‫בעזהי״ת‬

‫ספר‬

‫שאלות ותשובות‬

‫שבט הלוי‬
‫חלק רביעי‬

‫תשובות ובירורים‬
‫בארבעה חלקי שולחן ערוך‬
‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫‪Www.hebrewb ooks.org‬‬
‫ע״י חיים תשסייט‬
‫זבני חשב חטוב בחסדו וטובו עלינו‬

‫שמואל הלוי ו אזנ ר‬

‫רב אב״ד דעיה״ק‬
‫זברון מאיר ‪ -‬בני ברק‬
‫וריש מ תיב ת א די שיבת חב מי לובלין‬

‫מהדורא שלישית בתוספת הערות והשמטות‪ ,‬תיקונים וציונים רבים‬

‫שלהי שנת תשס״א לפ״ק‬

‫כל הזכויות שמורות‬
 ‫ה ק ד מ ה‬

‫חסדי ה׳ אזכיר על כל ת ה לו ת ה׳ — ק טנ תי מכל החסדי ם ו ה א מ ת ל ר או ת נ ם‬

‫ב הו פ ע ת ספרי שו״ ת שבפז הלוי חלק רביעי‪.‬‬

‫ידעתי נ ם ידעתי שאין זה רק חסד חינ ם אשר זכי תי לזה בז כו ת א בו תי ורבותי‪,‬‬

‫ובזכו ת הכלל מקרוב ומר חוק שאני עומד ומעזמשו זה ר בו ת ב שנים‪ ,‬ועל אןז טרדו תי‬
‫ב הנ הנ ת הציבור‪ ,‬ו ה ר ב צ ת תו ר ה לחברי ם ותלמידים‪ ,‬מ א ד הק פ ד תי לברר ש מ ע ת ת א‬
‫אליבא ד הילכת א‪ ,‬זה חלקינו ב חיי ם ל היו ת ממבק שי א מ ת ב תו ר תינו ה ק ח ש ה‪ ,‬ולהבין‬
‫רצון ה׳ ש ב תו ה״ק ע״י יניעה לשמה‪ ,‬וכב ר הזהירו ר בו תינו זי״ע למעט מל הורו ת‬
‫מ תוך קיצורים וליקוטים‪ ,‬רק לדע ת כל דבר משרשו ב ה ק ר מו ת כראי מוצקים מו ש ת תי ם‬
‫על הש״ם ושו״ע ונ ח לי הרא שונים‪ ,‬ו רבו תינו נ ח ל י הפוס קי ם ה א חרוני ם ש הו ר א ת ם‬
‫נ ת ק ב ל ה לדורו ת ומן ה שמים הסכימו על ידם‪ ,‬לאורם נסע ונלך‪ ,‬ואמנם נ ם בעלי‬
‫אסופו ת טו ב ה עשו בעמם‪ ,‬ל ה תעורר על ידם ב ד ב רי ם שנעלמו מעיני כל חי אבל‬
‫פעמים הר ב ה צריך עוד הכ ר ע ה ב ד ע ת תו ר ה ודע ת ט ט ה כיד ה׳ ה טו ב ה על האדם‪,‬‬
‫והכל בעזר ה׳ וב סי ע ת א חנזמיא כי מ ה כוחינו הדלים ושדה זו זי בו רי ת היא‪ ,‬והבל‬
‫חס ר ורדזמי שמים‪ ,‬ומה יעשה ארם ויחכם יתפלל למי ש החכ מ ה שלו כי ה׳ יתן חכ מ ה‬
‫מפיו ד ע ת ו ת בונ ה‪ ,‬ב א מר ם ז״ל ב מ ם׳ נד ה ע׳ ע״ב‪.‬‬

‫חלק ז ה כולל שו״ ת וביאורים בד׳ חלקי שו״ע ובמק צו עו ת ה תו ר ה הנונ עי ם לזה‪,‬‬
‫פעם ב ארו כ ה ופעם בק צר ה כ שאר חלקי שב ט הלוי כי לא כל פעם זכי תי לפרום ה שמלה‬
‫לארכה ול ר ח ב ה בא שר עם לבבי‪ ,‬ואם יבואו א חרי ם לנטור א ת אשר ה חילו תי יהיה‬
‫זה ז כו ת נ ח ל ב שבילי ובלבד שיהיה כונ ת ם לשם שמי ם —‬

‫ר״ל שמהשבת הכנוס הנעשה לש״ש סופה להתקיים‬ ‫בדיד רבותינו זי׳׳ע אקדים דגרי דחילי ודוזימי‬
‫ר״ל סופה שיצא גם דבר נהוץ ומקובל על הלב מכנסי׳‬ ‫לעבודת העזי״ת ולצורך שעה אעתיק דרהנז הזד^‬
‫זו‪ ,‬אע״פ שאין התוצאות ניכרות מ ח‪ ,‬שכן הכל הולד‬ ‫אשר הגדתי ברוב עם בקמת ומזל״ו בברוקליו‬
‫אהד מהשבת לב העושים ומעשים בזה‪ ,‬ומכ׳׳ש מקרה‬ ‫— לחזק נמזמרת קח שת םת״ם ובו׳ וזביתי‬
‫דחן שמתכנסים רבנים מא״י ומארה׳׳ב למסרה אהת‬ ‫שדברינו עעזו רחום‪ ,‬למען קדועזת תוה׳׳ק‪.‬‬
‫להזק מצות עיקריות שבתוה״ק אשר רבה ההזנהה‬
‫בהם‪ ,‬ובפרס הוט המקוולש של מצות כתיבת ם׳ תורה‪,‬‬ ‫א‪.‬‬
‫מצות תפילין‪ ,‬ומצות מזוזה‪.‬‬ ‫הנה נאספנו כאן לכבוד שמו יתברך ולכבוד‬
‫תוה״ק‪ ,‬עצם הדבר שיראי אלקים מתכנסים‪ ,‬עצם‬
‫הדבר שבעלי דעה אהת מוצאים הובה עפה״ת להתועד‬
‫והנה לענין מצות כתיבת ס״ת להלכה יראה דהיא‬ ‫לסכם עצה למען הרמת קרן יסודי התוחז יש בו מעוום‬
‫מה״ת אף בזמן הזה כמו תפילין ומזוזות ואע״ג‬ ‫קחש ה׳‪ ,‬וע״ז אמרו במשנת סנהדרין כנוס לצדיקים‬
‫שבתקוובת שאגת א ח׳ והובא בפ׳׳ת ריש ה׳ ס״ת כ׳‬ ‫סוב להם וטוב לעולם אינו מדבר מהתוצאות של הכנוס‬
‫דבזה׳׳ז כיון שאין בקיאין בהפרות ויתרות לא הוי‬ ‫כי הרבה פעמים מתכנסים ואין בו תוצאות‪ ,‬אבל‬
‫כלל מה״ת‪ ,‬מ״מ כבר בארתי בעניי במק״א דהעיקר‬ ‫הכנוס בעצמו הוא דבר תכלית ומסרה בפ״ע לכבוד‬
‫כס׳ הגאון מהר״ם שיק דמסורת ההפרות והיתרות‬ ‫שמים‪ ,‬וע״ז כ׳ דהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם‬
‫נדונה כמצב המסורה באותו דור שאנו היים וכיון שיקז‬ ‫ח׳ל עצם האסיפה‪ ,‬וע״ז אמרו כל כנסי׳ שהיא לש״ש‬
 ‫הקדמה‬

‫שבכתב והיינו כתוב לך וגר ואלו הי׳ כתוב כתוב לך‬
‫ועל פי הי׳ נכון הדרוש הנ״ל אבל כיון דכ׳ כי על פי‬
‫הדברים משמע דנתינת טעם הוא לכתיבת תורה שכתב‪,‬‬
‫ויראה לענ״ד ע״פ מש״כ רבינו הגאון המבי׳׳ט בהקדמת‬
‫ס׳ קרית ספר על הרמב״ם וז״ל ותורה שבכתב אי אתה‬
‫רשאי לאמרה בע״פ לפי שקריאה בכתב מצטיירים‬
‫סודותיה בצורת אותיותיה ואם קורא אותה בע׳׳פ תפחת‬
‫מעלתי^ ותורה שבע״פ אי אתה רשאי לאמרה בכתב‬
‫להמתה גנוזה בנפשותיהן של צדיקים כי זו היא‬
‫קדושתן ומעלתן‪ ,‬ואם אומרים אותה בכתב תפחות‬
‫מעלת הנפשות‪ ,‬כי הדבר הנכתב לא יעזאר ציורו בנ«ס‬
‫כדבר שלא נכתב שיתקיים ציורו לעולם בנתינת לב‬
‫עליו שלא ישכח וכו׳‪ ,‬ותורה שבע״פ היא המבדלת בין‬
‫ישראל לאומות העולם ועל פיה כרת ברית עם ישראל‬
‫להיותן נפשותיהן של ישראל חצובות מתחת כסא‬
‫הכבוד ומשפעות ממנה משא״כ נפשות אומות העולם‬
‫וכו׳ יע״ש דברים קדושים‪.‬‬
‫דרך מסורה חסר ויתר גס בזמנינו ע״ד זה צריך לכתוב‪,‬‬
‫ועי״ז מקיים מצוה דאורייתא של מצות כתיבת ס״ת‪,‬‬
‫וכז לעניז עצם חיוב כתיבת ס״ת מצד סברת הרא״ש‬
‫דבזה״ז אינו מתקיים רק אם קונה גס ש״ס ופוסקים‬
‫הנצרכים ללמוד העיקר בזה כדעת הסוברים דבזה לא‬
‫נפחת עצם מכתיבת ס״ת‪ ,‬כי ברור דבמצות כתיבת‬
‫ס״ת הוא גדר לעצמו מלבד הלמוד והקריאה מתוכח‬
‫]ובד ‪T‬ן מצות קריאת התורה[‪,‬‬
‫אבל פשוט שאק זה תחליף לעצם מצות כתיבה‬
‫אשר מביאה קדושה עד אין שיעור לצורת האותיות‬
‫הנכתבות כהלכה‪ ,‬והנה אין לי עסק בדברים שהם‬
‫כבשונו של עולם אבל כל באי שערי תורה יודעים‬
‫שכל סודי סודות התורה תלוים בצורת כתיבת האותיות‪,‬‬
‫ובא נא וראה בדברי רבינו הלבוש או״ח סי׳ ל״ו כמה‬
‫הכניס בזה מדברים שכסן עתיק יומין‪.‬‬

‫ובקדושת השמות ק״ו הוא ו ‪T‬וע מש״כ תוס׳‬

‫ה‪.‬‬
‫מנחות דאפי׳ תימא דתורה סתמא לשמה בקדושת‬
‫וע״פ יסוד הנ״ל יראה לענ״ד דגם תורה שכתב‬ ‫השמות ודאי סתמא לאו לשמה קאי דצריכים מחשבה‬
‫היתה תחלה תורה שבעל ‪m‬־■ שלמדה משח בסיני בעל‬ ‫מיוחדת לשמה‪ ,‬וראה מש״כ במדרש אותיות דר׳ עקיבא‬
‫פה מהקב״ה ועברה דרך נשמתו‪ ,‬כי נפשותיהן של‬ ‫וראיתיו מועתק בס׳ שמירת הלשון להגה״צ בעל חפץ‬
‫צדיקים הם מקום כתיבת תורה שבע״פ ונפשו של משה‬ ‫חיים דאור שמותיו הקדושים של הקב״ה למעלה הוא‬
‫רבינו היתד■ מקום כתיבת תחלת תורה שבכתב קודם‬ ‫עשרים ואחד אלפים רבבות פרסאות כמנין שם אהי׳‪,‬‬
‫שנכתבה על הספר כי צריכה היא להתקדש בנשמת‬ ‫ואיתא במדרש תהלים לא נתנו פרשיות התורה על‬
‫משה רבינו‪ ,‬ורק אחרי שלמדה בע״פ ונעשית קנין‬ ‫הסדר שאלמלי נתנו על הסדר כל מי שקורא בהן הי׳‬
‫נפשו הטהורה נצטוה לכתבה בכתב כי כדי להעלותה‬ ‫יכול להחיות מתים ולעשות מופתים וכל זה לא שי ‪T‬‬
‫בקדושה בכתב צריכה להתקדש קודם בנשמתו‪ ,‬והיינו‬ ‫אלא אם מקיימין מצות כתיבת ס״ת והה״ד תו״מ‬
‫כתוב לך הדברים האלה תורה שבכתב‪ ,‬וכתיב כתוב‬ ‫כנתנו בסיני‪.‬‬
‫לך להורות שיכתוב ממנו ומתוכו מתוך תכיותו של‬
‫ובא וראה מש״כ הגה״ק הרמח״ל זי״ע בהקדמת‬
‫נשמתו שנכנסה תורה לתוכה בתחלה כתורה שבע׳׳פ‪,‬‬
‫ספרו קל״ח פתחי חכמה כאשר דבר בקדושת אותיות‬
‫ומ״ט צריכים לכך לזה סיים כי על פי הדברים האלה‬
‫התורה כ׳ בתו״ד והאורות ההם העליונים מזהירם על‬
‫כרתי אתך ברית ואת ישראל זה קדושת בחינת תורה‬
‫האותיות ומכאן נמשך קדושת התורה קדושת ס״ת‬
‫שבע״ם בנשמותן של צדיקים שצריכה גס לתורה‬
‫תפילין ומזוזות כל כתבי קודעז‪ ,‬ולפי הקדושה שבה‬
‫שבכתב‪ ,‬ומדויק גס דכ׳ כרתי אתך ברית ואת ישראל‬
‫נכתבים כך תגדל ההשראה וההארה על האותיות ולכך‬
‫דמשמע דהי׳ כריתת ברית מיוחד לתורה שבע״פ עם‬
‫ס״ת שיש בו פסול א׳ נפסל כולו כי אין ההארה עליו‬
‫משה רבינו מלבד עם ישראל‪ ,‬וע״פ הנ׳׳ל היינו משום‬
‫כראוי שימשך ממנו הקדושה לעם בכח הקריאה בו ע׳׳כ‪.‬‬
‫דאצלו גם תורה שבכתב היתד■ אתו בבחינת תורה שבע״פ‬
‫להיותד■ גנוזה בנ^זו משד■ רבינו‪ .‬וע״ז כ׳ זכרו תורת‬
‫משד■ עבדי כי תחלה נכתבד■ בנפשו הטד‪.‬ורה של משה‬
‫ד‪.‬‬
‫רבינו‪ ,‬והבן‪.‬‬
‫והנה כתיב כתוב לד דוברים האלה כי על פי‬
‫הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל ומזה‬
‫למדו חז״ל בש״ס גיטין סופ׳׳ה דלא כרת הקב״ה ברית‬
‫ובשו״ע יו״ד סי׳ רע׳׳ד ס״ב צר ‪ T‬שיד!י׳ לפניו‬ ‫עם ישראל אלא בזכות תורה שבע״ם דכ׳ כי ע״פ‬
‫ספר א׳ שיעתיק ממנו שאסור לכתוב אות א׳ שלא מן‬ ‫הדברים האלה כרתי אתך ברית‪ ,‬והדבר יקשה דהא‬
‫הכתב וצר ‪ T‬שיקרא כל תיבה בפיו קודם שיכתבנו‪,‬‬ ‫לכאורה זה נגד משמעות דקרא דמפורש דמדבר מתורה‬
 ‫הקדמה‬

‫כל עיר שאין בה עשרד‪ .‬דברים הללו אין ת״ח רשא'‬ ‫ובמג״א סי׳ ל״ב ס״ק מ״ב כ׳ דלכאורה כיון שכותב‬
‫לדור בתוכה בית דין מכין ועונשין וקופה של צדקה‬ ‫מן הכתב אמ הקריאה בע״פ מעכב עוד אלא שב׳‬
‫ביהכ״נ וכו׳ רופא ואומן ולבלר ופי׳ רש״י לכתזב‬ ‫דלשון השו״ע כאן משמע דגם קריאה בע״פ בעינן‪,‬‬
‫ספרים‪ ,‬ובעירובק י״ג ע״א אר״ק כשד‪.‬ייתי לומד תורה‬ ‫ולכאורה סו״ם טעמא מאי דבעינן עוד קריאה בע״פ‪,‬‬
‫אצל ר׳ עקיבא הייתי מטיל קנקנתום וכו׳ א״ל לבלר‬ ‫ואי לאו דמסתפינא אמינא ע״פ הנ״ל דלכל תורה‬
‫אני א״ל הוי זהיר במלאכתך שמלאכתך מלאכת שמים‬ ‫שבכתב בעינן גם תורה שבע״ם‪ ,‬דע״י דחושב ומדבר‬
‫היא שמא אתד‪ .‬מחסר אות א׳ או מייתר אות א׳ נמצא‬ ‫בה מתקדש הדבור בנשמתו של הכותב‪ ,‬ורק אח״ב‬
‫אתד‪ .‬מחריב את העולם כולו ופרש״י ע״י שיטעה ויחסר‬ ‫מעלהו על הכתב‪ ,‬והיינו כי קרוב אליך הדבר מאד‬
‫א׳ דאמת או שתכתוב ו ‪T‬ברו במקום ו ‪T‬בר‪ ,‬ויש‬ ‫בפיך ובלבבך לעשותו דרק אחר שנתקדש בפה‬
‫להתבונן מד‪ .‬חורבן העולם שי ‪ T‬בזה דאם יטעד‪ .‬כה״ג‬ ‫ומחשבה אז לעשותו לעשותו מעשה כתב‪.‬‬
‫הנד‪ .‬העצה או יתקן במקום שאפשר לתקן או יגנז‬
‫במקום דצריך לגנוז‪ ,‬וגם אפילו בא ליס■ הנחה בתפילין‬ ‫ז‪.‬‬
‫ולקביעות במזוזד‪ .‬מה ענין חורבן העולם לכאן‪ ,‬וי״ל‬
‫ובא וראה מש״ב רבינו המהרש״א ב״מ פ״ה ע״ב‬
‫דמזוזד‪ .‬נעשית לשמירד‪™ .‬וע מחז״ל והשם שעל‬
‫בהא דגדולים מעשי חייא בהא דזרע כיתנא וצי ‪ T‬טבי‬
‫המזוזד‪ .‬ר״ת שומר דלתות ישראל‪ ,‬ואם המוני ישראל‬
‫מאכילנא בישרא ליתמי ואריכנא מגילתא ובו׳ ומ״ט‬
‫שמים מזוזות פסולות על ד ל ^‪.‬ן ומופקרים ע״י כך‬
‫לא קנה העור לשם כתיבת חמשה חומשי תורה וב׳‬
‫לחורבן ולשריפה־לשוד ולביזד‪ .‬הרי הכותב הפסולות‬
‫מהרש״א משום דבזה היתה תערובת מחשבה מצד‬
‫האלה מחריב עולמות במו ידים‪] .‬מלבד הענין הפנימי‬
‫המוכר שרצונו להרויח כסף‪ ,‬ולא הי׳ כולו לש״ש להבי‬
‫הטמון במאמר הזד‪ .‬כאשר אבאר לקמן[‪,‬‬
‫התחיל בזריעת כיתנא וכר בדי שיהי׳ כל ההכנות‬
‫וכיו״ב לענין תפילין דמצאתי באור זרוע ה׳‬ ‫לספרי הילדים לש״ש‪.‬‬
‫תפילין שב׳ במה דאמרו במגילה העושד‪ .‬תפילין עגולות‬
‫ובזה נלענ״ד הא דאמרו בחולין פ״ו ע״א משעלו‬
‫סכנד‪ .‬ואין בו מצוד‪ .‬דפרש״י שד‪.‬סכנד‪ .‬בזה במה שנכנס‬
‫בני הגולה פסקו הזיקק ובו׳ ולא החמיץ יינם ולא לקה‬
‫התפלה בראשו ובאו״ז מפרש דד‪.‬סכנד‪ .‬בזד‪ .‬שמשתמש‬
‫פשתנם ונתנו חכמים עיניהם בר׳ חייא ובניו ופרש״י‬
‫בשמות הקודש של תפילין ע״ד פסול וזד‪ .‬סכנה גדולה‬
‫דנתקלקלו הדורות עד שעלה ר׳ חייא מבבל‪ ,‬והיינו‬
‫לעשות כן‪ ,‬וד‪.‬״נ בכל פסולי תפילין כאשר כתבנו‬
‫דנתקלקלו הדורות שלא כוונו בכל דבד לש״ש אלא‬
‫במק״א‪.‬‬
‫הכל נעשה רק למען בצע כסף‪ ,‬וכשעלה ר׳ חייא וזרע‬
‫איברא יותר יראה בזד‪ .‬ע״פ מש״כ המהרש״א‬ ‫פשתן לש״ש למען הכנה לספרי קודש שוב לא לקה‬
‫בח״א עירובין שם לפי שד‪.‬תורה באותיותיד‪ .‬הם שמותיו‬ ‫פשתים ע״ד שאמרו בפסחים מ״ב ע״ב בתחלה עד‬
‫של הקב״ה וד‪.‬וא דרך נסתר של התורה שהיתד‪ .‬כתובד‪.‬‬ ‫שהביאו נסכים לא הי׳ יינם מחמח משפסקו נסכים‬
‫לפניו באש שהורד‪ .‬ע״ג אש לבנה‪ ,‬ובד‪.‬ן ברא הקב״ה‬ ‫החמח יינם וה״נ לענין פשתן כנ״ל דומה בדומה‪.‬‬
‫עולמו ומקיימו‪ ,‬נמצא המחסר אות א׳ ה״ד‪ .‬מחריב‬
‫ובזה יראה לענ״ד הא דאמרו פ״ג דמנחות לענין‬
‫קיומו עכ״ד המד‪.‬רש״א המאירים‪ ,‬ולמדנו מד‪.‬ם שקיום‬
‫מצות כתיבת ס״ת כל הקונה ס״ת מן השוק כחוטף‬
‫העולם תלוי בכתיבת סתו״מ כהלכד‪ .‬שברצון הסופר‬
‫מצוה מן השוק כתבו מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה‬
‫דהסופרים‬ ‫ונמצא‬ ‫העולם‪,‬‬ ‫מחריב‬ ‫וברצונו‬ ‫מקיים‬
‫מסיני שדעת רש״י ועמו הרבה פוסקים ביר׳ד סי׳ ע״ר‬
‫מוגדרים כמקיימי או כמחריבי העולם‪.‬‬
‫דמ״מ המצוד‪ .‬קיים אלא שלא נעשית כהוגן‪ ,‬ולהנ״ל‬
‫י״ל דד‪.‬״ט דכיון דד‪.‬מוכר כ׳ רק ע״מ למכור וגם אם‬
‫כ׳ לעצמו ומכרה דמ״מ מתערב בו מחשבד‪ .‬צדדית‬
‫שלא לשם שמים‪ ,‬משא״כ אם כתבו בעצמו והכין‬
‫בפסחים נ״ו ע״ב ת״ר כותבי ספרים תפילין‬
‫בעצמו כל הדגנות לכך דנעשה הכל לש״ש בלי‬
‫ותגר ‪.T‬ן ותגרי תגריהן וכל העוסקין‬ ‫ומזוזות הן‬
‫מחשבה צדדית דד‪.‬ו״ל כאלו קבלה מסיני כדכ׳ ראד‪.‬‬
‫במלאכת שמים אינן רואין סימן ברכד‪ .‬לעולם ואם‬
‫למדתי אתכם הקים ומשפטים כאשר צוני ה׳ אלקי‬
‫עוסקין לשמד‪ .‬רואין‪ ,‬ויש לדקדק דתני סתמא דאינן‬
‫מה אני בהנם למדתי וכו׳ כמבואר בהז״ל‪.‬‬
‫רואין סימן ברכה‪ ,‬ומד‪ .‬פסקא‪ ,‬וראיתי בתוספתא סוף‬
‫בכורים הובא ברייתא זו בלשון זד‪ .‬כותבי ספרים‬
‫תפילין ומזוזות וכר וכל העוסקין שלא לשם שמים‬
‫אינן רואין סימן ברכד‪ ,‬לעולם אם הי׳ עוסקין לשם‬ ‫]הסופר‬ ‫הלבלר‬ ‫מעמד‬ ‫להגדיר‬ ‫בזד‪.‬‬ ‫וברצוני‬
‫שמים הרי הן בכלל ברכד‪ ,.‬וא״כ צ״ל דמד‪ .‬דלא תני‬ ‫סתו״מ[ בעם ה׳‪ ,‬הנה אמרו סנהדרין י״ז ע״ב תניא‬
 ‫הקדמה‬
‫הכתיבה‪ ,‬אבל כיון שכבר מרגישים טעם עשירות לא‬
‫יהי׳ עוד ראשם לבם וכוונתם על הכתיבה ועועזים‬
‫מלאכתם ע״י אחרים בורים וחסרי דעת ההלכה הזאת‪,‬‬
‫ע״ב התפללו עלת^ שלא יתעשרו‪.‬‬
‫ונאמנה הבטחת תוה״ק הכתובה אחרי פ׳ תפילת‬
‫ומזוזות למען ירבו וגד כימי שמים על הארץ ימים‬
‫שמימים עלי ארץ ולמען ידבו ימיכם יחד עם ימי‬
‫בניכם ז״א שהדורות ‪T‬או זה אתה וישמחו זה עם זה‬
‫בזכות שמירת התורה בזכות שמירת המצות‪ ,‬בזכות‬
‫שנתקרב ע״י מעשינו לאבינו שבשמים ע״י מעשינו‬
‫לש״ש גם הוא ברחמיו יתקרב אלינו ויחון אותנו‬
‫ופלטתינו בעגלא ובזמן קריב‪.‬‬
‫המשמשים את הרב ע״מ לקבל פדס‪ ,‬ומודי לא מיירי‬
‫ומקום אתי עוד להעתיק מספה״ק מעונת הס ‪T‬ים‬
‫שהובא גם בס׳ קסה״ס בתחלת ספרו‪] ,‬ותקנתיו קצת‬
‫לפי מצבינו[‪.‬‬
‫ואמנם י׳׳ל גם דרד אחר דמה דתני ברייתא אינם‬
‫הנה בעו״ה שאין שואל ודורעז ומבקש על רבדים‬
‫האלה שהם ברומו של עולם ופעמים הרבה ריק ופוהז‬
‫שיודע לכתוב איזה כתב אשורי מקולקל רוצה להתלבש‬
‫בטלית שאינו שלו להיות סופר סת״ם‪ ,‬ועל ס״ת תו״מ‬
‫כאלה יסמכו קהל ועדה וישראל הקרובים והרחוקים‪,‬‬
‫וא״כ מה התימה שאנו צועקין ואינן נענין‪ ,‬ופוק הזי‬
‫עובדא דר׳ חזקי׳ וד׳ ייסא בזוה״ק פ׳ אחרי‪ ,‬שם מבואר‬
‫דפעם הלכו על קברי צדיקים להתפלל עם ס״ת ונשמת‬
‫צדיקים אלה הלכו לחברון לעודד ישיני הברון אבות‬
‫העולם וכאשר נתחברו בג״ע ראו שס״ת פסול‪ ,‬שהי׳‬
‫כתוב ו׳ יתרה בפסוק דועזסעת שסע שתי פרסות‪,‬‬
‫ועי״ז נדהו נשמות צדיקים הנ׳׳ל ממתיבתא עליונה‪ ,‬עד‬
‫שהביאו ספרא דדב המנונא סבא ונתעורר ר׳׳א בר׳׳ש‬
‫מקברו ונרפא העולם יעש״ה‪ ,‬ותדון מיני׳ אם על יתרון‬
‫וי״ו דהוה בקרא ושוסעת שסע פרסות דהו לדיני מתיא‬
‫מבי מתיבתא וא״ל דהוי ס״ת פסול ומשקר בשמא‬
‫דמלכא‪ ,‬מה יעשו בס׳׳ת הנכתב בכל החסרונות‬
‫האמורים וכיו׳׳ב ולבי דוי ואין ב^ח■ שבט מושלים‬
‫לתקן רק להודיע צערי ברבים‪ ,‬אולי יחנן ה׳ ובדורות‬
‫הבאים המצא ימצא תיקון ויוכשרו דברי ע״כ‪.‬‬
‫והנה בזמן האחרון קמו ב׳׳ה גואלים למצוד‪ .‬הנ״ל‬
‫לעמוד על המשמרת‪ ,‬ומי יתן שע״י דברינו יתחזקו‬
‫העועזים והמעשים להרים כבוד קדושת כתיבת תוה״ק‬
‫ותו׳׳ם‪ ,‬ואיו לד דרגא לאריכות ימים וגאולת ישראל‬
‫גדול מזה‪ ,‬וברוך הוא המקים התודה הזאת‪.‬‬
‫אולם לפי פשוטן של דברים י״ל דיספיק להם מה‬
‫יג‪.‬‬
‫ובסיום דברי אפרוס כפי בתפילת עני כי יעטוף‬
‫שאזכה עוד רבות בשנים מתוד בה״ג ואריכות ימים‬
‫ושנים לי ולזוג׳ הצ׳ הרבנית רבקה תהי׳ ולבניי‬
‫ו‬
‫כן בברייתא דילן משום דסתמא שלא לשם שמים‬
‫עסקי‪ ,‬ובגרר מה נקרא שלא לשמה ראיתי במפרש‬
‫בתוספתא כי לשם שמים שלא לקבל שכר‪ ,‬משמע‬
‫דבכותתו להרויה כסף פרנסתו וה כבר גרר שלא‬
‫לשמה‪ ,‬ולבבי לא כן ‪ !■tot‬ררש״י כ׳ בשמעתין בפסחים‬
‫ואם עוסקין לשמה להיות המצוד! מצויה לצריכה לה‪,‬‬
‫משמע מדברי רש״י דבזה תולה גדר לשמה בענינינו‬
‫דהיינו אם עושה מסהר ותגרות בסתו״מ דק להתיה‪,‬‬
‫או דעתו לשם מצוד! להמציא לאהב״י סתו״מ כשרים‬
‫לעטד עם ה׳ באותן מצות‪ ,‬ואם דעתו הטוב כן שוב‬
‫לא מזיק אם דעתו נם לשכר גשמי או דוחני‪ ,‬ובודאי‬
‫אין בו גדר אחר מכל התודה כולה שאל תהיו כעבדים‬
‫כאן‪ ,‬דמשמע דאיירי כאן מדין מיוחד של תו״מ‪.‬‬
‫דואץ סימן ברכה לעולם משום האי דת׳׳ר בפסחים‬
‫שם ת׳׳ד ד׳ פרוטות אין בהם סימן ברכה לעולם שכר‬
‫כותבת וכד וקאמר גמ׳ בשם ריב״ל שכר כותבין מ׳׳ט‬
‫דכ׳׳ד תעניות ישבו אנשי מ ס ת הגמלה על כותבי‬
‫סתו״מ שלא יתעשרו שאלמלי יתעשרו אין כותבת‪,‬‬
‫וא״ב הגם דלא קעבמ לשמה לא היה מן הדין למנוע‬
‫ברכה מהם עכ״פ ברכה מועטת שאיכא גם בגדר שלא‬
‫לשמה דמצות‪ ,‬בבחינת לעולם יעסוק אדם בתורה‬
‫ובמצות אפי׳ שלא לשמה וכר‪ ,‬מכ״מ כאן מנעו בדכתן‬
‫בטענת שמא יתעשרו וימנעו מלכתוב‪ ,‬וע׳׳ז ישבו‬
‫צדיקי אנשי כנה״ג כ״ד תענייוג ולכן תני סתמא‬
‫בברייתא דאינן דואין סימן בדכה משום הך דאנשי‬
‫כנה׳׳ג הנ״ל‪ ,‬ומ״מ אם קעב ‪T‬י לשמה‪ ,‬וזה אצל תנרים‬
‫ותגרי תגרים מדרגה גדולה מאד' גם להם מגיע ברכה‪,‬‬
‫אמנם פירועז זה לא שי ‪ T‬רק אם נימא ושלא יתעשרו‬
‫ואינן רואים סימן ברכה הוא אותו רבד‪ ,‬אבל באמת יש‬
‫לחלק ושלא יתעשרו הוא מילתא דפסיקתא‪ ,‬וסימן‬
‫ברכה נם אם אינן מתעשרין תולה בכוונתם לשמה‬
‫או לא‪.‬‬
‫יא‪.‬‬
‫ובהא דישבו כ׳׳ד תעניות שלא יתעשדו כדי שלא‬
‫ימנעו מכתיבה איכא ל ^ ק דזה נגד המקובל בנוהג‬
‫עולמינו שאין הדרד למנוע עצמו מדבר שמתעשרים‬
‫בו וא״כ אדרבה אם מתעשרים ימעזיכו לכתוב עוד‪,‬‬
‫שנתעשרו ולא יעסקו עוד בזה‪ ,‬אבל גם וה נגד מנהג‬
‫העולם והמקובל דאם יש לו מנה רוצה מאתים‪ ,‬אמנם‬
‫בודד מליצה י״ל דאנו רואים רכל זמן שלא נתעשרו‬
‫הם מדקדקים לכתוב כדת וכהלכה ואין מזלזלים בעצם‬
 ‫הקדמה‬

‫דראת ה׳ טהורה‪ ,‬ולעבוד שכם אהד עם כל ה ‪T‬אים‬ ‫הגחלים והתניי ונכדיי מהם מרבמי תורה רבנים‬
‫החרדים לדבר ה׳ כל מי שרוצה לנדב לבו לעבודה תמד^‬ ‫ומוכי את הרבים ולכל יוצאי הלצי היקרים והישרים‬
‫למען הרבות כבוד שמים וכבוד התורה כל מי שרוצה‬ ‫ור יאר׳ד ימיהם ושנותם‪.‬‬
‫לחנך החרות בררו המסור לנו מדור ח ר ובזה נצעוד‬ ‫בעד תלמיח■ אלופים‬ ‫תפילה‬ ‫אני נושא‬ ‫ובז‬
‫לקראת רוח אפינו משיח ה׳ במהרה רי ח אכי׳׳ר‪.‬‬ ‫ומסובלים בתו״י די בכל אתר ואתר‪ ,‬מד& רבנים‬
‫גדולים וראשי ישיבות‪ ,‬ועל הסביבה הנ חלה והקחשה‬
‫הכ״ד מצפה ומיחל לרחמיו יתברך שמו‬ ‫שאני שוכן בתוכה‪ ,‬ה׳ יכוננה עליוז‪.‬‬
‫הפכתי והפכתי רבות בשנים שאין לנו אלא דרך‬
‫שמואל הלוי ואזנר‬ ‫אהד בעבודת השי״ת לקרב לבבות באהבה לתורה‬

‫הרני מחזיק מלא הפני ם טי בו ת א לכבוד נכדי ה ב כו ר הה״ג המו שלם ר׳ יו ‪!0‬ז‬
‫בנימין חלוי ב ״ ב כני ה הנ ה״ צ ר׳ חיים מאיר הלוי שליט״א — שמסר נפשו למען‬
‫ספר זה שו״ ת ש ב ט הלוי ח״ ד — יראה זרע יאריך ימים‪.‬‬
 ‫תשובות שבט הלוי‬
‫חלק רביעי‬
‫אורח חיים‬
‫ולבי אומר לי שהוא אחד הסבות של האסונות הגדולות‬
‫שנעשים בדרכים בא״י המפילים כל כך חללים‬
‫והרגו כבר טובים וצדיקים‪ ,‬וזה מצורך להעבירות הנעשים‬
‫בדרכים המולידים המלאכים המחבלים שמסכנים‬
‫הדרכים כאשר בארתי כבר במק״א ע״פ גמ׳ דפסחים‬
‫נןחדשה״ט וש״פ בנןה״ר — ‪?5‬שר עורר כב' בכמה‬
‫קי״ב ע״ב ע״ש עובדא ד ד חנינא בר דוסא ודאביי‪.‬‬
‫ע״ע ח־ז סי■ י״א‬
‫ג[ בענין מכירת דברים האסורים שעורר כ״ת —‬
‫הנה הנוגע לאיסורי אכילה הלא מפורש הי׳‬
‫בשו״ע וגדולי אחרונים יו״ד סי׳ קי׳׳ז — אבל מקום לי‬
‫לעורר אשר בזמנינו נתרבו מניות מוכרות כל מיני בגדי‬
‫מותרות ובגדי שחצניות לנשים שהובאו מ א ק ומחו׳׳ל‬
‫ונעשו לפריצים ולפריצות‪ ,‬ידעו נא העושים זאת כי‬
‫להלכה אין הבדל בין מוכר סחורה האסורה באכילה‬
‫לבין מוכר סחורה האסורה הנ׳׳ל אך שהטעמים משונים‬
‫זמ׳׳ז‪ ,‬דבמאכלות אסורות עצם המסמר אסור אב׳׳א‬
‫מה׳׳ת ואב׳׳א מדרבנן אע״ג שאין בו צד מכשיל האחרים‬
‫כידוע בפוסקים‪ ,‬ומכ״ש מכירת בגדי שמך אלה לישראלים‬
‫שמכשיל אחרים וכן מכירת כלי טעלעויזיאן בזה וכיו״ב‬
‫מכשילים את הרבים באופן מבהיל‪ ,‬וכל העוזר להם‬
‫נותן יד לפורצי גדר בישראל‪ .‬ע׳ע ח־ה םיי צ‪-‬ד‬
‫ד[ בענין הפקעת שערים ולאו דאונאה‪ ,‬הנה לצערינו‬
‫כל אחד רוצה להתעשר במה שהוא מננלה‬
‫הממירים ומאנה את חבירו ועובר בכל מקום ובכל צעד‬
‫על לאו דאל תונו וגף‪ ,‬ולא נעלם ממני לענין מצבינו פה‬
‫בזה״ז מש״כ בטור חו״מ סי' רל״א ובשו״ע שם ס״כ‬
‫בד׳׳א שלא הוקר השער אבל אם הוקר השער ימכור כפי‬
‫היוקר‪ ,‬והני מילי היכא דליכא בי״ד דפרשי לכולהו‬
‫מוכרים לזבוני הכי‪ ,‬אבל אי איכא חד דזבין בכל מה‬
‫דיכול לא מחייב האי לחודא לזבוני בזול ע׳׳כ — פי׳‬
‫אם יש אחד ירא אלוקים שרוצה לעשות כהלכה ולא‬
‫להשתכר יותר על שתות‪ ,‬וע״פ מה שמבואר שם וחייבים‬
‫בי׳׳ד להעמיד ממונים על השערים שלא ירויח כל אחד‬
‫מה שירצה‪ ,‬אלא השיעור למוכר סיטוני שמוכר הרבה‬
‫שהוא דבר שראוי לאסרו איסור גמור‪ ,‬כי עצם הלמוד‬
‫ביחד שתות בריוח‪ ,‬ובחנוני המוכר מעט מעט שמין לו‬
‫ג״כ טרחתו ומלבד זה יכול להרויח שתות‪.‬‬
‫והשתא אי איכא מיעוטי יראי אלקים שרוצים להתנהג‬
‫כן ע״פ דין תורה אבל אין יכולים לעמוד בזה‬
‫כי יאזלו פירותיהם והצדיקים האלה לא ימצאו עוד‬
‫סחורה‪ ,‬אז גם הם אינם מחויבים בכך‪ ,‬וכ׳ הפוסקים‬
‫דמיירי דשאר המוכרים המיקרים השער הם גוים דלא‬
‫צייתא לבי דינא‪ ,‬דאם הם ישראלים עליהם לשמוע לדעת‬
‫סימו א‬
‫כבוד ידידינו הדגול הה״ג המופלג טוגו? בגש׳׳ק‬
‫וכף‪.‬‬
‫דברים חשובים הצריכים חקון וש‪5‬ןל דעחי להלכה‪.‬‬
‫א[ מש״ב לענין סופרי חו״מ חמנינו — הנה במק״א‬
‫הנןרכחי הרבה בהל' ‪5‬ןלה‪ ,‬ור‪ 5‬ןה ‪P ': t‬‬
‫הנסיון ב׳ כחוח של סופרים שנןין דעה חכמים נוחה‬
‫מהם ה‪?5‬חח שנןינם בקינןים כלל בהלכוח‪ ,‬ולנן בחמונח‬
‫ה‪?5‬וחיוח‪ ,‬הכח השניח שנןולי כוחבים כהלכה‪5 ,‬ןבל חסר‬
‫הפחד ומורא שמים שלא לקלקל בשעח כחיבה וחקו)‬
‫הבתים‪ ,‬ולחקן במקום שאסור לחקן‪ ,‬וזה בא מחמח‬
‫שעושים צד מלאכת שמים טפל‪ ,‬וצד מלאכחן ופרנסחן‬
‫שבדבר עיקר‪ ,‬ובא וראה מש״כ בעל קסת הסופר בראש‬
‫ספרו בלשכת כסופר אזהרות גדולות לסופרים בזה‪,‬‬
‫ועובדא בא לפני בימים אלה בעושי בתים ומכניס‬
‫הפרשיות — ששאל על ממשים בתים תפילין של ראש‬
‫ובכולם לא יצאו השערות כדין כמבואר באו״ח סי׳ ל״ב‬
‫סמ״ד בשם כזוהר‪ ,‬והורתי דאע״פ שאין דץ זה של‬
‫יציאת שערות מעכבת דיעבד‪ ,‬מכ״מ כיון שאפשר לפתוח‬
‫ולתקן חייב לתקן — ומכל שכן בנדון זה שעבר הסופר‬
‫הזה חמשים פעמים על הנפסק בשו״ע‪ ,‬וצריך גם בדיקה‬
‫אחריו אם כתיבתו כשרה ועיין בתשובת כנך רננה או״ח‬
‫סי' ל״ג הובא ג״כ בספר מאסך לככ׳׳מ סי׳ ל״ב שם‬
‫בכעין נ״ד‪ — ,‬ומכ״מ אשרינו כי ישנם ב״ה בזמנינו‬
‫מאות סופרים כשרים כהלכה וגם יראי אלקים שראוי‬
‫לסמוך עליהם‪.‬‬
‫ב[ בענין הצניעות מה שנשים לומדות ומרגילות עצ ‪p‬‬
‫לנהוג מכונית אוטא‪ ,‬הנה מן כנסיון למדתי‬
‫גרם כבר וגורם לפריצות והוא ככיפך כגמור מכל‬
‫כבודה בת מלך פנימה‪ ,‬כמו שעצם הנהיגה הוא ממש‬
‫לכיפך כל כבודה וגו׳‪ ,‬האשה חושפת עצמה בזה בשוקים‬
‫ורחובות לעין כל ראה נכשלת ומכשלת את האחרים‪,‬‬
‫ואץ דרכה של אשה במרכב עיין פסחים ג׳‪ ,‬אע״פ‬
‫שהמציאות של רכיבה ע׳׳ג בהמה אינו דומה לגמרי‬
‫להא דידן מכ״מ בעצם אין דרכה בכך דומה בכמה‬
‫דברים שקשה לפרש בכתב‪.‬‬
 ‫הלוי‬ ‫אדוז סימן א‬
‫תורה‪ ,‬ואם לא צייתי אוי להם בזה ובבא‪ ,‬ובעו׳׳ה כמה‬
‫ואשר שאלת בענץ תוכניות חסכון כעין בטוח חיים‬
‫שהמטרה היא שכאשר אדם מגיע לימי זקנה או‬
‫שרוצה לחתן בניו שיהי׳ לו כסך חסוך אי אריך למיעבד‬
‫הכי או אק דעת חכמים נוחה הימנו או לא )משום‬
‫חסרון אמונה ובטחון( והערות מכמה מקומות כדרכה‬
‫של תורה‪.‬‬
‫לעניות דעתינו אין בו משום חסרון בטחון ואמונה‪,‬‬
‫דדבר פשוט דמה שהוא בטבע העולם‪ ,‬כזקנה‪,‬‬
‫ונשואי בניו ובהגיעו לזה אינו לפי כוחותיו להכין כל‬
‫הנצרך לו אז כזה מצוה להכק בעוד מועד כדי שלא‬
‫יצטרך לבריות‪ ,‬ואע׳׳פ שאמת לאמיתו דמי שהוא במדרגת‬
‫בטחון אמיתית בלי שמשטה את עצמו יכול להשליך על ה׳‬
‫כל יהבו והוא יעמוד לו בעת דחקו ויזמין לו פרנסתו‬
‫והצטרכותו בדרך נס פלא‪ ,‬וע׳׳ז כ׳ ברוך הגבר אשר‬
‫יבטח בה׳ והי׳ ה׳ מבטחו וכמש׳׳כ המקנה סוך קידושין‬
‫על משנתינו שם דמניח אני כל אומנות שבעולם ואיני‬
‫מלמד את בני אלא תורה‪ ,‬דהקשה המקנה שזה סותר‬
‫משנתינו דפ״ק דקידושץ דצריך ללמדו אומנות וכ׳ ראה‬
‫חיים עם אשה אשר אהבת כדאיתא שם‪ ,‬וכ׳ רבינו‬
‫המקנה דודאי צדיק גמור ובטוח באמת בכל מצפון לבו‬
‫לא צריך לעשות שום השתדלות והקב״ה יהי׳ בעזרו‬
‫וימציא לו הכל באופן נפלא‪ ,‬אבל סתם בני אדם שאינם‬
‫מגיעים למדריגת בטחון כזאת עליהם להשתדל ולהנהיג‬
‫בהם דרך א ק‪ ,‬והרבה עשו כרשב׳׳י ולא עלה בידם‪,‬‬
‫וזה מפתח גדול להרבה ענינים כאשר נסיתי כמה פעמים‬
‫בחיים‪ ,‬ובזה מתיישבים סתירות בכמה מאמרים מחז׳׳ל‪,‬‬
‫והייתי יכול להאריך בהם אך אין זה מקומו‪.‬‬
‫ועיין סוטה מ׳׳ח ע׳׳ב דאמר ד׳ א מה דכ׳ מי בז ליום‬
‫קטנות מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנם לע׳׳ל‬
‫קטנות שהי׳ בהם שלא האמינו בהקב״ה דמי שיש לו‬
‫פת בסלו ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני אמונה‪,‬‬
‫הנה זה מיירי במי שאין בידוי לעשות פעולה ונופל‬
‫למחשבת יאוש ואומר מה אוכל למחר ואינו בוטח כל‬
‫צרכו כי הקב׳׳ה לא יעזוב חסידיו‪ ,‬אבל עדץ אץ זה‬
‫אומר שאם יש בידו לעשות ומכין מזונו לכמה ימים כדי‬
‫שלא יהא טרוד אז שיש בזה חסרון אמונה‪ ,‬אמנם עיין‬
‫בש׳׳ס יומא ע׳ץ ע׳׳א מפני מה לא ירד ק לישראל פעם‬
‫אחת בשנה וכו׳ יע״ש‪ ,‬ועיץ מהרש׳׳א בסוטה שם‪,‬‬
‫ובמג״א או׳׳ח סו״ס קנ״ז בשם זוהר הק׳ פ׳ בשלח‪.‬‬
‫יהי׳ איך שיהי׳ בהא דידן דאם לא יכין עצמו מעט מעט‬
‫לחתונת בניו קרוב לודאי דלא יהי׳ יכול לעמוד בעול‬
‫הזה בבת אחת פשיטא דאין בזה חסרון אמונה‪ ,‬וכמדומני‬
‫דמאז ראיתי כזה בצוואת הגאון כקדוש בעל ווי העמודים‬
‫בנו של כשל׳׳ה הק׳ זי׳׳ע‪ ,‬ומקום אתי להאריך בזה אבל‬
‫כתבתי רק להפיס דעתך היפה‪ ,‬והריני מברכך שתזכה‬
‫להמשיך לשבת על התורה ועבודה כאות נפשך כיקרם‬
‫ונפש רבך‪.‬‬
‫ידידך דוש״ת מצפה לחסדי ה׳‬
‫שבט‬
‫לא מתנהגים בזה ע״פ ההלכה אפי׳ טובים שבט‪.‬‬
‫ואגב אומר במה שמבואר בשו׳׳ע שם סכ״ב דאין‬
‫משתכרץ בביצים פעמים אלא התגר הראשון‬
‫וכו׳ ויש מי שאומר שמותר להשתכר בביצים עד הכפל‬
‫וכ׳ הראשוגים הטעם דיש בהן טורח מרובה וריוח מעט‬
‫לעני המחזיר בעיירות לקגות ביצים — פי׳ ע״כ התירו‬
‫לו להרויח עד כפל — וידוע דבזה״ז נשתנה המציאות‬
‫לגמרי שגומרים הרבה ביצים ביחד‪ ,‬וקונים הרבה ביחד‬
‫ואין צריך להחזיר על הפתחים לקנות כאן מעט ביצים‬
‫ובכפר אחר מעט‪ ,‬באופן דלפ״ז לא שייך טעם המתידין‬
‫להרויח עד כפל בזה״ז‪) ,‬וגם לטעם אחר הנאמר שם‬
‫יראה לחלק בין בזה״ז לזמנם יעש׳׳ה( ע״כ נראה כדעה‬
‫ראשונה שם דהדין נאמר בגמ׳ ב״ב צ״א לענין שלא‬
‫ירויח פעמים התגר הראשק — ואמנם זה צל׳׳ע אם‬
‫בזה״ז צריך הלוקח ק התגר למכור הביצים במחיר ה ק ח‬
‫כמבואר שם‪.‬‬
‫ה[ ואשר נו״נ באשה שעדין אינה בחזקת מעוברת‬
‫דלא ניכר עוברה‪ ,‬והיא מעידה על עצמה‬
‫שהיא מעוברת‪ ,‬מהו להאכילה כדין עוברה שהריחה‬
‫ביומא פ״ד ושו״ע או״ח סי׳ תרי׳׳ז — אכתוב בקצור‪,‬‬
‫הנה במשנתינו דאבות בעשרה נסים שבביהמ׳ק ולא‬
‫הפילה אשה מריח בשר קדש לעולם‪ ,‬וכ׳ תוי״ט בשם‬
‫רש״י דאלו הריחה ונתאוה לא היו מאכילין אותה‪,‬‬
‫והוצרכו לנס דאעפ״כ לא הפילה וצ״ע דמשנה שלמה‬
‫שנינו עוברה שהריחה מאכילין אותה‪ ,‬וכ׳ בתו׳׳ח בשם‬
‫הגאון מהר״ש אב״ד אמ׳׳ד‪ — ,‬דהחידוש באשה שלא‬
‫מוחזקת עדין במעוברת‪ ,‬אלא שהיא מרגשת כאב ותיאבון‬
‫כמו מעוברת מ״מ כיון שלא הוחזקה לנו אין מאכילין‬
‫אותה בשר קדש והוצרכה לנם הזה‪.‬‬
‫ובח״ם אה״ע ח״ב סי׳ פ״ב כ׳ דע״כ איירי דלא נשתנו‬
‫פניה‪ ,‬אלא דאשה עוברה אחרת מצבה מעיד‬
‫עליה שהיא מעוברת‪ ,‬משא׳׳כ אשה זאת דלא הוכר‬
‫עוברה עדין וגם לא נשתנו פניה‪ ,‬ומ״מ כואב לה עד‬
‫שמסתכנת ומפלת‪ ,‬ואם היא רוצה תיקח מעצמה לאכל‬
‫כי לב יודע מרת נפשו‪ ,‬כי כן הדין בכל אדם שמרגיש‬
‫בעצמו שהוא מסוכן‪) — ,‬כמש׳׳כ הח׳׳ס שם ובמ׳׳ב‬
‫סי׳ תרי׳׳ח( אלא שאין אנו מניחין אותה ליטל ק הקדשים‬
‫ע״פ דבריה שאין להאמק לה דכ״ע בחזקת בריאים קיימא‬
‫עיין קידושק ע״ט ע״ב אתו״ד מרן הח״ם‪.‬‬
‫ולדידי לענ״ד צ״ע שהסכים הח״ס עם חידושו של‬
‫הגאון מהד׳ש דכנראה הרגיש הח״ם הא עד א׳‬
‫נ א ק ובכה״ג ת או ק על עצמה לזה הטעים הח״ם דכ׳׳ע‬
‫בחזקת בריאים קיימי‪ ,‬אבל אין זה פשוט כל כך דרוב‬
‫נשים עומדות לכך לבא לידי עבור והריון וא״כ אם היא‬
‫מעידה על עצמה שהיא מעוברת אין זה סותר רוב‬
‫הבריאים‪ ,‬וממילא מאכילין לה אפי׳ קדשים‪ ,‬וכן מצאתי‬
‫אח״כ בחכמת שלמה להגאון מהרש״ק סי׳ תרי״ב חולק‬
‫על התו״ח הנ״ל ודעתו דנאמנת יעש׳׳ה ודו״ק‪.‬‬
 ‫הלרי‬ ‫סימן ב‬ ‫‪m K‬‬ ‫שבט‬
‫כשיעור חצי צפוק‪ ,‬ושאל כב׳ מהו השיעור בס״מ כי‬ ‫סימז ב‬
‫לא ביארו האחרונים אכחוב בקצור לדינא — הנה‬
‫במנחוח ל״ב ע׳׳א בר׳מ דעשה ריוח למעלה ולמטה וכמה‬ ‫כבוד ידידינו הדגול סופר מומחה ונחכה אח‬
‫כמלא אטבא דספרי ע׳׳ש ברש׳‪ ,v‬וכ׳ הרא׳׳ש מפי‬ ‫הרבים הרב ד דוד ליב גרעפעלד שליט׳׳א‬
‫הגאונים שהוא כח‪ 1‬י ציפוק‪ ,‬והיינו כרוחב הציפוק‬
‫כמבואר להדיא בטור יו״ד סי׳ רפ׳׳ח‪ ,‬ובאמח לא ידעחי‬ ‫אחדשה׳׳ש וש׳׳ח באה׳׳ר —‬
‫מה ספיקו של הפמ׳׳ג בסי׳ ל׳׳ב במ׳׳ז אוח כ״ג שנסחפק‬ ‫קבלתי מכחבו ע׳׳י ציר נאנק‪ ,‬מ״מ מחמח קוצר זמני‬
‫אם ד׳ל חצי ציפוק באורך או ברוחב‪ ,‬כיון דמפורש‬ ‫לא אוכל להשיב רק בחלקו — ע׳׳ד אשר שאל‬
‫הדבר בטור להדיא‪ ,‬ובשו׳׳ט או״ח שם דהוא כשיעור גגה‬ ‫כענין;באלף שנכחב כזה ז״א שחסר לו רגל הימיני ^‬
‫של למ׳׳ד‪ ,‬פי׳ ועוד משהו כדי שיהיו גם הל׳ מוקפים‬ ‫ודעחכם אפ״פ שנדמה אלף מ״מ פסול מחמח ^‬
‫גו > ובב״ח שם מ חז ק בשיטח רבינו יונה שבא׳׳ח‬ ‫חסרק רגל הימק ושאלחם דעחי העני׳ בזה — הנה‬
‫דמלא אטבא דספרי הוא עוד למעלה מגגה של למ׳׳ד‪,‬‬ ‫במג׳׳א סי׳ ל׳׳ב ס׳ ק כ״ע כ׳ נ׳׳ל דוקא שנגעה היר׳ד‬
‫ודעחו דהרא״ש מחלק בזה בץ חפילין לנחוזה דבנחוזה‬ ‫עצמה באלף‪ ,‬אבל אם קוצה השמאליח של יו״ד נוגעח‬
‫בעינן עוד שיעור אטבא למעלה מגגה של למ׳׳ד ובחפילק‬ ‫באלף כ ‪ x‬כמ׳׳ש באה״ע סי׳ קכה סי׳׳ו דהא אפי׳ בלא‬
‫לא בעינן‪ ,‬ונדחק הב׳׳ח להסביר הדבר ולדעח הב״ח‬ ‫קוצה מקרי יו״ד ע״כ — הנה פשטוח המג״א דעצם‬
‫פליגי בדין זה ה ס מ׳ ק והרא׳׳ש דלהסמ״ר! גם בחפילין‬ ‫צורח אלף קיימח‪ ,‬אלא דהי׳ מקום לפסול מחסרון קוץ‬
‫בעינן גם למעלה מגגה של למד עוד שיעור אטבא דספרי‬ ‫השמאל ט׳׳י הדבוק ולזה אסיק מג׳׳א דאק בחסרון קוץ‬
‫דהיינו חצי צפוק‪.‬‬ ‫השמאל משום פסול האוח‪ ,‬מכלל דחסרון קוץ הימיני‬
‫שהוא קוצו של יו״ד המעכב כמבואר בש׳׳ס פוסל גם‬
‫ובאמת לפי מש״כ בא׳׳ר והעחיק מהברוך שאמר דכ׳‬
‫ביר׳ד האלף‪ ,‬ובס׳ לדוד אמח לגאון חיד״א זי׳׳ע סי׳ י״‪3‬‬
‫ג״כ דבעיק האטבא למעלה מגגה של ל׳ דהטעם‬
‫אוח ל״ב כ׳ אם קוץ שמאל של יו״ד האלף נוגעח באלף‬
‫משום הקפח גויל וכ״כ בחשובח מהרי״ל סי׳ קמ״ט א״כ‬
‫כשר וכו׳ ושם באוח כ׳׳ט כ׳ קוצה של יו״ד העליונה‬
‫באמח קשה להעלוח עה״ד לחלק בין מזוזה לחפילק‬
‫שבאוח אלף של שם אלקים שנדבקה בגופה פסול וכו׳ —‬
‫בזה‪ ,‬ע״כ צ״ע מאד הבנחו של הב׳׳ח במחלוקחהסמק‬
‫ה״ז סחירה למש׳׳כ באוח ל׳׳ב — ובם׳ קסה״ס בחקירה‬
‫והרא׳׳ש לפי דעח הטור‪ ,‬וכל המעיין בב״ח יראה דהי׳‬
‫ה׳ נחקשה בזה דיהי׳ לכאורה ראי׳ מדבריו לדעח‬
‫לו טעם אחר בהנחח האטבא לא מטעם מוקף גויל‪ ,‬ולכן‬
‫הסוברים דבנגיעח קוץ השמאלי כ״ז שלא חיקן דפסול‬
‫כ׳ דכיון דבעינן כן בנחוזה כ׳׳ש בחפילין דקדוש טפי‪,‬‬
‫מיהא הוי) ד ל א כמשמעוח מג׳׳א‪ ,‬ודעח פמ׳׳ג שם נוטה‬
‫ואם הטעם משום דיני מוקף גויל א״כ מה נפ״מ בקדוש‬
‫להחמיר בזה( איברא לשונו של החי ד׳ א בס׳׳ק ל׳׳ב‬
‫טפי כיון דסו׳׳ס דין מוקף גויל בשניהם שוין‪ ,‬ונראה‬
‫ודאי משמע דאפי׳ בלא גרירה כשר‪.‬‬
‫דזה הי׳ הטעם הב״י שלא נחיח כלל להבנח הב״ח‪,‬‬
‫ואמנם לדידי ידאה דכוונח הגרחיד׳׳א בס׳׳ק כ״ט על‬
‫ולדעחו הסמ״ר! והרא׳׳ש שניהם סבורים דלא בעינן רק‬
‫קוץ הימיני ומש׳׳כ שנבדקה בגופה ד׳ל כנ׳׳ל‬
‫גובה הל׳ לבד‪ ,‬ובאמח זה הי׳ מנהג הסופרים מדורוח‬
‫שנדבק ביוחר ועי׳׳ז נאבד צורח הקוץ הימיני לגמרי‬
‫שלא חשו כלל לחומרח הרבינו יונה להניח ג״כ למעלה‬
‫וזה ודאי פסול גמור אע״פ שנקרא אלף — ואמנם‬
‫מגגה של ל׳‪.‬‬
‫לפעמים אע״פ שאין קוץ ימין ניכר מ״ננ עשה הסופר‬
‫איברא ודאי להלכה צריכים לחוש לה כיון דכ״כ הט״ז‬ ‫זויח חדה כזאח בגוף היו׳׳ד שהוא ניכר שלא נעשה‬
‫ומג׳׳א דשניהם הביאו חומרח הב״ח‪ ,‬וכ״כ‬ ‫לגוף היר׳ד עצמו אלא משמש במקום הקוץ‪ ,‬מאן דמכשיר‬
‫הא״ר לדינא‪ ,‬והשיעור כ׳ המחה׳׳ש שהוא גובה ב׳ למדין‪,‬‬ ‫בזה אין נחניחין אוחו מ״מ הסופר עשה שלא כהוגן‪.‬‬
‫ואין דעחי נוח במש׳׳כ כב׳ דצריכים לחוש כאן לחומרח‬ ‫ע״ע ח־ח סי׳ חי‪-‬א! הריני דו״ש בידידוח — מצפה לרחמי ה׳‬
‫השיעורים בענין מדידח האצבע דהיינו חומרח הצל׳׳ח‬
‫הח״ס ועוד גאונים‪ ,‬דאלו הי׳ נזכר כאן בחז״ל שיעור‬
‫אצבע הי׳ מקום לומר כן אבל כיון שלא נזכר רק שיעור‬
‫אטבא דספרי דהיינו אחיזח הסופר בכלי ‪ p‬שלו‪ ,‬וע׳׳ש‬ ‫סימן ג‬
‫בשטמ׳׳ק מנחוח מש״כ בזה‪ ,‬אלא דהגאונים פי׳ כחצי‬
‫רוחב צפורן שוב אץ הכרח שימדדו זה בגדרי שיעורים‬ ‫כבוד ידידינו הה״ג ירא ושלם ד אברהם יצחק‬
‫של חורה וכיון ^ ל הענץ רק הרחקה ‪.‬דרבנן מטעם‬ ‫הופמאן שליט״א‬
‫מוקף גויל כנ״ל‪ ,‬והב״י באו״ח ויו״ד מקיל לגמרי אלא‬
‫דאנן חוששין לחומרח הט׳׳ז והמג״א‪ ,‬עכ״פ אין לנו‬ ‫אחדשה׳׳ט וש׳׳ח בכב׳ —‬
‫להחמיר יוחר מגובה ב׳ למדין כמחה״ש ה נ >‬ ‫אשר שאל בהמבואר יו״ד סי׳ רס״ח סעי׳ א׳ ואו׳׳ח‬
‫הריני ח״ש ומצפה לחסדי ה׳‬ ‫סי׳ ל׳׳ב סל״ב דצריך שיניח למעלה ולמטה‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן ד‬ ‫שבט‬
‫דעת הפמ׳׳ג דהוי שיגוי צורה‪ ,‬ופסול מטעם שלא כסדרן‪,‬‬ ‫סימן ד‬
‫ובמקדש מעט באות א׳ — ובאות עי׳ץ חולק בלא טעם‬
‫מספיק ומתיר לתקן גם בתו׳׳מ ואין דבריו גראין‪ ,‬וכן‬ ‫א‪.‬‬
‫פסק גם במ׳׳ב להחמיר והכי נראה‪.‬‬ ‫אשר שאל באחו שהזמין אצל סופר בתים עם פרשיות‬
‫‪ n‬ח*ח פי■ חי­‬ ‫דרש׳‪ /‬והסופר עעה והגיח בתוכם פרשיות דד׳ת‪,‬‬
‫ה‪.‬‬ ‫והלוקח הגיח התפילין בסברו שהם ר ש׳‪ /‬וגורע העעות‪,‬‬
‫ו א ש ר שאל בעגץ שטיפת הפה באלכוהול לפגי המילה‬ ‫ושאל אם יש כאן הזמגה של איסור עפ״י המבואר סי׳‬
‫בט״ב אם מותרת‪ ,‬גלעג״ד להתיר בפשיטות‬ ‫מ׳׳ב ואם צר וזמגי׳ אסור להוריד‪ ,‬ועפ״י המבואר סו״ס‬
‫דאיגו דומה להמבואר בשערי תשובה סי׳ תרי״ב בשם‬ ‫ל״ד דגם משל ד׳ ת לרש׳^ אסור להור ‪ ,T‬הגה יראה‬
‫שו׳׳ת דבר שמואל סי׳ צ״ח לאסור מציצה בזלוך היין‬ ‫דבהא ■והכא פשיעא דמותר‪ ,‬חדא דהוי הגחה בעעות‬
‫)ובמ׳׳ב סי׳ תרכ״א ס״ק י׳׳א יש ט׳׳ס ובמקום רק חלפו‬ ‫דהא הלוקח הי׳ בימים אלה קרקפתא ולא מגחא תפילין‬
‫בפה צ״ל רק חלפו ביד דו״ק ותשכח( דודאי על זלוך‬ ‫בשוגג כיון דלא הגיח דרש״י ולעולם לא סבר להגיח‬
‫ביין יש חשש דילמא בלע וגם אפשר בלא זה‪ ,‬משא״כ‬ ‫תפילין דד׳ת‪ ,‬ועוד ובעצם הדין שאסור להוריד משל‬
‫באלכוהול זה דאינו עשוי ליבלע כלל — ועוד כיון‬ ‫ד׳ת לרש״י יש הרבה חולקים‪ ,‬וגהי דאגחגו מחמירים‬
‫דקעביד לנקות הפה מחשש חולי — הרי מבואר סי׳‬ ‫בכה״ג פשיעא דאין חשש‪.‬‬
‫תקס״ז דבמקום צער יש להתיר וה׳׳ה כה״ג‪ ,‬ומהרי׳׳ל‬
‫הי׳ נוהג לרחוך לעולם וכופך צוארו שלא חוב לגרון‪,‬‬
‫וכן לרחוך הפה מן הדם של מציצה אם נשאר בפיו וגורם‬ ‫ראימי אשר העיר משו׳׳ת שו״מ מהוו״ג ח׳׳ג סי׳‬
‫לו צער יש להתיר לענ״ד‪.‬‬ ‫ע״ד — כ׳ וז״ל גשמלתי באחד שגפסל של יד‪,‬‬
‫ולקח תפילין של יד אחר וע׳׳ז גערו בו דלמא איגו כסדרן‬
‫ושאלו לאחד ושחק ע״ז‪ ,‬והגה לשמחה מה זו עושה‬
‫סימן ה‬ ‫דספק שלא כסד ק פסול כמש׳׳כ בשו׳׳ת עבוה״ג סי׳ ס׳‬
‫וכר‪ ,‬אמגם לפעג״ד כיון ויש דעות דשל ראש צריך לכתוב‬
‫קודם של יד שוב איגו פוסל ודא״ל ס׳׳ס ספק של יד‬
‫בענין חי״ת שהי׳ כתוב בצורה כזאת‬ ‫הג״ל קודם‪ ,‬ואת״ל של ראש קודם אכתי דילמא צריך‬
‫‪V'j‬‬ ‫דהיינו שרגל השמאלי הי׳ הקו שלה‬ ‫לכתוב של ראש קו ם ע״כ‪.‬‬
‫רק כאות קטן באורך יו״ד — יראה לענ״ד‬ ‫ולא זכיתי לדעת על מה כ׳ הגאון כן דכיון דגם הרמ׳׳א‬
‫כיון שהשמאלי לכל הדעות צריך להיות כאות זיי״ן‬ ‫ריש סי׳ ל׳׳ב שכ׳ דיכתוב של יד קודם כ׳ בזה רק‬
‫ממש‪ ,‬א״כ עלינו לדון בזיי״ן בצורה זאת‪ ,‬ובזיי״ן‬ ‫לכתחלה‪ ,‬ודיעבד לכו׳׳ע כשר‪ ,‬כמבואר בפוסקים שם‬
‫כידוע יש דעות אם נשאר רק אורך יו״ד וסומכין‬ ‫דאיגו בכלל פסול שלא כסדק‪ ,‬א״כ מה שייך להקשות‬
‫על תינוק ועיין בשו״ע סי׳ ל״ב סט״ז‪ ,‬ועיין פמ״ג‬ ‫ע׳׳ז מספק שלא כסדרן דפסול‪ ,‬ולהתירא רק מדין ס״ס‪,‬‬
‫סוהס׳׳י‪ ,‬ועיין הי׳ במקדש מעט ס׳׳ק נו״ן‪— ,‬‬ ‫כיון דהלכה זו איגה גוגעת כלל לפסול שלא כסדרן‪,‬‬
‫א״כ שורת הדין לכסות צד הימיני של חי׳׳ת ולהשאיר‬ ‫והגאון שו״מ בעצמו בסו״ד הביא דברי רמ׳׳א הג״ל‬
‫הזיי״ן השמאלי להכרת תינוק‪ ,‬ואם יקרא זיין אפשר‬ ‫וא״כ דבריו בתחלה צע׳׳ג — ולמעשה אין שום חשש‬
‫לתקנו גם בתפו״כג ע*ע ח־ח סי• פי‪ .‬ח״ט סי׳ ג׳‬ ‫בגדון זה‪ ,‬והייגו דשחק הגשאל ע׳׳ז‪.‬‬

‫שאלה אות יו״ד עם תג גדול שמובא‬
‫משא ומתן באחרונים אם דומה‬
‫לאות למ׳׳ד קטנה כיצד לנהוג למעשה‪:‬‬
‫א‪ .‬בציור ! האם מועיל שאלת תינוק‪.‬‬
‫ב‪ .‬האם אפשר לשאול התינוק כמו שהוא או צריך‬
‫לכסות לו שאר האותיות‪.‬‬
‫ג‪ .‬בציור ‪ 2‬שהאות רחבה יותר מעובי קולמוס האם‬
‫מועיל שאלת תינוק‪.‬‬
‫במ״ב או״ח סי׳ כ׳׳ה בביאור הלכה י״ט — כ׳ ודע‬
‫דהגרעק׳׳א מסיק בחי׳ דבסח יברך תחלה על‬
‫של ראש על מצות ואח׳׳כ ימשמש בשל יד ויחזק הקשר‬
‫ויברך להניח ובזה יצא ידי רש״י וד׳ת — ע״כ — ואני‬
‫תמה עליו שכ״כ דהרי הגרעק״א כ׳ זה דרך ספק גמור‬
‫דאולי באמת מברך על של ראש תחלה וכר ומסיים בעצמו‬
‫ואינו משמע כן‪ ,‬יראה להדיא דמסקנתו עכ״פ לדינא‬
‫דיברך על של יד תחלה גם בכה״ג‪.‬‬

‫השובה‬ ‫ד‪.‬‬
‫בציור ! ד א ה דמהני שאלת תינוק ואע׳׳פ שבתשובת‬ ‫א‪.‬‬ ‫ובענין תפילק ומזוזות שנדבק כל עובי היו״ד של אלך‬
‫האלך לך שלמה יו״ד סי׳ רס״ז להגאון מהרש׳׳ק‬ ‫באלך — וכיו״ב בענין שלא ניכר רק קו ישר‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן ה‬
‫ואם מקצח נגד הימיני אבל יוצא באורך קצח בשמאל‬
‫למטה ‪ p‬השורה אשר א פ ^ להחליפו בקו״ף עיין‬
‫מה שדנחי בזה בעניי בחשובח שבט הלוי או״ח ח״א‬
‫סי׳ י״ג‪ ,‬ונטיחי להקל אם למראיח עין נראה כה״א‬
‫וגם בצד ימין הוא ה״א מובהק‪ ,‬ואמנם בזה צריך הרבה‬
‫ישוב הדעח בכל שאלה הבאה בכזה‪.‬‬
‫ודץ הרביעי מש״ב בחשובח אבני נזר שם דאם הרגל‬
‫השמאלי למטה מרגל הימיני הנשאר אלא שיש‬
‫הפסקה בימק ונשאר עוד חלק מרגל הימיני למטה‬
‫מההפסקה ואע״פ שיש שיעור הפסקה הפוסלח משום‬
‫הפסקה מכ״נל אהני משהו הנשאר לצרף לחמונח ה״א‪,‬‬
‫ודבריו שם בזה לא ברורים לי כ״כ שיש בהם ‪P‬‬
‫החידוש‪ — ,‬וכן מש״כ בסו״ד שעכ״פ הכרח חינוק‬
‫כה״ג מהני אינו ברור להלכה‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫שאלה יש טוענים שכשמקום חיבור הראש הימיני‬
‫בצדי״ק הוא במקום ראש השמאלי‬
‫‪S‬‬ ‫יש לדון אוחו לאוח נו״ן שיש בה פגימה‬
‫למעלה‪.‬‬
‫תשובה אע״פ שלא נכחבה בצורחה שלכחחילה‪ ,‬מ״מ‬
‫'אין ב ‪r‬ינו להוסיף פסולים‪.‬‬
‫חדשה של האוח ושינוי מהנמסל לנו‪ .‬עיין מג׳׳א סי׳‬
‫ז‪.‬‬
‫^‬ ‫שאלה אוח א׳ שהנקודה העליונה מחוברח‬
‫~‬ ‫לסוף הגג למטה יש פוסלים אך יש‬
‫שמביאים ראיוח להכשיר‪ .‬באם הנקודה‬
‫^‬ ‫החחחונה מחוברח לסוף הגג בצד שמאל‬
‫^‬ ‫למעלה כשר‪ .‬אך מה הדין באם מצטרפים שני‬
‫הדברים ביחד האם הוא שינוי צורח האוח‪.‬‬
‫א ל א שבשו״ח אבנ״ז חשובה או״ח ס׳ ו׳ משמע מפורש‬
‫תשובה הלב נוטה להחמיר שזה נקרא שינוי צורח‬
‫האוח‪ ,‬דאף שאינו דומה לאוח אחרח מ״מ‬
‫אם נעשה צורה אחרח איזה צורה שחהי׳ ‪ 1-‬ועיין היטב‬
‫חשובה ח״ס יו״ד סי׳ רס״ט שזה יסוד גדול בדיני‬
‫כחיבח האוחיוח‪ .‬ודברי הרד׳ז ביח א׳ סי׳ ל׳ ול״א‬
‫ומג״א סי׳ ל״ב ס״ק כ״ג ידועים בזה‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫^‬ ‫שאלה באוח צדי׳ק כזו )בדרך כלל בכחיבוח‬
‫»‬ ‫הדקוח( שנראה כאוח למ״ד עם אוח‬
‫יו״ד האם זה חלוי בשיטח הרד״ך בחצי אוח‬
‫דומה לאוח אחר או דכאן הואיל ועיקר צורח הצד׳י‬
‫הוא הנו׳ץ והיו״ד הוא אבר המשלים לצורח הצד׳י‬
‫באם משחנה הנו״ן ללמ״ד יודו כולם דהוי שינוי צורה‬
‫וכעין שפסל מהד׳ש קלוגער אוח א׳ שגגה כריש‪.‬‬
‫תשובה יראה ח ה חולה במראיח עין הראה‪ ,‬דעצם‬
‫השינוי בגוף הצדי״ק מנו׳ץ לכ״ף אינו מעכב‬
‫שבט‬
‫פוסל בפשיטוח מ׳ ‪y‬ל אם הקו פשוט בלי ראש היוצא‬
‫של הלמ׳׳ד אין הכרח לפסול אם חינוק קורא יף׳ד ומה‬
‫שהביא בשם הגאון חיד׳׳א בס׳ לדוד אמח השואל הטיד‬
‫לו כן ואינו מוכרח דאולי החיד׳ א איירי שהי׳ כמין‬
‫צורה וא״ו ממש כמו ראש הלמ׳׳ד וכעין מש״כ בחשובח‬
‫ח׳׳ס יו״ד סי׳ רס׳׳ם אבל בקו דק העיקר כנ׳׳ל וכן פ ס ק‬
‫ג׳׳ב בחשובח מהרש״ם ח״ג סי׳ רי׳׳א בראיוח‪.‬‬
‫ב‪ .‬הדבר נוטה יוחר שצריך לכסוח שאר האוחיוח‪.‬‬
‫ג‪ .‬בציור ב׳ יראה דלא מהני שאלח החינוק כיון דגם‬
‫גוף היו״ד נעשה רח‪ 3‬נלמ״י• ; ‪ rrn r s‬סי■ חי‪-‬י‬
‫ג‪.‬‬
‫שאלה הרבה פעמים סופרים עושים ה ד רבחא של‬
‫מלח אחד במזוזה בעובי קולמוס גדול מאד‬
‫וצר מאד דהיינו שיוצא כעין עובי קולמוס על‬
‫^‬ ‫עובי קולמוס שהוא כעק ראש אוח יו״ד והרגל‬
‫ג״כ לא יוחר מעובי קולמוס האם אפשר להכשיר‬
‫מחמח שהרגל לא יוצאח ‪ p‬הקצה ושאינה עגולה למעלה‬
‫בימין‪ ,‬או שאלה רק גוחנים לדבר שהוא בעצם אוח יו״ד‬
‫דמיון לאוח דלי׳׳ח‪.‬‬
‫תשובה שאלה זו חולה במראיח עין הבודק‪ ,‬אם ניכר‬
‫מהוח הדלי׳׳ח היטב‪ .‬וכל כה׳^ צריכים לחשוש לצורה‬
‫ל״ב ס״ק כ״ג בשם הרד״ך ועיין במ׳׳ב סי׳ ל״ו סק״ג‬
‫ובחח״ס יף׳ד סו״ס רס״ס‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫שאלה אוח ה׳ שירך השמאלי ארוך יוחר בעובי‬
‫‪V‬‬ ‫קולמוס שבמקדש מננט הגיא ראי'‬
‫להכשיר מסוגיח הגמ׳ במנחוח כ״ט גבי אשיאן‪.‬‬
‫שלמד אחרח בסוגיח הגמ׳ ונראה שדעחו בפשטוח‬
‫לפסול באופן זה‪ .‬מה ההלכה למעשה‪.‬‬
‫תשובה יש בהלכה זו כמה צדדים דאם רגל השמאלי‬
‫אינו עומד כלל נגד הימיני דחלק הנשאר‬
‫מימיני למעלה מהשמאל בזה פסול כמבואר בקסה״ס‬
‫סי׳ ד ס״ק ו׳‪.‬‬
‫ואם הוה גם ירך הימיני אלא שהימיני נחקצר ע״י‬
‫הפסקה‪ ,‬או שנכחב כך בחחילה והשמאלי באורך‬
‫הראוי אינו יוצר משורח האוחיוח המרובעים — יראה‬
‫בפשיטוח מש״ס מנחוח כ״ט ע״א ומשיטח ההלכה‬
‫סי׳ ל״ב ס ט׳‪ Y‬והפוסקים דכשר‪ ,‬ודברי אבני נזר ■אר׳ח‬
‫סי׳ ף ודאי צ״ע דמשמע מדבריו דהיחר הש״ס רק‬
‫מכח צירוף חלק שלמטה ‪ p‬ההפסקה‪ ,‬אלא שהוא‬
‫הפסקה גמורה ולא משמע כן‪ ,‬והדבר יפלא שהגאון‬
‫אבני נזר אינו מזכיר כלל בכל דבריו שיטח הש״ס‬
‫במנחוח בזה‪.‬‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן ה‬
‫דמי‪ ,‬וא״כ לפמש׳׳כ תוס׳ חולין כ׳ ע׳׳א לצדד דאן«‬
‫דמליקה בשמאל פסול מ״מ מליקה בשן כשר‪ ,‬והיינו‬
‫דענין פסול שמאל יכול להתפרש בחרי אנפין דאם הפי׳‬
‫דשמאל פסול דבעינן ימין דוקא א״כ מליקה בשן פסול‪,‬‬
‫דהא בעינן דוקא ימק‪ ,‬אבל אם הא דבעינן ימין לא‬
‫משום דהקפדה בימין דוקא אל העיקר שלא תהי׳ בשמאל‬
‫א״כ כל שאינו שמאל כשר‪ ,‬והיינו דכשר מליקה בשן‪.‬‬
‫והנה בשולע בב׳ ידיו אך שעל ימק שלו אין שם ימין‬
‫דאין בו כח יותר משמאל מ״מ שמאל נמי לא הוי הלכך‬
‫חכמים מכשרי דהא לא הוי שמאל‪ ,‬ורבי פוסל דבעינן‬
‫ימין דוקא דמ״מ אינו נחשב ימין משום כחישותא‪ ,‬אלו‬
‫דברי כרב ראשית בכורים‪.‬‬
‫אמנם דרך זה דוחק עצום בהלכה דא״כ כיון דקיי׳׳ל‬
‫כחכמים דרבי בשולע בב׳ ידיו כשר כמבואר‬
‫ברמב״ם פ׳׳ח מביאת מק׳ הלכה י׳׳א‪ ,‬יוצא מזה דקיי׳׳ל‬
‫דדין ימק אינו מצד דבעינן ימין אלא משום דלא הוי‬
‫שמאל‪ ,‬וא״כ מלק בשן כשר‪ ,‬ומשמעות הש״ם וכל‬
‫הראשונים דלא כדרך זה בתוס׳ חולק‪ ,‬וגם בתום׳ חולין‬
‫עצמם לא אסקי כן‪ ,‬וכ״ה משמעות לשון הרמב״ם םו׳׳פ ו׳‬
‫ממעשה׳׳ק‪ ,‬אלא דבזה י׳׳ל דנהי דלענין מלקה בשן לא‬
‫אהני לן סברא זו דאך דלא הוי שמאל מ׳׳מ כיון דלא‬
‫הוי ‪ t‬כלל פסול הגם דעיקר ההקפדה שלא תהי׳ שמאל‬
‫אך דלא הוי ימק‪ ,‬ובעיקר פי׳ בתוס׳ חולין שם שכ׳‬
‫ועוד י׳׳ל דשמאל גרע משן וכו׳ אק הכרח כפי׳ הנ״ל‬
‫משום דעכוב ימין אינו מצד עצמו אלא העיקר שלא‬
‫תהי׳ שמאל‪ ,‬ולהכי שן כשר‪ ,‬דודאי דין ימין מצד חשיבות‬
‫עצמו אלא דס״ל לתוס׳ בדרך זה דדין ימין לא שייך‬
‫אלא במקום דאיכא גם שמאל‪ ,‬אבל בשן דליכא שמאל‬
‫לא הקפידה תורה על ימק כיון דלא שייך גדר ימין‬
‫ושמאל בשן‪.‬‬
‫ובעיקר פי׳ הש׳׳ם בבכורות יראה דודאי אין הפי׳‬
‫כמשמעו כיון דהא והא איתא דהימק לא גרע‬
‫והשמאל עדיך‪ ,‬ועוד כיון דעכשיו כימק לא גרע משאר‬
‫ימין של כל אדם אלא דהשמאל עדיפא בכח של שמאל‬
‫שאר כל אדם א״כ מה״ת להכריע מכח כחישותא אתחיל‪,‬‬
‫אבל כנראה דעיקר פלוגתתם ביסוד מעלת ימין אם צריך‬
‫ימק‪ ,‬וגם תוספת כח בימין יותר מבשמאל ח ה שמקנה‬
‫לה מעלתה‪ ,‬וא״כ בשולע בשתי ידיו פסול כיון דחסר‬
‫עדיפות הכח אך דלא גרע משאר ימין דעלמא‪ ,‬או דילמא‬
‫כיון דיש לה להימין הכח הימיני הרגיל‪ ,‬וגם הוא ימין‬
‫אך שלא עדיך כחה משמאל שלה כשר דאין זה חק‬
‫ע ב ק שיהא הימין עדיך כח משמאל שלה אלא שלא‬
‫תהי׳ גרע מימין סתם‪ ,‬וא״כ שולע בשתי ידיו כשר‪.‬‬
‫ומזה יראה לענ״ד דשולע בשתי ידיו אין הפירוש‬
‫שצריך שיהי׳ הימק ממש כמו השמאל‪ ,‬אלא כל‬
‫שהימין רגיל כמו ימין סתם שיכול לעשות בה מה‬
‫שעושים בימין אלא שהשמאל עוד עדיך מיני׳ עכ״ז‬
‫נקרא שולע בשתי ידיו‪ ,‬ודברי רש׳׳י מנחות ל׳׳ז ע״א‬
‫שהעיר כב׳ אדרבה הם ראי׳ לזה‪ ,‬וכן לשון הגמ׳ מדפריך‬
‫שבט‬ ‫ו‬
‫כ״ף וזיי״ן‬ ‫דיפנד‪ ,‬ועיין באות ע׳ שב׳ הפוסקים בצורתו‬
‫או פ״י וזיי״ן — ובכל זאת אם כתב נר׳ן ו ז י ח כשר‬
‫עיין בב״י באות הנוץ מדברי כר״ח בשבת ק׳׳ה ע״א‪— ,‬‬
‫ואף דאי אפשר ואסור לדמות הנושאים של האותיות‪,‬‬
‫מ״מ מסברא כך יראה כל שעיקר מהות צורת אות‬
‫צדי׳׳ק עליה‪.‬‬
‫מ״ מ כל שביסודה הוא אות לנל׳ד מובהק‪ ,‬וכך‬
‫נראה בתחלת המבע עליה‪ ,‬רק בתוספת יו״ד מן‬
‫הצד שעושה אותה צדיק מדומה בזה הדעת נופה‬
‫לפסול‪ ,‬ובזה דומה לנדון הגר׳׳ש קלוגער בנדון האלך‬
‫המצוייר כאן שביסודו נראה כרי׳׳ש ואמנם אם כ׳ צדי״ק‬
‫זה בצורת זיי״ן בראשו לא בצורת וא׳‪ Y‬כלמ׳׳ד‪ ,‬הדבר‬
‫צ׳׳ע בידי‪.‬‬
‫סימן ו‬
‫יום צום הרביעי תשל״ז לפ״ק‪.‬‬
‫כבוד ידידי המכובד מחד הרב הגאון המפואר‬
‫בנש׳׳ק כש׳׳ת ר׳ חיים אלעזר פרידמאן‬
‫שליפ״א‪ ,‬מנהיג לעדתו ומרבק תורה ויראה‪.‬‬
‫אחדשה׳׳ע וש׳׳ת באה״ר‬
‫יקרתו מה׳ תמוז לנכון קבלתי‪ ,‬ואשר העיר להלכה‬
‫בפנין גדר שולע בשתי ידיו לגבי איפר להנחת‬
‫תפילין דהרבה שהם אפרים גמורים רק דקודם הבר‬
‫מצוה הרגילו עצמם לכתוב גם בימין ועי״ז מניחין‬
‫תפילין בשמאל כל אדם‪ ,‬אבל ע ק ר כתיבתם היא בשמאל‬
‫וגם עיקר מלאכתם נעשית בשמאל‪ ,‬וכ״ת דעתו דכיון‬
‫דעכ׳׳פ הכתיבה בשמאל היא קלה ומהודרת עדיין שולע‬
‫בשמאל נקרא‪ ,‬והוכיח כן מלשון רש״י מנחות ל״ז ע׳׳א‬
‫במאי דמשני הש״ס כי תניא ההיא בשולע בשתי ידע‬
‫ופי׳ רש״י ששתיהן שוות לו בכח דכיון דאך בימין נמי‬
‫שולע וכו׳ מלשון רש״י משמע דצריך להיות כת שני‬
‫הידים שוות‪ ,‬וכן משמע לי׳ פשעות הש׳׳ס בכורות מ׳׳ה‬
‫ע׳׳ב במחלוקת רבי וחכמים בשולע בב׳ ידיו לפנק עבודת‬
‫המקדש אם נקרא מום דמ׳׳ס בריותא אתחיל בשמאל‬
‫עכ״פ הימין היא בריאה ושלימה‪ ,‬לא כנ״ד שעכ״פ‬
‫השמאל היא הבריאה והשלמה‪ ,‬אלו דברי כ״ת וכוונתו‪.‬‬
‫ומה שיראה בשורש הדברים דהנה בהאי ש׳׳ס דבכורות‬
‫מ׳׳ה ע״ב בפלוגתת רבי וחכמים בשולע בב׳ ידיו‬
‫דרבי פוסל'משום דכחישותא אתחלא בימין וחכמים‬
‫מכשירים משום דבריותא אתחלא בשמאל‪ ,‬איכא להקשות‬
‫דכיון דשני הסימנים אמת שהשמאל בריאה והימק אולי‬
‫כחושה א״כ מאן מפיס להכריע במציאות זה דלרבי‬
‫אזלינן בתר הכחישותא דרך ודאי ולחכמים בתר הבריאות‬
‫דרך ודאי‪ .‬ושו׳ד בם׳ ראשית בכורים בבכורות שם‬
‫שעמד בזה‪ ,‬וכ׳ לפרש למש׳׳כ רש״י בבכורות דפסול איפר‬
‫במה שאין לו ימין‪ ,‬דהימין שלא במקומו וכמאן דליתא‬
 ‫ז‬ ‫הלוי‬ ‫או״וז סימן ו‬
‫לעמוד בקללה זאח‪ ,‬או דלמא דאין עליו אשמה לצאח‬
‫כיון דאנוס הוא כנ׳׳ל — והאריך כ׳׳ח בכמה דברים‪.‬‬
‫ואבא מיד אל שורש הענין ואקדים דברי כנוב׳׳ק אכ״ע‬
‫סי׳ נ״ו שהעיר כ׳׳ח והוא דננו״ב שם כחב‬
‫לחדש דהא דילפינן במגילה )כ״ג ע׳׳ב( דכל דבר‬
‫דבקדושה לא יהי׳ בפחוח מעשרה והוא נחינח טעם‬
‫על כל דברים שנזכרים שם במשנה פרשה שמק חפלה‪,‬‬
‫ברכה כהנים‪ ,‬וברכח חחנים וקה׳׳ח‪ ,‬ח ה רק לכחחילה‬
‫אבל דיפבד עלחה כברכה והקדושה גם בפחוח מעשרה‬
‫ולא נקריח ברכה לבטלה‪ ,‬וראיה הנו״ב מירושלמי כנ׳׳ל‬
‫דאם יצאו מקצחן גומרין ואיך יגמור זה לבטלה אלא‬
‫ודאי דיעבד פלחה לו אלא לכחחילה הצריכו פשרה מפני‬
‫כבוד קדושה כשם‪ ,‬ועוד ראי׳ ממש׳׳כ הכ״מ פ״ח‬
‫מהפילה ה״ו)ו כ׳׳ ה במג״א ריש סי׳ קמ׳׳ג( דאם החחילו‬
‫קכ׳׳ח בעשרה יכולים לסיים כל הז׳ קחאים ואיך יחחילו‬
‫לברך החלה וסוף והא אק כאן עשרה וא״כ ברכחן‬
‫לבטלה ומה אכני מה שהיו עשרה בחחילה אלא ע״כ‬
‫דיפבד מהני גס בפחוח מעשרה ולבסוף כ׳ כנו׳׳ב‬
‫דהראיוח אינן ברורוח כ״כ ובכ״ז חשש לסברחו לדינא‪,‬‬
‫וכ׳׳ח הביא מס׳ כחר כמלך על רמב״ם ה׳ חפלה שהשיג‬
‫על כנו׳׳ב ולא נמצא בגבולי‪.‬‬
‫ה נ ה אדון לפני רבינו הנו׳׳ב בקרקע דכגאון נו׳׳ג‬
‫כבין דטעם הירושלמי דאם החחילו ביו״ד ויצאו‬
‫מקצחן דגומרים כיינו אע״פ שבמציאוח אין עכשיו קדושה‬
‫כ׳ בעשרה ואין השכינה שורה בבחינה זאח פחוח‬
‫מעשרה מכ״מ גומרים‪ ,‬וכן נראה הבין בביאור הלכה‬
‫סי׳ נ׳׳ה ד׳׳ה ומ״מ במה שכ׳ כיון דבלא׳׳ה ליכא עשרה‬
‫להשראה השכינה יע׳׳ש‪ ,‬וס״ל להנו״ב דכ׳׳ט דנאמר עליו‬
‫ועוזבי ה׳ יכלו‪ ,‬והיינו משום ע״י פרישחו ק כצבור‬
‫גורם שהלך לה כשראח השכינה‪ ,‬ואם כן הדברים ודאי‬
‫יקשה מה שהקשה הנו׳׳ב דמה טעמא באמח דגומרין‬
‫כיק שדבר שבקדושה הנאי יש בדבר שצריך שיכי׳‬
‫בעשרה ופ״כ שאין חנאי זה דפשרה וכשראה השכינה‬
‫מעכב דיעבד‪.‬‬
‫אבל לולא דבריו אין הטעם שמוחר לגמור משום‬
‫דאע׳׳ג שהלכה השכינה גומרין‪ ,‬אלא הפירוש‬
‫הוא דכיון שהיו עשרה בחחילה ובאחה השראח הקדושה‬
‫של השכינה והחחילו דבר שבקדושה אז אע״פ שהלכו‬
‫מקצחן כיון שכחחילו בעשרה וגם נמצאים רוב מפשרה‬
‫אין השכינה מסחלקח עד שיגמרו דבר שבקדושה‬
‫שהחחילו‪ ,‬וע״כ מהני גם בקה״ח אפילו כחחלח הברכה‬
‫של כמה עולים דכיון שהיו עשרה בחחלה אין כהשראה‬
‫מסחלקח עד הסוף‪ ,‬אבל שיועיל דבר שבקדושה דיעבד‬
‫בפחות מעשרה אס גס לעולם לא היו עשרה כאשר חידש‬
‫הנו״ב בברכח נשואין דיעבד אין לנו ראי׳ נחה‪.‬‬
‫וא׳ת למה נאמר על העוזב ופוזבי ה׳ יכלו כיון‬
‫דהכשראה נשארח זה ל׳׳ק כלל חדא דאין יכולים‬
‫לגמור אלא אוחו דבר שהחחילו לא גמר כל החפלה‬
‫כולה כמבואר בשו׳׳ע סי׳ נ׳׳ה‪ ,‬ועוד שסו׳׳ס צורח דבר‬
‫שבט‬
‫וכחניא מניח בשמאלו וכר אמר אביי כי חניא הכיא‬
‫בשולט בשחי ידיו‪ .‬הנה מדפרין מברייהא דחניא מניח‬
‫בשמאלו היינו דהי׳ שונה בברייחא אטר מניח בשמאלו‬
‫דאל״כ מאי קושיא והיינו דקרי לי׳ אטר דסו׳׳ס שולט‬
‫בשמאל יוחר מבימין‪ ,‬וע״ז מחרן ההיא בשולט בשחי‬
‫ידיו‪ ,‬ר״ל אטר זה ששולט יוחר בשמאל מ״מ שולט‬
‫בשחי ידיו דגם הימין לא גרע מימין סחם ועושה בה‬
‫הכל‪ ,‬אלא דהשמאל עוד עדיף מיני׳‪ ,‬ומדויק זה בלשון‬
‫רש״י שכ׳ הלכך מניחה בשמאלו לפי שהיא שמאל לכל‬
‫אדם‪ ,‬ואע׳׳ג דלדידי׳ הויא ימק‪ ,‬ואי ס״ד ששניהן שוין‬
‫ממש א״כ מה הסבר צריך לזה שיניח בשמאל ככל אדם‪,‬‬
‫ועוד מה קשיא לי׳ ואע״ג דלדידי׳ הויא ימין פי׳ והי׳‬
‫הדין נוחן שלא יניח בשמא> ואי ס״ד דשוק ממש מדוע‬
‫נאמר כן דיניח בימק במקום שמאל‪ ,‬ודוחק לומר דקשיא‬
‫לי׳ לרש״י דיניח או בזה או בזה כיון ששניכם שוים‪,‬‬
‫דמשמעוח כענין אינו כן‪ ,‬אבל למש״כ נכון דלפולם איירי‬
‫באטר והשמאל עדיף מימק וא״כ אכחי ס״ד דיניח‬
‫בימין‪ ,‬קמ׳׳ל כיון ששולט בב׳ ידיו‪ ,‬ומש״כ רש״י בחחילח‬
‫דבריו ששחיכן שווה לו בכח אק‪ ,‬ד׳ל שווח בכח אחד‬
‫שווה‪ ,‬אלא ד׳ל שחיהן שווח בעלח כח הצריך לימין‪.‬‬
‫מיהו בכל זה כ״ח צודק דכ״ז אם הימין עכ״פ עומד‬
‫בכחה כימין רגיל בכל אדם‪ ,‬אבל אם גלוי וידוע‬
‫שעיקר בעלח כח לענין פעולוח וכחיבה היינו כשמאל‬
‫אלא שכרגיל עצמו קצח לעשוח גם בימין אבל בלי כח‬
‫ופצלחיים ודאי כדין עם כב׳ ח ה לא נקרא שולט‬
‫בב׳ ידיו‪.‬‬
‫מש״כ כב׳ בענין דין חיוב מילה בבני קטורה נכנחי‬
‫בו‪ ,‬והריני דוש״ח ב אכ׳ד —‬
‫מברכו בלונ״ח — מצפה לחסדי כ׳‬
‫סימן ז‬
‫יום כ׳ חשון חשל״ח לפ׳ק‬
‫כבוד ידידי ומכובדי היקר הרב הגאון כצדיק‬
‫חו״פ כרב ד שלום יחזקאל שרגא רבץ‬
‫הלברשטאם שליט״א אדמו׳ד מצעשינוב יצ״ו‪.‬‬
‫אחדשה׳׳ט וש׳׳ח באהבה —‬
‫יקרתו קבלחי — ואשר שאל כ׳׳ח בענק מי שנחבקש‬
‫להשלים מנין כחפילה‪ ,‬אבל הוא מודיע להם‬
‫שבעוד כמה דקוח צריך שיגיע מכוניה לקחח אוחו‬
‫למקום עבודחו אשר א״א לו לאחר‪ ,‬ואם כי יחכן שבזק‬
‫קצר יכולים לומר קדיש קדושה וברכו וא״כ כגם שזה‬
‫כעשירי ויצא מהם אח״כ מ״מ יכולים לגמור בחחקבל‬
‫כמבואר אף׳ח סי׳ נ׳׳ה‪ ,‬מ״מ מסופק אם בכל זאח מחויב‬
‫להכנס לביכמ׳׳ד כיון דרמ״א סי׳ נ׳׳ה שם מעחיק‬
‫הירושלמי דמגילה פ״ד דאפ׳׳ג דיכולים לגמור מ״מ‬
‫עליו נאמר ועוזבי ה׳ יכלו‪ ,‬וההוא אמר לא בעינן‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן ח‬ ‫שבט‬
‫פסחים פ״י ה״ג לענין מצה ומרור אם הסיב חזקה‬ ‫מפכב לחלק התורה גם ק התורה וגם לפנין ב״ת הוא‬
‫כיוון‪ ,‬ואם זה במצוה דחול ק׳ץ במקדש דקדשי קדשים‬ ‫דוחק גדול כיון דמה״ת הוא מצוה גמורה א״כ הוםי ‪q‬‬
‫נאכלים רק לזכרי כהונה‪ ,‬ונאכלים בטהרה‪ ,‬ודוקא לפנים‬ ‫על המצוה גם בלי כוונה ולהקל על דאורייתא לא תקנו‬
‫‪ p‬החומה ועוד כמה וכמה הלכות דאיכא בהו ואחר‬ ‫אלא להחמיר ואץ להוסיף על חידוש דהתום׳ סוכה ג׳‬
‫שנעשו כל הפעולות האלה שמעכבות אם אכל גם דרך‬ ‫הנ״ל‪.‬‬
‫סעודה אין לך חזקה כיוון גדול מזה‪ ,‬והגם דבבלי אינו‬ ‫א ל א דראיתי בתשובת תורת חסד סי׳ מ״ט אות ‪r‬׳‪,‬‬
‫סובר במצה ומרור כסברת הירושלמי דחזקה כיוון אבל‬ ‫הביא ראי' מפורשת יותר מיבמות מ׳ פ״א בברייתא‬
‫באכילת קדשים הנ״ל יראה דכ׳׳ע מודים בזה‪ ,‬ושו״ר בס׳‬ ‫דמצות תאכל במקום קדוש מצוה שבתחלה היתה עליו‬
‫מהר״ם שיק על מצות סוף מצוה ק״כ כ׳ כעין דברינו‬ ‫בכלל היתר יכול תחזור להיתרו הראשון ת״ל מצות‬
‫אלא שלא הביא ירושלמי הנ״ל‪.‬‬ ‫תאכל מצוה ופריך בשלמא לרבא וכף אלא לר׳ יצחק בר‬
‫מ״ מ אף שהסברא מצ״ע נכונה עדיין רחוק בדבריהם‬ ‫אבדימי הכא מאי תרי גווני מצוה איכא‪ ,‬וכ' התוס׳‬
‫דיבמות דמדבריהם משמע דאין צריך כונת מצוה‬ ‫שם דליכא למימר רצה לשם סעודה אוכל רצה לשם מצוה‬
‫אלא די שאוכלים לסעודה בעלמא ולהנ״ל הלא אנחנו‬ ‫אוכל דאין צריך שיכוין לשם מצוה אלא שלא יהא אוכלה‬
‫קובעים דאכילת קדשים בעינן כוונה אלא דאמרינן‬ ‫אכילה גסה‪ ,‬וכ״כ רש״י ביבמות שם‪ ,‬וקשה הא תנאי‬
‫דמדהסיב לשם קדשים חזקה כיוון‪ ,‬ומה דיראה בשיטתם‬ ‫פליגי בזה אי מצות צריכה טונ ה וכיון שאמרה הורה‬
‫שכ׳ דגם לשם סעודה בעלמא אהני‪ ,‬דבהאי קרא דאכילת‬ ‫ואכלו אותם אשר כופר בהם א״כ חייב לאכול לשם‬
‫מנחות דמייתי בש׳׳ס יבמות כתיב מצות האכל ודרשינן‬ ‫מצוה דוקא‪ ,‬אלא מוכח מכאן דגם למ׳׳ד צריך כוונה‬
‫בתו׳׳כ תאכל אפי׳ כל שהוא‪ ,‬והיינו כמש״כ הגאון‬ ‫הוא רק מדרבנן וא״א לקיים ע״ז קרא דמצות האכל‪,‬‬
‫מלבי״ם בפי׳ שם מדשינה קרא דבמקום יאכל יאכלו דכ׳‬ ‫ומיושב בזה גם קושית העו״א דר״ל סובר בפסחים‬
‫בשאר מקומות כ׳ תאכל נפעל דהעיקר שיהי׳ נאכל‬ ‫קי״ד ע״ב דמצות צריכות כוונה‪ ,‬ובנזיר כ״ג ע״א משמע‬
‫ולכן מהני אפי׳ כ׳׳ש אף דכ״ש מצד עצמו אין שם אכילה‬ ‫דר״ל ס״ל א״צ כוונה ולהנ״ל א״ש דבנזיר מדין הורה‬
‫עליו‪ ,‬הרי דגילה קרא דאין אכילת קדשים בזה כאכילת‬ ‫איירי דמה״ה א״א לקראו פושע‪ ,‬יעש״ה‪.‬‬
‫מצה דחובת הגוף מצד האוכל‪ ,‬משא״כ בקדשים דהוא‬ ‫ד( וראיתי בם׳ אמרי בינה הנ״ל ובס‪ -‬קרן אורה‬
‫חובה מצד הנאכל והעיקר שיהי׳ נאכל אפי׳ דרך סעודה‬ ‫יבמות שרצו לומר דכיון דבאכילת קדשים‬
‫ולא צריך דיני כוונה‪ ,‬וגילתה לן תורה דצורה המצוה‬ ‫כתיב למשחה ואמרינן כדרך שהמלכים אוכלים משמע‬
‫הזאת שיהי׳ נאכל בסעודת כהנים והכפרה ע׳׳י אכילתם‬ ‫דאין צריך כוונה למצוה‪ ,‬ולא ידעתי מה שייכות‬
‫בקדושה אבל דיני שיעורים וכוונה אין כאן‪.‬‬ ‫יש לדין למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים לדין‬
‫כונת המצוה דמלמשחה לגדולה ילפינן בזבחים דיטלים‬
‫וא׳׳ב אי אפשר לומר שם ביבמות דזה דגילה לן קרא‬
‫לאכול כמו שרוצים כמו מלכים שלוק צלי ומבושל אבל‬
‫דמצות תאכל דיהי׳ צריך כוונה‪ ,‬דאדרבה אם לא‬
‫אץ זה מגרע מעצם חיוב מצות דאורייתא דאכילה‬
‫הי׳ לנו קרא דמצות תאכל והיינו מסתמכים רק על‬
‫קדשים וכיון שהיא מצוה א״כ צריך כוונה כשאר מצוות‬
‫קרא דואכלו אותם אשר כופר בהם הי׳ שייך כוונה‬
‫)ומה שהקשה ה ק ק אורה בעצמו ע״ז אפשר ליישב‬
‫באכילתו כיון דקרא מוסב על האוכל‪ ,‬משא׳׳כ קרא‬
‫בנקל יעש׳׳ה(‪.‬‬
‫דמצות תאכל דמוסב על הנאכל‪ ,‬ולפי האמת דקרא‬
‫עוד כ׳ ה ק ק אורה ונראה דדבר שבחובה ודאי צריך‬
‫כתיב מצות תאכל י״ל או דשתי מצוות יש כנזכר באחרונים‬
‫כונה למצוה למ׳׳ד צריך כונה והכא שאני דקרא‬
‫דהיינו מצד כפרה דבזה צריך שיאכל כזית דוקא‪ ,‬ובזה‬
‫דמצות תאכל בנדבה כתיב ולא שייך בזה כוונה למצוה‬
‫י״ל דשפיר שייך כוונה‪] ,‬ומה דהזכיר הש״ם שם ואכלו‬
‫כיון דלאו חובה היא‪ ,‬ואני תמה אם אמרה הגאון חדא‬
‫אשר כופר היינו לולא רס קרא דמצות תאכל דאז לא‬
‫דמבואר בסוגיא דגם אכילת מנחות האלה בכלל ואכלו‬
‫היינו מחלקים גדרי אכילת קדשים לשנים עיין הי׳ מש״כ‬
‫אותם אשר כופר בהם ואסור לבעל המצוה‪ ,‬ועוד מה‬
‫בעניי בם׳ שו׳׳ת שבט הלוי ח״א סי׳ ל״ו[ ואמנם רק‬
‫חילק בץ חובה לנדבה בזה דעיקר החילוק בין חובה‬
‫כזית אחד והשאר העיקר דיהי׳ נאכל אפי׳ בכ״ש אפי׳‬
‫לנדבה בתחלת ההבאה‪ ,‬אבל אם כבר הביא והוקרב‬
‫בלא כוונה דהיינו דהמצוה בזה דרך סעודה‪ ,‬או דנימא‬
‫המנחה והשירים עומדים לאכילה החיוב לאכלם כשאר‬
‫דמצות תאכל גילוי דעת על כל כללות אכילת קדשים‬
‫קרבנות חובה‪ ,‬ועיין הי׳ לשון הרמב״ם פ״י ה׳׳ב‬
‫דיסוד המצוה אכילה דרך סעודה‪ ,‬ויש להאריך בזה‬
‫ממעשה״ק ושם ה״ג‪ ,‬וכ״כ בס׳ ע״ל ביבמות במסקנתו‬
‫איך אין זה מקומו‪.‬‬
‫בדהתום׳ שם דלמ׳׳ד מצות צ״כ גם באכילת קדשים‬
‫מ ״ מ סוף דבר לא ראיתי ראי׳ מוכרחת לומר דמצות‬ ‫צריך כוונה‪ ,‬מיהו פירוש דבריהם לא עלתה לו יע״ש‪.‬‬
‫צ״כ רק דרבנן‪ ,‬ואץ לנו אלא כפשטות הרשב״ם‬ ‫ה( ויראה לפרש דבריהם בתרץ אנפין או דפי׳‬
‫ופשטות הסוגיות דמצות צ״כ מה״ת‪ ,‬וכאשר סתמו רוב‬ ‫דבאכילת קדשים במקדש לא משכחת לה‬
‫הפוסקים ובביאור הלכה או״ח סי׳ ס׳‪.‬‬ ‫כלל דאכל אכילה בלי כוונה והוא ע״ד דאיתא בירושלמי‬
 ‫יא‬ ‫הלוי‬
‫מצוה כלל‪ ,‬משא׳׳כ למ׳׳ד מצות אין צריטת כוונה דאנו‬
‫קובעים דעיר‪,‬ר קיום המצוה תלוי בחלר‪ ,‬המעשה וא״כ‬
‫מעשה המצוה מעשה שלמה היא‪ ,‬ומה דאהני היפך‬
‫כוונה אינו בגוף המצוה אלא גילוי דעת כמו שמהני‬
‫גילוי דעת בכל פעולות שבעולם כקנינים ור‪,‬ידושין וכיו׳׳ב‪,‬‬
‫אבל עכ״פ פועל המצוה שם מצוה עליה לעולם‪ ,‬משא״כ‬
‫למ׳׳ד צ״כ כנ״ל‪ ,‬והשתא א״ש לענק בל תוסיף דהנה‬
‫הא דחייב משום ב׳׳ת היינו כל מעשה המצוה ששם‬
‫מצוה עליה אלו הי׳ עושה אותה כדינה כזה חייב עליה‬
‫משום ב׳׳ת אם מוסיף על המצוה‪ ,‬וא״כ למ׳׳ד מצות‬
‫צריכות כוונה דהכוונה היא חלר‪ ,‬מהמצוה א״כ לא שייך‬
‫ב׳׳ת בלי כוונה דהחסרון במצוה עצמה ולא הוסיף כלל‪,‬‬
‫משא׳׳כ למ׳׳ד אין צריך כוונה נהי דאהני גילוי דעת‬
‫שלא לצאת בו‪ ,‬הנה זה דק מדיני תורה דאינו יוצא נגד‬
‫רצונו‪ ,‬אבל בב״ת לא על לצאת דנק אלא הנדון הוא אם‬
‫מוסיף מצוה או לא וכיון דלמ׳׳ד זה מעשה המצוה‬
‫מצד עצמה שם מצוה עליה שפיר עובר בב׳׳ת ]ושוב‬
‫אח״כ הראו לי כסברתינו בחזון איש או״ח סו׳׳ס‬
‫כ״ט ע׳׳ש[‪.‬‬
‫ובזה מתפרש לי לשון הרמב״ן בחולין ל׳׳א ע׳׳א בפלוגתת‬
‫רב ור׳ יוחנן בטבילה שלא בכוונה שכ׳ הרמב׳ץ‬
‫דפלוגתתם בשחיטה וטבילה וכיו׳׳ב מצות הללו שהם‬
‫מכשירים ומתירק לדבר אחר ואינן בעצ^ דבר שבחובה‬
‫אבל שאר מצות שהם דבר שבחובה אי בעי כוונה לצאת‬
‫פלוגתא דתנאי היא פסחים קי׳׳ד ור׳׳ה כ׳׳ח אלא בק‬
‫לרב בין לד׳י בלצאת ולעבור אי כמר אי כמר דלמר‬
‫מכשירין קילי טפי דבמעשה תלינהו רחמא והא אתעביד‬
‫לי׳ וכו׳ עש״ה הנה הח״ס בחי׳ חולין ובחי' סוגיות נ׳‬
‫דהחילור‪ ,‬בין המכשירק למצוה שבחובה הוא פשוט‬
‫דבמכשירק לא על כוונה לצאת דנק‪ ,‬אלא על כוונת‬
‫עהרה‪ ,‬ובמצוה שבחובה על כוונה לצאת דנק‪ ,‬ויחפן‬
‫מאד דגם למ׳׳ד טבילה לא צריך כוונה נהי דנטהרה זה‬
‫מצד דין טומאה‪ ,‬מ״מ מצות טבילה מצד דין מצוה‬
‫לא קיימה יע׳׳ש בח׳׳ס‪.‬‬
‫מ״מ דברי הרמב״ן אינם משמע כן דהא הרמב׳ץ תלי‬
‫ההבדל בין מצוה של מכשירין והתרה למצות‬
‫שבחובה בזה אם הר‪,‬פידה תורה על מעשה לחוד והאי‬
‫איתעביד או דבעינן מעשה וכוונה‪ ,‬וכ׳ הרמב׳׳ן דיש‬
‫פנים לכאן ולכאן‪ ,‬והיינו דעומר‪ ,‬דברי הרמב״ן כנ״ל‬
‫דזה יסוד יחיד בנדון זה אם מעשה לבד גורמת במצות‬
‫שבחובה ובמכשירק או דבעינן כוונה ג״כ ובמר‪,‬ום דבעינן‬
‫כוונה ממילא הכוונה חלק מהמצוה ואין צורת המצוה‬
‫צלל בלתי כוונה ולא איכפת כלל אם כוונה זו כוונת‬
‫לצאת או כוונת טהרה‪ ,‬היסוד הוא לעולם אחד אם‬
‫דיני מחשבה שלכ״ע צריך לכתחלה כמש״כ הראשונים הם‬
‫חלק מהמעשה או לא‪ ,‬אלא שכ׳ הרמב״ן דיתכן דבדבר‬
‫שבחובה הכוונה מעכבת ולא במכשירי מצוה כטבילה‬
‫וכיו׳׳ב‪ ,‬ויתכן להיפך דבמכשירק כיון שהם רחור‪,‬ים‬
‫יותר להורות על עצ^ צורת המצוה צריכים מחשבה‬
‫או״ח סימן ט‬ ‫שבט‬
‫סימן ט‬
‫ו( אמנם מכו מצוח צ״כ ואם הוא מעצם המצוה‬
‫והמצוה יש בה חלק כמעשה וחלק המחשבה‬
‫הכוונה‪ ,‬או עכ״פ שם מצוה עליה גם בלי כוונה והנפ״מ‬
‫לענין ב׳׳ח כאשר נבאר בזה יש לעיין מובא‪ ,‬והנה ידוע‬
‫שיטח רבינו שמואל ברבינו יונה ספ׳׳ק דברטח ובר״ן‬
‫בשמעחין דגם אם נימא מצוח א״צ כוונה כ״ מ בסחמא‬
‫אבל במתכוון שלא לצאח אינו יוצא‪ ,‬והטורי אבן בשמעחין‬
‫הקשה מש״ס עירובין צ׳׳ה דאוקי מחלוקת ד׳ ג וחכמים‬
‫במוציא תפילין אם מכניסן זוג זוג או שתים שתים‬
‫במצות צריכות ייונה דלת״ק א״צ כוונה לא לצאת ולא‬
‫לעבור בב׳׳ת ואי מכניסן ב׳ ב׳ עובר בב׳׳ת ולד׳א צריך‬
‫כוונה לכן אינו עובר בב׳׳ת ואי קס״ד כד׳ש דבמכוון‬
‫להדיא שלא לצאת גם לת׳׳ק כוונה מעכב א״כ גם לת׳׳ק‬
‫יכניס ב׳ ב׳ ויכוון בפי' שלא לצאת וכיו״ב הקשה בשמעתין‬
‫דלד יהושע מסיד‪ ,‬הש״ס דלעבור בזמנו א״צ כוונה‬
‫דס״ל לר״י מצות א״צ כוונה והשתא מ״מ יתן ד גם של‬
‫בכור בכוונה שלא לצאת‪ ,‬וכיר׳ב הר‪,‬שה אתוס׳ סוכה‬
‫ל״ט ע׳׳א‪.‬‬
‫וראיתי בתשובת כ״ס או׳׳ח סי‪ -‬ק״ז אות ז׳ כ׳ ליישב‬
‫קושיות הטו׳׳א דדעת כרשב״ם לחלר‪ ,‬בק דבר‬
‫דתליא במחשבת הלב לדבר דתליא במעשה דאך דר׳׳ש‬
‫לא ס״ל כרבינו יונה לענק עצם הדין דמצות צריכות‬
‫כוונה לחלר‪ ,‬בין תפילות וברכות דהכוונה בהם עיר‪,‬רי‬
‫שמכוון מה שמוציא מפיו‪ ,‬מ״מ לענק זה מודה ר׳׳ש‬
‫דבמידי דתליא בדבור כעין פתח בדשיכרא וכו׳ שהמחשבה‬
‫בזה דבר עיר!רי מהני עכ״פ היפך כוונה לכ׳׳ע‪ ,‬אבל‬
‫במידי דתליא במעשה ואין מחשבה חלר‪ ,‬בו לא אתי‬
‫מחשבה ודבור ומבטל מעשה עיין ריש פ״ג דקידושק‪,‬‬
‫ומיושב ממתן ד‪ ,‬ומהאי דעירובק הנ״ל דלא אתי מחשבה‬
‫ומבטל מעשה דתפילק‪.‬‬
‫ולענייד אק דברי הכ״ם מתקבלים דהא כל הפוסקים‬
‫העתיקו דברי ר״ס בק במצות מעשיות בין‬
‫בשאר מצות‪ ,‬וכן עצם לשון ד׳ש ברבינו יונה ספ״ר‪,‬‬
‫דברכות משמע כן דאכללות דין מצות צ״כ חילר‪ ,‬כחילוק‬
‫הנ״ל‪ ,‬וכן במאירי בשמעתין ובמאירי בהקדמתו לנדרים‬
‫מביא חילוק ד‪-‬ש אמצות מעשיות‪ ,‬ומש״כ הכ״ם משום‬
‫דלא אתי דבור ומבטל מעשה לא הבנתי כלל דכאן‬
‫לא על בטול מעשה אנו דנק אלא כיון שהתנה לפני‬
‫מעשה המצוה שלא ירצה לצאת בה א״כ אין מר‪,‬ום‬
‫לחלות המצוה מעיקרא וא״כ מניעת חלות המצוה לפנינו‪,‬‬
‫ולא בטולה‪.‬‬
‫ז( אבל מה שיראה בזה דהבדל גדול יש בין למ׳׳ד‬
‫מצות צ״כ ולא כיון בה לבין למ׳׳ד אק צריכות‬
‫כוונה והי׳ לו היפך כוונה דמ״ד צריכות כוונה ובפרט‬
‫מ׳׳ד דס״ל בכל המצות גם במצה וכיו׳׳ב ס״ל דכיק‬
‫דהתורה הר‪,‬פידה על הכוונה הכוונה חלר‪ ,‬בלתי נפרד‬
‫מהמצוה ומצוה בלי כוונה כגוף בלא נשמה ואינה בגדר‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן ט‬
‫ועדיין הוא עומד בהעלמת מחשבת המצוה‪ ,‬וגשלמא‬
‫לפי קס״ד דגמ׳ בחילוק שבין כפאוהו ואכל מצה לתוקע‬
‫לשיר‪ ,‬הנה שם הגמ׳ אינה עומדת גדץ דצריך כוונה‬
‫דוקא בכל מקום והגמ׳ מחלקת רק בין דין שופר דזכרון‬
‫תרועה כתיב דגעינן כוונה גקום ועשה‪ ,‬משא׳׳כ מצה‪,‬‬
‫אגל אם נימא דגכ״מ יש דין כוונה והכוונה חלק המצוה‪,‬‬
‫א״כ איך הנאת האוכל עומדת במקום כוונה‪ ,‬דשכן‬
‫נהנה הוא תקון המעשה ע׳׳י כוונת אכילה ובעילה‪,‬‬
‫אגל לא תיקן המחשבה אם בעינן מחשבה גקום ועשה‪.‬‬
‫וע״כ כנ״ל דלהאי מ״ד דמחלק בין מצוה דאכילה ושאר‬
‫מצות העיקר להוכיח חוזק פעולת המצוה אג״א‬
‫ע׳׳י כוונה לצאת בשופר אג״א ע״י שנהנה במצה‪ ,‬ואמנם‬
‫עדיין לא נתיישב היטב סגרת שכן נהנה שאינו מהני‬
‫רק להוציא מחסרון מתעסק‪ ,‬אגל סו״ם האיך עומד‬
‫הנאה במקום כוונה לצאת‪ ,‬ולא עוד אלא שנתקשו‬
‫מפרשים דגאמת להוציא מדין מתעסק לא מהני כלל‬
‫במצה דהא כ׳ הר״ן וכמה ראשונים דהא דיוצא גלי‬
‫כוונה דוקא ביודע שהוא מצה ושהיום ליל פסח‪ ,‬אגל‬
‫גשטעה גם גזה והוא המתעסק גמור כמו סגור שהוא‬
‫חולין בקדשים פ״ק דחולין גם הכא לא יצא ומ׳׳ט‬
‫לא נימא דיהני שכן נהנה כמו דמהני גמתעסק עצמו‬
‫שמשם אנו למדים סגרת שכן נהנה‪ ,‬ועיין בדבריהם‪,‬‬
‫והטעם ‪ T‬אה באמת כמש״כ למעלה שכן נהנה הוא רק‬
‫תקון המעשה במקום שעשה עבירה פחות מדרגת שוגג‬
‫דמיינו שעשה רק דרך מתעסק ולא שייך אפילו עונש‬
‫כעל מעשה שוגג‪ ,‬גזה סגרת שכן נהנה משלמת לעשותה‬
‫כמעשה שוגג עכ״פ וחייג חטאת כשאר שגגת עבירה‪,‬‬
‫אגל עכ״פ איננו יותר מפעולת שוגג‪ ,‬וא׳׳כ הכא לענין‬
‫מצוה לא מהני דלא די בדרגת עשיית מצוה דרך שוגג‬
‫דגעינן עשיית מעשה מצוה דרך רצון גמור ומדעתו‪,‬‬
‫וע״כ צריך שידע עכ״פ שהוא אוכל מצה ושהיום ליל‬
‫פסח אלא דחסר לו הכוונה‪ ,‬ורק גזה משתמשים בסברת‬
‫שכן נהנה כנלענ״ד גס״ד‪.‬‬
‫ט( מיהו אכתי טעם לא ידענא מה אהני לענין כוונה‬
‫שכן נהנה אפילו ביודע שהוא מצה‪ ,‬והאיר‬
‫ה׳ עיני ומצאתי בהקדמת המאירי הנפלאה למס׳ נדרים‬
‫דברים מאירים גזה‪ ,‬שהמאירי שם הגיא ג׳ דעות‬
‫הפוסקים גענין מצות צ״כ דהיינו דעת הסוגרים בכל‬
‫מקום מצ״כ גם במידי דאכילה‪ ,‬דעת הסוגרים דגכ״מ‬
‫מצ״כ ובמידי דאכילת מצות אין צריכות כוונה‪ ,‬ודעת‬
‫הסוגריס דגכ״מ קיי״ל מצות אצ״כ‪ ,‬וכ׳ בביאורם ואעתיק‬
‫לשונו בקיצור דלמ״ד כ״מ צ״כ ר״ל שיכוין שיעשה בשעת‬
‫עשייתו הענין לשם מצוה ושיהי׳ יוצא ע״י מעשה ההוא‬
‫ידי חוגת מצוה‪ ,‬ושאם עשה המצוה בבלתי זה הצד שלא‬
‫יצא‪ ,‬והוא צריך לחזור לעשותה‪ ,‬והדעת השני המחלק‬
‫ביניהם דכל מצוה שתמשך הנאה לגוך כענין אכילת‬
‫מצה יאמרו עליה שיצא חוגת מצוה אע״פ שלא כיון‬
‫במעשה לשום מצוה אחר שהיתה לו כונה געפיה‪ ,‬ר״ל‬
‫שלא עשאה כמי שמתעסק בדבר ואינו מכוין אך לעשיה‬
‫שבט‬
‫)אתה מחשבה ששייך ג כ ם( ומפכגת משא׳׳כ מצות געצם‬
‫שמורים על עצמ! צורת מצות! שאץ המחשבה )איזה‬
‫ששייכת בהם( מעכבת בהם‪.‬‬
‫ואמנם יתכן עוד דרך שלישי שבכל מקום יש דץ‬
‫מחשבה לכתחלה אבל לא נעשה מחשבה חלק‬
‫מפעולת המצוה לעולם שבכל מקום שדברה תורה ממעשה‬
‫המעשה מעכבת לא המחשבה בין מחשבה לצאת בין‬
‫מחשבה לטהר וכיו׳׳ב ויתכן גם דרך רביעי שבכל מקום‬
‫מחשבה מעכבת הן מחשבה לצאת בדבר שבחובה‪ ,‬והן‬
‫מחשבה לעשות למען טהרה וכיו׳׳ב בסוגית חולין שם‪,‬‬
‫דהצד השוה שביניהם הוא שדיני מחשבה שישנם בדבר‬
‫כל אחד לפי מה שהוא הם חלק בלתי נפרד מהפעולה‪.‬‬
‫ח( ובהכי עמדתי על לשון הרמב״ן במלחמות סופ״ג‬
‫דר״ה שפסק בכל מקום מצות צריכות כוונה‬
‫גם באכילת מצה וכר ומביא ע״ז לשון ר׳׳ה גאץ שס‬
‫ובתקיעת שופר הא איפסקא דצריכא כוונת שומט‬
‫ומשמיע ובנדה שנאנסה וטבלה פלוגתת רב ור׳ יוחנן‬
‫וכר יע״ש‪ ,‬הנה מדמה רבינו האי נדה שנאנסה וטבלה‬
‫לדין כונת המצוה וכנראה דפסק כר׳ יוחנן דלא עלתה‬
‫לה טבילה והיינו מדבעינן כוונה‪ ,‬וכן לענין מצות שופר‬
‫וכו׳ וכן מצינו דמיון זה בהגהות אשר״י סופ״ג דר״ה‪,‬‬
‫וכן באו״ז הגדול סי׳ רס״א הוכיח במפורש כיון דקיי״ל‬
‫נדה שנאנסה וטבלה כרב דטהורה לביתה דהילכך הכי‬
‫קיי״ל דלא בעינן כוונת שומע ומשמיע לצאת יעש׳׳ה‪,‬‬
‫הרי דהרמב״ן משוה שניהם להחמיר‪ ,‬ואו״ז והג״ה אשר׳׳י‬
‫משוו שניהם להקל‪ ,‬והיינו כנ״ל דאך דיש בידינו לחלק‬
‫ביניהם ע״ד שכ׳ הרמב״ן בחולין מכ״מ יש סברא גדולה‬
‫להשוות ביניהם ע׳׳ד הנ״ל אם חלק המחשבה שבפעולה‬
‫נעשה חלק מהפעולה ומעכבת בכ״מ שיש דין מחשבה‬
‫לפי מה שהוא או מעשה לבד העיקר לעכב וחלק המחשבה‬
‫הוא דין לכתחלה‪.‬‬
‫ואמנם סבור הייתי לומר דהא דהכוונה נעשה חלק‬
‫מהמצוה ממש דלכן למ״ד זה גס ב׳׳ת בזמנו‬
‫צריך כוונה לעבור וכפי שהסברתי למעלה‪ ,‬זה דוקא אם‬
‫בכל מקום בכל מצוה קיי״ל כן דצריך כוונה‪ ,‬אבל אם‬
‫נימא כהכרעת הרמב״ם ודעמי׳ דדוקא בשופר וכדומה‪,‬‬
‫אבל במצה אם אכל בלא כוונה יצא וכן נפסק ג״כ‬
‫בשו׳׳ע או״ח סי׳ ם׳ וסי׳ תע״ה לענין מצוה‪ ,‬א״כ שוב‬
‫א׳׳א לומר דכוונת המצוה חלק מהמצוה ממש דא״כ גם‬
‫מצה ליבעיא כוונה בקום ועשה‪ ,‬דמש׳׳כ הר״ן דלהכי‬
‫יוצא במצה בלא כוונה‪ ,‬משום דנהנה ע״ד דמתעסק‬
‫בחלבים ועריות חייב שכן נהנה‪ ,‬כבר אמרתי במק׳׳א דמה‬
‫יושיענו זה לענין כוונת המצוה דזה שייך רק בחסרון‬
‫דמתעסק דיש חסרון בגוך המעשה דלא רצה לעשותה‬
‫כלל ועלתה בידו ע״י טעות ואין המעשה מתיחסת כלל‬
‫לפעולתו הוא‪ ,‬גזה שייך לומר בחלבים ועריות חייג‬
‫שכן נהנה דהנאה עושה אותו כמכוון למעשה והמעשה‬
‫שוב מתיחסת אליו‪ ,‬אגל במקום דגעינן כוונה ממש ר׳׳ל‬
‫מחשבת מצוה ויציאתו לידי חוגה מה אהני לן הנאתו‬
 ‫יג‬ ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן ט‬
‫וא״כ חזקה כיון דנירושלמי ע״כ למ״ד צריכות כוונה‬
‫מתפרש משא׳׳כ להמאירי‪.‬‬
‫י( ודע דלמש׳׳כ המאירי דגם למ׳׳ד מצות אצ״כ ס׳׳ל‬
‫ניסודו דצריכות כוונה‪ ,‬יש להסתפק נטעם‬
‫החולק דס״ל צ״כ אם טעמו דלא נחית לסנרת אצ״כ‬
‫הנ״ל משום דנהי דהי׳ קצת כוונה נלנו לא סמכינן עלה‬
‫ותקנו שוהי׳ מכוון נ פ ה מלא; ולפ״ז י״ל דמ׳׳ד צריכות‬
‫כוונה רק מדרננן דמה׳׳ת די נכוונה קלה שיש לו גם‬
‫אם לא מכוין להדיא‪ ,‬או דילמא דטעם המולק דס״ל‬
‫דמה׳׳ת נעינן כוונה מפורשת גמורה לעשות המצוה‬
‫לשמה לצאת נ ה‪ ,‬וזה הדרך יותר קרוג נש״ס כנ״ל‪.‬‬
‫ועם הנ״ל אפשר להסגיר היטג ג״כ חילוקי הפסקים‬
‫נין הראשונים אם מצות צ״כ דהרמנ״ן נטה‬
‫נפשיטות דהלכה כמ׳׳ד מצות צ״כ‪ ,‬ויראה דהרמנ״ן ס״ל‬
‫דמ״ד מצוות אצ״כ כפשוטו דא״צ כוונה כלל‪ ,‬ואולי גם‬
‫היפך כוונה כשר לדידי׳ כפשטות מאמר כפאו ואכל‬
‫מצה‪ ,‬וא״כ נאופן זה יותר מסתגר לנטות אחרי סגרת‬
‫צריכה כוונה דאולי הקפידה תוה״ק על כוונה כאשר‬
‫כן הדעת מחייג‪ ,‬אנל אם נימא כסנרת המאירי דגם‬
‫מ׳׳ד אצ״כ ניסודו ס״ל צריך כוונה אלא דמתקיימת‬
‫הכוונה כה״ג‪ ,‬א׳׳כ אין לנו הכרע גמורה לנטות אמרי‬
‫מ׳׳ד צ״נק וע״כ המאירי לשיטתו לפ״ד פסק נכ״ מ מצות‬
‫אין צריכות כוונה עיין דנריו ר׳׳ה ופסחים שם‪.‬‬
‫ודע דראיתי נני ת מאיר או״ח סי׳ תע״ה דלסנרא‬
‫דגם נאכילה דמצוה אמרינן שכן נהנה אין שום‬
‫סנרא לומר דנסנר שהוא חול או סגר שהוא נשר או‬
‫ח ק דלא יצא‪ ,‬דלדעה זו יצא דלא גרע ממתעסק דיצא‪.‬‬
‫הנה דעה הני ת מאיר דכללים דמתעסק דהכא ככללים‬
‫דמתעסק נכ׳׳מ שאהני שכן נהנה אפי׳ מתעסק נגוך‬
‫המעשה‪ ,‬אנל כנר כתנתי למעלה ומצאתיו אח״כ מפורש‬
‫נמאירי הנ״ל דלא אהני לן שכן נהנה נמתעסק נגוך‬
‫המעשה כיון דלא רצה כלל לעשות מעשה‪ ,‬וכמו שהסנרתי‬
‫למעלה דלא נעשה ע׳׳י שכן נהנה רק רצון שוגג דלא‬
‫מהני כאן‪ ,‬וכה ראיתי ג״כ נני ת מאיר שנו׳׳נ אם קיי׳׳ל‬
‫כסנרת האומרים דלא יצא נהיפך כוונה‪ ,‬ודנרי המאירי‬
‫הנ״ל מנוארים היטג לדינא דדנר פשוט דנזה לא יצא‬
‫דנזה לא שייך לומר שעכ״פ הי׳ לו כוונה כל דהו‪ ,‬וא״כ‬
‫לדינא נדאורייהא פשיטא דעלינו לחוש לסנרת המאירי‬
‫להחמיר דלא יצא נמתעסק וכפשטות השו׳׳ע סי׳ תע״ה‬
‫וכן לא יצא נהיפך כוונה‪ ,‬וגם הד׳ן הלא העתיק שניהם‬
‫לדינא‪.‬‬
‫י״א( ה נ ה נטו׳׳א ד׳ ה כ״ט הקשה אש׳׳ם דנזיר ‪r s‬‬
‫ע׳׳א דאמר ד׳ל נשני גני אדם שאכלו‬
‫פסחיהם אחד לשם מצוה ואחד לשם אכילה גסה דנהי‬
‫דלא עניד מצוה ק המונחר פסח מיהא קעניד הרי‬
‫דד׳ל ס״ל מצות אצ״כ וקשה מש׳׳ס פסחים קי״ד דקאמר‬
‫ד׳ל אמשנתינו זאת אומרת מצות צריכות כוונה וקשה‬
‫אד׳ל דש׳׳ס נזיר‪.‬הנ״ל ותי׳ הטו׳׳א דשאני רןרנן פסח‬
‫דהאי חפץ ד׳ל נשר הפסח סתמא לפסח קאי ואי אפשר‬
‫שבט‬
‫וזה הדעת אפשר לפרשו וזה שמחוך ינ א תו ממנה אי‬
‫אפשר שלא ימשך גה‪ ,‬ואחר שימשך גענין גכוונת עשית‬
‫המצוה עם דעתו על אותו זמן שהוא ז ק המצוה קרוג‬
‫לנמנע שלא יתעורר מעע ע״ז גכוונתו‪ ,‬וכה״ג אמרו‬
‫גירושלמי גענין הי' סוגר אחורי גית הכנסת ושמע‬
‫קול שופר אם כיון לגו יצא ואס לאו לא יצא אמרו‬
‫שם ע״ז שלא כיון כונה מוחלטת לשם מצוה עד שאינו‬
‫מרגיש אס כיון אם לאו אנו דנין ד ק הסתם כיון‬
‫שאי אפשר לאחר שנמשך להתעכג שם עם דעתו ז ק‬
‫המצוה ושהוא צריך לצאת ממנה שלא יתעורר ע״ז מעט‪,‬‬
‫ואולם יודה לדנריך‪ ,‬ושיטה השלישית דמצות אין צריכות‬
‫כוונה נכ״ מ אלא כ״ז שיעשה המצוה דרך כוונת עשייה‬
‫לא דרך התעסקות יצא ידי חוגת מצוה אע״ם שלא‬
‫היתה כוונתו לצאת‪ ,‬ושלא כיון לעשותה לשם מצוה כלל‪,‬‬
‫והיינו משום שהתלמוד ילך לעולם על שנילי התורה‬
‫נדרך הכלל )ר״ל הרוג( ולא יניט על דנר זר ונלתי‬
‫רגיל לעולם וכו׳ ואח״ז הנה רחוק עד כמעט שלא‬
‫יצוייר ולא ישוער למי שעשה מעשה אחד‪ ,‬והוא מצווה‬
‫עליו‪ ,‬אלא שלא יעשהו מצד הצווי אחרי שמרגיש נעשייתו‬
‫ומתכוין לעשותה עם זכרו שהוא מחוינ ומצווה לעשותו‬
‫שלא יתעורר טנעו מגנט ע״ז עכתו״ד‪ ,‬יע״ש עוד‬
‫נאורך‪.‬‬
‫ותו״ד הק׳ דהא דאין מצות צריכות כוונה אין הפירוש‬
‫דלהאי מ׳׳ד ם׳׳ל דעשיית מצוה נלי כוונה לגמרי‬
‫יצא ידי חונתו דעל יסוד זה שמצוה נלי כוונה כלל‬
‫אינה מצוה אין וכוח כלל נחז״ל אלא דס״ל דכיון‬
‫דמתעסק נמצוה פסול לכ״ע ור״ל דעליו לדעה עכ״ם‬
‫שהיום יו״ט ושהוא מחויג נמצוה‪ ,‬אלא שעכשיו עשה‬
‫מעשה המצוה נלי להתעורר עליו לשם מצוה ונלי כוונה‬
‫לצאת מכ״מ שיננרו חז״ל שאי אפשר פלא יתעורר עליו‬
‫טנעו נפנימית לנו לכוין קצת )אם לא שהוא רשע‬
‫כמש׳׳כ המאירי שם( ואע״ם שאס ישאלו אותו אם‬
‫כיון או לא לא ידע להשיג כמש׳׳כ המאירי נסו״ד‪ ,‬עכ״ז‬
‫חז״ל שיערו ע״ד רוג גמור שהיתה התעוררות קצת‬
‫לצאת‪ ,‬ודי נזה לצאת ידי חוגת דאורייתא של כוונת‬
‫המצוה‪ ,‬וע״ד זה מסניר שיטת הרמנ׳׳ם ודעמי׳ לחלק‬
‫נין מידי דאכילה לשאר מצווה‪ ,‬דנהי דנשאר מצוות לא‬
‫סמכינן ע׳׳ז שק הסתם כיון קצת לצאת מ״מ נמידי‬
‫דאכילה כיון שנמשך נהנאהו ניודעו שהיום פסח קרוג‬
‫לנמנע שלא יתעורר כוונתו קצת גם לצאת ידי חוגת‬
‫מצוה‪ ,‬וע״ד זה מפרש הירושלמי דד׳ה דאם מתעכנ‬
‫קצת אמורי נית הכנסת דחזר!ה כ ק וד׳ל הגם שאם‬
‫תשאל אותו לא יודע מ״מ אנן שופטים אותו ככיוון‪.‬‬
‫ולפ״ז שיטת הירושלמי כמ׳׳ד מצוות אין צריכות כוונה‬
‫מפורשת וידועה אלא דדי נכיוון קצת ע׳׳ד‬
‫הנ״ל‪ ,‬והרא״ש פ״ג דד׳ה סי׳׳א מפרש שיטת הירושלמי‬
‫דמצות צ״כ‪ ,‬וחזקה כיון דנירושלמי מתפרש כדי לצאת‬
‫למ׳׳ד מצות צריכות כוונה‪ ,‬והיינו דס״ל להרא״ש כפשטות‬
‫הענינים דלמ״ד א״צ כוונה גם נלא כיון כלל יצא‪,‬‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן ט‬
‫שייכות עם הכלל דמיגי׳ מחריב‪ ,‬ובאחרוגים פלפלו בדעת‬
‫הטו׳׳א‪ ,‬ועיין בם׳ שפח אמת ר׳׳ה ל״ב דברים גכוגים‬
‫בזה ליישב דעת הר׳׳ן‪.‬‬
‫א ל א שאגי מצאתי בלשון רביגו חגגאל בהא דרבא‬
‫התוקע לשיר יצא וז״ל כגון הא דכחיב הללוהו‬
‫בתקע שופר שחוקעין להלל וכיו״ב אם תקע כסדרן‬
‫אע״פ שהוא לשיר השומע יצא‪ .‬הגה מדבריו דחוקע‬
‫לשיר הייגו להלל לה׳ שהוא ג״כ מצוה ולא אמריגן‬
‫דמיגי׳ מחריב בי׳ וזה לכאורה דלא כר׳׳ן‪ ,‬ואולי גם הר׳ץ‬
‫לא קאמר דגקרא מיגי׳ להחריב בי׳ רק אס זה במצות‬
‫תקיעת שופר גופי׳ ור׳׳ל דלא תקע מצות חק״ש לצאת‬
‫חובת מצוה אלא שתקע מצות חק״ש למצות חיגוך א״כ‬
‫הכגים הריעוחא בהמצוה גופי׳‪ ,‬משא׳׳כ לשיר של חולין‪,‬‬
‫או אפי׳ שיר של מצוה מכ״מ אין לו שייכות עם חק״ש‬
‫של ראש השגה לא הכגים הריעוחא בהמצוה של חק׳׳ש‬
‫עצמו‪ ,‬ואולי גחיישב בזה גם קושיח הטו׳׳א מהא דהגיע‬
‫ז ק ק״ש שהקשה הטו״א דגם החם איכא מצות ח׳׳ת‬
‫ולהג״ל י״ל ודו׳ק ואין להאריך עוד‪.‬‬
‫סימן י‬
‫עש׳׳ק ט״ו מג״א חשל״ח — פה אוברגאו לוצק יצ׳ץ‪.‬‬
‫כבוד ידידגו הה״ג ירא ושלם טובא וכו׳ כש״ח‬
‫מוה״ר שמואל שמעלקא פריעדמן שליט׳׳א‬
‫רב ומו״צ מטעם האחאחה׳׳ר ברוקלין יצ״ו‪.‬‬
‫אחדשה״ט וש׳׳ת באהבה‬
‫גישבי פה חו״ל ז ק קצר עייגתי במכתבים שלא‬
‫השבתי עליהם‪ ,‬ובא לידי מכתבו מזמן רב‪ ,‬בדין‬
‫אמירת דברים שבקדושה גגד כותלי בית הכסא ע״פ‬
‫הש״ם ברכות כ״ו ע״א ושו׳׳ע או״ח סי׳ פ״ג‪.‬‬
‫א( בדין אין עכשיו צואה בביה״כ ישן אלא שהי׳‬
‫מתחלה‪ ,‬שברביגו יוגה משמע דהוא מה׳׳ת‪,‬‬
‫ומש׳׳כ רביגו יוגה להלן לעגין הזמיגו לביה״כ דספיקו‬
‫להקל משום שהוא ספק בדרבגן‪ ,‬שפיר כ׳ במ״ב בביאור‬
‫הלכה דהייגו בביה׳׳כ חדש לגמרי וכ״כ המפ׳‪ ,‬אלא‬
‫שגאון ישראל החזון איש באו׳׳ח סי׳ י״ז ס׳ ק ט׳ כ׳‬
‫דישן שאין בו צואה איגו אלא מדרבגן‪ ,‬וא״כ רביגו‬
‫יוגה דישן שאין בו צואה מה׳׳ת הייגו משום שגאסר‬
‫מה״ח כשהי׳ בו צואה החמירו בו שישאר איסור חורה‬
‫כאשר הי׳ בחחלה כיון שכבר גאסר‪.‬‬
‫הנה לולא דבריו לשון רביגו יוגה והרא״ש משמע יותר‬
‫כהמחמירים דלשון רביגו יוגה כיון שהי׳ בו אסור‬
‫מתחלה אסור הוא ק התורה משום והי׳ מחגיך קדוש‬
‫מורה להדיא דבא לקבוע עכשיו איסור חורה משום‬
‫שהי׳ בו אסור צואה בחחלה א״כ גקבע על מחגה זה‬
‫שם מחגה שאיגו קדוש ולא משמע דבא ר׳׳י לקבוע‬
‫עכשיו חידוש חדש דכיון דהי׳ מתחלה איסור חורה‬
‫שבט‬
‫להחליפו באחר והו״ל כסחמא לשמה דריש זבחים משא״ב‬
‫שאר מצווה יעש״ה באורך‪ .‬ואגי מצאחי במאירי יגמוח מ׳‬
‫פ׳׳א אהא דאיחא ביבמוח שם דאכילה גסה לא שמה‬
‫אכילה לעגי! אכילה דמצוה יקשה מש״ם גזיר הג״ל כ׳‬
‫המאירי וז״ל י״ל דאכילה גסה שם )בגזיר( לאו דוקא‪,‬‬
‫אלא שאוכלים להשביע גפשס‪ ,‬ולא לשם מצוה‪ ,‬וכבר‬
‫ידעת שמצות איגם צריכוח כווגה ע׳׳^ והייגו לשיטחו‬
‫שפסק כן בפ״ג דר׳׳ה וריש פ״ב דברכוח‪ ,‬עכ״פ מוכח‬
‫דלא גחיח כלל לסברת המו״א אלא גם האי דגזיר מישך‬
‫שייכי בדין צריכות כוגה‪ ,‬ור׳׳ל ס״ל אצ׳׳^ ואי משום‬
‫סחמא לשמה זה שייך בדין לשמה דקדשים שעומדים‬
‫סתמא לכך אחר הקדישן דסחמא עומדים למה שהוקדשו‪,‬‬
‫אבל לעגין כוגה לצאת אם גימא דכן הדין שצריך בקום‬
‫ועשה כוגה לצאת לא אהגי לן בזה סברת סחמא לשמה‪.‬‬
‫א ל א דמ״מ חוזר וגיער על המאירי שאלת הטו״א‬
‫מהאי ש׳׳ס דגזיר דר״ל ס״ל אץ צריכות כוגה‬
‫דמה יפגה לש״ם פסחים הג׳׳ל‪ ,‬והרמב״ן במלחמות ‪0‬‬
‫בפשיטוח מש״ם פסחים הג״ל דריש לקיש ס״ל מצות‬
‫צ״כ וזאת אומרת וס״ל כן הוא יעש״ה‪ ,‬מיהו על הרמב״ן‬
‫ל׳׳ק די ח ק ש׳׳ס גזיר ע״ד שס העו״א‪ ,‬אבל לדעת‬
‫המאירי קשה‪ ,‬ולולא דמסחפיגא אמיגא דלשון ר׳׳ל‬
‫בפסחים קי״ד ע׳׳ב ז״א מצות צ״כ איגו ממפרש כמו‬
‫שאר מקומות דצריך כוגה בקום ועשה‪ ,‬אלא למש׳׳כ‬
‫המאירי בהקדמת גדרים הג״ל דגם למ׳׳ד אצ״כ ביסודו‬
‫ס״ל צ״כ אלא דע׳׳ד רוב כיון מ״מ זה לא שייך רק‬
‫בשעת מצוה‪ ,‬אבל לפגי ז ק המצוה עדיין לא שייך‬
‫)ועיין חו״י יומא ג״ז בזה( ומדויק לשון הגמ׳ פסחים‬
‫כיון דלא בעידן חיובא דמריר אכיל לי׳ ודילמא לא‬
‫איכוין למרור‪ ,‬והייגו כיון דלא בעיק הוא יתכן מאד‬
‫דלא שייך לומר בסחמא כיון‪ ,‬א״כ שוב חוזר הדין היסודי‬
‫דמצוח צ״כ‪ ,‬והא דהקשה לר״ל מברייתא דאוכל בלא‬
‫מחכוץ‪ ,‬אע״ג דיכול ר׳׳ל לת׳ דאכלן בלא מחכוין איירי‬
‫בז ק המצוה ור״ל איירי שלא בעידגא‪ ,‬מ״מ אכלן בלא‬
‫מחכוין משמע לי׳ למקשן דמשמע בכל עגין‪ ,‬מ״מ להלכה‬
‫יכול ר״ל לת׳ כן וא״כ עכ״פ גמיישב הקושיא מגזיר שם‬
‫דהחם בגזיר ודאי סחמא כיון והו״ל כשאר מצות אצ״כ‬
‫שבש׳׳ס‪ ,‬וא׳׳ש ובש׳׳ס דפסחים עוד יש לעיין אכמ״ל‬
‫עוד‪.‬‬
‫י׳׳ב( ו ה נ ה הר׳׳ן ‪ cp‬ל״ב בהא דמחעסק לא יצא כ׳‬
‫דהייגו שמתעסק לחגך המיגוקוח ולא יצא‬
‫גם למ״ד מצות אין צריכות כוגה משום דהו׳׳ל מכוין‬
‫למצוה אחרת וזה גרע גם למ׳׳ד אצ״כ ע״ד שאמרו‬
‫בזבחים ג׳ ע׳׳א דמיגי׳ מחריב ב׳י דלאו מיגי׳ לא מחריב‬
‫בי׳ וגרע מהתוקע לשיר לשם חול בעלמא‪ ,‬ובטו״א שם‪.‬‬
‫הרבה להשיב על יסוד הר׳׳ן דשאגי זבחים דשוחט לשם‬
‫חולין געשה כסתמא‪ ,‬ושוחט לשם עולה מחריב משום‬
‫דחטאח ועולה בחד בהמה אי אפשר‪ ,‬והכא במצות‬
‫אצ״כ דאיגו משום סחמא לשמה‪ ,‬דהא גם היפך כוגה‬
‫מהגי ]לדעת הטו׳׳אץ‪ ,‬וא״כ האי כללא דהכא אין לו‬
 ‫טו‬ ‫הלוי‬
‫ביה׳׳כ לא מהני דמחיצוח עצ ק הוי גרך של רעי דכי‬
‫היכי דאסרינן ביה׳׳כ חדש שאין בו צואה ה׳׳ה המחיצות‬
‫של ביה׳׳כ ישן ע׳׳כ‪ ,‬ואי ס״ד בחזון איש דיש נגיעה‬
‫תמידית של צואה ונעשה גרף ממש עי׳׳ז ולא לולא זה‪,‬‬
‫א״כ אחה ראיה צריך‪ .‬מג׳׳א מביה׳׳כ חדש דנעשה גרף‬
‫בלי צואה‪ ,‬אלא ה״ז במפורש ההיפך דהוקשה למג׳׳א‬
‫דהרי אין באן נגיעת צואה בכתלים ולזה הביא ראיה‬
‫מביה׳׳כ חדש בלי צואה דהיחוד לכיה׳׳ב ולצואה הוא‬
‫העושה האיסור וא״כ ה׳׳ה כותלי ישן והפמ׳׳ג כ׳ על‬
‫המג׳׳א דאין ראיתו מוכרח כ״כ ור׳׳ל דאולי תוך חדש‬
‫בלי צואה עדיף לאסור מכותל ישן דכותל גדר אחר‬
‫מחדש‪ ,‬מ״מ מדברי מג׳׳א מוכח ברור כמש׳׳כ בעניי‪,‬‬
‫וגם פשטות דברי הט׳׳ז סוס״ק א׳ שהתיר כותל ביח‬
‫המשתמשים גם לביה׳׳כ מורים דמיירי בלי נגיעת צואה‬
‫כמש׳׳כ מרן החזון איש בעצמו ס״ק ה׳‪.‬‬
‫וא׳׳ב כיון דפשטות שיטת הט״ז ומג׳׳א מורה להדיא‬
‫דגם בלי צואה אסור אץ לנו לנטות מדבריהם‬
‫להלכה‪ ,‬ומש׳׳כ בחזון איש שם ס״ק ה׳ דאם נימא לאסר‬
‫כותלים גם בלי נגיעת צואה א״כ גם הגג אסור באמה‬
‫אץ זה מוכרח כ״כ די׳׳ל דהמחיצות שהם העושות גדר‬
‫ביה׳׳כ כמש״כ החזון איש בעצמו שם ס״ק ו׳ דאין ביה׳׳כ‬
‫בלי מחיצות הם שקנו שם ביה״כ לאסור כמו התוך‪,‬‬
‫אבל הגג איננו גורם בזה‪.‬‬
‫וממילא יוצא להלכה דלולא דברי חזון איש פשוט‬
‫דגם מחיצה של זכוכית ומתכת מחיצה של‬
‫ביה׳׳כ נקראת כיון דאין נגיעת צואה במחיצה הגורם‬
‫אלא שם מחיצת ביה׳׳כ‪ ,‬וכן מורה באמת פשטות פסק‬
‫האחרונים והמ׳׳ב‪ ,‬את זה ראיתי להעיר בדבריו היקרים‪.‬‬
‫והריני דוש׳׳ת בידידות בלונ״ח — מצפה לחסדי ה׳‬
‫סימן יא‬
‫א‪.‬‬
‫במה שכ׳ החתם סופר בלקוטי שו׳׳ת סי׳ ג׳) הנד מ׳׳ ח(‬
‫בענץ האמירה עם השליח צבור כשהיחיד מתפלל‬
‫עמו שזהו עיקר תפלה בציבור‪ ,‬כי מה שהיחידים כל א׳‬
‫מתפלל בפ׳׳ננ מקרי תפלת יחיד רק מה שא׳ מוציא רבים‬
‫זה מקרי בציבור‪ ,‬וה׳׳ר ממג״א סי׳ תרפ״ט ס״ק י׳ ורק‬
‫מפני שאי אפשר שיכונו כולם לש״צ תקנו שיתפלל כ״א‬
‫בפ״נכ והי׳ ראוי שיאמרו עמו מלה במלה שזה כמו‬
‫מוציא רבים י״ח כבסוכה ל״ח ט״א אלא כדי שיסדיר‬
‫ש״צ תפילתו תקנו בלחש תחלה כמבואר ד׳ ה ל״ד ע״ב‪,‬‬
‫וא״כ כשאירע שיחיד אומר עם הש״צ זה תפלת צבור‬
‫אמיתי‪ ,‬ואומר כל סדר קדושה עמו‪ ,‬א״ד ז״ ‪3‬‬
‫מבואר דתרתי קאמר דבשורש התקנה הי׳ ראוי שש״צ‬
‫יתפלל‪ ,‬וכולם ישמעו וישתקו ויצאו מדין שומע‬
‫כעונה‪ ,‬והיינו מרויחים בזה תרתי חדא עיקר תפלה‬
‫או״וו סימן‬ ‫שבט‬
‫כמו״כ מכשיר החמירו בו נמדאורייתא דאז הל״ל טון‬
‫שהי׳ מחחלה איסור חורה החמירו גם עכשיו‪ ,‬ואלו‬
‫הלשון מוכח דעכשיו בא לקבוע איסור חורה‪ ,‬ועוד‬
‫מג״ל זה לרבינו יונה דגם עכשיו קבעו כמו איסור‬
‫תורה‪ ,‬אולי רק מדרבגן ממש‪.‬‬
‫וכן לשון הרא׳׳ש אבל בבית הכסא חדש שאק בו צואה‬
‫אינו אסור אלא מדרבגן‪ ,‬משסע להדיא דדוקא חדש‬
‫שאק בו צואה אסור דרבגן אבל ישן שאק בו צואה‬
‫אסור מה׳׳ח‪ ,‬ומה שהגיה מדן החזון איש תיבת חדש‬
‫כדי להשוות ללשון ‪ vo‬אדרבה אק לגו הכרח להגיה‬
‫וכתבו הרא׳׳ש כדי להבין לשון ר״י דדוקא בחדש ס״ל‬
‫כן דהו״ל דרבגן‪ ,‬והעעם פשוש דכיון דחל עליהם שם‬
‫מחנה שאינו קדושה לא גפקע זה בלי שינוי מעשה‪,‬‬
‫והכי נראה להחמיר כדעת רוב הפוסקים‪.‬‬
‫ב( בעצם הדין דלדעת הט״ז ומג״א סי׳ פ״ג גם נגד‬
‫המחיצה אסור‪ ,‬ודלא כהכרעת המחבר‬
‫בשו״נ; ומ״מ כ׳ הפמ׳׳ג במ׳׳ז סק״א דלדינא איכא‬
‫ספיק ספיקא ספק כהמחבר דמחיצה אינו אוסר וספק‬
‫כהרא׳׳ש בסי׳ ע״ע ס׳׳ב דמחיר אפילו בצואה כשהוא‬
‫ברשות אחרת אלא שאין לסמוך ע׳׳ז אלא בשעת הדחק‪,‬‬
‫והעתיקו ג״כ במ׳׳ב להלכה‪.‬‬
‫ומקומן דעתי לא זכיתי לעמוד ע״ז דהאי דסי׳ ע״ע‬
‫כשרשות אחרת אינו בעצמו ביה״כ אלא בית‬
‫או חדר אחר רק דצואה נראה שם דלדעת הרשב׳׳א‬
‫אסור ולדעת הרא׳׳ש רשות מפסיק‪ ,‬או שהוא בתל גבוה‬
‫עשרה וכיו׳׳ב‪ ,‬אבל מחיצות בית הכסא שלדיק נדונים‬
‫כביה״כ עצמו‪ ,‬א״כ הם עצמם הצואה ואיך הם מפסיקים‬
‫וכי אם עשה מצואה תל גבוה או מחיצה עשרה וכי‬
‫יתירו לקרא כנגדה‪ ,‬ומפורש כ׳ מג״א סוסק״א ופמ׳׳ג‬
‫עצמו שם דמחיצות ביה׳׳כ לכו״ע בסי׳ ע״ע ס׳׳ב דלא‬
‫הוי הפסק‪ ,‬וא״כ שוב אין כאן ס״ם דאת״ל כהמחמירים‬
‫גם שיטת הרא״ש בסי׳ ע״ע ליתא כאן‪ ,‬וכן מוכח‬
‫מסתימת ט״ז ומג׳׳א להדיא דלכו״ע כתבו כן‪ ,‬דמחיצה‬
‫אוסר כנגדה‪.‬‬
‫ג( אגב הביא כ״ת דברי מזון איש ביסוד איסור כוהלי‬
‫ביה׳׳כ‪ ,‬ולא העיר ע״ז‪ ,‬ולפי ענ״ד השיטה‬
‫צ״ננ רב‪ ,‬וז״ל החזון איש ודוקא תוכו‪ ,‬אבל חוצה לה‬
‫מותר‪ ,‬שאין הכתלים נעשים ביה׳׳כ וכמש׳׳כ ב״י סי׳‬
‫פ״ג‪ ,‬והא מחלקו הט״ז ומג׳׳א היינו שאם הצואה נוגע‬
‫בכותל בקביעות לא גרע הכותל מגרך‪ ,‬וגם הב״י מודה‬
‫בזה‪ ,‬ומיהו דוקא בכותל של ‪ p‬או של חרס‪ ,‬אבל כותל‬
‫של זכוכית או של מתכת שאין דין גרף בהם כמבואר‬
‫סי׳ פ״ז אץ כאן על הכותל דין גרף‪.‬‬
‫ה נ ה מרן חי׳ לנו כאן חי׳ גדול דיסוד איסור כותל‬
‫בשיטת הט״ז ומג״א הוא דוקא ‪r‬׳‪ v‬נגיעת הצואה‬
‫בקביעות ונעשה גרך ויצא לו מזה דבזכוכית ומתכת‬
‫מוחר לגמרי‪.‬‬
‫ו ה מ נ י דן לפניו באימה דהאיך נתפרש לו כן בשיטה‬
‫מג״א שכ׳ וז׳׳ל נ״ל פשטא דתלמודא דמחיצות‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן יא‬
‫]ופשיטא מאד דמש״כ הח״ס בלשונו דמה שהיחידים‬
‫מתפלל גפ״ננ נקרא תפלת יחיד‪ ,‬אין רצונו תפלת יחיד‬
‫ממש אלא לעומת מעלת התפלה עם הש״צ‪ .‬תואר תפלת‬
‫יחיד — כמו שקרבן פסח כ״א לגד הוא קרגן יחיד‬
‫ולא נקרא ק״צ ואעפ״כ יש לו מעלת הצבור ע״י שבא‬
‫גכנופיא כנ״ל[ וא״כ השתא דתקנה הקדמונים כ״ה‬
‫שכל הצבור מתפלל גפ״ע יחיד יחיד‪ ,‬א״כ מעיקר יסוד‬
‫ההלכה כגר יצאו תפלה גצגור ובשביל תוספת מעלה‬
‫של חזרת ש״צ אין באופן כזה להוסיך מעלת תפלת צבור‬
‫שכיון שכגר יצאו‪ ,‬וע״כ שפיר שהטור והראשונים גאו״ח‬
‫סי׳ קכ״ד הוצרכו ליתן טעם לדידן מ״ט ש״צ חוזר תפילתו‬
‫וכ׳ הטור משום תקנת הקדמונים או משום קדושת השם‪.‬‬
‫ואגודרהם בשם הרמב״ם כמש״כ ב״י סו״ס שם‪,‬‬
‫והשתא אם אירע שאחד איחר והוצרך להתפלל עם‬
‫הש״צ גחזרת הש״צ קיהיג לי׳ הח״ס מעלת תפלה‬
‫גצגור דהיינו דרגא ראשונה של תפלת צבור כנ׳>‬
‫ופשוט שזה כוונת הח״ס‪ ,‬ואינו ח״ו כחולק על יסודי‬
‫הקדמונים הפשוטים השגורים בפי כל‪ ,‬וכל דבריו‬
‫ביסודי החכמה‪ ,‬וכעין זה גם בחזון איש הל׳ תפלה‬
‫י״ט־ז׳ — וכמשמעות לשון הרמב״ם פ״ח ה״ד וכיצד‬
‫היא תפלת צבור יהי׳ אחד מתפלל בקול רם וכו׳ יע״ש‪,‬‬
‫וע״כ המנהג גמג״א סי׳ קכ״ד ס״ק ג׳ להתפלל מנחה‬
‫מיד גקול רם אם הצגור מתפללין אתו מלה גמלה נהי‬
‫דמפסידין גצד א׳ מרויחין גצד אחר שהיא תפלת צבור‬
‫אמיתי לדגרי מרן הח״ס‪...‬‬
‫ש״צ וזה עיקר חי' של ר״ג דגם על עצם חיוב תפלת‬
‫ב‪.‬‬
‫בענין נעשה אונן ג״ מ אחר שהגיע זנק תפילת שחרית‬
‫או מנחה אם חייב בתשלומין כיון שבתחילת‬
‫החיוג הי׳ גן חיוגא — הנה ג מ״ג סי׳ ע״א העתיק‬
‫רק הוראות הגאון דרך החיים ומגן גגורים דכה״ג‬
‫חייב בתשלומים‪ ,‬ועורר אותי ת״ח דלא הרגיש המ״ג‬
‫בדגרי הגאון יד אפרים גדיני אנינות שלו סי׳ כ״ט פסק‬
‫בפשיטות דגכה״ג ג״כ פטור וראיתי גמקור הדין גגרכי‬
‫יוסך יו״ד סי׳ שמ״א ס׳ ק טו״ג מביא גשם הגאון‬
‫בית דוד או״ח סי׳ מ״ג וכן גשם הגאון פרח מטה אהרן‬
‫לפטור‪ ,‬אלא דהרג מהר״ח עשאל ה״ר מרמג״ם ה׳ חגיגה‬
‫פ״ג דאם נטמא גיום ראשון חייב ופי׳ הכ״מ כיון‬
‫שהי׳ חייג גהאיר היום דהיינו תחלת זנק חיוגא‪.‬‬
‫ובברכ״י פקפק על הראיה דשאני התם גדאורייתא‪,‬‬
‫ועוד דשאני חגיגה דאפי׳ גמזיד יש לו‬
‫תשלומין יע״ש — ולדידי ההגדל גין חגיגה לתפלת‬
‫תשלומין גלא״ה גדול מאד דגחגיגה אם נתחייב גהאיר‬
‫היום אותו חיוג קיים לעולם וגם אם מקריבן גתורת‬
‫תשלומק קיים מצות חגיגה כהלכה כאילו מקריבו בעיקר‬
‫זנק חיוגו בראשון — משא״כ תשלומין של שחרית במנחה‬
‫וכה״ג דאמרינן גרכות כ״ח ע״א דשכר תפלה גזמנה‬
‫לא יהבינן לי׳ דטכשיו כגר זנק תפלת מנחה‪ ,‬ואינו‬
‫משלים רק תפלה דרחמי ולפ״ז ההגדל בין חגיגה‬
‫שבט‬ ‫טז‬
‫בציגור‪ ,‬ועוד ברוג עם הדרת מלך וזה כוונת מג׳׳א‬
‫סי׳ תרפ״ט הנ״ל ומוכח כן מר‪ f5‬יתו ‪ f5‬ו״ח סי׳ חצ״ר סי׳‬
‫י״ד לענין הגדלה דא׳ יגרך וכולם ישתקו משום גרוג עם‬
‫הדרת ^ ך‪ ,‬ולזה קאמר הח״ם הא דלא תקנו כן משום‬
‫שא״א שיכוונו כולם לש״צ‪ ,‬ואכתי תקשה דנהי דלא‬
‫תקנו לצאת בשמיעה מ״מ קשה יתפללו כולם יחד ע״ד‬
‫המבואר סוכה ל״ח לזה קאמר שהוצרכו להקדים תפילת‬
‫הרגים כל א׳ גפ׳׳ננ לפני תפלת הש״צ כדי שיסדר ש״צ‬
‫תפילתו‪ ,‬ואע׳׳ג דגד׳ ה ל״ד ע׳׳ג ר״ג הוא דקאמר כן‬
‫משום דס״ל דמוציא גם הגקי א״כ צגור למה מתפללים‬
‫אלא כדי שיסדר ש״צ תפלתו ואנן קיי״ל כחמים דלא‬
‫נחתי לזה‪ ,‬וא״כ מה הביא החת״ס משם‪ ,‬מכ״מ נראה‬
‫דגריו כנים לדרכו דודאי גם לחכמים אנו צריכים לכך‬
‫דנהי דגקי צריך שיתפלל בפ׳׳ננ אכתי למה לא תקנו‬
‫שיתפללו יחד עם הש״צ כנ׳׳ל‪ ,‬והיינו מרויחים גזה עיקר‬
‫תפלה גצגור‪ ,‬וע״כ משום סדור ש״צ תפלתו הקדימו‬
‫תפלת היחידים‪ ,‬וא׳׳ח א״כ מה הקשו חכמים לד׳ג למה‬
‫צגור מתפללים ותשובת ד׳ ג כדי להסדיר ש״צ כיון דגם‬
‫הם נחתי לטעם זה‪ ,‬הנה זה ל״ק כלל דודאי קס״ד‬
‫דטעם כדי שיסדר ש״צ מספיק כדי להקדים תפלת הצבור‬
‫לפני הש״צ גמקום שיתפללו עם הש״צ ממש כנ״ל‪ ,‬אבל‬
‫אין זה נתינת טעם על עיקר תפלת הצבור אם זולת זה‬
‫היו פטורים לגמרי‪ ,‬משא״כ לד׳ג הקשו חכמים שפיר‬
‫כיון דלדגריך צגור פטורים לגמרי דמוציא גם הבקי‬
‫א״כ למה מתפללין לגמרי‪ ,‬ולזה השיב ר״ג כדי שיסדר‬
‫הצבור מספיק הטעם כדי שיסדר אע״פ שהוא רחוק‬
‫בסברא לדעת החכמים‪.‬‬
‫וראיתי להגר״מ פיינשטיין גשו״ת איגרות משה ח״ג‬
‫או״ח סי׳ ט׳ שהגיא דברי ח״ס הנ״ל וכ׳ עליהם‬
‫שהם דגרי טעות‪ ,‬והוסיך לכתוג שהם דברים מוטעים‬
‫ושאק זה מדגרי הח״ס‪ ,‬ובמחכ״ח פליטת קולמס הוא‬
‫וכל המכיר בסגנון התשובה‪:‬יכיר מיד שהם דברי הח״ס‬
‫עצמו‪ ,‬ועיקר טענת האגרות משה דלא שייך לומר שעיקר‬
‫התפלה מה שש״צ חוזר התפלה ותפלת לחש אך בקהל‬
‫גדול בב״א רק תפלת יחיד שנמצא שכל הקהל שהם‬
‫בקיאים ולא יצאו כלל בתפלת ש״צ לא יצאו ידי תפלה‬
‫בצגור ונמצאו שעקרו לגמרי תפלה גצגור‪.‬‬
‫ובמחכ״ת לא כן הוא גודאי מה שהרבה יחידים‬
‫מתקבצים לעבודת ה׳ אע״פ שעושים כ״א‬
‫עגודת יחיד נקרא עגודה גצגור ובנדון שלנו תפלת‬
‫צבור והוא ע״ד ש״ס יומא נ״א ע״א דנו״נ הגנד בטעם‬
‫פסח דנקרא קרבן ציגור וקאמר משום דאתי בכנופיא‬
‫אע״פ שכל יחיד עושה לעצמו‪ ,‬הרי דאיכא ב׳ גדרו‬
‫עגודת צגור היינו קרגן עבור כל הצבור‪ ,‬ומה שמתקבצים‬
‫לעשות עבודתם בציבור וכחו אתו לדחות שגת וטומאה‪,‬‬
‫וכמו״כ לענין תפילה אלא שהח״ס קאמר דדרגת תפילת‬
‫צבור האמתי הי׳ יותר אם הי׳ זה ע״י ש״צ וכל העם‬
‫עונים אתו‪ ,‬וזה מדויק גסוך לשון הח״ס ט״ש והראה‪,‬‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח‪,‬סימן יא‬ ‫שבט‬
‫מצות מצוה ש׳ חקר האיך גשים מתפללין תפלת מוספין‪,‬‬ ‫לתשלומי תפלה רג מאד‪ ,‬ואין לדון מפס לכאן — וכיון‬
‫כיון דפטורין דהו״ל מ׳׳ט שהזק גרמא וקיי׳׳ל גאו׳׳ח‬ ‫דחיוג תשלומין לא חל רק ג סוף ז ק התפלה ואז הי׳‬
‫סי׳ ק״ז ם״א דאץ מתפללין תפלת גדגה גשגת‪ ,‬וכן‬ ‫פטור ק הדין אין לחייגו — ואיגו דומה לחגיגה‪ ,‬וכה‬
‫גתקשה לפי מש״כ מג׳׳א רצ׳‪ v‬ס׳׳ק י׳׳א דדוקא גמצוה‬ ‫הראוגי גחכמת שלמה להגאון מהרש״ק סי׳ ע׳׳א חולק‪,‬‬
‫שיש ג ה טשיה יכולים גשים לחייג טצק לא גגרכה‬ ‫נמי טל הגאון דרך החיים ופוטר מהתשלומין כמםק‪:‬ת‬
‫גרידא‪ ,‬והא מוסף רק גרכה גרידא והגיח גצט׳׳ג והצל׳׳ח‬ ‫הגרכי יוסך )יע׳׳ש טטמו( — ואגי תמה טל הגאוגים‬
‫גגרכות כ״ו ‪T‬׳א כ׳ גפשיטות דגהי ח ה גכק דגשים‬ ‫מגן גגורים שמדחים מסקגת הגרכי יוסך גלי טטם‬
‫פטורות מתפלת המוספין מ״מ יכולים לחייג טצק‬ ‫מספיק — ופכ׳׳פ להלכה מסתגרים דגרי הגאק‬
‫ואזל לרוג שיטות הראשוגים דיכולים לגרך טל מ׳׳ט‪,‬‬ ‫חיד׳א — הגית אפרים — והגאון מהרש״ק‪,‬שפוסקים‬
‫שהזק גרמא אלא אפילו לדטת הרמג״ם דגטלמא אין‬ ‫כהגאוגים גיח דוד ופרח מטה אהרן דפטור מתשלומין‬
‫מגרכות טל מ׳׳ט שהזמן גרמא מ״מ הכא יכולים כמן‬ ‫ודלא כמסקגת המ׳׳ג — )אם לא דרך תפילת גדגה(‪.‬‬
‫דהוי גרכה גרידא ולא מוזכר גה וצוגו — יטש׳׳ה‪.‬‬ ‫ע״ע ח״ו פי׳ י״א‬
‫ודברי הגאון מהד׳ם שי״ק תמוהים אצלי דמה שהקשה‬
‫מתפלת גדגה שאיגה גשגת טדיפא מיגיה יכול‬ ‫סימן יב‬
‫להקשות דתפלת מוסף לא שייך גגדגה גם גחול כמ׳׳ש‬
‫גאו״ח שם‪ ,‬אגל גאמת אין זה טגין לתפלת גדגה דמה‬ ‫בענין עריכת השעון בשבת‬
‫שמקיימץ הגשים לטשות ולגרך גמ׳׳ט שהזק גרמא‬
‫אשר שאל געגין פריכת שטון גשגת‪ ,‬אין להאריך ג מה‬
‫איגו גתורת גדגה אלא מ ו י׳ טלייהו חוגה כאלו היו‬
‫שכגר האריכו כל האחרוגים — ואעתיק רק מה‬
‫מצווין והם רוצות לקיים גטצק מה שאגשים מצווין‪,‬‬
‫שרשמתי לי גמק׳׳א גפגין טריכת השטון גשגת גפמ׳׳א‬
‫וטיין מג״א סי׳ תפ׳׳ט סוס׳׳ק א׳ )אלא דהמג׳׳ח פקפק‬
‫ח״ג סי׳ קכ׳׳א והוגא גפמ׳׳ג סוס״י ש׳׳ח מקיל‬
‫טל המג״א וגמק״א ישגתי זה( א״כ הם מתפללים מוסף‬
‫להטריכו כמו מטה רפוי׳‪ ,‬וגשו״ת תשוגה מאהגה ח׳׳ג‬
‫כהמחויג להתפלל‪ ,‬דלא גדגה קגלו טלייהו אלא חוגה‬
‫סי׳ רט״ג כיק דחוזר לאחוריו דמה דמושך היום ממילא‬
‫קגלו טלייהו וגאותה דרגא הם מתפללים — ומה‬
‫חוזר לאחוריו טד למחר וחוזר ומושכו אין זה גכלל מכה‬
‫שהקשה מהרמ׳׳ש ממג׳׳א סי׳ רצ׳׳ו אגי תמה הא מסקגת‪,‬‬
‫גפטיש‪ ,‬והוגא להלכה גתשוגת תשורת ש״י ה׳׳א סי׳‬
‫מג״א שם דגם גרכה ותפלה גרידא גלי מטשה שייך‬
‫שכ״ו וה״ר לדגרי תשוגה מאהגה משגת מ״ז ט׳׳א קגה‬
‫גגשים כאשר הוכיח מדגרי הרא׳׳ש ט״פ יטש׳׳ה‪.‬‬
‫של סיי ק פטור וכפרש״י שאין זה גמרו שצריך לחזור‬
‫ולפרקו תמיד‪.‬‬

‫ובעניותי הגיא ראי׳ לחוגתו דהא הוא ז״ל גטצמו‬

‫סימן יג‬
‫למטה וקגה מגורה דחייג אף דג״כ דרכם לפרקם ולחזור‬
‫ביוה״ב שגת תשל״ח‪,‬גשאלחי נאחד שהי׳ ישן מחמת‬
‫חולשה אחה״צ גשטה שהיו צנור מתפללין‬
‫מגחה‪ ,‬דיוה׳׳כ‪ ,‬וגיטר משגתו לפגי גטילה גטוד יום‬
‫והתפלל תפלת גטילה ולא השלים תפלת מגחה ושאל‬
‫אם צריך להשלים מגחה גמוצאי יוה״כ כדין טטה ולא‬
‫התפלל מגחה מתפלל טרגית שתים גגרכות כ״ו ואו״ח‬
‫סי׳ ק״ח‪.‬‬
‫והנה הא דתפלת גטילה מפסקת נין מגחה למטריג‬
‫לט״ד אין גזה סג ה שלא יוכל להשלים כדין‬
‫שטגרו ג׳ זמגי תפלה דאין יכול להשלים כמשחרית‬
‫לטרגית וכה״ג‪ ,‬דג״ד דומה יותר להמגואר גפוסקים‬
‫סי׳ ק״ח שם דטטה ולא התפלל שחרית דמתפלל מגחה‬
‫שתים אט״ג שהפסיק גתפלת מוסף והייגו דמוסף ומגחה‬
‫כשמגיט ז ק מגחה הם נ׳ תפלות אגל ז ק אחד לא ג׳‬
‫זמגי תפלה‪ ,‬וה״ג לטגין גטילה דזמגה לפגי שקה״ח‬
‫ומסיימה טד סוף שקיטה דהייגו צה״כ כמנואר סי׳‬
‫תרכ״ג‪ ,‬ולטגין מגחה פסק רמ׳׳א סי׳ רל״ג סו״ם א׳‬
‫דה״ג זמגה דיטנד טד סוף שקיטה דהייגו צה״כ‪ ,‬וא״כ‬
‫גיאר שם החילוק גין קגה של סיי ק דפטור‬
‫ולתקגם‪ ,‬דהתם משום דלאו משום דאיגם ראוי למלאכה‬
‫מפרקט‪ ,‬משא״כ גקגה של סיידן אם רוצה לטשות גגוגה‬
‫צריך קגה ארוך וכה״ג להיפך‪ ,‬וכ׳ המחגר דהה״ד‬
‫לטגין שטון הג״ל דדומה לקגה של סיי ק וגטגיותי מה‬
‫זה דמיון דקגה של סיידן גאתה צורה שיטריך לא גקרא‬
‫גמר מלאכה דלטולם צריך צורה אחרת משא׳׳כ גשטון‬
‫דטריכת השטון לתחילתו זה הגמר ואם גפרק וחוזר‬
‫ומטריכו א״כ הוא תקון גמור כמו קגה של מגורה‬
‫וכה״ט וטוד קגה של סיידן מפרקו תמיד אף גאמצט‬
‫מלאכתו‪ .‬ולהלכה גראה ודאי כדטת האוסרין וכמשמטות‬
‫השו״ט סי׳ רג׳^ ס״ה ושל״ח ס׳׳ה דדוקא מט׳׳ש מותר‬
‫ומש״כ גתשוגת תשורת ש״י הג״ל דהתם גשטון טם‬
‫משקולת והוא מטטם דאסור לשקול גשגת צ״ט אם זה‬
‫גכגם גגזרת אין שוקלין ואין להאריך טוד‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ואשר כתג גטגין תפלת המוספין דגשים גשגת גמק׳׳א‬
‫הטרותי ג מה שראיתי ג ס׳ מהד׳ם שי׳׳ק תרי״ג‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן יג‬ ‫שבט‬ ‫יח‬
‫אשיב בקצור — הנה לכ׳ פשיטא לי׳ כנראה דאם‬ ‫נשמסיים ז ק מנחה ונפילה מתחיל מרבית ונקרא תפלה‬
‫חסרו מעשרה באמצע התפלה שא׳׳א לישא כפים‬ ‫הסמוכה לה‪.‬‬
‫לדוכן‪ ,‬דאין נ״כ פחות מעשרה כמבואר במגילה כ״ג‬ ‫אבל צל״ע מובא אם צריך השלמה כלל‪ .‬דיראה דתפלת‬
‫וריש סי‪ -‬קכ״ח‪ ,‬ולא אהני התחילו כשמנה עשרה בעשרה‬ ‫נפילה במטבע שלה היא דומה לגמרי לתפלת‬
‫דגומרים אפי׳ קדושה וקדיש כמבואר סי׳ נ׳׳ה דאק‬ ‫מנחה וכמבואר בטור או״ח ‪!0‬׳ תרנ״ג‪ .‬אלא דיחיד‬
‫גומרים אלא מה ששייך לעצם התפלה לא נ״כ שהוא‬ ‫מוסיף בה אתה הבדלת אחרי סיום התפלה‪ ,‬ושינוי‬
‫ענק בפ׳׳ק וזה כמש׳׳כ הביאור הלכה ריש סי׳ קכ״ה‬ ‫של כתבנו וחתמנו אינו שינוי פ ק רי דפשיטא ופשיטא‬
‫בשם השכנה״ג — איברא ראיתי בס׳ תורת חיים בסי׳‬ ‫דגם אם אמר במנחה חתמנו גם בהזכרה של זכרנו‬
‫קכ״ח הביא בשם ם׳ שו׳׳ת מטה יוסף ח׳׳ב סי׳ י׳׳ב‬ ‫ומי כמוך יצא כדינא )דעצם ההזכרה שלהם הלא בלא׳׳ה‬
‫דנשיאת כפים הוא חלק מהתפלה לענק זה לפי שהוא‬ ‫אינה מעכבת התפלה( וא״כ הסברא מחייבת דמי שצריך‬
‫אחר העבודה עיק סי׳ קכ״ה ועדיף הוא מקדים שאחר‬ ‫להתפלל מנחה ביוה׳׳כ בז ק מנחה ובמקום זה נתחלף‬
‫התפלה ואם קדים וסדר כקדושה גומר שלא בעשרה‬ ‫לו והתפלל תפילת נפילה באותו ז ק שיצא לידי מנחה‬
‫ק׳ץ שנושאים כפיים שלא בעשרה‪ ,‬ודעתו דלכן השמיטו‬ ‫כיק שמנחה היא התפלה השלישית של יוה׳׳כ‪ ,‬ונפילה‬
‫כטור ושו׳׳גי דין הירושלמי דאם התחילו נ״כ בעשרה‬ ‫היא התפלה הרביעית דהא קיי״ל כמ׳׳ד ביומא פ״ז‬
‫גומרק דכיון דאשמעינן בסי׳ נ׳׳ה דגומדק אפי׳ קדיש‬ ‫פ׳׳ב דהיא תפלה יתרה‪ ,‬ויום הוא שנתחייב בארבע‬
‫וסדר קדושה שלאח׳׳כ ק׳ץ נ״כ יננ׳׳ש‪.‬‬ ‫תפלות‪.‬‬
‫ומה דכיון זה בדעתו לשם נעילה ולא כיק לשם מנחה‬
‫ו אני איני יודע במה הוכיח זה ם׳ מטה יוסף כי לא‬
‫אין זה חסרק בכוונת ה ק ו ה דסו׳׳ס רצה להתפלל‬
‫נמצא אצלינו וגם לא ידעתי איך נוכל לחלוק על‬
‫תפלת יוה״כ ראוי בז ק התפלה כשייך עכשיו‪ ,‬וגם‬
‫מה שמפורש בירושלמי מגילה פ״ד דנשיאת כפיים‬
‫בדרבנן קיי׳׳ל מצות א״צ כוונה‪ ,‬כמבואר סי׳ ם׳‪ ,‬וזה‬
‫התחלה חדשה לעשרה ורק אם התחילו נ״כ עצמו בעשרה‬
‫לא נקרא היפך כוונה לענ״ד‪ ,‬ועיין הו׳ במש׳׳כ הד׳ן‬
‫גומרק — משמננ הא התחלת הח״י ברכות בעשרה לא‬
‫סופ״ד דד׳ה בפנין תקע בראשונה ומשך בשני‪ -‬כשתים‬
‫קובעין לנ״כ וכמפורש ג״כ בפר׳׳ח סי׳ נ׳׳ה אות ב׳ —‬
‫כיו״ב לענץ כוונה יעש״ה‪.‬‬
‫ומה שהקשה הפר׳׳ח שם דא״כ איך גומרין קדיש וסדר‬
‫וכיון שכן יראה דיצא ידי תפלת מנחה‪ ,‬ונקרא לה‬
‫קדושה כבאים אחר נ׳׳^ הנה זה כבר ישב הפמ׳׳ג סי׳‬
‫התפלל נעילה ולתפלת נעילה אין תשלומין בלילה‬
‫נ׳׳ה דהני חלק מהתפלה הם משא׳׳כ נ׳׳כ הוא ענק‬
‫]מיהו יש מקום להורות לו להתפלל דרך תפלה נדבה‬ ‫שזב הר^‪ :‬לי ידח‬
‫בפ״ע‪ ,‬ועוד דאין נ״כ דאורייתא נגרר אחר תפלה דרבנן‪,‬‬
‫בלילה[‪.‬‬ ‫בשנר׳געלזכ׳בפשישות‬
‫ובמק׳׳א בשבט הלוי ח׳׳א‪ ,‬סי׳ ל׳׳ב תמכתי על מה שכ׳‬ ‫דיש משלומץ לתפילת‬
‫הח״ם בתשובותיו או׳׳ח סי׳ כ׳׳ב דכמו שחייב ככן מה״ת‬ ‫הנלע׳׳ד כתבתי‬ ‫ע׳ע ח־ה סי' ם•!‪ ,‬ח־ו סי' פי ח״ים‪■.‬‬ ‫ממריב מרת‬
‫מדין המר נמופין ביד•‬
‫לישא כפיו בכל עבודה בביהמ׳׳ק תמיד ומוסיף וכף‬ ‫ושוב זכיתי לדאות‬
‫גמחזק ברכה להחידא‬
‫הה״ד דחייב לישא כפיו בכל תפלה שחרית מוסף מנחה‬
‫ה בסשימות בשם‬
‫ונעילת שערים וכ׳ שם פעמים דכוא מ׳׳ע ק התורה‪,‬‬ ‫התרת באלסתי זוטא‬
‫וזה תמוה דאיך ע׳׳י תפלה דרבנן יתחייב מה׳׳ת ואינו‬ ‫סימן יד‬ ‫דאץ תשלומץ לנפילה‪.‬‬
‫וזכיתי לטח לדמתו‬
‫דומה לקרבן כנזכר שם וכיון שכבר נ״כ פעם ביום‬ ‫מדולה‪.‬‬

‫ואינו חיוב לכפלה כמש״כ הח׳׳ס א״כ מאי טעמא תוספת‬ ‫כבוד ידידינו כחשוב הרב רבי משולם השולמי‬
‫לאי״ט באופקים‪.‬‬
‫כתפלה יגרור חיוב נ״כ דאורייתא ואכמ׳׳ל בזה‪.‬‬

‫ולשיטת כנו׳׳ב אה״ע קמא סי׳ נ׳׳ו ש חי ^ דהא‬
‫דאין קדושת השם בפחות מננשרה הוא דוקא‬
‫דין לכתחילה אבל דיעבד יוצא גם בפחות דאל׳׳כ האיך‬
‫אמרו בירושלמי דאם התחילו בעשרה ויצאו מקצתן‬
‫שגומר ואיך גומר זה לבטלה אלא ודאי שדיעבד עלתה‬
‫לו גם בפחות מעשרה יפש׳׳ה עוד ראיות‪ — ,‬והנה‬
‫לדידי׳ פשיטא דנ״כ לא נגרר אחר התפלה דכיון דהא‬
‫דגומר משום שדיעבד יצא גם בפחות א״כ פשיטא דלא‬
‫מתחילים נ״כ דאורייתא לכתחלה פחות מעשרה משום‬
‫דיצא דיעבד בפחות מעשרה כיון דאיכא במציאות‬
‫סלוק קדושת כעשרה יעש׳׳ה בנו׳׳כ והבין‪.‬‬
‫אולם במק״א שם דנתי לפני רבינו הנו׳׳ב כנ״ל‪,‬‬
‫דפירש כהלכה שגומרק פחות מיו׳׳ד אינו משום‬
‫אחדשה״ט וש״ת באהבה —‬
‫יקרתו קבלתי ואשר שאל בחכמה במעשה שהי׳ מנין‬
‫מצומצם בשחרית ז׳ ישראלים וג׳ כהנים ואחד‬
‫מכם פנוי ומנהגו כי״א ברמ״א סי׳ קכ׳׳ח סמ״ד דאינו‬
‫נושא כפיו ולא עקר רגליו ברצה‪ ,‬ב׳ כהנים האחרים‬
‫עלו לדוכן‪ ,‬והוא כדרכו יצא כחוצה כרמ״א שם‪ ,‬ואז‬
‫נתברר שאין שם מנין עשרה‪ ,‬וא״א שהשנים ישאו כפיהם‪,‬‬
‫כאם אפשר לקרוא כהנים ומיד אמ״כ יכנס הכהן כג׳‬
‫ויהו׳ מנין לנ״כ‪ ,‬או לא שייך לקרואת ככנים כיון שבפחות‬
‫מעשרה אינו ראוי לנ״כ‪ ,‬וירדו גם ב׳ כהנים הנ״ל‪ ,‬או‬
‫שלא יצא כלל דכיון שהוא מעוכב ע״פ דברי חכמים‬
‫לא חל עליו הקריאה לעלות כמש״כ מגן אברכם שם‬
‫סק״ד‪.‬‬
 ‫יט‬ ‫הלוי‬
‫ראש לכל המשקים‪ ,‬והרי סהמא אמרו יץ פוטר כל‬
‫מיני משקה בלי יוצא ק הכלל‪ .‬ע־ע ח־ח סי־ ‪op‬־‪M‬‬
‫והריני דוש׳׳ת בידידות — מצפה למסדי ה׳‬
‫סימן טו‬
‫כבוד יד ‪T‬ינו הרב כגאון כמופלג בנש״ק יקר‬
‫רוח כש׳׳ת ד יצחק אהלנדם שליס׳׳א —‬
‫מנהיג לעדתו בטאראנטא יצ׳ץ‬
‫אחדשה״ע וש׳׳ה באהבה‬
‫יקרתו קבלתי ופ׳׳ד הרבה אנשים שכמה חדשים בשנה‬
‫המה הולכים לעבודתם בהשכמה הבקר ומתבטל‬
‫פי׳׳ז תפלה וקריאת התורה בצבור בשני וחמישי‪ ,‬אמנם‬
‫הם באים לביתם בעוד היום גדול‪ ,‬ונפשם בשאלתם אם‬
‫יכולים ל ק ק מנין למנחה ולקחת אז בתורה בשני‬
‫וחמישי להשלים מה שמסרו בבקר‪ ,‬וכ׳׳ת נו״נ בזה‬
‫בחכמה‪ ,‬והעיר מתשובת מהרי״א או׳׳ח סי׳ נ׳׳א ובית‬
‫שפרים או׳׳ח סי׳ נו׳ץ‪ ,‬הנה לפנץ אם בטלו בשבת‬
‫בשחרית ובשפת מנחה מצאו מנוח ישנם לפי פנ״ד ג׳‬
‫דעות בפוסקים דעת הנו׳׳ב בדג״מ ריש סי׳ קל׳׳ה דיקראו‬
‫כל הסדרה ויקראו שבפה גברי‪ — ,‬והגאון מיד׳א‬
‫בתשובת חיים שאל מ״א סי׳ פ׳׳א כ׳ בפשיטות דאץ‬
‫לקרות הפרשה וז׳ גברי במנחה דשבת ודלא כהדג׳׳מ —‬
‫וראיתי דעת שלישי בזה להגאון הקדוש מהח׳א רקח‬
‫מאמס״ד זי״ע בספרו טורי אבן פל הרמב״ם ריש פי״ב‬
‫מה׳ תפלה דספוקי מספק״ל הלכה זאת אם לקרות‬
‫במנחה בשבת וטעמו משום דלשון כגמ׳ דפמדו נביאים‬
‫שביניהם שיהיו קורץ בשבת משמע דכולי׳ יומא זמנא‬
‫ואלו בזוה׳׳ק פ׳ ויקהל )והוא בדפוס אמסטרדם( ר׳׳ז‬
‫ע׳׳ב משמע דבשפת מנחה אין לקרות כלל סדרה שלימה‬
‫וז״ל בגין כך במנחה די בעשרה פסוקים או יותר אבל‬
‫לא שלימו דפרשתא דהא שלימו דפרשתא לא הוי אלא‬
‫בימינא וימינא תליא פד שפתא דמנחה יפ״ש עוד‬
‫בס׳ טורי אבן — ובאמת מזוכ׳׳ק הנ״ל נסתייע הוראת‬
‫הגאון החיד׳׳א זי׳׳ע בזה ולא מצינו בהלכה הנגלית‬
‫סתירה לזה‪.‬‬
‫ו מ׳׳ מ להלכה נקטו כמה פוסקים שיטת הדגול מרבבה‬
‫להתיר בשבת במנחה ג״כ‪ ,‬ואם נ״ד דומה בזה‬
‫לנדון הדג״מ הנה י״ל אך הדג״מ ודפמי׳ שהתירו לקרות‬
‫בשבת במנחה לא התירו אלא בכזה שפכ׳׳פ שפת מנחת‬
‫שבת הוא ז ק תקנת קרה׳׳ת לא כן מנחה דב׳ וה׳‪ ,‬אמנם‬
‫י׳׳ל גם לאידך גיסא דאף להגאון החיד״א ודפמי׳ בלא‬
‫יקראו בשבת במנחה להשלמה‪ ,‬היינו התם אדרבה כיון‬
‫דהגיע עי ח מנחה ויש תקנה קבוע מחז״ל לקרות ג׳‬
‫דוקא אץ לנו לשנות קרה׳׳ת דמנחה ותקנתם‪ ,‬ואי השום‬
‫השלמת הפרשה הרי אפשר ברווח להשלים בשבת הבא‬
‫‪T‬‬ ‫או״ח סימז‬ ‫שבט‬
‫דדיעבד אהני גם בפחוח‪ ,‬אלא הסעם הוא ני ח שאחיא‬
‫שנינהא כבר בפשרה שהי׳ בהחלה כהפלה‪ ,‬והיינו בחיגח‬
‫שכינה של פשרה נדאיהא בברנוה ו׳ ע״א ]עשרה‬
‫קדמה שכינהא ואהיא ושם ע׳׳ב ואינו מוצא שם פשרה‬
‫יפ׳׳ש[ א״כ שוב אץ סלוק השכינה פד שיגמרו דבר‬
‫שבקדושה שההחילו‪ ,‬ונהי דחסר להם מספר פשרה וזה‬
‫המפם שאסור לצאה מכ״מ ההשראה לא פברה פד גמר‬
‫הפנץ כך קבלו חז״ל וא״כ שוב יש לצדד ולומר כיון‬
‫דאץ הסהלקוה השראה פד אחר גמר ההפלה א״כ‬
‫אהני זה מכ״ש לנשיאה כפים אשר לפני זה‪.‬‬
‫מ״מ אע״פ שאנו מדמין לא נעשה מפשה כבפל שו״ה‬
‫מפה יוסך הנ״ל דכיון דפשפוה הירושלמי להחמיר‬
‫והכי איה להו להגאונים פד׳ח פמ׳׳ג ומ׳׳ב הכי נקפינן‬
‫דאץ נ״כ נגרר אחרי ההחלה ההפלה שהיהה בפשרה‬
‫ויצאו מקצהן‪ ,‬מ״מ לפני! שאלהו יראה פשופ דבמקרה‬
‫הזה ישאר הכהן הפנוי בפנים‪ ,‬ויפלה פם אחיו הכהנים‬
‫לדוכן‪ ,‬דמה לנו לההחכם נגד הכרפה הרמ׳׳א שכ׳ שנהגו‬
‫שנושא כפיו גם הפנוי‪ ,‬והיינו אפילו לבדו‪ ,‬ומכ״ש בנ״ד‬
‫שגורם למצוה דאורייחא של נ״כ‪ ,‬ועוד גם אם הוא‬
‫מהפקש שלא לפלוה כמנהגו‪ ,‬מכ״מ עכ״פ לא יצא הפעם‬
‫מביה הכנסה‪ ,‬ואץ חשש בזה כמבואר מדברי מג״א סי׳‬
‫קכ״ח ס׳׳ק ד הנ׳׳ל‪ ,‬ואין להאריך בפשופ‪.‬‬
‫ע״ע ח״ סי כ־ז‬
‫ב( ואשר שאל באו׳׳ח סי׳ קע״ד דיין פופר כל מיני‬
‫משקה‪ ,‬ובסי׳ ד׳ ה ס״ב דמים שבשלו בהן‬
‫ירקוה מברך כברכה ירקוה ובפירוה שדרכן בבשול לכ״ע‬
‫בפה׳׳ע‪ ,‬ובשאר פירוה מחלוקה הרשב׳׳א והרא״ש בסי׳‬
‫ר׳׳ב וכיון שכן נסהפק כשקדש פל כיין וכיו לעיניו מי‬
‫פירוה הנ״ל ודעהו לשהוהן האם נפפרו בברכה היץ‪,‬‬
‫כיון שהם משקה או דילמא כיץ שאין ברכהן שהכל‬
‫אינם נטפלים אל היין ולא פוסק‪.‬‬
‫ל די די אין זה ספק כלל דכיון דהפפם דיין פוטר כל‬
‫מיני משקה הוא משום שהיץ ראש לכל המשקים‬
‫כמש״כ הרא״ש פ״ו דברכוה והראשונים א״כ מה הבדל‬
‫אם ברכה המשקין שהכל או בפה״א או נק סו׳׳ס טון‬
‫דהורה משקין עליהם הם נטפלים לראש שהוא היין‪,‬‬
‫ואדרבה כל‪ ,‬משקה שהיא זיין יוהר סברא לפטור נץ‬
‫המים פיץ הי׳ בקצור בשלפי גבורים ברכוה מ׳׳א ע׳׳ב‪,‬‬
‫ובמק׳׳א בארהי דישנם ב׳ סברוה בפטור זה או משום‬
‫דהמשקץ בעצמם טפל ליין‪ ,‬או משום דנכללו בברכה‬
‫היין כאלו ברך עליהם ג׳׳^ מ״מ בדין הנ״ל אין הבדל‬
‫דנפפרו בודאי‪*.‬‬
‫‪1‬‬ ‫ם•' ר׳ד ‪ jy’D‬י״ז‬
‫ומה״ט יראה דגם שנץ זיה באופן דמברכים עליו‬ ‫^‪ 5‬ל״‪ ,,‬״״‬
‫בפכ׳׳ע דהיינו כשפרבו פם אניגק ושוההו‬ ‫'־‪p‬״ ״'®‪1‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪, ,‬‬ ‫גס פרי מורה ‪p7‬׳‪i‬‬
‫לרפואה דמברך עליו בפכ׳׳ע כמבואר ברכוה ל׳׳ה פ״ב‬ ‫דימ בררה המשק‪,‬‬
‫ושו״ע סי׳ ר׳׳ב ס״ד‪ ,‬אפ״פ שברכהו הפז והוא משבעה‬ ‫™ ‪ ' f‬י’ ‪'I‬״’ ’*>'‬
‫י‬ ‫שבמצה הוא משקה‬
‫המינין מ״מ כיון שהורה משקץ עליו והי׳ לפניו בשעה‬ ‫מר־מ לא פשי לי‪-‬‬
‫ברכה בפכ״ג יין פערו כנ׳ > דגם נגד ש ק נקרא יין‬
 ‫הלוי‬ ‫או״וו סימן טו‬ ‫שבט‬
‫סימן טז‬ ‫כמבואר גפוסקיס‪ ,‬משא״ר גקרכ״ת דשגי וחמישי ואמו‬
‫מרחה בזה שום תקגה קבועה ומשלים רק חיוב הבקר‪,‬‬
‫א‪ .‬אם פת שחרית הוא בגדר מצוה דרבנן וכר‪.‬‬ ‫ועוו ואם לא עכשיו שוב אק לו תשלומין ושיטת הלבוש‬
‫ב‪ .‬בענין אשה להיות מלמדת עם קטנים‬ ‫להשלים ביום ג׳ או ביום ו׳ כרי גוחה בפה אחד‬
‫מכל כפוסקים ואם בטל ביום שגי ביום חמישי שוב‬
‫ט״ז תמוז תשל׳ץ לפ״ק‬ ‫חיוב חדש עצמי בזה מסתבר ואפשר להשלים במגחה‪,‬‬
‫כבוד ידידנו כהגכ״צ בנש״ר! המפ׳ כש״ת‪...‬‬ ‫ומה גם דפשטות לשון חז׳׳ל בב״ק פ״ב וירושלמי מגילה‬
‫שליט״א‬ ‫פ״א סוף הלכה א׳ שיהיו קורק בשגי ובחמישי )ובשבת‬
‫במגחה( משמע בפשיטות דכולי׳ יומא זמגי׳ הוא‬
‫אחדשכ״ני וש׳׳ת באהבה‬ ‫והגביאים שביגיכם תקגו זה עוד קודם שגתקן תפלת‬
‫יקרת מכתבו לנכון קבלתי‪ ,‬אמנם בינתיים הייתי בחו״ל‬ ‫שחרית בכלל‪ ,‬ובפשוטו הוא בכלל אלה שכל כיום כשר‬
‫על חתונת בני כצעיר לאי״ט ואחר חזרתי רבו‬ ‫לכם עיין מגילה כ׳‪.‬‬
‫עלי הענינים‪ ,‬ועל עתה באתי‪.‬‬ ‫וכה ראיתי במ״ב סי׳ קל׳׳ה ס״ק א׳ כ׳ בפשיטות‬
‫אשר שאל כ״ת גפה שחרית כמבואר או״ח סי׳ קנ״ה‬ ‫דקריאת שגי וחמישי דיעבד כל כיום זמנה והוא‬
‫וסי׳ קנ״ז‪ ,‬ונסתפק כב׳ אם זה בגדר מצוה‬ ‫פוסק אחרון ואמר כהלכה ומש׳׳כ בתשובת בית שערים‬
‫דרבנן‪ ,‬ואם העובר נקרא עבריין‪ ,‬ואם דוחה מצוה‬ ‫או״ח סו״ס גו״ן ומקורו מברכי יוסף והשתא דהיקון‬
‫דדבריהם‪.‬‬ ‫זמירות משגיות ברייתות ומזמורים וכף א׳׳כ אין הולכים‬
‫לדידי אין ספק בזה דהוא רק בגדר עצה טובה לא‬ ‫ג׳ ימים בלי תורה‪ ,‬וע״כ לא יקרא במגחה ושב וא״ת‬
‫בגדר מצוה ולשון כמחבר סי׳ קנ״ה יוכל לאכל‬ ‫עו‪ cp‬אתו״ד הבית שערים מ״מ אין כדבר מתישב על‬
‫פת שחרית אם הוא רגיל גו וטוב שירגיל גו‪ ,‬ולשון זה‬ ‫הלב וכבר ידוע דבקריאת התורה בצבור איכא השתא‬
‫מוכיח על עצמו שרק עצה טובה קמ׳׳ל‪ ,‬ככל לשון חכמים‬ ‫תרתי חדא מצות למוד התורה ושגית עצם תקגת קריאת‬
‫מרפא‪ ,‬ולשון הטור שם ומצוה להנהיג עצמו גמדה טובה‪,‬‬ ‫כתורה מצד תקגתם עצמם וגם מי שלומד כל כיום לא‬
‫והנהגה טובה‪ ,‬לשמור בריאותו כדי שיהיה בריא וחזק‬ ‫יפטור מזה‪ ,‬וגם דעת י״א סי׳ קמ׳׳ו ס״ב דגמי שתורתו‬
‫לעבודת הבורא יתעלה ע״כ‪ .‬הנה הזכיר הטור בזה‬ ‫אומגתו מותר הוא דעת יחיו בראשוגים וע״ש גא׳׳ר‬
‫גדר מצוה‪ ,‬והיינו משום שמביא להתחזקות בעבודת כ׳‬ ‫ובפוסקים‪ ,‬וכיון שאגחגו מגיחים שתקגת• הקריאה כל‬
‫והרי י׳׳ג דברים נאמרו גפת שהרית ב״מ ק״ז ע״ב‬ ‫כיום זמנה עכ״פ לא יצא לידי תקנתם גלא״ה‪— ,‬‬
‫ומחכים — וזוכה ללמוד וללמד ודבריו נשמעים ותלמודו‬ ‫ואע׳׳פ שידענא שהפוסקים אחרים המקילים בזה יסגרו‬
‫מתקיים בידו‪ ,‬ופשיטא דמצוה להביא עצמו לזה‪ ,‬אבל‬ ‫דלא היתה התקנה כל היום‪ ,‬וסברתם ולא תקנו כן‬
‫פשוט דלא גזרו על פעולת אכילת שחרית גדר מצוה‬ ‫רק בשחרית‪ ,‬אבל כאמת יורה דרכו שאין להם שום‬
‫בפ״ע‪ ,‬אלא ה׳׳ה כשאר הנהגות ישרות שיש בכם סרך‬ ‫הוכחה לזה ופשט הש״ס מורה להיפך ולשון הרמג״ם‬
‫מצוה‪ ,‬דא׳׳ת דהטור כיון לגדר מצוה ממש‪ ,‬א׳׳כ המחבר‬ ‫לחד גירסא ריש פי״ב דכ׳ בשחרית אינו מכריע כלל‬
‫בעל שו״ע חולק ללא צורך על הטור‪ ,‬והדברים פשוטים‪.‬‬ ‫דודאי כיון שהתקנה רק פעם א׳ ביום התקינו לכתחלה‬
‫שחרית אבל דיעבד כל כיום זמנה‪.‬‬
‫ואשר שאל בענין אשה ללמוד עם הקטנים — הנה‬
‫בקידושין פ׳׳ב נ׳׳א לא תלמד אשה סופרים‪,‬‬ ‫וכיון שמק הח״ם עביד עובדא בנפשי׳ לקרות במנחה‬
‫ומבואר הטעם משום יחוד דאבות הקטנים וכמפורש‬ ‫כאשר כעיר לנכון כ״ת גשם תשובת גורן דוו‬
‫גשו׳׳ע יו״ד סי׳ רמ״ה ובטור שם‪ ,‬וגאכ׳׳ע סו״ס כ״ב‬ ‫או״ח סו״ם ג׳ וכן הגאון הק׳ מהר׳׳י אסא״ד זי׳׳ע‬
‫וע׳׳ש גג׳׳ש ובאחרונים‪ ,‬ולכאורה יראה מזה דאם אין‬ ‫בתשובת מכרי׳׳א או״ח סי׳ נ׳׳א העיד על עצמו שהוא‬
‫חשש יחוד שמותר דהא כג׳׳ש שם לא אסר רק משום‬ ‫ועוד שני גאונים בי״ד שלם עשו מעשה להשלים קרה׳׳ת‬
‫דדרכו ללכת למרחקים ולא מהני אפילו בעלה עמה‪,‬‬ ‫בב׳ וה׳ במנחה אין אחר מעשה רב כלום‪.‬‬
‫אבל משמע בפתח פתוח וכה״ג אופנים שאין איסור‬ ‫והשתא בנדון דיק דשעת הדחק כדיעבד בכ״מ א׳׳כ‬
‫יחוד מותר‪ ,‬והוא ע״ד דבורה השופטת את ישראל וישגה‬ ‫כל היום זמנה וחייבים להשלים כקריאה‬
‫תחת תמר וארז״ל מגילה י״ד ע׳׳א משום יחוד‪ ,‬אמנם‬ ‫מעיקר הדין אמנם היות שהמדובר בזה במדינתכם‬
‫עדיין א׳׳א לדמות הוראת שעה של נבואת דבורה‪ ,‬ואולי‬ ‫למשך זמן רב של כמה חדשים ובכזה איכא למיחש טובא‬
‫גזרו בכ״מ משום סרך יחוד היכא דשייך‪ ,‬ולמעשה צ״ע‪.‬‬ ‫לשינוי צורת כתקנה במקורה‪ ,‬ע״כ לפי ענ״ד דאין‬
‫היות שקשה לי להאריך עוד הריני מסיים באהבה‬ ‫לעשות כזאת רק בתנאי שכמה פעמים בינתים יעשו כל‬
‫דוש״ת בכבוד מצפה לרחמי ה׳‪,‬‬ ‫טצדקי שבעולם לקיים כקריאה בשחרית בזמנה ושארי‬
‫הימים כנ׳> בתנאי זה הריני מצטרף בעניי לקרות גם‬
‫שמואל הלוי וואזנער‬ ‫במנחה כאמור לעיל‪ .‬ע׳־ע ח‪-‬ה סי׳ ט־ז‪-‬ד‬
‫כא‬ ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן יז‬ ‫שבט‬
‫בכל הני דמתירין דכבר אתחיל מכשול הגדול ואנו‬ ‫סימן יז‬
‫מצילים אותו ע׳׳י עשיית איסור קל משא׳׳כ כנ״ד שאם‬
‫לא יאכיל אותו בלי נט״י שילך הפושע אח״כ למק׳׳א‬ ‫ה׳ פקב תשל״ז‪ ,‬פה אובמאו פ״י לוצק‬
‫ויאכל איסור מי יודע אם יאכל בכלל‪ ,‬ואם יאכל אין‬ ‫כבוד ידידנו המכובד ירא ושלם מאד הה״ג‬
‫אחריותו עלינו‪ ,‬ואם עלינו גם אחריותא דאחריני ע׳‪v‬‬ ‫ד אברהם משי זהב לאי״ט‬
‫דין ערבות מ״מ כ״ז כשאק צריך לעשות איסור אפי׳‬
‫איסור קל בשביל זה‪ ,‬ועיין ביו״ד סי׳ של״ד ס״ג ברמ״א‬ ‫אחדשה׳׳ט וש״ת באהבה‬
‫בט״ז ובנקה׳׳כ אם מנדין כשיש חשש שיצא לתרבות‬ ‫בין הכתבים שלקחתי אתי לחו״ל להשיב מצאתי ג״כ‬
‫רעה‪ ,‬שכ׳ בנקה׳׳כ שם כיון דדין בי״ד הוא שמנדין אין‬ ‫מכתבו הקצר אשר שאל במי שבא אליו אורח‬
‫לחוש דאל׳׳כ בטל דין מישראל אפ״פ שבאמת הנדונים‬ ‫חשוב ואיננו שומר התורה והמצוה רק הוא מומך תורה‬
‫אק דומק זל״ז כמובן מכ״מ אין לנו לותר על הלכה‬ ‫וכו׳ ואם בטה״ב לא יתנהג אתו בנימוס לכבדו באכילה‬
‫דלפני עיור מחשש שיצא אח״כ לרחוב ויאכל מאכאי״ס‪.‬‬ ‫מצד שמבואר או״ח סי׳ קס״ג וסי׳ קס״ט שאסור ליתן‬
‫לאכול אלא למי שיודט שנוטל ידיו ומברך‪ ,‬וגם אם‬
‫איברא בכ״ז נתישבהי דיש מקום לומר כיון דהישראל‬ ‫יבקש ממנו ליטול ידים ירגיז אותו מאד‪ ,‬אם מותר‬
‫כשר אינו עושה בעצמו אפי׳ איסור קל דרבנן‪,‬‬ ‫לכבדו באכילה‪ ,‬ולא יחוש ללפני עור הנ״ל כיון דאם‬
‫דמה שמבואר דעובר אלפני עור אפי׳ נימא כדעת‬ ‫הוא לא יתן לו לאכול הרי יכשול האורח באיסור יותר‬
‫הסוברים דבמכשול באיסור דרבנן יש לפני עור דאורייתא‬ ‫גדול‪ ,‬נמצא דליכא עבירה אבל יש כאן הצלה ממכשול‬
‫דסו״ם מכשילו במה שנקרא מכשול‪ ,‬מ״מ כאן לא הוי‬ ‫גדול ע״י שהחליף אותו בקום ועשה במכשול קטן‬
‫תרי עברי דנהרא‪ ,‬וא״כ אין כאן רק מסייע באיסור‬ ‫יותר מזה‪.‬‬
‫דרבנן של נטילת ידים או מניעת הברכה‪ ,‬וגם יתכן‬
‫הנה ספיקו אם לחוש להא דמבואר סי׳ קס״ג וסי׳‬
‫דבאדם כה״ג שעובר על כל המצוות במזיד ליכא בכלל‬
‫קכ(״ט דאסור להאכיל למי שלא נטל ידיו ולא יברך‬
‫דק מסייע ע״פ המבואר בש״ך יו״ד סי׳ קנ״א ס׳׳ק ו׳‬
‫משום לפני עור הוא גם ביודע שאם הוא לא יאכילנו‬
‫ובמפרשים שם‪ ,‬ע״כ הלב נוטה דיש מקום להקל בנ״ד‬
‫יכשול האורח באיסור גדול מזה ורצונו בודאי באיסור‬
‫דאיכא בדידיה גם החשש שיכשל בחמור הזה‪ ,‬ומה‬
‫מאכאי״ס דאורייתא‪ ,‬הנה אם הי׳ ברור דע״י שהוא‬
‫גם דאיכא דעות דבדלא קאי בתרי עברי דנהרא באיסור‬
‫מאכיל אותו היתר בלי נט״י מצילו מאיסור דאורייתא‬
‫ד תנן ליכא דין מסייע כלל‪ ,‬עיין פמ׳׳ג סי׳ קס״ג בזה‪,‬‬
‫בשב ואי׳ת‪ ,‬הי׳ מקום לצדד להקל‪ ,‬ואע׳׳פ שאין אומרים‬
‫והגם דנימא דנדון דגט׳‪ v‬כן נקרא תרי עברי דנהרא‬
‫חטא ‪5‬שביל שתכה חבירו אפילו איסור קל להצילו‬
‫כאשר יראה מפשטות רמ׳׳א ומג׳׳א‪ ,‬עדיין יש לצדד‬
‫מאיסור חמור מאד כמבואר בשבת ד ע׳׳א‪ ,‬והאי‬
‫להקל ע׳׳פ הנ״ל‪ ,‬ויש לצרף עוד מש״כ הגאון כתב סופר‬
‫דעירובון ל׳׳ב ע״ב דמוטב שיעשה ח״ח איסור קל ולא‬
‫בתשובותיו יו״ד סי׳ פ״ג וטיק מש״כ בזה בשבט הלוי‬
‫ליעבד ע׳׳ה איסור חמור הא כ׳ תום׳ דשאני התם דהוא‬
‫או״ח סי׳ ל״ז ויו״ד סי׳ ס״ב‪ ,‬ואין להאריך עוד‪.‬‬
‫גרם לו או שאני התם דעם הארן לא פשע‪ ,‬וכ״ז לא‬
‫והריני ידידו דוש׳׳ת — מצפה לחסדי ה׳‬
‫! ‪ jry‬ח״ח סי׳ קס׳יה־ז‬
‫שייך כאן דהא הנותן לא גרם לו האיסור חמור כהאי‬
‫דפירובין דצוה לו לקחת פירות טבל משלו‪ ,‬וגם האורח‬
‫פשע בעצמו במה שמכניס עצמו לאיסור חמור מזה‪.‬‬

‫סימן יח‬ ‫מ״ מ למש׳׳כ הריטב״א בעירונין שם לת׳ האי דשבת‬

‫דאין אומרים לו חטא בשביל שיזכה חבירו דשאני‬
‫כבוד ידידנו הה״ג המו״מ ד יוסף מנחם צבי‬ ‫התם שאין אומרים לו לאדם שיעמוד ויחטא בשביל‬
‫הלוי מאנן לאוי׳׳ט‪.‬‬ ‫שיזכה חבירו לפטרו מקרבן וחיוב חטאת וכ׳ הריטב׳׳א‬
‫דתי׳ זה נכון מאד‪ ,‬וד׳ל דכיון דכבר אתחיל עבירה‬
‫אחדשה׳׳ט וש׳׳ת‬ ‫ואין הנדון רק לפטרו מקרבן חטאת אק אומרים חטא‬
‫לפני כמה שבועות קבלתי מכתבו בצרוף כמה שאלות‬ ‫בשביל שיזכה חבירו‪ ,‬ואע׳׳פ שמ״מ גם מננבירה מצילו‬
‫להלכה‪ ,‬היות כי טרידנא טובא ובפרט בפרוס החג‬ ‫ע״י רדיית הפת דאם חבירו רודה לא נגמרה מלאכת‬
‫לא אבא רק על חלק מדבריו‪ .‬אשר העיר מדברי תשובת‬ ‫אפיה‪ ,‬אולי הריטב׳׳א ר״ל דכיון דהעבירה בשוגג וכבר‬
‫הגרעק׳׳א סי׳ א׳ ובהשמטות שם דנשים לא יחזרו בהמ׳׳ז‬ ‫נעשית התחלתה ונעשית מאליה‪ ,‬ויכול לכפרה בהבאת‬
‫אם שכחו המאורע ביו׳׳ט מלבד ליל פסח‪ ,‬וכ״כ להלכה‬ ‫קרבן חטאת לא שייך לצוות לאחר לחטא בשבילו‪ ,‬משא״כ‬
‫בחי׳ סי׳ קפ״ח וכ״כ בשד״ח מ עד ברכות סי׳ ד‪,‬‬ ‫בהאי דעירובק והאי דחצי עבד וחצי ב״ח שהקשו‬
‫וכב׳ הביא בשם ס׳ פת״ש שהביא חולקים על הגרעק׳׳א‪,‬‬ ‫הראשונים‪ ,‬וא״כ הכא בנ״ד הי׳ מקום להתיר שלא‬
‫ושאל דעתי העני׳ בזה למעשה‪ .‬הנה עיקר סברת המשיגק‬ ‫להכשילו באיסור חמור‪ ,‬מ״מ אק הדבר ברור לי דשאני‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן יח‬ ‫שבט‬ ‫כב‬
‫שהיא ברכה שלמה ומזה דייק המהרש׳ק דלפ׳׳ז ברצה‬ ‫הוא מנלש״כ בחרס׳ הרא״ש בשם רבינו יהודה דאכילח‬
‫דאינו ברכה בפ׳׳ע הדר דינא דאל יחזור מספק כפסק‬ ‫פת מטעם שמחה והעחיקו בביאור הלכה סי׳ קפ״ח‬
‫הרמ׳׳א שם לענץ תפלה‪.‬‬ ‫כמש׳׳כ נב׳‪ ,‬וכיץ משים חייבות בשמחה חייבות בפת‪,‬‬
‫ולדידי אין זה מכריח כלל‪ ,‬ד מ ה קיי׳׳ל סי׳ קפ״ח ס״ז‬
‫אבל כדברים תמוהים דהא ‪ 0‬מג״א זה רק לפרש‬
‫דחוה׳׳מ דינו כר׳׳ח לענין דאין צריך לחזור בשכחת‬
‫דברי הרמ׳׳א אבל לדינא מסיק דמספק צריך‬
‫המאורע‪ ,‬וז׳׳ל הגר׳׳א שם וי״ח לכאורה נראה כדבריהם‬
‫למזור גם בתפלת ר׳׳ח שאינו ברכה בפ׳׳ע‪ ,‬וא״כ הה״ד‬
‫וכמש׳׳כ ההלל ושממה שמנה‪ ,‬ורא״א אמר י״ד סעודות‬
‫ברצה דבהמ׳׳ז נמי מוזר מספק‪ ,‬וכן כמעט כל האחרונים‬
‫ובת׳׳כ מקרא קדש כבדהו באכילה ושתיה‪ ,‬ואמרינן‬
‫דהו דברי הרמ׳׳א סי׳ תכ״ב מהלכה ע׳׳ש בבית מאיר‬
‫חגיגה י׳׳ח תאמר במוה״מ וכר אבל אינו מוכרח‪ ,‬ע׳׳כ‬
‫ובמ׳׳ב סי׳ תכ״ב‪ ,‬ומש׳׳כ כמכרש׳ק עוד משום דאימת‬
‫הגר׳׳א‪ .‬הנה הראי׳ מהלל ושממה שמנה גם מהראשונים‬
‫שבת עליו‪ ,‬לא ידעתי מה מועיל אימת שבת כשאנו דנין‬
‫לא נעלמה ומ״מ אינה ראי׳ דשמחה למוד ואכילת פת‬
‫על שכמה‪ ,‬והמציאות מראה שאץ שום אימה פועלת‬
‫למוד והרי הרמב״ם פ״ו מיו׳׳ט פסק דשייך שממה בכל‬
‫להוציא מחסרון השגחה בשעת תפלה ובה׳׳מ והאדם‬
‫המג ובכל יו״ט‪ ,‬ועכ״ז פסק פ׳׳ו מסוכה דמוה״מ אינו‬
‫נמשך אמרי הרגילות‪ ,‬וגם הירושלמי פ׳׳ז כ״ד דברטת‬
‫חייב באכילת פת‪ ,‬ומר׳׳א די״ד סעודות‪ ,‬הנה אנן לא‬
‫דמוכח דדוקא בר׳׳ח ספק אינו מוזר אבל שבת ספק‬
‫קיי׳׳ל כר״א אלא כחכמים שם דאץ לדבר קצבה ורש״י‬
‫מוזר מתפרש יותר על בהמ׳׳ז כמסקנת הב״י סי׳ תכ׳׳ג‬
‫פי׳ דאפי׳ להתענות מותר‪ ,‬ולשאר ראשונים עכ״פ‬
‫וכמש׳׳כ כגר׳׳א סי׳ תכ׳׳ב ובביאור הלכה סי׳ קפ׳ץז‪,‬‬
‫בפירות וכר חייב‪ ,‬עכ״פ תימה על הראי׳ מר׳׳א‪ ,‬ומתו׳׳כ‬
‫וכיץ שהגאון מהרש׳׳ק עצמו סיים בצ׳׳ע לדינא אין‬
‫ג׳׳כ אין ראי׳ דכבדו באכילה ושתים‪ ,‬ופת לא נזכר שם‪,‬‬
‫ספק זה כדאי להוציא מפשיטות שאר כפוסקים‪,‬‬
‫וכן כראי׳ מחגיגה י׳׳ח ע׳׳א תאמר במוה״מ שיש בו‬
‫ושדבריהם מסתברים יותר‪.‬‬
‫קרבן מוסף וכר‪ ,‬אץ זה מחייב עוד אכילת פת‪ ,‬ויתכן‬
‫ג( ואשר שאל אודות דברי הבאה׳׳ט סי׳ קפ׳׳ח בשם‬ ‫דכוונת הגר׳׳א מה דמסיים שם דמוה׳׳מ קרוי מקרא‬
‫כלק׳׳ט מ׳׳ב סי׳ מ׳׳ו דעד כדי עיכול כמזון‬ ‫קודש )כיו׳׳ט( ואולי זה כוונת הגר׳׳א במה דסיים ואינו‬
‫שאכל בשבת יכול להזכיר רצה בהתמיל מבעו״י וגמר‬ ‫מוכרח‪ ,‬עכ״פ אנן קיי׳׳ל אע׳׳ג דימים אלה דמוה״מ‬
‫בלילה שאינו בדין שאם ישב לאכול כל הלילה שיזכיר‬ ‫מייבין בשממה מכ״מ אין מייבין בפת‪ ,‬הרי דפת אינו‬
‫של שבת‪ ,‬ושאל כב׳ הלכה בזה‪ .‬הנה עיינתי בהלק׳׳ט שם‪,‬‬ ‫מעכב שמחה לדינא‪ ,‬ומה דמוזר ביר׳ט עצמו צ״ל דאינו‬
‫ותו״ד נראה דאף דלענין ברכת המזון עצמו אם אכל‬ ‫משום שממה לבד אלא מצד כבוד יו׳׳ט' עצמו שיהי׳‬
‫פת בחמלת סעודה ואמר אכילת פת ממשיך לאכול‬ ‫סעודה קבועה‪ ,‬עכ״פ בזה לא קיי׳׳ל כרבינו יהודה‪,‬‬
‫פירות וכסנץ וכיו״ב ונמשך יותר משיעור עיכול מאכילת‬ ‫א׳׳כ פשיטא דהלכה כרבינו הגרעק״א‪ ,‬ועוד עצם חיוב‬
‫פת דמ״מ מברך בכמ׳׳ז וכמש׳׳כ במ׳׳ב סי׳ קפ״ד ס׳ ק‬ ‫שממה בנשים אם הם חייבות מצד עצק במחלוקת שנוי׳‬
‫י׳׳ח בשם מג׳׳א וכן אנחנו רגילים בסעודה שלישית‬ ‫וכמש׳׳כ הגרעק״א בהשמטות שם‪.‬‬
‫אע״פ שיש כבר ז ק עיכול מחמלת הסעודה שאכלנו‬ ‫ואולי דראית הגר׳׳א מחגיגה י׳׳ח ע׳׳א נבנית על‬
‫פת‪ ,‬ומכ״ש שם אכל פת עצמו בהמשך הסעודה עד‬ ‫התוספתא פ״ג דברכות וירושלמי פ״ז דברכות‬
‫מאוחר בלילה‪ ,‬מ״מ לענץ הזכרת רצה אינו יכול לברך‬ ‫ה׳׳ד דכל יום שיש בו קרבן מוסף כר׳׳ח ומוה׳׳מ צריך‬
‫רק עד שיעור עיכול מה שאכל בשבת עצמו‪ ,‬ולפ״ז באמת‬ ‫להזכיר מאורע ואם לא הזכיר מוזר‪ ,‬אבל תמוה ח ה‬
‫קשה מאד לשער זה כיון ח ה ממשיך לאכול ואינו רעב‬ ‫מחלוקת על גרד שלנו דהא בר׳׳ח לכ״ע לא קיי׳׳ל כהאי‬
‫במציאות‪ ,‬וצריך לשער עיכולו של מלק אכילת שבת לולא‬ ‫כללא‪ ,‬ועיץ בגר״א עצמו סי׳ תכ׳׳ב סוס׳׳א הרגיש בזה‪,‬‬
‫שהי׳ ממשיך לאכול וכמדומני שאין המנהג כדבריו‪ ,‬ומה‬ ‫ומה עלה על דעתו להביא ראי׳ משם‪ ,‬ואין להאריך‬
‫שטק ההלק׳׳ט דאינו בדין שיאכל בלילה ויום של אמריו‬ ‫בזה )והיינו אם נפרש הירושלמי על בכמ׳׳ז לא על תפלה‬
‫או יומים שיזכיר של שבת‪ ,‬איה״נ דיום או יומים אינו‬ ‫עיין בפוסקים סי׳ תכ׳׳ב שם(‪.‬‬
‫בדין‪ ,‬אבל אם ישב כמה שעות בלילה כלשון שו׳׳ע כרב‬ ‫ב( ומה ששאל במש׳׳כ במ׳׳ב סי׳ קפ׳׳ח ס׳ ק ט״ז‬
‫או ז ק רב בלילה כלשון המ׳׳ב נראה סתימת הפוסקים‬ ‫דספק הזכיר רצה מסתמא לא הזכיר ומוזר‪,‬‬
‫להזכיר לדידן שהולכים בתר תמלת הסעודה‪ ,‬ואין מוששין‬ ‫וכבודו העיר ממש׳׳כ הגאון מהרש׳׳ק בחכמת שלמה שם‬
‫לעיכול מלק המזץ של שבת‪ ,‬וכן אומרים כרגיל רצה‬ ‫דדעתו נוטה דא״צ למזור בספק רצה‪ ,‬ושאל דעתי העני׳‬
‫והמליצנו ביום השבת »הזכ״‪ ,‬ודלא כמו שעלה ע׳׳ד■‬ ‫לכלכה‪ ,‬הנה ברור דדברי המ׳׳ב הם הלכה דצריך למזור‬
‫כגאון בעל כלק׳׳ט לשנות אז הנוסח כדי שלא יעשה‬ ‫ודברי הגאון מהרש׳׳ק תמוהים דסקום ספק שלו ממש׳׳כ‬
‫ממול קודש‪.‬‬ ‫המג׳׳א סי׳ תכ׳׳ב דלרמ׳׳א דפסק שם דבתפלה א׳׳צ‬
‫יתר שאלותיו אין פנאי כעת להשיב עליכם ואולי‬ ‫למזור בספק הזכיר‪ ,‬דהה״ד בשבת א״צ למזור בתפלה‪,‬‬
‫ירמיב ה׳ גבול זמני ואשיב עוד עליהם‪.‬‬ ‫ושוב דמה המג״א דשאני שבת דהוא ברכה בפ״ע‪ ,‬פי׳‬
‫הריני דוש׳׳ת באהבה — מצפה למסדי ה׳‬ ‫וכיון שכן אם הי׳ מזכיר עליו הי׳ לזכור זאת כיון‬
‫כג‬ ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן יט‬
‫מר בר אשי גגי דגש תמרים לא משום הכי אמר לברך‬
‫שככל אלא משום חיטא בעלמא הרי דאץ דפתא‬
‫דנטיעה הסבה לפטור ב מ ש תמרים‪ ,‬וממילא אץ זה‬
‫מחייג בסוכר‪ ,‬דגר זה אינו דטעם שצריכים לסברת‬
‫זיעא בעלמא דנכי דלא נטעי אדעחא דמנזקין בלבד מ״מ‬
‫כיץ דהפרי מברכים עליו וחייב בערלה וכו׳ אי לאו‬
‫דהוי אמריק סברת זיעא בעלמא היינו מחייבים‬
‫בערלה והי׳ מברך בפה״ע מטעם משקץ היוצאץ כמותן‬
‫דתולדותיכן כיו׳׳ב‪ ,‬לזה צריך סגרת זיעא בעלמא להוציא‬
‫מדין משקץ היוצאין כמותן כיון דלעומת הפרי כו׳׳ל‬
‫כזיעה נגד אוכל‪ ,‬וע״כ קרי לי׳ בפסחים כ׳׳ד ע׳׳ב שלא‬
‫כדרך אכילה לפי קס״ד הש׳׳ס‪ ,‬אגל האמת דלא נטעי‬
‫אדעתא דמשקה‪ ,‬אגל סוכר דנטעי אדעתא דדוגשא‬
‫דידי׳ אכתי סברת הטור קיימת כחומה‪.‬‬
‫ומה שהשיג המשכנות יעקב דאם נימא כדברי הטור‬
‫א״כ גם לענץ ערלה ילקה עליו ואך בהיותו משקה‬
‫לפי שהוא עיקר כפרי יותר מדבש תמרים ומשנה‬
‫שלימה שנינו אין סופגין משום ערלה אלא על כיוצא‬
‫מזיתים וענבים בלבד‪ ,‬ונוסיך גם צוקר הלז דבגמ׳ מדמי‬
‫אהדדי דין דערלה וברכה גבי דגש תמרים ל׳ץז ע״א‬
‫וגבי צלך ל״ו ע״א‪] ,‬באמת גבי דבש ל״ח ע׳׳א‪ ,‬לא‬
‫הוזכר בפי׳ הדמיץ לערלה‪ ,‬אלא כיסוד דזיעה בעלמא‬
‫ועיין גפ׳‪ v‬גקו׳׳א לקידושץ בפסק חדש[‪.‬‬
‫במחכ״ת אץ בזה השגה כלל על הטור‪ ,‬דודאי כללא‬
‫ברכה לחוד וכללא ערלה לחוד ויתכן שיברך‬
‫בפה״ע אע״פ שאין בו דץ תרומה וערלה וכמש׳׳כ‬
‫הראב״ד גש׳׳ס ברכות ל׳׳ח ע׳׳א לענץ סחיטת שאר‬
‫פירות דמברכים בפה׳׳ע משא׳׳כ■ לענץ ערלה ותרומה‪,‬‬
‫דלענץ ערלה ותרומה גזיכ׳׳כ‪ ,‬ואע׳׳פ שאין הלכה‬
‫כראב״ד בזה כאשר השיגו כרשג׳׳א ושארי הראשונים‪,‬‬
‫היינו התם דמסתבר דמיון הש״ם מערלה ותרומה לענץ‬
‫ברכה דכיון דכאי פרי באמת חייב בתרומה ונחית‬
‫עליו דץ ערלה‪ ,‬וכי׳ ק הדץ לומר‪ .‬דהיוצא ק האסור‬
‫אסור‪ ,‬ואעפ׳׳כ משקץ אינם כיו׳׳ב‪ ,‬והיינו ע״כ משום‬
‫דנעשו זיעא בעלמא לעומת הפרי וכפרי עצמו הוא‬
‫עיקר הפרי ולא כמשקה היוצא‪ ,‬וכיו׳׳ב לענץ צלך דכיון‬
‫דלענץ ערלה מתחייב אביונות בערלה א׳׳כ נחית דין‬
‫ערלה על הפרי ואעפ״כ אתה פוטר ק»־יםץ הרי‬
‫דאינם טפלים לפרי ולא נקראו פרי א״כ גם לענץ‬
‫ברכה אינם עיקרי כפרי‪ ,‬ולא שייך בהו בפה׳׳נג‬
‫משא׳ב הני קני סוכר כיון דנק בעלמא הוא ואינו‬
‫בכלל וערלתם ערלתו את פריו‪ ,‬ואינו נכנם‬
‫בגדריו במסגרת חיוב ערלה זהו הסבה דאינו חייג‬
‫בערלה‪ ,‬אבל מ״מ כיץ דנטעי לי׳ אינשי אדעתא דדובשא‬
‫דידי׳ וזה פריו בהנאת גנ׳׳א ולשון בני אדם שפיר‬
‫שייך לברך עליו בפה׳׳ע‪ ,‬ואץ לשון חכמים שמבטא‬
‫צורת ההנאה בברכה נמדד בכללי ערלה ככ״ג‪.‬‬
‫וממילא נדחה גם מה שהביא ממה דמוכח מרמב׳׳ם‬
‫פט״ז ממאכאי״ם דלא פסק דגם שרך אילן‬
‫שבט‬
‫סימן יט‬
‫אחדשכ׳׳ט וש׳׳ח‬
‫יקרתו קגלתי אם כי לא ידעתי את מע״כ גל׳מ‬
‫מכותלי מכתבו ניכר כי צורגא מרבנן כוא‪,‬‬
‫ואשיב בקצור כדרכי‪.‬‬
‫אשר שאל אודות מין תפוזים שנפשה ע״ד שסוחטים‬
‫כל התפוז ונפשה משקה‪ ,‬ונטפי להו\אדפתא‬
‫דהכי אם ברכתו שהכל או גפה״ע‪ ,‬והגיא מדברי‬
‫הרמג׳׳ם והטור סי׳ ד׳ב בפנין הסוכר‪ ,‬וגמה שהשיג‬
‫בתשובה משכנות יעקב על הטור‪ ,‬והואיל לפי קני‬
‫שכלי אץ הגאק משכנות יעקב צודק בדבריו אבאר‬
‫קודם נקודה זאת וממילא רווח הילכתא גהנ׳׳ל‪.‬‬
‫הנה ז״ל הטור סי׳ ד׳ב ופל הסוכרא כ׳ גה״ג בפה׳׳ע‪,‬‬
‫והרמב׳׳ם ז״ל כ׳ קנים מתוקים שסוחטץ אותן‬
‫ומבשלים מימיהן פד שיקפו וידמו למלח כל הגאונים‬
‫כתבו שמברך בפה׳׳א וי״א בפה״ע וכר ואני אומר שאין‬
‫זה נקרא פרי ומברכין עליהם שהכל לא יהא דגש שג‬
‫אלו הקנים שנשתנה ע׳׳י האור גדול מדבש תמרים‬
‫דלא נשתנה ע׳׳י האור ומברכין עליו שהכל‪ .‬והטור‬
‫השיג פל דבריו שאינו דומה לדבש תמרים‪ ,‬שהתמרים‬
‫הם פרי ונטפי להו אדפתא לאוכלם הילכך כשנשתנו‬
‫נשתנית ברכתן מידי דהוי אכל הפירות שמברכץ פל‬
‫המשקין היוצאץ שהכל ח ץ יץ ושק אגל אלו קנים‬
‫שאץ ראוין לאכילה ועיקר נטיעתן פ׳׳ד ה מ ש ודאי זה‬
‫פרץ ומברך עליו גפה״ע‪.‬‬
‫ובתשובת משכנות יעקב או״ח סי׳ צ״ז דעתו מ ה ״ ג‬
‫בסוכר שכ׳ לברך בפה׳׳ע לשיטתו כ׳ כן‬
‫שפסק כן גם בדבש תמרים בפה״ע אם לא נתן מים‬
‫עליהם ולא ס״ל כאי כללא שאין שום מי פירות כמותן‬
‫לכן מסתבר לי׳ גם בצוקר כן‪ ,‬אבל לדידן דלא ס״ל‬
‫כן בדבש וכדדרשינן כן בבכורים פרי אתה מביא ואין‬
‫אתה מגיא משקה דלא נקרא פרי רק יץ ושק א״כ‬
‫מנ״ל לחלק עוד ולתפוס דברי בכ׳׳ג לענץ צוקר‪ ,‬וד׳ל‬
‫דבה״ג גזה לדעתו אזיל דלית ליה דהשתנות הפרי מאוכל‬
‫למשקה יגרום השתנות הברכה ולכן ס׳׳ל כן גם בסוכ‪-‬‬
‫לא כן לדידן‪.‬‬
‫ולפענ״ד זה אינו דשני ה מ רי ם אינם תלדם זב׳׳ז‬
‫לא לבה׳^ ולא לדיק‪ ,‬דגם בה״ג לא ס״ל כן‬
‫רק בדבש תמרים כיץ דהתורה קראה כפרי של המרים‬
‫דגש בשבעת המינים לא בשאר מינים דאמרינן זיפה‬
‫בעלמא הוא א״כ מה ראיה לסוכר אם לא סברת הטור‬
‫כלהלן‪ ,‬וכן לאידך גיסא לדיח כגם דלית לן סברת‬
‫בכ״ג היינו לענץ דגש תמרים דפרי כתמרים עיקר‬
‫והדבש השתנות או שלא כדרך או זיעה בעלמא עיין‬
‫פסחים כ״ד ע׳׳ג וברכות ל״ח פ״א‪ ,‬לא כן דגש הסוכר‬
‫ח ה פריו כמש״כ הטור‪.‬‬
‫ומש״ב המשכנות יעקב על חילוק כטור שפיקהנטיטת‬
‫הקנים ע׳׳ד כסוכר וזה פריץ ופ״ז השיג דכא‬
 ‫הלוי‬ ‫או״וז סימן כא‬ ‫שבט‬ ‫כו‬
‫ושיפורו בכזית בפיק וין כזית אכילה כבכל מקום והיינו‬ ‫לשחוה סחם יינם שימשוך היק בשפופרח ע״פ ש׳׳ם‬
‫ווקא בכוי אכילת פרם ואל׳׳כ גם חורת אכילה אק‬ ‫סוטה י״ס כנ׳׳ל שנקרא שלא כורך‪.‬‬
‫כאן‪ ,‬משא׳׳כ באוכל כוי שביעה כיון ו סו׳׳ס הוא שבע‬ ‫וראיתי שם בחשובה מהרש׳׳ם כ׳ בקצור ובש״ס ו סוטה‬
‫מה איכפ״ל אם הוא יותר מכוי אכילת פרם‪ ,‬א״ו‬ ‫י״ח הוי בעיא ולא איפשטא ובורבק להק^‬
‫הפמ׳^‪ .‬ומש׳׳כ המנ׳׳ח משום וכ׳ גם לשון אכילה‬ ‫ובמאירי סוטה שם וז״ל ולענין השקאה צריך שישקנה‬
‫בעניותי אק זה הכרע וכיון ולורך של שביעה ואורייתא‬ ‫ורך שחיה ר״ל בכוס וניו׳׳ב השקאה בשפופרח או בסיב‬
‫פי׳ הקרא ואכלת ושבעת ר׳׳ל אכילה שיש בה שביעה‬ ‫וקל שמשאו חלל ה״ז ספק אם ורך שחיה בכך אם לאו‬
‫א״כ שוב לא ילפיק משאר אכילות שבתורה‪ ,‬ואינו וו מה‬ ‫לפיכך אם השקה כשר פ ״ כ מובריו נראה וצווי‬
‫אכילה שיש בה שביעה לאכילה סתם‪ ,‬ומי הגיו לנו‬ ‫האיבטיא אם השקאה בכלי חרם מעכב או לא ובפרשה‬
‫חי׳ זה של המנ׳׳ח ובנוון וי ק לשק אכילה לחוו ולשק‬ ‫סוטה לא כחיב לקיחה כלי חרם אלא בלקיחה מים‬
‫שביעה לחוו וזה ועת הפמ׳׳ג ]ו פוו ואת׳׳ל כחי׳‬ ‫קוושים ק הכיור וכמשנחינו ו סו ט ה ט״ו ע״ב‪ ,‬אמנם‬
‫המנ״ח א״כ מנ״ל לכל הראשונים ואכילה ואורייתא‬ ‫לפנין השקאה אינו מנואר‪ ,‬ואע׳׳ג ובסוטה ט׳ ע׳׳א‬
‫שביעה ווקא נימא ויש כאן ב׳ וינים וין אכילה וו ק‬ ‫מבואר באגוה וגם השקאה היחה בכלי חרם זה פצמו‬
‫שביעה ו מוין אכילה בכזית ואז בעינן כוי אכילת פרם‪,‬‬ ‫מסופק הש״ם אם זה וין נכחחלה או לפכובא בויני‬
‫ומוק שביעה שביעה ווקא אפי׳ יותר מכוי אכילת‬ ‫השקאה ובעינן כורך השוחין והיינו ק כלי לאפוקי‬
‫פרס‪ ,‬אלא פשוט ואין ונין רק על אכילה בצורת שביעה‬ ‫אם השקה בשפופרח או בסיב שעשאו חל!^ ואינו ר״ל‬
‫כנ׳׳ל ווו׳ ק[‪.‬‬ ‫שהי׳ כאן כלי חרם אלא שמשכה המים ורך שפופרח‬
‫ודרך זה של הפמ׳׳ג נראה לענ״ו והוא ע״פ מש״כ‬ ‫או סיב‪ ,‬אלא ור״ל ובמקום כלי חרס לקח שפופרה‬
‫תר׳י יומא ל׳׳ט ע׳׳א בהא ולחה׳׳פ כל כהן‬ ‫חלולה או סיב‪ ,‬וכ׳ המאירי ואם השקה כשר ור״ל פ״ו‬
‫שמגיעו כפול והצנועין מושכין יויהם שכ׳ ל‪ t‬ו׳‪ v‬ו ק א‬ ‫שכ׳ הכ״מ פ״ו הי׳׳א ומספק אינה שוחה פו״פ‪ ,‬ולפ״ז‬
‫כפול מושכין יויהם לא בכזית כיון ואיכא מצות אכילה‬ ‫י״ל ווין כלי חרם בשפה שחי׳ אינו מעכב כלל אלא‬
‫קושים וכ׳ אבל בכפול כיון וליכא רק כפול ולא היו‬ ‫בשפה לקיחה המים‪ ,‬ומיושב מה שהפיר במנחה קנאוח‬
‫שבעין בזה מושכק ידיהם‪ ,‬ווייק בתשובת ח׳׳ם או״ח‬ ‫י״ס פ׳׳א שם והרמב׳׳ם השמיט ו ק כלי חרם בשפה‬
‫סו׳׳ם מ׳׳ט ומדבריהם יוצא דאם היו שבעק בפחות‬ ‫השקאה‪ ,‬פכ״פ יראה ברור ח ה הספק של הש״ם הוא‬
‫מכזית הי׳ בכלל אכילה וקרא ונחשב כמו כזית‪ ,‬יעש׳׳ה‪.‬‬ ‫רק וין מויני סוטה אבל לא נוגע לעצם ההלכה של‬
‫וביאור הוברים ע״פ מש״כ המל״מ בה׳ חו״מ בשם‬ ‫שחיה שלא כורכה לפנין איסורים וכיו׳׳ב‪ ,‬וכאשר כחב‬
‫הרא׳׳מ ולעולם סתם אכילה אפי׳ משהו‪ ,‬אלא וכתורה‬ ‫מפל׳ כבווו נ״י‪ .‬ולפנין ברכה אם שותה ורך שפופרת‬
‫כקפיוה על אכילה חשובה עכ״פ בכזית‪ ,‬וא״כ מכ׳׳ש‬ ‫או סיב פ״ע בופ׳׳ח להנאון מהרש״ם או״ח סי׳ ר׳׳י‬
‫אמנם למש״כ הרמ״ז‬ ‫כשיש בה שביעה אפי׳ פחות בכזית וחשוב יותר ויותר‪.‬‬ ‫ס׳׳א מש״כ בזה‪ .‬והיות כי זמני קצר אסיים בכט״ס‪.‬‬
‫בתשוגה סי׳ כ׳ אלפים‬ ‫הרי ובשביעה שוב אין וין שיעורים מכ״ת‪ ,‬ולא שייך‬ ‫יפזרהו השי׳׳ח לפלות מעלה מעלה לתפארת אלקים‬
‫ג סי ת אם‬ ‫רה״ד‬
‫באמת שגע מהני‬ ‫כלל גור בכוי אכילת פרס והחסרון בו מפאת‬ ‫ואום‪.‬‬
‫לחייב מן התורה‪ .‬אבל‬ ‫וכל חלק מאכילה נחשב ע׳׳י כהפסקה פחות מכשיעור‪.‬‬ ‫הווש׳׳ח — מצפה לחסוי ה׳‬
‫לא בפחית מבזיי^ וזה‬
‫דלא כבח״ס כאשר‬ ‫ואם נאמר זה בפחות מכזית אלא ויש כאן שביעה‬ ‫ו׳׳ש לכבוו אביו יויוי הרב הגאון שליט׳׳א‪.‬‬
‫העיר כבר הש״ח‬
‫מכ׳׳ש כשאיכא שביעה גמורה של כמה זיתים ורק על‬
‫במער ברכמ‪ J‬יא״כ‬
‫ה״ש דבעינן תרתי דין‬ ‫שביעה ונק לא על שיעורי אכילה מסעם וכ׳ לשון אכילה‪,‬‬
‫אכילה דהיעו כזית‬
‫ונם לץ שבימה‬
‫והא ויני אכילה עצק נשתנו ע׳׳י וין שביעה כנ״ל‬ ‫סימן כב‬
‫ושביעה פחות מכזית‬ ‫מהו׳׳י‪ ,‬וא״כ ע״כ כהפמ׳׳ג ומש׳׳כ מג׳׳א ובעינן בכוי‬
‫לא מהגי לחייב מן‬
‫התורה‪ .‬א״כ שוב י״ל‬ ‫אכילת פרם זה באוכל רק כזית‪ ,‬לא בשביעה ממש‪*,‬‬ ‫ב מ ש ״ כ מג׳׳א סי׳ ר״י ובאכל בהפסקה יותר מכוי‬
‫כמנ״יז דנם בשביעה‬ ‫והיות כי כותב אני בחו״ל בלי ספרים הקצרתי ווו׳׳ק‬ ‫אכילת פרם ואינו חייב בבהמ׳׳ז ושאר ברכת‬
‫במינן‬ ‫דאורייתא‬
‫אכילת פרם מיסוד‬ ‫בכ״ז‪ .‬ע״ע ח־י סי מ״ד־נ‬ ‫הנהנין‪ ,‬ראיתי בזה ג׳ ורכים וו פ ת המנ׳׳ח מצוה ת״ל‬
‫דין אכילה‪ ,‬ועיין‬ ‫ואפי׳ אם יש שביעה גמורה במעיו מ״מ גזיה׳׳כ ובעינן‬
‫בשע׳׳ת ארח תי׳ קצ״ז‬
‫‪p‬״‪ p‬ח׳‪ • .‬ודע דלדעת‬ ‫גם וין תורת אכילה כיון וכ׳ ואכלת‪ ,‬ומצו ויני אכילה‬
‫הידם י״ל הא דביכות‬
‫נרח ע׳׳א להוציא‬
‫סימן כג‬ ‫בכ״מ בתורה בעינן צרוך כוי אכילת פרס‪ ,‬הורך השני‬
‫אמרים עד שיאכל‬ ‫מש״כ המנ״ח שם ובאוכל כוי שביעה לא בעינן בכל‬
‫כזית דגן דאתי לב׳‬
‫טונות חדא דלא‬
‫כבוו יוידינו הר׳׳ר מרדכי הלר נ״י אופקים‪.‬‬ ‫האכילה וין כוי אכילת פרם רק בכזית ראשון פכ״פ‬
‫בעינן שביעה של יותר‬ ‫אחושה׳׳ט‬ ‫כוי לקיים דין ואכלת והניח הובר בספק‪.‬‬
‫מכזית דהייט שביעה‬
‫גמורה‪ .‬וע׳׳ד שכ׳‬ ‫קבלתי מכתב — ולעוצם טרוותי אשיב בקצור‪.‬‬ ‫ובפמ״ג סי׳ ר׳׳י על וברי המג׳׳א נראה וס׳׳ל ווברי‬
‫רש״י ותוש׳שס‪ ,‬ושנית‬ ‫א( בענין עוגת גבינה העשויה שכבה וקה של בצק‬ ‫מג״א אמורים ווקא באוכל כזית שיפור ורבנן‬
‫דנם אם שבע בפחות‬
‫מכזית מכ״מ ישר^‬ ‫ועליה שכבה עבה של גבינה — האם הוי‬ ‫וכיון ומתורת אכילה אתיק פלה לא מוין שביעה‬
‫קדושים ה חמדו על‬
‫עצמן לברך ומכ״ש‬
‫להוציא בכזית דוקא‪.‬‬
 ‫כז‬ ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן בג‬ ‫שבט‬
‫דד׳פ לר‪,‬ק דדברים הבאים מחמח הסעודה ודרך לר‪,‬בוע‬ ‫כלטעם או כלדבק המבואר סי׳ ר״ח ס״ג — הנה‬
‫עליהם וללפח הפח כגון בשר ודגים וביצים וירר‪,‬וה‬ ‫סו״ם רי״ב מרקחה שמניחין על רר‪,‬יר‪,‬ין דר‪,‬ין הוין מפלח‬
‫אפי׳ אוכלים בלא פח דפוער הפח מברכחן כ׳ מג״א‬ ‫למרר‪,‬חה — אמנם הא דיק אינו דומה לזה אלא להא‬
‫דהן עפלים לפח וכמש׳> סי׳ רי׳׳ב וכ׳ מג׳׳א דנ׳׳ל‬ ‫דמבואר בפוםר‪,‬ים סי׳ ר‪,‬ם״ח ס״ח ובאחרונים שם‬
‫דאם אין חפן לאכל פח ואוכל מעע פח ומברך עליו‬ ‫דבפלאדין מברך על המזונוח ופוער העפלה שבפנים‬
‫המוציא אין פוער המאכלים דהא לא קיי׳׳ל כ ד חייא‬ ‫דיש חרחי דנאפה יחד וגם רוצה לאכל גם המזונוח‬
‫דפח פוער כל מיני מאכל אלא דוקא בקובע סעודחי‬ ‫לא רד‪ ,‬כדי שיר‪,‬ח ביד‪ ,‬והרוצה לצאח מידי ספר‪ ,‬יקח‬
‫על הפח אמרינן דכל המאכלים מחמח הפח הם באים‪,‬‬ ‫ר‪,‬צח מזונוח לבד‪ ,‬ויברך עליו — וכן ר‪,‬צח גבינה‪— ,‬‬
‫וכ׳׳ש אם אוכל פחוח מכזיח ביאור דבריו דמחלור‪,‬ח‬ ‫אבל מפיר‪,‬ר הדין ע״פ הנ׳׳ל לא צריך‪.‬‬
‫ד חייא ודעמי׳ כיסוד עעם פח פוער אם זה כמו יין‬
‫וכן בשאלה השני׳ בעוגה פירוח חציו עיסה וחציה‬
‫פוער כל מיני משקה דאינו מעעם עפל ועיקר אלא‬
‫פירוח — עפ״י יסודוח ההלכה אם נאפו יחד‪,‬‬
‫מחמח חשיבוח היין שהוא ראש לכל המשקים ובברכה‬
‫ונאכלים יחד מברך מזונוח ע״פ המבואר בפוםר‪,‬ים‬
‫היק נכלל גם ברכחן‪ ,‬או דהנאח היין כולל כל הנאוח‬
‫סי׳ ר‪,‬ם״ח ם״ז ועוד‪.‬‬
‫וממילא הברכה עליו כולל המשקין‪.‬‬
‫בשאלה ג׳ איזה ברכה מברך על הסאבד׳ח —‬
‫ו כ מו״ ב בפח או דברכח הפח כולל כל מידי היין‬
‫הדבר מבואר בברכי יוסף או״ח ריש סי׳‬
‫בברכחו‪ ,‬וכמו׳> בהמ׳׳ז‪ ,‬או דבהנאח הפח‬
‫ר׳׳ב בשם הגאונים בעמח׳׳ם פרי האדמה ור‪,‬ריח חלר‪ ,‬רב‬
‫כלולים כל הנאוח וכמר> לענין ברכה וכדעינן למימר‬
‫דמברכים בורא פרי ה ען — וכן נוהגץ‪.‬‬
‫לקק — זהו דעח ד חייא ע׳> פוער גם חאנים‬
‫וענבים בברכחן — משא׳> שאר אמוראי ד הונא‬ ‫לעגין מים אחרונים אין הבדל בין אנשים לנשים‬
‫ו ד נ ח ק ו ד פפא דס׳׳ל דפח פוער מעעם עפל ועיר‪,‬ר‪,‬‬ ‫מפיר‪,‬ר הדין אכן להפוםר‪,‬ים באו׳׳ח סו׳׳ם ר‪,‬פ״א‬
‫וא״כ לא שייך למפער — רר‪ ,‬מה שהוא בעבע עפל‬ ‫דגם בזה״ז שייך חיוב מים אחרונים — והמנהג שא־ן‬
‫לפח כמו בשר ודגים וכו׳ הבאים ללפח הפח כרגיל‬ ‫הנשים נועלוח כל כך הוא ע״פ השו׳׳ע שם דבזה״ז לא‬
‫לא חאנים וענבים‪.‬‬ ‫שייך כלל מים אחרונים ורר‪ ,‬מחמירים לעצמם‪ ,‬ונשים‬
‫לא ר‪,‬בלו עליהם‪.‬‬
‫ו ל פ״ז פליגי האמוראים עם ד חייא גם בפלוגחא שני׳‬
‫ד( על מרר‪ ,‬שנוחנים אבר‪,‬ה כהיום שעושים כן מברכים‬
‫דהיינו אם אוכל פח ולא קבע עליו או שאוכל‬
‫שהכל‪.‬‬
‫פחוח משיעור כזיח דלד חייא שהוא מעעם חשיבוח‬
‫הפח בעצמו לא מעעם עפל גם כה״ג פוער‪ ,‬ולדידהו‬ ‫ה( בענין המשקפים שבאור השמש נעשוח כהוח אם‬
‫בכה״ג גם דברים הבאים בחוך הסעודה לא מפערי‪.‬‬ ‫מוחר ללכח בהם בשבח — לבי נועה יוחר‬
‫והנה באבן העוזר סי׳ קע׳׳ד חולק אמג׳׳א ודעחו כיון‬ ‫שמוחר‪'.‬ובמר‪,‬״א נחזר‪ ,‬זה אי׳׳ה בראיוח‪.‬‬
‫דרוב פעמים הפח עיקר לכן גם אם עכשיו לא קובע‬ ‫הריני דוש׳׳ח בידידוח —‬
‫על הפח או אוכל פחוח מכזיח מ״מ פוער וה׳ ‪ 7‬מחום׳‬ ‫מצפה לחסדי ה׳‬
‫ברכוח ל״ח שכ׳ דצוה ה ד׳ מ בפורים שקובעים סעודחן‬
‫על מיני מזונוח לברך המוציא ולפעור משמע דאינו‬
‫מברך המוציא לאכל פח אלא לפעור אעפ׳> פוער‪.‬‬

‫ו ר אי תי בם׳ מגן גבורים להגאונים מפרשי הים שכחבו‬ ‫סימן כד‬

‫דאין ראיה משם דע״כ לא כ׳ מג׳׳א דאם‬
‫אינו חפן לאכל פח דאינו פוער רק בסחם שלא הי׳‬
‫דעהו לשאר מאכלים ועיר‪,‬ר הפעור משום דעיקר סעודה‬
‫על הפח‪ ,‬וא׳> כשגם זה אינו א׳> אינו פוער כלל‪ ,‬אבל‬
‫אם היה דעהו בפירוש לפעור יחר המאכלים ודאי פוער‬
‫אף אם אינו עיקר סעודה בפח וכמש׳> הרשב״א‬
‫לענין פרפרח ומעשה קדירה‪ ,‬ומעמה נדחה ראיה‬
‫האהע׳׳ו נגד מג׳׳א מחום׳ ל״ח הנ״ל‪ ,‬אחו״ד המגן‬
‫גבורים‪.‬‬
‫ו ב עניו תי דאינם צודר‪,‬ים בזה דמה שהביאו מהרשב׳׳א‬
‫דאם בפירוש מכוונים זל״ז פוער פרפרח‬
‫למעשה קדרה לכ׳׳ע אחמהה דהחם כ׳ הרשב״א בברכוח‬
‫מ׳׳ב ע׳׳ב דה׳׳ע משום דפרפרח ומעשה קדרה שניהם‬
‫בדיני דברים הבאים תוך הסעודה‬
‫באו״וז סי׳ קע״ז וסי׳ רי״ב בטפל ועיקר‬
‫בברכות מ׳׳א ע״ב — הביאו לפניהם חאנים וגר —‬
‫הנה ג׳ דעוח בגמ׳ לר״נ מברך לפניו ואינו‬
‫מברך לאחריו‪ ,‬לד ששח מברך לפניו ולאחריו שאין לך‬
‫שאינו עעון ברכה לאחריו ועעון לפניו אלא פח הבא‬
‫בכסנין לבד ודעה שלישיח ד חייא דא׳ ‪ 7‬חייא פח פוער‬
‫כל מיני מאכל ויק פוער כל מיני משר‪,‬ה‪ ,‬ולהלכה קיי״ל‬
‫כ ד הוגא וד׳נ דמברך לפניהם ואין מברך לאחריהם‪.‬‬
‫ויסוד עעם מחלוקח ד חייא עם אמוראי דבחרא‬
‫ממורח רבינו המג״א סי׳ קע׳׳ז למדנו דעל דינא‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן כד‬ ‫שבט‬ ‫כח‬
‫פת הבאה בכסנין לבד וס ‪ n‬׳‪ v‬דמביאין פת שנלושה עם‬ ‫ברכתן שוה דהיינו בורא מיני מזונות — אבל הכא‬
‫תבלין וכו׳ ואוכלין מהם ובר מועט ומתוך שנותנים‬ ‫אם מטעם טפל ועיר!ר אינו פוטר‪ ,‬וגם מטעם ד חייא‬
‫בה תבלין ואגוזים ושקדים ומאכלה מועט לא הטעינוהו‬ ‫ופת פוטר כל מיני אוכלים — גם אם מתכוון לכן‬
‫ברכה מעין ג׳ מידי והוי אפת אורז ודוחן ואמרינן‬ ‫אינו פוטר ופת ברכתו המוציא לחם‪ ,‬והם ברכתן שהכל‬
‫ל״ז ע׳׳ב בתחילה בורא מ״מ ולבסוך ולא כלום‪ ,‬וכ׳‬ ‫או פרי האדמה ואץ ברכתן שוה ואינו פוטר‪ ,‬וזה‬
‫תוס׳ פי׳ ולאחריו רק בורא נפשות‪ ,‬ופירש״י אפי׳ אכלו‬ ‫ברור בשיטת המג׳׳א‪ ,‬וגם מוכח מתוך וברי מג׳׳א עצמי‬
‫אחר בהמ׳׳ז ותוס׳ הקשו וא״כ לימא אורז ודוחן —‬ ‫מו ס בסיום דבריו — ולכן יברך עליהם ולא על הפת‬
‫וגם קשה וכל שיש בו מה׳ מיני וגן צריך ברכה מעין‬ ‫והיינו שיברך על הדברים הבאים בתוך הסעודה ברכתן‬
‫שלש‪ ,‬ובביאור הגר׳׳א או״ח סי׳ ר׳׳ח ס״ט — אהא‬ ‫הראוי‪ ,‬ולא על הפת ואם יברך על הפת תו נופל בספק‬
‫ופסק בשו׳׳ננ ואם עירב קמח מה׳ מיני וגן עם קטניות‬ ‫אם לא צריך לברך עליהם ג״כ כיון ולא קובע על הפת‪— ,‬‬
‫וכיו״ב ו אם אין בו כזית בכא׳׳פ אע״פ שמברך בתחילה‬ ‫והשתא אם נימא כמגן גבורים הנ״ל גם בכה״ג הלא‬
‫המוציא או מזונות לא יברך בסוך רק בורא נפשות‪,‬‬ ‫איכא עצה פשוטה ולעולם יברך על הפת אלא יכוון‬
‫וכ׳ הגר׳׳א — עיין רש״י ברכות מ׳׳א ע׳׳ב ו׳׳ה פת‬ ‫לפטור בפירוש גם שאר הדברים‪ ,‬והמג״א ס ולא‬
‫וכו׳ ומתוך וסוס׳ שם וחולקים ע״ז וכו׳ ול״נ עכ״ל —‬ ‫מהני שיפטור פת בכה״ג רק בשבת ויו״ט לא בימות‬
‫ועתו ברור לפרש וליישב שיטת רש״י ולהכי בפת הבא‬ ‫החול‪ ,‬אלא פשוט וגם עצתו של המגן גבורים לא מהני‬
‫בכסנין מתוך שהקמח מיעוט והתבלין ושקוים מרובים‬ ‫להמג״א כיון דאין ברכתן שוה‪.‬‬
‫אין כזית בכדי אכילת פרס ומברך לפניו מזונות ולבסוך‬ ‫ובפמ״ג חתר ליישב וגם בפחות מכזית נפטר מחמת‬
‫בורא נפשות‪ ,‬ולהכי ל׳׳ק ממה שהקשו תוס׳ עליו וכל‬ ‫פת ור׳׳ל וטעם יין פוטר כל מיני משקה אלא‬
‫שיש בו מחמשת המינין ומברך מעץ שלש ולרש״י ווקא‬ ‫וברכת היין לפניו שהוא ק״ו ממעין שלש ולאחריו‪,‬‬
‫בתחילה בכה״ג מברך מזונות‪ ,‬משא״כ לבסוך כיון דליה‬ ‫והשתא למ׳׳ו בראשונים ומעין שלש ‪ p‬התורה א״כ‬
‫בכדי אכילת פרס‪ ,‬והתוס׳ בהא גופא פליגי וס״ל וגם‬ ‫איכא ק״ו לאחריו לברך לפניו לא ס׳ש‪ ,‬ואך והוי רק‬
‫בפחות בכאכ׳׳פ מברך כמו בתחילה‪.‬‬ ‫ורבנן ולפניו לכ׳׳ננ מדרבנן‪) ,‬מלבו מה שצוד בס׳ פני‬
‫יהושע ריש פ׳ץ וברכות( מ״מ ברכה חשובה היא‪,‬‬
‫ובישוב קו׳ השני׳ של התוס׳ על רש״י ומה ארי׳ פת‬
‫וע״כ פוטר כל מיני משקה‪ ,‬וא״כ כ׳׳ש פת ובהמ׳׳ז‬
‫הבאה בכסנין אורז ודוחן נמי — ראיתי‬
‫מה׳׳ת וברכה חשובה היא לפניו מק״ו דלאחריו מברך‬
‫להגאון הנצי״ב ז״ל בס׳ מרומי שוה שס ודעת רש״י‬
‫ע״כ בפמ״ג וכנראה ור״ל דלפניו ויין ופת יש לו סמך‬
‫ובכה״ג ואין כזית בכאכ״פ גם בורא נפשות אינו מברך‬
‫יותר לברך יותר מכל שאר ברכות הנהנין דלית בהו האי‬
‫לרש׳‪ ,v‬דמשום שאין ברכתן שוה אין מצטרפין‪ ,‬ולא‬
‫ק״ו כיון וגם לאחריו רק ורבנן — והנה האי ק״ו‬
‫כמש״ב המג״א בשם כנה״ג או״ח ריש סי׳ ד׳י‪ ,‬וכלל‬
‫אינו מחייב לברך לפניו ברכת בורא פה״ג דוקא‪,‬‬
‫גדול לכמה וברים שכל שאין ענץ שלהן שוה אין מצטרפין‬
‫והק״ו רק לחייב לפניו לברך וא״כ גם כשברך על היין‬
‫אפי׳ חמור לקל‪ ,‬ה״נ אין מצערפין ובר הטעון ברכה‬
‫שהכל שיצא מ״מ יץ פוטר אך לפי סברא והשתא של‬
‫מעין ג׳ עם ובר הטעון בורא נפשות רבות א״ד הגאון‬
‫הפמ׳׳ג שברכת היין והפת הם הגורמים החשובים לפטור‬
‫הנצי״ב‪ ,‬וד׳ל משא״כ אורז ודוחן ועכ״פ מברך בורא‬
‫שאר משקין ושאר אוכלין‪.‬‬
‫נפשות‪.‬‬
‫אמנם מוה תוס׳ ברכות מ׳׳ב ע׳׳א וכל הקדמונים יראה‬
‫ובעניות דעתי לא יראה כדבריו וה א לא וברי המג״א‬
‫ואין יין פוטר מצו חשיבות ברכת היין אלא‬
‫סי׳ ר״י לבו הוא דוחה אלא גם פשטות‬
‫מצו עצם יין עצמו שהוא עיקר משקין והוא ראש לכנ‬
‫השו״ננ סי׳ ר״ח ס״ט הנ״ל דמבואר ופחות מכאכ״פ‬
‫מיני משקין‪ ,‬וכ׳ פמ׳׳ג ובכה״ג י״ל וגם פת חשוב מכל‬
‫נהי ולא מברך על המחי׳ ובהמ״ז אבל בורא נפשות‬
‫מיני מזון והם טפלים לו‪ ,‬אלא ולא ס״ל כר׳ חייא‬
‫מברך‪ ,‬ומשמע גם אם לא אכל רק כזית מהתערובת‬
‫וכולם ממש טפלים לו‪ ,‬אלא שרק טפלים לו בערך המזון‬
‫הזה כמבואר בפוסקים שם‪ ,‬והיינו משום ומצטרך לברכה‬
‫משא״כ פירות וכה״ג ולא זייני אין טפלים לפת וא׳׳ר‪.‬‬
‫בורא נפשות וכדברי המג״א‪ ,‬וכאשר הבינו בפשיטות‬
‫י״ל דגם בלא קבע ופחות מכזית טפלים‪ ,‬וד׳ל האי‬
‫התום׳ ורבינו יונה בשיטת רש״י‪ ,‬ומה דוימה זה לכל‬
‫טפלים לו לא כמו עיקר וטפל שהם עיקר וטפל באכילה‬
‫הני שאין ענינם שוה שאץ מצטרפין‪ ,‬לא ומי דהכי‬
‫דהשתא‪ ,‬אלא עיקר וטפל בערך החשיבות‪ ,‬אתו״ו ביאור‬
‫ענינים שוה בזה דעל נהנה בכזית צריך לברך ולהודות‬
‫הפמ׳׳ג לענ״ד‪ ,‬ומ״מ לדינא חש לה הפמ׳׳ג לדברי‬
‫על שנהנה בכזית ובזה ענינם שוה אלא וחז״ל יחוו‬
‫המג׳׳א שלא לפטור אותם בפת פחות מכזית או לא‬
‫לכל מין ברכה בפ״ננ אבל אין זה מפקיע חיוב הברכה‬
‫קבע עליהם‪.‬‬
‫אם יש שיעור הנאה מצורפת מב׳ מינין ועוד והמעיין‬
‫בכנה״ג סי׳ ד׳י שם יראה וצרוך להלכה זו עוד כמה‬ ‫והנה רש״י בשמעתין שכ׳ נפ׳ הא וקאמר הש׳׳ס שאין‬
‫טעמים יעש״ה‪ ,‬וע״ננ בשד׳ח ח״ה במע״ר ברכות סי׳‬ ‫לך ובר שטעון ברכה לפניו ולא לאחריו אלא‬
‫כט‬ ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן כד‬
‫שעיקר תקנתם הימה על שמחת המצוה שמגעת מז ק‬
‫לזק‪ ,‬אבל עכשיו שכבר תקנו שויוהו חובה גמורה‪,‬‬
‫משא׳׳כ בקס״ד דש׳׳ס עירובק דקאמר רשות לא קא‬
‫מבעיא לי דאז הי׳ תולה בשמחת לבו בפועל‪ .‬וגם בר׳׳ה‬
‫ויוה״כ איכא שמחה גדולה‪.‬‬
‫ועם זה מתפרש היעב לשון העור או״ח סי׳ תל׳׳ב‬
‫בשם בעל העיעור דאיכא דמאן דמברך שהחיינו‬
‫על בדיקת חמן דהא מז ק לזק קאתי ואיכא מאי דלא‬
‫מברך דלא קביעא לי׳ זימנא וכו׳ ומסתברא דרשות הוא‬
‫ומאן דבעי מברך‪ ,‬הבדל גדול יש בין המברכים דרך‬
‫חיוב כס׳ בעל העיעור דבאה מז ק לזמן כרגל‪ ,‬ואז‬
‫הוא חובה‪ ,‬וחייב בק שמח בה בין לא‪ ,‬משא״כ להכרעת‬
‫העור דחובה ליכא אלא רשות דלא גרע מקרא חדמא‬
‫ומר׳׳ה ויוה״כ לקס״ד דגמ׳ עירובין‪ ,‬אמנם אז אק לו‬
‫רשות לברך רק כשנהנה ושמח באמת‪ ,‬והן הן דברי‬
‫הב״ח שם למדייק בלשונו‪.‬‬
‫ודאתאן עלה דברו הב״ח סי׳ כ״ע שממנו הוציאו‬
‫כמה מרבותינו האחרונים דדעתו דשהחיינר‬
‫אפשר לברך על ספק דהביא העור בשם גאון דרשות‬
‫לברך לשמור חוקיו‪ ,‬והעור פקפק מחשש ברכה לבעלה‬
‫כיון דאנן לא קיי״ל כן‪ ,‬והב״ח הביא בשם ה ד׳ א מפראג‬
‫דהקשה מהאי דעירובין הנ״ל דיכול לברך דרך רשות‬
‫אע״ג שספק אם חייב‪ ,‬וכן מדברי עור הנ״ל סי׳ תל״ב‬
‫ותי׳ מהר׳׳א דמספק אפשר לברך והב״ח דחה דהו״ל‬
‫ספק ברכה לבעלה‪ ,‬ותי׳ הב״ח דשאני שהחיינו שבאה‬
‫על שמחת לבו של אדם אע״פ שאינו ודאי דחייב לברך‬
‫וכו׳‪ ,‬הנה הב׳׳ח בא לת׳ האי דעירובין והאי דסי׳‬
‫תל״ב‪ ,‬ובשניהם אין הנדון אם ודאי כן או כלל לא‬
‫ככל ספיקא דעלמא‪ ,‬אלא דהנדון אם ודאי יברך דרך‬
‫תיוב או ודאי יברך דרך רשות‪ ,‬דאין ספק בשמחת הלב‬
‫אשר מביא הרשות לברך אלא הספק אם ברכה זו דרך‬
‫חיוב או ררך רשות‪ ,‬ובזה ודאי דשייך ברכה כיון דמ״מ‬
‫שמחה היא לו על הודאי שבא לידו‪ ,‬לאפוקי ברכת‬
‫לשמור חוקיו דבהסתלק החיוב לא נשאר רשות יפה‬
‫הקשה העור על הגאון שהרשה לברך דזה אסור כיץ‬
‫דאיכא ספיקא מוחלע אם שייך דרך חיוב או כלל לא‪,‬‬
‫וא״כ איה איפוא מפורש כאן בב״ח מש״כ הגאון א׳׳ר‬
‫סי׳ כ״ב בשמו וכן נקעו כמה אחרונים אחריו דס״ל‬
‫להב״ח דגם על הספק אפשר לב ק אפילו אם יש ספק‬
‫כשאר ספיקא דעלמא הא הב״ח לא קאמר אלא בספק‬
‫חיוב וודאי רשות‪.‬‬
‫ובזה לק״מ מה שמקשין מתשובת הב׳׳ח ]שהזכיר גם‬
‫כב׳[ סי׳ קל׳׳ב דס״ל בנדון דשם בליל א׳ דסוכות‬
‫וירדו גשמים וקדשו וברכו שהחיינו בבית דלא יברך‬
‫אח״כ ביום כשנכנס בסוכה שהחיינו מספק ברכה לבעלה‬
‫דדילמא שהחיינו דליל יו׳׳ע בבית פער גם לזה‪ ,‬ודלא‬
‫כרמ׳׳א סי׳ תרמ׳׳א בשם הר״ן והראב״ד‪ ,‬דהב״ח החזיק‬
‫בסברת הסוברים דכיון ד ר׳ ע וסוכה שניהם בלילה‬
‫נקרא לא מפסקי לילות מימים אפילו ירדו גשמים‬
‫שבט‬
‫כ״ד שט שאק חולק למעשה בפוסקים על הוראה‬
‫המג״א וכנה״ג‪.‬‬
‫סימן כה‬
‫כבוד ידידינו היקר הה״ג המו״מ יקר רוח ו‪5‬פש‬
‫מש׳׳ק ר׳ יהודה הכהן ראזענבערג שליע״א‪.‬‬
‫אחדשה״ע באה״ר‬
‫יקרתו קבלחי בצרוף הקונערם בדיני שהחיינו‪ ,‬וידון‬
‫אותי לכף זכות אם איני משיב רק בקוצר‬
‫אמרים‪ .‬הנה לשון הש׳׳ם עירובין מע׳׳ב לענין מהו לומר‬
‫‪ p t‬בר׳׳ה ויוה׳׳כ‪ ,‬דכי אתי לקמי׳ רב יהודה אמר אנא‬
‫אקרא חדתא נמי אמינא ז ק‪ ,‬א״ל רשות לא קא מבעיא‬
‫לי כי מבעיא לי חובה‪ ,‬למדנו בזה דישנם ב׳ נדרים‬
‫בברכת שהחיינו גדר חוב וגדר רשות‪ ,‬דהשהחיינו על‬
‫הפירות חדשות כיו׳׳ב הוא רק בגדר רשות וכמבואר‬
‫היעב בא׳׳ר סי׳ רכ״ה בשם הקדמונים‪ ,‬ואע׳׳פ שיש גם‬
‫פי׳ אחר דרק על הראי׳ רשות‪ ,‬אבל על עצם הנאת‬
‫אכילה חובה‪ ,‬אמנם עיקר הפי׳ דכל עיקר שהחיינו זה‬
‫על הפירות וכיו׳׳ב הוא רק רשות‪ ,‬וכדהכריע ג״כ המג׳׳א‬
‫סי׳ רכ׳׳ה‪ ,‬וסתימת הש׳׳ס נועה יותר לפי׳ זה‪ ,‬ועיין‬
‫עוד בהג׳׳ה אשר׳^ סופ״ג דעירובין בזה ובא׳׳ר שם‬
‫בשם הסמ׳׳ק‪ ,‬והגדר השני שהחיינו על הרגלים ומצוות‬
‫וכיו״ב זה תקנת חכמים גמורה ומצוה דרבנן‪ ,‬והעובר‬
‫ולא ברך נענש כעובר על דרבנן‪ ,‬משא׳׳כ בלא בירך‬
‫על הפירות וכיו׳׳ב דלא נענש עיין א׳׳ר ומ״ב שם‪.‬‬
‫ועוד למדנו מש׳׳ס עירובק הנ״ל דגם לולא דתקנו ז ק‬
‫שהחיינו בר׳׳ה ויוה׳׳כ דרך חובה הי׳ מקום לברך‬
‫דרך רשות דלא גרע מז ק דקרא חדתא וכיו׳׳ב‪ ,‬אמנם‬
‫יראה דהבדל גדול בין מהות ברכה שהחיינו דחובה‬
‫למהות ברכת שהחיינו דרשות‪ ,‬דהשהחיינו דרשות בא‬
‫בעיקרו על שמחת הלב של צמיחה פרי החדש וכיו׳׳ב‪,‬‬
‫וכמבואר בפוסקים סי׳ רכ׳׳ה‪ ,‬ומי שיודע באמת בנפשו‬
‫שאינו שמח כלל אסור לו לברך‪ ,‬ע״כ נשמע בין החיים‬
‫שהיו גדולים ועובים שלא ברכו אלא על ז׳ המינים‪,‬‬
‫וגם כאלה רק על פירות האילן‪ ,‬והיינו דסתמא זה הי׳‬
‫שמחת לבם‪ ,‬אבל לא על שאר המינים אע״פ שמעיקר הדין‬
‫על כולם מברכים‪ ,‬ובתנאי ששמח בלבו ואינו משעה‬
‫עצמו‪ ,‬ומשבח שהקב׳׳ה שהחיה אותו ושזכה לזה‪ ,‬וכל‬
‫זה לענין ברכת שהחיינו דרשות‪ ,‬דהרשות נתונה רק‬
‫על תנאי זה ששמח ונהנה וא״כ יש היתר לשבח אפי׳‬
‫דרך ברכה בהזכרת ה׳‪.‬‬
‫אבל ברכת שהחיינו דחובה כמו על רגלים סוכה‬
‫ולולב וכיו״ב היא חובה ומצוה דרבנן‪ ,‬בץ אם‬
‫הוא שמח או לא ואינו יכול להפקיע עצמו בעענה‬
‫שאין לו שמחה והנאה‪ ,‬וגם אם נימא‪ ,‬חה מסתבר‪,‬‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן כה‬
‫שוב הו״ל ככל ספיקוה דעלמא שאץ מברכים‪ ,‬וה׳׳ט גם‬
‫דרבינו הכ״מ פ״י מה׳ ברטח ה׳׳ב בהבנה הרמב׳׳ם‬
‫לפסוק כלישנא קמא דברכוה ם׳ ע׳׳א והיינו כיון דיש‬
‫ספק בידינו‪ ,‬גם בשהחיינו ספיקו שלא לברך‪ ,‬בדץ קנה‬
‫וחזר וקנה‪ ,‬אלא דרוב פוסקים פסקו כלישנא בחרא‪,‬‬
‫וטעם הפוסקים כלישנא קמא להקל משום דהו״ל ספיקא‬
‫בדרבק כמש׳׳כ בחי׳ הרשב׳׳א וכ׳׳ה במאירי פי׳ דמצד‬
‫החיוב הוא ספק להקל‪ ,‬וממילא אסור לברך כשאר‬
‫ספיקוה‪ ,‬והפוסקים כלישנא בחרא דקנה וחזר וקנה‬
‫יברך אע״ג דהו׳׳ל ספיקא בדרבנן מ״מ לדידהו לאו‬
‫ספיקא אלא מסהבר כלישנא בחרא דרך ודאי והכרעה‪,‬‬
‫הדע דהרא׳׳ש הא ס״ל פ״ק דמס׳ ע׳׳ז כדעה הסוברים‬
‫דבהרי לישנא בדרבנן אחרי המקיל ולא אחרי אחרון‬
‫וכמש׳׳כ ההוי״ט בפלפולא חריפהא שם‪ ,‬וכאן פסק‬
‫כבחרא‪ ,‬אלא ע״כ הכי יראה לו דרך ודאי והכרעה‪.‬‬
‫ורבינו הח׳׳ס שם חידש מה שחידש דאפילו בספיקא‬
‫יכול לברך כיון דאיכא לישנא דהכי ס״ל א׳׳כ‬
‫קים לן דנהנה ושמח‪ ,‬ואמנם פשטוה דברי הרשב׳׳א‬
‫שלא כדברי מרן כאשר יראה המעיין‪ ,‬אבל מי יבא‬
‫אחרי המלך‪ ,‬מ״מ גם הח׳׳ס לא קאמר רק אם איכא‬
‫עכ״פ צד ודאי כיון שנהנה וההחחדשוח גורם לו שמחה‬
‫ודאיח‪ ,‬ודלא כאשר עלה בדעה מר בריה הגאון כחב‬
‫סופר באו״ח סי׳ כ״ו לברך בכל ספק מצוה שהחיינו‬
‫כמו ספק פדיון הבן וכיו׳׳ב וטעמו דכיון דצריך לעשוח‬
‫אח שלו ולקיים המצוה‪ ,‬מצוה דרמי עלי׳ קעביד‪ ,‬שמחה‬
‫היא לו‪ ,‬ולבסוף כ׳ הכ׳׳ם דמגטל דעהו לפני דעה הח״צ‬
‫סי׳ ק״ד וח׳׳ס יו״ד סי׳ רצ׳׳ט שכ׳ לא לברך שהחיינו‬
‫כה״ג‪.‬‬
‫ושפיר הדר ביה כמו שבארהי דאין לנו ראי׳ מן הש׳׳ס‬
‫אלא כשהחיוב הוא ספק‪ ,‬והרשוה הוא ודאי‪,‬‬
‫אבל כשכל הדבר מוטל בספק‪ ,‬וסו׳׳ם גם שמחהו רק‬
‫מספיקא אץ לנו ראי׳ להסיר לברך‪ ,‬ומה שנסהפק‬
‫הכהב סופר שם אם יש לפטור מצוה והנאה בשהחיינו‬
‫אחד‪ ,‬וכב׳ העיר ממש׳׳כ השד׳ח בפאה השדה במער׳‬
‫ברכוה סי׳ ל׳ בשם הגאון ה אד׳ר להעיר ממרדכי פ״ד‬
‫דסוכה‪ ,‬הפלא לי על כגאונים וביוהר על כגאון כ״ס‬
‫שהרי הרמ׳׳א בד׳ מ סי׳ הרמ׳׳א הביא דבר זה להלכה‬
‫שהמקדש בליל סוכוה על ההירוש ז ‪ p‬שבירך על הסוכה‬
‫פוטר גם היץ החדש‪ ,‬הרי מבואר דשהחיינו זה פוטר‬
‫של הנאה ג׳׳כ‪ ,‬והגם שיש לחלק ולומר דככא היין עצמו‬
‫גורם שניכם דמצוה לקדש על כיץ ואכני לן מגו דמברך‬
‫על היין‪ ,‬יין וז ‪ p‬לפטור גם הז ‪ p‬שבא מחמה כיין‬
‫עצמו‪ ,‬מ״מ אין להכנם בפרצה דחוקה כזאה‪ ,‬ופשטוה‬
‫דברי ה ד׳ מ לא מטעם זה‪ ,‬אלא דשני השהחיינו נפטרים‬
‫זה ע׳׳י זה‪ ,‬ועוד הא הכ׳׳ס טעמא קאמר משום דדומה‬
‫כאץ עושץ מצוה חבילוה‪ ,‬וזה מוכח מהד׳׳ם דליחא‬
‫ואין להאריך עוד בזה‪.‬‬
‫והריני ידידו דוש׳׳ח — מצפה לחסדי כ׳‬
‫שבט‬
‫ושהחיינו דיו״ט פוטר שהחיינו דסוכה עכ״פ מספרן‪,‬‬
‫וביאור הדברים יראה דכל הני פוטר דמסרןינן כאן‬
‫היינו כשכוון לכך לפטור דאם לא כוון לכך ה איו יטלה‬
‫טל הדטח שזמן שהחייט דסוכה או דיו׳׳ט יפטור מצוה‬
‫אחרה לגמרי כלולב )כאשר חלקו הראשונים בזה ברא׳׳ש‬
‫במס׳ סוכה( אלא דהויכוח היכא דכיוון להדיא לכך אם‬
‫נפטור או דילמא כיון דמיפסקי לילוה מימים לא נפטר‬
‫והכי קיי״ל לפנין לולב ודומיא לזה המחלוקה בקדוש‬
‫של יו״ט על מצווה סוכה‪.‬‬
‫והשתא אחרי הקדמה זאה הרי נשהנה לגמרי נדק‬
‫זה ממה שכ׳ למעלה דאם כיון בקירוש לפטור‬
‫א׳׳כ חלק הרשוח של שהחיינו דהיינו מה שיכול לברך‬
‫כשירצה על המצוה גם כשאינו מחויב מטעם שמחה הלב‬
‫זה בודאי כבר נפטר ע״י שברך שהחיינו על יו״ט והביע‬
‫שמחחו בזה גם על סוכה‪ ,‬לא נשאר לנו רק שהחיינו‬
‫דרך הקנה חכמים וחיוב גמור שחקנו על כל מצוה‪,‬‬
‫וכיק שבזה נפל לנו ספק אם לברך או לא הרי ספק זה‬
‫ככל ספק ברכה לבטלה שאסור לברך דכאן אי אפשר‬
‫לומר דבהסהלק החיוב נשאר עכ״פ ודאי רשוה דהיינו‬
‫רשוה להביע שמחהו דבזה נשהנה שהחיינו משאר ספק‬
‫ברכה‪ ,‬דבנדון הב״ח בחשובה הבעה שמחה דרך רשוה‬
‫ודאי דכבר יצא‪ ,‬ואק הספק אלא בחיוב וא״כ דברי הב״ח‬
‫כנים ואמיחים אק בהם סחירה כלל‪.‬‬
‫אמנם מה שיש לעיץ בדעה הב׳׳ה דבאו״ח סי׳ כ״ט‬
‫יראה דכן מסקנחו דאפשר לברך בספק כה׳ ‪,y‬‬
‫ובסי׳ חל״ב אחרי שהזכיר דעהו הנ׳׳ל מסיים‪ ,‬ולענץ‬
‫הלכה ראוי ונכון לכ״א שלא להכניס עצמה בספק ברכה‬
‫וכך נוהגין שלא לברך שהחיינו בבדיקה חמך‪ ,‬אמנם‬
‫יראה דגם זה לא קשה דדוקא לענין בדיקה ח ‪ p‬דגם‬
‫אם דל הספק חיוב ונשאר רק הרשוה דלא גרע מקרא‬
‫חדהא‪ ,‬מי יודע אם יש לו הנאה ושמחה הלב ע״ז בהגיע‬
‫סור ביעור ושרפה ח ‪ p‬שלו‪ ,‬והרי כבר כ׳ כיו׳׳ב הר׳ץ‬
‫בריש פסחים לענין ביטול דהלוי בדעוהיהן של בנ׳׳א‬
‫ולא יבטל בלב שלם‪ ,‬מכ״ש בביעור גם אם יבער ויבדוק‬
‫בידים אבל לא בלב שלם וא״כ דל מהכא צד החיוב של‬
‫שהחיינו דהא זה הספק‪ ,‬גם צד הרשוה שבא מצד‬
‫השבח על השמחה שוב איננו ודאי ושוב הו׳׳ל ספק‬
‫ברכה לבטלה‪ ,‬ומכ׳׳ש דאיכא גם הצד מש״כ הפוסקים‬
‫דאפשר לפטור שהחיינו זה בשהחיינו של חג ואץ רצוני‬
‫להאריך עוד בפרט זה‪ ,‬אבל מכ״מ איכא למימר דיסוד‬
‫דברי הב׳׳ח הלכה הם‪.‬‬
‫ודברי השובה מרן הח״ם או׳׳ח סי׳ נ׳׳ה ומה שהביא‬
‫מחשובה הרשב׳׳א סי׳ רמ׳׳ה‪ ,‬הנה שיטה‬
‫הרשב״א ברורה לפי מה שכהבנו בעניי דנהי דהרשב׳׳א‬
‫אוחז בדעה הסוברים דכל ענץ שהחיינו על פירוח‬
‫חדשוה וקנה כלים חדשים וכיו׳׳ב דוקא בגדר רשוח‬
‫כפשטוה הגמ׳ דעירובץ‪ ,‬מ״מ זה אם ברור לנו חלק‬
‫הרשוח עכ״פ אבל בשגם חלק הרשוח מסופק בידיני‬
‫לא‬ ‫הלוי‬
‫בשו׳׳ע או״ח סי׳ שצ״ג ובב״י שם במחלוקת רבינו יואל‬
‫ורבינו שמרי׳‪.‬‬
‫והא דסו״ם רס״א דנאסר בכל השבותין גם בהוספה‬
‫שבת כתב כגאון נו״ב בדג״מ שם דהיינו ע׳׳י‬
‫קבלת שבת סתם שמקבל עליו כל דיני שבה ובכזה אסור‬
‫מכ׳׳ש גם בביכ׳׳ש‪ ,‬משא׳׳כ כשאינו מקבל רק בפירוש‬
‫הוספת שבת שלא אסרו השבוהין א״כ הרי לנו גדר‬
‫שלישי‪ ,‬ומש׳׳כ כ ה״ מ םו‪ q‬כל׳ חנוכה דלרמב׳׳ם ליה לי׳‬
‫לא קבלת שבת ולא תוספת שבת היינו ככוונה ג׳׳כ כנ׳׳ל‬
‫דלית לי׳ תוספת שבת מכ׳׳ת‪ ,‬ולא קבלת שבת שהקנו‬
‫שיקבל עליו שבת ככל חומרתו מבטו׳‪.v‬‬
‫ויראה דעיקר שיטת כבכ״ג בר״ן שבת דכדלקת נרות‬
‫הוא קבלת שבת זאת היא חידושו דתקנת חכמים‬
‫הוא לדעתו שקבלת שבת בכל חומרותיו יחול בשעת‬
‫הדלקה דאל׳׳כ לא הי׳ נאסר להדליק אח״כ נ״ח‪ ,‬וכ׳׳ר‬
‫מש׳׳ס עירובין מ׳ ע׳׳ב דקאמר דאם יאמר שהחיינו קבל‬
‫עליו יוכ״כ ואסור למישתי הכום כרי דנאסר ע״י ברכת‬
‫ז ק והה״ד ע׳^ הדלקת נרות וזה עיקר ראית כבכ״ג‪,‬‬
‫והרמב״ן דחה דשאני כתם דמדין תוספת יוה״כ נאסר‬
‫ד׳ל דאם כי׳ כן שהי׳ אומר וכגיענו לזק כזה דיוה׳׳כ‬
‫ודאי קבל עליו תוספת יוכ׳׳כ‪ ,‬אבל אין זה ע ד ק תקנת‬
‫קבלת שבת ויוה׳׳כ שהיא תקנה אחרת מלבד דין תוספת‬
‫עצמו כנ״ל‪ ,‬ואדרבה הא גם ביוה״כ זה רק קס״ד‬
‫ופלפול בגמ׳‪ ,‬אבל לפי כאמת אק מברכין על הכום‬
‫מבעו״י והדלקת נרות ביוכ׳׳כ אינו דבר קבוע כמבואר‬
‫פ״ד דפסחים דמקום שנהגו את כנר ביוכ״כ מדליקין‬
‫מקום שלא נהגו אין מדליקין‪ ,‬וברכת שהחיינו אומרים‬
‫לרוב כבר בלילה א״כ אי׳ איפוא תקנת קבלת שבת‬
‫ליוכ׳׳כ כיון דאיכא בלא׳׳ה דין תוספת‪ ,‬אלא ע״כ דלא‬
‫כיתה תקנה מיוחדת לקבלת שבת ‪ vt5‬נרות אלא דנשאר‬
‫דן קבלת תוספת כל אחד לפי רצונו לפני הז ק‪ ,‬או‬
‫תקנת קבלת שבת בתפלה כמבואר בפוסקים‪ ,‬ובזה‬
‫נתיישב שיטת כרמב״ן מקושיות כ ד׳ן עליו‪^ .‬‬
‫וע״ש בד׳ן מה שפי׳ בהא דדביתכו ד ד יוסף דהוי‬
‫מאחרא ומדלקת בשבת כ״ג‪ ,‬וראיתי ברבינו‬
‫חננאל שבת כ״ג ע״ב כ׳ דביתכו ד ד יוסף הוי מאחרה‬
‫ומדלקה סמוך לחשכה ואח״כ כ׳ תנא לה האי סבא‬
‫ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר וז״ל אלא בעת‬
‫שקיעת החמה קודם כמעט תכי׳ הדלקה ע״כ‪ ,‬וזה צע״ג‬
‫לכאורה דא״כ מקודם היתה מדלקת אחרי השקיעה‬
‫ולדעת כ ד׳ ח שהיא דעת הגאונים כבר הוי אחרי השקיעה‬
‫בין השמשות א״כ איך ח״ו כדליקה אז‪ ,‬שו״ר שא״ש‬
‫דכא זה דביתכו ד ד יוסף ו ד יוסף הא ס״ל שבת ל״ד‬
‫ע״ב דמשקיפת כחמה פד מכסיך התחתון עדיין ץם‪,‬‬
‫והיינו פלגא דדנקא כמבואר שם ל״ה ע״א‪ ,‬ואז ז ק‬
‫ההדלקה כך כוית עושה‪ ,‬וכעץ שכ׳ כרשב״א וכד׳ן‬
‫בשיטת כבכ״ג דכדלקת נ״ח דכוא לדעת בכ״ג אליבא‬
‫ד ד יוסף אחרי השקיעה לפני הכסיף כחתון ובד׳ן‬
‫שם יש ט״ס‪.‬‬
‫או״ח סימן כו‬ ‫שבט‬
‫סימן כו‬
‫י׳ שבט השל״ה לפ״ק‪.‬‬
‫כבוד האברך כשלם בהו״י וכר כש״ה‬
‫ד ישעי׳ ראזנברג לאוי״ט‪,‬‬
‫אחדשכ״ט וש״ה בכבוד‪,‬‬
‫יקרתו קבלהי וקשה לי להאריך בזה וגם הדברים‬
‫פשוטים מצד ם‪ 5‬ק דהינוק שנולד בין השמשוה‬
‫ו׳ אדר הפונה לז׳ פשוט כשיגיע לטול כמצווה עליו‬
‫להניח הפילין מספיקא דאורייהא ביום ו׳ אדר‪ ,‬ופשיטא‬
‫דכה״ג יברך ג״כ משני צדדם — מצד ספק דאורייחא‪,‬‬
‫ומצד חינוך דמברכין עליו‪ ,‬וכה ראיחי מביא בם׳ מאסף‬
‫לכ״ה סי׳ ל״ז ס״ק ח״י בשם השובה נ?בן שהיה‬
‫דבמקום שמניחים חפילין מכח חינוך מברכין ג״כ‪,‬‬
‫ונכי דאיני מכנים עצמי עכשיו בזה אם להורדה כן‬
‫קודם י״ג שנה ממש וכב׳ כעיר בזה — מ״מ בככאי‬
‫גוונא בנ״ד נראה כנ״ל‪.‬‬
‫ואם לעשוה כבר מצוה ביום ר או ז׳ אדר לכאורה‬
‫יראה כיון דמםפיקא דאורייהא נהחייב בכל‬
‫כמצוח ביום ו׳ אדר א״כ זה יום כגורם לו חיוב ‪P‬‬
‫כהורה ועול מצווח דאורייחא לו יהיה רק מכח םפק‬
‫מכ״מ כך דינו וא״כ יש לשמוח בו ביום‪ ,‬ובליל הפונה‬
‫לו׳ אדר חייב מםפיקא דאורייחא בק״ש של ערביה‬
‫וכיו׳׳ב בכולן — ומ״מ אם יוצה שיז^ בברכה כמזון‬
‫מכ״ח ודאי זה לא יחכן רק בליל ז׳ ואם אכל כדי‬
‫שביעה ביום ו׳ ומברך אח״כ בליל ז׳ אם חייב בברכה‬
‫המזון מה״ח זה חולה בחקירה הרעק״א זי״ע כידוע‬
‫— ואין איחי עכשיו להאריך בזה‪.‬‬
‫הרגי מברך אח כבודו בברכה מז׳׳ט יזכה לראוה‬
‫ה״ח גדול ויר״א אמיחי‪,‬‬
‫כדוש״ח באהבה — מצפה לחםדי כ׳‬
‫סימן כז‬
‫א‪.‬‬
‫הנה חוםפח שבח מהחלקח לג׳ גדרים לענ״ד‪ .‬מכ׳׳ח‬
‫די בכל שהוא חוםפה‪ ,‬וחוםפח מיעוט זה אין‬
‫צריך לקבל על עצמו בפירוש כי החוב חל ממילא‪ ,‬אמנם‬
‫כשרוצה לקבל יוחר מזה מקבלו בפה מלא או בהפלה‬
‫וכיו״ב ונכלל בדין תוספת דאורייתא בץ ארוך בק קצר‬
‫ויש בו דין עשה מה׳׳ת כמבואר כ״ז בפוסקים סי׳ רם״א‬
‫וסי׳ רם׳^ ובש׳׳ס דיומא פ״ח ובפוסקים זה גדר כשני‪,‬‬
‫אבל עכ״פ אינו נאסר בכל כאיסורים כמו שבת עצמו‪,‬‬
‫דמה שמותר אפילו ביה׳׳ש שהוא ספק איסור כרה‬
‫וסקילה מכ״ש‪,‬דמםברא מוהר בז ק הוספה שבת כמבואר‬
 ‫הלוי‬ ‫או׳ח סימן כז‬
‫על המצווח אלא דהעיר דמדוע הדלקה רק לפני ההנאה‬
‫הרי כל הלילה נהניח לאורה וחוכל לברך בכל עח‬
‫שחרצה‪.‬‬
‫הנה בגוף דברי הרב עיין מג״א סי׳ רס״ג ס׳׳ק י״א‬
‫מש״כ בדין מדליק ומברך לאחר ז ק‪ ,‬ובעניוחי‬
‫הכל מודים שהדלקה היא רק הכנה לעיקר המצוה שהיא‬
‫הנאח אור הגורם שלום ביח‪ ,‬אלא שכ' חום׳ יבמוח ו׳‬
‫דהכשר מצוה שאי אפשר בלעדה נעשה כגוף מצוה‪,‬‬
‫וכמש׳׳כ בחשובח חה״ד סי׳ ק״ב לענין ברכח הדלקח‬
‫נ״ח בע׳׳ש של חנוכה דחלוח המצוה רק אח״כ והברכה‬
‫שבט‬ ‫לב‬
‫ומש״ב בזה בחשובח אבני נזר או״ח סי׳ חצ״ח חמוה‬
‫מאד‪ ,‬וב) מש״כ בזה בחשובח ארן צבי סי' ‪' D‬‬
‫ורצה להמציא מדברי כר״ן הנ״ל שיעור חוספת שבח‬
‫פחוח מב' מינוט אינו מוכרח כלל למעיין‪ ,‬עכ״פ דברי‬
‫הר״ח הם מחלוקח על הר‪-‬ן ורשב״א הנ״ל שס דלר‬
‫יוסף לשיטחו מדליקין אחרי השקיעה לפני הכסין(‬
‫החחחון דבר״ח מוכח דגם לר יוסף אסור להכניס עצמו‬
‫לזה אלא שידליק גם לדידי' לפני השקיעה‪ ,‬ולדידן כ״ז‬
‫אץ נפ״מ לדינא דקיי״ל כרבה דמשקיעה הוי ביה״ש‪.‬‬
‫‪ 1‬רע ח״ח סי׳ קנ״ד‬

‫מבעו״י עיין בפוסקים או״ח סי' חרע״ג‪ ,‬ועיין מש״כ‬ ‫ב‪.‬‬

‫בעניי בשו״ח שבט כלוי ח״א סי' ק״ד וח״ג סי' פ״א‪,‬‬ ‫בענין זה דחוספח שבה חמוה לי במש״כ בביאור הלכה‬
‫ובמש״כ כפוסקים והמכרש״ל לענין פדיון הבן שחל‬ ‫או״ח סי' שמ׳׳ב ד׳׳ה מוחר‪ ,‬בשבוחים דמוחרין‬
‫בשבח לענין הברכה‪ ,‬ומזה עצמו קושיא לכרב מדלא כ'‬ ‫בין השמשוח והביא מפמ׳׳ג דצ״ע למ״ד חוס‪ -‬שבח‬
‫חד מהפוסקים דיכול לברך בלילה לפני עיקר כמצוה‬ ‫דאורייחא יהי' אסור מעט מביה״ש מטעם חוספח‬
‫משמע דלא ס״ל כן‪ ,‬אלא דאחנו מקום לחלק בין כדלקח‬ ‫ובביאור הלכה כ״כ לדינא דחלק אחרון מביה״ש אסור‬
‫נר שבח דהוי להנאה דנחשב מציאוח הנאה קצח מעשה‬ ‫באמח מחוספה‪ ,‬ולא הבנחי זה דודאי אם חוספח‬
‫שיחול עלי' ברכה משא״כ החם בנ״ח דקיום המצוה‬ ‫שבח דאורייחא כאשר כן קיי״ל האיש הזה כבר קבל‬
‫ממילא וגם אסור לכשחמש לאורה‪.‬‬ ‫עליו חוספח שבח לפני ביה״ש כדץ‪ ,‬והיינו לענין מלאכוח‬
‫דאורייחא או שאר שבוחים שלא הוחרו בביה״ש‪ ,‬אבל‬
‫ו מ ש״ כ כב' דלהרב מיושב קושיח כחיי״א והיינו דר׳ל‬
‫לענין שבוחיס שהוחרו בביה״ש ומכ״ש בחוס' שבח )אם‬
‫דבאמח קדוש היום בא קודם אלא דמקדים‬
‫לא שקבל על עצמו בפירוש כן( א״כ כל ז ק שהוא ספק‬
‫נר שבח משום שלום ביח‪ ,‬לפמ׳׳ש להסביר הכל מודים‬
‫לא גזרו עליהם‪ ,‬א״כ מה שייך חוספח שבח על אלו‬
‫בזה דעיקר המצוה בשבח אלא דהוי מע״ש ההדלקה‬
‫שבוחים לבד‪ ,‬ומנ״ל שיש עליו חיוב שני של חוס׳ שבח‬
‫מכשירין דא״א בלעדם‪ ,‬דכא לא קיי״ל ככראשונים דס״ל‬
‫בדבר שלא גזרו עלע לא בספק ולא בחוספח‪.‬‬
‫דמהני דלוקה מבעו׳׳י‪ ,‬וקיי״ל מכ״ט דמברכים אנר‬
‫ע״ע זדי סי׳ נ' ־ בד״ה הנה‬
‫שבח‪ ,‬והיינו דלכו״ע שוו להדלקח נר מעשה מצוה עכ״פ‬
‫בחורח מכשירץ שא״א לווחר עליהם וא״כ גם לכרב‬
‫חקשה קושייח החיי״א‪ ,‬אלא שחידש כיון דעיקר המצוה‬
‫אח״כ עדיין רשוח לברך כיון שפעולח כהנאה עדיין‬
‫לפניו יש חשיבוח כחחלח ענין בזה‪ .‬ובזה מיושב גם מה‬ ‫סימן כח‬
‫שהעיר כב' דא״כ גם באמצע ההנאה בלילה יברך‪ ,‬דהרב‬
‫יום ב׳ אחרי קדושים כ׳׳ב לספירה חשל״ז לפ״ק‪.‬‬
‫ס״ל דרק החחדשוח ההנאה נחשב מעשה קצח לברך‬
‫כבוד ידידי האהוב האברך השלם בחו׳‪ v‬הה״ג‬
‫עלי׳ משא״כ באמצע דאץ שום כחחדשוח בזה‪.‬‬
‫בנש׳׳ק ר׳ זאב פעלדמן לאוי״ט‪.‬‬
‫ומה שהעיר כב׳ כיון דכ' הרמב׳׳ם פ״ה ופכ״ט מה' שבח‬
‫דדין הדלקח נרוח שבח מדין כבוד ועונג א״כ‬ ‫אחדשה׳׳ט וש״ח באה׳ד‬
‫בחוה״מ דגם בי׳ איכא דץ כבוד ועונג מדוע לא חייבו‬ ‫לנכון קבלחי מכחבו השני ואני עני זמנים שלי‬
‫ג״כ בכדלקח נרוח‪ ,‬באמח לא ידעחי מאי קושיא היא‬ ‫מצומצמים מאד‪ ,‬ע״כ באחי רק היום בקוצר‬
‫זו‪ ,‬חדא דכבר אסיק בשעה״צ סי׳ חק״ל דלכר׳ע אין‬ ‫דברים להשיב על דברי נועם‪ .‬הנה כב‪ -‬נשאל במי שאשחו‬
‫דין עונג וכבוד דחוכ״מ דומה לשבח‪ ,‬ועוד דנכי דנימא‬ ‫שכחה בעח הדלקח נרוח של יו״ט שחל להיוח בשבח‬
‫דיש חיוב כבוד ועונג בחוה״מ והדלקח נרוח הוא מכבוד‬ ‫להזכיר של יו״ט אם חברך על של יו״ט או לא‪ ,‬והעיר‬
‫ועונג מ״מ לא אלים הדלקח נרוח של חוכ׳׳מ לעשוחו‬ ‫מדברי שו״ט דרב בעל החניא סי' רס״ג באשה שהלכה‬
‫מצוה מיוחדח לברך עלי׳ אשר קדשנו במצווחיו‪ ,‬והיא‬ ‫לטבילה ושכחה להדליק נרוח ונזכרה בביה״ש יכולה‬
‫רק פרט אחד מכללוח עונג וכבוד‪ ,‬משא׳׳כ בשבח ויו״ע‬ ‫לצווח לנכרי להדליק והיא חברך קודם שחהנה לאורה‬
‫השיגו ברוח קדשם דחלק זה מכבוד ועונג נעשה מצוה‬ ‫דכיון דעיקר המצוה אינה ההדלקה לבד אלא ההנאה‬
‫פרטיח אפי׳ לברך עליה‪ ,‬ולדרך זה איכא עכ״פ ק‬ ‫וכו' א״כ ה״נ קודם ההנאה יכולה לברך על של יו״ט‬
‫ההדור להדר להדליק נרוח והעיקר שיכי' אור ולא חושך‬ ‫או שמא כיון דשבח כולל גם יר׳ט אין לה לברך‪ .‬ושוב‬
‫וזה ממילא עושץ וקרוב דאיכא בזה ק כחיוב שלא לשבה‬ ‫העיר בדברי הרב דלדבריו א״ש דנר שבח וקדוש היום‬
‫בחושך גם בחוה״מ‪.‬‬ ‫עדיף משום שלום ביח ולא קאמר משום דאץ מעבירין‬
‫לג‬ ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן כם‬ ‫שבט‬
‫ולענץ אם שכח אצלו מפחח במקום שאסור להוציא‬ ‫סימן כט‬
‫בשבח‪ ,‬כדין המובחר להנצל מאיסור ליחט מיד‬
‫על אחה מקום פטור אם יש‪ ,‬כי שאר ב׳ כדרכים שהזכיר‬ ‫ס״י אייר ל״ג בעומר השל״ו לפ׳ק‪.‬‬
‫כב׳ הם בחזקח סכנה שיבא לאיסור חמור‪.‬‬ ‫כבוד ידידנו כחשוב הרב כג׳ כמופלג טובא‬
‫והריני דוש״ח בלונ״ח ידידכם ^ פ ה לחסדי ה׳‬ ‫כש׳׳ח ד אפרים גרינבלט שליט׳׳א‬
‫מנהיג לעדהו במעמפים שבארה׳׳ב יצ ‪.r‬‬

