‫ערב שב ” ק פרשת‬

‫כ"ב מנ חם אב שנת תש פ " ב‬

‫בס"ד‬

‫נַ פְ ְשכֶ ם‪ ,‬כי יתכן שיהיה האדם עובד את הבורא ית"ש בכל לבבו ובכל נפשו‬ ‫» פרשת 'והיה אם שמוע' נאמרה לעושי רצונו או לעוברי רצונו‪??...‬‬
‫ועדיין ייאמר עליו אין עושה רצונו של מקום‪ ,‬כי גם אדם כשר וצדיק‬
‫כתוב בפרשה וְ ָהיָ ה ִאם ָשמ ַֹע ִּת ְש ְמע ּו ֶאל ִמצְ וֹ ַתי וגו' לְ ַא ֲה ָבה ֶאת ה'‬
‫המקיים את כל המצוות כולם ואינו מחסר אפילו אות אחת מן התורה‪ ,‬אבל‬
‫ֱאל ֵֹקיכֶ ם וּלְ ָע ְבדוֹ ְ ּבכָ ל לְ ַב ְבכֶ ם ו ְּבכָ ל נַ פְ ְשכֶ ם (דברים יא‪ ,‬יג)‪ .‬המפרשים דקדקו‬
‫אם אינו עושה זאת ברצון ובשמחה‪ ,‬אלא כעבד העובד את אדונו וממלא‬
‫על שינוי הלשון שיש בפרשה זו לבין פרשת שמע (לעיל ו ד‪-‬ט)‪ ,‬שפרשת שמע‬
‫חובתו בכפיה ובחוסר ברירה‪ ,‬הרי זה אינו עושה רצונו של מקום‪.‬‬
‫נאמרה בלשון יחיד‪ ,‬בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך‪ ,‬ופרשת והיה כתובה‬
‫וזהו תורף מאמרם ז"ל (בבא בתרא י‪ , ).‬בזמן שאין אתם עושין רצונו של‬ ‫בלשון רבים‪ .‬כמו"כ‪ ,‬בפרשת שמע מופיע גם 'בכל מאדך'‪ ,‬ובפרשה זו לא‬
‫מקום אתם קרוין עבדים‪ ,‬כי כשהעשיה היא באופן של כפיה וחוסר רצון‬ ‫כתוב 'בכל מאודכם'‪.‬‬
‫כעבודת עבד‪ ,‬הרי אין זה רצונו של מקום‪ ,‬והדברים מבהילים‪.‬‬
‫הנה אי' בגמרא (ברכות לה‪" :):‬רבי שמעון בן יוחי אומר‪ ,‬אפשר אדם חורש‬
‫והנה‪ ,‬מבואר בספה"ק שהמבחן האמיתי לדעת על העובד אם אכן‬ ‫בשעת חרישה וכו' תורה מה תהא עליה‪ ,‬אלא בזמן שישראל עושין רצונו‬
‫עבודתו מושלמת להיקרא בן או שהוא עדיין בבחינת עבד‪ ,‬הוא כשנתבונן‬ ‫של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים וכו'‪ ,‬ובזמן שאין ישראל עושין‬
‫בפרטי עבודתו‪ ,‬כי הבן‪ ,‬תכלית רצונו הוא למלאות רצון אביו‪ ,‬ולכן לא רק‬ ‫רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן שנאמר וְ ָא ַספְ ָּת ְדגָ נֶ ָך (שם יד)"‪.‬‬
‫שהוא שש ושמח בשירותו לפני אביו‪ ,‬אלא גם בזה אינו מסתפק שהוא‬ ‫משמע מדברי הגמ'‪ ,‬שפרשת 'והיה אם שמוע' איירי כשאין ישראל עושין‬
‫עושה ככל אשר ציווהו אביו בפירוש ‪ ,‬אלא מוסיף ומבקש לעשות כל דבר‬ ‫רצונו של מקום‪.‬‬
‫שיהיה בו נחת וקורת רוח לאביו‪ .‬לעומת זה העבד‪ ,‬אין לו שום ענין אלא רק‬ ‫והקשו המפרשים ‪ ,‬איך אפשר לומר שהפרשה כולה איירי באין עושין‬
