‫קונטרס‬

‫ובו אסופת קושיות ותירוצים בענינים שונים‬

‫סותרים בנין ובונים‬

‫נערך בעזרת החונן לאדם דעת‬

‫ע"י יצחק ליב בלאאמו"ר הרה"ח ר' אהרן בורד שליט"א‬

‫שנת "נחלתי עדותיך לעולם כי ששון לב(א)י המה" לפ"ק‬

 ‫©‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫למו"ל יצחק ליב בורד‬
‫רחוב דברי חיים א‪1/‬‬
‫ירושלים‬

‫לכל עניני הקונטרס‬

‫ניתן לפנות למס' פלאפון‪:‬‬
‫‪ 0527121867‬או לדוא"ל‪:‬‬
‫‪r60612@gmail.com‬‬
‫|ד‬

‫בס"ד‬

‫שלמה צבי גוטמן‬

‫רח' מנחת יצחק ‪3‬‬

‫ידושלים תובב"א‬

‫שמחתי בית ה' נלך בית בונה לה' ולתורתו הק' לבנות מעשה חושב לחשוב מחשבות‬
‫לעשות כוני"ם מעשה חידודים להבין אמרי בינה‪ -‬ויהיו ידיו אמונה‪ -‬לברר אוכל מתוך‬
‫פסולת להתהלך באר"ש לארכה ולרחבה ואדם יפיק תבונה‪ -‬וליתן תב"ל בנעימה מראה‬
‫האופנים חוזר על הנשנית עד דאשתכח מרגניתא טבא‪ -‬מחדש חידושים ועביד ליה כלל"לא‬
‫כייל ברישא כבידא בקבא רבה מכתף ועייל לעשות דרך בדרך גבר בעלמ"ה‪ -‬אזנים לתורה‬
‫דין הוא לו הדר שנתנה תורה לו במתנה‪ -‬מן שמיא זכי ליה בעין יפה וקרו ליה בי גזא‬
‫דרחמנא‪ -‬קנה שם טוב לעצמו כל מן דין מאריה סייעיה להגלות שערי אורה‪ -‬שחכמתו‬
‫בחוץ תרונה‪ -‬אשר זרע יצחק באנהרנהו לעיינין בפלפול ובסברה ובדעת ישרה‪-‬‬

‫הרב החריף ובקי טובא לו כל מידה נכונה‬

‫רבי יצחק ליב שליט"א‬

‫בן גיסי היקר עובד ה' באמת הרה"ח ר' אהרן בורד שליט"א‬

‫יומא טבא לרבנן כי שלים חידושי תורתו בקונטרס משאלי"ן דליבא"י לפום צערא אגרא‬
‫אמר מילתא אלבשייהו יקירא ‪ -‬שקיל וטרי בהויות דאביי ורבא ורווחא שמעתתא כשמשא‬
‫ברירא‪.‬‬

‫שם ושבח בבת אחת מקצת שבחו יצחק ולא כל יצחק ועוד ידו נטויה להגדיל תורה‬
‫ולהאדירה ויותר ממה שקרא לפניכם כתב על לוח לבו וכתוב יושר כתיבה ישרה‪.‬‬

‫וברכתי ויהי יצחק איש מצליח מעשה ידיו יהיו ברכתו אשר לא ימוד ולא יספר ארכה מארץ‬
‫מדה בתורה ובתפילה ובמזוני רויחא ונזכה לשומר אתא בוקר כי אלוקים יושיע ציון יאר‬
‫פניו אתנו סלה כי עת לחננה עד כי יבוא שילה במהרה דידן אכי"ר‬

‫דודך הנאמן‬

‫שלמה צבי‬
‫|ה‬

‫יחיאל בוים‬
‫רב דביהמ"ד "נוה הורים שפע חיים"‬

‫מכתב עוז‬

‫יום שנכפל בו כי טו"ב‪ ,‬בטוב"ה‪ ,‬טבת שנת "בס"ד ימלא משאלין דלבאי לטב‬
‫ולחיין" לפ"ק‬

‫נתתי שמחה בלבא"י עת הראני ידידי האבר"ך כמדרשו‪ ,‬האי שיננא אשר עדיו לגאון‬
‫ולתפארה‪ ,‬מפלפל בחכמה‪ ,‬כהנה וכהנה‪ ,‬שושילתא דדהבא‬
‫ה"ה הרב יצחק לייב בורד שליט"א‬
‫מחשובי הלומדים בירושלים עיה"ק תובב"א – את ראשית ביכוריו בקונטרס החשוב‬
‫אשר שמו יקבנו "משאלין דלבא"י"‪.‬‬
‫והנה מכירו הייתי לשעבר – עוד בטל בחרותו שהיה מהמיוחדים ומהמחודדים‬
‫שבישיבה הקדושה בקרית מלך רב – קרית צאנז המעטירה‪ ,‬ומאז הוא מוסיף והולך‬
‫ומצא כדי מדתו בכמות ובאיכות‪ ,‬בכו"כ חדרי תורה‪ ,‬ועוד ידו נטויה אי"ה לעשות‬
‫ציצים ופרחים לתוה"ק כיד ה' הטובה עליו‪.‬‬
‫ולא נותר לי הקטן אלא לבוא בברכת הדיוט – שעליה אמרו חז"ל שלא תהיה קלה‬
‫בעיניך‪ ,‬שיזכה שיפוצו מעינותיו חוצה‪ ,‬ויהיו שמעתתיה מתבדרין בבתי מדרשות של‬
‫תורה להגדיל תורה ולהאדירה‪ ,‬מתוך בריות גופא ונהורא מעליא בברכה המשולשת‬
‫בתורה בחמר"א טבא דב"י תחדי נפשא‪ ,‬עדי ימלא ה' משאלות לבו ולבנו לטובה‬
‫ולברכה‪ ,‬ואין ישראל נגאלין אלא בזכות תנויי‪ ,‬במהרה דידן‪ ,‬אמן ואמן‪.‬‬

‫הכ"ד ידידו ומוקירו כערכו‬

‫הכו"ח ברוב עידוד והוקרה‬
‫וביקרא דאורייתא קשוט‬
‫אנא זעירא‬
‫יחיאל בוים‬
‫רב דביהמ"ד "נווה הורים שפע חיים"‬
‫פעיהק"צ נתניה‬
‫נ‪.‬ב‪.‬‬
‫מלבד מה שמובא בפנים הקונטרס כו"כ חילופי אגרות תורה מנאי הקטן‪ ,‬אבוא בזה‬
‫בעוד כמה גרגירי הערות על הדוגמא מקונטרסו שאיקלעי לידי וזה החלי בס"ד‪.‬‬
‫א‪ .‬בעניני יו"ד בענין בן פקועה ניתר בשחיטת אמו מקושיית המשמרת חיים ח"א עניני‬
‫שחיטה אות ג' והמרפסין איגרי דאי נימא כצד הספק דהיתר שחיטת האם מועילה‬
‫|ו‬

‫לעובר‪ ,‬אמאי לא יתחייב מטעם אותו ואת בנו וכו' – קושיא זו היא עתיקת יומין‬
‫ומופיעה כבר במושב זקנים עה"ת (לבעלי התוס' ויקרא כ"ב כ"ח) ע"ש‪.‬‬
‫ובגוף החקירה שהביא בשם אמרי משה סי' ד'‪ ,‬כבר דיברו בזה שאר האחרונים והנני‬
‫פורט מקצתם‪ ,‬אתוון דאורייתא כלל י"ד‪ ,‬זכר יצחק סי' ל"ה‪ ,‬שערי יושר שער ב'‪ ,‬כ"ב‪,‬‬
‫שו"ת נאות יעקב סי' כ"ב‪ ,‬ו'‪ ,‬שו"ת זרע אברהם סי' ב' ד' אור שמח פרק א' ממקוואות‪,‬‬
‫קהילות יעקב חולין סי' ט"ו ג' – ה'‪ ,‬קובץ ענינים לחולין ס"ח ב'‪ ,‬אילת השחר לגיטין‬
‫בסופו‪ ,‬קובץ קול התורה קובץ נ"ו עמ' ו'‪.‬‬
‫ובגוף הקושיא דליתסר מטעם אותו ואת בנו‪ ,‬עיין במחבר ביור"ד סי' ט"ז סעיף י' דזה‬
‫משום דעובר ירך אמו‪ ,‬וע"ע בחת"ס לביצה מהדו"ת דף ו' ובשו"ת דובב מישרים ח"א‬
‫סי' כ"ו‪ ,‬וע"ע במכתבי שנדפס בדובבות יעקב לחולין כרך ג' בסופו עמ' שמ"ב ‪ -‬שמ"ג‬
‫מדפה"ס‪ ,‬ובנוסף על מה שכתבתי שם‪ ,‬יש לציין עוד ליבמות ע"ח א' עש"ה ולמהר"י‬
‫בי רב בקידושין ס"ח ב' ע"ש ודו"ק‪ ,‬וע"ע ביבמות ל"ה ב' בפלוגתת ר' יוחנן ור"ל‪,‬‬
‫ולכאורה י"ל דפלוגי אי עובר חשוב בן‪ ,‬אך יש לדחות דהתם שאני שהפילה ואיגלאי‬
‫מילתא למפרע דלא היה בן ויל"ע בזה‪( ,‬עיין בתוס' שם ובתוס' הרא"ש שם) וע"ע‬
‫בתפארת ישראל תמורה פ"ו ובבועז אות ג' שם‪ ,‬ובהערות הכלי חמדה שבסו"ס שולחן‬
‫העזר כרך א' דף צ"א ע"ב אות ו'‪ ,‬ושם בסוף כרך ב' בהערות גאב"ד גאלין – דף קל"ה‬
‫טור ד' ע"ש‪ ,‬ובקונטרס שדה חיים – פני השדה‪ ,‬בראשו בזכרון פנחס (להג"ר פנחס‬
‫לוריא) מהדו"צ ובשו"ת חיי אשר סי' קל"ד ודו"ק כי קיצרתי‪.‬‬
‫ב‪ .‬בעניני אבן העזר – בקושיא הידועה דלמה לי בקידושין מ"ט ב' דהרי את מקודשת‬
‫על מנת שאני צדיק גמור דמקודשת שמא הרהר תשובה בליבו‪ ,‬ותיפוק"ל דחתן מוחלין‬
‫לו על כל עונותיו – בפשטות לק"מ להשיטות דמוחלין רק אם עשה תשובה‪,‬עיין מה‬
‫שהארכתי בס"ד מזה במאמרי שבקובץ זכור לאברהם (שע"י מכון ירושלים חולון)‬
‫עניני נישואין – תשס"ה עמ' תקס"ז ואילך ע"ש באריכות (ובמה שהבאתי שם‬
‫מהגה"ק מקאצק זי"ע בעמוד האמת עמ' ס"ח ע"ש‪ ,‬ויש לציין עוד לאוצר מכתבים‬
‫לבעל הפני מנחם כרך א' סי' ס'עמ' ק"ד אות ח' בשם האמרי אמת זי"ע עייש"ה)‪ ,‬וע"ע‬
‫בקובץ פעמי יעקב ניסן תשס"ד עמ' קי"ד וע"ע מזה גם במעדני אשר בא' מחיבוריו‪.‬‬
‫ג‪ .‬בענין טיבול הלחם בסוכר כשאין לו מלח – לא הבנתי מה ספק בדבר‪ ,‬דבודאי יש‬
‫כאן עדיפות לסוכר – שלכמה שיטות יוצא בזה חובת במלח תמלח‪ ,‬ושו"ר כן ביפה‬
‫ללב אור"ח סי' קס"ז‪ ,‬אך בכף החיים שם כתב דעפ"י הכוונות אינו נכון עש"ה‪.‬‬
‫(אך אולי י"ל דגם סוכר יש בו כוונה‪ ,‬דכמו דמלח הוא ג"פ הויה‪ ,‬וכן לחם וכמש"כ‬
‫האריה"ק בליקוטי תורה פר' עקב‪ ,‬כן סוכר הוא י"א פעמים הויה‪ ,‬ואולי מכוון כנגד‬
‫י"א סממני הקטורת‪ ,‬וע"ע שו"ת חת"ס או"ח סו"ס קפ"ט‪ ,‬ואני בער ולא אדע‪ ,‬וכתבתי‬
‫רק לרמז בעלמא)‪.‬‬
‫כתבתי בהחפזי‬
‫יחיאל בוים‬
‫|ז‬
‫|ח‬
‫|ט‬

‫תוכן ענינים‬

‫תפתח לבא"י ‪ ................................... ................................‬טו‬

‫עניני אורח חיים ‪.........................................................................‬כד‬
‫קושיא א' בענין נשבע לבטל את המצוה ‪ ......................................................‬כד‬
‫קושיא ב' בענין דבר המפורש בתורה להיתר ‪...............................................‬כה‬
‫קושיא ג' בענין תנאי במצוות ‪....................................................................‬כו‬
‫קושיא ד' בענין חצי שיעור במצוה ‪...............................................................‬כו‬
‫קושיא ה' בענין נשים במ"ע שהז"ג בשבת ‪.....................................................‬כז‬
‫קושיא ו' בשיטת ר"ת לגבי צה"כ‪ ...............................................................‬כט‬
‫קושיא ז' בדין הידור מצוה בטלית ‪ .............................................................‬כט‬
‫קושיא ח' בזמן קרי"ש של ערבית בצאה"כ ‪ .....................................................‬ל‬
‫קושיא ט' בענין ברכת התורה לאחריה ‪.......................................................‬לא‬
‫קושיא י' בדין אוכל נפש ביו"ט ‪..................................................................‬לא‬
‫קושיא י"א בדין ערבות בנשים ‪ ...................................................................‬לב‬
‫קושיא י"ב בדין המבשל בשבת ‪ .................................................................‬לג‬
‫קושיא י"ג בדין המבזבז אל יבזבז יותר מחומש ‪ ............................................‬לד‬
‫קושיא י"ד בענין ברכת שהחיינו בכלים חדשים ‪ ............................................‬לד‬
‫קושיא ט"ו בענין ברכה כשיש ספק ספיקא להחמיר ‪ ......................................‬לה‬
‫קושיא ט"ז בענין בין השמשות ‪ ....................................................................‬לו‬
‫קושיא י"ז בענין חולה שיש בו סכנה בשבת ‪ ..................................................‬לז‬
‫קושיא י"ח בענין לימוד מקרא בלילה ‪ ...........................................................‬לז‬
‫קושיא י"ט בענין קטן שהגדיל ולא נתעכל המזון לגבי ברכהמ"ז‪.......................‬לח‬
‫קושיא כ' בענין שחיטה ביו"ט כשאין לו עפר לכסות ‪.....................................‬לט‬
‫קושיא כ"א בענין נשמטה טליתו ונשארה מקצתה עליו ‪..................................‬לט‬
‫קושיא כ"ב בענין ספק נכרי ספק ישראל לגבי שביתה בשבת ‪ ..........................‬מ‬
‫קושיא כ"ג בענין ביעור חמץ כשעולה על חומש ממונו ‪ ...................................‬מג‬
‫קושיא כ"ד בענין איסור אכילת דבר שקשה לשכחה ‪ ....................................‬מד‬
‫קושיא כ"ה בדין היתר אכילה באתרוג ‪ .......................................................‬מה‬
‫|י‬

‫קושיא כ"ו בענין שימור במצות ‪ ..................................................................‬מו‬

‫קושיא כ"ז בענין לפני עיור לא תתן מכשול ‪ ..................................................‬מו‬
‫עניני יורה דעה ‪ ..........................................................................‬מז‬
‫קושיא א' בדין קימה והידור לת"ח ‪ ..............................................................‬מז‬
‫קושיא ב' בסברת הר"ן בדבר שיש לו מתירין ‪ .............................................‬מח‬
‫קושיא ג' בדין בגדי כהונה שלא בשעת עבודה ‪ ............................................‬מט‬
‫קושיא ד' בענין טהרת הטמא בטבילה ‪ ..........................................................‬נ‬
‫קושיא ה' עוד בהנ"ל‪ ...................................................................................‬נ‬
‫קושיא ו' בענין הוא לפדות ובנו לפדות מי קודם ‪ ...........................................‬נא‬
‫קושיא ז' חיוב האב בפדיון הבן ‪ ..................................................................‬נב‬
‫קושיא ח' בענין ברכה על מצות קידוש השם ‪ ................................................‬נב‬
‫קושיא ט' בדין ריבית הבאה מלוה למלוה ‪ .....................................................‬נג‬
‫קושיא י' בענין הלוך אחר הרוב ‪ .................................................................‬נד‬
‫קושיא י"א עוד בהנ"ל ‪ ...............................................................................‬נה‬
‫קושיא י"ב בענין ביטול ברוב היתר באיסור ‪ .................................................‬נה‬
‫קושיא י"ג עוד בהנ"ל ‪ .................................................................................‬נו‬
‫קושיא י"ד עוד בהנ"ל ‪ ................................................................................‬נז‬
‫קושיא ט"ו אם הולכים אחר הרוב בעכו"ם‪ ...................................................‬נח‬
‫קושיא ט"ז בענין פדיון הבן במתנה ע"מ להחזיר ‪ ...........................................‬נח‬
‫קושיא י"ז בענין כיבוד אבי אביו ‪ .................................................................‬ס‬
‫קושיא י"ח בענין כיבוד חמיו ‪ ......................................................................‬ס‬
‫קושיא י"ט חיוב כיבוד אביו או אמו מי קודם ‪ ..............................................‬סא‬
‫קושיא כ' עוד בהנ"ל ‪ ................................................................................‬סב‬
‫קושיא כ"א בענין מילה בשבת ‪ .................................................................‬סב‬
‫קושיא כ"ב בענין בן פקועה ניתר בשחיטת אמו‪............................................‬סד‬
‫קושיא כ"ג בענין אין איסור חל על איסור בבשר בחלב ‪ ................................‬סה‬
‫קושיא כ"ד בענין כלים של איסור שנתערבו בשל היתר ‪ ...............................‬סה‬
‫קושיא כ"ה בקושית הגרעק"א על הגעלת כלים ‪ .............................................‬סז‬
‫קושיא כ"ו בענין הלואה לאדם חשוב ‪ .........................................................‬סח‬
‫עניני אבן העזר ‪ .........................................................................‬סט‬
‫קושיא א' בדין בת אביו שהיא גם בת אמו ‪ .................................................‬סט‬
‫| יא‬

‫קושיא ב' בענין שליחות בקידושין ‪ .............................................................‬סט‬

‫קושיא ג' עוד בהנ"ל ‪ ...................................................................................‬ע‬
‫קושיא ד' בריש קידושין ג‪ .‬מניינא דרישא וכו' ‪..............................................‬עא‬
‫קושיא ה' בשיטת הריב"א בענין אין עדל"ת ועשה ‪.........................................‬עא‬
‫קושיא ו' בדין מניח כסף הקידושין על סלע של האשה ‪ ...................................‬עב‬
‫קושיא ז' בדין נותן מעות הקידושין לעני על פי האשה ‪ ...................................‬עג‬
‫קושיא ח' בענין המקדש ע"מ שאני צדיק גמור ‪ ..............................................‬עג‬
‫קושיא ט' בענין עדל"ת ‪ .............................................................................‬עד‬
‫קושיא י' בענין דעת הרמב"ם בחופת נדה ‪ ....................................................‬עו‬
‫קושיא י"א בדין שלא לשמה בגט ‪ ................................................................‬עז‬
‫קושיא י"ב בענין אין עונשין מה"ד לענין הילפותות דקידושין ‪ ...........................‬עז‬
‫קושיא י"ג בענין עד אחד באיסורין נגד חזקה ‪...............................................‬עח‬
‫קושיא י"ד בדבר האיבעיא בקידושין בעבד אם יכול למנות שליח לקבל גיטו ‪......‬פ‬
‫קושיא ט"ו בענין עדל"ת הבא ע"י פשיעה ‪ ....................................................‬פא‬
‫קושיא ט"ז בענין קידושין בע"כ ‪ .................................................................‬פא‬
‫קושיא י"ז בענין פו"ר בבן ממזר ‪ ................................................................‬פב‬
‫קושיא י"ח בענין פו"ר בבנים שהיו לו בגיותו ‪ ...............................................‬פד‬
‫קושיא י"ט בענין קידושין באדם חשוב ‪ ........................................................‬פד‬
‫קושיא כ' בענין שריפת בת כהן ‪ ................................................................‬פה‬
‫עניני חושן משפט ‪ .......................................................................‬פו‬
‫קושיא א' בענין עדות על אנשי עיר הנדחת ‪...................................................‬פו‬
‫קושיא ב' בדין עדים המכחישים זא"ז ‪...........................................................‬פז‬
‫קושיא ג' בסברת הדין דכאשר זמם ולא כאשר עשה בממון ‪.............................‬פז‬
‫קושיא ד' בשיטת הרמב"ם דהפקר מטעם נדר ‪ .............................................‬פח‬
‫קושיא ה' עוד בהנ"ל ‪ ..............................................................................‬פח‬
‫קושיא ו' שליחות במידי דחב לאחריני ‪ .......................................................‬פט‬
‫קושיא ז' חלות השליחות בדבר עבירה‪ .......................................................‬פט‬
‫קושיא ח' בדין שליח נעשה עד ‪.....................................................................‬צ‬
‫קושיא ט' בדין עדות שאתה יכול להזימה ‪ ...................................................‬צא‬
‫קושיא י' בדין כאשר עשה בעדים הפוסלים ‪ .................................................‬צא‬
‫קושיא י"א בדברי המנ"ח בעדות החודש ‪ ....................................................‬צא‬
‫| יב‬

‫קושיא י"ב במתני' דמכות דף ה‪................................................................ :‬צב‬

‫קושיא י"ג בדין המוכר שורו שהמית עד שלא נגמר דינו ‪ ................................‬צג‬
‫קושיא י"ד בדין כאשר זמם ולא כאשר עשה בממון ‪ .......................................‬צג‬
‫קושיא ט"ו ביסוד קנין שינוי ‪......................................................................‬צה‬
‫קושיא ט"ז בדין קם ליה בדרבה מיניה ‪.........................................................‬צו‬
‫קושיא י"ז בענין קיום כאשר זמם במלקות ‪.....................................................‬צז‬
‫קושיא י"ח בדין פשיעה ע"י היסח הדעת ‪ .....................................................‬צח‬
‫קושיא י"ט בדין שומר אבידה ‪ ...................................................................‬צח‬
‫קושיא כ' בענין הכוהו עשרה בני אדם ‪ .......................................................‬צט‬
‫קושיא כ"א כונת העדים בשעת ראיית המעשה ‪............................................‬ק‬
‫קושיא כ"ב בדין ברור לו מיתה יפה בחייבי מיתות בי"ד ‪.................................‬ק‬
‫קושיא כ"ג בדין סנהדרין שראו כולן לחובה ‪ ................................................‬קא‬
‫קושיא כ"ד בענין חיוב תשלומי ד' וה' בטביחה ומכירה ‪.................................‬קב‬
‫קושיא כ"ה בחיוב תשלומי כופר בשור שהרג אדם ‪ ......................................‬קג‬
‫קושיא כ"ו בענין פריעת בע"ח מצוה ‪ ...........................................................‬קד‬
‫קושיא כ"ז בענין לאו הניתק לעשה בגזילה‪...................................................‬קה‬
‫קושיא כ"ח בענין שור הנסקל שנשחט אחר שנגמר דינו ‪................................‬קה‬
‫קושיא כ"ט בענין כאשר זמם ולא כאשר עשה בממון‪.....................................‬קו‬
‫קושיא ל' בענין כאשר זמם ולא כאשר עשה ‪.................................................‬קז‬

‫מדור שאלות וחקירות ‪ ..................... ................................‬קט‬

‫עניני או"ח ‪ .................................................................................‬קי‬
‫שאלה א' קטן שקשר ציצית בלילה ואמרו עדים שמקודש החודש ונהיה גדול ‪ ....‬קי‬
‫שאלה ב' ק"ש וברכהמ"ז מי קודם ‪ .............................................................‬קיא‬
‫שאלה ג' בדין טלטול היזק רוחני המוקצה בשבת ‪ ........................................‬קיב‬
‫שאלה ד' נסיעה ברכבת שעבודותיו נעשו בשבת רח"ל משום מעשה שבת ‪ .....‬קיח‬
‫שאלה ה' בענין הנחת כלי מתחת מזגן הדולף בשבת ‪ ..................................‬קיט‬
‫שאלה ו' מעשה שבת שנתבטל ברוב ‪........................................................‬קכא‬
‫שאלה ז' בסיס לדבר האסור כשהניח ע"ג ספר קדוש ‪...................................‬קכב‬
‫שאלה ח' מבחן ריק האם מותר לטלטלו בשבת ‪..........................................‬קכב‬
‫שאלה ט' תפילין שנגנבו ואח"כ שילמו עבורם ‪............................................‬קכה‬
‫שאלה י' חזקה על דבר שלילי ‪..................................................................‬קכה‬
‫| יג‬

‫שאלה י"א לצאת קידוש מגברא רבה או לעשות בעצמו קידוש‪ ,‬מה עדיף ‪........‬קכז‬
‫שאלה י"ב שנים שעשאוהו במצוה ‪............................................................‬קכח‬
‫שאלה י"ג טיבול הלחם בסוכר ‪ ...................................................................‬קל‬
‫שאלה י"ד אכילת חמץ בשבת אסרו חג הפסח ‪ .............................................‬קל‬
‫שאלה ט"ו כיסוי החלות בשבת במפה שקופה ‪ ............................................‬קלב‬
‫שאלה ט"ז צירוף חלה שאולה או קפואה ללחם משנה ‪ .................................‬קלג‬
‫שאלה י"ז חזי לאיצטרופי מאיסור אחד למשנהו ‪ .........................................‬קלה‬
‫שאלה י"ח הנאה ממזגן שנדלק בשבת בשוגג ‪ ..............................................‬קלו‬
‫שאלה י"ט אתרוג משועבד לחוב שנעשה לע"ז ‪ ............................................‬קלח‬
‫שאלה כ' אתרוג התלוי בסוכה לנוי אם כשר לצאת בו ‪ ................................‬קלט‬
‫שאלה כ"א להדליק נר חנוכה בשמן גזול ‪ ....................................................‬קמ‬
‫שאלה כ"ב קטן שהגדיל בשבת חנוכה לגבי נר חנוכה של שבת ‪ ...................‬קמא‬
‫שאלה כ"ג קטן שנעשה בן י"ג בשבת של פורים המשולש‪ ............................‬קמב‬
‫שאלה כ"ד קטן שנעשה בן י"ג בתענית נדחה ‪ .............................................‬קמג‬
‫שאלה כ"ה קיבל אתרוג במתנה עמ"ל ונתכוין לגזלו ‪....................................‬קמד‬
‫שאלה כ"ו המקור לפסים השחורים בטליתות שלנו ‪.....................................‬קמד‬
‫שאלה כ"ז נתערב בין החולצות שהכין לתשעת הימים חולצה שהתכבסה ‪ .....‬קמה‬
‫שאלה כ"ח קידוש לבנה תחת קורת פרגול"ה ‪ .............................................‬קמו‬
‫עניני יו"ד ‪ ................................................................................‬קמז‬
‫שאלה א' בענין טהרת מעיין בכל שהוא ‪ ....................................................‬קמז‬
‫שאלה ב' שרטוט כשמקליד במחשב ‪ ........................................................‬קמח‬
‫שאלה ג' לקרוא דברים שבכתב ע"י מראה (שפיג"ל) ‪ .....................................‬קנ‬
‫שאלה ד' נדר שלא ליהנות מהסוכה בשאר ימי החג ‪ ....................................‬קנא‬
‫עניני אבהע"ז ‪ ...........................................................................‬קנב‬
‫שאלה א' קידש אשה במשלוח מנות ‪ .........................................................‬קנב‬
‫שאלה ב' קידש אשה לאחר ל' יום ע"מ שלא תקבל קידושין מאחר תוך ל' יום ‪ ..‬קנג‬
‫עניני חו"מ ‪ ...............................................................................‬קנד‬
‫שאלה א' בענין רודף אחר חבירו להרגו ‪ ....................................................‬קנד‬
‫שאלה ב' מצא מעות במכונת פחיות למי שייך הכסף ‪ ..................................‬קנה‬
‫שאלה ג' שליח שהשיג הנחה למי שייך ההנחה ‪ ..........................................‬קנה‬
‫שאלה ד' עובד שהזיק בעת פירוק סחורה ‪ ..................................................‬קנח‬
‫| יד‬

‫לבא"י באורייתא – שאלות חידוד ואמרי בינה ‪ ...................‬קסא‬

‫מדור דעני לסביר"י ליב"א ‪ ............... ................................‬קעז‬
‫שאלה ששלחתי למרן שר התורה רבי חיים קניבסקי שליט"א ‪ .......................‬קעח‬
‫תשובת מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א ‪ ........................................................‬קעח‬
‫מכתב א'‪ 1‬בענין קושיא ה' מעניני או"ח ‪ -‬נשים במ"ע שהז"ג בשבת ‪ ..............‬קעט‬
‫תשובת הגר"י שליט"א ‪.............................................................................‬קפ‬
‫מכתב א'‪ 2‬בענין קושיא ה' מעניני או"ח ‪ -‬תגובה על המכתב הקודם ‪.............‬קפב‬
‫תשובת הגר"י שליט"א ‪ ...........................................................................‬קפג‬
‫מכתב ב' בענין קושיא ד' מעניני יו"ד ‪ -‬טהרת הטמא בטבילה ‪......................‬קפו‬
‫תשובת הגר"י שליט"א ‪............................................................................‬קפז‬
‫מכתב ג'‪ 1‬בענין קושיא ג' מעניני אבהע"ז ‪ -‬שליחות בקידושין ‪.....................‬קפח‬
‫תשובת הגר"י שליט"א ‪...........................................................................‬קפט‬
‫מכתב ג'‪ 2‬בענין קושיא ג' מעניני אבהע"ז‪-‬תגובה על המכתב הקודם ‪.............‬קצא‬
‫תשובת הגר"י שליט"א ‪...........................................................................‬קצב‬
‫מכתב ד' בענין קושיא י"ד מחו"מ ‪ -‬עדות שאתה יכול הזימה ‪ .......................‬קצג‬
‫תשובת הגר"י בוים שליט"א ‪ ....................................................................‬קצד‬
‫מכתב ה' ביאורים והארות בשו"ת דברי יציב‪ .............................................‬קצד‬
‫תשובת הגר"י שליט"א ‪............................................................................‬קצו‬

‫מפתח ערכים ‪ ................................... ................................‬ר‬

‫| טו‬

‫תפתח לבא"י‬

‫השיר והשבח לחי עולמים שזיכני להוציא לאור עולם ראשית פרי מעללי‬
‫שנתחדש לי ביני עמודי דגרסי "שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה"‪ .‬והוא‬
‫אסופת קושיות ותירוצים בדרך הפלפול והלומדות אשר יסודתה בהררי קודש‬
‫הגה"ק הר"ר העשיל מקראקא הגה"ק רבי יעקב פולק והגה"ק הר"ר יהונתן‬
‫אייבשיץ הגאון רבי יוסף ראזין הרוגוטשובי והגאון רבי חיים בריסקע'ר זי"ע‪,‬‬
‫כאשר העד העיד בנו כ"ק רבינו הק' זי"ע "דדרך הלימוד בצאנז היה בחריפות‬
‫גדולה בפלפולים וסברות ישרות וקוב"ה חדי בפלפולי‪ ,‬והיו מחדדים זה לזה‬
‫בפלפולים" (ישראל סבא ירחון נ"ה עמ' תק"מ)‪ ,‬היינו שבנוסף לבקיאות למדו‬
‫גם בעיון‪ ,‬וכאשר מכריז כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א (במעמד "כינוס אברכי‬
‫הכוללים דחסידי צאנז בארה"ק כ"א אדר תשע"א) "כי אי אפשר לגדול ת"ח‬
‫אמיתי ללא לימוד כמה שעות בעיון בכל יום"‪ ,‬ועי' בחתם סופר (חולין דף‬
‫ז‪ ).‬שכתב לבאר דברי הגמ' בע"ז (ה‪ ):‬לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה‬
‫כשור לעול וכחמור למשא‪ ,‬דהיינו שור חורש עמוק‪ ,‬מרמז על לימוד בעיון‪,‬‬
‫וכחמור למשא‪ ,‬מרמז על לימוד בבקיאות והיינו שצריך למזג בין שניהם‪,‬‬
‫עיון ובקיאות‪( .‬עיי"ש עוד בדבריו הנפלאים בענין דרך הלימוד)‪.‬‬
‫והלא זו הדרך שכונן וביסס כ"ק רבינו זי"ע‪ ,‬וישא משלו ויאמר (עי' בספה"ק‬
‫שפע חיים – דברי יציב בדרשת שבת שובה עמ' קכ"ו)‪ :‬משל למה הדבר‬
‫דומה לשני סוחרים שהאחד עסקיו גדולים ומשקיע בהם אלפי דינרים‪ ,‬והשני‬
‫כל רכושו מסתכם בדינר אחד ובזה הוא עושה פרקמטיא ומו"מ‪ ,‬אזי הראשון‬
‫אף אם ירויח רק עשר אחוז מסכום השקעתו ג"כ יסתכמו רווחיו לסכום רב‪,‬‬
‫אולם השני אף אם ירוויח כל יום מאה אחוז מסכום השקעתו אזי ג"כ אין‬
‫בידו יותר מדינר אחד ליום וישאר עני ואביון‪ .‬כן הדבר בלימוד התורה אשר‬
‫מי שמתייגע על ענין אחד במשך זמן רב אף שיורד לעומקן של דברים בעיון‬
‫רב אבל סופו שנותר בידו רק ענין זה ולא יותר‪ ,‬ובשאר מקצועות התורה‬
‫אינו מוצא ידיו ורגליו‪ ,‬אבל כשמסיים חמש מאות או אלף דפים גפ"ת תוך‬
‫שנה‪ ,‬אף שלא חידש בהם הרבה מדיליה‪ ,‬מ"מ רכש לעצמו ידיעות בהיקף‬
‫הענינים המרובים שלמד‪ - ,‬ומוסיף רבינו – "וממילא כשבא לחדש איזה‬
‫חידוש מכוין הוא אל האמת" עכד"ק‪ .‬ודפח"ח ש"י‪ .‬והיינו שכשמשלב בקיאות‬
‫ועיון גם יחד אף העיון הוא עיון יותר אמיתי‪( .‬וע"ע בהסכמת כ"ק רבינו‬
‫זי"ע לספר צנצנת מנחם בענין דרך הלימוד)‪.‬‬
‫| טז‬

‫ובדרך צחות ראיתי לפרש דברי הגמ' ברכות ל"ב‪ .‬דבי ר"א קורין לעינין‬
‫אלפין ולאלפין עינין‪ ,‬היינו שאמרו לאנשים שלמדו רק עיון שצריך ללמוד‬
‫גם אלפין‪ ,‬אלפי דפי גמרא‪ ,‬ולאנשים שלמדו רק אלפין שצריך ללמוד גם‬
‫עיון‪ ,‬וטוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידך (קהלת ז' י"ח)‪( .‬מעדני‬
‫אשר ‪ -‬בר מצוה בהקדמה) ועי' בספרן של בינונים ספה"ק תניא (עם פי'‬
‫חסידות מבוארת) פ"ה ובהערה ‪ 10‬בחשיבות לימוד התורה בעיון עפ"י‬
‫פנימיות‪.‬‬
‫ועפ"י דברי רבינו זי"ע הנ"ל יש לומר ביאור נוסף ע"ד צחות‪ ,‬שאמרו לעיינין‬
‫לאלו שלומדים עיון בלא בקיאות אלפין‪ ,‬שילמדו גם אלפי דפי גפ"ת ועי"ז‬
‫העיון יהיה ע"ד האמת‪ ,‬ולאלפין שכבר מלאו כריסם בש"ס עיינין‪ ,‬היינו‬
‫שיכולים כבר ללמוד עיון כיון שיכונו לאמיתה של תורה‪.‬‬
‫בשב שמעתתא (בהקדמה אות ה') כתב דברים נחרצים בחשיבות הלימוד‬
‫בעיון ובענין דרך הלימוד בפלפול והא לך דבריו‪ :‬עוד שואלין אותו פלפלת‬
‫בחכמה ומבואר בחובת הלבבות (שער החשבון) שיחשוב עם נפשו בהתאחרה‬
‫מהבין ספר תורת אלוקים ומנוחת נפשו מבלתי עמוד על עניניו ואינו עושה‬
‫כן בספר שיגיעהו ממלך אם הוא מסופק בהבנתו מפני הדמות הכתיבה או‬
‫המילות או לעומק ענינו וכו'‪ ,‬אבל היה נותן כל לבו ושכלו בו לעמוד על‬
‫ענינו והיה מצטער צער גדול עד שיבין כונתו בו וכו'‪ ,‬כמה הוא חייב לעשות‬
‫מכפלי זה עד שיבין ספר תורת אלוקיו וכו' עיי"ש‪ ,‬ומזה יתעורר אדם‬
‫מישראל כמה הוא חייב להשיב על השאלה הנזכרת‪ ,‬פלפלת בחכמה? ולא‬
‫להסתפק בפשיטות‪" ,‬אלא דהקדמונים ביושר שכלם האמיתי לא היו צריכים‬
‫כ"כ עומקי הפלפול כאשר אנחנו פה היום‪ ,‬ואפי' בימי האמוראים אמרו אנן‬
‫כאצבע בקירא לסברא ומכ"ש אנן יתמי דיתמי כמה אנו צריכים זמן זמנים‬
‫להבין סברא אחת מקדמונינו ז"ל ולזה צריך פלפול רב" עכ"ל‪.‬‬
‫והנה איתא בגמ' נדרים (ל"ח‪ ).‬אמר רבי יוסי ברבי חנינא לא ניתנה תורה‬
‫אלא למשה ולזרעו שנאמר כתב לך פסל לך מה פסולתן שלך אף כתבן‬
‫שלך‪ ,‬ומשה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל‪ ,‬ועליו הכתוב אומר (משלי‬
‫כ"ב ט') טוב עין הוא יבורך וגו' ומסיק בגמ' דקאי אפלפולא בעלמא‪ ,‬ובתוס'‬
‫(ד"ה אלא) פירשו שיטת החריפות והבינה נמסר למשה רבינו ונהג טובת‬
‫עין‪.‬‬
‫והקושיא מפורסמת למה לא נתן הקב"ה גם את הפלפול לישראל כשם שנתן‬
‫להם שאר חלקי התורה ובעיון יעקב תירץ דקאי על לוחות שניות שהיה אחר‬
‫חטא העגל דקודם החטא לא היו צריכים כלל לפלפולא כי לא היה שכחה‬
‫| יז‬

‫בישראל כדאיתא בעירובין (נ"ד‪ ):‬אלמלא נשתברו הלוחות לא נשתכחה תורה‬

‫מישראל‪ ,‬אולם אחר שחטאו בני ישראל נפגם הזיכרון וע"כ הוצרך משה‬
‫לתת אותה לישראל כמו שמצינו בכתובות (ק"ג‪ ):‬א"ל רבי חנינא לרבי חייא‬
‫בהדי דידי מינצת דאם ח"ו נשתכחה תורה מישראל מהדרנא ליה מפלפולי‪.‬‬
‫וכן בתמורה (ט"ו‪ :‬ט"ז‪ ).‬דשלושת אלפי הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה‬
‫והחזירן עתניאל בן קנז בפלפולו עכתו"ד‪( .‬וע"ע חת"ס שבת‬
‫ק"מ‪.):‬‬
‫ולכאורה משמע מהכא דאין חיוב ללמוד בפלפול רק שמשה נהג טובת עין‬
‫בישראל‪ ,‬ומקשה החיד"א בפתח עינים והא שואלין אותו פלפלת בחכמה‬
‫(עיי"ש מה שתירץ בב' אופנים)‪ ,‬ועפ"י הנ"ל י"ל דמשה נהג טובת עין היינו‬
‫קודם שבירת הלוחות דלא היתה שכחה בעולם‪ ,‬אך עתה לאחר שבירת‬
‫הלוחות כיון שהוא ניתן להועיל לזכרון שוב יש חיוב לפלפל ולעשות כל‬
‫טצדקי שלא לשכוח מה שלמד‪[ ,‬ושמחתי כמוצא שלל רב כשמצאתי בספר‬
‫חוט המשולש ‪ -‬עה"ת לפר' ואתחנן‪ ,‬שער המים דרוש ב' ‪ -‬שהביא כן בשם‬
‫ספר תולדות יעקב] ולזה כשבא לפני בי"ד של מעלה ואינו זוכר כל מה‬
‫שלמד פותחין בשאלה‪ :‬פלפלת בחכמה היינו העשית מה שביכולתך לעשות‬
‫כדי לזכור את התוה"ק‪ ,‬אם משיב בהן הרי הוא זכאי כי דין אונס יש לו‪,‬‬
‫ואם משיב בלאו ההמשך מובן מאליו‪.‬‬
‫וביותר אפ"ל עפימ"ש הרב בשו"ע (הל' ת"ת) דבעסק התורה איכא ב' מצוות‬
‫א' עצם הלימוד‪ ,‬ב' הידיעה‪ ,‬א"ש סדר השאלות דקודם שואלין אותו‪ :‬קבעת‬
‫עיתים לתורה‪ ,‬היינו על מצות לימוד התורה ואח"כ שואלין פלפלת בחכמה‪,‬‬
‫על מצות ידיעת התורה והבן‪.‬‬
‫◆◆◆‬
‫האמנם כי ידעתי גם ידעתי מך ערכי כי לא הגעתי למדה זו להעלות הדברים‬
‫על מכבש הדפוס לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל‪ ,‬אולם כבר נודעו בשערי‬
‫סופרים וספרים דברי הספר חסידים סי' תק"ל וז"ל‪ :‬כל מי שגילה לו הקב"ה‬
‫דבר ואינו כותבה ויכול לכתוב הרי גוזל מי שגילה לו כי לא גילה לו אלא‬
‫לכתוב וכו' וכתיב (משלי ה'‪ ,‬ט"ז) יפוצו מעינותיך חוצה‪ ,‬וזשה"כ (קהלת‬
‫י"ב‪ ,‬י"ד) יבוא במשפט על כל נעלם שגורם שנעלם אם טוב שגילה לו אם‬
‫רע שאינו כותבה עכל"ק‪ .‬ועי' בספר מחשבות חרוץ (להגה"ק רבי צדוק הכהן‬
‫מלובלין‪ ,‬אות ט"ו) דבזמנינו שאין כותבים ומפיצים ספרים בכת"י רק בדפוס‬
‫א"כ לא יתקיימו דברי הספר חסידים הנ"ל רק ע"י הדפסת ספרים ולא די‬
‫| יח‬

‫בכתיבה גרידא‪ ,‬ע"כ תמכתי בהם יתידותי ואמרתי אעלה הדברים בחרט‬
‫עלי גליון‪.‬‬
‫וזאת למודעי כי הדברים היו למראה עיניהם של כמה ת"ח והסכימו שנכון‬
‫וראוי להדפיסם ודברים שבע"פ רשאי אתה לאומרם בכתב‪ .‬ואף גם זאת‬
‫זכיתי לקבל תשובתו של הגאון הגדול שר התורה רבי חיים קניבסקי‬
‫שליט"א‪ ,‬וגם כי זה כמה נכתוב נכתבתי עם הגאון רבי יחיאל בוים שליט"א‬
‫רב נווה הורים קרית צאנז‪ ,‬ע"כ לא אמנע מלהעלותם ע"ג הכתב‪ ,‬וכל‬
‫המחובר לו הרי הוא כמוהו (שבת מה‪ ):‬והגם שהם מיעוט הכמות מ"מ דפסת‬
‫מיעוט דפסת ובכן אתנהלה לעט"י לרגל המלאכה‪.‬‬
‫קראתי שם הקונטרס משאלי"ן דלבא"י יען בו נרמז שמי ושם אבי שליט"א‬
‫(כידוע מהרוקח כי יש לרמוז שמו בשם ספרו‪ ,‬ועי' בהקדמת מרן רבינו זי"ע‬
‫לשו"ת דברי יציב לרמוז גם שם האב)‪ ,‬וכשמו כן הוא שאלות ותשובות‬
‫קושיות והערות סותרים בנין ובונים‪ ,‬והגם שאין משיבין על הק(ו)שיא‪ ,‬יש‬
‫להשיב על הקושיות בכמה אופנים והנחתי בצ"ע להגדיל תורה ולהאדירה‬
‫שע"י כן יעיינו ויבואו לידי תירוץ‪ ,‬וכן שע"י קושיא ותירוץ נחרט יותר במח‪,‬‬
‫ומיתאמרא משמיה דהגה"ק בעל החידושי הרי"ם שאמר דדרכו לסיים‬
‫בקושיא יען כי דרך האנשים לצעוד צעד אחד קדימה ואז יתרצו הקושיות‪,‬‬
‫לא כן כאשר מסיימים בתי' כי אז דרכם חושך וחלקלקות להקשות‪ ...‬ודפח"ח‪.‬‬
‫החלק השני ג"כ כשמו כן הוא שאלות ותשובות ספיקות וחקירות בענינים‬
‫שונים בהלכה‪ ,‬החלק השלישי יקרא "לבא"י באורייתא" והוא אוסף שאלות‬
‫חידוד והבנה על סדר הש"ס‪ ,‬והחלק הרביעי יקרא שמו "דעני לסביר"י‬
‫ליב"א" ובו אסופת מכתבים שנשלחו להגאון רבי יחיאל בוים שליט"א רב‬
‫דנוה הורים ק"צ נתניה ותשובותיו‪.‬‬
‫◆◆◆‬
‫בפנ"י בהקדמה למסכת כתובות כתב לבאר הא דגרסינן בפרק במה מדליקין‬
‫(שבת ל‪ ):‬רבה מקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא ובדחו רבנן‬
‫ולסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתתיה‪ ,‬וכמו זר נחשב לפרש דברים כפשטן‬
‫אלא ‪ -‬מבאר הפנ"י ‪ -‬דהני מילתא דבדיחותא היא שמחה של מצוה דהיינו‬
‫במילי דאגדתא שמשמח לבו של אדם שאגדה מושכת לבו של אדם לתורה‬
‫עכ"ל‪( .‬ועי' מנחות נ"ג‪ ).‬ע"כ אפתח ולא אפחד במקצת מילי דאגדתא וזה‬
‫החלי‪:‬‬
‫בש"ס (מכות כ"ב‪ ):‬אמר רבא כמה טיפשאי שאר אינשי דקיימו מקמי ספר‬
‫תורה ולא קיימו מקמי גברא רבה דאילו בס"ת כתיב ארבעים ואתו רבנן‬
‫| יט‬

