה‪ ,‬בחי׳ אמון פדגוג — ויאמר לקוצרים ה׳‬
‫לא מציגו דמים חציין למעלה וחציין למטה וד״ל‪ ,‬על טהרו של‬
‫עמכם היא המדריגה הב׳ כי אפי׳ בשעת קצירה יהי׳ ה׳‬
‫מזבח )יומא שם( שהי׳ קדועז כולו‪ ,‬קדש עצמך במותר לך‬
‫עמכם‪ ,‬בחי׳ בכל דרכיך דעהו‪ ,‬אמון מכוסה‪ — ,‬ועת לעשות‬
‫)יבמות כ׳ ע״א(‪.‬‬
‫לה׳ הפרו תורתך היא בחי׳ הג׳ דביקות בקונו‪ ,‬כי כתב הרב‬
‫התניא זצ״ל כי הדביקות אם שאינה פוטרת מתלמור תורה‪,‬‬
‫עי׳ לקמן במאמר על דברי ר״ע ביומא )פ״ה ע״ב( אר״ע‬ ‫א(‬ ‫עכ״פ פוטרת מן להגות בו יומם ולילה‪ ,‬וזהו עת לעשות לה׳‬
‫אשריכם ישראל וכו׳‪.‬‬ ‫בשעת הדביקות הפרו תורתך‪.‬‬
‫קצא‬ ‫משה‬ ‫אמרי קודש מועדים‬ ‫דעת‬
‫וש מדת צדיקים שנשאר אצלם החמימות של המצוה עד‬ ‫והנה פי׳ הרכי טלוכלין זצ״ל עה״ם )במדבר ט״ו כ״א(‪:‬‬
‫שנזדמן להם מצוד‪ .‬אחרת — וד‪.‬נד‪ .‬באבוקה כנגדו לכו״ע‬ ‫מראשית עריסותיכם תתנו לה׳ וגד ר״ל תיכף בקומי‬
‫יש שבח עצים בפת )פסחים כ״ז ע״א(‪ ,‬וד‪.‬רמז כי באם‬ ‫ממטתו‪ ,‬חלה תרימו תרומה לה‪ /‬להתחיל תיכף בעבודת‬
‫עוסק בתורד‪ .‬לשמה בדחילו ורחימו‪ ,‬בבחי׳ רשפי׳ רשפי אש‬ ‫הש״י‪ ,‬כי הכל הולך אחר היסוד וההתחלה‪ ,‬וזה אמר ר׳ יוסף‬
‫שלהבת י־ה )שיד‪.‬״ש ח׳ ד( אבוקה של תורד‪ .‬כנגדו המחממת‬ ‫אי לאו האי יומא‪ ,‬ר״ל שהיום שהוסיף מדעתו‪ ,‬כמה יוסף‬
‫אותו יש שבח עצי״ם‪ ,‬ר״ל ע״ץ הדעת וע״ץ החיים‪ ,‬בפ״ת‬ ‫איכא בשוקא‪ ,‬כל כמד‪ .‬ניצוצין ונשמות היו נשארים בלי‬
‫הוא התלמוד אשר חושבנא דד? כחוקזבנא דדין‪.‬‬ ‫תיקון ר״ל כי איתא בגמ׳ עה״פ )תהלים קט״ז ט׳(‪ :‬אתהלך‬
‫לפני ר‪.‬׳ בארצות החיים‪ ,‬זה מקום שווקים )יומא ע״א ע״א(‬
‫שייך ל ע ל בתמא ט״ו‪ ,‬לא מציגו דמים חציין למעלה וחציין‬ ‫ר״ל כי גם במקום שווקים עכל להיות ארצות החיים‪ ,‬וזה‬
‫למטה‪ ,‬היינו בשאר החגים חציו לה׳ וחציו לכם‬ ‫כמה יוסף איכא בשוקא‪ ,‬שר‪.‬יו נשארים בשוקא‪ ,‬כי בזה‬
‫)פסחים ס״ח ע״ב( ע״ד וד‪.‬יתד‪ .‬הרשת עד חצי המזבח להבדיל‬ ‫שהוסיף משה יום אחד מדעתו‪ ,‬יש מקום להתפשט התורה‬
‫)שמות כ״ז ה׳( וזה חצין למעלה נגד תורד‪ .‬ותפלה‪ ,‬וחצין‬ ‫בגוף ובארצעת ובמקומות הנמוכין ולהעלות מעזם ניצוצות‬
‫למטה נגד חציו לכם‪ ,‬אולם בעצרת דבעינן נמי לכם‬ ‫קדושים להוציא יקר מזולל‪ ,‬כי לא ‪T‬ת ממנו נדח‪.‬‬
‫היינו ע״ד המבואר שם ביומא )ט״ו ע״א( ‪ :‬הזה ממנו על‬
‫בשם הרב המגיד פקוזניין זצ״ל‪ ,‬ואכלתם אכול ושבוע‬
‫טהרו של מזבח וכו׳ כדאמרי אינשי טיד‪.‬רא דיומא דועא‬
‫וד‪.‬ללתם את שם ה׳ אלוקיכם אשר עשה עמכם‬
‫פלגא דיומא‪ ,‬חציו לה׳ וחציו לכם‪ ,‬לא אגופא דמזבח דכתיב‬
‫לר‪.‬פליא ולא יבושו עמי לעולם )יואל ב׳ כ״ו( ע״ד שפירש‬
‫וכעצם השמים לטוהר )שמות כ״ד י׳( עיין פירש״י שם‪,‬‬
‫הרמ״א ז״ל ״ומפליא לעשות״ ר״ל כי הנפש נתונת ומתקיימת‬
‫וזה כדאסביר לן רש״י בגיטין ל״ח ע״ב ד״ד‪ .‬גופי׳ וכו׳‬
‫בגוף ע״י מזון הגשמי דוקא ור‪.‬וא פלא‪ ,‬הנר‪ .‬נראה בעליל‬
‫על המקדיקז עבדו שיצא לחירות ל א אמרינן דקדוש לדמים‪,‬‬
‫וגם נמזזם ראי׳ ברורה שאין עלי׳ תשובר‪ ,.‬כי נמצא בר‪.‬מזח‬
‫דד‪.‬מתפיס תמימים לבדק הבית אינו יוצא מ ‪ T‬י מזבח לעולם‪,‬‬
‫הגשמי חיות אלוקית אשר על ‪T‬ר‪ .‬מתפרנסת הנפש וזה‬
‫וזה לא אגופא דמזבח דכתיב עצם השמים לטוד‪.‬ר‪.‬‬
‫ואכלתם אכול וקזבוע ור‪.‬ללתם את שם ה׳ אלוקיכם‪ ,‬כי‬
‫של ביכורי אדמתך תביא בית ה׳ אלקיך ללא‬ ‫ד‪.‬סמיכות‬ ‫האכילה בעצמה היא ההילול‪ ,‬וזה‪ :‬אשר עשה עמכם להפליא‪,‬‬
‫תבשל גדי בחלב אמו )שמות כ״ג י״ט( ואף שכל‬ ‫כי זיכך כל החומר לצורה ויד‪.‬י׳ לילו עמו ולא יבושו עדי‬
‫בשר בחלב אסור אלא שדבר הכתוב בהוה‪ ,‬אולם באמת‬ ‫לעולם‪.‬‬
‫לילה זמן של סילוק הנפש למקורו‪ ,‬ע״ד )תהלים ל״א‪ ,‬ו׳( ב ‪T‬ך‬ ‫בשם הרפי מלובלין זצ״ל‪ ,‬אשר פ״ת שחרית היינו תלמו״ד‪,‬‬
‫אפק ‪ T‬רוחי וכמבואר בזוד‪.‬״ק במדבר‪ ,‬ונמצא שאז זריעד‪.‬‬ ‫כי פ״ת בגימ׳ תלמו״ד‪ ,‬כי כתיב‪ :‬לשום לחם חם‬
‫כמו שמצינו )תרומות פ״ט מ״ז( שתילי תרומד‪ .‬שנטמאו‪,‬‬ ‫ביום הלקחו )שמואל א׳ כ״א ז׳( ואי׳ )יומא כ״א ע״א(‪:‬‬
‫נזרעו טהורים מלטמא‪ ,‬ע״י הזריעד‪ .‬במקורה נפקער‪ .‬טומאתה‪,‬‬ ‫סילוקו כס ‪T‬ורו שיהי׳ חם בשעת סילוקו כבשעת ס ‪T‬ורו‪,‬‬
‫כמו כן בני ישראל נקראו קודש ישראל לה׳ ראשית תבואתד‪.‬‬ ‫וזה לרמז כי צריך להשאיר בו חמימות לחמה של תורה‬
‫)ירמי׳ ב׳ י״ג( נפקע טומאתן ע״י הזריעד‪ .‬בלילה ולכן‬ ‫גם בעת סילוקו ור‪.‬פנותו ממנה‪ ,‬כי אנן קיי״ל כרבי ישמעאל‬
‫חדשים לבקרים רב״ה אמונת״ך )איכה ג׳ כ״ג( נתרבה‬ ‫)ברכות ל״ר‪ .‬ע״ב( כי אפשר להעת חורש בשעת חריעזד‪.‬‬
‫האמונד‪ ,.‬אמונה זה סדר זרעי״ם )שבת ל׳ ע״א( וכל ראשית‬ ‫וקוצר בשעת קצירה ונוד‪.‬ג בתם מדת דרך ארץ‪ ,‬לא כרשב״י‬
‫מקשר לעולם שלמעלה הימנו‪ ,‬ולכן צריכים להביא כל‬ ‫)עי׳ ברכות ל״ד‪ .‬ע״ב( ומד‪ .‬שכתב )שמות כ״ה ל׳( לחם‬
‫הראשית לבית ה׳ כדי להתקשר ע״י הראשית למעלה ומשם‬ ‫ילין השלחן בלי לחם‬ ‫פנים לפני תמיד הוא רק שלא‬
‫ליותר עליון‪.‬‬ ‫)עי׳ במנחות ט׳ ע״ב(‪ ,‬וגם זה נקרא תמיד ב( אולם צריך‬
‫להשאיר בו חמימות של תורה בכל היום גם בעת סילוקו‪,‬‬
‫ואי׳ בסה״ק ראשית עריסותיכם תתנו לה׳‪ ,‬דקאי על ראשית‬
‫וקש וחורף )בראשית‬ ‫וכן כתיב ‪ :‬זרע וקציר וקור וחם‬
‫קומו ממטתו‪ ,‬כמו שמצינן בגמ׳ )ברכות ה׳ ע״ב(‬
‫ח׳‪ ,‬כ״ב( הם הששד‪ .‬עתים אשר האדם עוסק בהם במשא‬
‫שתהי׳ תפילתו סמוכה למטתו שלא יעשה מלאכה קודם‬
‫ומתן‪ ,‬עכ״ז יום ולילה לא ישבותו‪ ,‬ר״ל עכ״ז לא ישבות‬
‫שיתפלל ועי׳ ברש״י שם ג( וד‪.‬יסוד וד‪.‬שורש של כל היום‬
‫ולא יבטל המצוה של וד‪.‬גית בו יומם וללה‪ ,‬כי נשאר‬
‫הוא בבוקר בקומו ממטתו‪ ,‬ואם עושד‪ .‬היסוד בטוב ככה‬
‫בו התמימות ותורתו מעזתמרת בקרבו כחסידים הראשונים‪,‬‬
‫מתנהג כל היום‪ ,‬וד‪.‬מעליותא של שעת הבקר שאז נטהר‬
‫ע״י הזריעה עד; הבוקר אור וד‪.‬אנשים שולחו המד‪ .‬וחמוריהם‬
‫)בראשית מ״ד ג׳(‪ ,‬וצריך לשמור הטהרה של הבוקר ע״ד‬ ‫ב( עי׳ לעיל בוזלק השר׳ת בסי׳ ס״ט‪.‬‬
‫ג( דס״ל דגם ללמוד אסור‪ ,‬ובתוס׳ ד״ד‪ .‬אלא וכו׳ שחלקו‬
‫רחצתי את רגלי איככה אטנפם )ש ‪.T‬״ש ה׳ ג׳(‪.‬‬ ‫עליו‪.‬‬
‫משה‬ ‫אמרי קודש מועדים‬ ‫דעת‬ ‫קצב‬
‫דעים‪ ,‬אבל אצל ביטול דינים יכול להיות חוזר וניעור‪ ,‬אך‬ ‫וזה ראשית בכורי אדמתך‪ ,‬דקאי על ראשית בכורים להביאם‬
‫בהמתקת דינים לא יוכל להיות חוזר וניעור‪ .‬עכד״ק‪.‬‬ ‫אל הכהן ולקשר על ‪T‬ם‪ ,‬וקאי על ראשית המעשים‬
‫שלו מאחרי הזריעה בלילה וזה ראשית בכורי אדמתך‬
‫ובאמת הוא מחלוקת בץ ב״ש וב״ה בילקוט שמעוני פרי‬
‫על דרך שכתוב )תהלים ל״ז ג׳( ‪ :‬שכן ארץ ורעה אמונה‪,‬‬
‫פנחס רמז תשע״ז וז״ל ; כבשים )בני שנה וגר(‪,‬‬
‫עם״י המבואר שבארץ כמו שזורעץ ככה מצמית‪ ,‬ורע״ה‬
‫ב״ש וב״ה‪ ,‬ב״ש אומרים כבשים‪ ,‬שהן כובשים עוונותיהן‬
‫אמונ״ה‪ ,‬אמונה זה סדר זרעים חה ראשית בכורי אדמתך‬
‫של יקזראל‪ ,‬וכדאי׳ ישוב ירתמינו יכבועו עוונותינו‪ ,‬וב״ה‬
‫תביא בית ה׳ אלוקיך‪ ,‬שלא יעשה מלאכה קודם‪ ,‬אף שבכת‬
‫אומרים‪ ,‬כל דבר שהוא נכבש סופו לצוף‪ ,‬אלא כבשים‬
‫המלאכה עובד להש״י הוא רק קדושת דמים תביא בית ה׳‬
‫שהם מכבסים עוונותיהן של יקזראל‪ ,‬וכדאי׳ אם יהיו חטאיכם‬
‫אלוקיך לא אגוסא דמזבח‪ ,‬המתסיס תמימים לבדק הבית‬
‫כשנים כשלג ילבינו עכל״ק‪ ,‬והוא ממש כהנ״ל‪.‬‬
‫אינו יוצא מיס־ מזבח לעולם‪.‬‬
‫וזה הסמיכות של לא תבשל גדי בחלב אמו‪ ,‬דהענץ דבשר\‬
‫בחלב אסור כי החלב כבר ניתקן כי דם נעכר ונעקזה‬
‫זכו אחישנה‪ ,‬לא זכו בעתה )סנהדרין צ״ח ע״א(‪ ,‬יקז לפרש‬ ‫חלב )בכורות ר ע״ב( וזה מפעולות הקב״ה ע״ד )איוב‬
‫דזכו לשון נצחין‪ ,‬כמו דכתיב ולא זכיתי שתאמר‬ ‫י״ד ד׳(‪ :‬מי יתן טהור מטמא לא אחד‪ ,‬יחודו של עולם‪,‬‬
‫יציאת מצרים )ברכות י״ב ע״ב(‪ .‬וזה״פ אם נצחו — אזי‬ ‫ולכן כאן שכבר ניתקן החלב‪ ,‬אין מערבין אותו בבשר‪,‬‬
‫אחישנה‪ ,‬ולכן לא כתיב‪ :‬בזמן שיקזראל עושים רצונו של‬ ‫כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא )ויקרא י׳׳ז י׳׳ד( ומקלקל‬
‫הקב״ה וכדר אלא בלשון זד^‬ ‫התיקון ועושה שוב מהחלב דם‪ ,‬חה הוא המבואר בתקוני‬
‫זוהר הק׳ דבשר וחלב הוא כעין כלאים‪ ,‬ואף דכלאים דוקא‬
‫בטהורה עם טמאה ובשר וחלב שניהם מסטרא דדכיא‪ ,‬אולם‬
‫ה׳ צלך על ‪ t‬ימינך )תהלים קכ״א ה׳(‪ ,‬יש לפרש‪ ,‬דזעה‬ ‫החלב נהפך מטמא לטהור‪ ,‬ולכן כתיב בקרא בחלב אמו‪,‬‬
‫בסוכה בעי שהסכך יעשה צל על הסוכה‪ ,‬ומ״מ יראה‬ ‫לרמז שכל האיסור שלא לקלקל התיקון של החלב שדם‬
‫את הכוכבים כדאי׳ בשו״ע )או״ח סי׳ תרל״א ס״ג(‪ ,‬כן‬ ‫נעכר ונעשה חלב ויונק הולד‪ ,‬ולכן ראשית בכורי אדמתך‬
‫צריכים לראות בתוך הטבעיות המסככת את האדם את‬ ‫תביא בית ה' אלק ‪ ,T‬שלא לקלקל המתוקן ע״י שנפקע‬
‫הפנימיות והיא בהשגחה העליונה המסככת עלינו תמ ‪ .T‬וזהו‬ ‫טומאתו מהזריעה‪ ,‬בבחי׳ מי יתן טהור מטמא לא אחד‪.‬‬
‫״ה׳ צלך״ היינו שיש לראות תמיד בתוך הצל את ה׳‪.‬‬ ‫מובא בתו״כ עה״פ )ישעי׳ נ״ח י״ג( ‪ :‬לקדוש ה׳ מכובד‪,‬‬
‫כבדהו בכסות נקי׳ ולכאורה למה קרי לי׳ קדוש ה׳‬
‫מכובד‪ ,‬הלא כל אדם יוכל לכבד בכסות נקי׳ ובזוה״ק אי׳‬
‫לקדוש ה׳ מכובד דא רשב״י — והענין הוא כך דרשב״י‬
‫אוזז״ל )ביומא ם״ה ע״ב( ‪ :‬אמר ר׳ עקיבא‪ ,‬אשריכם ישראל‪,‬‬ ‫לשיטתו )בבראשית רבה סר׳ א׳ ט״ו( ‪ :‬תמה אני על וכו׳‬
‫לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם וכו׳‪ ,‬ויש‬ ‫ב״ש וב״ח שנחלקו איזה מהם נברא קודם השמים או הארץ‪,‬‬
‫לבאר בזה עפ״י מה שאמר זקעי הרה״ק טרח׳ץ זצ״ל עה״ם‬ ‫אלא שניהם נבראו יחד כאלפס וכסויו‪ ,‬שנאמר קורא אני‬
‫)ויקרא ט״ז ל׳( ‪ :‬כי ביום הזה יטהר אתכם מכל חטאתיכם‬ ‫אליהם ועמדו יחדיו )ישעי׳ מ״ח י״ג(‪ ,‬וכתיב לעת ‪ T‬ומלאה‬
‫לפני ה׳ תטהרו וגו׳‪ .‬ואמר זקיני זצ״ל‪ ,‬דביוה״כ מכפר רק‬ ‫הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים )ישעי׳ י׳׳א ט׳(‬
‫לזה שעועזה קודם יוה״כ תשובה שלימה ומקבל על עצמו‬ ‫היינו שיהי׳ הכיסוי מעין הפנימי‪ ,‬חה כבדהו בכסות נקי׳‬
‫שלא יחזור אח״כ לסורו‪ ,‬חד‪ .‬הפי׳ כאן‪:‬מתי יום זה —‬ ‫כמובא בזוה״ק )ח״א כ׳ ע״א( האי בשרא דאדם לבוקוא‬
‫יוד‪.‬כ״ם — יטהר אתכם מכל חטאתיכם‪ ,‬כאשר לפני ה׳‬ ‫דאדם איקרי ע״ד )קהלת ח׳ ט׳( ; בכל עת יהיו בגדיך‬
‫תטהרו‪ ,‬היינו לפני בוא היום הקדועו תטהרו עצמכם ותשובו‬ ‫לבנים‪ ,‬חה לקדוש ה׳ מכובד דא רשב״י לשיטתו‪.‬‬
‫בתשובה שלימה עכ״ד‪.‬‬
‫ולפי״ז יעז לבאר את דברי חז״ל הנ״ל‪ .‬רועה אחז״ל‬

‫)במגילה י״ז ע״ב( דתשובה באה מבינה עיי״ש‪,‬‬ ‫לקוטים‬
‫וד‪.‬נה מ״י הוא בגי׳ חמקזים‪ ,‬ואתז״ל )בר״ה כ״א ע״ב(‬
‫דחמקזים שערי בינה נבראו בעולם עיי״ש‪ .‬ולפי״ז זהו ההסבר‬ ‫בשם הרה״ג החסיד ר׳ דוד ארטינברג מברדיטשוב שסיפר‬ ‫פו״א‬
‫כאן‪ ,‬לפני מי אתם מטהרים‪ ,‬היינו אם לפני היום הקדוקז‬ ‫בשם הרה״ק מרוזין זצ״ל שאמר שאביו הרה״ק ר׳‬
‫שנקרא מ״י‪ ,‬כיון שתשובה נמשכת מבינה ומ״י שהוא בגי׳‬ ‫שלום זצ״ל הי׳ בחי׳ המתקת הדינים‪ ,‬והרה״ק מברדיטשוב‬
‫חמשים מרמז על בינה וכנ״ל‪ ,‬ור״ל אם לפני מי אתם‬ ‫זצ״ל הי׳ ביטול דינים‪ ,‬ואע״ם שביטול דינים גדול מהמתקת‬
‫קצג‬ ‫משה‬ ‫אמרי קודש מועדים‬ ‫דעת‬
‫שמחזיק כך‪ ,‬לפחות ישאר במדרגה הא׳ הנ״ל ולא יאכל עד‬ ‫מטד״רים‪ .‬היינו לפני בוא יום הכפורים מקבלים אתם על‬
‫שיסב ר״ל לשון סיבה‪ ,‬שיסובב שמר‪ .‬שאכל ועשר‪ ,‬יועיל לו‬ ‫עצמכס שלא לחזור אח׳׳כ לחטוא‪ ,‬אז ומי מטהר אתכם‪.‬‬
‫לדברים טובים שיגררו אח״כ מזה‪.‬‬ ‫היינו ״מי״ שהוא רמז ליוה״כ וכנ״ל הוא מטהר אתכם‪.‬‬
‫וכנאמר ״כי ביום הזה יטהר אתכם״ וגר ודו״ק היטב‪.‬‬
‫אומרים; ואכלתם אכול ושבוע והללתם את ה׳ אלוקיכם‬

‫אשר עקוד‪ ,‬עמכם להפליא וגר )יואל ב‪ ,‬כו(‪ .‬ויעז‬
‫הוא רמז לימי הספירה‪ ,‬שבין פסח לשבועות‬ ‫ים־ סוף‪,‬‬
‫לפרש‪ ,‬דהנה הרמ״א )או״ח סי' ו׳ ס״א( כתב לבאר מר‪,‬‬
‫)עם י״ט ראשון של פסח או עם יו״ט של שבועוף‬
‫שאומרים ומפליא לעשות וז״ל ‪ :‬שמפליא לעשות במה ששומר‬
‫שנאמר בו וד‪,‬קרבתם וד‪,‬וד‪ ,‬יחד חמישים יום( יש חמישים‬
‫רוח האדם בקרבו‪ ,‬וקושר דבר רוחני כדבר גשמי וכו׳ ע״כ‪.‬‬
‫יום‪ ,‬וי״מ הוא בגי׳ חמיעזים‪ .‬לרמז שמי שמתעלה בחמישים‬
‫וזה הפי׳ כאן‪ ,‬ואכלתם אכול ושבוע שהוא הדבד הגשמי‪ ,‬ויחד‬
‫ימים אלו‪ ,‬מגיע ל־סוף‪ ,‬היינו לסוף וקצר‪ ,‬המדריגוו^‬
‫עם זה — וד‪,‬ללתם את ה׳‪ ,‬וזד‪ ,‬פלא שמערבים ב׳ הדברים‬
‫יחד וזד‪,‬ו‪ :‬להפליא ודו״ק‪.‬‬
‫עבודת מתנה אתן את כד‪,‬ונתכם וגו׳ )במדבר יח‪,‬‬ ‫ועבדתם‪,‬‬

‫הסתפקו באחרונים האם בעומד מרובה על הפרוץ דשרי‬ ‫ז‪ (.‬דיש ב׳ בחינות באכילה ושתי׳ ושאר המעשים‬
‫היינו משום דחשבינן כאילו הכל סגור‪ ,‬ואין כאן‬ ‫הגשמיים‪ ,‬יש אופן נמוך יותר שעושה זאת בכוונה הראויה‬
‫פרוץ כלל‪ .‬או דר״ל דאע״פ שיש פי ח‪ ,‬מ״מ כיון דד‪.‬עומד‬ ‫שעכ״פ יועיל לו לאח״כ לעבודת השי״ת‪ ,‬ויש אופן גבוה יותר‬
‫מרובה שרי‪.‬‬ ‫מד‪,‬צדיקים הק׳‪ ,‬שבגוף האכילה והשתי׳ עובדים את השי״ת‬
‫ולכאורה הספק הלז מפורש בגמ׳ חולין ע׳ סע״א בעא מיני׳‬ ‫ומעלים את הניצוצד‪,‬״ק וכדו׳‪ ,‬וזה״פ‪ :‬ועבדתם‪ ,‬היינו עבודת‬
‫ר׳ זירא מר׳ אסי‪ ,‬עומד מרובה על הפרח ויצא‬ ‫עבודה‪ ,‬ור״ל המדרגה הא׳ הנ״ל‪ .‬שרק מביאה את האדם‬
‫דרך פרוץ‪ ,‬פרוץ מרובה על העומד ויצא דרך עומד‪ ,‬ופרש״י‬ ‫לעבודת השי״ת אח״כ‪ ,‬ועבודת משא ר״ל שבזה גופו‬
‫בד״ה ויצא דרך פרוץ וכו׳ כתב וז״ל‪ :‬מר‪,‬ו‪ .‬מי אמרינן כיון‬ ‫מתרומם יותר‪.‬‬
‫רעומד מרובה עליו הוה לי׳ כאילו כולו עומד וכו׳ ע״כ‪.‬‬ ‫במה שאחז״ל )פסחים צ״ט ע״ב( ‪ :‬אפילו עני‬ ‫וזה״ם‬
‫הנה זה הוא ממש ב׳ הצדדים בספק שבגמ׳ חולין הנ״ל‪.‬‬ ‫שביעזראל לא יאכל עד שיסב וכו׳‪ .‬היינו עפ״י מה‬
‫ודו״ק היטב‪.‬‬ ‫שאחז״ל )נדרים מ״א ע״א(‪ :‬אין עני אלא בדעת ואפי׳ זה‬
‫קודש‬ ‫אגרות‬ ‫מפתח‬
‫הס״ק‬ ‫הר ה״ק‬ ‫א י ג ר ת א ‪ :‬בענין התרת החגורה אצל דודו כ״ק אדמו״ר‬
‫מ הו סי א טין זצ״ל‪.‬‬
‫א י ג ר ת ב ; אל דודו כ״ק אדמו״ר הר ה״ק ה ס ״ ק מ הו סי א טין זצ״ל שיזכרהו‬

‫לטובה בפקודת ישועה ורחמים‪.‬‬
‫א י ג ר ת ג ‪ :‬אל דודו כ״ק אד מו״ר הר ה״ק ה ס״ ק מ הו סי א טין זצ״ל שיזכרהו‬

‫לטובה בחג השבועות‪.‬‬
‫ד‪ :‬אל ב״א כ״ק אד מו״ר הר ה״ק מסדיגורא זצ״ל בענין ז׳ אדר‬ ‫איגר ת‬
‫ול״ג בעומר‪.‬‬
‫א י ג ר ת ה ‪ :‬אל ב״א כ״ק אדמו״ר הר ה״ק מסדיגורא זצ״ל בענין י״ג תיקוני‬
‫דיקנא קדישא‪.‬‬
‫ב״א כ״ק אדמו״ר הר ה״ק מסדיגורא זצ״ל בעניני חדשות‪.‬‬ ‫ו ‪ :‬אל‬ ‫איגר ת‬
‫מזלאטופולי־ט שורטקוב זצ״ל בעניני‬ ‫הר ה״ק‬ ‫א י ג ר ת ז ‪ :‬אל כ״ק אדמו״ר‬

‫מידות ואהבת ה׳‪.‬‬
‫אל הרה״ג ר׳ דוד זייד מ אן ז״ל בענין ק היל ת וויען‪.‬‬ ‫ח‬ ‫איגר ת‬
‫ט; אל הרה״ג ר׳ אברהם סופר ז״ל אגרת חיזו ק ועידוד‪.‬‬ ‫איגר ת‬
‫י ; אל הרה״ג ר׳ אברהם סופר ז״ל אגרת חיזוק‪.‬‬ ‫איגר ת‬
‫י א אל הרה׳׳ח ר׳ מרדכי הארנ שטיין ז״ל אגרת חיזוק‪.‬‬ ‫איגר ת‬
‫אל הרה״ ח ר׳ אליעזר ברויער שליט״א על קביעת מ קו ם מגוריו‪.‬‬ ‫אי ג ר ת יב‬
‫א י ג ר ת יג ‪ :‬קרי א ה ממרן רבינו זצוק״ל להמנע מקרי א ת עתונים זרים‪.‬‬

‫איגרות קודש‬
‫א י ג ר ת א׳‬
‫בענין התרת החגורה של כ״ק אדמו״ר הרה״ק מהוסיאטין זצ״ל‬
‫ואודות שדרשת ממני*( מיציב פתגם שאמרו לך בע ת שב ת אחים בשם כ״ק‬

‫דודי הה״צא( שליט״א בניהץ ה ת ר ת החגורה‪ ,‬כנים הדברים‪ .‬והיות שהמנהג הי׳‬
‫בהוסיאטין אצל כ״ק זקני הק׳ והנורא זצוק״ל ב( לילך להשלחן שישב בש״ק ב מסיב ת‬
‫חסידים ב ה ת ר ת חגורה‪ ,‬ת ח ת אשר בסדיגורא הי׳ המנהג לחגור חגורה אצל השלחן‬
‫וכן הי׳ המנהג בבאיאן ואלו ואלו דא״ח‪ ,‬וענין הגירת החגורה ב ע ת השלחן כי היא‬
‫עבודה כמו תפילה‪ .‬ו ה תר ת החגורה היא על אופן עבודה בבהי׳ )שמות כד‪ .‬יא‪: (.‬‬
‫ויחזו א ת האלקים ויאכלו וישתו‪ ,‬ומבשרי אחזה אלוקי )איוב יט‪ .‬כו‪ ,(.‬וכמבואר‬
‫בזוהר הקדוש האי בישרא דאדם לבושין דאדם מיקרי וכשעובדין להשי״ת באכילה‬
‫ושתי׳ היא ב ב חינ ת בכל לבבך בב׳ יצריך )ברכות נ״ד ע״א( ו מכ תנו ת עור בעין‬
‫נעשה כ תנו ת אור באלך כמו שהי׳ כתוב ב תו ר תו של ר׳ מאיר )ברא שית רבה ‪ P‬כט‪,(,‬‬
‫ולכן אין צריכין להפסיק בין לבו לערוה אחרי שמבשרי אחזה אלוקי נהפך הכל‬
‫לשרשו‪ ,‬שרומז לגבוה מעל גבוה‪ ,‬וזה הוא כוונ ת דודי הה״צ אור יקרות וקפאון‬
‫שליט״א וזוכר אני א ת הפתגם הלז ג(‪.‬‬
‫»( מתוך מכתב שכתב אדמו״ר הגד‪,‬״ק המחבר זצוק״ל להרה״ח ר׳ אביש ברמן ז״ל‪.‬‬
‫א( אדמו״ר הגה״ק המחבר זצוק״ל נשאל אודות מה שסופר על דודו‪ ,‬אחי אביו הרה״ק ר׳ שלום‬
‫יוסף זצ״ל‪ ,‬כ״ק אדמר׳ר הרה״ק רבי ישראל מהוסיאטין זצ״ל‪ ,‬כשניגש לשולחן הטהור בפעם הראשונה‬
‫כשאך ישב על כסא קודשו‪ ,‬התיר את חגורתו ואמר את המימרא דחז״ל ‪ :‬מאימתי התחלת אכילה‪.‬‬
‫משיתיר חגורו‪ .‬ואז נגש אל השולחן הטהור‪ ,‬וע״ז ענה הגהמ״ח זצ״ל בעל דעת משה את המכתב דלהלן‪.‬‬
‫ב( הוא כ״ק אדמר׳ר הרה״ק רבי מרדכי שרגא מהוסיאטין זצ״ל )בנו של הרה״ק מרחין זצוק״ל(‪.‬‬
‫ג( ועי׳ בסה״ק אהלי יעקב מאדמר׳ר הרה״ק רבי יעקב מהוסיאטין זצ״ל )חתנו של אדמר׳ר‬
‫הרה״ק הס״ק רבי ישראל מהוסיאטין זצ״ל( על כ״ט כסלו תש׳׳י )עמ׳ פ״ד בספר( שמביא וז״ל ;‬
‫אני רוצה לאמר לכם דבור ממנו שאמר אותו בטרם נכנס לעריכת שלחנו הראשון אחרי שבתו על‬
‫כסא אביו זצוק״ל‪ .‬בהוסיאטין הי׳ המנהג לשבת אל ה״שלחן״ בלי החגורה‪ ,‬ובשעת התרת החגורה‬
‫בחדרו אמר הדיבור הזה‪ .‬אשר אגיד לכם למקורבו )רד׳׳ש ע׳׳ה שהי׳ חסיד ות״ח(‪ .‬אך צריד אני‬
‫להקדים מלים אחדים לתוספת ביאור‪ .‬בפר׳ בראשית )ב׳ כ״ה( כותב רש״י ולא יתבוששו‪ ,‬לא ניתן‬
‫בו יצה״ר עד אכלו מן העץ‪ .‬ור״ע ספורנו מסביר את הענין כד‪ ,‬לפני החטא לפני כניסת יצה״ר היו‬
‫כל פעולותיהם וכל איבריהם לעשות רצון קונם בלבד‪ .‬לא להשיג תענוגות נפסדות כלל‪ .‬לכן היו‬
‫כל איבריהם שווים‪ .‬וד‪,‬נד‪ .‬ברא הקב״ה יצה״ר ברא לו תבלין )קדושין ל‪ ,(:‬לכן בה במדד‪ .‬שהאדם‬
‫הולד ומשתלם בקדושת התורה בד‪ .‬במדה הולד היצה״ר הליד ונחלש‪ .‬ובהתאם לכד הולכים האיברים‬
‫ומשתווים‪ .‬וד‪.‬נה טעם החגורה‪ ,‬שלא יראה הלב את האיברים של מטה‪ .‬אולם ע׳׳י השתלמות האדם‬
‫בקדושת התורד‪ .‬הגורמת לטיהורן ולזיכוכן של פעולות האיברים‪ ,‬שתבוצענד‪ .‬לא להשיג תענוגות‬
‫נפסדות‪ ,‬כי אם לעשות רצון קונם‪ .‬הולכים האיברים ומשתווים והחגורה נעשית מיותרת‪ .‬ואמר כ״ק‬
‫ז״ל ‪ :‬מתי אפשר להתחיל בחנחגת ״שולחנות״‪ ,‬בזמן שההשתלמות בקדושה התקדמה כל כד שכבר‬
‫אפשר לוותר על החגורה‪ .‬וסיים ‪ :‬אימתי התחלת אכילה‪ ,‬משיתיר החגורד‪) .‬ר׳ חנינא שבת ט׳‬
‫סע׳׳ב( עכ״ל‪.‬‬
‫מש ה‬ ‫איגרות קודש‬ ‫דעת‬ ‫קצח‬
‫א י ג ר ת ב׳‬
‫אל דודו כ״ק אדמו״ר הרה״ק הס״ק מהוסיאטין זצ״ל‬
‫ב״ה אור ליום עש״ק סר׳ ויק״ס תרצ״ס‪.‬‬

‫בהיכלו כלו אומר כבוד לכ״ק דודי הרה״צ המסורסם מוסת ה ח ר והדרו אור‬
‫יקרות וקסאון כקש״ת מו״ה ישראל שליט״א‪ ,‬לסני שמש ינון שמו‪.‬‬
‫אחרי דרישת שלום כ״ל‪ ,‬כאה״ר‪ ,‬אבוא בזה לבקש להעלות אותי על זכרונו‬
‫הטהור בליל התקדש החג הבעל״ט לפקדני בדבר ישועה ורחמים‪ ,‬ו א ח ת שאלתי‬
‫אותה אבקש כאשר ישיב לי ת שוב ת קדשו יאבה בהםדו להודיעני ממצב בריאותו‬
‫הטהור‪ ,‬וכן לכתוב לי איזו דברי חידוש שיהי׳ חיבוש לעצבותי ממצב הזמן הנוכחי‬
‫המעורפל בעב הענן ואוי מי יחי׳ משומו‪ ,‬והלא ר״ח של ראש השנה למלכים ומבואר‬
‫בהקדמה של הספר הק׳ ליקוטי אמרים כי אז הזמן שישתנה מרע לטובה כי ממש‬
‫כשל כה הטבל‪.‬‬
‫דכרי כ״א המ שתהות מול הדר״ק השותה בצמא א ת דבריו הק׳‪ ,‬מברכו‬
‫בכ שרות ובדיצת החג הק׳ הבעל״ט‪ ,‬ועינינו תחזינה בקרוב בשוב ה׳ א ת שיבת‬
‫ציון ברחמים‪.‬‬
‫משה במו״ה שלום יוסןל זצ״ל‪.‬‬
‫א י ג ר ת ג׳‬
‫אל דודו כ״ק אדמו״ר הרה״ק הס״ק מהוסיאטין זצ״ל‬
‫ב״ה יום ב׳ בה״ב במחוברים תרצ״ס‪.‬‬

‫כירח יכון עולם כ״ק דודי הרד‪.‬״צ המסורסם סאר מקדושים מוסת הדור אור‬
‫יקרות וקסאון כקש״ת מו״ה ישראל שליס״א‪ ,‬לסני שמש ינון שמו‪.‬‬
‫אחד״ש כ״ל‪ ,‬כאהכה‪ ,‬הנני בזה לבקש להעלות אותי על זכרונו הטהור בחג‬
‫העצרת הבע״ל זמן מתן תורתנו‪ ,‬ולהאציל עלי ברכה להושעי ברוחניו ת ובג שמיות‬
‫ולברך או תי ואת ביתי‪ .‬כן אבקש שיאבה כ״ק להודיעיני משלום בריאותו היקר לי‪,‬‬
‫ואם בדעיתו לנסוע לאיזו מקום לשאוף אויר צח‪ ,‬ואקוה כי כ״ק ישמחני בדבריו הק׳‬
‫בדברי חיזוק ועידוד‪ ,‬כי ממש כשל כה הסבל לשמוע נאקתם וזעקתם של אחב״י‬
‫בכל מקומות מושבותיהם‪ ,‬ו שורת הדין נותן אחרי שמסיני ירדה השנאה מאומות‬
‫העולם לישראל שבזמן קבל ת התורה חרו״ת על הלוחות‪ ,‬יושע יהודה וישראל בחירו ת‬
‫משעבוד מלכיות‪ ,‬ונאמר לי מכבר בשם הרה״ק והנורא הרר״פ מקאריץ זצוק״ל שעוד‬
‫קודם בי א ת הגואל צדק יושעו ישראל בג שמיות במזוני רויחא‪ ,‬והסימן שבשמונה‬
‫עשרה ניתקן סדר הברכו ת ב רכ ת השנים שרומז לפרנסה ואחריו תקע בשופר‪.‬‬
‫דכרי ‪ p‬אחיד המ שתחוה מול הדר״ק‪ ,‬הדורש שלומו וטובו בא הבה רבה‪,‬‬
‫המצפה לישועת והרמת קרן ישראל‪ ,‬השותה בצמא א ת דבריו הק׳‪.‬‬
‫משח במו״ה שלום יוסף זצ״ל‪.‬‬

‫קצט‬ ‫משה‬ ‫איגרות קודש‬ ‫דעת‬
‫א י ג ר ת ד'‬
‫אל ב״א כ״ק אדמו״ר הרה״ק מסדיגורא זצ״ל בענין ל״ג בעומר ח׳ באדר‬
‫ב״ה אור רעש״ק תרומה קראקא‪.‬‬

‫רוב שלום עד בלי ירח כבוד בן אחותי אהובי עוז הה״צ המפורסם מוכתר‬
‫בקלוסין שמו מפארים מו״ה מאטיילע שליט״א‪.‬‬
‫ה׳‬ ‫אחרי דרך מכוא השלופ הודיעך כי ת״ל החיים והשלום אתנו כה יוסיף‬
‫לב‬ ‫לחי‪ .‬אהובי יקירי נועם יקרתך ותוכו רצוף אהבה עם ברכותיך הנובעים מקרב‬
‫כי‬ ‫לנכק הניעני במועדו למ שיכת נפשי מהקשיבי משלוםכם היקר לי הודות לאל‬
‫עד‬ ‫בטוב הוא‪ ,‬ואם אמנם כי דרכך מעולם לבלי להשיב על מכתב ברצוא ושוב רק‬
‫אשר יעבור זמן ועידן‪ ,‬עכ״ז אנכי מצדי לא אשלם כפי המדה‪ ,‬ת״ל מהדירה אנכי‬
‫שבע רצון יתן ה׳ שימולא כל ברכות השוחרים טובתי ומעתה יתהיל הטוב בכל‬
‫הענינים‪.‬‬
‫בדבר דרי שתך בנידון המצה ומריבה כין ב — ו ‪ ..............‬ב א מ ת אני אומר לך‬
‫כי נפשי גועל לדבר מזה ואני קוצף על ב׳ הצדדים אשר לעת כז א ת יתפ שו המציאות‬
‫כאלו וכדאי בזיון וקצף‪ ,‬ובגלל זה כל החרדים לשמצה בקמיהם וכל עולה פ ת חה פי׳‪.‬‬
‫ומלפנים הי׳ למראה עיני א ת אשר כ ת ב הרב הגדול מעוז ומגדול הרב שמעון סופר ע״ה‬
‫אבד״ק קראקאא( בשם מר אביו אביר הרועים ז״ל‪ ,‬נידון מחלוקת בין חסידים —‬
‫חסיד עם הארץ מימין מחלל‪ ,‬ואפיקורס בשמאל זורק ומולל‪ ,‬והת״ח ב תוך ידום‬
‫ויתהולל — כן הוא הדבר הזה —‪.‬‬
‫ומה ש הכ א ת כשם הרב שם ארי׳ ב( אני זוכר עוד מבאיאן אשר הי׳ הרב‬
‫הנ״לג( בעקד הספרים שלי והוא הי׳ ידוע למתנגד עצום‪ ,‬ומה שמביא בת שו׳ י״ד‬
‫א ת החת״סד(‪ ,‬אני קורא תימה על שלא העיר מדברי רש״י יבמות קכ״ב ע״א ד״ה‬
‫ל?י׳ י׳ז■ ‪piK? 1fn‬‬ ‫) יו‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫^‬ ‫תלתא ריגליה( ומשם ראי׳ לשיטתינן‪.‬‬
‫ומה שאתה דורש אם שמעתי נידון זה מחסידים הזקנים‪ ,‬ז א ת שמעתי משם‬
‫צדיקי מ שפחתינו נבג״מ אשר הסבירו הענין מדוע עושין בל״ג בעומר משתה ושמחה‬
‫ובז׳ באדר מ ת ענין ס — כי ביום היא״צ של צדיק עושין לו נייחא כפי שהי׳ רצונו‬
‫סמוך לפטירתו מעוה״ז — והנה משרע״ה לא רצה להסתלק מזה העולם כדי שיוכל‬
‫עוד לקיים מצות הבוי״ת )כדאי׳ בסוטה י״נ( וביקש מהקב״ה )דברים ג׳ כ״ה( ‪:‬‬
‫אעברה נא ואראה וגו׳ לכן מתענין ביום היא״צ כמו שהי׳ אז שרוי בלי שמחה‪— ,‬‬
‫א( כן כתב הגר״ש סופר במכתבו שנדפס בספר אגרות סופרים‪ ,‬בקובץ כתבי זער״ש סופר‬
‫מכתב כ״ו עיי״ש‪.‬‬
‫ב( כנראה כתב כ״ק מרן אדמו״ר וצ״ל מסדיגורא אל הגהמ׳׳ח בעל דעת משה זצ״ל את רברי‬
‫השם ארי׳ בשרת או״ח סי׳ י׳׳ד שם ביאר ענין ההילולא בל״ג בעומר שהיא על כך שרשב״י מת על‬
‫מיטתו והובא לקבורה‪ ,‬ולא נהרג ב ‪T‬י המלכות‪ ,‬שהמלכות גזרה על רשב׳׳י שיהרג בחרב ועפ״י נם‬
‫בטלה הגזירה‪ ,‬עכ׳׳ד‪.‬‬
‫ג( רבי ארי׳ לייביש בולחובר‪.‬‬
‫ר( שם מביא את דברי החת״ס בתשו׳ יו״ד סי׳ רל״ג מה שכתב בטעם ההילולא בל׳׳ג בעומר‪.‬‬
‫)ועי׳ בתורת משה לחת״ס עה׳׳ת ח״ב דף נ״ח ע׳׳ב שתמה ‪ :‬היכן מצינו לעשות יום מועד ביום‬
‫סילוק צדיק וכד(‪.‬‬
‫ה( שם מביא רש״י וז״ל ‪ :‬ובתשובות הגאונים מצאתי כל הנך ריגלי דאמוראי היינו יום שמת‬
‫בו אדם גדול‪ ,‬קובעים אותו לכבודו‪ ,‬ומדי שנה בשנה כשמגיע אותו יום מתקבצים תלמ ‪T‬י חכמים‬
‫מכל סביביו ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה שם עכ׳׳ל‪.‬‬
‫ו( עי׳ בספר ארץ צבי מהגה״ק מקוזיגלוב זצ״ל פר׳ נח )שנת תרפ״ח( ביאור נפלא בענין‬
‫זה עיי׳׳ש‪.‬‬
‫משה‬ ‫איגרות קודש‬ ‫דעת‬
‫ורשב״י אמר מניחין חיי עולם ועיוסקין בחיי שעה ) שבת ל״ג עי״ב( ובודאי רצה‬
‫להסתלק סעוה״ז‪ ,‬בשמהה וטוב לב‪ ,‬לבן עושין ביום היא״צ שלו מ שתה ושמחה‪,‬‬
‫והוא הסבר נאה‪.‬‬
‫זולת זה אין מה לחדש בנידון הלז‪.‬‬
‫פ תוב נא לי מבל אשר א ת ך וטבל הנלוים אליך משלומם ובריאותם ו א ת אשר‬
‫תק שיב מגיסך שי׳ מאמעריקא ז(‪ ,‬ומתי נוסעים בני בי תו למחוז חפצם‪.‬‬
‫אלה דכרי דודך אוהבך עוז דו״ש וטובך בל הימים‪.‬‬