‫להשלים את המוטל עליו‪ ,‬וממילא די לו בזה שהוא עושה את מה שנצטווה‬ ‫רצונו של מקום‪ ,‬ראשית כל‪ ,‬הרי פתח בה במילים וְ ָהיָ ה ִאם ָשמ ַֹע ִּת ְש ְמע ּו ֶאל‬
‫בפירוש‪ ,‬ותו לא‪.‬‬ ‫ִמצְ וֹ ַתי וגו''‪ ,‬ומפורש בהמשך הכתוב שבשכר זה וְ נָ ַת ִּתי ְמ ַטר ַא ְרצְ כֶ ם וגו'‬
‫וככל החזיון הזה נכיר בעובדי השי"ת‪ ,‬כי העובד שהוא בבחינת בן‪ ,‬הרי‬ ‫וְ ָא ַספְ ָּת ְדגָ נֶ ָך וגו' וְ נָ ַת ִּתי ֵע ֶשב וגו' וְ ָאכַ לְ ָּת וְ ָש ָב ְע ָּת וגו'‪ .‬וחס ושלום כשאין‬
‫תכלית עבודתו הוא עשיית רצונו של מקום‪ ,‬ולכן מלבד שעושה את עבודתו‬ ‫עושין רצונו ית' כתוב בהמשך ִה ּ ָש ְמר ּו לָ כֶ ם ּ ֶפן יִ פְ ֶּתה לְ ַב ְבכֶ ם וגו' וְ ָעצַ ר ֶאת‬
‫בשמחה וברצון‪ ,‬הוא מוסיף ומבקש בכל דרכיו איך לעשות נחת רוח לבורא‬ ‫ַה ּ ָש ַמיִ ם וגו''‪.‬‬
‫יתברך שמו‪ ,‬אבל זה שהוא בבחינת עבד‪ ,‬הגם שהוא נזהר מלעבוד את פי ה'‬ ‫ולא עוד‪ ,‬אלא שהכתוב מתבטא בלשונות של וּלְ ָע ְבדוֹ ְ ּבכָ ל לְ ַב ְבכֶ ם ו ְּבכָ ל‬
‫קטנה או גדולה‪ ,‬אבל אינו מוצא בהם טעם כי אם חוק וגזירת המלך המוטל‬ ‫נַ פְ ְשכֶ ם‪ ,‬וכי שייך 'עושים רצונו של מקום' יותר מזה‪ ,‬הלא לכאורה זוהי‬
‫עליו ואינו יכול להשתמט הימנו‪ ,‬וממילא לא יוסיף עליהם מאומה אלא‬ ‫שלמות העבודה‪ ,‬ואיך תאמר דהיינו אין עושין רצונו‪.‬‬
‫יסתפק ככל המוטל עליו‪ ,‬ותו לא‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬בתוספות (ד"ה שם) כתבו שבסוגיית הגמרא שם אמרו להדיא‬
‫ובזה יתפרש על נכון‪ ,‬כי אכן הכתוב מדבר באנשים שהטו אוזן לשמוע‬ ‫שפרשה זו מיירי כשעושין רצונו של מקום‪ ,‬אלא שאין עושין רצונו כל כך‪,‬‬
‫אל מצוות ה' ולעבדו בכל לבבם ובכל נפשם‪ ,‬אבל מכל מקום אין רצונם כי‬ ‫דאינם צדיקים גמורים‪ .‬והמהרש"א (בחידושי אגדות שם) מוסיף בדברי‬
‫אם למלאות את החובה המוטלת עליהם ותו לא‪ ,‬ועדיין אינם במדרגה‬ ‫התוספות‪ ,‬שבאמת מדויק כן בלשון הכתוב‪ ,‬שנאמר כאן רק וּלְ ָע ְבדוֹ ְ ּבכָ ל‬
‫העליונה של מבקשים לעשות רצונו של מקום יותר ממה שנצטוו‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫לְ ַב ְבכֶ ם ו ְּבכָ ל נַ פְ ְשכֶ ם‪ ,‬ולא הזכיר 'ובכל מאדכם' כמו שנאמר בפרשת ואהבת‬
‫ובכל מאדך‪ ,‬ומכאן שהגם שאכן הפרשה מדברת בצדיקים העובדים את‬
‫» דרגת 'בכל מאדך' איננה נחלת הכלל!!‬ ‫הבורא ית"ש בכל לבבם ובכל נפשם‪ ,‬אבל עדיין אינם במדריגה גדולה כ"כ‬
