‫מכתב ששלחתי בשנת תשנ"ו להרב שרגא פייוול הכהן מח"ס בדי השלחן‬

‫ב"ה ער"ח אלול תשנ"ו‬

‫להדרת כבוד הגאון האדיר הכהן הגדול מאחיו שמו הולך מסוף העולם ועד סופו מורינו הרב ר' שרגא פייוול הכהן שליט"א‬

‫חיים ברכה ושלום‬

‫למדנו בכולל הלכות נדה‪ ,‬ולמדתי בספרו הבהיר והנפלא בדי השלחן אשר כמוהו לא נהיתה בכל הארץ בגאנותו ושלימותו ובהירותו קולע אל‬
‫השערה ולא יחטיא‪ ,‬ונתעוררו אצלי כמה ספיקות והערות בדבריו באיזה מקומן ואמרתי אם מיעוט ערכן אשלחם לפני הדר"ג‪ ,‬הלא תורה היא‬
‫וללמוד אני צריך‪ ,‬ובשגם יש בהם נוגע להלכה‬
‫‪.‬‬
‫סי' קפ"ד עמו' ה'‪ .‬בביאורים ד"ה אשה‪ ,‬הקשה הדר"ג על הרמב"ן דאשה שיש לה וסת הגוף תבעי בדיקה בשעת‬
‫תשמיש דהרי יכולה לראות אף בלא פיהוק ולא יחשב לה לעקירה ונשאר בצ"ע‪ .‬ודבריו תמוהים לי דהא גם וסת החודש כן‬
‫הוא דאם תראה בימים אחרים לא חשיב עקירה‪ ,‬וגם בוסת הפלגה כ' הרמב"ן דהקדמת ראיה לא חשיב עקירה‪ ,‬וא"כ הי' יכול‬
‫להקשות דכל אשה שיש לה שום וסת תבעי בדיקה בשע"ת‪ ,‬דהא ע"כ שענין הוסת היא רק שרואה ביום וסתה אבל לא שלא‬
‫‪.‬רואה בימים אחרים‪ ,‬ואלא ע"כ צ"ל דכיון שיש לה וסת לא חיישינן שתראה בימים אחרים וה"נ גבי וסת הגוף‬
‫עמוד ו'‪ .‬באד"ה ואינה‪ ,‬מש"כ "וכן מוכח דעת הט"ז וכו'" (דעבר יום הפלגתה אינה צריכה בדיקה) דבריו תמוהים לי דמה‬
‫ראיה הביא מהט"ז‪ ,‬הלא הט"ז ס"ל (בסי' קפ"ט סקל"א) דאף וסת הפלגה אם עבר עדיין חוששת בפעם שניה מיום שהיתה‬
‫‪.‬ראויה לראות‪ ,‬והרי כתב הדר"ג דבוסת החודש ודאי אינה צריכה בדיקה‬
‫עמו' ט'‪ .‬סק"כ‪ ,‬תי' קושיית החוו"ד על הש"ך דחידוש הרמ"א הוא דסד"א דכשהשינוי אינו מופלג מיום הוסת עצמו אלא ב' או‬
‫ג' ימים‪ ,‬א"צ לחוש ליום השנוי [ויעי' בשיעורי שבט הלוי שהביא דברי הדר"ג (בשם יש מפרשים)] והעירוני דהוא גמ' מפורשת‬
‫דף סד‪ ,.‬בברייתא‪ ,‬דאפי' בשנוי יום אחד צריך לחוש יעוי"ש‪ .‬וגם בשו"ע סי' קפ"ט סי"ג מפורש דאפי' בשנוי עונה אחת צריך‬
‫"‪'.‬לחוש‪ ,‬דאי' התם "ואם ראתה ג"פ ביום והד' בלילה וכו‬
‫עמו' י'‪ .‬סק"ל כ' וז"ל "ולא קים לן וכו' אולי נכון יותר לגרוס ולא קים לה וכן הוא בלשון הראשונים וכו'" ויש להעיר דהרז"ה‬
‫‪.‬בהשגותיו לבעה"נ כ' ולא ידעינן‬
‫שם‪ .‬בציון מ"ה כ' "והכי אי' בנוסחת בעה"נ שלפנינו להחמיר ודלא כמו שהביא הרא"ש בשמו וכו'" והאמת דמה שהודפת‬
‫בבעה"נ להחמיר הוא ממהדורא קמא של בעה"נ ואח"כ חזר בו הראב"ד ז"ל וכתב במהדורא בתרא להקל יעוין בכל מהדורות‬
‫‪.‬החדשות של בעה"נ שנדפסו עתה ובהשגות הרז"ה החדשות‬
‫‪.‬עמו' י"ב‪ .‬סקל"ו‪ ,‬מש"כ בשם הש"ך‪ ,‬יעוין במחצה"ש שלא הבין כן דברי הש"ך ולפ"ד הדר"ג מיושב קשייתו שם‬
‫סי' קפ"ט עמו' צ"ג‪ .‬ס"ק ט"ז "ואם מצאה וכו'" הלשון אינו מדויק דמשמע שלענין בדיקה אינו מתבאר בסו"ס ק"צ (אלא‬
‫‪.‬ודאי יש בו משום וסת) ואינו כן‬
‫עמוד ק"א‪ .‬סוד"ה עד שתראה‪ ,‬מה שדייק הדר"ג מדברי השו"ע שכ' "וכן לעולם" דלא כהחזו"א‪ ,‬פשוט לענ"ד דלא רצה‬
‫השו"ע לומר דכן יהי' לעולם ועד‪ ,‬ולא התכוון לומר אלא שחוששת לי"ח ואח"כ לי"ט ואח"כ לכ' וכן לעולם על דרך זה כל זמן‬
