‫ב"ה יום ב' ב' דר"ח אייר תשע"ב ����� )ס"ט( רמב"ם‪ :‬הל' שביתת יו"ט פ"ד ‪ -‬ו‬

‫הערות קצרות בריש פרקין‬

‫‪‬‬
‫�� בהא שהוקשה בסוף שיעור ס"ח ממ"ש אדה"ז בשו"ע אדה"ז סי' תנ"ג סעי' ל"ג ד"אנשי מעשה המדקדקים‬
‫במצות רגילין לילך בעצמם אל מקום הרחיים לראות הם בעצמם טחינת קמחיהם שכן הוא בכל המצות מצוה בו‬
‫יותר מבשלוחו וכך היו נוהגין ���������������" דלכאורה איך זה מתאים למ"ש בקו"א הנ"ל דאצל האמוראים‬
‫נתקיים הדין דמצוה בו יותר מבשלוחו רק בנוגע לכבוד שבת בלבד שהיו מחוייבים בלאו הכי להפסיק מלימודם רק‬
‫בנוגע לשבת וכו' וכאן מבואר דגם בנוגע למצות מצינו בחכמי הגמ' שהיו מקיימים מצוה בו יותר מבשלוחו?‬
‫אולי אפשר לומר דעיין בירושלמי פסחים פ"ג סוף פ"א )שזהו מקורו של אדה"ז( דמבואר בהדיא דהא שהיו‬
‫הולכין בעצמם להיות בעת הטחינה הי' זה משום שהי' להם חומרות מיוחדות שעשו שם ולא סמכו בזה על אחר‪,‬‬
‫ולא הוזכר שם כלל משום מצוה בו יותר מבשלוחו‪ ,‬נמצא די"ל דכוונת אדה"ז הכא דבכלל בכל אדם יש לילך‬
‫בעצמם וכו' משום מצוה בו יותר מבשלוחו‪ ,‬ומסיים שבזה היו נוהגין גם חכמי התלמוד‪ ,‬אבל אין זה מאותו הטעם‬
‫אלא כנ"ל כמבואר בהדיא בירושלמי שם שעשו שם דברים מיוחדים וכו'‪.‬‬
‫ומ"ש אדה"ז בסי' ת"ס סעי' ג'‪ :‬גדולי החכמים היו משתדלים בעצמן במצות מצוה ועומדין על עשייתן ומזרזין את‬
‫העוסקין בהן ומסייעין בעריכתן וכן ראוי לכל אדם לעשות להטפל הוא עצמו במצוה שכן הוא בכל המצות מצוה בו‬
‫יותר מבשלוחו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬הנה שם אינו מתכוון לחכמי התלמוד אלא להראשונים כמבואר בטור שם‪" :‬ובעלי מעשה‬
‫וחסידים מחמירין על עצמם כגאונים המחמירין ולשין בעצמם ואופין כההיא דאמרינן מה דרכו של עני הוא מסיק‬
‫ואשתו אופה לכן מצוה על כל אדם להשתדל בעשיית המצות ובאפייתן וכן היה נוהג א"א הרא"ש ז"ל היה משתדל‬
‫בהן ועומד על עשייתן ומזרז העוסקים בהן והיה מסייע בעריכתן" וכל מה שכתב אדה"ז בקו"א שלא היו מפסיקין‬
‫קאי על התנאים והאמוראים כלשונו שם "דכל מי שתורתו אומנתו וגריס בה יממא ולילי ����������� אי אפשר לו לקיים‬
‫כלל יתרון מצוה זו דמצוה בו יותר מבשלוחו‪ ,‬שהרי אסור לו להתבטל מתורתו לעשות מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים"‬
‫משא"כ אח"כ הרי מבואר בכ"מ שאין הדינים שווים כיון דמפסיקים לדברים אחרים בלאו הכי ויל"ע עוד‪.‬‬
‫‪‬‬