‫וביותר עומק נראה לבאר עפי"ד מה שמבאר מרן הגאב"ד רבי יצחק‬ ‫לעבדו גם בכל מאודם‪ ,‬והרי יש לך אדם שממונו חביב עליו יותר מגופו‪ ,‬והם‬
‫טוביה ווייס זצ"ל (בספרו שערי טוביה) את דברי המהרש"א‪ .‬כי עשיית רצונו של‬ ‫עדיין אינם במדרגה מושלמת זו‪.‬‬
‫מקום בכל מאודו היא מה שכתוב הרמב"ם ז"ל (בסוף הלכות שמיטה ויובל יג‪ ,‬יג)‪,‬‬ ‫וסמך לדבר‪ ,‬שאכן משום כך במידה כנגד מידה נלקחה מהם מעלה‬
‫בזה"ל‪" :‬ו לא שבט לוי בלבד‪ ,‬אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה‬ ‫גדולה שיש לצדיקים גמורים בממונם שמלאכתם נעשית על ידי אחרים‪,‬‬
‫רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו וכו' ופרק‬ ‫והם‪ ,‬לפי שבענין הממון לא השלימו את עצמם‪ ,‬לכן אין להם מעלה בממונם‪,‬‬
‫מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם‪ ,‬הרי זה נתקדש‬ ‫והם בעצמם צריכים לעמול ולאסוף את דגנם תירושם ויצהרם‪.‬‬
‫קודש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים‪ ,‬ויזכה בעוה"ז‬
‫דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫» מהו הסימן באמצעותו נכיר מי עובד ה' בבחי' 'עבד' ומי בבחי'‬
‫והנה בגמרא (שם) אי' "אמר אביי‪ ,‬הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן‪,‬‬ ‫'בן'‪??...‬‬
‫כרבי שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן"‪ ,‬ומבואר בביאור הלכה (קנו) כי רק‬ ‫ביאור נאה ומתקבל עם מסר נורא הגיד הגאון רבי שלום שבדרון זצ"ל‬
‫אנשים יחידים יכולים לזכות לעלות למדריגה רמה זו‪ ,‬להיות עסקם בכל עת‬ ‫בפרשה זו‪ .‬שאליבא דאמת לא קשיא מידי‪ ,‬כי אכן אפשר להעמיד פרשה זו‬
‫רק בתורה לבדה‪ ,‬והקב"ה בודאי ימציא פרנסתם‪ ,‬אבל כלל אנשי העולם‬ ‫באין עושין רצונו של מקום ואין זה סתירה כלל לוּלְ ָע ְבדוֹ ְ ּבכָ ל לְ ַב ְבכֶ ם ו ְּבכָ ל‬

‫{א}‬
‫בהשתדלות טרפם מכח הגזירה והקנס הקדום‪ ,‬ונמצא שהבחירה ביד כל‬ ‫אינם יכולים לזכות לזה‪ ,‬וזה שאמר אביי הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידן‪,‬‬
‫אחד באיזה עמל שיבחר"‪ ,‬עכלה"ק המאירים‪.‬‬ ‫הרבה דוקא‪ ,‬אבל יחידים שפיר עשו ועלתה בידן‪ ,‬וכדברי הרמב"ם‪.‬‬
‫וכדברים האלה מצינו עוד בדברי יואל (פרשת שמות עמ' קכג‪ ).‬על הפסוק‬ ‫ומבאר הגאב"ד זצ"ל‪ ,‬ואולי רשב"י עצמו שאמר (סוכה מה‪ ,):‬ראיתי בני‬
‫ֹאמר ֲאלֵ ֶהם ֶמלֶ ְך ִמצְ ַריִ ם לָ ּ ָמה מ ֶֹשה וְ ַא ֲהרֹן ַּתפְ ִריע ּו ֶאת ָה ָעם ִמ ּ ַמ ֲע ָשיו לְ כ ּו‬