‫סי־מן ל‬ ‫אחדשכ״ט וש״ח באהבה‬

‫לנכון קבלהי מכהבו מכ׳׳ה ניסן‪ ,‬באמה נהקבל ספרו‬
‫א‪.‬‬ ‫היקר לפני ‪ p r‬מה ונכנהי לראוה כי נו״נ‬
‫הנה כמדומני שלא נסחפק אדם מעולם שיכי׳ שייך‬ ‫בהלכה כדה של הורה אשרי לו ויכ׳׳ר שיפוצו מעיינותיו‬
‫מלאכח מחחך דאוריחא בחחוך קול‪ ,‬או חחוך‬ ‫חוצה להגדיל הורה ולהאדירה‪.‬‬
‫מים לפי המדה‪ ,‬דדוקא בחחוך עור או עצים דבר‬ ‫ואשר שאל כפעם היוה בימוה הקין אצלכם ‪p r‬‬
‫ממשי שייך מחחך עיין שבח ע״ד ע׳׳ב וברמב׳׳ם פי׳׳א‬ ‫הבדלה הוא בשעה השע ולהחם המקוה לוקה‬
‫ה״ז משבח‪ ,‬ועיין מש״כ בעניי בשבט הלוי ח׳׳א‬ ‫ג׳ שעוה‪ ,‬אם אפשר ביום ר לומר לגוי שיכניס בשבה‬
‫סי׳ קט׳ץ‪.‬‬ ‫מים למקוה שיהי׳ מוכן במוצש׳ק ולא צריך לחכוה‬
‫א ל א דראיחי להגאון מכר׳׳ם שיק בחי׳ מצוח מצוה‬ ‫עד חצוה‪.‬‬
‫ח׳ץ כחב לישב שיטח הגמ׳ ריש פ״ד דר׳׳ה דהוי‬
‫אומר בקצור כנה דעוה הראשונים ט ה ידועים שדעה‬
‫ס״ל מעיקרא דתקיעח שופר בשבח אסור מכ״ח מקרא‬
‫כעיטור להסיר אמירה לעכו״ם אפי׳ במקום‬
‫דזכרון חרועה‪ ,‬וכ׳׳ה כירושלמי שם באמה והקשה‬
‫מלאכה דאורייהא במקום מצוה‪ ,‬והוא י׳׳א ברמ״א סי׳‬
‫כטו׳׳א מכמה מקומוח דמוכח דאין סרך איסור חורה‬
‫רע״ו ס״ב‪ ,‬וכפוסקים החמירו בזה‪ ,‬רק במקום מילה‬
‫בחקיעה — וכ׳ כמהרמ׳׳ש ז״ל שם — די׳׳ל דאיסור‬
‫מצדד המג׳׳א סי׳ של׳׳א להקל‪ ,‬ור « לה גם רמ׳׳א סי׳‬
‫חורה יש משום מלאכח מחחך כיון שיש שיעור לחקיעה‬
‫ש״ו ס״ה‪ ,‬ובעצם כאמירה לגוי ישנם ד טעמים כאשר‬
‫ולחרועה ומחחך הקול לפי מדחו — ואני חמה אם‬
‫כחבחי באורך במק״א בשבט כלוי חלק שלישי סי ‪ p‬כ״ב‪,‬‬
‫אמרה הגאון‪ ,‬דמאין הרגלים לדבר לחייב בכזה מכ״ח‬
‫או משום מ ^ א חפצך ודבר דבר‪ ,‬או משום שליחוח‬
‫כיון דאינו דומה כלל במציאוחו למחחך עור דמשכן‪,‬‬
‫לנכרי לחומרא‪ ,‬או שמא יעשה בעצמו כדעה הרמב׳׳ס‪,‬‬
‫וכן פשוט אצלי דגם במים לא שייך מחחך כגון דמחלק‬
‫או מסיה׳׳כ שלא יעשה מלאכה כדעה הסמ׳׳ג אי נימא‬
‫שטח מים לפי מדה הצריך לו וכיו׳׳ב כל דבר לח‪.‬‬
‫דהוא מכ״ח ממש כמבואר במכילחא פ׳ בא‪ ,‬ובב׳׳י‬
‫וט׳^ או״ח סו״ס רמ״ג ופמ״ג שם ולבוש‪ ,‬ובמק׳׳א‬
‫ב‪.‬‬
‫בארנו הכל באורך‪.‬‬
‫נלענ״ד פשוט דאם נזדמנו חבורה בביח להוציאם‬
‫בהבדלה וכיר׳ב וחשבו שהמבדיל יוציאם‬ ‫מכ״מ גם מע׳׳ש לשבח אסור כמבואר מש״ס ריש פ׳‬
‫ומחמח שיש לו הקפדה על אחד מכם חושב שלא להוציאו‬ ‫מי שהחשיך והיינו אע״ג דלא שייך ממצא חפצך‬
‫מכ״מ שאר השומעים יוצאים‪ ,‬ואינו דומה למה שמבואר‬ ‫ודבר דבר מכ״מ שארי כטעמים שייכים כמש״כ הפוסקים‬
‫בד׳מ ורמ״א סי׳ חקפ״א דש״צ שאינו מוציא אחד ‪P‬‬ ‫ובח״ס או׳׳ח סי׳ ס׳‪ ,‬וכבר מצינו נדון כדומה לנדון של‬
‫הקהל אפילו אחרים לא יצאו — דיראה דשאני ש״צ‬ ‫כ״ת בחשובה הגרעק׳׳א ח״א סי׳ י׳^ לענין להחם מקוה‬
‫שהוא שליח ממונה בחפקיד ‪ p‬הקהל וע״ז נחמנה‬ ‫ע׳׳י גוי מיו״ט ראשון לליל יו״ט שני‪ ,‬וכגרעק׳׳א החמיר‬
‫מסחמא שיוציא אח כולם וא״כ כשלא רצה להוציא אח‬ ‫ט ה דגם אם נימא דמכ״ת מוחר דשרי מדאורייחא‬
‫כולם לא עשה שליחוחו — משא׳׳כ מי שמוציא אחרים‬ ‫מטעם הואיל‪ ,‬מכ״מ כל מלאכה ששרשה מכ״ח אפי׳‬
‫ברצונו לבד‪ ,‬אמנם מסופק אני בנ׳׳ד אם אמר לו בחחלה‬ ‫במצב של עכשיו היא דרבנן א״א להחיר אפי׳ שבוח‬
‫שיוציאנו ג׳׳כ ושוב הוציאו ‪ p‬ככלל במחשבחו‪ ,‬כיון‬ ‫דשבוח דאמירה‪ ,‬זה ביו׳׳ט מכ׳׳ש בשבח ומכ׳׳ש לכחס‬
‫דכבר כחחייב עצמו להיוח כמוציא כולם‪.‬‬ ‫ממש‪ ,‬ומכ׳׳ש דכחבחי כבר בכמה מקומוה‪ ,‬דכ״ז לא‬
‫ממירין רק במקרה אבל להחיר בקביעוח שבח אחרי שבח‬
‫ג‪.‬‬ ‫יש זלזול טובא בזה‪.‬‬
‫גשאלתי על מה שנוהגים קצח שאם מח בשבח‬ ‫אמנם אם אין הגוי צריך לעשוח מלאכה דאורייחא‬
‫שפושעים בגדיו לפני שמשכיבין אוחו על‬ ‫רק להכין המקוה ע״י שמכנים כמים בלי לחמם‬
‫ה א ק — ולפי דעחי איסור גמור הוא ולא יעשה דנסחר‬ ‫אוחם כלשון כ״ח אולי יש לצדד להקל דכו״ל שבוח‬
‫ממשנה מפורשה שבח קנ״א דאסור לכזח בו אבר‪,‬‬ ‫דשבוח קל במקום מצוה ואמירה מע״ש קל קצח עיין‬
‫ובשו׳׳ע סי׳ שי׳׳א לא החירו לטלטלו אלא ע׳׳י ככר‬ ‫בחשובה ח׳׳ם או״ח הנ״ל ואק להאריך בזה‪.‬‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן ל‬
‫כמבואר בקרבן נתנאל ובתשובת דברי חיים ועכ׳׳פ‬
‫להקפיד שכבר יהיו חמין בערב שבת ואין דעתי להורות‬
‫בירושלים עיה״ק שישנם מורים כדה‪.‬‬
‫ע״ע ח״נ סי■ ל״נ‪-‬נ‪ 1,‬ם‪ -‬מ׳ז‬
‫נ‪.‬‬
‫ח ה מכבר שאל אותי הגאב״ד העלמען בעל טהרת יו׳׳ט‬
‫בענק שהוא בבית החולים ראצעסטער‪ ,‬ואין לו שס‬
‫מקוה טהרה‪ ,‬והוא רגיל מנעוריו לטבול בשבת בבוקר —‬
‫ואצלו זה בגדר דבר מצוה והנהגה טובה והוה כמו‬
‫נדר‪ ,‬והאריך להתיר אמירה לגוי בשבת מכח זה‪ .‬ובעניותי‬
‫בלי להאריך — דלפי מה שכתב בדגול מרבבה יו״ד‬
‫סי׳ רי״ד לחלוק על כש״ך במש״כ דכה״ג בהנהגה טובה‬
‫שאירע לו מיחש וכה״ג שצריך התרה‪ ,‬והדג״מ דעתו‬
‫דמי שיש לו אתה מנהג טוב ואירע לו סיבה גמורה‬
‫שלא יכול לעמוד במנהגו כגק מיחוש חולה או סעודת‬
‫מצוה‪ ,‬ואח׳׳כ יחזור למנהגו בזה אין צריך התרה כלל‪,‬‬
‫ומישב בזה דברי כמג״א סי׳ תקפ׳׳א ס״ק י׳׳ב‪ ,‬וכזה‬
‫אנו מורים בכל יום — א״כ נדון של כ׳׳ת ג״כ דומה‬
‫לכנ״ל — והוא עומד בהנהגתו הטובה בלי כיתר נדרים‬
‫ולפי דעתי מפ״ז קשה להתיר אמירה לגוי בכה״ג —‬
‫וגם בלא מיחש קשה להתיר אמירה לגוי במלאכה גמורה‬
‫בשביל טבילה שהיא רק לתוספת קדושה‪.‬‬
‫תפלת שבת‪ ,‬אלא דאיכא דין תפלה בזמנה ודק תפלה‬
‫ג‪.‬‬
‫ואשר שאל באיסור ליהנות ממעשים שיהודים עשו‬
‫בשבת או ביו׳׳ט באיסור מלאכה‪ ,‬הנה עיי׳‬
‫או״ח סי׳ שי״ח המבשל בשבת במזיד דאסור לו לעולם‬
‫ולאחרים במו׳׳ש מותר‪ ,‬ולא בעינן בכדי שיעשו‪ ,‬דדוקא‬
‫בגוי שעשה בשביל ישראל בעינן בכ״ש‪ ,‬ולענק דבר‬
‫פרהסיא שידוע שחיללו שבת אצלו עיי׳ או״ח סי׳ רמ׳׳ד‬
‫ס״ג דאק לכנוס לעולם בבית שבנו בשבת באיסור‪ ,‬וכ׳׳ה‬
‫במג׳׳א סי׳ שכ״ה ס׳׳ק ל׳׳א ובאו״ח סי׳ תרס״ד לענק‬
‫ערבה בשס תשובת הרשב׳׳א‪ ,‬ובמ׳׳ב סי׳ שכ״ה כ׳ דזה‬
‫רק חומרא‪ ,‬וכ״ז בגוי שעשה בשביל ישראל‪ ,‬אבל ישראל‬
‫עצמו קיל יותר‪ ,‬אמנם לדינא עיי׳ פמ׳׳ג באשל אברהם‬
‫סי׳ שכ׳׳ה ס׳׳ק כ״ב דמומר דינו כגוי‪ ,‬ופשוט בין מומר‬
‫לע׳׳ז בין מומר לחלל שבת דשניהם שוק בחומרא‪ ,‬ופשוט‬
‫דה׳׳ה לענק מידי דפרהסיא שיש חלול ה׳ בדבר ע״כ‬
‫אס ידוע ומפורסם שנעשה בחלול שבת וכו׳ מן הדין‬
‫להחמיר בו שלא להינות ממנו‪.‬‬
‫דמיירי מע׳׳ש לשבת דומיא דאנשי טברי׳ שמזה עסיק‬
‫ד‪.‬‬
‫ואשר שאל באו״ח סי׳ רע׳׳א מש׳׳ס ברכות כ׳ לאשה‬
‫חייבת בקידוש היום‪ ,‬וכ׳ הר׳ץ פרק כל כתבי‬
‫דלאו דוקא בקידוש היום דבכל מעשה שבת איש ואשה‬
‫שוין הן לענק ק ‪T‬וש‪ ,‬לחס משנה‪ ,‬וג׳ סעודות‪ ,‬וא״כ‬
‫פשיטא דגס קידוש בשחרית ולחם משנה‪ ,‬וכ״כ בפמ׳׳ג‬
‫במ׳׳ז סי׳ רפ׳׳ט דאשה חייבת בקידוש שחרית‪ ,‬ובם׳‬
‫דפת תורה להגאון מהרש״ם סי׳ רפ׳׳ט שם העתיק בשם‬
‫שבט‬ ‫לד‬
‫והינוק‪ ,‬וגס רר! במוטל בחמה וכיו״ב ש ס חשש בזיון —‬
‫והמקילי! בנ״ד נמשכו אחרי ספר גשר כחיים ח׳׳א פ׳׳ב‬
‫שמביא קולא זאת ונמשך אחרי מנהג אחמר שנכט‪ ,‬כך‪,‬‬
‫ו ס בטעמו שאם לא יפשטו בגדיו יגרום בזיון וסרחון‬
‫ונפוח מחמת כדוק הבגדים לגקס‪ ,‬ואפי׳ בימות החורף‬
‫התיר לפשות כן‪ ,‬ובמחכ׳׳ת שגה בזה להחזיק במנהג‬
‫שהוא נגד ההלכה ונגד כנהוג מדור דור — וכאשר‬
‫נפטר מרן כחזון איש זי״ע הי׳ ג״כ בש׳׳ק והי׳ ימות‬
‫החורף ונשאר מושכב במטתו רק בהשמטת ככר מתחת‬
‫ראשו וכסוי סדינים כנהוג וכהלכה — ולפנין פשיטת‬
‫כאברים עיין במשמרת שלם ערך שבת‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ב סי׳ רס״ג סט׳׳ו אלא יתפלל ערבית שתים — כ׳‬
‫הגרעק׳׳א צ״ע אס כה״ג מתפלל מנחה תחלה‬
‫כיון שעדין יום מ׳׳ז סי׳ ק׳׳ח ובשם הפמ׳׳ג בא׳׳א כאן‬
‫ס׳ ק כ״ח סייס דמתפלל ערבית תחלה‪ ,‬ואם הקדים‬
‫מנחה אפשר דיצא ע״כ — ואי לאו דרבותינו הפמ׳׳ג‬
‫והגרעק׳׳א מספק׳׳ל בזה הייתי אותר דאין הבדל בזה‬
‫לכל תשלומי תפלה דאס הקדים תשלומין דלא יצא‪,‬‬
‫דכיק דגם כאן מתפלל לתשלומי מנחה נוסח תפלת‬
‫ערבית דשבת‪ ,‬והיינו דתשלומק חל כבר בזמן חיובי‬
‫דתשלומין להתפלל שתים מתפלה הבאה ויעלה האחת‬
‫לתשלומין א״כ פשיטא ח ה ככל שאר תשלומין דאם‬
‫הקדים התשלומין לא יצא דלענין התפלה כבר עבר זמן‬
‫תפלת מנחה לגמרי ודו״ק‪.‬‬
‫סימן לא‬
‫א‪.‬‬
‫אחדשה׳׳ט וש׳׳ת באכ׳׳ר‬
‫היו ם קבלתי מכתבו ואשר העיר על מש״כ בעניי‬
‫בשו׳׳ת שבט הלוי אר׳ח סו״ס נ״ח לענק חמק‬
‫שהוחמו בשבת על האש לענק רחיצה אס נקרא חמין‬
‫שהוחמו בשבת לענק זה‪ ,‬וסתר דברי מלשון תר׳י שהבאתי‬
‫שס מדכ׳ כמעשה דאנשי טברי׳ וכתם הוי משוס הטמנה‬
‫משא׳׳כ בנ״ד‪ ,‬הנה אי משוס הא אין סתירה כלל דתו״י‬
‫אין רוצק לדמות ממש כהאי דאנשי טברי׳ אלא רצונם‬
‫הסוגיא התם‪ ,‬אמנם בעיקר ההלכה וממר שהעיר‬
‫מדברי הגרעק׳׳א בסי׳ שכ״ו‪ ,‬כבר העירו אותי רבים‬
‫על כך‪ ,‬וזה לא מכבר נדפס ספר על הל׳ שבת שומר שבת‬
‫ושם החזיק מאד בדברינו ומסייע שיטתינו מדברי שאר‬
‫ראשונים‪ ,‬ומ״מ מאן דמורה לכתחילה ככגרעק׳׳א הרי יש‬
‫לו עמוד העולם לסמוך עליו‪ ,‬ועוד כיון דהדבר נוגע‬
‫בנדון שלכם לחמום כמקוה באופן כנ׳> יש לצרף להקל‬
‫שיטת הסוברים דאין במקוה טהרה גזרת מרחצאות‬
‫לה‬ ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן לא‬
‫דנעשה אח״כ על ידו בהוך הפה‪,‬יראה דכה׳׳ג לא שיוך‬
‫גדר לישה‪ ,‬אף דאץ לדמוה לבורר הוך כ>מ יוצא מחוך‬
‫הסוגיא ע׳׳ד ע״א דדרך אכילהו לא שייך בורר עוין‬
‫או׳׳ח סי׳ שי׳׳ט‪ ,‬וכן לענין סחיטה הוך הפה ברמ׳יא‬
‫סי׳ ש״כ ס׳׳א‪ ,‬דאין סחיטה תוך הפה‪ ,‬אף דאיכא‬
‫גדר יניקה הוך הפה כמבואר סי׳ שכ״ח ההם דרכו‬
‫בכך עיין מג׳׳א רפוסקים סי׳ ש״כ שם‪ ,‬וגדר ל סה‬
‫ודאי מסהבר דליהא הוך הפה‪ ,‬ומכ׳׳ש דלא קעביד‬
‫מעשה לכך אלא שנעשה מאליו‪ ,‬ועיק הי׳ בביה מאיר‬
‫סו׳׳ם ש׳׳כ‪ ,‬מה שכ׳ בזה לענק משהין בטיט בגדר‬
‫הפס״ר‪ ,‬מ״מ הא דידן עדיף מזה להקל‪ ,‬אמנם דאיכא‬
‫להסחפק אם אין בזה הקון ושבוה דמהקן שמדבק‬
‫השינים להוך הפה‪ ,‬ואם הי׳ מדבק ממש ע׳׳י דבק‪,‬‬
‫כדרך שעושים לפעמים רופא השינים פשיטא לן דאסור‪,‬‬
‫ובכה״ג דיק דאינו מודבק ממש רק מקיל על השהמשוה‬
‫השינים הנ׳׳ל יש מקום להקל‪ ,‬בכל אופן אין למהוה‬
‫ביד העושים כן בשבח‪ ,‬ובלבד שיעשו דרך שינוי מבחול‪.‬‬
‫ומטעם האמור יראה בענק השאלה השני׳ בנדון זה‬
‫שכ׳ כב׳ דהיינו אם להשהמש במשחה שמדבקה‬
‫השינים הוהבוה בחניכים‪ ,‬יראה בפשיטוה דאסור דיש‬
‫בזה הקון שלם‪ ,‬אמנם מש״כ למננלה יראה להקל בו‬
‫עם שינוי קל היוה שנוגע גם לצער דגופי׳ ובטול‬
‫עונג שבה‪.‬‬
‫הריני דוש׳׳ת בידידוה בלונ׳׳ח — מצפה לחסדי ה׳‬
‫סי׳ נו״ן הארכחי היטב לבאר הענין לדינא‪ ,‬ומ״מ מה‬
‫שכב׳ מצדד דלישה של דיו שאני דאפשר דיו היינו‬
‫סימן לג‬
‫משא״כ אבקה זו שנעשה מחמרים כימיים כאמור‪,‬‬
‫ז״ך סיון השל״ז לפ״ק‪.‬‬
‫כבוד האברך השלם בהר׳י ר׳ דוב שפירא‬
‫לאוי׳׳ט‪.‬‬
‫אחדשה׳׳ט וש׳׳ת‬
‫אשר שמע בשמי הוראה להיהרא להניח משחה בשבח‬
‫במקום דליכא גזירה דרפואה באופן שאינו ממרח‬
‫כגון ללחון מחוך שפופרה‪ ,‬ולמעלהו צ״ע מ ד הרא׳׳ש‬
‫פ״ק דשבה סי׳ ל״ג בהא דמניחין קילור ע׳׳ג עין‪,‬‬
‫כ׳ הרא״ש דמיירי בקילור שהוא עב וכו׳ אבל בשבח‬
‫אסור להניחו ע׳׳ג עין משום גזירה שחיקה סממנין‪,‬‬
‫או גזירה שמא ימרח כו׳ מבואר דאיכא גזירה דשמא‬
‫ימרח אפי׳ בהנחה בעלמא‪ ,‬וכן נפסק להלכה סי׳ רנ׳׳ב‬
‫ע״ש במ׳׳ב ס״ק ל׳׳ח‪.‬‬
‫אע״פ שיפה הקשה מכ״מ אכהי לא דמי נ״ד לדברי‬
‫הרא״ש‪ ,‬דהרא׳׳ש וכ׳׳ה בטור או״ח סי׳ רנ׳׳ב‬
‫איירי במניח קילור עבה דהיינו דבר שממורח כבר על‬
‫הקילור ואלו הי׳ עושה זה בשבח הי׳ חייב משום ממרח‬
‫והוא מניח כדרכו בלי שינוי ודאי גזרינן דיעשה המרוח‬
‫בעצמו‪ ,‬אבל מנ׳׳ל לגזור כה״ג דקעביד דרך שינוי ואינו‬
‫מניח דבר מרוח ומשנה בכוונה שלא יבא לידי מרוח‪,‬‬
‫והרי בסי׳ שכ״ח סי״ז מהירק אפי׳ אין בו סכנה אבר‬
‫שבט‬
‫חכ״א בשם ם׳ מהר״ם מלואה על פסחים שב׳ בשם מורו‬
‫הרשב״א משים פעורוה מקידוש היום דשחריה‪ ,‬יע׳׳ש‪.‬‬
‫איברא סוגיה הפוסקים וההלכה איט כן כנ״ל מהפמ׳׳ג‬
‫וכן הלכה דחייבה‪.‬‬
‫סימן לב‬
‫מ׳ חשון השל״ז ל פ׳׳ ק‬
‫כבוד ידידי היקר המופלג הרבה בהפלגה ההורה‬
‫והחכמה בגש׳׳ק רבי שמעון אליעזר זוסמן‬
‫סופר לאי״ט‪.‬‬
‫אחדשה״ט וש׳׳ח באהבה‬
‫יקרתו קבלחי וכב׳ שאלני אודוח האבקה שמפזרים‬
‫על השינים החוחבוח כדי לחזקן בפה האם‬
‫מוחר לפזר האבקה הזאח על השינים הנ״ל בשבח‪,‬‬
‫האם אין בזה חשש איסור לישה‪ ,‬האבקה עצמה היא‬
‫חרכובח כימי והיא מחפזרח יבש על שינים יבשוח‪,‬‬
‫ורק כשמשימים השינים החוחבוח חוך הפה מחמה‬
‫פעולח הרוק נמסה האבקה ומההווה כמין בלילה רכה‬
‫כמין דבק המחזיק אח השינים‪.‬‬
‫אכתוב בקצור לדינא‪ ,‬עיץ סוגיח הש״ס שבח י״ז וי׳׳ח‬
‫בפלוגחח רבי וריב״י‪ ,‬ובשו׳׳ח שבט הלוי ח״ג‬
‫קורטיבא דנעשים מצמחים גדולי אדמה שייך גדר לישה‬
‫לדידי יסוד זה ליחא דהא באדמה וחול הדק נמי‬
‫שייך לישה כמבואר בש״ם ושו׳׳ע סי' שכ׳׳א ובר״ן פ׳׳ק‬
‫דסוכה כ' דאדמה לא נקרא גדולי קרקע וכמבואר סי׳‬
‫חרכ״ט‪ ,‬ומנ״ל לחלק בין אדמה וחול לבין אבקה כימיח‬
‫ועוד דרוב מלאכוח אין אנו מניחים בהם הכלל דאין‬
‫מלאכה זו אלא בגידולי קרקע ובחוכה לש ג״כ כמבואר‬
‫היטב בבינה אדם כלל י״ז אוח ב׳ בראיוה ברורוה‪,‬‬
‫וא״כ השאלה רק אם במציאוה ‪ p‬כאן גדר לש או לא‪.‬‬
‫ומה דאיכא לספוקי אם ברוק גדר לש בהערובה קמח‬
‫או אבקה כנ׳׳ל‪ ,‬וראיהי בפמ״ג סי' שכ״א בא׳׳א‬
‫סוס״י! י״ט ובמ״ב שם ס״ק נ״ז בענק כלי שרוקק נ׳‬
‫והחהיו יש חול הדק או הגם דמצדד דאולי הוי פס׳׳ר‬
‫דלא ניחא לי׳ ומביא בשם הביה מאיר לההיר‪ ,‬והנה‬
‫הביה מאיר מיירי במשהין על הטיט עיק מג׳׳א שם‬
‫ס״ק י׳׳ט‪ ,‬ולא מיירי ברוק‪ ,‬אבל הפמ׳׳ג איירי ברוק‬
‫עכ״פ פשיטא לי להפמ׳׳ג דיש לדינא גדר לישה ברוק‬
‫אפי׳ עם חול‪ ,‬ולכאורה הה״ד בנ״ד‪ ,‬אך בכל זאה יראה‬
‫כיון שהוא מפזר האבקה בעודה יבש )כאשר מצדד‬
‫גם כב׳( ורק אחר ז ק מה בהיוהה הוך הפה נמסה‬
‫ונעשיה כעין לישה המדבקה‪ ,‬גרע זה מנוהן מים בלי‬
‫פעולה לש דפליגי בה‪ ,‬דלא קעביד מידי בדיק‪ ,‬אף‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן לג‬
‫כעין נגיעת רוח רעה לא שנכנס בו רוח שטוח מחמת‬
‫רוח רעה דהא כ׳ בסי׳ שכ״ח שם דלית בי׳ אפי׳ צערא‬
‫יתירא‪ ,‬ופשיטא דלא שייך זה בגדר נכנם בו רוח רעה‪,‬‬
‫וא״כ דברי השו״ע אינם סותרים‪ ,‬והאי דסי׳ פר׳׳ח‬
‫משנה שלימה היא בתענית‪ ,‬וע״כ כנ׳׳ל ועיין ס׳ שח׳ח‬
‫מ ע ד יוה׳׳כ סי׳ ג׳ כ׳׳ה‪.‬‬
‫ואם סתם שוטה בגדר פקוח נפש‪ ,‬או שצריך לדעת‬
‫בפירוש שיש בו גדר סכנה‪ ,‬הנה בתשובת הרשב׳׳א‬
‫המיוחסת לרמב״ן סי׳ רפ׳׳א‪ ,‬ומובא ג׳׳כ בב״י יו״ד‬
‫סי׳ רכ״א במי שנשבע שלא ישחוק בשום שחוק ואח׳׳כ‬
‫נשחטה וקצה הוטב לו ולפעמים חוזר לשטותו וע׳׳י‬
‫צחוק לפניו מצא מנוח‪ ,‬אם מתירים לו‪ ,‬ובתשובה כ׳‬
‫הרשב״א דאפשר שהוא מותר דיש בזה גדר פקף^ וראי׳‬
‫ממשנתינו דשבת )כ״ט ע׳׳ב( המכבה את הנר מפני‬
‫עכו״ם ולסטים או רוח רעה ומפני חולי שיישן פטור‪,‬‬
‫וסוגיא דשמעתא שם דבשביל חולה שיש בו סכנה מותר‬
‫לכתחילה וכו׳ וכ׳ הרשב״א דכל הני דתני במשנתינו‬
‫סכנה יש בהם ומותר לכתחילה‪ ,‬ולא חני בה פטור‬
‫אלא בשביל החולה דאם אין בו סכנה אינו מותר‬
‫לכתחילה )ופטור עכ״פ לר׳׳ש דפוטר מלשאצל׳ ‪ ( y‬וא״כ‬
‫מפני רוח רעה מותר לכתחילה דכחולה שיש בו סכנה‬
‫הוא‪ ,‬אמנם בירושלמי אמרו שם דכל הני דמשנתינו‬
‫כשיש בהם סכנה‪ ,‬כוונת הרשב׳׳א בזה דלדרך הראשון‬
‫דוקא בחולה בעינן ברור שיש בו סכנה ולא סתם חולה‪,‬‬
‫אבל באינך דהיינו מפני גויס‪ ,‬לסטים‪ ,‬ורוח רעה גם‬
‫בסחמא מוחזק כדבר שיש בו סכנה‪.‬‬
‫מ ש א״ ב להירושלמי בעינן גם בגוים‪ ,‬לסטים‪ ,‬ורוח‬
‫רעה ידוע שהוא רוח רעה של סכנה‪ ,‬ולא‬
‫דנין הסתם כדבר שיש פקוח נפש‪ ,‬וגרעק״א בתוספותיו‬
‫במשניות פ״ב דשבת הרגיש ג״כ במחלוקת זה בין הרע״ב‬
‫לרש״י שבת ל׳ ע׳׳א דלרש״י דוקא בידוע שיש בהם‬
‫פקו׳‪ y‬לא סתמא‪ ,‬ולהרע׳׳ב גם סתמא ולא הרגיש‬
‫בדברי הרפב׳׳א הנ׳׳ל‪ ,‬וסיים הרשב״א ומ״מ אפי׳ מסופק‬
‫מותר דספק נפשות להקל‪ ,‬ומדכ׳ הרשב״א בלשון השאלה‬
‫ונשחטה ומייחי בחשובה הראיה מרוח רעה‪ ,‬מכלל‬
‫דפשיטא לי׳ לרבינו הרשב״א דהיינו דין רוח רעה והיינו‬
‫דין נשתטה‪ ,‬וא״כ להרשב׳׳א פשיטא דמי שנחלה ויש‬
‫חשש שישחטה שמותר לחלל עליו שבח מצד דין פקו״י‬
‫עצמו‪.‬‬
‫וטעם שני דמותר לחלל עליו כדי שלא יהי׳ פטור מכל‬
‫מצוות התורה ע״פ הטעם ביומא )פ׳׳ה ע״ב(‬
‫דמוטב לחלל עליו שבת א׳ כדי שישמור שבתות הרבה‪,‬‬
‫וכבר כתבתי בביאור בשבט הלוי ח״ג סי׳ ל״ז דלהלכה‬
‫ב׳ הטעמים אמת הן טעם דוחי בהם ולא שימות בהם‪,‬‬
‫והן הטעם דכדי שישמור שבתות הרבה וכמבואר ממג״א‬
‫סו׳׳ס ש׳ץ דאע׳׳פ שאינו בגדר סכנת הגוך רק סכנת‬
‫בטול המצות דמוחר לחלל עליו‪ ,‬ואפי׳ החולקים בחלול‬
‫שבת על העוברים כיון שעדיין אינם בגדר חיוב אלא‬
‫שברצונו להביאם לידי חיוב משא״כ במי שהי׳ כבר‬
‫שבט‬ ‫לו‬
‫לעשות שבות ע״י שיגר ולא גזריגן שמא יעשה בלי שיגוי‪,‬‬
‫ואע׳׳ם שהתם רק שבות דרבנ! לא גזרינן שינוי אטי‬
‫שאינו משונה משא״ע הנ א דאם ימרח הוא מלאכה‬
‫דאורייתא‪ ,‬מ׳׳מ לאידך גיסא התם גרע דהא קעביד‬
‫השבות עצמו אלא שעושה ע׳׳י שינוי‪ ,‬והנא לא קעביד‬
‫אפילו שבות אלא הנחה בעלמא‪.‬‬
‫ואע״ג דבסי׳ שי״ד סי״א לעני! נתינה בנקב החבית‬
‫נראה דאפילו בהנחה בלא מרוח גזריק אטו‬
‫מרוח‪ ,‬היינו בעלמא‪ ,‬אבל במקום רפואה ואנו מתירין‬
‫גזירת שחיקת סממגין מנ׳׳ל דגזרינן האי גזרה‪ ,‬ואע״ג‬
‫דלבריא נראה דגזריגן אע׳ ‪ y‬דלית בי׳ גזירת שחיקת‬
‫סממנק עיין בקרבן נתנאל ברא״ש פ׳׳ק דשבת‪ ,‬מ״מ‬
‫במקום חולה עדיין לא שמענו‪ .‬וגם אני לא סומך ע׳׳ז‬
‫אלא במקום חולה וצורך גדול‪ ,‬ואי״ה עוד נעיין בהלכה‬
‫זאת‪ .‬ע״ע ח״ה סי' ל־א‪-‬נ‪:‬‬
‫הריני דו״ש ולמודו — מצפה לחסדי ה׳‬
‫סימן לד‬
‫ב׳ שלח תשל״ח לפ״ק‬
‫כבוד ידידינו המכובד הרב הג׳ וכו׳ ד דוד ט ח ם‬
‫נ״י‪.‬‬
‫אחדשה״ט באהבה‬
‫קבלתי יקרתו‪ ,‬ואשר שאל בענין אדם )גדול( שעלול‬
‫לאבד צלילות דעתו ולחיות כשוטה שיפטר ‪P‬‬
‫המצות‪ ,‬וניתן להצילו אם יחללו עליו שבח האם חייבים‬
‫להצילו‪ ,‬ויסוד הספק דאע״ג דאמרו מוטב לחלל עליו‬
‫שבח אחת כדי שישמור שבתות הרבה מ״מ כ׳ בח״ם‬
‫או״ח סי׳ פ׳^‪ ,‬דבפ״ג אין הטעם כדי שישמור שבתות‬
‫הרבה רק לקיים נפש אחת אפי׳ לא ישמור וכן הפיר‬
‫מביאור הלכה סי׳ שכ״ע‪ ,‬ושוב העיר מלשון אחד‬
‫בתשובת ח׳׳ס הנ״ל דמשתמע מיני׳ שכדי להביאו לקיום‬
‫מצוות מחללק עליו שבת‪ ,‬וכ׳ שתמצית שאלהו האם קיום‬
‫מצוות של כל ימיו שעלול אדם לאבד הוא בגדר פקוח נפש‬
‫ומותר לחלל עליו‪.‬‬
‫הנ ה בשאלה זאת עלינו לדון משני פנים מצד שיעשה‬
‫שוטה‪ ,‬ומצד שיפטור כל ימיו ‪ p‬המצווה‪ ,‬הנה‬
‫פשוט לדידי דלהציל אדם שלא יתהפך מפקח שולט על‬
‫עצמו לשוטה גמור שאינו שולט על עצמו הוא פקוח נפש‬
‫גמור וכמבואר תענית )כ״ב ע׳׳ב( לענין יחיד הנרדך‬
‫מפני רוח רעה‪ ,‬וכ׳ ‪ n‬׳‪ v‬ורן והולך שמא יטבע בנהר‬
‫או יפול וימות‪ ,‬ונפסק כן להלכה באו׳׳ח סו׳׳ס פר״ח‬
‫דהוא בגדר סכנת נפשות‪ ,‬ופשיטא דנכנס רוח רעה‬
‫לאו דוקא אלא כל אבדת הדעת כ׳׳ה חיל בתר טעמא‬
‫דשמא יטבע או יפול‪ ,‬וזה שייך בכל שוטה‪ ,‬ומה״ט‬
‫כ׳ הפוסקים דנכפה בגדר פקר׳ג ממש‪ ,‬והא דבאו״ח‬
‫סי׳ שכ׳׳ח סל׳׳ה דאסור להתיז מחלבה על מי שנשך‬
‫בו רוח רעה דלית בי׳ סכנה‪ ,‬האי שנשך בו רוח רעה‬
‫לז‬ ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן לד‬
‫זוג של מנעל אסור לנסקן זה מזה שלא מצינו חילוק‬
‫בין ספירה של קיימא לספירה שאינה של קיימא ורפיא‬
‫בידי ע כ > ורבינו יואל מתיר אפי׳ בספירה הואיל‬
‫ולא להתקיים פביד וכן‪.‬אמרינן לקמן פ׳ כלל גדול‬
‫וכ״כ ראבי׳׳ה בשם רשב״ם וכר ע״כ בהגהות מרדכי‪,‬‬
‫וכ׳ הגאון גנס ורדים דראייס רבינו יואל היא ודאי‬
‫ממה דפריך הגמ׳ פ״ד ע״ב בתופר ב׳ ספירות והא‬
‫לא קיימא ארבב״ח והוא שקשק‪ ,‬הרי דבעינן בספירה‬
‫עביד להתקיים וכ׳ דראיה זו תמוה‪ ,‬דגמ׳ לא איירי‬
‫מגדר דעתו להתקיים‪ ,‬אלא מאיכות הספירה שיכול‬
‫במציאות להתקיים אע״פ שלא נעשה להתקיים‪ ,‬א״כ‬
‫אין כאן ראי׳ כלל‪ ,‬וכיון דברבינו ירוחם מפורש נמי‬
‫לאיסור כמש״כ ב״י בשמו‪ ,‬וראיה רבינו יואל תמוה‬
‫ע״כ הלכה לאיסור בספירה שאינה עומדת להתקיים‪.‬‬
‫ג( ואעתיק לי דברי רבותינו באר׳ז ובם׳ הראבי״ה‬
‫שמהם נלקחו דברי הג״ה מרדכי ונראה‬
‫צדקת רבינו הרמ״א‪ ,‬דהנה בשבת מ״ח ע״א מסירין‬
‫ביס הצואר אבל לא פותחין ופרש<‪ v‬שדרך הכובסין‬
‫לקושק‪ ,‬ובאו״ז ה׳ שבת סי׳ ס״ח כ׳ דיש שרוצים לדקדק‬
‫מזה דאם הי׳ תפור בית הצואר אסור לנתר!ו שלא‬
‫מצינו בספירה חילוק בין קיימא לשאינו בס קיימא כמו‬
‫שמצינו בקשרים‪ ,‬אבל הר״ר יוסך פי׳ שדרך הסופרים‬
‫לספור מעט וכו׳ ואינו עשוי להתקיים הילכך הוי מוסר‬
‫לקרעו‪ ,‬וכן דעת הרב ר׳ יואל ב״ר יצחק מבון הלוי זצ״ל‬
‫להיסרא ומפ׳ כמו כר׳ יוסך ומביא ראי׳ דלשון מסירין‬
‫שייך נמי בספירה ונראה לו להסיר משום דלאו להתקיים‬
‫עביד לה מעיקרא וכו׳ וכ״כ רבינו יואל שמצא בשם‬
‫הרשב״ם זכר צדיקים לברכה דמסיר להתיר ולקרוע ביס‬
‫כצואר כשספור מעט‪ ,‬ועוד דמדמה אותו למגופה‬
‫שאינה חבור שלהנעל עומדת‪ ,‬הרי ברור דמסקנס כאו״ז‬
‫כדעת המסירין‪ ,‬וכעק זה מבואר גם בם‪ -‬ראבי״ה ששם‬
‫מקור דברי הר׳ יואל הלוי עיין שם סו״ם ‪ vn‬דיראה‬
‫לכדיא שכן מסקנתו להיתר‪ ,‬ומסיים וגם נראה בעיני‬
‫דדמי למגופת חבית דאר<‪ v‬אמר רב הפותח ביס הצואר‬
‫בשבת חייב חטאת ומתקיך לה וכי מה בין זה למגופת‬
‫חבית א״ל זה חבור וזה אינו חבור שאינו עשוי להתקיים‬
‫שלינעל עומדת וכן פי׳ רבינו שלמה ע״כ‪ .‬ויראה דהיינו‬
‫מש״כ רש״י מ״ח ע״ב ד׳ ה מגופה אינה ‪ p‬החבית‬
‫ואע״פ שדבוקה לא חשיב חבור שכרי לינעל עומדת‪,‬‬
‫אבל הבגד כשנארג כולו חבור‪ ,‬דמשמע דאלו מציאות זה‬
‫בבגד שדבוקה ולינעל עומדת גם שם היינו מקילים‪.‬‬
‫א ל א שלכאורה בשיטת רש׳ע אי אפשר לפרש כן דהא‬
‫רש״י פי׳ לעיל מסירין ביס הצואר אם קשרו‬
‫הטבסים‪ ,‬דהיינו שהי׳ נפסח כבר ונקשר‪ ,‬אבל אם הי׳‬
‫ספור לרש״י אסור מכ״מ אע״ג שאינו עומד להתקיים‪,‬‬
‫וכנראה דהראבי״ה מפרש כדעת קצת מפ׳ דגם פותח‬
‫ביס הצואר מיירי מספור עיין ריטב״א מכוס ג׳ ע״ב‬
‫והאיסור רק מכה בפטיש או בונה משום דכוי חבור‬
‫אבל לולא זה מתיר ואק איסור )סופר( וקורע מעכב‬
‫שבט‬
‫בגדר חיוב להצילו מבטול מצותיו כל ימיו נאשר כתבתי‬
‫בשו״ת שבט הלוי שם אות ד׳ ד״ה ו ד ^ וכזה יוצא ג״ב‬
‫מתשובת מ ק הח״ס או״ח סי׳ פ״ג ד׳ ה ומיהו‪ ,‬ולפי‬
‫דברינו בשבט הלוי א׳׳ש ג״כ מה םפקפר! הח׳׳ס שם‬
‫יע׳׳ש‪ ,‬ולהלכה פשוט כמש״כ ח ה בגדר פק״נ‪ ,‬והיתר‬
‫חילול שבת לצורך שמירת המצוות כל ימיו‪.‬‬
‫והריני ידידכם דוש״ת‪ ,‬מצפה לחסדי ה׳‬
‫סימן לה‬
‫ביאור הלכה במלאכת תופר‪ ,‬בדין תפירה שלא‬
‫להתקיים בדברי ראשונים ורמ״א סי׳ שי״ז ס׳ג‬
‫בזה‪ ,‬בדין תפירה ע״י מחמין וכיו״ב‪ ,‬בדיו‬
‫תפירה ע״י דבק וכיו״ב‪.‬‬
‫א( הנה בטנין תפירה שלא נפשה לקיימא אם יש‬
‫בזה איסור תופר וקורט דאורייתא‪ ,‬מייתי‬
‫הרמ״א סי׳ שי״ז ס״ג ב׳ דעות וז״ל ולכן אסור לנתק‬
‫או לחסוך זוג של מנעלים הספורים יחד כדרך שאומנין‬
‫פושין אע״ג דהספירה אינה של קיימא דאין חילוק‬
‫בספירה בק של קיימא לאינו של קיימא )הגה׳ מרדכי(‬
‫ויש מסירין בספירה שאינה של קיימא ואין להסיר‬
‫בפני עם ה א ח )ב״י(‪ .‬הנה מלשון זה יראה דמסקנה‬
‫הרמ׳׳א הוא להיסר מעיקר הדין‪ ,‬והחידוש בזה שאין‬
‫כאן איסור סורה ולא איסור דרבנן‪ ,‬משא׳׳ה לדעה‬
‫ראשונה כיון דכללא דאינו של קיימא לא נאמר במלאכת‬
‫סופר וקורנק וכיון דקריפה זו הוה ע׳׳מ לסקן אפ״פ‬
‫דלא הוה ע״מ לספור מ״מ חייב כמש׳׳כ הפוסקים‪,‬‬
‫וכיח שה׳ דרק בפני ע׳׳ה אין להסיר א״כ מעיקר הדין‬
‫נעה הדין להקל‪ ,‬ואע׳׳פ שבלשון הב״י בפנים נראה‬
‫כעין סתירה דבד׳ה מסירין מייתי שיטת רבינו ירוחם‬
‫חי״ד דאס הוא תפור כדרך שאומנין עושין דאסור‬
‫להתיר ומביא ע׳׳ז דברי ההגה׳ מרדכי פרק כ׳׳ט בשם‬
‫ריב״א שאם הי׳ תפור ביס הצואר אסור‪ ,‬ושרבינו יואל‬
‫מסיר וכ״כ ראבי״ה בשם רשב׳׳ם ע״כ‪ ,‬ומז־כ׳ וגם בהגהות‬
‫וכו׳ משמע שרוצה לחזק פסק רבינו ירוחם להחמיר‬
‫משיטת הריב״א ויראה מזה דהב״י נועה לאיסור‪ ,‬ואלו‬
‫קרוב לסו׳׳ם הנ״ל מביא ה‪ v,3‬פו״פ דברי הגהוס‬
‫מרדכי פ׳ ב״ע הנ״ל ומסיים יאק להקל בפני ע׳׳ה‪,‬‬
‫משמע דמעיקר הדק מוסר כדעס רבינו יואל‪ ,‬וכבר‬
‫ראיתי למי שעמד בזה‪ ,‬מ״מ הבנת הרמ׳׳א מכריע‬
‫דמסקנס הב״י להקל ואפשר לדחוק בפי׳ הב״י הראשונים‪.‬‬
‫ב( א ל א דראיסי בגנס ורדים הספרדי כלל ג׳ סי׳‬
‫י׳׳ז שמכריע בפלוגסס הראשונים בזה להחמיר‪,‬‬
‫ושרשו פסוח עלי דברי הגהות מרדכי פרק ב׳׳ט על‬
‫הש׳׳ם מ׳׳ח ע׳׳א דמתירין בית הצואר אבל לא פותחק‬
‫דפי׳ הריב׳׳א דהיינו אם נתקשר מתירין הקשר‪ ,‬אבל‬
‫אם הי׳ תפור פי ביס הצואר או כמו שמדבקים הרצענים‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ה סימן לה‬
‫החוסק שספור וכר סד׳׳א שאוסה ספ ‪ T‬כ שהיא עראי‬
‫יהא פעור עליה קמ״ל ע״כ‪ .‬הרי דרמב׳׳ם מפרש לה‬
‫לענק קורק ומפרש להדיא דאע׳׳פ שהיא ספ ‪ T‬ס עראי•‬
‫מ׳׳מ חייב עליה‪ ,‬ולא ככללא דקושר ומתיר‪ ,‬נמצא‬
‫בהלכה זו הרמב׳׳ם ודעה ראשונה שבאו״ז ורבינו ירוחם‬
‫מחמירים‪ ,‬והריב׳׳א ספוקי מ ס פ ק > ולדעס כאו״ז —‬
‫הרשב׳׳ם — כ ד יואל — ו ה ד יוסך'שבאו״ז מוסר‪,‬‬
‫וכן הכריע ב״י ורמ׳׳א‪ ,‬אלא דאין להסיר בפני ע׳׳ה‪,‬‬
‫ומ״מ יש מקום להחמיר גם לס׳׳ח‪ ,‬לפי המבואר‪ ,‬ובפרס‬
‫דכן נסה הנאק גו׳ץ‪.‬‬
‫ודע דלפי המבואר בראבי׳׳ה שם דגם לכמקילים מ״מ‬
‫שייכים בספירה הני ג׳ שיעורי דקושר שמבוארים‬
‫בש״ס קי׳׳ב ע׳׳א דיש חייב חסאס ויש פסור אבל אסור‬
‫ויש מוסר לכסחלה‪ ,‬והאי דמוסר לכסחלה‪ ,‬היינו מה‬
‫שעשוי להסיר בו ביום או לכל היוסר עד ז׳ ימים לדפס‬
‫הרמ״א שי״ז ס׳׳א‪ ,‬א״כ גם האי דהכא רק בכה״ג איירי‪,‬‬
‫והרבה ססם הרמ׳׳א ולא פי׳ לנו‪.‬ן מ ח־ה ם■׳ נ׳‪ ,‬ח־ח ם״ קע־נ‬
‫ו( ולענין סחיבס מחסק שסים ושלש סכיפוס‪ ,‬הנה‬
‫עבר וכוח בזה בין הגאק גיגס ורדים עצמו‬
‫שם סי׳ י״ז וי״ס לבין גאון נגדו החולק עליו בסי׳ י׳׳ח‬
‫דדעס החולק כי׳ שספירס מחסין הוא שינוי גדול כ׳׳כ‬
‫שראוי להסירו לכסחלה‪ ,‬ובעל גו״ו נוסה בו לאיסור‬
‫סויה‪ ,‬ואין בידינו להכריע רק להחמיר כיון דרבוסינו‬
‫כקרבן נסנאל פ״ז דשבס והגרעק׳׳א סי׳ ש״ק וכן במ׳׳ב‬
‫שם ועוד אחרונים נקסו בה לאיסור‪ ,‬ועיין בשע׳׳ת סי׳‬
‫ש״מ ס׳׳ק י״א שכ׳ שמסחלס דבריו של הגו׳׳ר בסי‪ .‬י״ז‬
‫משמע דאפי׳ סחיבס מחס ע״מ שלא להסקיים אסור‬
‫משום סופר‪ ,‬וסו״ד בסו״ס י״ע משמע שאק להחמיר‬
‫בסחיבה זו כ״א בעושה ע״ד להסקיים‪.‬‬
‫במחכ״ת הגאון שע״ס אין כאן סחירה כלל דהא‬
‫מסיים הגו׳ ד בסו״ד דה״ע שכ״כ כן משום‬
‫דיש להחמיר בו יוסר מפוסח ביס הצואר לפי שביס‬
‫כצואר הוא מסיד להספרק‪ ,‬משא״כ סחיבס מחסין שק‬
‫עליו שעשויין להסקיים ימים רבים‪ ,‬הנה זה נמשך על‬
‫מש׳> בסחלס דבריו בסי׳ י״ז שד׳ל וא״כ גם המקילין‬
‫בפוסח ביס הצואר ואין חוששין משום סופר )רק מאיסור‬
‫אחד( שאני הסם דאין עשוי להסקיים‪ ,‬פי׳ דגם רבינו‬
‫יואל החולק שם מודה כאן‪ ,‬אבל בעצם כמחלוקת‬
‫הלא הכריע הגו״ר נגד דעס רבינו יואל ואוסר גם‬
‫סחיבה לזק קצר‪ ,‬ומה שכ׳ כאן הוא נגד דעס החולק‬
‫עליו שבסחיבה שהיא לקיימא ע״כ צריך שיודה וכן‬
‫דרך הפוסקים‪.‬‬
‫ז( ודע דהגאון כחולק על בעל גו״ר שם סי׳ י״ח כ׳‬
‫על מה שכגו״ר דימה ספירס מחסין למדבק‬
‫עורוח שכ׳ הרמב״ם שחייב משום סופר וז״ל לא דמיא‬
‫כלל דהתם דרך דבוק וספירות עורות כ״ה‪ ,‬וחופר‬
‫כבגד היינו כמו המדבק בעור‪ ,‬אבל התפירה בבגד ע״י‬
‫מחסא לא זה דרכה‪ ,‬ועוד דלפי דעת הגו״ר יצא דאם‬
‫דבק בגד במקום תפידה יהי׳ חייב דפשיסא דפסור‬
‫שבט‬ ‫לח‬
‫והייגו משום דלא כוי חבור שאיגו עומד להסקיים‪ ,‬אבל‬
‫עכ״פ בשיסס רש״י עצמו צ״נג‬
‫והנה הראה יראה דכראי׳ מפ׳ כלל גדול שעליה בגה‬
‫הגאח גגס ורדים אס דחייסו איגה מוזכרס כלל‬
‫לא באור זרוע ולא בראבי׳׳ה דרביגו יואל ודעמי׳ מסברא‬
‫איס להו כן דספירה שאיגה עומדס לכסקיים לא הוי‬
‫חבור במלאכס סופר וקורע כעין דמציגו בקושר‪.‬‬
‫ד( ובאמת כי׳ אפשר לקיים ראייס המרדכי מפ׳ כלל‬
‫גדול מש״ס ע״ד ע׳׳ב במלאכס קושר דפריו‬
‫הש״ס קשירה במשכן היכן כוי א׳ ד שכן קושרק יסדוס‬
‫אכלים והקשה הא קושר ע״מ להסיר הוא‪ ,‬והנה‬
‫קושיא זו אפשר לפרש בסרק אנפין דאם נפרש כפרש״י‬
‫דהקושיא ממשנסינו דריש אלו קשרים דסנן כל קשר‬
‫שאינו של קיימא אין חייבין א״כ מסיחס הנחה זו רק‬
‫לקושר ומנ״ל כן בסופר וקורע‪ ,‬כאשר הרגיש כגאון‬
‫המשיב בגגס ורדים שם סי׳ י״ח‪.‬‬
‫איברא הרי מציגו בירושלמי שבס פ״ז ה״ב ובירושלמי‬
‫ריש פ׳ הבונה דפריך כה״ג לענין בנין גמי‬ ‫‪,‬‬
‫דילפינן מנסינס קרשים ע׳׳ג אדנים ולא לשעה היסה‪,‬‬
‫וכה׳׳ג ממש בירושלמי ריש פ׳ אלו קשרים דיליף מלאכס‬
‫קשירה מקשירס מיסרי המשכן ופריך ולא לשעה היסה‬
‫דהיינו ע״מ שלא להסקיים ז ק רב‪ ,‬הרי דהפירכא לא‬
‫מיסוד מלאכס קושר שמוזכר הסנאי דאינו מסקיים‬
‫במשנתינו דהא לענק בונה דאינו מוזכר כן נמי פריך‬
‫כן מסברא‪ ,‬הרי דפשיעא להו לרבוסיגו דמלאכה שאינה‬
‫עומדס להסקיים עליה ז ק רב אין חייבק עליה גם‬
‫בבונה ומכ׳׳ש סופר וקושר וגם אם נימא דלהלכה לענק‬
‫בונה קיי״ל בנין ז ק הוי בנין כאשר הארכסי להוכיח‬
‫כן בשבע הלוי ח׳׳א סי׳ קי״ט מ״מ לענק סופר שדומה‬
‫יוסר לקושר הדעה נועה לסברס רבוסינו ה ד יואל —‬
‫ה ד יוסך — כאו״ז‪ ,‬והרשב״ם דכיון דלא עביד להסקיים‬
‫אינו בגדר חבור וכל ענק סופר הרי הוא גדר חבור‬
‫והתקשרוס ע״י מעשה כספירה‪ ,‬וכן מוכח להדיא באו״ז‬
‫ובראבי׳׳ה דמדמה כללי ספירה לכללי קשירה‪.‬‬
‫ה( אמנם עדיין לא יצאנו בזה ממחלוקת רבוסיני‬
‫דהנה הרמב״ם מייסי דין זה דפוסח ביס‬
‫הצואר בה׳ שבס במלאכס קורע פ״י ה״י‪ ,‬וראיסי להגאון‬
‫חזון איש זי׳׳ע בה׳ שבס סי׳ נ״א ס׳׳ק ד שכ׳ בסו״ד‬
‫דאע׳׳פ שהרמב׳׳ם מביא זה בק מלאכס קורע מ״מ‬
‫אין זה הכרע שדעסו שהחיוב משום קורע‪ ,‬ושפיר י״ל‬
‫דחיובו משום בונה או מכב׳׳פ‪ ,‬אלא משום שיש כאן‬
‫פעולס קורע קבעו בהל׳ קורק יע׳׳ש‪ ,‬כנה נדחק מ ק‬
‫ז״ל מאד‪ ,‬אבל אני בעניי כבר הבאסי בס׳ הלקע על‬
‫הרמב״ם שם מחי׳ הראשונים שבסוך ס׳ מעשה רקח‬
‫שהעסיק סשובס מהד׳א בנו של הרמב׳׳ם שכ׳ וז׳׳ל האי‬
‫מילסא פי׳ אבא מארי ז״ל שהי׳ דרך החייעין כשגומרין‬
‫הבגד ומסקנק ביס הצואר וכו׳ כי׳ משיב המעלית‬
‫שחסכה ממקום ביס הצואר לביס הצואר וסופרה ספירס‬
‫עראי וכר ובעס שירצה בעל כבגד ללבוש מסיר אוסן‬
‫לט‬ ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן לה‬
‫דאיסור תורה אץ כאן‪ ,‬מ״מ מדרבנן יראה דאסור דעכ׳׳פ‬
‫לגרום הבערה בשבת אסור‪ ,‬אמנם אם מחזיק הזכוכית‬
‫בידו ומצדד בידיו עד שידלק שטח ידוע וזה ע׳׳י שהחזיק‬
‫ועשה מעשה ידים יתכן דאיכא איסור תורה דכבערה‪,‬‬
‫ועכ׳׳פ לא גרע מאיסור מולד אש באו׳׳ח סי׳ תק״ב‬
‫דאסור גם ביו״ט ולדעת כט״ז שם אית בזה איסור‬
‫תורה‪ ,‬והיינו משום מול ‪ T‬דבר חדש דכוא גדר מכה‬
‫בפטיש‪ ,‬וע׳׳ש ולא נק כמים ועיין שם מג״א ס׳ ק ג׳‬
‫ע״י שנותנין זכוכית מלאה מים נגד כשמש ונותן בו‬
‫נעורת של פשתן ותדלר^‬
‫ומש״כ בם׳ הנ״ל לחלק בין עשאו ביום דשרגא בטיכרא‬
‫מה אהני לעשאו בלילה או לחמם לא הבנתי‪,‬‬
‫ומש״כ שם דכשנתן בע׳׳ש וכשזרס השמש ביום כשבת‬
‫נדלק מאליו דאסור ככאי דאו׳׳ח סי׳ רנ׳ה ס״א דאין‬
‫עושין מדורה מעצים סמוך לחשכה עד שיצית בכן כאור‬
‫בענין שתהא השלהבת עולה מאליה בלי סיוע עצים ואם‬
‫לא הודלק כ׳׳כ אסור ליהנות בשבת גזירה שמא יחתה‬
‫בה וכר וזה המניח זכוכית כנגד כשמש מע״ש סמוך‬
‫לחשכה ולא הודלק כ׳׳א בצפרא בשבתא כשזרח כשמש‬
‫בודאי שיהא מוכרח לחתות ולהניד עצים בשבת ואסור‬
‫מדינא א״ד ז״ל‪ ,‬ואין דבריו מוכרחין כלל לדמות לכאי‬
‫גזרה שכאדם עצמו התחיל ההדלקה לפני חשכה ואם‬
‫לא הודלק יפה חיישינן שיגמור הדלקתו ע׳׳י שיחתה‪,‬‬
‫משא״כ ככא שנדלק מאליו בצפרא מנ״ל לגזור‪ ,‬ועוד‬
‫יש לחלק בזה כנלענ״ד‪ .‬כ״ז כתבתי בקצור בעברי בין‬
‫סימני ספר כנ״ל‪.‬‬
‫להקל במקום הפסד והוא ע״פ משנתינו דביצה ל׳׳ה‬
‫ע׳׳ב דמכסק את כפירות מפני כדלך חה פירות תלושק‬
‫סימן לז‬
‫וב׳׳י ושו׳׳ננ סי׳ של״ח‪ ,‬ומכ׳׳ש פירות מחוברק וגדלים‬
‫כבוד ידידנו ככ״ג כמו״מ בתו״י רבי שמואל‬
‫זאב רייך שליט״א בעיר טאראנטא קנדה‪.‬‬
‫אחדשכ״ט וש׳׳ת‬
‫יקרתו קבלתי ואשיב בקיצור‪ ,‬אשר שאל בדברי רמ׳׳א‬
‫או׳׳ח סי׳ של״ט שכ׳ דבזכ״ז ככל שרי דאין‬
‫אנו בקיאין בעשיית כלי שיר‪ ,‬והוא מדכתום׳ ביצה ל׳‬
‫ע׳׳א‪ ,‬וא״כ ליכא למיגזר שמא יתקן דמילתא דלא שכיחא‬
‫היא‪ ,‬ורצה כבודו לומר דכיון דהן תשמיש בכלי שיר‪,‬‬
‫וכן אץ מספקין ומרקדין כוא מאותה גזירה דשמא‬
‫יתקן כלי ואם אנו מתירין ספוק ורקוד מטעמא דאין‬
‫אנו בקיאין א׳׳כ כלי שיר נמי‪ — ,‬ושוב כעיר ממש״כ‬
‫בס׳ תורת שבת סי׳ של״ט ס׳׳ק כ׳ מהרב מכר׳׳י וייל‬
‫)כי׳ נכדו של כגאון מהר׳׳ט וייל בנו של בעל קרבן‬
‫נתנאל( דלמעשה קשה לסמוך על דכתום׳ כיון דבזה״ז‬
‫אנו בקיאין בעשיית כלי שיר ועיקר כטעם משום מוטב‬
‫שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין וזה שייך נמי במשתמש‬
‫בכלי שיר ממש‪ — ,‬ושוב רצה כבודו לומר דמש״כ רמ׳׳א‬
‫שבזכ״ז נהגו להקל בכל דר״ל גם בכלי לפי פירושו שלו‬
‫דלשיטת תום׳ דאין בקיאץ גם בכלי מותר א״ד‪.‬‬
‫שבט‬
‫דאק דרך בגדים לדבק אלא להפור‪ ,‬והגאון גו׳׳ר שם‬
‫סו״ס י׳׳ם אודי לי׳ בזה דמדבק בבגדים פטור‪ ,‬אלא‬
‫דכוא חולק דחבור ט״י מחטא כוי יותר כדרכו וחייב‬
‫משום תופר יטש״ה‪.‬‬
‫נמצא ג׳ גדוגים לפגיגו תפירת חוטים שלא להתקיים‪,‬‬
‫תפירה ע״י מחטים עצמם‪ .‬ודבוק בבגדים‪.‬‬
‫תפירת חוטים שלא להתקיים כוא מחלוקת כראשוגים‬
‫כג״ל ויש מקום להחמיר בה כג״ל‪ ,‬תפירה ע״י מחטים‬
‫פליגי גאוגים כג״ל ועכ׳׳פ בחרתי לטיבוהא דהייגו‬
‫מחטים שלא להתקיים זנק רב יש מקום להקל‪ ,‬כפי‬
‫כבגת כשע׳׳ת‪] ,‬אך גם בזה יש מקום להחמיר לכתחלה‬
‫‪ Dr‬׳‪ v‬כבגתי למעלה[ ודבוק בבגדים ליכא עכ״פ איסור‬
‫דאורייתא‪ ,‬ובודאי אסור לכתחלה‪.‬‬
‫מיהו בעגץ דבוק כג״ל שפטרו הגאוגים משום דאין‬
‫דרך תפירה כן בבגדים ואיגו דומה לעורות‪,‬‬
‫כדבר ידוע שכהיום שעגיגי דבוק ע״י תמרים שוגים‬
‫גתפתחו מאד‪ ,‬גם בעשית בגדים משתמשים כרבה בחבורי‬
‫דבק לא בחבורי תפירה דוקא‪ ,‬וכה״ג פשיטא דחייבין‬
‫מה״ת דמ׳׳ש מעורות‪.‬‬
‫סי;ךח־ד‬ ‫‪7 rn‬‬ ‫ע״ע‬
‫סימן לו‬
‫בענין לכסות צמחים ואילנות הגדלים בקרקע מפני‬
‫השלגים שלא יזוקו‪ ,‬ראיתי בתשובת לב חיים‬
‫לכגאון מכר׳׳ח פאלגי זי׳׳ננ ח׳^ סי׳ ס״ט דדן בזה‬
‫דאיכא באמת עצה אחרת לכעגיק משם עיין טור‬
‫בקרקע דליכא תקנתא אחריתא‪ ,‬ומכ״ש בשלג וכפור‬
‫דמזיק יותר מגשמים אתו״ד‪.‬‬
‫ובעניותי צע׳׳ג להתיר בזה דכא בירושלמי דשבת פ״ז‬
‫כ״ב מונה בין תולדות דאורייתא דזורע‬
‫כעושה בתים לאילנות ופי׳ המפרשים שם דעושה בתים‬
‫להציל הצמחים מחמה או מרוחות או גשמים מרובים‬
‫וכיו״ב ועי״ז גורם הטבת צמיחתם ונדון דידן דאלמלא‬
‫ככסוי כי׳ נפסדים והוא גורם צמיחתם הראוי‪ ,‬ויש‬
‫בזה חשש זורע ואין להתירו גם בהפסד גדול‪.‬‬
‫עוד ראיתי בם׳ כנ״ל סי׳ ס״ח בענין כמדליק בשבת‬
‫ע״י שמשים זכוכית נגד כשמש והוא נדלק מאליו‪,‬‬
‫אם יש בזה איסור דלא תבערו מלאכת ההבערה‪ ,‬ואת״ל‬
‫דאסור אם נתן כזכוכית מע׳׳ש וכשזרח כשמש ביום‬
‫כשבת נדלק אי איכא איסורא‪ .‬ולענין שאלה כראשונה‬
‫לאיסור‬ ‫מביא כמחבר מתשובת חוות יאיר סי׳‬
‫ובשם כרב בעל טל אורות במלאכת מבעיר חולק ומתיר‪,‬‬
‫ואני לא ראיתי המחברים בפנים מ״מ מסתברא יראה‬
‫דודאי המשים זכוכית נגד כשמש אפי׳ בשבת עצמו‬
‫ומסלק ידיו ולאחר זמן הודלק ע״י כח הזריחה פשיטא‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן לט‬ ‫שבט‬ ‫מד‬
‫סימן מ‬ ‫ולהלכה קיי׳׳ל בשו׳׳ע סי׳ ש״מ ס׳׳ט ב׳ כקולות דאק‬
‫עמור אלא בגדולי קרקע דכא לא אסר אסיפת‬
‫כבוד ידידי היקר הרב הג׳ האברך השלם בתורה‬ ‫מלח רק מטעם דומכ לעמור כמש״כ מג״א שם‪ ,‬וא״כ‬
‫ויראה כש״ת ד מאיר צבי גרינבוים לאוי׳׳ט‪.‬‬ ‫אין ע מוד אלא בגדולי קרקנק ונתפזרו לו פירות סו״ס‬
‫של״כ רק משום עובדא דמול‪ ,‬ואם נתנם לתוך כלי‬
‫אחדשכ׳׳ט וש׳׳ת באה׳׳ר‬ ‫כאיסור רק משום גזד ת עמור שמא יכבשם בידו לתוך‬
‫זה כמה שקבלתי מכתבו היקר בענין הגשר של‬ ‫קופכ ויבא לידי עמור וכמבואר ברמב״ם פכ׳׳א כי״א‪.‬‬
‫וילכעמסבורג כנוגע לאיסור תחומין לחלק כאחר‬ ‫ו ז ד כ לכני שיטות וכנפסק לכלככ פשיעא דאין בביצים‬
‫של כ ע ד מאנכעטן‪ ,‬וכב׳ כאריך מאד גם בדברים‬ ‫משום מעמר‪ ,‬ומם שכביא כב׳ מם׳ תלכ״ד סי׳‬
‫שאינם נוגעים כ״כ לכענין‪ ,‬כנכ דברים כאלכ שייכים‬ ‫ש״מ אות מ׳ שכ׳ דצ״ע למכ לא אמרינן בגבון דכוי‬
‫לגדולי כמורים אשר בעיר שמכ‪ ,‬יגם שמעתי שכבר‬ ‫מעמד )ורצונו משום שמדבק כרמב׳׳ם כנ׳׳ל( דהא‬
‫כשיב לכב׳ ידידי כגאון כראב״ד רי״י וייס שליע׳׳א‬ ‫בכמכ משיבא גד׳ ק וציין לעיק בסי׳ שכ״א וסיים דאפשר‬
‫מירושת״ו ע״כ יכיו דברינו כפעם מועטים רק לכביע‬ ‫דעימור לא שייך אלא בדבר שכוא כברייתו ע״כ‪ ,‬ואמנם‬
‫ספיקותי בזכ‪.‬‬ ‫יתכן דכ״כ דעימור לא ס י ז אלא בדבר שכוא כברייתו‪,‬‬
‫מ׳׳מ כאן אין אנו צריכים לכך דבלא׳׳ס לענין עמור‬
‫ועיקר הנקודכ שיש לעיין בכ כו א מש״כ בפ״ו‬
‫אק בכמכ נחשבת כגדולי קרקנק דבתכ״ד סי׳ נ״ו מדמה‬
‫מקונטרסו — ע״פ כש׳׳ס עימבין נ׳׳ה ע׳׳ב‬
‫בזכ טחינכ לעמור‪ ,‬כאשר כעתיק כתלכ״ד עצמו בסי׳‬
‫דאלו שמתעברין ע מכ נפש וכגשר שיש בכן בית דירה‬
‫שכ׳׳א‪ ,‬ולענין טחינכ דקיי״ל דאין טחינכ בגבינכ ולא‬
‫וכו׳ ובמערה אמדו שם דצריך שיהי׳ בנין על פיה‬
‫בבשר כמבואר סי׳ שכ׳׳א דאין כאיסור אלא משום‬
‫ומקשה דתיפוק לי׳ משום בנין גופא ומת׳ הש״ם להשלים‬
‫טורח או עובדק דחול‪ ,‬וכאשר ביאר כיטב בנשמת אדם‬
‫שאני וכ׳ תום׳ בפ׳ השני דגם אם יש בבנין ד׳ א המערה‬
‫כלל י״ז דלא לכל כדברים בכמכ כגדולי קרקע וא״כ‬
‫נשלמת להבנץ ואין מתחילץ למדוד אלא מסוך המערה‪,‬‬
‫אק הערת בעל תלכ״ד לכלככ‪ ,‬ואין עמור לא בגבינה‬
‫וכב׳ העתיק מתשובת משיבת נפש או״ח סי׳ ז׳ דרצה‬
‫ולא בביצים‪.‬‬
‫להוכיח מדלא נשנה דין מערה בין הנושאים שבברייתא‬
‫א ל א דבאר׳ז כ׳ שבת סי׳ נ״ז מבואר בשם כרא׳׳מ‬
‫דאהני ביש בהם בית דירה‪ ,‬מזה יכי׳ מוכח דלא‬
‫בם׳ יראים דיש עמור בפירות נפזרים וגם בביצים‬
‫כהרשב׳׳א שכ׳ דבמערה אהני אפילו כבנין ח ץ לע׳ אמות‬
‫וכ׳ כאו״ז משוס דחשש כיראים לסברת יש עמור שלא‬
‫אהני לי׳ מערה למדוד מתחילתו — ואנן נימא איפכא‬
‫בגדולי קרקנק ולפנינו בם׳ יראים כ׳ שבת מלאכת‬
‫דבגשר ואינך מודדץ מסופן‪ ,‬משא׳׳כ מערה‪ ,‬וכן הביא‬
‫מעמד מבואר דפוחק אין עמור אלא בגדולי קרקע‪,‬‬
‫מביאור כלכה סי׳ תצ׳׳ח שמצדד לומד דאך דלא נזכר‬
‫עכ״פ כאו״ז דעת יחיד‪ ,‬ובמנחת פתים סי׳ ש״מ מביא‬
‫ענץ השלמה בגמ׳ רק במערה לכאורה נראה לומר דכ׳׳ה‬
‫מבן כאו״ז בעל כ ד׳ ח כאו״ז דכעיקר כרמב׳׳ם דבעינן‬
‫באינך‪ ,‬עש׳׳ה‪ ,‬ומזה רוצה להתיר למעשה בבריטש‬
‫עד שיקשור‪ ,‬ומש׳׳כ במנחת פתים או׳׳ח סי׳ ש״מ בסו״ד‬
‫וילהעמסבורג ע״י שיש מדר ק ק באמצע מסילת הבחל‬
‫דלדינא יש לכחמיר כאו״ז כנ׳׳ל וכ״כ כרב שו׳׳ע כנה‬
‫אך שהוא רחוק כמה מאות מטר מהעיר מ״מ אץ‬
‫בשר׳ע דדב לא כ׳ יותר ממכ שמבואר בשולחן ערוך עצמו‬
‫נחשוב כל הגשר מתחילתו בטלים לאותו מדר וכן הלאה‬
‫דכיינו מעיקר כדץ אץ עמור אלא בג׳׳ק רק מד״ם‬
‫עד מאנהעטען ונמצא אץ הפסק בתחום של ב׳ כעיירות‬
‫להחמיר אסור גם שלא בגד׳ק כגץ לקכך מלח א״כ‬
‫וילהעמסבורג ומ אנהעט ק וע׳׳ז מסתמך להתיר למעשה‪.‬‬
‫לאסור ביצים דאינו דומה לזה מנ׳׳ל‪ ,‬וכן בסוך לא החמיר‬
‫ולבבי לא כן ידמה וקשה לסמוך על היתר זה‪ ,‬דהנה‬ ‫הרב שר׳ע רק במדבק פירות כרמב׳׳ם‪ ,‬אבל לאסור ביצים‬
‫הא דלא נזכר בברייתא גם מערה דאם יש בה‬ ‫אין שום הכרח משו׳׳ע דרב‪ ,‬ואין הכרח לחומרת המ״פ‪,‬‬
‫דירה מותר הוא פשוט משום דבתוספתא פ״ד דעירובץ‬ ‫וגס לדבריו רק מדרבנן חוששין ונפ׳׳מ לענין אמירה לגוי‬
‫ה״ח פליגי תנאי אם מערה צריך לבית דירה ועיין שם‬ ‫במקום שאנחנו מתירים שבות דשבות‪.‬‬
‫במימרא דד׳ש יכולני עולץ מטבריא לצפורי ע״י מערות‬
‫ולענץ אמירה לגוי במוקצה במקום פסידא עיץ בשר׳ע‬
‫שביניהם‪ ,‬ועיין הי׳ בם׳ גאון יעקב עירובץ נ׳׳ה ע׳׳ב‬
‫סי׳ ש״ז סי׳׳ט ובשל״ד דמותר לקרא לגוי רק‬
‫מש״כ בזה‪ ,‬והיינו דס״ל לתוספתא דמערה כיון שיש בה‬ ‫לא להגיד להדיא‪ ,‬וכן מותר לומר כל המציל אינו מפסיד‪,‬‬
‫דיורץ אין צריך לבית על פיה‪ ,‬דע״כ ביש בה דיורין‬ ‫והו״ל שבות דשבות‪ ,‬ואם חושש עכ״ז מחשש מעמד‬
‫איירי דאי לאו הכי פשיטא דמערה למודא לא מכני‪,‬‬
‫יש עצה שהגוי לא יאספם למקום אחד אלא אחת הנה‬
‫וכיון שכן לא קשה כלל מ׳׳ט לא תנא מערה בברייתא‬ ‫ואחת הנה דבאופן כזה בודאי בשאר דברים ומכ׳׳ש‬
‫ראשונה אב׳׳א משום דבפלוגתא לא קא מיירי דהא‬ ‫ביצים כנ״ל אינו בגדר מעמד‪.‬‬
‫לתוספתא לא צריך בית דירה‪ ,‬ואב״א דלא דמי להני‬
‫דאם יש בהם דיורין מותרים‪ ,‬משא׳׳כ במערה אפילו‬ ‫הריני דו׳׳ש בידידות — מצפה לחסדי ה׳‬
 ‫מה‬ ‫הלז־י‬
‫שבתוכו בית דירה הרי דס״ל דבית הכנסה בטל לבית‬
‫הדירה של החזן הגם שאינו דר בבית הכנסת■ עצמו‪,‬‬
‫וזה דלא כמזון איש אלא כביאור הלכה הנ״ו^ ואמנם‬
‫למעלה מזה נדחק כמאירי לפרש כקבר עצמו דד׳ל כוך‬
‫שאין בו מת עדיין אם יש בו דע׳׳ד והחזן דר בכוך‬
‫עצמו כנה נדחק המאירי לפרש שהדירה בתוך הכוך‬
‫עצמו ולא רצה לפרש שהוא שומר הקברים שהוא דר‬
‫בחדר ע׳׳י ביכ׳׳ק מכלל דכה״ג לא בטל כל ביה׳׳ק‬
‫לדירת השומר‪ ,‬ובבית הכנסת יש לו שום סברא שכל‬
‫מצר בית הכנסת נחשב אמת‪.‬‬
‫עכ״פ לדינא אני מונך מאד להחמיר מס׳׳ס כי סתימת‬
‫הראשונים והפוסקים נגד סברת הריטב׳׳א אפי׳‬
‫במערה‪ ,‬וכן בשו׳׳נג הרב שם מפורש דלא כקולת‬
‫הריטב״א‪ ,‬ואפי׳ ת״ל דכלכה בזה כהריטב״א‪ ,‬מ״מ‬
‫בגשר אין לנו הוכחה להקל ע״פ הנ״ל‪ ,‬ודברי בעל משיבת‬
‫נפש אינם נראין לדינא‪ ,‬מ״מ גם אם יש לצדד כדבריהם‬
‫להקל מ״מ בגשר עצום כזה שהוא למעשה סרטיא גדולה‬
‫וכפולה על כמים כשכל מחייב כסברת כמזון איש שלא‬
‫להקל ולבטל כל גשר העצום לחדר ק ^ כנ׳׳ל‪ ,‬בשגם‬
‫שכל דירת מדר הנ״ל מפוקפקת‪ ,‬ולכן הפעם לא ירד‬
‫בני עמכם ולא אוכל לכצטרן־ עם כמקילין בזה —‬
‫והריני דוש׳׳ת באהבה רבה‬
‫‪.‬והריני דוש׳׳ת באהבה רבה‪.‬‬
‫שוב מזר ושלח לי הרב השואל תשובות כמה רבנים‬
‫מובהקים מברוקלין שמצדדין להיתר בשאלה זאת —‬
‫והשבתי בקצור כי בעצם כהלכה שלא לצרך החדר הקטן‬
‫שבאמצע הגשר כגדול על משמרתי אעמודה שהדברים‬
‫מטים להחמיר‪ — ,‬איברא היות שכמה רבנים חידשו‬
‫מציאות מדש בכשטח והמפה של וילהמסבורג — מנכטן‬
‫וכמה מבפנים ואני מבמח דבר פשוט שדבר זה שייך‬
‫לכרבנים שעל המקום‪ ,‬והמה ישפטו לפי ראות עיניהם‬
‫וע׳> לא יצורפו דברינו לא לאיסור ולא להיתר‪.‬‬
‫מצפה למסדי ה׳‬
‫סימן מא‬
‫ג׳ תולדות תשל״ט לפ״ר! מונסי יצ׳ץ‬
‫כבוד כרב הגאון בן גדולים ירא ושלם כש׳׳ת‬
‫מוכ׳׳י־ ארי׳ ליב רלבג שליט״א רב בקק׳׳א‬
‫אמסטרדם יצ״ו‪.‬‬
‫אמדשה׳׳ט וש׳׳ת באהבה‬
‫זה כמה שקבלתי מכתבו וקונטרסו הארוך והערוך‬
‫בטוטו״ד בענק היתר עירובין דק׳׳ר! אמ׳׳ד וכב׳‬
‫ברב כשרון העריך כמו דכתירה מול האוסרים —‬
‫והיות כי זמני מוגבל מאד ואני כותב שורותי בהיותי‬
‫אתה ימים באמריקה בשמחת צאצאי אקצר‪.‬‬
‫אדוז סימן מ‬ ‫שבט‬
‫יש נ ה ם דיורין אסור עד שיהא ‪3‬יח פל פיה‪ ,‬והסעס‬
‫כמ״ש בחוספחא דגג המערה ה״ה נ א ק‪ ,‬ודלא כחשובח‬
‫משיבח נפש הנ״ל שהוכירז מזה להקל בגשר‪.‬‬
‫ובמש״כ המ׳׳ב בביאור הלכה להקל ע״פ דברי‬
‫הריטב׳׳א באמת קשה לעשוח מעשה עפ״ז‬
‫דהא סתימת הרמב׳׳ם העור ושו״ע משמע להדיא דלא‬
‫ס״ל חידוש הריטב״א להחשיב בית המערה אפי׳ הוא‬
‫רחוק יותר משבעים אמה נק העיר ולבטל אליו אורך‬
‫המערה‪ ,‬ואפי׳ לשיטת הריטב״א לא ברור כלל אם אפשר‬
‫לדמות בית הכנסת וג ‪ x‬למערה — דהגאון מזון איש‬
‫מעשרות סי׳ ה׳ ‪ v/po‬ובעירובין סי׳ ק׳׳י ס״ק כ״מ‬
‫דעתו דלא כביאור הלכה בזה דהה״ד דבית הכנסת וגשר‬
‫אם יש לשומר בית דירה בפ׳׳נג דיבטלו לבית דירת‬
‫השומר‪ ,‬דס״ל להמזון איש דיש בכם בית דירה דקאמר‬
‫כיינו שלן בבית ככנסת‪ ,‬וכ״ה בגשר ואינך בגשר‬
‫פצמו אבל שיבטל גשר ובית ככנסת לחדר קטן של שומר‬
‫עדיין לא שמענו‪ ,‬ומערה שאני שהיא עצמה דירה גמורה‪,‬‬
‫אלא שגגה נידון בפני עצמו )כנזכר למעלה מתוספתא(‬
‫ולכן עכ״פ בבית על פיה מצטרפת‪ ,‬אבל גשר ואינך‬
‫שאין לכם דיורין כלל והשומר אינו דר תמת כ ג ^ ממש‬
‫אלא בחדר קטן שבגשר לבטל עי׳׳ז כל כגשר אק לנו‬
‫הוכחה מוכרחת מגמרא וסברא‪.‬‬
‫ובעניותי כ״ה דעת רבינו יונתן וכמאירי רישפ׳׳ה‬
‫דעירובין להחמיר כהמזון איש שהרי פירשו‬
‫וכן הגשר שיש בו בית דירה כגון שהוא מכוסה מלמעלה‬
‫ויש לו דפנות ותקרה‪ ,‬אלא שהכסוי נעשה דרך כיפה‬
‫והמים פוברק תחתיו או אפי׳ שאינו מכוסה כולו אלא‬
‫שיש באחד מראשיו בית דירה למוכס‪ ,‬כ׳׳ה לשון הרבינו‬
‫יונתן עם תוספת לשון המאירי‪ ,‬וכ׳׳ה בתוי׳׳ט במשנתינו‬
‫והשתא כמה נדחקו רבותינו לציור גשר שיש בו בית דירה‬
‫שהגשר עצמו מקורה למעלה ומן הצדדים והשומר גר‬
‫תמת זה והוצרכו לצייר אופן מעבר המים עצמו‪— ,‬‬
‫ולמה לא פירשו כפשוטו אפי׳ גשר בלתי מכוסה כסתם‬
‫גשרים אלא שיש מדר קטן על הגשר שעי״ז נעשה כל‬
‫הגשר אמד עם החדר אלא ע״כ דלא ס״ל כן‪ — ,‬ועוד‬
‫נשמע מומרא מלשון המאירי דאפי׳ בציור ה ג ^ כנ״ל‬
‫ש הג ^ עצמו הוא בית דירה לא מכני לבטל כל הגשר‬
‫אלא אם יש הבית דירה באחד מראשי׳ מיהו בזה יש‬
‫לדמות דאורמא דמילתא נקט‪ ,‬וכן יש לדחוק קצת‬
‫דמש׳׳כ המאירי או שאינו מכוסה טלו דאינו ד׳ל כולו‬
‫אינו מנו סה אבל מקצתו מכוסה הגשר עצמו‪ ,‬אלא דר׳׳ל‬
‫דאינו מנו סה כולו ואמנם יש בית דירה מחדר ממש‬
‫באחד מראשיו‪ — ,‬יהי׳ איך שיהי׳ לשון רבינו יונתן‬
‫וכמאירי נוטים יותר להחמיר‪ ,‬וגם י׳׳ל דבית דירה‬
‫למוכס דוקא נקט דעי׳׳ז יש לו יד בכל כגשר‪ ,‬אבל‬
‫לולא זה לא יתבטל גשר לחדר קטן של פועל כסברת‬
‫המזון איש הנ״ל‪.‬‬
‫א ל א דיש לי לדקדק בלשון כמאירי שם דכתב וכן בית‬
‫הכנסת שיש בו בית דירה לחזן‪ ,‬כגק שים בו מצר‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן מא‬ ‫שבט‬ ‫מו‬
‫אמנם אין לי סי׳ אכל יעקב הנ״ל מכ״מ אינו דומה‬ ‫כפי ציור כשאלה בדין דלת כראוי לנעול טירובין ף‬
‫לנ״ד דכתם כבר איכא מחיצת שפת הנכר דמהני‬ ‫פ״ב ובשו״ע סי׳ שס״ד‪ ,‬ובנדון דכ״ת אץ דלת‬
‫מטעם גוד אסיק מחיצתא אלא דנתבעל דין מחיצה‬ ‫גמור אלא ששה חוטים שאין בין אחד לשני רק פחות‬
‫הזאת מנח כגשר העובר עליו ע״י רבים דמבטלי‬ ‫מג׳׳ט מדין לבוד והם שיעור טפח כבר מע״ש‪ ,‬וכשאר‬
‫מחיצתא‪ ,‬א״כ כשאנו דנץ לסלק כגשר אין אנו צריכים‬ ‫כרוך על עמוד שיכול למשכו לצד השני של הפרצה‪,‬‬
‫סלוק זה כדי לעשות מחיצה חדשה‪ ,‬אלא כדי לסלק‬ ‫ועי״ז יתהוה דלת מדין לבוד‪ ,‬והספק לכלכה אם בזה‬
‫המניעה המבטלת המחיצה שקיימת כבר‪ ,‬משא׳׳כ כאן‬ ‫שייך נמי גדר כראוי לנעול‪.‬‬
‫שאנו דנץ לעשות מחיצה שאינה קיימת עדין‪.‬‬ ‫הנה ימה שרצו לאסר כדלת בכהי׳ג משום דהוי מחיצה‬
‫הגא להתיר וכדעת ר״ת ודעמי' ג סי' שע״ו כאוסר‬
‫את זה המעט ראיתי לעורר בדבריו היקרים‪ ,‬ואשרי‬ ‫גכה״ג‪ ,‬ואפי׳ את״ל דהוי ראוי לנעול גיכ״ש כרבי‬
‫לו שעומד על משמרת השבת ותוכ׳׳ק‪ ,‬ובאם אין‬ ‫עירובין ל״ב‪ ,‬אבל במחיצות חיצונות לא אמרינן שבת‬
‫דרך אחרת ראוי לסמוך על צדדי כיתר שכ׳ כ״ת —‬ ‫כיון דכותרה כותרה כעירובין י״ז ע׳׳א בתוס׳ שם‪,‬‬
‫שביסודם כבר נאמרו מגדולי הוראה בדור שלפנינו‪.‬‬ ‫וכיון דאסור לסגור בשבת הוי שוב מחוסר קריבה‬
‫והריני ידידו דוש״ת — מצפה לחסדי כ׳‬ ‫וכמחוסר מעשה דמי‪.‬‬
‫וכב׳ האריך בצדדים שונים לסתור טענה זו‪ ,‬וכעיקר‬
‫מש״כ ממג״א סי׳ שט״ו בשיטת מהד׳ם שבמרדכי‬
‫שכיון שכגר מתוח טפח אץ בתוספת איסור שגת גם‬
‫סימן מב‬ ‫במחיצה כבא להתיר וכמבואר ג״כ בפוסקים‪ ,‬והיינו‬
‫שבעצם עשיית כדלת איכא איסורא דמחיצה דודאי‬
‫יום ב׳ חקת התורה תשל״ח לפ״ק‪.‬‬ ‫אמרינן לבוד להחמיר ג״כ וכדעת מג׳׳א סי׳ תק׳׳ב‪,‬‬
‫כבוד כרב כאברך השלם בתורה ויראה מו״מ‬ ‫מכ״מ כיון שיש טפח גם ככ״ג מותר‪ ,‬איברא יש לי‬
‫וכו׳ כהד׳ר חיים משה דוב וייסמאן לאוי׳׳ט‪.‬‬ ‫ספק בזה כיון שכטפח של החוטים האלה הוא בתוך‬
‫ארגז‪ ,‬והדלת שעשה ט ״ כחוטים הששה כראוים למתוח‬
‫אחדשה׳׳ט וש׳׳ת באהבה‬ ‫הם מגיייז אולי לא נחשב הטפח הנעשה כגר כהתחלת‬
‫קבלתי יקרתו ומאפס כפנאי באתי רק היום במה‬ ‫מחיצה‪ ,‬ושוב איכא על מתיחת החוטים איסור שבת‬
‫שנוגע לדינא‪ ,‬והוא נידן כבתים כגדולים‬ ‫של מחיצה הבא להתיר דקיי״ל כד׳ת בזה דלא כרש״י‪,‬‬
‫בברוקלין יצ״ו שדרים שם ישראל וגויס‪ ,‬ודינו גבי עירוב‬ ‫וא״כ לא נשאר רק מש״כ כב׳ דכיון דרק איסור שבת‬
‫שצריך לשכור רשות של גוי‪ ,‬וכמנהג לשכור משכירו‪,‬‬ ‫רבע עלה אין זה מניעה בדין ראוי לנעול ע׳׳פ כשו״ט‬
‫וסומכץ שהספער נקרא שכירו‪ ,‬ועתה כשאלה אם גוי‬ ‫סי׳ שע׳׳ב סע״ו ובמג״א ס׳׳ק כ״ד‪ ,‬ועש״ה במחה׳׳ש‪,‬‬
‫ח ^ בא לדור באמצע כשנה אי צריך עוד פעם לשכור‬ ‫ומיושב בזה כצע״ג של כגרעק״א שם‪.‬‬
‫רשותו משכירו או מכני מה ששוכרין מתחילת כשנה‬ ‫הטענה כשני׳ שאץ כאן צורת הפתח רק דלת כראוי‬
‫על כל השנה לגבי עכו״ם חדש זה‪.‬‬ ‫לנעול בזה יפה כ׳ לסמוך על זקני כגאון פנים‬
‫הנה כבר העיר כב׳ מפמ׳׳ג סי׳ שצ׳׳א בא״א שכ׳ וז״ל‬ ‫מאירות ח״ב סי׳ קמ׳׳ג דככ׳׳ג ובפרט דאמ׳׳ד לכל‬
‫ובם׳ שס״ו ס׳׳ט לדעה א׳ צריך וכו׳ בפי׳ לזכות‬ ‫הדעות אינו ראוי רה״ר דאורייתא די בהיתר דראוי‬
‫להנוספץ א״צ עירוב‪ ,‬ומיהו שכירות מכשר העיר מכני‬ ‫לנעול — בלי צוה״פ‪.‬‬
‫אך לבתי עכו׳׳ם כמש״כ כע״ז‪ ,‬וכן כמנהג‪ ,‬וצ״ע אם‬ ‫וכן מפקפקים בנד״ז מכח שאין כאן עדין תואר דלת‬
‫מהני כשכירות לנוספים וטוב ג״כ לומר בפי׳ לזכות‬ ‫כלל רק חוטים כרוכים — וראיתי מה שהשיב‬
‫בשכירות רשות גם לכנוספים ע׳׳כ‪ ,‬ור״ל דבאמת ענץ‬ ‫כב׳ ע״ז והעיקר שיש לסמוך בזה על שיטת הרשב׳׳א‬
‫עירוב אינו דומה כלל לשכירות בזה‪ ,‬דבעירוב כיון‬ ‫וכ׳׳ה שדלת לאו דוקא‪ ,‬אלא כל דבר שחוסם בפני רבים‬
‫דמזון ב׳ סעודות מהני אפי׳ לאלך‪ ,‬ולא חסר רק הכוונה‬ ‫ותנאי זה איכא גם בחוטים כנ״ל כיון שאחר פריסתם‬
‫לזכות לכם‪ ,‬וזכות גמור הוא‪ ,‬ע״כ בודאי נראה כדעה‬ ‫מעכבים את הרבים‪ ,‬והם עכשיו ראוים לעכב את כרבים‪,‬‬
‫שגיה בשו״ע סי׳ שס׳ץ שם דגם סתמא כמפורש דמזכה‬ ‫וגם הביא מדודי זקני כגכ׳׳ק בעל זכרון יהודה בשו׳׳ת‬
‫לכנוספים ותקנת בי״ד הוא‪ ,‬אבל בשכירות בתי הגוים‬ ‫סי׳ צ״ה שסמך עצמו ע״ז בחוטים כראוים לנעול‪.‬‬
‫דנתחדש דבר חדש לגמרי דירת גוי הנוסך‪ ,‬ולא כי׳‬ ‫ומה שהביא משו׳׳ת אוכל יעקב סי׳ ע״ג שהובא‬
‫לשר כעיר מעיקרא יד וזכות עליו אלא דבא בגבולו‬ ‫בשע״ת סי׳ שס״ד שהתיר מטעם כראוי להיות‬
‫אח״כ בזה י״ל דאין תקנת בי״ד ע״ז דיהי׳ סתמא בכלל‬ ‫מחיצה בגשרים שראוים לפרק ולעשות שפת כים מחיצה‪,‬‬
‫כשכירות‪ ,‬ועוד הא חז״ל ריש פרק הדר כי׳ כל מגמתם‬ ‫מכח היסוד דראוי לנעול‪ ,‬וכ׳ כב׳ ע׳׳ז כרי אע״פ שאץ‬
‫בשכירות להביא לידי כך שלא ישכור הגוי‪ ,‬ועי״ז יצטרך‬ ‫לשפת כיאור שם תואר מחיצה‪ ,‬ואעפ״כ מכני מטעם‬
‫כישראל לצאת כמבואר היטב שם ס׳׳ג ע׳׳א‪ ,‬וא״כ איך‬ ‫ראוי‪ ,‬וא״כ ככ״ד בנ״ד‪.‬‬
 ‫מז‬ ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן מב‬ ‫שבט‬
‫א ל א דמצאתי בתשובת גינת ורדים או״ח כלל ג׳ סח‬ ‫נימא אנן דיש תרןנת בי״ד שגם אלו שלא נשכרו בפירוש‬
‫כ״ב כאשר דן שם במעלות השכירות מן הגזבר‬ ‫שכם בכלל השכירות ולאפשר עי״ז שידורו ישראל וגויס‬
‫לעומת השכירות מכל גוי לחוד שאם אחר העירוב ח״ו‬ ‫ביחד היפך כוונת חז״ל בתקנתם‪ ,‬וע״כ צ״ע אם מהני‬
‫המיר אחד משכונת ישראל אין מועיל העירוב שנעשה‬ ‫סתמא לנוספים‪ ,‬מ״מ י״ל כיון שעושים עכשיו סוף סוף‬
‫קודם ההמרה שהמומר ה׳׳ה כגוי ואוסר עליהם וכמבואר‬ ‫לתקנת העיר א״כ רוצים בתקנתה ושלא יאסרו הנאספים‬
‫סח שפ׳׳ה ואמנם כששכר מן הגזבר נכנס בשכירות זו‬ ‫ושוב י׳׳ל דסתמא הם בכלל השכירות מ״מ כ׳ כפמ״ג‬
‫גס בתים יחידים מישראל שיהיו היחידין טפלין למרובים‬ ‫דעוב לפרע כן בהדיא‪ ,‬וכן מנהגינו בעירובי חצירות‬
‫וכללות המרובים מתקיימת השכירות בידם וכו׳ יעש׳׳ה‬ ‫ג״כ‪ ,‬זה לענ״ד כוונת הפמ׳׳ג בדבריו הקצרים‪.‬‬
‫)והובא בחלקו גם בבאה״ע סו׳׳ס שפ״ה( ור׳׳ל אבל אם‬ ‫ודבר פשוע שכ״ז מהני גם בשכירו ולקיעו ולאו דוקא‬
‫היו שוכרים מעיקרא רק מהגויס יחידים עצמם א״כ‬ ‫בשר העיר דחז״ל אחשבו בזה שכירו לקיעו‬
‫לא הח ביח זה בכלל השכירות אלא בכלל עירוב ונפקע‬ ‫כבעלים ממש כמבואר בתשובת הריב״ש סי׳ תכ״ז‪,‬‬
‫העירוב ע״י שהמיר ר״ל ביגתים‪.‬‬ ‫והסאפער הזה לפי דעתי העני׳ עדיף משכירו ולקיעו‬
‫ע כ ״ פ פשיעא לי׳ להגאון גינת ורדים דשכירות הגזבר‬ ‫כיון דגתמנה מאדון הבית במיוחד על עניני הדירוה‬
‫והדיירים‪ ,‬ואע״פ שאיני בקי במהות הסאפער עד היכן‬
‫מעיקרא מתפשע על כל הבתים גם בתי ישראל‪,‬‬
‫כתו נוגע מ״מ כיון שהוא שליחו בעגיגי הדירות‪ ,‬אפי׳‬
‫ואע״פ שלא הועיל בשעתו דהא אז הי׳ עדיין ישראל‬
‫הי׳ מתוסף דירה חדשה לגמרי עם גוי הי׳ מהגי כנ״ל‬
‫זה בכלל ישראלים הכשרים ונכלל בכלל העירוב מ׳׳מ‬
‫מועיל אח״כ כשהמיר ונכנס בגדר הגוים ונכלל בהשכרה‬ ‫מפמ׳׳ג‪ ,‬מכ״ש שהדירה שאנו דנין עליה כבר השכירה‬
‫פעם א׳ אלא שיצא השוכר גוי הראשון ונכנס שני‬
‫דמעיקרא‪ ,‬ואע״פ שהגנת ורדים תולה זה משוס שיש‬
‫תחתיו‪ ,‬א׳׳כ היינו דין השו״ע סי׳ שפ׳׳ב ס״ח והוא‬
‫רוב גויס שיהיו היחידים עפלין למרובים וכללות המרובים‬
‫מתשובת המיוחסות להרמב׳ץ דמהני בזה אם שכרו‬
‫מתקיימת השכירות בידם‪ ,‬פשיעא שאין די בסברא זו‬
‫מהגוי‪ ,‬ולא פליגי רק אם מכרו להשני יע״ש בא״ר‬
‫בלבד אם לא דפשיעא לי׳ מסברא דשכירות דמעיקרא על‬
‫ובהגרעק״א ושאר פוסקים‪ ,‬אבל בשכירות פשוע דמהני‬
‫הישראלי אף דהי׳ מעיקרא דבר דלא צריך מ״מ חוזר‬
‫כיון שהזכות חוזר אח״כ להגוי הראשון שממנו שכר‬
‫וניער אח״כ‪ ,‬ומש״כ הג״ו מכח סברא הנ״ל דהם מרובים‬
‫הישראל‪ ,‬ובדבר זה אין חילוק בין הגוי עצמו לשכירו‬
‫כדי לכללן עם הרוב מסתמא דלעולם המיעוע נכלל‬
‫בהרוב‪ ,‬אבל פשיעא גם אס מיעוע גויס ורוב ישראל‬ ‫ולקיעו כסחימח השו״ע שם סי״א דבכל הדינים הנזכרים‬
‫לפני זה בשו׳׳ע שכירו ולקיעו כגוי עצמו‪.‬‬
‫ישכר מגזבר המלך כל שטח שלימתו בשכירות בפירוש‬
‫דאהני סברא זו דחוזר וניער השכירות אח״כ אע״פ‬ ‫וא׳׳ב הה״ד לענין הסאפער הזה שנשאר בבית לכל‬
‫דלא נצרך בתחלה‪ ,‬וא״כ בנדון שלפנינו דהסאפער יש לו‬ ‫השוכרים וחוזרת הדירה אליו בחלקי הבעלות‬
‫שליטה בכל הבית אפשר לעשות כנ״ל עכ״פ כשמתנין‬ ‫שיש לו‪ ,‬וצודק מע״כ בהוראה זאת‪.‬‬
‫כן להדיא‪.‬‬ ‫א ל א דשוב נסתפק כב׳ דאם דר מקודם ישראל וא״כ‬
‫ו ב מ ש׳׳ ב כב׳ עוד להתיר לפמש״כ בתשובת מהר״ם‬ ‫כששוכרין מהסאפער לא הי׳ השכרת דירה זו‬
‫שיק או׳׳ח סי׳ קפ׳׳ב כששוכרין לכל שבתות‬ ‫בכלל דישראל משתתף בעירוב וכ׳ מעל׳ די״ל דלעולם‬
‫השנה אין זה שכירות אחת אלא דינו דכל שבת הוא‬ ‫שוכרין מהסאפער קצח שכירות בכל הדירות אלא דלא‬
‫שכירות בפ׳׳ע ובפרוטה זו שנותן הוא קונה לכל שבת‬ ‫מהגי בשעתו כלפי ישראל‪ ,‬וא״כ כשבא העכו״ם החדש‬
‫ושבת וכו׳ וא״כ ה׳׳ה נמי כששוכרין מהסאפער בתחלת‬ ‫בדירה זו אין צריך שכירות חדש דלגבי עכו״ם מהני‬
‫השנה הוי כמו שאומרים שבכל שבת יהח שכירות חדשה‬ ‫השכירות הקודמת מהסאפער‪ ,‬ואין ביד עכו״ם לשגות‬
‫וכו׳ וא״כ כשבא גוי חדש לדור באותו שבת חל השכירות‬ ‫להסאפער ח ה תלוי ביד הבעה״ב שהבית שלו והוא‬
‫גם על דירה זו בהתחלקות פרוטה או אפי׳ פחות מפרוטה‬ ‫מעמיד להסאפער שיהא הוא מקצת בעה״ב בכל הדירות‬
‫דמהני בגוי והאריך קצת בזה‪ .‬ולדידי לא ברור זה דאם‬ ‫א״ד מעל׳ והאריך קצת בזה‪.‬‬
‫מעיקרא בשעת נתינת כסף לא חל איך חל אח״כ לפמש״כ‬ ‫והנה עצם חקירה זאת ראיתי שהגאון חזק איש זי״ע‬
‫רמ׳׳א חו״מ סו׳׳ס קצ׳׳א דבין בכסף בין בשאר קנינים‬ ‫עמד בה בעירובין סי׳ פ׳׳ב )י״ח( אות ל״ד‪,‬‬
‫כל שלא חל בשעחו אינו חל אח״כ‪ ,‬והא דמצינו ריש‬ ‫וז״ל וכן כשנתוספו עכו״ם מקילינן‪ ,‬וצ׳׳ל דחשוב כשכרו‬
‫פ״ג דקידושין דבמעות חל וכ״כ התוס׳ בכ״ד ע׳׳ש‬ ‫כל העיר‪ ,‬וצריך עעם ולכאורה לא שייך שכירות משכירו‬
‫בסמ׳׳ע ובפוסקים ח ה דוקא דאם חוזר צריך להחזיר‬ ‫ולקיעו אלא רשות עכו״ם ולא רשות ישראל‪ ,‬וכשיצא‬
‫הכסף‪ ,‬וזה לא שייך כאן‪ ,‬אם לא דאמר מעכשיו ולאחר‬ ‫ישראל מהבית ונכנס עכו״ם יאסור והניח בצ׳׳ע‪ ,‬הרי‬
‫ל׳ יום כמש׳׳כ רמ׳׳א‪ ,‬ואולי שאני הכא דחל נגד הגוים‬ ‫דלא ברילא לח סברא זאת דיהי׳ שייך שכירות משול״ק‬
‫דישנם עכשיו ומגו דחל עליהן חל נמי על אלו שאינם‪,‬‬ ‫גם על דירות ישראל הקודמים להועיל על גוי שנכנס‬
‫ועיין חו״מ סו׳׳ס ר׳׳ג כה״ג לענין שאר דברים שאחד‬ ‫בהם אח״כ‪.‬‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן מב‬ ‫שבט‬ ‫מח‬

‫שהוא בעצם היום לענין תענית וכה״ג דעולה לכאן ולכאן‬ ‫ראוי לרן‪5‬ין ואחד לא‪ ,‬פכ״ם מש״כ למעלה בשם הגנה‬
‫כ׳׳ה לענין הקדשים ואין מה להרהר בזה‪.‬‬ ‫ורדים נראה אריך‪ .‬ודע דמה שהעיר בתשובת מהד׳ם‬
‫הריני דוש״ת ומברכו בכט׳׳ם‬ ‫שיק שם בסופו‪ ,‬דמדוע אגו צריכים בכלל בזה״ז שכירות‬
‫מצפה לרחמי ה׳‬ ‫מגוי והגיעם שלא ילמוד ממעשיו כא ביו״ד סי׳ קג׳׳ש‬
‫אין חוששין לזה בזה״ז‪ ,‬עיין בגנת ורדים שם העיר‬
‫ג״כ בכזה ועיין היעב מש״כ בבית מאיר או׳׳ח סו״ם‬
‫סימן מד‬ ‫שפ״ב להקל מכח מזה בשעת הדחק גדול לסמוך על‬
‫עירוב גם בלי שכירת רשות מהגוים‪ ,‬אבל ודאי סתימת‬
‫ב׳׳ה עש״ק ויק׳׳פ תשל׳׳ס לפ׳׳ק‬ ‫הפוסקים איגו כן‪ ,‬וע״ע בם׳ דע״ת ריש סי׳ שפ״ב‬
‫כבוד ידידי היקר הה׳ ^ המופלג סובא מזכה‬ ‫מזה‪.‬‬
‫את הרבים כש׳׳ת ד גבריאל צינער שליע׳׳א‬ ‫והריני דו׳׳ש באהבה — מצפה לחסדי כ׳‬
‫מנהל רוחני בישיבת פאפא‬

‫אחדשה׳׳ט וש״ת באה׳ד‬

‫יקרתו קבלתי ולקוצר זמני אשיב בקיצור דברים אשר‬
‫שאל מי שנוסע ליו׳׳ט של פסח לבית‪ .‬חמיו‬
‫האם רשאי לשכור חדר א׳ ממחותנו שעי׳׳ז יהי׳ לו חדר‬
‫מיוחד בליל י״ד כדי שיוכל לקיים מצות בדיקת חנק‬
‫בברכה — וכב׳ מצדד דלא יכול לברך כיון דסו׳׳ס‬
‫החדר עומד בעיקרו לרשות חותנו המארחו‪ ,‬ואין זה‬
‫גדר שכירות שכוונו חז״ל וחילי׳ דילי׳ מדברי הפ״י‬
‫פסחים ד שכ׳ דאע׳׳ג דשכירות לא קניא לדינא מכ״מ‬
‫כיון שהשוכר נכנס והבית שלו לכל תשמישו שייך לגבי‬
‫טפי חיוב בדיקה — הנה זה פשוט בהלכה שאין הבעלות‬
‫גורם‪ ,‬אלא הרשות גורם‪ ,‬דהרי מפרש בים ויוצא בשיירא‬
‫דאע׳׳ג דחמן דילי׳ הוא לא חייבו‪ ,‬אע״ג דאית ‪P‬‬
‫הראשונים שכתב הטעם משום בל יראה דזה יסוד חיוב‬
‫בדיקה כמש׳׳כ רש״י ודעמי׳ — ולאידך גיסא אם יש‬
‫השתמשות ברשות הטילו עליו חיוב בדיקה כאשר כתבתי‬
‫בעניי בשבט הלוי ח״א סי׳ קל״ה‪ ,‬הגם שאינו בגור‬
‫בל יראה כלל — וכהא וירושלמי פ׳׳ק ופסחים דבתי‬
‫כנסיות וב״מ מחויב לבדוק דיש השתמשות המחייב‪— ,‬‬
‫וכן לענין חצירות שאכלו שם חלת תודה ורקיקי נזיר‬
‫בירושלמי פ״ק דפסחים — וע׳׳ש בשבט הלוי שהבאתי‬
‫ראיה מזה לשיטת הראב״י שבטור סו״ס תל״ו — וזה‬
‫עיקר לפי דעת מהרש׳׳ל ועיקר בל יראה על המשכיר —‬
‫אבל דעת מג׳׳א סי׳ תל״ז דע״י שיוצא המשכיר וסילק‬
‫עצמו מהרשות מסתמא הפקיר החנק והנכנס זוכה‬
‫מהפקר וחייב בבדיקה ומה׳׳ט יכול גם השוכר לבטל —‬
‫ע׳׳ש — יע״ש הארכתי הרבה בהסבר הדברים‪.‬‬
‫ויש לי להתלמד בלשון הד׳ן פ״ק דפסחים שכ׳ המשכיר‬
‫ביתו בי״ד ומי׳׳ד ואילך‪ ,‬והעתיקו ג״כ הב׳׳י‬
‫בשו״^ מה כוונתו בזה שכ׳ ומי׳׳ד ואילך אם עיקר‬
‫כוונתו שלא יהי׳ על י״ד לבד דאם לא שכר עכ״פ על‬
‫יום ראשון דפסח ג״כ שאז עיקר איסור ח ק בין אם‬
‫נימא דאיכא ב״י וב״י מחצות ואילך או לא — אז לא‬
‫חייבו בבדיקה‪ ,‬אבל בשוכר לי״ד וראשון של פסח סגי‬
‫לחייבו — או דבעינן מכאן ואילך ג״כ דהיינו כל הפסח‬
‫כל הז׳ ימים דאם השכירות חוזרת באמצע הפסח שוב‬
‫סימן מג‬
‫עש״ק מה טובו תשל״ח לפ״ק‬
‫כבוד ידידינו הה״ג מפואר ומופלג הה״ג ד דוד‬
‫טאוב שליט״א מלפנים אב״ד תפרח יצ״ו‪.‬‬
‫אחדשה״ט וש״ת באהבה‬
‫זה כמה קבלתי מכתבו בענק היארצייט של קדושי‬
‫אושוין זי״ע הי״ד שחלים כולם ביום א׳ והעיר‬
‫מדברי מג״א סי׳ קל״ב ומתשובת כנסת יחזקאל סי׳ מ׳׳ב‬
‫דזכרון א׳ עולה לכאן ולכאן‪ ,‬ושוב העיר ממש׳׳כ בתשובת‬
‫תשורת שי ח״א סי׳ תקפ׳׳ה ע״פ דברת מג״א סי׳ תקס״ח‬
‫ס״ר! כ״ו בשם הרש״ל ומי שאינו יודע יאהרצייט שלו‬
‫שיברור לו יום א׳ בשנה‪ ,‬ובתשובת תשורת שי שם כ׳‬
‫דאין לו לברור יום יאהרצייט שיש לו בלא״ה והוא בגדר‬
‫דבר שבחובה שאינו‪ ,‬בא אלא מן החולין ע״פ ש׳׳ם‬
‫חגיגה ז׳‪ ,‬וה״נ כיון שעכשיו קבלו עליהם מנהג זה‬
‫של קדיש ותפלה לחובה אין לפטור המחויב עכשיו‬
‫במחויב כבר‪ ,‬וכב׳ העיר מדוע לא הזכיר התשורת שי‬
‫ממחלוקת המג׳׳א שם עם הכנסת יחזקאל אם אומרים‬
‫בכה״ג זכרון א׳ עולה לכאן ולכאן‪.‬‬
‫הנה אך שאין אחריות האחרונים עלינו‪ ,‬כי המשיבים‬
‫פעמים מקצרים פעמים מאריכים והעיקר שהפסק‬
‫יצא כסלת נקיה בדע׳‪y‬ז ודעת נוטה‪ ,‬מ׳׳מ בענינינו‬
‫בלא״ה אין מחלוקת המג׳׳א והכנסת יחזקאל דומה לנדון‬
‫התש״י דבתש״י דן ביום שכבר עליו חובה מכח אמו‪,‬‬
‫ושוב חל עליו חיוב מכח אביו ובידו לברור יום אחר‬
‫פנוי‪ ,‬לא המחויב כבר‪ ,‬כדי שלא לפטור חיוב החדש‬
‫במחויב כבר‪ ,‬ודומה קצת לדבר שבחובה שאינו בא אלא‬
‫‪ p‬החולין משא׳׳כ המג״א והכנסת יחזקאל דאיירי‬
‫באירעו לו ב׳ אבלות ד׳ל בתקופה אחת ואין בידו‬
‫להרחיקם זה מזה‪ ,‬וכזה פשוט כהכנסת יחזקאל די׳׳ל‬
‫זכרון א׳ פולה לכאן ולכאן‪ ,‬וכמו דנקט התשורת שי‬
‫שם בלשונו‪ ,‬דלא ומי לאביו ולאמו שמתו ביום א׳ דהתם‬
‫האי יומא גרים ולא נתחייבו כלל ביום אחר‪ ,‬וכמו‬
‫מט‬ ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן מד‬
‫סימן מה‬
‫בדיני תשביתו‪ ,‬ושריפת חמץ — בשיטת‬
‫המהרי״ק שורש קצ״ה בצורת קיום מצות‬
‫תשביתו ועוד הרבה ענינים בזה‪.‬‬
‫מג״א דמשכיר היוצא הפקיר והניח החמץ הפקר לשוכר‬
‫א( הנה ג׳ סברות במהות תשביתו ושריפת חמן‪.‬‬
‫א׳ דעת המהרי׳׳ק שורש קצ׳׳ה דמקיים כמצוה‬
‫ע׳׳י שאין לו ‪ p n‬בביתו כשמגיע ו׳ שעות עה״פ‪ ,‬ואין‬
‫קיום כמצוה בשריפה בפועל עד שנימא שאם אין לו‬
‫ח ק לבער לא זכה לקיים המצוה דאם היינו אומרים‬
‫כן כי׳ מצוה לקנות חמך ע״פ ולבערו‪ ,‬אלא כל שכלה‬
‫חמצו אם רחוק מפסח אם בע״פ והגיע סוף שעה‬
‫ששית ואין חמן ברשותו זה קיום המצוה‪.‬‬
‫שיטה השני׳ דעת הגאון מקו׳׳ח סי׳ סל׳׳א דמצות‬
‫תשביתו הוא בפועל דוקא בשרפה ובשעת שרפה‬
‫וזה מעשה קיום המצוה ואם אין לו ח ק אינו מקיים‬
‫המצוה אע״פ שלא עבר על המצוה‪ ,‬וכן אם בעלו אע״פ‬
‫שלא עבר על תשביתו דכא ביעל מ״מ גם לא קיים‬
‫דקיום המצוה בפועל בקום ועשה דוקא‪ ,‬ולכן בעינן‬
‫שיבער קודם שיבעל דוקא כדי שיקיים המצוה בקום‬
‫ועשה ב ח ^ שלו‪ ,‬וכמו שמחויב לקנוס בגד בס ד כנפות‬
‫להתחייב בציצית שמחויב מה׳׳ת כדי לחזור אחרי מצות‬
‫עשה כדמשמע ש״ם חולין קל׳׳ע ע״ב יכול יחזור בהרים‬
‫ס״ל כי יקרה‪ ,‬דמשמע דכל מ׳׳ע חייב מה׳׳ת לחזור‬
‫אחריה‪ ,‬ה״ה בדידן לענץ השבסס חמך‪.‬‬
‫שיטה השלישית בזה דודאי המצוה מצד עצמה לא‬
‫מתקיימת רק בפועל‪ ,‬ומי שאין לו ח ק נהי‬
‫דלא עקר מכ״מ אין לו גם מצות סשביסו דלא כמהרי׳ק‪,‬‬
‫אבל מכ״מ אין מחויב לחזור אחרי המצוה דסשביסו כמו‬
‫דאין מחויב לחזור אחרי שחיעה כדי לקיים מצות כסוי‬
‫הדם ואינו דומה לציצית דאמרינן במנחות מ׳׳א ע׳׳א‬
‫דעכ״פ מצוה לחזור אחריה‪ ,‬דאולי שאני מצוה שהיא‬
‫על גוף האדם משא׳׳כ הכשר אכילה או מצוה שהיא רק‬
‫דרך ביעור ושרפה וכילוי שאם יש לו צריך לכלות ואם‬
‫אין לו אין צריך‪ ,‬ועיין הי׳ בתשובת אבני נזר אף׳ח ח׳׳ב‬
‫םי ‪ p‬שי״ח‪.‬‬
‫ב( ואבאר הדברים ביסודם בעזרת החונן לאדם דעת‪,‬‬
‫ראשון שיעח כמכרי״ק‪ ,‬והנה ראיתי‬
‫בתשובת חלקת יואב או״ח סי׳ כ׳ דיסוד מחלוקת ר׳‪v‬‬
‫ורבנן דר׳׳י סבר דהביעור הוא בגוף כחמך והמצוה‬
‫נתקיים בגוף ה ח ק ושפיר נקרא נעשה מצוסו )לענין‬
‫אפרן מוסר( אבל רבנן סברי דכוונח התורה שיעשה‬
‫המצוה ברשותו שיהי׳ רשותו מבוער מ ה ח ק‪ ,‬ואף‬
‫ששורף ה ח ק אינו עושה המצוה ב ה ח ק גופי׳ אלא‬
‫ברשות דהרי כ׳ בתשובת מהרי״ר! דאף אם אין לו ח ק‬
‫מקיים המצוה וכו׳ ושוב כ׳ לחדש דמש״כ תום׳ כ״ע ע״ב‬
‫דמשהה ח ק ע״מ לבערו אינו עובר עליו חולה במחלוקת‬
‫ר״י ורבנן דלר״י דביעור ח ק במעשה וזה קיום מצות‬
‫שבט‬
‫לא חייבו את השוכר אלא כמשכיר‪ ,‬ולא ראיתי בפוסקים‬
‫גילוי דעת בזה — ואין פנאי לחפש‪.‬‬
‫והשתא בנ״ד דבר גדול דבר כב׳ — דשכירות זה‬
‫ודאי שכירות רעונק חדא ‪ p‬השעם שט כב׳‬
‫שאין כל השתמשות של השוכר‪ ,‬וגם לא שייך מש״כ‬
‫הנכנס‪ ,‬וגם יש עוד ריעותא דכנראה דכשכיר לו רק‬
‫לקיים מצות בדיקה‪ ,‬ולא השכיר לו מכאן ואילך‪ ,‬ואם‬
‫יאמר לו שהשכיר לו מכאן ואילך אולי זה מעשה שחוק‬
‫וערמה בעלמא‪ ,‬ע״כ יראה דאם מ״מ רוצה לברך שיעשה‬
‫בשליחות חוסנו‪ ,‬וע״ד שס הפוסקים באיזה מקום יברך‬
‫או לא — והי׳ מקום להאריך בזה בראיות‪ ,‬אבל אץ‬
‫הז ק מספיק‪.‬‬
‫ובמש״כ כ׳׳ת — להעיר במה שכ׳ בפניי בתשובת‬
‫שבע כלוי יו״ד קמא סי׳ כ״ז א׳ דמדוכה‬
‫נהגו להחמיר להגעיל אעסיק לכב׳ מה שכתבתי מכבר‬
‫בגליק שבע הלוי שם וזה לשוני הנה תלמידי כה״ג‬
‫ר׳ ישראל יעקב לנדאו החוכח אחי ורצה להוכיח דגם‬
‫במדוכה לא צריך הגעלה מלבד אם יש חשש מדבר‬
‫חריף ע״פ המבואר יו״ד סי׳ צ׳ץ דדוחקא דסכינא לבד‬
‫בלי חריף אינו מבליע ומפליע גם במדוכה כמבואר‬
‫לכאורה שם ס״ג‪ ,‬יע״ש בש״ך ס׳׳ק ח״י — איברא‬
‫לשון החק יעקב סי׳ תנ״א כאשר נתן עעם למה בפסח‬
‫מלבנין המדוכה ובשאר ימות השנה רק בהגעלה כ׳ שם‬
‫סוס״ק מ׳׳ז דדוקא בפסח יש חשש לדבר חריף א״כ‬
‫במדוכה של איסור שאין חשש רק משמנונית של איסור‬
‫שאין דרכו לדוך בתוכו עם דברים חריפים — הנה‬
‫לשון זה מורה בבירור דדוקא חנק שדרכו‪.‬לדוך בדברים‬
‫חריפים החשש רק משום שמנונית איסור ובזה צריך‬
‫הגעלה ולא כמו שנדחק השואל בלשון זה‪ ,‬ולא תקשה‬
‫דאם אין ד ^ לדוך בדברים חריפים א״כ בהדחה בעלמא‬
‫סגי‪ ,‬זה ל׳׳ק דמצינו הרבה פעמים דכחמירו להגעיל‬
‫הצריך להדיח ‪ p‬הדין כהאי דכלי שתיה סי׳ תנ׳׳א ס״וו —‬
‫וכן ביו״ד סי׳ קכ״א לענין כלי שסי׳ ושולחנות‪ ,‬ואע׳׳פ‬
‫שפשוע שאם לא הגעילו לא יאסר‪.‬‬
‫וראיתי בד׳׳ת יו״ד סי׳ צ״ו ס״ין נ״ה — מביא בשם‬
‫ס׳ בית דוד הספרדי או״ח סי׳ רי״ז שדעתו‬
‫שלאו דוקא בדבר חריף בולע במדוכה אלא בכל דבר‬
‫גם שאינו חריף אמרינן כן משום דדוחק המדוכה‬
‫מחמם‪ ,‬ומביא בשם ם׳ בית יהודה ח׳׳ב סי׳ פ׳ שהשיג‬
‫ע׳׳ז ומפר׳׳ח סי׳ ס״ע ס״ק ד׳ ראיה לדבריו — ואץ‬
‫מדברי הפר׳׳ח שום ראיה דהוא מדבר מדוחקא דסכינא‬
‫וכבית דוד מדוחקא דמדוכה — אבל לדינא ודאי יראה‬
‫סתימת הפוסקים באו׳׳ח סי׳ תנ״א ותמ׳׳ז ויו״ד סי׳‬
‫צ׳׳ו — ובכל בו בפנים דמדוכה לבד בלי חריף אינו‬
‫מפליע ומבליע — אבל לענץ הגעלה לכתחילה דברי‬
‫הרב בית דוד נראין לצירופא לאשר כתבתי בפנים פכ״ל‬
‫בגליון שם וזה ביסודו כמש׳׳כ כבודו >׳‪.v‬‬
‫הריני ידידו דוש׳׳ת כו״ח בחפזון מצפה לרחמי ה׳‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן מה‬ ‫שבט‬
‫משחמע כן‪ ,‬ולפ״ז אין ביעור חנק אלא שריפה דרע׳׳ר!‬ ‫השביהו א״כ כל שמקיים לב ‪p‬ו‪ q‬ומשביה מקיים המצוה‬
‫לא מחפרש כאק ביעור חנק אלא שריפה דר׳ יהודה‪,‬‬ ‫ואינו עובר במה שהשהה בשעה ביעורו‪ ,‬אבל לחכמים‬
‫דלר׳ עקיבא לדעחו עצם חשביחו שהיא מיסוד בל יראה‬ ‫דאף בשב וא׳׳יז מקיים המצוה כמש׳׳כ מהרי׳׳ק ע״כ‬
‫גורם צורח ביעורו בגדר שריפה‪ ,‬משא״כ לר׳ יהודה‬ ‫לדידהו ודאי ועובר בכל רגע כמו עשה דשביחח שבח‪,‬‬
‫וההבדל ביניהם רק דלר׳ יהודה מצד חשביחו די גם‬ ‫ושוב לא שייך משהה חמן ע״מ לבערו ועשה מנחק עשה‬
‫במפרר וכף דע״כ קודם ביעורו בכל דבר רק דין שריפה‬ ‫לא מצינו‪.‬‬
‫?שהגיע שעח איסור מדין ביעור איסורי הנאה בשריפה‬ ‫הנ ה במה שהסביר מחלוקה ר״>• ורבנן אם יש מצוה‬
‫דוגמח נוחר‪ ,‬משא׳׳כ לרע׳ק דאין ביעור איסור הנאה‬ ‫בחנק גופי׳ או בסלוק חמן מהרשוח מסברא אפשר‬
‫הגורם שריפה אלא חשביחו וב״י וב״י הגורמים‪.‬‬ ‫לומר כן‪ ,‬אבל מה שהחזיק דבריו מדברי מהרי׳׳ק כאלו‬
‫ובזה מחפרשים היסב דברי הירושלמי פ״ב דשבח כ״ א‬ ‫מהרי׳׳ק כ׳ סברחו שאם אק לו חמן ג״כ המצוה בשב‬
‫דלשיעח הירושלמי שם שריפח קדשים וחרומה‬ ‫וא׳׳ת לרבנן דוקא ולא לד׳י דביעור חנק בשרפה‪ ,‬או‬
‫אסור ביו״ט ושבח גם בהדליק מבעו״י והוא מחבער‬ ‫שלא ראה דברי מהרי׳׳ר! בפנים או שלא עמד במחכ׳׳ת‬
‫מאליו בשבח ויו״ט‪ ,‬וקאמר בירושלמי מהו לכציח אח‬ ‫על כוונחו‪ ,‬והואיל שדברי מהרי׳׳ק שהוא מאביד‬
‫האור במדורח חמן מאן דיליף מנוחר אסור‪ ,‬ומאן דלא‬ ‫הקדמונים והפוסקים הם יסודיים‪ ,‬ומכמה גאונים נעלמו‬
‫יליף מנוחר מוחר‪ ,‬ולפי הנ״ל מאן דיליף מנוחר ר׳ יהודה‬ ‫הדברים ובחוכם גם כגאון מקו״ח שם אעסיקם עם‬
‫דלדידי׳ הוא שריפה דוקא מסעם ביעור איסור כנאה‬ ‫קצח ביאור‪.‬‬
‫כנוחר ע״כ יש לו דק שריפח קדשים דירושלמי גחה״כ‬ ‫ודע דדברי מהרי׳׳ק נבנים על פירושו בדד׳ע איזה‬
‫שאק מחבערח בשבח ויר׳ט לא מטעם מלאכה‪ ,‬ומ״ד‬ ‫השבחה שהיא בבל יראה ובל ימצא הוי אומר זו‬
‫שני הוא רע׳ק לגי׳ המכרי״ק או רבי לגי׳ דילן שאץ‬ ‫שרפה ולפנינו לא נמצא כן‪ ,‬ואעחיק בקצור דברי‬
‫שריפח חנק מטעם ביעור איסור הנאה אלא מטעם‬ ‫הירושלמי ומכילחא פ׳ בא בזה‪ ,‬וז״ל הירושלמי פסחים‬
‫שלילח בל יראה לחוד ואין לו דמיון לשריפח קדשים‪. .‬‬ ‫פ״ב סוף ה״א‪ ,‬חני עד שלא הגיע ז ק ביעורו אח‬
‫ולפ׳ז אפשר ליישב בחלקו חי׳ של מ ק הח‪.‬״ם באו״ח‬ ‫מבערו בכל דבר‪ ,‬משהגיע ז ק ביעורו אח מבערו‬
‫סי׳ ק״ד שכ׳ דלמ״ד אין ביעור חמן אלא שריפה‪,‬‬ ‫בשריפה ואחיא כר׳ יהודה‪ ,‬חני עד שלא הגיע ז ק ביעורו‬
‫שריפה לאו דוקא אלא צריך ביעור בכל דבר שמכלה‬ ‫אח מבערו בשריפה‪ ,‬משהגיע זמן ביעורו אח מבער‬
‫אוחו עד שיחמקמק ונעשה אפר‪ ,‬וכולם חפסו מפסחים‬ ‫בכל דבר ואחיא כרבנן‪ ,‬רבי אומר חשביחו שאור מבחיכם‬
‫ע״ה ע״א דבעינן שריפח אש דוקא עיין חשובח מהר״ם‬ ‫דבר שהוא בבל יראה ובל ימצא ואחה זה שריפה‪.‬‬
‫שי׳ק או״ח סי׳ ד׳ז ובחלקח יואב או״ח סי׳ ר ועוד‬
‫ובפשוטו ג׳ מחלוקח בדבר דלר׳ יהודה למדין שריפה‬
‫הקשו מהא דר׳ עקיבא פסחים ה׳ דמשמע דלכלב אסור‪,‬‬
‫מנוחר ממש וע״כ אין חיוב שריפה רק אחר‬
‫ולמה שביארנו בודאי בשיטח ר׳ יהודה דכדק הוא‬
‫זמנו כנוחר וכמש׳׳כ חום׳ י״ב ע״ב‪ ,‬ולחכמים והוא‬
‫כשריפח אש דנוחר קשה לומר כן‪ ,‬משא״כ לרע״ר! דכוא‬
‫ר׳׳י בן בחירה במכילחא אין למדין מנוחר והביעור‬
‫רק מטעם כללי ביעור שלא יראה א״כ גם בשאר דבר‪,‬‬
‫מסעם חשביחו לחוד ע״כ קודם ז ק איסור חנק דהיינו‬
‫והקושיא מר׳ עקיבא דפסחים ה׳ עיין ישובו ב מכד׳ם‬
‫קודם ו׳ ביעורו במעולה שבביעורים דהיינו שריפה‪,‬‬
‫שי״ק שם ואין רצוני להאריך עוד בזה‪.‬‬
‫ולאחר זמנו כדי לח׳ הקושיא של סופה להקל ונמצא בא‬
‫ג( וז״ל מהרי״ק ואע״ג דחנן שורפץ נראה דלא שייך‬
‫לידי בל יראה וחשביחו ביעורו בכל דבר דעכ׳׳פ אין‬
‫לומר כאן חביבה מצוה בשעחה )לאחר ז ק‬
‫שריפה מעכב‪ ,‬משא׳׳כ לרבי דס״ל שריפה דוקא בין‬
‫השרפה עד שעח עיקר הביעור( שהרי לא הקפידה‬
‫לפני ביעורו בק לאחר ביעורו דרק שריפה יכול להצילו‬
‫חורה אלא שלא יהא לו חמן ברשוחו וכדדרש ר״ט‬
‫בשעחו מבל יראה משא׳׳כ מפרר וזורה לרוח דעדיין‬
‫איזה השבחה שהיא בבל יראה ובבל ימצא הוי אומר‬
‫נמצא במציאוח עכ״פ לדעחו‪ ,‬ובמכילחא הגי׳ בדברי‬
‫זו שרפה‪ ,‬כלומר כשיש לו חמן צריך לשרפו וכשאק לו‬
‫רבי ואיזה דבר שהוא בב׳׳י ובל ימצא אק אחה מוציא‬
‫אין לך בל יראה ובל ימצא גדול מזה‪ ,‬וכן כ׳ רבינו פ ק‬
‫אלא בשריפה והוא כנ״ל‪ ,‬וזה דלא כמש׳׳כ הגאון מלבי״ם‬
‫בחוס׳ דפסחים דלאו דבל יראה ניחק לעשה דחשביחו‪,‬‬
‫שם דרבי אליבא דר״י ב׳׳ב דכוא דעח חכמים בירושלמי‬
‫וא״כ פשיטא שאץ עיקר המצוה אלא שלא יהא מצוי‬
‫דזה אינו דלר׳׳י ב״נ אק שריפה דוקא כמציל מב״י‬
‫משבעה ולמעלה‪ ,‬ומשום כך צריך שריפה לר׳ עקיבא דאז‬
‫ובל ימצא משא״כ לרבי וכמש״כ הק׳׳ט ופ״מ בירושלמי‪.‬‬
‫אינו נמצא כלל‪ ,‬וא״כ כשמבערו קודם שבעה לכשיבא‬
‫שבעה מקיים הוא העשה דחשביחו בשעחו כיון שאץ לו‬ ‫מ מ נ ם כמהרי׳׳ק העחיק הגי׳ לא בשם רבי אלא בשם‬
‫עכשיו חמן‪ ,‬דאטו מי שאין לו חמן כלל יצטרך לקנוח חמן‬ ‫רע׳׳ק וגורם איזה השבחה שהיא בבל יראה הוי‬
‫כדי לשרפו‪ ,‬אלא ודאי דאין לך השבחה גדולה מזו‪ ,‬ומש״ה‬ ‫אומר זו שריפה ועיקר החי׳ במהוח חשביחו שלא יראה‬
‫אפקי רחמנא בלשון בל יראה ובל ימצא‪ ,‬ולא אפקי בלשון‬ ‫ולא ימצא ומשכחח ע׳׳י שריפה‪ ,‬ולדידי׳ לא נפק״ל שריפה‬
‫שריפה ע״כ במכרי״ק‪.‬‬ ‫מנוחר אלא דעצם מנין חשביחו שפירושו לא יראה‪ .‬כנ״ל‬
‫נא‬ ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן מה‬
‫כשריפה‪ ,‬רק כשמשהה ואינו שורף אינו עוכר כעשה‬
‫דתשכיתו כיון שככר ניטלו כמו שאינו עוכר כעשה‬
‫כשמשהה שריפה כלאי כרם היוצא מזה דלד׳י ישנם‬
‫נ׳ גורים כשריפה ח ‪ p‬ושניהם מה׳׳ח‪ ,‬קודם‪ ,‬נטול עוכר‬
‫ככל רגע וע״י שריפה מתקיים השכיחו ולאחר נטול נהי‬
‫דאינו עוכר וה א ככר כטל מ״מ גם נטלו דאינו שלו‬
‫אינו מצילו מחיונ שרפה כשאר איסורי הנאה‪ ,‬וכיו׳׳ב‬
‫לחכמים ולפני הכטול הכעור מטעם השכיחו ולאחר■‬
‫הנטול כעי קכורה כשאר איסורי הנאה ווכר זה החיוכ‬
‫על כל העולם כמו ככל איסורי הנאה‪ ,‬ומה׳׳ט אמרינן•‬
‫כ׳׳ק צ׳׳ח וח ‪ p‬הכל מצווק לכפרו‪ ,‬אף ולפנין מ״ע‬
‫דחשכיתו מהני נטול כאלו כחיכה כי' ג׳׳כ לן‪ ,‬מ״מ‬
‫הכל מצווין לנערו כמו כלאי כרם ונותר‪.‬‬
‫תברי רכינו המקו״ח כזה כלתי מוכנים‪ ,‬חוא עצם‬
‫דינו דח ‪ p‬אע״פ שנטלו דמ״מ גם אחר שכטלי‬
‫לא עדיף משאר איסורי הנאה שאינם שלו מחמת איסור‬
‫הנאה ואעפ״כ חייכ נשרפה‪ ,‬וכאן ע׳׳י גילוי דעת‬
‫שמכטלו מסלק רק מה שעשאו הכ׳ כאלו כרשוחו וכנה‬
‫כזה על ונ רי הדץ‪ ,‬הנה עדיין הוכרים רחוקים זמ׳׳ז‬
‫וודאי כלאי כרם ומכ׳׳ש נותר אע״פ שמצד איסור הנאה‬
‫נקרא אינו שלו )גם אם נימא כן( מ״מ כיון ששלו הוא‬
‫כמציאות לא נו ק וכן הוא כמציאות כרשותו עליו מוטל‬
‫מצות שריפה וכילוי‪ ,‬אכל ח ‪ p‬שכ׳ הד׳ן כעצמו ונטול‬
‫מטעם הפקר וכיון שהפקירו א״כ יצא ‪ p‬הדין‪,‬מרשותו‪,‬‬
‫ומה שנראה מתוך ונ רי רכינו מקו׳׳ח ואפי׳ הפקירו‬
‫מ״מ הכל מצווין לנערו הנה זה נסחר מירושלמי פ״נ‬
‫דפסחים ה״כ והוכא ג״כ כמקצת פוסקים סי׳ תל׳׳ג‬
‫וסי׳ חמ׳׳ה דהפקיר קודם זמנו מותר לאחה׳׳פ ומוכח‬
‫להויא ואין עליו חיוכ שרפה כמכואר כפוסקים שם‬
‫ולהמקו׳׳ח עדיין חיוכ שריפת איסור הנאה עליו אפיו‬
‫כשהפקיר ואינו שלו‪] ,‬מיהו כזה יש לעיק נמש׳׳כ‬
‫המקר׳ח לענין הפקר סי׳ תמ׳׳ח[‪ ,‬ועוד מוכרי הר׳׳ן‬
‫עצמו מוכח ולא כוכריו שהרי כ׳ הד ץ להדיא ריש פסחים‬
‫וכיעור שנחלקו עליו ר״י ורננן אם כשרפה אם ככל וכר‬
‫ח ה דוקא לפני הנטול דאם נטלו תו לא צריך שום וכר‬
‫מה׳׳ת‪ ,‬ולדעת המקו׳׳ח אלה מוכרי הר״ן עצמו רצה‬
‫להוכיח וגם נכטלו צרין לשרפו כשאר איסורי תורה‬
‫ושגם כזה פליגי ד י הווה ורכנן אם כשריפה אם כשאר‬
‫דכרים‪.‬‬
‫ו( ו מ ש״ ב ה מ קד ח דגם אחרי שנטלו מ״מ יש עליו‬
‫חיוכ שריפה כערלה וכלאי כרם‪ ,‬הנה גם‬
‫כערלה וכלאי כרם לא מצינו כפירוש חיוב ‪ ,‬ומצוה‪,‬‬
‫כשריפתן לא מכעיא ערלה דהתוס׳ סוכה ל׳׳ה ע׳׳א‬
‫ספוקי מספקא להו ככלל אם שריפתן מה׳׳ח או לא‬
‫אלא גם כלאי כרם ככר כ׳ כרשכ״א וריטכ״א סוכה‬
‫ל׳׳ה ע׳׳א ואק חיוכ כשריפתן אלא דאם רוצה לנפ ק‬
‫אז יכערן נשרפה‪ ,‬ולשון הח״ס כתשוכותיו יו״ו סי׳ רפ״ח‬
‫ומעולם לא צוחה תורה לשרוף ערלה וכלאי כרם‪ ,‬אלא‬
‫ולא הני א מוכרי הרשכ׳׳א וריטכ׳׳א הנ״ל‪ ,‬וגם סתר‬
‫שבט‬
‫הרי כרור דמהרי״ק גם לרע״ר! דאין ניעור ‪ p n‬אל ‪6‬‬
‫שרפה כחג כן והשרפה רק אמצעי לקיוס המצוה‬
‫בשג וא׳׳ת כמה שאין ‪ p n‬כרשוחו‪ ,‬כאשר מסיים‬
‫מהרי׳׳ק ככרור דמש׳׳ה אפקי דחמנא מהוה השכחה ‪p n‬‬
‫כלשון כל יראה וכל ימצא ולא אפקי כלשון שריפה‪ ,‬הרי‬
‫וכל יראה וכל ימצא מנאר לנו כוונה השכיחו ועיקר‬
‫שלא ימצא ו רן שלילה ורשוח מושכה מח ‪ p‬לא עצם‬
‫ההשכחה נ^‪ v‬שריפה‪ ,‬וא״כ פשוט דאם לא עכר אכל‬
‫יראה כען שמשהה ע״מ לכערו גם על השכיחו אינו‬
‫עוכר לדרך המהרי׳׳ק וזה שקרא המהרי״ק כשם רכינו‬
‫פ ק דח ‪ p‬לאו הניחק לעשה‪ ,‬וכל זה ולא כחשוכח‬
‫חלקה יואכ ה נ >‬
‫ולפי ו עחי העני׳ אק זה ענין למחל^ח רש״י והראשונים‬
‫כמכוח ט׳ץ ע׳׳א כסוגיא ולאו שקומו עשה‬
‫שפרש׳׳י דמחקיים הפשה ווישלחו ‪ p‬המחנה כמה שאיט!‬
‫נכנס למקוש והריטכ׳׳א הקשה ווישלחו משמע לאחר‬
‫שנכנס‪ ,‬הרי דלרש״י מקיים העשה כמה שלא נכנס לא‬
‫דוקא נ מ ה שיוצא והריטכ״א חולק שם‪ ,‬וכחשוכח אכני‬
‫נזר או״ח סי׳ שי׳׳ח שם מו מה הדכרים דה״נ רק לרש׳׳י‬
‫אפשר לומר כן כחשכיחו ג״כ שמחקיים העשה כמה‬
‫שאק לו ח ‪ ,p‬משא׳׳כ לאיון■ שיטוח רק כמה שמכער‬
‫כפועל כמו החם דאין מהקיים וישלחו כמה שלא נכנס‪,‬‬
‫ולפי ופ חי אינו מ מ ה כלל ושאני הכא דעצם לשון‬
‫השכיחו משמע ענין לא יראה ולא ימצא כמש׳׳כ המהרי׳׳ק‬
‫ככרור‪ ,‬וע״כ המקרא עצמו מפרש כוונחו כ נ > משא׳׳כ‬
‫מחם הוא להיפן ולשק וישלחו משמע כפועל לצאח אחרי‬
‫שנכנס ככר כאשר הקשה הריטכ׳׳א‪.‬‬
‫ו ( ובדרך הזה מאד מיושנים דכרי רש״י פסחים ו׳‬
‫ע״כ ו״ ה מואורייחא נ מ ה שפי׳ השכיחו‬
‫כטול והקשו חום׳ ואין השכיחו אלא הנערה מ ו ד עקיכא‬
‫שם ה׳ ע״כ הרי הוא אמור השכיחו ומצינו למכערה‬
‫שהיא אכ מלאכה‪ ,‬ולוכרי מהרי״ק הנ׳׳ל ד עקיכא‬
‫כעצמו נחיה ליסוד זה דהעיקר שיהי׳ מושכח כשעה‬
‫שמגיע י׳ שעות‪ ,‬והשרפה רק אמצעי למצוה זאת‪ ,‬וכלי‬
‫שריפה אינו מקיים כוונת כל יראה המשתמע מלשק‬
‫השכיחו‪ ,‬וע״כ כחיכ השכיחו שכולל כל דכר מושכת או‬
‫‪ v!:‬נטול לפני זמנו ולאחר זמנו שרפה‪ ,‬אכל לעולם‬
‫אק השרפה מצו עצמה המצוה אלא מה שהשרפה גורמת‬
‫שהניח מושכת ואם תעיין כדכרי הרמכ״ן כפסחים ו׳‬
‫תראה דמאד קרוכים דנריו לונרי מהרי׳׳ק‪ ,‬והגרא״ז‬
‫מלצר ז׳׳ל כהגהותיו שם לא ראה דכרי מהרי׳׳ק‪.‬‬
‫ה( ועתה אכא לשיטת המקר׳ח שכ׳ דנראה ו ד יהווה‬
‫סוכר דח ‪ p‬כעי שריפה אף שנטלו ומטעם‬
‫הד׳ן שס דהא וניטול מהני הוא מטעם וח ‪ p‬כלא׳׳ה‬
‫אינו כרשוחו ואיסור הנאה הוא רק דרחמנא אוקמי׳‬
‫כרשוחא לעכור על כ״י ונ״י וכגילוי ו פ חי׳ כר» ואוקמי׳‬
‫כרשוחא סגי‪ ,‬ולפ״ז אף שנטלו ה״ה כשאר איסורי הנאה‪,‬‬
‫וכשאר איסורי הנאה מציגו ג״כ שמצוחן כשריפה כגון‬
‫כלאי כרם וכר‪ ,‬וה״נ גמר ח ‪ p‬מנוחר שיהי׳ מצות‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח מימן מה‬
‫וחכ״א בזמנו ר׳׳א בר צדוק אומר הרומה מלפני השבה‬
‫וחולין בזמנן‪ .‬וכ׳ במקור חיים סי׳ תמ׳׳ד ביאור מחלקוהן‬
‫)בשיטת הרי״ף( דהת׳׳ק ס״ל דעיקר ביעור ח ק הוא‬
‫שריפה לכן מבער הכל מלפני השבת כדי שיכול לקיים‬
‫בו מצות שריפה‪ ,‬דבשבת אי אפשר ולכן אך שמשייר‬
‫צריך לשייר בצמצום כדי שלא יצטרך ביעור למחר‪ ,‬וחכמים‬
‫סוברים דאך זורה לרוח ומטיל לים ולכן סברי דבזמנו‬
‫פי׳ דאך בזמנו יכול לבער ולזה מצי לשייר ברווחא דאך‬
‫אם לא ימצא אוכלק הרי יכול לבער ע״י הטלה לים‪,‬‬
‫ור׳׳א בר צדוק מחלק דבתרומה דעיקר מצות תרומה‬
‫פסולה בשריפה כמו שכ׳ תוס׳ שבת כ׳׳ה נטעם תרומה‬
‫טמאה בשריפה משום דאיתקש לקדש ובקדשים כל‬
‫פסוליהו בשריפה ומש״ה כמו׳׳כ אס שורך תרומה משום‬
‫חמן ג״כ בשריפה‪ ,‬מש׳׳ה סובר דתרומה מלפני השבת‬
‫והיינו שלא ישאר רק שיכיור מצומצם בכדי שלא יצטרך‬
‫לבער בשבת דתרומה עיקר מצותו בשריפה ובשבת‬
‫אי אפשר וכו׳ ע׳׳כ‪.‬‬
‫הנה חי׳ לנו רבינו בעל מקו״ח דתרומה מצותו בשריפה‬
‫לאו דוקא ת״ט אלא כל פסול תרומה אפי׳ פסול‬
‫חמן ג״כ בשריפה ובס׳ אור שמת פ״ג הי״א מה׳ חו״מ כ׳‬
‫דנעלם מהמקו׳׳ח ברייתא ערוכה בפסחים ל״ב ע׳׳א‬
‫בתרומת חמץ אך בזה יש לו היתר הסקה שאם רצה‬
‫הכהן מריצו לפני כלבו‪ ,‬ובתוס׳ ביצה כ״ז ע׳׳ב הביאו‬
‫ברייתא זו לחלק בין תרומת חמץ לתרומה טמאה ודלא‬
‫כרש״י ביצה שם דמתיר אפי׳ ת״ט לפני כלבו וכן‬
‫ברמב״ן שבת קכ״ו ע״ב‪ ,‬ואפילו קדשים גופיהו אין‬
‫ל ‪x‬פם למ״ד השבתתו בכל דבר כמבואר בירושלמי פ״ב‬
‫דפסחים סוך ה״א )ופי׳ הק׳׳ע העיקרית(‪ ,‬וטעמא‬
‫דמילתא דכיון דאין הפסול משום הקדושה רק משום‬
‫ח ק אין טעון שריפה אפי׳ בקדשים מכ״ש בתרומה‬
‫א״ד האו׳׳ש‪.‬‬
‫בין לרבנן בין לר׳ יהודה וזה א״א כנ״ל‪ .‬ומה דאיתא‬
‫כ‪.‬‬
‫הנה בפשוטו י״ל דהא המקו״ח רק בשיטת ר׳׳א בר‬
‫צדוק שחלק בק תרומה לחולין כ׳ כן פי׳ אע״ג‬
‫דמצד חמץ ס״ל כחכמים דהשבתתו בכל דבר מכ״מ‬
‫מצד תרומה צריך שריפה דוקא ע״כ תרומה מע׳׳ש‪,‬‬
‫א״כ חכמים דלא מחלקי בזה וגם תרומה בזמנה י״ל‬
‫בהא גופא חולקים דאין חיוב שריפה ב ת ק דתרומה‬
‫כיון שאץ הפסול מצד הקדושה רק משום ח ק‪ ,‬ושו׳׳ר‬
‫בם׳ לקח טוב כלל ו׳ דר׳׳ל כן דר׳׳א ב׳ד צדוק וחכמים‬
‫פליגי בזה אלא שלא העיר מפסחים ל״ב ע׳׳א‪) ,‬ואך‬
‫דבמקו״ח שם גם בשיטת חכמים הזכיר חי׳ הנ״ל מ׳׳מ‬
‫אין זה מוכרח בשיטתם כמובן( א״כ י׳׳ל דר׳׳א בן תסמא‬
‫שם ל׳׳ב ע׳׳א לא ס״ל בזה כד׳א בר צדוק ומצד חמץ‬
‫תרומה ג״כ השבתתה בכל דבר‪ ,‬וגם מדהתוס׳ אין‬
‫להקשות דבפי׳ משנתינו מ׳׳ט ע׳׳א נמשכו אחרי פרש״י‬
‫שם דפי׳ דטעם תרומה מערב שבת משום שקשה למצא‬
‫לה אוכלין או לבהמה בשבת משום דאסורה לזרים‪,‬‬
‫שבט‬ ‫נב‬
‫דבריו למש״כ בעצמו בח״כו יו״ד סו׳׳ס צ״ח‪ ,‬ובביח מאיר‬
‫אבן העזר סי׳ ר!כ״ד כ׳ ג״כ דאק מצוה כלל מכ״ח‬
‫לבערן אלא חיוב דרבנן‪ ,‬ועיין במה שהארכחי בזה בעניי‬
‫בשו״ת שבט הלוי יו״ד סי׳ קם״ה‪.‬‬
‫ועוד אפי׳ נימא כסברח המקו״ח החינח אליבא דר׳‬
‫יהודה עצמו ולרבא פסחים כ״ט דר׳ יהודה ס״ל‬
‫אפי׳ חמן של נכרי שעבר עליו הפסח לוקה מה״ת וא״כ‬
‫הה״ד הפקירו ובטלו דאסור מה״ת לאחר הפסח‪.‬והוא‬
‫איסור הנאה עולמית שפיר דדמי לשאר איסורי הנאה‬
‫כערלה וכלאי כרם שלדעת המקו׳׳ח צריך לשורפן מה״ה‪,‬‬
‫ולחכמים עכ״פ בקבורה מה״ת דמה״ט אית להו גם‬
‫בבטל שוחק וזורה לרוח מה״ת‪ ,‬אבל למ׳׳ד שם דיליף‬
‫שאור דאכילה משאור דראיה וכל שאינו עובר בב״י‬
‫לר׳ יהודה ג״כ אינו אסור מה״ת לאחה׳׳פ א״כ בטלו‬
‫דאינו בב״י אינו באיסור תורה לר׳׳י אחה״פ וא״כ איו‬
‫משכחת שיהי׳ צריך לשרפן מה״ת כיון דאחה׳׳פ יהי׳‬
‫מותר בהנאה‪ ,‬ועכשיו עכ״פ אינו עובר דהא בעלו‪ ,‬וא״כ‬
‫אינו דומה כלל לנותר וכלאי כרם שהוא איסור עולמי‬
‫ואין לו תקנה אנא בביעור ושרפה‪.‬‬
‫ודבר זה יקשה ביותר למה שכ׳ המקו״ח כן בשיטת‬
‫הרמב״ם דגם בבטלו צריך ביעור עכ״פ מה״ת‬
‫כשאר איסור הנאה הא אנן קיי״ל כר״ש לאחה״פ דאינו‬
‫אסור מה״ת א׳׳כ מנ״ל חיוב דאורייתא לבער איסור‬
‫הנאה כזה שמותר להשהותו מה״ת בפסח כיון שבטלו‬
‫ואינו דומה לשום איסור הנאה אחר דכולם אסורים‬
‫לעולם‪ ,‬וזה יקשה ג״כ לכמה גדולי הראשונים שפסקו‬
‫כר׳ יהודה דאין ביעור חמן אלא שריפה‪ ,‬ומ״מ באחר‬
‫זמנו פסקו כר׳׳ש כדאיפסק פסחים ל׳ ע״א‪ ,‬וא״כ לדידהו‬
‫ודאי אין מקום לומר כן דנשאר אחר הבמול חיוב שריפה‬
‫מה״ת‪ ,‬ואלו מדברי המקו״ח עצמו מוכח שכ׳ כן גס‬
‫לדידן דנשאר לעולם חיוב דאורייתא אפי׳ אחר בטול‬
‫בב״ק צ״ח ע׳׳ב דבמועד פטור דהכל מצווין עליו לבערו‬
‫הפי׳ פשוט דכיון דכל אדם מישראל מצווה לבער חמצו‬
‫והגזלן לא ביערו ובא זה וביערו ועשה מה שהי׳ צריך‬
‫הגזלן לעשות בעצמו אין לחייבו ממון דכתורה עשה‪.‬‬
‫סימן מו‬
‫בדיני שריפת תרומת חמץ — ובחי׳ המקדח‬
‫אדח סי׳ תמ׳׳ד‪ ,‬בסוגית הש״ם דפסחים מ״ט‪,‬‬
‫ושם ל׳׳ב ע״א‪ ,‬ובמשנתינו דסוף תמורה בדין‬
‫כל הנשרפין‪ ,‬ובירושלמי דפסחים פ׳׳ב בדין‬
‫חלות תודה ונעשה נותר‪ ,‬ובחידוש הצל״ח‬
‫ונדב דגם בזבח פסול איכא לאו דלא תותירו‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫במשנתינו פסחים מ״ט ע׳׳א‪ ,‬י״ד שחל להיות בשבת‬
‫מבערץ את הכל מלפני השבה דברי ר׳׳נק‬
‫נג‬ ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן מו‬ ‫שבט‬
‫שריפתה מצד דין קדש נפקא‪ ,‬אמנם לדידי לק״מ דהא‬ ‫א״כ מוכס דלולא חשש זה כי׳ מגערו גשגת גכל דגר ולא‬
‫אינו דומה שריפת תרומה לשריפת קדש דשריפת קדש‬ ‫כע׳׳ש כשריפה א״כ לית לי׳ לרש״י חי׳ הנ״ל דתרומח‬
‫אסור נהנות כשעת שריפתו ודין שריפה שלו מעעם‬ ‫חמן כשריפה דוקא מצד דין תרומה אע״ג דאינו כשריפה‬
‫כיעור איסור הנאה דקדש לכד וכיון דנזיה׳׳כ דעעון‬ ‫מצד דק חמן‪ ,‬וכתום׳ לא חולקים על רש״י כנקודה זאת‬
‫שריפה כקדש א״כ משקין נמי‪ ,‬אכל תרומה הלא תנאי‬ ‫)אע״פ שחולקים כדין שריפת ת״ע(‪.‬‬
‫ראשון של תרומה שניתן לכהן להנאתו עהורה לאכילה‬ ‫א״ב שפיר הקשו ככיצה שם לשיעתם דתרומה עמאה‬
‫ועמאה להנות כשעת שריפתו דשלך יהא להסיקה תחת‬ ‫דוקא כשריפה הרי מכואר כפסחים ל״כ דמריצו‬
‫תכשילו‪ ,‬וע״כ משקין כ שק וכיו׳׳ג דאפשר לקיים שריפה‬ ‫לפני כלכו ונם ר׳׳א כר צדוק אין חולק כזה כנ״ל והוצרכו‬
‫ונם הנאת הדלקה דינם כשריפה‪ ,‬אכל יק ומשקין כיו״ג‬ ‫לחלק כין חמן לעומאה‪ ,‬אכל המקו״ח כשיעת כרי״ף‬
‫דאין דרך הנאתם לכהן כשעת כלויים אלא כזלוף וכיו״ג‬ ‫הוא שכתג כן‪.‬‬
‫ואלו שורפן מאכד ת״ע כידים כלי להנות פשיעא דדרך‬
‫ג‪.‬‬
‫כיעורם דוקא כאופן שיכול להנות‪ ,‬ולא דרך שריפה‬
‫אי ב ר א יש כידי כעזה״י ליישג חידושו של כמקו״ח‬
‫כלי הנאה כשעה שריפתו דאין מה שנקרא קדש אלים‬
‫לכ״ע וכפשעות דכריו דנם חכמים ס״ל כן‪,‬‬
‫לדחות דין עצמות דתרומה דנם ת״ע ניתן להנות כשעת‬
‫דהנה כמשנתינו כתמורה ל״נ ע״כ ואלו כן הנשרפין‬
‫כיעורה‪ ,‬וכזה מכואר היעג שיעת התום׳ שכת כ״ה שם‬
‫חמן כפסח ישרן« ותרומה עמאה וכערלה וכלאי כרם‬
‫וכפסחים הנ״ל שכ׳ חילוף מעעם קכורה כמשקין‪.‬‬
‫את שדרכן לשרון« ישרן« ואת שדרכן להקכר יקכר ומדליקין‬
‫וממילא אפשר לישג כקלות קושית האו׳׳ש על המקו׳׳ח‬
‫כפת וכשמן של תרומה‪ ,‬וכרש״י שם דדרכן לישרן« לשריפה‬
‫מפסחים ל״כ דמכואר דמסיקו תחת תכשילו‬
‫ולכקכר כקכורה אערלה וכלאי כרם קאי‪ ,‬וכרש״ש שם‬
‫או מריצה לפני כלכו דהא תרומה עמאה דחמך משכחת‬
‫כרניש דר״ל דדוקא ערלה וכלאי כרם לאפוקי קדש‬
‫לה כיכש וכמשקין כנון שכר שעורים דהוא חנק נמור‬
‫שנעמא‪ ,‬וחמן כפסח דאפי׳ משקין דידכו צריכי שריפה‬
‫דאורייתא וכזה נם כתרומה אין דרכה כשרפה אלא‬
‫כמכואר כזכחים צ״כ ע׳׳א לענק נסכים שנעמאו דשורפן‬
‫כצורה של קכורה שאפשר לכנות‪ ,‬וכיון דהש״ם קאי שם‬
‫כפ״ע‪ ,‬וכן לענק חמן אפי׳ משקק דחמן לד יהודה‬
‫לד יוסי כנלילי דחמן כפסח מותר כהנאה כמכואר‬
‫דאין כיעור חמן אלא שריפה‪ ,‬אכל מש״כ כרש״ש דנם‬
‫שם כשמעתא שם א״כ ככה״ג כיעורו דרך הנאתו‬
‫תרומה עמאה כ׳׳ה דאפי׳ משקין כשריפה דוקא והכיא‬
‫כמכואר כתום׳ פסחים כ״א ע״כ דלריה״ג מריצו לפני‬
‫מפסחים כ׳ ע״כ דמשקק תעשה זילון«‪ ,‬הנה ככיא סתירה‬
‫כלכו‪ .‬וכענינינו כן מצד המן כן מצד תרומה כנ״ל‪ ,‬אכל‬
‫לנפשו דאדרכה מדתני זילוף ולא שריפה מכלל דאק‬
‫לעולם י״ל כרווח דכדכר שדרכו כשריפה נם מצד פסול‬
‫שריפה מוכרחת כמשקין דת״ע וכמכואר להדיא כתום׳‬
‫ממן צריך שריפה וכמי׳ של המקו״ח‪ ,‬וכזה מדויק כרייתא‬
‫פסחים כ׳ ע״כ ד״ה ראוי‪ ,‬דכ׳׳ט חילוף משום דהראוי‬
‫דפסחים הנ״ל שהזכיר כ׳ מציאות מסיקו תחת תכשילו‬
‫לקכורה קכורה והיינו משקין וכנ״ד הוא כצורת זילוף‬
‫או מריצו לפני כלכו )כן ני׳ כ ד׳ ח שם( דהיינו הסקה‬
‫הרי דקאי הדין דמשקק לא צריך ‪ x‬יפה נם על ת׳׳ט‪,‬‬
‫כדכר של שריפה ומריצו כדכר שאק דרכו כשריפה ולפני‬
‫ומה דפרש״י דוקא אערלה וכלאי כרם היינו משום‬
‫כלכו זה דרך הנאתו‪ ,‬וכאמת מיושג כזה נם קושית‬
‫דלשיעתו כשכת כ״ה דמכ״ת אין צריך שריפה כלל לת׳׳ט‬
‫כתום׳ ככיצה כ״ז ע״כ כנ״ל אלא שלדרכם לא צריכי‬
‫פשיעא דא״צ שריפה כמשקין עמאים דתרומה‪.‬‬
‫לכך כנ״ל‪ ,‬וזה נכון כעזרת השי״ת‪.‬‬
‫ובמשנתינו עצמה מכואר כן דמסיים שם כתמורה‬
‫ומדליקין כפת וכשמן של תרומה‪ ,‬הרי‬
‫ה‪.‬‬
‫דוקא פת ושק דדרכן כשריפה לא כיין וכיו׳׳ג וכמכואר‬
‫ועתה אכא לדכרי הירושלמי הנ״ל וז״ל ד כנימק כן‬
‫כתום׳ פסחים הר׳ל‪ ,‬ולא ידעתי מה עלה ע׳׳ד הרש׳׳ש‬
‫לוי שאל מלות תודה שנעשו נותר נימר אם‬
‫לפרש כענין אחר‪ ,‬ונם פירושו כרש״ש פסחים כהאי‬
‫נעשו נותר עד שלא הניע ז ק כיעורן את מכעק‬
‫דתעשה זילוף דלא כתום׳ שהוא מצד קכורה אלא ר״ל‬
‫כשריפה משהניע זנק גי טי ק את מכערן ככל דכר‪,‬‬
‫זילוף על לכנה שלכנה כאור ומתקיים נ״כ שריפה אין‬
‫וכפי׳ הק״ננ אם נעשו נותר כי״נ כניסן שנעשו נותר‬
‫להעלות על הדעת כלל ואק כידינו לחלוק על רכותינו‬
‫קודם חלות הכיעור השכתתן כשריפה דוקא כיון דככר‬
‫כעה׳׳ת‪ ,‬והוא פשעות משנתינו דתמורה כנ״ל‪.‬‬
‫חל מצות שריפה אכל אם עכר והקריכ כי״ד שהניע‬
‫ז ק כיעור חמן קודם שנעשו נוהר כשכתתן ככל דכר‪,‬‬ ‫ד‪.‬‬
‫ומזה הקשה כאו״ש דחזינן דאיסור חמן לא זו שאינו‬ ‫א ל א דיש לנו ליישג מה שהרניש הרש״ש כתמורה דכיון‬
‫פסול הנורם שריפה כקדש אלא נם נורם להפקיע חיוב‬ ‫דהא דת״ע כשריפה משום דנקרא קדש ולתי׳ שני‬
‫שריפה לנותר ככא אח״כ‪ ,‬וכיו״ג ראיתי שהקשה על‬ ‫של התום׳ כשכת כ״ה ע׳׳א הוא מה״ת א״כ כיון דקדש‬
‫המקר׳ח כס' לקח עוג להנד׳י ענניל ככלל ו׳‪ ,‬איכרא‬ ‫נם משקין כשריפה אף שדרכן כקכורה משום דכן הדין‬
‫כלא״ה דכרי הירושלמי צריכים פי׳ כמה שאמר דאם‬ ‫מצד שריפתו כקדש א״כ תרומה נמי דהא כל עיקר‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח ם״מן מו‬
‫יהושט שם דכטטם דכיק דחל פליו איסור חמן בחחלה‬
‫לא חל נוחר דאט״ג דקאמר בשבוטוח כ״ד וכריחוח י״ד‬
‫דנוחר נקרא איסור מוסיף כיון דאחוסף לגבוה כאן‬
‫איירי בלחמי חודה דנאכלוח לבפליהן ואין כאן מוסיף‬
‫לגבוה‪ ,‬ואפי׳ נימא דחל בכולל מגו דחל טל חלק כמצה‬
‫שבחודה חל טל חלק החנק מ״מ לא הוי נוחר דנוחר‬
‫אינו רק אם מוחר באכילה בלא״ה כדאיחא בפסחים פ׳ ‪y‬‬
‫לטנין גיד כנשה‪ ,‬וכ״ה בכריחוח י״ד דפגול ונוחר בחד‬
‫בכמה לא משכחח‪ ,‬וא״כ פכ״פ א״ש דבקדם איסור חמן‬
‫לא חל פוד חיוב שרפה דנוחר‪ .‬ואמנם י״ל דלאו דלא‬
‫חחורו טד בקר וכן חיוב שריפח נוחר איכא גם בשכבר‬
‫אסור דרק הכרח דנוחר לא חל באסור כבר‪ ,‬וזה חולה‬
‫בדברי הצל״ח פסחים ל״ד פ״א במה שחי׳ דגם בזבח‬
‫פסול איכא לאו דלא חחורו‪ .‬א״כ אין הכרח לדרך‬
‫כנחלח יהושט דפ״כ חמן ונפשה נוחר אץ חיוב שרפה‬
‫משום דלא חל טל דבר אסור דכא חקא איסור נוחר‬
‫אינו חל כמש״כ הצל״ח ובחשובח נוב״ח יו״ד סי׳ י״ג‬
‫אבל לאו דלא חוחירו וחיוב שריפח נוחר איכא‪ ,‬אמנם‬
‫רבו החולקים טל הצל״ח בזה‪ ,‬וטיין במנ״ח מצוה ז׳ ח׳‬
‫ט״ז י״ז וקמ״ב מש״כ בזה‪ ,‬וטיין מש״כ בזה בטניי לקק‪,‬‬
‫ולפמש״כ לקק אוח ז׳ בלא״ה א״ש דאינו חייב בשריפח‬
‫נוחר‪] ,‬ומהאי דפסחים פ׳^ ט״ב בלא״ה אין ראיה לדץ‬
‫זה דדבר אסור אינו חייב בשריפח נוחר דשאני גיד הנשה‬
‫דגם מטיקרא בשטח הקדש קרבן אינו נכנם בגדר אכילח‬
‫קדשים כלל‪ ,‬ומכ״ש לפי מש״כ במק״א די״ל דאין טל גיד‬
‫הנשה קדושח קרבן אלא קדושח דמים כמש״כ בראש‬
‫יוסף ריש פ׳ גיד הנשה‪ ,‬אמנם גם לפמש״כ שם דודאי‬
‫יש קדושח קרבן מכ״מ אץ הוכחה מגיד הנשה לדין‬
‫הנ״ל ודו״ר![‪.‬‬
‫דהירושלמי בזה לשיטחו חד אי ס״ל דאיה׳׳נ אינו שלו‬
‫ז‪.‬‬
‫ובטעם דמצד ח ק הוי לחמי חודה השבחחו בכל דבר‬
‫ולא נימא בשריפה כפסול קדש כחידושו של‬
‫המקו״ח‪ ,‬יראה לפנ״ד פשוט דט״כ לא כ׳ המקו״ח חי׳‬
‫זה אלא בחרומה כשטדיין כחרומה מוחר בהנאה דהא‬
‫מיירי בי״ד שחל בשבח והוא מבטר לד׳א ב״צ בט׳׳ש‬
‫בז ק היחר וא״כ ראוי פדיץ להנוח בשטח שריפה כדץ‬
‫חרומה האסורה באכילה א״כ אין בחימון זה של חרומה‬
‫שום הפקטח קדושח חרומה דטדיין במכוחה ובמצוחה‬
‫קאי‪ ,‬ושפיר שייך לשרפה כדין חרומה טמאה ולהנוח‬
‫בשטח שריפה כמצוח חרומה‪.‬‬
‫אבל בלחמי חודה דירושלמי דמיירי שכבר חל איסור‬
‫הנאה ד ח ק ואינו ראוי טוד לקדש לשום דבר פצם‬
‫איסור הנאה מפקיט קדושה כקדש במה שאינו צריך‬
‫קנוד שריפה בקדושה דכו״ל לפנץ זה כקדשים שמחו‬
‫שיצאו מה״ח מדין מטילה ואפקט קדש כדאיחא ברק‬
‫מם׳ מפילה ומכ״ש כאן דאץ כאן מפילה כלל דכו״ל‬
‫אלק הבטלים ואין קדושחה אלא לטנץ אכילחה בירושלים‬
‫בקדושח קדשים קלים ושאר דיני קדש כנצמחים מזה‪,‬‬
‫שבט‬ ‫נד‬
‫קדם חובח ניטור דחמן לחונח שריפה דנוחר דאינו חייג‬
‫בשריפח נוחר והדבר לא מובן כיון דסו״ס נוחר הוא‪,‬‬
‫ובשריפח נוחר מקיים בשפט גם חיוב ביטור דחמן‬
‫דיוצא לחכמים שס׳׳ל בכל דבר גם בשריפה לגי׳ דמשנחינו‬
‫וחכמים אומרים אף מפרר‪ ,‬וגם לגי׳ וחכמים מפרר‬
‫אבל שריפה לא זה לא שייך כאן דהטטם להסוברים‬
‫כן כ׳ משום שמטחין דסוף חמורה דכל הנקברים לא‬
‫ישרפו דילמא יבא להקל באפק דכל הנשרפין אפרן מוחר‪,‬‬
‫וזה לא שייך בהאי דירושלמי דאם יש חיוב דאורייחא‬
‫דשריפח נוחר דקדשים א׳׳א להפקיט חיוב זה דצריך‬
‫מה״ח שריפה דוקא‪.‬‬
‫וראיתי בם׳ נחלח יהושט להגאון המובהק ר׳ יהושט‬
‫אייזיק ז׳׳ל מסלונים סי׳ כ׳׳ב חו״ד כ׳ בביאור‬
‫הירושלמי דאם נטשה נוחר חחילה והוי איסור הנאה‬
‫א״כ ממילא לא חל ט״ז חובח השבחח חמן דאט׳׳ג‬
‫דאיסור חמן חל בכולל טל נוחר דכיון דאסור בשאר חמן‬
‫אסור נמי בהאי דנוחר אטפ׳׳כ אינו טובר ‪ 33‬׳‪ v‬וב׳^‬
‫דאט׳׳ג דבחמן אינו ברשוחו של אדם וטשאו הכ׳ כאלו‬
‫ברשוחו אט׳׳ג דהוי איסורי הנאה‪ ,‬היינו דוקא מצד‬
‫איסור חמן גופא‪ ,‬אבל אם נאסר מחמח נוחר א״כ לא‬
‫הוי דידי׳ ממילא אינו פובר ב‪ 3‬׳‪ v‬וליחא לפשה דחשביחו‪.‬‬
‫ואמנם אין זה ברור כלל אלא לשיטח הסוברים דאיסור‬
‫הנאה נקרא אינו שלו ואינו טובר טליו אבל‬
‫הלא שיטח הריטב׳׳א סוכה ל׳׳א וסוכה ל׳׳ד במחלוקוחו‬
‫טל הראב״ד דאיסור הנאה שפיר נקרא לכם‪ ,‬וברמ׳׳א‬
‫או״ח סי׳ חרמ״ט דאיסור כנאה לא נקרא לכם כשיטח‬
‫הרשב׳׳א והראב׳׳ד‪ ,‬וידוט דיש בזה כחוח כחוח בין‬
‫הקדמונים א״כ אכחי לא ניחא מ״ט אין טשה דחשביחו‬
‫באיסור הנאה‪ ,‬אמנם כי׳ מקום לומר בשיטח הירושלמי‬
‫כאשר יוצא מירושלמי סוכה פ״ג כ״א ולקחחם לכם‬
‫ולא משל איסור הנאה‪ ,‬וכן בירושלמי קידושין פ״ב כ״ח‬
‫בטטם דטרלה וכלאי כרם וכו׳ דמכק וקדש בדמיהן‬
‫מקודשח דקאמר הירושלמי דבשביל דאין זה דמיהן‬
‫וכמש״כ הר״ן שם שאין זה דמי איסור הנאה כיון שאין‬
‫איסור מנאה שוה ממון וא״כ טכ״פ להירושלמי כי׳‬
‫מקום להסביר מדוט כאן מפשה כשבחהו בשריפה דוקא‪.‬‬
‫איברא לא ידטחי כלל למה הוצ ‪ p‬הגאון נחלח יכושט‬
‫להכנס לדוחק כזה וכ״ז גרם לו משום דקשיא לי׳ לפיל‬
‫מיני׳ דאם נימא דחל חיוב חשביחו‪,‬דחמן א״כ הוא מן‬
‫כנקברץ וכל כנקברק לא ישרפו כאשר אמרו לו חכמים‬
‫לר׳^ בסוף חמורה‪ ,‬ואמנם כבר כחבחי למטלה‪ ,‬דאם יש■‬
‫טליו חיוב דאורייחא דשריפח נוחר א״א להפקיטו בטטנה‬
‫זו דביטור נוחר מכ״ח לא מחקיים בזה רק בשריפה‪,‬‬
‫ואין לחמן הבא אח״כ כח להפקיפו וזה פשוט‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫איברא בבא שניה דירושלמי דחמן ונטשה נוחר ודאי‬
‫צריך ביאור דלמם אינו בשריפה וכ׳ בנחלח‬
‫נה‬ ‫הלוי‬ ‫אי״ח ם?מן מו‬
‫וכ׳ הראב״ד דנ״ל משום דפסולי הקדש מנותר דמלואים‬
‫סרבינן דלא יאכל כי קדש הוא במלואים כתיב‪ ,‬הילכך‬
‫מרבינן לחיוב שריפה דומיא דמלואים דודאי קדשים‬
‫נינהו ולמעוטי הנך דעל הספק באו בתחלתן ע״כ‪ ,‬פי׳‬
‫אע״ג דמכח ספק גמר ומקדיש כדאיתא בש״ס כריתות‬
‫מכ״מ כיון דהוי מחמת ספק זה אהני רק לדיני הקרבה‬
‫דכן צותה תורה‪ ,‬אבל בנפסל ח ה אדרבה גדר שלא‬
‫צותה תורה לענק זה לא עשתה תורה כודאי קרבן ויש‬
‫איזה חסרון בקדושתה ואינו דומה למלואים זה תו״ד‬
‫הראב״ד לענ״ד‪.‬‬
‫עכ״ ם מוכח להדיא דהתו״כ בקרבן שנפסל איירי או‬
‫בנותר דאל״כ לק״מ מ״ט אינו חייב בשרפה‬
‫ולא טעם ר״י יקשה אלא טעם רבנן‪ ,‬וע״כ כנ״ל והיינו‬
‫כרש״י בשמעתין‪ ,‬וכן מוכח להדיא בירושלמי דפסחים‬
‫י!״ב סוך ה״א דקאסר בתשובת חכמים לר״י והרי אשם‬
‫תלוי בשיטתך יוכיח שהוא באכילה והנאה וחייבין עליו‬
‫כרת ויש לו ז ק ואינו בשריפה‪ ,‬והיינו בנותר מאשם תלוי‬
‫כשר שהוא נותר רגיל שחייבק עליו כרת ואסור בהנאה‬
‫כשאר כל נותרי הקרבנות ואעפ״כ אינו בשריפה לד‬
‫יהודה וזה מפורש כרש״י ודלא כצל״ח הנ״ל‪.‬‬
‫והנה בצל״ח עצמו סלל לו דרך לעצמו בשמעתין לפי‬
‫דרכו דגם בקרבן שנפסל שייך לאו דלא תותירו‬
‫וכן שריפת נותר‪ ,‬ומפרש בזה לשון הגמ׳ שהוא בבל‬
‫תותירו וחייב בשריפה דע״כ הפי׳ דעדיק רוכך האיסור‬
‫שלא להותיר ובקרבן כשר לא משכחת לה דכל ז ק שהוא‬
‫בבל תותירו אינו בשריפה‪ ,‬וכשהוא כבר בשריפה שוב‬
‫אינו בבל תותירו ואינו כ ח ק‪ ,‬וע״כ לא משכחת לה אלא‬
‫בקרבן פסול שנפסל ביום זבחו‪ ,‬שישנם שניהם יחדיו‬
‫לאו דלא תותירו וחיוב שריפה מיד דכיון דפסול הוא‬
‫כבר מצוה לשרפו בו ביום לפני שיעשה נותר‪ ,‬משא״כ‬
‫בכשר דעדיק כשר שאסור לשרפו ולאח׳^ שנעשה נותר‬
‫אין איסור דבל תותירו‪.‬‬
‫וב׳ הגאון הצל״ח דהאי אשם תלוי שנפסל דהיינו שנודע‬
‫לו קודם זריקה‪ ,‬והנה אפי׳ נותנים לרבינו הצל״ח‬
‫דפי׳ שמעתין כ״ה דמיירי מקרבן שנפסל קודם שנעשה‬
‫נותר מכ״מ לפרש זה בא״ת שנודע קודם זריקה הוא‬
‫תמהון גדול דכבר כתבתי מרש״י מנחות ק״ב ע״ב דנודע‬
‫קודם זריקה‪.‬באשם תלוי הוא מה״ת חולין גמורים ומה‬
‫נותר שייך בי׳‪ ,‬והצל״ח בעצמו כ׳ דפסול כזה אין בו‬
‫אפילו מעילה פי׳ דהוי מה״ח כחולין גמורים דפקע קדש‬
‫לגמרי כחמש חטאות המתות וכקדשים שמתו דיצאו מידי‬
‫מעילה וא׳^ איך שייך נותר במה דפקט קדושה ובפרט‬
‫קדה״ג לגמרי‪ ,‬ובאמת צע״ג על רבינו הצל״ח בזה‪.‬‬
‫והנה אם הי׳ חידושו של רבינו הצל״ח להלכה שקרבן‬
‫פסול יש בו לאו דלא תותירו הי׳ מקום ליישב‬
‫בזה שיטת רש״י בפסחים י״ב ע״ב שכ׳ דבשעת ביעורו‬
‫לאחר שש השבתתו בכל דבר ורק לפני איסור ח ק‬
‫השבתתו בשריפה לר׳ יהודה‪ ,‬והתוס׳ הקשו דהלא מנותר‬
‫ילפינן ונותר רק אחר שנעשה נותר מצותו בשריפה‪,‬‬
‫שבט‬
‫וכיון דנאסר איסור מוחלט דאכילה ובהנאה‪ ,‬וגם אסור‬
‫להשהוהו לריה׳^ דקדשים קלים ממון בעלים‪ ,‬ו א׳ ^ סורח‬
‫קדש לענץ שריפה מנ׳׳ל כבר‪.‬‬
‫ובהא גופא נהיישב‪ ,‬ג׳ ^ למה לא צריך לשרפו מטעם‬
‫נותר הבא אח״כ‪ ,‬דאין כאן איסור נותר כלל‬
‫כיון דנפקע קדושתו ע׳׳י איסור הנאה ד ח ^ שחל עליו‬
‫בתחלה‪.‬‬
‫ובגוף דברי הצל״ח פסחים כ״ח ע״א‪ ,‬דגם בקרבן‬
‫»וול איכא לאו דנותר וחיוב שריפת נותר‪ ,‬הנה‬
‫ב׳ כן ברש״י שם על הש׳׳ם דקאמר א״ל אשם תלוי‬
‫ואטאת ה עוו הבא על הספק לדבריו יוכיחו שהן בבל‬
‫תותי) ו שאנו אוסרים בשריפה ואתה בקבורה‪ ,‬וכ׳ רש׳׳י‬
‫דר״ל דאשם תלוי שאירע בו פסול או נותר פליגי ד׳י‬
‫ורבנן סוו תמורה לד יהודה בקבורה ולרבנן ב ^י פ ה‪,‬‬
‫ובצל״ח הקשה דלא מצינו דפליגי ר״י ורבנן באשם דאירע‬
‫בו פסול או נותר‪ ,‬רק בנודע לו שאינו חייב אשם תלוי‬
‫קודם זריקה כמש׳^ רש״י בתמורה שם‪ ,‬וכ׳ הצל״ה‬
‫דמ׳׳ס יש לכאורה לרש״י ראיה מפשטות שמעתין דמא״ת‬
‫דנתותר איירי‪ .‬ומש׳׳כ הצל׳׳ח דמשנתינו דתמורה יראה‬
‫דלא איירי באירע פסול באמת נהפוך הוא דמשנתינו‬
‫דתמורה יותר מוכח כרש׳‪ v‬דשמעתין כאשר הרגיש גם‬
‫הרש״ש בתמורה‪ ,‬ועיין ‪ y o‬בשפת אמת תמורה דשיטת‬
‫רש״י כאן מוכרח‪.‬‬
‫ועת בתו׳^ פ׳ צו בברייתא דמלואים מוכח בפירוש‬
‫דפליגי רי יהודה ורבנן גם באירע פסיל או נותר‬
‫אע״ג דקרבן גמור הוא מכ״מ לד׳י אינו בשריפה‪ ,‬דהא‬
‫דורש שם לת״ק מקרא דפסח ששחטו שלא לשמה ושאר‬
‫מיני פסולי קרבן ואשם תלוי וחטאת העוך הבא על‬
‫הספק דכולם בשריפה מה״ת שנאסר לא יאכל כי קדש‬
‫הם כל שהוא קדש טעון שריפה‪ ,‬וע׳׳ז פליג ד׳י שם יכול‬
‫חטאת העוך הבא על הספק ואשם תלוי וחולין שנשחטו‬
‫בעזרה ה רפו ת״ל הוא‪ ,‬והשתא אם מיירי בנודע לו‬
‫באשם תלוי קודם זריקה הלא זה מה׳׳ת חולק גמורים‬
‫כמש״כ רש״י מנחות ק״ב ע״ב‪ ,‬ובאמת זה ג״כ כונת‬
‫רש״י בתמורה ל״ד ע׳׳א שכ׳ דהו״ל חולין בעזרה‪ ,‬ומה‬
‫שכ׳ בכריתות כ״ג ע״ב דמחזי כזבח פסול היינו מה״ט‬
‫לת״ק בשריפה משום מיחזי כמש״כ בם׳ ערוך לנר שם‬
‫והוא אמת גמור‪ ,‬דלא כקצת אחרונים שלא עמדו בזה‪,‬‬
‫עכ״פ באשם תלוי שנודע לפני זריקה ‪ p‬הדין חולין גמור‬
‫ואיך דורש לת״ק שהוא בשריפה כפסולי קדש דאינו‬
‫פסול קדש כלל‪ ,‬וע״כ כנ״ל דמיירי מפסול נותר או איזה‬
‫פסול דקרבן דבזה פליגי ד׳י וחכמים בתו״כ שם והיינו‬
‫כרש״י בשמעתין‪.‬‬
‫ומצאתי בראב״ד בפי׳ לתו״כ שכ׳ מפורש כדברינו‪,‬‬
‫וז״ל ולא ידענא אמאי פליג ד יהודה בשלמא■‬
‫מת ונשחט לחון וחולין בעזרה לאו קדש נינהו אלא‬
‫פסולי חטאת העוך הבאה על הספק ואשם תלוי מ״ט‬
 ‫הלוי‬ ‫או״וו סימן מח‬
‫וכו׳ לענץ ח ^ בפסח איירי דאילו לענץ חרומה אין‬
‫מימי חפוחים של חרומה אסורים כלל כמבואר במשנחינו‬
‫פי״א מ׳׳ב דיין חפוחים ושאר מי פירוח של חרומה‬
‫פטור‪ ,‬וכמבואר בחולין ק׳׳כ ע׳׳ב דמשקץ היוצאין בהן‬
‫אינן כמוחן‪.‬‬
‫חעה עצם השגחו מהא דמשקין אין כמוחן בחרומה‬
‫כבר כחבחי בעניי בשו׳׳ח שבט הלוי יו״ד סי׳‬
‫קצ״ו דלק״מ דהא כ׳ הראשונים דדוקא לענץ דין חורה‬
‫דקת וחומש ואיסור חורה אין משקץ כמוחן אבל איסור‬
‫דרבנן מכ״מ איכא וכן מבואר ברמב״ם פי׳׳א מחרומוח‬
‫ה״ב דאם אכלם במזיד חייב מכוח מרדוח וא״כ מימי‬
‫חפוח של חרומה עכ״פ אסורים‪ ,‬וא״כ אין זה מחייב‬
‫להוציא משנחינו דחרומוח מפשטוחה ולפרשה לענץ חמן‬
‫בפסח ועוד כחבחי שם ע״פ מש״כ בחי׳ הרש׳׳ש ריש‬
‫פ״ג דערלה דלמה דמדמה הגמ׳ ברכוח ל״ח ע׳׳א הא‬
‫דאין סופגץ משום ערלה וחרומה אלא היוצא מהזיחים‬
‫וענבים לענץ ברכוח א״כ למה שכ׳ הרא׳׳ש שם דאם‬
‫בשלם טעמם כמוחן לענץ ברכה הה״ד לענין ערלה‬
‫וחרומה וכיו״ב א״כ משכחח לה בטעם היוצא ע״י‬
‫בישול ]ומכ׳׳ש למש׳׳כ הב״י או״ח סי׳ ר״ב דלהרא״ש‬
‫ה׳׳ה שראן במים )ע׳׳ש ברש׳׳ש( א׳׳כ י׳׳ל דחפוח שרסקו‬
‫ונחנו לחוך העיסה ומוציא מימיו ע׳׳י המים שיש‬
‫בעיסה נקרא כמו שראן במים ובפרט זה עדץ אני‬
‫מסופק[‪.‬‬
‫ומ״מ מש״כ בחום׳ אנשי שם לפרש משנחינו לא לענץ‬
‫חרומה‪ ,‬יש לו מקום גדול בראשונים לענ״ד‬
‫כאשר אבאר בעזה׳׳י‪.‬‬
‫ה[ בתשובת נוב׳׳ק או׳׳ח סי׳ כ״ב חי׳ לומר דלשיטח‬
‫הסוברים דמי פירוח עם מים נקרא‬
‫נוקשה ודאי סובר שנוקשה דאוריחא דאם נוקשה רק‬
‫דרבנן )כדעח הטור והרא״ש ודעמי׳( איך מרבה ר׳‬
‫עקיבא במנחוח נ״ז מנחח נסכים לחימון משום דמגבלה‬
‫גם במים דאכחי הם מי פירוח עם מים ואינו רק חמן‬
‫נוקשה‪ ,‬ואם נוקשה דרבנן לא נקרא ג״כ ח ^ לענין‬
‫מנחוח כמבואר בחום׳ מנחוח נ״ד ע׳׳א בא״ד שכחבו‬
‫להוכיח מש״ם מנחוח נ״ג ע׳׳א דקאמר דשיאור דר׳׳י‬
‫לר׳׳י לא הוי ח ^ לענץ מנחוח דהה״ד דנוקשה דמי‬
‫פירוח לא הוי חימון ואינו בכלל כל המנחה לא חעשה‬
‫ח ^‪ ,‬וא״כ איך מח׳ הש׳׳ם מגבלה במים אכחי רק‬
‫נוקשה היא אלא ע׳׳כ להאי מ׳׳ד נוקשה אסור מה׳׳ח‬
‫ונקרא ג״כ מימון לענץ מנחה‪.‬‬
‫ובתשובת נוב״ח אר׳ח סי׳ נ׳׳ז הקשה השואל הגאון‬
‫בעל מראה כהן להנו״ב שהעמיד שיטחו‬
‫על דהחום׳ דמדייקי מלעיל נ״ג ע״א דלר״י נוקשה‬
‫אינה בכלל איסור מחמן דמנחה‪ ,‬ובעל מראה כהן דעחו‬
‫דדברי החום׳ חמוהים דע״כ לא קאמר הש״ם לעיל כן‬
‫אלא לפני דאסיק מפסוק דמצה חהי׳ דדין מצה מעכב‬
‫וא״כ שיאור דר׳׳י דאינה לא חמן ולא מצה כשר‪ ,‬אבל‬
‫למאי דמסיק ממצה חהי׳ דגם שיאור דר‪-‬״ פסול דאינו‬
‫שבט‬ ‫נח‬
‫ואמנם מש״נ הטכ׳׳ק לח׳ דצ׳׳ל דלא דמי לשאר זוז׳׳ג‬
‫דהכא המים לבק כשלא שהה כשיעור אץ‬
‫מופילץ כלל בפני עצמן רק שהמי פירוח גוחנים מעם‬
‫במים ופי״ז נ ח ח ^ ומסיים בצ׳׳ע — ואומר דשפיר‬
‫הצריך פיון לסברחו הנ״ל דשפיר הוא זוז״ג דסוף סוף‬
‫אין מי פירוח לבק פועלים כלום לשימח החום׳ ורק‬
‫בצירוף מים א׳׳כ אץ לך זוז׳> גדול מזה וכמש׳׳כ‬
‫בפמ׳׳ג שם‪.‬‬
‫וכן מש״כ הטה״ק עוד לח׳ פ״פ דברי הט״ז אף׳ח‬
‫סי׳ שי׳׳ח ס׳׳ק ט ‪ r‬דכשהאיסור בא לבסוף אסור‬
‫אף בזוז״ג ובזה א׳׳ש דהא החפוח בא לבסוף‪ ,‬הנה‬
‫אכחי לא הועיל הטה׳׳ק בזה דהא כבר כ׳ בא׳׳ר סי׳‬
‫שי״ח ס׳׳ק כ״ד דדברי הט״ז נגד משנה שלימה פ׳׳ב‬
‫דפרלה דבץ שנפל שאור של איסור חחילה או לבסוף‬
‫אינו אסור פד כדי שיהא בו ל ח ^ ח ה וזה גורם מוחר‬
‫יפש׳׳ה בא״ר — וכן מש״כ הטה׳׳ק ל ח ק פ״פ דברי‬
‫הש״ג במג׳׳א ריש סי׳ חס׳׳ב דהכא בחפוחים חמוצים‬
‫איירי ויש באיסור לבד כדי ל ח ^‪ ,‬הנה כבר הרגיש‬
‫בטה׳׳ק בהגה שם דאי אפשר לח׳ כן לשיטח החום׳‬
‫דיהי׳ כל משקה חמון מחמין דא״כ לא היו מקשץ מ סו ^‬
‫האדומי ועוד דהרי להחוס׳ עיקר הוכחחם דיש גם‬
‫חפרובח מים הגורם חמון משמפחין א׳׳כ אכחי קושיא‬
‫הנ״ל כחומה הרי איכא זוז״ג‪.‬‬
‫ואמנם מה שיראה בזה דמזה באמח ראי׳ גדולה‬
‫לשיטח מנחח כהן הנ׳׳ל דיסוד איסור מ ח ^‬
‫אינו מטעם מעמיד אלא מטעם גוחן טעם וכאשר‬
‫הבאחי מפורש בשם הר׳׳ש דטבול יום‪ ,‬והשחא יראה‬
‫דודאי במפמיד שייך גדר זה וזה גורם כמבואר יו״ד‬
‫סו״ם פ״ז בכל הפוסקים דשניהם יחד עושים הפעולה‬
‫ואין אחד לבדו יוכל‪ ,‬וכן לענין מ ח ^ בשאור של איסור‬
‫ושאור של היחר שנקלו לחוך העיסה וכמבואר במשנחינו‬
‫פ׳׳ב דערלה דהפעולה באה משניהם יחד‪ ,‬אבל בשני‬
‫גורמים כמי פירוח עם מים אם נניח דהפעולה בעיקרה‬
‫באה ע״י המי פירוח אלא דהמים גורמים להפעיל‬
‫המי פירוח אבל הנו׳׳ט של חמון באה ממי פירוח וא״כ‬
‫להמ״כ דאיסור של מ ח ^ מחמח נו׳׳ט א״ש דסו׳׳ם‬
‫הנחינח טעם של חמון ממי פירוח ולא איכפח אם‬
‫הופעלו ע״י המים או לא‪ ,‬אבל להפר״ח דאץ הגוחן‬
‫טעם גורם אלא כח שנחחמן ע׳״ חערובח מים ומי פירוח‬
‫אכחי הוא זוז״ג ]אמנם י״ל קצח גם להפר״ח בדרך‬
‫הזה[ ועיין בשטמ׳׳ק מנחוח נ״ד שם באוח ה׳ ה ע ח ק‬
‫המשך לשון רש״י שכחב ואישחכח דאיחמצה בחרומה‬
‫ואסירא משום דשאור לטעמא עבידא ולא בטל כחו‬
‫ע״כ — הרי מבואר כהמנחח כהן דטעם מ ח ^ משום‬
‫נו׳׳ט‪ ,‬לא כהפר״ח דאין מסחכלין על טעם כלל‪.‬‬
‫ד[ ודע דבחום׳ אנשי שם )הנדפס במשניוח דוילנא(‬
‫עורר על הא דמבואר בירושלמי)והובא בחום׳‬
‫שמעחין( דדוקא נחחמצה במימיו אסור אבל בגופו‬
‫לא — וכ׳ בם׳ הנ״ל דלפ״ז משנחינו דחפוח שרסקו‬
 ‫נט‬ ‫הלוי‬
‫ר׳ פרידא דמנין לכל המנמוח שבאוח מצה והיינו לעכובא‬
‫כמפורש בש״ם קאי לפשוט דאפי׳ במנמוח כמנמח‪,‬‬
‫העומר‪ ,‬מנמח קנאוח וכר מנמח נסכים ולמם הפנים‬
‫אע״ג דלא מפורש בהו מצה מ״מ בעינן מצה גם בהם‬
‫ומעכב בהם מצה לפי המסקנא מקרא דמצה חהי׳‪ ,‬הרי‬
‫מפורש דדין מצה ולא מלוט מצה ולא שיאור שבכל המנמוח‬
‫שיין גם במנחה נסכים ולמה׳׳ק וא״כ מוזר שאלח בעל‬
‫מראה כהן למקומו אם נימא דלפי המסקנא איחרבי‬
‫גם למימון‪ ,‬אלא ע״כ ככנו׳׳ב עצמו דגם בשאר מנמוח‬
‫לא איחרבי רק לפסול שאינו מצה לא לפסול שהוא‬
‫מ ק‪ — ,‬ובאמח נפלא בעיני שזה נעלם מעיני הגאון‬
‫ביה אפרים — וראיחי בטה״ק מנמוח נ׳׳ב ע׳׳ב בחוס׳‬
‫הנ׳׳ל שכ׳ שצריך רבוי הקרא דמצה חהי׳ למנמח נסכים‬
‫דלא כ׳ מצה בגופה כ׳ בם׳ הנ״ל וז״ל ק׳ ק דלא כו״ל‬
‫למחשב מנמח נסכים דבגופה כ׳ ואכלוה מצוח אצל‬
‫מזבח עחוס׳ יבמוח מ׳ ע׳׳א ע׳׳ב — ור׳׳ל דלמאי שכ׳‬
‫רש״י במנמוח ח׳ ע׳׳ב דהאי מנחה הי׳ מנמח נסכים‪,‬‬
‫והי׳ גזיכ׳׳כ והוראה שעה שיאכלוה וכמש׳׳כ ג״כ‬
‫במלבי׳׳ם פ׳ שמיני וכ׳׳ה במי׳ חשובח ושב ה כ ק‬
‫מנמוח מ׳ ע׳׳ב ובזבמים ק״א — א״כ הרי מפורש לשון‬
‫מצוח אצל מנמח נסכים‪ ,‬וכ׳׳ה דורוח משעה לא ילפינן‬
‫הא כ׳ חום׳ יבמוח מ׳ ע׳׳א דיש אהה יחור דגם לדורוה‬
‫בעינן דין מצוח יע׳׳ש‪.‬‬
‫איברא משום הא לא אריא מדא דכבר כבאחי במק׳׳א‬
‫ממש׳׳כ בשטמ׳׳ק מ׳ ע׳׳ב בשם החום׳ למלוק‬
‫בזה על רש׳^ דבאמח לא הי׳ מנחה זה מנמח נסכים‬
‫אלא מנמח נדבה רגילה ונקמצח א״כ אין לנו לשק‬
‫מצה אצל מנמח נסכים‪ ,‬אמנם גם לרש״י דהי׳ מנמח‬
‫נסכים אין ראיה לענ״ד משום דיכולי צעל דק למלוק‬
‫ולומר דהיא הנוחנח דכיון דהאי מנמח נסכים נאכלה‬
‫בהוראה שעה א״כ יש לו בהוראה שעה גם דין זה‬
‫לאכלו מצה כשאר מנמוח הנאכלים בפ׳ ויקרא ופ׳ צו‬
‫וזה בכלל הגזיה׳׳^ אבל לדורוח שאינו נאכל אין לנו‬
‫לשון מצה במנמח נסכים )ומש׳׳כ חום׳ יבמוח שגם‬
‫לדורוח ילפינן כיינו ילפינן לנאכלים‪ ,‬ולא למנמח נסכים‬
‫של דורוח שאינו נאכל כלל( ולזה הוצרכו החום׳ שדין‬
‫מצה של מנמח נסכים שאינו נאכל ילפינן רק מדין מצה‬
‫חהי׳ עכ״פ דהחוס׳ ברורים דלא כהביח אפרים‪.‬‬
‫ז[ ואבא לדהחום׳ פסחים ל׳׳ה ע׳׳ב שהעיר בנו״ב‬
‫והמפ׳ שדבריהם סוחרים למש״כ במנמוח‬
‫מדכ׳ ו מ ק נוקשה פסול למנמוח כדמשמע כח ם במנמוח‬
‫נ״ג דקאמר כח ם שיאור דד׳י לר׳׳י פסול למנמוח‪ ,‬ומזה‬
‫הוכיחו דלא כרש״י שכ׳ דגם מי פירוח לבד נקרא‬
‫נוקשה דא״כ לא נצרך לאוקימחא דמגבלה במים במנחה‬
‫נסכים — ואמנם ברא׳׳ש פסחים שם העחיק דהחום׳‬
‫וראיחם ממנמוח וז״ל ד ח ק נוקשה פסול למנמוח‬
‫כדמוכח האי דחפוח ^ ס ק ו ונחנו לחון העיסה ע״כ‬
‫ובקרבן נחנאל הרגיש דנראה מדברי כרא״ש דכאי דחפוח‬
‫ארח סימן מח‬ ‫שבט‬
‫בכלל מצה כה״ד דהוא בכלל הלאו דלא האפה יומן‬
‫ודלא העשה רומן דמנרוה — והגאון נר׳ב יורה אפו‬
‫ו ס דאק בידינו לדיווה דההום׳ דאף דמסיק דשיאור‬
‫דר׳׳י איגו בכלל מצה ופסול מה״ט‪ ,‬מ״מ גס בכלל יומן‬
‫אינו לפי המסקנא‪ ,‬וא״כ שוב יקשה אין אסיק דמגבלה‬
‫במים עם ש ק במניוה נסכים ויש בו משום איסור‬
‫ולאו דרומן‪ ,‬אלא פ״כ דנוקשה להאי מ״ד אסור מה״ה‬
‫למניוה‪ ,‬ומש׳׳כ הום׳ היינו לר׳׳י דנוקשה רק דרבק —‬
‫והנו׳׳ב הרגיש שם דא״כ הרי החום׳ סחרי דבריהם‬
‫בפסחים ל״ה ע׳׳ב שכ׳ דשיאור דד׳י לר׳׳י פסול למניוה‬
‫והביא כן מסוגיא נ״ג ע׳׳א והרי זה סהירה גלוי׳‬
‫למש׳׳כ כאן‪ — ,‬ומה׳׳ט כ׳ להגיה בסוס׳ פסחים דצ״ל‬
‫שיאור דר״מ לר׳׳ננ אבל לר׳׳י אינו פוסל‪ ,‬ואין בידינו‬
‫אלא לומר או דקיי׳׳ל נוקשה מה״ה‪ ,‬או אם נאמר דנוקשה‬
‫רק מדרבנן צ״ל דמי פירוה עם מים אינו נוקשה כלל‬
‫רק ממן דכרח ולהכי נחרבה במנחה נסכים‪ ,‬עיין מיטב‬
‫בנו״ב קמא סי׳ כ׳ וחנינא שם סי׳ נ״ז‪.‬‬
‫י[ וראיתי בחשובה ביח אפרים או״ח סי׳ מ׳ כ׳ על‬
‫הבנה בעל מראה כהן שהי׳ ר׳׳ל דלפי‬
‫מסקנה הש׳׳ס הגם דלענין ממן בפסח שיאור דר׳׳י‬
‫האוכלה פטור מ״מ פסול למנחה ממצה חהי׳ וכמו׳׳כ‬
‫מנמח נסכים עכ״פ למנחה פסול‪ ,‬והגאון ביח אפרים‬
‫דמה דגם אם נאמר ‪ p‬דלפי המסקנא דמצה חהי׳‬
‫פסול שאור בכל המנמוח והו״ל בכלל מימק ג״כ‪ ,‬מכ״מ‬
‫לענין מנמח נסכים דמוכח לקק נ״ז ע׳׳א שצריכים‬
‫קרא מפורש לרבוח לאיסור מ ק והיינו דלמנמח נסכים‬
‫צריך קרא משום דלא בא בגלל עצמה‪ ,‬ולמם הפנים‬
‫צריך קרא משום דאין ממנה לאישים‪ .‬וא״כ י׳׳ל אף‬
‫לפי המסקנא דילפינן לרבוח מנחה נסכים ולמה׳׳פ מ״מ‬
‫רק לאיסור מ ק נחרבה אבל לשיאור וחלוט דילפינן‬
‫בשאר מנמוח ממצה חהי׳ זה לא נחרבה במנמח נסכים‬
‫ולמה׳׳פ דמלוקים משאר מנמוח כנ׳׳ל‪ ,‬וא״כ עכ״פ במנמח‬
‫נסכים הפסול רק ב מ ק לא מה שאינו לא מ ק ולא מצה‬
‫כשיאור ו מ ק נוקשה למ׳׳ד דרבנן‪ ,‬וא״כ שוב יקשה‬
‫כ אין פוסל מנחה נסכים משום הערובה מים עם מי‬
‫פירוח אם הוי רק כנוקשה סחם דפטור לר׳׳י אלא ע״כ‬
‫ככוכמח הגאון נו״ב או דלמ׳׳ד זה מי פירוח עם מים‬
‫הו״ל נוקשה ונוקשה ק החורה או דס׳׳ל מי פירוח‬
‫עם מים מ ק גמור זה חו ק דברי כגאון ביח אפרים‬
‫וע׳׳ש האריך עוד בזה‪.‬‬
‫ובעניותי דברי הגאון בזה צע״ג דא״כ למ׳׳ד דמרביק‬
‫מנמח נסכים ולא למה׳׳פ בלמה״פ ליכא כלל‬
‫איסור מ ק דהא בכלל הלאו דלא חעשה מ ק לא הוי‬
‫דמרבינן רק מנמח נסכים‪ ,‬וגם דק מצה חאכל אין כאן‬
‫כמש׳׳כ הגאון וא״כ אק למה׳׳פ בכלל כל כמנמוח באוח‬
‫מצה ומוחר לעשוחו מ ק דהא אק ללמדו אפי׳ לכחמלה‬
‫משאר מנמוח דמפורש בהם מצה חאכל כנ׳׳ל — והוא‬
‫דבר זר לא נשמע מעולם‪ ,‬ועוד דמפורש בדברי חום׳‬
‫עצק הי פן דבריו שהרי כחבו נ״ב ע׳׳ב דעיקר בעיח‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן מח‬
‫ד׳י הנ״ל גם לר״מ דוקא שיאור פסול למנחות לא‬
‫מי פירות‪.‬‬
‫ובעיקר שמעתין נ״ד פ״א — שיאור דמאן אי דד׳מ‬
‫לר״י מצה מעליא היא ור״ל בהכסיפו פניו —‬
‫אי דד׳מ לר״מ מדלקי טלה חמן הוא‪ ,‬אלא דר״י לד׳י —‬
‫והנה ידוע שיטת הרי״ף הרא״ש הרמב״ן והטור דפסקו‬
‫דנוקשה דרבנן ועיקר ראית הרי״ף והרא״ש ממשנתינו‬
‫דפסחים מ״ח ט״ב שיאור ישרף ואכלו פטור סדוק ישרף‬
‫ואכלו חייב כרת ובסיפא קחני מחלוקת התנאים איזה‬
‫שיאור ואיזה סדוק‪ ,‬מכלל דרישא דפטור לכ״ט דגם למ״ד‬
‫שיאור הכסיפו פניו‪ ,‬ואטפ״כ האכלו פטור‪ ,‬והיינו‬
‫דסתם תנא בחדא כר״מ דשיאור היינו הכסיפו פניו‬
‫וחדא כד׳י דנוקשה פטור דאין לנו רבוי טל נוקשה‬
‫למלקות וממילא גם איסור תורה אק ופטור אבל אסור‬
‫מדרבנן — והגאון אבן העוזר סי׳ תמ׳׳ב הרעיש על‬
‫הראשונים שסמכו ע״ז דנוקשה רק דרבנן דכיון דבסולין‬
‫כ״ג ע״ב מסופק הש״ם אליבא דר״י בנוקשה דילי׳ דקרני‬
‫חגבים אם ספק חמן ספק מצה‪ ,‬או דבריה בפ״ע לא‬
‫חמן ולא מצה וס״ל להגאון אבן הטוזר דכמו בשיאור‬
‫דר״י יש ספק זה אי ברי׳ בפ״ט או ספק חמן גמור‪,‬‬
‫הג״ בשיאור דר״מ יש ספק זה דספק המן גמור ספק‬
‫בריה ור״ל הגם דס״ל לר״מ בשאר נוקשה דאסור מה״ת‬
‫ולוקין‪ ,‬מכ״מ בשיאור דילי׳ דהוא ג״כ ספק חמן גמור‬
‫ספק ברים פטור טכ״פ ממלקות — דאם בריה הוא א׳׳כ‬
‫הוא ודאי לא סמן הגם דהוא ודאי לא מצה מכ״מ‬
‫פטור ואסור מדרבנן — ואם ספק יש בו ספק איסור‬
‫תורה דחמן גמור מכ״מ פטור כשאר ספיקות‪ — ,‬אבל‬
‫לעולם בשאר נוקשה י״ל דקיי״ל כר״מ דאסור מה״ת‬
‫ולוקין אתו״ד האבן העוזר למעיין‪.‬‬
‫והאחרונים הרבה נו״נ בדבריו — מ״מ שמעתין‬
‫תיובתא לדרך האהע״ו — דהא קאמר‬
‫אי דד׳ מ לד׳מ מדלוקין עליו חמן הוא וזה קאי אשאור‬
‫דהכסיפו פניו — הרי דפשיטא לי׳ לגמ׳ אליבא דד׳ מ‬
‫דהכסיפו פניו כשאר נוקשה דלוקין מה״ת אליבא דר״מ‬
‫ואם הדחוק דר״מ כשהוא לעצמו ס״ל דלוקין בשיאור‪,‬‬
‫ורק משנתינו סתמה בשיאור שפטור דדילמא בריה ואינו‬
‫בכלל חמן נוקשה מה׳׳ה לד׳מ כדרך האהע״ו א״כ ג״כ‬
‫תקשה דלא היה צריך הגמ׳ לספק אליבא דד׳י דוקא‬
‫דבא לא תאפה חמן למעט שיאור הא גם אליבא‬
‫דמשנתינו פסחים מ׳׳ס ע״ב הנ״ל שהיא אליבא דד׳מ‬
‫והיא סתם משנתינו יש להסתפק האיך הדק בענין‬
‫שיאור למנחות כיון דבחמן בפסח פטור א״כ מקום‬
‫לומר לענק מנחה ג״כ אינו חמן מה״ת — ופשטא‬
‫דשמעתין למ״ד בריה כאשר כתבו כל האחרונים‪ ,‬אלא‬
‫פשוט דהצדק בזה עם הרא׳׳ש ודעמי׳ דמשנתינו דפסחים‬
‫בשיאור פטור אליבא דר״י ואליבא דד׳ מ לוקק בשיאור‬
‫כשאר חמן נוקשה אליבא דידי׳ — והטעם פשוט ומוסבר‬
‫דלד׳י דוקא חמן שנגמר לגמרי יש חיוב מה״ת —‬
‫וט״כ הכסיפו פניו לדידי׳ לא כלום דאין בו סרך גמר‬
‫שבט‬
‫שרסקו גשגה לעגין מגתוס וליסא דלעגין תרומה נשגה‪,‬‬
‫והסוס׳ הגיאו משיאור דד׳מ לד׳מ דהוי נוקשה ע״כ —‬
‫ולא ידפסי מה אידן בי׳ אם ד׳ל דיש ט״ם ברא״ש‬
‫או דרצה לדסוס הראי׳ מספוא שרסקו כיון דנשנה‬
‫לפנץ תרומה‪ ,‬וזה קשה לשמוט דנטלם דבר פשוכי כזה‬
‫מרבינו הרא׳׳ש‪.‬‬
‫אמנם ראה זה מצאתי בתום׳ הר״ש משנן טל פסמים‬
‫שי״ל ט״י הגאון אדר״ת זללה׳׳ה ובהגהותיו —‬
‫ושם נדפסו הסוס׳ של פסתים במקורן ומדויקים מאד‬
‫כידוט וז״ל שם )אמרי כל לשון התום׳ שלפנינו( ונוקשה‬
‫פסול למגמות כדמשמט התם בריש פירקין דקתני ספות‬
‫שריסקו ונתנו בטיסה ומימצה ה״ז אסורה ומשמט‬
‫התם דממן נוקשה הוי‪ ,‬מיהא לא ידע רבי אי האי‬
‫מיתניא גבי ממן גפסא או גבי מגמות ט״כ תום׳ הד׳ש‬
‫והגאון אדר״ת הפליא להק׳ דהא משנה זו דתפוא‬
‫נשנית לטנין תרומה יט״ש — ובממ״כ לא הרגיש בדברי‬
‫הרא׳׳ש שגם לדטמו לטנין מגמות נשנית‪ ,‬אלא דבתוס׳‬
‫הד׳ש מסופק אם לגבי ממן נשנית והלשון מוכית יותר‬
‫ע״ז מדקתני הפומ שרסקו וכו׳ אסורה דלשון אסורה‬
‫שייך לטנין ממן או לטנין תרומה — הנה נתגלה השטרתו‬
‫של תום׳ אנשי שם הנ״ל שר״ל דהאי דתרומות לטנין‬
‫ממ״פ נשנית‪ ,‬אבל לא כדפתו משום דמשקין‪.‬אין כמותן‬
‫דכבר כתבתי דמדרבנן טכ״פ אסור‪ ,‬אלא משום זוז״ג‬
‫כמשכ׳׳כ‪ ,‬או דגדר נוקשה לא שייך בתרומה דאם אינו‬
‫מממן גמור‪ — ,‬וגם לא נו׳׳ט מנ״ל כלל בתרומה אסור‪,‬‬
‫]ולולא דמיסתפינא אמינא דגם בתום׳ שלפנינו הי׳‬
‫כתוב כמש״כ ברא״ש ובתום׳ הד׳ש אלא דהדורות לא‬
‫ידטו לפרשו דאיך יתכן דהאי דתפות לפנין מנסות —‬
‫ואין להאריך טוד בזה[‪,‬‬
‫ח[ ויש ליתן טטם לדברי הרא״ש ותום׳ הר״ש דלא‬
‫רצו להביא דנוקשה פסול למגמות מפשטות‬
‫הגמ׳ נ״ג ט׳׳א דקאמר אי שיאור דד׳מ לר״מ מדלקי‬
‫עלה ממן הוא כמש״כ חום׳‪ — ,‬די״ל דס״ל דאין לנו‬
‫לדון משיאור דד׳ מ דהתורה ריבתה תמילת מימון גמור‬
‫כאילו כבר נגמר ואק זה נוקשה כמי פירות דלא יהי׳‬
‫ממן גמור לטולם משא׳׳כ שיאור דכן הוית המימון‬
‫דמתמיל ואסרה התורה מצי שיטור באיכות זה כטין‬
‫מאכל בן דרוסאי שהיא מקצת בישול שנמשב ככל בישול‪,‬‬
‫משא״כ נוקשה דמי פירות דלא יהא ממון לטולם ואינו‬
‫תמילת ממון הגמור ולזה הצריכו ראיתם מהאי דתפות‬
‫שרסקו‪ — ,‬ולפ״ז למאי דמסופק ד׳י אם האי ספות‬
‫שרסקו נשנה לטנין מגמות או לטנין ממן‪ ,‬והשתא אי‬
‫נשנה לטנין ממן שוב אין ראי׳ דנוקשה דמי פירות‬
‫פסול למגמות‪ ,‬ומגמת נסכים דמגבלה במים היינו דהוי‬
‫חמן גמור‪ ,‬ולפ״ז ג׳ דרכים לפנינו למש״כ תום׳ נ״ד‬
‫ע׳׳א לר״מ נוקשה הן גשיאור והן דמי פירות פסול‬
‫למנחות‪ — ,‬ולר״י אינם פסולים משום חנק אלא‬
‫דלא הוי מצה כמש״כ הנו״ב‪ — ,‬ולגי׳ שלפנינו בתום׳‬
‫פסחים גם לר׳׳י שניהם פסולים מטטם חמן — ולמש׳׳כ‬
 ‫סא‬ ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן מח‬
‫תורה לענק אכילה‪ ,‬והפליא הגאון שהפלימו פוסקים‪,‬‬
‫עינם מסוגיא זו דחולין ואסיק להלנה דראוי להחמיר‬
‫בנוקשה נזה )דהיינו שיאור דהנסיפו פניו( בכל פרטיו‬
‫א״ד הגאון משכנות יעקב‪.‬‬
‫הנה גם בזה דבריו הק׳ צע״ג דחי׳ לן דאפי׳ נימא‬
‫דבריה הוי מ״מ אינו מצה ואסור לאכלן מה״ח‬
‫כל שבעה אע״פ שאין חיוב מצה‪ ,‬הן אמת דלדבריו י״ל‬
‫לשון הגמ׳ פסחים נ״ח ע״ב דדריש ד׳ש דחמץ אינו‬
‫אסור אלא תוך שבעה מקרא דלא‪.‬תאכלו עליו חמץ‬
‫שבעת ימים תאכל עליו מצה בשעה שישנו בקום אכול‬
‫מצה ונו׳ ובשעה שאינו בקום אכול מצה ונו׳ והקשה‬
‫בפ״י דאיך שייך על שבעה גדר קום אכול מצה דאכילת‬
‫מצה רשות‪ ,‬ור׳׳ל בפ״י בתי׳ דנהי דאין חובה רק בליל‬
‫ראשון מנ״מ אם אכל קיים מצוה כל ז׳‪ ,‬וכן מבואר‬
‫בחזקוני על התורה ועיין בתשובת ח״ם יו״ד סי׳ קצ״א‬
‫וכן נאמר בשם הגר״א זי״ע‪ ,‬ולדברי המשננ״י י״ל דגם‬
‫אם נאמר כדעת רוב הפוסקים ונמשמועת רז״ל דאין‬
‫מצוה בכלל גם אם אכל‪ ,‬מצה נל ז׳ מנ״מ יש דין מצוה‬
‫דאם אוכל ממיני דגן שיאנלם בדרך מצה דוקא ולא‬
‫שיאור דהנסיפו פניו אע״פ שאינו חמץ שפיר שייך גדר‬
‫אכול מצה‪ ,‬מנ״מ נ ״ נ דגם בזה דברי המשננ״י רחוקים‬
‫דניון דהראשונים מסתמנים על משנתינו דשיאור ישרף‬
‫ואכלו פעור‪ ,‬ולדעתם משנתינו בזה נ ד יהודה דלית לי׳‬
‫רבוי כלל לחמץ נוקשה אפי׳ לשיאור דקרני חגבים‪ ,‬אלא‬
‫דבזה קיי״ל נ ד׳ מ וכחכמים דרק הכסיפו פניו — וניוץ‬
‫דהש״ם קאמר דאליבא דד׳י דלית לי׳ רבוי לחמץ נוקשה‬
‫ושיאור מה״ת הכסיפו פניו מצה גמורה הוא א״נ נ מו״נ‬
‫הוא לדידן )אלא דלית לן נ ד׳י במה שהקיל גם בקרני‬
‫חגבים( אלא מדרבנן אסרו ננ״ל‪.‬‬
‫י[ ע ו ד אבאר מענין הנ״ל במה שמבואר במנחות נ״ו‬
‫ע״ב א׳ ד אמי הניח שאור ע״ג העיסה והלך‬
‫דשב לו ונתחמצה מאליה חייב כמעשה שבת ופריך‬
‫הש״ם דמעשה שבת נ ה״ג מי חייב והאמר רבב״ח אד׳י‬
‫הניח בשר ע״ג גחלים היפך בה חייב לא היפך בה פעור‬
‫אמר רבא מאי חייב נמי דקאמר כמעשה צלי של שבת —‬
‫ומדברי תום׳ למדתי דהרתי חידושא איכא בזה‪ ,‬דאע״ג‬
‫דהדביק פת בתנור חייב התם נדרנו לאפות כולו‪ ,‬אבל‬
‫במניח שאור על עיסה אין דרנו להתחנק אלא אותו‬
‫צד בלבד‪ ,‬וגם אותו צד אין דרכו להתחמץ חמק גמור‬
‫רק ננוקשה‪ ,‬וע״כ מקשה הש״ס דבנה״ג דאינו נצלה‬
‫רק כמאכל ב״ד לא מתחייב בנצלה בצד א׳ ונה״ג לא‬
‫יתחייב בנתחמץ בצד א׳ כיון שאינו חימוץ גמור אלא‬
‫ננוקשה‪ ,‬ומת׳ הש״ס דחייב דקאמר היינו כמעשה צלי‬
‫של שבת — ובהבנת התי׳ לפ׳ התום׳ ראיתי בצאן‬
‫קדשים שכ׳ דה״נ לא די בהניח מצד א׳ אלא בעינן‬
‫שיניח מכל צד נמו צלי של שבת דנל שלא נצלה צליה‬
‫גמורה לא די בצד א׳‪.‬‬
‫וכוונת הצ״ק דודאי סברת הגמ׳ שאין כאן אלא‬
‫נוקשה נשארת במסקנא‪ ,‬וכן הדמיון לצלי של‬
‫שבט‬
‫אלא תחילת הוית החמוץ ואין לו ד׳י שום הונחה ע׳׳ז‬
‫לאסרו ומה״ת מצה גמורה היא‪ ,‬משא״נ לר״מ האוסר‬
‫נוקשה וגם חמץ נל דהו והנסיפו פניו ענ״פ התחלת‬
‫החמוץ היא — אבל רק התחלת חמוץ והשתא א״ת׳‬
‫דהתחלת חמוץ ענ״פ לד׳מ אסור מה״ת יש פנים לאסרו‪,‬‬
‫אבל בשום אופן אי אפשר להכניסו בספיקו של ר׳ זירא‬
‫בחולין נ״ג פ׳׳ב דספק חמץ גמור ודאי לא הוי דאין‬
‫בהנסיפו פניו צד לומר שהוא חמץ גמור‪ ,‬וגם בריה‬
‫לא הוי מה״ע דאו הוא תחלת חמוץ ותחלת חמוץ נחשב‬
‫ג״נ לר״מ או דהוי מצה גמורה‪ ,‬וכמדומני שראיתי סברא‬
‫זו ג״נ בתשובת בית אפרים או״ח סי׳ מ׳‪.‬‬
‫ט[ וראיתי בתשובת משכנות יעקב או״ח סי׳ קל״ו‬
‫דברים שלא זכיתי להבינם להלנה שמביא■‬
‫מסקנה רוב הפוסקים דחמץ נוקשה רק מדרבנן באכילה‬
‫ואין איסור בל יראה‪ ,‬והקשה הגאק מהא דחולין נ״ג‬
‫ע״ב דנסתפק הש״ס באומר הרי פלי לחמי תודה מן‬
‫החמץ או מן המצה והביא שיאור מהו ספיקא הוי אר‬
‫בריה הוי ה״ה ספק איסור תורה ויש בו ספק כרת‪,‬׳‬
‫וא״נ יש להחמיר בכל שיאור נספ ק איסור תורה ממש‬
‫ננל חומר חמוץ גמור לענין תערובת ונו׳ ואסיק ש ‪'0‬‬
‫דצריך להזהר מה״ע בסימני שיאור דהיינו הכסיפו פניו‬
‫דיש בזה חשש ספק איסור תורה א״ד ז״ל‪.‬‬
‫ובאמת תמה אקרא פ״ז איה ואנה מצא הגאון סוגיא‬
‫כזאת בחולץ דלדדין דקיי״ל בסימני שיאור‬
‫נ ד׳ מ דהיינו קרני חגצים הוא חמץ גמור‪ ,‬ושיאור‬
‫היינו הכסיפו פניו תהי׳ איזה ספק חמץ גמור דאוריתא‬
‫ע״ז‪ ,‬והלא בגמ׳ חולין מפורש דהספק בשיאור דד׳י‬
‫לד׳י דהיינו קרני חגבים‪ ,‬אבל לא בהנסיפו פניו בעלמא‪,‬‬
‫שע״ז או מ ד שם דשיאור דד׳ מ לר״י מצה מפליא היא‬
‫מה״ת )רק מדרבנן החמירו ממש״נ תום׳ שם( —‬
‫ואפי׳ הגאון אבן העוזר שד׳ל נן דגם בהכסיפו פניו‬
‫יש ספק זה היינו לדעתו שרצה לחלוק על כל הראשונים‬
‫וד׳ל דקיי״ל לגמרי נר״מ דנוקשה מה״ת‪ ,‬אבל לרוב‬
‫פוסקים שפסקו כר״י דנוקשה מדרבנן אלא דבגדר נוקשה‬
‫ואינתו מחמרינן דהכסיפו פניו נבר נוקשה פשיעא‬
‫ופשיעא שאין מקום לספיקות הגמ׳ דיהי׳ הכסיפו פניו‬
‫ספק חמץ גמור מה״ת — וא״נ מה מתרעם המשכנות‬
‫יעקב על הפוסקים מגמ׳ חולין הנ״ל‪.‬‬
‫שוב נ׳ הגאון משכנות יעקב שם וז״ל וגם אי נימא‬
‫דבריה הוי ולא הוי לא חמץ ולא מצה ולא יצא‬
‫ידי נדרו אפ״ה יש מקום לומר דאסור מה״ת בלאו‬
‫הבא מכלל עשה — דהיינו שבעת ימים מצות תאכלו‬
‫משמע דנל מין ממיני דגן ואינו מצה לא תאכלו‪ ,‬ונהי‬
‫דלא לקי משום לא תאכלו חמץ מ״מ איסורא אינא‬
‫משום שאינו מצה‪ ,‬והוא ממין דגן ואינו דומה לשאר‬
‫מינין דלא שייני בהוא חמץ ומצה כלל‪ ,‬אבל במין דגן‬
‫צוהה התורה שנאכל מצה ונו׳ וא״נ פשיעא ופשיעא‬
‫שיש להזהר הרבה ב סי ק שיאור דהנסיפו פניו כיון‬
‫שאינו יוצא ידי חובת מצה ממנ״פ וגם ספק איסור‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן מח‬
‫הפוסקים דצריך ליחן נל מנענו ולא יעבור על ל״ח‪,‬‬
‫ונ״ש איסור חמור נז ה ולא נשאר אלא איסור דרבנן‬
‫שצריך לבערו ‪ p‬העולם מם אמרו והם אמרו להחיר‬
‫במנירה נזאח‪ ,‬וא״נ אנו באים לידי מש״נ בחשובח‬
‫איגרא רמא אר׳ח סי׳ ל״ט‪ ,‬דנל שמנין חמן לפני הפסח‬
‫ע״מ שיהא לו אחה״פ אינו מבטל בלב שלם דאומדנא‬
‫המונחח בלב מבטלח מאמר פיו‪ ,‬ושוב אין לו רק‬
‫מנירה בעלמא וזה לא מהני בדאוריחא נחידוש הנ״ל‪— ,‬‬
‫והעיר גם מדברי הישועח יעקב סי׳ חמ״ח בענין‬
‫מנירח השמרים נ די שיהיה לו מיד אחמ״פ עיי׳׳ס‪.‬‬
‫ה נ ה אע״פ שחומרא זאח שלא מהני מנירח חנק‬
‫בפסח רק בצירוף דין ביטול‪ ,‬יצא מביח מדרשי‬
‫של החבו״ש שהוא יחיד בדורו מנ״מ גדולי הפוסקים‬
‫לא עשו מעשה נדבריו‪ ,‬ומשמנעח נל דברי רבוחינו‬
‫בספרחן דאין שני הדברים חלויים זב״ז‪ ,‬ועל עצם המנירה‬
‫אנו סימנים‪ ,‬ונ״ה פשטוח ממג״א סי׳ חמ״ח ס״ק ד‬
‫דלא צירף רק סברח שני דברים אינם ברשוחו של אדם‬
‫ועשאו הנחוב נאלו ברשוחו חמב״פ ונו׳‪ ,‬וע״ב סגי‬
‫בקנץ נל דהו‪ ,‬ואי ס״ד נהחבר׳ש הרי אין הדיק על‬
‫דאוריחא דהא מה״ח בביטול בעלמא סגי‪ ,‬ונן סחימח‬
‫הטור ושו״ע ונל הפוסקים שלא הציבו חנאי דביטול‬
‫להיחר מנירה‪ ,‬ה״ה נמפורש להדיא דעל עצם מנירה‬
‫אנו דנין‪ ,‬ונן בחשובח ביח שלמה או״ח סי׳ ע״ב דעחו‬
‫ןוטה דלא נחבר׳ש ובהרבה אחרונים‪ ,‬והסברא מחייבח‬
‫נן דאם מבטל חחילה ואח״נ מונר ה״ז גילוי דעח‬
‫דחנק זה לא היה בנלל ביטול נעפרא דאיך מונר מה‬
‫שהפקיר חחילה והוא אינו שלו‪ ,‬ואם מנר ואח״נ ביטל‬
‫א״נ הביטול מגרע נ ח המנירה דבזה מגלה דעחו דלא‬
‫היחה מנירה בלב שלם ובקנץ גמור דא״נ איך מבטל‬
‫ומפקיר מה שמנר נבר והוא ברשוח אחרים‪.‬‬
‫ומש״כ בישיע״ק סי׳ חמ״ח דנל מנירה שאין החנק‬
‫מונח ברשוח גוי דהיינו שלא הקנה לו מקום‬
‫החנק אלא שהקנה לו אגב ונה״ג דלא בעינן צבורים נהי‬
‫דמדין קנין קונה‪ ,‬מ״מ רוצה בקיומו של חנק וענ״פ‬
‫לא גרע ממקבל אחריוח על חמצו של ענו״ם שברשוחו‬
‫שאסור‪ ,‬משא״נ נשהקנה לו רשוח שהחנק מונח בחונו‬
‫דהו״ל המקבל אחריוח על חמצו של גוי ברשוח גוי‬
‫דמוחר כמבואר בסי׳ ח״מ ובש״ס פ״ק דפסחים‪.‬‬
‫ה נ ה מש״נ דאם רוצה בקיונע של חנק ע״י שמוכר לו‬
‫בהערמה )נ ס׳ החבו״ש( דזה הוי נקבלח אחריוח‬
‫דאינו אסור רק כשהוא ברשוחו משא״ה כשהוא ברשוח‬
‫‪,‬גוי‪ — ,‬והדברים חמוהים לענ״ד דאם ניחוח ליסוד‬
‫איסור רוצה בקיומו גם מה שהוא ברשוח גוי לא יצילנו‬
‫מזה נש״ס 'ע״ז ס״ג ע״ב וס״ד ע״א‪ ,‬וכן משו״ע או״ח‬
‫סי׳ ח״נ‪ ,‬ע׳׳ש במג״א ס״ק י״א — אלא ע״כ דין רוצה‬
‫בקיומו לחוד ודין קבלח אחריוח לחוד — ומצאחי מפורש‬
‫במקו״ח סי׳ ח״נ ס״ק ז׳ נ׳ להוכיח דאין איסור רוצה‬
‫בקיומו בחנק דומה לרוצה בקיומו של ע״ז בע״ז ס״ד‬
‫דאל״ה איך מותר לקבל אחריות על חמצו של גוי ברשות‬
‫שבט‬ ‫סב‬
‫שבח מ נ כ ״ ג בעינן הנחח שאור מכל צד ובצדק הקשה‬
‫עליו בטהרח הקדש דלשק כגנר משמע דבהנחה אחח‬
‫שהניח והלך לישב לו חייב נבר במנחה‪ ,‬ונ׳ הטכ״ק‬
‫דלמסקנח הגנר נ מו לקס״ד חייב בצד א׳ אלא דשיטח‬
‫הגנר דאע׳׳פ שאינו אלא נוקשה אינו דומה בזה למעשה‬
‫שבח דהחם על בישול הראוי לאנילה דנין — משא״נ‬
‫במנחה דמעשה החימון לבד היא האיסור וניון שהחמין‬
‫אפי׳ רק מצד א׳ אפי׳ ננוקשה חייב‪.‬‬
‫ו ה נ ה לפ״ז יש לנו מאמר בגמ׳ בלי מחלוקח דמחנק‬
‫במנחוח חייב אפי׳ בחמן נוקשה‪ ,‬דהא ד אמי חייב‬
‫קאמר‪ ,‬וא״נ עלינו לומר א׳ משחי דרנים או דר׳ אמי‬
‫אליבא דר׳‪y‬ק וזה דוחק דהא קיי״ל נ ד׳י דנוקשה לאו‬
‫דאוריחא ואלו בהא דהנא קיי׳׳ל נר׳ אמי‪ ,‬ואם נאמר‬
‫דהאי דהנא גם לד יהודה דניון דיש לנו פסוק דמצה‬
‫חהי׳ דלא יהי׳ שאור שוב גם לענין לאו דחנק נחרבה‬
‫לענין מנחוח א״נ יהי׳ זה מפורש נדעח הגאון מראה‬
‫נהן בחשובח נוב׳׳ח הנ׳׳ל ודלא נהגאון נו׳׳ב דדעחו‬
‫דגם לפי המסקנא אין לאו דחנק לס^ בנוקשה ונפשטוח‬
‫חוס׳ לעיל נ״ד ע׳׳א‪ ,‬ואמנם יהי׳ זה רא׳י למש׳׳נ בחי׳‬
‫שפח אמח נ אן דלפי מסקנח הגמ׳ שוב לא נאמר דהניח‬
‫שאור ע׳׳ג עיסה לא הוי רק נוקשה‪ ,‬אלא דהוי חמן‬
‫גמור ודלא נצ׳׳ק וטה׳׳ק הנ׳ > אלא דהא קמ׳׳ל דבהנחה‬
‫לבד חייב אע״פ שלא עשה מעשה חימון בידים ונממשה‬
‫צלי של שבח ולא חימא שאני מלאנח מחשבח בנה׳׳ג‬
‫דמלאנח מחשבח אסרה חורה‪ ,‬ונן משמע באמח גם‬
‫סחימח לשון הרמב״ם פי׳׳ב ממעה׳׳ק‪.‬‬
‫סימן מט‬
‫נבוד ידידי היקר הה״ג המפואר ומופלג מובא‬
‫ונר נש׳׳ח מוהד׳ר ד ת טאוב שליט׳׳א‬
‫מלפנים אב״ד חפרח‪.‬‬
‫אחדשה׳׳ט וש׳׳ח באהבה‬
‫יקרתו קבלחי וגם החזנורח — ונב׳ האריך במו׳׳מ‬
‫של הלנה‪ ,‬ולא אונל הפעם לבא על נל פרט‬
‫— בנ״ז מפני נב׳ אשיב בקצור אשר שאל בעניץ‬
‫חנוני מונר משקאוח אם מוחר לו איזה ימים‬
‫קודם לפסח לקנוח ולהנין הרבה משקאוח חמוצים‬
‫נשנר וניר׳ב נדי שיהיה לו מיד אחר הפסח‪ ,‬וטענחו‬
‫בפיו ח ה יוחר בטוח לענין מנירה מה שמונר בעצמו‬
‫אצל מרב מלסמוך עצמו על מנירח בחי חרושח — ונ׳׳ח‬
‫נו״נ נד ח של חורה בסוגיח הש׳׳ס פסחים נ׳׳ח ע׳׳ב‬
‫ושו׳׳ע סי׳ חמ׳׳ח ופקפק על מנירה הנ׳׳ל מדין משיטח‬
‫החבר׳ש בחי׳ פסחים נ״א — שחידש דעצם מנירח חמן‬
‫ע״פ דין לא מהני דהוי מערמה טובא‪ ,‬שזה אין דעחו‬
‫לקנוח נ ״ נ והמונר אץ דעחו למנור‪ ,‬אלא דניון דמה״ח‬
‫בביטול בעלמא סגי‪ ,‬ונ״א מבטל חמצו בלב שלם נמש״נ‬
 ‫סג‬ ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן מט‬ ‫שבט‬
‫לדברי המאירי פסחים ל׳ץ ע׳׳ב בענק מ׳׳ש שם דיוצא‬ ‫גוי הרי רוצה בקיומו‪ ,‬וזה כדברינו‪ ,‬והא דבאמח במכירה‬
‫אדם בפח הדראה שפי׳ הרי״ך פח סובין‪ ,‬וכ׳ המאירי‬ ‫וכה״ג אין איסור רוצה בקיומו‪ ,‬היינו כמש״כ הגאון‬
‫שיש מחמיהק עליו מפני שחושבין שהסובק היא מורסק‪,‬‬ ‫חור׳ד במקו״ח שם דהצלח נזק לא חשיב הנאה לענק‬
‫ומחוך כך כ׳ על גדולי הפוסקים )הרי׳׳ך( שאין דעחם‬ ‫זה‪ ,‬ואיסור רוצה בקיומו של ‪ p n‬הוא רק מצד איסור‬
‫לומר סובק לבד שהרי פח סובין אינו חייב בחלה‪,‬‬ ‫הנאה‪ ,‬משא׳׳כ רוצה בקיומו של ע׳׳ז דהוא מטעם חיוב‬
‫אלא פי׳ פח עם סובק כלומר שלא ניטל הסובין ממנו‪,‬‬ ‫ביטול וביעור של ע׳׳ז כמש׳׳כ רש׳‪ v‬בע״ז שם‪ ,‬וחילוק‬
‫ושבוש הוא שהרי הסובין ודאי חייב בחלה שהרי במם׳‬ ‫המקו׳׳ח דומה למש״כ הח׳׳ם בחשובה סי׳ קט״ז שהזכיר‬
‫מלה אמר׳ ה׳ רבעים וכו׳ אבל אם ניטל מורסנן מחוכו‬ ‫גם כ׳׳ת וע׳׳ע בחח׳׳ס שם סי׳ קי׳׳ט‪ ,‬וע׳׳ש שכ׳ דבמקום‬
‫והחזירו לחוכה אינו מצטרך‪ ,‬ומאחר שלא אמרו כן‬ ‫פסידא לא חיישינן לאיסור רוצה בקיומו בח ‪.p‬‬
‫אלא במורסן אלמא שהסובק מיהא בר חלה הוא ואפי׳‬
‫ועכ״ם נ ד דבזה צודק כב׳ דדבר מגונה הוא למכור‬
‫החזירו מצטרך כל שאין מקפ ‪ T‬על חערובוחו‪ ,‬והרי‬
‫לכחחילה כדי שיהיה לו מיד אחה׳׳ם‪ ,‬מ״מ‬
‫למדח שהסובק ומורסין ב׳ דברים ושהסובק בר חלה‬
‫באק עצה אחרח וגם הוא מקום הפסידא כדאים הם‬
‫וזהו שביארנו שהקמח השני נקרא סובין וכפי׳ הזה כ׳‬
‫המתירים לסמוך עליהם — ידעחי שענק זה מקבל עוד‬
‫המאירי בקצור ג״כ בפי׳ לחלה שם‪ ,‬והיינו הקמח השני‬
‫אריכויז אבל מכמה סיבוח קשה כעח להאריך‪.‬‬
‫שנשאר שם אחרי הריקוד שהוציאו ע׳׳י הקמח הלבן‬
‫והריגי ידידו דוש׳׳ת מברכו באריכוח‬
‫הראשון‪.‬‬
‫מצפה לחסדי ה׳‬
‫ויש להסתפק בכוונה המאירי אם ד׳ל דהסובין ממש‬
‫נקראים עדק קמח‪ ,‬או דד׳ל מה שנשאר בנפה‬
‫שהוא תערובת סובק עם קמח שביניהם ומזה מתהוה‬
‫סימן נ‬
‫הקמח השני אבל לא שיסבור המאירי דעצם הסובין‬
‫יקראו קמח שני‪ ,‬וכדרך הזה נראה דהא במשנתינו‬ ‫כבוד הרב המפואר בחו״י רבי יחזקאל שרגא‬
‫דתרומות פי׳׳א מ׳׳ה שנינו לענק תרומה סובין של‬ ‫הכהן ראזנבערג לאי״ט ברוקלק יצ״ו‪.‬‬
‫חדשות אסורות ושל ישנות מותרות‪ ,‬והיינו דבחדשות‬
‫‪0‬׳‪ v‬הלחות עדין נדבק קצת קמח בסובין‪ ,‬והיינו עד‬ ‫אחדשה׳׳ט‬
‫ל׳ יום כמבואר בירושלמי שם‪ ,‬וישנות הם כ ק בעלמא‬ ‫בכבוד יקרחו קבלחי ואשר שאל לענק מצוח של מצוה‬
‫אפי׳ בסובין‪ ,‬והמאירי מדלא התנה תנאי זה בשיטת‬ ‫שאם חסר מהחטין המהודרק לוקחין הסובין‬
‫הרי׳׳ך ע׳׳פ פי׳ לדעתו דדוקא עד ל׳ יום‪ ,‬מכלל דסתמא‬ ‫וטוחנים עוד פעם‪ ,‬ורוקדים עו״פ ומערבים אח׳ ‪7‬‬
‫כפירושו דלעולם סובין חייבין בחלה‪ ,‬אלא כנ׳׳ל דד׳ל‬ ‫קמח הנשאר עם קמח הקודם להגדיל שיעור הקמח‪,‬‬
‫הסובין הנשאר בנפה ור״ל סובין עם תערובת קמח‬ ‫ויש מערערים ע״ז מהמבואר בחלה פ׳׳ב מ׳׳ו ונפסק‬
‫שביניהם שמזה מתהוה הקמח השני שאינו נקי כראשון‪.‬‬ ‫ביו״ד סי׳ שכ״ד ס״ג דאם הסיר המורסק ואח״כ החזי ק‬
‫ולפ״ז יש מקום לומר דהראשונים לא פליגי בדין אלא‬ ‫שוב אין מצטרפק ולענין מצה עיק מג״א ריש סי׳ חנ״ד‬
‫בפירושם דודאי הכל מודים דקמח שני ע׳׳ד‬ ‫ובפד׳ח וח״י שם ויחבאר בהמשך דברינו‪ ,‬ונפשו בשאלחו‬
‫שכתבנו בפי׳ המאירי מצטרך נמי לחלה אפי׳ החזירו‬ ‫אם נ״ד דומה להנ״ל או לא‪.‬‬
‫אח״כ וכן נמי יוצאים לידי חובת מצה‪ ,‬אלא דדחיקא‬ ‫הנה אבאר בקצור משנחינו דחלה פ׳׳ב מ׳׳ו וממילא‬
‫להו לפרש פי׳ סובין במשנתינו דחלה ע׳׳ד הנ׳׳ל דסובץ‬ ‫רווח שמעחא גם לענין מצה‪ ,‬ושוב נבאר אם לחלק‬
‫משמע כמשמעות הש׳׳ם בכל מקום סובין לבד ד׳ל רק‬ ‫ביניהם‪ ,‬חנן החם ה׳ רבעים קמח חייבים בחלה הם‬
‫הפסולת כמבואר שבת ע׳׳ה ובמשנה תרומות הנ״ל‬ ‫שאוק וסובן ומורסנן ה׳ רבעים חייבים ניטל מורסנן‬
‫אלא דלפעמים נדבק ג״כ קמח בעודן לחק‪ ,‬ומש׳׳ה‬ ‫מחוכן וחזר לחוכן הרי אלו פטורק‪ ,‬ומצאחי במשנחינו‬
‫נתקשו בפי׳ הרי״ך שכ׳ פת סובין יוצאין בו דמשמע‬ ‫ג׳ גירסאוח דהד׳ן בפסחים ל׳׳ו ע״ב גורס בין ברישא‬
‫להו סובין לבד‪ ,‬ופי׳ מה שפירשו כמש׳׳כ הה״מ בשם‬ ‫בין בסיפא סובין ומורסק דבק בסובק בין במורסק‬
‫הרא׳׳ה והרא״ש‪.‬‬ ‫הדין שאם נטל מחוכה והחזירה ה״ז פטורה‪ ,‬ובמלאכה‬
‫ובענין ספק המג׳׳א לענין מורסק )דהיינו סובין‬ ‫שלמה בשם הר׳׳ר יהוסך אינו גורס סובין לא ברישא‬
‫לדעת שאר הראשונים( הנה הפד׳ח והח״י‬ ‫ולא בסיפא וכן נראה שם מפיה״מ להרמב״ם‪ ,‬ולספרים‬
‫נטו הקו להחמיר דגם לענין מצה הדין דאם נטל מתוכה‬ ‫שלפנינו גורסק סובין ברישא ולא בסיפא לענק חזרה‪,‬‬
‫והחזיר אינו יוצא כמו לענק חלה‪ ,‬איברא בב״ח מבואר‬ ‫וברש״ש בחלה שם ד׳ל דלגי׳ שלפנינו דאין גורסק בסיפא‬
‫ח ה דוקא כשאק שיעור חלה רק עם הסובין‪ ,‬אבל‬ ‫סובין י׳׳ל דבסובק אפי׳ נטל מ חו ט והחזירו חייב בחלה‪,‬‬
‫כשיש שיעור חלה מלבד זה גם לענק מצה אינו מפסיד‪,‬‬ ‫ושוב דחה לה‪ ,‬וגם העיר מש״ך יו״ד סי׳ שכ״ד ס״ק י״א‬
‫ובאמת יש ראי׳ לזה דהא עיסת כלבים לחד מ׳׳ד בפ׳׳ק‬ ‫שכ׳ גם לגי׳ ד ^ ה׳׳ה סובין בסיפא‪ ,‬אולם הערוני‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן נ‬
‫סימן נא‬
‫ק השיעור הרגיל‪ ,‬וא״כ ע״כ נתן אח״כ ואעפ׳׳כ חייב‬
‫א‪,‬‬
‫ב׳׳ה יום ב׳ חשון תשל״ז לפ׳׳ר■(‪.‬‬
‫כבוד ידידנו הה״ג המופלג וכר רבי אפרים‬
‫גרינבלאט שליט״א‪.‬‬
‫ה׳ רבעים קמח‪ ,‬אבל לענין מצה דאין שיעור לעיסת‬
‫אחדשה׳׳ע וש״ת בכבוד‬
‫בין הכתבים שלי מצאתי מכתבו אלי מפר׳ נשא תשל״ו‬
‫ואען בקיצור‪.‬‬
‫א( מה שמביא בשם ם׳ ראשי בשמים שאינו נמצא אצלי‬
‫בענין ספירת העומר מי שלא ספר בליל א׳‬
‫לא יברך ביום ובשאר ימים יברך ביום ובקש ממני‬
‫לעיין בדבריו‪ .‬ספר הנ״ל אין ברשותי והמחבר הזה‬
‫כנראה סמך עצמו על שיטת רבינו יהודאי גאון בר״י‬
‫סוך פסחים דס״ל כן‪ ,‬אבל למעשה כל כפוסקים דחו‬
‫שיטה זו ואס שכח בכל הלילות סופר ביום בלי ברכה‪.‬‬
‫ב( מ ה שכתב שאירע בד׳ח דאחרי קה׳׳ת הכניסו‬
‫ס״ת להיכל ולא אמרו אשרי ובא לציק ואמרו‬
‫קדיש למוסך ונזכרו אחרי מוסך ואמרו אז אשרי ובא‬
‫לציון ופסק להס אחד שיאמר הש״צ קדיש תתקבל ולדעת‬
‫כבודו א״צ לומר קדיש תתקבל‪ .‬דבר פשוט דאין לומר‬
‫תתקבל כה׳׳ג אס כבר אמרו התתקבל אחרי תפילת‬
‫מוסך אלא יאמרו אשרי ובא לציון יחד עס אין כאלקינו‬
‫ויגידו קדיש דרבנן‪.‬‬
‫ג( מ ש״ ב כבודו בשם ספר שולחן שלמה סי׳ ש״ח‬
‫דה׳׳ט דאסור להשתין בשלג דלפעמים נמשך‬
‫כעין אותיות וכו״ל פסיק רישא‪ .‬ם׳ שולחן שלמה אין לי‬
‫אבל מחלוקת רבותינו בסי׳ ש״כ סי׳׳ד אס מותר להשתץ‬
‫בשלג ובטעם כנזכר שס יראה דלא כשולחן שלמה וגס‬
‫מסברא אין הדברים נראין‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ומה ששאל בענין הדחת כלים מסעודת יו״ט שחל‬
‫להיות בע״ש אס מהני בזה עירוב תבשילין ע״פ‬
‫סברת המג׳׳א סי׳ תקכ״ח בשם הר׳ץ דלא מהני רק‬
‫בצורכי סעודה‪ ,‬אמת שבתשובת שבט הלוי ח״ג סי׳ ס״ח‬
‫נטיתי להחמיר בזה וטעמי ונימוקי שס יעו״ש‪ ,‬מ׳׳מ‬
‫הראה לי תלמידי רי״מ שטערן הי״ו בשו׳׳ט הרב סי׳‬
‫תק׳׳ג דעתו דמהני עירוב תבשילין גס להדחת כלים‪,‬‬
‫ובטלה דעתי‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ואשר שאלת בענין ציפוי ניילון שעל הכובע ששמים‬
‫בשעת הגשמים מהו לצאת בו בשבת‪ ,‬וראית‬
‫מש״כ בעניי בקצור בח״א משבט הלוי סי׳ ס׳׳א ס׳׳ק ג׳‪.‬‬
‫ובעיקר הענין נלענ״ד כמש׳׳כ שם דחשוב מלבוש עכ״פ‬
‫לאצולי מפני הטינוך‪ ,‬ואינו דומה לחתיכה קטנה של‬
‫פשתן שעל ראש האשה במג״א סי׳ ש״א ס״ה־ן כ״ג‬
‫שבט‬ ‫סד‬
‫וירושלמי דחלה היינו שעירב בה מורסין‪ ,‬והיינו יחר‬
‫בחלה ויוצאין ידי מצה בז ק שרועים אוכלים ממנו‪,‬‬
‫וע״כ כנ״ל ועיין ג״כ לשון הגרש״ז בשו׳׳ננ דרב‪ ,‬ואע״פ‬
‫שדוחק לחלק בכה״ג דבשלמא בחלה עריסותיכם כתיב‬
‫כדרך כעיסה ואין דרך עיסה לערב עכ״פ עד שיעור‬
‫מצה לצאת‪ ,‬כמו שלמעלה משיעור חלה אהני תערובת‬
‫אח״כ למה לא יכני גם לפני זה‪ ,‬וצריך לדחוק דגזירה‬
‫שוה דלחם לחם גם לענין זה נתקבל ועיין בכו מגן האלך‬
‫מש״כ בזה‪ ,‬ועיין ג״כ בביאור הג ד׳ א ריש סי׳ תנ״ד‪,‬‬
‫מ״מ אחרי ככלות ככל הדבר דחוק הרבה אלא שאין‬
‫בידינו כח להקל נגד גדולי הפוסקים ואחריהם אנו‬
‫הולכים כי דבריהם דברי אלקים חיים‪.‬‬
‫אבל מ״מ כל זה לענין סובין או מורסין לבד אבל‬
‫בכעק שפירשתי דברי כמאירי דהיינו שנשאר‬
‫קמח הגרוע בתערובת סובץ‪ ,‬הנה לדעת כמאירי אפי׳‬
‫עירבו אח״כ מצסרך לחלה ומכ״ש למצה‪ ,‬וכבר כתבתי‬
‫שיתכן שאין מחלוקת בזה לדינא‪ ,‬מ״מ גס אס נימא‬
‫דגם ע״ז פליגי שאר הראשונים והוא לדבריהם ג״כ‬
‫בכלל דאס נמל מתוכו שאסור להחזיר מ״מ היינו דוקא‬
‫כל ז ק שלא רקד זה מה שקורא כמאירי סובין‪ ,‬אבל‬
‫אס רקדו שוב והוציא הפסולת מתוכו ונשאר הקמח‬
‫שהי׳ מעיקרא מעורב עס הסובק בודאי אין מקום‬
‫להחמיר כלל כמש׳׳כ‪.‬‬
‫היוצא מזה לדינא דלערב סובין לבד עלינו להחמיר‬
‫כפסק הח״י והפר׳׳ח ודעמי׳‪ ,‬לערב קמח שני‬
‫בתערובת סובץ להמאירי מותר לכתחלה ואולי גס‬
‫לשאר פוסקים מ״מ בעל נפש יחמיר עצמו בזה‪ ,‬אבל‬
‫אס רקדו והוציא הפסולת ונשאר קמח מותר למעשה‪,‬‬
‫מ״מ צריך שיהי׳ ברור דרוב גמור ממה שיצא על ידי‬
‫הרקדה זאת הוא באמת קמח ממש לא טחינת סובין‬
‫או מורסין‪.‬‬
‫והריני דוש׳׳ת — ומצפה לחסדי ה׳‬
‫מובן מאליו דדברינו אלה נאמרים רק בתנאי שלא יצא‬
‫הוראה לחומרא בענין זה מראשי המורים אצלכם‬
‫אבל אס כבר הורו בה להחמיר דברי להלכה ולא למעשה‬
‫נאמרו‪.‬‬
‫ואשר העיר מדוע לא הזכרתי בתשובתי מענין אס‬
‫סובין בקמח נקרא לח בלח או יבש ביבש דאמרינן‬
‫חוזר וניער עיין מש״כ בזה בדע״ת סי׳ תנ״ג מש״כ‬
‫בזה בשס הגאון יד יהודה ליו״ד סי׳ ק״ט ובהשמטות‬
‫לה׳ שחיטה הנוגע לה׳ תערובת‪ — ,‬לא ידעתי מה‬
‫שייכות לזה הוא הלא הם דברו מחטים שיש חשש‬
‫מחומצים או עכ״פ מצומחים ונטחנו קודם פסח בזה‬
‫יש לדון אס נקרא סובין לח או יבש‪ ,‬אבל כבודו כתב‬
‫בהשאלה דהמדובר כאן בחטים שברור שלא נפלו עליהם‬
‫גשמים לעולם והס הכי מהודרים א״כ מצד חמון‬
‫ותערובת אין מקום לדון כאן‪.‬‬
 ‫סה‬ ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן נא‬
‫נשנת אע׳׳ג דאיירי דקרא שם דהותר ההפרשה נשנת‬
‫וה׳ דשאגי התם כיון דהוי נהורמו מאמש ונהא נ׳׳ה‬
‫מודין דאין מוליכק‪ ,‬אנל נתרומה שזכאי נהרמתה‬
‫ע׳׳י שגענלה ניו׳׳ע )וה״ה נשנת דני׳ עסיק הגאון(‬
‫זנאי גם נהליכתה‪.‬‬
‫ומה אעשה שכל דנרי הגיענ״ן נזה להתיר הרמת‬
‫תרומה והליכתה לכהן אפי׳ נשנת מרפסין איגרא‬
‫ואיגם להלנה‪ ,‬ולא געלם מאתי מש״כ המגיה נמל״מ‬
‫פ׳׳ה מה׳ מעשרות הכ״נ דר׳׳ל דמותר לעשר נשנת‬
‫פירות שלא גגמרו מלאכתן אע״פ שנאו לעוגת מעשר‬
‫שלהם ששנת קונע למעשר‪ ,‬דכיון דמה״ת לא עגילי‬
‫ואיסור שנת רניע עלה מדרנגן לא הוי כמתקן‪ ,‬והא‬
‫דתגן ניצה ל״ו ע״נ דאין מגניהין תרומות ומעשר‬
‫הייגו נדנר שחיונו מה״ת שכנר גגמרה מלאכתה‪,‬‬
‫ומדמה לה לענילת כלים מולד העומאה דשריגן נניצה‬
‫י׳׳ח כיון דהוי רק מתקן נדרנגן‪ ,‬ונהאי דענילת כלים‬
‫חדשים נאו׳׳ח סי׳ שכ׳׳ג אתו״ד המל״מ שם‪ .‬הגה גם‬
‫נמל״מ לא כ׳ להתיר רק נלא גגמרה מלאכתן דוקא‪,‬‬
‫וגם נזה הלא הוכיח נשעה״מ נ ה׳ מעשרות שם נראיות‬
‫שאין להם תשונה משנת קמ׳׳ג וקנ׳׳ח דלא שריגן לפשר‬
‫אפי׳ נגווגא דלא הוי רק מתקן נאיסור דרנגן‪ ,‬וניותר‬
‫מהמנואר יומא פ״ג ע׳׳ג דאפי׳ ענל עגול דרנגן כעציז‬
‫שאיגו גקוג איתא להאי גזרה דמתקן דהפרשת תרר׳נג‬
‫יהי׳ איך שיהי׳ דלדיגא פשיעא דליתא דנרי המגיה‬
‫נמל״מ שם ומכ׳׳ש דנרי הגיענ״ן התמוהים ניותר לעג״ד‪,‬‬
‫וכה ראיתי נחזון איש מעשרות סי׳ ר סוס׳׳ק ע׳ אסיק‬
‫נפשיעות דלא כהמגיה נמל״מ הג״ל יע׳׳ש‪.‬‬
‫נ ( ולענין זכאי הרמתן ניו׳׳ע להפריש היכא דכא‬
‫החיוג ניו׳׳ע עצמו‪ ,‬והגה לפי הקס״ד דגמ׳‬
‫דמקשה א״כ מציגו כתרומה דזנאי נהרמתן משמע דלא‬
‫משכחת לה כלל‪ ,‬וגם לפי המסקגא דגמ׳ אלא מאי‬
‫תרומת רוג תרומה משמע דוקא כה״ג דמלילות דנא‬
‫החיוג ע״י גמר מלאכה של היתר ניו׳׳ע לא זולת זה‬
‫דאל׳׳כ יקשה נפשיעות דהא משכחת לה גוגא עונא‬
‫דזנאי נהרמתן שאיגם קשורים כלל נהיתר דמלילות‪,‬‬
‫אלא דראיתי להגאון לחם שמים שם שכ׳ כללא דמילתא‬
‫כל פירי דענילה ניו׳׳ע‪ ,‬ואפי׳ למ׳׳ד אין תרומה נמלילות‪,‬‬
‫וכגון שמירח נשוגג דענל האידגא ג״ל דג״כ זכאי‬
‫נהרמתה‪ ,‬ואע״ג דלא הוה דעתיה עליה אתמול כה״ג‬
‫דמירח ניו״ע שוגג לאו מוקצה הוא דלא גרע מעגל‪.‬‬
‫ואני תמה אם אמרו הגיענ״ן דמש׳׳נ דלא דעתי׳‬
‫מאתמול ומ״מ לא גרע מעגל‪ ,‬הא ענל עצמו‬
‫מוקצה הוא כל ז ק שהוא ענל‪ ,‬אלא דאם עכרו ותקגו‬
‫מתוקן ורק אז איגו גאסר משום מוקצה כמכואר לקק‬
‫ל״ד ע״כ ונשנת מ׳׳ג ע״א עש׳׳ה נתוס׳‪ ,‬וא״נ מה‬
‫גוגע מה שלא הי׳ דעתו לזה מקודם השנת הא קודם‬
‫השנת דעדיין לא גתמרח ממילא לא הי׳ מוקצה דענל‬
‫נכגיסת שנת כיון דעדיין מזי לאכילת עראי ואכילת‬
‫נהמה ככל ענל קודם הגמר‪ ,‬וכשמירח ניר׳ע דגעשה‬
‫שבט‬
‫שאסור שנאן מותאם לצורת הנוג ע ואפדו לגמרי‪ ,‬ולפי‬
‫דעתי הקענה תורת מלנוש עליו‪ .‬ועיקר השאלה נזה‬
‫משום שמא יסיר ממגו נגפסקו הגשמים‪ ,‬עיין מחצית‬
‫השקל שם ס׳׳ר‪ ,‬נ ״‪1‬ק וננ ר רמזתי נתשונתי שנמקום‬
‫שמעיקר הדין אסור לעלעל ראוי להחמיר נזה‪ ,‬וידוע‬
‫שישגם נאמריקה מקומות שהם נגדר רשות הרנים‬
‫דאורייתא‪ ,‬ולדעת הרנה ראשוגים כל רשות הרנים רחג‬
‫ע״ז אמה ר״ה דאורייתא הוא אפי׳ איגם נוקעין ם׳‬
‫רנוא‪ ,‬עיין ניאור הלכה סי׳ שמ׳׳ה נאורך ואכמ״ל נזה‪.‬‬
‫עכ״פ פשיעא לי דאם נעארגעא גוהגים ני איסור‬
‫לא תגהוג נו היתר‪ ,‬מלנד חומרתו נמקום שאין מעלעלין‬
‫מן הדין‪ ,‬והיות כי הדנרים פשועים אקצר‪.‬‬
‫והריגי דוש׳׳ת נענוד ת השי׳׳ת‪— ,‬‬
‫מצפה לחסדי ה׳‬
‫סימן נב‬
‫בדברי הגיעב״ץ בם׳ לחם שמים פ״ק דביצה‬
‫שיש אופנים שמותר להפריש תרדט בשבת‪,‬‬
‫ובדברי המגיה במל״ט פ״ה ממעשרות בזה‪.‬‬
‫ביצה י״נ ע״נ נמשגתיגו אם אמרת נתרומה שאיגו‬
‫זכאי נהרמתה תאמר נמתגות שזכאי נהרמתן‪,‬‬
‫ונגמ׳ אסקיגן מכח קושיא דאיסורייתא דחרדלא דרוג‬
‫תרומה קאמר שאיגו זכאי נהרמתן‪ .‬הגה לא גסתפק‬
‫אדם מעולם דמה דתגיגן דנפירות שגגמרו נהיתר‬
‫ניו״ע זכאי גמי נהרמתן דזה דוקא ניו׳׳ע דמלאכת אוכל‬
‫גפש מותר אלא דנאפשר מעיו׳׳ע עמדו על גזירתן‬
‫דמתקן‪ ,‬ונאם נ א להם החיוג ניו׳׳ע הו״ל כאוכל גפש‬
‫דא׳׳א נעיו״ע והתירו הפרשתן ניו״ע‪ ,‬ונ״ז לעגין יו׳׳ע‬
‫אנל לעגין הפרשת תרומה נשנת פשוע דגם נגגמרו‬
‫נהיתר נשנת אין מקום להתיר‪ ,‬ע״כ מה מאד תמוהים‬
‫דנרי הגאון יעג״ן נ ם׳ לחם שמים כאן שסופר ומוגה‬
‫כמה אופגים שמותר להפריש אפי׳ נשנת כמו פירות‬
‫שגגמרו מלאכתן ועדיין לא ראו פגי הני ת ורצה לאכלן‬
‫נשנת דשנת קונעת למעשר כמנואר ניצה ל״ד ע׳׳ג‬
‫דהשתא עגיל ניומי׳ שיכול לתרום נשנת‪.‬‬
‫וכן כלכלת שנת לנ׳׳ש נמעשרות פ״ד מ״נ דפוערין‬
‫נחול וכשיגיע שנת מתקגן ואוכל דהשתא ענילא‬
‫האידגא דיכול להפריש נשנת ממש‪ ,‬והאי עונדא דר׳‬
‫יגאי דינמות צ״ג ע״א דאייתי לי׳ אריסא כגתא דפירא‬
‫ועישר עליהן ממק׳׳א שלא ‪ p‬המוקף ולא עישרן מיגי׳‬
‫וני׳ נשנת הייגו משום דמיחדי לשנת והי׳ יכול להפריש‬
‫מקודם לנ״ה‪ ,‬אי גמי שכנר ראו פגי הנית‪ ,‬אנל אי‬
‫לא מיחדי לשנת לא הוקנעו אמש‪ ,‬ולכ׳׳ע מפריש‬
‫מעשרותיהן נשנת‪ ,‬וגתקשה הגיענ״ן נמשגתיגו דדמאי‬
‫פ״ד מ״ד דתגן דמי שקרא שם והי׳ כהן ועגי למודים‬
‫לאכל אצלו דינואו לאכול עמו אנל להוליך להם אסור‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן נב‬ ‫שבט‬ ‫סו‬
‫שדיגי יו״ט עליו‪ ,‬אם אחרי הקבורה גוהגים בכה״ג‬ ‫טבל א״כ מוקצה גמור הוא קודם כרמה‪ ,‬ואי משום‬
‫לעמוד עליו בשורה לגחמו כיון דלדידי׳ הוא יו׳׳ט‪.‬‬ ‫דמדמה הגאון עבר וחקגו אם מוחר לחקנו אם עבר‬
‫ובעניותי דו דאי גוהג דק גחמה דשורה כה״ג דשורה‬ ‫ומירח ארה דמיון הוא זה‪ ,‬ואטי משום דעבר אאיסור‬
‫היא חלק מדיגי גחמה וכמבואר בתורת האדם‬ ‫דאורייחא דמרוח גחיר לו עי׳׳ז דבר שהי׳ אסור בו‬
‫ובטור סי׳ שע׳׳ו בארוכה‪ ,‬ודיגי גחמה גוהגק ביו׳׳ט‬ ‫קודם שעשה האיסור דהא בעודו בשבלים מבואר בסוגיין‬
‫וחוה׳׳מ כמבואר יו״ד סי׳ שצ׳׳ט ס״ב‪ ,‬ובאו״ח סי׳‬ ‫דאסור בהרמח חרו״מ ביו׳׳ט‪ ,‬לכן פשוט בעיגי דבגדון‬
‫חקמ׳׳ח א׳‪ ,‬אלא דראיחי בס׳ גשר כחיים מביא בשם‬ ‫זה רו ק ע״ז ב׳ איסורים חדא איסור הפרשח חרר׳מ‬
‫ס׳ גמוקי או׳׳ח דעכשיו לא גוכגין בדיגי גחמה בשבח‬ ‫גיר׳ט‪ ,‬ושגיח איסור מוקצה כשאר טב ‪3‬‬
‫ויו׳׳ט‪ ,‬ועייגחי בם׳ כג״ל והוא לו בסי׳ רפ״ז שפסקיגן‬ ‫ועוד כ׳ דמשכחח פירוח דטבילי ה אי מ א בדבר שגגמרה‬
‫דיכולים לגחם גס בשבח וכמבואר בשבת י׳׳ב וכ׳ בם׳‬ ‫מלאכחו ועדיין מוחר לאכל ממגר עראי שלא‬
‫גמוקי או״ח שם דעכשיו לא גוהגין כן ומתקשה ליישב‬ ‫ראו פגי הבית ורצה לאכלו בשבח דקובעח למעשר‬
‫כמגהג‪ ,‬ואמגס גם דבריו לא מספיקין רק לעצם גחום‬ ‫דהשחא טביל ביומי׳‪ ,‬שיכול לתרום בשבח ע״כ‪ .‬והגה‬
‫אבלים אבל לא לגחמה דרך שורה‪ ,‬וגם גון« כדבר איגגי‬ ‫לעגץ שבת כבר כתבתי דאץ לדבר מזה שלא המירו‬
‫יודע אם מגהג ותיקין הוא כיון דסחמא קיי״ל באו״ח‬ ‫למרום גם אם גקבע ע״י שבת שקובע למעשר‪ ,‬מ׳׳מ גם‬
‫שם דמגחמק בשבח ולא כערו גדולי כפוסקיס שאין‬ ‫לעגין יו״ט אין גראה שיהי׳ מומר דלא מבעיא למש״כ‬
‫כמגכג כן‪ ,‬ומכ׳׳ש בחוה״מ‪ ,‬דעצם הטעמים של ס׳ גמוקי‬ ‫הפ״י בסוף ביצה דאין יו׳׳ט קובע כלל למעשר רק שבת‬
‫או׳׳ח כיון דלדידן הגחמה רק דרך כמקום יגחם אחכם‬ ‫קובע‪ ,‬וכ״כ הצל׳׳ח בסוגיא ל״ד ע׳׳ב‪ ,‬וכ״כ בשעה׳׳מ‬
‫וזה לא שייך לומר בשבח לא ידעתי דגם בימי כראשוגים‬ ‫פ׳׳ה מה׳ מעשר בשם המאירי‪ ,‬וא״כ לא משכחת לה‬
‫הי׳ כן‪ ,‬וכן מש״כ דגקרא זה אבלות בפרהסיא הגה כל‬ ‫כלל‪ ,‬אלא גם אם גימא כמסקגח השעה׳׳מ שם דגם‬
‫זמן הי׳ כן‪ ,‬וחז״ל עצמן אמרו בקושי התירו‪ ,‬מ״מ התירו‪,‬‬ ‫גיו״ט איכא גדר קובע למעשר מ׳׳מ לא מבעיא בגוגא‬
‫וכן טעם שלישי שהזכיר שם‪.‬‬ ‫שכ׳ היעב״ז דכבר גגמרה מלאכתו הא בזה כיון דרגילוח‬
‫מ״מ בדידן אין זה גפ״מ כיון דלהמגחמים הוא חול‬ ‫כבר להפריש מעשר משעת גמר מלאכה גם קודם ראית‬
‫גמור אלא דכאבל הוא בן יו״ט שגי בכה״ג יראה‬ ‫הבית פשיטא דאין להתיר להפריש גיו״ט וכמש׳׳כ‬
‫בפשיטות דלכגוכגין בשורה גם בג״ד גוכג‪.‬‬ ‫הפוסקים והייגו גמי טעמא דחייב משום הקדמת תרומה‬
‫לבכורים גם קודם ראית הבית‪ ,‬ודוקא אחר שגתמרח‬
‫בכרי עיין רש׳׳י שבח קכ״ז ע״ב ובחום׳ שם וברש״י‬
‫תמורה ד ע״‪5‬ק ]איברא בשמעחץ דביצה ’׳ ‪ y‬ע׳׳א‬
‫סימן נד‬ ‫פרש״י דגם בשבלים עובר עיין שטמ׳׳ק ורש״ש[ ועיין‬
‫הי׳ מש״כ בשו׳׳ת שבט הלוי יו״ד סי׳ קצ׳׳א‪ ,‬והיעו‬
‫א‪,‬‬ ‫דקאמר בכל הש״ם הא אידגן הא לא אידגן דהדגון‬
‫במט״א )סי׳ חרט״ז( מבואר שמי שגחמלאו לו י׳׳ג‬ ‫גורם אע״ג דצריך עוד לראיח פגי הבית לחד מ׳׳ד ע׳׳ש‬
‫שגה ביו׳׳כ‪ ,‬ואפי׳ ביה״ש למוצאי יו״כ‪ ,‬מחוייב‬ ‫בחוס׳ שבת‪.‬‬
‫לכחעגות ‪ p‬כתורה‪ ,‬ולפי״ז צריך לדעת אם מחוייב‬ ‫א ל א אפי׳ הי׳ הקביעות ע״י יר׳ט בדבר שלא גגמרה‬
‫גס בתוספות יוכ׳׳כ מבעו״י‪ ,‬מאחר שאז עדיין לא‬ ‫מלאכתו ]למ׳׳ד דס׳׳ל דשבח ויו׳׳ט קובעין אפי׳‬
‫גחמלאו לו י׳׳ג שגה‪.‬‬ ‫בלא גגמר[ א״כ לא הי׳ עומד להפרשה לפגי יו׳׳ט‪,‬‬
‫לענין חום׳ יוכ״כ מבעו״י‪ ,‬עיין חשובת ח״ם או״ח‬ ‫מ״מ יראה העיקר כמש׳׳כ בשעה״מ שם להוכיח מדהחוס׳‬
‫סי׳ קע׳׳ב פשוט לי׳ דלא שייך חוס׳ מה״ח בככ״ג‬ ‫ביצה י״ג ע״א דאין זכאי בהרמתן ביו׳׳ט אלא כגון‬
‫כיון דאפי׳ יביא ב׳ שערות אז שומא בעלמא גיגהו‪,‬‬ ‫גלגול עיסה ביו״ט דגיחא לי׳ בפח חם חדש או הפרכת‬
‫ועיק בהגהות דע׳׳ת סי׳ חרט״ז הביא סיעחא לזה‬ ‫שבולין דגעשה הגמר למעשר ע׳״ מלאכת אוכל גפש‬
‫מד׳מ או״ח סי׳ ג״ג לעגין קדוש ככ״ג דכוספה לא שייך‬ ‫ביו׳׳ט עצמו לא כן שאר המציאות שיכול הי׳ לעשות הגמר‬
‫בשגוח הגוער‪.‬‬ ‫וההפרשה גם מעיו״ט יעש״ה‪.‬‬
‫ואמנם יש לי להעיר בזה לפמש׳׳כ בלבוש או״ח סי׳‬
‫רס״א )ובחי׳ כגרעק׳׳א שם( דחוספח שבח‬
‫וה׳׳ה יוה״פ ה׳׳ה כמו גדר ואפשר להתירו ע׳׳י חכם‪,‬‬
‫וא״כ אע״פ שהקטן עדק לא הגיע לגדלות בשעות אלה‬ ‫סימן נג‬
‫לפגי כגיסח היום‪ ,‬מ״מ ה׳׳ה בשגח כי״ג שהוא מופלא‬
‫סמוך לאיש לעגין גדרים‪ ,‬וכבר פסק הרמב״ם פי׳׳א‬ ‫הנה גשאלחי בגפטר ל׳׳ע שהובא לא״י בחוה״מ סוכות‬
‫מגדרים ופ״ב מגזירות הי״ג דמופלא סמוך לאיש‬ ‫ולא הי׳ זמן לקברו עד אחרי שמיגי עצרת דהייגו‬
‫דאורייתא‪ ,‬וגכי גמי דאין קטן חייב לקבל עליו מכ״ח‬ ‫ביום שהוא יו׳׳ט שגי לבגי חו״ל והאבל הוא בן חר׳ל‬
‫סז‬ ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן נד‬
‫כיון דהתרה דער׳׳ה מועילה לפי הדין צריכים ידיעה‬
‫ברורה על גדול שערות וא״כ יש מקום להחמיר להצריך‬
‫ממולאי זקן‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫במשך אמירת הסליחות על היום‪ ,‬ויש שם ברית מילה‪,‬‬
‫והסגדק ובעל ברית בביהכג״ם‪ ,‬אם יש לומר‬
‫תחגון )גפילת אפיים( ואולי יש לדמות לעד׳ה שאין‬
‫אומרים תחגון בתפלה‪ ,‬אבל בסליחות אומרים‪.‬‬
‫לדידי פשוט דאומרים תחגון בהשכמה‪ ,‬דגפילת אפים‬
‫של סליחות הוא חלק מגוסח סליחות המקובל‬
‫ואיגו מתבטל בשום פגים גם אם יש שם חתן או סגדק‬
‫ובעל ברית‪.‬‬
‫פורים שעשחה בלילה‪ ,‬וכן מחלפיהו סעודחיהו להדדי‬
‫ו‪.‬‬
‫י ש להסתפק במי שיש לו אתה מיחוש על הלשון או‬
‫החיך וכד׳ שרפואתו הוא לרחון פיו במים המעורבים‬
‫עם אתה רפואה שטעמו מר‪ ,‬אי שרי לעשות כן ביו״כ‬
‫כשהוא צריך לעשותו בכל יום‪ ,‬ואם לא יעשהו יהי׳‬
‫לו צער גדול‪ ,‬ולא יוכל להתפלל כראוי‪ .‬מדברי הרמ״א‬
‫סי׳ תרי״ב אגו למדין דמשקין שאיגן ראויין פטור‪ ,‬וכל‬
‫עיקר איסור רחיצת הפה הוא משום שמא יבל^ וכאן‬
‫הרי אפי׳ יבלע ליכא איסור תורה‪.‬‬
‫ה נ ה בתשובת הלק״ט ח״ב סי׳ צ״ז ח״ל שאלה אם‬
‫מותר ליקח תרופה מרה ביום התעגית תשובה‬
‫כיון דאוכל דבר מר שאיגו מאכל בג״א פטור ביוה״כ‬
‫)או״ח סי׳ תרי״ב ס׳ץ( אפשר דמותר משום רפואה‬
‫בשאר תעגיות וביוה״כ מה שיהא מותר בשבת רפואה‬
‫גם ביוה״כ עכ״ל‪.‬‬
‫ור׳ל דבשאר תעגית עליגו לדון רק מצד איסור אכילה‪,‬‬
‫משא״כ ביוה״כ גהי דמצד איסור אכילה יש מקום‬
‫להקל מ״מ יש עוד איסור רפואה ביוה״כ כמו בשבת‬
‫סי׳ שכ״ח‪ ,‬ומ״מ במקום שאגו מתירין איסור רפואה‬
‫ולא גשאר רק איסור אכילה דתעגית גם ביוה״כ אפשר‬
‫להתיר‪ ,‬זה כווגת ההלק״ט‪.‬‬
‫ומימ גם ההלק״ט לא כ׳ רק דרך אפשר‪ ,‬וצ״ע על‬
‫הבאה״ט או״ח סי׳ תקס״ז ס״ק ז׳ העתיק‬
‫מתשובת דבר שמואל סי׳ צ״ז להקל בפשיטות‪ ,‬והוא ט״ס‬
‫וצ״ל הלק״ט סי׳ צ״ז‪ ,‬וגם לא כ׳ כן דרך ודאי ונמ״פ‬
‫לעגק לקחת תוך הפה ולפלוט יש לסמוך ע״ז בפשיטות‪.‬‬
‫בהתרת גדרים אם צריך כ״א מהמתירים להיות ממולא‬
‫בזקן‪ ,‬או די כשהוא גדול וסמכיגן אחזקה‬
‫אם יש להתיר להגשים לאכול במוצאי יוה״כ עוד קודם‬
‫הבדלה‪ ,‬כי בעליהן שוהין עוד בבית המדרש‪ ,‬וקשה‬
‫להם התעגית‪.‬‬
‫כיון דלהלכה עיקר כדעת הפוסקים דגשים חייבות‬
‫בהבדלה ויכולות להבדיל בעצק כמבואר באו״ח‬
‫סו״ס רצ״ו בכל הפוסקים האחרוגים‪ ,‬פשיטא דאם‬
‫בעליהן מתאחרים דיבדילו בעצק‪ — ,‬ואין שום חשש‬
‫שבט‬
‫הוכד זה מ״מ אם קבל מליו כ״ה גדר דאורייהא להנ״ל —‬
‫ועיין‪ ,‬בא׳׳ר סי׳ רס׳׳א חולק על הלבוש בחי׳ זה‪.‬‬
‫נ‪.‬‬
‫בסעודת ערב יום כפור‪ ,‬אי יש חיוב בפח —‬
‫במגחח חיגוך מצוה שי׳׳ג אומר שא״צ‪ ,‬מאחר‬
‫שבש״ס מציגו מצוה לאכול ולא ״מצוה לסעוד״‪ — ,‬אבל‬
‫באמח הלא מציגו בג מ׳)יו מ א פ״ז( שמא חטרוף דעהו‬
‫בסעודה וכר שמא אירע דבר קלקלה בסעודה‪ ,‬וכן‬
‫גראה בשר׳ע )סי׳ חד׳ז( שחפס אח הלשון סעודה‪,‬‬
‫ואולי רצה לציק שצריך דוקא פח‪ ,‬וגפק״מ למי שקשה‬
‫לו לאכול פח‪ ,‬אין מלשון סעודה שום ראי׳ דהא גם‬
‫בפורים גזכר לשון סעודה פ״ק דמגילה — לעגין סעודח‬
‫ואעפ״כ גסחפק המג״א סי׳ חרל״ה ס׳ ק ע׳ אי בעיגן‬
‫פח — והעיקר בזה כדעח הסוברים דלא בעיגן פח‪,‬‬
‫דאפי׳ ביו״ט גסחפקו הראשוגים לענין פח ועיין ברא״ש‬
‫ברכוח מ״ט ע״ב ובחוס׳ שם — ובמק״א הארכחי‬
‫בזה יוחר‪.‬‬
‫האיך יש לגהוג למעשה במי שמוכרח לאכול לפגי‬
‫חקיעח שופר מחמת בריאוח טפו‪ ,‬אם צריך לקדש‬
‫או יאכל בלי קדוש‪ ,‬וביותר יש להסתפק במי שהוא כהן‬
‫וקשה לו לעמוד בלי אכילה עד גמר התפילה שבד׳ה‬
‫הוא בדרך כלל מאוחר מאד אם מותר לו לקדש‪ ,‬ואם‬
‫יותר ראוי שיאכל בלי קדוש‪ ,‬ויסמוך על השיטות‬
‫שסוברים דלא חל עליו עדיין חובת קידוש‪.‬‬
‫לדידי פשוט דכיון דאחרי שחרית בבר חל עליו חובת‬
‫קידוש‪ ,‬יש אסור לאכול בלי קידוש‪ ,‬ולא הקיל‬
‫הרא״ש בטורי סי׳ רפ״ט אלא קודם שחרית‪ ,‬והדבר‬
‫מבואר בפוסקים או״ח סי׳ רפ׳ץ ס״ג לעגין טעימה‬
‫קודם תפילת המוספין יע״ש במג״א ובמ״ב ס״ק ז׳‪— ,‬‬
‫וגם קודם שחרית למי שהותר לו לאכול ע״פ הדק עיין‬
‫בביאור הלכה סי׳ רפ״ט לעגין חובת קידוש ~ ועיין‬
‫ג״כ בהגהות דע״ת סי׳ רפ״ט בשם תשובת פה״א ח״א‬
‫סי׳ ח״י דהרעב והצמא שמותר לאכול קודם תפלה חייב‬
‫מן הדין בקידוש — א״כ מכ״ש בגדון השאלה הג״ל‪.‬‬
‫דרבא‪.‬‬
‫כיון דהתרת גדרים דעד׳ה הגהוג היא התרה ‪ p‬הדין‪,‬‬
‫וכבר כ׳ הגרעק״א בהשמטות לתשובת רעק״א‬
‫סי׳ ע״ג ובחי׳ יו״ד סי׳ רכ״ח ם׳^‪ ,‬ובפת״ש שם‪ ,‬דבגדרים‬
‫לא סמכיגן אחזקה דרבא דכיון דמידי דאיסורא הוא‬
‫דמי לחליצה דלא סמכיגן אחזקה זו‪ ,‬ואיגו דומה להאי‬
‫דחו״מ סי׳ ו׳ דסמכיגן אחזקה דרבא בממון‪ — ,‬א״כ‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח מימן נד‬
‫ונדון דידן ק״ו הוא מזה דהא הגה״ר! הנ״ל מדבר‬
‫במי שידע שחטא אלא דנשתקע בעבירה אחת‬
‫א״כ מכ׳׳ש תינוק שנולד מהורים חילונים לגמרי ולא‬
‫ידע כלום מדת תורתינו הקדושה ונשתקע בלא יודעים‬
‫בכל עבירות שבתורה‪ ,‬והוא כעין תינוק שנשבה בץ‬
‫הגויים או שנולד שם‪ ,‬דלי׳׳א בבשת ס׳׳ח נקרא אונם‪,‬‬
‫וא״כ כאשר אח״כ שעבר עליו רוח טהרה‪ ,‬והרים עצמו‬
‫משאון מצולת החטאים עד שזכה ללכת ממדריגה‬
‫למדריגה עד הגיעו לשבת באהלה של תורה וליגעה בה‬
‫להעמיד בית קדוש בישראל ולדקדק במצוות וללחום‬
‫למענם‪ ,‬הא גופא נחשב לתשובת המשקל גדול מאד ע״פ‬
‫בחינת הגה״ק הנ״ל‪.‬‬
‫וידעתי שישנם בין העבירות גם דברים שצריכים תשובה‬
‫גדולה מאד או דלא סגי אפי׳ בתיובתא —‬
‫בזה כבר האריכו בספרים הק׳ לאין ספור להקל לבעלי‬
‫תשובה‪ ,‬וע״ע בתשובת מהרש׳׳ם ח״א סו׳׳ס נ׳׳ה בשם‬
‫זו׳׳ח רות אות י״ב‪.‬‬
‫ועיין תשובת ח׳׳ס או״ח סי׳ קע״ג ויו״ד סי׳ קנ׳׳ה‪— ,‬‬
‫ועיק בסה״ר! תקנת השבין להגה״ר! מהר״צ כהן‬
‫זי׳׳ע מלובלין — עכ״פ יש ויש ענק תשובת המשקל‬
‫בצומות וסיגופים כאשר כל ספרי ראשונים ואחרונים‬
‫מרבותינו קדושים כמלאכים מלאים מזה — אמנם בנ״ד‬
‫מצאתי תקנה ע״פ כי״ר! של הגה״ק ישמח משה הנ״ל —‬
‫ואע׳׳פ שאין למדין מדברי חלומות להלכה — הענין‬
‫מצד עצמו יראה אמיתי — והי׳ מקום אתי להאריך‬
‫בענינים אלו מדברי ש״ס ורז״ל בכמה מקומות אך‬
‫בכונה הריני מקצר כי אימה ופלצות אחזוני בדברי על‬
‫תקונים על פוגמי עוונות‪ ,‬ה׳ הטוב יראה לבינו הנשבר‬
‫והרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם‪ ,‬יזכנו לשוב בתשובה‬
‫שלמה לפניו יתברך‪.‬‬
‫הכ״ד ידידכם דוש׳׳ת באהבה —‬
‫מצפה לרחמי ה׳‬
‫הברית ואוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום תוכחה‪ ,‬והדור‬
‫חלש בגוך ובדעת‪ ,‬והמעיין בספרי קדמונים בזה תסמר‬
‫סימן נו‬
‫פה לוצק אוברנאו‪ ,‬בק המצרים תשל׳׳ח לפ׳׳י־ן‪.‬‬
‫כבוד ידידנו מאד נעלה הרב הגאון יקרח רוח‬
‫כש״ת מוה״ר גבריאל ציננער שליט׳׳א‪.‬‬
‫יגונב אם כל ימיו עשה עבירה ונשתקע בה ובאחרונה‬
‫אחדשה״ט וש׳׳ת באהבה‪.‬‬
‫זה כמה שקבלתי מכתבו‪ ,‬וכעת שאני יושב במקום‬
‫שקט בחו׳׳ל הריני משיב קצת‪ ,‬המכתב אינו לפני‬
‫והנדון כמדומני בענק גדר חולה בט׳׳ב‪ ,‬וכן בענק ח׳׳ש‬
‫לענק ט״ב דבתשובת מהר׳׳ם שיק הבין מתשובת מרן‬
‫ח׳׳ס או״ח סי׳ קנ״ז שכ׳ בתו״ד וכי החולה אינו מחויב‬
‫בדבר התענית‪ ,‬ואינו מתענה בו‪ ,‬והלא לא הותר לו‬
‫אלא כדי צרכו וחיותו ואם די לו בשתיה לא יאכל‪ ,‬ואם‬
‫די לו באכילה פ״א לא יאכל ב׳ פעמים‪ ,‬ולא יותר ממה‬
‫שבט‬ ‫סח‬
‫על שתית הכוס או עכ״פ טעימה‪ — ,‬דהוא הקפדה‬
‫בעלמא‪ ,‬ואין בכחה לדחות מה שהוא ‪ p‬הדין‪.‬‬
‫ח‪.‬‬
‫טעה בתפילת געילה ואמר ״כתמו״‪ ,‬אי צריך לחזור‪,‬‬
‫אי אמריגן דכיון דאם לא אמר כלל אין צריך‬
‫לחזור‪ ,‬אז גם כששיגה א״צ לחזור‪ ,‬או גאמר דכיון שאמר‬
‫דבר שלא שייך שם הוי כמו הפסק‪ ,‬וכדמצינו גבי‬
‫מוריד הטל‪.‬‬
‫דבר פשוט שאק צריך לחזור‪.‬‬
‫סימן נה‬
‫כבוד ידידינו היקר בתורה ויראה טהורה‬
‫הר׳׳ר אברהם יצחק הופמן לאוי׳׳ט‪.‬‬
‫אחדשה״ט באהבה‬
‫אשר שאל אודות בע׳׳ת אחד שחזר בתשובה וזכה‬
‫לשקוד על דלתי תורה ויראה תוך ד אמות‬
‫של הלכה‪ ,‬וכבר בנה בית וזכה לבנות שנולדו בקדושה‪,‬‬
‫והוא בן כולל בירושלים עיה׳׳ק וידוע למדקדק במצות‬
‫ומיגע עצמו עה״ת‪ ,‬וכב׳ בקש שאסדר לו תשובת‬
‫המשקל — היות כי עד גיל שנת הח״י לא שמר כלום‬
‫שהוא נולד במשפחה רחוקה ‪ p‬הדת לגמרי ולא ידכי‬
‫מאומה‪ ,‬ואכל נבילות וכו׳ ומכל גם ביוהכ׳׳פ וח ‪ p‬בפסה‬
‫וכר וכר והעיר מתשובת נוב׳׳ק ח׳ או״ח סי׳ ל׳׳ה‪,‬‬
‫שאע׳׳פ שמקיל מצד אמד למי שעסקו בתורה תמיד‬
‫מ״מ מחמיר מצד אחר דלא סגי בלא סגופים ותעניות‪,‬‬
‫וכ״כ בראשית חכמה דהא בלא הא לא סגי — ובאמת‬
‫קשה הדבור בזה ומי ומי יכול לסדר כהיום תשובת‬
‫משקל מי זכה לעשות תשובת המשקל סגופים נגד פגם‬
‫שערות ראשו‪ ,‬וא״כ יפה שתיקתינו והקב״ה מקבל שבים‬
‫והוא מרחם עליהם להורותם דרך תשובה‪.‬‬
‫איברא מאז מצאתי מרגלית טובה בהקדמת סה׳׳ר‪,‬‬
‫ישמח משה ח״ג)י״ ח( י״א מכ״ק הגה״ק הנ״ל‬
‫ביום ר׳׳ח אב קדמ׳׳ת לפ״ק בבקר ואני בחלומי ואלי דבר‬
‫כשעשאה נתחרט והלך וטבל ובוכה בכיה רבה בחרטה‬
‫ועזיבה לגמרי שלא יעשה עוד מוחל לו‪ ,‬ואך שאם עשה‬
‫רק פעם אחת עבירה לא די לו בזה וצריך תשובת המשקל‬
‫שיסבול צער נגד הנאה שהי׳ לו הכא עדיך טפי‪ ,‬דהתם‬
‫כיזן שלא נשתקע בה לא הוי הפרישה לו צער כיון שלא‬
‫הורגל בה לכך צריך לעשות צער אחר‪ ,‬משא״כ זה שרגיל‬
‫בה מאוד וכו׳ אין לך תשובת המשקל גדול מזה שזובח‬
‫יצרו כ״פ ומחשב לו הצער נגד ההנאה ועל כזה נאמר‬
‫כולו הפך לבן טהור הוא וכו׳ יע׳׳ש עוד‪.‬‬
 ‫סט‬
‫אדזז סימן ט‬ ‫שבט‬
‫מסופר‪,‬ים בחפפ סכנה‪ ,‬אה גרם להנאון להסתפק אם‬

‫י® ”® ״״"" ‪7‬שש ס » כ‬ ‫ליי־א א ״ ״י ל®®׳^‬ ‫ש‪ , , 5‬ן ‪ , ,‬ג ם ״ אי ״ י י י “ י ״׳׳ " ׳ = ״ ׳ ^ ׳ ’ ' ; ‪ 2‬ז ן ז י‬
‫״י אי®®®ייייי׳ י'^״ י®” ‪S T‬״ אכילת^^‬ ‫ידר « ו ט‬ ‫״ ”י " ״״“‬ ‫”’ א ״’ =״״״‘‬
‫לו ט ה ובצדר‪ ,‬העיר כב׳ ט ה דאיגו מוכרח‪ ,‬ודבר פשוט‬
‫שיי!‬
‫‪7‬‬ ‫דהוקפה לה^אי׳ ®יי׳ י^״י ’® ” י‬
‫בנה על יסוד ספר‪ ,‬סננ ה‪ ,‬א׳> כיון פנתברי ^׳י‬
‫‪ w T‬גזרו‬ ‫’ ״ ״’ ״ ״‬
‫^ רשי י נ ל‬ ‫חומים ״ ״ ״ ="׳ ’ = ״ ״‬
‫לוה הוסיף דעכ״פ לסתם בני אדם הבר‪,‬יאין קצת‬ ‫^ ‪ -‬״ ״ ״׳‬ ‫‪,‬לא הי׳ פותר‪,‬ים מלםז=יי י® ” י ^‬
‫יהיו מסופר‪,‬ין בחפפ סכנה‪.‬‬ ‫חולד האוכל בע״ב‪ ,‬ומה דהביא בביאור הלכה ״ ם מם‬
‫ובמה נכנם הגאון יד אפרים לפרצה דחוקה‪ ,‬דודאי‬ ‫פתחי עולם דבמי‪,‬ום מחלת חלערא יאכל פחות פחות‬
‫מככותבת בכדי אכילת פרם וכן בפתיה ע״פ הפיעור ם‬
‫י* ’’‬ ‫פימת הט״ז ®א״י״י‬
‫סכנר לא ע״פ ״ פ אי ס ‪,‬לא ע״פ פל״‪ ,,‬ולא ע״י סתם‬ ‫המכריס בה׳ יוה׳> סי׳ תרי״ח‪ ,‬לפי דעתי העגיה לא נ‬
‫^ י אדם‪ ,‬מ״מ מתיחן לו דבמר״ם ח‪ ,‬ה אפ^ ודאי‬ ‫‪ p‬אלא במר‪,‬ום מחלה ה־״ל פכידוע ה ‪ .‬גער‪,‬ר כל ה ץ ־ ת‬
‫לגמרי ע״י פהתירו לכל הר‪,‬הל לאכול כיום ם״ ׳‬
‫אומד דד׳ל דאין צרין פוס פיעור לפער אם יכול להולד‬
‫בי^חי‬ ‫י’ '‬ ‫״ ״י ®‬ ‫ים םי«יי״‬
‫^ ס ס ן ‪ ,‬סכנה ע׳׳ ‪ ,‬החולי אם יתענה כיון דאפי׳נודאי‬ ‫? ״ ילל‘ ורעצר‬ ‫םלא " ״ " ״ ״ ״’ ’ ״‬
‫‪7 7‬‬ ‫א״ בו סכנה לא טרו‪ ,‬וכ׳׳ה כנראה הסכמת‬
‫ר^חרונים וכן נראה בברור בלפון הגד׳ א דמדמה לה‬ ‫^ י י ^ = י' ” ' י “ ־ י ״ י ת י ד ד י ל ד ו כ ו ״ ה מ פ‪ 1‬ו ה ; ה ל ה‬
‫\ לח י> בסכבר‬ ‫^™‬ ‫לאכול יי<‬
‫לאמירה לגוי דרבנן פל״ג במקום חולה‪, ,‬כן נעילת סגדל‬
‫״ ״‪S S ,‬‬ ‫מליו נזה ייאי ” ® ״'י‬
‫‪ 7‬פל״ג כלל >!מר‪,‬ום חולה א ״‪ .‬״ א י אין בו סכנה‪,‬‬ ‫גחלה במחלה אפי׳ אין בו סכגה ‪.‬פבמר‪,‬ום חולה לא‬
‫ויפ ט ה לפונות מתחלפים בפוסקים אחרונים ועיין‬ ‫טרו רנגן•‬
‫בפע׳׳ת פס ס׳׳ר‪r ,‬׳‪ ,‬ומ״מ הנלענ״ד כתבת ‪.‬‬ ‫ובאמת יראה דגם מפ״כ ח״ם‪ ,‬וביותר המהר״ם שיק‬
‫והריני ט ה ידידו דופ״ת — מצפה לר״״ '‬ ‫בעגין ח׳׳ש איגו ג״כ מיסוד גוף טירת איסור‬
‫לאחר שכתבתי כנ״להביא‪ ,‬לי ם׳ פד״ח וראיתי מש׳>‬ ‫אכילה דע׳׳ב פאמרו בסוף תעגית דכל האוכל בט׳ ^‬
‫בפס תשובת מהד׳ם פיר‪ ,‬או׳׳ח סי׳ רפ״ט ותשובת‬
‫רמ״ר‪ ,‬ם‪,‬׳ ל״ע בדברי הט״ו והנלענ״ד כתבתי‪.‬‬ ‫’ ^’ ’’ ^י ? ל ל ? םו * ד ר נ ־‪1‬‬ ‫אייי ייא®‬
‫ע׳׳ע ח׳׳י סי׳ פ״א‬ ‫^ ^ ימביא!‬ ‫על עצמותם ״יי״י ’®י® ®״'׳ י‬

‫דר ‪ -‬ן‪-‬‬
‫איסורר ל ב‬
‫עובר א ^ ו‬
‫ככל^ ד י ד‬
‫ונר‪,‬רא רפע מדרבנן י‬
‫בספרים‪ ” ®”,‬׳‬
‫״ ״ י י׳ י‬

‫סימן נז‬
‫לא רעמ?!'דברירם‬ ‫®׳‬ ‫״״®יאי‬
‫!ל‬ ‫מתירים האנילה ” ״יייי ®יי׳‬
‫בענמ שימת פלאסטיק שקוף על הסוכה‬ ‫״ ק א ח״ש‪ ,‬אלא לעפות‪ ,‬ג״כ בכלל המתעג ם‬
‫להגן מן הגשמים‪.‬‬
‫יילא' נגד‬ ‫ולא י ם״־״ ז=י ״ ״ ״ ” ״ י‬
‫דיו׳ו רי^י ו^ולי‪ ,‬והו‪6‬‬
‫י»חיח מכשיעור‪ ,‬וגס ‪ r‬ה נו ט ל‪:‬ס וע״׳‪-‬י‬
‫בענין השאלה שנשא‪ ,‬ונתנו כמה ת׳׳ח אם‬
‫‪Z‬‬ ‫סתימת ה״וםייי® ״ ״ ל׳ י® ” ׳‬
‫צח״ אכילת פ ס בתעניות לע־ין פ כ ח ו א כ ל טי תי ^׳ ם‬
‫ראם נחשב כספך פם‪,‬ל א‪ ,‬לא‪ ,‬לדידי פפוע דפסול‬ ‫^ ׳ ׳ א ‪ ,‬מ״ב וכבר העיר‪ ,‬אותי בענין מפ׳> נני אוי‬
‫ליתן על הסוכה גם כי איכא צילתה מרובה מחמתה‬ ‫ה?־ה הנ״ל פיעור כותבת לענין תענית וא^ ה שי ״י‬

‫י ל ' ״ ״ ® ‪ 7 ' ’ 7‬ל ד' פ ? ? ש ו ן ד״‪:‬׳ז סי׳‬ ‫‪“ -‬־'‬ ‫״‬

‫רמ ‪7‬רנחנתינוס‪,‬כהיו״דפ״אובש‪,‬״עאו״חסו״ם‬ ‫ובעצם הי ״י אהיל" ט״®‬
‫״ ק ‪ ,‬״ ‪ ,‬ס ״ ר ‪, ,‬׳ ‪ ,‬ו ח ו ל ה פ י פ ב ו ס פ ר ‪ ,‬א ו ח ת ^‬
‫הרי ר‪,‬יי״ל בפו״ע פס כדעה ראשונה דכל פעופה להגן‬ ‫א״צ אומד לומר פמא יפ בו סכנה דאפילו ודא אח‬
‫מיני החסה וה׳׳ה להגן מפני הגשמים דפסולה‪ ,‬ובעצם‬ ‫בו ס ״ ה ‪,‬אפילו לא אמר צריר‬
‫רפלאסטיק דבר פשוט פנר‪,‬רא סכל פסול ״ ‪ 7‬נ ע ש'‬ ‫ן חלר‬ ‫בע״ז‪ ,‬והגאח יי אאיי® ®® =׳ י ״ י' י‬
‫^ ר‪ ,‬פ א יאמר פיפ בו סכנה אם יתענה דאפילו יאמר‬
‫מ״ר פ ‪, 4‬גקתאח )ואפי׳ הי׳ נעשה מגדילין ‪7‬‬
‫מלאי אין בו סנגה יה״יל® ®״® י׳’׳ ’׳י ” ן ן ^‪!’!,‬‬
‫״'’׳ ‪® 7‬י״יןריית״לון‬ ‫״יי י״״®‬ ‫מ׳׳מ ״אכילין א‪,‬תו‪ ,‬־יח ״״י א ® ® ״ א‪ ,‬איןן ® ן‬
‫מסופקים ב‪ ,‬אם ס בו חפפ ם » ה׳ יא^׳א ‪ f‬ת ™‬
‫סדין יש צדדים להר‪,‬ל לרוב ראפונים כדאית ^ ו‬ ‫‪.‬ן;‬ ‫ע״פ הרופא שאין בו םנ־ה ®לל׳ ” ׳ ״‬
‫שריינו מסופקים בתחלה אם יפ בו סכנה‪ ,‬ו^ה גרם‬
‫ולר׳׳ת כיל׳ים ל" ®יי׳‬
‫נצרך להםד‪ p‬בתורת סכך אם כבר צילתה מרובה נלא>‬ ‫יהיומ‬
‫צת ’ ל ר‬‫הגקיאין ‪7‬‬
‫ל®®״®®'פסתם בני אדם ^^ ’‘ ?‬ ‫ל״^אי׳‬
‫קצת‬ ‫פעכ׳׳פ צרין‬