‫שתוכל‪ .‬וכן בכל הפוסקים מצינו לשון זה (ובתוכם הדר"ג בכ"מ) ופשוט דזה כוונתם‪ .‬ועוד יש להוסיף מש"כ באדרת אליהו‬
‫‪.‬פרשת משפטים עה"פ ועבדו לעולם יעוי"ש‬
‫שם‪ .‬ד"ה ראתה מש"כ (בשורה הרחבה הראשונה) "ולכאו' ה"ה דלסירוגים של ב' חדשים וכו'" כן כתב הערוה"ש סכ"א‪ .‬ומה‬
‫שחקר אם וסת הדילוג חלילה הוא מטעם וסת מחודשת של דילוג או מטעם ג' וסתות לסירוג‪ ,‬יעוי' בחוו"ד סק"ד דפשיטא ליה‬
‫כאופן השני שכ' וז"ל "דוסת השבוע לא נתבטל אפי' ראתה בנתיים כמו וסת הסירוג ליום החודש לקמן בסעוף ח' ע"ש" עכ"ל‪.‬‬
‫ולענ"ד מדברי הרשב"א המובאים בב"י (ריש דף נ"ד) משמע כפי' הא' שכ' וז"ל (אחר שדחה פי' הר"ח) "מ"מ ודאי אם דלגה‬
‫וכו' כדברי הר"ח ה"ז וסת קבוע לדילוג חלילה וכן בכל וסת מסודר בשוה ה"ז וסת" עכ"ל‪ .‬משמע דטעמא דמלתא משום דהוא‬
‫‪.‬דילוג מסודר בשוה דאע"פ שלא נזכר בתלמוד הוא וסת‪ ,‬אבל אם נפרש כפי' השני לא הו"ל לדמותו לכל דילוג מסודר בשוה‬
‫ומה שהקשה על התוה"ש שכ' כהפרישה דתלוי ברב ושמואל וגם הביא הדין דב"פ בדילוג והדברים נראים כסותרים זא"ז‬
‫(והביא שכן הקשה הכו"פ) ומלשונו משמע דלא תי' כלום‪ .‬והנה אח"כ כ' בא"ד וז"ל "אמנם עדיין יש מקום לומר שאם ראתה‬
‫בדילוג לג' חדשים כו' דנידון כוסת אחד וכו'" ומשמע דכוונת הדר"ג לומר כן להראב"ד (והבנתי כוונתו דאפשר לומר דהראב"ד‬
‫מודה להר"ח דאיכא וסת חדש זה של דילוג אלא דחוץ מזה איכא ג"כ וסת הסירוג והיכא דאפשר למתלי בוסת הדילוג של‬
‫הר"ח תלינן‪ ,‬דיותר מסתבר למתלי דהכל וסת אחד מלמתלי דיש לה הרבה וסתות נפרדים מעורבים זב"ז‪ .‬אבל היכא דליכא‬
 ‫למתלי בדילוג תלינן בסירוג‪ .‬ולהכי דוקא בדילוג ב"פ ס"ל להראב"ד דהוא וסת הסירוג‪ ).‬ולפ"ז מיושב התוה"ש דהראב"ד‬
‫‪.‬והר"ח לא פליגי כלל‬
‫ומיהו אפי' אם לא נאמר כן אלא נפרש כמו המפרשים שפירשו בדילוג ג"פ חלילה הוא מטעם וסת הסירוג (כהחוו"ד ועוד)‬
‫אכתי לא קשה על התוה"ש‪ ,‬דנהי דזה כנגד הר"ח‪ ,‬מכ"מ למה נאמר דהר"ח פליג אל עיקר דין וסת הסירוג או דאשה קובעת‬
‫וסת בתוך וסת‪ ,‬ואין לנו לומר אלא דהר"ח ס"ל דהיכא דאיכא למתלי בשניהם תלינן בדילוג (כמשכ"ל) וא"כ עכ"פ בב"פ לכו"ע‬
‫‪).‬קובעת וסת לסירוג וזה ברור‪( .‬והכו"פ שהקשה‪ ,‬יעוי"ש שלא הביא כלל כל ענין של סירוג‬
‫ואפשר לומר יותר דאף אלו המפרשים דס"ל דהוא מטעם סירוג לא פליגי על הר"ח אלא בזה דסבר הר"ח דהיכא דאפשר‬
‫למתלי בדילוג תלינן ביה ואיהו סבירא להו להיפך דתלינן יותר בסירוג שהוא וסת שוה ודילוג לא שכיח‪ ,‬אבל בעיקר וסת‬
‫הדילוג דהר"ח לא פליגי (וכמ"ש הרשב"א הנז' דכל וסת מסודר בשוה ה"ז וסת) ולפ"ז בוסת דילוג חלילה להפלגות כו"ע מודו‬
‫דהוי וסת הדילוג ודלא כמ"ש הדר"ג בסמוך דתלוי בספק הנ"ל‪ .‬אלא דאי"ז מוכרח ואפ"ל דאי היו סוברים הר"ח ודאי יותר‬
‫‪.‬מסתבר לתלות בו מבכמה וסתות נפרדים וע"כ דפליגי על כל עיקר הוסת‬
‫ומה שהביא דברי הלחם ושמלה וכ' ע"ז "ונראה שגם הספק שלו תלוי במה שנסתפקנו לעיל וכו'" עיינתי בלו"ש וכנראה‬
‫‪).‬דפשיטא ליה כצד הראשון של הדר"ג דהוי וסת אחד ובזה הוא שיש לו ג' צדדים אימתי תחוש (או שלא תחוש‬