‫ובצרו חדא עכ"ל הגמרא‪ .‬ומקשין העולם מהא דאמרו בקידושין (ל"ג‪):‬‬
‫איבעיא להו מהו לעמוד מפני ס"ת רבי חלקיה ורבי סימון ורבי אלעזר אמרי‬
‫קל וחומר מפני לומדיה עומדים מפניה לא כ"ש‪ ,‬ומשמע דכבוד התורה גדול‬
‫משל לומדיה (עי' בר"ן קידושין י"ד‪ :‬מדפי הרי"ף‪ ,‬וע"ע בהקדמת הקצות‬
‫לספרו ש"ש אות ע'‪ ,‬גליון הש"ס וגליון מהרש"א במסכת קידושין ומכות)‪.‬‬
‫ונראה לתרץ בהקדם דברי הגמ' בהוריות (י"ד‪ ).‬אמר רבי יוחנן פליגו בה‬
‫רבן שמעון בן גמליאל ורבנן חד אמר סיני עדיף וחד אמר עוקר הרים עדיף‪,‬‬
‫רב יוסף סיני רבה עוקר הרים שלחו לתמן איזה מהם קודם? שלחו להו סיני‬
‫עדיף דאמר מר הכל צריכין למרי חטיא‪ ,‬ואפ"ה לא קביל רב יוסף עליה‪,‬‬
‫מלך רבה עשרין ותרתי שנין והדר מלך רב יוסף וכל שני דמלך רבה רב‬
‫יוסף אפי' אומנא לביתיה לא חליף עכ"ל הגמרא‪.‬‬
‫ומבואר דנחלקו מה עדיף סיני או עוקר הרים‪ ,‬ואפשר דבהא פליגי ב'‬
‫הסוגיות דהנה מעלת התורה שיש בה כל הכמות והיא בחינת סיני (יותר‬
‫מהלומדה שהרי רק יחידי סגולה ידעו כל התורה כולה)‪ ,‬משא"כ הלומד‬
‫ומעיין הוא בחינת עוקר הרים (והוא מעין מש"כ הקצות הנ"ל עיי"ש)‪ ,‬והרי‬
‫זה בכי יובן דהגמ' במכות סברה דעוקר הרים עדיף ולכן כמה טפשאי שאר‬
‫אינשי דקיימו מקמי ס"ת שהיא בחינת סיני‪ ,‬ולא קיימו מקמי גברא רבה‬
‫שהוא עוקר הרים‪ ,‬ובדרך צחות מרומז ג"כ ד'גברא רבה' היינו עוקר הרים‬
‫שהרי 'רבה' היה עוקר הרים‪ ,‬וא"ש מה שאמר רבא דאילו בס"ת כתיב‬
‫ארבעים ואתו רבנן ובצרו חדא‪ ,‬דזה כוחם ומעלתם של חכמי התורה שע"י‬
‫הפלפול יכולים לעקור דבר מה"ת ומזה גופא חזינן דעוקר הרים עדיף‪,‬‬
‫משא"כ הגמ' בקידושין סברה דסיני עדיף ולכך פשיטא יותר שיש לקום מפני‬
‫ס"ת‪ .‬וביתר שאת י"ל דלא פליגי וכו"ע מודו דסיני עדיף רק דהגמ' במכות‬
‫מיירי מ'גברא רבה' היינו ת"ח שהוא גם סיני וגם עוקר הרים והתורה היא‬
‫רק בחינת סיני ולהכי גברא רבה עדיף‪ ,‬משא"כ הגמ' בקידושין לא מיירי רק‬
‫מ'לומדיה' היינו שהם לומדים בבקיאות וא"כ התורה שהיא ארוכה מארץ‬
‫מידה ורחבה מיני ים ודאי דחשיבא טפי‪.‬‬
‫וביציאתו מה הוא אומר‪ :‬מודה אני לפניך ששמת חלקי מיושבי ביהמ"ד ולא‬
‫שמת חלקי מיושבי קרנות שאני משכים והם משכימים‪ ,‬אני משכים לדברי‬
‫תורה והם משכימים לדברים בטלים‪ ,‬אני עמל והם עמלים‪ ,‬אני עמל ומקבל‬
‫שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר וכו'‪ .‬ויש לדקדק מאי רבותיה דאני‬
‫עמל ו'מקבל שכר' וכי בעושה ע"מ לקבל פרס עסקינן‪ ,‬והרי שנינו באבות‬
‫(פ"א מ"ג) אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס‪ ,‬אלא הוו‬
‫|כ‬

‫כעבדים המשמשים את הרב שלא ע"מ לקבל פרס (ועי' ברבינו יונה שמביא‬
‫גירסא כעבדים המשמשים את הרב ע"מ שלא לקבל פרס)‪.‬‬
‫ונ"ל בפשיטות עפי"מ שראיתי להגאון ראש הישיבה רבי אליהו שמואל‬
‫שמרלר זצ"ל בספרו דברי אליהו (בהערות על הדף) שהקשה על דברי רש"י‬
‫בקידושין (מ"א‪ .‬ד"ה מצוה בו יותר מבשלוחו) שכתב וז"ל‪ :‬דכי עסיק גופו‬
‫במצוות מקבל שכר טפי עכ"ל‪ .‬וקשה וכי בעושה ע"מ לקבל פרס עסקינן‪,‬‬
‫ותי' שהשכר אינו אלא הוכחה שכשעוסק בגופו הוא חשוב יותר (ובלשון‬
‫עולם הישיבות שהשכר אינו 'סיבה' רק 'סימן')‪ ,‬ולפי"ז י"ל ג"כ הכא אני‬
‫עמל והם עמלים ומנין דהעמל שלי חשוב יותר‪ ,‬רק אני עמל ו'מקבל שכר'‬
‫והם עמלים ואינם מקבלים שכר‪.‬‬
‫עוי"ל עפי"מ שפירשו בספרים ומקורו מהמהר"ל דבקבלת שכר המצוה ג"כ‬
‫מקיימים מצוה כי הנאה הוא לו להקב"ה להיטיב עם בריותיו ולשלם להם‬
‫שכרם‪ ,‬ובזה פי' אומרם ז"ל (אבות פ"ד מ"ב) שכר מצוה מצוה היינו שעצם‬
‫קבלת שכר המצוה הוה ג"כ מצוה‪( ,‬ובזה יש לפרש ג"כ ושכר עבירה עבירה‬
‫כי דרכך אלוקינו להיטיב לרעים ולטובים וכשאדם עובר על אחת מכל‬
‫המצוות האמורות בתורה ונצרך להענישו עפ"י דין הוא גורם בזה צער‬
‫ועגמ"נ כביכול לשכינה ובנוסף לעצם העבירה הוא עובר ג"כ על מה‬
‫שנענש)‪.‬‬
‫ועל דרך זה יש לפרש מאמר המשורר אלוקי דוד המלך ע"ה בתהילים (ס"ב‬
‫י"ג) ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו‪ ,‬ומקשין העולם אם הוא‬
‫כמעשהו א"כ מה החסד ולהנ"ל א"ש דמה שהקב"ה משלם שכר נחשב ג"כ‬
‫למצות האיש‪" ,‬ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש – היינו מה שאתה משלם‬
‫לאיש נחשב ג"כ – כמעשהו"‪ ,‬ולפי"ז נראה דאין לדבר סוף וקץ‪ ,‬כי כשעושה‬
‫מצוה אחת ומקבל עליה שכר מקיים מצוה נוספת ושוב יש לו שכר על מצוה‬
‫זו וכו'‪ ,‬ועפי"ז יתכן לפרש אני עמל והם עמלים אך אני עמל ומקבל שכר‬
‫ושוב אין סוף למצוותי‪ ,‬והם אין להם אלא עמלם‪ .‬בזה יש ליישב ג"כ דברי‬
‫רש"י הנ"ל בקידושין דהנה ככל שהשכר גדול כביכול ההנאה להקב"ה גדולה‬
‫יותר ושוב המצוה גדולה יותר ושפיר הוי השכר 'סיבה' לכך ש'מצוה בו‬
‫יותר מבשלוחו'‪ ,‬ולזה כתב רש"י‪ :‬דכי עסיק גופו במצוות מקבל שכר טפי‪.‬‬
‫◆◆◆‬
‫מזמור שיר חנוכת הבית ארוממך ה' כי עזרתני ובחסדו הגדול זכיתי לבית‬
‫משכן ודירה אשר אינו מהדברים הפשוטים כהיום בזמנינו וגם לרבות כל‬
‫הטרחה עד שזכינו לסדר אותו וב"ה אפשר לברך על המוגמר ותמן תנינן‬
‫| כא‬

‫(ברכות נ"ד) בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר ברוך שהחיינו וקיימנו‬
‫והגיענו לזמן הזה כן יגיענו ה' שנזכה ויהא ביתנו בית ועד לחכמים ואך‬
‫שמחה ונחת ישכנו בה ובקרוב נזכה ויקוים בנו גדול יהיה כבוד הבית הזה‬
‫בבנין ביהמ"ק במהרה ברחמים אמן‪.‬‬
‫מקום יש בראש להקריב בזה שלמי תודה וברכה בחרדת קודש ובקידה אל‬
‫מול פני הקודש המנורה הטהורה כ"ק מרן אדונינו מורינו ורבינו שליט"א‬
‫המדריכני לעמלות ויגיעה בתוה"ק ומידות‪ ,‬יראת שמים וחסידות‪ ,‬ומאלפני‬
‫בינה בדרך הלימוד הסלולה והמקובלת מרבותינו הק' ‪ -‬דרך הפלפול‪.‬‬
‫ומצלאין אנן בחיי דמלכא ימים על ימי מלך תוסיף שנותיו כמו דור ודור‬
‫למען יאריך ימים על ממלכתו ומתוך שובה ונחת יזכה לקבל פני משיח‬
‫צדקנו במהרה בימינו‪.‬‬
‫בן יכבד אב ואם שהביאוהו לעוה"ז ולעוה"ב‪ .‬מלא חפניים ברכות והודאות‬
‫למע"כ עט"ר אאמו"ר הרה"ח מוה"ר אהרן שליט"א ואמי מורתי אשת חיל‬
‫עטרת בעלה מרת חוה מרים תליט"א אשר מימי ילדותי החדירו בי חשקת‬
‫התורה במידה גדושה מתוך מסי"נ מופלאה‪ ,‬יזכו לראות רוב נחת דקדושה‬
‫מכל יוצ"ח בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות מתוך בריות גופא‬
‫ונהורא מעליא ומתוך הרחבת ויישוב הדעת‪.‬‬
‫חייב אדם בכבוד חמיו‪ .‬מתוך הדרת כבוד אצא לקראת חותני הרה"ח מוה"ר‬
‫יהודה ליב מינצברג שליט"א וחמותי מרת צפורה תליט"א אשר תמיד‬
‫מעודדים אותי לשבת באהלה של תורה ועומדים לימיני לסמכני בכל עניני‬
‫סעד ועזר למען אוכל לזכות בכתר תורה ונזר‪ ,‬יעלו ויחולו על ראשם טל‬
‫של ברכות‪ ,‬בביתם ישרו שפע שמחות‪ ,‬נחת מכל יוצאי חלציהם‪ ,‬ברכה‬
‫והצלחה בכל מעשי ידיהם‪ ,‬עם כל ישראל אחיהם‪ ,‬ונאמר אמן‪.‬‬
‫תנו לה מפרי ידיה לאשת חיל עטרת בעלה מנשים באהל תבורך האשה‬
‫אשר נתתה עמדי מרת רחל שתחי' אשר שמה לילות כימים במסירות אין‬
‫קץ לגדל הילדים לחנכם ולחכמם לעבודת ה' במדריגה היותר נעלית‪ ,‬ופיה‬
‫פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה למען אוכל לשבת באהלה של תורה‪,‬‬
‫ועומדת לימיני בכל זמן ועידן ומסייעת בכל נושא ונידון‪ ,‬חזק ימלא‬
‫משאלותינו אמיץ יעשה בקשתינו והוא ישלח במעשי ידינו ברכה והצלחה‪,‬‬
‫מתוך נחת והרווחה‪ ,‬רוח ה' עלינו תהיה נחה‪ ,‬בביתינו לא תהיה לא פרץ‬
‫ולא צווחה‪ ,‬וא"ם הבנים תהיה שמחה‪ ,‬בהקים ה' הבטחה‪ ,‬שכנבואת אבי‬
‫חוזה ישמע בבית זה קול ששון וקול שמחה‪ ,‬ונזכה לגדל בנינו היקרים לתורה‬
‫לחופה ולמעש"ט‪ .‬אמן‬
‫| כב‬

‫שיר השירים אשר לשלמ"ה‪ .‬שיר וברכה לעצמו קובע לו הגאון הנפלא‪,‬‬
‫בתורה ויר"ש מופלג ומופלא‪ ,‬חריף וטובא בקי‪ ,‬משנתו רב ונקי‪ ,‬שלמה שמו‬
‫ושלמ"ה משנתו‪ ,‬זה דוד"י וזה רעי הגאון רבי שלמה צבי גוטמן שליט"א‬
‫אשר צב"י ואיתרעו בן ומסר לן אורייתא והרבה יינה של תורה ממנו שתיתי‬
‫ואזנו תמיד קשבת לשמוע ללמוד וללמד ועומד לימיני לסמכני בכל עת‬
‫ועונה‪ ,‬אשתו כגופו נות ביתו החשובה מרת ציפורה דינה תליט"א עיניה‬
‫כיונים בכל הנידונים ובענינים שונים‪ ,‬על כן ברך ה' ויתן ויחזור ויתן מטל‬
‫השמים‪ ,‬שפע ברכה וחיים‪ ,‬שמחה ונחת מלא חפניים‪ ,‬בטוב ובנעימים יאריך‬
‫ימיהם‪ ,‬וישלח הצלחה בכל מעשה ידיהם‪ ,‬עם כל ישראל אחיהם‪ ,‬ונאמר‬
‫אמן‪.‬‬
‫ברכות והודאות להגאון הנודע‪ ,‬דעת ותבונה סובבים הודו‪ ,‬רב חילי"א‬
‫לאורייתא הגאון החסיד רבי יחיאל בוים שליט"א רב דנווה הורים "שפע‬
‫חיים" קרית צאנז נתניה‪ ,‬על אשר שלח ידו בכתובים ופריו נתן בעט"ו ופעם‬
‫בפעם החזירני בתשובה שלמה‪ ,‬תשו"ח חן לו! ואברכו ברכת הדיוט כה יתן‬
‫ה' וכה יוסיף שיזכה עוד רבות בשנים להרביץ תורה מתוך בריות גופא‬
‫ונהורא‪.‬‬
‫אפריון נמטייה ליה לגיסי היקר והחשוב ממופלגי לומדי כולל מבצר התורה‬
‫בעיה"ק ירושלים הרה"ג ר' יעקב שמואל בלומנטל שליט"א על אשר הואיל‬
‫בטובו לעבור על מדור שאלות וחקירות האיר והעיר כיד ה' הטובה עליו‪,‬‬
‫יהי ה' עמו במלאכתו ויראה ברכה בעמלו עמלה של תורה‪ ,‬מתוך בריות‬
‫גופא ונהורא‪.‬‬
‫ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה ידידי ורב חביבי‪ ,‬גיסי היקר הרה"ג ר'‬
‫משה חיים מינצברג שליט"א אשר תמיד הוא לי לעינים בזכרונו הבהיר‪,‬‬
‫מחד גיס"א במילי דשמעתא‪ ,‬ומאידך גיס"א במילי דאגדתא‪ ,‬ונתנו ידידים‬
‫זמירות שירות ותשבחות ברכות והודאות שיזכה לשבת באהלי שם ובעיני‬
‫אלוקים ואדם ימצא חן ובכל אשר יפנה ישכיל ויצליח‪.‬‬
‫חיבה יתירה נודעת לו לידידי הנעלה‪ ,‬רום המעלה‪ ,‬האבר"ך כמדרשו‪ ,‬משכיל‬
‫וירא אלוקים‪ ,‬במאי עסקינן הכא‪ ,‬לן בעומקה של הלכה‪ ,‬לו יאתה תהילה‬
‫ושבחה הרה"ג ר' יחיאל מיכל היילפרין שליט"א מבוגרי כוללי הש''ס ומחו"ר‬
‫מכון "ראש פינה"‪ ,‬על אשר עבר על כל דברי התורה הזאת האיר והעיר כיד‬
‫ה' הטובה עליו‪ ,‬ואברכהו שיזכה עוד רבות בשנים לשבת באהלה של תורה‬
‫מתוך הרחבת הדעת ושלות הנפש ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא‪,‬‬
‫ומתוך רוב שמחה יגדל בתורה וידין כיחיד מומחה‪.‬‬
‫| כג‬

‫מתוך רגשי הכרת הטוב אשגר ברכות לרוב אל קדם אחי הנעלה‪ ,‬נחמד‬
‫למטה ואהוב למעלה‪ ,‬לחכמה קודמת יראתו‪ ,‬על פניו נסוכה צהלתו‪ ,‬חסיד‬
‫ועניו‪ ,‬חסד ואמת יקדמו פניו‪ ,‬רחים ומוקיר רבנן והוא גופיה צורבא מרבנן‪,‬‬
‫ראש וראשון לכל דבר שבקדושה הרב אשר מאיר שליט"א מנהלה המסור‬
‫של מוסדות החינוך דחסידי צאנז בעיה"ק ירושלים‪ ,‬המסור אלי בלו"נ והוא‬
‫הגבר אשר עודדני ומרצני להוציא לאור עולם הקונטרס הלז‪ ,‬תהי משכורתו‬
‫שלמה מן השמים‪ ,‬תורה וגדולה מלא חפניים‪ ,‬על שולחנו יתאגדו בכפלים‪,‬‬
‫ויחד עם ב"ב יזכה לראות בנים ובני בנים בתורה ובמצוות עוסקים‪ ,‬בקיאים‬
‫בש"ס ופוסקים‪ ,‬מארי תלמוד ומידות תרומיות‪ ,‬וימלא ה' כל משאלות לבם‬
‫לטובה ולברכה‪ ,‬כה דברי בהוקרה וברוב הערכה‪.‬‬
‫אחרון חביב אחי הגדול ממני בחכמה ובמנין המופלג בתוי"ש ומידות‪ ,‬הרב‬
‫שמואל זאב זנוויל שליט"א מנהל כוללי הש"ס אשר לא למענו אלא למעני‬
‫יעש‪ ,‬ובכל עת מסיעני בעצה ובמעש בסבר פנים יפות‪ .‬ובשיר ושבחה אצרף‬
‫הברכה בתפילה לאלוקי המערכה שיזכה להגדיל תורה ולהאדירה‪ ,‬לרומם‬
‫כבוד התורה‪ ,‬אשר היא משאת נפשו ואך שמחה ואורה‪ ,‬באהלו תמיד יהא‬
‫שורה‪ ,‬ויזכה לגדל בניו לתורה‪ ,‬יחד עם ב"ב כאות נפשם הטהורה‪ ,‬מתוך‬
‫בריות גופא ונהורא‪ ,‬גפ"ן יותן לו מעם הבורא‪ ,‬ובמעשה ידיו הצלחה פורה‪.‬‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישענו וימצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים‬
‫ואדם‪.‬‬
‫ובצאתי מן הכר"ך אסיים בתפילת הירושלמי (ברכות פ"א ה"א)‪ :‬שתתן לי‬
‫לב טוב וחלק טוב יצר טוב חבר טוב שם טוב עין טובה נפש טוב וכל טוב‪,‬‬
‫ותן חלקנו בתורתיך ותן חלקנו עם עושי רצוניך‪ ,‬בנה ביתך היכלך עירך‬
‫מקדשך במהרה בימינו‪.‬‬
‫ואני תפילה שיהא רעוא קדמך דתפת"ח לבא"י באוריית"א ותשלים משאלי"ן‬
‫דלבא"י ולבא דכל עמך ישראל לטב ולחיים ולשלם‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫יצחק ליב‬
‫בלאאמו"ר הרה"ח ר' אהרן שליט"א‬
‫| כד‬

‫עניני אורח חיים‬

‫קושיא א'‬
‫בענין נשבע לבטל את המצוה‬

‫בשו"ע בהל פסח סי' תפ"ה איתא דהנשבע שלא לאכול מצה אינו‬
‫בבל יחל מכיון שנשבע לבטל את המצוה‪ ,‬וקיי"ל אין נשבעין לעבור‬
‫על המצוות‪.‬‬
‫והנה המנ"ח במצוה ק"ל אות ה' עלה ונסתפק אם בחצי שיעור ג"כ‬
‫מקיים מצוה כמו דלגבי איסור אמרינן דאסור מה"ת או לא (ועיין‬
‫להלן קושיא ד' עוד מ"מ בחקירה זו)‪ ,‬ומסיק המנ"ח דליכא שום מצוה‬
‫בח"ש‪ ,‬ולפי"ז יש להקשות למה לא תחול השבועה לגבי ח"ש הא‬
‫מצוה אינו מקיים בח"ש א"כ אינו נשבע לבטל את המצוה ובאמת‬
‫כשיאכל שיעור שלם לא תחול השבועה אבל באופן שאוכל פחות‬
‫מכשיעור למה לא יהא אסור ככל ח"ש‪( ,‬ואף דנחלקו חכמים ור"ע‬
‫בשבועות פ"ד מ"א אם חלה השבועה על כ"ש היינו לחייבו מלקות‬
‫אבל לגבי איסור לכו"ע אסור)‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ואפ"ל בדרך חידוד‪ ,‬דהנה כל הטעם דחצ"ש אסור היינו משום דחזי‬
‫לאיצטרופי לכדי שיעור שלם אבל הכא אם יצרף לשיעור שלם שוב‬
‫ליכא איסור שהרי לא חלה השבועה על שיעור שלם כיון שמקיים‬
‫המצוה‪.‬‬
‫אך כ"ז א"ש לטעמא דחזי לאיצטרופי אבל לפימ"ש הריטב"א במכות‬
‫י"ז ‪ .‬דח"ש אסור משום דאחשביה עדיין קשה‪ ,‬ויל"ע אם מאי דמסיק‬
‫המנ"ח דאינו מקיים מצוה בח"ש הוא לב' הטעמים או רק לטעמא‬
‫דחזי לאיצטרופי דאז יתורץ ממ"נ‪ ,‬דאי אינו מקיים מצוה א"כ גם‬
‫איסור אין כאן דלא חזי לאיצטרופי‪ ,‬ואי טעמא משום אחשביה א"כ‬
‫גם מצוה מקיים בח"ש ואין על מה שתחול השבועה‪ ,‬ודו"ק‪( .‬וע"ע‬
‫במדור שאלות וחקירות שאלה ט"ז בענין חזי לאיצטרופי מאיסור‬
‫אחד למשנהו מ"ש בשם הר"ן)‬
‫| כה‬

‫והעירני הר' יחיאל מיכל היילפרין דמאן יימר שאכן לא חלה‬

‫השבועה על חצי שיעור‪ .‬ואכן בפרי מגדים שם מבואר להדיא שחלה‬
‫השבועה על ח"ש‪.‬‬
‫אולם לפי דברי הפמ"ג יקשה למאי דקיי"ל בהלכות שבועות (יורה‬
‫דעה סימן רל"ט סעיף ד' ברמ"א) דהנשבע בכולל חלה השבועה אף‬
‫על דבר מצוה א"כ כשנשבע על שיעור שלם הוה נשבע בכולל‬
‫דבכללו ח"ש וע"ז אין מצוה‪ ,‬ומדוע לא תחול השבועה אף על השיעור‬
‫שלם‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫עוד העירני הנ"ל‪ ,‬שבעצם הא מילתא אי דבר זה מיקרי איסור כולל‬
‫יל"ע בזה‪ ,‬כי איסור כולל פירושו שהאיסור כולל ב' דברים‪ ,‬משא"כ‬
‫הכא שה'חצי שיעור' אינו דבר נפרד אלא חלק מהשיעור השלם‬
‫[ויתכן שדבר זה תליא בפלוגתא‪ ,‬עיין יו"ד סימן רל"ח סעיף ד'‬
‫ובהגהות אמרי ברוך]‪.‬‬

‫קושיא ב'‬
‫בענין דבר המפורש בתורה להיתר‬
‫הנה ידוע ומפורסם שיטת הט"ז באו"ח סי' תקפ"ח ס"ק ה' (וכן ביו"ד‬
‫סי' קי"ז ס"ק א' ובחו"מ סי' ב' ד"ה ולא לעבור‪ ,‬וכתבו האחרונים שכן‬
‫מפורש במאירי עמ"ס מגילה ד‪ .‬ד"ה ויש מתרצין) דבדבר המפורש‬
‫בתורה לא גזרו חכמים‪.‬‬
‫ויש להקשות ע"ז מדברי הגמ' בחולין דף י"א‪ :‬דאמרינן לר"מ דחייש‬
‫למיעוטא הכי נמי דלא אכיל בשרא וכי תימא הכי נמי פסח וקדשים‬
‫מאי איכא למימר [כיון שצריך לחשוש למיעוט טריפות] וע"כ דבדלא‬
‫אפשר אזלינן בתר רוב‪ .‬ומאי קושיא דלמא שאני התם דהתורה‬
‫התירה בפירוש 'תזבח ואכלת בשר'‪ ,‬וכ"ש בפסח וקדשים דחיוב נמי‬
‫איכא [ואין לומר דהקושיא היא למה התירה התורה‪ ,‬דמדאורייתא‬
‫אף ר"מ לא חייש למעוטי ורק מדרבנן הוא דחייש כמבואר בתוס'‬
‫שם י"ב‪ .‬ד"ה פסח וא"כ כל הקושיא היא רק מדרבנן]‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫| כו‬

‫קושיא ג'‬
‫בענין תנאי במצוות‬

‫נודע בשער בת רבים עצתו של הגה"ק בעל האבנ"ז בשו"ת או"ח סי'‬
‫שפ"א שיוכלו ממ"נ לאכול אחר האפיקומן ולאכול האפיקומן קודם‬
‫חצות ולאחמ"כ שולחן עורך [אף דאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן]‬
‫והוא דקודם שאוכל האפיקומן יתנה ויאמר אי הלכה רווחת דעד‬
‫חצות זמן אכילת אפיקומן מה שאוכל עתה יהא לאפיקומן‪ ,‬ואינו‬
‫מגרע מה שאוכל אחר חצות כיון שכבר אינו זמן אכילת אפיקומן‪,‬‬
‫ואם פסקינן דעד עלות השחר אפשר לקיים מצות אפיקומן א"כ מה‬
‫שאוכל עתה לא יהא לאפיקומן‪ ,‬עכ"ד‪ .‬וכן מצינו באו"ח סי' מ"ו לענין‬
‫קריאת שמע (עיין מג"א ס"ק ט"ז‪ ,‬ובהגהות רעק"א) דיעשה תנאי‪ ,‬וכן‬
‫לענין ספירת העומר (ב"י בסימן תפ"ט)‪.‬‬
‫ולכאורה קשה הרי במצוות לא שייך למנות שליח כמ"ש התוס' רי"ד‬
‫ריש פרק האיש מקדש וא"כ הוה מילתא דליתא בשליחות שמבואר‬
‫בגמ' כתובות דף ע"ד‪ .‬דא"א לעשות תנאי‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫שוב הראני ר' יחיאל מיכל היילפרין שכבר איתא כן בשו"ת עונג יו"ט‬
‫(סימן ג') דמהאי טעמא לא מהני תנאי במצוות‪ .‬ועיין שו"ת חתם סופר‬
‫(אהע"ז ח"ב סימן צ')‪ .‬ובמקראי קודש ח"ב‪ ,‬לפסח‪ ,‬סימן נ"ו שהקשה‬
‫כן ע"ד האבנ"ז‪ ,‬וברוך שכיוונתי לדעת גדולים‪.‬‬

‫קושיא ד'‬
‫בענין חצי שיעור במצוה‬
‫האחרונים נסתפקו אם חצי שיעור במצוה חשוב כמו ח"ש באיסורים‬
‫וכמו דבאיסור אמרינן דאסור מה"ת [כדעת רבי יוחנן ביומא ע"ד‪].‬‬
‫כמו"כ במצוה ג"כ מקיים המצוה (עיין במנ"ח מצוה ו'‪ ,‬י'‪ ,‬קל"ד‪ ,‬וע"ע‬
‫מהרי"ט אלגאזי בכורות אות כ"ב וקהלת יעקב מערכת חצי שיעור)‪.‬‬
‫ולהצד דאינו מקיים בזה מצוה יש להעיר מדברי הגמ' בסוכה דף נ"ג‪:‬‬
‫וז"ל הגמ' שם‪ :‬ואי ס"ד תקיעה תרועה מצוה אחת היא‪ ,‬אמר רחמנא‬
‫| כז‬

‫פלגא מצוה עביד ופלגא לא עביד‪ ,‬עכ"ל הגמ'‪ ,‬ומשמע דבעצם חצי‬
‫שיעור גם הוה מצוה אלא דלא מסתבר שהתורה אמרה ליעביד פלגא‬
‫דמצוה‪ .‬וצ"ע‪.‬‬

‫‪1‬‬
‫קושיא ה'‬
‫בענין נשים במ"ע שהז"ג בשבת‬

‫בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"א סי' ס"א כתב לחדש דנשים‬
‫חייבות בשבת ויו"ט במ"ע שהזמן גרמא והוא עפ"י דברי האבודרהם‬
‫בטעם הדבר דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג משום דיכולה אשה‬
‫שתאמר איני עושה שהרי עסוקה אני במצוה וכל שעבוד האשה‬
‫לבעלה מתבטל על כן אמרה תורה דמצוות התלויין בזמן וא"א‬
‫לעשותן בזמן אחר פטורות‪ ,‬משא"כ מ"ע שלא הזמן גרמא יכולה‬
‫לעשות בזמן אחר ולא דוקא בזמן שהבעל צריך למעשה ידיה‪ .‬ולפי"ז‬
‫בשבת שבלא"ה מצווה בל"ת דלא תעשה כל מלאכה‪ ,‬א"כ אינה‬
‫משועבדת לבעלה למלאכה ושפיר מצווה גם במצות עשה‪.‬‬
‫ויש להקשות דא"כ תתחייב אשה להניח תפילין בשבת דהא כל מה‬
‫שאין מניחים תפילין הוא משום דאיכא אות דשבת (עירובין דף צו‪).‬‬
‫ואות דמילה כמו שכתבו הראשונים (סמ"ג עשה ג') דעל פי "שנים"‬
‫עדים יקום דבר ובאשה לא שייך אות דמילה‪ ,‬אף דאמרינן בע"ז דף‬
‫כ"ז‪ .‬אשה כמאן דמהילא דמיא‪ ,‬היינו שאינו מעכב מה שאינה מהולה‬
‫אבל לא שיחשב שיש לה אות [וכן מפורש להדיא בתוס' במסכת‬
‫ברכות דף כ‪ :‬ד"ה נשים בברכת המזון דנשים ליתנהו לא בברית ולא‬
‫בתורה הרי שאף דכמהילא דמיא מיקרי ליתנהו בברית]‪ .‬וראה מ"ש‬
‫בתרומת הדשן (פסקים סימן קח) דלכאורה היה הדין נותן לחייב‬
‫בתפילין בשבת את מי שמתו אחיו מחמת מילה‪ ,‬שהרי אין לו האות‬
‫דמילה‪ ,‬ומכל מקום מסיק שאינו כן‪ ,‬דאין למדין וקובעין הלכה מדברי‬
‫אגדה‪ ,‬דהיינו שהטעם דשבת לאו זמן תפילין משום דאיכא אות‬

‫‪ 1‬בענין קושיא זו עיין במדור דעני לסביר"י ליב"א מכתב א' מה שתירץ מרן הגר"ח‬
‫קניבסקי שליט"א ומכתב ב' תירוצו של הגר"י בוים שליט"א‬
‫| כח‬

‫דשבת ומילה‪ .‬ולפי"ז ה"ה גבי אשה פשוט שאין לחייבה בתפילין‬
‫בשבת מהאי טעמא‪ .‬אמנם עיין מה שכתב בתשובות הרדב"ז (חלק‬
‫ו' סימן ב אלפים של"ד) טעם אחר דמי שמתו אחיו מחמת מילה אינו‬
‫מניח תפילין בשבת‪ ,‬דכיון שמכל מקום הוא שייך במצות מילה אלא‬
‫שאינו יכול למול‪ ,‬מיקרי שיש לו האות דמילה‪ .‬ולפי"ז יש לפלפל‬
‫ולומר דאשה אינה בגדר זה כיון שאין שייך אצלה מצות מילה כלל‪.‬‬
‫והנה כתבו התוס' בקידושין דף ל"ד‪ .‬דהא דתפילין הוה מ"ע שהז"ג‬
‫היינו משום דשבת ויו"ט לאו זמן תפילין ע"כ‪ ,‬ואם יתחייבו הנשים‬
‫בתפילין בשבת שוב לא הוה כלפיהם זמן גרמא [למ"ד לילה זמן‬
‫תפילין ורק משום שבת ויו"ט הוי הזמן גרמא] ויתחייבו גם בחול‬
‫להניח‪ ,‬והיא קצת קושיא מפולפלת‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫[והבה"ח כמר יקותיאל יהודה נ"י בן אחי הרב משה שליט"א העיר‬
‫מדברי התרגום יונתן בן עוזיאל עה"פ בפרשת כי תצא (כ"ב ה') ולא‬
‫יהיה כלי גבר על אשה שכתב‪ :‬לא יהיה גוליין דציצית ותפילין דהינון‬
‫תיקוני גבר על איתא‪ ,‬אולם הוא מותיב לה והוא מפרק לה דהיינו‬
‫לאחר הדין דנשים פטורות‪ ,‬אבל לולי הדין דנשים פטורות לא היה‬
‫תפילין מיוחד לאנשים והיה גם כלי אשה‪ ,‬ודפח"ח‪ .‬ויש להביא ראיה‬
‫לזה שהרי בגמ' סוכה דף י"א‪ .‬מצינו דרב עמרם רמי תכלתא‬
‫לפרזומא דאינשי ביתא‪ ,‬היינו שהטיל ציצית בבגד אשתו‪ ,‬וקשה הרי‬
‫עוברת על לא תלבש אלא ע"כ כיון דרב עמרם סבר דלילה זמן ציצית‬
‫ולהכי לא הוה מ"ע שהז"ג א"כ לא הוה ציצית בגד המיוחד לאנשים‬
‫ואין כאן לא תלבש‪ ,‬אולם עדיין צ"ע מדברי הגמ' בעירובין דף צ"ו‪:‬‬
‫דמיכל בת שאול היתה מנחת תפילין וזה הרי לכו"ע הוה בגד המיוחד‬
‫לאנשים ושייך כאן איסור לא תלבש‪ .‬וצ"ע‪ .‬והראני הרי"מ היילפרין‬
‫להרב החיד"א בשיורי ברכה על יו"ד סימן קפ"ב שעמד בזה וכתב‬
‫דהתרגום יונתן אתי כשיטת הפסיקתא שהביאו התוס' בעירובין שכן‬
‫מיחו חכמים במיכל בת שאול‪ ,‬והיינו משום איסור לא תלבש]‪.‬‬
‫| כט‬

‫קושיא ו'‬
‫בשיטת ר"ת לגבי צה"כ‬

‫הנה נודע שיטת ר"ת בתוס' (שבת לה‪ ;.‬פסחים צד‪ ).‬דיש שני שקיעות‬
‫דהשקיעה הראשונה היינו שמתחיל החמה לשקוע אולם סוף‬
‫השקיעה הוא כשעה לאחר השקיעה הראשונה וכ‪ 13‬דקות לאחמ"כ‬
‫הוא צאה"כ‪.‬‬
‫ויש להקשות מדברי הגמ' בברכות דף ב‪ .‬דתנן מאימתי קורין את‬
‫שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן‪ ,‬ואמרינן‬
‫בגמ' כהנים אימת קא אכלי משעת צאה"כ‪ ,‬ובגמ' ב‪ :‬אמרינן מאימתי‬
‫קורין את שמע בערבין משהעני נכנס לאכול פתו במלח‪ ,‬וברש"י ד"ה‬
‫משהעני וז"ל‪ :‬שאין לו נר להדליק בסעודתו‪ ,‬והנה אמרינן בגמ' דעני‬
‫וכהן חד שיעורא ושניהם בצה"כ ובשלמא לשיטת הגאונים אפ"ל‬
‫דעדיין יש אור מועט ובדוחק אוכל העני‪ ,‬אבל לשיטת ר"ת איך אפ"ל‬
‫דעני וכהן חד שיעורא הוא‪ ,‬ולמסקנא דגמ' יקשה ביותר דמסקינן‬
‫דעני שיעורא לחוד וכהן שיעורא לחוד ושיעורא דעני מאוחר משל‬
‫כהן‪ ,‬וצ"ע‪[ .‬אמנם כמובן שקושיא זו היא רק לפירש"י הנ"ל‪ ,‬דיש‬
‫ראשונים שפירשו בענין אחר‪ ,2‬ואכמ"ל]‪.‬‬

‫קושיא ז'‬
‫בדין הידור מצוה בטלית‬

‫הדין הוא דיש מצוה להדר ביופי המצוה כדאמרינן בגמ' שבת קלג‪:‬‬
‫וילפינן לה מ'זה קלי ואנוהו' התנאה לפניו במצות‪ ,‬עשה לפניו ציצית‬
‫נאה ס"ת נאה ומזוזה נאה‪ ,‬וברש"י בב"ק ט‪ :‬הוסיף "טלית" נאה וכן‬
‫כתב המג"א ריש סי' כ"ד יזהר לעשות טלית נאה‪.‬‬
‫והקשו האחרונים (עי' משמרת חיים ח"א עניני ציצית אות ה' וכן‬
‫בספר מרפ סין איגרי) מ"ש מבית שמחויב במזוזה ולא אמרינן שיש‬
‫מצוה ליפות את הבית כיון שעל ידו מקיימים מצות מזוזה‪.‬‬

‫‪ 2‬ראה בית הבחירה להמאירי שם‪ ,‬אריכות דברים‪.‬‬

‫|ל‬

‫ונראה לחלק דמצות מזוזה אף שהמצוה היא לקבוע המזוזה על הבית‪,‬‬

‫אעפ"כ אין הבית חלק מהמצוה ממש‪ ,‬אלא שהוא 'המקום' אשר עליו‬
‫קובעין את המזוזה‪ ,‬משא"כ בגד בן ד' כנפות‪ ,‬הרי בגד זה הוא‬
‫המחייב להניח עליו ציצית‪ ,‬והוא מגוף המצוה ממש‪ ,‬והבן‪.‬‬
‫ועוד אפש"ל עפ"י המבואר במסכת סוכה דף ג‪ .‬דבית שאין בו ד'‬
‫אמות על ד' אמות פטור מן המזוזה נמצא דאי אפשר לומר שה'בית'‬
‫הוא המחייב במזוזה‪ ,‬שהרי יש בית שאינו חייב במזוזה‪ ,‬ונמצא‬
‫ש'שיעור הבית' הוא הגורם החיוב לקבוע מזוזה‪ ,‬ולא שייך לומר‬
‫שייפה שיעור הבית‪ ,‬משא"כ גבי ציצית‪ ,‬דאף שיש שיעור לבגד אשר‬
‫פחות מכאן אינו חייב בציצית‪ ,‬מ"מ אינו מדין 'שיעור' אלא שבפחות‬
‫מכך לא מיקרי 'בגד' [כן מבואר בכסף משנה פרק ג' מהלכות ציצית‬
‫הלכה א]‪.‬‬
‫אולם יש לפלפל בזה עפי"מ דאמרינן התם ג‪ :‬דלא מיקרי בית בפחות‬
‫מד' אמות א"כ לא מצאנו בית שפטור אלא דלא מיקרי בית אלא‬
‫משיעור ד' על ד' ודמי לציצית כנ"ל‪.‬‬

‫קושיא ח'‬
‫בזמן קרי"ש של ערבית בצאה"כ‬

‫בברכות פ"א מ"א מאימתי קורין את שמע בערבין‪ ,‬משעה שהכהנים‬

‫נכנסין לאכול בתרומתן‪ ,‬והנה דעת הרמב"ם בפ"א מהל' תרומות הל'‬
‫כ"ו דתרומה בזמן הזה הוה דרבנן‪ ,‬ואף בימי עזרא ובית שני הוי‬
‫מדרבנן‪ ,‬א"כ תרומה בזמן המשנה הוי דרבנן‪.‬‬
‫והקשה בקובץ פלפולא דאורייתא לפי מה שמבואר בתוס' במסכת‬
‫מנחות (דף ס"ו‪ .‬ד"ה זכר) שאפשר לספור ספירת העומר בבין‬
‫השמשות כיון דהוה ספיקא דרבנן [דספיה"ע מצוה דרבנן הוא‬
‫בזה"ז]‪ ,‬א"כ כהן שנטמא וטבל בזמן המשנה יהא מותר בביה"ש‬
‫לאכול תרומה‪ ,‬משא"כ קריאת שמע שהוא מדאורייתא יצטרך‬
‫להמתין עד צאה"כ וא"כ צ"ב דימוי התנא זה לזה‪.‬‬
‫| לא‬

‫ונראה דלא דמי לספיה"ע דהכא כיון שהכהנים צריכים הערב שמש‬
‫א"כ עד צאה"כ יש להם חזקת טומאה וגרע מכל ספיקא דרבנן ולכו"ע‬
‫צריכין להמתין עד צאה"כ‪ ,‬וא"ש דהוה כמו קרי"ש‪.‬‬

‫קושיא ט'‬
‫בענין ברכת התורה לאחריה‬
‫הב"י בסי' מ"ז הביא דברי הרשב"א בתשובה שדן למה אין מברכין‬
‫ברכה לאחר הלימוד‪ ,‬וכתב ע"ז הב"י ולי נראה דאפילו אם היו‬
‫מברכים לאחר המצוות לא קשיא דכיון דמצות הגיית התורה היא‬
‫כל היום וכל הלילה ואין שעה שאינו חייב לעסוק בה לא שייך לברך‬
‫לאחריה‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬
‫והקשה על זה בקובץ פלפולא דאורייתא דבגמ' ברכות דף כ"א‪.‬‬
‫מבואר דרבי יוחנן היה לו הו"א ללמוד ברכת התורה לאחריה בק"ו‬
‫מברכהמ"ז‪ ,‬ואע"פ שהגמ' הפריכה את הק"ו מ"מ הרי חזינן ששייך‬
‫מציאות של ברכת התורה לאחריה‪.‬‬
‫ונראה לתרץ בפשיטות עפ"י המובא במסכת מנחות דף צ"ט‪ :‬אמר‬
‫רבי יוחנן משום רשב"י אפי לא קרא אדם אלא קרי"ש של ערבית‬
‫ושחרית קיים לא ימוש‪ ,‬א"כ ר"י לשיטתו דיש לחיוב לימוד התורה‬
‫קצבה רצה ללמוד בק"ו דיתחייב בברכת התורה לאחריה‪ ,‬משא"כ‬
‫אנן דקיי"ל (ראה שו"ע הרב או"ח סימן תמ"ד סעיף י"ח) דיש חיוב‬
‫לימוד התורה בכל רגע שפיר כתב הב"י דלא שייך מציאות של‬
‫לאחריה‪.‬‬

‫קושיא י'‬
‫בדין אוכל נפש ביו"ט‬

‫בשו"ת אבני נזר או"ח סי' תי"ג כתב בטעם הדבר דאין אפיית שתי‬
‫הלחם דוחה יו"ט [הרי הותרה אוכל נפש] וביאר משום דאין מגיע‬
‫לכל כהן כזית ולא נדחית יו"ט לפחות מכזית דלא מיקרי אכילה‪.‬‬
‫| לב‬

‫והקשה הג"ר ישראל שוארץ שליט"א (בגליוני מעדני אשר משנת‬

‫תשס"ז‪ ,‬פרשת בשלח‪ ,‬תרומה) דלכאורה מוכח ברמב"ם דלא ס"ל‬
‫יסוד זה‪ ,‬שהרי מפורש בדבריו (פרק ח' מהלכות תמידין ומוספין‬
‫הלכה ח') בטעם הדבר שאינו דוחה יו"ט משום לכם ולא לגבוה‬
‫[דמשולחן גבוה קא זכו]‪ ,‬משמע דאילו היה חשיב אכילת הדיוט היה‬
‫דוחה יו"ט‪.‬‬
‫ונראה לתרץ דהנה לכאורה יש להקשות על דברי האבנ"ז עפימ"ש‬
‫הפרמ"ג בהקדמה להל' שחיטה בשורש הב' [בתו"ד בבירור שיטת‬
‫הרמב"ם דאיכא מצות עשה ד'וזבחת' בשחיטה] דהא דאמרינן אין‬
‫אכילה בפחות מכזית היינו דוקא במצוה או במניעה או איסור‪,‬‬
‫משא"כ במידי דרשות אפי' כ"ש מיקרי אכילה‪ ,‬א"כ כיון דילפינן‬
‫אוכל נפש מ'אך אשר יאכל לכל נפש' שהוא מידי דרשות היה צריך‬
‫לדחות יו"ט אפי' לכל שהוא‪ ,‬ומה בכך שאין מגיע לכל כהן שיעור‬
‫כזית‪( ,‬ואף דהאחרונים חקרו אם איכא מצוה באכילת קדשים עיין‬
‫צל"ח ביצה דף י"ט‪ ,‬אולם כ"ז מצד המצוה דלחם הפנים‪ ,‬אבל מצד‬
‫דין אוכל נפש חשיבא אכילה גם בפחות מכזית)‪ .‬אך אי משום הא‬
‫לא איריא דהאבנ"ז לא יסבור כיסודו של הפרמ"ג‪ ,‬וא"ש דהרמב"ם‬
‫יסבור כהפרמ"ג דבאכילה דרשות לא בעינן כזית להכי הוצרך לטעם‬
‫ד'לכם ולא לגבוה'‪.‬‬
‫עוד אפש"ל עפימ"ש הרמב"ם בפ"א מהל' חמץ ומצה הלכה ז' דכיון‬
‫דכתיב לגבי חמץ לא יאכל בציר"י אפי' כ"ש במשמע א"כ אף לגבי‬
‫אוכל נפש כיון דכתיב אך אשר יאכל בציר"י אפי' כ"ש במשמע ולא‬
‫שייך לומר כהאבנ"ז ע"כ הוצרך לטעם אחר‪.‬‬

‫קושיא י"א‬
‫בדין ערבות בנשים‬

‫בשו"ת חלקת יואב ח"א או"ח סי' ל"ו (בהגה"ה) כתב דמ"ש הרא"ש‬
‫בפ"ג דברכות דאשה אינה בכלל ערבות ונסתפק הנוב"י בדגול‬
‫מרבבה סי' רע"א אם גם איש בעד אשה אינו בערבות או רק אשה‬
‫| לג‬

‫בעד איש ונשים בעד עצמן‪ ,‬וכתב החלקת יואב כיון דערבות נלמד‬
‫מקרא ד'וכשלו איש באחיו' דרשינן איש ולא אשה‪ ,‬על כן אין אשה‬
‫ערבה בעד איש‪ ,‬אבל איש בעד אשה שפיר הוה ערב דאחיו קרינא‬
‫ביה‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬
‫ולכאורה יש להקשות דכמו שממעט אשה בעד איש משום ויכשלו‬
‫"איש" כמו"כ נדרש איש "באחיו" ולא באחותו‪ ,‬וכדחזינן במכות דף‬
‫ב‪ .‬דכל הזוממין מקדימין לאותה מיתה חוץ מזוממי בת כהן ובועלה‬
‫דכתיב כאשר זמם לעשות לאחיו ולא לאחותו‪ .‬וצ"ע‪.‬‬

‫קושיא י"ב‬
‫בדין המבשל בשבת‬

‫המנחת חינוך במוסך השבת (מלאכת האופה) יצא לחקור באם צלה‬
‫בשבת בשר חי כגרוגרת וע"י הצליה נצטמק לכפחות מגרוגרת אי‬
‫אזלינן בתר השיעור דהשתא ופטור או דאזלינן בתר מעיקרא וחייב‪.‬‬
‫והקשה בקובץ פלפולא דאורייתא מה הספק וודאי דפטור שהרי‬
‫למעשה לא בישל כגרוגרת ומאי גרע מהניח כגרוגרת ונתבשל רק‬
‫חצי שיעור‪.‬‬
‫וי"ל דהכא שאני שע"כ נתבשל כל הגרוגרת שהרי נצטמק‪ ,‬אלא‬
‫שספיקת המנ"ח היא למה מחייבינן בבישול בשבת משום עצם‬
‫מעשה הבישול וא"כ הכא חייב או משום התוצאה שיש לו תבשיל‬
‫מבושל ולפי"ז יהא פטור דאין לו תבשיל שמבושל כשיעור גרוגרת‪,‬‬
‫ויש להביא ראיה להגדרה זו ממה דקיי"ל להלכה בסי' שי"ח דאין‬
‫בישול אחר בישול בלח אף דקיי"ל דביבש יש בישול אחר בישול‬
‫וע"כ משום דבלח כבר תיקנו ואף שמבעיר את האש מ"מ מלאכת‬
‫בישול אינו‪( .‬וע"ע בקובץ שיעורים ביצה ריש פרק ב' שדן בגדר‬
‫מלאכת בישול)‪.‬‬
‫| לד‬

‫קושיא י"ג‬
‫בדין המבזבז אל יבזבז יותר מחומש‬

‫קיי"ל להלכה באו"ח סימן תרנ"ו דבמצות עשה אמרינן המבזבז אל‬
‫יבזבז יותר מחומש והוא מגמ' כתובות נ ע"א‪ ,‬אבל למצות ל"ת צריך‬
‫ליתן כל ממונו‪( ,‬עיין פמ"ג פתיחה כוללת לאו"ח חלק ב' אות כ"ח)‪.‬‬
‫ולכאורה יש להקשות לפי מה שמשמע מדברי הרשב"א בר"ה ט"ז‬
‫ע"א דבכל ביטול עשה איכא לאו דבל תגרע א"כ על כל מ"ע יבזבז‬
‫כל ממונו משום לאו דבל תגרע‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫ואפ"ל בפשיטות דכיון דביותר מחומש ליכא חיוב דמ"ע א"כ כיון‬
‫שהלאו אינו בפני עצמו אלא מחמת העשה א"כ בדליכא עשה ליכא‬
‫לאו‪.‬‬
‫עוד י"ל ע"פ מ"ש כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א בהסכמה לספר עלי דשא‬
‫עמ"ס שבת בתוד"ק דדברי הרשב"א הנ"ל לא קאי בכל מי שמבטל‬
‫מצות עשה במזיד ואינו רוצה לקיים המצוה‪ ,‬אלא במי שהוא חכם‬
‫בעיניו ורוצה לבטל המצוה מחמת שהוא סבור שכן הגון לעשות [כגון‬
‫לבטל שופר בשבת משום שמא יעבירנו‪ ,‬לולי תקנת חכמים שאסרו‬
‫לתקוע]‪ ,‬דיסוד איסור בל תגרע הוא שלא יהא האדם חכם בעיניו‬
‫לשנות דיני התורה לפי דעתו וסברותיו‪ .‬עכ"פ לפי יסוד זה נתיישב‬
‫קושייתינו הנ"ל‪.‬‬