‫הלרי‬ ‫או״ח סימן נו‬
‫™י מ־יס מ ס ח ‪ OM‬י ־י א״> ‪OT‬‬
‫מתנאי הכשר סוכה שיגן ק הגשמים מכ״מ פיין בהג׳׳ר‬
‫^י׳ פ׳׳ה מסוכה אות ח׳ בשם הריב׳׳א דגם לד׳ת‬
‫פכ״פ בפינן הצלה והגנה ק הגשמים אלא דאם‬
‫י‬ ‫יורדץ בה כלל פסולה‪.‬‬
‫ע ‪0‬פ גם הגנת הגשמים בכלל צל דמיצל ומגין מסד‬
‫המטר‪ .‬ואפ׳׳פ דכאי פלאסטיק השקוף ים ל‪,‬‬
‫שישיי של הגנת הצל דהיינו הגנה מפני המסר‬
‫אמר דבשביל זה יבטל ממנו שם סכך כיון שהוא‬
‫ס ^ו פכ״פ‪ .‬פד שנאמר דאינו בכלל סכך פסול שפסלה‬
‫כראשיניס ק החורב דנהי דאור השמש חודר‬
‫תוכה אבל הגנה מפני חום השמש והחורב פכ״פ הד‬
‫^_׳כ יראה בפניי דחלילה להתיר כזא״‪ ,‬ו ב ו ד א י‪ ,‬ק ^‬
‫כך פסול ק התורה‪ .‬ודינו כסדין ופ׳׳ד שכ׳ מג׳׳א הג״ל‬
‫סי ס תרכ׳׳ט דאם יש כבר סכך כשר מלבדי דדש‪,‬‬
‫תחתיו מספיקא דר״ת בשפת הדחק ואינו מב^‪.‬‬
‫סימו נח‬
‫כייו ת^יל ולא טו חעשיי ‪ -‬כחידוש הגאיו אכני נ‪,‬ר‬
‫יתעשר ולא טו יעשוי יה כנמר עשיית הספר ‪-‬‬
‫‪ ............................... ..........‬־ייני ר ״ ט ־ ״ ;‬
‫כופה ט״ז ‪ -‬כשיטת הימפ״ם פ״ה טהל׳ סופה ‪ -‬כעד«״‬
‫■י ” י ״ ״' ״י’ “ *י ״ ״־יי ״י »י »‪ ,‬לנ‬
‫״‬ ‫“ ‪ °‬״ ' " י י ״ " ״ • י י י ‪ .‬ת־‪.‬״‬
‫_‬ ‫כטשטעות ריי״ח יכעינו חומט לשט ספר ‪ -‬כך‪,‬ן‬
‫ספר פודם לדפנות כמי׳ תיל״ה כ־ו״ז וככ״ח כזד‬
‫״ ״ ״י י «־ ״־י״ ־פי על התעדר והס‪,‬ך‬
‫ח ״ כ ״ ישפיל טשיטתילפ״ח־■ כדיני פפיננתי יו וד«‬
‫ע שי י ״ ו ״ ־ ״י ״ א ‪ -‬כי ס ו ד פפילטחוכד כסכך‪.‬‬
‫א( בעיקר מחלוקת רב ושמואל ביסוד הדין דתולמ״ה‬
‫דרב ם> דאמרינן קציצתן זו פשייתן ‪1 -‬‬
‫ושמואל ודפמי׳ והכי קיי׳ > ם״לדצ ריו לנ פנפ אבל ס ס‬
‫ס״לד תפ שהדאמיהרחמנא היינופשיית הסכך ישל ש‪,‬‬
‫אם צר^ דיני פשיית הסכך מתחלת הפשיה פד סופה‬
‫אי די בגמר פשיית ככשר הסכך‪ .‬ומה שהבאני לדכר‬
‫«כ דכנה בתוס׳ ד׳׳ה פסיקתן וכו׳ כתבו דגמנ די‪,‬‬
‫פשאה ק הקוצץ דפסול גם לרב בסוכה ט׳ פ׳׳א דאס׳ ‪1‬‬
‫ל־״יי לא ״שי־ גזה ס ם ? ׳‬ ‫‪C‬‬
‫״ל״" ל־״־‪ .‬־״ לאשתי »־‪S r % .,‬‬
‫מנחות ^ ב פ׳׳ב בשם רש״י דגם פשאה ק הקוצץ כוא‬
‫מטפם תולמ׳׳ה והקשו דמ׳׳ש מהאי דהכא דמהני קציצחן‬
‫דאח׳כ א״כ מכ׳׳ש כל פשיית ציצית דאחר תליר אלא‬
‫דשאני התם דכפסול משוס שלא לשמה ו״ כ לא‬
‫^ חקון דאח״^ וכתבתי טפמא בפניי בשו׳׳ת שבט‬
‫הלוי ח׳׳א סי׳ ד׳‪.‬‬
‫‪m‬‬ ‫‪v‬‬
‫‪.‬גש^ס שירדו לסוכה מגעי אייגחו‪ .‬אבל פור או‬
‫סלאסנניק הזה שאיגו מגיח הגשמים שירדו לסוכה‬
‫‪.‬רי כ׳ ד׳ס ריש סוכה ובפוסקים סי׳ חרל׳׳א ס״ג דאם‬
‫ל־״־ ־ ס * ■י־‪ .,‬ל ״ ;‬
‫"י ״ ® ־י סי■ ״יל״א ־■‪ P‬־■ ר־סת »‬
‫' ״ ‪■ to‬יכם ־־־מ ס־ו כסר ‪y t o‬‬
‫אי ‪ to‬״‪ r‬א‪,‬‬ ‫” " ”יא ™“ יי ל ” י‪1‬‬
‫מדרבגן‪.‬‬
‫אמנם הדרגא מזה דהא מג׳׳א סו״ם חרכ״ט ‪,5‬‬
‫דבגשמים ומים גוטפיס יחו סדיו ליראי‬
‫״ ״ י א ‪ -‬ל‬
‫י״‬ ‫יברך אז( הרי דסדץ גס לגשמים מ ה ד _ ו‪5‬ן‬
‫‪.‬קדמוגים דלמה גשמים סיק קללה בחג דיפרום שר‬
‫מה ג ^גן דכשר לשיטח ר׳׳ח‪ .‬כרי דהשוו פור ו ‪pD‬‬
‫י עיי הא ודאי יראה דכיון דיש סכך כשר ממש בלא^‬
‫וםכך זה ראוי שיפברו בו גשמים — א״‪5‬‬
‫הפלאסטיק כזה המענג ג^מיס לא ״־יף מסכו פסול‬
‫^י ^‬ ‫‪ t‬א־ו ”י‪ .‬ילר״״ ־־■־ כל סאיא‬
‫יא־יא » » «' ־ אי« מ״א‬
‫לרד לסוכה מכ״מ מגיפח ירידח גשמים הפוסל אי‪-‬י‬
‫מפפם הסוכה אלא מפפם הם־ו‪ .‬יעיין ב פ ^ כא א‬
‫‪™ ^ ,‬י׳ א א א ״ ־י א ־ י ־ ל ־ ״ א י ־ ־ ו ־ ס י ז ־י ד‬
‫לי’ " ״ י“’ ” ־לא־־יז »ל סי־־ מ י ג ‪P0‬‬
‫בה צילתה מרובה מחמתה חלוי בב׳ דנוייז‬
‫שבשירו סו׳׳ס תר־׳׳ט הג״ל‪ ,‬ובשפת הדחק דממילא‬
‫גשמים יורדים ה׳׳ה כסדץ שכ׳ מג״א דיתו רני; ״‪;,‬‬
‫הגשמים אבל אסור לברך כיון דכפיקר כדפה'ראשוגכ‬
‫כמש״כ מג׳׳א הג״ל‪.‬‬
‫הנה ^ ' י י=י׳ ®שיט ג־ייגי ‪ -‬אלא דבא לידי מש״‪5‬‬
‫חכם אחד בירחון קול יפקג — )יו״ל בברוחליו^‬
‫סי ^‪ ^ ,‬״‬ ‫״ א י ״ ־ ־ ־ א ־ ל א ^ ק ־' א‬
‫נראה מחוכו‪ .‬וכיון דפיקר םכך לצל וא״כ כשאמרה‬
‫י =ייי* " ־ ־וכי‪® .‬סיר‪ ,‬יסיכה ת־י‬
‫לצל יומם‪ .‬א״כ בכלל פשית סוכה רק דבר המיצל וא״כ‬
‫י ״ י » ו ־־יל ס י לא ‪; , t o‬‬
‫“ " ”’לי י><‪• 1‬־ ־־ו ־־יל רכיסל בסינר‪_ ,‬‬
‫ורצה שם לחזק יסוד זה‪.‬‬
‫‪,‬״‪,‬ן‬ ‫י י י י י’ '= ל״א ־ ״ י־א ־■ ־ ־ ־ י ״‪W ,‬‬
‫טשיי לצל היינו להגן ק השמש ו ק המטר‬
‫ואף שלא נמצא ברם׳‪ v‬שלפנינו שם ח׳ פ׳׳ב מכ׳׳מ כן ס‬
‫‪,X‬‬ ‫א־ סי■ ״ ־ י־ל־י ס־־א י״י־־״‬
‫^ ־י ־ א־־א־ ללל להחלינו אאתר מאירב יממכר‬
‫יילייי יייייא "סמי׳ י׳ וכרכה תהי׳ ל‪5‬ל‬
‫ילי״״ר י ״י ־ י״יי־יי‪ .‬י־‪-‬ל לה”‬
‫ראשונים דסיפא דקרא ארישא קאי דזה ג״כ בכלל צל‬
‫’‬ ‫ו פי׳ לר׳׳ת החולק בתום׳ וברא׳׳ש שם דם»ל‬
‫*;‬ ‫י‪=°‬ו ״ י ” ״ ״ ” »־־״־ ־י־ל ותסס‬
 ‫עא‬ ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן נח‬
‫בכשרות והטפח השביעי הונחה מאליה שלא לצל דפסולה‪,‬‬
‫ואק לומר ח ה רק טפח א׳ סכך פסול שאינו פוסל‪,‬‬
‫דאדרבה כל הף טפחים לעולם בפסול רק כגמר עושה‬
‫ככשר וא״כ כיק שכאן הי׳ הגמר בפסול דנעשית מאליה‬
‫כאלו כל כסוכה ‪ p‬כעשוי ופסול‪ ,‬וכ׳ דכ׳ הוכחה לזה‬
‫בחי׳ לסוגיא דחוטט בגדיש‪.‬‬
‫ב( הנה חי׳ לנו הגאון חי׳ עצום דגם בעשיית הסכך‬
‫לא כל עשייה הסכך הוא בגדר תעשה אלא‬
‫טפח האחרון בין להקל בין להחמיר‪ ,‬והיות שאין דעתי‬
‫כעני׳ כן‪ ,‬אלא כל הנחת כסכך מתחלה ועד סוף הוא‬
‫בגדר תעשה של תורה ונחזי אנן הנה עיקר ראיתו‬
‫ממש׳׳כ תוס׳ בסוכה וכן במנחות דאזלינן בתר סוף‬
‫מעשה לענק תולמ׳׳ר‪ ,‬כנה כבר כתבתי להוכיח בשבט‬
‫כלוי או״ח סי׳ ד׳ דמש״כ תוס׳ מנחות מ׳׳ב מדאמרינן‬
‫קציצתן זו עשייתן לענק סוכה וציצית דהכ״ד לענין‬
‫עשאה ‪ p‬הקוצין אם הפסול רק משום תולמ״ה דיהני‬
‫כל עשית הגדיל והקשר אח״כ משום מעשה דציצית‪,‬‬
‫דכתבו כן דרך כל שכן דאם אמיו בקציצתן זו עשייתן‬
‫דאינו מעשה בגוף כסכך וגוף עשיית הציצית דאהני‬
‫קציצה וכמש׳׳כ הריטב״א פ׳׳ק דסוכה‪ ,‬א״כ מכ׳׳ש‬
‫בעשיית קשרים וגדילים דציצית לאחר שנתלו הקיצק‬
‫דרך פסול תולמ׳׳ה דאכני מעשה ציצית שאח״כ שהיא‬
‫גוף עשיית המצוה‪ ,‬וכתבתי שם דסוף מעשה דעשיית‬
‫ציצית ממש מכני גם לשמואל דלית לי׳ בעלמא קציצתן‬
‫זו עשייתן דשאני כתם דאינו מעשה בגוף הסכך כנ״ל‪,‬‬
‫ומצאתיו אח״כ במחצית כשקל סי׳ ט״ו ס״ק ד׳‪ ,‬וישבתי‬
‫בזה קושית הגאון הק׳ מלא הרעים בהגהות כש״ס‬
‫מנחות שם‪.‬‬
‫וא״כ לא דמי כלל למש׳׳כ הראב״ד וכס׳ן כנ״ל דהתם‬
‫גבי לולב גם על אגודת ב׳ מינים כראשונים‬
‫שייכא אגודה ועשיה גמורה כמו על המין השלישי שעדיין‬
‫חסר ואין השלישי יכול לתקן בעשייתו מה שקלקלו‬
‫הראשונים בעשיה בפסול ושאני ציצית דעיקר עשייך!‬
‫מעשה הציצית שעליה כתיב גדילים תעשה שמזה ממעטינן‬
‫תולמ׳׳ה על קשירת הגדיל קאי וכמבואר בריטב׳׳א וערוך‬
‫לנר סוכה י״א מש״ס מנחות ל״ט לענק קשר עליון וע״כ‬
‫שפיר כתבו תום׳ דאם כי׳ פסול דתלאן מאליהן דקוצק‬
‫מטעם חסרון עשיה הי׳ מכני בפשיטות עשיית גמורה‬
‫דציצית אח״כ גם לדידן דלא ס״ל קציצתן זו עשייתן‬
‫כנ״ל‪ ,‬משא׳׳כ מש״כ כראב״ד בג׳ מינים דלולב‪ ,‬א״כ‬
‫ככ״ד דעשיית סכך דומה לזה דגם הטפחים הראשונים‬
‫של‪.‬הסכך הם מכמכוון של חג הסוכות תעשה לך שהוא‬
‫כסכך )ואינו דומה לציצית כנ׳׳ל( ובעינן מעשה כדין‬
‫בהם מתחלה ועד סוף‪ ,‬ממילא פשוט דאם עשה ר טפחים‬
‫בפסול דתולמ׳׳ה גם אם סיים בטפח השביעי בהכשר‬
‫צריך לנענע את כולם להוציאם מפסול דתולמ׳׳ה‪.‬‬
‫ומכ״ש אם עשה הו׳ טפחים ראשונים בהכשר רק‬
‫הטפח השביעי עשה בפסול דתולמ׳׳ה דלא יכול‬
‫הטפח הז׳ לפסול מה שעשה בראשונים בהכשר‪ ,‬ונשאר‬
‫שבט‬
‫וב׳ בתשובת אבני נזר אף׳ח סי׳ תס״ו דמזה מוכח‬
‫דאם עשה מקצתן בפסול כל ז ק שלא גמר לא חשיב‬
‫תעשה ק העשוי והגם דלא כ׳ כן ככא אלא לרב מ״מ‬
‫מתום׳ מנחות מ׳ ע׳׳ב מבואר דלכ׳׳ע כ׳ כן גם לדידן‬
‫דבעינן נ ענו ק וכן פסק בשו׳׳ע או״ח סי׳ י״א סי״ג ע״ש‬
‫במג״א‪ ,‬וכן כתבתי בביאור דהתום׳ דמנחות בשבע‬
‫הלוי שם‪.‬‬
‫והעיר בא״נ ממש׳׳כ הראב״ד פ״ד מממרים ה״ג‬
‫ועיקרו הוא בחי׳ הד׳ן סנהדרין פ׳׳ח ע׳׳ב שכ׳‬
‫בשישת ראב״ד הנ״ל דלמ׳׳ד לולב צריך אגד אם היו‬
‫שני מינים אגודים והוסיף השלישי )כצ׳׳ל( פסול משום‬
‫תולמ׳׳ה‪ ,‬והרי לא נגמרה העשיה בפסול רק מקצת אגד‬
‫הי׳ בפסול‪ ,‬ואין זה דומה לקשירת מקצת ציצית שגורם‬
‫פסול תולמ״ה דהתם כל ציצית בפ׳׳ע אלא שמעכבים‬
‫זל״ז משא׳׳כ אגד ג׳ מינים שהם מצוה כאחת ממש‬
‫ממילא אם אגד רק מקצת הוי רק מקצת בפסול‪ ,‬ועוד‬
‫הקשה דמ׳׳ש דלענין תולמ׳׳ה אזלינן בתר גמר עשייתן‪,‬‬
‫ולא לענין לשמה‪.‬‬
‫רב׳ בא״נ שם לפרש דהתום׳ עם דברי ראב״ד הנ״ל‪,‬‬
‫דכיון דחידש הראב״ד דאם אגד רק ב׳ משלשה‬
‫מינים חשיב עשיה בפסול משום שלא גמר האגד א׳׳כ‬
‫ממילא אינו דומה לציצית דשם בתחלת עשיית ציצית‬
‫לעולם הוא בפסול כיון שחסר גמרם וכך הוא מצוותם‪,‬‬
‫וע״כ חזינן שלא הקפידה תורה רק על גמרם שיהי׳‬
‫בכשרות‪ ,‬ותחלת העשיה ע״כ לעולם הוא בפסול‪ ,‬אבל‬
‫תליה לשמה שפיר בעינן גם בהחלה ח ה יכול להיות‬
‫שיהי׳ כל העשיה לשמה‪ ,‬משא׳׳כ עשוי בכשרות א׳׳א‬
‫בתחלה‪ ,‬וזה בציצית‪ ,‬אבל באגודת לולב דלעולם באופן‬
‫כרגיל כל עשיית ג׳ מינים באגד הלולב הוא מיד בכשרות‬
‫בתחלה‪ ,‬ע״כ אם שינה זה ועשה ב׳ מינים בתחלה פוסל‬
‫גם תתלת עשייתן‪.‬‬
‫וחי׳ הגאון מכח יסוד זה דאם בסוכה סיכך פחות‬
‫מכשיעור הכשר סוכה כשהי׳ עדיין מחובר וקצצו‬
‫ואח״כ גמר השאר עשייתו בהכשר‪ ,‬וכן אם הי׳ בתחלה‬
‫תמהה מרובה מצלתה כשכי׳ מחובר ואח׳׳כ קצצו וגמר‬
‫עשייתו בהכשר כשר‪ ,‬דעתו הג׳ של הגאון א״נ דעשיית‬
‫סכך סוכה דומה בזה לציצית שא׳׳א במציאות שיהי׳‬
‫גם תחלת עשיית הסכך בהכשר גמור דהא כשמניח‬
‫תחלת הסכך לעולם פסול מחמת חסרון שיעור זע׳׳ז‬
‫כמו שבציצית פסול עדיין כשתלה קודם שקשר א״כ‬
‫חזינן דלא הקפידה תורה רק על גמר עשייתה בהכשר‪,‬‬
‫וע״כ אם הניח בתחלה פחות מזע״ז וכי׳ מחובר וקצצו‪,‬‬
‫אע״פ שלא נענע די או אם נענע אח״כ בסוף השלמת‬
‫השיעור וא״צ לנענע ו׳ ספחים הראשונים גם לדידן‬
‫וכיו׳׳ב אם כי׳ תחלה חמתה מרובה מה שהי׳ מחובר‬
‫וקצצו א״צ לנענע רק המשלים צלתה מרובה דלעולם‬
‫אזלינן בפסול תולמ׳׳ה בתר מעשה של סוף עשיה‪.‬‬
‫ומזה יצא לו עוד חי׳ דככ״ד להיפך לענק פסול אזלינן‬
‫לעולם בתר כסוף וע״כ אם סיכך ששה טפחים‬
 ‫הלוי‬ ‫אדת סימן נח‬
‫גמור גגובה עשרה טפחים ט״מ לעשות כדפגות‪ ,‬ואם‬
‫ככשיר כרז״ה אפי׳ בגדיש מלא ט״מ לעשות כדפגות‬
‫מכ׳׳ש ככ״ג וגם כחולקים עליו בזה שם כאן יודו‪.‬‬
‫ואם משום דסכך בלי דפגות פסול‪ ,‬וא״כ כשעשה‬
‫דפגות אח״כ כוי תולמ׳׳ה‪ ,‬אולי י״ל כיון דפסול‬
‫זה בסכך מחמת חסרון כדפגות לכ׳׳ט אמריגן בזה‬
‫קציצתן עשייתן ר״ל עשיית כדפגות עשיית כסכך לטגין‬
‫פסול זה דחסרון בדפגות‪ ,‬ואט׳׳פ שדחה כע״ז ראיית‬
‫כב״ח ממשגת כמשלשל דפגות מלמעלה למטה ט״ז ע״א‪,‬‬
‫וכ׳ דאולי מיירי כשיש כבר טפח סמוך לדפגות‪ ,‬הגה‬
‫מלבד סתימת לשון רש״י וראשוגים דלא משמט כן‪,‬‬
‫עוד מצאתי לשון המאירי בסוכה שם כ׳ דר״ל שהתחיל‬
‫לארגס )כדפגות( תחת שפת השכך‪ ,‬משמט סמוך לסכך‬
‫ממש משמט דלא גטיגן אפי׳ טפח אכל לפגי עשיית‬
‫הסכך‪ .‬ומש׳׳כ כא׳׳ר גשם ס׳ אמרכל דכו׳׳ל כסוכת‬
‫גגב״ך דלא געשה לצל צ״ע דדין געשה לצל בהל׳ סוכה‬
‫הוא בסכך וכסכך געשה לצל בפרט כשעשה ט״מ לעשות‬
‫דפגות‪ ,‬ואיגו דומה לדין סוכת גגב״ך דהסכך עצמו לא‬
‫געשה לצל‪ ,‬ולדיגא יראה דספק פסול הוא לכל כיותר‪,‬‬
‫ושו״ר בברכי יוסף שכ׳ סתמא דכעיקר כב״ח ולא כ׳‬
‫טעמו‪ ,‬ואגחגו בטגייגו כתבגו טטמו וגמוקו‪.‬‬
‫ט( עו ד רגע אדבר במה שראיתי לגאון ישראל כחזון‬
‫איש שכ׳) מועד סי׳ קמ׳׳ג סק׳׳ה( בהא דאין‬
‫חלל טפח במשך שבטה דלכאורה במשך ד׳ טפחים ומשכו‬
‫סגי דמצטרף סכך פסול פחות מג׳ טפחים‪ ,‬וכתב דאפשר‬
‫דגקט מילתי׳ בגומר לחטטו בעומק‪ ,‬ולא איירי במרחיבו‬
‫אבל אה׳׳ג דסגי בד׳׳ט ומשכו‪.‬‬
‫הנה כגראה אין כווגת כגאון לצרף אחר חטיטת ט׳‬
‫כגשארים גם גשלא כי׳ אלא דע״ד בגובה חלל‬
‫טפח ח ה פשוט דלא מהגי דכאטום ‪ p‬הצד שלא‬
‫חטט כלל איגו בגדר סוכה כלל ולא שייך צרוף‪ ,‬אלא‬
‫כגראה רצון כגאון להקשות דגם אם הי׳ רק דע״ד‬
‫בגובה חלל טפח ושוב חטט כל כעשרה גם כטפח כראשון‬
‫‪ p‬הצד פחות מג׳ טפחים‪ ,‬דככ״ג אחרי החקיקה אותן‬
‫ג׳׳ט רק סכך פסול פחות מג׳ ויצטרף לחקק דט״ד‬
‫שהי׳ סכך כשר כיון שהי׳ בגובה חלל טפח‪ ,‬ולזה כ׳‬
‫דאולי לא מיירי רק בחוטע בעומק ור״ל חלל טפח‬
‫במשך ז׳ מעכב לטגין היתר לחקוק אח״כ בעומק עוד ט׳‬
‫דזה ודאי בטיגן זע״ז דכל ז ‪ p‬שהוא אטוס לגמרי‬
‫איגו מצטרף‪ ,‬אלא שמצטרף כאשר עכ״פ חטט כבר גם‬
‫תרכ״ו במחובר דלא אמריגן קציצתן זו עשייתן א ע״ג‬
‫כפחות מג׳‪ ,‬ואע׳׳פ שעל סכך כזה עדיין רוגך פסול‬
‫דתולמ׳׳ה מכ״מ אחרי החטיטה גקרא טכ״פ סכך פסול‬
‫משא׳׳כ קודם כחעיעה גמצא דלעגין עצם כיתר כחטיטה‬
‫אח״כ עוד ט׳ זה אמת לדיגא דבטיגן חטיטת כז״ט‬
‫בגובה טפח‪ ,‬אלא ח ה מתחלק דדט״ד בתחלת הגדיש‬
‫ופחות מג׳ אפי׳ אח״כ לפגי שחוטט כשאר‪ ,‬אגל מה‬
‫געשה שאין שיטת כש״ס וכשו״ע משמע כן‪ ,‬והטעם‬
‫דגראה דקים לכו‪ ,‬דבכה״ג שלפגי חקיקת כ ט׳ עדיין‬
‫איגו סוכה‪ ,‬לא גמירי לצרף סכך פסול פחות מג׳ ויהי׳‬
‫שבט‬ ‫עד‬
‫אליגא ד ד כוגא‪ ,‬וכר״ן הוסיף דגעיגן לשם צל לדידן‬
‫ולכלכה דקיי״ל דלא אמריגן קציצן זו עשייתן‪.‬‬
‫ז( ואמנם ממש״כ כרי״ף בשמעתין‪ ,‬אבל אם יש שם‬
‫חלל עפח במשך שבפה וחטס לשם סוכה ה״ז‬
‫סוכה‪ ,‬ובביאור הלכה סי׳ תרל״ה‪ ,‬הגיח כדבר בצע׳׳ג‬
‫דכיון דיש כבר חלל פפח‪ ,‬שוב אץ חעיטת השאר אלא‬
‫עשיית הדפגות שכדץ שא״צ לשם סוכה‪ ,‬וכה ראיתי‬
‫גם בגליוגי כש׳׳ם לכגד׳י עגגיל ז״ל)תקשה בזה‪.‬‬
‫ואמנם אם גימא כדרכיגו הראשון בכבגת רש״י דחלל‬
‫טפח אפילו לא געשה לצל מהגי‪ ,‬ומהגי חטיפת‬
‫כשאר אח״כ לשם צל לשוי׳ כסכך סכוך לשם צל גם לדידן‬
‫דליה לן קציצתן זו עשייתן‪ ,‬משוס שעצם חסרון כדפגות‬
‫הי׳ בזה עיקר החסרון שלא געשה לצל‪ ,‬א״כ במקרה‬
‫זו חטיטת כדופן טד עשרה טפחים הוא מעשה גם‬
‫בסכך ושפיר מש״כ כרי״ף דבטיגן לשם סוכה‪ ,‬וכה‬
‫ראיתי שכווגתי בזה למש׳׳כ בחי׳ שפת אמת סוכה ט״ז‪,‬‬
‫אלא שלא ביאר שם מילתא בטטמא כאשר בארתי בטגיי‪,‬‬
‫וכ׳ שם בשפ״א דגם פשטא דשמטתא מורה כרש״י‬
‫והרי״ף‪.‬‬
‫וא״כ היוצא לדיגא דלרש״י באין חלל טפח לעולם פםול‬
‫ולא מהגי מחשבת סוכה ט״מ לחטט‪ ,‬וביש חלל‬
‫טפח לפולם כשר‪ ,‬ולפי מה שבארגו אפילו לא גתכוון‬
‫לצל בתחלה‪ ,‬משא׳׳כ לדעת כרמב״ם וכרז׳׳ה דבאץ חלל‬
‫טפח סתמא פסול‪ ,‬אבל גמגיח לסכך ט״מ לחטט יתכן‬
‫דכשר כמבואר ברז׳׳ה‪ ,‬וביש חלל טפח סתמא כשר אבל‬
‫יתכן דפסול אם ברור שלא הגיח לצל אלא לגדיש‪ ,‬ולהלכה‬
‫מדכשמיטו כפוסקים קולת כ ח׳׳ ה דמכגי באין חלל‬
‫טפח ט״מ לחטט מכלל דלא ס״ל כן‪ ,‬וביש חלל טפח‬
‫צריכים אגו לחשוש לסברת כ ד׳ן וכריטב״א דבטיגן‬
‫תרתי לטיטתא ט״מ סכך וצל‪ ,‬וגם חלל טפח‪ ,‬אט״פ‬
‫שפשטא דשמעתין לא מורה כן‪.‬‬
‫סימן נט‬
‫ח( הנה בשו״ט סי׳ תרל׳׳ה ואץ לעשות כסכך קודם‬
‫הדפגות וכו׳‪ ,‬ואם טשה דיטבד הב״ח מכשיר‪,‬‬
‫והלבוש וכט״ז פוסלים‪ ,‬ובט״ז הכריח לפסול משום‬
‫דגג בלי דפגות לא גקרא אכל‪ ,‬ופסול משום תולמ׳׳ה‬
‫בעשיית דפגות אח״כ‪ ,‬והביא ראי׳ ממה דקיי״ל סי׳‬
‫דיש טכ״פ תורת גג וסכך אלא שהוא פסול מכ׳׳ש‬
‫כשעשה סכך גלי דפגות‪ ,‬ובטגיותי י״ל דדטת הב״ח‬
‫דאין לדמות דין אהל לשבת שלא גחשג רק ט״י מחיצה‬
‫וזה מסרך מלאכת בוגה ג״כ‪ ,‬משא״כ בכללא דסוכס‬
‫דכטיקר דצריך לעשות ט״מ סכך וצל ותורת גג פליו‬
‫אט״ג דאין תורת אכל עליו‪ ,‬ומה דפסול בשמטתץ באין‬
‫חלל טפח לרש׳‪ v‬משום שאץ גג כלל‪ ,‬ולרמב״ס ודטמי׳‬
‫משום שלא געשה לצל‪ ,‬וזה לא שייך כלל בעושה סכך‬
 ‫עה‬ ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן נט‬
‫אלא כיון דהוא גמר המכשיר ומתחלה הגיח כסכוך‬
‫לשם סכך אלא דהי׳ במחובר‪ ,‬וכיון שקצן אח״כ והסיר‬
‫הפסול כאלו קצן לפגי הסכוך ואח׳׳כ סכוך‪ ,‬ויתכן דזה‬
‫כווגת הירושלמי כאן דאם הגיח ע״מ כך ד׳ל ע״מ‬
‫לקצן כמש׳׳כ המפ׳ לכ׳׳ע קציצתן זו עשייתן‪ ,‬ואם לא‬
‫הגיח ע״מ לקצן צריך געגוע לכ״^ ור״ל דאם הגיח‬
‫ע״מ לסכך א״כ מתקיים תעשה בשעת הגסה וכיון‬
‫דהגיח ע״מ להכשירו כאלו לא חל פסול לעולם ואין‬
‫כאן ‪ p‬העשוי בפסול‪ ,‬וצריך רק לסלק הפסול דמחובר‪,‬‬
‫משא׳׳כ כשלא הגיח ע״מ כך גחשב כאלו הגיח בפסול‬
‫וחל כפסול דתעשה ולא מן העשוי בפסול‪ ,‬ולא די בסלוק‬
‫הפסול ע״י קציצה וצריך געגוע ג״כ‪.‬‬
‫ונהי דבעיקר השיטה חולק הבבלי בזה דכא לדידן‬
‫צריך געגוע גם אם הגיח מעיקרא ע״מ לסכך‬
‫בשעה שהי׳ עדיין מחובר‪ ,‬הייגו דבזה חולק כבבלי דלא‬
‫אהגי כאן מחשבה ע״מ לקצן שלא יחול עליו שם‬
‫תעשה בפסול אבל מ״מ זה למדץ משם דלמ״ד המקיל‬
‫בקציצה לא משום דהקציצה כל עיקר עשיה דלא הוי‬
‫רק סלוק כפסול אלא כיון דכי׳ מעילןרא הגחה ע״מ‬
‫לקצון כאלו קצן ואח׳׳כ הגיח‪.‬‬
‫ובאמת יש להביא לזה משמעתין דמוקי מחלוקת‬
‫ההגאים דאם מיעט עגבים מרובים מעליו‬
‫אם אמריגן‬ ‫ושמואל‬ ‫תו תולמ״ה‪ ,‬אבל כה״ג שיש תקרת בית למטה וסכך אם כשר או לא במחלוקת רב‬
‫קציצתן זו עשייתן‪ ,‬ולכאורה מה דמיון דגם אםגימא‬
‫שגוגע בגוף‬ ‫יהי׳ בין סכך לסכך להחשב סוכה תחת סוכה וס״ל בסכך וציצית קציצתן עשייתן הייגו משום‬
‫הסכך וגוף הציצית ומעשה כל דהו של קציצה גחשב‬
‫לו עשיה בכם כאלו עשאן מעיקרא‪ ,‬אבל ככא העשיה‬
‫הוא אגודת כלולב להאי מ׳׳ד כמש׳׳כ רש״י‪ ,‬והאגודה‬
‫היא שגעשה בפסול‪ ,‬ואיך גחשב לקיטת עגבים מן ההדס‬
‫לתקון ‪ p‬העשוי בפסול של האגודה‪ ,‬אם לא שגימא‬
‫כג״ל‪ ,‬שקציצתן גם בסוכה וציצית איגו מעשה בעצם‬
‫אלא הסרת הפסול ומהגי כיון שגתן הסכך מעיקרא‬
‫ע״מ כך וכיו״ב בציצית‪ ,‬וכיון שכן גם לקיטת עגבים‬
‫מהגי מה׳׳ט‪.‬‬
‫והנה במה דמשגי הש״ס דלעולם לולב צריך אגד‪ ,‬ולא‬
‫אמריגן קציצתן זו עשייתן‪ ,‬אלא דפליגי אי ילפיגן‬
‫לולב מסוכה פי׳ רש״י אי ילפיגן עצם פסול דתולמ׳׳ה‬
‫לולב דלא כתיבי בי׳ תעשה אע״פ ששייך בו עשיה‬
‫מסוכה דדילמא דוקא בסוכה גזיה״כ דבעיגן שלא יהא‬
‫תולמ׳׳ה וכן בציצית‪ ,‬איברא מצאתי בר״ח שפי׳ דפליגי‬
‫אי ילפיגן לולב מסוכה לעגין זה דלא אמריגן קציצתן זו‬
‫עשייתן דלחד מ׳׳ד ילפיגן ולא אכגי לקיטת העגבים ולחד‬
‫מ״ד לא ילפיגן ומהגי לקיטת העגבים אע״ג דלא מהגי‬
‫קציצת הסכך‪ ,‬חולק כר״ח בזה ארש״י דאין מחלוקת‬
‫דגם בלולב שייך תולמ׳׳ה אלא דאכגי לקיטת העגבים‪.‬‬
‫וטעם כדבר גראה דתעשה דסכך הייגו הכגחה ע״ג‬
‫סוכה‪ ,‬ואין קציצת המחובר מתקן מגיעת כעשיה‬
‫ולא עשיה בעצם הסכוך מ״מ זו עשייתן וגחשב כאלו‬
‫של הסכך‪ ,‬משא׳׳כ בהדס פסול מחמת עגבים שעצם‬
‫תקון הכשרו לעשותו הדס כשר זה עיקר עשייתו ומכג־‬
‫שבט‬
‫קרוי כבר גדר » ך להעמיק על סשבון זה עוד מ׳‬
‫טפסים ודו״ק היטב‪.‬‬
‫י( במג״א סי׳ סרנ״ו סוס״ק ז׳ ואם הגיס הסכך‬
‫על הסקרה ואס״נ הסיר הסקרה פסול‪ ,‬פי׳‬
‫אע״ג דמוהר לעשוה הסה הגג ולהסירו אס״כ ואין בו‬
‫משום הולמ׳׳ה‪ ,‬מ״מ בזה פסול‪ ,‬ונמש״כ בפמ׳׳ג שם‬
‫דבהסרה הגג והסכך למטה אץ הפסול בסכך עצמו‪,‬‬
‫משא״כ כשהגג למטה דהפסול בסכך שלא הי׳ לו דפגוה‬
‫כלל‪ ,‬ומזה כ׳ בפמ׳׳ג דאם סיכך למעלה ‪ p‬הגג עשרה‬
‫טפסים ואה״כ הסיר ההקרה שלמטה וגמצא הכל הוך‬
‫כ׳ אמה כשר כאמור‪ ,‬ובבכורי יעקב שם השיג על הפמ׳׳ג‬
‫במש׳׳כ דבעינן כה״ג עשרה טפסים להסשב סכך שע׳׳ג‬
‫סכך כשר הא בחוטט בגדיש לעשוה בו סוכה מכשריגן‬
‫בשהי׳ שם חלל טפס במשך שבפה בסי׳ הרל׳׳ה‪ ,‬ופסק‬
‫כן למעשה דבגובה טפס סגי דלא כפמ׳׳ג‪ ,‬ועיין ג״כ‬
‫בשעה״צ סי׳ חרכ״ו‪.‬‬
‫ובעניותי דברי הפמ׳׳ג כגים לדיגא דע״כ לא מהגי‬
‫חלל טפס אלא כעין חוטט בגדיש דאין לפגי‬
‫החטיטה סכך פסול אלא שאין סכך כלל אפי׳ טפח אחד‬
‫וכיון שהי׳ לפגי החטיטה סכך זע׳׳ז בגובה טפח כבר‬
‫חל סורח גג וסכך עליו ואין החסרון אלא בחסרון‬
‫גובה הדפגוח וזה פסול בדופן ולא בסכך ואין פוסל בו‬
‫מלמעלה‪ ,‬כיץ שקיי״ל סוכה יו״ד ע׳׳א כשמואל דכמה‬
‫לחד מ״ד טפח וחד מ״ד ד׳ ט ושמואל ס״ל עשרה טפחים‬
‫וכ׳ רש״י ז״ל דפחות מטפח גחשב סכך אחד‪ ,‬וכ״ת דוקא‬
‫בלמ׳׳ד טפח פי׳ רש״י כן אבל למ׳׳ד יו״ד טפחים והכי‬
‫קיי׳׳ל אע״פ שהם ב׳ סככים כל שכם יותר מטפח מ״מ‬
‫לא גפסל כיון שלא הגיע לשיעור דירת סוכה של יו״ד‬
‫טפחים‪ ,‬הגה ז״ל המאירי פ׳׳ק דסוכה שם‪ ,‬וכן חלקו‬
‫בגמ׳ כמה יהי׳ הסככים מרוחקים זמ״ז שיהי׳ קרויים‬
‫שגי סככים עד שתהא דן את התחתון כסכך שתחת‬
‫סכך ושבפחות מכן יהא גדון כסכך אחד עיבוי‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫כרי דלכ״ע כ׳ כן דלדידן עד שיעור עשרה טפחים גחשב‬
‫כסכך עיבוי‪.‬‬
‫וכיון שכן גהי דגבי חטיטה דגדיש דאין כאן רק סכך‬
‫אחד כבר גחשב סכך כשר בגובה טפח‪ ,‬מ״מ‬
‫הכא ע״י שיש תקרה וסכך עליו תוך יו״ד טפחים עדיין‬
‫גחשב תקרה אחת עם התקרה שלמטה הפסולה‪ ,‬ואין‬
‫סכך כשר בגובה טפח מסיר הפסול‪ ,‬אלא הסרת כתקרה‬
‫וזה תולמ׳׳ה‪ ,‬וע״כ בעיגן גובה יו״ד טפחים דבזה‬
‫‪ m n‬סי כ; ח״ח סי קם־ו ‪,‬גחשב כבר סוכה בפ״ע‪.‬‬
‫יא( בעיקר מחלוקת רב ושמואל אם אמריגן קציצתן‬
‫זו עשייתן יש לעיין אם ר״ל דקציצת הסכך‬
‫הייגו עשיה בסכך ואע״פ שהוא רק קציצה ‪ p‬המחובר‬
‫עשה עצם הסכוך בידים‪ ,‬או דגימא דודאי קציצה לא‬
‫גחשב סכוך ע״י מעשה כיון דאיגו מעשה בסכוך עצמו‪,‬‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן נט‬ ‫שבט‬ ‫עו‬
‫הלקיטה‪ ,‬ומעשה אגד איגו אלא דין מדעי לולב והג׳‬
‫ודין לקיחה דהיינו לקיחה תמה‪ ,‬ושניהם מה״ת ואולי‬
‫מעים אחרים‪ ,‬אבל עצם המצוה הוא ההדס עצמו ושם‬
‫נפק מעצם לשון לקיחה עיין רש״י ד״ה דלא‪ ,‬ומלשון‬
‫אהני תקוגו משא׳׳כ בסכך שעצם המצוה הוא הסכך‬
‫לקחתם נפ״ל לקיחה תמה‪ ,‬או כך הלכה בידם אבל‬
‫ועשיית המצוה מעשה הסכוך‪.‬‬
‫עכ״פ שכן הדין מה״ת וכדמוכח דבריהם בד״ה דבעינא‪,‬‬
‫יב( והנה הדלה עליה את הגפן וכו׳ פסול משכחח‬
‫ודעת הר״ן והריעב״א דאץ כאן אלא דין א׳ של ולקחתם‬
‫לקיחה תמה ומזה נפ״ל דק חציצה באוגד הלולב ‪VT5‬‬ ‫לעג״ד גג׳ אופגים‪ ,‬או דעשה רק פעולה‬
‫שיעלה הגפן והדלעת והקסום ועי״ז צמחו מאליהם על‬
‫מין אחר אלא דלרבא כל לנאותה אינה חוצן ור״ל דהוי‬
‫הסוכה אגל הוא לא הגיח אותם אפילו במחובר לשם‬
‫לקיחה תמה‪ ,‬ויראה דגם לדידהו כל חציצה לרבה ולרבא‬
‫כל היכא דלא הוי לנאותה אסור מה׳׳ת אלא דאין כאן‬ ‫סכך‪ ,‬או שהוא הדלה אותם למעלה גידים‪ ,‬אגל לא‬
‫גדר חציצה במיוחד אלא דין לקיחה תמה‪ ,‬ולכן דעת‬ ‫לשם סכך וגם לא לשם גג בעלמא אלא להדלותן למעלה‬
‫נתכוין‪ ,‬או דרך שלישי נפשעות משגתעו דהדלה לשם‬
‫הר׳׳ן ת ם בכרך סודר בידו הותר מדק לקיחה ע״י‬
‫סכך אלא דפסול כיון דעדיין מחובר‪ ,‬ופליגי בהקונו‬
‫ד״א שמה לקיחה ואף דנא הוי דרך כבוד מ״מ נקרא‬
‫רב ושמואל‪ ,‬וי׳׳ל גם לשמעתין דגם שמואל לא הכשיר‬
‫לקיחה ע״י ד׳א‪ ,‬משא״כ להתוס׳ תפסל מדין חציצה‪,‬‬
‫אלא שעשה מהנחה לשם סכך אבל כשהדלה סתם בלי‬
‫ולכן תמה אני בעניי על מש״כ בלח״מ פ״ז מלולב הי״א‬
‫שום כוונה סכך וצל‪ ,‬ומכ״ש בלא הניח כלל אלא‬
‫בשם הר״ן דחציצה דשמעתין הוי רק מדרבנן ופי׳ בזה‬
‫שעשה פעולה שידלה ע׳ע צמיחה למעלה גם לשמואל‬
‫דעת הרמב״ם ע׳׳ש‪ ,‬ואין הדברים מוכרחים כלל ע״ש‪.‬‬
‫לא אהני‪ ,‬ובזה מתפרש היעב לשון הירושלמי כאן‬
‫ו ד דרכים בהלכה שלפנינו‪ ,‬שיטת התוס׳ דג׳ כללי‬ ‫כשהדלה לכך וכאן כשלא הדלה לכך‪.‬‬
‫חציצה ולקיחה‪ ,‬דכל לנאותה אינו חוצן בין במינו‬ ‫ובריטב״א י׳׳א ע׳׳ב חי׳ לומר דפסול מחובר דאורייהא‬
‫בין שלא במינו‪ ,‬ולקיחה ע׳^ דבר אחר שמה לקיחה‬ ‫משום תעשה ולא ק העשוי דלא כרש״'‬
‫דוקא באופן דלא הוי חציצה דהיינו שאוחז הבית יד‬ ‫והוא תולמ״ה חמור שלא נעשה בו מעשה בן אדם כלל‬
‫למעה ק הלולב אבל באוחז ע״י בית היד הלולב עצמו‬ ‫כתלוש ולכאורה צע״ג הא הדלה פסול אף שעשה מעשה‬
‫נהי דהוי לקיחה ע״י ד׳ א מ״מ נשאר דין חציצה‪ ,‬וכ״ז‬ ‫שהניח לסכוך‪ ,‬שו׳׳ר בס׳ ע״ל הרגיש בזה ולא תי׳ מאומה‬
‫באינו מינו אבל מין במינו אינו חוצן מכ״מ‪ ,‬והמעיין‬ ‫להצדיק הריעב״א‪ ,‬וי״ל או דריעב׳׳א ס״ל דנם אם הניח‬
‫היטב בדבריהם יומא נ״ח ע׳׳א וזבחים כ״ד ופסחים‬ ‫בידים מ״מ כיון שעדיין מחובר לא נחשב מעשה כלל‬
‫נ״ז‪ ,‬יראה דהם מפרשים דהא דלא לידוק הושענא מיירי‬ ‫כיון שיניקתו עדיין מהמחובר ודוקא מעשה בחלוש מהני‪,‬‬
‫ג״כ שהעלים נושרים כלפי חון ומפסיקים בין היד‬ ‫או דס״ל להריטב״א דאיה״נ דמה״ת מהני כשהניח לשם‬
‫לד מינים וע״ז אסיק רבא דמין במינו אינו חוצן‪,‬‬ ‫סכך גם במחובר כיון מפל יסוד פסול דמחובר לדיד״‬
‫מדהקשו מזה אדין לקיחה ע״י דבר א׳ שמה לקיחה‬ ‫דהפסול רק משום תולמ״ה‪ ,‬ופסול משנתינו רק מדרבנן‪,‬‬
‫יעיין הי׳ בתום׳ פסחים שם דאסקי דרבא איירי כטק‬ ‫או דס״ל למריטב׳׳א כמש״כ בסמוך דמשנתינו איירי‬
‫כריך ידי׳ בשיראי ולא מפרשי לה כרש״י וד׳ח דהעלים‬ ‫כשהדלה לא לשם סכך וצל כלל‪ ,‬אלא להיות מודלה‬
‫נושרים מבפנים ומפסקי בין המינים כלפי פנים דדבר‬ ‫בעלמא לצורך הגפן הדלת והקסום עצמו‪ ,‬ובזה דוקא‬
‫זה אין לו שייכות עם דין לקיחה ע״י ד״א שהקשו‬ ‫פסול מה״ת‪ ,‬ובזה פליגי רב ושמואל‪ ,‬ועדיין צריך אני‬
‫ממנו התום׳‪.‬‬ ‫להתלמד עומק כוונת רבינו הריעב״א בזה‪.‬‬
‫ושיטת הרמב״ן הר״ן והריטב״א והמאירי דאין כאן‬
‫דיני חציצה‪ ,‬דאלו הי׳ כאן דיני חציצה לא כ‪1‬י‬
‫מהני לא דין להנאתו ולא דין לקיחה ע״י דבר אחר‬ ‫סימן ם‬
‫ולא דין מין במינו אינו חוצן‪ ,‬כמו דלא מהני דין מק‬
‫במינו בטבילה ובגדי כהן עיין זבחים י׳׳ט ע״א‪ ,‬וכן‬ ‫בדיני מין במינו אינו חוצץ — ובדין לקיחה‬
‫לא דין לנאותה‪ ,‬אלא הכא עיקר הפסול מטעם לקיחה‬ ‫ע״י דבר אחר ‪ -‬ובכללא דבל לנאותה אינו‬
‫ע׳׳י דבר אחר‪ ,‬וכיון שהמאירי ג״כ מהמפרשים דהא‬ ‫חוצץ בש״ם סוכה ל״ז ע״א ושדע אר׳ח סי׳‬
‫דנתרי עלי כאשר תחב ההושענא משום דמפסקי בין‬ ‫תרנ״א — ובשיטת הראשונים והש״ס בכמה‬
‫מין למין מבפנים וכבר כתבתי דאין זה מחשש לקיחה‬ ‫מקומות בזה‪.‬‬
‫‪ va-‬ד׳ א‪ ,‬ואין כאן אלא חשש שאין זה אגודה אחת‬
‫והלא בלא״ה קיי״ל לולב א״צ אגוד‪ ,‬ודעת הרמב״ם ודעמי׳‬ ‫א‪.‬‬
‫דגם בנטלן בזה אחר זה יצא ע״כ האי חציצה לא הוי‬ ‫סוכה ל״ז ע׳׳א א״ל רבה וכו׳ שיירו בית יד כי היכי‬
‫רק מדרבנן‪ ,‬ולכן פשוט דבמינו אינו חוצן‪ ,‬ולכן דייק‬ ‫דלא תהוי חציצה רבא אמר כל לנאותה אינה‬
‫המאירי לכתוב פעמים ולענק זר איגו חוצן דאין‬ ‫חוצן‪ .‬ביסוד שמעתין פליגי רבותינו הראשונים דדעת‬
‫לנו לדון מכאן למק׳׳א‪ ,‬ועוד נדבר מזה אי״ה‪.‬‬ ‫התום׳ ודעמי׳ מ ם בלולב ישנם ב׳ דעים דץ חציצה‬
 ‫עז‬ ‫הלוי‬ ‫או״וז סימן ם‬
‫נצטערחי על זה שכרי זה נסחר מש׳׳ם דשמעחין דמינו‬
‫אינו חוצן לרבא אע״פ שהעלים שנחלשו שוב אינם‬
‫כשרים למצוה‪ ,‬וכן מב״מ אינו חוצן חבחים ק׳׳י מיירי‬
‫מאינו כשר מובהק דהיינו בשר שאינו ראוי למזבח‪,‬‬
‫וכה״ג מב״מ דבבכורות ט׳ ע׳׳א חכר השני אינו כשר‬
‫ואחרי זמן רב מצאתי בתשובת טוטו״ד להגאון מכרש״ק‬
‫שהוא הי׳ השואל בתשובת ח׳׳ם כנ׳׳ל מכדו׳ק סי׳ רמ׳׳ה‬
‫אייתי תשובת הח״ס שהשיב לו‪ ,‬וחמה על הח׳׳ם‬
‫משמעחין כנ״ל וכן מש״ם זבחים‪ ,‬והאי דבבכורוח לא‬
‫הזכיר אלא דראיחי בתשובת אמרי משר ח״א סי׳ ט״ו‬
‫חמה על כסוברים שבמב״מ לא אזלינן בחר העצם לבד‬
‫מבכורות שם‪ ,‬ובמש״כ כח״ם דדמי כללי דמב׳׳מ אינו‬
‫חוצן לכללי דריש זבחים דמינו מחריב בו שאינו מינו‬
‫לא מחריב בו הרי דמינו יותר חוצן חמה הגאון מהרש״ר־ו‬
‫בטוטו״ד שם דאק זה ענק כלל לחציצה דשם המדובר‬
‫בדיני מחשבה בש״ם ריש זבחים ומה זה לחציצה‪.‬‬
‫ובמחכ׳׳ת הגאון מכרש״ק בחנם חמה בזה על הח׳׳ס‬
‫דהא בש״ס זבחים שםמדמה לה לענין חציצה‬
‫לענין תנור שחצצו בנסרים הרי דאין זה ענין מחשבה‬
‫לבד‪ ,‬ועיין בחי׳ כרש׳׳ש זבחים ג׳ ע׳׳א ברש״י ד׳׳ה‬
‫כלי שטך דדימה נמי כללי דחציצה לכללי דמינו מחריב בה‪,‬‬
‫אלא דמה שהקשה הרש״ש מיושב עם דברי כח״ס‪.‬‬
‫כמין במינו ע״ד שכ׳ חוס׳ ביצה ל׳׳ט ע״א ד׳ ה משום‬
‫ד‪.‬‬
‫ובעיקר סברת הח״ס דצריך להיות שוה גם במצוה‪,‬‬
‫כנה משמעחק דנתרי טרפי דלא כוי חציצה‬
‫ל׳׳ק‪ ,‬דבאמת עיקר חציצה זו דמפסיק בק כמינים‬
‫אינה מה״ח כיון דקיי״ל לולב א״צ אגוד כלל א״כ איך‬
‫יפסול מטעם מפסיק בין האגוד וכבר עמד בזה בם׳‬
‫ערוך לנר בסוכה‪ ,‬ומכ׳׳ש לשיטת הרמב״ם ובכ״ג‬
‫דיוצאים אפילו בזאח״ז‪ ,‬עכ״פ כיון דחציצה זו רק חומרא‬
‫אפשר להקל אפי׳ במינו בעצם לא באיכות‪ ,‬ומיושב בזה‬
‫קושיח חו״י ביומא שם שהקשו שנפשוט ספק הש׳׳ם‬
‫אי מין במינו חוצן מכא דרבא‪ ,‬ולהנ״ל אין לפשוט מכאן‬
‫דאין חציצה מעיקר הדין‪ ,‬ולדרך החו״י שמוכח מדבריכם‬
‫דחציצה דנחרי עלים חוצצים מנניקר הדין צ״ל דס״ל‬
‫דלא מחסרון אגוד אתינן עלה אלא מחסרון לקיחה‪,‬‬
‫ועיין מש״כ בתשובת אבני נזר או״ח סי׳ חל״ג ויו״ד‬
‫סי׳ רס״ו‪ .‬ועוד י׳׳ל דכחו״י מפרשי להא דרבא דנחרי‬
‫עלי ומב״מ אינו חוצן לענק כפסק בין כיד ללולב‬
‫ולא לענין חוצן בין כמינים כאשר הוכחתי לעיל מלשון‬
‫כחום׳ פסחים נ״ז ועוד וזה ודאי כוי דאורייתא‪.‬‬
‫ומהא דזבחים ק׳‪ v‬ע״א י׳׳ל דמזה אדרבה ראי׳ להח״ם‬
‫דודאי בשר וחלב ב׳ מינים בעצם וכבר פליגי‬
‫הפוסקים ביו״ד ריש סי׳ צ״ח לענין נותן טעם אם‬
‫בשר וחלב מין א׳ או ב׳ מינים ורובם הסכים דכם‬
‫ב׳ מינים‪ ,‬ועיק בם׳ יד אברכם שם שהביא מהמנחת כהן‬
‫שכטיר מש״ם זבחים הנ״ל דחשיב לה מין אחד והקשה‬
‫מזה על כטור‪ ,‬ובס׳ מנחת אהרן שעל הש״ך הארוך‬
‫שבט‬
‫ב‪.‬‬
‫ושיטת כרמג״ם דכרך עליה סדין דמוחר דוקא שיכי׳‬
‫דרך כבוד וכדור דאל׳׳ה דנהי דלקיחה ע״י‬
‫דבר אחר שמכ לקיחכ מ״מ חציצכ מיכח כוי וליח לי׳‬
‫לכרמב״ם כא דחדשו חוס׳ דאם כביח יד חון ללולב‬
‫איגו גכגס בגדר חציצכ דעדיפא מכרך על כלולב עצמו‪,‬‬
‫ולכרמב״ס מכ״ש דכוי חציצכ ככ״ג‪ ,‬וע״כ דנטל דרך‬
‫כבוד וכדור‪.‬‬
‫ושיטת חוס׳ ישגים יומא נ״ח ע׳׳א בכא דגסחפק‬
‫כש״ם ביומא אי מין במינו חוצן או לא כקשו‬
‫דמכ קמבע״ל דכא רבא איח לי׳ בשמעחין מק במינו‬
‫אינו חוצן והי׳ דמכ״ננ איכא לישנא אחרינא דחלי טעמא‬
‫דרבא משום דכל לנאוחו אינו׳ חוצן ורבכ נמי פליג‬
‫ארבא ולככי מםפק״ל ביומא שם‪ ,‬הנה למדנו מדבריהם‬
‫ד׳ח דכא דלנאוחו אינו חוצן צריכים גם במק במינו‬
‫דלא ככל כראשונים‪ ,‬וכן צ״ע מש״כ חו״י דכני הרי‬
‫מימרא דרבא פליגי דמה הכריחם לזה‪ ,‬וכבר מצאתי‬
‫בע׳׳ל בשמעתין הרגיש בזה ולא מצא מענה‪ ,‬ועוד מצאחי‬
‫בר״ח בשמעחין שכ׳ כל לנאוחו אינו חוצן מין במינו הוא‬
‫ע״כ‪ ,‬משמע כחו״י כנ״ל דלנאוחו מכני רק למין במינו‪,‬‬
‫אע״פ דאפשר לפרש דברי הר׳׳ח דר׳׳ל דגם שאינו מינו‬
‫בעצם מ״מ כיון שהוא לנאוחו ולצרכו כו׳׳ל לענק זה‬
‫בסו״ד לענין מק במינו דדשיל״מ כל שצריכים זה לזה‬
‫נקרא מב״מ‪ ,‬מ״מ מאחר דבחו״י מפורש דכל לנאוחו‬
‫הוא במינו דוקא מוטב לפרש כן משמעות לשון כר״ח‪.‬‬
‫ועוד מצאתי בב״ח סי׳ חרנ״א שכ׳ בחו״ד ודלא כמש׳׳כ‬
‫חום׳ דהך פלוגחא )של כל לנאוחו( איירי באגדו‬
‫במינו‪ ,‬וראיתי בם׳ החיים לכגאון מהרש״ק שחמה טובא‬
‫דאפוא מצא כן הב״ח בחום׳‪ ,‬ולכנ״ל כ״ה מפורש בחו״י‬
‫כנ״ל ביומא‪ ,‬ובאמת יש קצת משמעות כן גם בתום׳‬
‫בשמעחק איברא עיק במכרש״א מה שפי׳ בזה‪.‬‬
‫ולהבין דעת רבותינו בזה‪ ,‬ולעמוד על ענין מין במינו‬
‫בכללו אקדים מה שדברו קצת אחרונים בס׳‬
‫אם הא דמינו אינו חוצן אזלינן בחר שם כעצם או בחר‬
‫שם האיכות דמצוה או דקדושה וככ״ג ור״ל אם הא‬
‫דאינו חוצן הוא כששוה בעצם כגון בשר בבשר או עלי‬
‫לולב עם לולב אע״פ שאינו כשר כמוהו‪ ,‬או דוקא עד‬
‫שיכשר כמוהו ומק הח״ם בתשובותיו יו״ד סי׳ רנ״ו כ׳‬
‫לדחות סברת כשואל דאפשר לדון בכתב ע׳׳ג כתב מדיני‬
‫חציצה וז״ל לא נ״ל כלל דחזוחא ככאי תחון‪ ,‬ומ״מ אי‬
‫חוצן כרי מינו שאינו כשר לאותו דבר חוצן טפי מאינו‬
‫מינו דקיי״ל דמינו מרזריב בה שאינו מינו לא מחריב‬
‫בה עיין ריש זבחים‪ ,‬ומין במינו אינו חוצן היינו‬
‫כששניהם כשרים בשוה‪ ,‬אבל מינו שאינו כשר מגרט‬
‫גרע מאינו מינו ע״כ בח״ס‪ ,‬הרי דעתו דדוקא מינו‬
‫ככשר אינו חוצן‪ ,‬ולא אזלינן בחר מינו בעצם ומעודי‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן ם‬ ‫שבט‬ ‫עח‬
‫ולהנ׳׳ל הא דאיבעי׳ ביומא נ״ח אי מין במינו חוצן‬ ‫ביו״ד שם נו״נ ג״כ בש׳׳ס זבחים כג״ל וכ׳ דכיו! דד‬
‫בב׳ כלי שרת‪ ,‬היינו דאין לפשוש מרבא בסוכה‬ ‫יוחנן ושמואל משני בזבחים חי׳ אחרים ולא תירצו כרב‬
‫ל׳׳ז כקושית התו׳‪ v‬דשאני התם דכו״ל רק חציצה מדרבנן‪,‬‬ ‫דמין במינו אינו חוצן מכלל דס״ל דחלב ובשר ב' מינים‪,‬‬
‫ומהאי דזבחיס ק״י אין לפשוש דדילמא כשמואל וכד‬ ‫וכלכה כשמואל ו ד יוחנן נגד רב‪ ,‬וזה דלא כרמב״ם‬
‫יוחנן‪ ,‬או שאני כתם דכוא מגוף זבח כנ״ל‪ ,‬ומהאי‬ ‫שפסק בזה כרב יע״ש‪.‬‬
‫דבכורות ש׳ אין לפשוש דדילמא כתי׳ קמא דמקצת רחם‬ ‫ולדידי מקום לומר דמין במינו דשם כיינו כיון‬
‫מ ק מ וכמש״כ הרמב״ן פ' ‪ y‬דבכורות דהא ד ד אשי פ״ק‬ ‫ששניכם זבח אחד ד׳ל הבשר והחלב וגם הבשר‬
‫דבכורות דשאני משום דמין במינו הוא‪ ,‬היא רק דחויא‬ ‫שם קרבן זה עליו ע״כ לא שייך לומר דהבשר יחצון‬
‫בעלמא‪ ,‬או שאני התם דרך לידה בכך והו״ל כגוף‬ ‫בק כחלב למזבח דלענין זה נקרא מין אחד אע״ג‬
‫הולד כנ׳׳ל‪.‬‬ ‫דבפצם ב׳ מינים הם‪ ,‬וכן יראה לכדיא מלשון הרמב״ם‬
‫ומש״ב תו״י דב׳ מימרות דרבא פליגי מתפרשי נמי‬ ‫פי״ע ממעשכ״ק הל׳ ה׳ המעלה את הבהמה כולה‬
‫ע״פ הח׳׳ם הנ״ל דרבא דנתרי שרפי דאסא‬ ‫גחון חייב מפני כאימורין אע״פ שלא הפרישן אין‬
‫דאינו חוצן ס״ל דגם מב״מ בעצם אינו חוצן‪ ,‬ורבא‬ ‫בשר הזבח חוצן וכאילו הקעיר האימורים בפ״ע‪ ,‬הנה‬
‫דס״ל דדוקא לכנאותו ס״ל דוקא כעין לכנאותו דבשל‬ ‫לא ס הרמב״ם סתם אין מין במינו חוצן כאשר ס פ״ז‬
‫לגמרי להדבר אינו חוצן‪ ,‬אבל בעלמא מין במינו חוצן‪,‬‬ ‫מלולב‪ ,‬ופ״א מפסכמ״ק ככ״א לענין כלי תוך כלי‪,‬‬
‫אם לאו כהאי דיומא ב‪ -‬כלי שרת שהוא שווה בעצם‬ ‫ובגמ׳ בכולן הלשון שוה ולמה שינה בה הרמב״ם‪ ,‬אלא‬
‫ובאיכות‪ ,‬וכן מש״כ תו״י בתי׳ הב‪ -‬דכא בעיא דיומא‬ ‫להורות בא דכאן כלשון מושאל דאין כפי׳ מין במינו‬
‫הוא אליבא דרבה כיינו דכספק אם לית לי׳ לרבה כלל‬ ‫ממש אלא היות שכולו יחד שם קרבן אחד החלב והבשר‬
‫האי כללא דמב״מ אינו חוצן‪ ,‬או בשוין באיכות ובעצם‬ ‫אין בדין שהבשר יחצין לפני כחלב‪ ,‬וכן מתפרש לשון‬
‫מודה רבה‪ ,‬ושאני האי דסוכה דשוין רק בעצם לא באיכות‬ ‫רבינו בפיה״מ בזבחים שכ׳ שאין לנו לומר גוף כזבח‬
‫המצוה‪ ,‬ופשיש לה דבכה״ג גם רבה מודה‪ ,‬וראה זה‬ ‫חוצן בין כאימורים וכאש שעיקר בידינו מין במינו‬
‫פלא מה שמצאתי באור זרוע ס סוכה סי' ש״י שכ'‬ ‫אינו חוצן פי׳ והם מץ במינו באיכות שנקראו זבח אחד‬
‫בהאי דסוכה ל״ז ע׳׳ב דקאמר רבה דלא לידוק לולבא‬ ‫אע״פ שבעצם הם ב׳ מינים‪ ,‬מ״מ כיוהם קרבן א׳‬
‫משום דנתרי שרפי וכוי חציצה וז״ל ואותו עלה ‪P‬‬ ‫עושה אותם למין אחד‪ ,‬ובאמת יראה מזה דדוקא בשר‬
‫כנתלש אינו מק במינו ורבא אמר מץ במינו אינו חוצן‪,‬‬ ‫אותו זבח עם חלבו יחד חייב בחון ולא הוי חציצה‪,‬‬
‫ע״כ‪ .‬והוא חי׳ דהא קאמר דשעמא דרבה משום דלא‬ ‫אבל בשר קדשים אחר עם חלב של קרבן אחר ומכ״ש‬
‫הוי מין במינו א״כ מ״ש דרבא‪ ,‬אלא כנ״ל דרבה ס׳׳ל‬ ‫בשר חולין עם חלב קרבן פשיעא דהוי חציצה דאינם‬
‫כיון דנתרי ונתלש כבר אינו שוה באיכות כמצוה וכו״ל‬ ‫שוין לא בעצם‪ ,‬ולא בשם קרבן אחד‪.‬‬
‫כאינו מינו דשוה בעצם לא מהני‪ ,‬ורבא ס״ל דאם שוה‬
‫בעצם מכני בהא עכ״פ כנ״ל ותל״מ‪.‬‬ ‫וראי׳ לדרך זה מש״כ כרמב״ם פ׳׳ה מאיסורי מזבח‬
‫ה״ג דאע״ג דאם כעלה שאור ודבש בפ״ע לשם‬
‫עצים פעור מ״מ אם כעלה עם בשר שלמים וחעאת‬
‫סימן סא‬ ‫וכיו״ב אע״פ שאין כל אלו ראוי להקשרה הואיל והן‬
‫קרויין קרבן חייב‪ ,‬והראב״ד חולק‪ ,‬עכ״פ דעת הרמב׳׳ם‬
‫בדין מין במינו אינו חוצץ — בכמה מקומות‬ ‫דגם חלק הבשר אע״פ שאסור להעלותו למזבח מ״מ‬
‫בש״ם — חולץ ע׳׳א בכורות ט׳ ע״א — ברמב״ו‬ ‫לחומרא שם קרבן עלי' אפי׳ לענין הקשרה‪ ,‬וא״כ מכ״ש‬
‫פ״ג דבכורות — ובמה שחידש האבני־נזר‬ ‫שלא יחון עכ״פ בינו להקשרת כחלב שיקרא מין במינו‬
‫ביר׳ד סי׳ רס״ו בזה — בש׳׳ם זבחים ק״י —‬ ‫היות שם קרבן עליו‪.‬‬
‫יומא נ״ח — סוכה ל״ז — מנחות כ״ד ע״א —‬
‫ובירושלמי פ׳׳ה דיומא בזה‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬
‫יע״ד זה י״ל גם מבכורות ס׳ דקאמר מין במינו אינו‬
‫א( בחולץ ע׳ ע׳׳א בעי רבא כרכו בסיב מכו‪ ,‬בשליתו‬ ‫חוצן אע״ג דאינו דומה ממש באיכותו דזה קודש‬
‫מהו‪ ,‬בשליתו מהו כרכתו אחותו מכו‬ ‫וזה לא דהא כ' תום' דאכני מץ במינו משום דאיכא‬
‫)כ״ה גי׳ כתום׳ והראשונים( ומוכח מדהתום' סוכה‬ ‫גם נגיעת מקצת רחם‪ ,‬וכ׳ בסוכה דאע״ג דהתס לענק‬
‫ל״ז ע׳׳א ד׳׳ה כי כיכי דכתום׳ גרסי כאן רבה דהא‬ ‫נשילת לולב גם מקצת חציצה פוסלת שאני הכי דדרך‬
‫הוכיחו מזה דדוקא רבא ס״ל מין במינו אינו חוצן‪,‬‬ ‫לידה בכך‪ ,‬פי' שיצאו תאומים והו״ל כאלו הוא חלק‬
‫אבל רבה דכקפיד שם אחציצה אפי׳ במין במינו ספוקי‬ ‫מהלידה עצמה‪ ,‬וכשק שליתה דאיתא בחולץ ע׳ ע״א‬
‫מספקא לי׳ כש״ם חולין כנ׳׳ל‪ ,‬ולדמיון זה ע״כ הגי׳‬ ‫דפשישא דאינה חוצצת‪ ,‬וא״כ בככ״ג פשישא דמודה‬
‫רבה דלצי׳ שלפנינו רבא תקשה דרבא אדרבא דס״ל‬ ‫כח״ם דאין כאן חציצה‪.‬‬
 ‫עט‬ ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן סא‬
‫דר׳׳ל ד ט משני מין במינו אינו חוצן‪ ,‬היינו אי אויר‬
‫רחם מקדש‪ ,‬אבל אי נגיעת רחם מקדש אך מין במינו‬
‫חוצן דמ״מ לא נגי^ דבחולין שם מבעיא לי׳ נפתחו‬
‫כותלי בית הרחם מהו אויר רחם מקדש והאיכא או‬
‫דילמא נגיעת רחם מקדש והא ליכא‪ ,‬ואזיל הש״ם בכורות‬
‫בהאי צד דאויר רחם מקדש‪ ,‬ואיבעיא דחולין אזיל להצד‬
‫דדילמא נגיעת רחם מקדש וא״כ כרכתו אחותו נמי‬
‫הוי חציצה‪ ,‬ומזה הוציא הגאון דאי נגיעת רחם מקדש‬
‫א״כ הו״ל חציצה בודאי אלא דרבא בחולין בעי דילמא‬
‫נגיעת רחם מקדש והתוצאה דגם אחותו דאק במינו‬
‫חוצן‪ ,‬והוציא האבני נזר מזה ב׳ כללים לדינא הא׳‬
‫דגם אי אויר רחם מקדש מ״מ פוסל חציצה דשאינו‬
‫מינו דהכא מפרשינן ש׳׳ס דבכורות הנ״ל‪ ,‬הב׳ דאם נגיעת‬
‫רחם מקדש אף מק במינו הוי חציצה‪ ,‬והוציא מזה‬
‫כללא לכה״ת דבמקום דבעינן נגיעה אף מק במינו‬
‫חוצן‪ ,‬וכיו״ב כ׳ בתשובת חלקת יואב או״ח סי׳ ג׳‬
‫יע״ש‪.‬‬
‫ה נ ה דעת הגאון דביסוד זה אין להסתפק דאי נגיעת‬
‫רחם מקדש שוב לא אהני גם מין במינו‪ ,‬אלא‬
‫להגמ׳ הא גופא מספק״ל דילמא אויר ואהני אפי׳ שלא‬
‫במינו ומכ׳׳ש מינו דאינו חוצן‪ ,‬או דילמא נוגע ופשיטא‬
‫דאפי׳ מינו חוצן‪ ,‬וש״ם דבכורות אזיל לפ״ז רק להצד‬
‫דאויר רחם מקדש‪ ,‬דאז אמרינן דאינו מינו חוצן‪ ,‬ומינו‬
‫אינו חוצן‪ ,‬ואי לאו דאמרה הגאון אין ראוי לומר כן‬
‫דהגמ׳ שם בחולין יסתפק בזה‪ ,‬לפני הבעיא השני׳‬
‫אי אויר רחם מקדש או נגיעת רחם מקדש‪ ,‬דפשטות‬
‫הסוגיא מוכח דאין ב׳ האיבעיות תלויות זב״ז‪ ,‬וגם‬
‫פשטו דברי הרמב״ן לא משמע כדבריו‪ ,‬אלא דה״ק‬
‫הרמב״ן דודאי רבא בחולק יכול לסבור נגיעת רחם‬
‫מקדש‪ ,‬אלא שנסתפק בזה עצמו אם במקום דבעינן‬
‫נגיעה אהני לן כללא דמק במינו או לא אהני לן‪ ,‬פי׳‬
‫אם מק במינו נחשב נגיעה או לא‪ ,‬ולזה כ׳ אע״ג דר׳ אשי‬
‫כאן סובר כן בפשיטות דגם במקום נגיעה אהני כללא‬
‫דמין במינו אולי דרך דחיה קאמר‪ ,‬אבל לדינא קם‬
‫ספיקא דרבא אם חוצן או לא‪ ,‬וספק זה ישאר גם אם‬
‫נגיעת רחם מקדש‪.‬‬
‫ג( וראיתי בכפו׳׳ת סוכה ל״ז ע״א מקשה דברי‬
‫הרמב״ם אהדי דפסק בכל מקום מין במינו‬
‫אינו חוצן כמבואר פ״ז דלולב ועוד‪ ,‬וא״כ איך הביא‬
‫פ״ד דבכורות הל׳ י״ז ספק הש״ם אי אפי׳ סיב חוצן‬
‫או לא וכ׳ דהוא רק ספק אע״פ שהוא מק בשאינו‬
‫מינו‪ ,‬וכ׳ הכפו׳׳ת דס״ל להרמב״ם דכוונת האיבעי׳‬
‫בהא גופא אי אויר רחם מקדש ואינו חוצן גם שאינו‬
‫מינו או נגיעת רחם מקדש‪ ,‬והרגיש הכפו״ת דדרך זה‬
‫צ״ע דהא זה איבעית הש״ם אח״כ דבעי ר אחא נפתחו‬
‫כותלי בית הרחם ויצא‪ ,‬אויר רחם מקדש ואיכא‪ ,‬או‬
‫נגיעת רחם מקדש וליכא‪ ,‬ונדחק בתי׳ או מה דמספק״ל‬
‫לר׳ אחא פשיטא לרבא דמקדש ואינו נסתפק אלא בסיב‪,‬‬
‫או דמר מסתפק באויר ונגיעה בהאי לישנא ומר בהאי‬
‫שבט‬
‫בסוכה שם מין ־במינו אינו חוצן‪ ,‬ולדהתום׳ דמדמי‬
‫שמננתא דחולין לכללא דחציצה שבכל מקום‪ ,‬א״נ סברה‬
‫רבה כי פן של רבא דלרבא פשיטא לי׳ דמין שאינו חוצן‬
‫בודאי ומין במינו אינו חוצן בודאי‪ ,‬ולרבה בחולין שם‬
‫מין במינו מספקא לי׳‪ ,‬וגם במין שאינו מינו לא פשיטא‬
‫לי׳ דחוצן‪.‬‬
‫ובבכורות ט׳ ע״א בחמורה שלא ביכרה וילדה שני‬
‫זכרים נותן טלה אחד לכהן דפליגי ריה״ג‬
‫וחכמים דלריה׳ ‪ y‬שניהם לכהן ולחכמים א׳ לכהן פרין‬
‫הש״ם ורבנן לימא קסברי מקצת רחם מקדש דאי כולה‬
‫רחם מקדש נהי דאי אפשר לצמצם חציצה מיהא איכא‬
‫א׳׳ר אשי מין במינו אינו חוצן פי׳ דלטולם טלה רחם‬
‫מקדש אלא משום דלא הוי חציצה והתוס׳ בבכורות שם‬
‫ובסוכה הקשו מש״ס חולין הנ״ל דספוקי מספק״ל‬
‫בחציצה אפי׳ במינו והכא פשיטא לש׳׳ס דמין במינו‬
‫אינו חוצן וחי׳ ב׳ חי׳ הא׳ דכיון דמקצת רחם פנוי‬
‫איכ״ל‪,‬טפי מין במינו אינו חוצן‪ ,‬א״נ אחוהו הוי טפי‬
‫אינו מינו מאחיו‪ ,‬ועוד משום דאחוהו סייעה להוצאת‬
‫הזכר‪ ,‬ובכפו׳׳ח סוכה ל״ז ע״א כ׳ אתי׳ דשאני הכא‬
‫דאיכא נגיעת מקצת רחם דתי׳ זה אינו נוח דפשט‬
‫דברי ר׳ אשי דבא להעמיד דמקצת רחם אינו מקדש‬
‫דכולי רחם בעינן וטעם משנתינו משום מין במינו אינו‬
‫חוצן ואיך כ׳ כתום׳ דהטעם משום דמקצת רחם בלי‬
‫חציצה ומזה כ׳ שעיקר כתי׳ השני דאחותו שאני יעש״ה‪,‬‬
‫ולדידי סברת התום׳ ברורה ע״פ ש״ם יבמות ע״ח ע״א‬
‫דאר׳׳כ דאע׳׳ג דרובו שאינו מקפיד אינו חוצן מה״ת‬
‫כולו חוצן יע׳׳ש‪ ,‬והטעם פשוט דאין לנו לדון על דיני‬
‫חציצה אלא בתנאי אחד שיהי׳ עכ״פ על טבילה זו‬
‫תורת טבילה‪ ,‬ואז אפשר לדון על רובא שאינו מקפיד‬
‫ועל מיעוט ומקפיד אבל כשכולו מכוסה אפילו באינו‬
‫מרןפיד ואק כאן נגיעת מים כלל א״כ אינו בגדר טבילה‬
‫פשיטא דכה״ג חוצן מלהוי טבילה בכלל‪ ,‬וכה״ג בדידן‬
‫דאם צריך נגיעת רחם כאשר נבאר אי״ה א״כ היכא‬
‫דעכ׳׳פ איכא נגיעה במקצת א״כ הוא בגדר פטר רחם‬
‫ע״י הנגיעה אז אפשר לדון על השאר מכח כללא דחציצה‬
‫דמין במינו אינו חוצן‪ ,‬אבל כשליכא נגיעה כלל וה״ה‬
‫מכוסה כולו כאלו אינו ברחם וא׳׳א לבא עליו מדיני‬
‫חציצה‪ ,‬מיהו מש״כ בכפו״ת דהעיקר כתי׳ השני דאחותו‬
‫לא הוי מינו כ״כ גם בשטמ׳׳ק במם׳ בכורות מטעם‬
‫אחר יע׳׳ש‪.‬‬
‫ב( וברמב״ן בכורות פ״ג כ׳ בתי׳ קושיא זו מסוגיא‬
‫דחולין אסוגיא דבכורות וז״ל ומסתברא‬
‫ספוקי מספקא לי׳ דילמא טעמא דרבנן התם משום‬
‫מקצת רחם מקדש אבל מק במינו חוצן בבכור דפטר‬
‫רחם אמר רחמנא וכל דלא נגע ברחם לאו פטר רחם‬
‫הוא‪ ,‬ור׳ אשי נמי אפשר לאו בסברא דקושטא מהדר‬
‫הכי אלא בדרך דחויא דמהא לא תפשט )דמקצת רחם‬
‫מקדש( הילכך קמה לה בעיא דרבא ולא איפשיטא ע״כ‪.‬‬
‫וראיתי בתשובת אבני נזר יו״ד רס׳ץ הבין מדברי הרמב״ן‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן סא‬
‫מחנר כלי מצרף סנן כל דהו‪ ,‬ושוג קאמר דאם הושיט‬
‫דנר אחד ניניהם דכיון דאין צריך לכלי אין כלי מצרפן‬
‫פי׳ דמפסיק נין נ׳ חצאי הפשרון‪ ,‬ושוג מסתפק מהו‬
‫לקמין מזה פל זה מכח דין צירוף כלי צירוף דאורייתא‬
‫או דרננן‪ ,‬ופשיט לה ממשנסינו שם מ ׳ מנחות שנחפרנו‬
‫זנ״ז אם יכול לקמון מזה נפ״ע ומזה נפ״ ע כשירות‬
‫ואם לאו פסולות‪ ,‬אם יכול פכ״פ נשר אפ״פ דהך לא‬
‫נגע נכל המנחה שלו פ״כ נש״ם‪ ,‬וקשה אפי׳ אי צירוף‬
‫דאורייתא הרי הסלס שנמנחה השני חוצן ניניהם ואינו‬
‫מצטרף לדנרי הרמנ״ם הנ״ל דדנר אחר מפכנ הצירוף‪,‬‬
‫וע״כ צ״ל כיון דהוי מינו לא הוי חציצה‪ ,‬ודוקא אינו‬
‫מינו חוצן‪ ,‬ומזה דלמ״ד צירוף לאו דאורייתא ונפינן‬
‫נגיעה נשפה קמיצה לא מהני מין נמינו להחשג כנגיעה‬
‫וזה כדנרי הרמנ״ן אלו דנרי הא״נ‪.‬‬
‫ובעניותי ההנדל נין דנר אחר המפסיק לסלס של‬
‫מנחה השני אינו נזה לנד דזה מין נמינו‬
‫וזה שלא נמינו‪ ,‬אלא דכיון דצירוף דאורייתא ואהני גם‬
‫לענק לקמון מזה על זה‪ ,‬אפ״ג דלענין קמיצה נפינן‬
‫ממנו מן המחונר‪ ,‬הרי דצירוף פושה מחונר ממש‪,‬‬
‫א״כ ה״ט דסלס של מנחה השני אינו מפסיק‪ ,‬דכל אחד‬
‫נמשך ע״י דין צרוף כלי דאורייתא אחרי המנחה שלו‬
‫ונחשנ פשרון מחונר‪ ,‬אנל אי צירוף לאו דאורייתא שוג‬
‫המפסיק ג״כ לא נצטרף למנחה שלו וה״ה מפסיק נמקום‬
‫שהוא‪ ,‬והתורה אמרה והרים ממנו ‪ p‬המחונר‪ ,‬ואק‬
‫זה מחונר‪ ,‬וא״כ אין ראי׳ מכאן למקום אחר דממונר‬
‫ודאי לא נקרא ט׳^ מין נמינו‪.‬‬
‫ז( ובזבחים ק״י פ״א אמאי דסנן המקריג קדשים‬
‫ואימורים נחון חייג הקשה הש״ם הא‬
‫הוי חציצה אמר שמואל כשהפכן ור׳ יוחנן אמר אפילו‬
‫חימא נשלא הפכן הא מני ר״ש הוא וכו׳ ורנ אמר‬
‫מק נמינו אינו חוצן‪ ,‬וראיתי נ אנני נזר שם הקשה‬
‫דר׳ יוחנן אדר׳ יוחנן דכאן נזנחים לא ס״ל מין נמינו‬
‫אינו חוצן ואילו נמנחות ז׳ פ״א דמקשה הש״ס נשיפת‬
‫ר״י נן נתירה וכי הדר ק ו ^ למנא תקדש וספסל אמר‬
‫ר׳ יוחנן ז״א אין כלי כ״ש מקדשין אלא מדפס‪ ,‬וכ׳ סוס׳‬
‫אפ״ג דשירים מפסיקין נ ק קומן למנא מ״מ מין נמינו‬
‫אינו מפסיק‪ ,‬הרי דר׳ יוחנן ס״ל האי כללא ולמה נזנחים‬
‫לא אסיק כן‪ ,‬ומזה הני א שוג ראי׳ לסנרחו נשיטס‬
‫הרמנ״ן דגני מזנח כיון דאויר למזנח לאו כמזנח דמי‬
‫א״כ נפינן נגיעה למטה ולזה לא מכני כלא דמק נמינו‬
‫אינו חוצן‪ ,‬משא״כ נכלי שרת דאויר כלי ככלי אלא‬
‫כדי להסיר הריעוסא שאין אויר כלי כראוי אמרינן‬
‫מין נמינו אינו חוצן‪.‬‬
‫ולדידי מהאי חנ חי ם נלא״ה ל״ק דהחם עיקר הקושיא‬
‫דאיך חייג על הקרנת חון דנר שאינו ראוי‬
‫להקרנת פנים פ״י שנשר מלמטה שאינו ראוי לפנים‪,‬‬
‫וא״נ גם אם נפלמא מין נמינו אינו חוצן אנל סו״ס‬
‫אסור להפלות נשר נפנים‪ ,‬ו ‪T‬׳כ לא ס״ל לאמוראי‬
‫ר׳ יוחנן ושמואל שאפשר לחיינו מטפס מין נמינו אינו‬
‫שבט‬
‫לישנא יע׳׳ש‪ ,‬כנה פי׳ ככפו״ח לכאורה כפי׳ האגני נזר‬
‫דבזה עצמו נסתפק הש״ס אי אויר אי נגיעה‪ ,‬וא״כ‬
‫אי נגיפה מקדש אפי׳ אחותו דהוא מינו חוצן וזה ככללא‬
‫דאגני נזר‪.‬‬
‫ד( אבל האמת יורה דרכו דדנרי הכפו׳׳ת אינם אלא‬
‫סתירה לדנרי הא״נ דהא הכפו״ת גריר על‬
‫מה דאסיק לפיל דפיקר כפי׳ השני שנתום׳ דאחותו‬
‫הוי אינו מינו‪ ,‬אנל אחיו נקרא מינו ונזה אסיק הש״ס‬
‫ננכורות דאינו חוצץ‪ ,‬וע״כ אינו מקשה סתירת הרמנ״ם‬
‫אלא משאינו מינו על שאינו מינו‪ ,‬אנל מה דהעתיק‬
‫הרמנ״ם פ״ד דנכורות שספק אולי אחותו מפסיק הרי‬
‫דנמינו ג״כ ספק אינו סתירה על מה שפסק נכ״מ‬
‫מק נמינו אינו חוצן‪ ,‬דהא אנן קיימינן השתא דאחותו‬
‫נמי אינו מינו‪ ,‬א״כ מוכח דאם הי׳ מינו הגם דנאמר‬
‫נגיעת רחם מקדש מכ״מ מינו ממש אינו חוצז כסוגיא‬
‫דנכורות וזה דלא כאנני נזר‪ ,‬אלא דהא״נ כ׳ לה נשיעת‬
‫הרמנ״ן דמחשג אחותה מין נמינו‪ ,‬מכ״מ כנר כתנתי‬
‫דגם לרמנ״ן לא הוי רק ספק חציצה‪.‬‬
‫והא דס״ל לרמנ״ן דאחוחו נקרא מק נמינו ואינו‬
‫מחלק נין אחיו לאחותו‪ ,‬היינו דדחיקא לי׳ לרמנ״ן‬
‫לחלק נזה דממנ״פ אי אזלת נתואר מין נחר סוג החומר‬
‫גם אחותו מין נשר נה מה כמותו‪ ,‬ואי אזלס נסר איכות‬
‫הקדושה או המצוה גם אחיו אינו כמו אחיו הנכור‬
‫דזה יצא ראשונה ונתקדש ננכורה‪ ,‬וזה נשאר חולין‪,‬‬
‫ואף שעדיין יש לחלק נזה דזה מסוג שיכול להתקדש‬
‫וזאת אינה מסוג שיכולה להתקדש ננכורה זה עצמו‬
‫דחיקא לי׳ לרמנ״ן‪ ,‬וכיון שהגמ׳ קרי לאחיו מין נמינו‬
‫הה״ד לאחותו זה דעת הרמנ״ן‪.‬‬
‫ה( ומדס סוס׳ דהא דמין נמינו אינו חילז משום‬
‫דמקצת רחם פנוי משמע נפשועו דמשום‬
‫דאיכא נגיפה הרי דפכ׳׳פ נפינן נגיפה ואפפ״כ אין מין‬
‫נמינו חוצן אע״פ דנפינן דין נגיפה‪ ,‬ויוסר מצאתי‬
‫הדנר מפורש נ סו ס׳ יומא נ׳׳ח פ״א ד״ה מין נ סו״ד‬
‫שכ׳ נשם הריצנ׳׳א דנהאי דכלי שרת תוך כלי שרת מין‬
‫נשאינו מינו חוצן נכל פנין‪ ,‬דאפי׳ תימא דנלולג יש‬
‫חילוק )להסיר לקיחה פי״ ד״א גם משאינו מינו( גני‬
‫כ״ש שאינו מינו נכל פנק חוצן דנהי דכי פניד כפין‬
‫ניס יד נקרא לקיחה גני כ״ש דכ׳ ולקח הכהן לא מקרי‬
‫לקיחה נפצמו של כהן‪ ,‬הרי דדפס ריצנ״א דאפ״פ דנפינן‬
‫נפצמו של כהן ומש״ה פסלינן שלא נמינו יותר מלולג‪,‬‬
‫מכ״מ מינו דהיינו כ״ש נסוך כ״ש מהני אפ״פ שאינו‬
‫נוגפ נכ״ש הפנימי‪ ,‬הרי דמהני מין נמינו גם נמקום‬
‫דנפינן נגיפה ממש‪ ,‬ומה דיש לפיין נפנין זה פוד‬
‫נשמפתא פיק להלן נפזרס חי החיים נ״ה‪.‬‬
‫ו( ו הנ ה הגאון א״נ מחזיק נמפוז סנרא הנ״ל דנמקום‬
‫נגיפה גם מק נמינו חילז ומניא כמה‬
‫ראיות‪ ,‬ונסנונן נהם‪ ,‬ממנחות כ״ד פ״א נפנק צירוף‬
‫כלי מה שנסוכו לקודש דמנפיא לי׳ להש״ס אם דוקא‬
‫דנגפי אהדדי או דילמא ל״ש ופשיט לי׳ מי סנן כלי‬
‫פא‬ ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן סא‬
‫ר׳ ישמעאל מה כלי פוסל חציצה משום רגל אחת וממילא‬
‫נפסל כ׳ רגליו ג״כ משום חציצה מלכד הטעם דאץ‬
‫דרך שירות ככך‪.‬‬
‫ט( יו מ א נ״ח ע׳׳א נתן את המלא בריקן כעא מיני׳‬
‫רכ׳׳ח מר׳׳ח הניח מזרק בתוך מזרק וקבל‬
‫כו את הדם מהו מין כמינו חוצן או אינו חוצן א״ל‬
‫תניתוה נתן את המלא בריקן מאי לאו הושיב מזרק‬
‫מלא כתוך מזרק ריקן וכו׳‪ ,‬וכלשון שני דרך שירות ככך‬
‫או לא ופשיט לה מתדג׳׳י את כל כלי שרת אשר ישרתו‬
‫גם כמקדש שני כלים ושרות אחת‪ ,‬הנה שיטת תוס׳‬
‫כשמעה‪-‬ן יראה דיש ג׳ דינים כזה‪ ,‬א׳‪ ,‬אוחז בשפת הכלי‪,‬‬
‫כ׳‪ ,‬אוחז כשולי הכלי‪ ,‬ג׳‪ ,‬כאוחז כ׳ הכלים כענין דלא‬
‫הוי חציצה כלל‪ ,‬דכאוחז כשפת הכלי מותר מטעם לקיחה‬
‫ע״י דגר אחר שמה לקיחה ומותר אפי׳ אינו מינו כמו‬
‫סודר כלולב היכא דעשה כמין כית יד וכיו׳׳ב‪ ,‬כאוחז‬
‫כשולי הכלי דמדין חציצה אתינן עלה מותר דוקא כ״ש‬
‫תוך כ׳׳ש מטעם מין כמינו אינו חוצן‪ ,‬והשלישי כאוחז‬
‫כאופן דלא הוי חציצה כלל הוא מש״כ תוס׳ ישנים ד׳ ה‬
‫שני כלים וכו׳ שהקשו דאמאי לא פשיט מהאי ברייתא‬
‫ללישנא קמא דמץ כמינו אינו חוצן‪ ,‬וכ׳ דאיכא למדחי‬
‫דמיירי בלקיחה ע׳‪ v‬דגר אחר שאוחז כיד כלי החיצון‬
‫פי׳ ואינו נכנס כגדר כללי דיני חציצה‪ ,‬א״נ איירי בענין‬
‫דלא הוי חציצה‪ ,‬פי׳ שעיקר אחיזתו ככלי הפנימי אלא‬
‫שאדוק עוד כלי חיצון‪ ,‬ואין כאן ריעותא דחציצה או‬
‫לקיחה ע״י דגר אחר כלל‪ ,‬ואיכא רק ריעותא דג׳ כלים‬
‫כשירות וקמ׳׳ל דכשר‪ ,‬אמנם לפי האמת דקיי׳׳ל דמין‬
‫במינו אינו חוצך‪ ,‬וגם לקיחה ע״י ד׳׳א שמה לקיחה‪,‬‬
‫מתפרש קרא דאשר ישרתו ככל ג׳ אופנים הנ״ל‪ ,‬אלא‬
‫דאין לפשוט הדינים מהאי דרשא‪.‬‬
‫ומזה צלע׳ק על מש״כ המכי״ט בקרית ספר פ״ז דלולג‬
‫דדין מין כמינו אינו חוצן ככל התורה ילפינן‬
‫מדין זה דאשר ישרתו דהתירה תורה שירות כג׳ כלים‬
‫ולהנ״ל נהי דהוא אמת כנזכר מ״מ אין להכריח מזה‬
‫דין חציצה כמש׳׳כ תו״י הנ״ל‪ ,‬ושיטת הריטכ״א כשמעתין‬
‫דספק הגמ׳ אם מין כמינו חוצן או לא אע׳׳ג דכעלמא‬
‫אינו חוצך משום דדילמא קדשים שאני דחוצך גם מין‬
‫כמינו‪ ,‬עכ״פ משמע דדק מין כמינו אינו חוצן דעלמא‬
‫לא נשמע מדין קדשים דשמעתין אלא מסברא הי׳ מקובל‬
‫בידם‪ ,‬ובדברי הריטב׳׳א מיושב קושיית התום׳ סוכה‬
‫ל״ז ע״א שהרגיש דלמה כשמעתין מספק״ל מה דפשיט‬
‫בכ״מ דאינו חוצן ולהריטב״א הנ״ל א״ש דקדשים שאני‪,‬‬
‫ואגב ראיתי כתוס׳ סוכה שם שכ׳ דגמ׳ ביומא כאן‬
‫מסיק דמין במינו אינו חוצן מדכ׳ אשר ישרתו בם כקדש‬
‫שנים כלים ושרות אחת‪ ,‬ובאמת לא ראינו כשמעתין‬
‫דפשיט לה מזה כאשר הרגישו תו״י הנ״ל‪ ,‬ולדהתום׳‬
‫סוכה יש מקום לדברי המכי״ט כמוכן‪.‬‬
‫י( והנה כשאלת הש׳׳ס בהניח כלי תוך כלי חוצן או‬
‫לא‪ ,‬יש ספק עצום אם הפי׳ דחוצן היינו‬
‫הכלי החיצוני כין כלי הפנימי ליד הכהן ולא קרינן ולקח‪,‬‬
‫שבט‬
‫חוצץ‪ ,‬אלא שרג הוא שחי׳ זה דגם ‪ 5‬חון אפשר לחייכו‬
‫מה׳׳ט‪ ,‬ועכ׳׳פ אין קושיא מר׳ יוחנן‪ .‬ועוד דס״ל לר׳‬
‫יוחנן דנשר כלפי אימורים לטנין הננלאת חון לא נקרא‬
‫כלל מין גמינו‪ ,‬וע״כ מוקי לה רק כר׳׳ש דאפי׳ העלה‬
‫על הסלע חייג‪ ,‬משא׳׳כ גהאי דמנחות שם דקומן ושירים‬
‫דילי׳ לענין קדוש גכלי דגני גיקתא דהדדי הם‪.‬‬
‫ועוד י״ל גש׳׳ס זגחים הנ״ל דהנה גתשוגת גגעת‬
‫פנחס לרגינו ההפלאה סי׳ נ׳ץ השריש דעיקר‬
‫דץ מין גמינו לא חוצן הוא מטעם דמגעל המין לחגירו‬
‫וחילי׳ דילי׳ מש״ס יומא נ״ח ע׳׳א דמשני שאני רגל‬
‫דלא מגמל לי׳‪ ,‬וגתשוגת א״נ שם הקשה עליו מהמגואר‬
‫גתוס׳ זגחים ק״י שם דעעם חציצת הרגל משום דאין‬
‫שירות גכך‪ ,‬ע״כ פי׳ הא״נ דהפי׳ גגמ׳ יומא שאני רגל‬
‫דלא מגמל לי׳ עד גמר עגודתו כפרש״י וחשיג כאלו‬
‫לא הי׳ שם רגל ואויר מפסיק ואין דרך שירות גכך‬
‫כמו נתלה וקגל זגחים כ״ו ע׳׳א‪.‬‬
‫ולדבריו הא דככלי תוך כלי מותר שם כיומא אינו‬
‫מטעם כעול לכלי אלא מסכרת מץ כמינו‬
‫אינו חוצן כלגד ודגר זה נסתר משיטת מוס׳ עצמו‬
‫שכת צ׳׳ג ע׳׳ג ד׳׳ה ויכול וכמכואר היטג כמהרש״ל‬
‫ומהרש״א שם דהיתר מין כמינו אינו חוצן ככלי תוך כלי‬
‫או כסיג לפי איכעית הש״ס הוא רק מטעם כעול וכן‬
‫מפורש כמאירי יומא דהוא מטעם כעול וכדעת הגכעת‬
‫פנחס ואמנם דכרי התוס׳ זכחים שכ׳ משום אין דרך‬
‫שרות ככך צריכים פי׳ וככר הרגיש גזה כגליון‬
‫הגרעק׳׳א שם‪.‬‬
‫ח( ובעניותי דהיינו דהכריח להו לתוס׳ לפרש כן‬
‫דהא חזינן כסוגית הש״ס דזכהים דס‬
‫יוחנן ושמואל לית להו האי כללא דמכ״מ אינו חוצן‬
‫מדלא תי׳ כן כרג‪ ,‬וע״כ הוא מה״ט כעצמו דכמכ״מ אינו‬
‫חוצן הוא רק כצרוך סגרת דגטל אהדדי וזה לא שייך‬
‫כהקרכת חון דאינו חייג רק דומיא לפנים‪ ,‬וגפנים‬
‫כה״ג לא כטל חלק הכשר לאימורים כהקרכה דהא אסור‬
‫להקריכו מה״ת משום כל ממנו לאשים וכו׳‪ ,‬וא״כ ה׳׳ע‬
‫דשמואל ור״י וא״כ לרג דאעפ״כ מת׳ דמין כמינו אינו‬
‫חוצן לא נחית לסבחת בטל אהדדי‪ ,‬וא״כ יקשה לרג‬
‫מ׳׳ט דמשנתינו ריש פ״ג דעומד ע״ג רגל חכירו דפסול‬
‫לזה כ׳ דהטננם משום דאין שירות ככך והיינו לרג‬
‫דוקא כנ׳׳ל‪.‬‬
‫ועוד יראה גזה דהנה כמשנתינו דריש פ״כ חכחים‬
‫ישנם כ׳ גירסאות הא׳ על גגי רגל חכירו כלשון‬
‫יחיד והגי׳ השני׳ על גגי רגלי חגירו‪ ,‬ועל גגי רגלי‬
‫חכירו היינו שעומד על כ׳ רגליו ואינו עומד כלל על‬
‫הרצפה ופסולו כמו תלוי כאויר כעזרה דאמרו כזכחים‬
‫כ״ו דהפסול משום דאין דרך שירות ככך‪ ,‬משא׳׳כ כרגלו‬
‫אחת על הרצפה ואחת על הכלי דגיכול לעמוד כלי כלי‬
‫כשר כמבואר שגת צ״ג וזבחים כ״ד הרי דמה שעומד‬
‫רק כרגל א׳ עדיין נקרא דרך שירות‪ ,‬א״כ גם כאינו‬
‫יכול לעמוד הפסול רק משום חציצה‪ ,‬ועיקר טעם‬
 ‫הלוי‬ ‫אדח סימן סא‬
‫כלי חול‪ ,‬ואיך לא פשט לו זה מפשטות משנתינו חבחים‬
‫ריש פ״ג קבל בכלי קודש ונתן לכלי חול יחזור לכלי קוד^‬
‫משמט הא נתן לתוך כלי קודש א״צ להחזיר לכלי קדש‬
‫ופיין פ״מ הרגיש קצת בזה ואכתי לא כופיל‪ ,‬והי׳‬
‫נלפנ״ד דגם אם נימא דגם אם נתן לכלי קודש פסול‬
‫היינו טפמא דקי״ל דבכלי שקבל כדם וקדשו בו צריך‬
‫לפשות פבודת הולכה וזריקה אבל מצד קדושת הכלי‬
‫אין נ פ״ ^ משא׳׳כ כלי חול ישנם לפ״ז ב׳ פסולים חדא‬
‫מה שאינו בכלי הראשון וחדא שהוא בכלי חול שהוא‬
‫פסול גמור לפבודה‪ ,‬וא״כ בכלי חול אין פצה אלא להחזיר‬
‫לכלי קודש דלהושיב כלי החול פם הדם לתוך כלי קודש‬
‫אחר אין פצה דסו׳׳ס פושה פבודה מכלי הול‪ ,‬משא״כ‬
‫בפירה מכלי קודש לכלי קודש אין הפסול מצד הכלי‬
‫פצמו אלא מה שאינו פושה פבודה בכלי כראשון שקדש‬
‫בו הדם‪ ,‬וא״כ אם הושיבו לתוך כלי אחר נהי נמי‬
‫דהדם סו״ס בכלי אמר ר״ל כלי כפנימי מ״מ כיון‬
‫דגזיה׳׳כ את כלי שרת אשר ישרחו בם בקדש שתי כלים‬
‫ושרות אחד א״כ נקרא שעשה כשרות גם בכלי החיצון‬
‫וזה מספיק להכשיר הפסול של מכלי קדש לכלי קדש‪,‬‬
‫והשתא שפיר דיוק משנתינו של זבחים אמת דנתן לתוך‬
‫כלי חול יחזור לכלי קודש‪ ,‬דדק יחזיר כדם ממש לכלי‬
‫■קודש הוא דוקא בכלי חול‪ ,‬דבכלי קודש די כנ״ל שנתן‬
‫את כמלא בריקם‪.‬‬
‫ו ע״ פ הנ״ל מיושב קושית הלח״מ פ׳׳א מפסהמ׳׳ק‬
‫הכ׳׳א שהקשה לכרמב״ם דכיון דקיי״ל מין בממו‬
‫אינו חוצן וכ״ט דכשר אם הושיב כלי תוך כלי א״כ‬
‫הפי׳ במשנתינו כקס״ד דר״ח דהושיב כמלא בתוך ריקם‬
‫וא״כ למה פי׳ לה הרמב״ם פ״ב מעבודת יוכ׳׳כ כאידך‬
‫פי׳ דפירה מזרק מלא לתוך מזרק ריקם‪ ,‬ולהנ״ל א׳׳ש‬
‫דהא ה״ט דקס״ד לומר דהושיב לתוך ריקם משום דהוי‬
‫ס׳׳ל דמכלי קודש לכלי קודש פסול ג״כ‪ ,‬וזה ודאי לא‬
‫נשאר לפי המסקנא וכמש׳׳כ בתוס׳ בי״ד‪ ,‬וא״כ למה‬
‫יכביד פל כככ״ג לשאת ב׳ כלים‪.‬‬
‫י״ב( ולשון הרמב״ם פ״א מפסהמ׳׳ק ככ״א נתן מזרק‬
‫לתוך מזרק וקיבל כשר מין במינו אינו‬
‫חוצן‪ ,‬הניח סיב בתוך מזרק וכף ואין כאן חציצה‪,‬‬
‫פשוטו ודאי יראה דאינו חוצן דקאמר כיינו שאין הכלי‬
‫הפנימי חציצה בין כדם לכלי החיצון שאוחז הכהן קאמר‬
‫דומיא דסיב וקמיצת כמנחה שהזכיר‪ ,‬דהא אינו מדבר‬
‫שם כלל מדיני חציצה של ככן העובד בינו לבק הכלי‪,‬‬
‫וכן יראה לכדיא גם מלשון כמאירי שכ׳ קבלת הדם‬
‫צריך שיהא ככהן אוחז הכלי שהדם מתקבל בתוכו‬
‫ומקבל‪ ,‬ואם הניח בתוך ככלי דבר כחוצן בץ כדם‬
‫והכלי פסל‪ ,‬ומ״מ אם כי׳ מין במינו‪ ,‬וכן שביטל שם‬
‫פד שפת גמר פבודה כשר‪ ,‬מפתה הגיח מזרק תוך מזרק‬
‫ואחז החיצון ונתקבל הדם בפנימי כשר שהרי מין במינו‬
‫הוא וכו׳‪ ,‬ומדכ׳ בתחלה ואם הניח דבר החוצן פסול‬
‫ושם הפסול ברור משום חציצה בק דם לכלי שרת וסיים‬
‫דאם כי׳ מין במינו כשר היינו דאז אץ חציצה בין דם‬
‫שבט‬ ‫פב‬
‫או אינו חוצן ואע״פ שיש כפסק‪ ,‬אבל לטולם פשוט‬
‫דקבלת הדם ע׳^ כלי הפנימי ולא אכני סברה מין‬
‫במינו אינו חוצן כאלו נחקבל הדם בחיצון וממילא יש‬
‫קבלת כהן בגופו‪ ,‬או דילמא בהא גופא נסחפק הש״ם‬
‫דאם מין במינו אינו חוצן א״כ נתקבל הדם ט״י כלי‬
‫החיצון וקרינן ולקח הכהן‪ ,‬ואם מין במינו חוצן א״כ‬
‫נתקבל הדם ט״י הפנימי ולא קרינן ולקח ככהן‪ ,‬וראיתי‬
‫בתשובת אבני נזר או״ח סי׳ תל״ג‪ ,‬שהביא כגאון השואל‬
‫שם בפל חלקת יואב מש״ס דילן ראי׳ דאפי׳ בדבר‬
‫ובפי נגיפה אהני מין במינו אינו חוצן והיינו מדכלי‬
‫הפנימי אינו חוצן שיתקדש כדם פ״י כלי החיצון‪ ,‬כרי‬
‫דאט״פ דדם בפי נגיפה אהני מין במינו‪ ,‬והגאון אבני‬
‫נזר שם בכג׳׳ה מדחה אותו דאץ הפי׳ דהדם מתקדש‬
‫פ״י כלי החיצון כאשר כבין הגאון כשואל אך כקידוש‬
‫פ׳׳י מזרק הפנימי‪ ,‬ומצאתי ג״כ באבני נזר יו״ד סי ק‬
‫רם״ו אות יו״ד דמצדד הגאון לכאן ולכאן אם מתקדש‬
‫בחיצון או בפנימי ומה שהוכיח הא״נ דפ״כ מתקדש‬
‫בפנימי דאי בחיצון הא אמרו בזבחים תוכו ולא תוך‬
‫תוכו‪ ,‬לפי דפתי אינו דומה דתוכו ולא תוך תוכו כיינו‬
‫כגון כלי שחלקו או תנור שחלקו דאיכא ב׳ תוך תוך‬
‫חיצון ותוך פנימי‪ ,‬אבל הכי ליכא רק תוך אחד שהחיצון‬
‫צמוד לכפנימי ופ״י מין במינו אינו חוצן החיצון נפשה‬
‫ראוי לקידוש‪ ,‬ופוד לפנ״ד דלפי סוגית כש׳׳ם דזבחים‬
‫אק ללמוד מדין תוך תוכו דטומאה לפי כמסקנא‪.‬‬
‫י״א( ובירושלמי יומא פ׳׳ה ה״ד נתן מכלי קדש‬
‫לתוך כלי מול פסול הא מתוך כלי‬
‫קדש לתוך כלי קדש לא פסל א״ר חגי וכר מתניתא‬
‫אמרה כן פירה דם הפר לתוך דם השפיר וכו׳‪ ,‬וראיתי‬
‫ברידב״ז שם פי׳ דבתחלה מביא ראי׳ דמכלי שרת לכלי‬
‫שרת כשר מכא דפירה דם הפר לתוך דם השפיר‪ ,‬ושוב‬
‫מקשה פ״ז אדרבה מדנותן כמלא בריקם והבין דהפי׳‬
‫כאשר הבין ד׳ ח בבבלי דהושיב מזרק מלא תוך מזרק‬
‫ריקם ולמה לו זאת אלא כדי להחזירו פי״ז לכלי ראשון‬
‫דס׳׳ל מכלי קודש לכלי קודש פסול‪ ,‬ובתום׳ רי״ד כ׳‬
‫כגאון כרידב״ז לפ׳ בזה כקס״ד ד ד חסדא דנתן המלא‬
‫לתוך מזרק ריקם ולמה לנו זאת ביוכ״כ והרי מקפדינן‬
‫להקל ככל האפשר פל ככ״ג ביוה׳׳כ ופ״כ לפנין מחתה‬
‫בכל יום היתה כבדה והיום קלה‪] ,‬וכה ראיתי ג״כ‬
‫בשפת אמח שהרגיש בזה[ אלא דד׳ח ס״ל כמ׳׳ד מכלי‬
‫קודש לכלי קודש פסול ופ״כ ‪ p‬הדין צריך להושיב כלי‬
‫ריקם שפירה ממנו תחת כלי כמחזיק דם שניהם‪ ,‬ומפ׳‬
‫בזה לנכון מש״כ רש׳׳י בשמטתק‪ ,‬בתוך הריקן‪ ,‬שפירה‬
‫ממנו ולמה דוקא שפירה ממנו אלא כנ״ל כיון שפירה‬
‫ממנו צריך להחזיר אליו טכ״פ בזה‪.‬‬
‫והנה מזה הוכיח ד׳ ח דמין במינו אינו חוצץ והשחא‬
‫משמפ דאינו חוצן ד׳ל כנ״ל דהיינו כאלו כדם‬
‫בחיצון‪ ,‬דאם כדם בפנימי אכתי לא החזיר אליו כדם‪,‬‬
‫איברא מקום אתי לומר כשנבץ דברי הירושלמי שד׳ל‬
‫דגם אם החזיר לכלי קודש אחר פסול כמו בנתן לתוך‬
‫פג‬ ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן סא‬
‫דם כמבואר מדבריו פ״ד ממעשה׳ק‪ ,‬דוקא בנכנס לאויר‬
‫פנים הכלי‪ ,‬וע״כ פי׳ כאי דמנחות י׳׳א לענין אחר לא‬
‫לענץ קדושת ה קו ק‪ ,‬משא׳׳כ לרש״י דאויר כלי לענין‬
‫קדושה לא הוי ככלי‪ ,‬כנלענ״ד‪ ,‬אלא דכגאון טל תורה‬
‫העיר בזבחים שם מרש‪/‬ע מנחות צ״ו ע׳׳א ד׳׳ה ט״ו‬
‫טפחים דמשמע דאית לי׳ דאויר כ׳׳ש מקדש ממש‪,‬‬
‫יעש׳׳ה ועדיין צ״נג‬
‫במינו אינו חוצן ומתקדש הדם בפנימי‪ ,‬אמנם אולי יש‬
‫מקום דודאי הדם מתקדש בכלי פנימי שפוגע בו תחלה‪,‬‬
‫סימן סב‬
‫בהן מין במינו אינו חוצן שנקרא מתקבל גם בפנימי‬
‫יום ד׳ פ׳ ראה תשל״ז פה אובמאו ע׳^ לוצרן יצ^‪.‬‬
‫כבוד הרב כג׳ בתו״י וכו׳ ר׳ הנני׳ יו״ט ליפא‬
‫עמרם זיכערמאן לאי״ט‪.‬‬
‫י׳׳ג( ודע דבתו״י יומא שם הקשו דמה קנר׳ל ד קו ק‬
‫אחדשה״ט בכבוד‬
‫זה מכבד שקבלתי שאלתו בענין מכירת האתרוגים‬
‫והיום בפתחי כתבים ביושבי כאן קצת לנוח ראיתי‬
‫שלא השבתי עדיין‪ ,‬והשאלה אודות מוכר אתרוגים‬
‫והיות כי שולחים לו ג״כ אתרוגים הרבה מא״י שכם‬
‫בודאי בחזקת מורכבים וא״כ מכשיל הקונים בביטול‬
‫מ׳׳ע דאתרוג וגם בברכות לבטלה‪ ,‬ומקום הספק אם‬
‫יש לסמוך על דברי הפ״מ ח״ב סי׳ ק׳׳ה שבמל״מ פ״ד‬
‫ממלוה ולוה ה׳׳ב דהיכא דמוציא לקנות במק״א אע׳׳ג‬
‫דגם האחר הי׳ נקרא מכשיל אינו כתרי עברי דנהרא‪,‬‬
‫וכ׳ נו״נ כדת של תורה והביא מספרי אחרונים שהובאו‬
‫בשד׳׳ח במערכת הו׳‪ ,‬והעיר ג״כ ממש״כ בתשובת כ״ס‬
‫יו״ד סי׳ פ״ג‪.‬‬
‫והנה בעצם מחלוקת הפוסקים בזה דדעת המל׳׳מ‬
‫שם דהיכא דאפשר לקנות מאחר איכא לפ״ע‬
‫דאורייתא ואינו דומה ללפ״ע בליכא תרי עברי דנהרא‬
‫דשאני התם דאיסור לפני עור לא כי׳ נעשה אם לא‬
‫הי׳ מושיט זה הכום ולפ״ז אפי׳ אם מושיט אינו עובר‪,‬‬
‫אבל היכא דמה שהוא אינו מושיט אינו מציל מאיסור‬
‫דלפ׳׳ע דעכ׳׳פ מכח כאחר המוכר יעבור‪ ,‬שוב גם אותו‬
‫אינו מצילו מעבירה דלפ״ע‪ ,‬וגדולי כפוסקים נוטים‬
‫בזה להחמיר כסברת המל״מ וכ״כ במנ״ח סי׳ רל״ב‪,‬‬
‫וכמש׳׳כ ג״כ הגאון מהסכמת הגאון החיד׳׳א בברכי יוסף‬
‫חר׳מ ועוד‪.‬‬
‫והנה ראית המל״מ מדהתום׳ חגיגה י״ג ע״א ד׳׳ה‬
‫אין מוסרין ד׳׳ת לגוי ודורש לה מלא עשה כן‬
‫לכל גוי וגו׳‪ ,‬והקשו תום׳ דה״ל דגוי שלמד תורה חייב‬
‫מיתה‪ ,‬ואסור לישראל למסרו ד״ת משום לפני עור ותי׳‬
‫תום׳ דמיירי גמ׳ חגיגה אפי׳ איכא גוי אחר דרוצה‬
‫ללמדו ומדלא קאמרי דאיכא ישראל אחר כרוצה ללמדו‬
‫מכלל ח ה לא הי׳ מצילו מלפ״ע כיון דגם ישראל האחר‬
‫כי׳ נקרא מבשיל‪ ,‬ובשד׳ח שם הביא מתשובת כ׳׳ם יו״ד‬
‫סי׳ פ״ג שהסכים לכגאון פ״מ נגד המל״מ ודחה ראית‬
‫המל׳׳מ מתום׳ הנ״ל די׳׳ל דזה קרוב יותר דטכו״ם אחר‬
‫שבט‬
‫לכלי שרס אשר אוחז הכהן‪ ,‬והיינו דס״ל להרמג׳׳ם‬
‫ולמאירי דלדין ולקח הכהן בעצמו של כהן לא מהני‬
‫גם מין במינו אינו חוצן וצריך שיהי׳ ע׳׳י גוף הכהן‪,‬‬
‫משא׳׳כ לקדוש כלי לדם אהני מין במינו אינו חוצן‪.‬‬
‫עד כאן כ׳ ב׳ דרכים דאו דולקח הכהן דוקא א״כ‬
‫מתקדש הדם בפנימי וחיצון אינו חוצן בין כהן‬
‫לדם‪ ,‬או דולקח הכהן לאו ד ק א וממני גם ע׳׳י מין‬
‫אלא כדי לקיים ולקח בעצמו של כהן ממש משתמשץ‬
‫נמצא שנעשה עבודת הקבלה ע״י שניהם מרנ‪ 4‬ומה‬
‫נמתק בזה לשונם ז״ל שני כלים ושרות אחת דשניהם‬
‫עושים שרות ממש‪.‬‬
‫אינו מתקדש בסיב פשיטא כיון דחוצן וקיי׳׳ל‬
‫בכה״ת מין בשאינו מינו חוצן ונדחקו בתי׳‪ ,‬ונלענ״ד‬
‫דהנה בהאי ספיקא דהש׳׳ם דסיב יש לעיין לכאורה דהא‬
‫קיי״ל זבחים כ׳׳ה ע׳׳ב דאויר כלי ככלי ועד כאן לא‬
‫מבעיא לי׳ שם אלא באויר שאין סופו לנוח‪ ,‬א״כ כאן‬
‫סו׳׳ם הקומן באויר הכלי‪ ,‬אלא מה תאמר דשאני הכא‬
‫כיון דהסיב מפסיק בין אוירא לככלי הו״ל כעץ אין‬
‫סופו לנוח כיון דהשולים מכוסים גם האויר אינו מקדנ‪4‬‬
‫אמנם כ״ז אם נימא דמפסיק גם לדם א״כ אין על‬
‫האויר תורת כלי שרת‪ ,‬אבל למסקנא דלענין דם מהני‬
‫כיון דמחלחל א״כ פשיפא דעל האויר תורת קדושת‬
‫כלי שרת‪ ,‬והוי ס״ד עובא דמהני גם לקומן מכח אויר‬
‫כלי ככלי דהא לא בעינן הנחה ממש‪ ,‬רק תורת קדושת‬
‫כ״ש על האויר וזה איכא‪ ,‬ע״כ קמ״ל דמ״מ במנחה‬
‫לא מהני‪ ,‬דלענין מנחה נדון גם האויר בפ״ע‪ ,‬וזה באמת‬
‫חי׳ גדול‪.‬‬
‫ובעיקר הענץ דאויר כלי ככלי ראיתי בתשובת אבני‬
‫נזר או׳׳ח סי׳ תל״ג שכ׳ שנתקשה מעודו למש׳׳כ‬
‫רש״י מנחות י״א ע״א בהא דדבקו לקומן בדופני דמנא‬
‫מהו פי׳ רש״י בדופן הכ״ש מבפנים‪ ,‬וקשה דתפ׳׳ל‬
‫מכח אויר ככלי ומה הבדל בין דם לקורק המנחה‬
‫בכ״ש שהוא במקום קדוש דם בכ׳׳ש‪ ,‬והרמב״ם )פי״א‬
‫מפסהמ״ק( באמת לא פי׳ כרש׳^ במנחות‪ ,‬אבל לרש״י‬
‫קבה‪ ,‬ולא תי׳ בזה‪.‬‬
‫יבעניותי למה שיראה מרש״י זבחים כ׳׳ה ע׳׳ב דהא‬
‫דאויר כלי ככלי היינו דוקא לענין שלא נקרא‬
‫נשפך מהצואר על הרצפה דכבר חל עליו תורת כלי‬
‫לענין שיהא נקרא נשפך מהכלי על הרצפה‪ ,‬אבל לא‬
‫בעצם קדושת הדם דבזה בעינן הנחה בכלי ממש‪ ,‬ובצאן‬
‫קדשים שם הרגיש קצת בזה‪ ,‬ובזה מיושב קושית הלקועי‬
‫הלכות שם בזבחים מה שיראה מרש״י דגם קודם שיכנס‬
‫לאוייר פנים הכלי נקרא אויר שסופו לנוח ולהרמב״ם‬
‫יראה דוקא בנכנס נגד אויר פנים הכלי ממש‪ ,‬ולהנ״ל‬
‫א״ש דלהרמב׳׳ם כיון דאויר כלי ככלי ממש דנקרא קבלת‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן סב‬ ‫שבט‬ ‫פד‬
‫עברי דנהרא‪ ,‬פי׳ שהנזיר הי׳ יכול לקחת בעצמו ולעבור‬ ‫מלמדו מלומר דישראל אחר מלמדו ועוגר גלפ״ע‪ ,‬פי׳‬
‫וזה הוא ומצילו מלפ״ע‪ ,‬וה׳׳ג שהכהן יכול לעבור בעצמו‬ ‫אגל לעולם דגם נמציאוה של ישראל אחר מלמדו יש גו‬
‫ולקדשה לעצמו וזה שמצילו מלפ״ע‪ ,‬אבל היכא שאין‬ ‫משום הצלה מענירה דלפ״ג; ונשד״ח הדר מקיים דיוק‬
‫הכהן יכול לקדשה בעצמו‪ ,‬אלא דאיכא עוד ישראל אחר‬ ‫המל״מ מדלא כ׳ חוס׳ סהם שיש אחר מלמדו יהי׳‬
‫שמוכן לקדש הגרושה לכהן מלבד ישראל שעוסק בשליחות‬ ‫גוי או ישראל‪ ,‬יע״ש‪.‬‬
‫הכהן‪ ,‬באופן שגם ישראל השני יעבור בלפ׳׳ע זה לא‬ ‫ובעניותי נלא״ה דההום׳ מוכיחים כהמל״מ ודלא‬
‫יציל ישראל הראשון מלפ׳׳ע וכהמל״נק והוא פשוט‪.‬‬ ‫כהשונה כ״ם דאיס״ד דגם ישראל אמר‬
‫מ״מ לנדון שלפנינו לכאורה אין נפ״מ בזה דנהי דלא‬ ‫אע׳׳ג דעונר נלפ״ע מכ״מ מציל מלפ״ע ונקרא לא קאי‬
‫נדון אותו כתרי עברי דנהרא מ׳׳מ איסור דרבנן‬ ‫נחרי עשרי דנהרא א״כ הו״ל למנקט דרך רנוהא אפי׳‬
‫איכא כמש׳׳כ תום׳ והרא׳׳ש שבת ג׳ ע״א ושארי פוסקים‬ ‫איכא ישראל אחר דאע״פ שעונר נלפ׳׳ע מ״מ מציל‬
‫יו״ד סי׳ קנ׳׳א‪ ,‬ובדרך למוד זכות יראה דהעושים כן‬ ‫מלפ״ע‪ ,‬ועוד נ״ל דהדנר מפורש נדההום׳ עצק שכ׳‬
‫סומכים עצמם על מש״כ הגאון העצום רבי שלמה אליעזר‬ ‫וי״ל דהכא מיירי היכא דאיכא עכו״ם אחר שרוצה‬
‫אלפנדרי זי׳׳ע מירושת״ו בתשובה מהרש׳׳א ללמד זכות‬ ‫ללמדו דליכא לפ׳׳ע כדאמרינן ע״ז ו׳ ע׳׳ג כמושיע כוס‬
‫על המכשירים ויוצאים באתרוגים מורכבים‪ ,‬ודבר ידוע‬ ‫יין כ׳׳ה דליכא הרי ענרי ההרא‪ ,‬ופי׳ דנריהם מונן‬
‫דסוגיא דעלמא דלא כוותי׳ ומיום בעלי שו״ע עד היום‬ ‫היטג נזה א״כ מה זה שהאריכו עוד בלשונם שוג‬
‫הזה רחקו כולם המורכבים‪ ,‬אלא דלענין המסורה של‬ ‫פעם נסו״ד וז״ל הכא נמי אפילו נמקום שעכו״ם‬
‫טהרת בלתי המורכבים בזה ירד בלבול גדול לעולם‬ ‫אחר רוצה ללמדו דליהא לפ״ע וכו׳‪.‬‬
‫ירחם ה׳‪ ,‬ואין תועלת להרבות דבור בזה‪.‬‬ ‫א ל א דהכי קאמרי דהי׳ קשה להם שאין ראי׳ מפ״ק‬
‫ודע דבמש׳׳כ תום׳ חגיגה בקושיתם דתפ״ל משום לפני‬ ‫דע״ז נליכא הרי ענרי דנהרא‪ ,‬דגם המציאות‬
‫עור‪ ,‬ראיתי בשפת אמת שם כ׳ דאפשר לחלק בין‬ ‫דאיש אחר יעשה המעשה נגדר ליכא הרי ענרי דנהרא‬
‫תורה שבכתב לתורה שבע״פ דתורה שבע״פ אין איסור‬ ‫כמש״כ המל׳׳מ‪ ,‬לזה שנו וכ׳ דהכא דמיירי נגוי אחר‬
‫למסור ממורשה קהלת יעקב‪ ,‬והוסיך השפת אמת‬ ‫הרוצה ללמדו דליכא לפני עור וד׳ל נזה דגוי אחר אינו‬
‫דמש׳׳ה השמיט הרמב״ם עצם הדין דאץ מוסרין ד״ת‬ ‫עונר נלפ׳׳ע הגם דאסור לגוי ללמד תורה ומכ׳׳ש ללמדה‬
‫לגוי משום דממעשה דתלמי המלך פ״ק דמגילה הותר‬ ‫לאחרים מכ״מ נגוי ליכא גדר לפני עור‪ ,‬ןכמש״כ ג״כ‬
‫למסור להם ד״ת‪ ,‬ובעניותי צע״ג לומר כן דבאמת מאמר‬ ‫המנ״ח מצוה רל׳׳ג והוא פשוט ודלא כפמ׳׳ג נ ם׳ גינת‬
‫זה דאסור למסור הלכה הוא כמש״כ בשו״ת שבט הלוי‬ ‫ורדים כלל מ׳׳ג שנםתפק קצת נז ה[ וא״כ שפיר מציאוה‬
‫ח״ב סי׳ נ״ט‪ ,‬ושם דחיתי ג׳׳כ החילוק בין תורה ש‪ 5‬כ׳‬ ‫זה דאפשר ללמוד אצל גוי אחר מציל גם את ישראל‬
‫לתורה שבע׳׳פ יעש׳׳ה‪.‬‬ ‫מפל׳׳ע‪ ,‬משא״כ כשהי׳ האחר ישראל שנעצמו מצווה‬
‫והריני דו״ש — מצפה לחסדי ה׳‬ ‫אלפ״ע‪ ,‬וא״כ דנריהם מפורשים כהמצ״מ ודלא כהכ״ס‬
‫ובשיטת הסוברים דבמכירה ליכא איסור מסייע‬ ‫שמסכים להפ״מ‪.‬‬
‫כתבתי במק״א אין ה ז ק גורם עכשיו‪.‬‬ ‫ודע דאגג עיוני ראיתי נשד״ח שם מניא מם׳ לג‬
‫שומע דכל הראשונים ס׳׳ל כהמל״מ להחמיר ורק‬
‫מהריטנ׳׳א נחי׳ נ״ מ יו״ד ע״נ אהא דאמרינן איכא‬
‫סימן סג‬ ‫נינייהו כהן שאמר לישראל קדש לי אשה גרושה מוכיח‬
‫דקאי נסנרת הרב פ״מ ומ״מ נקטינן כהמל״מ שהיא‬
‫ד׳ וירא תשל״ח לפ׳׳ק‬ ‫הסכמת רוב הקדמונים‪.‬‬
‫כבוד ידידי האברך השלם בתו״י הה״ג בנש״ק‬ ‫ועיינתי קצת נזה וראיתי דכוונתו על דנרי הריטנ״א‬
‫ד זאב פעלדמאן נ״י‪...‬‬ ‫שנשטמ׳׳ק נ״ מ שם )לא על ריטנ׳׳א הנדפס‬
‫לפנינו( שהניא שם קושית התום׳ והראשונים נכהן‬
‫אחדשה׳׳ט וש״ת באהבה‬ ‫שאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה דלטעמא דלאו‬
‫יקרתו קבלתי ואשיב בקצור א( עמד על מש״כ מרן‬ ‫נר חיונא לא אמרינן אין שליח לד׳׳עי דקשה דמכ״מ‬
‫הח״ס יר׳ד סי׳ קצ״ב דכל דבר שמקפידים עליו‬ ‫גם הישראל עונר נלפ׳׳ע ותי׳ הריענ״א נ תי׳ הב׳ עוד‬
‫משום ד״א כגון טבעת לפנות מקום לולב ל׳׳ה הקפדה‬ ‫י׳׳ל דמיירי כשהכהן עצמו יכול לקדשה לעצמו דנכי הא‬
‫ואינו חוצץ וראי׳ מטבעת של איש שאינו חוצץ כמבואר‬ ‫ליכא לפני עור כדאיתא פ׳ ק דע״ז ע״כ‪ ,‬ור״ל נע״ז ף‬
‫ביש״ש פכ׳׳ה ומג׳׳א סי׳ קס׳׳א — וקשה הרי מסירו‬ ‫ע׳׳ב נענין של תרי ענרי דנהרא הרי דלהריטנ״א אע״פ‬
‫בשעת נטילת לולב ותפילין — והקשה מע׳׳ל דמה״ת‬ ‫שהשני עובר ג״כ מכ״מ מצילו מעבירה דלפ׳׳ע‪ .‬ונעניותי‬
‫דצריך ליטול הטבעות מידו הרי גם כשאוחז בלולב רק‬ ‫דזה אינו דהריטב׳׳א הלא מדבר שהכהן שרצה לקדש‬
‫ע״י ג׳ אצבעות יצא י״ח דל מיני׳ האי אצבע שיש בה‬ ‫האשה בעבירה הוא בעיצמו הי׳ יכול לקדשה א״כ זה‬
‫הטבעת‪.‬‬ ‫המציאות עצמו של מושיט כוס יין לנזיר בליכא תרי‬
‫פה‬ ‫הלוי‬ ‫או׳ח סימן סג‬
‫מעכפק וסתימת הרמפ״ם דכולם אין מעכפין עכ״פ‬
‫פרים המתמננטים פודאי אין מספרם מננכפ יע״ש —‬
‫וא״כ גם פאומר פיום השלישי קרפן דשייך לרפיעי או‬
‫לשני הרי דיעפד יוצאים פקרפן זה‪ ,‬דהשינוי רק פפרים‪,‬‬
‫ומסתימת הרמפ״ם גם אם שינה פשאר יוצא דיעפד‪— ,‬‬
‫ואם משום שפמקום פיוס השלישי אמר פיוס השגי —‬
‫יראה לענ״ד דאין זה גורם לעיכופא‪ ,‬דפהקרפת קרפנות‬
‫המוספין גופא אם חשפ פטעות שהוא מקריפ פמקום‬
‫קרפן מוסך יום שני — יום שלישי אפל ידע שהוא מקריפ‬
‫מוסך החג‪ ,‬ולא הי׳ לו מחשפה פסולה אחרת הפוסלת‬
‫פקדשים יראה ח ה אינו מעכפ‪.‬‬
‫ו מ ש״ ב הגאון שו״מ עוד שם מאו״ח סו״ם ק״ח דטעה‬
‫והזכיר מאורע של שאר ימים דהוי הפסקה‬
‫ורק פתפלת תשלומק לא הוי הפסקה כמש״כ הפר״ח‬
‫שם‪ ,‬הנה פהא גופא פליגי הפוסקים ודעת החיי״א‬
‫שם כלל כ״ה להכריע פשוגג אפי׳ פגוך התפלה דלא‬
‫הוי הפסקיא‪ ,‬וראיתי פס׳ דע״ת להגאון מהרש״ם סי׳‬
‫תרס״ח שנטה לזה פהזכיר מאורע של שאר ימים שלא‬
‫יחזור מטעם ספק פרכות להקל‪.‬‬
‫ומש״ב הגאון עוד שם ראיה מדפרי רפינו יונה פפרכות‬
‫ט״ז על מה דאיתא שם דטעה פוכתפתם‬
‫שחוזר להראשון — והקשה ר״י למה לא מקילים למ״ד‬
‫ק״ש דרפנן'כמו פספק קרא‪ ,‬ותי׳ תר״י דכיון שהתחיל‬
‫לקרא אפי׳ לשמואל דס״ל ק״ש דרפנן מודה שאם טעה‬
‫יש לו לתקן כיון שהתחיל — וכתפ השו״מ דה״ה כאן‬
‫כל שהתחיל ואמר מעין המאורע שלא פזמנה צריך‬
‫לחזור — ופעניותי דאין לדמות כלל הנושאים‪ ,‬דודאי‬
‫כאן נמי אם נזכר קודם סיום פרכה דאפשר לתקן ועכ״פ‬
‫פמקום שאפשר להכניס הקרפנות שיתקן‪ ,‬אפל להחזיר‬
‫פשפיל זה התפלה עם כל הקרפנות והשמות אין ראי׳‬
‫משם‪ ,‬ועוד דהתם שמא עדיין לא קרא כלל‪ ,‬והכא ודאי‬
‫כפר התפלל אלא שצריך לחזור ולהתפלל פעם שני׳ ואץ‬
‫הכרח משם‪ ,‬ועוד שאני התם דהו״ל כקורא פסוקים‬
‫כקורא פתורה‪ ,‬משא״כ פדהכא כמופן — ועוד ה ע ק ר‬
‫כמש״כ למעלה דהכא דיעפד אין טעות כלל כיון דפהקרפת‬
‫קרפן מוסך חוה״מ גופא יוצא פזה דיעפד כנ״ל —‬
‫סו״ד דפרי החיי״א ומ״פ הנ״ל נראים לדינא דלא יחזור‬
‫פטעות הנ״ל — יותר אין פכחי להאריך‪.‬‬
‫והריני דוש״ת פאהפה — מצפה לרחמי ה׳‬
‫עיע ח״י סי׳ י׳׳ז‬
‫מ׳ ‪ 7‬ע״פ פמשנתינו הפרים והאילים והכפשים אין‬
‫סימן סד‬
‫דחג כמשפט וכמשפטו כתיפ פיה וכר פי׳ דמעכפי —‬
‫בדין הרמ״א סי׳ תדנ״ו דאין לחייב לפזר יותר‬
‫מחומש על קיום מצות עשה‪ — ,‬בירושלמי‬
‫פ״ק דפאה ובא״ר סי׳ כ״ה שאין חייב לחזור‬
‫על הפתחים אפילו למצוות תפילין וכר‪— ,‬‬
‫אם חייב לחזור על הפתחים על פריעת בע״ח —‬
‫בדברי תשובת ח״ם יו״ד סי׳ רכ״ט דקודם תקנת‬
‫שבט‬
‫ואני שמה על כג׳ האיך לא ראה דגרי הרמ״א וג׳״‬
‫או״ח סי׳ תרנ׳׳א ‪d‬׳‪ v‬ונהגו להחמיר להסיר‬
‫התפילין וטפעוח מידם אפל מדינא אין לחוש הואיל ואין‬
‫כל היד מכוסה — ועיין ג״כ פרמ׳׳א אה״ע סי׳ קל׳׳ט‬
‫סי״ד פסו״ד כ״כ לענק קפלת גט ושם ג״כ ים לדקדר!‬
‫דמי פעינן כל היד‪ ,‬ושם לא כ׳ רמ׳׳א דהוא רק חומרא‪,‬‬
‫וכפר עמד פזה פכפות תמרים סוכה ל״ז ע״א וע׳׳ש‬
‫אריכות נאה פ‪ t‬ה — ויש לעיין פזה פשמעתתא רסוכה‬
‫ל״ז ע״פ דקאמר דילמא נתרי טרפי והוי חציצה ולכאורה‬
‫מה חציצה שייך פזה דלקח כל שאר השטח פיד היטפ‬
‫ומתקיים שפיר לקיחה ופמק״א הארכתי אין לי פנאי‬
‫עכשיו‪.‬‬
‫פ( נסתפק כפ׳ להלכה פמי שטעה פחוה״מ סוכות‬
‫פמוספין ואמר הקרפגות שנ יום אתמול‬
‫והוא ע״פ מש״כ פשו׳׳ת שו״מ מהדורא רפיעאה ח״פ‬
‫סי׳ ק״ח דחוזר ככזה‪ ,‬וח״א העירו ממש׳׳כ הח״א כלל כ׳‬
‫דלא כהשו״מ ופקש הוו״ד העני׳ כיצד לפסוק כה״ג‪.‬‬
‫הנה דפרי החי״א הם פכלל כ״רגפסופו ונראה שם‬
‫דפסק כן מתרי טעמי דאי משום דהזכיר של שאר‬
‫ימים יוצא כמו שיצא אם אמר ופתורתך כתופ לאמר‪,‬‬
‫ואי משום הפסקה כפר פסק החיי״א שם סי״ג ופסי׳‬
‫כ״ה פחיי׳׳א ופינה האדם דפשוגג לא נקרא כה״ג‬
‫הפסקה — ודפרי החיי״א הופאו להלכה ג״כ פמ״פ‬
‫סי׳ תפ״ח פסופו ופסק כן‪.‬‬
‫ואבא פקצור לדפרי השו״מ שם הנה כנראה גם השואל‬
‫שם כ׳ ספרא הנ״ל דאין לחזור כיון שיצא פאם‬
‫אמר ופתורתך כשופ לאמר‪ ,‬וע״ז כ׳ הגאון שו״מ שכיון‬
‫שהפסיק פתפלתו פקרפנו של יום אחר הוה הפסקה‬
‫וכמו אמר פר׳׳ה זכרון אחר מה שלא מציגו דלא סגי‬
‫אך שאם אמר כמו שכתופ פתורתיך הוה די וה׳׳ה הכא‬
‫אלו דפריו ז״ל‪.‬‬
‫ואני אומר ערפך ערפא צריך מי יאמר דפד׳ה צריך‬
‫לחזור כה״ג‪ ,‬דאם הזכיר זכרונות שקפעו חז״ל‬
‫והוסיך עוד זכרון פשיטא דאינו חוזר‪ ,‬כמפואר סי׳‬
‫תקצ״א — ואם לא אמר זכרונות כלל שסדרו הם ז״ל‪,‬‬
‫רק הוסיך ושינה דפרים ומדעתו פשיטא דגקרא משנה‬
‫ממטפע שטפעו חכמים פפרכת תפלת מוסך ד׳ ה‪.‬‬
‫ואינו דומה לנ״ד שסו״ם הזכיר מוספי חג הסוכות‬
‫אלא שטעה פיומו ויותר מזה יראה לענ״ד‬
‫דדיעפד לא נקרא כלל קרפן של יום אחר דהא פמנחות‬
‫מעכפין זל״ז‪ ,‬ופגמ׳ שם כלני פרים וכפשים דהיכא אילימא‬
‫וא״כ מספר הפרים המתמננטים פכל יום של חג מעכפין‪,‬‬
‫איפרא הרמפ״ם פ״ח מתו״מ ה״כ פסק סתם דמוספין‬
‫אין מעכפק זל״ז ולא מספרם‪ ,‬ולא חילק פין של סוכות‬
‫לשאר יו״ט‪ ,‬וכפר הרגיש פזה פמנ״ח מצוה ש״פ וע״ש‬
‫פמה שהפיא פשם הפה״ז‪ ,‬והיינו דפסק הרמפ״ם כספרי‬
‫שהופא פתום׳ וכמ״ד סוכה מ״ז דפרים עכ״פ אין‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן סד‬
‫חייג במצוות ואינו חייב אפי׳ בתפילץ כיון שמדמה זה‬
‫כמהר׳׳ש לירושלמי כנ״ל דא״צ לחזור טליכם טל הפתחים‪,‬‬
‫ושאני פדיון כגן דהוא שטגוד אצל אחרים‪.‬‬
‫ואין לומר דגם לפלות לרגל נוגט לטולת ראי׳ וממשכינן‬
‫אחייבי טולות וכו׳ כאשר הזכיר כמכרמ׳׳ש תו״ד‪,‬‬
‫זה אינו חדא דלשון כראשונים בקדושין שם דלטלות‬
‫לרגל כיינו להוצאות הדרך‪ ,‬וטוד אפי׳ נימא דהיינו לפולת‬
‫ראי׳ ולשלמי חגיגה כדמשמט קצת מקרא שמגיא שם‬
‫דולא יראו פני ריקם‪ ,‬דקאי טל טולת ראי׳ כמבואר‬
‫פ׳׳ק דחגיגה‪ ,‬מ״מ אכתי לפני הרגל טדיץ אץ שטגוד‬
‫נכסים דלא חל טליו כחיוג טדץ ואם אין לו כסך‬
‫ממילא פטור ולא ישתטבד לטולם‪ ,‬גשלמא פדיון הבן‬
‫אפשר לומר דכגיט שטת כפדיון כבר לפני כרגל‪ ,‬וכ׳׳ט‬
‫נמי דמחייג אותו בטצם כמצוה וכ״כ כגאון המקנה‬
‫בקדושין שם דכ׳׳ט דחכמים דס׳׳ל דפדיון הגן קודם‬
‫לפלות לרגיג משום דכבר חל כשטבוד‪ ,‬משא׳׳כ רגל‬
‫דטדץ לא חל‪ ,‬ולדטתו צ׳׳ל דטטם דר׳׳י חולק אט׳׳פ‬
‫שכבר נשתטגד בפה״ג מכ״מ פדיון אפשר לקיים אח״כ‬
‫ולא נתגטל טי׳׳ז חיוב כשטגוד משא״כ ראי׳ דמצוה‬
‫להכניס טצמו למצוה טובריז שלא תתגטל‪ ,‬אבל אם‬
‫נימא דמטלת השטגוד של הפדיץ מהני לא רק לטנץ‬
‫הקדימה אלא גם לטצם כחיוב של הפדיון א״כ מ׳׳ט‬
‫דר׳׳י ודוחק לומר דמיירי אחרי שהגיט כבר יום א׳‬
‫דרגל — וחלו שני השטגודץ שטבוד נכסיו דפכ״ב‬
‫ושפבוד נכסים דטולת ראי׳ דהוא באמת דוחק טצום‬
‫בסוגיית כש׳׳ס דקדושין דמשמט שאיירי לפני כרגל ג ז ק‬
‫כרגיל לפלות‪.‬‬
‫וגם טצם כדין דפשיטא לי׳ לכגאון מכר״ם שיק דהנך‬
‫מצות שנוגטות לאחרים כו׳׳ל כפריטת גט׳׳ח מצוה‬
‫וט״כ צריך להחזיר טל הפתחים לשלם מה שהוא מחויב‪,‬‬
‫א״ד — לדידי זה צט׳׳ג דגם טיקר פריטת גט״ח מצוה‬
‫דממון אינו חייג לחזור טל הפתחים לשלם חובו דמכולא‬
‫ש״ם ושו״ט חו״מ סי׳ צ״ז מבואר דאם אין לו פטור ולא‬
‫מחייבינן לי׳ לבזות טצמו לחזור טל הפתחים וטדיפא‬
‫מיני׳ מבואר חו״מ סי׳ צ״ז סט״ו דאין כופין אותו‬
‫להשכיר טצמו ולא לפשות שום מלאכה כדי לפחט והיינו‬
‫באינו רגיל לפשות מלאכה כמש׳׳כ כפוסקים שם‪ ,‬ומכ׳׳ש‬
‫לחזור טל כפתחים‪ ,‬ואפי׳ למה דצידד גשטר המשפט‬
‫בחו״מ שם דהוא מצד טצמו חייג להשכיר טצמו‪ ,‬אגל‬
‫פשיטא דאינו חייג לחזור טל הפתחים — ומה דאיתא‬
‫ביו״ד סי׳ רנ״ג סי׳׳ג גשו׳׳ט ורמ׳׳א אם יכולים לפרוט‬
‫•גט׳׳ח ממה שחזר טל הפתחים‪ ,‬היינו אם כבר חזר‬
‫וישנו הכסך בטין‪ ,‬אבל לחייבו לחזור טל כפתחים‬
‫לא שמנננו‪.‬‬
‫א ל א פשוט דאין לנו ללמוד מהאי ירושלמי דחוזר טל‬
‫כפתחים בשביל כבוד או״א לשאר מצוות שהם‬
‫נגד אחרים או אפי׳ פריטת גט׳׳ח דשאני כגוד או׳׳א‪:‬‬
‫למ׳׳ד משל בן‪ ,‬ולא גמרינן מינה לשאר דוכתא‪ ,‬ולדידן‬
‫דקיי׳׳ל כגוד או׳׳א משל אג גם זה ליתא כמבואר ביו״ד‬
‫שבט‬ ‫פו‬
‫אושא הי׳ חייב לפזר כל ממונו — ביאור ארוך‬
‫בש״ס קדושין כ״ט ע״ב לענין פדה״ב ולעלות‬
‫לרגל‪ — ,‬בדין אין מעבירין על מצוה קלה‬
‫המוקדם בזמן נגד חמורה המאוחרת ובתשובת‬
‫ח״צ סי׳ ק״ו ושאילת יעב״ץ ח״א סי׳ י״ח בזה‪.‬‬
‫כתב הרמ׳׳א אף‪ ty‬סי׳ ס מ׳ ץ — ומי שאין לו אתרוג‬
‫או שאר מצוה פוגרס אין צריך לגזגז עליה הון‬
‫רג וכמו שאמח כמבזגז אל יבזגז יוסר מחומש אפילו‬
‫מצוה עוגרת והוא מדהתוס׳ והרא׳׳ש ג׳׳ק פ׳ ע״ג‬
‫ואסמיך לה כרא׳׳ש אתקנת אושא דהמגזגז אל יגזגז‬
‫יותר מחומש‪ ,‬וגדולי הפוסקים מתקשים גדין זה מהא‬
‫דמבואר בקדושין נ״ ט ע״ג במי שאץ לו רק ה׳ סלטים‬
‫ולפניו ג׳ מצוות לפדות הבן ולטלות לרגל דפליגי ד׳י‬
‫וחכמים דאיזה יפשה דר׳׳י ס״ל דיטלה לרגל שזו מצוה‬
‫טובריז‪ ,‬וחכמים ס״ל מגזיה״כ דפדיון הגן קודם הרי‬
‫דאין לו כלל נכסים רק הה׳ סלטים ואטפ׳׳כ מחויג‬
‫במצוה‪ ,‬ולכאורה לפי סוגיא דג׳׳ק הנ״ל הרי אין מחויב‬
‫ליתן כל אשר לו‪ ,‬ופיין היטג בביאור הלכה או״ח סי׳‬
‫תרנ׳ץ שם ובתשובת מהר״ם שיק או׳׳ח סי׳ של׳׳א‪.‬‬
‫והנה בתשובת מהרמ׳׳ש שם הביא דברי הירושלמי פ״ק‬
‫דפאה נאמר כבד את אביך‪ ,‬ונאמר כבד ה׳ מהונך‬
‫ממה שיחננך מפריש לקט שכחה ופאה אם יש לו‪ ,‬ציצית‬
‫ותפילין אם יש לך אתה מחויב בכולן ואם אין לך אין‬
‫אתה מחויב באחד מהן וכשהוא בא אצל כבוד אב בין‬
‫שיש לך הון בין אין לך הון כבד את אביך ואפי׳ אתה‬
‫מחזיר טל הפתחים‪ ,‬משמט להדיא דגשאר מצוות טשה‬
‫אפי׳ טוברת א״צ להחזיר טל הפתחים‪ ,‬וכ״כ בא״ר או״ח‬
‫סי׳ כ׳׳ה‪ ,‬ובירושלמי שם לפני זה איתא דשיטור חומש‬
‫למצוה היא מתקנת אושא‪) ,‬ובבבלי לא מוזכר תקנת‬
‫אושא רק לטנין צדקה לא לטנין שאר מצוות( ומסביר‬
‫הגאץ מהרמ׳׳ש ההבדלים בין כבוד אר׳א לשאר מצוות‬
‫משום דדוקא במצוה שאינה נגד אחרים אבל במצוה‬
‫שהיא נגד אחרים הו״ל כבט׳׳ח דמיני׳ אפילו מגלימא‬
‫דטל כתפי׳‪ ,‬וגזה מישג האי דקדושין הנ׳׳ל — דצריך‬
‫לפדות בנו אפי׳ אין לו כלום דפדיון הגן שאני דחייבי׳‬
‫רחמנא כלפי הכהן והו״ל כפריטת גט׳׳ח‪ ,‬ואם לא נתן‬
‫נשתטבדו נכסיו‪ ,‬וכן במחצית השקל‪ ,‬ובחייבי טולות‬
‫ושלמים דמשכינן לי׳ ג״כ מטטם זה שנתחייגו נכסיו‬
‫גשביל חוג שטליו וט״כ צריך להחזיר טל הפתחים ולשלם‬
‫מה שהוא מחויב‪.‬‬
‫הנה מדברי כגאון מהרמ׳׳ש למדתי שזה שמחייג הש׳׳ס‬
‫בקדושין שם לפדות בנו קודם‪ ,‬יש ב׳ חידושים‪,‬‬
‫טצם הדין שחייב לפדות אט״פ שאין בו נכסים מלגד‬
‫כה׳ סלטים אלו‪ ,‬וחי׳ כדין שפדיון מדחה חיוב לפלות‬
‫לראי׳ אט״פ שהיא מצוה טוברת‪ ,‬ולדידי זה צל״צב דאם‬
‫טטם פדיון כגן שחייב בכלל הוא משום שטבוד נכסים‬
‫מה שחייב לכהן א״כ מ׳׳ט פליג ר׳׳י וס״ל דלטלות לרגל‬
‫קודם הא כיון שאין לו נכסים כלל רק כ׳ סלטיס אינו‬
 ‫פז‬ ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן סד‬
‫ל׳׳ת פוגם עפי משא״כ בעול כעשה דאם לא מתחייב‬
‫אין בזה פגם כלל ואין להאריך בזה‪*.‬‬
‫זמש״כ הגאח מיר‬
‫יקציעה זמהגמ׳ ‪3‬״ק‬ ‫ובביאור הלכה גועה לומר דבכל המצוות כתפילין‬
‫גו׳ פ׳־ב זקאמר אי‬ ‫וכדומה דחייב לחזוי ער״ס יאק מירושלמי‬
‫איתרמי לי׳ יכו׳‬
‫)דמשמע ‪7‬להלכה אין‬ ‫דפאה ראי׳ לכיפך די״ל דהירושלמי לשיעתו בברכות‬
‫צריך ליסן כל ממונו‬ ‫פ״ע ה״ג דכעושה סוכה לעצמו צריך לברך וכה״ג העושה‬
‫»ור מצוס נטה( אין‬
‫ראי׳ דדילמא לאו‬ ‫תפילק וציצית דירושלמי ם״ל דעצם עשיית חפץ המצוה —‬
‫כמצוה פוכרת איירי‬
‫אלא כת״ת ויכוותה‬
‫גחשב מצוה בפ״ע — ולהכי קאמר דעושה סוכה לולב‬
‫א־־נ כצדקה והזיון‬ ‫ושופר וציצית דלזה לא חייבתו תורה‪ ,‬בככ״ג‪ ,‬אבל עצם‬
‫שכויס לאפשר לקיימם‬
‫פ־׳י אחרים‪ .‬אתמהה׳‬
‫קיום המצוה דכייגו לקגות תפילק גמעותיו וככ״ג שאר‬
‫דהרי רש״י כשב שם‬ ‫מצוות לא גרע מצוות של תורה מג״ח וד׳ כוסות דמועל‬
‫ד״ה שליש ביתו ח׳ל‬
‫שחייב אדם לבזבז‬ ‫לעולם על גופו ומחזיר אפי עכ״פ‪.‬‬
‫במצות לולב או ציצית‬ ‫ובעניותי הוא פי׳ שא״א לאומרו גירושלמי דמדקאמר‬
‫אוס״תשליש מה שיש‬
‫לו וע ‪ r‬קאמר גמ׳ אלא‬ ‫מפריש פאה וכו׳ ומ״ע וחלה ועושה סוכה‬
‫מעתה אי איתרמי‬ ‫ולולג וכר מאכל העגיים והרעגים וכו׳ אם יש לך‬
‫וכו׳ הרי דסוגין גס‬
‫לו אפשרות לקיים המצוה שאיגו חייב לחזור על‬
‫במצוה עוברת איירי‬ ‫אתה חייג גכל אלו ואם אין לך אין אתה חייג גאחת‬
‫כעץ לולב וכו׳ וכן‬
‫מהן משמנג לכדיא דלעגק עיקר חיוב קאי דגאין לו‬
‫פי׳ כל הראשונים וזה‬
‫דעת הרא׳׳ש ושאר‬ ‫פעור דומיא כפרשת תרומה ולהאכיל כעגיים‪ ,‬ואך‬
‫פוסקים והרמ׳א‪.‬‬
‫דיש לחלק דשאגי אלה דתלויים ג סג ה אם יש לו תגואה‬
‫כדי לקייק אלא גם אם ע״י בעול מלאכתו לצורך כמצוה‬
‫או שדה דא״צ להכגים עצמו משא״כ לולב וסוכה ותפילין‬
‫יצערך אח״כ לחזור עה״פ מכ״מ פעור דהא דומיא מה‬
‫דאקרקפתא דגגרא מוגח אולי צריך לככגים עצמו לחיוג‬
‫מכ״ ק — אגל שיעת הירושלמי לא משמע כן אלא‬
‫גכל אופן א״צ לחזור עכ״פ‪.‬‬
‫ולהלכה הגה הא״ר סי׳ כ״ה מביא הירושלמי הזה‬
‫דא״צ לחזור עה״פ להלכה וכן עוד אחרוגים —‬
‫אגל צ״ע שאק חי׳ גדול כזה מוגא גראשוגים‪ ,‬ושוב‬
‫ראיתי גתשוגת אמרי יושר ח״ג סו״ם ק״פ העיר גזה‪,‬‬
‫וגספרו על תורה פ״ק דפאה העיר מתשוגת הרשג״א‬
‫ח״א סי׳ תע״ב דמשמע דפסק כהירושלמי דא״צ לחזור‬
‫עה״פ‪ ,‬ועייגתי שם ולא מצאתי משמעות לזה דאלו‬
‫מש״כ הרשג״א גמי שמסרג למול גן העגי אלא אם‬
‫יתן לו שכר מי אמריגן שישאל האב על הפתחים וכ׳ גם‬
‫כן הו״ד אלא הוא מסרב למול עד שיחזור האג על‬
‫כפתחים — גאמת לא ראיתי גזה שום משמעות דגאמת‬
‫פעור לחזור עה״פ — דלעולם י״ל דחייג לחזור עה״פ‬
‫אגל מכ״מ מידי דגגאי גדול הוא‪ ,‬ומי שגורם זה לחגירו‬
‫אך שגימא שמחויג גדגר מכ״מ גזיון הוא לו וראוי‬
‫לגעור גו גגזיפה זה כוגת הרשג״א‪ ,‬איגרא משמעות‬
‫כפוסקים ביו״ד סי׳ ר״מ דגם בשאר מצוות אין צריך‬
‫לחזור עה״פ‪ ,‬ועיין גהג״ה מיי׳ פ״ו מממרים כ״א‬
‫מעתיק הירושלמי דפאה‪ ,‬ומשמעות לשוגו גועה יותר‬
‫דלכלכה קאמר‪.‬‬
‫ויראה דג׳ גדרים גזה להלכה‪ — ,‬א‪ .‬אם אין לו‬
‫כלל שגמצגו של עכשיו פעור גודאי‪ — ,‬איגו‬
‫מחויג לככגים עצמו לחיוג ע״י שיחזור עה״פ‪ — ,‬ג‪ .‬אם‬
‫הוא געל גכסים איגו חייג יותר מחומש כדעת הרא״ש‬
‫והרמ״א הג״ל דכיון דעד חומש חייג כגר ככגים עצמו‬
‫לידי חיוג ואין מפקיע כחיוג ממגו‪ ,‬כיון שגמציאות‬
‫עכ״פ אפשר לו לקגות המצוה עד חומש‪ — ,‬ג‪ .‬אגל‬
‫שבט‬
‫סי׳ ד׳ מ ודוקא אם יש לגן לאתזוגי האי יומא אע״פ‬
‫שעי״ז יצערך אח״כ לחזור על כפתחים‪ ,‬וגם ע׳׳ז פקפק‬
‫נניאור הג ד׳ א ציו״ד שם ועיין מש״כ נעניי נזה נשו״ת‬
‫שנע הלוי יו״ד סי׳ קי״א‪.‬‬
‫ובר מן דין הא כ׳ כרא׳׳ש נקדושין ל׳׳ב ע׳׳א נ ה אי‬
‫ירושלמי דמחזיר על הפתחים נשניל כנוד אב‬
‫ואם דאיגו ד׳ל דיכבדו בממון שלו ועי״ז יחסר לו ויצערך‬
‫לחזור על הפתחים בשביל עצמו ח ה רק למ׳׳ד כבוד או׳׳א‬
‫משל בן‪ ,‬אבל למ׳׳ד משל אב וכן קיי״ל איגו חייב לכבדו‬
‫רק בגופו אלא דהירושלמי ר״ל דחייב לכבדו בגופו‬
‫אע״פ שעי״ז יתבעל ממלאכתו ויצערך לחזור עכ׳׳פ‪,‬‬
‫אבל לא עלה ע״ד כרא׳׳ש שאם אין לו כסף למצות כבוד‬
‫או׳׳א שיחזור עה״פ לקבן ממון כדי לכבדו דזה לא עלה‬
‫על הדעת כלל דבזה כבוד או׳׳א ככל המצוות שאם אין‬
‫הפתחים‪.‬‬
‫ו‪1‬ע דמירושלמי הג״ל לפי פי׳ הרא״ש מוכח גמי דתפילין‬
‫וציצית ככ״ג לא מבעיא דלא חייב לחזור עה״פ‬
‫שחייה בכבוד או״א קאמר בשאר מצוות דפעור‪.‬‬
‫ובשו״ע או״ח סי׳ תרע׳׳א צריך להזהר מאד בהדלקת‬
‫ג״ח ואפי׳ עגי ה מ ת פ ת ם ‪ p‬הצדקה שואל או‬
‫מוכר כסותו ולוקח ש ק ומדליק — והוא מדברי הרמב״ס‬
‫סוך ה׳ חגוכה ומקורו בהא דפסחים ריש ע״פ דלא‬
‫יפחתו אפי׳ ‪ p‬התמחוי וע״פ הש״ם שם קי׳׳ב ע׳׳א‬
‫וכמש״כ הגר״א שם — וראיתי בביאור הלכה סי׳ ת ת״ו‬
‫דתמה על כפוסקים סי׳ כ׳׳ה שהעתיקו הירושלמי להלכה‬
‫שאין מחוייב לחזור על כפתחים לקגות תפילין וכדומה‬
‫שאר מצוות דצ׳׳ע מהא דקיי״ל דאפי׳ ג״ח דרבגן מחזיר‬
‫עה״פ ואין לומר דהוא דין של פרסומא גיסא דא״כ מה‬
‫געגה בהא דמבואר סי׳ רס״ג ס״ב לעגין גר שבת‬
‫דשואל על הפתחים והלא עוגג שבת רק דרבגן‪ ,‬ובביאור‬
‫הלכה החזיק קושיתו מדברי הג׳ יעב״ן בם׳ מור וקציעה‬
‫שהק׳ כן‪ ,‬ועייגתי שם הגה הגאון מו״ק הקשה דמ״ע‬
‫יהי׳ ממוגו חמור מגופו שהרי מכין עד שתצא גפשו‬
‫וכל אער לו יתן בעד גפשו — ובעגיותי דלק״מ דמכין‬
‫עד שתצא גפשו דכתובות פ״ו ע׳׳א הייגו היכא דמתחייב‬
‫במצוה ואיגו מקיים שהוא בעל גכסים וחל עליו המצוה‬
‫ופוקר מלק״מה‪ ,‬אבל הכא דגין שאין עליו חלות מצוה‬
‫כלל ופשוע‪.‬‬
‫עוד הקשה דאם בל׳׳ת חייב להוציא כל ממוגו ולא‬
‫יעבור כ״ש במ׳׳ע דכא עשה דחיא ל׳׳ת — הגה‬
‫אין מדחית עשה לל״ת ראי׳ דחמורה עשה וכבר גאמרו‬
‫בזה הרבה עעמים‪ ,‬ושאגי ככא בל״ת דעובר בקום‬
‫ופשה כמש״כ הפוסקים יו״ד סי׳ קג״ז משא״כ בעול‬
‫העשה בשב ואל תעשה — ואפי׳ להדעות דגם בל״ת‬
‫דאיגו עובר בקום ועשה צריך לפזר כל ממוגו מכ״מ‬
 ‫הלוי‬ ‫או״וז סימן סד‬ ‫שבט‬ ‫פח‬
‫יחול שעגוד חיוב המצוות — ועוד כאן כיון בשפה‬ ‫אם אינו געל נכסים כלל וכהאי דקדושין כ״ט הנזכר‬
‫שמכר החומש הזה עדיין לא הי׳ מחויב גפה׳׳ב וראי׳‬ ‫ואין לו רק ה׳ סלטים פשיטא כיון דעכשיו י׳׳ל כ ה׳‬
‫א״כ כלפי מצוות האלה הי׳ לו רשות להוציא — אס‬ ‫סלעים חל החיוג עליו כיק דממילא אינו געל נכסים‪,‬‬
‫לא דנימא דגמרא איירי שמכר החומש הזה אחרי שכבר‬ ‫וסרנסתו ע׳׳י שכירות עבודה וכדומה וע׳׳ד שס נמי‬
‫נתחייב בפדה״ב וראי׳ וזה דוחק עצום‪ ,‬או דנימא דחומש‬ ‫בביאור הלכה סי׳ תרנ״ו‪.‬‬
‫מנכסיו הוא התחייבות כללי לכל המצוות גם הגאות‬ ‫והאי דנ׳׳ח דחוזר עה״פ ע״כ צ״ל כמש׳׳כ הה״מ וכן‬
‫אחרי הפרשה ז ק רב וזה ג״כ דחוק וכנראה שגס‬ ‫משמגנות לשון הרמג׳׳ם דהוא דין מיוחד של‬
‫הגאון חזון איש לא כ״כ רק דרך אפשר‪.‬‬ ‫פרסומא ניסא — והאי דאו״ח סי׳ רס״ג לענין נר‬
‫בתי׳ ג׳ כ׳ דלעלות לרגל אינו הוצאות הדרך אלא‬ ‫שגת עיין גגיאור הגר״א שם ועיין בס׳ אור שמח‬
‫למיכל ולמישתי הלכך חייב לעלות דגם כאן צריך‬ ‫הערה מקורו‪.‬‬
‫להוציאן מיהו כשיתנו לכהן א״צ לעלות שאין לו מי‬ ‫ודע שכ׳ גתשוגת ח׳׳ס יו״ד סי׳ רכ״ט ד ק התורה‬
‫שיפרנסנו שם והכא ימצא צדקה או להשתכר והאריך‬ ‫קודם תקנת אושא כל שיש לו פרנסת יומו צריו‬
‫קצת ברי׳ זה איברא מצאתי בתוס׳ ר׳^ הזקן שכ׳ להדיא‬ ‫ליתן המותר לעני רק חייו קודמים ויתן שאר ממונו‬
‫שמיירי בהוצאת הדרך — וכבר כתבתי למעלה דפשטות‬ ‫לעני הצריך‪ ,‬רק גאושא התקינו שלא יבזבז אדם יותר‬
‫הש״ס מורה דאיירי בעולת ראי׳ וכו׳ מדמייתי קרא‬ ‫מחומש וכו׳ יעש״ה — והנה לפי דגרי מרן דמלגד‬
‫דולא יראו פני ריקם‪.‬‬ ‫פרנסת יום אחד מחויב ליתן הכל לצדקה‪ ,‬א״כ גם‬
‫גמצוה כ׳׳ה מה׳׳ת דהא בירושלמי פ׳׳ק דפאה הנ׳׳ל‬
‫ובתי׳ הג׳ כ׳ הרזון איש דאיירי בירושלים ונתחייב‬
‫משוה שאר מצוות לענין תקנת אושא לצדקה והיתה‬
‫געולת ראי׳ וזה גובה ג״כ ממשעבדי כמבואר‬
‫התקנה על המצוות גכלל‪ ,‬א״כ צ״ע כיק דמה״ת חייג‬
‫בכורות נ׳׳א ע״ב הלכך חייג בכל נכסיו‪ ,‬ומיהו לישנא‬
‫לבזבז כל נכסיו מלגד פרנסיז יום א׳ על התפילין‬
‫דלעלות לרגל לא משמע הכי א״ד ז״ל — ועיין גס׳‬
‫ושאר מצוות איך תקנו להקל שלא לחייבו רק עד חומש‬
‫המקנה כ׳ לדינא דמיירי דוקא לפני הרגל שרל כבר‬
‫להפקיע ממצוות התורה‪ ,‬ואינו דומה לצדקה דהוא מידי‬
‫פדה״ב ולא רל עולת ראי׳ — וה״ט דרכמים דס״ל‬
‫דממון)ולא נעלם ממני מחלוקת הראשונים פ׳ ק דנדרים‬
‫פדה׳׳ב קודם כאשר כתבתי למננלה אגל ברגל עצמו‬
‫בזה( ואף די״ל שחכמים עקרו גשג וא״ת מכ״מ הענק‬
‫ראי׳ קודם‪ ,‬איגרא בשאילת יעב״ך ר׳׳א סו״ס י״ח‬
‫דוחק לומר כן‪.‬‬
‫מצאתי שדעתו ג״כ דאפי׳ תוך הרגל פדה״ג קודם‪.‬‬
‫ובם' שבט הלוי יו״ד סי׳ קכ״ז בהג׳ לשו׳׳ע סי׳ רמ׳׳ז‬
‫והנה בשאילת יעג״ז שם נו״נ גדגריו בקושיא שהקשה‬ ‫כתגתי בעניי דגם לענין צדקה דגרי הח״ס צ׳׳ע —‬
‫מש׳׳ס קדושק הנ״ל על מה שכ׳ אגיו הג׳ ר״צ סי׳ ק״ו‬ ‫דמשמעות סוגית הראשונים דגם מה׳׳ת אל יגזגז יותר‬
‫גשם הרדג״ז דמי שקגל רשות לצאת מבית האסורים‬ ‫מדאי והלכה זו היתה מעולם גידם‪ ,‬אלא שגאושא נתנו‬
‫יום א׳ גשנה לקיים מצוות והיתה שאלה אם יצא מוקדם‬ ‫קצגה של חומש לדגר‪ ,‬ודרך זה נראה יותר לולא דברי‬
‫נדי לקיים מצוה קלה או מאוחר כדי לקיים מצוה חמורה‬ ‫הח״ס*)ובירושלמי פ״ק דפאה דקאמר הלכה זו היתה‬ ‫*‬
‫ונה״ג והתשובה דיקדים לקיים מצוה קלה דאין מעבירין‬
‫בידם‪ ,‬וכן קאמר דדגר שנותנים נפשם עליו בסוף מתקיים‬ ‫ואפילו אס כוונה ח׳׳ס‬
‫על המצוות‪ ,‬והקשה הגריעג״ך מדק הזה דס״ל לרנמים‬ ‫כמו שנאמר בסיני משמנג נמי דעיקר דגר זה נמסר‬ ‫’י® לא ־'״‬
‫י‬ ‫לו ג«ש אלא פר>‪0‬זו‬
‫פדה״ג קודם מגזיה״כ‪ ,‬ומשמנג דוקא הכא דאיכא קרא‬ ‫מסיני(‪ .‬ע״ע ח־ ה סי' קל־א‬ ‫■יס נ־נ ו נ ד י‬ ‫‪r‬־‪t‬‬
‫מפורש ה א גכה׳׳ת כה״ג מצוה עוברת קודם‪ ,‬אע״פ‬
‫אחרי כתבתי כל זה ראיתי בחזון איש נשים סי׳ קמ׳׳ח‬
‫שהמצוה אחרת רלה קודם דומיא דפדה״ג שחלה לפני‬ ‫נו״נ נמי בהאי שמעתא דקדושין שמשמט דאפי׳‬ ‫=ל ״־״>י י»״‬
‫הרגל ואמאי נימא נהי דלעלות לרגל נרשג חמור מרמת‬ ‫אין לו רק ה׳ סלעים חייג גפה״ג וכ׳ בטעם הדגר‬
‫שהיא מצוה עוגרת מכ״מ אין מננגירין גם על מצוה‬ ‫ע״ד שכ׳ הג׳ מהר״ם שיק דפדיון שאני מכל המצוות‬ ‫ימ״זשכאנ״־נפי־ס■‬
‫קלה א״נ ‪ p‬הדין פדה״ב וכל מצוה קודמת ולא רק‬ ‫כיון דיש כאן שעבוד נכסים דאם מכר נכסיו ואין לו‬
‫פדה״ג מגזיה״כ ותי׳ דגו ביום שרל פדה״ב רל היום‬ ‫ציצית ועפילין וכו׳ אינו מוציא מלקוחות משא׳׳כ פדה׳׳ב‬
‫שצריך לעלות לרגל )דאל׳׳כ לא יוכל עוד לעגור( וא״כ‬ ‫ושוג נתקשה ג מ ה שהקשינו למעלה דא״כ למה חייב‬
‫רלו שניהם כאחת‪ ,‬והו״ל כמכשירים שא״א בלעדם‬ ‫בראי׳ ולעלות לרגל כיון שאין לו רק ה׳ סלעים וכ׳‬
‫שנחשב כגוף מצוה‪ ,‬או דמיירי בירושלים בתוך הרגל‬ ‫כמה תי׳ ואעיר גהם גכחי הדלים‪ ,‬א‪ .‬כ׳ די״ל דלעולם‬
‫כנ״ל שחל פדה׳׳ב וראי׳ כאחת א״ד‪.‬‬ ‫חייב להפריש חומש למצוות וכל שלא הפריש ואכל כל‬
‫והנה במש״כ דלפי הכלל שכ׳ הח״צ והרדב״ז ‪ p‬הדין‬ ‫מה שהרויח‪ ,‬כשגאת מצוה לידו חייג בה עד כדי שהי׳‬
‫צריך להקדים פדה״ב י״ל דשאני מצוה שאינה‬ ‫חייג להפריש ובזה הי׳ א׳׳ש הכל דאיירי גהכי שהרויח‬
‫עוגרת נגד מצוה עוברת‪ ,‬והיינו נמי טעמא ד ד יהודא‬ ‫כבר ועכשיו אין גידו אלא ה׳ סלעים א״ד ז״ל —‬
‫כמבואר גש״ס‪ ,‬משא״כ הרדג״ז דמיירי גששניהם‬ ‫וצל״ע חדא היכן מצינו כזה שחייב לעשות הפרשה מנכסיו‬
‫עוברים‪.‬‬ ‫בתחילה כדי שיהי׳ שמור למצוות ועל אותה הפרשה‬
 ‫פט‬ ‫הלוי‬ ‫אדח סימן סד‬
‫וא״כ עיקר הטעם כמש׳׳כ הכל כו משום הידור מצוה‬
‫פרסום הגם וזכר למקד‪ ^:‬וא״כ אולי לא גתיסד המגהג‬
‫רק ככית הכגסת דיש כזה דמיון להדלקת מגורה כמקדש‬
‫ואיכא כזה זכר למקדש‪ ,‬והא ראי׳ דפליגי כזה הפוסקים‬
‫אם להדליק ככית הכגסת מזרח מערג או צפון דרום‪,‬‬
‫כמכואר כטור סו׳׳ס תרע׳׳א וכשאר פוסקים כזה‪ ,‬ואם‬
‫אמרו ככית הכגסת דגעשה כאחד ממגהגי כית הכגסת‬
‫הקדושים מג״ל להוסיך כמה שאיגו דומה‪ ,‬וכל מגהגי‬
‫ישראל גתיסדו כטעמים שגגלו לפגי מיסדי התקגה‪,‬‬
‫וכיון שאין ג״ד דומה לגמרי אין ככחגו להוסיך‪ ,‬וידעתי‬
‫גם ידעתי שהיו מדיגות שהיו מכרכים כמסיכות כאלה‬
‫אכל מי יודע אם רוח חכמים גוחה מהם‪.‬‬
‫ומה׳׳ט גראה דהקפידו להדליק ככית הכגסת כץ מגחה‬
‫למעריכ לעשות דמיון להדלקת מגורה מקדש‬
‫שכאה הדלקתה אחרי תמיד של כה׳׳ע לפגי הקטרת‬
‫האימורים כל הלילה כמכואר פסחים ג״ט ע׳׳א‪ ,‬ואפי׳‬
‫כערכ שכת דעת ה ד׳ מ סי׳ תרע׳׳א ם״ר! ה׳ להקפיד‬
‫להדליק אחרי מגחה יע׳׳ש‪.‬‬
‫ואשר שאל כמי שדר כקומה העליוגה למעלה מכ׳ אמה‬
‫מרה״ר דאין פרסומא לעוכרים ושכים האם‬
‫ידליק כפתח כיתו מכפגים או שמא כפתח הכגיסה לכל‬
‫הכגין )כשיש כו עוד דיירים( וירד מדירתו וידליק‪,‬‬
‫או דידליק ליד החלון כרגיל דיהי׳ פרסומא גיסא כלפי‬
‫אלה הדרים ממול ככגיגים השכגים כקומות העליוגות‪.‬‬
‫הנה כפי המגהג להגיח משום פרסומא גיסא כחלון‬
‫הכית גם כזה יעשה כן דעיקר השאלה של למעלה‬
‫מכ׳ אמה של גדון די ק איגו דומה ללמעלה מכ׳ כש׳׳ס‬
‫וכשו׳׳ע סי׳ תרע״א דאין יוצאים דיעכד כזה איירי‬
‫שלכולם גם לכגי כית הוא למעילה מכ׳‪ ,‬משא׳׳כ הכא‬
‫דמדליקין כפגים‪ ,‬וכפגים איכא למטה מכ׳ כזה יוצאים‬
‫עכ״פ מעיקר דין המצוה כמכואר כש״ס וכשו״ע סו״ם‬
‫תרע׳׳א‪ ,‬כיון דאיכא היכירא לכגי כית‪ ,‬וגם כזה משמע‬
‫כפמ׳׳ג כמ׳׳ז שם סוס׳׳ק ה׳ דידליק כחלון אפי׳ למעלה‬
‫מכ׳ דמ״מ איכא היכרא קצת לרה׳ד״ וכמחה״ש ס׳׳ק ו׳‬
‫כ׳ כן דרך אפשר‪.‬‬
‫ומ׳׳מ מעיקר התקגה תקגו חז׳׳ל שידליק סמוך לר״ה‬
‫דאיכא פרסומא גיסא גם כחוך ופליגי רש״י‬
‫ותוס׳ והפוסקים כמקום ההגחה אם פתח הכית או‬
‫פתח החצר‪ ,‬וכדר כעליה כפתח‪ ,‬החלון‪ ,‬וכיון דהאמת‬
‫הוא דאיכא שכגים מכמה צדדים שיכולים להכיט כג׳׳ח‪,‬‬
‫שלהם הוא תוך כ׳ אמה‪ ,‬גוםך< למש׳׳כ הפמ״ג דגם‬
‫למעלה מכ׳ איכא היכרא קצת‪ ,‬מלכד היכר גמור לכ״כ‬
‫כפגים איגי רואה סיכה לשגות המגהג מככר להדליק‬
‫ככה״ג על פתח החלון‪ ,‬וכשיעור מרחק של השכגים‬
‫ממול לא קכלגו דכר אלא העיקר שאפשר להסתכל עוד‬
‫כראיה רגילה דדוקא ממטה למעלה השיעור כ׳ אמה‬
‫דאין אדם משליך ראשו לאחריו להכיט למעלה כמש״כ‬
‫המאירי ריש סוכה‪.‬‬
‫׳והריגי דוש׳׳ת — מצפה לחסדי ה'‬
‫שבט‬
‫אבל מה שגראה יוחר מ״ ד איגו דומה כלל לגידון‬
‫הרדג״‪ r‬דהרדג״‪ r‬איירי גיושג גגי ח האסורים‬
‫וגתן לו המושל רשות לצאח יום אחד גשגה והגרירה‬
‫כידו לקיים מצוה חמורה כשיצא ליום א' גיוס מאוחר‬
‫או שלא יקיים מצוה אחרוגה החמורה אלא ליום א׳‬
‫כיום מוקדם יקיים רק הקלה דרק יום א׳ הרשה לו‬
‫המושל כמכואר שם כ » דודאי הככרא מחייכת כהרדכ׳ץ‬
‫דיקיים המוקדם כ ‪ p r‬דאץ מעכירין על המצוות וננוד‬
‫מי יודע מה יולד יום‪,‬יאכל כג״ד דסדה״כ וראיה וכדומה‬
‫אי לא קרא דיקיים סדה״ג המוקדם‪ ,‬מסכרא דיקיים‬
‫עכשיו ראי׳ אע״פ שחלה אמר פדה״ג כיון שהיא מוכרת‪,‬‬
‫ואח׳׳כ כשירחיג גכולו יפדה כגיו דמכ״פ אפשרי הוא‬
‫שיקיים )משא״כ כהאי דיושג כתפיסה( וכן מוכח כאמת‬
‫לשון הכרייתא והרמכ״ם פי׳׳א מככורים ה״ד דיפדה‬
‫את כגו ואח״כ יעלה לרגל‪ ,‬ור'״ אומר יעלה לרגל‬
‫ואח״כ יפדה את כגו דמוכח שלא מיירי דאגו פוטרים‬
‫אותו מהשגי׳ אלא דקודם יקיים או פדה״ג או ראי׳‬
‫ואח׳׳כ ישתדל לקיים את המצוה השגי׳‪ ,‬ומצאתי כמאירי‬
‫שכ׳ דהא דפדה״ג קודם הייגו שעכ״פ ספק שימצא גם‬
‫למצות עלית רגל — אכל כשודאי שלא יקיים רגל גם‬
‫לחכמים רגל ^ ד ם לפדה״ג וא׳׳ש למש׳׳כ דכיק דרגל‬
‫מצוה עוכרת וכאותם ימי הרגל כודאי לא יהיו לו‬
‫האמצעים לקיים מצות רגל יקיים רגל‪ ,‬ופדה״ג ‪p r‬‬
‫קיומו ממושך ולעולם ספק הרגיל ש ‪ p‬ד ‪ p‬לו לקיים‪.‬‬
‫סימן סה‬
‫עש״ק וישלח תשל״‪ r‬לפ׳ק‬
‫ככוד ידידיגו הרג הגאון יקר רוח כגש״ק‬
‫ר׳ אליהו שלזינגר שליע׳׳א רג שכוגת גילה‬
‫ומקור חיים ירושת״ו‪.‬‬
‫אחדשה״ט וש״ת כאהכה‬
‫י ק ר תו קכלתי ואשר שאל כמי שככר כירך על ג׳׳ח ככיתו‬
‫וגזד ‪ p‬לו לאיזה מסיכה ושם מככדים לו כהדלקת‬
‫גרות אם מותר לו לכרך כשם ומלכות דודאי ישגם שם‬
‫אגשים שלא הדליקו ומכוון להוציאם וגם יש כזה‬
‫פרסומא גיסא‪.‬‬
‫הנה ככר גשאלתי ע״ז כ״פ‪ ,‬ודעתי העגי׳ דאין לכרך‪,‬‬
‫וטעמי וגמוקי דהפוסקים גתקשו כעצם המגהג‬
‫של הדלקה גם ככית הכגסת‪ ,‬וכ׳ הריכ׳׳ש כתשוכה סי׳‬
‫קי״א דכהדלקה זאת אין אדם יוצא כה‪ ,‬וכג׳״ תרע״א‬
‫כ׳ כשכיל האורחים שאין להם כית שמוציאים אותם‬
‫כהדלקה זו‪ ,‬וככר גתקשה כדכריו החכם צכי סי׳ פ׳׳ח‪,‬‬
‫ועיין ג״כ כתשוכת כגין שלמה סי׳ ג״ג מה שמהסס כזה‪,‬‬
‫אלא דמכ״מ מגהג ותיקין הוא כמש״כ הריכ״ש כתשוכה‬
‫שם‪ ,‬וככל כו כ׳ הטעם כדי להוציא למי שאיגו כקי‪ ,‬וגם‬
‫כי הוא הידור המצוה ופירסום הגס וזכר למקדש‪— ,‬‬
‫והגה כטעם להוציא שאיגו כקי חולק הריכ״ש שם‬
‫שהי׳ אכיר הפוסקים שכ׳ שאין אדם יוצא כזה‪— ,‬‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן סו‬
‫פוסקים‪ ,‬אבל סתם מפני ספק דרבנן לא כיינו מקילים‬
‫בביכ״ש‪.‬‬
‫אמנם לפי כשנת כביאור הלכה על השר׳ע לא שייך‬
‫זה דכא לדעתו אין ספק בזה דזמנו לכתחלה‬
‫אפילו מעט לפני ביכ׳׳ש ואין זה בגדר לא יקדים דומיא‬
‫דנר שבת‪ ,‬איברא כבר כתבתי בשו׳׳ת שבט כלוי ח׳׳א‬
‫סי׳ קפ״ח ליישב קושית הביאור הלכה דאינו דומה כלל‬
‫שבת לחנוכה לענין הקדמה דדוקא נר שבת דמדליק‬
‫מפלג כמנחה ולמעלה שיתכן שיקבל עליו אז תוספת‬
‫שבת ובפרט לבכ״ג באו״ח סי׳ רס״ג דמיד בהדלקת נרות‬
‫חל עליו חומרת שבת )מלבד בתנאי( א״כ בעצם אין‬
‫כאן הקדמה •דכדלקה עושה ה ז ק ושייך עכ״פ מיד‬
‫קדושת כיום‪ ,‬משא׳׳כ חנוכה אתה תוספת שייך עליו‬
‫מבעו״י‪ ,‬ואם לכשו׳׳ע זמנה רק מציכ״כ א׳> כמדליק‬
‫לפני׳ אפי׳ בביכ״ש כמדליק שלא בזמנה )ע״פ שיטת‬
‫כפמ׳׳ג(‪ ,‬ועיין בשבט כלוי ח״ג סי׳ צ׳׳א בהשמטות‬
‫לסי׳ קפ״ח כתבתי עוד ישוב לקושית כביאור הלכה‬
‫יעש״ה‪.‬‬
‫ואבא לשאלתו בענין פלג המנחה‪ ,‬כנה כב״י הביא‬
‫כן בשם ארחות חיים דמפלג כמנחה יוצא לצורך‬
‫וקבע כן בשו׳׳ע כמכור בשם יש אומרים‪ ,‬ודעת המ״ב‬
‫נ׳ ובשער כציון אות כ׳ שכן הלכה אע״פ שבמקום‬
‫שכותב המחבר י״א ודעה ראשונה בסתם קיי׳׳ל כדעה‬
‫ראשונה כסתמית‪ ,‬מכ״מ המ׳׳ב נמשך בזה אחרי הגאון‬
‫חיד׳א בברכי יוסף שגם דעה ראשונה מודה בזה‬
‫לכי׳׳א והא דכ׳ בשם י״א ע׳׳ש בברכ״י‪.‬‬
‫איברא כבר כתבתי בשבט כלוי ח׳׳ג סו״ס פ״א‬
‫דמצאתי להגאון חיד״א בעצמו בס׳ כסא רחמים‬
‫על מס׳ סופרים פ״כ )שהעתיק כמג״א ריש סי׳ תרע״ב(‬
‫שחזר ממה שכתב בברכי יוסף ודעתו שם לדינא דדעת‬
‫כי׳׳א דמפלג המנחה חולק אסתימת השו׳׳ע ברישא‬
‫ואין לברך בשום אופן מפלג כמנחה ולמעלה וככשערתי‬
‫בתחלה בשבט כלוי ח״א סי׳ קן״ח דהעתקת מם׳‬
‫סופרים במג״א ס׳׳ק א׳ מצות הדלקתו משתשקע כחמה‬
‫ואם הדליקו ביום אין נאותין ממנו ואין מברכין עליו‬
‫וכר‪ ,‬כ״ז חולק אדינא די׳׳א כנ״צ‬
‫אמנם כהיום הרגשתי בלשון כפמ׳׳ג ריש סי׳ תרע״ב‬
‫שכ׳ וז״ל ומשמע דאם הדליק בעוד יום גדול‬
‫לנ׳׳ח אע׳׳ג דעדיץ לאו זמנה אין משתמשין לאורה‬
‫ומיהו קודם פלג המנחה צריך לכבותה ולהדליקה אחר‬
‫)ר״ל אחר פלג(‪ ,‬ובע״ש ג״כ אחר פלג המנחה כבסי׳‬
‫תרע׳׳ט‪ ,‬ע״כ‪ .‬הנה סגנון לשון זה משמע להדיא דדעת‬
‫הגאון פמ׳׳ג דיש לשלב העתקת מס׳ סופרים שבמג״א‬
‫עם דעת הי׳׳א‪ ,‬וכנראה הי׳ מפרש לשון מם׳ סופרים‬
‫מצות הדלקתו משתשקע החמה היינו לכתחלה‪ ,‬אבל אין‬
‫זה מוציא עכ״פ שיש מציאות לברך בשעת הדחק מפלג‬
‫כמנחה כיק דלכרבה דיני תורה מפלג כמנחה נדון‬
‫כתחלת לילה ככבדלה וכדומה‪ ,‬וסיום מם׳ סופרים דאם‬
‫הדליקו ביום אין נאותין ממנו‪ ,‬כיינו קודם פלג המנחה‪,‬‬
‫שבט‬
‫סימן סו‬
‫כבוד ידידי הכ״ג המופלג שלם בתו״י רגי א לי הו‬
‫שלזינגר שליט״א‪ ,‬רב שכוגת גילה ונקו״ח‬
‫ירושת״ו‪.‬‬
‫אחדשה״ע וש׳׳ת באהבה‬
‫מכתבו מחודש אלול הטבר קבלתי‪ ,‬ומחמת קוצר ה ז ק‬
‫גדחה טד היום‪ .‬ואשר שאל בעגין הדלקת ג׳׳ח‬
‫במי שיחזור לביתו בשטה מאוחרת האיך יגהג ידליק‬
‫מפלג המנחה‪ ,‬או ידליק כשיחזור בשטה מאוחרת‪ ,‬או‬
‫דיטשה שליח שידליק בשפת ז ק ההדלקה‪ .‬הנה ד׳‬
‫שיטות בז ק ההדלקה‪ ,‬דטת המרדכי והטור סי׳ תרט׳׳ב‬
‫דמשתשקט החמה היינו סוף שקיטה והיינו ציה׳׳^ ודטת‬
‫הרשב׳׳א והר׳׳ן מתחלת ביה׳׳ש או קצת מלפניו והיינו‬
‫שקיטה שניה לדפת ר׳׳ת‪ ,‬ואמנם אם נסבור כדפת‬
‫הגאונים החולקים בטלמא אר״ת היינו לדידהו תחלת‬
‫שקיטה ראשונה משטה שיתכסה השמש דזהו ביה״ש‬
‫לדטתם״ ודטת בה״ג דמדליק אחרי השקיטה דוקא לא‬
‫לפניו ומשכחת לדידי׳ גם בשבת והיינו לר' יוסף שבת‬
‫ל״ד פ׳׳ב דביה׳׳ש רק תרי תילתי מיל ומשפת שקיפה‬
‫תלתא ריבטא מיל טדיין יום ואז ז ק כהדלקה לא מאחרק‬
‫ולא מקדימין בין בחול בין בשבת‪ ,‬ולכלכה דטת השו׳׳נג‬
‫ח מנה מציה׳׳כ דהיינו טם סוף שקימתה טיין ב׳׳ח‬
‫ומג׳׳א‪.‬‬
‫ובביאור הלכה סי׳ תרפ׳׳ב נתקשה דכא לגבי שבת‬
‫נמי תני כ״ג ט׳׳ב לא מאחרין ולא מקדימץ‬
‫ואטפ״כ הרי מותר להקדים כרבה לפני ביכ״ש‪ ,‬וכ״נ‬
‫בדיק נהי דכ׳ כרמב״ם דאין מקדימין כיינו כרבה‬
‫אבל להדליק קצת אפילו לפני ביה״ש אין חשש יט׳׳ש‬
‫באורך‪ .‬איברא בפמ׳׳ג פ׳ בפשיטות דאפילו בביכ״ש‬
‫אין להדליק לדטת השו׳׳ט וציין לטיין סי׳ תפ״כי‪ ,‬כנראה‬
‫כוונתו למה שמבואר שם במ״ז ס״ק כ׳ בשם הר׳׳ן‬
‫דאפילו נימא ספירה בזכ״ז דרבנן מ״מ אין לספור‬
‫בביה״ש דאין להכניס מצמו לכתחלה בספק דרבנן‬
‫והדברים ארוכים במק״א ביסוד זה אם מותר להכניס‬
‫עצמו לכתחלה בספק דרבנן‪ .‬ויש טוד להוסיף בזה למש׳׳כ‬
‫בעניי בס׳ שבע כלוי ח״ג סו״ס קנ״ו דגם תרומת פירות‬
‫וירקות או תרומה בזכ״ז דרבנן לא מקלינן לדון ביה׳׳ש‬
‫כספק דרבנן להקל לאכול למטורבי שמש ולא להמתין‬
‫עד ציכ״כ שלנו אשר העיר בזה בחי׳ הרש״ש ריש ברכות‬
‫מלבד מש״כ שם ע״פ תום׳ עירובין דכל כנ״ל נדון‬
‫בספק כדאורייתא‪ ,‬עוד כתבתי שם דרך כלל דאין לנו‬
‫לדון ביכ׳׳ש בספק דרבנן דכיון ד ק כדץ בעינן לילה‬
‫וכיון דקבענו לענין שאר משפטי כתורה דאין לילה‬
‫אלא מציכ״כ ממש‪ ,‬אין לנו לאחז בתרתי דסתרי לעשות‬
‫לילה לענין אכילת תרומה דרבנן וכיו״ב‪ ,‬ואין זה דומה‬
‫כלל לכל דבר שהוא משום שבות דלא גזרו ביכ״ש דכתם‬
‫מטקרא כך התנו והיינו לשון לא גזרו כמש״כ גדולי‬
 ‫צא‬ ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן סו‬
‫המצוה שלו של בעל הממון עיק נקכ׳׳כ יו״ד סח ש״ה‬
‫וא״כ כמו דס״ל להרשב״א דהיכא דמזכה לו דבר הוי‬
‫זכות גמור דמהנכו בזה שמזכה לו ממונו‪ ,‬ה״ה וכ׳׳ש‬
‫כשמביאו למצוה אשר בלעדו לא יכול לקיים דהרי עיקר‬
‫המצוה להפריש בעודו עיסה וכרשב׳׳א קאי בתרומה‬
‫דאין נפ״מ אם מפרים אח״כ או עכשיו‪ ,‬אבל במקום‬
‫דנפ׳׳מ שמזכהו השליח במצוה ק המובחר שאק הבעה׳׳ב‬
‫יטל לעשות אח׳>‪ ,‬גם הרשב״א מודה ובאמת לא ידעתי‬
‫מה מ ת ק בזה הלא עיקר טענת כקצה״ח מדברי הרשב׳׳א‬
‫והתוס׳ משום דבהפרשת תרו׳׳מ וחלה לא זכק לאדם‬
‫על ההפרשה רק בעינן שליחות מדעת ממש‪ ,‬ושאני‬
‫המפריש מכריו על של חבירו דכיון שהוא מפריש מכריו‬
‫לא בעינן שלימות מדעת ממש ולא נשאר רק דין זכיה‬
‫ובזה נסתפק כש׳׳ס‪ ,‬א״כ מה יועיל מה שבכאן איכא‬
‫זכיה שיפריש בעודה עיסה אפי׳ היא זכיה גדולה מכ״מ‬
‫הוא מפריש שלא מדעת בעל העיסה ונעשה שליח‬
‫פלא מדעת ובחלה ותרומה גזיה׳׳כ דבעינן שליחות ממנת‬
‫ממש‪ .‬וכ״ה במאירי פסחים ז׳ ע״ב ובנדרים ל״ו ע״ב‬
‫דבעינן שליחות מדעת ממש בתרומה‪ ,‬ועיין מש״כ בעניי‬
‫בזה במשובת שבטי הלוי ח״ג סח פ״ה‪.‬‬
‫ובעיקר הספק הגה מצוה בו סברא גדולה היא וקרוב‬
‫לשמוע דבדאורייתא היא סברא דאורייתא‪,‬‬
‫וידעתי שיש מסתפקים בזה‪ ,‬וטעם כדבר דבכל מצוה‬
‫גצטוה לכתחלה המצווה עכשיו במצוה‪ ,‬אלא שזה דין‬
‫מדיני כמצוה ומדיני התורה דמהני שליחות‪ ,‬וזה פוטר‬
‫אותו ק המצוה אבל עסק המצוה חסר לו‪ ,‬ובספק‬
‫הראשון אי זרח ע״י שליח עדיף או מצוה בו יראה‬
‫בפשיטיות דמצוה בו עדיף‪ ,‬ובספק השני אם מה שהוא‬
‫עושה אינו מובחר כ״כ כהאי דהכא צ׳׳ע‪ ,‬ומכ׳׳ש כאן‬
‫דלי״א בראשונים לא יצא כלל אחרי כז ק‪ ,‬מ״מ יראה‬
‫דסוגיא דעלמא יותר נוטה לדלוק ע״י עצמו אפילו‬
‫אח״כ כל שהוא עדיין בגדר ברכה‪ ,‬וידעתי שים עוד‬
‫מקום לצדד בזה אך כבר הארכתי מדאי‪.‬‬
‫והריני דוש׳׳ת בידידות — מצפה לחסדי ה׳‬
‫ס״ג דיכול להפריש חלה מעיסת בעה״ב כשיש חשש‬
‫שיתקלקל העיסה‪ ,‬והוא מתה״ד דמהני זה מצד זכות‬
‫הוא לו‪ ,‬והט״ז שם ס׳׳ק ב׳ הקיל מדין זכות הוא לו‬
‫סימן סז‬
‫תמה ע״ז דמתוס׳ ורשב״א נדרים ל״ו ע״ב מוכח דלא‬
‫בדץ סומא לענין חיוב נר חנוכה‪ ,‬דעת מהרש׳׳ל‬
‫בתשובה סח ע״ז דחייב ק הדק בהדלקה‪ ,‬דכיון‬
‫דסומא חייב במצוות להלכה‪ ,‬והוא עושה מעשה הדלקה‬
‫וכיון שאחרים רואים אותה‪ ,‬א״כ הרי ים מצוה שלמה‬
‫וע״ש במהרש״ל‪ ,‬ומשמע לדבריו דפשיטא דמברך גם‬
‫עליה‪ ,‬אלא דהגיעב״ן במו׳׳ק סו׳׳ם תרע״ה מכסם‬
‫בדברי מהרש״ל ודעתו שלא יברך הסומא‪ ,‬והביאו בקצור‬
‫בשע׳׳ת שם והגאון חיד׳א במחזיק ברכה שם‪ ,‬ועיינתי‬
‫במו׳׳ק והסוסיו לא הבנתי‪ ,‬דמם״כ מדאמרו שבת כ״ג‬
‫הרואה מברך‪ ,‬הנה אין מזה הוכחה דרש׳׳ל ית׳ משום‬
‫שבט‬
‫ואז גם אין מניכין‪ ,‬אבל אחרי פלג מברכין ומכ״ש‬
‫דאין נאוחין‪ ,‬ואני בשבט כלוי ח״א סס קפ״ח מיאגסי‬
‫בדרך זה דדעחי העני׳ כי׳ דאם הדליק מבע׳׳י גדול‬
‫קודם פלג המנחה לא שייך כלל איסור דאין נאוחץ‬
‫דאינו בגדר נר מצוה כל^ וא״נ מס׳ סופרים ע״נ‬
‫איירי אחרי פלג המנחה ואעפ״ה אק מנרכין‪ ,‬איברא‬
‫מפמ״ג הנ״ל למדחי דדעחו הג׳ היחה דגם הדליק‬
‫מ‪ 3‬פו׳‪ v‬גדול לפני הפלג אין נאוחין כנראה דפכ׳׳פ נר‬
‫מצוה נקרא דכקצה דעחו ממנו‪ ,‬ואולי הו״ל כמנהג‬
‫הדלקח בחי כנסיוח דמדליקק גם ביום‪ ,‬אבל באמת‬
‫אינו דומה דכיון דהדליק לצורך לילה ופוסקים לו דיכבה‬
‫ויחזור וידליק כיון שהדליק לפני פלג המנחה איו שייך‬
‫לפסוק דגם עד הכבוי שלא יהנה ממנו‪ ,‬עכ״פ יהי׳ איו‬
‫שיהי׳ דברי הפמ׳^ הם ראיה לפסק המ׳׳ב ]והסחירה‬
‫לדברי הפמ׳׳ג סי׳ תרע׳׳ג במ׳׳ז ס״ר! ט׳ שהזכרתי בשבט‬
‫כלוי ח״ג סו׳׳ס פ׳׳א צריך ליישב בענין אחר[‪.‬‬
‫מ נ כ׳ פ פנק הדלקה אפילו בשעת הדחק מפלג המנחה‬
‫ולמעלה לא פשוט כ׳>‪ ,‬ופשיטא בעיני דמי‬
‫שיכול להדליק בזמנו ע׳׳י שליח או בעצמו מפלג המנחה‬
‫שידליק בזמנו ע׳׳י שליח שבזה יוצא דרך ודאי‪ ,‬ובזה‬
‫יש ספק על יציאתו ידי חובתו‪ ,‬אמנם הספק השני‬
‫אם להדליק בזמנו ע״י שליח או מאוחר בלילה ע׳׳י‬
‫עצמו‪ ,‬הנה זה לכאורה נוגע למה שנסתפק הגאון חתן‬
‫סופר בשער כטטפת פי׳׳א בדק זריזין מקדימין למצות‬
‫ע׳׳י שליח אי פדיף ממצוה בו יותר בשלוחו‪ ,‬וגם אם‬
‫אפשר לפשות מצוה ק המובחר פ״י שליח אם מדיו‬
‫ע׳‪ v‬עצמו שלא ע״י שליח‪ ,‬ובעיקר ספיקתו כבר קדמו‬
‫הפמ׳׳ג אר׳ח ריש סי׳ תרכ׳׳ה‪ ,‬ובספק השני עיין כיו׳׳ב‬
‫מש״כ בפניי בשבט הלוי יו״ד סי׳ קל׳׳ה בשם כחכמ׳׳א‪,‬‬
‫וה״נ בדיק כספ ק אם בזמנו ממש עדיף ע׳׳י שליח נגד‬
‫מאוחר בלילה שעכ׳׳פ אינו נקרא ק המובחר מצד הז ק‪,‬‬
‫וראיתי בס׳ חת׳׳ס שם דרצה לפשוט ספק שלו השני‬
‫דלעשות מצוה ע׳׳י שליח בהדור עדיף מלעשות בעצמו‬
‫שלא בכדור והוא ממה שפסק כרמ׳׳א יר׳ד סי׳ שכ״ח‬
‫אפילו בשלא תתקלקל כעיסה‪ ,‬ובקצה׳׳ח סח רמ׳׳ג סק׳׳ח‬
‫מכני הפרשה שלא מדעת מטעם זכות הוא לו אלא‬
‫במפריש מכריו דזה נקרא זכוי ועלה נסתפק ש׳׳ם נדרים‬
‫שם‪ ,‬אבל במפריש סתסעל חבירו אע״ג דגילה דעתו‬
‫דניחה לי׳ לא מכני כמוכח מש׳׳ס חולק י״‪ 3‬ע״א‪,‬‬
‫דבעינן שליחות מדעת ממש בתרו׳׳מ כמוכח ב׳׳מ כ׳׳ב‬
‫ע׳׳א ודחה דברי התה״ד מהלכה‪.‬‬
‫ובחת״ם שם כ׳ דגם בהפרשת חלה יש זיכוי דהרי‬
‫עיקר מצות הפרשה בעודו עיסה דראשית‬
‫עריסתכס כתיב‪ ,‬והנה זה המפריש חלה מעיסה כרי‬
‫מזכהו מצוה מן כמובחר דהרי המפריש מממון שלו‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן סז‬
‫ויש אתי לומר דכה״ג כ״ע מודים חדא דהא איכא‬
‫סגרת המהרש״ל דדי מה שאחרים רואים‪ ,‬ועוד‬
‫הא ככא קפניד מעשה הדלקה ומזכיר עי׳׳ז הנם ומגיס‬
‫לו נרכת הנם‪ ,‬מיהו כנר כתבתי דדנרי מכרש״ל‬
‫נראין יותר‪.‬‬
‫מה שתקנו דהיינו מגילה אינו יכול לנרך ופל פצם‬
‫כיום ומשלוח מנוח לא הקנו‪ ,‬משא׳׳כ ככא דפל הדלקה‬
‫סימן סח‬
‫ואף מש״כ לסניף להוראתו דלא ינרך ננ״ד משום די׳׳ל‬
‫במג׳א סי׳ תרפ״ו ס״ק נ׳‪ ,‬נמש׳׳כ השו״ע דנליל נ׳‬
‫אינו מגרך עוד שהחיינו‪ ,‬כ׳ מג׳׳א אנל אם‬
‫אשתו כדליקה עליו נראשון צריך לנרך שהחיינו גליל‬
‫שני דאשתו אינה פוערת גופו אלא ניתו‪ ,‬נ״ח‪ .‬ול״נ‬
‫פשוע דלכפוסקים דא״צ לנרך על כראיה כשאשתו‬
‫מדלקת‪ ,‬כ׳׳ה דא״צ לנרך שהחיינו כשמדליק‪ ,‬וכ״מ נר׳‬
‫זירא דסמך על אשתו‪ ,‬ואי ס״ד דלא ליפער גופו א״כ‬
‫הו״ל להשתתף לפעור גופו יפ׳׳ש‪ .‬ונא׳׳ר השיג על מה‬
‫שכק׳ מג״א מהפוסקים דא״צ לנרך על כראיה‪ ,‬דהא‬
‫פשוע דכנ״ח לא חש לה דהנ״ח נזה לשיעתו דאפ׳׳פ‬
‫שאשתו מדלקת עליו חייג לנרך על כראיה‪ ,‬פי׳ וא״כ‬
‫הי׳ כנר מחויב נעצמו נשהחיינו גליל ראשון אפ״פ‬
‫שהדליקו עליו‪ ,‬ומדלא מנרך בראשון מנרך בשני‪ ,‬וגם‬
‫מש״כ מג׳׳א שכן משמע נר׳ זירא השיג הא״ר דאינו‬
‫ראי׳ דודאי נפער להוציא ממון‪ ,‬רק צריך לנרך על‬
‫הראיה כדלקמן‪ ,‬וראיתי נפמ״ג נא״א כ' לישג קושית‬
‫הא״ר דאע״ג דהי׳ מברך על כראיה שתים‪ ,‬מ״מ משמכי‬
‫להנ״ח )כצ״ל( דפיקר חיונו ממונו וגם גופו לברך‬
‫א״כ יותר עוג הי׳ לד׳ז להדליק נעצמו ולנרך נ׳ נרכות‬
‫מלסמוך על הראיה‪ ,‬ועוד דלהדליק לא נירך‪ ,‬ואם‬
‫נאמר נ׳ חיוגים יש כי׳ להדליק נעצמו‪ ,‬ולנרך ג׳ נרכות‬
‫א״ד הפמ״ג‪.‬‬
‫ביאור פלוגתתם דא״ר דחה הוכחת מג״א מד׳ז דמה‬
‫קושיא דלפנין ראיה איה״נ דר׳ זירא כי׳ מגרך‬
‫פתים על הראיה לשיעת הנ״ח‪ ,‬ונענין הדלקה גם‬
‫להנ׳׳ח אינו מחויג דמדליקין עליו נניתו‪ ,‬וכפמ״ג דעתו‬
‫דלשיעת הנ״ח דאיכא תרתי חיוני ממון וגופו גם‬
‫נהדלקה לא נפער רק ממונו לא גופו א׳׳כ ד׳ז נגופו‬
‫לא נפער כלל‪ ,‬ולמה סמך אפי׳ נכדלקה על מה שהדליקו‬
‫׳‬ ‫עליו‪.‬‬
‫ובעניותי דנרי הא״ר גרורים דהנה נפיקר שיעת‬
‫הנ״ח לעיל דאע״פ שהדליקו עליו נני תו‬
‫מגרך על כראיה כ״כ ג״כ מהרש״ל נתשונה סי׳ פ״ה‪,‬‬
‫עוד כ׳ מהרש״ל שם דאכסנאי שהדליקו עליו נני תו‬
‫אסור להדליק ולנרך נעצמו ועיין נע״ז סי׳ תרפ״ז‬
‫ס׳׳ק א׳ נמחלוקת התכ״ד ורמ׳׳א שם ס״ג עם מהרש״ל‬
‫נזה‪ ,‬דלדפת תכ״ד ורמ״א מנרך ולהמכרש״ל אינו מגרך‪,‬‬
‫ועוד שלישית שיעת מהרש״ל שם דמי שלא ידע שהדליקו‬
‫עליו נני תו ונא באותו לילה לביתו ומצא שהדליקו עליו‬
‫צריך להדליק דכנר חל עליו תקנת חכמים‪ ,‬ומג״א ריש‬
‫שבט‬ ‫צב‬
‫דאינו מדליק ואיכא רק ראה‪ ,‬אגל אם מדליק ורואים‬
‫אחרים פרסומא ניסא הרי פרסם כנם ואץ ראיח עצמו‬
‫מפכג‪ ,‬ומש״כ המו״ק ממג״א סי׳ תרצ״ג נ מי שאין לו‬
‫מגילה גיוס דלא ינרך שהחיינו על משלוח מנוח וסעודה‬
‫וק״ו כאן‪ ,‬לא ידפחי איזה ק״ו וראי׳ משם דכחם סל‬
‫תקנו ופל הדלקה מגרך‪.‬‬
‫דכלכה כמ״ד סומא פעור ממצוות‪ ,‬ואף למ״ד‬
‫חייג נמצות דילמא דוקא מדרננן‪ ,‬ומש׳׳ה עדיף פפי‬
‫דלא לינרך א״ד כגיפנ״ז ז״ל‪ ,‬ואי משום הא הרי זה‬
‫ראי׳ נגדו דכא כנר ידוע דהסכמת כמפע כל הפוסקים‬
‫דקיי״ל כרננן דסומא חייג נמצות מן התורה‪ ,‬ולד יהודה‬
‫יתכן דחייג מדרננן‪ ,‬ופיץ נ ם׳ שד׳ח ח״פ סי׳ ס״פ‪,‬‬
‫עכ״פ לא מצאנו ראי׳ מכרעת נגד מכרש״ל ותימה‬
‫דהפתיקו השפ׳׳ת והמחזיק נרכה דנרי המו׳׳ק לדינא‬
‫לדחות דנרי מכרש״ל' הנרורים‪.‬‬
‫ועוד יראה לפנ״ד דאת״ל דכדין עם הגיפג״ז שלא‬
‫לנרך כה״ג‪ ,‬היינו רק נרכת להדליק נ״ח‪ ,‬אנל‬
‫נרכת שהחיינו ושעשה נסים שפיר יכול לנרך‪ ,‬דנחי׳‬
‫כמאירי שנת כ״ג פ״א כ׳ נמי שאין לו להדליק ואינו‬
‫נמקום פיכח אפשר לו לראות יש אומרים שמנרך לעצמו‬
‫שפשה נסים ושהחיינו גלילה כראשונה ושעשה נסים‬
‫נכל הלילות‪ ,‬והדנרים נראין‪ ,‬ונשנע הלוי ח״ג סי׳ צ׳‬
‫כתנתי דנשאלתי דהמ״ג כ׳ נ סי׳ תרצ״ג לענין מגילה‬
‫אם ינרך גיוס גלי מגילה‪ ,‬והגיא מהאי מאירי לפנין‬
‫חנוכה שכ׳ דמנרך אפי׳ נלא ראיה מחמת כיום שהחיינו‬
‫ושעשה נסים‪ ,‬וכ׳ המ׳׳ג דה״ה נפורים דמנרך להאי‬
‫שיעה מחמת היום עצמו‪ ,‬והניח נצ״ע לדינא‪ ,‬והקשה‬
‫השואל נ שנע הלוי שם דכמאירי עצמו פ׳׳ק דמגילה‬
‫מגיא דעה זו ומדחה לה ג ג׳ ידים דגלי מגילה א׳׳א‬
‫לנרך‪ ,‬ומשמע לכאורה מדנריו שם דהה״ד נחנוכה‬
‫דאין לנרך‪.‬‬
‫וכתבתי נעניי שם דהמאירי מחלק נדינא נין חנוכה‬
‫לפורים דדוקא חנוכה דהיתה תקנה מפורשת‬
‫לנרך על הראיה ג״כ‪ ,‬והעפם שהקנו כן עיין נתוס׳‬
‫סוכה מ״ו פ״א ע׳׳ש מהרש״ל ומכרש״א‪ ,‬וס״ל לדעה‬
‫זאת דאין הראי׳ גורם אלא הודאת הנם דרך נרכה‬
‫נכל יום‪ ,‬וכן אין כיום גורם אלא הודאת הנם שנתחדש‬
‫נכל יום‪ ,‬וע״כ הכריע כמאירי לענין חנוכה לנרך‬
‫ולענין פורים שלא לנרך‪.‬‬
‫וא״כ נכי דאני נפניי כתנתי שם דלמיפנד מעשה‬
‫כהמאירי קשה כיון דסתימת הראשונים והשו״ע‬
‫לא יראה כן‪ ,‬מ״מ כיון דהמאירי מכריע לנרך נחנוכה‬
‫גם גלי ראיה‪ ,‬והמ״ג סי׳ תרצ״ג לא מדחה לה לגמרי‪,‬‬
‫א״כ נסו מא דמדליק נאמת אע״פ שאינו רואה נעצמו‪,‬‬
‫מ״מ כדאים אלו הראשונים לסמוך עליכם נכה״ג לנרך‬
‫עכ״פ שהחיינו ושעשה נסים‪.‬‬
 ‫צג‬ ‫הלוי‬ ‫״ח סימן סח‬
‫דלכדליק לא גירך לפי דעת מהרש׳׳ל וג״ח געצמם אץ‬
‫מקום לסגרא זו דלמה יהא מגרך להדליק דמצות הדלקה‬
‫בעצמה כגר יצא ע״י אשתו‪ ,‬ולמש״כ היינו דאינו חייג‬
‫בה כלל א״כ למה לו להכניס עצמו לברכה שאינה צריכה‬
‫ומש׳׳כ הפמ׳׳ג דלהדליק לא גירך אץ זו טענה‪ ,‬דלדגריהם‬
‫אסור לו לגרך להדליק‪ ,‬ואולי דעת הפמ׳׳ג דאע׳׳פ‬
‫שאינו חייג עוד רק בראיה מ״מ מותר לו להדליק כדי‬
‫לראות‪ ,‬ואע״פ שבעיקר הדלקה כבר יצא‪ ,‬מכ״מ כיון‬
‫שחלק המצוה של הראיה לא יצא עדיין א״כ הדלקה זו‬
‫ג״כ מצוה לג ‪ p‬עליה אפי׳ גרכת להדליק‪ ,‬ומש׳׳כ הס‬
‫דנשאר עליו חוגת הגוך של הודאה‪ ,‬היינו לענין גרכת‬
‫הנם ושהחיינו שגזה הברכה ר״ל ההודאה עיקר‪ ,‬לא כן‬
‫גגרכת להדליק‪ ,‬וא״כ דגרי כא״ר גרורים מאד‪ ,‬דגרכת‬
‫הודאה איה״ג דהי׳ מגרך ד׳ז‪ ,‬והדלקה אינה חייג‬
‫ואסור לגרך‪.‬‬
‫ובעיקר הג׳׳ח מש״כ מג״א ס״ק א׳ דמתום׳ סוכה‬
‫מ׳ץ ע״א מוכח דלא כג״ח‪ ,‬גודאי שיטת תום׳‬
‫מוכח כן גפרט למש׳׳כ שם גתי׳ שני דתקנו לברך על‬
‫הראיה כיון שיש הרגה גני אדם שאץ להם בית ומקום‬
‫חיוג‪ ,‬ונא תי׳ בפשיטות דנכ״ע גם למי שיש לו בית‬
‫מ״מ איכא גם חיוג ראיה‪) ,‬ושו׳׳ר שכ״כ גלגוש(‪,‬‬
‫מ״מ כגר כ׳ גא״ר דהרגה פוסקים ראשונים מחזיקים‬
‫בשיטת ג״ח ומהרש״ל ועיין גג״ח בשם רבינו ירוחם‬
‫וכ״כ עוד במאירי שבת‪ ,‬ולהלכה כ׳ במ״ג דאינו כדאי‬
‫לעשות כן מספק גרכות להקל‪ ,‬וגפמש״כ גשגט הלוי‬
‫ח״א סי׳ קצ״א בלא״ה נראה כן‪ ,‬דהא יראה דשיטת‬
‫התה״ד גשו״ע סי׳ תרע״ז ס״ג לענץ אם רוצה לברך‬
‫געצמו כשמדליקין עליו חולק גם גזה על מהרש״ל וג״ח‬
‫וכיון דקיי״ל התם דיכול להכניס עצמו בהדלקה לית‬
‫לן סגרת הג״ח ומכרפ״ל בזה ודו״ק‪.‬‬
‫והרי סגרת מהרש״ל וג״ח דחיוג הגוך היא הגרכה‬
‫להודות שגאה מכח ראי׳‪ ,‬לא כגרכת הדלקה‬
‫דהעיקר היא מעשה הדלקה‪ ,‬כעץ כמפורש במאירי שגת‬
‫כ״ג והוגא גם גמ״ג סי׳ תרצ״ג בביאור הלכה‪ ,‬דאם‬
‫הוא גמקום שאין ראיה ג״כ מ״מ חייג לגרך ברכת‬
‫שעשה נסים וגליל א׳ גם שהחיינו‪ ,‬הרי דאין חוגת הגוך‬
‫הראיה )לבד( אלא חובת הגוך לראות כדי לגרך‪ ,‬ואס‬
‫אינו רואה מגרך שמשה נסים מכ״מ‪ ,‬ונהי דגחי׳ זה‬
‫משמע דכל הראשונים לית להו כן כמ״שכ גמק״א‪ ,‬מכ״מ‬
‫נקוט מיהא סברא הנ״ל לראיה דבחלק זה של המצוה‬
‫ההודאה ע״י הברכה היא העיקר‪ ,‬והיינו שצריך להכניס‬
‫עצמו לראיה כדי להודות דרך גרכת הנם של הודאה‪,‬‬
‫משא״כ בהדלקה עצמה כנ״ל‪ .‬ושו״ר גחי׳ מם׳ שבת כ״ג‬
‫שכ׳ להסגיר שיטה המחייגים ברכה על הראיה כעין‬
‫שכ׳ וע״ש גמש״כ גדהתום׳ סוכה מ׳ץ ע״א הנ״ל‪.‬‬
‫וראיתי גט״ז סי׳ תרע״ז ס׳ ק א׳ בהעתקת תשוגת‬
‫מהרש״ל סי׳ פ״ה כ׳ אגל אם הוא יודע גגירור‬
‫שהיא מדלקת עליו אין לו להדליק אם לא שהוא גגי ה‬
‫יחידי משום הרואה ידליק‪ ,‬אגל לא יגרך ע״כ‪ ,‬יראה‬
‫שבט‬
‫סי׳ תרע״ז פקפק עליו‪ ,‬ונגר הקשו על פסק זה דמהרש״ל‬
‫מדגרי עצמו דכיון שס״ל דלא כתה״ד ודעתו דאם אשהו‬
‫מדלקת עליו דנפטר פ״כ ולא יכול לחייג עצמו‪ ,‬א״כ‬
‫כשכא לניתו דככר הדליקה עליו‪ ,‬ואז בע״כ יצא‪ ,‬ולא‬
‫כל כמיני׳ להפקיע עצמו מזה א״כ איך חוזר ומדליק‬
‫עיין מחה״ש בזה‪.‬‬
‫וכתבתי בעניי בשו״ת שגט הלוי או״ח הי׳ קצ״א‬
‫ליישג דהני ג׳ פסקי דמהרש״ל כחדא אזלי‬
‫וטעמו עמו‪ ,‬דהנה טעמא דהאי הילכתא דגאכהנאי‬
‫נפטר בהדלקת ביתו‪ ,‬ישנם ב׳ דרכים הא׳ דגאמת חייג‬
‫בהדלקה גם בהיותו חון לגיתו‪ ,‬אלא דהיא מוציאה‬
‫אותו ככל המוציאק הממויגים גדגר‪ ,‬והג׳ דגאמת‬
‫אינו חייב כלל דכיון דמדליקין בביתו ושם מתקיים מצות‬
‫ההדלקה‪ ,‬שוב אינו מתחיל עליו חיוב כלל‪ ,‬והוא בגדר‬
‫פטור מן המצוה לא שהיא מוציאה אותו‪ ,‬אנא מתוך‬
‫שהיא מדלקת אינו מתחייב געצמו‪.‬‬
‫ובזה נתגאר היטג שיטת הג״ח ומהרש״ל שהגם‬
‫שהדליקו עליו גגיתו מתחייב גמצות ראיה ומגרך‬
‫על כנם‪ ,‬והיינו דלעולם לא פערו חז״ל אותו אלא‬
‫ממצות הדלקה דבזה כיון שאין לו כאן גית אינו מתחייב‬
‫כלל‪ ,‬אבל אין זה פוער אותו מפרסום הנם ולראות‬
‫באחרים‪ ,‬משא״כ הר״ן הע״ז ומג׳׳א ודעמי׳ דה״ל כאידך‬
‫טעמא דמתחייג בכולם אלא שיוצא ידי חוגתן בהדלקת‬
‫אשתו‪ ,‬וא״כ כיון שגעצם מתחייב עכ״פ געצמו‪ ,‬יפה‬
‫כתבו שאם אין רוצה לצאת דנשאר חיובו )משא״כ‬
‫למהרש״ל דמעולם לא נתחייב בהדלקה( וגם יפה פםקו‬
‫כאן דאם באמת כן יצא בהדלקת אשתו דלא יגרך עוד‬
‫שתים על הראיה דלדידהו הרי הי׳ מחויג בכולם ויצא‬
‫גכולם‪ ,‬ואינו מוזר ומגרך‪ ,‬משא׳׳כ למכרש״ל דגמה‬
‫שהדליקה עליו לא הי׳ מחויב כלל‪ ,‬ומה שחייב בעצמו‬
‫דהיינו גרכת כנם ושהחיינו גזה לא הוציאה אותו‬
‫]וגזה א״ש גם פסק מהרש״ל גענין גא לגיתו והדליקו‬
‫עליו ע״ש בשבט הלוי א״צ לכפלו כאן[‪.‬‬
‫והנה מכל זה נתגאר דמש״כ הג״ח נחלק גין גופו‬
‫לממונו דר״ל דמצות הדלקה נ״ח יש בה ב׳ גדרים‪,‬‬
‫חדא מצות ההדלקה מממונו ובמקומו גגיתו מקום כחיוג‬
‫וגזה המצוה עיקר ולא הגרכה גרכת אשר קדשנו גמצותיו‬
‫וה׳׳ה ככל מצות שבתורה שאם קיים המצוה ולא גרך‬
‫עליה ברכת המצוה דיצא י׳׳ח‪ ,‬וא״כ כשמדליק עליו‬
‫גגיתו מממונו ובמקומו הראוי בביתו כגר נפער מחיוב‬
‫ההדלקה‪ ,‬ולא נשאר עליו חיוג לא בממונו ולא בגופו‬
‫דמצד הדלקה נפטר גם גופו ע״י ממונו‪ ,‬ושנית יש עליו‬
‫חיוג להודות על הנה גגרכת הודאה שפשה נסים‬
‫וגליל א׳ שהחיינו גזה לא שייך להוציאו דמ״מ לא‬
‫הודה געצמו והוא חוגת הגוך ממש‪ ,‬ולא אהני גו‬
‫שליחות‪] ,‬משא״כ הדלקה דמהני שליחות ועיין הי׳‬
‫מש״כ גשגט הלוי ח״ג הי׳ פ״ה[‪.‬‬
‫וא׳כ מש״כ הפמ״ג דמ״מ הי׳ לו לר׳ זירא להדליק‬
‫געצמו ולגרך ג׳ גרכות מלסמוך על הראיה ועוד‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן סח‬
‫וישראלים מעכבין אס הקרבן וככל יודעים דלשק זה‬
‫לאו ד ק א דלא מבשלינן קרבן תמיד אם אין לוים‬
‫וישראלים וכן תני שם הברכות מעכבות את התקיעות‬
‫וכ ס קי ט ס מעכבות את כברכות ו ‪ T‬וע מש״ם סוף ר׳׳ה‬
‫דברכות ותקיעות אין מעכבין זה לזה‪ ,‬ואפס״ל דיש‬
‫ש׳׳ס בזה בתוספתא וצריך להגיה כמו ש׳׳ס דסוף‬
‫ר׳׳ה‪ — ,‬אכתי הא תני בתוספתא תפילין של יד מעכבות‬
‫של ראש וכו׳ אם אץ לו אלא אחת יניח וכבר הביא‬
‫רבינו הבית יוסף באו׳׳ח סו׳׳ם כר לשון זה בשם כסמ׳׳ק‬
‫)שהוא לשון כתום׳( וכ׳ הב״י דא׳׳א לומר דמעכבין‬
‫לענק שלא יצא ידי חובת אותה שהניחו קאמר וכר אלא‬
‫צ׳׳ל דנמנכבק דקאמר כיינו שאסור לו לבשל שום אחת‬
‫ע״כ — כרי דאין מלשון מעכבין שום ראיה אלא שכטונה‬
‫מפכבין רצון כ׳ דאורייתא בצורת המצוה כאשר צווהו‪,‬‬
‫וכ״נ בהאי דשולחן מזבח ומנורה מעכבץ זל״ז דמעכבין‬
‫לענין שלא עשה מצות כתורה שגזרה על העמדת כלים‬
‫ב מקוק שהוא ענין בפ״ע כאשר אבאר‪ ,‬אבל אין מעכבין‬
‫ההקרבה ואין גורמין פסול בהדלקת מנורה וכדמוכח‬
‫ש׳׳ם זבחים הנ״ל וכסברא הפשושה של כמנ״ח‪— ,‬‬
‫בודאי ישנם שם בתוספתא כרבה דברים שמעכבין‬
‫ממש‪ ,‬אבל אץ לשון מעכבין שוין בכולם וכ‪ 3‬׳״ כנ׳׳ל —‬
‫ועיין עוד בששמ׳׳ק עירוכין י׳׳א ע׳׳א אות ‪,‬ו׳ כ׳ בשם‬
‫תום׳ הרא׳׳ש לענק שיר מעכב קרבן )כשנוי ג״כ‬
‫בתוספתא( דהא דתני מעכבין כיינו שצריך לעשות כן‬
‫‪ p‬כתורה אבל כפרה לא מעכבי‪ ,‬וכן מסתבר דישראל‬
‫לא מעכבי כפרה וזה כנ׳׳ל‪.‬‬
‫ודע דהרמב״ן בכשמשות ל ט כמצוות בלאווין סי׳ ג׳‬
‫כ׳ שנמנענו שלא לשנות סדר הנחת כלים במקדש‬
‫כשולחן והמנורה והמזבחות‪ ,‬והוא אמרו יתעלה וכל‬
‫אשר אמרתי אליכם תשמרו וכר הפי׳ המקובל שהוא‬
‫אזכרה למה שצונו לענק סדור המקדש והביא זה‬
‫ממכילסא פ׳ משפשים לפי שהוא אומר ושמת השולחן‬
‫אם שינה‪.‬טב ר בל׳׳ת יעש׳׳ה והארכתי בעניי בשו׳׳ת‬
‫שבש הלוי ח׳^ סי׳ ז׳ לבאר זה באורך ותו״ד דבכל‬
‫התורה יש בכל מצוה עצם צוי קיום כמצוה שמעכב‬
‫מה׳׳ת‪ ,‬ויש צורת המצוה שנתנה תורה כמו בכלי כמקדש‬
‫הנ״ל דאע׳׳פ דשינוי מקום אינו מעכב מה׳׳ת ודיעבד‬
‫יצא מה׳׳ת גם אס הם שלא ב מ קו ק כמו במנורה‬
‫שהוציאה לחון וכמבואר ברמב׳׳ם‪ ,‬וכן לענק מזבח שנעקר‬
‫דמקשירק קשרת במקומו כמבואר בזבחים נ׳׳ש ע׳׳א —‬
‫ואפילו סימא דבמקדש יש ב׳ מצות חדא שיהיו ככלים‬
‫ב מקוק כצורתן שהציבה לה כתורה‪ ,‬וחדא העבודה‬
‫הנעשית עליהם מ׳׳מ גם בעצם מצות כלים אין המקום‬
‫מעכב דיעבד לומר דע״י שינוי המקום כאלו אין כאן‬
‫כלי של מנורה או של מזבח כלל אבל סדור הכלים‬
‫בצורתן ו מ קו ק הוא רצון כ׳ מיוחד שתעשה כמצוה‬
‫בצורה הזאת‪ ,‬וכל הדברים קשורים בענינים גבוהים‬
‫וקדושים מאד שמשעמם צוה עליהם והוא ענק חמור‬
‫מדאורייתא אע״פ שאינו מעכב‪.‬‬
‫שבט‬ ‫צד‬
‫מש״נ משום כרואה דר׳׳ל דאם כוא בביח יחידי וא״כ‬
‫אין לו אפשרוח לראוח נר )או מציאוח כעק זה שאינו‬
‫יכול לראות( א״כ לממרש״ל צריך שידליק כדי לראות‬
‫מ״מ לא יברך על הדלקה זו כאשר כתבתי בשינות הא״ר‬
‫דעל הדלקה ע״מ לראות לבד אינו מברך‪ ,‬אלא דראיתי‬
‫בפמ״ג במ״ז שכ׳ דמש׳׳כ המכרש״ל משום כרואה ידליק‬
‫דד׳ל דמדליק משום חשדא ופ״ז אינו מברך כמש״כ בסי׳‬
‫תרע״א‪ ,‬וכנראה דלא רצה לפרש כנ׳׳ל דכא אית ליה‬
‫דאם מדליק משום ראית נר יכול לבע‪ ,‬מיהו לשון משום‬
‫הרואה ולא כ׳ משום חשדא כלשון כג מ׳ וכפוסקים‬
‫משמע יותר דר׳׳ל משום הרואה דהיינו דין כרואה‬
‫נ״ח כנ׳׳ל‪.‬‬
‫סימן סט‬
‫כבוד הרב כג׳ הותיק בתורה יקר רוח בנש׳׳ק‬
‫ר׳ א ה ח הכהן פעריל לאי׳׳ש‪.‬‬
‫אחד ‪ x‬״מ באהבה‬
‫יקרתו קבלתי אמנם לא ידעתי אכנהו‪ ,‬אבל כמדומני‬
‫שלפני כרבה שנים הכרתי את כבוד אביו הה״ג‬
‫שליע״א — ואשיב בקוצר אמרים אשר כעיר במש׳׳כ‬
‫בעניי בשבע כלוי ח״א סי׳ ק פ ע במש״כ הח׳׳ם בחי׳‬
‫שבת דחינוך מזבח ומנורה מעכבין זל״ז‪ ,‬ואני לא זכיתי‬
‫להבין כן והבאתי מדברי כאו״ז דמוכח מיני׳ דחנוך‬
‫המזבח כי׳ מאוחר יותר ואשר כן יראה מדברי כרמב׳׳ם‬
‫בה׳ תו״מ דכביא דיני חינוך מנורה ומזבח בנפרד‪,‬‬
‫ואק רמז בדבריו דיש סדר אחד לכל המוזכרים במשנה‬
‫מנחות וכב׳ רצה לדחות הדיוק שלנו מדברי כאו״ז‪,‬‬
‫והעיקר אשר סמך יסודו הוא מירושלמי פ״ד ה״ג דפליגי‬
‫אם שולחן מנורה ומזבמוס מעכבק זל״ז‪ ,‬ולכ׳׳ע הפנימיים‬
‫מעכבין זל״ז‪ ,‬וכן מתוספתא פ״ו ה״ו דמנחוס כשולחן‬
‫והמנורה והמזבחות )מעבין זל״ז — כרי( מעכבץ‬
‫זל״ז — כרי דלא משכחת מנורה בלי מזבח‪ — ,‬דע לך‬
‫ידידי שלא נעלמה ממני תוס׳ זאת אבל אין ממנה ראי׳‬
‫כלל וכן מהירושלמי חדא דכא שם׳ מפורש בגמ׳ דילן‬
‫זבחים נ׳׳ש ע׳׳א דמזבח שנעקר מקעירין קערת במקומו‬
‫כרי דאפי׳ לגוף כקערס פנים אין מזבח מעכב ומקעירק‬
‫במקומו ע׳׳י כלי שרת בעלמא‪ ,‬ומכ׳׳ש דאין מזבח פנימי‬
‫מעכב מנורה וזה דלא כירושלמי הנ׳ > וכבר ראיתי‬
‫שכרגס בזה הגאון מכר״ס אריק ז״ל בהגהות של תורה‬
‫לירושלמי שקלים שם‪ ,‬וא״כ לש׳׳ס דילן ק״ו דמזבח‬
‫החיצון אינו מעכב מנורה כאשר כ׳ בעניי )ובגוף דין‬
‫זה דמזבח שנעקר עיין מש״כ בשבש‪ .‬הלוי או״ח סי׳‬
‫ר׳׳ב יע׳׳ש(‪.‬‬
‫ואמנם גם התוספתא כשלעצמה אינה סתירה לדברינו‬
‫דהרי בתוספתא נשנו כמה דברים בין דברים‬
‫כמעכבים ובאמת אין מעכבין דמיד אחר בבא כנ׳׳ל‬
‫של שולחן ומנורה ו ט׳ מעכבק תני רשב׳׳א ככנים לוים‬
 ‫צה‬ ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן סט‬
‫חו׳׳ל ושוב נתינת טעם על שבאק ישראל כן נושאין‬
‫כפיהן בכל יום‪ — ,‬והוא ע״פ מש״כ הפוסקים באו״ח‬
‫סי׳ ד׳ א שאין נזהרין כ״כ בהקדמת כהנים והוא מטעם‬
‫שאין אנו בקיאים ביחוסי כהונה וכמש׳׳כ באו׳׳ח סו׳׳ס‬
‫תנ״ז וביו״ד סי׳ שכ׳׳ב בש׳׳ך וט״ז שם‪ ,‬וכהני זמן הזה‬
‫גרועים מכהני חזקה‪.‬וגדר כהני חזקה עיק ש״ס ריש‬
‫פ״ד דקידושין‪.‬‬
‫ואיבא ג׳ גדרים בכהנים‪ — ,‬כהני יחוס — כהני‬
‫חזקה — וכהנים גרועים אפי׳ מכהני חזקה‪,‬‬
‫ו כ א ^ כ׳ זה במהרש״ל ביש׳׳ש ב׳׳ק פ׳׳ה סי׳ ל׳׳ה‪,‬‬
‫חרע כהנים נתבלבלו ע״י הגירושין והגלות ואם לא‬
‫כולם מ״מ רובם נתבלבלו ובזה רצה ליתן טעם למנהג‬
‫הנ׳׳ל דכהני חו״ל עלו עליהם כל הגירושין והגלויות‬
‫ויצאו אפי׳ מגדר כהני חזקה משא׳׳כ כהני א״י שמאז‬
‫שביתתם במקומם‪ ,‬יעש׳׳ה בבית אפרים‪.‬‬
‫והנה אם כנים דברי הבית אפרים הי׳ מקום ליתן‬
‫טעם הגון בהבדל בק ירושלים ליושבי הגליל‬
‫וחיפה‪ ,‬דיושבי ירושלים שביתתם במקומם מאז ומעולם‬
‫משא׳׳כ יושבי הגליל וחיפה שנלקטו מאז מהבאים מחו״ל‬
‫שהם גרועים מכהני חזקה ע״כ לא פרסי ידייהו אם‬
‫לא ביו׳׳ט כדי להחזיק עצק כהנים עכ״פ ע״פ הש׳׳ס‬
‫חולין פרק הזרוע גבי אביי דשקול מה׳׳ט מתנתא במעלי‬
‫יומא דכפורי‪.‬‬
‫אמנם כבר הערותי בשו״ת שבט הלוי ח״ג סוס״י‪,‬‬
‫ק׳׳ס‪ ,‬דכל זה לא שייך היום דאם ננקוט כדברי‬
‫מהרש״ל ובית אפרים דע״י שעבר על הכהנים כוס‬
‫התרעלה של הגליות והגזירות נעשים ספיקות ממש‬
‫א״כ גם יושבי א ק ישראל וירושלים כיון דתשעים ממאה‬
‫ויותר הם הבאים מחו״ל שהם לדעת המהרש׳׳ל ובית‬
‫אפרים רק ספק כהנים‪.‬‬
‫מיהו בזה י״ל כיון שמאז היה ישוב עתיק בירושלים‬
‫ועיקרם מהיושבים פה מקדמת דנא נשאר בידם‬
‫מצות נשיאות כפים בכל יום גם אחרי שבאו העולם‬
‫מחו״ל ונתערבו כהני חו״ל שמם ספקי כהנים גמורים‬
‫עם היושבים מירושלים מעולם לא בטלו ממנהג הישן‬
‫לישא כפים בכל יום‪ ,‬וא״כ בחיפה והגליל י״ל להיפך‬
‫כיון דמעולם הי׳ המנהג שלא לישא כפים שהחזיקו‬
‫עצמם רק בספיקי כהנים לא אפי׳ כהני חזקה וע״כ‬
‫לא חל עליהם מצות נשיאות כפים בכל יום אם לא‬
‫להחזיק עצמן בכהני בזמנים רחוקים כנ״ל‪.‬‬
‫א״כ שוב אין טעם לבטל המנהג הישן שלא לישא‬
‫כפים בכל יום אבל מ״מ דברי הבית אפרים לא‬
‫ברורים לי מב׳ טעמים‪ ,‬דידוע שגם יושבי ירושלים עברו‬
‫עליהם גלויות שונות‪ ,‬והרמב״ן באיגרת הקדש שלו‬
‫העיד שבבואו לירושלים לא הי׳ כמעט מנין בעיר ולא‬
‫הי׳ להם אפי׳ ספר תורה כי כולם ברחו ממלחמת‬
‫התתרי׳׳ם‪ — ,‬ועוד דכבר כתבתי בשבט הלוי שם דהרבה‬
‫‪ p‬הפוסקים הגדולים בתוכם רבינו המהרי״ט והחת׳׳ס‬
‫דעתם דכהני ז ק הזה כהנים גמורים הם ונשיאת כפים‬
‫שבט‬
‫ח‪3‬״ז בא הל״ת לפי שיטת הרמב״ן ובכל אשר אמרתי‬
‫אליכם תשמרו כאלו ר׳׳ל בכל א ‪ x‬אמרתי הגם‬
‫שאינו מעכב המצוה כלל‪ ,‬מ״מ בהיות שלא קיים כמלוה‬
‫כצורתה ושינה ממקומה וסדורה עבר בל״ת הזאת וזה‬
‫באמת חי׳ שלא שמענו ממק׳׳א וע׳׳ש בשבט הלוי מ׳׳ג‬
‫הארכתי עוד בזה בדברים יסודיים‪ ,‬וע׳׳ם מש״כ דברי‬
‫הירושלמי והתוספתא ומש״ב בעניי על מ קו ק יבאו‬
‫בשלום‪.‬‬
‫כב׳ העיר עוד בכמה דברים ולע׳׳ט אק פנאי להשיב‪.‬‬
‫ועוד חזון למועד‪.‬‬
‫סימן ע‬
‫אייר תשל״ט‬
‫כבוד הרב האברך השלם בתורה ויראה ה ה״נ‬
‫בנש״ר■( ר׳ מאיר כ״ץ שליע׳׳א‪.‬‬
‫אמדשה״ט וש׳׳ת באה׳׳ר‬
‫זה איזה שבועות קבלתי מכתבו והאותיות שאלונו ע׳׳ד‬
‫מנהג נשיאות כפים שמנהג האשכנזים בחיפה ובכל‬
‫הגליל משנים קדמוניות שכהנים נושאים כפיהם רק‬
‫בשבת יו״ט חוה״מ ור״ח במוסף וכעת כמה רבנים‬
‫רוצים לשנות המנהג ולהנהיג נשיאת כפים בכל יום נם‬
‫בתפלת שחרית‪ ,‬וטעמם דלמה ישתנה חיפה מכל ‪p t‬‬
‫ישראי^ ויש שכבר שינו המנהג לישא כפים רק בשבת‬
‫גם שחרית‪ ,‬ושאל דעתי העני׳ בזה‪.‬‬
‫הנה בעצם הסיבה והתחלת המנהג שלא לישא כפים‬
‫בכל יום כבר ישבו ‪ .‬רבותינו על המדוכה בב״י‬
‫סר׳ס קכ״ח‪ ,‬ונדחקו מאד לקיים המנהג‪ ,‬אב׳׳א מטעם‬
‫טבילת עזרא ואב׳׳א מטעם שאינם שרוים בשמחה כל‬
‫ימות החול כמש׳׳כ בד״מ שם‪.‬‬
‫ובתשף הרמ״ננ מפאנו סי׳ צ׳׳ה כ׳ ומה שרוב העולם‬
‫אין מכהנים עולים לדוכן כל ימות השנה‬
‫מנהג גרוע הוא ומשום ביטול מלאכה לעם‪ ,‬ומה שנתחכם‬
‫לחזק ידים רפות שתעמודנה ברפיונן בקש סמך לאותו‬
‫מנהג‪ ,‬והפרת על המדה כי דרש סמוכים וישא אהרן‬
‫את ידיו וירד מעשות החטאת לפיכך נהגו שלא לשאת‬
‫כפיהם אלא בימים טובים ובמוסף דוקא שיש בו חטאת‬
‫והא קפחינהו לכהנים בטעותא רבתא וכו׳ יע׳׳ש‪.‬‬
‫ובתשובות חה״ס או״ח סו׳׳ס כ״ג רצה ג״כ להסמיך‬
‫מנהג זה על קרא הנ״ל מל־כ׳ וירד מעשות‬
‫החטאת וגו׳ ויברך את העם ותפלה במקום עבודה‬
‫ואין ספק כשאין עבודה רצוי׳ והוא פיגול ח׳ץ גם‬
‫בברכת כהנים לא תחול על המתברכים אז‪ ,‬והיינו‬
‫שאין תפלה ועבודה ע׳׳י שטרודים במחיתם‪ ,‬והנה ודאי‬
‫זה סמך אבל לא טעם גמור לבעל מצות עשה של‬
‫תורה‪.‬‬
‫ובתשובות בית אפרים או״ח סי׳ ו׳ נו״נ ג״כ בהלכה‬
‫זאת וכ׳ בתוך הדברים עוד טעם על מנהג‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן ע‬
‫בשחרית ובאו הקהל בעידן מנחה שיקראו במנאה ד גברי‬
‫ופסק כן במ׳׳ב שם ס׳׳ק ה׳ להלכה‪.‬‬
‫ולענין ד׳ פרשיות אם דומה להנ״ל יש לצדד דדוקא‬
‫קריאת פ׳ השבוע יש לה תשלומי! בשבת הבא‪,‬‬
‫אבל קריאת פ׳ מד׳ פרשיות עבר זמנו ובטל קריאתו‬
‫וכן פסק בשערי אפרים שער ח׳ צ׳׳ה‪ ,‬ובמהד׳ם שיק‬
‫או׳׳ח סי' של׳׳ה פסק דאפשר למשלים‪ ,‬ומסתבר כהשער‬
‫אפרים דתולה דוקא באותו שבת בתקנת ד׳ פרשיות‪,‬‬
‫וא״כ יש מקום לומר דכן ישלימו במנחה דעדיין חיוב‬
‫של יום קיים‪ ,‬ועיי׳ בם׳ לדוד אמת להגאון חיד׳׳א‬
‫זי׳׳ע סי׳ ט׳ אות ה׳ שמחלק בין פ׳ שקלים לפ׳ פרה‬
‫דפרשת שקלים אץ לה תשלומים ופ׳ פרה יקראו בפ׳‬
‫החודש קודם קריאת החודש‪ ,‬ולא ביאר טעמו‪ ,‬וכנראה‬
‫דטעמו דפ׳ שקלים תקנה קבוע להשמיע לפני ר׳׳ח‬
‫אדר‪ ,‬משא׳׳כ פרה דהוא כדי לטהר עצמו לפני הפסת‬
‫באפר פרה אדומה ועדיין יש ז ק בהרחבה‪.‬‬
‫אמנם בפ׳ זכור כ׳ מג״א סי׳ תרפ״ה דיוצאין בפ׳‬
‫ויבא עמלק שבפורים‪ ,‬או בפ׳ זכור שבכי תצא‪,‬‬
‫וכידוע מ מ ק הח״ס שעשה כן למעשה לכוין לצאת‬
‫‪ 3‬פ׳ כי תצא בשנת הטבור שהי׳ יותר מי״ב חודש משנה‬
‫לשנה‪] ,‬ובמ׳׳ב שם פקפק על המג׳׳א יע׳׳ש[ א״כ אפשר‬
‫לצאת בפורים‪ ,‬מכ״מ לא גרע ממש׳׳כ הדגול מרבבה‬
‫הנ״ל דאפי׳ קרה׳׳ת דשבת שחרית אם בטלו באונס אפשר‬
‫לקרא במנחה אע״פ שאפשר להשלים בשבת הבא‪,‬‬
‫ומצאתי בזכור לאברהם ח׳׳א ערך ס״ת שכ׳ דאם לא‬
‫קראו פ׳ שקלים בשחרית דיקראו במנחה וכה״ג בשבת‬
‫ר׳׳ח‪ ,‬איברא בם׳ הנ׳׳ל ח״ג או׳׳ח סי׳ צ״א מובא שם‬
‫מהגאון יוםן« אומן סי׳ כ״ז דאם שכחו ולא קראו‬
‫פ׳ שקלים והגיע כבר שעת מנחה אין לה תשלומים‬
‫יע״ש‪.‬‬
‫ואע״פ שיש לומר דפ׳ זכור דאורייתא עדיפא‪ ,‬מכ״מ‬
‫לאידך גיסא פ׳ זכור אפשר לצאת בפורים או‬
‫‪ 3‬פ׳ כי תצא כנ׳ > ואע׳׳פ שאם צבור שלם צבור הקבוע‬
‫בטלו בשחרית והיו קורין אותו במנחה היינו מניחין‬
‫להם‪ ,‬בפרט בלי ברכה‪ ,‬מ״מ בנדון של מעלתו שהצבור‬
‫עצמו קראו‪ ,‬אלא שהיו כמה מפירי תורה שלא חששו‬
‫לבא אפי׳ לביהכ״נ שחרית ובטלו קה׳׳ת שחרית כבעולם‬
‫שאר דיני התורה‪ ,‬אין נ׳׳ל למוציא בשבילם ס׳׳ת במנחה‬
‫אלא יסתפקו ‪ 3‬פ׳ ויבא עמלק שבפורים או ‪ 3‬פ׳ כי תצא‬
‫כנ״ל‪ ,‬ואם לא יחושו גם לזה‪ ,‬אץ אחריותם עלינו‪.‬‬
‫‪ ( 3‬ו א ש ר שאל במנהג הספרדים שאומרים קדיש אחרי‬
‫קריאת פ׳ של יו״ט ושוב אומרים קדיש‬
‫אחרי קריאת המפטיר‪ ,‬מאיך הדין כשאין להם רק ס׳׳ת‬
‫אחת‪ ,‬באמת קשה לי לדון על מנהג שלא הורגלנו בו‬
‫ואין לי מספרים שציין מע״כ‪.‬‬
‫מפני זמני הקצר אסתגר בזה —‬
‫והריני ימדו דוש״ת — מצפה לחסדי ה׳‬
‫שוב עיינתי גם בשאלתו משלישית‪ ,‬אודות שהביאו‬
‫ספרי אפטרתא מא״י‪ ,‬והם עשויס בגלילה ובטן‬
‫שבט‬ ‫צו‬
‫שלהם הם מדאוריתא‪ ,‬וע״כ גהי מ ת תי טעם לכל הג׳׳ל‬
‫‪5‬ר׳פ המהרש״ל ו‪3‬ית אפרים מכ״מ עדי! המגהג הזה‬
‫צריך אזור! טעם‪.‬‬
‫ומש׳כ כב׳ מס׳ מסעות ירושלים בעני) זה אי]‬
‫הדברים מספיקים עכ״פ ע״פ הלכה‪ ,‬ומש׳׳כ‬
‫כבודו משינוי מנהג‪ .‬אבותינו בזה‪ ,‬הנה אץ צריך ביאור‬
‫שאיסור חמור מאד שינוי אבותינו אפי׳ כחוט השערה‬
‫אבל בכאן הלא כתב בשירי כנה״ג בהגה׳ ‪3‬׳‪ v‬סי׳ קכ״ח‪:,‬‬
‫)וראיתיו ג״כ בס׳ כן‪ 0‬הסייס שם( וז׳׳ל עיר שנהגו‬
‫שאץ הכהנים נושאין כפים כי אם בשלשה רגלים בר״ה‬
‫ויו״כ וע׳״ סיבה ראו חכמים שבאותה עיר להנהיג שישאו‬
‫כפים אפי׳ בשבת ואח״כ נתבטלה הסיבה אינו מן‬
‫הראוי לחזור למנהגם הראשץ וכו׳ ומי יתן ינהגו לישא‬
‫כפיהם בכל יום ע״כ‪.‬‬
‫הרי ברור מללו שאין בזה משום שינוי מנהג‪ ,‬ואן‪0‬‬
‫שזה נכון מש״כ כב׳ שאולי ע׳׳י נשיאת כפים כל‪.‬‬
‫יום נעשה הדבר לדבר הרגיל תמיד וזה עצמו זלזול‬
‫בהמצוה‪ ,‬אבל אין זה כדי נ״ט לבטל מצוה של תורה‪,‬‬
‫ע״כ אומר בטח דאילו שכבר שינו מהמנהג והתחילו‬
‫לישא כפים בכל יום או בכל שבה אין בידנו הכח‬
‫להחזירם למנהג הקדום‪ ,‬אבל גם אלו שעדין מחזיקים‬
‫במנהג חז״ל אין טלינו לכופם לשנות המנהג‪.‬‬
‫ומשום לא תתגודדו אץ כאן בפרט ספרדים ואשכנזים‬
‫דנחשבים כב׳ בתי דינים בעיר אחה שאין בזה‬
‫לא תתגודדו לרוב שיטת ראשונים ע״פ הש״ס סופ׳׳ק‬
‫דיבמות‪.‬‬
‫והריני ידידכם דוש׳׳ת — מצפה לחסדי ה׳'‬
‫סימן עא‬
‫עש׳ק בהר סיני תשל׳ץ לפ״ק‪.‬‬
‫כבוד ידידנו הרב המופלג בתו״י ירא ושלם‬
‫ד יצחק דישי הי״ו‪ ,‬פטרופוליס — בחיל‪.‬‬
‫אחדשה״ט בכבוד‬
‫יקרתו קבלתי ושמחתי לראות שגם ב א ח רחוקה יש‬
‫שומרי החומות ושמירת התורה והמצוה‪.‬‬
‫ואשר שאל שבפ׳ זכור באו למנחה הרבה אנשים‬
‫לביהכ״נ שלא היו בשחרית‪ ,‬וממילא לא שמעו‬
‫פ׳ זכור‪ ,‬ונסתפק כב׳ אם אפשר לקרא להם בשעת‬
‫מנחה‪ ,‬או להגיד להם שישתדלו לצאת בקריאת פ׳ פורים‬
‫או בפ׳ כי תצא‪ ,‬אלא שקרוב לשמוע שלא יעשו זאת‪,‬‬
‫ורב שהי׳ בביהמ׳׳ד לא הסכים לקרא להם במנחה‪.‬‬
‫ה נ ה בקה׳׳ת של סדר השבוע אם לא קראו בשחרית‬
‫אם יקראו במנחה ז׳ גברי עיי׳ שו״ת חיים שאל‬
‫ח״א סי׳ ע׳׳א אות ה׳ ובח״ב סי׳ ט״ז דאם לא קראו‬
‫בשבת זו לא יקראו במנחה רק יניחו לשבת הבאה עיי׳׳ש‬
‫מילתא בטעמא והביא כן מזוה״ק פ׳ ויקהל‪ ,‬איברא‬
‫בדגול מרבבה או״ח סי׳ קל׳׳ה כ׳ בפשיטות דאם לא קראו‬
 ‫צז‬ ‫הלוי‬
‫ג( בני הה״ג רכי כגציון יטקכ שליט״א אכ״ד סידגי‬
‫טמד טל מה שלא גזכר כשו״ט או״ח סו׳׳ס‬
‫ש״כ דהא דמוחר לנגכ ידיו לכטל מי רגלים הייגו דוקא‬
‫כטופח ט״מ להטפיח אכל כטופח לכד שאין איסור‬
‫להתפלל כמכואר סו״ס פ״כ ממילא אסור ליחן מים‬
‫ואיה כי׳ משום ככוס‪ ,‬ולפי דטתי אין זה צ׳׳ט הדא דכיון‬
‫דרמ׳׳א כ׳ כדי לכטל המ׳׳ר ממילא ידטיגן דכדכר הצריך‬
‫כטול דהייגו טופח ט״מ להטפיח טסקיגן‪ ,‬וטוד די״ל‬
‫דאפי׳ אין המ׳׳ר טופח ט״מ להטפיח כיון דמ״מ האי‬
‫גכרא לכטול זוהמת המ׳׳ר מכוין אט״פ שאיגו צריך‬
‫כיטול וגם הוא דרך לכלוך י״ל דאין כו משום ככוס‪,‬‬
‫והכי גראה‪.‬‬
‫כתב המג״א סו״ס רס״ט — לטגין קידוש ככיח‬
‫הכגסה‪ ,‬ואם אין תיגוק ככיה הכגסת דישתה‬
‫גדול‪ ,‬וישתה כשיטור וכמשכ״ל סי׳ רט״ג ס׳׳ה‪ ,‬וכא״ר‬
‫כתכ דלא משמט כן יכטטימה כטלמא סגי‪ ,‬והגאון כדה״ח‬
‫פשיטא ליה דגם להשר מקוצי שט״ז חמך הא״ר יסודו‬
‫אין מותר אלא כמלא לוגמיו דהוא רוכ רכיטיח דאל״כ‬
‫לא הוה קידוש כלל כמכואר סי׳ רטי׳׳א יטו״ש כמג״א‬
‫ס״ק ל״כ‪ ,‬וכספר דט״ח כתכ דאולי סומכין המקילץ‬
‫ט״ד הראכי׳׳ה ככ׳׳י דטטימה מלא לוגמיו הוי ככ״ש‬
‫וכלכד שיוליך סכיכ גרוגו יט״ש‪ — ,‬וכאמח דחוק הוא‬
‫שסמכו טל שיטה זו וגם דכרי הא׳׳ר טצמו לא גתישכו‬
‫להלכה — וכמ״כ גמשך ג״כ כפשיטוח אחרי הכרטת‬
‫הדה״ח להחמיר‪.‬‬
‫איברא כולם לא ראו שהא״ר כזה כגראה לטעמו אזיל‬
‫שהוכיח כסי׳ רצ״ו אוח י״ג שפשטות השו״ט‬
‫שם דגם פחות ממלא לוגמיו מהגי כשטח הצורך אם‬
‫אין טצה אחרת אלא שהגיח כצ׳׳ט‪ ,‬וכסי׳ רע׳׳א כתכ‬
‫הא׳׳ר כס״ק כ ד דכדי לא לכטל קידוש דלמחר כשחרית‬
‫מהגי טטימה אפילו פחות ממלא לוגמיו‪ ,‬והגיח ג״כ‬
‫כספק‪ ,‬אמגם הכא פשיטא ליה דמהגי מטיקר הדין‪,‬‬
‫דכיון דטכשיו טכ״פ קידוש זה לצאת יי״ח איגו‪ ,‬אלא‬
‫לקיים תקגות הקדמוגים וכפרט למש׳׳כ הרשכ׳׳א כחשוכה‬
‫סי׳ ל״ז וסי׳ שכ״ג דאולי קידוש ככיח הכגסח חקגה‬
‫מיוחדת לכיח הכגסח ולקדש ככל אופן‪ ,‬וטכ״פ יש מקום‬
‫זכות להסומכים רק כטטימה כל שהוא‪.‬‬
‫סימן עג‬
‫העתת לשו״ת שבט הלוי חלק א׳ — אדח‪,‬‬
‫וחלקם החסר כבר הודפס בשו״ת שה״ל ח״ג‬
‫סי׳ צ״א‬
‫סימן ‪ — 0‬מחי חל חלות הט׳׳ש לגכי אכילת תרומה‪,‬‬
‫כסוה״ד ועוד קשה לי וכו׳ — ואט״ג דאחר‬
‫תרומה כשחחשך וא״כ גם אם מותר לאכול לפני זה‬
‫או׳ח סימן עא‬ ‫שבט‬
‫כצורת ס״ת ממש‪ ,‬ולא כתוג גהוכם רק פסוקי הפטרוה‬
‫טם גקודות וטפמים‪ ,‬ומגיחים אותם כארון הקודש טם‬
‫הס״ת וכשמוציאים הס״ת מוציאים גם אותם‪ ,‬וכטיגי‬
‫הרואים גראה כמוציא כ׳ ס״ת כיום שאין מוציאין אלא‬
‫אחת וכס גתטורר כזה‪.‬‬
‫הנה לטגין להגיח ספרים כאלה כארון הקודם טם‬
‫ס׳׳ח הטיקר כהפוסקים שמחמירים כזה כאו״ח‬
‫סי׳ קג״ד ס״ח דדוקא טל ס״ח פסולים ויריטוח מס״ח‬
‫הסכימו כולם דשרי משא״כ חומשים וספרים כמכואר‬
‫שם‪ ,‬מכ״מ אולי מי שהוא הורה להם כזה כמהרש״ל‬
‫שמקיל גם כזה‪ ,‬אכל להוציאם יחד טם הס״ת כודאי‬
‫אגי מסכים טם כ ס דלא יטשה כן שגראה כס״ת ממש‬
‫ויכואו גם שאר מכשולים מזה‪ ,‬והטצה היטוצה לכתחילה‬
‫להגיחם כמקום אחר מכוכד‪ ,‬ולקהת אותם כטת‬
‫ההפטרה‪.‬‬
‫והריגי ידידות דו״ם — הג״ל‬
‫סימן עב‬
‫א( קבוצה של שוחטים יצאו מא״י לחו״ל למדיגת‬
‫אוסטרליק‪ ,‬לטיר של גוים שאין שם שוס‬
‫ישוכ ישראל והם רוצים לטשוה מלאכתם כצוותא‬
‫כפרהסיא כיו״ט של גליות כדרכם כחול הואיל והם‬
‫חון ורחוק מ הוכ ישראל ט׳׳פ המכואר או״ה סי׳ תצ״ו‬
‫ס״ג‪ ,‬והי׳ מי שהתיר זה‪ .‬אגי כטגיי איגי גמגה כץ‬
‫המתירים זה דגהי דמכואר כאחרוגים דהגם שככר‬
‫הגיטו לישוכ חו״ל וחל טליהם חומרא מקום שהלך לשם‬
‫ואח׳׳כ שוכ הלכו חון לתחום כמקום שאין ישוכ ישראל‬
‫שמותרים לטשות מלאכה כיון שטכשיו הם כמקום‬
‫המותר‪ ,‬מ״מ גדון הג״ל חמור מזה דכהיום שדכר זה‬
‫ששוחטים ישראלים שומרי המצות יטשו מלאכה כפרהסיא‬
‫מתפרסם מיד כמקום ישוכ היהודים כאותה המדיגה‬
‫ואיכא זלזול ממור כיו״ט שגי של גליות‪ ,‬הגם שגתפרסס‬
‫רק למחרת יו״ט‪ ,‬וטוד דאיכא כי׳ משום חלול ה׳ שיאמרו‬
‫הגוים היודטים שכהיום יו׳׳ט אצל הישראלים שהם‬
‫מזלזלים כיום המקודש להם‪ ,‬וטיין כה״ג כמג״א סי׳ רמ״ד‬
‫ס ׳ ק ס‪ ./‬ע״ע ח״ט סי׳ קב־ד‬
‫כ( תשעה כאכ שגדחה ליום א׳ והגדיל קטן כו כיום‬
‫אם חייכ להתטגות‪ ,‬טיין חשוכת אכגי גזר‬
‫או״ח סי׳ הכ״ו דתלי לה אם הוא כגדר חשלומין או‬
‫חיוכ כפ״ט‪ ,‬וכיון דקיי״ל דגם כשכת גוהגים דכרים‬
‫שכצגטא ואז הי׳ טדין קטן פטור כיום א׳‪ ,‬וכטגיותי דאין‬
‫זה כרור דאולי מה דאסור כדכרים שכצגטא כשכת לא‬
‫מטטם דגוהיגין היום טיקר הדין דח״כ אלא כיון דכטלמא‬
‫הוא יום צום להורכן ראוי לגהוג כו פרישות‪ ,‬ומסכרא‬
‫דקטן חייכ להחטגוח כיון שחכמים קכטוהו להיום והצכור‬
‫מחטגין‪ ,‬וכן פסק להלכה כתשוכת מהרש׳׳ם ח״ג סי׳‬
‫שס״ג‪.‬‬
‫ע׳׳ע ח׳׳ו סי׳ ע׳־יג‪ .‬ח׳׳ו סי־ ע״א‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן עג‬
‫איברא מה שקשה בזה מדכ׳ אחרי ז׳ ימי מלואים‬
‫שבעת ימים תכפר על המזבח וקדשת אותו והיה‬
‫המזבח קדש הקדשים‪ ,‬כל הנוגע במזבח קדש‪ ,‬והיינו‬
‫לענק אם עלו לא ירדו‪ ,‬הרי דכבר לפני יום הח׳ שהוא‬
‫אחד בניסן שהקריבו תמיד פעם ראשונה כבר הי׳ למזבח‬
‫קדושתו המלאה‪ ,‬וא״כ הקרבת התמידק לא היה אלא‬
‫תחלת עבודה ורצון ד שיהי׳ של שחר קודם‪ ,‬אבל לא‬
‫לענין עצם חינוכו וצלע׳׳ננ בזה‪.‬‬
‫סימן ר״ד בענק סכין כלי שרת — בד׳׳ה והנה‬
‫בשטמ״ר! ובא״ד ודי בקדושת פה — ועיק‬
‫ריטב״א חולין ג׳ ע׳׳א שכתב דסכין הוא כלי שרת‬
‫לקדש הדם קצת מ״מ אינו כלי שרת גמור כיון דעיקר‬
‫קדושת הדם בא בשעת קבלה ומה״ט כשר אפי׳ בשל‬
‫ען‪ ,‬ומהו הגדרה זו דהוא כ׳׳ש ואינו כלי שרת גמור‪,‬‬
‫אבל לפי מש״נ א׳׳ש מאד דמביא קדושה על הדם אבל‬
‫לא מעילה ולא ראויות להקרבה יעש״ה בריטב״א‪ ,‬אע׳׳ט‬
‫שהרשב״א בעצם אינו כשיטת התוס׳ מ״מ הוא מוסבר‬
‫עפ״י הנ״ל‪.‬‬
‫שם בד׳ה הרי דאם לא בעינן וכו׳ ובא״ד מ״מ אסור‬
‫לעשות של ק ‪ — ,‬ועיין בריטב׳׳א חולין הנ״ל דגם‬
‫אם סכין כ״ש מותר לעשותו של פן‪ ,‬ואע׳׳ג דאין זה‬
‫שיטת תוס׳ לפנינו מכ״מ סברתו הפוכה ממש ממש׳׳כ‬
‫הגאון מקדש דוד ודברי הריטב״א מוסברים ע״פ דברינו‪.‬‬
‫בשבט הלוי או׳׳ח חלק א׳ סי ק ח׳ בד׳׳ה וגס וכו׳‬
‫דהא כיון דקיי״ל כהני שלוחי דרהמנא וכו —‬
‫לאחר כמה שנים הראו לי שכונתי בזה לדברי הנובי׳׳ת‬
‫אה׳׳ננ סו״ם ‪ D‬׳׳‪ p‬עי׳‪/‬ש‪.‬‬
‫גם התחתונה כאילו היא למעלה מכ׳ דסו״ס על‬
‫סימו עד‬
‫שהארכתי בזה בעזהי׳׳ת בשבט הלוי ח׳׳ג‬
‫ב׳ חוקת תשל״ט לפ׳ק‪.‬‬
‫כבוד הרב הגאון היקר בן גדולים מושלם טובא‬
‫כש׳׳ת נח אייזיק אהלבוים שליט׳׳א בעמח׳׳ם‬
‫מנחת חן‪.‬‬
‫על שמנה הבה״ג חינוך המקדש במנץ התרי״ג והרמב״ם‬
‫אחדשה׳׳ט וש״ת בידידות‬
‫אשר שאל אותי כ׳׳ת בענק מה שנדפס ממני לעני;‬
‫השינים התותבות בשו׳׳ה שבט הלוי ח׳׳א סי׳‬
‫קמ׳׳ח — ודעתי העני׳ נוטה דדי בהכשר דכלי שני‬
‫וכב׳ מביא בשם איזה מערערים נגד זה ודבריהם לא‬
‫ראיתי — אמנם אם הם גבבו חומרות אין עצה נגד‬
‫זה כמו שאק עצה נגד המגבב קולות שאין זה דרך‬
‫המקובל בהוראה מפי גדולי עולם ששמשתי אלא יקוב‬
‫הדין את ההר בדעת תורה ודעת נוטה — אמנם נגד‬
‫דברי כב׳ אשיב בקצור‪ — ,‬הנה כל מעיין בדברינו‬
‫יראה שכתבתי כן נגד החוששים מקלקול השינים בהגעלה‬
‫גמורה‪ ,‬והוא לדבריהם שעת הדחק שנחשב דיעבד‪,‬‬
‫ופשיטא דאם אפשר לעשות הגעלה מכ׳׳ר או ע״י עירוי‬
‫שבט‬ ‫צח‬
‫הו׳׳ל עכ״פ סגל מ״מ הא גופא שאמר כשתח ‪ c‬ו והכוונה‬
‫פל צאת הכוכנים הוא כדי שלא תהוי תרומה טמאה‬
‫ואי ס״ד דגם לפנין אכילת תרומה מותר מתחלת שקיטה‬
‫א״כ גם כוונת כשתחשך הוא על אותו ‪•p t‬‬
‫סימן ‪0‬׳ — נסוה״ד — וע״ננ נ שנט הלוי יו״ד סי׳‬
‫מ׳׳א אות נ׳ מש״כ נאורך‪.‬‬
‫סימן ס״ז — נד׳׳ה אגל וכר ונא״ד מנ׳׳ל דחל‬
‫עכשיו וכו׳ — ושו״ר דאפשר ליישג זה‪,‬‬
‫דהא מקור סגרת הרמנ״ן דהחינוך מוטל רק על האג‬
‫לא על הנן נוגע ממחלוקת ד יהודה וחכמים פ׳׳ב‬
‫דמגילה אס קטן שהגיע לחינוך יכול להוציא נמגילה‬
‫דס״ל לחכמים דאינו יכול והסניר הרמנ״ן משוס דהקטן‬
‫נעצמו אינו נקרא מחויב גם מדרבנן‪ ,‬ואמנם ד יהודה‬
‫ס״ל דיכול להוציא דהקטן בעצמו נקרא מחויב בדבר‬
‫ושמעתין דסוכה אזלי אליבא דר׳׳י‪ ,‬וחכמים לדבריו‬
‫השיבו לו‪.‬‬
‫סימן ע׳ אודות מלאכת זורע‪ — ,‬שוב הראו לי מש״כ‬
‫הגאון אבני נזר בתשובותיו או״ח סי׳ ס״ה‬
‫לפלפל בזה ואין דבריו שם מוכרחים כ״כ יעש׳׳ה‪.‬‬
‫סימן קי״ז — בדק חק תוכות וכו׳ — בד״ה ועוד‬
‫נראה בישוב שיטת הר׳ץ וכו׳ — רצוני בזה‬
‫שיטת הד׳ן לשיטתו הסובר ח ה נקרא ח׳׳ת אפשר לקיים‬
‫לדעת המאירי‪ — ,‬אבל בלשון הר״ן ודאי קשה להכניס‬
‫סגרת המאירי‪.‬‬
‫סימן קע״ב — לגבי המבואר בסוכה תחת האילן‪,‬‬
‫בד׳ה ולפ״ז‪ — ,‬לאחר כמה שנים עיינתי‬
‫ער׳פ בזה‪ ,‬וראיתי שאין יסוד זה נכון שיחשב עי״ז‬
‫התחתונה אפשר לוון בפ׳׳ע וע״כ הדרנא מהא‪.‬‬
‫סימן קפ״ה — סוך אות ב׳ שם — ועיין מה‬
‫סי׳ קכ׳׳ב‪.‬‬
‫סימן ר״ב — בענק חנוך מזבח העולה‪ ,‬אות ג׳ ד׳׳ה‬
‫אבל ברור וכר — שו׳ד די״ל דהרמב׳׳ם‬
‫בזה לשיטתו שהשיג על בה״ג בשורש ג׳ בספר המצוות‬
‫השיג דאינו נוהג לדורות‪ ,‬אבל הרמב״ן השיג על הרמב״ם‬
‫בזה מדין דהכא דאין מחנכין אלא בתמיד של שחר הרי‬
‫דאיכא דין חינוך דמשמע חינוך ממש דבלא זה אינו‬
‫ראוי להקרבה‪ ,‬אלא דהתשבן בזוהר הרקיע בעשין סי׳‬
‫נו״ן הדר מדחה סברת הרמב״ן וג׳ דאין זה גדר חינוך‬
‫ממש אלא סדר הקרבה בתחלת הקרבת התמידץ‪ ,‬כנראה‬
‫דפליגי בזה איתני עולם‪.‬‬
‫ומה שכתבתי בפנים להוכיח דלא הי׳ חינוך של קדושה‬
‫כיון דכבר היה ז׳ ימי מילואים קודם שהקריבו‬
‫קרבנות מלואים יש לדחות עפמש״כ תוס׳ בע״ז ל״ד‪.‬‬
‫דבשבעת ימי המילואים הי׳ למשכן דין במה‪ ,‬וא״כ י״ל‬
‫דגזיה״כ הוא דצריך מלבד מילואים גם חינוך של עבודתו‬
‫מחנכתו‪ ,‬וזה רק ע״י תמיד של שחר‪.‬‬
‫צט‬ ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן עד‬
‫אינו חייג‪ ,‬אלא שכשעה שלוקח ק ה שק ממעט ומחשיך‬
‫קצת אור הנר ולכך נראה כככיכוי‪ ,‬עכת״ד התום׳‪.‬‬
‫ויעויין כרא״ש )שם סי׳ י״ז( שהטתיק דכרי התוס׳‬
‫כאופן אחר‪ ,‬דהיינו שאק לומר דטעם מסתפק‬
‫וכו׳ משום שממהר כיכויו דהא כגרם כיכוי חולקים ד׳י‬
‫ורכנן גכי דליקה כשכת וקיי׳׳ל כרכנן דגרם כיכוי מותר‪,‬‬
‫ולכך נראה שכשעה שלוקח מן ה ש ק מיד כהה אור הנר‬
‫והוה ליה מככה‪ ,‬עכת״ד התום׳ לפי העתקת הרא״ש‪.‬‬
‫נמצא כ׳ נ״מ כין גירסתינו כתום׳ לגירסת הרא׳׳ש‪,‬‬
‫א[ דמדכתכו התוס׳ דכשכת אינו חייג משמע דחיוג‬
‫ליכא איסורא מיהא איכא‪) ,‬ועי׳ לקק סוף אות כ׳‬
‫מש״כ כשם החזו׳׳א כזה(‪ ,‬משא׳׳כ לגירסת הרא׳׳ש‬
‫כתום׳ משמננ דגרם כיכוי כשכת שרי ככיו״ט‪ ,‬כ[‬
‫דלגירסתינו סכירא ליה לתום׳ דרק נראה כמככה‬
‫ולגירסת הרא׳׳ש הוה ליה מככה ממש‪) ,‬ומהחז״א‬
‫הלכות שכת סי׳ ל״ח ס׳ ק ו׳ סוד׳ ה רא׳׳ש‪ ,‬משמע דמה‬
‫שכתכו התוס׳ דנראה כמככה לאו דווקא הוא עיי״ש(‪.‬‬
‫והנה הרא׳׳ש הקשה על דכרי התוס׳ הנ״ל ממתניתין‬
‫דשכת כ׳׳ט ע״כ דתנן התם לא יקוג אדם שפופרת‬
‫של כיצה וימלאנה שק ויתננה ע״פ הנר כשכיל שתהא‬
‫מנטפת וכף והטעם דחישינן דילמא אתי להסתפק מן‬
‫ה שק שכשפופרת‪ ,‬וכתכ הרא״ש דע״כ אם יסתפק אסור‬
‫משום שממהר כיכויו דהא אינו מכחיש מאור הנר כלל‬
‫דהא הכלי שכר הנר דולק יש כו שק ומה שמסתפק‬
‫ק השפופרת וודאי שאינו מכחיש אורו כזה‪ ,‬ולכך חולק‬
‫הרא׳׳ש על תוס׳ וסוכר דגרם כיכוי אשר הוא כגוף‬
‫דכר הדולק כו״ע מודים כזה שחייג משא״כ כשגורם‬
‫כיכוי מכלי שיגע כגוף דכר הדולק כגון המניח כלים‬
‫מלאים מים וכשתגיע הדליקה לשם תככה‪ ,‬עכת״ד‬
‫הרא״ש‪.‬‬
‫אמנם מש״כ החזו׳׳א שם לומר דהרא״ש אינו חולק‬
‫על התום׳ אלא מפרש דכריהם‪ ,‬ועוד כתג‬
‫דמש׳׳כ הרא׳׳ש דכגרם כיכוי כגוף דכר הדולק חייג‪,‬‬
‫אין הכונה לחיוג דאורייתא אלא חיוג ואיסור דרכנן‪,‬‬
‫ע״כ‪ .‬הנה חון ממה שדכרים אלו הם נגד התפארת‬
‫שמואל שם והיש״ש ככיצה סי׳ כ״ח‪ ,‬וכו׳ שכולם פירשו‬
‫שהרא״ש חולק על תום׳ כלא׳׳ה תמוה לומר כן דהא‬
‫על מה שכתג הרא׳׳ש דגרם כיכוי כזה חייג‪ ,‬כתג ע״ז‬
‫כהגהות אשר״י אכל אם חתיכה קטנה וכו׳ א ק נראה‬
‫שיהיה חייג ומיהו לכתחילה וודאי אסור וכו׳ עכ׳ >‬
‫משמע דמש׳׳כ הרא׳׳ש חייג היינו חיוג גמור ולזה חילק‬
‫כין מסתפק מן ה ש ק לגין לוקח חתיכה מן הנר‪ ,‬וע׳׳ע‬
‫כנתיג חיים סי׳ תקי״ד על המג״א ס׳ ק ז׳‪.‬‬
‫ברם עיין כים של שלמה ככיצה )וכמעט כלשון הזה‬
‫כתג כתפארת שמואל על הרא״ש סק״ו( דלהתוס׳‬
‫לא נעלמו דכרי מתניתין כשכת אלא דהם סכרו דהא‬
‫דגזרו שמא יסתפק ק השמן היינו שמא יקח את כל‬
‫השפופרת וכרגע זה מפסיק לטפטף ומיד הרי הוא‬
‫מככה‪ ,‬עכת״ד‪ .‬ולכאורה דכרי היש׳׳ש צריכים כיאור‬
‫שבט‬
‫עכ״פ מה עוג‪ — ,‬ואגא על סדד קושיותיו א׳ —‬
‫מש״כ דיש פוסקים דגפסח גם כלי שני דיעגד אסור‬
‫מי לא ידע מזה מכ״מ כיון דרוג פוסקים נוטים להקל‬
‫דיעכד אק להחמיר כמציאות הזה כ׳ — מש״כ כענק‬
‫דכר גוש ונטיתי לדכרי הח׳׳ס יו״ד סי׳ צ׳׳ה מקכלת‬
‫רכותיו למקל כדכר גוש לעת הצורך — מוכן מאד שגם‬
‫אני לא הקלתי רק על סמך כ׳ דכרים‪ ,‬חדא דרוג פעמים‬
‫אין אדם אוכל מאכל שהיד סולדת כו‪ ,‬ושנית דקשה‬
‫להגעילן שלא יתקלקלו‪ ,‬אכל אם עכשיו רוג השינים אפשר‬
‫להגעילן כאשר כ׳ ככודו נ״י מה טוג לחוש לזה לכתמלה‬
‫עכ״פ‪.‬‬
‫ג׳ — מ שייב כשם הח״ד שדכר חריף מכליע אף ככלי‬
‫שני‪ — ,‬וציץ נמי שדכרי ה ד׳ ת סי׳ צ״ו‬
‫ס״ר! נ״ט שהכיא דאפי׳ ע׳׳י מעט תכלין חשוג דכר‬
‫חריף להכליע ולהפליט‪ — ,‬הנה דכר זה אינו להלכה‬
‫ע״פ מש״כ הד׳׳ת עצמו סי׳ צ׳׳ה ס״ק מ׳ כשם המנח״י‬
‫כשם הרשכ״א וס׳ יד יהודה דאס המיעוט חריף גם‬
‫חלק החריף כטל ממנו תורת חריפות‪ ,‬והמעיין שם יראה‬
‫דגם לענין נ״ד לא שייך להחמיר לפ״ז כתערוכת שהמיעוט‬
‫חריף‪ ,‬ומש״כ כד׳ת כסי׳ צ״ו הוא רק כשם כית דוד‬
‫הספרדי וע״ה שלא כל פעם מקוכלים על רכותינו כידונק‬
‫ד — ועל עצם החומרא דאולי פעם אכל דכר גוש חם‪,‬‬
‫עכ״פ רוג אכילותיו אינם כן וככר נפסק כאו״ח סי׳‬
‫תנ׳׳א ס׳? דהולכים אחרי רוג תשמישן‪ ,‬ואפילו להרמ״א‬
‫המחמיר כזה הא כ׳ הט״ז שם ס״ק י׳׳א ופמ״ג שם‬
‫דאינו מעיקר הדין‪ ,‬וע״כ פסקו האחרונים שם דדיעכד‬
‫סומכין על רוג תשמ ‪ P‬שאינו אוסר עד כדי הגעלה‬
‫ככלי ראשון‪ ,‬וכעלמא דכר פשוט שעלינו להחמיר‪ ,‬אכל‬
‫ככה״ג הי׳ דעתי להקל כדיעכד כאשר סיימתי שם‬
‫כתשוכה דעלינו להעמיד הדין על כוריו כדכר שאין רוג‬
‫הצכור יכולים לעמוד כו‪ — ,‬ואם רוג הצכור יכולים‬
‫לעמוד כו או שאינו שעת הדחק פשיטא דטוג לעשות‬
‫עכ״פ עירוי מכלי ראשון לחוש ל הנ >‬
‫והריני דו׳׳ש וטוכו — מצפה לחסדי ה׳‬
‫סימן עה‬
‫בענין כיבוי וגרם כיבוי ביו״ט‬
‫סי ק זה מנכדי ככורי כן כני הה״ג החריף‬
‫ד יוסף בנימין שליט״א‪.‬‬
‫א( ביצה כ״כ ע׳׳א כגמ׳ עולא איקלע לכי ד׳י קם‬
‫שמעיה זקף לה לשרגא איתיכיה ‪ V0‬לעולא‬
‫הנותן שמן כנר חייג משום מכעיר והמסתפק ממנו‬
‫חייג משום מככה א״ל לאו אדעתאי‪ ,‬והתוס׳ כד׳׳ה‬
‫והמסתפק כתכו דאין איסור המסתפק מן ה ש ק משום‬
‫שממהר הכיכוי דהא גרם כיכוי כיו׳׳ט שרי וכשכת נמי‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן ע״ה‬
‫נשנה י׳׳ל דלק״מ מההיא דשפופרת דמקשה הרא״ש‪,‬‬
‫דהא יש לומר דהכא אסרו התום׳ משום מכנה והתם‬
‫סגרו התום׳ דהאיסור משום גרם כינוי דאסור נשנה‪,‬‬
‫אמנם לפמש״כ החזו״א הל׳ שנת סי׳ ל״ח סק״ו לפרש‬
‫כונה התום׳ שכחנו שיש איסור דאין כונתם משום‬
‫איסור גרם כינוי אלא משום איסור מוקצה טי״ש‪ ,‬לפ״ז‬
‫שפיר יקשה גם לגירסת התוס׳ שלנו‪ ,‬אמנם לגירסת‬
‫הרא׳׳ש נחו ם׳ דגרם כינוי נשנה מותר ודאי יקשה‪,‬‬
‫ולכך יש לומר דלפי מה שהוכחנו לפיל שיטת הרמנ״ם‬
‫דהטטם משוס מוקצה אפשר לומר דגם התום׳ יסגרו‬
‫כן דהטטס משום מוקצה‪ ,‬וק״ל‪ .‬ואף דלפ״ז נמצא‬
‫דגזרו גזירה לגזירה וזו אחת ק הטטנוה נגד דנרי‬
‫הלח״מ ודטימי׳‪ ,‬אך זה אינו דהא כנר מצינו הרנה‬
‫פטמים ונפרט נדיני כינוי דגזרו נשנה גזל״ג )וטי׳‬
‫נמג״א סי׳ תקי״ד סו ס׳ ק ז׳(‪ .‬וט׳׳ט נתו״י ניצה ג׳ ט״כ‬
‫ד׳׳ה אנל‪ ,‬דמוקצה חמירא והיא כפין דאורייתא טי״ש‪.‬‬
‫וא״כ לא הוה גזירה לגזירה‪.‬‬
‫ומעתה יש לטיין נדנרי המחנר סימן רס״ה ספיף א׳‬
‫שכתג נזה״ל אין נותנין כלי מנוקג מלא‬
‫שק ט״פ הנר כדי שיהא נוטף נהוכו גזירה שמא‬
‫יסתפק ממנו ויתחייג משום מכנה טכ״ל‪ ,‬ויש לגרר‬
‫כמאן אזלא האי מילתא‪.‬‬
‫ובמנורה הטהורה ראיתי שכתג דהן הן דנרי הרא׳׳ש‬
‫נניצה הנ״ל‪ ,‬ולכאורה אינו כן דהא יראה‬
‫להמטיין היטיג נדנרי הרא׳׳ש דטטם האיסור לשיטתו‬
‫הוא משום גרס כינוי ולא משום שמכחיש אורו וכ״ז‬
‫כשגורם כינוי ט״י שנוגט נדנר הדולק נטצמו אנל‬
‫כשאינו נוגט נדנר הדולק נטצמו הוה גרם כינוי שהתירו‬
‫אף נשנה‪ ,‬וזהו האיסור נמס תפק ק ה שק שננר‪ ,‬אנל‬
‫הכא נמסתפק ק ה ש ק שנשפופרת טל כרמך א״א‬
‫לחייג משום גרם כינוי דהא אינו נוגט נדנר הדולק‪,‬‬
‫וסוד דנהגהות אשר׳׳י שם כתג טל דנרי הרא״ש שאם‬
‫היה ננר כמה חתיכות חלג ומוציא אחה מהחתיכות‬
‫אין נראה שיהיה חייג )וטי׳ נאו״ז הל׳ ט״ש סכ״ח‬
‫ותראה הדנרים יותר ננירור( והתפארת שמואל טל‬
‫הרא״ש שם כתג נסק״ז שגס הרא״ש אפשר מודה לדנרי‬
‫הא״ז המונא נהג׳׳א וכ״כ היש״ש נניצה סוס״י כ״ח‬
‫והמתיקו המג״א נהל׳ יו״ט סי׳ תקי״ד סק״ה‪ .‬אמנם‬
‫נשו׳׳ת אגני נזר או״ח סי׳ רל״נ סק״ג לא הנין כן‬
‫טי״ש וצ׳׳ננ נדנריו‪ ,‬מ״מ לכאורה ליכא שוס חילוק נין‬
‫שפופרת לחתיכות דאת״ל)כהגנ ת המנה׳׳ט( דנשפופרת‬
‫סנר הרא׳׳ש לחייג משום גרם כינוי אף שאינו נוגט‬
‫נגוף דנר הדולק א״כ מה ה״א היה להמפרשים לומר‬
‫שהרא׳׳ש סונר כהא״ז להתיר נהוצאת התיכה והא ק״ו‬
‫הוא‪ ,‬ומה שפופרת דכלים נפרדים הם מחייג הרא״ש‬
‫משום גרם כינוי כיון שצריך ה ש ק ההוא לתת לנר כח‬
‫לדלוק סוד‪ ,‬כ״ש חתיכת חלג שהוא נאותו הכלי וגם‬
‫נטשה כדי שידלוק הנר טוד פשיטא שיהיה חייג משום‬
‫מכנה היוצא מזה דגם להרא׳׳ש נההיא דשפופרת אין‬
‫שבט‬
‫דהא מה שנגה כנר היא מחמת שדולקת וטי״ז נשרן«‬
‫ה שק שגכלי‪ ,‬אלא דאם לא היה לוקח את השפופרת‬
‫היה מ טפטן טוד שק למטן ידלק טוד רגטים אחדים‬
‫וטכשיו שלקחו לא ידלק יותר משום שלא יגא שק חדש‬
‫ולא משום שהוא כיגהו‪ ,‬ואף אם נאמר כדגרי התפ״ש‬
‫נשנת פ׳׳ב ס״ק ל״ח‪ ,‬שלא היה ננר שגו הפתילה שק‬
‫כלל אלא מה שנטף נכל רג ק נמי אינו מונן שנקראהו‬
‫משום זה מכנה דהא מה שכנה הוא משוס שנשרף‬
‫ה שק שנטף אלא שהוא טיכג מלנוא שק חדש ואין זה‬
‫נקרא מכנה‪) ,‬שו״ר שכטין זה הקשה החזו׳׳א טל היש״ש‬
‫ט״ש(‪.‬‬
‫נ ( ונראה לנאר דנרי התום׳ ט״פ שיטת הרמנ״ם‪,‬‬
‫וננאר תחילה שיטת הרמנ״ם נזה דהנה‬
‫כתג הרמנ׳׳ם נפ׳׳ה מהלכות שנת הלי׳׳נ‪ ,‬לא יתן אדם‬
‫כלי מנוקג מלא שק ט״פ הנר נשניל שיהא מנטף וכו׳‬
‫גזירה שמא יקח ק ה ש ק שנכלי שהרי לא נמאס ננר‬
‫ואסור ליהנות ק השמן שהודלק נו וכו׳ טכ״ל הרמנ׳׳ם‪.‬‬
‫ועיין נלח״מ שמקשה אמאי לא כתג הרמנ״ם הטטס‬
‫משום מכנה ולמה הוצרך לטטמא דמוקצה ותירן‬
‫דס״ל להרמנ״ם דאינו מכנה ממש כיון שאין ה ש ק‬
‫הנותר נכלי שדולק‪ ,‬והוא לוקח מהכלי השני‪ ,‬טכת״ד‪.‬‬
‫נמצא לדנריו דטטם הרמנ״ם הוא משום מוקצה ולא‬
‫משום מכנה‪ ,‬וכהננתו נדנרי הרמנ״ם הנינו טוד‬
‫הרנה אחרונים )טי׳ נדנרי הפנ״י שנת כ״ט ט׳׳נ‬
‫ונדנרי הצל״ח שנת מ״נ ט״נ וכר וכ״כ הישוטות יטקג‬
‫סי׳ תקי״ד נאו״ח ס״ק ה׳( ואף הוכיח כן הפנ״י מדנרי‬
‫הגמ׳ דמוכח כשיטת הרמנ״ס )ויטו׳ נחכמת שלמה נגי׳‬
‫השו״ט ריש סי׳ רס׳׳ה(‪.‬‬
‫אמנם התוספות שנת סי׳ רש׳׳ה םק״נ כתג שהלח׳׳מ‬
‫שגג נזה שגגה גדולה דמש״כ הרמנ״ם שאסור‬
‫ליהנות ק ה ש ק שכנר מילתא נאפי נפשיה הוא טכת״ד‪,‬‬
‫וטוד יש איזה מהאחרונים שסוגרים כדכריו דלא‬
‫כהלח״מ )טי׳ נמטשה רוקח טל כרמנ״ם ונסי׳ ה קונן‬
‫סל הרמנ״ם וכו׳( וגם הצל׳׳ח שם אמנם למד כדנרי‬
‫הלח׳׳מ אך המה נטצמו שאינו יודט למה לא רצה הרמנ״ס‬
‫לומר הטטם משום מכנה‪ ,‬ולטנ״ד שפיר כתג הרמנ״ס‬
‫הטטם משום מוקצה דהא אי אפשר לומר סנרא אחרת‪,‬‬
‫דמטטם כינוי אי אפשר לומר דהא אינו מכחיש אור‬
‫הנר נ מ ה שלוקח מכלי השני כמש״כ הרא״ש )וטי׳‬
‫נאות א׳( ומשום גרם כינוי נמי אין לאסור דהא‬
‫הרמנ״ס פוסק דגרם כינוי מותר אף נשנת )סי׳‬
‫נהגהות מימוניות פ״ה שם אות נ׳ נשם ספה״ת וט״ט‬
‫כדנרי ה״ה נפי״ג שם הל״ו( ואין לומר כדנרי התו׳׳ש‬
‫דמילתא נ אפי נפשיה הוא‪ ,‬דהא אק כאן מקומו דדין‬
‫מוקצה מקומו להלן פרק כ״ד כ׳׳ה וכן נ״ל שזהו כונה‬
‫הפמ״ג להקשות טל התו׳׳ש )טי׳ כא׳׳א ס״ק א׳( וטל‬
‫כרחך כונה הרמנ׳׳ם דהטסם הוא משום מוקצה‪.‬‬
‫ונחזור לדנרי התוס׳ ונימא דלפי דנרי התום׳‬
‫שנגירסתינו דמשמט דגרם כינוי מיהא אסור‬
‫?!א‬ ‫הלוי‬ ‫אדח סימן ע״ה‬
‫וכרש׳׳כ‪ .‬וכלא״ה צ׳׳ע כדכרי הפנ׳׳י מה כ״א כיה לו‬
‫לומר דרש״י סוכר כהרמכ״ם דהטעם משום מוקצה והא‬
‫רש״י עצמו כפסחים י׳׳א ע׳׳א כד׳׳ה ואפילו היא של‬
‫חרס‪ ,‬כתג שם רש״י כזה״ל‪ ,‬אפ׳׳ה אסור דילמא אתי‬
‫למיכל מיניה ותניא הנותן שק כנר חייג משום מכעיר‬
‫והמסתפק ממנו חייג משום מככה עכ׳> ואת״ל כדכרי‬
‫כפנ׳״ דכשפופרת הטעם משום מוקצה א״כ למה העתיק‬
‫רש״י כאן את המשנה גגי מסתפק ששם הטעם משום‬
‫כיכוי ומה ענינו לכאן דהטעם משום מוקצה‪.‬‬
‫ועוד׳דלדכרי הפ;׳״ א׳׳א לומר דכמחכר היא היא‬
‫שיטת רש״י דהא להפנ״י מש״כ רש״י דמייג ל״ד‬
‫הוא ולמה כתג המחכר דיתחייג משום מככה‪ ,‬וגס‬
‫א׳׳א לומר דהמחכר העתיק לשון רש״י כמו שדרך‬
‫הממכר ככמה מקומות להעתיק לשונות הראשונים‬
‫)וכ״כ היד מלאכי ככללי השו״ע כלל י׳׳א(‪ ,‬דהא המחכר‬
‫לא העתיק העיקר שכדכרי רש׳׳י דהיינו דכיון שכקצהו‬
‫לנר חייג‪ ,‬וא״כ א׳׳א לומר דהמחכר היא שיטת רש״י‬
‫להפנ״י‪ ,‬אלא ע״כ סכר רש״י דדין מסתפק ק השק‬
‫שכנר הדולק ודק מסתפק ק השפופרת שני דינים אלו‬
‫שוים‪ ,‬וזה לא נוכל לכלכל אלא אם נאמר דרש״י סוכר‬
‫כשיטת הרא״ש כחדא ופליג עליה כחדא‪ ,‬סכר לה כחדא‪,‬‬
‫דהטעם משום גרם כיכוי כיון דנוגע כגוך דגר הדולק‬
‫ופליג עליה כחדא דהא להרא״ש הוכחנו לעיל דהיכא‬
‫שאינו נוגע ממש כגוך דגר הדולק כגון שפופרת וחתיכות‬
‫שם אינו חייג וליכא כי אם איסורא‪ ,‬אכל רש׳׳י חולק‬
‫כזה וסוכר דכל שהקצהו לנר יש לו דק כגוך דגר הדולק‬
‫וסייג משום מככה‪) ,‬ומוכן מאליו דכל היכא שמוזכר‬
‫מוכח כן עי״ש( מ״מ כהאי דשפופרת דלא שייך כאי‬
‫כאן חייג משום מככה היינו למ׳׳ד מלאשצנ״ג חייג‬
‫ולמ׳׳ד פטור הכונה חייג מכת מרדות עי׳ ק״נ על הרא״ש‬
‫שכשפופרת ולא שכנר הדולק‪ ,‬ולכן כתג הפנ״י חזר גו‬
‫שכת פרק ששה ע^ סי׳ ח׳ ס״ק ת׳(‪.‬‬
‫הרמכ״ם כספר הי״ד ממש״כ כפיה״מ‪ ,‬ולכך נמי צ״ל‬
‫ואמנם אין להקשות דא׳׳א לומר כן כרש״י דהא רש״י‬
‫כתג הטעם משום מככה ולא משום גרם כיכוי‪,‬‬
‫זה אינו דהא כסוגית הש״ס ככיצה נמי כתיג כגמ׳‬
‫דחייג משום מככה ואפ״ה פירש שם הרא״ש דהטעם‬
‫משום גרם כיכוי‪ ,‬אע״כ דל״ש‪.‬‬
‫ה( אמנם אחרי כתכי כל זה‪ ,‬מצאתי כפמ״ג הל׳ יו׳׳ע‬
‫חידוש גדול‪ ,‬והוא כא״א סי׳ תקי״ד ס״ק ה׳‪,‬‬
‫ח״ל ת״ד‪ ,‬ול״ד לשפופרת דעיך טיך הוה כחיכור עכ״ל‪,‬‬
‫והנה יראה לכל מעיק דחידוש הוא דהא אך כניצוק‬
‫מצינו הרכה פעמים דניצוק אינו חיכור )עי׳ גיטין ע׳׳ז‬
‫ע׳׳א וכ״פ הרמכ״ם כפ״ז מהל׳ טו״א ואפי׳ כיין נסך‬
‫איכא פוסקים דמתירים ניצוק וסמכינן עלייהו כהפסד‬
‫מרוכה עי׳ יו״ד סי׳ קכ״ו ס״ג וכש״ך סק״ג וכו׳(‬
‫וכניצוק כר ניצוק אך כיין נסך מותר )עי׳ תוס׳ ע״ז נ״ו‬
‫ע׳׳ג ד׳׳ה גרגותני וכו׳ וכשו״ע יו״ד שם סעי׳ ג׳ וכו׳(‬
‫וא״כ׳ איך יחייג הרא״ש להכנת הפמ״ג סקילה לאחד‬
‫שיקח‪ .‬את השפופרת מטעס דטיך טיך הוה חיכור והא‬
‫טיך טיך מיקטך קיטופי הוא‪ ,‬דמותר אך כיין נסך משום‬
‫שבט‬
‫לסייג משום גרם כיגוי וכאיסור שם אמנם משום גרם‬
‫כיגוי אגל אין לחייג‪ ,‬כיון שאין נוגע כדכר הדולק כמו‬
‫גחתיכה שגם שס הוא רק איסור ולא חיוג‪ .‬ודוחק‬
‫יהיה לומר דמש״כ המחגר חייג הוא לאו דוקא‪ ,‬דהא‬
‫המג״א כתג דדגרי המחגר כמ׳׳ד מלאשצל״ג חייג‪.‬‬
‫וקשה דא״כ אין המחגר כדגרי הרא״ש וגס לא כדגרי‬
‫כרמג״ם‪ ,‬אלא כמאן‪.‬‬
‫ד( ומעתה יש לומר כמש״כ כחכמת שלמה והמשנה‬
‫גרורה‪ ,‬ועיין גשעכ״צ סי׳ רס׳׳ה ס״ק א׳‪,‬‬
‫דשיטת המחגר היא שיטת רש״י גמתניתין דששופרת‬
‫שם‪.‬‬
‫אמנם גשיטת רש״י יש לפלפל מה היא‪ ,‬דהא הפנ״י‬
‫שם הקשה על לשון רש״י גד׳׳ה שתהא וכו׳ וכיון‬
‫שהקצהו לנר חייג משום מכגה עכ׳> וקשה דמתחילת‬
‫דגרי רש״י שכתג דכיון שכקצהו לנר משמע דרש׳׳י סוגר‬
‫כשיטת הרמג״ם דהטעם משום מוקצה‪ ,‬ואח״כ כשנתג‬
‫דחייג משום מכגה משמע דהוא סוגר כמש״כ הרמג״ם‬
‫כפירוש המשניות דכעעם משום מכגה ותיח דע״כ‬
‫כלא׳׳ה צ״ל דמש״כ רש׳״ דחייכ משום מככה לאו דווקא‬
‫הוא דאפילו גגי מסתפק מן כשק שכנר עצמו ככיצה‬
‫שם נמי כתכו התוס׳ דנראה כמככה ולא מככה ממש‬
‫)וזה שלא כדכרי החזו״א שם שכתג שמש״כ דנראה ל״ד(‬
‫ואפילו לשיטת כרא״ש שם דחייג משום מככה )לענ״ד‬
‫כונתו לדכרי התום׳ המוכאים כרא׳׳ש דהא כרא״ש‬
‫עצמו סוכר הטעם משום ג״כ והוא חולק על תוס׳ ננ״ל‬
‫וגם אין לומר דהפנ״י יסגור כהחזו״א דכרא״ש אינו‬
‫חולק על תום׳ דהא אין משמעות לשונו ככיצה כ״ג‬
‫טעמא דמכחיש אורו כיון שאין מסתפק אלא ק כשמן‬
‫דכונת‪,‬רש״י לומר דכיון בהקצכו לנר חייג משום מככה‬
‫דע״י שכקצהו נעשה כנר עצמו דשייך גו טעמא דמככה‬
‫או דנראה כמככה‪ ,‬עכת״ד הפנ״י‪.‬‬
‫ולכאורה דכרי הפנ״י צריכים עיון רג‪ ,‬דהיינו —‬
‫מאחר וכמציאות הוא מודה דע״י לקיחת‬
‫השמן שכשפורת אינו מכהה אור הנר ולכך כמציאות‬
‫אינו מככה וא״כ מה שייך לומר דכיון שהקצכו לנר‬
‫חייג משום מככה או דנראה כמככה‪ ,‬דהא אי אמרת‬
‫כשלמא דרש״י יסגור כדעת הרא״ש דכטעם כמסתפק‬
‫הוא משום גרם כיכוי וכאן כו׳׳ע מודים שהוא גורם‬
‫כיכוי‪ ,‬אלא שיש לדון אם גרם כיכוי כזה נמי חייג או‬
‫רק גרם כיכוי שהוא כגוך דגר הדולק חייג וזה אינו‬
‫כגוך דגר הדולק אזי היה אפשר לומר דמה שהקצהו‬
‫לנר נותן לו דין כגוך דגר הדולק וחייג משום גרם כיכו'‪,‬‬
‫והיינו שסגרת הקצהו לנר נותן לו דין אחר‪ ,‬אכל לומר‬
‫ככפנ״י שסגרת הקצהו לנר נותן לו מציאות אחרת זה‬
‫חידוש גדול‪ ,‬וצ״ע ושוג ראיתי כדכרי הראש יוסך כשכת‬
‫כ״ט ע׳׳ג שהקשה כדכרים האלה טל כפני יכושט‪.‬‬
 ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן ע״ה‬ ‫שבט‬ ‫קב‬
‫כדאורייתא‪ ,‬כמש׳׳כ התו״י ריש מסכת ביצה פי׳׳ש‬ ‫דלא נחשב לחיגור‪) ,‬כמש״כ בפ״ז ע׳׳ב פ׳׳ב‪ ,‬ובשו׳׳ע שם‬
‫שהאריך פכת״ד‪.‬‬ ‫ספי׳ א׳(‪ ,‬וצפ״ג‪.‬‬
‫וחנה מש״כ שם דהק׳׳ג והתפארת שמואל בביצה שם‬ ‫ו( ומעתה נוכל לומר דשיפת המחבר היא שיפת‬
‫נמי כתבו בדברי הרמב״ם דסבירא ליה שיש כאן‬ ‫רש׳׳י ופ״פ מש״כ לפיל להוכיח דשיפת‬
‫איסור כיבוי דרבנן‪ ,‬הנה לא נמצא כדברים האלה שם‪,‬‬ ‫רש״י כשיפת הרא׳׳ש דסבר טתיה בחדא ופליג פליה‬
‫ושמא נפל פ׳׳ס בדבריו פי׳׳ש‪ .‬ולפמש׳׳כ בחידושי חת׳׳ס‬ ‫בחדא‪.‬‬
‫שבת כ״פ פ״ב פשיפא דלא יקשה קושיית הר׳׳ז פל‬ ‫אמנם פדיין קצ״^ דלפ״ד לפיל נמצא דלרש״י אסור‬
‫הרמב״ם פייי׳׳ש ואכמ׳׳ל‪.‬‬ ‫להוציא חהיטת חלב מכלי שהנר דולק בו דכיון‬
‫ולענ״ד נראה לתק קושית הר׳׳ז‪ ,‬והוא דהא פסק‬ ‫דהקצו את החתיכה לדליקה הוה כנוף דבר הדולק‬
‫המחבר בסי׳ ש׳״ סותר למש׳׳פ בסי׳ שי׳׳א‪,‬‬ ‫שחייב פליו משום גרם כיבוי‪ ,‬כמש״כ לפיל אות ד‪,‬‬
‫דבסי׳ שי׳׳א גבי צנון שפק באק פסק המחבר דהיכא‬ ‫א״כ צריכים ביאור דברי המג׳׳א סי׳ תקי״ד סק״ה‪,‬‬
‫דכיון לזריפה אסור להוציאו בשבת‪ ,‬ופי׳׳ש במג׳׳א ס׳׳ק‬ ‫שכתב פל המחבר ספיף ב׳‪ ,‬שכתב דלהפות הנר כדי‬
‫כב׳ שהקשה כן‪ ,‬אמנם דברי המג״א סובבים פ״פ דברי‬ ‫להרחיק השק ‪ p‬הפתילה חשוב כיבוי ואסור‪ ,‬וכתב‬
‫התוס׳ בשבת נ׳ פ״ב בד׳׳ה כפוק וכר ויראה להמפיין‬ ‫פ׳׳ז המג״א דחתיטת חלב המונחים בנר מותר ליקח‬
‫בסוף דברי התום׳ שכתבו דאם כיון לזריפה חושש‬ ‫חתיכה אחת אפילו לדברי הרא״ש כיון שאינו נוגפ‬
‫משום כולן משמפ אף משום איסור שבת דהא כולן‬ ‫בגוף דבר הדולק )ואגב יש להזכיר דמכאן איכא‬
‫כתיב‪ ,‬ודלא כמש״כ המג״א דהתום׳ כתבו לחשוש רק‬ ‫ראי׳ למש׳׳כ לפיל אות ג׳ ושלא כדברי האבני־נזר( פכ״פ‬
‫משום איסור כלאים שביפית ומפשר‪) ,‬ובדברי תום׳‬ ‫לפי דברינו לפיל דשיפת המחבר היא שיפח רש״י קשה‬
‫הרא׳׳ש יותר נראה דלא כדברי המג׳׳א פי׳׳ש( וגם בא׳׳ר‬ ‫לומר שהמחבר יסבור להתיר להוציא חתיכת חלב מנר‬
‫ראיתי שכתב דדברי המג״א אינם מוכרחים‪ ,‬ופוד יראה‬ ‫הדולק דהא לרש״י הוכחנו לפיל דא״א לומר כן ואפשר‬
‫בדברי הכף החיים סי׳ שי׳׳א סקס״ד שכתב בשם כמה‬ ‫לומר פ״צ הדוחק דהמג׳׳א לא כיון לומר כן בדברי‬
‫אחרונים שאין לזוז מפסק השו׳׳פ ואסור בנתכוין לזריפה‬ ‫המחבר‪ ,‬או נאמר שהמג״א סובר כהפמ״ג לחלק בין‬
‫וכ״כ המ׳׳ב שם סקכ״ז‪ ,‬ופ״פ בחידושי החת״ם שבת‬ ‫שפופרת לחתיכות ולפ״ז יהיו דברי המחבר כהרא׳׳ש‬
‫מה׳ פ׳׳א שכתב גבי חיפים שזרק בקרקפ דלא הוה‬ ‫כמש׳׳כ המנורה הפהורה‪ ,‬אמנם זה צ״פ כשכ׳׳ל‪ ,‬ואכמ״ל‬
‫התם דחוי גמור‪ ,‬וכ״כ הנ׳׳א בכלל ס׳׳ה סק׳׳א וז״ל‬ ‫בזה‪.‬‬
‫משא׳׳כ חיגיים שזרק כיון שאין בו משום תולש גם‬
‫וע״ע בירושלמי פ״ק דשבת ה׳׳ה‪ ,‬שכתב פפם אחר‬
‫מוקצה אין בו שהרי לא דחינהו בידים פכ״ל )ודברי‬
‫לגמרי באיסור שפופרת ופי׳ פוד במש״כ בדברי‬
‫הח״ס והנ״א צ״ב( מ״מ שוב אין שום דמיון שמן שבנר‬
‫הירושלמי הנ׳> כק״ז מרן פפ׳׳ר שליע׳׳א בספרו הרם‬
‫לחיפים דלכאורה השק שבשפופרת דחאו בידים שירד‬
‫שו׳׳ת שבפ הלוי בח׳׳א סי׳ מ׳׳ז בד׳׳ה אמנם וכו׳‪,‬‬
‫לנר לידלוק‪ ,‬וא״כ לפ״ז ל״ק לכאורה קושית הר״ז דהא‬
‫ופ״פ באור שמח‪,‬פל הרמב׳׳ם בפ׳׳ה מה׳׳ש הי״ג ואין‬
‫הר״ז לשיפתו שפסק בסי׳ שי״א ספי׳ י״ד דגבי צנון‬
‫כאן מקום להאריך בזה‪ ,‬וכבר דשו בו רבים‪.‬‬
‫אם לא השריש אף שנתכוץ לזריפה מותר להוציאו ודלא‬
‫כמש׳׳פ המחבר)והוא מפפם קושית מג׳׳א( והוא כמפפ‬ ‫ז( ונחזור לפנינינו‪ ,‬בשיפת הרמב״ם דפפם איסור‬
‫ואפשר ממש היחיד בזה שפסק כן‪ ,‬ובפרפ שהרמב׳׳ם‬ ‫שפופרת הוא מטם איסור מוקצה ואימא‬
‫לא הפתיק כלל האי דינא דחיפים שזרק בקרקפ‪ ,‬ופדיין‬ ‫בה מילתא‪ ,‬דהנה בקונפרס אחרון בשו״פ הרב סי׳ רס״ה‬
‫צ׳׳ע בתירון זה‪.‬‬ ‫ס״ר! א׳ דהקשה פל הרמב׳׳ם דאסר משום מוקצה כיון‬
‫ח( עוד רגש אדבר במה שנסתפק השפ״א בביצה שם‪,‬‬ ‫דפתיד השק לירד לנר אפ״פ שפדיין לא ירד דמ׳׳ש‬
‫אם יהיה חיוב כיבוי לדפת הרא״ש אף באופן‬ ‫מחפים שזרק בקרקפ דמסקנת הש׳׳ס וכ״פ השו׳׳פ‬
‫שיהיה הרבה שק בנר דפ׳׳י לקיחת השמן שבשפופרת‬ ‫בסי׳ ש״י ס״ב דחיפים שזרק בקרקפ אף שכיון‬
‫לא יכבה בשבת אלא במו״ש פי׳׳ש‪ ,‬והנה השפת אמת‬ ‫לזריפה כיון שלא השרישו מותר לקחתן בשבת והא‬
‫בחידושיו פמ״ם שבת בדף ק״ז פ״ב גבי השולה דג‬ ‫שק שבשפופרת נמי אף שכונתו ש‪T‬לק השק מ״מ‬
‫ק הים בשבת כיון שיבש בו כסלפ חייב‪ ,‬נסתפק שם‬ ‫כיון שפדיין לא ירד לנר אמאי אסור פי׳׳ש‪ ,‬וראיתי‬
‫השפ׳׳א מה הדין אם יבש כסלפ רק במוצ׳׳ש‪ ,‬וכתב פ׳׳ז‬ ‫בפרך ש׳׳י שם שכתב לתק דגם הרמב׳׳ם מודה דה‬
‫דלפי דברי האחרונים שכתבו להוכיח מדברי הירושלמי‬ ‫כאן איסור מכבה מ״מ מדרבנן‪ ,‬דהא אינו מכבה ממש‬
‫פ״ר! דשבת ה״ו דאם הדביק פת בתנור סמוך לחשיכה‬ ‫כיון שאינו מכחיש מאור הנר כלל‪ ,‬ומחמת זה לבד לא‬
‫ונאפה במוצ״ש דחייב‪ ,‬לפ״ז כתב השפ״א דגם כאן יהיה‬ ‫אסרו שפופרת כיון דהוה גזירה לגזירה ולכך כתב‬
‫חייב‪ ,‬אמנם כתב‪ ,‬דמדברי רש״י וחום׳ בתענית כ״ד פ׳׳א‬ ‫הרמב״ם דאסרו משום מוקצה דכיון דאיכא איסורא‬
‫נראה דאם חזר והשליכו למים קודם שיבש בו כסלע‬ ‫דרבנן להסתפק מן השק א׳׳כ הוה מוקצה ולכך אסרוהו‬
‫פסור פי׳׳ש‪ ,‬פכת״ד‪.‬‬ ‫ולא הוה גזירה לגזירה דהא מוקצה חמיר איסוריה‬
‫קג‬ ‫הלוי‬ ‫או״ח סימן ע״ה‬ ‫שבט‬
‫הזורק אמנם באפיקי ים ח׳׳ב ס״ד ענף א׳ ג׳‪ ,‬חולק‬ ‫והנה הדגרים כאלה תמוכים‪ ,‬דאץ לדמות כאן מילתא‬
‫עם כרש׳׳ש‪ ,‬מ״מ פשיטא שאין נ״ד דומה לכירושלמי‬ ‫למילתא דכא רש״י ותוס׳ איירי באופן שמגטל‬
‫דכא כתם יצאה מחשבתו לפועל משא׳׳כ במחזיר כדג‬ ‫את פעולתו שכוציא כדג ‪ p‬כמים כדי לכרגו וכוא‬
‫למים‪ ,‬וגם מה שנסתפק כשפ״א בביצה נמי לכאורה אין‬ ‫מבטלו כעת ע״י שמאזירו למים לפני שיבש בו כסלע‬
‫מקום לספק כיון שלא ביטל מעשהו ואין בכך כלום במה‬ ‫וא״כ לא י‪5‬אכ מחשבתו כראשונכ לפועל ולכך פטור‬
‫שנגרמה הכיבוי במוצ״ש שו״ר לכחלקת יואב מכדו״ק‬ ‫משא׳׳כ בנדון דידן שנתקיימכ מחשבתו לגרום כיבוי‬
‫סי׳ י׳ שכ״כ על כרא״ש דחייב אף אם נכבה בא׳‬ ‫אלא שלא נתקיימכ בשבת רק במוצ׳׳ש‪ ,‬וא״כ אמאי‬
‫בשבת‪ .‬ושמא לזה כיון הרש״ש בשבת שם במה‬ ‫נפטרים ומכ בכך וכא סוכ׳׳ם גרם בשבת שיכבכ קודם‬
‫שכתב דהעוקר דבר מגידולו חייב אף אם החזירו‬ ‫זמנו‪ ,‬וכ״מ בשו״ע בסי׳ רנ״ד ס״ו‪ ,‬דאם כדבק פת‬
‫מיד‪ ,‬והוסיף שם שזה דומה למש׳׳כ מרא״ש בביצה סי׳‬ ‫בתנור בשבת יוציאו לפני שיקרמו פנים‪ ,‬ועי׳׳ש בכף‬
‫י״ז‪ ,‬ושמא כיון למש״כ‪ .‬עכ״פ דברי כשפ״א צ״ע‪ ,‬ואכמ״ל‬ ‫כחיים דכ״נ אם ככניסו סמוך לחשיככ אף שלא תקרם‬
‫בזה‪ .‬וכנלענ״ד כתבתי‪.‬‬ ‫פנים בשבת מ״מ כתירו לו לעשות איסור דרבנן דכיינו‬
‫ואחרי כתבי זאת מראה לי כק״ז עט׳׳ר שליט״אישדן‬ ‫לרדותו בשבת כדי שלא יבא לידי איסור סקילכ‪ ,‬מרי‬
‫בכעין זה מאמרי יושר בח״א סי׳ קצ׳׳ב וחולק‬ ‫דכל שלא ביטל מעשכו אף שנגמרה במוצ״ש איכא אף‬
‫עם כחלקת יואב במכדו״ק או״ח סי׳ י׳‪ ,‬ובמהדו״ת‬ ‫חיוב סקילה‪ ,‬ו‪'T‬ע במש׳׳כ כרש״ש עמ״ם שבת ע״ג ע׳׳א‬
‫סי׳ י״ג‪.‬‬ ‫במלאכת זורק וע״ע במנחת חינוך מצוה ל״ב במלאכת‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן עו‬
‫מכח והבדלתם וטעמא בעיא‪ ,‬וראיתי להגאון מהרש׳׳ם‬
‫בס׳ דע״ת ריש סי׳ ל״ט כ׳ בתו״ד דהממיין בש״ם מעילה‬
‫ט״ז ע״ב בהא דשרצים המובדלץ אכילתן בכעדשה ולא‬
‫שאר שרצים‪ ,‬ובהא דפריך אלא מעתה בהמה ליפלגי‬
‫בין מובדלת וכר ימצא דקרא מיידי בבהמות הטמאות‬
‫ולא בטרפות‪ ,‬ובפרט למש״כ תוס׳ דבבהמה לא שייר‬
‫הבדלה‪ ,‬ור״ל וכיון שכן סתמא דגמ׳ שלנו לית לה האי‬
‫תו״כ‪ ,‬ודלא כרש״י סו״פ שמיני דשייך גדר הבדלה בין‬
‫בהמה כשרה לבהמה טרפה‪ ,‬ובמחכ״ת אץ כאן הוכחה‬
‫כלל דמש״כ דבבהמה לא שייך הבדלה הלא באותו קרא‬
‫מפורש והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה‪ ,‬וע״כ‬
‫מש״כ תום׳ דלא שייך הבדלה היינו לענין טומאה כמו‬
‫דשייך בשרצים דדוקא ה׳שרצים מובדלים לטמא‪ ,‬ובבהמות‬
‫בין טהורות בין טמאות מטמאות‪ ,‬וקרא סיים שם לענץ‬
‫טומאה כדאיתא בש״ם מעילה שם‪ ,‬ומקרא של להבדיל‬
‫הוא פסוק אחר םו״פ שמיני )והאי דמעילה בפ׳‬
‫קדושים( ומפורש הדר הוא דשייך הבדלה להבדיל בין‬
‫הטמא ובין הטהור‪ ,‬ובץ החיה הנאכלת לבין החיה אשר‬
‫לא תאכל והיינו כשר וטרפה כמבואר בתו׳׳כ‪.‬‬
‫אבל מה שיראה בזה דלהכי לא שייך לענץ בדיקת‬
‫שוחט ענין להבדינ דאורייתא אע״פ ששייך מה״ת‬
‫בעופות דלא אזלינן מה״ט בתר רובא דענין להבדיל‬
‫לא שייך רק דומיא דסימני עופות טהורות דנתנה תורה‬
‫סיק מובהק להבדיל בין טהור לטמא דמה שיש לו‬
‫סימן טהרה הוא ודאי טהור ומה שיש לו סיק טומאה‬
‫הוא ודאי טמא ובסימנים אנה עמד על הברור ומבדילה‪,‬‬
‫אבל הכא לענץ שחיטה וכיו׳׳ב דהמבוקש לדעת הוא‬
‫אם הבהמה נשחטה כהוגן וכשרה ע״י שאנו בוחנים‬
‫אותו לדעת אם הוא מומחה בהלכה‪ ,‬ובזה עדיין לא‬
‫נתבררה ההבדלה שגם הבהמה כשרה כמש׳׳כ הקדמונים‬
‫דהרבה מומחים שוגים בשחיטה ונתקלקלה על ידם‬
‫)בדרך מיעוט( והבדלה לא שייכא אלא היכא דאיכא‬
‫ברור שלם‪ ,‬וזה לא שייך בטרפות ושחיטה אלא ע״י מה‬
‫דמבואר בתי״כ בץ נשחט חציו של קנה לנשחט רובה‪,‬‬
‫או בין שנולדה בה סימני טרפה כשרה לנולדה בה סימני‬
‫ערפה פסולה שהברור הוא בבהמה עצמה לדעת במלואה‬
‫הכשרה היא או פסולה‪ ,‬משא״כ בשוחט דהבדלה היא‬
‫בשוחט ולא בבהמה‪ ,‬אלא דאנו דנץ ששוחט כזה ע״ד‬
‫רוב או רוב רובו מוציא גס שחיטה כשרה וא״כ לא‬
‫הוי הבדלה שלמה ולא דמי להבדלות בין טהורה לטמאה‬
‫וכו׳‪.‬‬
‫ו( ובטעם הדבר דלא שייך והבדלתם בכל ח״י טריפות‬
‫לבדוק אחריהם מה׳׳ט הנה באב״ג כ׳ שם‬
‫דכמו דלענין דבר שיש לו מתירין בנולד בתערובת דלא חל‬
‫האיסור מעיקרא אין כאן חומרא דדבר שיל״מ הרי‬
‫דלא חל חומרא דבר שיל״מ רק כשהי׳ כבר בגדר איסור‬
‫ה״נ לא חל האיסור שאינה מובדלת כיון דמתחלתו‬
‫בחזקת כשרות משום רוב ולעולם מובדלת מכח רוב יע׳׳ש‪,‬‬
‫הנה כבר כתבתי למעלה שאץ לדמות לכללי דישל״מ‬
‫שבט‬ ‫קו‬
‫שעכשיו מותר משום ס״ם ואם יברר ספק הא׳ יטל‬
‫להיות שבאמת ספק השגי באופן המותר וגאסר בחגם‪,‬‬
‫שוב אק מחויב לברר‪ ,‬וה״ט המקילק שלא לבדוק כל‬
‫סכין לאחר שחיטה שאפי׳ ימצא פגומה אולי בעצם‬
‫המפרקת נפגמה‪ ,‬אלא שנאסר מספק אולי בעור נפגמה‪,‬‬
‫וזה אינו יכול לברר שוב אינו מחויב לברר‪ ,‬אלא ולפ״ז‬
‫גם במי ששחט ואין ידוע אם יודע הל' שחיטה נאמר‬
‫כן שאפי׳ אינו יודע הל׳ שחיטה אפשר ששחט שפיר‬
‫אלא שאוסרין מספק וכ״כ הרמב״ם )פ״ד מה' שמיטה(‬
‫שהוא קרוב לספק נבלה‪ ,‬וא״כ למה יתחייב לברר‪ ,‬ובזה‬
‫כ׳ הא״נ דלפי מה שכ׳ החינוך הנ״ל דבלא הבדיל אפי׳‬
‫נתגלה שהוא כשר עבר אעשה דוהבדלתם‪ ,‬וכ׳ הא״נ‬
‫דכמו דהאוכל בלא שחיטה עבר אעשה דשאינה זבוחה‬
‫כן זה‪ .‬עבר אעשה דוהבדלתם‪ ,‬הנה למדנו שצריך שתהיה‬
‫השמיטה ידוע לנו‪ ,‬שאם לא נודע אם שחט שפיר אך‬
‫שלפי אהמת נשחט כראוי מ״מ עובר אעשה דשאינה‬
‫מובדלת‪ ,‬ע״כ אם הי׳ אינו מומחה אך ששחט שפיר‪,‬‬
‫כיון שאנחנו אין לנו ברור ע״ז הוא ודאי איסור‪ ,‬ולא‬
‫נאסר בחנם א״ד‪.‬‬
‫אמנם במחכתה״ק סברא זו אינה מובנת דגם אם‬
‫ננקוט דברי הרא׳׳ה בענין עשה מהבדלתם‬
‫כפשוטו מ׳׳מ אינה עשה בעצם איסור האכילה‪ ,‬אלא‬
‫עשה אקרקפתא דגברא לבדוק ולהבדיל בין המותר‬
‫והאסור שלא להכניס עצמו לספיקות וזה בכלל קדושת‬
‫‪ .‬ישראיג ואם התיר הבהמה בלי להבדיל בין האסור‬
‫והמותר כבר עבר על עשה הנ״ל ומה דהוה הוה‪ ,‬והוא‬
‫בענק עשה הנ״ל מעוות לא יוכל לתקון‪ ,‬אבל פשיטא‬
‫דאין זה מגרע בעצם היתר הבהמה‪ ,‬וע״כ אם אין‬
‫מומחה שחט כבר‪ ,‬והיא נשחטה כהוגן באמת מותרת‬
‫לכתחלה‪ ,‬וא״כ לא הועיל הגאון בתירוצו‪ ,‬ובאמת הגאון‬
‫א״נ בעצמו כ׳ כעין סברא זו לקק ע׳׳ב נמטה מן הקו‪,‬‬
‫ולא ידעתי איך ניחא לי' פה ובכל התשובה ובפרט שם‬
‫אות ט״ז שכ׳ עו״פ דאסור אפי׳ נשחט כהוגן וזה‬
‫אינו כנ״ל‪.‬‬
‫ה( מיהו אע״פ שאין והבדלתם סבה לאיסור מפצא‪,‬‬
‫מ״מ לכאורה הוא טעם מספיק לחייב בדיקה‬
‫לכתחלה ולא לסמוך על רוב מצויץ א״ש מומחין‪ ,‬וראיתי‬
‫בתשובת אבני נזר שם דמדמה ענינים אלה לביטול דבר‬
‫שיש לו מתירץ דאינו בטל ומ״מ אמרינן כל דפריש מרובא‬
‫פריש‪ ,‬והיינו בכל דפריש מחמת רוב אמרינן שאץ כאן‬
‫איסור כלל‪ ,‬וצל״ע דהעלים עין ממש״כ בתשובת הריב״ש‬
‫סי׳ קצ״ב הנ״ל דלהכי בעופות לא אזלינן בתר רוב עופות‬
‫טהורים משום והבדלתם אע״פ שהנדון כל דפריש‪,‬‬
‫]ובאמת לפ״ז יש לעיץ מ״ש דלא בדקינן אחרי ח״י‬
‫טריפות משום והבדלתם דקאי ג״כ אטריפה כדאיתא‬
‫בתו״כ םו״פ שמיני‪[.‬‬
‫אבל האמת יורה דרכו דמכל הראשונים בענין מו״מ‬
‫בשיטת הגאונים דצריך לבדוק השוחט לאחר‬
‫שחיטה מוכח דלא נחתי כלל לחיוב בדיקה דאורייתא‬
 ‫קז‬ ‫הלוי‬ ‫ידד סימן עו‬ ‫שבט‬
‫יכריעו אשר הציע לפנינו בעני) בית השמיעה שאמר‬ ‫כלל דהא כל דפריש נמ־ובא פריש אמריגן בישל״מ ולא‬
‫שמיעת הבהמה נתפסת הבהמה > ‪ vn‬מכונה שיש לה‬ ‫אהני לענין הבדלה כמש׳׳כ בשם הריב״ש‪ ,‬אבל העני)‬
‫כח עצום והמכונה מושכת הבהמה בכמה העז בשלשלאות‬ ‫פשוע דכיון דכבר מחיים חיותה דבהמה עשינו מעשה‬
‫כמהלך עשר — חמש עשרה אמות ובשעת משיכתה‬ ‫להחזיקה בכשרה דהא אתמול אכלנו מחלבה ואכלנו‬
‫נזרקת כמו כדור ונשארת תלוי׳ למעלה וכמה אנשים‬ ‫ביצתה בתרנגולת הרי דנתברר לנו כשרותה עפה׳׳ת‬
‫צריכים לעבוד בעצירת הבהמה מזריקתה‪ ,‬ואמ״כ מותכים‬ ‫אעפ״י דזה מדי) רוב וחזקה מ״מ כיו) דאי) מחיים‬
‫ראשה ונוסעת שוב בעגלה עד מקום הבדיקה שמניחים‬ ‫ברור אחר דהא א׳׳א למבדקה מחיים א״כ כבר מבוררת‬
‫אותה על האק ובודקים בדיקת פנים המבוארת ס׳•׳‬ ‫היא עפה״ת להיתר ואיך יברר אח״כ עפה׳׳ת מה שהי׳‬
‫ל׳׳ע‪ ,‬וכבוד מעלתו חושש משום מה דמביא הגאו)‬ ‫כבר מבורר למעשה לפני זה‪.‬‬
‫לבושי מרדכי חו״מ סי׳ ע׳‪.‬‬ ‫ת ע דבשעמ׳ק כתובות ע״ו ע״א מביא בשם התום׳‬
‫הנה דברי הלבו״מ לא ראיתי אבל ראיתי את אשר‬ ‫וז׳׳ל הא דקיי״ל רוב מצויי) א״ש‪ ,‬להוי האי רוב‬
‫הביא מראש אפרים סי׳ קכ׳׳ה ובפרי תבואה שם‬ ‫מחצה על ממצה שהרי כשמביאי) הבהמה לביתושל שוחע‬
‫ס״ר! קנ״ב וכ) במש״כ הד״ת סי׳ ל״ע תחלת ס״ק כ״א‪,‬‬ ‫הוא קבוע‪ ,‬ולא קושיא דהאי רוב חזקה ורגלים הוא‬
‫ובאמצע שם ממנהג בריסק לענץ קרדום וממש״כ בד״ת‬ ‫בגוף הבהמה הזו שלפנינו‪ ,‬דאמריג) מסתמא לא שחע‬
‫שם ס״ק שע״ח לענק נענוע‪ ,‬הנה מכל הפוסקים פשוע‬ ‫אדם בהמה זו אלא א״כ הי׳ בקי וכר ע״כ בשעמ׳׳ק‬
‫דנידו) דידי׳ לכאורה אסור לעשות כ)‪ ,‬ואפי׳ המקילים‬ ‫שם‪ ,‬וראיתי בהקדמת הגאו) מהרש״ם לס׳ דע״ת ה״ש‬
‫לחתוך בקרדום יחמירו בזה דהתם מכוק הקרדום למקום‬ ‫אות כ״ד הביא דברי השעמ״ק הנ״ל ופי׳ בה ע׳׳פ‬
‫אחד ומחזיקים הבהמה בשקע בלי נענונק משא״כ נענוע‬ ‫דהעו״ז יו״ד סי׳ ק׳׳א ס״ק י״ד‪ ,‬ותו״ד הגאו) דלכתחלה‬
‫גדול כזה עד שהבהמה פורחת כמו כדור יראה דאיכא‬ ‫דני) על השוחע‪ ,‬אבל כשכבר נשחע דני) על הבהמה‬
‫חשש של נתוק הסירכות‪ .‬ומה ששאל עצתי אם יכנס‬ ‫ואזליג) בתר רובא יע״ש‪.‬‬
‫לזה אם יכול לתק) מצוה שיכנס לזה ויתק) להעמיד‬ ‫אבל בעניותי דע״כ לא אמרינ) כל קבוע כמע״מ אלא‬
‫הדברים על תלם להציל רבים ממכשול‪ ,‬ואם‪.‬לא קשה‬ ‫ברוב כהאי דוארב לו וקם עליו בע׳ ישראל וא׳‬
‫להכנס לזה‪ ,‬והואיל והדברים נמסרים לרבנים שם איני‬ ‫גוי דמיני׳ ילפינ) קבוע דאי) הוראת הרוב מכח סברא‬
‫רואה מקום למו״משל הלכה כרגיל בזה‪.‬‬ ‫אלא מכח מציאות הרוב לבד‪ ,‬וכל רוב לא הוי אלא‬
‫וכמובן שגם אני לא נעיתי להחמיר רק ע״ד השואל‬ ‫ספק בכה״ג כמ״ש בשעמ׳׳ק ב״מ ו׳ ע״ב והתורה גזרה‬
‫שהבהמה נזרקת כמו כדור‪ ,‬אבל בנענוע סתם או‬ ‫שלא לסמוך ארוב כזה אלא בדלא הוי קבוע אבל בקבוע‬
‫שהבהמה תלויה באויר לא נהגו להחמיר‪ ,‬ומזה מיירים‬ ‫נשאר ספק ואזיל לי׳ מעלת הרוב‪ ,‬אבל ברוב כה״ג דהוא‬
‫כל ספרי הבודקים שכתבו שנהגו גם לבדוק בתלויה‪.‬‬ ‫מכח אג) סהדי ורגלים לדבר שאי) איש קרב אל השמיעה‬
‫הריני דוש״ת באהבה — מצפה לחסדי ה׳‬ ‫אא״כ הי׳ מומחה דאל׳׳כ לא הי׳ קרוב אליה‪ ,‬רוב זה‬
‫מכח חזרןה ורגלים לדבר לא נשתנה מכח די) קבוע‪.‬‬
‫הנה דבר זה‪ .‬כ׳ בעניי מכבר וכעת ראיתי בתשובת‬
‫הגרעק׳׳א תנינא סי׳ ק״ג אות י״א שנו׳׳נ הגאו)‬
‫עם בנו הגד׳ש איגר זצ״ל בקושיא זאת דנימא כל קבוע‬
‫סימן עח‬ ‫כמחצה ע״מ בהולך לשומע‪ ,‬ולא הרגישו בדברי השעמ״ק‬
‫הנ״ל‪ ,‬ומ״מ מש״כ הגאו) רעק׳׳א הוא קרוב למש״כ‪,‬‬
‫במחלוקת הט״ז והש״ך יו״ד סי׳ כ״ד ס״ה‬
‫וכ׳ שם לראי׳ דאם הוא בעיר שכולם אי) מומחי) וא׳‬
‫לענץ חתיכת מפרקת‬ ‫נתגדל לפנינו בעיר זו אעפ׳׳כ דני) אותו דדרכו כדרך‬
‫הרוב דאי) שוחעק אא״כ למדו‪ ,‬ובכל הנך דלאו מדי)‬
‫בתורת הבית להרשב״א ב־א‪ ,‬כ׳ בפי׳ סוגי) דחולי)‬ ‫פריש מרובא פריש הוא אי) דני) בו די) קבוע‪.‬‬
‫כ״ז ע״א מני) לשחיעה מ) הצואר שנאמר‬ ‫ע׳יע ח׳׳ה סי׳ פ״ה‬
‫ושחע את ב) הבקר וכו׳ וקרא למאי אתא דלא לישויה‬
‫גיסערא‪ ,‬פירוש שלא לחתוך אלא מקום שהוא שח לבד‬ ‫סימן עז‬
‫דהיינו סימני) אבל לא המפרקת כדי שלא יבלע דם‬
‫באיברים ובשחיעת קדשיס לדם הוא צריך להזיות‬ ‫כבוד ידידנו הרב הגאו) יקר רוח ונפש כש׳׳ת‬
‫ולזריקות‪ ,‬ד יימר מהכא כלומר אי) אנו צריכים למילף‬ ‫מוהד׳ר שמואל שוורצמן שליע״א רב ברייעי)‬
‫מקדשים דבחולי) גופי׳ כתוב וזבחת וכו׳ וקרא למאי‬ ‫— ברוקלי)‪.‬‬
‫אתא דלא לישוי׳ גיסערא‪ ,‬כלומר ממקום שזב בלבד‬ ‫אחדשה״ע וש״ת באהבה‬
‫דהיינו הסימני) אבל לא ישבור המפרקת שאלו שבר‬ ‫יקרהו קבלתי וקשה לקבל עלי אחריות הרחוקים‬
‫המפרקת קודם שתצא נפשה מבליע דם באיברים ואסור‬ ‫ואשיב רק דרך צדוד בהלכה והגדולים שם‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן עח‬ ‫שבט‬ ‫קח‬
‫אס שהה אחרי השחיטה עד יציאת דמה ולא חתך‬ ‫כדאמרינן חולץ קי׳׳ג ע׳׳א כשובר מפרקתה של בהמה‬
‫המפרקת בעודה מפרכסת‪ ,‬מ״מ לדינא לא קיי׳׳ל כר׳‬ ‫קודם שתצא נפשה מכביד את הבשר וכו׳ ומבליע דם‬
‫יימר בזה אלא כפשטות מימרא דשמואל משמי׳ דר׳ חייא‬ ‫באיברים‪ ,‬והרא׳׳ה בבדק הבית חולק אפי׳ הרשב׳׳א‬
‫כנ״ל‪.‬‬ ‫בזה‪.‬‬
‫‪ 3m‬דהש״ך בנקוה׳׳כ כתב לדרכו דהרשב״א לא אסר‬ ‫ובט״ז יו״ד סי׳ כ״ד ס״ר! ב׳ כבין בדברי הרשב״א‬
‫בחולץ רק בלי מליחה‪ ,‬מכ״מ בקדשים באמש‬ ‫בתו׳׳ה ובמשמרת הבית דפי״ז הו׳׳ל כלא נשחט‬
‫דיעבד אסור דנהי דבחולין מהני מליחה אח״כ אבל‬ ‫ממש‪ ,‬והקשה הט״ז ממה שכ׳ הרשב׳׳א עצמו דמבלים‬
‫בקדשים מה מועיל מליחה אח״כ‪ ,‬ור׳׳ל דדם זה כבר‬ ‫דם באיברים אינו אסור אלא חי ומותר ע״י מליחה‪,‬‬
‫פסול לזריקה עיץ מנחות כ״א ע״א‪ ,‬ולא זכיתי להבין‬ ‫ובש״ך בנקוה׳׳כ כ׳ דגם להרשב׳׳א אץ האיסור רק בלי‬
‫דנהי דמצוה מה״ת לקבל לכתחלה כל דמו של פר‬ ‫מליחה‪ ,‬ופמ׳׳ג במ״ז שם כ׳ על דברי הט״ז דמחמת‬
‫כמבואר בזבחים כ״ה ע״א מכ״מ אם קבל רק כדי הזיה‬ ‫בליעת דם ה״ה כלא נשחט ממש דדבריו מגומגמים‬
‫וזריקה והשאר נשפך או שלא נתקבל כשאר כלל ע״י‬ ‫קצת וכונתו דמנ׳׳ל להתיר ע״י חתיכה ומליחה‪ ,‬כיון‬
‫שלא יצא פשיטא ומצד דין קרבן אין פסול כמבואר‬ ‫דהתורה אמרה דמבליע דם אימא דלא מהני כלל מליחה‬
‫מכמה דוכתא א״כ פסול של שחיטה מחמת דשויה‬ ‫אפי׳ ע״י חתיכה דהו״ל כדם האיברים שפירש ע״כ‪.‬‬
‫גיסטרא לא משכחת רק כשע״י שעשאה גיסטרא לא יצא‬ ‫ביאור דבריו דכיון דלר׳ יימר בגמ׳ האי דינא דשמואל‬
‫אפי׳‪-‬כדי הזיה !וגס אז אץ הפסול בשחיטה[ וזה‬ ‫דחולין קי״ג ע׳׳א דמבליעי דם באיברים בשבירת מפרקת‬
‫רחוק המציאות‪ ,‬אבל בסתם שחיטה לא משכחת לה כלל‬ ‫מפורש בתורה ממש דלא לישויה גיסטרא כמבואר בגמ׳‬
‫ואלו לשון הש״ך מוכח דבכ״מ פסול בקדשים וצ״ע‪.‬‬ ‫והיינו משום הבלעת דם ופשטא דקרא דלא אהני שחיטה‬
‫לענין זה עכ״פ‪ ,‬א״כ מנ׳׳ל להתיר ע׳׳י חתיכה ומליחה‪,‬‬
‫ואמנם אי משום הא הי׳ אפשר לומר דלא קיי״ל בזה‬
‫כר׳ יימר דמבליע דם מפורש בקרא ממש‪ ,‬וכמש״כ‬
‫סימן עט‬ ‫הרשב״א במשמרת הבית דר׳ כהנא דיליף מושחט דקדשים‬
‫ותנא דבי ר׳ ישמעאל דילף מושחט בקדשים והתנא דיליף‬
‫עש״ק חקת תשל״ז לפ״ק‬ ‫מוערכו וגו׳‪ ,‬וכן שמואל משוס ר׳ חייא עצמו בחולון‬
‫כבוד ידידינו הרב ה״ג יקר רוח ונפש‬ ‫קי׳׳ג דלא ילפי מקרא כולהו ס״ל דלא כדרשת ר׳ יימר‬
‫ר׳ אברהם יצחק הופמן שליט״א‬ ‫והילכתא כותיהו א״כ להנכה מהני חתיכה ומליחה‪.‬‬
‫ומה שהרשב״א העתיק דברי ר׳ יימר בתו׳׳ה היינו אגב‬
‫אחושה״ט וש״ת באהבה‬ ‫שמפרש דברי ר׳ כהנא מפרש כולה סוגיא‪ ,‬ועוד דנפ׳׳ר‬
‫יקרתו קבלתי אמנם מכמה סיבות אין בכחי להשיב‬ ‫לדינא דנם דרך חתיכה נקרא מבליע דם באיברים גס‬
‫כעת בארוכה ע״כ אחזיר עוד דעתי העני׳‬ ‫בחולין לדעת הרשב״א‪ ,‬ולאפוקי ממש׳׳כ הרא׳׳ה בזה‬
‫בקצור אודות השאלה בענץ כיס ירוק הנמצא דבוק‬ ‫שם‪ ,‬ודו׳׳ק בכ״ז‪.‬‬
‫במעי הקטן כיוצא מהמעיים כרגיל — לפי ענ״ד‬
‫ג׳ כללים בדבר — אם עובר הכיס בלי שום סימנים‬ ‫ובעיקר מחלוקת כש״ך בנקה״כ עם הט״ז בהבנת‬
‫והמעי הקטן נשאר סתום ונקי אץ לדבר שכשר בלי‬ ‫הרשב׳׳א דלהט״ז הו׳׳ל כלא נשחט‪■ ,‬משא״כ‬
‫שום שאלה — ב‪ ,‬אס עובר ג״כ והוא סתום לגמרי‬ ‫להש״ך כנ״ל‪ ,‬הנה כמעיין במשמרת הבית יראה דהני ב׳‬
‫אך הוא קצת שחור או שאר שינוי מראה ידוע מחלוקת‬ ‫לישני ברש״י אם חטכו לישנא דאכשורי או לשון נקיון‬
‫כתבו״ש עם שאר כפוסקים‪ ,‬ואם הוא רק משונה‬ ‫הוא פליגי בזה דלמ׳׳ד לשון הכשר דהיינו להכשיר‬
‫במראה בלי חשש מסמוס העיקר בזה כרוב דעות דגם‬ ‫הבהמה לאכילה אין עיקר מכות השחיטה הוצאת הדם‬
‫לדידן אין חשש שינוי מראה בשאר אברים כמבואר‬ ‫אלא פעולת היתר אכילה ע״י מעשה השחינוה דהיינו‬
‫בש״ך סי׳ מ״ג ס״ק ד׳‪ ,‬וע״ש בפ״ת ס״ק ה׳ דאם יש‬ ‫שחיטת הסימנץ‪ ,‬אבל ללשון נקיון מדם משמעי דעיקר‬
‫איזה בועה או כיו״ב על השינוי מראה טרפה‪ ,‬מכ״מ‬ ‫מהוה השחיטה להביא הבהמה לניקוי הדם‪ ,‬א׳׳כ ניקוי‬
‫בדידן כיון שידוע שכך הטבע בהסיר כפתור הנ״ל ונשאר‬ ‫הדם מאיכות עצם השחיטה והשתא זה מתנאי כשחיטה‬
‫רק בשינוי מראה יש לצדד עדיין להקל עכ״פ בגדר‬ ‫שיחתוך הסימנין ולא המפרקת כדי להביא לידי ניקוי‬
‫לא הלק — ג‪ ,‬איברא הדוגמאות ששלח לי כב׳ כפי‬ ‫הדם אבל אם יחתוך המפרקת כיון שאי אפשר לבא‬
‫שאני זוכר הי׳ בהם באמת חשש של מסמוס או שלא‬ ‫לידי ניקוי הדם א״כ יש חסרון בהיתר שחיטה‪ ,‬ונכי‬
‫נסתמו כהוגן ויש בכם חשש טריפות ספק דאורייתא‪— ,‬‬ ‫דעכ׳׳פ מידי איסור נבלה יצאת מ״מ הו״ל כלא נשחטה‬
‫ואולי בזמן אחר אזכה לברר יותר וכעת בעניי הובר‬ ‫בצד מה שלא שחט באפשרות לנקותה מדמה ויצא מזה‬
‫נבצר מאתי‪.‬‬ ‫דלענין איסור נבלה הו״ל שחוטה מיד עם גמר רוב ב׳‬
‫הריני דוש״ת באהבה — מצפה לחסדי כ׳‬ ‫סימנין‪ ,‬ולענין שחיטת ניקוי הדם הו״ל שחוטה רק‬
 ‫קט‬ ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן פ‬
‫סוג שאין מרגישין כלל מכחון ואף המומחים מודים‬
‫נדנר‪ ,‬ונכ״ז נמצא הרנה נססקין נצ״ה אחרי כנדיקה‪.‬‬
‫ושאלת גדין חיוג נדיקה‪ ,‬וזה פשוט מאד שכל שיש‬
‫נפוח לפנינו חייג לפתוח ולנדוק כמנואר‬
‫ניו״ד סי׳ נ״ו ס״ט נרמ׳׳א‪ ,‬ונדרך שאנו נקיאין גם‬
‫נזק הזה ע׳׳ס המנואר כאחרונים שם — ואין זה‬
‫מדין מיעוט השכיח כמש׳׳כ גם כג׳ דזה מדין ריעותא‬
‫שחיוג הנדיקה גרור כמנואר נסוסקים‪ ,‬אנל עיקר‬
‫הספק נמה שאינו ניכר לפנינו ולמומחה ניכר וכן אם‬
‫מחויג לחפש אחר נפיחה‪ ,‬וכן מה שלא ניכר גם למומחה‬
‫מנחון אם חיוג להכניס עצמו לחיוג נדייןה כדין‬
‫מיעוט השכיח כעין נדיקת הריאה נסי׳ ל״ט‪ ,‬ונדיקת‬
‫הושט נסי׳ ל״ג נרמ׳׳א‪ ,‬ונדיקת הדקין נסי׳ מ׳ץ וכמש״כ‬
‫סמ׳׳ג שם נמ׳׳ז ס״ר! ז׳ לענק כנועות השכיחות נהם‬
‫נימות הקין‪ ,‬ואתה הוספת לחקור נזה ואזכיר דנריך‬
‫הטונים נמשך דנרינו‪.‬‬
‫הנה כתחילה נאתי להתלמד נעצם חיוג נדיקה השגור‬
‫נסי הפוסקים ע׳׳ס המנואר לענין טריפות הריאה‪,‬‬
‫ומוזכר גם לענין נדיקת תמרי דכדא כחולין נ״ח‪ ,‬ע״ש‬
‫נרמנ״ן ונר׳׳ן — וכן נר׳׳ן חולין נ׳׳א ע״כ לענין נית‬
‫הרחם אין נו משום רסוק איכרים שכ׳ הר׳׳ן דכנדון‬
‫אפילו כשאינה מקשה ללדת שה׳ וז״ל אלא מיהא אי‬
‫מיעוטא דמתרסקי כשעת לידה הוי מיעוטא דשכיח‬
‫כיון דאיכא למיקם עלה דמילתא כשהיית מע״ל לא‬
‫סמכינן ארונא כרכי לעיל דמה״ט צריך לנדוק נסירכות‬
‫הריאה דמיעוטא דשכיח נינהו‪.‬‬
‫אלא דנגדר זה של חיוג נדיקה כמיעוט המצוי‪ ,‬סליגי‬
‫ני׳ שני גאוני עולם הגאון נית אפרים יו״ד‬
‫סי׳ ו׳ — עם הגאון מהר׳׳י מקרלין נם׳ משכנות יעקג‬
‫יו׳׳ד סי׳ י׳׳ז — דדעת הגאון הגרא״ז ננית אפרים‬
‫יראה דג׳ כללים נזה‪ ,‬דכיכא דמיעוט המצוי הוא‬
‫לטריפות ודאית ר״ל דנמצא אחוז ניכר מטריפות גמורים‬
‫לא ספק טריפה נזה יש חיוג כדקה מעיקר הדין כעק‬
‫נדיקת טריפות הריאה וכדומה‪ ,‬נ׳ — כיכא דיש מיעוט‬
‫המצוי של ריעותות כגון האי דאווזות כנלעטות נסו״ס‬
‫ל״ג שכ׳ רמ׳׳א לנדקו‪ ,‬מ׳׳מ כיון דרק וכו׳‪ .‬הריעותא‬
‫שכיחא לא עצם הטריפה שלפעמים אין רק נקג או‬
‫ריעותא נעור הפנימי לנד וכדומה‪ ,‬נזה כנדיקה רק‬
‫מצד התקנה דקדש עצמך כמותר לך — ולכן כ׳ רמ׳׳א‬
‫סו״ם ל״ג שם‪ .‬וטוג כי׳ יותר שלא לנדוק כלל ולסמוך‬
‫ארונא מלנדוק ולהקל כמקום דאיכא ריעותא כרי‬
‫דניתן רשות לוותר על הנדיקה ולא כן כמקום דאיכא‬
‫מיעוט מצוי של טריפות ודאית — והשלישי כמקום‬
‫דאיכא חזקת איסור ננדיקה נרוג מצויין אצל שחיטה‬
‫מומחק הן שצריך נדיקה לכתחלה לדעת הגאונים וג׳‬
‫הרמנ׳ץ מטעם מיעוט המצוי‪ ,‬אע׳׳ג דגם אם אינו‬
‫מומחה מ״מ לא גרור דהוי טריפה ודאית א׳׳כ מיעוט‬
‫ודאית לא שכיח מ״מ נחזקת איסור כהאי דנהמה כחיי׳‬
‫נחזקת איסור עומדת עד שיודע נמה נשחטה מחמרינן‬
‫שבט‬
‫סימן פ‬
‫יום א׳ גהר גני גרר! ת״ו ל״ה למג״י תשל״ז‪.‬‬
‫כגוד גני יקירי מאד נבלה הרג כגאון ונו'‬
‫רגי בגציח יעקב הלוי שליט״א האג״ד‬
‫סידני יצ״ו‪.‬‬
‫אחדשה״ט גאה״ר‬
‫אשר שאלת גמנתגך האחרון גמה דקיי׳׳ל יו״ד סי׳‬
‫ס״נ‪ 1‬וסי׳ צ׳׳א ועוד דאין אנו גקיאים גמליחת‬
‫צלי וחוששים לציר כאוסר גם גמליחה מועטת‪ ,‬וא״כ‬
‫איך קיי״ל לכלכה גאו״ח סי׳ תצ״ט ס״ג דמותר למלוח‬
‫מליחה מועטת כמליחת צלי על העורות והי׳ עליני‬
‫להחמיר דאין אנו גקיאים ק״ו מכתם דהנא געגוד‬
‫נוגע לאיסור תורה וכתנת שהיא קושיא חמורה‪ ,‬ולדידי‬
‫אין מקום לקושיא כלל‪ ,‬חדא דגם הנא אינו קרוג‬
‫לאיסור תורה דמה דאין אנו נקיאים היינו כין מליחת‬
‫צלי למליחת קדרה‪ ,‬אנל נין מליחת צלי המועטת למליחת‬
‫ענוד עורות שהיא יותר אנו נקיאים‪ ,‬ומה שאסרו‬
‫נניצה שם מליחת קדירה כיינו להרחקה‪ ,‬אנל מליחת‬
‫צלי לא גזרו‪ .‬ועוד דעצם כדנר שאין אנו נקיאים נמליחת‬
‫צלי צריך ניאור וכי כל כך נתטסשו הדעות עד שאין‬
‫נקיאים מה זה מעט מליחה שהיא רחוקה ממליחת‬
‫קדרה וכי איזה נקיאות צריך לזה‪ ,‬אלא ע״כ מה דלא‬
‫נקיאין היינו כיכא שמלח לצלי ומלח היטג אלא דלא‬
‫כ״כ כמו קדרה נזה כיון שמרגיש היטג טעם המלח‬
‫אנו חוששין שהגיע כנר למליחת קדרה‪ ,‬אנל ננזהר‬
‫היטנ למלוח רק מעט ממש אין מקום להחמיר גם‬
‫נהאי דסי׳ צ״א‪ ,‬והאי דסי׳ ס״ט שאני דנראה כנר ציר‪,‬‬
‫וכדנרי מנואר נם׳ ד׳׳ת סי׳ צ״א ס״ר! מ״ג נשם היד‬
‫יהודה יע׳׳ש‪ ,‬ועי׳ נסי׳ יד יהודה נסי׳ הארוך שם‬
‫ס״ק כ׳‪.‬‬
‫סימן פא‬
‫נס״ד יום א׳ יתרו תשל״ט‬
‫כנוד אהוני תלמידי ידיד נפשי הכ״ג המופלג‬
‫טונא אשרי לו כש״ת מוהר׳׳ר משה שאול‬
‫קליין שליט׳׳א‪.‬‬
‫אחדשכ״ט וש׳׳ת נאה ‪r‬‬
‫אשר הצעת לפני נענין חיוג נדיקה נצומת כגידין‬
‫נזמנינו ששכיח טונא טריפות נצומת הגידין‪,‬‬
‫וכתנת כי מציאות טריפות נצומת הגידק לענינינו יש‬
‫ג׳ סוגים — א׳ נפוח נמקום צ׳׳ה וכל אדם מרגיש‬
‫נזה ונזה גרור דצריך נדיקה‪ .‬נ׳ רוג כטריפות כיום‬
‫נצ״ה הם שאדם שאק עסקו נזה הרנה אין מרגיש‬
‫כלל שום ריעותא ורק המומחים לאותו דנר‪ .‬ג׳ יש‬
 ‫הלוי‬ ‫יד״ד סימן פא‬
‫הולדת הריעותא‪ ,‬א״כ ה״ז כנולדה ריעותא לפנינו‪ ,‬וכבר‬
‫כתבתי דנולד ריעותא חייב בבדיקה לכו׳׳ע ואין זה‬
‫ענק לבדיקת מיעוט המצוי‪.‬‬
‫‪ Tljn‬עצם חמיצת יין אינו דומה במציאותו לשאר‬
‫מיעוט המצוי דביק זה בטבעו ובעצמו שאינו‬
‫עומד משקה ענבים להיות יין אלא חו^‪ ,‬והרבה יינות‬
‫עוברים בטבע מעבר היין לחו^ וא״כ עלול לזה יותר‬
‫מכל שאר השתנות מטוב לרע כגון טריפה וכיו״י‬
‫שנהי שמטבע נולדים כמה אחוזי טריפה‪ ,‬מ״מ אין זה‬
‫טבעי כ״כ להיות פושט צורה ולובש צורה כמו המעבר‬
‫מיין לחו^‪ ,‬ובפרט בימים הקדמונים וע״כ חיובו‬
‫בבדיקה יותר‪.‬‬
‫מ״מ גם אם נקבל עצם הדמיון מחמיצת יין לשאר‬
‫מיעוט המצוי שדימה המשכנות יעקב מ״מ השיעור‬
‫של עשרה למאה שהוציא משם לא ידעתי כלל דמשם‬
‫אין ראי׳ רק דבעשרה למאה נקרא מיעוט מצוי וכבר‬
‫חייב בבדיקה אבל לפטור מיעוט שכיח שהוא פחות‬
‫מעשרה למאה לא שמעינן כלל מהתם‪ ,‬ולדרכו צ׳׳ל שהי׳‬
‫ברור לראשונים דבכ׳׳מ שהוזכר דין מיעוכי המצוי ים‬
‫עכ״פ עשרה למאה לא פחות באחוז דהיינו המתולעים‬
‫בתמרי דכדה חולין נ׳׳ח — וכן ברסוק איברים בחולק‬
‫נ״א צ״ל דעשרה ממאה עכ״פ מתרסקים בשעת לידם‬
‫והוא דוחק עצום נגד הסברא — וכן לענין רוב מצוים‬
‫אצל שחיטה מומחים שכ׳ הרמב״ן דצריך לבדוק משום‬
‫מיעוט המצוי צ״ל דעשרה ממאה המצויין בשחיטה אינם‬
‫מומחין‪ ,‬וכיו״ב במש״כ תום׳ יבמות ל״ו ע״ב דטעם של‬
‫רשב״ג דכל שלא שהה שלושים יום באדם נפל הוא‬
‫מטעם מיעוט המצוי‪ ,‬א״כ צ״ל דכל עשרה למאה נפלים‬
‫הם דפחות מזה אינו בגדר מצוי לדעת המשכנות יעקב‪,‬‬
‫והוא רחוק וכל כה״ג הי׳ לן לרבותינו הראשונים לפרש‬
‫עיקר זה שהוא היסוד הגדול בחיוב זה של בדיקת מיעוט‬
‫המצוי‪.‬‬
‫אבל מה שיראה לענ״ד דענין מיעוט המצוי היינו‬
‫שהופעת המיעוט ומציאותו הוא מצוי הרבה דכל‬
‫רוב בהמות שבעולם ובכל מדינה ומדינה מוחזקים‬
‫במיעוט טריפות מהמת סירכות הריאה‪ ,‬וכיו״ב לענין‬
‫ושיטין בסי׳ ל״ג — וכיו״ב לענין רוב מצויין אצל‬
‫שחיטה — וכיו״ב לענין ריסוק איברים דבית הרחם‪,‬‬
‫ולעולם אין רוב כשירות בלי מועט טריפות והמועט‬
‫מלווה את הרוב בכל עת ובכל מקום‪ ,‬והוא הוכחה שזה‬
‫טבעית מציאותו לגדל רוב כשירות ומיעוט טריפות‪ ,‬וכן‬
‫יראה מלשון הר״ן הנ״ל לענק בית הרחם שכ׳ וז״ל‬
‫איכא למימר דודאי פשיעא לן דברובא ליכא ריסוק‬
‫איברים אלא מיהת אי מיעוטא דמתרסקי בשעת לידה‬
‫הוי מיעועא דשכיח וכו׳ ומש׳׳ה קמ״ל דמיעוטא‬
‫דמתרסקי בשעת לידה מיעוטא דלא שכיח וכר עכ״ל‬
‫הד׳ן‪.‬‬
‫דמה קאמר הד׳ן דאי מיעוטא דמתרסקי הוי מיעוטא‬
‫דשכיח‪ ,‬דאין מה שהוחזק מיטוט מחייב שיהי׳‬
‫שבט‬ ‫קי‬
‫במיעוט המצוי לבדוק אף דכאיסור הודאי עצמו גא‬
‫שכיח ומצוי אם מ׳׳מ הריעוהא שכיחא ומצויה זהו קצור‬
‫שיטה הביה אפרים שם כפי שהוצאהי לעג״ד מכלליו‪.‬‬
‫ואמנם המשכגות יעקב הרבה להשיב ע״ז‪ ,‬ודעהו הג׳‬
‫דאף בדבר שמיעוטו איגו ודאי איסור רק ספק‬
‫איסור‪ ,‬חיוב בדיקה במיעוט המצוי מעיקר הדין‪ ,‬והראי׳‬
‫מהלעעה אווזוח שכ׳ הרמ׳׳א דיוחר טוב הי׳ שלא לבדוק‬
‫דחה שהרמ״א לא כחב כן רק לברור רע במיעוטו‬
‫ור״ל דיוחר טוב שלא לבדוק הושיטין כלל‪ ,‬ולסמוך על‬
‫עיקר דין דאורייתא דאזליגן בחר רובא גם במיעוט‬
‫המצוי‪ ,‬מלבדוק ולסמוך עצמו על שיטת הסוברים דגיקב‬
‫מצד אחד כשר ולא חיישיגן שמא הבריא דהוא קולא‬
‫גדולה במקום שמוגח לפגיגו בודאי ספק טריפה‬
‫דאורייתא‪.‬‬
‫וסיים המשכגות יעקב אחרי אריכת דבריו דמיעוט‬
‫המצוי והוא בטבעו של עולם בררגו כשמלה‬
‫ובראיות גמורות שדין גמור וחובה גמורה לבדוק אחריו‬
‫לדברי הכל‪ ,‬ואף אחרי ספק איסור‪ ,‬ואין מועיל בזה‬
‫רובא וחזקה וס״ס לבטל הבדיקה‪ ,‬ויפה צווח הפמ׳׳ג‬
‫)סו״ס מ״ו( על משליכי הדקץ של בר אווזות‪ ,‬זהו‬
‫קיצור שיטת המשכגות יעקב לעג״ד‪.‬‬
‫אלא דיש לי צ׳׳ע רב בדבריו להלכה שכ׳ עוד וכבר‬
‫גתבאר עד היכן יקרא מיעוט המצוי מהך דגבי‬
‫יין קוסס כמש׳׳ל והוא חלק אחד מפשרה‪ — ,‬וגמשך‬
‫אחריו בס׳ ד׳׳ת יו״ד ל״ט ס״ק ג׳ שהביא משמו דאם‬
‫נמצא במקום ההוא שגטרף חלק א׳ מעשרה מהגשחטין‬
‫גקרא מיעוט המצוי — ולדידי יש לעיין בזה טובא‪,‬‬
‫דהגה עיקר ראית המשכגות יעקב על יסוד חיוב בדיקה‬
‫במיעוט המצוי הוא במשנתינו גימין ל״א ע״א המגיח‬
‫פירות להיות מפריש עליהן וכו׳ מפריש עליהן בחזקת‬
‫שהן קיימין וכר וקתני סיפא בז׳ פרקים בשנה בודקין‬
‫את היין בקדים של מוצאי החג וכו׳ ובשעת כניסת‬
‫המים לבוסר‪ ,‬ובודאי אין רוב ואף מחצה מחמיצין‪,‬‬
‫ושיפור המיעוט להחמיך ג״כ מבואר במשנתינו דב^‬
‫צ״ג ע״ב דתנן המוכר מרתף לחבירו מקבל עליו עשרה‬
‫קוססות למאה ש״מ דמפי מהכא אין דינו להתקלקל‬
‫הרי שיעור יין להתקלקל הוא עשר למאה‪ ,‬ושמעינן מינה‬
‫דשיעור מיעוט המצוי כזה כבר חייב בבדיקה‪ ,‬ומזה‬
‫קבע הגאון משכנות יעקב להלכתא דדוקא שיעור עשר‬
‫למאה נקרא מצוי גם לענק טריפות ובזה חייב לבדוק‬
‫והיינו דבפחות מעשר למאה לא נקרא מיעוט השכיח‬
‫ופטור מבדיקה‪.‬‬
‫ולא זכיתי לעמוד על דבריו הק׳ — לא הראי׳ מג׳‬
‫פרקים בודקין — ולא קביעות מיעוט מצוי על‬
‫עשרה למאה דוקא — דהא בהאי דג׳ פרקים בודקין‬
‫כ׳ הקדמונים משום דבאותן זמנים רגיל היין להחמיץ‪,‬‬
‫וא״כ אין הנדון דומה לרוב שיש מיעוט המצוי נגדו‬
‫אלא דמ״מ אינו ידוע במה ומתי נולד הריעותא של‬
‫מיעוט המצוי‪ ,‬משא״כ ביין כיון דאיכא קביעות זמן על‬
 ‫?!יא‬ ‫הלוי‬ ‫‪r‬״‪ 7‬סימן פא‬
‫ג״כ לעגין כדיקת ריאה של עופות ככה״ג כשכט הלוי‬
‫שם‪ ,‬מ״מ אין ללמוד לגמרי מריאה של כהמה לדעת‬
‫הש״ך סי׳ ל״ט ס״ק כ׳ וכפמ׳׳ג שם דחייכ לכדוק גם‬
‫שאר טריפות דריאה‪ ,‬וכן לשאר פוסקים דס״ל דכדיקה‬
‫אחרי שאר טריפות דריאה רק חומרא כעלמא‪ ,‬אק‬
‫ללמוד נמה דגם כגידון דידן מדאנו מחייכים לכדוק‬
‫אחרי נפוח כמקום צומת הגידין המורה על חשש הפסוקה‬
‫דיתחייכ נמה לכדוק גם אם איגו ראה שם ריעותא‬
‫מכחוך כאשר קרה כמה וכמה פעמים‪ ,‬מכ״מ אכתי‬
‫יש לפקפק דהתם כריאה שגי סוגי טריפות הריאה הם‬
‫)גם אם גימא דכולם משורש גקוכת הריאה כידוע ממה‬
‫שפלפלו הפוסקים כזה( אכל הכא פסוקת הגידין כין‬
‫אם גיכר הריעותא מכחון — כין אם לא גיכרת כלל‬
‫שגיהם מסוג זה שאגו קכעגו עליו דין מיעוט המצוי‬
‫לחייכ כדיקה‪ ,‬א״כ י״ל דלא יצא חוכת הכדיקה עד‬
‫שיכרר מה שאפשר לכרר‪.‬‬
‫ובכל זאת אומר כיון דרק מעט מאד אפי׳ הכקיאים‬
‫כשאר עגיגי טריפות כקיאים לכדוק כדין היכא‬
‫דלא נמצא כלל ריעוחא מכחון וגם כעצם כדיקת צומת‬
‫הגידין לא כרור כלל לשויא גפשן כזה״ז כקיאים ככדיקה‪,‬‬
‫וכמכואר כרמ׳׳א סי׳ ג״ו ס״ט‪ ,‬וכפרט כעופות הדקק‬
‫ולי״א גם כעופות הגסים וע״ש כס׳ ד׳׳ת ס״ל■) ג״ח‬
‫ואע״ג דיש לחלק כין כדיקה לכדיקה דדוקא כגפוה‬
‫וכה״ג אין כקיאין אכל כדיקה דידן לנ״ד כקיאים אמגם‬
‫לאידך גיסא עינינו רואות דכמעט רוכם ככולם אין‬
‫כקיאין כזה‪ ,‬א״כ שוכ אפשר לדמות זה למש״כ רמ׳׳א‬
‫סי׳ ל״ג ס״ט כענין התקנה כל כדיקת הושיטין משום‬
‫דשכיח יותר מסירכות הריאה‪ ,‬וככל זאת מסיים רמ׳׳א‬
‫דיותר טוכ הי׳ שלא לכדוק כלל ולסמוך ארוכא מלכדוק‬
‫ולהקל כמקום דאיכא ריעותא‪ ,‬וה״נ טוכ יותר לסמוך‬
‫ארוכא מלהכניס עצמו לכדיקה שלפי הנראה אין אנו‬
‫נקראים כקיאים כזה‪ ,‬ואמנם אם יש כקי והנדון לפניו‬
‫יכדוק לכתחילה מן הדין‪ ,‬ואע״ג שאין נדון שלפנינו דומה‬
‫לגמרי להאי דושט דהתם מנע הרמ״א מלכדוק מחשש‬
‫שיסמוך עצמו על שיטת קצת מקילין כניקכ מצד אחד‪,‬‬
‫נר׳מ כעצם הסכרא הנדונים דומים דאם אין הכדיקה‬
‫כשלימות מותר לסמוך ארוכ‪ ,‬וכעין זה מכואר כתשוכת‬
‫נו״כ ושאר פוסקים כדין אפשר לכרר דלא אזלינן כתר‬
‫רוכא וס״ס דזה דוקא אם אפשר לכרר עד הסוך לא‬
‫אם אפשר לכרר רק חלקו‪.‬‬
‫ואע״ג דכסי׳ נ״ו לענין כדיקת צומת הגידין שאין אנו‬
‫כקיאים זה סיכה להטריך וכדידן אנו ר״ל חה‬
‫סכה להקל וללכת כתר רוכא הנה ההכדל פשוט כיניהם‬
‫דהתם נפוח וריעותא גמורה לפנינו ואם אין אנו‬
‫כקיאים אם כן ה׳׳ה ריעותא שלא נתכררה כשרותה‬
‫וטרפה מספק — אכל כנ״ד אחרי שכדקנו כל שטה‬
‫צומת הגידין ולא נמצא כלל ריעותא‪ ,‬א״כ לא מוחזק‬
‫ספק כלל‪ ,‬אלא דאנו רוצים לפתוח הרגל אולי נמצא‬
‫ריעותא מכפנים‪ ,‬וגם אם נמצא ספק מאד אם אנו‬
‫שבט‬
‫נם שכיח לדעת המשכגות יעק‪ 3‬עשכיח גמדד גאחוזים‬
‫של עשרה למאה‪ ,‬אכל למ׳׳ש א׳׳ם דאם גניח שים‬
‫מיעוט מתרסקים מחמת כיח הרחם הוי מיעוט שכיח‬
‫כטכע העולם וכל רוכ לידות רגילות מלוות כמיעוט‬
‫לידות שגורמות רסוק איכרים‪ ,‬ומדחה לה שגהי שיש‬
‫תופעה זאת מ״מ איגה שכיחה כלל )אכל סתם טריפה‬
‫יתכן שאין הופעת המיעוט כלל‪ ,‬רק לעיתים רחוקות‪,‬‬
‫וגם לא ככל מדיגה ומדמה(‪.‬‬
‫ועוד ראי׳ גכוגה לזה דהא הרמכ״ן כ׳ כמלחמות פ״ק‬
‫דחולין טעם הגאוגים ומצריכים כדיקה לכתחילה‬
‫אע״פ שרוכ מצויק אצל שחיטה מומחים משום דזה‬
‫מיעוט המצוי שאיגם מומחין‪ ,‬וכן מפורש כר׳׳ן פ׳׳ק‬
‫דחולין דהוא מטעם מיעוט המצוי‪ ,‬והרי הרשכ׳׳א‬
‫כמשמרת הכית ישכ שיטת הרמכ״ן שכ׳ דהוי מיעוט‬
‫)ודלא כהרא״ה שכ׳ שכולם מומחין ואק כאן מיעוט‬
‫כלל( הימא סמוך מיעוטא לחזקה‪ ,‬ותי׳ דהוי רק‬
‫מיעוטא דמיעוטא ולא אמריגן סמוך מיעוטא‪ ,‬והשתא‬
‫כיון דהוי רק מיעוטא דמיעוטא האיך אמריגן דצריך‬
‫לכדוק לכתחילה משום מיעוט המצוי אם גימא דמיעוט‬
‫המצוי פי׳ כהמשכגות יעקכ מיעוט גדול עשרה למאה‪,‬‬
‫אלא כנ׳׳ל דמצוי פי׳ שכיח שלעולם רוכ מומחין מלווה‬
‫ממיעוט שאיגם מומחין והגם שהוא מיעוטא דמיעוטא‬
‫מכ״מ יתכן דהוי מיעוטי מצוי לעגין להצריך כדיקה‬
‫עכ״פ‪ — ,‬וכשיטית הרמכ״ן עצמו עיין כראש אפרים‬
‫‪ y n‬סי׳ ל״ט כשפ׳׳א ס״ר! א׳ — וכתשוכת כית אפרים‬
‫שם ד׳ה וכאשר יעש׳׳ה‪ .‬ס חיה ם״ ‪n-xB‬‬
‫ויראה דזה ג״כ דעת הגאון מקדש מעט סי׳ ל״ע‬
‫ם׳ק כ׳ כאשר דן כמש״כ כולם כשם תשוכת‬
‫דכר שמואל סי׳ ר״ס דאי לפי ראות עיגי המורה מצוי‬
‫הרכה כמק״א איזה מין טריפה יש להורות לכדוק ע״ז‬
‫לפי המקום והזמן — וכ׳ תו״ד דגם המחמירים כגאכדה‬
‫הריאה משום דלא כדק מיעוט המצוי — זה דוקא‬
‫כריאה דמצוי כקכיעות מיעוט טריפות אכל כשאר מיעוט‬
‫המצוי כמקרה כו״ע מודים להרשכ״א דכדיעכד כשר‬
‫כלי כדיקה וכ״כ הפרמ״ג סי׳ ל״ג כמ׳׳ז ס״ק ח״י לענין‬
‫כדיקת הושט דיעכד לעומת כדיקת הריאה — והייגו‬
‫ע״כ משום דריעותא דמיעוט המצוי הוא כזה שהמיעוט‬
‫הוא כטכע ככ״מ וככל זמן‪ ,‬א״כ מצוי שהוא רק‬
‫כתקופה מסוימת וכמקום מסויים איגו רק חומרא‬
‫לכדוק לכתחילה‪ ,‬ואיגו מעככ דיעכד‪ ,‬אם לא שעשו‬
‫תקגה ע״ז כעיר כמפורש כמש׳׳כ כמק׳׳א שם — ואע״ג‬
‫דכתכתי כשו׳׳ת שכט הלוי חיו״ד סי׳ י״ד אות כ׳ כשם‬
‫הדע״ק לאסור גם דיעכד כמשליך הדקין כלי כדיקת‬
‫הכועות גראה דשם איירי דככר מצא כועא אלא שלא‬
‫רוצה לכדוק יע״ש‪ ,‬והדע״ק עצמו שם מתיר משליך‬
‫דקין לצורך יע״ש‪.‬‬
‫ע״כ כג״ד גהי דאין ספק דכמיעוט השכיח אפי׳ כתקופה‬
‫מסוימת וכמקום מסוים דחייכ לכדוק לכתחילה‬
‫כמש״כ כשם חשוכת דכר שמואל הג״ל וכמש׳׳כ כעניי‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן פא‬
‫צומת הגידין לראות אם אין שם נפיחות כל שהוא‬
‫ולמטה לחתוך נארכונא התחתונה למטה ממקום צומת‬
‫הגידין ורואים שם הגידין ננקל וננירור וע״י משמוש‬
‫קל מותחין הגידין ורואים היטינ אם הגידין כשרים‬
‫ונריאים ורק אק עושין כן וטענה אחת גפיהם כיון‬
‫שאק מחייגים אותם לנדוק נאופן זה אינם רוצים‬
‫להטריח עצמם נחינם והאמת שכמעט נכל פעם שאני‬
‫נודק עופות שכנר ענרו נדיקת צומת הגידץ ואח״כ‬
‫אני נודק כמש״כ לעיל אני מוצא טריפות גמורים ולדנרי‬
‫מרן שליט׳׳א זה נלנד הם נגדר מיעוט המצוי וא״כ‬
‫אמאי לא נחייג שינדקו נאופן הנ״ל שהיא היותר קלה‬
‫והיותר מועילה‪.‬‬
‫ומ״ש עוד מק שליט׳׳א שאיתא נאחרונים להתיר‬
‫נהפ״מ שלא לנדוק אחר מיעוט המצוי לכאורה‬
‫כל מיעוט המצוי הוה הפסד מרונה ולנדוק אחרי ריאות‬
‫של העופות ג״כ נא הרנה פעמים להפסד גדול מאוד‬
‫ואפ׳׳ה יקוג הדין את ההר‪ ,‬ומה שהתירו הוא רק אם‬
‫היה צורך גדול כגון שאין נשר אחר לצורך יו״ט כעין‬
‫שאיתא נשו״ת חת״ם יר׳ד סי׳ מ׳׳ה נסירכא היוצאת‬
‫מהמסם לטרפש והונא נפת״ש סי׳ מ׳׳א ס״ר! י״ג אנל‬
‫נלא׳׳ה לא‪...‬‬
‫ריעותא נזמן מסוים ונמדיגות מסוימות אפ׳׳ה ראיגו‬
‫שגדולי האחרוגים הסכימו שיש לעשות תקגה לחייג‬
‫סימן פב‬
‫דקים וסימן ל״א מ״ז ס״ק ג׳ נשם תנו״ש לעגין מיס‬
‫כנוד ידידינו ההגה״צ יקר רוח ונפש הרג‬
‫ר דוד מאוב שליט״א מלפנים אנ״ד תפרח‬
‫יושג נאהלה של תורה פה עיה״ק יצ״ו‪.‬‬
‫תכליתו וכעין זה מנואר נשו׳׳ת גונ״י חו״ד סי׳ מ״ג‬
‫אחדשה״ט וש״ת נאה׳ ‪7‬‬
‫לנכץ קנלתי מכתנו היקר ויפה הציע כל השיטות‬
‫ויפה דן נענין ראש כנש שנמלח שלם גלי פתיחת‬
‫הראש וכלי הוצאת המוח — הנה מה שאסר המוח‬
‫וקרומיו עפ״י המנואר סי׳ ע״א — וכן מה שאסר‬
‫עצם הגולגולת כיון דהוי כמולח נכלי שא״מ כמנואר‬
‫שם נאחרונים דכה״ג גס הכלי אסור וה״ה הכא עצם‬
‫הגולגולת‪ ,‬וכן מה שאסור הלחיים אם נימא דאחרי‬
‫מליחה נסתמין נקני פליטה והו״ל דינו כדק נמלח‬
‫מצד אחד להאי שיטה כמנואר סי׳ ס״ט נזה שפיר‬
‫כתג להלכה‪.‬‬
‫איברא מש״כ לאסר גם הלשון מכח חשש נשר שנמלח‬
‫מצד אחד‪ ,‬ונמלח כלא הדחה קמייתא ויש דם‬
‫^נעין ונפרט נפה נשעת שחיטה — הנה נמשך נזה‬
‫אחרי מש״כ הגאון מהרש׳׳ק נהגהותיו לפמ״ג נמ׳׳ז סי׳‬
‫ס״ט ס״ק י״ג דיש לאסור הדקין מנפנים מחשש כנמלחו‬
‫נלא הדחה קמייתא )היכא דנמלח העוך רק מנחון(‪,‬‬
‫וגפנים יש דם כעין ואם יש כח נמלח לפלוט מענר‬
‫לענר הוי כנמלח נלא הדחה קמייתא יעש״ה והונא‬
‫ג״כ נד״ת סי׳ ס״ט ס״ק פ׳׳ה — וא״כ לדעתו ה׳׳ה‬
‫שבט‬ ‫קיב‬
‫מוחזקים נקיאים גזה‪ ,‬געגין זה כיון דלא הוחזק כספק‬
‫לפגיגו מותר ללכת נתר רונא‪ ,‬ונפרכי דגוגע למגיעת‬
‫הפסידא דרנים‪ ,‬וידוע מה שצדדו כמה פוסקים דנכה״ג‬
‫אולי מותר להעלים עין ‪ p‬הנדיקה כיון דסו״ס איכא‬
‫רוג גמור‪ ,‬ואמגס פשוט מאד דכל זה נזק דרנגי העיר‬
‫לא עשו תק;ה לנדוק‪ ,‬ושהתקגה תעכג אפי׳ דיענד‪,‬‬
‫אנל נמקום שעשו תקגה‪ ,‬אין אחרי תקגתס כלום‬
‫וכדנריהם כן יקום נין להקל נין להחמיר‪.‬‬
‫והרמי ידידך דוש״ח‬ ‫"""®י‬
‫מנרכך שתזכה להורות הוראות נישראל‪,‬‬
‫מצפה לחסדי ה׳‬
‫הערה מתלמידי הה״ג הנ״ל‬
‫עפ״מ שפסק מרן שליט״א שמיעוט המצוי הוא אך‬
‫נפחות מאחד לעשר כמו שהוכיח נתשונתו‬
‫נראיות חותכות מראשוגיס ואחרוגים א״כ היה לכאורה‬
‫צורך לחייג לנדוק נצומת הגידין נכל עוך כיון שהוא‬
‫מצוי שיהיה טריפה ודאי אך שאין מרגישים שום‬
‫ריעותא מנחון ואך דעיקר תקגת חז״ל היתה נריאה‬
‫ששם היא נטנע כמש״כ מרן שליט״א מ״מ אם גולד‬
‫לנדוק כמש״כ הפמ״ג סימן מ׳׳ו מ״ז ס״ק ז׳ לעגין‬
‫נראש וכו׳ פעמים לאין ספור‪ ,‬ומ׳׳ש מק שליט׳׳א כיון‬
‫שהרמ׳׳א כתנ שאין אגו נקיאץ ננדיקת צומת הגידין‬
‫ע״כ אין לנדוק אחר טריפות כיון שא״א לגרר עד‬
‫וסי׳ ג״ג לעגין ס״ס‪ ,‬לכאורה מדנרי הפוסקים לא מוכח‬
‫כן דהגה נדקים שכתג הפמ׳׳ג שאם יש חשש נשר‬
‫שהרופא גורדו יש להחמיר ואפ׳׳ה צריך לנדוק אחר‬
‫הדקין כמש״כ מרן שליט״א נשם הפמ״ג ואין אומרים‬
‫כיון שא״א לגרר הטריפות לגמרי לא נצריך לנדוק וכן‬
‫נריאות של עופות שפסק מרן שליט״א נספרו הגדול‬
‫שגט הלוי ח״נ יו״ד סי׳ י״ד אות נ׳ לחייג נדיקה והרי‬
‫שם רוג הטריפות הם מטעם א׳׳א נקיאים ננשר‬
‫שהרופא גורדו וא״א נקיאים ננדיקת סמפונות וננדקת‬
‫הקרוס כמש״כ הט״ז סימן נ״ג ס״ק ו׳ נשם רש״ל‬
‫דנריאה של עוך א״א נקיאים כ״כ ואפ׳׳ה הצריך נדיקה‬
‫ואם ימצא חשש יטריך ה״נ כן ינדוק נצומת הגידין‬
‫ואם ימצא חשש כל שהוא יטריך ונדיקתינו תהיה רק‬
‫לראות אס יש חשש וריעותא והאמת דננדיקת צומת‬
‫הגידין יותר קל לראות אם הם שלימים שהוא דנר‬
‫הנראה לעיניים משא׳׳כ נריאה הוא מומחיות לידע אס‬
‫נתקלקל והגיע לגדר נשר שהרופא גורדו או לא‪ ,‬והרנה‬
‫פעמים יש חילוקים נין מורי הוראות ומה שמכשיר‬
‫האחד מטריך השני‪ ,‬והאמת שדנרתי הרנה פעמים עם‬
‫מומחים לדנר זה וכולם מודים שאם נודקים לאט נמקוס‬
‫קיג‬ ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן פב‬
‫נפרדים כחומרת הגאון מהרש״ק אין לנו הוכחה לומר‬
‫כן — ועיין בס׳ יד יהודה סי׳ ס׳׳ט גפיה׳׳ק סוס״ק‬
‫;׳׳א כ׳ נמי אם מלח העוף שלא נפתח העוף מותר‬
‫והאברים שבפנים הוי כלא נמלח כלל והגני מעיים יש‬
‫להשליך דדלמא פעל הדם באיזה אגר הסמוך ופלט דם‬
‫ונבלע בגני מעיים וכו׳ — והיינו משום דאין להם‬
‫דם לומר איידי דפלטי לא בלעי עיין גפמ״ג גזה‪ ,‬אגל‬
‫זולת זה בשאר אברים לא חוששים לומר דהם עצמם‬
‫‪:‬מלחו מצד אחד )ולא משום חשש בליעתם ממק׳׳א(‬
‫מכלל דלכל הגאונים לית להו סגרת המהרש׳ק ז״ל‬
‫והכי הלכתא‪.‬‬
‫והריני ידידו דוש״ת — מצפה לחסדי ס‬
‫מטעם שלא הי׳ להם מליחה‪ ,‬וא״כ מהני להו עכ״פ‬
‫עוד מליחה בלא נתבשלו כך ולא אסרם הפמ׳׳ג מצד‬
‫סימן פג‬
‫כלל‪ ,‬וכן מוכח עוד גפמ׳׳ג שם ס״ק י״ג‪ .‬ואע״ג שכתב‬
‫כבוד ידידנו הה״ג המופלג טוגא בתורה והלכה‬
‫כש״ת מוהר״ר שמואל שמעלקא פרידמאן‬
‫שליט׳׳א מו״צ התאחה״ר גארה׳׳ב‪.‬‬
‫אחדשה׳׳ט וש״ת‬
‫לגכון קבלתי זה כמה שבועות מכתבו הארוך גענין‬
‫נדון הסעגעלפיש — שהוצע לי גם בהיותי שמה‬
‫וגם הגה״צ מהד׳י גרינואלד שליט׳׳א גאג״ד פאפא‬
‫העירני לכך‪ ,‬ואם אמנם זמני המועט ובפרט בתקופה‬
‫הזאת אינם מרשים לי להאריך כאשר עם לגבי מ״מ‬
‫אכתוב הנלענ״ד בקצור‪ ,‬ואבוא על סדר קונטרסו‪ .‬והוא‬
‫אודות דג הנ״ל שלפי דעת חוקרי אומ׳׳ה נתברר להם‬
‫שהתולעים הנמצאים בגשר כסעגעלפיש נתהוו באופן‬
‫כזה שיש במים איזה דג טמא שנקרא סיעל פיש שיש‬
‫בתוכו תולעים‪ ,‬ואותם תולעים מטילים ביצים והדג‬
‫הנ״ל זורק אותם לתוך המים‪ ,‬וגאים אח״כ מיני דגים‬
‫שנקראים שרימפ פיש ובולעים אותם הביצים ובתוך‬
‫מיעיהם של הדגים הנ״ל נולדו תולעים מאותן ביצים‪,‬‬
‫ואח׳׳כ גאים עוד מינים אחרים הנקראים כדפיש ובולעים‬
‫אותם השרימפ פיש כולו כאחד‪ ,‬והשרימפ פיש נתעכל‬
‫בתוך הכד פיש‪ ,‬ונשארים התולעים קיימים בתוך הדג‬
‫כד ורוחשין התולעים משם לגשר הדג ובין אותם כד פ־ש‬
‫נמצא מינים שקורץ סעגעל פיש והספק על דין תולעים‬
‫הנ״ל‪ ,‬ע״פ אמרם ז״ל חולין ס״ז ע׳׳ג וגשו״ע יו ״ ד‬
‫סי׳ פ״ד דתולעים הנמצאים גמיעיהן של דגים אסורים‬
‫דמעלמא אתו ונכנסו דרך החוטם‪ ,‬והנמצאים בין עור‬
‫לגשר או בתוך הגשר מותרים דמהם גדלי‪.‬‬
‫והשתא למעשה לפי עדותם דנמצאים תולעים בגשר‬
‫הדגים הנ״ל ולא מיני׳ קא רבי אלא מבחוץ‪,‬‬
‫וכ״ת חתר למצא להם היתר גם לפי עדותם‪ ,‬ולגבי לא‬
‫כן ידמה‪ ,‬והנה בעצם עדותם שהוא לכאורה סתירה‬
‫למסקנת חז״ל והשו״ע שם‪ ,‬יש לעיין גזה דלשון הש׳׳ס‬
‫חולין שם דרנא דכוורי ודרנא דגשרא‪ ,‬וסבור אני לומר‬
‫דחכמינו ז״ל שהם בקיאים בסתרי טבע אלקים ידעו‬
‫שבט‬
‫לשון שגר‪(5‬ש ‪(5‬ע״ג דהו״ל כ‪(5‬גר‪(5‬חר מ״מ מושפע מכח‬
‫כמלח שנמלח מבחוץ — להיות נידון ננמלח בלי הדחה‬
‫דנאסר מכח דם בעץ‪.‬‬
‫איברא לדינא צל״ע אם לאסור אפי׳ דיעגד דשלושה‬
‫חמודי עולם הפמ׳׳ג החוו״ד וכן הנו״ג גדג׳׳ם‬
‫חולקים על המהרש״ק גזה דפמ״ג סוס״ק מ״ו גמ״ז‬
‫שם כ׳ טעם דריאה וטחול וכליות של עוף המונחים‬
‫בתוכו אף דיעגד אסורים אי לא נמלח רק מצ״א בחוץ‬
‫דהם לא נמלחו כלל דהוי כאבר אחר ולא דמי לחתיכה‬
‫עגה — והיינו דר״ל דדיעגד אסורים בלא נמלחו בעצמם‬
‫ונתבשלו כך‪ ,‬ולא אהני להו מליחת צד אחד של העוף‬
‫מבחוץ כיון דהם כאבר אחר‪ ,‬מכלל דסיגת האיסור‬
‫נמלחו בלא הדחה קמייתא‪ ,‬דאין כח המלח נגע בהו‬
‫הפמ׳׳ג גתו״ד ואי דשמא הלב והכבד פלטו‪ ,‬הרי‬
‫דחושש דפעל המלח של חוץ עד לפנים‪ ,‬מ״מ גם חשש‬
‫זה התירו עכ״פ ע״פ המבואר סי׳ ע׳׳ג וע׳׳ג‪ ,‬דדם‬
‫פליטה הוא ואמרינן דכגלעו כך פלטו‪ ,‬אגל עכ״פ מוכח‬
‫בבירור דדעת הפמ״ג דמשום דם בעץ שיש שם אינו‬
‫חושש דנגלע ‪r‬׳‪ v‬מליחתו שבחוץ וכן מוכח עוד בדבריו‬
‫יעו׳׳ש היטיב וזה גרור דלא כהגאון מהרש״ין ז״ל‪.‬‬
‫וכן גחוו״ד בחי׳ ס״ק ח״י כ׳ דהאגרים שבפנים הויין‬
‫כלא נמלחו כלל והיינו להחמיר אם נתבשלו כך‬
‫בלא מליחה אחרת ולהקל דאהני להו מליחה עכ״פ כיון‬
‫שהם כאברים נפרדים‪ ,‬וזה דלא כהגאון מהרש״ר! —‬
‫דמושפעים גם הם ממליחת חוץ של כעופות‪.‬‬
‫ועיין בדגול מרבבה תנינא מהגאון נו״ג בדברי רמ׳׳א‬
‫סי׳ ס׳׳ט ס״ד גמה בדן בדברי השער אפרים‬
‫סי׳ נ״ט בעוף שלא נפתח כלל ונמלח וכ׳ תו״ד אגל‬
‫אם עדיין לא נתבשל כן תוך י״ג שעות יש להתירו‬
‫במליחה שנית ואץ להחמיר שמא הגיע כח רתיחת‬
‫המלח מעבר לעבר והוי כנמלח בלא הדחה )פי׳ ויאסר‬
‫מדם בעין אשר בעבר הגוף הפנימי( משום דדוקא‬
‫מלח בעין מבליע דם אגל כח הרתיחה לא מבליע עיין‬
‫סי׳ ע׳ ש״ך ס״ק כ״ט ע׳׳ב‪.‬‬
‫הרי דעת הגאון דאפי׳ עבר השני של גוף העוף עצמו‬
‫אינו נאסר מטעם נמלח מצד אחד גלי הדחה‬
‫ראשונה משום שלא שלט כח הרתיחה כל כך ואע׳׳פ‬
‫ששוב פקפק הגאון בעצמו גזה ונטה לומר דהמלח פועל‬
‫גם בעבר השני לענין דם בעין וראי׳ מסי׳ ע״ג גט״ז‬
‫ס׳׳ק ג׳ וגש״ך ס׳ק ג׳ מ״מ הא הרגיש בעצמו דשיטת‬
‫הרמ׳׳א סי׳ ס׳׳ט סוף ם׳ כ׳ וגש״ך ס״ק כ״ד לא‬
‫משמע כן‪.‬‬
‫וא״ב אף אם נאמר כן דהמלח שולט לענין דם בעין‬
‫גם בעבר הפנימי של העוף היינו בעבר הפנימי‬
‫של גוף העוף עצמו מקום שנמלח שם נגדו מבחוץ אגל‬
‫שיפעל כח הרתיחה מעבר לעוף הפנימי אפי׳ באברים‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן פג‬
‫דבר א׳ וגם זה רק ספיקא‪ ,‬אבל מדג זה לדג מין אחר‬
‫שהוא משונה בטבע גם לענין החלעח לכיוח נקרא אמו‬
‫פשיטא דנקרא שריצה‪ ,‬ושוב ראיהי בסוך מכחבו שכב׳‬
‫הרגיש בש׳׳ם כנ״ל‪ ,‬וכ׳ איזה סברוח דהכא עדיך מפרי‬
‫לפרי ובמח״כ לא מהקבלים על הלב‪ ,‬וגם י״ל כאמור‬
‫דהכא בודאי נקרא שריצה ועכ׳׳פ אין לי ראיה להיפך‪.‬‬
‫אמנם בלאו הכי כדבר מוכח לאיסור כיון דהחולעים‬
‫יצאו מביצה דג טמא‪ ,‬ומה שכבודו רצה לדמוח‬
‫זה לפלוגחח הרמב״ם וכרשב״א בביצה שק שריקמה‬
‫חולין ס״ד דדעח הרשב״א דוקא ביצה השק לא ביצח‬
‫עוך טמא שרקמה‪ ,‬וממילא ככ״ד ביצה שק כמיס‬
‫שרקמה‪ ,‬ושוב כ׳ לצדד לכיחר גם לדעח כרמב״ם פ״ג‬
‫ממאכאי״ס ה״ח דאוסר גס ביצה עוך טמא שרקמה‪,‬‬
‫וכ׳ דככ״ד בנ״ד אע״פ שיצא מהביצה כיון שעדיין לא‬
‫בא לאויר העולם אינו אוסר‪.‬‬
‫במח״ב איני מסכים לזה כלל דפלוגחח כרשב״א עם‬
‫הרמב״ס כיינו ברקמה שעדיין נחרקס בחוך‬
‫הביצה ולא חל עליו שם שק כלל‪ ,‬בזה דעח כרשב״א‬
‫דדוקא ביצה השק שרקמה אסורה‪ ,‬ולדעה כרמב״ם‬
‫גס בשאר איסורים‪ ,‬אבל כשיצא כבר ההולעח מחוך‬
‫כביצה כיון דגס הביצה מץ איסור הוא אין שוס מקום‬
‫לכחיר‪ ,‬ומה זה דומה לפרי שכחליע בחלוש דשורש‬
‫החולעח ואמו כפרי גופא כמש^ רש״י דלא נקרא עליו‬
‫שם שק עד שיצא לחון משא׳׳כ בנולד מחוך הביצה‪,‬‬
‫וממילא אין צריך לפלפל כאן בדין היוצא ק כטמא‬
‫שהאריך בזה כב׳‪.‬‬
‫ואמנם בגוף כשאלה אי אפשר להכריע הכרעה גמורה‬
‫עד שנדע אס יש רגלים לדבר למה שאומרים‬
‫כמדענים כגוים כאלה‪ ,‬איברא אס נחברר שיש מקום‬
‫לאמה דבריכם קשה עלי לכחיר ע״פ כיסודוח שכ׳ כ״ח‪,‬‬
‫והריני מברך אח כב׳ שיזכה למרבק חורה והוראה‪,‬‬
‫כאוח נפשו היקרה‪ .‬ע־ע ח־ז סי׳ קב־ז‪-‬נ‬
‫ונפש ידידכם דוש״ח מצפה לישועה קרובה‬
‫אין לענ״ד בזה סחירה לדברי חז״ל כקדושים ע״פ מש״נ‬
‫למעלה‪ ,‬וזה דלא כמש״כ כב׳ ועשה השוואה בין נושאים‬
‫סימן פד‬
‫ובגוף היחר כראשון שכ׳ כב׳ דכ״ז דכשרצים לא שרצו‬
‫בענץ הפסקה לקטן בין אכילח בשר לאכילה גבינה‬
‫וחלב‪ — .‬כנה לקטני קטנים לא מיבעיא לי‬
‫שאין מקום להחמיר בשהיה קצה בין בשר לחלב‪ .‬וכן‬
‫באוחס קטנים שמבואר ברמ׳׳א או״ח סי׳ שכ׳׳ח סי״ז‬
‫דיש לכס דין מולה שאין בו סכנה‪ .‬ומבואר בפוסקים‬
‫אחרונים יו״ד סי׳ פ׳׳ט דבחולה שאב׳׳ם מוהר לכחיר‬
‫בסעודה אחרה בלי שכיה ועכ׳׳פ בשהיה מועטה וכדעה‬
‫החוס׳ והמרדכי וברמ׳׳א שם‪ .‬ואע״פ שבאו״ח שס אינו‬
‫מבואר דיש להם דין מולה שאין בו סכנה אלא לענין‬
‫עצס אכילחס שאס לא יחנו לכם ולעשוח מלאכה ע״י גוי‬
‫יחסר לו מאכלו בכלל‪ .‬משא״כ הכא דאפשר לאכול מידי‬
‫אחריני‪ .‬מ״מ גם בנ״ד הרבה פעמים שאינו רוצה רק‬
‫שבט‬ ‫קיד‬
‫ששם זה כולם רק הולעיס שבודאי נבראו מחוך כבשר‬
‫של דגים או של בכמה ואין ספק על מוצאם דודאי‬
‫מיני׳ קא גבלי‪ ,‬וע״כ החלישו דשל בשר אסור דבשחיטה‬
‫הליא‪ ,‬ושל דגים מוהר‪ ,‬אבל קבעו זה רק על סוג זה‬
‫כידוע דנברא ודאי מחוך כבשר עצמו‪ ,‬אבל סהם הולע‬
‫כנמצא בהוך בשר כדג ואין לנו כבקיעוח לדעה אם‬
‫זה סוג דרנא שנזכר בחז״ל עדיין אין בידינו לההיר‬
‫וע״כ קוקייני אסורים בכל מקום שנמצאים‪ ,‬ודרנא‬
‫מוהרים‪ ,‬וע״ש בחולץ בלשון כמאירי הראה כן‪ ,‬אלא‬
‫דלשון כשור ושו׳׳ע סי׳ פ״ד לא משמע כן דמריכשי‬
‫לשונם משמע דאסהם הולעים הנמצאים בבשר דגים‬
‫שייך לומר דמיני׳ קא גבלי‪ ,‬וצ״ל דכראשונים פליגי בזה‬
‫אם סהם הולע כנמצא בבשר דג או בין עור לבשר נדון‬
‫להקל כמורנא או לא‪ ,‬אבל לכ׳׳ש משכחה גם ככיפך‪,‬‬
‫ועיי׳ כישב בלשון המכרש״ל ביש׳׳ש בחולין שם ובחשובה‬
‫ביה אפרים יו״ד סי׳ כ׳׳ה‪ ,‬ובאמה נחיישב בזה קצה‬
‫שישה הרמב׳׳ם פ״ב כי״ז ממאכלוה איס׳ שפסק דהולעה‬
‫הנמצאח בבשר דג חי אסורוה אבל דג מליח שההליע‬
‫הרי הולעח שבו מוהרח‪ ,‬כנה ברישא בדג חי לא קאמר‬
‫שכחליע אלא מדבר מהולעה כנמצא בו‪ ,‬דאין ידוע לנו‬
‫האיך כי׳ החלה כהכווה כהולעה בעוד שהי׳ כדג‬
‫במים ע״כ ‪ p‬כסהם אסור‪ ,‬דכיון דמסקנה כגמ׳‬
‫דקוקייני אסורים אנו חוששים דכוא מסוג קוקייני‬
‫ונכנסו בבשר מחיים‪ ,‬משא^ חחיכה דג שכהליע לפנינו‬
‫דמיני׳ קא גבלי הרי הולעה מוסרה‪ ,‬וי״ל בזה השגוהיו‬
‫של כראב״ד‪ ,‬אלא שאין רצוני להאריך יהי׳ איו שיכי׳‬
‫לענ״ד לכ׳׳ע משכחה לה מציאוה זה אם יחברר שישנם‬
‫גם בבשר כדגים הולעים אסורים דלאו מיני׳ קא גבלי‬
‫וההבדל בין כראשונים רק בסהם אם מחזיקץ להקל‪,‬‬
‫דבזה דעה כשושו״ע להקל‪.‬‬
‫ולא באהי כאן לקבוע אם עדוהם נכון או לא דודאי‬
‫פיהם דבר שוא ושכיח שעוהא גביכו‪ ,‬מ״מ אם‬
‫יהברר שכדבריהם כ״ה שיש הולעח כזה ושרשו מבחק‬
‫שאינם דומין זל״ז‪.‬‬
‫במים לא נקראו שרן כמים‪ ,‬ויוצא לו מזה‬
‫דכיון דכחולעים לא יצאו למים עד שכד פיש בלע אה‬
‫כשרימפ פיש ושמה נמצאים בסוג הנקרא סעבעל פיש‬
‫‪ y b‬עדיין לא נקרא עליו שם שרן כמים‪ ,‬לפי דעחי אין‬
‫דומה כלל דכא נסחפק הש׳׳ם ס״ז עע מפרי לפרי‬
‫מהו ונשאר בחיקו דאורייהא למומרא‪ ,‬ופרש״י דהספק‬
‫כיון דלאו אמה הוא שוק קרינן בי׳ אע״פ שנההוה‬
‫בחלוש‪ ,‬ומכ׳׳ש מדג זה למין דג אחר דלאו אמה היא‪,‬‬
‫ועכ״פ מידי ספיקא דאורייחא לא נפקא דנשאר כש׳׳ס‬
‫בחיקו וקיי״ל כן סי׳ פ״ד ס״ד‪ ,‬ועוד י׳׳ל דככא בנ״ד‬
‫לאו ספק הוא כלל והוא ודאי שריצה דאורייחא דדוקא‬
‫התם דמחמרה לחמרה ולא ראה אויר נקרא ממש‬
‫קטו‬ ‫הלוי‬ ‫יו״ד מימן פד‬
‫כ״ז ס׳׳ר‪ ,‬א׳ לענק בשר שלא נמלח שנטחן במטחות‬
‫בשר דצריך להגעיל המכונהשל טחינה שאף שאנו מקילק‬
‫בדוחקא דסכינא לחודא בלי חריף כמבואר ביו״ד סי׳ צ׳ץ‬
‫וכמה מקומות מ׳׳מ במדוכה כבר נהגו להחמיר כמבואר‬
‫בחק יעקב סי׳ תנ״א סום״ר! מ׳׳ז גם באק חשש חריף‬
‫והיינו מה שכ׳ הח״י שם כאשר בא לת׳ דמ׳׳ש לענק פסח‬
‫דמלבנים המדוכה ומ׳׳ש לענק שאר איסורים בכל ימות‬
‫השנה דדי בהגעלה וכ׳ הח״י ואפשר דדוקא כאן גבי‬
‫מדוכה של פסח החמירו לפי שמצוי לדוך בו שומין‬
‫ובצלים עם פירורי לחם דהוי דבר חריף כמו בית שאור‬
‫לדעת רש״י וכו׳ משא׳׳כ במדוכה של איסור דאק חשש‬
‫רק משמנונית של איסור שאין דרכו לדוך בתוט עם‬
‫דברים חריפים על כן סגי בהגעלה ע״כ בח׳‪ ,v‬והבנתי‬
‫מדבריו דר׳׳ל דאף דאין חשש אלא משמנונית ואק חשש‬
‫חריף כלל אעפ׳׳כ דינו בהגעלה לחומרא‪ .‬ואתה כתבת‬
‫דלדעתך לא התכוין הח״י לזה אלא דר׳׳ל דאין דרט ומצוי‬
‫כ״כ הרבה כמו לגבי חמן אבל עכ״פ ע״צ המיעוט‬
‫דכים בו חריף עם איסור אלא דלגבי חמן הואיל ודרכו‬
‫בכך נקרא ע׳׳ז כבית שאור דלשיטת רש״י לא מכני אפי׳‬
‫הגעלה משא״כ לענין שאר איסורים כיון דרק לפעמים‬
‫עושים כן ל״צ רק הגעלה וא״כ אין ראיה למה שכ׳‬
‫בשבט הלוי שם לחייב הגעלה בטחן בה בשר שלא נמלח‬
‫לבד‪ ,‬אלו דבריך הטובים‪.‬‬
‫הנה מודינא לך שלשונות הפוסקים נראים יותר‬
‫כדבריך דאם לא יהיה חשש שנשתמש עכ״פ‬
‫פעם א׳ בחריף אינו מחויב להגעיל‪ ,‬אבל לשון הח׳‪v‬‬
‫מתפרש לפי דבריך רק בדוחק וגם מצאתי בם׳ ד״ת‬
‫יו״ד סימן צ״ו ס׳ק נ׳׳ה מביא מם׳ בית דוד הספרדי‬
‫או״ח סימן רי״ז שדעתו דלאו דוקא בדבר חריף אמרינן‬
‫דדוחק המדוכה מבליע ומפליט אלא דגם בדבר שאינו‬
‫חריף משום דדוחק המדוכה מחמם ועי״ז מפליט‬
‫ומבליע ומייתי שבתש׳ בית יהודה להג׳ מהר׳׳י עייאש‬
‫ז״ל השיג עליו שאין המדוכה מפליט בצונן רק בדבר‬
‫חריף ומביא מפר״ח סי׳ ס״ט ס״ק ד׳ עיי״ש‪ ,‬ואיני‬
‫יודע מה מביא מהפר׳׳ח דהוא מיירי מדוחקא דסכינא‬
‫דאין בולע ומפליט לבד בלי דבר חריף וזה ודאי פשוט‬
‫ומשנה פשוטה בפי כל הראשונים אבל במדוכה מחמת‬
‫חמימות המדוכה עדיין י״ל דמפליט ומבליע‪ ,‬אמנם‬
‫עוד הביא מם׳ ערך השולחן דמשיג עליו דאין המדוכה‬
‫מפליט ומבליע בצונן והוכיח זה מכמה מקומות‪.‬‬
‫והנה ודאי לענק להפליט מהמדוכה ולאסור לכאוכל‬
‫לית דין ולית דיין דמבואר כן בהרבה מקומות‬
‫בפוסקים בי״ד סי׳ צו ועוד‪ ,‬ואמנם לענין לחייב‬
‫הגעלה במדוכה בדרך חומרא עכ״פ יש לדעת הבית‬
‫דוד מקום בהלכה והוא דמצינו בכמה מקומות‬
‫דהחמירו לענק הגעלה יותר מלאסור כדבר כנתון‬
‫בתוכו כמבואר סי׳ תנ״א ם״ו לענין כלי שתיה‪ ,‬וכן‬
‫ביו׳׳ד סי׳ קכ״א לענין שולחנות ותיבות וכיו״ב‪ ,‬וכן‬
‫לענק כלי שתיה דמגעיל אע״פ שאינו אוסר‪ ,‬ואע׳׳פ‬
‫שבט‬
‫במאכלי חלב אחרי אכילת בשר ובככ״ג שיין מה‬
‫שכתבגו‪.‬‬
‫אלא דעיקר ספק שלי בקטגים שהגדילו קצת‪ .‬והוא‬
‫ע״ס מה שמצאתי במאירי חולק ק׳׳ה ח״ל ‪ :‬ויש‬
‫מפרשים בה דדוקא קען שאק בו כח לשהות שש שעות‬
‫וסעודותיו תטפות זו לזו‪ .‬ועטלם ממהר בק באיסעמוכא‬
‫בין בק השגיים‪ .‬ומקילק בזה לומר שלא ליתן שיעור‬
‫שש שעות‪ .‬אלא כל שהפסיק בסעודה זו וקבע לאכול‬
‫פעם אחרת אפילו תוך שש שעות‪ ,‬שהרי לא הוזכרו כאן‬
‫שש שעות אלא מסעודתא לסעודתא‪ ,‬ואע״פ שאין‬
‫הדברים נראק מפני שסתם מסעודה לסעודה קאמר‬
‫שהוא כשיעור שש שעות מיהא לגדול ושאם לא כן נתת‬
‫דברים לשיעורי מכ״מ בעוף מיהא יראה לי לדון ‪P‬‬
‫מפני שנקל להתעכל ולהפקע שם בשר מעליו‪ .‬יותר‬
‫משאר בשר ע״כ במאירי‪.‬‬
‫הנה דעת המקילין אפילו בבשר בהמה בקען דס״ל‬
‫דכיקדשיעורשש שנגות לא נזכר בגנד אלא מסעודה‬
‫לסעודה וכיון דבקען הו״ל כבר סעודה אחרת ממש‬
‫מחמת מהירות עכולו א״כ מותר ‪ p‬הדק‪ .‬אלא דהמאירי‬
‫פקפק בזק דא״כ נתת דבריך לשיעורין‪ .‬פי׳ דגם בגדול‬
‫לפעמים יש לו מהירות עכול‪ .‬וחכמים השוו מדותיהם‬
‫שש שעות‪ ,‬מ״מ בעוף סמך ע״ז לדינא דאיכא תרתי‬
‫לטיבותא מהירות עכול האיסתמוכא של הקען ומהירות‬
‫עכול בשר העוף‪.‬‬
‫ואם הקיל בזה רבינו המאירי אע״פ שהסכים שם‬
‫לגמרי למנהג ספרד שהוא שיטת הרי״ף והרמב״ם‬
‫ודעימי׳ להמתין שש שעות מעיקר דינא דגמרא‪ .‬א״כ‬
‫מכ״ש דשייך קולת המאירי לדידן שהרמ׳׳א סי׳ פ״ט ס״א‬
‫הביא גם שיטת המקילק כהתוס׳ ודעימי׳ להקל בפחות‪.‬‬
‫ונהי דרמ׳׳א מסיים דנכון להמתין שש שעות‪ ,‬וכן הוא‬
‫מנהג אבותינו ורבותינו מאז ומעולם וחלילה לזלזל בזה‪.‬‬
‫מכ״מ לשיטת הרמ׳׳א אנו מתחשבים גם עם הפוסקים‬
‫המקילים לצורך‪ ,‬ומה׳׳ט כ׳ בחכמת אדם כלל מ׳ דלצורך‬
‫חולה קצת מותר אחרי שהית שעה‪ ,‬ועיין ד״ת סיק פ׳׳ט‬
‫ס״ק נ׳‪.‬‬
‫וא״ב בקטנים ובבשר עוף דהכריע המאירי להקל‬
‫אפילו לשיטתו מכ׳׳ש לדידן‪ .‬אף די״ל דכיק דחומרא‬
‫שלנו מכח מנהג הראשונים חמירא דאולי הנהיגו כן‬
‫גם בקטנים‪ .‬מ״מ לצורך עכ״פ יראה דשפיר איכא למסמך‬
‫על הוראת המאירי בזה‪.‬‬
‫סימן פה‬
‫כבוד תלמידי המופלג טובא הה״ג השלם בתו״י‬
‫ר׳ ישראל יעקב לגדאו לאוי׳׳ט‪.‬‬
‫אחדשה״ט וש׳׳ת באה״ר‬
‫לנכון קבלתי מכתבו ותוכו רצוף אהבה של תורה‬
‫בענין מה שכתבתי בעניי בשבט הלוי יו״ד סי׳‬
 ‫הלוי‬ ‫ידד סימן פה‬
‫וממנו מוציאים פרודוקס הנקרא ״וויי״ )‪ (way‬וכך‬
‫מעשהו נותנין דגר המעמיד גתוך החלב עד שיקפיא‬
‫הגבינה והנסיוגי צן< מלמעלה‪ ,‬ואח״כ מחממין את‬
‫התערובת ולפעמים עד כדי שהיד סולדת גו‪ ,‬וזה‬
‫לתועלת לכוון הגבינה כדי שתוציא עוד נסיוגי הנבלע‬
‫גו‪ ,‬אח״כ מפרידין הנסיוגי מן הגבינה ומיבשין אותו‬
‫עד שנעשה אבק‪ ,‬ואבק זה הוא הנקרא ״וויי״ )‪.( way‬‬
‫ועכשיו אבא על סדר שאלות־ו ויה״ר שלא אכשל‬
‫בדבר הלכה‪ .‬א׳‪ ,‬אם מעמידין הגבינה בעור‬
‫הקגת נגלה מה דין התערובת בנוגע הנסיובי‪ .‬הנה‬
‫הדברים פשומים כמש״כ מע״כ דכיון דכח ההעמדה‬
‫אינה ניכרת גנסיוגי‪ ,‬והגבינה עצמה הועמדה ע״י‬
‫המעמיד לא הנסיובי‪ ,‬מה לנו אם יוצאת הנסיובי ע״י‬
‫העמדת הגבינה ה״ז כשאר משקה שבאת בתערובת עם‬
‫חתיכת עור נגלה ואם יש ס׳ נגדו מותר‪.‬‬
‫ב׳ נסתפק כג׳ מעל׳ אם הגבינה בשעת עשייתה‬
‫דהיינו במשך ההקפאה יש לה כגר דין גבינת גוי‪,‬‬
‫והנוגע לשאלה הנ״ל בעשיית ה״וויי״ הוא אם נתבשל‬
‫הנסיוגי עם הגבינה הא קבל מעם גבינת עכו״ם‬
‫ונאסרה הנסיוגי מחמת מעם גבינת עכו״ם שגה‪ ,‬וכתב‬
‫דפליגי גזה הפוסקים דגפר״ח סי׳ קמו כ׳ להתיר‬
‫הריקומא דהיינו אחר שעושין הגבינה ונשאר הנסיוגי‬
‫דחלגא מרתיחין אותו מעמ מעע עד שנקפא והוא‬
‫כעין גבינא ונקרא ריקומא וזה מדינא אינה נכנסת‬
‫בגזרת גב״ע וא״כ למה נאסר מה שמותר מן הדין‪,‬‬
‫וגד״ת סי׳ קמ״ו הגיא גשם הגאון מהרד״ל שהתפלא‬
‫על הפד׳ה דעל מה סמך להתיר הריקומא דהואיל‬
‫שזה נשאר אחר הגבינה ונפרדה ממנו ע״י גשול הרי‬
‫נתערב מעם הגבינה עמה וליכא ס׳ נגד הגבינה‪ ,‬ואפי׳‬
‫לשימת הפר״ח דמקיל ממעם חלג מ״מ לגבינה מיחש‬
‫חייש דהוי דגר שגמנין‪ ,‬וכיו״ג שם גד״ת גשם תשובת‬
‫נמע שורק חיו״ד סי׳ ל״ד‪.‬‬
‫וב׳ כג׳ די״ל דהפר״ח והחולקים עליו פליגי גזה אם‬
‫בשעת עשיית הגבינות דין גגינה עליו לענין הגזרה‬
‫או שאין חלות הגזרה של גג״ע רק בגמר עשיית‬
‫הגבינה‪ ,‬ולבבי לא כן ידמה דהמעיין בלשון הפר״ח וכן‬
‫בשלמי הגגורים פ״ג דע״ז )מ״ז ע״א( )ולשון זה של‬
‫השלמי גגורים נעלם כמעמ מכה״פ( יראה דדינו של‬
‫הפר״ח נגנה על ספק יסודי מאד גדין גזרת גבינה‬
‫דיש לחקיר דמהו גזרתם אם גזרו רק גבינה שדרכם‬
‫להעמיד בעור בקבה וכיו״ב המוזכר גגמ׳ ע״ז ל״ה‬
‫ע״א‪ ,‬אגל הגבינה השניה דהיינו אחרי שנשאר הנסיוגי‬
‫דחלגא הנקרא ג״כ קום בלשון חז״ל מבשלים אותו‬
‫עו״פ כדי להוציא חלקי שומן הגבינה הנשארת אגל‬
‫עושים זה גודאי בלי שום מעמיד וא״כ אינו נכנס בגלל‬
‫גזירתם דגבינה‪ ,‬וכיו״ב כל הקפואים שעושים מחלב‬
‫דומים יותר לחמאה במקומות שלא גזרו‪ ,‬או דילמא‬
‫כל שנקרא עליו שם גבינה אפילו השני׳ הנ״ל כיון‬
‫שנקפאת כגגינה אע״פ שביסודה אין בה סבת תחלת‬
‫שבט‬ ‫?!טז‬
‫שאינו דומה לגמרי לנ״ד והתם עכ״פ איכא חשש‬
‫דלפננמים השתמש גחמין‪ ,‬או שנאסר גשננתו לפני‬
‫מעל״נ‪ 4‬משא״נ הכא דנימא דלית ליה בליעה כלל‪ ,‬מ״מ‬
‫מאשר שפשפות לשון הח״י מורה כנ״ל‪ ,‬וגם מנח‬
‫סגרת בעל בית דוד ואהני לן ענ״פ לענין חיוג‬
‫לכתחילה של הגעלה וגם היות ממחנה וגר שרגילים‬
‫להגעילו גרוג המקרים אע״פ שגמקרה זה לא הי׳ צריך‬
‫מכל הלין דעתי הי׳ להחמיר לחיוג הגעלה לכתחילה‬
‫אע״פ שאם לא הגעילו והשתמש כך אינו אוסר דיעגו‪.‬‬
‫ואמנם געצם דגרי הח״י שגא לת׳ דמ״ש לענין פסח‬
‫דמדוכה גליגון וגשאר ימות השנה בהגעלה‬
‫וכ׳ מה שה׳ והסתמך על דגרי הכל גו עי״ש‪ ,‬הנה‬
‫גימי הח״י עדיין לא היה ספר אור זרוע הגדול בדפוס‬
‫ששם מובאים וגרי ר״ת שבכל גו במקורם ואורך ויראה‬
‫משם דאין כוונת ר״ת כפי׳ הח״י‪ ,‬וז״ל הא״ז בפסקי‬
‫מם׳ ע״ז סי׳ חצ״ר אחרי שהביא מ״ש ר״ת גשם רש״'‬
‫דמדוכה של פסח מהני רק ליגון ושד׳ת עצמו נמה‬
‫דגם לפסח מהני הגעלה כמו גכל ימות השנה‪ ,‬שוג‬
‫כ׳ דאפ״ה למעשה הי׳ חושש ר״ת לשימת רש״י וכ׳‬
‫גמעמו לפי שמעם שאור וחמן קשה וחזק ונבלע‬
‫במדוכה ע״י כח התבלין יותר מגשמנונית של איסור‪,‬‬
‫ואע״פ שהייתי מתמיה על דבריו מה כח שאור ושגפת‬
‫האפוי׳ שנותנים גבית חרוסת יותר מהשמנינות של‬
‫גוים שמדונה נאסר שנפלמ בה מעם ע״י כח חרוסת‬
‫יותר משמנינות של גוים וכן אנו נוהגים וכן אנו‬
‫נזהרים מאותה שעה שלא להשתמש כי אם במדוכה‬
‫שידוע שלא השתמש בה חמן מעולם הואיל ונפיק‬
‫מפומיה אע״פ שדומה לי היתר ע״כ גאו״ז‪.‬‬
‫הרי דאין הפי׳ בשימת רש״י ור״ת משום דדרך חמן‬
‫גחריך ואין דרך שמנונית של ימות השנה גחרין<‬
‫כאשר הבין הח״י דודאי שניהם גחריך גשוה אלא‬
‫דהבלעת שאור ופת חמן מצד עצמם קשה וחזק יותר‬
‫להבליע בעומד ממה שיבליע שמנונית ע״י חריך ע״כ‬
‫ודאי מדוכה של חשש שמנונית צריך הגעלה מן הדין‬
‫כדין חרין< בעלמא אלא דבליעת חמן ושאור הקשה‬
‫גורם ההבדל גק פסח לשאר ימות השנה לא בליעת‬
‫החרין< לגד‪.‬‬
‫מחמת חסרון זמן אסיים בברכה מרוגה על הצלחתך‬
‫בכל אשר תפנה‪.‬‬
‫והרני ידידך דוש״ת גאה״ר מצפה לחסדי ה׳‬
‫סימן פו‬
‫כבוד ידידנו היקר הה״ג מופלג ירא ושלם‬
‫ר׳ משה הלוי ברנשטיין שלימ״ה‪ ,‬יושג‬
‫באהלה של תורה במונסיי — ארה״ב‪.‬‬
‫אחדשה״ס וש״ת באהבה‪,‬‬
‫יקרתו ע״י נכדי נ״י קבלתי‪ ,‬והאותיות שאלוני ע״ד‬
‫נסיוגי דהלגא הנשאר אחר עשיית הגבינה‬
‫קיז‬ ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן פו‬
‫מפני שמחליקין אותו כשומן דכר אחר נראה דשייך‬
‫רק כצמר‪ ,‬מ״מ להלכה טעם המעמיד עיקר וכמכואר‬
‫כרמכ״ם פ״ג ממאיכ״ם וכשאר פוסקים‪.‬‬
‫אלא דכ״ת הוציא סכרתו דקודס גמר עשייתן עדיין‬
‫אין שם גכ״ע עליו ממש״כ הח״ס יו״ד סו״ס‬
‫ע׳׳ע כמה שאסיק לדינא על שנשאל ע״ד החמאה‬
‫הנעשית משיורי גכינה הנשאר גיורה אחר שהוציאו‬
‫הגכינה הראשונה והשני׳ ושוג נעשית חמאה משיורים‬
‫האלה וכ׳ הח״ם וז״ל ולענין נידון שלפנינו הנה אם‬
‫הועמדו הגכינות כאור קיכה לית דין ולית דיינא דגם‬
‫שיורי צכינה שנעשה ממנו חמאה אסור‪ ,‬אך אם לא‬
‫העמיד כעור הקיכה נהי מ״מ הגכינה אסורה משום‬
‫דכר הנאסר כמנין מ״מ שם חמאה לא נאסר כמנין‬
‫יע״ש‪.‬‬
‫וכ׳ כג׳ מעלתו דהא דמחלק הח״ס זצ״ל כין הועמדה‬
‫כדכר איסור או לא היינו דשיורי הגכינה אין להם‬
‫דין גכינה דאל״כ למה מחלק כין הועמדה כדכר האסור‬
‫או כדכר המותר הא קיי״ל דאפי׳ אס העמיד כעשכים‬
‫נמי אסור משום גכ״נכ וא״כ צ״ל דכשעת עשיית‬
‫הגכינות קודם גמר עשייתן אין על הגכינה דין גכ׳׳ע‬
‫עדיין‪ ,‬וא״כ כנ״ד אין לאסור אפילו נתכשל הנסיוכי‬
‫עם הגכינה עד כדי שיד סולדת כו‪.‬‬
‫הנה לדכריו דדייק כן מהח״ס א״כ יהי׳ מוכח דהגם‬
‫שהגכינה ראשונה ככר הוצאו מהקדרה וא״כ היו‬
‫ככר כשלג גמר אעפ״כ אין חל עדיין גזרת צכ״ע‬
‫דאל״כ גם השיורים נאסרו‪ ,‬וזה דכר שאין השכל סגלו‪,‬‬
‫אכל כוונת ח״ם דכיון דהא דאסרו גס כהעמיד כדכר‬
‫מותר הוא מטעם שנאסר כמנין גזירה אטו מעמידין‬
‫כעור איסור כמכואר כרמכ״ס פ״ג ממאכאי״ס הי׳׳ד‬
‫וכהה״מ שם‪ ,‬הנה לא גזרו על גכינה המותרת כעצם‬
‫רק כל זמן שיש הורה גבינה עליו כצורתה ובמהותה אכל‬
‫כיון ששיורי גכינה אלו נהפכו למהות ולצורה אחרת‬
‫דהיינו חמאה‪ ,‬והם מותרים כעצם כיון שהפעם לא‬
‫העמיד הגוי כדכר איסור‪ ,‬על חמאה לא גזרו כמנין‬
‫ולא חל הלא פלוג של הגזרה ע״ז‪.‬‬
‫ואם משוס דהיו השירים האלה כקדרה כשעת עשיית‬
‫הגכינה א״כ נאסרו עכ״פ כנו״ט מהגכינה‬
‫העיקרית שכן חל ככר עליה דין גכינת עכו״ס‪ ,‬וגכ״ע‬
‫אוסר עד ס׳ כמכואר כרמ״א סי׳ קט״ו סוס״א וכש״ך‬
‫שם ס״ק ט״ז‪ ,‬הנה ראיתי כס׳ לקוטי הערות שנמ״ח‬
‫כירושלים עיה״ק מגיא שם כשם ם׳ שו״ת יד יצחק‬
‫ח״ג סי׳ רס״א דמיירי שנתנה על האש גיורה רחוק‬
‫מן האש ונתחמם רק כמו מים פושרין ואח״כ כשהוציאו‬
‫עיקר הגכינה ונשאר נסיוכי מזה עושים הגכינה השני׳‬
‫יע״ש‪ ,‬ואע״פ שהוא כ׳ זה לנדון אחר מ״מ א״ש גם‬
‫לדידן )וע״ע כח״ם יו״ד סי׳ ק״ז(‪.‬‬
‫וא׳׳ב כנ״ד אין להוציא ננהח״ם מש״כ כג׳ דאין‬
‫לאסור אפי׳ נתכשל הנסיוכי עם הגכינה פד כדי‬
‫שיד סולדת כו‪ ,‬דלדידי אין מקום לזה דאס נתכשל עד‬
‫שבט‬
‫איסור צגיגה מ״מ גכגסת גכלל גזירתם ואסור משום‬
‫צגינת גויס‪.‬‬
‫והן כם דגרי הרדג״ז גתשוגה סיק ג׳ אלפים רצ״א‬
‫געגין היגורע של גויס דאעפ״כ אסור כגגינה‪,‬‬
‫דכל שיש גו כעמדה אפי׳ גד‪3‬ר המחמין של היתר‬
‫גמור מ״מ כיון שיש גו צורת ההעמדה ה׳׳ה כגגיגה‬
‫של גויס‪ ,‬ועיין גגרכי יוס^ יו׳׳ד סי׳ קע׳׳ו גשיורי‬
‫גרכה הגיא דגרי הרדג״ז גקיצור‪ ,‬והיגורט גצורתו‬
‫החיצוגה רחוקה יותר ממהות הנגינה‪ ,‬מאשר הריקוטא‬
‫הנ״ל שנקרא גגינה אלא שדרך עשייתן כנ״ל‪ ,‬וזה דס״ל‬
‫להפר״ח דאע״פ שנקפא מ״מ כיון דההקפאה רק ע״י‬
‫גשול לא נכנם כגדר הגזרה‪ ,‬וזה צוארי״ך המוזכר‬
‫גתשוגת ה״ם יו״ד סי׳ ע״ט דידוע שצוארי״ך גימיהם‬
‫הוא אותה הגכינה שעשו אותה כלי מעמיד כלל רק‬
‫ע׳׳י כשול או פעולות אחרת כיו״ג‪ ,‬ושכיח שעושים‬
‫אותה ע״י חלג שהוחמצה מעצמה ומכררים מתוכה‬
‫הצוארי״ך מתוך הנסיוכי ולמקצת פוסקים ה״ פשיטות‬
‫שהוא ככלל הגזרה וכנראה גם כתשוכת ח״ם הנ״ל‪,‬‬
‫ולהפר״ח פשוט לי׳ להתירא‪ ,‬ועיין ג״כ כס׳ שו״ת לכושי‬
‫מרדכי קמא יו״ד סו״ם ס״א מש״כ כזה‪ ,‬וככרכי יוסף‬
‫יו״ד סי׳ קט״ו נטה הלכה זו דריקוטא לאיסור‪,‬‬
‫שהמחמיריס סוכרים דכל כנקפא כעין צכינה נכנם‬
‫כגזרת צכינה אע״פ שאינו נעשה כדרך הצכינה והפר״ח‬
‫כהא עצמו מקיל דהריקוטא וכיו״ג אינו כגדר גזרה‬
‫דגכ״ע‪.‬‬
‫וממילא ל״ק כלל מה שהאחרונים משיגים עליו‬
‫דהנסיוכי נאסרה מטעם גכינת עכו״ם‬
‫דממנ״פ אם מיירי מנסיוכי שיצאת מעשית גכינה‬
‫הראשונה ממש שיש עליה לכל הדעות דין גכ״ע הא‬
‫ככר כ׳ כשלטי הגכורים שם דכימיס הקדמונים עשו‬
‫הצכינה כלי כשול א״כ הנסיוכי לא קכלה טעם כלל‪,‬‬
‫ואם כמה שמכשליס אח״כ הנסיוכי להוציא הצוארי״ך‬
‫הנ״ל דהיינו הריקוטא הא לדעת הפד׳ח לא נאסרה‬
‫כלל הריקוטא הזאת ואיך תאסר את הנסיוכי היוצאת‬
‫הנשארת‪.‬‬
‫עכ״ם אץ מחלוקת הפוסקים על הפר״ה מפנין שר״ל‬
‫כג׳ אם יש עליו הורת צכינה או לא כשעת‬
‫עשייתן‪ ,‬וכעצם החקירה שכ׳ כג׳ הנה לפי טעם‬
‫שנאמר כגמ׳ דטעם גכינת עכו׳׳ס משום ניקורא הרי‬
‫טעם זה שייך כשעת עשייתן כמו כגמר‪ ,‬וכן לטעם‬
‫שנאמר כע״ז ל״ה ע׳׳א וע׳׳ג משום מעמיד דעור נכלה‬
‫או מעמיד דיין נסך וערלה הנה זה נאסר כתחלת‬
‫ההעמדה‪ ,‬ואע״פ שיכולני לומר דנאסר משוס מעמיד‬
‫אכל לא כגדר דכר שכמנין‪ ,‬והנפ״מ טוכא לענין כטול‬
‫אם צריך כטול רק נגד המעמיד שהוא מיעוט או צריך‬
‫כיטול נגד כולו דכולו חתיכה דאיסורא‪ ,‬מ״מ הא מנ״ל‬
‫דכיון דעיקר הטעם שכגינו גזרו דהיינו דכר המעמיד‬
‫שייך כשעת עשייתן כמו כגמר דמעת שמתחיל להקפיא‬
‫הרי פעל המעמיד‪ ,‬ואע׳׳פ שלטעם הנאמר כצמ׳ שם‬
 ‫הלוי‬ ‫ידד סימן פו‬ ‫שבט‬ ‫לויח‬
‫צייר מאיזה מקום ואיך מוציאין את כקליפות ע׳> לא‬ ‫כדי שהיד סולדת בו איה״נ שנאסר מטעם גבינת‬
‫אוכל להחליט בזה דבר ברור‪.‬‬ ‫עכו״ם‪.‬‬
‫ידידו דוש׳׳ת הנ״ל‬ ‫רכב׳ לפי דרכו דבשעת הקפאה עדיין אין גזירת גב׳׳ע‬
‫מדין דבר שבמנין‪ ,‬רק דין איסור מעמיד ונפל‬
‫לספק אם יש דין תתיכה עצמה נ״נ בנאסר מדין‬
‫סימן פז‬ ‫מעמיד‪ ,‬הנה כבר נסתפק בזה הפמ״ג בא״א או״א סי׳‬
‫תמ׳׳ב ס״ק ט׳‪ ,‬ועיין עוד בפמ׳׳ג במ״ז סי׳ תס״ז ס״ק‬
‫א׳ וישלח תשל״ז לפ״ק‬ ‫י״ז‪ ,‬ובס׳ ד״ת יו״ד סי׳ צ״ב ס״ק מ׳׳ב‪ ,‬אמנם לפי מה‬
‫כבוד ידידנו הרב הגאון כמופלג בנש׳׳ק כש׳׳ת‬ ‫שהטלתי דמיד שנקפה יש גזירת גב״ע אין נפ״מ מזה‪,‬‬
‫ד יצחק אהלבוים שליט׳׳א‪ ,‬מנהיג לעדתו‬ ‫דהא כ׳ הש״ך יו״ד סי׳ קט״ו ס׳׳ק ט״ז דמלשון הרמ׳׳א‬
‫בטאראנטא יצ״ו‪.‬‬ ‫שם מוכת דצריך ס׳ נגד גב״ע‪ ,‬ודלא כאו׳׳ה כלל מ״ז‬
‫דין ד׳ דס״ל דגבינה של עכו׳׳ם בטלה ברוב‪.‬‬
‫אחדשכ׳׳ט וש״ת באהבה‪,‬‬ ‫אלא שבם׳ זר זהב על האו׳׳ה שם אות ד רצה לדחות‬
‫יקרתו קבלתי וכ״ת הציע לפני ענין אכילת נסיובי‬ ‫ראית הש׳׳ך מהנמו״י יבמות פ״ח שכ׳ דגבינת‬
‫של גוים )סמעטינע( בשעת הדחק שאדם‬ ‫עכו״ס צריך ם׳ ודעתו דהיינו כשנתערב גוף גבינת‬
‫במרחקים וכב׳ נו״נ בה כדת של תורה‪ ,‬ואכתוב בקצור‬ ‫עכו׳׳ם ונמוח שם‪ ,‬לא כשאנו דנין על טעם היוצא‬
‫בדברים שרשיים כדרכי‪ — ,‬הנה ספיקו דמר אינו‬ ‫מגב״ע דבזה י״ל כאו׳׳ה דבטל ברוב‪ ,‬ואע״פ שהדמיון‬
‫לשיטת הרשב״א בתו׳׳ה שער ג—ו שאוסר חמאה של‬ ‫שמביא שם מגיד הנשה בסי׳ ק׳ ס״ב דהוא עצמו צריך‬
‫גויס כגזירת גבינה ממש‪ ,‬ונאסרה במנין כיו״ב דגבינה‪,‬‬ ‫ם׳ וכטעם אינו אוסר‪ ,‬אינו דמיון כלל‪ ,‬דהתם משום‬
‫— וכן לא לשיטת הרמב״ם פ״ג ממאכאי״ס דחמאה‬ ‫דאין בגידין בנו״ט‪ ,‬וכן מה שהביא מסי׳ ק״ב דדבר‬
‫צריכה בשול להתירה לאכילה דנהי דאינה בכלל גזירת‬ ‫שיל״מ טעמא בטל הנה אין לדמות כדברים וגזירת‬
‫גבינה ממש מ״מ חשש צחצוחי חלב במקומו עומד ולזה‬ ‫חכמים‪ ,‬ואם נימא כדעת זר זהב הנ׳׳ל הי׳ מקום לצדד‬
‫אכני בשול‪ ,‬וכ״ה דעת השו׳׳ע יו״ד סי׳ קט״ז ורוב‬ ‫להקל בנדון של פב׳‪ ,‬מ״מ מי ירים ראש נגד מסקנת‬
‫הפוסקים‪ ,‬וא״כ אין מקום להתיר סמעטינע לקחתה‬ ‫כש״ך‪ ,‬וגם עצם החלוק של בעל זר זהב דאו׳׳ה מיירי‬
‫בעין כי קא מבעי׳ לי׳ לדעת הסמ׳׳ק והוא בהגהות‬ ‫דוקא מטעם היוצא לא מתערובת גוף הגבינה המעיין‬
‫סמ׳׳ק סי׳ רכ״ג והוא ד‪-‬פ שבטור דס״ל דחמאה‬ ‫בלשון או׳׳ה יראה דלא כדבריו אלא דגם בתערובת גוף‬
‫מותרת לגמרי‪ ,‬ונאמרו בה ב׳ טעמים‪ ,‬או דס״ל כדעת‬ ‫הגבינה ס״ל דבטל ברוב כיון שבגוף הגבינה יש עכ״פ‬
‫ד׳ת ע״ז ל״ה ע״א דלא חיישינן כלל לתערובת טמא‬ ‫ם' נגד המעמיד‪ ,‬וחתיכה עצמה נ״ג לית לי׳ בכה״ג‪,‬‬
‫דאין הגוי שוטה לערב‪ ,‬וכגבינה נאסרה מטעם אחר‪,‬‬ ‫וכיון שכן עלינו להחמיר כהרמ״א סי׳ קט׳ץ שם וכמ׳׳ש‬
‫וא״כ חמאה שרי כשדעת הגוי לעשות מהחלב חמאה‪,‬‬ ‫הש״ך‪ ,‬זה הנראה לענ״ד כעת ואולי יזכני השי׳׳ת‬
‫או דהטעם דאע״פ שיש חשש לצחצוחי קלב טמא מ״מ‬ ‫לבאר עוד בזה‪.‬‬
‫בטל במיעוטו‪ ,‬ואינו דומה לגבינה דיש איטפי‪ ,‬דקאי‬ ‫והרני דוש״ת באהבה ובלונ״ח — מצפה לחסדי ה׳‬
‫ביני איטפי‪ ,‬פי׳ וס״ל להסמ״ק דשייך גדר בטול בהני‬ ‫ומה ששאל עוד אודות הצבע שמוציאין מקליפות‬
‫דברים של גויס‪ ,‬ודלא כדעת כראב״ד דלא שייך גדר‬ ‫ענבים‪ ,‬הקליפות הנשאחת אחר עשיית היין‬
‫בטול כלל‪ ,‬וזה כטעם האחרון מפורש בהגהות סמ׳׳ק‬ ‫מבשלים אותם במים ומוציאין מהם צבע אדום‪,‬‬
‫עצמו שם יע״ש‪.‬‬ ‫ומשתמשין בצבע זה לאוכלין וכל עשיית יין הוא ע״י‬
‫והשתא לענין סמעטינע אם נימא דנדונה כמו חמאה‬ ‫מאשין והנכרי רק לוחך הכפתור כדי לסחוט הענבים‬
‫שייכי בו טעמי להקל דה״נ אין הגוי שוטה‬ ‫ונשארים החרצנים‪ ,‬ושאל מעל׳ האם יש על החרצנים‬
‫לערב לדעת ר׳׳ת ודעמי׳‪ ,‬וכן טעם הב׳ דאת״ל עירב‬ ‫דין חרצנים של נכרים דבעינן י״ב חודש‪.‬‬
‫דבטל במיעוטו ובסמעטינע לא שייך איטפי כגבינה‬ ‫אמנם תעשית כיין ההוא לא ראיתי‪ ,‬אבל כנראה‬
‫כמו דלא שייך בחמאה זה צד כמתיר‪ ,‬אמנם צד האיסור‬ ‫בזה״ז מכניסים קודם כענבים למטחנה גדולה‬
‫דכ״ז לא שייך אלא אם נימא דנסיובי סמעטינע כבר‬ ‫ושמה נשאר ככל ונשארים כקליפות והחרצנים‪ ,‬ומשם‬
‫יצאה מגדר חלב וא״כ יצאת מגדר גזירת חלב של גוי‬ ‫נוזל היין דרך צנורות לבתי קבול גדולים‪ ,‬וא״כ תולה‬
‫דנאסרה במנין ובפרט למה שהחמיר בה ביותר בח״ם‬ ‫זה במש״כ הרמ״א יו״ד סי׳ קכ״ג סי״ד דאם שלה‬
‫יר׳ד סי׳ ק״ז‪ ,‬וכיתר חמאה ע׳׳י שנשתנה ופנים חדשות‬ ‫החרצנים וה׳׳ה הקליפות מן הגת קודם שימשיך כיין‬
‫זה של חמאה הוא הגורם שיצאה מכלל גזירה‪ ,‬וכמש״כ‬ ‫כמו שיתבאר )והיינו שם סי״ז( אינן אסורים‪ ,‬וע׳׳ש‬
‫הכ״מ והפוסקים‪ ,‬אבל מי ימר דגם סמעטינע שאינה‬ ‫ס״י דיש לכזכר מלהוציא חרצנים ע״י גוי‪ ,‬וע״ש בש״ך‬
‫קפואה כמו גבינה וחמאה דיצאה מהגזירה‪.‬‬ ‫ס׳׳ק י״ט דאם נדרכו בקורות מותר והואיל וכב׳ לא‬
‫היט‬ ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן פז‬
‫דכיון דכגוי דעתו לעשות הקפואה למה יערג הגוי כיון‬
‫שעמא אינו עומד ונקפאת‪.‬‬
‫הנה לפי דעתי כפר׳׳ח כתג כן לשיעתו דכ״מ שאין‬
‫חשש ממש לתערוגת חלג עמא גם חלג של גוי‬
‫מותר כאשר עשה מעשה גאמסערדאם כמגואר גפר׳׳ח‬
‫סי׳ קע״ו ס״ק ו׳‪ ,‬אגל כגר ידוע שמק כח׳׳ס יו׳׳ד סי׳‬
‫ק״ז שם חולק עליו גזרוני ולפי דעתו נאסרה חלג‬
‫גמנק וגם עצם חלג עכור של גוי נעשתה כחתיכת‬
‫איסור ומה דמתירין חמאה כיינו משום כשינוי לגד‬
‫דאינה עוד חלג‪ ,‬וא״ג כאשר גאנו לדון על קיימיאך של‬
‫כפר׳׳ח ועל כסמעעינע כנ״ל א״א לדון גה להתיר‬
‫מעעם דודאי הגוים אינם מערגים חלג עמא‪ ,‬דגם‬
‫גחלג עצמה גודאי אין מערגין גה כהיום‪ ,‬אלא דמ״מ‬
‫נאסרה גגזירה קדמוניה כמש״כ כח׳׳ס שם ועלינו רק‬
‫לדון גדגר א׳ אם נקרא עוד חלג‪ ,‬או אם נשתנה‬
‫כחמאה ויצאה מכלל גזירה‪ ,‬ועל זה כעעמים של הפר׳׳ח‬
‫אינם מספיקים לדידן‪ ,‬ונמצא דגדולים ועוגים המחזיקים‬
‫כן שסמעעינע וכיו״ג עדין גגזירת חלג‪ ,‬ומזה יראה‬
‫דמש״כ גם׳ ערוך השולחן סו״ס קע׳‪ v‬ס״ק כ״ח‬
‫דגמקומות שמתירין חמאה דגם כסמעעינע מותרת‬
‫יע׳׳ש‪ ,‬אין זה פשוע כ״כ דכוא נמשך גפשיעות אחרי‬
‫דגרי פר״ח כנ״ל כנראה מסו״ד‪ ,‬וכגר כתגתי דאין‬
‫מדגרי כפר״ח סמך גמור להתיר‪.‬‬
‫התיר רק גנקפא לגמרי‪ ,‬וזה אינו כלל דהא כמעיין‬
‫ולא נעלם מאתי שהגאון חזון איש גיו״ד סי׳ מ״א‬
‫ס״ק ד חולק גזה על כח׳׳ס גמש״כ דגזירת חלג‬
‫גזירה קדמונית ונאסרה גמנין גם עצם חלג עכור של‬
‫גוי‪ ,‬והחזון איש מסכים לכפר״ח‪ ,‬דעיקר סמיכתו של‬
‫כח׳׳ס על רש״י ע״ז ל״ה ע״א ד״ה לפי וכפי׳ שפי׳‬
‫גה כח״ם על דקאי גיני איעפי דקאי על חלג עכור‬
‫שנאסרה גמנין תמוה דלשון רש״י מוכח דעל חלג עמא‬
‫קאי יע״ש גחזון איש‪ ,‬הנה אספרה לכג׳ דלפני כ׳׳ה‬
‫שנים קודם שהדפיס החזק איש דגר זה שאל אותי אם‬
‫אני מסכים שיחלוק על כח״ם‪ ,‬ואמרתי לו גמה כמדוגר‬
‫והשיג לי גיסוד שיעת הח״ם מרש״י כנ״ל‪ ,‬ואמרתי לו‬
‫געניי דלו יהא כדגריו שפירוש כח״ס גדגרי רש״י תמוה‪,‬‬
‫מ״מ עי״ז עדין אסור לנו לדחות שיעת כח״ם לדינא‪,‬‬
‫וגפרע דאמרה למיגדר מילתא כנראה כיעג גדגריו‬
‫גתשוגה כנ״ל‪.‬‬
‫ומה שכגיא כגודו מכא דכותח גיו״ד סי׳ קי׳׳ג‬
‫דלדעת הע״ז כותח אסור מעעם חלג של גוי‪,‬‬
‫ולדעת כש׳׳ך גנקכ׳׳כ שם גשם תשוגת מהר׳׳ם גר גרוך‬
‫סי׳ קע״ו‪ ,‬ומהרש״ל וג״ח מותר כותח לדידן דאולי הוא‬
‫עג יותר מכותח שגש״ס כנה לפי דעתי כעני׳ גם לדעת‬
‫כנקכ״כ אין לדמות כנושאים דסמעעינע הוא השומן‬
‫והעליון של כחלג עצמה אלא שנתעגה קצת כנ׳׳ל‪,‬‬
‫ואולי לא נתעגה די כצורך‪ ,‬משא״כ כותח לא זו‬
‫שנתענה יותר אלא שפנים חדשות אחרת לגמרי נא‬
‫לכאן ע״י תערונת פת ודנרים אחרים כמנואר פסחים‬
‫שבט‬
‫וכבר כעיר כג׳ מתשוגת כרדג״ז והוא גסי׳ ג׳‬
‫אלפים רצ״א‪ ,‬והרדג״ז אתי עלה מג׳ עעמים‬
‫לאיסור חדא דאין תקנה גגשול כמו סמאה‪ ,‬ועוד‬
‫דעדיין כוא רך קצת ומ״ש ז״ל דסלג עמא אינו נקפה‬
‫היינו שאינה נקפה כגגינה אגל אפשר שהיא מקפה‬
‫קצת ומתעגה‪.‬‬
‫והנה עעם כראשון לא שייך לדינא אם נימא ככסמ״ק‬
‫דכא גם חמאה ל״צ גשול להתירה‪ ,‬אגל עעם‬
‫כשני שייך גסמעעינע דכיא רק נקפה קצת ומתעגה‪,‬‬
‫ומה שעוען כגודו נגד זה מגמ׳ ע״ז שם דאמרו דתלג‬
‫עמא אינו עומד לא ידעתי עענה דכא זה הוא דקאמר‬
‫כרדג״ז דאק זה גגדר עומד של כש״ם‪ ,‬ומה שעק‬
‫כג׳ דגם תמאה לפעמים אינה קרושה אין זה עענה‪,‬‬
‫דתמאה געגעה נעשית קרושה ומגיע שיעור עומד שלה‬
‫לקרישה הרגה יותר גגוה מסמעעינע ויגכורע שהזכיר‬
‫כרדג״ז‪.‬‬
‫וראיתי גתשוגת מהרש״ם ת״ג סי׳ קס״ד שהזכיר גם‬
‫כ׳׳ת שב׳ גא״ד ומצאתי גתשוגת מכרי״ע‬
‫צכלון סי׳ פ״א דתלג נקפא מותר לקנות מגוי‪ ,‬ולהעמיד‬
‫גו דחלג עמא אינו נקפא ואינו מקפיא‪ ,‬ומסיים‬
‫מכרש״ם היינו גנקפא לגמרי משא״כ גנ״ד)סמעעינע(‬
‫ואני תמה על כגאון שכגיא מכריע״צ כאלו גמהריע״צ‬
‫מפורש דגזה נקרא נקפא‪ ,‬ומדתה דגם מכריע״צ לא‬
‫גתשוגת מכרי״ע צכלון גפנים יראה דעצם תלג קפוי‬
‫של גוי אינו מתיר כלל אלא החלג שהעמידו גה זאת‬
‫אומרת חלג של ישראל שנקפאה ע׳׳י החלג כנקפאת של‬
‫גוים‪ ,‬ועעם התירו שם משום דרק חלקי חלג העכור‬
‫מעמידים ולא חלקי כתלג כעמא דחלג עמא אינו‬
‫נקפה ר׳׳ל אינו יכול לגרום הקפאה‪ ,‬וא״כ חלג הישראל‬
‫נקפאת גכיתר‪ ,‬אגל עצם תלג של גוי אע״פ שנקפאת‬
‫אדרגה אוסר כמכריע״צ — ואולי כוונת כמכרש״ם‬
‫גזה דעכ״פ חלג כיו״ג למכריע״צ הוא גגדר קפואה‪,‬‬
‫ומה דאעפ״כ אוסרה‪ ,‬כיינו שתוששין שהגוי לקת חלג‬
‫סתם שכחליג לשתיה אגל אם לקת גוי חלג שתלגה‬
‫ע״מ לכקפיאה נקרא כזה עכ״פ תלג קפואה כמו‬
‫גגינה וחמאה‪ ,‬מ׳׳מ אין דגר מפורש גמהריע״צ ואין‬
‫להגיא ממנו לנ״ד‪.‬‬
‫ודע דמה שהתיר כמכריע״צ גמעמיד א׳ כחלג של‬
‫ישראל עיין גג״י סו׳׳ס קעו שאינו מתיר רק‬
‫אחמ ג׳ מעמידים דאחרי ג׳ מעמידים הרגיעי מותר‬
‫וזה לא כמכריע׳׳צ כנ״ל‪.‬‬
‫ולענינינו כרדג״ז לא יחיד גזה שככ״ג עדין לא‬
‫נקרא קפואה דכא כפר״ח סי׳ קע״ו ס״ק‬
‫כ״א כ׳ גשם תשוגת כרא״ם ח׳׳ג סי׳ כ״ו שכ׳ שגם‬
‫כר״פ לא התיר אלא גחמאה שהיא נקפית כמו גגינה‬
‫אגל גמקפא שאינה קפיאה גמורה מאן לימא לן‬
‫שהתירה‪ ,‬וכיו״ג כ׳ כפר״ח גשם כריג״ש‪ — ,‬ואע״פ‬
‫שכפר״ח עצמו שם ס׳ק כ״א חולק עליכם והתיר כיו״ג‬
 ‫הלוי‬ ‫ידד סימן צ‬
‫מותרין שיגא להאכילו דגר איסור דאורייתא גמור או‬
‫שארי איסורים חמורים אפי׳ דרגנן‪ ,‬וכמשמעות הט׳׳ז‬
‫הנ״ל וכהסכמת הגכו״ש‪.‬‬
‫והראי׳ השני׳ של הגכו״ש מרמג״ם פי׳׳א ממאכאי׳׳ם‬
‫הכ״ו דאסור להתארח אצלו וכג׳ רצה לדחות‬
‫דכיון דמקורו מפ׳׳ג מ׳׳ג דדמאי דמתארח אצל פ׳׳ה‬
‫שאין פ״ה נאמן פל האחרים והתם הפי׳ שמתארח אצלו‬
‫לאכול הדמאי אלא שאנו תולים שפישר פ״ז אמרינן‬
‫דאם על עצמו אינו נאק איך יהי׳ נאק לאחרים‪ ,‬אגל‬
‫שנאסר להאכילו היתר גמור מחשש שמא יאכילנו איסור‬
‫לא שמענו משם אלו דגרי כג׳‪.‬‬
‫וגם גזה אץ הצדק אתו אלא דהרמג״ם מדמה‬
‫למשנתינו דדמאי ומדכ׳ הרמג״ם סתם דלא‬
‫מתארח אצלו משמע דסגר לנו השפר כדעת הגכו״ש‪,‬‬
‫אלא דאכתי איכא למידק‪ ,‬דלכאורה עצם לשון הרמכ׳׳ם‬
‫משמע דלא כגכו״ש דמדכ׳ ואם הוחזק שאינו כשר ולא‬
‫מדקדק גדגרים אלו‪ ,‬דהיינו יין גשר גגינה ודג שהזכיר‬
‫לפני זה אז אסור להתארח אצלו עד שיעיד לו אדם‬
‫כשר עליהם‪ ,‬ומשמננ דדוקא לדגריס הנחשד עליהם‬
‫אסור להתארח עמו לא דגרים המותרים גודאי מחשש‬
‫שמא יאכלנו דגרים אסורים‪.‬‬
‫אמנם גכ׳׳ז צדקו דגרי הגאון גכו״ש דמשמע לי׳‬
‫גרמג״ם מדכ׳ גתחלה סתם אסור להתארח‬
‫אצלו ואח״כ כ׳ ואם פגר ונתארח אצלו אינו אוכל גשר‬
‫וכר משמע דרגינו הרמג״ם תרתי קאמר דיש דין‬
‫לכתחלה ודין דיעגד דלכתחלה לא יתארח אצלו כלל‬
‫אפילו לדגרים המותרים מחשש שיאכילו דכרים אסורים‬
‫שחשוד עליהם‪ ,‬ודין שני דאם פגר ע׳׳ז והתארח אצלן‬
‫לא הצריכו לגטל הארחתו אלא יאכל הודאי מותר‪ ,‬ועל‬
‫החשוד יעמיד עדים וזה דיעגד מפני כגוד הגריות או‬
‫לצורך‪ ,‬אגל לכתחלה גודאי מכ״מ אסור גאופן דלענ״ד‬
‫דכרי רגינו הגכו״ש הלכה הם דהחשוד על האיסור‬
‫אסור לאכול עמו אפילו דכרים מותרים מעיקר הדין‪,‬‬
‫וכה ראיתי ג״כ גד״ת סי׳ קי״ט ס״ק ה׳ העתיק דגרי‬
‫הגכו״ש סתמא להלכה‪.‬‬
‫והרני דוש׳׳ת כידידות — מצפה לחסדי ה׳‬
‫י״ג אליגא דגית שמאי ולא קיי״ל כן‪ ,‬וה״ט דלא הגיאה‬
‫הרמג״ם‪ ,‬ושו׳*ר גמה״פ גירושלמי שם כ׳ ממש כדגרינו‪,‬‬
‫סימו צא‬
‫אמנם להצדיק הגאון גכו״ש יראה‪ ,‬או דס״ל כיון דש״ס‬
‫הערות וחידושים לדינא בידד םימן ק״כ‬
‫הלכות טבילת כלים‬
‫מ ה־ב סי׳ ט״ג‬
‫ש״ך ס׳׳ר! ג׳‪ ,‬וכ׳ גאו׳׳ה דהמצופים כזכוכית דינם‬
‫כמצופים גאגר‪ ,‬איכא חי׳ כזה דהא מצופים‬
‫אפי׳ גאגר נראה דהוי רק מדרגנן כמש״כ גכנה׳׳ג‬
‫והוגא גד״ת‪ ,‬וכן זכוכית עצמו נראה דהוי רק מדרגנן‬
‫כמש״כ גהמגי׳׳ט גקרית ספר וגפד׳ח כאן‪ ,‬וכ״כ גחי׳‬
‫הגרטק״א לקק גט״ז ס׳׳ר! ט״ז‪ ,‬וא״כ כמצופה כזכוכית‬
‫שבט‬ ‫קכב‬
‫סימו צ‬
‫ז׳ חשון תשל׳‪ ty‬לפ״ק‬
‫כגוד ידידי היקר כה״ג כמו״מ עדין הנפש‬
‫כש׳‪ ty‬מוהד׳ר ישראל פיינהנדלר שליט׳׳א‬
‫מורה צדק מזכה את הרגים גנתיגות יצ״ו‪.‬‬
‫אחדשה״ט גאה״ר‪,‬‬
‫בין המכתגים אלי שלא השגתי ראיתי מכתגו הקצר‬
‫מיום ג׳ גה׳׳ב תשל״ז‪ ,‬והתעורר כ״ת פ״ד התגו״ש‬
‫גגכו״ש פ״ז ל״ט פ׳׳ג שמשיג פל הפד׳ח יו״ד סי׳ קי׳׳ט‬
‫ס״ק ו׳ גמש״כ הפ׳׳ז■ שם ס״ק ג׳ גשם הד״מ דמי‬
‫שחשוד על איסור אסור לאכול פמו אפילו דגרים‬
‫מותרים שמא יאכילנו דגרים אסורים דמשמע מזה‬
‫דמפיקר הדין הוא‪ ,‬והפר׳ח כ׳ דאינו מדינא דחומרא‬
‫גפלמא הוא ומדת חסידות‪ .‬והתגו״ש הוכיח מש״ס‬
‫שגת י״ג דלא יאכל הזג פרוש פס זג פ׳׳ה דשמא יאכל‬
‫עמו גימי טהרתו והוא חשוד להאכילו דגרים טמאים‪,‬‬
‫והאי לאו למשנת חסידים אתמר אלא לדינא דהא כיו״ג‬
‫דאיסור אכילת זג פם הזגה אתמר והאי דין גמור הוא‬
‫כמגואר גיו״ד סי׳ קצ״ה‪ ,‬וכן הוכיח הגכור שור עוד‬
‫מרמג׳׳ם סוף ה׳ מאכאי׳׳ס יפש׳׳ה‪.‬‬
‫וכב׳ השיג פל הגכו״ש דמדגרי הרמג״ם סוף ה׳‬
‫טומאת אוכלים משמע דהאי דשגת רק מילי‬
‫דחסידותא‪ ,‬ואין האמת אתו גזה דהרמג״ם לא הגיא‬
‫כלל האי דשגת דגפ׳ ט׳׳ז סוף הי׳׳א מטו״א מגיא‬
‫האי דלא יאכל זג עם הזגה מעיקר הדץ‪ ,‬ושם גהי״ג‬
‫הגיא הנהגת חסידים הראשונים‪ ,‬וכ׳ ודרך חסידות‬
‫שיהי׳ נגדל אדם ופרוש משאר העם וכו׳‪ ,‬אגל אין זה‬
‫כלל האי מימרא דשגת י״ג הנ״ל‪ ,‬ולא מדגר מחשודים‬
‫אלא מעם סתם אגל האי דינא דזג פ״ה לא הפתק‬
‫כלל‪.‬‬
‫וטעם הדגר פשוט דהא גתוספתא דשגת פ״ק ה״ז‬
‫האי דינא דלא יאכל זג פרוש עם זג ע׳׳ה הוא‬
‫מחלוקת ג״ש וגית הלל וסגירא להו לג״ה דמותר‪,‬‬
‫וכ׳׳ה גירושלמי פ״ק דשגת ה״ד‪ ,‬וא״כ גרייתא דשגת‬
‫וא״כ יהי׳ זה ראי׳ עצומה להפד׳ח דלא קיי׳׳ל כן‪.‬‬
‫דילן מייתא לה סתם ולא פי׳ דהוא כגית שמאי מכלל‬
‫דהאי תוספתא לא מתרצתא אליגא דהגגלי‪ ,‬וכן אגיי‬
‫ורגא גשגת שם ודאי פירשו לה כהילכתא‪.‬‬
‫או דנימא דפ״כ לא פליגי גזה ג״ש וג״ה וס״ל לג׳׳ה‬
‫דמותר אלא דוקא גזג פרוש עם זג פ׳׳ה דלאגיי‬
‫החשש שמא יאכיל לו דמאי דרגנן ולרגא שמא יאכיל‬
‫לו דגרים טמאים והוא ג״כ רק הרחקה דרגנן‬
‫להפרושים האוכלים חולין גטהרה‪ ,‬אגל כחשוד על‬
‫איסורי דאורייתא לכ׳׳ע חוששין שאם יאכל עמו דגרים‬
 ‫קכג‬ ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימז צא‬
‫ממשנה הנ׳׳ל‪ ,‬אבל המאירי מיירי מתערובת חלקי הכלי‬
‫כגון מעמידים וחשוקים וידים שהם ממין אחד והשאר‬
‫ממין אחר דבזה הולכים אחרי העיקר ר׳׳ל מי שעושה‬
‫פעולת הכלי עיקר‪ ,‬וא״כ כשגוף כלי של מין פטור כען‬
‫וכיו״ב אע״פ שמעמידים של ברזל מ״מ עיקר השתמשות‬
‫הכלי קובע בטבילה‪ ,‬והיה זה כדעת הסוברים כאן‬
‫דאין להסתכל בנ״ד על המעמיד‪.‬‬
‫ברמ״א ס׳׳ה וכן כיסוי שכופין על הפת לאפותו‪ ,‬אבל‬
‫כיסוי קדרה צריך טבילה‪ .‬לכאורה המציאות‬
‫בזה הוא כהאי דאו״ח סי׳ תנ׳׳א סט״ו כסוי בסל‬
‫ששמים על החררה וכף יע׳׳ש דלפעמים נוגע מ״מ אין‬
‫תכליתו להיות נוגע רק לכסות‪ ,‬משא׳׳כ כיסוי קדרה‬
‫שמסייע לבשל ע״י הזיעה כידוע גם מחולין ק׳׳ח ויו״ד‬
‫סי׳ צ״ג‪ ,‬אבל מדברי הפרי תואר כאן לא משמע כן אלא‬
‫כיסוי פת היינו שמכסים התנור שהפת בתוכו שמשמש‬
‫רק את התנור‪ ,‬ולפ״ז כיסוי פת הנ׳׳ל צריך טבילה‪ ,‬ואק‬
‫הלשון משמע כן ועדיין צ״ע‪.‬‬
‫ס״ח‪ ,‬השואל או שוכר כלי מעכו״ם אינו טעון טבילה‪.‬‬
‫בביאור הגר׳׳א ס״ק כ׳ משא״כ בשכורין דאינן‬
‫לחלוטין דהא לא כתיב לקוחץ דנימא ה״ה לשכורין‬
‫דשכירות ליומי׳ ממכר הוא כמש״כ ב״מ נ׳ץ ע״ב אלא‬
‫נלמד ממעשה שהי׳ )דהיה לחלוטין(‪ ,‬משמע דאי היה‬
‫ס לקוחין היה שכירות בכלל דשכירות ליומי׳ ממכר‬
‫הוא‪ ,‬וצ׳׳גנ דהא קיי׳׳ל להלכה שכירות לא קניא כמבואר‬
‫מהאי דע״ז ט^ ע״א‪ ,‬ואי משום שכירות ליומי׳ ממכר‬
‫הוא הא כ׳ תוס׳ ב״מ נ״ו ע׳׳ב חה דוקא באונאה‬
‫דכ׳ קרא יתירה‪ ,‬ועיין הי׳ ש״ך חו״מ סי׳ שי״ג ס׳׳ק‬
‫א׳‪ ,‬ובמג׳׳א סי׳ רמ׳‪ y‬סק״ח ובמש״כ בשם הג׳׳ה אשד׳י‬
‫פ״ק דע״ז דשכירות לא קניא הוא ספיקא דדינא‪ ,‬ועיין‬
‫בלבושי שרד במג׳׳א שם‪ .‬ושו׳׳ר דהגר״א כאן לשיטתו‬
‫אזיל בחו״מ סי׳ שי״ג שם דכ׳ ג״כ דלהכי קונה הזבל‬
‫לשוכר ולא למשכיר משום דשכירות ליומי׳ ממכר ורמז‬
‫שם לתשובת הרא״ש כלל א׳ דמפורש כן דגם לענין זה‬
‫אמרינן שכירות ליומי׳ ממכר וטיק הי׳ קצה״ח סי׳‬
‫שי״ג שם וי״ל‪.‬‬
‫ס״ט‪ .‬בש״ך ס״ק י״ט‪ .‬כ״ז הוכחתי בספרי מדהתוס׳‬
‫וכו׳‪ ,‬נראה דהיינו ממש״כ תוס׳ דישראל‬
‫הממשכן לגוי אינו נעשית כשלו מכח משכן כזבינא‪ ,‬ואם‬
‫נטלו ישראל אח״כ אינו חייב בטבילה‪ ,‬וכ׳ מהרש״א‬
‫דשאני גוי הממשכן לישראל דכיון דעדיין לא פדהו‬
‫נראה דרוצה לשקפו ומיחזי כשלו‪ ,‬הרי דמשכנתא‬
‫כזבינא לחוד אינו מהני לחייבו אי לאו דדעתו אולי‬
‫לשקפו‪ ,‬ובענין החילוק עוד בין ישראל הממשכן לגוי‬
‫הממשכן מלבד דברי המהרש״א ע״גנ בט״ז לקק ס׳׳ק‬
‫י״ד‪ ,‬ובקרני ראם במהרש׳׳א ע״ז שם‪.‬‬
‫ס״י‪ .‬בש״ך ס״ק כ״א‪ ,‬בא״ד מכ״מ ודאי יש להחמיר‬
‫באיסור דאורייתא‪ .‬ועיין בהג״ה מיי׳ פי״ז ה״ו‬
‫ממאכלות אסורות בהא דפסק הרמב״ם בעיא דמשכנתא‬
‫להקל כ׳ וכן כ׳ הראבי״ה דנראה לו דלא הוי כמו תיקו‬
‫שבט‬
‫איכא תרתי דרבנן ואפ׳׳ה חייב‪ ,‬ועכ״פ כל ספיקא בזה‬
‫לקולא‪ ,‬ובזכוכית עצמו פיץ בפר׳׳ח לקמן ם״ט סוס׳׳ק‬
‫‪ ro‬שנועה להקל בספיקו‪ ,‬והיינו אם יש ספק אם‬
‫מחוייב בכלל כהאי דמשכנתא בס״ע‪ ,‬ואמנם אם ודאי‬
‫מחויב וספק אם נעבל עיין בפת׳׳ש לקמן ס״ק י״ד‬
‫בשם הפמ׳׳ג‪ ,‬ובהאי דהכא במצופה דתרתי דרבנן אולי‬
‫יש להקל גם בספק אם נטבל‪ ,‬ולצרןז דעת הסוברים‬
‫בסי׳ ק״י דבכל ספק דרבנן אזלינן לקולא גם באיתחזק‬
‫חיובא או איסורא‪.‬‬
‫ס״ד טריפידש ששופתין עליהם הקדרה אינם טעונים‬
‫טבילה‪ .‬בביאור הגר״א ס׳׳ק י׳ ופי׳ הרשב״א‬
‫דכ׳ כל אשר יבא באש תעבירו באש וכו׳ איזה דבר‬
‫שבא באש צריך להכשירו זה כלי סעודה שבולע וכף‬
‫משא״כ כאן דאינו בולע כמו שתי קדרות וכף‪ .‬הנה‬
‫נתינת טעם שבולע אינו התנאי לחיוב טבילה‪ ,‬אלא‬
‫ההוכחה שמדבר מכלי סעודה מובהקים דבאש שייך‬
‫בהו’ כה״ג בליעה‪ ,‬וה״נ שייך הטבילה בכלי שתיה קרים‬
‫אע״פ שאין בליעה כלל‪ ,‬דמ״מ דומה בזה שמשתמש‬
‫בתוכו ושייך בגדר בליעה‪ ,‬משא״כ טריפידש שהוא רק‬
‫השתמשות לקדירה‪ ,‬וא״כ לא הבנתי יפה מה שהקשה‬
‫הגר׳א מאו״ח סי׳ תנ״א דמצריך בטריפידש לבון ומתרז‬
‫דהוא רק חומרא בעלמא דלו יהא דצריך הגעלה והכשר‬
‫מן הדין מ״מ כיון דאינו כלי סעודה באמת רק בלע‬
‫מאיסור שנגלש מעל הקדרה ודבר זה אינו סבה לעשותו‬
‫כלי סעודה ויל׳׳ק‪.‬‬
‫ס״ה ברמ׳׳א ויש חולקין‪ .‬עיין פר״ת ס״ק ח׳ והובא‬
‫ג״כ בד׳׳ת דאותם כלים שמפצלים בהם הטבחים‬
‫הבהמה לכ׳׳גנ אק צריכים טבילה ואינם דומים לסכין‬
‫של שחיטה דמשתמשים באקראי גם לאכילה‪ ,‬וזה כעין‬
‫סברת ‪,‬הש״ך ס״ק י׳׳א משום דחזי גם לד״א‪ ,‬אבל‬
‫הפר׳׳ח וגם הגר״א חולקים אש״ך ולדידהו גם בהני‬
‫כלים צריך טבילה‪.‬‬
‫בביאור הגר״א סוס׳׳ק י״ג וכ״פ בהג״ה סי׳ קמ״ו‬
‫ס״ח ודבריו כאן לשיטתו‪ .‬ר״ל דהשו׳׳ע כאן‬
‫שפסק דסכין של שחיטה מצריך טבילה וא״כ נדחה‬
‫ראית המרדכי מחולין מ׳ ע״ב די״ל דהש״ס מיירי‬
‫בששאלן דבלא׳׳ה אין צריך טבילה ומוכרח הוא לשיטת‬
‫הרמ״א יו״ד סי׳ קמ״ו דפסק כרמב״ן ור׳׳ן דבמשמשי‬
‫פ״ז המכירה עצמה הוא הבטול וא״כ סוגיא דחולין‬
‫ע״כ רק בשאלה‪.‬‬
‫ס״ו כלי ען שיש לו חשוקים של ברזל וכף‪ .‬לשון‬
‫המאירי במס׳ ע״ז ע׳׳ה נף׳ב הורו חכמי הצרפתים‬
‫שכל כלי שהוא מעורב מדבר הצריך טבילה הולכין אחר‬
‫עיקרו ע״כ‪ ,‬ונלענ״ד דאין המאירי מדבר מתערובת‬
‫המינים שנעשה הכלי ממנו דבזה יתכן שהולכין אחר‬
‫הרוב עיין משנתינו פי״א דכלים מ״ד בתערובת טמא‬
‫וטהור או ברזל בגללים‪ ,‬ועיין ג״כ בט״ז לקמן ס״ק י״ב‬
‫וי״ג יראה ג״כ הכי‪ ,‬ועיין בזר זהב על האו״ה כלל נ״ח‬
‫שנסתפק בדיני תערובת חומר בענינינו ולא העיר‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן צא‬ ‫שבט‬ ‫קכד‬
‫קאי עלה דין תענירו נמים או אך נמי נדה‪ ,‬וכיון‬ ‫דאיסורא שאין כאן איסור‪ ,‬ולשאר מצות שכן חונה‬
‫דלהרנה פוסקים נסי׳ קכ׳׳א לא אמרינן חם מקצתו מם‬ ‫עליו לא דמי דאי נפי פטר נפשיס ושתי נכסי אחריגי‪,‬‬
‫כולו לענין שיוליך הנליעה גם ניד הכלי א״כ לא צריך‬ ‫ולכך לא נפי טנילה‪ ,‬הרי דמגדיר דץ טנילת כלים‬
‫גם מנילה ק הדץ יע״ש נח״ס‪ ,‬א׳׳כ נתוסך עוד קולא‬ ‫דאינו לא איסור ולא חונה ולא שייך למיזל ניה לחומרא‬
‫נטנילת ידות הכלים כנ׳׳ל‪.‬‬ ‫כשאר ספק איסור‪.‬‬
‫איברא הש״ך צודק נזה למה דקיי״ל נס״ט דין‬
‫איכרא גוך סנרת הח׳׳ם ומה דמקיל מה״ט דאם‬
‫משכנתא לחומרא הרי דאנו דנין אותו כדין‬
‫טנל כלי נלי היד דיטנול עו״פ נלי נרכה‬ ‫ספק איסור‪ ,‬וחוששץ ג״כ להשיטות הסונרים דטנילת‬
‫מספק דידות פטורות לגמרי צע״ג לדינא דסתימת כל‬
‫כלים דאורייתא ועיין ט״ז לקק ס״ק ט״ז‪ ,‬ונגוך דנרי‬
‫הפוסקים נאמת לא משמע כן‪ ,‬והוכחת מרן מפשטא‬
‫הג״ה מיי׳ הנ״ל עיין נתשונת ח׳׳ס יו״ד סי׳ קי׳׳ד‬
‫דקרא לולא דנריו לא מוכרחת כ״כ ועיין‪.‬‬
‫דסיימו נצ״ע‪ ,‬והיינו משום דסו״ס למ״ד טנילת כלים‬
‫סי״ג — נסופי ועיין לקק ס׳ ר״נ מדיני חציצה‪,‬‬ ‫דאורייתא כי׳ עלינו להחמיר‪ ,‬אמנם לפענ״ד דהג״ה‬
‫הנה עיין לקמן ס׳ רה׳ נרמ׳׳א ס״נ דשחרורית‬ ‫מיי׳ כנינו נרמנ״ם כשיטת שאר השונים נדעתו דס״ל‬
‫הדנוק מנחון הוי כדופן הכלי ודרכו נכך ואינו חוצן‪,‬‬ ‫רק טנילת כלים דרננן דלא כהרשנ״א שהנין נדנריו‬
‫ואע״פ שנמשנתינו פ״ע דמקואות מ״נ לא יענול את‬ ‫טנילת כלים דאורייתא‪ ,‬ומה דהקשה הג״ה מיי׳ מתיקו‬
‫הקומקום נפחמין אלא א״כ שפשך פי׳ הרע״נ הפחמין‬ ‫דאיסורא לחומרא‪ ,‬היינו דהג״ה מיי׳ לשיטתו פ׳׳נ‬
‫שנעשה על הכלי מחמת השלהנת וא״כ להרע״נ כה״ג‬ ‫מחו״מ דפסק תיקו דאיסורא לחומרא גם נדרכנגן‪,‬‬
‫חילז מ״מ כיון שהרמנ׳׳ם נפירושו שם וכנראה גם‬ ‫ולזה נא לחלק דהכא לא איסור ולא מצוה חיונית לכן‬
‫נחנורו וכן הרא״ש שם פי׳ לה על הפחמים ממש‬ ‫לא מממרינן ור״ל הכא נדרנגן דוקא אהני סנרא זו‪,‬‬
‫שלפעמים מכנין אותם מנפנים דצריך לסלקום ממקום‬ ‫אנל אם טנילת כלים דאורייתא ודאי לא מחלקינן נכך‪.‬‬
‫למקום נשפת ענילה‪ ,‬וסיים הרא״ש דאנל השחרחורית‬ ‫בט״ז ס״ק י״נ‪ .‬ומו״ח פי׳ דהריצנ״א מיירי שהעכו״ם‬
‫הגדנק נחון הוי כדופן הכלי ואפילו נטלו אינו חוצן‪,‬‬ ‫נותן הכסך הצורך לתיקון וחולק על כדין‬
‫א״כ פשיטא דהלכה כהרמנ״ם והרא׳׳ש נגד הרע״נ‪,‬‬ ‫היוצא מדעת ראשונה וכו׳‪ .‬דדעת הנ״ח דלדעה‬
‫וכן נס׳ מלאכת שלמה נמקואות הסכים לפי׳ הרמנ״ם‬ ‫ראשונה גם ננותן כלי שנור לגוי והגוי נותן הכסף‬
‫והרא״ש‪ — ,‬ועיין נתפא״י מקואות שם דמעע רושם‬ ‫לתקון אין צריך טנילה דאין שם גוי נקרא עליו‪ ,‬וע״ז‬
‫גם לפי׳ הרע״נ לא הוי קפידה — מ״מ מסופק אני‬ ‫הוא דפליג הריצנ״א‪.‬‬
‫נזמנינו שמנשלים על גז ואלקטרי ששם נדרך כלל אין‬ ‫סי״ב‪ .‬צריך להטניל ידי הכלי‪ .‬ונידות הכלים הארוכים‬
‫על הקדרות רושם שחרחורית‪ ,‬וא״כ אם לפעמים יהיה‬ ‫ועתיד לקוצצן עיין לקמן סי׳ סי׳ ר״נ דטונל רק‬
‫רושם כזה אולי לכ״ע הוי קפידא‪ ,‬ואינו דומה לזמנם‬ ‫עד מקום שעתיד לקוצצן‪ ,‬ונראה דהה״ד הכא נטנילת‬
‫— וקצת חידוש נעיני שלא העתיק הרמ׳׳א מש״כ‬ ‫כלים הנקחים מן הגוי‪ ,‬ועיין מש״כ נעניי נשו״ת‬
‫הרא״ש לפי פי׳ דאפילו כולו אינו חוצן וזה חידוש גדול‬ ‫נשנט הלוי יו״ד סי׳ צ״ו ליישנ הקושיא מדוע לא נפינן‬
‫דהא נינמות ע״ח מחלקין נין רונו לכולו נזה‪ ,‬אלא‬ ‫ראוי לניאת מים נמקום החתך העתיד‪ ,‬דס״ל להר״ש‬
‫דהכא מטעם דהוי כדופן ממש משום דהיינו רניתייהו‬ ‫דכלים מאדם לא ילפינן לענין דץ ראוי לניאת מים‬
‫כדאיתא נינמות שם עכ״פ יש נזה חידוש לדינא ושונ‬ ‫ננית הסתרים‪ ,‬ועוד דאם נימא כהרשנ״א וריטנ״א‬
‫הראו לי שהגד׳א נם׳ ד׳נ נלא׳׳ה מולק על הרמ״א‬ ‫נקידושין כ״ה דנית הסתרים דנעי ראוי לניאת מיס‬
‫וא״כ נזה״ז עכ״פ עלינו להחמיר‪ ,‬ועיין עוד נחי׳‬ ‫גם נאדם רק דרננן י׳׳ל דגזרו נאדם ולא נכלים‪ ,‬וננ״ד‬
‫המאירי מקואות פי׳ אחר נמשנה שם‪ .‬ע״ע לרןםן סי׳ קכ־נ‬ ‫נתוסף עוד דעות הסונרים דכל עיקר דין טנילת כלים‬
‫סט״ז — אם שכח ולא הטניל כלי מע״ש וכו׳‪ ,‬יתננו‬ ‫ממים שנדה טונלת נהם כמנואר נע׳׳ז פ״ה ע״נ א״כ‬
‫לגוי נמתנה‪ — ,‬עיין נד׳׳ת ס״ק קי״א מש״כ‬ ‫י״ל דכ״ה כאדם )דהא שאר כלים לענין מנילה פגי‬
‫נשם תשונת הרשנ״ש מדין דלא תחנם דאסור ליתן‬ ‫מה׳׳ת נפחות ממ׳ סאה( ויהי׳ דין נית כסתריס ננ״ד‬
‫להם‪ ,‬דהכא שאני כיון דלא קעניד לחנינה רק לעונת‬ ‫דט׳׳כ כאדם לא כשאר כלים דלית נהו דין ניכ״ס‪ ,‬מ״מ‬
‫ישראל‪ ,‬ועוד יש לצרך דעת הסונרים דנגוי נזה״ז אלו‬ ‫פשוט דפרטים לא ילפינן מגדה‪ ,‬אלא רק עיקרי דיני‬
‫שאין עונדים לע״ז אין איסור‪ ,‬והוא דעת הרשנ״א‬ ‫טנילה נמ׳ סאה‪ ,‬וכנר הוזכרה סנרא זו נפוסקים‬
‫ומאירי‪ ,‬אולם נמקו״א נררתי דדעת המחמירים נכל‬ ‫לענין אמר‪.‬‬
‫גוי הם עיקר נהלכה‪ ,‬ואם נסתפק אם הכלי הוטנל‬ ‫ומכ״ש אם נצרך עוד מש״כ הח״ם נחי׳ כאן ס״ק י״ג‬
‫יש מקום להתירו לטנול שנת ויו״ט מכח ספק ספיקא‬ ‫דנהי דצריך לכטניל לכתמלה גם ידות כלים‬
‫דילמא כנר נטנל א״כ אין כאן תיקון‪ ,‬ודילמא כדעת‬ ‫מ״מ דיענד לא מעכנ‪ ,‬דכלל מונח אצל הח״ס דכל‬
‫הסונרים נאו״ח סי׳ שכ״ג דכל טנילת כלים מותר‬ ‫שצריך הגעלה נחמץ צריך מנילה נצוגן‪ ,‬שאם לא צריך‬
‫נשנת׳ )ועיין ג״כ נם׳ כך החיים שם(‬ ‫הגעלה א״כ לא מוזכר נפרשת מדין לענין הגעלה ולא‬
 ‫?כה‬ ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן צב‬
‫ומטבילן — כנה שיטת הירושלמי מוכח לכדיא דכל דין‬
‫טבילה בזבין ‪ p‬הגוי הוא חידוש של האמוראים דד‬
‫ירמי׳ חידש להם שצריך להטביל בשביל שיצא מטומאת‬
‫עכו״ם וכו׳‪ ,‬וד הושעי׳ עשה מעשה דזבין מעכו״ס‬
‫וטבל — והלא משנתינו הוא את שדרכו להטביל יטביל‬
‫דלפרש״י טבילה ממש‪ ,‬וע״כ דמשנתינו בישנים שנשתמש‬
‫בכם צונן דאלו נפקי מפשטא דקרא דתעבירו במים —‬
‫והירושלמי חידוש גם כנגפלין והמלובנים והחדשים‬
‫משום שיצא מטומאת גוים וכו׳ — ומשמע דלהירושלמי‬
‫ודאי אלו לאו דאורייתא דהא לא מייתי קרא כלל אלא‬
‫מסברא דיצא מטומאת גוי‪ ,‬ובגמרא דילן מייתי ע״ז‬
‫קרא דאך במי נדה וגו׳‪ ,‬ולפי דרך זה נראה לענ״ד דגם‬
‫אם נימא דטבילת כלים לאו דאורייתא היינו באלו‬
‫שהטבילה היא הוספת טהרה‪ ,‬או בחדשים אבל מקרא‬
‫דתעבירו במים לרש״י ודאי דאורייתא שזה עיקר‬
‫טהרתן‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫והנה בהא דילפינן מאך במי נדה יתחטא דבעינן מ׳‬
‫סאה — וכ׳ התום׳ והראשונים דטבילת כלים‬
‫מטומאה בעלמא סגי ברביעית או בשיעור שהכלי‬
‫מתכסה בו‪ ,‬מ״מ גזה״כ הכי דבעינן מ׳ סאה ובעניותי‬
‫י״ל קצת בזה — למש״כ בתשובת הריב״ש סי׳ רצ״ד‬
‫דמים שכל גופו עולה בהם ד׳ל בטל בהם מלשון תעלה‬
‫באחד ומאה‪ ,‬דבמקוה בעינן תרתי כסוי כל הגוף‪,‬‬
‫ומלבד זה ביטול הגוף למים‪ ,‬וזה בשיעור מ׳ סאה‪,‬‬
‫וטעמא דמלתא נלענ״ד דבכל טומאה איכא תרתי חדא‬
‫עצם הטומאה שנטמא בו‪ ,‬ושנית כפגם והחשם שנמשך‬
‫מחמת הטומאה להאדם‪ ,‬וכל זמן פלא נטהר מטומאתו‬
‫ופגמו עדין בטומאתו‪ ,‬וזה ענין ביטול שכ׳ הריב״ש‪.‬‬
‫אלא דבכליס לא הקפידה תורה רק על העברת‬
‫טומאה לכן די בכסוי ע״י מים לבד ולא בעינן‬
‫מ׳ סאה‪ ,‬אבל באדם בעינן העברת הטומאה‪ ,‬ובטול‬
‫הפגם לזה בעינן מ׳ סאה‪ ,‬וי״ל חה בעצמו מחלוקת‬
‫הראשונים ביו״ד ריש סי׳ ד׳א אם בעינן מ׳ סאה‬
‫לאדם במים חיים‪ ,‬די״ל כנ״ל דהמצריכים מ׳ סאה ס״ל‬
‫דלא יתכן בטול פגם הטומאה אלא בשיעור זה לא‬
‫פחות ע״כ גם מים חיים לא אהני בפחות‪ ,‬והשתא הכא‬
‫לענין טבילת כלים דהטבילה אינה לטהר מנגיעת‬
‫טומאה אלא ע״י כיציאה מטומאת גוים בכללה והכנס‬
‫בקדושת ישראל‪ ,‬לזה צריך בטול הטומאה ובטול‬
‫הטומאה רק במ׳ סאה‪.‬‬
‫ודע דנסתפקתי לענין גר שנתגייר אם צריך טבילה‬
‫לכליו מעיקר הדין דהא אין לך יוצא מטומאת‬
‫גוי ונכנס לקדושת ישראל גדול מזה‪ ,‬או דלמא כיון‬
‫דאינו דומיא דמעשה שהי׳ שאין כאן לקיחה לא צריך‪.‬‬
‫ובעניותי פשוט דצריך דדומיא מעשה שהי׳ אינו טל‬
‫עצם הלקיחה שצריך קנין דאין הקנין‬
‫הגורם‪ ,‬אלא הגורם הוא דמעיקרא הי׳ לגמרי ברשות‬
‫שבט‬
‫סימן צב‬
‫בחיוב טבילת כלים‬
‫א‪.‬‬
‫כתיב כל דבר אשר יבא באש סעבירי באש וטהר אך‬
‫במי נדה יסחטא וכל אשר לא יבא באש תטבירו‬
‫במים — וג׳ דרכים לפנינו בפירוש הפסוק — דכל‬
‫אשר יבא באש היינו הכשר ע״י ליבון או הגעלה במים‬
‫רוסחין וכל אשר לא יבא באש סעבירו במים היינו‬
‫טבילה במקוה ‪ n‬סאה והוא דעס רש״י בפי׳ הסורה‬
‫ובעניוסי הוא ג״כ דעסו בשיטס הש״ס ע״ז ע׳׳ה ע״ב‬
‫כאשר נבאר אי״ה‪ ,‬הדרך השני הוא דעס הרמב״ן‬
‫והרבה ‪ p‬הראשונים דכל אשר יבא באש כנ״ל כולל‬
‫ליבון והגעלה‪ ,‬וכל אשר לא יבא באש סעבירו במים‬
‫היינו הדחה ושפשוף מהדבוק בעין על הכלי‪ ,‬אבל‬
‫טבילה במ׳ סאה או דהוא מה״ס וילפינן לה מאך במי‬
‫נדה יסחטא מים שהנדה טובלס והוא דרשה גמורה‪,‬‬
‫או שהפסוק כמשמעו להזאת מי חטאת וכתרגום‬
‫אונקלס‪ ,‬ודרשה בש״ם ע״ז אסמכתא בעלמא דטבילת‬
‫כלים רק דרבנן‪ ,‬הדרך השלישי הוא דעת הסמ״ג לאוין‬
‫קמ״ח דכל דבר אשר יבא באש היינו ליבון באש‪ ,‬וכל‬
‫אשר לא יבא באש תעבירו במים היינו הגעלה במים‬
‫רותחין ועיין בח״ס בתשובות יו״ד סי׳ קי״ד — וכן‬
‫פי׳ הגאון בעל הפלא״ה בם׳ פנים יפות‪.‬‬
‫והנה הרמב״ן הקשה לרש״י דטבילה במים ילפינן מאך‬
‫במי נדה יתחטא ומוטהור יתרה‪ ,‬ומהר״א‬
‫מזרחי כ׳ דגם לרש״י אין במים מקרא מיוחד לדין‬
‫טבילה אלא מדכ׳ תעבירו במים בפתח המ״ם משמע‬
‫מים הנזכרים במקרא דהיינו אך במי נדה יתחטא דזה‬
‫כמקרא האמיתי לדין טבילה‪ ,‬ובעניותי י״ל דלרש״י‬
‫איכא ב׳ דינים בדיני טבילה האחד פשוט שהוא מה״ת‬
‫לכל דהיינו כל אשר לא יבא באש אש ממש וחמי כאש‬
‫שאלו צריכים ליבון והגעלה אלא דמכ׳׳מ נשתמש בו צונן‬
‫תעבירו במים‪ ,‬במים בפת״ח היינו מים הידועים ואזיל‬
‫רש״י בזה לטעמא שכ׳ בחגיגה י״א ע״א לענין מקוה‬
‫דמים בפתח משמע מים המיוחדין לאפוקי שאובין‬
‫יע״ש׳ ומטבילה■ הזאת שהיא הכשר של כלי הגוים‬
‫דנשתמש בצונן הוא דאיירי משנתינו לפרש״י במשנה את‬
‫שדרכו להטביל יטביל‪ ,‬אבל מטבילה שהיא טהרה נוספת‬
‫חון ליבון והגעלה וכן בכלים חדשים לא איירי משנתינו‬
‫— וזה מה שנתוסף בברייתא בגמ׳ ונדרש מקרא אחר‬
‫דאך במי נדה יתחטא ומהטכור הוסיף לך טהרה‬
‫אחרת‪ ,‬ושוב ראיתי כעין דברינו בהעמק שאלה במדבר‬
‫קל״ז — י״ב ונלענ״ד דכן הוא פשטות הירושלמי‬
‫בשמעתק — תני רבי כושעי׳ צריך להטביל כהדא ד‬
‫אמי סלק עם ד יודן נשייא לחמתא דגדר וכו׳ שאלון‬
‫לד ירמי׳ אמר צריך להטביל לפי שיצאו מטומאת הגוי‬
‫ונכנסו לקדושת ישראל וכו׳ ד כושפי׳ זבין כלים‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן צב‬
‫כלים של איסור כיון דאין ההיתר בא ממילא‪ ,‬ונדרים‬
‫שאני דמצוה לתשול עליהם‪ ,‬וכ׳ התשורת שי דהה״ד‬
‫הכא כיון דמצוה לטבול דאינו בטל‪ ,‬לא ידעתי מה‬
‫קאמר דהתם נדרים יש מצוה בהתרתן ועומדים להתיר‬
‫א״כ הוי דשיל״מ‪ ,‬אבל מה זה למצות טבילה בנ״ד‬
‫דע״ז דנין‪ ,‬וכיון שיש רוב נגדו א״כ המצוה בטלה‪ ,‬מ״מ‬
‫טעם הראשון נראה לדיני כדישל״מ מטעם הנ״ל‪.‬‬
‫איברא לענין ברכה בנדון זה אינו מבואר שם‪ ,‬והנה‬
‫אם טובל התערובת ביחד בודאי שייך לברך‪,‬‬
‫אמנם אם יברך על טבילת כלי או טבילת כלים הרני‬
‫מסופק ויותר נראה על טבילת כלי‪ ,‬כיק דרק כלי אחד‬
‫חייג בטבילה ‪ p‬הדץ אע״פ שצריך לטבול כולם‪ ,‬ובלקח‬
‫כלי אחד מהתערובת לשיטת הסוברים דגם בדשיל״ד‬
‫אמרינן כל דפריש מרובא פריש א״כ אינו חייב בטבילה‬
‫כלל‪ ,‬וגם להסוברים דגם כל דפריש מרובא פריש אץ‬
‫אומרים בדשיל׳׳מ מ״מ חייב רק בטבילה בלא ברכה‬
‫והוא פשוט‪.‬‬
‫ואם כלים שנקחים ‪ p‬הגויים הם רוב בודאי חייב‬
‫בטבילה‪ ,‬אמנם לענין ברכה מסופק בתשורת שי‬
‫שם‪ ,‬וטעם ספיקו משום דלפי דברי המ״כ ודעמי׳‬
‫דהיתר אינו גטל באיסור ועוד לפמש״כ הר״ן נדרים‬
‫נ״ב דכשאיסור יש לו היתר חשיב מין במינו וגם לרבנן‬
‫צא גטיל‪ ,‬וא״כ כשנתערב היתר גרוג איסור והאיסור‬
‫הזה דשיל״מ חשיב היתר בהיתר דגם לרבנן לא בטל‬
‫וא״כ כשנוטל כלי מתוך התערובת הו״ל כעץ קבוע‬
‫מחצה ע״מ דלא שייך ברכה‪ ,‬ולדידי כ״ז לא שוה‬
‫גמחכ״ת דהאיך שייך לומר דלא לגטל כלי הפטור‬
‫מטבילה גרוג כלים החייבים מטעם דיש להם מתירץ‬
‫דאפשר לטבלן‪ ,‬דלענין זה לא נקרא דשיל״מ דהא אפשר‬
‫נטבלן היינו לעמוד באיסור ובחיוב שלהם דחייבים‬
‫בטבילה‪ ,‬וא״כ איך יהי׳ זה סבה לפטור מטבילה‪,‬‬
‫ואינו דומה כלל למש״כ הר״ן שם דיש מציאות דשניהם‬
‫יהע מותרין ממש היינו דאזל לה איסור ויחזור להיתר‬
‫משא׳׳כ נ״ד‪ ,‬ותמה אני על הגאון שלא עמד בזה‪.‬‬
‫אבל מה שאפשר לדון בבטול זה של הפטור מטבילה‬
‫תוך חייבים בטבילה הוא מש״כ גדולי אחרונים‬
‫אם שייך כלל גטול לחייב המבוטל בחיוב מצוה שיחול‬
‫עליו התחייבות חדש ע״י גטול ועיין מש״כ געניי גזה‬
‫בתשובת שגט הלוי ה׳׳ג סי׳ י״ט וסי׳ ק״ד‪ ,‬מ״מ‬
‫להחמיר לטבול כולן בודאי בטל‪ ,‬ועוד כיון דאינו ניכר‬
‫בלא״ה צריך לטבול כל התערובת‪ ,‬מ״מ לענין ברכה‬
‫עלינו לחוש דכה״ג לא שייך בטול א״כ בלקח מתוך‬
‫תערובת כלי א׳ הו״ל לענין ברכה ספק דלא מברכינן‪.‬‬
‫אמנם כשפירש כלי א׳ מתוך התערובת דנימא כל‬
‫דפריש מרובא פריש לענין ברכה הנה גם׳ הנ״ל‬
‫מביא מם׳ זכל״א ח״ג אות ם׳ דלא אזלינן בברכה בתר‬
‫רובא‪ ,‬וכפי שראיתי גם׳ הנ״ל בהעברה מיירי שם מדין‬
‫רוג דעות הפוסקים המחייגים גרכה ומיעוט אינם‬
‫מחייבים בכה״ג באמת יש מקום שלא לברך דלענין‬
‫שבט‬ ‫קכו‬
‫גוי — ועכשיו ננגס לגמרי לקדושת ישראל וזה לא‬
‫משכחת בעלמא אלא בלקיחה ולא בשאולה‪ ,‬אבל בגר‬
‫שנתגייר שפיר משכחת לה גם בלי קנין כלל וצריכים‬
‫טבילה ‪ p‬כדין‪ .‬ע״ע ח״ו סי׳ רמ״ה‪-‬ב‬
‫ג‪.‬‬
‫בהא דפליגי הראשוגים אם הגעלה קודם טבילה‬
‫מעכב או לא די׳׳א דמעכב משום טובל ושרץ‬
‫בידו עיין בראשוגים כאן וביו״ד סי׳ קכ״א — וראיתי‬
‫בריטב״א יבמות מ׳׳ז ע״ב במה דהקשה דלמה משהק‬
‫אחרי המילה במילת גר עד שיכול לטבול יטבילוהו‬
‫תחלה ומיד יכולים למולו והוא ישראל‪ ,‬ותי׳ וז״ל וי״ל‬
‫כשהוא ערל אין טבילה מועלת דה״ל כטובל ושרץ בידו‬
‫דאפי׳ דיעבד מעכב‪ ,‬ותדע דהלקח כלים מן הגוים‬
‫שצריכים להטביל ולהגעיל הגעלה ^דמת‪ ,‬ואע׳׳ג דהתם‬
‫דיעבד אם הקדים טבילה יצא שאגי הכא דטומאת‬
‫ערלות טומאה גמורה ע״כ — דברי הריטב״א קלורין‬
‫׳לעינים להבץ כי גיעולי נכרים הם עיכוב לטבילה‪,‬‬
‫כהסרת ערלה לטבילת גר‪ ,‬ולא זו אלא דהריטב״א‬
‫הביא מכלים לטבילת גר‪ ,‬והיינו שהוצק־ לראי׳ דמנ״ל‬
‫זה דערלה שאינה מטמאה מה״ת‪ ,‬נקרא שרן לענין‬
‫טבילה‪ ,‬לזה ■אייתי ראי׳ מגעולי נכרים‪ ,‬והיינו דאנו‬
‫דנין על המכוק של הטבילה‪ ,‬דבטבילת גר וטבילח כלים‬
‫בשניהם הטבילה כניסה לקדושת ישראל‪ ,‬לזה הערלה‬
‫מעכב בגרות דאין הערלה נקרא אלא על שמם כמבואר‬
‫סופ״ג דנדרים‪ ,‬והגעל בטבילת כלים כיו״ב‪ ,‬אלא‬
‫דבטבילת כלים אין הבליעה מניעת הקדושה כ״כ כמו‬
‫הסרת ערלה בגרות לכן התם מעכב דיעבד והכא רק‬
‫לכתחלה‪.‬‬
‫סימן צג‬
‫בענין נתערבו כלים המחויבים בטבילת כלי‬
‫עם כלים שאינם חייבים האיך יעשה לענין‬
‫טבילתן וברכתן‬
‫ראה ראיתי שנשאל בזה הגאון תשורת שי מהדו״ת‬
‫סי׳ ק״ד והיות כי יש מדבריו אינם מובנים לי‬
‫לדינא אכתוב דעתי העני׳ — הנה לענין תערובת‬
‫מיעוט כלי גוים המחוייבים ברוב כלים של ישראל‬
‫הפטורים כ׳ דחייב לטבול‪ ,‬וחילי׳ דיל׳ דהא לענין בטול‬
‫כלי איסור בכלי היתר קיי״ל ביו״ד סי׳ ק״ב דבטל ולא‬
‫הוי דשיל״י^ וטעמא דצריך להוציא הוצאות על הכשרן‬
‫וא״כ בטבילה דא״צ להוציא הוצאות הוי דשיל׳׳מ״ ועיץ‬
‫ע״ז ל״ז כי אתו לקמי׳ דר ינאי א״ל מיא בשיקעתא‬
‫דנהרא זילו טבולו‪ ,‬וה״נ בדידן‪ ,‬ואמנם מש״כ בס׳ הנ״ל‬
‫דגם לאידך שיטה שם דבלא״ה לא שייך דבשיל״מ בבטול‬
 ‫קכז‬ ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן צג‬ ‫שבט‬
‫הר״ח דמטבעות בגדר מבוזים דלא מטביעים אותם‬ ‫ברכה נחוש לדעת הסוברים שפטור ממצוה וברכה‬
‫לשם ע״ז הגם דעצם הצורה צורה של ע״ז‪ ,‬וממילא ל״ק‬ ‫והוא כעין קים לי לענין ברכה אבל כל דפריש מרובא‬
‫מה שעמד כ׳ על הב״ח בהגהותיו שם שהעיר מתום׳‬ ‫פריש הוא דין גמור וברור לדינא וכיון והחיוב ברור‬
‫ע׳׳ז נ״ב ע״ב ולא העיר מתום׳ ע״ז נו״ן ע״א‪ ,‬דהב״ח‬ ‫לענין המצוה ה״נ לענק הברכה‪ ,‬ועוד דהלום ראיתי‬
‫שפיר הקשה ממש׳׳כ תום׳ נ׳׳ב ע׳׳ב דצורה על מטבע‬ ‫בשד״ח במערכת ברכות יח—ד דהביא כתות כתרה‬
‫אסורה‪ ,‬וע׳׳ז חילק לנכון דהתם מיירי מאיסור עשיה‬ ‫פוסקים לענין ברכה על הרוב‪ ,‬ולדינא יראה דהמברכיס‬
‫דלא תעשון אתי כמבואר בע״ז מ׳׳ג וכמה מקומות‪,‬‬ ‫מחמה רוב הם יותר עיקר בהלכה‪.‬‬
‫ולפ״ז איכא ג׳ גדרים במטבנ^ איסור עשיה‪ ,‬איסור‬
‫הנאה‪ ,‬ואיסור הסתכלות‪ ,‬איסור עשיה כיון דקעב‪T‬‬
‫צורה אסורה שפיר דאיכא וגם להחזיק אצלו אסור‪,‬‬
‫איסור הנאה ליכא כיון דנדון כמבוזין כמש״כ תום׳‪,‬‬ ‫סימן צד‬
‫ואיסור הסתכלות זה תולה בב׳ דבורי התום׳ דשבת‬
‫ודע״ז‪ ,‬ובאמת יראה די״ל דהני ב׳ דבורי התום׳ לא‬ ‫כבוד ידידנו הרב המופלג טובא ירא ושלם‬
‫פליגי כלל אהדדי דבשבת קאמרי דנעשה לנוי וד׳ל‬ ‫בתו׳׳י רבי אלטר דוד היילברון לאי׳׳ט‪.‬‬
‫דהצורה היא צורת נוי אבל בנעשה לשם ע״ז ד׳ל צורת‬
‫ע׳׳ז‪ ,‬אמנם עדיין לא נעבד ובמטבעות ‪ p‬הסתם לא‬ ‫אחדשה״ט וש״ת באה׳^‪,‬‬
‫יעבדו על זה אעפ״כ אסור דהאיסור מטעם הפנאה‬ ‫היום בא לפני מכתבו היקר מיום ר ניסן תשל״ו‪,‬‬
‫למה ששייך לע׳׳ז‪ ,‬וכן מוכח להדיא ברא״ש במם׳ שבח‬ ‫ואשיב בקצור‪ ,‬ע״ד אדם א׳ שבא לפניו וספר‬
‫שם‪ ,‬ובע״ז נו״ן מדברים מצורת ע׳׳ז וא״כ הי׳ בזה‬ ‫שיש לו מטבע של כבוד שנתן לו זקנו שקבל ממלך‬
‫איסור אילמלא שמרוב רגילות לא מסתכל כלל ע״ז‬ ‫יוגוסלאביא לאות הצטיינות‪ ,‬לשאת על חזהו וחרות‬
‫בגדר הפנאה‪ ,‬ולא יבא להמשך אחדו‪ ,‬וזה החמיר‬ ‫עליו צלם צלב וגם פסל של גו^ אדם שלם בלבושיו ולפי‬
‫עצמו בנן של קדושים‪ ,‬א״כ שני החילוקים אמת‪.‬‬ ‫דבריו הוא ע״ז שלהם‪ ,‬מורישו הי׳ ת״ח ויר״א ואין‬
‫ולמעשה פשוט דאסור ע״פ המבואר בשו״ע יו״ד סי׳‬ ‫לו ספק ששאל ע״ז בכ״ז בקש לברר פסק ההלכה בזה‪,‬‬
‫קמ״א ס״ז בטבעת וכו׳ דכל צורה בולטת‬ ‫וכבוד מעלתו העיר שפיר בכמה ענינים‪ ,‬והיות זמני‬
‫אסרוה להחזיק ומכ״ש כיון דאיכא גם צורת ע׳׳ז כנ״ל‬ ‫קצר אעבור בפרשה דא רק לצורך‪.‬‬
‫אע״פ שלא עשו לשם ע״ז‪ ,‬ומכ״ש דלפי דעתי דסברת‬
‫הנה כב׳ העיר משבת קמ״ט ע״א ודיוקן עצמו אף‬
‫התום׳ דע׳׳ז מ׳׳ג ע׳׳ב בשם הד׳ח לא שייך רק‬
‫בחול אסור‪ ,‬וכ׳ תום׳ דבשוי׳ לשם ע״ז איירי דאי‬
‫במטבעות הרגילות היוצאות במסחר דאלו בכלל מבוזין‬
‫לשם נוי אינו אסור מעיקר הדין‪ ,‬וראי׳ מבנן של קדושים‬
‫ולא נעשה לשם ע״ז‪ ,‬אבל מטבעות אלו שהם נעשים‬
‫דלא מסתכל בצורתא דזוזא כמבואר ע׳׳ז נ׳ ע׳׳א מכלל‬
‫במיוחד לשם מטבעות של כבוד פשיטא דבכלל מכובדים‬
‫דאחרינא מסתכלים‪ ,‬ובתוס׳ ע״ז שם דלא שייך הפנאה‬
‫הם‪ ,‬כן אפשר לצדד‪ ,‬אבל למעשה אין אנו צריכים •לזה‪.‬‬
‫בזוזי משום שנושא ונותן בהם תדיר‪ ,‬וזה רבותא דבנן‬
‫לרוב הטרדה לא אוכל להאריך יותר ואשתדל בל״נ‬
‫של קדושים דאעפ״כ החמיר על עצמו‪ ,‬אמנם כב׳ העיר‬
‫בבא הזמן להשיב גם על שאר דבריו היקרים‪.‬‬
‫ממש״כ תום׳ בע״ז מ״ג ע״ב ד׳׳ה שעל הסדינין וכר‬
‫הרני דוש״ת בלונ״ח — מצפה לחסדי ה׳‬
‫ד׳ח גרם מטבעות הילכך מותרין מטבעות שיש בהם‬
‫צורת ע״ז‪ ,‬וא״כ לק״מ מד סימאי דהיינו חסידותא‬
‫דלא אסתכל גם במטבעות ולשאר בן אדם אין איסור‬
‫כלל גם אם מסתכל‪ ,‬וזה דלא כמש״כ תום׳ נ׳׳א ע׳׳א‬
‫סימן צה‬ ‫דההיתר משום דלא מסתכל זה כנראה כוונת מר נ״י‪.‬‬
‫הערות קצרות לדינא ביו״ד ם״ קע״ז — וקמ״א‬ ‫ולדידי פשוט דהתום׳ מ״ג ע׳׳ב‪ ,‬ונו״ן ע״א ב׳ דברים‬
‫נפרדים הם דמש״כ תום׳ נו״ן ע״א מדבר‬
‫א‪.‬‬ ‫באיסור אל תפנו אל אלילים אל תפנו אל מדעתכם‬
‫יו״ד סי׳ קע״ז — ס״ז — בט״ז ס׳׳ק י׳׳ד פי׳ שיהי׳‬ ‫וכיון שהצורה שעליו צורת ע״ז אפי׳ לא נעשה לשם ע״ז‬
‫הכל מלוה ולא עיסקא וכו׳ ‪ ------‬לפי משמעות‬ ‫ולא נאסרה המטבע עי״ז מכ״מ על צורת ע״ז בעצם‬
‫הלשון הדברים תמוהים דאם הוא באמת מלוה מכאן‬ ‫אסור להסתכל מלאו הנ״ל‪ ,‬ויותר מזה כ׳ הרמב״ם פ׳׳ב‬
‫ואילך א״כ האיך הותר רבית קצוצה עי״ד מה שבא‬ ‫ה״ג דלאו הזה כולל כל הפנאה מדרכי התורה לאו‬
‫תחילה לידו בתורת פקדון — דמתחלה פקחן ועכשיו‬ ‫דוקא ע׳׳ז יעש״ה‪ ,‬משא׳׳כ התום׳ מ״ג ע״ב מדברים‬
‫מלוה וכבר נתקשה בזה בחוות דעת אמנם ח״א העירני‬ ‫מאיסור הנאה של חפצים הנמצאים דבמכובדים אסור‬
‫די״ל דהט״ז לא האמת קאמר אלא כך עלה על דעתו‬ ‫ובמבוזים מותר כמבואר במשנתינו שם‪ ,‬וע׳׳ז כ׳ בשם‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן צה‬
‫סימן צו‬
‫כיון שתגאי זה נמל כיו) דאיסורא הוא א״כ שוג גאמח‬
‫ח׳ אייר כ״ג לספירה תשל׳׳דז לפ״ק‪.‬‬
‫כנוד ידידנו הה״ג המופלג מזכה הרנים רני‬
‫משה וינער שליטא נעמח״ס הדרת פנים‪.‬‬
‫איגו חייג ליתן רק כדי הקצנה דאע׳׳פ שהתנאי‬
‫אחדשה״ט ושת‪,‬‬
‫יקרתו קנלתי ואשר נקש לנאר עו״פ טעמי ונמוקי‬
‫נאיסור מכונת הגלוח‪ ,‬וטעם ושיטת חזון איש‬
‫זי״נג אכתוג נקצור‪ ,‬הנה תער נתורה לא כתיג‪ ,‬ושני‬
‫יסודות האיסור נזה הם השחתה וגילוח‪ ,‬וגדר השחתה‬
‫כ׳ הר׳ן פ״ג דמכות כל שאין השערות ניכרות‪ ,‬ונרינ״ן‬
‫שם כ״א ד״ה ת״ל כתג היתר מספרים נעלמא משוס‬
‫שאין חותכין נצד העיקר אנל כל שחותך נצד העיקר‬
‫דהיינו נתחלת חלק השער הנגלה היוצא מתוך העיקר‬
‫הוא נגדר תער‪ ,‬וא״כ מכונית הנ״ל הוא תער דאורייתא‬
‫ממש‪ ,‬ומספרים כעין תער הוא החותך סמוך לנשר‬
‫דהיינו שמניח המספרים סמוך לנשר אך אין חותך‬
‫סמוך לנשר ממש כ״ה פשטות הסוגיא דנזיר נ״ח ע״נ‪,‬‬
‫וע״ש מ׳ ע״נ‪ ,‬וכ״ה סוגית הראשונים‪ ,‬וזה הי׳ פשיטת‬
‫הח״ס או״ח סי׳ קנ״ד לאסר מה״ת אפי׳ נמספריס אס‬
‫הי׳ חותך כתער ממש‪ ,‬והשערתו של הח״ס נתאמת‬
‫נימינו‪.‬‬
‫ואל ישיא לג האדם לומר שדהתו״ס ל״ט ע״א ד״ה‬
‫‪,‬נזיר שגילח שכתנו שכעין תער ג״כ משמית‬
‫מעיקרו‪ ,‬וכ״כ התוס׳ עוד שם מ׳ ע״א ד״ה ונתער‬
‫חולק על יסוד הנ״ל שכתננו דכל שהיא סכין וחותן‬
‫סמוך לעיקרו ה״ה תער דאורייתא‪ ,‬דדא טעותא היא‬
‫שהרי התוס׳ ננזיר שם מ׳ ע״כ ד״ה דתניא כ׳ נעצמם‬
‫וז״ל ונמספרים ליכא השחתה שאינו נוטל השער‬
‫מעיקרו ושרשו‪ ,‬הרי מפורש כהח״ס דאלו הי׳ נוטל‬
‫נמספרים השער מעיקרו ושרשו הי׳ גם נמספרים דין‬
‫תער דאורייתא‪ ,‬ומעיקרו ושרשו היינו עד העיקר לא‬
‫השורש ממש‪ ,‬דודאי אין השורש עצמו נכלל דזה גם‬
‫נתער דאורייתא לפי הלכה אינו יסוד לאיסורו‪,‬‬
‫ודהתו״ס שם ל״ט ע״א ומ׳ ע״א הנ״ל‪ ,‬ע״כ מתפרשים‬
‫נאחד מתרי אנפץ דאו דדין זה מיוחד ננזיר דהתם‬
‫תער מפורש כתיג ואפי׳ כעץ תער ממש אינו תער אנל‬
‫דרך זה קצת דחוק‪ — ,‬או מה שנראה יותר שהתוס׳‬
‫עיקרם אשאר המעכירים כתלושה וכדומה קאי כאשר‬
‫יראה נדנריהם והיינו דאם לא דומה עכ״פ נזה לתער‬
‫שתלשו מעיקרו ושרשו כיון שגם נגלוח אינו דומה כיון‬
‫דדרך תלישה וכה״ג הוא א״כ נמה דומה לתער‪— ,‬‬
‫אנל מספרים דדומה נצד של גלוח אם הי׳ גם צד‬
‫הדמיון שנוטל עד עיקרו ושרשו א״כ דומה לגמרי לתער‬
‫והוא תער ממש כמפורש נדהתוס׳ שם מ׳ ע״נ הנ״ל‬
‫שו״ר שגם ידידי ש״נ הגר׳נ גשטטנר שליט״א נתשונתו‬
‫פי׳ כן דהתו״ס והוא נכון — ונלא״ה דנרי הרמנ״ם‬
‫פ״ו מנזיר ה״א מחלוקת על דנרי התום׳ הנ״ל‪.‬‬
‫שבט‬ ‫קכח‬
‫כשהתגה ליתן דגר קצוג גין ירויח גין לא ירויח‪ ,‬אמגס‬
‫גם הלואה לא הוי דגם תגאי זה נאיסור געשה ומינטל‬
‫וגשאר מחצה פקדון כנראשונה‪.‬‬
‫ו ס נחוו״ד דאם הקצנה היא פחות מהריוח מ״מ‬
‫כטל היינו לענק מה שנעשה נאיסור שיתן לו גם אם‬
‫לא ירויח — אנל מ״מ כנר ויתר הנותן העיסקא על‬
‫הריוח נשלימות ונסתפק נהקצנה — ונטניותי צ״ע‬
‫כזה דהא אנן סהדי דמה דויתר לו מהריוח משום‬
‫דלעומת זה הנטיח לו ליהן גם אם לא ירויח — אנל‬
‫כיון שאנן מנמלים חלק זה מהתנאי שונ יטעון ננרור‬
‫דאדעתא דהכי לא ויתרתי על שאר הריוח‪.‬‬
‫ש״ך ס״ק כ״ג — שאומרים לו וכר ואין משניעץ‬
‫אותו על הספק אלא אומרים לו זכור דעל‬
‫נאמנותך סמכינן — הגמ׳׳ר — פשוטן של דנריס דאין‬
‫משניעין את המקנל לחשוד אותו שנותן קצנה גם אם‬
‫לא הרויח כזה או לא הרויח כלל — לזה סמכינן‬
‫דאאמונחו סמכינן נאיסור רנית — ועיין נדגול‬
‫מרננה ונחוו״ד שהעירו מחו״מ סי׳ צ״ג ס״ד נהגה‬
‫די״א דמקנל עיסקא צריך שישנע שנועת השותפים‬
‫דאולי הרויח יותר מחלקו ולקח שלא כדין — אנל הכא‬
‫הא מיירי שישנע נאמת כך הרויח — ולא נחשונ שלא‬
‫הרויח ונותן רנית נזה נאק לכ׳׳נג‬
‫ב‪.‬‬
‫אחדשה״ט —‬
‫קיבלתי מכתנו ואשר שאל נענין ציורים של אריות‬
‫שתולים נפרוכת‪ ,‬האם מותר לכתחילה‬
‫■ לתלות או רק דענד‪ ,‬נ׳ ואם גם נימינו אסור‪ ,‬ג' — אם‬
‫צריכים להוריד ולהסיר‪.‬‬
‫אומר נקיצור צורת אריות אסור לעשות ננית הכנסת‬
‫נין על גני ארון הקודש נין ע״ג הפרוכת‪,‬‬
‫וכיוצא מפורש מדנרי הגאונים ונתוכם הרדנ״ז ח״ד‬
‫סי׳ אלך קע״ח שאסרו נפשיטות כמונא נד׳ת יו״ד‬
‫סי׳ קמ״א ס׳ץ סוס״ק מ״ח נשם תשונת תפארת צני‬
‫סו״ס ל״ו‪ ,‬ולענין להסיר‪ ,‬מן הדין היה להסיר ג״כ —‬
‫אמנם היות שנתשונת מחנה חיים ח״כ סי׳ כ״ט מלמד‬
‫זכות על כל עשיית האריות ננית הכנסת ונפרט מה‬
‫שעושים רק חצי ארי וצד השני חלק‪ ,‬ע״כ עכ״פ אץ‬
‫צריך לעשות מחלוקת ענור זה‪ ,‬אמנם לכתחילה עלינו‬
‫לחוש לכל הגאונים שאסרו שהם גדולים נחכמה ונמנין‪,‬‬
‫ונדנרי הרג מחנה חיים יש דנרים הצ״ע ונפרט מש״כ‬
‫דהמנהג לעשות אריות נונע מעשיית נ׳ כרונים נמקדש‬
‫ומה דמות ודמיון זל״ז — ומה ענין אריות לכרונים‬
‫— וגם לדמיונו צ׳׳ע וכי מותר לעשות ח׳ץ כרונים‬
‫ננית הכנסת אלא הדנרים רחוקים וצ׳׳ע לסמוך‬
‫עליהם‪ ,‬עכ״פ לכתחילה נודאי לא‪ ,‬היות כי זמני קצר‬
‫אע״פ שאפשר עוד להאריך אסיים‪.‬‬
 ‫קכט‬ ‫הלוי‬ ‫ידד סימן צו‬
‫תגלה‪ ,‬מנץ לכל העריות ב״ת ובל תגלה ת׳׳ל לא תקרבו‬
‫לגלות ערוה — אני ה׳ נאק לשלם שכר‪.‬‬
‫הנה פי׳ נדת טומאתה ולא אמר בטומאתה ד׳ל כל‬
‫זק שהיא מנודה מחמת טומאתה‪ ,‬שכבר כתב‬
‫הרמב״ן פ׳ ויצא )ל׳׳א — ל׳׳ה( כי שק נדות לרוב ^‬
‫ול־וח המ״ח יס גו‬ ‫ריחוקן‪ *,‬וארז״ל ר״ה כ״ו ע״א דהץ קורץ לנד®‬
‫■כאשה ‪m‬‬ ‫גמולה דא מבעלה‪ ,‬וכבר הביא הרמב״ן ש‪ 0‬מברייתא ‪min‬ג‬
‫דמס׳ נדה שלא נמצא אמנו שתלמיד אסור לשאול בשלום‬
‫נדה‪ ,‬וא׳׳ר נחמי׳ אפי׳ דבור היוצא מפיה ט״ק^ ןא״ר כלמ■אדס‪pcto .‬‬
‫ונשיס ‪ ipnT‬ממס‬ ‫‪,‬‬ ‫*‬ ‫! !‬
‫יוסנן אסור לאדם להלך אחרי הנדה ולדרוס עפרה תשנש נדללא»»•‬
‫ואסור להנות ממעשי ידי׳‪ ,‬ובזמנים הקדמונים ‪,5‬ן » »’ ט “‬
‫דטרה אצ» ‪f>w‬‬ ‫י‬
‫‪1‬הםמ־אשרת‪7‬דךשמא‬ ‫‪5‬אהל ‪3‬פ״ע מלוסק‪.‬‬
‫אמנם הקדמונים לפני מ׳׳ת לא היו מראקיא מ^ס ‪SfniS^mnt‬‬
‫רק בזמן זוב טומאתן‪ ,‬אבל כשעבר זק זיבת ‪|TOrt1n‬־‪.cT‬‬
‫הדם לא נשאר אצלם שום הרחקה‪ ,‬אבל תורת ה׳‬
‫תמימה אסרה לנו עד שתבא ותטבול במים‪ ,‬כארז״ל‬
‫שבת ס״ד ע״ב והדוה בנדתה בנדתה תהא עד שתבא‬
‫במים‪ ,‬פי׳ שלא תאמר שזמן הרחוק שע״ש זה נקראת‬
‫נדה פוסק עס פסיקת הדס ע״כ באתה תוה׳׳ק ופי׳‬
‫בנדתה ר״ל בריחוקה תהא וכו׳‪ ,‬וכן פי׳ מקרא שלפנינו‬
‫ואל אשה בנדת טומאתה ד׳ל כל זמן שהיא מנודה‬
‫מחמת הטומאה ואע״פ שעברה הזיבה אבל הטומאה‬
‫לא עברה‪ ,‬וטומאה זאת מחייבת הרחקה עד שתבא‬
‫במים‪ .‬עיע‪.‬ת״ה סי׳ קט״ז‪ ,‬ח‪-‬ה סי׳ ק״ב‪ ,‬ח״ו סי׳ קי״ט‬
‫ומה הם הרחקות דאורייתא ודרבנן‪ ,‬לדעת הרמב׳׳ם‬
‫הס ב׳ ביאת נדה‪ ,‬קרבת נדה כחיבוק ונישוק‬
‫שהם קרבות דאורייתא אלא שאין חייבים כרת רק‬
‫מלקות‪ ,‬והרחקות דרבנן שהם שהוסיפו חז״ל הקדושים‬
‫ע״פ תורה שבע״פ שנמסרה ג״כ מסיני‪ ,‬וחמורים בעונש‬
‫עוד יותר מלאוין ועשין דאורייתא כידוע מרבותינו‬
‫שחייבים עליהם מיתה ביד״ש‪ ,‬ולדעת הרמב״ן גס‬
‫הקרבה רק מדרבנן‪ ,‬אין ביניהם מחלוקת בחומר הענין‬
‫רק בשורש איסורו‪.‬‬
‫ודע והבן כי לענ״ד עוד חלק רביעי בהרחקת הנדה‬
‫שנשתדל שלא תהי׳ יצירת הולד וקליטת הזרע‬
‫בימי זוב טומאתה עד שתטבול כי כבר ארז״ל במ״ת‬
‫ומ״ר פ׳ תזריע כי נגעי אדם וכל מיני מחלות באים‬
‫מזה שהולד הי׳ נקלט בזמן שהאם לא מוטהרה כי עצם‬
‫קליטת הזרע אז הוא דבר הפוגם את הולד גס אם‬
‫אין שם ביאת עבירה‪ ,‬וכמבואר במד׳׳ר ע״י מותרות‬
‫פסולת שיש אז בגוך האשה‪ ,‬ומכ״ש כשיש ביאת עבירה‬
‫וגס קליטת הזרע‪ ,‬והאיך משכחת שיהי׳ קליטת הזרע‬
‫בלי עצם עבירה דעריות‪ ,‬הנה משכחת בדרך ההזרעה‬
‫המלאכותית שלפעמים אחרי שאילת חכס אנו מתירים‬
‫לחשוכי בנים להזריע מזרע הבעל )דוקא לא ח״ו מזרע‬
‫נכר כאשר בעו׳׳ה הרסו בזה( ואז השאלה אס מותר‬
‫להזריק זה בימי טומאתה כיון שאין כאן נגיעת איסור‬
‫מצד הבעל‪ ,‬לזה בא הגאון מהרש״ס ח״ג סו״ס רס״ח‬
‫וכ׳ דאינו מסכים לעשות מעשה זאת של רפואה רק‬
‫שבט‬
‫ובגדר מלקט ורהיעני‪ :‬ידוע שישנם ב׳ דעות‬
‫גראשונים דלריב״ן ושאר ראשונים רהיטני הוא‬
‫כלי אומנת שמגלח כמו תער והפטור משום שאק דרך‬
‫גלות בכך‪ ,‬ולדעת הד׳ן הר״ן רהיטני כעץ מלקט צבת‬
‫המלקט שערות שלא כדרך גלות‪ ,‬וא״כ בדיד! לשני‬
‫הפירושים אסור דמכונית הנ״ל כהיום דרך גלות בכך‬
‫ובאה אצל כל הגוים כהיום במקום התער ואיתמחי‬
‫למלאכת הגלות עוד יותר מתער‪ ,‬וכן לר׳ץ פשיטא‬
‫דכה״ג אסור מה״ת‪ ,‬ופשוט מאד דע״פ הלכה אין שום‬
‫‪,‬‬
‫הבדל בגודל הסכין אם הוא גדול או כ״ש ממש כיון‬
‫שהוא בגדר סכין למלאכתו וחותך ע״י חדודו‪ ,‬והחתוך‬
‫עד השחתה כמו תער‪ ,‬ומקום הגלות נשאר חלק למשנני‪.‬‬
‫ואין להתעקש דהוא בגדר כתוש ולא בגדר חתוך‬
‫כאשר עלה בדעת איזה בני תורה אשר רמז כב׳‬
‫מעל׳ דכל המודל שראינו ונפוצים בעולם חותכים ע״י‬
‫מהירות התנועה של הסכין בפגישתו עם שכנגדו וע״י‬
‫יסוד זה נבנה כל מציאות הזה‪ ,‬וא״א לחלוק על מה‬
‫שבהיר כשמש‪ ,‬ואפי׳ ימצא ע״ד מיעוט מציאות אחרת‬
‫אשר לא ראינו‪ ,‬מי יכניס עצמו לזה‪ ,‬וקורא אני ע״ז‬
‫מש״כ בח׳׳ס שם בסו״ד דהיוס יתירו זה וימשך שיתירו‬
‫גם את האיסור מדאורייתא גם לפי דבריהם‪ ,‬ומכ״ש‬
‫דלפי ענ״ד כל התפיסה הזאת של מעשה כתוש היא‬
‫תפיסה מוטעית במציאות הדברים‪) ,‬וע׳׳ע פסחים ל״ז‬
‫ע׳׳א יאמרו וכו׳(‪.‬‬
‫ומה שכ׳ בשיטת החזון איש זצללה׳׳ה‪ ,‬היות הי׳ לי‬
‫מו״מ בהלכה עם החזון איש עוררתי אותו פעם‬
‫על המכשלה הזאת והי׳ פשוט בעיניו לאיסור מאותם‬
‫טעמים שהזכרתי למעלה דהיינו שיטת הריב״ן ושאר‬
‫הראשונים סוך מכות‪ ,‬ולא ממומרא בעלמא אלא מעיקר‬
‫הדין‪ ,‬והדבר ידוע מאד בכל הסביבה שלו‪ ,‬זמה שלא‬
‫פרסם כן בספרו לא ידעתי הטעם‪ ,‬אבל וכי זה מה‬
‫שפוסק לא העלה הכל על הכתב הוא סבה לחלוק עליו‬
‫ביודענו שהי׳ דעתו נוטה לאיסור גמור ועד סוך ימיו‬
‫החזיק כן‪ ,‬והירא את דבר ה׳ ירחיק עצמו מכל הנ״ל‬
‫כמו מן התער‪ ,‬והיות כי מעל׳ כבודו נ״י זכה במצוה‬
‫הנ״ל יזכהו ה׳ הטוב גס הלאה להחזיק במעוז דרכו‪,‬‬
‫ואת מזכי הרבים יהי׳ נמנה‪ .‬ע־ע ח‪-‬ב סי־ ק־ה‪-‬ב‪ ,‬ח־ו סי׳ קי־ז‬
‫‪ v s‬ח־ה ם״ ק״א הרני דוש׳׳ת באהבה בלונ״ח מצפה לרחמי ה׳‪.‬‬
‫ע־ע ודי סי קל־ו‬
‫סימן צז‬
‫מה שהשבתי לחרד אחד שבקשני לבאר לו‬
‫בקיצור חומר איסור נדה‪ ,‬וכמה יסודות‬
‫בהרחקות ובהנהגות ווסתות‬
‫כתיב ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערוה‬
‫וגו׳‪ .‬ובספרא אין לי אלא שלא יגלה מנץ שלא‬
‫יקרב ת״ל לא תקרב‪ ,‬אין לי אלא נדה בל תקרב בל‬
 ‫הלוי‬ ‫ידד סימן צז‬
‫התורה כאשר עינינו רואות‪ ,‬אלא דאץ אנו מחזיקים‬
‫לכך שודאי ראתה דשמא אגדה הדם גלי שתרגיש גכך‪.‬‬
‫או שנדחה זמן ראיתה לזמן אחר‪.‬‬
‫וכבר ידועים גזה דגרי כנו׳׳ג קמא יו״ד סי׳ נ׳׳ה‬
‫שנטה לדרך זה שסמוך לוסת ‪ p‬התורה‪ ,‬וכן‬
‫נטה מרן הח״ס גכמה מתשוגותיו‪ ,‬ואע׳׳פ שאמת ניתן‬
‫לומר שמשמעות געלי שו״ע ושארי ראשונים דכוא רק‬
‫מדרגנן‪ ,‬אגל מגכירות שגלג שצריך להזהר מכ״ת גדגר‬
‫שעלול למכשיל‪ ,‬וכמש׳׳כ הג״י גיו״ד סי׳ קפ״ג‪.‬‬
‫ופשוט דלדידן שחוששין לעונת אור זרוע לאסר גם‬
‫עונה הקודמת חה רק מדרגנן להחמיר‬
‫לדורות‪ ,‬וניתן להתיר גמקום צירך כעין ליל טגילה‬
‫וכיו׳׳ג וכמש״כ כח״ם גתשוגה‪ ,‬אגל עונה עצמה לעולם‬
‫לא כותרה למעשה ודלא כתשוגת כנסת יחזקאל וגליון‬
‫מכרש״א‪ .‬ע״ע ח׳ב סי׳ ע׳‪ ,‬ח״ח סי׳ קצ״ה‬
‫בענין אפה שאמרה לגעלה טמאה אני גיו״ד סי׳‬
‫קפ׳׳ה דגלא נתנה אמתלא לדגריה נאמנת‪,‬‬
‫משום דשויא אנפשה חתיכתא דאיסורא‪ ,‬מסופק אני‬
‫אם שייך גתאריך הגא ענין פרישה סמוך לוסת אם‬
‫מחזיקים זה כראיה ממש או לא‪ ,‬וכדעת נוטה דזה‬
‫תולה גאמירתה דאם אמרה טמאה אני מחמת שהוסת‬
‫הגיע א״כ גם דין פרישה סמוך לוסת גכלל שויא‬
‫אנפשה חתיכה דאיסורא דגם זה קגלה על עצמה‪ ,‬אגל‬
‫אמרה טמאה סתם יתכן מכתם ומכ״ש אם אמרה‬
‫גפירוש כתם ראיתי‪ .‬ע״ע ח‪-‬ג ם‪ -‬קכ״ו‪-‬ב‬
‫הנה אתז״ל גנות ישראל הס החמירו על עצק שאפי׳‬
‫רואות טפות דם כחרדל יושגות עליו שגעה‬
‫נקיים‪ ,‬ומאמר זה יסוד כיסודות לטכרת גנות ישראל‬
‫לדורות עולם‪ ,‬שלא לחלק גזה״ז גין נדה לזגה‪ ,‬וכל‬
‫כרואה דם גאיזה אופן דינה כזגה לענין שגעה נקיים‪,‬‬
‫ואחז״ל גגרכות ל״א ע״א גפנין אין עומדין להתפלל‬
‫אלא מתוך הלכה פסוקה כי הא דר זירא גנות ישראל‬
‫החמירו על עצמן וכו׳‪ ,‬וגרמג״ם גסדר התפלה ונוסח‬
‫כתפלה‪ ,‬אחרי אלו דגריס שאין לכם שיעור הפאה‬
‫וכגכורים וכר שאומרים אחרי גרכת כתורה העתיק‬
‫כרמג״ם לומר אר״ז גנות ישראל וכו׳ כנה הלא דגר‬
‫הוא דכנהיגו לומר כן גכל יום גגקר‪ ,‬אלא משום דגזה‬
‫תולה כל קיומינו‪ ,‬וכדי שלא להגיד שגנות ישראל וכו׳‬
‫רק מנהג המקומות ולא הלכה פסוקה לזה הציגו זה‬
‫לאות הלכה פסוקה‪.‬‬
‫ואמר׳ מגילה כ׳׳ח ע׳׳ג גגי עוגדי׳ דר״ל דמשתמש‬
‫גתגא חלך זה כמשתמש גשונה הלכות ומייתא‬
‫עוגדא גגגרא דארכגי׳ לר״ל אכתפי׳‪ ,‬וא״ל ר״ל קרית‬
‫קרינא שנית א״ל תנינא וכףוא״ל האי גגרא גרצוני‬
‫לשמשך וא״ל א״כ תקגל ממני דגר זה דר זירא גנות‬
‫ישראל הם החמירו על עצק וכף תנא דגי אלי׳ כל‬
‫כשונה הלכות ככל יום מוגטחשהוא גן עוה״ג שנאמר‬
‫הליכות עולם לו הנה ר״ל למד לדעת להאי גנרא דלא‬
‫שבט‬ ‫סל‬
‫גימי טכרתה ולא כ׳ טעם לזה‪ ,‬אגל הטטס כאמור‬
‫הכי דפגימת גיאה ליתא אגל פגימת זרע קודש איכא‪.‬‬
‫ואע״פ שאח״ל גנדה ל״א ע״ג אץ אשה מתעגרח‬
‫אלא סמוך לוסתה שגאמר כן גפו! חוללתי‬
‫ע״ש גרש״י ור׳ל דכקליטה הי׳ גזמן גדתה חזינן‬
‫דיתכן יצירת כולד גטהרה גימי נידתה גתחלה‬
‫דיש לחלק גקלות דעל כל פגים תחילת הקליטה‬
‫כיה גהיתר‪ .‬דהכזרעה כיתה גימי טהרתה לא‬
‫כן כיכא דהכזרעה היתה גימי טומאתה ממש אפילו‬
‫גלא גיאת איסור‪ ,‬וכן לא תקשה ע׳׳ז ממש״כ כט״ז‬
‫יו״ד סי״ קצ״ה סק״ז גשם הג״ה סמ׳ק דגדה יכולה‬
‫לשכג על סדיני געלה ולא חיישינן דתתפגר גימי גדתה‬
‫עי׳׳ז דכיון דאין כאן איסור הולד כשר לגמרי‪ ,‬דוודאי‬
‫לעני! חשש רחוק המציאות כזה שתתעגר ע״י הסדינים‬
‫שהיה עליהם ש״ז מוקמינן אדיניה גיסודו דכיו! דאין‬
‫כאן גיאת איסור כולד כשר לגמרי‪ ,‬ממה שנוגע לפגם‬
‫היחום אגל עדיין לא נפלט מפגם הנזכר גמדרש כנ״ל‬
‫וגזה כמוגן אין הגדל אם כיה גיאת איסור או לא‪.‬‬
‫הטומאה הזאת טומאת הנדה היא דמיון לתכלית‬
‫ההתרחקות והטומאה כמאמר הנגיא‬
‫יחזקאל ל״ו‪ ,‬גן אדם גית ישראל כיושגיס על אדמתם‬
‫ויטמאו אותה גדרכס וגעלילותם כטומאה הנדה כי׳‬
‫דרכם לפני‪ ,‬וגישעי׳ ל׳ וטמאתם את צפוי פסילי כספך‬
‫וגו׳ תזרם כמו דוה צא תאמר לו‪.‬ע״ע ח־וסי■ ר‪-‬נ‬
‫ובזוה״ק פ׳ שמות תלה אינון דדחין שכינתא מעלמא‬
‫דדיורה דילה לא כוי געלמא וגני נשא‬
‫צווחין ולא אישהמע קליהון‪ ,‬מאן דשכיג גנדה גגץ‬
‫דלית מסאגו דתקיך געלמא גר מסאגו דנדה מסאגא‬
‫דא קשיא מכל מסאגא דעלמא אסתאג הוא וכל‬
‫דאקרגון גהדי׳׳‪ ,‬וגכל אתר דאזלינן אתדחייא שכינתא‬
‫מן גווייהו‪ ,‬ולא עוד אלא דגרמין מרעין על גרמי׳ ופל‬
‫זרעא דיוליד ע״ש עוד דגרים נוראים‪.‬‬
‫לענין פרישה סמוך לוסת שלמדו חז״ל מוכזהרתם‬
‫את גנ״י מטומאתם‪ ,‬אזכרה לגנ״י שיפרשו‬
‫מנשיהם סמוך לוסת ודעת כמה מגדולי רגותינו‬
‫שאזהרה זו מכ״ת דשמא יגא כוסת חיישינן‪ ,‬שמא כגר‬
‫גא לא חיישינן‪ ,‬דומיא דאמרו שמא ימות חיישינן שמא‬
‫מת לא חיישינן‪ ,‬גיאור הדגר דס׳׳ל דהא דאמרינן‬
‫וסתות דרגנן היינו דלא מחזקינן לה גודאי ראתה כל‬
‫זק שלא הרגישה כיון דרוג דמים גאים גהרגשה‬
‫כמש׳׳כ כרמג׳׳ם‪ ,‬ורש״י כ׳ גנדה ט׳ ע״א ט׳ץ וט״ז‬
‫דעיקר טעם וסת דאורייתא או דרגנן היינו החיוג‬
‫גדיקה שהיא צריכה לגדוק גשעת וסתה דאורייתא או‬
‫דרגנן‪ ,‬פי׳ דנימא דאם לא גדקה שהוא ספק טמאה‬
‫מה״ת דדם גאה ולא הרגישה גו ולזה קיי״ל וסת‬
‫דרגנן פי׳ ולא חיישינן שגאה גלי שהרגישה דמדלא‬
‫הרגישה ודאי לא ראתה‪ ,‬אגל לשמא תראה ודאי‬
‫חיישינן דלכל הדעות עלולה אשה לראות דם גזמנה מן‬
 ‫?!לא‬ ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן צז‬
‫שאסורה בימי השומאהוכנקיים בסמוך לוסת אם עדיין‬
‫לא בא לא‪ ,‬נזרו‪.‬‬
‫וסת ההפלגה אנו חושבים הלכה למעשה מתחלת‬
‫ראי׳ לתחלת ראי׳‪ ,‬וגדולי הדורות לא הורו‬
‫לאחרים חומרת כגר׳׳ז לחוש מסוף וסת לתחלת וסת‬
‫ומכ׳׳ש שלא לחוש לשניכם יחד‪.‬‬
‫עונה בינונית קיי״ל למעשה היא ביום הל׳ ולחומרא‬
‫אנו חוששין גם לל׳׳א כדעת כחוו״ד‪ ,‬וכדי שלא‬
‫לחלק בין חודש לחודש לענין חשש עו״ב וחודש‪,‬ע־ע ח־חסי■ קצ‪-‬ה‬
‫הטפול אצל הרופאים שמותר באופן שהוא דחוך‬
‫משום דרכי רפואה לא סתם הליכה בשביל‬
‫דבר של מה בכך‪ ,‬ישנם דרכים שאשה נעמאת בזה‪,‬‬
‫וישנם כרבה דרכים שהיא עכורה‪ ,‬וצריכים לעשות‬
‫ש״ח‪.‬‬
‫ואמרם בנות ישראל הם החמירו על עצק ולא אמר‬
‫סימן צח‬
‫של חכמי ישראל‪ ,‬ועיין בתשובת ח״ם יו״ד סי׳ קס׳׳ה‬
‫הערות וחידושים לדינא בהלכות נדה‬
‫סי׳ קפ׳׳ג — קפ׳׳ד‬
‫גשול פ״ו דאין אשה מתעברת אלא מיד אחרי וסתה‬
‫ס״א אלא שפת דם כחרדל וכו׳‪ .‬עיין בב״ח דכרבותא‬
‫דאע״פ ששפת דם כחרדל אין דרך שתצא ק‬
‫המקור אלא מן הצדדין‪ ,‬והוכיח כן מש״ם נדה מ׳׳א‬
‫ע׳׳ב‪ ,‬וכיו׳׳ב כ׳ כס׳׳ש כאן סק״ד ובחידושיו נדה נ״ב‬
‫ע״ב‪ ,‬ובחי׳ מאירי נדה ס״ו ע״א כ׳ וז״ל ולא שראיה‬
‫מועשת נאמרה כאן דרך רבותא שכרי אף מן כדין‬
‫אשה מישמאה אף בשפת דם כחרדל כמבואר במשנתינו‬
‫נדה מ׳ פ״א‪ ,‬אלא דהב״ח ולס״ש דעתם חה אם ברור‬
‫שיצא מן המקור אבל לחשוש שיצא במצאתה כן זה‬
‫חומרא שלאחר חתימת המשנה‪ ,‬ובזה מיושבים דברי‬
‫הש״ך ס״ק ג׳ שהוצרך להביא מהאגור וש״ד ודו״ק[‪,‬‬
‫אלא כך פי׳ אפילו בשפה כחרדל שהדבר מוכיח ‪b i i‬‬
‫בב״ש אה׳׳ע סי׳ ס״ג דגם ביושבת ז׳ נקיים על הכתם‬
‫ממעיין סתום ע״כ‪ ,‬ור״ל דאע״ג דהוא ודאי מן המקור‬
‫אבל לא הי׳ מקום לחשוש לג׳ ראיות המחייבות שבעה‬
‫נקיים כיון שרגיל לבוא רק ממעיין סתום ואעפ׳׳כ‬
‫בנות ישראל החמירו על עצמן‪ ,‬וכן פי׳ מקצת ‪P‬‬
‫הראשונים‪ ,‬ועיין בם׳ ערוך לנר נדה נ״ב ע״ב פקפק‬
‫על הבנת הס״ש בתוס׳ שם שמזה הוציא דאין אשה‬
‫דרכה לראות פחות מכגרים‪ ,‬וד׳ל דשוב אין לצרף‬
‫סברת הב״ח והס״ש לעוד ספק לפשות מזה ס״ס להקל‪.‬‬
‫ועיין בם׳ פר׳׳ד שכ׳ לנכון דאם איכא עם השיפה‬
‫ליחה לבנה שבאה נמי מן המקור י״ל דבזה‬
‫נפתח המקור בשביל שניהם א״כ הו״ל שוב כשאר‬
‫ראיות שבאות ודאי מן המקור והניח בצ״ע‪ .‬ויראה‬
‫דראוי לחוש לזה להחמיר בנה״ג כיון דגם בלי ליחה‬
‫לבנה משמע מהמאירי הנ״ל דלית לי׳ סברא כנ״ל דעל‬
‫פחות מכשיעור אין דרך שיפתח כמקור‪ ,‬ופכ״פ לדינא‬
‫גם בדאיכא עוד ספק לצרף צריך להיות מתון בזה‪.‬‬
‫ע׳׳ע ח״ו סי׳ ק״כ‪-‬א‬
‫שבט‬
‫סימא דהא דר׳ זירא לאו הלכה פסוקה אלא ממנהג‬
‫בנות ישראל געלמא לזה א״ל האי דר׳׳ז דוקא שהוא‬
‫בכלל הלכות פסוקות שבהם יזכה לחיי עוה״ב‪ ,‬ומה‬
‫דסיים תנא דבי אלי׳‪ ,‬דהנה מהאי קרא דהליכות עולם‬
‫לו ילפינן בירושלמי דהלכות לא יתבשלו לע״ל‪ ,‬והיינו‬
‫כמש״כ הח״ם בדרוש כי מה שבא לחכמי ישראל ביגיעה‬
‫עצומה נתקיים בידן לנצח‪ ,‬ולא תימא דרק הלכות שלא‬
‫נקשרו במאורעי הגלות וצרות ישראל אבל האי דר׳׳ז‬
‫דקשור בבלבולי הגלות כמש״כ השור בה׳ נדה סי׳ קפ״ג‬
‫משרבו הגלות ותקפו הצרות ונתמעשו הלבבות וכו׳ עד‬
‫שאמרו שאפי׳ לא תראה אלא שיפת דם כחרדל תשב‬
‫עליו שבעה נקיים‪ ,‬א״כ יאמר ישראל דהלכה כזאת‬
‫שקשורה במיעוש לבבות שע״י הצרות והגלות לא‬
‫תתקיים לע׳׳ל לזה קמ״ל שגם זה בגדר הילכות עולם‬
‫לו שאינו בשל לעולם‪.‬‬
‫כפשושו שחכמים גזרו עליהם כשאר הגזירות‬
‫עמד ג״כ בזה וע׳׳ש במש״כ לדרכו בקודש‪ ,‬ובעניותי‬
‫יראה כפשושו דהרי באמת חומרא זאת יש בה משום‬
‫וסמוך לוסתה וע׳׳י הנקיים ובפרש לדידן שממתינים‬
‫לכה״פ י׳׳ב יום‪ ,‬וע״כ לא גזרו סתם אבל בנות ישראל•‬
‫שאינם מצווים על פ״ו הם החמירו על עצק‪ ,‬ושויא‬
‫אנפשייהו חתיכא דאיסורא וממילא נאסר על בעליהן‬
‫וחכמים קימו וקבלו מה שאסרו והחמירו בנות ישראל‬
‫על עצמן‪ n .‬ח־וםיי ק־כ‪-‬ב‬
‫וזה לא מכבר אמרתי במ׳׳ש בתרומת הדשן לשהר‬
‫כתמים פחות מכגרים גם בג׳ ימים הראשונים‬
‫של ז׳ נקיים דאל״נ אין אשה משהרת לבעלה דאין לך‬
‫כל סדין וסדין וכו׳ א׳׳כ לעולם תסתור‪ ,‬והוכיח מזה‬
‫כן כדין שצריכה להחמיר בג״י הראשונים‪ ,‬דאל׳׳כ כרי‬
‫לא תסתור רק בפעם כראשונה‪ ,‬דבפעם השני׳ תשב‬
‫הז׳ נקיים כבר על הכתם ואין כאן החומרא של ג״י‬
‫הראשונים ואמינא דאין הוכחה מזה דלעולם בכתם לא‬
‫סותרת‪ ,‬והוכחה כתו״ה דא״ת דכל אשה ראה דם‬
‫ממש תסתור בג״י הראשונים גם על חשש כתם פחות‬
‫מכשיעור דשכיח כל פעם‪ ,‬א״כ כל שבילה ושבילה לא‬
‫תהי׳ לכל המוקדם רק בליל ש״ז ואיכא בעול מצות פ״ו‬
‫באופן גדול‪ ,‬והיינו שכ׳ שלא תשהר לבעלה לצורך מצות‬
‫פ״ו שזה תכלית השהרה‪.‬‬
‫וסתות השכיחות הם‪ ,‬וסת החודש‪ ,‬וסת ההפלגה‪,‬‬
‫וסת עונה בינונית‪ .‬וסת כחודש הוא יום‬
‫החודש האחרון של ראי׳ כאפר יבא בחודש כבא בין‬
‫ביום בין בלילה‪ ,‬וצריכים לחוש גם העונה שלפני כעונה‪,‬‬
‫בזמן הפונה אסורה גם בחבוק ונשוק וקרבת חיבה‪,‬‬
‫אמנם נגיעה בעלמא או מזיגת הכום וכדומה כגם‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן צח‬
‫ומ״מ גם אם הוא דרכנן נקרא גדר ודאי איסור‬
‫דרכנן אע״פ שנאסר מחשש ספק‪ ,‬ואם הוא‬
‫ספק כעצם היום עיין היטכ כמחלוקת החוו״ד ס״ק ו׳‬
‫עם הגאון רכ״פ כהגהותיו שם דהגרכ״פ מחשכי לה‬
‫לענין זה רק ספק עיין הי׳ מה שהכיא כשם הרז׳׳ה‬
‫כזה‪ ,‬ועיין ג״כ כתשוכת מהרי״א יו״ד סי׳ ק׳> ועיין‬
‫ככ״ז‪.‬‬
‫דדעת השו״ע אינו כן מלקמן סי׳ קפ״ט םכ״ז לעניו‬
‫ג‪.‬‬
‫שם‪ ,‬אם הוא כיום פורש ממנה כל היום‪ .‬אשה‬
‫שנוסעת מאמריקה כלילה מאוחר לא״י ומגיעה‬
‫לא״י ע״י הכדל השעות כתחלת לילה הכא והיתה עונת‬
‫הפרישה כאותו יום וע״י הנסיעה ממערכ לנמרח נמשך‬
‫עונה זאת רק שעות ספורות כידוע‪ ,‬מסופקני מאד‬
‫אם לא צריכה לפרוש גם כלילה שלאחריו כשיעור שעות‬
‫משלימות עונה שלמה‪ ,‬דאע״פ דלענין ז׳ נקיים כתכתי‬
‫כשכט הלוי יו״ד סי׳ צ׳׳ג דהדעת נוטה דעלו לה דז׳‬
‫ימים כקר וערכ כעינן והא איכא‪ ,‬אכל הכא דעלולה‬
‫לראות כאותם שעות דהם דרך כלל אצלה כיום אלא‬
‫דעכשיו ע״י השינוי נעשו לילה כחלקם עכ״פ הגם‬
‫שכתכו הפוסקים דיום ולילה גורמים כעונת הוסת‬
‫מ״מ נדון זה שאני‪ ,‬ודעת לנכון נקל לחלק כזה‪.‬‬
‫ומשמע גם וסת קכוע מדס אם רגילה וכף‪ ,‬ועיין‬
‫כיאור הגר׳׳א שם ס״ק י״א והש״ך מחמיר מטעם אחר‪,‬‬
‫ד‪.‬‬
‫בענין אשה שדרכה לראות כל יום ט״ו וא״א לטהר‬
‫עצמה כ״פ רק עד אותה לילה וחל ליל טכילתה‬
‫תמיד כעונת הוסת‪ ,‬שכ׳ הפת״ש כשם התפל״מ להקל‪,‬‬
‫ואני כעניי דנתי מדכריו גם לענין אחר כשכט הלוי‬
‫יו״ד סי׳ צ׳׳ה דלפעמים ותרו חכמים על גזרתם שלא‬
‫לעגן אשה לעולם‪ .‬הנה כאן יש חולקים על פסק זה‬
‫של התפל״מ עיין כלחו״ש‪ ,‬ועיין כס׳ פתחא זוטא חותר‬
‫ליישכ פסק התפל״מ‪ ,‬מ״מ נלענ״ד דגם להמתירין כיון‬
‫דכזמנינו אנו יש עצות ע״י כדורי רפואה או זריקות‬
‫לגוף לפנות או לאחר כל פעם זמן הוסת פשיטא דאין‬
‫היתר להשתמש כקולת התפל״מ‪ ,‬רק כמקום חשש‬
‫לאסר אשה על כעלה‪.‬‬
‫ועיין כמחלוקת הרשכ״א והרא״ה כתו״ה ז׳ כ׳ אם‬
‫ה‪.‬‬
‫עיין מש״כ כעניי כתשוכת שכט הלוי יו״ד סי׳ ע׳‬
‫כפסק ההלכה דעונת או״ז וכמש״כ שם דהאו״ז‬
‫לא נסתר מהש״ס כיון דכ׳ זה דרך חומרת הראשונים‪.‬‬
‫אחרי סתימת התלמוד כשם הראכי׳׳ה ולכך קכלו על‬
‫עצמם‪ ,‬ומצאתי אח״כ כדכרינו כתשוכת מהרש״ם ח״ג‬
‫סי׳ רנ״ח‪ ,‬וכמש״כ שם דאין חילוק להאו״ז כין וסת‬
‫קכוע או אינו קכוע דלא כתשוכת תשורת שי ח״א סי׳‬
‫ער׳׳ה‪ ,‬מצאתי אח״כ כדכרינו כח״ס יו״ד סי׳ קע״ט‬
‫ומוכא כפת״ש כאן ס״ק ד׳‪.‬‬
‫שבט‬ ‫קלב‬
‫סימןקפ״ד‬ ‫ב‪.‬‬
‫בדיני פרישה סמוך לוסת‬
‫ס״ב גשעת וסתה צריך לפרוש ממנה וכף‪ .‬עיין פת״ש‬
‫ס״ק ג׳ מש״כ מחשוגת נו״ג וח״ם דחיישינן שמא‬
‫תראה הוא מה״ת‪ ,‬ומר נמצא כסגרחם גחי׳ הדץ‬
‫שכועות י׳׳ח‪ ,‬ועיין כהקדמה ם' פרי דעה דרצה להוכיח‬
‫עקירת וסת אפילו הגיעה לימי הנעורים אם עדיין לא‬
‫ראתה שתי שערות‪ ,‬דאם עכרו עליה צ׳ יום דנעקר ולא‬
‫חיישינן ליום הוסת והיינו משום דוסתות דרכנן כמש״כ‬
‫הפוסקים אף דהנדון שם שמא תראה ונחה הכריע נגד‬
‫הנו״כ יע״ש‪ ,‬ולדידי לק״מ משום דהתם כנערה שלא‬
‫הכיאה כ' שערות אע״פ שככר ראתה פעם‪ ,‬מכ״מ‬
‫עדיין אינה עלולה לראות כקכיעות והו״ל לעניו זה‬
‫כסמוך לוסת שאינו קכוע דלכ״ע רק דרכנן כמש״כ‬
‫כפת״ש ס״ק ף‪.‬‬
‫אמנם לכאורה יש להוכיח מדין שו״ע שלפנינו סעיף‬
‫ד׳ דאם רגילה לראות כנן החמה ולא קים לן‬
‫שפיר אי לפניו אי לאחריו דאינה אסורה אלא כיום‪,‬‬
‫והוא מהראכ״ד וס הטעם משום דהו״ל ספיקא דרכנן‬
‫להקל‪ ,‬הרי דלדינא סתם דגם סמוך לוסת דרכנן‬
‫עיין כיאור הגר״א הנ״ל‪ ,‬ולפ״ז יש מקום להחמיר מכת‬
‫סכרת הנו׳׳כ וח״ס‪.‬‬
‫ומכ״מ אין להכחיש דרוכ כנין ומנין של הפוסקים‬
‫הראשונים ד דסמוך לוסת רק דרכנן וכאשר‬
‫הוכיח ג״כ הרשכ״א כמשמרת הכית‪ ,‬וג' סכרות כדכר‬
‫להרשכ״א ודעמי׳ וכ׳׳ה ג״כ דעת השו״ע הט׳׳ז והש״ך‬
‫כל היום דרכנן‪ ,‬ולדעת הנו׳׳כ וח׳׳ם וכן משמעות תוס׳‬
‫יכמות ס״כ ע״כ ודעמי׳ גם לפני זה מתחלת היום‬
‫מה״ת והטעם שמא יקדים עצמו ע״י תמוד תשמיש‬
‫כמש״כ הפלתי כאן ס״ק י׳ והיא סכרת הרא״ה שם‪,‬‬
‫ולכאורה מוכרח כן כש׳׳ם שכועות י״ח ע״א ולהרא״ה‬
‫ודעמי׳ מעת וסתה עד סוף היום מה״ת )ולהי׳׳א עוד‬
‫דוקא כעת וסתה ממש מה״ת(‪.‬‬
‫איסור זה איסור כיאה ממש או איסור הרחקה‬
‫דלהרא״ה משמע הרחקה שמא יכשלו ככיאה ממש של‬
‫נדה ע״כ מזיד על כיאת איסור כעונה הסמוך לוסת‬
‫לא נקרא מזיד על כיאת נדה אם אח״כ ראתה והוא‬
‫חשכ שלא תראה ונקרא לגכי מכשל של נדה ממש שוגג‬
‫וחייכ כקרכן כשוגג‪ ,‬ולהרשכ׳׳א משמע איסור כיאה‬
‫ממש וע״כ ס״ל להרשכ׳׳א דאם הי׳ סמוך לוסת מה׳׳ת‬
‫והכניסו עצמן כמזיד כאיסור זה כחשכם שלא תראה אז‪,‬‬
‫ושוכ נכשלו וראתה ממש אינו יכול להכיא קרכן כשוגג‬
‫דנקראו מזיד ככרת דנדה יעש׳׳ה ותראה‪.‬‬
‫ע״ע ח‪-‬ה ס״ קע‪-‬ג‪,‬ד‪ ,‬ח״ו סי' קכיא‪ 1‬סי דנ׳ג‬
 ‫הלג‬ ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן צח‬
‫שיגיט פו״פ זק הקבוט שלה בוסת החודש דיומא‬
‫גריס או בוסת הפלגה דהפלגה מיוס ידוט גורס‪,‬‬
‫אמנס כל זה כשידוט שיוס הקבוט כבר מבר‪ ,‬אבל‬
‫כשמשניח וסתה לאחר הרי דג׳ ימיס טדיין קשוריס‬
‫בחשש יוס ראיחה שוב הדרינן לסברא חיצונא דאס‬
‫ביוס השלשיס טלולה לראות מכ״ש בל״א בל״ב ובל״ג‬
‫כיון שאנו רואיס אצלה שבימיס אלו נתאחרה וט״פ‬
‫מש״כ הראב״ד בבמלי נפש שהוא חב מצוי בנשיס‬
‫לשנות וסחן יוס ויומיס וג׳ ימיס א״כ בימיס אלה‬
‫טדיין לא אמרינן שפבר זק חששה שלא תחוש טוד מד‬
‫מחזור חדש הבא‪ ,‬זה נראה סברת הש״ג שס במה שכ׳‬
‫בחחלה‪) ,‬דבמסקנה הביא לשון הג׳׳ה מיי׳ — וגס‬
‫אסיק להקל(‪.‬‬
‫ודעת הס״ט בדברי רמ׳׳א דדרך זה שייך נמי בג׳‬
‫ימיס מקודס דנהי דטדיין לא בא קביטוח שלה‬
‫מ׳׳מ כיון דאנו רואיס דדרכה להקדיס ב׳ וג׳ ימיס‬
‫שוב נאמר דהנך ב׳ ימיס אינן הוספה של יוס חדש‬
‫קבוט טל יוס הקבוט שלה אלא הוא יוס הקבוט‪ ,‬וטבט‬
‫שלה להוצאת דס כך רגילחה להקדיס טד ב׳ וג׳ ימיס‪,‬‬
‫ולמה לא נחוש לה כיון דטלולה באמת לראות ובדבריס‬
‫אלה המציאות הוא שמכריט וכיון שהמציאות הוא‬
‫שבמשך מיטוט ימיס אלה יכולה לראות טלינו לחשוש‬
‫ממכשול ולא גרט זה משאר איסורי ספיקות שאסור‬
‫להכניס טצמו בו לכחחלה‪ .‬וראיתי בס׳ שו״ח אגרת‬
‫משה יו״ד ח״ב סי׳ ס״ז דהקשה טל הס״ט מה שהביא‬
‫ראי׳ לדבריו מלשון ראב״ד הנ״ל דהראב״ד השתמש בזה‬
‫ליחן טטס לדבריו שס שצריך לפרוש כל ג׳ ימיס אס‬
‫הקודס כל ג׳ ימיס‪ ,‬אבללאסר בשביל זה‬
‫ראתה בפטס‬
‫הימיס שלאראתה בהן אין ללמוד משס‪ ,‬ומסברא‬
‫בטלמא אין לומר כזה‪ ,‬ואין הצדק אחו בזה דודאי כיון‬
‫דהראב״ד כ׳ דרוב מצוי הוא שהאשה תשנה ב׳ ימיס‬
‫וג׳ וכיון שאנו רואיס שאשה זאת היא מהמשניס האלה‬
‫ומשחה כן כבר כמה פטמיס א״כ התוצאה מהסבר זה‬
‫הוא ממילא דמליה לחשש שתראה לא מפני שראתה‬
‫קבוטדהא לא ראתה‬ ‫זה כוסת שאינו‬
‫שלפני‬
‫אלאשטלולה שבשטח‬ ‫שחוששת טכשיו‪,‬‬
‫תשמיש באוחס הימיס חקדיס הוסח הקבוט טצמו‬
‫כרגיל כ״פ שכבר הקדיס טצמן‪ j n .‬ח־ה םיי ק•‬
‫ירד שי ואע־ג‬ ‫או‬ ‫מג׳‬ ‫יותר‬ ‫גדול‬ ‫ימיס‬ ‫מספר‬ ‫לקשור‬ ‫שאין‬ ‫אלא‬
‫מלפניו ומלאחריו שיהי׳ שייך מליו לומר שהוא מאבניצדקשםכ׳חה‬
‫הקדמת או איחור וסח הקבוט לא הופטה חדשה של יק מעקר הדץאבל‬
‫^על ק »גןוס‬
‫וסח שאינו קבוט‪ .‬ויש מקוס לומר דאס נשאר וסת איזמירמכ״מהא כ׳‬
‫קבוט רק מדלג להקדיס או האחר דיש להחמיר ג׳ אידההרוצה‪4‬שמוךעל‬
‫מק^ןישלומלסה‬
‫ימים לפניו וג׳ ימיס לאחריו‪ .‬איברא בוסת שאינו קבוע ^מוך להמיד יק נ׳‬
‫דיס‪ ,‬והראה דאה‬
‫פשיטא שאין להחמיר יותר מג׳ ימים‪ ,‬וההבדל מובן עפ־׳י מש״כ בעיי‬
‫וכן מצאתי בתשובת אבני צדק״וידטחי שאפשר להחטקש דרהוק להחמד עתר‬
‫מג׳ידהאלדעת‬
‫ולומר דגם ג׳ ימיס שבראב״ד לאו דוקא‪ ,‬אמנם בכ״ז המנר!^ והרב בשרע‬
‫די לנו בחומרא זאת כיון שיצא מפי גדולים‪ ,‬והוא דרך והחורדחומרא זו לא‬
‫מכרהכלל‪,‬ולדפחהש״ג‬
‫מ׳ע ודעמי יק נ׳‬ ‫מצוה וקרוב לשכר‪.‬‬
‫דיס‪.‬א״כחומרת ניב‬
‫הרל^זוש אפי׳עיגד‬
‫מג״י חומרא רחוקה‬
‫ה>‬
‫שבט‬
‫ובמש״ב שס לענין אס אפשר להחיר סומרח או״ז‬
‫שנהג בה כמו הנהגה טובה ביו״ד סי׳ רי״ד‬
‫שניחר כמו נדר‪ .‬הנה לכאורה למש״ג מהרש״ל בתשובה‬
‫‪ p'D‬ף ובש׳׳ך יו״ד שס דרק מנהג כמו ספיפה ביוס‬
‫)אס נימא שנתפשט( שנתפשט בכל ישראל אי אפשר‬
‫להתיר‪ ,‬וא״כ חומרת האו״ז דלא נתקבלה טכ״פ ברוב‬
‫ישראל כאשר יראה מהפוסקיס הי׳ מקוס להתיר‪ ,‬אבל‬
‫למפשה מפולס לא טשיתי כן ודטחי להחמיר להנוהגיס‬
‫כן כמנהג איסור‪ ,‬אלא דאנו מקיליס בלי היתר במקוס‬
‫טבילת מצוה אס תלה בפונח או״ז)כמבואר בפוסקיס(‬
‫ובמקוס ביטול מצות פ״ו וכיו״ב דאדפחא דהכי לא‬
‫קבלו‪ ,‬ומיין הי׳ בדג״מ ופח״ש יו״ד ריש סי׳ רי״ד‪.‬‬
‫ובמש״ב שס בפניי דחומרח הנו״ב בהבנת הרמ׳׳א‬
‫כאן ס״ב בימיס שרגילה להקדיס או לאחר‬
‫אין צריך להחמיר רק פיקר הפונה בזה לא פונח או״ז‬
‫הקודמת מצאתי את״כ בסכמת אדס כלל ק״ו סוס״ו‬
‫מצדד כן‪ ,‬ומיין ג׳׳כ בדפ׳׳ח מש״כ בשס חשובת חוט‬
‫השני סיק נ״ד‪.‬‬
‫ודע דהש״ך בנקה״כ מביא לשון ס׳ אגודה במס׳ נדה‬
‫דמתה שאין להס וסתות גמורות יש להרחיק‬
‫ממט קודס מונח הוסח ולאחריו‪ ,‬הנה תידש דגס‬
‫לאחריו צריך להרחיק ממט וזה לא מוזכר במק״א‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫ברמ״א ס״ב ‪ :‬ואשה שמשניח וסתה להקדיס ב׳ או ג׳‬
‫ימיס או לאחר כשמגיט זק וסתה צריו‬
‫לפרוש ממנה ב׳ או ג׳ ימיס קודס ואחריו‪ .‬הנה הרבה‬
‫נאמר בזה בס׳ פוסקיס אחרוניס‪ ,‬ואכתוב בפזה״י‬
‫הנראה בזה לדינא‪ .‬ידוט מחלוקת הש״ך והנו״ב בזה‬
‫דהש״ך לקק סי׳ קפ״ט ס״ק ל״ט מפרש לה להקל דא״צ‬
‫לפרוש אלא ביוס זק וסתה הקבוט וביוס מהימיס‬
‫שהקדימה או שאחרה ט״פ המפורש סי׳ קפ׳׳ט נא כל‬
‫המשך בג׳ ימיס לפני הוסח או אחריו‪ ,‬ולדפח הנוב״ק‬
‫יו״ד סי׳ מ׳׳ו אסורה כל המשך אותן הימיס וכבר ידוט‬
‫ובשארי‬
‫בחודש‬‫מה שהקשה טליו בחוו״ד כאן ובפח״ש ס״ק ח׳‬
‫כל ג׳ ימיס‬ ‫אחרוניס‪.‬‬
‫ולפי דפח המחמיריס ישנס ג׳ פניס דלהנו״ב ב׳ וג׳‬
‫ימיס לאו דוקא דה״ה ז׳ ימיס או אולי יותר‬
‫בכה״ג נאסרו כל הימיס‪ ,‬ולדפח הס״ט כאן ס״ק ד׳‬
‫באו ג׳ ימיס דוקא דדוקא בכה״ג נחשביס מימיס של‬
‫וסח קבוט שצריך לחשוש בהס‪ ,‬אבל אלו ב׳ ימיס יכוליס‬
‫להיות בין לפני הוסח בין לאחריו‪ ,‬אמנס לפי מה שמלה‬
‫בדפח הש״ג דשבופוח יראה דיש מקוס לומר הימיס‬
‫אסוריס רק בימיס שאחר הוסח הקבוט לא לפני כן‪,‬‬
‫וטמס הגון לומר כן דלפולס מסברא הי׳ לנו לומר דאשה‬
‫שמגיט זמנה לראות ביוס השלשיס לא לפני זה כשפבר‬
‫יוס השלשיס וכיו״ב מכ׳׳ש דחראה דכבר נתמלא זמנה‬
‫להוציא פסולת הדמיס שלה‪ ,‬אלא דכך קבלו חז״ל דאס‬
‫לא ראתה ביוס הקבוט לה שוב לא תחוש לראות פד‬
 ‫הלוי‬ ‫צח‬ ‫‪w m‬‬ ‫יו״ד‬ ‫שבט‬ ‫ס ל ר‬