‫וַ ּי ֶ‬ ‫עליה והן מעוטין‪ ,‬כוונתו לאלה אשר נדבם רוחם והבינם מדעם לפרוק‬
‫לְ ִס ְבל ֵֹתיכֶ ם (שמות ה‪ ,‬ד)‪ ,‬ופירש"י "לכו לסבלותיכם‪ .‬לכו למלאכתכם‪ ,‬שיש לכם‬ ‫מ עליהם עול חשבונות הרבים ולעסוק בתורה‪ ,‬שאינם הרבה‪ ,‬אלא מועטין‪,‬‬
‫לעשות בבתיכם‪ ,‬אבל מלאכת שעבוד מצרים לא היתה על שבטו של לוי‪,‬‬ ‫כי אין זה נחלת הכלל‪ ,‬אלא מדריגה השייכת ליחידים בני עליה‪ ,‬כדוד המלך‬
‫ותדע לך שהרי משה ואהרן יוצאים ובאים שלא ברשות"‪ .‬ולכאורה הוא פלא‪,‬‬ ‫ע"ה שאמר ִח ּ ַש ְב ִּתי ְד ָרכָ י וָ ָא ִש ָיבה ַרגְ לַ י ֶאל ֵעד ֶֹת ָ‬
‫יך (תהלים קיט‪ ,‬נט)‪ ,‬היינו שהוא‬
‫למה מלאכת משה רבינו ע"ה בביתו יקרא 'סבלותיכם'‪ ,‬ואיזה סבל יש כאן‪.‬‬ ‫משליך ופורק מעל צווארו עול החשבונות‪ ,‬ופונה אך ורק לעסק התורה‪.‬‬
‫ופירש בזה‪ ,‬כי הנה למה באמת שבט לוי לא היה בכלל השיעבוד‪,‬‬ ‫ולפי זה מבאר הגאב"ד זצ"ל‪ ,‬אשר לכן פרשה ראשונה שנאמר בה בכל‬
‫והטעם הוא ע"פ מש"כ בזוה"ק (בהעלותך דף קנג‪ ).‬עה"פ "וַ יְ ָמ ְרר ּו ֶאת ַח ֵ ּי ֶיהם‬ ‫מאודך‪ ,‬נאמרה בלשון יחיד‪ ,‬כי מדריגה זו של עשיית רצונו של מקום בכל‬
‫ַ ּב ֲעב ָֹדה ָק ָשה (שמות א‪ ,‬יד)‪ ,‬זו קושיא‪ּ ְ ,‬בח ֶֹמר (שם) דא ק"ו‪ ,‬ו ִּבלְ ֵבנִ ים (שם) דא‬ ‫מאודו‪ ,‬שהיא דרכו של רשב"י‪ ,‬היא דרך רק ליחידים‪ ,‬כשבט לוי‪ ,‬ולא לרבים‪,‬‬
‫לבון הלכה‪ ,‬ו ְּבכָ ל ֲעב ָֹדה ַ ּב ּ ָש ֶדה (שם) דא ברייתא‪ֵ ,‬את ָּכל ֲעב ָֹד ָתם ֲא ֶשר ָע ְבד ּו‬ ‫משא"כ פרשה שניה לא נאמר בכל מאודכם‪ ,‬כי מיירי בהמון העם שאינם‬
‫ָב ֶהם ְ ּבפָ ֶר ְך (שם) דא תיק"ו"‪ .‬ונמצא‪ ,‬שאפשר לפרש ולדרוש כל השיעבוד על‬ ‫במדריגה נעלה זו‪ ,‬וכמו שנאמר בה ואספת דגנך‪ ,‬שכל אחד מלאכתו נעשית‬
‫תורה‪ ,‬כי ללמוד תורה בתוך המצב של מצרים היה באמת עבודה קשה וכו'‪,‬‬ ‫ע"י עצמו‪ ,‬על כן כתובה פרשה זו בלשון רבים‪.‬‬
‫ומסירות נפש ויגיעה‪ ,‬ועי"ז היה להם קיום של השיעבוד והטורח‪ ,‬ולכן‬
‫נפטרו מן העבודה והשיעבוד מצרים בפועל‪.‬‬ ‫» בידו של האדם לבחור איזה עמל יהיה מנת‬
‫ולפ"ז‪ ,‬זהו שאמר פרעה למשה רבינו ע"ה ולאהרן לְ כ ּו‬ ‫חלקו!!!‬
‫לְ ִס ְבל ֵֹתיכֶ ם‪ ,‬היינו לעמל התורה שיש לכם‪ ,‬שזהו הסבלות‬ ‫ונראה לבאר דבריו האיך מגיעים לזה המדריגה‪ ,‬קודם‬
‫שלכם תחת השיעבוד‪ ,‬וכאילו אמר להם למה אתם מבטלין‬ ‫כל צריך לעבוד השי"ת כמו בן ולא כמו עבד‪ ,‬ולכאורה יש‬