‫משה סריעדמאן‪.‬‬
‫א י ג ר ת ה׳‬
‫אל ב״א כ״ק אדמו״ר הרה״ק מסדיגורא זצ״ל בענין י״ג תקוני דיקנא קדישא‬
‫אור יום ר״ח ניסן פור״ת קדאקא‪.‬‬

‫בין גאולה לגאולה שיאו יעלה מעלה כבוד בן אחותי הגה״צ המפורסם מוכתר‬
‫שליט״א מסדאגורא‪.‬‬ ‫בנימוסין וקילוסין רחימא דנפשאי כקש״ת מו״ה מרדכי‬
‫אחדשה״ט כ אהכה רכה‪ .‬נועם מכ תב ך עם ברכו תיך ליום הולדתי לנבק‬

‫הגיעוני במועדו למשיבת נפשי‪ ,‬רב תודה לך על אשר קיימת א ת ה ב ט ח ת ך לשלוח לי‬
‫העתק המכתבים‪ ,‬אשד כמו חלב ודשן ת שבע נפשי בם‪ ,‬ואסיר תודה אני לך בעדם‪,‬‬
‫ולפעלא טבא אומרים יישר חילא‪ ,‬ומוכן אני למלאות רצונך ברצו״ה בענינים כאלו‬
‫בבל עת אשר תדר שנו לטובה‪ ,‬הספר גנזי נ ס ת רו ת ישנו ת ח ת ידי‪ ,‬בנידון הי״ג תיקוני‬
‫דיקנא‪ ,‬שהיעירת והיארת‪ ,‬ובענין שכותב הרר״פ ודורש מאתי השמועה‪ ,‬אינני צריך‬
‫לצוות להעתיק‪ ,‬כי הוא פתגם קצר מעט הכ מות ורב האיכות שמעתי ממקור נאמן‪,‬‬
‫אשר הק׳ ונורא ה׳ צבי בנו של הבעש״ט הק׳ זצ״ל אמר‪ ,‬כי איתא בכ ת בי האר״י‬
‫הק׳ זצ״ל‪ ,‬אשר אמירת הי״ג מדות שהוא י״ג תיקוני דיקנא קדישא‪ ,‬הוא מסוגל‬
‫להמשכת הרחמים ממקור הרחמים‪ ,‬ואמר הק׳ הר״צ שהוא ראה זאת בעצמו ב ב חינ ת ;‬
‫ומבשרי אחזה אלוקי )איוב י״ט כ״ו( יען שאביו הבעש״ט הק׳ ב ע ת שהי׳ מ תבודד‬
‫ביערות והתענה כל השבוע מ שבת ל שבת משך זמן רב‪ ,‬ובליל ש״ק כ שבתו ב בי תו‬
‫לסעוד סעודת ליל ש״ק התדבק א ת עצמו בדביקו ת עצום ונורא‪ ,‬עד אשר כמעט לא‬
‫אכל מאומה‪ ,‬ו הרבני ת א שת הבעש״ט קראה אותו ולא יכלה להמשיך אותו למטה‪,‬‬
‫ופעם הושיבה א ת בנו הר״צ על חיק אביו הק׳ בע ת שהי׳ ילד‪ ,‬והתחיל הד״צ‬
‫למשמש ב שערות זקנו דיקנא קדישא של ר׳ אביו הק׳ כדרכו של ילד‪ ,‬ובזה המשיך‬
‫אותו למטה והתחיל לאכול‪ ,‬ובזה אמד הר״צ אכן נודע לו אשר ע״י תיקוני דיקנא‬
‫יוכלו להמשיך ממעלה למטה‪ ,‬והכל הוא ב ב חינ ת ה׳ צילך )תהלים קכ״א ה׳( ב ב חינ ת‬
‫ועל דמות הכסא דמות וגו׳ )יחזקאל ו׳ כ״א( והמאמר הלז הוא נשגב ונורא‪.‬‬
‫מה שכו תכ הרר״פ אחד עשר מי יודע‪ ,‬גם מאתי נעלם כוונתו ולא אוכל‬
‫לפתור אותה‪.‬‬
‫מכתב זה נכתב כנראה בשנת תרפ״ה בעת נסיעתו של כ״ק ארמו״ר הרה״ק רבי מרדכי‬ ‫ז(‬
‫שלמה מבויאן זצ׳׳ל לארה״ב‪ .‬כשב״ב עדייו נשארו בוינא‪.‬‬
‫רא‬ ‫משה‬ ‫איגרות קודש‬ ‫דעת‬
‫כדכר ד רי ש תו חוות דעתי אודות ה ת א חדו ת היראים בווינא א<‪ ,‬לדבק כזה אני‬
‫אומר טוב‪ ,‬ויחזקהו במםמרים לא ימוט‪ ,‬אולם בפר טו ת איני יודע על מה אדניו של‬
‫ה ה ת א חדו ת הטבעו‪ ,‬ואם אין א תה כחם על הטרחא‪ ,‬ותשלח לי בספר זכרון א ת כל‬
‫הענינים הנזכרים והנעשים בזה‪ ,‬אז אוכל לדעת ערך שיווי הענין‪ ,‬זולת זה אין מה‬
‫לכתוב לך‪ ,‬אצלינו בפה לא נתחדנז מאומה‪ ,‬ירחם ה׳ על שארית ישראל וירם קרן‬
‫לעמו ויתחדנז אורם כבראשונה‪.‬‬
‫דכרי דודך אוהבך עוז‪ ,‬מברכך בחג כשר ר‪5‬זמח‪ ,‬מצפה ל ת שובתך הרוממה‬
‫במוקדם מבלי לעשות ריוח והפסקות בין איגרת לאיגרת כאשר ה ס כנ ת עד כה‪.‬‬
‫נפש תדר שנו לטובה מיחל לת שועת ה׳‪.‬‬

‫משה במו״ה שלום יוסןז זללה״ה‬
‫א יגרת ר׳‬
‫אל ב״א כ״ק אדמו״ר הרה״ק מסדיגורא זצ״ל בענינים שונים‬
‫בע״ה יום א׳ ויוזי קראקא‪.‬‬

‫לשלום אין קץ אל כבוד ב״א הה״צ המפורסם מוכתר בנימוסיו רחימא דנפשאי‬
‫שמו מפארים מו״ה מאטילע שליט״א‪.‬‬
‫אחרי דרך מכוא השלום טרם כל שיח באר״ש יהי‪ ,‬הודיעך כי הודות לאל‬
‫החיים והשלום א תנו צמודים‪ .‬כה יתן ה׳ וכה יוסיף לחי ברב טוב‪.‬‬
‫‪ p‬א חו תי יקירי רזזימאי‪ .‬נועם יקרתך הנ כ ת ב ביום ב׳ וישב ונח תם בימים‬

‫מאוחרים כי ה שגתיו בש״ק חנוכה‪ ,‬לנכון הניעני למשיבת נפשי מהק שיב משלומכם‬
‫היקר לי‪ ,‬ואשר נ שאת ידך לכתוב מעט בארוכה‪ .‬והנני נותן לך תודה בעד זה‪ ,‬כמו״ב‬
‫אבקשך לימים הבאים לקראתינו לשלום לענגני עם חליפות מכתבים‪ .‬וכן ת אבה‬
‫להודיעני חדשות‪ ,‬ואל תשען כי גם מבלעדך יגיע השמועה לאזני‪ ,‬כי לא בכל פעם‬
‫מתרח שי עוברים ושבים‪ ,‬ובפרט ב ע נ י נ י ם‪ ...‬העיקר תלוי בטעם העליון‪ ,‬וכל א חד‬
‫מספר בשוה רק בשינוי הטעמים‪ ,‬ובכגון דא הנקודה הנה על הכתב‪ ,‬ואתה דורש‬
‫הנקודה — לכן אל תשען על אחרים שמביאים לי השמועה לביתי כי חפץ אני לשומעה‬
‫ממקור לא אכזב‪.‬‬
‫ככאן לא חלה עוד ב חי ר ת הקהל‪ ,‬וכפי הרשום צריך להיות בפה ב חי ר ת הקהל‬
‫בעצם ירח שבט הבע״ל‪.‬‬
‫זולת זה אין להודיעך כל חדש‪ ,‬ה מ כ ת ב שלך לועד הישיבה נכון הגיע ל שמחת‬
‫לב כל החפצים בקיומן‪.‬‬
‫ובזה אומר לך שלום מאדון השלום‪ ,‬כ ת קו ת נפש תדר שנו לטובה דודך אוהבך‬
‫מייחל לת שובתך‪,‬‬
‫מעזה פריעדמאן‪.‬‬
‫א( עי׳ לקמן איגרת ח׳ במכתב הגהמ״ח זצ״ל אודות ענין זה‪.‬‬
‫משה‬ ‫איגרות קודש‬ ‫לעת‬ ‫רב‬
‫א י ג ר ת ד״(‬
‫בעניני מידות‪ ,‬ואהבת ה׳ ועוד‬
‫ב״ה אור ליום ד׳ יתרו קראקא‪.‬‬

‫יט ה׳ טהר שלום אל כבוד ש״ב ויד ‪T‬י היקר הרה״ח המופלא באנשים מוכתר‬
‫בנמוסין ענף עץ אבות הק׳ כש״ת מו״ה צכי ארי׳ טווערסיץ שליט״א‪.‬‬
‫אחדשה״ט כאהבה רבה‪ ,‬נויעם יקרתו לנכון הניעני שבוע העיבר למ שיבת נפשי‬
‫כהודעי משלום כולכם ‪ . . .‬כעת אוכל להודיעכם משלום כ״א א( הי׳ שי׳ כי ת״ל הוא‬
‫שלם בגופו ובתורתו הודות לאל כי הוא עושה בכל פעם צעדים קדימה‪ ,‬כה יהי׳ ה׳‬
‫עמו לעשות חיל בלימוד‪.‬‬
‫הנקוב בשם ״הטוב‬ ‫ת שואות חן חן על אשר נ תכב ד תי בספרכם היקר‬

‫והתכלי ת ב(‪ ,‬והרבה עיינתי בהספר‪ ,‬ומצאתי בו דברים טובים ומועילים‪ ,‬דברים‬
‫נעימים וישרים למוצאי דעת‪ ,‬ורובם מדבריו יסודתם בהררי קודש אשר מצאו קן‬
‫להם באוצר ספרים הק׳‪ ,‬ומעשה ידיו כוננהו לאסוף בחפניו מענינים מפוזרים מלוא‬
‫כף נ ח ת סולת נקי׳‪ ,‬דבר דבור על אופניו‪ ,‬בשפה ברורה ובנעימה‪ ,‬ואפריון נמטי׳ לו‪,‬‬
‫ולפעלא טבא אומרים יישר חילא‪ ,‬ומדי עיוני בספרו היקר אמרתי לרשום לכת״ה‬
‫איזו הערות‪.‬‬
‫כמאמר ה שני )דף כ״ג( מביא שם מסוג חכם להרע ג( ומפרש בזה הפסוק‬
‫)קהלת א‪ .‬יה‪ : (.‬כי ברוב חכמה רוב כעם וגו׳‪ ,‬עי׳ בסה״ק פרי הארץ פר׳ ראה שמביא‬
‫דברי הגם׳ בסוכה מ״ב ע״ב ‪ :‬ובגדול אע״פ שאינו יכול לאכול ובו׳ שנ א׳) ק ה ל ת א‪ .‬יח‪: (.‬‬
‫יוסיף דעת יוסיף מכאוב‪ ,‬ופירש״י שצואתו מסרחת‪ ,‬היינו ע״י שיוסיף דעת הפסולת‬
‫שלו יותר ברע‪ ,‬וכן מצאתי לו און בתום׳ בכורו ת מ״ז ע״א בד״ה אלא כ הנ ת ובו׳‬
‫בסוה״ד וז״ל ‪ :‬אבל כ הנ ת דקדושתה מגופה אתיא כ שמתחללת פקעה קדו שתה לגמרי‪.‬‬
‫שם )באותו העטור(‪ .‬טה שכותב כת״ה כי רבים מקשים מה ענין דעת אצל‬
‫חטא ד( עיין במורה נבוכים פ״ב שמתרץ זאת לפי דרכו הנשגב‪.‬‬
‫באותו המאמר )דף כ״ה( מה שכותב כת״ה אודות ערמה אשר גם יראי ה׳‬
‫רשאים להשתמש במרה כזו‪ ,‬עי׳ בסוטה כ״א ע״ב שדרשו הז״ל על הפסוק; אני‬
‫חבטה שכנתי ערמה ה(‪ ,‬ועי׳ בפיה״ם להרמב״ם במם׳ תמורה בפרק כיצד טערימין‬
‫על הבכור )פ״ה מ״א( שכתב וז״ל ‪ :‬כי ת חבולו ת היתר נקרא ערמה‪ ,‬ותחבולו ת איסור‬
‫נקרא מרמה ע״ב‪ ,‬ובתוי״ט )שם בתמורה( מקשה על הרמב״ם מבא אחיך במרמה ו(‬
‫ומתרץ דלשון תורה לחור עיי״ש‪.‬‬
‫*( מכתב זה נמסד לכ״ק אדמר׳ד זצוק״ל מסדיגודה מאת ידיד נפשו כ״ק אדמו״ר מזלאסופולי־‬
‫טשורסקוב זצוק״ל‪.‬‬
‫א( הוא הדה״צ דבי אהדו משה פדידמן זצ״ל הי״ד ממילניצא‪.‬‬
‫ב( הספר ״הטוב והתכלית״ עיונים מאת אדמר׳ר הרה״ק רבי צבי אריה טוועדסקי זצ״ל‬
‫מזלאטופולי־טשורטקוב‪ ,‬נדפס בווינא תרצ״ג‪.‬‬
‫ג( שם האריד לבאר דיש ג׳ סוגי חכמים‪ ,‬סוג א׳ הכם גדול אשר לא פועל שום דבר עבור‬
‫העולם כולו ע״י חכמתו‪ ,‬סוג ב׳ הוא הכם להרע‪ ,‬אשר לא זו בלבד שלא השתמש בחכמתו לתועלת‪,‬‬
‫אלא גרמה חכמתו להרבות רע ועועוק בעולם וכר‪.‬‬
‫ד( שם כתב בענין עץ הדעת‪ ,‬שרבים מקשים מה עניו דעת אצל הטא‪ ,‬האם רעת ויצר הרע‬
‫חדא מילתא היא וכר‪.‬‬
‫ה( כיון שנכנסה הכמה באדם נכנסה עמו ערמומית וכר‪ ,‬והלאה שם ‪ :‬אין דברי תורה מתקיימים‬
‫אלא במי שמעמיד עצמו ערום עליהם שנא׳ ‪ :‬אני הכמה שכנתי ערמה ע״כ‪.‬‬
‫ו( הכתוב גבי יעקב )בראשית כ״ז ל״ה( והתרגום תירגם שם ‪ :‬בהוכמא ע״כ‪.‬‬
‫רג‬ ‫משה‬ ‫איגרית קודש‬ ‫דעת‬
‫ג מ א מ ר ה שלי שי)דף ל׳( מה שרוצה כת״ה לבאר דרשת חז״ל ‪ a‬על ויכן ה״א‬
‫א ת הצלע‪ ,‬מלמד שנתן הקב״ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש‪ ,‬ורוצה לומר‪ ,‬כי‬
‫רגש האשה יותר מזוכך ומתוקן מרגש האיש‪ ,‬ע״י שהאשה לא נבראה מן האדמה‪.‬‬
‫אחרי ג ק ש ת הסליחה מ א ת כת״ה‪ ,‬מזה לא שמיעא לי כלומר לא סבירא לי‪,‬‬

‫כי אף אם נניה שרגש האשה יותר הזק‪ ,‬הוא רק מפ א ת שהנשים הלרנזות בטבעם‬
‫ואין מעצור לרוהם לכלכל הרג שותיהם במדה נכונה‪ ,‬אבל לא מצד זיכוך רגש האשה‬
‫יותר‪ ,‬ובעיקר טעמה של הדרשה הלז עי׳ בפיה״מ להרמב״ם נדה מ״ה ע״ב במשנה ‪:‬‬
‫ב ת א ה ת עשרה שנה ויום א׳ ובו׳ ודבריו מתאימים לדברי רש״י נדה שם בד״ה דברים‬
‫האמורים ובו׳ דממהר להתהכם ה תינו ק ת יותר ח(‪ ,‬היינו שת שיג ה תינו ק ת ההכמה‬
‫בזמן מוקדם מהאיש‪ ,‬וזה הכוונה כאן‪ :‬בינה יתירה באשה יותר מבאיש‪ ,‬רק‬
‫בקדימ ת הזמן‪.‬‬
‫ועפי״ז א מר תי לפרש ד‪.‬גמ׳ ביומא )ס״ו ע״ב( ‪ :‬שאלה אשה הכמה א ת ר׳‬
‫אליעזר וכו׳ והשיב לה אין הכמה לאשה אלא בפלך שנאמר וכל אשה הכ מ ת לב וגו׳‪,‬‬
‫ולכאורה היאך מוכה משם דכל ההכמה הוא רק בפלך ולא בדברים יותר רמים‪ ,‬אולם‬
‫לפי המבואר ב שב ת )צ״ד ע״ב( ‪ :‬גודלת ופוקסת הייב ת משום טווה‪ ,‬ופירש״י ש מ תקנ ת‬
‫שערה וכו׳‪ ,‬ושם בגמ׳ ‪ :‬אמרו רבנן וכי דרך טוי׳ בכך‪ ,‬אלא גודלת ופוקסת הייבת‬
‫משום בונה‪ ,‬וכי דרך בני׳ בכך‪ ,‬אין כדדרש ר״ש בן מנסיא דדריש ויכן ה״א א ת הצלע‪,‬‬
‫מלמד שקילעה הקב״ה להוה וכו׳ ע״כ‪ ,‬וממילא יוצא דמאן דדריש ויבן על קליעת‬
‫השער שהוא כעין טוי׳ בפלך‪ ,‬לא אייתר לי׳ לדררנז ויכן על בינה יתירה באשה‪,‬‬
‫ולכן השיב לה ר״א ; אין הכמה לאשה אלא בפלך ורומז לה בזה דאינו דורש א ת‬
‫הפסוק כדר שת ר״ש בן מנסיא על קליעת שער‪ ,‬וממילא לא יליף על בינה יתירה‬
‫באשה‪ ,‬וזהו‪ :‬אין הכמה לאשה אלא בפלך‪.‬‬
‫כמאמר החמי שי )דף מ״ר( כותב כת״ה לתרץ א ת השאלה למה יעקב אבינו‬
‫ברוב ימיו הי חיי צער‪ ,‬עי׳ ברמב״ן עה״ת פר׳ תולדות עה״ם )ברא שית כ״ה ל״ד( ‪:‬‬
‫ויבז עשו א ת הבכורה‪ ,‬שמביא שם וז״ל‪ :‬ואם יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה‬
‫הרשעים בענין העושר‪ ,‬אין זה באו תם שנ תברכו מפי הקב״ה‪ ,‬כי ב ר כ ת ה׳ היא תעשיר‬
‫ולא יוסיף עצב עמה‪ ,‬אבל היו ה אבו ת כולם כמלכים וכו׳‪.‬‬
‫במאמר ה שמיני )דף נ״ד( מבאר כת״ה כי אושר האדם תלוי באושרם של‬
‫אחרים עי׳ בספר עקידת יצחק פר׳ וירא בענין הפיכ ת סדום שמרהיב א ת הדיבור‬
‫שם לפי דרכו הנ שגבת‪.‬‬
‫כדף נ״ו מה שמפרש כת״ה א ת הפסוק וא הב ת לרעך כמוך אני ה׳ ם(‪ ,‬מצאתי‬
‫לו און במאמר הירושלמי פ״ט דנדרים הלכה ד׳ וז״ל ‪ :‬כ תיב לא תקום ולא ת טור‬
‫א ת בני עמך )ואהבת לרעך כמוך( היך עבידא הוה מקטע קופר ומוזת סכינא לידוי‪,‬‬
‫ז( בראשית רבה‪ ,‬סרשה י״ח א׳‪.‬‬

‫ה( ר״ל רשם סירש״י לרשב״א רס״ל רתיגוק ממהר להתחכם יותר מתינוקת‪ ,‬ובגם׳ שם הלאה‬
‫מבארת רטעמו הוא כיון שהתינוק מצוי בבית רבו‪ ,‬נכנסת בו ערמומית תחילה ע״כ‪ ,‬אך רבי פליג שם‬
‫על רשב״א‪ ,‬וא״כ לרירי׳ )וסתם משנה כוותי׳( תינוקת ממהרת להתחכם יותר מתינוק‪.‬‬
‫ט( שם כתב וז״ל ‪ :‬כונת התורה היא שאהבת הרעים‪ ,‬אהבת עצמו היא‪ ,‬וזה עניו כמוך‪ ,‬כלומר‬
‫את עצמך תאהוב אם תעשה חסר עם רעך‪ ,‬ואת נפשך תגמול‪ ,‬יען כי אני ה׳ מעשי יריו של אומן‬
‫ירמו במירה ירועה לאומן עצמו‪ ,‬ולכן כשם שאני אחר‪ ,‬כך מעשי ירי אם רבים המה‪ ,‬רבים שהם אחר‬
‫הם‪ ,‬כי כל חלק וחלק זקוק לחבירו והכל תלד זה בזה כמו האדם אעפ״י שגופו מורכב מאברים שונים‪,‬‬
‫עכ״ז אחד הוא‪ ,‬ומטעם זה אם יחלה אבר מאבריו האדם כולו ירגיש הכאב וכו׳ עכ״ד‪.‬‬
‫משה‬ ‫איגרות קודש‬ ‫דעת‬ ‫רד‬
‫תחזור ותמחי לידי׳ י( ע״כ‪ ,‬זה לא תקום ולא ת טור וא הב ת לרעך כםוך והפי׳ הלז‬
‫הוא קילורין לעינים‪.‬‬
‫וגזה אשים קנצי למלין ואסיים בשים שלום מאהץ השלום כחפץ ש״ב‬
‫וידידו הדו״ש‪,‬‬
‫כד!זה במו״ה שלום יוסף זצ״ל‪.‬‬
‫ע״ד דר שתכם אם לשלוח ספרו הנכבד לב״א היקר שיחי׳ וכי זו צריכה‬
‫לפנים הלא אדני הנפש הוטבעו על אדני היראה והחכמה‪ ,‬ואין בהם נפתול ועקש‪,‬‬
‫ומדוע ימנע הטוב ממנו מלהשביע נפשו השוקקה וכעינים צופיות יחכה לקראתו‬
‫וידרוש שלומו באהבה רבה בקדימת פניכם בתודה רבה‪.‬‬
‫דברי הנ״ל‪.‬‬
‫א י ג ר ת ח׳‬
‫ב״ה אור ליום ד׳ פר׳ שלח תרצ״ד‪.‬‬
‫שלום וישע רב לכבוד יד ‪ T‬י הח׳ הנכבד התורני חריף ובקי זך הרעיון כש״ת‬
‫מו״ה דוד זיידמאן נ״י ויופיע‪.‬‬
‫אחחגזח״ט‪ ,‬אבוא בזה לבקשו היות שה שנתי ב׳ מכתבים מוויען מהאנודה‬

‫המקומית לפתור השאלה ב תור חבר ממועצת נדוה״ת‪ ,‬בדבר הענין העומד על הפרק‪.‬‬
‫אם רשאים אנשי קהילה החרדים לעשות צעדים אצל הממשלה שיתנו להם רשיון‬
‫לצאת מהקהילה נדולה המקומית ולבנות במה לעצמם לכונן להם קהילה קטנה‬
‫חרדית‪ .‬והשאלה תסוב על צירה כי יש להם ניעול נפש לעבוד עבודה מ שותפת עם‬
‫אנשי הקהילה הרומסים ב הנ הל ת הקהילה דתי תוה״ק ביד רמה‪ ,‬בלי חמלה‪ .‬ע״ב‬
‫תורף השאלה‪.‬‬
‫וחענץ מ ה ר אצלי‪ ,‬אם מגמתם לחדש אורם כברא שונה לדונמא כמו שעשו‬
‫במדינת הגר בימי הנאון בעל כתב סופר ז״ל‪ ,‬הלא לא כל הזמנים וכל המקומות‬
‫שווים ונם אז הרבה מרבותינו הק׳ נוחי נפש בנ״ע‪ ,‬לא נחה רוחם בזה‪ — ,‬ולכן‬
‫אחפוץ לדעת מה הניע להם על ככה‪ ,‬ועד כמה בדעתם לעשות מחיצה המבדלת בין‬
‫המחנות‪ ,‬ומה משפט החסידים ואנשי מעשה דשם על הענין הלז‪ .‬יאבה בטובו‬
‫להודיעני דבר דבור על אופניו הכל באר היטב‪ .‬ונא להחיש ת שובתו כי כבר עברו‬
‫איזו שבועות מאז נדרשתי ע״ז‪.‬‬
‫וכזה אומר לו שלום‪ .‬ידידו הדו״ש תור תו וטובו כל הימים מצפה להרמת קרנו‪.‬‬
‫כד‪8‬זה במו״ה שלום יוסף זצ״ל‪.‬‬
‫י( היינו‪ ,‬אם הי׳ הותר הסכיו את ‪T‬ו וכי תעלה על הדעת שינקום מ ‪ T‬ו ויחתור את ידו‬
‫השני׳ על שחתכה את הראשונה‪ ,‬כן הדבר הזה‪ ,‬כיון שכל ישראל גוף אחד הן‪ ,‬דין הוא שלא ינקום‬
‫מחבירו שהוא כנוקם מגופו עכ״ל הקרכן העדה‪.‬‬
‫רה‬ ‫משה‬ ‫איגרות קודש‬ ‫דעת‬
‫א י ג ר ת ט׳‬
‫ב״ה יום ד׳ פ׳ ויקרא תרצ״ו‪,‬‬
‫ים ה׳ בנהר שלום עד בלי ירח לכבוד ‪ t t‬נפשי הרב הגדול בתורה חריף ובקי‬
‫עצום מוכתר בנימוסין שושילתא דיחוסא כש״ת מו״ה אכרחם פרפר שליס״א‬
‫האב״ד גוריציאה איטליא‪.‬‬
‫רטלום טובו בא הבה — א ת הספר בי ת הבחירה על מס׳ ר״ה‬ ‫אחד״ש תו ר תו‬

‫הגיע עדי בצירו‪ r,‬מכ תבו היקר‪ ,‬ואחר עד עתה להשיבו יען‬ ‫הוריות ועדיות לנכון‬
‫נישואין לש״ב ותלמידי שיחי׳*( הגשואין היו ב לו ח ות״ל‬ ‫כי נסעתי על ש מח ת‬
‫ומעיתה ישמח ה׳ א ת לבותם של כלל ישראל הצריכים לישועה‪,‬‬ ‫עברו בששון ובשמחה‪.‬‬
‫ומעתה לא יוסיפו עוד בני עולה לענותם ורק ששון ושמחה ישיגח‪ ,‬וכעת אבוא אל‬
‫האמור למעלה‪ .‬מנ ח תו ערבה לרצון לפני עד לאחת‪ .‬הערותיו היקרים עם המראה‬
‫מקומות הוטבו בעיני מאד וכמעשהו ברא שונה כך מעשהו וכו׳‪ ,‬ולפעלא טבא אמרינן‬
‫יישר חילו לאורייתא וה׳ לא ימוש חסדו מ אתו להמציא לו חן ושכל טוב בעיני אלקים‬
‫ואדם ויזכה לישב באהלה של תוה״ק מ תוך מנוח ת ו הרחב ת הדעת שיוכל להפיין‬
‫מעיינותיו חוצה כאשר עם לבבו הטוב‪ ,‬כעת הגיעני מעם יקרתו בידים שניות לטהרה‬
‫מעיה״ק ירושלים ושבע רצון הנני מאשר עומדות רגליו בשערי ירושלים ורוב תודה‬
‫מקרב ולב עמוק על אשר שם לבו לזכרינו שמה באדמת קודש ירושלים להתפלל‬
‫עבורי ב תו ך עדה נבחרה מת״ח גדולים יראי ה׳ כן יה״ר שיתקיימו בי ברכותי הם‬
‫ונא אל ימנע הטוב מאתי מלהודיעני אודותיו אם יש לו תקוה טובה נשקפה‪ ,‬אודות‬
‫לטעת יתד במקום נאמן בהר הכרמל כאשר נדבר אזי וה׳ יגמור בעדו לטובה כ ת קו ת‬
‫נפש תדר שנו לטובה‪.‬‬
‫ידידו הדו״ש תור תו וטובו כה״י מחכה להתענג על רוב שלומו מברכו בדיצת‬
‫החג הקדוש הבע״ל ביתרון הכשר‪,‬‬
‫משוז במו״ה שלום יוסך זצ״ל‪.‬‬
‫א י ג ר ת י'‬
‫ב״ה אור ליום ה׳ וארא צ״ז קראקא‪,‬‬
‫יט ה׳ אליו כנהר שלום לכבוד ‪T‬י״נ הרב הגדול כתורה מוכתר במדות טובות‬
‫שושילתא דיחוסא כש״ת מו״ה אברהם פופר שליט״א האבד״ק פיאמע־אכאציאה‪.‬‬
‫אחד״ש תו ר תו ושלום טובו באהבה‪.‬‬
‫יקרתו לנכון הניעני במועדו ואחר עד עתה להשיבו מפא ת שהייתי בלובלין‬
‫ערך שמונה ימים ביח״ל‪ ,‬ואתמול ב א תי לביתי‪ ,‬וקראתי כל דברי מכ תבו בשים לב‬
‫ואני תפילה לאלוקים בעד המבוק ש שיקוים בזה מאמר הכ תוב ת ח ת אהב תי ישטנוני‬
‫ויהפוך ה׳ א ת הקללה לברכה וכו׳‪ ,‬וכן יהא רעוא מן קדם שמיא שתהי׳ אזניו ק שובות‬
‫לקול תחנונינו‪.‬‬
‫•{ הוא שמחת גשואיו של הרה״צ ר׳ אהרן משה פר ‪T‬מו זצ״ל הי״ד ממליגיצא‪.‬‬
‫משה‬ ‫איגרות קודש‬ ‫דעת‬ ‫רו‬
‫ומעתה לא יבוש‬ ‫זולת זה אין כל חדש‪ ,‬יתן ה׳ שיתחדש הכל לטובה‬
‫יעקב ולא פניו יחודו וכר‪.‬‬
‫ידידו הדו״ש תוד תו וטובו צופה ומביט לה תענג על דוב שלומו בעתיד‪,‬‬
‫המחכה לישועת כלל ישדאל ולהדמת קדן תוה״ק ולומדי׳‪.‬‬
‫משה במו״ ה שלום יוסף זצ״ל‪.‬‬
‫א י ג ר ת י״א‬
‫ב״ה יום ג׳ פר׳ שמיני תרצ״ט‪.‬‬
‫שלום וישע רב לכבוד ‪ ’t t‬הח׳ הנעלה איש תבונות הנג ‪ T‬מו״ה מרדכי‬
‫הארינשטימ שליט״א‪.‬‬
‫אחרי די ד מבוא השלום‪ ,‬יקדתך מנגהי אדביסד לחודש זו לנכון הניעני‬
‫אתמול הנה קדאתי כל דבדי מכ תבך בשים לב ועין‪ ,‬ואני תפילה לאלוקים בעדך‬
‫בה תעודדו ת דחמים מדובים שיוסיך ה׳ שנית ידו לחדש אודו כבדא שונה‪.‬‬
‫הא אמנם תלונ תי עליך מדרע לא דאית א ת הנולד מלהיות זהיד להלכד בד שת‬
‫שותך שאינו הנון ואינו שוה ומשוה א ת ך לכל דדכיו‪ ,‬הן במוסדי והן בנימוסי‪ .‬הלא‬
‫נקיי הדעת שבידושלים לא היו חותמין על ה שטד אא״כ היו יודעין מי חותם עמם‪,‬‬
‫ואתה א מד ת בחפזך כל האדם נאמן‪ ,‬היפך מהכתוב‪ .‬ובכלל שמתי אל לבי ממה שננלו‬
‫לפני מקצת תעלומות פדשה העובד עליך‪ ,‬מעת ב א ת מאדץ מולדתך למדינת עסטדייך‬
‫ואשכנז ואה״ק‪ .‬ודואה אני שבכל העת יש עליך שפעת בדכה והצלחה ב בדכו ת שמים‬
‫מעל ובדכות תהום דובצת ת ח ת‪ ,‬ופדצת ב שבע דצון ב ד כ ת ה׳ וכו׳‪ .‬אולם לא שמת‬
‫מעצוד להנבלת השפע שיהי׳ מקוים ה״וישמדך — בממון״ אחדי ה״יבדכך״‪ .‬וקודא‬
‫אני עליך דבדי חז״ל הני כהנים זדיזים הם ואנב זדיזותייהו משתפיך‪ — .‬אולם‬
‫לא אהי׳ צועק על לשעבד‪ ,‬ועל עתה ביותד‪ .‬בל תהי׳ נופל בלבך‪ ,‬ואל ידך לבבך‬
‫והכל כברייתו של עולם‪ ,‬ברישא חשוכא והדר נהורא‪ .‬ומעתה ישובו העבים אחרי‬
‫הנשם בששון ובשמחה ומעתה יפתח ה׳ לך א ת אוצרו הטוב ויצו ה׳ א ת הברכה‬
‫באסמיך וככל משלח ידיך וכנאמר בשם אא״ז קדוש ונורא זצ״ל מרוזין עה״פ תתן‬
‫להם ילקוטון ת פ ת ח ידך ישבעון טוב‪ ,‬ילקוטון ובילקוט ובתרמילו‪ ,‬היינו השפע‬
‫עם הכלי‪ .‬וענין פרנסה נהוץ לזה הנבל ת השפע‪ ,‬ולכן מצינו מזונותיו של אדם‬
‫קצובים‪ ,‬ענין הנבלה‪ .‬ואם א תה תנבול עצמך בכל היכולת ל ת ת מעצור לרוהך ואם‬
‫א ת הדבר הזה תעשה וצוך אלקים ויכלת עמוד‪ ,‬ב ב ר כ ת עושר ואושר‪ .‬ומעתה ה׳‬
‫ישמרך מכל רע וישמור א ת נפשך‪ ,‬וה׳ יהי׳ בעוזרך לזכות במשפטים שלך‪ ,‬ותוכל‬
‫לשלם החובו ת בניקל ובכבוד‪ .‬וכל עולה תקפוץ פיה מאתך‪ ,‬ותזכה לראות רוב נ ח ת‬
‫בבנך יחידך שיחי׳ ב ב רכ ת נפתלי שכע רצון‪ ,‬וה׳ יחדש רוח נכון בקרבו‪ ,‬ואחרון‬
‫אחרון העובר שעד מהרה ישלח ה׳ רפואתך אליך בכריו ת נופא נכונה‪ ,‬ויסיר כל‬
‫מחלה מקרבך‪ .‬ומעתה ת שמחני באומר המב שרות ובידיעות מ שמחות ולא ימם עוד‬
‫א ת לבב אחיו כלבבו בידיעות מעציבות ורק ששון ושמחה ישינון‪.‬‬
‫דברי ידידך המצפה לישועתך והמעתיר בעדך ומחכה להתענג על רוב שלומך‪,‬‬
‫דו״ש וטובו כל הימים‪.‬‬
‫משה במו״ה שלום יוסף זצ״ל‪.‬‬
‫רז‬ ‫משה‬ ‫איגרות קודש‬ ‫דעת‬
‫א י ג ר ת י״ ב‬
‫ב״ה אור ליום עש״ק פר׳ שופסים תרצחי״ו^‬
‫■ האברך התורני המצוין ותיק וחס ‪ T‬מו״ה אליעזר כרייער נ״י ויופיע‪.‬‬
‫לכבוד ‪’t t‬‬
‫אחרי די ד מכוא השלום‪ ,‬לת שובת מכ תבו אודות דרישתו אנה יהי׳ פניו‬
‫מועדות שיהא איתן מושבו ולשום בסלע קינו‪ ,‬דעתי נוטה לטעת י ת ד במקום‬
‫שיוכל להמציא פדנ ס תו שמה ובמדינת נאדד־אמעדיקא שמה בעז״ה יוכל להמציא‬
‫פדנסתו‪ ,‬וכשידחיב הש״י נבולו אז יוכל לבוא ל שבת על אדמת הקודש ולעבוד‬
‫להבוי״ת מתוך שמחה ובטוב לבב מדוב כל‪ ,‬אודות להשיג ת עוד ת מסע‬
‫למקום שיבחד לו ל שבת שמה‪ ,‬נס ת ם מאתי באיזו דדך ישכת אוד להשינ מטדתו‪,‬‬
‫והמקום יהא בעזדו שיוכל להפיק זממו לקבוע ישיבתו ב תוך קהל ועדה של ידאים‬
‫ושלמים‪.‬‬
‫‪ T‬ידו הדו״ש וטובו המבדכו להחלץ מצדה לדוחה‪ .‬המצפה לישועת כלל ישדאל‪.‬‬
‫משה במו״ה שלום יוסך זצ״ל‪.‬‬
‫א י ג ר ת י״ג‬
‫קריאה ממרן רבינו זצוק״ל להמנע מקריאת עיתונים זרים‬
‫הנני נטפל לעושי מצודז לצדך אותי בין המעודדים א ת לבב אחב״י אודות‬
‫העתונים המלאים דבדי ניבול‪ ,‬ענבמו ענבי דוש א שכלת מדד ת למו‪ ,‬ח מ ת תנינם‬
‫יינם‪ ,‬ודאש פ תנים אך זד‪ ,‬ומן בום התדעלה הלז ישקו כל העדדים עדדי צאן קדשים‪,‬‬
‫לזאת מי שידאת ה׳ נונע בלבו מחויב לבעד הדעה מ תוך בי ת ם ולהדחיקם מתוך‬
‫אהלם וצא טמא תא מד לו‪ ,‬ומובטחני כי שאדית ישדאל לא יעשו עולה וישימו‬
‫אוזן ק שבת‪.‬‬
‫ויקוים הכ תו ב ונ ת תי להם בבי תי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ו מבנו ת‬

‫שם עולם אתן לו אשד לא יכדת‪ ,‬ו ת ח ת הנעצוץ יעלה בדוש‪.‬‬
‫וה׳ יגדור פדצות עמו ישדאל ודוח עבדה מאת ה׳ ותטהדם‪.‬‬
‫כ ת קו ת המצפה לישועה הקרובה לבא‪,‬‬
‫משה במו״ה שלום יוסןן זצ״ל‬

‫ב ע ז ה י ׳׳ ת‬
‫משה‬ ‫פני‬
‫ונממ מחודד ע ל י ו‪...‬‬
‫זקנים *ג או מו חדור א מרו‪:‬‬
‫פני מ* ח כעני ח מ ח ‪) . . .‬נ״ ^ ע״ח(‪.‬‬
‫תול דו ת‪ ,‬פ ר קי־ חיי ם ו קווי ם א ח די ם ל תי או ר ד מו תו ה ענ קי ת‬

‫של הגאון הקדו ש‪ ,‬שר ה תו ר ה‪ ,‬צדיק י סו ד עולם‬
‫מרא שי גול ת א רי א ל בגליציה־פולין‬
‫פ ר י ד מ ן זצוק״ל הי׳׳ד‬ ‫מ ש ה‬ ‫כ׳׳ק מרן רבי‬
‫אד מו׳׳ר מ בוי אן־ ק ר א ק א‬

‫ונשיא י שיבת ״ ח כ מי לובלין״‬
‫במלאות ארבעים שנה למותו על קידוש־השם‬

‫בעקידת יהדות אירופה‪ ,‬ביום ג׳ אלול שנת תש״ג‬
‫שפיגל‬ ‫ישראל‬ ‫מ א ת‪:‬‬
‫הו צ א ת מכון ״כר ם י שראל״‬
‫ע״ש מרן קדוש ישראל מרוז׳ין זצוק׳׳ל‪ ,‬ירושלים‬

‫הדברים‬ ‫תוכן‬
‫פתח דבר‪.‬‬
‫פרק ראשון ‪ :‬הפרט שלימד על הכלל‪.‬‬
‫כור״המחצבת — בהוסיאטיו‬ ‫פרק שני ‪:‬‬
‫פרק שלישי ‪ :‬שנות פריחתו בבויאן‪.‬‬
‫תקופת וינה — תקופת התגלותו‪.‬‬ ‫פרק רביעי ‪:‬‬
‫פרק חמישי ‪ :‬עבודתו בקודש‪ ,‬הליכותיו ומנהגיו‪.‬‬
‫מכונן מושבו בקראקא‪ ,‬עיר ואם בישראל‪.‬‬ ‫פרק שישי ‪:‬‬
‫פרק שביעי ‪ :‬עם אדמו״רי בית רוז׳ין‪.‬‬
‫פרק שמיני ‪ :‬מעמדו המרכזי בציבוריות החרדית‪.‬‬
‫פרק תשיעי‪ :‬התקופה האחרונה — ימי המלחמה והשואה‪.‬‬

‫פ ת ח דבר‬
‫בדחילו ורחי מו וברגשי־קודש‪ ,‬ניגשים אנו לכתוב ולתאר מקצת מ תולדו תיו‬
‫וקורות־חייו של ה אד ם הגדול בענקים‪ ,‬איש הא שכלות ה מיו חד במינו‪ ,‬ענק התורה‬
‫בנגלה ובנסתר‪ ,‬צדיק יסוד עולם‪ ,‬שושילתא־דדהבא‪ ,‬מנורה הטהורה‪ ,‬מרן כ״ק‬
‫רבי משה פרידמאן זצוק״ל הי״ד‪ ,‬ה אד מו״ר המפורסם מבויאן־קראקא‪ ,‬אשר‬
‫האיר לארץ ולדרים עליה בתורתו‪ ,‬בגאונותו ובקיאותו‪ ,‬בצדקותו‪ ,‬ח סידו תו‬
‫ופרישותו‪ ,‬ועלתה נשמתו בסערה ה ש מימה בעלותו על ה מו קד על קידוש שמו ית׳‪,‬‬
‫ביום המר והנמהר‪ ,‬ג׳ אלול שנת תש״ג‪ ,‬במ חנה הה שמדה אושוויץ‪ .‬ה׳ ינקו ם דמו‬
‫ונ ק מ ת כל דם עבדיו השפוך‪.‬‬
‫רבנו זצוק״ל הי״ד הי ה מופת לדורו ולדורות רבים‪ ,‬כי עלה ונתעלה בכל‬
‫המעלות והמדריגות שמנו בחכמי ם ובצדיקי י סוד עולם‪ .‬מי מי ילדותו ועד נשימתו‬
‫האחרונה הי ה תפוס כולו ביראת ה׳ ט הור ה ובהגייתו ה מ ת מד ת והבלתי־פוסקת‬
‫בתורת אלו קי ם חיים‪ .‬התעלותו בתורה הק׳ הגיעה לשיאים ופסגות שאין דוגמתם‬
‫ומשלם‪ ,‬גאון הגאונים היה‪ ,‬בקי א בכל חדרי התורה כולה‪ ,‬כל רז לא אני ס ליה‪,‬‬
‫ובה בשעה הי ה צדיק מושל ביראת אלוקי ם‪ ,‬אד מו״ר מפורסם וצדיק הנערץ על‬
‫אלפי אנשים‪ ,‬ח סידי ם שהיו קשורים עמו בעבותות של א ה ב ה ודבקות וגם ה מוני‬
‫יהודי ם שלא היו חסידיו‪ ,‬אך הכירו בשיעור־קומתו ולא הי ה קץ למידת‬
‫הערצתם כלפיו‪.‬‬
‫רבנו זצוק״ל הי״ד הוכר על־ידי כל גדולי דורו‪ ,‬מקרוב ומרחוק‪ ,‬הו א הי ה‬
‫תפארתה ומעוזה של העיר הגדולה לאלוקים‪ ,‬ק ר א ק א המעטירה‪ ,‬במשך חמש־‬
‫עשרה השנים שאיווה או ת ה למושב לו‪ ,‬ובאותו ז מן נחשב לאחד מראשי גולת‬
‫אריאל של י הדו ת פולין כולה‪ ,‬בטרם נכרתה ונכחדה‪ .‬רבנו ה קו ה ״ ט עמד בראש‬
‫המרכז ה ח סי די שלו בקראקא‪ ,‬אך באותו ז מן נחשב לעמוד של תורה והלכה‪ ,‬דעתו‬
‫נתקבלה בכל מקום‪ ,‬על־פי פ ס קיו הכריעו ונהגו‪ ,‬נמנה עם הי חידי ם ה מ ע טי ם‬
‫הנושאים במשא הציבור כולו‪ ,‬חבר מועצת גדולי התורה הראשונה‪ ,‬שנבחרה‬
‫בכנסיה הגדולה בשנת תרפ״ג בוינה‪ ,‬השתתף ותפס מ קו ם מרכזי בשלושת הכנ סיו ת‬
‫הגדולות שה ת קיי מו בימי חייו‪ ,‬עמוד־תווך ומ קור השראה מוסרי לתנועת ״בית‬
‫יעקב״‪ ,‬וגולת־הכותרת בהכרה הציבורית הרחבה בו‪ ,‬מצד גאוני וענקי־התורה‬
‫של פולין‪ ,‬הי ת ה במינויו כנשיא ה שלטון הרוחני של הישיבה ה מ הולל ה והגדולה‬
‫של פולין‪ ,‬הלא הי א ישיבת חכ מי לובלין‪ ,‬מי סודו של ידיד־נפשו ה מ סו ר והנערץ‪,‬‬
‫הגאון המפורסם רבי מאיר שפירא זצוק׳׳ל‪.‬‬
‫יקצר המצע מלתאר א ת יריעת־חייו המבורכת‪ ,‬היוצרת והפוריה של אד ם‬