‫בודאי‪ .‬אק לחוש כיון דאין אשה קובעת וסת בימי נדתה‬ ‫וכיון שזהו דעת כס״ע ראוי לסמוך עליו פי‪.‬הי׳ גאון‬
‫כמבואר בש׳׳ס נדה‪.‬י״א ע״א‪. ,‬אמנם אם נימא כדעת‬ ‫מובהק ולא נעלם מאחי שדעת הגד׳א כאן‬
‫הרמג״ן‪ .‬בהל׳ נדה ובטור לקמן סי׳ קפ״ע בשמו דבזה״ז‬ ‫גפי׳ דברי הרמ״א כהש״ך לקק סי׳ קפ״ס‪ ,‬מ״מ הענין‬
‫אשה קובעת וסת בימי נדתה‪ ,‬והיינו במפסקת כמבואר‬ ‫מצד עצמו ראוי לחוש לו להחמיר‪ ,‬מ״מ כבד כתגחי‬
‫גש״ס וראשונים‪ ,‬ולדעת הש״ך לקמן סי׳ קפ׳׳ט ס״ק‬ ‫למפלה דא״צ לחוש אלא לאותה עונה ובכה׳׳ג א״צ לחוש‬
‫נד׳א היינו לחומרא‪ ,‬ולדעת המנח״י בתו״ד שם בין‬ ‫נם לעונת או״ז כי סרי חומרי לא מחמריגן כיון‬
‫לקולא בין לחומרא אלא דכ׳ הגר״ז בשו״ע שלו לקמן‬ ‫דלהרבה פוסקים לית להו חומרא הר׳ל‪ ,‬וגם לענ״ד‬
‫סי׳ קפ׳׳ט דזה דוקא בראה ג׳ פעמים אבל בפעם אחת‬ ‫‪:‬דא״צ לחוש יותר מג׳ ימים שע״ז עשה ס״מ סמך‬
‫לא חוששת‪ ,‬וכ״כ החוו״ד פה‪ ,‬ועכ׳׳פ לדרך זה מפסקת‬ ‫מדברי הראב״ד‪ ,‬ואפ׳׳פ שידענא שמוזכרים בזה דמים‬
‫הוא יותר רבותא דאע״ג דלדידן חוששת ליום וסתה‬ ‫שונים בספרים ויש מחמירים אפילו הרבה משבעה‬
‫בימי נדתה מכ״מ הכא לא חיישינן‪ ,‬מ׳׳מ על השו׳׳ע‬ ‫ימים הנה זה בדרך המחמיר על עצמו קדוש יאמר לו‬
‫אין טענה דזה נמשך אחרי לשון הטור בשיטת הראב״ד‬ ‫לא מיסודות ההלכה‪ ,‬וכן יראה דבכה״ג ודאי מהני‬
‫והראב׳׳ד ס״ל דאין אשה קובעת בנדתה גם בזה״ז‪.‬‬ ‫התרת נדרים כנוהג מנהג מוב ביו״ד סי׳ רי׳׳ד‪ ,‬מ׳׳מ‬
‫אין ראוי להתיר רק לצורך גדול עובא‪ ,‬וגדרי קדושה‬
‫ולשון השו׳׳ע ממנפ״ש א״ש אע״פ דלדידן כן קובעת‬
‫מעמידין את ישראל‪.‬‬
‫בזה״ז בנדתה מ״מ כיון דווקא אחרי ג״פ א״כ‬
‫דיוק לשון זה דדוקא שופעת ומזלפת לא פוסקת מ״מ‬
‫אמת הוא עכ״פ בוסת שאינו קבוע עדיין‪ ,‬ומה שהקשו‬
‫הראשונים מנדה י״א דא״כ גם לד׳ל תבדוק עצמו‬
‫דילמא קבעה בג״פ‪ ,‬לדעת זו אינו קשה דהא לרמב״ן‬ ‫סימן צט‬
‫אין זה רק מחומרת בתראי דילמא איחלך להו ימי‬
‫בשו״ע סימן קפ״ד ס״ו — סי״ב‬
‫טוהר בימי טומאה והראשון טהור והשני הוא הטמא‬
‫כמבואר גרמב״ן‪ ,‬משא׳׳כ להראב״ד דכ׳ חומרתו מדינא‬
‫ס׳׳ו‪ ,‬אם וסת נמשך ב׳ או ג׳ ימיה ששופעת או‬
‫דגמ׳ שפיר מקשה הרא״ש והרז׳׳ה‪ ,‬וכן למ׳׳ד דתחוש‬
‫מזלפת אינה צריכה לפרוש אלא עונה ראשונה‬
‫בימי נדה עכ״פ כוסת שאינו קובע שפיר מקשה‬
‫וכו׳‪ .‬לשון המור ואם וסתה נמשך ב׳ או ג׳ ימים‬
‫הרשב׳׳א וממאירי פ׳׳ק דנדה שם‪ ,‬אבל לדידן ל״ק עיין‬
‫ששופעת או מזלפת כ׳ הראב״ד חשובין כעונה אחת‬
‫הי׳ בכל זה‪.‬‬
‫וכו׳ משמע דהראב״ד שופעת ומזלפת דוקא נקע‬
‫והנה לדינא כבר כתבנו דבמפסקת כשאינו קבוע ג״פ‬ ‫דבכה״ג ס הראב״ד כיון דאיכא שופעת ומדלפת הוי‬
‫אין לחוש‪ ,‬וגם בג״פ רק לממחמירים לחוש‬ ‫כולה ראיה אחת וחוששת כל ימי משך הראיה‪ ,‬אלא‬
‫בזה״ז לקביעת וסת ולדעת החוו״ד אפילו כשראתה‬ ‫דקשה דבהמשך המו׳׳מ שם כ׳ הראב׳׳ד‪ ,‬וז״ל ואפילו‬
‫ג״פ אינה חוששת רק כשתחלת הראיה לא היתה כל‬ ‫הפסיקה ביניהן מיהא הא אכרענא לעיל דכיון דאיכא‬
‫פעם ביום קבוע אגל כשתחלת היום הי׳ ביום קבוע‬ ‫שופעת ומדלפת שהן כשעה אחת וראיה אחת הרי דגזר‬
‫אין חוששת גם להרמב״ן ודעת החוו״ד בחי׳ בזה‬ ‫אפי׳ במפסקת משום שופעת וכו״> ושו׳׳ר בס״מ עמד‬
‫יטש״ה‪ .‬ע״ע ח־ה סי׳ ק־ג‪ ,‬ה־ו סי׳ ר״נ‪-‬ב‬ ‫ג״כ בזה ע׳׳ש במש״כ‪.‬‬
‫ומ״מ מאד אני מסופק לפ״ז מה שבא כבר המה ‪1‬־‪ 1‬־■שנ סה‬ ‫ובעניותי פשוט כיון דהרז׳׳ה בהשגותיו שם אות י׳‬
‫פעמים למעשה שנשים רואות טפת ד‪ 0‬ביום מ־ פרלש יימו־ים‬ ‫כ׳ בסו״ד ואנו תמהים האיך לא חשש לדם‬
‫מסוים ולא יותר מעפה‪ ,‬ואח״כ אחרי ה׳ ימים מיזחיל‬ ‫טהור וחשש לשופעת ומדלפת אי דחזיא ושפעא כנהרא‬
‫הוסת כראוי בהמשכת איזה ימים אם גם בזה נימא‬ ‫ליתא כלל‪ .‬ומדלפת נמי מיעוטא דמיעוטא ולא שכיח‬
‫שראיה ראשונה עיקר דהיינו ראית הטפה ועיקר הוסת‬ ‫ע״כ‪ .‬הרי דדחה הרז׳׳ה גזרה זו אטי שופעת ומדלפת‬
‫הבא בשפע ובהמשכה רק טפל לה‪ ,‬ואת׳׳ל דבזה כיון‬ ‫בטענה חותכת מאד‪ ,‬וע״ש גם בהשגות אות י״א‪ ,‬א״כ‬
‫דסו״ם גם בראית טפה היא נדה גמורה כן מדץ דיום‬ ‫לזה לא הוצרך הטור דלא קיי׳׳ל כהראב״ד‪ ,‬ומה דהוצרך‬
‫מראשון הוא מעיקר איך הדין כשלא ראתה ביום‬ ‫הוא בשופטת ומזלפת דשם דברי הראב״ד דברי טעם‬
‫ראשון רק ע״י בדיקת עד הבדוק דדינו כוסת כמבואר‬ ‫הס‪ ,‬ואעפ״כ חלקו עליהם הרז׳׳ה והרא״ש וקיי״ל‬
‫סו״ס ק״צ‪ ,‬ואפילו להמחמיריס לא מוי רק כספק ראיה‬ ‫כוותייהו‪.‬‬
‫דאורייתא מכח הדין דניחוש שמא הרגשת עד הוא‬ ‫והשתא הא דנקט השו׳׳נג אם וסתה נמשך ג׳ או ג׳‬
‫כמבואר בפוסקים סי׳ קפ״ג אם נימא דגם בכה״ג‬ ‫ששופעת או מזלפת‪ ,‬לרבותא נקט כן דאפי׳‬
‫יומא קמא עיקר והבא כדרך וסת גמור אחרי ה׳ ימים‬ ‫בשופטת וכו׳ א״צ לפרוש אלא עונה ראשונה לאפוקי‬
‫רק טפל לה‪ ,‬ולמה שכתבתי בתשובת שגט הלוי יו״ד‬ ‫סברת דהוא המשך ראיה אחת ויש לחוש לכולם קמ׳׳ל‪,‬‬
‫דיש מקום לומר דראית דם ע״י עד הבדוק פעם אחד‬ ‫משא׳׳כ במפסקת ראיתה והראיה בא מיום ליום דאז‬
‫קלה‬ ‫הלרי‬ ‫יו״ד פימן צט‬
‫צמקצת הנשים ששותות משקה או שאר דכרים לעכג‬
‫וסתן פשרה או עשרים יום אם אסור לגפלה לגא עליה‬
‫אע״פ שהיא טהורה דהיי כסמוך לוסתן או לא‪ .‬ומתוך‬
‫תשוגתו שם יראה גרור דפיקר הספק הי׳ אם אסורה‬
‫כל ימי משך הוסת וכל הימים עד שתראה והיינו‬
‫להמחמירים כהראג״ד )דלא כח״ה ושו״ע שלפנינו(‬
‫דכל משך ימי הוסת נקרא ימי פונה‪ ,‬אגל פכ״פ גפונה‬
‫ראשונה הי׳ פשיטא לי׳ להרדג״ז שהיא אסורה כמש״כ‬
‫נתו״ד הילכך יפרוש ממנה היום הראשון של הוסת‬
‫ומותרת לאח״כ‪ ,‬וא״כ לדידן דגלא״ה גם גדרך הרגיל‬
‫אינה אסורה רק גפונה ראשונה אין נפ״מ מזה‪ ,‬איגרא‬
‫דהרדג״ז כ׳ ומכ״מ צריכה גדיקה קודם תשמיש ואפ״ג‬
‫דגשאר נשים אני תופס מילתא מציפתא דאי אית לה‬
‫וסת קגוע אינה צריכה גדיקה ואם אין לה וסת קגוע‬
‫צריכה גדיקה גנ״ד הוי כאין לה וסת קגוע ומסיים‬
‫הרדג״ז‪ ,‬ואם נסתה אשה זו משקה זה ג׳ פעמים‬
‫שמפכג וסתה מסתגרא דמשמשת גלא נדיקה ע״כ‪,‬‬
‫והיינו דנדונה כקגופה לפנין זה שלא תראה נימים‬
‫אלה א״כ גם גפונה ראשונה אין לה לחוש דכגר יש לה‬
‫קגיפת שלא לראות‪ ,‬ומש״כ הרדג״ז למפלה דגפונה‬
‫ראשונה תחוש היינו קודם דאסיק מציאות זה דכגר‬
‫נסתה משקה זאת ואהני לה ג׳ פעמים‪ ,‬וא״כ גאלה‬
‫שלוקחים כדורים אלה לשנות וסתן ואהני להו ג״כ כמה‬
‫פעמים לכאורה יראה דאין להם לחוש גם לפונה‬
‫ראשונה‪ ,‬אלא לאחר הפסקת לקיחת הכדורים שאז הם‬
‫עלולים לראות גקרוג כידונג‬
‫ג״ח אם יודפ שהיא מפוגרת‪ ,‬והמפיין גכל דגרי‬
‫ראשונים הנ״ל יראה שזה אינו‪ ,‬וכגר הארכתי גזה‬
‫ס״ט‪ ,‬שאר נשים צריכות גדיקה וכו׳ ולא הרגישה‬
‫עכורה‪ .‬גחוו״ד נסתפק אם גדקה ונאגד פד‬
‫הגדיקה די״ל דשוג אין הוכחה מדלא ארגשה די״ל‬
‫הרגשת פד הוא‪ ,‬וגפת״ש ס״ק ח״י העתיק דגרי הח״ד‬
‫כאלו נאמרה גדרך הלכה פסוקה לא גדרך הספק וזה‬
‫אינו‪ ,‬מכ״מ גפיקר החי׳ של הח״ד נספר חקר הלכה‬
‫הרגה להשיג פל הח״ד דאין הפי׳ גדגרי המחגר ולא‬
‫הרגישה שתהא מפכגת הוכחה זאת דלא ארגשה די״ל‬
‫דקושנא דמילהא נקט שאם הרגישה אך שלא גדקה אם‬
‫המראה טהורה או טמאה טמאה מספק כמגואר סי׳‬
‫ק״צ אשה שהרגישה שנפתח מקורה‪ ,‬מכ״ש 'כאן שהוא‬
‫שפה וסתה‪ ,‬או דמיירי כאן גהרגשה קטנה כזאת דלולא‬
‫יום הוסתה 'היתה טהורה כגון הרגשת זיגת דגר לה‬
‫גגית החיצון ואפפ״כ כאן טמאה כיון דיום וסתה היא‬
‫ותקע עצמו לדגר הלכה דגם הרשג״א גתו״ה שהזכיר‬
‫דגר זה לא משום דהוכחה דלא ארגשה מפכג פד‬
‫דנימא שאם אגדה ההוכחה פ״י שנדקה עצמה שלא‬
‫תהני אלא גם דנרי הרשנ״א מתפרשים כנ״ל יפ״ש‬
‫שהאריך‪.‬‬
‫אבל לדידי נפניותי לא נראין דנריו דודאי שנזה‬
‫שיטת הח״ד כנים דהוכחת לא ארגשה הוא‬
‫שבט‬
‫איגו עושה חפש וסת כלל א׳<כ גפפם א׳ פשינ‪1‬א דיש‬
‫לחשוש'ליום הה' שגא וסח הגמור‪ ,‬ואמנם גראחה כן‬
‫ג״פ וכל פפם גיוס א׳ פ״י פד הגדור!‪ ,‬או לפיעוה‬
‫הסוגרים דגכל פפם ראיח פד הגדור! נחשג כמו וסה‬
‫גהא מסופקני מאד אם גם גזה נפשה להנ״ל יום ה׳‬
‫פפל ליום ראשון וה׳ יאיר פיני‪] .‬ופיין מש״כ געניי‬
‫גשגע הלוי ח״ג סי׳ צ״פ השייך לרמ״א סי׳ קפ״ט‬
‫סי״ג לחלק גכהנ״ל גין ראחה רק ראיה מופשת■לראיה‬
‫מרוגה יפש׳׳ה[‪,‬‬
‫ס״ז‪ ,‬שהוכר פוגרה‪ .‬פיין מש״כ גשגע הנוי ח״ג סי׳‬
‫קי״ד גשם הסאירי ט׳ שאין סלוק פד שפת הכרה‬
‫פוגר שהולד מכיר חיוחו ומכגיד פליה ראשה ואגריה‬
‫ודמיה מסתלקין‪ ,‬ופיין הי׳ גלשון הרמג״ן והרשג׳׳א‬
‫נדה ט׳ שם חראה דרגותינו שוין גזה דיהכן סלוק‬
‫דמים וגם כגדוח ראש ואגריה גם קודם ג״ח ולדפה‬
‫הרמנ״ן והריטנ״א זה ספק רגמ׳ שם אי אזלינן נחר‬
‫הקדמת כנדוח הראש של כאי״א והיחה השונח הגמ׳‪1‬‬
‫דגם ראשה ואנריה כנדין תלוי נהכרת הפונר דג״ח‪,‬‬
‫ור״ל דאע״ג דאיכא הכרה מה‪ ,‬וגם כנדות ראש לפני‬
‫ג״ח חכמים קגפו גמר סלוק הדמים גהכרה דג״ח‬
‫דוקא שהיא הכרה שג ולד חי כמש״כ הרמג״ן והמאירי‬
‫ושיפור דראשה ואגריה כגדין נקגפ ג״כ רק לפי הכרה‬
‫דג״ח ישניהם שיפור א׳ כתגתי כ״ז להוציא מדפה‬
‫הטופים דיתכן חזקת מפוגרת לפנין דיני נדה גם קודם‬
‫נשנט הלוי ח״ג סי׳ קי״ד‪ ,‬והשגתי שם פל דגרי תשורת‬
‫שי מהדו״ת סי׳ קנ׳ץ‪.‬‬
‫ס״ח‪ ,‬היתה נחניה נמחנא מפני פחד והגיפ שפה‬
‫וסתה איננה חוששת לו‪ .‬נסתפקתי נאלו נשים‬
‫שלוקחות כדורי רפואה ידועים שיכולים לפכג■ ניאת‬
‫הוסת ולשנותו כידוע ומפורסם ‪ p‬הנסיון אם צריכים‬
‫לחוש ליום וסתן הרגיל פד פכשיו דמה הגדל יש גין‬
‫חרדה המסלקת דמים או פגור או שפשתה פפולת‬
‫רפואה הנ״ל שגודאי מסלקת הדמים פכ״פ פכשיו‬
‫וגחרדה החמיר השו״ע לכתחלה ופיין גג״י וט״ז‪ ,‬וכגר‬
‫הנאתי גשם המאירי נדה ט׳ פ״א הטפם דכיון דיש‬
‫הגדל כין פחדא לנהלה כמנואר ננדה ע ״ א ע ״ א ו עיין‬
‫היטיג גמג״א סי׳ ג׳ ס״ק י״ד‪ ,‬וכיון שאין כל הדעות‬
‫שולטות להגדיל גזה נין פחדא לנהלה עלינו להחמיר‬
‫לכתחלה‪ ,‬וכ״ז לא שייך גכדורים הנ״ל שמוחזקים‬
‫למסלקי דמים ומנוסים לכך‪.‬‬
‫וכב׳ תלמידי הה״ג מהרי״מ שטפק הראני גתשוגת‬
‫הרדג״ז החדשות חלק ח׳ שנשאל גכיו״ג רגינו‬
‫הרדג״ז שם גסי׳ קל״ו והיתה השאלה אודיעך דעתי‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן ק‬
‫לחוש‪ ,‬ע״כ בודאי יש מקום לכמחמירים שיבדקו גם כל‬
‫כ״ד חודש של הגקה‪ ,‬וגם אם גקיל בזה בזמן שהיא‬
‫מיגקת ממש מכ״מ כשגמלה את כולד בתוך כ״ד חודש‬
‫כמגהג של היום שמיגקות רק זמן מועט ואין סומכות‬
‫רק על דין מיגקת כל כ״ד חודש‪ .‬בכזה ראוי להחמיר‬
‫לעגץ בדיקה‪.‬‬
‫שו״ר בשו״ע הרב כגר׳׳ז שהעתיק מפורש בשם‬
‫מכרמ״פ הג״ל דיש להקל כל כ״ד חודש ואפילו‬
‫שופעת דם איגו אלא מקרה ע״פ המבואר סי׳ קפ׳׳ם‬
‫מ״מ לעגין בדיקה לפגי ולאחר תשמיש שלא בעוגת‬
‫כוסת יש להקל הואיל ויש מקילין בכל עגין א״ד ז״ל‪,‬‬
‫ובטלה דעתינו‪ ,‬מ״מ לבי גוקף בזה כי כמציאות‬
‫וכגסיון יותר ממאה עדים שאגו רואים שהוסת באה‪,‬‬
‫ובאה בדרך בלמי רגיל יותר מבזמן כרגיל וא״כ למה‬
‫לא גחמיר לבדוק וצ״ע‪.‬‬
‫ועכ״ם גם לכמקילין בזה כי׳ גראה דוקא יולדת‬
‫מיגקת אבל מפלת אע״ג דמדיגא יש לה דין‬
‫יולדת מיגקת ממש כל כ״ד חודש מ״מ בזה אין גראה‬
‫להקל בזכ״ז‪ ,‬ובתשובת בים שערים יו״ד סי׳ רג״ו מקיל‬
‫אפילו במפלת אחרי מ׳ יום שכל כ״ד חודש א״צ בדיקה‪,‬‬
‫ולדידי זה צ׳׳ע לדיגא‪.‬‬
‫דפשעות כסוגיא בקידושין פ׳ ע״א דמשום כגכגת‬
‫לבישת הבגד מצד עצמה כבר לוקין‪ ,‬ולדעת כמאירי ג״ל‬
‫ס״ג‪ .‬עד י״ד יום דיגה כדין אשה שיש לה וסת‪.‬‬
‫עיין בחו״ד כאן שפקפק על דין זה ורצה‬
‫להחמיר גגד התה״ד וסתימת כשו״נק איברא בזה כבר‬
‫חלקו עליו כאחרוגים עיין שו״ת שו״מ מכדו״ג סי׳ מ״ו‬
‫ובמש״כ בס׳ דע׳׳ת כאן‪ ,‬ובמה שהביא החוו״ד ראי׳‬
‫להחמיר מש״ס גדה ל״ט ע״א דפריך כש׳׳ס דבימי זיבה‬
‫תשמש ע״כ דדעת כמקשה הי׳ דר״מ איגו אוסר רק‬
‫כשראתה כבר ג״פ בליל טבילה דא״כ יש לה מספר‬
‫ימים עכ״פ דבודאי איגה ראה א״כ תקשה לר״מ‬
‫דבאותן ימים תשמש וזה מבואר כדוחק עיין בחוו״ד‬
‫ובמה שתי׳ בספר לחם ושמלה‪.‬‬
‫ובעניותי לתרך בפשיטות דכא מבואר בתכ״ד סי׳‬
‫רמ״ז שם דסברתו להקל לעגין בדיקה הוא‬
‫מכיון דרואים בש״ס ובראשוגים דלרוב דעות לא הצריכו‬
‫בדיקה לבעלה באשה שאיגה עוסקת בטהרות‪ ,‬אגן גמי‬
‫גקיל לה בככ״ג עד יום י״ד אע׳׳ג דמעיקר כדין לא‬
‫גחשב זה וסת גמור‪ ,‬דמעיקר הדין של וסת כגון לענין‬
‫חשש עו׳׳ב גם זה כאין לה וסת חשוב‪ ,‬וא״כ א״ש הא‬
‫ש״ס ומשגתינו שם ל״ט לעגין בדיקת שחרית וערבית‬
‫דטהרות עסיק ובזה אפי׳ אשה שיש לה וסת צריכה‬
‫בדיקה כמבואר לעיל י״א וי׳׳ב‪ ,‬ואז צריכה לבדוק גם‬
‫לבעלה כמבואר שם י׳׳א ע״ב‪ ,‬משא״כ בימי זיבה בדף‬
‫ל״ט שהיא בחזקת טהרה גם לטהרות וא״צ אז בדיקה‬
‫לא לטהרות ולא לבעלה‪ ,‬והשתא במקום דצריכה בדיקה‬
‫מעיקר הדין דכייגו בימי גידה אפי׳ בוסת קבוע מכ״ש‬
‫בוסת‪.‬דתה״ד דאיגו גחשב וסת קבוע לעגין מה שהיא‬
‫שבט‬ ‫קלח‬
‫גם בשתיקתה אסורה משום דאין צרה מעידה לחברתה‬
‫להתירה‪ ,‬כמבואר כ״ז שם‪ ,‬א״כ בלי אמירתה יש אותה‬
‫איסור שיש גם באמירתה א״כ ע״י אמתלא לא נשתגה‬
‫מצב האיסור מכפי שלא היתה אומרת דפקרה האמירה‬
‫ע״י אמתלא‪ ,‬אבל הכא בלי אמירתה עמאה אגי אסורה‬
‫רק בשעת וסתה או לכל היותר בעוגת הוסת ואח״כ‬
‫אם לא הרגישה ועכ״פ ע״י בדיקתה מומרת כמבואר‬
‫לעיל סי׳ קפ״ד ס״ע‪ ,‬משא״כ ע׳׳י אמירת עמאה‬
‫דגעשית באיסורה כגדה גמורה‪ ,‬ולמה לא יהגי אמתלא‬
‫והדברים פשוכיים לעג״ד‪.‬‬
‫ודע דלשון המאירי כתובות ע״ב וכן בהוחזקה נדה‬
‫בשכגותיה כגון שהגיע וסתה ולבשה בגדי גדתה‪,‬‬
‫וזו חזקה ברורה היא‪ ,‬שאין וסת עשוי להשתגות אלא‬
‫על דרך זרות‪ ,‬וכל שהתרו בו לוקה עליה וכן היא לוקה‬
‫ע״כ‪ ,‬הגה כמוכח מדבריו דאין לבישת בגדים לבד‬
‫עושה כחזקה הודאית ללקות עליה‪ ,‬אלא חזקת אורח‬
‫בזמגי בא וכמש״כ דאין וסת עשוי לכשתגות וכף‪,‬‬
‫ואע״ג דקיי״ל וסתות דרבגן ולא ממזיקים אותה‬
‫לעמאה משום כאי חזקה לחוד מכ״מ כיון שלבשה בגדי‬
‫גדותה בשעת וסתה הוכחה ברורה שבאמת בא הוסת‬
‫והמלקות מכח חזקת וסת‪ ,‬והוא דבר חדש מאד‬
‫דלבישת בגד מצד עצמה אין בו כדי חזקה גמורה עד‬
‫כדי‪ ,‬ללקוח‪ ,‬ומהראשוגים ושו״ע משמע דעצם לבישת‬
‫הבגדים אפי׳ שלא בשעת וסתה גורמים לחזקה זאת‪,‬‬
‫אמגם לאידך גיסא שיפת כמאירי ראי׳ לדבריגו דגם‬
‫בשעת‪ ,‬וסתה מכגי אמתלא דהא מביא שם דאפילו‬
‫בלבשה י״א דמכגי אמתלא‪ ,‬ואפי׳ כחולקים כייגו‬
‫דבעשיית מעשה בודאי גמור לא מכגי אמתלא‪ ,‬אבל‬
‫בככ״ג באומרת טמאה אגי כי׳ מהגי אמתלא כג״ל‬
‫ועיין הי׳ במאירי כתובות כ״ב‪ ,‬ובמאירי קידושין פ׳ לא‬
‫הזכיר כלום דאיירי בשעת וסתה‪ ,‬ודברי כמאירי ראיה‬
‫גדולה למש״כ הפלתי כאן סוס״ק ב׳ דדילמא הש״ם‪,‬‬
‫איירי בכגיע שעת וסתה יעש״ה‪.‬‬
‫סימן קא‬
‫הערות וחידושים לדינא בשו״ע יו״ד‬
‫סימן קפ״ו‬
‫א‪.‬‬
‫ברמ״א הואיל ואין לה וסת‪ .‬עיין פ״ת ס׳׳ק ד׳‬
‫מתשובת מכר׳׳ם פאדוא סי׳ כ׳׳ה דמעוברת‬
‫וה׳׳ה מיגקת דמסולקת דמים א״צ בדיקה‪ .‬ולעג״ד גראה‬
‫דבזמן כזה דכמיגקות כל כ״ד חודש רואות דם וכמעט‬
‫שקובעות וסתות גהי דאין בידיגו לקבוע כן גם להקל‬
‫גגד כמבואר לקמן סו״ס קפ״ט‪ ,‬מכ״מ להחמיר עליגו‬
 ‫?ולט‬ ‫הלרי‬
‫ב‪.‬‬
‫ס״ד‪ ,‬אם שמשה סמוך לוסתה אגו תולין ראיתה‬
‫משום וסתה וכו׳‪ .‬עיין פת״ש ס״ק כ״א נשם‬
‫הרז׳׳ה נהשגותיו על נעה״נ דהיינו שיש לה ו ס ת‬
‫שפיהקה או עיטשה ואין זה ראה מחמת תשמיש עד‬
‫שיתנרר שפיהקה וכו׳ מורכנת נתשמישה ע״כ‪ .‬נראה‬
‫דר׳ל דאם רגילה לראות כל פעם ע״י סימני הגוף גם‬
‫כלי תשמיש ואח״כ שמשה ג׳ פעמים נרצופים וראתה‬
‫נצרוף סימני הגוף נזה אנו תולין נסימני הגוף נלא‬ ‫איברא נמש״כ המוו״ד דאשה כה״ג נו ס ת דתה״ד‬
‫תשמיש‪ ,‬מלנד אם לא רגילה נסימני הגוף לחוד רק‬
‫נצרוף תשמיש וסימני הגוף דאז הוא המורכג‪ ,‬וגם‬
‫תשמיש גורם ואסורה ]ועיין הי׳ נחוות דעת לקק‬
‫ס׳׳ק י״ד[ והא דמשמשת נשגנת סימנים של וסתות‬
‫הגוף הוא ע״ד שנתנאר לקמן סי׳ קפ״ט סכ״ד והוא‬
‫ממשנתינו נדה ס״ג דאם מופיע הדם כסופה עדיין‬
‫מותרת נתחלתה‪.‬‬
‫ישראל להקל יש להתישג נמקום מצוה‪ .‬ע־ע הע םי■ ירי איברא עיין מאירי נדה ס״ו ע׳׳א כ׳ וז״ל ויש‬
‫מפרשים אם יש לה וסת גוף כלומר שאין‬
‫ראיה נשעת תשמיש נ אה אלא ע״י מקרים שכגוף כגון‬
‫פיהוק ועיטוש תולה כאותם הענינים ואין ראיתה‬
‫מחזיקה נראה מחמת תשמיש ע״כ‪ ,‬משמע דגם אם‬
‫הוא מורכנ משניהם אעפ״כ מותר‪ ,‬והוא פירש הרז׳׳ה‬
‫כתוספת קולא גם נמורכנ וע׳׳ע מאירי נדה י׳׳א ע״נ‬
‫מניא ג״כ פי׳ זה‪.‬‬
‫ואם כנים דנרינו דפליגי נזה הרז״ה והמאירי אם‬
‫לחוש מחמת תשמיש כשראיתה מורכנת מתשמיש‬
‫וסימני הגוף א״כ מצינו דומיא לפלוגתת גדולי‬
‫הפוסקים נתוה״ש לקק כ״ט עם תשונת אמונת‬
‫שמואל והחוו״ד דדעת התוה״ש להקל נוס ת מורכנ‬
‫מתשמיש וליל טנילה‪ ,‬ואנו תולים דוקא כשניהם‪,‬‬
‫והחוו״ד ודעמי׳ מחמירים נזה לדינא והכי קיי״ל לחוש‬
‫אח״כ גם לתשמיש לחוד‪ ,‬מיהו אפשר לחלק דדוקא‬
‫לענין טנילה ותשמיש י״ל דלאחר שהוחזקה ג״פ יש‬
‫לתלות כתשמיש ג״כ לחוד משא׳׳כ סימני הגוף כפיהוק‬
‫ועיטוש שהם סימנים מונהקיס על קרונ ניאת דם‬
‫וסימני הגוף ממש י״ל דיותר יש לתלות נגרמתס‬
‫מגרמת התשמיש ודו״ר! ועדיין יש לעיין כזה‪.‬‬
‫ש׳׳ך ס״ק כ״ח אם רופא עשה רפואה זו לאשה אחת‬
‫קודם שהתחזקה וכו׳‪ .‬עיין נפת״ש ס״ק ל״ח‬
‫שהקשה הח״ד דכיון דהאשה הראשונה עדיין לא‬
‫נתחזקה א״כ אין הרופא מומחה ואיך סמכינן עלה‬
‫כשניה שככר נתחזקה ג״פ נראה דם מ׳׳ת‪ ,‬ועיין תשונת‬
‫ח״ם יו״ד סי׳ קע״ה כ׳ דאיירי דהראשונה ראתה כנר‬
‫נ׳ פעמים ואמרינן להקל דנקרא כנר חזקה ומהני גם‬
‫להשניה אע״פ שיש לה כנר ג״פ וכיו״נ כ׳ נ ס׳ פר׳ד‬
‫כאן נ ת י השני‪.‬‬
‫ידד סימן קא‬ ‫שבט‬
‫צריכה גדיקה מנניקר הדין דהיינו לטהרות וגדרך מגו‬
‫גם לגמלה‪ ,‬וכיון שכן לר״מ גודאי הוא גכלל אשה שאין‬
‫לה וסת דאינה מתירה נ נ ד ק ה‪ ,‬ולא קאמר הש׳׳ם רק‬
‫נימי זינתה דהיא נחזקת טהרה ממש‪ ,‬ואעס״כ גזר‬
‫ר״מ ימי זינה אטו ימי נדה‪ ,‬ויכולני להוסין‪ :‬דנזה ידע‬
‫הש״ם דאיכה למגזר ימי נדה שאינה ראה אטו ימי נדה‬
‫שראה כיון דמעיקר הדין צריכה נדיקה לטהרות ולנעלה‬
‫משא״כ נימי זינה דמעיקר הדין נחזקת טהרה ממש‪.‬‬
‫שאינו נ אה רק אחרי ל׳ יום ואחרי ל׳ אין יום‬
‫קנוע שצריכה לחוש לעונה נינונית גם לתה״ד נראה‬
‫דהלכה כן‪ ,‬וכ״כ נהגהות הגאון רנ״ס כאן ממשמעות‬
‫תה״ד‪ ,‬וכ״כ להלכה נתשונת שו״מ שם אע׳׳ס שמולק‬
‫על החוו״ד נשאר דנריו‪ ,‬וע״כ תמה אני על ס׳ טהרת‬
‫ישראל כאן שסתם להקל גם נחשש עו״נ‪ ,‬ונאירע כן‬
‫נליל טנילה אם אפשר לצרף הדעה המונאת נטהרת‬
‫ס״ד‪ .‬יש לאדם להניח וכו׳ נאמנת על שלו‪ .‬וכ׳ הגאון‬
‫נית מאיר ר׳ל שהיא תעיין נעד שלו ולא הוא‪,‬‬
‫דהוא אפשר דאינו נאמן על שלו לגני דידה ע״כ‪.‬‬
‫וצל״ע למה לא יהא נ א ק כעד א׳ נלא איתמזק איסורא‪.‬‬
‫סימן קב‬
‫הערות וחידושים לדינא בשו״ע יו״ד‬
‫סימן קפיז‬
‫א‪.‬‬
‫ס״א‪ ,‬אשה שראתה דם מחמת תשמיש‪ .‬עיין היטנ‬
‫כמחלוקת הרז״ה והראנ״ד ננע ה״נ כשער‬
‫הספירה‪ ,‬אם ראה דם נשעת תשמיש דוקא כשהרגישה‬
‫הדם נשעת ניאה ממש או גם ע״י נדיקה סמוך‬
‫לתשמיש‪ ,‬ועיין נני ת מאיר כאן ונאה׳׳ע סי׳ קי״ז‪,‬‬
‫ועיין נשו״ע הרג ס״ק א׳ וג׳ ודנריו הק׳ צ״ע נמש׳׳כ‬
‫דדעת השו״ע כהרז״ה דדוקא ע״י הרגשת תשמיש‪,‬‬
‫כאשר כתנתי נעניי נשו״ת שנט הלוי יו״ד סי׳ ע׳׳ו‪,‬‬
‫והעיקר נזה כדעת הני ת מאיר שם והחוו״ד סי׳ קפ״ו‪,‬‬
‫וכ״כ נהגהות הגאון רנ״פ ז״ל על הפלתי‪ ,‬מכ״מ‬
‫להוציא אשה מנעלה‪ ,‬עיין שו״ת ח״ם יו״ד סי׳ קס״ד‪,‬‬
‫ונתשונת שנט הלוי שם הארכתי נזה‪.‬‬
‫ש״ך ס״ק י״ד‪ ,‬ולענ״ד דאין להורות נדיקה ננעל‬
‫ראשון דהא רמנ״ס ורפ״י אוסרים‪ .‬עיין תשונת‬
‫ח״ס יו״ד סי׳ קפ׳׳א דגם רש״י לא אוסר רק ננשאת‬
‫עתה נתחלה ולא הי׳ עדיין ניאות של היתר שנתקלקלה‬
‫מיד נתחלת נשואיה‪ ,‬אנל נהיו לה כנר ניאות היתר‬
‫תמת נעלה הראשון גס לרש״י תנדוק נראשון כמש״כ‬
‫נסה״ת עש״ה נח״ם‪.‬‬
 ‫הלוי‬ ‫ע״ד סימן קב‬
‫שגה דאם ראתה גתבמלה ההפלגה משא״כ אם הוא‬
‫ממעם וסת המורכב אין הראיה של אמצע חצי שנה‬
‫שהיא הפלגה בעלמא מבעלת חשש החצי שגה שהיא‬
‫הפלגה בצירוף הרכבת תשמיש כמש׳׳כ בשו״ע דרב‬
‫סי׳ קפ״מ בקו׳׳א‪.‬‬
‫ומדברי הם״מ כאן ס״ק ג״ד יראה סברא שלישית‬
‫דבעלמא בכה״ג חיישינן מיד לצורת ההרכבה‬
‫גם בפעם ראשון‪ ,‬רק הכא לענין תשמיש לא תולין‬
‫בפעם א׳ וב׳ לתלות בתשמיש והפלגה יחד עי״ש —‬
‫והמעיין הימב בלשון הש״ך כאן ולקמן סי׳ קפ״מ ס״ק‬
‫מ׳׳ח יראה יותר כדעת הס״ מ דדוקא לעגין תשמיש לא‬
‫חיישיגן להרכבה קודם שגקבע ודו״ק‪.‬‬
‫שבט‬ ‫קט‬
‫איברא לשון הב׳׳א עצמו משמע לכאורה דגם בריפא‬
‫רק פעם א׳ בראשוגה מהגי כלפי השגי׳‪,‬‬
‫ומעמו דכיון דהרופא מצד עצמו רופא מומחה ובקי‬
‫בגתיגת רפואות‪ ,‬גהי דלא סמכיגן עליו לבד היכא‬
‫שהוחזקה ועדיין לא גיסה רפואה כלל וכספיקו של‬
‫בעה״ת במור‪ ,‬מ״מ כיון שעצם ראה דם מ׳׳ת רק ספק‬
‫דשמא ‪ p‬הצדדים )ואולי ראתה רק אחרי תשמיש מיד‬
‫וכקושית הח״ד באמת ס״ק א׳( וכיון שהרופא מצד‬
‫עצמו מומחה ורגלים לדבר שהרי הועילה רפואה‬
‫סמכמן עלה בשגיה אפילו הוחזקה בג״פ‪ ,‬זה הגלעג״ד‬
‫שימת הב״ח עיין בדבריו ותראה‪.‬‬

‫ס״י‪ ,‬ואין צריך לפרוש ליל של מבילה שלישית‪ .‬עיין‬

‫פת״ש ס׳׳ק מ׳׳ג בשם הח״ד דהייגו דוקא בעברה‬
‫סימן קג‬ ‫ושמשה פעם ב׳ דגעקר החשש שהי׳ ג׳׳כ בהרכבה ליל‬
‫טבילה ותשמיש משא״כ בלא שמשה‪ ,‬ואזיל הח״ד בזה‬
‫הערה בשו״ע ידד סימן קפ״ח‬ ‫לשיטתו שכ׳ בס״ק י״ד דהעיקר הגורם לחוש הוא‬
‫בענין מראה בררן‬ ‫מחמת התשמיש שגחשב כאוכלת שום‪ ,‬משא״כ טבילה‬
‫דנחשב כאוגם קפיצה דלא חיישינן בפעם אחת‪ ,‬איברא‬
‫בענין מראה בחין עיין מש״כ בעניי בשו״ת שבם‬ ‫בס״ט ס״ק כ״ד ס״ל דגם בלא עברה ושמשה מותרת‬
‫הלוי ח״ג סי׳ קכ״א דהדבר נוטה יותר לאיסור‬ ‫כשמגיע ליל טבילה שלישית‪ ,‬והייגו דלדידי׳ עיקר החשש‬
‫מלהיתרא אס לא לצורך ועיין בבית מאיר שכ' על לשון‬ ‫משום טבילה לחוד ולא חיישינן בתחלה שהתשמיש הוא‬
‫הש״ך ס״ק ב׳ דהכשיר גרו״י רק משום שאין שחרורית‬ ‫הגורם‪ ,‬וס״ל דטבילה לא דמי ממש לקפיצות עיין היטב‬
‫כזה שהוא כבגד שנפל אבק בא ממראה אדמימות‬ ‫בלשון ה ס״ט ס׳׳ק כ״ג‪.‬‬
‫דנימא אדום הוא אלא שלקה ע״כ‪ ,‬דמזה משמע דלא‬
‫ו ע״ ר גם בלא עברה ושמשה מותרת‪ ,‬וכן הסכים‬
‫כמו שהעתיק ה ס״ט בשם מ״כקולא במראה שחור ע״ש‪,‬‬
‫הלחו״ש‪ ,‬והייגו עד שתחזיק בג׳ פעמים דאם‬
‫ור״ל מש״כ הס״ט בתו״ד דה״ט דברוין כשר לפי שהוא‬
‫הוחזקה בג״פ מחמת תשמיש בשעת טבילה שוב אמרינן‬
‫נוטה לשחרות ולא לאדמימות וכבר שנינו דיהה מכן‬
‫דגתגלה דהתשמיש הוא הגורם‪ ,‬ועכ״פ עליגו לחוש לו‪,‬‬
‫טהור‪ ,‬וזה הלשון קשה דהא גס בשחור קיי״ל דאין אנו‬
‫ולזה אסורה אח״כ גם שלא בשעת טבילה‪ ,‬ודלא כתורת‬
‫בקיאין וכשם שבאדום גם דיהה מכאן טמא לדינא‬
‫השלמים ודו״ק‪ ,‬ובעיקר החשש מכח וסת מורכב של‬
‫כ״ה ג״כ בשחור וכאשר העתיק הבי״מ מפורש בשם‬
‫תשמיש ועוד דבר עיין מש״כ בעגיי בגליון למעלה‬
‫הראב״ד בשער הפרישה דדיהה של שחור אסור נדינא‪,‬‬
‫אות ‪3‬׳‪ .‬ע״ע חיה סי■ ק־ז‬
‫אמנם הס״ט עצמו לקמן סי׳ ק״צ ס״ק נ״ג מבאר‬
‫דודאי גם בשחור גס דיהה ממנו אסור‪ ,‬אלא דוקא‬
‫ה‪.‬‬
‫בראיה גמורה או ע״י בדיקת עד הבדוק החמירו לא‬
‫בש״ך ס״ק ל״ד‪ .‬והלכך כשהגיע חצי שגה אחר ראית‬
‫בכתם‪ ,‬ומכ״ש מראה הנוטה לכרוין או קאווי שהוא‬
‫פעם ה אחחן ולא ראתה אז תו לא חיישי כלל‬
‫טהור ואצ״ל בכתם לפי שאין נוטה לאדמימות כ״א‬
‫וכ״ה בתשובת הרשב״א עיין בחו״ד ס״ק כ״א כ״ב‬
‫לשחור וכבר שנינו דיהה מכן טהור‪.‬‬
‫כ״ג דאינו נעקר אלא בהרכבה וא״כ גאסרה לאותו‬
‫דעתו הגדולה דבשחור עצמו גם דיהה ממנו אסור‬
‫יום החדש לעולם עד שעברה ושמשה כמש״כ בפת״ש‬
‫דאין אנו בקיאין‪ ,‬וכן ומכ״ש במראה אדום‬
‫ס״ק מ׳׳ח‪.‬‬
‫דדיהה אסור אלא דדעתו לחלק בכתמים דבאדום‬
‫אפילו כתם דיהה אסור ולא כן בשחור וראיתי בם׳ פ״ד‬ ‫איברא בספר פרי דעה דוסת המורכב כזה נהיה‬
‫סי׳ קפ״ח נתקשה בטעמו וכ׳ משוס דשחור לא שכיח‬ ‫דאם ראתה כבר ג״פ תלינן בהפלגה ותשמיש‬
‫כולי האי ולכן לא גזרו רק בראיה גמורה והניח בצ״ט‬ ‫דרך הרכבה וה״ה לענין יום החודש מ״מ עד ג״פ‬
‫דמנ״ל זה להס״ט‪ ,‬ובעניותי לפי הנסיון הרג שהוא‬ ‫תלינן יותר בהפלגה לחוד מלבד התשמיש וא״כ אם לא‬
‫כמאה עדים דמראה שחורה בחבה אינה משורש דם‬ ‫ראתה בפעם השני ג״כ נעקר בלי שעברה ושמשה‪,‬‬
‫רק ע״צ המיעוט‪ ,‬ואס הוא דם הוא נוטה לשחור ממש‬ ‫ויש עוד נ״מ לדינא דאם נדון כהפלגה בעלמא לא כוסת‬
‫משא״כ דיהה‪ ,‬ובאמת נמצא סברא זו בגמ׳ נדה כ׳ ע״א‬ ‫המורכב א״כ צ״ל דהכא איירי שלא ראתה באמצע החצי‬
 ‫ל!מא‬ ‫הלוי‬
‫סדין וסדין שלא יהיו עליו כמה טפי דמים וה׳׳ה כתונת‪,‬‬
‫משא״כ עד שאינו בדוק דלא שכיח כ״כ טיפי דמים‪ ,‬אמנם‬
‫להלכה צל״ע אס להקל בזה‪ ,‬דעינינו רואות דבזה׳׳ז‬
‫לא שכיחי כ״כ טיפי דמים בסדין וכתונת דכניס סתם‬
‫לא שכיחי‪ ,‬אלא דבכתמיס בלי הרגשה‪ ,‬כך גזרו והקילו‬
‫פחות משיעור בין שכיחי כניס בין לא שכיחי‪ ,‬אבל הכא‬
‫דמדין תלי׳ ממש אתינן עלה כיון דהרגישה‪ ,‬א״כ צריך‬
‫המציאות להיות כך שאפשר לתלות‪ ,‬ואיני רואה בזכ״ז‬
‫הבדל כ׳^ בין עד שאינו בדוק לכתונת וא״כ סתימת‬
‫הח״ס סי׳ ק״נ נראה עיקר יותר‪.‬‬
‫ס״ה — כגריס ועוד וכו׳‪ ,‬בשיעור כתס עיין‬
‫באחרונים כאן ובמחצית השקל — ובח״ס בחי׳‬
‫נדה נ״ח ע׳׳ב‪ ,‬ועיין מש״כ בעניי בשו״ת שבט כלוי ח׳^‪ .‬סי■ פי־ט‬
‫ס״ז — אס הרגה פשפש תולה בו עד כתורמס‪,‬‬
‫והיינו שגדול כרבה מתליה דמאכלת‪ ,‬לכאורה‬
‫דבכרגה פשפש כיון שהיא מדין תליה כשאר תליות‬
‫בסי׳ זה א״כ אינה יכולה לתלות אלא כעין פשפוש‬
‫זמנינו שאינם גדולים כל כך‪ ,‬משא״כ שיעור מאכלת‬
‫דאגו תולים כשיעור כגדול שהי׳ בזמן התנאים אע״ג‬
‫דלא נמצא ככ״ג בזמנינו וכמש״כ בתשובת חת״ם יו״ד‬
‫סי׳ ק״נ וקפ״ב‪ ,‬וכשיעור לדעת מעיל צדקה וח״ם‬
‫שיעור גדולה הרבה משיעור פשפוש בזמנינו‪ ,‬וא״כ הדין‬
‫שלפנינו שתולין להגדיל השיעור ע״י פשפוש לכאורה‬
‫לא למעשה‪ ,‬וכבר הערותי בזה במק״א וכן יש לעורר‬
‫בהאי דלקמן סכ״ט בהרגה פשפש ויהי׳ לכאורה ראי׳‬
‫מזה לדעת כחולקים על כח״ס דס״ל דגם בשיעור‬
‫גרים דמאכלת לא משערינן רק כפינה דבזה״ז שהיא‬
‫קטנה מפרעושיס דבזכ״ז וצ״ע בזה וע״ע בשבט כלוי‬
‫ח״ג סי׳ קי׳׳ט אות ד׳‪.‬‬
‫בפת״ש ס׳ ק י״ד בסו״ד במש״כ בשס כחו״ד דגס‬
‫על בשרה וחלוקה טמאה בכ״ש לדעת‬
‫כרמב״ם‪ ,‬דלא ככס״ט‪ ,‬עיין בם׳ פרי דעה הוכיח‬
‫בברור מדברי כרמב״ס פ״ט מאיס׳׳ב כי״ט וכ״ג דכלכה‬
‫בזה ככס״ט דאס נמצאים גם על בגדה דטהורה‪,‬‬
‫וכמבואר ג״כ בם׳ תפארת למשה‪.‬‬
‫בש״ך ס׳ ק כ״א — במש״כ רש״י וכרע״ב —‬
‫משמעות הדברים שעכ״פ אינו מגיע עד הטבור‬
‫שזה כבר למעלה הרבה מבית התורפה‪ ,‬ועיין בס״ט‬
‫ס״ק ל״ב בשס כשלטי גבורים דלא כ״כ‪.‬‬
‫שו״ע סי״ב — ואם נמצא על חלוקה בלבד מהחגור‬
‫ולמעלה טהורה וכו׳‪ ,‬בם׳ חקר הלכה דהאיך‬
‫הדין כשפשטה החלוק דרך מטה אם חיישינן שבאותו‬
‫רגע נתלכלך מבית התורפה אע״ג שלא הרגישה ונטה‬
‫להחמיר מהא דלקמן ס״נ דחיישינן דילמא דרך עלייתה‬
‫למטה נטך ממנה אע״פ שאין זה רק רגע ע״ש ובס׳‬
‫פ״ז‪ ,‬ובעניותי דאין ראי׳ משס כ״כ דשאני התם‬
‫דהוחזק עכ״פ טומאה באחת ושוב חיישי׳ לכולם משא״כ‬
‫יו״ד סימן קג‬ ‫שבט‬
‫דכולם אפילו דיהה ממנו טמא‪ ,‬ורק שחור דיכה ממנו‬
‫עכור‪ ,‬אלא דלא קיי״ל כהאי לריר דגם באדום מעיקר‬
‫הדין דיהה ממנו טהור אלא דאנן מחמרינן בטלס‪,‬‬
‫עכ״פ מפורש דיש מקום לסברא זו להחמיר בדיהה‬
‫דאדום יותר מדיכה דשחור‪ ,‬והוא מצד המציאות דדם‬
‫שלקה אינו עובר נ״ כ לדיהה דשחור‪.‬‬
‫והשתא נכי דאנן לא בקיאק במראות ומחמרינן גם‬
‫בדיהה מצד חוסר האבחנה שלנו מ״מ בחרתי‬
‫לטיבותא דהיינו שהוא רק שחור והוא דיהה‪ ,‬וגס שהוא‬
‫כחס רחוק מלהחמיר בו‪ ,‬משא״ג באדום שמקום‬
‫להחמיר יותר בדיהה כנ״ל‪.‬‬
‫ולפי הנחה זו מיושב גם ראית המ״כ של ה ס״ט‬
‫מדיהה ממנו טהור‪ ,‬דד׳ל שאין לנו להחמיר רק‬
‫בשחור והוא דיכה ממנו ור״ל שהוא ג״כ מראה שחור‬
‫אלא מסוג דיהה‪ ,‬מ ש א ^ ברוין שאינו אדום כלל אלא‬
‫רק נוטה לשחור‪ ,‬ור״ל לא בגדר שחור ממש אלא נוטה‬
‫לה וכיון שגס בשחור עצמו שנינן דיהה ממנו טהור‬
‫ונהי דבשחור עצמו מחמרינן‪ ,‬דוקא שחור עצמו לא‬
‫ברוין שהוא סו״ס רק נוטה לשחור‪ ,‬וגס הוא מעיקר‬
‫הדין מהדיכה ממנו א״כ אין מקום להחמיר גם בראיה‪.‬‬
‫מ״מ לדינא הרבה גדולים מחמירים בברוין וע״כ דרך‬
‫ראיה או עד הבדוק ראוי להחמיר אס לא לצורך‬
‫באשה שקשה לטהר עצמה כאשר כתבתי בשבט כלוי‬
‫שס‪ ,‬מ״מ בכתם בראון עיין בראש אפרים סי׳ ל״ח‬
‫ס״ק נ׳׳ט שכקיל בכתם עכ״פ‪ ,‬ומש״כ כראש אפרים‬
‫בסי׳ ל״ח שס ס״ק ט״ו להחמיר גס בכתם כיינו בכתם‬
‫שחור וחולק בזה על הס׳׳ט‪ ,‬ועיין בס׳ פ״ד בש״ך‬
‫סוס״ק א׳ וכנלענ״ד כתבתי‪.‬‬
‫ע״ע ח״ה סי׳ ק״ו־ו‬
‫סימן קד‬
‫הערות וחידושים לדינא בהלכות נדה‬
‫סימן ק״צ‬
‫בענין הוראת כגאון גבעת שאול בפ״ת כאן ס״ק ו׳‬
‫— ובפ׳׳ח לעיל סי׳ קפ״ח ס״ק ד באם בדקה‬
‫בעד שאינו בדוק ומצאה מראה טהור ובתוכו כתס‬
‫פחות מכגריס דטהורה‪ ,‬אע״פ שהרגישה דתלינן‬
‫ההרגשה במראה טהור והכתם פחות מכגרים במאכלת‬
‫כיון דנמצא על עד שאינו בדוק‪ ,‬ועיין ג״כ בלבושי שרד‬
‫בחי׳ דינים ם״פ וס״ק קפ״ט‪ ,‬ובחוו״ד סו״ם ק״צ‬
‫בביאורים‪ ,‬איברא דעת מרן כח״ם יו״ד סי׳ ק״נ‬
‫להחמיר דרוב ההרגשות למראות טמאות‪ ,‬וא״כ נתלה‬
‫יותר בטמא מבטהור ומדברי הח״ס עצמו שבסי׳ ק״פ‬
‫שכ׳ גם הפת״ש כאן נראה קצת סתירה דשם מקיל‬
‫עכ״פ בכתונת ע״פ ש״ם נדה )נ״ח ע״ב( שאין לך כל‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קד‬ ‫שבט‬ ‫קמב‬
‫סמ״ד — לנשה חלוק נימי נדתה וכר ‪ :‬דעת התום׳‬ ‫הנא י״ל דלא מחזקינן טומאה כה״צ‪ ,‬ולדינא עדין יש‬
‫נדה ם׳ ע״נ דיש לה וסת אינה תולה נאק לה‬ ‫לעיין גו‪ .‬עיין גפת״ש ס״ק כ״ז מש״כ גשם הס׳׳ט‬
‫וסת‪ ,‬וכן יש לה וסת ולא הציע שעת וסתה אינה תולה‬ ‫ס״ר! ל״ה דצם גחלוק חיישינן כה״ג‪ ,‬אמנם סתימיז‬
‫נהציע שעת וסתה‪ ,‬ודעת המאירי שם דשלא הגיע‬ ‫הפוסקים לא יראה כן ושאני גית יד דדרן היד לפגור‬
‫שעת וסתה כן תולה נאחרת שהיא ניום סמוך לוסתה‪.‬‬ ‫גכל מקום‪ ,‬ושו״ר כעין זה ג ס׳ עה״ש כאן‪.‬‬
‫■ע־ע ‪ fn‬ם״ רןל ‪T‬‬
‫ם״נ — שלש נשים שישנות נ מ ט ה אחת‪ ,‬ומשולנות וכר‪,‬‬ ‫סי״ט — כשם שתולה ג ה כך תונה גגנה וכו׳‪ ,‬עיין‬
‫נפי׳ משולנות ישנם כמה פירושים דרש״י פי׳‬ ‫תשוגת ח״ס יו״ד סי׳ קפ״ח מה שהוכיח דנם‬
‫שהן נדחקות זו נזו אפשר שתנא הפנימית עד מקום‬ ‫כגנה וגגעלה מהני מכה שיכולה להתגלע‪ ,‬וגס׳ פ״ז‬
‫חיצונה‪ ,‬ועוד מניא המאירי פי׳ שני שהן ישנות לאורך‬ ‫כאן נו״נ גזה והניח הדין נצע״ג‪ ,‬ולא ידעתי למה‬
‫המטה ומתוך שהמטה רחנה להן הדנר מצוי להתהפך‪,‬‬ ‫דראיות הח׳׳ם מלשון רוג ראשונים מכריע מאד‪ ,‬ועיין‬
‫ויש מפרשים משולנות שאין מקום מיוחד להם ידוע זו‬ ‫פת״ש כאן ונתשונת מהר״ם סי׳ תרכ״ח מפורש להדיא‬
‫ולזו והרשנ׳׳א פי׳ שרגליהן עונרות מזו לזו‪ ,‬ועיין‬ ‫כקולת הח׳׳ס‪ ,‬ועיץ פת״ש ס״ק ל״ג נמש״כ נשם‬
‫ננ״י כאן‪.‬‬ ‫הפרישה דאפי׳ נמצא על נשרה לנד תולה נננה‪,‬‬
‫ש״ך ס״ק ס״ח — נא״ד שהמטה כולה מקומה ועוד‬ ‫ונחוו״ד ר״ל דוקא ננמצא על נגדה‪ ,‬ונחי׳ המאירי נדה‬
‫דם זה מנין‪ ,‬ויראה לענ״ד פשוט דזה דוקא‬ ‫נ״ז ע״נ מפורש כהפרישה ועיין נהג׳ מהר׳׳א‬
‫כשטח המטה עצמה מלכד הכר שתחת ראשה כרגיל‬ ‫סופר שם‪.‬‬
‫היום שזה מקום גנוה יותר מהמטה ואין דרך שתהפך‬ ‫סכ״ח — האשה שמצאה על חלוקה כשני גריסין‬
‫עצמה לגמרי ותניח רגליה על הכר וראשה למטה‪,‬‬ ‫וכינה מעוכה נ ה מהורה שהצריס הא׳ ודאי‬
‫ואע״פ שכ׳ הש״ך עוד ועוד דם זה מנין מ״מ היינו‬ ‫מכינה וכו׳‪ ,‬נגמ׳ פליצי נ ה‪ ,‬והרמנ״ם פסק להחמיר‬
‫כמציאות אפשר‪ ,‬אנל נלא אפשר ע״כ הם ממק״א‬ ‫והרא״ש ודעמי׳ להקל דנשל סופרים הלך אחר המיקל‪,‬‬
‫ופשוט‪.‬‬ ‫ועיין נ ם׳ מקור מים חיים נ מ ה שנו״נ נמש״כ תוס׳‬
‫ניצה י׳׳ד דאפ״ג דנשל סופרים הלך אחר המיקל‬
‫בט״ז ס״ק ל״ט — כ׳ אין נכלל זה יש לה וסת ולא‬
‫הואיל לכל צד יש קולא וחומרא הלך אחר המחמיר‬
‫הגיע לתלות נהציע וסתה‪ ,‬כנר כתנתי למעלה‬
‫וא״כ ה״נ יש חומרא כשתמצא למעלה מהחגור כה״ג‬
‫נגליון שדעת המאירי שצם נזה יכולה לתלות‪ ,‬ואע״פ‬
‫נ׳ גריסין ונא׳ כינה מעוכה‪ ,‬ולמטה ‪ p‬המגור כגרים‬
‫שלהלכה ודאי נפסוק כהתום׳ להחמיר והיא סתימת‬
‫ועוד‪ ,‬דאם נתלה למעלה נכינה תטמא מכח של מטה‬
‫השו׳ע מ״מ נ מ ה שנסתפק נ ם׳ פרי דעה דאם אשה זו‬
‫כלעיל סי״ז‪ ,‬ואם לא נתלה נכינה תטהר גם של מטה‬
‫שהציע שעה וסתה נדקה אח״כ אחר שיעור וסת ומצאה‬
‫כלעיל שם‪ ,‬וא״כ החומרא גוררת קולא‪ ,‬והקולא צוררת‬
‫דם אם אפשר לתלות נ ה אע״פ שנשאר אשה לא תלינן‬
‫חומרא ונכה״ג לא שייך ספק דרננן להקל‪.‬‬
‫נ ה רק אם נדקה תוך שיעור וסת‪ ,‬ונטה הדנר להחמיר‪.‬‬
‫ולפי ענ״ד דל״ק כלל דלא מנעיא לפי מש״כ נקרנן‬
‫ובעניותי דנהא אפשר להקל כיון דנלא״ה הציע שעת‬
‫נתנאל מו״ק פ׳׳ג סי׳ פ׳ דשיטת הרא״ש דדוקא‬
‫וסתה איכא דעת המאירי‪ ,‬ומצורף למה‬
‫כהך דניצה )י״ד ע״א( דפליגי התם ד הונא ור׳ חסדא‬
‫שנאמת ראתה אחר שיעור וסת וא״כ איכא כעין ס״ם‬
‫ונכל מקום הלכה כ ד הונא אך שם נניצה לא ידעינן‬
‫להקל ספק כהרא״ש דמקיל נדידן תמיד צם אחר שיעור‬
‫איזה ד ד הונא ואיזה ד ד חסדא וכל חד מחמיר נחד‬
‫וסת וספק כהמאירי‪ ,‬וגם י״ל נכה״ג לכ׳ע מודה‬
‫צד דלא ידעינן האיך ס״ל לד הונא ולכן פסקינן‬
‫להרא״ש כנלענ״ד נכץ לדינא‪.‬‬
‫לחומרא א״כ אין זה שייך נשאר מקומות כמונן‪.‬‬

‫א ל א דשיטת התום׳ והרא״ש נניצה לא משמע כהק״נ‬

‫אלא דזה מכללא הש״ם דנכה״ג לא אמרינן‬
‫סימן קה‬ ‫ספיקא דרננן לקולא‪ ,‬אנל נלא״ה הא דידן אינו דומה‬
‫כלל להאי דניצה י״ד דהתם נניצה עצם פלוגתתן נדץ‬
‫הערות וחידושים לדינא בהלכות נדה‬ ‫שינוי נתנלין יש נו קולא וחומרא והו״ל כאלו פירשו‬
‫סימן קצ״ב‬ ‫להדיא דמר מקיל נזה ומחמיר נזה ומר להיפך‪ ,‬אנל‬
‫נהא דידן נרור דנעצם פלוגתתן ד ינאי הוא המקיל‬
‫ס״ א תנעוה לינשא ונתפייסה וכו׳‪ .‬כעיקר טעם‬ ‫ו ד חנינא המחמיר‪ ,‬אלא שיש תוצאה רחוקה מפלוגתתן‬
‫הגזירה ישנם צ׳ סנרות‪ .‬רונ הראשונים ס״ל‬ ‫לענין כתם למננלה מהחגור וכתם למטה דנצמח חומרא‬
‫דחיישינן לדם חמוד‪ .‬ודם חמוד טמאין ‪ p‬התורה והאי‬ ‫מקולת ד ינאי מכ״מ אין פלוגתתן נזה‪ ,‬ופשיטא‬
‫דנדה כ׳ ע״נ דא״ל דם חמוד הוא לאו לטהר אמר כן‬ ‫דנשניל זה לא ישתנה הכלל דהלכה כהמקיל נדנרי‬
‫אלא להראות חכמתו דמכיר נין דם נדה סתם לדם‬ ‫סופרים‪ ,‬וזה גרור‪.‬‬
 ‫קמג‬ ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קה‬ ‫שבט‬
‫כפוסקים בדעת הרמב״ם‪ ,‬מיהו לדידן אין נפ״מ דרוב‬ ‫חמוד‪ ,‬ודעת הד׳ן בחי כמאירי בנדה שם דדם חמוד‬
‫הבתולות ממילא הם נדה דאורייתא מלפני הז ק‪ ,‬ולדינא‬ ‫טהור מעיקר הדין רק דהחשש דילמא איתערב ביה דם‬
‫בכל אופן הוי חופה‪ ,‬ולכתחילה בכל אופן תחכה עד‬ ‫נדה ממש וכ״כ המאירי שם בשם גדולי המחברים‪,‬‬
‫שתטהר‪.‬‬ ‫ובאו״ז הל׳ נדה ס י שמ׳׳א כ׳ בשם הרשב״ם דדם‬
‫חמוד טהור ‪ p‬התורה וטמא מדרבנן והכא משום האי‬
‫איסורא דרבנן גזרינן דדילמא תראה אע״פ שגם אם‬
‫סימו קו‬ ‫תראה אם הוא דם חמוד רק מדרבנן טמא‪ ,‬וחמירי‬
‫גזירתם‪ ,‬ועיין בשו״ת שבט הלוי יו״ד ס י צ״א הארכתי‬
‫הערות וחידושים לדינא בהלכות נדה‬ ‫בזה וישבתי ג״כ לשון הרשב״ם שהובא באו״ז שם‬
‫סימן קצ״ד — קצ״ה‬ ‫ובמרדכי בשבועות ס י תש״רג‬

‫בפת״ש ס״ק א׳ מביא בשם כחמודי דניאל דלא מ ה ד‬

‫ס׳ב ברמ״א מפני שא״א לפתיחת הקבר בלא דם‪,‬‬ ‫ספירת הז׳ נקיים לפני כתיבת כתנאים‬
‫בדין אין פתיחת הקבר בלא דם‪ ,‬עיין בתשובת‬ ‫וצריכה למנות מחדש ובם׳ מנחת פתים חולק ע״ז מהא‬
‫הנו״ב שבפת״ש ס״ק ד — והנה שכיח מאוד בזמנינו‬ ‫דביבמות ל״ז דאודיע מודע להו‪ ,‬ולא ראה דכבר‬
‫שהרופאים בודקים הנשים בחודש הח׳ ובחודש הט׳‬ ‫העירו בזה הגאון מהרש״ק בקו״א לה׳ נדה ב סי זה‬
‫ואומרים שראו ע׳׳י המראה )שפיגל( שצואר הרחם‬ ‫במהדו״ת ובתשובת מהרש״ם ח״א סי׳ צ״ה‪ ,‬ובכ״ז נטו‬
‫קצת פתוח ויש שרצוי להחמיאר בזה — הנה המעיין‬ ‫להחמיר‪ ,‬איברא כ״ז במקום דכותבים תנאים או לכה׳׳פ‬
‫בדברי הגאונים כאן ובפרט בתשובת נוב׳׳י אשר‬ ‫שעושים קנין כנהוג אפי׳ בלי כתיבת תנאים דלפני זה‬
‫בתשובת תשובה מאהבה שאין לחומרא זו מקום כלל‬ ‫עדיין לא סמכה דעתה‪.‬‬
‫וכן אני מורה ובא‪ ,‬ומש״כ הפת״ש לקק ס״ק ח׳ בשם‬
‫אבל רגיל מאד בפרט באלק ואלמנה או גרושה בזווג‬
‫תשובת חת״ס סי׳ קע׳׳ט דאם בדקו המילדת ומצאו‬
‫שני שאין שם לא קנין ולא תנאים אלא דבור‬
‫הפתח סגור דאפילו מנהג ליכא‪ ,‬דמשמע לכאורה דאם‬
‫בעלמא שרוצים להנשא זה לזה ואומרים שכנשואים‬
‫מצאו קצת פתוח חוששין‪ ,‬היינו למנהג אנשי פולין‬
‫יהיו ביום פלוני והיא מתחלת מיד לספור בכה״ג פשוט‬
‫שהזכיר שם‪ ,‬וגם זה רק באחזוה צירים וחבלי לידה אלא‬
‫דלכ״ע מהני הז׳ נקיים אף דמצד חזרת צד א׳ אין שום‬
‫שפסקו אח״כ אבל לא כיו חבלי לידה כלל ובדקו ומצאו‬
‫מניעה כיון דליכא שטר וקנין המחייב מכ״מ כיון שזה‬
‫עכ״ז קצת פתוח אין מקום להחמיר כלל‪ ,‬ודבר ידוע‬
‫הסכמתם בדבור בעלמא זה סמיכת דעתם‪ ,‬וזכר לדבר‬
‫שהרבה נשים מחמת חולשתן או ריבוי לידות הרחם‬
‫הן הן הדברים הנקנים באמירה קידושין ט׳ ע״ב‬
‫נשאר לעולם קצת פתוח ולא ריפרף בזה אדם מעולם‪,‬‬
‫ובשו״ע אה״ע סי׳ נ״א‪.‬‬
‫ומכ״ש אי נימא כאשר מצדד הגאון ר ויווש מקראקא‬
‫בתשובתו להסמ״ע בתשובות הב״ח החדשות סי׳ ל״ד‬ ‫ש״ך ס״ק ו׳ בא״ד חיישינן דילמא לא אסקא אדעתא‬
‫דכא דפתח הרחם סגור מפני הולד וכדם היינו פתח‬ ‫שתהא נזכרת יפה בבדיקתה וכו׳‪ ,‬עיין בגליון‬
‫כפנימי של צואר הרחם לא פתח חיצוני בודאי א״ש‪,‬‬ ‫מכרש״א מה שהשיג בזה‪ ,‬ואמנם במחכ״ת קיצר כי‬
‫אלא גס צמאי שחולק הב״ח עליו שם סי׳ ל״ה יראה‬ ‫כס״ט באמה מחזק בזה סברת הב״ח דחימוד חדש ליכא‬
‫מש״כ נכון‪ .‬ע־ע ח־ח סי׳ קצ־ד‬ ‫כאן כיון דהסכימו עכ״פ להתועד פוד פעם במאוחר‬
‫אלא דמהמת שלא ברור לה מתרשלת בבדיקה‪ ,‬ואע״ג‬
‫סעיף ף‪ ,‬יצאה מקצת שליא ביום הראשון וכו׳ אבל‬
‫דדי אפי׳ באחד מן הבדיקות מ׳־מ שימת לב שמא‬
‫אינה מונה אלא מיום שני ‪ :‬עיין תום׳ ב״ק‬
‫תרגיש צריכה לכ״ע יע״ש‪ ,‬ואע״פ שבקטנה שבזה עיקר‬
‫י״א ע״א שהקשו דהא הוי ם״ם דילמא יצא רובו‬
‫המדובר בשו״ע בכל הסימן כמש״כ בתוה״ש ס״ק ג׳‬
‫מראשון ודילמא היה זכר‪ ,‬ותירצו דהוה ס״ם דסתרי‬
‫ובדידה זה חידוש דאיך נעמוד על הקטנה שמא‬
‫אהדדי דביום מ׳׳א נעשה ם״ס להיפך דילמא נקבה‬
‫הרגישה‪ ,‬אבל בגדולות כהאי דידן שצריכים ז׳ נקיים‬
‫ודילמא יצאה בשני נמצא מטהרים יום מ׳׳א שלא כדין‬
‫מן הדין פשיטא שיש מקום לסברת הב״ח והס״ט‬
‫וקצ״ע דבזק הזה דממילא אנו מטמאין כל דם טהור‬
‫ודו״ק בזה‪.‬‬
‫חוזר ס״ם ראשונה דילמא זכר ודילמא מיום ראשון‬
‫ש״ך ס״ק ח׳ — ונתבאר באכ׳׳ע סו״ם ם׳ שהמנהג‬
‫ואין לנו סתירה מס״ם השני‪ ,‬וצ״ל כיון דמעיקרא לא‬
‫פשוט לכנוס ולעשות נשואין וכו׳‪ ,‬פשטות דברי‬
‫היה ס״ם גם עכשיו א״א להקל כיון דמה״ת איכא ס״ם‬
‫הש״ך מורים דרק בפירסה נדה הוצרך לכתוב כן שכן‬
‫ביום מ״א ואכתי צריך תבלין ועיק ס״ט סוס״ק י״ט‪.‬‬
‫המנהג‪ ,‬משא״כ בשלא גמרה עדיין ז׳ נקיים של תבעה‬
‫סעיף ח׳‪ ,‬היולדת טומטום וכו׳‪ ,‬במשנה כ״ח ע׳׳א‬ ‫לינשא ונתפייסה דכיון דהוי רק דרבנן גם להרמב״ם‬
‫איתא המפלת ולדינא אין נפ״מ ועיי״ש‬ ‫מכני החופה אע״פ שמכ״מ טמאה מדרבנן‪ ,‬ועיין‬
‫במשנה אחרונה‪.‬‬ ‫בפת״ש אה״ע סי׳ ס״א ס״ק ד מייתי בזה מחלוקת‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קו‬
‫סימן קז‬
‫ברמ״א ם״נ‪ ,‬וכן ע״י זריקה ונו׳ ‪(5‬םור‪ ,‬עיין מ‪(5‬ירי‬
‫הערות וחידושים לדינא בהלכות נדה‬
‫סימן קצ׳ו — קצ״ח‬
‫בשר אין כאן המשך סנה איז כאן‪(5 ,‬ל‪ (5‬שהדנרים‬
‫ברמ״א ם״נ‪ .‬ונדיענד אם נדקה עצמה סמוך לניה״ש‬
‫ומצאה עצמה טהורה וכו׳‪ ,‬עיין ניאור הגר״א‬
‫ס״ק ס׳ מש״כ מתום׳ נדה ס״ס ע״נ דא״צ ניה״ש‬
‫דיענד גם יום ראשון והיינו ממש״כ תום׳ דלנפשי׳ ל״ק‬
‫דלפני ניה״ש מן הדק די ואין חשש שמא עם סלוק‬
‫ידיה ראתה‪ ,‬וסנרא זו שייכי גם ניום ראשון‪ ,‬אינרא‬
‫עיין נסו״ד כאן ואדרנה הוציא מדנרי התום׳ אלה‬
‫דניום ראשון אפילו דיענד לא מהני‪ ,‬גם אם נדקה‬
‫לפני ניה״ש אם לא היה שם כל ניה״ש ממש‪— ,‬‬
‫ומש״כ הגר״א נדעת הרמנ״ם הוא דמוך דחוק מעכנ‬
‫ניום ראשון זה דלא כסנרת הנ״י כאן שהסינ לדנרי‬
‫הרמנ״ם כסנרת המקילין דגם נראשון מהני ‪ p‬המנסה‬
‫ולמעלה ורמז זה הגר״א נמש״כ ועי׳ נ״י‪.‬‬
‫והנה נשו״ע מקיל נג׳ דנרים‪ ,‬א — דאם ראתה נ׳‬
‫או ג׳ ימים אפילו שראתה גם היום מ״מ מהני‬
‫דיענד נדיקת שחרית‪ ,‬נ — דאם ראתה רק יום א׳‬
‫מ״מ דיענד מהני גם נלי מוך דחוק‪ ,‬ג — דסתימת‬
‫השו׳׳ע דמוך דחוק מהני גם נלא נדקה עצמה לפני‬
‫זה מחורין ודדקק‪ ,‬ורנינו החות דעת מחמיר נגד זה‬
‫ג׳ חומרות‪ ,‬א — אם ראתה כ׳ וג׳ ימים אם ראתה‬
‫עוד ניום השלישי לא מהני נדיקת שחרית ‪ p‬הדין‬
‫ונדיקת לפני הלילה מעננ ת דיענד‪ ,‬נ — אם ראתה‬
‫רק יום א׳ גם דיענד לא מהני נלי מוך דחוק‪ ,‬ומחמיר‬
‫עוד לחשוש דכל יום ל״ד יום ראשון הוא ספק יום‬
‫ראשון‪ ,‬דאנן לא נקיאינן נדם ודילמא של יום ראשון‬
‫היה דם טהור פד יום השלישי ונמצא יום שלישי יום‬
‫ראשון‪ ,‬ג — הוא מחמיר נ סי ‪ p‬קצ׳׳א דמלנד נדיקת‬
‫ניה״ש של מוך דחוק צריכה להיות גס נדיקת חורין‬
‫וסדקין‪.‬‬
‫והנה יראה דהא דנכל יום ספק יום ראשון אין לנו‬
‫אלא דנרי השו׳׳ע שלפנינו המורה להקל נזה‪,‬‬
‫דהו״ל כעין ס״ס להקל ספק יום ראשון ואת״ל יום‬
‫ראשון מכ״מ נה א גופא אינא דעות נגמ׳ וראשונים‬
‫דמהני נדיקה לפני ניה״ש ושו״ר נ ם׳ חקר הלכה‬
‫כדנרינו — מיהו מה שמחמיר החו״ד דנעינן גם‬
‫נדיקח חורק וסדקין לפני המוך השתא נזמן הזה דאין‬
‫הנשים ממלאות כל חלל הרחם נמוך דחוק ממש‬
‫)נאשר היה ראוי לעשות כמש״כ החו׳׳ד סי׳ קצ״א(‬
‫א'״נ אק כאן נדיקה מעיקר הדין נלי נדיקת חורין‬
‫וסדקין לפני ניה״ש נזה וודאי מסתנרים דנרי החו״ד‬
‫דנדיקת חורק וסדקין מ עננ ת נדיענד‪ .‬י‬
‫ש׳׳ך ס״ק ט׳ נדקה עצמה וה״ה אם ראתה ולא‬
‫נדקה עצמה ניום שפסקה וכו׳ — דלפעמים‬
‫נדון השו״ע שנדקה עצמה רנותא יותר דשכיח מאוד‬
‫שבט‬ ‫קמד‬
‫סימן קצה‬
‫גדה ס״ד ע׳׳א נשם התוספתג( ש‪(5‬םור‬
‫לרדותה נמקל וכתג עלה המ‪(5‬ירי ו‪(5‬ק הלכה כן גגיעת‬
‫גראים עכ״פ ליאסר מאיזה צד ע״כ‪ ,‬וכל העגין גפלא‬
‫נעיני‪.‬‬
‫בפת״ש ס״ק ס׳‪ ,‬נשם הס״א כלל ק׳׳נ דה״ה על‬
‫כרים המיוסדים לה אסור‪ ,‬ולפ״ז נפשט ספק‬
‫העולם נ מה שנהוג היום הספה שנלילה מסירין כר‬
‫הקשה עליון ועושין מזה מטה שניה וניום מסזירין‬
‫אותו לספה‪ ,‬דאם היא רגילה לשכנ נלילה על הכר הזה‬
‫א״כ גם כשמסזירין אותו ניום על המטה שלו מ״מ‬
‫נקרא כר שלה ואסור לישנ עליה לדעת הט״ז ודעימיה‬
‫וכ״ש לשכנ לכו״נ^ ואם נקרא גם מטה שלו כיון שעיקר‬
‫המטה שלמטה שלו הוא אע״ג דיש עליו עכשיו כר‬
‫הגדול שלה הנה יש להקל נזה כיון דלהרנה פוסקים‬
‫אין איסור כלל לדידה נמטה שלו ואפילו להט״ז‬
‫המסמיר נזה‪ ,‬י״ל דכה״ג גם הט׳׳ז מקיל‪.‬‬
‫סעיף י״ד‪ ,‬כל אלו ההרסקות וכו׳ ואין סילוק כלל‬
‫דכל אלו נין רואה ממש למוצאת כתם‪,‬‬
‫עיין ס״ט ס׳׳ק כ׳ כתנ דגם לענין לונשת נגדי נדתה‬
‫ראוי שתעשה כן על כתמה והקשה דא״כ איך אמרו‬
‫כתונות ע״נ ע״א וקידושין פ׳ דהוסזקה נדה נשכונותיה‬
‫נעלה לוקה משום נדה והיינו שראו לונשת נגדי נדתה‬
‫דילמא לנשה על הכתם יעו׳׳ש שנדסק לתרן‪.‬‬
‫ואני מצאתי נמאירי כתונות ע״נ שם שכ׳ וז״ל כגון‬
‫שהגיע וסתה ולנשה נגדי נדתה וזו סזקה‬
‫נרורה היא שאין וסת עשויה להשתנות אלא על דרך‬
‫זרות וכל שהתרו נו לוקה עליה וכן היא לוקה אם‬
‫התרו נ ה ע״כ‪.‬‬
‫הרי דהמאירי מוקי לה האי ש״ס ניום וסתה דווקא‬
‫ומטעם סזקת וסתות לראות ניום זה ראיה‬
‫נהרגשה ואף דסזקת וסתות ג׳׳כ דרננן דקיי״ל וסתות‬
‫דרננן‪ ,‬היינו‪ .‬כל זמן שאין הוכתה שנאה נזמנו אנל‬
‫לנשה נגדי נדתה הרי הוכח דהסזקה עומדת נסזקתה‬
‫ונאה הוסת נזמנו כרגיל‪ ,‬ונ אה ג״כ נהרגשה כרגיל‬
‫)דאל״כ לא היה לוקה עליה מה״ת( וא״כ לק״מ קושית‬
‫הס״ט כמונן דהש״ם מיום הוסת דווקא איירי דלולא‬
‫זה לא היה לוקה‪ ,‬אינרא כנר כתנתי לעיל סי׳ קפ״ה‬
‫דסתימת הראשונים נזה דלא כמאירי‪.‬‬
‫סעיף ט״ז — נרמ״א וכן נוהגין אם צריכה הרנה‬
‫לכך‪ ,‬נתשונת נית שערים יו״ד סי׳ רע״ד‬
‫מסופק נלשון זה אם ר״ל שהוא צורך גדול או הפי׳‬
‫שהיא צריכה הרנה פעמים לכך ע״י אחרים יעש״ה‪,‬‬
‫ולדידי פשוט מאוד דהפי׳ שהוא צורך גדול והקונע נזה‬
‫הוא הצורך אפי׳ נפ״א וכן מנואר להדיא מלשון‬
‫הרמ׳׳א סי׳ ז׳ ואע׳׳פ שגם שם אפשר קצת להסתפק‬
‫נלשון אנל האמת עד לעצמו‪.‬‬
‫קמה‬ ‫הלוי‬ ‫ידד סימן קז‬
‫העתיק מספר מרך״ח שגמקום שאין יכולים לגרר‬
‫המנהג צריכים להחמיר לחוש לדעת הג״ח והט״ז כיק‬
‫שכ׳׳ה הנהג כקהילות אשכנז יע״ש‪ ,‬אגל געניותי פה‬
‫אה״ר־ן וגקהילתינו אין להחמיר גכלל גזה‪ ,‬ופשוט‬
‫לפסוק כהגאון סדרי טהרה גס״ק ד׳ דהקיל גכל אופן‬
‫כשגעלה געיר אפילו פשעה ולא טגלה גימים שלפני‬
‫השגת ומכ״ש כאונס כל דהו אג״א אונס הגוף ואג׳׳א‬
‫אונס דצניעות‪ ,‬וכן למעשה פשוט להקל גאם לא טגלה‬
‫קודם מחמת איזה חומרא שהחמירה על עצמה כדמשמע‬
‫גד״מ כאן‪ ,‬וגספר פ״ז כאן הניח גצ״ע ולמעשה יראה‬
‫להקל כמש״כ‪ ,‬כי כזמן הזה למי שמכיר מצג הדור‬
‫ותכונותיו אסור לנו לדחות טגילה כיון דע״פ עיקר‬
‫הדין אין חפש כמש״כ רגינו הרמ״א גד״מ‪.‬‬
‫ודע דגפת״ש ג ס י ק ר׳ מגיא מתשוגת הר הכרמל‬
‫סי׳ כ״ה דכתג דאף כמקום שאין נוהגי; לכרך‬
‫על הטגילה אמרי הטגילה אלא לפניו מ׳׳מ דוקא כחול‬
‫אגל גשגת כשטוגלות יש לאשה לנהוג לכרך אחרי‬
‫הטגילה או לפניו גלחש יע״ש‪ ,‬וגם׳ פ״ז סי׳ ר׳ כתג‬
‫טעם הדגר ומגיאו כן ג״כ גשם עצי לגונה לפי מש״כ‬
‫המג״א סי׳ שכ״ג ס״ק י״ג גשם התשג״ך גדין הרוצה‬
‫להטגיל כלי גשגת ימלאנו מים מהמקוה ועלתה טגילה‬
‫להכלי‪ ,‬וכתג המג״א דלא יגרך על טגילת כלי דאז‬
‫אינו מוכח דעושה לשם טגילה וא״כ טגילת נדה גשגת‬
‫דכל ההיתיר משום דנראה כמיקר ואם לאו אסור משום‬
‫דמתקן א״כ כשתגרך לפני הטגילה מוכח דאין הכונה‬
‫למיקר אלא לתקן‪ ,‬וזה טעם תשוגת הר הכרמל הנ״ל‪.‬‬
‫ובעניותי דאין הדגרים דומים‪ ,‬דודאי טגילת כלים‬
‫דאין לו היתיר ע״פ הדין אם לא דרך‬
‫הערמת היתר הנ׳׳ל‪ ,‬צריך שיהיה היתרו מוכח כיון‬
‫דחז״ל כאמת לא נתנו היתר גטגילת כלים‪ ,‬אגל טגילת‬
‫נדה והטמאים שמעיקרא הקילו ולא גזרו כלל‪ ,‬והטעם‬
‫דלא גזרו משום דנראה כמיקר ומוכח גגמ׳ דאף‬
‫כמקום דודאי לא נראה כמיקר התירו דהא התירו‬
‫גיוה״כ למ״ד טגילה גזמנה מצוה עיין גיצה י״ח ע״ג‪,‬‬
‫א״כ כמקום שאנו מתירים הטגילה גשגת )ולא ניכנס‬
‫כחומרת הגאונים ג סי׳ קצ״ז ס״ג( מה לנו אם לא‬
‫נראה כמיקר‪ ,‬וכי אשה ההולכת לגית טגילת נשים‬
‫גשגת גחפיפה וגחמין‪ ,‬וכי לא מוכח הדגר שהיא‬
‫לטגילה מתכונת אלא דנמקום שהיתרנו ע״פ יסוד‬
‫היתר חז״ל שוג אין נפ״מ אם הדגר נראה כמטהר‬
‫ק הטומאה‪ .‬מ״מ מהיות טוג — טוג לחוש לחומרת‬
‫הפת״ש‪ ,‬וכפרט לדידן אין נפ״מ כיון דאנחנו מכרכים‬
‫תמיד אחריו‪.‬‬
‫שוב הראו לי גמ׳׳ג סי׳ שכ״ג גגיאור הלכה ד״ה‬
‫ימלאנו כעין דגרינו — אלא שפקפק מדהתום׳‬
‫יגמות מ״ו ע״ג ד׳׳ה תקוני שכ׳ דמטעם ג׳ ת״ח‬
‫עומדים כשעת טגילה שוג לא נראה כמיקר א״כ משמע‬
‫דאם מוכח דלטגילה מכוון גם כאדם אסור‪ — ,‬איגרא‬
‫גגיאור הלכה עצמו הרגיש דדעת הרמג״ם גיגמות שם‬
‫שבט‬
‫מ ד ק ה עצמה ומצאה טמאה לא דרך טומאה ודאית‬
‫אלא מכס דגעינן וודאי נקי גתסלתן וע״כ לא תלינן‬
‫גשום דגר גהפסק טהרה כמש״כ הסו״ד וא״כ אם‬
‫אס״כ גדקה עצמה ומצאה טהורה ודאי קס״ד נטהר‬
‫למפרע דיהיה זה הוכחה דגם מה שתלתה להחמיר היה‬
‫נוטה יותר להקל ועכ״פ יהיה הגאים אח״כ עד גדיקה‬
‫שניה שמצאה טהור גם כן גחזקת טהרה קמ׳׳ל‪ ,‬ומיושג‬
‫גזה קושית התוה״ש ס״ק י׳‪.‬‬
‫ס עי ף ט׳ האשה שמרגה לגדוק וכו׳ יראה דהיינו‬
‫גדיקה ממש שהיא מגררת טהרתה אגל מה‬
‫שהנשים רגילות להסתכל על נייר שקנחה עצמה אחר‬
‫הטלת מי רגלים וחושגות זה גכלל כל המרגה לגדוק‬
‫משוגחת‪ ,‬געניותי לא יראה כן דאין זה גדיקה אלא‬
‫קלקול ללא צורך דהרגה פעמים המים מלוכלכים והיא‬
‫מקלקלת עצמה‪ ,‬וגלא״ה הלא זה קנוח מגחון שאץ לו‬
‫לכל היותר רק דין כתם שעל הגוך ושיעורו תלוי‬
‫גהמגואר סי׳ ק״צ ס״ו אגל לענין אין מקגל טומאה‬
‫וגגד צגוע יש לו דין כתם‪ ,‬ועיין גחו״ד ריש סי׳ ק״צ‬
‫_ ___ __‬ ‫ע״ע ח־ח פי' קצ״ה‪-‬ד‬
‫יגפוםי‪1‬ים•‬ ‫״■פם'י ‪«4‬‬
‫ברמ״א ס״י — י״א דשלושה ימים ראשונים של ימי‬
‫ספירה אם מצאה כתם אין תולין להקל וכו׳‬
‫— גלחם ושמלה ס״ק י״ח חידש לומר דמיירי שגדקה‬
‫עצמה כל יום משלושת ימים הראשונים כדינא ומצאה‬
‫טהורה לכן עכ״פ גשאר הארגעה ימים כן תלינן‪ ,‬אגל‬
‫לא גדקה עצמה גג׳ ימים אלא דווקא גיום ראשון נהי‬
‫דמהני לענין עצם ספירתה מ״מ גכה״ג לא תלינן להקל‬
‫גם גשאר ימים שלאחרי ג׳ ימים הראשונים‪ ,‬וחיליה‬
‫דיליה ממשנתינו דנדה ל״ט ע״א דימי הזיגה הרי הם‬
‫גחזקת טומאה והיינו כל ימי הזג והזגה יעש״ה‬
‫גפיה״מ להרמג״ם אתו״ד הלחו״ש וקגע עוד כן להלכה‬
‫גלחם ס״ק מ׳ ודגר פשוט שאין דעת הפוסקים כן‬
‫וכה״ג לא היה הרמ״א והקדמונים שותקים לפרש לנו‬
‫שאע״פ שלעני; הספירה עלתה לה גם גגדיקה ראשונה‬
‫של יום ראשון מכ״מ כה״ג גכל הימים לא תלינן‪ ,‬אגל‬
‫לא ראה הגאון לחו״ש המגואר גמאירי נדה שם על‬
‫משנתינו דהם גחזקת טומאה ור״ל שצריכים לגדוק כל‬
‫יום כ׳ המאירי ואף גזו גזג וזגה אין הלכה כן אלא‬
‫כל שגדקו עצמן ראשון ושגיעי ומצאו טהור אע״פ ששאר‬
‫הימים לא גדקו טהורים ולא עוד אלא אף גגדיקת‬
‫ראשון לשגעה שאחר יום ההפסקה או יום אחרון דיין‬
‫וכר ע״כ גמאירי ור״ל א״כ משנתינו דכל הימים גחזקת‬
‫טומאה אינה הלכה אלא כל הימים גחזקת טהרה‬
‫אחרי שגדקה עכ״פ יום ראשון אלא דהראשונים‬
‫החמירו עד ג׳ ימים וכן הלכה‪.‬‬
‫סימן קצז‬
‫ברמ״א ס״ג‪ ,‬אגל גמקום שאין המנהג אין להחמיר‬
‫והט״ז והג״ח החמירו — והש״ך ותוה״ש‬
‫והרגה גדולי הפוסקים הקלו‪ ,‬וגספר דעת תורה‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קז‬ ‫שבט‬ ‫קמו‬
‫הטכילה ואח׳> לא מצאה כלום פשיטא דלא צריך‬ ‫דלא כתום׳ כמם׳> גיו״ד סי׳ רם״נ‪ 1‬דלא ס״ל דכה״ג‬
‫טכילה וכד״ת ס״ק צ״ג לא כ״כ ודכריו צ״נג‬ ‫יחש‪ 5‬כמחקן — אלא דככיאור הלכה הצריך צ׳׳ע‬
‫ובעיקר הוראת הרוקח עיין כדע״ת כאן כשם‬ ‫למעשה מכח ד‪5‬רי מג״א הנ׳‪/‬ל — דלא י‪5‬רך על טכילת‬
‫תשוכת מהד׳ם כ״כ הח׳ סי׳ ת״ק להקל‬ ‫כלים‪ ,‬והמשכ״ך מסייע לי׳ — וע״פ מש״כ הגדל גדול‬
‫כמצאה כשר אמרי טכילה‪ ,‬וכן הראה לי כני הה״ג‬ ‫יש כין טכילת אדם לטכילר כלים — דדוקא כטכילת‬
‫ד כנציון יעקכ כמאירי נדה ס״ו ע״כ שכתכ דמורה‬ ‫כלים החמירו התשכ״ך והמג׳׳א‪ ,‬משא״כ טכילוז אדם‬
‫וכא להקל כמצאה כשר כשיניה אחרי הטכילה יעש״ה‪.‬‬ ‫כמקום דה תי מ לגמרי התירו חז״ל‪.‬‬
‫א ל א שמתוך דכרי המאירי יראה שגם כודאי היה שם‬
‫שוב זכיתי לראות כתשוכת אכני מילואים סי׳ י׳׳א‬
‫כשעת טכילה אינו חוצן דמטעם שהיא אינה‬
‫כ׳ ממש כדכרינו כחלוק שכין אדם לכלים )ועיין‬
‫מקפדת על כשר כמו שמקפדת על עצם אתי עלה‪,‬‬
‫ג״כ כם׳ נהור שרגא כיכמות שם( — וכ׳׳ה שהנחני‬
‫וכזה כוודאי דלא קיי״ל כן מ״מ דכרי המאירי הם סניך‬ ‫כדרך אמח‪ .‬מ ח‪-‬ה סי■ ק״ב‬
‫נכון להקל כספק עכ״פ‪ ,‬ומדכרי המאירי יש גם כן‬
‫ש״ך ס״ק ו׳ — כסו״ד מיהו נראה דהיינו דוקא‬
‫סניך להקל כסתימת השניים דניחא לה יותר שיהיה‬
‫כיום ח׳ דאסור משום סרך כתה לחוד וככה״ג‬
‫שש כן ואינה מקפדת והוא ק״ו מכשר שכ׳ המאירי‪,‬‬
‫מיקל ר״ת סמוך לחשיכה אכל כיום ז׳ אין לטכול כלל‬
‫וגם החולקים על המאירי מודים גזה‪ .‬ע־ע ח‪-‬ב סי׳ ק־א‬
‫סמוך לחשיכה ויש למחות וכו׳ — ועיין כתשוכות‬
‫סעמ״ה לא תטכול כאכק של רגליה וכו׳ ‪ :‬כתוספתא‬
‫עכודת הגרשוני סי׳ כ׳ דמשמטות הרכה ראשונים דד׳ת‬
‫פ״ח דמקוואות קתני כזה וטכל כמקוה שיש‬
‫הקיל גם כיום ז׳ ולכן צידד להקל כמקום אונם ולהלכה‬
‫כו מ׳ סאה‪ ,‬והמחכר השמיט זה‪,‬׳ כיון שלדרכו הוא‬
‫פשיטא דעלינו להחמיר כהש״ך דגם כעכוה״ג לא רצה‬
‫שמפרש משום חציצה ואין נפ״מ כזה‪ ,‬איכרא כספר‬
‫לעשות מעשה‪.‬‬
‫למו״ש סקמ׳׳א ר״ל דדכרי התוספתא דווקא דכמ׳ סאה‬
‫מ״ מ פה ארה׳ק דרוכ המונים וגדולים שלפנינו נהגו‬
‫מצומצמות ‪ p‬האכק הזה נעשה כטיט שאין פרה שוחה‬
‫כלילה כשיטת הגאונים‪ ,‬ונהי דהרכה מחמירים‬
‫ושותה ממנו וחסר מן המקוה‪ ,‬וא״כ מ׳ סאה דווקא‬
‫על עצמם כשיטת ד׳ ת עד ד׳ מילק אחרי תחילת‬
‫נשנה‪ ,‬מיהו לדכריו צ״ל דהיה הרכה מאוד אכק על‬
‫השקיעה מ׳׳מ כיון דלדעת הגאונים הוא ככר לילה‬
‫רגלו דאל״כ אין פירוש הלמו״ש כמציאות שיעשה כזה‬
‫ממש יש להקל להם שתטכול אחרי ודאי לילה ותכא‬
‫מקצת אכק שהוא כרגיל על הרגל טיט שאין פרה‬
‫לכיתה כודאי לינה של ד׳ ת וכזה י״ל דגם הסוכרים‬
‫שוחה ושותה כשיעור של כ״כ מים‪ ,‬וכרגיל מיעוט כזה‬
‫שדכרי ד׳ ת כיום ח׳ דווקא מודים כנלענ״ד אם‬
‫מתהפך ונפשר תוך המים‪.‬‬
‫נוהגים כר׳ת רק דרך חומרא‪ .‬מיהו להנוהגים לגמרי‬
‫והראשונים כאמת מיאנו כפירוש זה מה״ט דקשה‬
‫כד׳ת כענין תחילת וסוך לילה פשיטא דאין מקום‬
‫להניח שיעשה מזה טיט שיכול למעט‬
‫להקל כזה‪.‬‬
‫שיעור מקוה‪.‬‬

‫סימן קצח‬
‫עכרה וטכלה )ע״ג כלים וכיו״כ( לא עלתה‬ ‫סל״א‬
‫לה טכילה‪ .‬ככרכי יוסך כאן מכיא כשם הגאון‬
‫סימן קח‬
‫יצחקי כנערה כת י״כ שנה שטכלה לדם כתולים‬ ‫מהר״א‬
‫ל שון ם׳ חסידים סי׳ תתשכ״ג ויש אשה שאס יכעול‬ ‫קטנותה ועומק המים העמידוה על כסא‬ ‫ומחמת‬
‫הכעל אותה‪ ,‬לאחר הכעילה מיד אם תקנח‬ ‫עלתה לה טכילה יע״ש‪ ,‬וככוד כני הה״ג‬ ‫דדיעכד‬
‫תראה כתם של מראה דם מפני שכעל ככח ואלו כשכעל‬ ‫ר כן ציון יעקכ שליט״א תמה ע״ז‪.‬‬
‫אם לא הי׳ הי׳ מכנים כל ערותו אלא מקצתו לא הי׳‬ ‫ולי נראה פשוט כיון דדעת הרמכ״ם והרא״ש דלא‬
‫רואה כלום‪ ,‬לזאת הנשים כשאין להם וסת קכוע ואם‬ ‫גזרינן כלל כזה גזירת מרחן דיעכד והש״ך לקמן‬
‫כא עליה ככח יתראה כמו דם לזו צריך לכא עליה שלא‬ ‫סי׳ ר״א ס״ק ל״ז ורמזה כאן ם׳ ק מ״ג דדעת המקילים‬
‫ככח ולהכניס מקצת ערותו אז אין דם‪ ,‬כי פעמים‬ ‫עיקר כזה אלא שלא רצה להקל נגד הכרעת השו״ע‬
‫מחמת זו היא ולא ממקור דמיה‪.‬‬ ‫כאן כהראכ״ד דאפילו דיעכד לא עלתה טכילה מ״מ‬
‫וראיתי כס׳ פרי דעה סו״ם קפ״ז נתקשה כהכנת *‬ ‫פשיטא דכדס כתולים כדאים הם הרמכ״ם והרא״ש‬
‫ס״ח דאם הוא מתיר גם כשראתה ג״®‬ ‫לסמוך עליהם דיעכד ואונם וכהאי גונא‪.‬‬
‫מחמת תשמיש והיינו ע״י שלא יכניס כל האכר איך מ ‪) m‬סריסק(‬ ‫סכ״ו — אם לא כדקה וכו׳ תלינן לקולא ואמרינן‬
‫‪TO‬‬ ‫יחדש קולא גדולה כזאת^נגד משמעות הש״ם והפוסקים‬ ‫דכתר טכילה עיילי כה ‪ :‬עיין ש״ך כשם הרוקח‬
‫דכנתחזקה לראות מ״ת אין להתירה כלי כדיקה ולא למו‪r a 7‬שמיו הנק‬ ‫דמחמיר כזה‪ ,‬ומ״מ גם הרוקח לא מחמיר רק אם‬
‫אישהמיט מאן דהו לומר עצה הנ״ל׳ )יע״ע לסי!‬ ‫מצאה כלום אכל גם אם אכלה כשר ולא כדקה קודם‬
‫כהממהפד־ל‪.‬‬
‫ל!מז‬ ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קח‬ ‫שבט‬
‫סימן קט‬ ‫החת״ם יו״ד סי׳ קע״ד ובפ״ת סי׳ קפ״ז ס״ק מ׳׳ט‬
‫וז״ל אמגם בהגיע התור ההיא אסורה ולא יתן לו‬
‫כבוד ידידינו הרב האברך השלם בתורה ויראה‬ ‫תורתו בידו שישמש בלט ובגחת ונו׳ עי״ש‪ ,‬והראו‬
‫בנש״ק ר׳ שמואל דוד קרויז לאי״ט‪.‬‬ ‫מש״כ בזה בתשובת טוט״ד מהדו״ג ח״ב סי״ ג״ג יעו״ש‬
‫היטיב(‪ ,‬לזה כ׳ דלא התיר רק בשלא ראתה ג״פ‬
‫אחדשה׳׳ט וש״ת באהבה‪,‬‬ ‫רצופים וירויח מעצה זאת שלא יצטרפו הביאות כיון‬
‫יקרתו קבלתי ואשר שאל בענין מנהג קצת נשים‬ ‫שע״י העצה הזאת לא תבא לידי ראית דם‪ ,‬אלא‬
‫שמספרות שערותיהן ג׳ ימים קודם טבילה‪,‬‬ ‫דגתקשה במש״כ בסו״ד ס״ח כי פעמים מחמת זו היא‬
‫ובעליהן מצוות‪,‬עליהן לעשות כך‪ ,‬ואם לא ספרו מקודם‬ ‫ולא ממקור דמיה דמשמע דאיגו דם גדה א״כ מאי‬
‫עושות כן אפילו ביום הטבילה‪ ,‬והוא ע״פ זוה״ק פ׳‬ ‫איכפת אם מכגים כל האבר יעש׳׳ה מש״כ בזה‪.‬‬
‫פנחס ונשא דתנא דכדבעת אתתא לאחדכאה בעיא‬
‫אבל האמת יורה דרכו דהמעיין בלשון ס״ח יראה‬
‫לספרא ההיא שערא דרבי ביומא דאיהי מסאבא‬
‫דמראה זאת אשר דן עליה איגגה מראה דם‬
‫ולספרא טופרה וכל זוהמא די בהון כ״ה בזוה׳׳ק‬
‫רגילה‪ ,‬וזה מוכח ממש״כ בתחלה אם תקגח תראה‬
‫קדושים ע״ט וכיו״ב בפ׳ הנ״ל‪ ,‬ונשאל כב׳ מחביריו‬
‫כתם של מראה דם ולא כ׳ בפשיטות כתם דם‪ ,‬דמשמע‬
‫האם זה מנהג קדום והאשה שהיתה נוהגת עד עתה‬
‫דיש לו איזה דמיון לדם אבל במציאות גוטה יותר‬
‫לספר שערותיה רק כשגידלו אבל לאו דווקא קודם‬
‫שאיגו דם מקור‪ ,‬ודבר זה איגו אלא ראיה למה‬
‫הטבילה האם היא צריכה לשנות מנהגיה ומנהג‬
‫שראיתי כבר עשרות פעמים שהביאו קנוח לאחר תשמיש‬
‫אבותיה‪ ,‬או שתחזיק במנהג כאשר נוהגים רוב החרדים‬
‫והליחה שעליה גוטה מאד לאדמימות ולפי ההרגש‬
‫לדבר ה׳ לספר השערות כשגדלו דוקא‪ ,‬וכב׳ הביא‬
‫ובהירות שבלב הי׳ גראה דאעפ״כ איגו דם מקור אלא‬
‫משו״ת אבני צדק יו״ד סי׳ ק״ז שתמה על הזוהר וכ׳‬
‫מחמת חמימות התשמיש בצרוף עם כמה מיגי פסולת‬
‫דאין כוונת הזוהר שתמיד תעשה כן קודם הטבילה‬
‫שישנם שם גתהוה מראה כזאת‪ ,‬והגם דבעצם המראה‬
‫ומלשון זוהר אדרבה משמע דרק יתר הגדול שגדלו‬
‫עליגו להחמיר לטמאותה לשעתה‪ ,‬אבל לעשותה ראה‬
‫בימי נדתן תספר וכנראה לא מטעם חציצה רק ענין‬
‫דם מחמת תשמיש אין לגו‪ ,‬ובמציאות הזאת הוא שכ׳‬
‫סוד לשורפן עם הצפרנים‪ ,‬ומסיים האבני צדק דאין‬
‫רבינו בעל ס״ח דכיון דהנסיון מראה שמראה אדומה‬
‫חותכין משערה כלל אף לא אפם קצהו ע״כ — ודברי‬
‫הזאת מופיעה רק כשבועל בכל כחו ע״י הכנסת כל‬
‫אבני צדק לא נמצאים אצלי‪.‬‬
‫האבר‪ ,‬ובעצמותה הדבר נוטה יותר שאינו דם מקור‬
‫ואכתוב הנלענ״ד בזה‪ ,‬הנה בקציצת שערות יש לדק‬
‫כלל אלא שאין בכחיט להתירה מחמת חוסר ידיעה‬
‫מג׳ פנים הא׳ — משום חציצה דבית‬
‫שלנו‪ ,‬ע״כ עכ״פ בהכנסת מקצת אבר אין מקום לאסור‪.‬‬
‫הסתרים דעומד לקצוץ ע״ד שכ׳ הש״ך בשם הראב״ן‬
‫סי׳ קצ״ח‪ ,‬ב׳ — משום חשש זיעה הדבוק בשערות‬ ‫אחרי שעלה זאת בלבי ראיתי בם׳ פחד יצחק אות‬
‫או קרוש תחתיהן ע״ד שכ׳ הגה״ק מהרא״ד מבוטשאטש‬ ‫אשה העתיק מם׳ עפר יעקב סי׳ ע״ו בענין‬
‫ז״ל אשר העתיק הד״ת סי׳ קצ״ט ס״ק י׳‪ ,‬ג׳ — מטעם‬ ‫אשה שמוצאת דם לפעמים אחרי תשמיש הן בעד שלו‬
‫הזוהר הנ״ל להעביר הזוהמא דימי נדתה השורה על‬ ‫והן בעד שלה וכו׳ ואח״כ מביא מביא דבמציאות‬
‫השערות במיוחד )וזה באמת טעם תגלחת דמצורע‬ ‫השאלה הי׳ הענין דתמיד אם משמש בתחלת הלילה‬
‫כידוע(‪.‬‬ ‫ה״ה נקיה ואינו מוצאה שום דם וכשמשמש בסוף‬
‫והנה בענק עומד לקצוץ דשערות אשר ע״י נעשה‬ ‫הלילה או אחר חצות היינו שנתעכבו הרבה במטה אז‬
‫חציצה במקום החתך ע״ד שכ׳ הש״ך בצפרנים‪,‬‬ ‫נמצא דם בעדיהן‪ ,‬ואמר המשיב ח ה מופת חותך‬
‫הנה כבר ידוע שרוב הפוסקים לית להו סברת הראב״ן‬ ‫שממנו ומאתו יוצא הדם אחר שנחממו הכליות במטה‬
‫בזה וכמש״כ בס״ט סי׳ קצ״ח ס״ק ל״ט‪ ,‬והטעם בזה‬ ‫וזה גורם יציאת דם מפי האמה יעש״ה ואם כי נדון‬
‫ע״פ מש״כ בתשובת שבט הלוי ח״ב סי׳ צ״ו ובח״ג סי׳‬ ‫ם״ח אינו דומה לנדון הזה‪ ,‬מ׳׳מ ה״ז ראיה שסבות‬
‫קכ״ז במחלוקת תום׳ והר״ן בחולין ע״ג ע״א דהקשו‬ ‫שונות יכולים להוליד ראיות שונות שאינם דם מקור‬
‫תום׳ בהא דטובלן עד מקום המדה פ״י דמקואות מ״ה‬ ‫כשיש מופת מותך לכך‪ ,‬ונהי דבנדון ם׳ עפר יעקב‬
‫דאיך די בטבילה זאת דכא הו״ל חציצה במקום החתך‬ ‫הנ״ל יש להתישב היטב ובזמנינו צריך בדיקה ע׳׳ז אם יש‬
‫העתיד‪ ,‬ומיעוט המקפיד הוא‪ ,‬ותי׳ דמיירי בשלשלת של‬ ‫להבעל דם בשתן הבא דרך הכליות כיון דאפשר לברורי‪,‬‬
‫חוליות‪ ,‬והר׳׳ן בחידושיו שם כ׳ דזה נקרא מיעוט שאינו‬ ‫אבל בנדון הס״ח דלפי החוש אינו נראה דם מקור כלל‬
‫מקפיד‪ ,‬דמקפיד היינו שקשה עליו כשעומד שם בשעת‬ ‫כאשר הנסיון למדני פעמים הרבה נהי דגם בזה נחמיר‬
‫טבילה אבל כאן ניחא ליה שיעמוד שם עד שעת קציצה‬ ‫מחוסר בקיאות מ״מ לעשות כעצת אביר קדושי‬
‫ע׳׳כ‪ ,‬הרי דלר׳׳ן לא נקרא כה״ג מיעוט המקפיד כלל‪,‬‬ ‫הקדמונים לבעול בכה״ג בחצי אבר אין להרהר כי‬
‫דהתום׳ דנין על מה שעומד לקצוץ בעתיד וזה גורם‬ ‫ממקום קדוש יצאו הדברים‪.‬‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קט‬ ‫שבט‬ ‫קמח‬
‫וזה עצמו עעם אותו מנהג של נשים צנועות שהזכיר‬ ‫אשפת עגילה‪ ,‬ולכד׳! אנו דני! על שעת מגילה ממש‬
‫הגאו! אגני צדק הנ״ל שלא היו גוזזים שערם רק‬ ‫ואז אינו קשה שיכי' שם ואינו מקפיד נקרא‪ ,‬וגזה‬
‫כשרצו נעת שיגדלו‪ ,‬ולא עשו קגיעות לגוזזם תמיד‬ ‫מוסגר כי עג מסלוקת הגרסאות גתוספתא דמקואוה‬
‫נעת ענילה כי אם יקנעו כ! תמיד ממילא נעשה‬ ‫גפני! אגר וגשר מדולדלי! דהרא״ש גורס דסוצצים וכן‬
‫כמיעוע המקפיד עיד״ז עצמו שאץ רוצות לענול נלא״ה‬ ‫גשו״פ סי׳ קצ״ח סכ״ג‪ ,‬והסמ״ג סי׳ רמ׳׳ח ודפמי׳‬
‫ויצא מכשול עיד״ז נאם ישכחו פעם או שא״א להם‬ ‫גורסים אי! סוצצים וג׳ גפי׳ אפילו עומד לסתוך‪,‬‬
‫לגזוז‪ ,‬משא״כ כשכם קונעים הגזיזה כפי רצונם לפי‬ ‫והיינו דמחלוקתם אם נדו! זה כמיפוע המקפיד או‬
‫השערתם שכנר נגדלו כרנה דעיד״ז לא נעשה כמקפיד‬ ‫שאינו מקפיד כנ״ל‪.‬‬
‫עליו כשעת ענילה‪.‬‬ ‫ובמש״ב הד׳! דזה נקרא אינו מקפיד כיו! שאינו‬
‫וטעם כשני שזכרתי נשם הגה״ק מוכרא״ד‬ ‫קשה עלי׳ גשפת עגילה כתגתי גשגע כלוי‬
‫מנועשאעש זי״ע משום קרישת הזיעה שעל‬ ‫יו״ד סי׳ צ״ו שם דמסופק אני אם דעת הר״! כ! גכל‬
‫כשערות‪ ,‬הנה מסוגיא דגמ׳ דנ״ק פ״נ וננדה ס״ו‬ ‫הסציצות דאינו נקרא חציצה אלא מה שקשה עליו גשפת‬
‫ושו״ע ריש סי׳ קצ״ע ודאי מוכה דאי! נזה סרך‬ ‫עגילה ממש א״כ דגריו לכאורה מחלוקת על המגואר‬
‫מדינא דהא לא חיינו נתקנה רק חפיפת שערות הראש‬ ‫סי׳ קצ״ח דמה שדרך להקפיד אפי׳ היא אינה מקפדת‬
‫ולסרקם כמסרק לא קציצת השערות‪ ,‬מכ״מ כיכא דנהגו‬ ‫עליו הו״ל חציצה עיי! גג״י ריש סי׳ קצ״ח גמחלוקת‬
‫כ! עשו עפ״י תקנת גאונים וצדיקים להרחיק מכשול‪,‬‬ ‫הרא״ש והרמג״ם גזה וגשיעת הרשג״א שם — ומיהו‬
‫ולדרך מנהג זה כודאי היתה כהנהגה להסמיך ספור‬ ‫י״ל דהר״! לא כ׳ כ! אלא גחציצה דגיה״ס של עומד‬
‫השערות לפני יום אומים קודם הענילה‪ ,‬אנל הגה״ק‬ ‫לקצוץ‪ ,‬דהחציצה אינו כמציאות כלל ולא ג אה רק‬
‫הנ״ל נמי לא נקע כלשונו רק אם השערות גדולות‬ ‫מסכרת כל העומד לקצוץ כקצון‪ ,‬וכיו! שעכ״פ כשעת‬
‫קצת ויש חשש זיעה קרושה לא דרך קניעות לפני כל‬ ‫עגילה ממש אינו עומד לקצוץ אינו חוצץ‪ ,‬וגם דרך‬
‫ענילה‪.‬‬ ‫הראשו! כד׳! י״ל שלא יהי׳ מחלוקת על יסודי פוסקים‬
‫וטעם השלישי ע״פ זוה״ק הנזכרים למעלה‪ ,‬ומקפידים‬ ‫הנ״ל אלא דאי! כרצוני להאריך כא!‪.‬‬
‫כ! לפני כל ענילה‪ ,‬וסנרי דפשעות זוה״ק‬
‫ומדברי הר״! ראי׳ נכונה להוראת הח״ס כידוע סי׳‬
‫מורה דכענרת זוהמת השערות והצפרנים הוא תנאי‬
‫קצ״ה כעני! שערות הארוכות של הכלות‬
‫לעכרת! וצריכים להסמיך זה עכ״פ עד ג׳ ימים לפני‬
‫שאינם חוצצים כיו! דמקפדת לחתוך אותם דוקא למחר‪,‬‬
‫ענילה ואי משום דסו״ס יגדלו עוד עד הענילה מכ״מ‬
‫והיא רוצה להיות עכשיו דוקא כשערות ארוכות‪ ,‬והאי‬
‫דעתם דעצם הענרת עיקר השערות כפעולת הגזיזה‬
‫דהד׳! עדיפא מיני׳ דאפי׳ ■אינו קשה עליו כשעת עגילה‬
‫כנר שנר עומאת הזוכמא שנאה נעיקרה מימי ראיתה‬
‫די שלא תחוץ‪ ,‬אלא דהח״ם הוצרך לזה שאנחנו‬
‫ונשארת גם נימי לנונה עד הענילה‪ ,‬אנל כל שגזזה‬
‫מחמירים לכתחלה כחומרת הראג״! וכש״ך דכל צפור!‬
‫אותם אפי׳ ג׳ ימים קודם לא תוסיף שוג אלי׳ עוד כך‬
‫ארוך וכיו״ג שער שעומד ככר להסתפר חוצץ‪ ,‬וע״כ‬
‫יראה דעת הנוהגים כ!‪ ,‬ואלו ואלו כוונתם לשם שמים‬
‫הוצרך דהכא הקפדה לעכול דוקא עם השערות אכל‬
‫ויחזיקו כולם נ מה שהנחילו להם אנותיהם ורנותיהם‬
‫כר״! וכל הפוסקים לית להו כלל החציצה הזאה‬
‫שגם הנהגתם נקנעה ע״פ קדושי עליו! זי״ע וע״ע‬
‫וכדמוכח דעת המחכר והרמ״א סי׳ קצ״ח ס״כ לעני!‬
‫נד״ת יו״ד סי׳ קצ״ח ס״ק צ״א ונסי׳ קצ״כי ס״ק י׳‬
‫צפרנים — והאי דשם סכ״ג לעני! מדולדל דחוצץ שאני‬
‫הנ״ל‪.‬‬
‫התם דככר התחיל להתדלדל וכמכואר כפוסקים‪.‬‬

‫וכבר זכרתי דדעת הע״ז והס״ע והרכה מ! הפוסקים‬

‫סימן קי‬ ‫שחולקים על חומרת הש״ך‪ ,‬וגם׳ לחו״ש שם‬
‫כ׳ דעכיד כמר עכיד וכמר עכיד‪ ,‬והגם שאכותינו קכלו‬
‫כנוד ידידי כמכונד מאד הרג הגאו! הצדיק‬ ‫עליכם חומרת הש״ך היינו כצפרנים המגולים ומיאוסים‬
‫עמוד העכרה זכות הרכים תלוי נו כש״ת‬ ‫שגדולים כמה‪ ,‬אכל כשערות הראש המכוסות כנשים‬
‫מוהר״ר חנני׳ יו״ט ליפא דויטש שליע״א‬ ‫וככר נגזזו כמנהג ישראל קדושים‪ ,‬ורק נגדלו עכשיו‬
‫אנ״ד העלמעץ יצ״ו נעמ״ס עהרת יו״ע‪.‬‬ ‫שיעור קע! והם מכוסות מי יאמר דזה כגדר מקפיד‬
‫אפי׳ לשיעת הש״ך והראג״!‪ ,‬והרי כפת״ש מגיא שם‬
‫אחדשה״ע וש״ת נכנוד‪,‬‬ ‫כס״ק י׳ כשם כחמ״ד דאפי׳ כצפרנים אי! מקפידים‬
‫ראשית דנר אקוה שנא ממקום הרפואה בהתחזקות‬ ‫אלא על של ידים ולא של רגלים‪ ,‬והיינו שאי! דרכ!‬
‫גופו העהור וממשיך נענו ה״ ק לאורך ימים‬ ‫להקפיד כזה‪ ,‬וה״ה כה״ג כשערות כמש״כ )ועיד״ז‬
‫נעזרת חי כחיים נ״ה‪ .‬הנה קנלתי העתקת נ׳ תשונות‬ ‫מיושג מה שכש״ך עצמו ס״ק כ״ה מכואר כשם כראג״!‬
‫כעני! אשה עלונה שאינה יכולה לעהר עצמה נמקוה‬ ‫דגם צפרני רגלים חוצצים ודו״ק(‪.‬‬
‫קמט‬ ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קי‬
‫דרכנן חמור דאסמכוה אקרא פ״כ דשכוטות ואפ״ה‬
‫כמקום עיגון לא גזרו‪.‬‬
‫וכבר כתכתי כגליון יו״ד שלי כעניי דאפילו החולקים‬
‫על התפל״מ הנ״ל להתיר לשמש כל פעם כליל‬
‫עונה משום עיגון היינו לענין עונה הסמוך לוסת‬
‫שכתכו הראשונים דהחשש דמשום חמום התשמיש שמא‬
‫תראה כשעת מעשה א׳׳כ ככה״ג כודאי אין כידינו‬
‫להתיר דהא גזירת חכמים כאן משום חשש שמא יכשל‬
‫כשעת מעשה כאיסור כרת החמור‪ ,‬וכיו״כ ראה דם‬
‫מחמת תשמיש שמשם הכיא הגאון מהרש״ם דשאני‬
‫ראה מ״ת שהרי החשש שתראה מחמת תשמיש כמו‬
‫שהוחזקה ככר להכשל וגזרה מציאותית היא ופשיטא‬
‫דאין כידינו להתירו כמקום עיגון‪ ,‬אכל גזרה דמיעוט‬
‫המקפיד דמצד עצמה אין כטכילה זו שום חשש מכשול‬
‫דאורייתא ומה״ת טכילה גמורה היא אלא שחכמים‬
‫גזרו כה אטו רוכ המקפיד‪ ,‬ככה״ג י״ל כרווח דכמקום‬
‫עיגון לא העמידו גזירתם‪ ,‬ועיין כש״ך יו״ד סי׳ קי״ט‬
‫ס״ק כ״ז דחילוק כין איסור תורה לאיסור דרכנן לענין‬
‫להוציא ממון דלענין ממון אוקמוה א דין תורה‪ ,‬הרי‬
‫דס״ל דאפילו להוציא ממון לא אוקמי גזירה‪ ,‬א״כ‬
‫מכ״ש להוציא אשה מכפלה‪ ,‬ואע״פ שיש חולקים על‬
‫הש״ך כהאי כללא‪ ,‬מ״מ להוציא אשה מכפלה מנ״ל‪,‬‬
‫איכרא אין ראיה מדכרי הש״ך לנ״ד דהש״ך לא מיירי‬
‫מיסוד אם העמידו גזרתם כמקום ממון אלא מיסוד‬
‫שגזרתם יכול לגרום הפסד ממון ור״ל דמ״מ גזרתם‬
‫כמקומה עומדת‪ ,‬אכל אנן עסקינן אם גזרתם כמקומה‬
‫כמקום עיגון או לא‪.‬‬
‫וידוע שיטת התום׳ כיכמות פ״ח ע״א ד״ה מתוך‬
‫ועמם הרכה ראשונים דהא דעד א׳ נאמן‬
‫כעגונא הוא עקירת דכר מה״ת גמור כקום ועשה אלא‬
‫כדכר שיש קצת טעם וסמך לא חשיכ עוקר מה״ת‪ ,‬ואם‬
‫עקרו מה״ת כקום ועשה כמקום עיגון איך אנן נימא‬
‫דהעמידו דרכנן ולא התירוהו כמקום עיגון‪ ,‬וידעתי‬
‫שאין לדמות כגזירתם כעין שמכואר כמשנתינו דידים‬
‫פ״ג מ״כ לענין אין דנין ד״ם מד״ס אכל מ״מ סמך‬
‫הגון הוא לסכרת הגאונים להקל כמקום עיגון וכפרט‬
‫דככר מצינו שהקילו ככה״ג לענין טכילת גר כיכמות‬
‫הנ״ל‪ ,‬וע״כ גם אין לדחות ראיתי ממש״כ למעלה מדכרי‬
‫החו״ד להקל כסמוך לוסתה כמקום עיגון דשאני התם‬
‫שמצינו שהקילו ככר כיוצא לדרך‪ ,‬דגם כאן הקילו ככר‬
‫כמקום גר‪ ,‬ואדרכה סמוך לוסתה חמור יותר‪ ,‬דהא‬
‫להלכה קיי״ל כרמ״א סי' קפ״ד ס״י להחמיר כתשמיש‬
‫כיוצא לדרך‪ ,‬וגם לא מצינו שום מקום שהקילו כסמוך‬
‫לוסתה ממש )אם לא כעונת או״ז( דלא קיי״ל כהגאון‬
‫כנסת יחזקאל להקל כליל טכילה‪ ,‬ואעפ״כ אנו מקילים‬
‫כמקום עיגון א״כ מכ״ש כנ״ד לפמש׳׳כ למעלה דהחשש‬
‫סמוך לוסתה חמור מחשש מיעוט המקפיד‪.‬‬
‫א ל א דהעירו אותי ממה שחידש הגאון שו״מ מהדורא‬
‫א׳ ח״כ סי׳ ק״ו דהטוכל כמיעוט המקפיד כיון‬
‫שבט‬
‫אלא אם תשים איזה מג! פל ראשה אחרי שהיא אחרי‬
‫נתוח ראש חמור וכך צריך להיות כל ימיה וא״כ הדגר‬
‫גוגע לפיגונא דאיתתא‪ ,‬ופכרתי על תשוגת הגאון‬
‫מהר׳ם שטפח שליע׳׳א אכ״ד דפכרצין‪ ,‬הגה לא אכגים‬
‫טצמי כחלק הנוגע למיעוט המקפיד אם כזה כמקום‬
‫סכנה שרוצה שתהי׳ שם החציצה דוקא נכנם כגדר‬
‫מקפיד או לא‪ ,‬כי ככר הארכתי כפנינים אלה כתשוכת‬
‫שכט הלוי יו״ד סי׳ צ׳׳ה ולא כאחי אלא לחזק החלק‬
‫השני של ההיתר אשר הגדולים מיאנו כזה דהיינו לו‬
‫יהא שהוא מיעוט המקפיד מ״מ כמקום עיגון יראה‬
‫דלא גזרו חז״ל להוציא אשה מכפלה כאשר דנתי שם‬
‫כשכט הלוי ומצאתיו אח״כ כתשוכת אמרי יושר ח״כ‬
‫סי׳ פ״כ אלא שהגאון אמרי יושר הפיר מתשוכת‬
‫מהרש״ם ח״א סי׳ ז׳ דמיאן כסכרא זו לגמרי ודטתו‬
‫דגם כמקום עיגון גזרו על מיעוט המקפיד‪.‬‬
‫והנה עיינתי כתשוכת מהרש״ם שם ואפ״ג דכתחלה‬
‫נטה כפשיטות דלא תצא מעכוכ איסור דרכנן‬
‫וראיתו מהא דגיטין פ״ד ע״א וכשו׳׳ע אה״ע סי׳ ק״נ‬
‫דכל גט פסול מדכריהם אם נשאת לא תצא וכתשוכת‬
‫ח״צ סי׳ ג׳ כ׳ שלא מצא כשום מקום דאם נשאת‬
‫כאיסור דרכנן שתצא אלא ששוכ העיר מהא דראה‬
‫מחמת תשמיש דווסתות דרכנן ואפ״ה אסור להשהותה‬
‫ואפילו אינו רוצה לכא עליה משום גזרה שמא יכא‬
‫עליה כמכואר יו״ד סו״ם קפ״ז‪ ,‬וכן כדין אינה יודעת‬
‫אם דם מכתה משונה‪ ,‬וגם משום שאין אנו כקיאין‬
‫כאיזה שיעור נקרא סמוך כראה מחמת תשמיש‪ ,‬וכ״ז‬
‫רק גזירה דרכנן ולא עלה על דטת פוסק להתיר גזירה‬
‫דרכנן שלא להוציא אשה מכפלה‪ ,‬אלא ע״כ דכר שהוא‬
‫איסור תמידי כל ימי חייו א״א להתיר גם כמקום‬
‫עיגון‪ ,‬וע״כ אין שום צד וסניך להקל מטעם הנ״ל‪,‬‬
‫אולם כתשוכת חלקת יואכ סי׳ ל׳ כ׳ לצדד להיתר כמקום‬
‫עיגון דאי אפשר ע״פ רש״י יכמות ע״ח ע״א דגזירת‬
‫חכמים דרוכא שאינו מקפיד לא היתה אלא היכא‬
‫דאפשר‪ ,‬א״כ הה״ד כמיעוט המקפיד דהוא רק כדרגא‬
‫דאיסור דרכנן וע״ש כשכט הלוי מה שנו׳׳ג כראיתו‪.‬‬
‫והנה מש״כ המהרש״ם להחמיר משום שהוא איסור‬
‫תמידי‪ ,‬מצינו גם להיפך עיין כפ״ת יו״ד סי׳‬
‫קפ״ד ס״ק ג׳ כשם הגאון תפל״מ כאשה שראה מליל‬
‫ט״ו לליל ט״ו וליל טכילתה כל פעם כעונת הוסת‬
‫דמותרת לכפלה דאל׳׳ה תאסר לכפלה לעולם ולא גזרו‬
‫רכנן ואפילו כשעת וסתה‪ ,‬והסכים עמו כס״ט שם‬
‫ס״ק ח׳ מה״ט דכיון דהוא כמקום עיגונא לא גזרו‪,‬‬
‫ועיין טוד כחו״ד סי׳ קפ״ז סוס״ק א׳ ככיאורים כ׳‬
‫לענין נדון דידי׳ כחשש סמוך לוסתה מכח ראה דם‬
‫מחמת תשמיש וז״ל די״ל דלא החמירו כמקום עיגון‬
‫משום עונה הסמוכה לוסת ודוקא ראה כשעת תשמיש‬
‫דהיא אסורה משום שעת וסתה אסורה אכל משום‬
‫פונה הסמוכה לוסת לא החמירו כו׳ כמקום עיגון‬
‫ט״כ יעש״ה‪ ,‬והרי עונה הסמוכה לוסת הוא איסור‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קי‬
‫דרבק ולא כלום ושפיר כ׳ בזה הגד׳ מ שטערן שליט׳׳א‬
‫והביא ג״כ מהגר׳י שטייף זללה״ה‪.‬‬
‫ע׳׳ב יראה לעג״ד דהדברים גועים יותר להקל במקום‬
‫עגוגא ממש וחשש מכשול‪ ,‬ולו יהא דעת המקילים‬
‫יחיד גגד רבים הלא אסיק הש׳׳ך יו״ד סו״ם רמ״ב‬
‫בהגהגת או״ה דבדרבגן סמכיגן איחיד גגד רבים‬
‫במקום הפסד מרובה אפי׳ דממון א׳׳כ מכ״ש גגד הפסד‬
‫מרובה דתקגת עיגון‪ ,‬ואפי׳ גדון הג׳׳ל לחומרא )אע״פ‬
‫שמיעוט המקפיד רק דרבגן( מ״מ כיון שהיא גופא‬
‫שזה גקרא מיעוט המקפיד במקום סכגה עכ״פ ספק‬
‫הוא לדיגא בכזה ודאי ראוי לסמוך אפי׳ יחיד גגד‬
‫רבים במקום עיגוגא כג״ל‪ ,‬כגלעג״ד בכ״ז‪ ,‬מיהו בתגאי‬
‫שיסכימו גדולי תורה מובהקי הוראה‪ .‬ואם לא יצטרפו‬
‫אז דבדגו איגם הלכה למעשה ובמקום שמתירין צריכה‬
‫שתטבול בשעה שאין שאר גשים שם כדי שלא יראו‬
‫וילמדו להקל ח״ו‪.‬‬
‫והרגי בזה ידידו דוש״ת בלוג״ח מצפה לרחמי ה׳‬
‫סימן קיא‬
‫בענין אם ת״ח רשאי להחטיר על עצטו ככתם שהורה‬
‫בו חכם להתיר ככר ידועים דכרי הח״ם יו׳׳ד םי׳ פמ׳׳ט‬
‫דכיון שכן דרכן של ת״ח כרושין להזהר מדבר שהורה‬
‫כה חכם שוב אין האשה יכולה למחות אע״פ שלא הי׳‬
‫‪ p‬בתחלת נשואין‪ ,‬דרניל הוא ת׳׳ח שעתיד‬
‫להיות פרוש וחסיד וזפני ת״ח וכר‪.‬‬
‫הנה פשוט בעיגי שגם הח״ם לא כ״כ רק בדבר‬
‫שהורה בה חכם דהי׳ ספק בעיקר המראה כאשר‬
‫גזכר בלשון השאלה שם דהי׳ מראה כעין אדמדם‪ ,‬אבל‬
‫דגר שפשוט היתרו לכו״ע כגון כתם פחות מכגרים‬
‫דחז״ל התירו אותה והוא פחות מגרים לכל השיעורים‬
‫יראה דלאו כל כמיני׳ להחמיר על עצמו ולהפקיע‬
‫עוגת אשתו‪.‬‬
‫וכן ראיתי בם׳ שו״ת הלכות קטגות ח״ב סי׳ כ״ג‬
‫— דאם אשה מחמרת על עצמה בפחות מגרים‬
‫מחיגן בה‪ — ,‬ואע״ג די״ל דדוקא היא אינה יכולה‬
‫דאין ברשותה להפקיע עונת בעלה‪ ,‬אבל הוא יכול‬
‫להיות פרוש‪ ,‬מ״מ אין לחלק בזה כיון שחז״ל התירו‬
‫לכתחלה‪ ,‬ולא שייך גדר הורה בה חכם‪.‬‬
‫א ל א דראיתי בם׳ פתחא זוטא סי׳ ק״צ ס״ק ז׳ כ׳‬
‫דאם ה״ח רוצה להחמיר על כתם לשער במאכלת‬
‫שבזמנינו שהוא קטן דיכול להחמיר וסיים ע״ז ואף‬
‫שבהלק״ט הנ״ל משמע דאם אשה רוצה להחמיר על‬
‫פחות מגרים מחינן לה‪ ,‬אולי כוונתו על ז ק הש״ם‪,‬‬
‫ויותר י״ל דרק האשה אין לה להחמיר‪ ,‬אבל הבעל ת״ח‬
‫מותר להחמיר אלו דברי הרב פ״ז‪.‬‬
‫שבט‬ ‫?ןנ‬
‫שחכמים פסלו טבילסו נמאן דלא טגל דמי ומן הסורה‬
‫אק הטבילה טבילה כלל א״כ ג״ד נוגט לדאורייתא‪ ,‬אבל‬
‫לק״מ דאפילו יהיבגא להגאון שו״מ חידושו זה מכ״מ‬
‫זה במקום שהטמידו דבריהם‪ ,‬אבל בנ״ד בזה אגו‬
‫פוסקים שלא העמידו דבריהם במקום טיגון והדברים‬
‫פשוטים‪ ,‬מ״מ גוף חידושו של הגאון שו״מ וראיתו‬
‫מש״ס פסחים ל״ה ומדברי רש״י שם איגו מוכרח כ״כ‪,‬‬
‫וגם כל לשוגות הפוסקים ביו״ד סי׳ קצ״ח מורים דלא‬
‫כדבריו אך אין טסקיגן הכא בזה‪.‬‬
‫ומצאתי בגוב״ת חיו״ד סי׳ קל״ה מפורש כדבריגו‬
‫שהרי כ׳ וז״ל ועוד אפילו גחשב מקפיד אכתי‬
‫איגו רק מיעוט המקפיד ומיעוט המקפיד הוא מדרבגן‬
‫והיכי דלא אפשר אוקמוה דאורייתא ועיין ביבמות ע״ח‬
‫ע״א ברש״י ד״ה משום דר יצחק עכ״ל‪ ,‬הרי דבמקום‬
‫דאי אפשר לא גזרו ואין לך אי אפשר יותר ממקום‬
‫עיגון‪.‬‬
‫א ל א דראיתי להרב פתחא זוטא בהקדמה לסי׳ קצ״ח‬
‫אות י׳ תמה דהאיך גוכל להתיר במקום דאי‬
‫אפשר הלא המרדכי כ׳ גבי גרב וחטטץ דתמתין עד‬
‫שתתרפא וכיו״ב טובא‪ ,‬ולא ידעתי מה עלה על לבו‬
‫להקשות כן דפשיטא דגם הגו׳׳ב לא קאמר אלא במקום‬
‫דאי אפשר לגמרי ואין להמתין על רפואה ותקון כאשר‬
‫הרגיש לבסוף בעצמו‪ ,‬ואין צורך לפרש לשון הגו״ב‬
‫במש״כ היכי דאי אפשר דר״ל לא שכיח כאשר פירשם‬
‫הרג פ״ז דהלשון איגו סובל את זה‪ ,‬אלא לא אפשר‬
‫לגמרי קאמר‪ ,‬אבל ודאי לא אפשר לזק אפילו זמן רב‬
‫נוהג‬ ‫אין לגו הוכחה להתיר וכמש״כ כמה גאוגי אחרוגים‪,‬‬
‫ובג״ד לא אפשר לגמרי‪ ,‬ועכ״פ אין מוכרח כלל מש״כ‬
‫הגאון מהרש״ג ח״ב סי׳ קצ״ז שכ׳ בתו״ד דאין להעלות‬
‫סברא כזאת שבמקום דאי אפשר ותתגרש מבעלה לא‬
‫גזרו חז״ל‪ ,‬ולדעתו אסרו אשה על בעלה אפי׳ תתגרש‬
‫וכ׳ כן בלי ראי׳‪ ,‬ואין דבריו מוכרחים וכאמור וגם דברי‬
‫הגאון גוב״ת הג״ל עומדים כגגדו‪.‬‬
‫ואין להקשות מהמבואר בתשובת מהרי״ק שרש ל״א‬
‫דאין בידיגו כח להקל במקום עגוגא אלא במקום‬
‫שהקילו הקדמוגים ולא גיתן כלל זה בידיגו להקל בכל‬
‫מקום ע״ש ועיין גם בד״מ אה״ע סי׳ י״ז‪ ,‬הגה פשיטא‬
‫דאין משם תפיסה חדא דמהרי״ק לעגין איסור אשת‬
‫איש כ׳ כן‪ ,‬ועוד דהתם אם אגו מקילים במקום עיגוגא‬
‫דאתתא כבר אגו גוגעים באיסור א״א החמור דאורייתא‬
‫ממש ומי יימר דהקילו גם בו חכמים לעקר דבר מה״ת‪,‬‬
‫אבל גג״ד שחלק עיקר טבילה דאורייתא לעולם גשארת‬
‫ואין הגדון רק אם עמדו חז״ל בגזירתם במקום עגוגא‬
‫וז״פ‪.‬‬
‫ואין להחמיר בג״ד מטעם שהעלו קצת מחברים‬
‫בספרתם דכיון שהוא רוצה שיהי׳ שם דוקא‬
‫בשעת טבילה הרי איגה רוצה שיבא שם המים וא״כ‬
‫הרי הוא כקריצת שפתים לחד פי׳ דחוצן מה״ת‬
‫דבעגיותי אין בין זה לשאר מיעוט המקפיד שהוא רק‬
‫קנא‬ ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קיא‬
‫ג‪.‬‬
‫בענין אשה שאחרי נתוח כראש שצוו כרופאים לבלי‬
‫יבא מים בראשה האש יש עצה לתפור מכסה‬
‫מעור דג דבר שברייתו מן המים ולטבול כך והביא‬
‫כ״ת מס׳ טהרה המים שהיקל אפי׳ בלי ריסק‪.‬‬
‫ובעניותי לא ראיתי מקום להקל בזה‪ ,‬דמקור הדין‬
‫בש״ס זבחים כ״ב ע״א והש״ס נקט מטבילין‬
‫בעיניו של דג וביבחושין אדומין‪ ,‬ולא לחנם נקע הני‬
‫תרי מציאות דהיינו אע״פ שכל שברייתו ‪ p‬כמים‬
‫מטבילין בו מ״מ תנאי יש בדבר שצריך להיות בגדר‬
‫טבילה ועינו של דג הוא רטוב ולח ושייך בו גדר‬
‫טבילה‪ ,‬ויבחושין אדומין פליגי הפוסקים או״ח סי׳‬
‫ק״ס ויו״ד סי׳ ר״א ל״ג אם שייך גדר טבילה בלי‬
‫ריסוק או דווקא ע״י ריסוק‪ ,‬וגם המקילין בלי ריסוק‬
‫היינו דס״ל דגס בלי ריסוק שייך גדר טבילה ביבחושק‬
‫שהם דבר רך וברבוי שלהם שייך שאדם טובל בתוכם‬
‫לגמרי‪ ,‬משא״כ עור הדג דלא שייך גדר טבילה כלל‬
‫בעור וכמו״כ עצמות כדג דלא שייך צורת טבילה בדברים‬
‫אלה ע״כ קשה לי להתיר בזה‪ ,‬ובעיקר השאלה עיין מה‬
‫שדנתי בעניי כיו״ב בתשובת שבט כלוי יו״ד סי׳ צ״ה‪.‬‬
‫ואבקש סליחתו שאץ כזמן אתי להשיב על כשאר‬
‫והריני ידידו דוש״ת מכבדו כערכו כרם‪.‬‬
‫וכעת מצאתי כדברינו בשו״ת דברי מלכיאל ח״ב סי׳‬
‫נ״ט דודאי לכלכה לא שייך טבילה אלא בדבר‬
‫נוזל ולח וכ״כ החזו״א יו״ד סי׳ צ״ד‪ ,‬וכזה בתשובת‬
‫נוב״ת או״ח סי׳ נ״ז )סוך מכתב שלישי( ויראה דאפילו‬
‫נימא דבמלח וגליד מהני אפילו בלא ריסקן‪ ,‬מ״מ בעור‬
‫הנ״ל בודאי לא מהני‪.‬‬
‫סי׳ ק׳ דבכתמים אך הכאב נחשב כמכה‪ ,‬וזה לא גתנ‬
‫מזה וכן אם היא אומרת דרך וודאי שלדעתה הוא‬
‫סימן קיג‬
‫הערות ותידושים לדינא ביו״ד סי׳ קצ״ט‪,‬ס״ב‬
‫שבט‬
‫ואין צודק בזה דמה עני! ד‪3‬רי הלק״ט למש״כ דיש‬
‫להתמיר לשער במאכלת בזה״ז‪ ,‬דודאי בזה אפשר‬
‫להתמיר כיון דיש גדולים וטובים שמתמירים במאכלת‬
‫בזה״ז — דהיינו היראים והגאון מהרש״ק בכמה‬
‫תשובות שלו‪.‬‬
‫אבל דבר שהוא פתות מגרים לכ״ע אין לו רשות —‬
‫וידעתי מש״כ בשו״ת ר‪ 3‬פעלים יו״ד ת״א סי׳‬
‫ל״ו דיש מקומות שבזה״ז לא פוסקים כלל דין שיעור‬
‫גרים‪ ,‬הנה כזה לא נתקבל כלל במדינות שלנו‪ ,‬וצא‬
‫וראה כמה הטריחו כל רבותינו האחרונים בקביעות‬
‫שיעור גרים‪ ,‬וע״ע בשו״ת שבט הלוי ח״ג סי׳ קי״ט‬
‫אות ך׳‪ .‬ע־ע ח־ז סי קם־נ‬
‫סימן קיב‬
‫א‪.‬‬
‫באשה שתכבה עצמה ואת״ב מצאה כתם‬
‫מראה אדמדם יותר מכגרים אם נתלה שע״י‬
‫התיכוך יצא הדם‬
‫רכב׳ רצה לדמות לט״ז סי׳ ק״צ ס״ק כ״ג באשה‬
‫שרגילה להוציא דם מבית הרעי — אינו דומה‪,‬‬
‫דהתם כבר הוחזקה מכבר שמוחזקת בראית דם מבית‬
‫הרעי‪ ,‬משא״כ הכא עדיין לא יודעים אם חיכוך זה‬
‫יכול להוציא דם או לא‪ ,‬איברא הדבר פשוט לטהר ע״פ‬
‫דברי הרמ״א סי׳ קפ״ז ס״ה שכתב שבכתמים תולין‬
‫בכל ענין‪ ,‬ובפת״ש שם ס״ק ל״ד מתשובת נוג״י יו ״ ד‬
‫מזה אפשר עוד לצקס מה דאיתא סי׳ קפ״ז ברמ״א ס״ו‬
‫וכן אם אומרת ברי לי וכו׳ — ואין פנאי יותר‪.‬‬