‫ומש"כ (בסוף הדיבור) בראתה ט"ו ט"ז י"ח וחזרה חלילה ג"פ ‪ ,‬יש להעמיד ספיקו על לשון הרשב"א שהבאתי לעיל שכ' "וכן‬
‫בכל וסת מסודר בשוה ה"ז וסת" והספק הוא אם וסת כזה מקרי "מסודר בשוה" או דכיון דכל מחזור בפנ"ע אינו מסודר בשוה‬
‫לא התכוון לזה הרשב"א ז"ל‪ .‬ומסתברא כצד הראשון‪ .‬ולענ"ד התכוון הרשב"א אף לאלו האופנים שהסתפק הדר"ג בעמוד‬
‫‪.‬צ"ח ד"ה שבכל‪ .‬ואינו מוכרח‬
‫עמו' ק"ב‪ .‬ד"ה ראתה‪ ,‬הביא דברי המאירי דאין אשה קובעת וסת הסירוג עד שיעבור החודש השישית ולא תראה ושלא‬
‫משמע כן מדברי הפוסקים‪ .‬והנה בב"ק לז‪ ,.‬ראה שור נגח וכו'‪( ,‬דשם הוא מקור וסת הסירוג כמ"ש הגר"א סקי"ד‪ ,‬וכ"כ‬
‫הראב"ד "והרי הוא כעין ששנינו בבריתא דנזיקין וכו'") כתבו התוס' (ד"ה שור) בתרא דנקט כדי‪ ,‬שאם יגח לאלתר משלם נזק‬
‫‪.‬שלם עכ"ל וזה מפורש דלא כהמאירי‪ .‬ופשטות הגמ' משמע כהמאירי‬
‫עמוד ק"ג‪ .‬באד"ה באחד בניסן‪ ,‬הקשה על הש"ך דמשמע מדבריו דאם ראתה בר"ח שבט אדר ניסן סיון אב תשרי קבעה‬
‫וסת לסירוג‪ ,‬והקשה במה נעקר וסת השוה ותי' דצ"ל דמ"מ כיון שסירגה ג"פ התחילה וסת חדש‪ .‬והנה היה אפשר לתרץ‬
‫בפשטות דכיון דלסירוג ודאי כבר ראתה די ראיות לקבוע וסת‪ ,‬א"כ שדינן ראיית ר"ח ניסן להסירוג ואמרינן דלמפרע לא‬
‫‪.‬קבעה מעולם וסת השוה‪ ,‬ואין ראיה מהש"ך דאפי' אם ראתה מקודם אף בר"ח טבת דג"כ נקבע וסת הסירוג‬
‫ומיהו לקשטא דמלתא מסתברא כמש"כ הדר"ג דכיון שנקבע וסת חדש נשתתק וסת הישן‪ ,‬וכמ"ש החוו"ד סק"י‬
‫לענין‪--‬להיפך‪--‬שקבעה וסת הסירוג (בשלימות) ואח"כ קבעה וסת הסדור (בשלימות) דנעקר וסת הסירוג‪ ,‬אע"ג שבעצם לא‬
‫היה שום סתירה לוסת הסירוג (והנפק"מ בזה הוא אם עכשיו לא תראה ג' חדשים דלענין וסת הסדור אינה חוששת לו עוד‬
‫‪).‬ולענין וסת הסירוג אי לא נימא דעקרה אותו כבר‪ ,‬כהחוו"ד‪ ,‬חוששת לו עד שלא תראה ו' חדשים‪--‬הערת חכ"א‬
‫וכן יש להביא ראיה מהרמב"ן מובא בשו"ע הרב (ס"ק נ"ח) שאם קבעה וסת לל' ואח"כ קבעה וסת לכ'‪ ,‬והרי לא נעקר הל'‬
‫‪('.‬לשיטתו דהקדמת ראיה אינה עקירה) מכ"מ אינה חוששת לל‬
‫ויעוי"ש בשו"ע הרב שכ' דאם תחזור ותראה פעם אחת לל' חזר למקומו‪ ,‬ולכאו' ה"ה הכא דאם תחזור ותראה חודש אחד בלי‬
‫סירוג יחזור וסת השוה למקומו‪ .‬ומיהו בחוו"ד שהבאתי כ' (באופן שלו) ד"נעקר וסת הסירוג" ולכאו' פליג החוו"ד על השו"ע‬
‫הרב‪ .‬ומיהו באופן של הדר"ג דקבעה לסירוג ואח"כ לשוה אפשר דמודה השו"ע הרב להחוו"ד דכאן איתרע ליה הוסת הישן‬
‫‪.‬יותר דהרי חדלה מלראות בכל ר"ח השני‪ ,‬אבל באופן של השו"ע הרב לעולם לא הגיע ל' ולא ראתה‬
‫סי' ק"צ עמו' קנ"ז‪ .‬ד"ה ופסקה נסתפק אם מצאה הכתם לאחר צ' יום ולבשה החלוק קודם שעבר הצ' יום אי חיישינן שבא‬
‫ממנה קודם שעבר הצ' יום שחזרה לקדמותה או אזלינן בתר שעת המציאה‪ ,‬והנה כה"ג יש להסתפק אם נמצא על כלי שבור‬
‫שאינו מקבל טומאה אבל בבוקר היה הכלי שלם‪ ,‬ומיהו בכה"ג נ"פ דאזלינן בתר שעת המציאה וגם ספק דרבנן לקולא וכש"כ‬
‫כתמים‪ ,‬אבל באופן דידן לכאו' יש לנו לטמאותה דצריך לתלות שודאי בא הכתם מהזמן שהיתה ראויה לראות והיאך נתלה‬