‫גדול זה‪ ,‬א ח ד מאדירי התורה וארזי־הלבנון ב תקופה שלפני ה שואה ה איו מ ה‬
‫והנוראה‪ ,‬ו מ ה גם שבחלוף ארבעים שנה מאז נתעלה למסור א ת נשמתו ליוצרה‬
‫ולהתדבק באין־סוף ב״ה‪ ,‬בקדשו א ת השם בסילודין ב מ חנ ה הה שמדה באושוויץ‬
‫— נשארו כבר רק מתי־מעט אשר זכו להתוודע לאי שיותו ולהכירו מקרוב‪ ,‬ורק‬
‫מעט דברים על אי שיו תו הקורנת ו ה מ אי ר ה הועלו במרוצת הז מן על הכתב‪ ,‬אך‬
‫א ם לא תיעשה עכשיו המל אכ ה ה חיוני ת להנציח שמו‪ ,‬זכרו ופועלו‪ ,‬כדי שתישאר‬
‫משה‬ ‫תולדות המחבר‬ ‫פני‬ ‫ריב‬
‫עדות מרשימה לדורות הבאים‪ ,‬ללמוד ולהכיר דמות־פלאים זו — גדול החשש‬
‫כי כל מסכ ת־ה חיי ם המרהיבה הזו תישקע בתהום־הנ שיה‪ ,‬ועל כן‪ ,‬אפריון נ מ טי׳‬
‫לאלו שני הפעילים היקרים‪ ,‬הרב חיי ם יצחק כהן הי״ו והרב אלימלך שפירא‬
‫הי״ו‪ ,‬שהעמיסו על שכמם א ת היוז מ ה המבורכת ליזום הוצאה מחוד שת של‬
‫הספר ״דעת משה״‪ ,‬חידושי תורתו של מרן רבינו ה קו ה ״ ט זצוק״ל‪ ,‬ובאותו ז מן‬
‫— יוזמ ת ם ללקט ולאסף ככל האפשר עובדות ומעשים מסביב למסכת־חייו‪ ,‬כדי‬
‫לרקום מכל זה תיאור מקיף ככל האפשר להמח שת דמותו ה ט הו ר ה והקדושה‪.‬‬
‫וכאן ה מ קו ם להעלות על נס א ת חתירתו הנמרצת והבלתי־פוסקת של‬

‫כ״ק מרן ה קו ה״ ט ה אד מו״ר בעל ״כנסת מרדכי״ מסדיגורא זצוק״ל‪ ,‬שהיה בן־‬
‫א חו תו של רבינו ה אד מו״ר מבויאן־קראקא‪ ,‬אשר לא ה סי ח דעתו לרגע מן‬
‫המ שימה הקדו שה לעשות ולפעול להנצחת שמו וזכרו ה ט הור של דודו הקדוש‪,‬‬
‫אחר שבחיים חיו ת ם הי ת ה בין שניהם ידידו ת עזה ו קיי מו קשר אמיץ ומתמיד‪.‬‬
‫לזכרו ולעילוי נשמתו ה ט הור ה והזכה‪ ,‬יזם מרן ה אד מו״ר מסדיגורא זצוק״ל בשנת‬
‫תשל״ב ה ק מ ת כולל האברכים ״דעת מ שה״ בעיה״ק ירושלים תובב״א‪ ,‬כולל שבו‬
‫לומדים אברכים מופלגים בתורה ויראה‪ ,‬ואין הנצחה נעלה וקדושה מזו לזכר‬
‫רבינו זצוק״ל הי״ד‪ ,‬מ ה ק מ ת מקום־תורה‪ ,‬בחינת ״ ה קי מו ישיבה על קברו״‪ ,‬כדי‬
‫שיהיו שפתותיו דובבות וקול התורה העולה ובוקע מהיכל הלו מדי ם מצטרף אל‬
‫עמלו ויגיעת התורה שלו במשך קרוב לששים שנה‪ ,‬מ אז עמדו על דעתו‪ ,‬וידוע‬
‫שכבר בהיותו טלי א — התגלה בכשרונותיו ה מיו חדי ם ובשקידתו ו ה ת מד תו‬
‫בתורת ה׳‪ .‬ניתן לומר כי בגדר של ״מצוה גוררת מצוה״‪ ,‬הרי גם הופעת הספר הק׳‬
‫הזה ותיאור תולדות־חייו של רבינו הק׳‪ ,‬יש לזקוף לזכותו של כ״ק מרן ה אד מו״ר‬
‫בעל ״כנס ת מרדכי״ מסדיגורא‪ ,‬כי הודו ת ל ה ק מ ת הכולל על שמו‪ ,‬נתעורר לבם‬
‫של אנשים רבים לעשות גם הם מה שבגדר יכולתם לזכור ולהזכיר א ת רבינו‬
‫ה קו ה״ ט זצוק״ל‪ .‬וב״ה שזכינו כי היוז מ ה המבורכת נמשכת ופעולת הכולל עוד‬
‫מ תחזק ת‪ ,‬הודו ת לכ״ק מרן ה אד מו״ר מסדיגורא שליט״א‪ ,‬הממ שיך במפעל‬
‫אביו הק׳ ועושה הכל ל חיזו קו ולביצורו‪.‬‬
‫לכותב טורים אלו‪ ,‬דמו תו הנעלה ורבת־הפאר של רבינו זצוק״ל הי״ד‬

‫לא הי ת ה חדשה וזרה‪ ,‬כי זכי תי ושמעתי על גדלותו ה מיו חד ה ועוצם־אישיותו מפי‬
‫א א מו״ר הרה״ ח ר׳ דוד משה שפיגל ז״ל‪ ,‬שהיה יליד העיר ק ר א ק א וזכה ל היו ת‬
‫במחיצת רבינו זצוק״ל במשך כשנה‪ ,‬מ אז קבע רבינו א ת מושבו בקראקא בשנת‬
‫תרפ״ה ועד שאאמו״ר ז״ל עלה בשנת תרפ״ו לארץ־ישראל‪ .‬בהיותו נמנה עם באי‬
‫בית־מדרשו‪ ,‬ה ספי ק להכיר מעט א ת רבינו‪ ,‬ואכן כמה מן הדברים ששמעתי ממנו‬
‫נשזרו בסיפור תולדות חייו המופיע להלן‪.‬‬
‫יתר העובדות ו ה חו מר אשר שימשו בסיס להכנת תיאור קורות־חיי רבינו‬
‫זצוק״ל להלן‪ ,‬נלקחו מעובדות ששמענו בעל־פה‪ ,‬מ מ ה שרשמו בכתב במיוחד‬
‫לספר זה‪ ,‬או דברים שכבר הופיעו בעבר במסגרות ביאוגרפיות ותיאור תולדות־‬
‫חייו של רבינו‪ ,‬ו מ ה ם נציין א ת ידידינו היקרים‪ ,‬ח סידי ומעריצי זכר רבינו זצוק״ל‪,‬‬
‫ה״ ה ‪ :‬הרה״ ח ר׳ זאב פישר־שיין ז״ל‪ ,‬מתוך ספרו ״בסוד ישרים ועדה״‪ ,‬הרה״ ח‬
‫ר׳ זלמן הוכרמן הי״ו‪ ,‬הרה״ ח ד״ר הלל זיידמן הי״ו‪ ,‬מספרו ״אי שים שהכרתי״‪,‬‬
‫הרה״ ח ר׳ אהרן רבינוביץ ז״ל‪ ,‬מתוך עובדות שצירף למהדורה הראשןנה של ספר‬
‫״דעת מ שה״ )ירושלים‪ ,‬תש״ז(‪ ,‬הרה״ ח ר׳ משה שטיגליץ הי״ו‪ ,‬ואחרון אחרון‬
‫ריג‬ ‫משה‬ ‫תולדות המחבר‬ ‫פני‬
‫חביב — הרה״ ח ר׳ יוסף מרכוס הי״ו מלונדון‪ ,‬בנו של ה ח סי ד המפואר מקר אק א‪,‬‬
‫ר׳ ישראל מרכוס הי״ד ונכדו של הוגה־הדיעות וסופר ״ ה ח סידו ת״‪ ,‬הרב ה ח סי ד‬
‫רבי אהרן מרכוס ז״ל‪ ,‬אשר ליווה א ת רבינו ה קו ה ״ ט זצוק״ל הי״ד מ אז ימי־‬
‫ילדותו בקראקא ועד ממש ליומו האחרון בגיטו טורנא‪ ,‬ביום ב׳ אלול תש״ג‪ ,‬ונדבו‬
‫לבו לתאר ולספר הרבה מאורחות ותהלוכות חייו של רבינו ה קו ה״ ט זצוק״ל‬
‫בכלל‪ ,‬ועל שלוש השנים האחרונו ת בטורנא‪ ,‬כאשר בכל ה ת קו פ ה לא זז ולא מש‬
‫מרבינו וראה או תו בימי שלווה כמו גם בימים מרים וקשים‪ ,‬ונוכח בעליל בגודל‬
‫צדקותו ופרישותו‪ ,‬הנהגתו בקודש והתעלותו בימים של גזירות קשות‪ ,‬איו מו ת‬
‫ואכזריות‪.‬‬
‫יודעים אנו‪ ,‬כי רק מעט־מזעיר על דמות פלאית זו עלה בידינו לרכז ת ח ת‬

‫ידינו‪ ,‬ובודאי לא הצלחנו למצות א ת עומק הגדלות של ה אי קדוש וטהור‪ ,‬כי‬
‫אילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו‪ ,‬אין ביכולתינו הדלה ובמושגנו‬
‫הקלוש לתאר איש מורם וענקי זה שממש הכל בו‪ ,‬אבל ההכרח לא יגונה‪ ,‬לתאר‬
‫לפחות אפילו מעט מן המעט‪ ,‬כדי שישמש מושג־מה ולהנחיל א ת זכרו של רבינו‬
‫לדורות הבאים‪ ,‬למען ידעו ויבינו מה אבדנו ו מ ה שיכלנו בעוה״ר‪ ,‬ואם י הי ה‬
‫מי שישכילו ללמוד מעט מדרכיו‪ ,‬״להקביל פני רבם״‪ ,‬כפירושו של כ״ק מרן‬
‫ה קו ה״ ט ה אד מו״ר בעל ״דורש טוב״ מט שורטקוב זצוק״ל — ״חייב אדם להקביל‬
‫פני רבו ברגל״‪ ,‬לעשות עצמו מקביל לו — ו הי ה זה שכרנו ושכרם של כל אלו‬
‫אשר נדבם רוחם ולבם לעשות ולפעול לאפשר להעלות הדברים על הכתב ולהוציאם‬
‫לאור עולם‪.‬‬
‫ובצאתנו מן הקודש נפרוש כפינו לאל חי‪ ,‬כי זכותו הקדו שה והגדולה של‬
‫מרן רבינו ה קו ה״ ט זצוק״ל הי״ד תגן עלינו ועל זרעינו שלא תמוש התורה מפיה ם‬
‫עד עולם‪ ,‬ותגן זכותו על כל ישראל עד ביאת גוא״צ בב״א‪.‬‬
‫י״ב תמוז תשמ״ג‪ ,‬בשנת הארבעים ל ה ס תל קו ת רבינו לגנזי־מרומים‪.‬‬
‫ישראל שפיגל‬
‫משה‬ ‫פני‬
‫חיים‬ ‫תולדות ופרקי‬
‫של הגאון הקדו ש ה מ ח ב ר זצוק״ל הי״ד‬
‫פרק ראשון‬
‫הפר ט שלימד על הכלל‬
‫ומתרץ הוויות‪ ,‬פוסק הלכות ומתיר ספי קו ת ‪---------‬‬ ‫מן ה ח ביון העלום ו ה ק סו ם של מלכות רוז׳ין‬
‫הלא דבר הו א‪1‬‬ ‫עלה ופרח ה חזיון הנדיר ו ה מפליא ששמו הי ה‬
‫— הצאצא המפואר הז ה לבית רוז׳ין‪ ,‬נינו של‬ ‫האד מו״ר רבי מ שה׳ניו מ בוי א ך ק ר א ק א‪ .‬האור הגנוז‬
‫הסבא־קדישא‪ ,‬שבכל צורתו ותהלוכו תיו אין צורך‬ ‫של רוז׳ין לא שזפתו עין‪ .‬הכל שם פנים־שבפנים‪.‬‬
‫לשאול מי הוא‪ ,‬כי מיד רואים א ת דבקותו לכור־‬ ‫תוך־שבתוך‪ .‬וככל שההעלם גדול יותר‪ ,‬אצילה הי א‬
‫המחצבת שלו‪ ,‬ורוז׳ין‪ ,‬כאמור‪ ,‬גילויה הי ה בהיעלם‪,‬‬ ‫יותר העטיפה החיצונית‪ .‬בעלי עין חדה מבחינים‪,‬‬
‫בחבוי‪ ,‬לא ברעש‪ ,‬כי א ם בד ממה ה מ תו ק ה‪ ,‬האל־‬ ‫כי הנה כאן הי א הדלת להתדפק עליה‪ ,‬כאן מצויה‬
‫חושית‪ ,‬הנעוצה בשפריר־חביון ‪ — :‬ולא די בכך‪ ,‬אלא‬ ‫או ת ה ידי ת פלאים שצריך לתפוס ו ל הי א חז בה‪ .‬א ם‬
‫שיניקתו מן המעיין ה ק סו ם הז ה באה לו מן הצינור‬ ‫רוז׳ין כולה הי ת ה אגדה של רז וסוד — ענף‬
‫המזוכך ו ה מזו ק ק של הו סי א טין — וההיעל ם שלו‬ ‫הו סי א טין שלה הי ה סוד־שבסוד‪ ,‬מנעול־על־גבי־‬
‫הוא הגילוי‪ ,‬הו א נודע ברבים‪ ,‬הו א מפורסם‪ 1‬ן‬ ‫מנעול‪ .‬ה ש תי ק ה הי ת ה בה הדיבור ה חד והחודר‬
‫ביותר‪ .‬ורק ליודעי ח ״ן הי ה מובן שיח־סוד זה של‬
‫עד שפעם פיענח ה אד מו״ר רבי משה א ת הסוד‪,‬‬ ‫שרפי־קודש‪ ,‬אד מו״רי ענף זה‪ .‬ב הו סי א טין נהגו‬
‫וכמו לוחש‪ ,‬השיב למי ששאלו לפשר השוני הזה‪,‬‬ ‫להסביר ‪ :‬ליד שלחן הרבי אין אומר ו אין דברים‪,‬‬
‫לעומת אד מו״רי רוזי׳ן ה א חרי ם ‪:‬‬ ‫ובכל ז א ת נשמע קולם ; לא או מרי ם דבר — ושומעים‬
‫— לא בא הפרט אל א כדי ללמד על הכלל ! ‪. . .‬‬ ‫כל כך הרבה‪1‬‬
‫כ״ק ה אד מו״ר רבי משה מבויאן־קראק א הי ה‬
‫על הכלל הרוז׳ינאי כולו בא ללמד‪ 1‬ברוז׳ין‬
‫מעוצב כל־כולו מחוטר־גזע זה‪ .‬בן לבנו של הצדיק‬
‫למדו הרבה וה ס תירו הרבה‪ ,‬ולמעשה הסתירו הכל‪.‬‬ ‫הקדוש רבי מרדכי שרגא מ הו סי א טין‪ ,‬צעיר בניו של‬
‫אדמו״רי וכל צאצאי רוז׳ין עמלו בלימוד התורה‬
‫קודש־הקד שים הרוז׳ינאי‪ ,‬ודו ק א הו א — ההיעלם‬
‫בצעירותם ובזקנותם ; ש״ס ופוסקים‪ ,‬ראשונים‬
‫שלו הי ה הגילוי ! הו א הי ה תפארתו של המטרופולין‬
‫ואחרונים‪ ,‬היו ארוגים בנ שמותיהם וכל אבריהם‬
‫הי הודי המעטיר שבגליציה־פולין‪ ,‬הלא זו העיר־ואם־‬
‫וגידיהם‪ ,‬אך בהיעלם שלהם נכלל גם זה‪.‬‬
‫בישראל ק ר א ק א המפוארה‪ ,‬ופארה של יהדו ת פולין‬
‫הר ה״ ק רבי מ שה׳ניו חשף היעלם זה‪ ,‬הי ה הפרט‬ ‫כולה‪ ,‬שכולם משתעשעים בו‪ ,‬כולם מדברים בגינו‬
‫שלימד על הכלל הרוז׳ינאי‪ ,‬כי מ ה שהיה אצלו‬ ‫במין הערצה שאין דוגמתה‪ ,‬אבל לא רק על צדקתו‬
‫באתגליא הי ה אצל אד מו״רי רוז׳ין באתכסיא‪ .‬הו א‬ ‫ועל קדושתו‪ ,‬תפארתו וזיוו‪ ,‬הנהגתו בקודש וכל‬
‫לימד על הכלל‪ ,‬כי עד כדי כך מגיעים ה ם בדרגת‬ ‫תהלוכותיו‪ .‬אל א על היו תו גאון שבגאונים‪ ,‬שכל רז‬
‫הכיבוש הפנימי‪ ,‬שידיעת תורה כה מקפ ת וכה י סודי ת‬ ‫לא אני ס ליה‪ ,‬שהתורה כולה פרושה לו לנגד עיניו‬
‫חבויה וגנוזה אצלם‪ ,‬כי ה ם מסוגלי ם לפרוש אדרת־‬ ‫ו הו א שוחה בי מי ה ו ממרי א לגבהיה‪ ,‬חודר ל מעמ קי ה‬
‫הס תרה כה גדולה על עצמם‪ ,‬שהרי עליהם ל הס תיר‬ ‫ודוהר כפרש־אמן בדרכיה ו מרח קיה‪ ,‬מיישב קו שיות‬
‫משה‬ ‫תולדות המחבר‬ ‫פני‬ ‫רטז‬
‫הו סי א טין משכה אלי ה בעלי מוחות‪ ,‬אנשי דעת‪,‬‬ ‫א ת הנסתר‪ ,‬לרבות או תו חלק אשר נתגלה אצלו‪,‬‬
‫בעלי השגה גבוהה וחו שים חדים‪ .‬באו לשם בני עליה‬ ‫אצל רבינו ה אד מו״ר רבי משה׳ניו‪1‬‬
‫שמלכתחילה ידעו שיצטרכו לאמץ א ת החו שים‬ ‫ו אמנ ם כן‪ ,‬הי ה הוא פלא שרבים כל כך‪ ,‬ככל‬
‫הדקי ם והעדינים ביותר כדי שיוכלו להשיג משהו‪,‬‬ ‫שניסו להתוודע למהותו‪ ,‬לאישיותו‪ ,‬לרדת לחקר‬
‫כי ב הו סי א טין עקבו אחר כל תנועה של הרבי‪ ,‬אחר‬ ‫צפונו — לא הגיעו לכך ; גם בטפח שגילה — טפ חיי ם‬
‫כל ניד־עפעף‪ ,‬הכל הי ה שם תוך ופנימיות‪ ,‬די הי ה‬ ‫וכפול מז ה הס תיר ; רבנו לא יצא בכלל מן הכלל‬
‫בעצם נוכחות הרבי כדי למשוך עוצמה של אור‬ ‫הרוז׳ינאי‪ ,‬הוא נשאר כולו בתוכו‪ ,‬רק מעט גילה‬
‫החודר לפנימיות ה אד ם בלא כל מעשה ופעולה‬ ‫והרוב גם הו א העלים והסתיר‪ ,‬ו א ם תמצי לומר‪,‬‬
‫חיצונית‪.‬‬
‫בתשובתו על השאלה‪ ,‬לא רק על הכלל של אדמו״רי‬
‫ב הו סי א טין עבדו א ת הבורא בדרך ה שתיקה‪,‬‬ ‫רוז׳ין בא ללמד‪ ,‬כי א ם על הכלל שבו ; ״ הפ רט״ אשר‬
‫בחינת ״ולו דו מי ה תהלה׳י‪ ,‬בשלחנות הק׳ לא אמרו‬ ‫גילה — גאונותו ה מקפ ת בכל חדרי־התורה‪ ,‬איננו‬
‫תורה‪ ,‬אבל ה ש תיק ה הי ת ה חודרת‪ ,‬ה ד מ מ ה פולחת‪,‬‬ ‫אלא פרט א חד מן ״הכלל״ של האוצרות המצויי ם‬
‫בוקעת מוחות‪ ,‬חוצבת בעמקי־הנ שמה ומגיעה לכל‬ ‫בו‪ ,‬והלא אלה אינ ם נגלים‪ ,‬עין אדם לא שזפתם‪ ,‬ה ם‬
‫נימי־הלב־והנפש‪ .‬זקני ח סידי ם ד הו סי א טין אמרו‪ ,‬כי‬ ‫נשארו בהעלם‪ .‬רבנו נשאר‪ ,‬איפוא‪ ,‬אד מו״ר רוז׳ינאי‬
‫ח סידי ם שם יושבים מסביב לשלחן והרבי בראש‪,‬‬ ‫שגחלי אש־קודש שלו מו סיפי ם לבעור אך ורק בפנים‪,‬‬
‫יושבים שעות ארוכות בשתיקה‪ ,‬בדומיה מוחלט ת‪,‬‬ ‫ו אין ב א מ ת הגילוי החיצוני אלא כפרט ה מל מד על‬
‫והפלא הוא איך שכולם שומעים‪ ,‬שמיעה עמוקה‪ ,‬עם‬ ‫הכלל הגדול‪ ,‬העשיר והעצום וכל האוצר האדיר‬
‫כל ההרגשים‪ ,‬וכך נוצר שם הפירוש המוח שי לפסוק ‪:‬‬ ‫החבוי וספון ב מע מקי ם שלו‪.‬‬
‫״ אין אומר ו אין דברים בלי נשמע קולם״‪ ,‬ועל אף‬
‫כשם שראשית התגלותו הי ת ה בסערת י מי ם‬
‫ז את ; ״בכל הארץ יצא קו ם ובקצה תבל מליה ם״‪.‬‬
‫שניחתה על כלל ישראל‪ ,‬בימי ם של מל ח מ ת העולם‬
‫בכור־מחצבת זה צמח ופרח רבנו‪ ,‬בגן מבושם‬ ‫הראשונה‪ ,‬שכמו הי ת ה רק ה ק ד מ ה לפורענות הנוראה‬
‫זה עשה א ת שנות ילדותו‪ ,‬מני חו ח פרחיו ינק ושאף‪,‬‬ ‫ולחורבן שאחרי עשרים שנה‪ ,‬במל ח מ ת העולם‬
‫כאן שאב לתוכו‪ ,‬ממש מלידתו‪ ,‬את הדרך ה מיו חד ת‬ ‫השניה‪ ,‬כך גם כבה האור הגדול ונגנז בסערת י מי ם‬
‫בעבודת ה׳‪ ,‬נכח וראה מה הי א או ת ה עבודת ה׳‬ ‫עוד יותר גדולה‪ ,‬כאשר דם ואש ותמרות־עשן כיסו‬
‫המופלאה‪ ,‬עבודת־הלב ה מיו חד ת במינה של השלטת‬ ‫ארץ ושמים‪ ,‬ונהרות אירופה נעשו אדו מי ם כארגמן‬
‫ה מו ח על הלב באופן מוחלט‪ ,‬השלטת השכל על‬ ‫מדמם של מיליוני הקדו שים ו ה טהורי ם‪ ,‬באו תה‬
‫הרצון‪ .‬ב הו סי א טין‪ ,‬אצל זקנו הקדוש ואצל אביו‬ ‫עקידה גדולה ונוראה יצא מן העולם והגילוי הנאדר‬
‫ואצל דודו‪ ,‬בחן וראה א ת העוצמה ה מופל א ה של‬ ‫והמופלא הז ה עלה ונגנז ת ח ת כסא כבודו ית׳‪.‬‬
‫כוח ה שליטה העצמית‪ ,‬כיבוש הרצונות‪ ,‬״לשעבד‬
‫תאוות ומח שבות לבנו לעבודתו ית׳ שמו״‪ ,‬שהיא‬
‫יסוד כל עבודת האדם‪ .‬כאן ראה בעליל מ ה שמתואר‬
‫ומסופר על ראשונים כמלאכים‪ ,‬אשר עמלו ויגעו‬ ‫פרק שגי‬
‫להשיג מדריגה עילאה זו של שלטון ה מו ח על הלב‪,‬‬
‫לסלק כל קליפה‪ ,‬להשליך כל מעטה‪ ,‬להסיר עוד‬ ‫כור־ ה מ ח צב ת — ב הו סי א טיו‬
‫מחיצה‪ ,‬להיטהר‪ ,‬להיזכך ולהדוף כל שארית של‬
‫חומר‪ ,‬להפוך הכל לצורה‪ ,‬עד להידבקות בעילת־‬ ‫ב הו סי א טין‪ ,‬העיירה הגליצאית ששמה נפרש על‬
‫כל־העילות‪.‬‬ ‫מפת עולם הי הדו ת בגליציה־פולין הודו ת לשושלת‬
‫ה אד מו״רי ם ה מופל אה שלה‪ ,‬חוטר מן הגזע של רוז׳ין‬
‫המעטירה‪ ,‬עמדה עריסת־הולדתו של ה אד מו״ר‬
‫אילן יחוסו המסועף‬ ‫הר ה״ק רבי משה׳ניו זצוק״ל הי״ד‪ .‬ביום הפורים‬
‫שנת תרמ״א נתברך העולם באור גדול ומבושם‪,‬‬
‫בפורים‪ ,‬יום בו ״ קיי מו וקיבלו הי הודי ם״‪ ,‬נולד‬ ‫בהיוולד רבנו‪ ,‬שכמעט מ היו תו תינוק בעריסה כבר‬
‫רבי משה׳ניו‪ ,‬ונקרא על שם זקנו הג ה״ ק רבי משה‪,‬‬ ‫הבחינו בו גדולים וטובי ם איך עתיד הוא ל היו ת‬
‫ראש הישיבה דברדיטשוב‪ ,‬שהיה ח מיו של ה ס ״ ק‬ ‫ככוכב־שביט ב שמי־היהדות‪.‬‬
‫ריז‬ ‫משה‬ ‫תולדות המחבר‬ ‫פני‬
‫בין ה ח סי די ם סיפרו א ת העובדה המאלפת‪ ,‬כי‬ ‫מרוז׳ין זיע״ א וחותנו־זקנו של האד מו״ר הראשון‬
‫בחדשי חייו האחרוני ם התענין גם דודם־זקנם‪ ,‬מרן‬ ‫מ הו סי א טין זיע״א‪ .‬ואפשר שהיום ה מיו חד הז ה שבו‬
‫האד מו״ר הז קן רבי אברהם יעקב מסדיגורה זיע״א‪,‬‬ ‫״הדר קיבלוה״‪ ,‬א ת התורה הק׳‪ ,‬סי מנ א מילתא‬
‫בגורלם ומצבם של שלושת הי תו מי ם הרכים שאביהם‬ ‫הווה לכל צ מי ח תו המפוארת בעתיד‪ ,‬כענק התורה‬
‫נפטר באבי־ימיו‪ .‬ומענין הדבר‪ ,‬כי שלושת הילדים‬ ‫המאיר א ת כל שמי גולת פולין המעטירה‪ ,‬ואף שגדל‬
‫נהיו ברבות הי מי ם לנכדיו שלו‪ ,‬שכן הרבנית שרה‬ ‫כיתום מאביו כבר מהגיעו לגיל שנתיים‪ ,‬ליבלב האילן‬
‫שיינדיל נישאה‪ ,‬כאמור‪ ,‬לנכדו כ״ק ה אד מו״ר בעל‬ ‫וצמח כגזע שורשי הצופן בחובו כל מה שאיש־המעלה‬
‫״קדושת אהרן״‪ ,‬בן־בנו של כ״ק ה אד מו״ר רבי‬ ‫יכול להכיל בקרבו‪.‬‬
‫ישראל מסדיגורה ; הר ה״ק רבי מנח ם־נחו ם נשא‬ ‫אביו של רבנו היה הר ה״ק רבי שלום יוסף‬
‫לאשה א ת בת דודו ה אד מו״ר הר ה״ק רבי ישראל‬ ‫זצוק״ל‪ ,‬בנו השני של האד מו״ר הר ה״ק מרן רבי‬
‫מ הו סי א טין‪ ,‬שהיה חתנו של הר ה״ק רבי אביעזרי‬ ‫מרדכי שרגא מ הו סי א טין זצוק״ל‪ ,‬צעיר בניו של מרן‬
‫זליג ממוגלניצה‪ ,‬שהיה חתנו של ה אד מו״ר הז קן‬ ‫הסבא קדישא מרוז׳ין זיע״א‪ .‬א מו הי ת ה הרבנית‬
‫מסדיגורה ; ואילו רבנו עצמו‪ ,‬נשא לאשה א ת בת‬ ‫חיה‪ ,‬בת הגה״צ רבי אפרים זלמן מרגליות‪ ,‬בן הגאון‬
‫כ״ק האד מו״ר רבי מנחם־נחום מבויאן־טשרנוביץ‪,‬‬ ‫רבי מנח ם מאניש מרגליות‪ ,‬אב״ד מאטשיוב‪ ,‬פלך‬
‫בן כ״ק ה אד מו״ר ה״פ חד י צ ח ק״ מבויאן‪ ,‬בנו של‬ ‫וואהלין‪ ,‬שאביו הי ה הגאון המפורסם רבי חיי ם‬
‫האדמו״ר הז קן מסדיגורה‪.‬‬ ‫מרדכי מרגליות אבד״ק דובנע ובעמ״ס ״שערי‬
‫תשובה״ על שו״ע או״ ח‪ .‬למעלה מז ה הסתעף י חו ס‬
‫משפחת מרגליות עד לבעל ״ תבו או ת שור״‪ ,‬מהר״ ם‬
‫זקנו ודודו מעידים בו‬ ‫מלובלין‪ ,‬המהר ש״א מ או ס ט ר ה א‪ ,‬הרמ״א ועוד‪ .‬על‬
‫אילן־יוח סין זה נוספה עוד חולי ה גדולה ומרכזית‪,‬‬
‫רבי מ שה׳ניו ישב בבית זקנו‪ ,‬ספג לקרבו תורה‪,‬‬ ‫שכן רבי אפרים זלמן מרגליות‪ ,‬אבי־אמו של רבנו‪,‬‬
‫קדושה וח סידו ת‪ ,‬עד שבהגיעו קרוב לגיל אחת־‬ ‫הי ה ח תנו של ה אד מו״ר הר ה״ק רבי אברהם‪,‬‬
‫עשרה חלה לפתע‪ ,‬ובראשית חורף תרנ״ב‪ ,‬הכרח הי ה‬ ‫המפורסם בתור המגיד מ טרי סק‪ ,‬בעל ה״מגן‬
‫להעבירו לעיר קר אק א‪ ,‬כדי שיטפלו בו גדולי‬ ‫אברהם״ זיע״א‪.‬‬
‫הרופאים ה מו מ חי ם שבעיר זו‪ .‬מיד נמצאה לעלם‬
‫האציל אכסני א מ ת אי מ ה בביתו של ה ח סי ד והוגה‬
‫הדיעות המפורסם‪ ,‬רבי אהרן מרכוס ז״ל‪ ,‬אשר‬ ‫הס תלקות אגיד בדמי־ימיו‬
‫הספיק לעמוד על טיבו ה מיו חד ב היו תו בביקורים‬
‫תכופים ב הו סי א טין‪ ,‬וכבר אז נהג לומר בעונג מיוחד‪,‬‬ ‫ימי ילדותו של רבנו עמדו ב סי מן הי ת מו ת‬
‫כי רבי משה עתיד להאיר א ת שמי היהדות‪ .‬ר׳ אהרן‬ ‫המעיקה‪ ,‬שכן‪ ,‬כאמור‪ ,‬ב היו תו פחו ת מבן שנתיים‬
‫קיבל א ת רבי מ שה׳ניו לביתו בזרועות פתוחות‪,‬‬ ‫ימים‪ ,‬ביום ז׳ טבת תרמ״ג‪ ,‬נפטר אביו הר ה״ק רבי‬
‫השפיע עליו א הב ה וחיבה וטיפל גם בחינוכו‬ ‫שלום יוסף בדמי־ימיו‪ .‬י חד עם א חו תו הבכירה‪ ,‬מרת‬
‫ובהנהגתו‪ .‬בכל הז מן עמד רבנו בקשר הדוק ו מ ת מיד‬ ‫שרה שיינדל רויזא‪ ,‬שלימים נישאה לה אד מו״ר‬
‫עם בית ז קנו הגדול ב הו סי א טין‪ ,‬אשר גילה כלפיו‬ ‫הר ה״ק בעל ״קדו שת א ה רן״ מסדיגורה‪ ,‬ו א חיו הגדול‬
‫חביבות בלתי־רגילה ושמר עליו כעל בבת־עינו‪ .‬כל‬ ‫ממנו במעט יותר משנה‪ ,‬ה אד מו״ר הר ה״ק רבי‬
‫מכתב שיצא מבית ה אד מו״ר מ הו סי א טין אל נכדו‬ ‫מנח ם נחום‪ ,‬נשאר רבנו אצל זקנו האד מו״ר הראשון‬
‫החביב‪ ,‬הי ה עובר ת ח ת ידו‪ ,‬ולפעמים אפילו ציוה‬ ‫מ הו סי א טין זצוק״ל‪ ,‬אשר גידלם וחינכם‪ ,‬כאשר‬
‫לשנות א ת התואר שכתבו עליו‪ ,‬באמרו ‪ :‬״לא כך‪,‬‬ ‫באותו זמן‪ ,‬ע\ם גם זקנם‪ ,‬המגיד מ טרי סק‪ ,‬א ת עינו‬
‫למשה׳ניו שלי מגיע תואר יותר גדול״‪ ,‬ונאלצו לכתוב‬ ‫ה פ קו ח ה עליהם‪ ,‬בבואו מפעם לפעם לבקר או ת ם‬
‫מכתב שני ולשנות א ת התואר‪ ,‬ורק אז ח ת ם עליו‬ ‫ב הו סי א טין כדי לעקוב אחר גידולם וחינוכם‪ .‬רבנו‬
‫ונתן ה סכ מ תו לשלוח אליו א ת המכתב‪.‬‬ ‫התבלט ביותר ב ה ת מד תו המופלגת בתורה‪ ,‬כשהוא‬
‫לומד מפיה ם של מל מדי ם ו מ חנכי ם שזקנו הועיד‬
‫כאשר הגיע מועד הבר־מצוה שלו‪ ,‬בפרוס חג‬ ‫במיוחד עבורו ו ה ת אי מ ם למזגו המיוחד‪ .‬מי שנזדמן‬
‫הפורים שנת תרנ״ד‪ ,‬עמדו הרופאים על כך כי יוסיף‬ ‫אז ל הו סי א טין הביע התפעלות מן הנער הק טן‪ ,‬כולם‬
‫להישאר בקראקא‪ ,‬כדי להמשיך ברציפות בטיפול‬ ‫ניבאו לו גדולות ועתיד מזהיר‪.‬‬
‫משה‬ ‫תולדות המחבר‬ ‫פני‬ ‫ריח‬
‫מפורסם בתורתו וצדקותו וכנסיך שעשועים למלכות‬ ‫הרפואי שלו‪ .‬גם זקנו הגדול הסכי ם לכך‪ ,‬אך רבנו‬
‫בית רוז׳ין‪.‬‬ ‫סירב בתוקף לשמוע לדרישת הרופאים ותבע כי דוקא‬
‫בואו לבויאן פתח‪ ,‬כאמור‪ ,‬תקופה חדשה בחייו‬ ‫זקנו הקדוש יניח לו א ת התפלין בפעם הראשונה‪.‬‬
‫של רבנו‪ .‬נ שואיו ה ת קיי מו ברוב פאר בשנת תרס״א‪.‬‬ ‫ו אמנ ם השיג א ת שלו‪ .‬הוא חזר ל הו סי א טין‪ ,‬שם חגג‬
‫הו א בא לבויאן בימי הפריחה הגדולה של ח סי דו ת‬ ‫א ת הבר־מצוה שלו וכבר נשאר בבית זקנו עד לאחר‬
‫זו‪ ,‬אשר ריתקה אל דגלה אלפי ח סידי ם נשואי־פנים‪,‬‬ ‫חג הפסח‪ .‬מסתבר כי לבו של הנער הצעיר ניבא לו‬
‫גדולי מחשבה ומעש‪ ,‬בעלי השגה גבוהה בח סידו ת‬ ‫כי זו ת הי ה שהותו האחרונה במחיצ ת זקנו הגדול‪,‬‬
‫ומצויינים בלהט ו ה תל הבו ת כובשת‪ .‬בבויאן למדו‬ ‫שכן אחרי ששב לקראקא‪ ,‬לאחר פסח תרנ״ד‪ ,‬עבר‬
‫להגות בכל ניע ובכל זיע של הרבי‪ ,‬שתו בצמא‬ ‫ניתוח‪ ,‬ומיד הובהל לשוב ל הו סי א טין‪ ,‬שכן ביום ל״ז‬
‫וב שקיקה כל דיבור שיצא מפיו‪ ,‬ה ת ע מ קו בתורתו‬ ‫בעומר תרנ״ד ה ס תל ק סבו לישיבה של מעלה ו הו א‬
‫ופירשוה לעומק ולרוחב‪ .‬בבויאן ביטלו בתוקף כל‬ ‫מיהר לנסוע כדי להשתתף בהלוויתו‪.‬‬
‫חיצוניות‪ ,‬תבעו ת מיד תוכן ופנימיות‪ ,‬רוח ונשמה‪,‬‬
‫רבנו כבר נשאר מ אז ועד לחתונתו ב הו סי א טין‪,‬‬
‫עמלו ויגעו על זיכוך וטי הור פנימי‪ ,‬הקפידו בקנאו ת‬
‫כשהוא חו ס ה בבית ובצל דודו כ״ק ה אד מו״ר רבי‬
‫על כל דבר וכל מנהג‪ ,‬כאשר מקור־הה שראה הו א‬
‫ישראל מ הו סי א טין‪ ,‬שפרש מאז א ת ח סו תו עליו‬
‫המעיין המפכה והזך של האד מו״ר הגדול‪ ,‬בעל‬
‫ונשארו בקשרים הדו קי ם ובלתי־רגילים במשך כל‬
‫ה״פחד יצחק״‪ ,‬אשר לאחר ה ס תל קו ת אביו הגדול‪,‬‬
‫השנים‪ .‬ה אד מו״ר רבי ישראל מ הו סי א טין עלה בשנת‬
‫האדמו״ר הראשון לבית סדיגורה‪ ,‬מרן קו ה ״ ק רבי‬
‫תרצ׳׳ז לארץ־ישראל ונס תלק ביום כ״ט כסלו תש״ט‬
‫אברהם יעקב זצוק״ל‪ ,‬בנו־יורשו של מרן הסבא־‬
‫בתל־אביב‪ ,‬ו מנו ח תו כבוד בבית־העלמין העתיק‬
‫קדישא מרוז׳ין זיע״א‪ ,‬ה קי ם א ת חצירו בבויאן‪ ,‬אשר‬
‫בעיה׳׳ק טבריה‪,‬‬
‫תוך ז מן קצר ביותר נעשתה לאבן־שואבת לה מוני‬
‫ח סידי ם ברומניה‪ ,‬גליציה‪ ,‬בוקובינה‪ ,‬וו א הלין ועוד‪.‬‬ ‫ימי בחרותו ב הו סי א טין‪ ,‬כימי ילדותו‪ ,‬עברו על‬
‫רבנו בעבודה גדולה וכבירה‪ ,‬בה ת מד ה בלתי פוסקת‪,‬‬
‫מן ה שקט הפנימי והאצור של הו סי א טין בא‬ ‫כשהוא מוסיף והולך‪ ,‬עילוי אחר עילוי‪ ,‬הן בתורה‬
‫רבנו אל ה ת סי ס ה ה מ ת מד ת של בויאן‪ ,‬כשגם כאן‬ ‫ו הן בחסידות‪ ,‬וכל הבאי ם ל הו סי א טין‪ ,‬ובתוכם בני‬
‫חותרים אך ורק אל התוך והתוכן‪ ,‬אף כי בשינוי‬ ‫העליה ה מיוחדי ם‪ ,‬בעלי מבט חד וכושר התבוננות —‬
‫גוון ואופן מאשר ב הו סי א טין‪ .‬רבנו כבש לו גם בבויאן‬ ‫עומדים לפניו בדחילו ורחימו וביראת־כבוד‪ ,‬מתפעלים‬
‫א ת מ קו מו המיוחד‪ .‬חותנו־זקנו הי ה לו למשענת‬ ‫מ ה תנ הגו תו ו מן הדרך ה מיו חד ת בעבודת ה׳ שבחר‬
‫חדשה‪ ,‬הקיפו בגלים לאין־שיעור של חיבה ואהבה‪,‬‬ ‫בה כבר בימי עלומיו‪ .‬כאשר הביעו פעם התפעלותם‬
‫ולא פעם גבלו אלה בהענקת כבוד והערצה גלויה‪.‬‬ ‫בפני דודו‪ ,‬הסבא־קדי שא מ הו סי א טין‪ ,‬השיב להם‬
‫״מ שה׳ניו שלי״ — קרא לעתים קרובות ברוב חיבה‬ ‫בבקשה ובהפצרה שלא לשוחח על כך‪ ,‬באמרו ; ידעתי‬
‫על נטע־שעשועים מיוחד זה‪ ,‬נכדו החדש‪ .‬הו א הפליג‬ ‫א ת קדו שתו ופרישותו הגדולה‪ ,‬לאו כל אד ם זוכה‬
‫בשבחו והכיר בגאונותו העצומה‪ ,‬עד שבכל דבר הלכה‬ ‫לזה ! ‪. . .‬‬
‫הי ה פונה אליו ומבקש א ת חוות־דעתו הגם שבחצר‬
‫בויאן נמצא תמיד רב גדול בתורה‪ ,‬אשר תפקידו הי ה‬
‫לפסוק בשאלות הלכה שונות שהתעוררו מפעם‬
‫לפעם‪.‬‬ ‫פרק שלישי‬
‫שנות פ רי ח תו בבוי אן‬