‫כענין זה נה׳נ עם בני הרב הגאון המופלג ר׳ ‪ P‬ציון‬
‫יעקב הלוי שליט״א מלפניס אב״ד ם ‪ T‬ני יצ״ו — והדני‬
‫מעוני? כאן דבריו היכריס‪.‬‬
‫הרחקה משום דחי נושא את עצמו וכתבתי דרשב״ן‬
‫אבל אם חפפה בנתר וכיו״ב וראתה בעצמה וכר‪.‬‬
‫במהרי״ק כתב וז״ל‪ ,‬אבל אם חפפה בנתר וכו׳‪,‬‬
‫וראתה ועיינה יפה בשערה שאינו נקשר‬
‫וכו׳ עכ״ל‪ ,‬ומדכתב ועיינה יפה‪ ,‬מוכח דאינו די בראיה‬
‫בעלמא‪ ,‬דכיון דהוזכרו דברים אלו בש״ס לפסול בהם‬
‫החפיפה‪ ,‬די לנו שאנו מקילים דיעבד אחר עובדא‪ ,‬אבל‬
‫צריכה עיון יפה מאד שלא נסתבכו שערותיה‪ ,‬וכן הוא‬
‫מועתק בב״י‪ ,‬וכן ראוי להחמיר אלא שכרמ״א קיצר‬
‫בלשונו‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫ואשה שצוו אותה כרופאים וכד‪ ,‬ואם אץ כרופאים‬
‫בקיאים יש לאשה לנסות לעצמה‪.‬‬
‫על מה שהשיג עלי במש״כ בשבט כלוי יו״ד סי׳ צ״ג‬
‫דלמעשה אין לסמוך על מש״כ הפת״ש סי׳ קצ׳׳ה‬
‫בשם התשב״ן דמותר לקמת התינוק מידה בשעת‬
‫בח״ג סי׳ ר״ל כ׳ בעצמו הטעם משום דתינוק יוצא‬
‫מעצמו‪ ,‬וזה אינו ענין לחי נושא את עצמו‪ ,‬וכב׳ כ׳‬
‫דהוא טעם אמד דמשום דחי נושא א״ע ה׳׳ה כשיוצא‬
‫מעצמו מחיק אמו אל אביו‪ ,‬ועל משמרתי אני עומד‬
‫דמה אהני לן סברת חי נושא את עצמו כיון דבמציאות‬
‫הם מושיטים זה לזה ואיכא חשש קירבה ונגיעה כשאר‬
‫הושטות‪ ,‬אין הבדל ביניכם כלל‪ ,‬ואין יסוד חי נושא‬
‫א׳׳ע מצילנו מזה‪ ,‬וגם ק״ו מזריקה כמש״כ דמה שכ׳‬
‫כב׳ לדחות בזה אין נראה‪ ,‬וגם מצאתי אח״ז בהגהות‬
‫יד שאול לכגאון מהרי״ש זצ״ל ביו״ד שם שחולק לדינא‬
‫על כתשב״ן‪ ,‬והכי נראה להלכה‪ .‬ע־ע ‪ rn‬סי■ קי‬
 ‫הלוי‬ ‫ידד סימן ‪Tp‬‬ ‫שבט‬ ‫קנד‬
‫סימן ?וטו‬ ‫לנטילת ידים‪ ,‬ואם נימא דראב״ד כאן בה׳ מקואות‬
‫איירי בחבור גמור למקוה גדולה כאשר טלה ע״ד כב׳‬
‫כבוד ידידי המכובד הרב הגאון הצדיק המפ׳‬ ‫א״כ אפילו יהיו שאובין יטבול בהם ידיו דהרי איכא‬
‫זוכה ומזכה כקש״ת רבי חנני׳ יו׳׳ט ליפא‬ ‫מ׳ סאה מחוברים‪ ,‬ומש׳׳כ כב׳ דתרי קולא לא אמרינן‬
‫דויטש שליט׳׳א אב״ד הטלמען יצ״ו בטמח״ס‬ ‫להתיר שאובין דהא להראב״ד לית לי׳ השקה להתיר‬
‫טהרת יו״ט‪.‬‬ ‫שאובין )לפי דטתו( ולהתיר השקה לרביטית מכת‬
‫אחדשה״ט וש״ת באה״ר —‬ ‫מימרא דר״פ בזבחים כ״ב ט״א לומר דלא בטלי רביטית‬
‫יקרתו קבלתי — ואודות השקה בשטח זחילה והביא‬ ‫לגמרי זה לא אמרינן‪.‬‬
‫מס׳ משפטי יטקב הנה ספר זה מדין לא‬ ‫הנה במח״כ בנה בנין רטוט כדי להטמיד שיטתו‪,‬‬
‫ראיתי וכשיבא לידי אראה לטיין בהנדון — ואבא היום‬ ‫דכבר כתבתי לו דאין פירושו בדברי הראב״ד‬
‫טל אשר נשאל כ׳׳ת אם נוכל להתיר ליתן פיבטרגלאז‬ ‫נתקבל כלל שלא יוטיל השקה אפי׳ בשפופרת הנוד‬
‫טל כותלי המקוה והבורות כדי להטמיד זחילה‪ ,‬וכב׳‬ ‫להתיר שאובין לדטת הראב״ד‪ ,‬ואין הראב״ד חולק בזה‬
‫קיצר בהשאלה ואפרש קצת‪ ,‬הנה לית ספק דטצם‬ ‫טל כל הראשונים והחילוקי דטות הם רק אם צריך‬
‫פיבטרגלאז אינו ממקבלי טומאה מה״ת — ואם מקבל‬ ‫חבור מים כשפופרת הנוד או די בכחוט השטרה‪ ,‬וגם‬
‫טומאה מדרבנן אני מסופק לדינא‪ ,‬טיין ברמב״ם ריש‬ ‫טצם המצאתו דאיכא כאן תרתי קולא לא מתקבלת‬
‫פ״א מהלכ׳ כלים ז׳ מינין מקבלין טומאה מה״ת‪ ,‬ושם‬ ‫דסו״ם כיון דמהני חבור לשיטור א״כ איכא מ׳ סאה‬
‫בהל׳ ה׳ דזכוכית מקבל טומאה מדרבנן מפני שתחילת‬ ‫וא״כ שאובין נמי ולמה התיר הראב״ד כאן רק בלי‬
‫ברייתן מן החול טיין שבת ט״ו ‪ ,:‬וא״כ פיבטרגלאז זה‬ ‫שאובין לדרכו בה׳ ברכות פ״ו‪.‬‬
‫שאין תחילת ברייתן מן החול טומאה אפילו מדרבנן‬
‫שוב כ׳ כב׳ דלפי שיטת הראב״ד )לפי מה שפי׳ כב׳‬
‫מנ״ל‪ ,‬וטיין תום׳ שבת ס״ו‪ .‬הקשו נטנין כוורת הקש‬
‫שיטתו( א״ש האי דמכות ד׳ ט״א בחבית שנפל‬
‫דמנ״ל דמטמא כלל כיון שאינו בכלל המינים הנזכרים‬
‫ליד הגדול דלא טלתה לו טבילה‪ ,‬דהקשו ראשונים למה‬
‫בפרשה ותי׳ בתי׳ א׳ דהוא בכנל טן‪ ,‬ובתי׳ ב׳ דמטמא‬
‫לא יוטיל השקה של מי הים הסובב לטהר מי החבית‬
‫מדרבנן‪ ,‬וטיין פני יהושט שם שנתקשה טובא בדבריהם‬
‫השאובין וכ׳ מטל׳ דלפי הנ״ל ניחא דנא אמרינן השקה‬
‫דמשמט לתי׳ הא׳ דשאר מינים שאינם נזכרים בפרשה‬
‫לשאובין אלא מחמת זריטה כשנכנסו השאובין בתוך‬
‫דאפי׳ מדרבנן לא מטמאין‪ ,‬ודוקא קש שנקרא טן‬
‫הכשרין ולא כדקחי וקיימי בפני טצמם‪ ,‬וק״ו אם הם‬
‫מטמא‪ ,‬והנה כל הש״ם מלא דדוקא כלי גללים כלי‬
‫בבור בפ״ט ואינם מושקים רק בנקב כשפופ׳׳ה דלא‬
‫אבנים לא מטמאי דמשמט הא שאר מינים מטמאי‬
‫אמרינן השקה ט״כ דברי מטל׳ ורצה להחזיק בזה שיטתו‬
‫טכ״פ מדרבנן‪ ,‬וסיים דמדברי הרמב״ם םו״פ א׳ ממל׳‬
‫הנ״ל דלהראב״ד לא מהני השקה כלל לשאובין אפילו‬
‫כלים מוכח דכולם בכלל ‪ p‬ומטמאי מה״ת‪ ,‬אמנם‬
‫בשפופ״ה‪.‬‬
‫פשוט דזה דוקא בדברים הבאים מגדולי צמחים‪,‬‬
‫וכמבואר ברמב״ם שם הלכ׳ י״ג אבל שאר מינים‬ ‫הנה נטלם ממנו דברי הריטב״א שם במכות שכ׳ טל‬
‫שנתחדשו בזה״ז שטושין מנפט וכל מיני חומרים שאין‬ ‫קושיא הנ״ל דתהני השקה למי חבית השאובין‬
‫להם שייכות טם טך פשוט דאין להם טומאה מה״ת‪,‬‬ ‫וז״ל והנכון בזה מה שפי׳ הראב״ד ז״ל בשם ה ר משה‬
‫ומדרבנן צ״ט כהנזכרים כאן שאין ברייתו מן החול‪,‬‬ ‫הדרשן ז׳׳ל דשאני הכא דהים הגדול מימיו מלוחים‬
‫ומדשאלו בשבת ט״ו‪ :‬זכוכית מ׳׳ט גזרו בו טומאה‬ ‫וכבדים ואין המים המתוקים מתטרבים טמהם ואותן‬
‫מכלל דלא הי׳ מקום לגזור‪ ,‬א״כ פיבטרגנאז מנ״ל דאית‬ ‫שלשה לוגין טומדים במקומם והוי כאיסור שנפל להיתר‬
‫בי׳ טומאה דרבנן‪ — ,‬וגם אם נימא דאית בי׳ טומאה‬ ‫והוא ניכר שם שאינו מתבטל‪ ,‬ולה אמרו שהשאובין או‬
‫דרבנן מ״מ לא טדיך מזכוכית טצמו דפשוטי כלי זכוכית‬ ‫הטמאים נכשרים במקוה אלא במקוה דוקא או‬
‫אין לו טומאה כלל כמבואר פ״ב מכלים וריש פרק ל׳‪,‬‬ ‫בנהרות‪ ,‬הרי דהראב״ד טצמו מפרש לה בטנין אחר‬
‫ובשבת ט״ז ט״א וטוד כמה דוכתא‪ ,‬ואפי‪ ,‬להשיטות‬ ‫)ואין שום הכרח דזה ראב״ד אחר(‪ ,‬וגם טצם חידושו‬
‫הסוברים דאית פשוטי כלי ‪ p‬דמקבל טומאה דרבנן‬ ‫דלא תהני השקה אפי׳ כשהמים השאובין מגולים מכל‬
‫מ״מ בזכוכית לא גזרו כלל‪ ,‬וטיין בסוגיית הש״ס‬ ‫צד להמים הכשרים אינו נראה כלל‪ ,‬וכבר כתבתי לכב׳‬
‫וראשונים בב״ב ס״ז ומדברים ידוטים‪ ,‬וטוד דהרי בטל‬ ‫שטצם ההכרח בשיטת הראב״ד אינו‪ ,‬וגם מה שרצה‬
‫למקוה דרך בנין‪ ,‬וכבר סמכו ט״ז הפוסקים כמבואר‬ ‫לחדש בהשגות פ״ט ממקואות הנ״ל מכח סתירה לס׳‬
‫יו״ד סי׳ קצ״ח סל״א וטיין הי׳ בש״ך שם ס״ק מ״ה‪.‬‬ ‫תמים דטים המיוחס להראב״ד‪ ,‬קשה לנטות מן האמת‬
‫ובר מן דין הרי אפי׳ בדבר המקבל טומאה הרי כתב‬ ‫גם ט״י סתירת דברים‪ ,‬וטצם הסתירה אין טת האסף‬
‫בתשובת נוב״ת יו״ד סי׳ קל״ז דהחשש דמטמיד‬ ‫כאן‪ .‬ובטיקר שיטת הראב״ד טיין הי׳ לקמן סי׳ ק״כ‪.‬‬
‫בדבר המקבל טומאה אינו אלא כהאי דיו״ד סי׳ ר״א‬
‫ם״נ דהמקוה נפרצה דכבר נחשב זוחלין‪ ,‬א״כ גם‬ ‫והרני דוש״ת בלונ״ח ובידידות — מצפה לחסדי ה׳‬
 ‫קנה‬ ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קטו‬
‫ה ק ק שגתחבר לסילון הגדול כדי שיצאו המים מבננו‬
‫לאוצרות מים ע״פ המבואר סי׳ ר׳׳א סמ׳׳ח‪ ,‬וכיון‬
‫שסילון זה מחזיק מעמד רק ע״י מקבל טומאה פוסל‬
‫המים כמבואר בתשובת ח״ס יו״ד קצ״ט ובפת״ש שם‬
‫ס״ק ל״ב והסכימו' לזה כל האחרוגים ע״כ בודאי צריך‬
‫להוציא אח המים‪.‬‬
‫ב — אם אשה שטבלה כה״ג צריכה לטבול עוד פעם‪,‬‬
‫לדיגא ודאי כן הוא כאשר כן גפסק בשו״ג; ואע״פ‬
‫שמדברי הרמב״ם פ״ו מה׳ מקואות יראה דלית לי׳‬
‫פסול הוויחו ע״י מקבל טומאה אלא בזב ומצורע ומי‬
‫חטאת דבעיגן מים חיים‪ ,‬כבר כ׳ מרן הב״י שם דלית‬
‫הילכחא כוותי׳ וח״ו להקל בדבר‪ ,‬דגקטיגן כהרא״ש‬
‫הלכה למעשה‪ ,‬ולמעשה בג״ד אכתוב לבסוף‪.‬‬
‫ג — האוצר הראשון שהוא הבור זריעה‪ ,‬גתמלא בב׳‬
‫פעמים אחת עם מיעוט גשמים בערך מאתים ליטר‬
‫והמים אלו באו ג״כ באופן הג״ל ז״א ע׳׳י הבלעך‬
‫המעמיד הסילון‪ ,‬וע״י המפה )האגדטוך( המעמידה‬
‫הבלעך‪ ,‬ושום רב לא הי׳ גוכח בשעה שבאו המים רק‬
‫הגוי הדר שם‪ ,‬והאוצר גשאר פתוח )רק אבן מלמעלה(‬
‫בערך חודש עד שבא הגשם השגי ומילאו האוצרות‪,‬‬
‫ושואל מעלתו אם יש לחוש על מי גשמים הראשוגים‬
‫לפסול כל המים שבאו לשם אח״כ ובתשובת דבר זה‪,‬‬
‫הגה אע״ג דבס׳ גדולי טהרה בגחל ס״ק ל׳׳ה מצדד‬
‫לומר דאין פסול הוויתו ע״י מקבל טומאה אלא כשרוב‬
‫המקוה געשית כך‪ ,‬וכן ר״ל בס׳ גחל אשכול על ס׳‬
‫האשכול סי׳ ג״ג אוח י״ג וא״כ הי׳ כאן מקום ללמד‬
‫זכות כיון דמאחים ליטר עכ״פ הוא מיעוט מי המקוה‬
‫של מ׳ סאה‪ ,‬מכ״מ כבר גמצא ברשב״א בתו׳׳ה בשער‬
‫המים שכ׳ מפורש דפשול הויה גצ׳י מ׳׳ט הוא בג׳‬
‫לוגין כמו שאובין והגדולים הג״ל לא ראו דבריו ואין‬
‫אמרי דברי הרשב״א כלום‪ ,‬וכן פסק הגאון מהרש״ם‬
‫בכמה מתשובותיו‪ ,‬אין עכשיו לפגי ובמה שגתגו אימון‬
‫לגוי בזה אכתוב בסו״ד להלן‪.‬‬
‫ובאמת טס ברזל )בלעך( שהחזיק הסילון קטן של‬
‫פלסטיק והמפה החזיק אותו טס‪ ,‬כ׳ כבודו‬
‫בתו״ד שהטס בלעך הג״ל תכפו לתוך הכותל הגה קיצר‬
‫בציורו לדעת אם געשה עי״ז מחובר לקרקע ממש כי‬
‫אז הי׳ מקום קצת להקל דיעבד וללמד זכות ע״פ‬
‫החולקים על הדגול מרבבה סי׳ ר״א סמ׳׳ח שכ׳ דבעיגן‬
‫דוקא געשה מעיקרא ע״מ לשמש לקרקע‪ ,‬ולדעתם כל‬
‫שמחובר חבור גמור לקרקע די‪ ,‬וכן לא כ׳ כב׳ אם‬
‫המפה האגדטוך ממיגים שמקבלים טומאה מה״ת‪,‬‬
‫שכהיום יש הרבה מיגים שאין מקבלים טומאה ועכ״פ‬
‫לא מה״ח‪ ,‬וגפלין ברבבווחא דברי הש״ך סי׳ ר״א‬
‫ס׳׳ק ק״ד‪.‬‬
‫וכן יש לצדד קצת דאם גימא דהטס עצמו ע״י שמחובר‬
‫לכותל איגו מקבל טומאה‪ ,‬וכיון שהטס המעמיד‬
‫הראשון והמפה גתגו רק להחזיק הטם שהוא המעמיד‬
‫הסילון הקטן‪ ,‬והו״ל המפה רק כמעמיד דמעמיד ואולי‬
‫שבט‬
‫המגיעה גחשב הויח דבר וט״י מק‪3‬ל טומאה ואסור‬
‫לדעת הד׳ש בשיטח ד יוסי‪ — ,‬אבל בגידון שהמקוה‬
‫לא גפרצה אלא שחוששין שמא ע״י שגבלעים המים מעט‬
‫מעט בקרקע )ובדידן שגבלעים בצעמעגט שעוד עדיף‬
‫מקרקע(‪ ,‬יחסר משיעור מקוה מ״מ עתה הרי איגו‬
‫חסר וכשר הוא כיון שעכ״פ בלוע זה לא גקרא זוחלין‬
‫כמפורש שם סג״א‪ ,‬ואין הגסרים גורמים שום טהרה‬
‫והכשר אלא מגיעה פסול שעתיד לבא בזה גם הר״ש‬
‫מודה להקל‪ ,‬עיי״ש בגו׳׳ב‪ ,‬ומ ק הח״ם יו״ד סי׳ ד׳ ד‬
‫סמך על דבריו להלכה וקלסי׳ טובא יעש״ה‪.‬‬
‫א ל א דראיחי במשובח דברי חיים ח׳׳א מיו״ד ס י מ׳׳ד‬
‫דפקפק על הוראת גו״ב מתוספתא ריש פ״ג‬
‫דמקואות מ״ד דגיסטרא המשוקעת במקוה פסולה‬
‫משום שגגדר ע״י הכלים ופי׳ הר״ש דמיירי בבור שאין‬
‫מחזיק מים אם לא ע״י הגיסטרא והו״ל כאילו המים‬
‫בגיסטרא‪ ,‬ה״ג לעגין מקבל טומאה כיון שלא ע׳׳י‬
‫הגיסטרא היו מים מחמעטין א״כ עיקר המקוה ע״י‬
‫דבר המקבל טומאה ואגן בעיגן הווי׳ ע׳׳י טהרה אלו‬
‫דברי הגה״ק זי׳׳ט‪,‬‬
‫ובעניותי אין בזה חפיסה על רבוחיגו הגו״ב והח׳׳ס‬
‫דעדין המרחק גדול בין בור גת שאין הסיד‬
‫מחזיק מים כלל ובכה״ג מעיקרא אין בו כוח להחזיק‬
‫מים וכל המעמיד מים הוא הגיסטרא‪ ,‬משא״כ בגידון‬
‫הגו״ב והח״ם דאיירי ממקוה רגילה המחזקת עתה‬
‫מים כהוגן בלי פסול זוחלין בשעת טבילה‪ ,‬אלא כדי‬
‫שלא יתמעטו מים באורך הזמן עושים מגיעה כזה‬
‫ודאי לא גקרא הוי׳ ע״י מקבל טומאה ומכ״ש בבטון‬
‫שלגו דעדיף טובא מקרקע לעגין זה‪ ,‬ועוד הבדל בין‬
‫גיסטרא הג״ל דגיסטרא מובדל מדופגי המקוה ועומד‬
‫בפ״ע‪ ,‬משא״כ אלו הגסרים או טסים ששמים על דופגי‬
‫המקוה דרך בגין לעגין הא בודאי בטל לעצם הבגין‪ ,‬גם‬
‫אם גדון לעגין ביטול דעצם טומאה‪.‬‬
‫אמנם כבר מלחא אמורה דכ״ז אגו צריכים לעגין דבר‬
‫המקבל טומאה‪ ,‬אבל גסרי פיבערגלאז שאין‬
‫עכ״פ בפשוטו שום טומאה לא ידעתי מקום להחמיר‬
‫ובלבד שיקבע אותם דרך היתר‪ ,‬וגם אם הי׳ איזה‬
‫טומאה דרבגן הרי עיין בש״ך יו״ד סי׳ ר״א ס״ק ק״ד‬
‫לעגין הוית מקוה ע״י מקבל טומאה מדרבגן‪ ,‬וגם‬
‫החולקים שם מודים כאן — ואין להאריך עוד בזה‪.‬‬
‫והרגי דוש״ח באהבה ואברכו בברכת רפו״ש וכט״ס‬
‫ידידו מכבדו — מצפה לחסדי ה׳‬
‫סימן קטז‬
‫כ״ה סיון חשל״ח לפ״ק‪.‬‬
‫אחדשה״ט אשיב בקצור על סדר שאלותיו מה שגוגע‬
‫לדיגא בלי מו״מ הגהוג‪.‬‬
‫א — האם כאן חשש הוויחו ע״י מקבל טומאה‪ ,‬כן‬
‫יש חשש הוויחו ע״י מקבל טומאה דכיון דהסילון‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד מימן קטז‬
‫למקוה אגשים‪ ,‬והעתיק לגו נ מ ה מכתבים מרבגים‬
‫גאוגים וצדיקים שהסכימו לדבריו‪ ,‬ויש מהם שגם‬
‫הסירו את ככלי כג״ל מכמקוה שלכם וברוכים יהיו‬
‫בזה כי כל מה שעושים לגדור גדר ולמגוע כחדש‬
‫כאסור מכ״ת הוא בגדר מצוה וראוי לחזק דבריכם‪,‬‬
‫אבל מה שרצה ממגו להוציא איסור ע׳׳ז‪ ,‬הגה אין זה‬
‫דבר קל לאסור איסור כשם שכ״ש איגו קל להתיר מה‬
‫שצריך לאסור )וידועים דברי הירושלמי שבתוס׳ חולין‬
‫)ס״ד ע׳׳א ד״ה סימגין( כי אין בכחיגו לעשות מקואות‬
‫אגשים כמקואות גשים‪ ,‬ולא דיגי טבילת אגשים כדיגי‬
‫טבילת גשים‪ ,‬ורבותיגו בעלי כגמ׳ וכפוסקים או״ח סי׳‬
‫פ״ח חלקו ביגיכם‪ ,‬ואע׳׳פ שמאד אגו מחמירים על‬
‫עצמיגו בטבילת עזרא‪ ,‬מכ״מ איגו ‪ p‬כדין כמבואר‬
‫או״ח שם‪ ,‬ובש״ס בכמה מקומות‪ ,‬וגם לכמחמירים‬
‫מעיקר כדין לתפילה מ״מ יש לו קולות ידועות‪,‬‬
‫כשאוביס וכו׳‪ ,‬וכבר דברו שם כפוסקים גם מדיגי‬
‫חציצה‪ ,‬ועיין במג״ח וע״ש באו״ח בשע״ת ובחכמת‬
‫שלמה לכגאון מהרש״ק שמקילים בדיגי חציצה‪ ,‬ואגי‬
‫מצאתי מפורש כן בם׳ כאשכול כאשר הבאתי בשו״ת‬
‫שבט כלוי ח״א סי׳ כ״ד‪ ,‬ובאמת איגי בקי בטיב ככלי‬
‫ההוא ומקומו במקוה‪ ,‬ואם יש בו חשש זחילה באמת‬
‫לכמחמירים בזוחלים בטבילת עזרא ראוי להחמיר בו‬
‫ואולי הוא למעלה ממ׳ סאה וכזה צל׳׳ע אם ראוי‬
‫להחמיר גם בטבילת עזרא‪ ,‬סו״ד בדרך חומרא ומגדר‬
‫מילתא וריבוי קדושה הכל טוב‪ ,‬וראוי להרחיק כלי‬
‫כחדש הג״ל‪ ,‬אמגם להוציא איסורים חדשים צריך‬
‫להתישב‪ ,‬אם לא כמו שכ׳ אחד מרבגים כגאוגים‬
‫שליט״א דלפעמים טובלים שם גם כלים ובזה ודאי‬
‫מקום לאסור ע״פ היסוד דבעיגן מים שכגדה טובלת‬
‫בכם כמבואר סוף מס׳ ע״ז‪ ,‬וכדברים ארוכים במק׳׳א‪,‬‬
‫ומכ״ש אם יש חשש שטובלים שם לפעמים גם הגשים‪,‬‬
‫ע״כ למעשה ראוי להחמיר‪ ,‬ע־ע ח״ סי•‬
‫וכרגי דוש״ת ידידו מצפה לחסדי כ׳‬
‫ואילך להחזיק מקוה זו כמקוה שלריכה תקון מן כדין‪.‬‬
‫ואחרי ככלות ככל חוששגי בלבי כי כל השאלות‬
‫סימן קיח‬
‫כבוד ידידי כאהוב ככ״ג המפואר וגכבד מאד‬
‫מזכה את כרבים וכו׳‪.‬‬
‫אחדשכ״ט וש״ת באכ״ר‪,‬‬
‫בענין טבילה בגכרות בשעת הדחק‪ ,‬שכב׳ ראה גהר‬
‫שמימיו לא גפסקו כל השגה‪ ,‬אע״פ שבימות‬
‫הגשמים מתרבים‪ ,‬מ״מ תמיד זורמים מים בגכר שזה‬
‫בירידת הרים ועשתה הממשלה ברכות בצד כגכר וגם‬
‫בתוך הגהר ישגה ברכה מביטון המתחילה בגובה חצי‬
‫מטר ומעמיקה מעט מעט עד גובה שלש מטר‪ ,‬חלק‬
‫ממימי הגהר גכגסים מן הצד לבריכה הקטגה מבטון‬
‫שבתוכו יש חור עם צגורות חרם המורידים את המים‬
‫שבט‬ ‫קנו‬
‫רק מעשה פן שמש דפיקר הוית המים פ״י הטם‪ ,‬ועיין‬
‫בזה גחזון איש יף׳ד מקואות סי׳ קל״ג ם״ק א'‪ ,‬מ״מ‬
‫כיון שכל הדברים רק השפרה חלילה להקל בזה‪ ,‬והדבר‬
‫מוחזק בחזקת הויתו פ׳׳י מקבל טומאה‪ ,‬אם לא שאחר‬
‫הטם של מתנת יש ליגור שאיגו מקבל טומאה המוביל‬
‫תוך האולר‪.‬‬
‫מש׳׳ב במכתבו באות זיי״ן הגקיון — הגיגוב —‬
‫ואח״כ ביאת מים לאולרות ולבורות טבילה‬
‫געשו רק פ׳׳י הימגותא דגוי‪ ,‬וגם עכשיו אחר שמילאו‬
‫כל האולרות וםגרו חדר האולרות הגוי םגר ואללו‬
‫המפתחות וכו׳‪ ,‬תמה אגי אם זה אמת שיגנשו כזאת‪,‬‬
‫ודבר ידוע שאין לגוי שום גאמגות באו״ה ובדיגי‬
‫מקואות וכמבואר יו״ד םי׳ ר״א ם״ד‪ ,‬ואיך אפשר לי‬
‫לדון מכאן אם געשה באופן שעכ״פ דיעבד כשר יע״ש‬
‫בשו״ע ורמ״א וש״ך וט׳׳ז‪ ,‬ואם זה אמת ה״ז פרלה שאין‬
‫דוגמתה למםור טהרתן של ישראל ביד גוי‪ ,‬ועיי׳ תשובת‬
‫בית ילחק או״ח םו״ם כ״ח ומובא ג׳׳כ בד״ת שם‬
‫דמקוה לרינה השגחת הרב דמתא‪ ,‬ואם אין הרב‬
‫משגיח על המקוה יכול לבא לכמה מכשולות ח״ו‪ ,‬ע״כ‬
‫הגהיגו גדולי כדור שאין להכשיר שום מקוה בלי‬
‫הוראת ורשות הרב‪ ,‬ושם הי׳ המדובר גגד איזה יחיד‬
‫שרלה לעשות מקוה לעלמו‪ ,‬א״כ ק״ו בג״ד שמםרו הכל‬
‫ליד הגוי‪.‬‬
‫ואמנם לחייב לחזור ולטבול אחרי זמן רב כ״כ ולפגום‬
‫כל הילדים שגולדו לא ג״ל‪ ,‬חדא דאין ברור‬
‫אם טם זה כוא פשוטי כלי מתכת דתקבל טומאה‬
‫כמשגתיגו ריש פי״א דכלים דאולי עדיין דיגו כטם‬
‫הגזנר שם משגה ג׳ דעדיין איגו מקבל טומאה וגם‬
‫אולי גקרא מחובר לקרקע נג״ל‪ ,‬וגם אולי המפה לא‬
‫מקבלת טומאה עכ״פ מה״ת וגם אם מקבל טומאה‬
‫אולי רק מעשה ען שימש ככחזון איש הג״ל‪ ,‬וגם אולי‬
‫עדיין יש המשכה קלת בין הלינור כקטן לגוף האולר‪,‬‬
‫וכל זה דווקא דרך לימוד זכות‪ ,‬כי מעיקר כדין מכאן‬
‫שכליב לי אולי איגם במליאות ולא גחשדו‬
‫ישראל בזה‪ ,‬ועליו לפגות בעגין זה לרב דמתא שם‪.‬‬
‫ע״ז באעכ׳׳ח — מלפה לחםדי ה׳‬
‫סימן קיז‬
‫עש״ק שלח תשל״ח לפ״ק‪.‬‬
‫כבוד ידידי המכובד מאד אשרי לו כגאון כלדיק‬
‫עמוד כטכרה כקש״ת ר׳ חי׳ל דויטש שליט״א‪,‬‬
‫אב״ד כעלמען בעמ׳׳ם טכרת יו״ט‪.‬‬
‫אחדשכ׳׳ט וש״ת באכ״ר‪,‬‬
‫קבלתי מנב׳ נ מ ה מכתבים וכולם במטרה אחת‬
‫לאםר איםור להשתמש בכלי פילטער גם‬
 ‫קנז‬ ‫הלוי‬ ‫ידד מימן קיח‬
‫ובספק של כבוד מעל׳ אם להשתמש בבריכה זאת‬
‫בתור מקוה אשבוק דהיינו לסגור הבריכה‬
‫למעלה ולמטה ע״י מדף של עץ שכ׳ כ׳׳ת או שלא לחוש‬
‫לכך כי נוכל להשתמש בו גם בנוזלים כיון שביסודו‬
‫הוא מעיין‪.‬‬
‫לענ״ד דאם אפשר כראוי להשתמש דרך אשבוק בלי‬
‫נזילה כלל יותר מובחר לדינא כי פסול זוחלין‬
‫לכ״ע מה׳׳ת לדינא וטוב לחוש לחומרא אולי סו״ם אין‬
‫דין מעיין על הנהר הזה‪ ,‬ואמנם כשסוגרין למעלה‬
‫ולמטה עליו להשגיח שיהי׳ בודאי ע״י דבר שאינו מקבל‬
‫טומאה ע״ד שמבואר בשו״ע שם סו״ם נו״ן שאנו‬
‫חוששים לכך גם במניעת זחילה‪ ,‬וע״פ מה שנתבאר שם‬
‫בפ״ת ס׳׳ק ל׳׳ה בשם נו״ב וח״ם‪ ,‬ובשאר אחרונים בזה‪,‬‬
‫וע״ע שם בשו״ע סמ״ח בש״ך ובפוסקים בזה‪.‬‬
‫ואחרי שידוקדק על כל הנ״ל והוא צורך שעה כמש״כ‬
‫כב׳ מעל׳‪ ,‬והוא בלילה מקום שקט בלי פחד‪,‬‬
‫ובלי חשש שיראו אותן ע׳׳ד שנתבאר ביו״ד סי׳ קצ״ח‬
‫סל״ד לא תטבול במקום שיש חשש שרואה בני אדם‪,‬‬
‫אחרי כל הנ״ל מטינא לקחת שיבא מכשורא כדי לקרב‬
‫טהרת בנות ישראל גם במקומות הללו‪ ,‬כתבתי רק‬
‫הנוגע לדינא בלי מו״מ של הלכה כנהוג ומ״מ עדיין אני‬
‫אומר שאם יש רק אפשמת א׳ שלא להזדקק להיתר‬
‫נהרות הנ״ל‪.‬‬
‫הרני מברך את כ״ת שיזכה שיתקדש שם שמים על ידו‬
‫הדוש״ת באהבה — ומצפה לחסדי ה׳‬
‫סימן קיט‬
‫פה אוברנאו לוצנן תשל״ח לפ׳׳ק‪.‬‬
‫כבוד ידידי האהוב הרב הגאון הג׳ המפורסם‬
‫בשמו הטוב מזכה את הרבים כש״ת מוה״ר‬
‫ישכר דוב גאלדשטיין שליט׳׳א‪.‬‬
‫להעמיד הזחילה לגמרי ולטבול באשבורן דרך מקוה‬
‫אחדשה״ט וש״ת באה״ר‪,‬‬
‫זה כמה שקבלתי מכתבו היקר‪ ,‬ולא באתי לידי תשובה‬
‫עד היום שאני יושב קצת בחו״ל במקום שקט‪,‬‬
‫הנה מה שהצדיק כת״ר דברינו העניים בתשובת שבט‬
‫הלוי ח״א סי׳ קל״ד‪ ,‬פשיטא דכך כוונתינו ותשר׳ח‬
‫למעכ״ת‪.‬‬
‫ועל אשר העיר על דברינו בח״ג סי׳ קל״ה שהבאתי‬
‫דברי החזון איש יו״ד סי׳ קל״ב ס׳׳ק ח׳ שהסביר‬
‫דברי הח׳׳ס יו״ד סי׳ קצ״ח אות ט׳ דכוונתו דמותר‬
‫‪ .‬הצינור נקרא רק משמשי אדם לחוד‪ ,‬ואני כתבתי שם‬
‫דאין זה במשמעות הח״ס ותמה כ״ח עלי שכדברי‬
‫החזון איש מפורש נמי בדברי הח׳׳ס במש״כ שם והכא‬
‫אינו משמש אדם ולכן אפי׳ טומאה דרבנן ליכא‪,‬‬
‫ובמש״כ בשם החזון איש דהמותר רק משמש‬
‫אדם‪ ,‬וכב׳ כ׳ דאין זה כוונתו אלא דר׳ל משמשי אדם‬
‫שבט‬
‫לבריכה הגדולה המים יורדים בצנורות ונשפכיס‬
‫לבריכה‪ ,‬חור זה שבבריכה קטנה נסגר פ׳׳י מדף של עז‬
‫או לפעמים ע׳׳י מדף ברזל העשוי לכך‪ ,‬וגם בבריכה‬
‫הגדולה למטה יש פתח נסגר ע״י מדף כנ״ל‪ ,‬אבל זה‬
‫נפתח ונסגר ע״י גלגל‪ ,‬בבריכה מלאה המים זוחלים‬
‫מטל הבריכה שוב לנהר או שסוגרים את פתח העליון‪,‬‬
‫וכב׳ שואל להלכה‪ ,‬אם יש להכשיר את בריכה זו מדין‬
‫מעין או מקוה‪ ,‬וכ״ת כתב שמצד מגדר מילתא עליו‬
‫למצא תקון בזה‪ ,‬כדי להנצל בנות ישראל ממכשול חמור‪.‬‬
‫והיות כי כב׳ בקשני להשיב מיד‪ ,‬וגם אנחנו עומדים‬
‫ימים ספורים לפני היו״ט הק׳ של פסח אשוב‬
‫רק הנחוך לדינא‪.‬‬
‫והנה בעצם דין טבילה בנהרות ע״פ המתבאר בשו״ע‬
‫סי׳ ר״א ס״ב גדולי אחרונים ובראשם הח״ס‬
‫יר׳ד סי׳ ר׳ב הזהירו בכל האפשר להמנע מזה וטעמו‬
‫ונמוקו עמו יע״ש‪ ,‬מכ״מ מעיקר הדין אין חשש עכ״פ‬
‫בשעת הדחק כנדון מעלתו‪ ,‬ואולי הוא בגדר מצוה‬
‫כשאנשים רחוקים מאד מן העיר‪ ,‬אמנם צריכים לברר‬
‫היטב אם הנהר לא מכזב מימיו ע״ד המבואר ביו״ד‬
‫שם ברמ״א ע״פ סונית הש״ס שבת ס״ה ע״ב ובנדרים‬
‫מ׳ ועוד‪ ,‬ושיטת הראשונים שם‪ ,‬ואחרי ברור הנ״ל‬
‫שהנהר עכ״פ אינו מכזב לעולם‪ ,‬עלינו לדעת עוד אם‬
‫אין הנהר מתרחב מחמת רבוי הגשמים שיורדים לעת‬
‫כזאת‪ ,‬ואולי עיקר המים שבבריכה באים מצדו של נהר‬
‫במקום שנתרחב‪ ,‬ועלינו לחוש לחומרת המרי״ק שורש‬
‫קט״ו ובש״ך שם ס״ק י״א דאפילו לשיטת ר״ת ודעמי׳‬
‫שהם המקילין בטבילת נהר כה״ג אינם מתירין רק‬
‫במקום שלא נתרחב מחמת רבוי הגשמים‪ ,‬והש״ך שם‬
‫ישב קושית הגדולים על המהרי׳ק‪.‬‬
‫ואמנם בשעת הדחק עלינו לסמוך על הוראת רבינו‬
‫הרמ״א דד׳ת הכשיר בכל מקום בנהר אפילו‬
‫במקום שנתרחב בתנאי שעצם הנהר אינו מכזב מימיו‬
‫לעולם‪ ,‬או שעלינו לבחור בדרך השני שאכתוב להלן‬
‫'‬ ‫רגילה‪.‬‬
‫בהני סלוני חרם צריך לדקדק אם אין שם בית קבול‬
‫הפוסל מים שעוברים עליו מטעם שאובים ע״ד‬
‫המבואר במשנתינו פ״ד מ״ג דמקואות ובשו״ע יו״ד‬
‫סי׳ ר׳א סל״ו וברמ״א שם דאם לא נעשה לקבלה אינו‬
‫פוסל‪ ,‬ולדקדק לכתחלה שיהיו חלקים לגמרי‪ ,‬והיינו‬
‫אפילו באנו להשתמש במים האלה בתור מעיין דרך‬
‫זחילה‪ ,‬ולא נעלם מאתי שיטת הראשונים ושו״ע שם‬
‫סי״ד דמעיין אפילו כל שהוא אינו נפסל בשאובין דהכא‬
‫עלינו לחוש דכל עיקר מי המעיין שנכנסים בבריכה‬
‫עוברים דרך נקבים הנ״ל‪ ,‬ועוד הרי רמ״א ס״ח כ׳‬
‫להחמיר בלא״ה גם במעיין ]אם לא באופן שיש חבור‬
‫תמידי בלי חשש הנ״ל לעיקר מין הנהר ע״ד שנתבאר‬
‫סופ׳׳ה דמקואות ובשו״ע שם ס״ח במעיין שבתוך‬
‫השקת[‪.‬‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קיט‬
‫בקרקע ורוב המים הולכים ע״י זרם המים באויר‪ ,‬והס‬
‫הולכים למעלה מג׳ טפחים מן הקרקע ואין נחשבים‬
‫כמונחים בקרקע‪ ,‬וגם העיר מדברי הרמ׳׳א סי׳ ר׳׳א‬
‫סמ׳׳ו ומדברי ח״ם יו׳׳ד סו״ם רי״ד א״ד מעלתו‪.‬‬
‫האריכות המיותרת של הצנור‪ ,‬ונשאר רק משמש אדם‪,‬‬
‫הנה בעיקר שיטת הרמ׳׳א דבעינן לכתחלה המשכה‬
‫ג״ט בקרקע הראוי לבלוע שמקורו מדברי המרדכי‬
‫בשבועות ומם׳ הרקח‪ ,‬והרמ״א חושש רק לכתחלה‪,‬‬
‫הנה ועת הב״ח שם דגם ועת העור כן מדכ׳ דיכול‬
‫לשפכן על שפתו והם נמשכין והוא כשר ומשמע על‬
‫שפת הקרקע דוקא וכדעת הרקח וע״ז רמז הש״ך ס״ק‬
‫צ״ז במש׳׳ב בשם הב״ח‪ ,‬וע״כ פלא לי על הח״ם יו״ד‬
‫סו״ם רי״ד שכ׳ דהמחמירים שהחמירו בקרקע הראוי‬
‫לבלוע לא כתבו אלא ברובו או כולו שאוב אבל ברוב‬
‫כשרים ומיעוט שאובים לכ״ע מהני גם בקרקע שאינו‬
‫ראוי לבלוע או בסלון‪ ,‬והרי העור לפי הבנת הב״ח‬
‫דאיירי ברוב כשרים ואעפ״ע דעתו דבעיק קרקע הראוי‬
‫לבלוע‪ ,‬וכן עומדים נגד מרן הח״ס דברי הש״ך הנ״ל‬
‫ס״ק צ״ז ומה שתמוה ביותר על הח׳׳ם במש׳׳כ שברבוי‬
‫והמשכה ליכא מאן דמצריך קרקע הראוי לבלועי‪ ,‬הרי‬
‫בתה״ד סי׳ רנ״ח מפורש להיפך שכתב שם וז״ל ובודאי‬
‫מי נביעה רבו עליהן וקיי״ל לכ׳׳ננ דשאיבה מטהר ברבי׳‬
‫והמשכה‪ ,‬ואץ המשכה טובה מזו שהמים נבלעים לגמרי‬
‫בקרקע וחוזרין ומבצבצין ממנה דכך כ׳ במרדכי שצריך‬
‫להמשיך ע״ג דראוין המים לבלוע ואז בעל שם שאובים‬
‫מהן אגב קרקע וכו׳‪ ,‬הרי מי לנו גדול מבעל תרומת‬
‫הדשן אבי הפסק וראש הקדמונים שכ׳ דדברי המרדני‬
‫נאמרים גם ברבי׳ והמשכה וכן סתימת הפוסקים והש״ך‬
‫כנ׳׳ל דלא כמרן בזה‪.‬‬
‫ועוד ראיתי בשאלתות דר״א גאון פ׳ אחרי סי׳ צ״ו‪,‬‬
‫וז״ל‪ ,‬ומקוה דנפלה לה ג׳ לוגין מים שאובץ‬
‫פוסלין ואי אימשיכינון מבראי אגב מרזיבא ירדו אגב‬
‫מקוה לא פסלי לי׳ דכי אתא ר דימי אמר שאובה‬
‫שהמשיכה טהורה ואצטרופי נמי מצטרפין למ׳ סאה‬
‫דתניא ראב״י אומר גג שיש כ״א וכו׳ שהשאיבה‬
‫מטהרת ברבי׳‪,‬והמשכה ואי אמשכינון איידי מסיבא‬
‫פוסלים דתניא צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את‬
‫המקוה קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל המקוה‪ ,‬והגאון‬
‫הנציב בהעמק שאלה שם ס״ק י״ד עמד על לשון‬
‫השאלתות בתחלה דאימשיכינון אגב מרזיבא לא פסלי‬
‫דהא לבסוף כ׳ דמרזב שחקקו ואח״נ קבעו פסול וצ״ל‬
‫דגם ברישא מיירי בקבעו תחלה‪ ,‬אמנם הגאון הנציב‬
‫הגיה גשאלתות ע״פ כ״י ברזינא במקום מרזיבא‪ ,‬ופי׳‬
‫דהיינו קרקע עולם והסיב שיטת השאלתות כשיטות‬
‫המרדני והרקח דבעינן קרקע הראוי לבלוע‪ ,‬ודלא‬
‫נב״י סי׳ ד׳ א שכ׳ דדעת השאלתות כדעת הרמב״ם‬
‫דגם סילון שאינו פוסל המקוה כשר להמשכה‪ ,‬וא״כ‬
‫נצטרף עוד דעת השאלתות לדעת המחמירים מלבד‬
‫הטור שהזכרתי למעלה‪.‬‬
‫שבט‬ ‫קנח‬
‫לחוד יפ״ש גלשון החזון איש שהקשה על הרמג״ם‬
‫שטימא המותר מדגרי סופרים והקשה החזון איש דצ׳׳ע‬
‫אם הוא משמש אדם ומשמשיו דלכאורה הוא משמש‬
‫אדסלחוד כיון שאין לגית קגול גי צויך‪ ,‬דהיינו שהוא‬
‫ולא משמש משמשי אדם ג״כ‪.‬‬
‫ואמנם געיקר הערתו מל‪ .‬דגרינו שגם הח׳׳ם דעתו‬
‫שאפי׳ טומאה דרגנן ליכא‪ ,‬והרמג״ם פ״‪5‬‬
‫ה״ב מכלים ענין אחר מצנור הנה צודק בזה שאק‬
‫לשוני בתשובה שם מדויק בזה‪ ,‬דודאי גם הח׳׳ם הרגיש‬
‫בזה‪ ,‬אבל ידע כתה״ר דבזה אני על דעתי עומד‬
‫דלהלכה יש הבדל גדול בשיטת הח״ם‪ ,‬דלענ״ד דמה‬
‫שכ׳ הח׳׳ס דבצינור אפי' טומאה מד׳׳ם ליכא‪ ,‬דאל״ב‬
‫איכא חשש דהויתו ע״י טהרה‪ ,‬זה כ׳ הח׳׳ם לפי קס״ד‬
‫ולרווחא דמילתא כדי שלא יהי׳ שום פקפוק כלל מטעם‬
‫הויתו ע״י טהרה‪ ,‬אבל למה דקיי״ל שם כאוקימתת‬
‫ריב׳׳ח דמחלוקת ד׳ א ורבנן בדף של מתכת‪ ,‬ופסקו‬
‫הרמב״ס פ״א מה׳ כלים הל׳ כ״ד דדוקא בזה לא מהני‬
‫תלוש ולבסוף חברו‪ ,‬אבל בפשוטי כלי עץ אע״פ‬
‫שהרמב׳׳ם מהסוברים דפשוטי כלי ען מקבלים טומאה‬
‫מד׳׳ס‪ ,‬כמבואר בדבריו פ״א ופ״ד מה׳ כלים‪ ,‬מ״מ‬
‫מהני תלוש ולבסוף חברו כמבואר בסוגין‪ ,‬והאי דצינור‬
‫שקבעו ולבסוף חקקו גם כרבנן דשאני שאובק דרבנן‪,‬‬
‫וא״כ הה״ד לענין טומאה דרבנן מהני )וכמבואר גם‬
‫בדברי הח׳׳ס בהמשך דבריו עצמו( א״כ תו לא נצרך‬
‫למה שכ׳ הח״ס בתחלה דצנור אינו מטמא אפי׳ מד׳׳ס‬
‫המותר‪ ,‬והוא אחרת ממש״כ הרמב״ם פ״ב ה״א דמטמא‬
‫מד״ס‪ ,‬דלעולם מטמא מד״ס‪ ,‬ואפ׳׳ה אינו פוסל דלענין‬
‫דרבק גם לרבנן נקרא מחובר לקרקע‪ ,‬וכבר רמזתי זה‬
‫בתשובתי שם בד׳׳ה ויהי׳‪ ,‬משא״כ החזון איש דכנראה‬
‫להלכה הבין כן בדברי הח״ס דרק באינו משמש אדם‬
‫ומשמשי אדם יחד כשר במותר הצנור לא כשהוא טמא‬
‫מד״ס‪ ,‬וזה‪,‬פשוט‪.‬‬
‫יזכהו ה׳ הטוב להמשיך לזכות את הרבים בעבודתו‬
‫הק׳ להאיר ולהעיר בדברי רבן של ישראל מ ק‬
‫הח״ס זי׳׳ע בכל חלקיו‪ ,‬ולראות ישועת ה׳ בקרוב;‬
‫הדוש״ת בלונ״ח — מצפה לישועת ה׳‬
‫סימן קב‬
‫כבוד ידידנו הרב הג׳ בנש׳׳ק ירא ושלם טובא‬
‫ד דוד הכהן ראזנברג שליט׳׳א‪.‬‬
‫אחדשה״ט וש״ת באהבה‪,‬‬
‫קבלתי מזמן שאלתו בענין המשכה ג׳ טפחים במקוה‬
‫והשאלה שהצינור עומד קצת למעלה משטח‬
‫הקרקע ויען שזרם המים בא בכת חזק כמו‪:‬מימי■ העיר‬
‫ויש חשש מבוסם דעי״ז רק מיעוט המים נוגעים‬
 ‫קנט‬ ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קב‬
‫כלים אפילו כלי נללים וכיו״ג לא כוי המשכה‪ ,‬וראיתי‬
‫בלבוש עט״ז כ׳ בטעם כדבר דלא מהני המשכה אפי׳‬
‫ע״נ כלי נללים מגחון דשמא יהפוך בית קבול למעלה‬
‫ויהיו שאובין‪ ,‬כנה למדתי מדברי רגינו כלבוש דפסול‬
‫כלי נללים אינו משום דכוא כלי תלוש דלא מכני‬
‫לכראג״ד וכשאלתות‪ ,‬דאי משום תלוש עדיין כי׳ כשר‬
‫כיון שאינו מקבל ואינו נעשה שאוגץ‪ ,‬ונם אינו מקבל‬
‫טומאה‪ ,‬אלא דפסול בעלמא הוא נזירה שמא יעבור‬
‫דרך פנים הכלי‪.‬‬
‫הרי דפשיטא לי׳ לכלבוש דכלים תלושים מצד עצמן‬
‫כשרים‪ ,‬וא״כ אין כהגנה בדברי כראג״ד‬
‫וכשאלתות כמש״כ בעל מקוה ישראל דלככי בעינן קבעו‬
‫ולבסוף חקקו כדי שיחשב כקרקע ע״י קביעות דגעינן‬
‫קרקע או קבעו דחשוג כקרקע‪ ,‬אלא דמש״כ השאלתות‬
‫דגעינן קבעו היינו במקום דחקקו דעושכו כלי כמבואר‬
‫גג״ג ס״ו ע״ג וא״כ חקקו תחלה כ״ה כלי נמור‬
‫שמקבל ולא מכני המשכה‪ ,‬משא״כ קבעו תחלה דאע״פ‬
‫שחקקו אח״כ מ״מ כיון שקבעו תחלה אין החקיקה‬
‫ריעותא כלל כמבואר גסונית צינור גג״ג שם‪.‬‬
‫וכל זה אם חקקו דהיינו שעשאו כלי קבול‪ ,‬אגל‬
‫סילון פשוטי כני ען מנסרים שאין לו לא בית‬
‫קבול מים ואינו נם מקבל טומאה נם לכראב״ד מכני‪,‬‬
‫והיינו סילון שכתב הרמג׳׳ם שם שהעתיק כשו׳׳ע‬
‫סמ״ד‪ ,‬ומש״כ כראג״ד דמכאן נלמד דכל אותם כלים‬
‫שאינם פוסלין את כמקוה אע״פ שאינם פוסלין אינם‬
‫מכשירים את כשאוגין לחשב אותן כנמשכין אין כפירוש‬
‫כל הכלים תלושים ממש אפי׳ פשוטי כלי ען כסילון‪,‬‬
‫אלא כפי׳ כלים שאין לו בית קבול מכ״מ מקבל טומאה‪,‬‬
‫או כלי שהי׳ לפני זה מקבל אלא שעכשיו ניקב ונתבטל‬
‫מתורת כלי מ״מ יש לו עדיין דין ניסטרא‪ ,‬וכן מצאתי‬
‫גם׳ גדולי טהרה אות ל״ח שפי׳ בפשיטות כ ן דברי‬
‫כראג״ד והגיא כן מהכ״מ )אלא דלא הרניש בכל‬
‫כנ״ל( והוא אמת נכון‪ ,‬ודוקא גזה פוסל כראג״ד‬
‫אגל אם אינו כלי כלל לשום דגר לא לקבל טומאה‪ ,‬ולא‬
‫שהי׳ פעם כלי ועכשיו ניסטרא‪ ,‬דהיינו סילון פשוטי‬
‫כלי ען אע״פ שהוא תלוש נמור פשיטא דמהני לכראג״ד‬
‫כמו להרמג״ם‪ ,‬וא״כ מש״כ כבית יוסף דדעת הרמג״ם‬
‫ככשאלתות מדויק מאד וחלילה לשלוח יד ולהניס‪.‬‬
‫וכן א״ש דסמ״ד וסמ״ו בשו״ע אינו סותר עצמו כלל‪,‬‬
‫ואדרבה סמ״ו כמו פי׳ לסמ׳׳ד‪ ,‬וכן משמע לכדיא‬
‫בלבוש יע׳׳ש‪ ,‬וגזה א״ש לשון שאלתות הנ׳׳ל שכ׳ סתם‬
‫גתחלה שאכני המשכה גמרזיבא‪ ,‬ולבסוף מחלק בין‬
‫קבעו ולבסוף חקקו לחקקו וכו׳ אשר זה מגיא לככעמק‬
‫שאלה לדחוק מאד בלשון כלבוש כנ״ל‪ ,‬ולפי מש״כ דברי‬
‫כשאלתות מאירים דגתחלה כ׳ סתם דאכני המשכה‬
‫גרזיגא דהיינו מרזב סילון פשוטי כלי ען שאינו כלי‬
‫לשום דגר כנ״ל‪ ,‬משא״כ לבסוף דאיירי מחקקו דהיינו‬
‫שעשה בית קבול‪ ,‬גזה ודאי צריך לחלק דדוקא קבעו‬
‫תחלה כשר כמובן‪ ,‬וכן כמעיין בתשובת כח״ם סי׳ רי׳׳ד‬
‫שבט‬
‫אבל באמה דפה ההעמק שאלה אינם נראים כלל‬
‫גזה דהא הוא העיד בעצמו דכראג״ד בבעלי‬
‫נפש‪ ,‬והמרדכי בשבועות והאו״ז סי׳ של׳׳ה כולם העידו‬
‫גשם השאלהוה דלא קצריך קרקע וא״כ כולם שנו ס״ו‬
‫גני׳ השאלהוה ולא יאוה לומר כן‪ ,‬נם פירושו של‬
‫ההעמק שאלה גסו״ד השאלהוה ג מה שהפסיק הדין של‬
‫קבעו ולבסוף חקקו ולהיפך הוא דוסק עצום למעיין‪,‬‬
‫אגל דברי השאלהוה כפשוען דמסלק בין קבעו ולבסוף‬
‫חקקו לחקקו ולבסוף קבעו‪ ,‬ומש״כ גהסלה סהם‬
‫דמרזיגא לא פסול אין ההגנה כמש״כ הנאון הנצי״ג‬
‫דמיירי בקבעו ולבסוף חקקו דגזה לא הי׳ סיהם כ״כ‬
‫אלא הכוונה כאשר אבאר אי״ה‪.‬‬
‫ובחחלה אקדים לי בקצור עיקרי השיעוה גדין‬
‫המשכה דגג״י הפסיק דברי הראג״ד גגפלי‬
‫נפש דכלים שאינם פוסלים המקוה אעפ״כ אין מכשירין‬
‫המשכה ואין שאיגין מטהרין אלא דרך קרקע או צינור‬
‫שלא כי׳ עליו שם כלי בתלוש‪ ,‬ושוב העתיק דברי‬
‫כמרדכי דגעינן קרקע דוקא‪ ,‬ודברי כשאלתות דמכני‬
‫נם צינור שקבעו ואס״כ חקקו‪ ,‬ומסיים דכגר נתבאר‬
‫בדברי כרמג״ם שדעתו כדעת השאילתות‪.‬‬
‫וראיתי גם׳ הנחמד מקוה ישראל דמה דמשמע מג״י‬
‫דאיכא רק ג׳ שיטות דהיינו כראג״ד‬
‫והרמג״ם וכשאלתות מצ״א דנם צינור שקבעו וכו׳ כשר‬
‫ולא בעינן קרקע כראוי לבלוע‪ ,‬ושיטת המרדני וכרקח‬
‫מצ״א דגעינן קרקע כראוי לבלוע‪ ,‬ולפי דעת בעל מקוה‬
‫ישראל איכא באמת נ׳ דעות‪ ,‬א׳ דעת כסוגרים דגעינן‬
‫קרקע ממש כנ״ל‪ ,‬ג׳‪ ,‬שיטת כראג״ד והשאלתות ודעמי׳‬
‫דדוקא צינור שקבעו שהוא כקרקע כשר )אלא דלא‬
‫בעינן ראוי לבלוע( אגל כלים שאינם פוסלים כמקוה‬
‫ואינם עושים שאובים מ״מ כיון שאינם קבועים בקרקע‬
‫אינם מטהרים שאובים‪ ,‬ונ׳‪ ,‬דעת כרמב״ם דאפינו על‬
‫כלים שאינם קבועים בקרקע אלא שאינם כלי קיבול‬
‫כסילון פתוח שאינו עושה שאיבה הוי נמי המשכה‬
‫כמבואר בדבריו פ״ו כ״ג‪ ,‬וע״כ תמה מאד שגשו׳׳ננ‬
‫בם׳ מ״ד העתיק המחבר לשון כרמג״ם דכמשכה‬
‫בסילון מכני‪ ,‬וגם׳ מ׳׳ו כ׳ כמחבר שיטת כראג״ד‬
‫שגג״י דאין המשכה מועלת אלא בקרקע או צינור‬
‫שקבעו וכו׳‪ ,‬ולדעת הראג״ד סילון בעלמא לא מכני‬
‫וא״כ השו״ע סותר עצמו מיני׳ וגי׳ והניח זה גצע׳׳נ‪,‬‬
‫ונם מתקשה גמה שכ׳ הג״י דדעת הרמג״ם כדעת‬
‫כשאלתות‪ ,‬ולהנ׳׳ל רחוקים הם דכא כרמג״ם מקיל‬
‫יותר מכשאלתות‪ ,‬ומניה בעל מקוה ישראל גג״י דצ״ל‬
‫דדעת הראג״ד כדעת כשאלתות יע״ש‪] ,‬ומדחיק עצמו‬
‫בסתירת השו׳׳ע‪ ,‬ע״ש[‪,‬‬
‫ולדידי כ״ז אינו שוה אלא דעת רגינו הג׳׳י דכרמג״ם‬
‫וכראג״ד ג ם׳ בעלי נפש לא חולקים גזה‬
‫ושניכם שוין דנם סילון שאינו מקבל מים‪ ,‬ואינו מקבל‬
‫טומאה היותו פשוטי כלי ען כשר להמשכה‪ ,‬דכנה‬
‫כמחבר סעיף מ״ו מסיים בלשונו אגל אם המשיך ע׳׳ג‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קב‬
‫בנתן סאה ונטל סאה דפסול עד רובו‪ ,‬דהיינו שישארו‬
‫רוב כשרים‪ ,‬ולפמש״כ הראב״ד פ״ג עד מחצה דזה פסול‬
‫‪ p‬התורה‪ ,‬והביא כן מס׳ גדולי טהרה בנחל ס׳ ק ט׳‪,‬‬
‫וכ״כ עוד בג״ט ס״ק כ״ו דלהראב״ד נ׳׳ס ונטל סאה‬
‫דפסול פסול דאורייתא הוא‪ ,‬וכן מקוה שהמשיך לה‬
‫יותר ממ׳ סאה שאובים וחסרי מעט מים דלא נשארו‬
‫מ׳ סאה כשרים דמעיקרא בשלמות אע״פ שמעיקרא‬
‫היתה מקוה כשרה פסול מה״ת‪ ,‬והפריז הג״ט על‬
‫כמדה לומר דככ״ד אם היו כ״א סאה כשרים והמשיך‬
‫יותר מכ״א סאה שאובים דפסול מה״ת כיון שעכשיו‬
‫הרוב אינו בידי שמים ואע׳׳פ שעד י׳׳ט היה כשר‬
‫ונעשית מקוה כשרה לכתחלה של מ׳ סאה הראוים‬
‫לטבילה מ״מ בהוסיף עוד עד יותר מכ״א סאה פסול‬
‫מה״ת כיון שעכשיו הרוב אינו בידי שמים‪.‬‬
‫ואסברה מעל׳ דלהראב״ד לעולם שאובים בפסוליכו‬
‫קיימי ועדיין שם פסול עליכם אפילו‬
‫כשנתחברו למקוה כשרה‪ ,‬ומה שיכול לטבול בתוכן הוא‬
‫משום דהם חלק ממקום טהרה ולא משום שהם עצק‬
‫כשרים‪ ,‬וכמו שכ׳ כראב״ד בריש שער המים וטעמא‬
‫דמילתא דכ׳ מקוה מים יהי' טהור וא״כ לית לי׳‬
‫להראב״ד זריעה מה״ת בהשקת מים טמאים בטהורים‬
‫בביצה י״ז‪ ,‬דשאובים לא מכני להו השקה‪ ,‬ומה דטובל‬
‫בהם באיכא‪ -‬רבי׳ והמשכה זה מדין רוב כיון דלעיקר‬
‫המקוה שם מקוה עליו‪ ,‬אבל לעולם המים בפסול‬
‫וכנפ״מ דאם יתרבה עליהם עוד שאובים אע״פ שעד‬
‫עתה כיו כשרים חוזר וניעור הפסול ומצטרפי עם‬
‫שאובים כחדשים הבאים עליכם ומתרבים על הכשרים‬
‫לפסול אפי׳ מה״ת כיון דעכשיו כרוב אינו ע״י אדם‪,‬‬
‫דמים שאובים הראשונים לא נהפכו לעולם להיות‬
‫כשרים‪.‬‬
‫ולבבי לא כן ידמה דהעיקר דגם לכראב״ד ®שול זה‬
‫רק מדרבנן וכמש״כ הגאון נחל אשכול בה׳‬
‫מקואות אות ח׳ ובתשובת מהרש״ם ח״א סי׳ קל׳׳ה‬
‫ועוד כמה ‪ :‬גאונים‪ ,‬והוכחת הנח״א חזקה מסוגית‬
‫הש״ס יבמות פ׳׳ב דלהראב״ד מפסול שאובים איירי‬
‫הסוגיא ולא ממי פירות כמבואר בדבריו וא״כ מה‬
‫פריך א ד יוחנן דס״ל לפי כקס״ד דבדרבנן לא בעינן‬
‫רבוי מהא דנתן ס אה ונטל סאה דבעינן ח ב דהא‬
‫לכראב״ד שאני דפסול זה מכ׳׳ת אלא גם להראב״ד כל‬
‫פסול מים שאובים הרי מה׳׳ת אינו פוסל דקמא קמא‬
‫בטל באופן זה‪.‬‬
‫ועוד דאם תימא דהמים נשארו בפסולם מה״ת‪ ,‬והא‬
‫דטובל בהם כשהם יחד מ׳ סאה עם הכשרים‬ ‫•‬
‫כיינו מכיון שכם חלק ממקוה טהרה מותר לטבול בהם‬
‫כגם שלא נט ה ח מכ׳׳ת ע״י זריעה‪ ,‬כנה סברא זרה‬
‫היא דשיעור מקום טהרה מה״ת מ׳ סאה ואם רק כ״א‬
‫כשרים וכשאר י״ט עדיין פסולים מה״ת א״כ מקוה‬
‫טהרה אין כאן‪ ,‬ואינו דומה לרביה והמשכה דמיעוט‬
‫בהמשכה לכ׳׳ע מה״ת כשר‪ ,‬ועכ׳׳פ לאדם פשיטא דחסר‬
‫שבט‬ ‫קם‬
‫יראה ברור דג״כ פשיטא לי׳ דאם לא בעיגן קרקע‬
‫כראוי לבלוע גם סילו) כשר‪ ,‬וזה ג״כ דלא כבעל מקוה‬
‫ישראל הנ״ל דלדידי׳ גם אם לא בעינן קרקע כראוי‬
‫לבלוע מכ״מ לכתחלה אינו כשר סילון כיון דתלוש כוא‪,‬‬
‫אלא בעינן עכ״פ קבעו לכחשב כקרקע או רצפה וזה‬
‫אינו כמש׳׳כ‪ ,‬וכן יראה לי מכל לשונות כפוסקים‬
‫שנאמרו בענינים אלה והוא נכון לדינא בעזכ״י‪.‬‬
‫ובענין שאלתו שחלק מהמים ע״י חוזק הדחיפה‬
‫הולכים באויר למעלה מג׳ טפחים‪ ,‬כנה בענין‬
‫הליכה באויר אין מה לדבר וכבר הרעיש על כיו׳׳ב‬
‫בתשובת דברי חיים יו״ד ח׳׳ב סי׳ פ״ה והובא גם בד׳׳ת‬
‫במקואות שם‪ ,‬ומש״כ כב׳ דהולכים באויר למעלה מג״ט‬
‫כנראה דס״ל דאהני כאן אם היו הולכים באויר למטה‬
‫מג״ט מטעם לבוד לקרקע‪ ,‬ואולי מצא כן באיזה ספר‪,‬‬
‫ולדידי לא ס״ל כלל‪ ,‬דלא מבעיא לדידן דס״ל כרמ״א‬
‫דבעינן קרקע כראוי לבלוע‪ ,‬וכטעם כמש״כ כמרדכי‬
‫דכאלו באים מתמצית הקרקע‪ ,‬ועיין הי׳ לשון תכ״ד‬
‫הר׳ל בזה דלא מהני זה אם אינו על הקרקע ממש‪,‬‬
‫אלא גם לאידך שיטות דמהני גם רצפה וסילון פשוט‬
‫מ״מ יראה יותר ח ה דוקא בנמשך עליו ממש דזה‬
‫הפושה כח ההמשכה עד שיבטל ממנו פסול השאובים‪,‬‬
‫וביסוד סברת לבוד בקרקע עיין לכרמב״ן במלחמות‬
‫שבת ח׳ ע״א בשמעתא דכוורת‪ ,‬ועיין הי׳ מש״כ בפניי‬
‫בשו׳׳ת שבט כלוי ח״א סי׳ קס״ח אות ט׳ בהגדרה‬
‫דשלשה מיני לבוד המוזכרים בש״ם‪ ,‬עכ״פ אם כן הוא‬
‫כמש״כ כב׳ שחלק גדול מהמים מופסקים ע״י אויר‬
‫מהמים המועטים שהולכים ע׳׳ג קרקע בודאי יש חשש‬
‫בזה‪ ,‬ואולם אולי אפשר דבאים גם לפני זה ע״י סילון‬
‫באופן שכשר דיעבד עכ״פ‪ ,‬ואתם מבפנים לראות מכות‬
‫הדברים‪.‬‬
‫וכרני בזה דוש״ת וטובו בלונ״ח — מצפה לרחמי כ׳‬
‫סימן קכא‬
‫כבוד ידידנו המכובד כה״ג מזכה את הרבים‬
‫בנש׳׳ק ר מאיר פוזנא שליט׳׳א‪.‬‬
‫אחדשכ״ת וש׳׳ת באהבה‪,‬‬
‫רק עתה באתי להשיב בקצור על ברור הלכה שלו בדין‬
‫נ׳׳ס ונטל סאה‪ ,‬ואע״פ שאיני מודה למה שחידש‬
‫דלדעת כראב״ד אי אפשר לטהר מים שאובים אפילו‬
‫ע׳׳י השקה של שפוה״נ‪ ,‬ולדעתי דבר זר הוא כאשר‬
‫אבאר מכ״מ אעבור בקצור על חלק מדבריו היקרים‪.‬‬
‫ראשית דבר הציע שיטת כראב״ד בריש שער כמים‬
‫דמקוה של מ׳ סאה שנפל בה מ׳ סאה‬
‫שאובים‪ ,‬ולפמש״כ הראב״ד בפ״ג כיינו יותר ממ' סאה‬
‫דמחצה על מחצה עדיין כשר‪ ,‬וחסרי מים מעט באופן‬
‫שלא נשארו מ׳ סאה כשרים דכמקוה פסולה‪ ,‬וכיו׳׳ב‬
 ‫קסא‬ ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קכא‬
‫מ״ס‪ ,‬וכ׳ ע״ז כ״ת דלכאורה קשה דהא יש עוד פסול‬
‫דאורייתא במקואות דהיינו מים שאוגין לאדם )דלדעת‬
‫הראג״ד מה״ת( דגם הם טהורין ע״י השקה כעין‬
‫משנתינו פ״ו מ״ג דג׳ מקואות וכו׳‪ ,‬ומזה חידש מעלתו‬
‫דהראג״ד ס״ל דדין ערוב מקואות אינו דין בהכשר‬
‫מקוה עצמו אלא רק בנוגע לשיעור מקוה לטבילת אדם‬
‫משום דיש כגר דין מקוה עליו לענין רביעית וס״ל‬
‫דלהראג״ד אי אפשר שהשקה מועלת לטהר פסול מקוה‬
‫דאורייתא ע״י חגור שפוה״נ ]אם לא גשאוגה שגם‬
‫לדידי׳ דרבנן[‪.‬‬
‫ומזה ר״ל דחוששין לשיטת הראג״ד דנ״ס ונ״ס פסול‬
‫גמור לא הרויחו כלום גמה שעושין השקה‬
‫דהראג״ד לית לי׳ השקה כלל גשאוגין‪ ,‬והנה דבריו אין‬
‫נראין כלל‪ ,‬חדא דאין שני הדברים הנ״ל תלוים זג״ז‬
‫דיכולים אנו למוש להחמיר כהראג״ד גנ״ס ונ״ס‬
‫וגהשקה אין אנו חוששין לדעתו כיון שאין גם אחד‬
‫מהקדמונים שיסגור כן דלא יהני השקה לשאובין‬
‫דאורייתא גם בשפוה״נ‪.‬‬
‫אמנם גם בגוף חידושו שיסבור הראג״ד כן מדלא כ׳‬
‫דנפ״מ בשאובין דאורייתא לענין שפוה״נ‪ ,‬אין‬
‫הדברים מתקבלים‪ ,‬דיהרוס הראג״ד מה שפשוט בפי‬
‫כל הראשונים דמהני השקה לשאוגק‪ ,‬וכפשטות משנתינו‬
‫פ״ו מ״ח דמטהרין המקואות העליון וכו׳ ומושכו‬
‫ומשיקו אפי׳ כחוט השערה ואם הראג״ד ס״ל דדוקא‬
‫גשאוגין דרבנן לא הי׳ שותק מלפרש כן‪ ,‬וכבר כ׳ הגר״א‬
‫י״ד סי׳ ר״א ס״ק ק״ג דכ״ה דעת כל הראשונים מלבד‬
‫הרא״ש והטור‪ ,‬וגם הם סגרי עכ״פ דגשפוה״ג די‬
‫לחבר ולטהר‪ ,‬אבל שלא יהני השקה כלל הדברים זרים‬
‫להוציא כן מקושיא בעלמא מדלא כ׳ הראב״ד בגעה״נ‬
‫הנפ״מ גשפוה״ג גם לענין שאוגין דאורייתא‪.‬‬
‫אבל לדידי פשוט לאידך גיסא דהא דלא הזכיר‬
‫הראג״ד שפוה״נ לטינין שאוגין דאורייתא )גם‬
‫אם נימא דגאמת ס״ל כן דתפיסת יד אסור מה״ת(‬
‫היינו משום דס״ל כמש״כ המאירי סוף משנה א׳ פ״ו‬
‫דמקואות‪ ,‬וז״ל וזה שהזכירו שיעור שערה גטהרת‬
‫המקואות פי׳ כגון ששניהם מלאים בארבעים סאה אלא‬
‫שאמד מהם כלו או רובו או מעוטו לדעת קצת והואיל‬
‫ושאוגה דרבנן הן כלה או רבה לדעת קצת הקילו‬
‫להיות דיו גכשערה‪ ,‬או שמא בהשקה הקלו שהיא כעין‬
‫זריעה ועל אמד מאלו אתה דן בסילון וכו׳ ע״ג ור״ל‬
‫וא״נ דגם אם שאוגין דאורייתא מכ״מ דין השקה הקלו‬
‫שהיא כעין זריעה ועל אחד מאלו אתה דן בסילון וכו׳‬
‫ע״כ ור״ל וא״נ דגם אם שאוגין דאורייתה מכ״מ דין‬
‫השקה שהיא מטעם זריעה קיל מדין חסר‪ ,‬וכבר הרגיש‬
‫גזה גם הרג הג׳ מהר״א סופר בהערותיו שם‪ ,‬וא״כ‬
‫נימא דגם דעת הראג״ד כן וכדרך כל הראשונים‬
‫דמהני השקה לשאוגין או גשפוה״ג או בכשערה‪ ,‬וכיון‬
‫דהראב״ד ס״ל כנ״ל דגם גכשערה די גם גדאורייתא‬
‫ע״כ לא הכנים הנפ״מ בדיני שפוה״נ‪ ,‬וכבר כ׳ הג״ח‬
‫שבט‬
‫בשיעור מקוה טהרה‪ ,‬הגם דלכלים לא כן הוא עיין‬
‫זבחים כ״ג ע״א‪ ,‬ומנ״ל להראב״ד להכניס עצמו בפרצה‬
‫דחוקה כזאת ביסוד של תורה‪.‬‬
‫ועוד הא הראג״ד פ״ג משער המים פוסק כלישנא‬
‫דיגמות פ׳׳ב ע׳׳א דגם מחצה ע״מ כשר בנתן‬
‫ס אה ונטל סאה דלא מתפרש ליה משנתינו דמקואות‬
‫פ״ו דהי׳ בעליון מ׳ סאה ובתחתון אין כלום דממלא‬
‫בכתף ונותן לעליון עד שירדו לתחתון מ׳ סאה‪ ,‬אלא‬
‫באופן זה דמים כי הדדי נפקי ובשתי המקואות יש‬
‫כ׳ סאה כשרים ו ס פסולים בכל אחת מהם כלישנא‬
‫דמקיל כן ביבמות שם‪ ,‬ולפי דעה מעל׳ מה נסביר גזה‬
‫דכיון דגם הרוג אינו כשר איזה שם מקוה טהרה ישנו‬
‫עליו עד דנימא דהמים הפסולים האחרים של כ׳ סאה‬
‫ג״כ אע״פ שנשארו פסולים מה״ת גתגטלו אל הכשרים‪,‬‬
‫ולומר דכיון רביעית בקרקע שם מקוה עליו מה״ח‬
‫לענין כלים א״כ גם לאדם אע״פ שצריך מ׳׳ס מה״ת‬
‫שם מקוה עליו ואפילו במחצה כשרים ומחצה פסולים‬
‫בעל הפסול לגבי הכשר דגר זה אינו מתקבל על הלב‬
‫ורחוק מדעת תורה‪.‬‬
‫א ל א פשוט דגם אם נימא דשאובים דאורייתא עכ״פ‬
‫בתפיסת ידי אדם מ״מ בטלי מה״ת בכשרים גם‬
‫להראג״ד מטעם זריעה כשאר כל דעות גדולי‬
‫הראשונים‪ ,‬אלא דפליגי בגדרי חכמים דלדעת רש״י‬
‫ותום׳ יבמות שם ושאר סברות הראשונים הסוגיא רק‬
‫במי פירות אגל במים שאובים לעולם אינם פוסלים‬
‫גם גנ״ם ונטל סאה יותר מרוגא וכמש״כ הוס׳ ג״ג‬
‫ס״ו ע״ג וכל הראשונים‪ ,‬אלא דדעת הרמג״ם והראב״ד‬
‫להחמיר בדרבנן ודעת הרמב״ם פ״ד ה״ז ממקואות‬
‫דוקא בנתן סאה ונ״ס לא ברבוי מים שאובים סתם‬
‫שלא כדרך הנטילה כמש״כ אדונינו הג״י בכ״מ וגג״י‪,‬‬
‫ודעת הראג״ד בשער המים להחמיר גם גשאר־אופנים‬
‫של רגוי שאובים כל שלא נשאר לגסוך מ״ם כשרים‬
‫ע״י שנמסרו אפי׳ מאליהן או כל שיש רוב שאובים‬
‫נגד כ״א הכשרים‪ ,‬מיהו כ״ז מדרבנן או מטעם מראית‬
‫עין כמו להרמב״ם כמש״כ קצת מאחרונים‪ ,‬או שהיתה‬
‫בכלל גזרת שאובים שגזרו גם גזה ואסמכו לה ארמז‬
‫דמקוה מים יהי׳ טהור כמש״כ הראב״ד‪ ,‬אבל פשיטא‬
‫דגם להראג״ד מה״ת נזרעו המים והנדון של נ״ס‬
‫ונ״ס רק מדרבנן כאשר החליע הגאון מהרש״ם ח״א‬
‫סי׳ קל״ד שם והכי נראה‪.‬‬
‫ג( הדבר החדש שהעלה כב׳ בדעת הראג״ד ואעתיק‬
‫בקצור לשונו גזה‪ ,‬הנה פ״ו דמקואות מ״ז‬
‫עירוב מקואות כשפופרת הנוד וכו׳ ספק כשפופרת‬
‫הנוד ספק שאינה שפופרת הנוד פסולה‪ ,‬וכ׳ הראג״ד‬
‫סוך שער המים ספק פסולה מפני שהיא ‪ p‬התורה‪,‬‬
‫זאת שכתבנו למעלה דשיעור ארבעים סאה דאורייתא‬
‫וכו׳‪ ,‬פי׳ דד׳ל דגאיזה דבר יש לנו נפ״מ במה שערוג‬
‫מקואות כשפופרת הנוד הוא שיעור מה״ת לזה כ׳‬
‫דהנפ״מ בשיעור מקוה לצרף שני חסרים לשיעורים‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קכא‬
‫אחרי מעיינות■ הוא מטעם נתן םאה ונ״ם דלא שייך‬
‫גמעיין דמתגגר מאליו א״ד ז״ל‪.‬‬
‫ולדידי דגר זה דמעיין נפםל מתורת מ׳׳ח גשפיכת‬
‫מים אפי׳ להפיג צינתן צ׳׳ע מאד‪ ,‬ואגאר‬
‫הדגרים גשרשם‪ .‬דהנה תנן גמם׳ פרה פ״ח מ״ט כמים‬
‫המוכים פםולים אלו הן המוכים המלוחים וכפושרים‪,‬‬
‫והיינו דפםולים לכ״מ דגעינן מים חיים‪ ,‬אגל מ״מ‬
‫תורת מעיין עליכם ומטהרים נמי גזוחלים כמגואר‬
‫לכדיא גמשנתינו פ״ק דמקואות מ׳׳ח למעלה מכם מים‬
‫מוכים שכן מטהרין גזוחלין‪ ,‬והיינו מלוחים או חמין‬
‫כמגואר גראשונים שם‪ ,‬ויש לגאר הלכה זאת מג׳ פנים‪,‬‬
‫א‪ ,‬דין מים פושרין וחמין הנוגעין כך מן הקרקע‬
‫גטגע‪ ,‬ג‪ ,‬דין מעיין שהוטל לתוכו מים חמים מגמון‪,‬‬
‫ג‪ ,‬דין מעיין שכוחם אחר שמגעגע מים קרים ‪P‬‬
‫ה איז נעשה פעולה להחם אותו גלי הטלת מיס חיים‪,‬‬
‫וכדרך שעושים כיום‪.‬‬
‫והנה אין ספק אצלי דעיקר משנתינו דפרה דמים‬
‫מוכין פושרים איירי שכך נוגעים רץ הקרקע‪,‬‬
‫וכדמשמננ לכדיא לשונות כראשונים‪ ,‬וזה גץ לטעם‬
‫פסול פושרים מוכין מטעם שכ׳ כר״ש גפרה משוס שיש‬
‫להם שם לווי‪) ,‬והרא״ש כ׳ שאינם כרוג מימות‬
‫שגעולם( וגין לטעם הרמג״ם מפני שהם מים מזיקין‪,‬‬
‫וגפיה״מ דמקואות שם כ׳ מפני שיש להם טעמים‬
‫רעים‪ ,‬וגתוי״ט פרה שכם מוזקין )לא מזיקין(‪ ,‬עכ״פ‬
‫כ״ז לא שייך געיקרו רק כשכך נוגעין אגל כשגאים מן‬
‫האר! מים קרים חיים וחממו אותם אמ״כ אינו מפורש‪.‬‬
‫א ל א דראיתי גחזון איש מם׳ פרה סי׳ י׳׳ג ס״ק י״ד‬
‫כ׳ עלה דמלוחין ופושרין פסולין דלאו דוקא‬
‫גמעיין אלא גם נמלחו ונפשרו גצלוחית פסולין ומגיא‬
‫ראי׳ מתוםפתא גד׳ ש פ״ט ממם׳ פרה דהמחן גאור‬
‫פסולין והיינו משוס פושרין‪ ,‬וכ׳ דלפ״זלאו דוקא‬
‫גתוםפתא הגלידן והמחן אלא אפילו לא הגלידו‬
‫והפשיק וכו׳‪ ,‬ואפי חזר וציננן פםולין דלאו מים חיים‬
‫נינהו וכו׳ וכ׳ עוד כחזון איש דגתוספתא שם תניא‬
‫דהממן גחמה כשרים וכ׳ דלפ״ז י׳׳ל דחמי טגרי׳ כשרין‬
‫לרגנן גשגת ל״ט ע״א שם״ל דחמי חמה כן‪ ,‬ואולי‬
‫גמעיין פסול גכל אופן וצ״ע א״ד ז״ל‪.‬‬
‫הנה שיטתו ז״ל דכא דתניא גתוםפתא פרה פ״ט ה״ד‬
‫מי חטאת שהגלידו וחזרו ונמוחו כשרים כמחן‬
‫גאור פסולין‪ ,‬וגחמה כשרים‪ ,‬דגר זה הוא מיסוד‬
‫הפסול דמים מוכין דהיינו מלוחין ופושרין‪ ,‬ולפ״ז יצא‬
‫לו חי׳ דאולי חמי טגרי׳ כשרים דהא חמי חמה הם‬
‫ונתוס׳ קתני דהמחרץ כחמה כשר‪ ,‬ולולא דגריו לא‬
‫יראה כן‪ ,‬דשני מיני פסול לפנינו נמים פושרין וחמין‬
‫פסול דיש לו שם לווי‪ ,‬או שהם מים רעים ומזיקין‪ ,‬זה‬
‫דוקא כשנוגעים כך מתחלת ניאתן‪ ,‬ולזה גם כשהם‬
‫רק פושרין לא חמין רותחין אעפ״כ פסולים‪ ,‬דהרי הם‬
‫שלא כמימות רונ העולם שכם קרים חיים כמש״כ‬
‫כרא״ש‪ ,‬ונזה פשיטא ופשיטא דגם חמי טכרי׳ פסולים‬
‫שבט‬ ‫קסב‬
‫ג״כ גשיטתו דגם להרא״ש הא דגעיג! שפוה״נ כול( רק‬
‫מטעם גזרה אגל מעיקר כדין די גכשערה עיין ש״ך‬
‫ס״ק קי״ז‪ ,‬מיהו להלכה כגר פסק רגיגו כרמ״א סג״ג‬
‫להחמיר ■גכשפוה״‪ ,:‬וגזה די עכ״פ‪.‬‬
‫ועל שאר דגריו גקונטרסו החשוג אין פנאי‪.‬‬
‫והרני דוש׳׳ת גידידות וכגוד — מצפה צרחמי ה׳‬
‫סימן קכב‬
‫כגוד ידידנו כה״ג גנש׳׳ק יקר רוה כש״ה‬
‫‪,‬מוכ״ר דוד הכהן ראזענבערג שליט״א‪.‬‬
‫גרוקלי] יצ״ו‪.‬‬
‫אחדשה״ט וש״ת גאהגה‪,‬‬
‫יקרתו קגלת'‪ ,‬ואשר שאל אודות המהדרין אחרי‬
‫מעיינות לטגילה‪ ,‬שחששו לדגרי הגדולי טהרה‬
‫ריש הל׳ מקואות שס להרחיק ככל האפשר הטגילה‬
‫גמקוה מי גשמים‪ ,‬והשתא אמד מצא מעיין חדש ורוצה‬
‫לעשות מזה מקוה טהרה‪ ,‬אלא דדא עקא כיון דכהיום‬
‫מחממים המקואות‪ ,‬ונמצא תומרו קונו‪ ,‬דמעיין‬
‫שנתחמם גטל ממנו תורת מעיין‪ ,‬והגיא מש״כ גזה‬
‫גם׳ מקוה טהרה להגה״ק געל ערוגת הגושם‪ ,‬וגם׳‬
‫מקוה מים לכגכ״צ מאויואר ז״ל‪ ,‬ואם אמרינן דגטל‬
‫תורת מעיין נמצא שאם נוגע הוי חשש זוחלץ )לדעת‬
‫השואל( ושואל כג׳ לדעת מה לעשות‪.‬‬
‫הנה געצם חששו של הגאון גדולי טהרה כתגתי גקצור‬
‫גגליון שו׳׳ע ונדפם עתה ג ם׳ כקטן שגט הלוי‬
‫ח״ג םי׳ קנ״ו גמל‪1‬״כ כש״ך שא״צ מים חיים אלא לזג‪.‬‬
‫דכ״ה הםכמת כל כראשונים לכלכה ועיין גגיאור‬
‫הגד׳א כאן‪ ,‬וגג״ח כ׳ דמדרגנן געינן מים חיים ולשון‬
‫התוםפתא פ״ק דמגילה אין גין זג לזגה אלא שהזג‬
‫טעון מים חיים דחוק מאד לפרש דמן כתורה קאמר‪,‬‬
‫אגל מדרגנן גם זגה טעונה מ׳׳ח‪ ,‬או דעדיין לא נתקנה‬
‫התקנה רק גימי האמוראים‪ ,‬איגרא ג ם׳ ג״ט כ׳‬
‫להחמיר גמעין לכתמלה לפי שא״א גשום ענין שגעולס‬
‫שתהא מקוה מי גשמים כשרה לכל כדעות‪ ,‬והפריז על‬
‫המדה גמש״כ שהנוהג גמקוה מי גשמים מכנים עצמו‬
‫גםפק איםור כרת‪ ,‬ואע״פ שהרגה צדיקים וגדולים‬
‫נזכרו גזה‪ ,‬אשרו להם‪ ,‬אגל חלילה לקראו םפק כרת‪,‬‬
‫וגאה״ק דלא שכיחי מעיינות מעולם עשו מי גשמים‬
‫לכתחלה‪.‬‬
‫ועתה לעצם השאלה גענין פםול חמום המים גמעיין‪,‬‬
‫הנה ם׳ מקוה מים לא ראיתיו‪ ,‬אמנם ראיתי‬
‫מש״כ ג ם׳ מקוה טהרה םום״ק א׳ שכ׳ דצ״ע דאם מה‬
‫שנזהרים להדר אחרי מעיינות הוא מטעם דחוששים‬
‫לדעת הג״ח שכ׳ להחזיק שיטת רגותיו של רש״י דגעינן‬
‫מים חיים גם לזגה א״כ הו״ל להזהר לגלתי שפוך‬
‫לתוכן מים חמץ אפי׳ להפיג צינתן דגזה כגר גטל מהן‬
‫תורת מים חיים‪ ,‬לכן כ׳ דעיקר הטעם דחוששין להדגר‬
 ‫קסג‬ ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קכב‬ ‫שבט‬
‫אם הוא רק פושרין לא יד סולדת‪ ,‬י״ל ע״פ הנ׳׳ל דלא‬ ‫דהרי הם נוגעים חמים ומוכים‪ ,‬א״כ אינם מים חיים‪.‬‬
‫מכעיא דמטהר כזוחלין כמכואר סופ׳׳ק דמקואות אלא‬ ‫וידוע דממי טכרי׳ יש להם טעם רע גנגיעתן והסגרא‬
‫אפי׳ תורת מים חיים עליו‪ ,‬ואם הוא יד סולדת כו כטל‬ ‫מחייכח כן דכשלמה כשהפסול כשנעשה כגר גחלוש‬
‫תורת מ״ח אכל עדיין הוא מעיין לטהר כזוחלק‪,‬‬ ‫הוא מכח ההשתנוח דנעשה ע״י כישול והרחחה א״ש‬
‫וכהוספת מים חמים שנשפכו לתוכו אם רוג ממים‬ ‫דכחמי חמה לא שייך זה‪ ,‬כמכואר כשכח מ״א וככמה‬
‫הנשפכים לתוכו לית דין ולית דיין שפסול כין למים‬ ‫דוכחא דכשול דחמי חמה לא הוי כשול‪ ,‬אכל אי נימא‬
‫חיים‪ ,‬כין לטהר כתורת זוחלין‪ ,‬ואם המיעוט של‬ ‫כדעת החזון איש דגם הפשירן כעלמא כחלוש פוסל‬
‫שאוכים נשפכים לתוכו אם נשארת המקוה פושרק י׳׳ל‬ ‫ואין הפסול מכח ההשחנוח אלא משום שהם משונים‬
‫דגם כתורת מים חיים כשר‪ ,‬ואם נעשה היד סולדת‬ ‫משאר מימות א״כ מה איכפח אם נעשה שינוי הפושרין‬
‫אינו כשר כתורת מים חיים‪ ,‬אכל עדיין מטהר כזוחלין‬ ‫ע״י אור או חמה סו׳׳ס הם אחרות משאר מימות א״כ‬
‫כנ״ל‪ ,‬ואך כשיהי׳ הנדון למים חיים דאורייתא נשוג‬ ‫מה איכפת אם נעשה שינוי הפושרין ע״י אור או חמה‬
‫עוד לדון כזה כשנזכה לכך‪ ,‬מ׳׳מ לענין חומרת‬ ‫סו״ס הם אחרות משאר מימות שכעולם‪.‬‬
‫המחמירים להדר אחרי עגילה כמעיין שהוא רק לפנים‬ ‫אבל יש עוד פסול מחמת השתנות המיום וזה פוסל‬
‫משוה״ד יראה דראוי לסמוך על כך‪.‬‬ ‫אפי׳ כשנעשה אח״כ אע׳׳פ שיצאו מים חיים‬
‫זה הנלענ״ד כזה והקכ׳׳ה יצילנו משגיאות‪.‬‬ ‫מ״מ ע״י האור נשתנו וידוע דהשתנות פוסל כמים‬
‫הרני דוש״ת כידידות — מצפה לרחמי ה׳‬ ‫חיים‪ ,‬ועיין רש״י חולין ק״ה ע״ג ד״ה סולדת שכ׳‬
‫דכטלו ונשתנו מתורת מים‪ ,‬וזה אפי׳ לענץ נטילת ידים‪,‬‬
‫ועיין הי׳ כמ׳׳ג או״ח סי׳ ק״ס כשער הציון אות ל״ח‪,‬‬
‫סימן קכג‬ ‫ואף דשם לענין נט״י רכו המכשירים‪ ,‬היינו דלא קיי״ל‬
‫מעיקר הדין כהאוסרים נמ׳ע כמים חמים‪ ,‬אכל לענין‬
‫הערות ביו״ד סימן ר״ב בדין חציצה‬ ‫מים חיים פשיטא דנדון תורת השתנות ע״י חמום של‬
‫בטבילת כלים‬ ‫יד סולדת כו‪ ,‬ע״כ מאד מדויק דגמשנתינו תני הפושרין‬
‫דכאשר הם נוכעים כך מתחלת כרייתן גם פושרין‬
‫ס״א‪ ,‬אלו חוצצין הזפת והמור ככלי זכוכית וכו׳‪ ,‬עיין‬ ‫פוסלין‪ ,‬משא׳׳כ כשהם חיים כתחלתן הפסול אח״כ‬
‫ש״ך כ׳ הסמ״ג וכו׳ ג׳ שיטות לפנינו לדעת רש״י‬ ‫מכח השתנות וזה יתכן שאינו פוסל רק כשהם חמין‬
‫ככל הכלים כל דכר הנדכק חוצן ומכ״ש זפת ומור‪,‬‬ ‫דיד סולדת כהם‪ ,‬ורק כחמ׳ האור ולא ע׳׳י חמי חמה‪,‬‬
‫וככלי זכוכית דוקא זפת ומור דשאר דכרים אינם‬ ‫ורק כזה מחלקים כין אור לחמה‪ ,‬לא כשהם נוגעים‬
‫נדכקים כה‪ ,‬ולדעת הסמ״ג שאר דכרים חוצצים כין‬ ‫חמין תחלתן‪ ,‬וזה דלא כמו שעלה ע״ד חזון איש זי׳׳ע‪.‬‬
‫כזכוכית כין כשאר כלים‪ ,‬אלא דזפת ומור כשאר כלים‬ ‫ומה דאיתא כתוספתא התם כל הפוסל כשינוי מראה‬
‫דרכם ככך ואינם חוצצים כהם‪ ,‬והרמכ״ם פ״ג‬ ‫כמעיין פוסל כצלוחית‪ ,‬הרי דדין מעיין וצלוחית‬
‫דמקואות כ׳ ואלו חוצצין ככלים הזפת והמור וכיוצא‬ ‫שוים‪ ,‬זה כדיני השתנות של שינוי מראה‪ ,‬וכן כדיני‬
‫כהם‪ ,‬וכ׳ כס׳ משנה אחרונה פ״ח ממקואות דדעתו‬ ‫השתנות של עצם המים כאמור‪ ,‬משא״כ פושרין שא׳ן‬
‫דככל הכלים אינו חוצן רק זפת ומור וחולק לפ״ז ‪P‬‬ ‫הפסול מחמת השתנות כנ״ל אלא משום שם לווי וכו׳‪.‬‬
‫הקצה על רש״י וסמ״ג‪ ,‬ולפי ענ״ד דאין זה מוכרח דהא‬ ‫מיד‪,‬ו כשמערים מים חמים שאוכים לתוך המעיין יש‬
‫כ׳ זפת ומור וכיוצא כהם מדכ׳ כיו׳׳ג משמע דמרכה‬ ‫לדון על כ׳ מיני פסולין חדא מצד ההשתנות אם‬
‫הרכה דכרים אלא דגעינן מדכק כזפת ומור‪ ,‬ואינו‬ ‫יד סולדת כמעיין‪ ,‬וחדא עצם שאוכים מיסוד רכו‬
‫חולק ארש״י אלא כזה דלרש״י זפת ומור מדכק כיותר‪.‬‬ ‫הנוטפים על הזוחלין‪ ,‬וזה גרע מהנ״ל דהא לא רק דין‬
‫מיהו כהא ודאי פליג דלא הזכיר כלל כלי זכוכית והיינו‬ ‫מים חיים מכטל ממנו אלא גם דין מעיין להיות מטהר‬
‫לשיטתו פ״א מהל׳ כלים דכלי זכוכית אין לו טהרה‬ ‫כזוחלין‪ ,‬מיהו מצד פסול זה אם יש רוכ זוחלין עדיין‬
‫כמקוה כלל‪ ,‬מ״מ נפ״מ כזה כטכילת כלים גם כל מין‬ ‫כשר כמכואר כמשנתינו פ״ה מ׳׳ה דמקואות וככמה‬
‫הנדכק חוצן‪.‬‬ ‫מקומות כש׳׳ס וכיו״ד סי׳ ר״א‪ ,‬ואם מצד פסול דחמין‬
‫ויראה דפי׳ הסמ״ג לא שייך רק אם גורסים מור‬ ‫של מים חיים ז׳׳א פסול הראשון שזכרנו מפני רוג‬
‫אכל אם הגירסא חמר כגי׳ הרמכ״ם דהיינו‬ ‫כמעיין וכמים חיים שלא יכטל שם מ׳׳ח ממנו ע״י‬
‫טיט פשיטא דחוצן גם כשאר כלים ואכמ״ל‪.‬‬ ‫מיעוט חמים לא ראיתי הדכר מפורש‪ ,‬אלא שמצאתי‬
‫ס״ב כרמ׳׳א שחרורית הדגוק גיורה מכחון וכו׳ ואינו‬ ‫כחזון פרה שם סוס״ק ט״ז שמצדד כן דכל מיני פסולין‬
‫חוצן‪ .‬עיין כד״ת ס״ק ו׳ מגיא שכם׳ עה״ש תמה‬ ‫אינן פוסלין כמיעוט כפושרין ומלוח ין שנפלו לרוכ‬
‫על הרמ״א ממשנתינו פ״ט מ״כ דקומקום של חמין‬ ‫מעיין יע״ש‪.‬‬
‫שאסור לטכלו כפחמין שלו‪ ,‬והיינו שמעושן מכחון לפי׳‬ ‫וא״כ היוצא לדינא‪ ,‬דלחמם מקוה מעיין כלי הוספת‬
‫הרע״ג שם‪ ,‬וכמכ׳׳ת נתן מקום לטעות דככר ידוע‬ ‫מים חמים שאוכים אלא חמום הרגיל כהיום‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קכג‬
‫סוף שורש קס״ו‪ ,‬ושם מנואר ח ה מיסוד איכות מצות‬
‫כנוד אב דא״צ לשמוע לו נדנר דאין להאב הנאה וא״צ‬
‫לשמוע לו נצערא דגופא של הנן כמו שא״צ לכנדו‬
‫כממונו דהא קיי״ל משל אביו עש״ה‪ ,‬וא״כ מה לי כן‬
‫מה לי כת‪ ,‬ועיין הי׳ בביאור הגד׳ א ניו״ד שם‪ ,‬ונם׳‬
‫עה״ש העתיק רק טעם דנטול מצוה שא״צ לשמוע‬
‫ואין זה מדויק‪.‬‬
‫ונפרט שהגד׳א כאן מפקפק ג״כ על טצם הוראת‬
‫ב‪.‬‬
‫הנה כיסוד דיני צדקה ומעשר כספים מצאתי מש״כ‬
‫נם׳ ראשון לציון לרנינו נעל פרי תואר‬
‫ואוהחה״ק ואעיר עליהם לפי קט שכלי‪.‬‬
‫מצות עשה ליתן צדקה — מצוה זו יש כה כמה‬
‫פרטים הא׳ — דאפילו מנלי תונעים אותו‬
‫מצוה על האדם להפריש מממונו צדקה ולחפש עני‬
‫לחתה לו‪ ,‬וההפרשה היא אחת מעשרה וראי׳ ממה‬
‫דאיתא כספרי וכתבוהו תום׳ תענית ט׳ ע״א וז״ל‬
‫תעשר וכו׳ אין לי אלא תבואת זרעך מנין לרכות רנית‬
‫ופרקמטיי׳ ושאר רווחים ת״ל את כל וכו׳ — הרי‬
‫דדמיא למעשר ומזה אתה למד דהויא כמעשר דהגם‬
‫דאין לו תונע לא יפטר מלעשר אלא יעשר ויניח עד‬
‫שימצא לוי לחתו לו ויש נזה מצות עשה‪ ,‬אבל אין בה‬
‫לאו אלא דוקא אם נא העני ושאל אי נמי שיודע שיש‬
‫עני נצרך והוא מעלים עין ולזה כ׳ הרמנ״ם פ״ז ממתנת‬
‫עניים וז״ל כל הראה עני מבקש ומעלים עץ ממנו עוכר‬
‫נלאו הרי דלא עבר נלאו אלא נכה״ג — עכתו״ד‬
‫הראשל״צ‪.‬‬
‫ודברי ק׳ חידוש בעיני דנראה מדבריו דשיעור מעשר‬
‫‪ p‬התורה — ופשטות הראשונים לא משמע‬
‫כן ועתוס׳ רעק״א ריש פאה נזה מש״כ על דנרי תום׳‬
‫חדשים ועיץ נרש״ש נחי׳ על הירושלמי שם דמצדד‬
‫ג״כ דהוא מה״ת‪ ,‬ועיין נתשונת ח״ס יו״ד סי׳ רל״נ‪,‬‬
‫ואמנם גם אי נימא דהוא מה״ת נראה דהיינו שיעור‬
‫הנתינה אחד מעשרה‪ ,‬אכל שיענור מה׳׳ת כמצות עשה‬
‫גם כלא קיימי עניים ויהי׳ ממש כמו מעשר ראשון דיש‬
‫דין הפרשה ודין נתינה דנר זה לא שמענו‪ ,‬וגם לשון‬
‫הרמנ״ם שם מצות עשה ליתן צדקה לעניים כפי מה‬
‫שראוי לעני וכו׳ משמע דעכ״פ קיים עני אע״פ שאינו‬
‫תונע וכן משמעות החינוך תע״ח ותע״ט יע״ש‪.‬‬
‫ואם נימא דדוקא עשה דפתח תפתח ליכא רק נקיימי‬
‫עניים אכל הפרשת מעשר לצדקה נפיק לן ממ׳׳ע דעשר‬
‫תעשר כנ״ל א״כ איך לא אישתמיט אחד ממוני המצוות‬
‫ללמדנו מצוה זו הנוספת — דאיכא מ״ע דמעשר גם‬
‫כלא קיימי עניים — ונוסף לזה מ׳׳ע דפתח תפתח‬
‫נקיימי עניים‪ ,‬אלא כנ״ל דמה״ת ודאי לא חייב רק‬
‫נקיימי עניים‪ ,‬או כעניים תונעים‪ ,‬או לתת לגנאים‬
‫שיש להם עניים מקבלים‪ ,‬אכל כלא הא ליכא דין‬
‫הפרשה מה״ת וצדקה אם לא ממדת חסידות או‬
‫מתקנת רז״ל כמש״כ כפוסקים בדיני מעשר כספים —‬
‫שבט‬ ‫?סד‬
‫דלפי׳ כרמנ״ם והרא״ש שם אין מגואר כלל נמשנה‬
‫דין זה‪ ,‬אדרנה הרא״ש כפירושו שם כ׳ דמוחר לטנלו‬
‫אפילו כולו מכוסה נפשן‪ .‬ופשיטא דכלכה כהרמנ״ם‬
‫והרא״ש נגד הרע׳׳נ‪ ,‬וכן כמאירי ונמלאכת שמים שם‬
‫לא פי׳ כהרט״ב וככר כתבתי מזה לטיל סו״ם ‪p‬״ ‪p‬‬
‫מ״מ להלכה נזה״ז דלא מנשלים טוד על הגחלים וטלים‬
‫וכולם מקפידים טל עשן קדרות שלהם ה״ז חוצן‪,‬‬
‫הרמ׳׳א נזה‪.‬‬
‫יראה לטנ״ד דאותו חצן וסיד המתדנק נדופני‬
‫הקומקום מבפנים שמבשלים נו מים תדיר אינו‬
‫חוצן נטנילה כיון שכן דרך תשמישו והוא ק״ו‬
‫משחרורית הדנוק דהוי כדופן הכלי‪ ,‬ואפילו מאן דחולק‬
‫נשחרורית דהיינו הרט״נ והגר״א כנ״ל מודה ננ״ד‪,‬‬
‫וקצת ראיה מלשון המאירי פ״ט מ״נ טל משנה דפחמין‪,‬‬
‫ואינו דומה ללכלוכי שמרים וכו׳ שבתוספתא המונא‬
‫ננ״י דאם הגלידו חוצצין‪.‬‬
‫ס״ה מגל שנשברה וכו׳ ‪ p‬השפה לפנים אינה חוצצת‬
‫מפני שהיא כנית הסתרים וכו׳‪ .‬עיין כחזון איש‬
‫מקואות סימן יו״ד ס״ק א׳ מה שפקפק כהלכה זאת‪,‬‬
‫וטיין מש״כ נשו׳׳ת שנט הלוי ח״נ )יו״ד( סי׳ צ״ו‬
‫ס״ק נ׳ כאורך‪.‬‬
‫ס״ט מטניל עד מקום שעתיד לקוצצן ודיו‪ .‬עיין ט״ז‬
‫לפי שניה״ם אינו חוצן‪ ,‬וג׳ פירושים כהלכה זאת‬
‫לדעת תום׳ חולין ע״ג ע״א גם ניה״ם דכלים חולז‪ ,‬ומוקי‬
‫הלכה שלפנינו כשלשלת מטבעות והטבעת עצמה עשויה‬
‫חוליות שאינו חוצן יע״ש‪ ,‬ולדעת הר׳׳ש אין נכלים דין‬
‫נית הסתרים‪ ,‬והיינו כמש״כ נ שנט הלוי יו״ד שם או‬
‫דדין ניה״ם כאדם דאורייתא ומכ״מ לא ילפינן כלים‬
‫מאדם‪ ,‬או כדעת הריטנ׳׳א ודעמי׳ דגם ניה״ם דאדם‬
‫רק דרננן וככלים לא גזרו רננן‪ ,‬ודעת הלנוש כאן‬
‫דטעם דמקום חתך של העומד לקצון אינו חוצן משום‬
‫דהו״ל מיעוט שאינו מקפיד ועיין מה שפקפקתי ע״ז‬
‫כעניי נ שנט הלוי שם‪.‬‬
‫סימן קכד‬
‫א‪.‬‬
‫נשאלתי אם הדין המבואר נרמ״א יו״ד סו״ם ר״מ‬
‫דאין הנן צריך לשמוע לאביו כשאב מוחה‬
‫נו לישא אשה שהוא רוצה אם ההלכה זאת שייך נכת‬
‫נמי או לא‪ .‬הנה אמת דלפי מה שכ׳ קצת המפ׳ דהאי‬
‫פיסקא נסמך על המבואר שם נ סט״ו ונש״ם דאין צריך‬
‫לשמוע לו לנטל מצוה מש״ה א״צ לשמוע לו ושלא לקחת‬
‫אשה שהוא רוצה דלאו מכל אשה זוכה להכנות‪ .‬א״כ‬
‫יש לצדד דאולי זה לא שייך רק באיש לא נאשה דלכל‬
‫היותר היא מצווה על שנת לקצת הפוסקים ריש א ה ״ ^‬
‫אכל נאמת אין הדנרים כן דשורש דין זה נמהרי״ק‬
 ‫ל!םה‬ ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קכד‬ ‫שבט‬
‫לשתוק עד דהוי גידי׳ ויהיג לי׳‪ ,‬מיהו אי מצוה דנופי׳‬ ‫ושלשה דרכים גזה יש מצדדים דהוא מה״ה ממש‪ ,‬אגל‬
‫היא ומחייג כה ורמיא עליה כנון הא דאמרינן אשנה‬ ‫רוג פוסקים ס״ל רק מדרגנן‪ — ,‬ולדעת הט״ז גשם‬
‫פרק זה וכר שרי לי׳ למינדר עליה וכו׳ מש׳׳ה‪ ,‬ומזה‬ ‫הג״ס גיו״ד סי׳ של״א אפי' מדרגנן ליהא אלא הנהנה‬
‫נוגעים דגרי הטור גיו״ד סי׳ ר״נ‪.‬‬ ‫טוגה‪ — ,‬ועכ׳׳פ זה שמפרישים להניס כדי שיהי‪ -‬מזומן‬
‫הרי דרמג״ן אוסר לנדור נם לצדקה ופדיון שגויס‪,‬‬ ‫כשיגא עני לכל הדטות אינו מעיקר הדין אלא כדי‬
‫ולא הוציא רק מצוה שגנופו‪ ,‬וגתחלה חשגתי‬ ‫שיהא מזומן למולם למצוה‪ ,‬כאשר הזכירו רגותינו‬
‫דרמג״ן כנדרים ר״ל דנם כנדרי צדקה אסור למינדר‬ ‫נאונים וצדיקים גספרתם‪ ,‬ודגרי רגינו גמל ראשון‬
‫מד דיהי׳ גרשותו ליתן ואז ככר שרי למינדר דקרוג‬ ‫לציון גזה צמ״נ — ומיין ג ם׳ אהגת מסד לרגינו געל‬
‫שלא יכשול כנדר שלו כיון שהדגר גרשותו ליתן‪ ,‬ויתיישג‬ ‫ס״ס גמנינים אלה‪ .‬ע־ע ח־ה סי■ קל‪-‬א‬
‫כזה הסתירה מרמג״ן הנ״ל ריש חולין‪ ,‬אגל חזרתי גי‬
‫דלשון הרמג״ן מוכח כגרור דלא מצא היתר למינדר רק‬ ‫ג‪.‬‬
‫כנדרים שגנוף לזרוזי נפשי׳‪ ,‬וכן יראה גגרור כריטג״א‬ ‫ועל אשר שאל גנזלן מפורסם שנזל לאנשים הרגה‪,‬‬
‫פ״ק דנדרים שם כשיטת רגינו הרמג״ן‪ ,‬דלא מצא‬ ‫וממש גצורת נזלן והוא מזיק הרגים ומתחנן‬
‫להרמג״ן היתר לנדרי צדקה שלנו למניים רק מיסוד‬ ‫להוציאו מגית הסוהר האם שפיר למימגד הכי —‬
‫דנודר גמה צרה כנון כד׳ה ויוה״כ‪ ,‬וא״כ למעשה אין‬ ‫וכ״ת המיר מש״ך יו״ד סי׳ קנ״ס ס״ק נ׳ וכמה שהמיר‬
‫לזוז מפסק השו״ע לאסור נם נדרי צדקה‪.‬‬ ‫מליו ג ס׳ מקור חיים — וגאמת הממיין ]ועיין‬
‫ודע דהריטכ״א שם נתקשה על המקומות שנודרים‬ ‫גתשוגת חוות יאיר סי׳ קל״ט והוגא כקיצור נם כפת״ש‬
‫נם כשגתות ויו״ט כיון דלא הותר רק געת צרה‬ ‫יו״ד סי׳ רנ״א[ כשו״ע חו״מ סי׳ שפ״ח גרמ״א סי׳׳א‪,‬‬
‫וכתג לישג כיון שיש מחסור לעניים ואם לא ידרו להם‬ ‫וגגאר הנולה שם שכ' וכגר פשט התיקון והמנהנ שלא‬
‫היום שהוא יום כנופיא לא יהי׳ להם כדי צורכם‪ ,‬לפיכך‬ ‫למשות שקר ומולה לאומות ומכריזין ונותנים רשות‬
‫סומכין להקל ג דגר מפני מחסור העניים שמומדין‬ ‫לפרסם ולגלות מל האנשים אשר לוקחים גהקפה וכו׳‬
‫כצמר‪ .‬ולכאורה לפי מציאות שלנו היום לא שייך זה כל‬ ‫וכן גשו״ע חו״מ סי׳ תכ״ה כרמ״א סוס״א — גכל‬
‫כך‪ ,‬ועוד דנוהנין לנדור נם שלא לצורך עניים ודכרים‬ ‫אלה מקומות יראה שאין חשש כלל להניחו כך כדי שלא‬
‫שאין לנדור אותם כגעת צרה‪*.‬‬ ‫יזיק כיון שאינו כסכנת נפש גידיהם — דהחוות יאיר‬
‫לאחר זמן מצאתי ‪p b‬‬
‫תינו יתה כשע־ת שער‬ ‫וראיתי גם״ ערך שי שר׳׳ל דמה שהחזן אומר געגור‬ ‫שם כ׳ רק כשהי׳ כסכנת נפש ממש — ומיין גתשוגת‬
‫ג׳ נ ת‪ ,‬ח״ל אבל צדק‬ ‫שנדר פלוני‪ ,‬הוא נדר נדר מ״י שליח וככר‬
‫חונן מוחן מנלתי שימר‬
‫מהד׳ם אלשיך סו״ס ס״ו — וכיו״ד סי׳ קנ״ז סו״ס‬
‫זולתי כאןר קרא מן‬ ‫כ׳ הרמג״ן כג״ג קכ״ז דנדרים ונזירות א״א ע״י שליח‬ ‫א׳ וגפת״ש שם ס״ק י״נ‪ ,‬וככר הארכתי מעין וכדומה‬
‫סנדצר נ ע ח שכ׳ ו ‪7‬ור‬
‫וא״כ מכ״פ אין מכשול נדול שימכור ח״ו‪ ,‬ולדידי אין‬ ‫לזה כעניי גתשוכת שגט הלוי יו״ד סי׳ נ״ח — ודעתי‬
‫ינקב נדר )והיינו במת‬
‫צרה כמש׳ג הראשנ׳ס(‬ ‫מקום לומר כן דכיון דזה שרוצה לנדור עומד שם כשמת‬ ‫העני׳ שכל זמן שאין סכנת נפשות אין חיוג למשות‬
‫וכן בהתאשף ראשי מם‬
‫יחד » מי שראל ‪7‬רו‬
‫אמירת החזן עדיף משלימות דמלמא כיון דשומע כשמת‬ ‫השתדלות לאנשים כאלה‪ ,‬ויצרך מוד דמת תורה גזה‬
‫נדר״ס ^ז ק תיס רפות‬ ‫האמירה ומקכל גלכו מה שזה אומר ולפעמים הוא‬ ‫— מחמת אפם הזמן אקצר הרני דוש״ת כאהגה‪,‬‬
‫ני כ ב שנית ונ׳ שם‬
‫מהמרל שיזרז שאר הטם‬ ‫מסדר לו כמה לנדור‪ ,‬ולא נרע מנדרי צדקה גמחשגה‬ ‫ע*ע ודה סי■ קליה‬
‫אשר מדת הנדיבות‬ ‫שפסק רמ״א יו״ד סי׳ רנ״ח םי״נ להחמיר שחלים‬
‫רו ^; ב ‪7‬יהם‪ .‬והיר‬
‫לזה נמקרא )ד׳־ה א׳‪,‬‬
‫רגו‪ ,‬א׳( ולזלי גם זה‬
‫ואסור לחזור גהם‪ ,‬ואמנם לדגרי הרמג״ן והרשג׳׳א‬ ‫סימן ל!כה‬
‫א׳׳ש מנהנ הנדרים‪ ,‬אמנם היות שהוכחתי שהרמג״ן‬
‫פומז ישוב הנמהג‬
‫שטהג׳ס לנדר בשבת‬ ‫לכאורה חזר גו וכ׳׳ה דעת הריטג״א כנ׳׳ל‪ ,‬המנהנ‬ ‫לשון השו׳׳ננ יו״ד סי׳ ד׳נ ס״ד‪ ,‬צריך לתהר שלא‬
‫הכי טוג כאלה שלא מזכירים כלל לשון נדר כעשיית‬ ‫ידור שוס דגר‪ ,‬אפילו צדקה אין טוג לידור אלא‬
‫מי שכרך אחר קה״ת‪.‬‬ ‫אם ישנו כידו יתן מיד ואם לאו לא ידור מד שיהי' לו‪.‬‬
‫מט״ז ס׳ ק ד׳ דד׳ל עד שיהי״ ואז יתן כלא נדר והכי‬
‫מסיק ג״י דכשמה שיש לו אין צריך כלל לנדור‪ ,‬והג״ח‬
‫סימן קכו‬ ‫פי׳ וכו׳ עיין נליון מהרש״א שהמתיק מהרשג״א ריש‬
‫חולין ■דנדר לעניים מצוה וחוכה‪ ,‬והוא מחי׳ הרמכ״ן‬
‫הערות וחידושים לדינא ביו״ד הלכות נדרים‬
‫שם‪ ,‬וחולק אפסק ״של השו״ע דאוסר נם כנדרי צדקה‪.‬‬
‫סי׳ ר ע ר״י רי׳״ח‬
‫אמנם צל״ע אם דגרי הרמג״ן האלה להלכה‪ ,‬דמצאתי‬
‫א‪.‬‬ ‫סתירה כזה גדגרי הרמכ״ן ח״ל הרמכ״ן‬
‫יר׳ד סי׳ ר״נ ס״ו — האומר אשנה פרק זה —‬ ‫כהלכותיו פי ק דנדרים ושמעינן מינה דלא כמי לכשר‬
‫והיינו נדר כעין שגועה וחל דאי פטר נפשי׳‬ ‫למינדר או לאישתגומי כמידי אלא כדגמי למימגד מידי‬
‫גק״ש שחרית וערכית עיין כר״ן וראשונים‪ ,‬ואמתיק‬ ‫אפילו למיתן זוזי למניא או אפילו לפדיון שגויס וכיו״ג‬
‫מש״כ גזה כעניי כחי׳ נדרים ח׳ ע׳׳א‪ ,‬האומר אשנה‬ ‫אם איתא לההוא מידי גידי׳ ליתן לי׳ מיד‪ ,‬ואי לא‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קכו‬ ‫שבט‬ ‫קסו‬
‫פרק זה נדר גדול ונו׳ הא קמ״ל כיון דאי רוצה פער‬
‫סי׳ רי״ח ס״ד הי׳ מפציר נחנירו שיאכל אצלו ומיאן‬ ‫נפשי׳ גק״ש שחרית ופרגית מש״ה חייל שגופה‪ ,‬פיק‬
‫וכו׳ מותר ליכנם לניתו וכו׳ — עיין נניאור‬ ‫גר״ן דל״ד פער נפשי׳ דחייג כל אדם ללמוד יום ולילה‪,‬‬
‫הגר׳׳א דזה כשימת רש״י והתוספתא ודלא כרא״ש —‬ ‫וגרא״ש כ׳ דלא הוי חוג אלא רשות‪ ,‬אין דפתו לומר‬
‫יאפתיק מש״כ נפניי נזה נחי׳ נדרים כ״א הי׳ מסרג‬ ‫רשות גמור לומר דגם אם לומד אינו מקיים מצוה אלא‬
‫נחנירו וכו׳ מותר ליכנם לניתו ולשתות הימנו צונן‬ ‫דאינו חונה כמו ק״ש שחרית ופרגית אגל ודאי מצוה‬
‫שלא נתכוון זה אלא לאכילה ושתי׳‪ .‬ודעת רש״י‬ ‫אינא ומצוה כלפי חונה רשות קרי לה פיין סומה‬
‫דנאכילה ושתי׳ מרונה מיהו אסור וכ״ה נתוספתא‬ ‫מ״ד פ״נ ופתוס׳ חולין ק״ה פ״א ד״ה מים‪.‬‬
‫סופ״ד וכן דפת הרמנ״ם‪ ,‬אמנם נרא״ש נפי׳ כאן‬ ‫איברא ראיתי נתשג״ץ ח״א סי׳ ק׳‪ ,‬נשמעתין דלא‬
‫ולקמן נפסקיו נ׳ דכ״ש שמותר נאכילה ושתי׳ מרונה‬ ‫דמי הא דהנא לנשנפ שלא למליז שכתנ שם‬
‫מה שלא הזכיר דלפנין מפת צונן הו״ל פה נלא מחשנה‬ ‫דהוי מושנע ופומד אפ״ג דמצי פער נפשי׳ מיני׳‪ ,‬משום‬
‫ולפנין אכילה מרונה הו״ל מחשנה לחוד דאינה כלום‬ ‫דלמ׳׳ד דמצי פער נפשי׳ נק״ש אם שונה פרק או מסכת‬
‫לפנק נדר‪ ,‬ומזה משמע להדיא דגם נתוך ניתו מותר‬ ‫רשות גמורה היא דומה לנותן שתי פרומות לפני ואינו‬
‫נאכילה מרונה דהא יסוד ההיתר להרא״ש משום‬ ‫צריך אלא פרומה אחת ונו׳‪ ,‬הנה מוכח‪ .‬מכל דנריו‬
‫חסרון דפה הוא וכן משמעות הרא״ש נפסקיו ל ק ק‬ ‫שם דרשות גמורה ממש הוא דגם אם לומד אינו מקיים‬
‫ס״ג פ״נ וצפ״ג על מהרי״ע ח״א סי׳ נ״ה דלא הנין‬ ‫מצוה וזה צפ״ג‪ ,‬ומלנד שהוא נגד כל משמעות‬
‫כן יע״ש ומהרי״ע שם ח״א סי׳ נ׳‪.‬‬ ‫הראשונים פה עוד ממש לא ניתן להאמר דודאי מרנה‬
‫וטעם פלוגתתם נזה נלפנ״ד פפ״י דנרי התום׳‬ ‫תורה מרנה לו חיים ומצוה רנה קפניד גם למ׳׳ד דמצי‬
‫שגופות כ״ו פ״נ נהא דחשג נלנו צריך להוציא‬ ‫פמר נפשי׳ נק״ש שחרית ופרגית‪ ,‬אלא צריך לחלק נין‬
‫נשפתיו ונפינן פיו ולנו שוין אם הפי׳ דנעינן משמעות‬ ‫נשנע לנמל חליצה דלא חל לנין נשנע ללמור ולקיים‬
‫הפה כמו מחשנות הלג אנל אם צריך לעשות פי׳‬ ‫דחל כיון שאינו חוג גמור נ מה שחילק התשנ׳׳ך נפצמו‪.‬‬
‫לנמוי פיו אך דאינו סותר המחשנה זה לא נקרא פיו‬
‫ולנו שוק‪ ,‬או דדי שלא יסתור הוצאות הפה מחשנת‬
‫הלג אנל כל שאינו סותר אך דצריך לפשות פירוש‬ ‫יו״ד סי׳ ר׳׳י ם״נ — גדין נודר נחלום שכ׳ נשו׳׳ע‬
‫לפיו עפ״י מחשנת הלג כיון דאינו סותר די נזה כיון‬ ‫לי״א שיתירו לו עשרה ונו׳ ויש לחוש לדנריהם‪,‬‬
‫דאיכא פכ״פ מחשנה ודנור פה יפ״ש נ׳ דרכים נזה‬ ‫עיין נש״ך ס׳׳ק ה׳ מש״כ נשם כנ׳׳ח מדין הפרת הנפל‬
‫לענין חשג לומר פת חמין והוציא פת סתם‪ .‬והשתא‬ ‫כה״ג‪ — ,‬ואפתיק מש״כ נפניי נחי׳ נדרים ח׳ פ״נ‪.‬‬
‫נהאי דהכא דחשג על אכילה מרונה והוציא נלשון‬ ‫בר״ן ד״ה כשם‪ ,‬דעתו דדוקא נדוי נחלום משא״כ‬
‫אכילה מועמת אין כאן הכחשה מן הלג לפה כמש״כ‬ ‫לומר כן ננדר‪ ,‬אמנם דפת הרשנ״א נתשונה‬
‫הרא״ש כאן אלא דצריך לעשות פירוש לדנריו דמ״ש‬ ‫כדפת הגאונים דגם נדר נחלום צריך היתר חכם‪ ,‬והנה‬
‫קונם לניתך וכו׳ שכלל נעיקרו אכילה מרונה ככונתו‪,‬‬ ‫הממיין נפוסקים יו״ד סי׳ ר׳י ונפרע ננ״ ח ונש״ך‬
‫ונאמת נכלל לפעמים נלשון זה אכילה מרונה כמש״כ‬ ‫שם יראה גרור דמפם הגאונים דנדר חל נחלום אך‬
‫נמחנה אפרים ה׳ נדרים סי׳ י״ח‪ ,‬אלא דמן הסתם‬ ‫דאין כאן לא לג ולא פה ואנן נפינן פיו ולנו ננדרים‬
‫אין המשמעות משמע מפורש כן‪ ,‬והשתא נכזה דעת‬ ‫אשר זה המפם נאמת של הר״ן ודפמי׳ דלא חל‪ ,‬מ״מ‬
‫הרא״ש דלא נקרא פיו ולנו שוין ולדעת רש״י כיון דאין‬ ‫לגאונים מל דס״ל דנדר נחלום כמו נדוי נחלום דנק‬
‫סתירה הגם דצריך לעשות פי׳ לדנריו נקרא פיו ולנו‬ ‫השמים המילו פליו נדר זה לנהוג חומר נדר ואין זה‬
‫שוין ודו״ק‪.‬‬ ‫נגדר נדר סתם דנעינן דנפינן פיו ולנו שוין‪ ,‬ומה״ע‬
‫כ׳ הנ״ח והש״ך דנפל אינו יכול להפר נדרי אשתו‬
‫נחלום‪ ,‬דאינו נגדר נדר סתם והיינו נמי מעמא דצריך‬
‫סימן קכז‬ ‫לכתחלה עשרה להתיר כיון דהוי כפין נדוי ‪ p‬השמים‪.‬‬
‫ולא זכיתי להנין נפנין זה מש״כ ח״ם זי׳׳ע יו״ד‬
‫אונרנאו ננ׳^ לוצק‬ ‫יום נ׳ פ׳ פקג תשל״ז‪,‬‬ ‫סי׳ רכ״ג דמפם נדר נחלום משום דחלום נ א‬
‫כנוד הרג המפולג ירא ושלם‬ ‫מהרהורי דיומא ומסתמא הי׳ לו הסכמה נלג לעשות‬
‫ר יעקב ויינגולד הי״ו‪.‬‬ ‫כנדרו פוד מנע״י א״כ צריך היתר משום הסכמת לנו‪,‬‬
‫אחדשה״ט נ א הנ ה‪,‬‬ ‫ולפ״ז יצא לחדש דדוקא ננדרי מצוה דמהני גם הסכמה‬
‫יקרתו קנלתי ואשר עמד נדיני כפי׳ דכתונות פ׳ץ‬ ‫נלג יפש״ה‪ ,‬והדנרים צפ״ג‪ ,‬חדא דפומד נגד זה דעת‬
‫פ״א וחולין קל״ג פ״א כד״א כמצות לא תפשה‬ ‫הפוסקים הנ״ל נפנק הפרת הנעל דלא מהני ננדרי‬
‫אנל נמצות עשה כגון סוכה שאיני פושה וכר כופין‬ ‫חלום ועוד דמסתימת המור והשו׳׳ע שם משמננ להדיא‬
‫אוחו פד שתצא נפשו דפי׳ רש״י נכתונות שם וכן‬ ‫דאק חילוק נין נדרי חולין לנדרי מצוה נזה‪.‬‬
 ‫הטז‬ ‫הלרי‬ ‫יו״ד ‪p‬ימן קכז‬ ‫שבט‬
‫אין כופין ]ואולי זה תולה במחלוקת כרמב״ם והר״א‬ ‫בחולין ק״ו כפשומו על כל ל׳׳ת שהגרון רק עונש לאחר‬
‫פ״א ממילה אם הכרת מיד או לסוף ימיו אכמ׳׳ל[‪.‬‬ ‫המעשה‪ ,‬חבל בעשה שהנדון קודם המעשה כופין וכו׳‪,‬‬
‫]שוב לאחר זמן העיר לי ת״ח למש״כ הגאון‪,‬אור שמח‬ ‫וכב׳ העיר דלא כן פי׳ רש״י חולין קל״ב ע׳״ב ששם פי׳‬
‫פ״א ממילה בזה‪ .‬ע״ש[‪.‬‬ ‫במצות ל״ת דאית בי׳ מיתה או כרה דקים לי׳ בדרבה‬
‫אמנם לדינא יראה דגם בפסח כופין לא מבעיא‬ ‫מיניה׳‪ ,‬דמה שייך גדר קיה לי׳ בדרבה מיני׳ בזה‪,‬‬
‫באכילת פסח אם הקריב ולא רצה לאכול דלית‬ ‫ועצם פי׳ רש״י הוא סתירה לפירושו כתובות שם וחולין‬
‫בזה כרת אלא בטול מצות עשה דאכילה‪ ,‬אלא גם על‬ ‫ק״ו ע״ב‪ ,‬ובזה הרגיש כבר גם ברש״ש חולין שם‪.‬‬
‫הקרבת ק״פ דאיכא כרת דכיון דמשמעות כש״ם יותר‬
‫ואומר בקצור דהנה הגרטק״א בחי׳ כתובות הקשה‬
‫כדברי רש״י כתובות ושיטת רש״' חולין ק״י ע״ב דבכל‬
‫על פרש״י שם שכ׳ בד״א דענשינן מ׳ לבד‬
‫עשה כופין ועל כל ל״ת קאמר דאין בו אלא מלקות מ׳‬
‫דקשה דפשיטא דגם בל״ת אם בא לטבור כופין ומכק‬
‫שוב אמרינן דדוקא במתן שכרה ממש בצדה ככבוד אב‬
‫עד שתצא נפשו שלא לעבור‪ ,‬ובעבר כבר גם בעשה אם‬
‫ואם קבלנו שלא לכפות אבל עונש המור אינו שוה בזה‬
‫עבר אין מכין עד שתצא נפשו וא״כ אין הפרש בין עשה‬
‫למתן שכרה בצדה ובודאי כייפינן‪ .‬ועיין היטב תוס׳‬
‫ללא תעשה א״ד ז״ל‪ ,‬ועוד יש להקדים במב״כ רש״י‬
‫קידושין מ״א ע״ב סוד״ה נפקא לי׳ וכו׳ — מוכח‬
‫בל״ת דכרת קם לי׳ בדרבה מיני׳ דהא אנן לא קיי״ל‬
‫מדבריהם דאין כפיה בקרבן פסה‪ — ,‬ולפי מה שהיפך‬
‫כר׳׳ג בן הקנה כתובות ל׳ ע״א דפוטר מטעם קים לי׳‬
‫כמהרש״א הגירסא בדבריהם מוכח דס״ל שכן כופין‬
‫בדרבה מיני׳ גם בעונש כרת ומיתה בידי שמים‪.‬‬
‫בקרבן פסה‪.‬‬
‫ובענין מה שהעיר מדברי כגרעק״א באו״ח סי׳ של״ט‬ ‫וע״כ נראה בביאור פי׳ רש״י ע״ד הש״ס חולין ק״ו‬
‫שכ׳ בשם הפמ״ג דמ״מ באומר סוכה שאיני‬ ‫ע״ב דאם גילתה תורה שכר ועונש כמו כבוד‬
‫עושה דהדין דמכין פד שתצא נפשו לקיים כעשה לא‬ ‫או״א אין בי״ד מצווה לכפות דמה שהוא מקפח אריכת‬
‫בדרך עונש י״ל דמותר בשבת‪ ,‬דמשמע מדבריו דיסוד‬ ‫ימיו זה ענשו כמש׳׳כ רש״י שם‪ ,‬ואע״פ שסו״ם טעמא‬
‫ההיתר בשבת משום דאינו דרך עונש‪ ,‬והעיר דמלשונות‬ ‫בעי׳ דהא הוא עובר לפנינו אצווי ה׳ ב״ה ואנו רואים‬
‫הראשונים משמע שהוא דרך עונש ובפמ״ג בפתיחה‬ ‫ואק כופין אותו להביאו למה שהוא מחויב וסומכין‬
‫להל׳ שבת עצמו משמע כן‪ .‬בעניותי יראה דשני גדרים‬ ‫אנו על עונש דלאח״כ שיגיעו על בטול מצות כבוד או״א‪,‬‬
‫יש בזה דודאי לעורר אותו בתוכחה ובכפית דברים‬ ‫וכיו״ב בעירוכין כ״א ע״א לענין חטאות ואשמות דאק‬
‫הוא דרך תוכחה‪ ,‬וערבות מצווה עליו כל ישראל‪ ,‬אבל‬ ‫ממשכנין מה״ט דהכפרה היא הכפיה אע״פ שבאמת‬
‫להכותו ולהפקיע גופו בין ההכאה דהסוברים עד‬ ‫חזינן דהוא מתעצל להביא חטאתו אעפ״כ אין ממשכנק‬
‫שתצא נפשו ממש בין ככסוברים בזה עד ולא עד בכלל‬ ‫כמש׳׳כ תום׳ ראש השנה ף ע״א ד״ה יקריב עש׳׳ה‬
‫מ״מ הוא עונש חמור שהוא מעשה בי״ד כפשטות‬ ‫בדבריהם‪ ,‬וכ‪-‬ו״ב יראה דלענין חייבי כריתות ומיתה‬
‫כש״ס חולין ק״י ע״ב דנקט דאין בי״ד של מטה מוזכרין‬ ‫אין כפיית ■בי״ד‪ ,‬דעצם חיוב עונש החמור של מיתה‬
‫מכלל דכוא מעשה בי״ד‪ ,‬ועיין בפלוגתת הקצכ״ח‬ ‫וכרת שמגיע לו בעובר עליה הוא הכפי׳ דומיא דאריכת‬
‫והנתיבות סי׳ ג׳‪ ,‬וכן מוכח פשטות דברי הר״ן פ״ד‬ ‫ימים של כבוד או״א‪ ,‬ומש״כ רש״י קים לי׳ בדרבה‬
‫דכתובות )ט״ז ע״ב( בשם הערוך ובמש״כ הוא בעצמו‬ ‫לישנא בעלמא נקט ומשמש בלשון זה לומר דהעונש הרב‬
‫דקרי לי׳ עבירה נמשכת במה שאינו עושה סוכה והוא‬ ‫הוא הגורם המונע את העבירה‪ ,‬וממילא אין מקום‬
‫בגדר מכות מרדות דכוא עונש‪ ,‬אלא דממור משאר‬ ‫שבי״ד יתנו לו מלקות שלא לעבור אל׳׳ת דהמלקות לא‬
‫מכות מרדות דהוא פחות מזה‪ ,‬ועיין שם בלשון הערוך‬ ‫יועילו יותר מעונש החמור דכרת ומיתת בי״ד כנ״ל‬
‫שכ׳ אבל כעובר על מצות עשה כגון אלולב ואינו עושה‬ ‫ואין מקום לכפותו‪ ,‬ומזה דדוקא לאו שבמיתה וכרת‬
‫קרי לי׳ עובר כיינו שכבר הגיע כמצוה והוא מבטלה‪,‬‬ ‫אין לכפותו לפני המעשה‪ ,‬אבל ל״ת סתם דאית בה רק‬
‫וקרי לי׳ עבירה נמשכת וענשינן לי׳ בלי גבול‪ ,‬אנא דהוא‬ ‫מלקות איה״נ דכייפינן לי׳ גם לפני המעשה כקושית‬
‫דרך רדוי ומכות מרדות לא דרך עונשין קצובים של‬ ‫הגרעק״א באמת‪ ,‬ורצה רש״י לת׳ בדבריו הקצרים‬
‫תורה‪ ,‬ולהכי י״ל דענישנן לי׳ גם בשגת ויו״ט‪ ,‬ואיני‬ ‫קושית הגרעק״א הנ״ל‪ ,‬ומה דסיים אבל עשה כופין‬
‫רואה מקום בלשון הגרעק״א שהוא נגד זה‪ .‬ומאז‬ ‫ולא קאמר גם ל׳׳ת פשוט דכופין דאין בו כרת ומיתה‪,‬‬
‫ראיתי בענין כפי׳ בשבת ויר׳ט מחלוקת בזה בין כג א ק‬ ‫כיינו משום דבעשה פשוט יותר דכופק כיון דכמעט‬
‫מכר״ס שיק והגאון בעל ע״ל בס׳ בנין ציון‪.‬‬ ‫בכולם אק כרת ומיתת בי״ד משא״כ לא תעשה דאיכא‬
‫טובא בני כריתות ומיתת בי״ד‪ ,‬ולפ״ז איכ״נ בקרבן‬
‫והיות שכותב אני תשובה זאת בחו״ל רחוק מביתי‬
‫פסח דאיכא כרת אין כופין כגם דהוא עשה‪ ,‬ולעניו‬
‫— ובלי ספרים‪ ,‬וידעתי מאז שיש בשדי חמד‬
‫מילה כגם כמבואר ברמ״א יו״ד סי׳ רס״א דכופין‬
‫ובאחרונים אריכות בדברים אלה כרני מקצר‪.‬‬
‫היינו כאב דאינו חייב כרת על מילת בנו‪ ,‬אבל הבן‬
‫כרני דו״ש ולמודו — מצפה למסדי ה׳‬ ‫עצמו כשיגדל כיון דאיכא כרת בדידי׳ לדעת רש״י הנ״ל‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קכוז‬
‫נני הרננים וכ׳ דודאי נשיא התורה נזמן חז״ל הי׳‬
‫כעין מינוי קדושה לנד לא שימת וזה איננו גירושה‪,‬‬
‫אך עכשיו משוענד לקהל לעשות צרכיהם נשכר ולא‬
‫גרע מש״צ ואמו מפני שהוא ג״כ מופלג נתורה מגרע‬
‫גרע‪ ,‬הנה הוצרך הח״ס לזה לשיטתו נסי‪ -‬י״נ הנ״ל‬
‫דאין מינוי תורה ירושה‪ ,‬וכ' נזה״ז שאני דמשוענד‬
‫לקהל כש״צ‪ ,‬ואמנם אי משום הא הי׳ צריך עיון ומיתון‬
‫גדול דאין מציאות של זמנינו דומה למציאות שנימי‬
‫הח״ס שנתקנלו הרננים מהעיר ומקהלה היחידה אשר‬
‫נעיר והיו מרי דאתרייהו ממש שכל עניני העיר רונן‬
‫עליהם‪ ,‬והוא שענוד גדול‪ ,‬מלנד תפקידם הרוחני‪ ,‬ולא‬
‫גרע מש״צ וכו׳‪ ,‬משא״כ נקהלות כגון דא שהם קהלות‬
‫פרטיות והתפקיד נעיקר רוחני להרנין תורה להורות‬
‫לעם נאו״ה ונטהרות‪ ,‬לדרוש ולעורר ואינו מוכרח כלל‬
‫שתפקידי העיר מונחים עליו נכזה י״ל דהעיקר שוג‬
‫שררות דתורה שאינו ירושה להח״ס ודעמי׳‪.‬‬
‫ואמנם י״ל גם לאידך גיסא דכהיום יש הרנה קהלות‬
‫שאין התיסדות הקהלה קדמה להרג הראשון‬
‫המוריש כמו שהי' נימי קדם שהקהלות היו עתיקות‬
‫עם תקנות‪.‬ומסורת והם שקנלו את הרג‪ ,‬ולדעת כח״ס‬
‫רק אותו קנלו לא ננו ויורשו‪ ,‬אנל כהיום למדתי‬
‫מהנסיון שקודם שנא הרג הראשון לא היתה קהלה‬
‫כלל‪ ,‬א^‪ f‬ע״י השפעת הרג וצדקתו נתיסדה קהלה‬
‫קדושה‪ ,‬ונתמנו אנשי קהל נתחלה על ידו והוא כשותף‬
‫וכמיסד נקהלתם כי לו מגיע הזכות קיום שלהם‪ ,‬אולי‬
‫נכזה הכל מודים דהנן יורש מעמדו של אניו‪ ,‬ואמנם‬
‫י״ל גם להיפך דסו״ס סנ ת הטעם דאין מינוי התורה‬
‫ירושה משום דהתורה מונחת ומופקרת לכל הראוי לכך‬
‫ואינו דומה לירושת המלכות והכהונה וכמנואר ניומא‬
‫ע׳׳ג ע״נ‪ ,‬וא״כ התורה מנקשת תפקידה נעצמה‬
‫וגדולת התורה דוחה לשאר הזכותים גם זכות הנ״ל‪,‬‬
‫וננוך אני ננקודה הזאת‪.‬‬
‫ואמנם כ״ז הוצרכנו לשיטת מ ק הח״ס הנ״ל שאין‬
‫מינוי תורה ירושה‪ ,‬אנל כנר יצאה הוראה‬
‫לכלל ישראל כדעת רוג הפוסקים‪ ,‬וכפשטות דנרי‬
‫הרמנ׳׳ם הנ״ל ורמ״א יו״ד סי׳ רמ׳׳ה סכ״נ נענין‬
‫מי שהחזיק לרג נעיר דננו ונן ננו קודם לאחרים אם‬
‫ממלא מקום אנותיו ניראת חטא אע״פ שנחכמה אינו‬
‫מגיע לאניו‪ ,‬ומש״כ הח׳׳ס שם ד״ה כיוצא לנו וכו׳‬
‫דמש״כ הרמ״א דננו קודם דקאי דוקא אהחזיק עצמו‬
‫נשררה אנל לא נהוראה ורננות נצדק כעיר עליו‬
‫כגאון מהר״ם שיק יו״ד סי׳ רכ״ח דמשמעות הרמנ״ם‬
‫‪.‬והרמ״א אינו כן אלא כולל גם מינוי דתורה והוראה‪,‬‬
‫וכנר הניא נשד׳׳ח נענין חזקה דמצוה ס י ז׳ סי׳ ל״ס‬
‫דאין לומר אפי׳ קים לי כסנרת מכרשד׳ם הנ״ל נגד‬
‫סנרת רוג הפוסקים שס״ל דהנן קודם אם הוא ראוי‬
‫לכך עכ״פ‪ .‬וגם הני א שם נ ס״ ק ז״כ מתשונת מנחת‬
‫שי סימן נו״ן דגם מהרשד״ם אינו מנטל החזקה מכל‬
‫כל רק כשאין הנן ראוי לכך‪ ,‬או שאחרים גדולים ממנו‬
‫שבט‬ ‫קסח‬
‫סימן קכח‬
‫בענין ירושת הרבנות לבן הרב ולחתנו‪,‬‬
‫ובענין מעלת תלמיד בזה‬
‫פה אוג מ או לוצרן נ׳ דגרים תשל״ח לפ׳ק‪.‬‬
‫היות שאין לי פה הספרים הגצרכים אכתונ יסודי‬
‫הדגרים נשורשם וממילא רווח שמעתא‪ ,‬הגה‬
‫נעצם ירושת הגן כסא הרגגות של אגיו ידועים דגרי‬
‫הרמנ״ם פ״א ממלכים ה״ז‪ ,‬וכל הקודם לגחלה קודם‬
‫לירושת המלוכה‪ ,‬והנן הגדול קודם לקמן ממגו‪ ,‬ולא‬
‫המלכות נלנד אלא כל השררות וכל המיגויין שנישראל‬
‫ירושה לנגו ולנן נגו עד עולם‪ ,‬והוא שיהי' הנן ממלא‬
‫מקום אנותיו נחכמה וניראה ה״ ממלא ניראה אע״פ‬
‫שאיגו ממלא נחכמה מעמידין אותו נמקום אניו‬
‫ומלמדץ אותו‪ ,‬ומזה למדו הפוסקים דין קדימה לנן‬
‫אפילו נמיגוי של תורה אע״פ שאיגו מיגוי של שררה‪,‬‬
‫וממילא שייך גמי הדין שס הרמנ״ם נתחלה דכל‬
‫הקודם נגחלה קודם לירושת מלוכה‪ ,‬וא״כ גהי שכתנו‬
‫הפוסקים‪ .‬דנן שכ׳ הרמנ״ם ליורש המיגוי הוא לאו‬
‫דוקא דהה״ד גמי שחתגו יורש גדולתו‪ ,‬וכמנואר נ סו ף‬
‫תשונת הרמ׳׳א נתשונת הגאון ד שאול‪ ,‬ונני ה שלמה‬
‫או׳׳ח סי' י״ג ויו״ד סי׳ כ׳ וע״ע נתשונת נית יצחק‬
‫יו״ד סי׳ ע'‪ ,‬וראיותיהם מדנרי חז״ל נכמה דוכתי‬
‫דחתנו כנגו‪.‬‬
‫מ״מ הדנר פשוע דנמקום הנן אין החתן יורש כלום‪,‬‬
‫ואף דמנואר נתשונת הרי נשמים תגיגא סי׳ כ״ו‬
‫נשמש הקהל שגפער והחזיק אחריו חתגו נשמשות ג׳‬
‫שנים ונן המשמש לא ערער כלום‪ ,‬ואח״כ התחיל הנן‬
‫לערער שהחזקה שייך לו‪ ,‬והשיג דאחרי שחתגו שימש‬
‫ג׳ שנים והנן לא ערער מחל לו החזקה‪ ,‬והונא ג״כ‬
‫נ ם׳ משמרת שלום יו״ד סי׳ רמ׳׳ה‪ ,‬מ״מ נדון כדידן‬
‫אינו דומה לזה כיון שמעל׳ קנל נתחלה כתג הרנגות‬
‫ע״י אסיפת הקהלה וגיסו הרג שליע״א לא נקרא לשם‬
‫נתור רג‪ ,‬ולא הי׳ עדיין זמן מספיק כדי להחזיק‬
‫נרנגות‪ ,‬ונלא׳׳ה אין אגו צריכים לזה כיון שמעל׳ גתקנל‬
‫כנר‪ ,‬אלא שענץ המכתנ שכ׳ כנודו שאין נדעתו לנא‬
‫עוד‪ ,‬קשה לי לגרר מכאן עד שאשמע מה נפי כג׳ גיסו‬
‫נעגין זה‪ ,‬וגם אם הי׳ איזה גילוי דעת מהקהלה אח״כ‬
‫לקנלו‪ ,‬כי אולי הגיע גם לאזנם השמועה שאין גדעת‬
‫כג׳ מעל׳ לנא‪ ,‬מ׳׳מ לא אכריע ננקודה הזאת הצריכה‬
‫לנון‪.‬‬
‫ובענין עצם חזקת הנן ידועים דנרי הח״ס או׳׳ח סי׳‬
‫י״נ וי״ג שנסי׳ י״נ החזיק נשימת הרשד׳ם‬
‫סי׳ פ׳׳ה שהונא נמג״א סו״ס נ״ג דכל מינוי התורה‬
‫וההוראה ורננות אינו נימ שה‪ ,‬ודוקא מינוי שררה‬
‫כעין מלכות הוא נימ שה וכ׳׳ה דעת הרמ׳׳ע מפאנו‬
‫זי״ע נעשרה מאממת‪ ,‬וכן החזיק נזה נשו׳׳ע דרג‬
‫םו‪ D‬׳‪ v‬נ״ג‪ ,‬ואמנם הח״ס שם סי׳ י״ג מהפך נזכות‬
 ‫קסט‬ ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קכח‬
‫לענין חיוג ממון ע״פ המנואר נרמ״א או״ח סי׳ תרנ״ו‬
‫דנמ׳׳ע חייג עד מומש מנכסיו ולא יותר‪ ,‬ונניאור‬
‫הלכה פקפק ע״ז ונוטה להחמיר דחייג גם להחזיר על‬
‫הפתחים — ועיקר הנדון כאג שנתגרש מאשתו‪ ,‬ולהם‬
‫שמי כנות והאשה נשאה לאיש מודרני והכנות אתה‪,‬‬
‫והחג טוען שיש לו סימנים שאינם מתחנכים ע״פ‬
‫התורה כדרך המסור לנו‪ ,‬ואע״ג שגם השני שומר‬
‫כשרות וכו׳ מ״מ הכיר שלפעמים נכשלים גם כאיסור‬
‫דאורייתא‪ ,‬ועמד האג ושואל עד כמה חייג כממונו‬
‫להוציא ילדיו משם‪ ,‬וכנודך נו״נ כדת של תורה ושאל‬
‫חוו״ד העני׳‪.‬‬
‫הנה נעצם העוכדא אין לי עסק ודנרים כאלה צריכים‬
‫גרור אם נכונים‪ ,‬ושייכים לני״ד שטפלו נהם‪,‬‬
‫אכל על עצם שאלתו להלכה נענין חיוג האג שיש‬
‫לגרר נ׳ נקודות — חיוג ה אג כמצות הכן על האג אם‬
‫מועל על כל נכסיו או רק על חומש כשאר מ״ע‪ ,‬נ׳ אם‬
‫הדכר נוגע לאיסורים שהגנים נמקומן נכשלים‬
‫כאיסורים כמאכא״ס וכו׳ אי ממויג מן הדין לפדותן‬
‫משם ונכמה‪.‬‬
‫ה נ ה נרמ׳׳א או״ח סי׳ תרנ״ו — ומי שאק לו אתרוג‬
‫או שאר מצוה עוכרת א״צ לנזכז עליו הון רג‬
‫וכמו שאמרו המנזכז אל ינזנז יותר מחומש והוא‬
‫מתוס׳ ורא״ש נ״ק ט׳ ע״כ‪ ,‬ואסמיך לה הרא״ש‬
‫אתקנת אושא דהמנזנז אל יכזנז יותר מחומש‪,‬‬
‫והפוסקים נתקשו נזה מהמנואר נש״ס קידושין כ״ט‬
‫ע״נ כמי שאין לו רק ה׳ סלעים ולפניו נ׳ מצוות פדיון‬
‫הנן ולעלות לרגל דפליגי ר״י וחכמים‪ ,‬וחכמים ס״ל‬
‫דפדה״ג קודם מגזיה״כ הרי אע״ג דאין לו כלל נכסים‬
‫רק הה׳ סלעים ואעפ״כ מחויג נמצוה ועיין הי׳ נניאור‬
‫הלכה או״ח שם‪.‬‬
‫ובתשובת מהר״ם שיק או״ח סי׳ של״א כ׳ לישג זה‬
‫וכ׳ להשריש כדק חומש רק נמצוה שאינה‬
‫נגד אחרים אכל נמצוה שהיא נוגעת לאחרים הו״ל‬
‫כנטל חוג ומיני׳ אפי׳ מגלימא דעל כתפי׳ וזה הטעם‬
‫דככוד אג ואם צריך להחזיר על הפתחים‪ ,‬ומה״ט ישג‬
‫האי דקדושין לענין פדיון הנן משום דהו״ל נגד אחרים‬
‫דחייג ליתן לכהן ונשתענדו נכסיו‪ ,‬והו״ל כפריעת נע״ח‬
‫מצוה דחייג להחזיר על הפתחים‪ ,‬ומה״ט כ׳ גם נחייני‬
‫עולות ושלמים דממשכינן להו הרי דנשתעכדו אפי׳‬
‫נכסיו‪ ,‬וע״כ צריך אפי׳ להחזיר על הפתחים ולשלם מה‬
‫שהוא מחויג יע״ש האריך עוד נזה ומישג נזה הקושיא‬
‫מאו״ח סי׳ תרע׳׳א לפנין נ״ח דמכח פרסום נס הו״ל‬
‫כמו כנגד אחרים יעש׳׳ה‪.‬‬
‫ואם נכון יסוד זה א״כ נפשוט עכ״פ הספק הראשון‬
‫נענין חיוג מצות הנן על האג כפה׳׳ג ות״ת‬
‫וכו׳ אם מחויג גם לחזור על הפתחים דהא מנואר‬
‫ניו״ד סי׳ רמ׳׳ה ס״ד נרמ׳׳א והיו כופין לשכור מלמד‬
‫ואם אינו נעיר ויש לו נכסים וכו׳ ואם לאו יורדים‬
‫לנכסיו‪ ,‬וא״כ לשיטת המהרמ׳׳ש הנ׳׳ל פשיטא דגם יש‬
‫שבט‬
‫כל כך שאין יחם עמו כלל‪ ,‬אגל אם הם רק גדולים‬
‫ממנו קצה והנן ראוי לכך גם הוא מודה שננו קודם‬
‫לכל דנר יפש׳׳ה‪.‬‬
‫ומה שהניא הח״ם נ סו״ד ראי׳ ממדרש פ׳ פנחם ע״פ‬
‫יפקוד אלקי הרוחוה לכל נשר שהי׳ סנור משה‬
‫שנניו יורשים אותו א״ל הקנ׳׳ה לא כמו שאהה סונר‪,‬‬
‫ודעה הח״ם דכיון שמשה רנינו הי׳ סנור מהחלה‬
‫שנניו ירשו אותו פ״כ היו ראוים לכך ואעפ״כ הקדים‬
‫הקנ״ה ליהושע הרי דנכתר תורה אין ירושה‪ ,‬הנה‬
‫ככר דמו ראי׳ זאת נהשונת מנחת שי הנ״ל ונתשונת‬
‫אורי וישעי סי׳ צ״ז ומונא נשד״ח ס״רן כ״ח שם‪,‬‬
‫ואמנם מש״כ נתשונת מהר״ם שיק יו״ד סי׳ רכ״ח‬
‫הנ״ל לדהות דנרי רנו הח״ס זי״ע דאיכא למימר‬
‫דתלמידו שאני שהוא כננו וזכה זה ע״י שימושו וכנוד‬
‫תלמידו חניג עליו כשלו‪ ,‬ונעניותי קשה לדחות נזה‬
‫סנרת הח״ם דפשיטא דלענין ירושה‪ ,‬גם לענין ירושת‬
‫גדולה ושררה כה״ג תלמיד ה״ה כזר גמור וכנכרי חשוג‬
‫אם נימא דהדין כ״ה דהנן יורש‪ ,‬וכמנואר נרמנ״ם‬
‫שנתנו לו דין נחלה‪ ,‬ודין קדימת נחלה‪ .‬וזה לא שייך‬
‫כלל כתלמיד‪.‬‬
‫אמנם מה שיראה פשוט לולא דנרי הח״ס דשחני‬
‫התמנות של יהושע שזה מנהיגות של כל ישראל‬
‫ממש‪ ,‬ואע״פ שחנו לומדים מהתמנות המלך כמנואר‬
‫כספרי פ׳ שופטים ונרמנ״ם הנ״ל ונהג״ה מיי׳ שם‪,‬‬
‫שהוא ג״כ התמנות על כל ישראל‪ ,‬מ״מ לפי ענ״ד‬
‫עדיין שאני יהושע שהי׳ צריך להכניס את ישראל לא״י‬
‫לכנוש א״י וחלוקה‪ ,‬והי׳ מנהיג ונניא גדול יחדיו‪ ,‬והי׳‬
‫ראשון של מעתיקי שמועה של כל התורה כמנואר כריש‬
‫אנות דמשה מסרה ליהושע‪ ,‬ונרמנ״ם כהקדמת הי״ד‪,‬‬
‫וכ״ז לא הי׳ שייך ננניו‪ ,‬ולא שייך נמק״א‪ ,‬וצופה‬
‫נסתרות נ״ ה ידע שכ״ז לא שייך רק כיהושע‪ ,‬ועיין‬
‫מש״כ מרן הח״ם נעצמו סו׳׳ם י״ג כעין זה נענין‬
‫הרננות של המדינה זה הנלענ״ד נזה‪ ,‬אכל למעשה‬
‫איני מכריע כלל‪ ,‬כי חסרים עוד פרטים נזה‪ ,‬ו הז ק‬
‫והמיתון יעשה שלו‪ ,‬ועוד חזון למועד‪.‬‬
‫והרני דו״ש נ א הנ ה — מצפה לרחמי ה׳‬
‫סימן קכט‬
‫ל״נ לעומר טו״נ אייר תשל״ט לפ״ק‪.‬‬
‫כנוד קרוני ידיד נפשי הרג הג׳ ירא ושלם‬
‫כש״ת מוה״ר יוחנן הלוי ואזנר שליט׳׳א —‬
‫רג לעדתו נמונטרעאל יצ״ו‪.‬‬
‫אחדשה״ט וש״ת נאה״ר‪,‬‬
‫לפני יומים קנלתי מכתנו היקר לי מאד‪ ,‬ואשתדל‬
‫להשיג על שאלתו נקצור עכ״פ לפי קט שכלי —‬
‫ויסוד השאלה נענין חיוג חינוך עד כמה מוטל על ה אג‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קכט‬
‫אמנם נה א דידן שהמדונר נאפרושי מאיסורא ידוע‬
‫שיעת התום׳ שנת קכ״א ע״א וניומא פ״ג ע׳׳א‬
‫דאפי׳ נימא אין ני״ד מצווי; להפרישו מ״מ נהגי ע‬
‫לחינוך חייניס להפרישו מעעס חינוך‪ ,‬ונשו״ע או״ח‬
‫סי׳ שמ״ג נרמ״א איכא נ׳ דעות אי שייך חינוך נ אג‬
‫דוקא או גס נני״ד‪ ,‬ויראה דגס נ אנ לא שייך חינוך‬
‫אלא דוקא כשהננים אצנו אנל אינם מצויים אצלו לא‬
‫שייך גדר חינוך‪ ,‬ועיין רש״י נרכות כ׳ ע״א פוער‬
‫מה״ע מחינוך ק״ש כיון שאין הגנים אצלו תמיד נשפת‬
‫ק״ש‪ ,‬ואפי׳ תוס׳ והראשונים החולקים שס על רש״י‬
‫מ״מ נהא דידן שאינם כלל נרשותו הכל מודים‪ ,‬אינרא‬
‫אם נחמיר כדעת הרמ׳׳א דגם נני״ ד שייך חינוך הרי‬
‫דמה׳׳ע עלינו להכנס גס לרשות אחרים א״כ גס נ א נ‬
‫י״צ דחייג להפריש מאיסורים גם שהם נרשות אחרים‪,‬‬
‫דלא יהא אג גרע מני׳׳ד נזה וי״ל‪ — ,‬אמנם אולי לפי‬
‫מצג הדנריס הרפות ניד האג להורות דעה על חינוכם‬
‫אז ישתנו הדנריס‪.‬‬
‫ובתחילה חשנתי שיש לדון נמצניס כאלה על גדר‬
‫פדיון שגויס שלא יעמעו נאיסורים עיין‬
‫גיעין מ״ז ע״א לעני; פדיון הנניס משום שלא יתקלקלו‬
‫עיין רש״י שם‪ ,‬ועיין נחי׳ חת״ם שם‪ ,‬אינרא אין‬
‫לדמות לענ״ד הא דידן להאי דהתס‪ ,‬וע״ע תשונת ח״ס‬
‫או״ח סי׳ פ״ג ונפרע נ סוף התשונה שם‪ — ,‬מ״מ אין‬
‫לי לכתוג ננידון זה דנר גרור כיון שיתכן שישנם גס‬
‫דנריס שנין אדס לחנירו נין נ׳ הנעלים האלה‪.‬‬
‫והקב״ה יהי׳ עם כנודך שליע״א להרחינ גנולי‬
‫הקדושה והתורה ותצליח נכל אשר תפנה‪.‬‬
‫הרני דוש׳׳ת נאה״ר — מצפה לחסדי ה׳‬
‫ומהאי ירושלמי פ״ר־ן דפאה שהניא המהר׳׳ס שיק אין‬
‫להניא למק״א דשאני מצות כינוד אג ואם כאשר‬
‫סימן קל‬
‫ושם כתנתי עוד כאורך ומסקנתי שס להלכה שג׳‬
‫כנוד האנרך השלם נתו״י ה ה״ג‬
‫ד שלום אליעזר הרבסט לאי״ע‪.‬‬
‫אחדשה״ע וש׳׳ח נ א הנ ה‪,‬‬
‫יקרתו קנלתי והיות הדנר נוגע הרנה למעשה‬
‫אכתוג דעתי העניה נקיצור‪ ,‬אשר שאל נענין‬
‫שאוספים נאחרונה סכומים עצומים לצורך הכנסת כלה‬
‫וחתן‪ ,‬והסכומים האלה הרנה פעמים אינם הולכים‬
‫לצרכי חתן וכלה הנחוצים ניותר‪ ,‬אלא לצורך קניית‬
‫דירה וריהוע‪ ,‬ויש אפשרות לחתן וכלה לגור כהיום‬
‫נכנוד נמקוס תורה קצת רחוקים גזול הרנה ניותר‪,‬‬
‫א״כ אולי אין זה גדר נתינת מצוה‪ ,‬עכ״פ לא נתינה‬
‫לעניים‪.‬‬
‫הנה נכתונות ס״ז ע״נ ת׳׳ר יתום שנא לישא אשה‬
‫שוכרי; לו נית ומציפין לו מעה וכל כלי תשמישו‬
‫ואח״כ רסיאק לו אשה שנאמר די מחסורו אשר יחסר‬
‫לו וכר ונפסק נרמנ׳׳ם פ״ז ממתנ״ע‪ ,‬ונעור ושו׳׳ע‬
‫שבט‬ ‫קע‬
‫חיוג יוחר מחומש‪ ,‬מכ״מ לא שייך זה רק גגניס זכרים‬
‫לא גגנו שאינו מחויג גת״ה‪ ,‬ואף דמחויג לחנך אות;‬
‫וללמדן המענ‪ 1‬שהם צריכים לחיים של תורה וי״ש מכ״מ‬
‫זה נכנם נגדר חינוך לא נגדר חיוג ת״ת‪ ,‬ופשימא דאין‬
‫לדמות הדנרים ולעני; ננים זכרים לת״ת משמע עוד כן‬
‫נניצה ע״ז ע״א ונפסק נאו״ח סי׳ רמ״נ דהוא כמו‬
‫הוצאות שנת דלוו עלי ואני פורע משמע גם אם אין‬
‫לו כלום‪.‬‬
‫ולענין חיוג ננים וננות נמצוות שאין חייג ליתן יותר‬
‫מחומש נודאי משמע שגם החינוך דרננן לא‬
‫עדיף מגוף חיוג מצוה דאורייתא שאינו חייג יותר‬
‫מחומש‪.‬‬
‫ומכ״מ נמק״א פקפקתי הרנה נעניי על יסוד הגאון‬
‫עי■ לעיל ם ‪ t d -‬מהר״ם שיק‪ ,‬ונפרע נמש״כ דפריעת נע״ח‬
‫מצוה צריך להחזיר על הפתחים כדי לשלם צע״ג‬
‫דמסוגיות הש״ם ומהמנואר נשו״ננ חו״מ סי' צ״ז מוכח‬
‫דאם אין לו פעור ולא מחיינינן לי׳ לחזור ולנזות עצמו‬
‫על הפתחים‪ ,‬ועדיפא מיני׳ מנואר נחו״מ סי׳ צ״ז‬
‫סע״ו דאין כופין אותו להשכיר עצמו‪ ,‬ולא לפשות שום‬
‫מלאכה כדי לפרוע והיינו נאינו רגיל לעשות מלאכה‬
‫כמש״כ הפוסקים שם‪ ,‬וכ״ש לחזור על הפתחים שאינו‬
‫חייג‪ ,‬ואפי׳ למה שצידד נ ם׳ שערי משפע נחו״מ שם‬
‫דהוא מצד עצמו חייג להשכיר עצמו אנל פשיעא דאינו‬
‫חייג לחזור עה״פ‪.‬‬
‫ומה דאיתא ניו״ד סוס״י רנ״ג אם יכולים לפרוע‬
‫לנע״ח ממה שהרויח כשחזר על הפתחים היינו‬
‫אס כנר חזר עה״פ וישנו כסף נעין והנדון אם הנע״ח‬
‫יש להס חלק נזה‪ ,‬אנל לחיינו לחזור עה״פ לא שמענו‪,‬‬
‫כתנתי נעניי נמק״א‪.‬‬
‫גדריס נזה א — אס אין לו כלל שנמצנו של‬
‫עכשיו פעור נודאי‪ ,‬נזה אין אדם מחויג להכניס עצמו‬
‫לחיוג אפי׳ כמצוות דאורייתא ע׳׳י שיחזור עה״פ‬
‫)וכדעת הא״ר נשם ירושלמי וכן מנואר נאמת גם‬
‫נהג׳ מיי׳ פ״ו מה׳ ממרים‪ ,‬והפי׳ שפי׳ הניאור הלכה‬
‫נ סי׳ תרנ״ו דהירושלמי מיירי לשיעתו נעשית חסן של‬
‫מצוה לא נעשית המצוה עצמה הוא רחוק כאשר‬
‫כארתי שס(‪ ,‬נ — אס הוא נעל נכסים אינו חייג‬
‫יותר מחומש כדעת הרא״ש והרמ׳׳א דכיון דעד חומש‬
‫חייג כנר הכנים עצמו לחיוג ואין מפקיע עצמו ‪P‬‬
‫החיוג כיון שנמציאות פכ״פ הוא שיכול לקנות המצוה‬
‫גס עד חומש‪ ,‬ג — אנל אם אינו נעל נכסים כלל‬
‫וכהאי דקידושין כ״ע הנ״ל ואין לו רק חמש סלעים וזה‬
‫מספיק לו למצות פדה״ג דעכשיו או לשאר מצוה שחלה‬
‫עכשיו פשיעא דחל החיוג עליו עכשיו כיון דממילא‬
‫אינו נפל נכסים ופרנסתו ע״י שכירות יום וכדומה‬
‫וע׳׳ד שכ׳ נמי נניאור הלכה סי׳ תרנ״ו שם‪.‬‬
 ‫קעא‬ ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קל‬
‫ואולי זכו זווגו וא״כ שוב נכנם הדבר בגדר מצוה כיון‬
‫שלפי מצבו א״א בענץ אחר‪.‬‬
‫וזה ע׳׳ד שארז״ל בע״ז י״ג ע״א דמטמא ללמוד תורה‬
‫ולישא אשה וקיי׳׳ל כ ד יוסי שם אפילו בז ק‬
‫שמוצא ללמוד בא״י אעפ״כ יוצא ומטמא עצמו בטומאת‬
‫חו״ל דלאו מכל אדם זוכה ללמוד‪ ,‬וכ״נ לענין נשואי‬
‫אשה ומה׳׳ט גופא לענין לצאת למקום חדש אע״פ שגם‬
‫שם מקום תורה יש להתבונן אם בי״ד יכולים לחייבו‬
‫שהלה יטעון טענה הנ״ל שלא בכל מקום זוכה אדם‬
‫ללמוד תורה ולהתנהג עפכ״ת‪ ,‬וכרי אמרו בכתובות‬
‫קי׳׳א ע״א דכשם שאסור לצאת מא״י לחו״ל כן אסור‬
‫מבבל לשאר ארצות ואפי׳ מבבל לבבל אם במקום‬
‫כראשון קבועות ישיבות יותר יע׳׳ש ברש״י זברמב״ם‬
‫ולח״מ סופ״ה מהל׳ מלכים‪ ,‬וא״כ שוב אין לנו פלס‬
‫בידינו להכריע איזה נקרא די מחסורו באמת ואיזה לא‪,‬‬
‫ואמנם רע עלי למעשה שיש כרבה מקרים של מגביות‬
‫ונתגלה שהוא לצורך מותרות לגמרי‪ ,‬והוא בגדר רמאות‬
‫וע״ז וכיו״ב אמרו בכתובות ס״ח ע׳׳א בואו ונחזיק‬
‫טובה לרמאין שאלמלא הם היינו חוטאין בכל יום‬
‫שנאמר וקרא עליך וגו׳ יע״ש ברש״י ד״ה היינו‪ ,‬והיינו‬
‫שהיינו נענשין על מניעת הצדקה‪.‬‬
‫ו ע״ ב אומר בטח להלכה דנהי דבזה אין ספק דגם‬
‫מי שאינו נצרך לבריות במזונותיו כגון שיש לו‬
‫מנזכורת קבועה מ״מ אינו מספיק כלל לקנות או‬
‫לשכור דירה ועי״כ נצרך לבריות דנמשב עני לאותו דבר‬
‫כאשר כתבתי בעניי בשו״ת שבע הלוי יו״ד סי׳ קכ״ה‬
‫בהגהות שו״ע סי׳ רנ״ג ס״ב‪ ,‬וא״כ מותר לתת לו‬
‫מכספי מעשר כספים גם להנוהגים כדעיז הסוברים‬
‫דמעשר כספים לעניים דוקא מ״מ כל מקרה ניתן‬
‫לשפוט דעת הנותן ע״פ מש״כ למעלה אם הוא בגדר‬
‫עני באמת‪ ,‬ואם הוא חושש שאינו מצוה גמורה ויש‬
‫לו שאר פנינים שכם מצוה גמורה בלי ספק יניח את‬
‫כספק ויאחז את הודאי‪ ,‬ועכ״פ יתן שם עיקר נתינותיו‪,‬‬
‫ובזה אסיים הפעם ועל שאר ■שאלותיו כשירחיב ה׳‬
‫‪ - ,‬״ ‪ ,‬י ‪ ,‬״ ‪ , j‬ע־ע ח־ה סי׳ קל■‪ -‬ח״ט סי׳ ר־כ■‬
‫ע׳׳ע ח״י סי׳ מ‬ ‫‘‬
‫הרני דוש׳׳ת באהבה בלונ״ח — מצפה לרחמי כ׳‬
‫סימן קלא‬
‫ואמנם אלו שמבית אבותם רגילים בדירה נאה יותר‬
‫ט״ז חשון תשל״ז לפ״ק‪.‬‬
‫כבוד ידידי הדגול הרב הגאון כצדיק בנש״ק‬
‫כמפורסם ריכא בר ריכא כש״ת ד‬
‫שלום יחזקאל שרגזז הלברשטם שליט״א‪,‬‬
‫האדמו״ר ציעשנוב — ברוקלין יצ״ו‪.‬‬
‫אחדשה״ט וש׳׳ת באכ׳׳ר‪,‬‬
‫ראשית דבר ברכת מז״ט לשידוכין של בנו כמופלג‪.‬‬
‫וע״ד השאלות א׳ בענין א׳ שכיבד למוהל והברית הי׳‬
‫צריך להתקיים במועדו ביום ף והמוהל אמר‬
‫שבט‬
‫סי׳ ר״נ‪ ,‬ופוד שם ח׳׳ר די מחסורו אתה מצווה מליו‬
‫לפרנסו‪ ,‬ואי אחה מצווה עליו לעשרו‪ ,‬אשר יחסר לו‬
‫אפי׳ סוס לרכוב פליו ונו׳ )היינו בבן טובים(‪ ,‬חזינן‬
‫דאשר יחסר לו הוא קולא וחומרא‪ ,‬חומרא דדי מחסורו‬
‫ענ״פ מחויבים ליחן ולא יפחות מזה‪ ,‬וקולא דדוקא‬
‫די מחסורו ולא יותר דאי אתה מצווה לעשרו‪ ,‬ובב״י‬
‫סי׳ ר״נ ביו״ד שם העתיק מלשון הסמ״ג בשם הספרי‬
‫ותוספתא דפאה די מחסורו ללמדך הראוי לפת חמן‬
‫נותנים לו פת חמן‪ ,‬מצה מצה‪ ,‬ולפ״ז למעשה מחלקי‬
‫צדקה הם כדיינים ופוסקים הכל לפי העני העומד‬
‫לפניהם‪ ,‬הן לענין מזונות הן לענין להשיא לו אשה‪ ,‬וזה‬
‫הענין שכ׳ הטור יו״ד סי׳ רנ״ו וברמ״א שם ובטור סי׳‬
‫רמ׳׳ט שיהיו גבאי הצדקה נאמנים‪ ,‬חכמים‪ ,‬ונבונים‬
‫פי׳ נאמנים לבריות‪ ,‬חכמים בתורה בדיני צדקה‪,‬‬
‫ונבונים להבין מה שלפניהם כדי שלא יבאו העניים‬
‫לידי רמאות ע״ש סי׳ רנ״ו ברמ׳׳א סו׳׳ם א׳‪.‬‬
‫ואם חיוב זה על הצבור או על היחיד ג״כ כבר כ׳‬
‫הרמ״א סי׳ ר״נ ס׳׳א דדוקא גבאי צדקה או‬
‫רבים יחד אבל אין היחיד מחויב ליתן לעני די מחסורו‬
‫אלא מודיע צערו לרבים‪ ,‬והוא מהב׳׳י שם ואפילו‬
‫החולקים על הב״י שם ע״ש בט״ז מ״מ לענינינו דירות‬
‫בזה״ז אשר עולים הון עתיק פשיטא דבכה״ג הלכה‬
‫כב״י ורמ׳׳א דמוטל רק על הכלל ולא על הפרט‪ ,‬גם‬
‫לעשירים ביותר‪ ,‬אלא דבחלוקת הכלל בנתינתם יתנו‬
‫הכל לפי ממונם ופשרם‪.‬‬
‫ואם קנית דירות הנ״ל הם בגדר די מחסורו מצד‬
‫חיוב דיני צדקה‪ ,‬קשה ההכרעה בזה‪ ,‬דודאי זה‬
‫פשוט מברייתא כתובות הנ״ל דאם אפשר לשכור דירה‬
‫אין צריך לקנות דירה‪ ,‬ורצוני אם מקבלים עבורו דירה‬
‫אשר היא לפי כבודו ובגדר די מחסורו לפי ערכו‪ ,‬א״כ‬
‫כבר יגור לפי כבודו‪ ,‬ובשום אופן אין חיוב ליתן לו‬
‫בית במתנה דרך צדקה‪ ,‬ואמנם גם זה אין כלל לגמרי‬
‫דאם ע״י שיש לו רק דירה שכורה יהי׳ אח״כ דאגות‬
‫מאיפה לשלם שכר הדירה שוב הנתינה החלוטה של‬
‫הדירה בגדר צדקה ודי מחסורו‪ ,‬ואמנם אם אי אפשר‬
‫לשכור וצריכים לקנות הנה לקבוע כמה וחשיבות‬
‫הדירה‪ ,‬ודאי הדעת תורה נותן כיון שארז״ל שוכרין‬
‫דירה ומציעץ לו מטה וכו׳ היינו שאין מחויבים רק‬
‫הכי נצרך‪.‬‬
‫שוב נכנסים בגדר עני בן טובים שארז״ל אפי'‬
‫עבד אפי׳ סוס לרכוב עליו ובנ״ד לענין דירה כה״ג‬
‫ובגדר שכ׳ כב׳ דאפשר למצוא מקום דירה גם במקומות‬
‫הזולים יותר וגם שם סביבה של תורה וא״כ דירתן‬
‫במקום היוקר בגדר מותרות שאין הצבור חייבים‬
‫להשלים לו‪ ,‬הנה ודאי הדעת מחייב סברת כ״ת‪ ,‬איברא‬
‫יש הרבה מקרים שאין צד השני רוצה בכך ורוצים דוקא‬
‫לגור במקום רכוז אוכלסי תורה ויראים ואם צד הרוצה‬
‫מתעקש בזה קשה זווגו כקרי״ס ומתעכבת המצוה אצלו‪,‬‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קלא‬
‫דאפילו נר׳׳ה דאוריתא מותר נמקום מילה ויש חולקים‬
‫מליו‪ ,‬וטיין נניאור הלכה שם‪ ,‬ומ״נ סי׳ ש״ז‪ ,‬אינרא‬
‫יראה דגם המחמירים להחזיק ר״ה שלנו לר״ה‬
‫דאוריתא אט״פ שאין ששים רינוא נוקטין נו כהרנה‬
‫ש־טות הראשונים וטיין נניאור הלכה סי׳ שמ׳׳ה נזה‪,‬‬
‫מ״מ צ״ט אם מותר לקנל טליהם חומרא זו לטנין מילה‬
‫ולדון נו ר״ה דאוריתא שלא להניא סכין אפי׳ ט״י גוי‬
‫כיון דאיכא תרתי לקולא שיטת הראשונים דליכ‪ 6‬ד׳ ה‬
‫דאוריתא ושיטת מג״א דגם נ ד׳ ה דאוריתא י מותר‪.‬‬
‫בשו״ע ס״ז — אדם שלא מל מפולם לא ימול נשנת‬
‫וכו׳ ואפי׳ הוא אניו‪ :‬עיין נמגדול טוז‬
‫להגאון יטנ״ן ננרכה טליונה סו״ם ז׳ דדטתו דגם‬
‫נפטם הראשונה מותר נשנה כה״ג כיון דמצוה דילי׳‬
‫הוא הוי כאי אפשר מ״מ נכה״ג נלט״ד דאין להתיר רק‬
‫אם ינסה טצמו כמה ימים קודם‪ ,‬וכן אס יהיו טומדים‬
‫טליו מוהלים מנוסים‪ ,‬אנל זולת זה צנ״טיאם אפשר‬
‫לסמוך פ״ז — ונמש״כ נפת״ש סק״ו נשם הגר׳׳י‬
‫דה׳׳ה ניו״ט א׳ שאסור כמו נשנה‪ ,‬עיין חידושי‬
‫הגרטק׳׳א או״ח סי׳ של״א נוטה להקל ניו״ט יטש״ה‪.‬‬
‫שו״ע ס״ח — ואפילו לא הוציא אנא ראשי נין‬
‫השמשות אינו נ־מול נשנה‪ ,‬ולענין הוצאת‬
‫הראש עיין נפת״ש כאן סק״ח — וטיין מש״כ נזה‬
‫נמגדול עוז אות כ״ו כ״ו כ״ז כ״ח כ״ט‪ — ,‬אמנם‬
‫מש״כ שם דמשנפתח הקנר הוא נחזקת שהוציא ראשו‬
‫צל״ע לדינא‪.‬‬
‫בש״ך ס״ק ע׳ וכ׳ נסמ״ק ם־׳ קנ״ז וכו׳‪ :‬טיין‬
‫■להגאון מהרש״ק נהקדמת ם׳ קנאת סופרים‬
‫סי׳ ג׳ דטתו דלא פסקינן הוצאת הראש כלידה רק‬
‫להחמיר וא״כ להקל למולו נפ״ש נא אמרינן‪ ,‬וכה״ג‬
‫לטנין הוציא ראש נמוצ״ש לפני ניה״ש רגט א׳ והגוף‬
‫כנר יצא נין השמשות עש״ה‪ ,‬וצ״ט אם דטת שאר‬
‫הפוסקים כן‪ ,‬וטיין ג״כ להגאון מהרש״ק נ ס׳ האלף‬
‫לך שלמה או״ח סי׳ קמ״נ‪.‬‬
‫בש״ך ס״ק י״א ונתשונת מהר״ם אנשקר סי׳ צ״ו וכו׳‬
‫טד■ סוף הס״ק ‪ :‬כנר ידוט מפי ספרי רנותינו‬
‫דהש״ך נטה כאן לשיטת הגאונים דמתחילת שקיטה‬
‫נקרא כנר ניה״ש ודלא כסתימה השו״ע או״ח סי׳‬
‫רס״א ששם כ׳ כר״ת דטדין נקרא יום‪.‬‬
‫ואחרי כל ההייות והקושיות שנפלו נזה ההוראה‬
‫האמ׳תית שתינוק שנולד ניה״ש נע״ש מתחילת‬
‫השקיפה עד ציה״כ דר״ת וכן כה״ג נמוצ״ש נידון‬
‫כספק ואט״פ שתמצא ככמה ספרי גדולי האחרונים מה‬
‫‪.‬שנראה היפך מזה‪ ,‬מ״מ פה נ^ה״ק טלינו נחוש גם‬
‫לשיטת הגאונים אשרי אנוש יטשה זאת‪ ,‬ועיין מש״כ‬
‫נשנט הלוי או״ח סי׳ מ״ט‪ ,‬ומש״כ נ ס׳ שו״ת נית‬
‫שטרים יו״ד סי׳ ש״מ נזה איגו גראה דטירכ יחד דטת‬
‫הסונרי כר״ת טס דטת הסונריס כהגאוגים‪.‬‬
‫בט״ז ס״ק ז׳ כא״ד אכל כלא נגמרו הוה חומר מכח‬
‫סנרא דאין אנו כקיאין וכמש״כ הטור סי׳ נ״ח‬
‫שבט‬ ‫קעב‬
‫אם יהי׳ הנרית נזמגו לא יהי׳ אז גפיר‪ ,‬פ״כ הוצרך‬
‫לכנד לאחר ולנסוך לא נתקיים הנרית נזמגו —‬
‫והראשון תונפ מצות מילה ע״פ המנואר נרמ״א יו״ד‬
‫סי׳ רס״ד ס״א‪ ,‬ואני הנן טופן לפומתו דאינו דומה‬
‫לנדק הרמ׳׳א דהתם נפצמו לא חזר נו משא״כ הכא‬
‫דויתר מפצמו מלנא נזמנו‪ ,‬והאנ לא הי׳ יכול להתנות‬
‫תנאי אם השני ולכנדו רק אס יהי׳ הנרית נזמנו‪.‬‬
‫הנה כל דנריו נזה צודקים דאין לזה דמיון כלל להתם‬
‫כיון דהמוהל נפצמו ויתר טל המצוה אלא דמה‬
‫שכ״ת חזר טל דנרי ה אנ דאת המוהל השני לא הי׳‬
‫יכול לכנד טל תנאי דמשמט‪,‬מדנרי מטל׳ דאם הי׳ יכול‬
‫לכנדו ט״ת‪ ,‬הי׳ מחוינ לטשות כן דיש לו פדין איזה‬
‫זיקה לראשון‪ ,‬ולדידי לא יראה כן‪ ,‬דכיון דטיקר המצוה‬
‫היא נזמנה ניום השמיני‪ ,‬וט׳׳ם רונ הוא כן‪ ,‬א״כ‬
‫כשויתר המוהל מלנא נזמנו הרי ויתר טל כל המצוה‪,‬‬
‫כיון דלא הי׳ אז סנ ה לחשונ שלא יהי׳ נזמנו‪ ,‬וא״כ‬
‫גם כשהמוהל השני הי׳ מרוצה נתנאי שיטשה ה אנ‬
‫לכנדו רק נזמנו‪ ,‬מ׳׳מ האנ אינו מחוינ לטשות סנאי‬
‫כזה זה נלטנ״ד פשוט‪.‬‬
‫נ ( ומש״כ נפנין החתיכה שנחתכה אחרי השרי׳‬
‫נמים דצריך לחזור ולהדיחה — והאריך‬
‫כ״ת דדי נשפשוך ולא צריך שרי׳ ח״ש — כן מנואר‬
‫נקצור נגליון מהרש״א שם‪.‬‬
‫הרגי דוש׳׳ת נ א הנ ה — מצפה לרחמי כ׳‬
‫סימן קלב‬
‫הערות קצרות מגליון השר׳ע ידד סי׳ רס״ו‬
‫בביאור הגר״א ס״ק ג׳ — נ מ ה שחידש שכלי‬
‫שמלאכתו לאיסור אינו מוקצה כלל ומותר‬
‫ט״כ לטלטלו נטודו נידו — משא״כ שאר מוקצה נ״נ‬
‫טיין אנן הטוזר או״ח סי׳ רס״ו — ונתו״ש סי׳ של׳׳א‬
‫ס״ק י״ג‪ ,‬ונתשונח הגרטק״א ח״א סי׳ כ״נ — וננתינ‬
‫ע־ע להטו ם״ קל‪-‬ה‪-‬ב‪ .‬ה״ח סי׳ צ״א חיים סי׳ של״א שם‪.‬‬
‫בש״ך ס״ק ו׳ — וכן הר״ן וכו׳ דטת הרמנ״ן שאין‬
‫למצוה אלא שטתה ומלין אותו ואין דוחין את‬
‫המילה מפני שיצטרך אח״כ לדחות את ה שנת‪— :‬‬
‫משמט דטית הרמנ״ן דאפילו ודאי נצטרך לחלל שנת‬
‫מפני פק״נ אחרי המילה מ״מ מלין דאין מצוה אלא‬
‫שטחה‪ ,‬ואת״כ פק״נ הוא דדוחה‪ ,‬וצל״ט טונא טל מרן‬
‫הח״ס אה״ט ח״א סי׳ א׳ ד״ה טוד שכ׳ נפשיטות דמה‬
‫שהת־ר הרמנ״ן הוא דוקא אם ספק שנצטרך ההמימי‬
‫אנל אם ודאי נצטרך החמימי גם הרמנ״ן מודה דדוחין‬
‫המילה וצ״ט דראית הרמנ״ן נפי׳ לא משמט כן‪ ,‬וגם‬
‫סממנים שנתפזרו נודאי נצטרך להם‪.‬‬
‫בשו״ע ס״ה — נא״ד ונלנד שלא יניא אותו דרך‬
‫רה״י — ודטח מג״א סי׳ של״א סוס״ק ה׳‬
 ‫קעג‬ ‫הלוי‬
‫רס״ד סי״ט בסופו‪ ,‬וכן העיר מס׳ זוכר ברית סי׳ י״א‪,‬‬
‫והרעיש נם על אלו המתחכמים לעשות החיתוך באופן‬
‫שלא נשאר לפרוע בצפירן רק מעט‪ ,‬ולפעמים לא כלום‪,‬‬
‫ושאל חוו״ד העני׳ בענין זה נמען בריתו אשר שם‬
‫בבשרינו‪.‬‬
‫ז״ל הרמב״ם פ״ב ה״ב ממילה כיצד מוהלין חותטן‬
‫את כל עיר המחפה את העטרה עד שתתגלה כל‬
‫העטרה‪ ,‬ואח״כ פורעין את הקרום הרך שלמטה ק‬
‫העור בצפורן ומחזירו לכאן ולכאן עד שיראה בשר‬
‫העטרה‪ ,‬וכ״ה לשון הטור ושו״ע סי׳ רס״ד‪ ,‬ומשמע‬
‫מיני׳ תרתי ' חדא דצורת המצוה לעשות חתוך עור‬
‫הערלה והפריעה בזה אחר זה‪ ,‬ושנית לעשותו בצפורן‬
‫היד‪ ,‬ועלינו לדעת אם לשון זה דוקא אבל בבת אחת‬
‫לא מהני או דבב״א נמי מהני‪ ,‬ואת״ל מהני אם עכ״פ‬
‫לעשות בזה אח״ז היא דוקא צירתה של המצוה שנמסרה‬
‫לנו כך מטעם הכמוס שאין אנו יודעים‪ ,‬והעושה חתוך‬
‫ופריעה בב״א עכ״פ מבטל צורת המצוה כפי אשר‬
‫נמסרה לנו מנביאי ה׳ ומנהיגי הדורות עד משה רגינו‪,‬‬
‫או י״ל דאק בזה הקפדה ואס יכול לעשות בב״א ה״ז‬
‫כמצותה‪ ,‬ומה דהזכירו הקדמונים הצורה כנ״ל שעושים‬
‫בזה אחר זה היינו שזה הי׳ דרך הרגיל והנקל‪ ,‬אבל‬
‫לא בהקפדה כתבו כן‪.‬‬
‫והנה ראיתי בתשובת מהר״מ שיק יו״ד סי׳ ר״מ כ׳‬
‫דיש להסתפק דלפעמים עושה המוהל החיתוך‬
‫ועור הפריעה אינו בנמצא כלל וע״כ או שע״י חתוך‬
‫נחתך אתו גס עור הפריעה‪ ,‬או שנתרכך ונפלה למטה‬
‫מעצמו אם זה מועיל‪ ,‬וכ׳ דלא שמע מעולם פוצה פה‬
‫ע״ז דזה יהי׳ כמל ולא פרע‪ ,‬ואע״ג דהפריעה נעשית‬
‫ממילא דאפילו אם חתך נם עור הפריעה המוהל לא‬
‫נתכוין לזה והוי כמתעסק וכדבר שנעשית ממילא‪ ,‬אפ״ה‬
‫פשיטא לכ״ע דהוי מילה מעלייתא ע״כ‪ .‬ביאור מש״כ‬
‫הגאון ואע״ג דהפריעה נעשית ממילא וכו׳ היינו דכיון‬
‫דלא כוון לזה חסר לו עכ״פ חלק מהמצוה שנעשית‬
‫ממילא‪ ,‬מ״מ אין זה חסרון בנוך המילה דהלא הוא‬
‫מהול ופרועה לפנינו‪ ,‬וה״ז ק״ו מכסהו הרוח בחולין‬
‫פ״ז וסוכה ל״ג דאם לא נתגלה שפטור מלכסות דכסוי‬
‫נעשה אלא שחסר לו המצוה‪ ,‬וכן כל כיו״ב‪ ,‬והכא קרוב‬
‫לשמוע דמצוה נמי קיים כיון שעשה פעולת חתוך‬
‫הערלה לשם מצוה ונמשך עם זה נם פריעת עור השני‬
‫בלי כוונה‪.‬‬
‫אבל אם כיון לזה מעיקרא ברור להג׳ מהר״ם שיק‬
‫ז״ל דקיים המצוה ואק חסרון בנוך מצות מילה‪,‬‬
‫מיהו זה דוקא דיעבד אבל לכתחלה פשוט מאד דאין‬
‫לשנות מנהג ישראל קדום לחלק מילה ופריעה לשנים‪,‬‬
‫ולעשות בצפורן דוקא כאשר מפורש יוצא מילקוט תהלים‬
‫תשכ״ג צפרנים לעשות בהם פריעה‪ ,‬וכן נקטו כל‬
‫הקדמונים בלשונם ואין לנו לומר שהוא לאו דוקא‪.‬‬
‫איברא בתשובת בנין ציון סי׳ פ״ח שם אתי עלה מג׳‬
‫טעמי כאשר נקט בלשונו וכ׳ דהמשנים‬
‫יו״ד סימן קלב‬ ‫שבט‬
‫— זה צ׳׳ע רק כיון דאפילו ודאי ‪5‬ן ח׳ אין כאן איסור‬
‫מעיקר דין שגת אלא דכ׳ התור דלמה נחתך גחי‪:‬כ‬
‫כיון דבלא״ה אינו כר אקימא א״כ כספק לא שייך‬
‫זה‪ ,‬ואע״פ שאין אנו בקיאים מ׳׳מ אינו בחינם‪ ,‬וכיון‬
‫דלא הוי איסור שבת למה לא נקיים מצות מילה מספק‪,‬‬
‫יעיין ביאור הנר״א או״ח סי׳ של״א הסכים נמי דדפת‬
‫הרמב״ם כהבנת ב״י דאפילו לא נגמרו‪.‬‬
‫ברמ״א סי״א — וי״א דמהנינן לי׳ הואיל וספק בן‬
‫שבעה הוא ‪ :‬נכאורה משמע מילה בלא ברכת‬
‫מילה דהא ספיקא הוא ולענין ברכה להקל‪ ,‬אלא‬
‫דראיהי לעיל בגליון מילואים בשם הגאון הר״ש הלוי‬
‫לנדאו כ׳ בפשיעות דמברכים ואי משום ספיקא הוכיח‬
‫משבת כ״ג דנם על ספיקא מברכים‪ ,‬ואני תמה דהא‬
‫מחלוקת גדולה היא בין הראשונים ואנן קיי״ל שנא‬
‫לברך וכמבואר בפוסקים או״ח סי׳ ס״ז ובכמה מקומית‬
‫— ואין הנליון מספיק‪.‬‬
‫בש״ך ס״ק ע״ז בסו״ד — אבל כשאמו מומרית‬
‫אסור וצ״ע‪ :‬ולענין בני מחללי שבת בפרהסיא‬
‫דנחשבים כנוים מ״מ ראיתי מסקנת האחרונים שמוהלין‬
‫אותו בשבת וכ״כ בתשובת בית שערים יו״ד סו״ס‬
‫ש״מ‪ ,‬אמנם אם עשית הברית בשבת גורם לחילול שבת‬
‫ודאית שלא כדין לפני המילה ואחר המילה כתבתי בזה‬
‫במק״א ודעתי העני׳ שיש לדחותו‪“.‬‬
‫בפת״ש ס״ק י״ב במש״כ בשם תשובת ח״ם יו״ד סי׳‬
‫רמ״ז — ע״ע בשו״ה ח״ם אה״ע ח״ב סי׳‬
‫ס״ע‪ ,‬ושם סי קס׳׳א‪.‬‬
‫®ע*ע ח־א פי׳ ר״וז‪ ,‬עיי לעיל סי■ קל־^‪-‬א‪ ,‬ח׳ט ם״ ר”’‬
‫סימן קלג‬
‫ב׳ במדבר מ״ד לספירה תשל״ז לפ״ק‪.‬‬
‫כבוד ידידינו הרב היקר ירא וחרד לדבר ה׳‬
‫כש״ת רבי אברהם יצחק הופמן לאי״ע‬
‫בירושת״ו‪.‬‬
‫אחדשה״ע וש״ת באהבה‪,‬‬
‫יקרתו הראשון ונם השני קבלתי ואשר שאל במצות‬
‫מילה שבזמן האחרון נתחדש באמריקה מכשיר‬
‫שאתו עושים המוהלים החיתוך עם הפריעה בפעם‬
‫אחת‪ ,‬שעור הפריעה שתחת עור הערלה נדבק על הניד‬
‫והמוהל סובב עור הפריעה עם חתיכת ברזל כמין יתד‪,‬‬
‫ואח״כ מכנים כמין צבת תחת עור הערלה והפריעה‬
‫ותופסת הערלה עם עור הפריעה יחד שלא יפרדו‪,‬‬
‫ואח״כ חותך ב׳ עורות יחדיו‪ ,‬באופן שאין צריך לפרוע‘‬
‫כלל שעור הפריעה נחתך בחתיכה אחת בב״א עם עור‬
‫הערלה‪ ,‬וכב׳ העיר מילקוט תהלים סי׳ תשכ״ג דמשמע‬
‫דפריעה בצפורן דוקא‪ ,‬וכן מתשובת בני ציון ח״א סי׳‬
‫פ״ח‪ ,‬ומפשטות לשון הרמב״ם ושו״ע סי׳ רס״ד דמשמע‬
‫פריעה בצפורן‪ ,‬וכך העיר מדברי הערוך השולחן סי׳‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קלג‬
‫הוא לעשות דוקא ננת אחת‪ ,‬וא״כ ע״כ עלינו להחליט‬
‫על א׳ מג׳ דנרים או דראו דנרי הגאונים ולא ישר‬
‫נעיניהם מנהג זה‪ ,‬או דעל תשונה זאת המיוחסת לרג‬
‫האי גאון לאו מר נר אשי חתים עלה ולא ממנו יצאו‬
‫הדנרים‪ ,‬ואם נכל זאת יתנרר שדנרי תשונה זאת‬
‫אמיתית היא לרג האי גאון‪ ,‬ונחליט שהראשונים לא‬
‫ראו זאת פשוט מאד דלא שייך נזה האי כללא דיו״ד‬
‫סי׳ רמ״נ לפסוק כתשונה זאת נגד הרמנ״ם וכל‬
‫הפוסקים‪ ,‬ופשיטא דהוראה נזה כרמנ״ם והטור‬
‫והרא״ש ועוד דמנהג ישראל מעולם מסייע להו‪ ,‬ודנרי‬
‫רא׳׳ש שהזכרתי היינו מש״כ סוך פרק ר׳א דמילה‬
‫נשו״ע יו״ד סי׳ רס״ד לנרך נרכת להכניסו נין מילה‬
‫לפריעה‪ ,‬וכך תקנו וכך נפסק‪ ,‬הרי דזה המקונל לעשות‬
‫הפריעה אחרי החתוך ולא ננת אחת‪ ,‬ולא יושענו נזה‬
‫גם מש״כ נעל ספר הנרית נסי׳ רס״ה דקודם פריעה‬
‫הוא לאו דוקא אלא אחר תחלת חתוך‪ ,‬מכ״מ זה גרור‬
‫מדנריהם שהפריעה היא פעולה נפ״ע‪ ,‬וא״כ משמעות‬
‫כל גאוני עולם נגד המנואר נתשונה המיוחסת לר״ה‬
‫גאון דעלינו לעשות לכן לכתחלה למול ולפרוע כאחת‪.‬‬
‫אחרי כתני זה ראיתי שם נם׳ הנרית נדך האחרון‬
‫שכנר נתוכחו אתו נזה ומש״כ נתשונה על‬
‫ההשגות‪ ,‬ושנה שם דעיקר טענת האחרונים והננין ציון‬
‫רק טרם ראו שראו נשו״ת מר״ה גאון שנהגו נננל‬
‫משנים רנות לעשות חיתוך ופריעה כאחת‪ ,‬ושנים רנות‬
‫מימי ד‪-‬ה גאון הוא נימי חז״ל הק׳ א״כ ד‪-‬ה גאון‬
‫מעיד שכך נהגו רז״ל וכר אלו דנרי הרג ם׳ הנרית‪,‬‬
‫ונזה רק מגדיל התמיה דא״כ הדנר שר׳׳ה גאון מעיד‬
‫עדות אמת שכך נהגו חז״ל ושכך צריך להיות וצורת‬
‫המצוה לעשות המילה ופריעה כאחת א״כ איך חלקו‬
‫הרמנ״ם וכל הראשונים ע״ז ומש״כ נם׳ הנרית‬
‫דהראשונים לא כתנו כן דלא היו נקיאים לעשות‬
‫כאחת‪ ,‬אין זה מתקנל על הלנ דמ״מ צריכים היו‬
‫להזכיר צורת המצוה לכתחלה‪ ,‬וכי הרמנ״ם וכל דורו‬
‫לא היו נקיאים מה שנקיאים היום‪ ,‬ונמח״כ אין דנרים‬
‫אלה מתקנלים‪ ,‬וע״כ הדנרים כאשר נארתי למעלה או‬
‫שהקדמונים חולקים על ר׳׳ה גאון והילכתא כוותיהו‪,‬‬
‫או שהדנרים האלה אינם מוסמכים‪.‬‬
‫ומש׳׳ב נעל ם׳ הנרית ה׳ טעמים לשנות המנהג‪,‬‬
‫א׳ דעי״ז מתמעט נזילת הדם‪ ,‬נ׳ דממהר‬
‫המילה‪ ,‬ג׳ דממהר להתרפאות‪ ,‬ד׳ דעי״ז שנחתך היטנ‬
‫עור הפריעה מונע שלא יחזור ויכסה העטרה‪ ,‬ה׳ דע׳׳י‬
‫שאוחז עור הערלה והפריעה ע״י צנת נמדה הראוי‬
‫מונע סכנה היכא דהאנר קצר וחתוך גדול של עור‬
‫הערלה יכול לגרום סכנה‪.‬‬
‫הנה ע״ז אומר דאע״פ שדנרי טעם הם אנל כלום‬
‫עלינו לרחם יותר מרחמי ה׳‪ ,‬וכי מי אומר‬
‫דמיעוט נזילת הדם נצורה זאת הוא התחיינות עלינו‬
‫עד כדי לעשות המצוה נאופן חדש שלא שערו אנותינו‪,‬‬
‫והם אמרו פ׳׳ה דגיטץ כי עליך הרגנו כל היום על‬
‫שבט‬ ‫קעד‬
‫געשיית פריעה ]ע״י צסורן לעשותו גכלי[ לא לגד‬
‫שמשנים מנהג ישראל‪ ,‬אלא גם תקנה שתקנו ח״ל‬
‫מימים קדמונים ושנתפשטה גכל ישראל‪ ,‬ואפשר‬
‫שמשנים קגלת משה רגינו ועליהם יאמר הפורעים לעם‬
‫לשמצה להם וכו׳‪ ,‬ולעיל מזה נטה הגנין ציון לדרך זה‬
‫הג׳ דהיא קנלה ממשה רנינו וכדרך שקגלנו צורת‬
‫עשיית כל מצוה נקנלה איש מפי איש עד משה רנינו‪,‬‬
‫ואם הי׳ זה נכון א״כ קרוג לשמוע דגם דיענד לא יצא‬
‫אם משנה צורת הפריעה כאשר כתנתי נעניי נשו״ת‬
‫שנע הלוי יו״ד סי׳ קל״ג‪ ,‬והיינו נהי דערל ודאי לא‬
‫נקרא דסו״ס הוסרה הערלה מכל וכל‪ ,‬מ׳׳מ צורת‬
‫המצוה לא קיים וכעין שכ׳ תוס׳ סוכה ג׳ ע׳׳א דאפי׳‬
‫מה׳׳ת לא יצא אם שינה נמה שהוסיפו ז״ל‪ ,‬ומכ״ב אם‬
‫שינה נחלק הדאורייתא של המצוה‪ ,‬והנאתי שם דנרי‬
‫הננין ציון האלה ננ״ד אם שינה נצורת הפריעה‪.‬‬
‫אלא דראיתי נתשונת מה ‪'0‬צ חיות סימן ם' נו״נ נזה‬
‫אם פריעה צריכה פריעה להיות דוקא נצפוק‬
‫ונתו״ד הניא מה שהעתיק השואל מתשונת הגאונים‬
‫תשונה מרג האי גאון וז״ל וידע כי זה החוק יש נננל‬
‫מהיום שנים רנות וכו׳ ותוכן התשונה שעושה המוהל‬
‫פעולות לחנר עור הפריעה עם עור הערלה לחתוך‬
‫שניהם יחדיו וסיום זאת התשונה נלשון זה ואין ראוי‬
‫לחתוך נשני פעמים‪ ,‬אנל ראוי להיות מילה ופריעה‬
‫ננת אחת וכשנעשים שתיהן יצא ע׳׳כ‪.‬‬
‫והרב המחנר שם פלפל עם דעת רג האי גאון‬
‫נמקום דצריך לעשות פריעה ממש אם ניד או‬
‫נכלי‪ ,‬אנל זאת אין להכחיש דמשמע מפורש דדעת‬
‫ר״ה גאון דכן הנהוג לכתחלה לעשות מילה ופריעה‬
‫כאחת‪ ,‬והלום ראיתי ם׳ חדש נדפס נארה״ג נשמו ספר‬
‫הנרית העתיק נמי תשונת הגאונים הזאת וכן הניא‬
‫מם׳ שולחן גנוה דכן מנהג סלוניקי‪ ,‬ומם׳ פרי אדמה‬
‫הונאה ג״כ ננרכי יוסף סי׳ רס״ד הניא נגד זה דצריך‬
‫דוקא לעשות כמנהגינו וכפשטות הרמנ״ם והשו״ע‬
‫והעתיק שם נם' הנרית הרנה דנרים נחוצים נזה‪,‬‬
‫והמחגר נ״ונ נטו״ט עד שלנסוך מושך הקו להקל וכ׳‬
‫דעיקר דנרי הננין ציון שאסור לנו לחדש דנרים כי אין‬
‫אתנו יודע עד מה הוא עיקר נמצוה נעו מננגלותי׳ לא‬
‫תדע וכ׳ נעל ם׳ הנרית ע״ז שזה אמת אנל כאן כיון‬
‫שמצינו מנהג שהי׳ כנר אצל הגאונים א״כ א״א לומר‬
‫שזה קנלה ממרע״ה‪ ,‬א״כ אם הי׳ נעל ננין ציון ראה‬
‫דנרי תשונת ר׳׳ה גאון הי׳ חוזר ע׳׳ד המנואר ניו״ד‬
‫סי׳ רמ״נ נקצור הנהגות או׳׳ה דנכה׳׳ג לא צריך‬
‫לפסוק כאחרונים כיון שלא ידעו דנרי הגאון ואלו‬
‫ידעו היו חוזרין נהן‪.‬‬
‫ודברים אלה אין נראין כלל דוכי על הרג נעל ננין‬
‫ציון אנו דנין הלא על כל גדולי הראשונים‬
‫הרמנ״ם והטור ועמהם כל הפוסקים שהעתיקו מנהגינו‬
‫לעשות מילה ואח״כ פריעה נשתי פעולות אנו דנין‪ ,‬ולא‬
‫אישתמיט חד מנהון להזכיר מנהג הגאונים דהקפדה‬
 ‫?ועה‬ ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קלג‬
‫הנשאר מעור הפריעה קורע בצפורן כדרך פריעה‬
‫לענ״ד דאץ פגם בדבר‪ ,‬ובדברי מהד׳ם שיק בתשובה‬
‫בענק זה כתבתי בתשובה הנ׳׳ל‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫לעניץ לידה בביה״ש‪ ,‬ביה״ש למעשה לענין זה היינו‬
‫כעשרים מינוט )ח״י מינוט( לפני ציה׳׳כ‪ ,‬ואם‬
‫אינו בקי בזמנים‪) ,‬וקשה לסמוך על השעונים בדיוק‬
‫של מינוט או שתים וצריך כ״פ לברר היטב( משעה‬
‫שנתכסה השמש מעינינו בכל השטח‪ ,‬וכמש״כ הגאון‬
‫חיד׳׳א בברכי יוסף ה׳ מילה שהיו עולין על הגגות‬
‫לראות אם נתכסה השמש ואז מתחיל בין השמשות לפי‬
‫שיטת הגאונים שצריכים לחוש להם לחומרא כמש״כ‬
‫הש״ך יו״ד סי׳ רס״ו והפוסקים כידוע‪.‬‬
‫והדרך המובחר לחוש בין לחומרת הגאונים בק‬
‫לחומרת ר׳ת‪ ,‬חומרת הגאונים בתחלת הזק‬
‫של שקיעת הזריחה במוצאי שבת שכבר נקרא ספק‬
‫ביה״ש למול רק ביום א׳‪ ,‬ולחומרת ר׳ת בסוף עד‬
‫ד מיל מתחילת השקיעה בערב שבת שלא למול בשבת‬
‫רק בנדון זה ביום א׳‪ ,‬דעדין אינו ודאי לילה‪— ,‬‬
‫איברא למאן דעושה מלאכה במוצאי שבת אחרי ציה״כ‬
‫דגאונים א״כ נקט זק זה לודאי לילה‪ ,‬א״כ אם לדידי׳‬
‫נולד בע׳׳ש בזמן זה דלגאונים הוא כבר לילה ולר׳ת‬
‫עדין יום בזה אי אפשר להורות לו שלא יהי׳ נימול‬
‫בשבת דתרתי דסתרי הוא‪ ,‬ומוהל שירא לנפשו ושומר‬
‫גם חומרת ר׳ת פשיטא דאסור לו למול ילד כר׳ל בשבת‬
‫דלדידי׳ נולד בערב שבת‪ .‬ס ח־ח ס‪ -‬צ׳‬
‫ממקומות הרחוקים‪ ,‬וזה אי אפשר אלא ע׳׳י‬
‫מציצה בפה כמש״כ בתשובת בנין ציון ח׳׳א סי׳ כ״ג‬
‫בעניץ מילה בש״ק אצל מחללי שבת בפרהסיא שהם‬
‫מן הדין כגויים לכל דבריהם — ראיתי‬
‫מסקנת הפוסקים דמ״מ נמול בשבת בזמנו — אמנם‬
‫מאד להזהר כי נתגלה כמה פעמים שהילד נולד בחול‪,‬‬
‫ודחו זה לשבת שנוח להם מצד אסיפת עם‪.‬‬
‫איברא אם יש חשש מבוסס וקרוב לודאי שיחללו‬
‫עי׳׳ז שבת הן לפני המילה ע״י הסעות‬
‫במכוניות‪ ,‬והן בשעת המילה חילולי שבת שלא הותרו‬
‫ע״פ הלכה‪ ,‬והן מה שרגיל שמחללים שבת באופן מבהיל‬
‫בשעת הסעודה ואח״כ‪ ,‬כבר פסקתי כ״פ דאין לעשות‬
‫בזה הברית בשבת‪ ,‬ואין למוהל ירא אלוקים להזדקק‬
‫לזה‪ ,‬ובארתי טעמי ונמוקי במק׳׳א‪» .‬״׳פי■ קל־ה‬
‫ה‪.‬‬
‫בעניץ אם אפשר לעשות הפרדת העור )שרגילים‬
‫לעשות קצת מוהלים ע״פ מה שהרכר גם בם׳‬
‫מגדל עוז להגאון יעב״ץ זללה״ה( אם אפשר לעשות‬
‫ההפרדה מע״ש מה טוב‪ ,‬ואם אי אפשר אז אם אינו‬
‫פסיק רישא לענין חבלה בודאי מותר‪ ,‬ואם הוא פם ‪r‬‬
‫צל״ע לדינא‪ .‬ח־הס־■ קטייח‪-‬נ‪ ,‬ח״ם סי רי״א‪-‬ב‬
‫שבט‬
‫כמילה‪ ,‬ומה״ט נדחה גם טעם כשני דממהר כמילה‬
‫דאץ עלינו שום התחייבות ע״ז עד כדי שינוי דודאי‬
‫בצורתה הרגילה כל הממהר ה״ז זריז ונשכר‪ ,‬וכן נדחה‬
‫מה׳׳ט טעם הג׳‪ ,‬וטעם הד׳ וה׳ שס‪ ,‬הנה גם העושה‬
‫בצורתההרגילה מדור דור לא יכשל בזה אם אומן יד‬
‫הוא‪ ,‬וע״ז וכיו״ב כ׳ אל תצדק כרבה‪ ,‬ומה אנחנו‬
‫יודעים מה שלא ידעו גדולי וצדיקי כדורות‪.‬‬
‫והיוצא מכל הנ״ל לדינא‪ ,‬דודאי עלינו לעמוד בתוקף‬
‫שלא לשנות צורת המצוה‪ ,‬דהיינו מילה ואח״כ‬
‫פריעה‪ ,‬והפריעה בצפורן דוקא‪ ,‬ואמנם אם דיעבד‬
‫עשה עכ״פ שניהם יחדיו פשיטא דמהול גמור הוא‬
‫כמש״כ במהר״ם שיק שם‪ ,‬וכן אם ע׳׳י אחיזת אצבעותיו‬
‫חתך חלק מעור הפריעה יחד עם חתוך הערלה ועי״ז‬
‫נשאר רק חלק לפרוע אח״כ בצפוק יראה דאץ פגם‬
‫בזה ע״פ הלכה כאשר ראינו בכ״מ ממוהלים מומחים‬
‫יראים לדבר ה׳‪ ,‬וכל העושה'המצוה כצורתה המקובלת‬
‫כדאי שתגן עליו להצילו מכל רע סלה‪.‬‬
‫והרני דוש״ת באהבה וידידות — מצפה לרחמי כ׳‬
‫סימן ?!לד‬
‫הוראות קצרות — בעניני מילה‬
‫א‪.‬‬
‫בענין תוספת מציצה )מציצה היינו משיכח בכח‬
‫וכ״ד( בשבת הנה בס׳ תפארת ישראל בפיה״מ פרק‬
‫ראד׳׳מ דלא ימצוך בשבת בחוזק הרבה כדי לחוש‬
‫לרופאים שאדרבה המציצה מוספת דם‪ — ,‬ולא ראינו‬
‫לרבותינו שחששו לדברי התפא״י ועשו מציצה בשבת‬
‫בכח כמו בחול‪ — ,‬וע״כ לדינא יוצאים ג׳ גדרים בזה‬
‫א — לכתחילה כדאי לעשות המציצה בפעם אחת‬
‫ויעשנה בכל כח כבחול‪ ,‬ב — אם חושב שלא עלתה‬
‫בידו בפ״א פשיטא דיטל להמשיך ולמצוץ בפעם שני‬
‫בין בחול בין בשבת‪ ,‬ג — אם אין צריך למצוץ פעם ב׳‬
‫והוא עושה כן בלי צורך כלל פשיטא דבשבת יש איסור‬
‫גמור בזה‪ .‬ס ח‪-‬ח ם‪ -‬צ׳‬
‫נ‪.‬‬
‫בעניץ לעשות חתוך ופריעה בבת אחת ממש‪ ,‬האמנם‬
‫בתשובת מהר׳׳צ חיות מביא מתשובת הגאונים‬
‫בשם רב האי גאון דכן עשו בבבל לכתחילה‪ ,‬אבל כבר‬
‫הארכתי בתשובה בעניי דסוגית הרמב״ם והשו״ע מוכח‬
‫דמוהלין ואח״כ פורעין דוקא‪ ,‬והפריעה בצפוק דוקא‪,‬‬
‫איברא אם המוהל מכוין ע׳׳י אומנת יד שלו לחתוך‬
‫חלק גדול של עור הפריעה יחד עם עור הערלה‪ ,‬ואח״כ‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קלה‬
‫אף דלהלכה לא קיי״ל כד׳ת נזה כמש״כ הראשונים‬
‫נכיצה שם ובכ״י או״ח סי׳ תקכ״ו‪ ,‬היינו דאין‬
‫דוחין המצוה מחשש דילמא יצמח מזה חלול שנת‪ ,‬הא‬
‫אלו ידענו נודאי שהמצוה גוררת חלול מיותר מוטג‬
‫לנטל המצוה נשג וא׳׳ת שלא לנא לחלל שנת ודאי נקום‬
‫ועשה‪ ,‬ואך שידענה דאין לדמות כ״כ קנורת מת ניו״טי‬
‫אך דאיכא ג״כ עשה ול״ת כנ״ל למילה ניוס השמיני‬
‫דאולי חנינה מילה דנכרתו עליה י״ג נריתות ועוד‬
‫כמה חילוקים מכ״מ אין נראה לחלק נזה‪ ,‬וכנר ידוע‬
‫כי נעו״ה לפעמים איכא חלול שכת המוני נהסעת קהל‬
‫שלם הלוך וחזור לסעודת הנרית נשנה המלווה נלא״ה‬
‫נעקירת כמה לאוין שנתורה וכל מי שיודה על האמת‬
‫יראה דנכה״ג וכיו״ג העדיפו ז״ל לנטל נשג וא׳׳ת עד‬
‫למחר מלגרום חלולי שנת עד אין סוך נקום ועשה‪.‬ע״ע ח־ט סי׳‬
‫כ( ובמה ששאל איך לנהוג לכתחלה עם כלי המילה‬
‫נשנת — אצננור פרשתא דא נקצור —‬
‫הנה ד׳ דעוה לפנינו — דעת הרמנ״ן ורנינו ירוחם‬
‫והעתיקו ג״כ הכ״י סי׳ רס״ו והרמ״א שם ם״נ דמותר‬
‫לטלטל הסכין אחרי המילה דמאחר שטלטל הכלי נהיתר‬
‫מחזירו לאיזה מקום שירצה‪ ,‬כ — דעת המהרי״ל‬
‫דיסירו מידו מיד‪ ,‬פי׳ גם לא לטלטלו נעודו נידו וכ׳׳ה‬
‫שיטת הגר״א סי׳ רס״ו אות ג׳‪ ,‬ג — שיטת המג״א‬
‫או״ח סי׳ של״א דמותר להסירו דוקא נעודו נידו כדין‬
‫מוקצה כעודו נידו‪ ,‬ד — שיטת הט״ז דדוקא להצניעו‬
‫כאותו חדר שמל נו כדי שלא יאנד והמהרש״ל נתשונה‬
‫מקיל כדעת הרמ״א‪.‬‬
‫והנה ההוכחות נגד דעת המקילין הם א — מניצה‬
‫י׳׳א ואו״ח סו״ם תצ״ט דאסור לטלטל מעלי‬
‫אחרי שקצג עליו נשר‪ ,‬נ — מניצה כ״ח ע״נ ואו״ח‬
‫סי׳ תקי״ח דאסור לטלטל השפוד אחרי צלייתו‪ ,‬ג —‬
‫מירושלמי סוכה סופ״ג דהניחו ללולג על הארץ אסור‬
‫לטלטלו הרי דחוזר לאיסורו נאמצע היום‪ ,‬וכן מדין‬
‫שופר דאסור לטלטלו אחר מצותו עיין ט״ז וגר״א ניו״ד‬
‫שם ונעניותי דלדעת הרמכ״ן ורנינו ירוחם ושאר‬
‫המקילין כל הראיות אינן דומות לכאן דעלי הוא כלי‬
‫שמלאכתו לאיסור ושם זה לא ישתנה נשעה תשמישו‬
‫לצורך ולא הורדנו משם איסורו כלום רק לאחר תשמיש‬
‫כיון שאין צורך עוד לגופו ומקומו חוזר לאיסורו דרק‬
‫לצורך גופו ומקומו — והאי דשפוד נסי׳ תקי״ח כלא‬
‫הוא מוקצה גמור דאין עליו תורת כלי כלל וה״ה‬
‫נאננים וצרורות ופשיטא דלאחר צלייתו חל עליו שם‬
‫מוקצה גמור כיון שהוא מוקצה כמציאות‪ ,‬וכן לולג‬
‫דאינו כלי כלל‪ ,‬ולאחר המצוה א״א לשנות כמציאות‬
‫שלו דהוא מוקצה נעצם לדעת כימשלמי‪ ,‬ונשופר ג״כ‬
‫א״א לשנות כמציאות שהוא עכ״פ כלי שמלאכתו‬
‫לאיסור‪.‬‬
‫משא״ב נסכין של מילה דסכין נעלמא מותר לטלטל‪,‬‬
‫אלא דסכין של מילה נעשה מוקצה מחמת‬
‫חסרון כיס‪ ,‬וכנר כ׳ הגרעק״א כחי׳ סי׳ ש״ח נאו״ח‬
‫שבט‬ ‫קעו‬
‫סימן קלה‬
‫כבוד ידידיגו כחשוג הרג המפואר ומופלג‬
‫גגש״ק מוהל מומחה ונו׳ כש״ת יהושע יואל‬
‫אשלג לאי״ט‪.‬‬
‫אמדשה״ט גאהגה‪,‬‬
‫מכתבו עם שאלות המסתעפים גהל׳ מילה לגנון‬
‫קנלתי — ואשתדל להשיג גקצרה נפי מסת‬
‫הפנאי וה׳ הטוג יהי׳ אתנו שלא ננשל בדנר הלנה‪.‬‬
‫א( האם מותר לדחות ממילה מחשש שינאו אורחים‬
‫ע׳׳י חילול ש״ק‪ ,‬ונן אם יש חשש שנאולם‬
‫שעושים הנרית יצוה הנעל נרית לחלל שנת‪ ,‬ושלישית‬
‫אם יניאו הילד ע״י חילול שנ״ק — הנה לענין הנאת‬
‫תינוק הדנר מפורש ננ״י סי׳ של״א דאסור לענור אפי׳‬
‫על איסור דרננן והעתיקו זה נל הפוסקים להלנה‬
‫והדנר )מפורש( מונרע נשנת ק״ל ע״נ — וע״ש‬
‫נתום׳ ק״ל ע״א ד״ה ר׳׳א — ומה דנו״ג הפוסקים‬
‫נזה היא רק נצדדי היתר ע״י גוי עיין מג״א סי׳ של״א‬
‫ם״ק ה׳ — ועיין סי׳ שנ״ה ם״י ולענין פחות פחות‬
‫מד׳ אמית עיין ט״ז או״ח סי׳ שמ״ט ויו״ד סי׳ רס״ו‪,‬‬
‫ונענין זה עוקר וזה מניח ע״ע נאנן העוזר סי׳ שמ׳׳ט‬
‫ונשארי אחרונים נזה‪ ,‬ונ״ז לא שייך ננדון דידן‬
‫שישראלים מחללים שנת נהנאת התינוק כעיקרי‬
‫מלאכות דאורייתא ודרננן ואין שוס היתר כזה‪ ,‬ואסור‬
‫למוהל לסייע עונרי עכירה‪.‬‬
‫אם הדכר קרוג לודאי שיתרכה חלול שנת ע״י קיום‬
‫הנרית נש״ק כנר ידוע למע״כ שכתנתי נשו״ת‬
‫שנט הלוי ח״א סי׳ ר״ה נמגהותי הקצרות לשו״ע‬
‫דמעיקר הדין אם יודעים נודאי שעי״ז נאים לחלול‬
‫שנת מוטג לדמות המילה למחר דהרי אפי׳ נאיזמל‬
‫לצורך מילה אין מחללין ודומין המילה מכ״ש חילול‬
‫שנת של הכאת התינוק וצילומים וכיו״ג‪ ,‬וכעת ראיתי‬
‫גם להגאון מהרש״ג ח״נ סו״ם קכ״ד שכתג כדנרינו‪,‬‬
‫וראיתי נם׳ הנרית )הנדמ׳׳ח( יו״ד סי׳ רס״ו שהניא‬
‫דנריו וכ׳ נשם תשונת אגרת משה יו״ד סי׳ קנ״ו‬
‫שאסור לנטג מילה נשנת ענור זה‪ ,‬את דנרי אגרת‬
‫משה לא ראיתי אנל על משמרתי אעמודה‪ ,‬ומה שת״ח‬
‫א׳ השיג עלי דשאני איזמל דאיכא חלול שנת נגון‪ 0‬מצות‬
‫מילה שלא התירו כמנשירין משא״כ חלולי שנת אלה‬
‫שלא שייכים לעצם המצוה של הנאת תינוק ואיזמל ונו׳‬
‫לא ניתן לדחות המצוה עכור זה לנני לא כן ידמה‪,‬‬
‫וכדמות ראי׳ מש״כ תום׳ וראשונים ניצה ו׳ ע״א ושנת‬
‫קל״ט ע״נ נשם ר״ת לאסר קנורת מת ניו׳׳ט שני‬
‫נזה״ז מטעם דילמא יצוו לנו הגוים לכתונ ולעשות‬
‫מלאכה נשנילס כיון שראיס שמהללים יו״ט נקנורת‬
‫מת‪ ,‬הרי אך דכעצם קנורה ניו״ט ליכא חשש‪.‬חלול אנו‬
‫מדחיס המצוה מחשש חלול אחר שלא כשעת המצוה‪,‬‬
‫אך דגם נקנורה נו ניום איכא עשה דקנר תקנרנו‬
‫כיום ההוא ולאו דלא תלין עיין יו׳׳ד סי׳ שנ״ז ושס״ג‪.‬‬
 ‫קעז‬ ‫הלוי‬ ‫ידד סימן קלה‬
‫כוסות‪ — ,‬או כשישתה הסנדק או אחר רכיעית ויוצא‬
‫כזה לידי קדוש — או להשקות לתינוקות — ולמעשה‬
‫כ׳ הרמ״א להשקות לתנוקות וכך אנו נוהגים —‬
‫וטיין כיו״ד סי׳ רס״ה סוס״ד כרמ״א דהי׳ אצלם מנהג‬
‫גם כחול שהסנדק שותה‪ ,‬והש״ך כ׳ הנערים שותים‬
‫וכפ״ת כשם חמודי דניאל דעדיך טפי שישתה המכרך‬
‫וכן אנו נוהגים‪ ,‬ועיין כתשוכת מהד‪-‬ם שי״ק או״ח‬
‫סו״ם ל׳׳ט כ׳ לישג מנהג שתית הנערים פ״פ ההלכה‪,‬‬
‫ואך שכגוך דכריו יש כו מן הקושי למעיין שם‪ ,‬וגם‬
‫אין אנו נוהגים כן כחול‪ ,‬מ״מ יש סיוט מדכריו עכ״פ‬
‫למנהג שתית נערים כשכת‪.‬‬
‫והרני כזה ידידו דו״ש כאהכה — מצפה לחסדי ה'‬
‫טל שאר שאלותיו אכא אי׳׳ה כעוד מועד‪.‬‬
‫סימן קלו‬
‫ככוד ידידי תלמידי הנעלה הרכני הנפלה המו״מ‬
‫כתו״י ד אברהם ברוד פוקס נ״י‪.‬‬
‫אחדשה״ט כאה״ר‪,‬‬
‫לנכון קכלתי מכתכו היקר‪ ,‬ואשר שאל כטנין אנשים‬
‫יראי אלקים שצריכים לנסוע כאוטוכום מה‬
‫פדיך אם לשכת פ״י אשה ויכשל לכל היותר כנגיעת‬
‫כגדים ככגדים או לקום כמקומו ולא ימלט מלהכשל‬
‫כהסתכלות‪ ,‬וספיקו ט״פ שמצא כספר עזר מקדש אה״ט‬
‫סי' כ״א כטנין מה שמכרכים כנ״כ את הכנות או‬
‫קרוכות משפחה ט״י הפסק כגד ומניח היד עליהם‬
‫ונו״נ שם ומקיל שם קצת כענין נגיעת כגד טרוה‬
‫)משא״כ נדה( אכל הסתכלות דהוא גופו של איסור‬
‫ולא תתורו וגו׳ ואחרי עיניכם‪ ,‬וכדרשתם ז״ל ואחרי‬
‫עיניכם זו זנות‪ ,‬וה״נ כשיקום טל רגלו יטכור גוך‬
‫איפור ראיה משא״כ כיושג על ידה שלא יכשל רק לכל‬
‫היותר כנגיטת כגד ככגד‪.‬‬
‫איני מסכים לזה כלל‪ ,‬דודאי אסור לשכת טל ידה‬
‫כשיש כמציאות לפמוד‪ ,‬דנגיפת כגד הוא ודאי‬
‫ויכול לצמוח מזה נגיעת גוך טל ידי כגד משא״כ איסור‬
‫הסתכלות דאפשר וחייכ לטצום עיניו‪ ,‬ועוד דגם‬
‫כשיושכ טל ידה יכא להסתכלות‪ ,‬ועצם הישיכה ע״י‬
‫ערוה מכנים הרהורים כידוע והוא ככלל התרחקות‬
‫מטריות וככלל מה דכ׳ אל תקרכ וגו׳‪ ,‬כמוכן שלפעמים‬
‫איקלט למצכ שצריך לשכת פ״י כלית כרירה ואז צריך‬
‫לעשות כל טצדקי שלא ליגע כה ככגדה ואין להאריך‬
‫כפשוט‪ ,‬וכודאי אין ללמוד קולא ממה שכ׳ הגה״ק כס״‬
‫עזר מקדש‪.‬‬
‫ומה ששאל לענין כתיכת מגילה‪ ,‬דאיך ינהוג ככתיכת‬
‫עשרת כני המן כמגילה של כ״כ שיטין‪ ,‬כי■‬
‫כמגילה של כ״א שיטין יוצא לפי המציאות שכותכים‬
‫הכתכ יותר כפול וכותכים שיטה אחת ומניחים ריק‬
‫שיטה אחת ויוצא שמול פני השורה האחרונה של כל‬
‫עמוד )משאר עמודי המגילה( מתחיל ויזתא ועשריז‬
‫שבט‬
‫דהא דכממליך מתשמיש חסח! כים גאמצע השגת‬
‫דאעפ״כ אסור לטלטלו הוא רק מדין מגו דאיתקצו‬
‫לכיה״ש‪ ,‬אכל כיסוד הדכר אפשר לשנות שמו‪ ,‬וכן הלא‬
‫כיה״ש טמד לכך להשתמש למחר כמש״כ הרמ״א וכמו‬
‫דטומד להשתמש כן טומד להצניט דהוא סוך תשמיש‬
‫שלו ולצורכו ולא איתקצו כלל מתשמיש זה וטלטל זה‪,‬‬
‫ואין אנו מתירין כאן נגד המציאות וטצם מוקצה אלא‬
‫אנו דנין אם נשאר טומד כהקצאתו מחמת חסרון כים‪,‬‬
‫לזה דטת המתירין דכנ״ד לא הקצה טצמו ככיה״ש‬
‫מהנ״ל‪.‬‬
‫והמג״א סי׳ של״א שם דנטה לדטת האוסרין מהאי‬
‫דטלי נלטנ״ד דלשיטתו אזיל שכ׳ סו״ם תצ״ט‬
‫דטלי מיירי מדין מוקצה מחמת חסרון כים והתרנו‬
‫לצורך ולא אח״כ א״כ דומה להאי דסכין דידן‪ ,‬אכל‬
‫ככר כ׳ ככיאור הלכה שם דהסכמת הראשונים יראה‬
‫יותר דדין טלי רק ככל כלי שמלאכתו לאיסור ולא‬
‫התרנו שום היתר מחודש‪ ,‬וא״כ פשיטא דלאחר תשמישו‬
‫נשאר כמצכו של רק לצורך גופו ומקומו‪.‬‬
‫ולהלכה דטת המקילין הלא המה הרמכ״ן ורכינו‬
‫ירוחם הכ״י הרמ״א והמהרש״ל שהם רוג‬
‫כנין ומנין כהוראה והלכה כמותן ואט״פ שהט״ז מג״א‬
‫והגד׳א חולקים ככר נהגו הטולם להקל להצניט טכ״פ‬
‫ומכ״ש שגם טצתו של ככודו לטלטל אח״כ ט״י כסיס‬
‫לדכר המותר ודכר האסור‪ ,‬ומזה יראה לי שגם לטלטל‬
‫לקיים מנהג ישראל להניח סכין תחת ראש התינוק‬
‫יראה לכאורה להתיר דזה ככלל הכנת הסכין כפרט‬
‫לפני המילה ולא חל טליו מוקצה דחסרון כים ככיה״ש‬
‫ואך אם לא נקיל כנ״ל מצטרך כל מה שכתכנו להקל‬
‫טכ״פ כטודו כידו כדטת המג״א והתו״ש סי׳ של״א‬
‫עי■ לעיל ם״ קל‪-‬נ וחשוכת הגרטק״א סי׳ כ״כ‪ ,‬אכל הטיקר יראה כנ״ל‪.‬‬
‫"י" ‪*' °‬י** ג( ומה ששאל לפי המנהג דמהפכים הטרלה לאחר‬
‫המילה ואומרים לטוכת הילד‪ ,‬האם מותר‬
‫לטשות כן כשכת כמו שמתיר הנו״ג לתת הטרנה כשכת‬
‫לתוך הטפר אפי׳ זרקו ככר מידו — הנה הדכר פשוט‬
‫דמותר דכיון דטטם הנוכ״ת יו״ד סי׳ קס״כ דמותר‬
‫לתת לתוך הטפר דאין הטרלה נטשית מוקצה טד אחר‬
‫נתינתו לטפר וטד אז הי׳ דטתו טליה א״כ כיון שמהפך‬
‫הטרלה לפני נתינתו לטפר מותר ומן הסתם הי׳ דטתו‬
‫טליה גם לזה ופשוט‪.‬‬
‫ד( ומה ששאל כטנין איך לנהוג ככוס שאחר המילה‬
‫כשכת ככקר לפני שפשה קדוש‪ ,‬ואם אפשר‬
‫לצאת כזה לידי קדוש הנה הדכר מפורש כרמ״א או״ח‬
‫סי׳ רפ״ג ס״ה שכ׳ דלדעת הגאונים שם הי' אפשר‬
‫שיצא ככוס זה לידי קדוש כיון ששוהה שיטור — אכל‬
‫המנהג ליתן לקטנים‪ — ,‬ומ״מ יש מחמירים שצריך‬
‫לשתות כ׳ רכעיות ז״א רוג כוס מקדוש ורכיעית כמקום‬
‫סעודה‪ ,‬ומ״מ דוקא כששותה המקדש אכל כשמשקה‬
‫לאחר לכ׳׳ע מהני להשותה כרכיעית א'‪ ,‬וא״כ יש ג'‬
‫אופנים כזה — או כשישתה המקדש דלי״א צריך כ׳‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קלו‬
‫דמנואר סי׳ תרצ״א נשם הג״ה מיי׳ דאם עשה פתוחות‬
‫כמקום סתומות כמגילה דפסול וא״נ הה״ד שעשה‬
‫פרשה כמקום שאין פרשה‪ ,‬ומג״א כ׳ נשם תשונת‬
‫מהד׳ם מינן סי׳ י״נ שכשר כשעת הדחק כשעשה‬
‫פתוחה כמקום סתומה‪ ,‬ועיקר העעם נמש״כ תה״ד‬
‫נפסקים סי׳ כ״ג ונא״ר סי׳ תרצ״א שם‪ ,‬דדיענד אין‬
‫אנו מדמין מגילה לס״ת רק לכתחילה‪ ,‬ומה״ע מכשירים‬
‫נקרעו או נעשעשו אותיות‪ ,‬ועוד הרנה ענינים‪ ,‬א׳׳כ‬
‫פשוע דגם פרשה כמקום שאין פרשה אין לפסול כשעת‬
‫הדחק‪ ,‬ומותר לקרא אפי׳ נכרכה כמש״נ מאחרונים‬
‫לענין שינוי נין פתיחה נסתומה‪ ,‬וא״כ ננ״ד דיש‬
‫לצדד דאינו נגדר הפסק פרשה כלל כנ״ל‪ ,‬עכ״פ אין‬
‫למחות כסופרים הפושים כן‪ ,‬זה הנלענ״ד נזה‪.‬‬
‫והרני דוש״ת נאהנה — מצפה לרחמי ה׳‬
‫גדולות שלא נמנו כמסורה נין האותיות הג׳ והשיג‬
‫הגאון דמוכרחים לעשות כן היות דמנואר נגמ׳ מגילה‬
‫סימן לולז‬
‫בדברי רמ׳׳א יו״ד סי׳ רע״ו ס״נ כתג שם אלהים‬
‫אחרים לשם קדושה אינו פסול דהוי כמקדיש‬
‫נעלי נטמין למזנח דאינן קדושים‪ ,‬המונח מדנרי רמ״א‬
‫דס״ל דאינן קדושים כלג‪ ,‬ואין הס״ת פסול‪ ,‬וגם אין‬
‫צריך למחקן‪ ,‬או לקדרם‪ ,‬דכיון דלא חל קדושה כלל‬
‫דינו כנ״ל‪ ,‬ונשאר הס״ת והשם הזה כמהותו האמיתי‬
‫— וכן מוכה כלשון הלנוש כאן‪ ,‬וכן לשון הנ׳׳י שכ׳‬
‫דאין נכך כלום‪ ,‬והוא המוכן ג״נ נתשונת התשנ״ן‬
‫ח״א סי׳ קנ״ז אשר מזה מקור דין הזה‪ ,‬וז״ל הגאון‬
‫כני יונה המקדש שם אלוהים אחרים אין הס״ת פסול‬
‫ננך וכו׳ שאין קדושה חל עליהם ולפ״ז אם אירע איזה‬
‫עעות רשאי למחקם‪ — ,‬מוכח כאמור דאין חיוג‬
‫גניזה‪ ,‬ולא חיוג לקדור ולא חיוג למחוק כיון שנשאר‬
‫הכל נכשרותו ע׳׳י שלא חל קדושה כלל‪ ,‬ואדרנה נחנם‬
‫אין למחוק רק אם אירע עעות‪ ,‬ועיין מקדש מעע‬
‫שם אות כ׳‪.‬‬
‫אלא דהגאון קסמ׳׳ס סי׳ י״א ס״ק ע׳׳ז — כ׳ על דין‬
‫שלפנינו דאם עכר וקדשו נין נשוגג נין ננמיד‬
‫אסור נמחיקה וצריכין לקדרו מן היריעה — הנה חולק‬
‫על כל רנותינו הנ״ל — ונמשך להלכה אחרי דנרי‬
‫משלעי גנורים סו״פ שנועות העדות‪ ,‬ועיקר ההוכחה‬
‫ממס׳ סופרים פ׳׳ה ה׳׳ה עעה ונהג יסגירנו אל אל‬
‫אויל מקיים ‪ .‬את הראשון ומעכנ את האחרון ד׳ל‬
‫יקדירנו‪ ,‬והיינו שעפה וסנר הי׳ שגם השני נציירי‬
‫וכ׳ לשם קדושה ומוכח דנענין זה קדושי עפות הויין‬
‫קדושין — עיין נגה״ק סי׳ רע״ו וכס׳ כסא רחמים‬
‫להגרחיד׳׳א ונקסה״ס כחקירה י׳׳ג — ונגה״ק נדחק‬
‫מאד לישג זה ע״ש סוס׳׳ק ה׳‪ ,‬ונעניותי י״ל ע״פ‬
‫שלמדתי מן הנסיון ששכיח עונא שנכה״ג עופה הסופר‬
‫כנתינת אל השני שנאמת אינו קדוש וסוכר שעדיין‬
‫הוא מחזיק נא־ל הראשון שהוא קדוש‪ ,‬ואין העפות‬
‫שכ׳ השני לשם קדושה אע״פ שהוא חול אלא שכ׳‬
‫שבט‬ ‫קעח‬
‫אגל גנידץ דידן יוצא שהשורה כאחרונה מעמוד זה‬
‫הוא נגד כשורה ככ״א מכל עמודי כמגילה‪ ,‬ולפ״ז יצא‬
‫שהשורה הכ״ג פנוי לגמרי אלא שהוא׳ץ של וחתא‬
‫וירך העין של עשרת יורד לשורה הזאת‪ ,‬ושאלתו דהיות‬
‫דמנואר נפוסקים דשורה פנויה גלי כתג נקראת‬
‫פתוחה לדעה הרמנ״ס וממילא יש לחשוש כאן לענינינו‬
‫משום חשש פרשה כמקום שאין פרשה עיין יו״ד סי׳‬
‫ער׳׳ה‪ ,‬או דילמא כיון דהנתג הוא נפול נענטד כזה‬
‫גם שיעור מקום ריק לפסול יהי׳ שיעורו נפול‪ ,‬וגם‬
‫אולי כיון שנכנס קצת מהאותיות לחלל השורה אינו‬
‫נקרא חלל ריק‪.‬‬
‫ואומר נקצור הנה נשו׳׳ת ס׳ יהושע פסקים וכתניס‬
‫סי׳ קל״נ כ׳ דנשאל מנן כגאון נו״ב כגאון‬
‫יעקנקא ז״ל נעצם נתינת עשרת כני הק כאותיות‬
‫)נעור נשם ירושלמי דמגילה( דצריך לכתוג ראש דפא‬
‫ואת נסוך וא״כ יהי׳ ריוח נין כל א׳ ג׳ שיסין או נ׳‬
‫שיעין ויהי׳ נחשג לסתומה נין השיסין כמנואר יו״ד‬
‫סי׳ עד׳ה )היינו לדעת הרא״ש אנל לדעת הרמנ״ס‬
‫פתוחה( ולזה נמי כמגילה צריך לעשות שיעין ארוכין‬
‫ע״כ הו״ד הגאון ם׳ יהושנג‬
‫הרי דחשש הגאון לחשש פתוחה ע׳״ הנחת ריוח נפול‬
‫נין השורות של עשרת כני הק ולדעתו אפי׳‬
‫כהנחת נ׳ שורות פנויות נין כתג לכתג נקרא כנר‬
‫חשש פרשה כמקום שאין פרשה ח״כ דעתו דלהכי‬
‫נותנים כאותיות ארונות מלמעלה למעה כדי שישאר‬
‫רק שורה אחת נין כתג לכתג‪ ,‬ואין אנו נופלים כלל‬
‫שיעור מקום ריוח נין כתג לכתג‪ ,‬וכל שורה של ריוח‬
‫מיותרת עושה חשש של פרשה כמקום שאין פרשה‪ ,‬א״כ‬
‫מכ״ש למעה ננ״ד כיון דלפי ההלכה אין שם מקום‬
‫לריוח אפי׳ של שורה אחת אלא דנעינן הריוח של‬
‫שורות נתינת עשרת כני המן עצמן‪ ,‬וכמדומני שאין‬
‫הסופרים נוהגים כן ומניחים גם הריוח כפול דהיינו‬
‫נ׳ שורות כעין הכתג כמש׳׳כ כג׳‪ ,‬ויש ללמד עליהם‬
‫זנות כיון דגם הכתג כפול‪ ,‬אנל עדין אין זה הוכחה‬
‫להכשיר גם שיעה האחרונה פנויה כנ״ד כיון שאין שם‬
‫מקום פנוי כלל‪,‬‬
‫ומה שנכנס כוא״ו דויזתא‪ ,‬וירך העין אינו מציל‬
‫מחשש זה ממנ״פ דאם לא נחשג ככתוג כשורה‬
‫הזאת א״כ הוא פתוחה לדעת הרמנ״ם והרא״ש‬
‫סתומה‪ ,‬ואם נחשג כתוג נהשורה עי״ז א׳׳כ היא‬
‫סתומה לכ״ע כיון שיש ריוח יותר מע״ו אותיות‬
‫ניניהם‪ ,‬ודוחק לומר כיון שלמעלה נעמוד של נתינת‬
‫עשרת כני הק עצמן יש צורה הזאת שנתג כתחילת‬
‫השורה וכתג נסון< השורה וכך צורת נתינתה כן יהי׳‬
‫גם כשורה הזאת ננ״ד דרג ההנדל ניניהם‪ ,‬אמנם‬
‫להלכה כיון דהאי דינא דפרשה כמקום שאין פרשה‬
‫אינו מפורש ממש כדיני מגילה אלא שנלמוד מהא‬
‫קעט‬ ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קלז‬
‫יו״ד סי׳ רע׳׳ו — או דמיירי דוקא בטעה וסבר שהוא‬
‫שם קדש‪ ,‬אבל בידע שהוא שם ע״ז והחפיסו לשם‬
‫קדושה אסור להשחמש בס״ח כאשר אבאר‪.‬‬
‫והנה ראיחי להגאק חזון איש בה׳ ס׳׳ח סי׳ קס״ד‬
‫סוס׳׳ק ג׳ — כ׳ לפ׳ דעח הרמ׳׳א דאיירי דוקא‬
‫גנחכוין לשם אחרים אבל חשב שיחפום בו קדושה כיון‬
‫שהאוחיוח של שם קדש אז לא פסל במחשבה זו‪ ,‬אבל‬
‫אם חשב על אלהים שהוא כוחב שהוא קדש אף שבאמת‬
‫טעה בזה ומעל דהא אין כאן מקום שם קדש מכ״מ‬
‫נחקדש ככוחב על ידוח הכלים והשם נחקדש והספר‬
‫נפסל‪.‬‬
‫והגאון ערך שי כאן כ׳ היפך ממש דרמ׳׳א איירי‬
‫דוקא דלא ידע שהוא שם ע״ז וקדשו סחם‬
‫לשם קדושת השם‪ ,‬אבל בידע שהוא שם ע׳׳ז והחפיסו‬
‫לקדושה הוי מין‪ ,‬ומייתי כן בשם תשובת יד אליהו‬
‫והובא ג׳׳כ בגליק מהרש׳׳א כאן‪ ,‬וכה ראיתי בם׳ עה״ש‬
‫כ׳ ג״כ דאם ידע שהוא שם אחרים וקדשו ה׳׳ל מין‬
‫והס״ת פסול‪ ,‬ובאמת מה דמדמה זה הגאון חזון איש‬
‫לכותב על ידות הכלים כבר חילק הט״ז בזה בס״ק ב׳‬
‫וחי׳ שהגאון חזון איש לא הביא דבריו כלל — ולדעת‬
‫הגאון חזון איש צ״ל דלא נקרא מחפים לשם קדושה‬
‫אותיות האחרים מק דמץ היינו דוקא בנתכוין לשם‬
‫ע׳׳ז כמבואר גיטין מ׳׳ה ע״ב ובשו״ע יו״ד סי׳ רפ״א‬
‫יעיין בש״ך שם ס׳׳ק א׳ אבל זה לא כיון לשם ע״ז אלא‬
‫הרשיע בזה שכיון בשם ע״ז שידע שהוא ע״ז לשם‬
‫קדושת אותיות השם‪ ,‬ומ״מ הדבר רחוק לענ״ד‪.‬‬
‫ולהלכה ביסוד ההלכה אם לפסוק כהרמ״א או‬
‫כדעת הגאון קסה״ם בודאי אין בידינו‬
‫לחלוק על הגאונים תשב״ץ ב״י רמ׳׳א ולבוש בני יונה‬
‫ודעימי׳ ואי משום ההשגה ממם׳ סופרים לכל קוש׳ יש‬
‫תי׳ נכון ולא נדחו דברי כל אבות העולם האלה אפי׳‬
‫ע׳׳י דעת השה״ג וקסה״ם‪ ,‬וגם למחוק לא יראה כנ״ל‬
‫ואם לקדור עכ״פ לכתחילה למיחש לשיטת השה״ג‬
‫וקסה״ם כאשר חשש לכתחילה הגאון מקדש מעט בס׳׳ק‬
‫י״ט גם זה צל׳׳ע לדינא‪.‬‬
‫ואמנם בשאר שמות של חול דאיכא נמי דעת בעל‬
‫מלאכת הק׳ וכן חשש לה קצת בם׳ מלאכת‬
‫שמים כלל ע׳ יראה כן למיחש לכתחילה לקדור‪ ,‬ומאן‬
‫דפוסק גם בזה כדעת התשב״ן וב״י אין מזניחין אותו‪.‬‬
‫ובפירוש דברי הרמ״א העיקר כהבנת הט״ז ואחריו‬
‫הערך שי והע״ש דמיירי בטעה וקדש‪ ,‬לא‬
‫במתכוין להתפים בקדושה שם ע׳׳ז‪.‬‬
‫דאיירי בין טעה וסבר שהוא שם קדש‪ ,‬בץ‬
‫סימן קלח‬
‫קדושה‪ ,‬או דמיירי דוקא בידע שהוא שם אלהים אחרים‬
‫בהלכות כתיבת ס׳׳ת‬
‫והחפיסו בקדושה דוקא בזה לא נחקדש‪ ,‬אבל באופן‬
‫א‪.‬‬
‫סופר התחיל דף ראשון מיריעה וכ׳ כמו חצי דף‬
‫וטעה שבמקום להמשיך הכתיבה של חצי הדף‬
‫שבט‬
‫בטעוח אח הראשון פעמיים ששכח מגי׳ ובי׳ שכבר כ׳‬
‫אח הראשון‪ ,‬וא״כ ה״ז דומה למי שכופל שם קדש‬
‫בטעוח וקדש שניהם דיקיים אח הראשון ומקדיר אח‬
‫השגי‪ ,‬ומהמם׳ סופרים שם בחחילח הפרק לטנין הי׳‬
‫צריך לכחוב יהודה וכו׳ וטפה וכ׳ אח השם אע״פ שלא‬
‫הטיל בו דליח )והשה״ג גורם אע״פ שהטיל בו דלי״ח(‬
‫מקדרו וכוחב אחר‪ ,‬הרי דבטעוח קדוש‪ ,‬טיין בגה״ק‬
‫שם ם״ק ה׳ דמזה אק ראי׳ כ״כ — ועיין ג׳׳כ בספר‬
‫מלאכח שמים סי׳ ע׳ ם״ק כ׳׳ט בבינה מה שגו״נ בזה‪.‬‬
‫והמעיין היטב יראה דאין ראי׳ מכרעח נגד החשב״ז‬
‫וע״כ צ׳׳ע בעיני למה הג׳ קסה״ם פחם‬
‫בפשיטוח נגד החשב״ן הב״י הרמ׳׳א — הלבוש —‬
‫והבני יונה שהי׳ רב מובהק מאד‪ ,‬ובמלאכח שמים שם‬
‫מביא ג״כ בשם הגאון יעג״ן שפסק כפשטוח השר׳ע‪.‬‬
‫וראיתי בם׳ ערוך השולחן כאן כ׳ בהבנח רמ״א‬
‫דאינו פסול שר״ל דאינו פסול גמור שצריך‬
‫לסלק היריעה‪ ,‬ויהי׳ כאן איסור מחיקה זה אינו שהרי‬
‫אין קדושה חלה כלל‪ ,‬ואדרבה מחויב למחקו דמכוער‬
‫הדבר להניחו כך כמובן ע״כ — דעחו דאסור לקיים‬
‫שם זה בס״ח וחייב למחקו מטעם כיעור‪ ,‬ולא ידעחי‬
‫למה כ׳ נגד פשטוח הב״י והרמ׳׳א ושאר פוסקים‬
‫שכחבחי שמוכח דבריהם שמוחר לקיימו כך כיון שלא‬
‫חל קדושה א״כ מחשבחו להבל דמה‪ ,‬ואין לו השפעה‬
‫כלל על הס׳׳ח‪ ,‬ואדרבה הרי הבני יונה כ׳ דאין למחקו‬
‫רק אם אירע אחה טעוח‪ ,‬הרי דבלא״ה אין למחוק‬
‫וא״צ למחוק‪.‬‬
‫ושיטת הרמ׳׳א ודאי יראה דגם שאר שמוח של חול‬
‫ד׳ל לא שמשמעוחן ע״ז כמו אלהים אחרים‬
‫אעפ׳׳כ אק קדושים כלל‪ ,‬והא דנקט שם אלהים אחרים‬
‫לרבוחא נקט כן כמש״כ הגיה״ק — ולמש״כ רבוחא‬
‫נקט כן לאפוקי מסברח בעל עה״ש דחייב בכה׳׳ג‬
‫למחקן‪ — ,‬ואע׳׳פ שבעל מלאכח הקדש ד׳ל כן דדוקא‬
‫בשם ע׳׳ז הכריע הרמ׳׳א כהחשב״ן‪ ,‬לא יראה כן כיון‬
‫דבחשב״ן גופא מבואר דגם שם חול בעלמא כ׳׳ה הדין‪,‬‬
‫ומב״י מוכח כן להדיא במש״כ בשם החשב״ן שהביא‬
‫ראי׳ משבועוח ל׳׳ה ע׳׳ב כל השמוח בלוט חול‪ ,‬והיינו‬
‫אפי׳ קדשן — וזה מיירי בשמוח של חול בעלמא לא‬
‫של ע״ז ואין הכרח דהרמ׳׳א חולק ע׳׳ז ואי הי׳ סובר‬
‫כן היה מחלק להדיא בין שם של ע״ז לשם בעלמא‬
‫של חול‪ ,‬וגם לא העיר ע׳׳ז בד״מ‪ ,‬אלא לרבוחא נקט‬
‫כן כנ״ל‪.‬‬
‫ובעיקר דברי רמ״א אפשר לפרשו בג׳ פנים או‬
‫ידע שהוא שם אלהים אחרים אלא סבר שיחפום בו‬
‫השני דהיינו שטעה וסבר שהוא שם קדש וקדשו נכונה‬
‫נחקדש וה״ז ככוחב על ידוח כלים או שם שלא במקומו‬
‫שאסור במחיקה כמבואר בש׳׳ם פ׳ק דערוכין ובשר׳ע‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קלח‬ ‫שבט‬ ‫קם‬
‫גדול לסלק כמה יריעות ולשנות סדרם‪ ,‬ולסמוך על כקי‬ ‫הנשאר כהמשך כעליון התמיל ~ף פני וכתג כמה‬
‫כקליפה מאנשי תימן לא הי׳ ג״כ אפשר כמקרה זה‬ ‫שורות וכהם כמה שמות‪ ,‬ושאל דעתי אם אפשר‬
‫דהי׳ הקלף דק מאד ויש תשש למחיקת השם‪ ,‬והתרתי‬ ‫למחוק שאר כתינות‪ ,‬ולקלוף השמות ע״י מומחה מכני‬
‫לקדור השם עם איזה תיכות ע״פ המכואר יו״ד סי׳‬ ‫אחכ״י התימנים הרגילים כקליפה וככר איתמחי גכרא‬
‫רע״ה כש״ך וכאחרונים‪ ,‬ואע״פ שכיו״ד סי׳ ד׳פ איכא‬ ‫דלא פוגע כלל כשמות אינם מחלקם לשנים ח״ו וגם‬
‫כמה דעות דאין לכתוכ שם על המטלית‪ ,‬מכ״מ ידוע‬ ‫לא נשאר רושם דיו השם כעיכי הקלך‪.‬‬
‫שמש״ך יו״ד סי' הע״ר ס״ק ג׳ מוכח דלצורך כותכיס‬ ‫הנה קשה עלי להקל כזה דאנו צריכים כאן לסמוך‬
‫גם שם על המעלית‪ ,‬יכאן לא הי׳ מנוס מזה‪.‬‬ ‫על שני קולות חדא קליפת השם שהש״ך סי׳‬
‫עד׳ה ס״ק כ׳ אוסר ועמו הרכה מן הפוסקים ואע״פ‬
‫שמג׳׳א סי׳ ל״כ ס״ק כ״ו מקיל כזה ושוכ אנו כאיס‬
‫סימן קלט‬ ‫לקולא שניה דיצטרך לכתוכ על מקום השם תיכה שאינה‬
‫קדושה כ״כ ומג׳׳א שם מכיא כשם כתוס' לאיסור‪,‬‬
‫תשובות קצרות בעניני םתו״מ‬ ‫ואע״פ שגם כזה יש מקילין‪ ,‬מ״מ כיון שכנ״ד כיו הרכה‬
‫שמות כאותם השורות‪ ,‬וצריך לחשוש שאולי כאחד‬
‫א‪.‬‬ ‫השמות אולי לא תעלה מלאכת הקליפה יפה‪ ,‬ויכא ח׳ץ‬
‫עש״ק שלח תשל״ז‪ ,‬לפ״ק‪.‬‬ ‫לידי מחיקת שם הקדוש‪ ,‬וגם צריך לסמוך הרכה‬
‫ככוד ידידנו הה״ג הל׳ כנש״ק ר' יחזקאל‬ ‫פעמים לכתוכ שארי תיכות כמקום שמות הנקלפים‪,‬‬
‫הורוויץ שליט״א‪.‬‬ ‫ע״כ לא מלאני לכי להקל‪ ,‬והורתי לגנוז היריעה‬
‫אחדשה׳׳ע וש׳׳ת כאה״ר‪,‬‬ ‫וכהוראת רכינו כש״ך שם‪.‬‬
‫ראיתי כרגע זו השאלה כענין המזוזה אשר שי״ן‬
‫ודל״ת של שם ש־ד־י נדכקין יחד דיכוק של‬
‫כ״ף ו־וא״ו כסמוכים זל״ז והי׳ נגיעה דקה מגג שנ‬
‫ממש‪ ,‬ואין ככ' יכול לשות עצה כנפשו‪ ,‬כדת מה לפשות‪.‬‬
‫‪0‬י וכראות עיני הי׳ ניכר‬ ‫כף ל־וא״ו כזה‬
‫הנה‪ ,‬כפי אשר דייק ככ׳ כלשונו‪ ,‬שזה דיכוק של ממש‪,‬‬
‫שהם כ׳ אותיות כף וא״ו והכשרתי אפילו כתפילק ע׳‪/‬י‬
‫למדתי דכוק הפוסל צורת האות‪ ,‬א״כ אין חשש‬
‫גרירה‪ ,‬ואע״פ שמכואר כפוסקים או״ח סי׳ ל״כ סי״ה‬
‫מחיקת השם להלכה‪ ,‬ואם רק נגיעה כל דהו שאינו‬
‫דכה״ג וכיו״כ יש חשש של מ״ם פתוחה — או סתומה‬
‫פוסל פצם צורת אותיות השם‪ ,‬א״כ ככר נהגו להלכה‬
‫אם נדכקה למעלה ולמטה — מ״מ כרור לי דזה דוקא‬
‫לעכור כדכר המגרר כין האותיות להפסיק הנגיפה‬
‫כה״ג גדד דזה הדכוק הוא העושה אותו כצורת‬
‫ולהניח משהו דכוק ככל אות מן הצד‪ ,‬ואם הדכר ספק‬
‫מ׳׳ם אכל אם נדכק רק כקו העליון של כף לקו העליון‬
‫אם נפסל אם לא‪ ,‬ומכתמ הוא פוסלן מספק‪ ,‬פ״ז אולי‬
‫של וא״ו וכפרט דהיתה רק נגיעה דקה לא נהפך כלל‬
‫להסתמך על הוראת רכינו מהר״ל מפראג זי׳׳ע‪ ,‬וכמה‬
‫לתמונת מ׳׳ם פתוחה הרגיל כינינו וכשר ע״י גרירה‪,‬‬
‫מן הפוסקים שכיון שסו״ס השם אינו ראוי לשימוש‬
‫ואיזה ת״ח רצו לחלוק עלי כזה‪ ,‬ושו״ר כאשל אכרהם‬
‫כקודש שוכ אין כו משום מחיקת השם‪ ,‬מכ״מ כדאי‬
‫להגה׳ק מכוטשאטש זי״ע כסעיף הנ״ל ראיה גדולה‬
‫כאופן זה להוסיף קצת דיו ע״י קטן שיהי׳ עליו שם‬
‫לסכרתי‪ .‬ואע׳׳פ שהגה״ק א״א שם לא אסיק כזה‬
‫פסול ודאי‪ .‬קצרתי גם כלי מו״מ של־הלכה כרגי; מפני‬
‫חוסר פנאי‪ .‬ע״ע ח■!םי־ קנ״ב‬ ‫מסקנא כרורה‪ ,‬מכ״מ כאן שהיתה הנגיעה רק למעלה‬
‫וכאמור‪ ,‬וגם הי׳ ניכר היטכ שהם אותיות נפרדות כשר‬
‫הדוש״ת כידידות‪ ,‬מצפה לחסדי ה׳‪.‬‬
‫כפשיטות‪ ,‬ויה״ר שאל יצא מכשול מתח״י‪.‬‬
‫ב‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫עוד כענין ואתה תהיה לו לאלוהים — שכפרשת‬ ‫ה״א של שם שהי רגל הפנימי כתוכ כצורה כזאת‬
‫שמות — דעת המאיר נתיכ והוכא כגה׳ק שהוא‬ ‫‪ *!$‬עיין כדע״ק סי ל״ו כאות ה' שמכשיר‬
‫חול כהתרגום ופירש״י ואה׳׳ננ ורלכ״ג‪ ,‬וכשם מלה״ק‬ ‫רגל ה״א פנימי שנעשה כצורה משונה‪ ,‬אלא שכמקדש‬
‫שהכיא ממ׳׳ר דאמרו מכאן אמרו מורא רכך כמורא‬ ‫מעט שס פקפק הרכה לפסול והניח כצ׳׳ע‪ ,‬וח״א רצה‬
‫שמים א״ל כשם שמיראה עליך — משמע שהוא קודש‪,‬‬ ‫לסמוך על המקדש מעט ולהתיר המחיקה ולככי לא כן‬
‫ופסק מלאה״ק דהוא ספק וכ״כ כקסה״ם ומלא״ש‪.‬‬ ‫ידמה דכיון להדע׳׳ק הוא כשר וגם המקדש מעט הניח‬
‫וע״י מעשה שכאה לידי כענין זה יראה דהדכר נוטה‬ ‫כצ׳׳ננ א״כ חלילה למחוק‪ ,‬וכן השכל מחייכ כהדע״ק‬
‫יותר שהוא חול וכתכתי כגליון גה״ק דאין הכרח‬ ‫דאין זה פסול גמור אם ניכר שורש צורת ה״א‪ ,‬וכמקרה‬
‫גם מהמ״ר שהוא קודש דהוא דרש ממה שהוציא‬ ‫זה הי ניכר היטכ שהוא ה״א‪.‬‬
‫הכתוכ הגדולה כלשון אלוהים אכל כתיכתו ע״פ פשוטו‬ ‫ובתיקון הדכר לסלק העמוד לא הי׳ אפשר כיון שככר‬
‫הוא חול וכדעת המאיר נתיב ע״פ התרגום ורש׳״‬ ‫כתוכ היריעה הכאה אחריה והי׳ הפסד‬
‫קפא‬ ‫הלוי‬ ‫ידד סימן קלט‬
‫— ומהרגילות והנסיון למדתם שכדי לכתבתם כ״ב‬
‫שורות‪ ,‬יצא א׳ מפתים או שהמזוזה גדול ע״י שכותבים‬
‫כ״ב שורות מלמעלה למטה בכתב הרגיל לא קטן —‬
‫או הברירה לכתוב בכתב קטן ובדרך הראשון הרבה‬
‫פשוטי עם מתרחקים מהמזוזות גדולות מטעמיהם הם‪,‬‬
‫ואם בכתב קטן הרי ידוע מהנסיון שקשה למצא מזוזה‬
‫קטנה כשרה כהלכה לכתחלה ולרוב הם נכתבים ע״י‬
‫סופרים בורים וריקים והם לעולם בספק פסול —‬
‫וע״כ הצעתם כיון שדין זה דכ״ב שורות אינו מעכב‪,‬‬
‫א״כ יתכן דלתקון העולם לכתוב י״ב שורות מלמעלה‬
‫למטה והראשי שורות כמובן יהיו אחרות ממה שהוזכר‬
‫בש״ס ובפוסקים יו״ד שם‪.‬‬
‫הנה לפי דעתי חלילה לשנות בזה אף דודאי אין דין‬
‫זה מעכב דיעבד כמבואר בד״מ יו״ד שם‪ ,‬מ״מ‬
‫פשוט שמנהג הזה הוא מנהג מימות עולם וכבר הוזכר‬
‫ברי״ף הלכות מזוזה וברמב״ם פ״ה ה״ה מה׳ מזוזה‬
‫שכ׳ ונהגו כל הסופרים לכתוב אותה בשתים ועשרים‬
‫שיטות‪ ,‬ואע״ג שהרי״ף שם כ' בטעם הכ״ב וכבר עבדו‬
‫לה ספריא תקנתא ברישי שיטי כי היכי דתיהוי על‬
‫הארץ בריש שיטה אחרונה‪ ,‬וא״כ אין לכאורה למספר‬
‫כ״ב יסוד רק כדי שתהי׳ על האח בריש שיטה אחרונה‪.‬‬
‫וא״כ לפי שציירתם גס בי״ב שיטין אפשר לעשות כן —‬
‫והראשי שיטק — שמע — הדברים — ובשכבך —‬
‫וכי׳ — ולעבדו — ויצהרך — ועבדתם — והאדמה‬
‫—אלה — בניכם — למק — על הארך — הרי‬
‫דאפשר להגיע לעל האק בתחילת כשיטה גם בלי‬
‫סדר כ׳׳ב‪.‬‬
‫מ״מ זה גופא שגם הם בודאי ידעו מזה ואין שום‬
‫חכמה לעשות עוד אופנים כאלה ואעפ״כ בחרו‬
‫בכ״ב פיטין מכלל דחון מזה הי׳ לכם טעם למספר זה‪.‬‬
‫וכבר נתן בס' משנת חסידים כק׳ טעם ע״פ סתרי‬
‫התורה‪ ,‬ככל מנהגי כקדושים בתפילין ומזוזות‪ ,‬וכיון‬
‫שכ' והעיד לנו כרמב״ם ‘שכבר נהגו כל כסופרים מכלל‬
‫דמנכג הזה נתפשט בכל ישראל‪ ,‬ואין בידינו לשנותו‬
‫ככל מנהגי מצוה‪ ,‬או מנהגי איסור שנתפשטו —‬
‫ובמקום לשנות ח״ו מהקדום‪ — ,‬עלינו לחנך לאט את‬
‫פשוטי כעם למזוזות כשרות גדולות או בינוניות כפי‬
‫המסור לנו מדור דור )או בשעת הדחק אפי' קטנות‬
‫אם נכתבו ע״י יסופר ת״ח בקי בהלכות וירא אלוקים‬
‫מרבים(‪.‬‬
‫וע״ע במרדכי בהלכות קטנות ס מזוזה מה שנו״ג‬
‫במנהג הסופרים לכתוב בסוף שורה ראשונה‬
‫ואהבת את ומישב מנהג זה שלא לסתור שיטת הש״ס‪,‬‬
‫הרי• דהיה בעיניו מנהג איתן שאין לשנותו — )וזה לפי‬
‫מנהג כ״ב שורות(‪.‬‬
‫ומש״ב בס' עה״ש סי' רפ״ח ס״ח ונהגו לעשות כ״ב‬
‫שיטין‪ — ,‬ומסיים בסו״ד וכ״ז בקבלה עד‬
‫למשה מסיני‪ ,‬יראה דקאי בעיקרו על החסר והמלא‬
‫שהזכיר גם כן שם באותו סעיף‪ ,‬חה ודאי הלמ׳׳מ‪ ,‬אבל‬
‫שבט‬
‫דפהי להחמיר‬ ‫והכי גראה‪ ,‬ואפ״ס פלמטשה גם‬
‫שלא קידש כלל‬ ‫לכתחילה כהקה״ם ומלא״ש מ״מ דיעבד‬
‫בכה״ג בפרשה‬ ‫יראה כנ״ל ואין צריך תיקון ומכ״ש‬
‫אין צריך שום‬ ‫וארא נתתיך אלוהים לפרעה שדיעבד‬
‫תיקון‪.‬‬
‫אחדשה״ט באהבה‪,‬‬
‫יקרתו קבלתי — ואשר שאל מה דינו של אות אל״ך‬
‫שרגל הנקודה העליונה הוא ממם מול רגל‬
‫נקודה התחתונה משוך בקו שווה ונראה כקו אחד‬
‫מלמעלה למטה‪ ,‬והספק בענין זה אם נדון בכלל מה‬
‫שאמרו רז׳׳ל שבת ק׳׳ג לא יכתוב אלפין עיינין או‬
‫שהוא אינו כלל אות‪ ,‬או שהוא כשר דיעבד‪ ,‬וכב׳ כתב‬
‫שראה כזה בס״ת עתיק‪.‬‬
‫אשיב בקצור‪ ,‬הנה ידוע שהגירסא בזה בב״י סי׳ ל״י‬
‫בשם האגור לא ברור כלל דלפנינו כתב בב״י‬
‫וידבק הרגל באמצע הגג וכן רגל היו״ד שהוא למעלה‬
‫ומשמעות הדברים ששניהם באמצע הגג — ולשון זה‬
‫אפשר לפרש באמצע ממש ד׳ל בנקודה האמצעית א״כ‬
‫שניהם זה מול זה‪ ,‬ואמנם יש לפרשו עוד כשטח‬
‫האמצעי לאפוקי מעלה ומטה‪ ,‬אבל לפולם העליון בשטח‬
‫האמעי יותר למטה מרגל התחתון כמנהג כתיבה שלנו‪.‬‬
‫וכבר מסתבכים בענין זה כמה גדולים‪ — ,‬ועיין‬
‫בגדולי הק׳ כלל ט׳ץ באות אל״ף אות ח׳ מה‬
‫שנו״נ בזה‪ ,‬וכתב שתמונה זו היא בגדר תמונה מגונה‪,‬‬
‫ועיין במלאכת שמים כלל כ״ו בבינה — מה שהביא‬
‫שם בשם הגאונים מ הד׳נ אדלר זי״ע להגיה בב״י הנ״ל‪,‬‬
‫ומש״כ בשם הגאון מהר״א בינג ז״ל בזה — אמנם‬
‫המעיין היטב בדבריו יראה פגם הוא לא פסל דיעבד‬
‫צורה זאת וזה דלא כמו שראיתי יבם׳ א׳ בשם המלא״ש‬
‫לפסול הנ״ל‪.‬‬
‫א ל א דבשם ם׳ משנת אברהם ראיתי לפסלו‪ ,‬ובשם‬
‫ס׳ אמרי שפר מובא להכשירו דיעבד‪ ,‬והמעיין‬
‫יראה דאין הכרח גמור לפסלו דיעבד‪ ,‬כל שתכונת‬
‫אל״ף עליו‪ — ,‬ותינוק מכירו — אלא שודאי תמונה‬
‫מגונה היא כמש״כ הגיה״ק‪.‬‬
‫סימן קמ‬
‫יום א׳ שמות תשל״ט לפ׳׳ק‪.‬‬
‫כבוד הועד למשמרת סת״ם בארה״ב הרבנים‬
‫החשובים העומדים למשמרת ככהני אדרת‬
‫לאוי׳׳ט‪.‬‬
‫אחדשה״ט וש״ח בכבוד‪,‬‬
‫אשר הצעתם לפני כענק סדר כתיבת המזוזה שהמנהג‬
‫לכתבה כ״ב שורות כמבואר ביו״ד סי׳ רפ״ס‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קמ‬
‫לכתחלה‪ ,‬והראי׳ הנ״ל היא נגד מהר׳׳י מינן דהא‬
‫גם חסרון תגין לא מנה כאן מכלל דכשי־ אפילו‬
‫ביש ס״ת אחרת‪ ,‬דאל״כ מה ההבדל בין הנך פסולים‪,‬‬
‫להפסולים ככשרים דיעבד אלו תוכן דברי כגיה׳׳ק‪.‬‬
‫ובעניי שלא בצדק השיג על המהד׳י מינן‪ ,‬דגם‬
‫מסברא יש מרחק בין דיעבד דדפין וכה״ג‬
‫ודיעבד דתגין‪ ,‬דבדין דפין וכה׳׳ג שאין חסרון בעצם‬
‫ככתיבה רק שיערו כן משום נוי הכתיבה והס״ת בזה‬
‫כיון דבכתיבת ס״ת אין חסרון כלל פשיטא דאם דיעבד‬
‫עשה כן שהס״ת כשר גמור ומותר לקרא בו בכל אופן‪,‬‬
‫לא כן בכתיבת כתגין על האותיות שהחסיר בגוך‬
‫הכתיבה דכל זמן שנמצא ס״ת כדמות המסורה עם‬
‫תגין שלא יקרא בו‪ ,‬ואם משום כראי׳ מכרמב״ם הנ׳׳ל‬
‫לפנ״ד בלא״ה ראי׳ זו לא מכריע דאלו לא הזכיר‬
‫הרמב״ם שם רק דבכ׳ דברים הנ״ל שפסולים דיעבד‬
‫אין קורין בהם ברבים‪ ,‬מכלל דבדברים שכשר דיעבד‬
‫קורין בהם‪ ,‬והיינו אפי׳ ביש ס״ת אחרת‪ ,‬אבל כשתא‬
‫דרמב״ם חשב בתחלה גם עיקר הפסול בהם דנעשו‬
‫כחומשין בעלמא ואין בהם קדושת ס״ת וגם אין קורין‬
‫בהם‪ ,‬א״כ הדיוק מכלל דהכשרים דיעבד אינם כפסול‬
‫הזה‪ ,‬אלא דרגא או ב׳ דרגות פחות בפסול א״כ י״ל‬
‫דיש מהם דיש בהם קדושת ס״ת מ״מ אין קוראין בהם‬
‫כהאי דתגין‪ ,‬ויש מכם דגם קורין בהם כהאי דידן‪ ,‬וכן‬
‫מצאתי מפורש בתשובת מכר״ם לובלין סי׳ ס״ח שהחזיק‬
‫בשיטת מהד׳י מינן לענין תגין אע״פ שלענין כדפין‬
‫ושאר דברים הוא נוטה ג״כ דקורין בהם לכתחלה‪.‬‬
‫מיהו אע״פ שדחינו כראי׳ מדברי כרמב״ם מ״מ‬
‫מסברא הכי נראה כנ״ל דגם ביש ס״ת אחרת‬
‫מותר לקרא בו בנ״ד‪ ,‬כיון דאין פסול בגוך כאותיות‬
‫והוא ק״ו מאותיות שיוצאות חון לשורה וכו׳ שכתבו‬
‫הפוסקים כן בסי׳ רע״ג‪.‬‬
‫ואם דיעבד כתב ב׳ דפין אם מותר לחברה לס״ת‪,‬‬
‫הנה‪ .‬בתשובת ח״ס יו״ד סי׳ רנ״ז מוכח דבין‬
‫כתב ב׳ דפין לבד‪ ,‬בין נפסל דך אחד מיריעה בת ג׳‬
‫דפין לא חשיב דיעבד דלכתחלה צריך למיעבד יריעה‬
‫בת ג׳ עמודין‪ ,‬וכן לכתחלה צריך לסלק כיריעה שנפסל‬
‫ממנה דך אחד ונשארו שנים וצריך לסלק כולה‪ ,‬ואע׳׳ג‬
‫דמביא יריעה לידי גניזה אץ חוששין בזה דכך תקנו‬
‫מעיקרא יעש״ה‪ ,‬ובגיה׳׳ק שם חולק על הח״ם ודעתו‬
‫דאם כבר כ׳ ב׳ דפין אפילו לא נתחברו מותר לחבק‪,‬‬
‫משא״כ אם נפסל דך א׳ מג׳ דפין דצריך לסלק כולה‪,‬‬
‫וד׳ל דשאני ככ״ג דכיון דהיתה מעיקרא בת ג׳ דפין‬
‫ואתה חותך דך ממנה ומשייר שתים כו״ל כעושה‬
‫לכתחלה ב׳ דפין משא״כ אם כבר כ׳ ב׳ דפין דמותר‬
‫לחבר וסברתו אינו מתקבלת על כלב דכיון דתקנת‬
‫חכמים משום נוי ס׳׳ת ולגבי הס״ת כיון שלא חיבר‬
‫כיריעה עדץ כו״ל לכתחלה למה נתיר לו לחברה‬
‫לכתחלה‪ ,‬ואין לנו אלא דרך א׳ או דשני מציאות הנ״ל‬
‫נחשבים שניהם דיעבד כדעת מקצת פוסקים שס״ל כן‪,‬‬
‫שבט‬ ‫קפב‬
‫על כ״ב שורות אין מסורת כלמ״ר בידינו ‪ qfc‬שיתכן‬
‫שכ׳׳ה מ״מ דברי הרי״ף אינם נראים כן — אבל‬
‫למעשה אין נפ״מ בזה שבודאי אסור לשנות‪.‬‬
‫והריני דוש״ת באהבה‪ ,‬ומברך אתכם בהצלחה‬
‫למפעלכם הין והנשגב — מצפה לחסדי ה׳‬
‫סימן קמא‬
‫כבוד קרובי יקירי האברך השלם מאד בתורה‬
‫וטהרה ר׳ יוחנן הלוי ואזנר לאי״ט בק׳ק‬
‫סקוירא ארה״ב‪.‬‬
‫אחדשה״ט וש״ת באה׳׳ר‪,‬‬
‫מכתבך היקר קבלתי מכבר‪ ,‬ואיחרתי מחמת גודל‬
‫הפול‪ ,‬ואבא היום אל העיון בקצור ע׳׳ד אשר‬
‫שאל בפנין שתפרו יריעה מדן( א׳ בס״ת שמבואר‬
‫בפוסקים סי׳ רע״ב דכשר דיפבד‪ ,‬ושאלת באם יש ס״ת‬
‫אחרת אם מותר להוציאו לכתחלה לקרות בו‪ ,‬ואמרתי‬
‫אז דמותר ‪ ,‬הנה כן מבואר במקדש מעט שם ס״ק ח׳‬
‫ובגה״ק ס״ק א׳‪.‬‬
‫ואעבור פרשתא דא בקצור‪ ,‬הנה שלשה דינים לפנינו‬
‫א׳ ם״ת שכבר נעשה בו יריעה בת ב׳ דפין‬
‫אם דיעבד כשר‪,‬ואם מאחר דדיעבד כשר מותר לכתחלה‬
‫לקרא בו‪ ,‬ב׳ אם כתב דיעבד יריעה בת ב׳ דפץ אם‬
‫מותר לחברה לס״ת‪ ,‬ג׳ אם בא לסלק דך שנפסל‬
‫מיריעה של ג׳ דפין אם מותר לחתוך דך היחידי‬
‫ולהשאיר ב׳ דפין או דצריך לסלק כל היריעה‪.‬‬
‫והנה בעצם דין הברייתא מנחות ל׳ ע״א ופ״ב ממם׳‬
‫סופרים דלא יעשה יריעה רק של ג׳ דפין הכל‬
‫מודים דהוא רק לכתחלה אבל דיפבד כשר כמבואר‬
‫בט״ז סי׳ רע״ב ס״ק ד בשם הסמ״ג‪ ,‬וכ׳׳ה בתשובת‬
‫מהרי׳ק סי׳ ק״ל ובמרדכי בהל׳ קטנות‪ .‬והיינו אפי׳‬
‫באפשר להחליך ביריעה אחרת מ׳׳מ אינו מחויב לעשות‬
‫כן‪ ,‬ולענין לקרא בו לכתחלה ביש ס׳׳ת אחרת‪ ,‬הנה‬
‫בגיה״ק סי׳ רפ״ב ס״ק א׳ כ׳ דלמש״כ הב״י סי׳ רע׳׳ט‬
‫ושאר פוסקים לישב סתירת הרמב״ם שבתשובותיו כ׳‬
‫דקוראין בצבור דיעבד אפי׳ ס״ת פסול‪ ,‬ובפ״י מה׳ ס״ת‬
‫כ׳ דנמצאת למוד דעשרים דברים פסולים שזכר שם‬
‫פוסלים ס״ת ואין קוראין בו ברבים‪ ,‬דהאי דאין‬
‫קוראין בו ברבים מיירי בפ ס׳׳ת אחר ובתשובה איירי‬
‫באין ס״ת אחרת‪ ,‬ולפ״ז מוכח דדוקא בהנך עשרים‬
‫פסולים שפוסלים אפי׳ דיפבד אין קוראין ביש ס״ת‬
‫אחרת‪ ,‬מכלל דאידך פסולים שכשרים דיעבד והיינו‬
‫שלא מנה אותם הרמב׳׳ם בפ״י אפי׳ ביש ס״ת אחרת‬
‫כשרים וראוי לקראת בכם ברבים‪ ,‬ונחה השיג על‬
‫הגאון הקדמון מכד׳י מינן שכ׳ בתשובותיו סי׳ ט״ו‬
‫דמה דמכשיר הרמב״ם בלי תגין דיעבד דהוא דוקא‬
‫בליכא ספר תורה אחרת אבל כשיש תקנה כוי‬
 ‫קפג‬ ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קמא‬
‫יש לחוש לדינא שמיחזי כל׳ סופית — כנה האחרונים‬
‫דנו כרבה בשאלה כזאת וכיו׳׳ב — וכעיקר בזאת לפי‬
‫ראות עיני המורה וכפי הרגילות למדתי שרוב נגיעות‬
‫דקות כאלה כשרים‪ ,‬מ״מ אק לךדין זמ״ז ואם ודאי‬
‫מיחזי כצדיק פסול — ואם ספק אם זה ספק דאורייתא‬
‫לגרר החבור מחשש חק תוכות — כנה עיין בתשובת‬
‫מהרש״ג יו״ד סי׳ ע״ז שנשה דעתו לדעת כרשב״א‬
‫שבת ק״ד ע״ב דככ׳׳ג לא כוי ח״ת דלא כד׳ן שם‬
‫וכנראה גם מדעת רבנו כגאון מכד׳ם שי״ק יו״ד סי׳‬
‫ער׳׳ב‪ ,‬והיינו דלא הוי רק ח׳׳ת מדרבנן כיון שגוף צורת‬
‫כאות נכתב ע״י כתיבה לא ע׳׳י חקיקה‪ ,‬וכדעת כבית‬
‫מאיר אכ״ע סי׳ קכ׳׳ה‪ — ,‬איברא אנחנו בדידן רגילים‬
‫להחמיר בזה מאחר שרבינו הגרעק״א בתשובות מכדו׳׳ת‬
‫סי׳ כ׳׳ז הוכיח דרוב כראשונים לא ס״ל הא דרשב׳׳א‬
‫בזה‪ ,‬וגם כרשב״א סתר עצמו למש׳׳כ בתשובותיו‬
‫להחמיר יעש״ה‪ ,‬עכ״פ בספק גמור קשה להקל להפריד‬
‫רק אם כדבר נושה יותר שנשאר צורת האוח ומפרידים‬
‫רק מחומרא‪ ,‬ומדין מוקף גויל ראוי לצרף שישת‬
‫כמקילים בזה‪ ,‬ואס נעשית כנגיעה אח״כ כרי איכא‬
‫לצרף גם שישת הסמ׳׳ק כידועה דבככ׳׳ג לא כוי בגדר‬
‫ח׳׳ת עיין כי׳ תשובת כגרעק״א שם ובשאר כרבה‬
‫אחרונים‪ ,‬ובמש״כ למעלה להחמיר נגד כרשב״א עיין‬
‫ג״כ בבאור הלכה במ״ב סי׳ לב סי״ז כ׳ ג״כ הכי‪.‬‬
‫ומה שהשיגו כאחרונים על שישת כר״ן בשבת דגם‬
‫לדידי׳ דשעם דח״ת חייב בשבת דכוא משוס‬
‫דמלאכת מחשבת אסרה תורה‪ ,‬ואע׳׳פ דנשאר פסול‬
‫ח״ת מ״מ תיקן בעצם ככתיבה דעדין יקשה דכא רש״י‬
‫כ׳ משום אל תשכן באכליך עולה וזה לא תיקן עיין‬
‫מש״כ בזה בתשובת כגרעק״א ת׳׳א סי׳ כ״א ובמהדו״ת‬
‫סי׳ ל״ו — ועיין מש״כ בעניי בשבש כלוי או״ח סי׳‬
‫קי״ז‪ ,‬ועוד הוספתי שם לישב שישה כר״ן ע״פ שישת‬
‫כמאירי שם דנשלו לגגו דחי״ת אינו כלל במגיה ספר‬
‫אלא משעם צרוף מלאכת מחיקה וכתיבה יע״ש‪ ,‬ואע׳׳פ‬
‫שאין זה מכוון כ״כ בלשון כר״ן מ״מ הוכחת כרשב״א‬
‫לקולא ליתא עכ״פ בשישת כמאירי — ולפי דעת‬
‫כמאירי נתחזקה עכ״פ שישת כד׳ן דנשלו לגגו דחי״ת‬
‫כו״ל ח״ת‪.‬‬
‫ב( מש״כ בענין אי מיחזי כעין נגיעה אך בזכוכית‬
‫מגדלת מבחינים היקף גויל דק שבדקין‬
‫ובלעדיו לא יתכן לראות ההפרדה כנה בענין זכוכית‬
‫מגדלת כבר כתבתי בעניי בשבש כלוי או״ח ח״א סי׳ ז׳‬
‫אות ח׳ דאין מתחשבין בזכוכית מגדלת ושו״ר בתשובת‬
‫שושו״ד במכדו״ת לשריפות בקו״א סי׳ נ״ג שכ׳ כדברינו‬
‫דאין מצרפין זכוכית מגדיל ראות לא להקל ולא להחמיר‬
‫והשיג שם על שאילת יעב״ך‪ ,‬והם דברי כיעב״ז‬
‫המובאים בפת׳׳ש יו״ד סי׳ פ״ד סוס״ק ה׳ וגם בד״ת‬
‫שם ס״ק צ״ד הבין כך בדברי כיעב״ן דס״ל דמצרפין‬
‫מגדיל ראות בץ להקל בין להחמיר‪ ,‬והשיג ג״כ והביא‬
‫מדברי כשושו״ד וגם בינת אדם אות ל״ד דאם נצרף‬
‫שבט‬
‫או דשניהם נקראו לכתמלה כדעת כמ״ם הנ״ל וכ״ה‬
‫שיעת כגאון רב״פ זי׳׳ע בתשובת עערח מכמיס‬
‫יו״ד סי׳ כ״ב‪.‬‬
‫וראיתי בגיכ״ק שס הביא ראי' נגד המממירין‬
‫ממנחות כ״ם ע״ב דאיתא שם בס״ת שד׳‬
‫מעיות בכל דף יגנז ואם יש דף אחד שלם מציל על‬
‫כולו‪ ,‬וכ׳ כראשונים ותום׳ שם דכפי׳ דכי׳ דף א' שלם‬
‫מתחלה ולא מכני לכתוב עתה דף אחד‪ ,‬פי׳ לכסיר דף‬
‫א׳ ולכתוב דף אחר כמש״כ כמרדכי‪ .‬דא״כ למה תד‬
‫יגנוז‪ ,‬כרי דאלו מכני לכתוב עתה דף שלם כי׳ רשאי‬
‫לכתוב‪ ,‬יריעה של דף א׳ כדי שלא לגנוז כשאר יע״ש‬
‫— ולדעתי לא נעלם זה מרבותיגו שהחמירו בהלכה‬
‫זאת‪ ,‬אבל באמת אין ראי׳ להקל דמי לא משכחת דף א׳‬
‫בודד ביריעה כגון דף כאחרון של ם״ת שנכתוב דף‬
‫א׳ ביריעה אחת וא״כ אפשר לכתבו שלם ויציל על‬
‫כשאר‪ ,‬ועוד משכחת לה בס״ת שכבר נכתב דיעבד‬
‫יריעה בת דף א׳ שאפשר להחליפו בדף שלם ויציל על‬
‫כשאר‪.‬‬
‫אבל מה שנראה עוד ביותר דהתום׳ וכמרדכי לא‬
‫נחתי כאן כלל לדייק בדין הדפין אלא עיקר‬
‫כוונתם להוכיח דהקנת דף שלם לא מכני רק בתחלה‬
‫דאל״כ יש תמיד עצה שלא להביא ם״ת לידי גניזה‬
‫והיינו לכתוב יריעה מחדש יריעה זו תכי׳ באמת בת‬
‫ג׳ דפין‪ ,‬אלא כיון שדין דף א׳ די להציל נקשו כאן לשון‬
‫דף‪ ,‬או כמש״כ כפוסקים דלפעמים נקרא יריעה דף‬
‫בלשון חז״ל וכפוסקים סו״ד אין להוכיח כלום מכאן‪,‬‬
‫ודברי כח׳׳ם ודעמי׳ נראין לדינא שלא במקום צורך‬
‫גדול עכ״פ‪ — ,‬ובתשובת תשב׳׳ך ח׳׳ב סי׳ צ״ז נמצא‬
‫שישה חדשה בדין כדפין אין עוד זמן להאריך בזה‪.‬‬
‫ומה ששאל אם צריך אשה לבדוק בזכ״ז גם הסדין או‬
‫דילמא כיון שבזכ״ז דרכן ללבוש בגד תחתון‬
‫סמוך לגוף א״צ לזה‪ ,‬בתשובת שבש כלוי ח״ג סי׳ קכ״ח‬
‫ס״ק ב׳ כתבתי בקצור דבזכ״ז נתקיימה עיקר כהלכה‬
‫במה שלובשת מכנסים אפודים לגוף שע׳׳י נתברר‬
‫שכרתה באר כישב‪ ,‬ולפ״ז סדינים בזכ״ז אינם מעיקר‬
‫כדין‪ ,‬אלא שחלילה להקל במנהגן של ישראל להחליף‬
‫ולבדוק גם כסדינין‪.‬‬
‫וכרני ידידכם אוכבכס מצפה לחסדי כ׳‪.‬‬
‫ע״ דקנ‪ 1‬ן סי’ קם־א‪ ,‬ח״ו טי‘ יןכ״ט‪-‬כח‬
‫סימן קמב‬
‫כבוד הרב האברך מו״מ בתו״י כש׳׳ח רבי‬
‫מרדכי צבי גרום לאי״ש‪.‬‬
‫אחדשכ״ש באהבה‪,‬‬
‫יקרתו קבלתי ושאל כמה שאלות בכל׳ םתר׳מ ואשיב‬
‫בקצור אשר שאל בנדון מזוזה שנמצא בשם‬
‫אלקיך בין שוקן כשמאל של היו״ד לכך׳ של אלקיך אס‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קמב‬
‫לא וכתכ כתכ יושר מכח מה שהשיטה זאת לפני זה‬
‫משורטטת כרוכה אין לנו ראי׳ לפסול דיעכד כמש׳׳כ‬
‫כשו״ת שכט הלוי ח״ג סי׳ קמ״ח‪ ,‬ואף ששם הי׳ תרתי‬
‫לטיכותא דהי׳ משורטט כאותה שיטה לפניו ולאחריו‬
‫וגם עדין הי׳ ניכר רושם הכתכ ועי״ז כתכ כתיכה‬
‫השני׳ כיושר וזה סכה להכשיר כמש׳׳כ הכני יונה שם‪,‬‬
‫מ״מ כפי שאני רואה טטה דעת הגאון הק׳ דעת‬
‫קדושים גם כנ״ד אין הכרח לפסול דיעכד‪ ,‬וקצת ראי׳‬
‫לזה דהא כדע׳ק שם ס״ק ה׳ ה׳ד שמיעוט אינו פוסל‬
‫כלא שרטוט ממה שתולין כס״ת כין השיטות ואין‬
‫הפוסקים מחייכים לשרטט התליה הרי דכמיעוט תיכות‬
‫אין חשש‪ ,‬אלא שחזר ודחה דאולי זה מצד שהנכתכ כין‬
‫כ׳ השיטות ה״ה כמשורטט כיון שא״א שם לעקם הכתכ‬
‫וה״נ י״ל דגם אם שורה אחת כאמצע המזוזה אינה‬
‫משורטטת כסופה כמיעוטה מ״מ כיון שתחלת השורה‬
‫משורטטת כרוכה וגם השורה שלמעלה ושלמטה מזה‬
‫משורטטת כדינא א״כ גם אותו מיעוט שכנתים‬
‫שמסוככ מג׳ רוחות משרטוט כדין‪.,‬וכמעט א״א לעקם‬
‫עוד הכתכ‪ ,‬וכשרה עכ״פ דיעכד כיון שכתכ כתכ‬
‫כשמשורטט ויש לצרף לזה עכ״פ ספק הפוסקים דככל‬
‫שרטוט מהני אס ישרטט אח״כ וכמש״כ הגרעק״א הנ״ל‬
‫דאולי שרטוט ככדיל לפני הכתיכה ושרטוט חריז אחר‬
‫הכתיכה מהני דיעכד‪) — ,‬וכתיכה ישרה אולי הוי‬
‫כשרטוט ככדיל עכ״פ דהוא רק מטעם היושר כמכואר(‬
‫אכל אם כתכ כאמת כעקמימות וגם כלי שרטוט אפי׳‬
‫כמיעוט השורה אין כידי להקל‪.‬‬
‫הרני ידידכם דו״ש — מצפה לחסדי ה׳‬
‫הי׳ להרשכ״א הלכה כמו שכ׳ כתשוכותיו ולא כמו שכ׳‬
‫כחי׳ כידוע ואין לדכר מזה‪ ,‬רר׳מ כה״ג נ״ד אולי יש‬
‫סימן קמג‬
‫כזה )ועיין כט״ז סי׳ ל״כ סוס״ק ח׳ דצד אחד אינו‬
‫כ׳ קרח תשל״ח לפ״ק‪.‬‬
‫ככוד ידידנו מחו׳ כרכ כגאון יקר רוח ונפש‬
‫כנש״ק כש״ת מוכר״ר יחזקאל הורויץ שליט״א‬
‫רכ לעדתו כמונסי יצ״ו‪.‬‬
‫אחדש״ט וש״ת‪,‬‬
‫ואשיב קצירת דכרים לדינא‪ ,‬אשר שאל כ״ת כאחד‬
‫שנפלה מזוזת כיתו מהתיק כשכת‪ ,‬האם מותר‬
‫להחזיר את כמזוזה לנרתיקה כשכת דכיון שחלק כתיק‬
‫כקכוע כפתח כמסמרים נשאר רק חלק כעליון נפל עם‬
‫כמזוזה‪ ,‬ועכשיו אפשר כנקל להחזירה‪ ,‬ולכאורה אין‬
‫כזה גדר מלאכה‪ ,‬וכ״ת נו״נ כדת של תורה כגרר שכת‬
‫קל״א ע״א ויכא תוך דכרינו‪.‬‬
‫הנה כיסוד כדכר אם צריך קכיעת המזוזה עצמה‬
‫כמסמרים ד׳ל קכיעות גמור שכמסמרים יעככו‬
‫הסרתה‪ ,‬לשון כטור יו״ד סי׳ רפ״ט‪ ,‬וכיצד קוכעה‪,‬‬
‫יסמר אותה כמסמריס כמזוזת כפתח או יחפור כה‬
‫חפירה ויקכענה כה‪ ,‬משמע להדיא דכתכ כמזוזה צריך‬
‫שיהי׳ קכוע ע׳׳י מסמרים שהכניס כתיק שלה‪ ,‬וכלא׳׳ה‬
‫שבט‬ ‫?!פד‬
‫כזה א״כ לא מצינו ידינו ורגלינו כאיסור תולעים שהכל‬
‫נראה ע״י מיקרוסקופ כידוע וכל טיפת מים מלאה‬
‫אלפי כע״ה כלתי נראין לעין‪.‬‬
‫אמנם ככר כתכתי כשכט הלוי שם דכל שהזכוכית‬
‫מגדלת מעמידה את העין על מלכו הראוי וזה‬
‫שכיח מאד לקצרי העין כזה כודאי ראוי להשתמש כו‬
‫ואולי גם היעכ״ן לא קאמר רק כה״ג דהיינו להשתמש‬
‫כזכוכית ולראות על ידו מה שעין טוכה וחדה ראה‬
‫גם כלי זכוכית‪.‬‬
‫ודע דכחי׳ הרשכ״א הנדפס על מנחות כ״ט ע״א כ׳‬
‫דעיקר דין נגיעה מטעם מוק‪ q‬אינו פוסל רק‬
‫כנוגע ככל הרוח מאחד מד׳ רוחות האות והוא חי׳‬
‫גדול וכאה ליד ס׳ מאסף לכל המחנות וראיתי סי׳ ל״כ‬
‫ס״ק רע׳׳א מייתי מתשוכת מהרש״ג חיו״ד סי׳ מ״ח‬
‫שדחה שיטה זו לגמרי ואין לצרפה לא להקל ולא‬
‫להחמיר וכ׳ דגם הסכרא אינו נראה דכיון דטעם מוקף‬
‫גויל מכח כתיכה תמה ודאי מסתכר דלא חשיכ כתיכה‬
‫תמה כאם נוגע אפי׳ נגיעה דקה יע׳׳ש‪.‬‬
‫ואם כי ודאי שאין דעת הפוסקים כחי׳ הרשכ״א הנ״ל‬
‫ואין לדכר מזה מכ״מ אין ככחינו להכריע נגד‬
‫קדמונים מסכרא ומה גם שכחי׳ הרשכ״א שם מכסם‬
‫שיטתו מסכרא היטכ‪ ,‬והתרעם על המחמירים כזה‬
‫והלום ראיתי כס׳ דע״ת להגאון מהרש״ם סי׳ ל״כ‬
‫סי״ח העתיק ג״כ דכרי הרשכ׳׳א הנ״ל‪ ,‬אמנם הקשה‬
‫דכרי הרשכ״א אהדדי שכשוכה ס״ל דגם נגיעה קטנה‬
‫פוסלת ולדידי זה לא קשה דידוע שחי׳ הרשכ״א הנ״ל‬
‫מיוחם רק להרשכ״א אכל אינו להרשכ״א ממש וגם אם‬
‫מקום לצרף שיטה הנ״ל מ״מ עדין צריך אני להתישכ‬
‫פוסל כמוקף גויל אמנם הט״ז לא כ״כ רק כניקכ תוך‬
‫האות והדכרים ידועים ואין זה ענין לדכרי הרשכ״א‬
‫הנ״ל דיק ותראה(‬
‫ג( בנדון מזוזה שלא נכתכה כפרטוט כסוף השורה‬
‫אך נכתכה השורה שוה כאלו כשרטוט‬
‫נסתפק ככ׳ מה דינו ואם יש טעם להוסיף שרטוט אחר‬
‫הכתיכה‪ ,‬הנה כמקום דחסר שירטוט מעיקר הדין‬
‫נסתפק הגרעק״א כתשוכה סי׳ נו״ן וכחי׳ אם מהני‬
‫שרטוט אח״כ ונטה לאיסור מסוגית הש״ם מנחות ל״כ‬
‫וכ״כ כדע׳׳ק יו״ד סי׳ רע״א ס״ק ז׳‪ ,‬וכאם שרטוט‬
‫קודם כתיכה ככדיל דכר שאינו מתקיים אם כזה מהני‬
‫לעשות שרטוט של חרין כדינא אחר הכתיכה עיין‬
‫כתשוכת הגרעק׳׳א שם וכמקדש מעט יו״ד סי׳ רע״א‬
‫ס״ק ל׳׳ה‪.‬‬
‫ובנדון שאלתו הנה כדע״ק שט ד׳ל דמיעוט שיטות‬
‫אין מעככ השרטוט‪ ,‬וכמקדש מעט שם פקפק‬
‫ע״ז וה״ר דגם שיטה אחת מעככת‪ ,‬ומ״מ אם כל‬
‫השיטות משורטטות‪ ,‬רק כאחת הרוכ משורטט והמיעוט‬
 ‫?!פה‬ ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קמג‬
‫בברייתא דקאמר ושווין שאם ציין טליתו ועשה מזוזה‬
‫לפתחו דמיירי בקביעת מציצית בבגד והה״ד לענין‬
‫מזוזה‪ ,‬וכן מוכח מלשון דעשיית מזוזה בפתחו הגורם‬
‫חיוב מלאכה )והיינו כשא׳׳א רק לקבוע במסמרים‬
‫לפי המציאות(‪.‬‬
‫ומש״ב כ״ת דהו״ל אצל״ג לא ידעתי למה דודאי צל״ג‬
‫הוא לכל הפי׳ בצל״ג עיין שבת צ״ד‪ ,‬ומש׳׳כ‬
‫דמה שייך מזוזה לבית דיהי׳ בזה משום בונה לא ידעתי‬
‫מחשבתו בזה‪ ,‬דוכי משום בנין בית אנו מחייבים אותו‬
‫הלא משום בנין מזוזה על הבית אנו מחייבים‪ ,‬ויש בזה‬
‫בודאי גדר בנין בקובע מסמרים בבית אפי׳ שלא לצורך‬
‫הבית אלא לצורך איזה תשמיש‪ ,‬ועיין היטב שבת ק״ג‬
‫ע״א דבזעיה ברמצא דפחלא ושבקיה בגוויה‪ ,‬וע״ש‬
‫ברש״י דהיינו מסמר לתלות בה‪ ,‬ומיינו הן משום גדר‬
‫מכה בפטיש‪ ,‬והן משום גדר בונה‪ ,‬ועוד לי ראיות‬
‫בזה אלא לקצר אני צריך‪.‬‬
‫ולמעשה בשאלת כבודו הנה בדע״ק יו״ד סי׳ רפ׳׳ט‬
‫לענין מזוזה שנפלה ממקומה בשבת רצה‬
‫להתיר ע״י אמירה לעכו״ם שבות ועכ״פ בבנין עראי‬
‫דמזוזה ע׳׳י שבות דשבות או להתיר ע״י קטן בדרך‬
‫חינוך מצוה יעש׳׳ה‪ ,‬מכ״מ פשיטא לי׳ להגאון הק׳‬
‫דע׳׳ק דע״י עצמו בפשיטות אסור אך שלא ע״י‬
‫מסמרים‪ ,‬מ״מ מש״כ כדע״ק ע׳‪ v‬עכו״ם או ע״י קטן‬
‫כבר כתבתי בעניי בשו׳׳ת שבט הלוי יו״ד סי׳ קנ׳׳ת‬
‫אות ב׳ דמעיקר‪.‬כדעת הסוברים דאין יוצא בקביעות‬
‫מזוזה לא ע״י עכו׳׳ם ולא ע״י קטן דעיקר המצוה‬
‫בשעת קביעות ע״י מחויב בדבר‪.‬‬
‫ובס׳ שד״ח מעד מ׳ אות קט״ו מביא דברי הגאון‬
‫מהד׳י חזן בעל חקרי לב סי׳ קכ״ח שהתיר ליתן‬
‫מזוזה בליל שבת ויו״ט בקנה שהתקין מע״ש‪ ,‬ושוב‬
‫מייתי שם בשם ם׳ אחד בשמו באר מים חיים מוציצי‬
‫להתיר כה״ג בנפלה בשבת להחזירה למקומה‪.‬‬
‫וכעת בא לידי ם׳ מזוזת מלכים על קצושו׳׳ע ה׳ מזוזה‬
‫וראיתי שם דך ל״ב ע׳׳ב מדפי הספיר מביא‬
‫הוראת בעל חקרי לב הנ״ל וכ׳ עליו שאין עצתו נכונה‪,‬‬
‫וכן אסר להחזירה כשנפלה אפי׳ ביו״ט שני של גליות‪,‬‬
‫וכ׳ שם באות ט״ז טעמי השגותיו על הוראה הנ״ל‪,‬‬
‫דמש״ה אסור להחזירה דגזרינן קביעתה בחור שלה בלא‬
‫מסמרים אטו שמא יקבענו במסמרים‪ ,‬ואין בזה השגה‬
‫דמי יימר דגזרינן כה״ג‪ ,‬וע״כ לא מצינו אלא בגוונא‬
‫דאו״ח סי׳ שי״ג ס״ה וס׳ץ דגזרינן בשדרכו לתקוע‬
‫במסמרים‪ ,‬אבל בשנותן בקנה חלול השקוע כבר ואין‬
‫כאן הדוק כלל עכשיו‪ ,‬וכן בנותן בחפירת הפצים‪ ,‬מנ״ל‬
‫דגזרינן‪ ,‬ואין לדמות גזרות‪ ,‬ב׳ השיג הנ״ל דכיון שנתנה‬
‫ע״ד שתשאר המזוזה לעולם מיחזי הקביעות כבונה‬
‫ואסור דומיא מש״כ רש״י שבת ע״ג ובתום׳ דמבטל כלי‬
‫מהיכנו דאסור משום דמיחזי כבונה‪ ,‬וגם זה אין דמיון‬
‫דהתם משום דמיד שקבעה אסור לטלטלה ולהזתה בכל‬
‫השבת‪ ,‬וזה לא שייך במזוזה‪.‬‬
‫שבט‬
‫אינו בגדר קביעות‪ ,‬וכן משמעות השו׳׳ע שם ס״ד‪ ,‬ולא‬
‫די שיקבע הנרתיק במסמרים ויכול להסיר המזוזה‬
‫בקלות‪ ,‬אלא דבש״ך שם ס״ק ז׳ כ׳ בשם הב״ת חה‬
‫דוקא אם נתנו לזמן רב אבל אם נתנו שם לפי שעה‬
‫א״צ לקבוע במסמרים‪ ,‬פשטות דבריו גם אם נתנו לפי‬
‫שעה דרך תיוב גמור יוצא בלי קביעת מסמרים‪ ,‬א״כ‬
‫הא דיקבענה במסמרים אינו מצד עצם חיוב קביעות‬
‫מזוזה‪ ,‬דאל״כ מה בין קובע לזמן ארוך או קובע לשעה‪,‬‬
‫אלא מסמרים הוא כדי שיחזיק הקביעות זק רב ולא‬
‫יפול‪ ,‬וזה שייך רק'אם קובע לזמן ארוך‪ ,‬ובקובע לזק‬
‫יוצא מעיקר דין על מזוזת ביתך גם בלי מסמרים‪.‬‬
‫ונמשך הש״ך בזה אחרי דברי הב״ח שכן דעתו‬
‫מבואר שם דאין מסמרים מעכב בעצם מצות‬
‫מזוזה‪ ,‬ובגה׳׳ק שם ס׳׳ק יו״ד הוכיח מלשון הרמב״ם‬
‫והטור דהקביעות במסמרים מעכב‪ ,‬ודלא כתשובת‬
‫דרכי נועם חיו״ד סי' ט״ז שהביא בדעת קדושים שם‪.‬‬
‫מיהו לענ״ד אין הוכחה מדברי הרמב״ם והטור אלא‬
‫דצריך קביעות גמור‪ ,‬אבל שיוצרך קביעות במסמרים‬
‫דוקא‪ ,‬אין שום הוכחה‪ ,‬אדרבה ההיפך מוכח מלשון‬
‫הטור שם שכ׳ או יחפור בה חפירה ויקבענה בה וכו׳‬
‫דמוכח דבאיזה קביעות שיהי׳‪ ,‬וא״כ אם כבר הי׳‬
‫החפירה לפני זה והכנים רק את כתב המזוזה קיים‬
‫לכל הדעות דרך קביעת המזוזה‪ ,‬ושו״ר שכבר הרגיש‬
‫בזה בם׳ עה״ש שם‪ ,‬וכתבתי כ״ז לאפוקי ממה שכ׳‬
‫הגאון יעב״ן בשאילת יעב״ך ח״א סי׳ ל״ו‪ ,‬וז״ל שהרי‬
‫כולן )— מעקה — מזוזה( אי אפשר לקיימן בשבת‬
‫מזוזה הרי אמח שצריך למסמרה במסמרים עיין יו״ד‬
‫סי׳ רפ״ט עכ״ל‪ .‬ומוכח מדברי היעב״ך שם דדין‬
‫דאורייתא קאמר‪ .‬ודבריו הק׳ צ״ע חדא דלא הרגיש‬
‫בדברי הב״ח וש״ך דמדין תורה לא בעינן מסמור כלל‪,‬‬
‫וא״כ אכתי שפיר משכחת לה מה״ת קביעה מזוזה‬
‫בשבת‪ ,‬וגם אם נניח דהגאון יענ״ץ חולק על יסוד זה‬
‫וס״ל דצריך מסמרים מה״ת וכדעת הגה״ק שם‪ ,‬ולזה‬
‫נוטה הגאון מהרש״ם ח״ד סי׳ קל״ט‪ ,‬מ״מ ברור כנ״ל‬
‫דגם לשיטה זו אין מסמר גורם אלא קביעות של קבע‬
‫הגורם‪ ,‬דמש׳׳ה גם בקובע בחפירת הפצים נקרא‬
‫קביעות‪ ,‬והדברים פשוטים דאטו מסמרים בתורה‬
‫כתיב‪ ,‬וא״כ אכתי עכ״פ מה׳׳ת משכחת לה קביעות‬
‫מזוזה בשבת בהיתה חפירה זו לפני השבת‪ ,‬והכנים‬
‫בה המזוזה דפשיטא דאין בזה שם מלאכה דאורייתא‪,‬‬
‫וא״כ דברי היעב״ז בזה תמוהים‪ ,‬וחי׳ על הגאון‬
‫מהרש״ם שם שלא הרגיש בכ״ז‪.‬‬
‫וכ״ז מדין תורה‪ ,‬ולהלכה הנה כ״ת העיר מגמ׳ שבת‬
‫קל״א ע׳׳א ושוין וכר ומזוזה לפתחו שהוא חייב‬
‫ונתקשה כב׳ דמה חיוב יש בקביעות מזוזה‪ ,‬ואפילו‬
‫במסמרים מ״מ הוא מלשאצל״ג‪ ,‬ומזה ד׳ל דהגמ׳ איירי‬
‫בכתיבת המזוזה עצמה דהסוגיא אליבא דד׳א דמכשירין‬
‫דוחה שבת‪ .‬אמנם פשיטא דפשטות הגמ׳ דלא ככ׳׳ת‬
‫אלא מקביעות מזוזה בבית איירי דומיא דציצית דנזכר‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קמג‬
‫מברכים ע״פ מש״כ בתשובת תשב״ן ח״א סי׳ ק״מ‪,‬‬
‫ובתשובת שבט כלוי יו״ד סו״ס קע״ח כתבתי וא״כ‬
‫מה יענה לחלת חו״ל ולהרבה שיטות אינו טובל כלל‬
‫עיין ברז״ה ביצה ט׳ ‪ f y n‬וברא״ש שם‪ ,‬ובר׳ש פ״ד‬
‫וחלה ךמהריט״א פ״ו ובכורות ועוד‪ ,‬וא״כ בחלת חו״ל‬
‫גם כפקעת איסור ליכא וגם לא נתינה לכהן‪ ,‬ואעפ״כ‬
‫מברכים ופ״כ צריך לומר ומברך על עצם כהפרשה‬
‫דמקוישה עכ״פ לשמים שזה צורך כמצוה בזמן כזה‪.‬‬
‫בש״ך ס״ק ט׳‪ ,‬עיק בדבריו מש״כ מוין נתינה לכהן‬
‫בזה״ז‪ ,‬ומשמע מדבריו וסתימת השו׳׳ע‬
‫והפוסקים דגם חלת חו״ל נתנה לכהן בחנם ואינו מקבל‬
‫ומים מן השבט‪ ,‬ועיין בשבט כלוי יו״ו סי׳ קפ״א‬
‫כבאתי וברי כירושלמי דמאי פ״ג ה״ו ומשמע ותרומת‬
‫חו״ל נוטל ומים מן כשבט ולא גזרו וק נתינה ו‪T‬׳ש‬
‫מש״כ בביאור כירושלמי ודעתינו כעני׳ במסקנא דלכל‬
‫כדעות בחלת חו״ל כיתה תקנה גמורה גם בחו׳׳ל‬
‫)כרחוק( אפילו על כנתינה ואינו נוטל ומים מן כשבט‬
‫וכעין שכ׳ תום׳ קידושין ל״ו ע׳׳ב ו״ה כל מצוה יפ״ש‪.‬‬
‫בפ״ת ס׳׳ב אין לו שיעור‪ .‬עיין מש״כ בשם תשובת‬
‫נוב״ת יו״ו סי׳ ר׳א דאיכא ב׳ גורים בהפרשת‬
‫חלה ותרומה ועיין מש״כ בזה באורך בשבט כלוי יו״ו‬
‫סי׳ קע״ח‪ ,‬ובמש״כ שם בדברי כמלבי״ם פ׳ שלח שר׳ל‬
‫והמפריש חלה יותר מא׳ מכ״ו אינו מחויב ליתן בחנם‬
‫המותר ורק מקבל דמים מן השבט‪ ,‬ובענ״ו וחיתי‬
‫דבריו בראיות יע׳׳ש בכל כסי׳‪.‬‬
‫לסמוך‪ ,‬כי׳ עוד מקום להאריך בזה אבל מה אעשה‬
‫סימן שכ״ג‬
‫ברמ״א ס׳׳א ‪ :‬ואם חזרה ונתערבה בעיסה וכף‪ .‬עיין‬
‫פ״ת ס׳׳ק ב׳ מש״כ בשם שאילת יעב״ז ח״א‬
‫סי׳ קל״ה וח״ב סי׳ צ״ט ובאותה עיסה הורא לטיבליה‬
‫ממש והוא מירושלמי דמאי‪ ,‬וביסוד הובר הסכים ג״כ‬
‫ח״ם יו׳׳ו שי׳׳ט וכ׳׳ה בהגהותיו ירושלמי ומאי פ״ו‬
‫כ״א‪ ,‬איברא עיין שו״ת טוטו״ו ח״ג סי׳ קע״ט שחולק‬
‫על יסוד שחוזר לטבל‪ ,‬ועיק ג״כ בחזון איש ומאי םי׳‬
‫ט״ו ס״ק י׳ ולא ניחא לי׳ ג״כ בחי׳ כזה של חוזר‬
‫לטבלו יעש״ה‪.‬‬
‫ברמ״א ושלא במינה עו ס׳‪ ,‬עיין מה שרמז הגרעק״א‬
‫לכמנחת יעקב‪ ,‬וד׳ל ובכלל ל״ט ס״ק י׳‬
‫הוכיח כמנח״י מכאן ואפילו איסור ורבנן שאין לו‬
‫עיקר מכ״ת כחלת חו״ל מין בשא״מ יבש ביבש בס׳‬
‫שמא יבשלם ויתן טעם‪ ,‬ובכלל ע״ו ס״ק ב׳ הוכיח‬
‫כמנח״י מכאן וגם איסורים ששיעור בטולם למעלה‬
‫מם׳ כתרומה מ״מ אזלינן בתר טעמא לא בתר שמא‪,‬‬
‫והיינו מדכ׳ כטור כאן דככרות חטין ושעורין נקרא‬
‫שלא במינו לענין זה‪ ,‬וזה דלא כש״ך לעיל סי׳ צ״ח‬
‫יעש״ה‪.‬‬
‫בש״ך ס״ק יו״ו בא״ד וי״ל ומחלק בין תרומה לחלה‬
‫דבחלת חו״ל סגי שוה בשוה ולא בתרומת חו״ל‬
‫וכו׳‪ .‬קשה להבין כחלוק בין תרומת חו״ל לחלת חו״ל‬
‫שבט‬ ‫קפו‬
‫ג׳‪ ,‬השיג דכיון דים סוברים ואסור לככנס לביח שאין‬
‫בו מזוזה אף בשבת ויו״ט הוי כמתקן ואסור‬
‫בשבת ויו״ט כהפרשת תרו״מ וטבילת כלים‪ ,‬וגם בזה‬
‫אין השגה כיון ועיקר להלכה כופת הסוברים דמותר‬
‫ליכנס פכ״פ לבית שאין בו מזוזה‪ ,‬ועיין בשו״ח הנ״ל‪.‬‬
‫ומש׳׳כ בספר הנ״ל השגה ו׳ וה׳ ואפשר ואיסורא‬
‫ואורייתא איכא דרחמנא אחשבי לקביעותן‪,‬‬
‫וכן כיון שקבע הקנה מבעו״י ועיקר מזוזה חסר אפשר‬
‫כשנותן המזוזה בתוכה הוי כגמר מלאכה ואסור משוס‬
‫מכה בפטיש‪ ,‬הנה א״ל להשיב ב״ז שהם השגות בלי‬
‫מציאות בהלכה‪ ,‬ואין אחשבי׳ וקביעות כאן גורה‬
‫מלאכה‪ ,‬וכן נתינת קלף המזוזה בתוך הקנה שאינו‬
‫בגור מלאכה כלל‪.‬‬
‫עוד השיג שם מדברי היעב״ן הנ״ל דלא מצא מציאות‬
‫של קביעות מזוזה בשבת‪ ,‬כנה כבר כתבתי‬
‫למעלה ואין מדברי כגאון יעב״ן ראי׳ להחמיר כיון‬
‫וס״ל ובעינן מסמרים ווקא כנ״ל ובזה ודאי חיובא‬
‫איכא‪.‬‬
‫מ״מ בנדון ויק ומ״מ מחזירין חלק הטם ומכניסים‬
‫אותו למה שנשאר מחובר אולי נקרא זה לא‬
‫בגור רפוי וכזה יש מקום לגזרה דשו׳׳ע שי״ג שם‪.‬‬
‫ואולי יש בזה גם גור בנין עראי מדרבנן עכ״פ‪ ,‬אבל‬
‫להחזיר כקלף לבו לקנה שלה או לתוך חפירה כנ״ל‬
‫ואק כאן אלא חזרת קלף כמזוזה מאן דעביו בזה‬
‫כהוראת גאון עולם בעל חקרי לב ושו״ח יש לו על מה‬
‫כי בעל מלאכות מרובות אני‪.‬‬
‫כרני ווש״ת באהבה — מצפה לחסוי כ׳‬
‫סימן קמד‬
‫הערות וחידושים בהלכות חלה‬
‫סימן שכ״ב — שכ״ד‬
‫ע־‪ 8‬ת־ב םי' ק‪5‬״ז‬
‫ס״א‪ ,‬פו שישייר מקצת‪ ,‬במכריט״א כל׳ חלה ם״ק ח׳‬
‫מסופק אי בעינן שישייר עכ״פ שיפור כזית‬
‫יעש״ה‪.‬‬
‫ש׳׳ך סק״ח‪ ,‬אבל שאר כנאה מותר לזר‪ .‬ודעת‬
‫כרמב״ן במלחמות ריש פ״ג וסוכה ותרומה‬
‫טאמה אסורה בהנאה מלבד הנאת שרפה לכהן‪ ,‬וכ״כ‬
‫בשאג״א סי׳ צ״ז ועיין בביאור הגר׳א לקק סי׳ של״א‬
‫ס״ק מ׳ץ‪ ,‬ועיין ביזשובת שבט כלוי או״ח סי׳ קע״ג‬
‫ומה שכערותי משבת י״ז ע״ב וסופ׳׳ק דערלה יע״ש‪.‬‬
‫ברמ״א ס׳׳ה וי״א כיון שאין חלה נאכלת בזה״ז וכו׳‪.‬‬
‫בתשובת מורשת משה לכג״מ ר׳מ קלירם ז״ל‬
‫סי׳ מ׳׳ג נתקשה כשואל כיון ובזכ״ז אין מצוה בנתינה‬
‫והפרשת חלה רק לתיקון איסור א״כ איך מברכים על‬
‫כהפרשה‪ ,‬ופלפלו בשיטת הסוברים דגם על תקון איסור‬
 ‫קפז‬ ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קמד‬
‫ע׳׳י הצרוף‪ ,‬ומפריש א׳ מכ״ד מכל העיסה‪ ,‬וזה האחד‬
‫מכ״ד נועל שליש מכל מין ומין‪ ,‬וזה דלא כע״ז וש״ך‪,‬‬
‫איברא הע״ז הפרישה והש״ך דלית להו ‪ P‬ס״ל דלא‬
‫יתכן מה״ת חיוב ג׳ הפרשות משיעור ב׳ חלות ודוק‪.‬‬
‫ס״ו‪ ,‬קב חעים מצד זה וקב חעים מצד זה וכר או‬
‫קב של חלה אינם מצערפים‪ .‬משמננות כדברים‬
‫אפילו עיסה קיימת עדיין אפילו לא בא החלה עדיין‬
‫ליד כהן דאפשר עוד לשאול עליה ולהחזירו לעבלה מ״מ‬
‫אין מצערף‪ ,‬איברא בר״ש סירליאו פ״ד דחלה כ׳ דמיירי‬
‫שנאכל העיסה או בא החלק ליד ככן דאי אפשר לשאול‬
‫עוד‪ ,‬אבל אם אפשר לשאול עליו מצערף‪ ,‬ואין משמעות‬
‫הרמב״ם ושו׳׳ע כן‪ ,‬וצ״ע לדינא‪ ,‬ושו׳׳ר בתוס׳ רי״ד על‬
‫כירושלמי שם האריך מאד ליתן עעם ע׳׳ז מדוע לא‬
‫אמרינן באמת הואיל אי בעי מיתשל עלה‪ ,‬ועיין גם‬
‫מש״כ ה ת הג׳ מכרא״ס במאירי חלה פ״ד שם‪.‬‬
‫ס״ח‪ ,‬קב של תבואה חדשה וקב של ישנה אין מצערפץ‬
‫וכו׳‪ .‬מיהו נראה דוקא כה״ג שרק נושכין זה‬
‫לזה אבל בעושה עיסה ‪ p‬החדש והישן נראה בפשיעות‬
‫שמצערפין דלא גרע מב׳ מינים ממש‪ ,‬ובם׳ משנה‬
‫ראשונה פ״ד מ׳׳ד דחלה ר׳׳ל דגם ככ״ג אין מצערפין‪,‬‬
‫ואין דבריו נראין‪.‬‬
‫וגדר חדש וישן בחלה מבואר בירושלמי פ״רן דחלה‬
‫ה״ג דלענין חלה אפילו הביא פחות משליש לפני‬
‫ראש השנה אין נועלין ממנו על שהביא אחרי ר׳׳ה כיון‬
‫דגם תבואה פחות משליש חייבת בחלה כמבואר שם‪,‬‬
‫אלא דצ״ע רב דהרמב״ם פ״ז מבטרים השמיע לגמרי‬
‫הלכה זאת דדיני חדש וישן דחלה משונים מחדש וישן‬
‫דתרו׳׳מ‪ ,‬ושו״ר שכבר העירו בזה‪.‬‬
‫ואם הא דאין מפרישין מזה לזה הוא מה׳׳ת או רק‬
‫מדרבנן ראיתי בס׳ תורת הארך פ״ד מו״מ בזה‬
‫יעש״ה‪ ,‬והדעת נועה שהוא מה״ת‪.‬‬
‫בש׳׳ך ס׳׳ק ע״ז‪ ,‬בא״ד ולפי זה משמע דמכ׳׳מ צריך‬
‫להפריש על כל אחד ואחד מעיסה אחרת וכר‪.‬‬
‫לדעת הרמב׳ץ בהל׳ חלה היינו שיצרף לחדש עיסה‬
‫חדשה שיהי׳ שניהם יחדיו שיעור חלה וכיו׳׳ב לענין ישן‪,‬‬
‫ולדעת כר׳׳ש נראה דיפריש ממק״א אף דישאר כעיסה‬
‫שלפנינו כל חלק פחות מכשיעור וא״כ שוב בא חיוב‬
‫חלתן ע׳׳י צירוף אהדדי‪ ,‬ועיין במהריע״א הל׳ חלה‬
‫האריך בזה‪.‬‬
‫וברש״ש פ״ד דחלה רצה לחלוק על כל כראשונים‬
‫ולומר דמה״ת חדש וישן אינו מצערף כלל‬
‫וא״כ מכח גזירה פערו כאן לגמרי‪ ,‬ואין צריך כלל‬
‫להפריש ממק׳׳א‪ ,‬ודלא כע״ז וש״ך כאן‪ ,‬ואין בידינו‬
‫לחלוק על הקדמונים‪ ,‬והעעם שהקדמונים מיאנו בדרך‬
‫הרש״ש הוא ממש״כ מהריע׳׳א בה׳ חלה דמדקתני‬
‫וחכמים אוסרים‪ ,‬ולא קתני אין מצערפין‪ ,‬משמע‬
‫שבעיקר הצירוף מודים חכמים לר׳ ישמעאל שמצערפץ‬
‫ויש חיוב חלה‪ ,‬אלא שאסור לעשות פעולה זאת ליעול‬
‫‪ p‬האמצע‪ ,‬וז׳׳ב‪.‬‬
‫שבט‬
‫דשניהם שוים בדינם‪ ,‬ואדרבה חלח חו״ל חמור בחקנחו‬
‫שחקנוהו בכל מקום בחו״ל‪ ,‬ועבדו זכר שלא חשחכח‬
‫כמ״ש למעלה סי׳ שכ׳׳ב‪ ,‬וכן לענין נחינה לכהן כמש״כ‬
‫בעניי למננלה סו״ם שכ״ב‪.‬‬
‫בדג״מ ‪ :‬מסופק אי שייך חנ״נ בחלח חו׳> בס׳ יוסף‬
‫דעח להגאון שו״מ וכן בס׳ ביח דוד כאן‬
‫כ׳ בפשיעוח דלא שייך חענ׳׳נ‪.‬‬
‫סימן שכ״ד‬
‫ס״א‪ ,‬שמחזקח מ׳׳ג ביצים‪ ,‬עיין בפ״ח מש״כ בשם‬
‫הצל״ח פסחים קי״ו וחשובח ביח אפרים‬
‫דנתקענו כשיעורים וכמש׳׳כ ג״כ בתשובת ח׳׳ס או״ח‬
‫סי׳ קכ״ז‪ ,‬ודבר ה׳ אמת בפיו של הגאון אמרי אש‬
‫או״ח סי׳ ל״ג בזה‪ ,‬וכבר האריכו הרבה אחרונים‬
‫ועיין בם׳ שיעורי תורה להגרא׳׳ח נאה אריכות נאה‬
‫בזה‪ ,‬ועיין כי׳ בקונערס השיפורים בחזון איש חלק‬
‫או״ח‪.‬‬
‫ואם החמש רבעים מצומצמים ממש אם נחשב זה‬
‫כודאי או כספק‪ .‬הנה עיין בשע׳׳ת אף׳ח סי׳‬
‫תרמ״ח שכ׳ ששיעור מצומצם כביצה באתרוג נחשב‬
‫כספק דאין לברך עליו‪ ,‬ועיין ירושלמי חלה פ׳׳ק סוף‬
‫הלכה ב׳ אבל אם הי׳ כ׳ רבעים מצומצמין פעור מן‬
‫החלה לענין ספק דמוע‪ ,‬אמנם התם פי׳ הר׳׳ש משום‬
‫דאם דהשיעור רק מצמצם וחלק התרומה פעור א״כ‬
‫אין שיעור‪ ,‬והגאון מהר״ם אריק ז״ל בהגהות על תורה‬
‫על הירושלמי שם ר״ל מעעם הנ״ל דגם שיעור מצומצם‬
‫הוא ספיקא ובהתוסך עוד ספק דמוע הו״ל ס״ס‪,‬‬
‫ועיין שם שהאריך קצת בזה בנדון שיעורים המצומצמים‪,‬‬
‫ומה שהביא מחי׳ מכר״ל עירובין פ׳ בזה‪ .‬איברא עצם‬
‫פירושו בירושלמי הוא דחוק‪ ,‬ולמעשה אין נפ״מ בזכ״ז‬
‫דבלא׳׳ה אין אנו'בקיאים בדיוק השיעורים‪ ,‬וכל שיעור‬
‫מצומצם הוא עכ״פ מחמת חסרון ידיעה‪ ,‬לא מדין עצם‬
‫הצמצום‪.‬‬
‫ס׳׳ג‪ ,‬חמש רבעים הללו השאור הסובין והמורסין‬
‫מצערפין להשלים וכר אבל אם ריקד והפריש‬
‫מורסן וכו׳ אינו מצערף‪ .‬משמע דבסיפא דוקא מור ‪p‬‬
‫אינו מצערף אחר שנעל מתוכו אבל סובין י״ל דגם אם‬
‫החזיר חייב‪ ,‬וכזה ר״ל בחי׳ הרש״ש פ״ב דחלה‪ ,‬איביא‬
‫עיץ ש״ך ס״רן י״א מוכח דגם סובין כמורסן לדינא‬
‫ע״ לעיל ם״ יי דסיפא‪ ,‬ובתשובה הארכתי בדברי המאירי פסחים ל׳ץ‬
‫ע׳׳ב ובחלה שם דג״כ נחית לחלק בין סובין למורסן‬
‫אמנם מפרש סובין דר״ל הקמח השני שנשאר בנפה‬
‫כמעורב עם סובין‪ ,‬ויש לצדד בזה דבזה כו׳׳ע מודים‬
‫כאשר ביארתי בעניי שם‪.‬‬
‫ס״ד‪ ,‬וצריך להפריש מכל מין ומץ‪ .‬עיין ע״ז ס״ק ה׳‬
‫בא״ד מש״כ ותמיהני איך יפריש ג׳ חלות‪ ,‬עיין‬
‫נקה׳׳כ הסכים לעיקר סברת הע״ז‪ .‬איברא עיין בחי׳‬
‫הרש׳׳ש פ״ד דחלה כ׳ דודאי חייב לעשות ג׳ הפרשות‬
‫ואע׳׳ם שאין ג׳ שיעורים מ״מ כל מץ ומין לבדו נתחייב‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קמד‬ ‫שבט‬ ‫קפח‬
‫בט״ז שם — במש״כ דאיסור זרוח בזרוע בשלה בא‬ ‫ם״ט‪ ,‬העושה פיסה מחטים וכאוח אם יש בה נ‪1‬עם‬
‫רק אח״כ ואוסר למפרע‪ ,‬הנה משמעוה הש״ם‬ ‫דגן חייבס בחלה אע״פ שרובה אורז וכו׳‪ .‬עיין‬
‫והראשונים דאין זה איסור למפרע דודאי נהינה לכהן‬ ‫גליון מהרש״א מש״כ דלענין ברכה עליו סליא ברובא‬
‫מהחלה רק אח״כ אבל איסור זרוח חל גם לפני הבישול‬ ‫ולא בטעם‪ ,‬איברא דאין הדברים פשוטים כ״כ‪ ,‬בפרט‬
‫וכבר ראיחי למי שהעיר בזה‪.‬‬ ‫לשיטס הרמב״ן דטעם דהכא חייבס בחלה משום‬
‫דמיגרר גריר א״כ נעשה כחטים ממש‪ ,‬ועיין אריכוס‬
‫בזה בפוסקים או״ח סי׳ ר׳׳ח ס״ט ובשערי חשובה שם‬
‫סימן קמה‬ ‫בשם חשובה ביח אפרים שם סי׳ י״ג‪ ,‬ועיין מש״כ בס'‬
‫מגן גבורים שם‪.‬‬
‫הערות וחידושים בהלכות חלה‬ ‫ם״י‪ ,‬נחן שאור מעיסה חטים להוך עיסח אורז אם‬
‫סימן שכ״ה — שכ״ז‬ ‫יש בה טעם דגן חייבה בחלה‪ .‬עיין הי׳ בשו״ח‬
‫ע״ע ח״ב סי׳ קע״ז‬ ‫שבט הלוי או״ח סי׳ קנ״ה בארחי באורך אם הא‬
‫בש״ך ס״ק ג׳ לענין מקצהו בהו־ הכלי ומקצהו‬ ‫דחייבח בחלה היינו לפי כולו כמו עושה עיסה מחטים‬
‫למעלה מן הכלי — מסיים — דהב״ח חולק‬ ‫ואורז‪ ,‬וגם אם יש לו פרנסה ממק״א מכ״מ מפריש לפי‬
‫בדבר‪ .‬ממסקנה הש״ך יראה כדעה הב״ח דלענין ברכה‬ ‫כולו‪ ,‬או דדומה לסי״א דאם יש לו אפשרוח להפריש‬
‫לא יברך אלא א״כ הכל חוך הכלי כמשמעוח לשון הטור‬ ‫ממק״א דמפריש רק לפי חשבון‪ ,‬וכחבחי שם דדעח‬
‫עיין ט״ז ס״ק ב׳‪ .‬ולענין חיוב הפרשה אפילו אם כל‬ ‫הרמב״ם יראה דחייב לעולם לפי כולו‪ ,‬אמנם דננח‬
‫הככר למעלה מהכלי שיש לו עליו חוך צריך להפריש‬ ‫הרשב״א והאו״ז והחשב״ן ומהרש׳׳ס יראה דהו״ל רק‬
‫מספק שיטח הסמ״ג דאויר כלי ככלי יע״ש‪ .‬ועיין‬ ‫כהאי דסי״א וע׳׳ש מסקנה ההלכה‪.‬‬
‫בביאור הגר״א ס״ק ז׳‪.‬‬
‫בט״ז ס״ק ט״ו — בחשובה מהרי״ל סי׳ מ״ח בא״ד‬
‫ש״ך ס״ק ו׳ — בא״ד דחפי׳ נגיעה לא בעי‪ .‬צ״ע‬
‫וחו גבי חלח חו״ל קיי״ל כשמואל דאמר הולך‬
‫דאם אין נגיעה א״כ במה נחחייבה עיסה שאין‬
‫ואח״כ מפריש אלמא דאמרינן ברירה‪ — ,‬עיין פ״ה‬
‫בה כשיעור‪ .‬ושו״ר בם׳ ביח דוד להגר״ד כץ כאן שעמד‬
‫ס״ק ד רמז לחשובה רב משולם והיא מחשובח הח״נ‬
‫בזה יעי״ש‪.‬‬
‫דאיך שייך ברירה בדבר שלא חשב עליו בחחילה‪ ,‬וכן‬
‫שאר מחברים נחקשו בזה‪ ,‬ובם׳ הורח הארך כ׳ מם׳‬
‫סימן שכ״ו‬
‫חלח לחם דהיא מהקנח בי״ד כאילו חשב הוא בחחילה‪.‬‬
‫ם״א — ואם אינם נדבקים והם בסל אחד וכר‪:‬‬
‫וכזה כ׳ מרן החזון איש ה׳ חלה‪.‬‬
‫עיין ביאור הגר״א ס״ק ג׳ ובמש׳׳כ בשיטה הוס׳‬
‫פסחים מ״ח ע״ב‪ .‬ור׳׳ל דהחום׳ כחבו דלא גרסינן אף‬ ‫ובמק״א כחבחי ע״פ מש״כ הט׳׳ז או״ח סי׳ תנ״ז דכל‬
‫הרודה דר׳׳א ס״ל דוקא סל מצרף‪ .‬ולרמב״ם גרסינן אף‪.‬‬ ‫»י׳ לקט!םיי קמ‪-‬ח חלח חו״ל ע״כ חשב בחחילה להפריש דאל״כ‬
‫ופליגי אמוראי בפסחים שם אם דוקא בעיסה בעינן‬ ‫לא היה מהני לכחחילה מדין הפרשה שלא מן המוקך‬
‫נשיכה או אף נשיכה אפוי‪ ,‬ולר׳ חנינא לא בעינן כלל‬ ‫להסוברים כן גם בחו״ל‪ .‬ואע״פ שרק חשב במחשבה‬
‫נשיכה‪ ,‬ומ״מ דוקא נשיכה לא בעינן אבל נגיעה בעינן‬ ‫ולא דיבר ולא עשה מעשה הפרשה עד לבסוך‪ ,‬הנה‬
‫אף בסל‪ .‬ודרך זה דבעינן עכ״פ נגיעה החזיק הגר׳׳א‬ ‫לרש״י קידושין מ״א ע״ב מהני הפרשה במחשבה לבד‬
‫להלכה‪ ,‬ועיין בט״ז או״ח סי׳ חנ״ז ס״א בזה‪ ,‬והחק‬ ‫אפילו בטבל דאורייחא‪ .‬ואע״פ שהחום׳ והראשונים‬
‫יעקב ומ״ב שם ס׳*ל ג״כ כהגר״א כאן‪ .‬וע״ש בשער‬ ‫חולקים ע״ז‪ — ,‬עיין רשב״א קידושין שם ובחום׳‬
‫הציון )במ׳׳ב( אוח ט׳‪.‬‬ ‫חולין ף ע׳׳ב וסופ״ג דגיטין מכ״מ בהרומח וחנה חו״ל‬
‫ש״ך ס״ק ד ‪ :‬ב!י‪1‬״ד וכיון דהמצוה חלה עליו להפריש‬ ‫לכ״ע מהני מחשבה‪ .‬והוא ק״ו מדמאי שס חום׳ חולין‬
‫חלה ושוב פטורה כל העיסה האיך נחיר‬ ‫׳ו שם דמהני מחשבה דהא דמאי חמיר בהפרשחו‬
‫לכחחילה למכור וכו׳‪ :‬לכאורה כיון דמיירי בכל אופן‬ ‫מחרומח חו״ל דבדמאי לא מהני הולך ואוכל‪ .‬משא״כ‬
‫גם אם אין הנחחום אוכל מזה ואינו עושה רק למכור‬ ‫הרומח חו״ל ועוד לכמה דברים‪ ,‬ואי משום דחסר‬
‫)בכשיעור( א״כ לא חל עליו המצוה כלל‪ ,‬איברא דעח‬ ‫קביעוח מקום בצפונו או בדרומו הנה זה יש להמהיק‬
‫הט״ז יו״ד סי׳ א׳ ס״ק י״ז דאף דאינו אוכל חל חיוב‬ ‫ע״פ מש״כ הריטב״א קידושין כ״ו דלמ״ד דאיח לי׳‬
‫הפרשה — אמנם כבר השיג עליו הגרעק״א שם‪.‬‬ ‫ברירה לא בעינן קביעוח מקום וא״כ כשיפריש אח״כ‬
‫וברש״י גיטין מ״ז ע״ב כ׳ דאינו חייב בהפרשה רק‬ ‫מהני ההפרשה למפרע משעה שחישב‪ .‬קצרחי כאן‬
‫באוכל או במוכר דמשחרשי ליה‪ .‬וכ״ה בחולין קל׳׳א‬ ‫ובמק״א הארכחי בזה‪ — .‬ומ״מ דברינו מספיקים‬
‫ע׳׳א ע״ש‪ ,‬וא״כ הכא האיסור משום מוכר דמשחרשי‬ ‫להסביר רק סברה המהרי״ל לענין ברירה בחו״ל‪ .‬אבל‬
‫ליה איברא דאין לשון הב״ח משמע כן‪ .‬מכ״מ הדין דין‬ ‫מש״כ מהרי״ל בנדון שלו קשה להסביר בזה כיון דבזה‬
‫אמח דהמכירה גורם חיוב המצוה‪ .‬ובגוף דברי רש״י‬ ‫לא נחן דעהו להפריש כלל‪.‬‬
 ‫קפט‬ ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קמה‬ ‫שבט‬
‫היא גמר עשיית כמצוה‪ .‬ושפיר נקרא בשעת נתינת מים‬ ‫גגיטק שם דמוכר חייג דמשמע מכ״ח ראיחי גספרים‬
‫עובר לעשיית; כנלע״ד‪.‬‬ ‫אריכוח גזה‪.‬‬
‫שם בס״א דבריו קיימי;‪ :‬עיי; בביאור כגר״א ס׳׳ק‬ ‫ש״ך ם״ק כ׳‪ :‬גא״ד אגל אם אין דעחו לחלק בצק‬
‫י״א דאף דמדברי התום׳ נזיר י״ב ע״א משמע‬ ‫אע״פ שדעחו לחלק אחר אפי׳ חייבח ‪ :‬עיי; גם׳‬
‫דדוקא מעיסה מגולגלת יכולה להפריש על קמח —‬ ‫חורח סאיז סוס״ד די״ל דגעיסכ דאי; כחיוג גא‬
‫לדינא אי; חילוק דגם מקמח לקמח יכול להפריש מכ״ט‬ ‫גשעח לישכ רק אחרי כאפי׳ ע׳׳י צרוף סל י״ל דגנכ״ג‬
‫דכ׳ כתום׳ וכ״כ בחת״ם אכ״ע ח׳׳א סי״א בשם‬ ‫געושכ ע״מ לחלק אפי׳ אחרי אפיכ פטור‪ .‬וי״ל גזם‬
‫הרא״מ בס׳ יראים‪ .‬איברא כחת״ם עצמו כ׳ דשיטת‬ ‫ועיי; גפ״ח סוס״ק ג׳ גשם גיח אפרים‪.‬‬
‫כשו׳׳ע איירי דוקא קמח על עיסה או עיסה על קמח‬ ‫ברמ״א ס״ג ודוקא שערג; שלא מדעח; ונו׳‪ :‬עיי;‬
‫דומיא דתלוש על כמחובר בקידושי; ם״ב יעש׳׳ה —‬ ‫בביאור כגר״א גמש״כ גשיטח כראג״ד דס״ל‬
‫ומש׳׳כ הח׳׳ם שם דלהרא׳׳מ כיתה לו גירסא אחרת‬ ‫דאשכ אחח שעשחכ לחלק חייגח כוא דעח יחיד נגד‬
‫בקידושי; שם לדעת כגר׳׳א כא; אי; זה מוכרח ודו״ק‪.‬‬ ‫כל כפוסקים‪ .‬איגרא אני מצאחי במאירי פ׳׳ק דחלכ‬
‫ס״ב אימתי מפרישי; חלה וכו׳ והוא שלא ישאר שם‬ ‫פסק להדיא ככראג״ד יעי״ש‪.‬‬
‫בעריבה קמח שלא נתערב במים שיעור עומר‪:‬‬ ‫ובעיקר כחמיכ של כגד׳א על כרמ׳׳א דחילוק זכ‬
‫עיי; ש״ך ם״ק ג׳ דד׳ל דגם במה שנתערב במים‬ ‫של כרמ׳׳א כוא ע״פ שיטח ר׳ל בירושלמי‬
‫בתחילה יהיה בו שיעור חלה‪ .‬ועיי; מכריט׳׳א כ׳ חלה‬ ‫ואנ; קי״ל כר יוחנ;‪ .‬עיי; מש״כ בעניי בחשובה שגט‬
‫במה שביאר בשיטת כרשב״א דאפילו פחות משיעור כ׳‬ ‫כלוי יו״ד סי׳ קע״ט אוח ר כ׳ וע׳׳ש בישוב לשו;‬
‫רבעים קמח שנתערב במים גורם לחלות כחלה‪.‬‬ ‫כלבוש בכלנכ שלפנינו‪.‬‬
‫ואולי להחמיר צריך לחשוש כ; דחל עליו קדושת חלה‬ ‫ס״ב — אגל כעושכ עיסכ לחלקכ בבצק פטויע‪,‬‬
‫ולהפריש עוד פעם‪ .‬ובעיקר כדבר מה שנו״נ‬ ‫ועיק גפח״ש סוס״ק ג׳ מש״כ גשם שו״ח גיח‬
‫שם מהריט״א אם משעת נתינת מים נקרא כמו כפרשת‬ ‫אפרים לישג כמנכג דדוקא אם דעתו לחלק גאופ; שלא‬
‫תרומה בשבלים דחל מיד או לא עיי; היטב בריטבא‬ ‫יגואו אח״כ לידי צירוף לעולם וכו׳ — לדעת כגית‬
‫קידושי; מ״ו ע״ב בשיטת תום׳ והרמב״; בזה‪ .‬וע׳׳ע‬ ‫אפרים דווקא גככ״ג דיגא ענ״פ אח״כ לידי צירוף סל‬
‫במהריט״א שם ס׳׳ק ט׳ מש״כ בענינים אלה‪.‬‬ ‫דאי; כחלוקה עומדת לכתקיים אגל כשעושי; עיסה‬
‫ע״מ לחלק לעצמ; עיסות קטנות ונאפות אחת אחת‬
‫גאופ; שאפילו בתנור אי; צירוף לשיעור וגם אי;‬
‫מקפידי; לצרפ; אח״כ בסל א״כ א״א להפריש חלה‬
‫סימן קמו‬ ‫בברככ דנקרא ע״מ לחלוק‪ .‬וכמדומני שאי; נזהרי; בזה‬
‫ומפרישים בברכה גם בככ״ג א״כ מנהגינו כדעת‬
‫הערות וחידושים בהלכות חלה סימן שכ״ח‬ ‫כגר׳א כא; ס״ק ז׳ דפסק שדווקא ע״מ לחלק לאחרם‬
‫ע״ע ח״ב סי׳ קע״ז‬
‫פטור ואיתו מירושלמי ריש פ״ד דחלכ וכמשמעות לשו;‬
‫ס״א‪ .‬בשעה שיפריש חלה יברך וכו׳ ‪ :‬הנה ז״ל כרמב״;‬ ‫כש״ס שם‪.‬‬
‫סוף ה׳ חלה וכד בעי למשקל חלה מאגנא‬
‫מגעי לאקדומי ואפרושיה והוא מברך אשר קדשנו‬ ‫סימן שכ״ז‬
‫במצותיו וצונו להפריש חלה‪ .‬וכדר לימא תכוי חלה‪,‬‬ ‫ס״א — ואומר כשתעשה עיסה יחול עליה שם חלה‬
‫ואר״י א״ש כל כמצוות מברך עליכם עובר לעשיית;‬ ‫דגריו קיימי;‪ :‬ולעני; גרנה אינו מבואר ככ״ג‬
‫)פסחים ז׳ ע״ב( ותניא בתוספתא היה מהלך להפריש‬ ‫מתי לברך דבשעת כפרשת קמח אינו יכול לגרך כמש״כ‬
‫תרו״מ אומר ברוך אקב״ו להפריש תרו״מ מאימתי‬ ‫בם׳ בית דוד דכו״ל כעובר דעובר ועוד כיו; שכתבו‬
‫מגרך עליהם משכפריש;‪ .‬תניא אידך כיה מהלך‬ ‫כראשונים דאפשר עוד לשנות ויכול לעשותו חלה על‬
‫להפריש וכו׳ מברך משכפריש;‪ ,‬הפריש; אם עתיד‬ ‫מקום אחר א״כ כאי שעתא עדיי; אי אפשר לברך‬
‫לקרות לכם שם אי; להם קדושה עד שיקרא לכם שם‪.‬‬ ‫על כפרשה זאת‪ .‬ומצדד בעל בית דוד לברך לאחר‬
‫ואם אק עתיד לקחת לכם שם כיו; שהפריש; נתקדשו‪,‬‬ ‫שתעשה עיסה אע״פ שכוי אחר עשיית; מ״מ כיכא‬
‫כילכך אם אי; עתיד לקרות לכם שם מברך קודם‬ ‫דאי אפשר שאני כמבואר יו״ד סי׳ י״ט לעני; ברכת‬
‫צ‪1‬יפריש; כדי שיברך עובר לעשיית; ע״כ ברמב״;‪.‬‬ ‫שחיטה‪.‬‬
‫ודברי כרמב״; הם בחלקם בתוספתא דברכות פ״ו‬ ‫ובעניותי יראה דיש מקום לברך אחרי נתינת מים‬
‫כי״ט — ובחלקם תוספתא תרומות פ״ג כ״ב‪.‬‬ ‫קודם שתעשה עיסה דכא כתנאי כא; על‬
‫ובתוספתא דברכות הגי׳ שלפנינו משכפריש;‪ .‬וכ״ה הגי׳‬ ‫חלות קדושת חלה חל רק אחר שתעשה עיסה וא״כ‬
‫בתום׳ דתרומות משהפריש;‪ .‬ומשמע לכרמב״; דדינא‬ ‫בנתינת מים יברך כיו; דאז יש כבר זיקת כפרשה נק‬
‫קאמר דוקא אחר כפרשה קודם קחאת שם דלא יהא‬ ‫כדי;‪ .‬וכמעבר מנתינת מים לעשותה עיסה פעולה זו‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קמו‬
‫ולשון השו״ע בשעה שיפריש היינו קודם ככפרשה‬
‫דהוא לשון כרמב״ם כנ״ל‪ ,‬ומנקגינו שלוקחים‬
‫קודם כברכה חתיכת כחלה ואח׳׳כ מברכים כנראה‬
‫הוא ע״פ שיטת כרמב״ן כנזכרת‪ .‬והרבה הי׳ מקום‬
‫להאריך בכ״ז אך אין כאן מקומו‪ .‬ועיין מש״כ בם׳ בית‬
‫דוד כאן‪ .‬וכנל׳׳ד כתבתי‪ .‬ועיין בהגהות כג׳ מכר״א‬
‫סופר במאירי חלה שם שהעיר לנכון מדברי רש״י‬
‫פסחים מ״ח ע׳׳ב שנראה מדבריו שמברך אחרי ככפרשה‬
‫וגם אחרי קריאת שם‪, .‬ע״ע ח־וז ם״‪Dp‬־‪B‬‬
‫ם״ג — אין מפרישין חלה בלא רשות בעל כעיסה ‪:‬‬
‫מצאתי באו״ז סו״ם רכ״ה שכ׳ וז״ל וחוששני לומר‬
‫שלכתחילה לא משוי שליח )כבעל( להפריש חלה הואיל‬
‫ומצות אשתו היא ע״כ — וד׳ל אע״פ שהוא בעל‬
‫כעיסה מצד דין ממון מ״מ זטת ככפרשה על כאשה‬
‫רמיא‪ ,‬והוא חידוש‪.‬‬
‫ברמ׳׳א — מיהו אם ידעינן דזכות הוא לבעל כעיסה‬
‫וכו׳ ‪ :‬מבואר מרמ׳׳א וע׳׳ז כאן ע״פ תשובת‬
‫תכ״ד דגם לענין הפרשה שלא מדעת בעלים מכני זכות‪.‬‬
‫ולא צריך שליח מדעת בעלים ממש‪ ,‬ובקצכ״ח סי׳ רמ״ג‬
‫אשר רמז כאן הגרע״א חולק ע״ז ע״פ דברי התום׳‬
‫נדרים ל״ו ע״ב וברשב׳׳א שם דבתרומה וחלה בעינן‬
‫דעת בעלים ולא מהני דין זכין שלא בפניו‪.‬‬
‫ועיין בחי׳ כמאירי פסחים ז׳ ע״ב מוכח נמי מדבריו‬
‫דדין תרומה משונה מככ״ת לענין זה דבעינן‬
‫שליחות מדעת דוקא‪ .‬משא׳׳כ בכ״מ אפילו בקיום‬
‫המצוה כהדלקת נר חנוכה וכדומה אף דבעינן שליחות‬
‫מ״מ מכני שליחות גם שלא מדעת‪ .‬ועיין ג״כ במאירי‬
‫נדרים שם נקט ג״כ הכי‪ .‬ועיין מש״כ בעניי בשו׳׳ת‬
‫שבט כלוי ח״ג סי׳ פ״ה‪.‬‬
‫ם״ג — כ׳ כמחבר ומיהו אם נתן רשות לאחר‬
‫להפריש אפילו בעודו קמח מועיל וכר — עיין‬
‫היטיב שו״ת חת״ם אה׳׳ע ח״א סי׳ י״א ובגליון כחת״ם‬
‫נזיר י״ב ובביאור הגר״א לעיל סי׳ שכ״ז ס״ק א׳‪.‬‬
‫סימן ?!מז‬
‫הערות וחידושים בהלכות חלה‬
‫סימן שכ״ט — ש״ל‬
‫ם״ג‪ ,‬עיסה שבלילתה עבה וכף‪ .‬היא פלוגתת הד׳ת‬
‫עם הר״ש והרמב״ן ופסק ככד׳ש ורמבן דגם‬
‫בבלילתה עבה אם דעתו לעשות סופגני! פטור‪ ,‬ומ״מ‬
‫בגלגלה ע״ד סופגנין ונמלך לעשותה לחם חייב ע״פ‬
‫משנתנו פ״ק דחלה‪ ,‬וברמב״ן כ׳ חלה כקשה בתחלתה‬
‫סופגנק וסופה עיסה מ׳׳ט דחייב דמ״ש מעיסת הקדש‬
‫בשעת גלגל ופדאה אח״כ דפטורה דבשעת חובתה‬
‫היתה פטורה דהיינו בשעת גלגול ה״נ בשעת חובתה‬
‫דהיינו גלגולה‪ ,‬גלגול סופגנין‪ ,‬ותי׳ כרמב״ן התם‬
‫שבט‬ ‫לןצ‬
‫עובר דעובר דלפני כהפרשה מפסיקץ ב׳ פעולות כפרפה‬
‫וקריאת שם‪ ,‬וחתני ככגכ״ל רא״י הלוי איצקוגיץ‬
‫לאוי״ט כעיר אותי מדברי כמאירי פ״ב דחלה שכתב‬
‫דלכתחילה מברך ואח׳׳כ מפריש גם שקורא עוד שם‬
‫אח״כ‪ ,‬ומשמע שם דהוא גורס בתוספתא דתרומות‬
‫מאימתי מברך משעה שיפריש וכר דר״ל קודם כפרשה‪.‬‬
‫ופלוגתת כרמב״ן וכמאירי דלכרמב״ן היכא דקורא‬
‫שם בלחוד ומפריש בלחוד דינא הוא דיברך‬
‫דוקא אחרי כהפרשה ולדעת כמאירי כחידוש הוא‬
‫דיכול לברך גם אחרי כפרשה משום דעדיין קריאת שם‬
‫לפניו‪ .‬אבל לעולם דינא הוא דיברך קודם מעשה‬
‫ההפרשה‪ ,‬ולכמאירי לא נקרא זו עובר דעובר דהפרשה‬
‫תחילת המצוה וראוי לברך עליה ועכ״פ לכלול אותה‬
‫בברכתו‪.‬‬
‫וברמב״ם פ״ב מתרומות כט״ז כל המפריש תרומה‬
‫וכו׳ משמע להדיא דלעולם מברך קודם‬
‫שיפריש‪ .‬וראיתי בם׳ צפנת פענח פ״ב כי״ג מתרומות‬
‫כ׳ דמ׳׳ד בתוספתא פ״ו דברכות שם דמברך משהפרישן‬
‫דר״ל אחרי כהפרשה קודם קריאת שם‪ .‬מחמת דצריך‬
‫עובר לעשייתן‪ ,‬ואף דכ׳ כרמב״ם דמברך קודם הפרשתן‬
‫זה יהי׳ תולה דאם הקדושה של תרומה כבר בעודה‬
‫טבל אז תיכף משיפריש כבר חלה עליו כקדושה‪ .‬ואם‬
‫נימא דקדושת תרומה באה רק אח״כ אז צריך קריאת‬
‫שם לקדושה ע״כ — כנראה דר׳׳ל וכיון דכרמב״ם‬
‫בה׳ בכורים פ׳׳ה הי״א לא הזכיר קריאת שם רק‬
‫הפרשה א״כ ס״ל הפרשות מקדשתו‪ ,‬משא״כ להראב״ד‬
‫בהשגות בה׳ בכורים שהזכיר שצריך לקרא גם שם א״כ‬
‫לא ס״ל הפרשתו מקדשתו‪ ,‬ולדידי׳ צריך לברך אחרי‬
‫הפרשה לפני קריאת שם )ועיק בכ״מ בה׳ בכורים‬
‫כנראה מפרש מחלוקתן שם בענין אחר(‪.‬‬
‫ולפי מש״כ בענין בשם כמאירי אין זה מוכרח די״ל‬
‫דגם כרמב״ם ס״ל דאין כפרשה מקדש ממש‬
‫עד קריאת שם‪ ,‬ומ״מ שייך לברך לפני כפרשה ע׳׳פ‬
‫מש״כ בעניי דעכ׳׳פ כפרשה תחלת כמצוה ממש‪.‬‬
‫ועצם הדבר אם הפרשה מקדשת או לא היא מחלוקת‬
‫כתנאים בתוספתא דמעשר שני פ״ד כט״ז‬
‫הפריש תרומה וכר ולא קרא לכם שם ר יוסי אומר‬
‫נתקדשו‪ ,‬ד יהודה אומר לא נתקדשו‪ ,‬ד׳מ אומר אם‬
‫עתיד לקרות לכם שם אין בכם קדושה עד שיקרא‬
‫לכם שם‪ .‬אם אק עתיד לקרות להן שם כיון שהפרישן‬
‫נתקדשו‪ .‬ולפום ריכטא מחלוקתן דלד יהודה קריאת‬
‫שם מעכב ובלעדה אק קדושה על ככפרשה‪ .‬ולד יוסי‬
‫הפרשתן מקדשתן בין יקרא שם אח״כ בין לא‪ .‬ולד׳מ‬
‫ביסוד הענין מודה לד יוסי דאין קריאת ‪:‬שם מעכב‬
‫הקדושה ויכול להתקדש בהפרשה‪ .‬מ״מ אם דעתו לקרא‬
‫שם כ״ז כתנאי בהפרשה שלא תעשה פעולת קדושה‪.‬‬
‫ומצינו כיו״ב כרבה בש׳׳ם‪ ,‬והלכה כנראה מדברי‪.‬‬
‫הרמב״ן וכמאירי דס״ל כד׳מ ע״פ תוספתא דתרומות‬
‫הנ׳׳ל )אלא שחלקו לענין ברכה(‪.‬‬
 ‫קצא‬ ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קמז‬ ‫שבט‬
‫ס״ט‪ ,‬עיסת כלבים וכר הא לא׳׳ה חייבת‪ .‬ברמב״ן‬ ‫)בהקדש( מחוסר מעשה הכא במחשגה געלמר( ומעשה‬
‫כ׳ חלה כ׳ העעס שמא ימלוך לחלק גרועים‬ ‫שבסוף מוציא מידי מחשבה פ״כ‪ .‬ובס׳ שו׳׳ת אגגי סר‬
‫אי נמי דאתי לאחלופי בלחם דעלמא ומשתכח תורת‬ ‫יו״ד סי׳ תי״ח העתיק סתם דאינו מחוסר מעשה אלא‬
‫חלה מישראל‪ ,‬כנה בזה אין שום סברא לחלק בין חלת‬ ‫מחשבה‪ ,‬וזה גרס םנםתבך הרבה בדברי הרמב״ן‪ ,‬אבל‬
‫א״י לחלת חו״ל דגזרת חז״ל הוא ולא חלקו בגזרתם‬ ‫פי׳ הרמב״ן פשוע דכיון דלהרמב׳׳ן אין שעת גלגול לבד‬
‫ע״כ צל״ע מש״כ בפת״ש כאן לחנק בין חלת א״'‬ ‫קובע החיוב‪ ,‬דנהי ודאי דגלגול הוא שעת חיוב מ״מ‬
‫לחלת חו״ל‪.‬‬ ‫מעשה אפיית תנור דרך לחס הוא תנאי לדידי׳ בחיוב‬
‫של גלגול דהא לכן תחלתה עיסה ע״מ לעשות סופגנין‬
‫פעור )דלא כר׳׳ת( משום דלחם בעינן‪ ,‬וא״כ ה״ה‬
‫בעושה עיסת לחם דהיינו בלילתה עבה אלא דחשב ע״מ‬
‫סימן קמח‬ ‫סופגנין והסר התנאי של לחם בשעת אפיה ושוב נמלך‬
‫ועשה במציאות מעשה תנור של לחם מעשה מוציא‬
‫בדין חלת חו״ל ביו״ד סי׳ שכ׳׳ג׳ ושכ׳׳ד —‬
‫ומבעל מחשבה של סופגנין ונתקיים עיסה עבה של‬
‫וביסוד התקנה שהתירו לאכול לפני הפרשה‪,‬‬
‫לחם‪.‬‬
‫ואם יש איסור טבל בחלת חו״ל‪ ,‬ובשמעתא‬
‫משא״ב הקדש אין מעשה של אח״כ מבעל מעשה‬
‫דביצה ט׳ ע׳׳א בזה‪.‬‬
‫כקדש‪ ,‬ומה זה דמיון לעושה עיסה ע״מ‬
‫לחלק וחלקה באמת וא״כ נתקיים מחשבתו מחשבה‬
‫לענין חלת חו״ל עיין כי׳ שמעתק דביצה ם׳ ע״א‬
‫כראשונה ופעור‪ ,‬ואין מה שמוסיף אח״כ יכול לגרום‬
‫ובכורות כ״ז‪ ,‬ועיין בביצה ברי״ף וברז״ה‪,‬‬
‫חיוב חדש וכמבואר סי׳ שכ״ו ס״ד ע״פ כירושלמי‪,‬‬
‫ואבאר תחלה יסוד התקנה בחלת חו״ל אע״פ שיש מזה‬
‫ועכ״פ זה מה שמעשה תנור יכול לחייב ולבעל מחשבת‬
‫בחבורי כאחרונים‪ .‬כנה בחלת חו״ל דאמר שמואל חלת‬
‫סופגנין הוא הדין מדיני חלה וכמו תנאי בגלגול כנ״ל‪,‬‬
‫חו״ל כולך ואוכל ואח״כ מפריש יש ספק עצום אם יש‬
‫וא״כ אין לו דמיון לפלוגתת כראשונים בכתובות נ״ע‬
‫כאן גם איסור עבל או רק מצות כפרשה לבד כיון‬
‫שהביא כגאון אבני נזר שם‪ ,‬וע״ש שהוליד כגאון‬
‫שהתירו לו לאכול קודם הפרשתה‪ ,‬ולשונות רבותינו‬
‫מפלפולו דדוקא תחלתו עיסה רכה דהיינו סופגנין ממש‬
‫כראשונים וגדולי כאחרונים מתחלפים בזה‪ ,‬דבכפתור‬
‫ע״מ סופגנין וסופה עיסה חייב )לכתום׳( אבל תחלתי‬
‫ופרח פע״ו כ׳ בשם רב צמח גאון דחלת חו״ל עובלת‬
‫עיסה עבה כרגיל )ע״מ לעשות סופגנין( וסופה עיסה‬
‫והאוכלה בעבלה אין מזמנים עליו כמו שאין מזמנים‬
‫מעשה תנור ממש פעור‪ ,‬ואין זה אלא תמכון לב לחייב‬
‫על כאוכל עבל‪ ,‬וכן מבואר לכדיא בתשובת מכרי״ו סי׳‬
‫ברכה ולפעור בעבה וע״פ דברינו אין שום הכרח לזה‬
‫מ״ח דעובלת‪ ,‬וכ״כ ג״כ בד״מ סי׳ שכ״ג ובע״ז יו״ד‬
‫דוק ותשכ‪,‬ן‪ .‬ע־ע ח־ם סי■ ר״ל‬
‫סי׳ שכ״ד ס״ק ע׳׳ו‪ ,‬וכן נקע בפשיעות כמג״א סי׳‬
‫תק״ו ס״ק ח׳‪ ,‬ועוד הרבה פוסקים נקעו כן בפשיעות‪.‬‬
‫סימן ש״ל‬
‫ולאידך לשון כר״ש בחלה פ״ד מ״ח דכיון דאמר‬ ‫ס״ד‪ ,‬עכו״ם שכיתה לו עיסה וכר אם ספק חייב‪.‬‬
‫שמואל כולך ואוכל ואח״כ מפריש מכלל‬ ‫כאי חייב כיינו מדרבנן דמכ״ת בככ״ג ספיקא‬
‫שאינה עובלת‪ ,‬וכ״כ כעור י״וד ריש סי׳ שכ״ג דאינה‬ ‫לקולא כיון דיש לו חזקת כיתר ועיין במשנה ראשונה‪,‬‬
‫עובלת‪ ,‬והפלא שכד״מ במקומו שם העתיק לשון מכרי״ו‬ ‫וברש״ש חולין קל״ד ע״א כ׳ דהוי כעין דשיל׳׳מ כיון‬
‫דכן עובלת ונדבר מזה להלן אי״ה‪ ,‬ובמכריע׳׳א ריש‬ ‫דאפשר למכר לכהן‪ ,‬ומש׳׳כ כש״ך סוס״ק ח׳ דבזכ״ז ים‬
‫פ״ד דבכורות בשמעתא דחלת חו״ל כ׳ בפשיעות דחלת‬ ‫לכפרים בלי ברכה צל״ע דכא גם בזק דחלה דאורייתא‬
‫חו״ל לא תקנו לה חכמים איסור עבל אלא מצות‬ ‫לענין ברכה לא יברך דלענין ברכה כו״ל ספק ברכות‬
‫כפרשה לבד וכ׳׳ה ככפרשת מעשר בכמה דיש חיוב‬ ‫ע״ע ח״כ סי■ קע־ז‬

‫כפרשה אבל אין איסור עבל אם לא יפריש אלא בעול‬
‫מצות כפרשה לבד יעש׳׳ה במכריע״א‪ ,‬וכן נקע‬
‫בפשיעות ברז״ה בשמעתא דביצה דאינה עובלת כלל‪,‬‬
‫וכ״כ שם בחי׳ כרשב׳׳א‪ ,‬וכבר ראיתי גס מש״כ בס׳‬
‫תורת כאק פרק ד סי׳ ק״י וקי״א‪ ,‬ובם׳ שו״ת ציץ‬
‫כקדש סי׳ י״ע מש״כ בזה‪ ,‬ועיין גם בח״ס ח׳׳ז סי׳‬
‫מ׳׳ג שהגאון מכר״ם שי׳׳ר‪ ,‬כי׳ נבוך בזה‪ ,‬ורבו מרן‬
‫כח״ם השיב לו בפשיעות וקצור דודאי חלת חו״ל עובלת‬
‫יעש״ה‪ ,‬ועיין גם רש״י בכורות כ״ז ע״א כ׳ אוכל וכולך‬
‫כעבל וישייר כדי תרומה וכו׳‪ ,‬משמע ג״כ דס״ל דעובל‪.‬‬
‫ס״ז‪ ,‬הפקיר עיסתו קודם שנתגלגלה וזכה בה ואח״כ‬
‫גלגלה וכו׳‪ .‬אם הפקירה קודם נתינת מיר‬
‫בקמח וכיתה הפקר בשעת נתינת מים וזכה גה קודם‬
‫גלגול אע״ג די״ל דבשעת נתינת מים נקרא זיקת חלה‬
‫אינו פוער מעעם הפקר עיין בס׳ תורת הארך פ״ד סי׳‬
‫פ׳׳ה מש״כ בזה מדברי הרשב׳׳א בה׳ חלה שלו‪.‬‬
‫ס״ח‪ ,‬כעושה עיסה לבהמה ולחיה פעור‪ .‬לשון הלבו־כ‬
‫דעריסותיכם כתיב עיסה העשויה לכס לאכילה‬
‫משמע‪ ,‬שכן כתיב באכלכס מלחם הארך וגר לאפוקי‬
‫עשוי לבהמה ולחיה לא לכם פעור‪.‬‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קמח‬
‫כלל להפריש ומתישב להפריש לבסוף אלא דחושב‬
‫במחשבה להפריש רק דמטשה כפרשה קטביד בסופו‪,‬‬
‫וכן משמט לשון הרמב״ם פ״ה מה׳ בכורים הי״ב שכ׳‬
‫ואם ירצה לאכל תחלה ואח״כ יפריש החלה בחו״ל מותר‬
‫שאין טיקרה אלא מדבריכם‪ ,‬משמע דכבר חשב בתחילה‬
‫להפריש אלא דלא בא לידי הפרשה אלא לבסוף‪ ,‬וא״כ‬
‫כיון דחישב להפריש ולהשאיר לבסוף הרי אמרינן‬
‫קידושץ מ״א ט״ב דשאני תרומה דאיתא במחשבה‬
‫ופרש״י דנותן טיניו בזד זה ואוכל בצד אחר‪ ,‬וא״כ ג״כ‬
‫מפריש רק לבסוף ואכני בתרומה אפי׳ מה״ת וכ״כ‬
‫רש״י שד בבכורות נ״ט ט״ב ובביצה ג׳ ט״ב‪ ,‬ונכי‬
‫דהתום׳ חולין ו׳ ט״ב ובגיטין ל״א פליגי ע״ז וס״ל‬
‫דתחלת תקונו של טבל לא כותרה בנותן טיניו בצד זה‬
‫ואוכל בצד אחר‪ ,‬ושמטתא דקידושין וגיטין צריכים לפרש‬
‫כמש״כ הרשב״א בקידושין דהיינו שהפריש במטשה ולא‬
‫דבר אלא הפריש במחשבה בטלמא‪ ,‬טיין מש״כ בזה‬
‫בשטכ״מ פ״ד מה׳ תרומות כט״ז וט״ש שכ׳ שגם דטת‬
‫הרמב״ם כהתוס׳ דבטינן הפרשה‪ ,‬מ״מ בהפרשת דמאי‬
‫הלא מוכח שמטתא דחולין דמכני לכ״ננ נותן טיניו בצד‬
‫זה ואוכל בצד אחר‪ ,‬והפרשת דמאי חמור מתרומת חו״ל‬
‫לענין אכילת זר ובטול ברוב דמהני בחלת ותרומת חו״ל‬
‫ולא לטנין תרומת מטשר של דמאי כמבואר במשנתינו‬
‫ריש פ״ב דטרלה‪.‬‬
‫ונהי דאכתי אפילו מכני נותן טיניו בצד זה אפי׳‬
‫במחשבה בטלמא לא איקבט טדיין חלות התרומה‬
‫אלא עם קביעת מקום בצפונו ובדרומו כמבואר‬
‫במשנתינו תרומות פ״צ מ״ה ובעירובץ ל״ז ע״ב‪ ,‬משא״כ‬
‫האי דחלת חו״ל כלא דאע״פ שחשב להשאיר לבסוף‬
‫ומהני מצד זה מכח דין דניטל במחשבה בעלמא מ״מ‬
‫חסר כתנאי של קביעת מקום‪ ,‬מ״מ נלעג״ד דזה צופא‬
‫מה שהקילו בחלת חו״ל ואמרו דטם מה שנותן עיניו‬
‫להפריש לבסוף חל ההפרשה בלי שיקבע מקום ידוש‬
‫ויש להמתיק זה טם מש״כ כריטב״א בקידושין כ״ו ט״ב‬
‫דכי בטינן סיום המקום כנ״מ למאן דלית לי׳ ברירה‬
‫אבל ד גמליאל ס״ל יש ברירה וכשאוכל ומשייר מעשר‬
‫אמרינן הוברר הדבר למפרע שזה מה שהפריש יטש״ה‬
‫ובמש״כ בטניי בזה בשו״ת שבט הלוי יו״ד סי׳ קפ״ח‪,‬‬
‫וא״כ בתרומת חו״ל י״ל דלכ״ט מכני לומר ברירה כנ״ל‪.‬‬
‫ובד‪,‬נ״ל מיושבים דברי כרי״ף בשמטתין דביצה שהביא‬
‫ראי׳ לפסוק כאבוה דשמואל לאסור ככפרשה‬
‫בגלגל של טיו״ט מכא דלקמן ל״ז ט״א והנ״מ פירי‬
‫דטביל מאתמול אבל פירי דטבילי האידנא כגון טיסה‬
‫לאפרושי מינה מפרשינן‪ ,‬הרי דדוקא הוטבלו היום‬
‫והקשה הרז״ה הרי שמטתץ בחלת חו״ל ובזה אין טבל‬
‫כלל‪ ,‬ולהנ״ל כרי״ף בהא טצמו חולק וס״ל דיש טבל‬
‫בחלת חו״ל והיתר כולך ואוכל על דרך כנ״ל ודו׳ק‪.‬‬
‫ועם מש״כ א״ש דעת רש״י שהובא ברא״ש בשם רבינו‬
‫חיים דגם להשאיר אסור בחלת חר׳ל ביו״ט‬
‫ושאר ראשונים אית להו דמותר להשאיר ותהי׳ ההפרשה‬
‫שבט‬ ‫קצב‬
‫אלא דעלינו להסיר השאלה הגדולה דאם טובל איך‬
‫התירו לאכול בתחלה ולהפריש לבסוף‪ ,‬ולזה נ׳‬
‫בתשובת מהרי״ו בנדון שלו דבשלו טיסה בלי הפרשת‬
‫חלה דיכול להפריש אח״כ ומהני למפרט דאמרינן ברירה‬
‫בדרבנן דהכי איפסק הילכתא בביצה ל״ח‪ ,‬ותו דצבי‬
‫חלת חו״ל קיי״ל כשמואל דאומר אוכל ואח״כ מפריש‬
‫אלמא אמרינן ברירה ט״כ במהרי״ו‪ ,‬וכבר נדפס תשובת‬
‫ח״צ בסוף הספר מהנוספות שהשיג הח״צ דאין שייך‬
‫ברירה בדבר שלא הי׳ דטת בטלים כלל להפריש וכיון‬
‫שאין דטת בטלים להפריש אלא בשטה זו האיך תחול‬
‫ההפרשה למפרט ואינו דומה לשני לוגין שאני טתיד‬
‫להפריש כיון שאתני כן בתחלה דזה בגדר ברירה יט״ש‬
‫בח״צ‪ ,‬וכן מש״כ המהרי״ו בטטמא דשמואל משום‬
‫ברירה בדרבנן צ״כנ דהא שמואל אית לי׳ בביצה ל״ו שם‬
‫דגם בדרבנן אין ברירה‪ ,‬מיהו בזה הי׳ מקום לומר‬
‫דחלת חו״ל כיון דקיל מאוד גם למ״ד דלית ליה בטלמא‬
‫ברירה בדרבנן הכא מודה‪ ,‬וראיתי בם׳ תורת הארן‬
‫שם הביא בשם ם׳ חלת לחם‪ ,‬דצ״ל דחכמים גופייהו‬
‫אתנו הכי שיהא חל שם תרומה טל חלק מהתבואה‬
‫בכדי שיהא מותר לאטל ואח׳׳כ להפריש‪ ,‬ובאיזה חלק‬
‫אמרו באותו חלק שהבטל טצמו יפריש לבסוף ומהני‬
‫למפרט‪ ,‬ומפרש בזה תשובת מהרי״ו הנ״ל‪ ,‬נמצא דב׳‬
‫דרכים לפנינו או דנימא כהריט״א דאינו שובל כלל‬
‫וליכא רק מצות הפרשה וכן יראה באמת לשון לרז״ה‬
‫והרשב״א פ׳׳ק דביצה שם‪ ,‬או דנימא דטובל אלא דהולך‬
‫ואוכל לפני ההפרשה ט״י יסוד דברירה דמהני מתקנת‬
‫חכמים‪.‬‬
‫ואמנם לולא דמסתפינא אמינא דרך פשוט בזה‬
‫לישב כל לשונות הקדמונים שנקטו בפשיטות‬
‫דאיכא איסור טבל בחלת חו״ל‪ ,‬דאין הפי׳ דהתירו‬
‫לאכל תרומת וחלת חו״ל בלי קריאת שם כלל בתחלה‬
‫רק טם הפרשתו בסופו‪ ,‬אלא דהתירו לו לאכול ט״י‬
‫קריאת שם במחשבה בתחלה טם הפרשתו בפוטל לבסוף‬
‫מה דלא הותר במקום אחר‪ ,‬דהנה טל מש״כ הטור‬
‫או׳׳ח סי׳ תנ״ז ואפי׳ אם שכח ואכל קצת יפריש טל‬
‫המותר דחלת חו״ל הולך ואוכל ואח״כ מפריש והקשו‬
‫הקדמונים למה כ׳ כטור ואם שכח וכו׳ הלא חלת חו״ל‬
‫לכתחלה הולך ואוכל בלא הפרשה בתחלה‪ ,‬וכ׳ כט״ז‬
‫שם ס״ק ה׳ וז״ל ואין בידי ליישב דברי כטור אלא‬
‫בדרך זה דלא ס״ל הא דכ׳ הרא׳׳ש פ׳׳ק דביצה דלא‬
‫בטי מוקף אלא במינן מוקף אפי׳ בחלת ח״ל‪ ,‬ולא דמי‬
‫לההיא דחלת חו״ל אוכל והולך ואח״כ מפריש דשם‬
‫כשמתחיל לאטל אותה טיסה נותן טיגיו שיפריש אח״כ‬
‫טל הכל‪ ,‬ודמי למפריש בטת ההיא והכל מוקף משא״כ‬
‫בשכח וכו׳ ט״ש בט״ז‪.‬‬
‫והנה הט״ז כתב דבריו לטנין דנקרא מוקף טכשיו‬
‫במה שנתן טיניו להפריש לבסוף‪ ,‬ולא כ׳ דבריו‬
‫לטנין טצם הקריאת שם דיהני מעכשיו‪ ,‬מ״מ למדנו‬
‫דחלת חו״ל הולך ואוכל וכו׳ אינו מיירי במי שלא חושב‬
 ‫קצג‬ ‫הלוי‬ ‫יויד סימן קמח‬
‫ויש מפרשים דהנתינה להד׳ם היא חלק ממצות תרומה‪,‬‬
‫וכן הגין אאמו״ר שליט״א ויש מפרשים דאין‬
‫מה״ת לפי הרמג׳׳ם שום מצות נתינה‪ ,‬והרחיק מכולם‬
‫הנתיגות גתו״מ סי׳ רמ״ג סק״ח גישוג קושית‬
‫המפרשים דאיך שייך להקנות מתנות כהונה לכהן קטן‬
‫גהא דיגמות )צ״ט ע״ג( עיי״ש‪ ,‬דלפי דגריו כל דק‬
‫נתינה אינה רק זכות לישראל שאם ירצה יתן ואם לא‬
‫ירצה ליתן יכול אף להפקיר‪ ,‬ודג״ק צ״ע ממתניתין‬
‫דתרומות )פי״א מ״ח( וכמה תהא כתרומה מעשר של‬
‫דמאי ויוליכנה לכהן וכו׳ עי״ש‪ ,‬וגחולין )קל״ד ע״ג(‬
‫שאני תרומה דנתינה כתיג כיה וכו׳ עי״ש גכל הסוגיא‪,‬‬
‫הרי דיש חיוג הולכת תרומה לכהן‪ ,‬ושמא כל כונת‬
‫הנתיגות לא היתה רק שיוכל להפקירה לפני הכהן‪,‬‬
‫והכהן יקחנה עתה ולא גא הנתיגות רק להוציא‬
‫ממשמעות הנתינה דאף ככהן קטן דאין לו כח לזכות‬
‫לא נינרע מקיום דין נתינת תרומה עי״ז כי גם כהפקר‬
‫שאינה מנתינת הנותן לקנק המקגל יוצא גזה דק‬
‫תרומה מה״ת‪ ,‬ועדיין צ״ע‪.‬‬
‫ואם דרך זה נכון‪ ,‬מתישגים שפיר כל קושיות התום׳‬
‫למה כתרומה דיו גכ״ש‪ ,‬וכנזכר נם גדגרי‬
‫אאמו׳ד שליט״א‪ ,‬ויתישג נמי למה לא מנה התנא ככלל‬
‫העוגרים גג״ת גם תרומה כקושית התום׳ הנ״ל גר״ה‪,‬‬
‫ויהיה להנתיגות תנא דמסייע מאלו המפרשים גרמג״ם‬
‫דאין הנתינה חלק ממצות תרומה ויעויין לקמן אות‬
‫ר׳‪ ,‬ומה שהגיא הנתיגות הוכחה לשיטתו מקדושין)נ״ח‬
‫ע״א( למ״ד טוגת הנאה ממון דיכולק לקדש כתרומה‬
‫דהיינו גט״ה ומזה ראיה דיכול לתת לאשה אף כי גיטל‬
‫כזה דין חיוג הנתינה מה״ת לכהן והוא עושה רווחים‬
‫כתרומה‪ ,‬אע״כ אין דין תיוג נתינה מה׳׳ת כלל כי מה‬
‫שהאשה תתן או תמכור זה גיטול נתינה דידיה‪ ,‬כך‬
‫עכ״פ הכין הנתיכות‪ .‬ולולא דגריו אף אם נאמר דגזה‬
‫כיעל הנתינה‪ ,‬אדרגה משם ראיה לשיטות הסוגרים‬
‫דאיכא חוגת נתינה ולכתחילה אסור‪ ,‬וגזה יוכן היטיג‬
‫דגרי התנא דנקט לשון דיעגד דתנן כקידושין‬
‫המקדש כתרומה וכו׳ מקודשת‪ ,‬ולא נקט מקדשין‬
‫כתרומה ומעשר‪ .‬ואה״נ דלכתחילה אסור לגטל מצות‬
‫נתינה שנתחייג גה האדם ורק גדיעגד מקודשת כי‬
‫לכתחילה חייג מה״ת ליתנה לכהן ולא לקנות גזה אשה‪,‬‬
‫אגל גם גלא״ה ניתן לפרש דגרי הגמ׳ נם כדרך אחרת‬
‫לפי דגרי המפרשים המחיגים מה׳׳ת נתינה כתרומה‪.‬‬
‫עוו״ש‪.‬‬
‫ב‪ .‬ואם תקנו רכגן חיוג נתינה לכהן כתרומת ספק‬
‫כדמאי‪ ,‬פליני הראשונים‪ ,‬רש״י כסוטה )מ״ח ע״א(‬
‫ד״ה מפרש‪ ,‬והתום׳ כיומא )ח׳ ע״א( גד״ה מעשר‪,‬‬
‫וכ״נ מדגרי הרמג״ם פ״ט מהל' מעשרות ה״ה‪) ,‬ונראה‬
‫שלזה כיון המל״מ גפ״י מהל' תרומות הי״ד(‪ ,‬סגרי‬
‫דתקנת חכמים כדמאי היתה נמי על הנתינה של‬
‫תרומ״ע לכהן‪ ,‬ושיטת התום' חיצוניות מוגא גשיטמ״ק‬
‫)גכורות י״א ע״ג אות א׳( והטור יו״ד סו״ס של״ד‪,‬‬
‫שבט‬
‫‪(5‬חרי יו״ט‪ ,‬ונהנ״ל הדגר מוסגר דרש״י ‪(5‬ית לי׳ כנ״ל‬
‫דההפרשה היא על המחשגה ע״מ שיפריש אח״כ ו‪(5‬״נ‬
‫מה ששייר הואכגר חלות הפרשת התרומה ואסור‪,‬‬
‫משא׳> אם נימא דהפרשה היא רק לגסוף‪ ,‬דעדיין לא‬
‫קרא שם חלה כלל אפי׳ גמחשגה‪ ,‬וא׳> מה ששייר אינו‬
‫עושה כלום עד שיפריש החלה מיני' אחרי יו״ע‪ ,‬ועיין‬
‫היעג גפלונתת הג״י והג״ח גשיעת רש״י הנ״ל‪ ,‬גג״י‬
‫או״ח סו״ם תק״ו‪ ,‬וגמחה״ש שס ס׳׳ק ט‪/‬‬
‫סימן קמט‬
‫בדין חיוב נתינת מתנות כהונה מה״ת‪,‬‬
‫בודאי תרומה‪ ,‬בספק‪ ,‬ודמאי‬
‫פימן זה מכני הרב הגאון ר׳ חיים מאיר עוליפז״א‬
‫• א‪ .‬הנה גנוף חיוג נתינה לכהן מה״ת‪ ,‬מדגרי התום׳‬
‫גר״ה )ד׳ ע״א( ד״ה מעשרות‪ ,‬שהקשו למה לא‬
‫מנה התנא נמי תרומה שאם אינו נותנה לכהן עוגר‬
‫גגל תאחר‪ ,‬אף לפני זק הגיעור‪ ,‬מזה מוכח דיש מצות‬
‫נתינה לכהן מה״ת דאל׳׳ה פשוע דאין גזה משום ג״ת‪,‬‬
‫וכן משמע קצת גדגרי התום׳ שגת )כ״ה ע״ג( ד״ה‬
‫תתן‪ ,‬ופסחים )ל״ג ע״ג( ד״ה ואין‪ ,‬וגשאר מקומות‬
‫שגש״ם‪ ,‬שגהם הקשו התום׳ דמ״ש נתינת תרומה‬
‫דמה״ת היא גכ״ש ואילו גשאר נתינות קפדינן‬
‫אשיעורא‪ ,‬ולו היו סוגריס געלי התום׳ דגתרומה לא‬
‫צותה התורה כלל על נתינתה לכהן כי התרומה כגר‬
‫נתונה לשגע הכהונה וכל דין נתינה שגתורה היא כדי‬
‫שאם ירצה יכול ליהנות גזה שיתן לאיזה כהן שירצה‬
‫וא״כ נוכל גקל לומר דאם יהיה לו הרגה תרומה אז‬
‫זכתה לו התורה הנתינה והעוגת הנאה‪ ,‬אכל אינו‬
‫חוג שצריך תמיד לקיימה כי אק זה ציווי רק זכות‬
‫כסגרת שאר מפרשים דלהלן וא״כ לא היו התום'‬
‫מקשים מידי‪ ,‬וכן מפורש גרמג״ן גםה״מ גשורש י״ג‪,‬‬
‫וכן הגיא המל״מ גפ״ו מהל' מתנ״ע ה״א‪ ,‬מרש״י‬
‫עירוגין )כ״ע ע״א( ומרי״ד קידושין )נ״ח( דיש שיעור‬
‫לנתינה‪ ,‬ולכאורה הא גהא תליא דאם יש קפידא על‬
‫שיעור יש חוגת נתינה‪ ,‬וכן מצאתי גדגרי אאמו״ר‬
‫שליע״א גש״ה חלק יו״ד סי' קע״ח אות ג'‪.‬‬
‫ושיטת הרמג״ם נתפרשה גג׳ דרכים‪ ,‬הרמג״ן הגין‬
‫גם כרמג״ם דנתינה היא עיקר מצות תרומה‬
‫• )עם כתיבת דברים אלו ציק לי א״א מרן הגה״צ‬
‫שליט״א את אשר העלה בשבט הלוי חלק יו״ד סי׳‬
‫קע״ח וסי׳ קפ״א‪ ,‬ושם באו הדברים בטוטו״ד ובהרחבה‪,‬‬
‫ובזה אוסיף עוד אידה גרגרים‪ ,‬כי מקום הניחו לי‬
‫אבותי להתבונן בהם‪(.‬‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קמט‬
‫תקנו נתינה‪ ,‬משא׳׳כ מטשר טני וראשון לא יכלו לתקן‬
‫לכן השא ירוהו טל הכלל דהמומט״ה ופטרו לתת‪,‬‬
‫ולתימן דמוטט גם לא חששו נתרומ׳׳ט טל הנתינה‬
‫משא׳׳כ נמ׳׳ט ומ״ר‪ ,‬אנל אין אומר ולא דנרים דלרש״י‬
‫נכל מכשול דםפק תרומה יצטרך ליתן לכהן נחינם‬
‫דאין זה רק כטפם לדמאי שזה תקנה מיוחדת‪,‬משא״כ‬
‫נכל הםפיקות דאין נזה שום תקנה מיוחדת רק כדין‬
‫םפיקות שצריך להחמיר נחלק האיםור ולהקל נחלק‬
‫הממון דהמומפ״ה‪ ,‬ולכן לא יכלו חז״ל להחמיר נמ׳׳ט‬
‫ומ״ר ונתפרונת ונכל הםפיקות כחלת גר וכדו׳‬
‫דמוכרה לכהן‪ ,‬ורק נתקנת דמאי אשכחן דניתנת נחינם‬
‫אף דהוה םפק‪ ,‬ושו׳׳מ רמז לזה נדנרי הגרטק״א שכתג‬
‫לתפא״י‪ ,‬מונא נתפא״י ננוטז ריש דמאי‪ ,‬וכהננת‬
‫התפא״י נניאור סוגיא דנכורות איתא גס נשיטמ״ק‬
‫נשם תום׳ חיצוניות‪ .‬ולפי הנגה זו נםוגיא דחולין דאין‬
‫דין צדק משלך וסן לו נכל ספק רק נחזקת חיוג ניחא‬
‫הא דלא ניארו רש״י ותום׳ טטם לחיוג נתינת תרומ״ט‬
‫של דמאי לכהן משום צדק משלך וכו׳ וגם מיושג למה‬
‫פטור לתת מ׳׳ט ומ׳ד משום צדק משלך וכו׳ כיון דהוה‬
‫ספק וחג ט״ה מטשרין איתרט חזקת חיוג ושוג ליכא‬
‫דין צדק משלך וכו׳ כהא דחלת גר‪ ,‬ופיין לקמן אות ד׳‪.‬‬
‫ואחר זמן מצאתי חלק מאשר הוזכר לפיל‪ ,‬נטו״א‬
‫ר״ה אגני מילואים דף י״ז‪ ,‬והוא מסיק היפך‬
‫מאשר יצא לטנ״ד‪ ,‬דלדידן יצא דטיקר חיוג נתינה‬
‫)נחולין קל״ד( תלוי נחזקת חיוג וכדי לפטור דיו‬
‫נהפדר חזקת חיוג ולשון חזקת פטור דאיתא נגמ׳‬
‫לאו דווקא ‪.‬והטו״א רוצה לומר איפכא דהפטור תלוי‬
‫נחזקת פטור ונדליכא חזקת פטור חייג אף נדליכא‬
‫חזקת חיוג וחזקת חיוג דאיתא נגמ׳ ל״ד‪ ,‬ואף לפי‬
‫ד״ק פ״כ דהר״ן ננדרים )ז׳ ט״א( תולה החיוג נחזקת‬
‫חיוג דווקא כדנרינו‪ ,‬רק דדנרי הטו״א הם לשיטת‬
‫הרשנ״א המונא נד׳ן שם‪ ,‬ומרנה שם להקשות טל‬
‫דנרי פצמו מכל הנך םוגיות ומשניות שנש״ם דמוכיחות‬
‫דספק ללא חזקת חיוג להקל‪ ,‬ומפרש הא דדמאי פטור‬
‫ממ״ט משום דאיכא רוג דפדיף אפילו מחזקת פטור‬
‫והקפה טל דנרי הר׳ד נרוך המונא נמרדכי סוף‬
‫מסכת חולץ דמפרש הא דחורי נמלים חייג אף דאיכא‬
‫רונא לנפה״ג וא״כ סותר הא דנדמאי נפטר ממ״ט‬
‫מדין רונא וטוד גרוט דהוה רונה דליתא קמן ואילו‬
‫מורי הנמלים הוה רונא דאיתא קק‪) ,‬ולפי דנרי הר״ר‬
‫נרוך דחורי הנמלים הוה רוג של נטה״ג אפשר ליישג‬
‫קושיית הגרט׳׳ק איגר נתום׳ רטק״א טל המשניות‪,‬‬
‫)פאה אות מ׳׳ה( טל פרש״י דקושית הגמ׳ מחורי‬
‫הנמלים רק מד׳מ ומכח סתמא כד׳מ א״כ הו״ל‬
‫להקשות ממתניתין דהוה סתמא‪ ,‬נפרק ז׳ דפאה מ״ד‬
‫ספק טוללות לפניים‪ ,‬ולהנ״ל ניחא דאף נס״ד ראה‬
‫מקום ליותר פטור נמתנות פרת גר דאיכא חזקת פטור‬
‫אנל ס״ד כיון דחורי הנמלים דאיכא רונא לפטור‬
‫חיינוהו דפדיף מחזקה כ״ש נפרת גר דאיכא חזקה‬
‫שבט‬ ‫‪-‬קצד‬
‫סגרי ותקנת דמאי היסה טל ההפרשה אגל פטור‬
‫מלתת תרומ״ט לכהן גחינם רק ימכרנה‪ ,‬ורש״י מפרש‬
‫דחייג לתת התרומה‪ ,‬גזירה דילמא משהי ליה נגיה‬
‫ואכיל מיניה‪ ,‬והתום׳ ניומא נתנו כ׳ טטמים או משום‬
‫דדגר מוטט הוא כיון דאינו אלא אחד ממאה‪ ,‬או‬
‫דדמיה מוטטין שצריך למוכרה לכהן‪ ,‬והקשה התוי״ט‬
‫•גחלה )פ״ג מ״ו( וכן הקשה המל״מ פ״ט ממטשרות‬
‫׳ה״ג‪ ,‬ומ׳׳ש תרומ״ט של דמאי דנומניס נחינם לכהן מגר‬
‫״שנתגייר והיתה לו טיסה וכו׳ ספק חייג‪ ,‬ונירושלמי שס‬
‫אמתניתין דחלה )פ״ג מ׳׳ו( אמרו דמוכרה לכהן דאין‬
‫חיוג נתינה לכהן נספק‪ ,‬ותירן דלפי דגרי התום׳‬
‫גיחא דחלה שיטורא א׳ מכ״ד דהוה הפסד מרוגה לא‬
‫חיינו לתת נחינם כתרומ״ט דהוא נא' ממאה‪) ,‬וט״כ‬
‫טטם נ׳ נתום׳ יומא דכיון דמוכרה ודמיה מוטטין וכו׳‬
‫מיירי רק נצירוף טעם א׳ שאינו רק א׳ ממאה דאל״כ‬
‫תקשה נטטם זה מטיםת גר‪ (,‬והקשה המל״מ דלרש״י‬
‫■•נםוטה טדיין קשה ‪.‬דאף נחלה יכול לנוא לידי מכשול‬
‫^ולאוכלה טד שימכרנה‪ ,‬ומה שתירן המל״מ דלא גזרו‬
‫רק נדמאי דיתלה נרוג ט״ה מטשרין הן‪ ,‬לכן יזלזל‬
‫וינוא לאוכלה‪ ,‬אך לשון רש״י לא משמט כן דיאכל‬
‫משום שיתלה נרוג ט״ה מטשרין‪ ,‬אלא משום דמשהי‬
‫ליה נניתו‪ ,‬וא״כ לפי יש״י ‪-‬צ״ט לחלק נין תחמ״ט של‬
‫דמאי לחלת גר‪ ,‬וגם צ׳׳ט מש״ם ינמות )צ״ט ט״א(‬
‫נכוהנת שנתטרג וולדה נולד שפחתה דמוכרין התרומה‬
‫והדמים שלהם‪ ,‬והא התם נמי תרומה דנמיתה ולא‬
‫^גזרו דילמא ישהו ליה ויאכלו‪ ,‬וכן קשה טל התום׳‬
‫>יומא דנדנר מוטט חיינו לתת לכהן נחינם א״כ‬
‫נינמות גני תרומה אמאי אמרו דהתטרונת ימכרוהו‪,‬‬
‫•וכן קשה טל התוי״ט נחלה נתי׳ א' שהירן כהתום׳‬
‫ולפי התירון הג׳ נתוי״ט דשאני דמאי דפירות ט״ה‬
‫נחזקת חיוג משא׳׳כ חלת גר דנחזקת פטור‪ ,‬ותירוך‬
‫יזה לפי םנרת הגמ׳ נחולין דםפק חייג משום טני ורש‬
‫הצדיקו ושייך נמי נמתנות כהונה כמש״כ רש״י נחולין‬
‫)קל״ד ט״א( ד״ה שםפק‪ ,‬ולפי תיריז זה ניחא הך‬
‫דהתטרונת דינמות‪ ,‬דנאמר אף דהגמ׳ נחולין נקטה‬
‫לשון חזקת פטורה לפטור אפ״ה נראה דהחיוג תלוי‬
‫נחזקת חיוג אנל לפטור מנתינה דיו דאין חזקת חיוג‪,‬‬
‫דהא המוציא מחנירו טליו הראי׳‪ ,‬והיכא דליכא חזקת‬
‫׳חיוג אין להוציא וא״כ נתטרונת דליכא ננתינה שום‬
‫׳חזקת חיוג דהא שמא הוא כהן וזוכה נשלו ומתחילתו‬
‫הוא שלו ניחא דמוכרה לכהן‪ ,‬אנל לפי םנרת רש״י‬
‫נםוטה והתום׳ ניומא צ׳׳ט מהא דהתטרונת‪.‬‬
‫וע״כ נראה דחכמים תקנו הפרשת דמאי שיהיה כטין‬
‫דאורייתא‪ ,‬ודימו תקנתם נכל מאי דאפשר‬
‫לדאורייתא‪ ,‬ופי׳ שנת )כ״ג ט״א( ושם נרמנ״ן‪ ,‬דתקנת‬
‫•דמאי כתיקון יו׳׳ט שני של גלויות וכמצוה של דנריהם‬
‫דמיא ואף טל חיוג נתינה נאיזה טטם שלא יםתור דין‬
‫‘המומט׳׳ה אפולו נטטם חלש תקנו נתינה‪ ,‬ולכן לרש״י‬
‫׳כיון דנתמ׳׳ט איכא חשש מכשול דאית ניה טון מיתה‬
 ‫קצה‬ ‫הלוי‬ ‫ירד סימן קמט‬
‫מוחזקת שיהיה בה לקט ויהיה בה לקט בקצירה‪ ,‬ולפי‬
‫דרך ב׳ צ״ל דספק פאה — פאה לא ס״ל רק לבן תוטאי'‬
‫ואנו מחמירים בדין צדק משלך וכף רק במבורריס כלקנג‬
‫ועוללות הנזכרים במשניות ]ויותר נראה בהבנת כל‬
‫הענק לפי כל הראשונים דלא נאמר דין עני ורט‬
‫הצדיקו וגף צדק משלך וכף רק במתנ״ע כמו שנכתוב‬
‫לקמן באות ה׳[‪ .‬ואק לסתור דרך זה מקושית הגמ׳‬
‫מחלה דאין ממרר וסלקא דעתי׳ דהמקשן‪ .‬לחייבו‬
‫דיש לומר דהמקשן הבון; דאם איכא חזקה‬
‫לפטור נפקע לגמרי אף חיוב ההפרשה ועל זה;‬
‫הקשה קושיתו דעל דין‪ ,‬נתינה מחלה‪ ,‬לא היה יכול‬
‫להק׳ דאיה מצא דחייב הנר לתת בספק חלה לכהן‬
‫בחנם‪ ,‬דשמא ימכרנה כדאיתא באמת‪ .‬בירושלמי שם‪,‬‬
‫ולא היה קשה מידי וע״כ קושיתו היתה דאיך נאמר‬
‫דהזקת פטור פטור והא התם איכא חזקת פטור וחייב‬
‫להפריש וע״ז מחלק דאף ספק‪ .‬פטורי אינו פוטרו מחיוב‬
‫ההפרשה‪ ,‬אבל מנתינה אף בס׳׳דשל המקשן ידע שהוא‬
‫פטור ובזה גם יובן פירש׳׳י ‪ jdd‬בד״ה חלה‪ ,‬דלכאורה‪.‬‬
‫הו״ל לרש״י לפרש תירון הגמ׳ וספק; איסורא לחומרא‪,‬‬
‫ספק ממונא לקולא דאף בחלה חייב רק להפריש ולא‬
‫לתת‪ ,‬ורש״ מחלק בין חלה‪ :‬למתנות‪ ,‬ולהנ״ל נוחא‬
‫דכל הס״ד היה לפטרו מההפרשה בחלה כשם שפטרנו‬
‫בחזקת פטור מנתינה וע׳׳ז מחלק התרצן‪.‬‬
‫היוצא דאין שום חיוב נתינה לפי המסקנא רק‬
‫בדומה לחורי הנמלים מדין חידוש צדק משלך‬
‫וכו׳ רק בחורי הנמלים דאף רוב אינו פוטר מדק צדק‬
‫כמו שחזקה ממון אינו פוטר דעדיף מרוב כדאיתו^‬
‫בב׳׳ב )צ״ב ע״ב( ומיושב קושית הטו״א והילכך בחזקת‬
‫חיוב חייב‪ ,‬אף נגד חזקת ממון דבכל הש״ס אמרינן■‬
‫ביה המומע׳׳ה וכ״ש נגד מב כחורי הנמלים כסברת‬
‫הר׳׳ר ברוך שבמרדכי הנ״ל‪ ,‬מדין צדק משלך ורק בדמיון‬
‫למורי הנמלים‪ ,‬משא״כ בדמאי שהוא המפריש ומיחד‬
‫חלקו וע״פ רוב כבר הופרש מפירות אלו חיובן‪ ,‬לכך‬
‫אינו דומה לחורי הנמלים וכן נאמר בכל הספיקות‬
‫דנשארו על כלל הש״ס דהמומע״ה ופטור ולא נאמר‬
‫עליהם צדק משלך וכף שלא נתחדש והוכרח רק ע״י■‬
‫מתניתין דחורי הנמלים‪ ,‬ומתניתין דפאה פ״ז מ׳׳ד‪.‬‬
‫ג‪ .‬והנה מצות הפרשה חיובה אף בספיקות אבל מלתת‪.‬‬
‫בחינם פטור בכל הספיקות מדין המומע״ה וה״ה‪,‬‬
‫נמי להשיטות הפוטרות בדמאי‪ ,‬הנזכרות לעיל באות‪:‬‬
‫ב׳ דלא החמירו חז״ל בנתינה ובעוד חיובי תרומות‬
‫וחלה שאינן מוחלטות ומה״ח‪ ,‬ובאמת יש לחקור דכיון‪,‬‬
‫דהנתינה הוא שיניע ליד כהן התרומה‪ ,‬אה״נ דבספק‬
‫אין להוציא ממונו דהמומע׳׳ה‪ ,‬אבל אם יאמר הישראל‬
‫דאין רצונו למכרו לכהן והכהן רוצה לתת דמיו שמא‬
‫אין רשאי דהא זכותו להחזיק ממונו היינו רק לתבוע‪.‬‬
‫ערך התרומה אבל להחזיק ולאבד התרומה ולא לתת‬
‫התממה כלל אף ע״י מכירה זה אין רשאי דנם דין‬
‫נתינה חלק ממצות תרומה וחל גם עליו הכלל הזה‬
‫שבט‬
‫לפטור וגמע בכל הש״ס מרוב כעין הנזכר בטו״א‪,‬‬
‫וניחא דלא הקשה מספק דטוללומ דשם יומר מובן‬
‫החומרא אף בס״ד מפרח נר‪ ,‬דבעוללוח איכא חזקה‬
‫לחיוב וליכא מב לפטור כסברח הד׳ב(‪.‬‬
‫והנראה בביאור גדרי החיוב דנחינה בספיקוח הנ״ל‪,‬‬
‫דבאמח קשה למה לא הקדים המקשה‬
‫נחינהבספיקוח טל‬ ‫לחייב‬ ‫להקשוח קושיא זו דיש‬
‫מחניחין דיבמוח )צ״טט״א( דקדמה לחולין ושם‬
‫)ק״א( בדק כוהנח שנחערב וולדה דחנן ימכרו‬
‫לכוהנים‪ ,‬והמחין להקשוח קושיא זו מחורי הנמלים‬
‫טל מחניחין דגר שנחגייר והיחה לו פרה‪ ,‬הא נם‬
‫במשניוח דיבמוח מוכח דאלמא ספיקא לקולא‪ ,‬מזה‬
‫נראה דחידוש דין זה דחייב לחח ומוציאין ממונו מספק‬
‫נוגד כללא דהמומט״ה אלא דמחניחין דחורי הנמלים‬
‫הכריחה חידוש זה מכח צדקמשלך וכו׳ המיוחד‬
‫למחנוח עניים ולחלק ממחנוח כהונה ואין לנו לסטוח‬
‫מכלל דהמומע״ה רק בכגון לקט וטוללוח דהספק אם‬
‫טל הנרעינין האלו חלה בעלוח העני או שהם מחלקו‬
‫של בעה״ב אבל בשאר כל החיובים שעליו לחקן חבואחו‬
‫כיון הפרשח חרומ׳׳ע והספק הוא אולי חיקן כבר כיון‬
‫דרוב ט״ה מטשרין או אולי כבר נחקיים מצוח נחינה‬
‫כיון דהוא בעצמו כהן א׳׳כ זיכחה לו החורה בשלו כהא‬
‫דמשניוח דהחערובח בזה נשאר כלל דהמומע״ה‬
‫דסוברים האמוראים כי אין להשווח ספק אם נחן‪,‬‬
‫לספק של מי הגרעינים אלו דחורי הנמלים או יחכן‬
‫יוחר לחלק דדין צדק משלך וכו׳ שייך רק במציאוח‬
‫שהדבר הניחן לעני מופרש ומובדל לעצמו וכעין קדושה‬
‫הבאה מאליה כמו לקט שחל על גרעינין הנושרים‪ ,‬ולא‬
‫מצינו להחמיר בשאר נחינוח כמו מעשרוח וחרומוח‬
‫ופדיון הבן שהוא מפריש ומיחד איזה יחן וליכא חיוב‬
‫על דבר מסוים וגם דבלקט אין מקום להקל שעשה‬
‫כבר חיובו וכבר הפרים ונחן חלקו דזה לא שייך בלקט‬
‫דאם הוא נושר אז על כל גרעין ונרעק חל חיוב נחינה‬
‫לעני וא״כ אין שייך לדמוח לדין זה של צדק משלך וכו׳‬
‫שנתחדש במשנה דחורי הנמלים‪ ,‬רק דין מחנוח דזרוע‬
‫ולחיים דגר דברור דעדיין לא נחן וגם מבורר חלק‬
‫השייך לכהנים מעיקרו ובו חזקת הבעלים יוחר חלושה‬
‫מאשר דבר שצריך ליחדו לחלקו של כהן או עני )וטי׳‬
‫מש״כ הרשב״א בתשובות חלק א׳ סי׳ שי״א בחילוק‬
‫שבין פטר חמור לבכור לענין תפסו כהן בשיטת‬
‫הרמב״ם( ולפ׳׳ז סמ הקושיות על דק זה דספק‬
‫מתנות מכל הנך משניות דיבמות כן הוכרח לחלק בין‬
‫כל דיני ספק מתנות דקיי״ל בהוא הממע׳׳ה וסוג׳‬
‫דחורי הנמלים וכל זה בס״ד ולפי תירק הנמ׳ דאף‬
‫בדבר המבורר והמופרש אין לחייבו רק היכא דאיכא‬
‫חזקת חיוב וגם בגר פטור אף דמבורר ולא הפריש‬
‫עדיק כיון דליכא חזקת חיוב פטור מנתינה‪ ,‬מיושבים‬
‫כל המשניות בבכורות )ט׳ י׳׳ח כ״ד( וכו׳ דספק בכור‬
‫אוכל הישראל במומו דליכא חזקת חיוב משא״כ כל שדה‬
 ‫הלוי‬ ‫ידד סימן קמט‬
‫וא״כ הדרא קושיתיגו מהמשגה דתרומות על העור‬
‫והתוס׳ חיצוגיות ננכורות )י׳׳נ ע״נ(‪.‬‬
‫ואם גאמר להסור דאף ימכרגה לכהן הוא חיונ חז״ל‬
‫א״כ נכל מקום שגמצא דין ימכרגה לכהן גוכל‬
‫לומר דזה חיוג‪ ,‬וזה חומרא להעור לפי דרכו‪ ,‬משא׳׳כ‬
‫לפי כל הראשוגים הגזכרים לעיל אות נ׳ אם יש מכירה‬
‫אז זה רשות ואם לא ירצה למוכרה איגו מנעל שום‬
‫חיונ ויתכן דגצסרך לדנרי העור לחלק נין ימכרגה‬
‫דהכא לימכרגה דינמות דאין שם שום חונת גתיגה‪.‬‬
‫ד‪ .‬הרמנ״ם נפי״נ מהל׳ תרומות הל׳ י״ז אין ישראל‬
‫חיינין להיספל נתרומה ולהניאה מן הגורן לעיר‬
‫וכו׳ אלא כהגים יוצאין לגרגות וישראל גותגים להם‬
‫חלקן שם‪ ,‬ואם לא יצאו ה״ז מפריש ומגיהה נגוק ואם‬
‫היתה היה או נהמה אוכלתה וכו׳ התקיגו חכמים‬
‫שיספל נה ויניאגה לעיר‪ ,‬הרי לפגיגו מפורש נדנרי‬
‫הרמנ״ם דאץ על הישראל מצות גתיגה‪ ,‬ורק תקגת‬
‫חכמים היתה שיספל וזה לכאורה ראיה לשיסת‬
‫הגתינות והמפרשים שיסת הרמנ״ם נםה״מ נשורש‬
‫י״נ המוזכר לעיל אות א׳ שאין לפי הרמנ״ם מצות‬
‫גתיגה מה״ת‪ ,‬אנל כנר גזכר שהגמ׳ נחולין קל״ד‬
‫מפורש נה דנתרומה גתיגה כתינ ניה והכוגה שם על‬
‫החיונ שתגיע התרומה ליד הכהן וכמש״כ גם אאמו״ר‬
‫שליס״א ותו הרי משגה מפורשת נתרומות פי״נ מ׳׳ח‬
‫כמה תהא נתרומת מעשר של דמאי ויוליכגה לכהן הרי‬
‫מפורש חיונ ההולכה לכהן וגם דנרי הרמנ״ם סתרי‬
‫אהדדי שכן פוסק משגה זו נפ״ג מה״ת הס״ז‪ ,‬וז״ל‬
‫תרומת מעשר שהיה נה אחד משמוגה נשמיגית מוליכה‬
‫לכהן‪ ,‬עכ״ל‪ .‬וכנר עמד נסתירה זו נרמנ״ם‪ ,‬התוי״ס‬
‫נפי״א מתרומות מ׳׳ח ותירן שכוגת המשגה והרמנ״ם‬
‫שאיגו רשאי להגיחה נמקום הפקר אנל לא שמחוינ‬
‫להניאה אל הכהן‪ ,‬עכ״ל התוי״ס‪ .‬אנל מה אעשה‬
‫שלשון הרמנ״ם מפורש‪ ,‬פחות מכאן איגו ממפל‬
‫להוליכה וכר וניין ונשמן אפילו כ״ש מוליכה וכו׳ כל‬
‫לשוגו מורה נפירוש שההולכה כפשוסה ותו מי יורה‬
‫יותר סל כווגתו ממה שמפרש נפירוש המשגה נתרומות‬
‫פי״א וז״ל כשתהי׳ תרמ׳׳ע של דמאי שמיגית שנשמיגית‬
‫וכו׳ יתחיינ להסריח נעצמו שיגיעגה ליד כהן ואם היה‬
‫פחות איגו חיינ להגיפו ליד כהן אלא יצגפגו פד שינא‬
‫כהן ויתגגה לו עכ״ל הרי מפו׳ דחיינ להגיע׳ ליד כהן‬
‫ממש‪ ,‬וכדרך התוי׳׳ט תירצו נשאר המפרשים‪ ,‬לכן גראה‬
‫דכוגת הרמנ״ם נפי״נ הט״ז דאין ישראל חיינ להיטפל‬
‫הייגו שאיגו חיינ לנטל זמגו ולשכור מכספו לקיים מצות‬
‫גתיגה כפין מצות השנת אנידה שאין חיינ למפסיד‬
‫ממוגו נכדי לקיים המצוה ענור ממון חנירו וגם מצות‬
‫גתיגת תרומה שהוא הגפת הממון לכהן איגו חיינ‬
‫פנור זה לינטל ממלאכתו וכסיפא דלשון הרמנ״ם‬
‫שנמקום הפסד חיינ לשכור וליטול מהכהן שכרו משמע‬
‫דגם רישא דנריו מיירי דיש לו הפסד וכאן שאין חיות‬
‫ונהמות אוכלות פטור להניאו לעיר ותקגת חכמים‬
‫שבט‬ ‫קצו‬
‫דספק תרומה מה״ת להחמיר ודין המומע״ה יכול רק‬
‫להועיל שלא יצטרן־ לתת תרומת הספק נחיגם אנל לא‬
‫לפסרו לגמרי מזה שיגיע התרומה ליד כהן וא״כ‬
‫מופרד זכותו למפור מחיוג מצות גתיגה או גאמר דדין‬
‫הגתיגה וכללות החיונ שיגיע ליד כהן תלוי ננעלות‬
‫מי התרומה ואם אין חיונ על הישראל לתת התרומה‬
‫ליד כהן נחיגם רק ע׳׳י מכירה א״כ זה ממוגו ורכושו‬
‫ואין זה הגתיגה שחיינו הכתונ וא״כ ה״ה שיכול‬
‫הישראל אף לאנד התרומה‪ ,‬ודין המומע״ה מועיל אף‬
‫להסיר לגמרי דין הגתינה ליד כהן ואין כלל שייכות‬
‫לכל ספיקא דאורייתא לחומרא‪ ,‬ולפ״ז כל מצות הגתיגה‬
‫שייכת רק אם חינוהו לתיתו נחיגם‪.‬‬
‫ואם היה גכון צד א׳ שנספקיגו‪ ,‬היה מיושנ קושיא‬
‫חזקה על העור ניו״ד סו״ס של״א דסונר‬
‫דתרומת מעשר של דמאי מוכרה לכהן והא תגן נפרק‬
‫י״נ דתרומות מ׳׳ח‪ ,‬וכמה תהא נתרומת מעשר של‬
‫דמאי ויוליכגה לכהן אחד משמגה לשמיגית‪ ,‬הרי‬
‫דנדמאי מיינו חז״ל שיגיע ליד כהן ויעפל נה‪ ,‬וכ״פ‬
‫הרמנ״ם נפ״ג מהל׳ תרומות הע״ז‪ ,‬וניותר אגי תמה‬
‫על גאון ישראל הגרעק״א נריש דמא' נתוס׳ רעק״א‬
‫אות ו׳‪ ,‬שמניא הוכחות מש״ס דנדמאי גזרו חז״ל אף‬
‫גתיגה ולא הניא משגה מפורשת זו‪ ,‬ולפי הג׳׳ל היה‬
‫גיחא דיתכן דחז״ל דגו ניוליכגה לכהן אחרי שימכרגה‬
‫דמתי חל עליו חונת היוליכגה אם כנר קינל דמיה ואין‬
‫ראיה לסתור דנרי העור מהכא דהעור מודה דפם‬
‫גזירת חז״ל להפריש דמאי חלה עליו חונת גתיגה אנל‬
‫לא נחיגם כי אין לחיינו ממון נספק נלא ראיה ויתכן גס‬
‫לפ״ז לישנ אשר הקשה אאמו״ר שליע״א נשנס הלוי‬
‫ח״נ סי׳ קפ״א על הרמ״א והש״ך נסי׳ שכ״נ ספי׳ ה׳‬
‫דמשמע מדנריהם דיש חיונ גתיגה אף נחו״ל הרחוקה‪,‬‬
‫ונירושלמי דמאי פ״ג ה״ד מנואר דמוכרה לכהן ולהג״ל‬
‫אין נזה סתירה דחיונ גתיגה שייכא אף אם יעול דמיה‬
‫כשיסת העור נתרו״מ של דמאי ולא החמירו חז״ל‬
‫נחו״ל יותר מגוף הגתיגה ולא מגעו ליסול דמיה‪ ,‬אנל‬
‫כל זה דחוק מאוד והאמת מתנרר דאין שום חיונ‬
‫גתיגה אם יש לו זכות למוכרה לאחרים דאל״כ למה‬
‫נמ׳׳ע של דמאי ונמ׳׳ר של דמאי לא גאמר דימכרגה‬
‫ללוים ולעגים כדי לקיים איזה עגין של גתיגה ויהיה‬
‫איסור לאנד ולא למכור לאחרים וזאת לא שמעגו דאין‬
‫נכלל שום זכר לגתיגה נדמאי רק נתרו״מ וכן מפורש‬
‫נסור מלנד אם גחלק נין תרו״מ דשם על גוף הפירות‬
‫רונן איסור א״כ גיתן לחלק הגתיגה מהממון‪ ,‬דהפירות‬
‫שם מיוחדים לכהגים ואסורים לזריס משא״כ נמ״ר‬
‫ומ״ע שהם מותרים לזרים אם גם זכות הממון שלו‬
‫א״כ שונ אין מקום לחלק הגתיגה מהממון ולומר‬
‫דימכור פירות המותרים לו לעגייס‪ ,‬הרי גם שרי לאכול‬
‫ולתת הדמים אנל כל זה דחוק ולפי פשוסו גראה‬
‫דממה שלא חיינו חז״ל לתת מ׳׳ר ומ׳׳ע מנואר דאין‬
‫שום דין גתיגה היכא דא״א לתנוע ממגו שיתגגו נחיגם‬
 ‫קצז‬ ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קמט‬
‫למת״כ אלא כהספרי והת״כ דלא דרשו כלל דרש זה רק‬
‫במתנ׳׳ע‪ .‬ובאמת אץ מוצא אחר בדברי הרמב״ם מאשר‬
‫לחלק בין מתנ״ע דלקט שכחה ופאה למתנ״כ‪ ,‬דהא דין‬
‫המפקיר כרמו )בב״ק כ״ח ע״א( וכר חייב בפרט‬
‫וכו׳ דכתיב במתנ׳׳ע תעזוב יתירה ופטור מן המעשר‪,‬‬
‫הרי דקרא דתעזוג ואשר נדרש ממנו מיוחד למתנ״ע‬
‫ולא נלמד ממנו מתנ״כ דהרי פטור ‪ p‬המעשר וחייב‬
‫בפרט וטוללות‪ ,‬וא״כ אם דין ספק מתנ״ע לעניים‬
‫נלמד מתעזוב כמ׳׳ש הרמב״ם בפ״ד מהל׳ מתנ״ע ה״ו‪,‬‬
‫וז״ל שספק מתנ״ע לעניים שנאמר תעזוב לפניהם הנח‬
‫לפניהם משלהם‪ ,‬הד דאין ללמוד מתנ״כ מקרא‬
‫דתעזוב‪ ,‬ועל הרמב״ם צ׳׳ע רב מהגמ׳ בחולין קל״ד‬
‫׳דמשוה מתנ״ע למתנ״כ‪ ,‬ועי׳ כי קצרתי‪.‬‬
‫ו‪ .‬ולהלכה בזמה״ז יש חובת נתינת תרומה לכהנים‬
‫אך שאינם רק כהני חזקה והתרומה טמאה ואפילו‬
‫בספק שכבר הופרשו ודמאי כפסק הרמ״א בסי׳ של״א‬
‫סי״ט ועי״ש בדברי' הגר״א סקל׳׳ח וקצת תימה על‬
‫המחבר שהשמיט דין זה דחובת נתינה בזמה״ז‪ ,‬שהטור‬
‫הביאו ללא חולק‪ ,‬ואם כינים היו השיטות באות א׳‬
‫ברמב״ם דאין מה״ת כלל דין נתינה וגם ידוע שיטת‬
‫הרמב״ם בפ״ג מה׳׳ת הט״ז שהשמיט דין חובת נתינה‬
‫מדמאי טמא‪ ,‬היה קצת מקום להליך על הזילזול בנתינה‬
‫לכהנים גזמה״ז ועל השמטת המחבר לדין זה‪ ,‬דסמך‬
‫על שני דברי הרמב״ם הנ״ל‪ ,‬דאין מה״ת דין נתינה‬
‫כלל כשיטת המפרשים בסה״מ הנ״ל באות א׳ ואין‬
‫בדמאי דין נתינה ולפ״ז אולי ס״ל דקיל חובת נתינה‬
‫בזמה״ז‪ ,‬אבל זה לא יתכן דאין לנו להלכה אלא פסק‬
‫הרמ׳׳א המפורש ואין להסתמך להקל על השמטת‬
‫המחבר ובפרט שהשמטת הרמב״ם לחובת נתינה‬
‫בדמאי טמא קשה מאוד מדברי הירושלמי‪ ,‬ומדברי‬
‫עצמו שם במשנה ח׳ פי״א דתרומות‪ ,‬כמו שהקשו‬
‫הנו״כ על הרמב״ם‪ ,‬וגם רוב תרומות דזה״ז חמירי‬
‫מדמאי ונכללים בגדר ספק ולכן צריך להדר ולקיים‬
‫בפועל מצות נתינת תרומה לכהן בזמה״ז‪.‬‬
‫דכל ספק עגיים להחמיר אך בצדקה אין לחלק בכל‬
‫סימן קב‬
‫איסורא רק ע״י גילוי התורה עגי ורש‬
‫הערות וחידושים בהלכות כלאי אילן‬
‫במתגות עניים‪ ,‬והייגו גופא תי׳ הגמ׳ בחולין‪ ,‬וגזה‬
‫יו״ד סי׳ רצ״ה סעיך ה׳‪ ,‬כיון שאין על השרשים שם‬
‫אילן וכו‪.‬‬
‫ו!נה מנתינת טעם זה‪ ,‬דההיתר משום דאין שם אילן‬
‫עלה משמע דאפי׳ מרכיב בידים בשרשים אין שם‬
‫איסור הרכבה‪ ,‬איברא בחזון איש כלאים סי׳ י״ג ס״ק‬
‫י״א כ׳ דדוקא בהרכבה דממילא כהאי זורע ע״ג‪ ,‬אבל‬
‫בידים לא ואין לשון הרא״ש משמע כן‪ ,‬וברמב״ן ב״ב‬
‫י״ט‪ ,‬כתב טעם היתר דהכא מטעם דאין שרשין‬
‫מתחברין בשרשין וכל אחד יש לו יניקה בפ״^ יש בזה‬
‫שבט‬
‫שהזכיר לא קאי על חיוב גתיגה אלא שחכמים תקגו‬
‫שבמקום הפסד ישכור בהמה ושד ליטול מהכהן שכרו‬
‫אבל מצות גתיגה היא חלק ממצות תרומה מה״ת‪,‬‬
‫וכן מורה לשון הרדב״ז בביאור הרמב״ם דגתיגה מה״ת‬
‫ורק בשכר היה פטור ואדרבה דהא מקור הרמב״ם‬
‫מהגמ׳ חולין )קל״ד ע״ב( וגם שם כוגת הברייתא דאין‬
‫צריך להביא בביטול מלאכה ובשכירות רק במקום הפסד‬
‫וחיות גוטל שכרו מהכהן ואתי שפיר לשוגות הרמב״ם‬
‫ובחזו״א דמאי סי׳ ג' סק״א הביא מהגהות יד אפרים‬
‫יו״ד להקשות מסוגיא דחולין הג״ל טל הרמב״ם‪ ,‬ותירן‬
‫החזו״א דכוגת הסוגיא דעד ההפרשה מחויב להפריש‬
‫א^ בדליכא כהן אבל אם כבר הפריש אין עליו חיוב‬
‫גתיגה‪ ,‬עכת״ד‪ ,‬ולא ידעתי לפרש כוגתו דא״כ מה הוא‬
‫הרווח שהגמ׳ רוצה להרוויח יותר מתי׳ גתיגה מאשר‬
‫מהתי‪ -‬הא׳ שאגי תרומה דטבלה‪ ,‬דהא גו^ חיוב‬
‫ההפרשה יותר מפורש בתי׳ א׳ אע״כ כוגת הגמ׳‬
‫דהתורה חייבה לו גם גתיגה ולשמור התרומה עד שיוכל‬
‫לקיים מצות גתיגה ולא כמתגות עגיים שיש רק דק‬
‫תעזוב‪ ,‬וכן גראה ברדב״ז הג״ל‪ ,‬ובזה התירו! שבגמ׳‬
‫מוסבר למה באין כהן חייב להפריש ואם כבר הפריש‬
‫ואין לו כהן וכבר תיקן טיבלו איגו רשאי להפקירו‬
‫לחיית הא ‪ p‬וחייב לשמרו לכהן‪ ,‬הכל בכדי שיגיע ליד‬
‫כהן ועי׳ ג״מ לדיגא בדברי אאמו״ר שליט״א בשבט‬
‫הלוי ח״ב סי׳ קע׳׳ח סק״ג‪.‬‬
‫ה‪ .‬ומה שגכתב לעיל באות ב׳ לחלק בין ספק‬
‫לקט לספיקות אחרות דמתגות עגיים יתכן‬
‫רק לפי דרך הר״ן בגדרים ז׳ ע״א ובדרך‬
‫הרמב״ם שם ועיין שם בכסך משגה‪ ,‬דיש לפשוט‬
‫געיית הגנר אי יש יד לפאה ולצדקה לחומרא רק משום‬
‫הכלל דקיי״ל להלכה כאת״ל‪ ,‬ולא משום ספק פאה‬
‫להחמיר דהרי לא הביא הרמב״ם קרא דתעזוב כמו‬
‫שהביא לקק פ׳׳ד ה״ו‪ ,‬אבל לפי דרך הרמב״ן והרשב״א‬
‫דפסקו הגך בעיות לחומרא משום דהוה ספק איסורא‬
‫וכן שיטת המחבר ודעימ׳ ביו״ד סי׳ רנ״ט ס׳׳ה דפסקו‬
‫הנ״ל‪.‬‬
‫ובאמת לדידהו הא דגהפך צדקה ומתגות עניים לדין‬
‫הצדיקו וגו׳ שאין לדון הכלל של דיגי ממוגות‪ ,‬המומע״ה‬
‫מתישבת קושית הד׳ן בגדרים על הרמב״ן והרשב״א‪,‬‬
‫ושאגי מעשר עגי ששם הספק דשמא כבר הופרש ורוב‬
‫ע״ה מעשרין והיכא דרוב הפרישו לא גכנס כלל בגדר‬
‫עגי ורש וגו׳ שכבר קיבלו העניים חלקם‪ ,‬וזה כגראה‬
‫גם כוונת הטו״א הנ״ל‪ ,‬ויותר נראה דהרמב״ן והרשב״א‬
‫יחלקו בין מתנ״ע למתנות כהונה דעיקר קרא‬
‫דאורייתא‪ ,‬הוא תעזוב‪ ,‬דעני ורש וגו׳ רק דברי קבלה‬
‫וכן הביא הרמב״ם קרא דתעזוב למקור דין ספק עניים‬
‫לעניים‪ ,‬ולא ס״ל כסוגית הגמ׳ דחולין דהשוה מתנ״ע‬
 ‫הלוי‬ ‫ע״ד סימן קב‬ ‫שבט־‬ ‫קצח‬
‫פטור אגל יותר מן הראוי לו חייג ע״כ וגתשונת‬ ‫קו;א וחומרא — קולא דאפי׳ גידים‪ .‬מותר לזרוע כיון‬
‫תשג״ן ח״א סי׳ פ״ג הגיא תוספתא הנ״ל וכ׳ ונראה‬ ‫דהוי שורש גשורש אגל גמרכיג ענף תוך שורש־ עג של‬
‫דזהו פי׳ שוגג ומזיד שאם עשה הראוי לו והזיק פטור‬ ‫אילן מתחת לקרקעי‪ ,‬דאין כאן כתחגרות שורש גשורש‬
‫דה״ל שוגג אם לא נעשה מלאכתו כראוי נשגגתו וזה‬ ‫אלא גיטול גמור לתוך אילן אחר משמנג דאסור‬
‫מפני תקון העולם דמן הדין כי׳ ראוי לחייג דאדם‬ ‫גפשיטות להרמג״ן‪ ,‬וצ׳׳ע לדינא‪.‬‬
‫מועד לעולם‪ ,‬ודינו מסור לשמים‪ ,‬ואם עשה יותר מן‬ ‫יו״ד סי׳ רצ״ה סעיף ז'‪ ,‬אסור לקיים המורכג‬
‫הראוי לו כוי מזיד וחייג ע״כ נתשנ״ז שם‪.‬‬ ‫גכלאים וכר‪.‬‬
‫מבואר מדגרי רגינו התשג״ן‪ ,‬דמעיקר הדין הי׳‬ ‫מקורו גרא״ש הל׳ כלאים ומשמע שם דאיסור מן‬
‫מקום לחיינו אפי׳ שוגג דאדם מועד לעולם‬ ‫התורה קאמר אלא דגתום׳ הרא״ש סוטה‬
‫ודין שוגג כדין מזיד גזה‪ ,‬אלא מפני תקון כעולם שלא‬ ‫מ״ג ע״ג >םתפק גזם אם יש אישור גמורכג לענון‬
‫מקיים‪ ,‬ופשיטא דהלכה גזה‪ ,‬כמש״כ גפסקיו להחמיר‪.‬‬
‫ימנעו עצמם ממלאכת רפואה פטרו שוגג גידי אדם‬
‫ודינו מסור לשמים‪ ,‬אגל כל זה כשעשה מה שצריך‬ ‫ודברי החזון איש הל׳ כלאים סי ׳גי ס״ק ט׳‪ ,‬צל׳׳ע‬
‫לפשות ועסק גמקום שהי׳ ראוי לעסוק וגאוהו אגר‬ ‫גזה‪ ,‬וגריטג׳׳א קידושין ל״ט‪ .‬וכן תום׳ ר׳׳י‬
‫שהי׳ צריך לטפל נו‪ ,‬אלא שהמלאכה מלאכת הרפואה‬ ‫הזקן שם משמע דאין איסור לקיים גאילן‪ ,‬ופשטות‬
‫לא עלתה נידו טוג נזה יש מקום לפטרו מדין אדם‬ ‫הירושלמי פ״א דכלאום דקאמר־ הלכו וקצצום משמע‬
‫מועד לעולם‪.‬‬ ‫להדיא דיש איסור מקיים‪ ,‬דאל״ה איכא לאו דגל‬
‫תשחית‪ ,‬ועכ״פ מדרגנן גודאי אסור‪ ,‬דרך ודאי שאין‬
‫אבל אם נדרך טפולו טפל נוותר מן כראוי לו פי״ז‬
‫אחרי דגרי השו״ע כלום‪ ,‬ודגרי מק הח״ס ח״ו סי׳‬
‫שחתך נמקום שלא הי׳ צריך לחתוך — או קדח‬
‫כ׳׳ה שכתג דלא מצא גדגרי הרא׳׳ש אם ים איסור‬
‫גמקוס שלא כי׳ צריך וע״י קלקל‪ ,‬אע״ג שהי׳ דרך שוגג‬
‫מקיים גאילן‪ ,‬צע״ג — דמפורש גדגריו להזיא כנ׳׳ל‪.‬‬
‫כ״ז מזיד גדין תשלומין מדין אדם מועד לעולם‪.‬‬
‫וא״כ גנ״ד יראה דחייג לשלם מעיקר הדין‪ ,‬וכן כל‬
‫כיוצא גו מטפולי כרופאים שלמדנו מן הנסיון‬
‫שלפעמים מטפלים נמקומות נריאים‪ ,‬וגורמים נזקים‬
‫עצומים‪ ,‬וכמוגן דזה רק גאופן שהי׳ יכול לדעת נגרור‬
‫סימו קנא‬
‫ולאתר המקום הראוי אלא שהתרשל ופשע דומיא‬ ‫בעובדא שרופא שינים טיפל בשן ודרך‬
‫דנ״ד‪ ,‬ואפ״פ שננ״ד יתכן שנשמטה ידו ממקום למקום‬ ‫מלאכתו עבר במקדח לשן השני והזיקו‬
‫וגרם שקדח נשן האחר מ״מ לדינא יראה דאין הגדל‬ ‫וגרם לו הוצאות מרובות אם חייב או לא‬
‫גזה אם לא שהי׳ דרך אונם גמור שלא כי׳ לו שליטה‬
‫על ידו כלל — עיין חו״מ ריש סי׳ שפ״ח וגש״ך שם‬ ‫בעניותי׳ דמעיקר הדץ חייג — דהנה לשון השו׳׳ע‬
‫ס׳ק נ׳‪.‬‬ ‫יו״ד סי׳ של״ו ס׳׳א ומיהו לא יתעסק‬
‫ודע שגתשג״ן שם מסיים וז״ל ונראה כי פי׳ רופא‬ ‫גרפואה׳ אא״כ הוא גקי ולא יהא שם גדול ממנו שאל״כ‬
‫אומן הוא רופא החגורות גמלאכת היד ששגגתו‬ ‫ה״ז שופך דמים ואס ריפא שלא גרשות גי״ד חייג‬
‫וזדונו הוא חגלה ורציחה גגרזל שהעידה תורה שאפי׳‬ ‫גתשלומץ ואפי׳ הוא נקי‪ ,‬ואם ריפא גרשות גי״ד‬
‫מחט א״צ אומד כסנהדרין ע״ו ע״ג וכו׳ אגל רופא‬ ‫ועפה והז־ק פטור מדיני אדם וחייג גדיני שמים ונו׳‬
‫חולים גמשקים וגמשלשליות גמרקחות וגמרחצאות אינו‬ ‫יע״ש — והוא מתוספתא דנ״ק פ״ט מוגא נתורת‬
‫נקרא רופא אומן אלא רופא סתם‪ ,‬ואינו נכלל זה‬ ‫האדם לרמג״ן הגיאו ג״י‪.‬‬
‫שאינו גא לידי חגלה לכתחייג גנזקין ואם שגג או הזיד‬ ‫ויראה דסתם רופאים גזמנינו‪ ,‬נקרא נרשות גי״ד‬
‫או הוסיף מכאוג ונתכוון לרפאות ולא נתכוון להזיק‬ ‫דכיון דהגי״ד סומכין גענין זה על מה‬
‫פטור אף מדיני שמיס שאין לו אלא מה שעיניו רואות‬ ‫שהמחום נותני רשות וגקיאים גמלאכת הרפואה גם‬
‫וכו׳ פכ״ל וגנרכי יוסף יו״ד סי׳ של״ז כ׳ ע׳׳ז דרמג״ן‬ ‫דעת גי״ד מסכים להם‪] ,‬ושוג הראו לי מש״כ נם׳‬
‫וטור ומרן סתמו דגריהם‪ ,‬ור׳׳ל מכלל דלא סגירא להו‬ ‫דגרי שאול להגאון שו״מ גזה‪ ,‬ותחלת דנריו שם נראים‬
‫חילוקו של התשג״ן — ואמנם גכל זאת קשה לחלוק‬ ‫כמסכים לדגרינו — וסוף דגריו שם נראים שצריכים‬
‫ע׳׳ז‪ ,‬ונפרט דהדגר נוגע להוציא ממון די״ל קים לי‬ ‫הם רשות גי״ד ממש‪ ,‬פ״ש‪ .‬ונעניותי מש״כ פשוט‬
‫כהתשג״ן ונפרט דאינו מפורש ממש להיפך‪.‬‬ ‫וישר[‪ ,‬ומ״מ מש״כ גשו״ע דאש יש גדול ממנו לא‬
‫אמנם גם לכתשג״ן צ׳׳ע נזק כזה שיכולים לגרר‬ ‫יתעסק גרפואה צ׳׳ע אם שייך גזמן הזה דמתעסקים‬
‫הרגה ע״י שקוף תטגן ולו הי׳ עושה כן הי׳‬ ‫גמלאכה זו גדולים וקטנים מהם וכולם נסמכו‪.‬‬
‫נותן רפואה אחרת‪ ,‬וא״כ גזה אין הטענה של התשג״ז‬ ‫ולענין תשלומין גידי אדם אם הזיק הנה גתוספתא‬
‫)עכ״פ נמקרים אלה( שאין לו אלא מה שעיניו ראות‪.‬‬ ‫שלפנינו רופא אומן שריפא גרשוה גי״ד והזיק‬
 ‫לוצט‬ ‫הלדי‬ ‫ידד סימן קנב‬
‫נ( ואשר מסופק נענין המנואר נס׳ חסידים סי׳‬
‫•תנ״ד דמנעלים של מת סכנה להשתמש נו‪,‬‬
‫ומע״כ מסופק נדנר שעשה פדיון מלנושים של החולה‬
‫אניו ז״ל שהקנה כל המלנושים וגס המנעלים לעניים‬
‫)דרך סגולה( ע״מ לפדות הכל נממון לצורך עניים‬
‫ואח׳ע מה החולה אם נקרא עוד מנעלים של מת כיון‬
‫שהקנה כל מלנושיו דרך סגולה לעניים או שמא כיון‬
‫שהקנה ע״מ לפדותן שוג נקרא מנעליו של מת‪.‬‬
‫הגה נדנריס כאלה אין לנו דנר מקונל‪ ,‬וכל דנרי‬
‫ס׳ חסידים נעניינו נעלמים מאתנו‪ ,‬ומשמננותו‬
‫דוקא מנעלים של מת ור״ל מה שכמת כי׳ נועל נשעת‬
‫פכיירתו‪ ,‬אנל מה שהי׳ מת הולך נהם פעם או הרנה‬
‫פעמים נעת שעדיין הולך ונא נחיים לא נשמע כלל‬
‫מדנרי הס״ח‪ ,‬וכך אני רגיל להורות שמנעלים של מת‬
‫׳שהלך נחיים עכ״פ יתנו לעניים‪ ,‬א״כ אין מקום כלל‬
‫לספיקו‪ .‬ונלשונות שנס׳ חסידים קנלנו מגאוני וצדיקי‬
‫עולם דכל מה שאפשר לפרש נלשונו שישתמע פחות‬
‫חידוש ופחות מתנגד לשורות ההלכה עלינו לפרש כן‪,‬‬
‫וא״כ מש״כ פשוע‪ .‬ומכ״ש נדידן דיש נאחרונים דמפרשי‬
‫דנרי ס״ח נאופן כזה דלא נשמע ממנו כלל חידוש זה‬
‫של מנעלים של מת‪ ,‬ואין להאריך נכזה‪.‬‬
‫ג( ואשר נסתפק לענין נרכת הגומל אם הנריא עד‬
‫שהלך נרגליו והלך לנית ככנסת‪ ,‬ולפי דעת‬
‫כרופאים יכול עוד להמשך המחלה עד שינריא לגמרי‬
‫אם צריך להמתין ננרכת הגומל או מכיון שמעצם‬
‫מחלתו ־יצא והלך נרגליו ומה שנשאר לזמן ארוך זה רק‬
‫תוצאות כמחלה ולכך ינרך מיד‪ ,‬וכן מסופק אם נשאר‬
‫רק דושם מחלה‪ ,‬והעיר מדנרי פוסקים אחרונים נזה‪,‬‬
‫עיין נא׳׳ר ריש סי רי״ם נם׳ כך החיים שם ונמש״כ‬
‫נם׳ שדה חמד מערכת נרכות אות י״נ נשם ם׳ פתח‬
‫הדניר‪.‬‬
‫ולדידי פשוע דכל שיצא מכלל סכנה של עכשיו וירד‬
‫מהמעה ויצא לחו־ן דהיינו שיצא מעצם כסכנה‬
‫רק צריך עוד איזה עיפול על הרושם שנשאר נזה ונמשך‬
‫כידוע לפעמים זמן רנ‪ ,‬ינרך נרכת הגומל נשם ומלכות‬
‫דמ״מ עכשיו נעשה לו עונה ונם מן השמים‪ ,‬וכדמות‬
‫ראי׳ מהמנואר סי׳ רי״ע ס״ח והוא מתשונת הרשנ״א‬
‫דאפילו יש לו מיחוש קנוע ונא מזק לזמן אעפ״כ חיינ‬
‫לנרך כל פעם שיצא מכלל סכנה‪ ,‬וזה דנר ידוע דאס יש‬
‫לו מיחוש קנוע רושם ושורש המחלה נתוכו לעולם קיים‬
‫אלא דמתחדש מזמן לזק א״כ לעולם לא נתרפא לגמרי‬
‫ואעפ״כ חיינ לנרך כל פעם וכה״ד נהנ״ל‪ ,‬ואע״פ שיש‬
‫לדחות קצת ראי׳ זו מכ״מ גם מסנרא יראה כנ״ל‪.‬‬
‫ואפילו ננידון של השד״ח נשם פה״ד דמעצם מחלה‬
‫של סכנה נתרפא אלא מחמת החולי שסנל‬
‫נעשה ערפה נאנרים הפנימיים‪ ,‬שנו׳׳נ שם ואסיק‬
‫דינרך נלא שם ומלכות‪ ,‬אי לאו דכ׳ אותו גדול ז״ל כי׳‬
‫נראה דינרך גם נשם ומלכות מעעמים ונמוקים שכ׳‬
‫נעצמו שם דכיון דמכסכנה של עכשיו ניצל לגמרי והולך‬
‫שבט‬
‫סימן קנב‬
‫כגוד ידידנו כרה״ג גנש״ק ר משה טובי׳‬
‫וייסברגר לאי׳׳ט‪.‬‬
‫אהדשכ״ט וש״ת גידידות‪,‬‬
‫א( לפגי זמן מה קנלתי מנהגו היקר ולא הי׳ אז‬
‫פנאי להשיג ואשיג עתה מפני הכנוד‪ .‬ואשר‬
‫שאל גענין שינוי המקום ’גאגילות המגואר יו״ד סו״ם‬
‫שצ״ג דהמחגר מקיל גשגת‪ ,‬ורמ״א מחמיר ושאל איך‬
‫לנהוג למעשה היות ראה גם׳ גשר החיים שמכריע גין‬
‫תוך ל׳ לאחר ל׳ תוך יג״ח ושאל ממני אם יש לסמוך‬
‫על הכרעה זאת‪.‬‬
‫הנה עצם שינוי מקום מקורו גגמ׳ כ״ג ע״א לעני;‬
‫שנוע שני‪ ,‬ומזה נשתרגג המנהג לשנות גגית‬
‫הכנסת‪ ,‬ומקור המנהג מונא גנמו״י ננא גתרא ק׳‬
‫ע״א ממה שמתירים לעשות ז׳ מעמדות נשנת והנ״י‬
‫סו״ם שצ״ג מדחה ראיחו דשאני התם דאין נית הכנסת‬
‫הכיל אותם‪ ,‬והדיחוי נאמת תמוה וראית הנמו״י‬
‫נרורה דעכ״פ התירו לעשות מעמדות ומושנות נשנת‬
‫דאוושי מילתא עונא ק״ו שינוי המקום וכנר הרעים‬
‫על הנ״י נזה נתשונת הרדנ״ז סי׳ הרס״ג‪ ,‬וכן כוונת‬
‫הגר״א סי׳ שצ״ג נמש״כ ואין דנריו מוכרחין ומשמע‬
‫להדיא נרדנ״ז שם דלא מחשיג לה אנלות נפרהסיא‬
‫גם ננאו נפעם הראשון נשנת‪ ,‬ועדיין לא הי׳ לו מקום‬
‫אנלות נחול‪ ,‬וזה דלא כע״ז או״ח ריש סי׳ תקכ״ו‪,‬‬
‫שס״ל דנכה״ג נודאי נקרא אנלות נפרהסיא‪.‬‬
‫ועוד לנו לדעת דנעצם שינוי המקום איכא נ׳ מנהגים‬
‫דלמנהג א׳ רק משנה מקומו אנל אין מקום‬
‫מיוחד לאנלים דוקא וזה לרוג נמקומות שאין לכל אחד‬
‫מקום מיוחד ננית הכנסת‪ ,‬אנל יש מקומות שהי׳‬
‫לאנלים מקום מיוחד לאנל דוקא עיין לשון השד״ח‬
‫נמערכת אנילות סי׳ ד׳ע‪ ,‬וכן יראה נלשון השאלה‬
‫נתשונת פנים מאירות ח״ג סי׳ קכ״ד‪ ,‬ונאותן מקומות‬
‫ודאי דיש לחוש יותר לאנלות נפרהסיא‪ ,‬מיהו גם נזה‬
‫התירו המתירים עיין היכיג נלשון הנית יוסך ניו״ד‬
‫שם‪ ,‬עכ״פ נדידן גני אשכנז הנמשכים אחרי הרמ׳׳א‬
‫כמנהג לשנות גם נשנת וכמש״כ גם נע״ז סי׳ תקכ״ו‬
‫שם‪ ,‬ואם כנר שינה תוך ז׳ או תוך ל׳ גם נשנת אין‬
‫עעם לאסור תוך י״נ חודש‪ ,‬וכן מנהג ישראל נכל‬
‫תפוצות הגולה דהמשנים תוך ל׳ משנים גם לאחר ל׳‪,‬‬
‫אמנם יש מנהג שאין משנים לעולם נשנה עיין נרכי‬
‫יוסך נשם כאד׳י‪ ,‬אמנם מנהג ישראל כנ״ל‪ ,‬ודלא‬
‫כמש״ג נם׳ גשר החיים‪ .‬ומש״כ להסתפק נאנל המשנה‬
‫מקומו אמנם זה ישאר מקומו גם אח״כ שלא יהא‬
‫שינוי מעעם שכ׳ הגאון מהרש״ק שם דכיעם שינוי‬
‫המקום הוא מעעם גלות מכפרת לא יראה לי לחדש‬
‫כזאת דסו״ס יתקיים עכשיו המנהג לשנות ואינו יושג‬
‫נמקומו כראשון וזה כשינוי עשה מעעם האנלות ומה‬
‫לי אם ישאר אח״כ נזה‪ ,‬והדנרים פשועים‪.‬‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קנד‬
‫סימן קנו‬
‫והמצוות‪ ,‬ומי יודע אם זה טובתו שיהיו בכאן —‬
‫הערות וחידושים בשו״ע יו״ד סימן של״ח‪,‬‬
‫של״ט ש״מ‪ ,‬שמ״ח‬
‫בש״ך ס״ק א׳‪ ,‬ולא שיאמרו כך וא״כ אפי׳ בנטה‬
‫למות אין אומרים לו כך‪ .‬איברא בלשון מס׳‬
‫שמחות אשר העתיק הרמג״ן בת״ה התודה עד שלא‬
‫תמות‪ ,‬הרי דמזכירין לו מיתתו‪.‬‬
‫ם״ב‪ ,‬גרמ״א ואם רוצה להאריך כוידוי יוה״כ הרשות‬
‫בידו‪ .‬עיין מש״כ בית הלל כאן בסו״ד דיש הבדל‬
‫בין וידוי דעכן לוידוי דשכ״מ‪ ,‬ולפי ענ״ד אין הבדל‬
‫דשאני עכן דהי׳ בתקפו ובבריאותו‪ ,‬ושכ״מ מחמת‬
‫חולשתו אין מאריכין אתו‪ ,‬אבל פשיטא דאם אפשר‬
‫לפרט וזוכר חטאיו מצוה שיפרט‪ ,‬עיין ד״מ וביאור‬
‫הגר״א כאן‪ ,‬ועיין בתו״ה לרמג״ן דכן משמע כתם‪.‬‬
‫קס״ה יעש׳׳ה ברמ״א בג״ש ובפוסקים‪ ,‬ולי״א כופין‬
‫סימן של״ט‬
‫ברמ״א ס״א‪ ,‬ואסור לחצוג שום קבר להיות פתוח‬
‫וכו׳‪ ,‬עיין פחד יצחק אות ק׳ דהתירו‬
‫כשמכסה בנסרים או במחצלת‪ ,‬ועיין בברכי יוסך או״ח‬
‫סי׳ תקמ״ז‪ ,‬ועיין בהגהות מכרש״ם לסכ׳ק מילי‬
‫דחסידותא מש״כ גזה‪ ,‬ועיין גש״ך ס״ק ו׳ גשם כג״ח‬
‫דמשמע דצריך לחזור ולמלאות עפר ממש‪ ,‬ויש מקום‬
‫להכריע דימלא עפר עד גובה שא'ן דרך לקבור שם‬
‫גמקום כהוא‪ ,‬ושוב יכסנו נסרים וכדומה‪.‬‬
‫ברמ״א שם דאין לחצוב קבר בעודו גוסס‪ .‬והנה‬
‫אע״פ שבמקור דברי הריג״ש מוכח דאפי׳‬
‫בערב שבה כדי לקברו בע״ש אין לחצוב קבר בעודו‬
‫גוסס מ״מ אנן סמכינן אדברי כב״ח והבאכ״ט כאן‬
‫דאם החולה אינו מרגיש מותר מדינא‪ ,‬וכן הורתי‬
‫לכלכה ובפרט שכגר הי׳ ג׳ ימים גוסס ועוד שהיו ימים‬
‫ממים מאד‪ ,‬וכ״ז חזי לאצטרופי להתיר חציבת קבר‬
‫מספק געש״ק למהר קבורתו‪ ,‬וכקב׳׳ה ישמרנו מכל רע‬
‫סלה‪.‬‬
‫בש׳׳ך ס׳׳ק ז׳‪ .‬גא״ד אלא האיסור הוא שמתנועע‬
‫הגוסס‪ .‬כל זה לענין הסרת דברים המונעים‬
‫יציאת נפש אגל לעסוק ברפואות בגוסס אפי׳ בחיי‬
‫שעה מותר ע״פ דין כמבואר שגו״י ח״ג סי׳ ע״ה וח״ס‬
‫יו״ד סי׳ של״ח‪ ,‬איברא להאריך הגסיסה לבד במקום‬
‫שמצטער הרגה אין חיוב בדבר‪ ,‬ולא גרע מהסרת‬
‫מ ו נ ע ש מו ס ף‪ ,‬ע”ע ח׳ו סי' קע׳ט‪ ,‬ח״ח ‪d‬־' רפ׳ו‪-‬ג‬
‫ס״ב‪ ,‬מי שאמרו לו ראינו קרובך גוסס כיום ג׳ ימים‬
‫צריך להתאבל עליו וכו׳‪ .‬גס׳ שגט יהודה להגאץ‬
‫מהד׳י עייש ז״ל כ׳ דלאו דוקא אחרי ג׳ ימים דכ׳׳ה‬
‫אחרי ב׳ ימים‪ ,‬וכ״ר מלשון הג׳ מיי׳ פ״ד מאבל שכ׳‬
‫א״כ בנדון זה רוג גוססין אינן חיים ג׳ ימים או ג״ד‬
‫ע״כ‪ ,‬וגעניותי אין לגנות על דקדוק זה דודאי רוב‬
‫למיתה איכא בגוסס מכל מקום‪ ,‬אבל לחייב מעשה‬
‫שבט‬ ‫רב‬
‫הרגה פעמים אין הקרוגים כ״כ שומרי התורה‬
‫ומצוה למהר גזה עכ״פ‪.‬‬
‫ע״ע ח״ו ם'׳ קע״ו־ב‬
‫סימן קנה‬
‫א‪.‬‬
‫נשאלתי מאנשי ת״ק פה‪ ,‬איש אתד איש פשוט המוני‬
‫אגל שומר התורה והמצוה רוצה לקנות אצלם‬
‫מקום קבורה‪ ,‬והנה נודע להם שאתרי מלתמת העולם‬
‫נשא הלה אשת אחיו שלא הי׳ לה בנים ותי אתה כל‬
‫ימי חייו‪ ,‬ר״ל שנשא יבמה דאורייתא ושאלו אנשי ח״ק‬
‫אם יכולים ליתן לו מקום קבר בין שומרי התורה‪ .‬לפי‬
‫דעתי העניה אם כי אנן קיי״ל לכתחלה כאבא שאול‬
‫יבמות ל״ט ע״ב דמצות חליצה קודמת ובשו״ע סי׳‬
‫לחליצה‪ ,‬מ״מ כיון דלכמה פוסקים מצות יבום קודמת‬
‫כחכמים ואיכא מציאות דגם ‪.‬לדידן מיבמים כמבואר‬
‫גפ״ת שם ס״ק ג׳‪ ,‬נהי דכאי גגרא עגר גודאי ענ‬
‫הוראת רבותינו חכמי כדורות ואיכא לדידן פרינית גדר‬
‫גמורה‪ ,‬מ״מ כיון שלפי כשמועה כבורות שלו גרמה לו‬
‫כן אחרי מלחמה‪ ,‬נהי ודאי דלקגרו בין צדיקים ממש‬
‫אי אפשר ע״פ המבואר גשו״ע יו״ד סי׳ שס״ג ס׳׳ה‪,‬‬
‫מ״מ לבזותו ולקברו בכוונה בין על יד הרשעים או מן‬
‫הצד ממש ג״כ אי אפשר כיון דסו״ס לא עשה אלא‬
‫מצות יבום דאורייתא‪ ,‬ולשיטת הרי״ף ודעמי׳ מצוה‬
‫גדולה עשה‪ ,‬וכמו שכתבו הפוסקים דמה״ט אין לכפותו‬
‫בשוטים לחלון דאיך נכוף בשוטים והתורה אמרה יבמה‬
‫יבא עליה‪ ,‬וכ״נ איך אנחנו נחזיק אותו לרשע גמור על‬
‫מה שתוה״ק צותה‪ ,‬מ״מ כיון שהאי גברא עבר על‬
‫הוראת רבותינו הוא בכלל שאין קוברים צדיק שאינו‬
‫גמור אצל צדיקים גמורים‪.‬‬
‫עובדא בא לידי שהחליפו ג׳ מתים שנפטרו ביום א׳‬
‫וקברו אשה זרה גטעות על יד בעלה של‬
‫האחרת‪ ,‬וזאת כאחרת לא נקברה עדיין‪ ,‬אך קרוביה‬
‫ישגו עליה שגעה גטעות כמה ימים מה כדין הן לענין‬
‫הפינוי וכן לענין עלית ימי האבלות הראשונים לשבעה‪.‬‬
‫הנה לענין הפינוי כגר כתבתי בשבט הלוי ח״ג סי׳‬
‫ק״ז אות ד׳ דדבר פשוט דמותר לפנות‪ ,‬ומצוה‬
‫לפנות כדי להביא כל אחת למקומה‪ ,‬ובפרט כאן אצל‬
‫בעלה עיין יו״ד סי׳ שס״ג ס״א‪ ,‬ושם סי׳ שס״ב‪ ,‬ועוד‬
‫הי׳ דרך טעות גמור יעש״ה‪ .‬ובענין טעות באבלות הלא‬
‫מבואר בתשובת הרא״ש כלל כ״ז דכל אבלות בטעות‬
‫לפני סתימת הגולל הו״ל כטעות המתאבל גחיים‪,‬‬
‫והובא להלכה ברמ״א יו״ד סי׳ שע״ה ס״א‪ ,‬ע״כ אין‬
‫ספק דחייבים להתאבל מחדש‪.‬‬
 ‫רג‬ ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קנו‬
‫יו״ד יעש״ה‪ ,‬וכדמוכח באמת עצם לשון הרמ״א כאן‪.‬‬
‫עיין פתחי תשובה ס״ק ב׳ ר מש״כ בשם התפל׳׳מ‬
‫דאפילו עשה עבירות מיתת ב״ד לתיאבון קורעץ‬
‫עליו אם לא שהמיר דת‪ .‬הנה אינו ר״ל דוקא המיר דת‬
‫לאפוקי מחלל שבת דחייב מיתה וקורעין עליו דפשיטא‬
‫דמחלל שבת חשיב ככופר כמבואר חולין ה׳ ע׳׳א וכמה‬
‫דוכתא‪ ,‬וכן ברא״ש פ״ג דמו״ק סי׳ נ״ט תלי דין זה‬
‫במה דכופר בכה״ת ולא כ׳ לשון המיר דת וכן מוכח‬
‫דכא כרא״ש כ׳ כטעם דעל אחרים קורעין משום דאין‬
‫לך ריק בישראל שאינו מלא מצוות‪ ,‬ובודאי זה לא שייך‬
‫במי שאנו פוסקים עליו שהוא כנוי לכל דבריו דהיינו‬
‫מחלל שבתות )לי״א מה״ת ולי׳׳א מדרבנן כמש״כ‬
‫במק״א( אמנם ישנם צדדים דנם מחלל שבת־ י׳׳ל‬
‫דמתאבלין עליו כמש״כ בשבט הלוי ח״נ סי׳ ר!ם״ו‪.‬‬
‫עיי ללןטן ם״ קנ״ז‬
‫סימן שמ״ח‬
‫ס״ב — האומר אל תקברוכו מנכסין אין שומעין לו‬
‫וכר והוא שירשו ממון מאביהם ‪ :‬פשוטו כמש׳׳כ‬
‫הש״ך דאם לא ירשו ממון וגם אין הם בעלי יכולת‬
‫ממון שוב מוטל לחוב על הצבור‪ ,‬ומש״כ בזה בם׳ בית‬
‫הלל דר״ל כמחבר קאי על למעלה שאמר האב אל‬
‫תקברוני מנכסי ובזה אין החוב עליהם‪ ,‬אבל אם לא‬
‫אמר כן הבנים קודמים לחיוב הוא דוחק עצום דמה‬
‫•ועיל אמריתו בזה אם בלא׳׳ה יש עליהם חיוב ושו״ר‬
‫בם׳ ערוך השולחן הרגיש נמי בזה‪.‬‬
‫ויראה דסברת הבית כלל הי׳ לפרש דד׳ל כיון דכיו‬
‫כאן נכסים של אב אלא דכוריש כל נכסיו‬
‫לאחרים ולא הניח ליורשים בזה אמרינן דמקבלי נכסיו‬
‫הם יקברוהו כיון דאיכא ממונו אשר עליו מוטל עיקר‬
‫החיוב ובזה אין הבנים מחויבים כלל אבל במציאות‬
‫שלא הניח ירושה כלל מחמת עניו‪ ,‬והבנים בעלי ממון‬
‫ויכולים פשיטא דהם חייבץ וכאשר מפורש בתשובות‬
‫מנחת יעקב סי׳ ח׳ בשם תשובת דברי ריבות סי׳ קל״ב‪.‬‬
‫מיהו באופן זה הנם שהם עשירים אין מחייבין את‬
‫הבן במחיר של קבורת עשיר כיון דכאב עצמו כי׳ עני‬
‫ואין הבן מחויב מצד נכסיו כאשר הי׳ מחויב אם כי׳‬
‫יורש נכסים שעליהם שעבוד הקבורה‪ ,‬דבנ״ד החיוב‬
‫מצד הקרבות לבד ועיין בם׳ בית לחם יהודה תראה כן‪.‬‬
‫ומ״מ חיוב זה אינו מצד מכבדו במותו לבד אלא‬
‫מדין הקרבות של הקרוב קרוב כמש״כ בתשובת‬
‫מכר׳ם מינן סי׳ נ״ד ומה״ט גם אב חייב בקבורת בנו‬
‫כמש״כ מהר׳ם מינץ שם ובתשובת מנחת יעקב ע״ש‬
‫בשם הראב״ן‪ ,‬ולאפוקי ממש״כ בתשובת חות יאיר סי׳‬
‫קל״ט דהוא רק מדין מכבדו בחייו מכבדו במותו וכיון‬
‫דקיי״ל כבוד אב משל אב ולא משל בן כיכא דלא הניח‬
‫כלום אינו חייב ‪ p‬הדין‪ ,‬וכל הפוסקים הנ״ל חולקים‬
‫ע״ז‪ ,‬מיהא יראה דמודה החו״י דאם הבן עשיר יש‬
‫לכופו ע״פ המבואר סי׳ רנ׳׳א ס״ג דאביו קודם‬
‫בנתינת מתנותיו‪ ,‬וכבר כ׳ בח״ם יו״ד סי׳ רכ״ט דהיכא‬
‫שבט‬
‫אבלות אי אפשר אלא אם יש חזקה גמורה שמת מר‪,‬‬
‫דהיינו שעברו ג׳ ימים מתחלת הגסיסה‪ ,‬וכן סתימת‬
‫כפוסקים‪ ,‬וגם ע״ז פליגי הרבה‪ ,‬עיין בהג׳ הגרערן״א‬
‫כאן‪ ,‬ובאחרונים אה״ע סי׳ י״ז סו״ס ל״א‪.‬‬
‫סימן ש״מ‬
‫ס״א חייב לקרוע עליו וכו׳‪ .‬ילפינן לה מקראי מו״ק‬
‫כ״ד ע״א‪ ,‬ואיתא שם דחייב מיתה ביד״ש‪ ,‬וישנם‬
‫ג׳ שיטות לדעת הראב״ד ברא״ש פ׳‪ y‬דמו׳׳ק מן התורה‬
‫ממש וחייב מיתה ביד״ש ממש‪ ,‬לדעת תום׳ ורא״ש רק‬
‫מדרבנן וכ״ה דעת הרמב״ן בתורת האדם וחיוב מיתה‬
‫ככל עובר על דברי חכמים מפורץ נדר וכו׳‪ ,‬ולפי דעת‬
‫כגאון שבט יהודה מנת הרמב״ם פ״ח מאבלות דעת‬
‫שלישית דעצם חיוב קריעה היא ‪ p‬התורה‪ ,‬אבל נדר‬
‫חיוב מיתה בידי שמים רק אסמכתא‪ ,‬ולדעת כרדב״ז‬
‫ריש פ״ח חיוב מימה לאו דוקא אלא ר״ל אסור‬
‫כדאמרינן מו״ק כ״ד ע״א לענין תשמיש‪.‬‬
‫ברמ״א וצריך לחזור ולקרוע‪ .‬ולענין ברכת דיק אמת‬
‫במקום שצריך לחזור ולקרוע דעת הגאון שבט‬
‫מיהודה דצריך גם לחזור ולברך דיין אמת‪ ,‬ובאמת אין‬
‫טעמיו ונמוקיו מסתברים דכיון דברכת דיין אמת נתקן‬
‫אשמועות רעות אלא דאסמכוהו לברך בשעת קריעה‬
‫א״כ מעיקר הדין הלא יצא בברכת דיין אמת דסו׳׳ס‬
‫הצדיק עליו את הדין‪ ,‬וכדברינו מצאתי בם׳ משמרת‬
‫שלום בדיני קריעה‪.‬‬
‫ס״ב ברמ׳׳א וי׳׳א שיוצא אם קורע בשולי הבגד וכר‬
‫כשקורעין על שאר מתים‪ .‬והיינו דבשאר מתים‬
‫סמכינן אר יהודה במם׳ שמחות פ״ט דקורע למטה‬
‫או מן הצדדין יצא עיין ביאור הגד׳א ס״ק ד׳‪ ,‬והגאון‬
‫שבט יהודה כ׳ דודאי לא קיי״ל כר יהודה נגד חכמים‬
‫ואולם י״ל בזה דהא במו״ק כ״ו ע׳׳ב מקשה הש״ס‬
‫מאבל על קריעה דנימא הלכה כדברי המקיל כדברי‬
‫האבל‪ ,‬והיינו אפילו ביחיד ננד רבים‪ ,‬אלא דמשני אבל‬
‫לחוד וקריעה לחוד‪ ,‬וי״ל דס״ל להמנהג הנ״ל דזה דוקא‬
‫בקריעה על ז׳ קרובים דחמור אבל על אלו שאין‬
‫מתאבלין עליהם אלא שקורעין עליהן י׳׳ל דגם ביחיד‬
‫נגד רבים מקילים‪ ,‬ומה דהקשה השבט מיהודה‬
‫מהוריות י׳׳ב ע׳׳ב דכה״ג פורם מלמטה ולא מלמעלה‬
‫הרי דלמטה אינו בגדר קריעה‪ ,‬י׳׳ל בקל דכיון דמדבר‬
‫שם מקריעה על קרוביו השבעה‪ ,‬ובהו אין זה בגדר‬
‫קריעה דבזה לא קיי״ל כר יהודה א״כ אינו פורם‬
‫ככהן הדיוט בזה עכ״פ וכמש״כ הרמב״ם ודו״ק‪.‬‬
‫ס״ה ברמ״א אבל רגיל לעשות עבירה אין מתאבלין‬
‫עליו‪ .‬ועיין לקמן סי שמ׳׳ה ס״ק ה׳ דה׳׳ה לענין‬
‫אבלות ממש אין מתאבלין וכמש״כ גם הש״ך פה סק׳׳ח‬
‫ובחכ״א סי׳ קנ״ו‪ ,‬וזה דלא כתשובת מהרש״ג יו״ד ח׳׳א‬
‫סי׳ כ״ה דרצה לחלק בין דיני קריעה לדיני אבלות בזה‪,‬‬
‫וכבר הוכחתי בעניי בשו״ת שבט הלוי ח״ג סי׳ קס״ו‬
‫דלא כדבריו‪ ,‬וכדמוכח נמי מביאור כגר׳׳א כאן ס״ק‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קנו‬
‫תיובתא דר ענן תיובתא‪ ,‬הרי דליכא שום תנא לפי‬
‫האמת דס״ל כר ענן‪ ,‬וצ״ל דמש״כ הרשב״א שם ו׳ ע׳׳א‬
‫הוא רק לצדד דרק ספק קולא לפי האמת‪ ,‬וצ״ע עדיין‪.‬‬
‫שם אות ז׳ — ד״ה וטעם הדבר ובא״ד מחדש קעביד‪.‬‬
‫— ויש להבין בזה שיטת רש״י חולין כ״א ע״ב‬
‫בהא דפריך אנשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבלה‬
‫ממליקה וכי מיתה עומד ומולק דפרש״י דכיון דכבר‬
‫מתה מה צורך במליקה עוד דמיינו חתיכת סימנים‪,‬‬
‫והרשב׳׳א פי׳ דכיון דנשברה מפרקת ורוב בשר עמה‬
‫נבלה א״כ מטמא ג״כ וכי מתה עומד ומולק להסיר‬
‫הטומאה שכבר חלתה ע׳׳י מליקת מפרקת ורוב בשר‬
‫יעש״ה‪ — ,‬ולהנ״ל א״ש דרש״י מיאן בזה דנהי דנשברה‬
‫מפרקת ורוב בשר עמה בעלמא שלא כמצותה נבלה‬
‫ומטמא‪ ,‬מ״מ אנן השתא במליקה של מצוה איירינן‪,‬‬
‫וכיון דקעביד דרך מצוה לפי קס״ד דש״ס דצריך גם‬
‫רוב בשר עמה א״כ באמת לא מטמא וא״כ מה תמיה‬
‫דוכי מתה עומד ומולק‪ ,‬אי לאו פרש״י דמה תועלת‬
‫עוד בסימנים ודוק היטב‪.‬‬
‫סימן ק״ו בדיני איסור מנורה של ז׳ קנים — אות‬
‫ב׳ ד״ה אמנם וכו׳ ובא״ד א״כ איך כתב‬
‫וכו׳ אמנם אם נימא דדעת הרמב״ן כרמב״ם פ״ג מבית‬
‫הבחירה ה״ה דגם שאר מינים פסולים מגרוטאות‪ ,‬וזה‬
‫נפיק מקרא דמקשה‪ ,‬ועיין בלקוטי הלכות מנחות כ״ח‬
‫ע״א בפי׳ רב״ח תודה דאסמך לה אסוגית הש״ם שם‪,‬‬
‫עצמו א״כ א״ש דרמב״ן בשאר מיני מתכת קאי ובזה‬
‫הוא דהכשיר בלי כפתורים ופרחים‪.‬‬
‫סימן קכ״א — הערות בסימן קפ״ח ס״א‪ — .‬וכן‬
‫בבית מאיר מחמיר לגמרי בברוין‪ ,‬מ״מ‬
‫לדינא נלענ״ד מש״כ ברור‪.‬‬
‫סימן קכ״ד הערות בסימן קפ״ט ש״ך ס״ק כ׳‪ ,‬בד״ה‬
‫ולענ״ד ובא״ד ודי בג׳ ראיות — משא״כ‬
‫מה דמוכח מהתוס׳ בשם הר״ח דגם הכא בעינן ד׳‬
‫ראיות כ׳ זה אליבא דשמואל ובזה נדחה השגת התוה״ש‬
‫על הש״ך — וכן במש׳׳כ דזה מצוי יותר לתלות בשוה‬
‫בסרוג מדלוג נתיישב קושיית התוה״ש‪ ,‬דהתוס׳ כתב‬
‫כן להר׳ח דכן פי׳ פלוגתה רב ושמואל משא״כ לדידן‬
‫דממשבינן מציאות של הר״ח בתורת דלוג לדבר שאינו‬
‫מצוי יותר מוסת השוה בסרוג ודו״ק‪.‬‬
‫סימן קס״ו — אודות מחלל שבת שאין מתאבלין‬
‫עליו אם לא נודע בבירור שמת בתשובה‬
‫— בד״ה איברא‪ — .‬ואפילו למש״כ בפת״ש סי׳ ש״מ‬
‫בשם התפל״מ דאפי׳ עובר על עבירת מיתת ב״ד‬
‫לתיאבון קורעין ומתאבלין עליו‪ — .‬מלבד מי שהמיר‬
‫דת‪ ,‬מ״מ פשיטא דמחלל שבת בפרהסיא ה׳׳ז כעובד‬
‫ע״ז וכיון דחז״ל עשוהו כגוי לכל דבריו פשיטא דאץ‬
‫מתאבלין עליהם ועוד דהרי הרא״ש פ״ג דמו״ק סי׳‬
‫נ״ט כתב דהא דמתאבלין משום דאין לך ריק מישראל‬
‫שאינו מלא מצוות‪ ,‬ופשיטא דזה לא שייך במי שהוא‬
‫כגוי לכל דבריו‪ .‬ועי׳ בתבו״ש יו׳׳ד סי׳ ב׳ ובד׳׳ת שם‬
‫שבט‬ ‫רד‬
‫דכאב נצרך מותר ליתן לו כל מתנותיו )משא׳׳כ בשאר‬
‫אדם דאסור ליתן לעני א׳( ודו״ק‪.‬‬
‫סימן קנז‬
‫הערות לשוית שבט הלוי חלק שלישי‬
‫או״ח‬
‫סימן י״א — סעיך ד׳ — אודות מי שהגיע ליכיו‬
‫לרצון אחר י״ח ברכות ונזכר שלא אמר‬
‫יעלה ויבא‪ — ,‬ושוב הראוני בשו״ת שו״מ מכדו׳׳ק‬
‫ס״ג סי׳ קס״ט שעמד על חקירה זאת וכ׳ כדברינו‬
‫יעש״ה‪ .‬ע״ע ח״ה סי' כ־ג‬
‫סימןט״ו — בא״ד מד״ה הנה וכו׳ ואפי׳ לשיטת‬
‫הספרדים וכו׳ — ושוב שמעתי שיש מנהג‬
‫ספרדים שעונין אמן גם אחר סיום י׳׳ח‪.‬‬
‫שט אוח ו׳ — אודות מקור המתנת הקהל עד שגומר‬
‫הש״ז הא־ל הקדוש‪ — ,‬ושוב הראוני בא׳׳ר סו״ס‬
‫צ״ה שכ׳ שיש לעמוד עד סוף הא־ל הקדוש‪.‬‬
‫טימן י״ז — ושו״ר בשו״ת לב חיים להגאון החבי״ף‬
‫ח״ג סי׳ י׳^ שפסק להקל כמש״כ דאפשר‬
‫לבטל ריח רע ע׳׳י מוגמר ועש״ה‪.‬‬
‫סימן צ״ו — אודות רב מנהיג ששכח באחד הימים‬
‫של ספירת העומר לספור‪ ,‬ומה יעשה‬
‫בשאר ■הימים כי רגיל לספור ברבים ואיכא משום כבוד‬
‫הורה — ח״א העירני דהלא אפשר שהוא יבקש ממי‬
‫שהוא דלא יברך והוא יכוון להוציאו וה״ר מאו״ח סי׳‬
‫רצ״ז דמי שאינו מריח אעפ״כ יכול להוציא‪ ,‬ובאמת זה‬
‫אינו דהתם בסימן רצ״ז הגרעק״א באמת מפקפק בזה‬
‫מכח אינו מחויב בדבר שאינו יכול להוציא וע״ש מה‬
‫שתי׳ בזה‪ ,‬ונ״ד הו״ל כמו בן עיר שאינו יכול להוציא‬
‫בן כרך ובן כרך לבן עיר כמבואר בירושלמי ובפוסקים‬
‫סי׳ תרפ״ח וע״ש במ״ב ס״ק ח׳ ובשעה״צ שם‪ .‬ושו״ר‬
‫בפר׳ח סי׳ תפ״ט כ׳ מפורש כדברינו שאינו יכול להוציא‬
‫ואע״פ דאיכא חולקים על הפר׳ח כ׳ בספר כך החיים‬
‫בשם הרבה מאחרונים דהלכה כפר״ח ועיין ג״כ בס׳‬
‫שיח השדה שער ברכת ה' סי׳ י״ג מש״כ בדברי הפר״ה‪,‬‬
‫ודע דאין מדברי הפר״ח הנ״ל סתירה לדברינו שהרי כ׳‬
‫שש״צ אפי׳ קבוע אינו יכול להוציא דגם אני לא כתבתי‬
‫רק• רב בעירו דאיכא בזה כבוד התורה וגם כבוד‬
‫הצבור ע״פ מש״כ בפנים‪.‬‬
‫יו״ד‬
‫סימךצ״ח בדיני מומר לע״ז‪ ,‬אם הוא מומר לכה״ת‪,‬‬
‫אמנם צע״ק במש״כ הרשב״א בחי׳ חולין‬
‫ו׳יט״א בהבצת הגמ׳ די׳׳ל דר׳מ ס״ל כר ענן דמומר‬
‫לע״ז מותר' לאכול משחיטתו‪ ,‬הרי דאפי׳ במומר לע׳׳ז‬
‫לא ס״ל לר״מ דמוה מומר לכה״ת מכ״ש במוצנר לד״א‪,‬‬
‫מיהר בלא׳׳ה צ׳׳ע על הרשב״א'דהא בחולין ה׳ ע״א‬
 ‫רה‬ ‫הלוי‬ ‫סימן ‪np‬‬
‫חיוב ייבום ולא יהי׳ נרת קמ״ל‪ — .‬ועוד תי׳ הרמב״ן‬
‫דבאמת מסברא לא היינו יודעים דהדרא איסורא לגמרי‬
‫באשת אחיו שלא הי׳ בעולמו ואיילונית‪ ,‬אלא דילפינן‬
‫לה ממה דגילתה תורה שם ביבמות נ״ד ע״ב מדין‬
‫אשת אח בחיים‪ — ,‬ועיין בם׳ נהור שרגא יבמות ח׳‬
‫ע״ב שהביא דברי הרמב״ן בזה‪.‬‬
‫והשתא אמינא דיש לפנינו ב׳ מינים ממיעוטים של‬
‫מצות יבום‪ ,‬חדא‪ ,‬דהתורה הוציאה מקרה‬
‫זה מעצם מצוות יבום ושנית דהתורה אסרה ליבם‪,‬‬
‫וההבדל ביניהם דבמקום דלא נכנם נלל למצות יבום‬
‫אין אנו באים לאסור אלא לפטור‪ ,‬משא״נ הסוג השני‬
‫שאין אגו באים לפטור אלא לאסור‪ ,‬דמסברא חיצונה‬
‫אין נאן פטור כיון שיש זיקה גמורה‪ ,‬אלא שהאיסור‬
‫מעכב מלייבם‪ — ,‬והשתא מילפותא דדף נ״ד ע״ב‬
‫למש״נ הרמב״ן ילפינן בנל אלה שאין נננסים כלל‬
‫בגדרי ייבום דחייבים נרת נמו אשת אחיו שלא הי׳‬
‫בעולמו ואיילונית ואשת אח בחיים‪ — ,‬משא״כ צרת‬
‫ערוה דמצדה אין ריעותא ועוד דיש לה היתר אם‬
‫נתגרשה הערוה‪ ,‬שוב אין ללמוד משם‪ .‬והדרא סברא‬
‫דאין כאן רק איסור‪ ,‬לא הדרא איסורא דכרת ג״כ‪,‬‬
‫וכיון דלרבי לא דריש דרשה דלצרור לזה‪ ,‬שוב אין כאן‬
‫רק איסור דולקחה בלבד‪ — ,‬משא״נ למ״ד דדורש‬
‫לצרור להני וכתיב כרת התם‪.‬‬
‫תמצית דברינו דלברייתא ג׳ ע״ב גילתה תורה פטור‬
‫גמור ויש נרה‪ ,‬ולרבי לא גילתה תורה תורה‬
‫פטור אלא איסורא בלבד‪ .‬משא״נאיסור החמור דנרת‬
‫של אשת אח נפקע באמת ונשאר איסור בלבד‪ ,‬ובזה‬
‫אפשר להסביר מחלוקת הקדמונים ביבמות נ׳ ע״ב‬
‫לענין חייבי לאוין ועשה דאין נדחין אם הדרא איסורא‬
‫דאשת אח או לא‪ ,‬עיין שעה״מ פ״ו מייבום‪ — ,‬דפליגי‬
‫בזה אם האיסור גורם פטור או איסור בלבד אלא שאין‬
‫מקום כאן להאריך בזה‪.‬‬
‫ובהנ״ל י״ל קושיית הגאון מרומי שדה ב׳ ע״ב‬
‫שהקשה על פשיטת הש״ם שם דילפינן מאחות‬
‫אשה‪ ,‬ומנ״ל לגמ׳ כן‪ ,‬דלמא הילפותא כרבי מולקחה‪,‬‬
‫— ולהנ״ל י״ל דניון דתנא במשנתנו ט״ו נשים פוטרות‬
‫צרותיהן ולא קהני אוסרות והטעם להורות שחוזר עלי׳‬
‫איסור נרת דאשת אח כמפורש ברש״י ותום׳ יבמות‬
‫ג׳ ע״א — א״כ משנתינו מורה יותר דלא כרבי דלרבי‬
‫איסורא אינא פטורה לינא‪ ,‬וזה נכון בעזהי׳׳ת‪.‬‬
‫ובזה הרני חוזר לדברי תום׳ שהתחלנו דאי לאו דהי׳‬
‫לנו מקרא גם על צרה צרה היינו אומרים דרק‬
‫בצרה ראשונה שעם הערוה גילתה תורה דיש כרת‬
‫שהוא בגדר פטור לא רק בגדר איסור בלבד‪ ,‬אבל צרת‬
‫צרה נהי נמי דהיא צרת ערוה ור״ל צרה לצרה ראשונה‬
‫שנעשית ערוה‪ ,‬אולי בזה לנ״ע היו דורשים הדרשא‬
‫דרבי דולקח ולקחה נשאי אפשר לקחת שניהם דנל אחת‬
‫איסורא‪ ,‬אבל עכ״פ איסורא בלבד‪,.‬ובזה הי׳ א״ש‬
‫דואיצטךיך דרשה דעלי׳ ולצרור לצרה ראשונה ואיצטריך‬
‫יו״ד‬ ‫שבט‬
‫ס״ק ס״ט דגמחלל שגסות לא שייך גדר לסיאבון נלל‬
‫יעש׳׳ה‪.‬‬
‫אבן־העזר‬
‫סימן קצ׳יד — בדיני לשמו ולשמה‪ ,‬בד״ה וגם וברי‬
‫רש״י ונו׳ — ועוד הונחסי כן בראיוס‬
‫בם׳ הלקט ריש פ״א מגירושין ודלא נם׳ מער״ק‬
‫שהבאתי שם‪.‬‬
‫סימן ר״ג — בדין צרה צרתה ריש יבמות — בשיטה‬
‫התום׳‪ — ,‬ד׳ה אלא ובו׳ ובא״ד — אבל‬
‫להתום׳ התחלת איםור הוא איםור מיוחד של צרת‬
‫ערוה‪ — ,‬לכאורה ראי׳ לזה ממה דאסרינן צרת צרה‬
‫אפי׳ ק׳ פעמים ואם האיםור רק משום דנעשה ממילא‬
‫אשת אח שלא במקום מצוה ונמש״נ הרשב״א הנ״ל‬
‫דאינו אלא הסתלקות הזיקה א״נ‪ .‬התינח באותו בית‪,‬‬
‫אבל בבית אחר הרי נתחדש לה חיוב זיקה חדשה‬
‫הגורם חיוב יבום חדש ומה מזיק מה שלא היתה בחיוב‬
‫זיקה של ביה ראשון‪ ,‬אלא ע״נ שנמשך עלי׳ סרך איסור‬
‫דערוה דאחות אשה וניו״ב‪ ,‬וזה פגם שאינו מתוקן‬
‫בנשואים האחרים‪ — ,‬וניו״ב אפשר להביא מיסוד‬
‫הדין שכיון שנאסרה עליו שעה אחת שנאסרה לעולם‪.‬‬
‫— איברא בכל זה מסתפינא להחזיק בחידוש זה‪ ,‬דיש‬
‫עלי׳ איסור אחות אשה‪ ,‬ומנ״ש מה שהבאתי לבסוף‬
‫מהגאון צפנת פענח דהנפ״מ דאפשר להתרות משום‬
‫אחות אשה ולהרמב״ם רק משום אשת אח דסוגיית‬
‫הש״ם ונל לשונות של הראשונים אינם מורים נן‪.‬‬
‫ומה דהבאתי ראי׳ ממ״ד נשואים הראשונים הפילים‬
‫י׳׳ל חדא דבהא עצמו פליגי אם איסור הצרות‬
‫הם איסור חדש מסרך דאחות אשה או מטעם דהדר‬
‫איסור אשת אח‪ ,‬ונמש״ב הרמב״ם והרשב״א‪ ,‬ועוד‬
‫די׳׳ל דנהי דאנן ס״ל דדוקא מיתה מפלת מ״מ מ״ד‬
‫דס״ל נשואים מפילים ס״ל דנהי דזיקה בפועל בודאי‬
‫לא שייך רק בשעת מיתה‪ ,‬מ״מ אנו דנין דין הזיקה‬
‫לפי מצב הבית בעת שהיו נישואין קיימין דסו״ם‬
‫הנשואין גורמים הייבום ולא המיתה אלא דהמיתה היא‬
‫שעת חלות המצוה‪ ,‬וא״נ כיון שהי׳ בשעת הנשואין‬
‫שעה אחת שבית הזה אין כולו ראוי לייבום מחמת‬
‫שאחת מהם היא ערוה קבלה בידינו שנדון הבית הזה‬
‫כאינו עומד לייבום‪ .‬וממילא חל עליו דין אשת אח שלא‬
‫במקום מצוה‪.‬‬
‫ודהתוס׳ ח׳ ע״ב שנ׳ דלרבי אין כרת דאשת אח‪,‬‬
‫העיקר בזה למש״נ הרמב״ן בחי׳ יבמות‬
‫נ״ד‪ :‬בהא דילפינן שם דאשת אח בחיים אחר שגירשה‬
‫אחיו אינא כרת דאשת אח וקשה קרא למ׳׳ל‬
‫הא ממילא הדר עלי׳ האיסור של אשת אח‬
‫גמורה נמו אשת אחיו שלא הי׳ בעולמו‪ ,‬ונמו‬
‫באיילונית‪ ,‬ותי׳ דהו׳׳א דדוקא בא״א שלא הי׳‬
‫בעולמו וכיו׳׳ב‪ ,‬אבל באשת אח רגילה■הלא דאאי׳ בחיים‬
‫נבר נפקע אשת אח כיון‪ ,‬דאם ימות בלא בנים חל עליו‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קנז‬
‫הגעלה מלבד אם יש חשש מדבר חריף — ע״פ המבואר‬
‫גיו״ד סי׳ צ״ו דדוחקא דסכץ לגד גלי חריף אינו מבליע‬
‫ומפליט גם במדוכה כמבואר לכאורה שם ס״ג יע׳׳ש‬
‫גש״ך ס״ק ח״י‪ — ,‬איגרא לשון החק יעקב סימן‬
‫חנ״א כאשר נתן טעם למה בפסח מלגנץ מדוכה ו‪,‬בשאר‬
‫ימות השנה רק בהגעלה‪ ,‬כ׳ שם סוס״ק מ״ז דדוקא‬
‫בפסח יש חשש לדבר חריף משא״כ במדוכה של איסור‬
‫דאץ חשש רק משמנונית של איסור שאין דרכו לדוך גו‬
‫עם דברים חריפים על כן סגי בהגעלה ע״כ‪ — .‬הנה‬
‫לשון זה מורה בברור דד^ דדוקא חמן שדרכו לדוך עם‬
‫דברים חריפים ולא כמו שנדחק הרג השואל הנ״ל דאין‬
‫דרך הרגה אגל קצת עושץ כן דאין הלשון משמע כן‬
‫כלל‪ ,‬ולא תקשה דאם אץ דרך לדוך כלל עם חריף א״כ‬
‫בהדחה סגי‪ ,‬דזה לא קשה דמצינו הרגה דברים דק‬
‫הדין סגי בהדחה והחמירו בהגעלה כמבואר סיק‬
‫חנ״א ס״ו לענץ כלי שתי׳‪ ,‬וכן גיו״ד סימן קכ״א לענין‬
‫כלי שתי׳ והשולחנות‪ ,‬אע״פ שפשוט דאם לא הגעילו לא‬
‫יאסר‪ ,‬וראיתי גד״ת יו״ד סי׳ צ״ו ס״ק נ״ה מגיא‬
‫מספר בית דוד הספרדי או״ח סי׳ רי״ז שדעתו דלאו‬
‫דוקא בדבר חריף בולע מדוכה אלא בכל דגר גם שאינו‬
‫חריף אמרינן כן משום דדוחק המדוכה מחמם‪ ,‬ומביא‬
‫גשם ס׳ בית יהודא ח״ג סימן פ׳ ומשיג ע״ז — ומביא‬
‫מדברי פד׳ח סי׳ ס״ט סק״ד ראי׳ לדבריו — ואין‬
‫מדברי הפר״ח שום ראי׳ דהוא איירי מדוחקא דסכינא‬
‫והגית יהודה מדוחקא דמדוכה‪ ,‬ואמנם לדינא דדאי‬
‫יראה סתימת הפוסקים דמדוכה לגד בלא חריף‪ ,‬אינו‬
‫מפליט ומגלינט אגל לענץ ח־וג הגעלה לכתחלה כנ״ל‬
‫דברי הרג בית דוד נראץ לצירופא כאשר כתבתי גפנים‪.‬‬
‫סימן ל״ד — גסוה״ד אגל עצם וכו׳ — ופשטות‬
‫דהתוספות שגת ע״ג ע״א ד״ה ובעל‪,‬‬
‫משמע דהגאת קדשים לבית הפסול מן התורה אפילו‬
‫על הספק יעש״ה‪.‬‬
‫סימן מ״א — ביאור דיני קבוע דאורייתא ודרבנן‬
‫— שורש ג׳ גא״ד וגס׳ יבין דעת יו״ד‬
‫סימן ק״י בזה‪ — .‬וע״ע בחתם סופר חידושי שגת דף‬
‫ס״ט‪ :‬ד״ה עושה‪.‬‬
‫שם גד״ה ודעת הרשג״א — ט״ס‪ ,‬וצ״ל ודעת‬
‫הרשג״א לפי הבנת הרא״ה בדבריו דלא אמרינן‬
‫קבוע למפרע‪ ,‬כהרשג״א גשם התוס׳ לפי הגנת‬
‫הרא״ה‪ ,‬אמנם הרשג״א בעצמו מחלק במשמרת הבית‬
‫דלפעמים אמרינן קבוע למפרע דהיינו בקבוע הניכר‬
‫במקומו דהוא עיקר דין קבוע לבין קבוע של תערובת‬
‫חניות דלא א׳ קבוע למפרע‪ ,‬ועי׳ מש״כ בביאור דבריו‬
‫גחוו״ד סימן ק״י בש״ך ס״ק י״ד‪.‬‬
‫סימן ס״ט הערות ליו״ד סיק ק״ס גרמ״א סט״ז‬
‫בסוה״ד — וע״ע בלשון הד׳פ גשטמ״ק‬
‫ב״מ דף ס״ה‪ .‬ד״ה וז״ל תהר״פ‪ ,‬גא״ד וכי מותר‬
‫להלוות לחגירו בריבית מה״ט שירויח באותן המעות‬
‫יעש״ה‪.‬‬
‫שבט‬ ‫רו‬
‫דרשא דרבי שמגלה רק איסור לצרח צרה ולזה ילפינן‬
‫מלצרור דגם צרח צרה היא בגדר פשור גמור והדר‬
‫עלי׳ כל חומר איסור כרה דאשה אח ודו״ק גכ״ז הישג‪.‬‬
‫השמטה לסימן ל״ד‬
‫על הערה גסי׳ ש״ח סעיף מ״ח‪ — ,‬ושוב הראה לי‬
‫ח״ח בספר תשג״ן קשן סי׳ נ״ח‪ ,‬וז״ל מוהר‬
‫לשלשל מגיפה גשנה וכו׳ להנריח‪ ,‬שאפילו כלי‬
‫שמלאכתו לאיסור מוחר לצורך גופו ומקומו‪ ,‬הרי‬
‫לכאורה כהמ״ג‪ ,‬ולדידי אין ראיה מזה דהחשנ״ז הכי‬
‫קאמר דאפילו יהיה כלי שמלאכתו לאיסור מותר‬
‫לטלטלו לצורך זה‪ ,‬אגל לא דמניפה כלי שמלאכתו‬
‫לאיסור הוא‪.‬‬
‫סימן קנה‬
‫הערות בשו״ת שבט הלוי חלק ב׳ _ יו״ך‬
‫סימן י״ח בעני! גוקא דאשמא דשף מדוכתי׳‪— ,‬‬
‫ואע׳׳פ שכנראה נעשה מתחילת ברייתו‬
‫מ׳׳מ להלכה אנחנו מטריפים שמוטה מתהלת ברייתו‪,‬‬
‫אלא שהפר״ח סי׳ נ״ה מכשיר ומ״מ להלכה הוא ספק‬
‫טריפה — ויש מכשירים בהפסד מרובה ■דוקא וע׳׳ש‬
‫ם׳ ד״ת סי׳ נ״ה‪.‬‬
‫סימן כ״א — אודות גרירת חלב ראש המעי —‬
‫ושו״ר גס׳ הראגי׳׳ה חולין סיק אלף‬
‫קכ״ח וגאו״ז הג׳ סימן תי״ח גפלוגתת רגינו אפרים‬
‫ורגינו יואל בחלב אשר מתחת לפריסה דפליגי גזה הני‬
‫תרי אריוותא אס חלק הדקץ נאסר מצד עצמו שהוא‬
‫תותב או שנאסר מצד שהוא מחובר לפריסה יעש״ה‪.‬‬
‫סימו כ״ו — גסוה״ד זה מה דאפשר לומר גדעת‬
‫האוסדם חליטה ברותחין בגשר‪— ,‬‬
‫וגרמג״ן חולין ק״ח ‪ :‬והובא גם גר״ן שם מפורש ג״כ‬
‫כשיטת האוסרין חליטיה ברותחין וכ׳ בטעם הדבר‬
‫דחומן ומים רותחין מפליטץ‪ ,‬נמצא כנראה ג׳ סברות‬
‫בדבר‪ ,‬דדעת הראשונים דמהירין בשניהם נראה דגם‬
‫מים צומתין‪ ,‬ולדעת המאירי שניהם פולטין ולהרמב״ן‬
‫יש הגדל בין מים למומן — וצ״ע במאי פליגי‪.‬‬
‫שם גסוה״ד וכיון דאיכא וכו׳ — וע״ע גאו״ח סימן‬
‫תנ״ד ס״ג כיו״ג לענץ חליטה בפסח דג״כ נפסק‬
‫דאין אנו בקיאים ומ״מ במקום מולה מקילץ יע״ש‬
‫גמג״א ושע״ת וגמ׳׳ג ובה״ל שם‪ ,‬ושו״ר גם גריטג״א‬
‫חולץ צ״ו ‪ :‬כ׳ ג״כ דמהני ברותחין בגשר גלי מליחה‬
‫יעש״ה‪.‬‬
‫סימן כ״ז — אודות גשר שלא נמלח ונטחן גמטחנת‬
‫בשר‪ ,‬וגמדוכה נהגו להחמיר וכף —‬
‫תלמידי המופלג הר״ר ישראל יעקב לאנדא לאי׳׳ט —‬
‫התווכח אתי ע״ז ורצה להוכיח דגם במדוכה אץ צריך‬
 ‫רז‬ ‫הלוי‬ ‫יו״ד סימן קנח‬
‫מימן קמ״ח — הערות לסימן רע״ו ס״ק י״ב ד׳׳ה‬
‫ולא מאותיות וכר‪ — .‬ושוב עו״פ בא‬
‫מעשה כזה לידי שנעשה טשטוש בנטפל של אלקיכם‬
‫והוצרכו לקלוף הכ״ם וטי״ז נקלף הקלף כ״כ פד‬
‫שהוצרכו לחזקו ע״י טלאי והתרתי ע״פ יסוד הגאון‬
‫דבר שמואל הנזכר‪.‬‬
‫סימן• קנ״א — בד״ה נלפ״ד פשוט ובסוה״ד‪,‬‬
‫וע״ע שולחן ערוך או״ה סי׳ נ״ה סי״ט‬
‫במג״א ובמחה״ש שם‪.‬‬
‫סימן קנ״ו — הערות לסי׳ רפ׳ץ סכ״ב‪ ,‬ד״ה ומכ״מ‬
‫— וע״ע בתשובת מהרש״ם ח״ו סי׳‬
‫קט״ז‪.‬‬
‫סימן קנ״ח — ס״ד אודות הורדת מזוזה ישנה‬
‫וקבע מזוזה חדשה אי מברך שוב‪— .‬‬
‫ושו״ר בעזהי״ת בתשובת השיב משה סוס״ח בפשיטות‬
‫כדברינו‪ .‬וע׳ שדה חמד מערכת המ׳ אות קכ״ג הביא‬
‫דבריו ופסק כן להלכה‪ ,‬וכן הראו לי עוד בתשובת‬
‫טוטו״ד ח״א סימן רמ״ו‪.‬‬
‫סימן קם״ה — ברמב״ם כ׳ כלאים פ״ה ה״ז ד׳ ה‬
‫ובאמת וכו׳ — וע״ע מש״כ בענינים‬
‫אלה בתשובת מהר״ם שי״ק או״ר! סימן ר״ח‪.‬‬
‫מימן קע״ח — סעיף ד׳ — אודות מלה בזה״ז אי‬
‫מברך‪ ,‬בא״ד ולא גזרו וכו׳ — כאן‬
‫נמשכתי אחרי פשוטי הדברים דגם איסור טבל ליכא‬
‫בחלת חו״ל רק חיוב הפרשה לבד כמש״כ במהריט״א‬
‫ריש פ״ד דבכורות וכן מבואר בפשטות ברז״ה ורשב״א‬
‫ביצה ע׳‪ .‬והרבה ראשונים‪ .‬אמנם איכא לשונות‬
‫הקודמים דאית להו דאיכא גם איסור טבל בחלת חו״ל‬
‫וכמש״כ בפו״ת מהרי״ו סימן מ״ח ובד״מ יו״ד סי׳‬
‫שכ״ג ובט״ז סי׳ שכ״ד ובמג״א סי׳ תק״ו ס״ק ח׳‬
‫ובמק״א הארכתי בזה‪.‬‬
‫סימן קפ״ח — בד״ה ודע בסוה״ד — איברא מלשון‬
‫הריטב״א עצמו שהציב קושייתו על‬
‫משנתינו דפ״ג דתרומות האמר תרומת הכרי דזה‬
‫בתוכה וכו׳‪ ,‬וחכ״א עד שיאמר לצפונו או לדרומו‪— .‬‬
‫וע״ז כ׳ הריטב״א דדוקא למ״ד דליה לי׳ ברירה דגם‬
‫בתרומה אית לי׳ כאן‪.‬‬
‫סימן ר״ה בסוה״ד ועוד וכי׳ — ולהפריש התינוק‬
‫ממנה אין אנו מחויבים גס במקום‬
‫טומאת כהנים כמש״כ בתשובת חכם צבי בנוספות‬
‫סימן ו׳ יע״ש‪.‬‬
‫סימן ר״ה שם — ולכאורה וכו׳ ודעת ה ח ״ ה וכו׳‬
‫— ט״ם‪ ,‬וצ״ל ודעת הרז״ה דאסור‬
‫להכניס עצמו למצוות מילה אע״פ שאח״כ פקו״נ הוא‬
‫דדוחה‪ ,‬וכאן דעת הרז״ה דרק לצורך רשות אסור‬
‫להפליג ע״ש משום טעמא דפקו״נ‪ ,‬אבל לצורך מצוה‬
‫מפליגין ולבסוף פקו״ג הוא דדוחה וכו׳ כצ״ל‪.‬‬
‫מימן רי״ג — הערות לסי׳ שע״ג בש״ך ס״ק י״ב‬
‫בסוה״ד — ושוב הראה לי בני הה״ג ד בנציון‬
‫שבט‬
‫סימן ע׳ — אודות פרישה סמוך לוסת‪ — ,‬שו״ר‬
‫מש״כ כפי! זה ‪3‬שו״ת מהרש״ם ח״ג סיק‬
‫רנ״ס‪.‬‬
‫שם ‪3‬םוה״ד — ולענ״ד ונו׳ — ושו״ר ‪ p‬מ‪3‬ואר‬
‫‪3‬שו״ת ח״ם יו״ד סי׳ קמ״ט ו‪3‬פת״ש סימן קפ״ד‬
‫אות ד‪.‬‬
‫שם ‪3‬ד״ה — ואס נוהג ונו׳ — ‪3‬תשו‪3‬ת מכרש״ל‬
‫סי׳ ו׳ לענין ספיפה מ‪3‬פו״י‪ ,‬משא״ב ככא דאנו‬
‫רואים ‪3‬פוםקים ‪3‬רור דהר‪3‬ה שלא ק‪3‬לו עליהם סומרת‬
‫האו״ז‪ ,‬ומ״מ לעולם לא עשיתי מעשה להתיר זה ע״י‬
‫התרת נדרים‪ ,‬אמנם לפעמים אנו מתירים ‪3‬לי סרטה‬
‫לצורך מצות פ״ו או ליל ט‪3‬ילה וכה״ג וע״ד שב׳ הדג״מ‬
‫ו‪3‬פתסי תשו‪3‬ה יו״ד סיק רי״ד ס״ק ד‪.‬‬
‫שם ‪3‬ד״ה ו‪3‬מה ונו׳ אמנם ‪3‬כה״ג ונו׳ — שו‪3‬‬
‫הראו לי שכן מצדד ג״כ ‪3‬חכמת אדם סי׳ ק״ס‬
‫סוס״ו‪.‬‬
‫סימן ע״א — כסוה״ד‪ — ,‬וכן ה‪3‬״ס ‪3‬קו״א השיג‬
‫ענ הפרישה וכ׳ דהדינים שהוציא הפרישה‬
‫מכס הקושיא אינם אמת יעש׳׳ה‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫סימן ע״ה — כד׳ה כרמ״א וכו׳ — מיהו לטעם זה‬
‫עכ״פ לדידי׳ אסורה מטעם שאסד״א‬
‫כמכואר כשו״ע יו״ד סימן א׳ סקי״א‪ ,‬עד שיתן הוא‬
‫אמתלא שטעה כין דם לדם וכה״ג‪ ,‬ולאידך טעמים‬
‫שכתבתי שהיא טהורה מטעם תלי׳ פשוט דגם שאסד״א‬
‫אין כאן — מיהו כ״ז סם שאסד׳׳א דידי׳ יכול לאסרה‬
‫אע״פ שמשועבד נה והדברים ארוכים במק״א‪.‬‬
‫סימן פ״ג — אודות אשה שקבעה וסת הפלגה‬
‫בדילוג‪ ,‬בד״ה אמנם ובא״ד ונראה להכריע‬
‫וכו׳ — שוב' הראוני בסוו״ד סימן קפ״ט ס״ק מ׳‬
‫מפורש דצריך למוש ליום כ״ו יעש״ה‪.‬‬
‫מימן ק״א הפרות לסי׳ קצ״ז ס״ב — ולשון הש״ך‬
‫סימן קצ״ג סוס״ק ג׳ בשם תשובת מהר״ם‬
‫לובלין סי׳ נ״ג משמע להדיא דמצוה נמי איכא‪.‬‬
‫סימן ק״א — הערות לסימן קצ״ס סכ״ו‪ ,‬ד״ה‬
‫ובעיקר הוראת הרוקח‪ — ,‬אלא שמתוך‬
‫דברי המאירי יראה שגס בוודאי הי׳ שם בשעת טבילה‬
‫אינו סוצך דמטעם שהיא אינה מקפדת על בשר כמו‬
‫שמקפדת על עצם אתי עלה‪ ,‬ובזה וודאי לא קיי״ל‬
‫כהמאירי‪ ,‬מ״מ הוא סניף להקל עכ״פ כנ״ל‪ ,‬ומדברי‬
‫המאירי יש ג״כ סניף להקל בסתימת השניים דניסא‬
‫להו יותר ואינה מקפדת והוא ק״ו מבשר שבין שיני׳‬
‫דהוא דבר זר באותו מקום משא״כ אותם סתימות‬
‫דלפי המצב של השן היא צריכה לכך הרבה ואינה‬
‫מקפדת כלל וגם החולקים על המאירי יודו בזה‬
‫ואכמ״ל‪.‬‬
‫מימן קמ״ה — בד״ה ועוד בסוה״ד — וע״ע בנידון‬
‫זה בשו״ח לב חיים להגאון החבי״ף‬
‫ח״ג סי׳ ו׳‪.‬‬
 ‫הלוי‬ ‫יו״ד קימן קנח‬
‫פסול הויחו ע״י מק״ט אם פוסל גם בג׳ לוגין כמו‬
‫שאובין ממש פשיטא דעלינו להחמיר כיון שמפורש כן‬
‫להדיא ברשב״א בשער המים ובש״ך סי׳ ר״א ס״קי׳׳ג‪,‬‬
‫וא״כ אין מקום לדברי הגדולי טהרה ס״ק מ׳׳ג‪ ,‬ולא‬
‫הי׳ צריך הלבושי מרדכי לעשות מ״ומ בין הג׳׳ט‬
‫והלחו׳׳ש בזה דפשיטא דאם אינם לא מעלין ולא פוסלין‬
‫אין פירוש לדברי הרשב״א שם‪ ,‬וכיון שכן ע״כ עלינו‬
‫לחשוש למעשה שפסול הויתו ע״י מק״ט היא פסול‬
‫בעצם וכמשמעות לשון הש״ך‪.‬‬
‫איברא לענין אם מהני אח״כ המשכה להוציא מידי‬
‫פסול מסתברים דברי רבו הגדול לבו״מ‬
‫דאינו פוסל ולא ראיתי בם׳ ערוגות הבושם שם דבר‬
‫מכריע בזה‪ ,‬ועצם הסברא דכבר נקרא עליו שם פסול‬
‫לא מסתבר לענ״ד דעל מקוה החדשה שעושים עכשיו‬
‫אנו דנין וכיון שכלפי דידה באים המים בהמשכה א״כ‬
‫אין כאן דבר הפוסל ומה דנקרא עלי׳ שם פסול אין‬
‫זה טענה דגם בחחלה קודם שירדו למקוה ראשונה‬
‫נקרא עליהם שם פסול לפני ההמשכה ואלו ירדו אז‬
‫למקוה היו פסולים אעפ״כ הוכשרו אח״כ ע׳׳י המשכה‬
‫כיון שירדו למקוה בכשרות‪ ,‬וא״ח שאני התם דכיון‬
‫שזחלו לא נקרא עליהם שם מקוה מ״מ פסולים גמורים‬
‫הי׳ ומהני לי׳ המשכה וה״נ בפעם שני‪ ,‬ועוד הרי גם‬
‫מקוה שאובים כולה אם משכה אח״כ כשרה מה׳׳ת‬
‫לדעות הסוברים בין הראשונים דשאובים כולה בהמשכה‬
‫כשרים מה״ח אע״פ שפסולים כבר מה״ת‪ ,‬ונהי דהתם‬
‫פסולים מדרבנן היינו שכן גזרו בפסול שאובים‪ ,‬אבל‬
‫בפסול הויתו ע״י מק״ע לא גזרו ונשאר הדין דכולה‬
‫ע״י המ״כה כשרה בין בתחלה בין בסוף‪ ,‬והכי יראה‬
‫סתימת הפוסקים שלא היו נמנעים להשמיע לנו יסוד‬
‫גדול בדיני מקואות כזה‪ ,‬סו״ד דברי הגאון לבו״מ‬
‫נראין לענ״ד בזה‪.‬‬
‫שבט‬ ‫רח‬
‫שי׳ בפסקי הרק>טי קי׳ תקפ״ח אוסר >מי יופי׳ כ>יסה‬
‫לביס הקברוח גזירה אטו חזרה יעש״ה‪.‬‬
‫שם לסי׳ שמ׳׳ה בש״ך ס״ק ה׳ — ולטגץ מחללי שבת‬
‫בזה״ז הלכה למטשה אם מתאבלין כתבתי באורך‬
‫בזה בתשובה ומצאתי להגאון מהר״י עייא״ש בס׳ שבט‬
‫יהודא יו״ד סימן ש״מ ס״ה שכתב דאלו שאין מתאבלין‬
‫טליהם גם בטשו וידוי אין מתאבלין ובתשובה שם‬
‫הטליתי כדעת הש״ך דבוידוי מתאבלין‪ ,‬ובמש״כ כל שלא‬
‫גודע בבירור שעשו חשובה ע׳׳ע בתשובת כתב סופר‬
‫יו״ד סי׳ קט״א‪.‬‬
‫סימן קנט‬
‫כבוד ידידי היקר הרב הגאון הצדיק עוסק‬
‫בטהרתן של ישראל בתדירות כש״ת ר ח נ נ ״‬
‫יו״ט ליפא דויטש שליט׳׳א בעמח״ס טהרת‬
‫יו״ט‪.‬‬
‫אחדשה״ט וש״ת באה״ר‪,‬‬
‫ז ה שבועות שקבלתי מכתבו היקר מאגטוערפען אודות‬
‫המקוה אשר שם‪ ,‬והיות שיש שם אב״ד וביד׳צ‬
‫קשה לי להכגים עצמי לזה ומכ״מ אכתוב עג״ד בעגין‬
‫מקוה שכבר גפסלה בפסול הויתן ע״י מקבל טומאה‬
‫אם חוזר ומוכשרת ע״י המשכה כבחחלה ע׳׳פ המבואר‬
‫סי׳ ר״א סמ״ח‪ ,‬ואשר הסכים הגאון ערוגת הבושם‬
‫יו״ד סי׳ ר״ח לחומרא אשר חי׳ הג״ר פגחס זצ״ל‬
‫הראב״ד דגרוו״ד דכל שנקרא עליהם כבר שם פסול‬
‫כשירדו לבור שוב אין מתכשרים ע״י המשכה משם‪,‬‬
‫וכב׳ העיר מתשובת רבו הגאון לבושי מרדכי בתשובות‬
‫יו״ד מהדו״ק סי׳ קל״ט — ועיינתי שם‪ ,‬והנה בעצם‬
 ‫רט‬ ‫הלוי‬ ‫אבהע״ז סימן קם‬ ‫שבט‬