‫שבא מקטנותה שמסולקת דמים‪ ,‬ודומה להא דאין תולין כתם בקטנה אפי' נכרית‪ .‬ומיהו אי נימא דחוזרת לקדמותה למפרע‬
‫‪.‬אפשר דנוכל לומר דאזלינן בתר שעת המציאה‬
‫עמוד קנ"ח‪ .‬באד"ה יש בו הקשה על הפוסקים שפסקו דספק כגריס הוי ספק דרבנן לקולא והק' דדומה לספק עברה בשוק‬
‫של טבחים‪ .‬ולענ"ד נראה בפשיטות דאינו דומה דענין ספק עברה הוא דחכמים לא הקילו לתלות אלא כשהדבר שתולין בו‬
‫הוא ודאי‪ ,‬אבל הכא הרי החשיבו חכמים המאכולת לתליה ודאית אלא דאם אנו רואים שהוא יותר מכגריס אי אפשר לתלות‬
‫‪').‬במאכולת‪ ,‬אבל אם אינו ידוע לכאו' ודאי אזלינן לקולא ודומה להא דאיו צריך להקיף את הכתם (סעיף ל‬
‫עמו' קס"ו‪ .‬סקי"ג כ' "ונראה דה"ה שאר דברים דינם כבגד צבוע וכו'" (וכ"כ בעמו' רי"ב ד"ה והוא‪ ,‬לגבי ספסל) והנה אף‬
‫שמצד הסברא קשה לחלק בין בגד לשאר דברים‪ ,‬לא ידעתי איך מצינו ידינו ורגלינו בביהמ"ד אם נאמר כן‪ ,‬דהיאך מטמאינן‬
‫כתם שנמצא על בשרה‪ ,‬והרי הביא הדר"ג בס"ק קי"א דכל שאינו לבן בכלל צבוע הוא (ובלא"ה הרי מבואר בנגעים פ"ב מ"א‬
 ‫דבזמן המשנה הי' העור של בנ"י בינוני בלבנינות בין כושי לגרמני כעץ האשכרוע‪ ,‬וזה ודאי נקרא צבוע) וזה שהוא צבוע בידי‬
‫שמים‪ ,‬לא איכפת לן לרוב הפוסקים‪ .‬ועוד אי' בגמ' דף ס‪ :‬שטמאו דם שנמצא על עלה של זית ונצריך לאוקמי הברייתא כמאן‬
‫דמטמא בגדי צבעונין [הוספה מאת הכותב ״י׳״‪ 1‬במרחשון תשפ״ג‪ :‬״עי' בד' הרב השואל בשו"ת שו"מ תליתאה כרך ג' סי' שס"ב‪ ,‬שבאמת רצה להוכיח מכאן‬
‫דצבוע מתחלת ברייתו בידי שמים ל"ח צבוע‪ ,‬וע"ש מו"מ בזה״]‪ .‬ועוד רמז הדר"ג בביאורים הנז' מלשון השו"ע בסעיף מ"ט "והוא שיהא הספסל‬
‫דבר המק"ט" ולא התנה שיהא לבן אף כי סתם ספסל אינו לבן‪ .‬וכן בכל הכלים הנזכרים ברמב"ם ושו"ע (כמו תחת הרחיים)‬
‫‪.‬צ"ל דאיירי בלבן‪ .‬ועוד ראי' ברורה דדבר צבוע מטמא ממה שדנו הסד"ט והפוסקים בכתם שעל צואה ומ"ר‬
‫ומה שהביא הדר"ג בציונים מהפוסקים שטיהרו בעור צבוע‪ ,‬אולי י"ל דהוי בכלל בגדים כמו שהוא לגבי הדין של נגעי בגדים‪,‬‬
‫או אפשר דאיירי בבגדי עור‪ .‬ומה שהביא מהרמב"ם שכתב כלי צבעונים אולי צריך לדחוק דר"ל בגדי צבעונים וכמו "כלי‬
‫פשתן" תענית כט‪ :‬וכהנה רבות (ויעוין רמב"ם ריש פ"ח מהל' כלי המקדש "בגדי כהן הדיוט הם ארבעה כלים") אף דהי' ניחא‬
‫טפי לומר דקאי על מה שכ' מקודם דכלים שאין מק"ט אין בהם משום כתמים וע"ז קאמר ולא במק"ט אלא א"כ הי' לבן וגם‬
‫‪.‬צע"ק למה שינה מלשון הגמ' וצ"ע‬
‫עמו' קע"ז‪ .‬ס"ק קצ"ו כ' דאף בשעת וסתה יכולה לתלות הכתם בכל דבר‪ ,‬ובציונים כ' דכן משמע בש"ך וכו'‪ ,‬ויש להביא עוד‬
‫ראיה מדברי התוס' והפוסקים המובאים בט"ז וש"ך ובבדה"ש ס"ק תע"ט דאשה שלא בשעת וסתה אינה יכולה לתלות באשה‬
‫שהגיע שעת וסתה‪ ,‬ומלבד דבפשטות משמע משם דענין וסת לא שייך לגבי תלייה‪ ,‬נראה עוד דאם הי' הדין דבשעת וסתה‬
‫‪.‬טמאה על כל כתם‪ ,‬ודאי היו יכולים לתלות בה‪ ,‬דלא דלא מקרי דאשה זו מקלקל לה כיון דבלא"ה אינה יכולה לתלות בכלום‬
‫עמו' ר"ט‪ .‬ד"ה ואם נתכבס כ' דשלא לשווייה פלוגתא בין השו"ע להמאירי יש להעמיד דברי השו"ע בשפחה שלא טבלה‪,‬‬