‫קושיא י"ד‬
‫בענין ברכת שהחיינו בכלים חדשים‬

‫בהגהות רעק"א (או"ח סימן רכ"ג ס"ק ב') נסתפק באדם שקנה כלים‬
‫חדשים האם הוא רשאי לברך ברכת שהחיינו כבר בשעת הקניה‬
‫למרות שעדיין אינו יכול להשתמש בהם אלא לראותם בלבד לפי‬
‫שהם בלתי טבולים‪ ,‬או שמא אין הוא רשאי לברך עליהם אלא לאחר‬
‫טבילתם‪ ,‬שאז הם ראויים לשימוש‪ .‬וציין הרעק"א לעיין בסימן כ"ב‬
‫| לה‬

‫שם כתב המג"א דעל טלית חדשה אינו מברך שהחיינו לפני שהטיל‬
‫בה ציצית‪ ,‬כיון שעדיין אינו ראוי ללבישה‪.‬‬
‫וצ"ב‪ ,‬דאם לגבי ציצית פשיטא ליה דאין מברכין כשעדיין אינו ראוי‬
‫ללבישה‪ ,‬מ"ט הכא גבי כלי שאינו טבול מספקא ליה‪.‬‬
‫וכעין זה הקשה בספר מרפסין איגרי סתירת המשנה ברורה‪ ,‬שבסימן‬
‫כ"ב ס"ק א' מעתיק דברי המג"א שאין מברכין לפני שהטיל הציצית‪,‬‬
‫ואילו בשער הציון סימן רכ"ג (ס"ק כ"א) הביא ספיקו דרעק"א‪.‬‬
‫ונראה לחלק דגבי טלית אין החסרון כיון שאינה ראויה לשימוש אלא‬
‫דמה שאינה ראויה לשימוש מוכיח שעדיין לא נגמרה הכלי‪ ,‬וכ"ז‬
‫שייך רק בציצית שהוא חלק מהבגד ואפש"ל שעדיין לא נשלם הבגד‬
‫משא"כ בכלי חדש שלא נטבל מה שאינו טבול אינו יכול להוכיח‬
‫דלא נגמר הכלי‪ ,‬ועוד שיכול להשתמש בהם לנוי משא"כ בציצית‬
‫השימוש נועד ללבישה‪ ,‬וע"כ הסתפק השעה"צ‪ ,‬ואפ"ל דבהא גופא‬
‫נסתפק השעה"צ אם החסרון בבגד ללא ציצית הוא מחמת דלא‬
‫נשלם הבגד‪ ,‬או מחמת האיסור דרביע עליה וא"א להשתמש בו‪.‬‬

‫קושיא ט"ו‬
‫בענין ברכה כשיש ספק ספיקא להחמיר‬

‫החיי אדם בכללי ברכות כלל ה' והפמ"ג בפתיחה להלכות ברכות‬
‫פסקו כי אין לאדם לברך ברכה אלא אם כן הוא ודאי מחויב בה‪,‬‬
‫ואפילו אם יש ספק ספיקא לחייבו בברכה‪ ,‬ג"כ לא יברך משום‬
‫חומרת לאו דלא תשא‪.‬‬
‫והקשה בספר מרפסין איגרי דהרי מובא בהלכה (או"ח סימן ד')‬
‫שיטת הרא"ש דסיבת הדבר לנטילת ידים שחרית הוא משום דרוב‬
‫ידים עסקניות הן ותוך כדי שינה נוגעין במקומות המכוסים‪ ,‬הרי‬
‫מפורש שמברכים גם מחמת רוב‪ ,‬והרי ידועים דברי הרשב"א‬
‫בתשובה סי' ת"א דספק ספיקא עדיף מרוב‪ ,‬ואם מחמת רוב מברכים‬
‫כ"ש מחמת ספק ספיקא‪.‬‬
‫| לו‬

‫וראשית י"ל דמי יימר דס"ל להפמ"ג והחי"א דס"ס הוא כמו רוב‬
‫וכדעת הרשב"א דילמא ס"ל דס"ס היינו משום דהספק הראשון‬
‫עושהו לספיקא דרבנן [ככל ספיקא דאורייתא דאזלינן לחומרא רק‬
‫מדרבנן] ואחר שיש עוד ספק הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא‪ ,‬כמ"ש‬
‫האחרונים בביאור ס"ס‪ ,‬ורק הרשב"א לשיטתו דס"ל ספי"ד מה"ת‬
‫לחומרא מוכרח ללמוד דס"ס היינו מכח רוב‪.‬‬
‫אך אפי' אי נימא דכולם עולים בקנה אחד ג"כ לא קשה דהחיי אדם‬
‫והפמ"ג כתבו דברכה ודאית אם יש בה ספק אף דיש נגד זה ס"ס‬
‫להחמיר אין מברכין משום חומר לא תשא‪ ,‬משא"כ הכא עיקר‬
‫הברכה נתקנה משום רוב [דרוב ידים עסקניות] אבל אחר שנתקן‬
‫הוא ברכה ודאית‪.‬‬

‫קושיא ט"ז‬
‫בענין בין השמשות‬
‫במסכת שבת דף ל"ד‪ :‬שנינו‪ :‬תנו רבנן בין השמשות ספק מן היום‬
‫ומן הלילה‪ ,‬ספק כולו מן היום ספק כולו מן הלילה‪ ,‬מטילין אותו‬
‫לחומר שני ימים‪.‬‬
‫והקשה בספר מרפסין איגרי הלא הלכה פסוקה היא שכאשר‬
‫מתעורר ספק על דבר מסויים אם נשתנה מצבו או דינו הקודם‪,‬‬
‫מעמידים אנו אותו על מצבו הקודם עד שנתעורר הספק‪ ,‬ונקרא‬
‫"חזקה דמעיקרא"‪ ,‬וא"כ למה לא נעמיד ג"כ זמן ביה"ש על חזקתו‬
‫דמעיקרא ונימא דעדיין יום‪.‬‬
‫ויש לתרץ עפ"י שיטת המהרי"ט דס"ל דחזקה העשויה להשתנות לא‬
‫הוה חזקה‪ ,‬וה"נ זה ברור דבזמן מסוים ישתנה ללילה אלא דלא ידעינן‬
‫ממתי ובכגון דא לא מעמידים על חזקה דמעיקרא‪.‬‬
‫| לז‬

‫קושיא י"ז‬
‫בענין חולה שיש בו סכנה בשבת‬

‫הבית יוסף בסי' שכ"ח כתב בשם הר"ן ביומא פ"ג שחולה שיש בו‬
‫סכנה וצריך לאכול בשר לרפואתו עדיף לשחוט עבורו בשבת יותר‬
‫מאשר להאכילו נבלה‪ ,‬כיון שמוטב לעבור פעם אחת על איסור אף‬
‫שהוא איסור חמור שיש בו סקילה‪ ,‬מאשר לעבור על איסור כמה‬
‫פעמים אף שהוא קל יותר כמו איסור נבילה‪.‬‬
‫והקשה בספר מרפסין איגרי ממה דקיי"ל ביבמות דף ג‪ :‬דאין עשה‬
‫דוחה ל"ת שיש בו כרת‪ ,‬ולגבי כל ל"ת דקיי"ל עשה דוחה ל"ת כתבו‬
‫התוס' (שם ד"ה לא תעשה) כי בכוחו של עשה לדחות אף שני ל"ת‪,‬‬
‫נמצא דהסברא הפוכה דאיסור חמור אף שהוא פעם אחד אינו נדחה‪,‬‬
‫ולעומתו איסור קל אף שהוא כמה פעמים נדחה‪ ,‬וצ"ע לסברת הב"י‪.‬‬
‫ונראה לתרץ דאין הנידון דומה לראיה דאף שיש שני ל"ת אולם‬
‫האיסור הוא ברגע אחד וע"כ אמרינן שפיר דנדחה מפני העשה‪,‬‬
‫משא"כ הכא הרי כל רגע ורגע יש איסור ואין כוונת הב"י משום ריבוי‬
‫האיסורים אלא משום דהוא כל הזמן‪ ,‬וזה אינו נסתר מהא דעדל"ת‬
‫אף שהם שנים‪.‬‬

‫קושיא י"ח‬
‫בענין לימוד מקרא בלילה‬

‫כתב האר"י הקדוש (שער המצוות פרשת ואתחנן‪ ,‬והביאו הברכי‬

‫יוסף באו"ח סימן רל"ח) דאין ללמוד מקרא בלילה‪.‬‬
‫ויש להקשות מדברי הגמ' בברכות דף ד‪ :‬כדתניא חכמים עשו סייג‬
‫לדבריהם כדי שלא יהא אדם בא מן השדה וכו'‪ ,‬אבל אדם בא מן‬
‫השדה בערב נכנס לבית הכנסת אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל‬
‫לשנות שונה וקורא ק"ש ומתפלל וכו'‪ .‬והרי מיירי בערב ואעפ"כ אמר‬
‫אם רגיל לקרות קורא [שוב הראוני בנמוקי או"ח סימן רל"ח ובדעת‬
‫תורה למהרש"ם שם שעמדו בזה]‪.‬‬
‫| לח‬

‫ואולי אפ"ל לומר דהכונה שלומד עם פירוש וכמ"ש בליקוטי מהרי"ח‬

‫בסדר קביעת עיתים בסיום חלק א' סוד"ה ועיין בבאר היטב‪ ,‬אלא‬
‫דא"כ הוה לכאורה כמו שונה‪ .‬ויל"ע‪.‬‬

‫קושיא י"ט‬
‫בענין קטן שהגדיל ולא נתעכל המזון לגבי ברכהמ"ז‬

‫בהגהות רעק"א באו"ח סי' קפ"ו נסתפק בקטן שאכל ובירך‬

‫ברכהמ"ז ונעשה גדול בלילה ולא נתעכל המזון‪ ,‬אם חייב לברך שוב‬
‫בגדלותו‪ ,‬היינו אם ברכהמ"ז בקטנותו מועילה לפוטרו או לא‪.‬‬
‫והקשה במשמרת חיים ח"א עניני ציצית אות ו' ממה שכתב הביאור‬
‫הלכה בהלכות ציצית ריש סי' י"ד (ד"ה להצריך אנשים) דלשיטת‬
‫ר"ת דקטן פסול לעשות ציצית משום דאינו בלבישה אינו בעשייה‬
‫דהכלל דאינו בקשירה אינו בכתיבה הוא לאו דוקא בסת"ם אלא‬
‫בכל התורה כולה‪ ,‬אם עשה הקטן שהגיע לחינוך ציצית בבגדו יצא‬
‫דכיון דחיובו רק מדרבנן מקרי בר לבישה לציציותיו‪ ,‬והוסיף דאף‬
‫לכשיגדיל אינו צריך להתיר ציציותיו דבדיעבד סמכינן אשאר‬
‫פוסקים הסוברים דפסול דכל שאינו בקשירה וכו' אינו אלא בסת"ם‬
‫אבל בכל התורה כולה אינו פסול‪ .‬ומשמע דלשיטת ר"ת אינו יוצא‬
‫בציצית שעשה בקטנותו‪ ,‬ולמה לא יהא ספיקת הגרעק"א תלויה‬
‫במחלוקת זו‪.‬‬
‫ונראה דלא דמי דיש סברא לומר דאף לשיטות דליכא חסרון דכל‬
‫שאינו וכו' אלא בסת"ם מ"מ הכא יש סברא לחייב כיון דהמזון לא‬
‫נתעכל במעיו‪ ,‬נמצא שעתה כשנתעכל המזון חל עליו חובת ברכת‬
‫המזון מדאורייתא‪ ,‬א"כ צריך לברך‪ ,‬וכן מצינו להגאון בעל נתיבות‬
‫בסידורו (והובא בפסקי תשובה סי' ל"ט) שכתב דאונן שאכל ואח"כ‬
‫נקבר המת‪ ,‬אם עדיין לא נתעכל המזון במעיו צריך לברך אחריו‬
‫עכ"ד‪ ,‬הרי דאף שנפטר מברכהמ"ז ישנו חיוב חדש כיון שלא נתעכל‬
‫המזון [והראני הרי"מ היילפרין שהרעק"א גופיה שם מציין לדברי‬
‫החכמת אדם שדן בענין אונן הנ"ל עיי"ש]‪ ,‬משא"כ גבי ציצית כיון‬
‫| לט‬

‫דאין חסרון דכל שאינו וכו' א"כ הוא מציאות דהציצית כשרים‪ ,‬ולכן‬
‫לא הביא הגרעק"א ראיה משיטות אלו‪.‬‬

‫קושיא כ'‬
‫בענין שחיטה ביו"ט כשאין לו עפר לכסות‬

‫המג"א באו"ח סי' ג' ס"ק ח' הביא בשם המרדכי דמותר ללבוש בגד‬
‫של ארבע כנפות בשבת בלי ציצית דאין איסור ללבוש בגד ללא‬
‫ציצית אלא דכיון שלבשו הוא חייב להטיל בו ציצית וכיון דבשבת‬
‫אסור להטיל ציצית ממילא הוא פטור מטעם אונס רחמנא פטריה‪,‬‬
‫עכ"ד‪.‬‬
‫והקשה בגליון מהרש"א יו"ד סי' כ"ח מהא דנפסק שם בשו"ע סעיף‬
‫כ"א דמי שאין לו עפר לכיסוי הדם לא ישחוט‪ ,‬ולמה לא נימא דעכשיו‬
‫אין לו חיוב לכסות ורק כשישחוט וכשישחוט שוב הוא אנוס ורחמנא‬
‫פטריה‪.‬‬
‫ונראה לתרץ עפ"י מה שנסתפק הגאון הרוגצ'ובי בכללי התורה‬
‫והמצות ח"א אות מ"א ד"ה כיסוי הדם האם יש מצוה לכסות או שיש‬
‫איסור שיהיה מגולה‪ ,‬ואי נימא דיש איסור שיהיה מגולה אתי שפיר‬
‫דלא דמי לציצית דאין איסור לילך בבגד ד' כנפות אלא דיש חיוב‬
‫להטיל עליו ציצית וכיון שהוא אנוס אין עליו חיוב‪ ,‬משא"כ הכא אף‬
‫שהוא אנוס מ"מ הדם מגולה ויש לו איסור על זה‪.‬‬

‫קושיא כ"א‬
‫בענין נשמטה טליתו ונשארה מקצתה עליו‬

‫המחבר באו"ח סי' ח' סעיף ט"ו פסק דבנשמט טליתו חוזר ומברך‬
‫וכל זה דוקא בנשמט כולו אבל אם נשמט רובו אינו חוזר ומברך‪.‬‬
‫והקשה הט"ז בס"ק י"ד מאי שנא מתפילין דאם נשמטו רובן ממקומן‬
‫דצריך לחזור ולברך דהוה כמניחן מחדש‪.‬‬
‫|מ‬

‫ואולי אפ"ל דשונה הדבר בתפילין מבציצית‪ ,‬דבציצית אין דין‬

‫דצריך להיות מונח במקום מסוים וכיון שכן אם נשאר מקצת‬
‫מהטלית אי"צ לחזור ולברך‪ ,‬שונה מכך מצות תפילין דצריכין להיות‬
‫מונחים במקום מסוים דוקא וא"כ כשנשמטו רובן ממקומן‪ ,‬נמצא‬
‫שאין התפלין מונחין במקומן‪ ,‬ואין מועיל מה שמקצת מונח במקום‬
‫הנחת תפילין‪ ,‬ורק דבנשמטו מקצתן אמרינן דרובו ככולו‪ ,‬משא"כ‬
‫אם נשמטו רובן לא חשיבי כבמקומן‪ ,‬ולכך צריך לחזור ולברך‪.‬‬

‫קושיא כ"ב‬
‫בענין ספק נכרי ספק ישראל לגבי שביתה בשבת‬

‫המנחת חינוך במצוה ל"ב במוסך השבת הקשה מה יעשה בשבת מי‬
‫שהוא ספק ישראל ספק עכו"ם דלכאורה אסור לעשות מלאכה מטעם‬
‫ספיקא דאורייתא לחומרא דאם הוא ישראל אסור לו לעשות‬
‫מלאכה‪ ,‬אבל מאידך גיסא הרי קיי"ל בפרק ארבע מיתות דעכו"ם‬
‫ששבת חייב מיתה‪ ,‬א"כ אמרינן לאידך גיסא ספיקא דאורייתא‬
‫לחומרא ויעשה מלאכה‪.‬‬
‫ונראה לתרץ בכמה אופנים וזה החלי בס"ד‪:‬‬
‫א' יעשה מלאכה באופן של ספק ספיקא [דהיינו שיש ספק ספיקא‬
‫לומר שלא עשה מלאכה] ועתה אם הוא ישראל אזלינן לקולא וכאילו‬
‫לא עשה מלאכה ואם הוא עכו"ם אזלינן ג"כ לקולא אלא דאצלו‬
‫הקולא הוא דנימא כאילו עשה מלאכה‪ ,‬אולם לאחר העיון לא אתי‬
‫שפיר כיון דמ"מ הס"ס הם ב' צדדים לומר דלא עשה ולא שייך לומר‬
‫דניזיל לקולא וכאילו עשה‪.‬‬
‫וי"ל עפ"י מה שחקרו האחרונים (עיין פמ"ג בריש שער התערובות‬
‫חקירה ג'‪ ,‬ובתיבת גומא פר' נח‪ ,‬ובשו"ת נוב"י תנינא אה"ע סימן‬
‫מ"ב‪ ,‬וע"ע בפרי יצחק ח"ב סי' ס') אם בעכו"ם אזלינן בתר רוב‪ ,‬והנה‬
‫כתב הרשב"א בתשובה סי' ת"א דס"ס מכח רוב קאתינן עלה‪ ,‬ולפי"ז‬
‫י"ל דיעשה ס"ס במלאכה כנ"ל וממ"נ אם ישראל הוא אזלינן לקולא‬
‫| מא‬

‫וכאילו לא עשה מלאכה‪ ,‬ואם הוא עכו"ם הרי לא אזלינן בתר רוב‬
‫ולא שייך לומר כאילו לא עשה מלאכה וא"כ צ"ל שכאילו עשה‬
‫מלאכה וא"ש‪ .‬אלא דעדיין יש להקשות דאי לא אזלינן אחר הרוב‬
‫נימא דחוזר להיות ספק רגיל וספיקא לחומרא וכאילו לא עשה‬
‫מלאכה‪ ,‬והרי הוא צריך לעשות מלאכה‪.‬‬
‫אלא צ"ל כיון שהוא ספק א"כ יעשה ספק מלאכה וממ"נ אם ישראל‬
‫הוא הוה ס"ס דילמא אינה מלאכה ואת"ל דהוה מלאכה דילמא אינו‬
‫ישראל‪ ,‬והוה ס"ס המתהפך (עיין יו"ד סי' ק"י בכללי ספק ספיקא‬
‫להש"ך) די"ל דילמא אינו ישראל ואת"ל ישראל דילמא אינה‬
‫מלאכה‪ ,‬ואם הוא גוי הוה ס"ס ולקולא דילמא ישראל הוא ואת"ל‬
‫שהוא נכרי דילמא הוה מלאכה‪ ,‬ולהיפך ג"כ דילמא הוה מלאכה‬
‫ואת"ל דלא הוה מלאכה שמא ישראל הוא‪ ,‬והוא דבר נחמד [אמנם‬
‫העירני הרי"מ היילפרין דלא א"ש לשיטת הרשב"א הנ"ל דס"ס מטעם‬
‫רוב ולמ"ד דלא אזלינן בעכו"ם בתר רוב‪ ,‬ודו"ק]‪ .‬אלא דצ"ע דב'‬
‫הצדדים סותרים זה את זה דהקולא אצל ישראל הוא דלא עשה‬
‫מלאכה והקולא אצל גוי הוא דעשה מלאכה וצ"ע היכי לידיינוהו דייני‬
‫להאי דינא‪ .‬אמנם י"ל דשפיר דמי‪ ,‬כיון דעכ"פ ממה נפשך לא עשה‬
‫איסור‪.‬‬
‫ב' עפ"י המבואר בחולין דף י"ד‪ .‬במשנה דהשוחט בשבת אע"פ‬
‫שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה והקשו בתוס' שם ד"ה השוחט‬
‫דאמאי שחיטתו כשרה ולא נימא דמומר לדבר אחד מומר לכל‬
‫התורה כולה ותיפסל שחיטתו ותירצו דמיירי בצינעא אבל‬
‫בפה רהסיא שחיטתו פסולה‪ .‬והנה קשה דאי נימא דשחיטתו פסולה‬
‫א"כ הו"ל מקלקל ופטור‪ ,‬ובהשקפה ראשונה נראה דהוה דבר‬
‫המתגלגל דאי נימא דשחיטתו פסולה הוה מקלקל ופטור וא"כ אינו‬
‫מומר ושחיטתו שוב כשרה ושוב הוה מומר ושחיטתו פסולה והוי‬
‫מקלקל וחוזר חלילה‪ ,‬אלא דאינו כן דהא מבואר בגמ' פסחים דף ע"ג‪.‬‬
‫דאף שמנבל בהמה לא מקרי מקלקל כיון שתיקן להוציא מידי אבר‬
‫מן החי לבן נח‪ ,‬ולפי"ז י"ל דישחוט בפרהסיא עוף ולמ"ד יש שחיטה‬
‫לעוף מה"ת (עיין חולין כ"ז‪ ):‬ודעת הרמב"ם (פרק ט מהלכות מלכים‬
‫| מב‬

‫הלכה יא) דבן נח אינו מוזהר על אבר מן החי בעוף א"כ ממ"נ אם‬
‫ישראל הוא ושחט בפהרהסיא השחיטה פסולה ואי דתיקן להוציא‬
‫מידי אבמה"ח לב"נ‪ ,‬לא שייך דהרי אינו מצווה ולא תיקן כלום ורק‬
‫קלקל‪ ,‬ואם הוא בן נח לא קלקל דאין איסור במה ששחט וחייב על‬
‫השחיטה משום שוחט‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ג' שיצוה לנכרי שיעשה בשליחותו ועבורו מלאכה וממ"נ אם הוא‬
‫ישראל א"כ אין שליחות לנכרי (ואין לומר משום אין שליח לדבר‬
‫עבירה דהא כתב הסמ"ע בחו"מ סי' קפ"ב ס"ק ב' דהטעם דאשלד"ע‬
‫הוא משום דכסבור שלא ישמע לו וכששולח עכו"ם ודאי ישמע לו)‬
‫ואם נכרי הוא הרי דעת המשאת בנימין (סימן צ"ז‪ ,‬הובא במג"א סימן‬
‫תמ"ח ס"ק ד') דמנכרי לנכרי יש שליחות‪ .‬ברם איכא למישדי בה‬
‫נרגא א' לדעת הבית מאיר (אבן העזר‪ ,‬סימן ה') דבשבת לא שייך‬
‫שליחות דאף אם מתייחס המעשה אל המשלח מ"מ שבת‪ ,‬ב' לפי מה‬
‫שחידש בשו"ת חלקת יואב (סי' י"ד‪ ,‬ד"ה אך זאת) דאף למ"ד יש‬
‫שליח לדבר עבירה‪ ,‬בשבת יהיה פטור דחשיב כשנים שעשאוהו‪.‬‬
‫( ולפני כעשר שנים שמעתי מפי כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א בפלפול‬
‫ליל שב"ק שביאר בזה כמה דרכים עפ"י הגדרים בשליחות)‪ .‬ולפי"ז‬
‫לכאורה אינו מיושב‪ ,‬דאכתי חשיב כאילו לא עשה מלאכה‪ .‬והעירני‬
‫הרי"מ היילפרין דיש לתרץ דלגבי האיסור דיום ולילה לא ישבותו‬
‫סגי שעשה מלאכה באופן של ב' שעשאוהו‪ ,‬ולפי"ז א"ש‪.‬‬
‫ד' י"ל עפ"י דברי הגמ' בסוכה דף ז‪ :‬ובעירובין דף יז‪ :‬דחכמים תקנו‬
‫פסי ביראות היינו שבד' הצדדים מסביב הבור יעמידו פס לכל רוח‬
‫וחשיב כרשות היחיד ומותר לשאוב מים מתוך הבור‪ ,‬אף שאינם‬
‫מחיצות ראויות‪ ,‬ולפי"ז י"ל שישאב מים וממ"נ אם ישראל הוא חשיב‬
‫מרה"י לרה"י‪ ,‬ואם עכו"ם הרי לדידיה לא חשיב הנך מחיצות והו"ל‬
‫מוציא מרה"י לרה"ר‪.‬‬
‫ה' עפ"י שיטת הרמב"ם בפ"ט מהל' טומאת מת הי"ב דכל הספיקות‬
‫אינן אלא מדבריהם והיינו דמה"ת אזלינן לקולא רק מדרבנן‬
‫לחומרא‪ ,‬א"כ כיון שהוא ספק שוב אין כאן איסור תורה‪ ,‬ומדרבנן‬
‫| מג‬

‫י"ל עפ"י מה שחידש המג"א בהלכות שבת סי' שכ"ג ס"ק י"ד דאין‬
‫לבטל איסור בשבת (באופן שאין איסור משום אין מבטלין איסור‬
‫לכתחילה) משום מתקן מנא‪ ,‬והנה כבר הבאנו [ביו"ד קושיא י"ב י"ג‬
‫י"ד ] חידושו של העונג יו"ט בסי' ב' דפעולת הביטול הוא להוריד‬
‫איסור ולא שיחול על היתר איסור מכח ביטול ברוב‪ ,‬ולפי"ז י"ל דיכול‬
‫לבטל תבשיל אבר מן החי בתבשיל של נבילה‪ ,‬ומעתה אם ישראל‬
‫הוא הו"ל איסור באיסור ולא חל הביטול‪ ,‬ואם הוא עכו"ם הו"ל איסור‬
‫בהיתר שהרי אינו מצווה על נבילה והוה מתקן מנא‪( .‬ואין להקשות‬
‫דהא אין מבטלין איסור לכתחילה דפשוט שאיסור זה אינו אלא על‬
‫ישראל ואצלו ממילא אינו בטל)‪.‬‬
‫והנה קושיית המנ"ח יש לתרץ עפ"י כל התירוצים שנאמרו על האבות‬
‫הק' איך קיימו כל התורה הא לא יצאו מכלל ספק בן נח עיין בפרשת‬
‫דרכים ועיין בכל זה בפרדס יוסף לפר' נח שאסף קיבץ וליקט כמה‬
‫וכמה תירוצים מן האחרונים‪ ,‬דו"ק ותמצא נחת‪.‬‬

‫קושיא כ"ג‬
‫בענין ביעור חמץ כשעולה על חומש ממונו‬

‫יש להקשות דלכאורה כל מי שיש ברשותו מפעל של חמץ ואם‬

‫ישרוף החמץ יעלה הסך על חומש ממונו והרי במ"ע אינו חייב לבזבז‬
‫יותר מחומש ממונו וא"כ לא יהא עליו חיוב ביעור חמץ ושוב לא‬
‫יצטרך למכור החמץ דכל מה שצריך למכור הוא כדי שלא יעבור על‬
‫האיסור‪ ,‬ואף דמלבד מ"ע דתשביתו איכא ג"כ לאו דבל יראה ובל‬
‫ימצא דעת כמה אחרונים (ראה הגהות רעק"א בשו"ע יו"ד סימן קנ"ז‬
‫סעיף א'‪ ,‬ושם בפת"ש סק"ד) דכשעובר על הלאו בשוא"ת דינו כעשה‬
‫ואינו חייב לבזבז יותר מחומש‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫ובפשטות י"ל דלק"מ דהאמנם שאין כאן חיוב ביעור מ"מ למכור‬
‫החמץ שבזה אין הפסד ממון ודאי מחויב‪.‬‬
‫| מד‬

‫עוד י"ל דאף אם נניח דעל כל החמץ אין חיוב שריפה מ"מ יש לו חיוב‬
‫לשרוף סך זה שהוא פחות משיעור חומש‪ ,‬ולאחמ"כ יוטל עליו חיוב‬
‫חדש על עוד פחות מחומש‪ ,‬ואין לדבר סוף כעישורייתא דבי רבי‬
‫(כתובות ס"ח ע"א)‪.‬‬
‫עוד נראה לתרץ עפ"י החקירה הידועה של בעל המנ"ח במצוה ט'‬
‫שעלה ונסתפק אם מצות ביעור חמץ הוא בשוא"ת או בקום ועשה‪,‬‬
‫דהיינו אם המצוה היא לבער או דהמצוה שלא ימצא חמץ ברשותינו‪,‬‬
‫והנפק"מ באופן שאין לו חמץ אם צריך לקנות כדי שבשעת מצות‬
‫ביעור יהיה לו מה לבער או לא‪ .‬ולפי"ז אי נימא כהצד דיש מצוה‬
‫לבער א"כ י"ל עפ"י היסוד של האגרות משה (או"ח חלק ה' סימן מ"א)‬
‫דמתי אמרינן המבזבז אל יבזבז יותר מחומש במצוה כגון לולב‬
‫דהמצוה היא הנטילה אלא שכדי שיהיה לו לולב צריך לבזבז מהונו‬
‫לכבוד צורו וקונו‪ ,‬משא"כ במצוה שעצם המצוה היא הנתינת ממון‬
‫כמו פדיון הבן לא אמרו חז"ל אל יבזבז וכו'‪ ,‬ולפי"ז א"ש ג"כ בנידון‬
‫דידן דלא דמי מצוה זו לשאר מצוות התורה דהמצוה היא הבזבוז‬
‫ממון ולא שייך לומר המבזבז וכו'‪.‬‬
‫[וראיתי שכבר נתעורר בכעין זה בשו"ת אבנ"ז או"ח ח"ב סי' שכ"ה]‬

‫קושיא כ"ד‬
‫בענין איסור אכילת דבר שקשה לשכחה‬

‫כתב המהר"ם שי"ק במצוה י' בשם הגאון בעל החת"ס דלא יעשה‬
‫אדם לכתחילה מצות מקמח שעורים‪ ,‬דאיתא בספרים דקמח שעורים‬
‫קשה לשכחה ובמצות כתיב למען תזכור‪.‬‬
‫וקשה לפי"ז הרי כל אדם מצווה בלאו דהשמר לך פן תשכח את‬
‫הדברים דקאי על ידיעת התורה כמבואר במנחות צ"ט‪ :‬דאינו חייב‬
‫עד שישב ויסירם מליבו‪ ,‬ולפי"ז יהא אסור לאכול שעורים‪ ,‬וא"כ איך‬
‫מביאים קרבן עומר מן השעורים הא לא הוי ממשקה ישראל מן‬
‫| מה‬

‫המותר לישראל‪ .‬וצ"ע‪[ .‬ויל"ע אם בדבר שאסור לכתחילה קיים‬

‫איסור ממשקה ישראל]‪.‬‬

‫קושיא כ"ה‬
‫בדין היתר אכילה באתרוג‬

‫הדין הוא דאתרוג צריך שיהיה בו היתר אכילה (סוכה לה‪ .).‬ויל"ע‬
‫כיון דהוקצה למצותו וכמבואר בסוכה דף מ"ו‪ :‬שנחלקו ר"י ור"ל‬
‫באתרוג בשמיני אם מותר באכילה אבל זה ברור דכל שבעת הימים‬
‫אסור לאכול את האתרוג‪ ,‬א"כ איך מקיימים בזה המצוה‪ .‬ואין לומר‬
‫דהוה דבר המתגלגל דאם אין בו היתר אכילה לא חזי למצוה ולא‬
‫הוקצה למצותו ושוב יש בו היתר אכילה שהרי כתב בשו"ת מנחת‬
‫אלעזר סי' א' דכל כה"ג אזלינן לחומרא בספיקא דאורייתא וא"כ‬
‫צריך להחמיר‪.‬‬
‫והתירוץ בפשטות הוא דמה שנאסר באכילה מחמת המצוה לא‬
‫איכפת לן‪ ,‬ורק מה שנאסר מחמת סיבה אחרת פוסל את האתרוג‪.‬‬
‫והראוני שכ"כ החתם סופר בחידושיו לסוכה לה‪ ,:‬וציין שם למה‬
‫שהתיר בתשובה (או"ח סימן קפ"ד) ליקח אתרוג למצוה ממה שתלה‬
‫בסוכה לנוי‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬
‫אמנם כיוצא בזה יש להקשות עוד מהא דמועיל באתרוג מתנה ע"מ‬
‫להחזיר‪ ,‬דלכאורה אף דהוה שלו אבל היתר אכילה אין בו [שו"ר‬
‫שהקשה כן בפמ"ג או"ח סימן תרנ"ח אשל אברהם ס"ק י"ב]‪ .‬ותירוץ‬
‫הנ"ל לכאורה לא מתרץ זאת‪ ,‬כי כאן לא נאסר מחמת המצוה‪.‬‬
‫ונראה לתרץ דהדין דהיתר אכילה הוא דין בהחפצא דצריך‬
‫שהאתרוג מצד עצמו יהא ראוי ומותר לאכילה וא"כ במתנה ע"מ‬
‫להחזיר שהאתרוג מצד עצמותו יש בו היתר אכילה ורק לאדם זה‬
‫אסור בהא שפיר חשוב שיש בו היתר אכילה‪.‬‬
‫| מו‬

‫ושוב הראוני בשו"ת בית יצחק (או"ח סימן ק"ד) שכתב יסוד זה‬
‫יעו"ש‪ .‬וצ"ע אם לפי"ז יתיישב גם קושייתינו הראשונה‪ ,‬עיי"ש היטב‬
‫ודו"ק‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬

‫קושיא כ"ו‬
‫בענין שימור במצות‬

‫בגמ' חולין דף ז' איתא דרבי פנחס בן יאיר כשהלך לפדיון שבויים‬
‫פגע בגינאי נהרא והיה צריך לעבור בנהר ואמר לנהר חלוק לי מימך‬
‫וכו' והיה שם גם איש שנשא חיטים למצות וא"ל חלוק נמי להאי‬
‫דבמצוה קעסיק וכתב רש"י דמשעת טחינה והרקדה מצות שימור‬
‫וכיון שמוליך החיטין לטחינה עוסק במצוה‪.‬‬
‫ויש להקשות שהרי בתוס' במסכת ביצה דף ג' ד"ה גזרה כתבו בשם‬
‫הירושלמי דמשעת לישה ואילך מצות שימור‪ ,‬ולפי"ז אינו עוסק‬
‫במצוה כעת‪ ,‬ואף אם נאמר דפליגי במצות שימור ממתי הוא איך‬
‫יפרנסו השיטות דמשעת לישה את דברי הגמ' בחולין‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ויש לתרץ עפ"י דברי הנמוק"י במס' בבא מציעא דף ט"ז מדפי הרי"ף‬
‫שכתב דאף בהכשר מצוה שאינו עוסק במצוה ממש חשוב בעידנא‬
‫דמיעקר ללאו מקיים לעשה ואמרינן עדל"ת א"כ אפ"ל דאף הכא‬
‫נקרא 'במצוה' קעסיק‪ ,‬ויל"ע‪.‬‬

‫קושיא כ"ז‬
‫בענין לפני עיור לא תתן מכשול‬

‫בגמ' פסחים דף קי"ג‪ :‬איתא דאם ראה בחבירו דבר ערוה מותר‬
‫לשנאתו‪ ,‬אף דהתורה אמרה לא תשנא את אחיך בלבבך‪ .‬ורב נחמן‬
‫אמר מצוה לשנאתו‪ ,‬כדי שלא ילמד ממעשיו הרעים‪ .‬ובתוס' שם (ד"ה‬
‫שראה) הקשו מהא דאמרינן בב"מ דף לב‪ :‬דאוהב לפרוק ושונא‬
‫לטעון אף דבדרך כלל לפרוק עדיף מלטעון מ"מ הכא עדיף לטעון‬
‫| מז‬

‫והוא קודם משום דעדיף דנכפייה ליצריה‪ ,‬והקשו התוס' מאי שייך‬
‫כפיית היצר הא מותר (‪-‬או מצוה) לשנאתו‪ ,‬ותירצו דאף דמותר לו‬
‫לשנאתו מ"מ ע"י שישנאהו גורם שגם השני ישנאהו כדכתיב כמים‬
‫הפנים אל הפנים כן לב האדם אל האדם‪ ,‬ואז בא לידי שנאה גמורה‬
‫שאסור ועל שנאה זו שייך כפיית היצר‪.‬‬
‫ויש להקשות דא"כ יהא אסור לשנאתו מטעם לפני עיור שעי"ז גורם‬
‫שהשני שאין לו היתר לשנאתו ישנאהו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬

‫עניני יורה דעה‬

‫קושיא א'‬
‫בדין קימה והידור לת"ח‬

‫הדין הוא דצריך לקום מפני כל ת"ח מקרא ד'מפני שיבה תקום‬
‫והדרת פני זקן' וזקן הכונה לת"ח שזקן נוטריקון זה קנה חכמה‪,‬‬
‫ולכאורה כיון דהדין בכל ספיקא דאורייתא דאזלינן לחומרא למה‬
‫לא נחשוש לכל אדם לקום מפניו שמא הוא ת"ח‪.‬‬
‫ובדרך מליצה אפ"ל דאזלינן בתר רובא דעלמא שאינם ת"ח‪...‬‬
‫ושמעתי שהיו אומרים זקני ירושלים שפעם אחת נכנס לביהמ"ד ת"ח‬
‫מזקני ירושלים והראב"ד הג"ר ישראל יעקב פישר זצ"ל ישב ועסק‬
‫בתורה ולא קם ולא זע ממנו וישאלהו הלה לאמור הלא ת"ח אני‬
‫ויענהו הגר"י מיום שנולדת יש לך חזקת עם הארץ עד שיודע לי‬
‫שאינך כזה‪ .‬ואתי שפיר ג"כ דאין כאן ספק כיון שכל אחד בחזקת‬
‫ע"ה‪.‬‬
‫עוד נ"ל דכאן אין מקום לחוש לספיקא לחומרא דאם נחשוש ונקיים‬
‫קימה והידור לכל אדם לא יהא ניכר ההידור לת"ח‪ ,‬והתורה אמרה‬
‫והדרת פני זקן‪ ,‬ופשוט‪.‬‬
‫| מח‬

‫קושיא ב'‬
‫בסברת הר"ן בדבר שיש לו מתירין‬

‫הקשה השואל בשו"ת רעק"א ח"א סי' ר"ח וכן הנוב"י (יו"ד מהדו"ת‬
‫סוף סימן נ"ג) לשיטת הר"ן דמה דדשיל"מ לא בטל היינו משום דהוה‬
‫כמין במינו דלא בטל לכו"ע [עיין הביאור בזה בקושיא כ"ד]‪ ,‬משיטת‬
‫התוס' (יבמות פב‪ .‬ד"ה ר"י לטעמיה) שכתבו דר' יהודה מודה דמין‬
‫במינו בטל ביבש ביבש‪ ,‬ולפי"ז צריך להיות דגם דשיל"מ יבש ביבש‬
‫יתבטל‪.‬‬
‫והנה בשו"ת באר יצחק (להגאון רבי יצחק אלחנן זי"ע) ח"א סי' י' תי'‬
‫דגם הר"ן מודה לסברת רש"י דעד שתאכלנו וכו' דהוא מוכרח‬
‫מסוגיא דביצה דף ג‪ :‬דהתם מיירי בספק ביצה שנולדה ביו"ט ולא‬
‫בתערובות ואוסרים אותה מדין דשיל"מ ולדברי הר"ן הוא דין מדיני‬
‫ביטול ברוב ושייך רק בתערובת‪ ,‬אלא ע"כ דגם הר"ן יודה לסברת‬
‫רש"י‪ ,‬אלא שלהר"ן הוקשה דאיך יתכן לומר עד שתאכלנו ב"איסור"‬
‫הא נתבטל ברוב [וקושיא זו ראיתי מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬
‫בפלפול לפר' ויצא תש"ס והוא תירץ ע"ד הפלפול דתליא אי רוב הוה‬
‫הנהגה או בירור עיין שו"ת עונג יו"ט סי' ע']‪ ,‬ובשלמא ביבש י"ל דס"ל‬
‫דאין האיסור נהפך להיתר כמבואר בשו"ע סי' ק"ט סעיף א' ובש"ך‬
‫ס"ק ז' סק"א לדעת הרשב"א‪ ,‬אבל בלח כיון שנבלל ודאי דנהפך‬
‫האיסור להיתר‪ ,‬ועל כן כתב הר"ן דטעמו וממשו דדשיל"מ הוא משום‬
‫דחשיב מין במינו‪ ,‬עכתו"ד‪.‬‬
‫והנה על שיטת הר"ן בטעמא דדבר שיש לו מתירין יש להקשות דהנה‬
‫בביצה ד‪ .‬מבואר דדבר שיש לו מתירין אף באיסור דרבנן לא בטל‪,‬‬
‫ותיקשי לפי מה שמבואר בתוס' בחולין (צט‪ :‬ד"ה שאני ציר)‬
‫דבאיסור דרבנן מודה ר' יהודה דמין במינו שפיר בטל‪ ,‬ואי כל הטעם‬
‫דדשיל"מ הוא מטעם מין במינו‪ ,‬איך אפ"ל דגם בדרבנן לא בטל‪.‬‬
‫והראני הרי"מ היילפרין שכבר עמדו בזה המפרשים‪ ,‬ובצל"ח עמ"ס‬
‫ביצה ד‪ .‬כתב דאכן הא דאמרינן דאף בדרבנן לא בטל לא א"ש לפי‬
‫| מט‬

‫טעמיה דהר"ן אלא לטעמיה דרש"י דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו‬

‫בהיתר‪.‬‬
‫אמנם לפי יסוד דבריו של הבאר יצחק נתיישב קצת שיטת הר"ן‪ ,‬כיון‬
‫דביבש ביבש אף הר"ן מודה לסברת רש"י דהא דלא בטל היינו‬
‫משום עד שתאכלנו וכו'‪ ,‬ושפיר אמרינן ביה דאף בדרבנן לא בטל‪,‬‬
‫וכדקיי"ל (יו"ד סימן ק"ב ס"א) גבי ביצה שנולדה ביו"ט שנתערבה‬
‫באחרים [והתם יבש ביבש הוא]‪ .‬אמנם אכתי לא נתיישב לגמרי‪,‬‬
‫דהרי גם גבי לח בלח דבר פשוט הוא דקיי"ל שאינו בטל בדשיל"מ‬
‫אפילו בדרבנן‪ ,‬ובהא תיקשי לפי סברת הר"ן‪ ,‬דהרי בלח ס"ל להר"ן‬
‫דליכא סברת עד שתאכלנו באיסור כיון שנתהפך להיתר גמור‪,‬‬
‫ולהלכה דנקטינן בין כרש"י ובין כהר"ן ובסוף סימן ק"ב קיי"ל דבנולד‬
‫בתערובת מותר רק מטעם נולד בתערובת אבל בלא"ה היה אסור‬
‫משום דשיל"מ‪.‬‬

‫קושיא ג'‬
‫בדין בגדי כהונה שלא בשעת עבודה‬

‫נחלקו הרמב"ם והראב"ד בהל' כלאים פ"י הל' ל"ב אי כהנים מותרים‬
‫בבגדי כהונה שלא בשעת עבודה‪ ,‬דלהרמב"ם כהן הלובש בגדי‬
‫כהונה שלא בשעת עבודה לוקה‪ ,‬והראב"ד חולק‪ ,‬דהותרו במקדש‬
‫אף שלא בשעת עבודה‪.‬‬
‫ולכאורה קשה לדעת הרמב"ם איך לוקין הא הוה לאו שאין בו מעשה‪,‬‬
‫דהא על לבישתם אין שום איסור והאיסור אינו אלא מה שעתה אינו‬
‫פושט‪ ,‬ובשלמא הא דקיי"ל (שם הלכה ל') דאם לבש כלאים והתרו‬
‫בו ולא פשטו חייב על השהייה אף שאין בה מעשה‪ ,‬היינו כמבואר‬
‫בראשונים דכיון שהלבישה היה ע"י מעשה איסור מחייבינן ליה אף‬
‫על השהייה‪ ,‬משא"כ הכא שהלבישה היתה לצורך עבודה‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫שוב הראני הרי"מ היילפרין בספה"ק דברי חיים בחידושים על‬
‫הסדרות (לפרשת פקודי)‪ ,‬שהאריך בפלוגתא זו‪ ,‬ובתוך דבריו מבאר‬
‫|נ‬

‫דעת הרמב"ם דהא דלוקה בלבוש כלאים שלא בשעת עבודה‪ ,‬היינו‬
‫כשלבשו אחר שגמר העבודה‪ ,‬דבכה"ג אין הלבישה מצוה‪ ,‬משא"כ‬
‫כשהיה לבוש בו בשעת עבודה ונשאר לבוש בבגד‪ ,‬א"א לחייבו‬
‫מלקות על השהייה‪ ,‬דהוי לאו שאין בו מעשה‪.‬‬

‫‪3‬‬
‫קושיא ד'‬
‫בענין טהרת הטמא בטבילה‬

‫הכס"מ בפ"ו מהל' אבות הטומאה הט"ז חידש שהטמא לא נטהר‬

‫אלא בעלותו מן המקוה‪ ,‬ולא בהיותו במקוה‪.‬‬
‫ויש להקשות מדברי הר"ן בנדרים דף ט"ו‪ :‬דהנודר מן המעיין טובל‬
‫בו טבילה של מצוה בימות הגשמים ולא בימות החמה‪ ,‬משום דנהנה‬
‫מן האיסור‪ ,‬ומביא הר"ן ראיה דבאיכא הנאת הגוף בהדי דמצוה לא‬
‫אמרינן מצללה"נ‪ ,‬ולפי דברי הכס"מ מאי ראיה דלמא שאני התם‬
‫דמיד כשנכנס למעיין נהנה והמצוה אינה אלא כשיוצא‪ ,‬אבל לעולם‬
‫כשההנאה והמצוה הם בשעתא חדא וברגעא חדא אמרינן מצללה"נ‬
‫וכמו דס"ל להרשב"א שם כמ"ש בנדרי זריזין להגרש"ק‪ .‬וצ"ע‪( .‬ובגוף‬
‫דברי הכס"מ עיין מש"כ בזה בספר דברי שלמה סי' פ"א לדודי הג"ר‬
‫שלמה צבי גוטמן שליט"א)‪.‬‬

‫קושיא ה'‬
‫עוד בהנ"ל‬

‫על דברי הכס"מ הנ"ל יש להקשות מהמשנה במקואות פ"ז מ"ו מקוה‬
‫שמימיו מכוונות [היינו שיש מ' סאה מצומצמות] וירדו שנים וטבלו‪,‬‬
‫הראשון טהור והשני טמא‪ ,‬רבי יהודה אומר אם היו רגליו של ראשון‬
‫נוגעות במים אף השני טהור [משום דאמרינן גוד אחית]‪.‬‬

‫‪ 3‬בענין קושיא זו עיין במדור דעני לסביר"י ליב"א מכתב ב' מה שתירץ הגר"י בוים‬
‫שליט"א‬
‫| נא‬

‫וקשה לפי דברי הכס"מ דהטמא נטהר רק בעלותו מן המקוה הרי‬

‫צריך שיהיה במקוה מ' סאה כשעולה מן המים‪ ,‬ולפי"ז איכא למימר‬
‫רבותא טפי דאף באדם אחד ומקוה שיש בו מ' סאה מצומצמות וירד‬
‫וטבל ובשעה שעולה שוב אין כאן מ' סאה‪ ,‬ובפרט להני שיטות דס"ל‬
‫דאינו נטהר עד שיוציא כל גופו מהמים [עי' במדור דעני לסביר"י‬
‫ליב"א במכתב ב'‪ ,‬משיטת המאירי]‪ ,‬ויסבור רבי יהודה דאם רגליו‬
‫נוגעות במים טהור ואילו לרבנן נמצא לכאורה דלא עלתה לו טבילה‪.‬‬
‫וצ"ע‪.‬‬
‫ונראה לתרץ עפ"י דברי הגרי"ז (סולאווייצ'יק) מבריסק שאמר על‬
‫מקוה שכשנכנס היו בו מ' סאה ובהיותו במקוה הוציאו המים ונמצא‬
‫דכשיוצא יוצא ממקוה שאין בו מ' סאה ואמר ע"ז הגרי"ז דאין הבדל‬
‫אם האדם יוצא מן המים או שהמים יוצאין ממנו‪ ,‬דאף כשהמים‬
‫יוצאים מהמקוה נמצא ד"יצא" ממקוה שהיו בו מ' סאה‪ ,‬ודפח"ח‪.‬‬
‫ולפי"ז י"ל דהכא נמי כשמוציא ראשו מן המים נמצא דהוציאו מהמ'‬
‫סאה שהיו כאן במקוה מעט מים‪ ,‬ולפי הנ"ל חשוב ג"כ שיוצא ממ'‬
‫סאה וא"ש‪.‬‬