‫אבן העזר‬
‫מהדו״ת‬
‫אהבים ויעלת חן וגו׳ באהבתה תשגה תמיד )ע״כ‬ ‫סימן לוס‬
‫ברמב״ם שם(‪.‬‬
‫ז‪ .‬אם המדובר בתורה הרצון בזה תורה עם יראת‬ ‫כבוד הועד התעוררות לשמירה געגיגי קדושה‬
‫שמים קדומה‪ ,‬על ידי למוד בספרי מוסר ויראים‬ ‫כבוד הרב הותיק וכו׳ לאוי״ט בעיר הגדולה‪...‬‬
‫מקדושי עליון שהיו בעצמם קדושים וטהורים‪ ,‬וכבר‬
‫ידוע מה שאמר הח״ם זי׳׳ע על עצמו שאם איגו לומד‬ ‫אחדשה״ט וש״ת באהבה‪,‬‬
‫במשך ג׳ ימים חובת הלבבות מרגיש חסרון ביהדות על‬ ‫זה כמה שקבלתי מכתבכם‪ ,‬ומחמת חוסר ו ק גדתה‬
‫עצמו‪ ,‬ועצם לרעד התורה כדי לבא לגקודת האמת‬ ‫הדבר עד היום שלקחתי איזה רגעים להשיב על‬
‫שבתוה״י^ ושהלכעד יביאגו לידי מעשה‪.‬‬ ‫דבריכם‪ .‬הגה באמת קשה מאד לכתוב בדברים האלה‬
‫ח‪ .‬עליגו לדעת כי המסית העיקרי לעון החמור כזה‬ ‫כי מי יאמר זכיתי לבי טהרתי ממעש‪ ,‬ובכל זאת מלוה‬
‫של אביזרייהו דגילוי עריות הם הספרים האסורים‬ ‫רבה ומצוה דרבים הוא להעמיד הצעירים על חומר‬
‫שצצים יום יום וכל רחובות ושוקים מלאים מכם‬ ‫מעון וע״כ אכתוב לכם מיסודי התורה בזה‪.‬‬
‫ולצעריגו הגדול מכגיסים אותם הרבה פעמים גם‬ ‫א‪ .‬ראש וראשון עליגו לדעת שהמדובר בעון זה בעבירה‬
‫לבתים חרדים‪ ,‬הם המחריבים הגדולים‪ ,‬ועל ידיהם‬ ‫דאורייתא חמורה שבחמורות שאמרו עליה בש״ם‬
‫גספו מאות אלפי גשמות בגי אברהם יצחק ויעקב מחיי‬ ‫גדה י״ג ע״א דחייבים עליה מיתה בידי שמים‪ ,‬והוא‬
‫קדושה וגגרם בכיה לדורות לעמיגו הקדוש‪.‬‬ ‫שקול גגד גלוי עריות שפיכת דמים וע״ז‪ ,‬מעכב ביאת‬
‫משיח צדקיגו‪ ,‬ואין מכגיסין אותו במחיצתו של הקב׳׳ה‬
‫ט‪ .‬בכלל זה התמוגות האסורות המושכות לב ההמוגים‬
‫ח״ו‪.‬‬
‫על כל פיגה ועל כל רחוב‪ ,‬והרבה סיעתא דשמיא‬
‫ב‪ .‬פגם חטאת געורים מעכב ביאת משיח צדקיגו‪,‬‬
‫צריך כל אחד ואחד למחוק הרושם הרע מלב כישראלי‪.‬‬
‫והוא הגורם הגדול על אריכות הגלות‪ ,‬והגורם‬
‫העיקרי על צרות ישראל וכל הגזירות שעברו על ראשיגו‪,‬‬
‫י‪ .‬על הרמי׳׳ם והמחגכים מוטל חוב קדוש לכוון עמקות‬
‫וכארז״ל כל מקום שאתה מוצא ג״ע וע״ז אגדרלמוסיא‬
‫דרכי החיגוך גגד תופעות העגומות האלה‪ ,‬והם‬
‫באה לעולם והורגת רעים וטובים‪.‬‬
‫יכריעו בזה מה לפרש ומה לסתום ולעמוד בפרן הירידה‬
‫ג‪ .‬כל הבקי בתהליכי החיים והחיגוך יודע כי כל‬
‫הגדולה כדי לבא לבחיגת יראת ה׳ טהורה עומדת לעד‬
‫הירידות ועליות של האדם תלוים בשמירת הקדושה‬
‫וכאס״ל שזה הלומד תורה בטהרה‪.‬‬
‫קדושת הברית פגמי הברית גראים מתוקים בתחלתן‬
‫יא‪ .‬על הרוצים לשמור גפשם להזכר מאד מאד שלא‬
‫ומרים בסופם שמולידים עצבון רוח אי שביעת רצון‬
‫להביט בכלי הטעלעותיאן הצודה ומושך הגדול‬
‫וגוזלים מהאדם שמחת החיים שלו‪.‬‬
‫ע״ד שארז״ל שאגי מיגות דמשכי ובטעלעויזיאן כולהו‬ ‫ד‪ .‬משא״כ שמירת קדושת הברית ועיגים והזהירות‬
‫איתגיכו בה‪.‬‬
‫בכל מיגי גגיעות איסור וקריאת עתוגים וספרים‬
‫יב‪ .‬הלומדי תורה עליהם לדעת כי אי א פ ^ לאכל‬ ‫אסורים גורמים שמחה וחזוק‪ ,‬מגחילים לו שמחת‬
‫גחשים ועקרבים‪ ,‬ולהיות סם חיים בקרבם‪ ,‬וכמו‬ ‫החיים‪ ,‬ושערי תורה ויראת שמים גפתחים לפגיו‪.‬‬
‫שכ׳ הרמב״ם ז״ל וחו׳׳ה כי כרע שאי אפשר לאחד בכלי‬ ‫ה‪ .‬התרופה העיקרית לזה הוא למוד תורתיגו הקדושה‬
‫אחד מים ואש כן אי אפשר שיתקיימו בלב המאמין‬ ‫וכלשוגו הקדוש של רביגו הרמב״ם סוף ה׳ איסו״ב‪,‬‬
‫והלומד תורה שגי הפכים בגושא אחד לקחת לקרבו‬ ‫לפיכך ראוי לו לאדם לכוןז יצרו בדבר זה ולהרגיל עצמו‬
‫דברים הסותרים המפריעים והמגיעים מעבודת השי׳׳ת‬ ‫בקדושה יתרה ובמחשבה טהורה ובדעה גכוגה כדי‬
‫ולמוד תורתו הק׳‪ ,‬ולאחז גם בען החיים של התורה‪.‬‬ ‫להגצל מהן וכר וכן יגהג להתרחק מן השחוק‪ ,‬ומן‬
‫השכרות‪ ,‬ומדברי עגבים )גבול פה( שאלו גורמין‬
‫י ג‪ .‬ועל הכל לכוון לביגו בתפילה לפגי גורא עלילה‬ ‫גדולים והם מעלות של עריות‪.‬‬
‫שהוא יתברך יטהר לביגו לעבדו באמת‪ ,‬וגמצא את‬ ‫ו‪ .‬גדולה מזאת אמרו יפגה עצמו ומחשבתו לדברי תורה‬
‫כדרך הישר והאמיתי לזכות לאותה מדה של טהרה‬ ‫וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבת עריות מתגברת‬
‫שראוי ומחויב ללומדי תורה וכל אחד מישראל‪ ,‬והוא‬ ‫אלא בלב פגוי מן החכמה‪ ,‬ובחכמה הוא אומר אילת‬
 ‫הלוי‬
‫ומה דאיתא בשו״ע אה״ע סי״ א׳ ס״ח בהג׳׳ה בשם‬
‫התה״ד דאם יש לו בנים מרבה מותר לישא‬
‫אשה שאינה בת בנים מחשש דיבא לקטטה בין הבנים‬
‫ובין הבנים לאשה‪ ,‬הרי דמותר למנוע מסבת קטטה‬
‫ממצות לערב אל תנח ידך‪ ,‬ואולי גם מטעם הנ״ל‪ .‬הנה‬
‫הרבה יש לחלק בזה דקטטה מבנים שונים מאמהות‬
‫שונות בבית הוא דבר טבעי ורגיל‪ ,‬ואינו מחויב להכניס‬
‫מריבה לתוך ביתו שהיא קשה ממלחמת גוג ומגוג‬
‫כמבואר בפ״ק דברכות‪ ,‬משא״כ ענין חינוך שבידו תלוי‪,‬‬
‫ועוד והוא העיקר דאיפכא יש לדייק מזה דדוקא לישא‬
‫מעיקרא אשה שאינה בת בנים הוא דמותר הא לעשות‬
‫פעולות שלא תלד אשה בת בנים עדיין לא שמענו‪ ,‬ומה‬
‫שהעיד לו א׳ בשם הח״ח זי״ע*אין להעמיד על דברים *‬
‫שובהמיראומיגדמעל‬
‫מה ‪:‬ממיא מזולדות‬ ‫*'*‬
‫ומה ששאל כבודו בענין דגים המטוגנים בקמח מצה מי״ זי־ע כרן ל‪1‬‬
‫עמוד קצ׳׳ז ‪7‬מוכח‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬
‫עם ביצים‪ ,‬כיון דלא הוי נדבק בלבד אלא גם כדנר מ מ טו ס‪.‬‬
‫ליתן טעם אם לברך במ״מ והראה לתשובת אבני נזר‬
‫סי׳ ל״ח ואינו לפני‪ ,‬לדידי פשוט דלא יברך במ״מ‬
‫וברכתו רק שהכל דאפ״פ שאינו לדבק מ״מ דבר מצופה‬
‫מברך כברכת העיקר ולא כציפוי עיין או׳׳ח סי׳ ר׳׳ב‬
‫סי׳׳ג ובפוסקים שם‪.‬‬
‫ומה ששאל בגדר שינוי מראה במקוה ששמים קלור‪,‬‬
‫וכן במקוה מלוכלכת‪ ,‬הנה במים מלוכלכים לית‬
‫דין ודיין דכשר ויש ע׳׳ז ראיות טובא מטבילה בטיט‪,‬‬
‫ועיין עוד שבת י״ד ‪T‬׳א שבתחלה היו טובלין במי‬
‫מערות מכונסין וסרוחין ועיין פתחי תשובה יו״ד סי׳‬
‫ד׳א ס״ק י״ט מש״כ בשם המשכנות יעקב וחולק עליו‬
‫לדינא‪ ,‬אמנם גם בקלור יראה דאין חשש כיון דעצם‬
‫המים הם מי מקוה רגילים ושמים אבק קלור לנקות‬
‫המים א״כ אין חשש שינוי מראה דשינוי מראה אינו‬
‫פוסל רק אם חלק מהמים הוא ממין שאין עושין מקוה‬
‫בתחלה כמבואר כ״ז פ״ז דמקואות מ׳׳ד‪ ,‬ועיין שבת‬
‫קמ״ד ע״ב רבא אמר משום דהוי דבר שאין עושין‬
‫הימנו מקוה ופוסל המקוה בשינוי מראה‪ ,‬והדברים‬
‫פשוטים‪.‬‬
‫ומה ששאל דבז׳ נקיים דהרבה מקילים ולוקחים רק‬
‫בגד התחתון לבן ושאר בגדי המטה צבועים אם‬
‫שפיר דמי‪ ,‬אעתיק לו מש״כ בעניי בקצור בשו׳׳ת שבט‬
‫הלוי ח״ג סי׳ קכ״ח‪ ,‬הנה פשוט ד ק הדין לא צריך רק‬
‫סדינין וכוחנות שהם כבגדים הסמוכים לגוך לברר אם‬
‫תראה‪ ,‬ובזה״ז נתקיים עיקר ההלכה במה שלובשת‬
‫המכנסים לבנים אפודים מאד לגוך שעי״ז נתברר‬
‫טהרתה היטב‪ ,‬ולפ״ז סדינים בזה״ז אינם מעיקר הדין‪,‬‬
‫אבל חלילה להקל בזה ‪T‬׳כ לשוני שם‪ ,‬ולענין כרים‬
‫וכסתות יע״ש עוד‪.‬‬
‫עיי לעיל סי׳ קמ׳א‪ ,‬ח־ג סי' קב־ח‪-‬ב‪ ,‬ח־ו ‪ d‬״ קכ״ט‪-‬כח‬
‫שאני שוכן כאן בלי ספרים אקצר —‬
‫וכרני דוש׳׳ת ומברכו בט׳׳ס ‪ -‬מצפה לחסדי כ׳‬
‫אבהע״ז סימן קם*‬ ‫שבט‬
‫ברחמיו ישוב לבינו לחוה׳׳ק ויסלח ננל שגגח מעשה‬
‫עד שנזכה לשוב לעבודחו החביבה ולעשוח רצונו‬
‫יחברך כל ימי חיינו‪.‬‬
‫והרני בזה ידידכם דוש״ח — מצפה לרחמי ה׳‬
‫סימן קסא‬
‫יום ג׳ פ׳ ראה תשל״ז פה אוברנאו ננ״י לולח יצ״ו‪.‬‬
‫כבוד ידידנו היקר הרב המפואר ונכבד בחו״י‬
‫וכר׳ ביאהניסבורג יצ״ו‪.‬‬
‫אחדשה״ט באהבה‪,‬‬
‫כאשר נסעחי קצח לחו״ל לנוח מטרדוחי‪ ,‬באה לידי‬
‫מכחכו ואשיב בקצור כי אני כאן בלי ספרים‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הנצרכים‪ ,‬ואשר שאל באחד שיש לו שמנה ילדים‪ ,‬והוא‬
‫בן מ׳׳ד שנה האם צריך להשחדל שיהי׳ לו עוד ילדים‬
‫מטעם בבקר זרע זרעך ולערב אל חנח ידך כמבואר‬
‫בשו׳׳נק כי ראה בשו״ח פני א ה ק שאם קשה לחנך‬
‫הילדים עפה״ח אז די בבן ובח בזה חיוב וראי׳‬
‫מברכות י׳ ע״א בענין חזקי׳ מלך יהודה‪ ,‬ובמקומו‬
‫החינוך קשה כי בחי ספר הם מעורבים בנים ובנוח‬
‫עד גיל י״ד‪ ,‬אמנם אשתו החשובה טוענת נגד זה והיא‬
‫רוצה לישא בעול החינוך כפי שאפשר‪ ,‬וגם להראות‬
‫שלא הולכים אחרי מנהג הקלוקל של מיעוט ילדים‬
‫שנתפשט נגע זה גם בבתי היראים בעו׳׳ה‪ ,‬ושוב מביא‬
‫בשם הח״ח זי׳׳ע‪ ,‬שאמר פעם שמי יודע שזה ברכה‬
‫שיהיו לו ילדים דמי יודע איך יתנהגו ועוד האריך‪.‬‬
‫הנה לא הייתי מזדקק לשאלה זאת לולא שאני רואה‬
‫מצוה להוציא מלב הטועים‪ ,‬הנה ס' שו׳׳ת פני‬
‫אה ק לא ראיתי‪ ,‬אמנם ראיתו מברכות שם בודאי ממ׳׳ש‬
‫דחזקי׳ המלך לא רצה לעסוק בפ״ו משום דחזי דנפקי‬
‫לי׳ בנין דלא מעלי‪ ,‬והשיב לו ישעי׳ הנביא בהדי כבשי‬
‫דרחמנא נמה לך את מה דמיפקדת בעי לך למיעבד‪,‬‬
‫דמשמע מזה רק מה שמצוה דהיינו עצם מצות פ׳׳ו‬
‫דמקיים בבן ובה וכן יראה לכאורה מלשון הגמ׳ דלא‬
‫עסקת בפרי׳ ורבי׳‪ ,‬אבל לדידי אין מכ״ז ראי׳ דלשון‬
‫מיפקדת שייך שפיר גם במצווה מדברי קבלה דלערב אל‬
‫תנח‪ ,‬ולשון פריה ורביה אינו מכריע דהמצוה בכללה‬
‫נקראת פ״ו גם חלק של בערב אל תנח‪ ,‬ועוד דהאמת‬
‫קאמר לי׳ דגם בעיקר פ״ו לא פסיק עדיין‪ ,‬ועוד דשאני‬
‫התם שהי׳ חזקי׳ המלך בעל רוה״ק אמיתי‪ ,‬וידע בברור‬
‫גמור שבניו יהי׳ רשעים‪ ,‬וזה לא שייך בזה״ז דמי יודע‬
‫כן‪ ,‬הלא ידוע שגלגולי סבות כל החינוך בזה״ז הם‬
‫הרבה ולא קצרה ידו להושיע‪ ,‬ובפרט במקום שהאב‬
‫והאם רוצים בחינוך הבן הגם שאין בתי ספר טובים‪,‬‬
‫וכי על בתי ספר מוטל מצוות חינוך אינו מונח אלא‬
‫היות‬ ‫על האב‪ ,‬ואם הוא ירא שמים בדרך שאדם רוצה לילך‬
‫מוליכין אותו‪.‬‬
 ‫ריא‬ ‫הלוי‬ ‫אבהע״ז סימן קסב‬ ‫שבט‬
‫כגר השיג עליו הגרכ״י נ סי׳ ד שם‪ ,‬ויפה השיג‪ ,‬אנל‬ ‫סימן קסב‬
‫פשטות דגרי המרדכי פ״ה דשנת נאמת כן משמע‬
‫כהתוי״ט דאין גו פגם אפי׳ ■מדרננן‪ ,‬וכן מדקשר‬ ‫כ״ו אייר תשל״ו לפ״ק‪.‬‬
‫התוי׳׳ט דגרי ממרדכי למש״כ הרמג״ם פגום והמרדכי‬ ‫כגוד ידידנו כה״ג ה מנוגד ירא ושלם ונו׳‬
‫רק מפסול ממזרות וכהונה איירי מכלל דתוי׳׳ט גם‬ ‫שליט״א‪.‬‬
‫גדגרי הרמג״ם מנין פגום היינו יחוס או כהונה‪,‬‬
‫מיהא אין להאריך גזה דגלא״ה העיקר כפוסקים הנ״ל‬ ‫אחדשה״ט וש׳‪y‬ז ג אהגה‪,‬‬
‫דאין כלל פסול פגם יחוס‪ ,‬וע״ע נתשונת רנינו חיים‬ ‫יקרתו קגלתי עם תכריך העתר!ות פשוגות מכמה‬
‫כהן יו״ד ס י ל״ז ול״ח דפליגי גזה ג׳׳כ נ׳ גדולים‬ ‫גדולים והאותיות שאלוני אודות החתון עם‬
‫דדעת הגאץ ד נטע שם ס י ל׳׳ז דולד נדה פגום‬ ‫געלי תשוגה גזה״ז אשר אגותיהם לא שמרו דיני נדה‬
‫ליחוס ממש‪ ,‬והגאון רח״כ נ ס י ל״ח החזיק נמעוז‬ ‫והם גני נדה אם מותר לכתחלה להתחתן גהם ועצם‬
‫דכשר גמור ליחוס‪ ,‬מיהא מה שמסתייע מלשון הלנוש‬ ‫הפסול דגני נדה‪ .‬ואעגור פרשתא דא גקצור‪ ,‬דז״ל‬
‫אה׳׳ע סי׳ ו׳‪ ,‬אתמהה דאשתמיט מיני דהלנוש עצמו‬ ‫הרמג״ם גט״ו ה״א מאיס״ג איזה ממזר האמור‬
‫כ׳ שם סי׳ ד דמדרננן נאמת פסול לכהונה כנ״ל‪.‬‬ ‫גתורה זה הגא מערוה ‪ p‬העריות חוין ‪ p‬הנדה שהגא‬
‫ע״ע ח ע סי■ קע״נ‪-‬ו‬
‫ממנה פגום ואינו ממזר‪ ,‬והוא גש״ם יגמות מ׳׳ט ע״ג‬
‫ולענין אם יש נזה פגם לדורות ג״כ או דוקא נן‬
‫דהכל מודים גג א על הנדה‪ ,‬ומש״כ הרמג״ם דפגום‬
‫הנדה ממש אשר נ ס׳ אוצה״פ סי׳ ד מניא‬
‫מיהא הוי היינו פגום גמדות גרועות ועזות לא שום‬
‫נשם ס׳ אפי זוטרא להחמיר ומגה״צ נעל קהלת יעקנ‬
‫פסול קהל ולא פסול חללות לכהן כמגואר יגמות ם׳‬
‫מפקפק קצת‪ ,‬הנה לדידי חזי דדנר זה מחלוקת נ׳ גדולי‬
‫ע״א‪ ,‬וכמש״כ הח״מ וג״ש גאה״ע סי׳ ד‪ ,‬וכ״ה‬
‫עולם המהרש״ל והרמ״א דמהרש׳׳ל ניש״ש שם ונתשונה‬
‫הסכמת המהרש״ל גתשוגה סי׳ ו׳ וגיש״ש סופ׳׳ג‬
‫הנזכרת מדמה זה לנני ט׳ מדות ממש שהוא רק קל^ל‬
‫דיגמות‪ ,‬וכ׳׳ה הסכמת האחרונים‪ ,‬איגרא כולם לא‬
‫נמדות גרועות ופשיטא דנני מרינה וכיו״נ אין להם‬
‫ראו מש״כ הלגוש אה״ע סוס״ג אין הולד ממזר אפי׳‬
‫פסול יחוס משפחה לדורות כאשר מעיר ג״כ נקהלת‬
‫מדרגנן‪ ,‬אגל מ״מ פגום הוא לכהונה מיהא הוי‬
‫יעקג שם‪ ,‬אינרא הרמ׳׳א נד״מ והנ׳׳ש שכתנו שרמנ״ם‬
‫מדרגנן‪ ,‬וציין לסי ׳ו׳ ס׳׳ט דהיינו מה שנתגאר שם‬
‫ד׳ל שפגום ואינה משפחה מיוחסת וראוי להרחיק‬
‫מש״ס יגמות ם׳ ע״א דלא הוי חלל הייט מה׳׳ת אגל‬
‫)מהם( וכו׳‪ ,‬הנה לשון זה מורה להדיא דיש פסול‬
‫מדרגנן פסול מיהא‪.‬‬
‫משפחה‪ ,‬דאל״כ לאיזה ענין הוסיך שאינה משפחה‬
‫ובאמת לשון הרמג״ס משמע יותר ע״ד זה דאי‬
‫מיוחסת דלגני דידי כנר כ׳ דהוא פגום‪ ,‬אלא ע״כ‬
‫כדעת הסוגרים דהו״ל נכלל תני תשע מדות‬
‫דפגם זה נמשך גם על המשפחה כנלענ״ד‪.‬‬
‫ננדרים כ׳ ע׳׳ג דהיינו שהם גורס־ם נני נדה לא גני‬
‫ולהכריע נזה מה כחינו‪ ,‬אינרא מעודי ראיתי לשון‬ ‫נדוי‪ ,‬הרי לא הזכירה הרמג״ם פכ״א הי״ג מאיס״ג‪,‬‬
‫א׳ נ כ תני ה א ד׳י נשער מפסוקים ריש‬ ‫ואלו הני שהזכיר הרמג״ם לא הזכיר עליהם שם פגום‪,‬‬
‫ס׳ איוג נענין צדיק גן רשע שארז״ל על אנרמם אנינו‬ ‫ומדהוציא הרמג״ם גן נדה מכולם שהזכירו כאן נשם‬
‫מי יתן טהור מטמא זה אנרהס גן תרח״ שנתענר‬ ‫פגום משמע פגום ממש‪ ,‬וזה לכאורה כדעת החכם‬
‫אנרהם אנינו נימי נדתה‪ ,‬וכ׳ שם כשגונר ה טונ על‬ ‫שהזכיר המהרש״ל שם‪ ,‬אלא דשו״ר דיש הגדל ניניהם‬
‫הנשמה הזאת שהיא ננחינ ת טהור מטמא לא די שהיא‬ ‫דדעת החכם שהזכיר מהרש׳׳ל הוא דמש״כ הרמג׳׳ם‬
‫נתקנת אלא שגם היא מתקנת כל הקרונים לה וכו׳‬ ‫פט״ו היינו שנתו פסולה לכהונה‪ ,‬ומש״כ הרמג׳׳ם‬
‫ומאריך הרנה נזה עד שכתג ונזה תנין כמה צדיקים‬ ‫פי׳׳ט והוא המתנאר סי׳ ו׳ גאה׳׳ע היינו לענץ זכרים‬
‫גדולים היו גני גוים‪ ,‬או גני רשעים ועמי ה א ח ו ט׳‬ ‫דאפי׳ מדרגנן כשרים‪ ,‬משא״כ מרהיטת הלגוש מוכח‬
‫יעש״ה‪ .‬עכ״פ הגרור היוצא מדנריו שדנר זה ניתן‬ ‫דמיישג דמ׳׳ש הרמג״ם פי״ט ואה״ע סי׳ ו׳ היינו‬
‫לתקון ואינו מוכרח שהוא פגם לדורות וכהשערתו של‬ ‫מה״ת‪ ,‬והכא מדרננן ומשמע נין זכרים נין נקנות‪,‬‬
‫הגה״צ הרי״י קנינסקי נעל קהלת יעקג‪ ,‬ואך שאין‬ ‫וגאמת תמוה דהא אץ חללות אלא מפסול כהונה ואם‬
‫לנו לפסוק הלכה מדנרים שנאמרו נלחישה מכ״מ אין‬ ‫דרננן גזרו גפירוש היכן מצינו גזירה זאת‪ ,‬ולדעת‬
‫סתירה מההלכה ע״ז‪ ,‬ונפרט שדנרי ה אד׳י נגנים על‬ ‫החכם שגמהרש״ל קשה דהגי׳ שלפנינו גרמג״ם שהגן‬
‫דנרי רז׳׳ל‪.‬‬ ‫ממנה פגום א״כ מיירי מזכר וקרי לה פגום‪ ,‬וע״כ‬
‫סו״ד ודאי אין להעלים עין מדנרי הד״מ ונ״ש הנ״ל‬ ‫לאו היינו פגם כהונה ממש‪ ,‬אלא כדעת מהרש״ל‬
‫דראוי להרחיק‪ ,‬וע״כ מי שמתיח אתנו עלינו‬ ‫ודעמי׳ פגום געזות וכו׳‪ ,‬וצ׳׳ל היותו פגום גתכלית‬
‫להגיד לו הלכה זאת של פגם‪ ,‬אגל הרשות נתונה‬ ‫יותר מכל גני תשע מדות‪ ,‬וכמגואר נרז״ל נ מ ס׳ כלה‬
‫להגיד כי אם לא תחוש לזה יתכן שמאד יצליחו‪ ,‬ותכה‬ ‫לכן נחלט נשם פגום‪ ,‬וגאמת גם התוי׳׳ט גהגהותיו‬
‫שיקוים נ ה ם מי יתן טהור מסמא לא אחד‪• ,‬אם יזכה‬ ‫לטור אה׳׳ע סי׳ ד נראה שהנץ פטם ממש‪ ,‬אמנם‬
 ‫ה לוי‬ ‫אבזזע״ז סימן קסב‬
‫ודאי שוגג אלא ספק מזיד‪ ,‬וא״כ אינו מתחייג רק מצד‬
‫הודאת עצמו מדין שתיקה כהודאה‪.‬‬
‫פדוש״ת כידידות — מצפה לחסדי כ׳‬
‫ב‪.‬‬
‫אמנם כל זה אינו מוכרח רק אם נימא דמיגו דהכא‬
‫לאו דוקא‪ ,‬אנל למה שנראה מרש״י כריתות‬
‫שם דממעם מיגו ממש אתינן עלה‪ ,‬וכן מפורש נתום׳‬
‫שם דהכא אין ריעותא מכח מיגו נמקוס מדים‪ ,‬דמגו‬
‫כמקום עדים דלא אמרינן היינו נגד עדות שנגמר‬
‫לגמרי נטדותן‪ ,‬וגרור נ׳ עדים עדיף מנאמנות המגו‪,‬‬
‫אנל הכא נהי דדטתן להעיד שאכל שוגג לחיינו קרנן‬
‫מ״מ נאמן להכחישן דלא אכל נמגו דמזיד‪ ,‬ואף דמגו‬
‫דמזיד יש לה ריעותא דאינו משים עצמו רשע משא״כ‬
‫השתא דאמר לא אכלתי מכ״מ כיון שאפשר להכניס‬
‫כוונת מזיד נדנריו שאמר שלא אכל‪ ,‬פוג גם מגו‬
‫אמרינן‪ ,‬ונלא מגו אי אפשר דלא היינו מכניסים‬
‫פירוש זה נדנריו שמשמטותן נוטה יותר שלא אכל כלל‪,‬‬
‫אנל מכ״מ זה לא שייך רק כשאומר לא אכל אנל‬
‫נאיני יודע שאין כאן מגו והעדים נוטים לומר שאכל‬
‫נשוגג שע״ז נ או או הטד הא׳ שוג נאמת יכול לחיינו‬
‫קרנן להאי לישנא דמת׳ דכרו‪.‬‬
‫וכ״ה דעת הרשנ״א דסוגית שממתין דדוקא שותק‬
‫חייג לא נאינו יודע שזהו דוקא לאידך לישנא‬
‫נכריתות י״נ שם דאדס נאמן על עצמו יותר ממאי‬
‫איש וס״ל דגם כאומר אינו יודע אינו יכול לחיינו‪,‬‬
‫וע״כ משנתינו נשותק‪ ,‬אנל ללישנא דמת׳ דנרו ואין‬
‫אדם נ א ק על עצמו א״כ כמקום שאי אפשר לת׳ דכרו‬
‫דהיינו נאיני יודע עדים מחייני ואפי׳ ע״א מחייג‬
‫קרנן‪ ,‬והטטם שהתום׳ מיאנו נדרך זה שחולקים עם‬
‫הרשנ״א ננדון דידן מן הקצה אל הקצה דדעת התום׳‬
‫דלמ״ד אדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש דוקא‬
‫נמכחיש אנל נאומר איני יודע להאי מ״ד פ״א יכול‬
‫לחייג א״כ שמעתין דמוקי לה נשותק דוקא ע״כ למ״ד‬
‫משום מגו ומת׳ דגרו ואעפ׳׳כ אינו נאמן רק נשותק‪.‬‬
‫ולהרשב״א הוא להיפך ממש דלמ״ד מת׳ דגרו גם‬
‫נאיני יודע חייג‪ ,‬ולמ״ד אדם נאמן על‬
‫עצמו נאיני יודע פטור דגם כאומר איני יודע נ א ק‬
‫על עצמו עכ״פ נזה שא״א לחיינו כחיוג ודאי‪— ,‬‬
‫ועיין נשטמ״ק כריתות שם י״נ נהשמטות נשם התום׳‬
‫שכ״כ דלשיטתס למ״ד אדם נאמן על עצמו דוקא כאומר‬
‫נפי׳ דרך הכחשה‪ ,‬לא כאומר איני יודע וכאשר ניארתי‬
‫פה נשיטתם‪.‬‬
‫וכבר הזכרתי זה נעניי נתשונת שנט הלוי חיו״ד‬
‫סי׳ נ׳׳ה אות ז׳ וכתנתי שם דפלוגתתן נדרגא‬
‫דאדם נאמן על עצמו שסוגר הרשנ״א דכיון שהתורה‬
‫נתנה לו נאמנות לענין כפרה ואין אחרים יכולים‬
‫לחיינו א״כ דין הוא שגם כאומר איני יודע לא‬
‫יתחייג ע״י אחרים‪ ,‬וסגרת התום׳ דדוקא כשיכול‬
‫להכחיש את כ עד אין לחיינו כפרה נע״כ דלג יוד ק‬
‫שבט‬ ‫ריב‬
‫לתקן פגם זה‪ ,‬וכ״ז כדי שלא לסגור שטר של דופקי‬
‫ע־ע ח׳ו סי קכ׳ם־כב‬ ‫ג ת ש ו ג ה‪.‬‬
‫סימן קסג‬
‫יבמות פ״ז ע״ב — קידושין ס׳׳ה ע״ב — גיטץ‬
‫נ״ד וכריתות י״ב ע״א — דיני ע״א באיסורים‪,‬‬
‫ודיני ע״א בעיגונא דאתתא אם נאמן מן‬
‫התורה‪ ,‬והדינים היוצאים מזה‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫הנה שימת כתוס׳ דאלמא טד א׳ נאמן מדאורייתא‬
‫מנ״ל‪ ,‬קאי לפי קס״ד דכש״ס גם טל טדות אשה‬
‫דקס״ד דהוא נאמן מה״ת‪ ,‬והיינו דלא אסיק אדטתא‬
‫לחלק נטד א׳ נאמן נאיסורין נין איתחזק איסורא או‬
‫לא‪ ,‬ודין טדות אשה כדין פד א׳ לחייג קרנן דנ א ק‬
‫מה״ת‪ ,‬ומה דקס״ד כן גם נטדות אשה אף שאין דנר‬
‫שנטרוה פחות משנים‪ ,‬ומה״ט הרשנ״א נאמת מדחה‬
‫דרך זה של התום׳ וס״ל להרשנ״א דגם לפי הקס״ד‬
‫לא טלה אדטתנו להאמין ט׳׳א נאשה מה״ת‪ ,‬היינו‬
‫התום׳ נזה למטמייהו שכ׳ ל ק ק פ״ח ע׳׳א ד״ה מידי‬
‫די״ל דהא דאין דשנ׳׳ט פחות משנים היינו דוקא לאסור‬
‫אנל להתיר ט׳׳א נ א ק‪ ,‬אס אין מניטה מצד ט׳׳א‬
‫נמקוס דאיתחזק איסורא‪.‬‬
‫ושוב מדחה הגמ׳ הפשיטות מט׳׳א אומר אכלת חלג‬
‫והוא אומר לא אכלתי דפמור‪ ,‬אנל נאינו‬
‫מכחיש לי׳ נ א ק‪ ,‬ולפי הקס״ד דהיינו נאומר איני יודע‪,‬‬
‫וחייג מכח הטדאת הטד‪ ,‬ולפי הדיחוי נאינו יודט אינו‬
‫יכול לחיינו והכא ממעס שתיקה כהודאה‪ ,‬וההתחינות‬
‫מצד המחויג קרנן לא מצד נאמנות הטד לנד‪ ,‬ושיטתם‬
‫גרורה דשמטתין ללישנא דמגו ו מ ת ק דגרו שנכריתות‬
‫י״נ ע״א‪ ,‬ואע״פ שנשני עדים רק משום שאפשר ל תק‬
‫דגרו פטור‪ ,‬דמפרשינן לשונו לא אכלתי שוגג אלא מזיד‪,‬‬
‫וא״כ נטד אומר אכלת והוא אומר איני יודט נדץ‬
‫דניזול נתר נאמנות הטד וכן ס״ל להרשנ׳׳א נאמת‪,‬‬
‫מ״מ חידשו התום׳ דלמ״ד זה דמה׳ דגרו ס״ל טוד‬
‫חידוש דלטולם אין הטדים או הטד יכול לטמוד ע״ז‬
‫נגרור אס אכל שוגג או מזיד‪ ,‬וגם אם אומרים נפירוש‬
‫שוגג היית עדין הדנר נספ ק מזיד‪ ,‬דאל׳׳כ לא היינו‬
‫מכניסים נדנריו הפירוש שלא אכלתי שוגג אלא מזיד‬
‫נגד הנראה כמשמעות לשונו שמשתמע הכחשת עדים‬
‫טל טצם האכילה‪ ,‬וזהו לשיטתם דמיגו שנכאן לאו דוקא‬
‫דהא הוי כמקום עדים א״כ אין טענתו מכח מה שהי׳‬
‫יכול למעון אלא מכח מה שטוק נאמת‪ ,‬ושוג הדכר‬
‫מוכחש מכח משממות לשונו‪ ,‬אי לאו כמש״כ התום׳‬
‫משום דגם העדאת העדים או עד א׳ אינו מדות של‬
‫ריג‬ ‫הלוי‬ ‫(*בהע״ז סימן קסג‬
‫דבורו וסוגיא דהכא כמ״ד אדם נאמן על עצמו‪ ,‬ולא‬
‫נחית הרשב״א כלל לפשרת התום׳ דלעולם העד נ א ק‬
‫ואעפ״כ אנו צריכים לטעם שתיקה כהודאה‪.‬‬
‫וה׳׳ט משום דהתום׳ ס״ל דשמעתין כלישנא דמתרצינן‬
‫דיבורי׳ והא דבאיני יודע אינו חייב משום‬
‫דעדים אינם יכולים לדעת אם שוגג הוא וכיון שגם‬
‫הוא אומר איני יודע א״כ אין מקום לחייבו משא׳׳כ‬
‫בשותק ונראה לו קצת רגלים לדבר פי׳ שהוא שונג‬
‫באמת אע״פ שעיקר ההתחייבות מצד העד אין זה‬
‫מגרע כלום‪ — ,‬אבל להרשב׳׳א הא שמעתין כמ״ד אדם‬
‫נ א ק על עצמו‪ ,‬וס׳׳ל הרשב״א כנ״ל דגם באיני יודע‬
‫אין העד יכול לחייבו דאין האדם מתחייב אלא אם‬
‫רוצה להתכפר‪ ,‬וע״כ אין עד יכול לחייבו גם באיני‬
‫יודע בזה ס״ל להרשב״א דגם בשתיקה ועיקר החיוב‬
‫מצד העד אלא שנראה לו קצת רגלים לדבר אינו יכול‬
‫לחייבו דכיון דהכל מצד העד‪ ,‬ומצדו רק קצת רגלים‬
‫לדבר עדיין אין זה או הודע אליו חטאתו‪ ,‬משא״כ‬
‫שתיקה כהודאה ממנ^ אבל התום׳ הא לא נחתי לזה‬
‫דהא ם״ל דאפי׳ ללישנא דאדם נ א ק על עצמו אפי׳‬
‫באיני יודע חייב וגם ללישנא דמגו הי׳ חייב אי לאו‬
‫משום דאין ברור על שגגתו‪ ,‬וזה הריעותא ליתא כשחושב‬
‫שיש קצת רגלים לדבר וכאמור ודוק היטב בכ״ז‪.‬‬
‫ושוב ראיתי בריטב״א קדושין ם״ו כ׳ מפורש דלמ״ד‬
‫אדם נ א ק על עצמו יותר ממאה איש דס״ל או‬
‫הודע אליו דוקא וז״ל שאין קרבן בא על החלב אלא‬
‫)כצ״ל( בהודאת הבענים ולא בשום עדות דעד א׳‬
‫בשתיקה ולא בשנים בהכחשה הלכך ע״כ טעמא דרישא‬
‫משום שתיקה כהודאה אבל אנן קיי״ל כאידך לישנא‬
‫וכר — הרי דעתו ברור דלכאי לישנא נם בשותק אם‬
‫אינו שותק דרך הודאה וקבלת עצמו מכ״מ נקרא ולא‬
‫שיודיעוהו אחרים וכאמור‪ — ,‬אלא שבתי׳ שני כ׳ שם‬
‫הריטב״א דגם אם אינו שתיקה דרך הודאה ממש אלא‬
‫דשותק ומאמין את העד כבי תרי ג״כ חייב פי׳ נם‬
‫ללישנא דאדם נאמן על עצמו‪.‬‬
‫דעת הריטב׳׳א בתי׳ זה דכיון דמאמינו כבי תרי‬
‫ההודעה מתייחסת למביא הקרבן ונקרא שפיר‬
‫או הודע אליו חטאתו‪ ,‬ובזה היסוד פליגי ב׳ התי׳‬
‫בריטב׳׳א אם בכה״ג עיקר נאמנות מתייחסת להעד‬
‫או לבעלים‪.‬‬
‫שתיקה פי׳ כיון דשתיק נראה לו אמת ויודע קצת שיש‬
‫ד‪.‬‬
‫והנה הרשב״א ודעימי׳ כיון דדחי מסקנת הגמ׳ ום״ל‬
‫דלהלכה קיי״ל■ כמ׳׳ד משום מגו ומתרצינן דבורי׳‬
‫ולדידהו להאי מ׳׳ד עד א׳ מחייב קרבן‪ ,‬א״כ לפי‬
‫המסקנא גם באיתחזק איסורא עד א׳ נאמן באיסורים‬
‫כמש״כ הפוסקים והש״ך יו״ד סי׳ קכ״ז לדעת הרשב״א‬
‫ודעימי׳‪ ,‬וא״כ לכאורה מצינו פתח פתוח על נאמנות‬
‫ע׳׳א‪,‬בעגונא מה׳׳ת דהא נגד הריעותא דע״א באיתחזק‬
‫איסורא כלא לססקנא קיי״ל כן‪ ,‬ונגד איסורא של אץ‬
‫ש ‪5‬ט‬
‫אבל באינו יודע ה״ה ככל התורה דנשאר הנאמנות‬
‫על העדים‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫וכעת ראיתי עו״פ לשון הרשב״א ונלענ״ד להוסיף‬
‫עוד ביאור דז״ל הרשב״א בעעם דאדם נאמן‬
‫על עצמו משום דחייבי חעאות ואשמות אין ממשכנין‬
‫אותן וכיון דמילתא דנפשי׳ היא ולכפרה דידי׳ קא אתי‬
‫אם אינו רוצה להתכפר אל יתכפר ע״כ — הנה דעת‬
‫הרשב׳׳א בהא דחייבי חעאות אין ממשכנין אותן‬
‫דערכין כ״א ע״א‪ ,‬אין העעם משום דאין צריך לכפותו‬
‫משום דממילא יביא כיון שכל אדם רוצה בכפרה‬
‫וכמש״כ הרמב״ם פי״ד הי״ז ממעה״ק וכ״כ תום׳‬
‫בשמעתין פ״ז ע״ב בהא דר״מ מחייב קרבן בב׳ עדים‬
‫וכתבו דבכה״ג ממשכנין אותו אם אומר שלא להביא‬
‫דלא דמי לשאר חייבי חעאות דאק ממשכנין דניחא‬
‫להו בכפרה‪ ,‬משא״כ הכא לעולם לא יביא כיון דלפי‬
‫דעתו אינו חייב וכפינן להביא ואינו ‪:‬אמן על עצמו‪,‬‬
‫והשתא התום׳ לשיעתם שפיר דעתם בשמעתין ובשעמ״ק‬
‫כריתות הנ״ל דבאומר איני יודע אינו נאמן על עצמו‪,‬‬
‫דאף שמכחיש עד א׳ נאמן על עצמו היינו דאמריק‬
‫דאלו הי׳ חייב בודאי הי׳ מביא כהודעת העדים‬
‫ומדמכחיש בודאי אינו חייב דיש לו חזקת צדקות דכל‬
‫אדם רוצה בכפרתו וכמש״כ רש״י בכריתות‪ ,‬משא׳׳כ‬
‫כשאומר איני יודע א״א לפערו משום חייבי חעאות‬
‫אין ממשכנין אותן כיון דסובר שאינו חייב כלל‪ ,‬ודלא‬
‫כהרשב״א‪.‬‬
‫ודעת הרשב״א יראה דס״ל כמש״כ התום׳ כריתות‬
‫י״ב ע׳׳א דחייבי חעאות אין ממשכנין אדרבה‬
‫כשאינו רוצה בכפרה דקי״ל לחז׳׳ל דהתורה תלתה‬
‫ברצונו לכפר או לא‪ ,‬וכמש״כ הרשב״א דאם אינו רוצה‬
‫להתכפר אל יתכפר‪ ,‬וס״ל להרשב״א דהכל תלוי ברצונו‬
‫בקום ועשה שמקבל על עצמו להתכפר וכיון שאומר‬
‫איני יודע אין בכוחינו לכפותו‪ ,‬וזה נטן‪) ,‬ומזה נלענ״ד‬
‫דאין מוכרח להגיה בתום׳ כריתות כאשר ר׳ל במהרש׳׳א‬
‫מהדורא בתרא כאן ודו״ק(‪.‬‬
‫ובהנ״ל מתפרש יפה המשך פלוגתת תום׳ והרשב״א‬
‫בשמעתין בהא דמדחה הש״ם דעעם ע׳׳א‬
‫נאמן בחלב הוא משום שתיקה כהודאה וכ׳ התום׳ ד׳׳ה‬
‫רגלים לדבר אבל ליכא למימר הודאה ממש כאשר‬
‫הוכיחו מש״ם קידושין ם״ו ע״א דמוכח התם דמעעם‬
‫עדות העד אתינן עלה‪ ,‬וזה הכריכם דהוא מפעם‬
‫נאמנות העד גם בשמעתין‪ ,‬אלא דנתוםף שתיקתו‬
‫שראה קצת רגלים לדבר ומסכים לדברי העד מ״מ לולא‬
‫זה לא היינו בונים על העדות‪ ,‬וע״כ אין להוכיח משם‬
‫דין ע׳׳א נאמן באיסורין באיני יודע — והרשב״א וכל‬
‫הראשונים בקדושק שם חולקים ע׳׳ז ודעתם דב׳‬
‫הסוגיות פליגי וסוגיא דהתם כמ׳׳ד משום מגו ו מ ת ת‬
 ‫הלוי‬ ‫אבהע״ז סימן קסג‬ ‫שבט‬ ‫ריד‬
‫יורדין לנחלה ע״פ עדות אשה‪ ,‬וכמש׳׳כ רש״י ותוס׳‬ ‫דגר שגערוה פחות משגים הלא כ׳ תום׳ דשמפחין ס׳׳ל‬
‫שם דאפי׳ געדות ע׳׳א נמי אין יורדין ולדעת הנמו״י‬ ‫דאק דשג׳׳ע פחות משגים רק לאסור אגל להתיר לא‬
‫הרי זה עדות ג׳ עדים‪ ,‬וכן מה שדנו גזה אם נאמנת‬ ‫אמריגן אם גימא דיש גאמגות להעד אפי׳ גאיתחזק‬
‫לענין כתונה‪ ,‬ועוד כה״ג טוגא דמשמע דגם עדות‬ ‫איסורא ‪,‬וכך עלה גלגי גהשקפה ראשוגה‪ ,‬וראיתי‬
‫ע׳׳א חידוש גפ׳׳ע לצוק עגונא ואין למדין ממנו לדיני‬ ‫אח״כ להגאון עצי אחים אה״ע סי׳ י״ז ס״ג כתג כן‪,‬‬
‫ממונות‪.‬‬ ‫ומישג גזה שימת הרמג״ם סוף ה׳ גירושין דגראה‬
‫מדגריו דגאמגות ע״א גאשה לעגין עגוגא מה׳׳ת‪ ,‬והייגו‬
‫וראיתי גתשונת תורת חסד אה״ע סי ק מ׳ כ׳ הגאון‬
‫דהרמג״ם אזיל לשיטתו שכ׳ פ״ט מגזירות דגם גאומר‬
‫לישג זה דמזה ראי׳ למש״כ הרמ׳׳א חו״מ‬
‫איגי יודע גגד העד מגיא קרגן‪ ,‬והייגו כדעתו שפסק‬
‫סו׳׳ס ל׳ דנממון אך מילתא דענידי לגלויי אינו נ א ק‬
‫פי״א משגגות ככלישגא ד מ ת ח דגורו‪ ,‬ולפי דעת‬
‫וכ׳ הגאון נטעם הדגר דכמו דאין הולכין גממון אחר‬
‫הרשג״א ללשון זה גאמן העד גם כשהלה אומר איגי‬
‫הרוג ה״נ חזקה זו דלא משקרי גמלתא דעגידי לגלויי‬
‫יודע — וגמצא יש לגו מקור על איתחזק איסורא דעד‬
‫לא עדיך מרוג דאזלינן גתרי׳ נאיסורא גם נאיסור‬
‫א׳ גאמן — ודגר שגערוה להתיר לא חמור להצריך‬
‫ערוה לא גממון‪ ,‬והנ״מ נחזקה זו א״ד ז״ל — ולדידי‬
‫ג׳ עדים כג״ל מתום׳‪.‬‬
‫דרך זו צע׳׳ג דהא דגרי רמ״א גחו״מ סו״ס ל׳ הנ״ל‬
‫מקוק גריג״ש סי׳ קפ׳׳א ורט־כח שם דהריג״ש כ׳ זה‬
‫ה‪.‬‬
‫לשיטתו דס״ל דע׳׳א געגונא רק מדרננן הרי דסנרת‬
‫ולפני שאשיג על דרך זה הריגי להציע כי כידוע‬
‫ענידי לגלויי רק חזקה דרגנן ולכן כ׳ הרינ״ש דלענק‬
‫רגותיגו הקדמוגים גתווכחו על דגר זה אם‬
‫ממון לא מכני כלל‪ ,‬וחולק שם הרינ״ש על תשוגת‬
‫ע״פ ההלכה ע״א געגוגא גאמן מה״ת או לא‪ ,‬ואכתג‬
‫תשג״ן ח״א סי׳ פ״נ שכ' דמכני מה״ת ומהני נאמת‬
‫נקצור כי כגר גאו הדגרים גאורך גספרן של צדייןים‬
‫גם לענין יורד לנחלה ע״פ ע״א כה״ג‪ ,‬וכמש״כ גם‬
‫— א‪ .‬שיטת רש״י שנת קנד׳ה ע״ג דהטעם משום‬
‫נתשוגת נוג״ק אה׳׳ע סי׳ ל״ג‪ ,‬משא׳׳כ מש״כ הגאון‬
‫דכל דמקדש אדעתא דרגגן מקדש והפקיעו לקידושין‬
‫תורת חסד לדעת הנמו״י ודעמי׳ הא מנ׳׳ל‪ ,‬ומש׳׳כ‬
‫מיגי׳ — וגג״י ריש פרקין הקשה ע״ז מדתגי לקק‬
‫דכו״ל כמו מ ג א דאין כולכק גממון אחר ה מ ג אע׳׳ג‬
‫אחיו של זה חולץ ק התורה ואחיו של שגי מדרגגן‪ ,‬ואי‬
‫דנחשג מ ג אפי׳ לענין איסור עריות‪ ,‬לענ״ד כנדל רג‬
‫אפקעיגהו איפכא מנעיא לי׳ — ואמגם כגר תי׳ געצי‬
‫ניניהם דהתם גרוג א ק ג ע דאיכא גם מיעוט ואהני‬
‫אחים וכ״ה גשטמ״ק כתוגות ג׳ גשם הרשג״א‪ ,‬דלא‬
‫האי מיעוט גצירוך חזקת ממון לנטל נח הרוג נ פי‬
‫הפקיעו אלא משום דסמכו אדיוקא דידה וכיון דחזיגן‬
‫כל הסגרות שנאמרו גזה‪ ,‬ד חג זה לא נחשג גרור‬
‫דלא דייקא א״כ גם הם לא הפקיעו למפרע — וגמצא‬
‫גמור ולא הוי כמו עדות ג׳ עדים‪.‬‬
‫כשגתגלה שגא נעלה ה״ה אשתו גמורה מה״ת וכל‬
‫משא״ב ככא שכ׳ הנמו״י וכרא׳׳ה והריטג״א דאגן‬ ‫הי״ג דגרים גה‪ — ,‬וכזה מגואר גם כן גמאירי‬
‫סהדי זה נחשג עדות גמורה מכ״ת פי׳ דהוי‬ ‫נשמעתין דה״ט דהתירו חכמים נע״א דכל דמקדש‬
‫כמו נ׳ עדים ממש‪ ,‬א״כ גרור עדות כזה למה לא יהא‬ ‫אדעתא דרגגן מקדש והו״ל כמקדש על תגאי שיהי׳ ע׳׳א‬
‫נ א ק גם לגני ממון‪.‬‬ ‫נ א ק נאיסורק להשיאה‪ ,‬וגלגד שלא ימצא שקרן ע״כ‬
‫— הרי כשימצא שקרן שוג לא הפקיעו וא״כ ל״ק‬
‫ו‪.‬‬ ‫קושיה הנמו״י כאשר הרגיש ג״כ גהגהות חגוך הגית‬
‫ובס׳ אוצר הפוסקים סי׳ י״ז ס ״ ג ) ־ ח ( כ׳ מם׳ עזרת‬ ‫גמאירי שם‪.‬‬
‫נשים דלהרא״ה ונמו״י לא הוי מכ״ת רק מצירוך‬ ‫הדרך השני מש״כ הנמו״י והריטנ׳׳א דהא דגא ק‬
‫ג׳ טעמים יחדיו דהיינו דייקא ומינסגא ומלתא‬ ‫מה׳׳ת דקים להו לרגנן דאמילתא דעניד‬
‫דעגידא לגלויי לא משקרא‪ ,‬ולפ״ז א״ש דלא מכני ע׳׳א‬ ‫לגלויי ושהחמרת עליה נסופה כ״כ גודאי קושטא‬
‫מה״ת אלא לגני היתר האשה ולא לגני יורשין דלא‬ ‫קמסהיד וכי דייקא ומיגסגא שפיר מינסגא‪ ,‬ואגן‬
‫שייך טעמא דדייקא יע״ש — ואם הועתק גדיוק אינו‬ ‫סהדי גמילתא ופרסום כזה חשיג נכ״מ כעדות גמורה‬
‫מוגן הא הנמו״י קאמר דגצימך ג׳ הגירורים המראים‬ ‫ואפי׳ מדאורייתא והכ׳ מסרו לחכמים איזה נחשג‪ .‬דגר‬
‫אמיתת העדות חשוג עלינו כעדות גמורה של ג׳ עדים‬ ‫מפורסם וניכר דגר אמת שיהי׳ חשוג עדות‪ ,‬והא‬
‫א״כ כרי לפנינו גרור עדות גמורה‪ ,‬וכמו דמהני זה‬ ‫דאמרו משום עגוגא הקילו חכמים ה״ק חכמים‬
‫מה״ת גמקום נ׳ עדים דדגר שגערוה כ״נ לכני גמקום‬ ‫שהחמיח נכ״מ הקילו גזה לחשנו פרסום ולדונו כעדות‬
‫נ׳ עדים דנחלות‪ ,‬ואע״פ שאם הי׳ כנדון על הנחלה‬ ‫גרורה כל ז ק שלא גאו עדי הכחשה ע׳׳ ^‬
‫לחוד לא היינו סומכין על דייקא‪ ,‬היינו משום דלנחלה‬ ‫הנה המוכח דלדעת נמו״י נחשג כשתי עדים מה׳׳ת‬
‫לחוד אין הדייקא נחשג כלום כיון שאינו נוגע לאיסור‬ ‫ואק מזה סתירה לאץ דשג׳׳ע פחות משגים‪,‬‬
‫אשת איש‪ ,‬והדנרים מוגנים‪.‬‬ ‫וכנר ידוע מה שקשה מזה קנ מו ה קנד׳ז דאין אחק‬
‫רטו‬ ‫הלוי‬ ‫»בהע״ז סימן קסג‬
‫כתוכה שדנו כה חז > דכדיני ממונות אנו חוזרים‬
‫ליסוד של ע״פ כ׳ עדים יקום דכר כמש״כ רש״י שם‪.‬‬
‫איברא ככעמיק כזה יראה דא״א כ״כ לקיים דרך‬
‫זה‪ — ,‬חדא דעצם כחי׳ שכ׳ תום׳ כשמעתין‬
‫דאם נימר דע׳׳א כאיתחזק איסורא נ״כ נ א ק וילפינן‬
‫מקונמות י״ל דאין דכר שכפרוה פחות משנים רק לאסר‬
‫ולא להתיר‪ ,‬דכר זה צ׳׳ע רכ כאשר ככר עמדו כזה ועיין‬
‫כפ״י ריש ניעין כ׳ ע״כ מה שהקשה משם שכ׳ תום׳‬
‫היפך דכריכם פה‪ ,‬מכ״מ לפי כמסקנא קשה מאד‬
‫לקכע שכ״ה דעת כראשונים‪.‬‬
‫ובעיקר דהתום׳ יראה בעניי דלשיעתם כ״כ שהרי‬
‫דכיתם בקדושין ס״ה ע״כ דאפי׳ נימא דע׳׳א‬
‫נ א ק ננד חזקת איסור‪ ,‬מ״מ ננד חזקת היתר אינו‬
‫נ א ק‪ ,‬דחזקת היתר עדיך! מחזקת איסור‪ ,‬וכשכע הלוי‬
‫יו״ד סי׳ נ׳׳ה אות ד כתבתי כעניי הפעם דס׳׳ל לכתום׳‬
‫דכחזקת היתר לאסר נשאר דין התורה דע״פ שנים‬
‫עדים דוקא ועעמא דמילתא נראה דלאסר הו״ל כמו‬
‫הוצאות ממון ואולי נם עדיך! ממנו לפעמים דלאסר‬
‫אשתו מפסיד אשתו נאסר עכרות מפסיד עהרותיו —‬
‫וככ״ג א״כ כעדות הוא נם להפסד והשחתה‪ ,‬וככר‬
‫כ׳ תום׳ בכורות ע׳ פ״כ דלהפסיד מספק הו״ל כמו‬
‫הוצאת ממון מספק יע״ש כריע״א‪.‬‬
‫וע׳׳ב נם אם יעלה כידינו דע׳׳א נאמן כאיתחזק‬
‫איסורא להתיר‪ ,‬אעפ״כ אין נאמן לאסר כנ״ל‪,‬‬
‫וא״כ יש נם מקום לומר כהרחבה דנם דין דאין דכר‬
‫שכערוה פחות מב׳ לא נאמר אלא לאסור‪ ,‬דזה ילפיק‬
‫דכר דכר מממון כמו שאי אפשר להוציא ממון ולהפסיד‬
‫ממון מספק‪ ,‬אכל להתיר כו״ל כשאר איתחזק איסורא‬
‫דנאמן‪.‬‬
‫אבל כרשכ״א בקדושין שם וכשמעתין כ׳ ממש לכיפך‬
‫דע״א לאסר כמקום דאיכא חזקת היתר ל״צ‬
‫שום קרא דחזקת כיתר לא נקרא חזקה )וכעיקר דברי‬
‫הרשכ״א ככר נתקשה כזה רכינו הפ״י כקונערם אחרון‬
‫סוןז קדושין ועיין מש״כ כענ״ד כשבע כלוי שם( ולא‬
‫מסתפק הש״ס אלא כע״א להתיר דקשה להוציא מחזקת‬
‫איסור‪ ,‬וח״כ לדעת הרשכ״א נם דרך זה שכ׳ כתום׳‬
‫דקס״ד דאין דשכ״ע פחות משנים רק לאסר ולא להתיר‬
‫א״א לכרשכ״א‪ ,‬וה״ע דכרשכ״א לא יכול לפרש כסוניא‬
‫כמש״כ תום׳ דקס״ד דע״א נאמן כענונא מכ״ת‪ ,‬דמה‬
‫נעשה לדידי׳ כדין אין דפכ״ע פחות מב׳‪.‬‬
‫והרמב״ם ע״כ כהא כהרשכ״א ס״ל ודלא כתום׳‬
‫דאל״כ מה קשיא לי׳ סוך! ה׳ גירושין‬
‫דאיך התירו חכמים ערוה החמורה ע״פ עדות פחות‬
‫מב׳ עדים — וכ׳ עוד דלא הקפידה תורה על כ׳ עדים‬
‫אלא כדכר שאינו יכול להתגלות דמוכח להדיא דגם‬
‫כע חה להתיר שייך דין התורה‪ ,‬דאין דכר שכערוה‬
‫פחות משנים‪ ,‬וא״כ כין לכתום׳ כין להרשכ״א כץ‬
‫להרמכ״ם אי אפשר לפרש כדרך כעל עצי א סי ם דכא‬
‫לכתום׳ מסקנת הש״ם דלא מכני ע״א כאיתחזק‬
‫שבט‬
‫ובחזון איש אה״פ סי׳ כ׳׳ג אוח נ׳ משוה דעח חום׳‬
‫שמפחין עם כגמו״י וב׳ גכסגרו דכל שישגו‬
‫בי״ד והסכימו על מופח ‪ p‬המופחים שיהא חשוג‬
‫כעדים ה״ז רצוי לפני המקום ע״פ כחווה‪ ,‬וכן לסד‬
‫נדהחום׳ נזיר מ״ג פ״כ ד׳׳ה והאי וכחום׳ ע״ז י״ג‬
‫ע״א‪ ,‬וה״ע דלא מכני לענין נחלה דלא קכעו חכמים‬
‫נאמנוח לענין זה וכן כחנו לי כחוכחי — ולענין כמה‬
‫דכרים וכ׳ דנם כוונח הריעכ״א כהחום׳ וכן פי׳ הלח״ס‬
‫ספי״ג דניחשין ע״כ — הנה חידש לנו מרן כגאון‬
‫דשיעח החום׳ יכמוח פ״ח ע״א ד׳׳ה מחוך ואין זה‬
‫מקירח דכר מה״ח די׳׳ל ד ק החורה נ א ק כיון שקכעו‬
‫חכמים דמופח זה חשוכ ככ׳ מדים‪ ,‬וכהנמו״י כנ״ל‬
‫ואין לשון חום׳ משמע כן כלל דהא כחחילו כדכריהס‬
‫דליח לן למימר אנן סהדי דדיקא ומינסכא ונאמן ע״א‬
‫ככך מה׳׳ח וכו׳ משמע להדיא דכאו להוציא מסכרא‬
‫כזו דיהני כדידן ע״א מה׳׳ח‪ ,‬ולדכרי חזו״א הרי כאמח‬
‫מסקנחס כן‪ ,‬ועוד הרי כחכו פ״ז ע״כ ד׳׳ה מכלל‬
‫דכשחא ם״ד דע׳׳א נ א ק מה״ח‪ ,‬משמע לכדיא‬
‫לדכריהם דמסקנא לא כוי הכי ואך! דאפשר לדחוח‬
‫קצח דסד״א דע׳׳א נ א ק מכ״ח ר״ל דלא כעינן כאן‬
‫כ׳ עדים‪ ,‬ולמסקנא ע״א אין נ א ק מה׳׳ח ור״ל דמה׳׳ח‬
‫כעינן ס עדים אלא דמופח זה חשוכ ככ׳ עדים‪ ,‬מכ״מ‬
‫אין דכריכם כד״ה מחוך משמע כן כלל‪.‬‬
‫ועוד הרי כחכו מפורש לקמן קי״ז ע״כ וקי״ח ע״א‬
‫דע״א כענונא רק מדרכנן — וע״כ חלקו כין‬
‫ע׳׳א דסועה לע״א דענונא וכ״ז ננד פרישח החזו״א‪,‬‬
‫ונם מה דסיים ההזו״א דכן פי׳ הלמ״ס דכרי הרמכ״ם‬
‫אחמהה דכא כלח״מ מפורש דמפרש דהחום׳ דרכנן‬
‫ממש כאשר יראה כמעיין‪.‬‬
‫וגם סו״ם יקשה דאם על מופת ראי יש לפי דמח‬
‫חכמים נאמנות מה״ת ככי תרי עדים א״כ הא‬
‫גופא קשיא דלמה לא נתנו אימון זה נם לנחלה כיון‬
‫שהוא פעולה אחת עם כיתר איסור א״א החמור‪,‬‬
‫והמה משוכנעים מה״ת שמת כעלה אם לא דנימא‬
‫דכיון דלענין נחלה כעלמא כלי פדות ענונא לא שייך‬
‫מופת חתוך זה שיכ נם כנדון היתר ענונא דמסייע‬
‫סכרת דייקא ומינסכא לא רצו ליתן אמון נם לנחלה‪,‬‬
‫וכ״ז צריך כיאור ופי׳ לישר ההדורים‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫והנה כל הנ״ל יקשה רק אם נאמר כדרך הנמו״י‬
‫ודעמי׳ דהא דנ א ק מכ׳׳ת משום דנחשכ מופת‬
‫מפורסם זה של נאמנות ע״א כענונא כשנים ממש‬
‫מכ׳׳ת‪ — ,‬אכל אם נאמר כמש׳׳כ כתחלה ומצאתיו‬
‫אח״כ כעצי ארזים‪ ,‬דהא דנאמן מה״ח משום דקיי״ל‬
‫ע״א נ א ק כאיסורים נם כאיתחזק איסורא וריעותא‬
‫כדכר שכערוה לא מפריע לנו עפ״ד התום׳ דלכתיר לא‬
‫כעינן שנים‪ — ,‬וא״כ א״ש ככל דודאי רק לענין עינונא‬
‫דכוא איסורא ע׳׳א נאמן — לא כן לענין נחלה‪ ,‬ולענין‬
 ‫הלוי‬ ‫אבהע״ז סימן קסג‬
‫מים חיים ולפי הנראה נעשו מגשמים וכיו״כ ולא שכיח‬
‫שם דגים אכל כנהר וייסל אעו כשכיל שנקרשו המים‬
‫ליכא חשש מחילה וכו׳ יע״ש‪ ,‬הרי דדעת הנו״כ דרק‬
‫כזוחלים מים חיים שייך חשש זה‪ ,‬ומזה שפע כנראה‬
‫הכית שלמה דהה״ד לחומרא אך שכעצמם מים שיל״ס‬
‫הם מ״מ לענין חשש דמחילה דינם דאין להם סוך‪,‬‬
‫ולפ״ז נפל האי כללא דגמרא דחשש דגים דוקא כמים‬
‫שאל״ס ככירא‪ ,‬דהא לפי הני דעות הנ״ל לפעמים גם‬
‫כמים שאל״ס אין חשש דגים כהכנת הנו׳׳כ כסוגיא‬
‫דסמקא שכגמ׳‪ ,‬ולעומת זה מצינו חשש דגים כמים שיש‬
‫להם סרך כנדון הכית שלמה ואלו שיעת הגמ׳ אינו‬
‫משמע כן‪.‬‬
‫כ( אבל מה אעשה דרכותינו הנ״ל לא ראו לפי שעה‬
‫דכרי הריעכ׳׳א כמקומם שכ׳ כהאי עוכדא‬
‫דר שילא כאגמא דסמקא וז״ל ולפום מאי דאמרינן‬
‫לקק דמים שאין להם סוך חיישינן למחילה של דגים‬
‫ה״נ עעה ) ר שילא( כהא דה״ל למיחש למחילה של‬
‫דגים‪ ,‬ואינו נראה לומר דהאי נמי ככלל עעותא דקאמר‪,‬‬
‫הוא סוכר דכיון דקוו וקיימא לא חיישינן למחילה ש״ד‪,‬‬
‫דכהאי ודאי לא הוי לי׳ לעעות כזה‪ ,‬דכשלמא לחשכה‬
‫כמים שיל״ם לענין שלא לחוש וכו׳ אכל לענין מחילה‬
‫לא הי׳ לו לתלות משום דמקוו קוו‪ ,‬אכל נראה דלא‬
‫שמיע להו כרייתא דלקק ע״כ‪ ,‬והרי זה מפורש להיפך‬
‫מנו״כ הנ׳׳ל דמדכרי הריעכ׳׳א יוצא כרור דחשש מחילה‬
‫אינו תולה כמאי דהוי מים חיים או לא אלא יודאי כלל‬
‫נתנו כדכריהם וקים להו דמחילה כמים שיל״ם לא‬
‫לא שכיח וכאל״ס שכיח ]וכעת כשעת ההדפסה ראיתי‬
‫מש״כ בם׳ אוצה״פ סי׳ י״ז ס״ק רס״א בשם תשובת‬
‫ברכת יוסך סי׳ ל׳ שכתב בשיעת הב״ח דלא ס״ל הא‬
‫שכ׳ הרישב׳׳א דה״ה דיש לחשוש למחילה ש״ד‪ ,‬וקשה‬
‫לדחות א׳ מגדולי הראשונים[‪.‬‬
‫וטעם הדבר עפ״י שמצאתי במאירי בשמעתין שכ׳ וכן‬
‫כל מים שאל״ס הואיל ויש שם מים מרובים‬
‫נעשים שם דגים הרבה‪ ,‬ודגים חועעין בהם מחילות‬
‫סמוך לשפת הנהר מקום שהוא גבוה מן המים עד‬
‫שאין המים ממלאים את כולה וכו׳ ואעפ״י שבמים‬
‫שיל״ם‪ ,‬אחר שאין דגים גדוליםומרובים לשם אינם‬
‫מצויין לעשות מחילה ואין חוששין בה באין להם סוך‬
‫מיהו חוששין עכ״ל‪ ,‬והדברים מאירים דודאי גם ביש‬
‫להם סוך גדלים דגים אלא דאין מרובים וגדולים כמו‬
‫באל״ס מפאת רבוי המים בשעח המים שעי״ז נתרבו‬
‫הדגים בכמותם ובאיכותם עד שמועעין שפת המים‪,‬‬
‫וזה לא שייך בבור הזה דכיון שנכנסים במקום צר‬
‫ויוצאין במקום צר אך דהוו מים חיים שוב המקום‬
‫קצר מלגדל שם דגים גמלים ומרובים שיגרמו חשש‬
‫מחילה ש״ד‪ ,‬והרי נתבאר דהאי כללא דגמ׳ דמחילה של‬
‫דגים במים שיל״ם לא שכיחא דוקא הוא‪ ,‬וזה ברור‬
‫בעזה״י — ]ושו׳׳ר אח׳> שהגאון ב״ש הביא בהגה‬
‫שם דברי הריטב״א והעיר על הגאון נוב׳׳ה הנ׳׳ל‬
‫שבט‬ ‫רטז‬
‫איסורא‪ ,‬וע׳> הוצרכו ליסוד דיש כח כיד חכמים‪,‬‬
‫ולהרמכ״ם וכרשכ״א גהי דמצד איהחזק איסורא אפשר‬
‫לומר כן מכ״מ מצד אין דכר שכערוה קשה לומר כן‪,‬‬
‫וכל הדרכים יש עליהם תמיהות חזקות מלכד דרך‬
‫רכותיגו בעלי התום׳ דמשום יש כח כיד חכמים אתיגן‬
‫עלה דו״ק ותשכח‪.‬‬
‫סימן ?!סד‬
‫בור מחזיק בערך המשים אמה והמים נכנסים‬
‫לו מגובה ע״י מרזב ויוצאים על ידי צנור מהו‬
‫דינו לענין מים שיש להם סוף או נדונץ כאץ‬
‫להם סוף לענין חששא דעיגונא עיץ יבמות‬
‫קכ״א עיב וע״ב‪.‬‬
‫א( תשובה‪ :‬הגה כהשקפה ראשוגה הדכר סשוע‬
‫דמים שיל״ם המה כיון שרואים ככל‬
‫עכר והצגור קען מדי מלצאת דרך שם‪ ,‬וכן לעגין חשש‬
‫מחילה של דגים שגזכר כש״ם כעוכדא דרכי לא שייך‬
‫כאן‪ ,‬דהא אסיק הש״ם מחילה של דגים כמים שיל״ם‬
‫לא שכיחא‪ ,‬אלא דראיתי להגאון המוכהק כתשוכת‬
‫כיח שלמה אה״ע סי׳ מ׳ כ׳ על עוגדא כזו וז״ל אלא‬
‫שכעיקר הדכר לתפוס המים הללו למים שיל״ס צע״ג‪,‬‬
‫דנהי דא״א למשש כמים הללו לומר ששע תחת המים‬
‫למרחוק ונפיק כאתרא דלא חזו ליה או דגלי אשפלוהו‬
‫וע״ד שכ׳ הכ״ח כזה כסי׳ ע״ע וכסי׳ ק״ד‪ ,‬דמים הללו‬
‫הם רק כמו כור עגול מחזיק חמשים אמה והמים‬
‫יורדים לתוכו ממקום גכוה כמו ממרזכ ויוצאים ממנו‬
‫ג״כ כמקום צר כמו צנור אכל אכתי איכא למיחש‬
‫למחילה של דגים‪ ,‬והש״ם כדקכ״א פריך א״ה משיל״ם‬
‫נמי ליחש למחילה‪ ,‬ומשני כמשיל״ם מחילה של דגים‬
‫ל׳׳ש‪ ,‬וכיון שעכ״פ המים הללו זוחלים הם שפיר איכא‬
‫למיחש למחילה של דגים‪ ,‬וככר תמה כנוכ״ת סי׳ נ״ח‬
‫על הכ״ח והגאונים שכדורו שהתירו כנפל תחת הקרח‬
‫והא אכתי י״ל למחילה של דגים עכ״ל הכית שלמה‬
‫הנצרך לענינינו‪ ,‬יע״ש עוד‪.‬‬
‫ועמדתי משתומם מאין הוציא הגאון כלל זה שהחשש‬
‫של מחילה ש״ד תלוי אם המים עומדים או‬
‫זוחלים עד שנולד לו חשש מחילה ש״ד כהאי דהכא אך‬
‫דמים שיל״ס הם וש״ם קאמר סתמא מחילה כמים‬
‫שיל״ם לא שכיחא‪ ,‬וראיתי שהגאון נמשך כזה אחרי‬
‫הנוכ״ת כסי׳ הנ״ל שכ׳ שם כנידון דידי׳ שהיו כעצם‬
‫מים שאל״ם )אלא שנקרשו עד שכעל עעם חשש גלי‬
‫אשפלוהו( וז״ל ולפ״ז כמים שאל״ם אפי׳ ליכא גלי הרי‬
‫עכ״פ יש חשש מחילה של דגים שהרי כמים שיש להם‬
‫סוך הוא דאמרי מחילה של דגים לא שכיח‪ ,‬וכעוכדא‬
‫דר שילא כאגמא דסמקא צ״ל שידעו שאין שם מחילה‬
‫ש^׳ד‪ ,‬וכן נראה מסכרא דרש״י פי׳ שם אגמא לא הי׳‬
 ‫ריז‬ ‫הלוי‬ ‫אבחע״ז סימן קסד‬
‫רס״א‪ ,‬ומצאתי תנאי דמסייט מבץ גדולי הפוסקים‬
‫שם[‪.‬‬
‫סימן קסה‬
‫ענין ע״א במלחמה והמסתעף‬
‫יבמות קט״ו ע״א — אבן העזר סי׳ י״ז‬
‫אמר הכותב — בסוגיא זו והלכה זו החמורה‬
‫שבחמורות כבר הלכו בה נמושות וכל האריות‬
‫תלו בה כלי זיינם‪ ,‬ט״כ לא אבא אלא להטתיק ולפרש‬
‫דברי הגר״א בסי׳ י״ז ס׳ ק ק״ז הנפלאים מאד ומאירים‬
‫כל הטנין הרחב הזה — ואטתיק תחילה לשון הגד׳א‬
‫ואח״כ מה שנתוסף ממני המך והקטן‪.‬‬
‫א( ח ״ ל הגד׳ א — גמ׳ שם איבטיא להו וכף ופי׳‬
‫הרמב״ן דטד ודאי ל״ר! בדדמי דדוקא האשה‬
‫פצמה כיון דדמי לה דודאי מת סברה לא תתטגן‬
‫משא׳׳כ באחר אלא האיבטיא הוא בין אומר וקברתיו‬
‫בין לא אמר דהאיבטיא הוא טטמא דט״א נ א ק משום‬
‫דלא משקר א״ד לטולם משקר אלא דסמכינן אאשה‬
‫דייקא והכא כיון דשמפה דמלחמה בטולם לא דייקא‬
‫דסמכה בדדמי — וכן פי׳ תום׳ שם ד״ה טטמא ו ט׳‬
‫דלא כרש״י שכ׳ בד״ה והכא דתרוויהו קאמרי בדדמי‬
‫והאיבטיא הוא אם יאמינו לו — ט״כ‪.‬‬
‫ביאור הדברים נלטנ״ד דודאי ט״א מדאורייתא לא‬
‫נמשד במשקר כלל בפרט לשיטת הרמב״ן גופא‬
‫נטיל ריש פ׳ האשה רבה‪ ,‬דבמסקנא דגרד קמ״ל דט׳׳א‬
‫אפי׳ באיתחזק איסורא ק התורה נאמן‪ ,‬אלא דטדות‬
‫אשה המור יותר מטטם אין דבר שבטרוה פחות משנים‪,‬‬
‫אלא דגגד זה יש ננו שוב סברת מילתא דטבידא לגלוי‬
‫לא משקרי בי אינשי‪ ,‬ומטטם זה בלחוד סברת האומר‬
‫דט״א נאמן מה״ת וכפשטות לשון הרמב׳׳ס סוף הל׳‬
‫גירושין כמש״כ כפוסקים בדטתו וטיי׳ בתשובות‬
‫מהרי״ק סי׳ ט״ב ובש״ש שמטתא ז׳ פ״א‪ ,‬א״כ מכ׳׳ת‬
‫ודאי נאמן הכא‪ ,‬אלא מדרבנן החמירו והוסיפו טטמא‬
‫דאשה דייקא ‪■.‬והשתא מסתפק הש״ס היכא דליכא‬
‫דיוקא דידה אי מוקמינן לה אדאורייתא בטיגונא‬
‫להתירה מן הדין בט״א דטבידא לגלויי‪ ,‬וכזה כ׳‬
‫בתשובית ח׳׳ס אכ״ט ח״א סי׳ מ״ח יפ״ש‪ ,‬והשתא כיון‬
‫דמה״ת ט״א בכהאי נאמן ודאי אין טליו חשש בדדמי‬
‫כמו שאין חשש בדדמי בטדות שגי טדים כיכא דנאמגיס‬
‫מה׳׳ת ]מלבד להרי׳׳ף[ וגם לפיקר נאמנות אין חשש‬
‫מה׳׳ת אלא דאנחנו מסתפקים אי מדרבנן חששו‬
‫למדות ט״א בלי צירוף טטמא דדייקא — וביותר יש‬
‫להסביר זה לפמש״כ הריטב׳׳א ריש האשה רבה בשם‬
‫רבו דהא דלפי המסקנא ט״א נאמן הוא מכ״ת דקים‬
‫לכו לרבנן דמילתא דטבידא לגלויי שהחמרת טליה‬
‫בסופה כ״כ ודאי קושטא קא מסהיד וכי דייקא‬
‫שבט‬
‫שדכריו נגד דכרי הריטס׳א ולא הרגיש דממילא נסתרה‬
‫דרכו שם[‪.‬‬
‫ג( והנה להלכה ודאי קיי״ל כרכי דסיישינן למסילה‬
‫של דגים במים שאל״ם‪■ ,‬ואף דכלא״ה איכא‬
‫סשש דגלים אשפלוהו מ״מ נפ״מ לנננין כמה דבריס‬
‫דסשש גלי ליכא ומסילה סיישינן נניין בנו״ב הנ״ל‪ ,‬אלא‬
‫שר‪-‬איתי להגאון בית שלמה בתשובה שם אסרי שהביא‬
‫תמיהת הנו״ב לענין נפל ממת הקרס דאכתי איכא‬
‫למימש למסילה וצ״ע ננל הב״ס ומהרש״א שהתירו‬
‫בעובדא דנפל תמת הקרס‪ ,‬וע׳׳ז כתב הב״ש ולכאורה‬
‫י״ל דטפם הגאונים הג״ל דפירכת הש׳׳ס רק אליבא‬
‫דרבי דמייש למסילה וכו׳ אבל רבנן לא מיישי למסילה‬
‫ש״ד כלל כדמשמע בתוספתא דרבנן לא סיישי רק לגלים‬
‫ורבי הוא דמייש למסילה ואין הלכה כרבי ממכיריו‪,‬‬
‫אבל מה נטשה דמהרי״ף והרא״ש מוכס דהכי הלכתא‬
‫דמיישינן למסילה של דגים‪ ,‬ושוב נכנס שם בפרצה‬
‫דמוקה להכריט פסק הרי״ף מהא דאשתבט ר׳׳נ אכלי‬
‫כוורי נססא‪ ,‬וזה דיטבד הא לכתמלה לא תנשא‬
‫דמיישינן למסילה )והכא ידט ד׳נ דאיכא רק משש זה‬
‫יט״ש( ואמרי נשיקת רגלי הגאון ב״ש הדברים תמוהים‬
‫להכריט מזה לפסוק הלכה כרבי נגד מכמים ט״ש‪.‬‬
‫ותראה‪.‬‬
‫א ל א דטל גוף יסודו של הגאון לומר דאיכא כאן‬
‫פלוגתא בין רבי וסכמים וסכמים לא סיישי‬
‫למסילה ש״ד איכא למידן דאנה מצא הגאון כן וז״ל‬
‫התוספתא נפל למים בין שיש להם סוף וכו׳ דברי ד׳ מ‬
‫ומכמים אומרים מים שיש להם סוף אשתו מותרת‬
‫מים שאל״ס אשתו אסורה שמא גל טורד אותו ומטנה‬
‫אותו ליבשה א״ר טקיבא וכו׳ אמר רבי מטשה בשנים‬
‫שהיו מכמרים מכמרות בירדן ונכנס א׳ למסילה ש״ד‬
‫וכו׳ — והנה משב הגאון מדלא הזכירו בברייתא‬
‫דלטיל של ומכמים אומרים )דד׳ מ( רק משש של גלי‬
‫אשפלוהו‪ ,‬ולא משש של ממילה ש״ד הרי דלא סבירא‬
‫להו כרבי ומכלל דלא קיי״ל כן‪ ,‬אבל אין זה הוכמה‬
‫כלל דהם הזכירו משש של גלים ששייך בכ״מ נפלו במים‬
‫שאל׳׳ס וכולל יותר מטטם ממילה דמשש ממילה אינו‬
‫רק בשפת מים כמ״ש ראשונים ולא בנשבר ספינתו‬
‫באמצט הים רמוק הרבה מן היבשה משא״כ משש גלים‬
‫דהוא בכ״מ‪ ,‬ואיה״נ דאיכא למימש נמי למסילה ונפ״מ‬
‫באיזה פרטים שנופל משש גלים ואיכא משש ממילה ולא‬
‫בא טובדא דרבי למלוק — רק להוסיף וז״פ מאד‬
‫למטיין‪ ,‬וז״ל המאירי אמרי ברייתא דרבי‪ ,‬וכן כמה‬
‫טניגין' מצוין במים שאל״ס שהצלתו של אדם מזומנת‬
‫טל ידם ברממי שמים ט״כ‪ ,‬הרי דגם משש גלי וגם‬
‫משש ממילה ל״ד אלא הה׳׳ד דאיכא למימש להצלות‬
‫אחרות הגורמת להממיר במים שאל״ס ומז״ל מקצת‬
‫נקטי וקיס להו דהכי הוא במים שאל׳׳ס — וזה‬
‫כדברינו — ]זה כתבתי לפני ז ק רב לפני שנדפס ם׳‬
‫אוצכ״פ‪ ,‬וכטת ראיתי מש״כ בטגינים אלה שם ס׳׳ק‬
 ‫הלוי‬ ‫אבהע״ז סימן קסה‬
‫דע׳׳א ג א ק במלחמה א״כ שוב אין דוחק להוסיף‬
‫בברייתא חגאי דסימגים וא״כ כנמ׳ הכי קאמר וחזיגכו‬
‫לאלתר‪ .‬זה כחגאי צריך אם ע״א גאמן רק כו״ל מים‬
‫שאין להם סוף ובחזגכו סימגים גחוסף גם כראי׳ —‬
‫ולעולם ע״א איגו ג א ק ושוב לא צריך ראי׳ לאלתר —‬
‫ושו״ר כדבריגו בתשובת ח׳׳ס הג״ל יע״ש‪.‬‬
‫ו מ ש״ ב במקום כמוצגע דע״כ לא ראוהו בחייו דבגשים‬
‫עסקיגן ואין כאן אפי׳ ספק הרחוק‪ ,‬ולפי״ז‬
‫דוקא בעדות גשים‪ ,‬אבל בעדות אגשים ככ״ג לא יכני‬
‫אלא מש״כ כרמב״ן וכ״כ בבית מאיר סעיף מ׳׳ח‬
‫ובמשובח ח״ס הג״ל כגון שהובא לפגי הב״ד והם‬
‫אומרים אם זה הנמצא הוא בעל אשה זו צריך להיות‬
‫לו סימן זה דכוא ממש כדרך שמחזירין אגידה ובמקום‬
‫מוצגע שא״א לראותו בהשקפה ראשוגה יע״ש ועיי׳‬
‫בבית מאיר שם גשם ק״ע למכרח״ש‪.‬‬
‫ג( וז״ל הג ד׳ א — וכ׳ דמ״מ נפשטה כבעי׳ ממ׳׳ש‬
‫צ״ג ע״א רבא אמר ע״א כולי עלמא טעמא‬
‫משום דלא משקר׳ ועוד שם קכ״ב ע״א גששים ב״א‬
‫שהלכו לכרכום ביתר וכחם שעת מלחמה וחירום גדול‬
‫כי׳ ועוד בירושלמי כאן נפשטה הבעי׳ דגרסיגן שם‬
‫ע׳׳א מכו שיהא ג א ק בשעת מלחמה לשמעיגן מן כדא‬
‫חד ב״ג אתא ביומוי דרבי א״ל כן כהוא פלן א״ל מיח‬
‫א״ל וכולכון מחים א״ל ואלו כוון בחיין לא כוון מייחין‬
‫ר׳ ירמי׳ בשם ד חגיגא מעשה בא לפגי ר׳ ואמר מאן‬
‫דגשאח גשאח מאן דלא גשאח לא חגשא אמר ד אייבי‬
‫בר נגרי בשעת מלחמה הוות כדא אמרה שע״א גאמן‬
‫בשעת מלחמה ור׳׳ל שלפי שהעד אמר ואלו כווין בחיין‬
‫וכו׳ חשש ר׳ לכתחילה שמא אמר בדדמי ואעפ״כ קאמר‬
‫מאן דנשאח נשאת שמא סניגרון עשה לדבריו אבל‬
‫בעדות גמורה ידע הא ג ס ח ם מת נאמן הוא‪ ,‬וכל‬
‫כאיבעי׳ בע״א אבל בב׳ עדים אין כאן ספק דכא אחר‬
‫ל״ק בדדמי כנ״ל וכ״ע אף בדל״ק וקברתיו כיון דלא‬
‫קאמר בדדמי — ע״כ‪.‬‬
‫ה נ ה לכרמב״ן לכמסקנא אין כאן בדדמי של מלחמה‬
‫כגון מחי לי׳ גרומחא או טביעה לומר מת אע״ג‬
‫דלא מת וגם כדדמי כשני כמוזכר להלן דהיינו לחוש‬
‫שיאמרו אחרי שאסקוכו בדדמי כי הוא זה היות שראו‬
‫הטביעה כמו שיתבאר להחוס׳ לקמן מ״מ כרמב״ן לא‬
‫חש לה דכא לדידי׳ הא דכוצרכנו סימנים כי׳ רק אי‬
‫נימא אין ע״א נאמן וכיון שלמסקנא נפשט דע׳׳א נ א ק‬
‫שוב אין כאן חשש בדדמי לא על שעת המיתה ולא על‬
‫שעת העדות וכ״ז נבאר היטב לקק אי״ה‪.‬‬
‫ד( וז״ל כגר׳׳א — כ״ז דברי הרמב״ן בחי׳ ובמלחמות‬
‫וכ״כ כרשב״א וכ׳ כרמב״ן וכרשב״א אבל‬
‫הרי״ף פירש כאיבעי׳ דוקא בקברחיו אבל בלא קברתיו‬
‫אפי׳ שנים אינן נאמנים דקאמרי בדדמי ופירש ג״כ אם‬
‫נאמין לו דלא משקר או לא כנ״ל ולכן פי׳ דוקא‬
‫בקברתיו דבלא קברחיו ל״ל דייקא ומינסבא הל״ל‬
‫דקאמר בדדמי כקושיח תום׳ ועוד דה״ל ספוקי אפי׳‬
‫שבט‬ ‫ריח‬
‫ומיגסגא גדין מינסגא ואגן סהדי גמילחא ופרסום‬
‫כזה גחשג גכ״מ כעדוח גמורה מדאורייחא וכו׳ וזה‬
‫כפחור ופרח עכ״ל‪ — .‬ומדגריו מוכח דמשום מילחא‬
‫דעגידא לגלויי לחוד עדיין לא גחשג פרסום כ״כ‬
‫להאמין מכ״ח אי לאו צירוף כטעם דמחוך חומר ו ט׳‬
‫דייקא ומיגסגא דדוקא גכצטרפוח ג׳ כטעמים יחד‬
‫נחשג עדוח דאורייתא — ולדגריו גראה דגכא גופא‬
‫מסחפק כש״ס כאן אם מכ״ח כי׳ די גטעמא דעגידא‬
‫לגלויי לחוד והוא עדוח גמורה מכ״ח וכפשטות דגרי‬
‫הרמג״ם הג״ל‪ ,‬או כדגרי כריטג״א אשר רק גהצטרפוח‬
‫טעם דמחוך חומר וכר דייקא ומיגסגא‪ ,‬דגרור כי‬
‫האי קים לכו לרגגן‪ .‬דמהגי מכ״ח אפי׳ גדגר שגערוה‪,‬‬
‫מ״מ לא אמריגן דמכ״ח ע׳׳א גלגד גלא טעמים כג״ל‬
‫קאמר גדדמי או משקר דודאי גם א׳ איגו משקר כנ״ל‬
‫אלא דכחורה לא כאמיגחו עד יוסיף טעם דיכי׳ כגי‬
‫חרי או מדרגנן גוסיף עוד חומרא לכאמיגו א״כ שפיר‬
‫דלא חוששין עליו גדדמי ‪ fin n‬אלא גזכ״כ הוא‬
‫להחזיקו גאיגו גאמן )לא דמשקר ממש( עד שיכי׳ כמו‬
‫בי חרי — ובזה מסופק כש״ס — וכן יש להסגיר לפי‬
‫שיטח כחוס׳ אף דדעחם לעיל פ״ח דע״א מעיקרא‬
‫איגו גאמן רק מדרבגן‪ — .‬וכל זה בע׳׳א אבל באשה‬
‫רגלים לדבר דמחמח צער עיגוגא שלה לא חידק בעדותה‬
‫וחאמר גדדמי עד שמאמר קברחיו‪ ,‬מ״מ ככא בע׳׳א‬
‫אפי׳ אמר קברהיו מסחפקח הגמ׳ כיון דאין היא עצמה‬
‫המעידה סומכת על העד גם גככ״ג ולא חידק‪ .‬ודעח‬
‫הג ד׳ א דגם לכחוס׳ הוא כספק בשגיהם אפי׳ אומר‬
‫קברחי ועיי׳ מש״כ גקרבן גחגאל בזה‪.‬‬
‫ג( וז״ל הגר״א — ואמר מ״ש וכו׳ והא מים ו ט׳‬
‫דסמכא בדדמי וס״ד בלא העלוהו וכן פירש‬
‫חום׳ שם ד״ה והא וכו׳ וחסברא וכו׳ ואפי׳ ב׳ עדים‬
‫אסורה אלא ע״כ דאסקיגהו קמייכו וחזגכו לאלתר‬
‫א״כ י״ל ג״כ דקאמרו סימגים דלאו עלייכו קסמכיגן‬
‫אלא אסימגין דלעולם אין גאמן כלל אלא שאמרו סי׳‬
‫שי״ל גמקום המוצגע שע״כ ראהו לאחר מיתה שהנשים‬
‫ע״כ לא ראו גמקום כמוצגע סמכיגן אסימגים דע״כ‬
‫לא משקר כמו באבידה ו ט׳ עיי״ש ברמב״ן וכן כתב‬
‫במלחמות וכ״כ כרשב׳׳א — ע״כ‪.‬‬
‫ביאור כדברים אף שכ׳ לעיל דהאיבעיא הו׳ גם‬
‫בקברחיו וא״כ איך ס״ד בלא העלוהו מן‬
‫המים דהא זה כוי כמו בלא קברחיו כמש״כ כראשוגים‬
‫י׳׳ל או דהנמ׳ פושטת מכח ק״ו דאף בלא אסקוכו‬
‫נ א ק מכ״ש בקברחיו וכמש׳׳כ בלח״מ או כמש׳׳כ הגר׳׳א‬
‫לקמן דהגמ׳ ס״ד כיון דטבע בים ועמד כדי שתצא‬
‫גפשו הו״ל כקברחיו ומש״כ א״כ י״ל וכר גא ליישב‬
‫בזה קושיח כל הגדולים דכיון דצריך סימגים א״כ אף‬
‫בלא לאלתר ג א ק ולזה מחרן דאה״ג אלא דכנמ׳ מסיק‬
‫דכמו דמשום כקושיא דמים שאין לכם סוף צריך‬
‫להוסיף בברייתא‪ ,‬חגא‪ ,‬דאסקוכו וחזוהו לאלתר אף‬
‫דלא הוזכר בעובדא דרבי וזה צריך מ״מ אף אי גימא‬
 ‫ריט‬ ‫הלוי‬ ‫אבהע״ז סימן קסה‬
‫מדקאמר והא מאה נו׳ משמע דבשנים ודאי נאמנים‬
‫דס׳׳ד הוא דנשעת מלחמה ומשום נאמנות דלא דייקא‬
‫אבל למסקנא דאינו כמלחמה והעד ודאי נ א ק אלא‬
‫דטעה בלא סימנים ונבר נתב שגם על הרי״ף ל׳׳ק‬
‫דמוקי להאיבעי׳ בקברתיו — ע׳׳ה‬
‫הנה מש״נ הגד׳ א דלתום׳ לא גרסינן בגנר דלאו‬
‫עלייהו קסמנינן אלא אסימניס‪ ,‬לא מצינו לו‬
‫חבר ועיקר רצונו בזה דלהאי גי׳ ע״נ עיקר החי׳ הוא‬
‫הבאת הסימנים אבל אסקוהו לחוד לא ממני ועדין לא‬
‫תידק האשה ואעד לבד לא סמנינן והתום׳ הא נ׳‬
‫בד׳׳ה והא מים דהמתני׳ ס״ד דאיירי בלא העלוהו‪,‬‬
‫דמשמע דבמסקנא די בהעלוהו‪ .‬ו ע > הסימנים רק‬
‫דקושטא דמילתא דבלא זה נולד חשש חדש של בדדמי‬
‫בהכרת סימנים ו א״נ לסמיכת הטדים לא נצטרך‬
‫סימנים ו ע״נ העלה דלא גרסינן לה כלל‪ ,‬איברא לשיטת‬
‫המט׳ אחרים דיראה מדבריהם בביאור דגרסי לה‬
‫ואעפי׳׳כ מפרשים השיטה כהבנת הגד׳ א ע״כ לומר‬
‫דלאו עלייהו סמכינן שבגנר לפי זה לא קאי על החשש‬
‫דלעיל שאין לסמוך על העדות מיתה בכלל דזה די‬
‫בהעלאה לבד‪ ,‬אלא כיון דהשתא נתחדש לנו חידוש של‬
‫בדדמי בהכרה‪ ,‬א״נ האמת הוא דלהלכה למעשה לאו‬
‫עלייהו סמכינן אלא אסימנים‪.‬‬
‫ומש״ב הגד׳ א דלשיטת התום׳ אף בב׳ עדים גמורים‬
‫איכא חשש בדדמי שיטעו בהכרה ונ״ה דעת‬
‫הרא״ש‪ .‬הנה אם אין הונחה לזה‪ ,‬מסברא קשה להבין‬
‫דיוקו של רבינו מתוס׳ והרא׳׳ש דהא עיקר דיוקו מדנ׳‬
‫תום׳ ורא״ש בתחילה דברי הד׳ ח מדבעינן הנ א סימנים‬
‫ש״מ דאשה וע׳׳א בספינה‪ ,‬ומדהקשו אח״כ דעל מה‬
‫סמכו עכשיו להתיר ונר ולא הזכירו דוקא עדות ט״א‬
‫משמע דהם לעצמם סוברים ד אפי בשניים שייך נ ה״ג‬
‫בדדמי‪ ,‬ולא זכינו להבין דהא התום׳ א דברי הד׳ ח‬
‫נגררים שהוא הזכיר בדבריו ע״א‪ .‬וע׳׳ז סיימו דלדבריו‬
‫האיך מתירים בטביעה בלי סימנים והיינו בעדות‬
‫ע׳׳א‪ ,‬אבל בשניים אולי פשוט להו דניון דאין הונ חה‬
‫מסוגיין מנ״ל להמציא חומרא זו‪ .‬ואם עיקר הונחת‬
‫הגד׳ א דלא חילקו התוס׳ בקושיתם בין א׳ לשניים‬
‫והקשו סתמא איך מתירים ולא נתבו תינח בשניים‪ ,‬א׳‬
‫מה אינא למימר‪ ,‬עדיין אין זה מספיק דאולי לפשיטות‬
‫הדבר לא הוצרכו לזה כנ״ל‪ ,‬אמנם מסברא י׳׳ל כן דניון‬
‫דלתום׳ לעיל ד״ה מ״ט אין חשש בדדמי כלל אפי׳ בע״א‬
‫והיינו ננ״ל דאין אנו מחזיקין לאינשי להעיד במה דלא‬
‫ברור לו‪ ,‬וא״כ ע״כ הנ א דחוששין שאמרו בדדמי היינו‬
‫שיטעו בדמיונם וידמה להם בברור שזה האבד הוא‬
‫שנמצא ואין כאן בדדמי אלא טעות גמורה הנולד מנ ח‬
‫שראו נבר הטביעה‪ ,‬ולזה אין חילוק בין א׳ לשניים‬
‫דאפי מאה שיראו הטביעה יכולים לטעות בזה‪.‬‬
‫ולדרך זה ממילא נדחה מש״כ בתשובת נוב״ק חאה״ע‬
‫סי׳ נ״ח דאין לדון בתרי נשרי דאמרי בדדמי‬
‫מנח סברת הרמב״ן דהתורה הנשירה אותם ואנן‬
‫שבט‬
‫בשנים אלא דבזה פשיטעא להו דאיק נאמנץ‪ ,‬ת״ש כף‬
‫ננ׳׳ל ננ״ל ופשיט לה הרי״ף דנאמן מעובדא דדיגלת‬
‫— ע״נ‪.‬‬
‫הרמב״ן הקשה על הרי״ף במה שהחמיר בדדמי אפי׳‬
‫בשנים‪ ,‬דהתורה האמינתס ואנחנז לא נאמין‬
‫להם‪ ,‬ד׳ל כיון דמצינו בנ״מ בתקנת העגונות דהקילו‬
‫בעדות נזה דאפי׳ מה״ת אינו נאמן האיך החמירו כאן‬
‫אפי׳ בעדות נשים דמה׳׳ת עדות גמורה היא בכ״מ‪,‬‬
‫דמה׳׳ת ודאי אין חשש בדדמי דניון דהעיד על דבר‬
‫מהיני תיתי לומר דראה רק בדדמי והחליט הדבר‬
‫מדעת עצמו‪.‬‬
‫איברא שיטת הרי״ף נראה עפ״י הנ״ל דחנמים‬
‫לעולם לא הקילו בעיגונא אלא בעדות נזה‬
‫דאין בו פקפוק מצד עצמו לא בשקר ולא בדדמי ואין בו‬
‫רק ריעותא דחסר התנאי של עפ״י שנים‪ ,‬דבר דבר‬
‫מממון‪ ,‬וזה גזה״נ הוא ואפי׳ משה ו א ה ק פסולים‬
‫ובזה נטו להקל מפני התקנה אבל בנל עדות שיש מקום‬
‫לפקפק עליו מצד עצמו משום דדמי או שקר אדרבה‬
‫נטו קו להחמיר באיסור א׳׳א החמורה‪] .‬ועיין בד״מ‬
‫סי׳ י׳׳ז ס״ק ח׳ בשם הגהות מרדני סוף יבמות[‪.‬‬
‫והחולקים טל הרי״ף טעמם משונה דלהרמב״ם‬
‫ודטימי׳ הסוברים דבעד א׳ אינא בדדמי‬
‫א׳׳כ הא דהקילו בשנים שלא לחוש בדדמי הוא משום‬
‫דאלים בנ״מ עדות שניים שלא לחוש לשיקרא הה״ד לא‬
‫למוש לבדדמי‪ .‬ולפי״ז אפי׳ הו״ל עדות מיוחדת שלא‬
‫ראו ביחד עיי׳ סופ״ק דמנות מ״מ כיון דהתורה חשבה‬
‫עדות גמורה‪ ,‬תו אנחנו לא נחוש לדדמי‪ ,‬אמנם‬
‫הסוברים דגם בעד א׳ ניו״ב לא נחוש בדדמי‪ ,‬והוא‬
‫שיטת הרמב״ן ודעימי׳‪ ,‬דעתם דאין חשש בדדמי אלא‬
‫באשה הבהולה להתירה מכבלי עיגון‪ ,‬אבל בנ״מ אם‬
‫אין חשש שקר אין חשש בדדמי דמה לו ולצרה הזאת‬
‫להעיד ולא לדקדק‪.‬‬
‫ה( וז׳׳ל הגר״א — אבל תום׳ אף שמפ׳ נפי׳ הרמב״ן‬
‫בד׳׳ה טעמא ננ״ל אבל במסקנא לא גרסי‬
‫דלאו טליהו קסמנינן אלא אסימנין נ״ז לא גרם‬
‫ומפרשים אלא ה״ד נו׳ וכיון דקאמרי שהעלוהו מן‬
‫המים לאו נשעה מלחמה הוא ולא הוי צריכה לגמ׳‬
‫לומר וקאמרי סימנים אלא קושטא דמילתא קאמר דבלא‬
‫סימנים ע״י ט׳׳ע אינן נאמנים דבטביעת עק דבנה״ג‬
‫יטעו ו ק א מד בדדמי אפי׳ ב׳ עדים או הרבה אנשים‬
‫ועיי׳ שם בד׳׳ם וקאמרי נו׳ וז״ש תום׳ בד׳׳ה וקאמרי‬
‫סימנין פיד׳ ת נו׳ ותימה נו׳ וכן ברא׳׳ש וד׳ת פי׳‬
‫מדבעינן הנ א סימנים נו׳ והוא כפי׳ תום׳ דמם שאמרו‬
‫וקאמרי סימנין לקושטא דמילתא קאמרי דאי נפי׳‬
‫הרמב״ן הל׳׳ל ולא נפשטה הבעי׳ ע׳ פ ע״א ואשה נר‬
‫אלא דד׳ח סובר דאף נ ה״ג ל״ק בדדמי אלא ע׳ א‬
‫ונשים אבל שניים נאמנים אבל תום׳ לא ס״ל כן שכתבו‬
‫ותימה היאך ונר ולא הזני ת ע״א וכן ברא״ש ונהגו‬
‫האידנא וכף‪ ,‬ול׳׳ק עליהם מה שהקשו על הרי׳׳ף‬
 ‫הלוי‬ ‫אבהע״ז סימן קסה‬ ‫שבט‬ ‫רב‬
‫נוטה לדעה זו דלעולם לא אמרה כרי״ך‪ ,‬מ״מ קשה‬ ‫גיחוש להם‪ ,‬דנאמח אין זה פגין לדנרי הרמכ״ן הנ״נ‬
‫לומר כן נגד הרמנ״ן כרשנ״א הרא״ש כמ״מ וכל‬ ‫ודנרי כרא״ש דדגו עד נדדמי של שקר לומר מת ועדיין‬
‫הראשונים דנקטו דנרי כרי״ך כפשוטו‪.‬‬ ‫לא מת‪ ,‬דנזה ודאי לא הוששין לשניים דהתורה‬
‫ו מ ש״ ב הגר׳׳א דכרמנ״ם חולק על הרי״ך נ ג׳‬ ‫הכשירתם‪ ,‬וע״ז פלפל הרא״ש על הרי״ף‪ ,‬אנל נדדמי‬
‫דנרים‪ ,‬לכאורה ג׳ הם‪ ,‬דכא כרמנ״ם מצריך‬ ‫של טעות שאגו אומרים שהכרתם מטפה אותם לומר‬
‫נמים שאל״ס קנרתיו‪ ,‬והרי״ף לא הזכיר מזה כמש״כ‬ ‫כי הוא זה‪ ,‬נזה אין הנדל נין שניים לא׳‪ ,‬ולפי״ז דעת‬
‫נסמ׳׳ג עשין נו״ן‪ .‬ומזה נראה דס״ל דנהא אין פלוגתא‬ ‫הנ״ח שננ״ש ס״ק פ״ז שדחה אותו הנ״ש נפשיטות‪,‬‬
‫נין הרמנ״ס לכרי״ך‪ ,‬וכנר האריכו נזה כרינ״ש סי׳‬ ‫יש לו עמוד גדול לסמוך עליו‪ ,‬דלדעת הגר״א ה״ז‬
‫שע״א ונתה״ד אפר הונא נפוסקים‪ ,‬ועיי׳ הי׳ נתשונת‬ ‫שיטת המוס׳ והרא״ש‪.‬‬
‫נית אפרים סי׳ י״ז‪.‬‬ ‫ודעת הר״ח כהתוס׳ דלא נפשטה האינעי׳ ואך‬
‫נקנרתיו אין ע׳׳א נאמן נמלחמה כמנואר‬
‫נתשונת הד׳ן סי׳ ג׳‪ ,‬אלא מטעם מלחמה הי׳ די‬
‫נהעלאה‪ ,‬ומפני חשש ראו הטניעה הוצרכנו סימנים‪,‬‬
‫סימן קסו‬ ‫דאשר יראה מדנרי הר״ן שם דאין דעת הר״ח כהתוס׳‬
‫לגמרי אלא דמפרש האינעיא מכח דדמי דעד ואפי׳‬
‫בדין דקידושין י״ב ע״ב שלא לדור בבית חמוה‬ ‫נקנרתיו ולא משום דיקא כדעת התום׳‪ ,‬וא״כ הא‬
‫— שאין נזהרין כ״ב בדורות הללו‬ ‫דהונרכו סימנים דנלא זה איכא חשש נדדמי על העד‬
‫גופא‪ ,‬וא״ש מה דלא מצרך הר״ח סימנים אלא נע״א‪,‬‬
‫קידושין י״נ ע״נ‪ ,‬דרנ מנגיד ועל חתנא דדייר ני‬ ‫— מ״מ אין זה כהננת הגר״א נדנרי הד׳ ח וצ״ע‪.‬‬
‫חמוה‪ ,‬עיין רש״י פי׳ פ״פ גמ׳ פסחים קי״ג‬ ‫ו( וז״ל הגר׳׳א — והרמנ״ם מפרש להאינעי׳ ג״כ‬
‫דשמא יכשל נחמותו‪ ,‬ועיין נ תו ס׳ וראשונים מ״ט נזה״ז‬ ‫נין נאמר קנרתיו נין נלא אמר וכדנרי‬
‫אין נזהרין נזה‪ ,‬והתום׳ נ תנו דעכשיו דרין מחסרון‬ ‫הרמנ״ן אלא דמפרש כפ־׳ רש״י דהספק דלמא‬
‫דירה‪ ,‬ונרא״ש דאין הלכה נלישנא קמא דנהרדעא‪,‬‬ ‫קאמר נדדמי כגירסת רש״י וכשיטתו דגם נקנרתיו י״ל‬
‫ונמאירי כ׳ נשם גדולי כדורות שלא נאמרה אלא‬ ‫נדדמי כמש״ל סמ״ח אנל נ׳ עדים נכ׳׳ננ נאמנים דנ׳‬
‫נדורות כראשונים אנל נזמנים הללו שננות ישראל‬ ‫עדים לא יאמרו נדדמי וחולק על הרי״ך נזה‪ ,‬ונזה‬
‫גדורות ניותר אין חוששין לכך‪ ,‬אלא שאם אירע שם‬ ‫סונר כדנרי הרי״ף נקנרתיו נפשטה הנעי׳ מעונדא‬
‫רנון ודנת עם חוזרין לראשנות‪ ,‬ולפ״ז גם אם נפסק‬ ‫דדיגלת ונלא קנרתיו לא נפשטה הנעי׳‪ ,‬וחולק על‬
‫נשאר נלישנא קמא דנהרדעא נהך דחמותו אזלינן‬ ‫הרי״ך נשני דנרים דלרי״ך נלא קנרתיו לא אינעי׳ להו‬
‫לקולא‪.‬‬ ‫כלל ואפי׳ נ נ׳ עדים ולדידי׳ נשאר נ ספ ק ודוקא‬
‫ובתום׳ ר״י הזקן נקידושין שם‪ ,‬התנא אית דמפרשי‬ ‫נע״א‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫חתן שקדש ארוסתו ודר נני ח חמיו משום‬ ‫הגאון הסכים דהא דס״ל להרמנ״ם דאפי׳ קנרתיו‬
‫פריצותא‪ ,‬ושונ נ׳ נשם הרמנ״ם פנ״א מאיס״נ וכן‬ ‫אינה נאמנת נמלחמה הוא משוס דאמרה‬
‫על האיש שידור נני ת חמיו שזו עזות פנים ע״כ‪ ,‬נראה‬ ‫נדדמי ולא מפום שקר וכדעת הלנוש ננ״ ש ס׳׳ק ק״נ‪,‬‬
‫שפירש חתנא אפילו נשאת‪ ,‬ור״ש )רש״י( פי׳ שמא‬ ‫ודלא כרינ כחולקים הסונרים הטעם מפום דמשקרת‬
‫ינשל נחמותו שסתם חמות אוהנת חתנה ע״נ‪ ,‬ולזה‬ ‫כמנואר ננ״ש ס״ק קמ״ו וכ״ה דעת הד׳ן נתשונה‬
‫הפי׳ קשה אמאי אמר ני חמוה הי׳ לנו לומר ני חמותו‬ ‫דהטעם מפום שקר‪.‬‬
‫דלדידי׳ אם אין חמות מותר ע״כ נתוס׳ ר״י כזקן‪.‬‬ ‫ולבי אומר לי שהרמנ״ם כהר״ה כרגיל‪ ,‬דמפרש‬
‫מבואר דאיכא מחלוקת גדולה נין כראשונים נפי׳‬ ‫הספק נשניהם ומשום טעם נדדמי כר׳ל אלא‬
‫דנר זה‪ ,‬וג׳ דרכים לפנינו‪ ,‬לדעת נעל חוס׳‬ ‫דנזה לא פסק כהר״ח דלהר״ח נשאר כספק‪ ,‬ולהרמנ״ם‬
‫ר״י כזקן הפריצותא כיינו נארוס לאחר שקדש קודם‬ ‫נקנרתיו כהרי״ך‪.‬‬
‫נשואין אם דר נני ת חמוה והפריצות משוס דמיחד עם‬ ‫וגם נמש״כ דכרמנ״ם חולק על הרי״ך נחידוש דג׳‬
‫ארוסתו וזה איסור גמור ע״פ אמרם ז״ל נתונות ז׳‬ ‫עדים אמרי נדדמי‪ ,‬אי לא דמסתפינא הייתי‬
‫ע״נ ואסר לנו את הארוסות ועש״ה נשטמ״ק נשם‬ ‫אומר דכרמנ״ם פי׳ דנרי כרי״ך ככראנ״ד שהניא‬
‫הראשונים אם איסור זה מה״ת או מדרננן )ואין‬ ‫הרמנ״ן נ ס׳ כזכות דגם הרי״ך לא אמר דלא מכני‬
‫האיסור משוס חמותו כפרש״י(‪.‬‬ ‫שניים משום נדדמי אלא נמים שאל״ס עד דאיכא‬
‫הפי׳ כשני דעת כרמנ״ם דהפריצות ג״כ אינו משום‬ ‫הכרה גמורה‪ ,‬וזה נשמע נאמת מלשון כרמנ״ם סופי״ג‬
‫חמותו אלא ע״ד הנ״ל אלא דלפי׳ הראשון איירי‬ ‫אנל גני מלחמה גם הרי״ך מודה דנשנים ליתא נדדמי‪,‬‬
‫דוקא נאירוסין ולפי׳ השני גם כשנשאו כנר וכם־־ננית‬ ‫ועיי׳ נתשונת נית אפרים אכע״ז סי״ י״ז הניא• ג״כ‬
‫חמיכם אפילו מת החמות‪ ,‬דעצם הדירה של חתן נני ה‬ ‫דנרי ם׳ הזט ת כנ״ל‪ ,‬וכעת מצאתי נחי׳ כמאירי ינמות‬
 ‫דכא‬ ‫הלוי‬ ‫אבהע׳ז סימן קסו‬
‫וא״א לכא‪ ,‬לרש״י שס״ל דהיתר כעלה כעיר מטעם‬
‫שמא יכא יוצא חומרא כיון שאין זה כמציאות שיכול‬
‫לכוא ממרחק כזה וכפרט כעירות גדולות כניו יורק‬
‫וכו׳‪ ,‬ולדעת הרמכ״ם ודעמי׳ דאימת כעלה עליה גורם‬
‫היתר כעלה כעיר‪ ,‬א״כ מכ״ש כשהיא מדכרת אתו‬
‫ושומעת קולו דכעלותו עליה כיתר שאת‪ ,‬אמנם כתכת'‬
‫שם דלמעשה מסתפינא נהקל כפיר גדולה כלונדון וניו‬
‫יורק וכיו״כ‪ ,‬ומה גם דאיכא פוסקים שכ׳ דעלינו‬
‫להחמיר לכתחלה כשיטת רש״י דכעלה כעיר רק היתר‬
‫דיעכד‪ ,‬וכן שכיחי פריצים‪ ,‬וכן לכו נס כה דלדעת‬
‫הרכה פוסקים לא מהני היתר כעלה כעיר‪ ,‬יע״ש עוד‪.‬‬
‫ובענין איסור יחוד אצל הרופאים יב לי לעורר עוד‬
‫ע״פ דכרי רמ״א אה״ע םי׳ כ״א ס״ה שכ׳‬
‫וי״ח דכל זה אינו אסור רק כמקום יחוד אכל כמקום‬
‫שרוכ כני אדם מצויים כגון כמרחץ מותר לרחוץ‬
‫מכותית שפחות וכן נוהגים ע״כ‪ ,‬והנה לדעת המתירין‬
‫ההיתר כזה משום דדרך שפחות סותר כמש״כ גבי‬
‫אכיניל לרחוץ רגל עכדי אדוני‪ ,‬ונם כזה כ׳ הכ״ה‬
‫והפוסקים דשומר נפשו ירחק מזה‪ ,‬וגם להמתירין לא‬
‫התיר אלא כמקום רכים‪ ,‬אכל כמקום יחוד אסור‪,‬‬
‫ומקום יחוד כ׳ המפ' היינו כמקום דלא שכיחי רכים‬
‫אע״פ שאינו יחוד ממש דאה הוא כמקום יחוד ממש‬
‫ככל אופן אסור‪ ,‬וכן מוכח סוך לשון הרמ״א דדוקא‬
‫כמקום דשכיהי רו‪ 3‬כני אדם התיר דומיא דמרחץ‪,‬‬
‫וכ״ה כספר אוצר הפוסקים שם כשם ס' כרם חמד‪,‬‬
‫וניכרים הדכרים שכ״ה‪.‬‬
‫הרי דאפ״ג דאנו מחלישים כאן איסור קרכה דעריות‬
‫ע״י דהוא מעשה שפחות מ״מ כיון שהוא כיחוד‬
‫אסור אע״ג דאין איםיר יחוד‪ ,‬דמכ״מ הוי אש כנעורת‬
‫נגיעת ערוה כגופו‪ ,‬א״כ ק״י כנגיעת ומשוש הרופאים‬
‫כמקום התורפה ממש‪ ,‬אפ״פ שאנו מגדירים דכיון‬
‫דכאומנתו פוסק לא מרע אנפשי׳‪ ,‬מ״מ כמקום יחוד‬
‫אע״פ שאין כאן איסור יחוד אסור‪ ,‬ומקום הרופאים‬
‫עכ״פ כחדרו נקרא מקום יחוד גם אם נניח שאינו‬
‫נקרא מקום איסור יהוד‪ ,‬ואע״פ שיש מקום לומר‬
‫דמעלת הרופאים לכטל איסור נגיעת ערוה והוא צורך‬
‫רפואה עדיף כדרגתו ממעלת מעשה שפחות ועכדות‬
‫כעלמא‪ ,‬ונימר דאע״ג דהיתר מעשה שפחות ועכדוה‬
‫לא אהני כמקום יהוד‪ ,‬מ״מ מעלת כרפואתו עוסק‬
‫אהני גם כמקום יחוד‪ ,‬מ״מ הל‪ 3‬יודע אם לעקל או‬
‫לעקלקלות כי השכל מחייכ כי כמקרים רכים הרופאים‬
‫שכדורות הללו גרועים לענין זה משפחות כימים‬
‫הקדמונים כאשר מעשים יוכיחו‪ ,‬דאל״כ איך עלה ע״ד‬
‫מי שקדקדו כראשו להתיר רחיצה כמרחץ ע״י שפחות‪,‬‬
‫וגם המחמירים לא כ׳ רק דשומר נפשו ירחק מזה‪ ,‬הלא‬
‫מעיקר הדין אסור כזה‪ ,‬שהוא ממש נגיעה‪ ,‬וכמרחץ‬
‫שעומדים כלי כגדים‪ ,‬אלא ע״כ שפלח השפחות אז עשה‬
‫את שלו שלא יכאו לידי קרכה‪ ,‬וכ״ז לא שייך כדורנו‬
‫הגם שיש להם מעלת הרופאים‪ ,‬אם לא כמוחזק לירא‬
‫שבט‬
‫חמיו יש ‪ 3‬ו פריצותא דומיא דאל יכנס עמו ל‪ 3‬יה‬
‫המרחץ שס שם כרמס׳ם‪.‬‬
‫והפי׳ השלישי דעת רש״י דהאיסור משוס חמותו‪,‬‬
‫ו‪ 3‬י תמוה לאו דוקא‪ ,‬דהא אם מת חמותו או‬
‫דאינה גרה שם מותר‪ ,‬כמ‪3‬ואר ‪ 3‬תוס' ‪'0‬י הזקן‪.‬‬
‫ולפ״ז יצא לנו עוד טעם על שאין נזהרין ‪3‬זה״ז לענין‬
‫חמותו‪ ,‬דםומכין על שיטת הרמ‪ 3‬״ם והרא‪ 3‬״ד‬
‫לפי ה‪ 3‬נת תום׳ ר״י הזקן‪ ,‬דפריצותא מטעם אחר‪.‬‬
‫ו‪ 3‬האי פריצותא לדור ‪ 33‬ית חמיו סומכץ על הרא‪ 3‬״ד‬
‫דאם ייחד לו ‪ 3‬ית למשכ‪ 3‬מותר‪.‬‬
‫סימן קסז‬
‫לכ‪ 3‬וד ידיד ‪3‬ן ידיד ההגה״צ ר שמחה‬
‫ישראל ‪3‬ן כ‪ 3‬וד ידיד ה' הר‪ 3‬הגאון המו‪ 3‬ה ק‬
‫מזכה את ישראל כקש״ת ד רפאל בלום‬
‫שליט״א‪.‬‬
‫אחדשה״ט וש״ת כאה״ר‪,‬‬
‫י ה ר תו קכלתי‪ ,‬וכ‪ ' 3‬העיר והתריע על אודות הנשים‬
‫מאחכ״י המכקרים אצל הרופאים רופאי פנים‬
‫ומרכות לכא שם לצורך ושלא לצורך‪ ,‬וכן הכדיקות‬
‫הנהוגות היום מיד כשמתחילות ימי עכורה וכו' ועי״ז‬
‫מרגילות להסיר מעליהן מסוה הכושה‪ ,‬ול‪ 3‬הרופאים‬
‫גס כהן וכאות לידי יחוד וקרוכ וכמה מעשים אשר‬
‫לא יעשו כאשר האריך כ‪ ,'3‬וככר צווחו רכנים גאונים‬
‫חשוכים‪ ,‬ושאל דעתי העניה כזה‪.‬‬
‫הנה כעיקר הדכר ככר הארכתי קצת כזה כתשוכת'‬
‫הנדפסת שכע הלוי ח״ג אה״ע סי׳ קפ״ו‪,‬‬
‫ועוררתי שם כיחוד על מנהג הקלוקל שנעשה כאחרונה‬
‫כשהאשה מיד אחרי הנשואין לא נפקדה עוד ככנים‬
‫מתחלה מיד ללכת לרופאים והם מכניסים אותה לכל‬
‫מיני כדיקות עד שמחייכים נם את הכעל ככדיקות זרע‬
‫כאשר למדתי ממאות מקרים‪ ,‬ואין לדכר זה שום היתר‬
‫ויסוד כהלכה כשהם עדיין צעירים‪ ,‬והם כאים לכמה‬
‫איסורים דאורייתא ודרכנן‪ ,‬וכן לענין רכוי ההליכה‬
‫כימי עכורן ומשמוש הרופאים שלא לצורך‪ ,‬רק מפני‬
‫שהם קכעו כן‪ ,‬ונפרצה עי״ז פרצה עצומה כחומת הדה‬
‫והצניעות‪ ,‬כאשר למדתי מנסיון שלם מעשרות כשנים‬
‫יע׳׳ש הארכתי עוד כעצם איסור דקרכה דעריות‪ ,‬ע״כ‬
‫יהיו דכרי פה מיעוטים רק לצורך ומפני ככודכם‪ ,‬ואין‬
‫ספק כלל שהנושא הזה הוא מהדכרים שמצוה גדולה‬
‫לעורר עליו ולפקח עוורים‪.‬‬
‫הנה לענין כעלה כעיר המכואר סי׳ כ״כ ס״ח והוא‬
‫מש״ס קידושין פ״א ע״א‪ ,‬וכמחלוקת רש״י‬
‫והפוסקים אי שרי לכתחלה‪ ,‬וכגדר כעלה כעיר עיין‬
‫מש״כ כעניי כספרי הקטן שכט הלוי שם סי׳ ק״פ‪,‬‬
‫וכתכתי שם דכשהיא מדכרת עם כעלה לפני היחוד‬
‫כטלפון כאופן אשר נודע לה שכעלה כודאי כמרחקים‬
 ‫הלוי‬ ‫אבהע״ז סימן קסז‬
‫הנה בקדושין ע׳ ע״א בעובדא דר׳י ור׳נ דא״ל ד׳נ‬
‫לר״י נשדר לי׳ מר שלמא לילתא א״ל הכי אמר‬
‫שמואל קול באשה ערוה אפשר ע׳׳י שליח א״ל הכי אמר‬
‫שמואל אץ שואלין בשלום ל‪1‬שה‪ ,‬ע״י בעלה א״ל הכי אמד‬ ‫בהלוך לרופאים‪ ,‬ובפרע בתחלת ימי עבור‪ .‬או מיד‬
‫שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל‪ ,‬ובס׳ פני יהושע‬
‫שם עמד על מה שלא השיבו כבר בפעם ראשון דאץ‬
‫שואלין בשלום אשה וכ׳ דבפעם ראשון סבר ר׳י דר׳נ‬
‫רוצה שישאל הוא בעצמו לא ע״י שליח ובהא ליכא‬
‫משום הרגל עבירה כיון דאורחא דמילתא הכי וחיובא‬
‫נמי איכא לשאול בשלום כל אדם ואפי׳ לגוי מפני דרכי‬
‫שלום‪ ,‬ומהדר לי׳ דבהא נמי איכא איסורא דקול באשה‬
‫ערוה‪.‬‬
‫ובתשובת מהר׳ם שיק אה״ע סי׳ נ״ג )שהזכיר גם‬
‫כ״ת( הקשה הא דהרשב׳׳א ברכות כ״ד‬
‫השריש לנו דאע״ג דמשום קול באשה ערוה אינו אסור‬
‫אלא קול זמר מ״מ האי דהכא אסור אפי׳ דבור בשאלת‬
‫שלום והשבת שלום איכא משוס חיבה‪ ,‬וא״כ למש״כ‬
‫הפ״י דדבר דאורחא היא לית בי׳ משום חיבה ומה״ע‬
‫מותר לשאול בשלומה שלא ע״י שליח א״כ תשובתה נמי‬
‫מותר אתו״ד המכר׳׳ס שיק‪ ,‬ובעניותי דל״ק כלל דגם‬
‫לשיעת הפ״י דהותר שאלת שלום מ ר יהודה לילתא‬
‫משום אורחא דמילתא‪ ,‬ומעעם לשאול בשלום כל אדם‪,‬‬
‫מ״מ תשובתה דרך שאילת שלום ודאי לא הותר כיון‬
‫דבדידה הקול בעצמו מעורר חיבה אם הוא דרך שאילת‬
‫שלום‪ ,‬ועוד דאם הוא ישאל והיא תשיב ודאי איכא‬
‫חששא דיבא לקשר חיבה ביניהם‪ ,‬משא׳׳כ אם מתירין‬
‫לו בלבד בלי שהיא תשיב אמריה‪.‬‬
‫ועוד הקשה המהר״ם שיק שם שמה קאמר ר׳נ לשדר‬
‫ע״י שליח דכיון דכבר אמר ר׳י דאיכא בתשובתה‬
‫חדר העפול‪ ,‬ועכ׳׳פ שלא לסגור במפתח‪ .‬ע״ע ח־ו סי' קצ־ח משוס קול באשה ערוה אכתי גס לשליח אסור לשמוע‬
‫קולה‪ ,‬ובפשועו ל״ק כלל דכיון דתשובתה לשלום אינו‬
‫שייך לשליח אלא למשלח ובלשון זה היא משיבה שוב‬
‫אין כאן חשש קול באשה ערוה כיון דאינו לא קול זמר‬
‫ולא קול חיבה‪ ,‬ומש״כ במהר״ם שיק שם יש לעיין בו‪.‬‬
‫והשתא אם ננקוע דבר הפ״י להלכה א״כ מוכח‬
‫מדבריו דגם בלשון שלום מותר היכא דאורחא‬
‫דמילהא הכי דהא דבריו בנוים על דברי הש״ס בלשדר‬
‫לי׳ שליחא דאנו אוסרים ע״י שליח משום שאלת שלום‬
‫ואנו מתירים שלא באמצעות שליח משום אורחא הכי‪,‬‬
‫ועוד הרי מביא מהא דחייב להקדים שלום לכל אדם‬
‫דודאי איירי בשאילת שלום ממש‪.‬‬
‫אמנם להלכה מסופקני אם קיי״ל כדברי הפ״י בזה‬
‫דהא לשון העור ושו״ע אה״ע סי׳ כ״א ואין‬
‫שואלין בשלום אשה כלל אפי׳ ע״י שליח ואפי׳ ע״י‬
‫בעלה אסור ע״כ — ומדקאמר אפי׳ ע״י שליח ואפי׳‬
‫ע׳׳י בעלה מוכח דמכ״ש ע״י עצמו שאסור‪ ,‬ולדברי פ״י‬
‫•גא עצמו אינו אסור משוס שאילת שלום כיון דאורחא‬
‫בהכי‪ ,‬ומשום הקדמת שלום לכל אדם‪ ,‬ואע״ג דמכ״מ‬
‫אסור משוס קול באשה ערוה שע״י תשובתה מכ״מ‬
‫שבט‬ ‫רכב‬
‫אלקים‪ ,‬ומובן סלא באתי לאסור בכלל כהליכה ■אצל‬
‫הרופאים לצורך גדול מחשש אפי׳ ספק פק״נ‪ ,‬זה אץ‬
‫בכחינו לגזור‪ ,‬רק מאד צריך להזהר שלא להרבות‬
‫אחרי הנשואין שמרבים העם ללכת ללא צורך כלל ומצוה‬
‫למנוע אותם‪ ,‬ורק במקום הכי צנוע ובאופן הכי צנונג‬
‫ה׳‬ ‫ידידכם דוש״ת — מצפה לחסדי‬
‫עשרת הדברות בענין הנהגת צניעות‬
‫שבהליכת נשים לרופאים‬
‫שלא להרבות בבקורי רופאי נשים בכלל‪ ,‬כי יש בזה‬
‫חששות עובא מנגיעת עריות שלא לצורך וכר כאשר‬
‫בארתי בעניי בשו״ת שבע הלוי ח״ג סי׳ קפ״ו‪.‬‬
‫ב‪ .‬במקום כצורך לבחור אם אפשר באשה רופאת‬
‫נשים‪.‬‬
‫מומחה‬ ‫הרופא‬ ‫שהאיש‬ ‫וגם‬ ‫באשה‪,‬‬ ‫אפשר‬ ‫אי‬ ‫ג‪ .‬ואם‬
‫יותר אין בידינו לאסור במקום צורך‪.‬‬
‫ד‪ .‬לא לבקר כלל אצל רופא מוחזק בפריצות וחשוד‬
‫מפורסם על העריות‪.‬‬
‫ה‪ .‬בכל אופן לא ללכת רק בזמן הבקורים הקבועים‬
‫לרבים דשכיחי רבים וזה ממעע החשש וגם אז‬
‫בעבודתי׳ עריד‪.‬‬
‫ו‪ .‬במקום דצריך ללכת באופנים הנז׳ ראוי שלא ללכת‬
‫לבד אלא בלוית אשה כשרה שתחכה לה שם‪.‬‬
‫ז‪ .‬דעתי יותר נועה שאין זה מהנכון כ״כ שילוה אותה‬
‫בעלה וימתין לה בחדר המתנה לשבת שם עם נשים‬
‫פחצות כרגיל במקומות אלה ותקנתו בזה קלקלתו‪.‬‬
‫אע״פ שקשה להעמיד לגמרי דת על תלה לענין‬
‫איסור יחוד בנדון זה עליה להשתדל שלא תסגר דלת‬
‫מלבד חששות של יחוד הן הרגילות שרופאי נשים‬
‫מיעצות להנשים בענין מניעת הריון ועוד דברים‬
‫המנגדות לקדושת תורתינו הק׳ ע״כ יש ללמוד‬
‫להנשים שלא לקבל מהם רק כאשר יורו להם מורי‬
‫הוראות מובהקים שעכרה ויראת ה׳ נר לרגלם‪.‬‬
‫שלא להאריך בשיחה עם הרופא בשעת כעפול ולא‬
‫אח״כ אלא רק במה שנוגע להצורך ביותר‪.‬‬
‫מצפה לרחמי ה׳‬
‫סימן קסח‬
‫כבוד ידידינו ההגה״צ בנש״ק המפורסם מזכה‬
‫את הרבים כקש״ת מו ה׳ד יצחק אייזיק‬
‫ראזנבוים שליעא‪.‬‬
‫אחדשכ״ע וש״ת באה״ר‪,‬‬
‫יקרתו קבלתי וכ״ת שלח לי קונערסו בענין איסור‬
‫שאלת שלום לאשה בזה״ז‪ ,‬ובקש חוו״ד העני׳‬
‫יוסודי‬ ‫בזה להלכה‪ ,‬ולגודל הערדה אשיב בקצור בשורשי‬
‫הדברים בזה‪.‬‬
 ‫רכג‬ ‫הלוי‬ ‫אבהע״ז סימן קסח‬
‫סימן קסט‬
‫מרדכי‬ ‫כבוד גני חביבי המו״מ בתו״י ר׳‬
‫אלימלך הלוי נ״י‬
‫אחדשה״ט וש״ת באכ״ר‪,‬‬
‫אשר כתבת לי כמה כערות נכונות בדיני שליחות‪,‬‬
‫הרני שולח לך קונטרסי — בדיני שליחות‬
‫וכללי ההלכה בזה‪.‬‬
‫בם׳ לקח טוב להגאון המובהק מהר״י ענגיל בכלל א׳‬
‫מבאר והולך יסודי מהות דין שלוחו של אדם‬
‫כמותו‪ ,‬וכ׳ להסתפק עה ג׳ דרכים‪ ,‬א׳ אם הכוונה‬
‫שגופו של שליח נחשב כגוף כמשלח‪ .‬ב׳ אם גופו לא‬
‫נחשב כגוף המשלח רק שהמעשה אשר הוא עושה‬
‫בשליחותו עכ״פ מתיחסת למשלח ונחשב שהמשלח עשה‬
‫המעשה‪ .‬ג׳ או דילמא שגם המעשה איננה מתיחסת‬
‫למשלח אלא לשליח ונחשב שהשליח עשאו לא כמשלח‪,‬‬
‫עכ״ז כיון שהמשלח שלחו נחשב המעשה שעשה כאלו‬
‫הוא עשאה‪ ,‬ונו״נ מכמה מקומות בש״ם והיות שדעתי‬
‫כעניה נוטה בכמה דברים מדעתו הגדולה ע״כ אכתוב‬
‫כנראה לענ״ד בזה‪.‬‬
‫הנה בקידושין מ׳׳ג ע״א בדין שליח נעשה עד דאמר‬
‫רב שליח נעשה עד ור שילא א׳ אין שליח נעשה‬
‫עד דרב ם״ל אלומי קא מאלימנא למילתא ורש״א אין‬
‫שליח נעשה עד כיון דאמר מר שלוחו של אדם כמותו‬
‫הו״ל כגופיה‪ .‬ודעת הגאון לק״ט דזה כמפורש דפליגי‬
‫בזה אם נעשה כגופו של משלח וא״כ הוא עצמו הבעלים‬
‫ואין יכול לעשות עד ורב ס״ל דשליח נחשב אדם אחר‬
‫אלא שמעשהו מתיחסת לבעלים או שמועלת עבור‬
‫המשלח וע״כ כיון' שהוא עצמו אדם אחר שפיר יכול‬
‫להעיד‪.‬‬
‫והנה לדבריו נפשט הספק להלכה כיון דקיי״ל בהא‬
‫כרב דשליח נעשה עד כמבואר פ״ג הט״ו מה׳‬
‫אישות ובשו״ע סי׳ ל״ה הרי דלא נחשב כגופו‪ ,‬אבל‬
‫בעניותי אין מכ״ז הוכחה די״ל גם רב ם״ל דנחשב‬
‫כגופו וכן מורה פשטות סגנון הגמ׳ כיון דאמר מר‬
‫שלוחו של אדם כמותו דמשמע דמלשון התנא שאמר‬
‫כמותו דייק‪ ,‬אלא דגהא גופא פליגי אם זה שנחשב‬
‫כגופו יש בו סבה לפסלו עדות כיון דסו״ס גם זה‬
‫דנחשב כגופו הוא רק בדין ולא במציאות‪ ,‬דבמציאות‬
‫ב׳ גופים הם‪ .‬ואין הקידושץ נוגעים להשליח כלל א״כ‬
‫למה יפסל לעדות אע״פ שאנו עושים כאלו ב׳ הפכים‬
‫בנושא אסד דנחשב כגוף בעל המנגשה וגם נחשב‬
‫כעדות על המעשה מכ״מ כד דייקת אין סתירה בזה‪,‬‬
‫ור׳ שילא בהא גופא פליג כיון דנחשב כבעל המעשה‬
‫א״א לסשבו עדות עליו‪ ,‬וכזה י״ל גם אם נימא דלכ״ע‬
‫ם״ל דרק המעשה מתיחסת להמשלס‪ ,‬וס״ל לרב כנ״ל‪,‬‬
‫ור׳ שילא פליג כיון דהמעשה נגמרה ע״י השליס‪.‬‬
‫שבט‬
‫סגנון כהלכה מוכס דעצם כשאילה אסור דומיא דע״י‬
‫שליס‪.‬‬
‫ואם נימא דגס הפ״י לא כ׳ כן אלא משום דכך הכין‬
‫ר״ יהודה מדנרי ר״נ שא״ל לשאול כשלום ילתא‬
‫דר׳נ הוא שסנור דרק ע״י שליח אסור ולא ע״י עצמו‬
‫ולדבריו הוא שהשיב קול באשה ערוה‪ ,‬אבל ר׳ יהודה‬
‫בעצמו ס״ל דגם ע״י עצמו אסור דס״ל כרבו שמואל‬
‫דאין שואלין בלשון אשה כלל וכלשון הש׳׳ם ב״מ פ״ז‪,.‬‬
‫הנה אס נימא כן בודאי אין הלכה כהי׳ של הפנ״י‬
‫דכא קיי״ל בזה כר׳׳י ולא כר׳׳ג‪ ,‬ועוד ראיתי שגם הפ״י‬
‫בעצמו כ׳ כן דרך אפשר‪.‬‬
‫ועכשיו אין צודק כ״ת בזה שהביא מתשובת מהר״ם‬
‫שיק הנ״ל שהתיר אמירת צפרא עגא לאשה‬
‫כיון דהוא אורחא‪ ,‬ומסיים דעכ״פ להתיר תיבת שלום‬
‫לית מאן דכר שמי׳ וכ׳ כן עפ״י דברי הפ״י הנ״ל‬
‫דבאורחא הכי מותר‪ ,‬וכב׳ הוסיך עוד דהן הן דברי‬
‫המכרש״א ב״מ פ״ז שכ׳ דודאי לצורך דבר מה מותר‬
‫לדגר עם האשה דכא עלי דגר עם חנה וכו׳ — אלו‬
‫דברי מעל׳ ואין זה נכון דכגר הוכחתי דאם ננקום‬
‫כהגנה גש״ס כדברי הפ״י א״כ מוכח דגם תיבת שלום‬
‫מותר דכא כפ״י על נשדר שלמא דכש״ס קאי —‬
‫ומש״כ המהר״ם שיק בלשונו דאורחא להגיד צפרא‬
‫דמרא טב לא כתג זה לאפוקי לשון שלום‪ ,‬אלא דבימי‬
‫מכר׳׳ס שיק וגם בימינו כי׳ נהוג שכד״ש הי׳ צפרא‬
‫דמרא טב‪ ,‬וזה שהתיר מטעם אורסא לפי דעת הפ״י‪,‬‬
‫ולפ״ז גם שלום הנהוג עכשיו אם הוא אורחא מותר‬
‫וכדמוכח מהפ״י כנ״ל‪.‬‬
‫ו כ ה ראיתי בם׳ אוצר הפוסקים סי׳ כ״א שם מביא‬
‫בשם ם׳ נתיבות השלום דאם אומר בלשון שלום‬
‫עליכם כנהוג בזמנינו דאין חשש והניח גצ״ע — ואיני‬
‫רואה לדינא הגדל גין שלום עליכם הרגיל ללשון שלום‬
‫לבד הרגיל‪ — ,‬ואמנם כבר כתבתי דדברי הפ״י צל״ע‬
‫לדינא — וגם׳ עזר מקודש שהביא כב׳ ודאי מפורש‬
‫דיש הבדל בין לשון שלום דע״ז הקפידו בש״ם לבין לשון‬
‫הרגיל בינינו‪ — ,‬אמנם הטעמים לחלק בין צפרא עב‬
‫או כמה ד״ש בידידות גמורה בכל הלשונות כידוע לבין‬
‫תיבת שלום בעלמא להתיר כל הלשונות ולאסור לשון‬
‫שלום אץ טעם ותבלין מדוע יגרע ואם יש לחוש לחיבה‬
‫גם באלה יש חשש לסיבה כידוע‪ ,‬ודברי מע״כ בזה לא‬
‫מתקבלים על לבי כל כך‪ ,‬וכמש״כ כפוסקים סי׳ תקנ״ד‬
‫דאין חילוק גץ שלום לצפרא דמרא טב‪ ,‬וה״ה לענינינו‬
‫לענין אשה‪ ,‬והאי דסי׳ פ״ט ם״ב לענץ תפלה שאני‬
‫לפי כטעם כנאמר שם דשמו של הקב״ה שלום‪ ,‬ואין‬
‫ראוי להזכירו על חבירו לפני שמזכירו לכבודו יתברך‪,‬‬
‫וכ״ז לא שייך כאן כאמור — ואין לי כעת הלמוד זכות‬
‫אלא מש״כ בתשובת מהר״ם שיק שם בצרוף ג' סברות‬
‫— כוונתו לש״ש ע״פ מש״כ רמ״א סי׳ כ״א ס״ה‪,‬‬
‫ואורחא הכי )אם נימא כהפ״י(ע״ע ח״ה םיי ק צ‪ -‬ח‬
‫והריני ידידו מכבדו דוש״ת באהבה‪ ,‬מצפה לחסדי כ׳‬
 ‫הלוי‬ ‫אבהע״ז סימן קסט‬
‫ישראל‪ ,‬כמותו ממש ילפינן שהרי קרא נהשל׳ח בשם כל‬
‫הקהל יא״כ השליח כבעלים נגמרי‪ ,‬ובגרושין דנא קרא‬
‫כשליח בשם הבעל אלא שריבה הכתוב מושלח שהבעל‬
‫יכול לגרש ע״י שליח איצמריך רבויא אהרינא לומר‬
‫שהשמח פושה שליח‪ ,‬והשתא לא איצמריך רבויא‬
‫בגירושין שהשליח השני יכול לפשות שליח שלישי אע״פ‬
‫שהדין כן כדאיתא בגימין כ״ע דכיון דשליח של אדם‬
‫כמותו לגמרי כדנפקא לן מפסח הרי גם השליח השני‬
‫יהי׳ כמו שליח הראשון לגמרי ויכול למנות גם הוא‬
‫שליח שלישי וכן לעולם‪.‬‬
‫ומדגלי קרא בגרושין שהשליח עושה שליח גם השליח‬
‫השני עושה שליח ג׳ בגרושין כמו בפסח ולא‬
‫פרכינן מה לקדשים שרוב מעשיהם ע״י שליח או שכן‬
‫ישנו במחשבה דגלוי מילתא בעלמא הוא וכיון דנפיק לן‬
‫מפסח וגירושין שליחות בכה״ת כולה אית לן שהוא‬
‫כמותו לגמרי והשליח הראשון עושה שליח שני וכן‬
‫לעולם ע״כ בריב״ש יעש״ה‪.‬‬
‫הרי דמסקנתו ברורה דשליח של אדם כמותו לגמרי‬
‫דהשליח נעשה כבעלים ממש‪ ,‬וגם מוכח מדברי‬
‫הריב״ש דדין זה דגם שליח שני יכול לעשות שליח שלישי‬
‫וכן לעולם תולה בהנ״ל אם שליח אדם כמותו ממש‬
‫או לא‪ ,‬וביאור הדבר דאם נימא דאין שליח כמותו‬
‫ממש א״כ מינוי שליח השני לא מפי הבעלים ממש דהא‬
‫שליח הראשון לא נעשה כבעלים וא״כ כל שמתרחק‬
‫מהאב הראשון דהיינו המשלח נתמעע כח המינוי וע״כ‬
‫שפיר י״ל דרק שליח ראשון יכול לעשות שליח שני‬
‫דנתרבה מושלח ושלחה ולא ידעינן אכתי ששני יכול‬
‫לעשות שלישי וכן לעולם‪.‬‬
‫ולדידי אין מכל זה ראי׳ דלכל כצדדים בחקירה הנ״ל‬
‫ג‪.‬‬
‫משא״ב כשלעולם שליח כבעלים פי׳ דבין ראשון בין‬
‫שני בין שלישי לעולם כח המינוי חוזר לבעלים‬
‫ונעשה כל אחד מהם כבעלים ממש כהסבר יהריב״ש‪,‬‬
‫והשתא מדאסיק הש״ס בגימין כ״עע״ב דשליח עושה‬
‫שליח וע״ז גריר מחלוקת ד ד אשי ומר בר רב אשי‬
‫במת שליח הראשון‪ ,‬מכלל דכ״ע ס״ל דשליח כמותו‬
‫ממש‪ ,‬ועיקר המינוי מנח הבעלים אלא דפליגי אם מה‬
‫שנתמנה עכ״פ במציאות השליח השני ע״י שליח הראשון‬
‫'כול להשפיע שאם מת שליח הראשון יופגם גם מינוי‬
‫שבאה לו מצד בעל המשלח או לא כאשר כתבתי למעלה‬
‫בעניי וקיי״ל בזה דאפי׳ מת ראשון כיון דאיתא נבעל‬
‫איתניהו כולהו כנ״ל‪.‬‬
‫ודע דבתשובת הריב״ש סי׳ פ״ב כ׳ דאם שלח שליח‬
‫נקדש אשה והשליח אומר שקדשה והיא אומרת‬
‫שלא נתקדשה‪ ,‬הנה המשלח אסור בקרובותיה מפני‬
‫דברי השליח שהוא כמותו וכר ואע״פ שאין השליה‬
‫נבעל דבר לגמרי דהא איפסקא הילכתא בקידושין מ״ג‬
‫פ״א שהשליח נעשה עד )ולא אמרינן דע״י שנעשה‬
‫כגופו יהי׳ בעל דבר נוגע( היינו משום דאינו נוגע‬
‫שבט‬ ‫רכד‬
‫ובסוטה כ״ז במי שגהחרש בעלה או; ש ת מה או ‪ 5‬הי׳‬
‫בבית האסורי! וקיגאו לה בי״ד דאם גשתפה‬
‫את״כ איגו מביא ומשקה אותה משום דכ׳ וקיגא והביא‬
‫דבפיגן קיגוי והבאה באחד‪ ,‬ושם פ״ה פי' רש״י דקיגאת‬
‫בי״ד הוא מעעס שצימות וזכות הוא לבעלה אם רואים‬
‫אותה פרוצה במעשיה וכו׳ יע״ש׳ והביא בלק״ע ראי׳‬
‫מזה דמעשה השליחות מתיחסת לשליח דאם גימא‬
‫דשליח גחשב כבעלים או שמתיחסת לבעלים ראוי‬
‫שיוחשב קיגוי והבאה באחד‪ .‬ולדידי אין זה ראי׳ כלל‬
‫דלכל הצדדים של החקירה בשליחות כג״ל א״א להכחיש‬
‫דהשליח והבעלים הם שני גופים נפרדים במציאות‪,‬‬
‫ובפני! קינוי והבאה באחד במציאות‪ ,‬ועוד אני מסופק‬
‫גם אם נימא דזכיה מכיעם שליחות אם שייך גדר‬
‫שנעשה גוך השליח כגוך כמשלח בזכי׳‪] .‬ונדבר בזה‬
‫אי״ה באות ה׳[‪.‬‬
‫ובש״ס בגימין כ״ע ע״ב דפליגי בשליח דשליח שעשה‬
‫שליח ומת הראשון אם שליחות כולם במל או‬
‫לא דמאן דס״ל דלא במל קאמר כלהו מנח בעל קאתי‬
‫איתא לבעל איתנייהו לכולהו‪ ,‬וכ׳ הגאון לק״מ דהסברא‬
‫נותנת שבזה פליגי דאם נימא דהשליח הוא הבעלים‬
‫עצמם א״כ כשעשה שליח שני הוי כאלו נעשה זה השליח‬
‫השני מהבעל עצמו ואין השליח השני צריך אח״כ להויות‬
‫השליח ראשון וכו' משא״כ אם נאמר שהשליח לאדם‬
‫אחר נחשב וגם מעשהו אין מתיחסת למשלח רק‬
‫שמוענת עבור המשלח וא״כ השליח השני נעשה מאדם‬
‫אחר לא מהמשלח וצריך שיהי׳ האדם האחר קיים‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫א״א להכחיש שבשליח שעושה שליח מורכב‬
‫כנח מב׳ צדדים ממה שהורשה לשליחות מצד כמשלח‬
‫הראשון‪ ,‬וממה שמצד עצמו נתמנה זה כשליח השני‬
‫מהשליח הראשון בלי ידיעת כמשלח והשתא פליגי בזה‬
‫אם בהעדר חלק כח השליח הראשון שמת אם נתבמל‬
‫שליחות השליח השני דמ״ד במל ס״ל כיון שכח הממנה‬
‫בפועל דהיינו השליח הראשון נעדר לא יועיל כח‬
‫המרשה‪ ,‬ואידך מ״ד ס״ל דהכל תולה בנח המרשה‬
‫הראשון דהיינו המשלח‪.‬‬
‫וע״כ כדברינו כ״ה דהנה עיקר חקירה זו אם השליח‬
‫כבעלים ממש או לא כבר נזכר בגאון קדמון‬
‫תשובת הריב״ש סי׳ רכ״ח שדן שם בעיקר הדין‬
‫שבככ״ת כולה שליח עושה שליח וזה בגירושין הוא דכ׳‬
‫ולא פרכינן כאשר פרכינן על עיקר ילפותא דשליחות‬
‫דשאני גירושין דאיתא בע״כ‪ ,‬וכ׳ דהיינו דלא פרכינן לה‬
‫רק כל כמה דלא עמדנו על שליחות בכה״ח כולה‪ ,‬אבל‬
‫אחר שלמדים בככ״ת דשליח שא״כ שפיר ילפינן דין‬
‫שליח עושה שליח לכה״ת ולא פרכינן כנ״ל דגילוי‬
‫מילתא בעלמא היא‪ .‬ושוב כ׳ דעוי״ל דכי ילפינן שלוחו‬
‫של אדם כמותו מדכ׳ בפסח ושחמו אותו כל קהל עדת‬
 ‫רכה‬ ‫הלוי‬ ‫אבהע״ז סימן קסט‬
‫לדנר איכא כהני קידושק משום הנ״ל‪ ,‬אכל לענין כרכה‬
‫אין לנרן פעם שנית כמש״כ גם נרינ״ש לפי דרכו שם‪,‬‬
‫ועיין נחי׳ המקנה קידושק דנכל שליחות מצוה המצוה‬
‫ושכר המצוה נקרא על שם המשלח‪ ,‬ולא חסר רק מצוה‬
‫נו יותר מנשלוחו‪ ,‬ועיין נני ת אפרים חו״מ סי׳ ס״ז‬
‫דנכל מצוה שעושה ע״י שליח עיקר שכר המצוה של‬
‫השליח ולא של המשלח והשליחות מהני רק לענין שלא‬
‫נקרא מנטל לידי המצוה אנל לא לענין שכר קיום‬
‫המצוה יעש״ה‪ ,‬כנראה פליגי הגאונים ג״כ נכנ״ל אם‬
‫הפעולה מתיחסת להמשלח או להשליח‪ ,‬ונגדר הנ״ל‬
‫דמצוה נו יותר מנשלוח׳‪ ,‬וקרוג לשמוע דלפי דעת‬
‫הגאון נית אפרים ענין זה של מצוה נו יותר מנשלוחו‬
‫היא דאורייתא דע״י שליחות מתנטל ממנו שכר המצוה‬
‫וחשינות עשיתה‪ ,‬משא״כ לדעה המקנה והכר״ו שהניא‬
‫שם דהשכר ג״כ למשלח‪ ,‬ולא נצרן רק שגופו לא טרח‬
‫יש לסתפק אם זה דאורייתא‪ ,‬ונמק״א כתנתי מזה‬
‫נעזה״י‪.‬‬
‫ואולי עוד נפ״מ לדינא נין אם השליח כמוהו ממש‬
‫או שהמעשה מתיחסת להשליח אלא שמהני‬
‫לצורן המשלח ע״פ מה שהניא נאוצה״פ אה״ע סי׳ ל״ה‬
‫ם״ד ס״ק ג׳ נ׳ נשם הגאון ד׳ ה אורנן נעל אמרי‬
‫נינה שחקר כשעושה שליח לקדש אשה אי נעי כוונת‬
‫השליח לזכות האשה עכור המשלח כיון דהמשלח אינו‬
‫שם כשעה שהשליח מקדשה ונקידושין ליכא דעת אחרת‬
‫מקנה למש״כ הר״ן כנדרים ל׳ ע״א שהיא לא מכנסת‬
‫עצמה לרשות הנעל ממילא כעי׳ כוונה לקנות‪ ,‬דאל״כ‬
‫חסר עיקר כי תנקח אשה לאיש‪ ,‬או דילמא די נ מה‬
‫שעשאו שליח להיות ידו כידו לקנות יעש״ה‪.‬‬
‫ולמש״ב י״ל דתולה נהנ״ל דאם שליח כמותו ממש‬
‫כנ״ל א״כ גם נזה כמותו וכמו דאהני לענין‬
‫שויא אחד״א כנ״ל ה״ה מהני מה שהשליח רצה‬
‫לקנותה כשליחות המשלח כאלו המשלח עצמו קנה אותו‬
‫ואיכא כי תקח איש אשה‪ ,‬אכל אם נימא דאינו כמותו‬
‫ממש א״כ אכתי חסר צד כי תקח אשה וצרין השליח‬
‫לכוין כפירוש לזטת האשה נשכיל המשלח‪ ,‬וא״כ למה‬
‫שכתננו דהעיקר נזה כהרינ״ש שהשליח כמותו ממש‬
‫א״כ נפשט ספק הנ״ל‪ ,‬וכן הוא סתימת הפוסקים‬
‫נסי׳ ל״ה דדי נ מ ה שאומר שהוא שליח הנעל‪.‬‬
‫ממ״ש קידושין מ״א ע״א מצוה נו יותר מנשלוחו‬
‫ה‪.‬‬
‫ואחרי ראי הרגשתי דמש״כ למעלה דגם אם נימא‬
‫דשליח נעשה כמותו ממש וגוף השליח כגוף‬
‫המשלח דזה דוקא כשליחות ממש מדעת לא כן נזכי׳‬
‫אפי׳ היא מטעם שליחות דהגאון לק״ט נעצמו הרגיש‬
‫נזה נאות י״נ שם‪ ,‬וכהא גופא אפשר ליישג קושית‬
‫הר״י מאורלינש כתום׳ הרא״ש נשמעתין שהקשה על‬
‫ילפותא דושחטו אותו כל קהל ישראל מכאן ששליח‬
‫שא״כ‪ ,‬דתפ״ל מטעם זכיה שזכין לאדם שלא כפניו‪,‬‬
‫ותי׳ דלא חשינ זכי׳ דמצוה דידי׳ ניחא לי׳ למענדי׳‬
‫שבט‬
‫נדנר ואין לו הגאה נעדות זה‪ ,‬אגל מ״מ ה״ה כמוהו‬
‫גכל עגיני השליחות‪ ,‬ולזה הי׳ דעת מי שסוגר שאין‬
‫שליח נעשה עד לומר שהוא נגעל לגמרי אע״פ שאיגו‬
‫נוגע נדנר‪ ,‬וכזה לא נפסקה הלכה כמותו‪ ,‬אמנם כל‬
‫מה שהשליח אומר נענין השליחות ה״ה כאלו אמרו‬
‫המשלח וכו׳ ע״כ‪ ,‬והיינו דיש כאמירת השליח שקדשה‬
‫אע״פ שהיא מכחשת ונאמנת על עצמה‪ ,‬דין שויא‬
‫חד״א כאלו הגעל אמר על עצמו שקדשה והיא מכחשת‬
‫ואין עדים לפנינו כמכואר פ״ג דקידושין‪ ,‬והמדייק הי׳‬
‫כלשון הריכ״ש יראה דאזיל כזה לשיעתו שכ׳ דשליח‬
‫כמותו היינו שנעשה כגוף המשלח ממש כלשונו נתשונה‬
‫סי׳ רכ״ח‪ ,‬וכיון שכן אהני שויא אנפשי׳ חד״א דשליח‬
‫על המשלח כאלו אמרו וקנלו המשלח עצמו‪ ,‬משא״כ‬
‫להסונרים דאין שליח כמותו כגופו ממש אין דין זה‬
‫מוכרח‪ ,‬ועיין נ אנני מלואים סי׳ ל״ה ס״ק א׳‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫והנה כחקירה הנ״ל כצד הג׳ די״ל דגם המעשה אינה‬
‫מתיחסת רק לשליח ונחשג שהשליח עשה מעשה‬
‫לא המשלח רק שהתורה גזרה שאף שאדם אחר עשה‬
‫המעשה עכ״ז כיון ששלחו אחר לכן מועלת המעשה‬
‫של אחר ענורו כאלו עשאו הוא‪ .‬הנה יש נזה נפ״מ‬
‫גדול נגדר מצוה נו יותר מנשלוחו‪ ,‬דאם נימא כנ״ל‬
‫מהרינ״ש דשליח כגוף המשלח ממש וכל המעשה‬
‫מתיחסת לגמרי להמשלח א״כ מצוה נו יותר מנשלוחו‬
‫אע״פ שהמצוה של המשלח מ״מ סו״ם גופו ממש לא‬
‫עשה כפועל אע״פ שעיקר המצוה מתיחסת אליו‪.‬‬
‫וההנדל נין עושה נעצמו לעושה ע״י שליח רק נזה‪.‬‬
‫אבל אם נימא כהצד שכל המעשה מתיחסת לשליח‬
‫אלא דמועלת כאלו עשה המשלח א״כ ככגון‬
‫כקידושין נהי דלענין עצם הקנין כודאי מועיל לגמרי‬
‫ע״י שליח מ״מ חלק המצוה שיש כקידושין לדעת‬
‫הרמנ״ם כמנואר נ ם ה״מ לא נתקיים ע״י שליח‬
‫דהמעשה רק מועלת למשלח אכל לא מתיחסת אליו‪.‬‬
‫ונעניותי דיש לעמוד נזה על מש״כ נתשונת הרינ״ש‬
‫סי׳ פ״נ שם נשם הראנ״ד וז״ל ומה שאמר לן הר׳‬
‫וידאל אפרים ז״ל שהראנ״ד כ׳ כהלכותיו שהמקדש ע״י‬
‫שליח צרין לחזור ולקדש הוא נעצמו כשעת נשואין‬
‫תמהני פה קדוש כמו הראנ״ד ז״ל אין יאמר דנר זה‬
‫כי שם לא אמרו אלא כשנא לקדשה נתחלה מצוה נו‬
‫יותר מנשלוחו‪ ,‬אכל אחר שנתקדשה כשלוחו ויש עדים‬
‫כאן מה מצוה יש לחזור ולקדשה והיא כנר מקודשת‬
‫ועומדת‪ ,‬ואין זה אלא פועל הנעלה וט׳‪.‬‬
‫ולמה שכתנתי דעת הסוכרים שיחזור ויקדשה היינו‬
‫משום דנפעם הראשון חסר לו צד המצוה‬
‫שנקידושין מ״מ כיון שאי אפשר לחלק נ׳ הגדרים האלה‬
‫דאם מועלת הקידושין לענין הקנין אין מקום לקדשה‬
‫שנית דכנר מקודשת ועומדת כקושית הרינ״ש מ״מ זכר‬
 ‫הלוי‬
‫ח״ג סי׳ פ״ה בארתי ח ה דלא כדעת כמאירי פ׳׳ק‬
‫דפסחים דמהני זני׳ בנכ״ת נם שלא מדעת בעלים‬
‫ובנל כמצות נם בנ״ח ובמילה ושחיטת קדשים‪ ,‬מלבד‬
‫בתרומה דגזיכ״נ הוא וזה נאו״ז כנ״ל[‪,‬‬
‫ודע דמדברי תום' הרא״ש וכאו״ז הנ״ל שנ׳ ששייך‬
‫זניה בשחיטת ק״פ ושאני תרומה‪ ,‬מונח דלא‬
‫נקצכ״ח סי׳ רמ׳׳ג ס׳׳ק ט׳ וסי׳ שפ״ב שנ׳ כהבדל בין‬
‫דין זניה לדין שליחות דלא שייך זניה אלא הינא דזונה‬
‫כמקבל באיזה דבר כמו במזכה חפן לפלוני או במזכה‬
‫גט לאשתו או במפריש תרומה משלו‪ ,‬אבל מפריש משל‬
‫בעה״ב אין זה זנות אלא ניחותא אינא ושליחות לאו‬
‫מדין ניחותא הוא ובעינן לדעתכם יעש״ה‪ ,‬ולדבריו בנל‬
‫כמצות נק״פ ומילה וטובא לא שייך דין זנין שלא‬
‫בפניו ונמש״נ כקצה״ח להדיא לדרכו בסי׳ שפ״ב‪,‬‬
‫ודברי תום׳ הרא״ש והאו״ז עומדים נגדו וכן דברי‬
‫המאירי פ״ק דפסחים שהבאתי בשבט הלוי ח״ג סי׳‬
‫פ״ה‪ ,‬והאי דתרומה שאנו מחלקים בין המפריש משלו‬
‫על בעל הנרי או משל בעל הנרי על בעל הנרי אין‬
‫החילוק נהקצוה״ח דבמפריש משלו ‪-‬הוא מזנה לבעל‬
‫הנרי‪,‬־משא״נ במפריש משל בעל הנרי‪ ,‬אלא ההבדל‬
‫כמש״נ כאו״ז דניון שאינו יודע דעחו ומרחו בהפרשה‬
‫א״א להפריש אלא מדעחו ממש‪ ,‬או דנזיה״נ הוא‬
‫בחממה שיהי׳ מדעחו ממש וכנראה משיטח המאירי‬
‫ובאמת נן יראה פשטות דברי כרשב״א בנדרים‬
‫דנזיה״נ הוא‪ ,‬ואנו מפרשים אותו דוקא במפריש משל‬
‫בעל הנרי‪ ,‬ועיץ לשון רש״י ב״מ נ״ב ע״א אתם ו ט׳‬
‫בא״ד דניון דשליחות מהנא נפקא ע״נ דומיא דאתם‬
‫בעינן משמע נמש״נ‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫ובהנ״ל בשם האו׳׳ז דטעם דבעינן בתרומה דעת‬
‫בעלים הוא משום שאינו יודע דעתו של‬
‫בעכ״ב ממילא מיושבים דברי תה״ד סי׳ קפ״ח ורמ״א‬
‫יו״ד סי׳ שנ״ח ס״ג מקושית הקצה״ת סי׳ רמ״ג דרמ״א‬
‫פסק שם דמשרחח יכולה להפריש חלה שלא מדעת‬
‫מעלח העיסה מטעם זנין לאדם שלא בפניו‪ ,‬ובקצה״ח‬
‫שם הקשה דכא במפריש מבעל כעיסה דרשינן מה‬
‫אתם לדעת אך שלוחכם מדעח ולא מהני זנוח ונ׳ מטעם‬
‫הנ״ל דאין דין זכץ לאדם וכו׳ אלא במזכה לו דבר‬
‫חדש‪ ,‬אבל לא ראה הגאון קצוה״ח דברי או״ז כנ״ל שנ׳‬
‫היפך מדבריו דיש דין זנין בכל דבר גם לא בבא לו‬
‫על ידי דבר חדש‪ ,‬וטעם דבעינן תרומה מדעת הלא נ׳‬
‫האו״ז משום דאינו יודע דעתו של בעה״ב וא״כ בזמן‬
‫הזה דמפרישים חלה כזית בלי הקפדה נלל נם משל‬
‫בעל העיסה מהגי אפי׳ שלא בפניו מטעם זניה נאשר‬
‫מפורש להדיא בדברי תה״ד שם בפנים‪.‬‬
‫ודע דהקצה״ח אסיק בדעת האו״ז דס״ל דלא מהגי‬
‫שליחות במצות מילה הינא דהוא בעצמו יכול‬
‫״״ עס״ז‬
‫כא״ז‬ ‫רסד כ‬
‫בשם‬ ‫״■־ ; ״‪/‬‬
‫ממש״נ‪ .‬צבד׳ה יו״ד סי״‬
‫והוא ״ ״ ״‬
‫_______‬
‫למול‪,‬‬
‫המעשה‬ ‫^■עחו אכל היכא ללא מקפיד ע ת וניחא לי׳ ארדה בעשית המזכה לי‪ .‬ואץ כאן י מ י ץ ת־ן מה שהי־ שליחות שלא מדעת כולא‪ -‬מועיל להארז‪ - .‬ולהבנת פי׳ נשיעח רש״י לא מהנ‪ -‬זאול‪ -‬הל שת פל־גי ס ה מזכר למעלה‬
‫^‬ ‫״ ״‪npr,.‬‬
‫‪ p‬שליחות לזכיה ומה שהבאתי ^ש־־י ®שחים נו׳א נ ת דמלעל זכי׳ אץ כיג ראי־ לי׳ל ברווח דמצא ק״פ זה כאשר ככר הלס כולם א כסוף זמן שחיטה‪ .‬והבעליס אץ להם כגר אפשרות לשחוט בפצמס ‪ t‬לצוות לשחזע‪ ,‬בזה‬
‫י‬ ‫מ ‪7‬הרל כמו מילה זג ם להשיטות ללא מועל אפי שליחות מכ״מ אס אץ ה א יכול למול בעצמו מצוה על אחרים למול אפי׳ שלא מלע מ עיץ ירד הל׳ מילה ובפוסקים חרמ סי׳ שפ״ב ובקצה״ח ‪.0C‬‬
‫אבהע״ז הימן קסט‬ ‫שבט‬ ‫רכו‬
‫וננדרים ל״ו ע׳׳ב ואע׳> דשם מספק״ל הש״ם בזה הייגו‬
‫משום דההם מכני לי׳ משא״ב הנא‪ ,‬ושוב כ׳ דאם גימא‬
‫דזני׳ מטעם שליסוח לק״מ‪ ,‬ור׳׳ל כיון דאנחי לא ידעיגן‬
‫שליחוח אז זכי׳ מנ׳׳ל‪ ,‬והמונח ענ״פ דלפי המסקנא‬
‫מהני זני׳ בשחיטח ק״פ דבעי׳ בעלים‪ ,‬ואמנם לפי‬
‫מש״כ למפלה בשם כריב״ש סי׳ רנ׳׳ח דעיקר כילפוחא‬
‫בפסח דשליה נמוחו ממש וזה נלמד ממה דנ׳ ושחטו‬
‫אותו ונו׳ דמשמט שכם בטצמם שוחטים זה לא שייך‬
‫בזני׳ אע״ג דמטפם שליחוח אלא בעינן שליחוח מדטת‬
‫ממש‪ ,‬דע״י זניה לא נקרא ושחטו הם עצמם‪.‬‬
‫ובאור זרוע ה׳ פסח ‪.‬סי׳ רנ״ד הביא נמי קושיח‬
‫כר״י מאורלינש דחפ״ל מטעם זכיה ונ׳ דלמ׳׳ד‬
‫זני׳ מטעם שליחוח לק״מ‪ ,‬וחו ס דאי לאו קרא לא‬
‫נקרא זניה דחוב הוא לו שנוזל מצוחו ונו׳ הלנך‬
‫איצטריך קרא דשלוחו כמותו והוי זנוח ולא חובה‪,‬‬
‫והאי דנדרים ל״ו ע״ב דאיבעי׳ מהתורם שלו על חבירו‬
‫ונו׳ דמשמע דמשלו על שלו פשיטא דצריך דעת‬
‫ונדמסיק נמי התם ונו׳‪ ,‬היינו דוקא בתרומה משום‬
‫רס אתם גם אתם מה אתם לדעתכם אן< שלוחכם‬
‫לדעתכם וטעמא דמילתא שבשעת הפרשתו אינו יודע‬
‫דעת בעה״ב אם בפין יפה אם בעין רעה ונו׳ אבל‬
‫הנא נבי שחיעת פסח אחרי דגלי רחמנא שלוחו כמותו‬
‫מצי למשחט אפילו שלא מדעתו דהא זנות הוא לו‪,‬‬
‫ע״נ באו״ז‪.‬‬
‫הנה מדברי האו״ז נשמע ננ״ל מתום' הרא״ש ובתוס׳‬
‫חידוש דמכני זנות בשמיטת ק״פ‪ ,‬אפילו למ״ד‬
‫זניה לא מטעם שליחות והוא שלא מדעת‪ ,‬וזה דלא‬
‫נמש״נ הגאון פני יהושע בהבנת רש״י כאן דשליחות‬
‫דוקא ולא שלא מדעתו מטעם זני׳‪ ,‬ולדעת רש״י משום‬ ‫*‬
‫שריייעש־ארזינ־ת דצריך שחיטת בעלים דוקא צריך ג״כ שליחות מדעת‬
‫*‬ ‫’‬ ‫‪,‬‬ ‫דנל>מ הורס בשלמות‬
‫־וסיזשוימיתא®‪,‬״ משום שהוא כמותו ממש ע״ד שנ׳ ריב״ש הנ״ל‪ ,‬ומדנ׳‬
‫האו״ז דמהא דמתירים שליחות מונח חנו ת הוא לו‬
‫מגיח ח)ח דהכע‪*5‬ס‬
‫« » ‪ ,ts‬״‪,,‬ק וע״נ מהני גם זני׳ שלא מדעת ושאני תרומה שאינו‬
‫זהאראי׳דהעושהמצוה‬
‫ע־׳י שליח השליח מגרך יודעי דעתו של בעה״ב‪ ,‬מזה מונח דאית לי׳ לאו״ז דין‬
‫ברכת המצוה וכמש״כ זני׳ בכל המצות דמכני שליחות מדעת דניון דלא‬
‫מג׳א סי‘ תליב ובזתר‬
‫נלטל מרבבה שס )‪ yf‬הקפידה תורה שיעשה המצוה בגופו דוקא שוב גם זני׳‬
‫התורה לא הקפידה שלא מדעתו מכני‪* ,‬אמנם כדבר צ״ע דאולי דוקא‬
‫‪:‬מסה המצוה כעצמה‪.‬‬
‫אלא שלמשה על ‪ rr‬שליחות מדעת שויתר על מצותו בגופו‪ ,‬אבל■ נל ז ק‬
‫ובגרמחו‪ ,‬ונהי מרמ שלא ויתר ע״ז אולי מקפיד על מצוה בו יותר משלוחו‬
‫מרויח אס יעשה נעצמו‬
‫ורוצה לקיים בגופו דוקא‪.‬‬ ‫־ ה?שוד של מצוה בו‬
‫יותר מנשלוחו‪ ,‬מכ״מ ואולי דעת האו״ז רק באופן שאנו תולים שא״א לו‬
‫הייז שאין זה מלץ ק״פ‬
‫לקיים בנופו בעצמו ע״ד שנ׳ רש״י בפסחים‬ ‫עצמו‪ .‬רצוני לאין זה‬
‫^ ע״א ע״ב ד׳׳ה תאמר בפסח וכו׳ שאפי׳ בקרבן פסח‬
‫שאם מצא זה זבח בעזרה וסבור שהוא פסח ושחטו‬
‫יוצא ללץ שנדטה‪ ,‬ו ק‬
‫משמע להליא בארז לשם מי שהוא‪ ,‬הרי דאפי׳ לרש״י מהני זני׳ נ ה״ג אפי׳‬
‫בשחיטת ק״פ‪.‬‬ ‫במים לבכל א פן א ת‬
‫לי דמועל זכי מ ך ע‬
‫ועוד לאש׳ תימאלהיכא ]ועיין במנ״א סי׳ תרע״ו ס״ק ד׳ לענין נ״ח דלא‬
‫מהני ע״י אחר שלא לדעת בעלים )עוו״ש‬ ‫דנמןפ ‪ T‬באעס לעשוח‬
‫בעצמו בגוש מבטל ע ‪r‬‬
‫‪ -----------‬במחה״ש( נמו דלא מהני בתרומה‪ ,‬ועיין בש‪ 3‬ט הליי‬
‫עשית‪ -‬המזכה לו שלא‬
‫של מ צו ה מ^חשת להשליח א להמשלח לאס המעשה מתיימח להמשלח והיינו לוקא נעשה שליח מדעת שע ‪ r‬נעשה כמותו משא״כ במעשה זכי; אבל אס נימא כנ״ל לגם‬
 ‫רכז‬ ‫הלוי‬ ‫אבהע״ז סימן קסט‬ ‫שבט‬
‫אינם מצוה‪ ,‬ותי׳ מדכ׳ הרמכ׳׳ם כתסלת מנין המצות‬ ‫אס האג מוהל אסור ליס! למוהל אסר ו ס ע״ז כרמ׳׳א‬
‫שהקדים לההלכות לישא אשה ככתוכה וקידוסק ולא‬ ‫גד״מ וצ״ע מ״ש ממצוה אסרת דיכול לעשות שליס‬
‫קאמר לקדש אשה מכלל דעיקר המצוה הנשואין‪ ,‬חה‬ ‫גמקומו‪ ,‬וגתגו״ש יו״ד סי׳ כ״ס ס״ק י״ד כ׳ דגם‬
‫שכ׳ וליקוסין אלו מ׳׳ע לפי שהיא תסלת מצות הנשואין‪,‬‬ ‫האו״ז אית לי׳ שליסות גמילה ואסור שם׳ הוא משום‬
‫אכל אירוסין כלא נשואין כודאי לא השלים המצוה‬ ‫מצוה גו יותר מגשלומו‪ ,‬וגקצה״ס שם כ׳ לאמת דלדפת‬
‫עדיין‪.‬‬ ‫האו״ז לא מהני שליסות גמילה‪.‬‬
‫ובמגלת ספר על הסמ״ג שם הוכיס דאירוסין כעצ^‬ ‫ואמנם כולם לא זכו לראות דגרי האו״ז גפנים וז״ל‬
‫הם מצוה ונגמר אתם א׳ מג׳ מצות שישנם‬ ‫גה׳ מילה סי׳ ק״ז ס״ק ה׳ והיכא שהאג יודע‬
‫כנשואין דהיינו אירוסין ופ׳ץ‪ ,‬כאשר יראה מלשון‬ ‫למול אסור לו להניס לאסר שימול לפניו וגם האסר‬
‫הרמכ׳׳ם כםה״מ שם וכספר היד ג׳׳כ מדכ׳ וליקוסץ‬ ‫אינו רשאי למולו לפניו כלא רשותו דמצוה עליה דאג‬
‫אלו מצות עשה של תורה הם‪ ,‬וכ׳ דהרמכ״ם לדעתו‬ ‫רמיא והיכא דליכא אכ מסייכי אסריני למימהליה וכו׳‬
‫אזיל שכ׳ לקמן דהכועל א שה לשם זנות כלא קידושין‬ ‫ע״כ‪ ,‬הרי מדכ׳ האו״ז וגם האסר אינו רשאי למולו‬
‫לוקה מה״ת לפי שכעל קדשה‪ ,‬ומאסר שהכתוג הזכיר‬ ‫כלא רשותו הרי כמפורש דכרשות האכ רשאי למולו‬
‫שלא יכעול אשה לשם זנות כלי קידושין כהכרס כוונת‬ ‫והיינו דאהני שליסות מדעת כמילה‪ ,‬אלא דהאג לא‬
‫אומרו כי יקס איש אשה לצווי ולאזהרה שיקדש ויקנה‬ ‫יעשה כן כיון דיכול למול יקיים לכתסלה מצות מילה‬
‫ואס׳׳כ יכא עליה‪ ,‬אכל עצם כמצוה של תורה נגמרה‬ ‫כעצמו דעליו המצוה‪ ,‬וה״ז מפורש כדעת התכו״ש דלא‬
‫עם לקיסתה כאסד מכקנינים לכד‪ ,‬ומש׳׳כ כרמכ׳׳ם‬ ‫כקצה״ס‪ ,‬ודכרי רכינו הד״מ צ״ע רג‪ .‬וגם יש לעורר‬
‫ויכעול יע״ש כמגלת ספר מש״כ כזה‪ ,‬וכעין זה כמקנה‬ ‫על תשוכת כית אפרים סו״מ סי׳ ס״ז כמש״כ שם‬
‫כקו״א לה׳ קידושין סי׳ כ״ו שכ׳ דאע׳^ דאיסור קדשה‬ ‫ככיאור דכרי הש״ך סי׳ שפ״ג‪ ,‬והדכרים אינם נראים‬
‫רק כמופקרת‪ ,‬מ״מ כעול מצות עשה של קידושין יש גם‬ ‫כן מדכרי או״ז הנ״ל‪ ,‬ואולי יזכני השי׳׳ת לכאר עוד‬
‫ככועל פ״א כלי קידושין‪ ,‬וקידושין עצמן מצוה ומה‬ ‫‪ ,‬ע״ע ח״ט סי׳ רס״ח‬ ‫‪ 5‬זה‪.‬‬
‫דאיתא כמו׳׳ק י״ס ע׳׳ג דאירוסין לא קעכיד מצוה‬
‫יע״ש כמקשנה מש״כ כזה וכמגלת ספר שם‪.‬‬
‫כ( ולכאורה כנפ״מ כין העעמים אם קידושין תסלת‬
‫סימן קע‬
‫מצות נשואין דפ״ו או מצוה מצד עצמה‬
‫להקדיש נכיאה הוא לענין נשים אס מצווין כזה וכן‬
‫אם קידושין דין או מצוה ממצות עשה — ואם‬
‫מצאתי כמקנה ריש פ״כ דקידושין כמה דקאמר כגמ׳‬
‫נשים מצוות בקידושין — בדמיון הגמ׳ ריש‬
‫כענין כאשה מתקדשת כה וכשלוסה דמצוה כה יותר‬
‫קידושץ — קידושין להקדש ובגדרי הקדש‬
‫מכשלוסה וכר״ן והיש׳׳ש נדסקו דמה מצוה לגכי אשה‬
‫בזה — בדרי הר״ן הידועים בנדרים ל׳ ע״א‬
‫וכ׳ כמקנה ע״פ דכרי הרמכ׳׳ם כנ״ל משום דמצוה‬
‫ביסוד ענין קידושין בכלל‪ ,‬ולהשיג על על‬
‫להכעל כקידושין משום איסור קדשה א״כ כוי קידושין‬
‫האב׳׳מ סי׳ מ״ג בזה‪.‬‬
‫מצוה כמו שסיעה והפרשת תרו״מ )יעש״ה כמקנה(‬ ‫א( בתחלה אכאר כקצור אם קידושין מצוה‪ ,‬ואת״ל‬
‫וזה שייך גם כנשים כיון דכוא מסרך כלאו דלא תכי׳‬ ‫מצוה אם נשים ג״כ מייכות כמצוה זו‬
‫קדשה‪.‬‬ ‫או דמועלת דוקא על האנשים‪ ,‬הנה כעצם השאלה‬
‫איברא ככר כתכתי כעניי כס׳ הלקע ריש ה׳ אישות‬ ‫הראשונה ככר ידוע מש״כ הרמכ״ם פ״א מאישות ה״ג‬
‫דהרי הרמכ״ם כםה״מ כשסושג המצות‬ ‫וליקוסין אלו מצות עשה של תורה הם וכו׳‪ ,‬וכספר‬
‫המצות שנשים פעורות סושג גס מצוה רי״ג כין‬ ‫המצות מצוה רי״ג‪ ,‬ה־א שצונו לכעול כקידושין ולתת‬
‫הפעורות כנשים‪ ,‬ועוד דכמקנה כקו״א שם כ׳ כעצמו‬ ‫דגר כיד האשה או כשער וככיאה וכו׳‪ ,‬והיא מצוה‬
‫דהעיקר הסוכרים דלאו דקדשה ליתא רק כמופקרת‬ ‫נפרדת ממצות פרו ורגו המכוארת שם כרמכ׳׳ס מצוה‬
‫רק דאיכא עשה שלא להכעל כלא קידושין‪ ,‬וא״כ מנ״ל‬ ‫רי״ד‪ ,‬והיות קידושין מצוה מכואר כגור כיצה ל׳׳ה ע׳׳ג‪,‬‬
‫דנשים מצוות ע״ז‪ ,‬ועוד דלענ״ד שאינו דומה כלל‬ ‫וכירושלמי פ״ה דיכמות סוף הלכה כ׳ יליף לה מדתנן‬
‫לשסיעה והפרשת תרו״מ דהוא תיקון איסור אכר מן‬ ‫עשה מאמר וכעל ה״ז כמצותה‪ ,‬מה מי שאין כתוג כו‬
‫הסי ועגל והכשר הקעשה נסשג מ״ננ‪ ,‬דהתם כל מי‬ ‫קידושץ ה״ז כמצותה האשה שכתוג קידושין לא כ״ש‪,‬‬
‫שמצווה כלאו דאכר מן כסי מצווה לשסוע וכפעולת‬ ‫ועיין כמגלת ספר על הסמ׳׳ג עשין מ׳׳ס מה שהכיא‬
‫כשסיעה מקיים מ׳׳ע לכסוכרים כן‪ ,‬משא״כ ככא‬ ‫הנ״ל ומירושלמי פרק הראה דמשמע ג״כ הכי‪.‬‬
‫דאשה לא שייכא כלל לפעולה דקידושין המוזכרת‬ ‫א ל א שככ״ם כה׳ אישות שם מגיא כשם הד׳א כנו‬
‫כתורה כי תקס איש א שה דהא דרשינן כקידושץ כ׳‬ ‫של רכינו שהקשה מש״ס מו״ק י׳׳ס ע״כ דקאמר‬
‫ע׳׳ב וריש קידושין כי תקס איש אשה ולא כי תלקס‬ ‫לא מכעיא לארס דלא קעכיד מצוה שאסור אלא אפילו‬
‫אשה לאיש‪ ,‬ומה״ע פסלינן נתנה היא ואמרה היא‪ ,‬ולא‬ ‫יישא דקעכיד מצוה נמי איסור הרי דאירוסק מצד עצמן‬
 ‫הלוי‬ ‫אבהע״ז סימן קע‬
‫לקמן ו׳ ע״א אם מהני נלשון קידושין‪ ,‬מ״מ מקודשת‬
‫לי דמשמע מיוחדת ומזומנת לי משמע נודאי לשון‬
‫קידושין‪ ,‬מכ״מ לא הי׳ זה לשון קידושין שנחרו‬
‫לשמוש יותר משאר לשונות של קידושין‪ ,‬משא״כ אחרי‬
‫שהכניסו נזה הוראת לשון איסור אשת איש נחרו‬
‫נלשון קידושין כדי להורות כל פעם על חומר איסור‬
‫אשת איש דאסר לה אכ״ע כהקדש‪ ,‬אמנם כ״ז מהני‬
‫נקידושין נין קודם שנחרו הלשון נין אח״כ דגם לשון‬
‫שאינו מורה אקנין ממש מהני נקידושין כמוכח‬
‫שמעחא דלקמן ו׳ ע״א‪ ,‬משא״כ טלית זו מקודש לי‬
‫לא הי׳ מהני מעולם‪ ,‬דגני קנינים דעלמא נעינן לשון‬
‫קנין מונהק וזה אינו‪.‬‬
‫ד( ועיקר הדנר דלישנא דאורייתא דקנין‪ ,‬ולישנא‬
‫דרננן דאסר לה אכ״ע כהקדש איכא‬
‫למידק דמה נפ״מ נזה לדינא וגם מ״ט הנהיגו לשון‬
‫הקדש‪ ,‬וגם צ״ע אס זה רק דמיון נעלמא דמטיל עלה‬
‫איסור אשת איש כעין המקדיש דמטיל על החפן‬
‫איסור הקדש או דילמא דהטלת איסור שהוא מטיל‬
‫עליה יש נו מעין הקדש ממש‪ ,‬ונתשונת תשנ״ז ח״נ‬
‫סי׳ ס״ז כ׳ נחוך מו״מ דשמעתין וז״ל ואי משום‬
‫טעמא נתרא )החי׳ השני שנגמ׳( דאשה אינה‬
‫מתקדשת אלא לרצונה דאלו תני לישני דקדושי הוה מצי‬
‫למיתני האיש מקדש‪ ,‬ושמעינן שפיר ׳מינה דאינה‬
‫מתקדשת אלא לדעתה שאין אדם אוסר דנר שאינו‬
‫שלו נהקדש ואשה אינה נאסרת נהקדש אלא מפני‬
‫שקנאה האיש מדעתה והויא שלו וקנינו ואיסורו‬
‫נאים כאמת וכו׳‪ ,‬למדנו מדנריו דקנינו והקדשו נ׳‬
‫דנריס נפרדים הם‪ ,‬אלא דנאים כאחד כעין גיטו‬
‫וחצירו נאים כאחד‪ ,‬ומש״כ הגר״י ענגיל נגליוני הש״ס‬
‫דמן הדין הי׳ לומר הרי את קנויה לי והרי את‬
‫מקודשת לי אלא דגיטו וידו נאים כאחד‪ ,‬אינו מוכרח‬
‫דאדרנה דלהכי נחרו לשון קידושין שכולל נתוכו נ׳‬
‫עניניס קנין ע״י לפון מיוחדת ומזומנת כהוראת‬
‫לשה״ק‪ ,‬וקדושה ממש אלא דאיך תמול קדושה ועדיין‬
‫אינו שלו ואין אדם מקדיש דנר שאינו שלו לזה קאמר‬
‫דשניהם נאים כאחד‪.‬‬
‫ה( והענין נזה דכל קידושין יש נו נ׳ דנרים קנין‬
‫לנעל‪ ,‬ואיסור אכולי עלמא‪ ,‬ומלק‬
‫האיסור שנאשח איש נתכנה נחז״ל נגדר הקדש‪,‬‬
‫ומצאנו גדר הקדש נא״א נג׳ מקומות חדא דא‬
‫דנדרים כ״ע ע״א דא״ל ר׳ המנונא לעולא קדושה‬
‫להיכן הלכה ומה אילו אמר לאפה היום את אשתי‬
‫ולמחר אי את אשתי מי נפקא נלא גט א״ל מי מדמית‬
‫קדושת דמים לקדושת הגוך קדושת דמים פקעה נכדי‬
‫קדושת הגוך לא פקעה נכדי יעש״ה מדלא מת׳‬
‫נפשיטוח מי מדמית אישות לקדושה קדושה פקעה‬
‫נכדי אישות לא פקעה נכדי מכלל דהדמיון השלם של‬
‫איסור אישות לקדושה נשאר נמסקנא‪ ,‬אלא דחי׳ הגמ׳‬
‫דאישוח‪-‬נגדר קדושת הגוך‪ ,‬שנית הא דקידושין ז׳‬
‫שבט‬ ‫רכח‬
‫מגעיא לשיטת הר״ן גגדרים ל׳ מ״א דכל מעשה קידופי]‬
‫איגה מתיחסת רק להאיש ואין מין גקידושין מצד‬
‫האשה כלל דהיא משויא נפשה לגני הגעל כדגר של‬
‫הפקר‪ ,‬והוא מכניסה לרשותה א״כ כי יקח איש אשה‬
‫ע״כ רק נאיש משתעי קרא דנאשה לא שייכא כלל‬
‫פעולת הקידושין שצותה הורה‪ ,‬אלא גם אם נא נסנור‬
‫נזה כהר״ן כאשר אנאר אי״ה מכ״מ הכל מודים שעיקר‬
‫פעולת הקידושין מתיחסת רק להנעל כדמוכח שה‬
‫ונכמה דוכמא‪ ,‬ונכזה ודאי אינו אינו דומה לשמיטה‬
‫ולא שייך לומר שהיא מצווה על מעשה הקידושין‪,‬‬
‫ושפיר קאמר הרמנ״ס דזה ממצות שאין הנשים מצוות‬
‫עליהם אע״פ שנודאי שנדרך שלילה היא אסורה‬
‫מלהנעל נלא קידושין‪ ,‬מ״מ פעולת מצוות קידושין לא‬
‫נאמרה נה‪ ,‬ונהכי אפשר ליישג נשון הגמ׳ קידושין נ׳‬
‫ע״נ דלימני האיש קונה וכו׳ שהראשונים נתקשו‬
‫נכוונת קושית הגמ׳ ולהנ״ל הקושיא חזקה דכיון דכל‬
‫פעולת הקידושין לא שייכא רק נאיש‪ ,‬וע״כ נהשנ‬
‫קידושין מצוה לאיש ולא לאשה א״כ ליתני האיש קונה‪,‬‬
‫והמי׳ דהו״א כע״כ ור״ל כמש״כ הרמנ״ן דהו״א דכיון‬
‫דנקט האיש ונקט קונה א״כ הו״א דאין לה שום חלק‬
‫נקנין‪ ,‬והאמת אע״ג דהקנין מצדו מכ״מ יש לה חלק‬
‫נקנין מצדה כאשר ננאר אי״ה‪.‬‬
‫וקרוב לענין זה מצינו נעיקר מצות ינום וחליצה‬
‫דאע״ג שהאשה ג״כ מצווה על הלאו דלא‬
‫תה׳י אשת המת חוצה וגו׳ ואסור לה מה״ת לינשא‬
‫נלי חליצה וינום והתקון לזה חליצה וינוס מכ״מ היא‬
‫אינה מצווה נמצות ינום אשר היא תקון הלאו הזה‬
‫כאשר הוכיח נמישור נמנ״ח נמצוה א׳ מדנרי‬
‫הרמנ״ם והחינוך יע״ש‪ ,‬הרי דאין זה כלל דהכשר‬
‫ותקון הלאו שייך למצוה נכנ מי שמצווה על האיסור‬
‫והגדר נזה כמש״כ‪.‬‬
‫נ( והנה נהא דמשני מעיקרא חני לישנא דאורייתא‬
‫ולנסוך תני לישנא דרננן דאסר לה אכ״ע‬
‫כהקדש עיין נתוס׳‪ ,‬וראיתי נחזון איש נשים סי׳ קמ״ח‬
‫כ׳ דר״ל דעשו חכמים לשון מקודשת לשון של קידושין‬
‫וכמו כנויי נדרים למ״ד לשון חכמים הם‪ ,‬וטעם לשון‬
‫זה משום דאסר לה אכ״ע כהקדש‪ ,‬והוסיפו נתוס׳‬
‫שענין הקדש הוא ענין הזמנה והפרשה לדנר מיוחד‬
‫וכשאנו מכנים את האיסור נלשון הקדש הוא ע״י‬
‫שהוזמן לתעודתו‪ ,‬וה״נ הוא נדידן ראו חכמים לשון‬
‫מקודשת ללשון נאות שמורה איסור אשת איש ע״י‬
‫הפרשה והזמנה‪ ,‬מיהו קודם שפרסמו לשון מקודשת‬
‫לא הי׳ נזה לשון המורה על איסור אשת איש וקידושין‬
‫רק הפרשה והזמנה למוד‪ ,‬ונכן נאומר לחנירו תהא‬
‫טליתך מקודשת לי אין זה לשון קנין‪.‬‬
‫ובעניותי דלשון מקודשת הי׳ מאז ומעולם לשון‬
‫דמהני נקידושין דגם אם פירוש מקודשת‬
‫מיוחדת לי ומזומנת לי נלי הוראת הקדש די שיהני‬
‫נקידושין‪ ,‬דאע״ג דמיוחדת לי היא נעיא דלא איפשטא‬
 ‫רכט‬ ‫הלוי‬ ‫אבהע״ז סימן קע‬
‫ז( ע״ר אי לאו דמסחפינא הי׳ נראה דכודאי יש‬
‫כאיסור הכאה מחמח קנין קידושין שויון‬
‫לענין כקדש דכאמור כ׳ דכריס יש כקידושין קנין לגכי‬
‫הכפל ואיסור לכ״ע ואיסור זה נוכע ממה שהוא‬
‫מיסדה אליו כמו שאיסור הקדש כקדש נוכע ממה‬
‫שמיחד הדכריס לגכוה‪ ,‬אלא כמו שככקדש גכוה איכא‬
‫קדושח פה ואיכא קדושה הכאה מאליה‪ ,‬כמו״כ‬
‫כדידן איכא איסור נוכע מכס דכור פיו ולפעמים כא‬
‫מאליו‪ ,‬ואפרש דכרינו דהמעיין כש״ס לקמן ו׳ ע״א‬
‫יראה כרור דאין הדין מחייכ שלשון שמשסמשין‬
‫לקידושין יהי׳ לשון קנין מוכהק‪ ,‬אלא לפעמים הוא‬
‫לשון קנין כמו הרי אח קנויה לי וכדומה‪ ,‬ולפעמים‬
‫ה״ה לשון המורה על אישוח כמו עזרחי או צלעחי‬
‫וכו׳ והקנין נעשה ממילא כיון ששניהם לקנין‬
‫מחכוונים‪.‬‬
‫וב׳ כחינוס אלה ישנם גם כלשון קנין וכלשון קידושין‪,‬‬
‫דאם מקדשה כלשון קנין נקניח לו כדין וזה‬
‫גורר אחריו ממילא איסור אשח איש לגכי כ״ע שהוא‬
‫צד כהקדש שכקידושין כנ״ל אמנם כזה הויא ההקדש‬
‫רק כקדושה הכאה מאליה‪ ,‬ולא כקדושה פה‪ ,‬משא״כ‬
‫אס מהחיל לקדשה כלשון קידושין ור״ל הקדש ועדיין‬
‫לא קנאה א״כ הוא מנחית עליה קדושה זו של אישוה‬
‫לכ״ע כהסכמתה‪ ,‬ואמנם זה אי אפשר גס כלי הקנין‬
‫מ״מ כזה ההקדש העיקר והקנין טפל‪ ,‬וכדרך הראשון‬
‫הקנין עיקר והקדש טפל לה‪ ,‬וכשניהם כאים כאחח‬
‫ע״ד גיטו וידה כאים כאחד כנ״ל מהסשכ״ז‪ ,‬מ״מ‬
‫כשרוצה להתחיל כלשון קידושין דהיינו הקדש כזה‬
‫ע״כ הקדש הזה קדושת פה ממנו דהא עדיין לא‬
‫קנאה‪ ,‬ואין תוצאה הקדש מקנין אלא הוצאת קנין‬
‫מהקדש‪ ,‬והשתא א״ש גדרי הוס׳ ורא״ש כנדרים ו׳ ע״כ‬
‫וקידושין ז׳ ע״כ דדוקא אס אמר כלשון קידושין )לשון‬
‫הקדש( אמרינן יש יד כהקדש‪ ,‬ואמרינן פשטא קדושה‬
‫ככולה כהקדש‪ ,‬אע״ג דגם לולא לשון קידושין אסורה‬
‫אכ״ע כהקדש לולא לשון כקדש‪ ,‬הקדש הזה קדושה‬
‫הכאה מאליה ואין כה דין יד‪ ,‬ולא פשטא וכו'‪,‬‬
‫משא״כ כשמזכיר ומתחיל כלשון קידושין דאז נחשכ‬
‫קדושת פה ודוק היטכ‪.‬‬
‫וכן מצדד כאמח כפ״י קידושין ה' ע״כ כסוגיא דידים‬
‫ח( במהות קנין הקידושין כ׳ כד׳ן כנדרים ל׳ ע״א‬
‫שאמרה חורה כי יקח איש אשה‪ ,‬ולא‬
‫אמרה כי חלקח אשה לאיש לא כל הימנה שתכניס‬
‫עצמה לרשות הכפל ומש״ה אמרינן קידושין ה׳ ע״כ‬
‫דאי אמרה היא הרני מאורסת לך אין כדכריהם כלום‪,‬‬
‫אלא מכיון שהיא מסכמת לקדושי האיש היא מכטלח‬
‫דעתה ורצונה ומשוי נפשה אצל הכפל כדכר של הפקר‬
‫והכעל מכניסה לרשותו‪ ,‬והילכך אין דנין כקידושין‬
‫מצד האשה אלא מצד הכעל וכו׳ עכ״ל‪ .‬הנה כגאון‬
‫אכני מלואים ככמה מקומות כה׳ קידושין דן ט״פ‬
‫דכרי כר״ן האלה גם כשאר לשונות הראשונים דאין‬
‫שבט‬
‫ע״א דאציך מקודשס לי אינה מקודשס דפריך הש״ס‬
‫וניפשטו קידושין גכולה כאומר רגלה של זו עולה ונו׳‬
‫והקשו סוס׳ דההם גקדשים גזיה׳׳כ הוא וגקידושץ‬
‫מנ״ל וסי׳ דלפיכך פירש״י דקידושין גלשו! הקדש‬
‫קאמר דאסר לה אכ״ע כהקדש לפיכך יש לו להיוס‬
‫דינה כהקדש הרי דדמיון של קידושין להקדש הוא‬
‫דמיון אמיסי‪.‬‬
‫וביותר מפורש כן גסוס׳ קידושין ז׳ ע״ג ד׳׳ה סציך‬
‫כפרוטה וסציך כפרוטה‪ ,‬שהקשו דאמאי‬
‫כה״ג לא אמרינן פשטא קידושין ככולה כיון דליכא‬
‫דפה אסרס המעככה והי׳ דאי הוי אמר כלשון‬
‫קידושין דהוא לשון הקדש איה״נ ושס איירי הש׳׳ס‬
‫שאמר כא' משאר לשונוה של קידושין ככרי אה‬
‫מאורסה וכו׳‪ ,‬והמקום השלישי כנדרים ו׳ ע״כ דכעיא‬
‫ר״פ יש יד לקידושין או לא והקשו הוס׳ וראשונים דיד‬
‫כקידושין מנ׳^ דכנדרים והקדש גזיה״כ דיש יד וכהכו‬
‫דכקידושין נמי משום דאסר לה אכ״ע כהקדש‪ ,‬הרי‬
‫דדמיון זה מסייכ שהקכל קידושי אשה דיני הקדש‬
‫ממש‪ .‬ועיין טוד יוסר כזה כפני יהושע קידושין ס״כ‬
‫ע״כ ד״ה ואמר ר׳׳ח דלפעמים חולקים סלק ההקדש‬
‫דהיינו כאיסור מחוז הקנין דלענין דכשלכ״ל סל לענין‬
‫הקדש )איסור( ולא חל לפנין קנין וחלק ההקדש חל‬
‫גם שחלק הקנין לא יכול לחול לענין קידושי אשה‬
‫יע״ש‪.‬‬
‫ו( א ל א דדכרי הסוס׳ קידושין ז׳ ע״א וע״כ כנזכרים‬
‫צריכים כיאור דמדכריהם מוכח דדוקא‬
‫משום דאמר לישנא דהרי אח מקודשח להדיא הא‬
‫אמר לה הרי אח מאורסה אע״פ שגם כזה יש כו קנין‬
‫ויש כו איסור אכ״ע לא אמרינן דאסר לה אכו״ע‬
‫כהקדש עד דנימא פשטה קידושי ככולה וזה אינו דכין‬
‫אם הזכיר לשון הקדש או לא או אפי׳ שחק לגמרי‬
‫כאופנים דמהני שחיקה דכשעה מחן מעוח מ״מ אין‬
‫זה מגרע מאיסור אשח איש אכו״ע שיש כה דמיון של‬
‫איסור הקדש א״כ לעולם נימא פשטא קידושי ככולה‬
‫וככר ראיסי מי שהרגיש כזה כחום׳ שם ז׳ ע״כ ולא‬
‫העלה דכר כרור‪ ,‬וכיו״כ כנדרים לענין יש יד דלעולם‬
‫נימא יש יד כין הזכיר לשון קידושין או לא‪ ,‬וכ״ח ה״נ‬
‫שאין מוכיחוח‪ ,‬אכל כאמה לשון הרא״ש כנדרים לא‬
‫משמע כן מדכ׳ וקידושין נמי לשון כקדש וכו׳ יע״ש‬
‫משמע דהלשון מכריע כזה‪ .‬ולקחח הדכרים כפשוטן‬
‫דהזכרס לשון קידושין לכד מכריע קשה טוכא דממנ״פ‬
‫דאם יש ככל איסור הנוכע מחמה קידושין שייכוס‬
‫להקדש גם כלי כלשון כרי יש מענין קדושה ונימא‬
‫פשטא קדושה‪ ,‬ואם נימא דכעצם מהוח ענין איסור‬
‫הכאה מסמח קידושין אין דמיון לגדרי הקדש א״כ גם‬
‫אם הזכיר לפון קידושין מה יושיענו זה להנחיה על‬
‫קידושי אשה דינים מוכהקים של הקדש כגון פשטא‬
‫קדושה‪ ,‬והשכל יכול כקלוס לחלק כיניהם‪.‬‬
 ‫הלוי‬ ‫אבהע״ז סימן קע‬
‫)ומש״ה הוצרכו רש״י וריטב״א לפי׳ מטעם מחוסר‬
‫מעשה יע׳׳ש(‪.‬‬
‫ואני לא זכיתי להבין זאת דא״כ איך נפרנס סוגיא‬
‫שנמה בקידושץ ט׳ ע״ב בענין שטר קידושין‬
‫דכתבה לשמה ושלא מדעתה דר״פ ו ר שרביא ס״ל‬
‫דאינה מקודשת משום דמקיש הוי׳ לגט מה התם‬
‫בעינן דעת מקנה אף הכא בעינן דעת מקנה דהיינו‬
‫האשה‪ ,‬והשתא לפי הבנת האב״מ בדעת הר״ן הרי‬
‫ליכא דעת מקנה כלל דהא היא לא שייכא בהקנאת‬
‫קידושין‪ ,‬ומה זה דמיון לגט דהיא ברשותו וצריך‬
‫להקנותה‪ ,‬ואין לומר דהסכמת רצונה לקידושין נקרא‬
‫בענין זה דעת מקנה ע׳׳ד המושאל דהא מזה לא מיירי‬
‫הש״ם כמש״כ הראשונים דכתבה לשמה ושלא מדעתה‬
‫איירי דכבר הסכימה לקידושין אלא שהשטר נכתב‬
‫שלא מדעתה וכיון שהשטר הוא חפן הקידושין וכח‬
‫הקנייה שאין לה שייכות אליו ולא חסר רק רצונה‬
‫לקבל הקידושין א״כ מה דעת מקנה יש בשעת כתיבת‬
‫שטר קידושין‪ ,‬ועוד דכבר כתבתי דאם אין שום מקנה‬
‫מצדה א״כ אין לה שייכות לילפותא דגט כלל‪.‬‬
‫ועוד דכ‪ -‬כרשב״א ט׳ ע״ב דתימה כיון דילפינן מגט‬
‫תהני דעת מקנה דהיא האשה בלי דעת קונה‬
‫בלבד דומיא דגט ותי׳ דאיה״נ משום ילפותא דגט הי׳‬
‫די בזה אלא משום דכתיב כי יקח ודרשינן ולא שתקח‬
‫את עצמה‪ ,‬ע״כ בעינן דעתו הואיל דבעינן דעתה דאי‬
‫לא הו״ל כמקחת את עצמה‪ ,‬ואיס״ד דאין מצדה אלא‬
‫הסכמתה ורצונה‪ ,‬אבל אין בכח הקנאה משלה כלום‬
‫וכל כח הקנאה רק מצדו א״כ איך יעלה על הדעת‬
‫שיהני רק דעתה בלי דעת קנין כלל‪ ,‬ועוד כ׳ הרשב׳׳א‬
‫שם ט׳ ע׳׳א בתו״ד‪ ,‬מיהו עיקר קידושין מדין קניה‬
‫הוא ובכולהו קיחה שייכא בהו )ד״ל האשה שייכת‬
‫בהקנין( ובכולהו תנינן נקנית )ר׳׳ל דמדתני נקנית‬
‫הרי דש׳יכה בהקנין מצד הקנק( וכו׳‪ ,‬וכן ראיתי‬
‫בלשון הרמב״ן ריש קידושין שכ׳ דמדקתני האשה ולא‬
‫קתני האיש משמע שאין קנין זה תלוי באיש אלא תלוי‬
‫נמי בה וכו׳ יעש׳׳ה‪.‬‬
‫הרי דעת רבותינו ברור דהיא שייכה נמי בקנין‬
‫ממש וע״כ דלדידהו מתפרש דכי יקח ולא‬
‫שתלקה אשה לאיש לענין דמעשה קנין קידושין צריך‬
‫שיבא מצדו דהוא הפועל בזה‪ ,‬אבל קנין אי אפשר בלי‬
‫קונה ומקנה והיא המקנה של הקנין שבאה מצדו‪.‬‬
‫י( עכ״ם יראה מזה דאין דעת שאר ראשונים שוה‬
‫בזה להר״ן הנ״ל‪ .‬וגם רחוק דהר׳ן חולק‬
‫עכ״ז כיון דפשטות הש׳׳ס כדבריהם וגם דיוק שלהם‬
‫ממשנתינו ‪,‬ובלשון הר׳ן נדרים צריך לדחוק דרק לענין‬
‫גוף פעולת הקידושין ור׳ל נתינת כסף או שטר אין‬
‫לה שייכות כלל דמעשה הלקיחה כולה מצדו‪ ,‬וע״כ אי‬
‫אפשר שתתנה עליה מעיקרא‪ ,‬אבל בחלק הקנין היא‬
‫נמי שייכת בה‪ ,‬אב״א כפשוטו כלשון הרמב״ן והרשב״א‪,‬‬
‫אב׳׳א כדאסבר לה הר׳ן דהיא מפקרת עצמה לו ור״ל‬
‫שבט‬ ‫רל‬
‫צד הקנאה כלל מצד האשה‪ ,‬ובעניוחי הדבר צ״נ;‬
‫ועכ״פ יראה דלאו כ׳׳ע איח להו סברח הרץ‪ ,‬ראשיח‬
‫דבר נחקורה אם דברי הר״ן מוכרחים גסוגיא דנדרים‪,‬‬
‫הנה החום׳ והרא״ש פירשו סוגיא דנדרים דאשה‬
‫כפדאוה אחרים דמי כפשוטו דכיון דלאחר הגירושין‬
‫אינה ברשותו להתקדש לו אלא מדעתה וגם הוא אינו‬
‫ברשותה שתתקדש לו בעל כרחו הלכך אע״ג שנתרצו‬
‫שניהם לפני קידושין הראשונים להתקדש אחר הגירושין‬
‫לא חיילא שנית‪.‬‬
‫ביאור הדברים פשוט דכיון דקידושין רק מדעת דידה‬
‫ודידי׳ והלכה פסוקה דגם אם נימא בנותן‬
‫שהי פרוטות לאשה ואמר לה באחת תתקדשי היום‬
‫ובאחת לאחר שאגרשיך דחלו הקידושין דמ״מ בינתים‬
‫יכולים שניהם לחזור דהחלות אינו למפרע אלא אח״כ‬
‫כמבואר בפוסקים אה״ע סי׳ מ׳ ס״ז א״כ שוב אינו‬
‫דומה לפדאו הוא בסוגיא שם דמהני כה״ג דבזה‬
‫אינו תלוי בדעת אחרים ולא יצאו מעולם מרשותו אם‬
‫ברצונו להקדיש שוב ע״כ חל גם מעכשיו‪ ,‬משא״כ‬
‫באשה נהי דהיא נתרצה עכשיו מ״מ היא נתרצה רק‬
‫להתקדש לאחר זמן ובינתים היא יכולה לחזור א״כ‬
‫הסכמתה של אח״כ שלא לחזור ורצונה להתקדש מחדש‬
‫גורם הקידושין השניים וזה אין בידו‪ ,‬וממילא ל״ק‬
‫מה שהקשה הר״ן ומה שמכריחו לחידושו הנ״ל‪ ,‬ודעת‬
‫הר״ן יראה דנהי יכולה לחזור מ״מ אנו מדמין רשותה‬
‫להתקדש ורצונה לכך לפדאום עצמו‪ ,‬אי לאו דאין‬
‫דעתה מכריע בפעולת הקידושין כלל‪,‬אבל לולא דבריו‬
‫אין זה מוכרח כנ״ל‪.‬‬
‫ט( וראיתי באבני מלואים סי׳ מ״ג נו״נ בדברי‬
‫רש״י והריטב״א קידושין ס״ב ע׳׳ב במה‬
‫שתי' הגמ' אר׳׳י דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה מהא‬
‫דאומר לה הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשיך דאינה‬
‫מקודשת ומת׳ הגמ׳ נהי בידו לגרשה בידו לקדשה‪,‬‬
‫ופירש״י שמא לא תתרצה בקידושין ובריטב״א כ' דהו״ל‬
‫מחוסר מעשה גדול‪ ,‬והקשה באבני מלואים למה לא‬
‫פירשו כפשוטו דנהי דבצד הבעל לא הוי דבר שלא בא‬
‫לעולם משום שבידו מכ״מ מצד האשה הו״ל דבשלבל״ע‬
‫כיון דהיא גופא דשלבל״ע ואין בידה לעשות שיגרש‬
‫הבעל אותה‪ ,‬ותי׳ הגאון ע״פ דברי הר׳ן שאין אנו‬
‫מבקשים ממנה אלא רצונה והםכמתה והקנין מצד‬
‫הבעל‪ ,‬ומש׳׳ה כיון דבידו לגרשה ולא הוי דבשלבל״ע‬
‫מצד הבעל תו לא איכפת לן מצד האשה אע״ג דהיא‬
‫עצמה דבר שלבל׳׳ע כיון דהיא עצמה אינה מקנה‬
‫עצמה לבעל‪ ,‬והבעל עושה הקנין והיא עצמה אינה‬
‫אלא מבטלת רצונה מהני אף בדבשלבל״נק ‪.‬ואע״ג‬
‫דמפקיר ממש לא מהני בדבשלבל׳׳נג היינו משום‬
‫דמפקיר נמי ה״ל כמו הקנאה )עיין קצה״ח סי׳ רי״א‬
‫סק״ד(‪ ,‬אבל בקידושין מצד האשה ליכא שום צד‬
‫הקנאה‪ ,‬אלא דעתה ורצונה מסכמת לגבי הבעל שלא‬
‫יהא קידושין בנר׳כ‪ ,‬מהני אפילו בדבר שלבל״ע וכו'‬
 ‫רלא‬ ‫הלוי‬ ‫אבהע״ז סימן קע‬
‫מפשטא קרא עד דנימא שכסף פירושו ממון כאשר‬
‫ע״ד הגאון א״מ‪ ,‬והתימה שלא הרגיש נזה‪,‬‬
‫ושיעור דנרי הריטנ״א כמש״כ וגדין דלא הוה לנ׳׳ה‬
‫למיתני פרוטה וכו׳ דממנ״פ כיון דנקרא כסף כתיג‬
‫כסף דאורייתא לנ״ה דהיינו חצי שעורה כסף‬ ‫וזה‬
‫מתכת‪ ,‬א״כ פרוטה של נחשת שהזכירו נ״ ה אינו פי׳‬
‫של כסף דקרא אלא של שוה כשף דמרנינן מסנרא‬
‫כנ״ל‪ ,‬א״כ גדין דהו״ל למיתני שוה פרוטה לנד אלא‬
‫איידי דנ״ש וכו׳‪.‬‬
‫א מנ ם לולא דנרי הריטנ״א נידינו ציתן טעם על‬
‫לשון זה נפרוטה וכו׳ גם גלי תי׳ הריטנ״א‬
‫של איידי דנ״ש‪ ,‬דהא דנחשת גרע מכסף היינו נחשת‬
‫מתכת מכסף מתכת‪ ,‬אנל נאחר שתקנו הדורות‬
‫נחשת טנו ע נפרוטה והוא חריף טפי משוה פרוטה‪,‬‬
‫אפילו ממשקנ חצי שעורה כסף‪ ,‬דהא אפילו לגני‬
‫מטנע כסף קס״ד הש״ם ריש פ״ד דנ״מ דנקרא חריפי‬
‫ולנגד כסף מתכת הוא פי׳ נמסקנא‪ ,‬ומצינו‬ ‫טפי‪,‬‬
‫דזוזי מ טנ ע הוי תשלומין טפי משוה כסף אפי׳ כספא‬
‫נ״ק ט׳ ע״א וכתונות פ״ו ע״א יע״ש נתום׳‪,‬‬ ‫עיין‬
‫א״כ נולד מזה דודאי תרי דיני איכא דלא מנעיא‬
‫נ מ טנ ע שג נחשת דהיינו פרוטה דהוי חריפי טפי‬
‫וממילא קצת שוה יותר מקדשין‪ ,‬אלא גם נשויו של‬
‫)פרוטה( חצי שעורה כסף מקדשין והיינו דאיכא נין‬
‫נ״ש לנ״ה‪ ,‬דלנ״ש כיון דס״ל דינר א״כ כסף דקרא‬
‫היינו מ טנ ע כסף עיין קידושין י״א‪ ,‬ונהא איכא תרתי‬
‫למעליותא כסף וחריפי מטעם מטינע‪ ,‬ונודאי אי לאו‬
‫ילפותא מענד ענרי וכיו״ג לא היינו מרנין גם שוה‬
‫כסף‪ ,‬משא״כ לנ״ה כיון דכסף דקרא מתכת‪ ,‬דמטנע‬
‫ליכא נכה״ג‪ ,‬א״כ גס מסנרא מרנינן שוה כסף‬
‫כדעת הראשונים‪.‬‬
‫ובזה עמדנו על לשון הטור נ סי׳ כ״ז נכסף כיצד‬
‫נותן לה גפני שנים פרוטה או שוה פרוטה נין‬
‫כסף והוא משקל חצי שעורה נין כל דנר‪ ,‬וכ׳ נפרישה""‬
‫נין כסף ד׳ל שהשו״פ הוא חתיכת כסף‪ ,‬ונא״מ פי׳‬
‫דנין כסף שכ׳ הטור הוא פי׳ למש״כ פרוטה‪ ,‬ונין כל‬
‫דנר הוא פי׳ למש״כ שוה כסף‪ ,‬ולדרכינו ודאי נראה‬
‫כהפרישה דהטור פירט כל ג׳ דרגות שיש נזה‪ ,‬א׳‬
‫פרוטה ור׳׳ל מ טנ ע ואחר שתקנו עדיף מסנרא מכסף‬
‫מתכת‪ ,‬נ׳ נין משקל חצי פעורה כסף דהוא כסף‬
‫דאורייתא‪ ,‬ג׳‪ ,‬גם שוה כסף דלית לי׳ לא מננלת מטנע‬
‫ולא מננלת כסף מ״מ מהני לקידושין‪.‬‬
‫ו ד ע דנחי׳ המאירי מוכח דנפרוטה של נחשת תרתי‬
‫אית ני׳ דהיו מננרנין נו חצי שעורה כסף‬
‫ועיקרה של נחשת‪ ,‬ונענור היות חלק הכסף מעט נקרא‬
‫פרוטה של נחשת‪ ,‬ואולי לדרכו שיעור פרוטה הוא‬
‫יותר קצת מחצי שעורה כסף דאורייתא ויש לדחות‪,‬‬
‫ושוג לאחר שנים ראיתי מש״כ הגאון אגני נזר אה׳׳ע‬
‫ה״נ סי׳ שפ״ד‪ ,‬ומש״כ הגאון חזון איש נא ה״ע סי׳‬
‫קמ׳׳ח נשיטת הריטנ״א יע״ש והנלענ״ד כתנתי‪.‬‬
‫שבט‬
‫הפקר לנכוז לו דוקא‪ ,‬והפקר זה יש לו נמי הקנאה‪,‬‬
‫עלה‬ ‫וזה מש״כ הר׳׳ן שם גתו״ד ומפדאום אסרים נמי אי‬
‫אפשר למפשט דהא משוס דלא דמי נמי לגמרי דהא‬
‫הכא הא שה ג״כ מכנסת עצמה לרשוחו גמקצת‪ ,‬וס׳ל‬
‫מה שהיא מקנת עצמה אליו כנ׳׳ל ועדיין צ״ע גזה‪.‬‬
‫ע כ״ פ מכל הנראה יראה פשוט דלא כמש״כ הגאון‬
‫אגני מלואיס לפשיטות גמור דנקידושין ליכא‬
‫שוס צד הקנאה אלא דעתה ורצונה‪ ,‬ודנרי רש״י‬
‫והריטנ״א שעמד עליהם י״ל אין האסף פה‪.‬‬
‫ע׳׳ע דדו סי׳ ‪rn‬‬
‫סימן קעא‬
‫באה׳׳ע סי׳ פ״ז ס׳׳א‪ ,‬סרוטה או שוה סתטד״ ובסעיף‬
‫יו״ר שיעור בסף שמפדשיז בו משפל חצי שעורה בסף‬
‫צרוף וב״ה ברי״ף ריש ?יתשין ובבל הראשונים‪,‬‬
‫ובריטב׳׳א פירושין י׳ש ב׳ בפי׳ משנהמו בטחלופת‬
‫ב״ש וב׳׳ה וז׳׳ל וכדת רלא הוי לבית הלל למימני‬
‫בפרוטה רהא בפרא בסף במיב וסבירא להו לב׳׳ה‬
‫דלאו בסף ממש אלא ממון רהיינו שוה פתטה‪ ,‬ובון‬
‫ר ת פ ת ט ה עצמה שהיא של נחשה הימו שוה פרוטה‬
‫עצמה ולאו כסף הוא‪ ,‬אלא איידי רפמני ב׳׳ש ברינר‬
‫רלא סני בלא׳׳ה כיון רפתני בכסף מגא לי׳ ב״ה‬
‫בפרוטה ובו׳ וביו׳ש ב׳ הריטב׳׳א בטשנתינו בפצור‪.‬‬
‫ו ר אי תי לה אגני מלואים סי׳ כ״ז ס״ק א׳ כ׳ נשיטת‬
‫הריטנ״א הנ׳׳ל דמשמע מזה דכסף דקרא‬
‫אינו מתכת כסף אלא שס ממון וכל מידי דחשיג היינו‬
‫ממון‪ ,‬וליכא פרוטה כלל אלא שוה פרוטה‪ ,‬וא״כ סין‬
‫לשער כלל נמשקל סצי שעורה אלא נמידי דחשיג‪ ,‬ואם‬
‫פסות מסצי שעורה כסף הוא שוה פרוטה מדנרים‬
‫אתרים נמי ראוי לקידושין‪ ,‬וכ״כ ה אנ״ מ עוד נסו״ד‬
‫דלהריטנ״א לא אזלינן נתר משקל חצי שעורה‪ ,‬והקשה‬
‫ע״ד הריטנ״א דאם כסף דקרא אינו כסף ממש אלא‬
‫ממון והיינו שוה כסף וא״כ גני ענד ענרי ונזקין‬
‫לרנות שוה כסף למ״ל הא כשף דקרא עצמו הוא‬
‫שוה כסף יע״ש‪ .‬והנה לפ״ז חולק הריטנ״א על כל‬
‫רנותיו וענ הרי״ף עצמו ורנותיו הרמנ״ן והרשנ״א‬
‫והרמנ״ם דכולם דגר פשוט גפיהם דשיעור פרוטה‬
‫משקל חצי שעורה כסף‪ ,‬ולא עוד אלא דהריטנא עצמו‬
‫שנועות ל״ח ע״נ כ׳ נפשיטות דכנר עמדו הגאונים‬
‫על שיעור פרוטה ושיערו דהוא חצי שעורה כסף‬
‫והיינו כדנרי הרי״ף‪ ,‬וכל הני פרוטות דקידושין‬
‫והודאה שוות הן כדמשמע משנתינו דנ״מ נ״ח ע״א‪.‬‬
‫ל כן נלענ״ד פשוט דודאי הריטנ״א נשיטת כל רנותיו‬
‫אמרה ופרוטה דאורייתא היינו כסף מתכת‬
‫דכסף כתיג‪ ,‬וע״כ צריכים רנוי נ ענד ענרי ונזקין דלא‬
‫כקושית האנני מלואים‪ ,‬והכא כקידושין כ׳ הריטנ״א‬
‫עצמו ריש פרקין דודאי נתורה כסף כתיג‪ ,‬אלא דאנן‬
‫מכח סנרא אמרינן דלא הקפידה תורה על כסף ממש‬
‫אלא על שויו ומרנינן שוה כסף מסנרא יע״ש‪ ,‬לא‬
 ‫הלוי‬ ‫אבהע״ז סימן קעב‬
‫סימן ?ועג‬
‫דהכא הרי נחקיימה אחו גחיי הפקרוח כמה שנים‬
‫לענץ שישראל שנשא גויה‪ ,‬ואח״כ רצתה‬
‫להתגייר ולחעת עמו כדת משה וישראל‪,‬‬
‫נשאלתי מה הדץ לענין שבע ברכות ושמחה‪.‬‬
‫יודעת א״כ מן הסתם גם לא ראתה אצלו שום סימנים‬
‫הנה עד שאתה שאלתני על הכרכוח‪ ,‬תשאל על‬
‫הנשואין שהם כאיסור שהרי שנינו יכמוח )כ״ה‬
‫ע״כ( שהנטען על הנכרית ונתגיירה לא יכנום ואם‬
‫כנם אין מוציאין‪ ,‬ונפסק לדינא כאה״ע סי׳ י׳׳א ס׳׳ה‪,‬‬
‫וע״ש כאוצה״פ מש״כ מחשוכח טוטו״ד קמא סי׳ ר״ל‬
‫מצדד קצת להקל ככה״ג וע״ש כאוצה״פ שרוג פוסקים‬
‫מצדדים כזה לאיסור‪.‬‬
‫ובדברי חיים ח״ג סי׳ ל״ו דעתו להתיר כשעת‬
‫הדסק איסור קל זה מחשש שלא יעכרו על‬
‫איסור חמור‪ ,‬וכן דעח הרכה פוסקים כאוצה׳׳פ שם‪,‬‬
‫עכ״פ לכחחלה עלינו למנוע כזאת וכפשטות ההלכה‪.‬‬
‫ומכ״מ כשעכ״פ גאים לינשא ע״פ הוראת מי שנטה‬
‫הדכר להיתר נהי דז׳ כרכות כשעת חופה‬
‫וקידושין ודאי לכרך כמו גר וגיורת דאע׳׳פ שהגאון עצי‬
‫ארזים סי׳ ל״ד נסתפק אם יכרכו‪ ,‬אמנם כס׳ ערך שי‬
‫לאה״ע סי׳ כ״ו כ׳ להלכה שיכרכו‪ ,‬וכן מסחכר דאין‬
‫חופה וקידושין כלי כרכות‪ ,‬דאם יש סופה וקידושין הם‬
‫הם כרכוחיהם‪.‬‬
‫איברא לענין שמחה וז׳ כרכות‪ ,‬כגר וגיורת לא עדיך‬
‫ממחזיר גרושתו שכ׳ האחרונים דכרכוח רק‬
‫כחופה‪ ,‬ושמחה יש ספק אם חייג ככיו״ג אמנם למש׳׳כ‬
‫הח׳׳ם אה״ע סי׳ קכ״ג דנואך ונואפת שנשאו זה לזה‬
‫אע״פ שהיא כעולה‪ ,‬דיכרך ז׳ כרכות אפי׳ ז׳ ימים כיון‬
‫לדידי׳ חדשה היא עכ״פ כנשואין‪ ,‬א״כ פשיטא דאיכא‬
‫גם שמחה‪.‬‬
‫וא״ב כגר וגיורת להח״ם איכא לצדד דחייג כיון‬
‫דנשואין חדשה היא לו‪ ,‬מ״מ הא גופא‬
‫מסחפקא לי דנהי דלענין דץ נישואין חדשה היא לו‬
‫דאין נשואין לגוי‪ ,‬מ״מ גדר נשואין שייך גם אצלם‬
‫ומכואר גמשנחינו כתוכות צ״א ע״א גר שנתגייר‬
‫ואשתו עמו כתוכחה קיימת שע״מ כן קיימה‪ ,‬והלח״מ‬
‫כ׳ פי״א ה״ז מאישות דהחזיקה כלי נשואין חדשים‪,‬‬
‫ונהי דלא קיי״ל כווחי׳ דודאי צריכים נשויאין חדשים‬
‫כמש״כ כערך שי׳ סי׳ כ״ו הנ״ל‪ ,‬מ״מ גדר חדשה‬
‫גנשואין לכאורה לא שייך גם להח״ס‪.‬‬
‫ומכ״ש כישראל שנשא גויה דאיכא חרתי לריעותא‬
‫חדא דהי׳ גדר נשואין )ולא מן הדין( ולא‬
‫חדשה היא לו‪ ,‬ועוד דעיקר נשוא ין עכשיו כעגירה‬
‫שהרי אסור לישאנה לכחחלה‪ ,‬ואם אנו מחירין לו‬
‫לינשא היינו עצם נשואין אגל ימי שמחה צ״ע אם יש‬
‫לו ככלל‪ ,‬כעין מש״כ כמגן גכורים או״ח סי׳ קל״א‬
‫גשלטי הגגורים ס״ק ד׳ דמחזיר גרושתו ליכא שמחה‬
‫כלל‪ ,‬רק כרכה על הזווג‪ ,‬והא דידן לא עדיך מזה‪.‬‬
‫שבט‬ ‫רלד‬
‫סי׳ פ׳‪ ,‬לפי דעחי דנדון זה אינו דומה כלל לדכחם‬
‫ואפי׳ כשנולד להם ילד הראשון ולא מל אוחו ננדיין לא‬
‫גרסה ממנו‪ ,‬ומי יאמין לה שלא היחה יודעח כל הז ק‬
‫שהמיר דתו לפני הנשואין‪ ,‬ואם אמת היא שלא היחה‬
‫שהוא מהשייכים לדת הנוצרים ולא הלך לתפלה ולא‬
‫עשה כמעשיהם דאם התנהג כנוצרי א״כ הרי ידעה‬
‫שכ״ה‪ ,‬והשתא אם כאמת לא נהג כנוצרי ורק המיר דת‬
‫לפני הנשואין כנראה הי׳ זה רק לפנים או לסכח הנאה‬
‫או חאוה‪ ,‬ומי יודע אם דינו כזה כמשומד ממש גם‬
‫להקל ואולי רק כסחם מומר לכה״ח‪ ,‬וככר כיאר‬
‫כחשוכח שאילת יענ״ז ח״א סי׳ ל׳ דמומר לע״ז כזה״ז‬
‫אינו נדון להקל כמומר כאדוק כה‪ ,‬ועיין כשו״ח חלקת‬
‫יעקג סי׳ קי״ד שנתעורר גם כ״ח עליו שהכיא ג״כ‬
‫דכרי היעכ״ן הנ״ל וחיזק דרך זה וכל דגרי כעל חלקה‬
‫יעקב כזה כנים וצודקים‪.‬‬
‫ונדון דידן הוא ק״ו מהחם דהכא היחה אחו כמה‬
‫שנים כנ״ל ולא ראתה ממנו שום סימני נצרות‬
‫ואם גשכיל זה לכד נכטל קידושין מפני שנקרא עליו שם‬
‫משומד מי יאמר דכזה נקרא אומדנא גדולה כ״כ עד‬
‫כדי כטול קידושין‪ ,‬וכן די דדעחו צלולה יכין לאשורו‬
‫דיוחר יש אומדנא כעלמא דנימא שאדעחא דהכי לא‬
‫קדשה עצמה כאשה כשרה צדקת שמזלה הרע גרם‬
‫שכעלה רימה אותה ונתגלה כגועל נדה או כמזלזל‬
‫כעיקרי חורה שהיא צועקת מרה על מקחה הטעות‬
‫כדשכיח כעו״ה הרכה ולא עלה ע״ד מי שהוא לכטל‬
‫קשר הקידושין כלי גט‪ ,‬א״כ מכ״ש כמקרה ששניהם‬
‫פורקי עול שניהם מחללי שכת שניהם רחוקים מהדת‬
‫ואין ההגדל כיניהם אלא שזה אומר שגם המיר אכל‬
‫לדינא שניהם שוים כפריקת עול מזה לא דכר החה״ד‬
‫ולא הנו״ג ולא אחד מהפוסקים מוסמכים‪ ,‬וכל מה‬
‫שנאמר נגד זה אין אחריות עלינו לקכלו‪.‬‬
‫והרי על זה מצפים החילונים פורקי עול שכעמינו‬
‫שימצא דרך לכטל אישות כלי גט ס״ו‪ ,‬וזיקה של‬
‫יכום כלי חליצה‪ ,‬וכל קולא כנדונים כאלה מחזק‬
‫המהרסי הדח ונותן חרג כידם‪ ,‬ומכ״ש ככזה שאין‬
‫מקום להקל כלל‪.‬‬
‫והרני כזה ידידו דוש״ח כלונ״ח — מצפה לרחמי שמים‬
‫נ‪ .‬ב‪ .‬וגם הדיון שכ׳ כ״ח שמן הסתם גם המסדר‬
‫קידושין והעדים היו כמותו לכטל הקידושין‬
‫עכור זה אין לו שום רגלים לדכר לומר כן ואינו דומה‬
‫כלל למש״כ גתשוכח מהרש״ם ח״כ סי׳ קי״א ד״ה‬
‫והעיקר לכטל הקידושין מטעם כזה‪ ,‬דהוא איירי‬
‫מעוגדא ידועה דהעידו כן על המסדר קידושין שהי׳‬
‫רשע גמור והחזן שלו העד הוא כמוהו‪ ,‬אכל לחלוח‬
‫שהמסדר קידושץ הי׳ רשע כשכיל שהמקדש נתגלה‬
‫מומר‪ ,‬דגר זה לא ניחן להאמר‪ ,‬ואדרכה מן הסתם‬
‫כמחנה זלצכורג סדרו קידושין כדח משה וישראל‪.‬‬
 ‫רלה‬ ‫הלוי‬ ‫אבהע״ז סימן קעג‬
‫יכא נלמד מם׳ כתוכה יעש״ה ולענין גיטין עיין אה׳׳ע‬
‫סי׳ קכ״ט סי״ז ום״כ דטתכים ככ״ג שמו כלא שם אג‪,‬‬
‫או שטתכים שם אמו עיין דגול מרכגה שם סי״ז מהא‬
‫דרג מרי כר רחל‪.‬‬
‫איברא ראיתי כחשוכת כנין ציון ח״כ סי׳ כ״א דכא‬
‫דפסול כשינה שם אגותיו‪ ,‬כיינו כאופן שניכר‬
‫ע״ש אכיו‪ ,‬אכל כשאין ידוע כלל שם אכותיו ונקרא שמו‬
‫על שם כעל אמו‪ ,‬וכזה השם לכד הוא ניכר לכל‬
‫כעולם וניכר כיטג כתוך כגט כככ״ג ודאי זה שמו גם‬
‫לענין כתיכת כגט וע״ש ט ד ככנין ציון סוף סי׳ כ״ג‬
‫ודחה השגת כגאון כמשיג עליו‪ ,‬ואם נאמר זה כגט‬
‫מכ״ש לענין כתוכה דחומרת כשמות רק מסרך גיטין‪,‬‬
‫ומטעם שטר ממון כלא״ה כשר כמש״כ למעלה‪ ,‬וע״ש‬
‫כתשוכת ח״ם הנ״ל דנזכר ג״כ שינוי ככתיכה ככתוכה‬
‫ככה״ג‪ ,‬עכ״פ למעשה לענין כתוכה נלענ״ד דיכול‬
‫לכתוג פלוני כן פלוני שם אכיו שגדלו וחינכו ונקרא‬
‫על שמו לעולם‪.‬‬
‫כרני דוש״ת‪ ,‬ומצפה לרחמי כ׳‬
‫סימן קעה‬
‫כתובות ע״ב ע״א ובשו״ע אה״ע סי׳ קי״ז ס״ה‬
‫וס״ח‪ ,‬בענין היו בה מומין שיוצאת בלא כתובה‬
‫א‪.‬‬
‫הנה כחי׳ח״ם כתוכות מה״ק נסתפק כדין אם נמצא‬
‫כה כ׳ מומין אחד על פדחתה כגלוי כאופן‬
‫שכודאי ראה ונתפייס‪ ,‬והשני כסתר אי נאמר מעתה‬
‫חזקה אק אדם מתפייס כמומין דהרי קמן דכאי גכרא‬
‫שפיר מתפייס ומדאתפייס ככא אפשר שנתפייס גם‬
‫כאידך או דלמא מה דאתפיים אתפיים ואידך חזקתו‬
‫שאינו מתפייס והניח כספק‪.‬‬
‫הנה הא מ א פשטה מרן ספיקתו ממש״כ תוס׳ כד״ה‬
‫אכל כשם הרשכ״א דאע״ג דכתנה על מומין לא‬
‫על מומין שכגלוי נתכוין דאותן ראה ונתפייס אלא על‬
‫מומק שלא ראה נתכוין יע״ ‪ ,0‬כרי דדנין ראה ונתפייס‬
‫ככאי גכרא וככ״ז לא נתפייס על מומין שכסתר‪ ,‬כיינו‬
‫דס״ל להח״ם דפי׳ דכריכם שמדכרים מג׳ מציאות‬
‫דכתנאי הי׳ אם ימצא מום א׳ כסתר ולא הי׳ כתנאי‬
‫אם ימצא מום א׳ כגלוי‪ ,‬לא כשיש כה שניכם יחדיו‪.‬‬
‫איברא כעניותי כסכרא נוטה דלא מכני פיוס‪ ,‬כיון‬
‫דיש לו חזקה שאין אדם מתפייס כמומין‪,‬‬
‫א״כ י״ל נכי דכאי״גכרא כחד מומי מתפייס אכל פשוט‬
‫דכתרי מומי )שאחד כסתר( מקפידין יותר‪ ,‬ואלו ידע‬
‫שיש ט ד מום‪ ,‬א״כ מוחזקת לו כעלת מום וגם ככאי‬
‫שכגלוי לא כי׳ מתפייס א״כ מספיקא ככלל אדם‬
‫מקפיד כמומין הוא‪ ,‬ולפ״ז קיים סכרת כתום׳ כפשוטו‬
‫שבט‬
‫וכה ראיתי גגרכי יוסף יו״ד סי' שצ״א פסק נפשיטות‬
‫דמסזיר גרושתו ינרך רר‪ ,‬גרכת נשואין גשעת‬
‫אופה לא אח״כ כלל דאין שמאה‪ ,‬וכא דידן כיו׳׳ב כנ״ל‪.‬‬
‫וכנלענ״ד כתנתי‬
‫סימן קעד‬
‫כ‪3‬וד ידידינו ככ״ג כנש׳׳ק ונו' שליט״א‪.‬‬
‫אתדשה״ט וש׳׳ת גאכ״ר‪,‬‬
‫מכתבו קגלתי ומפני נחיצות הענין אני מקדימו‬
‫לשאר תשוגות‪ ,‬וז״ל השאלה מעשה גנכרי‬
‫שאנס גת ישראל פנויה גסו״ל וילדה ממנו גן‪ ,‬ושוג‬
‫נישאה לגעל יהודי כדת וכהלכה‪ ,‬וגעלות כמשפחה‬
‫ארצה נרשם ככן כת״ז על שם אכיו חורגו )כעל אמו(‪,‬‬
‫ומצד כדין כשר לכל דגר וכן הכשירוהו כי״ד כחו״ל‬
‫לכא כקהל‪ ,‬עכשיו עומד הכן כפרק נשואין‪ ,‬וכשאלה‬
‫אם אפשר לכתוג ככתוכה שם אכיו חורגו של כחתן‬
‫ולא שם אמו מפני ככוד הכריות או דילמא חיישינן‬
‫למיחזי כשיקרא או חששות אמרות ע״כ‪.‬‬
‫והנה לענין פסול כעצם כשטר גם כשאר שטרות עיין‬
‫כרמ׳׳א חו״מ סו״ם מ״כ כשם תשוכת מיי׳ מי‬
‫שמגדל יתום כתוך כיתו וכ׳ עליו כשטר כני‪ ,‬או כיתום‬
‫כ׳ על כמגדלו אכי או אמו‪ ,‬לא מקרי מזוייך וכשר‪,‬‬
‫ואע׳׳פ שעדין י״ל ח ה כשכותג עכ״פ כל פעם שמו‬
‫ושם אכיו כאמיתי‪ ,‬א״כ ניכר הוא כשמו כנכון‪ ,‬אלא‬
‫דמוסיף לפעמים תואר אג או אם גם על כמגדלו‪ ,‬אגל‬
‫לא כשמחליך שם אכיו כשם אכיו כמגדלו וכן משמע‬
‫קצת כתשוכת מיי׳ כנ״ל כם' משפטים סי' מ״ח‪ ,‬מכ״מ‬
‫כתשוכת ח״ם אכ״ע סי׳ ע״ו מייתי מקראי דגם‬
‫ככחליך שם אכותיו כשר מטעם הנ״ל יע״ש מכא דשם‬
‫כת אשר שרח דכיתה כת אשתו משגט אחר ונקראת‬
‫על שמו ונקראת כתו של אשר על שגדלו ככתו יע״ש‬
‫כשם הרמכ׳׳ן‪.‬‬
‫ואע״ם שכח״ם שם מחלק דזה דוקא כשאין לו כנים‪,‬‬
‫אכל כשיש לו כנים אין כדרך להחזיק כן‬
‫אשתו שאינו ראוי לירושה לגנו ממש‪ ,‬מכ״מ כל זה מן‬
‫הסתם כשגם אגיו האמיתי הוא מזרע ישראל ואין טעם‬
‫נכון להעלים שמו‪ ,‬אכל כנ״ד שהוא כן הנכרי אלא‬
‫דכשר לכלכה דעכו״ם ועכד הגא על כת ישראל הולד‬
‫כשר כמכואר אה׳׳ע סי׳ ד סי״ט‪ ,‬כזה ודאי מחמת‬
‫גושה דהוא כן הנכרי ואין לו אג כישראל כלל ככ״ג‬
‫שוג כדרך לכקרא על שם כעל אמו המגדלו ומחנט‬
‫ומכ״ש דשייך ככ״ג סגרת מכר׳׳ם כר כרוך כתשוכה‬
‫מיי׳ כנ״ל‪.‬‬
‫מיהו כל זה כשאר שטאות אכל כגיטין וכתוכה עדין‬
‫לא שמענו וז״ל נחלת שגעה סי׳ י״כ ס״ק ט״ז‬
‫ויש לדקדק ככתוכה ככל דכר שמדקדקים כגט כדי שאם‬
‫יקרה ח״ו שיגרש אחד אשתו וכו׳ או‪:‬כשמות אכותם‬
 ‫הלוי‬ ‫אבהע״ז מימן קעה‬
‫רק דרגנן להחמיר לכגיא ראי׳‪ ,‬אגל מן התורה‬
‫אזלינן גתר כגוף אפילו להוציא ממון אליגא‬
‫דד׳ג‪] ,‬וכן מוכח גדגרי הר״ן לקמן דכאן נמצא וכאן‬
‫הי׳ נסתר גסגרא כל דהו דגרי ושמא‪ ,‬אע״ג דקיי״ל‬
‫לאו גרי עדיף כאשר גיאר זה הר״ן גשיטת עצמו[‪,‬‬
‫וא״כ גרישא דהראי׳ שעל האג להגיא רק גדרך חומרא‪,‬‬
‫וגם מסייע לי׳ גרי סגי געדים גם לא כשרים‪ ,‬משא״כ‬
‫גסיפא דהראי׳ שעל הגעל מה״ת לסתור חזקת כגוף‪,‬‬
‫ודאי געינן עדים כשרים ודו״ק‪.‬‬
‫נולדו ג ה מומין הללו ד׳ל דצריך ראי׳ על שניהם‪,‬‬
‫ג‪.‬‬
‫בשו״ע אהע״ז סי׳ ל״ט‪ ,‬ויותר עליהם גנשים ריח רע‬
‫וזיעה וריח הפה‪ ,‬עיין ח״מ וג״ש שהרגישו‬
‫דהא ריח רע גם גכהנים פוסל‪ ,‬ואעתיק מש״כ גזה‬
‫מכגר גחי׳ כתוגות ע״ד ע״א‪ ,‬ד׳ א אמר זיעה אמזוהם‬
‫קא רמית התם גגי כהנים אפשר לכעגירו גקיוכא‬
‫דחמרא וכו׳‪ .‬שיטת רש״י דמזוהם ממש אין לו תקנה‬
‫ומחלל עגודה‪ ,‬וזיעה יש לו תקנה‪ ,‬מיהו גם אי עגד‬
‫גלא תקנה עגודתו כשרה‪ ,‬דלא כוי גגדר מום כיון‬
‫דאפשר להעגירו גקל‪ ,‬והא דצריך תקנה גשעת עגודה‬
‫שלא יהא מאום נגגוה‪ ,‬ועיין הי׳ גשטמ׳׳ק‪.‬‬
‫איברא שיטת הרמג״ם סופ״ז מגיאת מקדש אינו כן‬
‫שכ׳ כמזוהם וכהן שהוא מזוהם גזיעתו רוחן‬
‫ושף כל גופו גגושם ועוגד‪ ,‬הי׳ ריח פיו רע נותן גפיו‬
‫פלפל וכו׳ ואם עגד גזיהום זיעתו או כזיהום פיו הרי‬
‫חלל עגודתו כשאר כעלי מומין ע״כ‪ ,‬מגואר מדגריו‬
‫דאין חלוק גין זיע לזיהום וריח הפה דגכולם איכא‬
‫תקנתא אפילו מזוהם‪ ,‬וגלא תקנתא גם גריח הפה‬
‫וזיעה עגודתו פסולה‪ ,‬ולכאורה דגריו נגד מסקנת‬
‫סוגין דזיהום לכ״ע פסול‪ ,‬ורק גזיעה וריח הפה איכא‬
‫תקנתא‪ ,‬אגל נראה דרמג״ם מפרש פרוקא דר' אשי‬
‫זיעה אזיהום קרמית דודאי גהא סלקינן כמו גתי׳ קמא‬
‫דזיעה וזיהום וריח הפה אחד הם‪ ,‬אלא דר״ל דר׳ אשי‬
‫א״ל כי קושיתך ממשנתינו מדין זיעה דמוכח מיני׳‬
‫דגכהנים לא פסל אזיהום הנזכר גמשנתינו דגכורות‬
‫דמוכח דזיהום דהיינו זיעה וזיהום הפה פוסל התי׳‬
‫ע״ז דהתם גגכורות איירי גגוף המום גלי תקנה‪ ,‬והנא‬
‫איירי אי עגיד תקנתא לזיהום דגכה״ג גכהן כשר‬
‫לכתחלה‪ ,‬וגאשה פסול‪.‬‬
‫ושו״ר כפי׳ זה גמאירי כאן שאחרי שהגיא קושית‬
‫כגמ׳ מככורות כ׳ ותי׳ הגמ׳ האחרון כ׳ גזכ״ל‬
‫גאמת כך הוא )ר״נ דמזוהם גם גכהנים פסול( אלא‬
‫שכהן יש לו תקנה וכו׳ כרי כמש״כ דהדמיון למזוכם‬
‫נשאר ע״ש‪.‬‬
‫ובזה מתפרש לשון כגמ׳ זיעה אמזוכם קרמית‬
‫כפשוטו דהיינו זיהם דכהנים אפשר לעגרו‪,‬‬
‫משא״כ לרש״י לא קאי אזיהום דסליק מיני׳‪ ,‬וגהכי א״ש‬
‫שיטת הרמג״ס פ״ז מאישות ה״ז שמנה ריח רע גין‬
‫אותם שהוסיפו גאשה והקשה ג״ש ומקנה גקו״א סי׳‬
‫שבט‬ ‫רלו‬
‫גם ‪ 3‬נ ת אחת דנכי דלא חל תנאו על מומין שנגלוי על‬
‫מומי! שגסתר שפיר חל‪.‬‬
‫ובעיקר דיוקו של מ ק הח״ס דתני מומי! לשון רגים‬
‫יראה גפשיטות דקמ״ל דינא אם כיו ג ה ס‬
‫מומי! והיינו מומי! שוין שניהם צלקת וכה״ג והאג‬
‫הגיא רא״ על א׳ שנולד משנתארסה ויש רגלים לדגר‬
‫דגשעה שנולד הא׳ נולד גם השני וקס״ד שיכולים‬
‫להוציא ממון ככ״ג כיון דמסייע גם חזקות הגוף‬
‫דאשה‪ ,‬קמ״ל דכאג צריך להגיא ראי׳ דמשנתארסה‬
‫ומדויק גאריכות התנא מומץ הללו ודו״ק‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הנה גדין משנתינו דעל האג להגיא עדים שמשנתארסה‬
‫נולדו ג ה מומין הללו‪ ,‬יש להסתפק געדות זה אם‬
‫צריך עדות גרורה שראו אותה לפני אירוסי׳ גשלמות‬
‫גלי מום וראו ג ה מום אח״כ‪ ,‬או דילמא די געדות‬
‫שראו שנפלה או נחלתה גאופן שעי״ז גרי כשמש שעי״ז‬
‫נולדו ג ה מומין כללו‪ ,‬ודי גזה להעיד כיון שזה כי׳‬
‫אחרי אירוסין ומסייע לטענת ה אג ולחזקת גופה ומכ״ש‬
‫אם ראו לידת המומין ממש אחרי אירוסין וראיתי גחי׳‬
‫ח״ס מכ״ק כ׳ ג מה שדייקו הקדמונים גרש״י גמש״כ‬
‫ראי׳ געדים גסיפא גטענת הגעל ולא כ׳ גרישא גטענת‬
‫האג עיין שטמ״ק ופ״י וגהפלאה‪ ,‬וכ׳ הה״ס למה‬
‫דמגואר גשו״ע חו״מ סי׳ ל״ה דכיכא דליכא לגרר ע״י‬
‫עדים כשרים גם פסולין נאמנים עם טענת גרי‪ ,‬וא״כ‬
‫גרישא דמיירי לשיטת רש״י גטענת גרי וגם אי אפשר‬
‫לגרר דכאיך יתכן שראו אותה עדים כשרים קודם‬
‫אירוסין דאין ג ה מום‪ ,‬אגל גסיפא דטוען הגעל שמא‪,‬‬
‫וגם אפשר שראו גמקרה את המוס‪ ,‬משא״כ גרישא‬
‫היינו גדיקה כשהיא ערומה ע״י כשרים שלא היו ג ה‬
‫מום זה גלתי אפשרי כמעט ע״כ סגי גפסולין ג״כ‬
‫אלו דגריו ז״ל‪.‬‬
‫והריני דן לפני מרן גקרקע דמי הגיד זאת דגרישא‬
‫שהאג צריך להגיא ראי׳ דמשנתארסו נולדו‬
‫גה מומין הללו שהפי׳ הוא דר׳׳ל גרור דודאי היתה‬
‫שלמה לפני האירוסין וגדקוה מראשה ועד רגלה מה‬
‫דודאי לא משכחת גכשרים‪ ,‬דלכאורה כפי׳ פשוט צריכים‬
‫רק ראי׳ שנולדו ג ה מומין אח״כ‪ .‬או שגמקרה ראו‬
‫לידת המום גם שגסתר‪ ,‬וזה משכחת גם גכשרים‪ ,‬או‬
‫כמש׳׳כ שראו שנחלתה גאירוסין או שנפלה ונתחגטה‬
‫גאופן שגרור שע״פ דרכי רפואה כמומין הללו כם‬
‫תוצאה ממחלתה או מנפילתה ולעולם דוקא גכשרים‪.‬‬
‫אבל שיטת רש״י נראה דלפי תי׳ רגא דהוא העיקר‬
‫דרישא כאן נמצא כאן היה‪ ,‬ושיטת רש״י לקמן‬
‫דדוקא גרישא צריכים לריעותא דכאן נמצא וכאן הי׳‪,‬‬
‫כיון דאיכא חזקת הגוף‪ ,‬משא״כ גסיפא גלא״ה טענת‬
‫הגעל נגד חזקת הגוף ומשנתינו ס״ל דחזקת הגוף‬
‫עיקר ונראה לדידי׳ כאן נמצא וכאן כי׳ גנ״ד‬
 ‫רלז‬ ‫הלרי‬ ‫אבהע״ז סימן קעה‬ ‫שבט‬
‫ובשב שמעתתא ‪3‬׳ א׳ כ׳ כמה שכ׳ תום׳ דגם כאן‬ ‫ל׳׳ט הא לכרמס׳ם ‪ 3‬פיכ״מ ריס רע כיינו מזוהם‬
‫איכא חזקת איסור כיון דמיירי דנזקק לטומאה‬ ‫ו‪ 3‬כהנים נמי פסול‪ ,‬ונמחכ״ת לא ראו דלכרמס׳ם‬
‫מחמת נגע אחר‪ ,‬והקשה כגאון דכתינח אם מחזקינן‬ ‫‪ 3‬ככנים איכא תקנתא גם למזוהם ו‪ 3‬אשכ לא מכני‬
‫מאיסור לאיסור אכל למה דקיי״ל אין מחזיקין מאיסור‬ ‫תקנתא‪.‬‬
‫לאיסור פי׳ וכ״נ אין מחזיקין מחזקת שחין או מכוה‬
‫לחזקת כהרת מה איכ״ל‪ .‬וכעניותי לולא דכריו אינו‬ ‫ד‪.‬‬
‫דומה לאין מחזיקין מאיסור לאיסור דעלמא דכתם‬ ‫בתום׳ ד״ה ספק‪ ,‬כקשה מהרש׳׳א ד‪3‬עלמא אלימא‬
‫כגון כאי דיכמות ל׳ ע״‪ 3‬ד״ה אשה להחזיק מחזקת‬ ‫לי׳ לר״ג ‪3‬ר פלוגתא דר יכושע חזקת כגוף‬
‫אשת איש לחזקת איסור י‪ 3‬מכ לשוק או ככאי דחולין‬ ‫יותר מ ר יכושע וככא אית לכו לחכמים‪,‬דר״י איפכא‬
‫להחזיק מאיסור אינו זכוח לאיסור טרפה דאיסור יכום‬ ‫דלר״י ס״ל חזקת כגוף ולחכמים לא ס״ל‪ ,‬ו‪3‬תשו‪ 3‬ת‬
‫ואשת איש הם ‪3‬׳ דכרים נפרדים לגמרי וככ״ג איסור‬ ‫הגרעק״א מכדו״ת סו״ם קכ״א כ׳ לת׳ דר״ג אלים לי׳‬
‫טרפה ואיסור אינו זכוח ואין מחזיקין מזה לזה‪ ,‬אכל‬ ‫כרי עם חזקת הגוף משא״כ ‪3‬משנה ד‪ 3‬כרת דאיכא‬
‫כנ״ד ששניכם טומאת נגעים ומיסוד אותה סוג מצוה‬ ‫רק חזקת הגוף לכד‪ .‬אמנם תמיהא לי״ על רכינו‬
‫אלא שמתחלקים כשמות נפרדים כזה י״ל דלכ״ע‬ ‫המכרש״א וכגרעק״א דלא ראו דכקושיא של מהרש״א‬
‫מחזיקין‪ ,‬וכאמת י״ל דכזה פליגי ר״י וחכמים דר״י אם‬ ‫והתי׳ של כגרעק״א מכואר כר״ש פ״ד דנגעים שכ׳ כן‬
‫נקרא זה חזקת איסור מחמת אין מחזיקין מאיסור‬ ‫דרך דחוי‪ ,‬אכל כאמת לא עלה ארוכה כזה לקושיא‬
‫לאיסור כנ״ל‪.‬‬ ‫כנ״ל לשיטת רש״י לעיל ל״ו ושיטת תום׳ לקמן ע״ו‬
‫דלר״ג אפי׳ כטענת שמא אית לי׳ דחזקת הגוף עדיפא‪,‬‬
‫וכן מוכח לכאורה הסכמת תום׳ כשמעתין לר׳ש כתי׳‬
‫ר‪ 3‬א כאן נמצא וכאן הי׳ ונדחקו דמשנתינו דפ״ק איירי‬
‫סימן קער‬ ‫ג״כ מטעם כאן נמצאו‪ ,‬ולא כ׳ כפשיטות כמש״כ הר׳ן‬
‫דשאני כתם דאית לה ג״כ כרי‪.‬‬
‫‪3‬׳ טכת תשל״ח לפ״ק‪.‬‬
‫ובתום׳ כרא״ש נדה י״ט ע״א כקשה ג״כ כקו׳ הנ״ל‬
‫כהגכ״צ‬ ‫המופלג‬
‫ככוד ידידנו היקר הרכ‬
‫דתקשה דר׳ג ור״א שמאלמים כמשנתם חזקת‬
‫תלמידינו מאד נעלה ר‪3‬י צבי דוב אבראהאם‬
‫הגוף וככא לית לכו חזקת הגוף ותי׳ הרא״ש דכיון‬
‫שליט״א‪ ,‬כמונסי‪.‬‬
‫דאיכא תרי חזקה דסתרי אהדדי העמד אדם כחזקת‬
‫טומאה או העמידנו כחזקת שלא הי׳ ‪ 3‬ו נגע לא ס״ל‬
‫אחדשה״ט וש״ת כאה״ר‪,‬‬
‫לר״ג חזקת הגוף‪ ,‬ולכאורה צ״ע מה תי׳ דהא כיינו‬
‫יקרתו קכנתי‪ ,‬וכקצור לדינא אשר שאל כענין העומד‬
‫הקושיא מדוע לא אלים לי׳ הכא חזקת הגוף שלא‬
‫להיות חתנו המיועד לטוכה ושמו הטו‪3‬‬
‫נטמא‪ ,‬אמנם שו‪ 3‬ראיתי דדכרי הרא״ש הם מש״כ‬
‫יודא פישר ע״ש זקנו כגאון כקדוש ר‪ 3‬י יכודא אסאד‬
‫החתם סופר כשמעתין שכ׳ מדעתו כענין חזקת ממון‬
‫זי׳׳ע ושאלת את פי כענין כתיכת שמו ככתוכה אם‬
‫דכפעמים החזקה לא חשיכא כלל ולפעמים אלים מכל‬
‫יהודה או יכודא‪ ,‬וככר העיר כ‪3‬׳ מעל׳ מדכרי‬
‫החזקות דכאמת חזקת ממון אינו חזקה כשאר חזקות‬
‫כפוסקים ‪33‬״ש סי׳ קכ״ט כשמות אנשים אות יו״ד‬
‫דמעיקרא לומר כיון שהי׳ הממון שלו לפני זה כן‬
‫וכנאמר שם כפ״ת‪ ,‬וגם העיר ‪3‬מש״כ כד״ח כשמות‬
‫שייך לו גם אח״כ דזה לא שייך כלל כממון‪ ,‬וכל מה‬
‫האנשים אות ו׳‪ ,‬ואם כי אין דכרי כד״ח מוכרחים כ״כ‬
‫שאנו מחמירים כממון אינו אלא שלא נוכל להוציא מיד‬
‫דסו״ס דרוכא דרוכא הנקראים יהודא לי‪ 3‬נקראים‬
‫זה אלא כראי׳ חזקה שיש ספק עצום דילמא של זה‬
‫ע״ש יהודא ואין לנו לחשוש על מקרא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫הוא‪ ,‬וכמוציא מחכירו עליו הראי׳‪ ,‬משא״כ חזקת מרא‬
‫מכל מקום לכתחלה ודאי כדאי לחוש לחומרת הט״ז‬
‫קמא דהוא כעין חזקה דמעיקרא‪ ,‬ורמז די״ל כזה‬
‫שלא לכתו‪ 3‬יהודה כשחותם עצמו יהודא אע״פ‬
‫קושית מהרש״א‪ ,‬וכאמת הם דכרי כרא״ש הנ״ל שלא‬
‫שהמכטא שוה וגם לרו‪ 3‬נצמח משם יהודה עצמו‪,‬‬
‫נדפסועוד כימי הח״ם‪.‬‬
‫ועיין ג״כ כט״ז אות ‪3‬׳ ס״ק ט׳ וכאות יו״ד ס״ק ט׳‪.‬‬
‫אמנם כהכנת הרא״ש י״ל עוד דר״ל דכיכא דאיכא‬
‫ובשם הק׳ של הגכ״צ מהרי״א זי״ע כעצמו אני‬ ‫תרי חזקה דסתרי אהדדי ר״ל שסתירת‬
‫מסופק כי כנראה לרו‪ 3‬חתס עצמו יהודא‬ ‫החזקות הם כאותו ענין ממש דמצד חזקה א׳ יטמא‬
‫כאלף וגם הכליע ‪3‬ו האלף של אסאד‪ ,‬וכן נמצא‬ ‫כנגעים ומצד חזקה שני׳ לא יטמא כנגעים וכה״ג כודאי‬
‫‪ 3‬ק הספרים שלי פה ספר כארוך של כש״ך שהי׳‬ ‫נדון כספק דאורייתא לחומרא לרכנן דר״י‪ ,‬משא״כ‬
‫כרשות המהרי״א ועליו חתימת יד קדשו וכת‪ 3‬כן‬ ‫חזקת כגוף וחזקת ממון אינם סתירה כאותו נדון ממש‬
‫יהודאסאד וכן הדפיסו ככל התשוכות כתשוכת מהרי״א‬ ‫אלא שמתוצאה של חזקת הגוף ‪ 3‬א להוציא מחזקת‬
‫ח״א או״ח ויו״ד‪ ,‬וכן כהקדמה וכן כהסכמת הגאונים‪,‬‬ ‫ממון‪ ,‬וזה ג״כ נכון כעזה״י‪.‬‬
 ‫הלוי‬ ‫אבהע״ז סימן קעו‬ ‫שבט‬ ‫רלח‬
‫עדים בעמידה אבל עדי חתימה אע׳׳ג דהוי כנחקרה‪,‬‬ ‫וכן באיגרת סופרים באיגרות של מ ק כח״ם למכרי״א‬
‫וכן עדי קיום אין צריך בעמידה‪ ,‬דקרא כתיב ועמדו‬ ‫ע״ש צד וכן הת״ס בתשובותיו לכמהרי״א‪ ,‬איברא‬
‫שני אנשים לפני ה׳‪ ,‬והיינו בהגדה לפני בי׳׳ד‪.‬‬ ‫בתשובת מכרי״א עצמו ח׳׳ב אכ״ע וחו״ר גדפם כל‬
‫מקום החתימה בתשובה בכ׳׳א ולא באלף וכן כ׳׳מ‬
‫ומזה דן מעכ״ת שהגרעק״א פי׳ דהתוס׳ דלא כבית‬ ‫בחלק זה ולא ידעתי אס געשה בכונה או שיגרת הדפוס‬
‫הלוי הנ״ל דמפ' לה על עדי מסירה דא״כ יהי׳‬ ‫הוא‪ ,‬וכמדומגי שהרבה גכדים שקראו ע״ש הקדוש היו‬
‫מוכח דגם בלי הגדה לפני בי״ד איכא דין עמידה‬ ‫חותמים עצמם יהודה בה״א‪ ,‬עכ״פ אס זה גקרא ג״כ‬
‫וקשה לומר שדהתום׳ נעלמו מעיניו כקדושים של‬ ‫מעריסה בה״א אלא שחותם עצמו כך באלף מהיות‬
‫כגרעק״א‪.‬‬
‫סוב לכתוב באלף אבל אין להרעיש ע״ז‪ ,‬בפרס בכתובה‬
‫ואומר בטח דכפי׳ לכאורה בדהתוס׳ הוא על עדות‬ ‫שההקפדה בדיוק השמות עיקרו רק מסרך דגיעץ‬
‫אשה להתירה לנשואין ובהגדה גמורה לפני‬ ‫כמבואר בפוסקים‪ .‬איברא אם בכוונה קראו אותו‬
‫בי״ד‪ ,‬ולא זו דעל עדי חתימה אי אפשר לפרש דבריהם‬ ‫יהודא באלף וגם חותם עצמו כן בודאי יש להקפיד‬
‫דכיון דהוא מעשה חתימה בעלמא שלא בפני בי״ד‬ ‫מובא לכתוב באלף‪ ,‬איברא גס בזה איגו פוסל בדיעבד‬
‫ואינו דומה כלל לפשטא דקרא דעמדו שני אנשים‬ ‫עכ״פ כמבואר בפוסקים‪.‬‬
‫דילפינן בשבועות ל' ע״א עמידת עדים א״כ מנ״ל הי׳‬ ‫והרני מברכו שיזכה לראות דורות מבורכים בזכות‬
‫זה ומדהתוס׳ משמע דהנדון של עדות בעמידה במציאות‬ ‫אבותיו הצדיקים‪ .‬הכ״ד ידידו דוש״ת —‬
‫שלהם פשיטא לדינא אלא דחדשו הזהירות יתרה‬
‫מצפה לחסדי ה׳‬
‫בעמידה מחומר דאשת איש‪ ,‬ומנא פשיטא להו חי׳ זה‪,‬‬
‫דגם אם עדי חתימה כרתי ועדים כמי שנחקרו בבי״ד‬
‫דמי‪ ,‬היינו מצד חזקה דלא חציפי לזיופי‪ ,‬ויש לו כח‬
‫בי״ד‪ ,‬אבל מה זה למעשה בי״ד‪ ,‬וענין עדי חתימה‬
‫סימן קעז‬
‫כתרי כיינו דכחתימה שלפני כנתינה מהני בשעת‬
‫כריתות כמש״כ הקדמונים‪ ,‬והרי שעת כריתות עצמו‬
‫כבוד ידידי המכובד הרב הגאון הג׳ ומופלג‬
‫אינו מעשה בי״ד כהסכמת כל הפוסקים‪ ,‬ועיין נוב״ת‬ ‫כש״ת מוה׳׳ר משה מרדכי שולזינגר שליע׳׳א‬
‫אכ״ע סי׳ קי״ד‪ .‬ועיין כי׳ בשו״ת ח״ס אה׳׳ע סי׳ ס״ד‬
‫מרבין תורה ומזכה את הרבים פה קהלתיגו כק׳‪.‬‬
‫— ס״ה — ס״ו‪.‬‬
‫ומה״ט ג״כ לכאורה אי אפשר לפרש דכתוס׳ על עדי‬ ‫אתדשה״ט וש״ת באהבה‪,‬‬
‫מסירה‪ ,‬ד ע ד מסירה ג״כ אינו מעשה הגדה‪,‬‬ ‫יקרתו קבלתי והאותיות שאלוני על דהתוס' זבחים ט״ז‬
‫וגם לא עדות בפני בי״ד‪ ,‬וגם לפי מש״כ החת״ס שם‬
‫ע׳׳א ד׳ ה מה ליושב שס צריך ליזהר שלא לדון‬
‫דמה שמושיבים בי״ד של שלשה הוא משוס שבסוף‬ ‫ע״פ עדות דמיושב ובגט אשה צריך ליזהר ביותר וכו׳‪,‬‬
‫סדור כגט חוקרים העדים על חתימתן וכו״ל קיום‬ ‫ותמה כב׳ בשם ת׳׳ח שדהתוס׳ הללו לא הובאו‬
‫שטרות דצריך בי״ד‪ ,‬והיינו דוקא לבסוף‪ ,‬אבל עצם‬ ‫בפוסקים‪ ,‬וכ׳ בשם הת״ח דאפשר לפרש דהתוס׳ בג׳‬
‫המסירה של גט הסכימו כולם דלא צריך לפני בי״ד‬ ‫אנפין‪ .‬א׳‪ ,‬דר״ל דעדי חתימה צריכים לחתום מעומד‬
‫כלל‪ ,‬והדברים ארוכים בפוסקים‪ ,‬וא״כ אי אפשר לפרש‬ ‫כיון דעדים החתומים נעשה כמי שנחקרו עדותן בבי״ד‪.‬‬
‫דהתוס׳ כהגאון בית כלוי כיון דאין כאן כלל ועמדו‬ ‫ב׳‪ ,‬דר״ל דעדות מסירה למ״ד שצריך עדות מסירה‬
‫שני אנשים לפני כ׳‪.‬‬ ‫צריך שיהי׳ מעומד‪ .‬ג׳‪ ,‬דהתוס׳ ר״ל גט אשה שצריך‬
‫א ב ל האמת יורה דרכו דאין דהתוס׳ דזבחים בודדים‬ ‫עדות מעומד היינו להעיד לפני בי״ד שאשה נתגרשה‬
‫בדבר זה כאשר חשב בבית הלוי כי שיטה זו‬ ‫ולהתירה להנשא וכיו״ב שהוא מעשה בי׳׳ד גמור עם‬
‫מובאת בכמה ראשונים דז״ל כרמב״ם פכ׳׳א מסנהדרין‬ ‫עדות לפניהם‪ .‬ושוב העיר כ״ת מה שמצא בתשובת בית‬
‫כ׳׳ה‪ ,‬והוא בשו״ע סו״מ סי׳ י״ז ס״ג כבר נהגו כל‬ ‫הלוי סוף ח״א‪ ,‬כ' בתו״ד ולפי מה דמשמע בתוס'‬
‫בתי דינין ישראל מאחר כגמ׳ בכל כישיבות שמושיבין‬ ‫זבחים ט״ז ע״א דעדי מסירה ע״פ דין צריך שיעמדו‬
‫בע׳׳ד ומושיבין העדים‪ ,‬וע״ז כ׳ בהג״ה מיי׳ שם וז״ל‬ ‫ובלא״ה לא הוי עדים וכר וסיים הבית הלוי אמנם‬
‫ואעפ״כ בגט אשה וכיו״ב צריך להזהר לכתחלה שלא‬ ‫עיקר דהתוס׳ הוא סי׳ גדול שלא נמצא בפוסקים כלל‪,‬‬
‫לדון ע״פ עדות דמיושב דאמרינן פ״ב דזבחים מה‬ ‫והעיר כב׳ על לשון א׳ בתשובת הגרעק״א ח״א סי׳‬
‫ליושב שכן פסול לעדות‪ ,‬אמנם לכאורה דיעבד כשר‬ ‫קכ״ה במש״כ שם שראוי לייחד עדי חליצה ולא לסמוך‬
‫דאמרו בירושלמי וכו׳‪ ,‬ודברי כג״ה מיי׳ הס דברי‬ ‫על כג׳ דהבי״ד כיון שהם יושבים ועדים בעינן מעומד‪,‬‬
‫כסמ״ג עשין ק״ו‪ ,‬ומדכ׳ בגט אשה שלא לדון ע״פ עדות‬ ‫אלא שמצא כ״ת בס׳ קובן שו״ת רעק״א השלם נדפס‬
‫דמיושב )דלא כלשון כתוס׳ בזבחים שם( משמע דיש‬ ‫שם השמטה אחת לשו״ת רעק״א קמא ושם כותב‬
‫כאן נדון של בי״ד דנין‪,‬ע״פ העדות‪ ,‬וזה לא שייך בעדי‬ ‫הגרעק״א בעצמו דשוב ס״ל שרק בהגדה בבי״ד בעינן‬
 ‫רלט‬ ‫הלוי‬ ‫אבהע״ז סימן קעז‬ ‫שבט‬
‫הנה אחרי זמן שכתנתי נתיישנתי שאפשר פוד‬ ‫מסירה‪ ,‬אם לא כר׳ל שדגין פ״ס פדי גירושין וכיו״ג‬
‫לפרש לשון כתום׳ נזנחים כפשוטן פל‬ ‫להתיר גשואין‪.‬‬
‫מסירת הגם‪ ,‬אנל לא נ ס תם מסירה שא״צ ני״ד מפיקר‬ ‫ומצאתי גשלטי הגגורים ס״ק דסגהדרין גשם הריא״ז‬
‫הדין אלא פ״ד כמפורש נשו״ט אכ״פ סי׳ קמ׳׳ג ס״ה‬ ‫כ׳ וז״ל )אתרי שהגיא דגרי רמג״ם הנ״ל‬
‫נמסירת גט מחו״ל דצריך שיאמר נפ״נ ונפ״נ‪ ,‬והשליח‬ ‫שמושיגין הפדים( ונראה גפיגי שאין לקיים דגרי מנהג‬
‫קרוג או פסול דאז אינו מצטרך לדיינים‪ ,‬וצריך למסור‬ ‫הזה אלא גדיני ממונות אגל גאיסורי תורה כגון אם‬
‫לפני ג׳‪ ,‬ואז צריך לפמוד כמנואר נשו״ט‪ ,‬והיינו מדין‬ ‫הפידו הפדיס פל אשה להתירה לגפלה או לאסרה‬
‫פמידת פדים כמנואר נפוסקים שם‪ ,‬ופש׳׳ה נלשון‬ ‫לגפלה אין כת גתכמים להכשיר פדות! גישיגה‪ ,‬ואם‬
‫כלנוש‪ ,‬ולדפה כרמ׳׳א שם ס״ד כל פפם צריך שימסור‬ ‫גאו פדים לאזור גהם פד שיפמדו פדותן גכשרות‬
‫ככ״ג ולהגיד גפני ני״ד של ג׳ נפ״נ ונפ״נ‪ ,‬וא״כ צריך‬ ‫יכולים לחזור גהם שהיושג פסול לפדות הרי דנקט לה‬
‫פמידה כיון דהוי הגדה גפני ני״ד‪.‬‬ ‫הריא״ז גסשיטות לא גפנין גירושין אלא להתיר או‬
‫ושוב הפיר אותי הכ״ג השואל שליט״א מדנרי כד״מ‬ ‫לאסור אשה לגפלה‪ ,‬ואפ״ס שיכולני לומר דהתוס׳‬
‫אה״פ נסדר הגט של מהר״י מרגליות שהניא גם‬ ‫חולקים פל הריא״ז גם גזה וס״ל כן גם גגט אשה‬
‫נשם כאו״ז דסנהדרין פרק ז״נ סי׳ כ׳׳ג דטדי מסירה‬ ‫ממש מ״מ האמת פד לפצמו‪ ,‬דגם התוס׳ כוונתם פ״ד‬
‫צריכים לפמוד מטפם ופמדו שני אנשים יפ״ש נאו״ז‬ ‫השלטי גגורים הנ״ל‪.‬‬
‫נשם התום׳‪ ,‬וכ״ה נסדר כגט סי׳ קנ״ד נרמ״א סס״ו‪,‬‬ ‫וראיתי כתומים סי׳ י״ז גאורים ס״ק י״ג דמגיא‬
‫ונאמת לשון כאו״ז נשם התום׳ אינו מפורש להדיח פל‬ ‫דנרי הש״ג הנ״ל ו ס פ״ז דנראה דהוא ס״ל‬
‫פדות מסירה אלא כ׳ כלשון כתום׳ חנ חי ם וצריך‬ ‫דישינה מפכג ופוסל פדות וא״כ איך אפשר להכשיר‬
‫להזהר שלא לדון פ״פ פדות דמיושג של כל מי שאינו‬ ‫פדות פסולים להתיר אשה‪ ,‬אנל לפי האומרים דנדיפגד‬
‫ת״ח ונגט אשה צריך להזהר ניותר פ״כ — וים לפרשו‬ ‫כשר דאינו אלא אסמכתא וא״כ אך כאיסור הדין כן‬
‫ג״כ פ״ד שכתננו למפלה‪ ,‬אינרא דפתינו נטלה נזה‬ ‫דהא מ״מ הפדות כשר‪ ,‬ומ״ש ממון מאיסור א״ד ז״ל‬
‫נגד מה שכנינו גדולי כפוסקים נלשון זה דר״ל לפנין‬ ‫ופ״ש פוד‪ ,‬וא״כ לדידן דקיי״ל דיפנד כשר לא שייך כלל‬
‫פדות מסירה‪ ,‬וכאשר הנין ג״כ הגאון נית כלוי אלא‬ ‫ההנדל נין ממון להתיר אשה‪.‬‬
‫שלא הרגיש נדנרי האו״ז והפוסקים נזה‪.‬‬
‫ואני תמה פל זקני החומים שט כן דהא נדנרי תוס׳‬
‫וכרני נזה ידידו ומכנדו דוש״ת נ א כנ ה —‬
‫זנחים הנ״ל משמפ דגם לדידן דפדות מיושג‬
‫מצפה לחסדי ה׳‬
‫כשר דיפנד שייך ליזהר נפדות אשה‪ ,‬ואם נדחוק שכחני‬
‫כן רק לפני דאסקי מירושלמי דכשר דיפנד וקס״ד‬
‫נתחלה דפסול יושג גם דיפנד‪ ,‬אנל למה דקיי״ל דפדות‬
‫מיושנ כפר דיפנד איה״נ דלא נחלק נין פדות ממון‬
‫סימן קעח‬ ‫לפדות אשה‪ ,‬אנל לא כן משמפ נהג״ה מיי הנ״ל‬
‫וכסמ״ג מדכתנו דנפדות אשה להתירה נפינן פומד‬
‫כנוד ידידנו הכ״ג כמופלג ו ט׳ כש״ת ד ירמיה‬ ‫לכתחלה א״כ גם למה דקיי״ל דיפנד כשר נישינה כ׳‬
‫מנחם כהן שליט״א אנ״ד מחזיקי הדת אגו״י‬
‫להחמיר נפדות אשה‪ ,‬דאל״כ לא דוקא לכתתלה אסור‬
‫ננואנום איירם‪.‬‬
‫אלא גם דיפנד‪.‬‬
‫וכן מצאתי מפורש נרנינו ירוחם נ ם׳ מישרים נתיג‬
‫אחדשה״ט וש״ת נכנוד‪,‬‬
‫נ‪ .‬ח״ג‪ ,‬דלאחר שפסק דפדות נישינה כשר‬
‫מכתבו קנלתי ואשר הציפ לפנינו ננדון זקוקה לינם‬
‫דיפנד‪ ,‬כ׳ דנרי הרמנ׳׳ם הנ״ל דמימות הגאונים נהגו‬
‫כאשה נשאה לנפלה נפיר קליש נפולין נשנת‬
‫ישראל להושיג נפלי דינין והפדים לסלק המחלוקת‪ ,‬אגל‬
‫תד׳פ‪ ,‬והיו לו שני אחים גדולים ממנו כאחד הי׳ נפ ת‬
‫נגט אשה וכיוצא נו צריך להזהר שיהי׳ מפומד וכן כ׳‬
‫נשואיכם נן שלשים ושלם ואחד נן שלשים‪ ,‬הזוג הנ״ל‬
‫נספר המצות פ״כ‪ ,‬הרי מפורש דגם לדידן שפדות‬
‫נאו לגור לארגנטינה‪ ,‬ונפלה מת לפני ה׳ שנים ללא‬
‫כשרה מיושג דיפנד מ״מ איכא הנדל זה נין פדות‬
‫ננים כלל‪ ,‬לאחר מלחמת כפולם כשני׳ כתנ להם נן‬
‫כחמורה דאישות לפדות ממון‪ ,‬ודלא כתומים הנ״ל‪.‬‬
‫אחי נפלה שאניו וכן אחי אניו הנ״ל נספו נשואה‪,‬‬
‫כמכתנ פצמו לא נמצא נרשותה מחמת גנינה‪ ,‬היא‬ ‫וא״כ לכאורה מדכשמיטו הפוסקים נשו״ט ה׳ גיטין‬
‫נסתה לנרר פ״י נן אחי נפלה פו״פ אמיתות כפניו‬ ‫חי׳ זה דפדי מסירה נפינן נפמידה או פפי׳‬
‫של מיתה כאחים נן אחי נפלה גר נשיקגו ולא קנלו‬ ‫פדי חתימה מכלל דפשיטא לכו דלשון כתום׳ דזנחים‬
‫תשונה כי כנראה גם הוא אינו פוד וכשאלה אם אשה‬ ‫וכסמ״ג והג״ה מיי׳‪ ,‬ורנינו ירוחם‪ ,‬והריא״ז מתפרש‬
‫כנ״ל מותרת פ״פ ספורה ממיתת כאחים או ים נ ה‬ ‫כנ״ל לא פל פדות נתינת כגט ממש‪ ,‬דלא ניתן לומר‬
‫זיקת ינום וחיונ חליצה‪ ,‬ומפ״כ פרם כשמלה סוגיות‬ ‫דכל רנותינו נפלם מהם כל לשונות הראשונים כנ״ל‪.‬‬
 ‫הלוי‬ ‫אבהע״ז סימן קעח‬
‫בשם כמה גדולים ובתוכם הגרפק״א והח״ס הישופי״ק‬
‫החוו״ד ובעל חמדת שלמה פ״פ פובדא שהיתה בברוד‬
‫בבית דינו של הגאון מהרש״ק‪ ,‬ואפ״פ דאולי זה לא‬
‫שיין באותם שהלכו למדינות רתוקות בעבר לים‬
‫כארגנטינה ודרו בין הגוים והחפשים מדת א״כ אולי‬
‫לא ראינו שם אינו ראיה שאין לו אסים וא״כ שוב אין‬
‫כאן מגו דאי בפיא שתקה מ״מ אין לי ראיה לחדש‬
‫חומרא כזאת‪ ,‬ומכ״ש כאן דאולי נאמנת בלא״ה פ״פ‬
‫עדותה שמתו כרמב״ן הנ״ל‪.‬‬
‫ומש״ר כב׳ דאולי לא אמרינן מגו אלא ביודע הפנין‬
‫משא״כ כאן שהם בורים גמורים ואינה יודפת‬
‫מפגין חליצה כלום וא״כ גם מגו דאי בפיא שתקה אין‬
‫לה והביא ממרחק לחמו ממש״כ הפחד יצסק בשם‬
‫הרשב״א והה״מ בכלל מגו‪ ,‬הנה בש״ך חו״מ סי׳ ס ״ו‬
‫ס״ק נ״ח הביא כיו״ב בשם הרא״ש‪ ,‬אמנם הש״ן‬
‫הסזיק בשיטה דאמרינן כל מגו שבפונם אפילו הכי‬
‫חמורים הגם שאינו יכול לטעון‪ ,‬ופש״ה בתומים ס״ק‬
‫ל״ב בזה‪ ,‬ויש מקום דמגו דאי בפיא שתקה דהיא מגו‬
‫אלימתא כמש״כ תום׳ בכמה מקומות אמרינן לכ״ע‬
‫הגם שהיא איגה יודפת מהפנין עכ״פ סתימת‬
‫הפוסקים דלא חלקו בזה בודאי הכי הוה‪.‬‬
‫ואמנם מה שצנ״ע בנדון זה הוא אם הפה שהתיר‬
‫כאן יש בו כדי להתיר הפה שאסר‪ ,‬דכל מה‬
‫שהיא מסתמכת עליו הוא המכתב שהזכירה בדבריה‬
‫שבאה מכתב ששני האסים נספו בשואה‪ ,‬ויש לעיין‬
‫טובא אם לשון זה גם אם נניח שזה אמת שכן הי׳‬
‫כתוב שמה שנספו בשואה יש בזה כדי להתיר‪ ,‬וכמובן‬
‫אין ממה שהתאבל בעלה פל אחיו שום ראיה כמבואר‬
‫ברמ״א סי׳ י״ז ס״ה‪ ,‬ובפרט כי פשוטי אם מתאבלים‬
‫בקלות בלי לדעת ברורי פדות כמבואר באחרונים‬
‫באה״ע שם‪ ,‬ובפנס לשון זה שנספו בשואה אם כי לפי‬
‫הבנתו פירושו שמתו בשואה והו״ל עדות מיתה ממש‬
‫מכ״מ ידוע שתלו הכל במה שהי׳ שם בשפת הגזרה‬
‫הנוראה וכיון שרובא דמינכר נדון בפו״ה לאבדון‬
‫ולמיתה ונאבד זכרם גם המה בכלל בלי לדעת אם מתו‬
‫ממש או שהי׳ במקום שלא הי׳ מפלט כלל ממיתה‪.‬‬
‫ואמנם בתשובת פני יהושע ח״ב סי׳ נ״ז כ׳ באחד‬
‫שהעיד פל א׳ שהי׳ במחנה ונהרג לפניו‪ ,‬והי׳‬
‫ספק אם כוונתו במחנה מלחמה ואינו נאמן כפ״א‬
‫במלחמה‪ ,‬או במחנה סתם ונאמן‪ ,‬וכ׳ הפ״י דאין אנו‬
‫מחויבים להטות הספק לחומרא דפירושו שמעיד בדדמי‬
‫דלא יהי׳ נאמן‪ -,‬אלא מפרשיגן ע״ד שיהי׳ נאמן ולא‬
‫אמר בדדמי‪ ,‬מ״מ אכתי נדון דידן לא דמי להתם דנהרג‬
‫לפנינו אם לא תפרש בשפת מלחמה היא פדות שלמה‪,‬‬
‫משא״כ נספה בשואה הוא לשון סתמית‪ ,‬וידעתי גם‬
‫ידעתי דכתבו כמה אחרונים דפכ״פ כיון דרובא דרובא‬
‫בעו״ה נהרגו א״כ לא גרע ממים שאין להם סוף דכ׳‬
‫תום׳ והראשונים דאיכא רוב גמור‪ ,‬ומה״ת יצאו מסזקת‬
‫חיים‪ ,‬ובפרט אם נצרף שיטת הסוברים דאבד זכרם‬
‫שבט‬ ‫רם‬
‫הש״ם והפוסקים בקידושין ם״ד וב״ב קל״ד ושו״ע‬
‫אה״ע סי׳ קנ״ו וקנ״ז‪ ,‬בטוטו״ד ואני לא קחזיר הדברים‬
‫רק בדברים שרשים ויסודים כדרכי‪.‬‬
‫הנה כבר נקט הב״ש סי׳ קג״ו ס״ק י״א חומרי‬
‫מתניתין דאיכא ד׳ פנים בהלכה זאת א׳ חזקה‬
‫יש לו אחים ואמר אין לי אחים היינו פלוגתא בטור‬
‫בסי׳ קנ״ז ב׳ חזקה אין לו בנים ואמר י^י לו בנים‬
‫למש״כ הה״מ נאמן לכ״ע ולהנמו״י דומה לפלוגתא‬
‫הנ״ל‪ ,‬ג׳ וחזקה דאין לו אחים ואמר יש לי בנים נאמן‬
‫לכ״פ‪ ,‬וד׳ ופדים שיש לו אחים ואמר יש לו בנים‬
‫למש״כ ב״ש שם לכ״פ אינו נאמן א״ד ב״ש‪ ,‬וממש״כ‬
‫הב״ש דדין חזקה יש לו אחים ואמר אין לי אחים דהוא‬
‫פלוגתא בסי׳ קנ״ז משמע דדפת ב״ש דאפ״פ שנפסק‬
‫סי׳ קנ״ז ס״ז סתמא הי׳ מוחזק באחים ואמר בשפת‬
‫מיתה אין לי אחים אינו נאמן ולא מביא דפת הסוליק‬
‫דהיינו דפת הבפה״מ ודפמי׳ לפסוק כסוגיא דקידושין‬
‫דגם זה מוהר לרבי מכלל דשו״ע פסק כן דרן ודאי‬
‫דאינו נאמן דהו״ל מגו במקום חזקה‪ ,‬ואלו מדברי ב״ש‬
‫הנ״ל משמע דטכ״פ מידי ספיקא לא נפקא להאמינו‬
‫גם במקום חזקה•‪ ,‬וכן יראה מדברי ב״ש סי׳ קנ״ז שם‬
‫ס״ק ט׳ שכ׳ דלכמה פוסקים נאמן גם כה״ג דכיון דיש‬
‫בידו לפשות מעשה עדיף משאר מגו במקום חזקה‬
‫ופכ״פ ספיקא הוי דילמא כפשטות סוגית הש״ם‬
‫קידושין ס״ד פ״ב באוקימתא דאביי‪ ,‬או כפשטות סוגית‬
‫הש״ס ב״ב קל״ה פ״א ודוקא זה בני נאמן לא זה אתי‬
‫כמשמעות המשנה והש״ם שם קל״ד פ״א‪.‬‬
‫אמנם נדון שלפנינו יש בו לד קולא דכיון דלא ידענו‬
‫דיש לו אתים אלא פל פיה והיא עצמה אומרת‬
‫שמתו א״כ הפה שאסר הוא הפה שהתיר‪ ,‬והרי אפילו‬
‫מוחזק באחים סתם שלא פ״פ כ׳ הרמב״ן בקידושין שם‬
‫ובב״ש סי׳ קנ״ז ס״ק ט׳ בשמו דזה לא נקרא נגד‬
‫החזקה דמתיר אותה מטעם מתו כאשר הפיר כ״ת‬
‫ומכ״ש כאן דלא ידענו מאחים אלא פל פיה והיא‬
‫אומרת שמתו‪ ,‬ואין זה מנין למה שהפיר כב׳ מתשובת‬
‫ח״ם אה׳׳ע ח״ב סי׳ פ״ח בשם מהרי״ט סי׳ פ״ב דלא‬
‫נקרא חזקת אין לו אחים רק אם גרו כאן זמן רב ולא‬
‫נשמע מעולם מאחים לא כן כשבאו מארן רחוקה לגור‬
‫כאן‪ ,‬דבלא״ה אין זה נפ״מ בנ״ד כיון דאיכא עדותה‬
‫שמתו‪ ,‬והגם דאם נימא דלא מאמינים לה פל פדות‬
‫בכתב זה שמתו‪ ,‬וא״כ לא נשאר רק הפה שאסר הפה‬
‫שהתיר והיינו מגו דאי בפי׳ שתקה ככתובות כ״ב פ״א‬
‫ונימא לחומרא דגם אס שתקה הלא מארן רחוקה באו‬
‫ולא נקרא בשפת אמירתה אי בפי׳ שתקה דאגן ממילא‬
‫היינו מחזיקים מספק דילמא אית לי׳ אסים‪ ,‬וכנראה‬
‫לזה התכוון גם מפל׳‪.‬‬
‫מ״מ הא כתבו כמה גאונים דאף מהרי״ט הנ״ל לא‬
‫אמר אלא בבא לשם ולזמן מועט מת משא״כ‬
‫בשהה כמה שנים במקומו הסדש הם מהרי״ט מודה‬
‫דנקרא לא איתחזק מאחי כמש״כ מהרש״ם ח״א סי׳ ג׳‬
 ‫רמא‬ ‫הלוי‬ ‫אבהע״ז סימן קעח‬
‫הלכות חליצה ואיך יחלוצו וע״כ הו״א להכשיר גם‬
‫כסומים כשתי עיניהם יע״ש‪ ,‬וא״כ לפי דרכו זה‬
‫מחלוקת כין ר״ת והריטכ״א מה היסוד של דיינות‬
‫חליצה אם מה שחולצים לפניהם‪ ,‬או מה שמורים להם‬
‫לעשות המליצה כהלכתה‪ ,‬והי׳ מקום לומר דכזה פליגי‬
‫כ׳ תי׳ התום׳ הנ״ל‪ ,‬דאם מה שמורים להם הוא עיקר‬
‫דיינות החליצה א״כ שפיר שייך הלוך אחר הרוג‪ ,‬ואך‬
‫די״ל דכ״ז אלו הי׳ סומא כג׳ עינים כשר אכל לפי‬
‫האמת דסומא כג׳ עינים פסול א״כ שוג עיקר הדיינות‬
‫של החליצה הוא כשניהם כראיה המליצה עצמה ולהורות‬
‫להם האיך יעשו‪ ,‬משא״כ לד׳ת דעיקר הוא הראי׳ של‬
‫החליצה וכי״ד מפקעי זיקה — וכדאיתא כירושלמי‪.‬‬
‫כ( במחלוקת הר״ת והראשונים עם הריטכ״א ונמו״י‬
‫דלר״ת לעיני ממעט סומא אפי׳ כאחת‬
‫מעיניו‪ ,‬והריטכ״א והנמו״י דוקא סומא כג׳ עינים‬
‫דדרשינן לעיני הזקנים שיהי׳ להם עינים אפי׳ אחד‬
‫לכל א׳ מהדיינים‪ ,‬ומ״מ פסק ר״ת דהלכה סומא כא׳‬
‫מעיניו כשר כיון דלא קיי״ל כ ד יהודה‪ ,‬ומהרש׳׳ל‬
‫כיש״ש חושש לחומרת שניהם חושש לשיטת ד׳ ת‬
‫דהמדוכר כשמעתין כפסול סומא כא׳ מעיניו‪ ,‬וחושש‬
‫לחומרת הכרייתא דסומא כזה פסול גם לרכנן ודלא‬
‫כר״ת כפסקו‪.‬‬
‫וראיתי כתשוכת אכני נזר אה״ע סי׳ רכ״כ ה״ר‬
‫ממש״כ הרי״ך סנהדרין כפ׳ אד״מ לפי פי׳‬
‫הרמכ״ן דהא דלרכנן סומא כא׳ מעיניו כשר לדיני‬
‫ממונות דלא אקשינן ריכים לנגעים משום דהקישא‬
‫כגמר דין כדכ׳ ועל פיהם וגו׳ וכיון דגמר דין כשר‬
‫כלילה כ״ש כסומא כא׳ מעיניו‪ ,‬וכיון דאזדא הקישא‬
‫ממילא גם תחילת דין כשר כסומא כא׳ מעיניו דמהיכי‬
‫תיתי לפסול זה פי׳ הרמכ״ן והר״ן כרי״ך‪ — ,‬וא״כ‬
‫קשה למאן דמכשיר כלילה כחליצה כיון דסומא כא׳‬
‫מעיניו נתמעט כ״ש לילה‪ ,‬וכמו שסומא כא׳ מעיניו‬
‫קו״ח מלילה להכשיר‪ ,‬כן לילה ק״ו מסומא כא׳ מעיניו‬
‫לפסול‪ ,‬אלא ודאי סומא כ ‪ 6‬׳ מעיניו כשר אתו״ד האנ״ז‪.‬‬
‫ולדידי אין זה הוכחה‪^ ,‬דאם אין לנו קרא לפסול‬
‫סומא כא׳ מעיניו ודאי אנו מכשירים מק״ו‬
‫דלילה דכשר וכהכנת הרמכ״ן כרי״ך‪ ,‬אכל אם גזיה״כ‬
‫לפסול סומא אפי׳ כא׳ מעיניו אך דכלא״ה ראה היטג‬
‫א״כ ע״כ מטעם פסול הגוך נפסל דהתורה הקפידה‬
‫על מום זה כדיינים דהא לא מטעם העדר ראיה פסול‬
‫א״כ שוג אי אפשר ללמוד לילה ממנו כק״ו‪.‬‬
‫ג( עוד דכר ראיתי כאכני נזר שם אות י״א —‬
‫דהנה לשיטת הריטכ״א והנמו״י ראית הש״ס‬
‫דהדיוטות כשרים מדאיצטריך למעוטי סומא כשתי‬
‫עיניו דפסול כדיני ממונות ש״מ דלא כעי סמוכין‬
‫ומומחין דגריע משאר דיני ממונות — וה״ק כאכ״נ‬
‫הא אך אליכא דאמת דחליצה כשירה כהדיוטות מ״מ‬
‫חלצה כלילה חליצתה פסולה דהוי כתחילת דין דפסול‬
‫כלילה מכיום הנחילו את כניו אלמא אך דכשר‬
‫שבט‬
‫הוא טעם הגון להתיר געגונא‪ ,‬ומכ״ש שהנדו) לפנינו‬
‫הוא רק גנונע לאיסור לאו דיגמה לשוק‪ ,‬ועוד כמה‬
‫סניפים להיתר מ״מ אם אפשר עוד לגרר לשון העדות‬
‫שהי׳ כתוג נמכתג ינרר נא‪ ,‬ואם אי אפשר לגרר‬
‫אעיין עו״פ להכריע נעזה״י‪.‬‬
‫והרני דוש״ת נ א הנ ה — מצפה לחסדי ה'‬
‫סימן קעט‬
‫בדיני חליצה בשלשה‪ ,‬ובדין חליצה בדיין‬
‫סומא — יבמות ק״א — ובשדע אה״ע וי׳‬
‫קס״ט ס״א וסיב‪.‬‬
‫הנה דין חליצה כשלשה‪ ,‬ילפינן ק״א ע״א — מזקנים‬
‫ואין כי״ד שקול הוסיפו עוד אחד‪ ,‬וכתום׳ הק׳‬
‫מה שייך אין כי״ד שקול כחליצה‪ ,‬ותי׳ דאיכא כמה‬
‫פלוגתא וכן כסמיכת פר‪ ,‬או דככ״מ דכעינן כי״ד‬
‫כעינן כי״ד שקול‪ ,‬ואיכא למידק לתי׳ קמא דאכתי אין‬
‫זה סכה מספקת שיהי׳ צריך כי׳׳ד שקול דאינו דומה‬
‫לדיני נפשות או דיני ממונות דישיכת הכי״ד המטרה‬
‫לחייג או לפטור‪ ,‬וכיון שכן כעינן האפשרות של רוג‬
‫מזכין או רוג מחייכין אכל כחליצה התכלית הנרצה‬
‫מישיכת כי״ד הוא הפקעת הזיקה ע״י החליצה‪ ,‬וכזה‬
‫אין כאן הלוך אחר הרוג‪ ,‬ואם יש לפעמים וכוח על‬
‫דין מדיני חליצה אכתי אין ההלוך אחר הרוג כזה עושה‬
‫החליצה אלא פעולת החליצה לפני הכי״ד וכזה אין‬
‫מחלוקת כיניהם‪ ,‬ונם צע״ק דכיון דכשרים אפי׳‬
‫הדיוטות א״כ אין המשא ומתן כיניהם כלל מעיקרי‬
‫הכי״ד‪.‬‬
‫ומהרש׳ל כיש׳׳ש כ׳ דלהכי לד׳ת דסומא כשמעתין‬
‫הנדון אפי׳ סומא כאחת מעיניו אינו חושש‬
‫לסכרת הריטכ״א והנמו״י דגם אם לא כעינן סנהדרין‬
‫אולי עכ״ז סמוכים ומומחים כעיגן‪ ,‬משום דאין לפנינו‬
‫אלא כ׳ קצוות או סנהדרין ממש משום דכ׳ השערה‬
‫דאולי כעינן סנהדרין להפקיע זיקה‪ ,‬ואם לא כעינן‬
‫סנהדרין גם סמוכים ומומחים לא כעינן דאין כי״ד‬
‫של חליצה כי״ד של משא ומתן לעומק ההלכה‪ ,‬אלא‬
‫כי״ד להפקיע זיקה ואם לא צריך סגהדרין תו סגי גם‬
‫כהדיוטות‪ ,‬וכיו׳׳ג כ׳ עוד כיש״ש סי׳ כ׳ יע״ש‪.‬‬
‫וראיתי כאכגי גזר אה״ע סי׳ ד׳כ — הקשה על‬
‫שיטת הריטכ״א וגמו״י כשמעתין דאיך אפשר‬
‫לומר דלמעוטי סומא היינו כשתי עיניו דא״כ אין כאן‬
‫דייגי חליצה כלל וכל הדיינות כחליצה היינו מה שרואים‬
‫החליצה וכשאין רואין אין כאן חליצה כלל‪ ,‬וע״כ למעט‬
‫סומא היינו סומא כא׳ מעיניו וכדעת ד׳ת‪ ,‬ותי׳‬
‫דהריטכ״א ונמו״י אזלי לשיטתייהו דהא דקרי להו‬
‫הדיוטות היינו שאינם סמוכים אכל מ״מ צריך שידעו‬
‫הלכות חליצה‪ ,‬וע״כ דיינות החליצה מה שמורים להם‬
 ‫הלוי‬ ‫אבהע״ז סימן קעט‬
‫נ״ד יעש״ה — ולכלכה לענין סומא לכתחילה חוששין‬
‫לדעת כסונרים דאפי׳ א' מעיניו פסול ונדיענד כשר‬
‫כמנואר כ״ז נרמ״א נסדר חליצה ריש סי׳ קס׳׳ט ועיין‬
‫כ י נניאור כגר׳׳א שם‪.‬‬
‫ובעניותי י״ל דכמעיין נירישלמי יראה דיש נ‪ -‬סנרות‬
‫נזה או דלא הוי חליצה דין כלל לא לענין‬
‫סימן קפ‬
‫דין ולמקצת לא יע״ש‪ ,‬והשתא אי לא גלתה כהורה‬
‫המשך למה שכתבתי בעניי בשו״ת שבט הלוי‬
‫ח״ג סי׳ ר״ג אות ב׳ ביסוד איסור צרות עררה‬
‫ליבום — וביסוד הדרא איסורא דברת באשת‬
‫אח שלא במקום מצוה‪ ,‬ועוד ענינים בזה‪.‬‬
‫הנה לכאורה ראי לדין זה דהתחלת האיסור כיא‬
‫איסור מיוחד של צרת עריה‪ ,‬ועונר עליו נלאו‬
‫של אשה אל אחותה לא תקח לצרור‪ ,‬והוא ממה‬
‫דאסרינן צרת צרתה אפי׳ מאה פעמים‪ ,‬ואם כאיסור‬
‫רק משום דנעשה ממילא אשת אח שלא נמקים מציה‬
‫וכמש״כ כרשנ״א כנ״ל דאינו אלא הסתלקות כזיקה‬
‫א״כ כהינח נאותו נית אגל נני ת אחר כרי נתחדש‬
‫לה חייג זיקה חדשה ומכחה כיא נפילה זאת כגורם‬
‫לה חיוג ינום חדש ומה מזיק מה שלא כיתה נחיוג‬
‫זיקה של נית ראשון‪ ,‬וככ״ג נתקשה כש״ס נינמות‬
‫י״ט ע״ג לרננן דר‪-‬ש דס״ל נאשת אחיו שלא הי׳‬
‫נעולמו דגם נינ ם ולנסוןז נולד אסור וקאמרי דכ׳‬
‫וינמה עדיין ינומים ראשונים עליה‪ ,‬אמנם ככא מדלא‬
‫קאמר לה כש״ס כיינו דלא איצטריך כיון דילפינן צרת‬
‫עריה וצרתה מלצרור אנל גוןז כאי דינא טעמא נעיא‪,‬‬
‫אלא ע״כ שנמשך עליה סרך איסור של אחות אשה‬
‫וככ״ג אשר לא יותר עם נשיאיה לכאח השני‪.‬‬
‫וכיו״ב אפשר להניא עוד מיסוד כדין שכיון שנאסרה‬
‫עליו שעה אחת שנאסרה לעולם‪ ,‬ולנסוך‬
‫דנרינו הנאתי סנרא זו נשם הגאון צפנת פענח פ״א‬
‫מינום‪ ,‬וכ׳ דלפ״ז אפשר להתרות משום אחות אשה‬
‫ולכרמנ״ם רק משום אשת אח‪ ,‬והנה עיינתי עו״פ‬
‫נדנריו וראיתי שהניא מירושלמי פ״ק דינמות ה״כ‬
‫ר ירמי' נ עי הנא על הצרה מכו שיהא חייג משום‬
‫אשת אח אד׳י אלו אפשר לצרה נלא אשת אח יאית‬
‫אפשר לאשת אח נלא צרה‪ ,‬אפשר לצרה נלא אשת אח‬
‫)נתמי׳( — והיינו דכירושלמי נסתפק נזה אם יש‬
‫איסור אחות אשה או אשת אח‪ ,‬ועיין נרידנ״ז על‬
‫הירושלמי דכנין ג״כ כן‪ ,‬אמנם מסקנת כירושלמי‬
‫דכוא משום אשת אח‪ ,‬ונצ״ם כ' דזה תולה נלימיד‬
‫הדרשות דרגי ורננן‪ ,‬וכנראה דר״ל דלרננן דליפינן‬
‫מלצרור א״כ היא סרך איסור אחות אשה משא״כ לרני‬
‫דיליך מולקח ולקחה דנמתמעט מהיתר אשת אח ונשאר‬
‫אשת אח שלא נמקום מצוה‪.‬‬
‫אמנם מסתפינא להחזיק נחידיש זה דכוא מסרך‬
‫"אחות אשה דלשין הש״ס וכל הראשונים אין‬
‫שבט‬ ‫רמב‬
‫גהדיוטות וגד״מ געינן מומחין מכ״מ ילפינן מדיני‬
‫ממונוה‪ ,‬וא״כ א״נ כשרה גהדיוטוה לא סיצטריך‬
‫למפסל נשתי עיניו‪ ,‬וע״כ כמיעוט לסומא גא׳ מעיניי‬
‫כדנרי ר״ה‪.‬‬
‫לילה ולא לענין דיני דיינים או די״ל דלמקצה דינים הוי‬
‫דסומא נ ג׳ עיניו פסול שפיר כו״א דמה שמכשירה‬
‫תורה הדיוטות סימן דאינו דין כלל וכשר נין נסומים‬
‫נין גלילה לזה כיציאה תורה נסומים מסנרא זאת‬
‫ופסול כמו דיני ממונות ואמרינן דהה״ד לילה פסול‪,‬‬
‫ונשאר רק הקולא לענין דיני הדיוטות‪.‬‬
‫ד( ובהאי פלוגתא דינמית ק״ד ע״א נחליצת לילה‬
‫שהעתיקו הרי״ן« והרא״ש מסקנת כש״ס‬
‫דפליגי אי חליצה כתחילת דין אי כגמר דין וקיי״ל כר״א‬
‫דפסול גלילה והקשה נ אנ״נ שם אות כ׳ והא מוכח‬
‫נגמ׳^דמאן דמכשיר חליצה גלילה גם חליצה נדיין יחידי‬
‫מכשיר דלא געי ני״ד‪ ,‬וא״כ ודאי הא דפסול חליצה‬
‫גלילה כיינו לדידן דנעינן ני״ד‪ ,‬אגל למ״ד דמכשיר‬
‫ניחידי ואפי' נינו לנניה אינו קרוי דין כלל וכשר‬
‫נלילה וא״כ למ״ל כטעם דגמר דין כיון דמתניתין‬
‫דמכשיר לילה היא כתנא דס״ל ג״כ כשר ניהידי ואפי׳‬
‫נינו לנינה ולא כיי דין כלל וא״כ נימא דפליגי נזה‬
‫דר״א דפוסל תחלה דין משיי לה‪ ,‬ולת״ק אין הוכחה‬
‫שיחשג חליצה סוןג דין די״ל נפשיטות דלדידי׳ לא הוי‬
‫חליצה דין כלל‪.‬‬
‫ובעניותי דאין דרכו נזה מוכרח די״ל דיני ממונות‬
‫יוכיחו למ׳׳ד נפ״ק דסנכדרין דכשרים‬
‫מכ״ת אפי׳ ניחידי ואפ״ה פסול גלילה‪ ,‬ועיין ירושלמי‬
‫ינמות פי״ג כ״א דקאמר א פי למ״ד נגרים כשרה‬
‫‪ ,‬גלילה פסולה מידי דהוי אדיני ממונות — וא״כ ע״כ‬
‫הא דמכשיר גלילה משים דהוי כגמר דין‪.‬‬
‫כ( עוד ראיתי לכגאון ז״ל שם אות י״ד שכ׳ נינמות‬
‫ק״ד ע״א נהא דכ׳ רש״י דחליצה הוי דין‬
‫משום גנית כתונה ונו״נ נזה נ מ ה שהקשו טלם דתפ״ל‬
‫דכיון דצריך ג׳ כי״ל דין כדיני ממונות — ואסיק שם‬
‫דאי משום דין הדיינים כרי מכ״ת כשר נכדיוטות‪,‬‬
‫ואמנם כ‪ -‬דגם מדין ככתונה הוי רק מדרננן דמן‬
‫התורה זכתה נכ תונה נמיתת הנעל גם גלי חליצה‬
‫יע״ש לפי דרכו‪.‬‬
‫והנה לדנריו אין תורת דין על חליצה לשום דגר ורק‬
‫מדרננן מדין כתונה ודנר זה נסתר מדנרי‬
‫רש״י עצמו ינמות ק״ו שכ׳ נ תי עמדי משום דכ‪ -‬ועמדו‬
‫שני אנשים הרי דמדמה לה לדין מדינא וכנר הרגיש‬
‫נזה נרשנ״א ק״ג‪ ,‬ולדעת כרשנ״א נאמת חליצה לא‬
‫כוי דין מדכשר נהדיוטוה‪ ,‬והגאון כמחנר נמחכ״ת‬
‫העלים עין מכ״ז‪ ,‬ונעיקר דנרי רש״י ק״ד ע׳׳א כנ״ל‬
‫עיין נתשונת נונ״ת סי׳ קי״ד ונח״ם אה״ע מ״ג סי׳‬
 ‫רמג‬ ‫הלוי‬ ‫אבהע״ז סימן קפ‬
‫אכ׳׳א מקרא כמו שכתכ כתי׳ השני — והשתא יש‬
‫לפנינו כ׳ מיני מיעועים ממצות יכום חדא דהתורה‬
‫הוציאה כקרא זה מעצם המצוה‪ ,‬ושנית שהתורה‬
‫אסרה‪ ,‬וההכדל כיניהם דכמקום דלא נכנם כלל למצות‬
‫יכום אין אנו כאים לאסור אלא לפעור משא״כ הסוג‬
‫השני שאין אנו כאים לפעור אלא לאסור‪ ,‬דמסכרא‬
‫חיצונה אין כאן פעור כיין שיש זיקה גמורה‪ ,‬וא״כ‬
‫מילפותא דדך נ״ד ע״כ ילפינן כל אלה שאינם נכנסים‬
‫כלל כגדר יכום דחייכים כרת כמו אשת אחיו שלא הי׳‬
‫כעולמו ואיילונית ואשת אח כחיים‪ — ,‬משא׳׳כ צמז‬
‫ערוה דמצד הצרה עצמה אין רעותא‪ ,‬ועוד דיש לה‬
‫היתר כמ״ש הש״ם שם ואין כאן רק איסור לא הדרא‬
‫איסורא דכרת‪ ,‬וכיון דלתום׳ אין רכי דורש דרשא‬
‫דלצרור א״כ לא נשאר רק איסור דולקח ולקחה כלכד‪.‬‬
‫ת מ צי ת דכרינו דלכרייתא ג׳ ע״כ גילתה תורה פעור‬
‫גמור ואיכא כרת ולרכי לא גילתה תורה‬
‫פעור אלא איסור כלכד‪ ,‬משא״כ איסור החמור דכרת‬
‫של אשת אח נקלש כאמת ונשאר האיסור שכ׳ תוס׳‬
‫כלכד‪.‬‬
‫ובזה אפשר להסכיר מחלוקת הקדמונים יכמות כ׳‬
‫ע״כ לענין חייכי לאוין ועשה דאין נדחין אם‬
‫הדרא איסורא דאשת אח‪ ,‬ועיין כפרשת דרכים‬
‫יכשעה״מ פ״ו מיכום‪ ,‬דפליגי כזה אם האיסור גורם‬
‫פעור יכום אז הדרא איסורא קמא — או האיסור‬
‫גורם כפ״ע‪ ,‬ואך דעדין ר‪ 3‬המרחק כין כ׳ הנושאים‬
‫דחייכי לא וין ועשה עכ״פ צריכין חליצה א״כ יש קצת‬
‫זיקה משא״כ האי דרכי דאין חליצה כאשר כיארו‬
‫התוס׳‪ ,‬מ״מ כיסוד הדכרים ועעמם עעם א׳ לשניהם‬
‫דאין אנו דנין על פעור אלא על איסור‪.‬‬
‫ובהנ״ל י״ל קושית ם׳ מרומי שדה כ׳ ע״כ כהא‬
‫דקאמר הש״ם מכדי כולהו מאחות אשה‬
‫יפינן וכו׳ ומנ״ל הש״ם הא דלמא כרכי דיליך מולקח‬
‫ולקח‪ ,‬ואני הוספתי עוד דהא כספרי פ׳ כי תצא נשנה‬
‫האי דרשה דולקחה ללמוד ממנה איסור ע׳ץ עריות‬
‫סתם‪ ,‬ולהנ״ל א״ש דכיון דתני פוערות צרותיהן דמלשון‬
‫זה אנו מדייקים שהוא פעור גמור שגורם שחוזר כל‬
‫איסור אשת אח לגמרי כמש״כ רש׳׳י ותום׳ ג׳ ע׳׳א‪,‬‬
‫א״כ ע״כ משנתינו ככרייתא דלצרור דמאחות אשה‬
‫ילפינן ולא כרכי דלרכי לא הוי פעור אלא איסור כנ׳׳ל‬
‫וזה נכון‪.‬‬
‫ובזה אפשר להמתיק גם דהתום׳ שכ׳ דלכו״ע כעינן‬
‫קרא לצרת צרה‪ ,‬דאי לאו דהי׳ לנו מקרא לצרת‬
‫צרה שחוזר עליה ג״כ לגמרי איסור אשת אח לענין‬
‫כרת‪ ,‬היינו אומרים דרך כצרה הראשונה שעם ה ע ח ה‬
‫ממש גזיה׳׳כ שיש פעור גמור וממילא גם כרת‪ ,‬אכל‬
‫צרת צרה אולי כזה לכו״ע היינו דורשים קרא דולקח‬
‫ולקחה כשאי אפשר לקחת שניהם דכל אחת איסורא‪,‬‬
‫אכל ענ״פ איסורא כלכד‪ ,‬וכזה הי׳ א״ש דאיצעריך‬
‫דרשא דעליה ולצרור לצרה ראשונה‪ ,‬ואיצעריך דרשא‬
‫שבט‬
‫מורים כן וגפרע לשון רש״י ג׳ ע״א וח׳ ע״ג וכן‬
‫הרשכ״א וכן סתימח שאר הראשונים‪ ,‬ומה דככאתי‬
‫ראי׳ ממ׳׳ד נשואים הראשונים מפילים י״ל חדא ד‪ 3‬הא‬
‫עצמו פליגי אם איסור הצרות הוא איסור חדש מסרך‬
‫דאחות אשה וכיו״‪ 3‬וזה ם‪3‬רת מ״ד נשואים הראשונים‬
‫מפילים‪ ,‬ולאידך מ״ד ס״ל דהוא מסרך דאשת אח‬
‫‪3‬ל‪ 3‬ד וזה שייך רק אם נימא מיתה מפלת‪.‬‬
‫אמנם עוד י״ל דנהי דאנן ס״ל דווקא מיתה מפלת‬
‫ח ה המוליד הזיקה מ״מ מ״ד נשואים מפילים‬
‫ס״ל דנהי דזיקה ‪3‬פועל ‪3‬ודאי לא שייך רק ‪3‬שעת‬
‫מיתה מ״מ אנו דנין דין הזיקה לפי מצ‪ 3‬ה‪ 3‬ית ‪ 3‬עת‬
‫שהיו נשואין קיימין דסו״ס הנשואין הגורמים הי‪ 3‬ום‬
‫לא המיתה אלא דהמיתה היא שעת חלות המצוה וא״כ‬
‫כיון שהי׳ ‪ 3‬עת הנשואין שעה אחת איסור ל‪3‬ית זה אין‬
‫כולו ראוי לי‪ 3‬ום מחמת שאחת מהם היא ערוה ק‪3‬לה‬
‫כידינו שנידון הכית הזה כאינו עומד לי‪3‬ום‪ ,‬וממילא‬
‫חל עליו דין אשת אח שלא כמקום מצוה‪.‬‬
‫ו ד ע ת התום׳ ח׳ ע״כ ד״ה כל שכתכו דלרכי אין כרת‬
‫כצרה )ודלא כמש״כ רש״י שם‪ ,‬וכן כתו״י‬
‫דעתו דלפי האמת גם רכי דורש דרשא דלצרור וממילא‬
‫יש כרת ג״כ‪ ,‬וכ״כ תו״י ח׳ ע״א( ונדחקתי למעלה‬
‫כפירושם‪ ,‬אכל העיקר כזה ע״פ מש״כ הרמכ״ן יכמות‬
‫נ״ד ע״כ כהא דקאמר הש״ם שם רמז ליכמה שאסורה‬
‫כחיי כעלה מנין הא סכרא הוא מדאמר רחמנא לאחר‬
‫מיתת כעלה שריא מכלל דכחיי כעלה אסורה‪ ,‬ודלמא‬
‫לאחר מיתת כעלה מצוה כחיי כעלה רשות‪ ,‬א״נ לאחר‬
‫מיתת כעלה אין כחיי כעלה לא ולאו הכא מכלל עשה‬
‫עשה לזה ילפינן מאשת אחיו נדה דאע׳׳פ שהותרה‬
‫לאחר זמן כשעת איסורה ככרת‪.‬‬
‫וברמב״ן שם נתקשה דכיון דהכל היו ככלל איסור‬
‫אשת אחיו אם כן כשפרע היתר לאחר‬
‫מיתה כל השאר ממילא כאיסור כרת דאשת אח דאל״כ‬
‫מנ״ל כרת כאיילונית ואשת אחיו שלא הי׳ כעולמו ותי׳‬
‫דאשת אחיו כחיים ולא הי׳ כנים איצעריך יותר דכיון‬
‫דשייך גדר יכום לאחר מיתה קס״ד דגם כחיים לא‬
‫נכנם כגדר אשת אח גמור ושאני איילונית ואשת אחיו‬
‫שלא הי׳ כעולמו וכיו״כ דכיון דאיכא דין יכם ואמר‬
‫רחמנא שלא ייכם ש״מ כאיסורא קאי שהרי כתחילה‬
‫לא נראית לו וחל עלי׳ שם אשת אח — עוד תי׳‬
‫הרמכ״ן דגם לאיילונית ואשת אחיו שלא הי׳ כעולמו‬
‫איצערך קרא דהדר איסור אשת אח אלא דילפינן לה‬
‫מאשת אחיו שאין לו כנים כחיים דהדר איסורא וה׳׳ה‬
‫איילונית ושלא הי׳ כעולמו וכיו״כ יעש״ה —‪ ,‬ועיין‬
‫כס׳ נהור שרגא יכמות ח׳ שהכיא דכרי הרמכ״ן אלא‬
‫שלא כיאר היעכ ואני כעניי אכארם‪.‬‬
‫הנה המתכאר מדכרי הרמכ״ן ככללם דאין לנו הוכחה‬
‫על כרת דאשת אח מכח הדרא איסורא ממילא‬
‫אלא כאלה שאט יכולים לומר שלא נכנסו כגדר יכום‬
‫כלל מעיקרא אכ״א מסכרא כמש׳׳כ הרמכ״ן כתי׳ קמא‬
 ‫הלוי‬ ‫אבהע׳׳ז סימן קם‬
‫ונראה דהנה הא גלי טל בפתיחה מבאר דב׳ סוגי‬
‫כלאח״י איכא שינוי באיכות הפופל כגון‬
‫מוציא כלאח״י פי׳ שבתוצאת המלאכה אין שום שינוי‬
‫רק באמצפי למלאכה דהיינו בפפולת האדם הוי השינוי‪,‬‬
‫ופוד כלאח״י יש שינוי באיכות הנפפל שתוצאת המלאכה‬
‫הוא משונה‪ ,‬והנה היישופות יפקב סי׳ ש״מ ססק״א‬
‫מבאר מה דאי׳ בירושלמי דבבהמה חיה אמרינן דאינו‬
‫חייב בתלישה משום דתולש לאו היינו גוזז ובבהמה‬
‫מתה חייב בתלישה‪ ,‬והיינו משום דבבהמה חיה אין‬
‫הדרך לתלוש השפר אלא לגזוז כדי שיחזור ויגדל משא״כ‬
‫במתה הדרך אף בתלישה‪ ,‬היוצא לנו דבבכורות‬
‫הכלאח״י הוא באיכות הנפפל דהיינו דהתוצאה היא‬
‫משונה‪ ,‬וא״כ אפשר דדוקא בכלאח״י באיכות הנפפל‬
‫כההיא דבכורות מותר בא״מ לר״י דגם אחרי שהמלאכה‬
‫שהמלאכה כבר נפשתה יש לפנינו רק מלאכה דרבנן‬
‫דהיינו מלאכה משונה וכן במקלקל דהמלאכה שלפנינו‬
‫היא מלאכה המקלקלת‪ ,‬משא״נ בכלאח״י באיכות‬
‫הפופל כההיא דחופר כלאח״י דלפנינו כפת יש מלאכה‬
‫גמורה דאורייתא חמיר טפי וגם■ דדמי טפי לדאורי׳‬
‫התם אוסר ר״י‪) ,‬ואגב אכתוב מה דקשה לי מהסוגיא‬
‫דבכורות פל האגלי טל במלאכת קוצר דכותב שם דתולש‬
‫חייב אף במקום דאין דרכו בכך משום דהי׳ במשכן‬
‫פ״ש סקי״ג‪ ,‬והלא בבכורות אמרינן דביו״ט מותר לתלוש‬
‫משום דפוקר דבר מגידולו כלאח״י‪ ,‬ואפשר דלכן פי׳ שם‬
‫הרמב״ן דלמסקנה אין האיסור משום קוצר אלא משום‬
‫גוזז‪ ,‬דאי משום קוצר חייב אף בכלאח״י כמ״ש‬
‫האגלי טל ו מ תו ח קושיית המרי״ט אלגזי שם פי״ש‬
‫וכן הקשה המנ״ח במסה״ש במלאכת קוצר פ״ש‬
‫ואכמ״ל(‪.‬‬
‫א ל א דלכאו׳ קשה מביצה ל״ו פ״א דאיתא התם‬
‫פורסין מחצלת פ״ג כורת דבורים בשבת ובלבד‬
‫שלא יכוין לצוד‪ ,‬ואוקמא כר״י ופריך א״כ איך מותר‬
‫לפרום והא לר״י דבר שאין מכוין אסור ומשני אימא‬
‫ובלבד שלא יפשנה מצודה פשיטא מאי דתימא במינו‬
‫ניצוד אסור שלא במינו ניצוד מותר קמ״ל‪ ,‬הרי דר״י‬
‫אוסר אף באיסור דרבנן דהא אין במינו ניצוד מדרבנן‬
‫הוא כדאמרי׳ בשבת ק״ו פ״ב‪ ,‬והי׳ אפשר לומר כמש״כ‬
‫הא״ר סי׳ שט״ז לתרץ את הב״י שכתב שם דדבורים‬
‫הוי במינו ניצוד‪ ,‬והקשו פליו דהא אמרי׳ בגמ׳ דהוי‬
‫אין במינו ניצוד ו מ ת ח הא״ר דהב״י הבין דמה‬
‫דקאמרה הגמ׳ קמ׳׳ל פירושו קמ״ל דדבורים במינו‬
‫ניצוד‪ ,‬וא״כ הוי איסור תורה וא״ש‪ ,‬אלא דדוחק לפרש‬
‫כן בגמ׳> ונראה כמש״כ התום׳ בבכורות כ״ד דהקשו‬
‫פל הא דאמרינן התם דמותר לתלוש שפר מבכור וכן‬
‫ביו״ט משום דאסור רק מדרבנן ובאין מכוין מותר‬
‫ובפרה דהוי קדשי בדק הבית ואסור לגזוז רק מדרבנן‬
‫אסור אף באין מכוין‪ ,‬ותירצו וז״ל דההוא מדרבנן לא‬
‫דמו כלל להני דתולש לאו היינו גוזז ולפוקר דבר‬
‫דבר מגדולו כלאח״י דאין איסורים הללו דאורייתא‬
‫שבט‬ ‫רמד‬
‫דרבי שנשניח סחם בספרי פ׳ כי חצא דילפינ) מולקחה‬
‫— אפ״פ שבפ׳ אחרי בתו׳׳נ ילפינן מלצרור‪ ,‬וכי׳ א״ש‬
‫מאד לגי׳ בתו״כ דלא נזכר כלל צרת צרה כנ״ל‪ ,‬ודוק‬
‫היטב בכ״ז‪.‬‬
‫סימן קפא‬
‫סימן זה מחתן בגי בן גיסי הה״ג יקר רוח‬
‫ד מרדכי געלבר לאי״ע‬
‫בענין אין מכוין באיסור דרבנן — ואם הוא‬
‫אסור לר״י מה״ת או מדרבנן — ובדין פס״ר‬
‫באיסור דרבנן — ופס״ר דלא ניהא ליה‬
‫גירסת רש״י במסכה יומא ל״ד פ״ב הני מילי בכל‬
‫התורה אבל הכא צירוף דרבנן‪ ,‬פי׳ דלד‬
‫יהודא דאסור דבר שאין מכוין היינו רק באיסור תורה‬
‫אבל באיסור דרבנן מותר אף לר׳׳י‪ ,‬התום׳ מקשים פל‬
‫פירושו משבת מ״ו פ״ב דמשמט התם דפליגי אף‬
‫באיסור דרבנן פ״ש והנה בכתובות ה׳ פ״ב משמפ‬
‫דהתום׳ התם סברי כרש״י‪ ,‬דאמרינן התם דבמקלקל‬
‫דרק מדרבנן אסור מותר באין מכוין אף לד׳י והקשו‬
‫התוד״ה אם‪ ,‬דבגרירה אסור לר״י אפ״ג דמקלקל‬
‫ותרצו דדוקא הכא במקום מצוה מותר א״נ אף שלא‬
‫במקום מצוה מותר ובגרירה מיירי בגונא דמתקן‪ ,‬הרי‬
‫דבתירוצם הב׳ סברי דמותר א״מ באיסור דרבנן וא״כ‬
‫יקשה גם להם משבה מ״ו פ״ב‪ ,‬ולרש״י היה אפשר‬
‫לומר דמאי דאמרינן בשבת דפליגי באיסור דרבנן היינו‬
‫דוקא כגון חופר כלאחר יד דהוה מלאכה דאורייתא‬
‫דחופר תולדה דחורש היא רק מצד פפולת האדם שהוא‬
‫פושה את המלאכה כלאחר יד היי דרבנן בכה״ג אוסר‬
‫ר״י‪ ,‬משא״כ במקום שפצם המלאכה היא דרבנן כמו‬
‫מצרף התם מודה ד׳י דמותר‪ ,‬אלא להתוס׳ קשה דהם‬
‫כתבו דמותר אף היכא דפצם המלאכה היא דאורייתא‪,‬‬
‫וכבר הקשה כן המל״מ פ״א מה׳ שבת וכ׳ דדוחק‬
‫לחלק בין דרבנן דכלאח״י למקלקל‪ ,‬ובאמת דזה מוכרח‬
‫דצריך לחלק כך דאל״נ מה תרצו התום׳ דהתם מיירי‬
‫דמתקן הא אכתי הוי דרבנן משום דכלאח״י הוא חופר‬
‫אלא פ״כ דבזה מודו התוס׳ דאסור‪ ,‬וברפק״א בדו״ח‬
‫מפרכה י׳ תירץ באמה כן דשאני כלאח״י ממקלקל אלא‬
‫דהמל״מ כותב דלא מצא טפם לחלק ביניהם‪ ,‬וכן הוא‬
‫מקשה פל התום׳ בבכורות כ״ד פ״ב דאמרינן התם‬
‫דמותר לתלוש שפר מבכור משום דתולש לאו היינו גוזז‬
‫וכן ביו״ט משום דפוקר דבר מגידולו כלאח״י‪ ,‬וכתבו‬
‫התום׳ דההיתר הוא משום דאסור רק מדרבנן ובאין‬
‫מכוין מוהר אף לר׳‪ ,v‬והתם כתבו כן אף בדרבנן‬
‫דכלאח״י‪ ,‬וגם התם הקשו התום׳ מגרירה דמקלקל‬
‫הוא וטפי היה להם להקשות דבגרירה הוי כלאח״י‬
‫וקשה מכלאח״י אכלאח״י‪.‬‬
‫רמה‬ ‫הלרי‬ ‫אבהע״ז סימן קפא‬
‫אחת לכן סוגר ד׳ש דפפולהו מתיחסת רק למה שהוא‬
‫כיון והתוצאה הג׳ כאילו נפשית מאליה‪ ,‬ור״י סוגר‬
‫כיון דפ״י פעולתו נעשים ג׳ תוצאות לא איכפת לנו‬
‫כוונתו וחייג‪ ,‬אגל היינו דוקא היכא שנפפולתו מצד‬
‫עצמה אין שום שייכות והתימסות לתכלית אחד יותר‬
‫מנהשני כמו מילה גצרטה דכמו דפעולתו מתיחסת‬
‫למצות מינה כ״כ ממש היא מתיחסת לקציצת גהרת רק‬
‫שכוונתו למילה ולא לקציצת צרעת להכי סוגר ר׳‪v‬‬
‫דכונתו לא מפלה ולא מוריד‪ ,‬ואזלינן גתר הפעולה‪ ,‬וכן‬
‫גההיא דכריתות דפעולת החיתוי ללא הכונה שייכת‬
‫להגערה כמו נכיגוי‪ ,‬משא״כ גמקום שפעולתו מצד‬
‫עצמה היא פעולה רגילה של היתר כמו גההוא דדף‬
‫קכ״א דהוא פוסק גפפונה ידועה כל היתר ורק ממילא‬
‫נפשית איסור גזה סוגר ר״י דגא״מ אינו חייג כיון‬
‫דגם מצד כוונתו וגם מצד פעולתו יש לזה שייכות‬
‫להיתר יותר מלאיסור‪.‬‬
‫בפס״ר דמודה ר״ש דעת התה״ד ם׳ ס״ד )לפי פ׳‬
‫המג״א דלשאר אחרונים חזר גו התה״ד( וכן‬
‫מגיא כגר המאירי גשגת כ״ט גדרך אחד דהיינו דוקא‬
‫גאיסור תורה אגל גאיסור דרגנן מותר‪ ,‬והקשה עליו‬
‫המגן אגרהם סימן שי״ד סעיף קטן ה׳ מגיצה דף‬
‫ל״ו דמקשי התם הגמרא פל הא דפורסין מחצלת‬
‫על גגי• כוורת והא פס״ר ואף דהתם מדרגנן הוא‪,‬‬
‫ולפי מה שישגנו לפיל מיושג נמי התה״ד‪ ,‬וגלא״ה כגר‬
‫תרצו הא״ר וש״א דאפשר דהתה״ד לא גרים התם גגמ׳‬
‫גגמ׳ ותסגרא פ״ש גגמ׳ וגמהרש״א‪ ,‬אלא דשפה״מ‬
‫פכ״ה מהל׳ שגת הקשה פל ההה״ד מסוכה ל״ג פ״ג‬
‫דפריך שם פל ר״א גר״ש דסגר ממעטין משום דא״מ‬
‫והא פס״ר הוא והתם אסור רק מדרגנן כמ״ש רש״י‬
‫שם‪ ,‬ונשאר גקושיא‪■ ,‬ונעלם ממנו לפי שפה דהמרדכי‬
‫פ״ג דסוכה והרא״ש פרק הגונה סגרי דתקון ההדס‬
‫אסור מדאורייתא‪ ,‬ועוד הקשה שם משגת נ׳ פ״ג‬
‫דאמרינן שם א״ר שפת גרדא שרי מאי גרדא וכו׳ א״ר‬
‫נחמי׳ ג״ר יוסף כל היכא דליכא רוגא אהלא שפיר‬
‫דמי‪ ,‬הא איכא רוגא אהלא אסור משום דהוא פס״ר‬
‫דמשיר השפר אפ״ג דאינו אלא מדרגנן דה״ל תולש‬
‫כלאחר יד פ״ש‪ ,‬וכן מגיא המג״א דלא כהתה״ד ממה‬
‫שכהגו הפוסקים ם׳ של״ז ס״א דאסור לגרור מכו״ס‬
‫היכא דהוא פס״ר אף דאסור רק מדרגנן דהא כלאח״י‬
‫הוא‪ ,‬ולפי מש״כ לפיל א״ש דשאני מלאכה שהיא‬
‫געצמיתה דרגנן ומזה מיירי התה״ד פ״ש ממלאכה‬
‫שהיא מדאורייתא געצמיתה רק מצד האמצעי למלאכה‬
‫היא דרגנן וגכה״ג מיירי גשגה נ׳ פ״ג וס׳ של״ז‪,‬‬
‫המג״א מכח קושיותיו חולק על התה״ד וסוגר דאף‬
‫גאיסור דרגנן אסור פס״ר רק גצרוף כמה דרגנן‬
‫מקלקל וכלאח״י ואצל״ג מותר וראייתו ממה דאמרינן‬
‫גשגת קי״ג פ״ג גפמודים ההחוגים גארן דלולא דאתי‬
‫לאשוויי גומות מותר להוציאן ואף דפס״ר דפגיד גומא‪,‬‬
‫וכן ממה דכתגו התוס׳ גצנון התחוג גארן דאפי׳‬
‫שבט‬
‫גשום מקום אגל גפרה איירי גגיזה גמורה דאט״ג‬
‫דמדאורי׳ אין איסור גקדשי ג״ ה כל דתקון רגנן כפין‬
‫דאורי׳ תקון פכ״ל‪ ,‬ה״נ י״ל דמצרף כה״ג דאינו דאורי׳‬
‫גשום מקום לא אסר ר״י א״מ משא״כ צידה דאסור‬
‫מדאורייתא כשגמינו ניצוד א״כ כל דהיקון רגנן כפין‬
‫דאורי׳ תיקון ואסור א״מ אף גשאין גמינו ניצוד‪ ,‬ויוגן‬
‫לפי״ז מש״כ רש״י שם ד״ה פשיטא דלר״י אסור אף‬
‫דאין מטין דהא צידה אג מלאכה היא‪ ,‬דנכאו׳ הא‬
‫התם לאו דאורייתא היא‪ ,‬אלא דכונתו כיון דגפלמא‬
‫צידה אג מלאכה היא כל דתיקון וכו׳‪.‬‬
‫א ל א דפדיין קשה לי מסוכה ל״ג פ״א דאיתא התם‬
‫ת״ר אין ממפגיין גיו״ט משים ר״א גר״ש אמרו‬
‫ממפטין והא מתקן מנא גיו״ט אמר רג אשי כגון‬
‫שליקטן לאכילה ור״א גר״ש סגר כאגוה דדגר שא״מ‬
‫מוהר‪ ,‬והא התם הוא איסור דרגנן כמש״כ רש״י שם‬
‫‪T‬׳א ד״ה פגר וליקטן‪ ,‬וכן סגרי התום׳ גשגת ק״ג‬
‫פ״א וגיומא ל״ד פ״ג וא״כ למה מוקי להא דמותר רק‬
‫כר״ש והא גם ר״י מודה גכה״ג‪ ,‬וכן קשה מרש״י‬
‫גגיצא ל״ג ד״ה והלכתא דכתג דלר״ש מותר גמדורתא‬
‫וגקדירה אף מלמטה למפלה משום דאין מכוין והני‬
‫דאסרי התם סגרי כר״י‪ ,‬והתם הוי אוהל פראי דאסור‬
‫רק מדרגנן וא״כ למה אסור לר״י‪ — ,‬ומה שהקשה‬
‫התו״ש סי׳ ש^׳ו פל רש״י גגיצה דכהג דלר״ש מותר‬
‫והא פס״ר הוא כגר תירץ השפה״מ פרק כ״ה פ״פ‬
‫מש״כ הפר״ת דרש״י סוגר כהתה״ד דפס״ר גאיסור‬
‫דרגנן מותר‪ ,‬ומה שהקשה השפה״מ על הפר״ח מרש״'‬
‫גסוכה ל״ג דכתג דפס״ר אסור גגרירה אף דאינו‬
‫אסור רק מדרגנן משום דכלאח״י הוא לפי מש״כ לעיל‬
‫גרש״י גיומא דשאני מלאכה דאורייתא כלאמ״י ממלאכה‬
‫דרגנן א״ש וכן יתגאר לקמן גדטת התה״ד‪.‬‬
‫גירסת התום׳ גיומא שם הנ״מ גכל התורה אגל‬
‫הכא צרוף דרגנן ואין שגות גמקדש‪ ,‬פי׳ דגכל‬
‫ההורה אסור לר״י א״מ מדאורייתא משא״כ גשגת‬
‫מלאכת מחשגת אסרה הורה ואינו אסור רק מדרגנן‪,‬‬
‫■וכ״כ התום׳ גשגת מ״א פ״ג וכ״כ רש״י גשגת קכ״א‬
‫גהא דפקרג דורסו לפי תומו פרש״י כשהוא מהלך‬
‫גדרך ועקרג לפניו אין צריך לישמט ממנו אלא דורכו‬
‫דא״מ מכוין לד׳י מדרגנן ולפנין מזיקין לא גזרו‪ ,‬אלא‬
‫דמרש״י גיומא משמע דאסור מדאורייתא‪ ,‬וכ״מ‬
‫גכריתות כ׳ גהא דהמותה גחלים גשגת ומכגה פליוגות‬
‫ומגפיר המתונות ולאוקימתא דר״א מיירי דנתכוין‬
‫לכגות והוגערו מאליהם‪ ,‬ואמרינן דמייג לד׳י‪ ,‬ולא‬
‫משמע לחלק לפי רש״י כמו שכהגו התום׳ דהתם מיירי‬
‫גפס״ר כמו שכתג הערוך לנר שם‪ ,‬פ״ש‪ ,‬וכן גשגת קכ״א‬
‫משמע גרש״י גהא דרוק דאף גפס״ר דרגנן הוא‪ ,‬וכגר‬
‫עמד גזה אמות״ז שליט״א גשגט הלוי ח״ג ס׳ מ״א‬
‫ע״ש גיאור גדול גענין א״מ ופס״ר‪ ,‬והנראה גזה דהנה‬
‫מחלוקת ר״י ור״ש היא היכא דהוא פושה פעולה ופ״י‬
‫פעולתו נעשים ג' תוצאות אלא דהוא כיון רק לתוצאה‬
 ‫הלוי‬ ‫אבהע״ז סימן קפא‬
‫בשבת דלצורך חול פשיטא שאסור ואעפ״כ מותר‪ ,‬אלא‬
‫דכמג״א פוסק בהל׳ יו״ט סי׳ תצ״ח סקל״ב דאסור‬
‫לתחוב נר לתוך כחול משום דעביד גומא‪ ,‬וכבר תמה‬
‫עליו הרעק׳׳א בהגהות שם וכתב דכמג״א סובר כמ׳׳ש‬
‫המרש״ל בתשובות סי׳ ס״א בכונת הרא״ש דרבה ^■דה‬
‫לטעמו של רב יוסף אלא דקאמר עוד טעם‪ ,‬אלא דנראה‬
‫דהכא דהוה א״מ ואצל״ג וכלאח״י ולהתה״ד מותר בכל‬
‫איסור דרבנן‪ ,‬זלהתוס׳ בפ׳ הראשון מותר לכ׳׳ע היכא‬
‫דלא מינכרא‪ ,‬ופשטות לשון הראשונים משמע דלא‬
‫ככמהרש״ל אלא דרבה פליג וא״כ אף לפי׳ הב׳ שבתום׳‬
‫מותר דכרבה קי״ל וראיותיו של המכרש״ל יש לישב ועי׳‬
‫במג״א סי׳ שי׳׳ח סק׳׳י‪ ,‬וגם דכמכרש״ל בחכמת שלמה‬
‫בשבת ל״ט כתב דאף לר׳י אינו רק דרבנן ממאי דפריך‬
‫הגמ׳ על הא דמגלגלין ביצה ע״ג גג רותח ליגזור‬
‫משמע דהוה רק גזירה‪ ,‬וא״כ אף לר״י הוה תרי דרבנן‬
‫עצם הגומא וכלאח״י‪ ,‬אלא דלכא׳ אין דבריו מוכרחים‬
‫דאדרבה כיון דבעושה גומא הוה איסור תורה פריך‬
‫הגמ׳ דלגזור גלגול אטו תחיבה וגם המהרש״א כתב‬
‫דדבריו דחוקים‪ ,‬א״כ אף דהמג״א החמיר וחשש‬
‫למהרש׳׳ל היינו דוקא התם דאם גומא כה״ג נקרא‬
‫גומא הוה איסור תורה משא״כ בנ״ד דאסור רק‬
‫מדרבנן ובצירוף כל מש״כ מסתבר דאין להחמיר וצ׳׳ע‬
‫למעשה‪.‬‬
‫ב פ ס״ ר דלא ניחא ליה פליגי הראשונים דעת הערוך‬
‫■דמותר והתום׳ ועוד ראשונים סוברים‬
‫דאסור‪ ,‬התום׳ בכמה מקומות הקשו על כערוך ממפיס‬
‫מורסא וממחט ליטול את הקוץ דאי לאו משום צערא‬
‫הוה אסור אע״ג דא״מ ולא נ״ל‪ ,‬והנה הרעק״א בדו״ח‬
‫בכתובות הקשה דהא מפיס מורסא מטין למלאכה‬
‫דהיינו לפתוח המורסא אלא דאין מכוין להכניס‬
‫ולהוציא אלא להוציא בלבד וא״כ הוה מלאכה שאצל״ג‬
‫ומה הקשו התום׳‪ ,‬ועי׳ בכתובות ו׳ ע״א תוד״ה כאי‬
‫ובגליון שם ועי׳ מהרש״א שבת ק״ג‪ ,‬ולכאורה כ ד התום׳‬
‫משמע בגמ׳ שם דף כ׳‪ ,‬דאמרי׳ התם מאי לבעול תחלה‬
‫בשבת לדם הוא צריך ופתח ממילא קאתו ושרי או דלמא‬
‫לפתח הוא צריך ואסור‪ ,‬והקשה שם רש״י דאף אם לדם‬
‫הוא צריך פס״ר הוא לענין הפתח ותירץ דיש בקיאין‬
‫בהטיה ואין דם יוצא ואין פתח נפתח‪ ,‬וכבר תמה‬
‫המהרש״א דכיון דהוא צריך לדם ובכעיה אין דם יוצא‬
‫א״כ כונתו לבעילה בלי הטיה ובבעילה בלי הטיה פס״ר‬
‫הוא וא״כ כאילו כיון לפתח‪ ,‬ונראה דהנה בזבחים‬
‫צ״א ע״ב אמר שמואל מזלפין יין על האישים ופריך‬
‫והא מכבה ומשני שמואל כר׳ש סבירא ליה דאין מטין‬
‫מותר וכתב רש״י וז״ל וא״ת והא פס״ר הוא אפשר‬
‫דמזלף בטיפין דקין מאד הלכך אי נמי מכבה בטיפין‬
‫גסות דבר שאין מכוין הוא‪ ,‬משמע מדבריו דאף דהוא‬
‫מזלף בטיפין גסות כיון דטיפין דקות אינו מכבה מותר‪,‬‬
‫ונראה דרש״י סובר דאם הוא יכול להגיע לתכלית‬
‫שהוא רוצה בלי לעשות שום איסור אף דלפי מעשיו‬
‫שבט‬ ‫רמו‬
‫כולו מכוסה נ א ק מותר לתחוג גו כוש וכרכר ‪qfc‬‬
‫דעביד גומא והטעם דמותר משום צירוף כל מ י‬
‫דרבק‪ ,‬וקשה הלא אמרינן בדף קי״ג דהמשנה ד ה טו ק‬
‫לפת וצנון מיירי בשדה דבבית אסור דלמא אתי לאשווי‬
‫קומות ובשדה לא הוי מקלקל כמ׳׳ש המג״א שם גשם‬
‫המ״מ אלא אצל״ג ואעפ״כ מותר‪.‬‬
‫ויש לעיין באיזה אופן התיר המג״א דהלא בגרירה‬
‫אסור פ ס׳ ‪ 7‬אף דהוי תרי דרבנן מקלקל וכלאח״י‪,‬‬
‫והי׳ אפשר לומר דהמג׳׳א התיר רק באופן דלא ניכר‬
‫כאיסור שעשה כמו בעמודים וטש דכבר הי׳ גומא‬
‫במקום העמוד והצנון ואינו אלא מוסיף משא״כ למשות‬
‫דבר חדש כמו גרירה אסור‪ ,‬וכ״מ בתו״ש וכן ראיתי‬
‫אח״כ בתהלה לדוד — ומה שהקשה דבתחיבת כוש‬
‫הוא עושה גומא מחדש לא קשה דאין כוונת המג״א‬
‫דעביד גומא בתחיבת הכוש דכבר כתב המג״א בס׳‬
‫תצ״ח סקל״ב דתחיבת הכוש אינו אסור דכוש דבר דק‬
‫הוא ואין נשאר גומא אף אחר שמוציאו‪ ,‬אלא כוונתו‬
‫דכיון דכצנון מכוסה בעפר וע״י הוצאתו הוא נועל את‬
‫העפר שעל הצנון וא״כ הוא מגדיל את הגומא —‬
‫אלא דגמג״א ס׳ שט״ז סק״ז משמע דמותר בכל אופן‬
‫ע״ש בפמ׳׳ג‪.‬‬
‫ויש להסתפק האס מותר לישב בשבת על כסא בחצר‬
‫באופן דע״י ישיבתו הוא פס״ר דנכנסים רגלי‬
‫הכסא ב א ^ ונעשה גומא‪ ,‬דלכאורה לכמג״א אסור אף‬
‫דהוה כלאח״י דבסתמא אינו מקלקל דכמעט ואינו‬
‫נראה הנקב‪ ,‬אלא דבשבת ל״ט ע׳׳ב על הא דתנן לא‬
‫יטמין כביצה בחול פליגי רבה ורב יוסף רבה אמר‬
‫שמא יטמין ברמן ור״י אמר מפני שמזיז עפר ממקומו‪,‬‬
‫ולפ׳ כתום׳ מיירי שהוא תוחב הביצה בארן ולפי׳‬
‫הראשון בתום׳ פי׳ דברי ר״י מפני שמזיז עפר משום‬
‫מקצה‪ ,‬ולפי׳ הב׳ משום דעושה גומא‪ ,‬והקשו התום׳‬
‫לפי׳ הב׳ אמאי פליג רבה על ר׳ יוסף ולא חייש למה‬
‫שנעשה גומא‪ ,‬ותירצו דרבה סבר דלא שייך גומא אלא‬
‫היכא שנוטל בידו מן העפר ונשאר מקום גומא אבל‬
‫בנעיצת הביצה לא שייך גומא לפי שאינה ניכרת‪ ,‬ולפי׳‬
‫הא׳ צ׳׳ל כך לכ׳׳ע גם לר׳י )ו ק׳ק למה הקשו התום׳‬
‫רק לפי׳ כג׳ לרבה ולא הקשו לפי׳ הא׳ לכ׳׳ע( עכ״פ‬
‫לרבה דקיי״ל כוותיה לגבי ר״י לב׳ הפירושים צ״ל דלא‬
‫הוי גומא היכא דלא מינכרא‪ ,‬וא״כ לכאורה ה״ה בנ״ד‬
‫מותר משום דלא מנכרא הגומא‪ ,‬וגם להוציא את‬
‫הכסא מכארן יהי׳ לכאורה מותר באופן דלא הוי‬
‫פס״ר דירחיב הגומא דהא בעמודים התחובין בארן‬
‫אמרינן אילמא משום דעביד גומא גומות ממילא הויין‪,‬‬
‫כרי דכיון דהי׳ כבר גומא אף דלא הי׳ ניכר מותר‬
‫להוציא ו כ ט המאירי שם‪ ,‬ואין לומר דדוקא התם‬
‫דכתחיבה כי׳ בע״ש לכן מותר להוציא דכעת לא עביד‬
‫מידי דכבר כי׳ ממילא משא״כ הכא דגם התחיבה וגם‬
‫כהוצאה בשבת א״כ סוף דבר נעשית הגומא בשבת‪,‬‬
‫דהרי בשבת שם בודאי מיירי שהוא מוציא את הביצה‬
‫רמז‬ ‫הלוי‬ ‫אבהע״ז סימן קפא‬
‫פתח לכל משאצל״ג כגון כבוי דהתם פעולת המלאכה‬
‫שהיתה במשכן שעליה חייבים הוא הכבוי אלא‬
‫דהתכליה שעליה חייבין הוא לעשות פחמין להכי‬
‫המכבה כחס על הנר וכדו׳ הוא מטין לפעולת איסור‬
‫רק לא לתכלית הנטן‪ ,‬משא״כ הכא דעשית הפתח אינה‬
‫פעולה אסורה רק כשהוא מכוין להכניס ולהוציא הוא‬
‫בונה או מכב״פ אבל כשהוא עושה להוציא לבד אינו‬
‫מכיון לעשות שוס פעולה איסור אלא דנעשה ממילא‬
‫והוא אין מטין‪ ,‬וכעין זה עי׳ ברשב״א שבת קל״ג‪,‬‬
‫וא״ש קושית התוס׳ על הערוך אלא דכבר כתב‬
‫השממ״ק בכתובות דה״נ להערוך ההיתר משוס אין‬
‫מכוין ולא משום צערא וכן בפנ״י שם תמה מהיכן היה‬
‫להם להתוס׳ דההיתר משוס צערא‪ ,‬אלא דראיהי באור‬
‫זרוע דהוא מביא קושית התום׳ והביא ראיה דההיתר‬
‫משום צפרא ממה דקאמר רב בשבת ק״ז ע״ב דהמשנה‬
‫דמפים מורסא כד׳ש דאצ״ל פעיור וא״כ הא דמותר‬
‫בע״כ משום צערא‪ ,‬אלא דאפשר לומר דרב לשימתו‬
‫דהוא סובר באין מ ט ק כד׳י להכי לא אמר דההיתר‬
‫דמ״מ משום א״מ — ואך דהמ״מ כתב בפ״א דהאוסר‬
‫א״מ כ״ש אצל״ג זה דוקא להסוברים דא״מ חייב לד׳י‬
‫משא״כ להסובריס דאך לר״י בשבת א״מ רק מדרבנן‬
‫וכמו שכתבו התוס׳ דך מ״א אפשר דגם אצל״ג אינו‬
‫חייב רק פעור אבל אסור — אבל לשמואל דסובר כר״ש‬
‫בא׳׳מ הה״ג ההיתר משום א״מ‪ ,‬ואפשר עוד לומר‬
‫דפליגי רב ושמואל לשמתיהו בדך ק״ב ע״ב בעושה נקב‬
‫בלול של תרנגולים דרב מחייב משום בונה ושמואל‬
‫מחייב משום מכב״פ וע״פ מש״כ המ״מ פ״י הלי״ז‬
‫דבא״מ אין מכב״פ ע״ש‪.‬‬
‫מקרי אין מטין‪ ,‬ונראה לולא דבריו דלא דמי עשית‬
‫שבט‬
‫כעת בודאי יעשה מלאכה כיון דהוא לא מוכרח להגיפ‬
‫לזה לאו פס״ר הוא‪ ,‬א״כ ה״נ כיון דתכלית שהוא צריך‬
‫דהינו הבעילה היה יכול להגיע בלי לעשות פתח בהמיה‬
‫א״כ אך דהוא צריך להפתח משום דם זה רק להוציא‬
‫אבל להכניס הוא לא צריך להפתח דאפשר בהמיה א״כ‬
‫אך דנעשה פתח העשוי להכניס ולהוציא כיון דהוא‬
‫לא מוכרח להגיע לזה לאו פס״ר הוא‪ ,‬אח״כ ראיתי‬
‫דק כתב המרכבה המשנה פרק א׳ מהלכות שבה‬
‫בכונת רש״י בזבחים אלא דהוא השוה שימת רש״י‬
‫למה שכתב השלמי גבורים סוך פרק האורג ולכאורה‬
‫נראה דב׳ שימות הם דכונה הש״ג בנועל דלת לשמור‬
‫ביתו וצבי שמור בתוכו דפס״ר חייב דוקא היכא‬
‫דהמעשה הוא כזה שיש בה תמיד איסור ולכן אך דהוא‬
‫מטין להיתר ולא לאיסור כיון דהמעשה היתר הוא בלתי‬
‫נפרד מהאיסור הוי כאילו כיון לאיסור‪ ,‬משא׳> היכא‬
‫דהמעשה בדרך כלל הוא מעשה היפר שאין בה איסור‬
‫אלא כעת במקרה כיון שצבי בבית יש בה א־סור לא‬
‫מקרי פס׳>‪ ,‬ולרש״י בכה״ג יהיה חייב דלתכליתו שצריך‬
‫לשמור ביתו מוכרח הוא לעשות מלאכה ולהש״ג באופן‬
‫דכתובות חבחים דהמעשה הוא מעשה של איסור אך‬
‫דלתכליתו אינו צריך לזה חייב‪ ,‬שוב התבוננתי דא״א‬
‫לומר כך ברש״■ בזבחים דהגרד משני התם על הא‬
‫דמכבה כיבוי דמצוה שאני ופריך דבתרומה הדשן אסור‬
‫לכבות ולתרום ומשני התם אפשר לתרום בלי לכבות‬
‫דימתין עד שיתכבה‪ ,‬ואם נאמר דהכא הוא יכול לזלך‬
‫בלי לכבות א״כ ה״נ אפשר‪ ,‬עכ״פ לענינינו אנו רואים‬
‫מהג׳ בכתובות דאך דהוא מכוין לעשות פתח דא״א‬
‫להוציא דם בלי פתח כיון דאינו מכוין להכניס ולהוציא‬
 ‫הלוי‬ ‫חוימ סימן קפב‬
‫חושן משפט‬
‫דברי מחותני הרב הגאון דברי אמת המה‪ ,‬דדבר‬
‫פשוט הוא כי מי שמסרב ללכת לבי״ד הקבוע‬
‫אפי׳ ג׳ הדיוטות יכולים לכופו לדינא עיין חו״מ סי׳ ג׳‬
‫בזה‪ ,‬ועיין בשו״ע סי׳ י״ב וסוס״י י״ד בזה‪ ,‬ועוד כיון‬
‫דכ׳ הרא״ש הנזכר בתשובה שם שחייב אדם להציל עשוק‬
‫מיד עשקו בכל טצדקי למצי למיעבד‪ ,‬ודומה גם לכפי׳‬
‫ואפי׳ הכאה שיש ברשות בי״ד להכותו ולכופו כהאי‬
‫דכתובות פ״ו ע״א דכופין אותו כמש׳׳כ בזה המהרש״ל‬
‫ביש״ש פ״ח דב׳׳ק סום״י ס׳׳ה —‪ ,‬א״כ הרי כ׳‬
‫בנה״מ חו״מ סי׳ ג׳ דדין זה דכופין לא צריך בי״ד‬
‫וכל אדם מצוה ע״ז כאשר הוכיח מש׳׳ם ב״ק כ״ח יע׳׳ש‬
‫— ואף דקצוה״ח דעתו דדין זה דכתובות בכלל מילי‬
‫דכפי׳ דעלמא דבעינן בי״ד גמור‪ ,‬מ״מ גם הוא מודה‬
‫בספרו משובב לנתיבות שם דרק לענין הכאה עד שתצא‬
‫נפשו אבל לכפי׳ בעלמא לא בעינן בי״ד וכל אדם‬
‫מצווה להפריש חבירו מעושק וגזל‪.‬‬
‫נוסף לזה הרי איכא דעת התומים סי׳ ד׳ דמדין‬
‫עביד דינא לנפשי׳ לא בעינן רשות בי׳׳ד יע״ש‪,‬‬
‫וסתימת הפוסקים אינו כן‪ — ,‬איברא הרי כ׳ בכנה״ג‬
‫סי׳ י״ד וכו׳ — דדעת הרא׳׳ש ורב פלטאי גאון נוטה‬
‫דמסרב לא בעינן רשות בי״ד כלל‪ ,‬ויכול להזמינו‬
‫לערכאות‪ ,‬דלא כסתימת השו״ע סי׳ כ״ו‪ ,‬ונהי דא״א‬
‫לחלוק על המפורש בשו״ע דבעינן רשות בי״ד והוא‬
‫לשון הרמב״ם‪ ,‬מ״מ מצאתי בשו״ת טוטו״ד מ״ג סוסי׳‬
‫רס״א דהמנהג עכשיו שלא להקפיד על רשות בי״ד אם‬
‫מסרב ללכת לדינא‪ ,‬ונהי דקשה לסמוך ע״ז לבד‪ ,‬אבל‬
‫הכא דרוצה להוציא עצמו מכל דין‪ ,‬וגם נראה לרב‬
‫מובהק יושב על מדין להזמינו כדת אם יסרב גם לזה‬
‫בודאי מכל הנ״ל יראה שיצאנו גם לידי חובת רשות‬
‫בי״ד‪ ,‬הגם שכב׳ מחותני הה״ג הצ׳ יראה לו דמש״כ‬
‫מהרש״ם ח״ד סוס״י ק״ה הוא דוקא ברב שנתקבל‬
‫מקהלתו דאז גם יחיד נחשב כמו בי״ד‪ ,‬מ״מ לענ״ד‬
‫יראה כנ״ל דהמעיין ביש״ש ב״ק שם יראה דדעת רוב‬
‫הפוסקים דבי״ד לאו דוקא — דהה״ד טובי ומנהיגי‬
‫קהל — ועכ״פ לא גרע מורה הוראה מובהק מטובי‬
‫הקהלה יוכיון שבעיניו יראה שיש כאן דין מסרב‬
‫וכוונתו לשמים יצאנו בזה גם נגד דין רשות בי״ד‪,‬‬
‫וכבר כ׳ המהרש״ל ביש״ש ב״ק שם דרשות בי״ד רק‬
‫תקנה אחרונה יע״ש — סו״ד דברי מחותני הגאון‬
‫ברורים לדינא‪.‬‬
‫ע׳׳ז בעה״ח יום א׳ מטות לבני ישראל —‬
‫מצפה לרחמי שמים‬
‫שבט‬ ‫רמח‬
‫סימן קפב‬
‫קצור הלכות בענין תקנת העירות והקהלות‬
‫בדבר שהוא למגדר מילתא‬
‫א( בענין תקנה שהיא למגדר מילתא — עיין גתשו׳‬
‫הרשג״א ח״ג סי׳ תי׳׳א וגתכוגת הרמג״ן‬
‫רי׳ ר״פ גרשד״ם סי׳ ‪ n‬׳‪ — y‬דדי גרוג הצגור אע״ג‬
‫שאין המועע שם גאותו מעמד — ומה דתמצא נגד‬
‫זה גתשוגת הגדולים היינו גדגר שאיגו למגדר מילתא‬
‫)ועיין תשובת ח״ס יו״ד סי׳ ה׳ דגם גרוג אין להשגיח‬
‫אם הוא למגדר מילתא(‪.‬‬
‫ג( בתשובת דרכי נועם חחו״מ סי׳ ל״ח כ׳ דלמגדר‬
‫מילתא דלא ליתי לאיסורא אפי׳ המיעוט‬
‫יכולים לכוף לרוב להסכים עמהם ולגזור ולתקן להרים‬
‫המכשולות ולחזק הדת‪ ,‬ואף שנראה קצת בשאר‬
‫ראשונים דגם בדא בעינן רוב )ועיין גם בתשובות‬
‫המיוחסות להרמב״ן סי׳ רע״ט( חילק הגאון ערך שי‬
‫בקונטרס עין משפט בין מגדר מילתא שאם חלק הרוב‬
‫לא יסכים עם המיעוט למגדר מילתא שאז יתבטל כל‬
‫ענין למיגדר מילתא בכה״ג גם דמיעוט יכול לכוף‪.‬‬
‫ג( בתשובת שבו״י ח״ב סי׳ קמ׳׳ג בעיר שלא הי׳‬
‫בי״ד קבוע‪ ,‬והיו דנין משפטן ע״פ‬
‫זבל״א‪ ,‬ועמדו רוב העיר לתקן בי״ד קבוע‪ ,‬אף שבודאי‬
‫מצוה טפי בבי״ד קבוע‪ ,‬כיון שמ״מ גם זבל״א אינו‬
‫נגד הדין אין הרוב יכול לכוף המיעוט לחדש להם‬
‫דייגים קבועים — )ובעינן דעת הרוב מסכים עמהם(‪.‬‬
‫ד( בתשובת הרדב״ז ח״א סי׳ ס׳׳ה דהכל תולה‬
‫בחכמים הממונים על הצבור אבל אם‬
‫ישנם גם שאר חכמים בעיר אלא שאין ממונים על‬
‫הצבור כמאן דליתא דמיא לענין התקנות‪ ,‬וכ׳׳ה בתשו׳‬
‫מוט המשולש סט״ו אות ג׳‪.‬‬
‫סימן קפג‬
‫הנד‪ ,‬ראיתי את אשר השיב כבוד מחותני הגאון‬
‫המפורסם ד אברהם שלמה כן זצ״ל האב״ד‬
‫רוסקיוא־סאטמר לכב׳ הרב הגאון הח׳ ר׳ זאב הלוי‬
‫ראט שליט״א ראב״ד דקהל בעלזא באנטוערפן —‬
‫בענין איש שמשתמט מדין תורה היות שאינו שייך‬
‫לשום קהלה דשם‪.‬‬
 ‫רמט‬ ‫הלוי‬ ‫חדמ סימן קפד‬
‫מוכה‪ ,‬אכל האי דפרח גדפא וכסיא רוקא דפשה‬
‫לו מלאכה ושרות והאי דראשית הגז כאמת מה׳׳ת‬
‫אסירי‪ ,‬ודפה רכיפית שימת המור דהך דראשית הגז‬
‫נמי אינו פוסל מן הדין יפש׳׳ה ככ״ח‪.‬‬
‫והנה מה דהמציא הכ״ח ף דפות אלו מש״כ כדעת‬
‫הרמכ״ם דכולס מה״ת פיין ככנה״ג כהג״ה כ״י‬
‫דאסכרה לה‪ ,‬איכרא מש״כ דפת המור שהיא דפה‬
‫רכיפית‪ ,‬לכאורה אינו מוכן דהא זה שימת השני׳ שימת‬
‫התום׳ שהזכיר דכל שוחד דברים רק דרבנן‪ ,‬וכן הכ״י‬
‫מייתי דהתוס׳ להסביר שיטת הטור‪ ,‬א״כ נראה דאץ‬
‫ביניהם כלום‪ ,‬וצ״ל דס״ל להכ״ח דאץ מדברי תוס׳‬
‫כתובות ראי׳ שיהא דרבנן רק כהאי דכסי רוקא ופרח‬
‫גדפא דנקטו הם ומדלא נקטי אפי׳ האי דראשית הגז‬
‫דהוא חמור מכולם דהא המציא לו נתינה חשוכה מה‬
‫דלא הי׳ חייב לו דהא יכול ליתנו לכהן אחר‪ ,‬מכלל‬
‫דלהתוס׳ הא ודאי מה״ת הוא‪ ,‬משא׳׳כ הטור לפי הכנת‬
‫הכ״ח דגם האי דראשית הגז רק מחומרא כפלמא‪.‬‬
‫ומש״כ דהאי דראשית הגז חמור מכולם‪ ,‬וכאשר‬
‫הפיר גם כ״ת כן מצאתי מפורש כתשובת‬
‫הרד״ך בית כ״ב חדר א׳ )ותשובה זאת רמז כד״מ‬
‫סי׳ ט׳( שהתוכח שם פם גדול א' שס׳ל דראשית הגז‬
‫הוא הקל שבכולם והרד׳ך כ׳ להיפך דהוא החמור‪,‬‬
‫וז׳׳ל דאף שלא נתן משלו מכ״מ ר׳ ישמפאל הרויח פל‬
‫ידו שהרי יכול ליתנו לכהן אחר‪ ,‬וכריש איזהו נשך‬
‫נסתפק תלמודא כמרבית כלא נשך כיון שפ׳׳י הלוה‬
‫מקבל המלוה ריוח אך כי הוא כלא נזק הלוה‪ ,‬ופוד‬
‫כנ״ד מגיפ היזק לנותן שהרי יכול ליתנו לכהן קרוב‬
‫והביאו לר״י וכו׳ וא״כ קרוב זה לשוחד ממש שהדיין‬
‫קכל טובה ממנו וכו׳ יפש׳׳ה‪ ,‬וזה ממש כאשר הפיר‬
‫כ׳׳ת‪.‬‬
‫ואיברא ככל זאת לממשה לא הסכים הרד״ך שפוכדא‬
‫דס׳י כן אלישע כראשית הגז ושאר הפוכדות‬
‫שם יהי׳ פסולים מן הדין דלא כהבנת הכ״ח כתום׳‬
‫סנהדרין ח׳ דהכ״ח הכין מדנקטי תוס׳ הדמיון של צנא‬
‫פירי דאריסא מכלל דהאי דראשית הגז פסול ‪ p‬הדין‪,‬‬
‫אכל הרד״ך דעתו שם דנקטו דומה כדומה להאי‬
‫דאושפיזיכני׳ יע״ש‪ ,‬וטעמא דאינו פסול ‪ p‬הדין רק‬
‫לחומרא בעלמא דס״ל להרד״ך דפסול שוחד דברים הוא‬
‫מגדר פסול אוה‪ 3‬ושונא‪ ,‬אלא דאוהב גמור כשושכינא‬
‫הוא פסול גם כלי ידיעת כעל דינו שכנגד כיון שנעשה‬
‫כגוף אחד‪ ,‬משא״כ שוחד דברים שאינו כ״כ אוהב‬
‫כאוהב גמור אין הפסול רק מצד שיסתתמו טענותיו‬
‫אם יראה כע״ד העסק שכיניהם‪ ,‬וא״כ ככל הני עובדי‬
‫כיון שמיד שככאו לפניו א״ל פסילנא לך לדינא כלי‬
‫שהי׳ כאן כעל דין שכנגד ולא שייך יסתתמו טענותיו‬
‫זה ודאי רק מחומרא בעלמא‪.‬‬
‫ודע דלדעת הרד״ך יראה דמה דלא הוי רק חומרא‬
‫בעלמא משום דנחשב רק שוחד דברים שלא כפני‬
‫כעל דין זה כשביל שס׳י כן אלישע כאמת לא לקח‬
‫שבט‬
‫סימן קפד‬
‫בעזה״י‪ ,‬יום ד׳ מו״מ ‪3‬ין המצרים תשל״ד לפ״ק‬
‫כבוד ידידנו המכובד הרב הגאון הל׳ בנש״ק‬
‫המפורסם מזכה את הרכים כש״ת מו ה׳ד‬
‫שלום יחזקל שרגא רבץ הלברשטאם‬
‫שלימ׳׳א‪ ,‬אדמו״ר ציעשינוכ יצ״ו‪.‬‬
‫אחדשכ״מ וש״ת כאה״ר‪,‬‬
‫מכ״ק לנכון קכלתי‪ ,‬ואשר נסתפק כ״ת היכא שגכאי‬
‫צדקה וכיו״כ נותן מקופה של צדקה איזה‬
‫מתנה לדיין שאינו נותן משלו שלנותן אץ הוצאה ולדיין‬
‫יש הנאה אי שייך כזה שוחד דאורייתא או עכ״פ‬
‫דרכנן‪ ,‬הנה לדינא אין ספק דאיכא כזה משום שוסד‪,‬‬
‫אלא דכ׳׳ת מתקשה בש״ס מכות כ״ד דדורש קרא‬
‫דישעי׳ ל״ג הולך צדקות וגו׳ מואס ככצע מפשקות‬
‫נופר כפיו מתמוך כשוחד דמואס ככצע מפשקות כגון‬
‫ס ישמפאל כן אלישפ‪ ,‬ושוחד דורש פל ס ישמפאל ב״ר‬
‫יוסי‪ ,‬ופרש״י דר״י כן אלישפ לא רצה לקחת ראשית‬
‫הגז שהכיאו לו שלא לפשוק כהן אחר‪ ,‬וקשה דהא הני‬
‫פוכדא דס׳י כן אלישפ וכן פוכדא דר״י כד׳י הובאו‬
‫ככתובות ק״ה פ״ב לפנין שוחד‪ ,‬וכן כתנחומא שופמים‬
‫ח׳ הובא פנין זה לפנין שוחד‪ ,‬ובודאי שוחד גמור יש‬
‫כזה‪ ,‬דהמציא לו מתנה הגונה של ראשית הגז‪ ,‬ומוכת‬
‫הנאה לכפלים ויכול הי׳ לתתו לכהן אחר‪ ,‬ומדנתנו לו‬
‫שהי׳ לו דין אצלו כודאי איכא כזה משום שוחד כיון‬
‫דלא הי׳ רגיל לתתו פד פכשיו‪ ,‬וכן הקשה כש״ס‬
‫כתובות גופא דקאמר מה שאני לא נמלתי ואם נמלתי‬
‫שלי נמלתי‪ ,‬דמ״מ הא המציא לו מתנה חשוכה ובודאי‬
‫יש שוחד כזה‪ ,‬ומזה רצה כ׳׳ת להוכיח דכיון דהנותן לא‬
‫הוציא מכיסו לא שייך כזה שוחד מפיקר הדין‪ ,‬אלא‬
‫דגם כ״ת הרגיש דקשה לומר כן לדינא‪ ,‬ובודאי כ״ה‬
‫להלכה דהוא שוחד גמור אם נתן לו מתנה פ״מ שידון‬
‫לו הגם שלא נתן לו משלו אלא מצדקה וכיו״ב )כיון‬
‫דלא נתן לו כתורת צדקה אלא משתמש כקופה של צדקה‬
‫לצו^ זה(‪.‬‬
‫א ל א דדכרי הש״ס דמכות וכתובות צריכים ישוב‬
‫לדינא ודבר גדול דבר כ״ת ושאלת הראשונים‬
‫שאל‪ ,‬ואפכור פרשתא דא כתום׳ נופך משלי‪ ,‬ככ׳׳ח‬
‫חו״מ סי׳ ט׳ כ׳ דאיכא ארבע דפות כראשונים לפנין‬
‫שוחד דברים דפת הרמכ״ם פכ״ג מסנהדרין דכל שוחד‬
‫דברים מה״ת‪ ,‬והיינו מדלא כ׳ בצפ לא תקח אלא שוחד‬
‫משמפ אפי׳ שוחד דברים כש״ס כתובות ק׳׳ה פ״ב‬
‫וכ׳׳ה כמהרי״ק שורש י׳׳ו פ״ש ריכ״א‪ ,‬הדפה השני׳‬
‫שימת תום׳ )כתובות ק׳׳ה( דכל שוחד דברים אינו אלא‬
‫חומרא כפלמא‪ ,‬הדפה השלישית שימת הסמ״ג ושימת‬
‫תום׳ סנהדרין ח׳ פ״א דדוקא כהאי דאושפיזיכניה‬
‫דסנהדרץ ז׳ דלא פשה לו שום מוכה‪ ,‬ודומה לו האי‬
‫צנא דפירי דכש״ס כתובות שם דלא פשה לו כאמת שום‬
 ‫הלוי‬ ‫חו״מ סימן קפד‬
‫הגמ׳ ואם נטלתי שלי נטלתי משמע דגם בכה״ג הו­‬
‫רק מצד החומרא‪ ,‬וכפשטות מ״ת הנ׳׳ל‪.‬‬
‫ומה שיראה לענ׳׳ד בזה דשוחד דאורייתא בין דממון‬
‫בין דדבריס )למ׳׳ד שהוא מה״ת( אינו אסור רק‬
‫כשמפרש לו שנותן לו שוחד ע״מ לזכות את החייב או‬
‫אפי׳ לזכות את הזכאי‪ ,‬דמתחייב עצמו נגד הנותן‬
‫לעשות רצונו עבור ממין זה‪ ,‬והוא מקח הנעשה באיסור‬
‫וצריך נהחזיר לו כספו וכמש״כ הפוסקים‪ ,‬ועיין‬
‫בנתה״מ מו״מ ריש סי׳ ט׳‪ ,‬אבל כל שנותן לו מתנה‬
‫לפני הדין בלי לפרש לו שתמורת זה יזכה אותו כדין‬
‫אינו בגדר שוחד דאורייתא וזה דעת תשובת גאון בטור‬
‫חו״מ סי׳ ט׳ ס׳ץ‪ ,‬ומוכח מב״י שם סימן ד׳ דגם בשעת‬
‫הדין לא הי׳ אלא חומרא כיון דנא מפרש דמשום לזכות‬
‫אותו קעביד‪.‬‬
‫וכן שוחד דברים י״ל שני בחינות הא׳ כשמפרש לו‬
‫דבשביל שהתחסד עמו אפי׳ בדברים יזכהו בדין‬
‫וזה קבל‪ ,‬זהו שהוא מה״ת‪ ,‬אבל שוחד דברים סתם‬
‫כהני עובדא בודאי אינו מה״ת כפשטות הפוסקים‪,‬‬
‫וע״כ בעובדא דר״י בן אלישע לו יהי׳ שנהנה ממנו‬
‫הנאה גמורה אלו נטל ראש־ת הגז מ״מ כיון שלא נטל‬
‫לשם שוחד אין כאן שוחד דאורייתא גם שוחד ממון‪,‬‬
‫ואין כאן רק איסור דרבנן‪.‬‬
‫ודברינו מוכרחים דהא ידוע דבתשובת חו״י סי׳‬
‫קל״ו כ׳ לדייק דה״ט דכ׳ בשוחד ושוחד לא‬
‫תקח ולא תקח שוחד מצד המקבל לא כרבית דאיכא‬
‫לאו גם בנותן‪ ,‬משא״כ שוחד דהלאו מצד המקבל אלא‬
‫דהנותן כיון שמכשילו בלאו עובר אלפני עור וגו׳‪ ,‬וכיון‬
‫שכן רק כשלקח שוחד שייך זה‪ ,‬לא כשלקח ממנו ממון‬
‫שהמקבל הדיין לא לקחו כלל בגדר שוחד‪ ,‬ואין כאן רק‬
‫איסור דרבנן כיון שיכול להוליד מכ״מ איזה נטי׳ של‬
‫אהבה‪ ,‬ולעוות הדין‪ ,‬וע״כ לא הי׳ בלקיחה ממון ראשית‬
‫הגז שום סרך שוחד מעיקר דין דאורייתא‪.‬‬
‫ועפ״ז יצא גם מומרא דאם ממציא הבע״ד כסך לשם‬
‫שוחד והוא מקבלם לשם כך‪ ,‬אע״פ שלא נתן‬
‫משלו כלל‪ ,‬מכ״מ כיון שהדיין קבל עבר אלא תקה אע״פ‬
‫שזה לא חסר מכספו כלום‪ ,‬והדברים ברורים‪.‬‬
‫והרני דוש״ת באהבה — מצפה לישועה קרובה‬
‫סימן קפה‬
‫תשובה להה״ג המם׳ ר׳ בנימין זאב‬
‫יעקבזון זללה״ה‬
‫אחדשה״ט באהבה‪,‬‬
‫יקרתו קבלתי וכבודו עוררני בלוחות שניות ע״ד‬
‫הרדב״ז התמוהים פ״ה מסנהדרין ה״ב והלכה‬
‫ה׳ שכתב דהרמב״ם פוסק כראב״י בסנהדרין י״ד ע״ב‬
‫שבט‬ ‫רב‬
‫הראשיח הגז‪ ,‬וא״כ מה דפסל עצמו הוא רק ממדה‬
‫חסידות‪ ,‬אבל אם הי׳ לקח גאמת כיון דהוא רווח גמור‬
‫בשבילו כאשר הזכרתי לעיל מהרד״ך שוב הי׳ יוצא‬
‫מגדר שוחד דברים ונכנס לשוחד ממון דאסור מכ״מ‪,‬‬
‫וא‪ q‬דבמ׳׳ח פ׳ שופעים שהעיר כב׳ מבואר דבאמה‬
‫לקח ר׳י בן אלישנג הראשית הגז ואעפ״כ משמע דאינו‬
‫רק מחומרא מה שלא דן אוחו‪ ,‬המ״ח ע״כ חולק אש״ס‬
‫דילן דהא סוגיח הש״ם מכות כ״ד מוכחת להדיא ד ק‬
‫הדין לא הי׳ נועל ר׳י בן אלישע גם לולא דין שוחד‪,‬‬
‫משום דיש בו חשש עושק מכהן אחר‪ ,‬ומצאתי מפורש‬
‫כן ברד׳ך שם‪ .‬שכ׳ דיקשה כיון דבאמת לא דנו א״כ‬
‫מ״ע לא לקח ממנו אח״כ הראשית הגז שהוא מתנה‬
‫כהונה שלו‪ ,‬בשלמה לר״י בר״י שם לא יקשה זה יע״ש‬
‫אלא ע״כ מטעם עושק לא קבל לא מסעם שוחד כלל‬
‫יעש״ה‪.‬‬
‫ובא וראה כמה דייקי מסדרי הש״ס בלשונם דבעובדא‬
‫דר״י בר״י קאמר לא קבנ מיני׳ פסילנא לך‬
‫לדינא‪ ,‬ובעובדא דר׳י בן אלישע א״ל בתחלה פסילנא‬
‫לך לדינא ואח״כ קאמר לא קביל מיני׳ וא״ש מאד דר״י‬
‫בר״י מה דלא קבל הי׳ מחומרת שוחד אע״פ שלא דנו‬
‫ולא קיי״ל כוותי׳ כמש״כ הרד״ך שם‪ ,‬אבל מה דלא קבל‬
‫ר׳י בן אלישע אינו מחומרת שוחד לכן קאמר בהחלה‬
‫פסילנא לך לדינא‪ ,‬רק אח״כ הפציר בו הנותן שמכ״מ‬
‫יקבל מתנת כהונה שנו‪ ,‬וע״ז קאמר ולא קבל‪ ,‬והיינו‬
‫מטעים עושק כהן אחר כמש״כ בש״ס ורש״י מכות שם‬
‫וזה נכון בס״ד‪.‬‬
‫והנה בד״מ סי׳ ט׳ העתיק בקצור סברה הרד״ך‬
‫לחלק בין בפני בע״ד לשלא בפניו דשלא בפניו‬
‫אינו ^נאסר רק ממדת חסידות‪ ,‬ופלא בעיני שבם׳ רמ׳׳א‬
‫לא העתיק חלוק זה כדרכו בקודש‪ ,‬יאולי מפני דמכ״מ‬
‫מצד החומרא ראוי להתרחק גס שלא בפני בע״ד א״כ‬
‫למעשה הכל אסור‪ ,‬ואמנם י״ל עוד דאולי רביני הרמ״א‬
‫חזר בו בזה והוא ע״פ שמצאתי בברכי יומך שם כ׳‬
‫דשיטת כנ הראשונים לא משמע כדבריו אלא בכל אופן‬
‫רבית דברים רק מדרכי חסידות‪ ,‬וחי׳ שלא הערה‬
‫מדברי הד״מ‪.‬‬
‫והטעם של הקדמוניס דלא נחתי לסברת הרד״ך דלא‬
‫משמע להו דאיסור שוחד דברים מטעם‬
‫נסתתמו טענותיו של בעל דיני‪ ,‬אלא דענין שוחד דברים‬
‫הוא מגדר שוחד דומיא דשוחד ממון‪ ,‬ואלו חשש‬
‫נסתתמו טענותיו הוא איסור בפ״ע גם מלבד גדר‬
‫שוחד דברים‪ ,‬כהאי דשבועוה ל׳ ע״ב וחו״מ סי׳ י״ז‬
‫וכמה דוכתא‪ ,‬וכיון שכן מוכח מפשטות הני עובדא‬
‫דבכנ איפן שיחד דברים רק דרבנן כמש״כ הברכ״י‪,‬‬
‫וכדעת רוב הראשונים‪.‬‬
‫א ל א דעדיין לא נתקררה דעתי נהי דסברת הדד״ך‬
‫נכונה דאם הי׳ לקח באמת ראשית הגז והי' דן‬
‫אותו הי׳ זה שוחד ממון גמור‪ ,‬מ״מ לישנא דהש״ם‬
‫לא משמע כן‪ ,‬וכאשר העיר באמת הב״ח בסו״ד דלשון‬
 ‫רנא‬ ‫הלוי‬ ‫חו״מ סימן קפה‬
‫נעשיה ע״פ בי״ד הגדול‪ ,‬ועריפה עגלה בחמשה‪ ,‬היינו‬
‫חמשה זקני ירושלים נוהגים הרשוה להביא הערופה‬
‫אמרי שקבעו במדידהם העיר הקרובה — אבל ודאי‬
‫דמננשה עריפה עצמה נעשיה ע״פ זקני העיר כמבואר‬
‫במשנה ובפסוק‪ ,‬והיינו דחנן‪ :‬עריפח עגלה בחמשה‪,‬‬
‫דאין החמשה מסהלקין עד שנוהגים כח העריפה לזקני‬
‫העיר כדי שהכל יעשה בכח ורשוה בי״ד הגדול‪ ,‬אלא‬
‫למהגיהין די כחם של ה׳ זקני ב״ד לזה‪ ,‬ולפי פסקו של‬
‫הרמב״ם צריך ההחלה בכל השבעים ואחד‪ .‬ובזה הצלנו‬
‫קצה אור עולם הקדוש — רבינו הרדב״ז מהשגה‬
‫חמורה‪ .‬כהבהי ממש בבחינה מצוה לישב ונראה קרוב‬
‫לשמוע בהבנה ד״ר — מ״מ לענק להדפיס הדברים‬
‫יהישב מע״כ עם עצמו‪.‬‬
‫הריני דוש״ה באהבה ומברכו בהצלחה בכל אשר יפנה‬
‫מצפה לחסדי ס‬
‫סימן קפו‬
‫בדין אם יכול אדם לטעון על חבירו בעלילות‬
‫ועולה כדי שיתפשר עמו אח״ב‬
‫הנה לכאורה מדברי ההוס׳ ב״ק מ׳ ע״ב ד״ה הוה‬
‫מננריקנא — שכהבו דמהוך שהי׳ השואל יכול‬
‫לטעון מעריקנא לאגמא ואכילנא לי׳ החס אף דהוה‬
‫איסור גמור גם לר ישמעאל וגזל גמור אליבא דרע׳׳ק‪,‬‬
‫מכ׳־מ ר׳ל דמחוך דברים אלו שהייהי עושה הי׳ ניזק‬
‫מהפשר עמי בדבר מועט — ונמצא שהפסדהני כל‬
‫היהרון — פי׳ ועי׳׳ז קובעים בי׳׳ד הלכה עפ״י הורה‬
‫שבאמה השואל פטור מלשלם — הרי דע׳׳י טענהו‬
‫עולה גמורה שיעשה איסור וגזל ואומר ברצוני לעשוה‬
‫כזאה‪ ,‬אנחנו נגררים אחריו ומחייבים המשאיל‪ ,‬וראיהי‬
‫גיש״ש שם סי׳ י״ח האריך בזה והביא דברי תשובא‬
‫תה׳׳ד סי׳ ש״ו‪ ,‬ודחה דבריו והאריך מאד וכ׳ כי חלילא‬
‫להוציא כן מדברי ההוס׳‪ ,‬אלא שאני הכא דיש לו לשואל‬
‫הרפומוח על המשאיל ששאל בחזקה הם ונמצא מועד‬
‫והמשאיל‪ :‬לא הגיד לו‪ ,‬אף שהגמ׳ מוקי לה שהכיר‬
‫השואל שהוא נגחן‪ ,‬מ׳׳מ לא הי׳ נזהר כ׳׳כ בשמירה‪,‬‬
‫כיון דסו׳׳ס לא ידע שהוא מועד ממש‪ ,‬ואף שסו׳׳ם‬
‫חייבוהו חכמים לשואל כיון שידע שהוא נגחן מ״מ‬
‫חרעומוה רבה יש לו עליו‪ ,‬ובכה׳׳ג וכיו״ב דוקא יכול‬
‫למיעבד כל טצדקי ולמטעון בק לפטור עצמו בין לחייב‬
‫חבירו יעש׳׳ה במהרש״ל‪.‬‬
‫ול א זכיהי להבין דברי קדשו דגם לו אם יהיבנא‬
‫לרבינו המהרש׳׳ל דאיכא כאן הרעומוה רבה מה‬
‫שאינו מוכח כ׳׳כ כיון דבגמ׳ משמע דבידע שהוא נגחן‬
‫כבר יש עליו חיוב לשמרו יוסר מהם סהס — מ׳׳מ לו‬
‫יהי׳ כן וכי היכן מצינו שבשביל שיש לו הרעומוה על‬
‫שבט‬
‫דמדידה עגלה גע״א — וגה׳׳ה כוהב דעריפה עגלה‬
‫גחמשה זקנים מגי״ד הגדול וזה המוה דהא עריפה‬
‫עגלה גזקגי העיר ולא גזקני גי״ד הגדול כמש״כ כ״מ‬
‫ומפורש במשגה סועה מ״ד ע״ג והוא מקרא מפורש‬
‫״והורידו זקגי העיר ההיא וגו״׳‪ .‬ועוד דהרמב״ם פ׳׳ט‬
‫מרוצח ה״א וב׳ כוהב להדיא היפך דברי הרדג״ז‬
‫דהמדידה דוקא היא בזקגי בי״ד הגדול והעריפה בזקגי‬
‫העיר ההיא אהו״ד ו א ק ואומר‪ ,‬ודאי אם גגקוע‬
‫דברי הרדב״ז כפשושן אומר אני בשח דחלילה לומר‬
‫דדברים אלו יצאו מפה קדשו של הרדב״ז לסהור קרא‬
‫— ומשנה מפורשה — וגם דברי הרמב״ם אינם‬
‫מהישבים כלל לא בהלכוה רוצח ולא בהלכוה סנהדרין‪.‬‬
‫אמנם לחומר הנושא י״ל‪ ,‬דהנה ברמב״ם יש עכ״פ דין‬
‫חדש במש׳׳כ בה״ב דאין מוציאק לעריפה עגלה אלא‬
‫ע״פ ב״ד של שבעים ואחד שנאמר ״כל דבר גדול יביאו‬
‫אליך״‪ ,‬ואם כן אק הכרח כלל דיצאו ממש כולם אלא‬
‫ע״פ בי״ד הגדול כמ״ש לח״מ‪ ,‬וכמו ״אין מוציאק‬
‫למלחמה הרשוה״ הסמוך לו ופירושו ג״כ רשוה גי״ ד‬
‫ושליחוהס‪ ,‬וא״כ אין זה שיטח ראב״י ממש דס״ל דהם‬
‫עצמן יצאו‪ ,‬מ״מ בזה שוה דעה הרמב״ם לשיטה ראב״י‬
‫דאין אפשרוה לקיום מצוה זו אלא עפ״י ע״א‪.‬‬
‫ומה״ט נ״ל דנהי דקאמר הגמרא דלדיק לא משכחה‬
‫שיצאו בי״ד למדידה עגלה ומצאן הזקן אבי‬
‫פאגי‪ ,‬דאסורים לצאה לדבר רשוה‪ ,‬מיהו לשיטה‬
‫הרמב״ם ודאי משכחה לה דנהי דשולחים ה' זקנים‬
‫מביס דינם מ״מ כיון דכולם שייכים למצוה זו ועל פיהם‬
‫נעשה המדידה שפיר משכחה דיצאו לקבוע אם חיוב‬
‫למדוד בכלל או לא והיינו הניא כווהי׳ דרב יוסף‬
‫)דלדרכו של הרמב״ם יסכן ברייהא זו גם אם ננקוט‬
‫כראב׳׳י בכל שיטהו — ועיין רש״י סוטה הרגיש בזה(‪,‬‬
‫ובזה הצד פוסק הרמב״ם כרא‪5‬׳״ )לא בכולו(‪ ,‬ובזה‬
‫נהישבו קצה דברי הרדב״ז בה״ב — ועם זה נראה‬
‫להבין דבריו בה״ה דבלא״ה חמוהים שכ׳ דרבינו פוסק‬
‫כר יודא ולעיל כ׳ שפוסק כראב״י‪ .‬אבל ודאי דפוסק‬
‫כר יודא אלא דהרדב״ז כבין בשיטה הרמב״ם שכ׳‬
‫עריפה עגלה בחמשה ולא נקט מדידה עגלה טונה‬
‫אחרה מאשר הובא בכ״מ והם דברי התוס׳ סנהדרין‬
‫י״ד ע״א‪ .‬דלשיטה ההוס׳ והכ״מ דעריפה עגלה לאו‬
‫דוקא אלא מדידה‪ ,‬ועריפה עגלה דוקא בזקני העיר ולא‬
‫בזקני ירושלים קשה מאד דינקוט משנהינו לשק אשר‬
‫הדק ממש להיפך דעריפה אסורה בזקני ירושלים‬
‫כמבואר בספרי שופטים ועיין ש״ס סוטה שם אלא‬
‫לענ״ד הבנה הרדב״ז בשיטה הרמב״ם ופשר הדברים‬
‫כך ‪ :‬דאם ימצא חלל אשר הדין מחייב הבאה ע״ע אז‬
‫שואלים לב״ד הגדול בירושלים כולם יחד והם פוסקים‬
‫או יוצאים ופוסקים — שמצוה למדוד — ומסהלקים‪,‬‬
‫ונוהגים הרשוה לה׳ זקנים משלהם‪ .‬ואחרי שמדדו זקני‬
‫ירושלים )מהבי״ד הגדול( הם מסהלקים ונוהגים‬
‫הרשוח לעריפה לזקני העיר ההיא‪ .‬נמצא כל המצוה‬
 ‫הלוי‬ ‫חו״מ מימן קפו‬ ‫שבט‬ ‫רנב‬