‫ולענ"ד דבריו תמוהים דהא לשון השו"ע הוא "ע"י שפחה או עובדת כוכבים" ואי גם שפחה היינו דוקא עובדת כוכבים היאך‬
‫‪.‬כתבו לשון זה‪ ,‬ועל כרחן פליגי‪ ,‬והפשטות שזה הי' כוונת הרשב"א והשו"ע להוציא משיטת המאירי‬
‫עמו' רי"ח‪ .‬בציון תשכ"ח כ' "ולכן אף אותן נשים שאינן מרגישות בראיותיהן חוששות לוסתיהן וכן עמא דבר" ומשמע להדיא‬
‫‪.‬מדברי הדר"ג דנשי ה"עמא" אינן טמאות אלא מדרבנן וא"כ ישתנו אצלן הרבה דינים‪ ,‬ואשאלה ממנו מענה לשון האם זה נכון‬
‫סי' קצ"ב עמו' רל"ב‪ .‬ד"ה ומונה ז' ממחרת יום התביעה כ' בפשיטות דאי"צ להמתין ה' ימים‪ ,‬ואין כן דעת המחצית השקל‬
‫על הש"ך קצ"ו סק"כ‪ ,‬וכן דעת הגרח"כ רפאפארט סי' מ"א דעכ"פ בעי ד' ימים (ודלא כמו שהביא בשמו בס' פרדס שמחה סי'‬
‫קצ"ו) וכן פסק בשו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' ע"ב (ואף שדברי הדר"ג מסתברים לא הו"ל לכתוב בפשיטות) ופשוט דמדברי‬
‫השו"ע כאן אין ראיה דהרי המחבר לא ס"ל כלל כלל חומרא זו‪ ,‬והרמ"א דשתיק‪ ,‬מלבד די"ל דסמך עמש"כ לקמן‪ ,‬מי יימר‬
‫‪.‬דהי' לו מנהג הש"ך להחמיר בכלה‪ ,‬והש"ך לא החמיר אלא משום דהוי כדברים המותרים ואחרים נהגו בה איסור יעוי"ש‬
‫עמו' ר"מ‪ .‬ס"ק נ"ה כ' "ויש אומרים דעד י"ב שנה ויום א' חשובים עדיין כמוסרים עצמם לביאה" (ויעוי' מש"כ בציונים) ואין‬
‫‪.‬הלשון מדויק דשיעור י"ב אינו אלא לקטנה אבל לקטן הוא י"ג‬
‫סי' קצ"ה עמו' רס"ה‪ .‬סקל"א הסביר דהפוסקים שאסרו שיריים למדוהו ממה שאמרה אשתו של ההוא תלמיד אכל עמי‬
‫ושתה עמי ולא אמרה אכלנו ביחד ושתינו ביחד אלא שרמזו בגמ' בזה דאיכא איזה איסוד שאינו אלא על השני ולא על‬
‫‪.‬הראשון הוי אומר זה איסור שיריים דראשון לאו כלום עביד עכ"ד‬
‫והנה ז"ל הגה"מ (בפי"א מהא"ב הי"ח) שהביא הב"י‪" :‬ואפי' לשתות ממשקה שבכלי ששתתה ממנו כ' רא"ם שאסור כדמשמע‬
‫התם גבי עובדא דתדב"א אכל עמי ושתה עמי וכו' ועל כל דבריה השיב לה ברוך המקום שהרגו משמע שעל הכל נענש וכו'‬
‫אבל אם הורק וכו' וכן אם שתה הוא תחלה היא מותרת לשתות אחריו דתנן לא יאכל הזב עם הזבה וה"ה דלא ישתה ולא‬
‫קאמר לא תאכל הזבה עם הזב ע"כ מספר יראים וכן נראה מדקאמרינן גבי עובדא אכל עמי ושתה עמי ולא אמרה אכלתי‬
‫‪).‬ושתיתי עמו או אכלנו ושתינו יחד וכו'" עכ"ל (ומתיבות "ע"כ מספר יראים וכו'" לא הובא בב"י‬
‫ולפי פי' הדר"ג קשה למה הביא הראיה מעובדא דתדב"א (וגם היה צריך להאריך דעל כל דבריה השיב לה וכו' דאל"כ למה‬
‫הזכיר וכו') ולא ממתני' לא יאכל הזב וכו' (ומלבד זאת דמתני' עדיף מברייתא וגם לא הי' צריך להאריך‪ ,‬גם עדיף הראי'‬
‫ממתני' שהדיוק בולט יותר דקתני לא יאכל הזב דוקא ואילו בתדב"א אין הדיוק מוכרח כ"כ דהאשה היתה מדברת אודות‬
‫בעלה ושפיר קאמרה אכל עמי‪ ,‬וכדחזינן דאח"כ הביא הרא"ם הדיוק רק ממתני' ורק הגה"מ הוסיף להביא הראי' גם‬
‫מהברייתא) ואף שהזכיר דיוק זה אח"כ‪ ,‬לא הזכירו עד אחר ההיתרים‪ ,‬ולא הביאו לראי' על עיקור הדין אלא לענין ההיתר‬
‫‪'.‬דהיא מותרת וכו‬
‫‪'.‬וגם הגר"א שציין הדר"ג קשה למה הביא העובדא דתדב"א כעיקר הראי' ורק אח"כ כ' וז"ש במתני' וכו‬