‫מתורה לעסוק בגאולה‪ ,‬ואתם מפריעים כל העבודה‪ ,‬שובו‬ ‫להבין לדעת רשב"י מלאכתן נעשית ע"י אחרים‪ ,‬והלא יש‬
‫לכם ללימוד התורה ביגיעה‪.‬‬ ‫יך ּתֹאכַ ל לֶ ֶחם (בראשית ג‪ ,‬יט)‪,‬‬ ‫גזירה ומס המלך‪ּ ְ ,‬בזֵ ַעת ַא ּ ֶפ ָ‬
‫ומבואר שיש על האדם חובת טורח או שיעבוד‪ ,‬ובידו‬ ‫וא"כ איך יהא מלאכתו נעשית ע"י אחרים‪ ,‬ולא קיים מס‬
‫הבחירה אם לעבוד ולטרוח בפועל‪ ,‬או לעמול בתורה‬ ‫המלך‪.‬‬
‫הקדושה‪ ,‬ובזה יקיים את חובתו‪ ,‬וממש כדברים שלמדנו‬ ‫וכן בגמ' בסנהדרין (דף צט‪" ):‬אמר רבי אלעזר‪ ,‬כל אדם‬
‫על גזירת בזיעת אפך‪.‬‬ ‫לעמל נברא‪ ,‬שנאמר ִּכי ָא ָדם לְ ָע ָמל יו ָּּלד (איוב ה‪ ,‬ז)‪ ,‬איני‬
‫ובזה נתיישבו כל מאמרי חז"ל הנ"ל‪ ,‬כי בודאי כל אדם‬ ‫יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא וכו'‪,‬‬
‫נברא לעמל‪ ,‬ובידו הבחירה בין עמל מלאכה או עמל‬ ‫יך (יהושע א‪ ,‬ח)‬ ‫כשהוא אומר ל ֹא יָ מוּש ֵספֶ ר ַה ּתוֹ ָרה ַה ֶ ּזה ִמ ּ ִפ ָ‬
‫התורה‪ ,‬ואם יעמול בתורה שוב אינו צריך שום עמל‬ ‫הוי אומר לעמל תורה נברא‪ ,‬והיינו דאמר רבא כולהו גופי‬
‫למלאכתו‪ ,‬וכבר פרע מס המלך בצד אחר‪ ,‬וע"י עמל‬ ‫דרופתקי נינהו‪ ,‬טובי לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא"‪,‬‬
‫התורה קיים בזיעת אפיך‪ ,‬וממילא מלאכתו נעשית ע"י‬ ‫ופירש"י "דרופתקי‪ .‬טרחנין‪ ,‬כלומר‪ ,‬כל הגופין לעמל‬
‫אחרים‪.‬‬ ‫נבראו‪ :‬טובי לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא‪ .‬אשריו למי‬
‫שזכה והיה עמלו וטרחו בתורה"‪.‬‬
‫» בידו של האדם לבחור איזה עמל יהיה מנת‬ ‫ומבואר ומפורש שהאדם נברא לעמל‪ ,‬או עמל תורה‬
‫חלקו!!!‬ ‫או עמל מלאכה‪ ,‬ומי שזוכה עמלו בתורה‪ ,‬ולא במלאכה‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬יש להבין‪ ,‬כי הנה ר' ישמעאל אמר (ברכות שם)‬ ‫ולכאורה צ"ב‪ ,‬הלא יש גזירת מלך שצריך השתדלות‬
‫הנהג בהם מנהג דרך ארץ‪ ,‬ופירש"י‪ ,‬שאם תבא לידי צורך‬ ‫בפרנסה‪ ,‬וא"כ איך יפטר מהשתדלות‪.‬‬
‫הבריות סופך ליבטל מדברי תורה‪ .‬ולכאורה צריך להבין‪,‬‬ ‫וביאור מאיר עינים מצאנו בספה"ק ישמח משה‬
‫מה יענה רשב"י על טענה זו‪ ,‬והלא סופו שיבטל מדברי‬ ‫בפרשתנו שכ' בזה"ל‪" :‬כי הנה בפסוק אמר ְ ּבזֵ ַעת ַא ּ ֶפ ָ‬
‫יך‬
‫תורה לכאו'‪.‬‬ ‫ּתֹאכַ ל לֶ ֶחם (בראשית ג‪ ,‬יט) ‪ ,‬ובודאי פשוטו קאי על לחם‬
‫אולם אפשר לבארו‪ ,‬ע"פ שיטת הרשב"י שמופיע‬ ‫הגשמי‪ ,‬אבל באמת קאי גם כן על התורה שנקראת לחם‪,‬‬