‫���הנה בקרבן נתנאל כאן הקשה על הר"ן דלמה הוצרך לומר באשה משום שיש לה חלק במצות פו"ר‪ ,‬ולמה לא קאמר‬
‫בפשטות משום מצות לשבת יצרה שכתבו התוס' בכמה מקומות )גיטין מא‪,‬א‪ ,‬ב"ב יג‪,‬א( שגם האשה מחוייבת בזה עיי"ש?‬
‫ובהגהות הגרע"א בשו"ע אבהע"ז ר"ס א' אכן הוכיח מזה שהר"ן חולק וסב"ל דאין האשה מצווה על "לשבת" כיון‬
‫שהוצרך לומר רק משום פו"ר דוקא‪ ,‬וכן ציין לשו"ת הר"ן )שהובא בשיעור ס"ז( בענין אשה שנדרה על דעת רבים שלא‬
‫‪1‬‬
‫לינשא דיש לה התרה דהוה דבר מצוה עיי"ש‪.‬‬
‫‪P0F‬‬

‫ולכאורה יש לומר באופן אחר‪ ,‬ובהקדם מ"ש התוס' בב"ב שם בד"ה שנאמר דאיירי שם אודות מי שחציו עבד וחציו בן‬
‫חורין דסב"ל לבית הלל דעובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד אמרו להם ב"ש תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם‬
‫לישא שפחה אינו יכול שהרי הוא חציו בן חורין לישא בת חורין אינו יכול שהרי הוא חציו עבד והלא לא נברא העולם אלא‬
‫לפריה ורביה שנאמר לא לתוהו בראה אלא לשבת יצרה אלא כופין את רבו לשחררו וכו'‪ ,‬והקשו התוס' דלמה הוצרך‬
‫להביא משום לשבת ולמה לא מספיק משום קיום מצות פרו ורבו? ותירץ הר"י שם דמשום פרו ורבו לא היו כופין את רבו‬
‫כיון שהעבד הוא ���� לקיים מצוה זו לא כפינן האדון לשחררו בכדי שיתחייב במצוה זו‪ ,‬כמו שאין כופין כל העבדים‬
‫לשחררם שיתחייבו בכל המצוות משא"כ משום לשבת כופין כו' עיי"ש‪.‬‬

‫‪ 1‬ונראה דכוונתו אינו שלא נצטוו בלשבת יצרה כלל שהרי מבואר בכ"מ דז' מצוות ב"נ מיוסדים על "לשבת יצרה" והם גם באשה‪ ,‬אלא‬
‫בפשטות כוונתו רק בהנוגע להפרט בלשבת להוליד בנים כו' משום דאין זה תלוי בהן וכו' ע"ד שהוא בפו"ר‪ ,‬וע"ד מ"ש בלקו"ש חי"ד פ' עקב‬
‫שם הערה ‪.41‬‬
 ‫‪ -‬ב ‪) -‬ס"ט(‬

‫והקשה הגר"י ענגל )אתוון דאורייתא כלל י"ג( דגם ב"לשבת" הוא אנוס ומאי שנא? וביאר בארוכה בגדר אונס פטור‬
‫מכל המצוות שיש חילוק בין מצוה שבין אדם למקום או שבין אדם לחבירו‪ ,‬דמצוות שבין אדם למקום הרי אם צדקת מה‬
‫תתן לו כו' ולא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות אם הוא אונס אינו בר חיובא כלל דאין הקב"ה בא בטרוניא עם‬
‫בריותיו‪ ,‬ובמילא אין עליו חיוב כלל‪ ,‬משא"כ במצוות שבין אדם לחבירו אה"נ שהוא פטור מעונש כו' שהרי הוא אנוס אבל‬
‫אכתי הוה ��������‪ ,‬כיון דסו"ס חבירו צריך דבר זה כמו לגבי פריעת בע"ח מצוה וכיו"ב‪ ,‬ובזה ביאר כוונת התוס' דמשום‬
‫פרו ורבו שהוא מצוה שבין אדם למקום לא היו כופין רבו כיון שהוא אנוס אינו בר חיובא כלל ולמה ישחררו לפעול עליו‬