‫וביותר קשה דלפי' הדר"ג סדר הגה"מ מסורס מאד דלא הביא דיוק זה עד אחר שהביא ההיתרים דהורק לכלי אחר ושתה‬
‫הוא תחלה‪ ,‬ובתחלה על עיקר האיסור כתב רק "כדמשמע התם וכו' משמע שעל הכל נענש וכו'" ולא עוד אלא דהרא"ם בעצמו‬
‫‪.‬לא הזכיר כלל הדיוק אלא לגבי מתני'‪ ,‬וכן קשה בהגר"א‬

‫‪1‬‬
‫‪http://torahinsight.blogspot.com/2007/10/blog-post.html‬‬
 ‫וכן במרדכי פ"ק דשבת כ' "לא יאכל הזב עם הזבה מכאן משמע דאם שתה הבעל תחילה וכו'" עכ"ל‪ .‬משמע דרק לענין‬
‫‪.‬ההיתר דשתה הבעל תחילה הביא דיוק זה‪ ,‬אבל עיקר האיסור כבר ידע בלא זה יעוי"ש‬
‫ולענ"ג ברור דראיית הרא"ם היא דס"ל דלא יאכל הזב עם הזבה פי' מקערה אחת‪ ,‬ולא ניחא ליה לאוקי ליה בשלחן אחד‪,‬‬
‫וא"כ היכי משכח"ל שתייה בכוס אחד‪ ,‬הלא אין דרך בנ"א לשתות בכוס אלא זה אחר זה (וכמו שהביא הב"י בריש הדיבור‬
‫בשם הסמ"ק)‪ ,‬ובשלמא מתני' לא הזכיר שתיה אבל בעובדא דתדב"א הזכיר שתיה ועל כרחך דשתיה זה אחר זה אסור‬
‫(ולדעת הרמ"א נלמד אכילה משתיה)‪ .‬וזה כוונת הגר"א שכ' "ושתיה היינו ששתה אחריה וכן באכילה וכו'" פי' דשתייה על‬
‫כרחך היינו ששתה אחריה וכן נאמר לגבי אכילה‪ ,‬ומש"כ "ולא להיפך וכו'" הוא ענין חדש‪( .‬ולפ"ז מובן יותר לשון הגה"מ במה‬
‫שהאריך " ועל כל דבריה השיב לה וכו' משמע שעל הכל נענש דאל"כ למה הזכיר אותו בגמ'" דכוונתו דלא תימא דהזכיר‬
‫‪').‬שתיה אגב אכילה‪ ,‬דלא משמע כן אלא על הכל נענש דאל"כ למה הזכיר אותו בגמ‬
‫ולפ"ז דאיסור שיריים הוא דגם כשאוכל אחריה נחשב כאכילה אחת‪ ,‬מובן כמין חומר הא דאם הורק לכוס אחר מותר‪ ,‬דכיון‬
‫שאינו בכוס אחד עם המשקה ששתתה הי' מותר אפי' עמה ממש‪ ,‬וגם מובן הא דאם הלכה לה מותר‪ ,‬דכבר אינו בגדר‬
‫אכילה אחת כלל‪ .‬ולדברינו יש מקום לומר דאסור לאכול משייריה בכל אופן שהי' אסור לאכול עמה ביחד ואפי' כגון בחתיחות‬
‫נפרדות שבקערה אחת שכתבו הרבה פוסקים‪ ,‬וכן הדר"ג בהמשך דבריו באותו ס"ק‪ ,‬לחלק בין איסור שיריים לאיסור קערה‬
‫‪.‬אחת (ואף דמכ"מ היאפ"ל דשני דינים איכא בקערה אחת‪ ,‬אינו מוכרח) ואכמ"ל יותר‬
‫עמוד ער"ב‪ .‬בענין ספסל המתנדנד פי' בס"ק פ"ג דהאיסור הוא משום שמרגיש בישיבתה ע"י הנדנוד‪ ,‬ולפ"ז הקשה בציון‬
‫קע"ג על פי' השני של הנקה"כ וכתב שם שאין לפרש בדברי הרמ"א כמו שפי' בתה"ד דהאיסור הוא משום דהוי דרך חיבה‬
‫‪.‬ובס"ק פ"ו נשאר בצ"ע בכוונת הרמ"א שכתב ואינה מחוברת לכותל‬
‫והדבר ברור לי דהרמ"א אינו אלא דברי התה"ד‪ ,‬ומש"כ "המתנדנד" היינו כדמפרש ואזיל "ואינה מחוברת לכותל‪ ",‬ולשון‬
‫מתנדנד היינו כלשון "מטלטלין" דהכוונה שאם יטלטלוהו יתטלטל ולאפוקי מחובר לקרקע וה"נ הכא‪ .‬וכ"פ בשיעורי שבט הלוי‬
‫בסוף דבריו על הט"ז סק"ו‪ ,‬וכן האריך לעורר בזה הגרא"ח שפיצער שליט"א בס' חיי אברהם שעל החכ"א בקונטרס אחרון‬
‫עמוד רל"ד‪ .‬ולשון הארחות חיים המובא בב"י הוא "אם אינו קבוע שתוכל לנענע אנה ואנה" הרי דתלה הדבר דאינו קבוע וגם‬
‫לא כתב שמתנענע אלא שתוכל לנענע‪ .‬והסברא בזה הוא דבקבוע בקרקע הוי כיושבים ע"ג קרקע ולא מקרי ספסל אחד‪.‬‬
‫וראי' ברורה דהרמ"א מפרש כהתה"ד‪ ,‬דהנה תוכן דברי התה"ד הוא דהתה"ד אם מותר לנסוע ולישב בעגלה אחת וכ' התה"ד‬