‫מקור מסיכה לגדולי החסידים‬
‫פרק חדש בחייו של רבנו נפתח‪ ,‬כאשר ה קי ם‬
‫גם א ם ברור שעיני הכל היו נשואות אל‬ ‫א ת ביתו ונשא א ת זוגתו הרבנית מרים‪ ,‬נכדת‬
‫ה אד מו״ר הגדול והנערץ‪ ,‬מאלף הי ה הדבר‪ ,‬כי רבנו‬ ‫ה אד מו״ר המפורסם בעל ״פחד יצ חק״ מבוי אן‬
‫נהפך מאליו לדמות בפני עצמה בחצר בויאן הגדולה‪,‬‬ ‫זצוק״ל‪ ,‬בת בנו רבי מנ ח ם נחום‪ ,‬ח תן זקנו של רבנו‪,‬‬
‫אעפ״י שהיה נחבא אל הכלים ומצניע־לכת‪ ,‬מבטל‬ ‫האד מו״ר מ הו סי א טין‪ ,‬שהיה לי מי ם ה אד מו״ר‬
‫עצמו לגמרי בפני חותנו־זקנו‪ ,‬קיבל א ת מרותו ונהג‬ ‫מבויאן־טשרנוביץ‪ .‬רבנו בא לבויאן‪ ,‬כשהוא כבר אז‬
‫ריט‬ ‫משה‬ ‫תולתת המחבר‬ ‫פני‬
‫ל ה תמד תו ול שקידתו עד שכל התור ה כולה נעשתה‬ ‫אחריו ברוב מנהגיו‪ ,‬שתה בצמא א ת דבריו הק׳ ואף‬
‫לו כקנין ונבלעה בדמו ובכל אבריו‪ .‬הו א כונן לו‬ ‫העלה על הכתב חלק מדברי תורתו‪ ,‬בהגדירו או תו‬
‫בבויאן ספריה גדולה שהכילה אלפי ספרים יקרי־‬ ‫לא פעם ‪ :‬״ הו א משיירי כנסת הגדולה״‪.‬‬
‫ערך־והמציאות‪ ,‬רכש לו ב קי או ת מ ד הי מ ה בכל ספרי‬
‫הגאונים‪ ,‬ראשונים ואחרונים‪ ,‬פו ס קי ם ומשיבים‪ ,‬עד‬ ‫בבויאן היו גם ארבעת בניו הק׳ והנערצים של‬
‫שכל רז לא אני ס ליה‪ .‬בשנים מ אוחרות יותר‪ ,‬כאשר‬ ‫בעל ה״פ חד יצחק״‪ ,‬אשר אחר פטירת א בי ה ם‬
‫נודע ברבים ונעשה לחביבם של גדולי ישראל המפור‬ ‫הוכתרו ל אד מו״רי ם ב מ קו מו ת שונים‪ ,‬בהמ שיכם א ת‬
‫ס מי ם ביותר‪ ,‬הפליאו כולם א ת ב קי או תו העצומה‬ ‫הנהגת אביהם‪ ,‬ומטבע הדברים שעוד בחיי א בי ה ם‬
‫בכל חדרי התורה‪ ,‬עד שאפשר הי ה לשאול או תו‬ ‫תפסו א ת מ קו מ ם בקרב ה מוני הח סידי ם‪ .‬על אף‬
‫למקור כל דבר ו הו א הי ה משיב על־אתר היכן ניתן‬ ‫זאת‪ ,‬זכה רבנו‪ ,‬ח תנו של הבן הגדול‪ ,‬להגיע למעמדו‬
‫למצוא דבר ז ה ב מקו ם זה‪ ,‬או שהיה מד הי ם בתשובה‬ ‫המיוחד‪ .‬כולם השתעשעו בו‪ ,‬הו א הי ה הכתובת‬
‫מהירה ‪ :‬אין דבר כמו זה בתלמוד‪ ,‬בבלי או ירושלמי‪,‬‬ ‫לגדולי ה ח סי די ם כדי לחזור ולשנן שנית כל ״ תורה״‬
‫ספרי או ספרא‪ ,‬הזוהר או חידושי הגאונים‪ ,‬ראשונים‬ ‫שהשמיע הרבי‪ .‬רבנו נהג עוד לפרש א ת הדברים‪,‬‬
‫ואחרונים‪.‬‬ ‫להרחיב ולבאר‪ ,‬מוסיף פנינים יקרות משלו‪ ,‬ותוך‬
‫כדי כך הבחינו בעלי ההבנה החדה‪ ,‬כי לפניהם ניצב‬
‫תקופתו בבויאן נ ס תיי מ ה כאשר הקיץ הקץ על‬ ‫אדם שלא רק שהוא גאון גדול בנגלה‪ ,‬אלא גם כוחו‬
‫החצר המפוארת בעיר זו‪ ,‬בנסיבות ה מיו חדו ת של‬ ‫גדול במכמני הרז ו ה סוד של תורת הנסתר‪ ,‬תורת‬
‫מל ח מ ת העולם הראשונה‪ ,‬לעת שהאדמו״ר ה״פחד‬ ‫הח״ן‪ .‬אכן‪ ,‬לא התפלאו כל אלה למראה מיד ת‬
‫י צ ח ק״ גלה לוינה‪ ,‬בירת או ס ט רי ה‪ ,‬אשר נעשתה אז‬ ‫ההערצה שמגלה כלפיו חותנו־זקנו‪ ,‬ה אד מו״ר הגדול‪,‬‬
‫מטרופולין גדולה ליהודי ם גולים ממזרח־אירופה‪,‬‬ ‫שלא פעם הי ה מתאר א ת רבנו לפני אנשי ביתו‬
‫ובראשם אד מו״רי בית רוז׳ין‪ ,‬וכן גדולי ה פו ס קי ם‬ ‫ומקורביו כאיש קדוש‪ ,‬צדיק נשגב וכחד מ ק מ אי‪.‬‬
‫שבאותו דור שהגיעו מגליציה‪ .‬עם חותנו־זקנו ובניו‬
‫— הגיע גם רבנו לוינה‪ ,‬וגם אז נתגלתה כלפיו חיבתו‬ ‫ולא רק חותנו־זקנו כיבדו וקילסו‪ ,‬כי א ם גם‬
‫הגדולה של חותנו־זקנו האדמו״ר‪ ,‬אשר לא נתן לו‬ ‫חו תנו ה אד מו״ר מטשרנוביץ‪ ,‬שלא הי ה גבול לאושרו‬
‫לשכור דירה לעצמו אל א ציוה עליו להתגורר עמו‬ ‫על שזכה להכניס לביתו אוצר יקר ובלום שכזה‪.‬‬
‫ב או תה דירה‪ ,‬אף שהיה ה מ קו ם צר ביותר‪ .‬אופייני‬ ‫מפליא היה‪ ,‬כיצד ציוה חו תנו לכל חסידיו‪ ,‬כאשר ישב‬
‫ליח ס ה מיו חד הזה הו א הסיפור‪ ,‬שכאשר שהו עוד‬ ‫כבר על כס ה אד מו״רו ת בטשרנוביץ‪ ,‬ורבנו בא לבקר‪,‬‬
‫כל אד מו״רי בית רוז׳ין בבית מלון אחד‪ ,‬ובליל שבת‬ ‫שכולם ייכנסו עם ״ קוי ט ל ך״ לרבנו‪ ,‬ו אמנ ם הי ח סי ם‬
‫התעוררה שאלה בהלכה שכולם דשו בה‪ ,‬העיר בעל‬ ‫ביניהם היו מיו חדי ם במינם‪ ,‬י ח ס של הערצה הדדית‪.‬‬
‫ה״פחד יצחק״‪ ,‬שהיה אז ז קן אד מו״רי שושלת‬ ‫נפעמים ומ ש תאי ם עמדו י הודי קראקא‪ ,‬כאשר רבנו‬
‫רוז׳ין ‪ :‬״עוד מעט ייכנס רבי מ שה׳ניו ויתרץ הכל״ !‪...‬‬ ‫בא כבר לקבוע בה א ת מושבו‪ ,‬לעת שחותנו ה אד מו״ר‬
‫בא לבקרו ועשה אצלו א ת השבת‪ .‬בזמן הקידו ש‬
‫עמדו שניהם בראש השלחן‪ ,‬זה מכבד א ת זה‪ ,‬כל‬
‫א חד מתאמ ץ ביותר שלא לקפח א ת כבודו של השני‬
‫פרק רביעי‬ ‫בזמן א מיר ת תורה‪ .‬רבנו נהג לומר תורה בזמן‬
‫הקידוש בליל־שבת‪ ,‬והנ ה כאשר זכה לאורח כה דגול‬
‫ת קו פ ת וינ ה — ת קו פ ת ה תג לו תו‬ ‫כחותנו האדמו״ר‪ ,‬ביקש מ אד לכבדו באמירת תורה‪,‬‬
‫אך חו תנו משיב בסירוב עדין‪ ,‬הו א לא יטול דבר‬
‫א ם השנים‪ ,‬שנות ילדותו ובחרותו שעשה‬ ‫מ ח תנו ה א הו ב והנערץ ‪. . .‬‬
‫ב הו סי א טין‪ ,‬היו עבור רבנו תקופת הגידול ו הצ מי ח ה‪,‬‬
‫ה ת קופ ה בה קנה ח כ מ ה ונבנה הבנין האי שי שלו‪,‬‬
‫כמגדל הבנוי לתפארת‪ ,‬וה שנים שבהן עשה בחצר‬ ‫בהתמדה ללא גבול‬
‫בויאן המעטירה היו עבורו ה ת קופ ה בה הרחיב‬
‫אופקים‪ ,‬ביס ס א ת הבנין והפליג למרחבים אחרים‪,‬‬ ‫י״ב שנות שבתו בבויאן היו לרבנו תקופה כבירה‬
‫וככל הנראה התוודע אז בעומק לעולם הנ ס תר‬ ‫בהפלגה לרוחב ולעומק בים התורה‪ ,‬לא הי ה קץ‬
‫משה‬ ‫תולדות המחבר‬ ‫פני‬ ‫רב‬
‫מים האפשריים‪ .‬צדקתו ופרישותו נעשו לשם‪-‬דבר‬ ‫ו ה ח״ן‪ ,‬הרי תקופת וינה שלו‪ ,‬אליה גלה בהכרח‬
‫בקרב כולם‪ .‬רבים מבני העיר הקבועים ורבים א חרי ם‬ ‫ובאילוץ‪ ,‬בנסיבות הק שות שנכפו אז על גדולים‬
‫מתוך זרם הפליטים‪ ,‬מצאו להם מעט נוח ם ועידוד‬ ‫וטובים לעזוב כל אשר להם מ א חורי ה ם ולחפש‬
‫בעצם העובדה שהם אינ ם מבודדים ועזובים לנפשם‪,‬‬ ‫ולמצוא מפלט וחוף־מבטחים לרגל מאורעות מ ל ח מ ת‬
‫אלא נמצאים א ת ם צדיקים וגדולים‪ ,‬ובתוך כל ים‬ ‫העולם הראשונה — תקופה זו הי ת ה תקופת ה ה ת‬
‫הטירדות והבעיות שצריכים היו לעמוד בו‪ ,‬עדיין‬ ‫גלות שלו‪ ,‬ואם עד אז הכירוהו רק ח סידי הו סי א טין‬
‫הותירו לעצמם פנאי לספק מעט א ת ה״נ שמה‬ ‫מן ה תקופ ה ה קוד מ ת וה מוני ה ח סידי ם הנוהרים‬
‫היתירה״‪ ,‬ללכת ולתור א ת הצדיקי ם הקדו שים‬ ‫לבויאן‪ ,‬הרי מעתה נעשה רבנו למעין קנין הכלל‪ ,‬כי‬
‫שהחלו לנהל בתי‪-‬מדרשות במקומות‪-‬גלותם‪ ,‬וה ם‬ ‫דמותו הזוהרת נתגלתה לגדולי ואדירי תורה מפור‬
‫ידעו ״לגלות״ ולמצוא א ת רבנו‪ ,‬הצנוע והמצטנע‪,‬‬ ‫סמי ם‪ ,‬כמו גם ליהודי ם רבים שהופתעו ונדהמו לגלות‬
‫ולראות א ת האור הבוקע והעולה ממנו‪ .‬העובדה‬ ‫א ת ענק‪-‬הרוח הזה‪ ,‬שעד אז לא נודע עוד לעולם‬
‫שלפתע נוצרה גישה ישירה לאדמו״רי ם כה מפורסמי ם‬ ‫הי הודי הרחב‪.‬‬
‫כאדמו״רים מבויאן‪ ,‬מט שורטקוב ו מ הו סי א טין‪ ,‬לא‬
‫וינה של או ת ם הי מי ם ד מ ת ה לכרך יהודי סו אן‬
‫הפריעה כלל ולא גרמה לפסוח על הפנינה היקר ה‬
‫וסוער‪ .‬זרם הפלי טי ם שנהר אליה‪ ,‬בעיקר מגליציה‪,‬‬
‫ו ה מ ב הי ק ה הזו ששמה רבי משה׳ניו‪ .‬ב שקיקה‬
‫מוו א הלין ובוקובינה‪ ,‬הביא לכך שעיר הבירה‬
‫ובדחילו ורחימו הלכו אליו‪ ,‬התוודעו אליו‪ ,‬נכנסו‬
‫האוסטרי ת‪ ,‬שעד אז נחשבה מבחינה י הודי ת לעיר‬
‫לבקרו ולראותו‪ ,‬להתבשם מני חו חו ולדלות מעט מן‬
‫שקטה י ח סי ת‪ ,‬עם ק הי ל ה חרדית צנועה וחסודה‪,‬‬
‫הבאר הגדולה שאצר בחובו‪.‬‬
‫ק טנ ה בממדי ה — תיהפך ממש למטרופולין יהודי ת‪,‬‬
‫בו בזמן החל להיעשות כתובת לגדולי התורה‬
‫ובעיקר נגרם הדבר הודו ת לאי שי‪-‬הסגולה המפוארים‬
‫המפורסמי ם ששהו אז בוינה‪ .‬רבי מאיר אריק ורבי‬
‫שהגיעו אף ה ם אליה‪ ,‬בעיקר אד מו״רי ם וצדיקים‪,‬‬
‫אברהם שטיינברג‪ ,‬רבי חיי ם יצחק ירוחם מ אל שט א ט‬
‫גדולי וענקי הלכה‪ ,‬אשר עמדו בראש עדות ח סידיו ת‬
‫ורבי יוסף ענגיל‪ ,‬נעשו לאורחי ם קבועים בביתו‪.‬‬
‫גדולות או ק הילו ת מפוארות‪ .‬הבולטים ביניהם היו‬
‫שעות ארוכות בילו ביחד‪ ,‬כשהם מפלפלים בתורה‪,‬‬
‫ה אד מו״רי ם הנערצים לבית רוז׳ין‪ ,‬א ם זה האד מו״ר‬
‫מחד שים חידושים‪ ,‬מ תווכחי ם ולפעמים מתנצחי ם‬
‫רבי יצחק מבויאן‪ ,‬האד מו״ר רבי ישראל מטשורט‪-‬‬
‫ביניהם‪ ,‬והגאוני ם הגדולים הללה שכל גליציה חרדה‬
‫קוב‪ ,‬האד מו״ר רבי ישראל מ הו סי א טין‪ ,‬ואם זה‬
‫לדבר הלכה שבפיהם ולפ ס קי ה ם — הרכינו ראשם‬
‫האדמו״ר רבי יצחק מאיר מקופיטשניץ‪ ,‬ה אד מו״ר‬
‫בפני הגאון המופלא הזה‪ ,‬אשר ידע והכיר על‪-‬פה כל‬
‫רבי אברהם יעקב מסדיגורה‪ ,‬האד מו״ר רבי מרדכי‬
‫התורה כולה‪ .‬במיוחד נוצר ו ה ת קיי ם הקשר בינו לבין‬
‫שלום יוסף מסדיגורה‪ ,‬וכן בניהם ונכדיהם‪.‬‬
‫רבי מאיר אריק‪ ,‬בכל יו ם קיבל ידיעה מ ה שנתחדש‬
‫בבית‪-‬מדרשו של רבי מאיר אריק‪ .‬לפעמים‪ ,‬כאשר‬ ‫בין הגאונים הגדולים מגליציה‪ ,‬שקבעו אז א ת‬
‫נתגלו סתירות או קשיים בחידושיו של הרב מבו־‬ ‫משכנם בוינה‪ ,‬ניתן למנות א ת הגאון הגדול רבי‬
‫טשאטש‪ ,‬הטריח א ת עצמו לרבנו ועסקו ז מן ממושך‬ ‫מאיר אריק‪ ,‬רבה של בוטשאטש וטורנא‪ ,‬הגאון רבי‬
‫בדיונים‪ ,‬ויכוחי ם ובירורים בעניני הלכה ופלפול‪ .‬גם‬ ‫אברהם מנח ם שטיינברג‪ ,‬בעל ״ מ חז ה אברהם״‬
‫הרב מברודי הי ה מבקר א ת רבנו לעתים קרובות ודן‬ ‫מברודי‪ ,‬הגאון המפורסם רבי יוסף ענגיל מקר אק א‪,‬‬
‫עמו בשאלות תורניות ובחידושי תורה‪ ,‬ומענין‪ ,‬כי‬ ‫הגאון רבי חיי ם יצחק ירוחם מאל שטאט‪ ,‬הגאון רבי‬
‫כאשר סיי ם א ת כתיבת ספרו ״ מ חז ה אברהם״‪ ,‬הביא‬ ‫בנציון כ״ץ מטשרנוביץ‪ ,‬ועוד ועוד‪.‬‬
‫את כתב‪-‬היד‪ ,‬לפני שמסרו לדפוס‪ ,‬אל רבנו‪ ,‬כדי‬
‫שיחווה דעתו עליו‪.‬‬
‫בוגש מקום גגלריה המפוארת‬
‫מכריע בין שני חגדולים‬ ‫והנה‪ ,‬כמה יגדל הפלא‪ ,‬כי בתוך כל הגלריה‬
‫המפוארה וה מופל א ה הזו‪ ,‬זכה רבנו לבלוט ולכבוש‬
‫ואכן‪ ,‬בשני גדולי התורה הללו‪ ,‬רבי מאיר אריק‬ ‫לעצמו מ קו ם מפואר ונכבד ביותר‪ ,‬והכל מכוח‬
‫ורבי אברהם מנח ם שטיינברג‪ ,‬קשור הסיפור המאלף‬ ‫אי שיותו הקורנת‪ ,‬כאשר לפתע הצליחו לגלות או תו‬
‫והאופייני הבא ‪ :‬שני הגאוני ם התווכחו פעם ביניהם‬ ‫ולהתוודע לאי שיותו הגאונית ו ה מיו חד ה בכל ה תחו‪-‬‬
‫רכא‬ ‫משה‬ ‫תולדות המחבר‬ ‫פני‬
‫ו מ ת אי מ ה יותר‪ ,‬או הדיו שנעשו ל ח סידיו החלו‬ ‫על מאמר בירושלמי‪ ,‬רבי מאיר אריק טוען בתוקף‬
‫להתקבץ אליו‪ ,‬בתוכם רבים מ ח סידי רוז׳ין‪ ,‬וכן גם‬ ‫ובלהט כי לא מופיע מאמר כזה בתלמוד ירושלמי‪,‬‬
‫ס ת ם ח סידי ם ואנשי־מעשה מזרמים אחרים‪ ,‬ביניה ם‬ ‫ואילו רבי אברהם מנ ח ם שטיינברג טוען באותו תוקף‬
‫גם תלמידי־חכמי ם מחוגי ם לא־חסידיים‪ ,‬אשר הכירו‬ ‫ולהט ‪ :‬יש מאמר כזה ‪ ...1‬באין לפניהם באו תה שעה‬
‫א ת רום־ערכו‪ ,‬קדו שתו ופרישותו‪ ,‬א הב ת ישראל‬ ‫ספר־מקור שיוכלו כל א חד להוכיח א ת צדקתו‪ ,‬נמנו‬
‫הגדולה שבערה בקרבו ו מדותיו המופלגות ש ה ק סי מו‬ ‫וגמרו ביניה ם לילך לרבנו‪ ,‬שכידוע הי ה אז אברך‬
‫כל א חד שזכה להכירו‪.‬‬ ‫צעיר לימים‪ ,‬כדי שיכריע ביניהם‪ .‬משבאו אליו‬
‫וסיפרו לו על הויכוח ביניהם‪ ,‬השיב רבנו מניה־וביה ;‬
‫אין זה מאמר בירושלמי‪ ,‬אלא יש ספר המביא‬
‫איך קיבל ה״קויטל״ הראשון‬ ‫גירסות ישנות בירושלמי‪ ,‬ושם ז ה מופיע !‪ ...‬בו ב מקו ם‬
‫נזכר הרב מברודי ואמר ‪ :‬א מנ ם כן‪ ,‬לא בירושלמי‪,‬‬
‫מענין לציין א ת הצורה ה ס מ לי ת שבה ה חל‬ ‫כי א ם באותו ספר ראיתי א ת המאמר‪ ,‬ומרוב‬
‫לקבל ״קויטלך״‪ ,‬פ ת ק או ת לבקשת עצה וישועה‪ ,‬כי‬ ‫התרגשות ק ם ונשק לרבנו על מצחו ‪. . .‬‬
‫ככל שאפשר להבין‪ ,‬לא נטה תחילה רבנו להתנהג‬ ‫א ת עיקר זמנו בוינה הקדיש שוב רבנו לה ת מד ה‬
‫כאדמו״ר וכרבי של חסידי ם‪ ,‬ואפשר לומר כי על־‬ ‫בתורה ובעבודה‪ ,‬ובאין לו ספרייתו הגדולה שנשארה‬
‫כרחו כמעט הגיע להתעטר בכתר האדמו״רות‪,‬‬ ‫בבויאן‪ ,‬עשה שעות רבות בבתי־העקד ה מפורס מי ם‬
‫ובמיוחד מאלפת העובדה‪ ,‬כי בא לכך לא על־ידי‬ ‫הגדולים בוינה‪ ,‬עיין הרבה בכתבי־יד וספרים נדירים‪.‬‬
‫חסידי ם‪ ,‬אולי משום שאלה היו כבר קשורים בלאו־‬ ‫יום יו ם גם השתעשע בהלכה עם תלמידי־חכמי ם‬
‫הכי לרבי ולאדמו״ר ולא יכלו להתקשר בקבלת מרות‬ ‫וגדולי־תורה‪ ,‬מקרב אנשי ה״שיף שוהל״ המפורסם‬
‫משני אדמו״רי ם‪ .‬העובדה ה מ אלפ ת היא‪ ,‬כי א ת‬ ‫של וינה וחרדי הונגריה שבאו אליו לשחר א ת פניו‪,‬‬
‫ה״ קוי ט ל״ הראשון קיבל דוקא מי הודי ״אשכנזי״‪,‬‬ ‫והוא התענין גם בתלמידי ם המצוייני ם שומעי־לקחו‬
‫אשר התעקש‪ ,‬לאחר שעמד על טיבו המופלג ו ה מיו חד‬ ‫של רבי מאיר אריק ובשיעורי רבם‪ ,‬ובכלל טרח לקרב‬
‫של רבנו והכיר במעלותיו הנשגבות‪ ,‬כי הו א מוכרח‬ ‫כל בן־תורה שנמצא אז בוינה ודאג לעזור להם במיטב‬
‫לתת לו ״ קויטל״‪.‬‬ ‫כוחו‪.‬‬
‫היה זה בשנת תרע״ח‪ ,‬וכל הענין קשור למציאות‬
‫ה מיו חד ת שבה חי רבנו בוינה‪ ,‬מנותק‪ ,‬כאמור‪ ,‬מן‬
‫הספריה הגדולה שהיתה לו בבויאן‪ .‬בתנאים אלה‬ ‫הס תלקו ת חותנו־זקנו בעל ה״פחד יצחק״‬
‫נאלץ הי ה להשיג לו ספרים מ מקורות אחרים‪ ,‬ו אחד‬
‫מ ה ם שטרח לספק לו ספרים לפי מבוק שה הי ה ר׳‬ ‫ביום שיבסר באדר שנת תרע״ז‪ ,‬ה ס תל ק חותנו־‬
‫מנחם פלזנברג‪ ,‬ועל כל הקשור בכך מספר ה ח סי ד ר׳‬ ‫זקנו ה א הוב עליו כל כך‪ ,‬האד מו״ר המפורסם הר ה״ק‬
‫אהרן רבינוביץ ז״ל‪ ,‬ב ה קד מ ה לספר ״דעת מ שה״‪,‬‬ ‫בעל ה״פ חד י צ ח ק״ מבויאן זצוק״ל‪ .‬פטירתו השפיעה‬
‫אשר הוציא בירושלים בשנת תש״ז‪ ,‬לזכרו של‬ ‫קשות על רבנו וגרמה לו זעזוע עמוק‪ .‬הקשר הנפשי‬
‫האד מו״ר ה ק׳ רבי מ שה׳ניו זצוק״ל הי״ד‪.‬‬ ‫שנוצר ביניה ם הי ה עמוק‪ ,‬עד שנחשב לו ממש כאב‪.‬‬
‫ר׳ אהרן רבינוביץ מספר‪ ,‬כי בבית ר׳ מנח ם‬ ‫מ אז ובמשך קצת יותר משנה עוד נשארו א תו בוינה‪,‬‬
‫פלזנברג הי ת ה ספריה חשובה מאד‪ ,‬וכאשר התקרב‬ ‫חותנו ה אד מו״ר מבויאן־טשרנוביץ ושאר א חיו‪ .‬לאחר‬
‫בוינה לרבנו וראה א ת מצוקתו‪ ,‬התנדב לעזור לו‬ ‫מכן עזבו כולם א ת וינה‪ ,‬כל א ח ד ל מקו ם אחר‪ ,‬ואילו‬
‫ומפעם לפעם הי ה מביא לפי מבוקשו ספרים מספריית‬ ‫רבנו ה ח לי ט להישאר בוינה דרך־קבע‪ .‬בזמן הראשון‬
‫ר״מ פלזנברג‪ ,‬ספרים יקרי־המציאות‪ ,‬אשר ממש ה חיו‬ ‫סבל בצורה קשה‪ ,‬כי לא הי ה לו עדיין מנין קבוע‪,‬‬
‫א ת נפשו של רבנו‪ .‬כאשר ר״מ פלזנברג ראה אלו ה ם‬ ‫ולכן נאלץ לכתת רגליו פעמיים ביום לקלויז של בן־‬
‫הספרים הח שובים ו ה מיו חדי ם שרבנו מבקש לעיין‬ ‫אחו תו‪ ,‬ה אד מו״ר מסדיגורה‪ ,‬כדי שיוכל להתפלל‬
‫וללמוד בהם‪ ,‬הבין כי מדובר כאן באי שיות מיוחד ת‪,‬‬ ‫במנין‪.‬‬
‫ועל כן ביקש להכירו אי שית ומקרוב‪ ,‬ו אמנ ם נמנו‬ ‫מצבו ה מיו חד‪ ,‬ובעיקר ה א הד ה וההערצה‬
‫וגמרו ביום א חד והלכו לרבנו‪.‬‬ ‫ה ע מו ק ה שרכש לו במשך הז מן בקרב רבים וכן‬
‫והנה‪ ,‬בטרם נכנסו לרבנו‪ ,‬הפתיע ר״מ פלזנברג‬ ‫שלמים‪ ,‬בעיקר ח סידי ם ולומדים‪ ,‬הבי או לפתיח ת‬
‫א ת ר״א רבינוביץ באומרו לו‪ ,‬כי בשום אופן לא‬ ‫בית־מדרש מיו חד עבורו‪ .‬הו א עבר לדירה מרווחת‬
‫משה‬ ‫תולדות המחבר‬ ‫פני‬ ‫רכב‬
‫א ת ברכתו‪ ,‬לאחר שבעל ה אכ סני ה שאצלו שהה‬ ‫ייכנס בלי ״ קוי טל״‪ .‬כשנכנסו נ תקלו בסירוב גמור‪,‬‬
‫הפציר בו כי ילך לקבל א ת הברכה‪ .‬כאשר בא לרבנו‬ ‫אבל ר״מ פלזנברג לא מוכן הי ה לוותר‪ ,‬עד שרבנו‬
‫שהה אצלו הרב מב אני ה אד כמה שעות‪ ,‬וביוצאו‬ ‫נתרצה והסכי ם‪ ,‬ואז הו שיטו שניהם‪ ,‬ר״מ פלזנברג‬
‫ממנו לא יכל להסתיר א ת התפעלותו הגדולה בפני‬ ‫ור״א רבינוביץ ״קויטלך״‪ ,‬וכך היו הם הראשונים‬
‫בךלווייתו‪ ,‬באומרו לו ‪ :‬אד ם גדול באמת‪ ,‬בקיא‬ ‫שזכו לכך‪.‬‬
‫בנגלה ובנסתר‪.‬‬ ‫הדבר הי ה כמה י מי ם לפני שרבנו יצא לגור‬
‫בדירה עצמאית שלו בוינה‪ ,‬ואחרי־כן עשה ר״מ‬
‫פלזנברג מ א מצי ם מרובים להשיג לרבנו דירה מרווחת‬
‫אין קץ לבקיאותו‬ ‫ברחוב נגרלה‪ ,‬אשר תוך ז מן קצר נעשתה למרכז‬
‫ח סידי חשוב בוינה‪ .‬מ אז החל לגדול ק הל מעריציו‬
‫לא הי ה קץ לבקיאותו הרבה בכל חדרי התורה‪,‬‬ ‫וחסידיו‪ .‬ואגב‪ ,‬ר״מ פלזנברג לא חדל ממנהגו‪ ,‬אלא‬
‫בחידושי תורה של ראשונים ואחרונים‪ ,‬בספרי חידוש‬ ‫אפילו בא לרבנו כמה פעמים בשבוע‪ ,‬הרי בכל פעם‬
‫ופסיקה‪ ,‬בשו״ת של גאונים‪ ,‬לרבות הדור האחרון‪.‬‬ ‫הי ה מביא א תו ״ קויטל״‪.‬‬
‫ר״י נחשוני־רזמיבש ז״ל‪ ,‬בספרו על החתם־סופר‪,‬‬
‫מספר ‪ :‬״הגרי״נ שטרן סיפר‪ ,‬כי הצדיק רבי מ שה׳ניו‬
‫מבויאן זצ״ל הי ה בקיא בכל שו״ת חתם־סופר בעל־‬ ‫אבךשואבת לחשידים ואנשי־מעשה‬
‫פה‪ .‬גם הר״י הורביץ שליט״א‪ ,‬שגם הו א בקיא נפלא‬
‫בכתבי ה ח ת״ ס‪ ,‬אישר ז א ת״‪ .‬בהקשר זה ראוי לציין‪,‬‬ ‫לא רק ח סידי ם ומעריצים החלו ל ה תיי ח ס לרבנו‬
‫שאחד מנכדי ה ח ת״ ס שהיו בידיו כתבי־היד שכתב‬ ‫כאל אדמו״ר‪ ,‬באי ם אליו עם ״קויטלך״‪ ,‬מיי חלי ם‬
‫ה ח ת״ ס על דרך־הקבלה‪ ,‬הביא או ת ם פעם לרבנו‬ ‫לברכתו ותפלתו ומבק שים ממנו עצה ותושיה‪ ,‬אלא‬
‫זצ״ל לעיין בהם‪ .‬לאחר העיון הפטיר רבנו‪ ,‬כי‬ ‫גם הגאון הענקי‪ ,‬רבי מאיר אריק‪ ,‬אף שהיה ח סיד‬
‫החתם־סופר הי ה יותר גאון בנסתר מאשר בנגלה ‪. . .‬‬ ‫טשורטקוב‪ ,‬הביא לפניו בערב ראש־השנה ״ קוי טל״‪.‬‬
‫רבנו שוב סירב מ תחילה‪ ,‬באומרו לרבי מאיר ‪:‬‬
‫בה במידה שרבים וכן שלמים נכנעו למרותו‬ ‫״ ה א מנ ם גם הרב צריך קוי ט לז ״‪ ,‬ורבי מאיר השיבו‬
‫כאדמו״ר‪ ,‬הוסיף להעצים ול ה ת חז ק מעמדו כעמוד‬ ‫על־אתר ‪ :‬״ א מנ ם כן‪ ,‬אני ז קו ק לשנה טו בה״ ‪. . .‬‬
‫של הלכה‪ ,‬כפוסק שאין לערער אחריו‪ .‬בהקשר לכך‬ ‫לאחר חילופי דברים אלה נעתר לו רבנו‪ ,‬באומרו לו ‪:‬‬
‫מספרים‪ ,‬כי בשנת תרפ״ה‪ ,‬שנה שבה נערכה ברכת־‬ ‫״אני רואה‪ ,‬כי הרב רוצה לקיים ׳תעלא בעידנא סגיד‬
‫ה ח מ ה‪ — ,‬בין הלו מדי ם שנאספו ב מ קו ם לברכת־‬ ‫ליה׳‪ ,‬א ם כן אתרצה לו״‪ ,‬וקיבל מידיו א ת ה״ קוי ט ל״‬
‫ה ח מ ה היו ויכוחי ם רבים א ם לברך א ם לאו‪ ,‬כי‬ ‫ובירכו כנהוג‪.‬‬
‫ה ח מ ה לא נראתה‪ .‬אבל ברגע שבו הגיע רבנו ל מ קו ם‬ ‫מן הראוי להוסיף‪ ,‬כי לא הי ה שיעור למדת‬
‫נשתתקו כולם כדי לשמוע א ת חוות־דעתו‪ .‬משהגיע‬ ‫הערצתו של ר״מ אריק לרבנו‪ ,‬וב אח ת מת שובותיו‬
‫אמר ל אחד הרבנים הגדולים שהיו שם‪ ,‬כי בדעתו‬ ‫בספרו ״אמרי יושר״‪ ,‬כתב עליו התואר ‪ :‬״בוצינא‬
‫לברך כדעת ה״דגול מרבבה״ ו ה ״ ח ת ם סופר״‪ ,‬אחרי‬ ‫קדישא״‪ .‬בפעם אחר ת ה תבטא עליו ‪ :‬הו א חד בדרא‬
‫שרשומה של ה ח מ ה ניכר‪ ,‬והנה כאשר רק התכונן‬ ‫בנגלה ובנסתר‪.‬‬
‫לברך הופיעה ה ח מ ה מבין העננים עד לאחר גמר‬ ‫ביתו של רבנו בוינה נעשה כאבן־שואבת ומושכת‬
‫הברכה ‪. . .‬‬ ‫לח סידי ם ואנשי־מעשה‪ ,‬ורבים מ ה ם אף הגיעו מדרך‬
‫רחוקה‪ .‬השמועה כי רבנו החל נוהג באדמו״רו ת‬
‫עשתה לה כנפים‪ ,‬ח סידי ם החלו לחצות גבולות כדי‬
‫להגיע אליו‪ ,‬אפילו א ם הדבר הי ה כרוך אז בקשיים‬
‫פרק חמישי‬ ‫ובסיכונים מרובים‪ .‬ולא רק ח סידי ם ומעריצים‬
‫שהכירוהו וידעוהו‪ ,‬אלא גם רבים א חרי ם שהגיעו‬
‫עבודתו בקוד ש‪ ,‬הלי כו תיו ו מנ הגיו‬ ‫לוינה מ סיבו ת שונות‪ ,‬ביניה ם שבאו להתרפא במרכזי‬
‫הרפואה הגדולים שהיו בה ב או תה תקופה — הלכו‬
‫שקול ומדוד‪ ,‬מכוון ומאוזן‪ ,‬אינו עושה תנועה‬ ‫לשחר א ת פתחו‪ ,‬ובתוכם נזדמן פעם גם הג״ר א הרן‬
‫קל ה שבקלות בלי שליטה וכיוון‪ .‬מכונס ועצור‪ ,‬מו חו‬ ‫פרעסבורגער‪ ,‬אב״ד באניהאד‪ ,‬אשר בא לרבנו לבקש‬
‫רכג‬ ‫משה‬ ‫תולדות המחבר‬ ‫פני‬
‫הה שמדה‪ .‬הי ה ז ה ערב ראש־השנה תש״ב‪ ,‬ראש־‬ ‫שולט על לבו בצורה מל אה‪ ,‬שכלו אדון על רצונו‬
‫השנה האחרון לחייו של רבנו‪ .‬בגיטו טורנא פורסמה‬ ‫בצורה מו חל ט ת‪ .‬כך ראוהו להאד מו״ר רבי מ שה׳ניו‬
‫הידיעה‪ ,‬כי עומדת ל ה תקיי ם ״ א ק צי ה״ חדשה וכי על‬ ‫זצ״ל כל אל ה שזכו להסתופף בצל־קדשו‪ .‬ככל שאנשים‬
‫כל הי הודי ם להופיע ולהתרכז ב מקו ם מרכזי‪ .‬כמה‬ ‫התקרבו יותר אליו‪ ,‬ככל שזכו להיות בקודש־פנימה‬
‫עשרות יהודים‪ ,‬ורבנו בתוכם‪ ,‬ה חלי טו להסתתר‬ ‫יותר‪ ,‬כן יכלו להיווכח בצורה יותר חותכ ת עד כמה‬
‫מפני ח מ ת־ה מציק בתוך בונקר חבוי היטב ב אחד‬ ‫אין האיש המורם הזה זז או נע בשיעור כלשהו מן‬
‫הבתים‪ .‬מובן מ אליו שהלכו ל מקו ם־ ה מחבו א בבהלה‬ ‫הדרך שהתווה וקבע לעצמו‪ ,‬והדבר התבטא הן‬
‫ובאימה‪ ,‬אנשים שכחו ל ק ח ת עמם אפילו א ת‬ ‫בסדר־יומו הקפדני והערוך לפניו על כל תג‪ ,‬הן בדרך‬
‫הדברים הנחוצים ו ה חיוניי ם ביותר‪ .‬אבל רבנו זכר‬ ‫לימודו‪ ,‬הן בעבודת הי‪ ,‬זו תפלה‪ ,‬ו הן במגעו־ומשאו‬
‫ל ק ח ת עמו שופר ובקבוק יין‪ ,‬כדי שיהיה במה‬ ‫עם הבריות‪ .‬מעולם לא ראוהו כועס או מקפיד‪,‬‬
‫לקדש בחג‪.‬‬ ‫תמיד דיבורו סדור בפיו‪ ,‬מוכתר בנימוסין‪ ,‬גדול ונעלה‬
‫במדות‪ ,‬גם א ם הטרידו הו אנשים‪ ,‬גם א ם באו לפניו‬
‫גם בשהותם בתוך הבונקר‪ ,‬היו כולם א חוזי ם‬
‫אינשי דלא מעלי‪ ,‬גם אז לא נראה רוגז או נסחף‬
‫פחד ורעדה‪ ,‬ורק נוכחותו של רבנו הי ה בה כדי‬
‫בצורה כלשהי על־ידי עצביו‪ .‬משהגיעו הדברים לכך‬
‫לנסוך טיפת עידוד ובטחון‪ .‬הוא עצמו הי ה מכונס‬
‫שכל אדם אחר במצב כזה יוצא לגמרי משלוותו —‬
‫בתוכו‪ ,‬שקט ושלו‪ ,‬שפתותיו נעות בלחש‪ ,‬ורק מי‬
‫הרי הוא‪ ,‬לכל היותר‪ ,‬הי ה מגביה מעט א ת קול‬
‫שהיה על־ידו מקרוב יכל להבחין ששפתותיו דובבות‬
‫דיבורו‪ ,‬ודי הי ה בכך‪.‬‬
‫תפלה חרישית‪ .‬והנה‪ ,‬לפתע נשמעים צעדיהם‬
‫הרועמים של קלגסי הס‪.‬ס‪ .‬במגפיהם הכבדים‪ ,‬הם‬
‫אם בימים רגילים עורר התפעלות בלתי־רגילה‬
‫עולים במדריגות‪ ,‬חודרים לדירות‪ ,‬מחפשים בכל‬
‫בשל תכונותיו אלה‪ ,‬שבעתיים הפליא ו הד הי ם הדבר‬
‫פינה‪ .‬כולם עוצרים א ת נשימתם כדי שלא יישמע כל‬
‫בימי ם המרים והקודרים של מ ל ח מ ת העולם השניה‬
‫רחש‪ .‬אלא שהדבר אינו עוזר להם‪ ,‬כי ילד ק טן שהיה‬
‫וה שואה ה איו מ ה‪ ,‬בימים שבהם כל רגע חרדו מפני‬
‫ביניהם פורץ לפתע בבכי‪ .‬ההורי ם אובדי־עצה‪ ,‬אינם‬
‫המוות‪ ,‬כל רגע הגיעו בשורות־איוב חדשות על גורלם‬
‫יודעים מ ה לעשות‪ .‬כיצד י ס ת מו לילד א ת פיו‪ ,‬והרי‬
‫המר של י הודי ם נוספים‪ ,‬בתוכם הידידי ם הקרובים‬
‫יגרמו לו למות בחנק‪ ,‬אך כיצד גם יני חו לו לבכות‪,‬‬
‫ביותר‪ ,‬בני מ שפחה‪ ,‬ח סידי ם ואנשים הקרובים בלב־‬
‫כשפירוש הדבר סכנת־מוות לכל הנוכחי ם ן א ת‬
‫ונפש‪ .‬רבנו שמר כל העת על מזגו השקול והמ אוזן‪.‬‬
‫הבעיה הנוראה הזו פתר רבנו‪ .‬בשלוה רבה הוציא‬
‫אנשים שהיו עמו באו ת ם י מי ם מרים וק שים בגיטו‬
‫את בקבוק היין שהיה שמור לו בחיקו‪ ,‬מזג מן היין‬
‫טורנא‪ ,‬גם אלה שהתגוררו עמו במחיצה אחת‪ ,‬בדירה‬
‫לכוסית וה שקו בו א ת הילד אשר רווה וה שתתק‪,‬‬
‫אח ת‪ ,‬דלת ליד דלת ב או תה דירה‪ ,‬העידו‪ ,‬שלא קרה אף‬
‫וכך ניצלו כולם מן הסכנה‪ .‬או תו ראש־השנה‪ ,‬כפי‬
‫פעם במשך חדשים ארוכים שהיו א תו יחד‪ ,‬שהוא‬
‫שעוד יסופר להלן‪ ,‬נשאר בלתי־נשכח למי ששרד משם‬
‫יכעס או ירגז‪ .‬באותם י מי ם קרה שנכנסו אליו אנשים‬
‫לאחר העקידה הנוראה‪ .‬רבנו הי ה מופת של שלווה‪,‬‬
‫בעלי נפש גסה‪ ,‬בעלי־מרפק ואופי מושחת‪ ,‬דיברו‬
‫בלי עצבים‪ ,‬כל ה ק ס ם שלו כאיש קדוש התגלה אז‪.‬‬
‫בסגנון שאינו י א ה ל מקו ם ולאיש‪ ,‬ובכל ז א ת נשאר‬
‫הוא קידש לכולם ואף התפלל א ת כל תפלת ראש־‬
‫רבנו ת מיד שווה־נפש‪ ,‬ת מיד דיבורו בשובה ונחת‪,‬‬
‫השנה בקול רם יותר‪ ,‬כדי שכולם יוכלו לחזור אחריו‬
‫לא פגע באף אחד‪ ,‬אלא עוד התעלה לנהוג לכל א חד‬
‫מלה במלה‪.‬‬
‫כאב אל ילדיו‪.‬‬
‫כל דמותו עוצבה מ מדו ת מופלגות אלה‬
‫ומתכונות־הנפש הנעלות שהצטיין בהן‪ .‬אין לתאר‬
‫א ת מדת כבוד־הבריות שנהג בה לגדול ולקטן‪ ,‬לזקן‬ ‫שלוות־נפשו מצילה יהודים‬
‫ולצעיר‪ ,‬ללא הבדל כלשהו‪ .‬משמשו הנ א מן בקר אק א‬
‫היה ר׳ געציל פוס ט מ אן‪ ,‬אשר הלך עמו עד ל תחנה‬ ‫על שלוות־רוחו המופלגת וה שליטה הפנימי ת‬
‫האחרונה בגיטו של טורנא‪ ,‬ואף מצא שם א ת מו תו‬ ‫הבלתי־רגילה שלו תעיד העובדה הבאה‪ ,‬גם הי א‬
‫הטראגי‪ ,‬בהיותו בגיל קשיש ומופלג‪ .‬קלגסי ם נאציים‬ ‫מ או ת ם י מי ם מרים וקודרים של ה שואה ו ה ת קופ ה‬
‫גררו או תו על כסא מביתו אל הרחוב ושם הרגו‬ ‫האכזרית של ה״ א ק ציו ת״ שערכו הגרמנים‪ ,‬כשחטפו‬
‫או תו ביריה‪ .‬ר׳ געציל הי״ד הי ה ה מל מד של רבנו‬ ‫המוני י הודי ם ומובילים או ת ם למו ת במחנות־‬
‫משה‬ ‫תולדות המתבר‬ ‫פני‬ ‫רכד‬
‫בחדר מיוחד‪ ,‬התפלל ביחד עם הקהל‪ ,‬ואז ניתן הי ה‬ ‫בא״ב‪ ,‬בהיו תו ילד ק טן ב הו סי א טין‪ ,‬ועל כך גמל לו‬
‫לעקוב אחרי הליכותיו ותנועותיו‪.‬‬ ‫רבנו כל חייו בכבוד בלתי־רגיל‪ ,‬לא כאל משמש‪ ,‬אלא‬
‫כאל מי שלימדו ואילפו‪ ,‬במדה בלתי־רגילה של‬
‫הוקרה והכרת־טובה‪.‬‬
‫עם תפלין דר״ת עד אחר חאות היום‬
‫סדר־התפלה שלו ה חל בהנחת ה טלי ת על כתפו‬ ‫פוף מעשת גמחשבה תחילת‬