‫חיוב‪ ,‬משא"כ המצוה דלשבת יצרה שהוא בין אדם לחבירו אף אם הוא אנוס הרי הוה �������� כו' אלא שאינו יכול לקיים‬
‫את חיובו‪ ,‬בזה שייך שפיר לכוף האדון עיי"ש בארוכה ועד"ז כתב הג"ר ראובן מרגליות בס' נפש חי' או"ח סי' א' בענין‬
‫ההפרש בין קרבן עולה וחטאת‪ ,‬דבקרבן עולה אמרינן דכל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב ממש עולה ומכפר לגמרי‬
‫כיון שזהו קרבן כולה לה' ובזמן הגלות הוה אונס דלא שייך להקריב בפועל‪ ,‬משא"כ בחטאת ששם כהנים אוכלים ובעלים‬
‫מתכפרים‪ ,‬לכן בזמן הזה דחסר אכילת כהנים חסר במילא בהכפרה דהוה בין אדם לחבירו‪ ,‬ולעת"ל יצטרכו להביא חטאת‬
‫בפועל‪ ,‬ועי' לקוטי שיחות חי"ח ע' ‪ 416‬הערה ‪ ,50‬שהביא ענין זה וכתב‪" :‬ולא ראינו זה כלל ‪ . .‬וגם אבותינו לא סיפרו לנו"‬
‫וראה בס' ימות המשיח בהלכה ח"א סי' כ‪,‬א ואכמ"ל‪.‬‬
‫ועי' גם לקו"ש חי"ט פ' תצא א' )סיום על מסכת חולין( שביאר הגמ' לעיל לט‪,‬ב‪ ,‬דר' יעקב אמר שכר מצוה בהאי‬
‫עלמא ליכא ומביא שם ברייתא דתניא‪ ,‬רבי יעקב אומר‪ :‬אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה‪ ,‬שאין‬
‫תחיית המתים תלויה בה; בכיבוד אב ואם כתיב‪) :‬דברים ה( למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך‪ ,‬בשילוח הקן כתיב‪:‬‬
‫)דברים כב( למען ייטב לך והארכת ימים‪ ,‬הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות‪ ,‬ועלה לבירה ושלח את האם‬
‫ונטל את הבנים‪ ,‬ובחזירתו נפל ומת‪ ,‬היכן טובת ימיו של זה? והיכן אריכות ימיו של זה? אלא‪ ,‬למען ייטב לך ‪ -‬לעולם‬
‫שכולו טוב ולמען יאריכון ימיך ‪ -‬לעולם שכולו ארוך‪ .‬ודלמא לאו הכי הוה! ר' יעקב מעשה חזא וכו'‪ ,‬ומבאר בהשיחה‬
‫שהראי' הוא מכיבוד אב ולא משילוח הקן‪ ,‬כי שילוח הקן הוה מצוה שבין אדם למקום ששם ���������� הוה המצוה‬
‫ובמילא אפשר לדחות ששם לא קיים המצוה כי הי' לו כוונה הפכית מלקיים המצוה‪ ,‬משא"כ כיבוד אב שהוא מצוה שבין‬
‫אדם לחבירו ושם אינו נוגע עצם הפעולה ]וכדמוכח מצדקה דאם אבד סלע ובא עני והגביהו ונתפרנס ממנה קיים מצות‬
‫צדקה אף שאין לו כוונה כלל ואדרבה מצטער על אבידתו וראה שיחת חג השבועות תשמ"ח בזה בארוכה[ אלא ������‬
‫שלהאב יהיו הגוזלות‪ ,‬ולכן אפילו אם נתכוון להיפך קיים מצוותו כיון דשם נוגע רק ������ וכיון ששם נפל כו' מוכח‬
‫דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא עיי"ש בלקו"ש בארוכה‪.‬‬