‫במדרש (שהש"ר פ"א‪ ,‬ל‪ ,‬עיי"ש בארוכה) במעשה של איש ואשה‬ ‫וכמו שדרשו האכילהו לחם הטריחהו במלחמתה של תורה‬
‫שלא נפקדו בזש"ק עשר שנים‪ ,‬ואמר להם רשב"י‬ ‫(רש"י סוכה נב‪ ,).‬ואמרו (חגיגה יד‪ ).‬כל משען לחם אלו בעלי‬
‫שיתגרשו בשמחה‪ .‬ואז בעת שנשתכר הבעל אמר לה שתוכל לקחת כל חפץ‬ ‫תלמוד שנאמר לְ כ ּו לַ ֲחמ ּו ְבלַ ֲח ִמי (משלי ט‪ ,‬ה)‪ ,‬ופירש"י‪ ,‬שיש לסמוך על‬
‫שהיא רוצה לבית אביה‪ .‬לקח האשה את הבעל עצמו לבית אביה‪ ,‬וכשניעור‬ ‫הוראתן כסמיכת לחם‪ .‬והרי שהתורה נקראת לחם‪".‬‬
‫משינתו אמרה לו 'לא מצאתי חפץ טוב יותר בעולם ממך'‪ .‬וכששמע זאת‬ ‫יך ּתֹאכַ ל לֶ ֶחם‪ ,‬כי להבין דברי תורה‬ ‫"ועל הלחם הזה אמרו ְ ּבזֵ ַעת ַא ּ ֶפ ָ‬
‫רשב"י‪ ,‬התפלל עליהם ונפקדו בזש"ק‪.‬‬ ‫צריך יגיעה רבה‪ ,‬כמו שדרשו (ברכות סג‪ ):‬בפסוק זֹאת ַה ּתוֹ ָרה ָא ָדם ִּכי יָ מוּת‬
‫ואמרו שם במדרש "והרי דברים קל וחומר‪ ,‬ומה אם בשר ודם‪ ,‬על‬ ‫ְ ּבא ֶֹהל (במדבר יט‪ ,‬יד)‪ ,‬מי שממית עצמו עליה‪".‬‬
‫שאמר לבשר ודם שכמותו 'אין לי חפץ בעולם טוב ממך נפקדו'‪ ,‬ישראל‬ ‫"וכל זה נתחדש רק אחר החטא‪ ,‬ולולי החטא לא היה צריך עמל להבין‬
‫המחכים לישועת הקב"ה בכל יום‪ ,‬ואומרים 'אין לנו חפץ טוב בעולם אלא‬ ‫את התורה‪ ,‬ורק אחר החטא נפגם הגוף החומרי וא"א לו להבין דברי תורה‬
‫אתה' ‪ ,‬על אחת כמה וכמה‪ ,‬הוי נגילה ונשמחה בך"‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫יך ּתֹאכַ ל לֶ ֶחם‪ ,‬לחמה של תורה‪".‬‬ ‫רק ע"י עמל ויגיעה‪ .‬וזהו ְ ּבזֵ ַעת ַא ּ ֶפ ָ‬
‫ולפ"ז מובן שהרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם‪ ,‬כיון שלא היה באמת‬ ‫יך ּתֹאכַ ל לֶ ֶחם נקנס על כל בני אדם‪,‬‬ ‫"וא"כ אף שהגזירה והקנס ְ ּבזֵ ַעת ַא ּ ֶפ ָ‬
‫ובשלימות‪ ,‬ולא היו בדרגה שאמרו להקב"ה 'אין לי חפץ אלא בך'‪ ,‬אלא‬ ‫מ"מ אלו שתורתן אומנותן ויגעים בתורה בזיעת אפיך‪ ,‬שנתקיים בהם‬
‫עסקו בתורה ורצו גם עוה"ז מן הצד‪ ,‬ובכה"ג לא תעלה בידם‪ .‬אבל כשאדם‬ ‫הגזירה בעמל התורה‪ ,‬ושוב אינם צריכין שום השתדלות לטרפם ופרנסתם‪.‬‬
‫אומר להקב"ה אין לי חפץ אלא בך‪ ,‬בודאי שהקב"ה יעזור לו‪ ,‬ויצליח גם‬ ‫ולכן המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ‪,‬‬
‫ללמוד וגם לזכות שמלאכתו נעשית ע"י אחרים‪.‬‬ ‫וההיפך‪ ,‬באלו שפורקין לגמרי עול התורה מעל צארם‪ ,‬צריכין ליגע‬

‫{ב}‬