‫הרא״ש והטור המרדכי והאו״ז דלר״ת פד *‬ ‫ודעת‬ ‫ג(‬ ‫תכירו שהם רק תרעומות בעלמא נלי שום פכיעח ממון‬
‫ועיץ ששמ׳ק ר ק י׳־א‬ ‫_‬ ‫_‬ ‫שכשכיל זה מותר ככר להפסיד לחכירו‪ ,‬כמה שהוא‬
‫נראגשס הרא״שמוכח‬ ‫למסייע פוטר גם משבועה דאורייתא‬
‫נמ־דמ‪-‬ללי‪-‬יא־ש־רח‬ ‫‪j‬‬ ‫ומוכח מדברי הרא״ש דבק מחןי‪3‬‬ ‫אסור לעשות לולא התרעומות‪ ,‬הלא לענין חיוב ממון‬
‫ר״ח ‪'ffl ■»»7‬‬ ‫‪I‬‬ ‫__‬ ‫המשאיל צדיק גמור היא י ק הי ק השואל עליו לשמרו‪.‬‬
‫משסמסזאור״חאאפי‬ ‫המחויב שבועת מודה כמקצת או שכופת פד אחד‪.‬‬
‫^ השומי‪.‬־‬ ‫ד( איברא כתה״ד ס ״ של״ך‬ ‫ועוד לא זכיתי להכין דבריו כמש׳׳נ מהרש״ל שם‬
‫דכ״ק דמודה ר״ת כשכופת השומרים כיון‬ ‫דככה״ג מותר כמה ש^סור לעשות ^יסור גמור‬
‫דודאי הי־ של חכירו אינו נפטר משכועה אלא פ״פ‬ ‫רק שאינו גזל‪ ,‬וצ״ע דהא כתוס׳ אשר עליו הנדון מוכח‬
‫כ׳ פדים‪.‬‬ ‫דגם כגזל מותר לטעון שהי׳ גזלו ממנו אם לא מתפשר‬
‫ה( ודעת איזה פוסקים דנהי דפד המסייע פוטר‬ ‫עמו‪ ,‬דהא אסקי סכרתם גם לרע׳ק דגזל גמור הוא‬
‫משבועה דאורייתא מכ״מ נשכע היסת‬ ‫כמבואר כדבריהם — וא״כ שוב יקשה האיך הדין נותן‬
‫עיין כזה כס׳ התרומה שער כ״א ח׳׳ה ובטור סי׳ מ ״ ו‬
‫שיטפון זה שהי׳ גזלו גזל דאורייתא אם לא יתפשר הלה‬
‫וסי׳ פ״ד וכסי׳ פ״ד יעיין‪,‬היטב מש״כ בזה כס׳ גדולי‬ ‫אתו — והכי״ד יגררו אחרי טענות כאלה‪ ,‬וה׳ יאיר‬
‫תרומה כס׳ התרומה שם‪.‬‬ ‫פיני‪.‬‬
‫ו( ובתה״ד שם הוסיף כש־טת ר״ת דאפילו חייב‬ ‫ודברי תה״ד ומהרש״נ לא הובאו כפירוש כפוסק־ם‪,‬‬
‫מכבר שבועת השומרים‪ ,‬ואח״כ בא פד‬ ‫אדרבה משמעות שו״ע חו״מ סי׳ י׳׳ב ס״ח‬
‫וחייכו מכח שכופת פ״א אעפ״י שבא עליו חיוב שכופה‬ ‫להיפך לאסור לבקש צדדים כה״ג ע״מ שהלה יתפשר‬
‫מב׳ צדדים אעפ״כ עד המסייע פטרו לד׳יז‪.‬‬ ‫אתו‪ ,‬ושוב ראיתי כתומים שם שהביא דברי מהרש״ל‬
‫ז( ובם׳ תרומת הכרי להגאון אחי הקצה״ח סי׳ פ״ז‬ ‫ותה״ד ופ״ש מה שנו״נ בזה‪ ,‬ופ״ש כפת״ש ובנתיבות‪,‬‬
‫הוסיף לחדש דאפילו משכחת דה־יכ השבועה‬ ‫ואכתי קשה למה השמיטו הפוסקים והשו״ע הי׳ כזה‪,‬‬
‫פ״פ כ׳ עדים אעפ״י שכעלמא אין פד אחד מכחיש‬ ‫וגם דהתוס׳ אינו במשמע פרוש התומים דמיירי מטענת‬
‫לשנים מ״מ הכא פטרו הפד א׳ מהחיוב שבא על ידי‬ ‫מלוה ישנה‪] ,‬ועיין בש״ך חו״מ סי׳ פ׳׳ה שתמה ככיו״כ‬
‫השנים ונדבר מזה להלן ח'״ה‪.‬‬ ‫על השמטת ש״ם שבועות ל׳׳א פ״א דאסור לטעון‬
‫ב[ לאחר שסדרנו כקיצור הני מילי מפלייתא של‬ ‫יותר כדי שיתפשר הלה אתו‪ .‬עש״ה[‪.‬‬
‫רבותינו כזה נתכונן כטעמם והנראה‬
‫מהם לדינא‪ ,‬והנה הרא״ש כ׳ סברת ר״ת לפטור אפילו‬
‫כדאורייתא דק״ו הוא ומה כשהעד מסי־ע למי שאינו‬ ‫סימן קפז‬
‫מוחזק שאין כחו מרובה זוקק את המוחזק שכחו‬
‫מרובה לישכע כשמסייע למוחזק אינו דין שיפטרנו‬ ‫בענין עד המסייע ועדות מוכחשת‬
‫משבועה‪ ,‬וכשטמ״ק כשם הרשכ״ן כ׳ לדחות דדין הוא‬ ‫סוגית הראשונים והשו״ע בכמה מקומות‬
‫שיחייב פד א׳ כשבועה לפי שהנתבע מה שהוא פטור‬
‫ממנה קודם פדותו של פד א׳ אינו אלא שאין מי‬ ‫א[ בריש כ״מ וליחזי זוזי ממאן נקט ל״צ דנקע‬
‫שיחייכנו* דממילא מיפטר ורחמנא לא שדי פלי׳ שכופה *‬ ‫מתרוייהו מחד מדעתי־ ומחד כפ״כ ולא‬
‫ככדי‪ ,‬תאמר כפיטור שכופה שנתחייב כה ככר מן‬ ‫ידע‪ .‬שיטת ד׳ ת דנשאל למוכר ממי קכל המפות‪ ,‬דנהי‬
‫למדת אע״פ שפחו של עד יפה להייכו ש‪3‬ועה‪ ,‬מעתלאחר כמה ‪ffx‬‬ ‫הדין׳‬ ‫דאין נאמן כזמן שאין מקחו כידו כדא־תא כקידושין‬
‫הנה מה שהי׳ פטור ממנה אינו אלא ממילא‪ ,‬אפ״ה‬ ‫ע״ג ע׳׳ב מ״מ הוי כעד אהד ולכל הפחות תועיל עדותו‬
‫אינו דין שיהר( פחו יפה לפעור ש‪ 3‬ועה שהפילס ‪ p‬ן ך ^ דמה»»ור א‪7‬ש אם‬ ‫שיטול כלא שכופה אותו שהעד מסייע ואידך ישכע‬
‫אין א‪:‬עלדץ נגדו עדות‬
‫אלא חח־ח ־י■ *‪7‬‬
‫^‬ ‫‪t‬‬ ‫«‬
‫וחייכו אותו אתו״י•‬ ‫שכופה דאורייתא להכחיש העד יע״ש כתוס׳ ורא״ש‬
‫ולהבין אמרי קודש עומק סברתם כזה‪ ,‬וךאה לע‪3‬״ך *‪ I‬ז־ פנדדשל גיור‬ ‫ומרדכי ושאר רבותינו הראשונים‪.‬‬
‫דודאי ק»ן גמור הוא‬ ‫‪.‬‬ ‫א( והנה כשיטת ד׳ת כמה דגיות אם ס״ל כן ככ״מ‬
‫דיש כידינו להסכיח עפס תולתיכו הק' אלא דאץ לט א‪*51:‬א‬
‫‪ .,f,‬״״‪POT) r. 1‬ל‪1‬כ ע‪7‬‬ ‫דחייכה שבועה כעד א׳ בג׳ טעמים א‪,‬‬ ‫אפילו כשכופה דאורייתא דפד המסייע‬
‫י א׳ מע‪ 7‬לחימ אינו‬
‫כפח עד א׳ להכניס אפילו ספק כעענת הכלי של מע‪ 7‬נגד החזקה אלא‬ ‫פוטר דדפת הרמכ״ן כמלחמות דר״ת לא קאמרה אלא‬
‫^‬ ‫הנתבעדכיון שהוא טוען כרי ויש לו חזקת ממון פ״א ™‬ ‫הכא דכיון דאהני פדותו לחייב את השני שכופה‬
‫‪.‬לא מרע טענתו‪ ,‬אכל טעם חיוב שכופה דהתורה נתנה ‪ 7‬הו‪,«7‬וע‪7‬אחצ‪0‬‬ ‫דאורייתא ממילא נפטר האחר משכופת התקנה שלא‬
‫רשות להתוכע לכקש מהנתבע שיברר טענתו אלא‬ ‫יהא כל אחד הולך וכו׳ דנתכרר פ״י הפד דהשני הוא‬
‫דככדי כלי סיוע פדות אי אפשר לתבוע שכופה ‪P‬‬ ‫החשוד ומה בצע להשביע את האחר‪ ,‬ולפ״ז גם כשאר‬
‫הנתבע אכל כיון שפד א׳ מסייע להתוכע נתחזק תביעת‬ ‫שבועות דרבנן אין הכרח דפד המסייע יפטור משבועה‪.‬‬
‫התוכע פד כדי כקשת שכופה מן הנתכע‪ .‬כ׳ י״ל דטפם‬ ‫כ( איברא דעת כמה ראשונים וכן הרשכ״א סי׳ אלף‬
‫שכופה להכחיש הפד דעד א׳ אעפ״י שאינו עושה ודאי‬ ‫קס״א דלר״ת עד המסייע פוטר ככל‬
‫פושה ספק וכ״כ כפ״י קידושין ס״ה יפ״ש‪ ,‬ג׳‪ ,‬דעת‬ ‫שכופה דרכנן ומחייב ככל שכועה דאורייתא‪.‬‬
 ‫רנג‬ ‫הלוי‬ ‫חו״מ סימן קפז‬
‫דהר״ן בחי׳ והובא בשטמ״ק חוזר ודוחה דלפולם אין‬
‫פד המסייע פוטר ומה ומוכח מש״ס דאהני פדות‬
‫הפוטר שבועה היא מטעם עד א׳ בהכחשה לאו כלום‬
‫וכ׳ הר״ן דאפ״ג דלפנין פדות אשה אמרינן ביבמות‬
‫קי״ז דהיכא דהיתירוה לינשא אפפ״י שלא נישאת ל״מ‬
‫הכחשת פ״א הנ״מ שם דכיון והתירוה להנשא זכתה‬
‫בעצמה וכן בסוטה שפטרוה מלשתות שאין הדבר‬
‫מחוסר מעשה‪ ,‬אבל כשפד א׳ מפיו לחייבו שבועה‬
‫אפילו חייבוהו בי״ד לישבע פל פיו כל שבא פד א׳‬
‫והכחישו קודם שנשבע כבת אחת דמי‪ ,‬וא״כ אינו‬
‫מוכח מן הש״ס דטד א׳ פוער מ; השבועה דלפולם נוכל‬
‫לומר והוא מטעם פ״א בהכחשה לאו כלום‪.‬‬
‫ביאור דברי הר״ן דפ״כ לא אמרינן היכא דקיבל בי״ד‬
‫פדות פד האחד דכאלו נפשה ממשה אלא גבי‬
‫פדות סוטה ואשה דכון שהתירוה בי״ד א״כ זכתה‬
‫בעצמה ונפקע איסור אשת איש גם בלי שנתקדשה‬
‫לאחר‪ ,‬וכן בסוטה דפטרוה מלשתית שאק מחוסר ממשה‬
‫כלום אבנ בשבועה כ״ז שלא נשבע בפועל מדיין לא‬
‫הועיל בעדותו כלום ואינו כשנים ואחר יכול להכחישו‪.‬‬
‫אל א דראיתי בשטמ״ק שם בשם הרשב״ז שהשיג בזה‬
‫פל הד׳ן וכ׳ דגם באשה הרי כל זמן שלא נשאת‬
‫אין מעשה ההיתר ניכר בה‪ ,‬והרי היא באיסורה כקודם‬
‫' נכן אלא שיש לנו לומר כיון שבי״ד התירוה להנשא אינו‬
‫בב׳׳א ה״נ בשבועה כיון שחייבוהו לישבע אינו בב״א‪,‬‬
‫ולא זכיתי לעמוד פל דברי הרשב״ן בזה דהא באשה‬
‫כיון שהתירוה בי״ד גם קודם נשואין מיד נפשה מאשת‬
‫איש אשה פנוי׳ גם קודם שנישאת אפפ״י שאינו ניכר‬
‫אלא פ״י נשואין משא״כ הכא דלא נשתנה כלום פ״י‬
‫פסק הבי״ד בלבד‪.‬‬
‫וחשבתי לומר דכוונת התשב״ן פ״פ משנתינו ריש‬
‫האשה רבה התירוה בי״ד והלכה וזינתה‬
‫חייבת קרבן שלא התירו אלא להנשא בלבד וקאמר ר׳׳א‬
‫התם צ״ב ט״א דאפילו זינתה חייבת א״כ לא חל היתר‬
‫בי״ד רק עד הנשואין ושפיר קאמר הרשב״ן‪ ,‬אבל שו״ר‬
‫דזה אינו דהא ר׳ יוחנן קאמר התם דדוקא אלמנה‬
‫לכה״ג ושאר חייבי לאוין חייבת אבל זינתה אינה חייבת‬
‫דקאמרה אתם דשייתין פנויה‪ ,‬ותניא כוותי׳ דר״י א״כ‬
‫מיד היא פנוי׳ כדברי הר״ן‪ ,‬ואפפ״י שהרמב״ם פסק‬
‫דאפילו זינתה מכ״מ סתם גמ׳ כר יוחנן דתניא כוותי׳‬
‫דשויתין פנוי׳‪ ,‬וא״כ עכ״פ שפיר קאמר הר׳ן דהא‬
‫איכא לפרש דברי הגמ׳ כאן כסתם גמ׳ דיגמות ואיכא‬
‫חילוק בין שבועה להיתר אשת איש והכל משום פד א׳‬
‫בהכחשה לאו כלום‪.‬‬
‫ובש״ך חו״מ סי׳ פ״ז ס״ק ט״ו הקשה על הר׳ן‬
‫ממש״כ רש״י ותוס׳ סוטה ל׳׳א פ׳׳ב‪ ,‬ובתוס׳‬
‫ריש פ״ג דכריתות דבבאו בזה אחר זה אם נתקבל‬
‫עדותם גם אם לא נפשה מעשה פד הראשון נחשב‬
‫כשתים‪ ,‬הנה בסוטה כ׳ כן בעד סוטה דגם הר׳ן מודה‬
‫דפסק בי״ד נחשב כנפשה מעשה‪ ,‬ומש״כ בכריתות‬
‫שבט‬
‫הרמב״ן בבא בתרא ל״ג ט״ג וכוא שיטת הריג״ח‬
‫בתום׳ שם ל״ד גי׳׳א והתורה האמינה לטד א׳ אפילו‬
‫לממון טד שישבט ויפטר מחיובו פ״י שבוטיה‪ ,‬וה״ט‬
‫דלא אהני שם בנסכא דר אבא לדידי חטפתי במגו‬
‫דלא חטפתי דאו ישלם או ישבנ; וכיון שאינו יכול‬
‫לישבט להכחיש פד ישלם יפש״ה‪ ,‬הרי דלשיטה זו פד‬
‫אחד נאמן ממש נגד חזקת ממון אלא דיכול נפטור‬
‫טצמו פ״י שבופה‪.‬‬
‫לאחר הנחה הזאת אומר בטח דדברי התשב״ץ הנז׳‬
‫צ״פ דמה קאמר דשאני פד א׳ לחייב שבופה‬
‫דנאק דמה שפטור הי׳ ‪ p‬השבופה משום וממילא‬
‫נפטר שלא הי׳ מי שמחייב‪ ,‬דלכאורה קשה לאמרו‬
‫דסו״ם הפד מפיד נגד החזקה של פטור ממון ונפשה‬
‫ספק או ודאי פד שישבפ וא״כ גם פד לחייג שבופה‬
‫מפיד נגד חזקת פטור מה״ת‪ ,‬ופ״כ כנ״ל דס״ל‬
‫לתשב״ן דלפנין חזקת ממון הנתגפ גם אחרי פדותו לא‬
‫נשתנה מאומה‪ ,‬רק דהתירה נתנה רשות להתו‪ 3‬פ‬
‫שיבקש שבופת הבירור מן הנתבפ ורק לפני זה לא הי׳‬
‫מי שחייב שבופה זאת פד דאתי פ״א‪.‬‬
‫ור״ת בהא גופא חולק והיינו לא מבפיא אם ס״ל‬
‫כהריב״א ורמג״ן דפד א׳ מחייב ממון פל‬
‫שישבט ויפטור טצמו‪ ,‬פשיטא דכ״ש דמהני לסייט‬
‫להנתגט נגד התוגט‪ ,‬מ״מ גם אם יסגור כפ״י הנ״ל‬
‫דפד אמד אפ״פ שאינו פושה ודאי פושה ספק ק״ו‬
‫איכא ואם אהני פ׳׳א לפשות חזקת ממון הפטור ספק‬
‫מחוייג‪ ,‬מכ״ש דאהני לפשות מספק זה ודאי פטור‪,‬‬
‫ולדרך זה י״ל פוד דר׳ת והחולקים פליו פליגי אם ונין‬
‫פל חזקת הפטור שנפשה ספק א׳׳כ פ׳׳א המסייפ מכייל‬
‫רק על הספק ונכחו הוא‪ ,‬אבל אם נדון פל השגופה‬
‫פצמה הרי היא ודאי חיוב שהטילה תורה ואין פ״א‬
‫נאמן נגד הודאי וזה דפת החולקים פל ר״ת‪ ,‬משא״כ‬
‫כשמפיד לחייבו שבופה דאינו מפיו רק פל ספק ממון‬
‫והתורה גזרה דלפטור מפדות זה צריך שבופה ופיין‬
‫בזה‪.‬‬
‫ג[ עוד הביא הרא״ש ראי׳ לר״ת מדר חייא לקמן‬
‫דפדים מחייבים אותו שבופה פל השאר‬
‫מבינייהו דפיו ופד א׳ וליפרך מה לפיו ופד א׳ שאין‬
‫כיו״ב פוטר אותם י מהשבועה שאם פ״א הפיד כדברי‬
‫הנתבע אינו פוטר מן השבועה תאמר בעדים וכו׳ אלא‬
‫פ״כ פד א' פוטר מן השבועה כשם שמחייב שבועה‪,‬‬
‫וראיית הרא״ש היינו כשבאו זה אחר זה דבי״ד פסקו‬
‫כבר שבוע לנתבע הא בבת אחת או בזא״ז ועדיין לא‬
‫פסק בי״ד שבועה דנידן כבת אחת גם אם עד המסייע‬
‫אינו פוטר‪ ,‬מ״מ תפ״ל מטעם פד א׳ בהכחשה לאו‬
‫כלום הוא‪ ,‬אלא דמיירי גם בזא״ז ופסק בי״ד שבועה‬
‫והו״ל עד א׳ כתרי והי׳ ‪ p‬הדין דפד א׳ הפוטר לא‬
‫יהא נאמן דאין דבריו של אחד במקום שנים לזה הוכיח‬
‫הרא׳׳ש ‪ p‬הש״ם ובכל ענין נאמן וא״כ גם פד הפוטר‬
‫הוא כשנים וכמש׳׳כ הש״ך סי׳ פ״ז ס׳ ק ט״ו‪ ,‬אלא‬
 ‫הלוי‬ ‫חו״מ סימן קפז‬
‫משום פד המסייט ואח״כ כא טד המחייג דיכול‬
‫להכחיש אותו וטטם רכינו הש״ך משום דה! המחייג‬
‫וה! הפוטר נחשג כשנים ולא שייך כנ״ד להגיד דטד‬
‫הראשו! הוא דוקא כשנים ‪,‬ודפת הט״ז שם דאם פד‬
‫המסייט כא כתחלה ופטרו ה״ה כשנים‪ ,‬ואי! דכריו‬
‫של אחד מכחייג הכא אח״כ כמקום שנים‪ ,‬וככר כ׳‬
‫כס׳ תרומת הכרי לאחי הקצה״ח שם דט״כ מודה הט״ז‬
‫כנדו! הראשו! היכא דטד המחייג כא כתחלה דהמסייט‬
‫יכול להכחישו כאשר כ! מוכח מדכרי הרא״ש‪ ,‬וחתר‬
‫כס׳ הנ״ל למצא החילוק כיניהם דמדוט טד המחייג לא‬
‫נחשג כשנים ופד הפוטר נחשג כשנים‪ ,‬וכתג לפי דרכו‬
‫דטד המסייט הפוטר משכוטה נחשג כנשכט כפוטל‬
‫והו״ל כככר נשכט ופ״כ הוא טדיך מפדות המחייג‬
‫הגא אח״כ משא״כ כשכא המסייט לכסוך דט״י שהוא‬
‫כנשכט פוטר משכוטה שנתחייכה ט״י ט״א יט״ש לדרכו‪.‬‬
‫ולפמש״כ למטלה כמחלוקת הש״ך והתה״ד דה״ט‬
‫דתה״ד דמהני פד המסייט גם כנתחייג‬
‫שכופה כלאו ט״א המחייג משום דהכא לא נקרא חזקת‬
‫חיוג ונשאר גם טד א' כהכחשה ספק וטד המסייט‬
‫כמא! דאיתא דמי‪ ,‬א״כ ה״נ ה״ט דרכינו הט״ז‬
‫דכנתחייג שכופה וכא טד א׳ הפוטר נהי נמי דכא פד‬
‫המחייג אח״כ והו״ל חד לגכי מד מ״מ לא נתכטל‬
‫לגמרי פדות הפוטר ‪ p‬השכוטה כנ״ל דחזקת חיוג‬
‫שכופה אינה כחזקת אשת איש‪ ,‬וט״כ נחשג הפוטר‬
‫כשנים וא״כ מה״ט גופא ככא טד המחייג כתחלה ושוג‬
‫כא טד הפוטר דלא אזליג! כתר טד המחייג אלא כתר‬
‫טד המסייט אח״כ כיו! דחשיכות טד המסייט לא נתכטל‬
‫כא! מכח הכחשת טד המחייג כנ״ל ודו״ק‪.‬‬
‫סימן קפח‬
‫געציל‬ ‫ככוד המופלג הרכה כתורה ויראה הרג‬
‫בערקוויטש הי״ו — וכפת הה״ג המופלג‬
‫רג ומו״צ מוגרו כארה״ג‪.‬‬
‫אחדשה״ט ושלום ■למודו‪,‬‬
‫מכתבו קכלאי ואך שאי! לי פנאי להשיג טל פלפולים‪,‬‬
‫מ״מ לככוד למודו אשיג כקצור כי כנראה‬
‫יגט כתלמודי וזה חיינו ואורך ימינו — אשר העיר טל‬
‫הגרטק״א כתשוכה סי׳ ק״ה — שהקשה כגמ׳ דכ״ק‬
‫מ״א ט״ג דלוקי חיוכ כופר ופטור ממיתת השור כטדות‬
‫מיוחדת דהוי עדות לממו! מה״ת‪ ,‬ופטור ממיתה‬
‫דכמיתת הכפלים וכו'‪ ,‬וכיו״ג לפני! שלא כפניו לדננת‬
‫הרשני׳א כ״ק קי״ג דלטני! ממו! כשר מה״ת‪ ,‬ולפני!‬
‫נפשות פסול מה״ת‪ ,‬וא״כ יקשה דמשכחת פטור‬
‫מהריגה יחיוג ממו! ט״ד הנ״ל דהטידו שלא כפני‬
‫כפלים יט״ש — ומטל׳ תפס את הגאו! — דכיו! דכטל‬
‫שבט‬ ‫רנד‬
‫גמד א׳ אומר אכלח חלג שגהשג קגלח מד גגי״ד גם‬
‫אם לא גטשה ממשה‪ ,‬כגר המיר גפרוך לגר שם דדפח‬
‫הרמכ״ם כה׳ שגגוח דלא כחום׳ כזה רק גם זה גחשג‬
‫ככ״א‪ ,‬וטכ״פ איגי רואה קושיא טל הר״! מזה‪.‬‬
‫ד[ בתה״ד סי׳ של״ד כראוכן שחכט לשמטון שפשט‬
‫כפקדו! שלו והכיא ט״א כדכריו ושמפו!‬
‫משיג שלא פשט והכיא גם הוא ט״א כדכריו‪ ,‬וכ׳‬
‫כמה״ד דאט״ג דגם לולא פ״א חייג שמפו! לישכט‬
‫מטטם שכוטח השומרים וא״כ הי׳ מקום לומר דמוקמיג!‬
‫חד לגכי חד ונשארה טדיי! שכוטח שומרים כמקומו‪,‬‬
‫מ״מ טד המסייט פוטר‪ ,‬דגם אם גצטקס טדוח פד א׳‬
‫לחיוג השכוטה שכלא״ה מכ״מ אי! טליו שום חיוג‬
‫ממץ אלא חיוג שכופה וטד א' מצי למיפטר‪ ,‬וכש״ך‬
‫סי׳ פ״ז שם דחה דכריו דאוקי חד לגכי חד וסלק‬
‫טדוח! כמא! דליחא‪ ,‬וחייג שכופה דאורייחא משום‬
‫שכוטח השומרים או מודה כמקצח‪.‬‬
‫ונלענ׳׳ד ליישג דכרי רכיגו החה״ד דכטלמא פליגי‬
‫אכוח הטולם לטגי! פדוה טגוגה כטד א׳‬
‫כהכחשה דדטת הרמכ״ם םו!ז ה' גירושי! וי״א כשו״ט‬
‫אכ״ט סי׳ י״ז סל״ז דכמו כחרי וחרי ואומרח כרי‬
‫וגשאח לאחד ממדי׳ לא חצא ה״ג כחד וחד שגישאח‬
‫לאחד מטדי'‪ ,‬אכל דטח הרמג״! והרא״ש וטוד הרכה‬
‫מ! הפוסקים דכחד וחד טד א׳ כהכחשה לאו כלום‬
‫וטדוח! כמא! דליחא דמי ולא גשאר ספק כטדוח!‬
‫שחאמר כרי לי כאוחו טד‪ ,‬והטטם כ' הרא״ש כחשוכה‬
‫כלל ל״כ משום דכחד וחד הדר מוקמיג! לה אחזקח‬
‫אשח איש והוא פשוט‪ .‬ולפ״ז יראה דלא שייך ט״א‬
‫כהכחשה לאו כלום אלא היכא דאיכא חזקה גרורה‬
‫חו׳! לטדוח!‪ ,‬וא״כ הכא כשכוטה טליגו לדו! אם זה‬
‫שנחחייג שכוטה גקרא חזקח חיוג או לא הגה לטיל‬
‫כחכגו דפיקר טטם ר״ח דמהגי ט״א המסייט לפטור‪,‬‬
‫משום דלא טל חיוג שכופה אגו דנק אלא טל פצם‬
‫חכיטח הממו! הגורם שכופה‪ ,‬וט״א המחייג שכוטה‬
‫פשה מודאי פטור ספק חיוג וטד המסייט מחזיר‬
‫מספק חיוג לודאי פטור‪.‬‬
‫ועכ״פ טד המסייטי שחוכ! טדוחו הוא ששמטו! לא‬
‫פשט ולא חייג ממק אינו מטיד כזה ניד‬
‫החזקה‪ ,‬דאי! כא! חזקה שראוג! פשט וחייג ממו! וא״כ‬
‫שוג גם טד א׳ כהכחשה הוי ספק גמור ולא נחכטל‬
‫טדוחו של הפוטר וכהצטרך הגרי של הנחכט פוטר גם‬
‫משגוטח השומרים‪ ,‬כיו! דלא טל השכוטוח אט דני!‬
‫אלא טל החכיטה ]אח״ז מצאחי כחזו! איש חו״מ סי'‬
‫כ' כחג כפי! דכרינו יטש״ה[‪.‬‬
‫ודעת הש״ך דטל טצם חיוג השכופה אנו דנק והוי‬
‫חזקת חיוג כמקום הכחשח הטדים‪.‬‬
‫הנה פליגי רכוחינו הט״ז והש״ך כחו״מ שם דדטח‬
‫הש״ך דכמו שכאם כא טד א׳ כחחלה לחייג‬
‫שכופה אטפ״י שנחקכל טדוחו פד א׳ המסייט פטרו‬
‫מ! השכוטה‪ ,‬הה״ד נמי היכא דפטרו כי״ד כחחלה‬
 ‫רנה‬ ‫הלוי‬
‫סימן קפט‬
‫בסוגיא דנגיעת עדות‪ ,‬ובחו׳מ סי׳ ל*ז ונו״ב‬
‫בתרא מ״ג ע״א‪ ,‬ואמאי ליסתלקו בי תרי‬
‫מינייהו ולדינייהו‪ ,‬הראשונים האריכו כאן בדין‬
‫פסול נוגע בעדות ממון ואכתוב הנלענ״ד בס״ד‪.‬‬
‫א( הנה כולם הקשו דמאי פריך הגמ׳ ליסתלקו‬
‫דהיינו הן לענין עדות והן לענק דיינים‬
‫כמש״כ הרמב״ן ורשג״א והא בטינן תחילתו וסופו‬
‫ב כ ^ו ת כמבואר לקמן קכ״ח לענין קרוב ונתרחק ותי׳‬
‫הראב״ד דכי בעינן הכי ה״מ בפסלות דגופא או פסלות‬
‫דקורבא אבל הכא משוס חשדא דנוגעין בעדות וכי‬
‫מסתלק חשדא כשרים בין לעדות בין לדין‪.‬‬
‫אמנם דעת ה ד׳י אבן מיגש והרבה ראשונים דהכא‬
‫פסול משום דהוי בעל דבר ואינו בגדר עדות‬
‫כלל עד שנאמר עליו תחילתו בפסול‪ ,‬ודעת הרשב׳׳א‬
‫לקמן דהפסול משום דקרוב לממונו ופסול משום קרבות‬
‫יעש״ה‪ ,‬אמנם בדעת הראב״ד לענ״ד ברור דג׳ פסולים‬
‫בדין נוגע ומעיד על ממונו דהיכא דמעיד ממש על‬
‫ממונו ובדרך זכות לא בדרך חוב ודאי הפסול משום‬
‫דהוי בטל דבר עצמו ואינו בגדר עדות כלל‪ ,‬ומינה‬
‫אמינא לה מדברי הרשב״א עצמו שכ׳ לעיל מ׳׳ב ע׳׳ב‬
‫בקושית הגמ׳ אמאי נוגעין בעדותן הן‪ ,‬קשה לי נוגעין‬
‫בעדותן דקאמר דהכא בעלי דבר הן ימעיד לעצמו הוא‬
‫ואינו נוגע בעדות וכו׳ יע״ש‪ ,‬וגכה״ג פשיטא לי דמודה‬
‫הראב״ד‪ ,‬דהתורה אמרה עפ״י שנים עדים ולא על פי‬
‫עצמו כמש״כ ה ד׳י מיגש בשמעתין ואינו בגדר עדות‬
‫כלל‪ ,‬ונפ״מ אם היו שני עדים חון ממנו לא אמרינן בזה‬
‫עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כמש״כ הרא״ש‬
‫סופ״ק דמכות בשם הראב״ד דלא אמרינן כן אנא היכא‬
‫דהוא בגדר עד אלא שהוא פסול‪ ,‬אבל בעל דבר אינו‬
‫בגדר עד כלל‪ ,‬ועל כן לא הקשה הראב״ד הקושיא‬
‫דתחלתו וסופו בכשרות למעלה כשמת׳ הגמ׳ הכא במאי‬
‫עסקינן דכתב לי׳ דין ודברים וכף‪ ,‬דשם כיון דכוא‬
‫בעל דבר עצמו ואינו בגדר עד כלל ודאי לא שייך‬
‫החלתו בפסול דאינו בגדר עד פסול כלל‪ ,‬ולא הקשה כן‬
‫רק בהאי דהכא דהוי רק בגדר נוגע לא בגדר בעל‬
‫דבר ממש כנ״ל‪.‬‬
‫ב( וכל זה כשמעיד על ממונו ממש לזכות דנקרא‬
‫בעל דבר אבל במעיד אל ממונו לחוב כגון‬
‫האי דפ״ק דסנהדרין יו״ד ע״א פלוני רבע שורי מהו‬
‫מי אמרינן אדם קרוב אצל ממונו ובתר דבעי׳ הדר‬
‫פשטא אדם קרוב אצל עצמו אמרינן אצל ממונו לא‬
‫אמרינן‪ ,‬ופי׳ הראב״ד עצמו וכן הרבה ראשונים דנהי‬
‫בעדות עצמו נקרא בעל דבר ואינו בגדר עדות כלל‬
‫מ״מ אצל ממונו נקרא עכ״פ עד פסול כקרוב‪ ,‬ונפ״מ‬
‫דאמרינן בי׳ עדות שבטלה מקצתי בטלה כולה כמש״כ‬
‫חדמ סימן קפח‬ ‫שבט‬
‫מקצת העדות לענק מיתה גטל ג״כ לענין ממון‪ ,‬כיון‬
‫דנקטינן דפור זה לא הרג אדם ואינו חייב מיתה‪,‬‬
‫לענ״ד פשוט דעדות שבטלה מקצתה אמרינן‪ ,‬אבל עדות‬
‫שלא נתקבל מקצתה בכה״ג לא אמרינן‪ ,‬דבאמת אנו‬
‫בבא‬ ‫מאמינים דהשור הרג‪ ,‬אלא דאין אנו מקבלים עדות זה‬
‫רק לדין ממון ולדין זה הרג וחייב ממון‪ ,‬אלא דבדיני‬
‫מיתה איכא תנאי דשלא בפניו המעכב מיתתו אבל אין‬
‫כאן בטול עדות לענין עצם ההריגה‪.‬‬
‫ומה שהעיר עוד על הגרעק׳׳א דפשיטא לי׳ דעדות‬
‫מיוחדת לא שייך בשור הנסקל‪ ,‬והקשה מעלתו‬
‫מסנהדרין ל״ז ע״א לענין כיצד מאיימין על העדים‪,‬‬
‫דאק הורגין באומד הדעת‪ ,‬וברמב״ם פ״כ ה״א‬
‫מסנהדרין כ׳ הטעם משום נקי וצדיק אל תהרוג‪ ,‬וב׳‬
‫הרמב״ם שם וכן אס העידו עליו שנים שעבד ע״ז זה‬
‫ראהו שעבד את החמה וזה שעבד את הלבנה דאין‬
‫מצטרפין ג״כ משוס נקי וצדיק‪ ,‬כמבואר במכילתא‪ ,‬הרי‬
‫דעדות מיוחדת נפקא מקרא דנקי וצדיק וכיון דבשור‬
‫לא שייך קרא זה כמבואר פוס׳ סנהדרין פ׳ ע״א דאותן‬
‫שיש לתלות שהרגו הורגים אותם — אין הדברים‬
‫דומים כלל‪ ,‬חדא — דזה ראהו עובד לחמה — וזה‬
‫ללבנה אינו ענק לעדות מיוחדת‪ ,‬דעדות מיוחדת היינו‬
‫שרואים שניהם אותה העבירה רק שעומדים יחידי זה‬
‫מחלון זה זה מחלון זה כמבואר מכות ף ע״ב —‬
‫ומייתי לה מקרא דלא יומת עפ״י עד אחד‪ ,‬וזה אומר‬
‫■לחמה וזה 'ללבנה נפסל מטעם סתירה והכחשה‬
‫בדרישות כמבואר ברמב״ם סופ״א וריש פ״ב דעדות‪,‬‬
‫ומה שהביא מתום׳ סנהדרק ג״כ אינו ענין להריגה‬
‫באומד‪ ,‬דהתם כבר נגמר דינם של שוורים לאלה‪ ,‬ומשום‬
‫ובערת הרע אין אנו חוששין לאחרים‪ ,‬אבל עכ״פ כבר‬
‫חל ובערת הרע‪ ,‬משא״כ שיחול מעיקרא לא שמענו‬
‫משם‪.‬‬
‫ומה שהקשה ממכניסים לכיפה בסנהדרין פ״א ע׳׳ב‬
‫— דבעדות מיוחדת מכניסים לכיפה‪ ,‬וא״כ איך‬
‫ישתלם כופר ממנו — דבר פשוט דדוקא באדם נאמר‬
‫זה דמכניסים לכיפה בעדות מיוחדת‪ ,‬משא״כ שור‪,‬‬
‫ואינו דומה להמבואר שם ע״ט ע׳׳ב דגם בשור לחד‬
‫מ״ד מכניסים לכיפה‪ ,‬דהתס בשור שכבר נגמר דינו‬
‫שנתערב‪ ,‬משא״כ מכניסים לכיפה בעדות מיוחדת דכיון‬
‫דלא יכולים לחייבו ממילא פטור לגמרי‪ ,‬דדוקא באדם‬
‫דמכ״מ נקרא רשע ובעל עבירה ושייך ענק תמותת‬
‫לרשע רע כמבואר בסנהדרין שם משא״כ בשור ]וכעת‬
‫ראיתי מש״כ בענק הזה בתשובת אמרי יושר ח״ב סי׳‬
‫קפ״ז אות ב׳ יעש״ה[‪ ,‬ומש״כ בענק בן י״ג וספק אם‬
‫הביא שערות אס נקרא שלא בפניו‪ :‬וכן מה שהעיר‬
‫בדברי ס׳ התרומות שער ל״ח יפה העיר — זולה זה‬
‫אין בכחי להאריך וגם לא להשיב על פלפולים‪.‬‬
‫הדוש״ת ומברכו בהצלחה בתורה ויראה —‬
‫מצפה לחסדי ה׳‬
 ‫הלוי‬ ‫חדמ סימן קפט‬
‫עדותו נוגע לעצמו‪ ,‬אולם ל ק ק אראה געזכ״י לייש‪3‬‬
‫קצת דגרי הלכוש‪.‬‬
‫ודעת כ ר׳י מיגש והרגה ראשונים דכל פסול‬ ‫ד(‬
‫נוגע לככי לא נקרא תחלתו כפסול דכיון‬
‫דמעי ליה כנאה מיני׳ לאו גר עדות הוא כלל דהתורה‬
‫אמרה עפ״י שנים עדים שצריך עדות מכחון לא עדות‬
‫עצמו‪ ,‬וזה דעת הלגוש הנ״ל ריש סי׳ ל״ז‪ ,‬וכגר תמה‬
‫כתומים למה דחו זה הסמ׳׳ע והש״ך כפשיעות כיון‬
‫דהוא דעת הרכה ראשונים וגש״ך שם תמה דאם קרוג‬
‫אצל עצמו א״כ לחוג נמי‪ ,‬וכ׳ דאם אינו מעיד לזכות‬
‫כיון דאץ לו גו נגיעה לא נקרא קרוג אצל עצמו‪,‬‬
‫וגקצכ׳׳ח סי׳ ל׳׳ד אחרי שפלפל גדעת מהריג״ל ח׳׳א‬
‫סי' י״ע‪ ,‬שכ׳ דכא דנ א ק להעיד לחוג כעצמו הוא‬
‫מטעם שזה כתחייגות חדשה לא תורת עדות וגקצכ״ח‬
‫תמה עליו‪ ,‬והכניס עצמו לחידוש עצום‪ ,‬דכא דנאמן‬
‫אדם על עצמו אעפ״י שקרוג אצל עצמו‪ ,‬כיינו משום‬
‫דגזכ״כ שיהא אדם נאמן על עצמו גכל הפסולין שיש‬
‫גו והגיא מרש״י כקידושין ס׳׳ה שכ׳ דכודאת כע׳׳ד‬
‫כמאה עדים מקרא דאשר יאמר כי הוא זה כרי ש ס ^‬
‫על מקצת הודאתו וא״כ כי היכי דכאמין התורה שני‬
‫עדים על אחרים כן האמינה תורה כל אדם על עצמו‬
‫אע״ג דכוא קרוג לעצמו דקרוג לא פסלה הורה אלא‬
‫לאחרים לא לעצמו משא׳׳כ לזכות דגא להעיד על אחרים‬
‫מש׳׳ה אינו נ א ק‪ ,‬ותמה על כש״ך שחפש טעם למה‬
‫נאמן לחוג יע׳׳ש‪ .‬וגעניותי דגרי הקצכ״ח גכאן‬
‫תמוהים‪ ,‬שהוא סותר משמעות כל הראשונים שכ׳‬
‫דאדרגה אצל עצמו לא נקרא תורת עדות כלל‪ ,‬דעפ״י‬
‫שנים עדים אמרה תורה‪ ,‬ולהקצות כלא אין כטעם‬
‫משום שמעיד על עצמו‪ ,‬אלא אדרגה כטעם משום‬
‫שמעיד על כאחרים וכמקום שמעיד על עצמו כאמת‬
‫נאמן‪ ,‬וכי תימא דאנחנו נעמיס כוונת כקצכ״ח גדגרי‬
‫ראשונים דר״ל מה שמעיד על אחרים לצורך עצמו זה‬
‫שקראו עדות עצמו ששללה תורה זה אינו‪ ,‬דכא לפי‬
‫דגרי הקצות עדות עצמו לא מעלה ולא מוריד כאן דאם‬
‫מעיד על אחרים כין שמעיד על אחרים מכח עצמו גין‬
‫שמעיד על אחרים מכח אחרים לעולם צריך דיני עדות‪,‬‬
‫ואם מעיד רק על עצמו א״כ כאמת לא צריך דיני עדות‪,‬‬
‫וא״כ זה שכתגו הראשונים דצריך עדות מגחון ולא‬
‫עדות עצמו לא משכחת כלל‪.‬‬
‫ומה שהגיא מדגרי רש״י קידושין הנ״ל אינו סמיכה‬
‫כ״כ דרש׳׳י לא קאמר רק כיכא נרמז כתורה דין‬
‫זה דהודאת גע׳׳ד כמאה עדים אגל שיהי׳ כטעם‬
‫כמש״כ הקצכ״ח אין ראי׳ כלל דאולי עעמא דקרא‬
‫כמכריג״ל או שום טעם אחר‪ .‬והנה א׳ מראיותיו‬
‫המכריעות של הקצות נגד המכריג״ל דאין כטעם‬
‫משום שמתחייג עצמו כחיוג חדש הוא מדין מודה‬
‫כמקצת דחייגה תורה שגועה ואלו כי׳ כופר ככל גפני‬
‫גי״ד אלא שאומר אעפי״כ אני מתחייג עצמי חמשים‬
‫זוז ודאי אין גזה חיוג שגועה ועיקר חיוג שגועה‬
‫שבט‬ ‫רנו‬
‫הרא״ש גמכות גשמו‪ ,‬וכייגו כגון כאי דכתם דכיון‬
‫דמעיד לחוגתו ואדם יכול לחייג עצמו ולהססיד ממוגו‪,‬‬
‫ואין גפ״מ געדותו אלא לעגין דין מיתת כשור לעשותו‬
‫שור כגסקל‪ ,‬ולעגין זכ לא גקרא געל דגר ואין לו‬
‫גגיעכ לעגין זכ יותר מכל אדם‪ ,‬ורק דכיון דעכ״פ‬
‫ממוגו כוא וכעדות גוגע לממוגו גקרא עליו עכ״פ‬
‫עדות קרוג אגל לא יותר‪ ,‬ועיין סגרא זו גגתיגות‬
‫ריש סי׳ ל״ז‪.‬‬
‫ג( והדרגא כשלישית כאי דככא דגגגג ם״ת שלכם‬
‫או דגר כיו׳׳ג‪ ,‬דאין כאן גגיעכ ישרה‬
‫של ממון עצמו לכיות גקרא עליו שם געל דגר‪ ,‬אלא‬
‫גגיעיד של כגאת קריאכ גס׳׳ה וכיו׳׳ג גכל כשמעתין‬
‫גכ א קאמר כראג״ד דאין כאן לא פסול געל דגר ולא‬
‫פסול קורגא דאין מעיד ממם על ממוגו‪ ,‬אלא פסול‬
‫דגגיעכ שכיא משום חשדא דילמא יעיד שקר‪ ,‬ומ״מ‬
‫אינו פסול משום תחלתו כפסול ח כ רק גפסול כגוף‬
‫וכיו״ג‪ ,‬ולפ״ז כי׳ מקום לדחות מכ דדייק נש״ך סי׳‬
‫ל״ז ס״ק ל׳׳ג דמדכקשו תוס׳ קושיתם אכא דיסלקו‬
‫כי תרי מינייכו וידונו‪ ,‬ולא כקשכ כן למעלכ כדץ‬
‫דמעידים זכ לזכ משמע דכתם כאמת י״ל דפסול מטעם‬
‫תחלמו כפסול וכא דמעידים כיינו כעדות שגא אחרי‬
‫שנסתלק ולא אכני כסלוק רק קודם כעדות ולא אח״כ‪,‬‬
‫ופי׳ דמחלקים כתוס׳ כקס״ד גין דין עדות לדין דיינות‬
‫דגעדות כי׳ מקום לומר דלעולם פוסל מיכו גת׳ כ ד‪v‬‬
‫ודאי מוכח דאין מחלק כיון דליכא כאן כללא דתחילתו‬
‫כפסול כלל כמש׳׳כ גתשוכת מכראנ׳׳ח סי׳ קי״ג יע׳׳ש‪.‬‬
‫וכיו׳׳ג כ׳ גתשוגת מכר׳ם מרוענגורג סי׳ תתקצ׳׳ה‬
‫שרמז עליו כש״ך שם‪ .‬וכנכ אמת דכן כתגו לכדיא‬
‫כתום׳ נדכ נ״א ע׳׳א יעש׳׳כ‪ ,‬מ״מ כאן אין זם מוכרח‬
‫אפי׳ לקס״ד די״ל דלמעלכ גדין דמעידים זכ לזכ כיון‬
‫דמיירי מגעל דגר עצמו כמש״כ כרשג׳׳א גכ א לא כקשו‬
‫כן כי כתיריז פשוט דכיון דגעל דגר כוא אינו כגדר‬
‫פד כלל‪ ,‬אגל לעולם דגם לענין עדות לא אמרינן גככ״ג‬
‫דיכי׳ נקרא עליו כפסול דתחלתו כפסול‪ ,‬וגלא׳׳כ י״ל‬
‫כפשיעות דנערי לכקשות עד סוף שמעתין כדי לכקשות‬
‫כין על עדות וכין על דיינות דעל שניכם מקשכ כגמ׳‬
‫דיסלקו תרי וכגמ׳ קצרכ רק גלשונכ כמש׳׳כ כרמכ״ן‬
‫ורשג׳׳א וזכ פשוט‪.‬‬
‫ע כ ״ פ כמתכאר דכאותו צד דפסול נוגע משום דאדם‬
‫קרוג אצל עצמו‪ ,‬לא כוי כגדר עדות כלל לא‬
‫שייך דין עדות שגעלכ מקצתכ כמש׳׳כ למעלכ מרא״ש‬
‫סופ׳׳ק דמכות‪ ,‬ע״כ צל׳׳ע גלכוש ריש סי׳ ל״ז )וכוגא‬
‫ג״כ כסמ׳׳ע וש״ך( שכתג טעם נוגע משום דכו״ל‬
‫כמעיד לעצמו וכתג אח״כ לענין כ׳ שותפים דאין‬
‫יכולים לכעיד זל״ז וסיים דגם על מלק כשותף אינו‬
‫יכול לכעיד דכו׳׳ל עדות שגעלה מקצתם כעלם כולם‪,‬‬
‫ולפי כנ״ל לא שייך זכ ככא ועעמא דאין יכול לכעיד‬
‫גם על כשותף פשוט כמש״כ כסמ׳׳ע דקודם חלוקה כל‬
‫מה שנשאר להם גם למעיד יש חלק גו א״כ לעולם‬
 ‫רנז‬ ‫הלוי‬ ‫חדמ סימן קפט‬
‫כפירוש הראב״ד שברא״ש סופ׳׳ק דמכות דכיון דיש‬
‫עליו תורת עדות פסולה לענין ממון שוב בטל כל‬
‫העדות גם כלפי פלוני ואינו דומה לעדות עצמו דכיון‬
‫דלאו עדות הוא כלל כמאן דליתא דמיא‪ ,‬וכיון דכלפי‬
‫ממון עכ״פ גקרא עליו תורת עד א״כ הדרא קושיא‬
‫הכא לדוכתא דנקרא תחילתו בפסלות אם לא כתי׳‬
‫הרמב״ן דגם בפסלות קרוב לא נקרא זה תחילתו בפסול‪.‬‬
‫אמנם לתרן דעת הראשונים דס״ל דנגיעה אין עליו‬
‫תורת עדות כלל נראה פשוט דמחלקים בין‬
‫מעיד על ממונו לזכות לבין האי דסנהדרין דמעיד‬
‫לחובתו דהתם כיון שמעיד לחובתו ומפסיד שורו ואדם‬
‫יכול לחייב את עצמו א״כ לענין זה לא בעינן דיני עדות‬
‫כלל ואם משום לעשותו שור הנסקל בדין דכמיתת‬
‫הבעלים כך מיתת השור זה לא נקרא מעיד לעצמו‬
‫דאין זה נגיעת עצמו וכמש״כ הנתיבות סי׳ ל״ז‪ ,‬אלא‬
‫דעכ״פ כיון דעל ממונו מעיד לא עדיך מקרוב‪ ,‬משא״כ‬
‫האי דהכא דמעיד על זכות עצמו ודאי נקרא מעיד‬
‫לעצמו ואין עליו תורת עדות כלל וזה ברור‪.‬‬
‫ועוד הקשה הרשב׳׳א דאם נימא כדברי הראשונים‬
‫דאין עליו תורת עדות כלל א״כ למה צריך‬
‫להעצה דיסתלקו תרי מינייהו אפי׳ בלא סלוק נמי דהא‬
‫בפלוני רבעו לרצונו דלא חשבינן לי׳ עד כלפי נפשי׳ הוא‬
‫ואחר מצטרפין להרגו ומקיימין עיקר העדות לגבי אחר‬
‫והכי נמי אפי׳ בלא סלוק נקבל עדותן ונדון לאחרים‬
‫ולא להן‪ ,‬וזה יש לת׳ בפשיטות דהתם בסנהדרין פי׳‬
‫פלגינן דבורא דמאמינים לו שרבע אבל לא רבע אותו‬
‫אלא אמרינן דרבע לאחרים א״כ המעיד נסתלק לגמרי‬
‫וכמש״כ תום׳ להדיא שם‪ ,‬משא״כ הכא דאם אין‬
‫מסתלקין נהי דלגבי עצמם אין עליכם גדר עדות מ״מ‬
‫אם בלא סלוק ידונו לאחרים ממילא ישאר ס׳׳ת בעיר‬
‫ושוב דנו לעצמם דהא על ידי שיפסקו הדין לאחרים‬
‫יקבלו גם הם חוקם וא״כ שוב אין לחלק העדות אם‬
‫לא ע״י סלוק לגמרי‪.‬‬
‫ז( והנה בתוס׳ מ״ג ע״א מפני שמעמידה וכו׳‪ ,‬וא׳׳ת‬
‫מה ארי׳ מפני שמעמידה תפ״ל משום דלא ניחא‬
‫לי׳ דתהוי לי׳ תרעומות וכו׳ וי״ל דאין נפסל בשביל‬
‫כך לעדות א״נ הכא מיירי אפי׳ במכיר בה שהיא שלו‬
‫דליכא תרעומות‪ ,‬ובתשובת מהרי״ט חו״מ סי׳ פ׳ וכן‬
‫במהרי״ט ח׳׳א סי׳ י״ד דעתו דהני ב׳ תי׳ בתום׳ פליגי‬
‫אם בכיינן דררא דממונא בפסול נגיעת עדות או דנפסל‬
‫גם משום נגיעה בעלמא וכ׳ דתי׳ הראשון עיקר דבעינן‬
‫דוקא נגיעת ממון‪ .‬והנה אי לאו דאמרה רבינו מהרי״ט‬
‫לא הי׳ זה מוכרח מדברי התום׳‪ ,‬דהא דכ״ בתי׳‬
‫הראשון דאין נפסל בשביל כך לעדות אין הפי׳ משום‬
‫דחסר התנאי דנגיעת ממון דאם הי׳ תולה בזה לא היו‬
‫סותמים דבריהם‪ ,‬אלא הפי׳ דנגיעת תרעומות אינה‬
‫נגיעה גדולה כ״כ עד שבשביל זה יעיד לו שקר‪ ,‬וביותר‬
‫תמוה לי מש״כ מהרי׳׳ט שם סי׳ י״ד להוכיח דעיקר‬
‫כתי׳ ראשון דעל תי׳ שני הקשה וז׳׳ל ולא ירדתי לסוך‬
‫שבט‬
‫במודה במקצת משוס דהודה במקצת התביעה ומש׳׳ה‬
‫העילה תורה השבועה על השאר‪ ,‬אבל אם תאמר דאינו‬
‫נ א ק כלל על עצמו אלא מתורת חיוב חדש אין בזה דין‬
‫מודה במקצת א״ד הקצוה׳׳ח‪ ,‬ולולא שאמרה הגאון אין‬
‫כאן ראי׳ כלל דהא יסוד מה דכופר הכל פטור‬
‫משבועה הוא משום דאין אדם מעיז‪ ,‬ומדהעיז ודאי‬
‫אומר אמת‪ ,‬ויסוד מה דמודה במקצת חייב בשבועה‬
‫משום דזה אינו מעיז דחצי מודה ובחצי מישתמע‬
‫כמש״כ כ״ז התום׳ ריש ב״מ ובכ״ד‪ ,‬וא״כ כ ק דסוף‬
‫םון‪ £‬מה שהודה לו החמשים לא הי׳ בלבו משום חיוב‬
‫חדש ורק אומר בפה מלא שהוא מהמלוה ישנה שלו‬
‫א׳׳כ שייך טעמא דמודה במקצת דאינו מעיז ורמי‬
‫רחמנא עלה שבועה‪ ,‬ונהי דבמציאות הדין לא יתקבל‬
‫הודאתו זאת מדין עדות רק מדין התחייבות חדשה‪,‬‬
‫אבל אין זה מגרע האמת דהחמשים של המלוה רוצה‬
‫הוא שרוצה לשלם לי אלא דאין מתקבל הודאתו בבי״ד‬
‫רק אם מתחייב עצמו מחדש בזה ולב יודע מרת נפשו‬
‫שלא העיז לכפור אלא במקצת‪.‬‬
‫ה( ודעת הרמב״ן הא דלא ■שייך הכא תחילתו בפסול‬
‫דלא נאמר תחילתו בפסולת אלא במי שהי׳‬
‫קרוב ונתרחק וכו׳ שהרי זה מעיד למי שהיה קרובו‬
‫בשעת ראי׳ אבל כאן שעכשיו נסתלק ממון זה אין זה‬
‫מעיד לקרובו ולא למי שהי׳ קרובו בשעת ראיה‪ ,‬כללו‬
‫של דבר אין אדם מעיד למי שהי׳ פסול לו בשעת ראיה‬
‫אבל הי׳ פסול לזה בשעת ראי׳ מעיד באותו עדות‬
‫לאחרים שהרי אצלם תחילתו כשר הוא‪ ,‬פי׳ לדבריו‬
‫דדעת הרמב״ן לא כדכית הר״י מיגש דאינו בגדר עדות‬
‫כלל משום דאצל עצמו אינו ממקיימי דבר‪ ,‬דזה דוקא‬
‫במעיד על גופו‪ ,‬אבל במעיד על ממונו יש עליו תורת‬
‫עדות על קרובו דנקרא עליו שם עד אלא דהוא פסול‬
‫כאשר הוכיח הרשב״א בראייתו לדברי הרמב״ן מפ״ק‬
‫דסנהדרין כאשר נכתוב להלן‪ ,‬וגם חולק הרמב״ן על‬
‫הראב״ד דס״ל דטעמא משום חשדא דמשקר אלא פסול‬
‫דקרבות איכא‪ ,‬אלא דגם בפסול דקרבות לא נקרא זה‬
‫תחילתו בפסלות דאם הי׳ יודע עדות לקרובו ונסתלק‬
‫אותו קרוב ממון זה כשר דעל מי שהוא מעיד עליו אנו‬
‫דנין לא על הממון שהי׳ פסול עליו‪ ,‬ולדעת הרמב״ן‬
‫כיון דנוגע הוא מטעם קרבות ודאי שייך עליו דין עד‬
‫לענין עדות שבעלה מקצתה בטלה כולה עפ״י היסוד‬
‫של הרא״ש סופ״ק דמכות וכאמור‪.‬‬
‫ו( והנה הרשב״א בחי׳ הרבה להקשות על המהר״י‬
‫מיגש ודעמי׳ הסוברים דאין על נוגע תורת‬
‫פדות כלל כהאי דרובע יציל במכות ו׳ ע׳׳א‪ ,‬דשאני‬
‫עדות עצמו על גופו ממש מעדות עצמו על ממונו כהאי‬
‫דהכא דודאי נקרא עליו תורת עד אלא שהוא פסול‪,‬‬
‫והוכיח כן מסנהדרין יו״ד‪ ,‬דאע״ג דלענין פלוני רבעו‬
‫לרצונו אמר רבא פלגינן דבורא דאדם קרוב אצל עצמו‪,‬‬
‫מ״מ לענין פלוני רבע שורי לא אמרינן קרוב אצל עצמו‬
‫ויש עליו תורת עדות‪ ,‬ופי׳ הרשב׳׳א בגמ׳ דסנהדרין‬
 ‫הלוי‬ ‫חו״מ סימן קפט‬
‫נחתומיו זכין לו‪ ,‬אכל הד׳ן הא כ׳ כאמת דלהלכה‬
‫נעינן ראית נתינת מעות דלא קיי״ל כאכיי ולא מהני‬
‫רק כשטרא אקנייתא‪ ,‬א״כ אנן נימא דהגם דמשום‬
‫הקדמת הזמן לא כעינן ראית נתינת מעות דכיון‬
‫דשעכד עצמו מיד‪ ,‬מ״מ מטעם עוולה דאסור לשהות‬
‫כעינן ראית נתינת מעות‪.‬‬
‫ואב״א סכרא דדעת הרי״ד דלא שייך כאן כלל אין‬
‫אדם משים עצמו רשע אנ׳׳א משום דהוי רק‬
‫מדרננן וכדעת הסוכרים כן כשטמ״ק לעיל י״ח ע׳׳כ‬
‫וכרכותינו האחרונים נזה‪ ,‬ואכ״א וזה נראה יותר דכיון‬
‫דמצד עצק אינו רשע כלל וכמש״כ הר״ן נעצמו ועיקר‬
‫האיסור נ מ ה דמסייעים לעוולת המלוה וגם היא עצמה‬
‫נראה דאינה עולה מה״ת נכה״ג ודאי לא שייך עוד‬
‫גדר אין אדם משים עצמו רשע‪ ,‬והר׳ן כשיטת רש״י‬
‫נהא גופא חולק וכן נקטו כולם פרש״י א״כ נפ״מ‬
‫לדינא טונא כהלכה דהוא עצמו רשע גם כה״ג‪.‬‬
‫סימן קצא‬
‫בדין עדות שאי אתה יכול להזימה בעדות‬
‫קידושין ולאסור על בעלה‪ ,‬ובדין איני יודע‬
‫בדו״ח כה״ג‪ ,‬ובדברי הנו״ב אה״ע קמא‬
‫סי׳ ע״ב בזה‬
‫אעוולה לא חתמי‪ ,‬עיין כד׳ן דאע׳׳ג דנכ״מ י״ג מוכח‬
‫א( רי ש מכות‪ ,‬כיצד העדים נעשים זוממין מעידים‬
‫אנו כאיש פלוני שהוא כן גרושה או כן‬
‫חלוצה‪ ,‬אין אומרים יעשה זה כן גרושה או חלוצה‬
‫תחתיו‪ ,‬אלא לוקה מ׳‪ ,‬וכתום׳ הק׳ דהו׳׳ל עדות שאי‬
‫אתה יכול להזימה ואין זה עדות‪ ,‬ותי׳ נ׳ הי׳ כתי׳‬
‫קמא כ׳ דמה דלוקה נקרא שפיר יכול להזימה והוי‬
‫כאשר זמם‪ ,‬והא וסנהדרין מ״א ע״א לענין נערה‬
‫מאורסה שאני דכיון דנאים לחיינה נפש‪ ,‬לא הוי‬
‫מלקות כאשר זמם‪ ,‬ועוד תי׳ דגני עדות כן גרושה‬
‫וחלוצה לא חיישינן כלל נא תה יכול להזימה וכו׳ ‪.‬‬
‫והנה ידועים דנרי הנודע כיהודה אה״ע סי׳ ע״נ‪,‬‬
‫האריך הרחיג נזה וכנה יסוד גדול מדנרי‬
‫התום׳‪ ,‬דכעדי אשה לאסור על נעלה‪ ,‬וכן עדי קידושין‬
‫וכיו״ג כל היכא דא׳׳א לקיים כאשר זמם כפשוטו דאין‬
‫אנו אוסרים נשיהם של הזוממים עליהם וכה״ג כל הני‬
‫הו״ל כנן גרושה וחלוצה דלא חיישינן כלל לאי אתה‬
‫יכול להזימם‪ ,‬אם נכריע כתי׳ הג׳ של התוס׳‪ ,‬כאשר‬
‫הכריע הנו״ג שם וינואר לקמן אי׳׳ה‪ ,‬ויצא לו להנו״כ‬
‫מזה דנכל הני אפי׳ אמרי איני יודע נ שנע חקירות‬
‫חמן ומקום עדותן קיימת‪ ,‬עפ״י כלל מונח שיסד שם‪,‬‬
‫דהא דכעינן ז׳ חקירות מצד עצמן הוא גזה״כ לא מטעם‬
‫הזמה‪ ,‬אכל הא דנאיני יודע נז׳ חקירות עדותן נטלה‬
‫הוא מטעם דהו״ל עדות שאי אי״ל‪ ,‬כמנואר סנהדרין‬
‫מ״א פ״נ וכיון דנכל הני שהם כיו״כ דנן גרושה לא‬
‫שבט‬ ‫רנח‬
‫דעתם דאי חיישינן דמשקר ואינו מעיד אלא מפני‬
‫התתנומות כיצד נאמר שמכיר ג ה שהיא שלו אטו כי‬
‫אמר שמכיר ג ה מהמנינן לי׳ ע״כ‪ ,‬ודגרי מהרי״ט‬
‫מרפסין איגרא דנראה דהגין דמכיר שהיא שלו שכ׳‬
‫תום׳ היינו דמוכר מעיד שמכיר שהיא שלו‪ ,‬ואין הפי׳‬
‫כן אלא הפי׳ כש״ם דלקק מ״ד ע״ג נמכיר שהיא גת‬
‫חמורו דהפי׳ דלוקח מכיר שהיא נאמת של מוכר‬
‫ונשניל זה אין לו תרעומות עליו דיודע הוא שלא רימה‬
‫אותו וכן מפורש כדנרינו כטור סי׳ ל״ז וכסמ״ע שם‬
‫ס״ק ל״ו והש״ך לא פליג אלא נפי׳ הטור אכל כגוף‬
‫פי׳ מכיר דתרעומות לא פליג‪ ,‬וכן מפורש עוד כדנרינו‬
‫כטו״ז סי׳ ל״ז נסעיף ט״ז יעש״ה היטג‪ ,‬ודנרי מהרי׳׳ט‬
‫צע״ג‪.‬‬
‫סימן לוצ‬
‫בדין אין אדם משים עצמו רשע במסייע‬
‫איסור דרבנן וכה״ג‬
‫בכתובות י״ט — ובחו״מ סי׳ מ״ו סל׳׳ז‬
‫בכתובות י״ט ע׳׳א אד׳י א״ר האומר שטר אמנה‬
‫אינו נאמן ומסיק ד׳ א דקאמרי עדים‬
‫דכיון דאמר ד׳ כ אסור לשהות שטר א מנה ועדים‬
‫דהיכא דאין חשש מפני הקדמת הזמן דהיינו כשטר‬
‫אקנייתא או לאכיי דעדיו נחתומין זכין לו שוג אין‬
‫חשש לעדים מעיקר הדין ולא משוו נפשייהו רשעים‬
‫נזה‪ ,‬מ״מ כיון דאמר ד׳ כ דאסור למלוה שישהה שטר‬
‫אמנה כתוך ניתו סהדי נמי אי ענדי הכי אע״ג‬
‫דמדינא מצי למיענד לא שפיר ענדי‪ ,‬אמנם נ תו ס׳ רי״ד‬
‫נשמעתין מיאן נפרש״י כשטר אמנה היינו שכ׳ ע״מ‬
‫ללות כזמן מאוחר יותר דא״כ עדים מאי פולה קענדי‬
‫דכיון דהלוה האמין למלוה נמאי שלא יגנה ממנו כלי‬
‫שיהי׳ קודם לזה הלואה כאמת א״כ אנן מה אית לן גני‬
‫סהדי דסו׳׳ם כיון דהלוה לא חשש א״כ כשר וכשר‬
‫הוא יפ״ש‪.‬‬
‫הנה כודאי לא נעלם מנעל תום׳ רי״ד סכרת הר״ן‬
‫דכיון דעל המלוה רונן איסור דר׳כ דאסור‬
‫שישהה שטר אמנה כתוך ניתו א״כ עדים המסייעים‬
‫לו כיודעם דעדיין לא הי׳ הלואה מסייעים לו להרע‬
‫ומשוי נפשייהו רשעים‪ ,‬אכל נעל תום׳ רי״ד מיאן נזה‬
‫אכ״א גמ׳ ואנ״א סכרא אנ״א גמ׳ ממש׳׳כ להוכיח‬
‫ממשנתינו דכ״נ וסוגיא דנ״מ שם דא״כ למה תני אין‬
‫כותנין שטר למלוה אלא אם לוה עמו‪ ,‬ולא תני אלא‬
‫אם ראו נתינת מעות‪ ,‬והנה תום׳ רי״ד כ׳ כן למה‬
‫דהעתיק אוקימתא דאניי דעדיו נחתומיו זכין לו א״כ‬
‫משנתינו והלכה דכותנין שטר ממנ׳׳פ אהני כלי ראית‬
‫נתינת מעות דמיירי או נשטרא אקנייתא‪ ,‬או מדין עדיו‬
‫רנט‬ ‫הלוי‬ ‫חו״מ סימן קצא‬
‫יראים מהזמה‪ ,‬וא׳> זה שאינם ראויים ל ס מ ה הוא‬
‫גריעותא בנאמנות העדות‪ ,‬וכן מבואר ב׳׳ק ע׳׳ה ע״ב‬
‫הנ״מ היכא דלא ידעי בארה מקום וכף ופרש׳׳י דלהכי‬
‫עבדי דמיםתפי דלא ליתי םהדי ולזימינהו ע״ ט מטאר‬
‫מזה דשעם הזמה שמכניםין עצמם לעונש הזמה ולכן‬
‫יש לאמת דבריהם ביותר‪ ,‬ולכן בעדות נערה מאורםה‬
‫דנכנם בגדר אשר זמם‪ ,‬א״כ י׳׳ל דאין הורגץ אותה‬
‫רק כשנתאמת העדות ביותר ע״י שגם הם יכולים‬
‫להתחייב מיתה‪ ,‬ואין לנו ראי׳ לחייב כשאין העדות‬
‫נתאמת כ״כ‪ ,‬משא״כ בעדות בן גרושה שאי אפשר‬
‫שיכנםו בשום פנים בעונש הדין שאץ נעשין בן גרושה‬
‫א׳> ע״כ עדות כזה יש לו קיום אף שאין נכנםים ממש‬
‫בעונש הנדון‪ ,‬מאחר שגילתה תורה שמחזיקין העדות‬
‫לאמת דאל״כ לא תמצא שום עדות לזה אבל פשיעא‬
‫שצריך שתהא אימת הזמה עליהם דאל׳׳כ אין כח לחייב‬
‫עדותן שום דבר עכתו״ד‪ ,‬ור׳׳ל וכיון שכן בעינן ג׳׳כ‬
‫יכול להזימה דז׳ דו״ח בענין אמר איני יודע דאל״כ‬
‫אין אימת ההזמה עליהם‪.‬‬
‫אמנם מה שבנה הגאון על דברי רש״י ב״ר! דהעעם‬
‫הוא משום דמיםתפי גם בחקירות דאיזה יום‬
‫ומקום‪ ,‬נראה משם ראי׳ להיפך‪ ,‬דהא רש״י כ׳ זה‬
‫בשיעת םומכום שם‪ ,‬דם״ל באתי םהדי ואמרי גנבת‬
‫וא״ל גנבתי עבחתי ומכרתי מיהו לא בפניכם גנבתי‬
‫אלא בפני פו״פ ואסהידו בי׳ בגנב ועבח‪ ,‬דרבנן סברי‬
‫דהו״ל עדות שאי אתה יכול להזימה וסומכום ס׳׳ל‬
‫דעדות כה״ג הוי עדות ואע״ג דקיי״ל לא הוי עדות‬
‫הנ״מ היכא דלא ידעי באיזה יום ופרש״י כדי שיהי׳‬
‫יראים להעיד שקר‪ ,‬משא״כ הכא נהי דא׳׳א להזימם‬
‫מ״מ כיון דקושעא מסהדי עדותן עדות‪ ,‬אבל חכמים‬
‫ם״ל דאעפ׳׳כ אין עדותן עדות‪ ,‬דאע׳׳ג דידעינן דקושעא‬
‫מסהדי ואין אנו צריכים לתנאי של אתה יכול להזימם‬
‫כדי לברר האמת‪ ,‬מפל מקום כיון דחסר האפשרות של‬
‫יכול להזימם בעל העדות הרי ח ה דין מדיני התורה‬
‫לא מעעם פחד העדים‪ ,‬ומחלוקת התנאים הוא והלכה‬
‫כחכמים‪.‬‬
‫אמנם בעיקר פי׳ הש׳׳ס בב״ר! יראה דמחלוקת‬
‫הראשונים הוא דלרש״י הפי׳ כנ״ל דהעעם‬
‫דהו״ל עדות שא״א יכול להזימה‪ ,‬משום דקוששא‬
‫מסהדי דקא מסייע להו‪ ,‬אבל ברא״ש שבשעמ״ר! הנ׳׳ל‬
‫יראה דפי׳ כנ׳׳ל דמשום דקמסייע להו היינו שהודה‬
‫לדבריהם והודאת בע״ד כמאה עדים‪ ,‬וא״כ חייב את‬
‫עצמו‪ ,‬ומלקות ליכא כיון דאינו דומה לגן גרושה כנזכר‪,‬‬
‫איברא נראה דרק גפי׳ הש״ם פליגי אבל מודה הרא״ש‬
‫לס׳ הנ׳׳ל דאין הכרח דלדיק יהי׳ ז׳ חקיתת מעעם‬
‫פחד העדים‪.‬‬
‫ג( והנלענ״ד גזה דודאי מה דנו״ב שילב דין דכאשר‬
‫זמם‪ ,‬לדין איני יודע דשגע חקירות‬
‫בזה דבריו צ׳׳ע להלכה דהא כגר כ׳ כולם דמוכח גש״ס‬
‫ובפרס ברש״י סנהדרין מ׳ ע״א דכל עצם שגע חקירות‬
‫שבט‬
‫בעינן נאשר זמם ולא חיישינן לעדות שאי אתה יטל‬
‫להזימה‪ ,‬שוב בכל הני איני יודע לא הוי בעול העדות‪.‬‬
‫וראיתי בהגה׳ הגאון ברוך שעם ז״ל על הנו״ג‬
‫אה״ע סי‪ -‬נ״ח כ׳ עיץ ברישג״א דמשמע‬
‫מדבריו גשם התום׳ במש״ה דגגי עדים זוממים תרי‬
‫קראי כתיבי וכר דאי לא מתקיים בשום אופן כאשר‬
‫זמם קאי עליה והצדיקו היינו מלקות‪ ,‬וי׳׳ל היכא שגם‬
‫מלקות ליכא אק עליהם שם עדים וכו׳ אבל במקום‬
‫שא״א לקיים בהעדים אחד מהעונשק האמורין בהן לא‬
‫גלכאשר זמם ולא מהצדיקו אינם עדים ולכך צריך‬
‫דרישה וחקירה בעדי קידושין וכשהוצמו לוקין עכ״ל‪,‬‬
‫דעתו דגם לתי׳ השני שבתום׳ בעינן כאשר זמם בכל‬
‫הני‪ ,‬אלא דהמלקות דוהצדיקו במקום נאשר זמם‪ ,‬אבל‬
‫היכא דאין לוקין כלל לא הוי בגדר עדות‪ ,‬וכדבריו‬
‫ממש ראיתי בששמ״ק בבא קמא ע״ה ע׳׳ב בשם הרא״ש‪,‬‬
‫על מה דפריך הש״ס שם דהו״ל עדות שאי אתה יכול‬
‫■להזימה כ׳ ונראה דכמו״כ לא לקי א לאו דלא תענה‪,‬‬
‫דאי לקי מיקרי שפיר אתה יכול להזימה כעדות בן‬
‫גרושה וכו׳ ולא דמי לעדות בן גרושה דמקרי שפיר‬
‫אתה יכול להזימה כיון דלקו דשאני התם דמרבינן‬
‫מוהי׳ אם בן הכות‪ ,‬ומסתברא לאוקמי קרא היכא‬
‫דלא אפשר לקיומי כאשר זמם לעולם וכו׳ יע׳׳ש והם‬
‫ממש כדברי הגאק‪.‬‬
‫ולפ״ז אין בין תי׳ שני לתי׳ ראשון שבתום׳ ולא כלום‬
‫דהא גם בתי׳ שני םברי דבעינן ביםוד עדות‬
‫שאתה יכול להזימה‪ ,‬ומתקיים כאן מעעם עונש מלקות‪,‬‬
‫אלא שבתי׳ ראשון הוא משעם כאשר זמם ממש‪ ,‬ובתי׳‬
‫השני הוא מוהצדיקו‪ ,‬ובאמת גם לתי׳ הראשון םו״ם‬
‫הוא מוהצדיקו‪ ,‬וגם לתי׳ השני הוא מעונש ההזמה‪,‬‬
‫ואין ביניהם רק משמעות הם‪ 3‬רה‪ ,‬ולפ״ז א״ש דגם‬
‫בכתובות ל״ג ע׳׳א שכ׳ וי״ל עדות שאין אתה יכול‬
‫להזימה אלא במעידים על השריפה דאי אפשר לקיומי‬
‫בשום דבר לא במיתה ולא במלקית אבל הנ א נתקיימת‬
‫הזמה במלקות‪ ,‬דלכאורה הוא כתי׳ הראשון שבתום׳‬
‫בשמעתין‪ ,‬ולהנ״ל אין ראי׳ דאפשר לדחוק שפיר עפ״י‬
‫הנ״ל לכוון דבריהם גם לדרך השני‪ ,‬אבל מה אעשה‬
‫דאין לשון התום׳ משמע כן מדכ׳ דגבי עדות בן גתשה‬
‫לא חיישינן כלל באתה יכול להזימה מכאשר זמם וכף‬
‫דלא קאי כלל פלי׳ בשום צד שבעולם ולפי׳ הגאון ר‪ 3‬״פ‬
‫זצ״ל הנ״ל‪ ,‬הרי דגם בבן גרושה וכיו׳׳ב בעינן אתה יכול‬
‫להזימה‪ ,‬אלא דמלקות כעונש דכאשר זמם‪ ,‬אבל ביםודו‬
‫נשאר כאשר זמם‪ ,‬וזה נראה שהי׳ יםוד הנו״ב שהוציא‬
‫מלשון זה מי׳ דלא שייך כלל את יכול להזימה‪.‬‬
‫ב( ו כיו״ ב ראיתי בתשובת מהרא׳׳ל להגאון המובהק‬
‫רבי ליבש צינין זי׳׳ע אה׳׳ע םי׳ י״א‪ ,‬והרני‬
‫מעתיק קצת דבריו הנצרכים וז״ל ולענ״ד אחרי המחילה‬
‫מכת״ר )הנו׳׳ב( אין כוונת התום׳ כן וכו׳ ונראה ברור‬
‫דהא דבעינן יכול להזימה הוא מכלל מזוק העדות עצמו‬
‫דיותר יש ■לאמת דבריהם כשיראים מהזמה לאותן שאין‬
 ‫הלוי‬ ‫חו׳מ סימן קצא‬
‫המעיין נמהרי׳׳ע שם יראה דנרוב מקומות תוך נקרא‬
‫כל משך ה ז ק מתחלה ועד סוך כמו נולד לו מום תוך‬
‫שנתו‪ ,‬דכולל כל השנה‪ ,‬וכמו המפלת תוך מלאת דמיה‬
‫עמאים ופעורה מקרבן דכולל כל משך הזמן‪ ,‬ועוד‬
‫הרנה‪ ,‬וכ׳׳ה בזמנינו בלשון בני אדםדעד סוך פרק‬
‫זמן זה נקרא תוך זמנו‪ ,‬והאי דהניא מהרי״ע ממגילה‬
‫כ׳׳ע ע״ב דחל להיות תוך השבת מקדימק לשעבר‬
‫ומפסיקק לשנת אחרת נשני׳ זכור וכו׳‪ ,‬דהוכיח ה ד׳ן‬
‫דע״כ לא איירי נחל ר׳׳ח אדר נע״ש דא״כ איך תני‬
‫בשני׳ זכור בשלישית ברביעית הא כ ה ^ פרה היא‬
‫רביעית והחודש חמישית‪ ,‬והייט משום דלשון תוך‬
‫משמע כל אמצעי הימים מלבדי יום ראשון ויום אחרון‪,‬‬
‫הנה נאמת נש״ס שם ל׳ ע׳׳א נפלוגתת רב'ושמואל‬
‫בד׳ח אדר שחל ע׳׳ש דמקשה לשמואל מלשון חל להיות‬
‫תוך השנת מאי לאו ערב שבת נמי ומשני לא בתוך‬
‫שנת דווקא‪ ,‬למדתי מזה דאפשר לפרש לשון בתוך‬
‫השבת נרווח גם על ע״ש‪ ,‬דרוב פעמים אין התנא‬
‫מדייק נזה להוציא ע׳׳ש אדרבה לשונו כלשון בני אדם‬
‫הכולל כל הימים‪ ,‬אלא דלפעמים אומרים תוך דרך‬
‫דיוק לאפוקי ראשון ואחרון‪ ,‬ופ״ז כ׳ הר׳ן דכאן דייק‬
‫התנא תוך דוקא לא מינעיא לשמואל שם‪ ,‬אלא אפי׳‬
‫לרב דקיי״ל כוותי׳ דנחל נע״ש מקדימין ג״כ בשנת‬
‫הקודם א״כ משנתינו כולל נמי דין זה‪ ,‬מ״מ סיפא‬
‫דמשנתינו לא א״ש לענין הפסקות אלא א״כ אין ע״ש‬
‫בכלל דאז זכור שני׳ פרה שלישית וכו׳‪ ,‬וכן נראה דפי׳‬
‫הרשנ״א שם ל׳ ע׳׳א‪.‬‬
‫איברא אני מצאתי במאירי מגילה כ״ע שכ׳ בשני׳‬
‫זכור‪ ,‬פי׳ לאו שני׳ דוקא שהרי לפעמים יש‬
‫בה הפסקה אלא שבת שיש בה זכור אחר פ׳ שקלים‬
‫וכו׳ ור׳ל דשני׳ היינו הקריאה השני׳ אע״פ שהוא‬
‫שנת הגי‪ ,‬וא״כ הה״ד לדידי׳ שלישית אין הפי׳ שלישית‬
‫אלא קריאה שלישית אע״פ שהוא שנת רניעי וכן‬
‫לענין החודש רביעית קריאה רביעית אע״פ שהוא‬
‫שבת חמישי‪ ,‬וא״כ שפיר איירי נם נחל נערב שנת‪,‬‬
‫ואין הכרח למש״כ הר״ן ובאמת תוך שנת כולל נם‬
‫ע׳׳ש כאשר הוא פשעות הגרר שם ל׳ ע״א לרב דקיי״ל‬
‫כוותי׳ ומיושב קושית הרשנ״א שם‪.‬‬
‫ובאמת לשון השו׳׳ע נ א ה״ע סי׳ קמ״ד ס׳׳א מבואר‬
‫להדיא דנאמר תוך ל׳ יום כל פרק ה ז ק‬
‫נכלל‪ ,‬ורק בנא יום אחר ל׳ לא קיים תנאו וזה‬
‫מבואר כמש״כ אלא דנכנה״ג שם הניא נרמז תשובת‬
‫רבו המהרי״ע הנ״ל דאין יום אחרון נכלל‪ ,‬והמעיין‬
‫נמהרי״ע יראה דלא ברור לי׳ כלל‪ ,‬וצ׳׳ע על הכנה״ג‬
‫שכ׳ זה דרך פשיעות וכן מצאתי נכנה״ג סוך או״ח‬
‫בכללים נפרדים סי׳ מ״ב מביא כלל זה בשם רבו‪,‬‬
‫ואיני רואה הכרח לזה‪ ,‬עכ״פ אנן אזלינן נתר פשיעות‬
‫שו׳׳ע הנ״ל‪ ,‬ונייי׳ ננ א ה״ ע אה׳׳ע דהניא ג״כ דברי‬
‫מהראנ״ח‪ ,‬אמנם לדינא אין זה אלא ממומרא דא״א‬
‫דחיישינן עונא‪.‬‬
‫שבט‬ ‫רם‬
‫הוא ג״כ משום ראוי להזמה וא״כ להנו״ג בעדי נשים‬
‫גם החקירות נ ע צ ק היו מיותרים כיון דאין אנו‬
‫מקפידים על יכול להזימה‪ ,‬וכיון דאנו מחמירים כדעת‬
‫הסוברים שצריכים חקירה‪ ,‬שוב נם איני יודע מנעל‬
‫העדות‪ ,‬וכדעת המהר״א ששון סי׳ י״ז שהניא הנו״ב‬
‫שם‪.‬‬
‫אבל באמת נראה דאין שני הדינים תלוים זה נזה‪,‬‬
‫דיראה לומר דשני מיני עדות שאין אתה יכול‬
‫להזימה יש‪ ,‬אדא בגוף העדות כשבע חקירות דזמן‬
‫ומקוס‪ ,‬וכיון דיאמר אפי׳ איני יודע א״כ אינו נגדר‬
‫הזמה כלל‪ ,‬כיון דא״א להזים אותם בעמנו הייתם‬
‫וכדומה‪ ,‬וגדר השני דאפשר להזים אותם ולבעל עדותם‬
‫להוכיח שעדי שקר הם‪ ,‬אלא דאין אנו יכולים לקיים‬
‫נהם הדין דכאשר זמם כעדות בן גתשה וכה״ג‪ ,‬ובדק‬
‫הראשון אין מחלוקת וחלוקים וכפי׳ הש״ס נב״ק‬
‫וסומכוס סבר עדות שאי אתה יכול להזימה וכו׳‪ ,‬אבל‬
‫בדין השני דיכול להזים אלא שאינו מקיים נו ועשית‬
‫לו כאפר זמם נזה יצאו ‪ p‬הכלל עדות בן גרושה‬
‫ולאסור אשה על נעלה וכה״ג לפי׳ השני שנתוס׳‪ ,‬דדין‬
‫זה לא בעינן כלל‪ ,‬וכ״ת סו״ס מה נפ״מ נין תי׳ ראשון‬
‫לשני‪ ,‬ולכאורה יראה דהנפ״מ בזמן הזה דאין לנו‬
‫סמוכים וא״כ אי אפשר להלקותו מוהצדיקו את הצדיק‪,‬‬
‫דלתי׳ הראשון כיון דאין לוקק וא״א במציאות שילקו‬
‫א״כ הו״ל עדות שא״א יכול להזימה‪ ,‬משא״כ לתי׳‬
‫השני שאין זה תנאי בראוי להזמה רק דין דלא שייך‬
‫נזה״ז‪ ,‬אלא דלפ״ז צ״ע לתי׳ הראשון וכי כל עדות כה״נ‬
‫לא יהי׳ עדות מה״ת כלל וחפשתי וראיתי בתשובת‬
‫מהרא״ל שם העיר בזה עיין מש״כ הגאון מהרא״ל שם‬
‫ועדיין צ׳׳ע נזה‪.‬‬
‫סימן קצב‬
‫כבור ידידי המכובד ההגה״צ המפורסם בנן‬
‫של קדושים מופלא באנשים מוהר׳׳ר יחזקאל‬
‫שרגא רבין הלבערשטאם שליע״א אדמו״ר‬
‫ציענשינוב יצ״ו‪.‬‬
‫אחדשכ״ת וש״ת נאה״ר‪,‬‬
‫יקרהו קבלתי ואשר שאל אותי בראובן שלוה משמעון‬
‫מעות והנעיחו לשלם בתוך השבוע‪ ,‬או למשל‬
‫תוך חנוכה‪ ,‬ונחלקו המלוה והלוה דהמלוה אומר דחל‬
‫תיכך ביום שני מימות השבוע דכל שאינו ראשון ממש‬
‫נקרא תוך‪ ,‬והלוה אומר דאינו חל אלא באמצע דנעינן‬
‫עכ״פ דיענרו חצי הימים כדי להקרא תוך‪ ,‬והעיר‬
‫מדברי הר״ן פ״ד דמגילה שהניא מהרי״ע אה״ע סי׳‬
‫ח׳ דתוך משמע כל הימים מלנד יום ראשון ויום אחרון‪.‬‬
‫הנה לדידי פשוע דמלוה שאמר ללוה שמלוה ע״מ‬
‫לשלם תוך ימית השבוע או תוך ימי חנוכה‬
‫דאפשר לשלם עד סוך יום אחרון‪ ,‬ועעמא דילי דנאמת‬
 ‫רסא‬ ‫הלוי‬ ‫חו״מ סימן קצב‬
‫הראשונים דס״ל דמוסר ששרותיו לבי״ד דאורייתא‬
‫)לבי״ד דאורייתא(‪ ,‬דסו׳׳ס בפועל עדין עליהם לנגוש *‬
‫וגם אין לומר כמש׳׳כ מקצת מהראשונים משום‬
‫דמוסר ששרותיו ל‪3‬י׳׳ד העמיד ה‪ 3‬י״ד ‪ 3‬מ מ מן סזור מושר שנזחמיו‬
‫‪i z‬ני*ד‪ ,‬אי לאו משוס‬ ‫‪1‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫כאלו נסתלק הוא מחובו‪ ,‬דרש״י ודעמי׳ מיאנו ‪ ,W3‬הפןיניד‪.‬‬
‫כיון דאין זה המציאות האמיתית דסו׳׳ם בי״ד עבור‬
‫המלוה נוגשים ותובעים‪ ,‬ומה״ש נראה דלרש״י פשוש‬
‫דגם מלוה ע׳ פ בכלל מוסר ששרותיו לבי״ד ובכלל‬
‫פרוזבל דכיון דמשעם הפקר בי״ד אתינן עלה‪ ,‬מה לי‬
‫ששר מה לי ‪ 3‬ע״פ‪.‬‬
‫ומשמעות לשון רש״י בכל המקומות דלדידי׳ גם‬
‫בתקנת פרוזבל בעינן מוסר ששרותיו‬
‫ממש וע׳׳ד זה תקנה הלל‪ ,‬וכן מפורש בחי׳ המאירי‬
‫בגישין דלדרך זה תקנת פרוזבל ע׳׳י מסירת ששר‬
‫ממש‪ ,‬אמנם י״ל גם לרש״י כיון דמסרן לרשותן אעפ״י‬
‫שנשארו אצלו אהני כאילו באו לידן ■והמלוה בתביעותיו‬
‫כשליח בי״ד בזה‪ ,‬ואפי׳ להסוברים מסירת ששרות‬
‫מה״ת יש מקום לומר דאעפ״י שלא נמסרו בפועל‬
‫כאלו נמסרו כנ״ל‪ ,‬ואעפ״י שידענא שיש מן הפוסקים‬
‫מחלקים בזה וס״ל דזה מעיקר תקנת פרוזבל דיהנה‬
‫אפילו לא נמסרו בפועל אפשר לומר כן וראי׳‬
‫לדברינו מתשובת הר׳׳ן סי׳ ע״ז — שכ׳ דאין ענין‬
‫פרוזבל שיעיד שנמסרו ששרותיו לבי״ד שכגון זה לא‬
‫הוצרך הלל לתקן דמוסר ששרותיו לבי״ד ק התורה‬
‫וכו׳ הרי דאלו הי׳ שנין פרוזבל שמסר ששרותיו הי׳‬
‫מהנה מה״ת כמסירת ששרות בפועל דהוא דאורייתא‪,‬‬
‫ואעפ״י שדברי הר׳׳ן אלו נראה דבמחלוקת שנוים וגם‬
‫סותר דברי עצמו בסוגין כאשר אבאר אי״ה‪ ,‬מ׳׳מ יש‬
‫לנו ראי׳ דניתן לומר דאין מסירה בפועל מעכב שיקרא‬
‫עליו שם מסירה‪ ,‬וא״כ לרש״י דרק משעם הפקר בי׳׳ד‬
‫אתינן עלה בודאי מקום לומר כן וכן מוכח מרש״י‬
‫ד׳ ה אימא ‪3‬י׳ מילתא — מדמהני לא כתב כאלו כתב‬
‫והא אכתי לא מ ס ק אלא ע״כ דגם לרש״י מהני —‬
‫וכן מצאתי בתשובת כ״ם חו״מ סי׳ ש׳ ע״ש‪ — .‬ודעת‬
‫הרמב״ן בחי׳ כרש״י דמוסר ששרותיו לבי״ד רק‬
‫מדרבנן‪.‬‬
‫‪ ( 3‬אמנם תום׳ והרמב״ם ועמם חבל נביאים רבותינו‬
‫הראשונים דמוסר ששרותיו מהני מן‬
‫התורה מדרשא דתשמש ידיך — ונראה דהיינו מכח‬
‫לשון ואת אשר יהי׳ לך וגו׳ וכאן הבי״ד הנוגשים‪,‬‬
‫ומבואר ברמב״ן ור״ן וכמה ראשונים דמוסר ששרותיו‬
‫לבי״ד לא מהני רק במלוה בששר לא במלוה ע״פ —‬
‫ובשעמא דהא מילתא ראיתי במשנה ראשונה פ״י מ״‪3‬‬
‫דשביעית דהוא עפ״י המבואר ‪ 3‬חו״מ סי׳ קכ״ג‬
‫דמדאורייתא אין מלוה ע״פ נמסרת לאחר אפי׳‬
‫בהרשאה‪ ,‬ולענ״ד אין זה ברור‪ ,‬דאלו היינו צריכים‬
‫להקנות החובות לבי״ד שיהיו חובות שלהם ושיעשה‬
‫בהם כאוות נפשם הי׳ מקום לומר כן‪ ,‬אבל הלא כ׳‬
‫הרמב״ם פ״ש הש״ו המוסר ששרותיו לבי״ד ואמר‬
‫שבט‬
‫ולא נעלם ממני לשון המשנה פ״ג דתרומות מ׳׳ה‬
‫האומר תרומת כרי זה בתוט תרומת מעשר‬
‫בתוכו ר״ש אומר קרא שם‪ ,‬והיינו משום דמשמע‬
‫באמצעותו‪ ,‬וכ׳׳ה ג״כ בעירובין ל״ז ע״ב יעש״ה‬
‫‪6.‬‬
‫וברש״י‪ ,‬מ׳׳מ כבר כתבתי דלסעמים אומרים כן דרך‬
‫דיוק‪ ,‬ואז לא הוי דברים שבלב שאומר שכיון על תוך‬
‫דוקא‪ ,‬אבל ‪ p‬הסתם ■לשון זה מתפרש על כל המשך‬
‫פרק ה ז ק או המקום‪ ,‬ובזה מיושבים הרבה קושיות‬
‫בזה‪ ,‬וע׳׳ע בגליון הש״ס ירושלמי תרומות שם‪.‬‬
‫הרי‪5‬י דוש״ת באהבה — מצפה לחסדי ה׳‬
‫סימן קצג‬
‫בדיני פרוזבל חו״מ סי׳ ס״ז ובמוגיא בגיטין‬
‫ל״ו—ל״ז — וידעתי שמחברים אחרונים הרבו‬
‫לדבר בזה — מ״מ לא אמנע עצמי מביה״מ‬
‫לחודד העני׳‬
‫א( דעת רש״י מכות ג׳ ע׳׳ב דמוסר שערותיו‬
‫דמשנתינו היא עצמה תקנת פרוזבל דתקן‬
‫הלל והתום׳ שם תפסו עליו דמוסר ששרותיו‬
‫דאורייתא מדרשא דסיפרי כאשר העתיקו גם בגישין‬
‫ל״ו ע׳׳א ואת אשר יהי׳ לך לאחיך תשמיש ידיך פרש‬
‫למוסר ששרותיו לבי״ד ומלוה על המשכון‪ ,‬משא״כ‬
‫פרוזבל דמהני גם אם אינו מוסר ששרותיו זה מתקנת‬
‫הלל‪ ,‬ואעפ״י שבפני יהושע במכות שם ר׳׳ל דגם דעת‬
‫רש״י כן רק דמפרש דתקנת פרוזבל דהלל נבנה על דין‬
‫דאורייתא דמוסר ששרותיו וכן ראיתי ג ם' אוצרות‬
‫יוסך דר׳׳ל דרק שם במכות פי׳ כן דקאי על מלוה‬
‫לחבירו לעשר שנים וא״כ אינו עומד לגבות גם בבי״ד‬
‫ובזה גם מוסר ששרות לאו דאורייתא משא״ב בעלמא‬
‫מודה רש׳׳י דהוא מה״ת‪.‬‬
‫אמנם כ״ז אינו מכוון בשישת רש״י דהא רש״י‬
‫בכולי׳ ש״ם מפרש כן דמוסר ששרותיו היינו‬
‫תקנת פרוזבל — עיין דבריו גישין ל״‪ 3‬ע״ב ד״ה‬
‫מוסרני לכם — ועיין דבריו כתובות פ״ש ע׳׳א ד׳ ה‬
‫פרוזבל — וכן בשמעתין ד״ה מוסרני לכם — דמכל‬
‫המקומות מוכח מדבריו דדעתו דזה הי׳ מחידושו‬
‫ותקנתו של הלל דאהני מסירות ששרות לבי״ד דתו‬
‫לא קרינא בי׳ לא יגוש‪ ,‬וכנראה גם מדבריו ל״ז ע״א‬
‫ד״ה דתפסי להו בי״ד‪ ,‬דע״כ פי׳ משעם הפקר בי״ד‬
‫דתו לא קרינא ‪ 3‬י׳ לא יגוש‪ ,‬וזה גופא שעמו של ר‪ 3‬א‬
‫לעיל בתקנת פרוזבל‪ ,‬ולא הזכיר המקור מדרשת‬
‫הסיפרי דהוא לפי דעתו אסמכתא בעלמא‪ ,‬ושעמו‬
‫פשוש דכיון דבי״ד נוגשים עבור המלוה אין לך לא‬
‫יגוש רעהו גדול מזה‪ ,‬ואינו דומה למלוה על המשכון‬
‫דכבר יש של אחיו בידו‪ ,‬ולא ס״ל לרש״י דכיון דמסר‬
‫ששרותיו לבי״ד כבר נגוש ועומד הוא‪ ,‬כמש״כ שאר‬
 ‫הלוי‬ ‫חו״מ סימן קצג‬
‫דכוא מטעם מסירת שטרות אלא דכיון דלא מסר‬
‫ממש הוצרך לתקנה כמש״כ הר׳ן כעצמו — וכנראה‬
‫דכר׳׳ן כתשובה מפרש לשון כפרוזכל מוסרני לכם לא‬
‫מסירת שטרות כפי׳ רוב הראשונים אלא כפי׳ כרמכ״ם‬
‫מוסרני לכם — אני מעיד אתכם על כך — שכל חוב‬
‫שיש לי שאנכנו א״כ מסירת שטר חוב אינו נזכר כאן‬
‫— וכן משמע מלשון הרמכ״ם נספרו — שכ׳ כהלכה‬
‫כ״ז מוסרני לכם שכל חוב שים — וכ׳׳ה כהלכה י״ח‪.‬‬
‫— משמע שמוסרני לכם הודעה שכל חוכ שיש לי‬
‫שאנכנו — משא׳׳כ כנוסח שאר ראשונים מוסרני לכם‬
‫כל חוב שיש לי — וכס׳ כתרומות כנוסח — מוסרני‬
‫לכם וכו' כל אותו חוב שיש לי אצל פלוני וזה דלא‬
‫כרמכ״ם הנ״ל‪.‬‬
‫וביאור כדכרים עפ״י מש״כ כרמכ״ן כס׳ הזט ת‬
‫כמימרא ד ר נ ח ק דאמר אי איישר חילי׳‬
‫אקיימנה — וז״ל ומה שהיו מקילין כפרוזכל כמסירה‬
‫מילי אהדדי וכשני דיינין כר'נ משום דס״ל כר נ ח ק‬
‫כאידך דאמר אי איישר חילי' אקיימנה ומתקנתו של‬
‫הלל אפקא ממונא ולא צריך אלא כ״ד כל דכו‬
‫דלכולהו כתי דינין תיקון — וכמש״כ עוד כחי'‬
‫כרמכ״ן מדכקילו כמסירת מילי כעלמא כלאו דיינין‬
‫דמכנפי ויתכי — א״כ לדברי הרמכ״ן אין מסירת‬
‫השטרות מועל כלום‪ ,‬דהא אין ככח כי״ד זה לחייב‬
‫לשלם עפ״י מסירה שלו‪ ,‬ונם לדבריו לא מסרו לכי״ד‬
‫כלל‪ ,‬אלא שמנלה דעתו כדכרים שברצונו לסמוך עצמו‬
‫ולהשתמש ככח כהפקעה שתקן הלל לדורות שכל מי‬
‫שימסור הדכרים כע״פ או יכתוב זה ככתכ‪.‬‬
‫ובזה נתבארו דברי הרמכ״ם כהלכה כ״ז — מפני‬
‫שיודעים שהשמטת כספים כזה״ז מדכריכם‬
‫וכדברים כלבד היא נדחית — דמוכח מד״ר דאין‬
‫כדכרים רק כעין מסירת הודעה שמסר השטרות‬
‫כאשר פרש״י כאמת‪ ,‬דא״נ אין כזה חידוש דיכנה‬
‫דברים לכד ומה עדיפות הודעת ככתב מהודעה‬
‫כע״פ כיון דהעיקר מסירה השטרות אכל הרמכ״ם כ׳‬
‫לשון — וכדברים כלבד היא נדחית — ר׳ל שהדכרים‬
‫עצמם עושים הדחוי — היות ששמיטת כספים‬
‫מדכריהם ונעקר מתקנת כלל ומלשון זה הוא דמייתי‬
‫הר׳ן כתשוכה שם ראי׳ דדעת הרמכ״ם כדעתו דאין‬
‫מסירת שטרות לכי״ד קוכנ^ אלא כתיכת הפרוזכל‬
‫כורת כענין‪.‬‬
‫וממילא מכואר נם כשנת הראכ״ד שכ׳ א״א דכריו‬
‫סותרין זה את זה — והכין ככ״מ דהשנת‬
‫הראכ״ד ממש״כ כרמכ״ם כאן דמהני לפני ת״ח ולעיל‬
‫ס שאין כותכין פרוזכל אלא ת״ח נדולים כיותר כנון‬
‫כי״ד דר אמי שיכולים להפקיע ממון‪ ,‬וכ' לת' דככר‬
‫כ׳ דדי כנחלים כדורם דכל כי׳׳ד כדורו חשוב להפקיע‬
‫פרוזכל שיעיד שמסר שערותיו לכי׳׳ד דלזה לא הוצרך‬
‫ממון כ ר אמי בדורו — ורכנן דכי ר אשי כיו נדולים‬
‫— ורכינו סמך עצמו אלמעלה שכ׳ שכ' כן‪ — ,‬איכרא‬
‫דאין לשון הרמכ׳׳ם משמע כן מדס ומסר דבריו‬
‫שבט‬ ‫רסב‬
‫לכם אתם נגו לי רזוגי זה‪ ,‬כרי זה אינו נשמט שנאמר‬
‫ואשר יכי׳ לך ונו' וזה גי״ד תוגעין אותו עכ״ל —‬
‫הרי גרור דכם רק כתוגטים נשגילו ונשליחותו‬
‫ואעפ״כ איט משמט דזה שכם התונעים מסיר מעליו‬
‫דיני שמיטה‪ ,‬וא״כ איזה קני! שיקנה ני״ד צריך לזה‪,‬‬
‫וכי כת ני״ד נגרע פ״י שאי] קונים מלוה ע׳׳פ‪— ,‬‬
‫כיון דסו״ס הוא מסתלק מן התניעה ונעשית ע״י‬
‫בי״ד וככח כי״ד‪ ,‬וצריך לומר דאיכ״נ ד ק כתורה‬
‫מכנה נ״כ מוסר חונות כע״פ‪ ,‬אלא דמדרכנן נדרי‬
‫עד דאתי כלל ותיקן פרוזנל‪ ,‬או דשטרותיו לאו דוקא‬
‫וכן יראה מקושית כתוס׳ נשמעתין דכקשו דלמ״ל‬
‫תקנת פרוזנל דתפ״ל משום מוסר שטרותיו לני״ד‪,‬‬
‫ותי׳ דמ״מ לא הי' לכם כלל ללמד כן וכן תי' כמה‬
‫ראשונים — ולא נחתי לחלק דתקנת פרוזנל אכני נם‬
‫למלוה ע״פ משא״כ מוסר שטרות‪ ,‬מכלל דלא ס״ל‬
‫לחלק נדאורייתא נכך — ונם לכראשונים דמחלקים‬
‫מכ״ת כין כשטר לנין נע״פ עיקר כטעם דנשטר‬
‫איכא תרתי‪ ,‬חדא דאין הוא כתוכע כמש״כ הרמכ״ם‪,‬‬
‫ועוד דכיון דשטר תניעה נידם כרי הוא כננוש ועומד‬
‫וכמאן דנכיא ככר כאשר נקטו מקצת מהראשונים‬
‫כלשונם וזה שייך כשטר לא כמלוה ע״פ ]וצ״ע אם‬
‫כרמכ״ם נ״כ נחית לזה[‪,‬‬
‫אמנם יש לצדד כטעם כעל משנה ראשונה אם נימא‬
‫דטעם מוסר שטרותיו הוא משום שהעמיד‬
‫ככי״ד כמקומו ונסתלק לנמרי מן החוג ואם אמנם‬
‫ככר כתכנו דאין ז כ עיקרא דכא מילתא —‬
‫ולשון הרמכ״ם מפורש ליהפך — מיהו כס' התרומות‬
‫כשער מ״ה ח״א סי' י״ז כ׳ נם כדיני פרוזכל הא‬
‫דכעינן שיהי׳ קרקע נם למלוה — חון מקרקע של‬
‫לוה כדי שיקנה ככי״ד החונות ע״נ קרקע — דודאי‬
‫כל שטר חוג ככתיכה ומסירה נקנה לכי״ד — והיינו‬
‫דאית לי' דאפי' כפרוזכל צריך שיקנה ככי״ד השטר‬
‫חוג ממש‪ ,‬אמנם כל כראשונים שהתירו פמזכל כמלוה‬
‫ע״פ חולקים ע״ז — וככר הקשה עליו כ״י סי' ס״ז‬
‫— וכ' דהוא מחומרא לא מעיקר הדין ונם כמוסר‬
‫שערותיו לכי״ד נראה דשאר הראשונים לא נחתי לזה‬
‫שרר לאחר כמה שגיס‬
‫כמש״כ‪.‬‬ ‫ל^כ לבריהר׳ןמאמת‬
‫נ( וברץ כשמעתין וא״ת הא מדאורייתא היא ו ט'‬ ‫איןגכחיבת»ץוטלגלי‬
‫שמסר השטרוה כפועל‬
‫וכמוסר שטרותיו לכי״ד וי״ל דהיכא‬ ‫טגץ מסדה שערוה‬
‫דמסר שטרותיו ממש דאורייתא היא אלא דאתי הלל‬ ‫כיון זכלג לכד ולא מסר‬
‫חה כאמה יכול לעשוה‬
‫ותיקן אע״נ דלא מסר‪ ,‬ואפי' אינם כידו נמי כי אמר‬ ‫גם כעל !מ וכמכואר‬
‫מוסרני כמאן דמסר דמי וכו׳ וכן הוכיח מירושלמי‬ ‫כררס חו״מ סי׳ קי׳ג‬
‫כטטמא דרמן דננסרי‬
‫דתקנת פרוזכל נכנה על יסוד דמסירת שטרות אלא‬ ‫מיליהו להדדי דצד מ‬
‫דמכ״ת כעינן מסירה ממש — וכ״כ דהר׳ן סותר‬ ‫דמדתגן הרל כאלו‬
‫מסרו יכול להועיל גס‬
‫עצמו כזה עם תשובותיו סי׳ ע״ז * שכתכ שאין ענין‬ ‫כנרפ וא״כ הא ‪ten‬‬
‫קשיא שטרא למ״ל‪ ,‬אלא‬
‫ע״ג כדי שהשטר יהי׳‬
‫תקנתא דמכני מכ״ת‪ ,‬רק פרוזכול עשו לו כח עצמי‬ ‫כרתי כמש״ה הח׳׳ס‬
‫שם‪ .‬וממילא אס השטר‬
‫והוא הכורת וכלשון זה נשתמש נם כח״ם חו״מ סי'‬ ‫פשול כמו מ־וזכול‬
‫קי״נ‪ ,‬וצע״נ דלמה נימא כן דכא אפשר לומר כרווח‬ ‫מאוחר אינו מועיל עד׳ס‬
‫כחור עדוס שממ־‬
‫השטרוס כיון דגדר‬
‫שטר כטל ממנו כמש״כ‬
‫הרץ כחשוכה שם והכן‪.‬‬
‫רסג‬ ‫הלוי‬ ‫חדמ סימן קצג‬
‫לדרי׳ עלמא תקון‪ ,‬ואם לדרי׳ נלכד תקון לא צריך‬
‫ני״ד לנשולי׳ דמעצמו נשל דאק לך נו אלא חידושו‪,‬‬
‫אנל חלק התקנה למסור שערות ממש לני״ד‪ ,‬או‬
‫להעמיד השערות לרשותן ע״י פרוזנל והם יפקיעו‬
‫ויפקירו ממונו של הלוה וזה ע״י כח ני״ד יפה שככל‬
‫דור ודור‪ ,‬תקנה זאת נשארת לדורות גק הסתם עד‬
‫שינשלוה כפירוש‪ ,‬וא״כ ממילא נפלה הוכחת ר׳ן דגם‬
‫לר״נ נשארה תקנת הלל עד שינשלוה — ח ה אינו‬
‫דקולת ר״נ נשלה ממילא אי לאו דלדורות תקון —‬
‫ומה דנשאר ק הסתם הוא רק ני דינא רכא‪ ,‬והיינו‬
‫דכיון להרמנ״ן ע״כ עלינו לומר דלר׳ נחמן הלל תרתי‬
‫תקון דין מוסר ששרותיו לני״ד‪ ,‬דלקמנ״ן שהסכים‬
‫לשישת רש״י דהוא רק מדרננן מתקנת פרוזנל‪ ,‬ותיקן‬
‫שיעשה זה כל ני״ד נכל דור ודור ע״י כח ני״ד‬
‫להפקיר הן ע׳׳י מסירה ממש והן ע״י פרוזנל כתונ‬
‫כאלו נמסרו אם הם ני״ד יפה‪ ,‬ואמנם כדי שיתקיים‬
‫התקנה לדורות וכמקומות שאין ני״ד כזה תיקן‬
‫נשעתו גם לדורות ואין זה הפקעה חדתא כמפורש‬
‫נרמנ״ן‪ ,‬משא״כ להר״ן דמוסר ששרות דאורייתא ויש‬
‫רק תקנה א׳ דפרוזנל ולא אמרינן דהלל הפקיע‬
‫לדורות‪ ,‬אלא דרננן דני ר׳ אשי נהגו רק קולא אחת‬
‫דלא כתנ כמאן דכתנ דמי; אנל נעצם הוא פרוזנל‬
‫הנכתנ כמפורש נר״ן‪.‬‬
‫ועל מה שכתנ הרמנ״ן להוכיח מלעיל ל״נ דקיי״ל‬
‫כר נ ח ק דסגי נחרי דיינא‪ ,‬דחה הר׳׳ן דלעולם‬
‫הם דיינים מומחים שיכולים להפקיע ממון אלא דכיון‬
‫דאינו דין שצריך משא ומתן שורת הדין נותן שגם‬
‫שנים יקראו ני״ד‪ ,‬ודעת הרמנ״ן דלהפקיע ממון כיון‬
‫דהוא מילתא רנתא הו״ל כעין דיני קנסות דנעינן‬
‫ני״ד שלם של שלשה‪ ,‬אנל זה צ״ע לרמנ״ן דנראה‬
‫מדנריו דגם על עיקר תקנת פרוזנל דמשנתנו פ״ש‬
‫דשניעית שמזה דייק ר נחמן לעיל דסגי נתרתי ס״ל‬
‫דאין ני״ד עצמם מפקיעים כלום‪ ,‬ולשיטתו אין זה‬
‫מוכרח‪ ,‬דע״כ לדנריו לומר דהלל תרתי תקון כאשר‬
‫הנאתי מחידושיו למעלה‪.‬‬
‫ה( ו ה נ ה הר״ן נתשונה כתנ דנריו על מה שהעלה‬
‫לחלק נין גש מוקדם דפסול לשער חליצה‬
‫מוקדם דכשר וה״ע דגש מוקדם דפסול דהתם עצם‬
‫הכתנ של הגש הוא הכורת וכיון דפסול אין נו‬
‫תועלת — משא״כ ששר חליצה מוקדם דהשער רק‬
‫כמאשר שהחליצה נעשית כדין והחליצה היא המתרת‪,‬‬
‫וכיון שכ׳ רש״י ודעמי׳ סוך איזה נשך לענין ששר‬
‫מוקדם דגונה עכ״פ מנ״ח הרי דאנו מאמינים לגוך‬
‫המעשה‪ ,‬וזה די לענין חליצה‪ ,‬וע״ז הקשה הר׳ן‬
‫מפרוזנל המאוחר דפסול והרי פרוזנל ג״כ רק כמעיד‬
‫על המסירה‪ ,‬והמסירה לני״ד היא המתרת‪ ,‬וע״ז‬
‫העלה חידושו דנאמת נפרוזנל ג״כ לא המסירה‬
‫מתרת אלא גוף הפרוזנל כורת‪ ,‬וראיתי כמשניות‬
‫הח׳ הועתק כתום׳ אנשי שם מם׳ הו״ע שהאריך‬
‫שבט‬
‫לתלמידים ומשמע תלמידים סתם‪ ,‬ומ״כ יפה השיג‬
‫הראנ״ד דמדג׳ הרמנ׳׳ם ונדנרים נלכד היא נדחית‬
‫מכלל דאין הני״ד עושים ההפקעה כדנרי הרמנ״ן‪,‬‬
‫ולדנריו גם כנ תינת פרו!נל א״צ יותר ו א״נ למה כ׳‬
‫הרמנ״ם למעלה דצרין ני״ד היודע להפקיע ממון‬
‫דהא לדרן !ה א״צ עכשיו הפקעה כלל‪.‬‬
‫ו ה ר ץ נחינורו א!יל נשיעת רש״י דמסרי מילי להדדי‬
‫אין נו חידוש לעצמו שנדנרים נלכד עוקרים‬
‫אלא כל הרנותא היא דמהני נע״פ מה שכותנין‬
‫נשער אנל לעולם צרין ני״ד שיכול להפקיע ממון —‬
‫וההפקעה היא מכח מסירת השערות‪ ,‬וני״ד היא‬
‫דמפקע לה לא אמירת הפרוזנל‪ ,‬כמנואר נדנרי‬
‫הר׳׳ן נהדיא וכהננת הכ״מ וע״כ כ׳ הרמנ״ם למעלה‬
‫דנעינן ני״ד להפקיע ממון — אמנם נתשונותיו‬
‫הנין ד״ר כהראנ״ד ו ס מה שכתג — ולענין אם‬
‫פוסק סותר עצמו מפסקיו לתשונותיו אי!ה מהם‬
‫עיקר כנר ידוע דנתוכחו נ!ה הגדולים ועיין נשד״ח‬
‫חלק ש׳ נכללי הפוסקים נזה‪.‬‬
‫ד(וביםוד פלוגתת הרמנ״ן והר׳׳ן ג״כ נפ״מ לדינא‬
‫ואכתוג נקצור — דהנה הרמנ״ן הכריע‬
‫דקיי״ל דהלל לדרי עלמא תקון‪ ,‬וסמך שישתו — ממה‬
‫דמשמע דלא קיי״ל כשמואל דלא כתנינן פרוזנל אלא‬
‫נני דינא דסורא וכו׳ דהא קיי״ל כר׳ נחמן — דאמר‬
‫אקיימיני׳ — וקיי״ל כרננן דדי כמסירת מילי אהדדי‬
‫ולא מסרי לר׳ אשי דהיו ני״ד מומחה אלמא אפי׳‬
‫ני״ד כ״ד‪ ,‬וקיי״ל ג״כ כר׳ נחמן לעיל ל״נ ע״נ דסגי‬
‫כשני דיינים )משוס דס״ל ג״כ כר נחמן נ אי דן דאמר‬
‫אקיימיני׳ כמש״כ הרמנ״ן( אנמא גריע משאר דיני‬
‫ממונות וכו׳ הרי דלדרי עלמא תקון דאלו לדרי׳ נלכד‬
‫תקון וצריכא אפקעתא חדתא — משמע דנעינן ני‬
‫דינא רנא וכש״כ לא מיפקע ממונא דגנרי כמסירת‬
‫מילי נלא דיינא דמכנפי — אתו״ד דנרי הרמנ״ן —‬
‫והר׳ן סתר כל דנריו דמש״כ דמר נחמן ראי׳‬
‫לדנריו דלדרי׳ עלמא תקון יש לדחות — דהא מוכח‬
‫נש״ם מדקאמר למאי נפ״מ לנשולי׳‪ ,‬הרי דאע״ג דרק‬
‫לדרי׳ תקון מ״מ כל זמן שלא נשלו התקנה נוהג‬
‫מעצמו מכח תקנת הלל וא״כ גם אם לדרי׳ תקון‬
‫שייך הא דר נ ח ק דהא עדין לא נשלו תקנת הלל‪.‬‬
‫אמנם המעיין נחי׳ הרמנ״ן יראה דלהרמנ״ן זה‬
‫ל״ק כלל‪ ,‬דהרמנ״ן הקשה שם קושיא זאת‬
‫דכיון דרק לדרי׳ תקון א״כ למה צריך להושינ נ״ד‬
‫לנעל התקנה ותי׳ דצריך נשול דלא לכתונ אפי׳ נ נ י‬
‫דינא רנא דאלים מנפשי' נלא תקנת הלל לאפקועי‬
‫ממונא‪ ,‬דאפי׳ את״ל דרק לדרי׳ תקון‪ ,‬מ״מ כיון שכנר‬
‫חידש זאת א״כ כל ני״ד יכול לעשות כזאת מדעת‬
‫עצמו‪ ,‬ואם רוצים לנשל גם זה צריכים ני״ד לנשולי‬
‫— הרי דהרמנ״ן מחלק נין נ׳ חלקי דתקנה‪ ,‬דודאי‬
‫להפקיע ממון נלי כתינה וכלי דיינא דמכנפי‪ ,‬ולסמוך‬
‫עצמו על מה שהפקיע הלל לדורות זה רק אם כפירוש‬
 ‫הלוי‬ ‫חו״מ סימן קצד‬
‫דבעינן דלא מקבלי שיחד‪ ,‬רק פלפנ בשיטת הרמב״ם‬
‫אם בעינן ידיעה דודאי לא מקבלי שוחדא‪ ,‬ואם כדברי‬
‫החומים ממילא אין מקום לשיטת הרמב״ם כיון‬
‫דהרמב״ם כ׳ רק לשיטתו והרא״ש לא ס״ל כדעתו‬
‫בדינא דמנכותא‪.‬‬
‫א ל א ודאי דאין זה תולה זה בזה דנהי דמנכותא‬
‫דינא והוא צוה שמעשה ערכאות יהי׳ קיים‬
‫מ״מ מצד דין המלכות עליהם לאמת ולא לשקר ומכ״ש‬
‫שלא לקכל שוחד ע״מ לשקר ואם גם המלוכה יודעת‬
‫ושותקת מ״מ לא שייך לומר בזה דינא דמלכותא דינא‬
‫— והרמ״א החולק אינו חולק רק מכה שיטת הרא״ש‬
‫דנהי דחשידי אשוהד אשקר לא חשידי דלא מרעי‬
‫אנפשיהו ודו״ק‪.‬‬
‫מגיטין י״ט ט״‪ 3‬גט שכתכו יונית אינו מוכן ודילמא‬
‫שם‬
‫חוץ משטרי מקח — עיין קצה״ח הקשה לפי מש״כ‬
‫ה מ ת כי בשם ס׳ המקח דטעם דאהני טעם‬
‫דלא מרעי אנפפיהו משום דגוים מה׳׳ה בני עדות‬
‫נינהו א״כ מה מקשה שטר מתנה במאי קנה אמאי‬
‫לא כיון דלעדות כשרים וע׳׳ש במה שתי׳ ולפי דרכו‬
‫הי׳ יכול לת׳ עפ״י דברי תוס׳ וחוס הרא״ש שכתבנו‬
‫למעלה דגוי ליתא בכתיבת שטר מתנה כיון דנאו בני‬
‫קנין נינהו וזה כדרך תי׳ של הקצות‪ .‬אמנם עיקר‬
‫קושיתו כבר הקשה כיו״ב בתשכ״ן ח״א סי׳ ע״ח‬
‫אלא דמה שהקשה תשב״ז שם דלדבריהםדלעדוה‬
‫כשרים למה פסולים בגיטין שהרי התורה הכשירן‬
‫היכא דלא משקרי וצע״ג דהא לגיטין פסולין מטעם‬
‫אחר דלאו בני כריתות נינהו כמבואר בסוגין — וכן‬
‫צ״ע רב במה שסתר דבריהם מגמ׳ דלעיל יו״ד ע״‪3‬‬
‫ערכאות פסולי דאורייתא דאין מזה הוכחה לענין‬
‫עדות דהחם משום דלאו בני כריתות נינהו כמבואר‬
‫ברש״י וחוס׳ שם‪.‬‬
‫סימן קצה‬
‫ח ה כ׳ הריך והמב״ם לשיטתם דלא נחתי‬
‫ברמ״א חו״מ סי' פ״ז ס״ג אם השביעוהו‬
‫בשבועה של נ״ח בלי נ״ח הוי טעה בדבר‬
‫משנה —אעתיק מש״ב בזה בשבועות ל״ח ע״ב‬
‫האי דיינא דאשבע באלוקי ישראל נעשה כטעה‬
‫בדבר משנה וחוזר — בתומים סי׳ פ״ז ס״ק ל׳‬
‫הקשה — דממנ״פ למה נותנין שבועה שני׳ אם אמת‬
‫נשבע שבועה שנית מה טיבה‪ ,‬ואם לשקר נשכע הרי‬
‫חשוד על השבועה‪ ,‬דבפ׳ק דב״מ אמרינן דהא דלא‬
‫ינמא חשוד על ממונא חשוד על שבועתא משום ספק‬
‫מלוה ישנה‪ ,‬אבל לולא זה הוי פסלינן מספק‪ ,‬אף‬
‫דקיל לאו דלא תגזול מלאו דלא תשא — )נראה‬
‫דקושיתו רק לשיטת הרא״ש באי נמי דנקיטת חפן‬
‫שבט‬ ‫רסו‬
‫פ״מ שלא תשמפ‪:‬ו שביטיה דלא ‪ 3‬קפ מכלוה מאומה‬
‫אלא התנה טל השביעיה עצמו וזה נראה פ■׳‬
‫הראשונים ‪ 3‬זה וע״ש ‪ 3‬רפ״י וצ״ט‪.‬‬
‫חו״מ סי' ם״ח — סעיף א׳‬
‫שטר שכתו‪3 3‬כל לשון ו‪3‬כל כת‪ — .3‬טתוס׳ גיטין‬
‫יו״ד ט׳׳‪ 3‬ד״ה חספא ‪ 3‬סו״ד שכ׳ ואי״ל דלהכי‬
‫חשו‪ 3‬וכו׳ ‪ 3‬הדי שאר שטרות דכשרים אפי׳ כתיבתן‬
‫והתימתן נכרים — מוכח מדכריהם דשטר קנין כשטר‬
‫מתנה פסול ‪ 3‬כתי‪ 3‬ת נכרים — וכמהר״ם נו‪3‬לין טמד‬
‫וכתומים דעתו דאין הפסול מצד כתי‪ 3‬ה‬ ‫מנ״ל זה‬
‫של נכרים אלא דאין הנכרים מדקדקים ‪ 3‬כתי‪ 3‬ת‬
‫שטרות ככל הלכותי׳ יט״ש — איכרא קושיה התומים‬
‫‪3‬שכת‪3‬ו ישראל‪.‬‬
‫ובאמת כתוספת הרא״ש פ״ק דגיטין שם מכואר‬
‫להדיא כהכנת מהר״ם לוכלין דהפסול מצד‬
‫שכתכו נכרי אפי׳ נכת‪ 3‬ככל דקדוקי השטר‪ ,‬וכ׳ טטם‬
‫הפסול דהואיל דנכרי ליתא כתורת קנין של תורה‬
‫הה״ד דליהא ככתיכה של קנין כמו לטנין גיטין —‬
‫ושאר הפוסקים נראה דלא חשו לזה כיון דאיהא‬
‫דלא הובאו‬ ‫טכ״פ בתורת קנין בטלמא — ומה‬
‫דבריהם להלכה דכיון דנדחה פירושם בזה בלשון הגמ׳‬
‫חספא בטלמא‪ ,‬וקי״ל כפי׳ התום׳ דהטעם משום‬
‫גזירה יט״ש שוב אין הכרח כלל לחידוש זה‪ .‬ועוד‬
‫דסחימת הראשונים דלא כפי׳ זה‪ .‬וטיין רש״י גיטין‬
‫י׳׳ט ט״ב ד״ה דחהימתו וכו׳ וישראל טשאוהו משמט‬
‫דבטינן כתיבת ישראל אפי׳ בשטרי חוב — וכבר טמד‬
‫בזה בגדולי תרומה שער ס״ז והניח בצ״ע והלום‬
‫ראיתי גם בחי׳ הרש״ש שם טמד בזה אם לא דנאמר‬
‫בדרך דוחק דר״ל עשאוהו כדיני ישראל וכביאור הש״ס‬
‫בשטרי פרסאה גיטין י״א סוך ט״א‪.‬‬
‫שם‬
‫שאינם ידוטים בקבלת שוחד — עיין בתומים שכ׳‬
‫לתי׳ הגמ׳ משום דינא דמלכותא דינא רק סמכינן‬
‫אחזקה דלא משקרי אבל לפי דעת רוב הפוסקים‬
‫וכמש״כ הרמ׳׳א במקום דיסד מלך וכו׳א״כ אם המלך‬
‫צוה שכל מה שיכתוב הערכאי שיקוים בכל התוקף‪ ,‬מה‬
‫בכך דמשקר כל זה צוה המלך ויהי׳ אמת או שקר‬
‫א״ד ז״ל‪.‬‬
‫ולולא דברי רבינו החומים צ״ע בזה חדא דמש״כ‬
‫דהרי״ף לית לי׳ כאן דינא דמלכותא דינא‬
‫— הנה הרי״ף העתיק סתמא ב׳ תירוצי הגמ׳‬
‫ואדרבה הר״ן אסיק דהני ב׳ תירוצים לא פליגי‬
‫ואית לן דינא דמלכותא דינא ומשמע בשיטת הרי״ף‬
‫אסיק כן וגם הרא״ש אעפ״י שכ׳ ג״כ דאהני הורמנא‬
‫דמלכתא אעפי״כ העתיק דין הרי״ף לענין שוחד‬
 ‫רסז‬ ‫הלוי‬ ‫חו״מ סימן קצה‬
‫פרעתי הכל דבבנו מעיז‪ ,‬וכ׳ הש״ך ונראה שהגאון‬
‫מפרש הש׳׳ם שם אליבא דרבנן משיב אבדה כמו שפי׳‬
‫רש״י ע״ש וד׳ל דהגאון יפרש הש״ם דקושיא משיב‬
‫אבדה הוי וא״כ אפי׳ תבעו נמי פטור ובמשנתינו‬
‫פוטר דוקא לא תבעו‪ ,‬אבל לעולם בסיפא דאם יש‬
‫עדים לא נקרא משיב אבדה‪.‬‬
‫והנה בפי' הסוגיא דבר זה מחלוקת המהרש״ל‬
‫ומהרש׳׳א שם דדעת המהרש״ל דאך לפי‬
‫המסקנא לד אליעזר בן יעקב לשיטת רש״י דוקא‬
‫תבעו קטן חייב אבל לא תבעו כלל פטור א״כ יקשה‬
‫דיתנה במשנתינו מנה לאביך בידי והאכלתיו פרם לזה‬
‫כ׳ מהרש״ל דכיון דלראב״י תבעו קטן חייב ותבעו‬
‫קטן אעפ״י שהי׳ תביעה ואח״כ הודאה ה״ז כהודאה‬
‫ואח״כ תביעה ונקרא אין שור שחוט והו׳׳ל לפטור‬
‫וא״כ משנתינו לא מתוקמא כראב״י‪ .‬והיינו דאין‬
‫מהרש״ל רצה לת׳ בפשיטות דמשום סיפא דאם יש‬
‫עדים לא מתוקמא כראב״י דאם משיב אבדה גם‬
‫בעדים פטור כיון דאיכא מגו דפרעתי כמש׳׳כ תום׳‪,‬‬
‫אמנם מהרש״א כ״כ דגם רש״י יודה לפי האמת דגם‬
‫אם יש עדים במקום משיב אבדה פטור‪.‬‬
‫ויסוד מחלוקתם דפליגי בתרתי חדא בהא שכ׳‬
‫מהרש״ל דתביעת קטן נקרא לעולם כהודה‬
‫ואח״כ תבעו‪ .‬וטעם דמהרש״א לית לי׳ כן יראה לענ״ד‬
‫דהנה בהא דלשיטת ראב״י מחייב בתבעו קטן צריכים‬
‫לפרש דע״כ מיירי בקטן חריך דהגיע לבגרות הדעת‬
‫ולא נתמעט רק מגזיה׳׳כ דאיש כי יתן ולא קטן‪,‬‬
‫והיינו אע״פ שתביעתו ודאית ולא הוי תביעת שמא‬
‫מ״מ פעור ולזה כיון דלמסקנא אין אנו ממעטים‬
‫מאיש בבא בתביעת אביו א״כ בקטן חריך והגיע‬
‫לדעת תביעתו תביעה‪ ,‬אבל קטן ביותר תפ׳׳ל דפטור‬
‫דלא נחשב תביעתו ברי כלל ובתביפת שמא אין כאן‬
‫שבועת מודה במקצת‪ ,‬ועפ״ז אי אפשר להגדימ‬
‫כהודה ואח״כ תבעו דהאמת דתביעתו תביעה גמורה‬
‫רק אנו מסלקים מגזיה״כ‪ ,‬והא דקרינן לי׳ טענת‬
‫עצמו דסו״ם קטן הוא‪ .‬ומהרש׳׳ל ס״ל דבכל קטן הבא‬
‫בטענת אביו חייב אע״פ דלית מששא בתביעתו וא״כ‬
‫הו״ל כהודה ואח״כ תבעו‪.‬‬
‫ובטעם דמהרש״ל אית לי׳ דבעדים אינו פטור מטעם‬
‫משיב אבדה לשיטת רש״י דכיון דאמשנתינו‬
‫דד יהושע אנו מדברים דלית לי׳ כל מגו שבעולם רק‬
‫מגו הטובה ביותר ולמעלה אסיק לשיטת רש״י ב ד‬
‫יהושע דרק מגו דאי בעי שתיק אית לי׳ דזה נקרא‬
‫אין שור שחוט‪ ,‬והשתא מקשה דגם בתבעו אם נסבור‬
‫דמשיב אבדה הוא ‪ .‬ואז נהי דמגו דאי בעי שתיק‬
‫כבר ליכא מ״מ איכא מיגו דלא הי׳ דברים לעולם‬
‫דע״כ אין הוכחה על התביעה שהיא אמת ועדיין‬
‫אפשר להכניסו בגדר אין שור שחוט לפניו‪ ,‬אבל אם‬
‫יש עדים דשוב אי אפשר להכחישו לגמרי והתביעה‬
‫עכ״פ אמת והמגו רק מגו דפרעתי אין לחדש דגם‬
‫שבט‬
‫רק מדרבנן דאם נימא דמה״ת הוא א״כ כלא נשבע‬
‫כלל וז״פ( ו תי דבאמת שורת הדין הי׳ שלא להצריכו‬
‫שבועה שנית אלא הואיל ותקנת חכמים היא שיהי׳‬
‫בנק״ח אם הוא נשבע שלא כתקנתם שבועתא כמאן‬
‫דליתא דמיא ובקרו חז״ל לשבועה ואלמוהו לתקנתם‬
‫א״ד ז״ל ולפ״ז ב׳ דברים קמ׳׳ל במה דחוזר חדא‬
‫דאפשר לחזור דלא נקרא עעה בשקול הדעת אלא‬
‫בדבר משנה — ושנית דמותר לחזור ולא חיישינן‬
‫לספק שבועה שני׳ — וראיתי בנה״מ סי׳ פ״ז ס׳ ק‬
‫ע״ז מישב קושית התומים — עפ״י מש״כ תום׳ ב״ק‬
‫ק״ח ע׳׳א דחשוד לשבועה אינו פסול לשבועה רק‬
‫מדרבנן‪ .‬והיינו משום דמה״ת לא מחזקינן למי שעבר‬
‫פעם א׳ שיעבור כן תמיד‪ ,‬ורק לעדות חדית לן תורה‬
‫דפסול אבל לשבועה כשר —־־וא״כ כאן כיון דמה׳׳ת‬
‫אינו חשוד אפי׳ בודאי נשבע לשקר אפי׳ מדרבנן לא‬
‫שייך למיפסלי ולהפוך השבועה על שכנגדו כיון דאינו‬
‫מבורר שהוא חשוד דאימר באמה נשבע‪.‬‬
‫וראיתי להגאון נצי״ב בם׳ מרומי שדה כאן שפקפק‬
‫על הנה״מ במה דחילק בין שבועה לעדות‬
‫דמ׳׳ש דאינו נפסל לשבועה ולעדות נפסל‪ ,‬ולזה פי׳‬
‫דכונת התום׳ ב״ק ק״ח דוקא בנשבע בלי נק״ח ואח״כ‬
‫בנקיטת חפן אבל שניהם בנקיטת חפן או בלא נק״ח‬
‫כיון דשניהם חמורים או שניהם קלים פסול מה״ת כמו‬
‫עדות יע״ש‪.‬‬
‫ובאמת אין משמעות שיטתם כלל כדבריו דלדבריו‬
‫צ״ל דהאי דב״ק איירי דמעיקרא נשבע בלי‬
‫נק״ח כמש׳׳כ שם‪ ,‬וסתימת שיטתם שם ודברי ראשונים‬
‫אינו משמע כן‪ ,‬ועי׳ הי׳ ברש״ש שם‪ ,‬אבל החילוק בין‬
‫עדות לשבועה‪ ,‬דמה׳׳ת כל שבועה רק לקיים חזקה‬
‫דכל הנשבעין נשבצנין ולא משלמין‪ .‬משא״כ עדות‬
‫דמהני להוציא ול~בטל חזקה‪ ,‬וע״כ חשוד על השבועה‬
‫דהו״ל כעין ספק פסול — פסול לעדות מה׳׳ת‪ .‬וכשר‬
‫לשבועה מה״ת ופסול מדרבנן‪ ,‬ועיין הי׳ בקצה״ח‬
‫ע־ע ח״ט ם״ רציב‬ ‫צ׳׳ ‪ 3‬ם ‪ /‬ק א׳‪.‬‬
‫מימן לוצו‬
‫בש״ך חו״מ סי׳ פ״ח ס״ק נ״ה כ׳ בשם רב האי‬
‫גאון לענין שבועה במשיב אבדה‪ ,‬בא״ד‬
‫ומש׳> הגאון דביש עדים חייב ]דאפי׳ במקום דהוי‬
‫משיב אבדה דהודה לו מה שלא הי׳ צריך להודות מ״מ‬
‫באיכא עדים שהלוה לו חייב[ נלפענ״ד דתום׳ פ״ב‬
‫דכתובות י״ח ע״א פליגי עלי׳ דפריך התם הש׳׳ם‬
‫וליתני מודה ד יהושע באומר לחבירו מנה לאביך‬
‫בידי והאכלתיו פרם נ א ק ומשני אליבא דמאן אי‬
‫אליבא דרבנן הא אמרי משיב אבדה הוי‪ ,‬וכתבו תום׳‬
‫כדמסיק בבנו מעיז‪ ,‬וא״כ לא מצי למיתני ואם יש‬
‫עדים אינו נ א ק דלעולם נאמן במגו דאי בעי אמר‬
 ‫הלרי‬ ‫חו״מ סימן קצו‬ ‫שבט‬ ‫רסח‬
‫כאיכא פדים גמי ח ה לא יסכור ר יהושע כיון דלית‬
‫רשות להשתמש בברור זו של שבועה ככל אשר יראה‬
‫לי' בעלמא כל מגו‪ ,‬ושור שאוע לפניו‪.‬‬
‫בי״ד של מעה‪ ,‬דאל׳׳כ איך מצינו ידינו ורגלינו במה‬
‫וא״־כ זה לא שייך רק כסוגיין דאנו עומדים בשיעת‬
‫שתקנו כמה וכמה שבועות בקום ועשה עם הזכרת ה׳‬
‫במקום אשר מה״ת אין שבועה כלל ואיכא חשש דלא‬ ‫ר׳ יהושע דליה לי׳ כל מגו‪ ,‬אכל להלכה דקיי״ל‬
‫כל מגו ופשיעא דמגו דפרעתי מגו עוכה היא לדינא‪,‬‬
‫תשא‪ ,‬והם תקנו להרכות שכופות‪ .‬וכדין שהי׳ להם‬
‫פשיעא דאין להסביר דברי רכ האי גאון דיסכור כזה‬
‫רשות לתקן אפי׳ כששניהם נשכעין וזה סכרת חכמים‬
‫כשיעת רש״י הנשנה דרך מו״מ כדברי ר׳ יהושע שאין‬
‫של כן ננס‪ ,‬אלא דכן ננס חשש כה״ג משום חלול ה׳‪.‬‬
‫הלכה כמותו דלהלכה אית לן כודאי מגו דפרעהי א״כ‬
‫איברא עוד יראה כזה‪ ,‬לפמש״כ הפוסקים סי׳ צ״א‬
‫דברי הש״ך צ״ע ועיין עוד כתומים מה שקיעה בכל‬
‫כעעם דשניהם נשכעין )כהאי דחנוני ופועל(‬
‫דכרי כש״ך כזה‪.‬‬
‫אע״ג דחד מינייהו ודאי משתכע לשקר מ״מ לא רצו‬
‫חז״ל לחייב לכעה״ב עד שישכעו שניהם ועיין כר״ן‬
‫פרק כל הנשכעין כזה‪ ,‬וא״כ לכאורה מה פריך כהאי‬
‫דכ״מ לימא מתניתין דלא כבן ננס דמשמע דלרכנן‬ ‫סימו קצז‬
‫א״ש‪ ,‬דילמא בהאי דשבופות שאני דלא רצו חכמים‬
‫להוציא מבעה׳׳ב השלום כפול במקום שאינו חייב אלא‬ ‫בענין שתי כתי עדים המכחישין זו את זו‬
‫פעם אחת אי לאו דעבדינן כל עצדקי שלא יבא לידי‬ ‫זו באה בפנ״ע ומעידה וזו באה בפנ״ע ומעידה‬
‫כך‪ ,‬וכ״ז לא שייך בהאי דהכא דאין נראה עוות הדין‬
‫אם יפסקו יחלוקו כלי ששניהם נשכעין שבועה הסותרת‬ ‫שבועות מ״ז ע״כ‪ ,‬איתמר כ׳ כתי וכו׳ אר״ה זו‬
‫זי לזו‪ ,‬ומזה נראה דידע הש״ס דהכא ליכא ודאי‬ ‫כאה כפני עצמה ומעידה וכו׳‪ .‬שני מלוין‬
‫שכועת שוא‪ ,‬אלא כיון דחזינן דחכמים לא חששו כהאי‬ ‫ולוה א' ושני שכירות היינו מתניתין‪ ,‬לדעת רש״י‬
‫דחנוני ופועל לודאי שכופה שוא כמקום תקנה‪ ,‬הרי‬ ‫שניהם נוכילים אפי׳ כלא שבועה דאנו דנין נדון זה‬
‫דרשות ניתן לתקן כה״ג א״כ אין תימה אם תקנו‬ ‫ככ׳ מלוין וב׳ לוין וכ׳ שערות דמוקמינן כל זוג‬
‫אחזקתי׳ אלא משום דלוה א׳ נלקה ממנ״פ כשער‬
‫כשנים אוחזין הגם דאולי יכאו לידי שכועת שוא כיון‬
‫דעכ״פ רק ספק היא‪ ,‬משא״כ לכן ננס אם כמקום‬ ‫פסול‪ ,‬מדמה לה למתניתין‪ ,‬אמנם דעת הרי״ך‬
‫דשניהם נשכעים וביאור דכריו עפ״י המכואר כדכריו‬
‫תקנה אסור כה״ג א״כ לא נחת כן ננס לכל הג״ל‬
‫כפנים‪ ,‬דמיירי דלוה מכחיש לשניהם כעצם ההנואה‪,‬‬
‫א״כ כדין שיאסר כאן כמקום ספק ככל ספק איסור‬
‫כנ״ל‪.‬‬ ‫אלא שכאים עליו ככח שערותיהם‪ ,‬שא׳ ודאי פסול‬
‫מחתימת כת הפסולה‪ ,‬וכ״ד צריך לקכוע אם אפשר‬
‫ובהבי אפשר ליישב קושית הריעכ״א והפ׳׳י על‬
‫לגכות ככלל‪ ,‬וא״א לקכוע כפשיעית לגכות מכה‬
‫רש״י ריש כ״מ דהיכא דאיכא ודאי רמאי לא‬
‫יחלוקו‪ ,‬והם הקשו מלשון הגמ׳ שלא יהי׳ כל אחד‬ ‫חזקה כנ״ל כיון דשניהם כשרים אי אפשר והי׳ שורה‬
‫ואחד הולך ותופס כעליתו של הכירו‪ ,‬דמשמע דאפי׳‬ ‫הדין נותן דלא יגכו כלל ככל ספק ממון‪ ,‬ע״כ תקנו‬
‫איכא ודאי רמאי מ״מ קודם התקנה חולקים כלא‬ ‫גם הכא שישכע כל א׳ על אמיתת חוכו‪ ,‬ואף ששכועה‬
‫א׳ כודאי שלא כדין תורה דכ‪-‬ון דהלוה מכחיש א״כ‬
‫שכופה‪■ ,‬וממילא אחר התקנה כשכועה‪ ,‬ועיין כפ״י‬
‫האריך כזה‪ ,‬ולהנ״ל נראה דודאי קודם תקנה השכועה‬ ‫עפ״י תורה א׳׳א להוציא כשכועה וכה שער נגרע‬
‫מספק מ״מ מצינו כמשנתינו שכועה כה״ג‪ ,‬מ״מ להכין‬
‫דאנו דנין חלוקה על יסוד ששניהם אוחזין לכד א״כ‬
‫גם ככה״ג שא' ודאי רמאי מ״מ כיון ששניהם אוחזין‬ ‫פלוגתת רש״י ורי״ף כזה נלענ״ד עפ״י מש״כ ריש כ‪ 3‬א‬
‫היו חולקין‪ ,‬אכל אחר שתקנו שכופה זו‪ ,‬וכלי שכופה‬ ‫מציעא כהא דפרי־ לימא מתניתין דלא ככן ננס כיצד‬
‫אין חולקין‪ ,‬אנן לא מניחין להו לישכע כה״ג היכא‬ ‫אלו ואלו כאין לידי שוא‪ ,‬ומשני אפילו תימא כן ננס‬
‫דאיכא ודאי רמאי ולא שייך לומר ששניהם אגכוהו‪,‬‬ ‫התם איכא ודאי שכועת שוא הכא איכא למימר‬
‫ושוב הו״ל שכועת שוא ודאית דא׳ נשכע לשקר וככה״ג‬ ‫דליכא שכועת שוא אימר תרוייהו כהדי הדדי אגכוה‪,‬‬
‫גם רכנן דכן נכס יודו וכיון דאהרי התקנה אין לו‬ ‫יכ׳ התוס׳ דידע המקשה דאפשר דשניהם אמת מ״מ‬
‫הי׳ פריך דיחלוקו כלא שכועה כיון דאפשר לכא לידי‬
‫זכות אלא עם השכועה וככה״ג א״א לישכע הדין נותן‬
‫דיהא מונח עד שיכא אלי׳‪.‬‬ ‫שכועת שיא ומפני התם איכא ודאי שכועת שוא‪,.‬‬
‫כיאור דבריהם דלכאורה מה עלה ע״ד המקשן לדמות‬
‫השתא כהאי דהכא דשני מלוין ולוה אחד אי קס״ד‬
‫ספק שכועת שוא לודאי‪ ,‬אכל דעתו דהו״ל ככל ספק‬
‫דכלא שכופה אין להם כח גכיה דא׳׳א‬
‫להוציא בכה״ג כספק שער פסול וכך הדין נותן א״כ‬ ‫איסור דודאו אסור ואנו מחמירים כספקו‪ ,‬אדרבה‬
‫אינו דומה כלל למשנתינו דהדין נותן דשניהם יקחו‬ ‫לתי׳ הש״ס צריך ליתן עעם למה מק׳לים כדבר כיון‬
‫דרוב רוכו יבאו לידי שוא דתרוייהו בהדי הדדי אגבוה‬
‫מה״ת אפי׳ כלי שכופה כאשר כרר כש״ך חו״מ סי׳‬
‫צ״א‪ ,‬א״כ עצם תכיעתם כרורה ולא הי׳ כח לחכמים‬ ‫מילתא דלא שכיחא היא‪ ,‬ונראה עעמו דהתורה נתנה‬
 ‫רסט‬ ‫הלוי‬ ‫חו״מ סימן קצז‬
‫אך כהוצאת שם שמים כדין שנועה דאורייתא וכי‬
‫נאמר דנטלם השתמשו רק נכלל דיכולים לעקור דנר‬
‫מן התורה אתמהה‪ ,‬ועוד דקום ועשה הוא וכזה אין‬
‫עוקרים‪ ,‬ואך שס תוס׳ נינמות ריש פ״ט ונ מס׳ גזיר‬
‫דהיכא דהי׳ להם טעם יכולים לעקור אך נקום ועשה‬
‫מ״מ קשה לומר כן נכל השנועות‪ ,‬אלא כנ״ל דרשות‬
‫נתונה ככל אשר יראו לצורך נרור‪ ,‬ונאמת גם נן ננס‬
‫נחית אולי לזה‪ ,‬אלא דחשש כה״ג משום מלול ס‪.‬‬
‫איברא עוד אפשר לומר לפי מש״כ הסמ״ע סי׳ צ״א‬
‫נטעם דשניהם נשבעים אע״ג דחד ודאי‬
‫שיקרא קא משתנע מ״מ לא רצו חכמים לחייב לשלם‬
‫פעמים על דנר א׳ ותשלום אחד ודאי שלא כדין עד‬
‫שישנעו שניהם וכשישנעו נוטלין שניהם ועיין בר״ן‬
‫פרק כל הנשנעים נזה‪ ,‬ונאמת דלכאורה יקשה לפ״ז‬
‫דמה פריך כאן לימא מתניתין דלא כנר ננס דמשמע‬
‫דלרננן פשיטא דא״ש דשניהם נשנעים הא שאני נהאי‬
‫דשנועות דלא רצו חכמים להוציא מבעה״נ תשלום‬
‫כפול ואחד מהם ודאי גזל כלי פקפוק‪ ,‬ע״כ למנוע‬
‫עוות הדין נזה אנו עושים כל טצדקי‪ ,‬אפי' שיהי׳‬
‫שניהם נשנעים‪ ,‬וכ״ז לא שייך הכא דלא יהי׳ נראה‬
‫עוות הדין אם יפסקו יחלוקו כלי ששניהם ישבעו‬
‫שנועה הסותרת זו לזו והלא כן הוא נאמת לפי‬
‫המסקנא דיחלוקו ‪ p‬הדין נלא שבועה‪ ,‬והשנועה רק‬
‫כדי שלא יהא כל אחד הולך ותופס‪ ,‬אלא דסנירא‬
‫להש״ס כיון דחכמים לא חששו שם לודאי שנועת‬
‫שוא לצורך תקון גזל כנ״ל‪ ,‬אין תימא אם לא מששו‬
‫כאן לספק שנועת שוא כמקום ספק גזל‪ ,‬משא׳׳כ לנן‬
‫ננס דלא נחיה לתקנה זאת וא״כ הספק אסור ככל‬
‫הספיקות שנעולם כנ״ל וע״ז תי׳ מה שהי׳ כנ״ל‪.‬‬
‫נ( אחרי שכתנתי כל זה ראיתי נאור זרוע פסקי‬
‫ננ א מציעא סי׳ נ׳‪ ,‬אמרי דהוכיח דאין‬
‫הלכה כנן ננס כ' וז״ל והמיה אני הואיל ודאי איכא‬
‫שנועה שוא היכא משנעינן להו ונפ׳ שנועה הדיינין‬
‫תנן שהי׳ מאיימין עליהן טונא כדי שימנע מלישנע‬
‫אע״ג דלא ידעינן אי נקושטא משתנע או לא ואמר‬
‫נהגדה אין מוסרין שנועה למי שין אחר שנועה‬
‫ונפסמים יו״ד ע״א גני שני שנילין א״ר אר״י ננ ת‬
‫אחת דנרי הכל טמאין‪ ,‬אלמא אע״ג דאיכא חד ודאי‬
‫טהור אפ״ה הואיל ונאו שניהם לשאול ננ ת אחת‬
‫מטמאין לתרוייהו אע״ג דלכל אחד אית לי׳ חזקת‬
‫טהרה‪ ,‬ה״נ אע׳׳ג דכל אמד כאן אית לי׳ חזקת כושר‬
‫הואיל ונודאי חד מינייהו נעו לשנועי לשיקרא אית‬
‫לן למיפסל תרוייהו‪ ,‬ואין נראה לחלק דשאני הכא‬
‫דטוענים נרי‪ ,‬דה״נ התם אית לי׳ חזקת טהרה‪ ,‬ומזה‬
‫כ׳ דדוקא נזה אחר זה נשנעים דומיא דשני שכילין‬
‫דזה אחר זה ד״ה טהורין ולכן ננס אפי׳ נזא״ז לא‬
‫יע״ש עוד‪.‬‬
‫הנה אם לאו דאמרה רנינו האור זרוע הייתי אומר‬
‫דאין לדמות האי דהכא לשני שנילין דנשני‬
‫שבט‬
‫לעקור תביעתם כלל וכלל‪ ,‬וכיון שהדין נותן שישלם‬
‫אלא שנלקה בתשלום כפול א״כ נע״כ הוצרכו לתקן‬
‫שישבעו שניהם אבל בב׳ שטרות אם הדין נותן דבלא‬
‫שבועה לא ישלם שוב הו״ל כודאי איכא רמאי דלמה‬
‫לן לתקן שבועה כפולה שאחת שלא כדין אדרבה נתקן‬
‫ונלך בתר הדין ולא ישלם לאסד מהם כהאי דודאי‬
‫איכא רמאי דאמרינן מונח עד שיבא אלי'‪ ,‬אלא ודא'‬
‫דנם בלי שבועה הדין נותן דיגבו כל א׳ שטרו‬
‫דמוקמינן להו בחזקת כשרות‪ ,‬א״כ שוב לא צריך‬
‫לשבועה דאינו דומה למשנתינו דמשלם ממש פעמים‬
‫כמקום פעם א׳‪ ,‬אכל הכא יתכן שחייב באמת לשניהם‬
‫זה דעת רש״י‪ ,‬משא״כ הרי״ך הא כ׳ הריטכ״א פ״ק‬
‫דנ״מ שם דס״ל להרי״ך דאפי׳ היכא דאיכא ודאי‬
‫רמאי שניהם נשנעין ונוטלין‪ ,‬אך דנלי שנועה הדין‬
‫נותן יהא מונח‪ ,‬מ״מ נותנים להם נ' שנועות‬
‫הסותרת להניא לידי חלוקה א״כ י״ל נ״כ נהאי‬
‫דהכא דהנם כלי שבועה לא ינכו מן הדין‪ ,‬מ״מ‬
‫מתקנינן להו שנועה כדי להניא לידי נכי׳ ודוק נזה‪.‬‬
‫סימן קצח‬
‫בביאור הטעם שתקנו חכמים לישבע אפי׳‬
‫במקום שקרוב לודאי יבוא לשבועת שקר‬
‫)ב״מ ב'(‬
‫א( לימא מתניתין דלא כנן ננס‪ ,‬וכ׳ התום׳ דמצינו‬
‫למימר דידע שפיר דמתניתין אפשר‬
‫דתרוייהו נהדי הדדי אננהוה ומ״מ פריך שפיר‬
‫דימלוקו בלא שנועה אמרי שאפשר לבא לידי שנועת‬
‫שוא‪ ,‬וע״ז משני דהתם איכא ודאי שנועת שוא‪.‬‬
‫וראיתי מי שמקשה דלפי סנרת התום׳ מה קס״ד‬
‫דמקשה לדמות ספק שנועות שוא לודאי‪ ,‬אמנם ל״ק‬
‫כלל דכיוון דודאי אסור משום שנועת שוא א״כ עלינו‬
‫ככל ספק איסור‪ ,‬ונאמת עליני‬ ‫להחמיר נספיקו‬
‫להכין טעם מסקנת הש״ס דמה יועיל דדילמא‬
‫שניהם נהדי הדדי אננוהה‪ ,‬דמ״מ רוב רונם הם‬
‫נאים לידי שבועת שוא‪ ,‬אם לא שנאמר דכיון דנחזקת‬
‫כשרות הם ואם שניהם נשנעים עלינו לומר דנאמת‬
‫כהדדי אננוהה אך דמלשון שנועתם מוכח דכוונתו‬
‫על כל הטלית‪ ,‬מ״מ אינו שנועת שוא נמזיד דכך‬
‫נראה לכל אמד כיון דמחמת הננה תם כזמן קרוב מאד‬
‫אחד כאלו נאמת נשנע‪ ,‬משא״כ‬ ‫זל׳׳ז נדמה לכל‬
‫נחנוני ופועלים דודאי אמד משקר‪.‬‬
‫טעם מרווח יותר דהתורה נתנה‬ ‫ואמנם נלענ״ד‬
‫רשות לחכמים להשתמש ננרור דיני ממונות‬
‫ככל אשר יראה ני״ד של מטה דאל״כ האיך מצינו‬
‫ידינו ורגלינו דהלא חכמים תקנו כמה וכמה שנוטות‬
‫מדרננן נדנר שמה״ת אין כאן שנועה כלל‪ ,‬ותקנו‬
 ‫ה לוי‬ ‫חדמ סימן קצח‬
‫גגמ׳ פליגי אי שעגודא דאורייתא או לא דלמ׳׳ד מאי‬
‫דגגה גגה שעגודא לאו דאורייתא ומ׳׳ד לא גגה‬
‫כמ׳׳ד שעגודא דאורייתא עיין שטמ׳׳ק גשם כרמג״ן‬
‫וג הד׳ן לקק צ״ד‪ ,‬וגאור הדגרים מ״פ יסוד דגרי‬
‫הרמג״ן סוף ג״ג גסוגיא דשעגודא דאורייתא דודאי‬
‫למ׳׳ד שעגודא לאו דאורייתא ליכא שעגוד נכסים גס‬
‫גגא לגגות מכלוה עצמו אלא דכיון דכופין כלוה עד‬
‫שתצא נפשו לקיים פריעת גע׳׳ח מצוה כמגואר‬
‫כחוגוח פ״ו ע׳׳א גם למ׳׳ד שעגודא לאו דאורייתא‬
‫ועד שאתה כופהו גגופו כפכו גממונו וא״כ לרדת‬
‫לנכסים של הלוה ל״ד שהרי הוא מדין כפי׳ למצוה לא‬
‫שהם שייכים להמלוה — והדגרים ידועים‪ .‬ואמנם‬
‫נראה דשייכוח זה להנכסים שהוא מטעס כפי׳ לקיים‬
‫המצוה של פריעת חוג שייך גין גגע׳׳ח מוקדם גין‬
‫גגע׳׳ח מאוחר דאין הגדל גיניהם גחיוג של פרעון‪,‬‬
‫הגם דהשחמשוח של כפי׳ זו גממונו זכה גו הראשון‬
‫קודם מ׳׳מ‪,‬לא פקע מהשני‪ ,‬משא״כ שעגוד נכסים‬
‫למ׳׳ד שעגודא דאורייתא שהיא מטעם קנין כמגואר‬
‫גראשונים‪ ,‬ונקנה לכראשון ושוג לא נקנה לכשני‪,‬‬
‫וע״כ כדין נותן דלמ׳׳ד שעגודא דאורייתא א״כ‬
‫כשדה של ראשון ולא של שני גם דיעגד מה שגגה‬
‫לא גגה‪ ,‬אגל למ״ד שעגודא לאו דאורייתא נהי דלא‬
‫יגגנה לכתחילה דעכ״פ מפסיד לראשון גזטחו‪ ,‬אגל‬
‫מה שגגה גגה כיון דמכ״ת אינו שייך עצם השדה‬
‫לראשון יותר מלשני כיון דמה״ת אינו חל זכות כראשון‬
‫על גוף כשדה‪ ,‬זה גיאור דעת הרמג״ן‪ ,‬והיינו דס״ל‬
‫דלא גגה הוא מטעם שרוצה לזכות גממון שאינו שלו‪.‬‬
‫וברא״ש פרק הכוחג סי׳ י״א גשם הרמג״ן ס לוה‬
‫ולוה ואח״כ קנה דאמרינן חולקין אם קדם‬
‫אחד מהם ותפס הכל אין מוציאין מידו‪ ,‬לפי שלא‬
‫אמרו חכמים אלא גע״ח מאוחר שקדם וגגה מה‬
‫שגנה לא גנה ואף נזו נחלקו לקמן אכל גששניהם‬
‫שוין לכולי עלמא אין מוציאין מידו יע״ש עוד‪ ,‬ולכאורה‬
‫הדנר טעמא נעיא דמה נפ״מ אם תפס נ מה שכולו‬
‫שייך לחנירו כנע״ח מוקדם‪ ,‬או תפס החצי של חנירו‬
‫הרמבץ כת‪1‬בוש‬ ‫חולקים בחי׳‬ ‫כיון דהדין דמולקים נשוה‪ ,‬ונאמח יש‬
‫חהם ייחר‬ ‫כראשונים ״ י ״ל היייי^״י ים״ל‬
‫ש»ידאד*י״>‪ 1‬א מ’ל‬ ‫מחצי מוציאים מידו כמנואר ננמו״י סו״פ יש נוסלין‬
‫מחצי כשני‬ ‫‪ j j‬״‪,‬‬ ‫נשם המפרשים‬
‫להנ׳׳ל נראה דהרמנ״ן נזה לשיטתו — דהא דלא גנה‬
‫הוא משום שענורא דאורייתא‪ ,‬והיינו דרוצה לגנוח‬
‫ממונו של חנירו כנ׳׳ל‪ ,‬משא״כ נלוה ולוה ואח״כ קנה‬
‫למצד שענוד שניהם שוין‪ ,‬וע״נ דיענד מה שתפס קנה‪* .‬‬
‫שרר כעין דברינו‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫^‬
‫אמנם דעת הנמו״י הנ״ל דגם נלוה ולוה ואח״כ גקצה־אא״רדאקזו‬
‫תפס יותר מחציו ’■‬ ‫קנהדמוציאין מידו אם‬
‫הוא דס״ל כצד השני שכתננו דמה דגנה לא גנ ה‬
‫אינו מצד שענודא דאורייתא‪ ,‬אלא דשניהם יכולים‬
‫לסנור שענודא לאו דאורייתא ‪ ,‬ומה דלא גנה אינו‬
‫לזכות נממונו של חנירו אלא משום‬ ‫מצדשרוצה‬
‫שבט‬ ‫ער‬
‫שגילין כ׳ תום׳ פססים יו״ד ע׳׳א דמכ״ת גם שניהם‬
‫גג״א טהורים‪ ,‬כיון דאיכא לכ״א חזקת טהרה ועוד‬
‫דספק טומאה גרשות הרגים היא ומה׳׳ת ודאי טהור‬
‫דלא חל הספק כלל‪ ,‬וגאמת מזה הטעם גזאח״ז שניהם‬
‫טהורים כיון דמה׳׳ח אין כאן ספק טומאה גם גג״א‪,‬‬
‫אלא דגג״א משום דמכוער הדגר לטהר שניהם‪,‬‬
‫שניהם טמאים‪ ,‬אגל גה אי דהכא אם נימא דגגח‬
‫אחת איכא איסורא דאורייתא דשנועת שוא א״כ גם‬
‫נזאח״ז אסור להשניעם‪ ,‬אם לא דחימא כמש״כ‬
‫למעלה ד ק התורה ניחן רשות ככל אשר יראו חכמים‪,‬‬
‫ועוד דהכא תועלת רג לדנר לנא לידי גרור ממון‬
‫שאינו שלו כנ״ל‪ ,‬אמנם י״ל דגם האו״ז נחיה לכל זה‪,‬‬
‫אלא דס״ל כיון דאפשר נזאח״ז דלא ניכר חלול ה׳‬
‫כ״כ אין לנו להשניעם גנ׳׳ א ויהי׳ חלול ה׳ גלוי לכל‪.‬‬
‫ודע דמדהקשה האו״ז גפשיטוח דהאיך אנו מחייגים‬
‫שניכם מהא דשני שגילין דגגח‪ .‬אחת טמאים‬
‫והוצרך לקיים שמעתין גזאח״ז ומה קס״ד דאו״ז‬
‫דמיירי הכא גג ח אחת‪ ,‬נחה דס״ל לכלכה דגם אם‬
‫נשגעים זה אחר זה מ״מ אם גו״ד פוסקים לשניהם‬
‫אחרי שמיעת טענתם דעליכם לישגע וליטל‪ ,‬א״כ ה״ז‬
‫ממש כהאי דג׳ שגילין גג או• לשאול גג״א דלכ׳׳ע‬
‫טמאים‪ ,‬ואף דאמרינן גשגועות מ״ז ע״ג‪ ,‬דפועלין‬
‫נשגעין לגעכ׳׳ג גמעמד החנווני וכה״ד כחנווני‬
‫לגעכ׳׳ג גמעמד הפועלים כמש׳׳כ הרא״ש שם וכן‬
‫כרמג״ם וכ׳׳ה גשו״ע חו״מ ריש סי' צ״א היינו דצריך‬
‫להיות גאוחו מעמד אחרי שכגר נפסק כן אגל אץ•‬
‫אנו מחייגים שגועה אלא גזה אחר זה‪.‬‬
‫סימן קצט‬
‫בדין בע׳׳ח מאוחר שקדם וגבה בחר׳מ סי׳ ק״ד‬
‫ובש״ם דכתובות צ׳ ע״א‬
‫א( הנה גגמ׳ כתוגוח צ׳ ע״א פליגי ג׳ לשונות אי‬
‫גע״ח מאוחר שקדם וגגה מה שגגה גג ה‬
‫או לא ולהלכה קיי״ל לא גגה כמגואר גרי׳׳ף סוף‬
‫פירקין וכן גרמג״ם פ״כ ה״א ממלוה ולוה וכן שם‬
‫פ״א ה״ד וגחו״מ סי׳ ק״ד — ויש לעיין הא דלא‬
‫גגה אם הוא משום דזכה גדגר שאינו שלו כיון‬
‫דהנכסים נשחעגדו לראשון ושוג לא נשחעגדו לשני‬
‫וא״כ רוצה לתפוס דגר שאינו שלו ומוציאין מידו או‬
‫משום דמפסיד לראשון גזכוחו דכיון דהוא הלוה‬
‫ראשון גדין שהתשלום הראשון יהי׳ שייך לו וע״כ‬
‫מוציאים מיד השני הגם דמדין שעגוד לא זכה הראשון‬
‫גזכוחו‪.‬‬
‫ונראה שזה חולה גפירוש שמעתין דהמעיין גשטמ׳׳ק‬
‫וגשאר ראשונים יראה דאפשר לפרש סוגין‬
‫גג׳ אנפין‪ ,‬או כדעת הרמג״ן ו כ ד׳ן דכני ג׳ מ״ד‬
 ‫רעא‬ ‫הלוי‬ ‫חדמ סימן קצט‬
‫כקרקע ברשות לוה להקדיש ולמכור א״כ ג״כ ברשותו‬
‫לשעבד לבע״ת שני דאין שעבודא דראשון התלטה‬
‫גמורה לראשון דכיון דאפשר דפיים ליה בזוזיה כדאיתא‬
‫גפסתים שם והקרקע משועבד לשניכם אלא דיש‬
‫לראשון זכות קדימה בזמן פרעון וכיון דגי״ד נזדקקו‬
‫כדין קודם שני כנ״ל והוא גובה מכאן להבא כשאר‬
‫בע״ת כיון דגבה גבה‪ ,‬ולדידן דגבה לא גבה תולק‬
‫בזה עצמו דאין תלות כשעבוד רק אצל ראשון גם אם‬
‫מכאן ולהבא גובה ומכ״ש לאביי דס״ל למפרע גובה‪.‬‬
‫ג( ובתום׳ ד״ה ש״מ הקשו מש״ם ערכין ז׳ ע״ב‬
‫בהיו בידו כ׳ סלעים אמר ערכי עלי‬
‫ותזר ואמר ערכי עלי ונתן ד׳ לשני׳ ואתת לראשונה‬
‫יצא ידי שניכם מ״ט דבע״ת מאותר שקדם וגבה וכו׳‬
‫ותי׳ דגבי הקדש ודאי מה שגבה גבה דאין לתוש‬
‫דכואיל דככל להקדש ועוד דבערכין מיירי במטלטלין‪,‬‬
‫עוד תי׳ דבערכין מלוה ע״פ וקסבר מלוה הכתובה‬
‫בתורה לאו ככתובה בשטר דמי‪ .‬וראיתי בקצכ״ת סי׳‬
‫פ״ג בכיו עליו שתי תובות אמד יש עליו ערב ואתד‬
‫אין עליו ערג והמלוה רוצה לקבל הפרעון על שאין‬
‫עליו ערב והתוב שיש עליו ערב מאותר ושאין עליו‬
‫ערב מוקדם ופרעו בקרקע שיש עליו דין קדימה‬
‫דמבואר בחו״מ סי׳ ק״ד דפורע קודם כמוקדם בזמן‬
‫וכשמגיע זמן כמוקדם בחוב ומאוחר בזמן מיציא‬
‫בע׳׳ת ראשון מבע״ח שני שגבה קודם — א״כ נהי‬
‫דצריך לקבל תחלה חוב שיש עליו ערב אמנם בהגיע‬
‫כזמן של מוקדם שאין עליו ערב גובה זה בשביל הוב‬
‫שאין ערב ונשאר עליו חוב שיש ערב והיינו שטורף‬
‫את עצמו והקצה״ח תולה דין זה אם שייך טריפה‬
‫לעצמו בב׳ תי׳ התום׳ דלתי׳ דככל להקדש א״כ ככ״ד‬
‫היכא דהכל להדיוט לאותו אדם עצמו לא שייך דין‬
‫דבע״ח מאותר שלא גבה‪ ,‬אמנם לפי כתי׳ דכתם‬
‫ממטלטלין או לתי׳ דכתם מלוה ע״פ א״כ מוכח דאין‬
‫נחלק בין ככל לעצמו או לא עשה — אמנם לענ״ד‬
‫צריך לי הלכה זאת של כקצכ״ח ביאור רב דודאי‬
‫סברא זו דהכל לעצמו סברא אלימתא היא לומר בו‬
‫לכ״ע מה דגגה גבה ואיך יתכן דפליגי ביה ראשונים‬
‫ועוד דכרמב״ן הובא בשטמ״ק דחה תירון כגאונים‬
‫דאין כקדש מוציא מיד הקדש משום פשטות כסוגיא‬
‫דקאמר מ״ט משום בע״ח מאוחר וכו׳ דלדידכו בע״ח‬
‫לאו דוקא אלא כקדש כיו״ב‪ ,‬וכ׳ דעיקר כתירוך דהתם‬
‫בעירוכין במטלטלין איירי‪ ,‬אעפ״י שלכאורה סברת‬
‫הרי״ף והגאונים וכתום׳ משום דהכל להקדש היא‬
‫הסברא הפשוטא‪ ,‬אבל יראה כטעם שמיאנו שאר‬
‫המפ׳ בזה משום דע״כ לא מהני כאי סברא משום‬
‫דככל תובע אחד אלא משום דאינו מפסיד במה‬
‫שגבה כאחרון דאם לא כי׳ גובה כאחרון הי׳ גובה‬
‫ראשון ונשאר כאחרון‪ ,‬א״כ בככ״ג ודאי מה דגבה‬
‫גבה‪ ,‬ועוד דאכתי יכול לתבוע חובו הנשאר ובמה‬
‫דנפרע כשני לא נפסד כראשון לגמרי‪ ,‬משא״כ בהאי‬
‫שבט‬
‫דמפסיד זכותו של חבירו שזכה להיוח הפורע ראשון‬
‫והשני בא לגבולו‪ ,‬ופליגי אי מהגי מאי הפסדא לבטל‬
‫גביתו גם דיעבד וע״כ גם בלוה ולוה ואת״כ קנה‬
‫דנכסתלה תולקין בשוה אי ספם אחד יוסר מהשני‬
‫הגם דאין משועבד להשגי‪ ,‬מ״מ מוציאין מידו למפסיד‬
‫זכותו של תבירו‪ ,‬והדרך השלישי דשניהם סברי‬
‫שעבודא דאורייתא רק דמ״ד גבה ס״ל משום לא‬
‫תנעול דלת בפני לוין אהני גביתו של שני‪ ,‬הגם דמה״ת‬
‫שייכא לראשון והפקיעו זכותו — דעה זו אזלי בשיטת‬
‫הרמב״ן כנ״ל אלא דסברי דאפשר לקיים כולהו‬
‫שמעתין גם למ״ד שעבודא דאורייתא‪.‬‬
‫ב( והנה לשון הרמב״ם פ״א ה״ד ממלוה ולוה —‬
‫כשיתבע המלוה וכר ואם לא הספיקו‬
‫המטלטלין גובין לו ‪ p‬כקרקע וכו׳ וגובין מכל קרקע‬
‫שיש לו אעפ״י שהיא משועבדת לכתובת אשתו או‬
‫לבע״ת שקדם גובין לזה ואם יבא כראשק ויטרוף‬
‫יטרוף — וכ׳ כ ה״ מ זה מתבאר פרק מי שהיא נשוי‬
‫בכתובות שמגבין לבע״ת מאותר אעפ״י שיש מוקדם‬
‫הימנו וכשיבא הקודם יטרוף הימנו‪ ,‬ולכאורה קשה‬
‫אפוא מבואר כן בשמעתין דגובין לכתתלה נבעל תוב‬
‫מאותר‪ .‬ונראה מזה דכרמב״ם הבין כן לשון כגמ׳‬
‫דקאמר בע״ת מאותר שקדם וגבה והיינו שגבה עפ״י‬
‫בי״ד ולשון תפיסה בגמ׳ לאו דוקא כיון דאיירי בקרקע■‬
‫ואין תפיסה בקרקעות כמש״כ בשטמ׳׳ק בשם כריטב״א‬
‫וס״ל להרמב״ם כגון דזמן הפרעון של המאותר קודם‬
‫לכמוקדם דכיון דכפית כלוה על נכסיו מצד פריעת‬
‫בע״ת מצוה תל על שניהם ע״כ מגבין לכתתילה‪ ,‬אלא‬
‫דלמ״ד לא גבה טורף ממנו את״כ כיון דזכות השעבוד‬
‫אצלו כנ״ל ועיין בזה בשו״ע סי' ק״ד ס״א‪ ,‬ולפ״ז יש‬
‫מקום לומר דדוקא כיכא דתתלת הגביה הי׳ מן כדין‬
‫היינו דהגיע זמן כפרעון קודם או דבע״ת ראשון‬
‫איתר לתבוע ונזדקקו בי״ד קודם לבע׳׳ת כשני א״כ‬
‫נתית מן כדין ורק בזה מה שגבה גבה ומזה מיירי‬
‫דיוקא דשמעתין וכן לקמן צ״ד בפלוגתא דבן ננס‬
‫ותכמים דכרביעית מן כדין גבתה וככ״ג בב״ק ל״ג‬
‫ע״ב דמיירי מגבית בי״ד וכן בהא דערכין ז׳ ע״ב‬
‫שהביאו כתום׳ דמיירי ששמו בי״ד ערך כשני קודם‬
‫ערך הראשון כמש״כ תום׳ בערכין שם‪ ,‬ויש ליישב‬
‫בזה קושית התום׳ למ״ד דמה שגבה גבה מאי אולמא‬
‫כאי ממה דקיי׳׳ל דמוציאין מיד הלוקת — ולפי מש״כ‬
‫בדעת הרמב״ם י״ל שאני ככא דנתית כשני לתביעתו‬
‫ברשות בי״ד והיתה תביעתו כדת וכדין וכיון דנתית‬
‫נתית ואין מוציאין מידו‪ ,‬משא״כ לקת דשלא כדין לקת‬
‫ואילו בי לבי״ד כיו מיעצים אותו שלא ילקת‪.‬‬
‫ו אי לאו דמסתפינא הייתי אומר רגם מ״ד מה‬
‫שגבה גגה יסבור שעבודא דאורייתא וגם בלי‬
‫טעם שלא תנעול דלת ס׳׳ל מה דגבה גבה והוא‬
‫דנראה דס״ל דכיון דקיי״ל כרבא בפסתים ל׳ ע״א‬
‫בע״ת מכאן ולהבא הוא גובה ועד גבית בע״ת‬
 ‫הלוי‬ ‫חדמ סימן קצט‬
‫שעומד לפני הכהן ומעריכו וכו׳ וכן לענין הישג יד‬
‫קיי״ל ערך בזמן הערך ולא אזלינן בחר שעת הנדר רק‬
‫בחר שעה שהכהן מעריכו עיין רש״י י״ז ע״ב ושם‬
‫־״ח ע״א ובחום׳ ז׳ ע״ב בסוגיא הנ״ל וא״כ מבואר‬
‫דכל זמן דאין הכהן מעריכו אינו בר תיובא‪ ,‬והאריך‬
‫בזה עד שהביא כן מפיה״מ להרמב״ם דף כ׳ שכ׳‬
‫דבעי עמד בדין לפי שאינו חייב בערך אלא אחר‬
‫שיעמוד לפני הכהן וכו׳ וזה ג״כ כונח הרמב״ם‬
‫בחיבורו שכ׳ העמיד בדין וכ׳ דהוא חי׳ נחמד ומסכים‬
‫לסוגיח הגמ׳ שלא תהא דוקא לד׳ הסוברים לאו‬
‫דאורייתא שלא כד׳ הרי״ף והרמב״ם והגאונים‬
‫הסוברים שעבודא דאורייתא‪ ,‬והשתא אי נימא כנ״ל‬
‫דדעח הרמב״ם דעיקר החיוב בא רק לאחר שעמד‬
‫המעריך בדין והכא בערכין ז׳ ע״ב כבר הכריחו חוס׳‬
‫מה״ט שאיירי שעמד בדין על ערך השני קודם ערך‬
‫הראשון וא״כ חל עיקר השיעבוד מכח השניה שנתחייב‬
‫בה אחר שעמד בדין וכמ״ש הגאון שם דנקרא שניה‬
‫כלפי ראשונה כמלוה בשטר נגד מלוה ע״פ וא״כ‬
‫בכה״ג אם נתן והקדיש לשני׳ קודם לראשונה אחרי‬
‫שפסקו לבי״ד שד׳ סלעים שייכים לשני׳ ואחת לראשונה‬
‫א״כ לא הפקיע מראשונה כלום עד שנאמר עליו שיש‬
‫לזה דין מפקיע מידי שעבוד‪ ,‬ואף שעשו עוול במה‬
‫שהעריכו השניה תחלה מ״מ השתא שהעריכו ונחחייבה‬
‫שניה ד׳ מן הדין ונשאר אחת לראשונה אין כאן‬
‫הפקעת שעבוד מראשונה‪ ,‬וזה נראה באמת כוונח‬
‫הרמב״ס שערכין לאו כחובות הן שאעפ״י שכל מה‬
‫שבידו משועבד לראשונה — מ״מ אין זה שעבוד‬
‫החנטי כמו שעבוד שאר בע״ח דשיעור וסכום‬
‫השיעבוד לא אישתני לעולם כיון דכך ח״ב לו‪ ,‬אבל‬
‫הכא אם קבעו בי״ד דעליו ליתן ד׳ לשני׳ ולראשונה‬
‫יוצא בסלע א׳‪ ,‬והוא כדין תורה דבזה יוצא אפי׳ חייב‬
‫בערך חמישים‪ ,‬א״כ שוב אין הגובה השני מחזיק‬
‫בשעבודו שג חב־רו כבע״ח דעלמא שמחזיק בשאינו‬
‫שלו‪ ,‬דהכא הדין נותן דחוב הראשון יוצא בסלע א׳‬
‫ע״י הקדמת השני׳‪.‬‬
‫ה( ובאמת גם בלי דברי הגאון משכנות יעקב דס״ל‬
‫דעיקר החוב בא רק בשעת ההערכה‬
‫י״ל כנ״ל‪ ,‬כי כל דברי הגאון הנ״ל תמוהים בעיני‪ ,‬דאיך‬
‫העלים עין ממש״כ הרמב״ס עצמו פ״א הכ״ג מערכין‬
‫דדוקא מח הנערך היורשין פטורין אבל לא מח‬
‫המעריך כגון שהעריך אחרים וא״כ דברי הלח״מ שם‬
‫מוכרחים דבגמ׳ מכח הקושיא דמלוה ע״פ אין גובה‬
‫מן היורשין מוקי לה בעמד בדין המעריך שיהי כדין‬
‫מלוה בשטר‪ ,‬אבל להרמב״ם דס״ל שעבודא דאורייתא‬
‫עיקר מה שחסר הוא הערכת הנערך בשנים דזה מה‬
‫שמעכב אבל חיוב העורך בא גם בלי העמדה בדץ‬
‫דשעבודה דאורייתא‪ ,‬ורק שם כ׳ ע״א הוא המעריך‬
‫והנערך בעצמו דאמר ערכי עלי — וכן מחפרשי;!‬
‫דמיי הרמב״ם בפיה״נכ ובאמת לשון הש״ס עצמו‬
‫שבט‬ ‫ערב‬
‫דעירוכין דשני העירוכין נדוגים בהישג יד‪ ,‬ואין הקדש‬
‫מקבל שניהם ביחד רק חמשה סלפיס‪ ,‬מה דהי׳ מקבל‬
‫הקדש בשביל הערך הראשון לבד לולא דהקדש השני‪,‬‬
‫ואז הי׳ נשאר חוב ערך השני והי׳ מקבל הקדש בשביל‬
‫זה לחוד וא״כ במה דאנו דנין דין בע״ח מאוחר מה‬
‫שגבה גבה נפסד הקדש לגמרי דהא שוב נפטר על‬
‫שניהם ואין חייב עוד להקדש כלום — משא״ע‬
‫במק״א דהנל הולך לעצמי מפסיד רק ההקדמה‪ ,‬או‬
‫לכל היוהר מפסיד דנשאר עליו חוב שאין עליו ערב‪,‬‬
‫אבל החוב עכ״פ נשאר ]משא״כ הכא בעירוכין דע״י‬
‫ההקדמה נפסד הקדש לגמרי[ א״כ שפיר מיאן הרמב״ן‬
‫וחוס׳ בחירון דהכל הקדש וכ׳ משום מטלטלין אי‬
‫מלוה ע״פ‪ ,‬אבל לדייק מזה דגם בהדיוט במקום דהכל‬
‫לעצמו שיהבטל גביח הקרקע על חוב שני ע״י הגעח‬
‫זמן חוב המוקדם אעפ״י שהכל לעצמו עדין לא שמענו‪.‬‬
‫ד( כתב הרמב״ם פ״ג מעירוכין הי״א האומר ערכי‬
‫עלי וחזר ואמר ערכי עני והיו בידו עשר‬
‫סלעים וגחן חשע לשני׳ וסלע לראשונה ■צא ידי‬
‫שחיהם שהעירוכין לאו כחובוח הן שאעפ״י שכל מה‬
‫שבידו משועבד לראשונה הקדש מאוחר שגבה גבה‬
‫וכו׳‪ ,‬וראיתי בקצה״ח סי׳ פ״ג שם כ׳ הרמב״ס בזה‬
‫לשיטתו פ״ז מפירוכין דהקדש דמים נמי מפקיע מידי‬
‫שעבוד אלא דבע״ח גובה מן הפודה וכו׳ וא״כ הכא‬
‫דחנן ד׳ לשני׳ יצא ידי שני׳ אע״ג דח־יב לראשונה‬
‫כיון דהקדש מפקיע מידי שעבוד מש״ה אפי׳ ק‬
‫הפודה לא מצי הגזבר ליטול בעד ערך הראשון דכיון‬
‫דבשעה שנחן ד׳ לשני׳ ואחד לראשונה עדין לא נפדה‬
‫הד׳ וא״כ נתן לראשונה כפי אשר תש־ג ידו דהא‬
‫מהקדש לא גובה דהקדש מפקיע מידי שעב־ד ע״ש‬
‫שהאריך בזה וכ׳ שהוא נכון‪ ,‬ובענ־ותי דהדבר צ׳׳ע‬
‫חדא דע״כ לא מצינו דהקדש מפקיע מידי שעבוד‬
‫אלא מידי שעבוד חולין אבל מנ״ל דהקדש מפקיע מידי‬
‫הקדש כ״ש הקדש דמים דהיא גופא חידוש כידוע‬
‫דדעת הראשונים דדוקא קדושת הגוך מפקיע ודלא‬
‫כהרמב״ם‪ ,‬ואמנם בזה יש לפרש דכיון דנחינת ערך‬
‫השני כבר הוא הקדש ממש והערך הראשון רק שעבוד‬
‫להקדש דעדין לא קדוש קדושת הקדש בזה גם הקדש‬
‫דמים מפקיע מידי שעבוד הקדש‪ ,‬אמנם אכתי נלענ״ד‬
‫דאין ענין זה לדין הקדש מפקיע דהנה כ׳ רמב״ס‬
‫פ״א הי״א מפירוכין האומר ערכי עלי ומח קודם‬
‫שיעמוד בדין אין היורשים חייבים ליחן שנאמר‬
‫והעמידו לפני הכהן וכו׳ ובראב״ד שם השיג דהעמדה‬
‫בדין שהזכיר בגמרא הוא משום מלוה ע״פ שאינו‬
‫גובה מן היורשים והשתא דקיי״ל מלוה ע״פ גובה‬
‫‪ p‬היורשים דשעבודא דאורייתא לא איצטריך להעמידו‬
‫בדין וכו׳ עי״ש‪.‬‬
‫וראיתי בשו״ס משכנות יעקב חו״מ סי׳ כ״א כחב‬
‫ליישב דעת הרמב״ם וחו״ד דזה מוכח‬
‫בכמה סוגיוח דעיקר חיוב ושעבוד אינו רק בשעה‬
 ‫רעג‬ ‫הלוי‬ ‫חו׳מ סימן קצט‬ ‫שבט‬
‫ועיין מ ס׳ ‪ 3‬גא בחרא‬
‫ע״ב שיכות ה ר ד א‬ ‫הכא כיון דתפים אנן סהדי דמאי דתפיס האי דידי׳‬ ‫משמע כן דקאמר הכא נמאי עסקינן כגון שעמד נדין‪,‬‬
‫דנם כלי ‪ pmrt‬דהדץ‬
‫דיחלקו כ ק דליכא‬ ‫הוא ומאי דתפים האי דידי׳ הוא‪ ,‬דמשמע לכאורה‬ ‫ולהגאון משכנות יעקג דלעולס אין חיוג רק כשעמד‬
‫תאי רמאי‪ ,‬וראילד‬ ‫להדיא דהדגר גרור דיחלוקו מן הדין‪ ,‬וא״כ השגועה‬ ‫גדין מאי הכא במ׳׳ע דקאמר הא לעולם הוא כן‪,‬‬
‫מדמיק הגגר גשממתין‬
‫^ מה שלישיח‬ ‫ג'‬ ‫רק או משום דמורי התירא כר׳ פפא גשמעתין‪ ,‬או‬ ‫וגס מש״כ דמגואר גכמה מקומות דאין חיוג ערכין‬
‫דשם ליחא כלל מ ק ה‬ ‫כר׳ יוחנן שלא יהא כל אחד הולך ותופס‪*.‬‬ ‫של המעריך רק אחרי העמדה גדין ולענ״ד לא מצינו‬
‫מחמת תפיסה‪ ,‬זלית לי׳‬
‫מ ש׳ כ ר מז מ ה שנ ס ק ד‬ ‫הדרך הג׳‪ ,‬דלעולם דמה דאוחזין גשפת הטלית‬ ‫אך מקום אחד‪ ,‬דלא מצינו רק מש״כ רש״י וחוס׳‬
‫אוחז ט כאילו הוא‬
‫כלקק ז׳ ע״א‪ ,‬אין עושה אותם מוחזקין‬ ‫לעניין קגיעת השג יד לידע כמה חייג ליתן זה נקגע‬
‫כחזקה שניהם דהוא‬
‫כאמת חי׳ גדול כיק דלא‬ ‫גמורים‪ ,‬וכיון דשניהם תופסים אינו דומה למטלטלין‬ ‫ע״י הערכת כהן אגל עצם החיוג של הערכין נתחייג‬
‫שייך כתאי רק לאחד‬
‫א־׳כנםלק‪ rD‬א’דשייך‬
‫שגרשותו של אדם המוחזקים כשלו ממש דהכא כל אחד‬ ‫מיד‪ ,‬ואפי' גענין הערכת השג יד דעת הלח״מ פ״ג‬
‫לומר דהר׳ל כשניהם‬ ‫מוחזק גספק ממון שאינו שלו ומן הדין גלי תקנת‬ ‫ה״ג מערכין דדעת הרמג״ם דאינו תולה געת הערכת‬
‫אוחזים כה‪ ,‬וכתחלה‬
‫חשגתי דהריטא‬
‫השגועה איה״נ דאין חולקים‪ ,‬אלא דע״י שגועה‬ ‫כהן אלא כאשר הי׳ געת הנדר יע״ש‪ ,‬אגל געצס‬
‫נם על מש״כ ר ‪0‬‬ ‫דנשגעים ונוטלים גכה״ג אמרינן יחלוקו‪ ,‬ואי משוס‬ ‫החיוג אין מה לדגר וגם גוך הסוגיא דידן דך ז׳ ע״ג‬
‫דשניהם תופסים הרל‬
‫כשאר מטלטלים שהם‬ ‫מימרא דר יוחנן דמשמע דרק משום שלא יהי׳ כל‬ ‫מוכח כן דאל״כ אין כאן שעגוד כלל לערך הראשון‬
‫כחזקת אלם מנחל‬ ‫אחד הולך ותופס‪ ,‬הא משום עצם דין יחלוקו לא‬ ‫וראיתי להמשכנות יעקג‪ ,‬שכ׳ דקצת שעגוד איכא‪,‬‬
‫אוחם הוא מלן מידת‬
‫דהא כאן לא כרור כלל‬ ‫צריכים לשגועה נדגר גזה אי׳׳ה לקמן‪.‬‬ ‫והו״ל כמלוה ע״פ נגד מלוה גשטר ומוכח לפי דרט‬
‫חזקימ‪ ,‬ואיט דומה‬
‫והדרך הג׳ כנ״ל דאין כאן אלא ספק חזקה וגעלות‪,‬‬ ‫זה דמלוה ע״פ קודם למלוה גשטר והראשונים פליגו‬
‫לגמרי ל ע ץ דתי‬
‫חטפשי כנסכא דר׳‬ ‫וכשאנו חולקים אנו נותנים אולי ממון שאינו‬ ‫גזה‪ ,‬אמנם כל דרכו גזה אין מוכרח כלל דעצם החיוג‬
‫אכא‪ ,‬דהי״ שלו ממש‬
‫ומוחזק כתאי‪ • .‬אלא‬
‫שלו‪ ,‬ומ״מ גכה״ג אך לרגנן דסומכוס מודים דיחלוקו‬ ‫ודאי גא עם קגלת נדר או הערכין אגל מ״מ אהני‬
‫דחזרתי כי דהא מוכח‬ ‫דאך שאין לשום אחד ראי׳ להוציא מחגירו‪ ,‬מ״מ כיון‬ ‫גגית השני קודם הראשון כנ״ל דע״י שנותן ד לשני׳‬
‫כמם׳ מ שם כסרד‬
‫דנם ריד א מודה‬
‫גם דלחגירו אין ראי׳ הדין נותן מה״ת דיחלוקו כיון‬ ‫מתמעט חיוג לראשונה מחמשה סלעים לסלע א׳ עפ״י‬
‫כשניהם נטחזקיסמילחא‬ ‫דאין חזקת ממון מנגדת‪ ,‬אך דסו״ס איכא לכל אחד‬ ‫דין א״כ אינו דומה לגע״ח מאוחר שגוזל מן הראשון‬
‫ה א דמה׳ט חולקים‬
‫אפילו איכא תאי ימאי‪,‬‬
‫ספק גזל מ״מ כיון דשניהם שוין‪ ,‬גזה הדין נותן‬ ‫ומחזיק גשאינו שלו‪ ,‬וזה נכון גס״ד‪.‬‬
‫אלא כנ״ל דלון צריכים‬ ‫דיחלוקו והשגועה רק מתקנת שלא יהא כל אחד הולך‬
‫לזה בשנים אוחזים‬
‫כדמוכח מש׳׳ס ג׳ נרא‬ ‫ותופס‪ ,‬ועיין גחי׳ הר׳ן לקמן ו׳ ע״א והוגא גשטמ׳׳ק‬
‫דמדמה לשאר‪ ,‬דאין‬
‫כלל מיל‪• .‬‬ ‫היום‬
‫שם ד׳׳ה לא צריכא שכתג שם דעצם הספק גש״ס שם‬ ‫סימן ר‬
‫ו ע א ב ‪ p‬שהכאתי‬ ‫אי תקפו חגירו מוציאים ממנו‪ ,‬תולה גזה אם טלית‬
‫כמיס דמש־ש ספק‬
‫‪0‬נמ׳ ר נרא אי ס מי‬
‫זה מעיקרא לא הי׳ מוטל גספק דאק סהדי דמאי‬ ‫ביאור שיטת יחלוקו וכל דאלים גבר‬
‫תפיסה כי«^» חכירו‬ ‫אין ספק‬ ‫דתפיס האי דידי׳ הואוכו׳ וכיון שכן‬ ‫בריש ב״מ‪ ,‬ובחו׳״מ סי׳ קל״ח קל״ט‬
‫היכא דאיכא ספק‬
‫הודאה מוציא מידיודאי‪ ,‬או דילמא טלית זו גספק‬
‫הודאה וספק מחאה דזה‬
‫חולה אם טלית זה‬ ‫הי׳ מתחלה שלא ידעינן של מי הוא ומהני אך ספק‬ ‫א‪.‬‬
‫מעקראלא מוטלמ סק‬
‫דאקסהדי דמאידתפיס‬
‫הודאה‪ ,‬ועיין עוד גר״ן שם עמוד ג׳ גד״ה ואת״ל‬ ‫שנים אוחזין גטלית וכו' ויחלוקו‪ .‬והתום׳ והראשונים‬
‫האי דתי׳ הוא וכיח‬ ‫וכו׳ הקדישה וכו׳‪ ,‬הרי דיש ספק עצום גזה אלא‬ ‫כתגו דהא דקיי״ל הכא יחלוקו‪ ,‬וגג״ג ל״ד‬
‫שק לון פ מן התאה‬
‫נטציא מ תי תאי חזקה‪,‬‬
‫דלענין שגועה לא פי׳ הר׳ן‪.‬‬ ‫גהאי ארגא דהוי מינצי גי תרי דא״ר נ ח ק כל דאלים‬
‫או דילסא האי טלית‬ ‫גגר‪ ,‬דשאני הכא משום דתפיסי‪ ,‬וכלקמן ה׳ ע׳׳ג כיון‬
‫הרל מעיקרא רק ס»[‬
‫ממק של כל אחד מהס‬
‫ב‪.‬‬ ‫דהאי תפיס ועומד והאי תפיס ועומד שגועה זו למה‪,‬‬
‫דלא תעינן למאן ט א‬ ‫ומה דהגיאני להסתפק גכ״ז הוא דלקמן ג׳ ע׳׳א‬ ‫וכן לקמן ד׳ ע״א גסוגיא דהילך‪ ,‬והאי דלקמן ג׳ ע״א‬
‫ואמי ספק הודאה‬
‫כתקפו‪ ,‬והאורה צנרג‬ ‫קאמר הש״ס דלהכי ניחא לרגנן דר׳י דלא‬ ‫דמדמה מנה שלישית לרגנן דאמרינן יניח למשנתנו‬
‫מ ה דמי יטל לחלוק נו׳ז‬ ‫נימא יניח גטלית כמו גמנה שלישית‪ ,‬משום דגטלית‬ ‫היינו משום דחשיג לי׳ תופס גחזקת שניהם‪ ,‬והיות‬
‫דנרי שמיהם חופסיס‬
‫הרל רק ספק ממון‬ ‫איכא למימר דתרוייהו הוא משא״ג גמנה אי דמר‬ ‫גי דרכי חכמה נעלמו מאתי‪ ,‬ואני נגוך מאוד געצם‬
‫לר׳א מהם ומה השמן‬ ‫לאו דמר‪ ,‬וכתגו הרשג״א והריטג״א גחי׳ דלרגנן דינא‬ ‫דיני יחלוקו דמשנתנו ע״כ אפרש שיחתי גזה‪ ,‬דלפי‬
‫ס ה א תאי שלו א‬
‫ספק שלו‪ ,‬ריאה למרד‪,‬‬ ‫קאמרינן דכיון דהאי מנה ודאי דמר או דמר א״א‬ ‫ענ״ד געצם הדץ דיחלוקו גשגועה יש ג׳ דרכים שונים‬
‫דמציאות זה ד מי ם‬ ‫לפסוק יחלוקו כיון דאתה מפסיד לאחד גודאי ע״ג‬ ‫זמ׳׳ז הא׳‪ ,‬דאך דקיי״ל געלמא כחכמים ולא כסומכום‪,‬‬
‫אחזים הרל ספק נמנון‬
‫לכ־א וודא בנ^ות דכל‬ ‫פסקינן יניח מעיקר הדין‪ ,‬אמנם לפ״ז קשה דהא‬ ‫ואמרינן המוציא מחגירו עליו הראי׳‪ ,‬מ״מ הכא‬
‫זמן שהוא בתו מספק‬
‫לקמן גקושיא דסומכום דפריך הש״ס אלא מאי רגנן‬ ‫דתרוייהו תפסי לה ואמרינן געלמא דכל המטלטלין‬
‫ואן כח למי שהוא‬
‫להוציא ממט הרי‬ ‫הא אמרי הממע׳׳ה ומת׳ האי מאי אא״ג רגנן התם‬ ‫שהם גחזקת אדם וגרשותו‪ ,‬מחזקינן להו מה״ת כשלו‬
‫משתמש ט ‪ t o‬ממש‪,‬‬
‫ונרכ ר׳ז שהוא בתו‬
‫דלא תפסי תרוייהו‪ ,‬הכא דתרוייהו תפסי אמרינן‬ ‫ממש‪b ,‬׳> ה״נ כיון דכאן שניהם תופסין‪ ,‬ומוחזקים‬
‫יכולים או ט כ ת א‬ ‫יחלוקו גשגועה‪ ,‬ופרש״י דקושית הש׳׳ס היתה על דין‬ ‫הם גדרך ודאי כל אחד גחציו‪ ,‬והדין נותן מה״ת‬
‫ממון אמנם אם הק ט‬
‫השני הרי אנד זכות‬
‫דלמה יחלוקו נימא הממע׳׳ה‪ ,‬והיינו דנימא יניח‬ ‫שיחלוקו‪ ,‬וכן מורה פשטות מימרא דר׳ יוחנן לקמן‬
‫הבעלות והשתמשויג‬ ‫כמש״ג גשטמ״ק גגיאור שיטת רש״י‪ ,‬וע״ז מת׳ דכיון‬ ‫ה׳ ע״ג‪ ,‬ומשמעות הגמ׳ דלקמן ג׳ ע״א דקאמר והא‬
‫ומה הספק אם נדח‬
‫לנמץ מןי©ה כ מ גן בפלמא או ז ^ נ א כתאי דהא כגר הי׳ לו ז ט ת בעלות גמור ת ^ היטט‬
 ‫הלוי‬ ‫וודמ סימן ר‬ ‫שבט‬ ‫רעד‬
‫דשגיכם חופסים גשחגה הדין ויחלוקו‪ ,‬ויזכחי מה‬
‫אמנם עדיין מקום לומר דאי לאו שבועה דגשבעים‬ ‫יושעיגו זה דהא לפמש״כ תום׳ והריזשוגים גם במגה‬
‫וגוטלים לא שייך כאן דין חלוקה כיון שהוא ) * !‬ ‫שלישית גקרא תרוייהו תפםיל*'ואעפי״כ לא מהגי‬
‫בפשוטו י׳ל נמי ז מ ס‬ ‫תפיסה‪ ,‬כיון דהוא ספק ממון שאיגו שלו‪ ,‬א״כ גהי‬
‫ספק ממון שאמו שלו‪ ,‬וכטעם לזה‪ ,‬דהגה כמה‬
‫שלקית נקרלו ג׳־כ‬
‫ראשוגים בשעמ׳ק לקמן בקושית הש״ם אלא מאי חופטיס שניסס הייט‬ ‫גמי דככא אפשר דהגביהו ביחד‪ ,‬מ״מ כיון דא׳׳א‬
‫לטגק ללחות ז ק הל‬ ‫לצמצם כ׳׳כ עכ״פ דבר רחוק הוא‪ ,‬ועדיין ספק במקומו‬
‫זאליס גגר מקל נדמה‬
‫רבגן הא אמרי הממע״ה‪ ,‬פירשו דקושית כש׳׳ם היפך‬
‫מפרש״י‪ ,‬דרש״י כתב דהפירוש דלמה יחלוקו‪ ,‬והחי׳ כמש״כהימ״ד‪,‬אבלאיז‬ ‫ואפי ע׳׳י רוב אין מוציאין ממון והאין מוציאים כאן‬
‫להכחיש זטל ‪ T‬זה‬
‫כיון דתפיסי תרוייהו כג׳> ולשאר הראשוגים קושית שהנמןו אומ במנה‬
‫ספק ממון שאמו שלו‪.‬‬
‫כש״ם דלמה חולקים בשבועה דוקא יחלקו בלא השלקית אינו מוסיף‬ ‫ולת׳ זה גראה דמכאן ראי׳ למש״כ בתשובת תה״ד‬ ‫דשת היוה׳׳ד דאוחזיס‬
‫שוס זכות וחזקה ^‬ ‫גכרכשא לא הוי ממש‬
‫שבועה‪ ,‬דכיון דבל אחד מוחזק בחצי׳ הו״ל למימר משני המ»ןידס‪ ,‬אבל‬ ‫סי׳ שי״ד‪ ,‬דמאי דשומר תופס בחזקת שגיהם‬ ‫שלו כשאר תשלשלין‬
‫דיטול חצי׳ שלו בלי שבועה‪ ,‬ומשגיגן דלא אמרי רבגן שניט אותזיס ותפסו‬ ‫לא גקרא חזקה גמורה‪ ,‬דלא גקרא רק תופס לעגין‬ ‫ממצאיה לנמרי ברשותו‬
‫והרי הטלית ברשותם‪,‬‬ ‫של אדם‪ .‬חה דאה‬
‫שהמוחזק א״צ שבועה אלא כשהוא מוחזק גמור‪ ,‬אבל א״כ כל אחד ‪ P‬לו‬ ‫דלא גימא כל דאלים גבר‪ ,‬דכל דאלים כיון דהוא דין‬ ‫באמת שישת התוה׳‬
‫הכא כיון דכל אחד תופס עם חבירו מגרעי חזקתם כחזקה בעלים ולא שייך‬ ‫רופף גדתה אף בחזקה גרועה* וכן מש״כ תום׳ מקרא‬ ‫זאל״כמהזמותתשו־כו‬
‫לפסק הה־׳ג המוציא‬ ‫לדמות בת^הת משקד‬
‫אהדדי ואמם גוטלים בלי שבועה‪ ,‬ולפ״ז מאי דמסיק מחבירו עלץ הראי׳‬ ‫מגו להוציא הרי מקראים מוהזקים‪ ,‬אזקה גרועה‬ ‫מגה שלקית כאילו‬
‫דהתוגט שוה בחזקה‬ ‫היא‪ ,‬ורק לעגין מגו אמרינן כן דמגו גדחית בקלות‪,‬‬ ‫שניהם אוחזים דמה‬
‫להנתכגג‬
‫הש״ם אס״כ דהטעם דלסומכום גוטלים רק בשבועה‬
‫קנק לשניהם שייך סה‬
‫הוא משום ד ד יוחגן שלא יהא כל אחד כולך ותופס‪,‬‬ ‫וע״כ כ׳ כתה״ד לעגין שאלתו שם דגגד שגיהם תופסים‬ ‫כיק דשרם המנה‬
‫הייגו לסומכום דוקא דס״ל גם בעלמא דחולקים‬ ‫מהגי רוב אף דבעלמא לא מהני רוב בממון יעש׳׳ה‪,‬‬ ‫שייכות תן לאחד אלא‬
‫דהדבר נשכת משא־כ‬
‫מעיקר הדין אבל לרבגן שבועה זו היא יסוד לעגין‬ ‫וא״כ י״ל דכיון דאיכא ספק ספיקא‪ ,‬ספק שהוא תפס‬ ‫הכא הא אוחזים אלא‬
‫דלאאזנירקלסגקשלא‬
‫חלוקה דבלא״ה לא היו חולקים‪ ,‬איברא דלפ״ז דחוק‬ ‫תחלה ואפי׳ את״ל ביחד מ״מ מגיע החצי א״כ על כל‬
‫להוציא מידם ‪ T xi‬כל‬
‫הרבה‪ ,‬דסתמא הש״ם ד ד יוסגן לקק ה׳ ע״ב יהי׳‬ ‫מחצה איכא ס״ס‪ ,‬ולהדיא כתבו תום׳ חולין כ״ח ע׳׳ב‬ ‫דאלים גגר‪ .‬אלא או‬
‫מונח או יחלקו‪ .‬־‬
‫רק לסומכום ולא לרבגן‪ ,‬וראיתי בשטמ״ק בשם מהר״י‬ ‫ובכמה דוכתא בשם הד׳ש דס״ם כהאי הוא ס״ם‬ ‫יסכרא זו שייכת לאו‬
‫כהן צדק ז״ל הרגיש בזה‪ ,‬וב׳ דלבתר דאייתי ד ד יוחגן‬ ‫גמורה אף מה״ת ספק קרוב לו ואת׳׳ל מחצה על‬ ‫דקאבחצי המלית שהוא‬
‫אוחז בכרכשא אלא‬
‫מסומכום מסתבר לי׳ גמי למימר האי טעמא לרבגן‪,‬‬ ‫מחצה קרובה אמר רחמגא ואפי׳ קרובות‪ ,‬ואף שכ׳‬ ‫שנר* שהוא אוחז‬
‫ואמגם גם זה דחוק ואולי מכ״ט לא פי׳ רש״י קושית‬ ‫תום׳ זה רק כשגדמה לגו מחצה על ממצה ה׳׳ג י׳׳ל‬ ‫בכרכשא נקרא מוחזק‬
‫בכל הטלית וגרכ כרעו‬
‫הש״ם כראשוגים הג״ל‪.‬‬ ‫בדידן כיון דשגיהם אוחזין ובאים לפגמו ואמש‬ ‫חום׳ לןמן דמנו בחצי‬
‫איברא מצאתי בשטמ׳׳ק לקמן ה׳ ע״ב בקושית‬ ‫ברשיעי לא מחזקמן רגלים עכ״פ לדבר להסתפק‬ ‫שלו במנו דטלו שלי‬
‫נקרא מגו להוציא‬
‫הש״ס כיון דזה חפים ועומד ו ט׳ שבועה זו‬ ‫בשגיהם יחדיו אגבוהה‪ ,‬וכן מצאתי מפורש בקצה״ה‬ ‫אשפ׳׳י שהוא באמת‬
‫א־^חזיק דהא לא רעש‬
‫למה‪ ,‬כ׳ בשם רביגו יהוגתן וז״ל הלא כיון שזה תופס‬ ‫סי׳ צ״א לענין אחר דאף דבעלמא לא מהגי ס״ ס ורוב‬
‫רק החצי שהוא תוהה‬
‫מצי טלית בידו וזה חציו גמי בידו וכל אחד ואחד‬ ‫בממון מ״מ גגד חזקה גרועה מהגי‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬ואין להשגי שנוונק‬
‫כולו שלי חזקת ממק‬
‫במה שבידו יקרא מוציא מסבירו למה אגו מצריכים‬ ‫היוצא מזה דמשמפתץ דלקנק ג׳ ע׳׳א משמע דאפי׳‬ ‫גמורה טל צד השני‬
‫לישבע על דבר שהוא מוחזק בידו‪ ,‬ואע״ג דמוקמיגן‬ ‫בשגיהם תפסי לא מהגי לומר יחלוקו אם‬ ‫שאחז השני‪ .‬אלא נרכ‬
‫דלתום׳ לשיטתם אק‬
‫למתגיתק כגון דתפיסי בכרכשא‪ ,‬ואפ׳׳ה מקשה שפיר‬ ‫בודאי שייך לאחד א״כ בספק עכ״פ חזקה גרועה היא‬ ‫מק טל חזקת קנק ממש‬
‫כיון דגם באוחז חצי העלית ממש ג״כ משביעים אותו‪,‬‬ ‫כג״ל‪ ,‬והא דאמריגן יחלוקו כוא מטעם ס״ס כרוב‬ ‫אלא חזנן‪ :‬ותפיע‪ :‬כדי‬
‫לדחות אלים טגר ומגו‪,‬‬
‫וע״ז מת׳ תקגת חכמים היא שלא יהא רגיל לחמוד‬ ‫והשבועה רק שלא יהי׳ כל אחד הולך ותופס‪ ,‬וא״כ‬ ‫ובאמת בשטנרק בחום׳‬
‫כדבר הבא ממילא לחברו בין במציאה בין במו״מ‬ ‫כל זה בטלית וכה״^ אבל באגי ארגתי דאיכא ודאי‬ ‫לקמן מגיא בשם הג^ח‬
‫לחאקטלהחוש׳חהלא‬
‫ע״כ‪ ,‬כרי דאגהיר לן עייגין דפל היכא דתפסי רק‬ ‫רמאי דאמריגן דרך ודאי דאו זה או זה ארגו והימו‬ ‫נקרא להוציא אלא‬
‫בשפת הטלית‪ ,‬לא הי׳ קשה לן שבועה זו למה דודאי‬ ‫אף דגם בארגתי הוא במציאות שיהי׳ שייך לשגיהם‬ ‫להחזק דהא טוען נרי‬
‫מגו רק על המחצה‬
‫כה״ג שבועה מעיקר הדין ליטול ולחלק‪ ,‬והייגו ד ה ד‬ ‫כמש״כ הראשמים מ״מ דעת רש״י דכיון דהם ודאי‬ ‫שהוא מחזק ומחאקסס‬
‫בזה דהגלק נדל מטת‬
‫יהוגתן מפרש שיטת כש״ם לעיל כהראשוגים דהקושיא‬ ‫רמאים מה יושעגו זה כיון דכל אחד בגדון שלפגמו‬
‫הראשונים דמה ‪PW7‬‬
‫הי׳ על חיוב השבועה‪ ,‬והשתא י״ל מרגגיתא דודאי‬ ‫מחזיק בספק ממון שאמו שלו‪ ,‬שוב הוזרת ההלכה‬ ‫עושה קנק ממש וכק‬
‫ששניהם חוסשיס א״כ‬
‫אליבא דסומכום בכל אופן השבועה רק מתקגת חופם‬ ‫דמיח מעיקר הדין כיון דאין כאן אלא ספק א׳ ממון‬ ‫אין ^על האומר טלו‬
‫מחבית‪ ,‬ולזה מייתי לה הש״ם לעיל אבל לרבגן שבועה‬ ‫שאמו שלו והו״ל כמו מגה שלישית וזה שיטת רש״י‬ ‫שלי יין קנק במחצה‬
‫והי׳ מן הדק לבטל‬
‫זו לצדדין כג״ל‪*,‬ודע דלפ״ז מוכח דאם אוחזין יותר דצמאוחז חצי הטלית‬ ‫לעיל ד׳׳ה במקח וכו׳‪ ,‬וגראה דלפ״ז לאו דוקא כשכל‬ ‫האומר מחצה שליליות‬
‫ממש השבוטה‬ ‫משפת הטלית איכא עכ״פ שבועה גם על מה שאוחזין‬ ‫אחד טוען ברי דכולה שלי דאיכא רמאי וגזלן‪ .,‬אלא‬ ‫נאמן במגו‪ .‬אי לא שאר‬
‫כדר׳ מחנן■*שלא יד^‬ ‫התירוצים שנאמרו ‪.00‬‬
‫דכא ע״ז קאי לפי׳ ה ד יהוגתן תקגת חז״ל שלא יהא רא אוחז ופו‘ לא‬ ‫גם כשכל אחד טוען שמא אף דאמם רמאים בפוע)ל‬
‫כל אחד הולך ותוקף‪ ,‬ועל מה שאין אוחזין איכא שה»נג מחש היו^קם‪,‬‬ ‫מ״מ כיון דסו׳׳ם הוא ספק ממון שאמו שלו אמריגן‬
‫משא״כ באוחז רק‬ ‫אט מדקדק דהש׳׳ד נם‬
‫שבועה מעיקר הדין דגוטלין בשבועה כג״ל‪ ,‬ובזה גכרכשא זגס בלאו‬ ‫יגיח וכה״ג לעגין מגה שלישית**וזכ דלא כמש״כ‬ ‫בשמא כרע גשי‘ ש׳ קי‬
‫אפשר להסביר מחלוקת הראשוגים בשו״ע וש״ך חו״מ דרבי ץחנן צ)־ ‪7‬‬ ‫בקצה״ח סי׳ קל״ח בשם הש״ך סי׳ ש׳ יע״ש ועכ״פ‬ ‫ש^ה ‪ ^T7‬מונח כק‬
‫להשכנג‬ ‫מד׳מ חובט במקצת‬
‫סי׳ קל׳׳ח ס״ק ה׳‪ ,‬אם צריך לישבע על חלק שאוחז‬ ‫דעח רש״י אמו כן והקצות כ׳ בשיטת תום׳ והרא״^‬ ‫אכא חשש רמאת אלא‬
‫הינאדלאחבעכללסה‬
‫כרע הש״ן זיחלוקו‪,‬‬
 ‫ערה‬ ‫הלוי‬ ‫חדמ סימן ר‬ ‫שבט‬
‫אבל עדיין בשמעתין איכ׳׳ל כיון דמכחשי אהדדי חזקה‬ ‫או לל( יע״ש‪ ,‬הרי נתנאר הדרך הש!י דמקום לומר‬
‫גרועה היא כנ״ל ואהני ברי ורוב וס״ס נגדה‪.‬‬ ‫דהוא ספק ממון שאיגו שלו‪ ,‬והחלקה רק מנח‬
‫אמנם אחרי העיון נראה דצדקו דברי השער המשפע ‪,‬‬ ‫דנשנעק עליו‪.‬‬
‫ביסודם לא מתום' הנ״ל‪ ,‬אלא מתום' דריש סרמאיוי’ז«סשנ»‬
‫שמעתין דמדכ׳ בלשונם דאוחזין שאגי‬
‫אחד יש לו בודאי החצי דאנן סהדי וכר דלשון ‪ W‬סידדגסו>[’‪>«7‬י‪,‬ר^‬ ‫וראיתי לרבינו הרשט׳א‪ ,‬שט לקמן ג׳ ע׳׳א‪ ,‬דהא‬
‫חזקהצמרה תן מוט‬ ‫‪,‬‬
‫ודאי משמע דחזקה גמורה נחפגה׳ ‪ P‬השטי״‬ ‫דאוקמינן משנתינו בין לר׳י בין לר‪!3‬ן משום‬
‫דבריהם בב״ב ל״ד ע״‪ 3‬ד״ה ההיא מדהביאו ראי׳ *ל גימו‪1‬אזס‪rm7‬‬ ‫דאיכא למימר דתרוייהו בהדדי אגבהוה‪ ,‬היינו משום‬
‫‪ft‬‬ ‫לסברתם מנסכא דר אבא יע״פ ומראה׳ יעיי!‬ ‫דהתרצן נמשך לדעת המקשה דמדמה יד שלישי כיד‬
‫בדבריהם כאן סוף ד״ה אי תנא מציאה‪ ,‬דגם למש‪-‬ג ‪ •W‬מט»‪1‬‬ ‫שניהם לתרוייהו תפסי לה דמשנתינו‪ ,‬ומזה נולד‬
‫___ נמש־ג נפשם ‪7‬לי[»ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‪,‬‬
‫הם סברי כהרשב״א אפי׳ ברמאי ודאי‪ ,‬אלא ‪3‬הבנח ין־וז י‪7‬ל‪1‬לו־נאחזרןה‬ ‫החלוק דבודאי איכא רמאי לא מהני אפי׳ תפיסה‪,‬‬
‫נמונם ) ‪fcsi y io‬‬ ‫הש״ם ג' ע״א לא ם‪3‬רי כוותי׳‪.‬‬ ‫אבל לל יוחנן דפריש למתניתין כדי שלא יהא כל אחד‬
‫חזקהגרוטהצודקהפי׳י‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫ולפי כל הנ״ל י״ל דהרמב׳׳ן שכ׳ דמהני ברי בזה דברי עדיף וכנגד־כ‬ ‫הולך ותוקך ]ותוקך שלא כדין משמע וכמתכוין‬
‫לשיעתו אזיל שט בבבא ‪3‬תרא כר;‪£‬״ר ן‪3‬ןןא‪ ,‬הסם״‪ 7‬כמ‪7‬נאןו‪1‬נ‬ ‫לגזול[ משנתינו אפי׳ גודאי רמאי שנוי׳ ומשום‬
‫טדף מחזקת ממון‬ ‫■‬
‫רמאי לא אמרינןחלוקה‪ ,‬והיינו דלא חש‪3‬ינן חזקה גרופה‪PITym,‬׳מם‬ ‫דמתניתין מילתא דפסיקתא קתני דלעולם כל שתפוסין‬
‫גמורה מה פאיחזק גיי׳ יט״יג ם״ל לי'י “״ז י”י==י‬ ‫בה יחלוקו‪ ,‬ולעעמי׳ דר יוחנן מתניתין גין לר יוסי‬
‫הרמ׳׳א מקרא ודאי‬ ‫כלי כנ״ל ותל״מ‪.‬‬ ‫בין לחכמים אתיא דשא ני התם דקיימי ביד א׳ הילכך‬
‫ודע דלדברי הרשב׳׳א הנ״ל דלהמסקנא עיקר הסעם‬ ‫לא יוציא אלא בדבר מבורר וכדאמרינן ב״ב ל״דל*א‪3‬ל‬
‫דאמרינן יניח במנה שלישית הוא משום דלא *שלופל‪7‬דן»פל*‪1‬‬ ‫מתניתין מאחר שזה תפוס ועומד וזה תפוס ועומד‬
‫נקראו מוחזקים ע״י השלישי‪ ,‬א״כ פפיש^‬ ‫יחלוקו דאנן סהדי דמאי דתפיס האי דידי׳ הוא‬
‫אם עוענים ברי או שמא דאין הרמאות גורם אלא חולנוםמלומיכלראלים‬ ‫וכמאן דפסיק דמי ומן הדין הי׳ דיחלוקו בלא שבועה‬
‫‪ z 1‬אויהאמתתדלאודינא‬ ‫‪1 .4 1.‬‬ ‫י‬
‫התפיסה‪ ,‬ולפ״ז צ״ע אס אפשר לפסוק לליכח יחטקי שפירתאהואאואכלית‬ ‫ע״כ ברשב״א *והיינו דהרשב״א נמשך אלמעלה שפי׳‬
‫זכר גדול למדט מלבר•‬
‫בשמא ושמא של מנה שלישית‪ ,‬וע׳ע ‪3‬ענין ‪3‬רי ושמא נמוהלוםיוזו‪7‬רק‪.‬‬ ‫הרשכ׳א דגם סה דמת' הגמ׳ כפי׳ הראשונים הנ״ל דשבועה מדין יחלוקו היא‬
‫בנדון זה בעור סי׳ ש׳‪ ,‬ובש״ך חו״מ סי׳ שס׳׳ה ס׳׳ק‬ ‫^‪ 671‬זרכק הס^‬
‫‪ f>yf>7‬למימי־ דהרוייהו כיון דליכא חזקה גמורה‪ ,‬ולזה אסיק הש׳׳ס אח״כ‬
‫ג׳ ובחי׳ הגרעקיא בשמעתק‪.‬‬ ‫הוא דר׳ל דחרוייהו דאיכא הבדל בין ודאי איכא רמאי‪ ,‬אבל לפי האמת‬
‫כהדי הדדי אנגוה כמו‬
‫ש׳ הדברים דכמו‬ ‫דר׳ אפי׳ בודאי רמאי יחלוקו מן הדק‪ ,‬דחזקה גמורה היא‬ ‫שאמר מזי׳ אלעא‬
‫דאמרינץגבאכתראשס‬ ‫לן‪.‬‬ ‫‪ ’pv‬מולד נמה הסכרא מה שתופס כל אחד‪ ,‬וחולק הרשב״א על דברי תחמת‬
‫דגם לרבנן באיכא ודאי‬
‫ושיטת הרמב׳׳ם שנים שהיו אוחזי! נכלי אחי ישו׳‬ ‫רמאי לא יחלוקו‪ ,‬ואולי הדשן הנ״ל‪ ,‬דס״ל דרק לענין כל דאלים גבר מהני‬
‫או יושבין בצד ערמה של חעים ומונחת התסיגה ני‪ 7‬נ״‪ 7‬ע‪7‬‬ ‫הרשב״א הי טרה כן חזקה‪ ,‬דהא להרשב״א זה מהני גם במנה שלישית אך‬
‫גגמ׳ להדיא גס ביזי׳‬
‫‪Si’rt‬‬ ‫בסמעא או בחצר של שניהם כל אחד מטגייי! יטשט ‪te‬‬ ‫לרבנן‪ ,‬ובזה מיושב מה לפי המסקנא‪ ,‬א״כ מוכח דמשנתינו דעדיפא מינה‬
‫בנמיעח חפז שאין לו בזה פחות מחציו ויחליקו‪ ,‬ודעת להו«הםפ׳נםפ׳‪>7‬הם‬ ‫כנ״ל חזקת ממון ממש הוי‪.‬‬ ‫שהיןשה בשטמ׳־ק לעיל‬
‫ולגרוסלדץכלדאליס‬ ‫‪z z.1. ,‬‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ב׳ע׳אברש׳׳יד׳׳הסיי^‬
‫גגראטפ״ישאיןביד‪-‬הס‬ ‫ההג״ה מיי׳ ששיעת הימב״ס כהייצב״א ללא‬ ‫דמדוע שנה משנלזו ודע דהפני יהושע כ׳ דאך דקיי״ל בעלמא כר יהודה‬
‫אוחזק‪ ,‬מדט ביושבין בצד ערמה דיחלוקו‪ ,‬ובעור שום פלי*״ לנרי‬ ‫דברי ושמא לאו ברי עדין־ משום דאזלינן בתר‬ ‫אבל‬ ‫אלעא דר׳ יוהי‪,‬‬
‫בטלותגקפ‪7‬ה‪ .‬ובאמח‬ ‫‪,‬‬ ‫*‬ ‫מדהתוס' לעיל ב׳ ד׳׳ה‬
‫חו״מ סי׳ קל״ע ס׳ץ ט אפשר שר׳ל )הרמב׳׳ם( כיון היינו גמי טטמא דלא‬ ‫יחלקו בא׳׳ד שכחב ל ע חזקת ממון‪ ,‬מ״מ הכא בשנים אוחזין אם אחד עוק‬
‫משני דהר«מ ודאי דחד‬
‫סמיגחי‘ שםי”״א ®י'יא ”יזי® יי^יי לי‘’ ״ י“’יי'‪°‬‬ ‫ואין ברי ואחד שמא ברי עדין־ כיון דליכא חזקה גמורה‬ ‫מינייהו הוא‬
‫‪am‬‬ ‫יושבים בצדה כחשוב כאלו שניהם מוחזקים ‪3‬ה‪ ,‬לקור לפול’*‬ ‫החלקה יכולה להמח נגד עענת ברי‪ ,‬ולדבד הרשב״א דבכאן כנחלק ממש‬
‫אמת ולע יהא מונח‬
‫ובנה״מ וכן בשער מטפט סי׳ יול״א י״יייי "יד י‬ ‫אלטליתדאיכאלמימר דמי ואהני גם ברמאים גמורים זה ליתא‪ ,‬וראיתי‬
‫אמות ומדין קנק ד אמות‪ ,‬ואמנם אין לשק העור נגרשניר‪-‬מפחידים*?‬ ‫דתרוייהו הוא וט׳ מוכח בשער המשפע חו״מ סי׳ קל״ח כ׳ דדברי הפ״י הנ״ל‬
‫להדיא דלא מגועש‬
‫משמע כן‪ ,‬דאם במציאה וביושב מיד י״א א״ש גייאי ^ ! ר » ^‬ ‫חרוייהו אגוהו כחנו תלוים במחלוקת התוס׳ והרמב״ן‪ ,‬דהתוס׳ כתבו לקמן‬
‫יש ‪3‬ו אחיזה‪ ,‬ולמה כ׳ העור בזהירות אפשר שר׳ל מנורר וגר־‪ft7‬פוני!‬ ‫כן לרבנן אלא מטמ!ס קע״ז ע׳׳ב ד״ה לימא דכל ממון המועל בספק דחולקין‬
‫ען־ש‪7‬אאלי‪•.‬ומש־כ‬ ‫‪1‬‬ ‫! !‬ ‫חלק‪ :‬יטלה להיות‬
‫בסדס מ׳רנהשלסית‬ ‫וכו׳ לכל לשונו משמע לחלית לנו הלמב״ם בז^‬ ‫אח‪ JJ‬ושייך זה לדעמ חשיב כאלו שניהם מוחזקים ‪3‬ו ואמרינן ברי ושמא‬
‫חדש‪ ,‬ובב״ח כ׳ להקשות דכיון דה‪3‬עה ‪3‬הפקר אינו מונפמשמיגוהספקס‬ ‫גסבאיארגתיה‪ .‬ונשאר לאו ברי עדין־‪ ,‬ואלו הרמב״ן כ׳ בחי׳ בבא בתרא ל״ד‪,‬‬
‫נחשב חזקה גמורה‬ ‫^‬ ‫‪,‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫במשקגא‪ ,‬משא׳׳ג דכל‬
‫קונה מה מהני יושבים בצדם וחי׳ דאק הישיבה ” י גומש‪ ,‬נלקוז א־ז ‪a‬‬ ‫הסוגיא שלא כהלכה דבהאי דשמעתין בברי ושמא ברי עדיף כדברי הפ״י‪.‬‬
‫הערמה מצד הבעה וקנין אלא לגלות שהיא מונחר! מונרמדמגהשלפדוז«‬ ‫משרשא איברא דברי הרמב״ן מפורשים כהפ״י‪ ,‬אבל מדהתום׳‬ ‫ומיץ הי׳ דאחוס׳ מ‬
‫משוס דנחשב חזקת‬ ‫‪,‬‬ ‫יי‬ ‫בחרא חרא‪:‬‬
‫בסמעא מכוחו יע״ש‪ ,‬ובשעה״מ הקשה דאינן דברים ™ז ‪ m‬משום‬ ‫‪ .p‬ועכ׳־ס סי הריד׳א לכאורה אין ראי׳ דהא התום׳ קאי על דק חלוקה‬
‫של עעם דכיון דאין יושבים בצדם לא מאני‪ ,‬שוב מ^ ‪7‬םנגק‪ 7‬לקור לי‪.‬ו«‬ ‫מתורן א ע א דהרשב״א‬
‫זשסיר קאמר גם ל ת ק דשניהם מוחזקים בשוה בכותל שנפל דהיינו יודעים‬
‫ולהפקיד ספק משנס‬ ‫י‬ ‫י‬
‫נלהני מה שהוא יושב בצדה ומגלה דעתו שהיא מונחח של סמפקפים *!‪-‬לו‬ ‫ודרק היטב‪ .‬ועיץ היטב בברור דחצי האבנים היו שייכים לזה וחצים לזה‪ ,‬דבזה‬
‫ג ס בר מח שם‪,‬‬
‫^פ‬ ‫מכתו להיות חעיג ”יחזיו נס׳ יגטייי״י ”■®יי י'"א‬ ‫ודאי איכא חזקה גמורה‪ ,‬דהוי דררא דממונא‪ ,‬וכן‬
‫דברי עעם הם עפ״י שיעת התה״ד אנ״ל דאא דאוחזק דגו«םהניושנכמורו־‬ ‫מש״כ שם צ״ז ע׳׳ב לסומכוס כיון דלית לי׳ הממע״ה‪,‬‬
 ‫הלוי‬ ‫חוימ סימן ר‬
‫המנהג וכו׳ אלא ודאי כיון דמנהג המקוס הוא‬
‫מסתמא עשו כמנהג‪ ,‬וה״נ כיון דמנהג מקום הוא‬
‫מגויל וגזית מסתמא עשו כמנהג זה לא מהוצא‬
‫ודפנא יע״ש‪.‬‬
‫ולפי דעתי העני׳ אין זה ענין כלל להאי דהתם‬
‫דודאי טעגה או מגו נגד המנהג לא אמרינן‬
‫ואם רצה לכטל מנהג כגון אריסות למחצה כמגו עליו‬
‫הראי׳ דהו״ל כמגו נגד עדים‪ ,‬וכיון דכ״ע יהכי מחצה‬
‫לאריסות והוא רוצה ליתן רק שליש אף דיש לו מגו‬
‫דאי כעי אמר שכירו ולקיטו הוא מ״מ כטענתו ליתן‬
‫רק שליש כטוען נגד עדים ולא מהני מגו‪ ,‬אכל הכא‬
‫כיון דהאחר רצה לסלק היזק ראי׳ כהוצא ודפנא‬
‫כעלמא א״כ כן הדין והמנהג נותן שזה יכנה כולו‬
‫משלו ואין כאן מילתא דתמיהא כלל‪ ,‬אכל י״ל קושית‬
‫הטו״ז‪ ,‬לפמש״כ הרשכ״א כמי׳ כטעם החולקים על‬
‫הרא״ש דוכי כשופטני עסקינן‪ ,‬דכשראה שהכי״ד‬
‫מחייכין אותו ליתן ג׳ טפחים מקרקע שלו לכגין הכותל‬
‫ודמי יתירי לכנין גויל וגזית‪ ,‬יכנום נתוך שלו ויכנה‬
‫הוצא ודפנא וע״ז אין הכי״ד יכול לכפות אותו יע״ש‪,‬‬
‫והשתא מה אם זה נקרא שופטני כה״ג דיכול הי׳‬
‫לפטור עצמו כמה שיכנה האחר הוצא ודפנא כשלו‬
‫ולא הי׳ צריך שישתתף עצמו אפי׳ כהוצא ודפנא‪,‬‬
‫ועכשיו מקכל עליו לכנות כל כנין גויל וגזית משלו אף‬
‫דהי׳ רוצה לכנות כתחלה היינו כדין חכמים אם גם‬
‫אחר ישתתף כו אכל לא הכל על חשכונו ע״כ נראה‬
‫דנהי דגוף הטענה דאכנם לתוך שלו ואכנה רק מהוצא‬
‫ודפנא טעגא מעליתא היא‪ ,‬אכל כשאנו רואים שככר‬
‫נכגה הכותל כגויל וגזית אנן סהדי דשניהם כגוהו‬
‫דאל״כ אטו כשופטגי עסקינן דיכול הי׳ לפטור עצמו‬
‫כהוצא ודפנא של אחר וכנה כולה כגין גזית משלו‬
‫ידו״ק‪] ,‬כעת ראיתי כעין סכרתי כחי׳ ח״ם כאן ע״ש[‪.‬‬
‫ולענ״ד אין ראי׳ משם לפמש״כ מהר״ם לוכלין כתום׳‬
‫ד״ה לפיכך‪ ,‬כמה דמשמע מדכריהם דללישנא כתרא‬
‫בתום׳ ד״ה לפיכך וכו׳ והא דלא אמר הכא כל‬
‫דאלים גכר כמו כזה אומר של אכותי )ל״ד‬
‫ע״כ( התם הוא דליכא דררא דממונא אכל הכא‬
‫איכא דררא דממונא ע״כ‪ ,‬וראיתי כקצה״ח סי׳ קנ״ז‬
‫ס״ק ג׳ כ׳ ואיכא למידק כמש״כ תום׳ דהכא הוי‬
‫דרדא דממונא דכמאי הוי דררא דממוגא יותר משנים‬
‫אוחזין כטלית וככר הקשו תום׳ רפ״ר! דמציעא גכי‬
‫שנים אוחזין דאמאי לא אמריגן כל דאלים גכר וכ׳‬
‫דלא אמריגן כל דאלים גכר אלא היכא דאין מוחזקין‬
‫ע״ש וא״כ ה״ג לאו דררא דממונא‪ ,‬דהא מפרשי‬
‫התום׳ דררא דממונא היינו היכא דכלא טענותיהם‬
‫הספק לכי״ד והכא אין ספקאלא ע״י טענותיהם וכף‬
‫והכי הו״ל להתוס׳ לחלק גכי ארכא אין שניהם‬
‫מוחזקין והכא כיון דשניהם עומדין כצד הכותל ה״ל‬
‫כשנים אוחזין וכמש״כ רמכ״ם פ״ט מטוען וכטור‬
‫ושו״ע סי' קל״ח כשנים יושכין כצד הערימה דיחלוקו‬
‫שבט‬ ‫רעו‬
‫איגו חזקה ממש‪ ,‬ולא מועיל רק שלא לומר כל דאלים‬
‫גגר כי כדא״ג דומה לדיגא דפרסאי וגקל מגטלין‬
‫אוהו‪ ,‬א״כ א״ש מאד דכיון דעכ״פ יש גלוי דעת שהוגח‬
‫מכחם ש‪,‬ינ אין כידינו לפסוק כדא״ג וממילא פוסקים‬
‫יחלוקו‪ .‬וע״ע כשיטת הרמנ״ם נח״ס נ״נ ל״ד ע״נ‪.‬‬
‫עש״ה‪.‬‬
‫סימן רא׳‬
‫^נץ זה נדפס שנית בתוספת נופך בודט סי׳ רצ״ז‪£‬‬
‫בענין היזק ראיה‪ ,‬שדע חף׳מ סי׳ קנ״ז‬
‫וסוגית ההלכה בריש בבא בתרא‬
‫א‪.‬‬
‫השותפין שרצו לעשות מחיצה כונין את הכותל‬
‫כאמצע‪ ,‬מקום שנהגו וכו׳‪ ,‬דעת הרא״ש‬
‫דאם נהגו ככותל אכגים ואמר א׳ מהם אכנס תוך‬
‫שלי ואכגה רק מהוצא ודפנא דהדין עמו דאע״ג דיפול‬
‫לאחר זמן ויצטרך הלה לכא עמו כדינא ודיינא‪ ,‬מ״מ‬
‫כיון שעכשיו מסלק היזק ראי' הדין עמו‪ ,‬וכטו״ז סי׳‬
‫קנ׳^ז ס״ד הקשה דא״כ אמאי אינו נאמן לומר כניתי׳‬
‫כולה משום דמתחלה הי‪ -‬החיוכ על שרהם הא לא‬
‫הוי החיוכ על שניהם כי יכול לומר זה שנפל לרשותו‬
‫מתחלה כשעת הכנין לא רצה זה לכנות אלא אמר די‬
‫כהוצא והוכרחתי לכנות משלי וכו׳ ע״ש‪.‬‬
‫ובנה״מ שם סוף ס״ק ‪ n‬תמה על קישית הט״ז‬
‫דהא צריך שטר או ראי׳ דוקא לטענה כזו‬
‫כמכואר סעיף ז׳‪ ,‬והיינו הא דמכואר שם דאם לא‬
‫נתרצה אחד לחלוק אלא ע״מ שיעשה הכירו כל הכותל‬
‫אין לו תקנה אלא כשטר יע״ש‪ ,‬הרי דאינו יכול לטעון‬
‫אח״כ דהאחר לא רצה לכנות חציו וכניתי׳ כולה משלי‪,‬‬
‫סתמא הכותל משל שניהם‪ ,‬ואע״ג די״ל דלא נתרצה‬
‫לחלוק אלא ע״מ שיכנה חכירו‪ ,‬דמ״מ כיון דהיזק‬
‫ראי׳ שמי׳ היזק מסתמא שניהם כנו הכותל כיון‬
‫דההיזק מגיע לכל אחד יע״ש כשם הרא״ש‪ ,‬והשתא‬
‫חזקה זו רק נגד המציאות שרק אחד רצה לסלק היזק‬
‫ראי׳ ולא השני לזה אמרינן כיון דהיזק ראי׳ שמי׳ היזק‬
‫מן הסתם שניהם כנו‪ ,‬אכל כדינא דהרא״ש דגם‬
‫השני רצה לסלק היזק ראי' אלא שרצה כהוצא ודפנא‬
‫תוך שלו‪ ,‬א״כ אין כאן חזקה ששניהם כגוהו דהחזקה‬
‫היא דשניהם מקפידים על היזק ראי׳ אכל לא על עצם‬
‫הכנין‪.‬‬
‫ובקצה״ח שם ס״ק ד׳ כ׳ דלפמש״כ הראשונים דלא‬
‫אמריגן מגו לכטל המנהג משום דגכי‬
‫מנהג הוי כמגו כמקום עדים ע״ש פ״ח דכ״מ לעגין‬
‫מנהג אריסות למחצה והתם אין הכעה״כ יכול לכוף‬
‫שיעשה כמנהג ויאמר כעה״כ או האריס שעשו תמורת‬
‫רעז‬ ‫הלוי‬ ‫חו״מ סימן רא‬
‫כריכ״ש‪ ,‬הרי דכזה לא נקרא דררא דממונא‪ ,‬והא‬
‫דחולקין משום דתפס תרוייהו זה ראיית הקצות‪,‬‬
‫וכמחכתה״ג אין ראי׳ כלל‪ ,‬חדא דהריכ״ש כודאי קאי‬
‫כשיטת הרמכ״ס הנ״ל והתום׳ חולקים כנ״ל‪ ,‬ועוד‬
‫כמונח הגג ממש על כותל שניהם הו״ל ודאי אוחזין‬
‫מצד רשותן כיון שכל אחד מקצות הגג מונח כרשות‬
‫ראוכן ושמעון‪ ,‬משא״כ כהאי דידן לא מכעי׳ כנפלו‬
‫כנ״ל אלא אפי׳ כלא נפלו ע״ז אנו דנין אם הכותל‬
‫כרשותו וכזה נדחה מש״כ הקצה״ח דזה נקרא תופסין‬
‫כהאי דשנים אוחזין‪.‬‬
‫ומה דהכיא משם דזה לא נקרא דררא דממונא‬
‫כעניותי אינו מוכרח דהתם אין אנו יודעים על‬
‫גג זה כלום כי ראוכן ושמעון אלה לא היו שותפין‬
‫מעולם‪ ,‬ועכשיו כאו לטעון על גג זה‪ ,‬א״כ הו״ל ממש‬
‫כהאי דארכא דלא נקרא דררא דממונא‪ ,‬אכל הכא‬
‫דהיו חולקק מעיקרא כל דכר שכיניהם מוחזק לשניהם‬
‫כשוה גם לפני טענותיהם ודו״ק‪ .‬שו״ר כס׳ פני שלמה‬
‫שהכיא משטמ״ק ריש כ״מ כענין דררא דממונא‬
‫כהכנתינו כדכרי תום׳ ופקפק ג״כ על דכרי קצה״ח‬
‫ע״ש‪.‬‬
‫שהם מוחזקין כהאי דשנים יושנין גצד‬
‫ג‪.‬‬
‫התום' העלו כשיטתם דנפל כרשותו ושהו הרכה‪,‬‬
‫דככה״ג שני שותפים קפדי אהדדי‪ ,‬מ״מ‬
‫הכא חולקים דאנן‪.‬סהדי דשניהם עשוהו והיינו דאהני‬
‫לן טעמא דלפיכך‪ ,‬אמנם דעת הרי״ף ודעמי׳ נראה‬
‫דשותפין לא קפדי אהדדי אפי׳ שהו הרכה ולדכריו‬
‫יתעורר קושית התוס׳ האי לפיכך למ״ל דכלא״ה כדכר‬
‫של שותפות חולקים לעולם‪ ,‬וכ׳ כקצה״ח וככר הקדימו‬
‫כזה כחי׳ הרמ״ה‪ ,‬דאי לאו דינא דמתניתק הי׳ דינו‬
‫כשנים אוחזין כטלית א׳ אומר כולו שלי ואחד אומר‬
‫חצי׳ שלי דזה נוטל ג׳ חלקים וזה נוטל רכיע‪ ,‬ולזה‬
‫קמ׳׳ל משנתינו דשניהם שוין ושניהם נוטלים מחצה‪,‬‬
‫והא דלא תי׳ התום׳ כעצק כן נכון לפי מש״כ למעלה‬
‫דככה״ג אין כאן דין שנים אוחזין דלהתוס׳ לא נקרא‬
‫אוחזין‪ ,‬ואפי׳ לדעת הרמכ״ם משמע עכ״פ דכעינן‬
‫מקום הראוי לקנין לו‪ ,‬ולדעת הרמ״ה צ״ל דאזיל לגמרי‬
‫כשיטת הריצכ״א דלא כעינן אוחזין וס״ל עדיפא‬
‫מרמכ״ס דאפי׳ מקום הראוי לקנק לא כעינן‪ ,‬והלום‬
‫ראיתי כחי׳ מרן הח״ס כאן שכ׳ לת׳ דכרי הרי׳׳ף‬
‫כעין דרך הקצה״ח איכרא כטעם דהו״ל כשנים אוחזין‬
‫כ׳ דצ״ל דמה שכל א׳ תפוס כחצר הוה כתפוס‬
‫ככרכשתא ומקום הכותל הוה ככי מיצעי עיין כ״מ‬
‫ז׳ ע׳׳א יע״ש‪.‬‬
‫אמנם מוכן דלולא דכרי מרן עדיין הכדל רכ כיניהס‬
‫דהתם אוחזין ממש משא״כ הכא‪ ,‬ועוד דהכא‬
‫כל הכותל כרשות אחר כנ״ל‪ ,‬אמנם כר מכל הנ״ל‬
‫נראה דלא יכלי* תום׳ לת׳ כן דהא הקשו ריש כ״מ‬
‫ד״ה וזה נועל רכיע‪ ,‬דיהי׳ נאמן דחציו שלו מגו דאי‬
‫שבט‬
‫תוס׳לחלק מענין דררא דממונא צ׳׳ע‬ ‫אנל מש״כ‬
‫עכתו״ד הקצה״ח‪.‬‬
‫ולענ״ד דנרי התוס׳ נרורים ודנרי הקצה״ס צ״ע‬
‫רג‪ ,‬דהא התוס׳ קאי השתא נקושיתם‬
‫דאפי׳ נפל לרשות א׳ מהם גם נלי הטעם דלפיכך‬
‫יחלוקו‪ ,‬וטעם דלפיכך למ״ל‪ ,‬דכיון דידוע דשותפוה‬
‫היא ממילא יחלוקו‪ ,‬וע״ז כ׳ תוס׳ והא דלא אמרינן‬
‫הנא כל דאלים גגר וכו׳ דאם היינו אומרים גדידן‬
‫כל דאלים גנר א״כ גודאי לא הי' קשה דלולא לפיכך‬
‫לא היינו פוסקים חולקים‪ ,‬אלא כל דאלים ואהני לן‬
‫טעם דלפיכך דנימא דיחלוקו ע״ז דחו דגם הכא‬
‫דלפיכך וכו׳משוםדאיכא‬ ‫חולקים גס לולאהטעם‬
‫דררא דממונא‪ ,‬ודררא דממונא דהכא הוא פשוט דהא‬
‫הניחו יסוד מוסדשגם לפני הנפילה יחלוקו והיינו‬
‫גס נלי טענותיהם וגס אם מתו ואין היורשין טוענים‬
‫כלום יחלוקו א״כ הוא ממש כהאי דלקמן דאיכא‬
‫דררא דממונא גם נלא טענותיהם‪ ,‬משא״כ גהאי‬
‫דארנא והאי דשנים אוחזין דרק ע״י טענותיהם נולד‬
‫הספק שגורס החלוקה‪.‬‬
‫ומש״ב הקצות דהתוס׳ הו״ל לחלק דהכא שאני‬
‫נצד הערימה אינו דומה כלל לדהכא‪ ,‬חדא דהא התם‬
‫דוקא כמונח כסימטא או כחצר של שניהם כמקום‬
‫הראוי לקנות לשניהם אלו היו רוצים ואהר לן יושכים‬
‫כצדס כמכואר כ״^כטור ופוסקיס כחו״מ סי׳ קל״ט‬
‫וקל״ח‪ ,‬יאכל הכא אנו דנין על מציאות שכל הכוהל‬
‫נפלה לרשות אחד מהס‪ ,‬א״כ האיך נימא דנקרא‬
‫מוחזק מטעם יושכ כצדו דהא יושכ כצד דכר המונח‬
‫כולו כרשות תכירו וכרור ופשוט חה לא נקרא אוחזין‬
‫גם לדעת הרמכ״ם הנ״ל‪] ,‬ועיין כנה״מ ושער המשפט‬
‫ריש סי׳ קל״ח[ וא״כ ככה״ג אין אנו פוסקים חולקים‬
‫רק מטעם של שותפות והיינו דררא דממונא שכתכו‬
‫כנ״ל‪ ,‬ועוד דהא כ׳ כהגמי״י פ״ט מטוען דכל עיקר‬
‫סכרת הרמכ״ם דאהני יושכ כצד הערימה משום‬
‫דאזיל כשיטת הריצכ״א דאוחזין לאו דוקא אכל לדעת‬
‫רש״י ור״ת ור״י והיא שיטת התוס׳ ריש כ״מ דדוקא‬
‫אוחזין ומוחזקים ממש לית כהו כלל האי דינא דרמכ״ם‬
‫כיון דמונח אארעא ואינם אוחזין ממש‪ ,‬יעש״ה‪ ,‬א״כ‬
‫לא היו יכולים התוס׳ לחלק ככה״ג דלדידהו כה״ג לא‬
‫נקרא מוחזקין כלל‪.‬‬
‫ומה שהכיא הקצה״ח ראי׳ לדכריו מתשוכת הריכ״ש‬
‫סי׳ תל״ד ומוכא כרמ״א סי׳ קל״ח‪ ,‬כראוכן‬
‫ושמעון שיש להם שני כתים ודרך ר׳׳ה מפסקת וגג‬
‫נכון על שני כתלים מזה ומזה וע״ש שהעלה דזה לא‬
‫הוי דררא דממונא‪ ,‬ואס שניהם אין מוחזקין כגג ולא‬
‫משתמשין כו וכאין עליו לדין נראה שמניחין אותו‬
‫לכל דאלים גכר אלא כיון שהגג הזה נטן על שני‬
‫הכתלים ואעפ״י שאין משתמשין כו יחד הו״ל כתפסי‬
‫לה תרוייהו וכו׳ כדינא דש^ם אוחזין וכו׳ ע״נ‬
 ‫הלוי‬ ‫חו״מ סימן רא‬ ‫שבט‬ ‫רעח‬
‫בתקפו כהן ובקונשרם הספיקות הנספח לקצה״ח בזה‬ ‫געי אמר כולה שלי ותי׳ דמנו להוציא לא אמרינן‬
‫כנלענ״ד‪.‬‬ ‫דבחציו השני מוחזק זה כמו זה‪ ,‬פי׳ דשניהם מוחזקין‬
‫בכולו‪ ,‬והשתא תינח שס דאנו מהשבין אותם מוחזקין‬
‫]תמצית דברינו‪ ,‬דודאי הכא גס בלי לפיכך דררא‬
‫בכולם‪ ,‬אבל הכא דכבר קודם עענתם ידוע שיש לל‬
‫דממונא איכא‪ ,‬והיינו אף דאינו ידוע‬
‫אחד חלק בו פשיעא דנאשבים רק כתופם כל אחד‬
‫בודאי דשותפין הן‪ ,‬מ״מ כיון דמתוך הענין נראה‬
‫חלקו ואין א׳ מוחזק בכולו‪ ,‬א״כ שוב האומר חציו‬
‫דחלקו ובכהאי גס בלי תקנת חז״ל הדרך ששניהם‬
‫שלי נאק במגו דאי בעי אמר כולה שלי וא״כ גם‬
‫משתתפין אס כי זה אינו ברור‪ ,‬מ״מ בכהאי הדין‬
‫בלאו דינא דמשנתינו הי' חולקים כה״ג‪ ,‬ולדעת‬
‫נותן שיחלוקו‪ ,‬ולא שייך כאן כל דאליס גבר דזה דוקא‬
‫הרמ׳׳ה דמת׳ כן וס״ל דגם הכא הי׳ שייך דינא דזה‬
‫היכא דאין לבי״ד משוס הנחה ורגלים לדבר לחלוק‬
‫נושל ג׳ חלקים וזה רביע נראה דס״ל כתי הרמב״ן‬
‫ביניהם משא׳׳כ בכה״ג‪ ,‬והארכנו בלמוד הישיבה‪,‬‬
‫ודממי׳ ריש ב״מ שכתבו דהא דלא מהני התם מגו‬
‫אכ״מ‪[.‬‬
‫דאי געי אמר כולה שלי היינו משום דכיון דלא שען‬
‫אלא חציו שלי כבר הודה לו שחציו השני של חברו‬
‫ה‪.‬‬ ‫וסלק עצמו מחצי השלית ונקרא ממון אחר‪ ,‬ולא שייך‬
‫מגו בממון זה מגו דהי׳ יכול לשען על ממון אחר‬
‫כתב השור סי׳ קנ״ז ס״ה בשם הרמ׳׳ה דמאן דחייב‬
‫יע״ש‪ ,‬וסברא זו שייך גם כאן דאם שפן רק על חצי׳‬
‫למגדר בינו ובק חבירו ולא גדר ואתי גנבי‬
‫כבר הודה לו על חצי׳ השני ואין באין לדון רק על‬
‫וגנבי לי׳ מידי דרך הגדר חייב לשלם לי׳ וכן כל הגורס‬ ‫חצי השני וזה נושל רביע וכו׳‪.‬‬
‫לאפסודי ממונא דחברא כה״ג‪ ,‬אע״ג דלא עביד‬
‫מעשה‪ ,‬והוא דאתרי בי׳ מעיקרא ולא נהירא לא׳׳א‬
‫הרא׳׳ש ז״ל דאפי׳ פוק גדר בפני בהמת חבירו בידים‬
‫פשור מדיני אדם על הבהמה‪ ,‬יע״ש בב״י וברמ״א‬ ‫ודע דדעת התום׳ דהא דלא מהני שענתו אני בניתי‬
‫סו״ם קנ׳׳ה מביא ב׳ הדעות ומסיים בדעת הרא״ש‬ ‫כולה‪ ,‬במגו דלקחתי ממך‪ ,‬דמגו במקום עדים‬
‫באחרונה‪ ,‬ודעת הרמ׳׳ה כתובה הדור בספרו ריש ב״ב‬ ‫היא דאנן סהדי שלא עשאה לבדו כיון שהי׳ יכול‬
‫בשמעתין ומייתי לה מנפרצה אומר לו גדור וחייב‬ ‫לדחוק את חבירו בדין שהי׳ עושה עמו‪ ,‬ס״ל להתום׳‬
‫והה״ד כל כיו׳׳ב‪.‬‬ ‫דהאי חזקה דודאי יקפיד על התק ראי׳ חזקה‬
‫אלימתא היא כעדות ממש דלא אמריק מגו במקום‬
‫והרא׳׳ש ודאי לשישתו אזיל דהוא מן הסוברים‬
‫עדים‪ .‬איברא מצאתי ברמ׳׳ה לקמן ד׳ ע׳׳א שכ׳ ואע״ג‬
‫לקמן פ״ב סי׳ י״ז דדינא דגרמי דינא הוא‬
‫דמדינא אית להו למכפי׳ אהדדי למבני׳ בין תרוייהו‬
‫ולא קנסא‪ ,‬ונפרצה אומר לו גדור נכנם בסוג גרמי‪,‬‬
‫לאו כמאן דאיכא סהדי דתרוייהו דמי דהא כי‬
‫ונדון הרמ״ה דאתי גנבי נכנם תחת סוג גרמא‬
‫מוקמינן לה בחזקתא דתרווייהו מכח חזקה מוקמינן‬
‫כמבואר לפי חילוקו שם‪ ,‬ובפוסקים חו״מ סי׳ שפ״ו‪,‬‬
‫לה דחזקה לא עביד אינם מידי דלא מחייב בבי דינא‬
‫אבל לדעת הריצב׳׳א ודעמי׳ דגרמי קנסא ומן הדין‬
‫דומיא דחזקה לא פרע אינם תוך זמנו וכו׳‪ ,‬ובזה‬
‫אין חילוק בין גרמא לגרמי‪ ,‬רק היכא דשכיח קנסו‬
‫איבעי׳ לקמן אי אמרינן מה לי לשקר במקום חזקה‬
‫כמבואר כ״ז בסמ״ע וברמ״א ובש״ך שם‪ ,‬א״כ כיון‬
‫כה״ג‪ ,‬ולא איפשש וכל כה״ג חומרא לתובע וקולא‬
‫דגרמא וגרמי חדא הוא והאי דאתי גנבי שכיח שובא‬
‫לנתבע ע״כ יע׳׳ש עוד פי׳ וה״ש דלא מהני כאן מגו‪,‬‬
‫וגם דומה ממש לנדון דנפרצה אומרים לו גדור דחייב‬
‫הה״ד לרמ״ה כה״ג חייב ולא ס״ל החילוק של הרא׳׳ש‬ ‫הרי דלדעתו חזקה זו לאו חזקה אלימתא היא כבמקום‬
‫לקמן פ״ב שם דבשעה שנפרצה כבר התחיל הזיקא אף‬ ‫עדים אלא רק חזקה בינונית כלקק בסוגיא דמגו‬
‫במקום חזקה‪.‬‬
‫דאינו אוסר עדיין דכבר כ׳ הש״ך דלדעת הפוסקים‬
‫הנ״ל אין הכרח לכל החילוקים‪ ,‬ועוד י״ל דברי הרמ׳׳ה‬ ‫איברא יש נפ״מ שובא לבין ההוס׳ והרמ׳׳ה לפי‬
‫דס״ל דכל דאתרו בי׳ גס בכל גרמא חייב אף דבעלמא‬ ‫מש״כ הפוסקים בחו״מ סי׳ פ״ב דמגו‬
‫מחלקינן בין גרמי לגרמא מ״מ באתרו בי׳ הו״ל כהאי‬ ‫במקום חזקה כיון דבעיא דלא איפששא היא מהני‬
‫דרמ׳׳א חו״מ סי׳ שפ״ו ס״ג ובסמ׳׳ע שם דאס הב״ד‬ ‫תפיסה‪ ,‬וא״כ האי דינא דלא מהני מגו כאן לא‬
‫מנדין אותו לסלק' הזיקא דגרמא ואס מכאן ואילך‬ ‫משכחת כלל בנפלה לרשותו דהא תפוס ועומד הוא‬
‫אינו מסלק חייב גס בגרמא‪ ,‬וס״ל להרמ״ה דהה״ד‬ ‫ושוק ברי בשענת מגו דלאחר תפיסה אמרינן מגו‬
‫באתרו בי׳ התראה גמורה וקודם התראה הו״ל כשאר‬ ‫במקום חזקה‪ ,‬א״כ דינא דהרמ״ה האיך משכמת לה‬
‫גרמא דפשור‪ ,‬וע׳׳ע בב״י סי׳ קנ״ז בשם ר״מ גאון‬ ‫דהא הרמ׳׳ה אדינא דנפלה גריר‪ ,‬וצ״ל דדעת הרמ׳׳ה‬
‫דאתו גנבי היכא דשכיח הו״ל גירי דילי׳ ובב״י פקפק‬ ‫כדעת הפוסקים דבתיקו או בעי׳ דלא איפששא לא‬
‫עליו וי׳׳ל‪ .‬ע־ע ‪ rn‬ם•’ רל״ה ח״ט ם״ רצ*ה‬ ‫מהני תפיסה דהו״ל תפיסה אחר שנולד הספק עיין‬
‫רעט‬ ‫הלוי‬ ‫חו״מ סימן רב‬ ‫שבט‬
‫סימו רג‬ ‫סימן רב‬
‫בעובדא שאחד כ׳ צואה והחזיק את האלמנה‬ ‫ב׳ דברים בין כמצרים תשל״ז לפ״ק‬
‫בדירתו לכל ימ־ חייה‪ ,‬ואמנם כתב שלאחר‬ ‫כבוד הרב האברך המו״מ בתו״י ד יואל וגנר‬
‫אריכות ימיה תחזיר הדירה לקנין עולם לישיבה אחת‪,‬‬ ‫הי׳ץ מונטריאל יצ״ו‪.‬‬
‫וכ׳ בצואה שכל זק שהאלמנה קיימת היא יכולה‬ ‫אחדשה״ט בכבור‪.‬‬
‫ליהנות כל ההנאות מן הדירה‪ ,‬ואח״כ ע״י איזה סיבה‬ ‫קבלתי יקרתו ואשר שאל בבית ספר שמלמדים‬
‫ומשפט ערכאות באה חצי דירה לרשות אדם פרטי מן‬ ‫יהדות‪ ,‬ומלמדים זה מכמה ספרים ואין לכל‬
‫היורשים ונשארה הישיבה בבעלות רק על חצי דירה‬ ‫הבנות כל אלה הספרים ומצלמים מאמר א׳ מס׳ פלוני‬
‫שלה‪ ,‬והקרוב הזה כשהחזיק בזכות חצי דירתו הלך‬ ‫ומאמר אחר מספר אחר‪ ,‬ונתעורר כב׳ אם זה מותר‬
‫והשכיר הדירה למי שהוא בדמי מפתח‪ ,‬זאת אומרה‬ ‫שלא יהא נקרא נכנס באומנת חבירו‪ ,‬דאם לא יצלמו‬
‫שיש ע״ז חוק הגנת הדייר של הממשלה שאי אפשר‬ ‫כזה יהיו מוכרחים לקחת הספרים‪ ,‬ולאידך גיסא‬
‫להוציא את השוכר מדירתו גם בגמר שנות שכירות‬ ‫קשה לכולם לקחת כל א׳ מהספרים שמכל ספר לא‬
‫הראשונות‪ ,‬ובעלי הישיבה מהו ע״ז ולא רצו לקבל דמי‬ ‫נצרך אלא מאמר א׳ בודד או שתים‪.‬‬
‫השכירות כי מבקשים חלקם בדירה‪ ,‬ואמרו שמעולם‬ ‫אשיב בקיצור כי קשה לי לרדת כעת לענין יורד‬
‫לא החזיקו את הדירה ע״מ להשכירה‪ ,‬ועתה השוכר‬ ‫לאומנתו של חבירו אבל מסברא כל זמן שלא‬
‫בא לדו״ד לפנינו וטוען שיש לו זכות להחזיק בדירה‬ ‫לקח המו״ל הסכמה וחרם שאסור להדפיס אפי׳ חלק‬
‫בלתי מוגבל היות כי בא בזכות השותף השני‬ ‫קטן מספר שמו״ל בודאי אין איסור לעשות כזאת‪,‬‬
‫שהשכירו לו בדמי מפתח‪ ,‬וגם חצי הדירה השני׳ שהיא‬ ‫דגם על עצם ההסכמות על ספרים נדפסים נתוכחו‬
‫בבעלות הישיבה היתה אז עדיין ברשות האלמנה‬ ‫גאוני עולם ונהי דאנן נקטינן כדעת מרן הח״ם חו״מ‬
‫להשתמשות וליהנות כל הנאות וטוען השוכר שזה ג״כ‬ ‫סי׳ מ״א וסי׳ ע״ט ובח״ס ח״ו סי' נ״ז שהחזיק מאד‬
‫בכלל הנאתה להשכיר בדמי מפתח שהיא מקבלת סכום‬ ‫בנתינת ההסכמות כדי לחזק ידי מדפיסי ספרי קודש‬
‫הגון וכיון שכבר חל השכירות הזה בחייה א׳׳ג השוכר‬ ‫ויהיה ברצונם להדפיס ויהי׳ שכיח ספרי לימוד‬
‫בזכותו עומד לגור בדירה זו בזמן בלתי מוגבל כמו כל‬ ‫והפוסקןם בפני התלמידים‪ ,‬וכבר האריט גדולים‬
‫דיירי דירות דמי מפתח‪.‬‬ ‫בפרטי הלכה זאת‪.‬‬
‫מ״מ לחזור ולהדפיס מאמר בודד‪ ,‬ומכ״ש כנ״ד שאין‬
‫ובעלי הישיבה לעומתם טוענים‪ ,‬שלא הי׳ לה זכות‬
‫מדפים כלל להפיצו ברבים אלא בין תלמידי‬
‫לעולם לזה‪ ,‬ואין זה בכלל הנאת הדירה שנתן‬
‫ביה ספר שקשה להם לקנות כמה וכמה ספרים שמכל‬
‫לה בעלה המנוח‪ ,‬ולא הי׳ לשותף השני רשות להשכיר‬
‫ספר לא נצרכו אלא לדברים אחדים‪ ,‬א״כ בכה״ג‬
‫אפי׳ ע״מ להנות לאלמנה ומבקשים מהשוכר שיצא‬
‫אדרבה מצוה יש בדבר להקל הלמוד לפני זרע קודש‬
‫מהדירה‪ ,‬והם יבואו בדו״ד עם השותף השני לחלוק‬
‫ולא יהיו צריכים להוציא כסף בחנם או ללמוד בע״פ‪.‬‬
‫הדירה באיזה צורה שהיא‪.‬‬
‫ואין זה דומה כלל למש״כ הגאון שו״מ ח״א סי׳‬
‫בעניותי הדין עם בעלי הישיבה‪ ,‬ואין לשוכר זה שום‬ ‫מ׳׳ד על מה שרצה השואל שם לומר כי אין‬
‫זכות להחזיק בהדירה כי אם בהסכמת‬ ‫הסכמה חלה אלא להדפיס בלי גרעון ובלי תוספת‬
‫בעלי הישיבה )עם שותף השני( דמה שטוען השוכר‬ ‫וכיון שאין השני מדפים כמתכונתו הראשון אין איסור‪,‬‬
‫שכיון שכ׳ לה שזכות לה ליהנות מן הדירה כל הנאות‬ ‫והגאון רי״ש בעל שו״מ דחה זה בב׳ ידים דכיון דכל‬
‫האפשריות הה״ד הנאה זו להשכיר הדירה בדמי‬ ‫טעם ההסכמה רק כדי לנעול דלת בפני עושי עולה‬
‫מפתח‪ ,‬פשיטא דאין בטענתו כלום דרצון המצוה הי׳‬ ‫שלא יהי׳ שלוחי מצוה נזקק ואם יהי׳ מותר כשיחסר‬
‫שתהנה כל ההנאות שנהנים בני״א היושבים בדירה‬ ‫דבר א״כ מה הועילי חכמים בתקנתם יע״ש‪.‬‬
‫בשופי לעשות בהדירה כאדם העושה בתוך שלו בענץ‬ ‫הנה נ״ד אינו דומה כלל לזה חדא פה אין מדפיסין‬
‫המגורים גופא‪ ,‬אבל להפקיע הדירה לגמרי פשיטא‬ ‫לרבים‪ ,‬ואע״פ שעי״ז נמנע הרווח מהמדפים‬
‫דזה לא הי׳ דעת הנותן שרצה לעשות לו ע״י הדירה‬ ‫במה שאין כל תלמיד קונה כל הספרים הנה זה רק‬
‫קרן קיימת לעוה״ב לעילוי נשמתו וכמו שפשוט שלא‬ ‫מניעת החוחה ולא כלל יורד לאומנת חבירו‪ ,‬ושנית‬
‫היה לה זכות למכור הדירה כמו״כ אין לה זכות‬ ‫והוא העיקר דשם עצם הספר נדפס כולו כמו הראשון‬
‫להשכירה בדמי מפתח‪ ,‬שהוא למעשה כעין מכירה‬ ‫רק מוסיף וגורע קצת‪ ,‬משא״כ בנ״ד שעושים רק עלים‬
‫כיון שאין כח בבעלים להוציא את השוכר מדירתו רק‬ ‫בודדים לא בצורת ספר כלל אינני מוצא לנכון לאסר‬
‫במקרים בודדים וגם צריך לשלם לשוכר סכום גבוה‬ ‫כזאת‪ ,‬וכמובן אין להפין הקונטרסים רק במסגרת‬
‫מאד‪ ,‬ונמצא הישיבה מפסדת‪ ,‬ופשיטא דזה לא עלה‬ ‫פנים בבית ספר‪.‬‬
‫בדעת המצוה‪.‬‬ ‫והרני ידידכם דוש״ת מצפה לישועת ה׳‬
 ‫הלוי‬ ‫חו״מ סימן רו‬
‫סימן רז‬
‫אחרים ואפפ״כ שפכד פצמו כזכור פכ״פ לפכוד כמחיר‬
‫ככוד ידידגו כמכוכד הרכ כגאון כצדיק כנש״ק‬
‫כמפורסם כש״ת מוכ״ר שלום יחזקאל שרגא‬
‫רבץ ה״ש שליט״א אדמו״ר ככרוקלין יצ״ו‪.‬‬
‫אחדשה״ט וש״ת כאכ״ר‪,‬‬
‫אשיב כקצור פ״ד אשר שאל כפגין מי שפשה כנד‬
‫כלה )כלה קלייד( שלוכשים כחופה והוא‬
‫דכר יקר וקכל פל פצמו להשאילו לכל נצרך‪ ,‬וכיו כ׳‬
‫כלות האחת כת משירים שחופתה כט׳ לחודש וככטיח‬
‫להשאיל לה ושוכ הכטיח לכלה שגי׳ כת מגיים‬
‫שחופתם תהי׳ ככ׳ץ לחודש ואפשר לקיים שניכם היות‬
‫ואפשר לתקגו ולנקותו כימים שכיגתים‪ ,‬ושוכ גדחה‬
‫יום חופתה של כראשונה ליום כ״ה לחודש ואם יפמוד‬
‫כדכורו לראשונה יחכטל פי״ז מה שהכטיח לשגי׳‪,‬‬
‫והנותן מרגיש כפצמו כתחייכוה לשני׳ יותר מלראשוגה‬
‫כאיך נדיין להאי דינא‪.‬‬
‫הנה כפניותי פשוט דהדין פם כשני׳‪ ,‬חדא דליום‬
‫ט׳ לחודש ככטיח לכ׳׳ה לחודש לא הכטיח‪ ,‬וגם‬
‫אם נדון זה למתנה קטנה דיש כה משום מחוסרי‬
‫אמנה ככ״מ מ״ט פ׳׳א וכחו״מ סי׳ ר״ד ס״ו‪ ,‬מ״מ‬
‫כיון שכוא דכר של שאלה ורגיל להשאיג כזאח״ז לכמה‬
‫אנשים א״כ כשהכטיח לה פל יום מסוים אין ככלל‬
‫כהכטחה יום אחר‪ ,‬ופוד דכיון דהראשונה כת משירים‬
‫שיש כיכולת להוריה לפשות לה‪ ,‬והשני׳ היא כת פניים‬
‫א״כ יש כזה משום צדקה לשני׳ ולא לראשונה כמכואר‬
‫כיו״ד סי׳ רנ״ח סי״כ ואסור לחזור מהשני׳ מדין נדר‪,‬‬
‫ואם יש כזה גם דין אמירה לגכוה כידוט שיש מחלוקת‬
‫גדולה כזה מיין כקצה״ח סי׳ רי״כ וכחי׳ כגרפק״א‬
‫יו״ד סי׳ רנ״ח שם‪ ,‬ואמנם הי׳ מקום לפלפל דמוחר‬
‫לתה להראשונה ואפ״פ דפי״ז יכטל קיום ככטחת‬
‫נדרו להשני׳ ■וכ״ז דומה לכמכואר או״ח סי׳ רמ״ח‬
‫ס״ד לפנין יוצא כשיירא דיודפים שיכי׳ צריכים לחלל‬
‫שכת מ״מ אמרינן דכשתא כהיתר התחיל ואח״כ פק״נ‬
‫הוא דדוחה ודכרתי מכלל זה כספרי הקטן שכט כלוי‬
‫יו״ד סי׳ ר״ה מכ״מ אין זפתי נוחה לדמות לשם‬
‫מכמה טפמים ולכי נוטה דהדין פם השני׳‪ ,‬ואכמ״ל‪.‬‬
‫וכרני דוש״ת כאה״ר‪ ,‬מצפה לישוטה קרוכה‬
‫לפגין מי שפרפ מקיל כתרי תרפא וזה גסהר‬
‫סימן רח‬
‫הפוסקים‪ ,‬וככר ראיתי שכפיר כזה כס׳ פרך שי‬
‫בגם׳ ט״ז ע״א וע״ב — שו״ע חו״מ‬
‫סי׳ רי״א ס״א — ור״ט ס״ה‬
‫א( בלשון כשו״ט והוא מרמכ״ם — דכר שאינו‬
‫כרשותו של מקנה אינו נקנה וכרי הוא‬
‫כזכר שלא כא למולם וכו׳ שדה זו שאקחנה קנוי׳ לך‬
‫לא אמר כלום וכן כל כיו״כ — )לא זכיתי להכין‬
‫שבט‬ ‫רפב‬
‫והוטל פליו להשיג הקלף וידע שכו‪ ?5‬תולה כדפת‬
‫הג״ל — לפי לפתי הפגי׳ ככזה איגו יוצא מחשש‬
‫זכרים שיש כהם מחוסר אמגה‪ ,‬אם גימא דגם כתרי‬
‫תרפא אמריגן כן‪.‬‬
‫אבל מה שיש לצדז כזה אם נשתגה השפר כשיפור‬
‫גדול שאגו יכולים לתלות זפל כזה לא חשכ‬
‫אדם והוא פ״פ מש״כ כתשוכה כית אפרים חו״מ‬
‫סוס״י ד לפנין שיגוי המטכפות זאם כשפת הלואה‬
‫או מקח ג״כ הי׳ כספק שופלו או ירדו המטכפות‬
‫א״כ יזפו מהריפותה והי׳ להם להתגות כפירוש‪ ,‬אם‬
‫לא שלפי ראות פיגי כי׳׳ד כיה שיגוי השפרים גזול‬
‫מאד כאופן שלא יפול פל לכ כאדם שיכי׳ שיגוי כזה‬
‫כמשך זק הלז‪ ,‬וכיון שהיא סיכה רחוקה וגפלאה י״ל‬
‫דאוגסא דל׳׳ש לא כוי לאסוקי אדפתא כמש״כ כתשו׳‬
‫מהרשד״ם וכר יפש״ה ככית אפרים‪ — ,‬ופ׳׳ד דמיון‬
‫כ״ג כגדון שלגו דאם הי׳ הכדל קטן הי׳ לגו גכתגות‬
‫משא״כ כהשחגות גדול דהוא אוגסא דלא שכיח‪.‬‬
‫אבל מה שיש לצדד להקל כנ״ד הוא פ״פ שמצאתי‬
‫כתשוכת ח״ם חו״מ סי׳ ק״כ שכתכ כפשיטוה‬
‫לכלכה דכתרי תרפא יטלים לחזור‪ ,‬ואפ״פ שהרמ״א‬
‫פצמו גוטה להחמיר כגראה שהח״ס סמך כזה פג‬
‫ספיקו של ככ״ח והש״ן שם‪ ,‬והגם דאם גימא דכלא‬
‫גשתגה השפר רק מפיקרא לא כי׳ דפתו לפמוד‬
‫כדכורו יש כו סרך איסור תורה של הין צדק וגו׳‬
‫שיהי׳ כן שלך צדק‪ ,‬מ״מ כשרצה לפמוד כדכורו רק‬
‫אח״כ נולד שיגוי השפר וגאגס לחזור )ומיין רש״י‬
‫כסוגיא דכ״מ מ״ט פ״א ד״ה שלא( כככ״ג למ״ד יש‬
‫כו משום מחוסר אמנה לא הו״ל רק סרך איסור‬
‫דרכנן וזה פשוט‪ ,‬וא״כ ראוי להקל כספיקו‪— ,‬‬
‫ואפ״פ שהי׳ כידי לפרש לשון החת״ם שם כאופן אחר‬
‫שלא ישתמפ ממגו שפסק להקל כאמת כתרי תרפא‪,‬‬
‫ואין הח״ם מכיא ראי׳ אלא דרך ק״ו דלי״א מקיל‬
‫רמ״א אפי׳ כשיגוי כתרי תרפא מכ״ש כגדון הח״ס‬
‫דמותר לחזור אליכא דכו״פ דפדיף מתרי תרפא כאשר‬
‫יראה כמפיין שם‪ ,‬מ״מ ריהטת לשון הח״ס לא משמפ‬
‫כן‪ ,‬ודפחו גראה להקל‪.‬‬
‫אמנם קשה כלשון ח״ם שם מה דמשמט מיגי׳ דנם‬
‫מש״ס מפורש כ״מ מ״ט פ״א כפוכדא דאייקר כיחגא‬
‫וכפוכדא דשומשמי וכש״ם כ״מ פ״ד פ״כ וככצ‬
‫חר׳מ סו״ס ר״ד‪ ,‬ולחומר כגושא שלא גפלם כ״ז מאכי‬
‫כפוסקים יראם דלשון כח״ס צריך לתקן שם קצת אלא‬
‫דאץ כרצוגי להאריך — מ״מ הגשמט מכח״ם להקל‬
‫כתרי תרפא לממשה גוסף פל מה שצדדגו למטלה‬
‫להלכה יראה כן‪ ,‬וכה ראיתי כס׳ פה״ש חו״מ סי׳‬
‫ד׳ד כ׳ דכתרי תרפא לכו״ט לא הוי רק מדת חסידות‪.‬‬
‫הרגי ידידו דוש״ת מצפה לחסדי ה׳‬
 ‫רפג‬ ‫הלוי‬ ‫חו״מ סימן רח‬
‫שהוא מכוין להפמידה לפניו‪ ,‬וכ׳ הרא׳׳ש ולא מסתנר‬
‫לי וכו׳ אלא נסנרא כל דהו לא אמר אלא היכי‬
‫דמוכח נפירוש כי הני פ״כ והייגו דדפת הרא״ש דגם‬
‫מסתמא‪,‬אמרינן להפמיד לפני לוקח רוצה מלנד היכא‬
‫דמוכח להדיא ההיפך יפ״ש — והשתא נראה דפ״כ‬
‫לא חולק הרא״ש אהני מפרשים ולא נפינן שהשתדלותו‬
‫וטרחו מוכח פליו‪ ,‬אלא נגזלן דתרתי איתי ני‬
‫למפליותא חדא — דכנר מוחזק נו הלוקח כמ׳׳ש‬
‫נשטמ׳׳ק כנ״ל‪ ,‬ופוד דכיון דהוא ידט ננפשו דמכר לו‬
‫פדה גזולה ממש רוצה לתקן ולהפמיד מקחו — ופוד‬
‫מתוך שהאמין נו ולא לחצו נתחלה אך שנתודט הלוקח‬
‫אח״כ שגזולה היא וכאיתא נש״ם ט״ז פ״א ונראשוגים‬
‫שם אנל ננ״ד לפנין מכר לו דנר שאינו נרשותו —‬
‫דתרתי אית ני׳ לריפותא חדא דלא מוחזק נו הלוקח‬
‫כנ״ל‪ ,‬ופוד דלא נימא מסנרא חיצונה דרוצה מטיקרא‬
‫לפמוד ננאמנותו ולהפמיד מקחו אם רואים דהשתא‬
‫רוצה לחזור נו )דנזה אנו פומדים פכשיו( — אם‬
‫לא שרואים שמטריח ומשתדל הרנה להפמיד המקח‬
‫וכהאי דתרומת הדשן הנ״ל דמוכח שם להדיא דפיקר‬
‫האומדנא שפלי׳ דן התה״ד היינו מה שאנו ראינו‬
‫דרצה נכל השתדלותו להפמיד דנריו ומקחו —‬
‫ינכה״ג גם הרא׳׳ש מודה דלא אמריק סתמא פד‬
‫'‬ ‫שטרחו מוכיח פליו‪.‬‬
‫והשתא והשתא ודאי נמוכר דנר שאינו נרשותו‬
‫ואינו פושה שום השתדלות וטירחא יתרה‬
‫להפמיד מקמו אלא שמקים דנרו וקנינו שהקנה‬
‫מפיקרא אין זה כדי הוכחה נמו״מ לומר דליקום‬
‫נהימנותא — אנל נר״ט ס״ה הלא כ׳ רמ״א מ״מ אם‬
‫טרה המוכר וקנה היינו שיש הוכחה נרורה שטרח‬
‫אדפתא דהכי וכן מה שמסיים כי אדפתא דהכי טרח‬
‫וכר ולשון זה דוקא כדמונח מתה״ד הנ״ל ודאי נכה״ג‬
‫גם נמו״מ מהני וז״נ ופשוט נפזה׳׳י‪.‬‬
‫ג( ברמ״א שם וי״א דוקא נסתם אנל אם פירש‬
‫ואמר שדה זה שאני אירש מאנא מכור‬
‫לך קנה והיא שיטת ר״ר‪ .‬נתוס׳ כתונות צ״א פ״נ‪,‬‬
‫והנה נפנ״י נכתונות שם הקשה מסוגין ט״ז פ״א‬
‫דמת׳ הגמ׳ פל קושיא ממה שאירש מאנא לא אמר‬
‫כלום הכא לא סמכא דפתא‪ ,‬ופרש״י דשמא ימכור‬
‫האג קודם מיתתו‪ ,‬והרי זה שייך גם נשדה זו‪,‬‬
‫אינרא נשטמ״ק נשם רשנ״א והר״ן דפי׳ לא סמכא‬
‫דפתא היינו כיון דהכיר לוקח דאינו נרשותו —‬
‫משא״כ נגזלן דמיירי נלא הכיר כמ״ש תום׳ והראשונים‬
‫— ורש״י פ״כ ממאן זה לפי מה שהניא נשטמ״ק‬
‫נשם רש״י כ״י דס״ל סוגין איירי נהכיר נה ואפפי״כ‬
‫סמכא דטתא‪ ,‬ופ״כ נמה שאירש מאנא הטפם דשמא‬
‫ימכור — אנל ר״ת אזיל נשיטת הסום׳ דאיירי נלא‬
‫הכיר א״כ הכא לא סמכתה דפתא כפשוטו כיון דידט‬
‫לוקח דאינם שלו — וא״כ כיון דס״ל לד׳ת דנשדה זו‬
‫סמכא דפתא ניותר כיון דמנרר דנריו‪ ,‬וגם ירושה‬
‫שבט‬
‫מדוט נקט שדה זו שאקחנה הרי גסוגין מוכח דנל‬
‫שלא אמר זו סגרא יותר דנקנה והשתא לדידן‬
‫דאשמטינן דאינו נקנה הו״ל לומר דאפי׳ שדה סתם‬
‫אינו נקנה‪ ,‬ואין לומר לאפוקי מר״ת חדא דגמקח לא‬
‫אמרה ר״ת כמ׳׳ש הש״ך דלא כפ״ש וטוד גלשון‬
‫הרמג״ם דממנו מקור דין זה א״א לומר כן(‪.‬‬
‫והנה לטיל ר״ט ס״ה גהגה מכ״מ אם טרח המוכר‬
‫וקנה הדגר שמכר צריך לקיים מקחו כי‬
‫אדפתא דהכי טרח וקנה כדי ליקום נהימנותא —‬
‫וראיתי נם׳ פרך שי שם הניא מם׳ משפט שלום נשם‬
‫תשואת חן שחלק פל הג״ה הנ״ל ותורך קושיתו מנ״מ‬
‫ט״ז פ״נ דא״ר שדה זו שאני לוקח כשאקחנה קנוי׳‬
‫לך מפכשיו קנה וא׳ רנא דדוקא אלינא דד׳מ אמרה‬
‫רנא — והא רג גופא ס״ל דחזר גזלן ולקחה מנפלים‬
‫הראשוגים דקנה לוקח‪ ,‬וא״כ מרוט לא מהגי כאן‬
‫אפי׳ לרננן‪ ,‬ומזה מוכר‪ .‬כמ״ש הראשונים דדוקא נלא‬
‫הכיר נה לוקח דגזולה נידו א״כ למה סתם רמ׳׳א‬
‫ולא פי׳ דה״נ דוקא כשלא ידט לוקח דמכר דנר שאינו‬
‫שלו‪ ,‬ונרמ״א פצמו לקק סי׳ שפ״ד ס״כ מנואר‬
‫החילוק נין הכיר ללא הכיר‪.‬‬
‫וב׳ נס׳ פרך שי לת׳ ותמצית דנריו דכיון דהנטיח‬
‫לו שישתדל להטמיד מקחו סמך דפתו דודאי כן‬
‫יפשה שישתדל )כדמשמט נתרומת הדשן( ויש נו‬
‫משום מר‪.‬וםרי אמנה‪ ,‬אלא דלרג דס״ל דנרים אין‬
‫נהם משום מחוסרי אמנה נ״מ מ׳׳ט פ׳׳א ליתא להאי‬
‫סנרא ושפיר אמר רנא דרג פ״כ כר״מ ס״ל ולרננן‬
‫לא מהני‪ ,‬אנל אנן קיי״ל דנרים יש נהם משום‬
‫מחוסרי אמנה פ״כ הכא אך דליכא קנין מחמת דאינו‬
‫נרשותו יש נהם משום מחוסרי אמנה‪ ,‬וממילא קונה‬
‫משום דניחא דליקום נהימנותא‪ ,‬והאי דסי׳ רי״א‬
‫דאינו קונה היינו היכא דל״ש ליקום נהימנותא‬
‫וכמ״ש נש״ט סי׳ שפ״ד‪ ,‬ונאמת ציין רמ׳׳א נסי׳ רי״א‬
‫ופיין לפינ סי׳ ר״ט ס״ה וכוונתו כמ״ש אלו תוכן‬
‫דנרי ם׳ הנ״ל‪ ,‬והיוצא מדנריו דלדידן דקיי״ל דנרים‬
‫יש נהם משום מחוסרי אמנה נפל האי דינא דשדה‬
‫כשאקחנה לא קנה ננירא דלא משכחת לה אלא כהאי‬
‫דסי שפ״ד דלא אמרינן נכה״ג ניקום נהימנותא‪.‬‬
‫נ( ובעניותי לא כן ידמה דודאי האי דינא דרג‬
‫דלרננן לא מהני שדה זו מכור לך‬
‫כשאקחנה חי וקים כפשוטו‪ ,‬ונאמת כנר הקשה‬
‫נשטמ׳׳ק נשם כמה ראשונים מ״ט לא אמרינן ג״כ‬
‫נהאי דהכא כי היכי דליקום נהימנותא‪ ,‬ותי׳ דלא‬
‫אמרינן כן אלא נגזלן דמוחזק כנר לוקח נשדה‪ ,‬ומ״ש‬
‫נס׳ הנ״ל דכ״ז שלא כהלכתא אינו נראה כן‪ ,‬אנל‬
‫הנלפנ״ד נזה פפ״י דנרי הרא״ש פ״ק דנ״מ סי׳ מ׳‬
‫שכ׳ נשם מפרש• דה״ה כל היכא דאיכא טפנה‬
‫נלקיחתה של שדה זו כגון שהי סמוכה למיצר שלו‪,‬‬
‫או שהיא פידית וכיו״ג וכו׳ ולא אמרינן לאוקמי קמי‬
‫לוקח נפי אלא כשטורחו והשתדלותו אחרי׳ מוכחי‬
 ‫הלוי‬ ‫חדמ סימן רח‬
‫כשהוא שכי״מ ואמר כל מה שיוציא אילן זה וכו׳ זכו‬
‫גו פניים‪ ,‬ויש גאונים שחולקין וכו׳ ודפת א׳׳א כרא״ש‬
‫נופה לדגרי הגאונים וכף‪.‬‬
‫ובהבנת פלוגתת אגות כפולם גזה וגפיקר גכגנת‬
‫שיפת הרמג״ם פליגי גדולי הדורות דדפת‬
‫הג״י גחו״מ שם דגם להרמג״ם אין חיוג קיום נדר‬
‫אלא כאומר אתן לפניים ור״ל שקגל פל פצמו שכשיכאו‬
‫אז יתן‪ ,‬דלא כקנה פכשיו אלא קגל נדר ליתן כשיתן‬
‫כאשר מפורש גרמג״ם עצמו סופ״ו מכל׳ פירוכק‪,‬‬
‫אכל כשנותן פכשיו כיון דהוא דגר שלא גא לפולם‬
‫אינו חל כלל גם כלפי נדר‪ ,‬וא״כ דגרי כרמג״ם‬
‫וכרא״ש אחד הם‪ ,‬וזה דלא כהפור שכ׳ שכרא״ש‬
‫חולק‪ ,‬והחי׳ שגרמג״ם הוא רק כזה שמחייג גם‬
‫להיורשין ליתן אפ״פ שלא הם נדרו‪ ,‬וגכנכ״ג כהג׳׳ה‬
‫כפור וגהג״ה ג״י כ׳ גשם מהרש״ח — דפלוגתת‬
‫כרמג״ס והרא״ש גזה אם אמר לשון יהי׳ כקדש‬
‫דלכרא״ש משתמע דפכשיו יהי׳ וא״כ אין חנות כלל‬
‫נם כלפי נדר‪ ,‬ולהרמג״ם משמפו יהי׳ לעתיד והיינו‬
‫כשיכא וא״כ הנדר פכ״פ חל כנ״ל‪ ,‬פי׳ דגם הוא‬
‫דעתו דכפיקר היסוד •דאם כוונתו פל עכשיו כשם‬
‫שאינו נפשה כקדש נם לא חל עליו דין נדר‪.‬‬
‫ובתשובת מהריכ״ל ח״א סי׳ ס״א )נ״ח( נו״נ‬
‫גשיפת כרמכ״ם כזה ודעתו חולק אג׳׳י‬
‫כנ׳׳ל דס״ל דודאי שכרמכ״ם חולק ארא״ש ומכ׳׳ש‬
‫אגאוניס וס״ל לכרמכ״ם דגם כאומר תנתן לצדקה‬
‫ר״ל עכשיו אפ״פ שעדיין אינו גפולם מ׳׳מ חל לפנין‬
‫נדר יפ״ש שכן כיתה גירסתו גרמכ״ם ומצדד‬
‫גמהריג״ל דאיכא ג׳ דעות גדגר דלהרמג״ם אפי'‬
‫כלשון עכשיו חל לפנק נדר‪ ,‬ולדעת כגאונים אפילו‬
‫כלשון עתיד כשיכאו הפירות אינו חל גם לפנין נדר‪,‬‬
‫ולדעת כרא״ש וכראג״ד כלשון אתן לעתיד חל דנדר‬
‫פכ״פ כוי‪ ,‬וכלשון עכשיו אינו חל כלל‪.‬‬
‫ואני מצאתי כמאירי גגא גתרא קמ״ז שם‪ ,‬העתיק‬
‫לשון הרמג״ם כזכ״ל גדולי כמחגרים כתגו‬
‫שאם כקדיש ואמר דירת כית זה לעניים‪ ,‬ופירות דקל‬
‫זה לעניים זכו גו עניים וכו׳ אפ״פ שאינו כקדש גמור‬
‫לפי שלא גא לעולם חייג הוא מכ״מ לקיים נדרו‬
‫שנא׳ ככל כיוצא מפיו יעשה וכו׳ ורוג גאונים‬
‫חולקים לומר שאין עניים זוכים אלא גמה שהכדיופ‬
‫זוכה וכר יפ׳׳ש‪ .‬הנה מלשונו דירת גית זה לעניים או‬
‫פירות דקל זה לעניים‪ ,‬ולא העתיק כאשר הוא לפנינו‪,‬‬
‫יהיה לעניים — או אתן לעניים — מוכח לכדיא‬
‫דאע״פ שמקדישו עכשיו ממש ואינו עוד גפולם ואינו‬
‫חל לפנק קנין עצמו מ״מ חל לדין נדר‪ ,‬וזה דלא‬
‫כהגנת כג״י ושאר גאונים עמו‪ ,‬דדפת כרמג״ם דדק‬
‫של כל כיוצא מפיו יעשה הוא דין נפרד גפ׳׳ע ואינו‬
‫קשור כלל לכללי קנינים דכיון שהוציא מפיו ורצה‬
‫לחייג עצמו כחיוג חל עליו‪ ,‬ומשמע מלשון כמאירי‬
‫ככל דיני נדר דהיינו גם לפנין גל תאחר וגל יחל וזה‬
‫שבט‬ ‫רפד‬
‫ממילא כוי שוג גם גמא שאירש מאגא כה״ג מכגי‪.‬‬
‫ועיין בש״ך חולק פל הלגוש דר״ל דלר׳׳ת גם גמקס‬
‫מכני דרו נגד סוגין מפורש דלפנין מקח‬
‫פליגי ר׳׳מ ורגנן ולדידן לא מכגי‪ ,‬ולישב קצת דפת‬
‫כלגוש נראם קצה דגם כוא איירי רק גמקח דומיא‬
‫דירושכ דפומד למכור לו כגון שנשגפ כמוכר דימכור‬
‫לו וככ״ג דודאי יגא ליד לוקח אם כלוקח מקנר לאחר‬
‫‪.‬שיגא לידו מכני כיק דפגידי דאתי לידו כמו ירושה‪.‬‬
‫סימן רט‬
‫פש״ק ראכ תשל^ לפ׳׳ק‬
‫כגוד ידידי כיקר כרג הגאון כצ׳ מזככ אה‬
‫הרגים מו״מ כש״ת ר׳ אברהם צבי הלוי‬
‫בעק שליפ״א אכ״ד ור״מ מאנפפוידפא יצ״ו‪.‬‬
‫אחדשה״פ וש״ת גאהבה‪,‬‬
‫יקרתו קגלתי ואשר שאל כג׳ גא׳ שככפיח לגגאי‬
‫צדקכ של כולל ליתן סכום מסוים גשיפורין‬
‫מדי חודש פ״ז חדשים וזה מכריוח של מפות שכניח‬
‫כתורת פיסקא‪ ,‬וזכ לפי׳׳ג ולפי״ג אשתו‪ ,‬אח״כ כגפיח‬
‫להכפיל את כסכום אשר לפילוי גשמתו‪ ,‬שוג י קרה‬
‫שהנותן הוצרך להחזיק נכדו גישיגה‪ ,‬וחזר גו ממם‬
‫שהכפיח להכפיל‪ ,‬גינתים שגק לן חיים הנודר ואשתו‪,‬‬
‫וכקק נפל לפני היורשים‪ ,‬והגגאים והיורשים נפשם‬
‫גשאלתם מכו לפשות פפ״י דין כדי לצאת לידי ההלכה‪,‬‬
‫וכ״ת צידד כקצור דכיון דכמפות כיו רק גתורת‬
‫פיסקא והריוח גזה גודאי דגר שלא גא לפולם‪ ,‬וגם‬
‫לא אמר כמפמד שלשתן‪ ,‬ומ״מ מתורת נדר כי׳ כזקן‬
‫צריך ליתן‪ ,‬מיהו זהו אצל הנודר אגל יורשין אין‬
‫חייגים לקיים נדר האג‪ ,‬ואפשר מ״מ מכח מצוה‬
‫לקיים דכרי כמת חייכין ליתן אתו״ד מפלתו ופוד‬
‫צידד גזה‪ ,‬ואכאר זה גקצור כיד ה׳ הפוכה פלינו‪.‬‬
‫גרסינן גג״ג קמ״ז פ״ג‪ ,‬אמר רגא אר׳׳ג שכיג מרפ‬
‫שאמר ידור פלוני גגית זה יאכל פלוני פירות‬
‫דקל זה לא אמר כלום פד שיאמר תנו גית זה לפלוני‬
‫וידור גו תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו‪ ,‬למימרא‬
‫דסגר ר׳׳ג מילתא דאיתא גגריא איתא כשכיג מרפ‪,‬‬
‫מילהא דליתא ננריא ליתא גשכיג מרפ‪ ,‬וכ׳ רשכ׳׳ם‬
‫דריפותא דדירה משום דהוי דגר שאין כו ממש‪,‬‬
‫וריפותא דפירות דקל משום דגר שלא גא לפולם‪,‬‬
‫וכפור חו״מ סו״ס רי׳׳ג כפתיק כדינים אלו דגרי‬
‫כרמכ״ם םו״פ כ״ג מה׳ מכירה גזכ״ל ודק כפניים‬
‫והנדרים אינו כדין כדיופ שאלו אמר מה שתלד‬
‫גכמתי יהי׳ כקדש או תתנו לצדקה או יהי׳ אסור‬
‫פלי אפ״פ שאינו מתקדש לפי שאין אדם מקדיש דגר‬
‫שלא גא לפולם מ״מ חייג לקיים דגריו משום כל‬
‫היוצא מפיו יפשה‪ ,‬והואיל וכן הוא אם צוה אדם‬
 ‫רפה‬ ‫הלוי‬ ‫חו״מ סימן רט‬ ‫שבט‬
‫נימא כדעת הסוכרים דיש כצדקה שיעכוד ננסים א״כ‬ ‫דלא כמש״ב הלח״מ פ״ו מעירוכין גשיטת הרמג״ם‬
‫נשחעכדו הננסים מחיים ונחחייכו שפיר היורשים‪,‬‬ ‫דלענין כ״ת וגל יחל אינו תל אלא גלשון אתן‪ ,‬וגלשון‬
‫ועיין כח״ס חו״מ סי׳ קי׳׳ד וקט״ו דנקט כן להלנה‬ ‫עכשיו אינו חל רק כלפי דין של כל היוצא מפיו‬
‫דיש שעכוד נכסים כצדקה‪ ,‬ועיין פח״ש סו״ס רי״כ‬ ‫יעש״ה‪.‬‬
‫שם‪ ,‬ודלא כקצוה״ח אין האסף פה‪ ,‬יעש״ה‪.‬‬ ‫ובאמת שיטת המאירי לפי שיטתו מוכרח הוא‬
‫ומזה תראה דמש״כ כח״ם חו״מ סי׳ קט״ו דדעה כל‬ ‫דהנה כתשוכת מהריכ״ל שם מדייק מלשון‬
‫האחרונים דדעח הרמכ׳׳ם דדוקא כאחן‬ ‫הרמב״ם‪ .‬סופכ״ג מה׳ מכירה שם דהא דאע״פ שאינו‬
‫)עתיד( חייג כאמת לאו מילתא דפסיקחא היא‬ ‫חל לענין קנין מכ״מ חייג לקיים דכריו לענין נדר‪ ,‬דזה‬
‫דשיטת המאירי כדעת הרמכ״ם דגם כלשון עכשיו‬ ‫דוקא כריעותא דדכר שלא גא לעולם דהוא עכ״פ דגר‬
‫חייג וכ״ה דעת מהריכ״ל כנ״ל וגם הרמ״א נמשך‬ ‫שיש כו ממש אלא שאינו כעולם כזה מחלקינן כין‬
‫אח״ז מדכ׳ אדעה החולק כלשון י״א‪.‬‬ ‫הדיוט להקדש‪ ,‬אכל כריעותא דדכר שאין כו ממש‬
‫ומ״מ לדינא כ׳ הרמ״א דדוקא כאתן‪ ,‬ודוקא הוא‬ ‫כדירת כית זה‪ ,‬כיון שאין כו ממש גם דין נדר לא חל‬
‫אכל לא יורשיו‪ ,‬והשתא כנ״ד‪ .‬הנה אין ספק‬ ‫עלי׳‪ ,‬וע״כ דייק הרמכ״ם לכתוג שם כהל׳ ע׳׳ז כל‬
‫דמעות לעיסקא נקרא הרווח דכר שלא כא לעולם‪,‬‬ ‫שכר כית זה דשכר הוא דכר של ממש אלא שאינו‬
‫כמש״כ הפוסקים‪ ,‬וכפי ציור השאלה הנדר הי׳ כשעת‬ ‫כעולם‪ ,‬משא״כ דירת כיח זה יעש׳׳ה כמהריכ״ל‪,‬‬
‫הוצאתו מפיו לא כלשון אתן אם יכא הרווח ככר‪,‬‬ ‫איכרא כלשון המאירי כהעתקת הרמכ״ם מפורש כזה״ל‬
‫וא״כ גם נדרו לא חל כלל ומה שנתן ככר נתן‪ ,‬וכ״כ‬ ‫ואמר דירת כיח זה לעניים‪ ,‬והיינו דס״ל להרמכ״ם‬
‫כתשוכת מהריכ״ל שם דיכולים לטעון קי״ל כהגאונים‬ ‫דאפי׳ כריעוחא דאין כו ממש מכ״מ לענין חיוג נדר‬
‫נגד הרמכ״ם כזה‪ ,‬ואמנם ככ״ח חו״מ חולק כזה על‬ ‫חל ]וכן ראיתי להג׳ מהרא״ם כהגהוחיו על המאירי‬
‫הכרעת רמ׳׳א ודעתו דכעודו קיים קיי״ל כהרמכ׳׳ם‬ ‫שהרגיש כזה[ וכיון שכן ע״כ דעלינו לחלק כין דיני‬
‫דחל עליו נדר גם כאומר מה שתלד גהמתי או יוציאו‬ ‫קנינים לדיני נדר ע״פ הנ״ל דהא כאן לא שייך סכרת‬
‫פירות רז׳ל גם כנודר עכשיו‪ ,‬וגם הכנה״ג כהגהות‬ ‫הראכ״ד והטור דיהי׳ לצדקה הוא מטעם שקכל על‬
‫הטור מכיא דכרי הכ״ח סתם‪ ,‬וא״כ הי׳ מקום לחשוש‬ ‫עצמו כנדר שכשחכא הפרי או שכר ויהי׳ כעין יתנהו‬
‫כאן וכפרט שככ׳ כותכ שהיורשים רוצים לעשות‬ ‫לצדקה‪ ,‬דהא דירת כיח לעולם יהי׳ אין כו ממש‬
‫כהלכה ואין'להם טענה וא״כ אין טוענים קי״ל‪ ,‬וחל‬ ‫ואעפ״כ חל לענין נדר‪ ,‬א״כ גם לענין ריעוחא דשלא‬
‫חיוג נדר עליו מחיים וממילא גם שעכוד נכסים‬ ‫כא לעולם גם עכשיו חל‪ ,‬ואין אנו צריכים לכא עליו‬
‫להסוכרים כן‪ ,‬מ״מ הראה יראה דהסכמת הח״ם שם‬ ‫מטעם שמקכל על עצמו ליחן אח״כ‪.‬‬
‫וככמה חשוכות וכן הסכמת רוכ האחרונים דלא ככ״ח‬ ‫ולהלכה הנה המחכר כחו״מ שם העתיק דעת‬
‫כזה‪ ,‬וא״כ מעיקר הדין אק צריכים ליתן מה שהכטיחו‬ ‫הרמכ״ם דאם צוה אדם כשהוא שכיג מרע‬
‫עוד לכולל‪ ,‬וכן אין עליהם חיוג להחזיק הכנים‬ ‫ואמר כל מה שיוציא מאילן זה וכו׳ זכו כו העניים‬
‫כישיכה שקכל הזקן על עצמו‪ ,‬אלא היות שרצונם‬ ‫וכרמ״א שם חולק כחרחי חדא דלא הל רק כאתן‬
‫לעשות רצון הנפער‪ ,‬יתפשרו כסכום של רווח העיסקא‬ ‫לע׳׳ל שאז חל הנדר כשיכא‪ ,‬ושנית דאין היורשים‬
‫חלק לצורך הכולל וחלק להחזקת הנכד כישיכה אם‬ ‫חייכים כלל לקיים נדר אכיהם‪ ,‬פי׳ דעדיין לא הי׳‬
‫הדכר עדיין עומד על הפרק‪.‬‬ ‫שעת חלות הנדר לפני מיתתו והם לא נדרו‪ ,‬וכסמ׳׳ע‬
‫והרני ידידו דוש״ת כלונ״ח — מכרכו ככל לג ונפש‬ ‫שם ס״ק י״ט כ׳ כטעם דהיורשין חייכים דהיינו‬
‫— מצפה לחסדי ה׳‬ ‫כשכניו היו שם כאותו מעמד כשצוה ושחקו דאז‬
‫אמרינן דקכלו עלייהו דאל״כ הרי הנודר מת והס לא‬
‫נדרו‪ ,‬והסמ׳׳ע עצמו כ׳ דטעם הרמכ״ם דאמדינן‬
‫סימן רי‬ ‫דעתו כאלו הקנה הכית לעניים וכן האילן לפירותיו‬
‫יע״ש‪ ,‬הנה רכותינו הסמ׳׳ע והכ״י נדחקו כהכנת‬
‫בענין מכירה לזמן‬ ‫הרמכ״ם דאיך חל על היורשים כיון דלשיטחם דגם‬
‫להרמכ״ם אינו חל עכשיו ממש כשעה שנדר אלא רק‬
‫רמב״ם פ״כ מככורים הי״ג — שלשה )כלומר‪ ,‬קנה‬ ‫אח״כ כשיכא לעולם דאז שעת חלות הנדר וכיון שמת‬
‫ג׳ אילנות כשדה חכרו( יש לו קרקע ואעפ״י‬ ‫לפני זה א״כ אין נדר כלל ואיך חל על היורשים לזה‬
‫שאין לו אלא אילנות כלכד הרי הוא כמי שקנה קרקע‪,‬‬ ‫נדחק הכ״י דהוא מטעם שתיקה כהודאה‪ ,‬או כמש׳׳כ‬
‫עיין ככ״מ כאורך לישכ לשון רכינו ואעפ״י שאין לו‬ ‫הסמ׳׳ע מטעם דמפרשינן דכריו דר״ל דקל לפירותיו‪,‬‬
‫וגו׳ דהא כאמת יש לו קרקנ^ ומש״כ כישוכו צ׳׳ע‬ ‫אכל לפי מש״כ כשם המאירי ומהריכ״ל דכאמת דעת‬
‫וככר עמדו כזה וכן מש״כ כרדכ״ז דכיון דאין לו רשות‬ ‫הרמכ״ם דחל מיד מטעם חיוג ככל היוצא מפיו יעשה‪,‬‬
‫למישטח פרי ולהעמיד כהמותיו רק לצורך לקיטת‬ ‫והוא ככר עכשיו נדר גמור כמש״כ למעלה‪ ,‬וא״כ אי‬
 ‫הלוי‬ ‫חדס סימן רי‬
‫סימן ריא‬
‫דאננפי״כ הו״ל אדמתך הוא חמוה מאד דהא מגואר‬
‫א‪.‬‬
‫נשאלתי סוחר עתיקות קנה ספר עתיק יומין בתור‬
‫שכזה מיהודי‪ ,‬והמוכר ידע שהוא ספר ישן‬
‫נושן וקבעו המחיר ע׳׳ז כהוגן‪ ,‬והלוקח הסוחר בבואו‬
‫לביתו מצא בתוך הספר חתימה של גדול קדמון‬
‫מפורסם אשר מעלה ערך הספר פי כמה‪ ,‬והמוכר‬
‫לא ידע מזה כלל‪ ,‬וכנראה גם אם היה יודע לא סי׳‬
‫מחשיב זה געת מכרו‪ ,‬ושאל הקונה אם יש גזה אונאה‬
‫ובעל המכר‪ ,‬או כיון שהמוכר לא ידע מזה כלל א״כ‬
‫לא זכה בעצמו גזה‪.‬‬
‫אכתוב בקצור הנה גרמ״א חו״מ סי׳ רל״ג סי״ח‬
‫ואם קנה הסרסור דגר גחזקת גדיל ומכרו‬
‫ואח׳׳כ נודע שהי׳ גו כסן־ או זהג זכה גו הלוקח‪,‬‬
‫שלא זכה גו הסרסור מעולם הואיל ולא ידע גו‪,‬‬
‫וגנתה״מ שם ס״ק ח׳ דדוקא גכה״ג •שאין דרך‬
‫להוודע כלל והי׳ אגודה ממנו ומכל אדם דהוי הפקר‬
‫משא״כ גמצא כסן־ שהוא כרוך במעלית ולא ידע מהו‬
‫יכיוצא גזה בדבר שדרכו להוודע זכה‪ ,‬דהא המרדכי‬
‫למד דין זה מדין כותל ישן וכו׳ וגרמג״ם פי״ד מגזלה‬
‫העעם דהוי אגודה ממנו ומכל אדם‪ ,‬וכן גמהרי״ק‬
‫סי׳ קי״ח דוקא במידי שאינו מצוי להמצא‪.‬‬
‫וא״כ גנ״ד דומה יותר לנדון הנתה״מ כיון דהדגר‬
‫איד מכוסה ואולי גס המוכר כגר הרגיש גו‬
‫אלא שלא ידע להחשיבו ונקרא גכה״ג דרך להוודע‬
‫ומצוי להמצא‪ ,‬איגרא בתשובת עגוה״ג סי׳ צ״ד‬
‫וגפת״ש שם כתבו גשם הלבוש סי׳ רל״ג דאפי׳ עצמו‬
‫כסן־ לא מחופה בדבר אחר‪ ,‬אלא שכולם עעו בין גדיל‬
‫לכסן־ אעפ״כ לא קנאו הראשון דלא נתנן לקנות כסך‪,‬‬
‫א״כ לכאורה דומה לזה‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫)איברא כ״ז בקנה הספר מאחר ומברו אח״כ‪ ,‬אגל‬
‫גירשו או שניתן לו במתנה לא שייך כ״ז‬
‫כמבואר גתשוגת עגוה״ג הנ׳׳ל ובלבוש שם(‪.‬‬
‫ושוב נתישגתי דנ״ד אינו דומה להנ״ל דהתם ודאי‬
‫בכל אופן גם באופן של הלבוש גדיל ונסן־ ג׳‬
‫מינים הם ואם נתכון לקנות גדיל לא נתכוון לקנות‬
‫כסן־‪ ,‬אגל ספר עתיק גלי חתימה הנ״ל ועם החתימה‬
‫דגר אחד הוא ונתכוון לקנות הספר שיש גו חתימה‬
‫עתיק יומין‪ ,‬וע״י שקנה הספר קנה גם החתימה‬
‫שבספר‪ ,‬ע״כ לגי נועה יותר שהצדק גזה עם המוכר‬
‫ויכול לתגיע זכותו על עילוי הספר ע׳׳י החתימה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ושוב גא מעשה לידי‪ ,‬באחד שנתן מעגע לעני קבצן‪,‬‬
‫ע״מ שיפרוע לו ויחזיר לו תשעה מעשרה והיו‬
‫היחידות של תשעה מראיהן כמראה נחשת — הפרוע‬
‫הזה עשה ילד של בעה׳׳ג והגיא התשעה לבית והי׳‬
‫מעגע אחת מכוסה קצת באבק והרגישו שינוי‪ ,‬ונתגלה‬
‫שהיא מגיגעת זהב יקרה‪ ,‬והקגצן החזיק אותו בתור‬
‫שבט‬ ‫רפו‬
‫כפירוח הו׳׳א דלא נקרא אדמח! קמ״ל רגינו‬
‫בגא גתרא פ״ג ע״ג דרק מלא אורה וסלו אין שניהם‬
‫זורפים אגל מה שהוא תחת האילן נקנה ממש ללוקח‬
‫אך לזרוע גו‪ ,‬מכ״ש להעמיד בהמותיו כמש״כ רשג״ם‬
‫שם ונפסק גשו״ע חו״מ סי׳ רי״ד‪ ,‬וכן מוכה בלשון‬
‫הרמג״ם פכ״ד מה' מכירה ה״ג וכמש׳׳כ הה״מ שם‬
‫ואדרבה אם זה מה שיש לו שעגוד גקרקע לצורך‬
‫פירותיו יחשג אדמתך א״כ גם גקונה ג׳ אילנות יש‬
‫לו כמלא אורה וסלו לצורך הלקיעה כמבואר גחו״מ‬
‫סי׳ הנ״ל‪ ,‬מיהו זה אפשר לדחות עפ״י דגרי התום׳‬
‫ב״ג כ״ז ע״א ד׳ה לאע׳׳ש‪ ,‬דכה״ג גרע אפי׳ אפי׳‬
‫מקנין פירות —ועיין חי לשון הד׳ש סופ״ק דגטרים‬
‫גזה‪.‬‬
‫ואשר אראה לישג לשון הרמג״ם ז״ל גדרך הרדג״ז‬
‫— דהנה כ׳ רגינו פכ״ג ממכירה ה״ו —‬
‫דאפי׳ קונה הקרקע אפילו לזמן קצוג מ״מ רשאי‬
‫לשנות צורת הקרקע אפי' לחפור גו גורות שיחין‬
‫ומערות וכ׳ הה״מ שם דעיקר חילי' דילי׳ ממוכר בזמן‬
‫שהיובל נוהג שרשאי הלוקח לחפור אן־ דהוי רק קנין‬
‫לזק — וגמל״מ סון־ ה׳ שמיעה ויוגל הקשה ע״ז‬
‫מירושלמי סון־ פ׳ השולח דמגואר דאסור לחפור גה‬
‫בורות וכו׳ בזק שהיובל נוהג ודריש לה מקרא ושב‬
‫אל אחוזתו בעינו יע״ש — אמנם דעת רגינו דש״ס‬
‫דילן גגיעין מ״ז ע״א חולק גזה אירושלמי ומה דלא‬
‫תשו גזה לדרשת ושג אל אחוזתו דירושלמי אעפ״י‬
‫שכעין זה דרשינן גם לדידן אצל עגד עגרי ושג אנ‬
‫משפחתו למוחזק שבמשפחתו דאין עגד כהן נרצע‬
‫כמש״כ המל״מ‪ ,‬נראה דהגדל רג ביניהם דהכא לענין‬
‫קרקע קונה כלוקח אדעתא דהכי לשנות כשירצה‪,‬‬
‫ועוד הרי גס המוכר הי׳ יכול לחפור וזכות זה הוא‬
‫מוכר לו להלוקח ועוד אין זה נקרא מגמל צורת‬
‫הקרקע לחלועין כיון דאפשר לשנות שוג צורת הקרקע‬
‫להיות כראשונה — וע״כ אנן לא דרשינן זה למעע‬
‫מושג אל אחוזתו — געינו‪.‬‬
‫והנה לפי דגד הרמג׳׳ם דרשאי גו לחפור — י׳׳ל‬
‫דלא נקרא קנין הגון־ להיות נקרא אדמתו‬
‫ממש אנא אם יש לו זכות זה‪ ,‬אגל אם שייר לעצמו‬
‫הזכות לחפור לא נקרא נהלוקח אדמתו ממש —‬
‫והשתא הכא בקנה ג׳ אילנות ניהו דקנה קרקע היינו‬
‫רק מחמת דגמל קרקע לאיננית כיון דנקרא שדה אילן‬
‫ורשאי לזרוע תחת האילן‪ ,‬אגל מ״מ לא קנה הקרקע‬
‫ממש לחפור גו גורות וכו׳ וכעין זה מצאתי שוג גחי׳‬
‫רגינו חי־ס הלוי ז״ל יע״ש — וגכה״ג גם ש׳׳ס דילן‬
‫מודה דאין לו זכות לחפור וא״ש לשון הרמג״ס —‬
‫אעפ״י שאין לו אלא אילנות גלגד ר׳׳ל דאין הקרקע‬
‫נקנה לו לחפור ממש אלא לזכות אילנות כזריעה‬
‫וכה״ג קמ״ל כיון דעכ״פ יש לו זכות זריעה ונטיעה‬
‫לעולם שפיר נקרא אדמתך‪.‬‬
 ‫רפז‬ ‫הלוי‬ ‫חו׳מ סימן ריא‬
‫רמ״ט דמש׳׳כ הטור שם דאסור ליתן מתנת חנם‬
‫לעובד ע״ז לאו לאפוקי ישמעאלים אלא לאפוקי ג״ת‬
‫דהיינו שקבל עליו ז׳ מצות בני נח וכו׳ אבל שאר‬
‫גוים דין א׳ לכם‪ ,‬וכ״ה בסמ׳׳ע שם‪ ,‬וכ״ה בש״ך יו״ד‬
‫סי׳ קנ״א סקי״ח‪ ,‬והש״ך סיים דכ״ה פשוט לדינא‬
‫דלאו דוקא גוי עובד ע״ז‪ ,‬וכב׳ הביא ממה שעורר‬
‫בשדי חמד בשם אחרונים להשיג על כב״י דכעלים עין‬
‫ממש״כ הרשב׳׳א בתשובה סי׳ ח׳ דדוקא עובד ע׳׳ז‬
‫יע״ש‪ ,‬ולדידי שיטת כב״י עכ״פ לדינא כנים ויפה ‪0‬‬
‫לפי דברי הטור ואבאר קודם דברי הרשב״א‪.‬‬
‫הנה הרשב״א בתשובה שם נשאל במשנתינו דחולין‬
‫צ״ג שולח אדם ירך לנכרי‪ ,‬דהא אסור ליתן‬
‫להם מתנת חנם וכן הקשו תום׳ פסחים כ״א ע״א‬
‫וחולין קי״ד ע״ב ובע״ז כ׳ ע״א וכרשב״א הביא בשם‬
‫כשואל וכנראה הסכים עמו דכהוא דשולח ירך לנכרי‬
‫לא בחנם אלא לגמול למה שקדם‪ ,‬או בגוי שאינו עובד‬
‫ע״ז‪ ,‬וכ״ר לזה ממקרא מלא לגר אשר בשעריך וכו׳‬
‫וכ״ש לר״מ דאחד גר ואחד גוי בק במכירה בין‬
‫בנתינה‪ ,‬ולא אמר קרא אנא להקדים‪ ,‬וסתם מתניתין‬
‫ד מאיר ע״כ‪ ,‬ור״ל דממנ״פ מוכח דמותר דאם הלכה‬
‫כד יהודה עכ״פ מיתר ליתנו לגר תושב והיינו מצד‬
‫שקבלו עליו שלא לעבוד ע״ז‪ ,‬וא״כ ככ״ד לכל גוי‬
‫שאינו עובד ע״ז‪ ,‬ומכ״ש אם נימא כד מאיר הא‬
‫לדידי׳ לית לי׳ כלל דין שאסור ליתן מתנת חנם‬
‫כמבואר ע״ז כ׳ ע״א‪ ,‬וסתם מתניתין דשולח ירך‬
‫לנכרי כד׳מ דמותר ליתן לכל גוי מתנת חנם‪ ,‬זה‬
‫ביאור דברי כרשב״א אלא דצ׳׳ע דהא התום׳ במקומות‬
‫הנ״ל הרגישו בזה וכתבו דא״א לקיים משנתינו דירך‬
‫כד מאיר משום ש״ס דפסחים כ׳ ע׳׳א דמוקי לה כד‬
‫יהודה‪ ,‬ואיך כ׳ הרשב״א באמת כן דמשנת ירך כד‬
‫מאיר נגד המפורש בפסחים שם‪ ,‬וצ״ל בדוחק לענין‬
‫נתינה לגוי ס״ל סתם משנתינו כד מאיר ולא כד‬
‫יהודה‪ ,‬אלא דבכאי פלוגתא דר״ש וד יהודה אי גיד‬
‫כנשה אסור בהנאה ס״ל כד׳י וס״ל כר״מ בחדא‬
‫וכד׳י בחדא‪.‬‬
‫אולם יסוד זה דהרשב״א דמדהתירה הורה נתינה‬
‫לגר תושב מכלל דגם לנכרי סתם שאינו עע״ז‬
‫מותר‪ ,‬אינו פשוט כ״כ וז״ל כרמב״ם פ״ג מהל׳ זני׳‬
‫ומתנה הי״א אסור לישראל ליתן לעכו״ם מתנת חנם‬
‫אבל נותן הוא לגר תושב שנאמר לגר אשר בשעריך‬
‫וכו׳ אבל לגר תושב בין במכירה בין בנתינה מפני‬
‫שאתה מצווה להחיותו שנאמר גר ותושב וחי עמך‬
‫ע׳>‪ ,‬והנה מש״כ רבינוי דטעם שיתן לג״ת ולא יתן‬
‫לגוי הוא משום שגר אתה מצווה להחיותו‪ ,‬דבר זה‬
‫אינו מבואר להדיא בגמ׳ דמה דאיתא בע״ז כ׳ ע׳׳א‬
‫דגר אתה מצווה להחיותו ועכו״ם אין אתה מצווה‬
‫להחיותו‪ ,‬היינו כדי ליתן טעם אליבא דד׳י להקדים‬
‫נתינה דגר למכירה לנכרי לאפוקי מר״מ דצריך לזה‬
‫קרא‪ ,‬אבל אין טעם זה רק כדי לחייב הקדמה‪ ,‬אבל‬
‫שבט‬
‫מטבע נחפת זולה‪ ,‬כאפר נתברר בברור‪ ,‬ופסקתי‬
‫־כמטבע זכה כבעכ״ב כיון פהקבצן לא ידע בה ולא‬
‫נתכוין לקנותה‪ ,‬והיינו ע״פ דברי כלבוש סי׳ רל״ג‬
‫ועבוה״ג הי׳ נ״ד ופת״ש וסי׳ הנרעק״א הנ״ל‪ ,‬דאפי‬
‫אינו מכוסה מין אחר אלא דטעו בין בדיל וכםן>‬
‫וכה״ג‪.‬‬
‫סימן ריב‬
‫ח״י שבט תשנ׳׳ה לפ׳׳ק‪.‬‬
‫כבוד ידידי האברן השלם בתורה ויראה ר׳‬
‫ברוך חנה גרינפלד לאוי״ט‪.‬‬
‫אחדשכ״ט באהבה‪,‬‬
‫זה ימים קיבלתי יקרתו‪ ,‬ואשר שאל בדין עני מהפך‬
‫בחררה חו״מ סי׳ רל״ז דכמוכר בקש מראובן ה״י‬
‫מאות וראובן לא נהית לזה המחיר וחשש בדעתו‬
‫שהמוכר לא יוריד מזה וע״כ ימר שלא לקנותו‬
‫ובינתיים כמוכר עשה שליח לבקש קונה ומצא מי‬
‫שרצה הסחורה בח״י מאות רק אמר שיתיישב איזה‬
‫ימים‪ ,‬ובאותן הימים שוב בא הקונה כראשון והציע‬
‫לקנותו בט״ז מאות כפי הצעתו האחרונה של המוכר‪,‬‬
‫ושאל שליח כמוכר יושר ההלכה בזה‪.‬‬
‫וכב׳ כ׳ כיון דראובן פסק דמים פם המוכר דהיינו‬
‫הקונה כראשון ולכאורה אסור לשמעון כקונה‬
‫הב׳ להשיג גבונו‪ ,‬אבל זה רק לענין איסור התחלה‬
‫אבל אם כבר התחיל עמו לפני פיסוק דמים של‬
‫הראשון אין איסור לגמור אח״כ‪.‬‬
‫לפי דעתי העני׳ אין כאן לא פיסוק דמים לא של‬
‫ראשון לא של שני‪ ,‬דלראשון אין פיסוק דמים‬
‫כיון דגמר שלא לקנותו אך דטוען שהי׳ מחמת דטעה‬
‫במחשבתו שלא ירצה המוכר לגמור בט״ז‪ ,‬וגם לשני‬
‫אין פיסוק דמים דלשון הגלרדכי בב״י סי׳ רל״ז מוכח‬
‫דפיסוק דמים לענין זה לא נקרא רק אס נגמר הכל‬
‫ואין חסר רק קנין וכתיבת כשטר וכן יראה בתשובת‬
‫מכרש״ל סי׳ ל״ו‪ ,‬ובתשובת מהראנ״ח ח״א סי׳ קנ״ה‪,‬‬
‫ע״כ לפי דעתי הדבר ביד שליה המוכר ומי שלפי דעתו‬
‫הי׳ קרוב למכר יותר לזה יתן‪.‬‬
‫והריני דוש״ת — מצפה לחסדי ה׳‬
‫סימן ריג‬
‫כבוד ידידי האברך השלם בתורה ככ״ג המושלם‬
‫ר צבי מאיר גרינבוים שליט״א בברוקלין‪.‬‬
‫אחדשה״ט וש״ת באהבה‪,‬‬
‫לנכון קבלתי מכתבו‪ ,‬ומחמת חוסר הזמן אבא בקצור‬
‫בחלק מדבריו‪ ,‬ראשון נו״נ בב״י חו״מ סי׳‬
 ‫הלוי‬ ‫חדמ סימן ריג‬
‫והכי נקטו הסמ׳׳ע והש״ך דגם נגוי שאינו עונד ע״ז‬
‫אסור אע״פ שהרשנ״א חולק מ״מ מידי ספיקא‬
‫דאורייתא לא נפקינן‪ ,‬וכן דעת התום׳ כהמחמירים‬
‫כלהלן‪.‬‬
‫אלא דשונ ראיתי דאין הרשנ״א יחיד נדנר זה‬
‫דנספר החינוך מצוה תכ״ו כ׳ וז״ל מדיני‬
‫המצוה מה שאס״ל שאין נותנים להם מתנת חנם‬
‫דדוקא למי שעונד ע״ז חנל לא למי שאינו עונד ע״ז‬
‫אע״פ שהוא עומד נגיותו לאכול שקצים וט׳ כגון‬
‫גר תושנ מפרנסין אותן ונותנין לו מתנת חנם‪ ,‬הנה‬
‫מריש דנריו שכ׳ דדוקא גוי עונד ע״ז משמע להדיא‬
‫הא גוי שאינו עונד ע״ז נכל אופן מותר כהרשנ׳׳א‪,‬‬
‫אלא דעדיין אינו נרור נדעת החינוך מדסיים כגון‬
‫ג״ת‪ ,‬וכ׳ שאין מקנלין ג׳׳ת נזה״ז ולמאי נפ״מ כ׳‬
‫כן הכא אם נימא דגם כשלא קנל ג׳׳ת כדין אלא‬
‫שעצמו אינו עונד ע״ז דמותר וצ״ע כדעת החינוך‪.‬‬
‫וראיתי עוד נמאירי ע״ז כ׳ ע״א שכ׳ וז״ל וכן דרשו‬
‫ממנו שלא ליתן להם מתנת חנם שלא לגזלה‬
‫למי שאנו חיינים נה ניותר כגון גר תושג והוא נן‬
‫נח הגמור לקיים ז׳ מצות נני נח כמו שאמרה תורה‬
‫לגר אשר נשעריך וכו׳ הנה דנרי המאירי הם חי׳ גדול‬
‫דכ׳ דהטעס דאסור ליתן לגוי משום שגוזלין נזה לגר‬
‫תושג דמצווין להחיותו ועיין נהג׳׳ה שם מהגר׳׳א‬
‫סופר שט שאינו יודע למקור לטעם זה‪ ,‬ולדידי יותר‬
‫קשה דא״כ נזמן הזה דאין מקנלין ג״ת וגם גוי‬
‫שאינו עונד ע״ז אין מצוה להחיותו א״כ נר‪ 1‬האי‬
‫דינא דאסור ליתן מתנת חנם לנירא‪ ,‬ואין לומר דדעת‬
‫המאירי דגם גוי שאינו עונד ע״ז הגם שלא קנל‬
‫עליו דיני ג״ת כמצוה מ״מ מצוה להחיותו‪ ,‬הנה מלנד‬
‫שעצם לשון המאירי לא משמע כן‪ ,‬עוד זה נסתר‬
‫מדנרי המאירי עצמו נע״ז דך ס״ד ע״נ שכ׳ מפורש‬
‫דלענין מצוה להחיותו לא שייך רק אם קנלוהו כדין‬
‫דהיינו נזמן שהיונל נוהג‪ ,‬אנל גוי שאינו עונד ע״ז‬
‫שאינו ג״ת אין מצוה להחיותו יעש״ה‪] ,‬ואולי המאירי‬
‫לקה שיטתו מדנרי הרמנ״ם ה׳ זכי׳ ומתנה הנ״ל‬
‫וכדרך השני שרציתי לומר למעלה מכ״מ הדנר קשה‬
‫לאמרו כנ״ל[‪.‬‬
‫ומכ״מ נעיקר מחלוקת הרשנ״א והראשונים הנ״ל‬
‫שכתננו גם דעת המאירי כהרשנ״א שהרי‬
‫כ׳ נסו״ד דאומות שגדרו עצמן מענודה זרה מותר‬
‫ליתן להם‪ ,‬ולדינא כפי שניארנו הרמנ״ם והטור‬
‫מחמירים נגוי שאינו עע״ז וכמש״כ רנינו הנ״י‪ ,‬וכ״ה‬
‫דעת התום׳ פסחים כ׳ א׳‪ ,‬חולין קי״ד וע״ז כ׳ מדלא‬
‫תי׳ על האי דשולח ירך לנכרי כהרשנ״א דמיירי נאינו‬
‫עונד ע״ז‪ ,‬ודעת הרשנ״א ומאירי להקל‪ ,‬וכן נוטה‬
‫דעת הרא״ה כאמור‪ ,‬ועכ״פ מספיקא דאורייתא לא‬
‫נפקא כנ״ל‪ ,‬מלנד נמקום החזקת טונה כמש״כ‬
‫פוסקים הנ״ל‪ ,‬על שאר דנריו אין פנאי עכשיו‪.‬‬
‫הרני דוש״ת נלונ״ח — מצפה לחסדי ה׳‬
‫שבט‬ ‫רפח‬
‫אין עדיין גזה כדי נתינת עעם על עיקר האיסור‬
‫שאסור ליתן מתנת חנם שיהי׳ משום מצוה להחיותו‪,‬‬
‫דעיקר איסור זה נפיק מעצם הלאו דלא תחנם שלא‬
‫ליתן מתנת חנם‪.‬‬
‫אבל הרמנ״ם ניאר לנו שעיקר מעם דאסור ליתן‬
‫מתנת חנם לגוי ומותר ליתן לג״ת מפני צווי‬
‫להחיות לגר‪ ,‬וע״כ עליו ליתן לג״ת ולא לנכרי‪ ,‬ולולא‬
‫דהי' חיוג להחיות לגר תישג מדין גר ותושג וחי‬
‫עמך גם לג״ת הי׳ אסור‪ ,‬וא״כ הרי ‪ 0‬הראנ״ד פי״ד‬
‫מהל' איסורי כיאה ה״ח דהא דמצוה להחיותו נג״ת‬
‫היינו דוקא נז^ שהיונל נוהג שאז יש לו דין מיוחד‬
‫של ג״ת כמנואר נש״ס עירוכין כ״ט‪ ,‬אגל נזה״ז אפי׳‬
‫קנל עליו כל התורה חין מד״א אין מקנלין אותו‬
‫כמנואר נרמנ״ם ואין מצוה להחיותו כמנואר נראנ״ד‬
‫שם‪ ,‬הרי מפורש להדיא דאע׳׳פ שהוא גוי שאינו עונד‬
‫ע״ז מ״מ אין מצוה להחיותו‪ ,‬וכין שכן להרמנ״ם‬
‫אסור ליתן גם לזה מתנת חנם‪ ,‬ועיין נרמנ״ם פ׳׳ח‬
‫מהל׳ מנכים הלכה י׳ וי״א ההנדלים נין גוי גר תושג‬
‫לגוי כיו״ג שאינו גר תושג‪.‬‬
‫ואין לומר דהדיוק נדנרי הרמנ״ם נהל׳ זכי׳ ומתנה‬
‫הנ״ל הוא להיפך דדוקא משום דאיכא גר תושג‬
‫דמצוה להחיותו אסור ליתנו לגוי שאינו ג״ת‪ ,‬אנל אס‬
‫אין ג״ת נמציאות נידק להקל דגם לגוי מותר ליתן‬
‫הנה זה אינו אמת דא״כ נזה״ז דאין גר תושג כנ״ל‬
‫דהא אינו נוהג אלא נזמן שהיונל נוהג יהי׳ הדין‬
‫דמותר ליתן לגוי והרי עומד לפנינו פסקי השו׳׳ע‬
‫יו״ד סי׳ קנ״א וחו״מ סי׳ רמ״ט וכן כל הפוסקים‬
‫ראשונים דפסקו דין זה גם נז^ הזה‪ ,‬וכ״ה סתימת‬
‫הרמנ״ם‪ ,‬אלא ע״כ כנ״ל דודאי שייך גם נזה״ז‪,‬‬
‫דאסור ליתן להם מתנת חנם לא משום דלקח זה מג״ת‬
‫השייך לו‪ ,‬אלא הוא איסור נפ״ע כמו איסור דלא‬
‫תתן להם מן‪ ,‬ולא תתן להם חניה נקרקע‪ ,‬אלא דוק‬
‫לאידך גיסא כנ״ל דהא דג״ת דהיינו גוי שאינו עונד‬
‫ע״ז מותר הוא משום דהואג״ת כדין נקנלת ני״ד‬
‫אנל גוי נעלמא ונזה״ז דלאשייך גדר ג״ת גם אינו‬
‫עונד ע׳׳ז אסור‪.‬‬
‫וכיון שהטור נחו״מ סי׳ רמ״ט שם כ׳ אסור ליתן‬
‫מתנת חנם לעונד ע״ז‪ ,‬אנל מותר ליתן לגר‬
‫תושנ שהרי מצוה להחיותו ע״כ‪ ,‬מדנקט סינת ההיתר‬
‫נג״ת משום דמצוה להחיותו‪ ,‬הרי דלולא דמצוה‬
‫להחיותו גם לגוי דומיא דג״ת שאינו עונד ע׳^ז אסור‪,‬‬
‫ונזה״ז דליכא גר תושנ א״כ כולם אסורים גם שאינם‬
‫עונדי ע״ז‪ ,‬וא״כ סותר הטור עצמו מסיפא לרישא‬
‫שכ׳ דאסור ליתן לעונד ע״ז דמשמע שאינו עונד ע׳׳ז‬
‫מותר ליתן‪ ,‬אלא ע״כ רישא לאו דוקא כמש״כ הנ״י‬
‫דגם ישמעאלי אסור‪ ,‬וכסא רנינו הנית יוסף נכון‬
‫מאד ודנריו כתונים נדיוק גדול‪ ,‬דנשיטת הטור א״א‬
‫לנאר נדרך כרשנ׳׳א‪ ,‬ואעפ״י שכנ״י לא הניא דנרי‬
‫הרשנ״א‪ ,‬מ״מ כיון דהרמנ׳׳ם והטור והנ״י ס״ל‬
 ‫רפט‬ ‫הלוי‬ ‫חו״מ סימן ‪r n‬‬ ‫שבס‬
‫וחר׳מ סי׳ רע״ח דאין הבכור נוטל פ״ש כמלוה וכאן‬ ‫סימן ריד‬
‫לפי דעת כ׳׳ח עדיף דהממשלה ערכה מיד‪ ,‬הנה לפי‬
‫פשוטן של הענינים בסוגיא שם דטעס מלוה משום‬ ‫כבוד ה‪3‬ח׳ כח׳ מאד געלה‬
‫דלאו הני זוזי שכיק אכוהון‪ ,‬וא״כ הני כספים הנתונים‬ ‫כמר שלמה לבקוביץ הי״ו‪.‬‬
‫ככנק נהי דעומדים להחזיר כל שעה מכ״מ כיון‬ ‫אחדשה״ט ושלום תורתו‪,‬‬
‫דמשלמין עליהם ריכית והיינו משום דמשתמשים‬
‫קבלתי מכתכו ואקצר כתשוכתי רק לצורך העגין‬
‫הבנקים ככסף הזה א״כ לא הני כספים שביק אכוהון‪,‬‬
‫אשר שאל כאחד שירש אוצר של ספרים‬
‫והרי פליגי גדולי הפוסקים )אלא( לענק כסף עיסקא‬ ‫וכיניהם הרכה ספרים שהנפטר שאל אותם מספריות‬
‫די׳׳א דפלגא מלוה הוי ראוי וכ״כ כתשובת דברי‬
‫והיורש שלח מכתבים שיבואו ויקבלו הספרים כי הוא‬
‫ריכות הוכא כחי׳ רעק״א סי׳ רע״ח ס״ז וי״א דפלגא‬ ‫נמצא בעיר אחרת ודמי הוצאות משלוח אינו רוצה‬
‫דמלוה הוי מוחזק והיינו כיון דהלוה אסור להוציאו‬
‫לשלם כי טוק שאינו בן הנפטר ואין עליו לשלם חוכות‬
‫לצרכו או לד״א ואין נעשים מטלטלק אצל כניו עיין‬
‫הנפטר — ושאל כב׳ מהו דינו כזה והדין עם מי‪.‬‬
‫‪3‬״מ ק״ד ע׳׳ב ועיי׳ היטב בשער משפט חו״מ סי׳‬
‫הנה מש״כ כ‪3‬׳ שאינו רוצה לשלם חוכות הנפטר‬
‫רע׳׳ח שם ובשכות יעקב ח״א סי׳ קע׳׳כוגם כזה דעת‬
‫כיון שאינו בנו‪ ,‬אין ענין לכאן דחוב אכיו היינו‬
‫המורים נוטה שפלגא מלוה עכ״פ נקרא ראוי‪.‬‬
‫מה שנתחייב אכיו כחייו ונם מלוה ע״פ משום מצוה‬
‫ולפיז כאמת פה כא״י שההיתר לקחת הרווחים‬
‫עיין כתובות צ׳׳א ע״כ‪ ,‬וכתום׳ שם פ״ו ע׳׳א וב״כ‬
‫מהבנקים נבנה על יסוד ההיתר של היתר‬
‫קנ״ז ע״א‪ ,‬אכל כאן כיון שהיו שאולים לו כל ימי‬
‫עיסקא שהיא מחצה מלוה מחצה פקדון א״כ כחצי‬
‫חייו עד הפטירה ועדיק לא נתחייב כחזרה‪ ,‬אפילו אם‬
‫הסכום שמכח פקדון איכא דין ככור דפי שנים‪ ,‬ומ״מ‬
‫היורש כנו כיון שהוא לא שאל מהם ולא השתמש‬
‫עדיין לבי מהסם כיון דהלב יודע דעיסקות של כהיום‬
‫כהספרים א״כ אינו חייב כחזרה ואם השתמש כהם‬
‫ע״פ המכואר בפוסקים יו״ד סי׳ קע״ז גם חצי הפקדון‬
‫עיין כתובות ל״ד ע״ב הניח להם אכיהם פרה שאולה‬
‫אינו עומד להחזירו בעין‪ ,‬והוא מוציאו ומחליפו כאוות‬
‫וכחו״מ שם‪ ,‬וכודאי אם הי׳ שואל עליו להחזיר עד‬
‫נפשו ולא נקראו הני כספים מעין דשכיק להו אכוהון‪,‬‬
‫שיכא ליד בעלים נם אם החזרה יש בה חסרון כים‪,‬‬
‫ונראה חה שרומז רכינו עקיבא איגר בהגהותיו שם‬
‫ועיין ‪3‬חו״מ סוס״י ש״מ‪.‬‬
‫בסוף דכריו שכתב ואם עשה שטר עיסקא אם עשה‬
‫אמנם כפי ציור השאלה שאק היורש רוצה להשתמש‬
‫תנאי שכיו״ד סי׳ קע״ז אם כזה גם פקדון הוי ראוי‬
‫כו כלל הו״ל כחזרת אכדה כחו״מ סי׳ רס״ה‪,‬‬
‫עי׳ ס׳ שכיתת יו״ט וט׳ ואין הספר נמצא אתנו עכ״פ‬
‫דאע״ג דחייב להחזיר בחנם כאינו בטל ממלאכה —‬
‫נראה דהיינו ספק דידיה כנ״ל‪ ,‬וקשה להוציא ממון‬
‫היינו דאינו יכול לתבוע שכר השכה דה״ל כמו פריקה‬
‫מיורשים גם כא״י‪.‬‬
‫כחנם אכל להוציא הוצאות אינו מחויב ע״כ פשוט‬
‫הרני דוש״ת כככוד‪ ,‬ידידכם מצפה לחסדי ה׳‬
‫דיוצא כמה שיודיע לבעלים ויכואו הם ויטלו חלקם‪.‬‬
‫ואשר שאל אם מותר לתת לאופטיקאי כחוה״מ‬
‫לתקן הזכוכית של המשקפים‪ ,‬אם מננככים‬
‫סימן רטז‬ ‫ראיתו והוא צורך גדול נראה ‪ ,‬בפשיטות דמותר —‬
‫עיק סי׳ תקמ״א — ואין פנאי להאריך כזה‪ .‬וכגדר‬
‫ככוד ידידנו הדגול הרב הגאק המפ׳ וכו׳ כש״ת‬
‫תקון הזכוכית בשכת וכיו״ט עיין כתשובת אמרי יושר‬
‫ד אליקים שלזינגר שליט״א ר״מ לונדון‬
‫ח״א סי׳ ד׳ב מש״כ כזה‪.‬‬
‫יצ׳ץ‪.‬‬ ‫הדוש״ת ומברכו ככט״ם — מצפה לחסדי ה׳‬
‫אחדשה״ט וש׳׳ח כאה׳^‪,‬‬
‫באתי כהיום להשיב מפני הכב׳ על מכתבו שלפני‬
‫פסח‪ ,‬והיות שזמני מוגבל אבא כקוצר אמרים‪,‬‬
‫והשאלה בענק עכורא אחסנתא ומעכ״ת פלפל להלכה‬
‫סימן רטו‬
‫בטוטו״ד ואשר יראה לענ״ד כזה‪.‬‬
‫ככוד ידידנו היקר הרה״ג הצדיק כנש״ק‬
‫א( במשנתינו כ״ב קל״ג ע״ב‪ ,‬הכותב נכסיו‬
‫המפורסם איש האשכולות וכו׳ כש׳׳ח ד שלום‬
‫לאחרים והניח כניו מה שעשה עשוי‬
‫יחזקאל שרגא רבין האלברשטאם שליט׳׳א‬
‫אלא שאין רוח חכמים נוחה הימנו‪ ,‬והכי קיי״ל כחר׳מ‬
‫סי׳ רפ״ב‪ ,‬ואינו מכואר היטב אם זה דוקא ככל‬ ‫אחדשה״ט וש׳׳ח כככוד הראוי‪,‬‬
‫הנכסים או גם מקצת נכסים‪ ,‬אלא דכתשוכת ח״ם‬ ‫מכ׳׳ק לנכון קבלתי‪ ,‬ואשר שאל כ״ת כענק כספים‬
‫חו״מ סי׳ קנ״א פשוט לי׳ מש׳׳ס כתובות נ״ג ע״א‬ ‫המופקדים ככנק אם יש להם דין ראוי או‬
‫כעוכדא דד אבא סוראה דלא רצה ר״י כרי׳ דמרימר‬ ‫מוחזק לענין ירושת ככור ע״פ המכואר כ״כ קכ״ה‬
 ‫הלוי‬ ‫חו״מ סימן רטז‬
‫נ( הנה נרור אצלי דכמה וכמה ראשונים היו גורסים‬
‫נמשנתינו דנ״נ הנ׳ ״כל״ נכסיו לאחרים‪,‬‬
‫ולא כגי׳ שלנו הכותג נכסיו לאחרים נלי תינת כל‪,‬‬
‫וע״ז הוא שאמרו דאין רוח חכמים נוחה הימנו‪ ,‬אנל‬
‫על מקצת נכסים אין מקור על אין רוח חכמים נוחה‬
‫הימנו‪ ,‬א׳ העיטור נאות מ׳ מתנת שכ״מ‪ ,‬הניא זה״ל‪,‬‬
‫הכותג כל נכסיו לאחרים וכו׳‪ ,‬ומזה יראה לכאורה‬
‫דלא כהשערת מרן הח״ס שם נדנרי העיטור שמחלק‬
‫נין אין רוח חכמים נוחה הימנו דשייך גם על מקצת‬
‫נכסים לנין ותהי עוונם על עצמותם שהוא איסור‬
‫נוסף נמעניר כולם‪ ,‬דלפי הנ״ל כיון דהעיטור גורס‬
‫נמשנתינו דאין רוח חכמים נוהה הימנו דוקא כל‬
‫נכסים וע״ז הוא דמניא ירושלמי הנ״ל ומסקנתו הרי‬
‫נרור דנמקצת נכסים לא שייך כלל אין רוח חכמים‬
‫וכו׳ וכהננת התשנ״ן ח״ג סי׳ קמ״ז שרצה הח״ס‬
‫לדחות‪ ,‬והפלא אתי שהח״ס לא הרגיש נזה‪.‬‬
‫ב׳‪ ,‬כן מצאתי נתשונת מהד׳ם נר נרוך דפוס פראג‬
‫תתקצ״ח הנ״ל ונדקתי נג׳ דפוסים שונים ונשניהם‬
‫הגירסא נהעתקת המשנה הכותג כל נכסיו לאחרים‬
‫אין רוח חכמים וכו׳‪.‬‬
‫ג׳‪ ,‬וכן יראה מדנרי המאירי נ״נ שם שכ׳ אמר‬
‫המאירי הכותג כל נכסיו לאחרים והניח אה נניו‬
‫)ואע״פ שנהעתקת המשנה שם לא העתיק תינת כל‬
‫אין זה הכרעה כידוע(‪.‬‬
‫ד׳‪ ,‬ועיין נרנינו גרשום נ״נ שם כ׳‪ ,‬והניח אה נניו‪,‬‬
‫שלא הוריש ״כלום״ אלא נתנן לאחרים נמתנה‪.‬‬
‫ה׳‪ ,‬ועיין נמשניות הח׳ דפוס וילנא שם נשנויי‬
‫נוסחאות מכ״י דהגי׳ נמשנתינו הכותג כל נכסיו‬
‫לאחרים וכו׳‪.‬‬
‫ג( ומזה יראה דדעת ראשונים הנ״ל דדין אין חח‬
‫חכמים נוחה הימנו ואיסור הנזכר נירושלמי‬
‫הוא דוקא נמעניר כל נכסיו ממש‪ ,‬ונאמת נכתונות‬
‫נ״ג לא מוזכר הדין דאין חח חכמים נוחה מימנו‪ ,‬אלא‬
‫מה דא״ל שמואל לד׳י לא תהא נענורא אחסנתא‪ ,‬וזה‬
‫כולל נ׳ נושאים א׳ נמעניר כל נכסיו שהוא מעיקר‬
‫כדין‪ ,‬נ׳ נמה דשיער ר״פ נרי׳ דמרימר דס״ל דרך‬
‫חומרא וחסידות גס נמעניר מקצת נכסיו שלא ללכת‬
‫לכענרה כזאת אע״פ שהיא מעיקר הדין לא נכלל‬
‫יסודותס דאין רוח חכמים וכו׳‪ ,‬וראיה לדרכינו זה‬
‫מצאתי נמאירי כתונות נ״ג שכ׳ וז״ל ונמקוס שיש‬
‫כנים זכרים מיהא ראוי לכזהר ניותר שלא ליתן להם‬
‫יותר מדאי מפני שיש כאן צד לכענרת נחלה ע״כ‪ ,‬הרי‬
‫וקרי לה רק צד להענרת נחלה‪ ,‬וכ״ז גדר חומרא‬
‫שנתחדש נסוגיא דכתונות שם שאינה נכלל אין רוח‬
‫חכמים נוחה הימנו‪.‬‬
‫וקרוב לשמוע שגדרו כן נכתינת כתונות היות הוא‬
‫דנר שכיח מאד‪ ,‬וגם אית ני׳ תקנת חכמים‬
‫דעישור נכסים‪ ,‬והש״ס קרי לה שם נ״נ ע״נ עקירת‬
‫ירושה דאורייתא של כננים‪ ,‬ואפ״ה תקנו חז״ל‬
‫שבט‬ ‫רצ‬
‫להכנס לכתינת כהוגה מחשש דילמא יוסיף על שיעור‬
‫חכמים והגי! ד׳פ דטעמי׳ משום דלא תהוי ני ענורא‬
‫אחסנתא אע״ג דחשב דיעקור רק מקצת נכפים‪ ,‬וכג׳‬
‫פקפק על הראי׳ דהא נתגלה דלא משום ענורא‬
‫אחסנתא חפש אלא משום כפיה וגם מסנרת ד׳פ אי)‬
‫ראיה‪.‬‬
‫איברא אני מצאתי כדנרי הח״ם מפורש נתשונת‬
‫מהד׳ם נר נרוך )מהר״ם מרוטננורג( סי׳‬
‫תתקצ׳׳ח שכ׳ ואפילו נמקצת נכסים שייך לא תהוי‬
‫נענורא אחסנתא‪ ,‬כדמשמע נכתונות פ׳ גערה גני ד‬
‫פפא וכו׳ יע״ש‪ ,‬וכן נמאירי כתונות נ״ג כ׳ להלכה‬
‫וכן ונמקום שיש נגים זכרים מיהא ראוי להזהר ניותר‬
‫שלא ליתן להם יותר מדאי מפני שיש כאן צד להענרת‬
‫נחלה וכנר אמרו לא תהוי ני ענורא אחסנתא וכו׳‬
‫וכן ראוי לכל חסיד שלא להשתדל נדנר‪ ,‬ושוג העתיק‬
‫המאירי גם ההלכה דכפי׳ להרנות ננדוניא‪ ,‬הרי דעה‬
‫גדולי הראשונים כהח׳׳ם שגם היוצא מש׳׳ס כתונוה‬
‫נ״ג לעני! ענורא אחסגתא הלכה היא‪.‬‬
‫אלא דנכל זאת דנרי הח״ס נחו״מ סי׳ קנ״א וקנ״ג‬
‫יש נהם מקום עיון לדינא‪ ,‬דנסימן קנ״ג וסי׳‬
‫קנ״א שם משמע דעת הח״ס דנכלל לא תהוי ענורא‬
‫אחסנתא הוא גם שלא להיות יוק ומורה הוראה‬
‫נדנר שלא לתקן לשון הצואה לשואל נזה‪ .‬ונעניותי אין‬
‫זה פשוט כ״כ דהח״ס לא הרגיש נדנרי הכנסת הגדולה‬
‫חו״מ סי׳ רפ״נ נהגה״ט אות י״א שכ׳ וז׳׳ל ועוד אני‬
‫אומר שדוקא להעיד או להמצא נצואה אין ראוי אנל‬
‫אם ישאל להורות האיך יתקיים צוואתו להרנות לא׳‬
‫ולמעט לאחר אין קפידא ע״כ‪ ,‬הרי דעת כנה״ג מפורש‬
‫דאין קפידא להיות מורה ודאי! נזה‪ ,‬אלא דדנרי‬
‫הכנה״ג נאמת צריכים ניאור דסו״ס טעמא מאי דכיו;‬
‫דדנר ענירה היא נלי ספק ודרגא דענירא ואיסור זה‬
‫עיין נתשונת מהראנ״ח סי׳ קי״ח נאורך )אשר רמז‬
‫הש״ך נחו״מ שם( א״כ מה הנדל נין להיות שותף‬
‫לאיסור זה או להיות יועץ ומורה הוראה‪ ,‬ועכ״פ‬
‫לכתחלה מי התיר לנו‪.‬‬
‫ומה דצריך לי עוד עיון נזה נמש״כ הח״ם דתהי׳‬
‫עוונתס על עצמותם שנירושלמי נ״נ נאמר רק‬
‫על המעניר כל הנכסים‪ ,‬ואין רוח חכמים נוחה הימנו‬
‫נאמר גם על מעניר מקצת נכסים‪ ,‬דלשון הרי״ף‬
‫והרא״ש נ״נ שם נאמת לא משמע כן דהא העתיקי‬
‫דנרי הירושלמי הנ״ל סתמא על משנתינו דאין רוח‬
‫חכמים נוחה הימנו‪ ,‬וכן מצאתי עוד נתשונת מהראנ״ח‬
‫שם שכתג ליסוד דאיסור אין רוח חכמים נוחה הימני‬
‫נננה על היסוד של הירושלמי הנ״ל‪ ,‬וגס מה דפשיטא‬
‫לי׳ להח״ס ומשמע כן לכאורה נפוסקיס דמה דא״ל‬
‫שמואל לד יהודה לא תהוי ני ענורא אחסנתא הוא‬
‫מיסוד של אין רוח חכמים נוחה הימנו‪ ,‬ומדת חסידות‬
‫שלא יהי׳ לו חלק נו לדידי כ״ז צ״ע כאשר ננאר נעזרת‬
‫חי החיים‪.‬‬
 ‫רצא‬ ‫הלוי‬ ‫חו״מ סימן רטז‬ ‫שבט‬
‫נחלה מ״מ כמקצת עכ״פ אין איסור‪ ,‬משא׳׳כ ככנים‬ ‫מי‪1‬םמכסא דקרא‪ ,‬והי׳ מקום הגזרה קרוגה‪ ,‬דיוסיפו‬
‫דגם זה אסור יע״ש‪ ,‬וזה דלא כהוראת מרן הח״ס‬ ‫כהנה וכהנה עד שלילס זכוס הגנים לגמרי‪ ,‬ע״כ‬
‫כחו׳׳מ סי׳ קנ״א הנ״ל‪ ,‬מ״מ למש״ג יש מקום להוראת‬ ‫החמירו עצמן כזה גם כמקצס‪ ,‬וא״כ אין רחיה למק״א‪,‬‬
‫העה״ש כיון דכררנו דמעיקר הדין גם ככנים אין‬ ‫ואולי זה הי״ דעס העיטור והמשכ״ן שלא חשו כלל‬
‫איסור גמור כמקצת‪ ,‬וע״ע תשכ״ן ח״ג סי׳ ק״צ‪,‬‬ ‫לסוגיא דכסוכוס‪ ,‬אכל דעס מהד׳מ כ״כ הנ״ל ודאי‬
‫כענינים אלה ומדכריו יוצא חידוש דיותר חמור להעכיר‬ ‫אינו כן שגם הוא הוציא מסוגיא הנ״ל דגם כמקצס‬
‫להקדש מלהעכיר לשאר יורשים ואין זה דעת שאר‬ ‫איכא משום סהוי כי עכורא וכו׳ אכל מ״מ אין רוח‬
‫הפוסקים‪ ,‬ועוד יוצא מדכריו דאם מעכיר מיורשיו שהם‬ ‫חכמים נוחה הימנו כמקצס עדיין לא שמענו‪.‬‬
‫גם עניים רוכן עליו עוד דין עני המהפך כחררה‬ ‫ובהכי עמדסי על דכרי רכינו מהר״ם כ״כ שם שכ'‬
‫ונקרא רשע יעש״ה ככל דכריו‪.‬‬ ‫ואפילו כמקצס וכו׳ ונהי ודאי אי אמרה‬
‫היות כי הארכתי ככר יותר מדאי הרני מסיים כשים‬ ‫כהדיא סן אוסה למצוה פלוני דלא היינו אומרים כזה‬
‫שלום טוכה וכרכה‬ ‫אין רוח חכמים נוחה הימנו כיון דלדכר מצוה נחנה‬
‫ידידכם דוש״ח כלונ״ח מצפה לישועת ה׳‬ ‫והניחה ליורשיה קצס ממק והא דסניא‪ ,‬אין רוח חכמים‬
‫נוחה הימנו אפילו היכי דהוקדש לשמים ה״מ שלא נסן‬
‫לכניו כלום כדסניא הכוסג כל נכסיו לאחרים והניח‬
‫סימן ריז‬ ‫אס כניו וכו׳‪ ,‬ולכאורה דכרי מהר״ם סוחרים מיני׳‬
‫וכי׳ דמדכ׳ כיון דלדכר מצוה נחנה והניחה ליורשיה‬
‫כעזה״י‪ ,‬זכרון מאיר‪ ,‬כין המצרים תשל״ג לפ״ק‪.‬‬ ‫מקצס משמע דוקא דכתרסי לטיכוסא דהניחה מקצס‬
‫ככוד ידידי הרג הגאון הצדיק כנש״ק המפורסם‬ ‫וגם הוא לדכר מצוה‪ ,‬ואלו מהראיה שהכיא ממשנסיני‬
‫לשו׳׳ת כקש׳׳ת מוה״ר שלום יחזקאל שרגא‬ ‫כ״כ דתנן הכוסג כל נכסיו לאחרים והניח אס כניו‪,‬‬
‫רבין האלברשטאם שליט״א‪,‬‬ ‫הרי מוכח זה דגם כלי שהקדיש השאר לדכר מצוה רק‬
‫אדמו״ר מציעשינוג יצ״ו‪.‬‬ ‫שלא העכיר כל הנחלה מ״מ ליכא ככר גדר אין רוח‬
‫חכמים וכו׳ דהא משנתינו מכוסג לאחרים קא מיירי‪,‬‬
‫אחדשה׳׳ת וש״ת כאה״ר‪,‬‬
‫אכל להנ״ל א״ש דודאי גדר אין רוח חכמים וכו׳ ליכא‬
‫יקרתו קכלתי‪ ,‬והאותיות שאלוני ע״ד ראוכן מארה״ג‬
‫רק כמעכיר כל הנחלה‪ ,‬מ״מ ממדס חסידוס אנו‬
‫ששידך את כתו מא״י והשידוך התקיים כא׳׳י‬
‫חוששים לדכרי שמואל דא״ל לד׳י גם כמעכיר מקצת‪,‬‬
‫כי ראוכן נסע עם כתו לשם וכן החתונה התקיימה‬
‫מ״מ לזה אין חוששין רק כדכרים כעלמא לא כמקדיש‬
‫כא״י‪ ,‬והשדכן הוא מא״י‪ ,‬אכן הוא תוכע מאכי הכלה‬
‫לדכר מצוה‪.‬‬
‫כפי מה שנותנים כאמריקא‪ ,‬וראוכן משיג להשדכן‬
‫ועיין פס״ש חו״מ סי׳ רפ׳׳ג שכסג כעין זה מדעס‬
‫הצעת השידוך כא״י‪ ,‬א״כ מגיע לך שכר פעולתך כפי‬
‫עצמו‪ ,‬ופקפק על הח״ס שמשמע דוקא כלית‬
‫מקום עכודתך‪ ,‬וכ״ת שפיר חזי דכרי הרמ״א חו״מ‬
‫לי׳ כנים יע״ש‪ ,‬ולהאמור כדכריו מפורש כתשוכס‬
‫סי׳ של״א דהכל הולך אחרי מקום שנשכרין הפועלים‪,‬‬
‫מהד׳ם כ״כ הנ״ל‪ ,‬וע״ע כמאירי כ״כ שם שכ׳ כתו״ד‬
‫והעיר מדכרי זקני הגאון שו׳׳ת פנים מאירות ח״כ‬
‫והכנים אצל נכסי אכיהם כעין מוחזקים הם מיהא‬
‫ס״ג והאריך קצת‪ ,‬והיות כי חכיכים לי שמעתתי׳ דזקני"‬
‫כמקצסם והמשיל אוסם )מלשון משילין( מהם מכל וכל‬
‫הגאון אכאר קודם דכריו וממילא רווח שמעתא‪.‬‬
‫אין רוח חכמים נוחה הימנו אלא יהא כל אדם נותן‬
‫הנה כפנים מאירות דן כמי ששידך כן פלוני ממקום‬
‫חקו לכל דכר ומכלכל את העניים כראוי להם‪ ,‬יקדיש‬
‫פלוני לכת ממקום אחר וכאחד המקומות דמי‬
‫ויתן ויוריש וכו׳‪ ,‬והכוונה מכוארת כנ״ל דודאי אין רוח‬
‫שדכנות כזול וכאתר דמי שדכנות כיוקר האיך דנינן‬
‫להאי דינא וכתחלה העיר מהמכואר מש״ס כ״מ פ״ג‬ ‫חכמים נוחה הימנו לא שייך רק כמסיר מהם לגמרי‪,‬‬
‫ע״כ וליחזי היכי נהיגי דמוכח דלעולם אזלינן כתר‬ ‫מ״מ הורו לנו שלא יעכיר ‪ p‬הנכסים רק הנחון כיותר‬
‫והשאר יוריש‪ ,‬וכאמת לפ״ז יש לצדד ג״כ אם אנו רואים‬
‫מקום ששוכרין הפועלים וכמו שפסק כשו״ע שם‪ ,‬ולפ״ז‬
‫פשוט אם הלך השדכן למקום אחר ושידך שם כן עם‬ ‫טעם הגון הגוכל כדכר מצוה כמה דנותן מקצת מנכסיו‬
‫כת שניהם ממקום הזול‪ ,‬ואע״פ שהכעלים לא כקשו‬ ‫לשאר יורשים המאוחרים כסדר הנחלה‪ ,‬וע״כ יראה‬
‫לעני כמוני לענין להיות יוען ומורה כזה‪ ,‬כהעכרת‬
‫ממנו מ״מ כיון שנתרצו ממעשיו‪ ,‬מסתמא נתרצו לשלם‬
‫לו כמו פועל כמקום ששוכרין אותו אם כיוקר אם כזול‪.‬‬ ‫מקצת נחלה ע״פ כל מש״כ למעלה‪ ,‬מאן דסמיך על‬
‫הכנסת הגדולה שהי׳ מגדולי הפוסקים ומוסמך מאד‬
‫ובעניותי דגם אם השדכן יטעון דע״י שכאתי ממקום‬ ‫אין מזניחין אותו‪ ,‬וכפרט שמק הח׳׳ס לא הרגיש כהם‪,‬‬
‫היוקר אכדתי כו״כ זמן וכסך שהייתי יכול‬ ‫ויש‪,‬מקום לומר שאלו ראה אותם הי׳ חושש לדכריו‪.‬‬
‫להרויח יותר‪ ,‬מכ״מ פשיטא דאין זו טענא לא מכעיא‬ ‫ועיין כס׳ ערוך השולחן חו״מ שם שכ׳ דרך אפשר‬
‫אם הכניס עצמו לכך כלא קריאת הצדדין‪ ,‬אלא אפילו‬ ‫דנהי דגם כשאר יורשין איכא איסור דהעכרת‬
 ‫הלוי‬ ‫חו״מ סימן ‪rn‬‬ ‫שבט‬ ‫רצב‬
‫במקום היוקר דגזה מדמינן לפועל דסגר וקבל כמקום‬ ‫קראו אותו לגא לכאן אם לא התגה גפירוש על זמן‬
‫הזול‪ ,‬אמנם לפ״ז לא א״ש הילפותא של הפמ״א מבני‬ ‫בטולו וכפסדו פשיטא דמשלמין רק כמקום עבודתו‪,‬‬
‫סגרי ששכרו אחד מגני מעון וצ״ע גזה‪.‬‬ ‫וגם להסגרא דשדכן עדיף מפועל כדגעיגא למימר‬
‫ועכ״פ נפשט מזה ספיקא דמר שליט״א גאם החתן‬ ‫לקמן‪ ,‬מ׳׳מ פשיטא דאם לא התגה גפיחש אין תביעתו‬
‫והכלה יושבים במקום היוקר והשדכן כותב‬ ‫לשלם כבמקום היוקר כלום‪ ,‬ולעגין ההוצאות אם גא‬
‫ממקום הזול למקום היוקר שכ״ת נוטה דאית לי‬ ‫ממקום אחד לשגי אם צד אחד קרא אותו פשיטא‬
‫כמקום היוקר דאנו חושבים כאלו גא לכאן ופעל וה׳ ‪7‬‬ ‫דחייג להתחשב עם הוצאות שלו‪ ,‬וכן יראה אם קבל‬
‫מהא דיתרו ויאמר אל משה וארז״ל ע״י מכתב והגיא‬ ‫אותו לשדכן דהו״ל כאילו מיגה אותו כמש״כ פמ״א‪,‬‬
‫עוד מגיטין ע״א דויאמר שייך בכתב עיין ח״ס שם‬ ‫אמגם אם גא לפי תומו ממקום למקום ושם עסק‬
‫והאריך קצת גזה‪ ,‬ולדידי גלא״ה פשיטא לי כן ע״פ‬ ‫בשדכנות פשיטא שאין עליו תביעת הוצאות‪.‬‬
‫סברא הנ״ל דשדכן אינו דומה לפועל וכיון שגמר הענץ‬ ‫ולענין אם הי השדכן במקום הזול והחתן הי׳ ג״כ‬
‫מג׳ הצדדים במקום היוקר הגם הוא ממקום זול פשיטא‬ ‫במקומו אף שעשה לו פעולה טובה במקום‬
‫דשייך לו כמקום היוקר‪.‬‬ ‫היוקר כיון דהכא הוא מקום הזול מסתמא סגר וקבל‬
‫מיהו כל הנ״ל לא שייך רק בשדכן הנשלח מצד א׳‬ ‫על השכירות דומיא דגני מעון ששכר אחד מגני מעון‬
‫במיוחד אגל כהיום שכיח מאד שהשדכנים‬ ‫שיעשה פעולה בטבריה דמחויג לעשות כמנהג מקומו‪,‬‬
‫עומדים מעצמן והולכים מכאן לכאן ואינם לא שליח‬ ‫ומכ״ש אם יושג כאן ורק כותב למקום היוקר שאץ לו‬
‫החתן ולא שליח הכלה במיוחד ואז אם א׳ עומד במקום‬ ‫רק כמנהג הזול א״ד הפמ׳׳א‪ ,‬ומ״מ זה דוקא אם‬
‫הזול וא׳ במקום היוקר יראה לפשר דמגיע לו מצד‬ ‫נתמנה מצד החתן היושב במקום הזול אגל אם נתמנה‬
‫העומד במקום היוקר כמקומו וכן מצד עומד במקום‬ ‫מצד הכלה היושבת במקום היוקר‪ ,‬גם אם הוא דר‬
‫הזול כמקומו‪.‬‬ ‫במקום הזול‪ ,‬ובקשו אותו ממקום היוקר לפעול אצלם‬
‫ולענין שאלתו שאלת חכם דהשדכן הוא במקום הזול‬ ‫מצדד גפמ״א שם דאף דלענין פועלים אזלינן בתר מקום‬
‫והשידוך נגמר במקום הזול רק החתן גא‬ ‫הזול מ״מ השדכן שאני דכיון דאין כל אדם מסוגל‬
‫לעשות השידוך ממקום היוקר למקום הזול פשיטא‬ ‫ואולי רק הוא איש חיל לפעול גזה‪ ,‬א״כ הסכים לשלם‬
‫דכדגריו כ׳׳ה שאין לו תגיעה על שכר של מקום היוקר‪,‬‬ ‫לו כמקומו דהיינו כמקום היוקר‪ ,‬ולפ״ז לכאורה סתרי‬
‫איגרא עדיין יש לי גזה מקום לחלק לדינא חה דוקא‬ ‫דברי הפמ״א אהדדי שהרי כ׳ בפסק שלו דאם החתן‬
‫במקומות שמשלמים לפי שכר הטירחא‪ ,‬אגל במקום‬ ‫והשדכן דרים במקום הזול אף שעטה לו פעולה טובה‬
‫שנותנים אחוזים או אחוז ממה שמכניס החתן להכלה‬ ‫במקום היוקר‪ ,‬מ״מ סגר וקבל כמקום הזול‪ ,‬והגיא‬
‫או להיפך‪ ,‬ונכסים אלה הם גאמריקא כאשר נדון זה‬ ‫ראי׳ דומיא דאחד מגני מעון ששכר לו מגני מעון‬
‫שכיח טוגא‪ ,‬אף שהכל נגמר גא״י מ״מ גזה יראה‬ ‫לעשות גטגרי׳ דמחויג להשכים ולהעריב דהא אפי׳ אם‬
‫דתגיעת שדכנות לפי גודל הנכסים והרי הם לפי פרך‬ ‫הי׳ אחד מגני טברי׳ ושכר ממעון לעשות גטגרי דחייג‬
‫אק אחרת‪ ,‬אגל גלא׳׳ה פפיטא דהצדק עם כתה״ג‪.‬‬ ‫להשכים כמבואר בירושלמי ריש פ״ח דג״מ ]ועיין הי׳‬
‫והרני גזה ידידו מכבדו דוש״ת גלונ״ח‬ ‫בתשובת הריג״ש סי׳ תע׳׳ה וגכנה״ג חו״מ סי של״א‬
‫מצפה לישועת ה׳ בקרוב‬ ‫גהג״ה ג׳[‪ ,‬והא לפי מש״כ הפמ״א בעצמו דאם החתן‬
‫ממקום היוקר ובקש שדכן ממקום הזול שיעשה במקום‬
‫היוקר דאינו דומה שדכן לפועל כנ״ל‪ ,‬וא״כ איך אח״כ‬
‫סימן ריח‬ ‫למד משוכר אחד מגני מעון והוא יושג ג״כ במעון‬
‫לעשות גטגרי׳ דהיינו ממקום הזול למקום היוקר ולמד‬
‫הערות וחידושים לדינא בחו״מ סי׳ של׳׳א‬ ‫מזה לשדכן ובנה זה על ק״ו מא׳ מגני טגרי׳ שהלך‬
‫למעון והגיא פועללעשות גטגרי והא לפי דברי גאון‬
‫א‪.‬‬ ‫זקני הפמ״א לא שייך זו כלל בשדכן‪ ,‬וא״כ אולי גם‬
‫של״א ס׳׳א‪ ,‬מקום שנהגו שלא להשכים ולהעריב אינו‬ ‫בשוכר אחד ממקום הזול והוא יושג ג״כ במקום הזול‬
‫יכול לכופן‪ .‬וכ׳ גשטמ״ק גשם הרמ׳׳ך דאע״ג‬ ‫לעשות במקום היוקר גזה ג״כ נחלק מסברא בין פועל‬
‫דאודו לי ועבדי הכי חד יומא‪ ,‬מצי הדרי גי׳ לאחר זה‬ ‫לשדכן דגאמת ההבדל בין פועל ושדכן גלוי ומסתגר‪.‬‬
‫כפי המנהג‪.‬‬ ‫ודוחק לומר דהפמ׳׳א מיני וגי חזר מסגרתו ודימה‬
‫לגמרי שדכן לפועל‪ ,‬ויותר נראה דמחלק בין‬
‫ב‪.‬‬ ‫יושג במקום יוקר ושוכר שדכן ממקום זול לעשות‬
‫בכנודג גשם דרשות מהרי״ל כ׳ שכיר יום היינו‬ ‫במקום יוקר דגזה הגם דגפועל אץ לו רק במקום‬
‫כ״ד שעות חייג לעשות מלאכתו ע״כ‪ ,‬וכ׳‬ ‫הזול מ״מ שדכן אית לי כמקום היוקר‪ ,‬לגין אם גם‬
‫הכנה״ג גהגה״ט אות ה׳ דלא ידע פירושה‪ ,‬ולענ״ד‬ ‫השוכר יושג כמו השדכן במקום הזול הגם שעושה‬
‫רן‪ 2‬ג‬ ‫הלוי‬ ‫חדמ סימן ריח‬
‫עיינתי שוב בתשובת מהר״י ברונא סי רמ״ב כ׳ וז״ל‬
‫אק ראובן יכול לכופן ליכנם יחידית בבתי‬
‫הגויים ואף איסור יש בדבר משום יחוד‪ ,‬ואף במקום‬
‫שרבים רגילין ליכנם שם נכי דאיסור ליכא מ״מ אינו‬
‫יכול לכופן דיש נשים נוהגות בצניעות או יראות מרוב‬
‫שנאה שלא יטילו עליה שם רע או כה״ג‪ ,‬אמנם על‬
‫כשוק בגלוי רגילים נשים לילך■־אבל לא בתולות‪ ,‬ונ׳׳ל‬
‫דאף איסור יש בדבר שנאמר לא תצא כצאת העבדים‬
‫וט׳ והתורה בבתולה קאי אבל נשים לא וכו׳ יעש׳׳ה‪,‬‬
‫ומוכח דמחלק בין נשואות לבתולות דוקא בשוק אבל‬
‫בבתים פרטים גם לנשואות אינו יכול לכופן גם בלי‬
‫איסור יחוד‪.‬‬
‫הכא דהבעה״ב עצמו הבטיח להם יותר אע״פ שדעתו‬
‫הי׳ מלאכה שפירתא מסתפק בזה שיעשו ע׳׳ד הזריזות‬
‫ס״ג‪ ,‬כשוכר את כפועל וא״ל כאחד מבני העיר וכו׳‪.‬‬
‫בכנה״ג בהגה״ט אות ח׳ כ׳ בשם מהריב״ל ס׳׳א‬
‫סי׳ קי״ז אבל בן שהי מתעסק אצל אביו סתם ואח״כ‬
‫תבע שכר טרחו יתפרע כפי המועט שלוקחים‬
‫ומתעסקים בנכסי אמרים ע״כ‪ .‬משמע דעכ״פ דפשיטא‬
‫לי דיכול לתבוע שכר טרחו אע״פ שלא התנה ולא‬
‫אמרינן דלאביו מסתמא בחנם קעביד‪ ,‬איברא המעיין‬
‫בתשובת מהריב״ל שם בפנים יראה דלא מיירי מהריב״ל‬
‫רק כשיש הרבה בנים והאחד טרח יותר מאחרים מה‬
‫שלא כי מחויב לעשות יותר משאר אחיו‪ ,‬א״כ אנן‬
‫סהדי שעשה ע״מ לקבל פרם‪ ,‬משא״כ בבן יחיד או‬
‫כשכולם עושים אולי לא שייך לומר דמן הסתם אין‬
‫מטיבין לאביהם אלא ע״מ לקבל פרם של שכר ויע״ש‬
‫עוד‪ ,‬ועיין ברמ״א יו״ד ם־׳ ר״מ ס״ח‪.‬‬
‫סימן ריט‬
‫אינו יכול לכופן; רשום אצלי מכבר מספר מנחת‬
‫סי' של״א בקצכ״ח אות א׳ מייתי מתה״ד סי׳ שכ״ב‬
‫ראובן ששכר את שמעון עבור עשרה זהובים‪,‬‬
‫וקודם שיצא שמעון אמר לא׳ או לב׳ בני כעיר ראובן‬
‫שכרני בעשרה זהובים ובדעתי שיתן לי הוצאה בהליכה‬
‫ובחזרה‪ ,‬וחזר ועשה השליחות ומבקש ההוצאות מראובן‪,‬‬
‫וראובן טוען על ההוצאות לא הי דעתי כי אילמלא כן‬
‫לא נתתי לך עשרה זהובים כי בשביל שכר כהליכה לא‬
‫מגיע לך רק פחות‪ ,‬והאריך כתה״ד ומסיק דהדין עם‬
‫ראובן דאמרינן הדמים מודיעים‪ ,‬ואע׳׳ג דבעלמא‬
‫קיי״ל דאין דמים מודיעים כחכמים שאני הכא דחזקת‬
‫ממון מסייע לראובן‪ ,‬ושפיר אמרינן דמים מודיעים אף‬
‫אי נימא דמנהג דנכגו ליתן ההוצאות חשוב כמו רוב‪,‬‬
‫והקצה״ח תמה דהא בב״מ פ״ג ע״א אע״ג דטפי להם‬
‫אאגרייהו לא אמרינן דמים מודיעים אע״ג דאיכא‬
‫חזקת ממון של משכיר וגם אין הודעת דמים סותר‬
‫הלשון וע״כ הטעם משום דמנהג עדיף מרוב דהא אין‬
‫מוציאין ממון ע״פ רוב ומוציאין ממון ע״פ מנהג וכ׳‬
‫שבט‬
‫הפי׳ פשוט ע״פ הירושלמי כובא לקמן סי' של״ז ס״ט‬
‫דאין פועל רשאי להרעיב ולסגף טצמו ולהיות געור‬
‫בלילה עד שיחלש כחו ביום‪ ,‬א״כ בכל כ״ד שעות מחויב‬
‫להשתדל להיות נאמן בעבודת בעה״ב‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ם*א אינו יכול לכופן אפי‪ -‬הוסיף על שכרן כיון שלא‬
‫התנה כן בשעה ששכרן‪ .‬עיין ט״ז הקשה מב״מ‬
‫ע״ו דקאמר בכה״ג ונחזי עבידתיהו היכי עבדי ונפסק‬
‫כן סי' של״ב ס״א דאס עבדי יותר מעולה דחייב להם‬
‫ד׳ ואם לאו רק ג'‪ ,‬וה״נ נימא דנחזי עבודתן ואם לא‬
‫עבדי נגד המותר ישלם להם רק כרגיל‪ ,‬ותי׳ דשאני‬
‫לא שיתעצלו משא״כ בסי׳ של״ב דהפועלים אטעו אהדדי‬
‫שאין לכם זכות לתבוע מבעה״ב יותר אלא אם שוה‬
‫באמת יותר יע״ש‪.‬‬
‫ובעניותי לולא דברי הט״ז כי נראה דשאני כתם‬
‫דהדין הוא על תביעת השכר עצמו‬
‫שהבעכ״ב רוצה ליתן רק ג׳ כרגיל והם תובעים ד׳‬
‫המגיע לכם רק אם עבדי עבידתי שפירתא אמרינן‬
‫ונחזי אם עבדי כן באמת‪ ,‬אבל הכא אין כד״ת שלהם‬
‫על כשכר אלא על זמן העבודה‪ ,‬ולכן לא עסיק הש״ס‬
‫בזה‪ ,‬דאולי הבעה״ב מוותר להם על עבודה שפירתא‬
‫כיון דתובע רק השכמה והערבה‪ ,‬אבל איה״ג אם כי‬
‫טוען על תוספת השכר מהרגיל הי הדין עמו גם על‬
‫עבודה שפירתא וכן יראה מפשטות כסמ״ע שציין רק‬
‫להאי דסי של״ב ם״א וצ״ע לדינא‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫פתים שהביא מתום׳ על התורה וכ״ה בדעת‬
‫זקנים ע״פ לא תצא כצאת העבדים‪ ,‬דהשוכר משרתת‬
‫בתולה אינו יכול לכופה שתלך בשוק דכל כבודה בת‬
‫מלך פנימה‪ ,‬וחז״ל דרשו מפסוק זה דרשה אחרת הובא‬
‫ברש״י שס־‪ ,‬וברש״י יומא כ׳ ע״ב ד׳׳ה איתגרת לי׳ פון‬
‫עמרי‪ ,‬כתב רש״י אם נשכרת אצל אדם למלאכת יום‬
‫כל מלאכה שיעול עליך אפילו בזויה כגון ניפוץ צמר‬
‫שהיא מלאכת נשים עשה לו יע״ש‪ ,‬מ״מ נלענ״ד דאין‬
‫הוכחה מרפ״י על כל כבודה בת מלך פנימה שזה נוגע‬
‫לצניעות מלבד הבזיון‪ ,‬וגם לא משמע מדברי רש״י‬
‫בפירוש שהוא יכולה לכופו על בזויה רק בדרך עצה‬
‫טובה ארז״ל‪ ,‬וברבינו חננאל יומא שם כ׳ דהי׳ זה‬
‫הפועל בן טובים והרגיש בעה׳׳ב שהוא נעצב שבא לידי‬
‫עבודת מלאכה בזוי׳ וא״ל הניחהו‪ ,‬וא״ל כפועל מאחר‬
‫שנשכר כבר יעשה גם מלאכה זו‪ ,‬ומשמע מזה דעכ״פ‬
‫ממדת חסידות שלא להטיל עליו בזוי אם לא במחילתו‬
‫וזה כעין הנ״ל מבעכ״ת‪.‬‬
 ‫הלוי‬ ‫חדט סימן ריט‬
‫גי׳ לאהנויי על הכגדים ומדלא אתני גמר ויכיג ליה‪,‬‬
‫יע״ש‪.‬‬
‫ובתשובת הריכ״ש סי' ש״א וכוכא ככ״י אה׳׳ע סי׳‬
‫צ״ט מחלק נענין אשה כין גגדים תכשיטים‬
‫למתנות ד־וקא ככגדים ותכשיטים אמרינן דאדעתא‬
‫למיפק לא יהיג אכל כמתנות אפילו יוצאת נגד רצונו‬
‫מ״מ מה דיכיג ככר אינו מחזיר‪ ,‬וכמחנה אפרים‬
‫ה׳ שכירות סי׳ כ״ג מדמה כזה פועל לאשה‪ ,‬ואמנם‬
‫לענק תכשיטים איזה להתנאות כמו כגדים ואיזה‬
‫למתנה צריך ישוג כזה‪ ,‬וע׳׳ש כמחנה אפרים לענק‬
‫משרתת שהתקוטטה עם כעלת הכית ועי״ז מסרכת‬
‫הכעה״ג נהחזיקה עוד מכ״מ המתנות אינה צריכה‬
‫להחזיר לה רק הכגדים וכל הדומה לזה‪.‬‬
‫ורשום אצלי מככר מדכרי ם׳ מנחת פתים שהעיר על‬
‫מה שהעתיק הקצה״ח רק דכרי הרא״ש לענק‬
‫כגדי פועל דמדכרי המאור ומלחמות סופ״ד דכתוכות‬
‫משמע דאף כהוציא את הפועל שלא כטוכתו מפשיט‬
‫כגדיו מעליו וכמלחמות משמע להדיא דחולק ג״כ על‬
‫עיקר דינא דשכיר כזמנו וס״ל דגם כזה מפשיט כגדיו‬
‫מעליו‪ ,‬וכזה נתיישג סתימה השו״ע‪ ,‬ואיכא עכ״פ‬
‫דין קים לי‪.‬‬
‫ומצאתי מאז כשו״ת חסד לאכרהם )למהר״א אלקלעי‬
‫ז״ל( ח״כ חו״מ סי׳ ט׳ דמסכם הנ״ל‬
‫להלכה‪ ,‬א( שכיר המושכר לזק ויוצא הוא מעצמו תוך‬
‫זמנו‪ ,‬כ( וכן שכיר שאינו מושכר לזמן אלא כך וכך‬
‫לשכוע או כו״כ ליום כזה וכזה הדין עם הכעה׳׳ג‬
‫ליטול כגדיו מעליו לכ׳׳ג^ ג( אמנם שכיר כלתי מוגכל‬
‫כזמן שהוציאו כעה״ג כע״כ‪ ,‬ד( וכמו״כ שכיר לזמן‬
‫קכוע שהוציאו כע״כ ל״ש כזמנו ל׳׳ש שלא כזמנו‪ ,‬ה(‬
‫או שיצא אפילו מעצמו כזמנו ככל זה מידי פלוגתא לא‬
‫יצאנו והמוציא מחכירו עליו לראיה יע״ש עוד‪.‬‬
‫ומיהו פשוט מאד דכל זה לענק מלכושים או תכשיטים‬
‫סתם‪ ,‬אכל מה שרגילים היום שנותנים‬
‫להפועלים כגדי עכודה מיוחדים שלוכש דוקא כשעת‬
‫עכודה פשוט מאד דככזה ככל אופן מפשיט כעה״ג‬
‫מעליו‪ .‬ועיק ככגה״ג ס״ של״כ כהג׳׳ה כ״י אות י״כ‪,‬‬
‫דאם התנו כיגיהם שאם יצא תוך הזק לא יקח הכגדים‬
‫ואם כסוף הזמן יקח הכגדים‪ ,‬ומת הפועל תוך הזק‬
‫אין היורשים יורשים הגגדים ע״ש‪.‬‬
‫כ( ולעגין לקחת מכית חרושת שעוכד שם כל מיני‬
‫כלים הצריכים כשעת עכודה אע״פ‬
‫שמחליפים כל פעם הדכר פשוט שתולה כהקפדה‬
‫הכעלים ע״ד שכ׳ רמ״א לקמן סי׳ שנ״ח ס״י יע״ש‪.‬‬
‫ופשוט אצלי שפועל שכיוכד כמקום שעוכדים כדכרים‬
‫סודיים או שמשתמשים כמכשירים שהם עדיין‬
‫כגדר סוד או אפילו פעולה שהיא המצאה של כעל‬
‫העכודה‪ ,‬שאסור לו לפועל להעתיק לעצמו או לאחרים‬
‫וכגדר גזל הוא מן הדין‪ ,‬גם אם לא עשו תקנה מיוחדת‬
‫לזה‪ ,‬כיון שהם דכרים שסתמא מקפידק מאד על גלוים‪.‬‬
‫שבט‬ ‫רצד‬
‫וכן גגי מגהג ש>הגו לזון יזון וטפי להו אאגריירו מ״מ‬
‫אין הדמים מודיעים וחייג ליתן לכם מזוגות יעש״ה‪.‬‬
‫ולענ״ד דגרי התכ״ד גרורים ודנרי הקצה״ח צ׳׳ע‬
‫דאין גדון כתכ״ד דומה כלל לדהכא דהתם‬
‫טוק ראוגן דעי׳׳כ >תן לו עפרה זהוגים כדי לכלול גם‬
‫ההוצאות‪ ,‬ואילמלא כן לא הי׳ גותן לו אלא שגע או‬
‫שמגה‪ ,‬א״כ אין ראוגן רוצה לסתור לגמרי מגהג גתיגת‬
‫ההוצאות‪ ,‬אדרגה מקיימו גטעגתו‪ ,‬משא״כ הכא דגצרן‬
‫לומר דמים מודיעים גגד כמגהג שלא להשכים ולהעריג‬
‫כזה ודאי אלים כח כמגכג‪ ,‬ומה דהוצרן תה״ד דמהגי‬
‫רק מכח צירף חזקת ממון עם דמים מודיעים >גד‬
‫המגכג‪ ,‬והא לפי מש״כ דמים מודיעים לקיים המנהג‪,‬‬
‫זה פשוט דכיון דעכ״פ כמגהג לפרש כפה שגותן לו גם‬
‫ההוצאות והוא לא פירש כפה וא״כ יצא מהרוג‪ ,‬וצרין‬
‫הוכחה‪ ,‬וכו״ל ככאי דריש פ״כ דכתוכות כל הנישאות‬
‫כתולה אית להם קול והאי מדלית לה קול איתרע לה‬
‫רוכא‪ ,‬אכל כגוף כדין פשוט דכיון דגם לפי טעגת‬
‫ראוכן אינו רוצה לסתור כמגהג ליתן ההוצאוא הו״ל‬
‫אדרכה כדמים מודיעים לקיים המנהג‪ ,‬אכל כדידן ריש‬
‫סי הפועלים הנדון הוא דמים מודיעים לכטל המנהג‬
‫לגמרי‪.‬‬
‫ולפ׳ז נלענ״ד כמקום שנהגו לזון והוסיף להם שכק‪,‬‬
‫אף דכ׳ כקצה״ח דלא אמריגן דמים מודיעים‬
‫זה דוקא כמקום שנותנים מזונות ממש לא ממון לקנות‬
‫מזונות‪ ,‬ע״כ אי אפשר לומר דהדמים מודיעים כנ״ל‬
‫אכל כמקום שנוהגים ליתן להם דמים כמזונותיהם והם‬
‫קונים להם‪ ,‬ודרכו לפרש זה כפה שגותן גם עכור‬
‫מזונות‪ ,‬וכאן טפי להו אאגרייהו ונתן להם סתם כלי‬
‫שיפרש שהמותר עכור המזונות‪ ,‬והפועלים תוכעים‬
‫דמי מזונות‪ ,‬וכמשכיר טוק שטפי לכו כשכיל המזונות‪,‬‬
‫הדין עם המשכיר כיון דטענתו לקיים כמנהג‪ ,‬אף‬
‫ששינה קצת ולא פירש כע״פ כנ״ל ע״פ דכרי התכ״ד‬
‫הנזכרים‪.‬‬
‫סימן רב‬
‫בדיני בגדים של פמ‪3‬ל‬
‫א( ברזדיש סופ״ד דכתוכות והעתיקו ג״כ כקצה״ח‬
‫סי׳ של״א ס״ק כ׳‪ ,‬לקיט עני המלקט‬
‫ככיתו של כעה״ג ואוכל פתו של עצמו ומסייע לכעה״ג‬
‫כמלאכתו וכעה״ג מהנהו לפעמים כמאכל ומשתה‬
‫ופעמים נותן לו מלכוש אכל אין לו שכר קצוג אם יוצא‬
‫מעצמו מפשיט כגדיו מעליו‪ ,‬אכל שכיר שנשכר לכעה׳׳כ‬
‫לזמן קצוג וקנה לו )להפועל( כגדים אם יצא תוך זמנו‬
‫מכח פועל חוזר אפילו כחצי היום אדעתא דככי לא‬
‫יכיג לי׳‪ ,‬אכל אם יצא כזמנו כיון דידע כעה״ג איכעי‬
‫רצה‬ ‫מלוי‬ ‫חדמ הימן רכא‬ ‫שבט‬
‫מעככין עליו עד שישאר או עד שיעמיד אחר כמקומו‬ ‫סימן רכא‬
‫ע״כ‪ ,‬וכתשוכת שפר אפרים סי׳ קל״ח נתקשה כזה‬
‫דלמה כופין אותו ואין לומר דאיירי שהוא שכיר או‬ ‫הערות וחידושים לדיגא נחדמ סי׳ של״ב‬
‫קכלן והו״ל נדכר האגוד כמו גכי משרתת שכתג‬ ‫ושל״ג‬
‫כתה״ד סי׳ שכ׳׳ט‪ ,‬מ״מ קשה כלא גם אצל דכר האגוד‬
‫א‪.‬‬
‫לא אמרינן רק שוכר עליכן או מטען כמש״כ כפרק‬
‫אמר לשלוחו צא ושכור לי פועלים גשלשה והלך‬
‫כאומנק וחו״מ סי של״ג ע״ש שהאריך ולא מצא ישיג‬
‫ושכרן גארגעה אם אמר לכם כשליח שכרכם‬
‫נכון‪.‬‬
‫עלי נותן לכם ארגעה ונוטל מגפה״ג ג' וכר‪.‬‬
‫ובעניותי דכרי כתוספתא פשוטים דודאי אין זה‬
‫והוא מש״ם כ״מ ע״ו ע״א‪ ,‬והנה המחכר לא גילה‬
‫מדין פועל דשוכר עליכם וכו׳ רק זהו‬
‫דעתו אם כא דשכרכם עלי נותן לכם ד׳ כוא‬
‫מתקנה כני כעיר דפועל כעוכד כשכיל רכים של כני‬
‫אפילו אם כולם נשכרים גג׳‪ ,‬או דוקא כדאיכא ככי‬
‫כעיר וצריכים למלאכתו כיותר לככוד כרגל שלא יעזוג‬
‫והכי‪ ,‬אכל ככולם נשכרין גג׳ אין להם אלא ג‪ /‬ומצאתי‬
‫אותם לנפשם כשעה זו‪ ,‬ויבולים לכוך על זה‪.‬‬
‫דפליגי כזה רכותינו דדעת ככ״ח כתשוכותיו סי' כ״ח‬
‫ובזה ניחא ממילא מה שככיא הגהות מיי' פי״א מכל׳‬
‫ואפילו כולם נשכרים כג' מ״מ כיון דהוא התנה ליתן‬
‫תפילה וכתשוכת מהד‪-‬ם כר כרוך סי׳ תתרי״ו‬
‫ד אעפ״י והוא כפין הגזמה חייג כד‪ ,‬וגפנים מאירות‬
‫וכאו״ח סי׳ נ״ה סכ״א דאם רוצה אחד מכם לצאת מן‬
‫ח״א סי נ״ז פקפק עליו ודעתו כתחלה דוקא כיכא‬
‫כעיר קודם ימים נוראים ואין שם אלא מנין מצומצם‬
‫דנשכ ‪ p‬כגו״ד אכל כולם כג׳ וככטיח ד אין להם‬
‫כופין אותו שישאר כמקומו‪ ,‬והגיא ראי׳ מתוספתא‬
‫אלא ג׳ כמו שפסק רמ׳׳א לעיל סי׳ רס״ד ס״ז לעניו‬
‫הנ״ל‪ ,‬והגאון שער אפרים נתקשה דאם תוספתא כנ״ל‬
‫שדכנות דאע״פ שככטיח יותר אין לו אלא שכרו‪ ,‬ושוג‬
‫מדק ממון ונזק מה מגיא מכד׳ם מזה לענין תפילה‬
‫חזר וכ׳ הפמ״א ואפילו נימא דגם כזה נוטלין ד מ״מ‬
‫יע״ש‪ ,‬אכל לדעתינו זה פשוט דכנידונים דומין ממש‬
‫הטעם משום דאין אונאה לשכירות כמו אין אונאה‬
‫דזה ג״כ מתקנת כל כעיר שלא יטזכו אותם כשעה‬
‫לעכדים כמכואר סי׳ רכ״ז סל״ג‪.‬‬
‫שצריכים זה לזה‪.‬‬
‫וסתימת המחכר כיון דחילק כסיפא כין מנהג‬
‫והגה כתשוכת שער אפרים שם כ׳ כסו״ד וז״ל ויש‬ ‫כמקומות‪ ,‬ולא כרישא‪ ,‬משמע וכזה ככל‬
‫רוצק להעמיד תוספתא כנ״ל כשכיר או קכלן‬
‫אופן נוטל ד אפילו כולם כג' כיון דככטיח להם‬
‫ויכוי דכר האגוד ומתוך זה רוצים לומר דגם כפועל‬
‫כשכרכם עלי‪ ,‬אלא דאיכא נפ״מ טוכא כין טעם ככ״ה‬
‫או קכלן או משרתת דאמרינן כגמ׳ שוכר עליהן או‬
‫לטעם כפמ״א‪ ,‬דלככ״ח עיקר מה וחייג משום דכתחייג‬
‫מטק‪ ,‬כיינו כשיכול להטעותן או להשכיר פועלים‪ ,‬אכל‬
‫עצמו אפילו נגד המנהג‪ ,‬וא״כ חולק ג״כ אדכרי רמ״א‬
‫אם אין מוציא פועלים ואין יכול להטעותן‪ ,‬כופין את‬
‫הנ״ל לענין שדכנות כמש״כ כפמ״א‪ ,‬וכן לדכרי ככ״ה‬
‫כפועל או קכלן לגמור מלאכתו‪ ,‬והגאון שער אפרים‬
‫אין נפ״מ כין שכיר יום לקכלן‪ ,‬וכן כין אם כהוספה‬
‫דחה זה כג׳ ידים יפ״ש‪.‬‬
‫היא כרכה יותר משער כשוק הרגיל דמ״מ חייג כיון‬
‫ובעניותי אך שלעצם כיאור כתוספתא אין אנו‬ ‫דכתחייג עצמו‪ ,‬משא״כ לסכרת כפנים מאירות דאין‬
‫צריכים לזה כאשר כתכנו דזה מדין תקנת‬
‫אונאה לשכירי יום זה דוקא כשכיר יום אכל כקכלן הא‬
‫העיר כופין עליה‪ ,‬מ׳׳מ דכרי האומר כן לכוך כדכר‬
‫כ׳ השו״ע לעיל סי׳ רכ״ז סל״ו דאיכא אונאה‪ ,‬א״כ‬
‫האגוד שכממון יש לכם מקום כהלכה‪ ,‬דכיון דקיי״ל‬
‫כאן נמי אינו חייג לשלם ד כקכלן‪ ,‬וכן אם הטעם‬
‫דכופין פד שתצא נפשו על קיום מ׳׳ע כמכואר ככתוכות‬
‫משום אונאה הא איכא כמה שיטות לעיל רכ״ז סכ״ט‬
‫פ״ו ע״א‪ ,‬ולהציל הפז וסחורתו של חכירו שלא תאכד‬ ‫דדוקא עד מחצה אכל יותר ממחצה אפילו ככל הני‬
‫לגמרי מצות עשה דאורייתא מהשגת אגדה כמכואר‬
‫איכא אונאה‪.‬‬
‫כרשכ״א נדרים מ״א ע״כ גכי מרפאה רפואת נפש אכל‬
‫ולהלכה נראה כסכרת זקני כפנים מאירות כיון‬
‫לא רפואת ממוו יע״ש‪ ,‬ואך שכרא״ש כ' כנדרים דככ״ג‬
‫דככ״ח לפי סכרתו חולק ארמ״א כנ״ל‪,‬‬
‫אין כאן דין כשכר‪ .‬אגדה ראיתי להגאון מהר׳׳ם אריק‬
‫ולהרמ״א ע״כ עלינו לחלק כהפנים מאירות ועוד‬
‫ככגהות של ורה שם שכתג דכרא״ש מיירי כמקום‬
‫מצאתי כריטכ״א כ״מ ע״ו ע״א ‪ c‬וז״ל ומכאן פשט‬
‫שאין ככהמה מתה לגמרי רק לא תצלח למלאכה כ״כ‬
‫רכינו נד׳ו דפועל אין לו אונאה דכי אמר שכרכם עלי‬
‫וכו׳‪ ,‬אכל ככמה או חפן שנאכד לגמרי פשיטא דאיכא‬
‫אפילו לא איתגרי אלא כתלתא יכיג לכו ד‪ ,‬הרי מפורש‬
‫מ״ע דאורייתא דהשכה‪ ,‬וא״כ נהי דמדין פועל חוזר‬
‫הטעם משום אונאה ככפמ׳׳א‪.‬‬
‫יכול לחזור אימתי שירצה‪ ,‬ואין כיניכם רק דיני ממונות‬
‫עיין סי׳ של״ג ס״ו‪ ,‬מ״מ כמקום שרק הוא כקי כמלאכה‬
‫זו וגורם ודאי הפסד ממון נראה דיכולים לכוך מדין‬ ‫בתוספתא סוך כ״מ‪ ,‬כיה כלן או ספר או נחתום‬
‫השגת אגידה כנלענ״ד דרך אפשר‪ ,‬שו״ר מש״כ ש״ך‬ ‫והגיע ערג כרגל ורוצה לילך לכיתו'‬
 ‫ה לוי‬ ‫חו״מ סימן רכה‬
‫כשטמ׳׳ק ל״ג‪ ,‬דמחלוקת רע׳׳ק ור׳י לפני גמר דין לר״י‬
‫כע״ח הוא ולרע״ק שותך משעת כנזק‪ ,‬אכל לאחר‬
‫גמר דין גם לר״י נחלט כשור ולא יכול לסלקו כזוזי‪,‬‬
‫ולפ״ז כל סוגיא דשמעתין ריש פרק ד׳ נשנה אלפני גמר‬
‫דין כאשר נאריך כזה‪.‬‬
‫ודעת כרמכ״ם פ״ט מנזקי ממון מדכ׳ דגם לרע״ק‬
‫אכני מכירת כמזיק לרדיא לפני גמר דין‬
‫מכלל דס״ל דמחלוקתן לאחר גמר דין אכל לפני גמר‬
‫דין גם לרע״ק אינו שותך עדיין כמש״כ כקצכ״ח סי׳‬
‫ת״ז‪ ,‬וכיתר כיאור כגאון כעל תרומת ככרי אחי‬
‫כקצכ״ח כספרו שם‪ ,‬דקנם אינו זוכה אלא כגמ״ד‬
‫ואילך ואינו זוכה למפרע‪.‬‬
‫דעת כרמכ״ן וכרשכ״א ודעמי׳ דלר״י אחרי גמר דין‬
‫אינו משלם מן כעליה‪ ,‬אכרא יכול לסלקו‬
‫כדמים דלא כדעת תום׳ כנ״ל‪ ,‬וכ״ה פשטות דכתוס׳‬
‫לעיל ל״ג ע״א ד״ה הקדישו ניזק יע״ש‪.‬‬
‫ואחרון כככיד שיטת רש״י וכרמ״ה סופ״ג והרז״ה‬
‫ריש פרק ד׳‪ ,‬דלד ישמעאל לאחר גמר דין‬
‫לא זו דיכול לסלקו כממון אלא גם גוכה מן כעלי׳‬
‫משאר נכסים והואיל דרכינו כרמכ״ן כמלחמותיו ריש‬
‫פרק ד׳ כרכה להקשות ע״ז נעיין ונתרן זה קודם‪.‬‬
‫הנה מסקנת כש״ם כ״ק ל״ו ע״א דכא דתנן כיו‬
‫שניכם של איש אחד שניכם חייכים‪ ,‬דמיירי‬
‫כתמין ומשנתינו רע״ק היא דאמר שותפין נינכו וטעמא‬
‫דאיתנייכו לתרוייכו דלא מצי מדחי לי׳ אכל ליתנייכו‬
‫לתרוייכו מצי א״ל זיל אייתי ראי׳ דכאי תורא אזקך‬
‫ואשלם לך‪ ,‬וכ׳ רש״י אכל לד׳י כיון דאמר כע״ח הוא‬
‫זוזי הוא דאסיק כי׳ אכד כאחד לא איכד זכותו‪,‬‬
‫וכתוס׳ כק׳ הא לעיל ל״ג ע״כ אמר אפילו לר׳׳י שחטו‬
‫מה שעשה עשוי‪ ,‬פי׳ ואינו חייכ לו ממקום אחר‪.‬‬
‫ולדעתם גם לר״י אינו גוכה מהשני ולרכותא אוהמה‬
‫כרע״ק‪ ,‬וראיתי כתורת חיים כ׳ שדכריכם דחוקים‪.‬‬
‫וכתכ דרך חדש דודאי לר׳ ישמעאל כשור נאחד אכד‬
‫כשור אכד זכותו כלעיל כשחשו‪ ,‬אכל ככא כיון דכ׳‬
‫שוורים הם לר ישמעאל כיון דכע״ה הוא כרי הניזק‬
‫כאלו יש לו שער חוכ על כמזיק‪ ,‬והמזיק כמוציא‬
‫מחכירו הוא‪ ,‬כילכך אם נאכד כאחד לא מצי כמזיק‬
‫נמימר מגופו אשלם לך )וכגוך ליתא( דאדרכה כיון‬
‫שיש עליו חוכ ודאי וכתשלומין ספק מצי למימר אייתי‬
‫ראי׳ דכשור שהזיק נאכד דילמא שור זה עדיין כעין‪,‬‬
‫ואין ספק מוציא מידי ודאי משא״כ לרע״ק דכתכיעה‬
‫על גוך כשור והוא ספק יעש׳׳ה‪.‬‬
‫ולא זכיתי לעמוד על דכריו דאם דעתו לדמות להא‬
‫דפסקינן חו״מ סי׳ ע״ה ס״ט כמנה כלותיך‬
‫וכלה אומר אין ורק ספק לו אם פרע דחייכ לשלם‬
‫כיון דכחוכ ודאי וכפרעון ספק‪ .‬אמנם לעניותי אין‬
‫כדכרים דומים דהתם וכל כיו״כ כרי כלוה מודה‬
‫לטענת כרי של כמלוה שודאי לוה לו וחייכ לו כי׳‬
‫חייכ לפרעו‪ ,‬רק דמסופק דילמא ככר פרע‪ ,‬ככזה אין‬
‫שבט‬ ‫רחצ‬
‫ועיין שם גרש״י כ׳ דכאורח קגה חלקו מיד קודם אכיצה‬
‫ואין חבירו יכול לאסרו עליו ולדעת כר״ן וכרא״ש שם‬
‫יראה לכיפך דפליגי כזה‪ ,‬ועיין כחכמה שלמה אכ״ע‬
‫שם מה שכעתיק כזה מחידושיו לחלק כזה‪ — ,‬וכלום‬
‫אח״ז ראיתי כס׳ אוצכ״פ אכ״ע שם ג׳> אריכות כזה‬
‫— מ״מ לדיגא אין ספק דצריכים לחוש נדכרי כט״ז‬
‫כנ׳׳ל דכוא ספק גזל‪ ,‬וחתני כגדול כתורה ר אכרכם‬
‫יעקכ שליט״א העירני עוד לדכרי כריעכ״א עירוכין‬
‫ע״ג ע״כ ד״ה אלא מעתה שס ג״כ דאינו מקנה כמנות‬
‫לאורחים עד שעת אכילה‪ ,‬ועיין שם ככגכות כור לזככ‬
‫אות ס שככיא ג״כ דכרי מכרי״ט כנ״ל‪ ,‬ואולי יש‬
‫לחלק קצת כץ הניח לפני כל אחד ממש‪ ,‬או שמונח על‬
‫כשולחן לכולם אלא שיש לכם רשות ליטל‪.‬‬
‫אבל כ״ז כשיושכים על כשולחן אכל לקחת ככיתה‬
‫מאוכלים ופרחים פשיעא לי דאיכא סרך גזל‬
‫מנכד ממנתו ממש שכיתכ ככר מוכן לו לאכלו ומנע‬
‫עצמו מאכילה כזה יראכ דאין חשש אכל לקחת‬
‫ממאכלים שנותרו שם על הסעודה שלא כיו שייכים לו‬
‫ממש לפי ענ״ד אין כיתר ואין נפ״מ כזה אם כתוכ על‬
‫ההזמנה לככ' ולכני כיתו שזה נוסח כעלמא אלו כאו‬
‫שם אכל אין זה סכת היתר לקחת לילדיו וכ״כ שלא‬
‫כאו לכאן ודכר ידוע שככרכה מקומות מחזירין מהמנות‬
‫לכעל כאולם ועושים עמו חשכון על כנותר או שהוא‬
‫שייך לגמרי לכעל כאולם והוא ככלל רווה שלו‪.‬‬
‫איברא יש מקומות כמו כאמריקה שמה שנשאר מן‬
‫הסעודה אפילו עופות ומנות שלמות זורקים‬
‫לאשפה לאכוד וכין כך וכך על ככעכ״כ כמזמין לשלם‬
‫הנ׳׳ל‪ — ,‬אע״פ שהזריקה לאשפה ככזה איסור‬
‫דאורייתא דכל תשחית דכא אפי׳ כשירי כוס מכואר‬
‫כאו״ח סו״ס ק״גנ דאיכא משום כ״ת ומכ״ש כככ״ג‬
‫מ׳׳מ כיון דכך נוהגים אלו כאנשים ואין כמנות עומדים‬
‫אלא לאכוד שוכ אין מקפיד עליהם‪ — ,‬אכל מעיקר כדץ‬
‫וכמקום שמקפידץ עליהם איסור גמור לקחת מכם‪.‬‬
‫הי׳ עוד מקום להאריך כדכריו וכפרט כמה שהעיר‬
‫על ככ״ח או״ח סו״ס ק״גנ דלפי דעתי לק״מ‬
‫מכ״מ אין כפנאי מספיק‪.‬‬
‫וכרני ידידו דוש״ת מכרט כהצלחה מרוח ועד גשם‬
‫סימן רכו‬
‫אבאר בעזה״י מחלוקת רע״ק ור׳ ישמעאל ב״ק‬
‫ל״ג ע׳׳ב ל״ד ע״א ול״ו ע״א וע״ב בשור תם‬
‫אי שותפי הד או בע״ח הוי‪ ,‬והיוצא להלבה‪,‬‬
‫וממילא רווח שמעתא בבמה ענינים‪.‬‬
‫דעת כעהתום' גיטין מ׳ ע״כ וכן כ׳׳ק ל״ו ע״א ד׳׳ה‬
‫שור )לפי מש״כ כשטמ׳׳ק( ודעת כריכ״א וכר׳י‬
 ‫רצט‬ ‫הלוי‬ ‫חו״מ סימן רכו‬
‫דילמא אז בשעת כדין כשיתחייב לו בדינא לא יתן לו‬
‫המזיק ממון אחר‪ ,‬ואם לא יכי׳ כשור בנמצא מפסיד‬
‫הכל כמ׳׳ש רש״י ל״ג ע׳׳ב ד׳׳ה כיון‪ ,‬נמצא בשחטו לפני‬
‫גמר דין והפחיתו מדמיו‪ ,‬גרם הפסד ניכר להנתק‪,‬‬
‫דכיון דמכל מקום עדיק ישנו לשור שחוט עכ״פ‪ ,‬ואמרינן‬
‫בסוגיא שם אק לי אלא חי שחוט מנק ת״ל ומכרו את‬
‫כשור מכ״מ‪ ,‬וכיון שכן יכול כמזיק לפטור עצמו עדיין‬
‫בשור‪ ,‬דכל זמן שיש שור יכול לכתחלה לסלקו בזה‪ ,‬וא״כ‬
‫כששחטו הו״ל לנדון דידן כאפותיקי מפורש דעד כאן‬
‫לא חל שום שעבוד על שאר נכסי‪ ,‬וגם בשעת כעמדה‬
‫בדץ כיון דמתקיים ומכרו את כשור בשחוט‪ ,‬לא עבר‬
‫החיוב על שאר נכסים כנ״ל‪ ,‬ומשלם לו כפי שווי כשור‬
‫כשחוט ואין ביד בי״ד לחייבו יותר אןז שהנזק שוה‬
‫יותר‪ ,‬נמצא זה שהפחיתו לפני גמ״ד ע״י השחיטה‬
‫כמפסיד אפותיקי מפורש דלא כהבנת כמאירי ברש״י‪,‬‬
‫אלא דאם רוצה לסלקו בדמים אחרי כעמדה בדין יכול‬
‫לסלקו‪ ,‬וכן אם אין כאן שור כלל לא חי ולא שחוט‬
‫דנאבד או שהבריחו בזה לדעת רש״י פליגי ג״כ ד‬
‫ישמעאל וד עקיבא דלד עקיבא פשיטא דפטור כיון‬
‫דאין לו אלא בגון! כשור‪ ,‬ולד׳י ככ״ג חייב משאר נכסי‬
‫כיון דבע׳׳ח הוא‪ ,‬דע״י שאינו יכול לקיים ומכמ את‬
‫השור עי״ז אינו נפטר מן החוב לגמרי‪ ,‬ומיושב בזה‬
‫כקו׳ של הרשב״א דמה אם בשחטו בידים פטור ק״ו‬
‫כשאבד מעצמו‪ ,‬ולכנ״ל זה אינו דשחטו כיון דאיכא‬
‫עכ״פ שור שחוט ומתקיים ומכרו את כשור פטור משאר‬
‫נכסים משא״כ בשאבד דחל כחיוב גם מן כעליה‪.‬‬
‫ומיושבים בזה קושיות הרמב״ן במלחמות‪ ,‬דמה‬
‫שהקשה מכא דבעיא רבא מד נחמן לעיל‬
‫ל״ג ע״ב מכרו מזיק לר׳י מהו וא״ל אינו מכור‪ ,‬ואמאי‬
‫הא גבי משאר נכסים כילכן לגבי לקוחות ע״כ של‬
‫מזיק נגבי משאר נכסים כאפותיקי סתם בגיטין מ׳׳א‪,‬‬
‫אמנם לפי מש״כ קודם גמר דין גם לרש״י אינו‬
‫אפותיקי סתם דעדיין לא נקבע כחוב ואין שייכות‬
‫לדון על שאר נכסים ואולי עד גמ״ד לא יכי׳ לו נכסים‬
‫אחרים כלל דיכול להבריחן‪ ,‬ואק לו בכל תביעתו רק‬
‫המזיק בלבד ולזה אינו מכור‪.‬‬
‫ומה דהקשה כרמב״ן ממזיק שעבודו של חבירו כבר‬
‫ישבנו באות ב׳‪.‬‬
‫ומה דכקשה כרמב״ן מלקמן מ׳ ע׳׳ב אי תם כוה‬
‫מעריקנא לי׳ לאגמא ומשמע דלד ישמעאל פריו‬
‫דאי לד עקיבא אין טענה זו כלום דאיך יגזול של‬
‫חבירו ממנו‪ ,‬ומשמע מזה דלד ישמעאל ג״כ פטור‬
‫משאר נכסים אי ליתא לשור ככא‪ ,‬כנכ זכ אפשר‬
‫לתרץ בנקל למש״כ תוס׳ שם דבאמת גם לד עקיבא‬
‫פריך והקושיא היא דע״י דברים שהייתי עושה אפילו‬
‫הם שלא כדין הי׳ הניזק מתפשר עמי אעפ״י שכתוס׳‬
‫כ׳ דהקושיא עכ״פ גם לר׳י לשיטתם שחלקו על רש״י‬
‫שבט‬
‫ספק שלו מוציא מידי ודאי של כמלוה‪ ,‬אבל הכא נכי‬
‫דהחוב ודאי רצוני שודאי ממונו של זה הזיקו‪ ,‬אבל‬
‫אכתי מעולם לא קבענו דחייב לפרעו‪ ,‬כיון שנפשה‬
‫התביעה ספק דדילמא שור כמזיק אבד‪ ,‬ויש לו הזכות‬
‫שלא לסלקו בממון רק בכשור וזה אבד כאשר התיש‬
‫כתו״ח‪ ,‬וכיון שכן אין חוב כודאי מחייב אותו לפרעון‬
‫ודאי‪ ,‬והו״ל ככל ספק ממון דפטור מלשלם גם לר‬
‫ישמעאל כדעת כתום׳ והראשונים‪.‬‬
‫ולהבין שיטת רש״י דחייב גם משאר נכסי דע דדעת‬
‫רש״י לאו יחיד הוא‪ ,‬דכ״ה דעת הרמ׳׳ה‬
‫בתשובת כרשב״א הובא בשטמ׳׳ק כאן שכ׳ דמש״ה‬
‫אוקימנא כרע״ק משום דר׳י ס״ל דכל היכא דאיתא‬
‫לתורא קמן משלם מתורא אבל כי ליתא לתורא קמן‬
‫משלם מן כבליה‪ ,‬וכ׳ כרשב״א לפרש דברי הרמ״ה‬
‫דס״ל דכא דקאמר לעיל ל״ג ע״א ר׳׳י ס״ל בע״ח הוא‬
‫וזוזי אית לי׳ גבי‪ ,‬דהיינו כבע״ח דעלמא‪ ,‬אלא דשוי לי‬
‫כאי שור אפותיקי כילכך כל היכא דאיתא גבי מן‬
‫כשור ואי ליתא גבי משאר נכסי‪ ,‬אלא דכרשב׳׳א כקשה‬
‫לדברי כרמ׳׳ה דכא אפילו שחטו מזיק בידים פטור‬
‫לעיל‪ ,‬מכ״ש ככא כשברח מעצמו‪ ,‬כרי דדעת הרמ׳׳ה‬
‫כרש׳״ וכ׳׳ה סברת הח״ה ריש פרק דלקמן וכרמב״ן‬
‫לחם בזרוע דפשיטא דאק פרמון אלא משור כמזיק‬
‫בלבד דכו״ל כאפותיקי מפורש דאמרינן גיטין מ׳׳א ע״א‬
‫דאם שטפו נכר אינו גובה ממקום אחר לאפוקי‬
‫אפותיקי סתם דאם נאבד זוכה ממק״א‪.‬‬
‫ולדעת רש״י צ״ל דכו״ל רק כאפותיקי סתם דגובה‬
‫ממק״א וכן משמע בראשונים דהבינו כן‬
‫ברש״י‪ ,‬יכה ראיתי בשטמ״ק כ׳ בשם כמאירי כתבו‬
‫גדולי כרבנים )רש״י( שלדעת ר ישמעאל בע׳׳ח הוא‬
‫ואם אבד האחד לא אבד זכותו כלומר שלא נאמר‬
‫מגופו משלם אלא להפקיע את דינו ממה שחצי נזק‬
‫שוה יותר מגופו‪ ,‬וסיים כמאירי ולמדנו מדבריכם‬
‫ששעבוד כשור אינו אלא אפותיקי סתם שאם כמפורש‬
‫הא שטפו נכר אינו גובה משאר נכסים ונמצא שאן«‬
‫באפותיקי סתם אמרו כמזיק שעבודו של חבירו פטור‬
‫וכנגד מה שכתבנו למעלה א״ד כמאירי אמנם כדבר‬
‫צ׳׳ע דכיון דמשלם לו מן כעליה וכו״ל רק כאפותיקי‬
‫סתם למה יפטר באמת כיון דאפשר וחייב לשלם לו‬
‫ממק״א בליתא כשור‪.‬‬
‫וליישב כ״ז יראה דס״ל לר ישמעאל דודאי קודם‬
‫כעמדה בדין אין לדון כלל על שאר נכסים‬
‫וגובה מן כעליה‪ ,‬דכיון דכוא קנס אין כאן חיוב לפני‬
‫גמ״ד‪ ,‬וגם דילמא יודה ויפטר ]ודעת כקצכ׳׳ח כן‬
‫אפי׳ בשיטת רע״ק לדעת כרמב״ם[ א״כ לפני גמר דץ‬
‫אינו עדיין בגדר שעבוד כלל‪ ,‬ויכול ומותר להבריח‬
‫נכסיו‪ ,‬מלבד שור כמזיק עצמו דמשועבד להביאו לבי‬
‫דינא‪ ,‬ואן! דלר ישמעאל יכול לסלקו עכ״פ בממון‪ ,‬מ״מ‬
 ‫הלרי‬ ‫חו״מ סימן רכו‬
‫לאחר גמר דין כתבו כן בשיטת רש״י‪ ,‬אבל יתכן לפרש‬
‫דבריהם לפני גמ״ו‪.‬‬
‫ודעת הרמנ״ם להיפך כאמור לעיל ולדידי׳ לפני גמר‬
‫וין גם לר פקינא אינם שותפים ופ״כ שכר‬
‫הרויא לדידי׳ למזיק והטפם ונקנס אין לו לחובט אלא‬
‫מקנסא ואילך‪ ,‬כאשר האריך נזה נם׳ תרומת הכרי‬
‫לאחי הקצה״ח‪ ,‬והביא ראי׳לזה ממה וקיי״ל אין אום‬
‫מוריש קנם לבניו אפפ״י שמוריש שפנוו לבניו‪ ,‬ואפפ״י‬
‫שלפנין שנחא וכחשא מפורש לפיל ל״ו פ״א דיש לו‬
‫לניזק משפת הנזק‪ ,‬היינו ובשפת הדין אנו פוסקים לו‬
‫השווי לפי מצב השור נשפת הנזק אבל לא ולמפרע‬
‫נפשה שותפו‪ ,‬וזה ורך הקצה״ח סי׳ ת״ז והרנה מן‬
‫הגאונים בשיטת הרמנ״ם‪ ,‬ולדידי׳ שמעתין נשנית לאחר‬
‫גמר וין ווקא דלפני גמר וין גם לד עקיבא הראשון‬
‫ראשון גונה וכן מבואר כאן נחי׳ הרשנ״א מטעם אחר‪.‬‬
‫והנה נפי זה וין תפיסה לופת התום׳ איירי לפני‬
‫גמר וין‪ ,‬ואז אפי׳ לרפ״ק אין התפיסה‬
‫לתשלומין עדיין ומי יימר שיזכה בדינו אך שיש לו‬
‫פדים‪ ,‬אלא שתפס למשכן שיהי׳ נידו נשפת גמר וין‪,‬‬
‫ופכ״פ אינו חייב בשמירה רק פל חלקו לא פל חלק‬
‫הנפלים והנעלים לא ויתרו פל חלקם ועליהם חל‬
‫השמירה וזה ופת התום׳ לשיטתם והסוגיא לפני גמר‬
‫דין וכאסנרה הרא״ש‪.‬‬
‫אבל נתופם לאחר גמר דין אלינא דרפ״ק והוחלט‬
‫השור‪ ,‬הרי כנר נפסק הדין‪ ,‬ותופס את שלו‬
‫וכיון והשור יותר מכדי הזיקו א״כ הדין ואחד יחזיק‬
‫ואחו יתן ומים‪ ,‬והנה נשטמ״ק לפיל ל״ג פ״ב כ׳ ומן‬
‫הסתם ימכרו השור ואין סברא ונלחיז פל המזיק‬
‫להשאיר השור אצל הניזק‪ ,‬אמנם נראה וכל זה כל זמן‬
‫שלא תפס הניזק‪ ,‬אבל אם כנר תפס נזה נלפנ״ו וידו‬
‫פל העליונה דלפנין הא גופא אהני לי׳ תפיסה שישאר‬
‫השור אצלו ויסלק חלק המזיק נכסך ופל חלקו ממש‬
‫מה גור תפיסה שייך לאחר גמ״ו כיין וממילא משתלם‬
‫מגופו אלא פ״כ כונרינו נרוצה לתפוס שיהי׳ יוו פל‬
‫העליונה להחזיק כל השור א״כ גם אם פויין לא נתן‬
‫מכ״מ זכותו חל גם פל חלק הנפלים וממילא חל חיוב‬
‫שמירה עליו‪ ,‬ומתבאר נזה שיטת הרי״ך והרמנ״ם‬
‫ואהני תפיסה גם לרע׳ק‪ ,‬והיינו לופתס ומיירי אחר‬
‫גמר וין‪ ,‬וא״כ מקום לומר דליכא מחלוקת כלל ניסוו‬
‫זה וגס התום׳ מודים נתופם אחר גמר וין ויתחייב‬
‫בשמירת כל הנהמה‪.‬‬
‫נדחקו כאן וחיוב שמירה לר פקינא מכח מה שיזכה‬
‫ה‪.‬‬
‫אמנם כל זה לרפ״ק אבל לד ישמעאל יש לעיין בעיקר‬
‫תפיסה זו‪ ,‬והנה הרא״ש לפיל פ״ק סי׳ כ׳‬
‫מביא ופת הרמ״ה בתפיסה נזה״ז בשור תם והו״ל‬
‫נזה״ז קודם גמ״ו אם תקנת חכמים הוא או דאורייתא‬
‫וופת הרמ״ה וכל עיקר תפיסה לא מהני רק מתקנתם‪,‬‬
‫ולופת הרא״ש היא ואורייתא כיון וחייב לו אך שלא‬
‫שבט‬ ‫ש‬
‫כ׳ כן דם״ל לר ישמפחל לית לי׳ משלם מן הפליה בתם‪,‬‬
‫אבל רש״י יסבור דהקושיא דוקא לר׳ פקינא וכהילכתא‬
‫לקיי״ל כוותי׳ וזה פשוט‪.‬‬
‫ומה והקשה הרמנ״ן מלקק צ״א פ״א בשור שהזיק‬
‫והמית‪ ,‬ופריך הש״ס אי הכי תם נמי נדייני׳‬
‫ויני ממונות ונשתלם משכר הרדיא והור נדייני׳ ויני‬
‫נפשות‪ ,‬וא״ר מארי זאת אומרת רדיא טילויא ומארי‬
‫היא‪ ,‬והא קושיא ודאי לר ישמעאל ואלו לר פקיבא‬
‫הרי גופו של שור מוחלט ואי פניו רדיא הרי שייך‬
‫לניזק ואיך אמר פילויא ומזיק הוא יפש״ה נרמנ״ן‪,‬‬
‫והיא קושיא חזקה וכן רש״י נפצמו כ׳ שם ואין בגופו‬
‫של שור אלא כשאר נכסים נפלמא ותם אינו משלם‬
‫‪ p‬הפליה‪.‬‬
‫אמנם לחומר הנושא י״ל ובאמת לדרך הרמנ״ן יקשה‬
‫איך סתמא והש״ס מקשה ואסיק ולא‬
‫כהילכתא והא אנן קיי״ל כרפ״ק‪ ,‬ולדידי׳ אין קושיא‬
‫כלל ונשהה לרדיא כמש״כ רמנ״ן ובתום׳ יפ״ש‪ ,‬ונפרט‬
‫והאי סוגיא שם כר פקינא אזלי יפ״ש‪ ,‬לכן נראה‬
‫ודין זה והמית והזיק כולל ג״כ היכא והזיק פחות‬
‫מכדי שווי המזיק‪ ,‬נמצא וגם אחרי שנסליט הדין ישאר‬
‫פוו למזיק חלק בשור ומחלק זה גם לר׳ פקיבא הרויא‬
‫שייך לנפלים והיינו המזיק ויכול לשלם כל נזקו נמשך‬
‫הזמן פו שנדון אותו דיני נפשות‪ ,‬ונמצא הקושיא ווקא‬
‫לרפ״ק‪ ,‬אבל לר״י לפולם י״ל ומשלם נאמת ‪ p‬הרויא‬
‫כנ״ל‪.‬‬
‫אבל אין לתרץ ולהניא מזה ראי׳ להרמנ״ם וגם‬
‫לרפ״ק אהני מכירה לרויא ושייך הריווח להמזיק‬
‫ווא טפותא וזה דוקא קודם גמ״ו לרפ״ק‪ ,‬והכא אפי׳‬
‫אחר גמר וין לנזקין אסיק הש״ם ושייך רדיא למזיק‬
‫והרש״ש שהפיר כאן מוהתום׳ לפיל ל״ג ורמ״א מו״מ‬
‫סי׳ ת״ז נמחכ״ת שגג נזה והם ונרו מלפני גמ״ו‬
‫וכן המחלוקת נחו״מ שם והכא לא שייך זה ולאחר‬
‫גמ״ו פסקינן אלא פ״כ כר ישמפאל או כר פקינא‬
‫באופן הנ״ל ותל״מ‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫שיטת התום׳ נגיטין מ׳ פ״ב וכן יראה מדבריהם‬
‫כאן ומחלוקת ר׳׳י ורפ״ק לפני גמר וץ ווקא‪,‬‬
‫אבל לאחר גמר דין גס לר ׳ישמפאל נחלט השור ולא‬
‫יכול לסלוקי אפי׳ בזוזי וכפי׳ המהרש״ל בתום׳ גיטין‬
‫שם‪ ,‬וכן מבואר פוו להויא נשטמ׳ק לפיל ל״ג‪ ,‬ופ״נ‬
‫אח״כ בדין ולא כתבו בפשיטות ומיירי לאחר גמר וין‪,‬‬
‫והיינו משוס ולאחר גמר וין אין מחלוקת כלל נין‬
‫ר״י לרפ״ק כמש״כ נשטמ״ק כאן בביאור ונריהם‪,‬‬
‫ובאמת גם ונריהם ולפיל ל״ג ע׳׳א ו״ה איכא‬
‫מתפרשים היטב פ״ו זה ומש״ה פשיטא להו ועיקר‬
‫מחלוקת לפני גמר וין‪ ,‬ומש׳׳כ שם ו״ה הקדישו ה״מ‬
‫למימר ולמר יכול לסלקו ולמר אין יכול‪ ,‬אם הפי׳‬
 ‫שא‬ ‫הלוי‬ ‫חו״מ סימן רכו‬ ‫שבט‬
‫איני מנין דאין זה דומה לנפרצה גלילה או פרצוה‬ ‫נפסק הדין‪ ,‬ודעה הרמ״ה נראה דהוא כהרמג״ם דאין‬
‫לסעין דהתם הנעלים אנוסים גמורים ואין גידים‬ ‫גקנס אלא מגמר דין ואילך‪ ,‬וא״כ לא שייך תפיסה‬
‫לשמרו כלל‪ ,‬אנל הכא נהי דהשני לא קנל עליו השמירה‪,‬‬ ‫מה״ת דעדיין אינו חייג וע״כ תקנת חכמים היא‪,‬‬
‫אנל הנעלים יודעים היכן חלקם שרוי ונידם לשמרו‬ ‫והרא״ש כדעת התום׳ דשותפות דתם משעת נזק ואילך‬
‫שם שלא יצא ויזיק‪ ,‬מכ״ז נראה דעת הש״ך דמיירי‬ ‫אלא דחסר העמדה נדין אנל עכ״פ הוא נגדר חיוג‬
‫נתפס נע״כ‪ ,‬ופעור הנעלים עפ״י מש״כ נאות ה׳‪.‬‬ ‫גם לפני זה‪ ,‬וע״כ אהני תפיסתו מן התורה‪ ,‬ולענין‬
‫דו״ה דאהני תפיסה להרא״ש הוא כיון דנפסק ^דין‬
‫גם נזה״ז לענין קרן הרי שונ הדין גרור דחיינ עונש‬
‫סימן רכז‬ ‫דגנינה לכן מהני תפיסתו גם לדו״ה‪ ,‬אמנם כל זה‬
‫לרע״ק‪ ,‬אנל לר״י דלדידי׳ קודם גמר דין לכ״ע אינו‬
‫בענין גדול בהמה דקה בזמן הזה בא״י‬ ‫נגדר חיוג עדיין כנ״ל‪ ,‬לכן לר״י תפיסתו רק תקנת‬
‫חכמים )כדס״ל להרמ״ה גם לרע״ק( נין נזה״ז נין‬
‫הנה נמשנתינו דנ״ק ע״ע ע״נ אין מגדלין נהמה‬ ‫נזמן דדנין דיני קנסות‪ ,‬וא״כ כיון דתפס רק נתקנתם‬
‫דקה נא׳׳י‪ ,‬ואפי ננית אסור להחזיקה כמנואר‬ ‫לא תקנו לרעת הנעלים‪ ,‬וא״כ אם הזיקה נרשות‬
‫שם נראשונים וכדמוכח שם פ׳ ע״א מעונדא דחסיד‪,‬‬ ‫התופס אינו חייג רק חלקו לא חלק הנעלים והג׳‬
‫והנה האיסור נא״י נגזר מנח תרתי עעמא‪ ,‬איסור‬ ‫והג׳‪ ,‬משא״כ כשהוא שומר דנכנס נחיוג שמירה‪ ,‬וזה‬
‫גזל שדרכן לרעות נשדות אחרים‪ ,‬ומשום ישוג א״י‪,‬‬ ‫דעת הש״ך סי׳ ת״א ס״ק ג׳ לתרך קושית המהרש׳׳א‬
‫ולרג שם דעשה ננל כא״י נדנר זה משום דאיכא שם‬ ‫נתוס׳ ד״ה אם‪) ,‬משא״כ( ואינו דומה לגזלן דגזילה‬
‫רוג ישוג ישראל ס״ל דאהני עעמא דגזל לחוד‪ ,‬וא״כ‬ ‫נכנסת נרשותו מן התורה לגמרי וחייג נכל השור‬
‫אסור נכ״מ דאיכא ישוג ישראל — אמנם להלכה‬ ‫ומשלם מגופו והנעלים צריכים לעשות דין עם הגזלן‪,‬‬
‫הרנה ראשונים לא פסקו כרנ דד הונא חילק וה״ע‬ ‫ומיושג נזה קושית הקצה״ח‪ ,‬ולפי דרכינו רק לר״י‬
‫דס״ל דהגזרה מעיקרא לא נגזרה רק נא״י‪ ,‬ונחו״ל אם‬ ‫כתנו התוס׳ כן‪ ,‬אמנם מדנרי הש״ך יראה דגם לרע״ק‬
‫יזיק ננהמותיו יתנע אותו לדין כמש״כ רש״י נמשנתינו‪.‬‬ ‫מת׳ כן‪.‬‬
‫ברם הא איכא לספוקי ארן ישראל נלי ישוג ישראל‬
‫מה דינו אם נשארה הגזרה אם לא‪ ,‬הנה לשון‬ ‫ו‪.‬‬
‫רש״י נמשנתינו משום ישוג א״י שמנעיר את השדות‬ ‫וראיתי נקצה״ח סי׳ ת״א שכ׳ שם‪ ,‬על דנרי הש״ך‬
‫וכל שדות א״י סתמן דישראל ע״כ מוכח הא אם‬ ‫שכ׳ דהתפיסה היתה נע״כ וע״כ לא חיינו‬
‫ידענא דאינם של ישראל אין מקום לגזרה זו‪ ,‬אינרא‬ ‫נעלים נשמירת השור ואינו לוקח מהנעלים ולא מג׳‬
‫דיש לדחות דרש״י עעם עיקר הגזרה מפרש ועיקר‬ ‫וג׳‪ ,‬והעיר הקצה״ח דנסוגין ע״כ נעשה התפיסה‬
‫הגזרה ודאי משום דאיכא שדות ישראל נגזרה‪ ,‬אנל‬ ‫נפשיעת הנעלים מדכ׳ תום׳ דלד עקינא אינו תופס‬
‫כיון דכנר חל הגזרה גם ננשאר עעם ישוג א״י לחוד‬ ‫אלא נשניל מחצית שלו ואינו ש״ש על חלק הנעלים‬
‫לא נתנעלה הגזרה‪ ,‬אמנם י״ל דגם ישוג א״י לא שייך‬ ‫וצריכים לנעלים לשלם מחצית והניזק מחצית וקשה‬
‫כשכל השדות ניד גויים‪ ,‬אנל עדין י׳ל דמנ״ל לומר‬ ‫למה יתחיינו הנעלים לשלם כיון דאנוסים הם לפי דעת‬
‫דיש כאן נעול גזרה‪ ,‬ואעפ״י שמעעם דנר שנגזר נמנין‬ ‫הש״ך ואפי׳ למש״כ )הקצה״ח( דלא כש״ך וחיינין‬
‫שאין אתה יכול לנעלו א״א לדון כאן‪ ,‬דהא כיון שגם‬ ‫הנעלים גם דאנוסים הם‪ ,‬מ״מ זה דוקא שהוציאו‬
‫נשעת הגזרה הוציאו חורשין וכל מקומות דאינו ישוג‬ ‫לסעים משום דגזלן יכול לשמרו ה״ה נכנס תחת‬
‫ישראל‪ ,‬שוג י״ל דנזק שאין ישראל על אדמתן הכל‬ ‫הנעלים‪ ,‬אנל פרצוה לסעין או נפרצה גלילה דלא נכנס‬
‫דומה לזה וכעין שכ׳ הראשונים פ״ק דניצה נגזירת‬ ‫תחת הנעלים מי שהוא הרי פעור נעלים דאנוסין הם‬
‫מים מגולים ועוד נושאים אכ״מ‪.‬‬ ‫וכיון דלד עקינא לא נכנס תחת יד הניזק רק נמחציה‬
‫וראיתי שדנר זה מחלוקת אנות העולם דרנינו נעל‬ ‫שלו אנל נמחצית של נעלים לא נכנס כלל לרשותו א״כ‬
‫השו״ע חו״מ סי׳ ת״ע כ׳ והאידנא שאין‬ ‫ודאי נעלים פעורים‪ ,‬ומזה הוכיח הקצה״ח דאיה׳‪y‬‬
‫מצוי שיהיו לישראל נא״י שדות נראה דשרי — והוא‬ ‫דתוס׳ מיירי נתופם נפשיעת הנעלים וע״כ נשארה‬
‫דעת עצמו של הנ״י ע״ש נניאור הגר״א — אינרא‬ ‫שמירה גם עליהם‪ ,‬ואם תי!ס נע״כ של נעלים‪,‬‬
‫נכפתור ופרח פרק יו״ד כ׳ נפשיעות דנוהג גם נזמן‬ ‫הנעלים לא מתחייג כלל‪.‬‬
‫הזה כשאין שדות ישראל דמעעם כנוד ישוג א״י גזרו‬ ‫והדברים צ״ע לענ״ד דא״כ לא הוי שתקי תום׳‬
‫וזה לא נעל וע״ש שהניא ראיות לשיעהו‪.‬‬ ‫מלהודיע לנו חידוש כזה דלפעמים נעלים‬
‫ולפי דנרי הכו״פ י״ל קושית התום׳ שהקשו דמה‬ ‫פעירי‪ ,‬וגם לפ״ז כל תפיסה נשמעתין מתפרש אחרת‬
‫קמ״ל רנא סנהדרין כ׳׳ה ע״נ דאין מגדלין‬ ‫מכל הש׳׳ם דסתם תפיסה נע״כ של נתפס ושלא‬
‫נא״י אנל מגדלין נחו״ל ונדחקו נזה‪ ,‬אנל להכו״פ‬ ‫נפשיעתו וכמש״כ הש״ך‪ ,‬וגם עיקר דיט של הקצה״ח‬
 ‫הלוי‬ ‫וזו״מ סימן רכז‬
‫איברא אעפ״י שלא נתקיים המצוה כצורתה מכ״מ‬
‫יראה דעכ׳׳פ מחויב מה״ת לעשות מה דאפשר‬
‫למיעבד‪ ,‬חדא דהרי כ׳ הכ״מ שם דטעם הראב״ד דדי‬
‫בעשרה טפחים בצד אחד דעיד״ז יזכור שעומד במקום‬
‫סכנה‪ ,‬ונהי דלהראב״ד בעינן עכ״פ ג׳ טפחים מכל‬
‫צד‪ ,‬מכ״מ חזינן דיו״ד ספחים אפי׳ בצד אחד אהני‬
‫עכ״פ פורתא‪ ,‬ונהי דלא קיי״ל כהראב״ד היינו להחמיר‬
‫דלכתחלה יעשה כהרמב״ם עשרה טפחים מכל צד‪ ,‬אבל‬
‫לחומרא פשיסא דיעשה עכ״פ כהראב״ד‪ ,‬אעפ״י שלא‬
‫נתקיים כמצוה להראב״ד אלא בדאיכא עכ״פ גם ג׳׳ט‬
‫מכל צד כנ׳> מכ״מ נראה דאם לא קעביד מה דאפשר‬
‫לו למיעבד אפי׳ בצד אחד עובר עכ״פ על הלאו דלא‬
‫תשים דמים בביתך‪ ,‬דלא גרע מסולם רעוע וכלב וכיו״ב‬
‫— וכמבואר בב״ק ט״ו ע״ב וברמב״ם ושו״ע שם —‬
‫דכא כל צד וצד שבגג מקום סכנה הוא ועל כל חלק‬
‫מהשטח מחויב בלא תשים דמים — ועובר גם אעשה‬
‫דהשמר לך ושמור נפשך מאד‪ ,‬מיהו לענין ברכה נראה‬
‫לענ״ד דאין לברך כיון דמצות עשה של מעקה לא קיים‬
‫בזה ואלא תעשה לא מברכינן‪.‬‬
‫ובענין הברכה כשמקיים מצות מעקה הלא מבואר‬
‫ברמב״ם פי״א מהל׳ ברכות לברך לעשות‬
‫מעקה — ועיין הגרעק׳׳א ופ׳׳ת בחו״מ שם — ולעניין‬
‫שהחיינו המסקנא שלא לברך כמו שאנחנו אין מברכין‬
‫על תפילין וכה״ג וככסוי הדם — ועיין או״ח סי׳ כ״ב‬
‫ובש״ך יו״ד סי׳ כ״ח ופר׳׳ח שם‪.‬‬
‫וזמן הברכה אני מורה ובא כמרן הח״ס או״ח סי׳‬
‫נ״ב לברך במכוש האחרון והוא ז״ל כ׳ מטעם‬
‫דעד אז עדין אינו מעקה — וגם יש חשש מסעם‬
‫דילמא הדר בי׳ הפועל‪.‬‬
‫והרני דוש״ת בידידות — מצפה לרחמי שמים‬
‫אשר שאל בחכמה בענין מצות מעקה — שיש לו‬
‫גג משותף עם שכיניו וכב׳ מוכן לעשות מעקה‬
‫סימן רכט‬
‫מצוה לעשות בצד אחד הגם שלא יקיימו כמצוה‬
‫כבוד ידידי קרובי הרב כגאון המופלג מאד‬
‫בהפלגת החכמה והיראה בנש״ק רבי נתן‬
‫גשטטנר שליט״א‪ ,‬אב״ד קרית אגו״י ב״ב‬
‫מעקה שהוא לשון משונה כאשר הרגיש האג״ע ושאר‬
‫אחדכ״ש וש״ת באהבה‪,‬‬
‫קבלתי פסקו הארוך בנדון בטול שידוכים וקבלת‬
‫חרם כקהילות והיות כי רק רגעים פנוים לי‬
‫לא אבוא בנדון של דיני ממונות שביאר כ״ת בטוטו״ד‬
‫רק במש״כ בסוף דבריו בענין ח׳ הקהלות שבעיני פשוט‬
‫למעיין בלשון התקנות שבסוף תשובת מהר״מ ב״ב‬
‫דפוס פראג — כי תשומת יד פירושו תקיעת כף‬
‫והיינו דאיכא חרם מפורש שקבלו כצדדים במפורש‬
‫או חרם הקהילות בתשומת יד בלי קבלת חרם לעצמם‬
‫מיין שם וב״ש סי׳ נ״א — ואין לחלוק על מה שמפורש‬
‫בתשובת מהרי״ו סי׳ קל״ז — כי הוא כי׳ בקי בלשון‬
‫שבט‬ ‫שב‬
‫א״ש מאד דרבא לדורו פסק דכי׳ זק רב אחר החורבן‬
‫ולא הי׳ ישוב כלל בא״י ובפשיטא רוב שדות ישראל לא‬
‫היו וקמ׳׳ל רבא דהגזרה במקומה עומדת לא זו לעגין‬
‫עיקר כאיסור דאין מגדלץ אלא גם לפסול לעדות‬
‫בשביל גזלן דרבנן אעפ״י דודאי לא יבא לאיסור גזלה‪,‬‬
‫ואין האיסור בזה״ז אלא משום סרך איסור הקדום‬
‫מכ״מ נשאר הכל כמקודם אפי׳ לפסול לעדות וזה נכון‬
‫בעזכ״י‪.‬‬
‫ועיין בפאת כשולחן הלכות א״י דרמז ג״כ לדברי‬
‫הכו״פ האלה — והנה עלינו לומר דאלו ראה‬
‫רבינו הב״י דברי הכו״פ הראשון לא הי׳ מקיל בזה‬
‫בפשיעות‪ ,‬וגם סתימת כל הראשונים לא משמע דיש‬
‫חלוק בין זק לזמן דכעתיקו כולם הדין סתמא כהלכה‬
‫מכ״מ גם לפי דעת רבינו כב״י‬ ‫הנוהגת בכל זמן‬
‫בזמן כזה שאנו חיים כיום שרובא דמנכר של א״י‬
‫נתישב מישראלים ורוב השדות שייכים לכם פ^יסא‬
‫דאיכא איסור של גדול בהמה דקה בכל הלכותיו‪ ,‬וצ׳׳ע‬
‫על מה סומכים להקל בזמנינו אנו‪.‬‬
‫סימן רכח‬
‫כבוד ידידי כהגה״ל מופלג בהפלגת כתורה וט׳‬
‫כש״ת מוהר״ר שלום רוזנטהל שליע״א‪ ,‬מזכה‬
‫הרבים בעיה״ק צפת״ו‬
‫אחדשה״ס וש״ת באהבה‪,‬‬
‫יקרת מכתבו ראיתי כשחזרתי מנסיעה לארה׳׳ב וע״כ‬
‫לא באה תשובתי בזמנה ואשיב רק לצורך‬
‫ההלכה‪.‬‬
‫על צד שלו אבל לא יפעול כן אצל שכניו‪ ,‬אם יש עכ״פ‬
‫בשלמות‪ .‬בתשובת דבר אומר — הנה בעצם המצוה‬
‫פשוש לנו שלא מתקיים המצוה כתקונה רק אם קעביד‬
‫מכל הצדדים אב״א גמרא — אב״א קרא מדכ׳ ועשית‬
‫ראשונים דהו״ל לכתוב לשון גדר וכיו״ב אמנם התרגום‬
‫תרגם תיקא שהוא לשון תיק כמסבב מכל צד‪ ,‬וכן הוא‬
‫לשון עוקא גומא המסבבת מכל הצדדים‪ ,‬ואב״א גמרא‬
‫דכן מוכח ממחלוקת כרמב״ם וכראב״ד פי״א ה״ג‬
‫מה׳ רוצח דדעת הראב״ד דדי בצד אחד בגדר עשרה‬
‫ספחים ובשאר כצדדים גובה ג׳ ספחים — והרמב״ם‬
‫חולק בזה דבכל הצדדים עשרה וכ׳׳ה בשו׳׳נג חו״מ סי׳‬
‫תכ״ז כדעת הרמב״ם‪ ,‬וע״כ לא פליג הראב״ד אלא דלא‬
‫בעינן יו״ד טפחים מכל צד אבל עכ״פ דין מעקה בגובה‬
‫ג׳ בעינן ופלוגתתם בהבנת כסיפרי פ׳ כי תצא כמש״כ‬
‫בכ״מ שם יע״ש‪.‬‬
 ‫שג‬ ‫ה לוי‬ ‫חר*מ סימן רכט‬
‫משוינן ליה דאדם נאמן על עצמו משוה ספק נגד‬
‫העדים ומספק אינו מניא קרנן‪ ,‬משא״נ הנא דהוי‬
‫לחייג ודאי קרנן מנ״ל‪ ,‬לזה פי׳ הרשנ״א ומי׳ הר׳ן‬
‫דמיירי נאן נאינו מנחיש העדים‪ ,‬ואע״ג דנזה העדים‬
‫נאמנים‪ ,‬הא דנאמנים לא מנח העדאת שני עדים הוא‬
‫דאפילו נעד א׳ חייג‪ ,‬או משום דשתיקה נהודאה נריש‬
‫פ״ט דינמות או משום נאמנותו של עד נקידושין ס״ה‬
‫ע״ג‪ ,‬ענ״פ לאו מנח עדות שני עדים הוא אלא‬
‫שהתורה האמינה אפי׳ עד א׳ נאיסורין‪ ,‬משא״נ נשאר‬
‫עדיות‪ ,‬אלו דנרי הרשנ״א״ ונלענ״ד דהתוס׳ שלא נתנו‬
‫נן לשיטתם אזלי ונן הרשנ״א רק לשיטתו ינול לת׳ נן‪,‬‬
‫דנקידושין ס״ה ע״נ נתנו תוס׳ ננל הסוגיא דגם לפי‬
‫המסקנא הא דעד א׳ נאמן נקרנן הוא מטעם שתיקה‬
‫נהודאה‪ ,‬ודוקא נשותק אנל נאומר איני יודע עד א׳‬
‫אינו מחייג קרנן משא״נ אם מעידים נ׳ עדים שחייג‬
‫והוא אומר איני יודע דעדים מחיינין ננה״ג גם לרננן‬
‫דד׳מ מק״ו אם שני עדים מניאים לידי מיתה החמורה‬
‫נ״ש לידי קרנן הקל וגנזה גם לרננן עדים ממיינים‬
‫קרנן ונמש״נ נהגהות קרני ראם על המהרש״א קידושין‬
‫שם נפי׳ דנריהם‪ ,‬אנל הרשנ״א והר״ן סגרי התם דגם‬
‫עד א׳ מטעם נאמנות נאק‪ ,‬לא מטעם שתיקה‬
‫נהודאה‪ ,‬וגם נאומר איני יודע עד א׳ מחייג‪ ,‬נמצא‬
‫דלתוס׳ משנחת נאמת דג׳ עדים מטעם עדות שני‬
‫עדים ממייני משא״נ ע״א‪ ,‬אנל להרשנ״א לא מטעם‬
‫עדות נ׳ עדים דננה״ג גם ע״א נאק‪ ,‬ע״נ לא ינלו‬
‫התום׳ לקיים שמעתין ע״ד הרשנ״א נאינו מנמיש‬
‫והנאמנות לא מטעם נ׳ עדים דלדנריהם הא משנחת‬
‫מומר דאיה״נ דמטננם נאמנות נ׳ עדים נאמנים יותר‬
‫ממנו‪ ,‬וע״נ שמעתין נהוא מנחישן ועיין היטג‪.‬‬
‫ה׳ נגון דחפר נה נורות ונו׳ דלאו הילך הוא‪ ,‬ומ״מ‬
‫נקרא נפירת קרקע אע״ג דאינו תונע אלא דמי‬
‫הזיקו ניון דמחמת קרקע אתי זה דעת הרמנ״ם פ״ה‬
‫מטוען ודעמי׳ עיי״ש נמגיד משנה ונש״ך סי׳ צ״ה ס״ו‪,‬‬
‫ודעת הראנ״ד דמיירי הנא דוקא נתונע שיחזור וימלא‬
‫אותם החפירות והוא מודה לו נמקצתן שימלא אותם‪,‬‬
‫אנל נתונע דמי היזק החפירה הו״ל תניעת מטלטלץ‬
‫וחייג‪ ,‬זה דעת הראנ״ד נהשגות שם ונן פי׳ הראנ״ד‬
‫הש״ם דהנא נשטמ״ק נשם חי׳ הראנ״ד נשמעתין‪ ,‬וזה‬
‫דלא נמו שהנין הש״ך נשיטת הראנ״ד ונגר העיר נזה‬
‫הגאון אמרי נרוך נחו״מ שם‪.‬‬
‫וגם נמש״נ הש״ך שם על מש״נ הד׳ן דגם נתונע‬
‫ממנו למלאות ינול לפטור עצמו נממון והש״ך‬
‫חולק וס״ל דאיה״נ דננה״ג אינו ינול לפטור עצמו‬
‫נממון‪ ,‬והשיג הגאון אמרי נרוך שם מדנרי תום׳‬
‫הרא״ש שנשטמ״ק שהוטח מגמ׳ נ״ק מ״ת ע״א‪ ,‬נשור‬
‫שנננם לחצר חנירו וחפר נה נורות שימץ ומערות‬
‫נעל השור חייג ננזקי שור ונעל הגור תייג ננזקי נור‪,‬‬
‫הרי דאין חיוג על החופר למלאות‪ ,‬פי׳‪,‬נדאמר התם‬
‫דלהני נעל הכור חייג על נזקי נור מדהו״ל למלאותו‪,‬‬
‫שבט‬
‫מרם הקדמונים — ואליו תשמעון — אמנם אמס גמור‬
‫ני מלשון הג״ה מרדני פ״ד דיגמות והד״מ סי׳ נון‬
‫ומנמה ספרי פוסקים יראה דעל נל מגטל שידונים‬
‫אינא חרם הקהילות גם גלי תקיעת נ‪ ,q‬ונראה‬
‫דהם הגינו דתקיעת נ‪ q‬נפנין זה אינו מיסוד התקנה‬
‫שיהי׳ הפרת תקיעת נ‪ q‬הגורם אלא דנך נהגו מאז‬
‫לגמור נל דגר גתקיעת נ‪ q‬וה״ה לדיק גקנק או אולי‬
‫אפי׳ פחות מזה — נאשר העיר נ״ת מתשוגת אמרי‬
‫יושר מ׳׳ג סי׳ קנ״ג ואפילו נימא דסרם הקדמונים הי׳‬
‫רק עם תקיעת נ‪ — q‬מ״מ הדורות המשיט לקגל‬
‫עליהם האיסור ננל נטול שידונים‪ ,‬דעם נטול מנהג‬
‫נתינת ת״נ לא נתנטל קנלת ההרם — נפרט שלשון‬
‫קנלת חרם הי׳ מפורש ננ מ ה נוסחי התנאים ומה‬
‫שהעיר נ״ת מתשונת ד׳ ת סי׳ קע״ו — דחרם הקהילות‬
‫הוא קל מאד — הוא מתפרש ג״נ נאופן זה דניון‬
‫דהיתה רק המשנת חרם הקדמונים נדי לנעול גפני‬
‫עושי עולה — שוג אין לנו ראי׳ שקנלו נל חומר איסור‬
‫חרם — וגם מפורש נתשונת מהרי״ו שם דלא קנלו נג‬
‫חומרת המחמירים הראשונים וגם אני נעניי עשיתי‬
‫מעשה ננדון שנא לפנינו ננו״ג יו״ד סי׳ ס״ח לפעור‬
‫מחרם נטענ ת מאיס עלי — נאשר הונח היטג אמיתה‬
‫הענין‪.‬‬
‫וזוכר אני שהי׳ נראה אז נעיני לפי עניי — לפטור‬
‫הצדדים מנל קנס — לפי הענין וצד אחד טען‬
‫שזה לא נשמע מעולם וגררתי דניון דלפי ראות עין‬
‫ני״ד אין נאן מקום חלות הקנס פשוט מאד דאין זה‬
‫מ ענג התרת מרם הקהילות — אפי׳ אם צד אמד‬
‫צוות ועומד ונן מפורש נלשון תשונה מהר״ם נ״ג‬
‫הנ״ל — ונודאי צריך טעם מגורר להתיר וזהו היתד‬
‫שהנל תלוי נו — זה מה שהעלתי על הנ תג ממש‬
‫נרגעים גלי עיון נספרי האחרונים — ועג הורה גנר‬
‫נגונרין נ מענ״ת — ויה״ר שאל יצא מנשול מתמ״י‪.‬‬
‫והרני ידידו דוש״ת נ א הנ ה נלונ״ח — מגרך נות״ט‬
‫נ ס' של צדיקי אמת — מצפה לישועת ה׳‬
‫סימן רל‬
‫קצת וזד׳׳ת ריש בבא מציעא הנוגעים להלכה‬
‫ג׳ ע״נ‪ ,‬מה לפיו שנן מתיינו קרנן‪ ,‬שיטת התוס׳‬
‫אפי׳ עדים מנמישין‪ ,‬משא״נ עדים אינם מחיינין‬
‫אם הוא מנחיש‪ ,‬והרמנ״ן והרשנ״א חולקים ע״ז דעדים‬
‫ינולים לפטור מקרנן אע״ג דהוא מנחיש‪ ,‬והאי שמעתא‬
‫דנריתות י״א דמשמע דאפי׳ מנחיש להו הוא נאמן‬
‫נמש״נ תום׳ י״ל ס״ל להרשנ״א והרמנ״ן דשאני התם‬
‫דהעדים העידו לחיוג והוא מנמיש לפטור דמזה מיירי‬
‫נל סוגיא דהתם‪ ,‬א״נ י״ל דוקא לפטור דענ״פ ספק‬
 ‫הלרי‬ ‫חו״מ מימן רל‬
‫דכר שלא כא לעולם כשמעתין ככר כ׳ מהרש״א דכסמיכת‬
‫דעת גמור כמ״ג אך לדידן נקנה דכר שאינו כרשותו‪,‬‬
‫דעיקר ריעותה של דכר שלא כא לעולם ושל אינו כרשותו‬
‫הוא ריעותא דסמיכת דעת כמש״כ המפרשים וכיון‬
‫דאיכא סמיכת דכר גמור קונה‪ ,‬והדרך הרכיעי הוא של‬
‫רכ האי גאון שכתוס׳‪ ,‬ונראה דעתו כפי׳ הסוגיא כתום׳‬
‫דאנו דנין על הקנין הראשון שהי׳ עדיין אינו כרשותו‪,‬‬
‫וה״ל כמקנה שדה זו כשאקחנו אלא דלית לי לרכ האי‬
‫סכרת התום׳ דיהני סמיכת דעת לקנות אינו כרשותו‬
‫גס לדידן‪.‬‬
‫דחיוכ על החופר להכיא אדמה ולכסותו‪ ,‬אמנם פשיסא‬
‫דנותנים לו זמן כי״ד עד שאפשר לו למלאותו וכינתים‬
‫סימן רלא‬
‫והראשון חייכ להשלים נזקו אכל לענין נזק הכור השני‬
‫קצת הערות קצרות במסכת בבא בתרא‬
‫הנוגעים להלכה‬
‫בתום׳ ריש ב׳׳ב ובקצודח סי׳ קנ״ח‬
‫א‪.‬‬
‫תום׳ ד״ה וכיון דרצו ותימה וכר ותי דקמ׳׳ל דס״ד‬
‫כשאין כו דין חלוקה דמצי למימר כי איתרצאי‬
‫לך לחלוק וכר‪ ,‬ועיין כתום׳ לקמן ג׳ ע״א מאי קמ״ל‬
‫ומהרש״א שם‪ ,‬וכקצה״ח סי׳ קנ״ח כ׳ דכגינה שאין כה‬
‫דין חלוקה‪ ,‬אך דכסתמא מקום שנהגו לעשות כותל היא‬
‫מ״מ כיון דתלוי רק כמנהג יכול כאמת לטעץ כן כי‬
‫איתרצאי לחלוק אכל לעשות כותל לא ע״ש כשם המל״מ‬
‫והטור‪ ,‬אמנם לפי דרט הוצרך לומר דהאי וכן כגינה לא‬
‫קאי אעיקר חיוכ דכותל דרישא דמיירי כאין כו דין‬
‫חלוקה אלא אגויל וגזית יע״ש‪ ,‬ועכתום׳ לקמי׳ ד״ה‬
‫גינה‪ ,‬אמנם סתימת לשון הראשונים וכפרט לשון הרמ׳׳ה‬
‫כשמעתין לא משמע כן‪ ,‬ועוד דהא איכא כמה ראשונים‬
‫הסוכרים דגם חצר תלוי כמקום שנהגו כמו גינה לדידן‬
‫ואעפי״כ פשוט דכחצר שאין כו דין חלוקה לא יכול‬
‫לטעון כי איתרצאי וכו׳ ואעפ״י שי״ל חה תלוי כזה דכיון‬
‫דאנחנו מקילים כגינה דאהני מנהג משא׳׳כ כחצר הה״ד‬
‫מקילין לענין טענת כי איתרצאי וכו׳ מ״מ מנ״ל לחדש‬
‫כהאי שלאידך ראשונים מוכח כש״ם להיפך להדיא וצ״נג‬
‫כאן קני חדשה‪ ,‬אלא דע״ז מקשה הש׳׳ס כמאי קנה‬
‫ב‪.‬‬
‫בדין גג הסמוך לחצר חבירו‪ ,‬ובשר׳ע חדמ‬
‫סי׳ קנ׳׳ט וק״ם‬
‫ר ע׳׳ב‪ ,‬אד׳נ אמר שמואל גג הסמוך לחצר חכירו‬
‫עושה לו מעקה גכוה ד׳ אמות‪ ,‬עיץ כסמ׳׳ע‬
‫ריש סי׳ ק׳׳ס וסי׳ קנ״ט ס״כ‪ ,‬דסמוך היינו דכהאי‬
‫איכא דינא דדוקא ד אמות אינו חייכ כעל החצר אכל‬
‫מצטרך עם כעל הגג ליו״ד טפחים דנתפם כגנכ‪,‬‬
‫לאפוקי אינו סמוך דלא שייך נתפס כגנכ הגס דשייך‬
‫היזק ראי׳ וחייכ כעל הגג כד׳ אמות‪ ,‬אמנם לדעת‬
‫הרמכ״ם להכנת רוכ הפוסקים דגם כסמוך אינו חייכ‬
‫כעל החצר כצרוך לחיוכ של עשרה טפחים‪ ,‬לדידי׳ דעת‬
‫שבט‬ ‫שד‬
‫אמנם להצדיק את הש״ך גראה דאיכ״ל דאיה״נ אם‬
‫תכע ממנו כפירוש למלאות החפירה אמו יכול‬
‫לפעור עצמו כממון אם יכול למלאות‪ ,‬אכל מן הסתם‬
‫עד שלא תכע כג״ל כודאי חיוכ הכסוי על כעל הכור‬
‫וכעל נזק החפירה ישלם ממון‪ ,‬ועוד י״ל דאפשר לחלק‬
‫כין הוא דאזיק כחפירה לשורו שחפר דשורו שחפר כיון‬
‫דלא הזיק כגופו רק ממונו שהזיק לכ״ע אינו יכול‬
‫לתכוע ממנו למלאותו כעצמו‪ ,‬ולפ״ז היכא דנכנם לחצר‬
‫חכירו והפר כעצמו הוא חייכ ג״כ כנזקי הכור‪ ,‬אמנם‬
‫עוד י׳׳ל וזה הנראה כיותר דודאי אפשר לומר כהראכ״ד‬
‫כיון דהכור כרשות השני א״כ הוא נקרא כעל הכור‬
‫חייכ ודו״ק‪.‬‬
‫‪ ru‬ע״א‪ ,‬התם סמכי דעתי‪ ,-‬נלענ״ד דאיכא כאן‬
‫ד׳ שישות כהכנת ענין זה‪ ,‬דלדעת הרמכ״ן‬
‫והרשכ״א הא דקונה לוקה משום מה מכר ראשון לשני‬
‫כל זכות שתכא לידו‪ ,‬ולא נחשכ דכר שלא כא לעולם‬
‫משום דכשהגזלן לקח מהנגזל נעשה הגזלן שליח וסרסר‬
‫לצורך הלוקח והמעות אשר נותן להנגזל כאלו כשליחות‬
‫הלוקח נותן ואך הנגזל המוכר מקנהו להלוקח כידעו‬
‫שהגזלן רוצה להעמיד השדה כיד הלוקח ונראה דאך‬
‫שאין הלוקח יודע מזה שהגזלן קנאו‪ ,‬זוכה הלוקח או‬
‫מגיעם זכי גמורה דנעשה הגזלן שליח או עפ״י דכרי‬
‫הראכ״ד הידועים דכדעת אחרים מקנה אותו לא כעינן‬
‫דעת קונה‪ ,‬ומה דמקשה הגנד לקח כמאי קנה כהאי‬
‫שערא הא חספא כעלמא הוא‪ ,‬כ׳ הרשכ״א דקושית‬
‫הגמ׳ אגכאו כחוכו דלא שייך ה״ע דהנגזל מקנה אותו‬
‫דהשתא לאו כדידי׳ תליא‪ ,‬א״כ קנאו הגזלן ושוכ זוכה‬
‫הלוקח וכמאי קנאו‪ ,‬ע״ז תי׳ הגנד דתהא כמאמינו וד׳ל‬
‫דהגזלן מזכה להלוקח ע״י עצמו ועשו את שאינו זוכה‬
‫כזוכה ע״ד אמרם פרק גתרא דע״ז כחנוני הרגיל אצלו‬
‫דמקנה לי׳ פרוסה ככיסו הפי׳ השני דעת הר״ן ושאר‬
‫ראשונים דלעולם השדה נקנה כתחלה להגזלן וממנו‬
‫להלוקח וה״ס דלא נקרא דכר שלא כא לעולם כיון דהי‬
‫דאתה קנין יש כאן דנהי דהגזלן לאחר שקנאו מהנגזל‬
‫רוצה להקנותו אכל לא די כרצון לכד אלא שצריך לאחד‬
‫מן הקנינים‪ ,‬וע״ז מת׳ הגמ׳ כההיא הנאה וכפי׳ הר״ן‬
‫דההיא הנאה שמאמץ לו נחשכ ככסך של פרוסה‪ ,‬ע׳׳ד‬
‫אמרם פ״ק דקידושין דנתינה לאדם חשוכ מקודשת דנחשכ‬
‫לה הנאה של פרוטה ה״נ נחשכ קכלת כסך חדש ליד‬
‫הגזלן‪.‬‬
‫והפי׳ השלישי הוא פי התוס׳ כשמעתין דלעולם אנו‬
‫דנין על קנין הראשון שהי׳ כשעדיין לא היתה‬
‫שדה זו של גזלן ומכר דכר שאינו כרשותו‪ ,‬אלא דמכח‬
‫כההיא הנאה וכו׳ נחשכ כאלו אמר לו מעיקרא שדה זו‬
‫תהא קנוי לך כשאקחנו‪ ,‬ואע״ג דכה״ג כאמת נחשכ‬
 ‫שה‬ ‫הלוי‬ ‫חו״מ סימן רלא‬
‫ואומר דאם הי׳ אלו נ׳ גגות משאר גגין ר״ל לא של‬
‫גג שדרין נו ממש אלא שאר גגין הן שאין דרין נו‬
‫ממש אנל ראוי לתשמיש והן שאינו ראוי לתשמיש קנוע‬
‫אפי׳ משופע פטור ממעקה ד אמות‪ ,‬ומ״מ חיינ ניו״ד‬
‫טפחים גם נמשופע כמש״כ גם הראשונים נסוגין‪ ,‬ולא‬
‫חיינו אלא דומיא דחצר דהוא מקום דירה‪ ,‬וכהאי‬
‫דרמנ״ם דלעיל פ״נ הט״ז לענין גינה ע״ש ודו״ק‪.‬‬
‫הגמ׳ והן נלשון הרמנ״ם דתנרא נצדו דמדנר אחר כך‬
‫ד‪.‬‬
‫בדין היזק ראיה באחים שאין להם‬
‫חלונות זע״ז‬
‫ז׳ ע״א‪ ,‬הני תרי אחי וכו׳ נהרדעי לטעמייהו וכר‬
‫האחין שחלקו אין להן דרך זה על זה ולא‬
‫חלונות וכו׳‪ ,‬ונרא״ש סי׳ כ׳ נשם הראנ״ד דנהי‬
‫דאין יכול לערער על סתימת החלונות אם רוצה לננות‬
‫לפניהם מיהו כל זמן שלא ננה לפניהם אינו יכול לומר‬
‫סתום חלונותיך אעפ״י שיש נהם היזק ראיה ואין‬
‫דנריו נראין כלל דכיון דאין לו חזקה נאורה האיך מצי‬
‫למיענד לי׳ היזק נראיתו וכו׳ ע״כ פסק הרא״ש דצריך‬
‫לסתום חלונותיו‪ ,‬ויסוד מחלוקתם דלכאורה הא נשאר‬
‫לי׳ היזק ראי׳ והיזק ראי׳ כגירי דילי׳ הוא ומה״ט פסק‬
‫הרינ״ש נתשונה הונא ננ״י סי׳ קנ״ד וקע״ג דנהי‬
‫דלענין אמת המים וסולם אין לניזק הרשות לבקש‬
‫מהמזיק לסלק עצמו אלא הניזק יכול לעשות נחלק שלו‬
‫פעולות לסלק המיום וכיו״נ מ״מ לענין חלון דגורם‬
‫היזק ראי׳ יכגירי דילי׳ דמי פוסק כהרא״ש דכיול לומר‬
‫לו שתעשה פעולה נשלך שלא לירות חיציך עלי יע״ש‪,‬‬
‫וא״כ סנרת הראנ״ד ודאי טעמא נעי ועיין מש״כ נזה‬
‫נם׳ אנן האזל על הרמנ״ם פ״ג מה׳ שכנים‪.‬‬
‫והנלענ״ד עפ״י דנארנו נמק״א דודאי מניעת היזק‬
‫ראיה משכחת גם נאופן אחר לא דוקא‬
‫נמחיצה החוצצת דהא פסקינן סי׳ קנ״ז נעני שאין‬
‫ניכלתו לעשות מחיצה עליו להחזיר פניו וכיו״נ שלא‬
‫להזיק נראיתו‪ ,‬אלא דכותל תקנת חכמים היתה כיון‬
‫דנמציאות כמעט מן הנמנע שלא יזיק לו‪ ,‬אמנם גם‬
‫אם תקנו כותל ומחיצה לא תקנו אלא נאופן דאינו‬
‫מפסיד כולו אלא מפסיד נצד א׳ דמוציא הוצאות ונשכר‬
‫נצד אחר דיכול לסמוך קורותיו וכתלו כאשר ניאר‬
‫כיו״נ ננתה״מ סי׳ קנ״ז נשיטת הרא׳׳ה יע״ש‪ ,‬אנל‬
‫לעולם לא חיינו שיסתום זה חלונותיו ויפסיד ניתו‬
‫להפכו לנית אפל דיאמר לענץ זה שאפסיד דירתי נגמרי‬
‫כעני אנכי שויתרו לו חז״ל על תקנת כותל וסמכו עצמם‬
‫על הפיכת פניו שלא יזיק לו נראיתו ככל האפשר‬
‫והיינו באופן מ׳׳ד‬
‫ודו׳׳ק‪*.‬‬
‫שעשיתחלחבתנזלההיה‬
‫בהיחרבז אביו‪ ,‬והוחזק‬ ‫ה‪.‬‬
‫ביש זה לבית אורה‬ ‫ז׳ ע״ב‪ ,‬תום׳ ד״ה אין להם דרך זע״ז וכו׳ דהכא‬
‫מתימש^ןמסשידולא‬
‫ק אס עושה ^ ן‬ ‫כולם מוכרין וכו׳‪ .‬ניאור דנריהם עפ״י דנרי‬
‫בשחלה באיתור‪ ,‬ו כי ת‬ ‫הרמ׳׳ה כאן‪ ,‬וכל מש״כ מרן הח״ם נזה נהסנר‬
‫הדק‪.‬‬
‫דנריהם לא זכינו להנץ יע׳׳ש ותראה‪.‬‬
‫שבט‬
‫הסמ׳׳ע דרמג״ם מפרש סמוך גגוגה דהייגו שגעל‬
‫החצר גתוך ד אמות לגג דאם הוא אינו סמוך ור״ל‬
‫למעלה מד׳ אמות מגגו‪ ,‬גם נעל הגג אינו חייג לדעת‬
‫הרמנ״ם דאינו צריך לעשות עוד מחיצה משפת החצר‬
‫ולמעלה דלא חייש לסנרת הר״י נחום׳ ד״ה שתי‬
‫חצירות‪ ,‬אמנם אי לאו דאמרה רנינו הסמ״ע אמינא‬
‫דודאי דוחק גדול להעמיס גונה נלשון סמוך הן גלשו!‬
‫מג׳ חצרות א׳ גנוה‪ ,‬מזכיר לשון זו למעלה מזו‪ ,‬והא‬
‫דנקע סמוך היינו משום דאסיק אנל נין גג לגג לא‬
‫ואסיק דדוקא ד׳ לא נעינן אנל יו״ד מפחים נעינן וזה‬
‫דוקא נסמוך וגם להרמנ״ם כן דהא פסקה פ״ג‬
‫משכנים‪ ,‬ומלנד זה דעת הט״ז והגר״א שם דגם‬
‫להרמנ״ם נעינן נין גג לחצר יו״ד טפחים לנתפס‬
‫כגנג‪] ,‬ואך דלשמואל גם יו״ד לא נעינן‪ ,‬מ״מ הא‬
‫מימרא דד נחמן הוא‪ ,‬ואסיק עלה דלדידי׳ יו״ד נעינן‬
‫ע״כ הציג ר״נ מימרא דשמואל נלשון זה דגג הסמוך‬
‫וכר[‪,‬‬
‫ג‪.‬‬
‫לשון הרמנ״ם פ״ג ה״ו משכנים גג הסמוך לחצר‬
‫חנירו עושה לו מעקה גנוה ד׳ אמות אנל נין‬
‫גג משאר גגין אינו זקוק לד׳ אמות שאין נני אדם‬
‫דרין נגגות וכו׳‪ ,‬ודעת הראנ״ד דשאר גגין פי׳ שאינם‬
‫ראוין לתשמיש והנין ננ״י סי׳ ק״ס דגם ארישא דגג‬
‫הסמוך לחצר קאי‪ ,‬אנל אם ראוי לתשמיש‪ ,‬אך דתשמיש‬
‫דחצר קנוע יותר מ״מ שניהם חיינים‪ ,‬אמנם דעת‬
‫הסמ״ע דנרישא גם נחצר הראוי לתשמיש דירה‪ ,‬מ״מ‬
‫החיונ על נעל הגג כיון דתשמיש חצר קנוע יותר‪ ,‬אך‬
‫דנכה״ג נשני גגות פניהם חיינים‪ ,‬ונקצה״ח השיג‬
‫עליו‪ ,‬דמהשגת הראנ״ך דציין גג הסמוך לחצר וכו׳ עד‬
‫אם נכנס לרשותו ופי׳ נה פי׳ גגין שאין ראוין לתשמיש‬
‫משמע דגם ארישא מפרש לה‪ ,‬וכ׳ הקצה״ח דהוא גם‬
‫נגד ה״ה דמפרש לה ג״ג נגגין שאין עשוין לדירה‬
‫יע״ש‪ ,‬ונה״ה שלפנינו העתיק פי׳ השגת הר׳׳א רק על‬
‫נין גג לגג לא ארישא‪ ,‬גם מהציון של הר״א אין ראי׳‬
‫לענ״ד דאינו נרור אם ציונים אלה הם מגוך לשון‬
‫הראנ״ד‪.‬‬
‫ולענ״ד דשלשה מיני גגין יש‪ ,‬גג שדרין נו‪ ,‬וגג השוה‬
‫הראוי לדירה ותשמיש קנוע אנל אץ דרין נו‬
‫ממש‪ ,‬וגג שאינו ראוי לתשמיש קנוע‪ ,‬ונהלכה ה׳ וכן‬
‫שני נחים זה נצד זה והיו גגיהן עשוין לדירה וכו׳‪,‬‬
‫מיירי ממין הראשון דהיינו עשוי לדירה ממש‪ ,‬ואח״כ‬
‫נתחלת ה״ו גג הסמוך לחצר חנירו וכו׳ ודאי איירי‬
‫גם נסתם גג שלהם הראוי לתשמיש אמנם לא דרים‬
‫נו ממש וגם נזה נעל החצר פטור ונעל הגג חיינ‪,‬‬
‫ונדרין נו ממש נודאי שניהם חיינים‪ ,‬ואח״כ כ׳‬
‫הרמנ״ם אנל נץ גג לגג משאר גגין‪ ,‬וקאי אדלעיל‬
‫שחיינ נין גג לגג נראוי לדירה‪ ,‬ע״ז ממשיך לשונו‬
 ‫הלוי‬ ‫חו״מ סימן רלא‬
‫דמים וקנה לך חלקי או אני חקוך דמים ואתן לו‬
‫בחלקך‪ .‬בביאור דברי רש״י ראיתי ד דרכים בקדמוניט‬
‫ואכתבם בהוספת נופך הב״י סי׳ קע׳׳א ס׳׳ל דלרש״י‬
‫הפי׳ תקוך אתה דמים בעד חלקי ואם ארצה אתן דמים‬
‫שיעור שקצצת ואם לא ארצה תן לי דמים שקצצת ותקח‬
‫חלקי‪ ,‬או אקון דמים בעד חלקך ואם תרצה תתן לי‬
‫שיעור אותם דמים ותקח חלקי ואם לא תרצה אתן לך‬
‫דמים שקצצתי ואקח חלקך‪ ,‬הנה הא דהוצרך הב׳״‬
‫לכוסיך ב׳ חלוקות ברש״י דבקון לי דמים הוסיך שאתן‬
‫דמים שקצצת ואקח ורש׳׳י לא כ׳ רק שתקיז אתה ותקח‪,‬‬
‫כ׳ הדרישה שם דאל״כ יקצהו בפחות משויה יע״ש‪ ,‬אמנם‬
‫אי משום הא לא אריא דברווח יכולים אנו לומר דכך‬
‫היהה תקנת חז״ל דאינו יכול נהוריד משווי׳‪ ,‬ורק‬
‫לכוסיך בערכה כמש׳׳כ הקדמונים‪ ,‬כדרך השני מש״כ‬
‫בדרישה דדעת רש׳׳י כהתוס׳ ורמב״ן דכתובע הוא‬
‫שקוצץ דמים‪ ,‬וקוך בדמים שאומר התובע לנתבע ברש״י‬
‫אין פירושו כנ״ל קציצת דמים של הנתבע אלא התובע‬
‫אומר לנתנע קוץ וכרות לך בדמים הללו שקצצתי אני‬
‫התוכע או אני אקיץ אכרות ואקנה יע״ש‪ .‬איברא‬
‫מופלא מאד איך יפרנס כדרישה פירושו ברש״י בלשון‬
‫שכ׳ רש״י קוץ לי וכר דלפירושו היינו קיז לך לא קוץ‬
‫לי כמובן‪ .‬אמנם ראיתי ברא׳׳ש בשמעתין העתיק מרש״י‬
‫קוץ דמים וקנה לך חלקי וכו׳ ולא העתיק מלת ‪,/‬לי׳׳‬
‫ואם זה כיתה גי׳ ברש״י יתכן פי׳ הדרישה דר׳ל קוץ‬
‫בדמים‪ ,‬אבל גם ע׳׳ד זה מידי דוחק גדול לא יצאנו‪.‬‬
‫אמנם כדרך הג׳ הוא הנכון והפשוט כפשוטן של דברים‬
‫או קוץ לי אתה כנתבע ותקח וט׳ דהקונה תמיד‬
‫הרשות לקוץ ואי משום חשש שמא יקוץ לו בזול‪ ,‬זה‬
‫עצמו מתקנתם שלא יפחות מהמחיר כנ׳׳ל ומצאתי אח״כ‬
‫כזה בכנה׳׳ג חו״מ שם בהגהת ב״י בשם שו״ת מהרש״ך‬
‫ח״ג אלא דהלשון שם מגומגם בכנה״ג יעש׳׳ה‪ .‬והדרך‬
‫הרביעי מה שראיתי בתשובות כמיוחסות לרמב״ן סי׳‬
‫מ׳׳ג שהעתיק דברי רש״י בלשון זה‪ ,‬וז״ל קוץ לי דמים‬
‫וקנה לך חלקי‪ ,‬או קוץ לי דמים ואקנה חלקך ע״ט‬
‫והשתא אם אין כאן ט״ס‪ ,‬גורס בשניהם קוץ לי גם‬
‫כשהתובע הוא הקונה דלעולם הקציצה ביד הנתבע שלא‬
‫יבא עליו התובע בעקיפין כמובן ודו״ק‪.‬‬
‫שבט‬ ‫שו‬
‫ח׳ ע״ב‪ ,‬תום׳ ד״כ כי הא דרגא אכפי׳ וכף אחר‬
‫כי׳ עמו דאין עושי! שררה פל הצבור פחות‬ ‫^‬
‫מב׳‪ ,‬משמע עכ״פ דשנים סגי בכפית בצדקה‪ ,‬וצלפ״ק‬
‫למש״כ בקצה״ח סי׳ ג׳ וביותר בספרו משובב לנתיבות‬
‫שם דכופין אותו דמצות עשה בעינן ג׳ לכ״עאפי‪ -‬אס‬
‫מה״ת אחד דן דמילי דכפי׳היא ובעינן ג׳ ודלא‬
‫כנתה׳׳מ דס״ל דכופין דמ׳׳ע בחד נמי סגי א״כ למש״כ‬
‫תום׳ לקק בחד תירוצא דכאי דהכא כופין עד שתצא‬
‫דכיוןדככאאיכא גס‬ ‫נפשו כשאר כל הכפיות דמ׳׳ע‬
‫לאו א״כ ככא אפי׳ בשנים לא סגי דהא מידי דכפי׳‬
‫היא אם לא דנימא דהתום׳ כ׳ כן רק לשאר התירוצים‬
‫דהכא רק אכפי׳ בדברים או דהכי קבלו עליהם‬
‫דסתימת דבריהם לא משמע כן‪.‬‬
‫תום׳ ־׳׳ה אכפי׳ בא״ד משום דאית בה לאו‪ ,‬עיין‬
‫בקצה״ח סי׳ צ׳׳ז לענין השבת העבוט‪ ,‬ועיין‬
‫שו״ת ח״ס חו״מ סי׳ קע׳׳ז אריכות בזה ובדברי כתום׳‬
‫כאן‪.‬‬
‫ה׳ ע״ב‪ ,‬תום׳ ד״ה מעלינן לי׳ וכו׳ ופר׳ת וכו׳‪.‬‬
‫בתשובת הרא״ש כלל צ״ז ומובה ביתה יוסף‬
‫סי׳ קע׳׳ד השיב על דברי ר׳ת דזו מדת סדום דהוי‬
‫לי׳ כזה נהנה וזה אינו חסר‪ ,‬כיון דהלה אינו מעלה‬
‫כנכסים רק בשביל שחבדו צריך להם דאל׳׳כ בכל זה‬
‫'נכנה וזה אינו חסר יעלה דמים בשביל הנאתו יעש״ה‪,‬‬
‫ולא זכיתי להבין דהא כאן איכא סברא אלימתא שכ׳‬
‫כרשב׳׳א בחי׳ דכיון דאפשר דאם היו מטילין גורל הי׳‬
‫נופל קרקע זה שעל המיצר בגורל דאידך‪ ,‬ואז היו שוין‬
‫יותר והי׳ מרויח בהם כיון דבעל המצר הי׳ משלם לו‬
‫ביוקר א״כ גם עכשיו שמוותר על הגורל מ״מ אין לו‬
‫לוותר על זכותו שהי׳ מקבל בו יותר על שוי׳ ואך דהוי‬
‫רק ספק דילמא נפל בגורלו‪ ,‬מ״מ הא בשמעתין משמע‬
‫דספק כה״ג נחשב ודאי יע״ש ברשב׳׳א ופשיטא שזה‬
‫סברת ר׳ת ודו׳ק‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫בכללי דגוד או אגוד‬
‫י״ג‪ ,‬אית דינא דגוד או אגוד‪ ,‬פרש׳׳י זה שרוצה‬
‫לחלוק אומר לזה שאינו רוצה לחלוק אי קיז לי‬
‫שז‬ ‫הלוי‬ ‫מפתח הענינים‬ ‫שבט‬
‫מפתחות הענינים לשבט הלוי ח״ד‬
‫ז( כאות צדי׳׳ק שנראית כיו׳׳ד ע׳׳ג למ״ד‪.‬‬ ‫ח י י ם‬ ‫א ו ר ח‬
‫שיש לתלות במראית עיני הבודק — וכשנראית‬
‫ממש כיו״ד ע״ג למ״ד יש להחמיר‪.‬‬ ‫‪ p 'o‬זג תכגיות וזסכון‪.‬‬
‫שאין בתכניות חסכון משום חסרוו אמונה — כמה‬
‫סיטן ו‪ .‬שולט כשתי ידיו מהו לענת תפילין‪.‬‬ ‫יסודות בעניני אמונה ובטחון — ובענין נהיגת נשים —‬
‫גדר שולט בשתי ‪T‬יו לענין הנחת תפילין —‬ ‫והפקעת שערים — וסופרי סתו״מ בזמנינו‪.‬‬
‫ולענק מליקה — דתבאר מהו ענין פסול ‪ T‬שמאל‪.‬‬
‫הלכות תפילין‬
‫הלכות ק״ש ותפילה‬ ‫סימן כ‪ .‬אות זד שנחסר לו רגל ימיני‪.‬‬
‫דאמנם נראה כצורת א׳ אפ״ה ה״ז שלא כהוגן —‬
‫סימ ז‪ .‬כענין עשרה לכל דכר שכקדהטה‪.‬‬ ‫והמכשיר יש לו על מי לסמוד ואת מזניחין אותו —‬
‫דין אנוס לילד באמצע קדיש והוא עשירי —‬ ‫ובמה שיש לחלק בין ק ח שמאלי ל ק ת ימיני‪.‬‬
‫בדברי הנוב״י דבעינן עשרה רק לכתחילה — גדר עניו‬
‫סי מ נ‪ .‬הריוה למעלה ולמטה כסתו׳׳נג‬
‫״ועוזבי ה׳ יכלו״‪ ,‬רח״ל — ודין שלשה שאכלו ואחד‬
‫שבמזוזה הריוח כשיעור רוחב ציפורן — בשיטת‬
‫ממהר ללכת מתי מברך לעצמו‪.‬‬
‫הראשונים מהו ״כמלא אטבא דספרי״ — ואם שיעור זה‬
‫גם בתפילין — ובטעם שיעור זה‪.‬‬
‫סימ ה‪ .‬מצות צריכות כונה‪.‬‬
‫ביאור מקיף בענין מצות צריכות כונה — ואם מעכב‬ ‫וטול רזדט‪.‬‬ ‫‪t‬‬ ‫סימן ד‪ .‬שלא כטחרן כשל‬
‫בדיעבד — ומה שצריכות כונה אם הוא מן התורה —‬ ‫דלכתחילה בעי כסדרן — ובדברי השר׳מ באחד‬
‫כענין חינוך קטן השייך במעשה ולא בכונה — דין‬ ‫ולקח תפילין של אחר —‬ ‫‪t‬‬ ‫שנפסל לו תפילין של‬
‫אכילת קדשים‪.‬‬ ‫ובדין סח בין תפילין של ‪ T‬וקול ראש‪.‬‬