‫דאע"ג דהמרדכי הביא בשם רש"י דאסור לישב על ספסל אחד‪ ,‬שאני עגלה דלא הוי דרך חיבה ושרי אבל בדרך טיול לא‬
‫ברירנא להתיר ע"כ‪ ,‬והרמ"א הביא כל דיני התה"ד בזה‪ ,‬ואילו הי' סבר הרמ"א דאיסור ספסל אינו משום דרך חיבה‪ ,‬מאין לו‬
‫להתיר לנסוע בעגלה אחת ולאסור בדרך טיול ופשוט דהרמ"א העתיק בזה דברי התה"ד ואלא מוכח מכאן דהעיקר כפי' השני‬
‫‪.‬בנקה"כ ולא כפי' הראשון‬
‫ולפי שנטה הדר"ג מדברי התה"ד‪ ,‬פי' טעם חדש בהיתר עגלה‪ ,‬משום דלא אסרו חכמים בזה‪ ,‬שלא יהיו נמנעים מלעשות‬
‫צרכיהם‪ .‬ולפ"ז הביא ראי' (בביאורים ד"ה וכן לא ילך) מהרב פעלים לדרך השני שהביא בס"ק צ"ג דהטיול הוא איסור בפנ"ע‪,‬‬
‫דהרי הרב פעלים מתיר אפי' כשאינו לצרכיו ממש‪ .‬ולענ"ד פשוט דאין שום ראי' מהרב פעלים כי ודאי למד הרב פעלים‬
‫החילוק בין סתם עגלה לטיול כמו שמבואר בתה"ד‪ ,‬משום דבטיול הוי הישיבה דרך חיבה‪ ,‬ודברי הרב פעלים פשוטים‬
‫‪.‬וישרים‬
‫ואפשר דאף השערי צדק לא למד כפי' השני דהדר"ג דטיול הוא בפנ"ע ממש‪ ,‬דוודאי האיסור משום הישיבה בעגלה אחת‬
‫כמפורש בתה"ד‪ ,‬אלא דס"ל דשני דינים איכא‪ :‬א' ספסל המתנדנד‪ ,‬דבזה אין שום היתר‪ ,‬וב' ישיבה בעגלה אחת בשני‬
‫מושבות דבזה נשאל התה"ד והתיר באופן שאינו דרך טיול‪ .‬אולם אי אפשר לפרש כהשערי צדק (בכל אופן) דמוכח בתה"ד‬
‫דשאלתו שאלה כללית בדין ספסל המתנדנד ובזה כתב דכל האיסור הוא משום דרך חיבה ובעגלה לא הוי דרך חיבה‪ .‬ומה‬
‫שכ' התה"ד בלשון השאלה "בדרך שלא יגע בה כלל כגון הוא לפנים והיא לאחור" פשוט דלא כיוון אלא לנקוט אופן שלא יגעו‬
‫זב"ז דבעגלה קטנה יגעו זב"ז במושב אחד‪ .‬ואדרבה מכאן מוכח דלא כהשע"צ‪ ,‬דלמה כ' "כגון" וגם למה תלה הדבר בנגיעה‪,‬‬
‫הול"ל "בדרך שלא ישב במושבה כגון הוא לפנים וכו'" וכן בלקט יושר (עמוד ‪ )22‬כתב בשם רבו התה"ד (הוספה בשנת תשס"ח‪ :‬אך‬
‫עי' מאמרו של הרב יהודה לביא בן‪-‬דוד (ג"כ מח"ס בשם "בדי השלחן") בצהר [א'] תשנ"ח) דנסיעה בעגלה מותר "רק שלא יגעו זה בזה" ולא הזכיר‬
‫‪.‬שלא ישבו במושב אחד‬
‫אבל במה שאסר השע"צ בדרך טיול אפי' בשני מושבות‪ ,‬והדר"ג (בסוף ביאורים הנז') הקיל בזה‪ ,‬דברי השע"צ נכונים‪ ,‬דכן‬
‫מפורש בתה"ד דשאלתו הי' באופן זה וע"כ דישיבה בעגלה אחת הוי כספסל אחד דגם שם איכא חיבה אפי' בשני מושבות‪.‬‬
‫ומה שתלה עצמו הדר"ג במשמעות החכ"א (דאיסור טיול הוא משום הישיבה בספסל אחד)‪ ,‬לפי המבואר אין שום ראי'‪,‬‬
‫דוודאי כן הוא דאיסור טיול הוא משום הישיבה בספסל אחד אלא דגם בעגלה אחת איכא חיבה‪ ,‬ודברי החכ"א אינם אלא‬
‫דברי התה"ד‪ .‬וכן נראה פשוט לענ"ד מוכרח מהתה"ד דאסורים לישב בעגלה אחת שאינה נוסעת ולהשתמש בה כספסל אפי'‬
‫‪'.‬כשיושבים בשני מושבות‪ ,‬דהרי בזה לא שייך היתר התה"ד דדרך בנ"א נכרים להתקבץ ולשכור עגלה וכו‬
 ‫ולא עמד הדר"ג על כל זה משום מה שפי' בתיבת "מתנדנד" וכמו שפירשו הרבה אחרונים‪ ,‬ואבקש מהדרכ"ג לעיין נא עוד‬
‫‪.‬בהלכה זו כי מש"כ אמת ואין עליו תשובה‬
‫סי' קצ"ו עמו' רפ"ח‪ .‬ד"ה שתפסוק הביא דברי החזו"א וביאר דבריו דבכל אשה פוסלת הבדיקה אם היתה סמוך לרחיצה‪.‬‬