‫קושיא ו'‬
‫בענין הוא לפדות ובנו לפדות מי קודם‬

‫בגמ' קידושין דף כ"ט‪ .‬הוא לפדות ובנו לפדות נחלקו ר"י וחכמים מי‬
‫קודם למי חד אמר הוא קודם שמצותו עליו וחד אמר בנו קודם‬
‫שמצות בנו עליו והוא מצותו על אביו‪.‬‬
‫והקשו האחרונים למה לא נימא הוא קודם לבנו משום דבנו החיוב‬
‫רק מכח רוב כדאמרינן בחולין דף י"א‪ :‬דדילמא לאו אביו הוא אלא‬
‫דאזלינן בתר רוב ורוב בעילות אחר הבעל‪ ,‬והוא מחויב מכח ודאי‪.‬‬
‫ויל"ע בקושיתם דאי נקטינן כהצד דדילמא לאו אביו הוא א"כ גם‬
‫עליו יש ספק דדילמא לאו אביו הוא ואינו ישראל אלא או כהן או לוי‬
‫ופטור מפדיון‪ ,‬אלא ע"כ דאזלינן בתר רוב א"כ חיוב שניהם שוה‪.‬‬
‫| נב‬

‫וי"ל דעדיין חיוב עצמו אלימא מחיוב דבנו דבבנו איכא ספק ספיקא‬
‫א' דילמא לאו אביו הוא ואינו מחויב בפדיונו ב' ואת"ל דבנו הוא‬
‫דילמא אביו לאו היינו אביו אלא כהן או לוי ופטור בכל אופן מפדיון‪,‬‬
‫משא"כ בו ליכא אלא ספק אחד‪ ,‬ושפיר הקשו דיוקדם הוא לבנו‪.‬‬

‫קושיא ז'‬
‫חיוב האב בפדיון הבן‬

‫הקשה הקובץ שיעורים בחולין דף י"א‪( :‬אות י"ג) דאיך מחייבין את‬
‫האב לפדות את בנו הא כל מה דמחזקינן שהוא אביו הוא רק מכח‬
‫רוב דרוב בעילות אחר הבעל‪ ,‬והלא מצות פדיון הבן הוא בממון ואין‬
‫הולכין בממון אחר הרוב‪.‬‬
‫ובקובץ הערות על מסכת יבמות בסי' כ"א אות י' הביא לתרץ בשם‬
‫הגרעק"א בשו"ת תנינא סי' ק"ח שכתב על ענין אחר דלא מיקרי‬
‫שהולכים אחר הרוב כיון שכבר הוחזק לדברים אחרים כאביו‪ ,‬ולא‬
‫כן דעתו של הקובץ הערות דרק כשהוא מתוצאה שהחזקנו אותו‬
‫כאביו‪ ,‬אבל אם אין הדינים תלויין זה בזה רק ששניהם צריכים להא‬
‫דהוא אביו‪ ,‬בכה"ג לא אמרינן שהוחזק כאביו‪ ,‬וא"כ הדרא קושיא‬
‫לדוכתיה‪.‬‬
‫ונראה לתרץ עפ"י מש"כ בשיטמ"ק על מסכת ב"ק דף י"א‪ :‬דבמצוה‬
‫אזלינן בתר רוב אף דהוה ממון‪ ,‬אולם יל"ע דמהשיטמ"ק אינו מוכח‬
‫דכן הוא לדינא‪ ,‬ויתכן דרק לולי הפסוק היינו אמורים כך‪ ,‬יעו"ש‪,‬‬
‫וצ"ע‪.‬‬

‫קושיא ח'‬
‫בענין ברכה על מצות קידוש השם‬
‫בסי' קנ"ז ס"ק ו' כתב הפתחי תשובה בשם השל"ה שאדם מישראל‬
‫המוסר עצמו על קידוש השם צריך לברך קודם הריגתו‪ :‬אשר קדשנו‬
‫במצוותיו וציוונו לקדש שמו ברבים‪.‬‬
‫| נג‬

‫והקשה ע"ז בספר מרפסין איגרי לפי מה שנוד"ע ביהוד"ה דברי‬

‫הרשב"א בתשובה ח"א סי' י"ח (הביאו הקצות בחו"מ סי' צ"ז סק"א)‬
‫שהשיב להשואל למה אין מברכין על כמה מצוות כמו צדקה מתנות‬
‫עניים והלואה‪ ,‬משום שאין המצוה תלויה כולה ביד העושה אותה‬
‫ואפשר דתתבטל ותהיה הברכה לבטלה‪ ,‬א"כ ה"ה הכא אולי בסוף‬
‫לא יהרגוהו‪.‬‬
‫והנה הוא הקשה לפי מה שהבין בהבנת דברי הרשב"א דחיישינן‬
‫שתהיה ברכה לבטלה לכן לא תקנו ברכה‪ ,‬אבל המעיין בקצות סי'‬
‫צ"ז ס"ק א' יראה דכונת הרשב"א אינה משום ברכה לבטלה אלא‬
‫דלא אלימא מצוות שאפשר שיתבטלו ולכן לא תקנו ברכה על מצוות‬
‫כגון אלו דכל מצוה שאפשר למיעקרא אע"ג דהשתא לא מיעקרא‬
‫כמאן דמיעקר דמי‪ ,‬א"כ כל זה רק במצוה שלא שייך אלא בסיוע‬
‫השני דא"א לתת צדקה בלא שהעני יתרצה וכן בשאר הדברים‪,‬‬
‫משא"כ הכא דעצם מצות קידוש השם לא תלוי רק ביד ההורג‪ ,‬אלא‬
‫שהוא צריך למסור עצמו למיתה על קדושת שמו ית'‪ ,‬והרי הוא סוף‬
‫כל סוף מסר נפשו למיתה‪ ,‬ואף אם בסוף לא הרגוהו קיים המצוה‪,‬‬
‫ובהא שפיר תקנו חז"ל ברכה‪.‬‬

‫קושיא ט'‬
‫בדין ריבית הבאה מלוה למלוה‬

‫קיי"ל בהלכות ריבית סי' ק"ס דכל הנאה הנגרמת למלוה כתוצאה‬
‫מההלואה ע"י הלוה חשיבא ריבית והוא אסור ומקורו מתוס' בב"ק‬
‫דף צ"ז ד"ה הלוהו‪.‬‬
‫ויש להקשות דלכאורה בכל הלואה איכא ריבית שהרי בנתינת‬
‫ההלואה מקיים מצוה של גמ"ח וכלשון המחבר בשו"ע חו"מ ריש סי'‬
‫צ"ז שכתב‪ :‬והיא מצוה גדולה "יותר מן הצדקה"‪ ,‬ולפי"ז יהא נפטר‬
‫מפרוטה דרב יוסף בשעה שמלוהו והרי א"א למלוה לקיים המצוה‬
‫בלא הלוה ונמצא שעל ידו מרויח ע"י ההלואה פרוטה דרב יוסף‬
‫ומלבד זאת מקבל ההלואה בחזרה‪ .‬וצ"ע‪( .‬וידידי הרה"ג ר' ברוך‬
‫| נד‬

‫שוארץ שליט"א דומ"ץ בירושלים הראני שכעין קושיא זו הקשה הט"ז‬

‫בסי' קע"ב ס"ק י')‪.‬‬
‫והיה אפשר לומר דהוא דבר המתגלגל שהרי אם יש ריבית בהלואה‬
‫נמצא דהוה מצוה הבאה בעבירה ואינו מצוה ושוב אינו פטור‬
‫מפרוטה דרב יוסף ושוב הוה מצוה ופטור‪ ,‬וחוזר חלילה‪ .‬אמנם אכתי‬
‫לא נתיישב לגמרי‪ ,‬לפי מה שמבואר בדברי הגה"ק המנחת אלעזר‬
‫בתשובה יו"ד סי' א' דכל כהאי גוונא דגלגל החוזר לא נפקא מכלל‬
‫ספיקא‪.‬‬
‫ונראה לתרץ דאי חשיב שהלוה נותן זו הפרוטה למלוה כיון שעל ידו‬
‫מקיים מצות הלואה א"כ הרי פריעת בע"ח מצוה כדאמרינן בכתובות‬
‫דף פ"ו‪ .‬ונמצא דגם המלוה מחזירו הנאה זו ע"י שמקבל הפרעון‬
‫כשמחזיר המעות‪.‬‬

‫קושיא י'‬
‫בענין הלוך אחר הרוב‬

‫במסכת חולין דף י"א‪ :‬מוכיחה הגמ' שהולכים אחר הרוב מן הכתוב‬

‫(שמות כ"א ט"ו) מכה אביו ואמו מות יומת‪ ,‬שכן אם אין הולכים אחר‬
‫הרוב אולי המוכה אינו אביו‪ ,‬אלא מכאן שהולכים אחר הרוב‬
‫בעילות שהם אחר הבעל‪.‬‬
‫והקשה בספר מרפסין איגרי שהרי בירושלמי קידושין פ"ג הי"ב‬
‫מובא כי ממזר שאינו ידוע עליו שהוא ממזר אינו חי יותר משלושים‬
‫יום‪ ,‬וא"כ מה הראיה דאזלינן בתר רוב והלא אם אינו אביו של המכה‬
‫נמצא דהמכה ממזר והרי אינו ידוע בבירור שהוא ממזר ולפי‬
‫הרושלמי אינו חי יותר משלושים יום וע"כ שאינו ממזר‪.‬‬
‫ונראה לתרץ דהנה טעמא דמילתא דאמרינן בירושלמי דממזר‬
‫שאינו ידוע אינו חי יותר משלושים יום‪ ,‬היינו כדי שלא יכשלו בו‬
‫בנ"א‪ ,‬בנידון דידן שדנין אנו על כל אחד מישראל שמא ממזר הוא‬
‫[אילו לא הוה אזלינן בתר רובא] אם כן כולם באותו ספק ומותרין זה‬
‫| נה‬

‫בזה ולא שייך החשש‪ ,‬ורק אחר דידעינן שכל יהודי הוא בחזקת‬
‫שאינו ממזר [מכח רוב] וממילא אסור בספק ממזרת‪ ,‬לכן שייך חשש‬
‫מכשול ועל כן אינו חי יותר מל' יום‪.‬‬

‫קושיא י"א‬
‫עוד בהנ"ל‬

‫על הגמ' הנ"ל יש להקשות למה לא הביאה הגמ' ראיה מהא דהתירה‬
‫התורה ספק ממזר והרי אם אין הולכים אחר הרוב א"כ כל אחד הוא‬
‫ספק ממזר ואעפ"כ אמרה תורה כי יקח איש אשה הרי דספק ממזר‬
‫מותר ומדהצריכה התורה פסוק מפורש דספק ממזר מותר הראיה‬
‫שהולכים אחר הרוב ולכן אינו ספק ממזר‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫וכשהרציתי קושיא זו לחכם אחד העירני דאם הוא ספק ממזר הרי‬
‫גם האשה ספק ממזרת ומותרין זה בזה‪ ,‬אך יל"ע אם ספק ממזר בספק‬
‫ממזרת מותר אף בלא הפסוק‪ ,‬ולכאורה הסברא נוטה להחמיר‬
‫דדילמא אחד ממזר והשני לא ואין ספק זה מחייב ספק השני‪ ,‬וצ"ע‬
‫בכל זה‪.‬‬

‫קושיא י"ב‬
‫בענין ביטול ברוב היתר באיסור‬

‫העונג יו"ט בסי' ד' יצא לחדש דאם נתערבו לו חוטין טווין שלא לשמן‬
‫ברוב חוטין הטווין לשמן‪ ,‬לא אמרינן דבטלו ברוב הטווין לשמן‪,‬‬
‫דביטול ברוב לא שייך אלא באיסור שנפל להיתר דהביטול מסיר‬
‫דיני איסור‪ ,‬אבל כאן הביטול ברוב צריך לתת דינים של הכשר‬
‫ציצית על החוטין הטווין שלא לשמן ולא מצינו דין ביטול ברוב כזה‪.‬‬
‫(ובאמת כבר רמז הר"ן לדין זה בנדרים דף נ"ט‪ :‬בד"ה ועד כאן שכתב‬
‫שהאיסור דרכו להתבטל ולא ההיתר‪ ,‬ועיין בפמ"ג בפתיחה להלכות‬
‫תערובות בחקירה הב' שנסתפק בזה)‪.‬‬
‫| נו‬

‫והקשו האחרונים (עיין שו"ת דבר אברהם ח"א סימן ל"ד) ממה‬
‫שהקשו התוס' בבבא מציעא דף ו‪ :‬ד"ה קפץ על הא דאיתא התם דאם‬
‫עישר בהמותיו ותוך כדי כך קפץ אחד מן המנויין לתוך שאר‬
‫הבהמות ולא ידעינן מי הוא זה ואיזה הוא‪ ,‬הדין דכולן פטורין ממעשר‬
‫בהמה ‪ ,‬והקשו למה לא נימא זיל בתר רובא שאינם מעושרים יהיו‬
‫כולם חייבים‪ ,‬ואי נימא כסברת העונג יו"ט לא שייך ביטול כדי שיחול‬
‫חיוב‪.‬‬
‫ונראה לתרץ דחיוב דמעשר שונה מכל חיוב כיון שמשעת לידה‬
‫נתחייב במעשר אלא שיש דין דצריך למנות הבהמות והעשירי יהיה‬
‫קודש לה' ואדרבה בשעת המנין מקבל הפטור‪ ,‬וא"כ כשקפץ אחד‬
‫מן המנויין לתוך האחרים שלא נמנו עדיין אין נותנים עליו דין חיוב‪,‬‬
‫אלא שמורידים הפטור וממילא מתחייב‪ ,‬והוה ככל ביטול איסור‬
‫בהיתר‪.‬‬

‫קושיא י"ג‬
‫עוד בהנ"ל‬

‫הנה בעצם חידושו של העונג יו"ט נתקשיתי בזה מדברי הרשב"א‬

‫בתשובה (ח"א סימן רע"ב ורע"ג) שנשאל איך מחייבין אשם תלוי‬
‫בחתיכה משתי חתיכות דהוה איקבע איסורא הלא א"א לצמצם‬
‫דהחתיכות יהיו שוות בגודלן וא"כ הרי לפנינו ספק דדילמא אין כאן‬
‫איסור כלל וכמו בחתיכה אחת‪ ,‬דאם אכל הקטנה והיא חתיכה‬
‫דאיסורא הרי בטלה ברוב‪ ,‬ואם אכל הגדולה הרי דהיתרא קאכיל‪,‬‬
‫ומה יש להסתפק דילמא הגדולה איסור ואותה אכל‪ ,‬אולם יש צד‬
‫דאין כאן איסור כלל וכאמור‪ ,‬והשיבו הרשב"א דאכתי איקבע‬
‫איסורא‪ ,‬דאם הקטנה של היתר בטל ברוב ואם אכלה דאיסורא‬
‫קאכיל ואם אכל הגדולה הרי אוכל את האיסור‪ .‬עכת"ד‪.‬‬
‫ואם נאמר כחידושו של העונג יו"ט אין ההיתר מתבטל באיסור ושוב‬
‫קשה קושיית השואל‪ .‬וצ"ע‪( .‬שו"ר שהפמ"ג בריש שער התערובות‬
‫| נז‬

‫נסתפק בענין היתר אם מתבטל באיסור וכתב להוכיח מדברי‬

‫הרשב"א כנ"ל‪ ,‬וברוך שכיונתי)‪.‬‬
‫ואפ"ל עפ"י המבואר ביו"ד סי' ק"ט (סעיף א') בשם הרשב"א (תורת‬
‫הבית הארוך‪ ,‬בית ד' שער א') דביטול ברוב אין הכונה דהאיסור‬
‫נהפך להיות היתר אלא דנוהגים בו כמנהג ההיתר‪ ,‬ולפי"ז י"ל‬
‫דהתינח באיסור או בהיתר שנפלו זה בזה‪ ,‬משא"כ בחוטין שנטוו‬
‫שלא לשמן מה יועיל דננהוג בהם מנהג החוטין שנטוו לשמן הא אחרי‬
‫ככלות הכל עדיין חסר בלשמה‪ ,‬וזה כונת העונג יו"ט שהביטול אינו‬
‫יכול להוסיף עליו דין חדש דלשמה‪.‬‬

‫קושיא י"ד‬
‫עוד בהנ"ל‬

‫בחידוש העונג יו"ט הנ"ל שמעתי מהג"ר אברהם יעקב ברגר שליט"א‬
‫(ר"מ בישיב"ג קרית צאנז נתניה) שראה בשו"ת הרי"מ (יו"ד סוף סימן‬
‫ט') שגם נוקט שאין היתר מתבטל באיסור‪ ,‬ומטעם אחר‪ ,‬ותו"ד משום‬
‫דבכל ביטול איסור ברוב היתר אי לא נימא דאזלינן בתר רוב היתר‬
‫נמצא דהמיעוט גובר על הרוב והכל אסור והרי אמרה תורה אחרי‬
‫"רבים" להטות‪ ,‬משא"כ בהיתר באיסור בין אם נאמר דהולכין אחר‬
‫הרוב הכל אסור ובין אם לא הולכין אחר הרוב הכל אסור משום ספק‬
‫ולא משום דהמיעוט גובר דאדרבה המיעוט היתר‪ ,‬ודפח"ח ש"י‪.‬‬
‫והנה לפי"ז יש לעיין בנידון הנ"ל שדן העונג יו"ט בחוטי הציצית‬
‫שנתערבו‪ ,‬דלפי מה שהבאנו מהחידושי הרי"ם בטעמא דמילתא‬
‫דאין היתר מתבטל באיסור משום דאף אי לא אזלינן בתר רוב אין‬
‫המיעוט גובר דיש כאן ספיקא דאורייתא וממ"נ אסור‪ ,‬א"כ יש סברא‬
‫לומר שלגבי חוטי הציצית כן יועיל ביטול‪ ,‬דסברא הנ"ל שייך בהיתר‬
‫שנפל לתוך איסור‪ ,‬דאמרינן שגם לולי הביטול מחמרינן מספיקא‬
‫שלא לאכול האיסור וכדו'‪ ,‬אבל בנידון העונג יו"ט שנתערבו מיעוט‬
‫חוטין שנטוו שלא לשמן ברוב חוטין שנטוו לשמן אי נימא דהרוב‬
‫גובר הרי הציצית כשרה ואי נימא דאינו מתבטל הציצית פסולה‬
‫| נח‬

‫מכח המיעוט‪ ,‬דלא שייך כאן לומר שהציצית פסולה 'מספק'‪ ,‬שאין‬
‫כאן ספק כלל אלא תערובת חוטים כשרים ופסולים ואם נפסול‬
‫הציצית הינו משום שהמיעוט גבר על הרוב‪ ,‬והרי אמרה תורה אחרי‬
‫רבים להטות‪.‬‬

‫קושיא ט"ו‬
‫אם הולכים אחר הרוב בעכו"ם‬

‫האחרונים חקרו (עיין פמ"ג בריש שער התערובות חקירה ג'‪ ,‬ובתיבת‬
‫גומא פר' נח‪ ,‬ובשו"ת נוב"י תנינא אה"ע סימן מ"ב) האם בבן נח ג"כ‬
‫אמרינן דין רוב דהולכין אחריו או דהוא חידוש דין שנתחדש רק‬
‫בישראל וכן נוטה הפמ"ג‪.‬‬
‫ובשו"ת פרי יצחק (להגאון רבי יצחק בלאזר זצוק"ל) בסי' ס' הקשה‬
‫מגמ' קידושין דף י"ח דאמרינן עכו"ם יורש את אביו דבר תורה‪ ,‬ואי‬
‫נימא דלא אזלינן אחר רוב דילמא לאו אביו הוא אלא ע"כ דגם‬
‫בעכו"ם אזלינן בתר רוב‪.‬‬
‫ולכאורה צריך להבין‪ ,‬דהרי יש סברא לומר דבעכו"ם לא שייך רוב‬
‫בעילות אחר הבעל דהא פרוצים הם ואינם גדורים בעריות‪ .‬ועוד דגם‬
‫לשיטתו תיקשי דהא אין הולכין בממון אחר הרוב‪[ ,‬ובשלמא‬
‫בישראל מתרצין עפי"ד הגרעק"א בשו"ת תנינא סימן ק"ח דכיון‬
‫שהוחזק לדינים אחרים כאביו שוב הוה אביו ודאי ולא מיקרי רוב‪,‬‬
‫אבל בעכו"ם דלא נפק"מ מידי רק לגבי ירושה א"כ חשיב דהולכין‬
‫אחר הרוב בממון]‪ ,‬אלא צריך לומר דהתורה אמרה אף בכה"ג יורש‬
‫את אביו‪ ,‬ולא משום רוב‪ ,‬ומאי ראיה מהתם‪ .‬וצ"ע‪.‬‬

‫קושיא ט"ז‬
‫בענין פדיון הבן במתנה ע"מ להחזיר‬
‫בגמ' קידושין דף כ"ט‪ .‬תנו רבנן הוא לפדות ובנו לפדות‪ ,‬הוא קודם‬
‫לבנו‪ ,‬רבי יהודה אומר בנו קודמו שזה מצותו עליו וזה מצותו על‬
‫| נט‬

‫אביו‪ ,‬ואמרינן בגמ' דכו"ע באופן שיש לו רק ה' סלעים בנו קודם‪ ,‬ורק‬
‫נחלקו באופן שיש לו ה' סלעים בני חורין וה' סלעים משועבדים‪,‬‬
‫עיי"ש‪.‬‬
‫ולכאורה יש להקשות לפי המבואר לעיל בדף ו‪ :‬דבמתנה ע"מ‬
‫להחזיר בנו פדוי א"כ גם כשאין לו אלא ה' סלעים יכול לפדות גם את‬
‫עצמו וגם את בנו‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫ואחר העיון מצאתי שכבר הקשה כן החזו"א (אבן העזר סימן קמ"ח‬
‫ע"ד הגמ' הנ"ל) ותירץ דמיירי שאין הכהן מתרצה לקבל מתנה ע"מ‬
‫להחזיר ומתנות כהונה בעל כרחו של כהן לא שמיה נתינה‪ .‬אמנם‬
‫החזו"א גופיה מעיר מדברי הקצוה"ח סי' רמ"ג ס"ק ד' שהאריך בענין‬
‫זה‪ ,‬ומביא דעת הפר"ח בספרו מים חיים דבפדיון הבן מהני אפי'‬
‫בע"כ של כהן כיון דהוא פרעון חוב ובפרעון לכו"ע נתינה בע"כ שמיה‬
‫נתינה‪.‬‬
‫ונראה לחדש דבמתנה ע"מ להחזיר אף לשיטת הפר"ח והקצות לא‬
‫מהני בע"כ‪ ,‬והוא לפי מה שמבואר ברשב"א עמ"ס גיטין דף ע"ה‬
‫שכתב דמה שנסתפקו בגמ' לגבי נתינה בע"כ היינו בנתינה שמפסיד‬
‫עי"ז דבר שהוא שלו‪ ,‬כמו בציור הגמ' שם דהמוכר חולש מעותיו‬
‫לביתו של הקונה כדי לגאול הבית והתם מפסיד הלוקח את הבית אי‬
‫נימא נתינה בע"כ שמיה נתינה‪ ,‬משא"כ בפרעון חוב שאינו מפסיד‬
‫כלום אמרינן נתינה בע"כ שמיה נתינה‪ ,‬עכת"ד‪ .‬ולפי"ז י"ל כיון דמצד‬
‫מתנות כהונה צריך לקבל ה' סלעים והלה נותן לו מתנה ע"מ להחזיר‬
‫א"כ אי נימא נתינה בע"כ שמיה נתינה נמצא אתה מפסידו את הה'‬
‫סלעים‪ ,‬ובאופן זה גם הקצות יודה‪ ,‬וא"ש תי' החזו"א לכו"ע‪.‬‬
‫עוי"ל עפימ"ש התוס' במסכת בכורות דף נ"א‪ :‬ד"ה הלכך‪ ,‬דמאי‬
‫דאמרינן בגמ' קידושין דף ו‪ :‬דבתרומה אסור לעשות כן מפני שנראה‬
‫ככהן המסייע בבית הגרנות‪ ,‬הוא ג"כ בפדיון הבן‪ ,‬ע"כ‪ .‬נמצא דאף‬
‫שבנו פדוי מ"מ יש איסור בדבר ולכן לא אמרה הגמ' בדף כ"ט‪ .‬שיתן‬
‫ע"מ להחזיר כיון דהוא כרוך באיסור‪.‬‬
‫|ס‬

‫קושיא י"ז‬
‫בענין כיבוד אבי אביו‬

‫הקשה התשובה מאהבה סימן קע"ח למאי דקיי"ל בקידושין דף ל"א‪.‬‬

‫דאם אמר אביו השקיני מים ואמו אמרה לו השקיני מים‪ ,‬כיבוד אב‬
‫קודם מכח הסברא דאתה והיא חייבין בכבודו‪ ,‬וא"כ אמאי קיי"ל‬
‫דכיבוד אביו קודם לכיבוד אבי אביו כמבואר בסי' ר"מ סעיף כ"ד‬
‫ברמ"א‪ ,‬הא האב ג"כ מחויב לכבד את אביו ולמה לא יוקדם כבוד‬
‫אבי אביו מכח הסברא דאתה ואביך חייבין בכבודו‪.‬‬
‫ונראה לתרץ דהנה קשה למה יוקדם כיבוד אב לכיבוד האם מכח‬
‫הסברא דאתה והיא חייבין בכבודו‪ ,‬הרי הא דמחזקינן ליה שהוא‬
‫אביו הוא רק מכח רוב משא"כ אמו היא מכח ודאי‪ ,‬ומיתאמרא‬
‫משמיה דהגרי"ז (סולאוייצ'יק) מבריסק דאי נקדים אמו מטעם זה הוה‬
‫היפך מכיבוד דנמצא שחושדים אותה שזינתה‪ ,‬ודפח"ח‪ .‬ולפי"ז י"ל‬
‫דכאן אין להקדים אבי אביו מכח דאתה והוא חייבין בכבודו‪,‬‬
‫דבכיבוד אביו חייב רק מכח רוב אחד‪ ,‬ובכיבוד אבי אביו חייב מכח‬
‫תרי רובא דדילמא לאו אביו הוא ואת"ל דאביו הוא דילמא אבי אביו‬
‫אינו אביו אלא מכח רוב [וכאן לא שייך סברא הנ"ל דאמרינן גבי‬
‫אמו]‪ ,‬ושפיר מקדימים את אביו לאבי אביו‪.‬‬

‫קושיא י"ח‬
‫בענין כיבוד חמיו‬

‫כיוצא בזה הקשה הקשה החיי אדם בהלכות כיבוד אב כלל ס"ז סעיף‬
‫י"ז וז"ל‪ :‬אחד האיש ואחד האשה חייבים בכיבוד ומורא אב אלא‬
‫שהאשה אם הבעל מוחה פטורה ובלאו הכי חייבת‪ ,‬וצ"ע להפוסקים‬
‫דכיבוד חמיו הוא דאורייתא למה פטורה שהרי גם הבעל חייב‬
‫כדלעיל שהאב קודם לאם מפני שהיא חייבת בכיבוד בעלה עכ"ל‬
‫והניח בצ"ע‪.‬‬
‫| סא‬

‫ונראה לתרץ דהסברא דאתה והיא חייבין בכבודו אינו יכול ליצור‬
‫חיוב חדש אלא לומר את סדר העדיפויות במקום דשניהם שוין‬
‫לכאורה בחיוב אמרינן דצריך להקדים אותו שאתה והיא וכו'‪ ,‬והיינו‬
‫שהוא יוצר דין קדימה‪ ,‬משא"כ בכיבוד חמיו דכשהבעל מוחה אין‬
‫לאשה כלל חיוב לכבד את אביה אין הסברא דאתה והיא וכו' יכול‬
‫ליצור חיוב חדש‪.‬‬

‫קושיא י"ט‬
‫חיוב כיבוד אביו או אמו מי קודם‬
‫מבואר בקידושין דף ל"א‪ .‬וכן נפסק להלכה בסי' ר"מ סעיף י"ד‬
‫שכשאביו אומר השקיני מים ואמו אומרת השקיני מים‪ ,‬דמקדים‬
‫לאביו מטעם דאתה ואמך חייבים בכבוד אביך‪ ,‬מיהו בנתגרשה הדין‬
‫דשניהם שוים‪.‬‬
‫והקשה בחסדי דוד על התוספתא (בבא מציעא פרק ב' הלכה י"ג)‬
‫מהמשנה בהוריות דף י"ג‪ .‬שהאיש קודם לאשה להחיות ולהשבת‬
‫אבידה מדין כל המקודש מחבירו קודם לחבירו‪ ,‬וא"כ גם בנתגרשה‬
‫יוקדם אביו מדין כל המקודש מחבירו קודם לחבירו‪.‬‬
‫ונראה לחדש דדין זה דכל המקודש וכו' שייך בסתם אדם אבל בבן‬
‫כלפי אביו ואמו אין להקדים את אביו מדין כל המקודש‪ ,‬כיון שחייב‬
‫בכבוד שניהם בשוה מצד מצות כיבוד אב ואם‪ ,‬ותדע דאל"כ מה‬
‫צריך להגיע לסברא דאתה ואמך חייבים בכבוד אביך תיפו"ל משום‬
‫דאיש קודם‪ ,‬אלא ע"כ דבבן לא אמרינן דאיש קודם‪ ,‬ורק מסברא‬
‫דאתה ואמך וכו' מקדימים את האב ובנתגרשה דלא שייך סברא זו‬
‫דאתה ואמך וכו' שניהם שוים‪.‬‬
‫| סב‬

‫קושיא כ'‬
‫עוד בהנ"ל‬

‫בגמ' קידושין הנ"ל אבא אומר השקיני מים ואמא אומרת השקיני‬
‫מים הדין דאביו קודם‪ ,‬דאתה והיא חייבין בכבודו‪.‬‬
‫והקשו האחרונים למה לא תוקדם האם כיון שחיוב אביו הוא רק מכח‬
‫רוב [דרוב בעילות אחר הבעל – חולין י"א‪ ]:‬והיא אמו ודאית‪.‬‬
‫וביני עמודי דגרסי מיתאמרא משמיה דהגרי"ז (סולאווייציק)‬
‫מבריסק לתרץ דאם יקדים את אמו מפאת היות אביו רק מכח רוב‬
‫א"כ מבזה אותה שכאילו זינתה תחת בעלה ולא הוה כיבוד‪ ,‬ודפח"ח‬
‫וש"י‪.‬‬
‫ונראה לתרץ עוד דאם ירצה להקדים אמו מחמת שאביו מכח רוב‬
‫ואמו ודאית‪ ,‬נמצא שחושש שאמו זינתה א"כ אי"צ לכבדה דאינה‬
‫עושה מעשה עמך‪ ,‬אלא שהרה"ג ר' מיכל היילפרין שליט"א העיר‬
‫די"ל שמא נאנסה וא"כ עושה מעשה עמך עדיין הוה אך אביו כבר‬
‫אינו מכח ודאי אלא מכח רוב‪ ,‬ולכאורה יש להביא ראיה לדבריו‬
‫מדברי הגמ' בחולין שם דאמרינן ודילמא שהיו אביו ואמו חבושין‬
‫בבית האסורים‪ ,‬ומתרצת הגמ' דמ"מ אין אפטרופוס לעריות‪,‬‬
‫ובפשטות הכונה כנ"ל שנאנסה‪.‬‬
‫עוד י"ל עפ"י יסודו של הגרעק"א בתשובה (תנינא סימן ק"ח) דאחר‬
‫שהוחזק לאביו פעם אחת שוב הוה ודאי לשאר הדינים ולא חשיב‬
‫אביו מכח רוב‪.‬‬

‫קושיא כ"א‬
‫בענין מילה בשבת‬

‫הנה נחלקו המחבר והרמ"א (יו"ד סימן רס"ו סעיף י"ד) אי שפיר דמי‬
‫למול בשבת ע"י ב' שא' מל וא' פורע‪ ,‬דהמחבר אוסר‪ ,‬דלאו שפיר‬
‫דמי שב' אנשים יחללו שבת‪ ,‬והרמ"א מתיר‪ ,‬יעו"ש‪ .‬וראה בשו"ת‬
‫| סג‬

‫הרמ"א סימן ע"ו שהאריך בהאי עניינא דכשעושה ע"י שנים חשיב‬
‫שנים שעשאוהו‪.‬‬
‫ולכאורה יש להקשות לפי דעת הרמ"א דחשיב שנים שעשאוהו א"כ‬
‫למה איצטריך קרא להתיר מילה בשבת ומשמע דבלאו קרא לא היו‬
‫מלין בשבת‪ ,‬והרי אפשר לעשות ע"י שנים‪ ,‬שאחד יעשה המילה‬
‫והשני הפריעה ושנים שעשאוהו פטורין ולגבי המצוה יצאו ידי"ח‬
‫(עיין במדור שאלות וחקירות שאלה י"א מה שכתבנו בזה)‪ ,‬והוה רק‬
‫שבות לצורך מצוה דלא גזרו רבנן‪ ,‬ואין לומר כיון דהם שליחי האב‬
‫מתייחס המעשה כולו אל האב ולא הוה שנים שעשאוהו ומה הועילו‬
‫חכמים בתקנתם‪ ,‬דכבר נודע בשער בת רבים חידושו של הבית‬
‫מאיר (באבן העזר סימן ה') דבשבת ליכא שליחות כיון דציותה תורה‬
‫שישבות ואף דשלח שליח שבת‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ואף שבעצם הענין יש מקום לדון ולומר דשמא לא חשיב שנים‬
‫שעשאוהו‪ ,‬שהרי כשהראשון מל לא עשה שום מצוה‪ ,‬שהרי מל ולא‬
‫פרע כאילו לא מל‪ ,‬ונמצא שחילל שבת על חינם‪ ,‬ואילו השני שעשה‬
‫הפריעה הוא עשה כל המלאכה ואין לפטרו משום שנים שעשאוהו‪.‬‬
‫אמנם בדעת הרמ"א צ"ל דס"ל דכיון שמילה ופריעה הן ב' חלקי‬
‫המצוה וכל אחד משלים את השני‪ ,‬חשיב שפיר כב' שעשאוהו‪,‬‬
‫וכשעשה השני הפריעה נתברר שאף הראשון עשה חלק מהמצוה‬
‫[וראה בשו"ת בית יצחק יו"ד סי' צ"ז שדן בענין אי שרי לעשות מילה‬
‫בשבת כשאין כאן מי שיכול לעשות פריעה‪ ,‬ויעשו הפריעה במוצאי‬
‫שבת‪ ,‬וכתב על זה דבכה"ג הוי המילה חילול שבת בלא קיוםן מצות‬
‫מילה כיון שמל ולא פרע כאילו לא מל‪ ,‬עיי"ש‪ .‬אמנם לענינינו שיעשה‬
‫השני הפריעה בשבת שפיר סבר הרמ"א דחשיב שנים שעשאוהו]‪.‬‬
‫וי"ל דלולי הכתוב המתיר מילה בשבת נמצא דאם היה אחד עושה‬
‫המילה היתה המילה פסולה מצד מצוה הבאה בעבירה והוה כ'זה‬
‫אינו יכול וזה אינו יכול' דקיי"ל שניהם חייבים‪ ,‬ושוב אין עצה לעשות‬
‫ע"י שנים‪ .‬אמנם זה דוקא אם נאמר דמה שנעשה בגדר 'אינו יכול'‬
‫מחמת איסור שבת חשיב נמי דאינו יכול‪ ,‬דהרי כאן במציאות יכול‬
‫| סד‬

‫למול לבדו‪ ,‬אלא שאם ימול לבד לא יקיים המצוה‪ ,‬כיון דהיא מצוה‬
‫הבאה בעבירה מחמת איסור שבת ונמצא שאינו יכול למול לבדו‬
‫בשבת‪ .‬וכיסוד זה משמע בדברי הגה"ק מאוסטראווצא באור תורה‪,‬‬
‫לחנוכה‪ ,‬אות י"ד‪.‬‬

‫קושיא כ"ב‬
‫בענין בן פקועה ניתר בשחיטת אמו‬
‫בספר אמרי משה סי' ד' עלה ונסתפק בהסבר הדבר דעובר ניתר‬
‫בשחיטת אמו אם הכונה היא דהשחיטה של האם חשיב כשחיטת‬
‫העובר דחשיב אבר מן האם וסימניו כשחוטים‪ ,‬או דהתורה התירה‬
‫העובר אף בלא שחיטה וזהו החידוש במה שאמרה תורה 'כל בבהמה‬
‫תאכלו' דיכולים לאכול העובר בלא שחיטה‪.‬‬
‫והקשו בספר משמרת חיים (ח"א עניני שחיטה אות ג') וכן בספר‬
‫מרפסין איגרי אמאי לא נפשוט הספק כהצד דהתורה התירתו בלא‬
‫שחיטה‪ ,‬דאי נימא דשחיטת האם מועילה לעובר אמאי אינו חייב‬
‫עליו משום אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד‪.‬‬
‫ונראה לתרץ דלא שייך כאן איסור אותו ואת בנו דכל האיסור אינו‬
‫במעשה השחיטה אלא בזה ששניהם אינם חיים‪ ,‬ואף דצריך לגדרי‬
‫השחיטה ואם השחיטה אינה כשרה לא עבר על האיסור‪ ,‬מ"מ‬
‫האיסור הוא בזה שהמיתן ע"י שחיטה והוא מידת אכזריות‪ ,‬משא"כ‬
‫הכא שבמציאות אינו נשחט רק מצד הלומדות נחשב כאילו נשחט‪,‬‬
‫בכה"ג לא עוברים על האיסור דאותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד‪.‬‬
‫עוד יש לתרץ דאף אי נימא דצריך שחיטה אלא שניתר בשחיטת‬
‫אמו לא תיקשי מידי מדין אותו ואת בנו‪ ,‬דהרי סברא זו דניתר‬
‫בשחיטת אמו היינו משום שהוא כאבר מאבריה וכידה ורגלה ולא‬
‫כ'בן' בפני עצמו‪ ,‬וממילא לית ביה משום אותו ואת בנו‬
‫| סה‬

‫קושיא כ"ג‬
‫בענין אין איסור חל על איסור בבשר בחלב‬

‫כתבו התוס' ביבמות דף פ"ג‪ .‬דמסכך גפנו על תבואת חבירו כיון‬

‫דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו אין כאן כלאים והכל מותר‪ ,‬ודלא‬
‫כהירושלמי דסובר דשלו אסור ושל חבירו מותר‪.‬‬
‫והקשה הגאון רבי אלחנן (וסרמן) הי"ד בקובץ הערות סימן ס"א דמאי‬
‫שנא כלאים מבשר בחלב דהיכא דבישל נבילה עם חלב אין החלב‬
‫נאסרת דכיון שאין הנבילה נאסרת משום בשר בחלב דאין איסור‬
‫חל על איסור ה"ה החלב אינה נאסרת דכיון דהאיסור משניהם אם‬
‫האחד אינו נאסר גם השני אינו נאסר‪ ,‬וא"כ הכי נמי בכלאים נימא‬
‫הכי דכיון דהאיסור משניהם והתבואה של חבירו אינו אסור גם גפנו‬
‫לא יאסר‪.‬‬
‫ונראה לתרץ דשאני איסור בשר בחלב מאיסור כלאים דאיסור‬
‫כ לאים בא ע"י שמין אחד מורכב מהמין השני ועל כן לא איכפת לן‬
‫אם השני אסור או לא ואמרינן כשהגפן מורכב מהתבואה נאסר הגפן‬
‫דנקרא כלאים‪ ,‬משא"כ איסור בשר בחלב הוא לא רק שהחלב‬
‫מורכב מבשר אלא דעל החלב נעשה שם של בשר בחלב‪ ,‬ואם על‬
‫הבשר אין איסור אין כאן איסור "בשר" בחלב‪.‬‬

‫קושיא כ"ד‬
‫בענין כלים של איסור שנתערבו בשל היתר‬

‫בסי' ק"ב סעיף ג' כתבו המחבר והרמ"א דכלים שנתבשל בהם איסור‬
‫שנתערבו בכלים של היתר בטלים ברוב‪ ,‬ואף דאפשר להתירם ע"י‬
‫הגעלה מ"מ לא מיקרי דשיל"מ‪ ,‬שכיון שצריך להוציא עליו הוצאות‬
‫לא מקרי דשיל"מ‪ .‬וכתב הש"ך בס"ק ח' דמ"מ צריך להמתין עד‬
‫שיעבור מעת לעת שיהא נותן טעם לפגם‪ ,‬דכלפי זה הוה דשיל"מ‬
‫ואחר שיעבור בטל ברוב‪.‬‬
‫| סו‬

‫וקשה דהנה בכלים אלו אף שימתין מעת לעת כדי שיהיו נטל"פ מ"מ‬
‫יש כאן איסור דרבנן ומה הרווחנו בהמתנה‪ ,‬ובשלמא לשיטת רש"י‬
‫בטעם הדבר דדבר שיש לו מתירין לא בטל משום עד שתאכלנו‬
‫באיסור תאכלנו בהיתר‪ ,‬א"כ כל מה שממעטים באיסור עדיף‪ ,‬אבל‬
‫לטעם הר"ן בנדרים דף נ"ב‪ .‬שכתב מילתא בטעמא משום דכיון‬
‫שעומד להיות מותר הו"ל כמין במינו דלא בטיל [והיינו דאף רבנן‬
‫דס"ל מין במינו בטל לא סברו כן אלא משום דאזלו בתר דמיון‬
‫הרוחני‪ ,‬ובזה הוה מין בשא"מ]‪ ,‬א"כ בנידון דידן שאינו עומד להיות‬
‫מותר צריך להתייחס אליו ככל איסור‪ ,‬וכ"כ להדיא ביד יהודה‬
‫בפירוש הקצר סקי"ד דתליא בין הטעמים דרש"י והר"ן‪ .‬וצ"ל דהחמיר‬
‫הש"ך כשיטת רש"י‪.‬‬
‫אבל מעתה תקשי דממ"נ יש להתיר תערובת כלים דהנה כתב‬
‫הפת"ש סק"ו חידוש בשם הצל"ח דבאופן שיש לדבר הנאסר שימוש‬
‫רב פעמי לא אמרינן בזה דשיל"מ דכל הסברא הוא כמ"ש רש"י‬
‫בביצה דף ג‪ :‬דעד שתאכלנו באיסור [ע"י ביטול] תאכלנו בהיתר‬
‫למחר‪ ,‬וכ"ז שייך בדבר מאכל שאוכלים אותו פעם אחת אבל בדבר‬
‫ששימושו רב פעמי יכול להשתמש גם תמול גם היום וכלפי השימוש‬
‫של אתמול לא הוה דשיל"מ‪ .‬עכת"ד‪ .‬והוכיחו הפוסקים [פת"ש סק"ו‪,‬‬
‫ובדרכי תשובה ס"ק ל"ח] מדברי הש"ך הכא דלא ס"ל כהצל"ח‪,‬‬
‫מדאסר הכלים עד למחר מטעם דשיל"מ‪.‬‬
‫ולפי"ז תקשי לכאורה על הש"ך דממ"נ יש להתיר הכלים מיד‪ ,‬דאי‬
‫לסברת רש"י הרי יש בו שימוש רב פעמי ולא שייך כאן דשיל"מ‬
‫כמ"ש הצל"ח‪ ,‬ואי לשיטת הר"ן הרי גם לאחר מעל"ע ישאר איסור‬
‫דרבנן דנטל"פ ובכה"ג לא הוה דשיל"מ‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫וצ"ל דדעת הש"ך כרש"י‪ ,‬אמנם אעפ"כ לא ס"ל כחידושו של הצל"ח‪,‬‬
‫אלא ס"ל דגם בדבר ששימושו רב פעמי נאסר מטעם דשיל"מ‪.‬‬
‫| סז‬

‫קושיא כ"ה‬
‫בקושית הגרעק"א על הגעלת כלים‬
‫מבואר בשו"ע סי' ק"ב סעיף ג' דכלים של איסור שנתערבו בשל‬
‫היתר לא מיקרי דשיל"מ אף דיכול להגעילם דכיון שצריך להוציא‬
‫הוצאות לא מקרי דשיל"מ והש"ך בס"ק ח' הביא דעת המהרי"ל‬
‫בתשובה שמחמיר דמיקרי דשיל"מ דהוצאות הגעלה הוה הפסד‬
‫מועט עיי"ש‪.‬‬
‫והקשה הגרעק"א בשו"ת מהדו"ק סי' כ"ז דאיך חשיב דשיל"מ כיון‬
‫שיכול להגעילו‪ ,‬הרי כל הגעלה מתרת מכח ביטול שהרי המים‬
‫פולטים האיסור ושוב חוזר ונבלע אלא דאמרינן שיש שישים כנגד‬
‫האיסור ובטל‪ ,‬כמבואר בהל' הגעלה‪ ,‬וא"כ הרי סו"ס ישתמש בכלים‬
‫אלו ע"י ביטול ומה לי ביטול דעכשיו או דלאחר הגעלה‪.‬‬
‫ונראה לתרץ דשונה הביטול של הגעלה מאשר הביטול של עכשיו‪,‬‬
‫והוא דיסוד חומרת חז"ל בדשיל"מ היינו שהאיסור עצמו לא ייאכל‬
‫ע"י ביטול‪ ,‬משא"כ בהגעלה אין אנו רוצים שהאיסור יהפך להיתר‬
‫אלא שההיתר לא יהפך לאיסור‪ ,‬כיון שע"י ההגעלה כבר נפלט‬
‫האיסור ורק כדי שלא יחזור ויאסור צריכים לביטול‪ ,‬וראיה לסברא‬
‫זו דיש הבדל בין ביטול האיסור עצמו לבין ביטול שהאיסור לא‬
‫יאסור מדברי התוס' בנדה דף מ"ז‪ .‬ד"ה אתי‪.‬‬
‫וביתר שאת י"ל דכשאומרים דשיל"מ לא בטיל היינו דיש להשאירו‬
‫במצבו הקיים שהוא איסור ולא לשנותו‪ ,‬משא"כ היכא שיש היתר‬
‫רק שהאיסור תיכף יאסור א"כ מטרת הביטול הוא לא לשנות‬
‫האיסור אלא להחזיק מצבו של המותר שישאר היתר‪ .‬וכשהרציתי‬
‫הדברים לפני הגאון רבי יוסף דוב אייזנברגר שליט"א מראשי הכולל‬
‫בק"צ נתניה הסכים לדברי‪.‬‬
‫| סח‬

‫קושיא כ"ו‬
‫בענין הלואה לאדם חשוב‬

‫יש להקשות לפי המבואר בקידושין דף ז‪ .‬דאדם חשוב קבלתו‬

‫כנתינה חשיבא‪ ,‬ואמרינן בגמ' דכן לענין ממונא ויש מהראשונים (ר"ן‬
‫ועוד) שפירשו שהכונה שגם בעניני ממונות נתינה לאדם חשוב הוה‬
‫כקבלה‪ ,‬ודלא כדפירש"י שם בסוגיין‪.‬‬
‫ולפי"ז צ"ע איך מצינו ידים ורגלים בהלואה שמלוים לאדם חשוב הרי‬
‫כשמקבל ההלואה חשוב כאילו נתן הלוה למלוה‪ ,‬וכשמקבל ממנו‬
‫המעות בפרעון החוב נמצא דיש כאן ריבית‪( .‬והגם דהיה אפש"ל‬
‫לומר דבהלואה לא אמרינן דנתינה לאדם חשוב כקבלה כמו דמצינו‬
‫לגבי מתנה ע"מ להחזיר שכתב הר"ן דמתנה ע"מ להחזיר לאדם‬
‫חשוב לא הוה מקודשת‪ .‬וכמו"כ י"ל בנידון דידן וכן רצה לומר ידידי‬
‫הרה"ג ר' מיכל היילפרין שליט"א‪ ,‬אולם י"ל דהכא עדיף כיון דמלוה‬
‫להוצאה ניתנה ויכול לעשות ככל אשר יחפוץ במעות עד אשר יגיע‬
‫זמן הפרעון)‪.‬‬
‫ונראה לתרץ דכל הסברא דנתינה לאדם חשוב הוה כקבלה הוא‬
‫משום דבההיא הנאה דקא מקבל מתנה מיניה‪ ,‬וברש"י שם ד"ה‬
‫באדם חשוב עסקינן שאינו רגיל לקבל מתנות בההיא הנאה כו'‬
‫שתרצה זאת לתת פרוטה לאדם שיפייסנו לזה לקבל הימנה מתנה‬
‫עכ"ל‪ .‬ולפי"ז פשוט דכל זמן שלא בא האדם חשוב ופשט ידו לפנים‬
‫לקבל מתנה אמרינן הסברא דבההיא הנאה וכו'‪ ,‬אבל הכא שפשט‬
‫ידו וביקש הלואה שוב לא שייך הסברא כיון שרוצה מעצמו לקבל‪.‬‬
‫| סט‬