‫סימ ט‪ .‬כענת הנ״ל‪.‬‬ ‫סי מ ה‪ .‬כצורת האותיות‬

‫אי יש חלוק בין מצות שעיקרן המחשבה כק״ש‬
‫ותפילה וכו׳ ובין מצות שעיקרן המעשה כתפילין‬
‫ולולב וכר — ובענין מצות שהם מכשירים כגון‬
‫שחיטה וכו׳‪.‬‬
‫®• ‪ p‬י‪ .‬מחיצת כיהכ׳׳ס לענת דכרים שכקתשה‪.‬‬
‫ענין האיסור של אמירת דברים שבקדושה נגד כותלי‬
‫ביהכ״ס — וענין ביהכ״ס ישן שאין בו צואה —‬
‫בדברי החו״א דכותלי ביהכ״ס הוה בגרף של רעי —‬
‫ובענין מ ח חות של זכוכית וכדו׳‪.‬‬
‫סימן יא‪ .‬עיקר תפילה כצימר מה היזג‬
‫דבדי החתם סופר שעיקר תפילה בציבוד הוא יחד‬
‫תפילת‬ ‫עם חזרת הש׳׳ץ על התפילה — ובענין‬
‫היח ‪T‬ים יחד‪.‬‬
‫כשר — ואם הוא בחלקו נגדו יש להקל ע״י ראות עיני‬
‫‪ p p‬י כ נשים מה הם כתפילת ‪p‬םף‪.‬‬
‫אם נשים יכולים להתפלל תפילת מוספת — ודין‬
‫מצות עשה שהזמן גרמא — ותפילת נדבה בשבת‪.‬‬
‫םי ‪ p‬יג‪ .‬הטזלמה לתפילת ‪p‬חה כיו״פ‬
‫במי שנרדם מחמת חולשה ונתעורר כשאחזו הקהל‬
‫בתפילת נעילה אי יכול להשלים בערב תפילת מנחה‬
‫א( אות חי׳׳ת שרנלה הטזטאלי קצר‪.‬‬
‫שיש דעות‪ ,‬בפוסקים דרגל שמאלי שלה צריך להיות‬
‫כזיי״ן — וש‪.‬יש לסמוך על הכרת תינוק בזה ע״י שיכסו‬
‫צד ימין של החי״ת‪.‬‬
‫כ( אות יה׳ד ותג שלה גדול‪ ,‬ונראית כלמ״ד‪.‬‬
‫שיש להת ‪ T‬בשאלת תינוק — ויתבאר אף לדעת‬
‫המחמירין כשנראה כאות למ״ד להקל כשהקו פשוט בלי‬
‫דאש — ואם גוף היו״ד רחב למעלה כלמ״ד לא מהני‬
‫שאלת תינוק‪.‬‬
‫ג( דלי׳׳ת של תיכת אחד וגגה רחכ ורגלה קצר‬
‫ונראית כיו״ד גדולה‪.‬‬
‫לתלות במראית עיני הבודק אם דומה לאות יו״ד‪.‬‬
‫ד( דגל שמאלי של אות ה׳ שאינו נגד רגל ימין‪.‬‬
‫כשאינו עומד כלל נגד דגל ימיני פסול — ואם‬
‫הדגל הימיני נתקצר ועי״ז רגל שמאלי אינו כנגדו‬
‫הבודק שהוא אות ה׳‪.‬‬
‫ה( כצורת אות צדי״ק‪.‬‬
‫שיש להקל כשיוצא חיבור ראש ימיני ממקום הראש‬
‫השמאלי — אמנם לא נכתבה כצורתה שלכתחילזג‬
‫ו( כחיכור הראש של אות אל״ף‪.‬‬
‫היסוד דאף שאינו דומה לאות אחרת אמנם אינה‬
‫כצורתה ויש להחמיר‪.‬‬
 ‫הלוי‬ ‫מפתח הענינים‬ ‫שבט‬ ‫שח‬
‫סימ כס אכל כהפסקת יותר מכא״פ מהו לענין כהמ׳׳ז‪.‬‬ ‫— ויתבאר אי חייב כלל להשלים מאהר וכבר התפלל‬
‫נ׳ דרכים בזד‪ — .‬ואי שי ‪ T‬באוכל כדי שביעה‬ ‫נעילו ­‬
‫שיעור אכילת פרס — ודין שביעד‪ .‬בפחות מכזית אי‬
‫חייב בבהמ״ז‪.‬‬ ‫סימן ‪ .t‬נשיאות כפיים כסהות מעשרה‪.‬‬
‫שאם החסירו העשרה כבר באמצע התפילה אין‬
‫לישא כפים — ובענין פנוי שישא בפיו ובו׳ — ובענין‬
‫סימן כג‪ .‬כענין עתת גבתה שיעז על^וז שככה רקד‪,‬‬
‫של בצק‪.‬‬ ‫יין פוטר כל מעי משקין — ואף לענין שמן זית‪.‬‬

‫אי הוד‪ .‬הבצק לטעם או שיש לו דין לדבק —‬

‫סימן טו‪ .‬קריאת התורה משני וחמישי‪.‬‬
‫‪ r ti‬עוגת פירות שחציה בצק וחציד‪ .‬סירות — ודין‬
‫בעובדא שביטלו הקריאה בשחרית בשבת ומצאו‬
‫נשים שאין חייבות במים אחרונים בזמד‪.‬״ז — ובענין‬
‫מנוח בשעת מנחה דיש בזה כמה ריעות — ושקריאת‬
‫מרק שנותנים בו אבקה — ודין משקפיים שנעשים‬
‫שני וחמישי בדיעבד זמנה כל היום‪ .‬וע״ע לקמן סי׳ ע״א‪.‬‬
‫כיד‪.‬ים ע״י השמש מד‪.‬ו ללבשו בשבת‪.‬‬

‫סימן טז‪ .‬פת שחרית‪ .,‬ודין אזטה שתהיה מלמדת לקטנים‬

‫סימן כר‪ .‬כרין עיקר פוטר את הטפל וכף‪.‬‬
‫אי הוד‪ .‬פת שחרית בנדר מצוד‪ .‬או עצה טובה —‬
‫מה הם הדברים שהפת פוטרתן — ומד‪ .‬טעמם‬
‫ואם העובר ע״ז נקרא עבריין — ובדין אשד‪ .‬אם יכולה‬
‫— דין יין אי פוטר מטעם חשיבות או מטעם שהוא‬
‫ללמד קטנים — וחשש יחוד בזה‪.‬‬
‫עיקר — וכמד‪ .‬יסודות בדין ברכד‪ .‬אחרונד‪ .‬וכר‪.‬‬

‫ד‪.‬לכות נט״י ברכות ובדימ״ז‬

‫סימן כה‪ .‬כדין כרכת שהחתו‪.‬‬
‫ברכת שהחינו אי הוד‪ .‬חוב או רשות — ודין ברכת‬ ‫סימן יז‪ .‬להאכיל לטי שאינו נוטל ידיד‪.‬‬
‫שהחינו על מצוות — ובדין שד‪.‬חיינו על בדיקת חמץ‬ ‫במי שקיבל אורה חשוב ואינו שומר תורד‪ .‬ומצות‬
‫— ון־ין ברבת שד‪.‬חינו במקום ספק‪,‬‬ ‫ורק תומך ובו׳ אי מותר לכבדו באכילה באם אינו‬
‫יכול לבקשו ליטול עיו — ואם יש להקל במקום‬
‫סימן כו‪ .‬בענמ תינוק שנולד כין העומשווג‬ ‫שיודע שע״י שמאכילו התיר מצילו מאכילת איסור‬
‫מד‪.‬ר לענין תפילין — וזמן הבר מצוד‪ .‬וכר —‬ ‫— וענין אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך‪.‬‬
‫ואי הוה כספיקא דאורייתא דאזלינן בה לחומרא‪.‬‬
‫סימן יוז‪ .‬נשים ששכחו להזכיר המאורע כבהמ״ז‪.‬‬
‫אי אכילת פת ביו״ט הוא משום שמחה — ואי‬
‫ד‪.‬לכות שבת‬
‫נשים חייבות ביו״ט בשמחה — ובענין יום שיש בו‬
‫סימן כז‪ .‬כענין תופפת שבת‪.‬‬
‫מוסף שצריך להזכיר המאורע ושאם לא הזכיר צריך‬
‫ג׳ נדרים בתוספת שבת — ובמד‪ .‬נאסר מקועד‪.‬‬
‫לחזור — ודין ספק הזכיר רצה אי חייב לחזור —‬
‫שקיבל עלץ שבת — ודין קבלת שבת משעת הדלקת‬
‫ובספק אי הזכיר בתפילה — ודין אי יכול להזכיר‬
‫נרות — ושיעור תוספת שבת‪.‬‬
‫רצד‪ .‬אחר השבת עד כדי שיעור עיכול‪.‬‬

‫סימן בח‪ .‬בדין שכחה להזכיר של ה״ט כעזעת הדק״נ‪.‬‬ ‫סי מ יט‪ .‬תפוז שנסחט איזה ברכה מכרכין עליו‪.‬‬
‫דין אשה ששכחה להזכיר של יו״ט בשעת הדלקת‬ ‫בענין הקני סוכר שבישלם — ובברכת דבש‬
‫נרות — ודין אי יכולין לברך על ההנאה ולא על‬ ‫תמרים — ואי יש מקום לחלק בין דין ברכה לדין חיוב‬
‫ד‪.‬ד‪.‬דלקה — וטעם שלא חייבו לד‪.‬דליק נרות בחוד‪.‬״מ‪.‬‬ ‫איסור ערלה — ובדין בירך על הפת בפד‪.‬״א — ודין‬
‫תפוזים שנטעום כדי לסחטן מהו לברך עליע‪.‬ו בפה״ע‪.‬‬
‫סימן פט‪ .‬להבין מקוח ב׳טבת ע׳׳י גרי‪.‬‬
‫אם יש מקום להקל להכניס מים למקוד‪ .‬בשבת‬ ‫סימן ב כירך על המאכל תתעורר עליו חשש איפור‪.‬‬
‫ע״י גוי במקומות אשר זמן הבדלה הוא מאוחר —‬ ‫דין המברך על דבר מאבל וקודם שד‪.‬תחיל לאכול‬
‫ודין אמירד‪ .‬לעבו״ם במקום מצוד‪ .‬וכר — ודין שכח‬
‫נתעורר עליו חשש איסור אי יאכל אותו או לא —‬
‫מפתח ביתו אצלו ונמצא במקום שאסור להוציא —‬ ‫ובדין טעה וברך ברכת המוציא קודם חבדלד‪ — .‬ובדין‬
‫ועית לקמן סימן לא‪.‬‬ ‫בירך על נבינה קודם ד׳ שעות אחר אכילת בשר‪.‬‬

‫סימן ל‪ .‬תעווכות קצרווג‬ ‫סימן ‪ m 3‬שתיה ע״י שפופרוג‬

‫בדין מחתך אי שייך בחיתוך קול — בדין נתקבצו‬ ‫אי שתיד‪ .‬ע״י שפופרת או סיב אי מיקרי שתיד‪.‬‬
‫לשמוע הבדלה אצל חברם וחשבו שיוציאם והמבדיל‬ ‫כדרכה — וד‪.‬נ״ל לענין השקאת סוטה‪.‬‬
‫שט‬ ‫הלוי‬ ‫מפתח הענינים‬ ‫שבט‬
‫אותם אי יש מקום להתיר לאוספם בשבת — אי שייך‬ ‫היה לו הקפדה על אהד מהם ולא הוציאו — ובדין מת‬
‫בזד‪ .‬איסור מעמר — אי שי ‪ T‬בזה איסור מוקצה —‬ ‫בשבת לענין פשיטת הבגדים — ובדין שהה בערב‬
‫דין עימור שאינו אלא בגדולי קרקע — ולענין אמירה‬ ‫שבת ולא התפלל מנחה עד שכבר קיבלו הקהל שבת‪.‬‬
‫לגוי באופן הנ״ל‪.‬‬
‫סימן ליב תשובות לוצרוו ‪J‬‬
‫פי מ נג גשר מהו לענין איסור תחומין‪.‬‬ ‫דין חמין שהוחמו על האש בשבת אי יש להם‬
‫בגשר של העיר ויליאמסבורג אי יש בו שאלת‬ ‫דין חמין שד‪.‬וחמו בשבת — ודין מקוד‪ .‬טהרה אי יש‬
‫תחומין — ודין מערד‪ — .‬ודין גשר שיש בו בית דירה‪.‬‬ ‫להם דין במרחצאות — ועוד בדין אמירה לעכו״ם בזה‪.‬‬

‫*־ ‪ p‬מיב בדין דלת הראוי לנעול‪.‬‬ ‫פימן לם‪ .‬ג י מ אבקה שמניחים על השנים כשבוד‬
‫דין דלת הראד לנעול — ודין לבוד — ודין‬ ‫אי יש בזה חשש לישר‪ — .‬אי שייך לישר‪ .‬בחומרים‬
‫מחיצד‪ .‬המתרת‪.‬‬ ‫כימיים — ואי שייר לישה ברוק — ובענין לשים‬
‫משחה שמדבקת את השינים תותבות‪.‬‬
‫סימן ‪ .a s‬בדין עירוב במקום שדרים ישראלים וגויים‪.‬‬
‫הדין אי מהני השכירות מהמשכיר להגוי בתחילה‬ ‫סימן לג‪ .‬משחה כשפת‪.‬‬
‫ואף שבא כבר גוי אחר ל ח ר שמד‪ — .‬ומה הדין כשגר‬ ‫בדין גזירה שמא ימרח — ובמקום דאיכא שנוי‬
‫שם ישראל ואח״כ בא גוי לדור שמה — ואי מהני‬ ‫— ושיש לחלק בין מקום דאיכא רפואה לשאר‬
‫שכירות לכל שבתות השנד‪..‬‬ ‫מקומות‪.‬‬

‫פי ‪ p‬מג‪ .‬בעניו יארציים של קדושי אושויץ‪.‬‬ ‫סימן לד‪ .‬שמא ישטתה אם נכנס כגדר פקוח נפש‪.‬‬
‫ענין וכדון אחד עולה לכולם — ובענין מי שאינו‬ ‫במי שיש לחשוש שיאבד את צלילות דעתו‬
‫יודע יום היארצייט שיברור לו יום אחד בשנה‪.‬‬ ‫ולא יוכל לקיים מכאן ולהבא מצוות התורה אי יש‬
‫להתיר לחלל עליו השבת כמו בפיקוח נפש — ואי יש‬
‫הלכות פסח‪ ,‬וספד‪.‬״ע‪ ,‬ור״ח‬ ‫לחלק בין טעמא דפיקוח נפש לסעמא דישמור שבתות‬
‫םי ‪ p‬מד‪ .‬בענין שבירות חדר לחיוב בדיקת הנדן‪.‬‬ ‫הרבה‪.‬‬
‫במי שנוסע לחג הפסח לבית חמיו ורוצה לשכור‬
‫חדר אחד כדי להתחייב בבדיקת חמץ — דין בעלות‬ ‫פי ‪ p‬לה‪ .‬ביאור הלבה במלאכת תופר‪.‬‬
‫גורם או רשות גורם — עוד בענין הגעלת מדוכד‪— .‬‬ ‫כללי מלאכת תופר — ואי שייך האי כללא דאינו‬
‫ודין אי חחקא מחייב או רק חריפות ודוחקא — ועניו‬ ‫של קימא במלאכת תופר — ובדין קורע — ותפירת‬
‫שדוחק המדוכד‪ .‬מחמם‪.‬‬ ‫מחטים — ודיבוק בגדים‪.‬‬

‫סימן מה‪ .‬בענמ תשביתו ושריפת חמץ‪.‬‬ ‫םי ‪ p‬לו‪ .‬כיסוי צמחים מפני השלג‪.‬‬
‫ג׳ סברות במהות תשביתו ושריפת חמץ — חמץ‬ ‫דין כיסוי פירות מפני הדלף — ודין עושד‪ .‬בתים‬
‫לאחר שריפד‪ .‬אי קרוי נעשה מצותו — תשביתו אי‬ ‫לאילנות — עוד בענין המדליק בשבת ע״י זכוכית —‬
‫הוה מיסוד לאו דבל יראד‪ — .‬דין משד‪.‬ד‪ .‬ע״מ לבערו‬ ‫ופעולה זו מע״ש אם מותר‪.‬‬
‫— תשביתו אי הוה ביטול או הבערה‪ .‬ועיין בסי׳‬
‫שאח״ ז‪.‬‬ ‫סי ‪ p‬לז‪ .‬בנזירה דשמא יתקן בלי שיר‪.‬‬
‫אי שייך בזמן הזה גזירה זו — ואי יש התיר‬
‫סי ‪ .p p‬י״ד שחל להיות כשבת‪.‬‬ ‫אף בכלי שיר ממש מטעם זה — ובענין דבר שנאסר‬
‫דין תרומה שמצותו בשריפד‪ — .‬המשך לענינים‬ ‫במנין אסור אף שבטלה הטעם — ובענין הריקודין‬
‫הנ״ל בסימן מ״ה — יסודות בענין שריפת קדשים‬ ‫בשמחת תורת‬
‫ותרומד‪ .‬ומשקים שלהם ואופן ביעורם — בענין איסורי‬
‫הנאה אי הוה שלו — בדין חמץ ונעשה נותר —‬ ‫‪ p p‬לח‪ .‬דין חפרשת תרומות ומעשרות ‪.a n p‬‬
‫בקרבן שנפסל אי שייך לאו דלא תותירו ושריפת נותר‪.‬‬ ‫הטעמים שיש לאסור ההפרשה ביו״ט — דין מתקן‬
‫ומכה בפטיש באוכלין — ובדת אי שבת קובע למעשר‪.‬‬
‫‪ p p‬טז‪ .‬בעגין תעשיית גלוקוזה לפסח‪.‬‬
‫איסור לתיתה בחיטים אף לרגע קט — בדבר‬ ‫פי ‪ p‬לט‪ .‬ביצים שנולדו בשבת מהו לאוספם‪.‬‬
‫סרוח שנהפך ע״י תד‪.‬ליד יצור לדבר הראוי לאמלה‪.‬‬ ‫דין ביצה שנולדה בשבת וד‪.‬תרנגולים שוברים‬
 ‫הלוי‬ ‫מפתח הענינים‬ ‫שבט‬ ‫שי‬
‫סימן נה‪ .‬תשובת המשקל לבעל תשובה‪.‬‬ ‫סינל מח‪ .‬בדין נד פירות טחמיגץ‪.‬‬
‫ביאור מקיף בדין חימוץ של מי פירות — ודיז‬
‫סימן נו‪ .‬חולה כט׳כאב‬ ‫מי פירות המעורביז במים — ודין חמץ נוקשה‬
‫אי הותר לו האכילה רק ממש כדי צורכו — ולהת ‪T‬‬ ‫דאורייתא ודרבנן — ואי שי ‪ T‬בלחם הפנים איסור‬
‫לאכול לחולה אף שהרופא אומד שלא יהיה בסכנה ואף‬ ‫חמץ — ודין חמץ נוקשה אי פסול למנחות — אי איכא‬
‫שהחולה אומר איני צד ‪.T‬‬ ‫איסוד בל יראה בחמץ נוקשה‪.‬‬

‫הלכות סוכה‪ ,‬ולולב‬ ‫פיטן מט‪ .‬כענין מכירת חמין למכולו ‪J‬‬
‫סימן נז‪ .‬גגון פלסטי לסוכות‪.‬‬ ‫אי יכול חנוני לקנות משקאות חמוצים לפני פסח‬
‫באם הגגון אינו מפריע לאור השמש אין בזה‬ ‫ולמכדם כדי שיהיה לו מיד אחד פסח — בעצם מכידת‬
‫איסוד — דין שיוכל הגשם לחדוד — ודין סדין בסוכה‪.‬‬ ‫חמץ אי הוה הערמה — בדין רוצה בקיומו גבי חמץ‪.‬‬

‫פיטן נח‪ .‬כדין תעשה ולת מן העשוי‪.‬‬
‫כללי תעשה ולא מן העשוי — אי שי ‪ T‬אף בעשיית‬
‫הסכד מתחילה או די שיהיה כשד בשעת גמר עשיית‬
‫הסכד — בדין אג ‪ T‬ת לולב — בפסול חוטט בגדיש —‬
‫בדץ קציצתן זו היא עשייתן‪.‬‬
‫פימן נ‪ .‬טחתת הקמח מהסוביז למצות מצוד‪.‬‬
‫מה לונוהגין שאחד שטחנו פעם אחת נוהגת לטחון‬
‫עוד פעם את הסובת אי יש בזה שאלה לענין הפרשת‬
‫חלה — יתבאד היטיב הענין גבי חלה בהיס ‪ T‬המורסן‬
‫והחוידן שוב אם מצטדפין — וסובין אי מקרי קמח;‬

‫סימן נט‪ .‬כענת הנ״ל‪.‬‬

‫פימן נא‪ .‬תשוכות שונות‪.‬‬
‫הענין הנ׳׳ל בצד ההלכה — ודין שיעור סוכה —‬
‫בענין מי שלא ספד בלילה ראשונה ספירת העומר‬
‫ודין הנענוע — הדס שמיעט ענביו — ודין הדלה‬
‫אי יכול לבדך בתם — בענת אי שכחו בד״ח לומר‬
‫עליה את הגפן‪.‬‬
‫לפני מוסף אשרי ובא לציון ואמרהו אחדי מוסף אי‬
‫יכולים לומר אז קדיש תתקבל — אי יש חשש בהשתנה‬
‫סימן ס׳‪ .‬בדין מין כמינו אתו חוצץ‪.‬‬
‫בשלג משום שנעשה צודת אותתת — ובענת טלטול‬
‫דיני חציצה בסכך — היכא דהוה לנאותו —‬
‫כיסוי ניילון על הכובע בחו״ל בשבת — ובענין הדחת‬
‫ודין לקיחה ע״י דבד אחד — ודק סדין לסכד — מהו‬
‫כלים מת״ט לשבת בע״ש‪ ,‬אי מחני ע תו ב תבשילין‪.‬‬
‫גדד מין במינו — חציצה גבי בכוד‪.‬‬

‫סימן סא‪ .‬כענק הנ״ל‪.‬‬ ‫ה ל כו ת יו״ט‪ ,‬חו ה״מ‪ ,‬ר״ה‪ ,‬ויו ״ ב‬

‫דין חציצה בבכור — חציצה במנחות — קדשים‬ ‫סימן נב‪ .‬הפרשת תרומה כשבת ויו״ט‪.‬‬
‫ב ח ח — דין הניח מזדק בתיד מזדק — נתן מכלי‬ ‫בענין מלאכת אוכל נפש ואי הוה הנ״ל בגדד אוכל‬
‫קודש לכלי חול — בדין אויד כלי ככלי‪.‬‬ ‫נפש — ובדין מתקן — טבל אי הוה מוקצה‪.‬‬

‫סימן סב‪ .‬בדק אתרוגים מורבכיס‪.‬‬ ‫םימן נג‪ .‬קבורה בא׳׳י והאבל אצלו ת׳׳ט שני‪.‬‬
‫במי שמוכד אתרוגים ושולחים לו אתרוגים‬ ‫במי שהובא לו הנפטד מחו״ל בחוה׳׳מ ולא היה‬
‫מורכבים אם יש להת ‪ T‬מחטת שבא ממקום אחד —‬ ‫פנאי לקבדו אז ורוצים לקברו אחר יו״ט שהוא ת״ט‬
‫בדין איסוד לפני עוד — בדין אק שליח לדבד עבידה‪.‬‬ ‫שני להאבל — בדין ניחום בשבת ויו״ט‪.‬‬

‫סימן סג‪ .‬בענק חציצה כלולב‪.‬‬
‫האדם אי מעכב —‬ ‫‪t‬‬ ‫דין חציצה של טבעת על‬
‫ודין רצועות התפילין — בדין טעה בחוה״מ בתפילת‬
‫המוספק והזכיר מוסף של אתמול — ודין טעה והזכ ‪T‬‬
‫את המאורע אי הוה הפסק גם בנ״ד‪.‬‬
‫— ד( אי בעי בהתדת נדרים שיהיו כולם ממולאי זקן‬
‫סי מ סד‪ .‬בדין כמה חייב אדם לבזבז על מצוה‪.‬‬
‫דאין לבזבז יותד מחומש — אי יש חיוב לד‪I‬חז ‪T‬‬
‫על הפתחים במי שאק לו — אי יש לחלק בין מצוה‬
‫עובדת או לא — אי יש לחלק בין מצוה הנוגעת‬
‫לאחדים או לא — החילוק בין מצות עשה ללא תעשה‪.‬‬
‫םימן נד‪ .‬תשובות קצרות לר״ח ויו״ב‬
‫א( דין מי שנתמלאו לו י״ג שנה ביו״ב ואפי׳‬
‫בביה״ש של יו״ב — ב( אי יש חיוב פת בסעודת ערב‬
‫יו״ב — וסעודת פורים שעשאה בלילה — ג( מי שמוכרח‬
‫לאכול קודם התקיעות מהו לענין קתו ש — ודין כהן‬
‫או לא — ה( אי אומרים תחנת בסליחות כשיש ברית‬
‫אחר התפילה — ו( אי שרי לרחוץ פת ביו״כ ברפואה‬
‫שטעמה מד במקום צעד גדול — זן אי יש להתיד‬
‫לנשים לאכול במתאי יו״כ קודם הבדלה — ח( טעה‬
‫בתפילת נעילה דאמד כתבנו אי צדיך לחזוד‪.‬‬
‫שיא‬ ‫הלוי‬ ‫מפתח הענינים‬ ‫שבט‬
‫— ב( בענין תשעה באב שנדחה ליום ראשון והגדיל‬ ‫הלכות חנוכה‬
‫הקטן אם חייב להתענות — ג( בענק היתד לנגב קיו‬ ‫סי ‪ p‬פה‪ .‬כדיו אי יכול לביד על נ״ח ‪8‬עם ?מית‬
‫בשבת בבגד שהיטיל תינוק מי רגלים לתוכו כדי‬ ‫כרבים‪.‬‬
‫לבטלו אי הוד‪ .‬רק בטופח ע״מ להטפיח שיש איסור‬ ‫במי שהוא בירך על נר חנוכה והזמינוהו לחבורת‬
‫להתפלל — ולענין קקו ש בבית הכנסת בשבת ושתית‬ ‫ריעים ויש שם אנשים שלא יצאו ומכוון להוציאם אי‬
‫קטן‪.‬‬ ‫יכול לברך על נ״ח בשם ומלכות — בעניו ההדלקה‬
‫בביהכנ״ס — ההדלקה שתהיה סמוכה לרשות הרבים‪.‬‬
‫פימ עג‪ .‬הערות‪ ,‬לשו״ת שכט הלוי חלק א׳ או״ח‪.‬‬

‫פימ ער‪ .‬כענק שיניים תותבות כפפח‪.‬‬ ‫פי מ סו‪ p » .‬וזרלקת נר הנוכד״‬
‫במי שיש לו ספק אם ‪T‬ליק נ״ח מפלג המנחה‬
‫פימ עה‪ .‬כענק כיכוי וגרם כיבוי כק״ט‪.‬‬ ‫או כשיחזור לביתו מאוחר בלילה — ד׳ שיטות בזמז‬
‫גדרי כיבוי וגרם כיבוי לשיטות הראשונים —‬ ‫ההדלקה — אי יש לדמות נ״ח לנר שבת — בדין‬
‫חלקי האיסור וד‪.‬חיוב בזד‪ — .‬ובענק גרם כיבוי‬ ‫נ״ח שהדליקה בעוד המם גדול — ודין הדלקה ע״י‬
‫למוצש״ק — וביטול פעולת איסור בשבת‪.‬‬ ‫שליח — ע״י שליח בה ‪T‬ור אי עדיף מלעשות בעצמו‬
‫בלא ^ ו ר ‪.‬‬
‫דעה‬ ‫יורה‬
‫פיטן פז‪ .‬פומא לענין נר חנוכה‪.‬‬
‫הלכות איסור ודייתר‬ ‫דין סומא אי חייב בהדלקת נ״ח ואי חייב לברד‬
‫פימ עו‪ .‬כדיני כדוד כמקום שקט רו‪.3‬‬
‫עליה — ודינו לענק ברכת שהחינו — דין מבדד על‬
‫הגדרים בחיובי בירור הנ״ל — דיני בירור ברוב‬ ‫הראיה‪.‬‬
‫דאיתא קמן ודליתא — ובדין מיעוט המצוי ואינו מצוי‬
‫— ובדין עשה חהבדלתם בפרשת שמיני — ובטעם‬
‫פי מ פח‪ .‬שהחינו כליל כ׳ של חנוכה‪.‬‬
‫דלא שיק והבדלתם בבדיקת ח״י טריפות — ובדק‬
‫דין שהחינו בליל שני של חנוכה — ודין אם הדליקה‬
‫רוב מצויק אצל שחיטה מומחין הם‪.‬‬
‫לו אשתו בליל א׳ — חיוב ממונו בהמצוה וחיוב גופו‬
‫פימ עז‪ .‬כדין שחיטת כחמה ו‪,‬־אשה תפו^‬
‫ב׳ דברים נפרדים הם — כשרואה הנרות איזה ברכה‬
‫בהמצוי בזמנינו בשחיטד‪ .‬מע״ג סרט נע —‬ ‫מברך‪.‬‬
‫וד‪.‬מסתעף מזד‪..‬‬

‫סי מ פט‪ .‬כרק מוכח ומנורה םעככק זה את זח‪.‬‬

‫פימ עח‪ .‬כדק חתיכת מפרקת‪.‬‬
‫דין עיכוב כלי המקדש ודין עיכוב מקום הנחתן‬
‫בפירוש גיסטרא המובא במס׳ חולין — במחלוקת‬
‫— ואם יש לאו כשמשנים את המצוה ממקומה ו ^ו ר ה‪.‬‬
‫הש״ד והט״ז בזה‪.‬‬

‫פימן ע‪ .‬כ ענק נשיאת כפיים ככל קם‪.‬‬

‫פימן עט‪ .‬כים ירוק הדכוק כמעי הקטן‪.‬‬
‫החילוק בין ירושלים ושאר עירות — וענק כהני‬
‫הכללים בדיני המרד‪ .‬ומקום חבורד‪..‬‬
‫חזקה וכהני יחוס וסתם כהנים — ענין שינוי מנהג‬
‫אבות בזה — ובענין לא תתגודדו‪.‬‬
‫פימן פ‪ .‬מליחת צלי‪.‬‬
‫בענין מליחת עורות המועטת שהתרנו באו״ח סי׳‬
‫פי מ עא‪ .‬קריאת פחנות זכור כעוכת כמנחה‪.‬‬
‫תצ״ט — והבקיאות שיש במליחת צלי‪.‬‬
‫דין אנשים שלא היו בשבת בבוקד בביהכנ״ס ולא‬
‫שמעו הקריאה של פרשת ובור אי יבולים לקדאו בשבת‬
‫פימ פא‪ .‬חקכ כדיקת צומת חנידק‪.‬‬
‫במנחה — בדק קריאת התורה בכל שבוע אי אפשר‬
‫הסמנים המחייבים בדיקה — והחיוב בדיקה אי‬
‫לקראם במנחה — בענין ספרי ההפטורה שאק בהם‬
‫הוד‪ .‬דק כשיש ריעותא לפנינו — ומהו גדד מיעוט‬
‫רק הה»זורות ונקודותיהם אי יכול להניחם באדון‬
‫המצוי — )בדברי משכנות יעקב בזה(‪.‬‬
‫הקודש עם הס״ת — ואי יכול להוציאם עם הס״ת‬
‫פימ פכ‪ .‬ראש כמט שנמלח שלם‪.‬‬ ‫ולא נחועו שנדאה כמוציא ב׳ ספרים‪ .‬וע׳׳ע לעיל סי׳ טו‪.‬‬
‫בדינו שנחשב כמליחה בכלי כלפי עצם הגולגולת‬
‫— ואם יש לדון הלשון בנמלח בלא הדחד‪ .‬ולאסור‬ ‫כמה תעווכות קצרות‪.‬‬ ‫פי מ‬
‫משום דם בעין — ואם יש להקל בלא נתבשל ו ת ק‬ ‫א( בענין קבוצה של שוחטים שיצאו מא״י לחו״ל‬
‫י׳׳ב שעות‪.‬‬ ‫ורוצים לעשות מלאכה בפרהסיא במ״ט שני של גלקת‬
 ‫הלוי‬ ‫מפתח הענינים‬ ‫שבט‬ ‫שיד‬
‫אות כ״ף ואות וא״ו הסמוכים ול״ז ויש נגיעה קטנה‬ ‫סימן קכט‪ .‬חיוכ חינוד של «כ כטהוס חסרון כיס‪.‬‬
‫הנראית כמ״ם — ה״א של שם שד‪,‬יה רגל פנימי כתוב‬ ‫עד כמה חייב האב לבזבז למען חינוד — ובדץ‬
‫בצורר‪ ,‬משונה‪.‬‬ ‫אהד שנתגדש מאשתו רח״ל ונשאת לאדם שאינו כ״כ‬
‫חדדי והילדים שנשארו אצלה הולכים לבתי ספר‬
‫סימן קלט‪ .‬שר׳ת קצרות כעניני סתו״פכ‬ ‫שאינם ע״פ החינוך שלנו עד כמה חייב האב להוציא‬
‫במזוד‪ ,‬אשר השם ש־ד־י האותיות דבוקות ול״ז‬ ‫ממון בענין וה — ואם הנ״ל הוה בגדר פדיון שבויים‪.‬‬
‫— ובענין ואתה תהדי לו לאלד‪,‬ים — בפרשת שמות‪,‬‬
‫אי הוה שם חול — בענין אות אל״ף אשר הרגל‬ ‫סימ ?ל‪ .‬כענמ אסיפת מעות להכנסת כלה‪.‬‬
‫העליונד‪ ,‬בשוד‪ ,‬עם הרגל התחתונד‪ ,‬במקום הנגיעה‬ ‫עד כמה חיבים ליתן לחתן וכלה בזמנינו היום —‬
‫בגג האלף‪.‬‬ ‫והחילוק בין אלו אשר באו מבית יותר חשוב וכדר‬
‫— ובגדר מהו נצרד לבדיוו‪J‬‬
‫סי מ קפג כהמנהג לכתוב המזווה כ״כ שורות‪.‬‬

‫סימן קמא‪ .‬תפירת יריעה של ס״ת‪.‬‬ ‫הלכות מילה‬

‫כמד‪ ,‬עמדים צריכים להיות בידיעה — מה הדין‬ ‫סימן קל‪ Jl‬כדין גניכת מצוה‪.‬‬
‫לכתחילד‪ ,‬דיעבד — לכתחילד‪ ,‬לקרוא בו — ולכתחילד‪.‬‬ ‫ממי שהבטיחו לו להיות מוהל ואמד שאם יהיה‬
‫לחברה‪ ,‬ד‪,‬רוצה לסלק ע מ ד שנפסל אם מותר לחתוך‬ ‫הברית בזמנו אינו יכול לבוא וכיבדו אחר למול ולבסוף‬
‫ע מ ד וה מן הידיעה או צריך לסלק כל היריעה‪.‬‬ ‫נחדה הברית והדאשון תובע שיתנו לו‪.‬‬

‫סימן ק ט ב שו״ת קצרות כעניניס הנ״ל‪.‬‬
‫יו״ד שקרובה מ א ד לכ״ף סופית ונראית כצדי״ק‬
‫סופית מד‪ ,‬דינה — נגיעה אשר נראית לעין כנגיעד‪,‬‬
‫אך למראה הזכוכית המגדלת נראה שיש הקף גויל‬
‫— ובדין פסול נגיעה וכלליד‪ — ,‬ובמזווה שלא נכתבה‬
‫סוף השורה בשרטוט‪.‬‬
‫סימן קל^ הערות וחירושיס כשו׳׳ע ירד סי׳ רס״ו‪.‬‬
‫סימ קלג‪ .‬כענמ מכשיר לפריעה ומציצה‪.‬‬
‫באופן הפריעה והחיתיד המקובל — ואם יש חיוב‬
‫פריעה — בסיבת הרוצים להקל המכשיר הנ״ל‪.‬‬

‫סי מ קלר‪ .‬הוראות קצרות כהלכות נדלה‪.‬‬

‫סמן קמג‪ .‬כד? מזוזה שנפללז כשכת‪.‬‬
‫בחיוב הקביעד‪ ,‬אם צריכה מסמרים — ואם הוה‬
‫מתקן הבית דירד‪ ,‬לאסרו בשבת — ואם להתירד‪ ,‬ע״י‬
‫אמירה לעכו״ם — ולענין החודד‪ ,‬ביו״ם שני של‬
‫גלויות‪.‬‬
‫בענין אם יש לדחות מילה בשבת בזמנה מחשש‬
‫הלכות חלה‬
‫סי מ קמר‪ .‬הערות וחי׳ כהל׳ חלה סימן שכ״כ שכ׳׳ר‪.‬‬
‫סימן קמה‪ .‬הערות וחי׳ כהל׳ חלה סימן שכ״ה־שכ״ז‪.‬‬
‫סימן קמו‪ .‬הערות וחי׳ כהלכות הלה סימן שכ׳׳ח‪.‬‬
‫בענין המצ ‪ r‬ה — ובענין החיתוד והפריעה בב״א‬
‫— ובענין ליוה בבין השמשות — בענת מילה בשבת‬
‫אצל מחללי שבת — בענין הפרדת העור בשבת‪.‬‬
‫סי מ קלה‪ .‬עוד כענינים הנ״ל‪.‬‬
‫שיבואו אורחים ויחללו בגלל וה את הש״ק — ובענץ‬
‫סלסול כלי המילה בשבת — ובהמנהג להפוד הערלה‬
‫אחר המילה וכו׳ — ובענין כוס הברכות של המילה‬
‫מהו בשבת בבוקר קודם קדוש‪.‬‬

‫סימן קמו‪ .‬הערות וחי׳ כהלכות חלה סימן שכ״ם‪-‬עף׳ל‪,‬‬ ‫סימן קלו‪ .‬כענין הנסיעה כאופווכוס מאי עדיף לשכת‬
‫או לעמור — וכענין כתיכת עשרת כני המן‬
‫סימן קמה‪ .‬כרץ חלת חו״ל‪.‬‬ ‫כמגילה‪ ,‬כאשר שיטה אחרונה נשארת ריק‪.‬‬
‫בירור בדין חלת חו״ל ביו״ד סי׳ שכ״ג ושכ״ד —‬
‫וביס ד התקנה שד‪,‬תירו לאכול לפני הפרשה — ואם יש‬ ‫סימן קלו‪ .‬כענין כתכ שם אלהים אחרים לשם קרושה‪.‬‬
‫איסור טבל בחלת חו״ל‪.‬‬ ‫מד‪ ,‬הדין באופן הנ״ל אם עבר וקד שו — ובדין‬
‫שאר שמות של חול — והחילוק לבין סעד‪ ,‬או ד ע‬
‫סי ‪ p‬קמט‪ .‬כענין נתינת תרומה‪ p .‬הווראי ו ‪ p‬הספק‪.‬‬ ‫שד‪ ,‬שם עבדד‪ ,‬ורה‪.‬‬
‫בירור מקיף בד‪,‬נ״מ בין תרומד‪ ,‬שהיתה בחוקת פטור‬
‫וחוקת חיוב ד‪,‬מסתעף‪ — .‬ואם עיקר מצות תרומה היא‬ ‫סימן קלה‪ .‬כהלכות כתיכת ספר תורה‪.‬‬
‫ההפרשד‪ ,‬או הנתינה לכהן — וגדר חיוב צדק משלד —‬ ‫סופר שכתב חצי ע מ ד בס״ת וסעד‪ ,‬ולא גמרו‬
‫ואם יש לחלק בין ספק לקט לספק מתנות עניים אחרים‪.‬‬ ‫והמשיד בהעמד השני ויש כבר שם כמה שמות —‬
‫שטו‬ ‫הלוי‬ ‫מפתח הענינים‬ ‫שבט‬
‫לא שמרו ריני נרות והם בני נרה‪ ,‬אם מותר לכתחילה‬ ‫םי ‪? p‬נ‪ .‬הערות וחי׳ כהלכות כלאי אילן סי׳ רצ׳׳זל‪.‬‬
‫להתחתן עמהם — ועצם הפסול של בני נרה — וענין‬ ‫סי מ ענז^ רופא שטיפל כשניים ידיד סלאכתו ?לעל‬
‫הפגם לדורות מתי הוא שי ‪.T‬‬ ‫ערס לו היזע‪.‬‬

‫פי מ קסג‪ .‬ב י ר עד אחד נ א מ כאיסורים‪.‬‬ ‫הלכות שביעית‬

‫דין ע״א נאמן באיסורים ובעיגונא — ואם‬ ‫פימן רלכ )כסיה הכפר( כדמי שכיעיו^‬
‫הנאמנות מן התורה — מגו במקום עדים — ובגדר‬
‫בעניני סחורה — צביעה — התפסת דמים לפני‬
‫אדם נאמן על עצמו — וסברת מילתא דעב ‪T‬א לגלויי‬ ‫ולאחר הביעור — וכו‪/‬‬
‫— ודייקא ומינסבא‪.‬‬

‫הלכות שמחות‬
‫סימן קפד‪ .‬דין מים שיש להם םיו« כעיגונז^‬ ‫סימן ?נכ‪ .‬כענין שינוי מקום כאכילות‪.‬‬
‫בבור המחזיק בערך חמישים אמה והמים נכנסים‬ ‫ובענין מנעלים של מת שסכנה ללובשם‪ ,‬והוא‬
‫לו מגובה ע״י מרזב ויוצאים ע״י צנור מה דינו כמים‬ ‫פרה כל המלבושים — ובענין ברכת הגומל למי שכבר‬
‫שיש להם סוף או אץ להם סוף — ועי׳ בסי׳ שאח״ו‪.‬‬ ‫ירר ממטתו אמנם הרופאים אומרים שעריין לא נתרפא‬
‫לגמרי ממחלתו‪.‬‬
‫סימן קפה‪ .‬ענץ ע״א במלחמה‪.‬‬
‫סי מ ?נג‪ .‬כענין מכירת כית הקכרות‪.‬‬
‫נאמנות ע״א בעדות אשה אף היכא דאתחזק‬
‫איסורא — ובענין צירוף סברת דייקא ומינסבא —‬ ‫סימן ?נר‪ .‬כענין מצוות עשה רקכורה‪.‬‬
‫ביאורי השיטות בזה והמסתעף‪ .‬ועי׳ בסימן הקודם‪.‬‬ ‫חלק המ״ע אם ישנו בכל המתים או רק בהרוגי‬
‫ב״ר — וחלק הלאו רבל תלין השייד בכל המתים —‬
‫סימן קסו‪ .‬שלא לדור בכית חמיו‪.‬‬ ‫וברין שיש לחכות עם הקבורה על קרובי הנפטר —‬
‫בדין הנ״ל ומה שאין נזהרין בזה׳׳ז בזה — מה‬ ‫ומהו הגרר של קרוב‪.‬‬
‫הוא טעם האיסור לדור בבית חמיו והנ״מ להלכה‬ ‫פיטן קנה‪ .‬מקום ?כורה כין שוטרי תו״מ למי שנשא‬
‫בין הני טעמים‪.‬‬ ‫יכמה דאורייתא‪.‬‬
‫ובמעשה שהחליפו ב׳ נפטרים‪ .‬וכבר ישבו כמה‬
‫פי מ קסז‪ .‬אודות בילןורי נשים אצל הרופאים‪.‬‬ ‫ימים שבעה בטעות מהו לענין הפנוי וכו׳‪.‬‬
‫בדיני איסורי יחוד הקשורים בזה — וגדרי‬
‫פי מ קנו‪ .‬הערות וחי' כ׳טו״ע ידיד סי׳ של׳׳ח —‬
‫ההרחקה מן העריות — ודין רחיצה במרחץ ע״י■ שפחה‬
‫ש״מ — שמ״ח‪.‬‬
‫כותית — עשרת הדברות בענין הנהגת הצניעות‬
‫שבהליכת נשים לרופאים‪.‬‬ ‫פימן קנו‪ .‬הערות לשו״ת שכט הלוי חלק שלישי‪.‬‬

‫סימן קנח‪ .‬הערות לשד׳ת שבט הלוי חלק שני )יר׳ד(‬

‫פימן קפח‪ .‬כדץ שאלת שלו^ לאשה‪.‬‬
‫בגדר אסור קול באשה אם הוא רק בזמר —‬ ‫סימן קנט‪ .‬מקוה שנפסלה בהויתה ע״י מקכל טומאה‬
‫ובשאלת שלום ע״י שליח — ומה הוא שאלת שלום —‬ ‫אי יכולה לחזור להכשירה‪.‬‬
‫והחילוק בין ומנינו לזמני התלמוד‪.‬‬

‫פימן קפט‪ .‬כדיני שליחות‪.‬‬ ‫העזר‬ ‫א בן‬

‫בהחקירה מהי שליחות ויחוס פעולת השליח —‬
‫ודיני שליחות בהרבה מצוות בתורה — ודין שליח‬ ‫הלכות קידושין וגיטין‬
‫עושה שליח — ושליחות שלא מדעת המשלח מדיני‬ ‫סימן קם‪ .‬יסודות מוסר וקדושה לצעירי הדור כזמנינו‪.‬‬
‫וכיה‪.‬‬
‫פימן קפא‪.‬‬
‫במי שיש לו כבר ילדים אם צריך להשתדל שיהיה‬
‫פי מ קע‪ .‬בדיני קידועוין‪.‬‬
‫לו עוד ע״פ מה שנאמר בבקר זרע זרעך ולערב אל‬
‫אם קידושין דין או מצוה — ואם נשים נצטוו‬
‫תנח ‪T‬ד‪.‬‬
‫בזה — גדרי החילוק בין קדושי אשה למקדיש להקדש‬
‫— ויסוד ענין ק ‪T‬ושין בכלל — ובפירוש הגמ׳ דאסר‬ ‫פימן ק פ ג חיתון כע״ת כזה״ז‪.‬‬
‫לה אכו״ע כהקדש — ומהות הקנין‪.‬‬ ‫אודות החיתון עם בעלי תשובה אשר אבותיהם‬
 ‫הלוי‬ ‫מפתח הענינים‬ ‫שבט‬ ‫שטז‬
‫סימן קסזג בדיו דכר שאיו מתכוון‪.‬‬ ‫קידושי כסף‪.‬‬ ‫‪mdp‬‬ ‫סימן‬
‫יסודות בענין הנ״ל‪ — .‬בענין אין מתכות באיסור‬ ‫אם פרוטה דווקא או אף שו״ם — בשיעור כסף ;‬
‫דרבנן — ולד׳׳י אי הוה אין מתכוון אסוד מה״ת או‬ ‫שטות הראשונים בזה — ומהו פירוש כסף המוזכר‬
‫מדרבנן — ובדין פס״ד באיסוד דדבנן — ופס״ר דלא‬ ‫בגמרא‪.‬‬
‫ניחא — ומלאשצל״ג‪.‬‬
‫סי מ קעב‪ .‬קידועזי נועות עם מעוומד ‪ m‬׳‪.V‬‬
‫משפט‬ ‫חושן‬ ‫בדין ק ‪T‬ושי מומר — וק ‪T‬ושי טעות — ובאופ!‬
‫זה שנתקדשה בטעות למשומד אם אפשר להתירה‬
‫סימן קפב‪ .‬קצור הלכות בענין תקני קהלות למיגדר‬ ‫להינשא לאהד בלא גט‪.‬‬
‫טילתא‪.‬‬
‫סי מ קעג‪ .‬יעזראל שנשא גויה ודמנה להתגייר ולחיות‬
‫הלכות דיינים ועדות‬ ‫עמו כדת משז וישראל‪.‬‬
‫מה הדין על עצם הנישואין — ודין השבע ברכות‬
‫סימן קפג‪ .‬במסרב לדון מהמת שאינו שי ד להקהילה‪.‬‬ ‫בשעת החופה ואחריה במעשה הנ׳׳ל‪.‬‬
‫בדין הנ״ל אם יכול לקדאו לדון בערכאות —‬
‫עושקו ואופני חיוב‬ ‫‪to‬‬ ‫ובענין החיוב להציל עשוק‬ ‫כי מ קעד‪ .‬בן הורג איד נכתוב שם אכיו ככתובה‪.‬‬
‫ההצלה‪.‬‬ ‫בהנימן לחלק בין שאר שטרות לגיטין וכתובווב‬

‫סי מ קפד‪ .‬בדין שוהד‪.‬‬
‫באופן שנתן גבאי צדקה איתז מתנה ליי ת מקופה‬
‫של צדקה ולנותן אין כאן הוצאה ולדיין יש הנאה‬
‫אי הוה שוחד — ובדין שוחד דברים — ודין שוחד‬
‫שאינו אלא במפרש שנותן לו ע״מ שיזכהו בדין‪.‬‬
‫סימן קפה‪ .‬כדין מדידת כ׳׳ד בעגלה ערופה‪.‬‬
‫אי הוה ע״י זקני העיר או זקני ב״ד הגדול —‬
‫המדידה והעריפה‪.‬‬
‫— ואי ע ‪T‬י בעי מעומד — ועירי מסירה אי התז נעשה‬
‫סי מ קפו‪ .‬אם יכול אהד להעליל על הכירו כדי‬
‫שיתפשר עמו אה״נג‬
‫סימן קפז‪ .‬כענת עד המסייע ועתת מוכחשת‪.‬‬
‫בביאור שיטות הראשונים המפוזרים בש״ס בענין‬
‫זה — בדין שבועה דרבנן ושבועה דאורייתא — ומה‬
‫הטעם שהתורה חייבה שבועה בעד אחד — עד המסייע‬
‫הפוטר שבועה אי הוה מטעם עד המסייע או מטעם‬
‫עד אחד בהכחשה‪.‬‬
‫סימן קפח‪ .‬כדין עדות שבטלה מקצתה‪.‬‬
‫דאין כלל זה דערות שבטלה מקצתה בטלה כולה‬
‫רק כשבטלה ואין מאמינים לזה אבל כשמאמינים‬
‫לעדות זו אלא שלא מקבלים אותה רק לענין זה‬
‫לא אמרינן הכי‪.‬‬
‫סימן קעה‪ .‬כענת היו כה מוטין שיוצאת כלא כתוכה‪.‬‬
‫ביאוד הסוגיות בכתובות ע״ב ע״א — החילוק בין‬
‫מומין שבסתר ושבגלוי — ועוד איזה העדות בסוגיית‬
‫הש״ס והשו״ע בענין זה‪.‬‬
‫סי מ קעו• איד נכתוב השם יהודה ככתוכה‪.‬‬
‫סי מ קעז‪ .‬עדות מיושב — לענת עדות אקזה‪.‬‬
‫ובדין עדים החתומים כמי שנחקרה עדותן בב״ד‬
‫הגדה — ומה הדין לעידי חתימה‪.‬‬
‫הלכות יבום וחליצה‬
‫סימן קעה‪ .‬בדיני יבום‪.‬‬
‫בדין חזקה יש לו אחים ואמר שאין לו — ובדין‬
‫הפה שאסר הוא הפה שזזיתיר כשנודע מפיה שיש לו‬
‫אחים — ואי אמרינן מינו לעם הארץ שאינו יודע‬
‫ההלכזז — ודין מלחמה שנהרגו רובם בעו״ה רח״ל‬
‫אי יש לזה דין כמים שאין להם סוף‪.‬‬
‫סי מ קעגז‪ .‬כדיני חליצה בשלשה‪.‬‬
‫ובדין דיין סומא — ודין חליצה בלילה ואם מיעטו‬
‫אפילו סומא באחת מעיניו — ואי יש לחלק בין דיני‬
‫ממונות לכאן‪.‬‬

‫סי מ קפט‪ .‬בדין נגיעת עדוז^‬ ‫סימן קס‪ .‬כאיסור צרת ערוה ייכום‪.‬‬
‫פסול נגיעה לענין דיינים ולענין העדים — מהו‬ ‫המשך למש״כ בשבט הלוי ח״ג סי׳ ר״ג אות ב׳‬
‫פסול נגיעה — וקצת בדין קרוב ונתרחק — ועדות‬ ‫— וביסוד הדרא איסורא דכרת באשת אח שלא במקום‬
‫עצמו‪.‬‬ ‫מצוה‪.‬‬
‫שיז‬ ‫הלוי‬ ‫מפתח הענינים‬ ‫שבט‬
‫סימן ר‪ .‬כיאור שיטת יחלוקו וכל דאלים גבר‪.‬‬ ‫םימן ‪ .sp‬כדין אין אדם משים עצמו רשע‪.‬‬
‫ג׳ דרבים בדין יהלוקו בשבועד‪ — ,‬במקום ששייך‬ ‫ובאיסור להחזיק שטר אמנה בתוך ביתו —‬
‫בוודאי לאחד אין דין יחלוקו — למד‪ ,‬צריך שבועה‬ ‫והסוגיא בכתובות י״ט‪.‬‬
‫היכא שחולקים — שניים אוחזים בטלית ואחד מד‪,‬ם‬
‫טוען ברי ואחד שמא — ודין יושבים בצידה כמוחזקים‬ ‫סימן ק«> כי ה עדות שאי אתה יכול להזימוז‪.‬‬
‫דמי‪.‬‬ ‫בדין הנ״ל לענץ ק ‪T‬ושין ולאוסרה על בעלה —‬
‫ובהכלל של עדות שאי אפשר לקיים בהם כאשר זמם‬
‫סימן רא‪ .‬כדין היזק ראיה‪.‬‬ ‫— ובדין איני יודע בשבע חקירות ובדיקות‪.‬‬
‫ביאור סונית הש״ס ושיטותי׳ ריש מס׳ בבא בתרא‬
‫— בדין מינו לבטל מנד‪,‬ג — ומינו במקום חזקה —‬ ‫הלכות הלואר‪.‬‬
‫ובגורם הפסד לחבירו ע״י שרצד‪ ,‬חבירו לעשות גדר‬ ‫סימן קצב‪ .‬בדיני הלוואה‪.‬‬
‫והוא לא רצד‪ ,‬וגנבו אצלו — ובדינא דגרמא וגרמי‪.‬‬ ‫במי שהלוה וד‪.‬בטיח להחזיר המעות תיד השבוע‬
‫איזד‪ .‬ימים נקראים תור השבוע — וכלל פירוש תוכו‬
‫בכמד‪ ,‬דינים בש״ס‪.‬‬
‫ר‪,‬לכות שלוחיו ושותפיו‬
‫םימן קצג‪ .‬בדיני פרוזבול ומוםד שנזרותיו לכ״ד‪.‬‬
‫םימן רגב בדיני השגת גבול כעזעושים צילומים‬ ‫מקור דין פרוזבול ומוסר שטרותיו לב״ד — ואם‬
‫מפפרים אחרים‪.‬‬ ‫זד‪ ,‬ענין אחד או ב׳ דברים נפרדים — טעם ואופן הפרוזבול‬
‫בעובדא שאינו מצלם רק חלק מהספר‪ .‬וגם אינו‬ ‫או המוסר שטרותיו — אם צריך ב״ד מומחה לזד‪ ,‬או‬
‫מפיצו רק בפנים בית הספר‪.‬‬ ‫לא — ואם מהני דיבור בעלמא או צר ‪ T‬שטר — ובדין‬
‫מה משמט‪ ,‬ודשמיטה בזמה׳׳ז דאורייתא‪.‬‬
‫סימן רג‪ .‬בדין שותפים כדירה ושותף אחר השכיר‬
‫הדירה שלא לדעת שותף השני ומחמת חוק‬ ‫מימן קצר‪ .‬הערות וחי׳ לדינא כהל׳ הלואה פי ס״ז־ס״ח‪.‬‬
‫הממשלה א׳׳א לעתות‪.‬‬
‫הימן קצה‪ .‬הערה כדברי הרמ׳׳א סי׳ פ״ז סעי׳ גי‪.‬‬
‫סימן רד‪ .‬כדין טובת הנאה מהבנק מחמת שותף אחד‬ ‫ובדין חש ‪ T‬אממונא אי חשיד אשבועתא —‬
‫אם יש לשותף השני חלק בתוחים אלו‪.‬‬ ‫מדרבנן —‬ ‫רק‬ ‫לשבועה‬ ‫פסול‬ ‫ודחשוד לשבועד‪.‬‬
‫בשותפות‬ ‫הניקחות‬ ‫בין הלואות‬ ‫לחלק‬ ‫ושיש‬ ‫וד‪,‬חילוק בין עדות לשבועה‪.‬‬
‫מד‪.‬בנק לבין הלוואות פרטיות אף שזה לצורר שותפות‪.‬‬
‫סיסן קצו‪ .‬הערה כדברי הש׳׳ד חו״מ סי׳ פ׳׳ח ס׳׳ק נ׳׳ה‬
‫מימן רה‪ .‬שליחות עכו׳ש‪.‬‬ ‫לענין משיב אכידה‪.‬‬
‫דין שליחות מעכו״ם לעכו״ם — ואם יש לעכו״ם‬ ‫אי חייב שבועה — ובדין תביעת קטן‪.‬‬
‫•‬ ‫קנין חצר‪.‬‬
‫סימן קצז‪ .‬כענה שתי כתי עדים המכחישים זא׳׳ז‪.‬‬
‫ר‪,‬לכות מקח וממכר‬ ‫בפירוש הסוגיא שבועות מ״ז ע״ב ושיטותיד‪— ,‬‬
‫ובכוח ב״ד לחייב שבועה אף שיש בד‪ ,‬הזכרת ה׳‪,‬‬
‫סימן רו‪ .‬בדין מחוסר אמנה‪.‬‬ ‫ואף במקום שמד‪,‬״ת פטורים משבועה‪.‬‬
‫בעובדא שחזר סופר קבלן שלא נתן לו בעד‪,‬״ב‬
‫קלף ונתיקרד‪ .‬המלאכד‪ ,‬הרבד‪ — .‬מתי יכולים לחזור —‬ ‫מימן קצה‪ .‬ביאור בטעם שחייכו חכמים לישכע אף‬
‫החילוק בין הד תרעא לתרי תרעא‪.‬‬ ‫במקום שקרוב לוודאי שיבוא לשבועת של‪1‬ר‪.‬‬

‫םימן רז‪ .‬במי שהבטיח לתת בגד הנקרא ״כלה קלייד׳׳‬ ‫םימן קצט‪ .‬בי ה כע׳׳ח מאוחר שקדם וגבה‪.‬‬
‫שהבטיח לה‬ ‫לב׳ כלות והאחת עני׳ והראשונה‬ ‫מה הטעם דלא גבה — ג׳ אופנים בפירוש הסוגיא‬
‫נדחה החתונה‪ ,‬ולשניהם א׳׳א שיהי״ה מח יעשה‪.‬‬ ‫בכתובות צ׳ ע״א — שני לווין שווין שקדם אחד ותפס‬
‫אין מוציאין מ ‪T‬ו — ודין שיעבודא דאורייתא או לא‬
‫סימן ר׳׳ח‪ .‬ברבר שאינו כרעוות מקנה שאינו נקנה‪.‬‬ ‫מאוחר שקדם וגבד‪ — ,‬ודין הערכה וד‪,‬עמדד‪ ,‬דלא‬
‫ודבר שלא בא לעולם — ואם יש משום מחוסר‬ ‫אזלינן בתר שעת הנדר — וד‪,‬חילוק בין מת הנערך‬
‫אמנד‪ ,‬במקנד‪ ,‬דבר שאינו ברשותו‪.‬‬ ‫למת ד‪,‬מעריך לענין חיוב היורשין‪.‬‬
 ‫הלוי‬
‫בגדים לתכשיטים — ושאין לקחת מבי״ח שעובד שם‬
‫כלים בלי רשות בעלים — ושאסוד לפועל לגלות‬
‫מסודות הבית חרושת‪.‬‬
‫סימן רכא‪ .‬חערות וחידושים לדינא כחו״מ סי׳ שלב‪.‬‬
‫מפתח הענינים‬ ‫שבט‬ ‫שיח‬
‫סיש רם‪ .‬כטי שהבטיח סכום לכולל ואח״ב הכפיח‬
‫להכפילו וכין כד דיה צייד להחזיי‪; ,‬כדו הלומד‬
‫כישיבה וחזר ממה שהכטיח להכפיל עכור הכולל‬
‫וכי;תייפ שכק חיים מפלו ומכסים ל‪1‬פ;י היורשין‪.‬‬
‫החילוק בין תן לאתן — ובינו לבין היורשין‪.‬‬

‫סי מ רכב‪ .‬כדין לאו דכל תלין‪.‬‬ ‫פיטן רי‪ .‬כדת מכירח לז מ‪.‬‬
‫בעובדא שנתנו דיירי בית משותף מעותיהם בכל‬ ‫לעשות‬ ‫לקונה‬ ‫לו‬ ‫שמותד‬ ‫הדברים‬ ‫מה הם‬
‫ר״ח לוועד הבית והוא עכבן מליתן לפועל הנקיון אם‬ ‫בשדה כזו‪.‬‬
‫הדיירים ואיש הוועד עוברים על בל תלין‪.‬‬
‫סימן ריז‪ J‬מוכר שמכר ספר ולא ידע ערכו הרב ונודע‬
‫הלכות גניבה‪ ,‬ואבדד‪ ,.‬וגזילד‪.‬‬ ‫ללוקח אחר הקנין‪ ,‬אי יש כזה ספק הונאה או לא‪.‬‬
‫סימן רכג‪ .‬כדין טוען טענת‬ ‫ובדין עני שנתן עודף ואח״ב בבוא הבעה״ב‬
‫אי חייב רק בכפל או גם בארבעה וחמשד‪— .‬‬ ‫הביתה הבחין בין המטבעות שקיבלן מן העני בתוד‬
‫וד‪.‬טעם שד‪.‬טוען טענת גנב חייב אף שלא עשה קנין‬ ‫עודף שיש שם מטבע זהב יקרה‪.‬‬
‫לקנותו‪.‬‬
‫הלכות זכיה ומתנה ושכירות פועלים‬
‫םי ‪ p‬רכד‪ .‬כנידון מורה שהכיאה מזוזות של אחרים‬ ‫סימן ריב‪ .‬כדין עני המהפד כחררה‪.‬‬
‫כתיל! שלה והניחה התיק ויצאד״ והילדים אכדו‬
‫המזוזות ההפסד של מי‪.‬‬ ‫פימן ריג‪ .‬כדין מתנת חינם לעכו״ם‪.‬‬
‫מי בכלל האיסור — אם דווקא עובד ע״ז — ואם‬
‫סימן רכה‪ .‬כהאיסור לקיהת פרהים וכדומה משולהנות‬ ‫יש לחלק בין איכא גר תושב שמצווים להחיותו‬
‫סעודת התונה וכדה‪.‬‬ ‫לליכא גר תושב‪.‬‬

‫הלכות נזקי ממון‬ ‫סימן ריד‪ .‬כמי שירש אוצר ספריס וכיניהם ספרים‬
‫ממקומות רחוקים ודמי חמשלוח רב על מי חל‬
‫סימן רכו‪ .‬שור תם אי שותפי הוי או כע״ה‪.‬‬ ‫דמים אלה על היוחט שאינו כן הנפטר או על‬
‫בביאור הסוגיא בב״ק ל״ג ל״ד — חגבי׳ היא רק‬ ‫כעל הספר‪.‬‬
‫מד‪.‬שור או גם משאר נכסים — החילוק בין קודם‬
‫העמדה בדין ללאחר העמדד‪ .‬בדין — ודין תפיסה בזה‬ ‫סי מ רטו‪ .‬מעות המופקדים כבנק יש להם דין ראוי‬
‫ושיטות הראשונים — ואי אהני תפיסה מד‪.‬״ת או רק‬ ‫או מוהזק‪.‬‬
‫מדרבנן‪.‬‬
‫סי מ רטז‪ .‬כדין הכותב נכסיו לאהרים‪.‬‬
‫סי ^ רכז‪ .‬כדין גידול כהמה דל‪,‬ה כזמה״ז כא״י‪.‬‬ ‫מה הדין במקצת נכסים — ואם מותר להיות‬
‫מורה הוראה בצוואה שרוצה להרבות לאחד ולמעט‬
‫סי מ רכח‪ .‬כמצוות מעקה‪.‬‬ ‫לאחר — והחילוק בין מקדיש לדבר מצוד‪ .‬לכותב‬
‫בבית משותף אם מצווד‪ .‬לעשות מעקה גם בחלק‬ ‫לאחרים סתם‪.‬‬
‫השי ‪ T‬לשכנים דלא יצייתו גם הם לעשות — ובענין‬
‫הברכה — וזמן הברכה‪,‬‬ ‫סימן ריז‪ .‬כדין תשלום השדכן אם זה כפי מקומו של‬
‫השדכן או כפי הנהוג כמקום אכי הכלה‪.‬‬
‫חרם‬ ‫וקכלת‬ ‫כיטול העזידוכים‬ ‫כנדון‬ ‫רכט‪.‬‬ ‫סי מ‬
‫חקהילות‪.‬‬ ‫סי מ דיה‪ .‬הערות וחידושים לדינא כחו׳׳מ סי׳ של״א‪.‬‬

‫סי מ רל‪ .‬קצת חידועוי תורה הנוגעים להלכה ולמע׳נזה‬
‫כריש מסכת ככא מציעא‪.‬‬
‫םי ‪ p‬רלא‪ .‬קצת חידדנזי תורה הנוגעים להלכה ולמעעזה‬
‫כריש מסכת ככא כתרא‪.‬‬
‫סימן ריט‪ .‬הערה כדכרי הקצות סי׳ של׳׳א סק׳׳א‪.‬‬
‫סימן רכ‪ .‬כדיני כנרים של פועל‪.‬‬
‫שקיבל בעת עבדו אצל בעה״ב‪ .‬אי כשיוצא פושט‬
‫בגדיו ונותנו לבעה״ב — ובאשה אי יש לחלק בין‬
 ‫הלוי‬ ‫מפתח לש״ם ופוסקים‬ ‫שבט‬

‫ש״ס‬

‫דןי‬ ‫סי ^‬ ‫דף‬ ‫‪D‬י ‪P‬‬ ‫דף‬ ‫‪D‬י ‪p‬‬ ‫דף‬

‫ט‪.‬‬ ‫קסט‬ ‫עא‪:‬‬ ‫לה‬ ‫מח‪:‬‬ ‫ברכות‬
‫יב‪.‬‬ ‫מה‬ ‫עה‪.‬‬ ‫צז‬ ‫סד;‬ ‫יד‬ ‫ו‪.‬‬
‫יב‪.‬‬ ‫מ‪1‬‬ ‫פד‪.‬‬ ‫קעה‬ ‫עג‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ו‪:‬‬
‫יג‪.‬‬ ‫סד‬ ‫קיב‬ ‫לב‬ ‫עד‪.‬‬ ‫ז‬ ‫ח‪.‬‬
‫יג‪.‬‬ ‫קסו‬ ‫קיג•‬ ‫לה‬ ‫עד‪:‬‬ ‫קסא‬
‫יד‪.‬‬ ‫ט‬ ‫קיד‬ ‫סא‬ ‫צג‪:‬‬ ‫ח‬ ‫יג^‬
‫יח‪.‬‬ ‫ה‬ ‫קה‪ ,‬רבינו חננאל‬ ‫ז‬ ‫כא‪:‬‬
‫יח‬ ‫ראש השנה‬ ‫לה‬ ‫קיב‪.‬‬ ‫י‬ ‫כו‪.‬‬
‫כב‪.‬‬ ‫ט‬ ‫כח‪:‬‬ ‫נב‬ ‫קכז‪:‬‬ ‫יג‬ ‫כד‪.‬‬
‫כז‪:‬‬ ‫ל‬ ‫כט‪:‬‬ ‫קסא‬ ‫קמד‪:‬‬ ‫צז‬ ‫לא‪:‬‬
‫ל‪.‬‬ ‫ח‬ ‫לב ר״ן‬ ‫קסג‬ ‫קמה‪:‬‬ ‫יד‬ ‫לה‪:‬‬
‫ל‪ .‬תום׳‬ ‫יא‬ ‫לד‪:‬‬ ‫צא‬ ‫קמט‪.‬‬ ‫יט‬ ‫לו‪,‬‬
‫לא‪.‬‬ ‫ט‬ ‫רא״ש פ״ג סי״א‬ ‫ל‬ ‫קנא;‬ ‫כד‬ ‫לז‪:‬‬
‫לד‪:‬‬ ‫ח‬ ‫רמב״ו מלחמות‬ ‫לח‬ ‫קנה‪.‬‬ ‫יט‬ ‫לח‪.‬‬
‫לד‪:‬‬ ‫ט‬ ‫סופ״ג מלחמות‬ ‫לב‬ ‫רא״ש פ״א סי׳ לג‬ ‫כד‬ ‫לחי תום׳‬
‫לה‪:‬‬ ‫מח‬ ‫לח‬
‫לה‪:‬‬ ‫יומא‬ ‫עירוכיו‬ ‫כד‬ ‫מא;‬
‫לו;‬ ‫ריח‬ ‫כ‪:‬‬ ‫מא‬ ‫ו‪:‬‬ ‫כד‬ ‫מב‪ .‬תוס׳‬
‫לו‪:‬‬ ‫יא‬ ‫נא‪:‬‬ ‫סט‬ ‫יא‪ :‬שטמ׳׳ק‬ ‫כד‬ ‫מב;‬
‫רא״ש פ״ב סי״ן‬ ‫ס‬ ‫נח‪.‬‬ ‫יז‬ ‫לב‪:‬‬ ‫כה‬ ‫ס‪.‬‬
‫סא‬ ‫נח‪.‬‬ ‫קצב‬ ‫לז‪:‬‬
‫א‬ ‫עו‪.‬‬ ‫כה‬ ‫מ‪.‬‬ ‫דמאי‬
‫מגילה‬
‫יד‪,‬‬ ‫נב‬ ‫פג;‬ ‫כו‬ ‫מ‪:‬‬ ‫‪D‬י ‪P‬‬ ‫סרכ ומשנה‬
‫פה‪:‬‬ ‫מ‬ ‫נה‪:‬‬ ‫נב‬ ‫פ״ד מ״ד‬
‫כ‪.‬‬ ‫לד‬
‫כג‪:‬‬ ‫נד‬ ‫פז‬ ‫מב‬ ‫סב‪.‬‬
‫שביעית‬
‫כח‪:‬‬ ‫יג‬ ‫פז‪:‬‬ ‫קצג‬ ‫סז‪:‬‬
‫רלב‬ ‫פ״ז מ״ג‬
‫חט‪ :‬ד׳ן רשב״א‬ ‫כו‬ ‫פח‪.‬‬ ‫רכה‬ ‫עג‪:‬‬
‫קצג‬ ‫פ״ט‬
‫ל‪ .‬ר״ן רשב״א‬
‫קצג‬ ‫פ״י מ״ב‬
‫סוכה‬ ‫‪0‬סחי&‬
‫תשנית‬ ‫נז‬ ‫ב‪.‬‬ ‫עו‬ ‫ר‪.‬‬
‫מעשרות‬
‫נב‪:‬‬ ‫ט‬ ‫ג‪ .‬תוס׳‬ ‫מה‬ ‫ד‪:‬‬
‫נב‬ ‫פ״ר מ׳׳ב‬
‫כד‪.‬‬ ‫נח‬ ‫ח‪.‬‬ ‫מה‬ ‫ה‪,‬‬
‫י‪,‬‬ ‫קצח‬ ‫י‪,‬‬
‫נז‬ ‫תרו^ת‬
‫חגיגה‬ ‫נח‬ ‫י‪,‬‬ ‫מז‬ ‫יב‪:‬‬ ‫קצב‬ ‫פ״ג מ״ה‬
‫יא‪.‬‬ ‫נח‬ ‫יא‪.‬‬ ‫דיג‬ ‫כ‪.‬‬
‫יג‪.‬‬ ‫נח‬ ‫יב‪.‬‬ ‫מז‬ ‫כ‪:‬‬ ‫שבת‬
‫יח‪.‬‬ ‫נח‬ ‫טז‪.‬‬ ‫מט‬ ‫כא‬ ‫‪D‬י ‪P‬‬ ‫דף‬
‫כ‪:‬‬ ‫לח‬ ‫לג‪.‬‬ ‫מז‬ ‫כא‪:‬‬ ‫יז‬ ‫ר‪.‬‬
‫מה‬ ‫לה‪.‬‬ ‫דיג‬ ‫כא‪:‬‬ ‫נג‬ ‫יב‬
‫מו״ה‬ ‫ס‬ ‫לז‪.‬‬ ‫מז‬ ‫כב‪.‬‬ ‫צ‬ ‫יג‬
‫ג‪:‬‬ ‫סג‬ ‫לז‪:‬‬ ‫יט‬ ‫כד‪:‬‬ ‫קסא‬ ‫יד‪.‬‬
‫יח‪:‬‬ ‫סא‬ ‫לז‪.‬‬ ‫מט‬ ‫כח‬ ‫לב‬ ‫יח‪.‬‬
‫יא‬ ‫לח‪.‬‬ ‫קצט‬ ‫ל‪.‬‬ ‫כו‬ ‫כג‪:‬‬
‫יכמרת‬ ‫ט‬ ‫לט‪.‬‬ ‫מז‬ ‫לב‪.‬‬ ‫כו‬ ‫כג‪ :‬רבינו חננאל‬
‫ג‪.‬‬ ‫רלב‬ ‫לט‬ ‫מח‬ ‫לה‬ ‫סו‬ ‫כג‪:‬‬
‫ג‪:‬‬ ‫סה‬ ‫מו‪.‬‬ ‫נ‬ ‫לו‬ ‫מז‬ ‫כה‪:‬‬
‫ו‪ .‬תום׳‬ ‫סח‬ ‫מו‪.‬‬ ‫צו‬ ‫לז‪.‬‬ ‫לד‬ ‫כט‪:‬‬
‫ח‪:‬‬ ‫לב‬ ‫סא ר״ן‬ ‫מח‬ ‫מח‬ ‫לד‬ ‫ל‪:‬‬
‫יז‪:‬‬ ‫מז‬ ‫מט‪.‬‬ ‫כו‬ ‫לד‪:‬‬
‫יט‪.‬‬ ‫גיצה‬ ‫ס‬ ‫נז‬ ‫נב‬ ‫מג‪.‬‬
‫כ‪.‬‬ ‫לז‬ ‫ה‪.‬‬ ‫סה‬ ‫נט‪.‬‬ ‫לה‬ ‫מח‪.‬‬
 ‫הלוי‬ ‫מפתח לש״ם ופוסקים‬ ‫שבט‬ ‫שכב‬
‫‪P^D‬‬ ‫‪D‬י ‪P‬‬ ‫סרע והלכה‬ ‫פי מ‬ ‫פר? והלכה‬ ‫םי »‬ ‫פרק והלכה‬
‫כת‬ ‫תלב‬ ‫גזילה‬ ‫קצט‬ ‫פ״א הכ״ג ובלח״מ‬ ‫יום טוב‬
‫עד‬ ‫תלז‬ ‫ריא‬ ‫פי״ד‬ ‫קצט‬ ‫פ״ג הי״א‬ ‫׳יח‬ ‫פ״ו הי״ז‬
‫רט‬ ‫פ״ו‬
‫מרה רעה‬ ‫גניכה ואכרה‬ ‫קצט‬ ‫פ״ז‬ ‫חמץ ופסנה‬
‫דכה‬ ‫דמח‬ ‫רכג‬ ‫פ״ד ה״י‬ ‫ח‬ ‫פ״ו ה״ג‬
‫לד‬ ‫שכא‬ ‫תרומות‬
‫סלזה ולוה‬ ‫קצג‬ ‫פ״ד משגה למלד‬ ‫שופר‬
‫חושן &שפט‬ ‫קצט‬ ‫פ״א ה״ד‬ ‫מח‬ ‫פי״א הי״ב‬ ‫ח‬ ‫פ״ה ה״ד בכ״ס‬
‫ד‬ ‫סב‬ ‫פ״ד ה״ב‬
‫קפד‬ ‫ט )וב״ח(‬ ‫קצט‬ ‫ם״כ ה״א‬ ‫מעשר‬ ‫לולם‬
‫קפט‬ ‫לז‬ ‫נא‬ ‫פ״ד ה״י משגה למלך‬ ‫ס‬ ‫ס״ז‬
‫קפז‬ ‫מו‬ ‫מוען ממען‬ ‫לח‬ ‫פ״ה‬ ‫סא‬ ‫פ״ז‬
‫קצג‬ ‫‪to‬‬ ‫רל‬ ‫פ״ה‬ ‫פ״ה הכ״ב משנה למלך לח‬ ‫ס‬ ‫פ״ז הי״א לח״מ‬
‫קפז‬ ‫עד‬ ‫ר‬ ‫פ״ט‬
‫קפז‬ ‫פד‬ ‫רא‬ ‫פ״ט‬ ‫כיפורים‬ ‫סוכה‬
‫קצט‬ ‫קד‬ ‫רי‬ ‫פ״ב הי״ג‬ ‫נח‬ ‫פ״א ה״ט‬
‫ר‬ ‫קלט‬ ‫זפיה ומתנה‬ ‫יח‬ ‫פ״ו ה״ז‬
‫רא‬ ‫קנז‬ ‫דיג‬ ‫פ׳׳ג הי״א‬ ‫שמיטה ויוכל‬
‫רלא‬ ‫קם‬ ‫קצג‬ ‫פ״ט הט״ו‬ ‫אישות‬
‫רלא‬ ‫קעא‬ ‫מפירה‬ ‫קצג‬ ‫פ״ט הי״ח‬ ‫קע‬ ‫פ״א ה״ב‬
‫רט‬ ‫ריב‬ ‫רט‬ ‫פכ״ב הט״ז‬ ‫קצג‬ ‫פ״ט הכ״ז‬ ‫קסט‬ ‫פ״ג הט״ו‬
‫דיג‬ ‫רמט‬ ‫רי‬ ‫פכ׳׳ג ה״ו‬ ‫קעה‬ ‫פ״ז ה״ז‬
‫ד‬ ‫ש‬ ‫רי‬ ‫פכ״ד ה״ב‬ ‫איסורי מזכח‬ ‫לחם משגה קעג‬ ‫פי״א ה״ז‬
‫ס‬ ‫פ״ה ה״ג‬
‫אכן העזר‬ ‫שכגיס‬
‫קעא‬ ‫כז‬ ‫דלא‬ ‫גירושין‬
‫פ״ב הט״ז‬ ‫כיאת מקדש‬
‫קפז‬ ‫הי״ח‬ ‫פי״ב‬
‫קעב‬ ‫מד‬ ‫רלא‬ ‫פ״ג ה״ה‬ ‫קעה‬ ‫פ״ז‬ ‫קסג‬ ‫הכ״ט‬ ‫פי״ג‬
‫קעח‬ ‫קנז‬ ‫דלא‬ ‫פ״ג ה״ו‬ ‫ו‬ ‫פ״ח הי״א‬
‫קסה‬ ‫הב״ס‬ ‫פי״ג‬
‫הכ״ט לחם משנה קסג‬ ‫פי״ג‬
‫סנהדרין‬ ‫מעשה הקרכנות‬
‫קפה‬ ‫פ״ה ה״ב‬ ‫ו‬ ‫פ״ו הכ״ג‬
‫שו״ע‬ ‫קפה‬ ‫פ״ה ה״ה‬ ‫ס‬ ‫פ״י ה״ב‬
‫איסורי כיאה‬
‫קפח‬ ‫דיג‬ ‫פ״ד ה״ח‬
‫ם״כ ה״א‬ ‫ס‬ ‫פ״י ה״ג‬
‫סי ^‬ ‫סי^ סעיף‬ ‫קע‪1‬‬ ‫פכ״א ה״ה‬ ‫קסג‬ ‫קד‬ ‫פ״ט הי״ט‬
‫פי״ד הי״ז‬
‫אורח חיים‬ ‫קפד‬ ‫פכ״ג‬ ‫‪D‬‬ ‫קד‬ ‫פ״ט הכ״ג‬
‫פי״ט ה״ה‬
‫עו‬ ‫ח סקי׳׳א מג״א‬ ‫קעב‬ ‫פי״ג הט״ז‬
‫נח‬ ‫יא סי״ג‬ ‫עדות‬ ‫קטב‬ ‫פט״ו ה״א‬
‫פסולי המוקדשין‬
‫רכח‬ ‫כב‬ ‫קפח‬ ‫פ״א‬ ‫ס‬ ‫קטב‬ ‫פי״ט‬
‫פ״א הכ״א‬
‫כה‬ ‫כס‬ ‫קפח‬ ‫פ״ב‬ ‫קסב‬ ‫פכ״א הי״ג‬
‫ד‬ ‫לב ס״א רמ״א‬ ‫קסו‬ ‫פכ״א‬
‫כמרו ת‬
‫ה‬ ‫לב סט״ו‬ ‫מלכים‬ ‫סא‬ ‫קס‬ ‫פכ״ב הכ״א‬
‫פ״ד חי״ז‬
‫ב‬ ‫לב סקכ״ט מג״א‬ ‫ריג‬ ‫פ״ח ה״י‬
‫ב‬ ‫לב סי״ח‬ ‫דיג‬ ‫פ״ח הי״א‬ ‫שגגות‬ ‫מאכלות אסורות‬
‫ג‬ ‫לב סל״ב‬ ‫קסג‬ ‫פי״א‬ ‫פג‬ ‫פ״ב הי״ז‬
‫ד‬ ‫לד ס״ד‬ ‫פח‬ ‫פ״ג ה״ו‬
‫קעב‬ ‫לט סק׳׳ט מג״א‬ ‫טומאת אוכלין‬ ‫סג‬ ‫פ״ג ה״ח‬
‫ד‬ ‫מב ס״ג‬ ‫טור דכ״י‬ ‫צ‬ ‫פט״ז הי״א‬ ‫פו‬ ‫פ״ג הי״ד‬
‫ז‬ ‫נה ס״ב‬ ‫‪3‬‬ ‫פי״א הכ״ו‬
‫דכא‬ ‫נה סכ״א‬ ‫‪D‬י ‪P‬‬ ‫סי ‪p‬‬ ‫רו!נח ושמירה הנפש‬
‫ט‬ ‫ס‬ ‫אורח חיים‬ ‫קפה‬ ‫פ״ט ה״א‬ ‫נזירות‬
‫יג‬ ‫ס‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫קפה‬ ‫פ״ט ה״ב‬ ‫נד‬ ‫פ״ב ה״ג‬
‫עט ס״ב‬ ‫יט‬ ‫רב‬ ‫רכח‬ ‫פי״א ה״ג‬ ‫קסג‬ ‫פ״ט‬
‫פב‬ ‫כט‬ ‫רמג‬
‫פג ס״א‬ ‫לג‬ ‫דנב‬ ‫נזקי ממון‬ ‫ערכת‬
‫קז ס״א‬ ‫לו‬ ‫שלח‬ ‫רכן‬ ‫פ״ט‬ ‫קצט‬ ‫פ״א הי״א‬
‫שכג‬ ‫הלוי‬ ‫מפתח לש׳ם ופוסקים‬ ‫שבט‬
‫‪P^D‬‬ ‫סי » פשיף‬ ‫סי מ‬ ‫סימ סעיף‬ ‫סי »‬ ‫פעי‪«1‬‬ ‫סי&ן סעיף‬
‫‪D‬‬ ‫צא‬ ‫עד*‬ ‫‪ Tpn‬סק״ד* מג״א‬ ‫יב‬ ‫רצו ש״ח‬ ‫יג‬ ‫קח ס״ב‬
‫צא‬ ‫צג‬ ‫ריד‬ ‫תקמא‬ ‫נד‬ ‫רצו סו״ס‬ ‫‪1‬‬ ‫קח ס״ח‬
‫רל‬ ‫צח ס״ו‬ ‫נג‬ ‫תקמח ס״א‬ ‫יא‬ ‫רחץ סי״ד‬ ‫סח‬ ‫קח‬
‫מד‬ ‫צו ס ׳ב‬ ‫נו‬ ‫תקבד‬ ‫ב‬ ‫רצט‬ ‫יא‬ ‫קכד‬
‫םח‬ ‫צח‬ ‫נו‬ ‫תקסח‬ ‫עב‬ ‫שב‬ ‫יד‬ ‫קכח סמ״ד‬
‫ס‬ ‫צח נ‪ 1‬״ א‬ ‫מב‬ ‫תקסח סקכ״ו מג״א‬ ‫בס‬ ‫שו ס״ד*‬ ‫מג‬ ‫קלב סק״ב מג״א‬
‫סו‬ ‫קטו ס״א‬ ‫נד‬ ‫תקפא ס״א‬ ‫לד‬ ‫שו סקכ״ט מג״א‬ ‫ז‬ ‫קמג ס״א‬
‫סו‬ ‫קטר סקט״ז ש״ר‬ ‫ל‬ ‫תקפא ס״א‬ ‫לט‬ ‫שז סי״ט‬ ‫ז‬ ‫קמו ס״א‬
‫צא‬ ‫קב כ ״א‬ ‫נד‬ ‫תקפז סק״ז באד*״ט‬ ‫עה‬ ‫שי‬ ‫טו‬ ‫קמו ס״ב‬
‫צא‬ ‫קב נ‪t‬׳‪T‬‬ ‫נד‬ ‫תרד ס״א‬ ‫ל‬ ‫שיא ס״א‬ ‫עא‬ ‫קנד ס״ח‬
‫צא‬ ‫קב ס״ה‬ ‫נד‬ ‫תרז‬ ‫עה‬ ‫שיא‬ ‫טז‬ ‫קנה ס״ב‬
‫צא‬ ‫קב ״ו‬ ‫נד‬ ‫תרז סק״ם‬ ‫לג‬ ‫שיד סי״א‬ ‫טז‬ ‫קנז ס״א‬
‫צא‬ ‫קב ן״ח‬ ‫לז‬ ‫תר״ח ס״ב‬ ‫לה‬ ‫שיז ס״א‬ ‫א‬ ‫קנז סק״ג מג״א‬
‫צא‬ ‫קכ ״ט‬ ‫נד‬ ‫תריב ס״ט‬ ‫לה‬ ‫שיז ס״ג‬ ‫סג‬ ‫קסא‬
‫צא‬ ‫קב ס״י‬ ‫נו‬ ‫תריח‬ ‫לח‬ ‫שיח ס״ד‬ ‫יז‬ ‫קסג ס״ב‬
‫צא‬ ‫קב שי״ג‬ ‫נט‬ ‫תרבו‬ ‫מח‬ ‫שיח‬ ‫בג‬ ‫קסח ס״א‬
‫צא‬ ‫קב שט״ז‬ ‫לב‬ ‫תרכט ס״א‬ ‫לב‬ ‫שיט‬ ‫כג‬ ‫קסח ס״ז‬
‫פו‬ ‫קכג סי״ד‬ ‫נט‬ ‫תרלה‬ ‫לב‬ ‫שב נז״א‬ ‫יז‬ ‫קסט ס״ב‬
‫קעב‬ ‫קכט סק״ה עף׳ד‬ ‫כה‬ ‫תרמא ס״א‬ ‫לב‬ ‫שכא סי״ד‬ ‫רכד*‬ ‫קסט‬
‫צד‬ ‫קמא ס״ז‬ ‫מז‬ ‫תרמט‬ ‫נב‬ ‫שכג‬ ‫רכד*‬ ‫קע‬
‫יז‬ ‫קנא סק״ו ט״ד‬ ‫ס‬ ‫תר נא‬ ‫לו‬ ‫שכח סי״ז‬ ‫יד‬ ‫קעד ס״ב‬
‫רי־ג‬ ‫קנא סקי״ח ש״ד‬ ‫סג‬ ‫תרנא ס״ו‬ ‫לה‬ ‫שכח סי״ז‬ ‫כד‬ ‫קעז סק״ג מג״א‬
‫סב‬ ‫קנא‬ ‫סד‬ ‫תרנ״ו‬ ‫פד‬ ‫שכח סי״ז‬ ‫כג‬ ‫קפא ס״י‬
‫ז‬ ‫קנז סק״ד כ ״ת‬ ‫נז‬ ‫תרנט סי״ט‬ ‫לב‬ ‫שכח סל״ג‬ ‫יח‬ ‫קפח סק״ז באה״ט‬
‫מא‬ ‫קנט‬ ‫סד‬ ‫תרעא‬ ‫לד‬ ‫שכח סל״ד*‬ ‫יח‬ ‫קפח ס״ז‬
‫רטו‬ ‫קעז‬ ‫סה‬ ‫תרעא‬ ‫בס‬ ‫שלא סק״ט‬ ‫ע‬ ‫רא‬
‫צה‬ ‫קעז ס״ז‬ ‫סו‬ ‫תרעב‬ ‫לו‬ ‫שלח ס״ח‬ ‫יד‬ ‫רב ס״ד‬
‫צה‬ ‫קעז ש״ך סקכ״ג‬ ‫סח‬ ‫תרעו‬ ‫לז‬ ‫שלט ס״ג‬ ‫יט‬ ‫רב סק״ד ט״ז‬
‫צז‬ ‫קפג‬ ‫קסט‬ ‫תרעו סק״ד מג״א‬ ‫לז‬ ‫שלט סק״ג ט״ז‬ ‫יט‬ ‫רב סקי״ח מג״א‬
‫צח‬ ‫קפג‬ ‫עא‬ ‫תרפה מג״א‬ ‫לס‬ ‫שמ ש״ט‬ ‫קסב‬ ‫רב סי״ג‬
‫צח‬ ‫קפד ס״ב‬ ‫קסט‬ ‫תרפ״ט ס״ד‪,‬‬ ‫שמ סקי״א שערי השובה לה‬ ‫יט‬ ‫רג ס״ז‬
‫צט‬ ‫קפד ס״ו‬ ‫יא‬ ‫תרפט סק״י מג״א‬ ‫רכד‬ ‫שמג‬ ‫יד‬ ‫רד* ס״ב‬
‫צט‬ ‫קפד ס״ז‬ ‫סז‬ ‫תרצב‬ ‫מא‬ ‫שסד ס״ב‬ ‫יט‬ ‫רה סק״ח טורי זהב‬
‫צט‬ ‫קפד ס״ח‬ ‫מב‬ ‫שסו ס״ט‬ ‫כג‬ ‫רח ס״ב‬
‫צט‬ ‫קפד ס״ט‬ ‫יו ר ה ד ע ה‬ ‫מא‬ ‫שעב סט״ו‬ ‫כד‬ ‫רח ס״ט‬
‫ק‬ ‫קפד ס״ט‬ ‫עו‬ ‫א ס״א‬ ‫מב‬ ‫שפב ס״ח‬ ‫כב‬ ‫רי סק״א מג״א‬
‫צט‬ ‫קפד ס״י‬ ‫ק‬ ‫א סי״ד‬ ‫יח‬ ‫תכב ס״א‬ ‫כג‬ ‫ריב ס״ב‬
‫צט‬ ‫קפד סי״א‬ ‫עח‬ ‫כד סק״ב טו״ז‬ ‫עו‬ ‫תלז‬ ‫כד‬ ‫ריב סק״ג מג״א‬
‫צט‬ ‫קפד סי״ב‬ ‫רכח‬ ‫כח ש״ד‬ ‫מו‬ ‫תמב ס״ב‬ ‫מו‬ ‫רטז מג״א‬
‫צט‬ ‫קפד סקב״ג עף׳ד‬ ‫פא‬ ‫לג ס״ט‬ ‫מו‬ ‫תמב ס״ד‬ ‫בר*‬ ‫רכה סק״ו‬
‫ק‬ ‫קפד* ס״א‬ ‫עז‬ ‫לט‬ ‫מח‬ ‫תמב‬ ‫יג‬ ‫רלג ס״א‬
‫ק‬ ‫קפד* ס״ב‬ ‫פא‬ ‫לט סק״ב ש״ד‬ ‫מט‬ ‫תמח‬ ‫כח‬ ‫רמג סק״ג ט״ז‬
‫ק‬ ‫קפד* ס״ג‬ ‫פא‬ ‫מא סקי״ג פ״ת‬ ‫מם‬ ‫תנ‬ ‫עב‬ ‫רמד סק״ח מג״א‬
‫צז‬ ‫קפד*‬ ‫עט‬ ‫מג סק״ד ש״ד‬ ‫עד‬ ‫תנא ס״ו‬ ‫רז‬ ‫רמח ס״ד‬
‫קא‬ ‫קפו ס״א‬ ‫עט‬ ‫מג סק״ד* פ״ת‬ ‫צא‬ ‫תנא סט״ו‬ ‫לג‬ ‫רנב ס״ה‬
‫קא‬ ‫קפו ס״ג‬ ‫פא‬ ‫נג סק״ו טו״ז‬ ‫מו‬ ‫תנג‬ ‫עד*‬ ‫רנד ס״ו‬
‫קא‬ ‫קפו ס״ד‬ ‫פא‬ ‫נו ס״ט‬ ‫מט‬ ‫תנד‬ ‫לו‬ ‫רנה ס״א‬
‫קח‬ ‫קפז‬ ‫רכט‬ ‫סח‬ ‫ע‬ ‫תנז‬ ‫כו‬ ‫רסא ס״ב‬
‫קב‬ ‫קפז ס״א‬ ‫פ‬ ‫סט‬ ‫ט‬ ‫תעד* ס״ד‬ ‫סד‬ ‫רסג ס״ב‬
‫קב‬ ‫קפז ס״ד‬ ‫פב‬ ‫סט סקכ״ד ש״ר‬ ‫עב‬ ‫תצו ס״ג‬ ‫סו‬ ‫רסג‬
‫קב‬ ‫קפז סקי״ד ש׳׳ך‬ ‫פב‬ ‫עב סק״ב טד׳ז‬ ‫פ‬ ‫תצט ס״ד*‬ ‫בח‬ ‫רסג סקי״א מג״א‬
‫קב‬ ‫קפז סקכ״ח ש״ד‬ ‫פב‬ ‫עב סק״ג ש״ד‬ ‫יב‬ ‫תפס ס״א‬ ‫כו‬ ‫רסג ס״ד‬
‫קב‬ ‫קפז סקל״ד ש״ד‬ ‫פח‬ ‫עט‬ ‫לח‬ ‫תק סקי״ב מג״א‬ ‫עד*‬ ‫רסה ס״א‬
‫קב‬ ‫קפז ‪D‬׳‪T‬‬ ‫פג‬ ‫פד ס״ד‬ ‫לח‬ ‫תקו סק״ח מג״א‬ ‫עב‬ ‫רסט מג״א סו״ס‬
‫קב‬ ‫קפז ס״י‬ ‫פד‬ ‫פט ס״א‬ ‫עד*‬ ‫תקיד סק״ז מג״א‬ ‫בד‬ ‫רפו ס״ג‬
 ‫הלוי‬ ‫מפתח לש״ם ופוסקים‬ ‫שבט‬ ‫שכד‬
‫סי ‪p‬‬ ‫סי ‪ p‬ס עי ף‬ ‫סי ‪p‬‬ ‫סי ‪ p‬ס עי ף‬ ‫סי מן‬ ‫סי ‪ p‬ס עי ף‬ ‫סי מן‬ ‫ס עי ף‬ ‫סיסך‬
‫רטו‬ ‫רעח‬ ‫קצד‬ ‫סח קצוה״ח‬ ‫נג‬ ‫שעו‬ ‫קג‬ ‫קפח‬
‫רטן‬ ‫רסב‬ ‫קצד‬ ‫סח‬ ‫סד‬ ‫תג סי״ב‬ ‫קב‬ ‫קפט סקמ״ח ש״ד‬
‫רבד‬ ‫רצא סי״ב‬ ‫רבו‬ ‫עה ס״ט‬ ‫קד‬ ‫קצ‬
‫צא‬ ‫שיג סק״א ש״ך‬ ‫רג‬ ‫עט סקי״ט ש״ך‬ ‫א בן ח ע ז ד‬ ‫קד‬ ‫קצ ס״ה‬
‫ריח‬ ‫שלא ס״א‬ ‫רא‬ ‫פב‬ ‫קסב‬ ‫א ס״ח‬ ‫קד‬ ‫קצ סקכ״א ש״ר‬
‫ריז‬ ‫שלא‬ ‫קצם‬ ‫קצוה״ח‬ ‫קסב‬ ‫ד‬ ‫קד‬ ‫קצ סקס״ח ש״ד‬
‫ריט‬ ‫שלא סק״א קצוה״ח‬ ‫רג‬ ‫פו‬ ‫קעד‬ ‫ד ס״ט‬ ‫קד‬ ‫קצ ס״ז‬
‫רב‬ ‫שלא סק״ב קצוה״ח‬ ‫קצה‬ ‫פז ס״ג‬ ‫קסב‬ ‫ו‬ ‫קד‬ ‫קצ סי״ב‬
‫ריח‬ ‫שלא ס״ג‬ ‫קצה‬ ‫פז סקט״ז נחיה״ מ‬ ‫קעג‬ ‫יא ס״ה‬ ‫קד‬ ‫קצ סי״ט‬
‫ריח‬ ‫שלב ס״א‬ ‫קפז‬ ‫פז סקט״ו ש״ך‬ ‫קעח‬ ‫יז ס״ה‬ ‫קד‬ ‫קצ סכ״ח‬
‫רכא‬ ‫שלב ס״א‬ ‫קצה‬ ‫פז סק״ל חומים‬ ‫קפז‬ ‫יז סל״ז‬ ‫קד‬ ‫קצ סמ״ד‬
‫רכא‬ ‫שלג ס״ו‬ ‫קצו‬ ‫פח סקנ״ה ש״ד‬ ‫טז‬ ‫בב ס״ב‬ ‫צא‬ ‫קצ סקי״ב טו״ז‬
‫רו‬ ‫שלג סק״א סמ״ע‬ ‫קצח‬ ‫צא ס״א‬ ‫קעא‬ ‫בז ס״א‬ ‫קד‬ ‫קצ סקל״ט טר׳ז‬
‫ריח‬ ‫שלז ס״ט‬ ‫קצז‬ ‫צא ש״ד‬ ‫קעא‬ ‫בז ס״י‬ ‫קד‬ ‫קצ ם״נ‬
‫רכב‬ ‫שלט ס״ז‬ ‫ר‬ ‫צא קצוה״ח‬ ‫רבה‬ ‫בח סי״ז‬ ‫קה‬ ‫קצב ס״א‬
‫רבב‬ ‫שלט ס״ט‬ ‫קצח‬ ‫צא סמ״ע‬ ‫קעו‬ ‫כט‬ ‫קה‬ ‫קצב סק״ו ש״ד‬
‫ריד‬ ‫שה‬ ‫צה‬ ‫צג ס״ד‬ ‫קסט‬ ‫לה‬ ‫קה‬ ‫קצב סק״ח ש״ד‬
‫רכג‬ ‫שמא‬ ‫רלא‬ ‫צז ש״ד‬ ‫קעה‬ ‫לט‬ ‫קו‬ ‫קצד‬
‫רבד‬ ‫שמט‬ ‫קצס‬ ‫קד ס״א‬ ‫קע‬ ‫מ ס״ז‬ ‫צז‬ ‫קצה סק״ז טו״ז‬
‫רב‬ ‫שנח ס״י‬ ‫רא‬ ‫קד• סר׳ס‬ ‫קעב‬ ‫מד‬ ‫קו‬ ‫קצה‬
‫ר‬ ‫שסה סק״ג ש״ך‬ ‫רא‬ ‫קלח‬ ‫קה‬ ‫נא‬ ‫קז‬ ‫קצו‬
‫רח‬ ‫שעד ס״ב‬ ‫ר‬ ‫קלח סק״ה ש״ד‬ ‫רבט‬ ‫נא בי ת שמואל‬ ‫קז‬ ‫קצח‬
‫קסט‬ ‫שפב ש׳׳ד‬ ‫רא‬ ‫קלח נתיה״מ‬ ‫קה‬ ‫ס‬ ‫קט‬ ‫קצח‬
‫קסט‬ ‫שפב קצוה״ח‬ ‫ר‬ ‫קלח קצוה״ח‬ ‫צז‬ ‫סג בי ת שמואל‬ ‫קסא‬ ‫רא סקי״ט פ״ת‬
‫רא‬ ‫שפו ס״ג‬ ‫רא‬ ‫קלט‬ ‫רג‬ ‫צד ס״א‬ ‫קכג‬ ‫רב‬
‫תא סק״ג ש״ך וקצוה״ח רבו‬ ‫רא‬ ‫קנז ס״ד‬ ‫רב‬ ‫צט‬ ‫קכו‬ ‫רג‬
‫רבו‬ ‫תא סק״ה ש״ד‬ ‫רלא‬ ‫קנז‬ ‫קעה‬ ‫קיז ס״ה‬ ‫קכו‬ ‫רי‬
‫רבו‬ ‫תז‬ ‫רא‬ ‫קנז סק״ד טו״ז‬ ‫קעה‬ ‫קיז ס״ח‬ ‫קבו‬ ‫ריח‬
‫רכז‬ ‫תט‬ ‫רא‬ ‫קנז סק״ג קצוה״ח‬ ‫ב‬ ‫קבה ס״ו‬ ‫קצג‬ ‫רכח‬
‫רכח‬ ‫תכז‬ ‫רא‬ ‫קנז סק״ד קצוה״ח‬ ‫קעד‬ ‫קבס ס״ז‬ ‫קצד‬ ‫רכח סמ״א‬
‫רלא‬ ‫קנח קצוה״ח‬ ‫קעד‬ ‫קבט ס״ב‬ ‫פח‬ ‫רלח ס״ד‬
‫רלא‬ ‫קנט ס״ב סמ״ע‬ ‫קבט סק״ט טר׳ז אות ב׳ קעו‬ ‫סד‬ ‫רמ‬
‫שבט ה ל ד‬ ‫רלא‬ ‫קם סמ״ע‬ ‫קבט סק״ס טו״ז אות י׳ קעו‬ ‫ריח‬ ‫רמ ס״ח‬
‫רד‬ ‫קעו ס״י‬ ‫סג‬ ‫קלס סי״ד‬ ‫טז‬ ‫רמה סכ״א‬
‫סי מן‬ ‫‪ ,‬סי ‪p‬‬
‫רד‬ ‫קעו סי״ב‬ ‫קעז‬ ‫קמב ס״ה‬ ‫רז‬ ‫רנח סי״ב‬
‫חל? א׳‬ ‫רג‬ ‫קעו סי״ח‬ ‫קצב‬ ‫קמד ס״א‬ ‫קלב‬ ‫דסו‬
‫ה‬ ‫יג‬ ‫רד‬ ‫קעו סקכ״ז ש״ד‬ ‫קעח‬ ‫קנו‬ ‫ג‬ ‫רפח ס״א‬
‫נח‬ ‫יד‬ ‫רו‬ ‫רד‬ ‫קעח‬ ‫קנז ס״ז‬ ‫קב‬ ‫רצה‬
‫יד‬ ‫לב‬ ‫רז‬ ‫רד ס״ו‬ ‫קעט‬ ‫קסט ס״א‬ ‫נ‬ ‫שבד ס״ג‬
‫ח‬ ‫לו‬ ‫רו‬ ‫רז ס״ג‬ ‫קעט‬ ‫קסט ס״ב‬ ‫קמד‬ ‫שכב‬
‫ט‬ ‫לו‬ ‫רח‬ ‫רם ס״ה‬ ‫ע‬ ‫שכב‬
‫רלב‬ ‫לו‬ ‫רח‬ ‫ריא ס״א‬ ‫חו שן מ ש פ ם‬ ‫קמד‬ ‫שבג‬
‫יז‬ ‫לז‬ ‫קע‬ ‫ריא סק׳׳ד קצוה״ה‬ ‫קפג‬ ‫ג נתיה״מ‬ ‫קמח‬ ‫שבג‬
‫עה‬ ‫מז‬ ‫רז‬ ‫ריב קצוה״ח‬ ‫רלא‬ ‫ג קצוה״ח‬ ‫קמד‬ ‫שכד‬
‫לא‬ ‫נח‬ ‫רי‬ ‫ריד‬ ‫קפד‬ ‫ט נתיה״מ‬ ‫קמח‬ ‫שכד‬
‫קעב‬ ‫סד‬ ‫רכא‬ ‫רכז סכ״ט‬ ‫קעז‬ ‫יז אורים סקי״ב‬ ‫קמה‬ ‫שכה‬
‫לט‬ ‫עח‬ ‫רבא‬ ‫רכז סל״ג‬ ‫קפס‬ ‫לד קצוה״ח‬ ‫קמה‬ ‫שבו‬
‫כח‬ ‫קד‬ ‫רבא‬ ‫רכז סל״ו‬ ‫קצא‬ ‫לז נתיה״מ‬ ‫קמה‬ ‫שבז‬
‫ל‬ ‫קסו‬ ‫ריא‬ ‫רלב סי״ח‬ ‫קפט‬ ‫לז סק״ו סמ״ע‬ ‫קמו‬ ‫שכח‬
‫לה‬ ‫קיט‬ ‫ריא‬ ‫רלב סק׳׳ח נ תיה״מ‬ ‫קפט‬ ‫לז סקל״ב ש׳׳ד‬ ‫קסט‬ ‫שכח ס״ג‬
‫לח‬ ‫קכ‬ ‫ריב‬ ‫רלז‬ ‫קפט‬ ‫לז סקס״ז טו״ז‬ ‫נג‬ ‫שבט ס״ב‬
‫מד‬ ‫קלה‬ ‫סו‬ ‫רמג סק״ח קצוה״ח‬ ‫רד‬ ‫סב‬ ‫יז‬ ‫שלד ס״ג‬
‫עד‬ ‫קמח‬ ‫קסט‬ ‫רמג סק״ס קצוה״ח‬ ‫קעח‬ ‫סו סקנ״ח ש׳׳ד‬ ‫קנו‬ ‫שלח‬
‫מח‬ ‫קני‬ ‫רבד‬ ‫רמא סכ״א‬ ‫קצג‬ ‫סז תומים סקכ״ז‬ ‫קנו‬ ‫שט‬
‫סס‬ ‫קפב‬ ‫רבז‬ ‫רנט‬ ‫קצד‬ ‫סז‬ ‫קנו‬ ‫שמח‬
‫שכה‬ ‫הלוי‬ ‫מפתח לש״ס ופוסקים‬ ‫שבט‬
‫מימן‬ ‫מימו סימו‬ ‫סימן‬ ‫סימן‬ ‫סיימו‬ ‫סימן‬ ‫סימן‬
‫סח‬ ‫סר!‬ ‫מה‬ ‫קצו‬ ‫סב‬ ‫נט‬ ‫סו‬ ‫קפח‬
‫סז‬ ‫צ‬ ‫רז‬ ‫רה‬ ‫יז‬ ‫סב‬ ‫סח‬ ‫קצא‬
‫סו‬ ‫צא‬ ‫קנח‬ ‫הערות לחלק שני‬ ‫צח‬ ‫ע‬ ‫יט‬ ‫רה‬
‫צג‬ ‫קד‬ ‫ק‬ ‫עה‬ ‫לט‬ ‫רה‬
‫צט‬ ‫קיב‬ ‫קב‬ ‫עו‬ ‫עג‬ ‫הערות לחלק ראשון‬
‫צט‬ ‫קיד‬ ‫חל? ג׳‬ ‫קה‬ ‫צא‬
‫צט‬ ‫קיט‬ ‫צח‬ ‫צג‬
‫קד‬ ‫קיט‬ ‫סס‬ ‫‪1‬‬ ‫צח‬ ‫צה‬ ‫חלק כ׳‬
‫ק‬ ‫קב‬ ‫צ‬ ‫י‬ ‫צא‬ ‫צו‬
‫קג‬ ‫קכא‬ ‫צג‬ ‫יט‬ ‫צט‬ ‫צט‬ ‫קעב‬ ‫ד‬
‫קסא‬ ‫קכח‬ ‫לד‬ ‫לז‬ ‫סד‬ ‫קיא‬ ‫פא‬ ‫‪T‬‬
‫סו‬ ‫קנו‬ ‫לב‬ ‫נ‬ ‫סד‬ ‫קכז‬ ‫קסג‬ ‫כה‬
‫ע‬ ‫קם‬ ‫כה‬ ‫פא‬ ‫סו‬ ‫קלה‬ ‫פה‬ ‫כז‬
‫קם‬ ‫רג‬ ‫סו‬ ‫פא‬ ‫מה‬ ‫קסה‬ ‫מד‬ ‫כו‬
‫קנז‬ ‫הערות לחלק שלישי‬ ‫קסט‬ ‫פה‬ ‫נב‬ ‫קצא‬ ‫עו‬ ‫לא‬

‫סימן רלב‬
‫בדיני שביעית‬
‫מציאות ה טנעי כיון דלאו מילתא‪ ,‬א״כ זה רק לענק‬
‫שניעית וד׳ל איסור שניעית‪ ,‬אנל הכא רש״י לא‬
‫מאיסור שניעית איירי דהא לדידי׳ אסור לצנוע כלל‪,‬‬
‫וא״כ לא' מיירי ממציאות הצניעה לענק איסור שניעית‪,‬‬
‫אלא ממציאות ה טנעי אם כלה כנר ע״י רתיחת‬
‫היורה‪ ,‬וכיון דנמציאות חזותא לאו מילתא אם כן‬
‫כנר כלה וננער נשעת הצניעה‪.‬‬
‫וזה דהתיר רש״י להסיק נאש כ׳ לישנ ע״פ מש״כ‬
‫ככ״מ פ׳׳ה דשניעית דכל שאינו עומד למאכל‬
‫אדם מותר אף נשאר הנאות שאין הנאתן וניעור!‬
‫שוה‪ ,‬וזה דצניעה הנאתו וניעורו שוה הוא רק כדי‬
‫שתחול קדושת שניעית אנל אינו נמציאות כלל כיון‬
‫דאסור משום סחורה‪ ,‬וע״כ מותר נשאר הנאות הגם‬
‫שאין הנאתן וניעור! שוה כהיסק‪.‬‬
‫אנל מותר לצנוע לעצמו ואלו לשנן רש״י מוכח דגם‬
‫ב‪.‬‬
‫אף שדנרים כנ״ל יקרים מ״מ אין מתקנלים דאיך‬
‫ניחם דוחק זה לתוה׳׳ק דמרנינן מיני צנעים‬
‫כאכילה ושתי׳ ולמעשה אסור לצנוע מצד איסור אחר‬
‫נשניעית דהיינו סחורה‪ ,‬ולא אכני רנוי של צניעה‬
‫רק שיחול איסור שניעית‪ ,‬ויהי׳ הנפ״מ לא לעניו‬
‫צניעה עצמה אלא לענק הסקה‪ ,‬ואם נימא כדעת‬
‫הסונרים דגם נפירות שניעית עצמם הראוים לאדם‬
‫מותר לצנוע כאשר יראה פשטות דנרי כרמנ״ם א״כ‬
‫נסתר סנרא כנ׳׳ל מני׳ וני׳ דרנוי כיתר צניעה למה‬
‫לי אם שיחול קדושת שניעית ממילא חל כיון שראוי‬
‫לאדם לאכילתו וע״כ להתיר צניעה למעשה ועוד מה‬
‫נעשה עם משנתינו דהצנע צונע לעצמו‪.‬‬
‫ובפ״י נחי׳ נ״ ק כ׳ לישנ דמשנתינו וגם כרנוי של‬
‫צניעה להתיר נקדושת שניעית דכל זה איירי‬
‫נצונע נדנרים שאין לכם חיונ ניעור כגון נמין‬
‫הצונעים המתקיימים וכן נקליפי אגוזים ולא מצינו‬
‫להם חיונ ניעור אנל נמשנתינו דספיחי סטים וכף‬
‫דקתני ים להם ניעור לזה כ׳ רש״י דאסור לצנוע נ הן‬
‫דהיינו סחורה דרש״י לשיטתו שפי׳ נכמה דוכתא‬
‫בעניני צביעה — סחורה — ביעור — הוזפסוז דפים‪,‬‬
‫לפני הביעור ולאחר הביעור — ועוד‪ .‬בש׳׳ם סוכה לט‬
‫— פ״ק ל!א — ע״ז נד — קידהטיו נז — ופו׳‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫ב״ק ק״א ע״נ רנא רמי תנן ממין הצונעין ספיח‬
‫סטים וקוצה יש לכם שניעית ולדמיהן שניעית‬
‫יש להם ניעור ונו׳ ופירש״י יש לכם שניעית ונו׳ שאין‬
‫עושי; נ ה ם סחרה דרחמנא אמר לאכלה ולא לסחורה‪,‬‬
‫ואסור לצנוע נ הן דהיינו סחורה‪ ,‬אנל מותר להסיק‬
‫נהן קודם זמן הניעור‪.‬‬
‫כבר עמדו כולם על דנרי רש״י נ מ ה שאסור צניעה‬
‫מטעם סחורה דכא מנואר נמשנתינו פ״ז מ׳׳ג‬
‫דכצנע צונע לעצמו ולא יצנע נשכר משום סחורה‬
‫לעצמו אסור משום סחורה‪ ,‬וגם קשה לרש״י מה‬
‫שהתיר להסיק נ כן וכלא אין הנאתו וניעורו שוה‬
‫ועיין נשמעתין וסוכה מ׳ ע״א‪ ,‬ועיין נרש״ש ונשאר‬
‫הרנה ספרי אחרונים‪.‬‬
‫והנה תום׳ נשמעתין הקשו לרש״י שכ׳ דלהכי כוי‬
‫צניעה הנאתן וניעור! שוה דנשעת רתיחת‬
‫היורה כלה השורש ונקלט הצנע והקשו דהא לעניו‬
‫שניעית מנואר נשמעתי! דחזותא מילתא פי׳ ואכתי‬
‫עיקר שניעית עדיין קיים וכי׳ ניעורו קודם הנאתו‪,‬‬
‫וראיתי נ ם׳ מקדש דוד סי׳ נ״ט דר׳׳ל דזה דמרנינן‬
‫מתכי׳ נכויתו תהא דלענין שניעית חזותא מילתא‬
‫היא לענק איסור שניעית דלא אמרינן שכנר כלה‬
‫כאיסור‪ ,‬אנל הכא נדידן לאו לענק איסור שניעית‬
‫כ׳ רש״י כן דכא לרש״י אסור לצנוע נו מטעם סחורה‪,‬‬
‫רק לענק שתחול קדושת שניעית נעינן דנר שהוא‬
‫עומד להנאתו וניעורו שוה וזה תנאי נקדושת שניעית‪,‬‬
‫ונזה ל׳׳ש רנוי ככתונ‪ ,‬וזה תולה נמציאות ונשעת‬
‫קליטת הצנע כלה השורש והוי הנאתו וניעורו שוה‪.‬‬
‫סברתו דכיון דנאמת קיי״ל חזותא לאו מילתא‪ ,‬אלא‬
‫דלענין שניעית מרנינן מגזיה״כ‪ ,‬אנל זה לא‬
 ‫הלוי‬ ‫בדיני שביעית‬
‫פירות שביעית בזמנן בקדושתן‪ ,‬ורש״י מ׳ ע״ב דנקט‬
‫הז ק של כלה לחי׳ וגו׳ היינו משום דאעיקר שביעית‬
‫שהיא בפירות אכילה קאי‪ ,‬אבל הדין לא ישתנה גם‬
‫בלולב וכיו״ב‪ ,‬וא׳׳כ׳קחבים דברי רש״י לדהתום׳‪ ,‬ע״כ‬
‫כתבתי בעניי מכבר )וכעת בשעת ההעתקה ראיתי‬
‫דרך זה בישוב דברי רש״י גם בם׳ מקדש דוד סי׳ נ״ט‪,‬‬
‫ואסמיך לה נמי אדברי הרמב׳׳ם פ״ז משביעית הי״ג‬
‫שכ׳ גאלה שמתקיימים בארן ואין להם ביעור‬
‫משתמשים עד ר׳׳ה‪ ,‬והראב״ד השיגו כיון שאין להם‬
‫ביעור‪ ,‬ולהנ״ל א״ש‪ ,‬וזה דלא כמק החזון איש‬
‫שביעית סי׳ י״ג — ט שהגיה בדברי הרמב״ם יע״ש(‪.‬‬
‫מבואר לעצמו‪ ,‬ועיין ג״כ בתפא״י במשגה דהצבע צובע‬
‫ד‪.‬‬
‫ונלענ׳׳ד להוסיך ביאור דודאי לא מסתבר דרך‬
‫הסוברים בשיטת הרמב״ן כפשטות בעל‬
‫מגלת אסתר שם דס׳׳ל להרמב״ן דאיכא מצות עשה‬
‫דאכילה ממש בקום ועשה כשאר מצות אכילה שבתורה‪,‬‬
‫וכלשון מ ק החזון איש שביעית י״ד — י׳ שאינן‬
‫כשלמים שיהא מצוה באכילתן‪ ,‬אמנם לאידך גיסא אין‬
‫לבטל הבנה זו בדעת הרמב״ן כאשר ר״ל בחזון איש‬
‫שם דאין כאן מצוה חיובית כלל והרמב״ן חשבה רק‬
‫בתור מצוה שלילית של ולא לסחורה אבל אין צד חיובי‬
‫של ואכלה ואין כאן כלל סרך מצוה‪ ,‬ולא העמיד‬
‫הרמב״ן אלא איסור הסחורה במנין העשין‪.‬‬
‫אבל הסבה שהגאון מגלת אסתר לא הבין כן יראה‬
‫דהוא ממש׳׳כ הרמב״ן ונכפלה זו המצוה באמרו‬
‫יתעלה ואכלו אביוני עמיך שלא אמר לאביוני עמיך‬
‫תעזוב אותם כאמרו בלקט ושכחה אבל לשון אכילה‬
‫מזכיר בהם הכ׳ בכ״מ‪ ,‬והנה העושה סחורה בהם‬
‫עובר בעשה ע״כ‪ ,‬הדגשתו של הרמב״ן שהכ׳ מזכיר‬
‫בהם בכ״מ לשון אכילה מורה דיש ענין אכילה בחיוב‬
‫לא רק השלישי של ולא לסחורה‪ ,‬ומה דסיים הרמב״ן‬
‫והנה העושה סחורה בהם עובר בעשה‪ ,‬ר׳ל שזה‬
‫תוצאה מביטול כוונת התורה לבער כל פירות שביעית‬
‫בשביעית אב״א דרך אכילה אב״א דרך הנאת הפירות‬
‫המותרות כל אחד לפי שהוא‪.‬‬
‫ונעשה הביעור ואכילה בשביעית עצמה כגדר השני‬
‫של אכילת קדשים ע״פ ידוע ממה שכ׳ הח׳׳ס‬
‫או״ח סי׳ מ״ט ושאר גדולי אחרונים ובארתיו היטב‬
‫בשו׳׳ת שבט הלוי ח״א סי׳ ל״ו — דאיכא ב׳ גדחם‬
‫באכילת קדשים חדא מצות אכילה הפשוטה דמתקיים‬
‫בכזית דוקא והגדר השני לאכל כל הקדשים אפי׳‬
‫פחות מכשיעור כ״א עד סוך זמן אכילתן שלא יבואו‬
‫לידי נותר‪ ,‬והנה מי שלא אכלן כולן אפי׳ כבר אכל‬
‫כזית לא על נותר בלבד עבר אלא בטל מצות עשה‬
‫דאכילה דתאכל שיהיו נאכלים וכמו״כ הכא בטביעית‬
‫אך שאין חיוב אכילה דקום ועשה בכזית אבל יש חיוב‬
‫לאכל ולבער בזמנו‪ ,‬והעושה סחורה מבטל ממילא‬
‫מ״ע הזאת‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫והנה בברייתא דהתפסת קדושת שביעית בסוכה מ׳‬
‫ע״ב וע״ז נ״ד ע״ב תני הא כיצד לקח בפירות‬
‫שביעית בשר ‪,‬אלו ואלו מתבערין בשביעית וכו׳ וכ׳‬
‫רש״י בע״ז שם מתבערין נאכלין קודם הביעור קודם‬
‫שיכלה לחיה ק הסדה אותו מין שמכר‪ — ,‬וראיתי‬
‫ברידב״ז שביעית פ״ז סי׳ י״ג עמד דמה קמ״ל רש״י‬
‫שבט‬ ‫שכו‬
‫דטעמא דאיסור סחורה משוס שצריך לבער בז ק‬
‫הביעור פי׳ וא״כ אסור לצבוע וכיו״ב דבר המחקייס‬
‫ז ק רב א״ד הפ״י ז״ל‪.‬‬
‫ואמנם גס דרך זה איגו מובן כ״כ דכיון דעל‬
‫המיניס שאין להס ביעור לא חל קדושת‬
‫שביעית אלא מנח דראויס לצבוע שהוא דבר שהנאתו‬
‫וביעורו שוה א״כ מג״ל דחל בכלל שביעית על מיני‬
‫צבעיס האסריס שיש להס גיעור‪ ,‬ועי״ז אסור לצבוע‬
‫מטעס סחורה וא״כ לא חל קדושת שביעית עפה״ת‬
‫רק לענין היתר הסקה‪ ,‬ודוחק לומר דכיון דחל על‬
‫מקצת מיני צבעיס כבר חל על כולס כיון דההבדל‬
‫לעצמו דהלך ג״כ בדרך הפ״י‪.‬‬
‫ובעיקר שיטת רש״י שב׳ הפ״י דדעת רש״י מפורש‬
‫בכמה מקומות דאיסור סחורה מטעס‬
‫שצריך ביעור‪ ,‬ממילא לא שייך רק באותס שיש להס‬
‫ביעור‪ ,‬הנה במק׳׳א כתבתי בעניי לבאר שיטת רש״י‬
‫דהנה בסוכה ל״ט ע״א בהא דאמרינן לא רצה ליתן לו‬
‫במתנה מאי וקאמר דמבליע לו דמי אתרוג בלולב‬
‫ושואל הש״ס וניתב לי' בהדיא ומת' לפי שאין מוסרין‬
‫דמי פירות שביעית לע״ה‪ ,‬ופרש״י דהתורה אמרה‬
‫לאכלה ולא לסחורה שכל פירות שביעית חייביס‬
‫להתבער בשביעית הן ודמיהן ולא שיעשה בהס סחורה‬
‫להצניע לאחר שביעית להעשיר וכו׳ ובתום' הקשה‬
‫דא״כ כל אותן דתנן במם׳ שביעית פ״ז מ״ה שיש להם‬
‫שביעית ואין להם ביעור לישתרו בסחורה והא פריך‬
‫בשמעתין א״ה לולב נמי ולולב אין לו ביעור דמתקיים‬
‫בארן‪ ,‬ולהכי פירשו דאין מוסרין דמי פירות שביעית‬
‫לע׳׳ה משום שע״ה אין זהירין בכל הדינים הרבים של‬
‫הל' שביעית שצריכים להזהר‪.‬‬
‫וכתבתי בחי׳ שם מכבר הנה רבותינו בעה״ת הבינו‬
‫בדעת רש׳׳י שכל פירות שביעית חייבים‬
‫להתבאר בשביעית שכ' רש״י היינו אחרי שהגיע שעת‬
‫הביעור בדבר שכלה לחיה ק השדה וא״כ שפיר הקשו‬
‫דהא לא שייך בלולב דמתקיים בארץ‪ ,‬אבל דבריהם‬
‫צל״ע דהא רש״י בעצמו מ׳ ע״ב שנה בפירושו וז״ל‬
‫וגבי שביעית נהנה בהן להתעשר והתורה אמרה‬
‫לאכלה ולא לסחורה אלא להפקיר ולבער בשביעית עד‬
‫שלא תכלה לחיה מן השדה‪ ,‬הרי שלא נ' משום שמבטל‬
‫מצות ביעור לאחר שכבר הגיע אלא משום דמבטל‬
‫החיוב עד שלא תכלה‪.‬‬
‫וביאורו נראה דהמצוה לאכל ולבער כל פיח ת‬
‫שביעית בקדושת שביעית קודם הגיע ז ק‬
‫ביעורם‪ ,‬וכבר סבר המגלת אסתר ואתו ק האחחנים‬
‫בדעת הרמב״ן בםה״מ בהשמכיות למ׳׳ע דיש מצוה‬
‫מיוחדת באכילת פיח ת שביעית ויתכן דרך זה בשיטת‬
‫רש״י פסחים נ״ב ע״ב דלאחר הביעור אסור באכילה‬
‫ממש וכן דעת כמה ראשונים‪.‬‬
‫אמנם יסוד דבר זה לאו דוקא בפירות שיש להם‬
‫זמן ביעור דגם לולב וכיו״ב דאין להם זמן‬
‫ביעור מ״מ חיוב ביעור בקדושת שביעית יש בו דהא‬
‫כיון דדמיו נתפסין בקדושת שביעית חייב להתנהג‬
‫בכל דיני שביעית‪ ,‬וזה שמוכר ע״מ להתעשר וד׳ל‬
‫להניח המעות ג״כ לשאר צרכים ולא יאכלו ולא יבערנו‬
‫בקדושת שביעית כהלכה א ״נ מבטל מצות ביעור‬
‫שבז‬ ‫הלוי‬ ‫בדיני שביעית‬
‫שמקיים ואינו מנער משא׳׳כ צניפה ע׳׳י ספיחי סטים‬
‫שהיא צניעה המתקיימת‪ ,‬ואמנם א״כ עדיין ק״ק כיון‬
‫דנמינים אלה לא משכחת כלל צניעה דרך היתר איך‬
‫חל קדושת שניעית נכלל כאשר הערותי כנר‪ ,‬אם לא‬
‫דנימא דספיחי סטים ראוי גם לצניעה כנ״ל שאינו‬
‫נגדר סחורה ולולא דמסתפינא אמינא דגם לרש״י‬
‫כיון דכל איסור סחורה נצניטה וכיו״ג הוא מטעם‬
‫צונע ומקיים ואינו מנטר א״כ כיון דאין זמן לחיוג‬
‫ניעור זה תוך שניטית וכל השנה הוא זמנו ונפרט‬
‫נכה״ג שיש לו ניעור כשמינית שרק עד שלא יגיע זמנו‬
‫מחויג לנער‪ ,‬א״כ גם לרש״י מן התורה אין איסור‬
‫נכה״ג אם צונע ודעתו לנטרו אח״כ ע׳׳י שרפה‬
‫וכיו״ג ק הפעולות לפני זמן הכיעור‪ ,‬ונהי דמדרננן‬
‫אסור גם כה״ג מ״מ כיון דמה׳׳ת חל האפשרות של‬
‫צניעה חל טליו קדושת שניטית‪.‬‬
‫ואולי י״ל דכמו לענין מסירת דמי שניטית לע״ה‬
‫שהוא אסור לרש״י הנ״ל משום סחורה‬
‫כמנואר דנריו סוכה ל״ט ע״א מ״מ חלקו שם נש״ם‬
‫נין ת״ח לע׳׳ה דדוקא לע׳׳ה אסור למסור שהוא‬
‫יקיים ולא ינער נדיני שניטית וסו׳׳ס יטנור טל איסור‬
‫סחורה לדעת רש״י‪ ,‬משא׳׳כ ת״ח גם אם ינא לידו‬
‫הרנה סו״ם ינערו נדיני שניעית נין מוקדם נין‬
‫מאוחר‪ ,‬א״כ כמו״כ אפשר לומר לענין צניעה דלדעת‬
‫רש״י אסור ממש מה״ט משום סחורה משום דמקיים‬
‫דלת״ח מותר לצנוע לטצמו שלכסוך ינטרו כנ״ל משא״כ‬
‫ע׳׳ה‪ ,‬וא״ש משנתינו דשניעית הצנע צונע לטצמו‬
‫דהיינו ת״ח אגל לא נשכר דהוא לאחרים שאסור מצד‬
‫השכר‪ ,‬ומצד הקיום שאינו מנטרו‪ ,‬ואך שידעתי שיש‬
‫מקום לחלק נין מסירת דמים לת״ח שעומד מיד להוציא‬
‫לאכילה נקדושת שניעית משא׳׳כ צניעה שנאופן טנעי‬
‫הוא דגר המתקיים מ״מ נכל זאת מיסודי ההלכה‬
‫לרש״י נתנו לדמות הדנרים‪.‬‬
‫דהפרי השני והשלישי נתפסים כדיני איסורים של‬
‫ז‪.‬‬
‫וביסוד קדושת שניטית של ספיחי סטים וקוצה‬
‫דהנאתן וניטוק שוה יש מחלוקת גדולה נין‬
‫רש״י לתוס׳ דרש״י פי׳ אגל מיני צנעים נשעת רתיחת‬
‫היורה כלה כל השורש וקולט הצנע וטי״ז הנאתן‬
‫וניעורן שוה הלכך חיילי קדושת שניטית ותוס׳ פי׳‬
‫דהנאתן וניעורן שוה היינו ניטור החזותא ט״י שלונש‬
‫הנגד ומתנער מיום ליום‪ ,‬ומש״כ רש״י דחו התוס׳‬
‫דאכתי הא קיי״ל לענין שניעית חזותא מילתא‬
‫כדמרנינן שם מתהי׳ א׳׳כ עדיין לא כלה הצנג^ ואין‬
‫הניטור נשלם נרתיחת היורה‪ ,‬ונכפות תמרים סוכה‬
‫מ׳ ט״א כ׳ לישג שיטת רש״י דהא דקיי״ל לענק שניעית‬
‫נגד שצנטו נקליפי שניטית ידלק לאו משום דקיי״ל‬
‫חזותא מילתא לטנין שניטית דהא נעלמא קיי״ל לאו‬
‫מילתא אלא כיון דקיי״ל נשניטית דתופסת דמיה או‬
‫חליפיו כמנואר סוכה מ׳ ט״נ‪ ,‬וכיון דנגד זה צנטו‬
‫נקליפי שניטית הו״ל כחליפין של שניטית דנתפם‬
‫נקדושת שניעית‪.‬‬
‫ולולא דנריו יראה לישג שיטת רש״י גם אם יסגור‬
‫התום׳ דנשניטית גילתה תורה חזותא מילתא‬
‫ממש כפשטות הגנת התום׳‪ ,‬אלא דיסוד מחלוקת‬
‫רנותינו נזה דרש״י ם״ל דגם לפי המסקנא הא דחל‬
‫קדושת שניעית על ספיחי סטים וקוצה היינו דחל נין‬
‫על העץ‪ ,‬והן על הצנט שנתוך הטך‪ ,‬ולזה פריך הש״ם‬
‫שבט‬
‫גזה דאי מלמד לגו ענין גיעור פירות שגיעית לאח״ז‬
‫הגימור הלא שיטת רש״י פסחים נ״ג דגיעור היינו‬
‫שנותנים למדרס אדם חיה וגהמה‪ ,‬ומה קמ״ל רש״י‬
‫גזה דנאכלין לפני הגימור פשיטא ומיקר הד״ל לרש״י‬
‫לומר דאסור לאחר הגימור אגל מה דמותר לפני‬
‫הגימור פשיטא — וג׳ הגאון להוכיח מזה‬
‫דרצה רש״י להוציא מן טמות דלשון זה מתגמרין‬
‫גשגימית יש לטמות שלקח הפירות אחרי הגימור‪,‬‬
‫ומ״כ צריך לגטר הגימור של שגיטית‪ ,‬וזה אי‬
‫אפשר דלמנין איסור הנאה דשגימית לאחרי ז ק הגימור‬
‫הו״ל שגימית ככל איסורי הנאה של תורה שאינו תופס‬
‫דמים‪ ,‬ואינו כחליפי שגיטית תוך השגיטית דתופסים‬
‫דמים‪ ,‬ולפיכך פירש״י דמיירי שלקח קודם ז ק הגימור‬
‫דאז נתפס מליו קדושת שגיעית‪ ,‬ואז מדיין אפשר‬
‫לאכלו כיון שהוא לפני הגימור ורק אז זמן התפסתו‬
‫דאם לא יאכל צריך לגמרו גזמן הגימור‪.‬‬
‫דברי מגאון הרידג״ז נאמרים לראי׳ טל מה שחידש‬
‫שם דהא דשגיטית תופס דמים זה דוקא תוך‬
‫שגיטית דאיכא גדר קדושה משא״כ לאחר הגימור‬
‫דנאסרו כגר גהנאה והנפ״מ גתפיסה רק שיהי׳ ג״כ‬
‫אסור גהנאה וחייג גגיטור זה לא מצינו — והגאון‬
‫מהר״נ ויידטנפטלד זצ״ל גמל חזון נחום גחי׳ משמרת‬
‫להגיח חולק מליו גזה ודטתו דגם אחרי שהגיט זמן‬
‫הגימור איכא דין התפסת דמים וראיתו חזקה מתום׳‬
‫קידושין נ״ו ט״ג ואדגר אי״ה גזה גמק״א אגל‬
‫הראי׳ מדגרי רש״י לא דחה‪.‬‬
‫ובעניותי דרחוק מאד להוכיח חדוש כזה של הגאון‬
‫מרידג״ז מדגרי רש״י הנ׳׳ל — אגל דגרי‬
‫רש״י פשוטים דרש״י גזה לטטמי׳ אזיל כנ״ל דאיכא‬
‫חיוג אכילה וגימור תוך שנת השגיטית ע״פ גדר‬
‫הנ׳׳ל‪ ,‬וגאמת לשון הכרייתא מורה כן דקתני אלו ואלו‬
‫מתגטרין גשגיטית‪ ,‬והלא גרייתא זו אתי להשמיטנו‬
‫שניטית א״כ מ״ש דקתני מתנטרים דוקא שהיא כנר‬
‫תוצאה מקדושת שניטית אם מנר שניטית וגם לא נכל‬
‫דנר איכא ניטור ולא תני טצם קדושת שניטית תוך‬
‫השניטית דזה המכוון או נלשון קדושה או נלשון‬
‫איסור‪ ,‬דודאי נכ״ מ נ מ ס׳ שניטית דתני ניטור א׳׳ש‬
‫כיון דתני נלשון יש להם שנימית ולדמיהן שנימית יש‬
‫להם ניטור דנתחלה תני יש להם שניטית שהוא מיקר‬
‫האיסור וכתוצאה מזה נטור שניטית משא״כ הכא‬
‫דקתני רק ניטור‪ ,‬אלא ודאי דניטור דהכא אינו אחרי‬
‫השניטית דהיינו ניטור של איסור‪ ,‬אלא חיוג הניטור‬
‫של פירות שניטית נזמנם לפני הגיט ז ק הניטור‪ ,‬וזה‬
‫ט ק ר יסוד מהות של שניטית לנטר פירות שניטית‬
‫נזמנם דרך אכילה והנאה ומזה נצמחים שאר הדינים‬
‫של סחורה והפסד‪ ,‬וא״ש מאד‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫ובישוב דנרי רש״י ממשנתינו דהצנע צונע לעצמו‬
‫ניפה עינים כ׳ לחלק נין צניעת אדם דמותר‬
‫לצניטת נגד דאסור משום סחורה לפרש״י‪ — ,‬והוא‬
‫קצת דוחק נמשנתינו שם‪ ,‬ואולי י״ל למש״כ הרמנ״ם‬
‫פ״ט מה׳ שנת הי״ג דיש צניטה המתקיימת ויש צניעה‬
‫שאינה מתקיימת כגון צניעת נרזל ונחושת דאפשר‬
‫להעכירו נשעתו‪ ,‬א״כ נצניעה כזאת שאין מתקיימת‬
‫אין איסור סחורה לרש״י כיון דכל האיסור מצד‬
 ‫הלוי‬ ‫בדיני שביעית‬
‫דחזותא לאו מילתא מ״מ גזיה׳׳כ הוא מתהי׳‪ ,‬אלא‬
‫להר״ן גזיה״כ מטעם גרמת הנאה שאסור הכתוב‪,‬‬
‫ולהכפו׳׳ת מטעם חליפי שביעית ממש דהא הקשה‬
‫דאיך ילפינן בב״ק חליפי שביעית מתהי׳ דהא ילפינן‬
‫מיובל היא קדש מה קדש תופסת דמיה וכו׳ וחי׳‬
‫דהש׳׳ם הדרשא הפשוטה נקט‪.‬‬
‫ולטעם הכפו׳׳ח יש לי מקום ספק בהלכה דהנה‬
‫אנן קיי״ל בסוכה מ׳ ע׳׳ב כר׳ יוחנן לפי‬
‫מסקנת הגמ׳ דפרי שני נתפסת בין בדרך מקח בץ‬
‫בדרך חלול‪ ,‬ופרי ראשון נתפסת דוקא בדרך מקח‬
‫ונשארה בקדושתה לעולם‪ ,‬וא״כ אין הדין בחזותא‬
‫הנ״ל שכ׳ הכפו״ת שהיא רק כחליפי שביעית אם יוצאת‬
‫לחולץ ואם נתפסת על אחר דרך חלול‪ ,‬ומקום הספק‬
‫דהנה בטעם הדבר שפרי הראשון לעולם בקדושתה‬
‫ואחרון אחרון נתפס ואמצעי יוצא לחולין י״ל ב׳ טעמים‬
‫א׳ דפרי ראשון קדוש בתולדה ולא נתקדשה בהתפסה‬
‫והו״ל כעין קדושת פטר רחם שאינו נפדה משא״כ‬
‫חליפי שביעית דנתקדש רק ע״י התפסה‪ ,‬ויוצאים ג״כ‬
‫ע״י התפסה‪ ,‬ואמנם י״ל גם טעם שני דפרי ראשון‬
‫מפאת קדושתה החמורה א״א לפדותה ורק להתפיס‬
‫ג״כ באחרים והיא אינה יוצאת לחולין )כעין קדושת‬
‫הגוך שאין לו פדיון( משא״כ קדושה שני׳ שהיא קדושה‬
‫קלה בזה שיש לה פדיון‪.‬‬
‫והשתא אי נימא כטעם שהפרי הראשון לא נפדית‬
‫משום שהיא בתולדה א״כ מה יושענו מה‬
‫שחזותא לאו מילתא רק גזיה״כ שהיא בקדושת שביעית‬
‫והוי כחליפי שביעית מ״מ קדושת שביעית שלה בתולדה‬
‫ולא בהתפסה ואין לה לצאת לחולין‪ ,‬משא״כ אי נימא‬
‫שטעם פרי שני שיוצאת לחולין בשביל שהיא קדושה‬
‫קלה יותר אז שפיר י״ל דחזותא כיון דלאו מילתא‬
‫אע״פ שהיא בטבע ותולדה יש לה דין פרי שני ויוצאת‬
‫לחולין ע״י פדיון ומכירה‪.‬‬
‫ואם נימא כצד השני א״כ יקשה ברייתא דהצובע‬
‫בקליפי שביעית ידלק דלמה ידלק יפדה ויחלל‬
‫התינח לפי׳ התוס׳ שס״ל דלענין שביעית חזותא מילתא‬
‫א״כ נדון לגמרי כפרי ראשון אבל לדרך הנ״ל צ״ע‪,‬‬
‫אבל יהי׳ מזה ראי׳ דהברייתא מתפרשת אחר קביעור‪,‬‬
‫ובזה לא מהני התפסה להוציא לחולין‪ ,‬עיין בחזון איש‬
‫שביעית י —יג ועיין ברידב״ז שביעית ז׳ —י״ב וי״ג‬
‫ובמש׳׳כ עליו בס׳ משמרת להבית בזה‪) ,‬או דדינו‬
‫לענין התפסה כפרי ראשון כנ״ל(‪.‬‬
‫)לעיל אות ו׳ כתבתי דידלק לאו דוקא אלא כל‬
‫פעולה להעביר הצבע נקרא ביעור‪ ,‬והנה‬
‫אחרי שסיימתי כל הנ״ל‪ 1‬הובא לי שו״ת משנת יוסך‬
‫על עניני שביעית ושם ;'סי׳ ל׳׳ג מייתי לשון הד׳ש‬
‫משנן גתו״כ פ׳ בהר והליני מעתיק לשון הר׳׳ש אחרי‬
‫עיוני — ומיירי בצובע בגד ליהנות ממנו בשנה‬
‫שביעית‪ ,‬וצריך לבער מוצאי שביעית להעביר או לשרוך‬
‫הבגד כדתניא בגד שצבעו בקליפי שביעית ידלק דחזותא‬
‫מילתא היא ע״כ‪ ,‬וזה כדברינו דידלק לאו דוקא אלא‬
‫דהר״ש כ׳ זה לענין ביעור דלאחר שביעית‪ ,‬ולפי דרכינו‬
‫הנ״ל יתכן זה בשיטת רש״י אפילו תוך השביעית מסעם‬
‫ביעור בשביעית עצמה(‪.‬‬
‫שבט‬ ‫שכח‬
‫הרי דעל עצים חל קדושת שניעית ומשני דהגי עצים‬
‫הנאתם וניעורם שוה ור׳׳ל מצד כע! דהנאתו שנותן‬
‫הצבע שבתוכו ובעורו שען כלה בשעת הנשול אנל‬
‫החזותא עדיין לא נתבער כלל‪ ,‬ולא ס״ל לרש׳ע דיש‬
‫ביעור ע״י שלובש הבגד והוא מתבער יום יום דלדידי׳‬
‫אץ זה בגדר ביעור מה שמשהו שבמשהו מתבער‬
‫והולך‪ ,‬ולפעמים הרבה נהי דנחלש הצבע קצת ע״י‬
‫הלבישה של יום יום מ״מ עיקר עצם הצבע מתקיים‪,‬‬
‫ואכתי נשאר עליו חיוב ביעור של כל שנת השביעית‬
‫ע״פ מש״כ למעלה‪.‬‬
‫ויתכן מאד דרש״י ס״ל כן עפ״י הברייתא דלמעלה‬
‫דהצובע בקליפי שביעית ידלק‪ ,‬ופשוטו גם‬
‫תוך השביעית‪ ,‬ולא ס״ל כדעת המאירי שמוקי לה‬
‫בצובע אחרי הביעור דוקא‪ ,‬דכיון דיש חיוב ביעור‪,‬‬
‫והביעור לא נעשה ע״י הלבישה‪ ,‬ואין עצה להסיר‬
‫הצבע באופן אחר ע״כ ידלק‪ ,‬וקרוב לשמוע דידלק לאו‬
‫דוקא אלא אופן מאופני ביעור הצבנג‬
‫וכמו דס״ל לרש״י בשמעתין לענין העץ של ספיחי‬
‫סטים וקוצה עצמו דיסיק בהם‪ ,‬והיינו מסעם‬
‫ביעור בשביעית עצמו דחל קדושת שביעית על העצים‬
‫מצד העצים כיון דהעצים הנאתן וביעורן שוה‪ ,‬וכיון‬
‫דחל גם על העצים והם חזי להיסק ואין לחייבו לצבוע‬
‫אם אין לו מה לצבוע בו כמו דלא חייבה תורה לאכל‬
‫אם לא צריך לאכל דאכילה גסה לא חייבה תורה‪ ,‬אבל‬
‫כיון דחזי עכ״פ להיסק‪ ,‬יקיים מצות ביעור בשביעית‬
‫בהיסק עכ״פ‪ ,‬זהו דעת רש״י שהזכיר היתר היסק‬
‫פעמים בשמעתין ומיושב קושית הרש״ש והמפ׳ בזה‬
‫דאיך מותר להסיק בהם‪.‬‬
‫ושיטת תוס׳ דאין על עצי צביעה קדושה מצד העצים‬
‫עצמן לפי מסקנת הגכי‪ ,‬אלא מצד הצבע שלו‪,‬‬
‫וא״כ הצבע צריך להיות הנאתו וביעורו שוה וכיון‬
‫דלדידהו חזותא מילתא בשביעית ע״כ הנאתו וביעורו‬
‫שוה שהזכיר הש״ס בספיחי סטים היינו ע׳׳י הלבישה‬
‫ומתבער יום יום‪ ,‬ואע״פ שאין הקדושה אלא מצד‬
‫הצבע ולא מצד הען‪ ,‬מ״מ כיון שהצבע בתוכו והוא‬
‫כולו לכך חייב לבער‪ ,‬וא״כ לדהתום׳ אין מקום לפרש‬
‫הברייתא דהצובע בשביעית ידלק בתוך השביעית‬
‫אב״א משום דתום׳ לשיטתו במם' סוכה דמשמע דלית‬
‫להו כלל ענין ביעור בשביעית דרך מצוה‪ ,‬ואב״א‬
‫דלדידהו מתקיים הביעור ע״י הלבישה עצמה‪ ,‬וא״כ‬
‫ע״כ צובע בשביעית ידלק איירי בצובע אחרי הביעור‬
‫וכמפורש ג״כ בשטמ״ק בשם המאירי‪.‬‬
‫והנה בהא דכ׳ הכפו״ת דהא דמני בגד שצבעו‬
‫בקליפי שביעית ידלק לא הוי טעמא משום‬
‫חזותא מילתא ויש שבח סימנים בצמר אלא סעמא‬
‫משום דילפינן לענין שביעית מלשון תהי׳ שהיא תופסת‬
‫דמיה‪ ,‬והו״ל כחליפי שביעית‪ ,‬ונדפס שם בכפו״ת הג״ה‬
‫מהגרעק׳׳א ‪,‬׳נ״ב וכ״כ בשו״ת סי׳ ע׳״ והנה עיינתי‬
‫שם בלשון הר׳׳ן ואינו מבואר בדבריו כהכפו׳׳ת שנאסר‬
‫מסעם חליפי שביעית‪ ,‬ומטעם שביעית תופסת דמיה‪,‬‬
‫אלא בזה שוה הר׳׳ן להכפו׳׳ת בשיטת רש״י דאע״ג‬