‫ה שמאלית‪ ,‬אמר ברכות והמשיך עד למלים ״ הן איי ם‬
‫כדק יטול״‪ ,‬ואז התעטף בטלית‪ ,‬התיישב‪ ,‬א ת התפלין‬ ‫שום דבר לא הי ה ספונט אני אצלו‪ ,‬אלא הכל‬
‫של יד שם בזרועו בישיבה‪ ,‬ואחרי שבירך ו ה ח ל לכרוך‬ ‫מחושב ומכוון‪ .‬כמו שסדר־יומו הי ה קבוע תמיד‪,‬‬
‫א ת הרצועה‪ ,‬קם‪ ,‬ו א ת התפלין של ראש הניח‬ ‫קי מ ה בשעה קבועה והליכות־היו ם קבועות‪ ,‬כך גם‬
‫בעמידה‪ .‬אחרי זה התפלל בעמידה עד ל״י הי רצון״‬ ‫כל עשיה ופעולה‪ ,‬תנועות ישרות ומכוונות‪ ,‬עד‬
‫שלאחר ״ו שחט או תו״‪ ,‬ואז חזר והתיישב‪ .‬גם‬ ‫שאפילו הרחת בשמים שלו הי ת ה תמיד ב או תה‬
‫לאמירת קדיש ק ם ועמד‪ .‬מנ ח ה ומעריב התפלל כל‬ ‫צורה וללא שינוי ‪ :‬ארבע פעמים בצד א חד וארבע‬
‫יום ביחד‪ ,‬בלי ה פ ס ק ה ביניהן‪ ,‬רק בימי חנוכה שינה‬ ‫פעמים בצד שני‪ .‬אפשר הי ה לכוון מראש א ת השעון‬
‫והתפלל מעריב בשעה ‪ 6‬בערב‪ ,‬ס מוך להדלקת הנרות‪.‬‬ ‫לגבי כל פעולה שלו‪ ,‬כי תמיד כיוון א ת כוונות העשיה‬
‫שלו‪ ,‬לרבות כוונות התפלה‪ ,‬בצורה א חיד ה‪ .‬למשל‪,‬‬
‫לאחר תפלת שחרית הי ה נשאר ת מיד בחדר‬
‫הנענועים שלו בימי הסוכות‪ ,‬שנהג בהם לפי מנהג‬
‫ה מיו חד בו התפלל‪ ,‬ועד אחר חצות״היום הי ה מעוטר‬
‫הו סי א טין‪ ,‬שם האריכו מ אד בהם‪ .‬והנה‪ ,‬כל א חד‬
‫בטלית ותפלין דר״ת‪ ,‬לומד שיעורין כסדרן‪ ,‬ובתוך זה‬
‫מארבעת הנענועים שלו ארך‪ ,‬בדיוק נמרץ‪ ,‬תמיד‪,‬‬
‫הקפיד ללמוד כל יו ם חו ק לישראל בתפלין דר״ת‪.‬‬
‫כמו לפי שעון — ‪ 15‬דקו ת ! תמיד ארך ההלל בימי‬
‫נראה שהמשיך בכך מנהג הו סי א טין‪ ,‬כי גם דודו מרן‬
‫הסוכו ת ובהושענא־רבה שעה ו־‪ 15‬דקות‪ .‬תפלת‬
‫האדמו״ר ה קו ה״ ט מ הו סי א טין נהג לשבת בתפלין‬
‫שמונה־עשרה בראש־השנה ארכה בדיוק שבעים וחמש‬
‫דר״ת עד אחר חצות היום‪ ,‬מתוך לימוד‪.‬‬
‫דקות‪ .‬ממש הבחינו והרגישו כי הו א מכוון א ת‬
‫תפלתו הי ת ה אי טי ת וסדורה‪ ,‬כמי שמונה מעות‪,‬‬ ‫הכוונות בדיוק נמרץ כל שנה או תו הדבר‪ .‬אנשים‬
‫הוגה כל מלה ומלה ב ה טעמ ה ובנעימה מיוחד ת‪ ,‬לא‬ ‫יכלו לכוון מ תי לפתוח בתפלת שמונה־עשרה בראש־‬
‫רק בקריאת־שמע אלא בכל התפלה‪ .‬ניתן הי ה‬ ‫השנה ולהגיע א תו ביחד לתקיעות‪ ,‬כי ידעו בדיוק‬
‫לה אזין כיצד הו א הוגה א ת הפסוק בתפלת ״י הי‬ ‫כמה זמן יעמוד בתפלת שמונה־עשרה עד שיגיע‬
‫כבוד״ בשינוי־מה מן הרגיל‪ ,‬כמו ‪ :‬״רבות מחשבות‬ ‫ל מקו ם התקיעו ת‪.‬‬
‫בלב‪ ,‬איש ועצת ה׳ הי א תקום״‪ .‬בתפלת ״נ שמת״‬
‫בשבת‪ ,‬חזר פעמיים על ״ מן העולם ועד העולם א ת ה‬ ‫הי ה משכים מאד לקום מדי בוקר‪ ,‬לומד ז מן‬
‫אל ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע״‪ .‬בקריאת־‬ ‫ניכר לפני התפלה‪ ,‬ולמעשה כל יו מו הי ה מסור‬
‫התורה הי ה עומד כל הז מן ליד חדרו‪ .‬אף פעם לא‬ ‫ללימוד ללא הרף‪ ,‬כל ז מן שלא הופרע מלימודו על־‬
‫עבר לפני התיבה‪ ,‬גם בימים של יאצ״ט‪ .‬ת מיד עלה‬ ‫ידי ביקוריה ם של אנשים או שהטרידוהו בעניני‬
‫לתורה ״שלישי״‪ ,‬רק בפרשת יתרו עלה ״שישי״‪,‬‬ ‫הציבור‪ .‬כמנהג טשערנוביל‪ ,‬נהג לטבול כל יו ם‬
‫וב״שבת־שירה״ היו קוראי ם לפניו שלישי עד חמישי‪,‬‬ ‫במקוה־טהרה‪ .‬כל בוקר אפשר הי ה לראותו בקראקא‬
‫כדי לכלול א ת השירה‪ ,‬ואחרי זה היו עושים הפ ס ק‬ ‫בשעה ‪ ,7‬כשהוא צועד בזריזות עם משמשו ר׳ געציל‬
‫כדי להשלים א ת מספר העולים לתורה‪.‬‬ ‫למקוה‪ .‬ז מן תפלת שחרית בכל בוקר הי ה בשעה ‪.9‬‬
‫תפלת שחרית של חול ארכה בכל יו ם בין שעה לשעה‬
‫ורבע‪ .‬תפלת שמונה־עשרה ביום חול ארכה לו ‪10‬‬
‫ללא התפעלות חיצונית‬ ‫דקו ת ובשבת — ‪ 7‬דקות‪.‬‬
‫ככל שהתפלל בכוונה עצומה שמר על עצמו מכל‬ ‫התפלל ת מיד בחדר מיוחד‪ ,‬כמנהג אד מו״רי‬
‫התפעלות חיצונית וכלל לא ניכרה בחוץ התרגשותו‬ ‫בית רוז׳ין‪ ,‬אבל בימי ה אי מי ם של מ ל ח מ ת העולם‬
‫הפנימית‪ .‬רק במקרים נדירים פרץ מעט מן‬ ‫השניה‪ ,‬בגיטו טורנא‪ ,‬כשלא היו כבר תנ אי ם להתפלל‬
‫רכה‬ ‫משה‬ ‫תולדות המחבר‬ ‫פני‬
‫ספרי מחקר בחסידות‪ ,‬ובמיוחד על תורת רבי מנח ם‬ ‫ההתרג שות הזו החוצה‪ ,‬וזא ת בליל סדר פסח‬
‫עזריה מפאנו‪ .‬דבריו נאמרו בהתלהבות וברגשות־‬ ‫ובנענועים של סוכות‪ ,‬שאז ראוהו בתפלתו‪ ,‬שכן בשני‬
‫קודש כשפניו פני־להבים‪.‬‬ ‫הי מי ם הראשונים של סוכות הי ה מתפלל הלל עם‬
‫הקהל‪ .‬אז ניתן הי ה לראות כיצד הוא מ קיי ם ממש‬
‫ה ח סיד ר׳ אהרן רבינוביץ‪ ,‬שנמנה עם ה ח סי די ם‬
‫״כל עצמותי תאמרנה״‪ .‬בימי ם אחרי ם ה תנהלה‬
‫הראשונים שהסתופפו בצלו‪ ,‬מספר על ה״ תו רה״‬
‫התפלה בעונג ובנעימות‪ .‬א מנ ם התפלל בחדרו‬
‫שאמר בשלחנו ה ק׳ הראשון‪ ,‬לעת תחיל ת נשיאותו‪,‬‬
‫ה מיו חד אך חשו ממש בנוכחותו‪ .‬דלת החדר הי ת ה‬
‫ומתאר ז את כדלהלן ‪:‬‬
‫סגורה‪ ,‬רק בסיו ם תפלת שמונה־עשרה הי ה נוקש על‬
‫״וכל עצמותי רועדים ודא לדא נקשן‬ ‫הידי ת והדלת נפתחה מעט‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בימים‬
‫בהעלותי על זכרוני אופן א מיר ת תו ה״ ק הלזו‪,‬‬ ‫נוראים הי ת ה דלת חדרו פ תוחה מעט‪ ,‬כדי שאפשר‬
‫איך שפתאום נתלבש בצורה א חר ת ממש‪ ,‬ופניו‬ ‫י הי ה לעקוב אחריו ולכוון בתקיעות לזמן שהוא‬
‫כלפידי־אש ועיניו לנוכח הביטו‪ ,‬לא נעים ולא‬ ‫מסיים‪ .‬גם ביום־הכיפורים הי ת ה דלת חדרו פ תו חה‬
‫זעים לערך שעה וחצי‪ ,‬והדיבורים יוצאי ם‬ ‫בחזרת הש״ץ במוסף‪ ,‬כדי שיוכלו להיכנס ולהרימו‬
‫בלהבה‪ ,‬בדחילו ורחימו‪ ,‬כנתינתן מ סיני ותוארו‬ ‫מ״כורעים״‪.‬‬
‫כמלאך אלוקי ם‪ ,‬וכלנו העומדים הרגשנו ממש‬
‫אשר נתפשט לגמרי מעולם הגופני והתדבק‬ ‫כסדריו ה מדו ק ד קי ם והמכווני ם בימות החול‪,‬‬
‫בעולם העליון‪ ,‬ופחד עצום נפל עלינו אז כל ז מן‬ ‫כך גם סדריו בימי שבת‪ ,‬לרבות ההכנו ת לקראת‬
‫אמירתו‪ ,‬ואחר גמירתו הלביש שוב צורה אחר ת‬ ‫שבת‪ .‬מדי יו ם שישי אפשר הי ה לראותו הולך אל‬
‫כאשר הי ה איש כשאר אנשים״‪.‬‬ ‫א מו לבקרה‪ ,‬אעפ״י שהיתה הדרך רחוקה מ אד‬
‫אליה‪ .‬בלילות שבת הי ה מקדש בימות החורף בשעה‬
‫גם בשבת בבוקר נהג ללכת לבית־הטבילה ותפלת‬
‫‪ .8.30‬א ת חרוזי ״שלום עליכם״ הי ה אומר בכל א חד‬
‫שחרית החל ה בשעה ‪ .9.30‬כל התפלה ה תנהל ה לאט‪,‬‬
‫״מלאכי השרת״‪ ,‬לא רק בראשון‪ ,‬ונהג לומר‬
‫במתינות ובנעימות מיוחדת‪ ,‬כדרך בית רוז׳ין‪ .‬אפשר‬
‫״בצאתכם לשלום״ ולא ״צאתכם לשלום״‪ .‬הוא חגר‬
‫הי ה להיווכח אצל רבנו במוחש‪ ,‬מ ה שכותב רבי‬
‫למתניו אבנט־משי רחב ביותר‪ ,‬ובאומרו א ת המזמור‬
‫אהרן מרכוס בספרו ״ ה ח סידו ת״‪ ,‬כי רוז׳ין החזירה‬
‫״אשת חיל״‪ ,‬בקול רם ובמנגינה‪ ,‬בהגיעו לפסוק‬
‫א ת עטרת התפילה ליושנה‪ .‬אבל הגם שהתפלה‬
‫״וחגור נתנה לכנעני״ הי ה מאריך מאד‪ ,‬תוחב ידו‬
‫ה תנהלה ל אט ה‪ ,‬האריך רבנו הרבה יותר מן הקהל‪.‬‬
‫לאבנט ומזיז או תו מי מין לשמאל‪ .‬נהג גם לומר א ת‬
‫מרגע שבו ה ת חילו שמונה־עשרה ועד לרגע בו נקש‬
‫הפזמון ״אזמר בשבחין״‪ ,‬עד ״בחמרא גו כסא״‪ ,‬ואז‬
‫על ידית־הדלת ל סי מן שסיים — עברו ‪ 25‬דקות‪.‬‬
‫הפ סי ק ו היו מוזגים א ת היין לכוס‪ ,‬ולאחר שקיבל‬
‫בתקופה האחרונה‪ ,‬כאשר לא התפלל בחדר מיו חד‬
‫הכוס לידו המשיך לומר בלחש מ״ בח מר א״ עד‬
‫לרגל המצב‪ ,‬התברר‪ ,‬כי תפלת שמונה־עשרה ארכה‬
‫הסיום‪ ,‬ואז ה ת חי ל בקידוש‪ ,‬כשפניו לצד מזרח‪.‬‬
‫בדיוק ‪ 7‬דקות‪ ,‬ואילו שאר ‪ 18‬הד קו ת ארכו לו כדי‬
‫ח סידי ם רבים היו מגיעים לשמוע א ת הקידוש שלו‬
‫להשלים א ת התפלה עד לשמונה־עשרה‪.‬‬
‫בלילי־שבתות‪ ,‬אפילו בקור הגדול ביותר‪ ,‬ולאחר‬
‫מדי שבת‪ ,‬בסעודה שלישית‪ ,‬ערך א ת שלחנו‪.‬‬ ‫שאמר תורה ו ה ק ה ל עזב‪ ,‬התפנה לאכול סעודת שבת‪.‬‬
‫תפלת מנח ה ה קדי מו להתפלל מבי מו ת החול‪ .‬שלחן‬ ‫בקיץ‪ ,‬כאשר השבת נכנסה בשעה מאוחרת‪ ,‬הי ה‬
‫הסעודה השלישית ארך ז מן רב לאחר צאת השבת‪.‬‬ ‫מקדש מיד סמוך לאחר התפלה‪.‬‬
‫לאחר ברכת המוציא שר רבנו לבדו ״ א ת קינו‬
‫סעוד תא״ בלחש רב‪ ,‬ורק מפני ששררה ד מ מ ה מו חל ט ת‬
‫אפשר הי ה לקלוט א ת הניגון הערב והחרישי שבו‬ ‫פניו להבים באמירת תורה‬
‫שר‪ ,‬ניגון שחדר לכל נימי הלב ו ה ק סי ם ממש‪ .‬שעה‬
‫ארוכה נהג לומר דברי־תורה בשקט‪ ,‬בעינים עצומות‬ ‫אמר תורה בלחש‪ ,‬ורק מי שישב לידו יכל‬
‫ובדבקות נפלאה‪ .‬ליד השלחן נהגו לשיר א ת זמירות‬ ‫לשמוע‪ .‬התורה ואמרות־הקוד ש שהשמיע היו‬
‫״ידיד־נפש״ ו״אל מסתתר״‪ .‬הקפיד שלא ידליקו א ת‬ ‫מפורסמות בתוכנן העמוק‪ ,‬בנגלה ובנסתר‪ .‬על־פי‬
‫החשמל עד לאחר ברכת המזון‪ ,‬למרות שהית ה כבר‬ ‫רוב ה ס ת מך בדבריו על אמרות משל ״ ה חוז ה "‬
‫אז שעה מ אוחר ת בלילה‪ .‬לאחר הבדלה שרו‬ ‫מלובלין‪ ,‬המגיד מקוז׳ניץ‪ ,‬בעל־התניא ועוד הרבה‬
‫משה‬ ‫תולדות המחבר‬ ‫פני‬ ‫רכו‬
‫מתכנסות בבית־מדרשו קבוצות־קבוצות של בחורים‬ ‫״המבדיל״‪ .‬״קידוש לבנה״ הי ה אומר בחוץ‪ ,‬כשפניו‬
‫כדי לברור א ת ה ח טי ם למצות‪ .‬מסביב לשלחנות‬ ‫אל הקיר‪.‬‬
‫הגדולים ישבו ועסקו בניקוי ה חי ט ה והכנתה ל ט חינ ה‬
‫לקמח‪ .‬בהקפדה מרובה העבירו א ת ה ח טי ם‬
‫המבוררים לריחים־של־יד‪ .‬אפיית המצות נעשתה‬ ‫בימי חג ומועד‬
‫פעמיים‪ ,‬פעם א ח ת לפני החג ופעם נוספת בערב פסח‪,‬‬
‫כמנהג בויאן‪ .‬רבנו נהג לאכול רק מן המצו ת שנאפו‬ ‫גם בחגים ומועדים וביומי־דפגרא היו מנהגיו‬
‫בערב פסח‪ .‬הוא השגיח על מלאכת ה אפי ה‪ ,‬בדק א ת‬ ‫קבועים ללא שינוי‪ .‬בל״ג בעומר הי ה עורך שלחן‬
‫כל הנעשה‪ ,‬בעצמו הי ה משים א ת ה ק מ ח לתוך‬ ‫ביום‪ ,‬לאחר תפלת מנחה‪ .‬בליל שבועות הי ה מקדש‬
‫הקערה ללישה‪ ,‬בשעת ה אפי ה בדק בעצמו א ת התנור‪.‬‬ ‫רק אחרי חצות־הלילה‪ ,‬לאחר אמיר ת ה תיקון‪.‬‬
‫אין לתאר א ת ההתרג שות והרט ט שניכרו בו בשעת‬ ‫לפנות־בוקר הלך בראש ק הל ח סי דיו לטבילה ב מקו ה‪.‬‬
‫מלאכת־קודש זו‪ .‬הו א חבש לראשו א ת מצנפת‬ ‫ביום השני של חג השבועות‪ ,‬אחרי־הצהרים‪ ,‬ערך א ת‬
‫ה״סויבל״‪ ,‬המיועד ליומי־דפגרא‪ ,‬מפיו קל חו פרקי‬ ‫שלחנו שנמשך שעות רבות‪ ,‬מתוך דברי־תורה‪ ,‬שירים‬
‫ההלל ב מ תי קו ת והשתפכות־הנפש‪ ,‬אך תוך כדי ההלל‬ ‫וריקוד על־יד השלחן‪ .‬בשמיני־עצרת הי ה עורך‬
‫והזמרה דאג כל הז מן כי העבודה תיעשה בזריזות‬ ‫שלחן־יין בתוך הסוכה‪ ,‬ואחרי זה נפרד מן ה סוכ ה‬
‫הדרושה‪ ,‬נראה הי ה כי הוא חושש שלא ישקעו יותר‬ ‫תוך ריקוד ושמחה‪ .‬שמחת־תורה הי ת ה מ סכ ת בפני‬
‫מדי בהתרגשות של אמירת ההלל וי סי חו דעת מחוב ת‬ ‫עצמה‪ ,‬ומי שלא ראה א ת הריקודי ם וה שמ ח ה ביום‬
‫הזריזות במלאכה מיו חד ת זו של אפיית המצות‪.‬‬ ‫זה אצל רבנו‪ ,‬לא ראה שמחה מי מיו‪ .‬הי ה מכרכר‬
‫ומפזז בכל עוז מסביב חבימח‪ ,‬ביחידות‪ ,‬עד לאפיסת־‬
‫בליל פסח‪ ,‬לאחר התפלה‪ ,‬בא ק הל רב לביתו‬
‫כוחות ממש‪ .‬א ת ה ה ק פו ת עצמן הי ה עורך לבד‪ ,‬עם‬
‫של רבנו כדי לקבל מידו מצת־מצוה מ מ ה שנאפה‬
‫הש״ץ‪ ,‬ר׳ ישראל מרכוס‪ ,‬הי ה מסובב מסביב לבימה‪,‬‬
‫בערב פסח‪ .‬לאחר־מכן‪ ,‬עם התכונה לסדר — הגיעה‬
‫כשרבנו מ חזי ק ספר־תורה קטן‪ ,‬רקד רק פעמיים‪,‬‬
‫ההתרגשות לשיאה‪ .‬רק מנין מצומצם הסב עם רבנו‬
‫בהקפה השלישית והשביעית‪ ,‬ה ק הל לא רקד אלא שר‬
‫ליד השלחן‪ ,‬כאשר מסביב נוכחי ם אורחי ם רבים מן‬
‫ו מ ח א כפים‪ .‬כל הז מן שרו א ת שיר הריקוד‬
‫העיר שבאו לחזות בעבודת־הקודש שלו‪ .‬הו א נהג‬
‫ה הו סי א טיני‪ ,‬מתבוננים בלא הרף בחזות־פניו של רבנו‪,‬‬
‫בהסבה מלאה‪ .‬שיעור הכוס אצלו הי ה לחומרה‪,‬‬
‫כשהוא תפוס שרעפים‪ ,‬מלא כוונות‪ ,‬פניו לו ה טו ת‬
‫כדעת הצל״ח‪ .‬ביושבו על ה מי ט ה כדי להסב‪ ,‬היו‬ ‫ורוקד בכל כוחו‪.‬‬
‫פניו האציליו ת מאירות כספירים‪ .‬הו א ה ת חי ל‬
‫א ם כל ה חגי ם אצל רבנו חיו חווי ה מרגשת‬
‫בקידוש היו ם בהתלהבות גדולה ובאריכות‪ .‬א ת‬ ‫ומרטיטה‪ ,‬הרי שבעתיים הי ה הדבר כך בחג הפסח‪,‬‬
‫ההגדה אמר מתוך סידור תפלה למשה להרמ״ק‪.‬‬ ‫בליל הסדר‪ ,‬הראשון והשני‪ ,‬בשביעי של־פסח‬
‫ניכר הי ה כיצד הו א שומר שחרף ה ה תל ה בו ת‬
‫ובאחרון של־פסח‪ .‬בחג הפסח‪ ,‬זמן חרותנו‪ ,‬הי מי ם‬
‫וההתרגשות י קיי ם בקפידה כל תג של הלכה‪ .‬א ת‬
‫שבהם זכה עם ישראל להסיר מעל עצמו א ת כבלי‬
‫כזית המצה אכל בחפזון רב‪ ,‬תוך מאמץ עליון לאוכלו‬ ‫השיעבוד ולצאת ממצרים בדרך לקבל א ת התורה‬
‫בבת־אחת‪ .‬א ת ההגדה אמר בהתלהבות עצומה‬ ‫— הי ה רבנו לובש עוז וחדוה‪ ,‬ואם בכל י מו ת השנה‬
‫ובניגון מיוחד‪ ,‬בהכפלת מלים או פסוק שלם‪ ,‬תוך‬
‫היה כובש התרגשותו וכולא הכל בפנים‪ ,‬הרי בחג‬
‫הדגשה יתירה‪ .‬מדי פעם בפעם הי ה מ פ סי ק באמירה‪,‬‬
‫הפסח הי ה עושה הכל בהתלהבות שניכרה גם בחוץ‪,‬‬
‫עיין בכוונות הרמ״ק‪ ,‬הקיש באצבעו על השלחן‪ ,‬דיבר‬ ‫מ ה שלא היו רגילים לראות אצל אד מו״רי בית‬
‫בקול מרומם‪ ,‬וכאמור‪ ,‬שלא כדרך כל הי מי ם‬ ‫רוז׳ין וגם לא אצלו בכל י מו ת השנה‪.‬‬
‫והשבתות‪.‬‬
‫שעות ארוכות‪ ,‬כמעט עד לאור הבוקר‪ ,‬נמשך‬
‫הסדר‪ .‬לאחר אכילת אפי קו מן‪ ,‬כאשר עבר להמשך‬ ‫חוויית הסדר וימי הפסח‬
‫אמירת ההגדה‪ ,‬פרקי ההלל ונשמת — הגיע לשיא‪-‬‬
‫ההתלהבות‪ .‬השתפכות־הנפש שלו הרעידה א ת כל‬ ‫חוויי ת הפס ח הבלתי־נשכחת ה חל ה למעשה‬
‫בני החבורה שהיו במקום‪ .‬פניו בערו כלפידים‪ .‬בעיקר‬ ‫כמה שבועות לפני החג‪ ,‬באפיית המצות‪ ,‬אשר נעשתה‬
‫באמירת ״נ שמת״ הגיע ממש ל״כל עצמותי ת אמרנה״‪.‬‬ ‫בעסק גדול‪ .‬ב אחד הי מי ם של שלהי חודש אדר היו‬
‫רכז‬ ‫משה‬ ‫תולדות המחבר‬ ‫פני‬
‫וכן אלופי התורה‪ ,‬גאונים ופוסקים‪ ,‬יצרה אויר ה‬ ‫על ה מלי ם ״בכל עת צרה וצו קה״ חזר פעמיים‪ ,‬פעם‬
‫חדשה בעיר הזו‪ ,‬ואפשר הי ה לזמן מ ה לדמות‪ ,‬כי‬ ‫ראשונה אמר ‪ :‬״ועונה ומרחם בכל עת צרה וצוקה״‪,‬‬
‫השינויים הללו מכשירים א ת הקרקע להכות שורשים‬ ‫ובפעם השניה אמר ‪ :‬״בכל עת צרה וצוקה אין לנו‬
‫ויוצרים תנאי ם לבסס ב מקו ם מלכות ח סידי ת‪ ,‬אשר‬ ‫מלך עוזר וסו מך אלא א ת ה״‪.‬‬
‫השפעתה נתונה גם ל מקו ם וגם למרחקי ם‪ ,‬אלא‬
‫שכאשר הוקל המצב‪ ,‬ה מ ל ח מ ה ה ס תיי מ ה‪ ,‬ה חיי ם‬ ‫ליל הסדר השני החל בשעה מו קד מ ת יותר‪,‬‬
‫חזרו פחות או יותר למסלול ת קין בערי ועיירות‬ ‫ובלילה זה נוסף מעמד ספירת־העומר‪ ,‬בו החל רגעים‬
‫מזרח־אירופה‪ ,‬שמה ם באו כולם — החל ה וינה‬ ‫מספר לפני חצות‪ ,‬ולא מיד לאחר תפלת ערבית‪ .‬הו א‬
‫להתרוקן מרוב ה אד מו״רי ם וגדולי התורה‪ .‬גם ס ת ם‬ ‫עמד ופניו אל הקיר‪ ,‬ובבכיות‪ ,‬בכוונה גדולה‬
‫יהודי ם החלו לעזוב‪ .‬ה שממון הרוחני החל לפקוד‬ ‫ובהתעוררות הלב אמר א ת הברכה‪ ,‬הספירה‪,‬‬
‫עיר זו במידה גוברת והולכת‪.‬‬ ‫ה מז מורי ם ותפלת ריבונו של עולם‪ .‬כל מי שנוכח‬
‫במעמד הז ה לבו נשבר בקרבו‪ .‬בליל שני של פסח גם‬
‫ה תקופה הזו‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬הי ת ה גם תקופ ת‬
‫אמר תורה‪ ,‬אשר הי ת ה ע מוקה‪ ,‬בנגלה ובנסתר‪.‬‬
‫פריחה מ אין כ מו ה לרבנו‪ ,‬אשר בבואו לוינה נמנ ה‬
‫א מיר ת ה נמשכה שעה ארוכה ובדרך ה מיו חד ת לו‪,‬‬
‫עם הפמליא של ה אד מו״ר ה ר ה״ ק מבויאן זצוק״ל‪,‬‬
‫מתוך דביקות וכיסופים לגאולה השלמה‪ .‬א ת ליל‬
‫ובמרוצת הז מן הוכתר לאדמו״ר‪ ,‬כאשר התלכדו‬
‫הסדר סיי ם בריקודים ו שמחה עד שעה מ או חר ת‬
‫מסביבו מעריצים‪ ,‬או הדי ם וידידים‪ ,‬וכל אל ה כמעט‬
‫בלילה‪.‬‬
‫אילצו או תו ל ה ע מי ס על ראשו א ת העטרה הקדו שה‪,‬‬
‫עד שבמרוצת הז מן נעשה רבנו לאדמו״ר רוז׳ינאי‬ ‫בליל שביעי של־פסח ערך רבנו שלחן על יין‬
‫שרבים נוהרים אליו ומשחרים לפתחו‪ .‬מעגל‬ ‫בלבד‪ .‬שלחן ז ה נמשך ז מן רב באמירת תורה‪ .‬א ת‬
‫המעריצים שלו הלך וגדל עד שהתגבשה קבוצה חז ק ה‬ ‫השיר ״יו ם ליבשה״ שרו שלוש פעמים‪ ,‬לאחר מכן‬
‫מהם‪ ,‬אשר הפצירו בו רבות עד שקיבלו א ת ה סכ מ תו‬ ‫ערכו ״שירת הים״‪ ,‬בזמרה ובריקודים‪ ,‬שרו על פ סוקי‬
‫להעתיק א ת משכנו מן העיר וינה אל העיר־ואם־‬ ‫השירה א ת ניגונו של הרבי ר׳ הירש‪ ,‬ולאחר כל‬
‫בישראל‪ ,‬קראקא‪.‬‬ ‫פסוק היו רוקדים‪ ,‬כאשר רבנו עצמו רוקד על עומדו‬
‫ליד השלחן בהתלהבו ת עצומה‪ ,‬ו הי ה זה מראה נהדר‬
‫ואכן‪ ,‬המעבר ל מ קו ם החדש היוו ה א ח ת‬
‫ומרהיב אשר ס חף א ת ה ק הל כולו לאווירת התעלות‬
‫התמורות המרכזיות ו ה מ הו תיו ת בחייו‪ ,‬שכן בקראקא‬
‫וקדושה‪.‬‬
‫הצמיח לעצמו כנפים חדשות‪ ,‬הו א המריא לגבהים‬
‫אחרים‪ ,‬הו א יצא מן העיר הוינ אית‪ ,‬שאמנם הי ת ה‬ ‫באחרון של־פסח ערך רבנו א ת שלחן סעודת‬
‫ז מן ניכר מרכז גדול לחיים י הודיי ם — אל ק ר א ק א‬ ‫הבעש״ט‪ ,‬כשהוא מ ס תיי ם בפרידה מן החג‪ ,‬תוך‬
‫שבגליציה‪ ,‬ק ר א ק א שהיתה פאר ותפארת ליהדו ת‬ ‫שירה‪ ,‬זמרה וריקוד ליד השלחן בהתרוממות־הרוח‪.‬‬
‫פולין בת שלושה וחצי מיליוני יהודי ם‪ ,‬ובה התרכז‬
‫הטוב ו ה מי טב שביהדות‪ .‬מעמדו הכביר בקראק א‬
‫לא נמדד כלל במספר ה ח סי די ם שהתלכד מסביבו‬
‫והלך וגדל‪ ,‬אלא בהשפעה כבירה ועצומה על כל‬ ‫פרק שישי‬
‫ה חיי ם הי הודיי ם בפולין‪ ,‬גם בעניני הציבור הכלליים‪,‬‬
‫גם בכל מה שמקיף ומסובב א ת ה הנ הג ה הרוחנית של‬ ‫מבונן מושבו ב ק ר א ק א‪ ,‬עיר ו א ם בי שראל‬
‫יהדו ת גדולה ומעטירה זו‪.‬‬
‫הפרק המרכזי והגדול ביותר בחייו של רבנו‪,‬‬
‫הי ה פרק־החיים שלו בעיר קראקא‪ .‬במשך א ח ת־‬
‫חן ה מ קוס על יושביו‬ ‫עשרה שנים התגורר בוינה‪ ,‬משנת תרע״ד ועד לשנת‬
‫תרפ״ה‪ .‬ב תקופה הראשונה לבואו לשם‪ ,‬החליפה‬
‫קר אק א הי ת ה בודאי העיר ה מ ת אי מ ה לאי שיות‬ ‫וינה א ת צבעיה וגווניה‪ .‬הנהירה ה ה מוני ת של‬
‫כבירה כזו כהאד מו״ר רבי משה׳ניו‪ ,‬אשר הוכתר‬ ‫יהודי ם פליטים מ ח מ ת מאורעות מ ל ח מ ת העולם‬
‫ל היו ת ה אד מו״ר מבויאן־קראקא‪ ,‬בעיקר מצד עצמה‪,‬‬ ‫הראשונה אל עיר הבירה של או ס טריה‪ ,‬כשבראשם‬
‫מצד סגולותיה ה מיוחדות‪ .‬או ת ה תקופה הי ת ה‬ ‫אדמור״י ה ח סי דו ת ה מפור ס מי ם מגזע רוז׳ין ואחרי ם‬
‫משה‬ ‫תולדות המחבר‬ ‫פני‬ ‫רכח‬
‫להקיפו ולבוא אליו‪ ,‬אלא הו א נעשה לכתובת מרכזית‬ ‫לקר אק א תקופה של פריחה ושגשוג‪ .‬חן מיו חד הי ה‬
‫לכל ה חכ מי ם והלמדנים‪ ,‬הגאונים והעילויים‪ ,‬אשר‬ ‫נסוך עליה ועל ק הי ל ת ה הע תיק ה והקדו שה‪ ,‬מן‬
‫מצאו בו א ת אשר איוו ת ה נפשם‪ .‬ד מויו ת בול טו ת‬ ‫ה ע תי קו ת ביותר במדינת פולין‪ .‬ליהודי ם שומרי־‬
‫בציבוריות החרדית של ק ר א ק א היו מ שכימים לפתחו‬ ‫התורה בקראקא‪ ,‬אשר היוו רוב ה אוכלוסי ה‪ ,‬הי ה‬
‫וגם באי ם לשלחנותיו בשבתות ובחגים‪ .‬אי שים‬ ‫סגנון מ שלהם וקוי־אופי מיוחדים‪ .‬שלווים ורוגעים‪,‬‬
‫מפורסמי ם בקראקא‪ ,‬כמו‪ ,‬למשל‪ ,‬ר׳ אשר שפירא‪,‬‬ ‫מ תוני ם וממוזגים‪ .‬כל־כולם מעידים על שורשיות‬
‫מחשובי ח סידי גור ו מ ע ס קני ה הבולטי ם של אגודת‬ ‫מוצקה‪ ,‬לבושם תמיד מצטיין בגוון חגיגי‪ ,,‬לא רק‬
‫ישראל ומאנשי הצורה‪ ,‬הרה״ג ר׳ מיכאל גנציג‪,‬‬ ‫בימי שבת ומועד‪ ,‬אלא גם בימות־החול‪ .‬מרהיב־עין‬
‫תלמיד־חכם דגול ומחשובי הלו מדי ם בעיר‪ ,‬הרה״ג‬ ‫במיוחד הי ה המר א ה בשבתות ובחגים בשכונות‬
‫ר׳ מנדל וכסלר‪ ,‬ר״מ בישיבת ״בית מאיר״‪ ,‬מ תל מידי‬ ‫היהודיות‪ ,‬כאשר היהודי ם‪ ,‬ה ם וצאצאיהם‪ ,‬צעדו‬
‫בעל ה״ אבני נזר״ מסוכט שוב‪ ,‬ה ם ועוד רבים כ מוה ם‬ ‫בפסיעות אי טיו ת לבית־הכנסת או ממנו‪ ,‬לובשים‬
‫היו מבאי־הבית הקבועים של רבנו ואף באו‬ ‫קפוטו ת של משי‪ ,‬לראשיהם חובשים ״ שטריימלים״‪,‬‬
‫להסתופף בשלחנותיו‪.‬‬ ‫אבנטים למתניה ם‪ ,‬עושים א ת דרכם עקב־בצד־אגודל‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬הי ת ה זו העיר ש ה ת אי מ ה לרבנו‪ ,‬ואף הוא‪,‬‬

‫עמוד תלכה ומשיב לשואליו‬ ‫בתכונות־הנפש שלו‪ ,‬של נועם ושלווה‪ ,‬מ תינו ת‬
‫ואצילות — נ א ה וי א ה הי ה לכרך י הודי מיו חד זה‪,‬‬
‫בואו לקראקא הפך למאורע כביר לא רק במובן‬ ‫שהיה מופת של חן ה מ קו ם על יושביו‪ .‬ואמנם‪ ,‬כבר‬
‫החסידי‪ ,‬כי א ם גם במובן התורני‪ ,‬כאשר גדול ז ה‬ ‫בבואו הי ה מוקף ציבור של מעריצים וחסידי ם‪ .‬בעיר‬
‫קבע משכנו בעיר ובבת־אחת התעשרה העילית‬ ‫זו הי ה לו גרעין טבעי ומובן מאליו‪ ,‬הרי אלו ח סי די‬
‫התורנית של קר אק א בענק כזה‪ ,‬דבר שהגדיל א ת‬ ‫טשורטקוב ו הו סי א טין‪ ,‬סדיגורה ובויאן‪ ,‬כולם‬
‫קו מ ת ה הרוחנית של העיר שבעתיים ושבעים־ושבעה‪.‬‬ ‫ח סידי ם לאדמו״רי בית רוז׳ין‪ ,‬אך מעבר לזה הפתיע‬
‫גם כאשר נהג אדמו״רות‪ ,‬נשאר רבנו קשור ללימוד‬ ‫רבנו כאשר ק ס מו ה מיו חד משך אליו ח סידי ם גם‬
‫התורה ללא־הפסק‪ ,‬ממש לא פסק פו מיה מגירסא‪.‬‬ ‫לאדמו״רי ם אחרים‪ ,‬א ם אלו ח סידי צנז או רדומסק‪,‬‬
‫זה הי ה כל סדר־יומו וכל סדר־לילו‪ ,‬הו א הפ סי ק‬ ‫גור או בובוב‪ ,‬ואחרים‪ .‬כל אלה מצאו להם מ קו ם‬
‫בלימודו רק כאשר נכנסו אליו והפריעו לו בעניני‬ ‫במחיצתו‪ ,‬שאבו השראה מהנ הג תו ולי מי ם נעשו‬
‫ציבור ובבקשות שונות‪ .‬לאחר־מכן שב ולמד‪ .‬ותוך‬ ‫דבוקים אליו כמעט בכל הענינים‪ ,‬אפילו אלה שלא‬
‫כדי לימודו נפ תחה דלתו הרחבה בפני תלמידי־‬ ‫ניתקו עצמם מסביבת רבותיהם‪.‬‬
‫חכ מי ם ולומדים שבעיר שבאו לפלפל עמו‪ .‬גדולי‬
‫תורה מפורסמי ם מרחוק‪ ,‬שבאו לבקר בקראקא‪,‬‬
‫נהגו לפקוד א ת ביתו של רבינו ונכנסו עמו ל שיחות‬ ‫כתובת מרכזית לבני־תורת‬
‫תורניות ו מקיפו ת ובמו״מ של הלכה‪ .‬א חד מה ם‪,‬‬
‫הגאון המפורסם רבי פסח פרוסקין‪ ,‬רבה של קוברין‬ ‫בתקופה הראשונה לבואו לקראקא‪ ,‬בסוף הקיץ‬
‫וראש־הישיבה בה‪ ,‬נמנ ה גם הו א בין מבקריו של‬ ‫של שנת תרפ״ה‪ ,‬התגורר בדירתו הראשונה ברחוב‬
‫רבינו‪ .‬ומסופר על או תו ביקור‪ ,‬כי לאחר שסיימו‬ ‫דייוורד‪ .‬ב מ קו ם זה הי ה לו רק בית־מדרש קטן‪.‬‬
‫ה שיחה‪ ,‬הי ת ה בפי הגאון ר׳ פסח בקשה א ח ת‪ ,‬כי‬ ‫כחמש שנים לאחר־מכן עבר לדירה מרווחת יותר‪,‬‬
‫רבנו י סכי ם כי יבוא לבקרו למחרת פעם נוספת‪ ,‬כי‬ ‫ברחוב ק ר א קו ב ס ק ה ‪ ,7‬לבנין שבעליו הי ה ר׳ אבלי‬
‫הוא מבקש לנהל עמו עוד פעם שיחה תורנית‪ .‬ואמנם‪,‬‬ ‫רפפורט‪ ,‬מעשירי קראקא‪ .‬דירתו ב מ קו ם זה הי ת ה‬
‫למחרת בא פעם שניה‪ ,‬וכאשר יצא מבית רבנו אמר‬ ‫ב קו מ ה הראשונה‪ ,‬כשאליה צמוד גם בית־מדרשו‪.‬‬
‫למלוויו ‪ :‬״ הו א בעל־הבית על התורה כולה״‪. . . 1‬‬ ‫כעבור כמה שנים‪ ,‬כאשר הציבור גדל ו ה מ קו ם נעשה‬
‫צר מהכילו‪ ,‬העתיק רבנו א ת דירתו ל קו מ ה ה שניה‬
‫בו בזמן פרש רבנו כנפיים לעמוד במו״מ של‬ ‫באותו בנין‪ ,‬כאשר כל דירתו ה קוד מ ת הופכת לבית־‬
‫תורה למרחקים‪ .‬מביתו שבקראקא עמד בקשר־‬ ‫מדרש‪.‬‬
‫כתובים עם גדולי הדור אשר בפולין‪ ,‬הונגריה‪ ,‬ליטה‪,‬‬ ‫רושם בואו של ה אד מו״ר רבי מ שה׳ניו לקר אק א‬
‫בשאר ארצות אירופה וכן בארה״ב‪ .‬על פי רוב היו‬ ‫הי ה גדול וכביר‪ .‬לא רק שחסידי ם מכל החוגי ם ה חלו‬
‫רכט‬ ‫משה‬ ‫תול ת ת המחבר‬ ‫פני‬
‫כאשר מסביבו ישבו גדולי התורה שהעיר ק ר א ק א‬ ‫תלמידיו מ ע תי קי ם תשובות אלה‪ ,‬אשר הגיעו למאות‪,‬‬
‫נתברכה בהם‪ .‬רבנים ותלמידי־חכמי ם שחלק גדול‬ ‫אך כמעט כולם אבדו למרבה הדאבון בימי השואה‪.‬‬
‫מ ה ם נמשכו אליו לא מתוך ח סי דו ת גרידא‪ ,‬אל א‬ ‫תשובותיו בהלכה היו מפוזרות גם בין אברכים‬
‫בתור למדנים‪ ,‬וה ם עמדו לפניו כעבדי ק מי ה מרא‪.‬‬ ‫למדנים בעיירות ה ק טנו ת של פולין וגליציה‪ .‬א חד‬
‫הזדמנות נוספת לשמוע ממנו דברי־תורה‪ ,‬שיחות‬ ‫מ ח סידיו ונאמני־ביתו‪ ,‬הרה״ ח ר׳ אהרן רבינוביץ‬
‫מתובלות רעיונות מקוריי ם וסיפורי־צדיקים הי ת ה‬ ‫ז״ל‪ ,‬הדפיס בשנת תש״ז ספר בשם ״דעת משה״‪ ,‬ובו‬
‫בלילות הקיץ‪ ,‬כאשר בכל ערב‪ ,‬לאחר השעה ‪10‬‬ ‫חלק ק טן מת שובותיו לשואליו‪ ,‬הלכה־למעשה‪ ,‬ו ה ם‬
‫בלילה‪ ,‬הי ה יוצא לטייל בשדרה העירונית ברחוב‬ ‫י״ז תשובות להרה״ג רבי י חז ק א ל הוכברג ז״ל‪ ,‬אב״ד‬
‫דיטלובסקה‪ .‬טיולי ם אל ה היו חוי ה מיוחדת‪ ,‬כי‬ ‫גלינא‪ ,‬אשר נדפסו בספרו ״מראה י חז ק אל״‪ ,‬או תו‬
‫תמיד הצטרפו אליו תלמידי־חכמי ם ונכבדי העיר‪,‬‬ ‫הוציא לאור סמוך לפרוץ מל ח מ ת העולם השניה‬
‫ואז היו שומעים ממנו דברי־תורה וסיפורי ח סי דו ת‬ ‫וכמעט כל ה ט פ סי ם שלו עלו באש במל ח מ ת העולם‬
‫ששמע מזקני ח סידי ם ב הו סי א טין ובבויאן‪ .‬הו א‬ ‫השניה‪ .‬ר״א רבינוביץ הוציא מספר זה‪ ,‬שנזדמן‬
‫היטי ב לספר ובכל סיפור הי ה שזור ומשולב מוסר־‬ ‫לידיו במקרה‪ ,‬א ת י״ז התשובות‪ ,‬צירף להם עוד‬
‫השכל עמוק שחדר ללבות שומעיו‪.‬‬ ‫כמה תשובות שעלה בידו להשיגן‪ ,‬וכן קצת מאמרי־‬
‫קודש של רבנו ששמע מ מקורו ת מו ס מכי ם וחיברם‪,‬‬
‫אך בד בבד עם זה הלך ופרח בית־מדרשו כמרכז‬ ‫כאמור‪ ,‬לספר שלם‪.‬‬
‫ח סידי מפואר‪ ,‬ק ס מו ה מיו חד הי ה בישרותו המופלגת‬
‫והודות לכך משך אליו גם ח סידי רוז׳ין בעלי־מדריגה‬ ‫וכשם שהיה רבנו כתובת מרכזית להרבה גדולי‬
‫וגם צעירים ואברכים מ ה מעולי ם ביותר‪ .‬ח סי ד ישיש‬ ‫תורה מארצות וערים שונות‪ ,‬כן נעשה כתובת מרכזית‬
‫שהסתופף בצל א חד ה אד מו״רי ם הגדולים נסתפח‬ ‫בעיר ק ר א ק א עצמה לפסיק ה בעניני הלכה סבוכים‬
‫בערוב י מיו אל רבנו‪ ,‬ומשנשאל או תו ח סיד ישיש מ ה‬ ‫שעלו על סדר־יומה‪ .‬הו א קיי ם קשרי־ידידות הדו קי ם‬
‫ראה לנהוג כן‪ ,‬השיב‪ ,‬כשהייתי צעיר לי מי ם הי ה דרכי‬ ‫ו מיו חדי ם עם אבד״ק קר אק א‪ ,‬הגאון ר׳ יוסף נ ח מי ה‬
‫לפלפל‪ ,‬שאם ראיתי איזו קו שיא היי תי מבקש‬ ‫קורניצר‪ ,‬אך לא פעם‪ ,‬בעידוד רב העיר‪ ,‬פנו לרבנו‬
‫תירוצים שונים כדי ליישב א ת כל הקו שיות‪ .‬עכשיו‪,‬‬ ‫לפתור שאלות ק שות במיוחד‪ .‬אופייני ביותר הו א‬
‫שזקנתי ו אין בי עוד כוח ליישב קו שיות חמורות‪,‬‬ ‫הסיפור‪ ,‬כי רק ה ס פי ק להגיע לקראקא וכבר דבק‬
‫אני לומד גמרא פשוט‪ ,‬לכן אני הולך לה אד מו״ר‬ ‫בו ה תו של הפו סק הבלתי־מעורער‪ .‬ומעשה שהיה‬
‫רבי משה׳ניו‪ ,‬״ הו א גמרא פשוט‪ ,‬אין עליו‬ ‫כך הי ה ; במשך כמה שנים הי ת ה בעיר התלבטות‬
‫קו שיות !״ ‪. . .‬‬ ‫מסביב לשאלה מביכה בענין ה מ קו ה‪ ,‬וגדולי התורה‬
‫שבעיר נחלקו בדעתם‪ ,‬זה אומר לכאן וזה אומר‬
‫רבים נמשכו אליו ו ה תיי ח סו כלפיו בהערצה‬ ‫לכאן‪ ,‬ולא הי ת ה הכרעה‪ .‬כאשר הגיע רבנו‪ ,‬מיד באו‬
‫ובחרדת־קודש‪ ,‬כי התגלה לפניהם בהרבה אנפין‬ ‫והציגו לפניו א ת השאלה ו הו א מצא פתרון אשר‬
‫נהירין‪ .‬הו א הפליג באהבת־ישראל‪ ,‬מיצר בצרת כל‬ ‫התקבל על דעת כולם‪ ,‬ועד כדי כך נשא פתרונו חן‬
‫אחד‪ .‬ביתו ת מיד פתוח לכל דבר מצוה ופועל טוב‪.‬‬ ‫בעיני גדולי קר אק א‪ ,‬עד שהלכו והדביקו א ת הפ סק‬
‫כל מר־נפש מצא אצלו מזור‪ .‬עניני הצדקה שבסתר‬ ‫של רבנו על קירו ת כל בתי־הכנסת שבעיר‪.‬‬
‫של רבנו היו מופתיים ו מדהי מי ם‪ .‬הו א המשיך‬
‫במפעלי צדקה ו ח סד אלה‪ ,‬עוד ביתר שאת‪ ,‬גם‬
‫בימים המרים והק שים ביותר‪ ,‬בימי ה שואה ה איו מ ה‪.‬‬ ‫מוקף תלמידי־חכמים ולומדים‬
‫בצרתו ובעניו‪ ,‬כמו בעוני וצרת הכלל‪ ,‬בימי ההריגו ת‬
‫וה שחיטות‪ ,‬הי ה לבו פנוי כל הז מן לתור אחר‬ ‫אבל ב מיו חד ה מו ת מיד ביתו ובית־מדרשו‬
‫כספים מבעלי־יכולת כדי להעבירו לנז קקי ם ולקשי־‬ ‫תלמידי־חכמי ם ולומדים מופלגים‪ .‬אלה היו יוצאי ם‬
‫יום‪ .‬לעצמו לא הי ה צריך כמעט כלום‪ .‬האוכל שבא‬ ‫ונכנסים אליו‪ .‬ב״ קלויז״ הס מוך לביתו ישבו‬
‫לפיו הי ה פחו ת משיעור אכיל ת ילד ק טן‪ .‬הרבנית‬ ‫תלמידי ם מצויינים‪ ,‬עילויים מובחרים‪ ,‬שנכנסו אליו‬
‫צריכה הי ת ה לטרוח הרבה כדי להביא לכך שיטעם‬ ‫מזמן לזמן כדי להשתעשע עמו בפלפולי דאורייתא‬
‫משהו ויביא אוכל לפיו‪ .‬אבל בו בזמן ה תמ סר בדאגה‬ ‫ולשמוע א ת לקחו‪ ,‬כי על כן ראו בו א ת הגאון הגדול‬
‫מרובה לאחרים‪.‬‬ ‫של העיר‪ .‬ה מ חז ה חזר ונשנה גם בשלחנותיו הק'‪,‬‬
‫משה‬ ‫תולדות המחבר‬ ‫פני‬ ‫רל‬
‫במהלך הז מן גדל מספר ח סידיו ומעריציו‪,‬‬ ‫ולא רק במילי־דעלמא יעץ וסייע‪ ,‬כי גם הי ה‬
‫ה תחילו לבוא אליו גם מרחוק‪ .‬בעיקר בפרוס ה חגי ם‬ ‫כתובת לענינים רוחניים‪ ,‬ובמיוחד ה תמסר לייעץ‬
‫והמועדים היו באים אליו ח סי די ם מופלגים ובעלי־‬ ‫לבחורי ישיבות צעירים בדרך הלימוד‪ ,‬עודד וטיפח‬
‫מדריגה‪ ,‬אשר ישבו במחיצתו חודש וחדשיים ו ה ת ‬ ‫או ת ם שיתקדמו ויעשו חיל‪ .‬ל א חד יעץ‪ ,‬למשל‪ ,‬כאשר‬
‫ח מ מו לאורו‪ ,‬למדו מ מנו דרכי עבודת ה׳‪ ,‬ספגו לתוכם‬ ‫נשאל איזו הי הדרך הטוב ה ביותר ללימוד‪ ,‬כי ילמד‬
‫יראת־שמים ט הור ה ושתו בצמא כל הגה שיצא מפיו‪.‬‬ ‫הרבה גמרא עם פירוש הרא״ש‪ ,‬כי הרא״ש הו א‬
‫חלק מ ח סידי הו סי א טין נהגו לבוא אליו מיד אחרי‬ ‫סגולה לראש‪ .‬בתקופת בין־הזמנים‪ ,‬כאשר בחורי‬
‫פורים לקראקא‪ ,‬על־מנת להישאר בחצירו תקופה‬ ‫הישיבות חזרו לבתיהם לחופשה‪ ,‬הי ה בוחן או ת ם‬
‫ממושכת‪ ,‬עד אחרי חג הפסח‪ .‬א ם כאדמו״ר הי ה‬ ‫בתוספות‪ ,‬ואגב — בלי שהגמרא הי ת ה פ תו חה לפניו‪.‬‬
‫מקושר ל ח סידיו וה ם אתו‪ ,‬הרי שזכה למעמד מיו חד‬ ‫הוא עמד על ה ת קד מו ת ם ויעץ לה ם איך לנהוג‬
‫שהיה מקובל על כולם‪ ,‬על כל החוגי ם שבעיר‬ ‫בהמשך הזמן‪.‬‬
‫קראקא‪ ,‬ח סי די ם ל אד מו״רי ם אחרים‪ ,‬אל ה שאינם‬
‫ח סידי ם‪ ,‬כולם הכירו במעמדו הכביר ובשיעור־קומתו‬
‫ה מיו חד ת במינה‪ ,‬בכל ה ת חו מי ם וה שטחים‪.‬‬ ‫לקרב ולא לרחק‬
‫וכאמור‪ ,‬קירב רבנו אנשים בכל ה מ א מצי ם‪ ,‬לא‬