‫עניני אבן העזר‬

‫קושיא א'‬
‫בדין בת אביו שהיא גם בת אמו‬

‫במסכת מכות דף ה‪ :‬מבואר דאין עונשין מן הדין מהא דצריך קרא‬

‫לערות אחותו שהיא בת אביו ושהיא בת אמו‪.‬‬
‫וקשה הלא מי שהיא גם בת אביו וגם בת אמו תתחייב משום בת‬
‫אביו גרידא או בת אמו גרידא ולמה צריך כאן לק"ו הלא היא היא‬
‫ובכלל מאתיים מנה‪[ .‬וכעין מה שהקשה הגר"ח הלוי על דברי‬
‫המכילתא בריש ב"ק הובא בתוס' דף ב‪ .‬דלמה כתבה התורה כי‬
‫יפתח וכי יכרה‪ ,‬אם על הפתיחה חייב על הכרייה לא כ"ש אלא משום‬
‫דאין עונשין מן הדין‪ ,‬והקשה הלא בכלל כרייה פתיחה]‪ .‬וצ"ע‪.‬‬

‫קושיא ב'‬
‫בענין שליחות בקידושין‬

‫הקשה הנודע ביהודה בשו"ת אבהע"ז מהדורא קמא סי' ס"ד איך‬
‫שייך למנות שליח לקידושין הא הוי תופס לבע"ח במקום שחב‬
‫לאחרים דלא קנה‪ ,‬ולשיטת התוס' בכתובות פ"ד‪ :‬ובגיטין י"א‪ :‬ובב"מ‬
‫י‪ .‬לא מהני אף בעשאו שליח‪ ,‬ותירץ בתי' הב' כיון דהשליח יכול‬
‫לקדשה לעצמו אמרינן מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה‪.‬‬
‫וקשה דבגמ' בבא מציעא דף י‪ :‬נחלקו האמוראים באיזה אופן אמרינן‬
‫אין שליח לדבר עבירה‪ ,‬לחד מ"ד דוקא היכי דשליח בר חיובא‬
‫ולאידך מ"ד דוקא היכי דאי בעי עביד ואי בעי לא עביד‪ ,‬ואמרינן‬
‫דנפק"מ בכהן ששלח ישראל לקדש לו אשה גרושה‪ ,‬דאינו בר חיובא‬
‫אבל אי בעי לא עביד‪ .‬ובתוס' הקשו דה"ה דהמ"ל כהן ששלח כהן‬
‫לקדש לו אשה גרושה יעו"ש‪ .‬וקשה דהא בכה"ג לא שייך מיגו דזכי‬
‫לנפשיה זכי נמי לחבריה‪ ,‬כיון שאסור להכהן לקחתה לעצמו שהרי‬
‫|ע‬

‫כהן הוא ואסור בגרושה‪ ,‬והיינו לפי מה שמבואר בדברי חיים על‬
‫בבא מציעא שם בסוגיא‪ ,‬דהיכי דלא מצי לעשות הדבר מחמת‬
‫האיסור נמי מיקרי דלא מצי זכי לנפשיה‪[ ,‬והוא לכאורה דלא‬
‫כהמחנה אפרים בהלכות שלוחין ושותפין סימן ט']‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬

‫‪4‬‬
‫קושיא ג'‬
‫עוד בהנ"ל‬

‫הנוב"י הנ"ל בתירוצו הא' תי' דהא דמהני שליחות בקידושין אף דחב‬
‫לאחריני משום דבעינן דעתה וכיון שנתרצית לזה לא חשיב חב‬
‫לאחריני שהרי השני היה צריך דעתה ושמא לא היתה מתרצית לו‪,‬‬
‫עכת"ד‪.‬‬
‫ויש להקשות מדברי הגמ' במסכת ב"ב דף מ"ח‪ :‬דאמרינן תלויה‬
‫וקדיש היינו שהכריח את האשה להתקדש מקודשת אלא שהוא עשה‬
‫שלא כהוגן עשו עמו שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה‪,‬‬
‫וקשה איך שייך להפקיע הקידושין שכבר נעשו‪ ,‬וביאר הרשב"ם‬
‫באופן א' דהוא מדין תנאי שהרי כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש‬
‫שאומר כדת משה וישראל‪ ,‬וכיון שאין בי"ד חפצים לא חלו‬
‫הקידושין‪.‬‬
‫ולכאורה בקידושין אלו [שהם ע"י כפייה] אף שמדינא מקודשת אך‬
‫ע"י שליח לא יחולו הקידושין כלל כיון דאינה מתרצית אלא ע"י‬
‫כפייה ולכפות גם אדם אחר יכול א"כ חשיב חב לאחריני ולא שייך‬
‫לתרץ כהנוב"י‪ ,‬וא"כ הוה מילתא דליתא בשליחות ולא חל התנאי‬
‫כמבואר בכתובות ע"ד‪ .‬וצ"ע‪.‬‬

‫‪ 4‬בענין קושיא זו עיין במדור דעני לסביר"י ליב"א מכתב ג' מה שתירץ הגר"י בוים‬
‫שליט"א‬
‫| עא‬

‫קושיא ד'‬
‫בריש קידושין ג‪ .‬מניינא דרישא וכו'‬

‫בגמ' קידושין דף ג‪ .‬מניינא דרישא למעוטי מאי מנינא דסיפא למעוטי‬

‫מאי מניינא דרישא למעוטי חופה ולרב הונא דאמר חופה קונה מק"ו‬
‫למעוטי מאי למעוטי חליפין‪.‬‬
‫וקשה לשיטת רש"י דס"ד כמו שמועיל כסף באשה תועיל נמי חליפין‬
‫ועיין ברשב"א שפירש בדעת רש"י דלא הוה ילפותא אלא גלוי‬
‫מילתא‪ ,‬א"כ איך שייך לומר דמנינא דמתני' למעט חליפין‪ ,‬הא הטעם‬
‫דלא ממעטינן חופה לשיטת רב הונא מבואר בדף ה‪ :‬משום דמילתא‬
‫דלא כתיבא בהדיא לא קתני [במתני']‪ ,‬וחליפין הוה ג"כ מילתא דלא‬
‫כתיבא בהדיא דרק כסף שטר וביאה כתובים בהדיא‪ ,‬ובשלמא‬
‫לשיטת התוס' דס"ד דמקשן דיועיל מטעם כסף א"ש כיון דכסף‬
‫מפורש‪ ,‬אבל לשיטת רש"י קשה‪ ,‬אמנם על הגמ'ב י"ל דלא ס"ל האי‬
‫חילוקא דמילתא דלא כתיבא בהדיא לא קתני ורק מילתא דכתיבא‬
‫בהדיא‪ ,‬אבל על ר"ה עצמו קשה דא"א לומר דאתי למיעוטי חליפין‬
‫דהא משום חילוק הנ"ל ס"ל דחופה קונה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬

‫קושיא ה'‬
‫בשיטת הריב"א בענין אין עדל"ת ועשה‬

‫התוס' בחולין דף קמ"א‪( .‬ד"ה לא) הביאו דברי הריב"א שאף שאין‬
‫עשה דוחה ל"ת ועשה מ"מ אם עבר אינו לוקה דהלאו נדחה‪[ ,‬ורק‬
‫העשה לא נדחה]‪ .‬והקשה בקובץ פלפולא דאורייתא דהא בכה"ג הרי‬
‫אסור לו לקיים העשה כיון דאין העשה נדחה‪ ,‬וא"כ הוה מצוה הבאה‬
‫בעבירה וממילא גם את העשה לא קיים ואמאי לא ילקה על הלאו‪.‬‬
‫ונראה לתרץ דלא אמרינן בזה מצהב"ע דכל הטעם דאינו דוחה הוא‬
‫משום דמאי אולמיה האי עשה מהאי עשה אבל כיון שכבר עבר‬
‫אמרינן עתה להיפך על העשה השני מאי אולמיה האי עשה מהאי‬
‫עשה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫| עב‬

‫ושמחתי כמוצא שלל רב כשהראני דודי הג"ר שלמה צבי גוטמן‬

‫שליט"א שכדברים האלה כתב הנוב"י (מהדו"ק בסוף הספר)‬
‫בתשובה לחתנו שהקשה קושיא זו‬

‫קושיא ו'‬
‫בדין מניח כסף הקידושין על סלע של האשה‬

‫בשו"ע סי' ל' סעיף ט' מבואר דהאומר לאשה התקדשי לי במנה‪,‬‬
‫ואמרה לו תנם על גבי סלע דאינה מקודשת‪ ,‬אבל אם היה סלע שלה‬
‫מקודשת ומקורו מקידושין דף ח‪ ,:‬ושם ברש"י ביאר הטעם דבסלע‬
‫שלה מקודשת מדין חצר‪.‬‬
‫ויש להקשות הא בעינן חצר המשתמרת לדעתו של בעל החצר‪,‬‬
‫ובשלמא לשיטת התוס' שם ד"ה אם‪ ,‬לק"מ דפירשו דהוה ענין של‬
‫סמיכות דעת אבל לרש"י תקשי‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫ולחומר הקושיא יש להוכיח מכאן כשיטת הקצות בסי' ר' ס"ק ב'‬
‫שמוכיח מדברי כמה ראשונים דרק היכן שזוכה מן ההפקר בעינן‬
‫חצר המשתמרת‪ ,‬אבל כשיש דעת אחרת מקנה אפי' חצר שאינה‬
‫משתמרת כלל קונה‪.‬‬
‫והראני הרי"מ היילפרין לדברי הט"ז באה"ע שם‪ ,‬שכתב דמהאי‬
‫טעמא לא פירשו התוס' כרש"י דהוא מטעם חצר‪ ,‬כיון שאינה‬
‫משתמרת וגם לא משמע בגמ' דמיירי בעומדת בצד הסלע [דבעומדת‬
‫בצידו א"צ שתהא משתמרת]‪.‬‬
‫עוד כתב הט"ז שם ריש הסימן (ס"ק א') דאף להשיטות דבמתנה א"צ‬
‫שתהא משתמרת‪ ,‬מ"מ קידושין לא דמיא למתנה [והוא דלא כהב"י‪,‬‬
‫עיי"ש אריכות דברי הט"ז]‪.‬‬
‫| עג‬

‫קושיא ז'‬
‫בדין נותן מעות הקידושין לעני על פי האשה‬

‫בשו"ע סי' ל' סעיף י' מבואר דהאומר לאשה התקדשי לי במנה והיא‬
‫אומרת תנהו לעני אינה מקודשת דאמרה כי היכי דמחייבנא ביה‬
‫אנא‪ ,‬הכי מחייבת ביה את‪.‬‬
‫וקשה לשיטת הרמב"ם בספר המצוות מצוה רי"ג דקידושין היא מצוה‬
‫בפני עצמה ולא רק הכשר מצוה (ודלא כהרא"ש בכתובות פ"א סי'‬
‫י"ב)‪ ,‬א"כ כשעוסק במצות הקידושין פטור ממצות צדקה ואיך שייך‬
‫לומר כי היכי דמחייבנא אנא מחייבת את‪ ,‬ואין לומר דאי נימא דלא‬
‫הוו קידושין שוב אינו עוסק במצוה ואינו פטור מצדקה‪ ,‬דהא ע"ז אנו‬
‫דנים‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫והראוני שכבר הקשה כן הפני מנחם בקובץ שולי הגליון על הרמב"ם‬
‫פרק ד' הלכה ד' מהלכות אישות‪ ,‬וברוך שכיוונתי‪.‬‬

‫קושיא ח'‬
‫בענין המקדש ע"מ שאני צדיק גמור‬

‫בגמ' קידושין דף מ"ט‪ :‬איתא האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ‬

‫שאני צדיק גמור הרי זו מקודשת שמא הרהר תשובה בליבו‪ ,‬וקשה‬
‫מה צריך להגיע לשמא הרהר וכו' הא חתן מוחלין לו על כל עוונותיו‬
‫וממילא הוא צדיק גמור כיון שהוא נקי מחטא‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫אלא י"ל שאם אינה מקודשת נמצא שאינו חתן ושוב אין לו מחילת‬
‫עוונות‪...‬‬
‫אמנם העירני דודי הג"ר שלמה צבי גוטמן שליט"א דמ"ט לא נימא‬
‫דשניהם באין כאחד‪ ,‬שמתקדשת לו ומתכפרין עוונותיו‪ ,‬אולם יל"ע‬
‫אם לא צריך שיהא צדיק ורק אח"כ יחולו הקידושין כיון שאומר ע"מ‬
‫"שאני" דמשמע שהוא כבר‪ ,‬ולא ע"מ שאהיה‪.‬‬
‫| עד‬

‫ובעצם הענין העיר הר' יחיאל מיכל היילפרין שדנו בזה האם חתן‬
‫מוחלין עונותיו גם בלא תשובה או דצריך תשובה אלא שא"צ‬
‫לחילוקי כפרה‪ ,‬ואם נאמר דצריך תשובה לא קשה מגמ' הנ"ל‪ .‬עוד‬
‫העיר דלשון חז"ל הוא 'הנושא אשה' וי"ל דכפרת עוונות הוא בעת‬
‫הנישואין ולא בעת הקידושין‪.‬‬

‫קושיא ט'‬
‫בענין עדל"ת‬

‫במסכת יבמות דף צ‪ .‬ילפינן דעשה דוחה לא תעשה ממה שנאמר‪:‬‬

‫"לא תלבש שעטנז‪ ,‬גדילים תעשה לך" כלומר דאף שיש איסור‬
‫ללבוש שעטנז מ"מ המצות עשה של ציצית דוחה את מצות ל"ת של‬
‫שעטנז‪.‬‬
‫והקשה בשו"ת דברי יציב (חלק ז' סי' א') בשם שו"ת ברית אברהם‬
‫או"ח סימן ג' (וכן הקשה גם בשו"ת חת"ס יו"ד סימן ס"ט) לשיטת‬
‫הרשב"א בנדרים דף ט"ו‪ :‬שהדין דמצות לאו ליהנות ניתנו נאמר גם‬
‫כשיש הנאת הגוף בהדי דמצוה‪ ,‬א"כ כיצד ניתן ללמוד שעדל"ת ממה‬
‫שהותר שעטנז בציצית והלא איסור שעטנז קיים רק כאשר ישנו‬
‫הנאה מהכלאים‪ ,‬ומאחר שמצללה"נ נמצא כי אין ההנאה מהשעטנז‬
‫חשובה הנאה‪ ,‬ומנלן דעדל"ת‪.‬‬
‫וכ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זי"ע תירץ שם בתשובה דאין המצוה בבגד‬
‫אלא בחוטי הציצית‪ ,‬ואיסור כלאים הוא בכל הבגד‪ ,‬ומהבגד הוא‬
‫נהנה ושפיר ילפינן דעשה דוחה לא תעשה (וכן תירץ בקהילות יעקב‬
‫יבמות סי' ד')‪ .‬וראה שם בדברי יציב בהמשך דבריו שדן לדחות‬
‫סברא זו ולקיים דברי הברית אברהם ואכמ"ל‪.‬‬
‫ובברית אברהם שם (וכן בחתן סופר‪ ,‬בדין מצות לאו להנות ניתנו‪,‬‬
‫אות ג') תירצו דבמצוה קיומית לא אמרינן מצוות לאו ליהנות ניתנו‪,‬‬
‫כפי שהאריכו האחרונים לדון בזה (עי' שדי חמד ח"ט בשו"ת דברי‬
‫חכמים סי' מ"ט ובשו"ת בית הלוי ח"א סי' א' אות ה'‪ ,‬אולם עי' פמ"ג‬
‫| עה‬

‫או"ח סי' י"א ס"ק י"ב‪ ,‬כרתי ופלתי הל' שחיטה סי' י' ובפלתי ס"ק ג')‪,‬‬
‫וביאור הסברא הוא לפי מ"ש רש"י בר"ה (דף כ"ח‪ .‬ד"ה לאו ליהנות‬
‫ניתנו) דלא ניתנו אלא לעול על צוואריהן‪ ,‬א"כ זה שייך לומר במצוה‬
‫חיובית‪ ,‬אבל במצוה קיומית [כגון מצות עשה דשחיטה‪ ,‬לשיטת‬
‫הרמב"ם דהיא מצות עשה] דלא שייך לומר שניתנו ל"עול" על‬
‫צוואריהן אולי מצות ליהנות ניתנו‪ ,‬ושפיר מיושב הקושיא מכלאים‬
‫בציצית‪,‬שהרי אינו חייב להכניס עצמו לחיוב מצות ציצית אלא אם‬
‫לובש בגד ד' כנפות נתחייב בציצית‪ .‬עיי"ש עוד בברית אברהם שדן‬
‫בהאי עניינא‪.‬‬
‫ויש לעיין בהך סברא‪ ,‬דלכאורה אפשר לחלק‪ ,‬שרק אם האדם לובש‬
‫בגד של ד' כנפות כדי לקיים מצות ציצית‪ ,‬אז שפיר אמרינן דאינו‬
‫חיובית אלא קיומית ולא אמרינן ביה מצללה"נ‪ ,‬אבל אם לובש בגד‬
‫של ד' כנפות להנאתו ולצרכו כגון להתחמם בו וכדו'‪ ,‬ונתחייב בעל‬
‫כרחו לקשור עליו ציצית‪ ,‬הרי זה כמצוה חיובית‪ ,‬שהרי אסור לו‬
‫ללבוש הבגד בלא ציצית‪ ,‬ושוב אולי אמרינן בכה"ג מצללה"נ [אף‬
‫בדאיכא הנאת הגוף בהדי מצוה לשיטת הרשב"א]‪.‬‬
‫ולפי"ז יש לומר כמין חומר דשפיר ילפינן מדין כלאים בציצית‬
‫דעדל"ת וממ"נ אין להקשות דשמא התם טעמא משום דמצללה"נ‬
‫ואין איסור כלאים בלא הנאה‪ ,‬דממה נפשך‪ ,‬אי לובש בגד רק כדי‬
‫לקיים מצות ציצית‪ ,‬א"כ הוה מצוה קיומית ולא אמרינן מצללה"נ‪ ,‬ואי‬
‫מיירי כשלובש בגד להנאתו ונתחייב בציצית ולא הוה לגביה מצוה‬
‫קיומית‪ ,‬א"כ הרי לבש להנאתו ומהיכי תיתי לומר שכיון שמטיל‬
‫ציצית בבגד זה נימא מצללה"נ [וכל פלוגתת הר"ן והרשב"א מיירי‬
‫במי שעוסק במצוה אלא שגם נהנה]‪.‬‬
‫עוד יל"ע אם לשיטת הרשב"א גם יש להסתפק אם במצוה קיומית‬
‫אמרינן מצללה"נ די"ל דהרשב"א בהכרח אינו מפרש כרש"י דלא‬
‫ניתנו "אלא לעול" על צוואריהן‪ ,‬דלפי"ז בדאיכא בהנאת הגוף בהדי‬
‫דמצוה היה לו לומר דמצות ליהנות ניתנו‪ ,‬ויל"ע אם תליא זה בזה‪.‬‬
‫| עו‬

‫קושיא י'‬
‫בענין דעת הרמב"ם בחופת נדה‬

‫כתב השער המלך בהל' אישות בחופת חתנים סעיף ד' וז"ל‪ :‬האמנם‬
‫הא קשה לי לדעת רבינו (הרמב"ם) ז"ל ממ"ש בירושלמי כו' אשה‬
‫אחרת מזמנין כו' שאם תמות זאת ביוה"כ שיקדשו האחרת ביוה"כ‬
‫כו'‪ ,‬והשתא ע"כ צ"ל להירושלמי כי היכי דקדיש לה ביוה"כ הכא נמי‬
‫דכניס לה ביוה"כ כדפריך בגמ' דידן והא כל כמה דלא כניס לאו‬
‫ביתו היא‪ ,‬ומשני בדכניס לה כו'‪ ,‬והשתא אם איתא דחופת נדה לא‬
‫חשיבא חופה כיון דאינה ראויה לביאה ודינה כארוסה [כדס"ל‬
‫להרמב"ם]‪ ,‬ה"נ חופה ביוה"כ לא חשיבא חופה הראויה לביאה וכו'‬
‫עיי"ש‪.‬‬
‫ובסוף דבריו כתב‪ :‬והיה מקום לומר דע"כ לא אמרינן דחופה שאינה‬
‫ראויה לביאה דינה כארוסה אלא דוקא גבי נדה שאסורה מחמת‬
‫עצמה אלא יומא הוא דקא גרים‪ ,‬אך תירוץ זה אין בו כדי שביעה‬
‫וכעת צריך יישוב‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬
‫ונראה לקיים תירוצו בהקדם מה שיש להסתפק בדעת הרמב"ם האם‬
‫מה שאינה ראויה לביאה הוא "סיבה" שלא תחול החופה כיון שכל‬
‫מטרת החופה והנישואין כדי שיהא כונסה לביתו‪ ,‬וכאן חסר כל זה‪,‬‬
‫או דאין זה סיבה שמחמתה לא חל החופה אלא שהוא מוכיח שעדיין‬
‫לא עשה קנין חופה שבדרך כלל קנין חופה מתיר אותה לביאה שלא‬
‫יהא כזנות ועתה היא אשתו ומותרת‪ ,‬וכיון שהיא נדה א"כ החופה‬
‫לא התיר‪ ,‬והוא רק "סימן"‪.‬‬
‫ואם נאמר שהוא סיבה א"כ מה לי מחמת עצמה מה לי מחמת היום‬
‫סו"ס חסר כאן המטרה של כונסה לביתו‪ ,‬אבל אם נאמר שהוא רק‬
‫סימן א"כ כשהיא מצד עצמה אינה ראויה לביאה י"ל שמוכיח שלא‬
‫פעל הקנין חופה כלום‪ ,‬אבל כשהחסרון מצד היום אי אפשר לומר‬
‫שמוכיח כיון שהיא מצד עצמה עתה מותרת מחמת החופה רק אריא‬
‫דרביע עלה מצד הזמן‪ ,‬ולא חשיב חסרון דחופה שאינה מסורה‬
‫לביאה‪.‬‬
‫| עז‬

‫קושיא י"א‬
‫בדין שלא לשמה בגט‬

‫כתב הרמב"ם בפ"ג מהל' גירושין ה"ו וז"ל‪ :‬אמר לסופר כתוב גט‬
‫לפלונית ויהא עמי לכשאשאנה אגרשנה בו ונכתב ונשאה וגירשה‬
‫בו אינו גט מפני שלא היתה בת גירושין ממנו כשנכתב גט זה ונמצא‬
‫שנכתב שלא לשם גירושין‪ ,‬אבל אמר לו כתוב אותו לארוסתי‬
‫לכשאשאנה אגרשנה וכנסה וגירשה בו כשר וכו' עכ"ל‪.‬‬
‫והקשה בספר משמרת חיים (ח"ב עניני אבהע"ז אות ב') דלפי דברי‬
‫הרמב"ם יקשה משיטת ב"ש בסוכה דף ט‪ .‬דס"ל דבעינן סוכה‬
‫העשויה לשם חג‪ ,‬האיך יתכן שיעשה סוכה כשרה קודם החג‪ ,‬הא כיון‬
‫דקודם החג אינו יכול לקיים מצות סוכה חשיב שלא לשמו כמו בגט‪.‬‬
‫ונראה דלא דמי לגט דבגט אין שום אופן שיוכל לגרשה עתה קודם‬
‫שיקדשנה‪ ,‬אבל בסוכה שאם מכוין לצאת ידי"ח סוכה עובר משום‬
‫בל תוסיף כמ"ש התוס' (בר"ה כח‪ :‬ד"ה ומנא) דכשיש כונה למצוה‬
‫אף שלא בזמן המצוה עובר על בל תוסיף‪ ,‬א"כ יש שייכות למצות‬
‫סוכה כל השנה לענין שעובר בבל תוסיף‬

‫קושיא י"ב‬
‫בענין אין עונשין מה"ד לענין הילפותות דקידושין‬

‫כתב הר"ן בנדרים דף ד‪ :‬דלא ילפינן ידות נדרים מנזירות במה מצינו‬
‫משום דידות למלקות נמי מייתי להו ואין עונשין מן הדין‪[ ,‬וס"ל להר"ן‬
‫דאף במה מצינו אמרינן אין עונשין מה"ד ולא רק בק"ו‪ ,‬ובאחרונים‬
‫(גינת ורדים כלל ו') כתבו לתלות דבר זה בטעמי הדבר דאין עונשין‬
‫מה"ד דאי משום דילמא אית ליה פירכא א"כ מה מצינו שיש לפרוך‬
‫בפירכא כל דהו (חולין קט"ו‪ ):‬ודאי דאין עונשין מה"ד‪ ,‬אבל לטעם‬
‫המהרש"א בסנהדרין ס"ד דלא סגי בכפרה זה שייך רק בק"ו אבל‬
‫במה מצינו הוא אינו חמור אלא כמותו ממש]‪.‬‬
‫| עח‬

‫והקשה בספר משמרת חיים (ח"ב עניני אבהע"ז אות ג') דלכאורה‬
‫הר"ן סותר עצמו ממ"ש לקמן בדף ו‪ :‬דילפינן ידות קידושין מנדרים‪,‬‬
‫והתם נמי מייתי המה מצינו לידי עונש שאם תזנה תחתיו תתחייב‬
‫מיתת בי"ד‪.‬‬
‫ותירץ דלא מקרי עונשין מן הדין אלא מה שנוגע לעונשין ישירות‬
‫אבל בקידושין אין אנו דנים על העונש אלא אם היא אשתו ורק‬
‫כתוצאה מכך תתחייב בעונש פלוני או אלמוני אבל היא אשתו‬
‫להרבה דברים וענינים אחרים‪ ,‬משא"כ בנדרים שזהו הנידון אם‬
‫אפשר לחייבו מלקות ע"ז אמרינן אין עונשין מה"ד‪ ,‬עכת"ד‪.‬‬
‫והנה זה זמן כביר בשבתי עם חברים בישיבה בלמדינו מסכת‬
‫קידושין נתקשיתי בגמ' דף ד‪ :‬דאמרינן שם על קנין כסף וביאה וכן‬
‫בדף ה‪ .‬על קנין שטר דניתן ללמדם מק"ו‪ ,‬ואיך אפשר ללמוד מק"ו‬
‫הא בק"ו לכו"ע אין עונשין מה"ד‪ ,‬וביותר יקשה על רב הונא שאומר‬
‫כן למעשה בדף ה‪ .‬דחופה קונה מק"ו‪ .‬אמנם לפי יסוד הנ"ל נתיישב‬
‫גם קושיא זו‪ ,‬והבן‪.‬‬

‫קושיא י"ג‬
‫בענין עד אחד באיסורין נגד חזקה‬

‫איתא בגמ' גיטין דף ב‪ :‬דעד אחד שאומר שהגט נכתב לשמה הוי‬
‫ע"א נגד חזקת אשת איש וע"א נגד איתחזיק איסורא לא מהני‪.‬‬
‫והקשה התורת גיטין (שם) דהרי ודאי אם יעיד אחד שבמקוה זו יש‬
‫ארבעים סאה ואח"כ יטבול בו טמא שיהיה הטובל טהור‪ ,‬אף‬
‫שמוציאים את הטמא מחזקתו ע"י עדות עד אחד‪ ,‬מ"מ כיון דבשעת‬
‫הגדתו על המקוה אינו מוציא שום דבר מחזקתו נאמן‪ ,‬ואח"כ‬
‫כשטובל בו הטמא הרי כבר הוחזקה המקוה מקודם שכשירה היא‬
‫וממילא טהור הטובל בו‪ ,‬וה"נ נאמר בעדות הע"א שהגט נכתב‬
‫לשמה‪ ,‬כיון דבשעת הגדתו אינו מוציאה מחזקתה דעדיין לא‬
‫| עט‬

‫נתגרשה בגט זה ואינו מעיד נגד החזקת אשת איש ויהא נאמן‪ ,‬ואח"כ‬
‫כשנותנים לה הגט כבר הוחזק הגט שהוא כשר וממילא מתגרשת בו‪.‬‬
‫ונראה לחלק דגבי מקוה אין אנו דנים כלל על הטמא אלא על המקוה‬
‫ואין שום שייכות מיוחדת בין מקוה זה לטמא אלא שטבל במקוה זו‪,‬‬
‫באשר על כן יש מקום לומר דאין הע"א נגד החזקה‪ ,‬משא"כ בגט‬
‫אשה אף שעדיין לא נתגרשה אולם כיון דבעינן בגט שיהא לשמה‬
‫של האשה ובשני יוסף בן שמעון הגט פסול ויתרה מכך שנינו בגיטין‬
‫(כד‪ ):‬היו לו שתי נשים ושמותיהן שוות כתב לגרש את זו לא יגרש‬
‫את זו‪ ,‬א"כ כשדנים על הגט הדיון מתייחס כלפי האשה והרי א"א‬
‫לגרש בלי שיהא לשמה וזה נגד החזקה כיון שע"י עדות זו יוכל‬
‫לגרשה‪.‬‬
‫ולפי"ז אתי שפיר ג"כ מ"ש הגרעק"א בחידושיו ליו"ד סי' ט"ו דע"א‬
‫שמעיד על עגל שהוא בן ח' ימים וניתר בשחיטתו חשיב עדות נגד‬
‫החזקה דחזקת אינו זבוח‪ ,‬דאף דעדיין לא נשחטה וגם לדברי העד‬
‫אינו זבוח ונמצא דאינו מוציאה מחזקתה‪ ,‬מ"מ כיון שלדבריו יהא‬
‫ניתר בשחיטה נמצא דמעיד נגד החזקה‪ ,‬והביא ראיה מגמ' גיטין‬
‫הנ"ל‪ ,‬עכ"ד‪ .‬ובמשמרת חיים (ח"ב עניני אבהע"ז אות ד') הקשה עליו‬
‫דלא דמי לגט שהמצוה מתחילה משעת כתיבה כדכתיב "וכתב"‬
‫ונתן‪ ,‬משא"כ הח' ימים דעגל ודאי לא מתחילה השחיטה מיום‬
‫השמיני אלא שהוא זמן שמזמן זה ניתר בשחיטה ויוצא מידי נפל‪.‬‬
‫אמנם כל זה הוא לפי מה שהבין המשמרת חיים בטעם החילוק בין‬
‫מקוה לגט‪ ,‬ויישב בזה קושיית התורת גיטין‪ ,‬אבל לפי הנ"ל א"ש דאין‬
‫הפי' כיון דהכתיבה היא אתחלתא דמצוה‪ ,‬אלא משום דהדיון‬
‫מתייחס אל האשה‪ ,‬וכמו"כ בנידון הרעק"א הנידון על העגל ושפיר‬
‫יש להצדיק את הצדיק דמעיקרא הגרעק"א‪.‬‬
‫|פ‬

‫קושיא י"ד‬
‫בדבר האיבעיא בגמ' קידושין בעבד אם יכול למנות שליח לקבל‬
‫גיטו‬

‫איתא בגמ' קידושין דף כ"ג‪ .‬דלר"ש בן אלעזר העבד כנעני משתחרר‬

‫בקנין שטר ע"י אחרים ולא ע"י עצמו‪ ,‬והטעם מבואר שם ברש"י‬
‫משום דזכות הוא לו וזכין לו לאדם שלא בפניו‪.‬‬
‫והקשה הר"ן (קידושין ריש פרק ב') לשיטות הראשונים דזכיה מטעם‬
‫שליחות [תוס' כתובות דף י"א‪ .‬ד"ה מטבילין‪ ,‬ב"מ דף י‪ .‬גיטין דף י"א‪:‬‬
‫רא"ש קידושין דף מ"ה‪ :‬רא"ש סי' ט"ו וכ"ה‪ ,‬רש"י שם וכן ברש"י דף‬
‫כ"ג‪ .‬ד"ה ותנינא להא אין חבין]‪ ,‬על הא דאיבעיא לן בע"ב לרשב"א‬
‫עבד מהו שיעשה שליח לקבל גיטו [עייש"ה בצדדי האיבעיא ובתוס'‬
‫שם]‪ ,‬ומדוע לא איפשיט מהא דע"י אחרים בשטר דמהני מדין זכיה‬
‫והרי זכיה מטעם שליחות‪.‬‬
‫ונראה לתרץ בב' אופנים‪ ,‬א' עפ"י מ"ש הקצות בסי' ק"ה ס"ק א' דהא‬
‫דאמרינן דזכיה מטעם שליחות אין הכונה משום דאנן סהדי ששלחו‬
‫אלא דגזה"כ שיהא להזוכה כח כמו בששלח אותו‪ ,‬ולפי"ז א"ש דכיון‬
‫דאינו בתורת שליח ומשלח א"כ אין להביא ראיה ממה שמשתחרר‬
‫ע"י אחרים מטעם זכיה‪ ,‬להא דאיבעיא לן אם יכול לעשות שליח‪.‬‬
‫עוד נראה לתרץ באופן ב' עפ"י מה שהקשה הר"ן במסכת קידושין‬
‫ריש פרק האיש מקדש לשיטות דזכיה מטעם שליחות איך מהני זכיה‬
‫לקטן הא אין שליחות לקטן‪ ,‬והגרעק"א בדרוש וחידוש לכתובות דף‬
‫י"א‪ .‬יישב דלפעמים מועיל זכיה בלא שליחות ויצא לחקור אם הא‬
‫דאין שליחות לקטן הוא משום דאיכא חסרון בעשייה‪ ,‬או משום‬
‫דחסר מינוי שאין הקטן יכול למנות‪ ,‬ואי נימא כהצד דאיכא חסרון‬
‫רק בהמינוי א"כ בזכיה שחידשה תורה דלא בעי מינוי שפיר מועיל‬
‫אף לקטן‪ ,‬הרי לנו דאף לאותם שלא מועיל שליחות מועיל זכיה‪,‬‬
‫וא"ש ג"כ הכא בעבד דאף שאינו יכול לעשות שליח אחרים מקבלים‬
‫גיטו עבורו‪.‬‬
‫| פא‬

‫קושיא ט"ו‬
‫בענין עדל"ת הבא ע"י פשיעה‬

‫בתוס' במסכת עירובין דף ק‪ .‬ד"ה מתן כתבו לחדש דבעשה הבא ע"י‬
‫פשיעה (כגון שנתערבו דמים של מתן ד' בדמים של מתן א') אינו‬
‫דוחה לל"ת‪.‬‬
‫ויש להקשות מדברי הגמ' בכתובות דף מ‪ .‬דאמרינן לגבי המאנס‬
‫שצריך לישא את האשה דקרא כתיב לו תהיה לאשה‪ ,‬מ"מ בחייבי‬
‫לאוין אינו נושא אותה‪ ,‬ומקשה הגמ' ניתי עשה ונידחי ל"ת‪ ,‬ומאי‬
‫מקשה הא העשה בא ע"י פשיעה ובכה"ג לא אמרינן עדל"ת‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫ואולי יש לחלק דלא מקרי פשיעה רק באופן שיש לקיים העשה בלא‬
‫פשיעה אבל הכא שאינו יכול לקיים העשה בלא פשיעה לא אמרינן‬
‫הכלל דאין עדל"ת‪[ .‬ובעומק יותר נ"ל דכשיכול לקיים העשה בלא‬
‫פשיעה אין הוכחה שאמרה תורה בכה"ג יבוא עשה וידחה לל"ת‪,‬‬
‫שהרי יכול לקיים בלא לעבור על הלאו‪ ,‬משא"כ כשאינו יכול לקיים‬
‫העשה רק ע"י שיעבור על הלאו שפיר מוכח מהתורה שהעשה דוחה‬
‫ללאו‪ ,‬ושמחתי כמוצא שלל רב שמצאתי קושיא זו בחידושי‬
‫הגרעק"א בכתובות שם ותירוצו ג"כ כעין מה שכתבתי‪.‬‬

‫קושיא ט"ז‬
‫בענין קידושין בע"כ‬

‫בשו"ת דברי יציב אבהע"ז סי' ס' בתחילתו הביא קושית העולם‬
‫אמאי דאמרינן בקידושין דף ב‪ :‬דלכן לא תנא האיש קונה דאי תנא‬
‫קונה הו"א אפי' בע"כ‪ ,‬וקשה איך הו"א דאפשר לקדש בע"כ הרי תנא‬
‫מנינא ברישא למעוטי ואמרינן בגמ' דף ג‪ .‬דלמעוטי חופה לדידן או‬
‫חליפין לר"ה‪ ,‬ואם אפשר לקדש בע"כ א"א למעט חליפין דכל הטעם‬
‫דא"א לקדש בחליפין הוא משום דגנאי הוא לה [כן הוא דעת רש"י‬
‫שם ודלא כמ"ש התוס']‪ ,‬אבל אם אפשר לקדש בע"כ הרי לא‬
‫משגיחים במה שגנאי לה‪ ,‬דאין לך גנאי גדול מזה שכופין אותה‬
‫| פב‬

‫להנשא‪ .‬וגם לדידן דממעטין חופה א"א למעט שהרי אמרו בגמ' דף‬
‫ה‪ :‬דאפשר להפריך הק"ו שכן ישנן בע"כ ואם קידושין נמי איתנייהו‬
‫בע"כ א"כ שפיר מצי למילף מק"ו דרב הונא‪.‬‬
‫ולכאורה יל"ע בקושיא זו שהרי כתב הרשב"א בריש קידושין דמהיכי‬
‫תיתי שיהיה הו"א דאפשר לקדש אשה בע"כ וכי חפץ הוא שעושה‬
‫בה ככל שיחפוץ הלא איכא דעת אחרת ( ‪ -‬לשון הגמ' בדף ז‪ ,).‬וכתב‬
‫הרשב"א דההו"א דיועיל בע"כ היינו בתלויה וקדיש (כב"ב דף מ"ח‪).‬‬
‫דהיינו שכופה אותה ולבסוף נתרצית וע"ז ההו"א דקונה בע"כ‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬
‫ולפי"ז עדיין יש להפריך הק"ו שכן ישנן בע"כ ממש משא"כ בקידושין‬
‫דצריך דעתה אלא שיכול לכופה להתרצות כתלויה וקדיש‪ ,‬ושפיר‬
‫אפשר למעט חופה‪.‬‬
‫אמנם לענין הקושיא הא' על ר"ה דממעט חליפין ממנינא דרישא‪,‬‬
‫ועתה אינו יכול למעט‪ ,‬לכאורה לא נתיישב בזה‪ ,‬כיון שסו"ס גנאי‬
‫הוא לה גם בתלויה וקדיש וכמו שמשמע מדברי רב אשי בב"ב מ"ח‪:‬‬
‫הוא עשה שלא כהוגן עשו עמו שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקידושין‬
‫מיניה‪ .‬ויש ליישב קושיא זו באופן אחר‪ ,‬דהרי ישנם ב' תירוצים בגמ'‬
‫מ"ט לא קתני האיש קונה‪ ,‬או דאי תנא קונה הו"א אפי' בע"כ או דהיה‬
‫צריך לכתוב ומקנה ואיכא מיתת הבעל דלאו איהו קא מקנה לה אלא‬
‫משמיא הוא דמקנה לה‪ ,‬וי"ל דרב הונא ס"ל כתירוץ בתרא‪ ,‬ומה‬
‫שהגמ' כתבה גם תירוץ הא' היינו אליבא דהלכתא דלא קיי"ל כרב‬
‫הונא‪.‬‬

‫קושיא י"ז‬
‫בענין פו"ר בבן ממזר‬

‫במנ"ח מצוה א' אות ב' (ובהנדמ"ח אות ח') הביא פלוגתת הראשונים‬
‫הרי"ף הרמב"ם והרא"ש עם הרשב"א‪ ,‬לגבי קיום מצות פו"ר בבן‬
‫ממזר שנולד באיסור‪ ,‬וצ"ב במה נחלקו ובפרט לפי מה שהביא‬
‫המנ"ח דגם הירושלמי ס"ל דיוצא בבן ממזר‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫| פג‬

‫ועיין במנ"ח בסו"ד שהביא מהמהרי"ט אלגאזי בפ"ח דבכורות שעמד‬

‫על כך וביאר דס"ל להרי"ף ודעימיה דהירושלמי מיירי באונס וכיון‬
‫דלא שכיח לא הביאו דין זה‪.‬‬
‫ונראה לתרץ עפי"מ שהקשה המנ"ח שם איך יוצא ידי"ח המצוה בבן‬
‫שנולד באיסור הלא הוה מצהב"ע ולדעת חלק מהראשונים הוא‬
‫מדאורייתא ולדעת התוס' בסוכה דף ט‪ .‬הוא מדרבנן‪ ,‬עכ"פ איך‬
‫יוצא‪ ,‬ותירץ כיון שהביאה אינה אלא הכשר מצוה והמצוה גופה אינה‬
‫בהולדת הבנים אלא בהוייתם ולא מקיים המצוה בשעה שעובר‬
‫העבירה לכן לא הוה מצהב"ע כמו שמצינו במצה שהעביר ד"א‬
‫ברה"ר בשבת ואח"כ אכל דאמרינן שיצא כיון דאין העבירה בשעת‬
‫קיום המצוה‪.‬‬
‫והנה כל זה מובן בהניח היסוד דיש הבדל בין אם העבירה בשעת‬
‫קיום המצוה או שאינה קשורה למצוה‪ ,‬ובאמת צ"ע דהירושלמי גופיה‬
‫במסכת שבת פי"ג ה"ג ס"ל דהמוציא מצה ברה"ר לא יצא ידי"ח כיון‬
‫דהוה מצהב"ע וא"כ איך ס"ל הכא דיוצא ידי"ח בהוליד באיסור‪.‬‬
‫וצריך לומר דרבינו ס"ל כדעת הריטב"א במשנה דהקורע בחמתו ועל‬
‫מתו דכונת הירושלמי הוא בתמיה ששואל ותמה וכי המוציא מצה‬
‫מרה"י לרה"ר לא יצא ידי"ח‪ ,‬אך בשיבלי הלקט שיבולת שס"ט למד‬
‫בפי' דברי הירושלמי בניחותא‪ ,‬אולם הפר"ח (באו"ח סי' תנ"ד ס"ק‬
‫ד') וכן הב"י והלבוש ביו"ד סי' ש"מ כתבו דכונת הירושלמי בתמיה‪,‬‬
‫א"כ ס"ל להירושלמי חילוק זה אם הוא בשעת קיום המצוה או לא‪.‬‬
‫ולפי"ז י"ל דבהא נחלקו הרשב"א והרא"ש הרמב"ם והרי"ף‪ ,‬דלדעת‬
‫הרשב"א ס"ל להירושלמי האי חילוקא שחילק המנ"ח ולהכי יצא‬
‫ידי"ח אף שנולד באיסור‪ ,‬משא"כ הרי"ף הרמב"ם והרא"ש ס"ל‬
‫בדעת הירושלמי דאף כשאין העבירה בשעת קיום המצוה אלא כל‬
‫שהגיע המצוה ע"י העבירה הו"ל מצהב"ע‪ ,‬וליכא למימר בדעת‬
‫הירושלמי דאף בהוליד באיסור קיים המצוה‪ ,‬ועכצ"ל דמיירי באונס‬
‫או בגר שמותר בממזרת והוה מילתא דלא שכיחא ולכך השמיטו דין‬
‫זה‪.‬‬
‫| פד‬

‫קושיא י"ח‬
‫בענין פו"ר בבנים שהיו לו בגיותו‬

‫במנ"ח מצוה א' (אות י"ג) כתב דנכרי שנתגייר והיו לו בנים בגיותו‬
‫קיים מצות פו"ר בבנים אלו אף שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ושוב‬
‫אינם מתייחסים אחריו‪ ,‬מ"מ כיון שהיה שעה אחת שנתייחסו אחריו‬
‫בהיותו גוי חשיב זרעו‪ ,‬ומביא המנ"ח דמדעת כמה פוסקים משמע‬
‫דאפי' לא נתגיירו הבנים קיים פו"ר‪ ,‬אך דעת הרמב"ם והטור דדוקא‬
‫אם נתגיירו‪ .‬עכ"ד‪.‬‬
‫ויל"ע להנך פוסקים דס"ל אפי' לא נתגיירו הבנים מאי שנא מהיו לו‬
‫בנים ומתו רח"ל דלא יצא‪ ,‬כמו שהביא המנ"ח להלן (אות י"ד) רק‬
‫אם השאירו הם ג"כ בן ובת‪ ,‬והרי הכא דבגיותו לא היו להם בנים‬
‫והבנים שיולדו להם מהיום והלאה שוב אין מתייחסים אחריו ואין‬
‫נחשבים זרעו‪ ,‬ובשלמא לדעת הרמב"ם והטור כיון דהם נתגיירו‬
‫נתחייבו במצות פו"ר וכיון דבניהם יתייחסו אחריהם חשיב דהבנים‬
‫שבגיותם התייחסו אחר אביהם הולידו ג"כ ושפיר יוצא ידי"ח‪ ,‬ולומר‬
‫דיוצא ידי"ח מ"ע ד'לשבת יצרה' שפיר מובן אבל פו"ר צ"ב‪.‬‬
‫ומריש הוה אמינא דהבני בנים אי"צ שיתייחסו אחר אביהם אלא‬
‫שיולדו מהבנים ולהכי הגם שאינם מתייחסים אחריו אך בניו שהיו‬
‫לו בגיותו הולידו כעת בנים‪ ,‬אולם א"א לומר כן דהמנ"ח גופיה (באות‬
‫ח') כתב לגבי ממזר דאם ישא שפחה הולד מתייחס אחריה וחשיב‬
‫אין לו בנים ואיך אביו של ממזר יוצא ידי"ח פו"ר בבן זה‪.‬‬
‫ולומר דהמנ"ח מיירי רק בהיו לבניו בנים עוד בגיותו א"א להעמיס‬
‫כן בכוונתו דהו"ל לפרש מילתיה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬

‫קושיא י"ט‬
‫בענין קידושין באדם חשוב‬

‫מקשים ומטו ביה משמיה דהגרי"ז (סאלווייצ'יק) מבריסק לפי מאי‬

‫דאמרינן בקידושין דף י"ב‪ .‬המקדש אשה בתמרה שאינה שוה פרוטה‬
‫| פה‬

‫דאמר שמואל מקודשת מספק דחיישינן שמא שוה פרוטה במדי‪,‬‬

‫א"כ כל מקום שהאשה נתנה המעות לבעל למה לא הוה קידושין‬
‫(כמובא בדף ה‪ ):‬נימא שמא אדם חשוב הוא במדי ותהא מקודשת‬
‫מספק‪.‬‬
‫ונראה לתרץ דלגבי שויות הפרוטה כיון דיש ספק הוה ספק שוה‬
‫פרוטה אבל אדם חשוב שיש עליו ספק לא הוה אדם חשוב‪ ,‬וביתר‬
‫ביאור דלגבי שויות הפרוטה לא משגיחים בידיעתנו אלא כל שיש‬
‫חשש שמא שוה פרוטה במדי הוה מקודשת מספק‪ ,‬משא"כ באדם‬
‫חשוב צריך שתהיה לאשה ידיעה שהוא אדם חשוב כדי שנוכל לומר‬
‫בההיא הנאה דקא מקבל מתנה מיניה גמרה ומקניא נפשה‪.‬‬