‫ולפי"ז יש מקום לומר גם בעניננו שכל הענין דמצוה בו יותר מבשלוחו שייך רק במצוות שבין אדם למקום דשם נוגע‬
‫��������� לכן אמרינן מצוה בו כו' אבל במצוות שבין אדם לחבירו כמו צדקה כו' נוגע רק שעל ידו קיבל העני פרוטה‬
‫וכיו"ב‪ ,‬דכיון דאין גוף המעשה נוגע באמת לא אמרינן מצוה בו יותר מבשלוחו‪ ,‬ולפי"ז יתורץ קושיית הק"נ דלמה לא‬
‫הביא הר"ן משום המצוה דלשבת יצרה די"ל דכיון שנתבאר שזהו מצוה בין אדם לחבירו באמת לא נימא מצוה בו יותר‬
‫מבשלוחו‪ ,‬ורק בפרו ורבו שהוא מצוה בין אדם למקום אמרינן מצוה בו יותר מבשלוחו‪.‬‬
‫]ואין להקשות שהרי גם ב"הכשר מצוה" אמרינן מצוה בו וכו' ושם נוגע רק התוצאה‪ ,‬די"ל שכל זה הוא רק במצוה כזו‬
‫שגוף המצוה הוה ����� שהוא בין אדם למקום כו' ובזה אמרינן דכיון דבמצוה זו צריך מעשה הנה אפילו בההכשר שלה‬
‫מצוה בו יותר מבשלוחו‪ ,‬אבל במצוות כאלו שמעיקרא נוגע רק התוצאה לא אמרינן בהם מצוה בו יותר מבשלוחו[‪.‬‬
‫אמנם באגרות קודש )חכ"ד ע' מא( כתב הרבי וזלה"ק‪ :‬הנה בהתאם לחודש זה הוא חודש הנסים‪ ,‬וימים אלו ימי הנסים‬
‫והתשועות והנפלאות‪ ,‬יש לקבוע הסכום בתור נתינתו ראשונה לצדקה השקולה כנגד כל המצות לשלשת אלפים שקל‬
‫)‪ ,($3,000‬וכיון שאמרו חכמינו ז"ל ��������������������‪ ,‬ונתינת הצדקה צריכה להיות דוקא מתוך שמחה וטוב לבב‪,‬‬
‫מצורף בזה הטשעק על מנת שכ' ימלא אותו בכתיבת יד עצמו‪ ,‬וכאמור‪ ,‬מתוך שמחה וטוב לבב ואז יחזירנה עכלה"ק‪ ,‬וכן‬
‫איתא בחלק י"ז ע' פט עיי"ש‪ ,‬הרי מבואר בהדיא דמצוה בו יותר מבשלוחו שייך גם במצות צדקה שבין אדם לחבירו‪,‬‬
‫והטעם בזה הוא )כדאמר הת' הנעלה וכו' �����������������( דהענין דמצוה בו אינו מצד שלימות החפצא של המצוה‬
‫אלא מצד ����� כמ"ש רש"י שמקבל שכר טפי שמטריח א"ע וכו' או משום הענין רוחני שמזכך את גופו וידו המחלקת‬
‫צדקה וכו' וא"כ לא שנא‪.‬‬
‫וראי' לזה יש להביא מלקמן ע‪,‬א‪ ,‬דר"נ עשה מעקה לביתו‪ ,‬ושאלו רב יהודא הרי אמרינן דאדם שנעשה פרנס על הציבור‬
‫אינו עושה מלאכה בפני שלשה‪ ,‬אמר לי' פורתא דגונדריתא הוא דקא עבידנא‪ ,‬ובחי' מהרי"ט שם שאל דהן את שעשה קצת‬
 ‫‪ -‬ג ‪) -‬ס"ט(‬

‫מהמעקה אבל מ"מ למה לא עשה ע"י אחר? וביאר משום דמצוה בו יותר מבשלוחו‪ 2‬עיי"ש‪ ,‬ולכאורה הרי גם מעקה הוה‬
‫‪P1F‬‬ ‫‪P‬‬

‫מצוה שבין אדם לחבירו ונוגע התוצאה שביתו הי' משומר )אבל ראה לקו"ש ח"ט ע' ‪ 138‬הערה ‪ (28‬ואמרינן מצוה בו כו'‬
‫הרי מוכח שלא כהנ"ל‪.‬‬