‫דחה מלפניו גם מי שהחל להתערער במעט במעמדו‬
‫פרק שביעי‬ ‫בעניני יהדות‪ .‬שיטתו הי ת ה כדרך צדיקי בית רוז׳ין‪,‬‬
‫שלא לרחק אלא לקרב‪ ,‬לבל ידח מ מנו נידח‪ ,‬לעשות‬
‫עם אד מו״רי בי ת רוז׳יו‬ ‫הכל כדי למנוע שיצא לגמרי לתרבות־רעה‪ ,‬ו א ם יגלה‬
‫אורך־רוח כלפי אד ם כזה‪ ,‬יש סיכוי כי בסופו־של־‬
‫מפליא הי ה לראות כיצד רבנו זצ״ל‪ ,‬אשר כבר‬ ‫דבר יחזור בתשובה שלמה‪ .‬הדבר הי ה א ק טו א לי‬
‫הי ה מפורסם בעולם הי הודי הרחב‪ ,‬בית־מדרשו‬ ‫ביותר בתקופה שבין שתי מל ח מו ת העולם‪ ,‬כאשר‬
‫בקראקא נעשח למרכז ח סידי ותורני בולט ו מיו חד‬ ‫רוחות זרות נשבו ברחוב הי הודי ואף בבתי־מדרשות‪.‬‬
‫גם בעיר מיו חד ת זו של חכ מי ם וסופרים‪ ,‬למדנים‬ ‫צעירים נטו להתקרב לעולם החיצון‪ ,‬וכנגד אלה‬
‫ובקיאים‪ ,‬גאונים ועילויים‪ ,‬בעלי־תריסין ועובדי ה׳‬ ‫שנקטו שיטות קיצוניו ת להרחיק‪ ,‬וכך פרשו רבים‬
‫בתמימות‪ ,‬גם כאשר באו אליו גדולי עולם להתפלפל‬ ‫לגמרי מ חיי התורה‪ ,‬הרי‪ ,‬אד מו״רי בית רוז׳ין‪ ,‬נק טו‬
‫בהלכה‪ ,‬גם כאשר ביקרוהו גדולי ה אד מו״ רי ם בדורו‬ ‫בשיטה ההפוכה ומנעו יצי א ת ם של רבים לתרבות־‬
‫— גם אז נשאר בכל מלוא ת מי מו תו וגודל ענוותנותו‪,‬‬ ‫רעה לגמרי‪ .‬ואמנם‪ ,‬קירב הרבה צעירים מבתי ם‬
‫וכשם שידע שליטה מל א ה בתנועותיו ובדיבורו‬ ‫מודרניים שברבות הז מן לא רק ה ם השתנו‪ ,‬אלא הם‬
‫והצטיין בשלוות־הנפש שלו‪ ,‬כן הפליג בישרות מדו תיו‬ ‫שינו א ת בתי הוריה ם בתכלית‪.‬‬
‫שלא להתפעל מכל הכבוד ו היק ר שחלקו לו‪ ,‬אלא‬ ‫סיפור אופייני לכך הוא‪ ,‬כי בביתו בקראקא‬
‫נהג כתמיד‪ ,‬חולק כבוד לכל אחד‪ ,‬מ ת ם‪ 7‬ה במדותיו‬ ‫הסתובב בחור ממזרח־גליציה‪ ,‬שהיה מודרני מאד‪,‬‬
‫המופלגות ואינו מ חזי ק טיבו תי ה לנפשיה‪.‬‬ ‫אך הי ה קשור לרבנו בקשר אמיץ‪ .‬הוא הי ה סוחר‬
‫והתגלגל הרבה ברכבות ובדרכים‪ ,‬ו תמיד בבואו‬
‫על פינת־יקרת מיו חד ת שמר תמיד‪ ,‬בקפידה‬ ‫לקראקא‪ ,‬הי ה סר לבית רבנו‪ .‬בחור זה נהג לגלח‬
‫מרובה‪ ,‬והרי זה ביח סיו העדינים ו הידידו תיי ם ביותר‬ ‫א ת זקנו‪ ,‬ותירץ ז א ת בכך שהוא מצוי הרבה בדרכים‬
‫לאדמו״רי בית רוז׳ין‪ ,‬בני משפחתו‪ .‬לא הי ה שיעור‬ ‫ואין ז ה נוח להסתובב מגודל ז קן בין הגויים הנודפים‬
‫לכבוד שחלק להם‪ .‬כאשר שמע שהאדמו״ר מטשורט־‬ ‫אנטי שמיות‪ .‬פעם שאל או תו רבנו‪ ,‬במה הו א מתגלח‪,‬‬
‫קוב עומד לעבור בתחנת־הרכבת בקראקא‪ ,‬עמד‬ ‫הבחור הוד ה שהוא מתגלח בתער‪ .‬מכונות גילוח‬
‫בתחנה י חד עם ציבור גדול של ח סידי ם בשעה ‪2‬‬ ‫ח שמליות עוד לא היו אז‪ .‬שאל או תו רבנו שוב ‪:‬‬
‫בלילה כדי לקבל א ת פניו ולהתברך באמירת שלום‪.‬‬ ‫והלא אפשר להתגלח בסם ‪ 7‬השיב הבחור ‪ :‬ה ס ם‬
‫ולא רק כשבא חותנו ה אד מו״ר מבויאן־טשרנוביץ‬ ‫מסריח ‪ . . .‬השיבו רבנו ‪ :‬״ ה א מן לי‪ ,‬עבירה מ ס רי ח ה‬
‫להתארח אצלו — חלק לו כבוד ויקר‪ ,‬אלא גם‬ ‫הרבה יותר״ ! ‪ . . .‬הוא הפציר באותו בחור שיבטיח‬
‫כשבא אליו דודו ה אד מו״ר מבויאן־לייפציג‪ ,‬כיבדו‬ ‫לו כי יחדל להתגלח בתער‪ ,‬והבחור הב טי ח וקיים‪.‬‬
‫רלא‬ ‫משה‬ ‫תולדות המחבר‬ ‫פני‬
‫מ ה מ ה אצלי ברצו״ה כיום ת מי ם נכון הגיעני‬ ‫בכל הכבוד‪ ,‬התפלל עמו ביחד בחדר ה מיוחד‪ ,‬ישב‬
‫לשמחת לבי וברוך א ת ה שומר הב טח תך‬ ‫עמו יחד בראש השלחן‪ ,‬כיבד או תו בקידוש בליל־‬
‫בהבטח ת א שתקד ואסיר תודה אני לך בעד זה‬ ‫שבת לפניו‪ ,‬כיבד או תו באמירת תורה בשלחן‪ .‬כך‪,‬‬
‫אשר אין מילי ם בפי די באר על הכתב‪ ,‬ואשר‬ ‫למשל‪ ,‬גילה יחס־כבוד להאד מו״ר מאנטיניא‪ ,‬שעמו‬
‫תדרוש כי אכתוב לך א ם הדבר נכון לפני מ ה‬ ‫עמד ב מו״ מ של הלכה‪ .‬באחד מביקוריו של האד מו״ר‬
‫אומר מצידי בעינים ציפיות ו מיחלו ת שש אנכי‬ ‫מ אנ טיני א בקראקא חל ה לפתע ובליל ש״ק נפטר‬
‫לקראת בואך•••‬ ‫בחדרו שבמלון‪ .‬כדי שלא לצערו‪ ,‬העלימו מרבנו א ת‬
‫הידיעה המעציבה‪ ,‬אך בשבת בבוקר הדבר נודע לו‪.‬‬
‫דודך אוהבך מחכ ה בחפץ אדיר‬
‫בשל כך כבר לא ערך שלחן בסעודה שלישית‪,‬‬
‫שתתגונן בצלו אי״ ה בקרוב )הימים(‬
‫ובמוצאי־שבת‪ ,‬מיד אחרי הבדלה‪ ,‬פשט א ת בגדי‬
‫משה פריעדמאן‬ ‫השבת‪ ,‬לבש בגדי חול והלך מיד למלון שבו נפטר‬
‫האדמו״ר‪.‬‬
‫כאשר התכונן ה אד מו״ר מסדיגורה לנסוע בשנת‬ ‫מובן מאליו‪ ,‬שיחסו לדודו‪ ,‬ה אד מו״ר מהוסי־‬
‫תרצ״ג לביקור בארץ־ישראל‪ ,‬והודיע על כך לדודו‪,‬‬ ‫א טין‪ ,‬הי ה כולו הערצה שאינה יודעת גבולות‪ .‬מלבד‬
‫פונה אליו רבנו במכתב מיו חד ו הו א מבקשו כדלהלן ‪:‬‬ ‫מה שהתראו מפעם לפעם‪ ,‬עמדו בקשר מכתבים‬
‫מתמיד‪ ,‬ומדי פעם כשהיה מקבל מכתב־תשובה מדודו‪,‬‬
‫ב״ה יום א׳ דר״ח אייר התרצ״ג קר אק א‬ ‫הי ה לובש בגדי שבת ואז קורא א ת המכתגג‬
‫יט ה׳ כנהר שלום אל כבוד ב״א וידי״נ ה ה״צ‬ ‫האד מו״ר רבי מרדכי שלום יוסף מסדיגורה‪ ,‬בן‬
‫המפורסם מוכתר בני מו סין ו קילו סין שמו‬ ‫אחו תו‪ ,‬סיפר‪ ,‬כי רבנו כינה א ת דודו ״ חד בדרא‬
‫מפארים מו״ ה מ אטילע שליט״א‬ ‫ב תמי מו ת״‪ ,‬וכי כאשר יש לו‪ ,‬לרבנו‪ ,‬רמב״ם קשה —‬
‫הוא פונה לדודו‪.‬‬
‫א חד ש ה״ ט באה״ר‪ ,‬ת״ל השם נפשינו בחיים‬
‫כה יוסף ה׳ לחי ברוב טוב לבשר ולהתבשר‬
‫זה מז ה אך טוב‪ ,‬נועם יקרתך הגיעני שלשום‬ ‫״שש אנכי לקראת בו א ך ״‪...‬‬
‫והנני ממהר להשיבך כדי שיגיע לידך קוד ם‬
‫נסיעתך ורב תודה אביע לך על מכתבך היקר‬ ‫י ח סי ם מיו חדי ם במינם היו בין רבנו לבין בן־‬
‫אשר בו הודעתני משלום בריאותכם היקר לי‬ ‫א חו תו ה אד מו״ר רמש״י מסדיגורה‪ .‬ה ם ערכו ביקו‬
‫ומעומק הלב או חיל ה לך ולב״ב ה׳ שתחיי‬ ‫רים הדדיים זה אצל זה‪ .‬פעם בשנה בא רבנו‬
‫ברכתי‪ ,‬יתן ה׳ שיהי׳ צאתכם ובואכם ל מחוז‬ ‫לפשעמישל‪ ,‬לבקר א ת בן־אחותו‪ ,‬ופעם בשנה בא‬
‫חפצכם לחיי ם ולשלום ויהי׳ דרכך והתעכבותך‬ ‫ה אד מו״ר רמש״י לקראקא‪ .‬על מכתבו של האד מו״ר‬
‫שמה צלחה בכל הענינים‪ ,‬ואושר ועושר ותפעול‬ ‫מסדיגורה‪ ,‬המבשר לו כי הו א מתכונן לבוא לבקרו‪,‬‬
‫בכל ה מ קו מו ת הק׳ עבורך ולכל הנלוים אליך‬ ‫משיב רבנו במכתב מיוחד‪ ,‬רצוף אהב ה וידידות‪ ,‬ובו‬
‫ברכות לראש משביר ואנא לזכרני לטיב בכל‬ ‫הוא כותב‪ ,‬בין השאר ;‬
‫ה מ קו מו ת הק׳ בניקוב שמי ושם א מי ה׳‬
‫שליט״א‪...‬‬ ‫ב״ה יו ם ב׳ אמור ק ר א ק א‬
‫ומעתה י הי׳ הכל לטובה כתקות נפש דודך‬ ‫יהי שלום בחילך‬
‫אוהבך דו״ש וטובך כל הי מי ם חפץ להתבשר‬ ‫אל כבוד ב״א ידידי רחימא דנפשאי‬
‫מ אתכ ם אך טוב‬ ‫הה״צ המפורסם מוכתר בקילוסין וכו׳ וכו׳‬
‫משה פריעדמאן‬ ‫כק ש״ת מו״ ה מוטילע שליט״א‬
‫האד מו״ר רבי משה׳ניו ו ה אד מו״ ר רמש״י עמדו‬ ‫א חד ש ה״ ט באה״ר נאמנה‪ ,‬אודיעך כי ת״ל‬
‫גם ב מו״ מ מקיף בהלכה ולא ה סי חו דעת זה מזה‪.‬‬ ‫ה חיי ם והשלום שוכן א תנו כה יוסף ה׳ לחי‪.‬‬
‫כאשר הגיע רבנו לוינה‪ ,‬בפרוץ מל ח מ ת העולם‬ ‫נועם יקרתך עם אומר המבשרות מאשר ה חל ט ת‬
‫הראשונה‪ ,‬י חד עם אד מו״רי רוז׳ין‪ ,‬התפלל בז מן‬ ‫לבקרני בהיכלי דרך נסיעתך לגאליצין ותת־‬
‫משה‬ ‫תולדות המחבר‬ ‫פני‬ ‫רלב‬
‫הנ שיאות של מועצת גדולי התורה התח שבו מ אד‬ ‫הראשון בבית־מדרשו של ה אד מו״ר רמש״י מסדי־‬
‫בדעתו‪ ,‬הו א קיי ם א ת ם קשר־מכתבים הדוק‪ ,‬החליף‬ ‫גורה‪ .‬בימי הכנ סיה הגדולה השלישית של אגודת‬
‫אגרות עם הגרח״ע גרודזינסקי מוילנא‪ ,‬עם האד־‬ ‫ישראל‪ ,‬שנערכה בשנת תרצ״ז במרינבד‪ ,‬נהגו שניהם‬
‫מו״רים מט שורטקוב ומגור ואחרים‪ ,‬ובמרוצת הז מן‬ ‫לצאת כל בוקר אחרי התפלה לטייל ב א ח ת השדרות‪.‬‬
‫הצטבר אצלו אוצר גדול מת שובותיהם של גדולי‬ ‫בלכתם יחד‪ ,‬שניהם בעלי צורה הדורה‪ ,‬עוררו א ת‬
‫ישראל בעניני הכלל‪ ,‬אך כל אלה אבדו ונעלמו‬ ‫התפעלות כל העוברים והשבים ורבים היו נעצרים‬
‫בתקופת מל ח מ ת העולם השניה‪ ,‬לעת שנאלץ רבנו‬ ‫ב ת מהון ובהתפעלות כדי לשאול ‪ :‬מי הם הנסיכי ם‬
‫לברוח מ ק ר א ק א לטורנא‪ ,‬ואף מ ה שהספיק ליטול‬ ‫הללו‪ ,‬בעלי קלסתר־הפנים האציליות‪ .‬בתקופת‬
‫עמו לשם — נעלם גם הוא‪.‬‬ ‫השואה‪ ,‬עשה האד מו״ר מסדיגורה מ א מצי ם גדולים‬
‫אכן‪ ,‬רבנו נחשב ל אחד מעמודי־התווך של אגודת‬ ‫להצלת רבנו‪ .‬פעם הלך לפגישה מיו חד ת אצל הנציב‬
‫העליון הבריטי באר״י והשיג ״ ס ר טי פי ק ט״ עבור‬
‫ישראל‪ ,‬הו א ראה ב ה ק מ ת ה רעיון קדוש‪ ,‬הו א החשיב‬
‫מאד א ת ה מ שימ ה של ליכוד כל הכו חו ת ביהדו ת‬ ‫רבנו‪ ,‬אך המצב באותו זמן כבר הי ה כה קשה‪ ,‬עד‬
‫שהדבר לא הועיל‪ .‬בשנת תשל״ב קרא ה אד מו״ר‬
‫החרדית‪ ,‬ולא פעם הי ה מתרגש כשבאו אליו אנשים‬
‫מסדיגורה לכולל שהוקם בנשיאותו בירושלים בשם‬
‫מחוגים שונים לקטרג על אגודת ישראל‪ .‬הו א הטי ף‬
‫״דעת משה״‪ ,‬על שמו של רבנו‪ .‬כן הנציח א ת זכרו‬
‫מוסר לאלה ש מ טי חי ם ביקורת‪ ,‬קרא לכולם להשתלב‬
‫במצבה שהקים בבית־העלמין בנחלת־יצחק‪ ,‬תל־‬
‫במסגרתה‪ .‬והו א עצמו השתתף בכל שלושת הכנ סיו ת‬
‫אביב‪ ,‬על קבר א מו הרבנית‪ ,‬רעיית ה אד מו״ר הר ה״ק‬
‫הגדולות שנערכו עד שנת תרצ״ז‪ ,‬ועד בכלל‪ .‬הו א נמנע‬
‫בעל ״קדו שת אהרן״ ו א חו תו של רבנו‪.‬‬
‫מלבקש רשות־הדיבור ולנאום בפומבי‪ ,‬אלא רק‬
‫במקרים נדירים‪ ,‬אבל ת מיד מצא על־פי דרכו‬ ‫כולל האברכים ״דעת מ שה״ בירושלים‪ ,‬הו א‬
‫ה מיו חד ת א ת הצורה הנכונה להביע א ת דעתו על‬ ‫כיום מהיכלי התורה המעולים ביותר‪ ,‬ועומד‬
‫הענינים הנידונים‪ ,‬כשהוא עושה ז א ת מאחורי־‬ ‫בנשיאות כ״ק מרן ה אד מו״ר מסדיגורה שליט״א‪,‬‬
‫הקלעים‪ ,‬ולא ברבים‪ .‬ביטוי־מה לחשיבות שבה ראה‬ ‫שנשאר מקרוביו הי חידי ם והספורים של רבנו‬
‫א ת אגודת ישראל‪ ,‬ניתן למצוא בקריאתו שפירסם‬ ‫ה אד מו״ר רבי מ שה׳ניו מ בוי א ר ק ר א ק א‪.‬‬
‫ערב הכנ סי ה הגדולה השלישית‪ ,‬שנערכה בתרצ״ז‬
‫במרינבד‪ ,‬בה כתב‪ ,‬בין היתר ‪:‬‬
‫״מצב עמנו לעת כזאת נורא מאד‪ ,‬כל לב‬
‫בעל רגש יודע ומרגיש א ת פצעי לב האומה‪...‬‬ ‫פרלן שמיני‬
‫כי אמנ ם לקינו בכפלים‪ ,‬בגשם וברוח‪ ,‬בבית‬
‫ובחוץ‪ ...‬וחורבן הי ה דו ת עוד גדול מחורבן‬ ‫מעמדו ה מרכזי בציבוריות ה ח ר די ת‬
‫ה או מ ה״‪.‬‬
‫באגודת ישראל‬
‫״רוח הפרצים בימינו אל ה לא י תן לנו‬
‫להתנחם‪ ...‬ועל כן מ ה נכבד מאד כי יתועדו‬ ‫כבר בימי מגוריו בוינה נהפך ה אד מו״ר רבי‬
‫יחד אלה העומדים על ב סי ס התורה ואמונה‪,‬‬ ‫משה׳ניו לדמות מרכזית וכללית בציבוריות הי הודי ת‪,‬‬
‫המכירים ׳שאין או מ תנו או מ ה אלא בקיום‬ ‫מעבר למעמדו כאדמו״ר וכאחד מגאוני דורו‪ .‬הביטוי‬
‫תורה ומצוות׳ ואשר כבר הראו את פעולתם‬ ‫ה מובהק והמרכזי לכך היה‪ ,‬כאשר נמנה עם האי שים‬
‫ומעשיהם הטובי ם במשך שנות קיו מ ה של‬ ‫המרכזיים בכנסיה הגדולה הראשונה של אגודת‬
‫אגודת ישראל לחשוב מח שבות בעצה מ ה‬ ‫ישראל‪ ,‬שנערכה בחודש אלול תרפ״ג בוינה‪ ,‬בזמן‬
‫לעשות לטובת אחינו״‪.‬‬ ‫שעל ראשי אגודת ישראל נמנו ענקי הדור ה הו א‪ ,‬כמו‬
‫החפץ חיים‪ ,‬ה אד מו״ר מטשורטקוב‪ ,‬ה אד מו״ר מגור‬
‫ועוד רבים אחרי ם מכל קצוי־עולם‪ ,‬והנה‪ ,‬רבנו‪,‬‬
‫קשריו עם גדולי ישראל‬ ‫שהיה אז בן ארבעים ושתים שנה‪ ,‬תפס מ קו ם בולט‬
‫בכל הגלריה המפוארה הזו של גדולי ישראל ובסיום‬
‫נוכחותו ופעילותו באגודת ישראל הביאו לכך‬ ‫הכנ סיה הגדולה הראשונה נבחר כחבר מועצת גדולי‬
‫כי נתוודע לגדולי ישראל ה מפור ס מי ם ואלה מיד‬ ‫התורה העולמית ו הי ה פעיל מ אד במסגרתה‪ .‬חברי‬
‫רלג‬ ‫משה‬ ‫תול מ ת המחבר‬ ‫פני‬
‫מאליו‪ ,‬כי לתנועה בסדר־גודל כזה גם היו בעיות‬ ‫הכירו א ת שיעור־קומתו וכך נקשרו בינו לבינם קשרי‬
‫למכביר‪ .‬ר׳ י הוד ה לייב אורליאן‪ ,‬בהיותו ח סיד גור‪,‬‬ ‫אהב ה וידידות אמיצים‪ .‬מעניך הי ה הי ח ס הידידו תי‬
‫נהג לשטוח א ת בעיותיו בפני רבו‪ ,‬עד שפעם העיר‬ ‫הקרוב שנקשר בינו לבין האד מו״ר הז קן מגור זצ״ל‪,‬‬
‫לו האד מו״ר מגור ‪ :‬״בעירך הלא מתגורר רבי‬ ‫בעל ה״ א מ רי א מ ת״‪ ,‬אשר פעם הפגין כלפיו י ח ס‬
‫משה׳ניו‪ ,‬למה אינך מתיישב עמו ן״ ואמנם‪ ,‬מ אז‬ ‫מיוחד‪ ,‬ו הי ה זה‪ ,‬כאשר ה אד מו״ר מגור בא לקראקא‪,‬‬
‫נעשה רי״ל אורליאן יוצא ונכנס אצל רבנו ו הי ה‬ ‫לרגל ח תונ ת נכדו‪ ,‬ר׳ נח יוסקוביץ ז״ל‪ ,‬אשר השתדך‬
‫מביא בפניו א ת בעיותיו‪ .‬לא פעם הי ה נוהג רי״ל‬ ‫עם ה אד מו״ר מזאלושיץ שהתגורר בקראקא‪.‬‬
‫אורליאן להביע א ת התפעלותו מן ההבנה ה ע מו ק ה‬
‫של רבנו ו ה ת פי ס ה המבריקה שלו והעצות הטובות‬ ‫בתקופת שהותו בקראקא ערך האד מו״ר מגור‬
‫והמועילות שהשיא לו לחינוך הבנות‪ .‬בו בזמן נוצר‬ ‫ביקור מיו חד אצל רבנו וישב אצלו ז מן ממושך‪,‬‬
‫גם קשר הדוק בין רבנו לבין הרב יוסף ביגון‪ ,‬מטובי‬ ‫כשהם מבלים א ת הז מן בשיחה בדברי־תורה‪ .‬הדבר‬
‫ישיבת מיר‪ ,‬ד מות מוסרית ואצילה‪ ,‬מיו חד ת במינה‪.‬‬ ‫הפך עד־מהרה ל שיחת־היום בקראקא‪ .‬אנשים שנודע‬
‫גם הרב ביגון נמנה עם גדולי ה מ חנכי ם של ״בית‬ ‫להם כי ה אד מו״ר מגור נמצא בביתו של האד מו״ר‬
‫יעקב״‪ .‬כך נעשה רבנו לעמוד־תווך רוחני של תנועת‬ ‫רבי משה׳ניו מבויאן מיהרו להגיע לבית‪ ,‬צבאו על‬
‫״בית יעקב״‪.‬‬ ‫הפתחים‪ ,‬ביקשו להיווכח ב מחז ה ה מיו חד הזה‪.‬‬
‫כולם ידעו‪ ,‬כי ה אד מו״ר מגור מחשיב ממש כל רגע‬
‫מזמנו‪ ,‬אינו מבטל אפילו רגע א חד מלימוד תורה‪,‬‬
‫והנה הקדיש שעה ארוכה לביקור אצל רבנו‪ ,‬דבר‬
‫פני מלאך אלוקים‬
‫שכאמור השאיר רושם עמוק על כל הציבור בקראקא‪.‬‬
‫במהלך או ת ה שיחה הפציר ה אד מו״ר מגור ברבנו‬
‫ואמנם‪ ,‬ככוכב־שביט דרך רבנו על שמי הציבוריות‬
‫כי יקבל עליו א ת ה מינוי ל היו ת נשיא ישיבת חכמי‬
‫של יהדו ת התורה ודברו נשמע בכל מקום‪ .‬כאשר‬
‫לובלין‪.‬‬
‫הגיע מ ק ר א ק א למרינבד לכנסיה הגדולה השלישית‪,‬‬
‫עורר הדבר התלהבות מרובה‪ .‬רבים התענינו מסביבו‪,‬‬ ‫ביטוי עמוק לידידות שנרקמה בין האד מו״ר‬
‫רצו לדעת א ת עמדותיו ודיעותיו בענינים הגורליים‬ ‫מגור לרבנו הי ה גם בהזמנ תו למסיבת שבע־ברכות‬
‫שעמדו אז על סדר־היום‪ .‬ר׳ זאב פישר־שיין‪ ,‬בספרו‬ ‫שערך לנכדו הנ״ל בקראקא‪ .‬במהלך הסעודה ה מ תיו‬
‫״בסוד ישרים ועדה״‪ ,‬מוסר תיאור קצר על בואו של‬ ‫ה אד מו״ר מגור עד שרבנו י סיי ם אכילתו‪ ,‬ואז עירב‬
‫רבנו לכנסיה הגדולה השלישית ‪:‬‬ ‫א ת השיריים של שניהם ו חילק ם למסובים‪ .‬כן כיבד‬
‫האד מו״ר מגור א ת רבנו בברכת־המזון ולאחר־מכן —‬
‫״‪...‬קלסתר־פנים מלא אור עילאי‪ .‬דמות‬
‫כיבדו בכל שבע הברכות‪.‬‬
‫פאטריאכלית‪ ,‬פני מלאך אלוקי ם‪ ,‬הוד והדר‬
‫תעטרהו‪ .‬הילוכו בנחת‪ ,‬כל פסיעה מדודה‪ .‬הנה‬ ‫גם א חיו של ה אד מו״ר מגור‪ ,‬הגאון רבי מנח ם‬
‫קרבים אליו ה אד מו״רי ם לבית רוז׳ין‪ .‬התבט ‬ ‫מנדל מפאביניץ‪ ,‬ביקר אצל רבנו ושהה אצלו למעלה‬
‫לותם בפני רבי מ שה׳ניו מבויאן עושה על כל‬ ‫משעתיים‪ ,‬כשהם מ שיחי ם כל הז מן בדברי־תורה‪.‬‬
‫הנ א ספי ם ברציף רושם בל יי מ ח ה‪ .‬אחר כך‬
‫ניגשים אליו ביראת הכבוד לקבל א ת פניו‬
‫עסקנים‪ ,‬רבנים וח סידי ם‪ ,‬ו הו א עונה לכל א חד‬ ‫עמוד־תייד לתנועת ״בית יעקב״‬
‫בשקט נפשי האופייני לו‪ ,‬באהבה וברוך אבהי‪,‬‬
‫שואל למקורביו בפרטות על עניניהם האי שיי ם‬ ‫עדות נוספת על י ח סו ה מיו חד של האד מו״ר‬
‫מתוך רגש של מסירות נדירה״‪.‬‬ ‫מגור לרבנו‪ ,‬קשורה לעובדה‪ ,‬שבנוסף להיו תו א חד‬
‫מעמודי־התווך של אגודת ישראל‪ ,‬נעשה רבנו גם‬
‫פרטים על הדברים שאמר רבנו במסגרת דיוני‬
‫עמוד־תווך רוחני ומוסרי לתנועת ״בית יעקב״‪ .‬בעיר‬
‫הכנסיה הגדולה השלישית‪ ,‬אנו מוצ אי ם בירחון‬
‫קר אק א פעל הסמינר המפורסם של ״בית יעקב״‪,‬‬
‫התורני ״הפרדס״ בארה״ב‪ ,‬מ או ת ה תקופה ;‬
‫בהנהגת ר׳ י הוד ה לייב אורליאן ז״ל‪ .‬הסמינר חינך‬
‫״אחריו מדבר הרב הגאון הצדיק מו״ ה‬ ‫וגידל מורות עבור למעלה מ־‪ 250‬בתי־הספר של‬
‫משה פרידמאן שליט״א מב אי אן הדר בקראקא‪.‬‬ ‫תנועה זו בפולין‪ ,‬על ‪ 40‬אלף ה תל מידו ת שבהם‪ .‬מובן‬
‫משה‬ ‫תולדות המחבר‬ ‫פני‬ ‫רלד‬
‫כי א ם יסעו הרבה י הודי ם שומרי־תורה לשם ה ם‬ ‫״בנאומו מזכיר המדרש‪ ,‬אשר כל הברואים‬
‫י ת קנו או ת ה‪ .‬פעמים רבות הצביע על מאמר חז״ל‪,‬‬ ‫שנבראו מן הארץ נפשם וגופם מן הארץ‪,‬‬
‫כי לעתיד לבוא‪ ,‬בבוא הגאולה השלמה‪ ,‬הרי ״ביז ת‬ ‫ו ה אד ם הו א מורכב‪ ,‬גופו מן הארץ ונפשו מן‬
‫הי ם״ שתהי ה לעת הגאולה — תיפול לידיה ם של‬ ‫השמים‪ ,‬כן אגודת ישראל מורכבת בחלק‬
‫אלה אשר בנו א ת ארץ־ישראל‪ .‬בימי ה מ ל ח מ ה נתן‬ ‫המעשה מועד הפועל ומועצת גדולי התורה‪,‬‬
‫לא פעם ביטוי לדאבוךלבו על שתכניתו לעלות ארצה‬ ‫וזהו נפשם מן ה שמים וגופם מן הארץ‪,‬‬
‫לא הס תיי ע ה בידו‪.‬‬ ‫והאגודה משעבדת חלק הארץ לחלק בשמים‪,‬‬
‫למועצת גדולי התורה‪ ,‬לעשות רצון אבינו‬
‫בנושא המרכזי שעמד על הפרק בכנסיה הגדולה‬
‫שבשמים‪.‬‬
‫השלישית של אגודת ישראל‪ ,‬שאלת ה מדינ ה הי הודי ת‬
‫ו חלו ק ת הארץ‪ ,‬הי ת ה לו עמדה מגובשת‪ ,‬אך כיון‬ ‫״אגודה‪ ,‬פירושו חיבור וקישור‪ ,‬כמו‬
‫שלא ה שמיעה בפומבי‪ ,‬אלא רק הביע או ת ה בפורום‬ ‫שאמרו לולב צריך אגד‪ ,‬שיוכל לאגדם בידים‪,‬‬
‫סגור של מועצת גדולי התורה ובכמה אגרות שהעביר‬ ‫לוקח שני הקצוות‪ ,‬כך היו ם שאנו מדברים‬
‫להגרח״ע גרודזינסקי‪ ,‬לה אד מו״ר מגור‪ ,‬ל ה אד מו״ר‬ ‫בשביל הרמת קרן התורה‪ ,‬צריכים גם כן לחזק‬
‫מסוכט שוב ולר״י רוזנהיים — אין ידיעה ברורה מ ה‬ ‫התורה‪ ,‬בצל ה ח כ מ ה בצל הכסף‪.‬‬
‫בדיוק הי ת ה עמדתו‪.‬‬
‫״וכבר המשילו חז״ל על הכתוב מגשש‬
‫בפגישה ובראיון שקיים א תו ר׳ זאב פישר־שיין‪,‬‬ ‫כעור באפלה‪ ,‬לעור ו א בו ק ה בידו‪ ,‬כדי שאחרים‬
‫מאנשי פועלי אגודת ישראל‪ ,‬בימי הכנ סי ה הגדולה‬ ‫יראו או תו ויצילו מן הפח תין‪ ,‬כן או תו האיש‬
‫השלישית במרינבד‪ ,‬ב היו תו נמנ ה על משלחת תנועה‬ ‫אשר אין היכולת בידו ללמוד‪ ,‬א ם הו א מ חזי ק‬
‫זו לכנה״ג‪ ,‬ה תב טא רבנו בהרחבה על שאלות וענינים‬ ‫בלומדי תורה‪ ,‬ז הו א בו ק ה בידו להנצל מן‬
‫שונים‪ ,‬בספרו ״בסוד ישרים ועדה״‪ ,‬הו א מספר‪ ,‬בין‬ ‫הפחתין‪.‬‬
‫היתר ;‬
‫״בנאומו מברך הכנ סי ה בשם ה שלטון‬
‫״‪...‬אחרי שעה‪ ,‬חיפש או תי שליח מיו חד‬
‫הרוחני של ישיבת חכ מי לובלין‪ ,‬ומזכיר מ ה‬
‫להודיעני א ת שעת הפגישה ‪ :‬בלילה‪ ,‬בשעה‬
‫שאמר לו הגה״צ מסוכט שוב שליט״א‪ ,‬אשר‬
‫שתים־עשרה‪ ,‬בו ביום שבא למרינבד‪.‬‬
‫חוב קדוש על כל הרבנים שילמדו עם בחורים‬
‫״בשעה הקבועה הופעתי בפניו ו הו א כבר‬
‫בעריהם‪ ,‬וליסד ישיבות‪ ,‬וללמוד עם נערים‬
‫מחכה לי סמוך לדלת ה פ תו ח ה שקבע לי‪.‬‬
‫קטנים‪ ,‬להכשיר או ת ם לתלמידי חכ מי ם״‪.‬‬
‫בידעו א ת ח שיבות הענין לא רצה לדחות א ת‬
‫הראיון למחרת‪ ,‬על אף עייפותו מטורח הדרך‬
‫כי הישיבות המרובות יגזלו א ת זמנו ומח שבתו‬
‫עמדתו הנלהבת לישוב ארץ־ישראל‬
‫ולא י הי ה פנוי‪ .‬ובכן רוצה הו א עכשיו לשבת‬
‫בלי הפרעה ובשקט‪ .‬וכאשר ביק שתי א ת‬
‫במסגרת אגודת ישראל נמנה עם גדולי התורה‬
‫סלי ח תו על שלא נתתי לו לנוח מעמל הדרך‪,‬‬
‫אשר תבעו י ח ס חיובי לישוב הארץ ופעולה מעשית‬
‫הפסיקני מיד ואמר לי כ ה אי לישנא ‪ :‬״פאר‬
‫למען זה‪ .‬הו א עודד י הודי ם ביוצאם להתגורר בארץ־‬
‫אונזערע קינדער אין ארץ־ישראל איז קיין‬
‫ישראל‪ .‬הו א נהג לשבח א ת חיי־הפ שטות שבארץ־‬
‫תירוץ נישט אז ס׳פעהלט צייט״ )כשהמדובר‬
‫ישראל ויעץ ל חיו ת חיי צניעות‪ .‬כאשר בא לפניו ילד‬
‫למען בנינו מארץ־ישראל אין חוסר הז מן יכול‬
‫מארץ־ישראל‪ ,‬שהגיע לקראקא ביחד עם א מו לביקור‪,‬‬
‫לשמש עילה(‪.‬‬
‫הפטיר עליו בחיבה ע מו ק ה ‪ :‬״פרי הארץ לגאון‬
‫״במשך שעה ארוכה הרציתי בפניו על‬ ‫ולתפארת״‪ .‬גם הו א עצמו ה ש תוקק מ אד לנסוע‬
‫כמה בעיות‪ ...‬נד המ תי ממש מכוח ה ת פי ס ה‬ ‫לארץ־ישראל ולפני מ ל ח מ ת העולם ה שניה כמעט‬
‫ה מופל א ה ועל ידיעת הענינים שלנו )של‬ ‫ועמד להגשים א ת משאלת־לבו הגדולה‪ .‬אך הדבר‬
‫פא״י(‪ ...‬הרבי התענין בכל פרט ופרט‪ ...‬כן‬ ‫לא הס תייע בידו‪ .‬הוא‪ ,‬כאמור‪ ,‬עודד י הודי ם שנוסעים‬
‫התענין באופן מיו חד בשאלת ה שמיטה‪ ,‬כיצד‬ ‫לאר״י וסבר שיש לעשות כן‪ ,‬ואפילו אור ח־ה חיי ם‬
‫נוהגים ב א״י בישובים ח ק ל איי ם פרטיים‬ ‫בתוכה איננו כפי שצריך להיות‪ ,‬הרי ה חזי ק בדיעה‪,‬‬
‫רלה‬ ‫משה‬ ‫תולדות המחבר‬ ‫פני‬
‫התיעצויות משותפות גם בענינים השונים שעלו על‬ ‫השייכים ליהודי ם חרדים‪ ,‬כגון בפתח־תקוה‬
‫הפרק בחיי הישיבה בלובלין‪.‬‬ ‫וכדומה‪ ...‬היי תי מופתע לגמרי מגדולתו של‬
‫ענק־רוח זה‪ .‬מצד א חד היה מלא פשטות וענוה‬
‫קשרי רבנו עם הגר״מ שפירא בפרט ועם נושאים‬ ‫ומאידך גיסא — נתגלמה באי שיותו גדלות באין‬
‫הקשורים ליח״ל — בכלל‪ ,‬ה ת חז קו לאחר שהגיע‬ ‫שיעור‪ .‬כל משפט שהוציא מפיו‪ ,‬ניתזה הי מנו‬
‫לקראקא‪ ,‬וזאת הודות ל היו תו כתובת מרכזית‬ ‫להבה של אהב ת ישראל בוערת ואהבת ארץ‬
‫לבחורי ישיבות שבאו לפניו בעיקר בימי בין־הזמנים‬ ‫ישראל‪ .‬הו א גילה ב קי או ת וה ת מצ או ת מפליאה‬
‫להציע את שאלותיהם‪ ,‬ובעיקר להציג לפניו חידושי־‬ ‫בכל הבעיות אשר העליתי בפניו‪...‬‬
‫תורה או לשמוע ממנו עצה והדרכה בעניני לימוד‪.‬‬
‫רבנו בחן א ת הבחורים בלימודיה ם וכך התוודע יותר‬ ‫״בהמשך ה שיחה הביע רבי משה׳ניו דעתו‬
‫לסדרי־הלימוד של הישיבה‪ .‬מספר פעמים השתתף‬ ‫בצורה חריפה נגד ה ה סכ ם עם ההסתדרות‪.‬‬
‫בחגיגות הגדולות שנערכו בלובלין‪ ,‬א ם לרגל הנ ח ת‬ ‫בצעד כזה ראה משום חי סול עמדת היהדו ת‬
‫אבן־הפינה או לרגל חנוכת־הבית‪ ,‬ואחרי־כן ב סיו מי‬ ‫החרדית בארץ־ישראל‪ ,‬אחרי שתסייע לחילוניים‬
‫״הדף היו מי״‪ ,‬שם תפס מ קו ם מרכזי‪.‬‬ ‫להשתלט גם על הכלכלה בארץ‪ .‬א ם ה ם י חז קו‬
‫עמדתם עוד יותר‪ ,‬לא י הי ה אחרי כמה שנים‬
‫על הק שרים האי שיים הידידו תיי ם ו ה הדו קי ם‬ ‫מ קו ם ליהודי פשוט בארץ ישראל‪ ...‬אשר‬
‫ביותר של רבנו עם הגר״מ שפירא‪ ,‬יוכל גם להעיד‬ ‫לשאלת ה מדינ ה הי הודי ת — בהתלהבות רבה‬
‫המכתב דלהלן‪ ,‬או תו כתב במסגרת השתדלותו לקבלת‬ ‫ובאהבה גדולה לארץ־הקודש תמך ברעיון זה‬
‫הבחור מ ת תי הו געלמאן לישיבה‪ .‬בחור ז ה בא מבית‬ ‫אפילו עד כדי חלוקה‪...‬״‪.‬‬
‫יהודי לא דתי ונפשו ח שקה בתורה עד שהחליט לעזוב‬
‫א ת בית הוריו‪ ,‬כאילו לשם יציאה לסמינריון‪ ,‬אך‬
‫ואמנם‪ ,‬כל מי שנפגש עמו ונכנס א תו לדיון‬
‫העלים מ ה ם כי מגמת־פניו הי א ישיבת יח״ל‪ .‬או תו‬ ‫בנושא כלשהו העומד על הפרק בחיי היהדו ת‪ ,‬הופתע‬
‫בחור קיבל א ת ה חל ט תו לאחר שפגש פעם בוינה א ת‬ ‫ונדהם מידיעותיו ובקיאו תו בכל הדברים‪ .‬תפיס תו‬
‫הגר״מ שפירא ודמותו נ ח ק ק ה בלבו עד ה חל ט תו‬
‫הי ת ה רחבה ביותר‪ ,‬ועל אף היו תו שקוע כל כולו‬
‫לשנות ל חלו טין את דרך־חייו‪ .‬מסתבר‪ ,‬כי כצעירים‬
‫ו תמיד בלימוד התורה‪ ,‬מסוגל הי ה לתפוס ולהקיף‬
‫רבים אחרי ם מבתי ם י הודיי ם מודרניים ולא־דתיים‪,‬‬
‫גם נושאים רבים אחרים‪ ,‬במיוחד בכל מ ה שנוגע‬
‫מצא גם הו א קירבה מיו חד ת אצל רבנו‪ ,‬אשר ציידו‬
‫לחינוך‪ ,‬שבו ראה עמוד־התווך להצלת הדור והגרעין‬
‫במכתב אישי נמלץ לידידו ורעו הגר״מ שפירא‪ ,‬ובו‬ ‫ה מ ב טי ח להמשך ה קיו ם בעתיד‪.‬‬
‫נאמר ;‬
‫ב״ה‪ ,‬יום ב׳ האזינו‪ ,‬קר אק א‪.‬‬