‫קושיא כ'‬
‫בענין שריפת בת כהן‬

‫כתבו התוס' במסכת חולין דף י"א‪ :‬ד"ה ליחוש בשם ר"ת דממיתה‬
‫למיתה לא אזלינן בתר רוב‪.‬‬
‫והקשו האחרונים דלפי"ז איך אפשר לחייב בת כהן נשואה שזינתה‬
‫בשריפה הא דילמא לאו אביה הוא ואינה כהנת וחייבת חנק‪ ,‬מה‬
‫תאמר דאזלינן בתר רוב הא ממיתה למיתה לא אזלינן‪.‬‬
‫ונראה לתרץ דמיירי שנשאת לאיש ע"מ שהיא בת כהן (כמו‬
‫בקידושין מ"ט‪ ).‬ועתה אם לא ניזול בתר רוב נמצא דאינה בת כהן‬
‫ולא חלו הקידושין ולא הוה נשואה כלל וגם חנק אינה חייבת ושפיר‬
‫הוה מפטור לחיוב ולא ממיתה למיתה‪.‬‬
‫| פו‬

‫עניני חושן משפט‬

‫קושיא א'‬
‫בענין עדות על אנשי עיר הנדחת‬

‫הקשו החת"ס בשו"ת חו"מ סי כ"ד והמנחת חינוך במצוה תס"ח‪,‬‬

‫לשיטת הרמב"ם פ"ד מהל' ע"ז הלכה ו' דבעיר הנדחת הורגים הנשים‬
‫והטף של הנדחים‪ ,‬א"כ איך שייך דין עיר הנדחת הלא לא שייך‬
‫להעיד עליהם כיון שהם עדות שאי אתה יכול להזימה שהרי לא יוכלו‬
‫להרוג את בני העדים דקרא כתיב ועשיתם לו ולא לזרעו עיי"ש‬
‫שפלפלו בקושייתם‪.‬‬
‫ואולי יתכן לחלק ולומר דשונה הדבר מעדות דבן גרושה וחלוצה‬
‫דהתם הבן נפסל כתוצאה מפסול האב ולכן אם נפסול את העד זומם‬
‫לבד ולא את זרעו נמצא חסר בכאשר זמם לעשות‪ ,‬ומאידך גיסא‬
‫התורה אומרת ועשיתם לו ולא לזרעו‪ ,‬אבל בעיר הנדחת הדין דהטף‬
‫והנשים ג"כ נהרגים הוא דין בעיה"נ ולא תלוי בהריגת האב\הבעל‪.‬‬
‫שו"מ שכ"כ בספר ציץ ופרח להגאון הגדול רבי נתן גשטטנר זצ"ל‬
‫בסי' קי"ג אות ג'‪ ,‬וכן במשמרת חיים (ח"א עניני עדות אות ו')‬
‫להגרח"פ שיינברג זצ"ל וברוך שכוונתי‪.‬‬
‫ויש לחדד הענין עפי"מ שהקשה הריטב"א במסכת מכות דף ב‪ .‬דכמו‬
‫דדרשינן ועשיתם לו ולא לזרעו נדרוש ג"כ כאשר זמם לעשות לאחיו‬
‫ולא לזרעו‪ ,‬ובחידושי הגאון הרוגוטשבי על המסכתא ביאר‬
‫דכשפסלינן רק את האב ולא את הבן חסר גם בפסול האב והוא‬
‫חסרון בכאשר זמם לעשות "לאחיו" ומה דלא פסלינן לזרעו הוא לא‬
‫רק סיבה אלא סימן שחסר בפסול האב‪ ,‬ומיושב קושיית הריטב"א‪.‬‬
‫ולפי"ז הכא שאינו תוצאה מהאב שפיר נוכל לדרוש לאחיו ולא לזרעו‬
‫כקושיית הריטב"א ותתקיים כאשר זמם בעדים עצמם‪.‬‬
‫| פז‬

‫קושיא ב'‬
‫בדין עדים המכחישים זא"ז‬

‫נחלקו אביי ורבא בב"ק דף ע"ג‪( :‬וכן הוא בכתובות י"ט‪ :‬בשם רב‬
‫ששת) אי הכחשה תחילת הזמה או לאו תחילת הזמה דהיינו אם‬
‫הכחישו את העדים ואח"כ הוזמו אם חייבים מכח ההזמה‪ ,‬או דאחר‬
‫שהוכחשו העדים לא שייך להזימם‪.‬‬
‫וקשה לשיטת האומרים דלאו תחילת הזמה נמצא דכל עדים הבאים‬
‫להכחיש הינם עדות שאי אתה יכול להזימה‪ ,‬ואיך שייך לקבל עדות‬
‫המכחישים [היינו הכת השניה]‪ ,‬והרי מיד הם מוכחשים [מהכת‬
‫הראשונה] ותו לא שייך בהם הזמה‪ ,‬ונמצא דלא שייך עדות הכחשה‬
‫בעולם‪ .‬וצ"ע‪.‬‬

‫קושיא ג'‬
‫בסברת הדין דכאשר זמם ולא כאשר עשה בממון‬
‫כתבו התוס' בב"ק דף ד‪ :‬ד"ה ועדים‪ ,‬דאף דקיימ"ל דאם בי"ד כבר‬
‫ביצעו את פסק הדין לא מענישים את העדים דכאשר זמם ולא כאשר‬
‫עשה‪ ,‬מ"מ בממון ס"ל לריב"א דאף בהוציאו הממון חייבים העדים‬
‫משום דממון איתא בחזרה ולא נחשב כאשר עשה‪.‬‬
‫ולכאורה קשה דתנינן במסכת מכות דף ג‪ .‬מעידים אנו באיש פלוני‬
‫שחייב לחברו אלף זוז ע"מ ליתנן לו מכאן ועד ל' יום והוא אומר מכאן‬
‫ועד עשר שנים‪ ,‬אומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהיו בידו אלף זוז בין‬
‫נותנן מכאן ועד ל' יום בין נותנן מכאן ועד עשר שנים‪ .‬הרי שאדם‬
‫מוכן לשלם בעד כסף שיהיה אצלו יותר זמן ולמה לא נימא ג"כ הכא‬
‫דהזמן שהכסף לא היה בידו הפסידוהו וזה ליתא בחזרה‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫ותירץ הר' יחיאל מיכל היילפרין דאה"נ על הפסד זה של הזמן אין‬
‫מחייבין אותם כלום ונמצא דלק"מ‪.‬‬
‫| פח‬

‫קושיא ד'‬
‫בשיטת הרמב"ם דהפקר מטעם נדר‬

‫בשו"ע סי' רע"ג ס"ב כתב המחבר ההפקר אע"פ שאינו נדר הרי הוא‬
‫כמו נדר שאסור לחזור בו ובקצוה"ח ס"ק א' דהוא שיטת הרמב"ם‬
‫דהפקר מטעם נדר‪ ,‬וביאר הקצות דלפי"ז אין ההפקר פועל קנין‬
‫ועדיין נחשב שלו אלא דרביע עליה איסור דבל יחל‪.‬‬
‫עוד כתב דאי ס"ל דהפקר מטעם נדר עכצ"ל דביטול חמץ היינו‬
‫ביטול החשיבות ולא מטעם הפקר‪.‬‬
‫וקשה דבהמשך דבריו הביא דהר"ן ס"ל כדעת הרמב"ם דהפקר‬
‫מטעם נדר עיי"ש‪ ,‬ותמוה איך יעלה בקנה אחד עם מה דס"ל בריש‬
‫פסחים דביטול חמץ היינו שמפקירו ולא ביטול החשיבות‪ .‬וצ"ע‪.‬‬

‫קושיא ה'‬
‫עוד בהנ"ל‬

‫עוד יש להקשות לשיטת הרמב"ם דהפקר מטעם נדר וכביאור הקצות‬

‫דעדיין שלו הוא אלא דאיסורא הוא דרביע עליה‪ ,‬ממה דאמרינן בגמ'‬
‫גיטין דף י"א‪ :‬אמר רב חסדא התופס לבעל חוב באנו למחלוקת רבי‬
‫אליעזר ורבנן דתנן מי שליקט את הפאה ואמר הרי זו לפלוני עני רבי‬
‫אליעזר אמר זכה לו וחכ"א יתננו לעני הנמצא ראשון‪ ,‬אמר אמימר‬
‫ואיתימא רב פפא דלמא לא היא עד כאן לא קאמר ר' אליעזר התם‬
‫אלא דמיגו דאי בעי מפקר להו לנכסיה והוי עני וחזי ליה‪ ,‬ומיגו דזכי‬
‫לנפשיה זכי לחבריה אבל הכא לא‪ ,‬עכ"ל הגמ' הנצרך לעניננו‪.‬‬
‫ולפי דברי הקצות אף שמפקיר עדיין אינו עני ולא חזי ליה ואפ"ה ס"ל‬
‫לר"א דזכה לו אף דהוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים‪ ,‬ומאי‬
‫דחתה הגמ' הראיה‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫| פט‬

‫קושיא ו'‬
‫שליחות במידי דחב לאחריני‬

‫מובא לעיל שיטת התוס' בכמה מקומות בש"ס דס"ל דלא שייך‬
‫שליחות במידי דהוה חב לאחריני‪.‬‬
‫וקשה לפי"ז להבין ראיית הגמ' בקידושין דף מ"ב‪ :‬דאין שליח לדבר‬
‫עבירה ממתני' דהשולח את הבעירה ביד חש"ו פטור מדיני אדם‬
‫וחייב בדיני שמים‪ ,‬שילח ביד פיקח פיקח חייב‪ ,‬ומאי ראיה דלמא‬
‫בעלמא יש שליח לדבר עבירה והכא דפטור משום דחב לאחריני‪.‬‬
‫וצ"ע‪.‬‬
‫ואפש"ל עפימ"ש הפנ"י בכתובות דף פ"ד‪ :‬בטעם הדבר דלא שייך‬
‫שליחות בחב לאחריני דהוא משום אשלד"ע‪ ,‬ולפי"ז א"ש דגם אי‬
‫נימא דהוא משום חב לאחריני הוא ג"כ מטעמא דאשלד"ע ושפיר‬
‫איכא ראיה‪.‬‬
‫והעירני הרי"מ היילפרין דהמעיין בפנ"י שם יראה שאכן כתב סברא‬
‫זו בכדי לתרץ את סברת התוס' דלא מהני שליחות בחב לאחריני‪,‬‬
‫ואילו בסוגיא דקידושין הוה מרבינן שליחות אפילו לדבר עבירה אף‬
‫בחב לאחריני‪ ,‬וגם בטביחה ומכירה יש שליחות כמבואר שם אף‬
‫דחב לאחריני‪ ,‬וע"פ יסוד הנ"ל מיושב שפיר וכנ"ל‪.‬‬
‫אולם עדיין יקשה לשיטת הקצות בסי ק"ה ס"ק א' שחולק על הפנ"י‬
‫וס"ל דבכה"ג ישלד"ע‪ .‬וצ"ע‪.‬‬

‫קושיא ז'‬
‫חלות השליחות בדבר עבירה‬

‫דעת הנודע ביהודה בשו"ת אבהע"ז קמא סי' ס"ה ותנינא סי' קי"א‬
‫ועוד‪ ,‬דאשלד"ע הוא לא רק לגבי עונש אלא דהשליחות בטלה ואין‬
‫כאן חלות‪ ,‬וכן כתב דגם באיסור דרבנן אמרינן כן‪.‬‬
‫|צ‬

‫ויש להקשות מדברי הגמ' בקידושין דף ו‪ :‬דאמר רבא מתנה ע"מ‬

‫להחזיר שמה מתנה אלא דבתרומה אסור לעשות כן מפני שנראה‬
‫ככהן המסייע בבית הגרנות‪ ,‬נמצא דע"י שליח לא יוכל ליתן תרומה‬
‫בתנאי מצד האיסור דנראה ככהן המסייע בבית הגרנות‪ ,‬ושוב הוה‬
‫מילתא דליתא בשליחות והרי אמרינן בגמ' כתובות דף ע"ד‪ .‬דכל‬
‫תנאי שא"א לעשות ע"י שליח לא הוה תנאי וא"כ איך יתכן תנאי‬
‫דע"מ להחזיר בתרומה‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫והעירוני דאולי אין מוכרח שצריך שיהא אפשר לקיים התנאי ע"י‬
‫שליח‪ ,‬אלא שהמעשה יוכל להתקיים ע"י שליח [היינו כשלא התנה]‪.‬‬

‫קושיא ח'‬
‫בדין שליח נעשה עד‬
‫;‬

‫בגמ' קידושין דף מג‪ .‬נחלקו האמוראים אי שליח נעשה עד או לא‪.‬‬

‫ולכאורה קשה איך שייך לומר שליח נעשה עד הא אם יוזם העד נמצא‬
‫גוף המעשה מוכחשת והוה הכחשה ולא הזמה כמ"ש הרמב"ם בפי"ח‬
‫מהל' עדות הל' ב' דאם היה הכחשה והזמה כאחד דינו כהכחשה ולא‬
‫כהזמה‪ ,‬נמצא דעדות זו הו"ל עשאאי"ל ולא הוה עדות‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫והראני הר' יחיאל מיכל היילפרין תירוץ נפלא מהרה"ק היהודי הק'‬
‫זי"ע (נדפס בתורת היהודי הקדוש קידושין מ"ג‪ ).‬דהרי קיי"ל שליח‬
‫עושה שליח ונמצא דאפשר בהזמה בלא הכחשה‪ ,‬כיון שהם מינו‬
‫שלוחים אחרים לעשות מעשה הקידושין וזה לא מוכחש‪ ,‬עיי"ש‬
‫שמיישב לפי"ז קושיית התוס' שם בסוגיא ואכמ"ל‪.‬‬
‫| צא‬

‫‪5‬‬
‫קושיא ט'‬
‫בדין עדות שאתה יכול להזימה‬

‫לכאורה קשה דכל עדות שבעולם הו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה‬
‫כיון שגם המזימים צריך שתהיה עדותם עשאי"ל וכן מזימי המזימים‬
‫וכן הלאה עד סוף העולם ונמצא דאין מי שיזים את האחרונים‪ ,‬ואין‬
‫לומר שקטנים שנעשו גדולים יוכלו להזים והרי אין לדבר סוף דכל‬
‫הזמן יש עוד קטנים שנעשים בני י"ג‪ ,‬דזה אינו שהרי על עדות זו אין‬
‫הקטנים יכולים להעיד אלא אלו שהיו גדולים בשעת מעשה וכמות‬
‫האנשים שיכולים להעיד על מעשה זה מוגבלת‪ .‬וצ"ע‪.‬‬

‫קושיא י'‬
‫בדין כאשר עשה בעדים הפוסלים‬

‫קיי"ל בהזמה דכאשר זמם ולא כאשר עשה וכשביצעו בי"ד את‬
‫הפס"ד שוב אין מקיימים בעדים דין הזמה‪.‬‬
‫ולכאורה קשה דכל עדים הבאים לפסול הו"ל עשאאי"ל דמיד‬
‫כשמעידין ונגמר הדין על פיהם הוה כאשר עשה‪ .‬וצ"ע‪.‬‬

‫קושיא י"א‬
‫בדברי המנ"ח בעדות החודש‬

‫כתב המנחת חינוך במצוה ד' לחקור בעדים שבאו להעיד שראו‬
‫הלבנה בחידושה ונמצא דמקודש החודש לדבריהם‪ ,‬ובאו קטנים‬
‫שנעשים גדולים בא' לחודש זה אם יכולים להעיד ולהזים העדים‬
‫דלדבריהם הם גדולים ושפיר יכולים להעיד או לא דלבריהם דאין‬
‫החודש מקודש הם קטנים ואינם יכולים להעיד‪ ,‬עכת"ד‪.‬‬

‫‪ 5‬בענין קושיא זו עיין במדור דעני לסביר"י ליב"א במכתב ד' מה שציין הגר"י בוים‬
‫שליט"א‬
‫| צב‬

‫וצ"ע שהרי העדים הקטנים אינם בזוממי זוממין כיון שאם יזימו את‬
‫הקטנים נמצא דהם גדולים אך אם יזימו את הזוממין נמצא דהם‬
‫קטנים וא"א לחייבם על שהזימו את הקטנים‪ .‬וצ"ע‪.‬‬

‫קושיא י"ב‬
‫במתני' דמכות דף ה‪:‬‬

‫בספר חמדת ישראל לבעל הכלי חמדה (קונטרס נר מצוה‪ ,‬דף פ"ד‬
‫ע"ב אות ה') הביא קושיא המיוחסת להרשב"א‪ ,‬לפי מה דמבואר‬
‫במסכת סנהדרין דף מ"א‪ .‬דעדי נערה המאורסה אינן נהרגין דיכולין‬
‫לומר לאוסרה על בעלה באנו‪ ,‬א"כ כל עדות שבעולם הו"ל עדות שאי‬
‫אתה יכול להזימה דהא אינו בזוממי זוממין שיכולין לומר להציל‬
‫הנדון באנו ולא להרוג את העדים‪ .‬ותירץ הרשב"א (הובא בספר‬
‫מנחת אשר‪ ,‬דרשות‪ ,‬עמוד ט"ו בחידושים לב"ק דף ע"ב ע"ב‪ ,‬ובספר‬
‫שערי חיים‪ ,‬מערכת ז' ערך זוממין) דאינם יכולים לטעון כך כיון שאם‬
‫באו רק להציל הנדון היו צריכים להזים רק אחד מן העדים ומזה‬
‫שהזימו שניהם ע"כ דגם להרגם נתכוונו‪.‬‬
‫ויש להקשות דלכאורה איך היו יכולים להזים רק אחד מן העדים הרי‬
‫כשהיו מזימים רק אחד היה עדות שאי אתה יכול להזימה דיכולים‬
‫לומר להציל הנדון באנו‪ ,‬ובשלמא בעד אחד כיון דהדין דהעד אינו‬
‫נהרג א"כ א"ש דלא רצו כלל להורגו אלא לפוסלו ובזה שפיר מתקיים‬
‫כאשר זמם‪ ,‬אך מה נענה בעדות שלשה דתנן במתני' דמכות דף ה‪:‬‬
‫דלת"ק ולר"ע הדרש מהפסוק על פי שנים עדים יקום דבר איצטריך‬
‫למילתא אחרינא ולא למימרא דכמו בשנים הדין דאין נהרגין עד‬
‫שיזומו שניהם‪ ,‬א"כ כל עדות שלשה הו"ל עשאאי"ל שלא היה יכולים‬
‫להזים רק אחד שהרי היו נשארים ב' והיה הנדון נהרג [דלא ס"ל‬
‫נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה]‪ ,‬ואם היו מזימין שנים‬
‫מתוך השלשה היו השנים נהרגין [דלא ס"ל דאין עדים זוממין נהרגין‬
‫עד שי זומו שלשתם]‪ ,‬ואין לומר דאם איתא דלהציל הנדון באו היו‬
‫| צג‬

‫צריכים להכחיש את העדים דאז גם הם היו נפסלים לרב חסדא בב"ב‬

‫דף ל"א‪ :‬בהדי סהדי דשקרי למה לי‪ .‬וצ"ע‪.‬‬

‫קושיא י"ג‬
‫בדין המוכר שורו שהמית עד שלא נגמר דינו‬

‫בגמ' ב"ק דף מ"ד‪ - :‬מ"ה‪ .‬שור שהמית עד שלא נגמר דינו מכרו‬
‫מכור‪ ,‬ויעו"ש בתוס' שהביאו מרש"י לפרש שטוען המוכר ללוקח‬
‫מכיון שידעת שהשור הרג היה לך לשוחטו מיד קודם שיפסקו בי"ד‬
‫עליו שחייב מיתה‪.‬‬
‫והקשה בקובץ פלפולא דאורייתא מהא דמבואר בחולין דף קל"ט‪.‬‬
‫דעוף שהרג את הנפש מצוה להביאו לבי"ד לקיים בו מצות ובערת‬
‫הרע מקרבך‪ ,‬ויעו"ש בלשון רש"י שכתב וז"ל‪ :‬מצוה על כל הפוגע‬
‫בחייבי מיתה להביאו לבי"ד כדי לבער רשעים מישראל‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וא"כ‬
‫כיצד יכול המוכר לטעון גבי שור שהרג היה לך לשוחטו הרי צריך‬
‫הלוקח לביאו לבי"ד‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫ואפ"ל דמיירי שהשור שוה כחומש ממונו של לוקח ובאופן זה אינו‬
‫מצווה לקיים מצות ובערת הרע מקרבך דקיי"ל (כתובות נ‪ ):‬המבזבז‬
‫אל יבזבז יותר מחומש‪.‬‬
‫עוד אפ"ל דהתם מיירי בעוף מן ההפקר ואם לא יביאנו לבי"ד עלול‬
‫להזיק ע"כ מצווה לקיים ובערת הרע ולהביאו לבי"ד‪ ,‬משא"כ הכא‬
‫שבלאו הכי לא יוכל שוב להזיק כיון ששוחטו א"כ מה לי מסלק‬
‫המזיק באופן זה או אחר‪.‬‬

‫קושיא י"ד‬
‫בדין כאשר זמם ולא כאשר עשה בממון‬

‫בב"ק דף ד‪ :‬בתוד"ה עדים זוממין הביאו התוס' ב' דיעות למה בממון‬
‫לא אמרינן כאשר זמם ולא כאשר עשה א' לדעת הריב"א משום‬
‫| צד‬

‫דאיתא בחזרה ב' לדעת הר"י דגבי ממון עונשין מן הדין וכאשר עשה‬
‫הוא כ"ש מכאשר זמם‪.‬‬
‫ולכאורה יש להקשות דהא בגמ' להלן אמרינן דרב אושעיא ס"ל‬
‫בעדים זוממין כר"ע דס"ל עדים זוממין קנסא היא ורב חייא ס"ל עדים‬
‫זוממין ממונא‪ ,‬וביאר בפנ"י (מכות ב‪ ):‬דהיינו דס"ל דהוה כפרה ולא‬
‫קנס אבל ודאי ממון גרידא לא הוה‪ .‬ולפי"ז קשה ממ"נ לרב חייא‬
‫לפימ"ש המהרש"א בסנהדרין דף ס"ד‪ :‬בטעם הדבר דאין עונשין מן‬
‫הדין דלא סגי בכפרה ואי נימא דעדים זוממין כפרה היא איך‬
‫מחייבינן מק"ו ואי למה שכתב הפרמ"ג בספרו גינת ורדים כלל א'‬
‫לבאר הטעם דאין עונשין מה"ד דדילמא אית ליה פירכא אף הכא‬
‫דילמא אי"ל פירכא‪ ,‬ואין לומר דבממון כיון דאיתא בחזרה א"כ‬
‫כשנפריך הק"ו נחזיר הממון‪ ,‬דלא שייך לומר כן וכי יודעים אנו מתי‬
‫יפרכו הק"ו ל ומר דיוציאו אז הממון וביד מי יהיה אז הממון ודילמא‬
‫ימות וכדו'‪.‬‬
‫וכ"ז לרב חייא‪ ,‬ולרב אושעיא קשה דאי ס"ל דהוה קנס הא הוה עונש‬
‫ואין עונשין מה"ד (כמו שכתבו האחרונים‪ ,‬עיין בית אהרן ועוד‪ ,‬לתרץ‬
‫קושיית רעק"א בגליון הש"ס ב"ק ב‪ .‬לגבי טביחה ומכירה‪ ,‬וביארו‬
‫האחרונים דאף למ"ד עונשין ממון מן הדין היינו בממונא משא"כ‬
‫בקנסא)‪.‬‬
‫שו"ר שברש"ש הקשה לרב אושעיא כעי"ז איך ילפינן כאשר עשה‬
‫מכאשר זמם הרי מקנסא לא ילפינן‪ .‬ותי' דקנסא מקנסא ילפינן‬
‫עיי"ש‪ ,‬וקשה הא אמרינן במסכת מכות דף ב‪ :‬לר"ע דקנסא היא תדע‬
‫שהרי ממון ביד בעלים ומשלמין‪ ,‬משמע דהא דעדים זוממין קנסא‬
‫דוקא באופן שעדיין לא הוציאו ממון וכשהוציאו נחשב לממונא ושוב‬
‫איך ילפינן כאשר עשה מכאשר זמם הא ממונא מקנסא לא ילפינן‬
‫כמבואר בקידושין ג‪ :‬ועוד‪ .‬ובאמת בפנ"י במכות שם כתב בדרך הא'‬
‫דדוקא בלא הוציאו הממון חשיב קנס ושוב כתב דאפשר אף‬
‫בהוציאו הוי קנס‪ ,‬דאם כבר הוציאו ממון ואח"כ כשהוזמו העדים‬
‫הורו ב"ד להחזיר ממון לבעליו ואעפ"כ מחייבין את העדים לשלם‪,‬‬
‫| צה‬

‫והיינו קנסא‪ .‬אמנם יש לדון בזה אי שייך לומר דמשום הך סברא‬

‫נימא שבכל אופן שכבר חייבו העדים את הנידון יהא נחשב קנסא‪,‬‬
‫כיון שישנו אופן כזה שהחזירו לו הממון וכו' כנ"ל‪ ,‬דיש סברא לומר‬
‫שהתינח לדעת הריב"א דס"ל סברא דאפשר בחזרה לא נחשב‬
‫כאשר עשה‪ ,‬וה"נ מכח סברא דאפשר בחזרה יהא נחשב קנסא כנ"ל‬
‫מהפנ"י‪ ,‬משא"כ לסברת ר"י דמשמע דלא ס"ל דהך מילתא דאפשר‬
‫בחזרה משנה את הגדרת הדין‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬

‫קושיא ט"ו‬
‫ביסוד קנין שינוי‬

‫בגמ' ב"ק דף ס"ו‪ .‬אמר רבה שינוי קונה‪ ,‬והאריכו האחרונים (עיין‬
‫שו"ת דברי חיים ביו"ד ח"ב סי' ק"ט‪ ,‬קובץ שיעורים ב"ק דף ס"ו‪,.‬‬
‫חידושי הגר"ח הלוי פ"ט מהלכות גזילה הלכה ל"א‪ ,‬טיב גיטין עמ"ס‬
‫גיטין דף ל"ח‪ ).‬ביסוד קנין שינוי דאין השינוי קנין בפני עצמו‪ ,‬אלא‬
‫דפעולת הקנין הוא מעשה הגזילה דהיינו משיכתו של הגזלן‪ ,‬אולם‬
‫הרי רמיא עליה חיוב השבה שזהו המונע לחלות הקנין ובזה שהגזילה‬
‫משתנית פקע מיניה חיוב השבה וחל הקנין דמעיקרא‪.‬‬
‫והקשה ידידי הרה"ג ר' אברהם שווארץ שליט"א בגליון נתיבות העיון‬
‫(גליון כ"ט משנת תשס"ז) דלכאורה צ"ע יסוד זה מגמ' סוכה דף ל‪.‬‬
‫דאיתא התם; אמר להו רב הונא להני אוונכרי כי זבניתי אסא‬
‫מעכו"ם לא תגזזי אתון אלא לגזזוה אינהו ויהבו לכו‪ ,‬מאי טעמא סתם‬
‫עכו"ם גזלני ארעתא נינהו וקרקע אינה נגזלת‪ ,‬הלכך ליגזזוה אינהו כי‬
‫היכי דליהוי ייאוש בעלים בידייהו דידהו ושינוי הרשות בידיכו‪,‬‬
‫ופריך בגמ' וליקנינהו בשינוי מעשה וכו' עיי"ש‪ .‬וכתב המהרש"א‬
‫בד"ה אינה נגזלת‪ ,‬ואל תקשי לך הא דפריך וליקנינהו בשינוי מעשה‬
‫ובשינוי השם [דהא הוה מצוה הבאה בעבירה]‪ ,‬דאף אם הם יחתכוהו‬
‫ויהיו גזלנים לא הוה מצהב"ע אף דבקנין היאוש ודאי יהיו גזלנים מ"מ‬
‫בקנין שינוי מעשה והשם באגודה שאח"כ לא יהיו גוזלים דכבר‬
‫| צו‬

‫קנאוהו ביאוש גרידא בשעת גזילה עכ"ל‪ .‬וקשה דלפי יסוד הנ"ל‬
‫דקנין שינוי הוה בשעת גזילה א"כ עדיין הוה מצהב"ע‪.‬‬
‫ונראה לתרץ דהנה לכאורה יל"ע איך פועל קנין כזה ומאי שנא‬
‫מהאומר לחברו משוך פרה זו ותקנה לך לאחר ל' יום דאמרינן כלתה‬
‫קניינו‪ ,‬וצ"ל דמעשה הקנין נגמר עתה בשעת גזילה אלא דאריא הוא‬
‫דרביע עלה שאין הקנין בא לידי ביטוי כיון שע"ז אמרה תורה והשיב‬
‫את הגזילה‪ ,‬אבל באופן שמסלק החיוב אם ע"י שינוי מעשה או ע"י‬
‫יאוש ושינוי רשות שפיר חל הקנין‪ ,‬ולפי"ז א"ש דהכא הרי כבר היה‬
‫יאוש וא"כ כבר נסתלק חיוב ההשבה‪ ,‬אלא דעדיין הוה מצהב"ע‬
‫ולכך שמשתנה החפץ שוב לא הוה אותו חפץ שגנב וליכא משום‬
‫מצהב"ע‪ ,‬אבל השינוי בסוגיא זו אינה בגדר קנין כלל‪.‬‬

‫קושיא ט"ז‬
‫בדין קם ליה בדרבה מיניה‬

‫הגרעק"א בשו"ת מהדו"ק סי' קס"ד וכן בדרוש וחידוש למסכת‬

‫כתובות בריש פרק אלו נערות כתב בביאור הדין דקם ליה בדרבה‬
‫מיניה היינו דחשבינן כאילו לא עשה הוא המעשה השני‪ ,‬ולכן אינו‬
‫מתחייב עליו‪.‬‬
‫ולכאורה יש להקשות מדברי התוס' בב"ק דף ד‪ .‬ד"ה כראי‪ ,‬שהקשו‬
‫על מה שאמרו בגמ' שם לא ראי השור כראי אדם שאין משלם את‬
‫הכופר‪ ,‬והיינו דשור חמור שכשהורג אדם חייב בתשלומי כופר‪,‬‬
‫ולעומת זה אדם שהורג אדם פטור מכופר‪ .‬והקשו התוס' דמה שאדם‬
‫אינו משלם כופר אינו קולא אלא משום דקם ליה בדרבה מיניה‬
‫ולדברי הגרעק"א איך יתכן לומר דהוא משום קלב"מ הרי אם נאמר‬
‫דכאילו אחר עשאו גם מיתה אינו חייב דהרי הוא מעשה אחד‪.‬‬
‫ויתכן דזהו אכן הביאור בתירוץ התוס' שם דקם ליה בדרבה מיניה‬
‫לא שייך אלא בחיוב ממון על דבר אחר שנתחייב בהדי מיתה‬
‫משא"כ כשנתחייב מיתה וממון על דבר אחד לא מיפטר משום‬
‫| צז‬

‫קלבד"מ‪ ,‬יעו"ש‪ .‬ולא ביארו סברת החילוק‪ .‬ויתכן עפ"י סברת רעק"א‬
‫הנ"ל‪ ,‬דכיון שענין קלבד"מ היינו שדנין את המעשה כאילו לא עשאו‬
‫אדם זה ואין לחייבו על כך‪ ,‬א"כ כאשר ב' החיובים באים בגין מעשה‬
‫אחד אין לומר כן ולא מיפטר משום קלבד"מ‪.‬‬
‫אולם עדיין לא יתכן לומר כן שהרי באותיות רע"א ב"ק דף ד‪.‬‬
‫בתוד"ה כראי כתב וז"ל‪ :‬דבריהם סתומים דהא כל עיקר קלב"מ הוא‬
‫בענין זה היכי דבאו שני דברים על ענין אחד‪ ,‬וכדאמרינן פ"ק דמכות‬
‫דמוציא ש"ר הוי שתי רשעיות במה דחייבה תורה מלקות וממון‪ ,‬אלא‬
‫דלא גמרינן מינה בעלמא עיי"ש‪ .‬וצ"ע שהרי לביאור הגרעק"א בדין‬
‫קלב"מ מובן היטב תירוץ התוס' ואדרבה דברי הגמ' במכות צ"ב‪.‬‬
‫אלא צריך לומר בכונת רעק"א דכלפי חיוב הממון נחשב כאילו אחר‬
‫עשאו‪ ,‬וזה עדיין י"ל גם כשנתחייב על מעשה אחד מלקות וממון‪,‬‬
‫ועדיין צריך יישוב‪.‬‬

‫קושיא י"ז‬
‫בענין קיום כאשר זמם במלקות‬

‫כתבו התוס' בריש מסכת מכות דף ב‪ .‬ד"ה מעידין אנו‪ ,‬דעדים זוממים‬
‫שלא יתחייבו בשום צד עונש שזממו להנידון מתקיים כאשר זמם‬
‫במלקות‪.‬‬
‫ויש להקשות מדברי הגמ' בע"ב דאמרינן שאין עדים זוממין נמכרין‬
‫בעבד עברי‪ ,‬וסבר רב המנונא למימר ה"מ היכא דאית ליה או‬
‫לדידיה או לדידהו‪ ,‬אבל היכא דלית ליה לא לדידיה ולא לדידהו‬
‫מזדבני‪ ,‬ואיך סלקא דעתיה דרב המנונא דיש צד שנמכרים הלא‬
‫לפי"ז כשאין נמכרים הו"ל עשאאי"ל‪ ,‬דלא מתקיים כאשר זמם‬
‫במלקות‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫| צח‬

‫קושיא י"ח‬
‫בדין פשיעה ע"י היסח הדעת‬

‫כתב השו"ע בהלכות פקדון סי' רצ"א סעיף ז' המפקיד אצל חברו בין‬
‫כלים בין מעות ואמר לו תן לי פקדוני ואמר לו השומר איני יודע אנה‬
‫הנחתי פקדון זה או באיזה מקום קברתי הכספים המתן לי עד‬
‫שאבקש ואמצא‪ ,‬הרי זה פושע וחייב לשלם מיד‪.‬‬
‫ובנתיבות שם כתב דמדברי המחבר משמע דהטעם הוא משום דהוי‬
‫פשיעה‪ ,‬ולפי"ז עולה שאם היה בבעלים פטור דהוה פשיעה בבעלים‪,‬‬
‫מיהו כתב דלדעתו נראה שפשיעה זו אינה אלא מטעם מזיק ואפי'‬
‫בבעלים חייב היות והניחו ועשה פעולה בידיו בחפץ ושכח היכן‬
‫הניחו נחשב למזיק‪.‬‬
‫והקשה בקובץ פלפולא דאורייתא דהדבר טעון ביאור‪ ,‬דבשלמא אם‬
‫הטעם הוא מדין פשיעה שייך לחייבו על הסחת דעתו ושמירתו‬
‫הגרועה ששכח היכן הניחו‪ ,‬אבל להנתיבות שהטעם הוא מדין מזיק‬
‫איך שייך לחייבו והא הסחת הדעת משמירתו אינו אלא גרמא‪,‬‬
‫וגרמא בנזיקין פטור‪.‬‬
‫ונראה לתרץ בפשיטות דכונת הנתיבות היא מכיון שהניח בהיסח‬
‫הדעת הוה ההנחה ההיזק וע"ז מחייבים אותו‪ ,‬ולא הוה גרמא כיון‬
‫שאם היה אחראי על מעשיו היה מניח בישוב הדעת כדי שיזכור‪.‬‬

‫קושיא י"ט‬
‫בדין שומר אבידה‬

‫במסכת ב"ק דף נ‪ :‬מובאת דעת רב יוסף ששומר אבידה דינו כשומר‬

‫שכר‪ ,‬לפי שבזמן התעסקותו באבידה הוא נפטר מלתת צדקה‬
‫לעניים‪ ,‬שכן העוסק במצוה פטור מן המצוה‪.‬‬
‫והקשה במהר"ץ חיות (סוכה כה‪ ):‬לפי מה דקיי"ל (עיין פמ"ג פתיחה‬
‫כוללת לאו"ח חלק ב' אות כ"ח) דהעוסק במצוה פטור רק מלקיים‬
‫| צט‬

‫מצות עשה אך אסור לו לעבור על ל"ת‪ ,‬א"כ כיצד נפטר שומר אבידה‬
‫מלתת צדקה לעניים הרי עובר בזה בשני לאוין‪ :‬א' "לא תאמץ את‬
‫לבבך" ב' "לא תקפוץ את ידך מאחיך האביון"‪.‬‬
‫ונראה לתרץ דאכן באופן שמלבד העשה ישנו ג"כ ל"ת אסור לו‬
‫לעבור על הל"ת‪ ,‬אולם שונה הדבר בעניננו שהל"ת הוא מכח העשה‬
‫וכשאינו מחויב לתת צדקה מצד העשה אינו עובר גם על הל"ת‪.‬‬

‫קושיא כ'‬
‫בענין הכוהו עשרה בני אדם‬

‫במסכת סנהדרין דף ע"ח‪ .‬מובא‪ :‬תנו רבנן הכוהו עשרה בני אדם‬
‫בעשרה מקלות ומת‪ ,‬בין בבת אחת בין בזה אחר זה פטורין‪ ,‬ר"י בן‬
‫בתירא אומר בזה אחר זה האחרון חייב‪ ,‬מפני שקירב מיתתו‪ ,‬אמר‬
‫רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו; ואיש כי יכה כל נפש אדם‪ ,‬רבנן‬
‫סברי כל נפש עד דאיכא כל נפש‪ ,‬ור"י בן בתירא סבר כל נפש כל‬
‫דהו נפש‪ .‬עכ"ל הגמ'‪.‬‬
‫והקשה בספר מרפסין איגרי דלפי זה כיצד העדים נעשים זוממים‬
‫ונהרגים והלא כל אחד מהעדים רצה להרוג רק חצי נפש‪ ,‬שכן רק‬
‫בצירוף העד השני היה נהרג הנידון‪ ,‬ובמה עדיפים שני עדים שרוצים‬
‫להרוג אדם בעדותם‪ ,‬שהם נהרגים‪ ,‬משני רוצחים שמכים אדם‬
‫במקל‪ ,‬שהם פטורים משום שכל אחד הרג רק חצי נפש‪.‬‬
‫ונראה לחלק דבעדים אין הפעולה מתייחסת לשני העדים אלא כיון‬
‫שאמרה תורה על פי שנים עדים יקום דבר מיקרי העדות דבר אחד‬
‫וכמו שאמרו בסוטה ב‪ :‬כל מקום שאמר הכתוב עד הרי כאן שנים עד‬
‫שיפרוט לך הכתוב אחד‪ ,‬הרי דכיון שאין העדות מתקיימת אלא‬
‫בשנים חשוב כאחד‪ ,‬וראיה לדבר ממה שאמרו במסכת מכות דף ה‪.‬‬
‫משלשין בממון ואין משלשין במכות‪ ,‬ואמרינן בגמ' דמה דאין‬
‫משלשין במכות היינו משום דמלקות לא מצטרף‪ ,‬הרי לנו דלולא‬
‫|ק‬

‫סברא זו היו יכולים להלקות לכל אחד משלשה העדים י"ג מלקות‪,‬‬
‫ורק משום דאינו מצטרף חסר כאן בכאשר זמם ואין משלשין‪.‬‬

‫קושיא כ"א‬
‫כונת העדים בשעת ראיית המעשה‬

‫במסכת כריתות דף י"ב‪ :‬מובא‪ :‬מודה רבי מאיר לחכמים שאם אמרו‬
‫לו שנים יודע אתה בעדות פלוני‪ ,‬והוא אומר לא ידעתי‪ ,‬פטור‪ ,‬דאי‬
‫בעי אמר לא נתכוונתי לעדות‪.‬‬
‫וכתבו התוס' ישנים (ד"ה לא נתכוונתי) מכאן אמר רבי וכן דן הלכה‬
‫למעשה‪ ,‬דעדים ששמעו הדבר מפי בעלי המעשה אך לא נתכוונו‬
‫להעיד ולא הובאו שם לשום עדות‪ ,‬אין בעדותן כלום אם באים אחר‬
‫זמן להעיד בבית דין‪[ .‬ויש לציין שכן כתבו התוס' במסכת מכות דף‬
‫ו‪ .‬ד"ה שמואל לתרץ הקושיא דכל גט יהא פסול משום נמצא אחד‬
‫מהן קרוב או פסול שנמצאין קרובים במעמד זה‪ ,‬עיי"ש]‪.‬‬
‫והקשה בספר מרפסין איגרי לפי"ז כיצד יתכן הזמת עדים הרי בשעה‬
‫שהיו עמהם במקום פלוני עדיין המוזמים לא העידו את עדותם וא"כ‬
‫לא נתכוונו להעיד‪ ,‬והכיצד יכולים עתה להעיד על עדים הללו עמנו‬
‫הייתם ולהזימם‪.‬‬
‫ונראה לחדש דכל החסרון שלא נתכוונו להעיד הוא באופן שהיו‬
‫יכולים להתכוון ולא כיוונו א"כ חסר כאן בעדות משא"כ באופן שלא‬
‫היו יכולים לכוין א"כ אין חסרון שלא כיוונו ושפיר תועיל עדותם אף‬
‫באופן זה‪.‬‬

‫קושיא כ"ב‬
‫בדין ברור לו מיתה יפה בחייבי מיתות בי"ד‬

‫במסכת כתובות דף ל"ז‪ :‬נלמד מהפסוק "ואהבת לרעך כמוך"‬

‫שכאשר בי"ד באים להוציא אדם להורג‪ ,‬עליהם לבצע את ההמתה‬
‫| קא‬

‫באופן שיסב לנידון מינימום צער ובזיון‪ ,‬שנאמר ואהבת לרעך כמוך‪,‬‬
‫ברור לו מיתה יפה‪ ,‬וכן הוא בסנהדרין דף מה‪.‬‬
‫והקשה בספר מרפסין איגרי הלא אדם שהתחייב באחת מארבע‬
‫מיתות בי"ד הוא אדם רשע‪ ,‬ואדם רשע כידוע אינו בכלל "רעך"‪.‬‬
‫ונראה לתרץ עפ"י המובא בשלהי מסכת מכות דף כ"ג‪ .‬דכיון‬
‫שנתבזה הנידון אמרינן כיון שנקלה הרי הוא כאחיך‪ ,‬ולפי"ז לאחר‬
‫ההמתה והבזיון יהא כאחיך ובכלל רעך ושפיר ניתן ללמוד מואהבת‬
‫ל"רעך" כמוך‪ ,‬על כן אמרו חז"ל ברור לו מיתה יפה‪.‬‬
‫ואולי יש לדחות דרק התם אמרינן כן כיון דכתיב ונקלה אחיך בעיניך‬
‫כמ"ש רש"י שם בסוף דף כ"ב‪ :‬ד"ה נתקלקל‪ ,‬ויל"ע‪.‬‬
‫והעיר הר' יחיאל מיכל היילפרין מדברי השיטמ"ק בכתובות שם‬
‫(ד"ה ואהבת לרעך כמוך) שעמד בזה וכתב כעין תירוץ הנ"ל יעו"ש‪.‬‬

‫קושיא כ"ג‬
‫בדין סנהדרין שראו כולן לחובה‬

‫במסכת סנהדרין דף ט"ז‪ :‬איתא שמשה במקום שבעים ואחד קאי‪,‬‬

‫שהיה שקול כנגד שבעים ואחד דהיינו שהיה כמו סנהדרי גדולה‪,‬‬
‫ולכן היה יכול לדון יחידי‪.‬‬
‫והקשה בספר מרפסין איגרי שהרי במסכת סנהדרין דף י"ז‪ .‬מובא‬
‫שסנהדרין שראו כולם לחובה פוטרין אותו‪ ,‬וא"כ כיצד היה משה‬
‫רבנו יכול לחייב אדם‪ ,‬הלא הוא היה כל הסנהדרין‪ ,‬וסנהדרין שראו‬
‫כולם לחובה פוטרין אותו‪.‬‬
‫ונראה לתרץ עפ"י מה שאמרו בגמ' הטעם דסנהדרין שראו כולם‬
‫לחובה פוטרין אותו וז"ל הגמ' שם‪ :‬אמר רב כהנא סנהדרי שראו כולן‬
‫לחובה פוטרין אותו‪ ,‬מ"ט כיון דגמירי הלנת דין למעבד ליה זכותא‪,‬‬
‫והני תו לא חזו ליה‪ .‬עכ"ל הגמ'‪ ,‬ופירוש דברי הגמ' כמו שפירש"י שם‬
‫כיון שאם לא מצאו לו זכות ביום ראשון מלינים את הדין וכאן כיון‬
‫| קב‬

‫שראו כולם לחובה לא ימצאו לו זכות‪ ,‬וא"כ י"ל דזה שייך רק‬
‫כשכולם ראו לחובה דאז אומרים מדהיו כאן שבעים ואחד שדנו וכל‬
‫השבעים ואחד ראו לחובה שוב לא ימצאו לו זכות‪ ,‬משא"כ במשה‬
‫אף שבלומדות דינו כשבעים ואחד מ"מ אין כאן הוכחה ששבעים‬
‫ואחד אנשי הסנהדרין בדקו ולא מצאו שום זכות דמ"מ הוא אדם‬
‫אחד‪ ,‬ולא שייך לומר דתו לא חזו ליה ויתכן דבהלנת דין ימצא זכות‪,‬‬
‫לכן היה יכול לחייב אנשים‪.‬‬

‫קושיא כ"ד‬
‫בענין חיוב תשלומי ד' וה' בטביחה ומכירה‬

‫הקשה רעק"א (שו"ת תנינא סימן קמ"ח) איך שייך לחייב על טביחה‬
‫תשלומי ד' וה' הא איכא לספוקי דילמא הוי טריפה והוי שחיטה‬
‫שאינה ראויה‪ ,‬מאי אית לך למימר דאזלינן בתר רוב ורוב בהמות‬
‫אינן טריפות‪ ,‬הרי אין הולכין בממון אחר הרוב‪.‬‬
‫ונראה לתרץ עפ"י דברי התוס' בב"ק דף כ"ז‪ .‬ד"ה המניח דהא דאין‬
‫הולכין בממון אחר הרוב הוא רק היכא דליכא חזקה עם הרוב‪ ,‬ולפי"ז‬
‫י"ל לפי מה דאיתא בגמ' חולין דף ט‪ .‬דבהמה בחייה בחזקת איסור‬
‫עומדת עד שיודע לך במה נשחטה‪ ,‬וכשנשחטה הרי היא בחזקת‬
‫היתר עד שיודע לך במה נטרפה‪ ,‬א"כ יש כאן רוב וחזקה ואזלינן‬
‫בתרייהו לחייב ד' וה'‪.‬‬
‫ברם איכא למישדי בה נרגא לפי מה ששמעתי בשיעור מדודי הג"ר‬
‫שלמה צבי גוטמן שליט"א שהקשה דלכאורה איזה חזקת היתר יש‬
‫כאן הלא היתה מקודם אסורה משום אבר מן החי ולא היה כאן חזקת‬
‫היתר אפי' שעה אחת‪ ,‬והביא דברי הרשב"א שם בסוגיא שמפרש‬
‫דהחזקה הוא מכח הרוב דאינן טריפות‪ .‬ולפי"ז גם חזקה זו מכח רוב‬
‫והדרא קושיא לדוכתיה דאין הולכין בממון אחר הרוב‪.‬‬
‫| קג‬

‫קושיא כ"ה‬
‫בחיוב תשלומי כופר בשור שהרג אדם‬

‫הקשה בספר משמרת חיים (ח"א עניני נזיקין אות ב') איך שייך לחייב‬
‫כופר כשהמית שור אדם הרי יש להסתפק דילמא טריפה הרג וליכא‬
‫חיוב כופר דכמת הוא‪ ,‬ואף דאיכא רוב דאינם טריפות‪ ,‬מ"מ לא‬
‫אזלינן בממון אחר הרוב‪( .‬והוא כעין קושיתו של בעל רעק"א הנ"ל)‪.‬‬
‫ונראה לתרץ דשאני הכא דאי לא אזלינן בתר רוב א"כ כל אדם‬
‫נמצא בספק זה ולא יתכן חיוב תשלומי ד' וה' ובהכי חייביה רחמנא‪,‬‬
‫ולא דמי לרובא דזבין לרדיא ומיעוטא דזבני לשחיטה‪ ,‬דהתם יש גם‬
‫מצב של ודאי באופן שאנו יודעים בבירור דהוא מהאנשים שקונים‬
‫לחרישה‪ ,‬ואז אמרינן דכשמסופקים מאיזה סוג אנשים הוא דלא‬
‫אזלינן בתר רוב‪ ,‬אבל הכא ליכא מצב של ודאי‪.‬‬
‫אולם עדיין יש להקשות דנילף מהכא שהולכין בממון אחר הרוב כמו‬
‫דילפינן במסכת חולין דף י"א‪ :‬ממכה אביו [וגם שם ליכא מצב ודאי‬
‫שאל"כ הרי יש לקיים הפסוק באופן זה ושוב אין ראיה‪ ,‬וכמו שאמרה‬
‫הגמ' שם ודילמא כשהיו אביו ואמו חבושין בבית האסורין‪ ,‬ומשני‬
‫אין אפטרופוס לעריות]‪ ,‬ונראה לתרץ דהתם ברובא דזבין לרדיא וכו'‬
‫הספק אם לוקח זה הוא מהרוב אנשים או מהמיעוט ואם הוא מהרוב‬
‫מוציא ממון עפ"י רוב זה‪ ,‬משא"כ בכופר דהרוב אינו בא לומר דחייב‬
‫ממון אלא דהוא שלם‪ ,‬וכתוצאה מכך כשהשור הורגו מתחייב‬
‫הבעלים בכופר‪ .‬והוא כעין תירוץ רעק"א הנ"ל וההפלאה בכתובות‬
‫ט"ו‪ :‬דהיכי שנפסק דינו לענין דברים אחרים‪ ,‬אזלינן בתר רוב גם‬
‫לממונא יעו"ש‪.‬‬
‫עוד נראה לחדש דבכופר אזלינן בתר רוב כיון דכופרא כפרה [עי'‬
‫מכות דף ב‪ ,]:‬אף דהוי ממון כיון שכל הטעם דאין הולכין בממון אחר‬
‫הרוב הוא משום שיש מוחזק‪ ,‬וכ"ז שייך בחיוב ממון או עונש‪ ,‬אבל‬
‫בתשלום כפרה כיון שצריך כפרה מספק אזלינן בתר רוב‪.‬‬
‫| קד‬