‫ומש"כ החזו"א "אבל זו שידענו שמעיינה פתוח כל שעה וכו'" לאלומי למלתיה דאיירי בה כתב כן (וכן העתיק דין זה בעמוד‬
‫ש"א ד"ה עלו לה) ויש להעיר דגם בתחילת דבריו כתב "דאין הפס"ט אלא במוצאה עצמה טהורה בתחילת הבדיקה אבל‬
‫מצאה עצמה טמאה והעבירה ברחיצה וכו'" מוכח דלא אסר אלא במצאה עצמה טמאה בתחילה‪ ,‬אבל כל שבדקה ומצאה‬
‫עצמה טהורה מיד אין חוששים לה למידי‪ .‬ועל לשון זה לא שייך לומר דלאלומי למלתיה בעובדא דאיירי בה כתב כן‪ ,‬דלא קאי‬
‫התם בעובדא דידיה דוקא‪ ,‬אלא זה הוא עיקר דבריו שהסביר ענין הפס"ט (ולא כבסוף דבריו שכ' "אבל זו וכו'") ובכלל מה‬
‫שכתב הדרכ"ג דלאלומי למלתיה דאיירי בה כתב כן‪ ,‬נראה דוחק בלשון החזו"א דא"כ הול"ל לשון "וכש"כ" או "ועוד" וכדו'‪.‬‬
‫ויעוי' בשו"ת עמק התשובה ח"א סי' קכ"ט שהביא ראי' דאין חסרון ברחיצה דהלא הלל לא אמר כותלי בית הרחם מוקמי דם‬
‫אלא לחומרא וכש"כ שמאי לא ס"ל כלל הכי וא"כ לעולם הוי כמו אחר הרחיצה והיאך מהני בדיקה יעוי"ש עוד (והוא איירי‬
‫‪).‬לענין בדיקת ז"נ אבל דבריו שייכים גם לענין הפס"ט‬
‫‪.‬עמו' ר"צ‪ .‬סקכ"א כ' "אבל כשמפסקת ביום ראייתה וכו'" כוונתו אם ראתה יום אחד בלבד ואין הלשון מבורר‬
‫עמו' ש"ג‪ .‬ס"ק ע"ז‪" ,‬ולכן אשה ששכחה וכו' בודקת ביום שאח"ז וטובלת לערב" ובמלואים כ' דהיינו כשבדקה ביום ב'‪ ,‬ויש‬
‫‪.‬להוסיף דה"ה גם בא' וג' או א' וד' כמו שהביא מהנו"ב בסק"פ‬
‫עמוד שט"ז‪ .‬באד"ה שעכשיו דן באשה שראתה ביוה"כ או בת"ב אם נוכל להתחיל למנות מתחילת היום וכוונתו שלא תמתין‬
‫אלא ד' ימים (ודן עלה משום שלא היתה אסורה משום נדה) ולענ"ד דבר פשוט הוא דוודאי כל אשה צריכה להמתין ה' ימים‬
‫אפי' כשמתחלת להמתין מתחילת היום‪ ,‬ואע"ג דבעצם הי' די בד' (דאיכא ע"ב שעות משום עיקר החשש ועוד יום א' משום‬
‫גזירה דבה"ש)‪ ,‬מכ"מ בהא ודאי אמרינן לא פליג וכמ"ש הרמ"א "וכל אשה שרואה כו' צריכה להמתין ה' ימים" ומספר ה' ימים‬
‫‪'.‬הוא עיקר החומרא‪ ,‬ותמה אני שהדר"ג פשיטא ליה דסגי בד‬
‫סי' קצ"ז ס"ק כ"ט וס"ק ל"ח‪ .‬הביא להלכה מהעוה"ש והטה"י דכהיום המנהג להקל בטבילת ליל שבת ומוצ"ש‪ ,‬וקשה לי‬
‫‪.‬דא"כ המנהג‪ ,‬למה דנו כל פוסקי הדורות בדינים אלו‪ ,‬יעוי' בפ"ת ובדרכ"ת וביתר ספרי השו"ת וצ"ע‬
‫הפעם אודה את ה' שזכו דברי לעלות על שלחן מלכים לפני הדר"כ גאונו שליט"א‪ ,‬ואצפה לתשובתו‪ ,‬ויסלח נא הדר"ג לי על הטרחא שהטרחתיו אף‬
‫שהשתדלתי לקצר‪ .‬ואם יקשה להדר"ג שליט"א להשיבני עתה בתשובה שלימה‪ ,‬אבינה לאחריתן ואבקש מלפניו להיטיב עמדי ולהשיב נא לי על‬
‫ענין בגדי צבעונין (מעמו' קס"ו) ועל יתר מה שיוכל‪ ,‬ועוד חזון למועד‪ .‬וברכתי לפני הדר"ג שליט"א שיה"ר שירביץ‬
‫‪.‬תורה בישראל לאורך ימים בהרחבת הדעת עד ביאת גואלנו בב"א‬
‫מאחד מאלפי תלמידיו השותים בצמא את דבריו‬

‫צבי פישמאן‬

‫‪.‬נ‪.‬ב‪ .‬אעיר על שתי ט"ס‪ :‬בעמוד רע"ג‪ ,‬שורה הרחבה השניה "ברירנא ליה" צ"ל ברירא ליה‪ .‬עמוד רצ"ט‪ ,‬ד' שורות מלמטה "שראתה" צ"ל שראה‬
‫___________________________________‬

‫‪Contact: Zvi Hershel Fishman‬‬

‫‪hershy.fishman2@gmail.com‬‬