‫מסכת־יחשיו עם מהר״ם שפירא מלובלין‬
‫״ ה תול ה ארץ על בלימה הו א ייטיב הכו״ ח‬
‫לכבוד ידי״נ הרב הגאון המפורסם איש אשכולות‬ ‫במסכת הי ח סי ם ה מ פו ת חי ם שהיו לו עם גדולי‬
‫שושילתא די חו ס א כש״ת מו״ ה מאיר שפירא‬ ‫ישראל בדורו‪ ,‬נשמר מ קו ם מיו חד לידידות פורחת‬
‫שליט״א‪ ,‬האב״ד ור״מ דק׳ לובלין‪.‬‬ ‫ומשגשגת בין רבנו לבין מיי סד ישיבת חכמי לובלין‪,‬‬
‫הגאון רבי מאיר שפירא זצ״ל‪ .‬חיבה ו א הד ה מיו חד ת‬
‫״ א חד ש ה״ ט באה״ר‪ .‬הנני בזה להיות לפה‬ ‫הגה רבנו למפעלו הכביר של ידידו‪ ,‬ישיבת חכמי‬
‫ולמליץ עבור ה מוכ״ז הבחור המופלג בתורה‬ ‫לובלין‪ ,‬אשר נועדה להרים א ת קרן התורה של יהדו ת‬
‫כמר מ ת תי הו געלמאן נ״י מק׳ ויען אשר מטרת‬ ‫פולין ועם ישראל‪ ,‬ועל רקע זה היו בין שני האי שים‬
‫נסיעתו למחניכם ל הס תפח להישיבה‪ .‬העלם‬ ‫קשרים מסועפים ו מפו ת חי ם ביותר‪.‬‬
‫הלז הו א משובח אשר יש לו כשרונות נעלים‪,‬‬
‫ואף כי מבית אביו יני חו לו מכשול על‬ ‫הגר״מ שפירא‪ ,‬כ ח סיד טשורטקוב נלהב ומסור‪,‬‬
‫ה תפ תחו תו בתורת ה׳‪ ,‬אול ם הו א ב אחד ומי‬ ‫ביקר פעמים רבות בוינה אצל רבו ה אד מו״ר‬
‫ישיבנו ונפשו איו ת ה להגות ב תו ה״ ק ומשליך‬ ‫מטשורטקוב‪ ,‬ו היו אל ה הזדמנויו ת נאו תו ת לפגישות‬
‫הכל מנגד וכל חפצים לא ישוו לו למען יזכה‬ ‫אי שיות גם בינו לבין רבנו‪ ,‬בתקופת מגוריו בוינה‪,‬‬
‫לה שתלמות בלימוד תו ה״ ק‪ .‬לזאת אבקשו כי‬ ‫ומני אז נמשך הקשר ה הדו ק ביניהם‪ ,‬אשר כלל‬
‫משה‬ ‫תולדות המחבר‬ ‫פני‬ ‫רלר‬
‫תורה ויראה‪ ,‬כמו הגאוני ם רבי שמעון ז׳ליכובר‪,‬‬ ‫יערב חין מליצתי לפניו לקבלו בספ״י ויתמכו‬
‫הרב מקולביל‪ ,‬רבי אריה לייב לנדא‪ ,‬רבי אריה צבי‬ ‫ברוח נדיבה‪ ,‬ואודות מ תן דמי ם כנגד הי סוד‬
‫פרומר‪ ,‬רבה של קוז׳יגלוב‪ ,‬וכן אנשי ה הנ הל ה של‬ ‫כפי אשר ה מוכ״ז העלם הציע לפני יש לו מבוא‬
‫הישיבה‪ ,‬שכולם היו אי שים נכבדים ומנ שואי־הפנים‬ ‫ע״ז ו מ קו ה כי נחת ינחת ממנו‪.‬‬
‫של יהדו ת פולין — כל אלה י חד נמנו וגמרו שעליהם‬
‫״ובזה אומר לו שלום מאדוה״ ש ואברכו‬
‫למלא א ת החלל הריק שנפער ב ה ס תל קו ת הגר״מ‬
‫בברכת השנים שיכתב וי ח ת ם בספרן של צ״ג‬
‫שפירא‪ ,‬בבחירתו של הר ה״ ק ה אד מו״ר רבי מ שה׳ניו‬
‫לאלתר לחיי ם טובים ארוכים ו מ תוקי ם‪.‬‬
‫מבויאן־קראקא לנשיא השלטון הרוחני של הישיבה‬
‫המפוארת בלובלין‪ ,‬אשר הי ת ה המבצר הרוחני ה אי תן‬ ‫ידידו הדו״ש מברכו כ ה״י‬
‫והגדול של יהדו ת פולין‪.‬‬
‫משח ב מו״ ה שלום יוסף זצ״ל״‬
‫באותו זמן הוצעה לרבנו גם משרת הרבנות‬
‫המעטירה של העיר לובלין‪ ,‬אשר התפנתה בפטירתו‬ ‫מובן מאליו‪ ,‬כי די הי ה בהמלצתו של רבנו כדי‬
‫של הגר״מ שפירא זצ״ל‪ .‬ההצעה הובא ה בפניו ע״י‬ ‫שהבחור יוכל להתקבל ליח״ל‪ ,‬ומאלף רק לציין‪ ,‬כי‬
‫ראשי ה ק הי ל ה ובמיוחד ע״י שני ה אד מו״ רי ם שהיו‬ ‫רבנו ידע להבחין באותו מ ת תי הו געלמאן כי לגדולות‬
‫בעיר‪ ,‬ה אד מו״ר רבי שלמה אייגר מלובלין ו ה אד מו״ר‬ ‫נוצר‪ ,‬שכן נהפך לאוצר בלום ולדמות הירו אי ת‬
‫רבי משה מרדכי מ טרי סק‪ ,‬אבל מ ט ע מי ם הכ מו סי ם‬ ‫בתקופת השואה‪ ,‬כאשר הרבה נכתב עליו‪.‬‬
‫עמו — לא קיבל א ת ההצעה‪.‬‬
‫י ח ס ההערצה של הגר״מ שפירא לרבנו נשקף גם‬
‫רבנו שקיבל עליו א ת ה מינוי של נשיא ישיבת‬ ‫מן העובדה ה מ אלפ ת דלהלן‪ ,‬כפי שמביאה הסופר ר׳‬
‫חכמי לובלין‪ ,‬לא ראה בכך משרת־כבוד‪ ,‬כי א ם עול‬ ‫אבישי שטוקהמר‪ ,‬בספר ״ הו א הי ה אומר״‪ ,‬שסופח‬
‫כבד ורציני שהוטל עליו‪ ,‬ו א מנ ם נרתם לעול הק שה‪,‬‬ ‫ל״ספר היובל״ למהר״ מ שפירא שהופיע בשנת תשמ״ג‬
‫מספר פעמים בשנה הי ה נוסע ללובלין ו שוהה‬ ‫מחדש‪ .‬הו א מספר‪ ,‬כי פעם‪ ,‬כאשר חזר רבי מאיר‬
‫בישיבה כמה שבועות‪ ,‬מטפל במבחני התלמידי ם‪,‬‬ ‫שפירא מנוה־קיץ‪ ,‬נעל א ת עצמו בחדרו שבישיבה‬
‫בסידורי הלי מודי ם ובפיקוח הרוחני על תלמידי‬ ‫למשך שלושה י מי ם ושלושה לילות‪ ,‬השקיע א ת עצמו‬
‫הישיבה‪ .‬שליחים מיו חדי ם היו באים גם בכל פעם‬ ‫בלימוד‪ ,‬בנעימות סוחפת־לב‪ ,‬ונשמע קולו בכל הבית‪.‬‬
‫מלובלין לקראקא‪ ,‬כדי להתייעץ א תו בענינים שונים‪,‬‬ ‫שלושה י מי ם לא יצא מחדרו‪ ,‬הישיבה כולה נשטפה‬
‫ולא נעשה שום דבר בישיבת חכמי לובלין בלי‬ ‫בקול תורתו שהרטיט א ת לבות ה תל מידי ם והגביר‬
‫ה סכ מ תו וידיעתו‪ .‬השפעתו על תלמידי הישיבה הי ת ה‬ ‫א ת ה ת מד ת ם העצומה גם בלאו הכי‪ .‬משנשאל אחר־‬
‫גדולה בכל המובנים‪ .‬הו א גם התענין בבעיות‬ ‫כך מה הניע או תו לכך‪ ,‬לשכוח הכל ולהשקיע הכל‬
‫הני הוליות והכספיו ת של הישיבה ונתן עצתו בכל‬ ‫בלימוד‪ ,‬נענה הגר״מ שפירא ‪:‬‬
‫ה ת חו מי ם‪.‬‬
‫— היי תי בנוה־קיץ יחד עם הר ה״ק רבי‬
‫בבחירתו כנשיא יח״ל‪ ,‬העפיל רבנו ל א ח ת‬ ‫משה׳ניו מבויאן‪ ,‬למראה ה ת מד תו בלימוד‪ ,‬פשוט‬
‫הפסגות הגבוהות במעמדו הרם והנישא‪ ,‬כאחד‬ ‫לא יכולתי לכבוש א ת קנא ת־הסופרים ש ת ססה בקרבי‪,‬‬
‫מענקי הדור אשר תחום־השפעתו חרג מ ק ר א ק א‬ ‫והתיי שבתי ללמוד ! ‪. . .‬‬
‫העיר ומן החוג ה ח סידי הנכבד שליכד וריכז מסביבו‪.‬‬
‫הוא נעשה לדמות מרכזית בפולין כולה‪ ,‬ו הודו ת‬
‫ל מ או ת הלו מדי ם בישיבת יח״ל‪ ,‬אשר שמעו א ת ל ק חו‬ ‫חנשיא חרוחני של יח״ל‬
‫וזכו להתענינותו ה מיו חד ת ב ה ת קד מו ת ם ובשגשוגם‬
‫הרוחני — הו א נעשה פטרון ללגיון גדול של לומדי ם‬ ‫ה ס תל קו תו ה פ ת או מי ת במיטב־שנותיו של הגאון‬
‫שברבות הי מי ם חלק גדול מ ה ם נעשו בעצמם למנהיגי ם‬ ‫רבי מאיר שפירא זצ״ל‪ ,‬הסבה צער כבד לרבנו‪ ,‬אך‬
‫רוחניים‪ ,‬כרבנים‪ ,‬ראשי ישיבות ומרביצי־תורה‪ ,‬אשר‬ ‫כמסתבר הביאה או תו גם למעמד כביר בנשיאת‬
‫הרחיבו א ת עוצמת השפעתו הרוחנית של רבנו לעבר‬ ‫ה א חריו ת המרכזית למפעלו הגדול‪ ,‬ישיבת חכ מי‬
‫ארצות וימים‪ ,‬אף מחוץ ל ת חו מי פולין‪ ,‬ולמעשה בכל‬ ‫לובלין‪ .‬הנהגת הישיבה ה מיו ת מ ת‪ ,‬ראשי הישיבה‬
‫מקו ם שאליו הגיעו בתפקידי ם הרבניים והרוחניי ם‬ ‫הגדולים שלה‪ ,‬ה מפור ס מי ם בכל רחבי פולין כענקי‬
‫רלז‬ ‫משה‬ ‫תול ח ת המחבר‬ ‫פני‬
‫העיר בכבוד גדול ואף המשיך לנהל בית־מדרש ולערוך‬ ‫שנטלו על עצמם לאחר שגדלו ויכלו לעמוד בצורה‬
‫שלחנות‪ ,‬אף כי בהיקף מצומצם‪ .‬אפילו בזמן ק שה‬ ‫אי תנ ה על רגליהם‪.‬‬
‫זה לא יכלו ח סידיו ומעריציו לוותר על הקשר ה הדו ק‬
‫עמו‪ ,‬ועוד באלול שנת ת״ש‪ ,‬כבר בעיצום ה מ ל ח מ ה‬
‫והפרעות שנערכו ביהודי קר אק א‪ ,‬היו שסיכנו נפשם‬
‫לנסוע אליו לטורנא‪ ,‬כדי לשבת לשלחנו בהתוועדות‬ ‫פרק תשיעי‬
‫של י״ א אלול‪ ,‬יומא־דהילולא של ה א חי ם הקדו שים‪,‬‬
‫הרה״ק רבי שלום יוסף זיע״א ו ה ר ה״ ק רבי אברהם‬ ‫ה ת קו פ ה ה א ח רונ ה — ימי ה מ ל ח מ ה ו ה שו א ה‬
‫יעקב זיע״ א מסדיגורה‪ ,‬בניו הגדולים של הסבא־‬
‫קדישא מרוז׳ין זיע״א‪ ,‬ששניהם נ ס תל קו ביום י״ א‬ ‫רבנו גולת מקראקא לטורגא‬
‫אלול‪ .‬היו אלה ה ח סי ד הנלהב ר׳ ישראל מרכוס‬
‫ובנו ר׳ אהרן‪ ,‬אשר עשו א ת הדרך מ ק ר א ק א לטורנא‬ ‫הפרק האחרון בחיי רבנו וצוק״ל הי״ד‪ ,‬הו א‬
‫לי״א אלול‪ .‬ר׳ ישראל מרכוס‪ ,‬בנו של הסופר והוגה־‬ ‫הפרק הטראגי והקודר של חורבן יהדו ת פולין וכל‬
‫הדיעות המפורסם‪ ,‬רבי אהרן מרכוס ז״ל‪ ,‬בעל ספר‬ ‫יהדו ת אירופה ועלייתה על המוקד‪ ,‬כאשר ששה‬
‫״ ה ח סידו ת״‪ ,‬הי ה ח סי ד טשורטקוב ידוע‪ ,‬אבל מאז‬ ‫מיליוני י הודי ם נכחדו ונכרתו מארץ־החיים בידי‬
‫קבע רבנו א ת מושבו בקראקא נקשר אליו בקשרים‬ ‫הנאצים הארורים ימ״ש‪ .‬רבנו הי ה בבחינת הגבר‬
‫עזים ו מיוחדי ם‪ ,‬קשרים שהחלו למעשה בימי ילדותו‬ ‫שראה בעני עמו‪ ,‬תחילה‪ ,‬בראשית הפורענות שהחלה‬
‫של רבנו ב הו סי א טין‪ ,‬לעת שרבי אהרן מרכוס בא‬ ‫להתרחש בקראק א ולאחר־מכן בעוברו להתגורר בעיר‬
‫לשם כדי לשהות במחיצת זקנו ה ר ה״ ק מ הו סי א טין‬ ‫טורנא‪ ,‬שם קיוו ה למצוא מפלט‪ ,‬אך הי ה זה רק‬
‫זיע״א‪ ,‬וכבר אז ניבא גדולות על רבנו‪ ,‬באומרו כי‬ ‫מפלט זמני‪ ,‬למשך שלוש שנים‪.‬‬
‫עתיד הו א להאיר א ת עם ישראל בתורתו ובצדקותו‪.‬‬ ‫בשנים קודרות ומרות אלו התעלתה קו מ תו‬
‫משפחת מרכוס עברה מאוחר יותר אף היא להתגורר‬ ‫הרוחנית ו ה ת מצ ת ה דמותו ה מוסרי ת והאצילית‪,‬‬
‫בטורנא ובני המ שפחה היו עם רבנו עד היו ם המר‬ ‫הזכה ו הט הור ה‪ ,‬כאשר בתוקף הנסיבות המרות‬
‫האחרון של חי סול הגיטו‪ ,‬שבו גם עלתה נשמת רבנו‬ ‫נעשה למנהיג ולכתובת הי חיד ה בעיר טורנא‪ ,‬כולם‬
‫לגנזי־מרומים בעקידה הגדולה והנוראה‪.‬‬ ‫שיחרו לפתחו‪ ,‬כולם ראו בו משענת רוחנית וסעד‬
‫מוסרי לי מי ם הק שים הללו‪ ,‬ולא פחות מז ה —‬
‫במקרים מרובים גם משענת כלכלית‪ ,‬שכן דו ק א‬
‫ממשיך בהנהגתו ופותר שאלות טראגיות‬ ‫באו תם הי מי ם הפליג עוד יותר רבנו בפעולות כבירות‬
‫ומופלאות של מעשי צדקה וחסד‪ ,‬כאשר ידע לגייס‬
‫כאמור‪ ,‬בטורנא המשיך רבנו בסדר־יומו בלימוד‬ ‫אפילו ב מצוקה הנוראה של הי מי ם האפלי ם ה ה ם‬
‫התורה ובעבודת ה׳‪ ,‬כשהוא מתא מץ שלא לשנות‬ ‫סכומי כסף גדולים כדי לחלק ם לעניים ונצרכים‬
‫מ אומ ה‪ ,‬על אף עומס הבעיות והיגון שנאלץ הי ה‬ ‫שמספרם גדל והלך אז‪.‬‬
‫לעמוד בו בנסיבות הנוראות שנוצרו‪ .‬י הודי טורנא‬
‫למדו להעריצו עד ללא גבול‪ ,‬ראו בו עוגרהצלה‬ ‫בפרוץ ה מ ל ח מ ה‪ ,‬בסוף שנת תרצ״ט ועל סף‬
‫ועמוד שאפשר להישען עליו‪ .‬גם בימי היגון ערך א ת‬ ‫ראשית שנת ת״ש‪ ,‬עוד התגורר בקראקא‪ .‬לאחר‬
‫שלחנותיו ובאו אליו ח סידי ם דגולים ואי שים‬ ‫כניסת הנאצי ם לקר אק א העיר ו ה ק מ ת הגיטו בה‪,‬‬
‫חשובים‪ ,‬ביניהם רבי שמואל הולנדר ובנו ר׳ מרדכי‪,‬‬ ‫התגורר גם רבנו שם‪ .‬ת חיל ה סירב לעזוב א ת העיר‬
‫הרה״ג ר׳ קל מן אראד‪ ,‬ראש בי״ד בטורנא‪ ,‬הדיין‬ ‫ולא רצה לשמוע על הצעות שונות לעבור ל מקו ם‬
‫הרה״ג ר׳ וולף קורט‪ ,‬הרה״ ח ר׳ חיי ם אנגלנדר‪,‬‬ ‫אחר‪ .‬הו א העדיף לה תמסר בכל כוחו כדי לעודד‬
‫מ ח סידי צנז‪ ,‬שהיה ארכיטק ט של בתי־מדרש‬ ‫ולחזק ידי ם רפות וברכים כושלות‪ ,‬עזר לכל מי שפנה‬
‫ומקוואות‪ ,‬הרה״ ח ר׳ נטע פרנס‪ ,‬מ ח סי די רדומסק‪,‬‬ ‫אליו בכל להט־נפשו‪ ,‬אלא שבינתיים גברו הגזירות‬
‫ועוד ועוד‪ .‬גם י הודי ם פשוטים‪ ,‬גם כאלה שהיו‬ ‫והנגישות‪ ,‬ומצד שני נפוצה שמועה‪ ,‬כי כל מי שרוצה‬
‫רחוקים מ ח סידו ת‪ ,‬מתורה ומיראה‪ ,‬באו ל ה ת ח מ ם‬ ‫יוכל ליטול א ת חפציו ולעזוב לכל מ קו ם שירצה‪.‬‬
‫לאורו‪ .‬ראשי ה ק הי ל ה ועסקני העיר עשו כל מ ה‬ ‫רבנו נעתר הפעם לבקשות ולהפצרות ובקיץ‬
‫שביכולתם בכדי שלא י אונ ה לו כל רע ח״ו‪.‬‬ ‫ת״ש יצא מ ק ר א ק א לעיר טורנא‪ ,‬שם קיבלוהו י הודי‬
‫משה‬ ‫תולדות המחבר‬ ‫פני‬ ‫רלח‬
‫של ה אד מו״ר מדז׳יקוב‪ ,‬והביא מ ת ח ת למעילו א ת‬ ‫ב תכ סי סי ם ובתחבולות שונות עלה בידיה ם להצילו‬
‫מנורת־החנוכה של בעל ה״אמרי־נועם״‪ ,‬ש הי ת ה‬ ‫מציפרני הנאצים במסגרת ה״ א ק ציו ת״ האכזריות‬
‫שייכת לרבי מדז׳יקוב‪ .‬מפליאה עדינות־הנפש‬ ‫שערכו ביהודי העיר‪ ,‬כאשר ציוו להתרכז ב מקו ם‬
‫המופלגת של רבנו‪ ,‬כאשר ה שאלה הראשונה‬ ‫מרכזי ו היו תופסי ם אלפי יהודי ם ו מ ע מי סי ם או ת ם‬
‫שהתעוררה אצלו הי ת ה‪ ,‬ה א ם לא ת הי ה זו פגיעה‬ ‫על הרכבות כדי להובילם למחנו ת־המווו^‬
‫ביוסף מרכוס‪ ,‬שהיה אז בחור צעיר‪ ,‬שמא ת הי ה לו‬
‫חולשת־דעת שלמרות שטרח והביא א ת מנורת־‬ ‫שאלות קשות ומסובכות בהלכה הובאו לפני‬
‫הנחו שת — לא ידליק בה רבנו ‪ . . .‬ר״י מרכוס אמר‬ ‫רבנו ב או ת ה תקופה‪ ,‬שאלות הקשורות בחיים ומוות‪,‬‬
‫מיד‪ ,‬כי מובן מאליו שישמח מ אד א ם רבנו ידליק‬ ‫שאלות של פיקוח־נפשות‪ ,‬כיצד לנהוג בימים מרים‬
‫במנורה של בעל ״אמרי־נועם״‪ .‬אחרי ז ה התעוררה‬ ‫כאלה‪ ,‬כמו‪ ,‬למשל‪ ,‬ה א ם מותר ליהודי לסדר לעצמו‬
‫שאלה הלכתית‪ ,‬ה א ם אפשר לשאול כלי שלא מדעת‬ ‫מ ס מכי ם שיזהוהו כנוצרי ולא כיהודי‪ ,‬בכדי להינצל‪.‬‬
‫הבעלים‪ ,‬שהרי המנורה הי ת ה שייכת לרבי מדז׳יקוב‪,‬‬ ‫ברוב ענוותנותו לא רצה רבנו לפסוק‪ ,‬אלא הצביע‬
‫ולר׳ מנדל הרציג לא הי ת ה הרשאה מיו חד ת‬ ‫לשואליו על מקורות בהלכה לתשובתו‪ ,‬או הר א ה‬
‫לה שאילה לרבנו‪ .‬התעורר מסביב לשלחן וויכוח על‬ ‫לאלו שידעו לעיין בספר וביקש מ ה ם להסביר‬
‫השאלה‪ ,‬עד שלבסוף הצביע רבנו על תוספות‪ ,‬שם‬ ‫לשואלים שכך וכך הו א הדין‪ .‬גם שאלות מסובכות‬
‫נפסק‪ ,‬כי כלי שאינו ניזק על־ידי שימוש — מותר‬ ‫בעניני אי שות הובאו לפניו‪ ,‬שאלות הנוגעות לעניני‬
‫להשתמש בו שלא מדעת הבעלים‪ .‬לאחר ז א ת הדליק‬ ‫הלשנות וכיו״ב‪.‬‬
‫רבנו א ת הנרות במנורה הזו של בעל ה״אמרי־נועם״‪,‬‬
‫ר׳ יוסף מרכוס הי״ו מלונדון‪ ,‬בנו של הרה״ ח‬
‫בכל י מי החנוכה‪.‬‬
‫ר׳ ישראל מרכוס הי״ד‪ ,‬הי ה מן האנ שים הי חידי ם‬
‫בקיץ שנת תש״ב נודעה השמועה‪ ,‬כי ה אד מו״ רי ם‬
‫שליוו א ת רבנו כמעט בכל תקופת שהותו בטורנא‬
‫מרדומסק ומאלכסנדר נהרגו על קידוש ה׳‪ .‬ברור‬
‫וראה או תו ממש עד היו ם האחרון‪ ,‬עד לרגע שבו הלך‬
‫שהבשורה המרה השרתה צער גדול ואווירה קודרת‪.‬‬
‫רבנו עם הרבנית אל הרחבה שאליה נצטוו כל הי הודי ם‬
‫גם לביתו של רבנו הגיעה הבשורה הנוראה‪ .‬ה מו ע ק ה‬
‫להתייצב ו מ מנ ה נלקחו באותו יום מר ונמהר‪ ,‬ביום‬
‫הי ת ה כבדה‪ ,‬וק שה הי ה אפילו לדבר‪ .‬כאשר בכל ז א ת‬
‫ב׳ אלול תש״ג‪ ,‬בקרונות רכבת שלתוכם נדחסו מ או ת‬
‫היו מי שהציגו א ת ה שאלה ה ע תי ק ה ו ה מ עי ק ה ;‬
‫יהודי ם בתנאי־מחנק‪ ,‬כאשר הקרונו ת מל אי ם סיד‪,‬‬
‫״זו תורה וזה שכרה ?״‪ ,‬מיהר רבנו להגיב בצורה‬
‫אל מ חנ ה הה ש מד ה באושוויץ‪.‬‬
‫פתאומית‪ .‬הו א הצביע על מ א מר חז״ל‪ ,‬בגמרא או‬
‫במדרש‪ ,‬שממנו עולה‪ ,‬כי בשעת הגזירה‪ ,‬כדוגמת‬ ‫ר׳ יוסף מרכוס מספר עד היו ם בריגשה ובדמעות‬
‫ה ת קו פ ה בה חיו אז‪ ,‬כאשר יצ א ה הגזירה כי יהודי ם‬ ‫בעיניו על ה ת קו פ ה הזו של שלושת השנים שבהן שהה‬
‫ייהרגו‪ ,‬הרי ז ה סי מן רע למי שנשאר בחיים‪1‬‬ ‫רבנו בטורנא‪ ,‬כשכמעט כל ה ת קו פ ה הי ה ממש במגע‬
‫התשובה הזו כמובן ה ד הי מ ה ו היכ ת ה בהלם א ת כל‬ ‫יו מיו מי א תו‪ .‬רבנו התגורר בטורנא בדירה ברחוב‬
‫הנוכחים‪ .‬כולם יכלו לראות אז עד היכן מגעת‬ ‫שפיטאלנא ‪ ,12‬בבית פינתי שעמד על גבול הגי טו של‬
‫גדלותו של איש גדול בענקים זה‪ ,‬כמ ה מוכן הו א‬ ‫טורנא‪ ,‬שם התגורר בדירה צנועה שבה היו ‪ 2‬חדרים‬
‫בכל נושא ועד היכן כל רז ב א מ ת לא נעלם ממנו‪.‬‬ ‫ומטבח‪ ,‬אצל מ שפחת ליבר‪ ,‬שהי ת ה מ שפחה חסידי ת‪.‬‬
‫מנהיג ורועת כימי מצוקת וגזירות‬ ‫חנוכיית תאדמו״ר מדז׳יקוב‬
‫הבעיות שצפו אז ועלו על הפרק‪ ,‬ברובן נגזרו‬ ‫בחנוכה תש״ב‪ ,‬מספר ר״י מרכוס‪ ,‬כבר הי ה‬
‫מ אי מו ת ונסיבות הי מי ם המרים והק שים‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪,‬‬ ‫אי סור חמור על ה חז ק ת כלי־כסף‪ ,‬ולרבנו לא הי ת ה‬
‫הורה לומר בכל שבת א ת תפלת ״אב הרח מי ם״‪ ,‬גם‬ ‫מנורה להדליק בה נרות חנוכה‪ .‬לר״י מרכוס הי ת ה‬
‫בשבתות שכרגיל אין אומרי ם או ת ה‪ ,‬וז א ת לזכר‬ ‫מנורה מנחו שת ו הו א מיהר ב שמחה ל ה בי א ה לרבנו‪.‬‬
‫הקדו שים שנהרגו‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬לא התיר א מי ר ת‬ ‫הרבנית נהגה לפני מנ ח ה להכין א ת המנורה‪ ,‬כדי‬
‫קדיש לזכר י הודי ם שהלכו ונעלמו וגורלם לא נודע‪.‬‬ ‫שיוכל להדליק בה לאחר תפלת ערבית‪ .‬בינתיים‪ ,‬בין‬
‫הו א ציין‪ ,‬כי אולי אל ה עדיין בחיים‪ ,‬ובכל אופן —‬ ‫מנ ח ה ומעריב‪ ,‬בא לבית רבנו ר׳ מנדל הרציג‪ ,‬מ חו תנו‬
‫רלט‬ ‫משה‬ ‫תולדות המחבר‬ ‫פני‬
‫על אנשים שהיו בעבר עשירי העיר‪ ,‬שעוד נמצא כסף‬ ‫אין לומר קדיש כאשר לא יודעים בביטחה שהאנשים‬
‫ב א מ תח ת ם‪ .‬הו א השפיע עליהם בכל כוח־השפעתו‬ ‫מתו‪.‬‬
‫למסור לו את החל ק הארי מזה‪ .‬וכך הי ה בידו‬ ‫באו ת ם הי מי ם הק שים‪ ,‬היו הי הודי ם נתונים‬
‫לפרנס א ת כל אלה שמטה־לחמ ם נשבר לחלוטין ולא‬ ‫לגזירות נוראות‪ ,‬ה ם גוייסו לעבודות־כפיה‪ ,‬נאלצו‬
‫הי ת ה בידם פרוטה לפורטה‪ .‬הו א גם ניצל א ת‬ ‫לקום בעוד לילה כדי לצאת לעבודה‪ .‬בפני רבנו‬
‫העובדה שבאו לפניו בעלי ממון תקיפים‪ ,‬שבואם‬ ‫הובאה השאלה‪ ,‬מ ה לעשות עם הנ ח ת תפלין ותפלת‬
‫לפניו הי ה במטרה לחפות על עצמם‪ ,‬וכיוון שלבו של‬ ‫שחרית‪ .‬רבנו קבע‪ ,‬שיש להתפלל לפני שיוצאים‪ ,‬אלא‬
‫רבנו נשבר בקרבו למראה ה או מללי ם הרבים שאין‬ ‫א ם כן ישנה אפשרות להתפלל בתוך העבודה‪ ,‬וכך‬
‫להם פת לחם לפיהם — לקח כסף גם ממגו שמים‬ ‫גם לגבי הנ ח ת תפלין‪ .‬לאו ת ם יהודי ם שלא יכלו‬
‫אלה כדי להעבירו לצרכי העניים‪.‬‬ ‫להניח תפלין במהלך העבודה וכשחזרו מן העבודה‬
‫כבר הי ה לילה — הורה להם להניח תפלין לפני‬
‫מענין הצדקה יסופר‪ ,‬כי יו ם א חד באה אשה‬ ‫צאתם לעבודה‪ ,‬הגם שהיה עוד לילה‪ ,‬אבל בלא‬
‫מפשוטי־העם לתנות א ת שאלתה‪ .‬הי א נכנסה ת חיל ה‬ ‫ברכה‪.‬‬
‫לרבנית וזו‪ ,‬כרגיל‪ ,‬ה תלוו תה לאשה ב היכנס ה לרבנו‪.‬‬
‫לביתו של רבנו באו גם חברי ה״יודנראט״‪,‬‬
‫האשה הציגה את ה שאלה דלהלן ‪ :‬בעלה נלקח לפני‬
‫ששנים מ ה ם היו י הודי ם שומרי מצוות‪ ,‬א חד מ ה ם‬
‫זמן־מה ב אח ת ה״ א קציו ת״‪ ,‬ו הי ה ידוע כי לו ק חי ם‬
‫הי ה ר׳ יהושע שטוב‪ ,‬אשר נשאר שומר מצוות עד‬
‫או תו לאושביץ‪ ,‬ו הו א נדר על אתר‪ ,‬כי א ם יינצל‬
‫הסוף ו הי ה גם מהוגן למדי‪ ,‬אבל לא רק ה ם באו‪,‬‬
‫הריהו מקבל עליו לצום כל השבוע עד שקיעת־החמה‪,‬‬
‫אלא גם יתר חברי ה״יודנראט״‪ ,‬וכך נהפך רבנו‬
‫מחוץ לשבת‪ ,‬ו היו ת כי ניצול ו הו א עובד עכשיו‬
‫לאישיות המרכזית של טורנא‪ .‬הללו באו בדרך כלל‬
‫במחנה עבודת־פרך ובלי אוכל לא יוכל ל ה חזי ק מעמד‬
‫— מה עליו לעשות י מ שסיימ ה להציג א ת שאלתה‪,‬‬ ‫כדי להיוועץ בו‪ ,‬אבל לא פעם שימש בואם של חלק‬
‫מ ה ם רק כ״אליבי״‪ ,‬כדי שיוכלו לאחר ה מ ל ח מ ה‬
‫הי ת ה השאלה הראשונה של רבנו א לי ה ‪ :‬ה א ם נחוץ‬
‫לטעון שהתנהגו כהוגן‪ .‬ובעצם‪ ,‬כל מי שהחזיק איז ה‬
‫לך כסף ל מ חי ה ז רק לאחר־מכן נענה והשיב לה‪ ,‬כי‬
‫שהוא תפקיד־מפתח בעיר הי ה בא אליו‪ ,‬בתוכם גם‬
‫בכל תקופת עבודתו במחנה־הכפיה מותר לבעלה‬
‫לאכול‪ ,‬ואם ה ק ב״ ה יעזור לו ויינצל‪ ,‬י הי ה עליו‬ ‫רופאים‪ .‬רבנו קיבל כל א חד בסבר־פנים־יפות‪ ,‬הו א‬
‫לשבת בתענית או תו היו ם שניצול‪.‬‬ ‫מסוגל הי ה לשוחח עם כל א חד בנושא ובתחום שלו‪.‬‬
‫מובן מ אליו שבימים כאלה שוחח גם בענינים‬
‫פוליטיי ם ומדיניי ם ובחדשות המתרח שות בחזי תו ת‬
‫ה מל ח מ ה‪ .‬בדרך כלל לא קרא רבנו עתונים‪ ,‬אבל‬
‫בימי ה״אקציות״ בטודגא‬
‫בימי ה מ ל ח מ ה הי ה עובר מהר על דיווחי ם‬
‫מל ח מ תיי ם בעתון גרמני‪ ,‬וכאשר החלו להגיע מעט‬
‫אם בתקופה הראשונה‪ ,‬עד השליש הראשון של‬
‫ידיעות על מפלות שספגו הגרמנים‪ ,‬הרי ז ה הכניס‬
‫שנת תש״ב‪ ,‬הי ה בטורנא המצב י ח סי ת שקט יותר‬
‫מעט חיו ת‪.‬‬
‫מאשר בקראקא‪ ,‬הרי עם כניסת ארצות־הברית‬
‫ל מלחמה וההכרזה עליה‪ ,‬בטבת תש״ב‪ ,‬חלה הרעה‬ ‫הרבה שיחות ה תנהלו מסביב לצרות והגזירות‬
‫גדולה במצב הי הודי ם בעיר זו‪ ,‬ביום שבו הכריזה‬ ‫שפקדו א ת יהדו ת אירופה‪ ,‬ה שחי טו ת ה ה מוניו ת‬
‫ארה״ב על מ ל ח מ ה נגד גרמניה נהרגו בטורנא ‪17‬‬ ‫וההריגות והפקרת חיי יהודים‪ .‬פעם ציין רבנו אבחנה‬
‫יהודים‪ ,‬ו מ אז החלו הרדיפות הק שות‪ .‬בין ‪17‬‬ ‫מיוחד ת‪ .‬פלא הוא‪ ,‬אמר‪ ,‬כי ההריגות ו ה״ א ק ציו ת״‬
‫ההרוגים הי ה אהרן וולף‪ ,‬א חד מקרובי משפחתו‬ ‫הגדולות התרח שו ת מיד בימי־הילולא של צדיקים‪,‬‬
‫של רבנו‪ .‬יום קשה של הריגות הי ה בי״א אייר‬ ‫ואחר־כך הזכיר דבר ז ה פעמים רבות‪.‬‬
‫תש״ב‪ ,‬כאשר הגרמנים השתוללו בעיר כחיות־פרא‪,‬‬
‫בהשתמשם באמתל א שהם עורכים מצוד אחר‬
‫״ קו מוני ס טי ם״‪ .‬באותו יו ם הרגו יותר מ־‪ 50‬יהודים‪.‬‬ ‫מפזד לצדקה וסועד ל מ ק קי ם‬
‫אבל כל ז ה הי ה רק כאין וכאפס לעומת מ ה‬ ‫מפליא ב מיו חד הי ה באו ת ם הי מי ם המרים‪,‬‬