‫ועוד שהרי הגרע"א הביא גם תשובת הר"ן לענין נדר על דעת רבים ושם אין נפק"מ אם הוא מצוה שבין אדם לחבירו‬
‫שהרי גם במצוה שבין אדם לחבירו יש לו הפרה וא"כ למה לא הזכיר הר"ן שם מצד "לשבת" ומוכח דהר"ן סב"ל דגם‬
‫משום לשבת היא פטורה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫�� ראה אגרות קודש חט"ו ע' קנז בענין מצוה בו יותר מבשלוחו וזלה"ק‪ :‬בדיוקו בל' אדה"ז )בענין בדיקת חמץ(‬
‫בסידורו‪ :‬ויעמיד מב"ב כו' ‪ -‬מבלי תנאי )וראה לשונו בשו"ע סתל"ב ס"ח(‪ .‬ומסביר שבאם יבדוק רק הוא ‪ -‬ייעף‬
‫ויוגרע בבדיקתו‪ .‬והנה א( רק בנשים נאמר עצלניות הן‪ .‬ב( עפ"ז ‪ -‬דוקא תלוי בתנאי‪ ,‬גודל הבית וכו'‪ .‬ואת"ל שהדיוק‬
‫בסידור נכון הוא )ולא שהועתק הל' משו"ע‪ .‬ולא נחית בסי' להעתיק פרטי דינים(‪ ,‬י"ל הטעם דס"ל דמצוה לזכות את‬
‫ב"ב ג"כ במצוה זו‪ ,‬שהרי בבדיקתם מצוה עושים )ראה שו"ע שם סוס"ט(‪ ,‬אף שאין החיוב עליהם‪ .‬ז‪ .‬א‪ .‬שלא רק‬
‫א"ע‪ ,‬כ"א גם אחרים מצוה לזכות גם בקיום מצוה שאינה חובת גברא‪ .‬ועוד קמ"ל שכיון שגם הוא בעצמו יבדוק קצת‬
‫‪ -‬אין בזה הענין דמצוה בו יותר מבשלוחו )ודלא כמשמעות הל' בשו"ע שלו(‪ .‬ויש ללמוד מזה לכמה ענינים‪ ,‬וטובא‬
‫אשמעינן‪ .‬ואכ"מ‪ ,‬עכלה"ק‪.‬‬
‫והפי' בזה הוא דמלשון אדה"ז בסידורו משמע דלכתחילה יכול לבדוק ע"י בני ביתו‪ ,‬משא"כ בשו"ע שם סעי' ח'‬
‫לשונו הוא דנכון הדבר שיבדוק הוא בעצמו משום מצוה בו יותר מבשלוחו ורק אם אינו יכול לטרוח בעצמו לבדוק‬
‫כל הבית יבדוק הוא חדר אחד ויעמיד מבני ביתו אצלו בשעה שמברך וכו' ואז יתפזרו לבדוק איש איש למקומו‬
‫עיי"ש‪ ,‬וכתב לבסוף די"ל דבהסידור סב"ל דאם האדם עשה קצת מהמצוה בעצמו שוב ליכא הענין דמצוה בו יותר‬
‫מבשלוחו ולכתחילה יכול לעשות ע"י שלוחו‪ ,‬משא"כ בשו"ע כנראה לא סב"ל כן‪) ,‬ועי' מג"א שם ואשל אברהם‬
‫מהפמ"ג שג"כ כתבו כמו בהסידור דאם עשה בעצמו קצת שוב יכול לכתחילה לעשות ע"י שליח(‪.‬‬
‫דלפי"ז נמצא דלפי מ"ש אדה"ז בשו"ע שייך הענין דמצוה בו על המצוה כולו‪ ,‬משא"כ לפי מ"ש בהסידור הרי זה שייך‬
‫רק שיעשה בעצמו קצת ואי"צ יותר‪ ,‬ואולי י"ל שזה תלוי בהטעמים דמצוה בו יותר מבשלוחו דאי נימא כרש"י שהוא‬
‫משום שמקבל שכר טפי י"ל דאין נפק"מ אם עשה קצת בעצמו דמ"מ כל מה שעושה יותר מקבל שכר יותר‪ ,‬אבל אי נימא‬
‫כטעמו של התבואות שור )סי' כח סקי"ד‪ ,‬הובא בלקו"ש חכ"ג ע' ‪ (17‬דאם עושה המצוה ע"י שליח "נראה כאינו רוצה‬