‫קושיא כ"ו‬
‫בענין פריעת בע"ח מצוה‬

‫בחידושי הגר"ח (סטנסיל) עהש"ס אות קכ"ט הביא קושיא בשם‬

‫חכ"א לפי מה דקיי"ל דהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש א"כ כשלוה‬
‫אחד סכום שהוא יותר מחומש מנכסיו לא יצטרך לפרוע את חובו‪,‬‬
‫ותירץ הגר"ח דכל מצוה כשמקיים המצוה שוב אין עליו חיוב‪,‬‬
‫מ שא"כ בחוב אם לא יחזיר עדיין צריך לקיים פריעת בע"ח בחומש‬
‫ולאחמ"כ בעוד חומש ואין לדבר סוף עד שיסיים פרעון החוב‪.‬‬
‫וראיתי מקשים דלכאורה התינח עד החומש האחרון אבל כשיגיע‬
‫לחומש האחרון ויתן חלק חמישיתו וישארו ד' חלקים לא יצטרך‬
‫להחזיר החוב‪ .‬ולא הבנתי דפשוט הכונה כמו בעישורייתא דבי רבי‬
‫בכתובות דף ס"ח‪ .‬ונדרים דף ל"ט‪:‬‬
‫עוד יש לתרץ עפ"י היסוד שכתב באגרות משה (או"ח חלק ה' סימן‬
‫מ"א) דהיכי שהמצוה היא עצם בזבוז הממון לא נאמר בו הכלל‬
‫דהמבזבז אל יבזבז וכו'‪ ,‬דלא נאמר אלא במצוה כמו לולב דהמצוה‬
‫היא הנטילה אלא שכדי לקיים הנטילה עליו לקנות אתרוג אבל אינו‬
‫חלק מהמצוה‪ ,‬משא"כ במקום שהחיוב הוא עצם בזבוז הממון לא‬
‫שייך האי כללא דהמבזבז וכו'‪ ,‬ולפי"ז א"ש דכאן המצוה עצם פרעון‬
‫החוב ולכן צריך להחזיר כל החוב‪.‬‬
‫אך לעצם הקושיא יש לתמוה שהרי מבואר בתוס' במסכת קידושין‬
‫דף י"ג‪ :‬ד"ה מלוה דהלואה לא חשיב מלוה הכתובה בתורה כיון שגם‬
‫לולא שכתבם התורה היינו יודעים שיעור נתינות הללו‪ ,‬וא"כ אף‬
‫שמקיים מצוה בפריעת חוב‪ ,‬אך גם בלא המצוה עליו לפרוע חובו‪,‬‬
‫ויותר הדברים מבוארים לפי מה שיסד הגר"ש שקאפ בשערי יושר‬
‫(שער ה' פרק ב') דיש חיוב משפטי שקודם לדיני התורה והוא מה‬
‫שהשכל מחייב‪ ,‬ולפי"ז פשוט דלא שייך כאן האי דינא דהמבזבז וכו'‬
‫וחייב לשלם כל החוב‪.‬‬
‫| קה‬

‫קושיא כ"ז‬
‫בענין לאו הניתק לעשה בגזילה‬

‫כתב הרמב"ם בפ"א מהל' גזילה ה"א‪ :‬אין לוקין על לאו זה [לאו דלא‬
‫תגזול]‪ ,‬דנתקו הכתוב לעשה‪ ,‬שנאמר; "והשיב את הגזילה אשר גזל"‬
‫וכו'‪.‬‬
‫ויש להקשות למה הוצרך הרמב"ם לטעם דהוה לאו הניתק לעשה‪,‬‬
‫בלא דין דבניתק לעשה אין לוקים איך אפשר לחייבו מלקות כלל‬
‫הרי כיון שילקה לא יצטרך לשלם דכל הלוקה אינו משלם מדין קם‬
‫ליה בדרבה מיניה‪ ,‬והרי כתבה תורה בפירוש שישלם כדכתיב;‬
‫"והשיב את הגזילה אשר גזל או את העושק אשר עשק"‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫והראני הרי"מ היילפרין בשער המלך פ"א מחמץ ומצה הלכה ג'‬
‫שמאריך בענין לאו הניתק לעשה ובתו"ד מבאר דמה שהוצרך לטעם‬
‫דניתק לעשה היינו באופן שאין הגזילה בעין דאי לאו טעמא דניתק‬
‫לעשה הוה אמרינן דמילקי לקי ממונא לא משלם‪ ,‬כיון שאין פסוק‬
‫מפורש שריבתה תורה תשלומין בכה"ג‪ ,‬אבל כשהגזילה בעין‬
‫דריבתה תורה בפירוש והשיב את הגזילה אשר גזל‪ ,‬כעין שגזל‪ ,‬אה"נ‬
‫דפשוט שממונא משלם ולא לקי גם בלאו טעמא דניתק לעשה יעו"ש‪.‬‬

‫קושיא כ"ח‬
‫בענין שור הנסקל שנשחט אחר שנגמר דינו‬

‫במסכת בבא קמא דף מ"א‪ .‬מובא‪ :‬תנו רבנן ממשמע שנאמר סקול‬
‫יסקל השור איני יודע שנבילה היא ונבילה אסורה באכילה‪ ,‬מה‬
‫תלמוד לומר לא יאכל את בשרו‪ ,‬מגיד לך הכתוב‪ ,‬שאם שחטו לאחר‬
‫שנגמר דינו אסור באכילה‪.‬‬
‫והקשה בספר מרפסין איגרי לשם מה נצרך הכתוב ללמדנו שאם‬
‫שחט את השור לאחר שנגמר דינו הוא אסור באכילה‪ ,‬והלא אסור‬
‫לשחוט שור שנגמר דינו לסקילה לפי שיש מצות עשה לסוקלו‪ ,‬ואם‬
‫| קו‬

‫עבר ושחטו השחיטה לא מועילה כלל לפי מה דקיי"ל כדעת רבא‬

‫(בתמורה ד‪ ):‬כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני‪.‬‬
‫ונראה לתרץ עפ"י היסוד המובא באחרונים (עיין בחידושי רעק"א‬
‫תמורה ד'‪ ,:‬ובתשובות או"ח סי' קע"ד‪ ,‬וכ"כ המהרי"ט הביאו המהר"ץ‬
‫חיות חולין דף י"ד‪ ).‬דלא אמרינן אעל"מ אלא היכא שעי"כ נמנע‬
‫האיסור ממנו‪ ,‬אך אם בלא"ה יעבור על האיסור לא אמרינן אעל"מ‪.‬‬
‫ולפי"ז הכא אף אי נימא דשחיטתו אינה כשרה עדיין א"א לסוקלו‬
‫דנבילה הוא ועבר על מצות עשה דהשור יסקל‪ ,‬דאל"כ מדוע נקרא‬
‫עבר אמימרא דרחמנא הא אכתי אפשר לסוקלו נבילה‪ ,‬אלא ע"כ‬
‫כיון דנשחט ומת שוב א"א לסוקלו‪ ,‬ולכן מה יתן לך ומה יוסיף לך‬
‫דתאמר אעל"מ והרי לא יתוקן האיסור ולכן צריך פסוק מפורש‬
‫דאל"ה הוה השחיטה כשרה‪.‬‬

‫קושיא כ"ט‬
‫בענין כאשר זמם ולא כאשר עשה בממון‬

‫הנה נודעה פלוגתת הראשונים בענין עדים זוממים שבאו לחייב‬

‫ממון וכבר ביצעו את הדין וחייבו את הנידון ממון‪ ,‬אם אין מחייבין‬
‫את העדים כדין עדים זוממין שכבר ביצעו בי"ד את הפס"ד ונהרג‬
‫הנידון או לקה מלקות‪ ,6‬או לא וכמו שיתבאר להלן‪ ,‬ודעת הרי"ף‬
‫דגם בממון אמרינן כאשר זמם ולא כאשר עשה וכשחייבו בי"ד את‬
‫הנידון שוב אין מחייבין את העדים ממון‪ ,‬ולא כן דעת התוס' בב"ק‬
‫דף ד‪ :‬ד"ה עדים זוממין (וכבר הובא לעיל) דבממון לא אמרינן‬
‫כאשר זמם ולא כאשר עשה לדעת הריב"א משום דממון איתא‬
‫בחזרה ולדעת הר"י משום דבממון עונשין ממון מן הדין וא"כ דנין‬
‫ק"ו כאשר עשה מכאשר זמם‪.‬‬

‫‪ 6‬למעט שיטת הרמב"ם בפרק כ' הלכה ב' מהלכות עדות דבמלקות ליכא כאשר זמם ולא כאשר עשה‪,‬‬
‫וביאר הגר"ח בחידושיו על הרמב"ם שם דהטעם משום דהיות ונתברר עתה שאינו מחויב במלקות נמצא‬
‫דלא היו אלא "חבטות" ולא הוה כאשר עשה שהרי לא לקה‪ ,‬ודפח"ח‪.‬‬
‫| קז‬

‫ולכאורה יש להקשות לשיטת התוס' מדברי הגמ' במסכת מכות‬

‫דף ב‪ :‬דאמרינן מאי טעמא דר"ע (דאין עדים זוממין משלמין ע"פ‬
‫עצמן) קסבר קנסא הוא וקנס אין משלם ע"פ עצמו‪ ,‬אמר רבה תדע‬
‫שהרי לא עשו מעשה ונהרגים ומשלמין‪ ,‬אמר רב נחמן תדע שהרי‬
‫ממון ביד בעלים ומשלמים‪ ,‬ומקשה הגמ' מאי ניהו דלא עשו מעשה‬
‫היינו דרבה‪ .‬ולפי שיטת התוס' י"ל דרב נחמן הוסיף דבממון אף‬
‫שעשו מעשה ג"כ הוה קנס מטעם אחר שהרי "ממון ביד בעלים"‬
‫היינו דסו"ס הממון ביד הבעלים‪ ,‬והיינו באופן שכבר חייבו את‬
‫הנידון לשלם‪ ,‬ואח"כ כשהוזמו העדים פסקו ב"ד שיחזיר התובע‬
‫הממון לזה ששילם שלא כדין ונמצא דהממון ביד בעלים‪ .‬ובשלמא‬
‫לשיטת הריב"א אפשר לדחוק קצת דכיון דאיתא בחזרה חשוב‬
‫כלא עשו מעשה‪ ,‬אבל לשיטת הר"י הוה חיוב חדש מכח עונשין‬
‫מה"ד‪.‬‬
‫וביותר יקשה דאם כוונת הגמ' כפשוטו שעדיין לא חייבו נמצא‬
‫דכשחייבו הוה חיוב ממון ולא קנס‪ ,‬א"כ כשחייבו את הנידון יש‬
‫לחייב העדים זומ מין אף ע"פ עצמן כיון דלא הוה קנס‪ ,‬ואין לומר‬
‫דכיון דאפשר בחזרה ועדיין משלמין גם העדים הוה קנס דהא‬
‫להר"י מחייבין אותם אפי' באופן דלא אפשר בחזרה‪ .‬וצ"ע‪.‬‬

‫קושיא ל'‬
‫בענין כאשר זמם ולא כאשר עשה‬
‫מבואר במסכת מכות דף ה‪ :‬במשנה דהרגו – היינו אם ביצעו את‬
‫הפס"ד והרגו את הנידון‪ - ,‬אין נהרגין‪ ,‬ונתחבטו האחרונים בטעם‬
‫הדבר אם הוא רק גזה"כ או דיש גם סברא בזה‪ ,‬ומצאנו ב' סברות‬
‫באחרונים‪ ,‬בכסף משנה על הרמב"ם בפרק כ' מהלכות עדות הלכה‬
‫ב' כתב דמכיון שאלוקים ניצב בעדת קל אם לא היה זה הנידון חייב‬
‫מיתה לא היה יוצא לפועל שיהרגו אותו‪ ,‬ומדהרגו אותו סימן לדבר‬
‫שכבר היה חייב מיתה‪ .‬עוד כתב שם סברא הפוכה דמדהרגו אותו‬
‫על חינם לא סגי בכפרה ולכן לא הורגים את העדים‪.‬‬
‫| קח‬

‫והנה מבואר בגמ' מכות בכמה מקומות דאם היו שני כיתי עדים‬
‫מעידין אותו על שחילל שבת וכדומה חיוב מיתה והוזמה כת אחת‬
‫הוא והן נהרגין‪ ,‬ובשלמא לטעם דלא סגי בכפרה א"כ יש להרגם על‬
‫שזממו להרוג‪ ,‬אבל לטעם דאלקים נצב בעדת קל הרי יש כת אחת‬
‫כשרה שמעידה שחייב מיתה א"כ ממילא היה נהרג בדין ומדוע‬
‫הורגים את העדים‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫ונראה לתרץ דלא דמי דבשני כתי עדים אכן גם הורגין את הנידון‬
‫ע"פ דין אבל לא כתוצאה מעדות זו שהעידו העדים זוממין‪ ,‬ולכן כלפי‬
‫עדים אלו הוה כאשר זמם לעשות לאחיו דאין לנו הוכחה שהיה‬
‫הנידון נהרג על פיהם‪ ,‬משא"כ באופן שנהרג ואח"כ הוזמו אף‬
‫שנתברר שעדותם שקר אבל ע"י עדותם נהרג מי שהיה חייב מיתה‬
‫כיון שאלוקים ניצב בעדת קל ואם לא היה חייב מיתה לא היה פסק‬
‫הדין יוצא לפועל‪ ,‬וכבר א"א לומר כלפי עדים אלו כאשר זמם שהרי‬
‫לא זממו לעשות דבר רע‪ ,‬ואין כאן אלא עדות שקר ולא כאשר זמם‪,‬‬
‫וע"ז א"א לחייבם מיתה‪.‬‬
‫מד‬ ‫דעניז‬
‫ספיק‬
‫| קט‬

‫מדור‬
‫שאלות‬
‫וחקירות‬
‫| קי‬

‫עניני או"ח‬

‫שאלה א'‬
‫קטן שקשר ציצית בלילה ובאו עדים ואמרו שמקודש החודש‬
‫ונהיה גדול‬

‫יש להסתפק לשיטת ר"ת המובא בביאוה"ל הלכות ציצית סי' י"ד‬
‫דכל שאינו בקשירה אינו בעשייה וקשירת קטן לאו כלום כמו בס"ת‬
‫דאמרינן כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה‪ .‬מה יהיה הדין בקטן‬
‫שנהיה גדול בר"ח וקשר ציצית בלילה (להשיטות דלילה לא הוה‬
‫חסרון‪ ,‬עי' פמ"ג סי' י"ח ס"ק א' במשב"ז ובשו"ת מהרש"ג ח" סי' ע"ד‬
‫אות ב'‪ ,‬שו"ת שלמת יוסף להרוגוצ'ובי סי' ב'‪ ,‬שו"ת חלקת יואב‬
‫תנינא סי' ד' ד"ה אשר‪ ,‬ודלא כמ"ש השולחן הטהור סי' י"ד וריש סי'‬
‫י"ח ובשו"ת שלמת חיים סי' כ"ח)‪ ,‬ואח"כ באו עדים והעידו שראו‬
‫הלבנה וקידשו בי"ד החודש על פיהם ונמצא דהוא גדול‪ ,‬מי אמרינן‬
‫כיון שהוברר שכבר ר"ח הלא הוה גדול בשעת קשירה והציצית‬
‫כשרות‪ ,‬או דילמא דמ"מ הוה תעשה ולא מן העשוי דבשעת עשיית‬
‫הציצית עדיין לא הוה גדול‪ ,‬או לא דכיון שהוברר הדבר למפרע‬
‫שהוא גדול אין כאן חסרון דתעשה ולא מן העשוי‪ ,‬אף דהיה שעה‬
‫אחת בפסול אין זה אלא מחמת חוסר ידיעתינו אבל בעצם הוא גדול‬
‫משעת קשירה ולא שייך בזה פסול דתעשה ולא מן העשוי‪.‬‬
‫ולכאורה יש להסמיך לזה דברי הביאוה"ל בסי' י"א שעלה ונסתפק‬
‫באופן שגזל אחד ציצית ותלאם בבגדו ואח"כ שילם עבור החוטין אם‬
‫צריך לחזור ולהתירם כיון דכתיב ועשו להם בעינן שבשעת עשייה‬
‫יהיה שלו ואי לא היה שלו רק אח"כ נעשה שלו הו"ל תעשה ולא מן‬
‫העשוי‪ ,‬או נאמר דתגלי מילתא למפרע‪ ,‬ונשאר בצע"ג‪ ,‬ולכאורה הוא‬
‫כנידון דידן‪ ,‬אלא שיש לדחות דהתם אף שהוברר למפרע היתה שעה‬
‫שהיה פסול ממש כיון שעדיין לא שילם אלא שלאחמ"כ מתקן זאת‬
‫למפרע‪ ,‬אבל הכא הוברר הדבר דלא היתה שום שעה שהיה פסול‬
‫| קיא‬

‫רק שהיה לנו חוסר ידיעה‪ ,‬ואפשר דבהא ודאי יהיה כשר וכן הסברא‬
‫נוטה‪.‬‬
‫וגיסי הרה"ג ר' יעקב שמואל בלומנטל שליט"א העיר דיש לצדד‬
‫לפסול דאף שנהיה גדול מ"מ לגבי הסימנים צ"ע אי אמרינן הוברר‬
‫הדבר למפרע דהיו לו סימנים והיה גדול‪ ,‬אולם נראה דלק"מ דאפ"ל‬
‫דעל פי חזקה דרבא (עי' נדה מ"ו‪ ).‬הוא גדול למפרע‪ ,‬ויל"ע‪.‬‬
‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬

‫שאלה ב'‬
‫ק"ש וברכהמ"ז מי קודם‬
‫בפסקי תשובה ח"א סי' ל"ו הביא משו"ת עובר אורח סי' קפ"ד‬
‫שנסתפק באחד שאכל קודם עלות השחר‪ ,‬והיה טרוד כל הלילה‬
‫שלא קרא ק"ש ונזכר סמוך לעמוד השחר‪ ,‬וכשיקרא ק"ש לא יספיק‬
‫לו הזמן לברך ברכהמ"ז‪ ,‬שנזכר בעת גמר העיכול‪ ,‬איך יעשה‪.‬‬
‫ולכאורה היה אפשר לומר כיון דאין לו זמן לקיים שתיהן זה ודאי‬
‫דצריך לקיים רק אחת ומדין עוסק במצוה פטור מן המצוה‪ ,‬רק‬
‫השאלה היא מי קודם למי‪ ,‬ונראה דק"ש קודם שכבר נתחייב בה‬
‫בתחילת הלילה קודם שנתחייב בברכהמ"ז‪.‬‬
‫עוי"ל דאם אכל רק כזית וכביצה דמחויב בברכהמ"ז רק מדרבנן‬
‫ודאי דק"ש עדיפא דמחויב בה מדאורייתא‪.‬‬
‫ולעצם השאלה נראה שיאכל עוד מעט וממילא יאריך את שיעור‬
‫העיכול ויוכל לקרוא ק"ש ואח"כ לברך‪.‬‬

‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬
‫| קיב‬

‫שאלה ג'‬
‫‪7‬‬
‫בדין טלטול היזק רוחני המוקצה בשבת‬
‫פתיח‪:‬‬
‫בנוהג שבעולם כשקונים מוצר אזי המוכר והמשווק מפרטים את‬
‫כל המעלות של המוצר כמה טוב ויפה הדבר הזה‪ ,‬וכשקונים את‬
‫המוצר ופותחים את האריזה מוצאים דף הוראות ובו פירוט ההגבלות‬
‫של המוצר ובו כ‪ 15 -‬דברים שצריך להזהר ואסור להשתמש‪,‬‬
‫והשאלה נשאלת הלא אך לפני שעה קלה כשהמשווק הציע את‬
‫המוצר לא דיבר כלל על הגבלות רק שיבח את המוצר על שלל‬
‫מעלותיו‪ ,‬וכעת לאחר שהמוצר ברשותינו כאילו ומגלים את‬
‫חסרונותיו?‪ ,‬אך התשובה היא פשוטה כדי שירצו לקנות יש לשבח‬
‫את החפץ (כמ"ש בגמ' כתובות י"ז‪ ).‬אך לאחר שהמוצר ברשותינו‬
‫על המוכר לתת לנו הוראות ברורות איך לשמור על החפץ ואין הם‬
‫"חסרונות" אלא הוראות שנוכל ליהנות מה"מעלות"‪...‬‬
‫כן הדבר בנוגע ל"מתנה" הנפלאה; כשפותחים שו"ע בהל' שבת‬
‫ורואים כמה עשרות סימנים יש וכמה מאות סעיפים הטומנים בחובם‬
‫אלפי פרטים של הלכות אסור ומותר וכל העובר יתפלא וכי זוהי‬
‫"המתנה" שעליה נאמר מתנה "טובה" יש לי בבית גנזי ושבת שמה‬
‫אלא הקב"ה נותן לנו מתנה ויחד עם זאת הוראות יצרן ברורות כדי‬
‫שנדע איך לשמור עליה שאכן תשאר בידינו‪ ,‬ראו כי "נתן" לכם את‬
‫השבת‪ ...‬שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השבת‪.‬‬
‫שיעור‪:‬‬
‫מעשה באדם אחד שהלך בשבת ברחוב והנה לפתע חשכו עיניו‬
‫הוא רואה בצד המדרכה ערימה גדולה של עיתונים חילוניים ובלי‬
‫להסס ולחשוב פעמיים הוא ניגש לסלקם לפח האשפה‪ ,‬ברגע‬
‫האחרון נזכר הוא שלא כ"כ פשוט שמותר לטלטל עיתונים אלו‬
‫בהיות ואינם ראויים לשימוש הרי הם מוקצה‪ ,‬השאלה האם מותר‬
‫לטלטלם או לא ויש לדון כאן מג' אנפין‪ ,‬וכדלהלן‪:‬‬
‫א‪ .‬האם העיתון הוא בכלל מוקצה‪,‬‬

‫‪ 7‬מתוך שיעור שנמסר בהיכל כולל ערב "תולדות משה" קיץ תשע"ח‬
‫| קיג‬

‫ב‪ .‬אם הוא מוקצה איזה הגדרה של מוקצה ניתן לו‪.‬‬

‫ג‪ .‬אם אע"פ שהוא מוקצה יש היתר לטלטלו‪.‬‬
‫בדרך צחות היה אפ"ל שהוא מוקצה מחמת מיאוס שאין לך דבר‬
‫מאוס גדול מזה‪ ,‬אלא שלהלכה נפסק בסי' ש"י סעיף א' שדבר מאוס‬
‫מותר לטלטלו דקיי"ל כר"ש דשרי במוקצה מחמת מיאוס ולכן לא‬
‫הביא המשנ"ב בהקדמה להל' מוקצה את סוג המוקצה הזה של‬
‫"מוקצה מחמת מיאוס"‪.‬‬
‫לשם בירור הענין נקדים כמה יסודות בהל' מוקצה‪ ,‬וזה החלי בס"ד‪:‬‬
‫המ"ב בהקדמתו לסי' ש"ח מביא שיש ג' סוגי מוקצה שהם ד'‪ ,‬ג'‬
‫שהם בגוף הדבר והרביעי שהוא בחפץ אחר שעליו מונח המוקצה‬
‫והוא הנקרא בסיס‪ ,‬וג' הגדרות של מוקצה אלו הם‪:‬‬
‫א) כלי שמלאכתו לאיסור והוא הקל ביותר והגדרתו הוא דבר‬
‫שיש בו שימוש וזה הופך אותו לשם כלי ולא כמו שמצינו בטומאה‬
‫וטהרה ששם ההגדרה כלי ניתנת רק לכלי עם בית קיבול ודבר זה‬
‫נלמד מסעיף ב' שנפסק שם כל כלי אפי' הוא גדול וכבד הרבה לא‬
‫נתבטל ממנו שם כלי לא מפני גדלו ולא מפני כבדו ובמ"ב ס"ק ח'‬
‫ד"ה וכבד הרבה וז"ל‪ :‬והוא הדין "אבן גדולה וקורה גדולה אם יש‬
‫תורת כלי עליה דהיינו שמיוחדים לתשמיש שרי לטלטלן"‪ ,‬הרי שגם‬
‫אב ן שבדרך כלל ניתן לו ההגדרה מוקצה מחמת גופו שאין בהם‬
‫שימוש‪ ,‬אותו אבן אם מייחדים אותו לשימוש כל שהיא הוא נהפך‬
‫לכלי שמלאכתו לאיסור‪ ,‬דין מוקצה זה הוא הכי קל בדירוג של‬
‫הדברים המוקצים‪ ,‬שלצורך גופו דהיינו שרוצה לעשות מלאכת היתר‬
‫עם כלי זה מותר לטלטלו וכן לצורך מקומו שהוא צריך את המקום‬
‫שבו מונח המוקצה מותר לטלטלו‪.‬‬
‫ב) מוקצה מחמת גופו והוא החמור ביותר‪ ,‬והגדרתו כל דבר שאין‬
‫בהם תועלת וכגון אבנים ברחוב או מת רח"ל ומוקצה זה אפי' לצורך‬
‫גופו ומקומו אסור לטלטלו‪.‬‬
‫ג) מוקצה מחמת חסרון כיס והוא בין כלי שמלאכתו לאיסור‬
‫למוקצה מחמת גופו והגדרתו כל דבר שמקפידים עליהם שלא‬
‫להשתמש בהם זולת לתשמישם הקבוע והוא אסור בטלטול אפי'‬
‫| קיד‬

‫לצורך גופו ומקומו אלא שבאם היה היתר לטלטלו מותר להמשיך‬
‫בטלטולו אף שלא לצורך כנפסק בסעיף ג' ובשער הציון ס"ק י"ד כתב‬
‫היכי תמצי לכלי שמלאכתו לאיסור שנטל בהיתר כגון איזמל של‬
‫מילה שהיה היתר לטלטלו לצורך המילה או לדעת המג"א המובא‬
‫במ"ב ס"ק י"ג אפי' בשכח וטלטל‪ ,‬אבל במוקצה מחמת גופו כתב‬
‫המ"ב בשם האחרונים שלא שייך היתר זה ולהלן יבואר איך יש היכי‬
‫תמצא שהתחיל לטלטל בהיתר הלא במוקצה מחמת גופו אסור‬
‫לטלטל בכל אופן ובשלמא להמג"א אפ"ל בשכח אבל להמשנ"ב‬
‫צ"ב‪ .‬בכל אופן יוצא מכך שהוא המוקצה החמור משלשתם‪.‬‬
‫ועתה נחזור לנידון השאלה שבה פתחנו‪.‬‬
‫עיתון שמותר בקריאה כמו עיתונים של דברי תורה השקפה חינוך‬
‫ומוסר אין שום בעיה לטלטלם‪ ,‬כמבואר בסעיף ד' כתבי הקודש‬
‫ואו כלין מותר לטלטלן אפי' שלא לצורך כלל ובמ"ב ס"ק כ"ב כתבי‬
‫הקודש פי' כל הספרים ש"מותר" לקרות בהם‪ ,‬אבל עיתונים שיש‬
‫בהם מעניני משא ומתן האסורים משום ממצוא חפצך כמ"ש במ"ב‬
‫סי' ש"ז ס"ק ס"ג (והגם שיש חולקים ע"ז כמו בעל התשובות שבות‬
‫יעקב ועוד אולם אין זה נידוננו כעת)‪ ,‬אבל לדעת המ"ב שהוא אסור‬
‫בקריאה א"כ היות שיש בו שימוש והוא הקריאה אלא שהקריאה‬
‫אסורה בשבת א"כ לפי הנ"ל יש לו הגדרה של "כלי" שמלאכתו‬
‫לאיסור ואם רוצה בשבת לעטוף עם זה מאכל מסוים או חפץ מסוים‬
‫שאינו מוקצה או שמפריע לו המקום שבו מונח העיתון הוא מותר‬
‫בטלטול כדין כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו‪ ,‬ומכאן‬
‫לשאלתינו בעיתון חילוני שאסור לקוראו גם ביום חול אין בו שום‬
‫שימוש‪.‬‬
‫מסופר שהבית ישראל מגור זי"ע ראה פעם מישהו שמרים חתיכת‬
‫עיתון חילוני כשהלה נשאל ע"י האדמו"ר לפשר מעשהו ענה‬
‫בהתנצלות שאינו עושה כן אלא כדי לעטוף את הגדר שלא יחתך ע"י‬
‫הברזל בגופו‪ ,‬נענה הבית ישראל ואמר "ס'איז בעסער זיך צושנאדן‬
‫די גוף וואו צושנאדן די נשמה (‪-‬עדיף להחתך בגוף ולא בנשמה)‪.‬‬
‫רואים מכך כמה התרחקו ישראל קדושים מעיתונים אלו שאפי'‬
‫משימוש של עטיפה התנזרו כי לנזירא אמרינן סחור סחור לכרמא‬
‫לא תקרב והרחק מן הכיעור ומן הדומה לו‪ ,‬א"כ ההגדרה הכי‬
‫| קטו‬

‫מתאימה היא לכאורה מוקצה מחמת גופו שאינו מיועד לשום שימוש‬
‫ולפי"ז אין היתר לטלטלו‪.‬‬
‫אולם יש להתיר מכח סיבה אחרת עפ"י המבואר בשו"ע סעיף י"ח‬
‫קוץ המונח ברה"ר מותר לטלטלו פחות פחות מד"א ובכרמלית מותר‬
‫לטלטלו להדיא משום דחיישינן שמא יוזקו בו רבים‪ ,‬ובמקום הזיקא‬
‫דרבים לא גזור רבנן שבות‪.‬‬
‫מבואר דבמקום היזק התירו הטלטול אבל רק במקום היזק דרבים‬
‫ולפי"ז יתכן דברה"ר יהא מותר לטלטל העיתון ולזורקו לאשפה‬
‫ובאופן דנמצא בבית דאין מצוי בו רבים כ"כ יהא אסור לטלטל‪,‬‬
‫אולם דין זה דהיזק מובא כבר לעיל בסעיף ו' ברמ"א דשברי זכוכית‬
‫מותר לטלטל השברים כדי לפנותם אפי' בבית ולא רק בהיזקא‬
‫דרבים‪ ,‬וקשה דמהכא משמע דאפי' בהיזק דיחיד מקילין‪ ,‬תי' כבר‬
‫המ"ב בס"ק ע"ז דבסעיף ו' מיירי לענין איסור מוקצה שאינו חמיר‬
‫כ"כ כמו איסור טלטול ד"א בכרמלית או פחות מד"א ברה"ר ולכן‬
‫לגבי מוקצה התירו אף בהיזקא דיחיד‪ ,‬ולפי"ז בני"ד יהא מותר‬
‫לטלטל דאין לך היזק גדול מזה‪.‬‬
‫אלא שדבר זה צריך תלמוד מכמה סיבות‪:‬‬
‫א' מי אמרינן דהיזק רוחני נכלל בהגדרה היזק אולי רק היזק פיזי‪.‬‬
‫ב' אפי' אם נאמר שהוא כלול וחז"ל התירו לטלטל גם משום היזק‬
‫רוחני אולי באופן שיכול להשמר אין את ההיתר של היזק כמו שכתב‬
‫הריב"ש והביאו המ"ב בס"ק ע"ה דדעתו שאם היה הקוץ גדול אסור‬
‫לטלטלו דבניקל יכול להזהר ממנו שלא יוזק כיון דנראה לכל‪ .‬אמנם‬
‫ע"ז אפ"ל דיש לסמוך על המג"א שחולק על הריב"ש כמו שמובא‬
‫במ"ב ס"ק הנ"ל‪ ,‬ועוד אפ"ל כיון דיש בחורים צעירים שאין יודעים‬
‫חומר הדבר בקריאת עיתונים אלו ע"כ גם הריב"ש יודה דמותר‬
‫לטלטל כיון דחשוב אינו נראה לכל‪.‬‬
‫אך מה שיש להסתפק הוא כנ"ל באות א' האם מכשול והיזק רוחני‬
‫נכלל בכלל ההיתר דדבר המזיק‪.‬‬
‫ולכאורה בהשקפה ראשונה הרי אמרו חז"ל גדול המחטיאו יותר‬
‫מן ההורגו והיזק הנשמה הוא נצחי ואם התירו בהיזק הגוף כ"ש בהיזק‬
‫| קטז‬

‫הנשמה שהוא היזק רוחני וגודל ההיזק מעיתונים אלו יש ללמוד‬

‫מעובדא שהיה אצל ה"עצי חיים" מסיגעט שאמר כי פעם בצעירותו‬
‫נכנס לבית הכסא והיה שם חתיכת עיתון קטנה ושנים לאחמ"כ‬
‫הרגיש בנפשו שניזוק‪ ,‬וכשהיה הרבי מצאנז זי"ע מספר עובדא זו היה‬
‫מפטיר‪ :‬וכך היה אומר על העיתונים של אז‪ ,‬ומה נענה אנן‪...‬‬
‫והנה אם באנו לדון מצד דין חו"מ בגדרי היזק הוא נקרא היזק‬
‫שאינו ניכר והוא סוגיא ערוכה בגיטין נב‪ :‬באחד שמטמא פירותיו‬
‫של חבירו ושם נחלקו חזקיה ורבי יוחנן אם היזק שאינו ניכר ‪ -‬שהרי‬
‫על הפירות אין ניכר ההיזק (אלא שיש כאן היזק רוחני) ‪ -‬אם שמיה‬
‫היזק או לא והלכה כר"י דלאו שמיה היזק‪ ,‬שו"מ בשו"ת עטרת משה‬
‫שמביא מהמהרש"ג שהגדיר כן כל היזק רוחני "היזק שאינו ניכר"‪.‬‬
‫אולם הגדר דהיזק לגבי דיני נזקין ולגבי שבת יתכן שהם שונים‬
‫ואין לדמות מילתא למילתא‪ ,‬וכמו שמצינו בביאוה"ל בסעיף י"ח ד"ה‬
‫קוץ המנח שדן לגבי אבן קטנה שאינו מזיק כ"כ כמו קוץ וכתב דאף‬
‫שלגבי נזקין חשיב בור (שאבנו סכינו ומשאו הם בכלל בור) מ"מ‬
‫שאני לענין נזקין דהחמירה תורה ביותר ולהכי חשיב היזק משא"כ‬
‫בשבת מחמירין להצד השני ולא מחשיבים אותו כהיזק‪ .‬א"כ אין‬
‫ראיה מנזיקין לגבי שבת‪.‬‬
‫עוד יש לצדד לחומרא עפ"י המובא בספר שלמי יהונתן פסקו של‬
‫הגאון הגדול פוסק הדור הרב אלישיב זצ"ל בענין פלורסנט שנמצא‬
‫על הריצפה אם מותר לסלקו בידים כדין דבר המזיק ופוסק הרב‬
‫אלישיב דאסור לטלטל משום דספק שמא ישבר ואת"ל שישבר ספק‬
‫אם יזיק‪ ,‬ולפי"ז י"ל בני"ד ספק שמא לא יראו האנשים את העיתון‬
‫ואת"ל שיראו שמא לא יגעו בזה‪.‬‬
‫ויש מן האחרונים שהביאו ראיה להיתר ממ"ש בשו"ת דעת משה‬
‫סי' י"ז ובספר לוח מוקצה שלמי יהונתן שציפורן שנפלה במקום שיש‬
‫מעוברת מותר לסלקם כדין שברי זכוכית‪ ,‬אך לכאורה אין הנידון‬
‫דומה לראיה דהתם הנזק הוא אכן רוחני אך התוצאה היא גשמית‬
‫והוא נזק מציאותי וכן י"ל על הנ"ל בענין המטמא פירותיו של חבירו‬
‫שאכן ההיזק הוא רוחני שנטמאו הפירות אך התוצאה מכך היא‬
‫שאינו יכול לאכול הפירות וא"כ נפסדו הפירות‪.‬‬
‫| קיז‬

‫וחפשתי באחרונים ומצאתי בספר אבני דרך שהגאון רבי יוסף‬

‫ליברמן בשו"ת משנת יוסף ח"ט סי' צ"ז וכן בשו"ת שבט הקהתי‬
‫מהג"ר שמאי גראס ח"ה סי' נ"ד וכן בספר תורת המוקצה ובספר מר‬
‫דרור על הל' מוקצה שהתירו כולם משום דאין לך היזק גדול מזה ואם‬
‫בהיזק הגוף התירו כ"ש בהיזק הנפש‪ ,‬אלא שבקובץ הישר והטוב‬
‫כתב הדומ"ץ הרה"ג ר' ישעיהו רוטנברג דהוא רק כשיש חשש סביר‬
‫שיכשל בהבטה באונס ויפעל בו רושם שלילי‪ ,‬וכן אם א"א לסלקו‬
‫ע"י טלטול בגופו או לכסות או לומר לנכרי דהוה שבות דשבות‬
‫לצורך מצוה‪.‬‬
‫וראיתי בקובץ הישר והטוב שהרה"ג ר' יהונתן בן צור בספרו לוח‬
‫מוקצה הנ"ל הביא ראיה מהמשנה בסוף עירובין קד‪ :‬דשרץ שנמצא‬
‫במקדש במקום שיש חיוב כרת לטמאים התירו לטלטל ע"י אבנט או‬
‫ע"י צבת באופן שלא יטמא הכהן המוציאו‪ ,‬הרי שגם מכשול והיזק‬
‫רוחני מקרי היזק‪ ,‬ולכאורה יש לדחות הראיה‪ ,‬ראשית דבמקדש קיל‬
‫כיון דאין שבות במקדש ב' התם כל רגע ורגע שהטומאה בביהמ"ק‬
‫הוא מכשול שלא להשהות טומאה במקום קדוש זה ולא דומה לני"ד‬
‫שההיזק עתיד לבא (אולם ציין שיש לעיין ברא"ש במסכת תמיד פ"ה‬
‫לג‪ .‬ד"ה ועל השרץ ובמלאכת שלמה בתמיד וברע"ב והם כתבו‬
‫דמשום איסור מוקצה נגעו בה דיש שבות שגזרו במקדש ועוד כדי‬
‫שלא יטמא אדם ודלא כפירש"י בעירובין דהוא משום שלא להשהות‬
‫הטומאה‪ ,‬ויל"ע)‪.‬‬
‫ומעוד צד יש להתיר לכאורה דדומה לגרף של רעי שנפסק בסעיף‬
‫ל"ד כל דבר מטונף כגון רעי וקיא וצואה וכו' אם היו בחצר שיושבים‬
‫מותר להוציאם לאשפה או לבית הכסא‪ ,‬ואין לך גרף של רעי גדול‬
‫מעיתונים חילוניים המלאים בליצנות לה"ר ורכילות כפירה ומינות‬
‫וזנות‪ ,‬אולם יש לדון אולי רק גרף של רעי גשמי נחשב לגרף של רעי‬
‫ולא גרף של רעי רוחני‪ ,‬וראיתי בבית היין שמביא דברי השיטמ"ק‬
‫בביצה בדף כא‪ :‬בענין שיורי כוס של גוי על מה שהקשו בגמ'‬
‫וליטלטלינהו כגרף של רעי פי' השיטמ"ק וז"ל פי' דהא מאיסי שיורין‬
‫משום לתא דע"ז דאית בהו צד של יין נסך דכתיב שקץ תשקצנו‬
‫עכ"ל‪ ,‬ומבואר דאפי' מיאוס רוחני חשיב גרף של רעי‪ ,‬ועוד י"ל דהכא‬
‫אין להסתפק דאף שמקור המיאוס הוא מחמת דבר רוחני אך עתה‬
‫| קיח‬

‫שהוא אסור הדבר בעצמותו חשיב דבר טינוף‪ ,‬ועוד דכל סיבת‬
‫ההיתר בגרף של רעי הוא משום כבוד הבריות ואין לך כבוד הבריות‬
‫גדל מזה‪ .‬וכן הורה לי הג"ר שמאי גראס בער"ש פר' שלח כששאלתי‬
‫את פיו (ודלא כנדפס בפסקי תשובות משמו)‪.‬‬
‫וכ"ז מדיני מוקצה אבל נראה דיש להתיר ג"כ מכח הכלל דניחא‬
‫ליה לחבר ליעביד איסורא זוטא ולא ליעבד ע"א איסורא רבה‬
‫עירובין לב‪ ,:‬כיון שע"י העיון בעיתונים אלו עלולים לבא לידי איסורי‬
‫תורה וכשמטלטלן עובר רק על איסור דרבנן‪ ,‬ואם ישאלו השואלים‬
‫הלא אמרינן בגמ' בשבת ד‪ .‬ובקידושין דף נב‪ :‬וכי אומרים לאדם‬
‫חטא בשביל שיזכה חברך‪ ,‬הנה המעיין בתוס' שם בשבת ד"ה וכי‬
‫יראה שכבר עמדו על סתירה זו ויישבו ד' תי' ועפ"י ג' התי' האחרונים‬
‫של התוס' נמצא דהכא יכול לטלטל בשביל למנוע איסור חמור;‬
‫א' כשהאיסור החמור עדיין לא התחיל אמרינן ניחא ליה‪ ,‬א"כ ה"נ‬
‫בני"ד‪.‬‬
‫ב' כשהוא לצורך רבים אמרינן ניחא ליה‪ ,‬וה"נ בני"ד‪.‬‬
‫ג' כשלא פשע אמרינן ניחא ליה‪ ,‬וה"נ בני"ד‪.‬‬
‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬
‫שאלה ד'‬
‫נסיעה ברכבת שעבודותיו נעשו בשבת רח"ל משום מעשה שבת‬

‫יל"ע אם מותר לנסוע ברכבת שעבודותיו נעשו בשבת לפי מה‬

‫דקיי"ל בסי' שי"ח דממעשה שבת אסור ליהנות א"כ אסור ליהנות‬
‫מהרכבת‪.‬‬
‫והנה בסי' סי' שי"ח מבואר דהמבשל בשבת או שעשה אחת משאר‬
‫מלאכות במזיד אסור לו לעולם ולאחרים מותר למוצאי שבת מיד‪,‬‬
‫ובשוגג אסור בו ביום גם לאחרים ולערב מותר גם לו מיד‪ .‬ולפי"ז הגם‬
‫שעבודות הרכבת נעשים במזיד אבל לאחרים מותר מיד במוצ"ש‪,‬‬
‫ולפי"ז אין כאן בית מיחוש‪.‬‬
‫| קיט‬

‫ובמג"א ס"ק ב' כתב שאפי' למי שנתבשל בשבילו מותר‪ ,‬אך‬
‫לפימ"ש כמה אחרונים דלמי שנתבשל אסור כמו בביטול איסור‬
‫שאסור לעולם לכאורה גם כאן יש צד לאסור דכל הנוסעים‬
‫והמשתמשים בשרות זה הוה כנעשה עבורם‪.‬‬
‫ועוד יש לעיין בזה לפי מה שמובא במשנ"ב ס"ק ה' ד"ה מותר למוצ"ש‬
‫מיד דמה דבעינן במלאכה שעשה גוי בשבת עבור יהודי להמתין‬
‫בכדי שיעשו והכא לא בעינן ומותר מיד‪ ,‬היינו משום דקל בעיניו‬
‫איסור דאמירה לעכו"ם ויבוא לעשות כן פעם אחרת כדי שיהא מוכן‬
‫למוצ"ש מיד‪ ,‬אבל בדבר שנעשה ע"י ישראל ליכא למיחש דע"י‬
‫שנתיר לו למוצ"ש מיד יבוא פעם אחרת לומר לישראל עשה לי‬
‫מלאכה פלונית‪ ,‬וטעם זה כתב הט"ז‪ ,‬ולאחריו הביא המשנ"ב טעם‬
‫נוסף והוא מהמג"א משום דהישראל לא ישמע לו דאין אדם חוטא‬
‫ולא לו‪ ,‬וצ"ע אם נחלקו ב' הטעמים או שאחד מודה להשני‪ ,‬ואם נאמר‬
‫שטעמים מחולקים הם יש מקום לומר לפי טעם המג"א דלא ישמע לו‪,‬‬
‫דכל זה שייך בישראל שאינו מומר אבל בישראל מומר כאותם‬
‫שעובדים בשאט נפש רח"ל בשבת באופן קבוע דלא שייך טעם זה‬
‫דודאי ישמע לו‪( ,‬וגיסי הגרי"ש העיר די"ל דאם דינם כתינוקות‬
‫שנשבו ודאי אין לאסור דהוי כאנוסים‪ ,‬אך י"ל דכאן כיון שיודעים‬
‫מהמושג של שבת אף שאינם אנוסים מ"מ רובם דינם כשוגגים שהרי‬
‫אינם יודעים כל הפרטים‪ .‬עוד יש לדון בדין אין אדם אוסר דבר שאינו‬
‫שלו לגבי סלילת כבישים וכן בניית כל מקום ציבורי) א"כ יהא אסור‬
‫ליהנות מהרכבת בכדי שיעשו והרי עבדו ע"ז שעות ארוכות בהרבה‬
‫שבתות ויצטרכו להמתין זמן רב‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬
‫שאלה ה'‬
‫בענין הנחת כלי מתחת מזגן הדולף בשבת‪ ,‬משום מבטל כלי‬
‫מהיכנו‬
‫כתבו הפוסקים דאין להניח כלי מתחת מזגן הדולף בשבת כיון‬
‫שהמים הניתנים בתוכו יש להם דין נולד ואסורים בטלטול‪ ,‬והוה‬
‫| קכ‬

‫מבטל כלי מהיכנו‪ ,‬היינו שמבטל את הכלי מתשמישו שראוי‬

‫להשתמש בו‪.‬‬
‫ויש להסתפק לפי חידושו של הצל"ח המובא בפתחי תשובה ביו"ד‬
‫סי' ק"ב סק"ו דהא דדבר שיש לו מתירין לא בטל היינו במידי‬
‫דאכילה כיון דלא שייך אכילה רק פעם אחד אמרינן עד שתאכלנו‬
‫באיסור היום תאכלנו בהיתר למחר‪ ,‬אבל במידי דהשתמשות שיכול‬
‫להשתמש בין היום ובין למחר‪ ,‬א"כ לא שייך הסברא הנ"ל דעד‬
‫שתאכלנו וכו' כיון שיכול להשתמש גם היום וגם מחר וכלפי‬
‫ההשתמשות של היום לא מקרי יש לו מתירין ושפיר בטל‪ ,‬ולפי"ז‬
‫יתכן דיש עצה שיתן דלי עם מעט מים המותרים בטלטול והמים‬
‫הדולפים מהמזגן יתבטלו ברוב ע"י קמא קמא בטיל‪ ,‬ואם תאמר‬
‫שאינם בטלים משום דהוה דבר שיש לו מתירין זה אינו דכיון שמים‬
‫אלו אינם עומדים לשתיה שהרי הם מים מזוקקים ואסורים לשתותם‬
‫ע"פ הרפואה‪ ,‬ולשטוף כלים אפשר להשתמש עם המים כמה פעמים‬
‫כמו שנהוג במסעדות כהיום‪ ,‬וא"כ לא חשיב דשיל"מ כחידוש‬
‫הצל"ח‪.‬‬
‫וכשהרציתי הדברים בפני ראש הכולל הגר"פ פלדמן שליט"א העיר‬
‫לי דכיון דלא נהוג בסתם בתים להשתמש כמה פעמים לא שייך לומר‬
‫דיש בו השתמשות רב פעמית‪ ,‬ועוד דאף אם משתמשים כמה פעמים‬
‫הרי יש סוף לכמות השימושים ובכה"ג לא שייך חידושו של הצל"ח‬
‫די"ל שיעשה כל ההשתמשויות בחול‪.‬‬
‫ואמרתי לו די"ל באופן אחר דכיון שהמים נקראים "מים מזוקקים"‬
‫והמים שמתבטלים בו נקראים "מים" סתם א"כ לדעת הרמ"א ביו"ד‬
‫סי' צ"ח דאזלינן בתר שמא [לגבי מין במינו] חשיב מין בשאינו מינו‪,‬‬
‫והרי מין בשאינו מינו בטל אף דשיל"מ כמבואר בסי' ק"ב ועפ"י טעם‬
‫הר"ן בנדרים נ"ב‪ .‬דדשיל"מ לא בטל משום דכיון דעומד להיות היתר‬
‫חשיב כמין במינו ולא בטיל‪ ,‬אבל במין בשאינו מינו שפיר בטל‪,‬‬
‫(ואמר לי ראה"כ דכן מובא בשם הגאון הגדול הגר"ח קניבסקי‬
‫שליט"א דחשוב מין בשא"מ כיון דבתר שמא אזלינן ונקראים מים‬
‫| קכא‬