‫שהחל להתחולל בחודש סיון תש״ב‪ .‬בחודש ז ה‬ ‫כיצד פעל בעניני צדקה ללא־הפסק‪ .‬רבנו עקב והתענין‬
‫משה‬ ‫תולדות המחבר‬ ‫פני‬ ‫רמ‬
‫הראשונה ששאל אותו רבנו בבואו אליו הי ת ה ; מ ה‬ ‫נערכו שלוש ״ א ק ציו ת״ אכזריות‪ ,‬הי ה ז ה בימי ם ג׳‪,‬‬
‫שלום ר׳ ישראל מרכוס ז ר׳ שאול וולף לא ידע עדיין‬ ‫כ״ו ול׳ בסיון‪ .‬בימים אלו הובלו להריגה בבלזיץ‬
‫שום דבר והשיב‪ ,‬כי ראה א ת כל בני משפחת מרכוס‬ ‫עשרים אלף מי הודי טורנא ושמונת אלפים נהרגו‬
‫וכי כולם נשארו בחיים‪ .‬רבנו לא נרגע ולא הרפה‪,‬‬ ‫ביום כ״ו בסיון בעיר עצמה‪ .‬נשארו בעיר רק‬
‫חזר עוד פעמיים על השאלה‪ ,‬וכאשר נפרדו הפציר‬ ‫או ת ם י הודי ם שהיו בידיה ם אישורים מיו חדי ם‬
‫בו מאד‪ ,‬כי ילך ויברר מ ה קורה לר׳ ישראל מרכוס‬ ‫מ ה״ג ס ט א פו״‪ .‬כל היתר אולצו להתייצב במסגרת‬
‫ויחזור לומר לו‪ .‬לאחר־מכן התברר‪ ,‬כי ממש באותו‬ ‫ה״ א ק צי ה״‪ .‬עד לאותו ז מן טרם הו ק ם הגי טו בעיר‪,‬‬
‫ז מן ירו למוות בר׳ ישראל מרכוס הי״ד‪ .‬כאשר סיפרו‬ ‫ועדיין יכלו יהודי ם להתגורר בכל מ קו ם בעיר‪.‬‬
‫א ח״ כ לרבנו מ ה קרה‪ ,‬אפשר הי ה להבין מהבעתו‪,‬‬
‫כי חש בשעת־מעשה מ ה מתרחש‪ .‬רבנו גילה ידידו ת‬ ‫ביום הראשון של ה״ א ק צי ה״ היו ההריגות‬
‫מופגנת כלפי ר׳ ישראל מרכוס וי ח ס אבהי מיו חד לכל‬ ‫הנוראות ביותר‪ .‬רבנו היה‪ ,‬כנראה‪ ,‬בדירתו ו ה קלג סי ם‬
‫בני המ שפחה שנמצאו א תו בקירבה ממש‪.‬‬ ‫לא הגיעו אליו‪ .‬לאחר או תו יום‪ ,‬יעצו לרבנו כי עדיף‬
‫שילך להתאשפז בבית־החולים‪ ,‬שכן אמרו כי לא יגעו‬
‫משפחת מרכוס‪ ,‬לפי בקשת אבי המ שפחה‪,‬‬ ‫לרעה בבית־חולים‪ ,‬הגם שבאקציות אחרו ת קרה‬
‫עברה לגור ביחד עם רבנו‪ ,‬באותה דירה‪ ,‬ה ת חל קו‬ ‫ההיפך מזה‪ ,‬הקלג סי ם ראו בבתי־חולים כתובת‬
‫ביחד בשטח ה ק טן‪ ,‬חלק מ ה ם התגורר במטבח‪ ,‬א ם‬ ‫ראשונה למעלליה ם האכזריים‪ ,‬היו באים ו מוצי אי ם‬
‫המ שפחה ביחד עם הרבנית ע ס קו בניהול הבית‪ ,‬מרת‬ ‫את הי הודי ם ה חולי ם והחל שים ו לו ק חי ם או ת ם‬
‫מרכוס בישלה עבור הרבי והרבנית וכל בני המ שפחה‪.‬‬ ‫למחנות־הה שמדה‪ .‬אבל הפעם לא נגעו לרעה בבית־‬
‫רבנו חזר לביתו לאחר ה״ א ק צי ה״ של חודש סיון‬ ‫החולים‪ .‬רבנו קיבל א ת העצה והלך לשם ו הו א שהה‬
‫וגם בתנאי־הצפיפות הק שי ם הוסיף לקיי ם א ת סדר־‬ ‫בבית־החולים ביתר שני י מי ה״ א ק צי ה״ וכך ניצל‪.‬‬
‫יו מו הקבוע והמ שיכו להתפלל אצלו בציבור‪ ,‬אף כי‬ ‫כדי ללכת לבית־החולים ולהימנע מכל סכנה‪ ,‬נאלץ‬
‫במנין מצומצם‪.‬‬ ‫הי ה לה סכי ם שיגלחו לו א ת הזקן‪ .‬שאלה זו של‬
‫גילוח הז קן ליהודים‪ ,‬הי ת ה א ח ת ה שאלות המענות‬
‫ו ה מדכ או ת ביותר‪ .‬היו שאמרו‪ ,‬כי אולי יש בכך ענין‬
‫ראש־השגיה ויוכ״פ האחרון‬ ‫של ״יהרג ואל יעבור״‪ ,‬שהרי זו גזירה נגד הדת‪,‬‬
‫אבל הרבנים פסקו‪ ,‬כי מכיוון שהגזירה מנו מ ק ת‬
‫בערב ראש־השנה נערכה ״ א ק צי ה״ נוספת‪ .‬רבנו‬ ‫בטעמים הגייניים מותר לעשות זאת‪ .‬ואמנם‪ ,‬י הודי ם‬
‫והרבנית עם בני משפחת מרכוס ועוד כ מ ה עשרות‬ ‫רבים השלימו בהכרח עם גזירה זו ועשו כן‪.‬‬
‫יהודים‪ ,‬בין ‪ 60‬ל־‪ , 80‬מצאו לה ם מחבוא בעליית־גג‪,‬‬
‫באותו בית שברחוב שפיטאלנא ‪ .12‬כולם ישבו‬
‫צפופים ודחוקי ם‪ ,‬בחשיכה מלאה‪ ,‬ו ה סכנ ה הי ת ה‬ ‫תחושת רבנו לגורל המר של מקורבו‬
‫גדולה‪ .‬אפילו לא היו יורים בהם במקו ם‪ ,‬א ם היו‬
‫מתגלים‪ ,‬הרי בודאי היו נלק חי ם במסגרת‬ ‫גם ח סידו הנ א מן של רבנו‪ ,‬ר׳ ישראל מרכוס‪,‬‬
‫״טרנספורט״ למחנה־ה שמדה‪ .‬ב מקו ם אחר כבר‬ ‫כאשר שמע שרבנו נתן לגלח א ת זקנו‪ ,‬ביקש מבנו כי‬
‫סופר‪ ,‬כיצד הציל רבנו א ת כולם‪ ,‬לאחר שילד‬ ‫יגלח גם לו א ת הזקן‪ ,‬כי אמר‪ ,‬איך אוכל לבוא עוד‬
‫למשפחת ליבר פרץ בבכי וקול הבכי הי ה עלול להסגיר‬ ‫לרבנו עם זקן‪ ,‬כשהוא עצמו נאלץ לתת לגלחו‪ .‬בו׳‬
‫את כולם‪ ,‬ורק הודו ת לתושייתו המופלאה‪ ,‬לה שקות‬ ‫תמוז‪ ,‬מספר בנו‪ ,‬גילח בסם א ת זקנו של אביו‪ ,‬אך‬
‫את הילד במעט יין שהיה א תו לקידוש — נשתתק‬ ‫יו מיי ם לאחר־מכן‪ ,‬ביום ח׳ בתמוז‪ ,‬אחר שעבר ר׳‬
‫הילד ו ה סכנ ה נמנעה‪.‬‬ ‫ישראל מרכוס לגיטו — ירו בו הנאצים על מרפסת‬
‫הדירה שבה התגורר‪ ,‬לאחר שסירב לרדת א ת ם‬
‫כך‪ ,‬בעליית־גג‪ ,‬ח סו מ ה וסגורה‪ ,‬קיי מו א ת‬ ‫לרחוב‪ .‬באותו יום הרגו הנאצי ם ‪ 39‬י הודי ם‬
‫תפלות ראש־השנה‪ .‬ה ם הודו לה׳ ובירכו על כך‪ ,‬כי‬ ‫בטורנא‪ .‬באותו יו ם אפשר הי ה גם פעם ראשונה‬
‫יום ראשון של ראש־השנה הי ה בשבת‪ ,‬ולכן לא‬ ‫לצאת מן הגיטו‪ .‬ר׳ שאול וולף מיהר ללכת לבית־‬
‫צריכים לתקוע‪ .‬ביום השני של ראש־השנה נרגע מעט‬ ‫החולי ם ולהביא אוכל לרבנו‪ ,‬שכן לא מוכן הי ה‬
‫המצב ויכלו לצאת לחדר הסמוך‪ ,‬מ קו ם בו התפללו‬ ‫לטעום מן האוכל של בית־החולים‪ .‬והנה‪ ,‬השאלה‬
‫רמא‬ ‫משה‬ ‫תולדות המחבר‬ ‫פני‬
‫רוצה להישאר עם הי הודי ם שלו‪ ,‬ושנית — הדבר הי ה‬ ‫ו קיי מו א ת ה תקיעו ת‪ ,‬לא לפני שסתמו היטב א ת כל‬
‫כרוך במעבר למחנה מסויי ם‪ ,‬ללא תנ אי ם של כשרות‬ ‫החלונות‪ ,‬כדי שקול השופר לא יישמע החוצ ה בצורה‬
‫וללא כל אפשרות שיוכל להמשיך שם בלימודיו‪.‬‬ ‫כלשהי‪.‬‬
‫בסופו של דבר התברר‪ ,‬כי גם הי הודי ם שיצאו עם‬
‫לאחר ראש־השנה יצאו מ מקו ם־ ה מ חבו א‪ .‬קלגסי‬
‫ניירות מסוג זה לא נשארו בחיים והוצאו להריגה‪.‬‬
‫ה״ג ס ט א פו״ ה ס תפ קו בינתיים בטרפם ו ה ס תל קו מן‬
‫העיר‪ .‬בבואו חזרה לביתו‪ ,‬מצא רבנו א ת דירתו‬
‫ח תו מ ה‪ .‬אנשי ה״יודנר אט״ השתדלו ופתחוה מחדש‪,‬‬
‫תחילה רק חדר אחד‪ ,‬ולאחר־מכך — גם א ת החדר‬
‫החויה המרגשת והציגה של הפסח חאחרון‬
‫השני‪ .‬ביום־הכיפורים תש״ג‪ ,‬התפללו בביתו של רבנו‬
‫במנין מצומצם‪ ,‬אחד־עשר איש בלבד‪.‬‬
‫ה חוי ה המרגשת‪ ,‬ה מ ר טי ט ה והנוגה ביותר‬
‫שנחרתה בלבו של ר׳ יוסף מרכוס‪ ,‬הרי זה הפסח‬
‫האחרון של שנת תש״ג‪ .‬שאלות רבות התעוררו אז‪.‬‬
‫ה תנ אי ם היו ק שים מנשוא‪ .‬הרבנים התירו ק מ ח מן‬
‫רוצה להישאר עס היהודים שלו‬
‫השוק לשם אפיית מצות‪ .‬כולם באו לרבנו להציע‬
‫לפניו א ת שאלותיהם‪ ,‬גם הרבנים שנותרו בעיר באו‬
‫ה״ א ק צי ה״ הבאה נערכה בא׳ כסלו תש״ג‪,‬‬
‫אליו‪ .‬רבנו נתן תשובות לשואליו בענינים ה מיו חדי ם‬
‫וב״ אקציה״ זו ה תחבא רבנו בבית שממול דירתו‪,‬‬
‫שהתעוררו לרגל המצב‪ ,‬אך סירב להשיב בשאלות‬
‫בבית בחור ח סי ד שלו‪ ,‬בשם אברהמ׳לה טראטנר‪,‬‬
‫רגילות ויו מיו מיות‪ ,‬כמו כשרות עופות וכדומה‪.‬‬
‫שדודו ר׳ יעקב טראטנר‪ ,‬הי ה בעל־תפלה אצל רבנו‬
‫בקראקא‪ .‬באותו בית מצא בונקר טוב יותר‪ ,‬לא‬
‫תשעה י הודי ם הסבו בביתו של רבנו לליל־‬
‫עליית־גג‪ ,‬כי א ם חדר חסו ם‪ .‬לאחר או ת ה ״ א ק צי ה״‬
‫הסדר האחרון‪ .‬מלבדו נוכחו ר׳ יוסף מרכוס‪ ,‬אחיו‪,‬‬
‫שב רבנו לביתו‪ .‬או תו ת ה חי סו לי ם ניכרו היטב‬
‫אברהמ׳לה טראטנר‪ ,‬הרב מ סנ א טין ועוד כמה‬
‫במשפחת מרכוס‪ ,‬אשר הלכה ו הצ ט מ ק ה‪ ,‬רק ארבעה‬
‫אנשים‪ .‬לברכת־המזון קראו לאחד השכנים‪ ,‬כדי‬
‫מ ה ם נותרו וה ם עברו לגור במטבח דירתו של רבנו‪.‬‬
‫שיהיה מנין‪ .‬בשלחן צדדי באותו חדר הסבו הרבנית‬
‫ומרת מרכוס‪.‬‬
‫רבנו התגורר באותו חלק מגיטו טורנא‪ ,‬אשר‬
‫נחשב למחנה־עבודה‪ .‬ו הו א והרבנית נרשמו רשמית‬
‫רבנו שמר על שלוותו המל אה‪ ,‬לא ויתר על מנהג‬
‫כפועלים‪ ,‬רבנו נרשם כעובד גיהוץ במתפרה‪ ,‬ואילו‬
‫אחד ועל חומרה אחת‪ .‬לפני הקידו ש ישב ובדק‬
‫הרבנית ומרת מרכוס נרשמו כתופרות‪ .‬רבנו שידל א ת‬
‫במשך ‪ 25‬דקות א ת הירק למרור שבע בדיקות‪,‬‬
‫יוסף מרכוס שגם הו א י תחיל לצאת לעבודה‪ ,‬ומאוחר‬
‫למרות שלפני־כן טרחו לרחוץ או תו בלי סוף‪ .‬מ אוחר‬
‫יותר התברר לו כי עצתו זו של רבנו הועילה לו‬
‫יותר פתח בקידוש‪ .‬אין לתאר א ת האווירה ששררה‬
‫להישאר בחיים ולהינצל‪ .‬מכאן החל ה ה תקופ ה‬
‫בחדר בעת א מיר ת הקידוש‪ .‬כולם נתקפו צמרמורת‬
‫האחרונה לגיטו טורנא ולחייו של רבנו‪ .‬זו הי ת ה‬
‫וחלחלה‪ ,‬לכולם ניקוו דמעות בעינים‪ .‬שתי הנשים‬
‫א ח ת ה ת קו פו ת הק שות והמרו ת ביותר‪ .‬לא עבר יו ם‬
‫שבחדר פרצו בבכי מר‪ .‬כולם חשו כי רבנו ממש איננו‬
‫בלי הריגות‪ ,‬הרעב התפשט וה תחזק‪ ,‬ועם כל ז א ת‬
‫נמצא עתה בעולם הזה‪ .‬הרושם הי ה מרגש ומרעיד‪,‬‬
‫וגם אחרי־כן‪ ,‬כל הסדר‪ ,‬עם כל ההנהגות‪ ,‬אשר זיעזעו‬ ‫חיו וקיוו לי מי ם טובי ם יותר‪ .‬למרות ה תנ אי ם‬
‫הק שים ה תכנ סו עוד לתפלה במנין בבית רבנו‪ ,‬הן‬
‫א ת לבבות האנ שים שהיו במקום‪ .‬רבנו א מר א ת‬
‫ההגדה בכל הכוונות העצומות שלו‪ ,‬פניו להטו‪ ,‬לא‬ ‫לשחרית ו הן ל מנ ח ה וערבית‪.‬‬
‫ויתר על אף א ח ת מהנהגותיו‪ ,‬וכאשר הגיע ל״נ שמת״‬ ‫באותו ז מן הגיעו לרבנו ניירות אמריקאיי ם‪.‬‬
‫— הי ה זה מעמד של כלות־הנפש ממש‪ ,‬הו א אמר‬ ‫במ קו מו ת שונים בעולם נעשו מ א מצי ם וה שתדלויות‬
‫מלה במלה בניגון הערב והנוגה שלו‪ ,‬לפעמים עלה‬ ‫למען הצלתו‪ .‬בין היתר פעלו פני משפחת שטרנבוך‬
‫קולו בהתלהבות‪ ,‬כך בליל הסדר הראשון וכך בליל‬ ‫הנודעת משוויץ וכן ר׳ חיי ם ישראל אייז‪ ,‬עסקן אגודאי‬
‫הסדר השני‪ .‬שני הלילות הללו היו חווי ה עזה‬ ‫מציריך‪ ,‬והשיגו למענו דרכוךחוץ‪ .‬אבל רבנו סירב‬
‫ועצומה שנחרתה בכל נימי־הלב‪.‬‬ ‫לנסוע עם הניירות הללו‪ ,‬באמרו‪ ,‬כי ראשית־כל הוא‬
‫משה‬ ‫תולדות המחבר‬ ‫פני‬ ‫רמב‬
‫הריכוז‪ ,‬ה ס מוך ל מקו ם עבודתם במיתפרה‪ ,‬ו אילו‬ ‫היום האחרון והגורא בטורנא‬
‫מרכוס חזר משם ל מ קו מו שלו‪ ,‬מן העבר השני של‬
‫הרחוב‪.‬‬ ‫חודשי הקיץ עברו בפחד ובמורא‪ ,‬שארית‬
‫הי הודי ת שעוד הי ת ה בטורנא‪ ,‬בין שמונה לתשעת‬
‫אלפים נפש‪ ,‬חרדו וחששו מפני הבאות‪ ,‬עד שהגיע‬
‫בדיד האחרונה לאושוויץ‬ ‫יום הקץ המר והנמהר‪ ,‬יו ם ב׳ אלול תש״ג‪ ,‬שבו‬
‫נערכה ה״ א ק צי ה״ האחרונה‪ .‬פקודת הקלג סי ם‬
‫אין לתאר א ת האווירה ה מדכ א ת והנוראה‬ ‫הופצה בכל העיר‪ ,‬לפיה על כל הי הודי ם להתייצב‬
‫ששררה במקו ם‪ .‬קרוב לתשעת אלפי ם איש נדחקו‬ ‫ב מקו ם הריכוז שממנו נשלחים בכל יו ם ל מ קו מו ת‬
‫ל מקו ם שבו בקושי יכולים לעמוד אלפיים בני־אדם‪.‬‬ ‫העבודה‪ .‬בשלב ראשון ה חלי ט רבנו שלא יצא‪ ,‬אלא‬
‫ה מ חז ה הי ה נורא‪ .‬הי ה שם ה אד מו״ר מדז׳אבה‪,‬‬ ‫הוא והרבנית ילכו לה תחבא באותו בונקר שבו כבר‬
‫מצאצאי רופשיץ וצאנז‪ .‬הי ה בידו בגד של בעל‬ ‫הסתתרו בעבר‪ .‬גם מרת מרכוס הצטרפה אליהם‪.‬‬
‫ה״דברי חיי ם״ זצוק״ל‪ ,‬או תו קרע לחתיכו ת וחילק‬ ‫ר׳ יוסף מרכוס ו א חיו נפרדו מרבנו‪ ,‬ה ם כן התכוונו‬
‫לאנשים קרעים ק טני ם כסגולה להינצל מן הסכנה‪.‬‬ ‫להתייצב‪ ,‬מתוך מחשבה ו ת קו ה קלושה‪ ,‬שמכיון שהם‬
‫ר״י מרכוס הבחין לפתע שעושים מעבר למספר ק טן‬ ‫צעירים‪ ,‬אולי יינצלו ויישלחו בכל ז א ת לעבודה‪ .‬רבנו‬
‫של יהודים‪ .‬בתחו שה פנימית תפס‪ ,‬כי אלו הי הודי ם‬ ‫גילה לר״י מרכוס כי במזרנים מו ח ב אי ם ניירותיו‬
‫שבוחרים או ת ם להישאר בינתיים בחיי ם בגיטו‪ .‬הו א‬ ‫ה א מ רי ק איי ם וכן סכום כסף ניכר של חמ שת אלפי‬
‫לא ידע לשית עצות בנפשו‪ .‬ה א ם להיגרר א חרי‬ ‫דולרים‪ .‬הוא לקח א ת ה מ ט מון והחבי א הכל במקום־‬
‫ה מע טי ם הללו או להישאר במקו ם‪ .‬הו א התלבט‬ ‫מס תור בדירה‪.‬‬
‫קשות ביודעו‪ ,‬כי בעבר השני של הרחוב עומדים‬
‫הרבי‪ ,‬הרבנית ואמו‪ .‬כל הכרעה הי ת ה קשה‬ ‫בינתיים‪ ,‬מ סיבו ת שלא התבררו‪ ,‬שינה רבנו א ת‬
‫ומסוכנת‪ .‬א ם יקפוץ בלי שיקבל הרשאה לכך‪ ,‬הרי‬ ‫ה חל ט תו הראשונה ו ה ח לי ט בכל ז א ת ללכת ל מ קו ם‬
‫זה עלול מיד לחרוץ א ת גורלו‪ .‬תוך כדי ה תלב טויו תיו‬ ‫הריכוז‪ .‬בעקבות ז א ת ה ח לי טו כך גם כמה י הודי ם‬
‫הבחין כי בקצה המעבר עומד ר׳ יהושע שטוב‪ ,‬שהיה‬ ‫אחרים‪ .‬כיוון ששמע על כך‪ ,‬מיהר ר״י מרכוס‬
‫״מספר ‪ 3‬״ ב״יודנראט״‪ ,‬שכבר סופר עליו‪ ,‬כי הי ה‬ ‫ל מקו ם־ה מחבו א שרבנו כבר הספיק להגיע אליו‪ .‬הו א‬
‫פיקח והגון‪ ,‬שומר מצוות ונהג לבוא לרבי‪ .‬מרכוס‬ ‫מצא או תו עומד ליד המדריגות‪ .‬ה מע מד הי ה קודר‬
‫ניתר מ מ קו מו בזריזות‪ ,‬הגיע לר׳ יהושע שטוב‪ ,‬בשקט‬ ‫ומדכא‪ .‬רבנו הי ה לבוש בגדים רגילים ולא בבגדי־‬
‫ובהכנעה שאל או תו ; ״ר׳ יהושע‪ ,‬מ ה י הי ה עם‬ ‫השיראין שהיה רגיל בהם‪ .‬עמדו שם גם ר׳ פנחס‬
‫הרבי ז״‪ .‬הו א הבין היטב א ת השאלה‪ ,‬והשיב‬ ‫חודרוב ובנו‪ .‬שוב עברה על הנוכחי ם חוי ה מדכאת‬
‫״ שלחתי סדרן שיביאוהו לכאן״‪ .‬יותר לא יכל מרכוס‬ ‫ביותר‪ .‬מאז נאלץ רבנו לבקש לגלח א ת זקנו מפני‬
‫לשאול אותו‪ ,‬אבל ניצל א ת ה הזד מנו ת ה מיו חד ת‬ ‫הסכנה‪ ,‬הי ה ר״י מרכוס מגלח או תו מדי יום שישי‬
‫ושאלו ‪ :‬״ו אני — ה א ם אני יכול ללכת״ ז על זה‬ ‫בסם‪ .‬הו איל ונאלץ לעשות כן‪ ,‬עשה ז א ת רבנו לענין‬
‫השיב בצורה קצרה וחדה ‪ :‬״לך ! ״‪ .‬מרכוס כבר לא‬ ‫של ערב־שבת‪ .‬לפנות־בוקר גם הקפיד ללכת למקוה‪.‬‬
‫חזר ל מ קו מו ה קוד ם אלא פנה ישר אל הצריף שבו‬ ‫בשפם לא נגע אף פעם והוא נשאר בשלימות‪ .‬והנה‪,‬‬
‫התרכזו השרידים האחרונים‪ ,‬כ־‪ 300‬יהודי ם‪200 ,‬‬ ‫לפני שעמד לצאת למקום־הריכוז‪ ,‬חשש מ אי מ ת‬
‫גברים ו־‪ 100‬נשים‪ ,‬בערך‪ .‬עוד כמה אנ שים שראו א ת‬ ‫הקלגסי ם וביקש א ת ר״י מרכוס כי יגזוז לו במספרים‬
‫מרכוס חולף אל הצריף ״התגנבו״ אף ה ם לשם‪,‬‬ ‫א ת שפמו‪ .‬אבל משהו פנימי קו מ ם א ת מרכוס‬
‫ביניהם ר׳ אהרן אורנשטיין‪ ,‬מ ח סידיו של רבנו‪.‬‬ ‫ולא נתן לו לנגוע בשפמו של רבנו שמעולם לא נגעה‬
‫בו יד אדם‪ .‬זו פעם ראשונה שלא יכל למלא אחר‬
‫ר״י מרכוס מציין ואומר‪ ,‬כי אינו יכול לדעת‬ ‫הוראתו של רבנו‪ .‬אז לקח ר׳ פנחס חודרוב‪ ,‬שהיה‬
‫א ם א מנ ם שלח ר׳ יהושע שטוב להביא א ת רבנו‪,‬‬ ‫תלמיד־חכם דגול ושימש א ת רבנו‪ ,‬א ת המספרי ם‬
‫ואם לאו‪ .‬אבל אפילו כן שלח‪ ,‬הרי בנסיבות הנוראות‬ ‫וניסה לגזוז א ת השפם‪ ,‬והנה ידו וכל גופו החלו‬
‫שהיו במקום‪ ,‬מן הנמנע הי ה פשוט להעביר אנ שים‬ ‫לרעוד‪ ,‬המספרי ם נשמטו מידיו ופרץ בבכי מר‪ .‬גם‬
‫מן הקצה השני של הרחוב‪ ,‬שכן‪ ,‬כאמור‪ ,‬הדו ח ק‬ ‫רבנו הי ה נרגש ביותר ודמעות ניקוו בעיניו‪ .‬וכך‬
‫הי ה נורא ולבלתי נשוא‪ .‬אנשים ממש עמדו ז ה על‬ ‫נפרדו מה ם‪ .‬רבנו‪ ,‬הרבנית ומרת מרכוס הלכו למקום־‬
‫רמג‬ ‫משה‬ ‫תול ת ת המחבר‬ ‫פני‬
‫הגיעו ל מקו ם מתים‪ ,‬לאחר שלא יכלו לעמוד בתנאי ם‬ ‫זה‪ .‬א ם נשלח אליו סדרן‪ ,‬קשה להניח שמסוגל הי ה‬
‫הנוראים ששררו בקרונות הרכבת‪.‬‬ ‫להבקיע דרך לכל האורך כדי להגיע לרבנו‪ .‬בכל אופן‪,‬‬
‫רבנו לא הגיע‪ .‬כעבור שעתיים־שלוש הוצאו כל‬
‫בצורה אכזרית וטראגית זו נ ס תיי מ ה מסכת־‬
‫הי הודי ם‪ ,‬כאלפיים מ ה ם הובלו לגיסו קראקא‪ ,‬ואילו‬
‫ה חיי ם ה מ אי ר ה והזוהר ת של הגאון הקדוש‪ ,‬שהאיר‬
‫כל יתר כשבעת האלפי ם בערך‪ ,‬בתוכם רבנו‪ ,‬הרבנית‪,‬‬
‫לארץ ולדרים עליה‪ ,‬מרן האד מו״ר ה קו ה״ ט רבי‬
‫מרת מרכוס ובנה חיים‪ ,‬נלקחו לתחנת־הרכבת שם‬
‫משה׳ניו מ בוי א ך ק ר א ק א זצוק״ל הי״ד‪.‬‬
‫עמדו כבר קרונות מוכנים‪ ,‬כולם הועמסו‪ ,‬בין מ א ה‬
‫כידוע‪ ,‬נקבע יום הזכרון של רבנו והרבנית ליום‬ ‫ועד ל מ א ה ו ח מי שי ם איש בכל קרון‪ ,‬ה חו ם בקרונות‬
‫ג׳ אלול‪ .‬ה׳ ינקו ם דמו ודם כל עבדיו השפוך‪,‬‬ ‫הי ה נורא‪ ,‬וכפי שנמסר לאחר־מכן — היו הקרונות‬
‫ובמיוחד ששת מיליוני הי הודי ם הקדו שים ו ה ט הו רי ם‬ ‫מל אי ם סיד‪ .‬ה ם נסגרו ונ ח ת מו וכולם הובלו‬
‫שנהרגו‪ ,‬נשרפו ונ שחטו ו מתו בכל ה מי תו ת המ שונות‬ ‫לאושוויץ‪.‬‬
‫והאכזריות במלח מ ת העולם השניה‪ ,‬וזכותו של צדיק‬
‫נשגב וקדוש זה תגן על כל ישראל להיוושע במהרה‬ ‫כפי שגבה ר״י מרכוס עדות‪ ,‬הגיעה הרכבת‬
‫תשועת עולמים בביאת משיח צדקנו ובתחית מ תי‬ ‫למחרת‪ ,‬יום שישי‪ ,‬ג׳ אלול‪ ,‬למחנה־הה שמדה‬
‫כל עם ישראל ברחמים‪.‬‬ ‫באושוויץ ונלקחו מיד לתאי־הגזים‪ ,‬חלק מ ה ם כבר‬
‫רמה‬
‫פ׳׳ק מרן ה א ד מו ״ ר רבי מנ ח ם נ חו ם מ הו סי א טין ז צוק״ל הי״ך‬

‫אחיו הגדול של מרן רבנו הק׳ זצוק״ל הי״ד‬
‫דמות אצילה ורבת־הוד היה כ״ק האד מו״ר רבי מנח ם נחו ם פרידמאן‬
‫זצוק״ל הי״ד‪ ,‬א חיו הגדול של רבנו כ״ק האדמו״ר מוהר״ מ מבויאן־קראקא‪.‬‬
‫נולד בעיר הו סי א טין ביום ח״י טבת שנת תר״ס‪ ,‬לאביו ה ה צ ה״ ק‬

‫המפורסם רבי שלום יוסף זצוק״ל בנו השני של כ״ק מרן ה אד מו״ר רבי מרדכי‬
‫שרגא זיע״א‪ ,‬צעיר בניו של הסבא־קדישא מרוז׳ין זיע״א‪.‬‬
‫בהיותו בן שלוש נס תלק אביו הק׳ בדמי־ימיו‪ ,‬וביחד עם א חיו ו א חו תו‬

‫נשארו בבית זקנ ם האד מו״ר הגדול מ הו סי א טין‪ ,‬ושם גדלו ונתחנכו‪.‬‬
‫משנות נעוריו נודע הר ה״ק רבי מנח ם־נחו ם זצ״ל בח סידו תו ופרישותו‪,‬‬
‫בצדקתו ובעמלו בתורה‪ ,‬בנגלה ובנסתר‪ .‬כן הי ה ידוע באצילותו ה מיו חד ת ובמדותיו‬
‫ה תרו מיו ת והמופלגות‪ .‬ה תמסר במיוחד בשנות ה מצוק ה בפעולותיו למען עניים‬
‫וקשי־יום ועמל ממש במסירות־נפש על כך‪.‬‬
‫בשנת תרנ״ח נשא לאשה א ת בת דודו הרבנית חו ה ע״ה‪ ,‬בתו של ה אד מו״ר‬
‫הר ה״ק המפורסם רבי ישראל מ הו סי א טין זצוק״ל‪ ,‬אשר כיבדו והעריצו ביותר‪.‬‬
‫כמעט כל י מיו הי ה ידוע חולי ובעל יסורי ם גדול‪ ,‬אך עם ז א ת לא פסק פו מיה‬
‫מגירסא ושקד בלא הפ סק על דלתי התורה‪ .‬הי ה חביב על הבריות‪ ,‬מקרב כל אחד‪,‬‬
‫תמיד שמח ומעורב עם אנשים‪ ,‬ומפאת ז א ת כולם א ה בו הו והעריצוהו‪.‬‬
‫בשנות מ ל ח מ ת העולם הראשונה עבר ביחד עם אד מור״י בית רוז׳ין לעיר‬

‫וינה ונשאר שם יחד עם חו תנו הק׳‪ .‬ב או תה שנה שבה עלה חותנו לארץ־ישראל‬
‫והתיישב בה‪ ,‬נפטרה עליו רעייתו הרבנית ע״ה‪ ,‬בלא שתניח לו זש״ק‪ .‬ח סידי‬
‫הו סי א טין בגליציה ובלבוב אשר העריצוהו ביותר עשו מ א מצי ם והכינו לו בית־‬
‫מדרש מ ת אי ם בעיר לבוב‪ ,‬לשם עבר והחל להנהיג א ת עדת ח סידי הו סי א טין‬
‫שביקשו ל היו ת בקירבתו ולקבל ממנו עצה ותושיה לאחר שחותנו ה ק׳ התיישב‬
‫בתל־אביב‪ .‬בתקופה הקצרה שבה הנהיג א ת חסידיו‪ ,‬נהג נ שיאותו ברמה ורבים‬
‫התקרבו אליו והעריצוהו‪.‬‬
‫בפרוץ מל ח מ ת העולם השניה‪ ,‬נשאר בלבוב וסירב לעבור ל מקו ם־ מבטחי ם‪,‬‬
‫באומרו‪ ,‬כי הוא רוצה להישאר ביחד עם ח סידיו ומעריציו‪ .‬ב או ת ם י מי ם מרים‬
‫וקשים התגלה במלוא זיוו ותפארתו‪ ,‬כשהוא פועל למעלה מכו חו תיו למען‬
‫הפליטים הרבים שזרמו לעיר לבוב מכל הסביבה‪ .‬כך העיד עליו הגאון המפורסם‬
‫מטשעבין זצוק״ל‪ ,‬כי גם הו א נמנה עם הפליטים שהגיעו לעיר לבוב ו ה אד מו״ר‬
‫הק׳ רבי מנחם־נחום קירבו ביותר‪ ,‬מסר לו אף א ת הדירה שלו‪ ,‬ובו בזמן נוכח‬
‫לראות באיזו מסירות־נפש עצומה ונפלאה הו א פועל ועושה למען הפליטים הרבים‬
‫שנהרו ללבוב‪.‬‬
‫על נסיבות פטירתו‪ ,‬מ תי ואיפה‪ ,‬לא ידועים כל פרטים‪ ,‬אבל ה ר ה״ ח‬
‫ר׳ אהרן רבינוביץ‪ ,‬מוסר בספר הראשון ״דעת משה״‪ ,‬כי בעתון פולני פירסם‬
‫עורך־דין מלבוב‪ ,‬בשם טריף‪ ,‬א ת הפרטים הבאי ם ‪:‬‬
‫רמו‬
‫״כשנתפס בלבוב בפעולת הה שמדה רבי נחום־מונו )חתנו של ה אד מו״ ר‬

‫מ הו סי א טין( שאפשר הי ה עוד להצילו בי מי ם הה ם‪ ,‬אמר או תו קדוש אין אני‬
‫רוצה להציל א ת עצמי‪ .‬נראה אשר גזירה היא‪ .‬ועוד ז א ת אמר ‪ :‬נשמח א חי ם‬
‫במותנו‪ ,‬נכפר על א חינו הפזורים בכל העולם ויזכו ה ם בחיי ם ובאושר‪ ,‬א ח״ כ‬
‫אמר הלל בקול זמרה ובתוך דומית־הקבר אמר ר׳ נחום־מונו וידוי בקול‪ ,‬ואחריו‬
‫חזר כל ה ק הל בלחש״‪.‬‬
‫בעקבות גביית עדויות קבע בן א חו תו כ״ק ה אד מו״ר בעל ״כנסת מרדכי״‬
‫מסדיגורא זצוק״ל א ת יו ם ההילול א שלו ליום י׳ כסלו‪.‬‬
‫זכותו תגן עלינו ועכי״א‪ ,‬ונזכה במהרה ליקיצו וירננו שוכני עפר‪ ,‬בביאת‬
‫משיח צדקנו בב״א‪.‬‬
‫רמז‬
‫ד ב ר ו ת ק ו דש‬
‫בעל ה״עסת מרדכי״‪ ,‬בהתועדות לרגל‬ ‫שנאמרו מפי כקש״ת מרן אדמו״ר זציק״ל מסדיגורא‬
‫יומא דהילולא רבא דכ״ק מרן אדמו״ר הגה״ק המחבר זצוק״ל הי״ד‪ ,‬בהיכל הכולל ״דעת משה״‬
‫ירושלים‪ ,‬במלאות שלשים שנה להסתלקותו זיע״א‪.‬‬
‫פו״א‪ ,‬אותם דברים שאמר זקני הק׳ קדוש ישראל מרוז׳ין זיע״א על בניו‬
‫הקדושים ‪ :‬מהכ תוב ״אין אומר ואין דברים״ ואעפ״ב ״בכל הארץ יצא קום״‪ ,‬הולמים‬
‫כמיוהד א ת הגאון והקדוש כבו״ק דודי הגה״צ רבי משה׳ניו מבויאן־קראקא זצ״ל‪,‬‬
‫שנלקה מ אתנו לפני שלשים שנה כשנהרג באופן אכזרי עקה״ש הי״ד בפולין בימי‬
‫הורכן יהדות אירופה‪ .‬אכן עליו דווקא נאמר ״לו דומיה תהלה״‪ ,‬עלינו להדבק בזכרו‬
‫הקדוש מתוך התרג שות של דומיה‪ ,‬ב הינ ת ״קול דממה דקה״‪ ,‬ובתרגומו )מלכים א׳‬
‫י״כ‪ ,‬י״ט( ״קל דמשכהין כהשאי״‪ ,‬כי אז שורה דוה השם האמיתיות ואילו קול כאש‪,‬‬
‫קול ״אש דת למו״‪ ,‬הקול שנבע מפי קדשו בעודנו כהיים היותו‪ ,‬כמעין הנובע‪ ,‬וכפטיש‬
‫יפוצץ סלע‪ ,‬הן בנגלה הן כנסתר‪ ,‬הקול ההוצב להכות אש הלא נדם כעוה״ר‪ ,‬ונשאר‬
‫לנו רק אותו ״קול דממה דקה״ מאשר ״ שפתותיו דובבות כקבר״ כ שמתאספים הסירים‬
‫ואנשי מעשה כיום ההילולא שלו‪.‬‬
‫אנהנו נצכים פה היום לפני בורא כל העולמים כ ת היל ת ״אלול״ הודש הרהמים‬
‫ו הסליהוו‪ /‬כימים הללו ימי רצון וכוה״ט ככל שאנו יותר מתדבקים במדות העליונות‬
‫דקוכ״ה כך אנו שואבים יותר א ת הכה להמשיך עלינו ה שפעות טובו ת והפדים‬
‫מגולים‪ .‬והנה עיקר דימים נוראים הוא יוהכ״פ‪ ,‬והז״ל אמרו )מד״ר איכה( סילוקם‬
‫של צדיקים מכפר כיום הכיפורים‪ ,‬נמצא דגם בהילולא דצדיקיא אשר כיום זה‬
‫נ שמתם מס תלק ת ועיולה לעולם יותר נכוה ואך זו נקראת כהי׳ סילוקם של צדיקים‪,‬‬
‫גם יום כזה הוא כתי׳ יוהכ״פ מכפר‪ .‬עלינו איפוא‪ ,‬לדעת דכמו שממשיכים השפעה‬
‫כימי הרתמים ע״י דביקות כמידות העליונות כנ״ל כך גם בהילולא דצדיקיא ככל‬
‫שנתדכק יותר כאצילות רותו ונפשו כן יגבר ויעלה כותנו גם עכשיו להמשיך עלינו‬
‫מזיו ת פ א ר ת הוד קדושתו ותורתו‪ ,‬וכפי שאנו אומרים כמזמור ק׳ מספר תהילים‬
‫)פסוק ג( כי ה׳ הוא האלקים הוא עשנו ולו אנתנו עמו וצאן מרעיתו‪ ,‬כ תיב ״ולא‬
‫אנתנו״ כ־א׳ וקרי ״ולו אנתנו״ ב־ו׳‪ ,‬״ואלול״ הוא הצרוך העולה מב׳ תיבו ת הללו‬
‫כדקרי וכתיב‪ ,‬לרמוז כנ״ל )כענין הדמיון של דביקות כמדותיו ית׳ לדביקות כצדיק‬
‫בהילולא דיליה( כי ככל שנדע יותר כי לא אנ תנו) כגו דל התבטלות( ולו אנתנו שייכים‬
‫אז נשיג כתי׳ עמו וצאן מרעיתו וד״ל‪.‬‬
‫והנה אמרו תז״ל )קדושין ל״כ ע״א( אב שמתל על כבודו כבודו מהול ואמרו‬
‫עוד )שם ע״ב( מלך שמתל על כבודו אין כבודו מהול‪ ,‬וזה פשר תפילתנו במוסך כראש‬
‫השנה אתרי כל סדר מ ה ת קי עוו‪ /‬״היום הר ת עולם היום יעמיד כמ שפט וכו׳ אם‬
‫כבנים אם כעבדים״‪ ,‬כלומר‪ ,‬אם אנו זוכים להיות אצלך בבתי׳ ״כנים א ת ם לה׳‬
‫אלקיכם״ מבקשים אנו ״רתמנו כרתם אב על כנים״‪ ,‬דהיינו אע״פ שהכן אינו הגון‬
‫ואינו כדבעי האב מרתמהו והוא ע״פ ההלכה דאב שמתל על כבודו כבודו מהול‪,‬‬
‫והטעם כי כבוד האב כא לו מצד היותו אב‪ ,‬ע״כ גם רשאי למהול עליו כי הכבוד‬
‫שלו‪ ,‬משא״ב כמלך שהכבוד כא לו מצד שהעם המליך אותו ואיננו שלו ע״כ אין‬
‫כידו למהול‪ ,‬ואולם אנתנו מבקשים דאפילו אם לא זכינו כ שלימות ואנו אצלו ית׳‬
‫רמח‬
‫כעבדים למלך‪ ,‬לא כבנים‪ ,‬אעפ״כ יש לנו פתהון פה לפניו‪ .‬כי כל הדין הזה מלך שמחל‬
‫וכו׳ אין כבודו מהול מיידי רק במלך בשר ודם‪ ,‬שכבודו בא לו מן העם שהמליכוהו‬
‫כנ״ל ואיננו שלו למהול עליו‪ ,‬אבל רבון העולמים ״אשר מלך בטרם כל יציר נברא״‬
‫והוא מלך שהככוד שלו‪ ,‬כי ה׳ הוא האלקים מלכותו קדמה לעולמו והוא מלך גם‬
‫על הכבוד גופו וממילא יש בידו גם למהול על כבודו ע״כ ״עינינו לך תלויות‬
‫עד שתהננו״‪.‬‬
‫וזה הטעם שאנו אומרים בליל רה״ש‪ ,‬אהרי תפל ת ערבי ת מזמור כ״ד‬
‫שבתהלים ״לדוד מזמור" לרמוז בזה אשר מלכו של עולם אשר מלך בטרם כל יציר‬
‫נברא ״הוא מלך הכבוד" פי׳ הוא יש בידו למהול על כבודו ואינו כשאר מלכים בו״ד‪,‬‬
‫וממילא כי עמך הסליהה והכפרה לבנ״י‪ ,‬ויומא קגרים דדוקא ברה״ש אשר בו‬
‫התהד שות המלוכה בכל עלמין ואנו מקבלים שוב על עצמנו מלכותו ית׳ כיום זה‬
‫אנו זכאין ביתר שאת לעמוד לפניו ולבקשו ״עינינו לך תלויות עד ש תהננו ותוציא‬
‫כאור משפטנו איום קדוש״ שישפיע עלינו גודל רהמיו והסדיו המרובים להיכתב‬
‫בסשצ״ג לאלתר להיים טובים‪.‬‬
‫והנה אמרו הז״ל )ברכות נ״ה א׳( הרואה מלכי ישראל‪ ,‬ומאן מלכי רבנן‪ ,‬אומר‬
‫כרוך שהלק מכבודו ליראיו‪ ,‬ויש לפרש דכבודם של ת״ה ניזון מהכה העליון שהלק‬
‫להם השי׳׳ת מכבודו ולכן גם הם נעשין בהי׳ מלכים אשר הכבוד שייך להם‪ ,‬א״כ‬
‫הרי זה הפועל יוצא דגם תלמידי הכמים יוכלו למהול מפני סיב ת אהב תם לישראל‬
‫כי ככודם הוא מכבוד המקום ב״ה והוא שמרומז במהז׳׳ל דסילוקם של צדיקים מכפר‬
‫לישראל כיוהכ׳׳פ‪ .‬ובזה יוסבר גם שרב יוסך )בגמ׳ קדושין לב ע״א‪ ,‬הנ׳׳ל( הביא‬
‫הפסוק שאפי׳ רב שמהל על כבודו כבודו מהול ממה שנאמר וה׳ הולך לפניהם יומם‪.‬‬
‫והענין יומתק ביותר ע׳׳פ דאיתא בשל׳׳ה הקדוש‪ ,‬דלפני שהטא אדה״ר לא‬
‫היה צורך בקרכן‪ ,‬כי אדה׳׳ר קודם התטא הי׳ הוא עצמו בתי׳ קרבן לד׳ בכל הוויתו‪ ,‬רק‬
‫אתרי שפגם בתטא עץ הדעת נ תר תק משרשו רת״ל ובגלל כך הי׳ נהרן את׳׳ב להקריב‬
‫קרבן שבאמצעיותו יחזור ויקרב א ת עצמו אל השי׳׳ת דהיינו ע״י שמעלה הנפש‬
‫הבהמית לה׳ כליל‪ ,‬מעתה נבינה כי ביום הסתלקות נ שמת הצדיק לגנזי מרומים‪,‬‬
‫ומעולם לעולם בכל שתא‪ ,‬נעשית בבל פעים הפרדה חדשה בין נפשו הזוכה על ה שגת‬
‫אצילות יותר גבוהה ובין הרשימו דילי׳ שנ שארת בעולם הנמוך ממנו )שהי׳ בו עד‬
‫עכשיו(‪ .‬ומזה בא הכה שכאשר תלמידיו מתדבקים בו ביום ההילולא ואומרים דבר‬
‫שמועה מפיו גורמים עי״ז ש שפתותיו דובבות בקבר כמהז״ל‪ ,‬דהיינו שבחי׳ חלק‬
‫נפשו הנ שארת בהיכל שלמטה ממנו היא היורדת ל ת ת א להתק שר ב שפ תותיו עד‬
‫שתהיינה דובבות בקבר‪ ,‬וכל זה לסיבת א הב תו לתלמידיו שהיא בלתי מוגבלת‪.‬‬
‫יהא רעוא שזכות הצדיק הקדוש הזה תגן עלינו ועל תלמידיו כבניו והדבקים‬
‫בו‪ ,‬ועל כל ישראל‪ ,‬שנזכה לכוח׳׳ט ולשנה טוכה‪ .‬וללומדי הכולל אברכים ״דעת משה״‬
‫יתן לכם השי׳׳ת עוז ותעצומות להיות קשורים לבהי׳ נר״ן וחיה ויחידה שלו ויזכו‬
‫להיות לומדי תוה׳׳ק לשמה ובבחי׳ ״ואתם הדבקים בה׳ אלקיכם חיים כולכם היום״‬
‫ונזכה כולנו לאורו של משיח צדקנו בב׳׳א‪.‬‬

דעת משה

Uploaded by

Document Information

Copyright

Available Formats

Share this document

Share or Embed Document

Sharing Options

Did you find this document useful?

Is this content inappropriate?

Copyright:

Available Formats

דעת משה

Uploaded by

Copyright:

Available Formats

‫כמזהי״ ת‬

‫זצוק״ל הי״ד‬ ‫משה פרידמן‬ ‫מרן רבי‬

‫בן כ״ק מ ח הרה״ק רבי שלום יוסף‬

‫נעיד ונסדר ויצא לאור על ידי‬

‫תובב״א‬ ‫ירושלים‬ ‫פעיה״ק‬

‫מ ש ה ה׳ תדש״ם לפ״ג‬ ‫דעת‬ ‫שנת‬

‫בעניו אי שרי לקצץ פרשיות של תפילין במקום הריק‬

‫בעניו מינוי שליח צבור הגון‬

‫בעניו פרוכת שיש בח שינוים‪ ,‬ויש חשש שחיא של דעח חיצונית‬

‫בעניו שמירת ביהכ״ב *(‬

‫בעניו סתירת בית הכנסת‬

‫בעניו הקדיש בהמה בטעות ובדיני תוספת שבת‬

‫בעניו תוספת שבת ואם איסור חל על איסור‬

‫בעניו שביתת ל״א שעות בשבת קודש‬

‫בעניו זריקת צפרנים בשבת ברה״ר‬

‫בעניו כוס לקידוש שנסדק‬

‫בעניו אם עירבו בצימוקים שעשו מהם ייו לקידוש סוכר אם פסול‬

‫בעניו ציררח לחם משבה‬

‫בעניו כלים חוץ לי״ב מיל‬

‫בעניו אשו משום חציו והבערה ביו״ט *(‬

‫א( חלק א׳ סי׳ ע״א‪.‬‬ ‫ב( שהביא ד‪,‬דרכי משה שם‪.‬‬

‫בעניו קרבן פסח שדוחה שבת*(‬

‫בעניו חגיגת י״ד בער״ם שחל בשבת •(‬

‫בדבר אשר כהדר׳׳ג מסתפק אודות כשחל ערב פסח בערב‬

‫בעניו מצוות איו צריכות כוונה‬

‫בעניו חופה בימי ביו המצרים‬

‫בעניו גזירה על השחיטה והביקור‬

‫בעניו יריעה מהופכת בם״ת‬

‫בעניו ספר תורה שנפל על המדרגות שלפני ארון הקודש‬

‫בעניו תיקון שמות הקדושים בס״ת בלא כוונה‬

‫בעניו ראיית פנים לאחר מיתה בנדרים‬

‫בעניו נשבע מחמת אונם *(‬

‫בעניו אם לש עיסה בחלב בשוגג לגבי הפרשת חלה‬

‫בעניו מכירת עובר בכור לעכו״ם‬

‫בעניו עקירת עצי מאכל בבית קברות‬

‫בעניו הכשרת מקוואות ע״י קרח מלאכותי‬

‫בעניו מי שציווה שישרפו את גופתו‬

‫בעניו שוגג באיסור עררה*(‬

‫בעניו הנ״ל ובעניו שוחטים וזורקים על טבול יום דשרץ **(‬

‫בירורי ספיקות בשו״ע אבהע״ז סי׳ ד׳‬

‫בעניו נישואין עם אלמנה‬

‫בעניו לוקח מחבית דבר בלא רשות ומאכילו לבעליו‬

‫בעניו קיום שטרות‬

‫בעניו שביעית משמטת את השבועה‬

‫בעניו אי אהרן הכהו היה בכור‬

‫בעניו גר שנתגייר‪ ,‬ובענין קדושת דמים וקדושת הגוף‬

‫בעניו הפקעה מהמצרה קודם זמנה‬

‫בעניו חנוכת המזבח לעתיד לבוא‬

‫בעניו טומאת קרובים*(‬

‫בעניו יהרג ואל יעבור‬

‫בעניו לינה במזבח‬

‫בעניו פשטה קדושה בכולה‪-‬־(‬

‫בעניו קדושת ירושלים*(‬

‫בעניו קרבו מעילה‬

‫בעניו אי שינת עראי חשיב היסח הדעת בקידוש ידים ורגלים*(‬

‫בעניו שערו כגופו דמי או לאו*(‬

‫בעניו תוך האם הבונה באמצע או בפנים‬

‫הערות על ספר תדרשי המאירי עמ״ם סנהדרין‬

‫לעניו אונם וקרקע עולם )בהערות למאירי סנהדרין(‬

‫]בענין א״א לנגיעה בלא הסטה‪ ,‬ובענין טהרת מעיין ומקוה‪,‬‬

‫בעניו שיעור הרחקה מקבר צדיק לקבר רשע‬

‫בעניו מכניס עצמו לאונס והמסתעף‬

‫בעניו מהות איסור טבל ומקדים תרומה לביכורים‬

‫בעניו שוחטים וזורקיו על טמא שרץ‬