‫לטרוח בעצמו" ואין זה מכבוד המצוה )ולפי"ז כתב בלקו"ש דאם עושה שליח משום כבוד המצוה כגון בס"ת שיש‬
‫להסופר כתב נאה יותר וכו'‪ ,‬לא שייך שם כלל מצוה בו יותר מבשלוחו כיון דאדרבה הוא מכבד את המצוה עיי"ש(‪ ,‬ואי‬
‫משום טעם זה י"ל כמ"ש בהסידור דאם עשה קצת בעצמו שוב יכול לעשות השאר ע"י שליח‪ ,‬כי הפירוש הוא דנראה‬
‫כאילו אין זה מתאים לו לעשותו בעצמו וכיו"ב‪ ,‬ובמילא אם בפועל עשה קצת בעצמו הרי זה כבר כבוד המצוה ‪.3‬‬
‫‪P‬‬ ‫‪P2F‬‬

‫‪‬‬
‫�� בסוגיין הובא ב' איסורים מדרבנן הא' דאסור לאדם לקדש את האשה עד שיראנה משום ואהבת לרעך כמוך‪ ,‬וגם‬
‫דאסור לאדם לקדש את בתו קטנה עד שתגדל וכו' והקשה הנוב"י )מהדו"ק אבהע"ז סי' ע"ו( להסוברים דגם באיסור‬
‫������ אמרינן דאין שליח לדבר עבירה )ראה מל"מ הל' רוצח פ"ב‪ ,‬ושו"ת מהרי"ט ח"א סי' קט"ז( וכשאמרינן אין שליח‬
‫לדבר עבירה ����������� ולא חל כלל‪ ,‬א"כ איך באמת חלו הקידושין כשמקדשה ע"י שליח ולא ראה אותה‪ ,‬כמבואר‬
‫במתניתין‪ ,‬וכן איך האב מקדש בתו קטנה ע"י שליח הלא אין שליחות לדבר עבירה?‬

‫‪ 2‬ולכאורה איך זה מתאים עם מ"ש אדה"ז כנ"ל דאצל האמוראים לא הי' הענין דמצוה בו יותר מבשלוחו כיון דאפשר ע"י אחרים? ואולי‬
‫שאני הכא שנתמנה �������������� במילא לא הי' באותו המצב דתורתו אומנתו ויל"ע‪.‬‬
‫‪ 3‬וזהו ע"ד המבואר בקונטרס אחרון שלא יהא מצוות בזויות עליו‪ ,‬אלא דלפי"ז נצטרך לומר דטעם זה בקונטרס אחרון הוא לפי מ"ש‬
‫בהסידור‪.‬‬
 ‫‪ -‬ד ‪) -‬ס"ט(‬

‫דהנה ידוע מ"ש האחרונים )ראה נתיבות סי' קפ"ב ועוד( בדין זה דאין שליח לדבר עבירה אם אמרינן דהשליחות בטל‬
‫לגמרי תלוי בב' תירוצי התוס' בב"מ‪ ,‬דשם י‪,‬ב‪ ,‬מבואר בגמ' דחצר משום שליחות איתרבאי‪ ,‬ומקשה שם מאם המצא‬
‫הגניבה בחצירו חייב‪] ,‬כשקנה הגניבה ע"י חצירו[ ואי אמרת דחצר משום שליחות איתרבאי הרי אין שליח לדבר עבירה?‬
‫ותירץ רבינא דמתי אמרינן אשלד"ע רק אם השליח הוה בר חיובא‪ ,‬אבל אם השליח אינו בר חיובא יש שלד"ע וחצר שאינו‬
‫בר חיובא ישלד"ע‪ ,‬ורב סמא תירץ דהיכא אמרינן דאשלד"ע רק שהשליח אי בעי עביד אי בעי לא עביד‪ ,‬משא"כ חצר‬
‫דבע"כ מותיב לה ישלד"ע‪ ,‬וקאמר בגמ' איכא בינייהו בכהן שאמר לישראל לקדש לו אשה גרושה‪ ,‬דהישראל אינו בר‬
‫חיובא בגרושה‪ ,‬דלפי רבינא ישלד"ע ולרב סמא אשלד"ע כיון דהישראל אי בעי עביד אי בעי לא עביד‪ ,‬והקשו התוס' הרי‬
‫אמרינן בקידושין דכהן שקידש גרושה אינו לוקה‪ ,‬בעל לוקה‪ ,‬נמצא דבכל אופן ליכא מלקות על הקידושין‪ ,‬וא"כ איזה‬
‫נפק"מ יש בזה בין רבינא לרב סמא הרי אין כאן עונש כלל? ותירצו התוס' בתירוצם הא' דאם בעל לוקה אף על הקידושין‪,‬‬
‫וכיון שיש מלקות על הקידושין שפיר יש נפק"מ דלפי רבינא המשלח לוקה‪ ,‬משא"כ לפי רב סמא השליח לוקה כיון דאי‬
‫בעי לא עביד‪ ,‬עוד תירצו התוס' דבאמת אינו לוקה לעולם על הקידושין והנפק"מ הוא דאם ישלד"ע השליחות חל והוה‬
‫קידושין‪ ,‬ובמילא לפי רבינא יש כאן קידושין‪ ,‬משא"כ לרב סמא שהישראל אי בעי עביד כו' אשלד"ע ונתבטל השליחות‬
‫לגמרי ואין כאן קידושין‪ ,‬וביארו בזה דב' תירוצי תוס' אלו פליגי אם כשאמרינן אשלד"ע ה"ז נוגע רק לגבי ����� דאין‬
‫המשלח נענש אלא השליח‪ ,‬אבל המעשה לעולם קיים‪ ,‬דזהו לפי תירוץ הא'‪ ,‬ותירוץ הב' סב"ל דאם אשלד"ע מתבטל‬
‫השליחות ועוד יתבאר בזה אי"ה לקמן בפרקין‪ ,‬ולפי הפוסקים דנקטו דהשליחות מתבטל קשה כנ"ל דאיך יכול לקדש‬
‫בשלוחו אם לא ראה אותה הרי אשלד"ע והשליחות נתבטל?‬
‫ויש לומר בזה‪ ,‬דכשמדייקים בלשון רש"י מוכח דהני איסורים אינם איסורים ממש‪ ,‬שהרי רש"י כתב במשנה ������‬
‫���� אשמעינן שלא לקדש קטנה‪ ,‬וכן כתב בד"ה בהא "������������" והקדים שזהו רק אם יכול לקדשה בעצמו‪ ,‬וכן‬
‫דייק בעצמות יוסף כאן דמרש"י מוכח שאינם איסורים גמורים‪ ,‬ועי' גם ברמב"ם הל' אישות פ"ג הי"ט דלשונו הוא ד"�����‬
‫����" לקדשה כשהיא קטנה וכן בהדין דעד שיראנה לא קאמר שיש איסור עיי"ש וכן הוא בהחינוך סוף מצוה קפ"ח‪ ,‬לכן‬
‫אפ"ל דסבירא להו דגדר דהך מילתא הוא שלא הטילו חכמים שום איסור על הקידושין‪ ,‬ורק שאמרו דמצוה שיראנה לפני‬
‫כן‪ ,‬וכן ��������������������� ובמילא כאשר מקדשה בלי שיראנה או כשהיא קטנה ה"ז כמו שעובר איסור כיון שלא‬
‫עשה קודם מה שהטילו עליו חכמים לעשות‪ ,‬והלשון "אסור" אין הפירוש שיש איסור על הקידושין אלא דבדרך ממילא‬
‫ה"ז כמו שיש איסור‪ ,‬ז‪.‬א‪ .‬שכן התנו מעיקרא בדין זה דליכא איסור על הקידושין מצ"ע‪ ,‬אלא שיש ענין חיובי לעשות לפני‬
‫זה‪ ,‬ויסודם לזה הוא מהא דקתני במתניתין האיש מקדש בו ��������������� וזה מיירי אפילו אם אינה מכירה‪ ,‬וכמ"ש‬
‫בתוס'‪ ,‬ואי נימא שיש איסור על �������� איך תנא לשון ד"לכתחילה"? הרי מוכח מזה דליכא שום איסור על הקידושין‬
‫עצמם‪ ,‬והאיסור הוא בזה שלא עשה כפי שמוטל עליו‪.‬‬
‫והנה הקשו הגרע"א והקצות בהא דאיתא במתניתין דגיטין‪ ,‬דאדון יכול לעשות שליח ליתן שטר שחרור לעבדו‪ ,‬שהלא‬
‫הדין הוא דכל המשחרר עבדו עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו‪ ,‬וא"כ אשלד"ע ואיך חל השליחות? ותירץ בס' המקנה‬
‫לקמן מב‪,‬א‪ ,‬דאשלד"ע אמרינן רק אם שולחו לעבור ����������� כגון ששלחו לגנוב‪ ,‬שהשליחות הוא על גוף העבירה‪,‬‬
‫אבל בעבד שהעבירה הוא בזה שאינו עובד בו‪ ,‬ולא בגוף השחרור‪ ,‬במילא בכה"ג אמרינן דישלד"ע עיי"ש‪ ,‬ולפי הנ"ל‬
‫מתורץ גם בעניננו דכיון דאין האיסור בגוף הקידושין אלא בזה שלא ראה אותה מקודם וכן שלא המתין עד שתגדל‪ ,‬במילא‬
‫בכה"ג שפיר יש שליחות וא"ש‪.‬‬
‫ולפי"ז י"ל ג"כ במ"ש רש"י בד"ה דו‪ ,‬דמתניתין בדידה קאמר דלכאורה אכתי עוברת על לפני עור ע"י ששלוחת‬
‫שלוחה? ולהנ"ל אפ"ל דכיון שאין בהקידושין עצמם שום איסור במילא לא שייך כאן לפני עור‪ ,‬ורק הבעל עצמו עובר‬
‫במה שלא קיים את חיובו לראותה מקודם ועי' בחי' מהרי"ט‪ ,‬אבל הקידושין עצמם בהיתר הם לגמרי‪.‬‬
‫ועי' מהרש"א ב"ב טז‪,‬א‪ ,‬בהא דמבואר בגמ' שם שאמר אברהם הנה נא ידעתי כי אשה וגו' מכלל דמעיקרא לא הוה ידע‬
‫עיי"ש‪ ,‬ומקשה המהרש"א הלא קיים אברהם כל התורה כולה אפילו דרבנן ואיך קידשה לפני שיראנה? ומתרץ בב' אופנים‬
‫או שראה אותה מקודם אבל אח"כ לא‪ ,‬ועכשיו ראה אותה בזקנותה ומ"מ היתה יפת מראה לכן אמר הנה נא ידעתי וגו'‬
‫עיי"ש‪ ,‬ועי' לקו"ש ח"ה פ' לך ע' ‪ 60‬ושם ע' ‪ ,302‬שהביא מהבעש"ט שהאבות הן המרכבה ולכן אף שראה אותה מ"מ לא‬
‫ידע שהיתה יפת תואר‪ ,‬כי לא ראה הגשמיות‪ ,‬וכתב שם בההערה דעפי"ז מתורץ קושיית המהרש"א‪ ,‬ויל"ע בנוגע ליצחק‪,‬‬
‫דבכתובות ז‪,‬ב‪ ,‬בתוד"ה שנאמר משמע שאליעזר ���� את רבקה דלכן הי' שם ברכת ������� )וראה ספר השיחות תשנ"ב‬
‫ע' ‪ 99‬שחקר אם הי' אליעזר שליח או שדכן(‪ ,‬וא"כ איך קידשה אליעזר בלי שיראנה יצחק מקודם?‬
‫ואולי יש לתרץ דהרי לשונו של רש"י )בד"ה בהא איסורא(‪" :‬אם יכול לקדש בעצמו וקידש ע"י שליח וכו'" ויצחק הרי‬
‫הי' אסור לו לצאת מא"י‪ ,‬נמצא דבכה"ג ליכא איסורא כלל‪ ,‬ולהך שיטה שאליעזר קידשה ודאי הי' טעם לקדשה מיד ולא‬
 ‫‪ -‬ה ‪) -‬ס"ט(‬

‫להמתין עד שתבוא‪ ,‬ובמילא בכה"ג אי"כ איסורא כלל‪ ,‬ובפרט לפי מה שנת' לעיל שאין זה איסור ממש על הקידושין אלא‬
‫����‬ ‫חייבוהו לראותה‪ ,‬וזה לא שייך אצל יצחק ‪.4‬‬
‫‪P‬‬ ‫‪P3F‬‬

‫‪ 4‬ויל"ע מהמבואר בלקו"ש ח"ל פ' ויחי ב' וחל"ט פ' תצא‪ ,‬שלפני מ"ת לא הי' כלל המושג של קידושין עיי"ש‪ ,‬דלכאורה אין זה קאי לפי‬
‫שיטת התוס' דכתובות שאכן הי' קידושין ממש‪.‬‬