‫מזוקקים‪ ,‬וברוך שכיונתי)‪ .‬אלא דאיכא למישדי בה נרגא דהא אין‬

‫מבטלין איסור לכתחילה כמבואר בסי' צ"ט סעיף ה' ולדעת הרשב"א‬
‫שם הוה איסור דאורייתא‪ ,‬וקנסינן ליה להמבטל ולמי שנתבטל‬
‫עבורו דלא תועיל הביטול‪ ,‬א"כ איכא ב' חסרונות; א' דהוה איסור‬
‫לכתחילה וא"א לומר לאדם לעשות איסור לכתחילה‪ ,‬ב' דלא‬
‫הרווחנו בהביטול כיון דהביטול אינו מועיל א"כ שוב אסור לטלטל‬
‫הכלי ועדיין הוה מבטל כלי מהיכנו‪ ,‬וי"ל דהיינו דוקא כשמבטל‬
‫האיסור בידים אבל בנידון דידן שאינו רק גורם שהאיסור יתבטל לא‬
‫שייך הדין דאין מבטלין איסור לכתחילה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬
‫שאלה ו'‬
‫מעשה שבת שנתבטל ברוב‬
‫יש להסתפק באופן שעבר אחד במזיד ועשה מלאכה ואח"כ נתבטל‬
‫הדבר כגון שעבר על איסור ברירה ואח"כ נתבטל המאכל בשאר‬
‫מאכלים‪ ,‬מצד אחד כיון שמצד מעשה שבת היה אסור ליהנות ממנו‬
‫עולמית א"כ שפיר חל הביטול ומותר לאכול‪ ,‬ולאחרים דאסור בו‬
‫ביום ולמחר מותר א"כ הוה דשיל"מ ולא בטל‪ ,‬או דילמא כיון דמותר‬
‫לו מיד מצד הביטול נמצא דחוטא נשכר ואלי קנסינן ליה שלא יהא‬
‫ניתר ע"י הביטול‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫והראני גיסי הגרי"ש דנחלקו בהאי דינא המג"א באו"ח סי' שי"ח‬
‫והחוות דעת ביו"ד סי' ק"ב‪ ,‬דלדעת המג"א לא בטל מטעם דהוה‬
‫דשיל"מ כיון דלאחרים מותר‪ ,‬ולדעת החוו"ד בטל‪ ,‬אולם בשו"ת רב‬
‫פעלים (לבעל הבן איש חי) ח"א סי' י"ז (והו"ד בכף החיים סי' שי"ח‬
‫ס"ק ט"ו) כתב כעין סברא הנ"ל דאף דצריך להתבטל כיון שאינו‬
‫דשיל"מ מ"מ אי נימא דלהעובר עצמו יהא מותר ולאחרים יהא אסור‬
‫יהיה חוכא ואיטלולא ולכן גם להעובר במזיד אינו בטל‪.‬‬
‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬
‫| קכב‬

‫שאלה ז'‬
‫בסיס לדבר האסור כשהניח ע"ג ספר קדוש‬
‫יל"ע באם הניח אדם במכוון דבר מוקצה על ספר קדוש ובשבת‬
‫כשרוצה להסירו מפאת קדושת הספר נזכר שהוא מוקצה‪ ,‬והשאלה‬
‫היא עתה על הספר אם מותר לשומטו מתחת החפץ דלכאורה נעשה‬
‫בסיס לדבר האסור בשעת בין השמשות‪ ,‬מי נימא דהוה בסיס או‬
‫שמא כיון שאין הדרך להניחם על הספרים מפני כבוד הספרים הוה‬
‫כשכח ולא נעשה בסיס‪.‬‬
‫וגיסי הגרי"ש העיר דלכאורה תליא במחלוקת הפוסקים בסי' ש"ט‬
‫ובמג"א סק"ו לגבי בסיס באקראי שהט"ז אוסר והמג"א מתיר וכך‬
‫פסק במשנה ברורה במקום הצורך‪ ,‬אולם חכם אחד העירני דלא דמי‬
‫דהתם רצה להניחו שם אלא שהיה באקראי אבל הכא לא היה מניח‬
‫כלל שם אילו היה משים לב‪ ,‬ויל"ע‪.‬‬
‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬
‫שאלה ח'‬
‫מבחן ריק האם מותר לטלטלו בשבת‬

‫יש להסתפק במי שיש לו מבחן ריק עם שאלות ורוצה לטלטלו או‬
‫לעיין בו בשבת האם מותר האם יש עליו שם מוקצה בכלל‪ ,‬ואם הוא‬
‫מוקצה איזה דין מוקצה יש לו‪.‬‬
‫והנה בשו"ע סי' ש"ח ס"א מבואר דכל הכלים ניטלים בשבת חוץ‬
‫ממוקצה מחמת חסרון כיס‪ ,‬ובמשנ"ב ס"ק ג' כתב והוא הדין שארי‬
‫דברים שמקפיד עליהם שלא להשתמש בהם תשמיש אחר שלא‬
‫יתקלקלו‪ ,‬כגון מגירה גדולה וכו'‪ ,‬או "נייר חלק שעומד לכתיבה" וכו'‪,‬‬
‫הרי מפורש יוצא מפי כהן גדול דנייר העומד לכתיבה והאדם מקפיד‬
‫עליו שלא להשתמש בו תשמיש אחר הוא מוגדר כמוקצה מחמת‬
‫חסרון כיס‪ ,‬ואין לטלטלו בשו"א כי הוא המוקצה החמור ביותר מצד‬
‫אחד [שא"א להכינו לשם תשמיש קודם השבת משא"כ במוקצה‬
‫מחמת גופו]‪.‬‬
‫| קכג‬

‫והיה מקום לומר דבזמנינו שאין מקפידים כ"כ על נייר חלק שעומד‬
‫לכתיבה‪ ,‬אף נייר חלק אין לו דין של מוקצה מחמת חסרון כיס‪ ,‬ורק‬
‫בזמנם שהיה מחסור ועניות החשיבו כל דף‪ ,‬כמו שידוע שהמג"א היה‬
‫עני ביותר וכתב ברמז כל חידושיו כדי לנצל את הנייר (כפי ששמעתי‬
‫מדודי הג"ר שלמה צבי גוטמן שליט"א)‪ ,‬ולכן נחשב למוקצה מחמת‬
‫חסרון כיס‪.‬‬
‫אכן מצינו לגדולי האחרונים שכתבו כן‪ ,‬ה"ה הגרש"ז אויערבך (הובא‬
‫במאור השבת ח"א מכתב י' אות ג') וכן דעת הגר"ש ואזנר (שו"ת‬
‫שבט הלוי ח"ט סי' ע"ח) וכן תפס לעיקר הגרי"ש אלישיב (כמבואר‬
‫בשלמי יהודה פי"ב ס"ג)‪ ,‬אולם נחלק עליהם הגר"מ פיינשטיין (שו"ת‬
‫אגרות משה או"ח ח"ד סי' ע"ב) שכתב שאף בזמנינו שאין חשיבות‬
‫לדף נייר בודד‪ ,‬מ"מ הרי הוא מוקצה מחמת חסרון כיס‪ ,‬שהרי אדם‬
‫בר דעת אינו מאבד ניירות שיכול לכתוב עליהם‪ ,‬וכן דעת הגר"נ‬
‫קרליץ (חוט שני ח"ג פמ"ב סוף אות א')‪ ,‬ונראה שנחלקו בהגדרת‬
‫מוקצה מחמת חסרון כיס‪ ,‬שבשו"ע סעיף א' כתב המחבר כל הכלים‬
‫ניטלים בשבת חוץ ממוקצה מחמת חסרון כיס‪ ,‬כגון סכין של שחיטה‬
‫או של מילה וכו'‪ ,‬כיון שמקפידים שלא לעשות בהם תשמיש אחר‪,‬‬
‫ומבואר דההגדרה היא כל שמקפידים שלא להשתמש בהם זולת‬
‫למה שנועדו לשם כך‪ ,‬אולם במשנ"ב ס"ק ב' כתב; חסרון כיס‪ ,‬רוצה‬
‫לומר‪ ,‬שמחמת חשש הפסד הוא מקפיד עליהם שלא לטלטלם ומקצה‬
‫אותם מדעתו‪ ,‬ומשמע קצת שההגדרה היא כל שמקפיד מחשש‬
‫הפסד וכפשוטו "חסרון כיס"‪ ,‬והגם שי"ל דדבר אחד הם דמחמת‬
‫שדמיהם יקרים מקפידים עליהם שלא להשתמש בהם לתשמיש אחר‬
‫זולת לתשמיש הראוי להם‪ ,‬אולם י"ל דנחלקו האחרונים בדבר זה אם‬
‫נייר חלק בזמנינו שאינו דבר יקר וא"כ אין מקפידים עליהם שלא‬
‫יאבדו ולא הוה מוקצה מחמת חסרון כיס‪ ,‬או"ד סו"ס הייעוד והשימוש‬
‫שלו גם כהיום הוא רק לכתיבה ומקפידים עדיין שתשמישם יהיו‬
‫לצורך כתיבה‪ ,‬וא"כ שפיר יש להחמיר ולעשות דינם בכיוצא באלו‬
‫כמוקצה מחמת חסרון כיס‪ ,‬והיינו אם החסרון כיס הוא המודד אם‬
‫| קכד‬

‫מקפידים עליהם או לא‪ ,‬או דהקפידא הוא המודד רק שבדרך כלל‬

‫מה שאינו יקר אינו מקפיד שלא יופסד‪.‬‬
‫ולפי"ז במבחן שעומד לכתיבה יהא מוקצה מחמת חסרון כיס ויהא‬
‫תלוי במחלוקת האחרונים פוסקי זמנינו הנ"ל בענין נייר חלק‪,‬‬
‫אולם יש לדחות דאף להפוסקים דנייר חלק אינו מוקצה מחמת חסרון‬
‫כיס‪ ,‬מ"מ כלי שמלאכתו לאיסור הוא כיון שמיועד לכתיבה האסורה‬
‫בשבת‪ ,‬וכלי שמלאכתו לאיסור אינו ניטל אלא לצורך גופו או‬
‫מקומו‪ ,‬ולפי"ז לטלטל שלא לצורך יהא אסור אבל לעיין בו לצורך‬
‫לימוד יהא מותר דלא גרע מקורנס של נפחים שמבואר בס"ג דמותר‬
‫לפצוע בו אגוזים‪.‬‬
‫אך ביותר נראה דעדיף מכלי שמלאכתו לאיסור ואף להגר"מ‬
‫פיינשטיין והגר"נ קרליץ דאסרו בנייר חלק י"ל דהכא יודו דמותר‪,‬‬
‫משום דנייר חלק קודם הכתיבה עליו אין לו שום משמעות אלא א"כ‬
‫לא חש לאבד הניירות וע"ז כתב הגר"מ פיינשטיין דשוטה מאבד‬
‫הניירות אף שלא באו לו בטורח ולא עלו לו ביוקר‪ ,‬אבל במבחן‬
‫שיכול להשתמש בו להיתר דהיינו לעיין בשאלות ועי"ז לחדד את‬
‫ידיעותיו ונמצא דהוה ככלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר ומותר‬
‫להשתמש בו‪ ,‬ברם יל"ע ממש"כ המשנ"ב בס"ק כ' דקדירה‬
‫שמלאכתה לבישול אף שלפעמים משתמשים בו למים ולפירות היא‬
‫בכלל כלי שמלאכתו לאיסור‪ ,‬וה"נ במבחן כיון שמיועד לכתיבה ולא‬
‫לחזרה בע"פ‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ולכאורה אין לדון כאן משום שיטת השו"ע הרב בס"ו דס"ל דנייר‬
‫חלק אין לו תורת כלי והוה כמוקצה מחמת גופו כעצים ואבנים וכדו'‪,‬‬
‫דהכא ודאי עדיף כיון שנעשה מבחן ואם ירצה לעשות מבחן בע"פ‬
‫יכול ע"י מבחן זה א"כ תורת כלי עליו כמו שמבואר במשנ"ב ס"ב‬
‫ס"ק ח' דבאבן או קורה גדולה אם יש תורת כלי עליה דהיינו‬
‫שמיוחדים לתשמיש שרי לטלטלן‪ ,‬היינו דהגדרת כלי לגבי איסור‬
‫טלטול בשבת הוא שמיוחדים לתשמיש וה"נ בנידון דידן‪.‬‬
‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬
‫| קכה‬

‫שאלה ט'‬
‫תפילין שנגנבו ואח"כ שילמו עבורם‬

‫בפסקי תשובה ח"א סי' י"ג הביא משו"ת מגדל השן סי' פ"ו ע"ד‬
‫השאלה באחד שקנה תפילין מן הסופר בהקפה ואינו רוצה לשלם‬
‫אח"כ להסופר‪ ,‬הנה אם נתנם בהקפה ולא זקפם במלוה חשיבי תפילן‬
‫גזולים ממש‪ ,‬אמנם אם זקפן במלוה הרי הם בכלל תפילין שאולים‪.‬‬
‫עכ"ד‪.‬‬
‫והנה יל"ע לפימ"ש דאם לא זקפן במלוה הו"ל תפילין גזולים מה יהיה‬
‫הדין אם אח"כ שילם‪ ,‬מי אמרינן דכשר כיון ששילם או דאיכא חסרון‬
‫דתעשה ולא מן העשוי‪ ,‬והנה שאלה זו היא כספיקת המשנ"ב‬
‫בביאוה"ל סי' י"א המובא לעיל והוא נשאר בצע"ג‪ ,‬ולפני רבות‬
‫בשנים דרוש דרש כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א באריכות בפלפול ליל‬
‫יו"ט א' דסוכות בענין פסול תעשה ולא מן העשוי בסכך גזול ששילמו‬
‫אח"כ עבורו‪( ,‬עיין קובץ עץ חיים חלק ה' לחודש תשרי שנת תשס"ג)‪.‬‬
‫ונראה לומר דהפסול דתעשה ולא מן העשוי אינו אלא באופן שחסר‬
‫בעשיית החפצא של המצוה‪ ,‬שמצד עצמו לא נתכשר‪ ,‬כמו סכך‬
‫שהיה מחובר ובשעת חיבורו הוא פסול לסכך בו‪ ,‬או ציצית בבגד‬
‫של ג' כנפות דבשעתו אין שום חיוב להטיל ציצית‪ ,‬ולהכי חשוב מן‬
‫העשוי‪ ,‬אבל הכא דמצד התפילין אין שום חסרון אלא דהגברא אינו‬
‫רוצה לשלם‪ ,‬א"כ עבור אדם זה לעת עתה התפילין פסולים‪ ,‬אך אינו‬
‫פסול בחפצא‪ ,‬ותדע שכן הוא שהרי אם רצה הסופר לתתו לאדם‬
‫אחר היה כשר א"כ אין כאן פסול בעצם ויוצא ידי"ח בזה שמשלם‪.‬‬
‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬
‫שאלה י'‬
‫חזקה על דבר שלילי‬
‫יש להסתפק במה שמובא להלכה בשו"ע סי' קי"ד סעיף ט' דאם‬
‫הוחזק לומר ותן ברכה בימות הקיץ ע"י צ' פעמים ביום אחד חשיב‬
‫כאילו אמרם בל' יום דהיינו צ' תפילות‪ ,‬ואם אח"כ נסתפק מה אמר‬
‫| קכו‬

‫(אם אמר ותן ברכה או ותן טל ומטר לברכה)‪ ,‬שוב אי"צ לחזור‬
‫דאמרינן מסתמא אמר ותן ברכה‪ ,‬ומקורו מהמהר"ם מרוטנבורג‬
‫(תשב"ץ קטן סי' רכ"ה)‪.‬‬
‫ובדרישה חו"מ סי' שפ"ט ד"ה ותם נעשה הקשה עליו דהא קיי"ל‬
‫בב"ק דף כ"ג ‪ -‬כ"ד כרבי יהודה ורבי יוסי דריחק נגיחותיו חייב קירב‬
‫אינו חייב‪ ,‬ודלא כר"מ דס"ל ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא‬
‫כ"ש‪ ,‬ונראה לתרץ דשונה הדבר מהא דשור שנגח‪ ,‬דהתם אנו‬
‫צריכים הוכחה וסימן שהוא מועד ומיום אחד אינו ראיה דאולי‬
‫תקפתו חמה ביום זה‪ ,‬וכן לענין לחזור לתמותו צריכים לדעת שכבר‬
‫אינו נוגח וע"ז אמרינן דאם היה ביום אחד אינו סימן דאולי רק ביום‬
‫זה היה רגוע ולמחר תרגז בטנו וריחוק הנגיחות הוה יותר הוכחה‪,‬‬
‫משא"כ בעובדא דהמהר"ם מרוטנבורג דאינו משום הוכחה אלא‬
‫דהוא הרגל וכיון שהורגל לומר צ' פעמים אפי' ביום אחד שפיר הוה‬
‫חזקה שהוא רגיל בזה והיא "סיבה" שיאמר מכאן ולהבא כפי‬
‫שהורגל‪.‬‬
‫ויש להסתפק באופן שמנהגו לומר בקיץ ברכנו ולפעמים שכח ונזכר‬
‫לאחר שאמר ברך עלינו ד' אלוקינו והמשיך ואמר ותן ברכה‪ ,‬אם‬
‫מועיל חזקה בכה"ג‪ ,‬דמצד אחד הרי אין לו חזקה לומר ברכנו‪ ,‬אולם‬
‫מצד שני סו"ס יש לו חזקה שלא לומר בקיץ ותן טל ומטר לברכה‪,‬‬
‫והוה חזקה על דבר שלילי וצריך לברר אם מועיל חזקה זו‪ ,‬ולכאורה‬
‫היה אפשר להביא ראיה מדברי הגמ' בב"ק דף ל"ז‪ .‬בשור שהוחזק‬
‫נגחן ואח"כ ראה ג' פעמים שוורים אחרים ולא נגחם דאמרינן‬
‫שנסתלק החזקה דהוא נגחן‪ ,‬א"כ הכי נמי בנידון דידן הוה חזקה על‬
‫דבר שלילי‪ ,‬אלא שיש לדחות דהתם אי"צ שיגח אלא אדרבה שלא‬
‫יגח ומשו"ה סגי במה שאינו נוגח‪ ,‬אבל הכא צריך שיאמר דאי לא‬
‫הזכיר כלל הרי חסר לו ברכה ואולי בכה"ג לא אמרינן חזקה ממה‬
‫שלא אמר‪ ,‬ויל"ע‪.‬‬
‫והראני גיסי הגרי"ש באליה רבה שם ס"ק י"ד בשם השל"ה שכתב‬
‫דלא אמרינן חזקה בשב ואל תעשה‪.‬‬
‫| קכז‬

‫שאלה י"א‬
‫לצאת קידוש מגברא רבה או לעשות בעצמו קידוש‪ ,‬מה עדיף‬

‫בשו"ת דברי יציב חו"מ סי' צ"ז כתב לחקור במי שרוצה לצאת ידי"ח‬
‫קידוש מגברא רבה בטענה שהקידוש שלו מהודר משל עצמו‪ ,‬מה‬
‫יעשה מצד אחד מצוה בו יותר מבשלוחו ומצד שני יש הידור מצוה‬
‫בזה שישמע ממנו ולא יעשה בעצמו‪ ,‬והיכי לידיינוהו דיינא להאי‬
‫דינא‪ ,‬ורמז שם בתשובה לספר תוספת שבת סי' רע"א ועיינתי‬
‫ומצאתי כתוב דשומע הוא כעונה ממש‪ ,‬וצריך להבין כונת הדברים‪.‬‬
‫ונראה דהנה יש לחקור בדין שומע כעונה האם הכונה דאי"צ להיות‬
‫עונה וסגי בשמיעה ולפי"ז הפירוש שומע כעונה הכונה "בדין"‪ ,‬או‬
‫דצריך להיות עונה אלא שחידשה התורה דבפעולת השמיעה הוה‬
‫כאילו הוא עונה והפירוש שומע כעונה הוא "במציאות"‪ ,‬ונפק"מ בין‬
‫ב' הצדדים באחד שעומד באמצע שמו"ע והש"ץ מתחיל קדושה האם‬
‫אמרינן שישתוק וישמע מהש"ץ או דימשיך בתפילתו‪ ,‬עיין בסוכה‬
‫דף ל"ח‪ :‬שנחלקו בזה רש"י ותוס'‪ ,‬ובהנ"ל אפ"ל דתלוי בב' הצדדים‬
‫דאי שומע כעונה היינו דבשמיעתו חשיב כאילו עונה א"כ הוה‬
‫כהפסק ועדיף שימשיך בתפילתו‪ ,‬אבל אי נימא דבשמיעתו סגי‬
‫והשמיעה חשובה כמו ענייה א"כ ישמע מהש"ץ הקדושה ואח"כ‬
‫ימשיך בתפילתו‪ ,‬ולפי"ז אפ"ל דברי התוספת שבת דשומע כעונה‬
‫ממש היינו דבשמיעתו נחשב כמו מדבר וא"כ שפיר יכול לצאת‬
‫ידי"ח קידוש מאדם אחר וליכא משום מצוה בו יותר מבשלוחו‪ ,‬וזה‬
‫מה שציין כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע דלפי דברי התוספת שבת עדיף‬
‫לצאת מגברא רבה כיון שהקידוש שלו יותר מהודר‪.‬‬
‫והנה נחלקו הבית הלוי והחזו"א אם כהן שאינו יכול לישא כפיו יכול‬
‫לצאת ידי"ח בברכת כהנים של הכהנים האחרים מדין שומע כעונה‪,‬‬
‫דהבית הלוי (בסוף עה"ת) כתב כיון דיש דין שצריך להיות קול רם‬
‫לא סגי בשומע כעונה דאת הקול רם אינו יכול להוציא ידי"ח‪,‬‬
‫ולעומתו חולק החזו"א (קמא סי' ז') וס"ל דמועיל אף לענין קול רם‪,‬‬
‫וצ"ב במאי פליגי‪ .‬ואפ"ל שנחלקו בחקירה הנ"ל דאי נימא דשומע‬
‫| קכח‬

‫הוא כעונה ממש א"כ כמו שחשיב מדבר אף שאינו מוציא בשפתיו‬
‫כלום ה"נ מועיל לענין דינא דקול רם‪ ,‬אך אי נימא דשומע סגי‬
‫בשמיעה י"ל דהתינח במקום שאין דין דקול רם דסגי בשמיעה אבל‬
‫כשיש דין של קול רם לא סגי בשמיעה‪.‬‬
‫עוד יש לתלות בחקירה זו חידושו הנודעת של הגאון הרוגוצ'ובי‬
‫(הובא במקראי קודש על פורים) דבעשרת בני המן צריך לומר‬
‫בעצמו וא"א לצאת ידי"ח מהבעל קורא‪ ,‬כיון דיש דין שצריך לאומרם‬
‫בנשימה אחת ‪ ,‬ואחרים פקפקו על זה וכתבו דשומע כעונה מוציא‬
‫ידי"ח עם כל הפרטים של העונה בעצמו‪ ,‬ואפ"ל דבהא תליא דאי‬
‫נימא דשומע כעונה היינו דסגי בשמיעה א"כ בשמיעה לא שייך‬
‫נשימה אחת דהדין הוא דכשאומר דייקא יהיה בנשימה אחת‪ ,‬אך אי‬
‫נימא שהכונה דבפעולת השמיעה הוא כענייה א"כ חשיב כמו עונה‬
‫ושייך לומר דכל הדינים של העונה הוה ג"כ אצל השומע‪.‬‬
‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬
‫שאלה י"ב‬
‫שנים שעשאוהו במצוה‬

‫יש לחקור אם יכולים שנים לעשות מצוה בבת אחת ולצאת ידי"ח‪,‬‬
‫ולמשל במצות לולב נהוג אצל חסידים ואנשי מעשה ליטול לולבו‬
‫של האדמו"ר ולברך עליו‪ ,‬ועוברים כל הקהל כבני מרון והוא טורח‬
‫גדול‪ ,‬ותחת הטירחא דציבורא יתקנו שכל ד' או ה' אנשים יטלו ביחד‬
‫ונרויח הרבה זמן‪ ,‬מי אמרינן דיצאו ידי"ח‪ ,‬או דילמא כמו דלגבי שבת‬
‫אין חייבין בכה"ג דשנים שעשאוהו פטורין א"כ גם לגבי מצוה לא‬
‫קיימו המצוה‪ ,‬והעירני גיסי הגרי"ש דלכאורה בלולב אין להסתפק‬
‫כיון דכתיב ולקחתם לכם ובעינן שיהא לקיחה ביד כל אחד‪ ,‬אולם‬
‫מצאתי ראיתי בגליונות פנינים משולחן רבינו הגר"א גניחובסקי‬
‫לפרשת תרומה משנת תשע"ו (גליון ‪ 168‬שנה ד') שהסתפק גם בציור‬
‫זה והוסיף בסוגריים כגון בחול המועד דלא בעינן "לכם"‪.‬‬
‫כיוצא בזה יש להסתפק במצות מילה שיש שני מוהלים האחד עושה‬
‫המילה והשני הפריעה (עיין שו"ת הרמ"א סי' ע"ו וע"ע שו"ת בית‬
‫| קכט‬

‫יצחק יו"ד סי' צ"ז הו"ד לעיל במדור הקושיות עניני יו"ד קושיא כ"א)‬
‫אם קיימו המצוה להשיטות דעצם מעשה המילה היא המצוה ולא רק‬
‫שיהיה מהול‪ ,‬אך במילה יש לומר כיון דמל ולא פרע כאילו לא מל‬
‫חשיב זה שעושה הפריעה כעושה כל המילה‪ ,‬אך גם פרע ולא מל‬
‫כאילו לא מל‪ ,‬עוד העירני חכם אחד דבמילה כיון דבאים משליחות‬
‫האב חשיב כמו אחד עושה שניהם‪ ,‬אך ע"ז להשיב דעדיין יש‬
‫להסתפק באופן שמלים מעצמן בלא שליחות וכגון שאין אב‪ ,‬ברם‬
‫דעת החלקת יואב בשו"ת סי' י"ד ד"ה אך זאת דאף ביש משלח חשיב‬
‫כשנים שעשאוהו‪( .‬אך גיסי הגרי"ש רצה לומר שאין זה נכלל בשנים‬
‫שעשאוהו אלא דומה לעשה אחד חצי מלאכה והשני חצי השני‪ ,‬אולם‬
‫י"ל דכיון דמל ולא פרע כאילו לא מל נמצא דזה שעושה הפריעה‬
‫נחשב ג"כ שעושה המילה יחד עם זה שבפועל עשה מעשה המילה‪,‬‬
‫ודו"ק)‪.‬‬
‫ונראה דשורש הספק היא בהבנת דין שנים שעשאוהו דיש לפרשו‬
‫בב' אופנים; א' כיון שנעשה ע"י שנים חסר במלאכה ולא חשיב‬
‫מלאכה‪ ,‬ב' לא חסר במלאכה אלא דכיון שעשאום שנים א"כ‬
‫מתייחסת המלאכה לשנים ונמצא דכל אחד לא עשה רק חצי‬
‫מלאכה‪ .‬והנה אם נאמר כהצד דחסר במלאכה א"כ י"ל כמו"כ במצוה‬
‫חסר במעשה המצוה כשעשאוהו שנים‪ ,‬אבל אם נתפוס כהצד‬
‫דהמלאכה מצד עצמה הוה מלאכה אלא שאינה מתייחסת כולה‬
‫לאדם אחד אפ"ל דדוקא לגבי שבת דילפינן מקרא דיחיד העושה‬
‫מלאכה חייב‪ ,‬שנים שעשאוהו פטורין [כמבואר בשבת ג‪ ,].‬א"כ הוא‬
‫דין מיוחד בשבת שיעשה את כל המלאכה ולא מקצתה‪ ,‬וכמ"ש‬
‫הרשב"א בשו"ת ח"א סי' כ"ח‪ ,‬ובאבני נזר יו"ד סי' שצ"ב הוכיח כן‬
‫מדברי רש"י בשבת דף צ"ב‪ ,:‬ולא שייך לשאר מצות דלא איכפת לן‬
‫אם עשה את כולה אלא שיטול הלולב‪ ,‬ויל"ע‪.‬‬
‫ועיין בפסקי תשובה ח"א סי' ס"ב שהביא משו"ת אבני נזר או"ח סי'‬
‫שמ"א דהשואל ס"ל דאינו יוצא בשנים שעשאוהו והאבנ"ז ס"ל דיוצא‬
‫במצוה‪ ,‬עיי"ש ותמצא נחת‪.‬‬
‫| קל‬

‫שאלה י"ג‬
‫טיבול הלחם בסוכר‬

‫יש לעיין באדם שאין לו מלח לטבל בו הפת לאחר ברכת המוציא‬
‫אם יקח סוכר‪ ,‬כיון דבמנחת חינוך מצוה קי"ט כתב בשם הלק"ט‬
‫שמותר למלוח קרבנות בסוכר ומקיים בזה העשה דבמלח תמלח‬
‫דהוא מין מלח אעפ"י שהוא מתוק‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬וכ"כ בפסקי תשובה ח"א‬
‫סי' ס"ה בשם שו"ת אבני נזר או"ח סי' תקל"ב דהרה"ג רבי אלעזר‬
‫חתן הגאון בעל הנתיבות העיד שחותנו מלח בשר בסוכר‪( ,‬והראני‬
‫ראה"כ הגאון רבי פנחס פלדמן שליט"א בשו"ת דברי יציב יו"ד סי'‬
‫ט"ז י"ז שמחמיר וס"ל דלאו שפיר דמי למלוח בסוכר‪ ,‬עיי"ש‬
‫באריכות)‪ .‬וי"ל דלגבי מליחה שאני דהפעולה שהמלח עושה פועל‬
‫הסוכר ג"כ‪ ,‬היינו שמוציא הדם‪ ,‬אבל אין מזה ראיה שדין סוכר כדין‬
‫מלח במקום שצריך מלח‪ ,‬אבל ממה שכתב המנ"ח הנ"ל דמקיים‬
‫בסוכר המצוה דב"מלח" תמלח‪ ,‬יש לכאורה להביא ראיה שיכול‬
‫להטביל פתו בסוכר‪ ,‬והנה כתבו האחרונים דאם אין לו מלח שיטביל‬
‫בכל מיני טיבול או שיטביל בלחם עצמו ד"לחם" אותיות "מלח"‪ ,‬אך‬
‫השאלה היא אם יש להעדיף סוכר שהוא כמלח‪ ,‬או שהוא ככל‬
‫טיבול‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫והראני גיסי הגרי"ש שבכף החיים סי' קס"ז אות ל"ז הביא מספר יפה‬
‫ללב שכשאין לו מלח יטבול בסוכר מטעם הנ"ל‪ ,‬אולם דחה זאת‬
‫שהכא טעם הטיבול הוא כדי למתק הדינים וזה לא שייך בסוכר‪ .‬ומי‬
‫יבוא בסוד קדושים‪.‬‬
‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬
‫שאלה י"ד‬
‫אכילת חמץ בשבת אסרו חג הפסח‬

‫נראה לתת עצה שיוכלו לאכול חמץ בשבת אסרו חג הפסח‪,‬‬

‫ולכאורה לא שייך לאכול חמץ כיון דחמץ ברשותו הרי עובר עליו‬
‫בבל יראה ובל ימצא ואף אם שכח הרי הוא חמץ שעבר עליו הפסח‬
‫| קלא‬

‫ואסור לאכלו‪ ,‬ואי מחמץ שנמכר לגוי ראשית הרי מנהגינו שלא‬
‫למכור חמץ בעין‪ ,‬ואף כשהגוי נותנו במתנה כתבו הפוסקים (?)‬
‫דאסור משום מיגו דאיתקצאי ביה"ש‪ ,‬ועוד שהרי המכירה נפקעת רק‬
‫אחר שבת לכאורה כיון דא"א לעשות קנין בשבת‪ ,‬ואי דיגזול מן הגוי‬
‫הרי פסקינן בחו"מ סי' שמ"ח סעיף ב' ובסי' שנ"ט סעיף א' דגניבת‬
‫וגזילת עכו"ם אסור‪ ,‬אלא נראה לתת עצה דיכול לאפות לחם או‬
‫חלות מחיטים שלא נתעשרו עדיין ונמצא דכשחל איסור חמץ ישנו‬
‫איסור אחר הקודם לו והוא איסור טבל והרי אין איסור חל על איסור‬
‫כדעת ר"ש המובא בפסחים דף ל"ה‪ :‬דאין יוצאים במצה של טבל‬
‫דכל שאינו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה ומצה של טבל‬
‫אינו בבל תאכל חמץ דאין איסור חמץ חל עליו בעוד איסור טבל‬
‫רביע עליה (ודלא כדעת רבנן שם דבאיסור כולל אמרינן איסור חל‬
‫על איסור)‪ ,‬נמצא דחמץ זה מותר להשהותן ברשותו‪ ,‬ויעשרן על תנאי‬
‫שתחול המעשר כשיקדש היום בליל שבת של אסרו חג הפסח שהוא‬
‫מוצאי פסח‪ ,‬והוא היכי תמצא שיהיה אצלו חמץ שמצד עצמו הוא‬
‫חמץ אך מצד הדין אינו חמץ ולא עבר עליו בבל יראה ובל ימצא וכן‬
‫לא מקרי חמץ שעבר עליו הפסח ונמצא דיש לו חמץ מעושר לשבת‬
‫קודש‪ ,‬ואין לומר שיעשר בשבת דהא אין מעשרין בשבת ויו"ט‬
‫כמבואר בפרק במה מדליקין שבת דף ל"ד‪( .‬ועיין תוס' גיטין דף ל"א‪.‬‬
‫ד"ה במחשבה וחולין דף ז‪ .‬ד"ה ודילמא)‪.‬‬
‫והרה"ג ר' מיכל היילפרין שליט"א העירני דלכאורה גם בזה יש‬
‫לאסור ואינה עצה הוגנת כיון דביה"ש לא היה מתוקן א"כ מיגו‬
‫דאיתקצאי ביה"ש איתקצאי לכולה יומא‪ ,‬אולם יש לדחות דממ"נ‬
‫מותר דאי ביה"ש לילה א"כ כבר מתוקן הוא ואינו מוקצה‪ ,‬ואי עדיין‬
‫יום הוא א"כ הוה מחמת יום שעברולא אמרינן בזה מיגו דאיתקצאי‪,‬‬
‫ואכתי יל"ע לשיטות האחרונים (עי' דרך חיים להמהר"ל מפראג‬
‫מהדורת פרדס פרק חמישי ובהערה מס' ‪ 242‬ובמהדורת ירושלים‬
‫הערה מס' ‪ ,930‬שו"ת צפנת פענח סי' קס"ז‪ ,‬מפענח צפונות במבוא‬
‫עמ' ל"ז במהות בין השמשות) דזמן ביה"ש אינו ספק יום ספק לילה‬
‫אלא זמן בפנ"ע‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫| קלב‬

‫אמנם הוא נכון לפלפולא אבל למעשה הרי פסקינן כרבנן דבכה"ג‬
‫איסור חל על איסור כיון דהוי איסור כולל (דאיסור חמץ כולל איסור‬
‫אף על הדברים שמתוקנים ולא רק טבל)‪ ,‬אולם אף לדעת ר"ש‬
‫אמרינן לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב ובפרט בחמץ‬
‫שהחמירו בו במשהו וכמ"ש הרדב"ז בתשובה ח"א סי' תקמ"ו‬
‫שהחמירו בו יותר מבכל איסורים שבתורה משום דרומז על היצה"ר‪,‬‬
‫ולכן מתרחקים מחמץ בכל מיני ריחוקים ומנהגים שונים שכהיום לא‬
‫שייך טעמם‪ ,‬וא"כ נראה דאף לדעת ר"ש יש להתרחק מזה‪.‬‬
‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬
‫שאלה ט"ו‬
‫כיסוי החלות בשבת במפה שקופה‬

‫קיי"ל להלכה בסי' רע"א ס"ט שצריך לכסות החלות כדי שלא יראה‬
‫הפת בושתו שהרי אפשר לקדש גם על פת וזה שאינו מקדש אלא על‬
‫היין מבייש כביכול את הפת‪ ,‬ויש להסתפק באופן שאין לו כיסוי‬
‫אטום שאינו שקוף אלא ניילון שקוף האם יכסה לכל הפחות בזה או‬
‫שהוא שוה למגולה‪ ,‬ולכאורה היה אפשר להביא ראיה מערוה‬
‫בעששית בסי' ע"ה דקיי"ל שאסור ולא מקרי כיסוי‪ ,‬א"כ י"ל ה"נ‬
‫בנידון דידן‪ ,‬אך יש לדחות דהתם בהרהור תליא מילתא ובעששית‬
‫ג"כ איכא הרהור‪ ,‬ולכן לא חשוב כיסוי‪ ,‬ואכן מצינו גם לגבי צואה‬
‫שאסור לקרות כנגדה דברים שבקדושה ואם כיסה בכלי זכוכית הוה‬
‫כמכוסה והתפילה כנגדה מותרת‪ ,‬ונראה דתליא בב' הצדדים שיש‬
‫לפרש ענין הכיסוי‪ ,‬אם נאמר שצריך שלא יהא נראה כמו בערוה‬
‫דכתיב בה ולא יראה בך ערות דבר היינו שלא יהא נראה‪ ,‬או שצריך‬
‫שיהא מכוסה דאם נאמר שצריך שיהא מכוסה י"ל דשפיר אפשר‬
‫לכסות במפה שקופה‪ ,‬אבל אם צריך שלא יהא נראה א"כ במפה‬
‫שקופה עדיין נראה ולא מועיל לכסות בו‪.‬‬
‫והעירו הגרי"ש והגרי"מ די"ל דתליא בין הטעמים אי משום שלא‬
‫יראה הפת בושתו שאין מקדשים עליו או זכר למן שהיה מכוסה דאי‬
‫הטעם משום זכר למן א"כ שפיר הוה מכוסה‪ ,‬ויש להוסיף דגם במן‬
‫| קלג‬

‫היה מכוסה בכיסוי שקוף שהרי נתכסה בטל‪ ,‬ואי הטעם משום שלא‬
‫יראה הפת בושתו הרי תלוי בפת ובכיסוי שקוף הפת עדיין רואה‬
‫בושתו‪ ,‬והוסיף הגרי"ש דאף לטעמא דיקרא דשבתא היינו שיהא‬
‫ניכר שהסעודה נערכת לכבוד שבת צריך שיהא הכיסוי אטום דכיון‬
‫שהפת נראה לא הוה יקרא דשבתא‪ ,‬אולם י"ל דכל שיש כיסוי אפי'‬
‫שקוף כבר ניכר הדבר שאין הסעודה מחמת יום ו' אלא משום שבת‬
‫קודש‪ ,‬ואולי בכיסוי שקוף כזה שאין ניכר ההבדל בין אם הוא מכוסה‬
‫או לא י"ל כנ"ל‪.‬‬
‫וכעי"ז יש להסתפק בפסח שהדין הוא שמי שמוצא חמץ בתוך הפסח‬
‫(ביו"ט שא"א לשורפו) כופה עליו כלי האם סגי בכלי זכוכית או‬
‫דבעינן דוקא כלי שאינו נראה מתוכו‪ ,‬ואולי אף אם נתפוס דכלי‬
‫זכוכית מקרי כיסוי לא יועיל לחמץ דזיל בתר טעמא שלא יבואו‬
‫לאוכלו וכיון דהוא נראה יש לחוש שמא יבואו לאכלו‪ ,‬עוי"ל דבחמץ‬
‫אין ענין שהדבר יהיה מכוסה אלא שאתה לא תראהו כמ"ש ולא‬
‫יראה לך חמץ א"כ אפשר דלא מהני כלי זכוכית‪.‬‬
‫ויל"ע בזה ג"כ אי הזכוכית כיון שרואים דרכו לא מקרי חציצה במקום‬
‫שיש דין שצריך לראות כגון בנגעים שיש דין ד'וראהו הכהן' אם דרך‬
‫המשקפיים לא מקרי ראיה כיון שחוצץ‪ ,‬אמנם ראיתי מחמירים‬
‫בקריה"ת [דצריך להיות מן הכתב דדברים שבכתב א"א רשאי‬
‫לאומרם בע"פ] להוריד המשקפיים אבל לא ראינו לרבותינו שינהגו‬
‫כן‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬
‫שאלה ט"ז‬
‫צירוף חלה שאולה או קפואה ללחם משנה‬
‫הנה נהוג עלמא שכשחסרה חלה ללחם משנה מוציאים מהמקפיא‬
‫חלה שעדיין קפואה ובשעת הברכה אינה ראויה לאכילה‪ ,‬ובאמת יש‬
‫לעיין אם דבר זה הוא כשורה דהנה מצינו בלחם משנה דיש דין‬
‫דצריך שהלחמים יהיו ראויים לאכילה ובלא"ה אינו יוצא (ומצינו ג"כ‬
‫שיטות בראשונים שמחמירים להצריך שיבצעו על שני תמימים‪ ,‬עיין‬
‫| קלד‬

‫בשו"ת דברי יציב או"ח סי' קכ"ט שהביא כן מדברי הרשב"א בשבת‬
‫קי"ז‪ :‬וכן מהר"ן ומהרא"ה ומהשיטמ"ק ומעוד חבל ראשונים דס"ל כן‪,‬‬
‫ובהמשך דבריו הביא מהב"ח בסי' רע"ד שראוי לנהוג כן‪ ,‬אך הביא‬
‫מהטור והשו"ע ומשו"ע הרב והא"ר ומשנ"ב דלא פסקינן הכי‪ ,‬ולפי"ז‬
‫א"ש )‪ ,‬וא"כ כיון שהחלה קפואה איך אפשר לצאת בזה ידי"ח‪.‬‬
‫והנה מצוי גם ששואלין מהשכנים חלה לצירוף לחם משנה על דעת‬
‫להחזיר מיד לאחר הברכה ובשו"ת דברי יציב או"ח בסי' הנזכר‬
‫נשאל לגבי צירוף חלה שאולה ללחם משנה כיון שהחלה שאולה רק‬
‫לברכה ולא לאכילה האם אפשר לקיים בזה מצות וחיוב דלחם‬
‫משנה‪ ,‬והיא שאלה דומה להנ"ל אך י"ל דהכא שאני כיון שאינו יכול‬
‫לאכול בשום זמן משא"כ בחלה קפואה הרי כשיופשר מהקפאתו‬
‫יוכלו לאכול‪ ,‬ומה דעתה אינו ראוי לאכילה לא הוה חסרון‪.‬‬
‫וגיסי הגרי"ש ציין דבחלה קפואה דנו הפוסקים והמנחת יצחק בשו"ת‬
‫חלק ט' סי' מ"ב והציץ אליעזר בשו"ת חלק י"ד סי' כ"ח והראב"ד‬
‫הגאון הגדול ר"מ שטרנבוך בשו"ת תשובות והנהגות חלק ב' סי' ק"ע‬
‫כתבו דיש לכתחילה ליטול חלה קפואה ללחם משנה‪ ,‬אך בעל‬
‫השבט הלוי בשו"ת סי' חלק ו' סי' ל"א כתב דטוב להמתין כמה דקות‬
‫שיתחיל להפשיר‪.‬‬
‫ונראה דשורש הספק בחלה שאולה תלוי בהגדרת ראוי לאכילה‪,‬‬
‫האם הוא דין בהחפצא שצריך שתהא החלה ראויה לאכילה‪ ,‬או‬
‫שהוא דין בהגברא שצריך שהוא יוכל לאכלו‪ ,‬ואי נימא דהוא דין‬
‫בהחפצא א"כ יש מקום לומר דבחלה שאולה יוצא ידי"ח כיון שמצד‬
‫החלה היא ראויה לאכילה ורק שהאדם מצד האיסור דאינו שלו אינו‬
‫יכול לאכלו‪ ,‬אבל אי נימא דהוא דין בהגברא שיהא הוא ראוי לאכלו‬
‫א"כ בנידון דידן שאין הוא יכול לאכלו הוה חסרון ולא מקיים בזה‬
‫מצות לחם משנה‪.‬‬
‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬
‫| קלה‬

‫שאלה י"ז‬
‫חזי לאיצטרופי מאיסור אחד למשנהו‬

‫בספר פסקי תשובה ח"א סי' ק"ג הביא עצה נפלאה בענין חולה‬
‫שהרופאים אמרו שלא יתענה ביוה"כ שיהיה היתר ע"פ דיעה אחת‬
‫לאכול ח"ש ביוה"כ‪ ,‬והוא עפימ"ש הר"ן בפ"ג דשבועות דאף דקיי"ל‬
‫ח"ש אסור מה"ת‪ ,‬מ"מ בשבועה אינו אסור רק בכזית דאין דעתו רק‬
‫אכזית‪ .‬והנה קיי"ל אין איסור חל על איסור זולת בכולל או מוסיף‪,‬‬
‫ואיסור חמור לא חשיב מוסיף לדעת התוס' בחולין דף ק"א‪ .‬וא"כ‬
‫משכח"ל שישבע בעיו"כ קודם הלילה שלא יאכל וממילא כשיגיע‬
‫ליל יוה"כ לא יחול איסור יו"כ על איסור שבועה הקדום‪ ,‬ואף דיוה"כ‬
‫חמור לא חשיב מוסיף לדעת התוס'‪ ,‬וא"כ מותר לאכול ביו"כ ח"ש‬
‫כיון דליכא איסור יו"כ רק איסור שבועה ובשבועה הא מותר ח"ש‬
‫לדעת הר"ן‪ ,‬ואין לומר כיון דליכא איסור שבועה בח"ש שוב חייל‬
‫איסור יו"כ דמתלי תלי‪ ,‬זה אינו דכל הטעם דח"ש אסור הוא משום‬
‫דחזי לאיצטרופי‪ ,‬והכא אם יצטרף לכזית לא יהיה אסור מצד יוה"כ‬
‫דהא יהיה איסור שבועה‪ .‬עכת"ד‪.‬‬
‫ולכאורה יל"ע בהיתר זה דסו"ס כיון דבשיעור שלם איכא איסור‬
‫שבועה מקרי שפיר חזי לאיצטרופי ומאן יימר דרק לאותו איסור‬
‫מקרי חזי לאיצטרופי‪ ,‬וא"כ הוה ח"ש ג"כ איסור מטעם דחזי‬
‫לאיצטרופי לשיעור שלם‪ ,‬ושוב אין כאן עצה שיוכל לאכול בהיתר‬
‫ח"ש‪.‬‬
‫ונראה דתליא בביאור הדבר דחזי לאיצטרופי דהנה יש להסתפק‬
‫בביאור הדברים ויש לבארו בשני אופנים; אופן אחד‪ ,‬דחצי שיעור‬
‫אסור משום גזרה שמא יבא לאכול שיעור שלם בכדי אכילת פרס‪,‬‬
‫וזהו הטעם דחזי לאיצטרופי‪ ,‬או באופן אחר דאינו אסור משום גזירה‬
‫וחזי לאיצטרופי אינו "סיבה" לאיסור ח"ש אלא "סימן" כיון שבשיעור‬
‫שלם יש איסור הראיה דגם בח"ש יש איסור בדבר שהרי איך נהיה‬
‫שיעור שלם ע"כ ע"י צירוף החצי שיעור לשיעור שלם‪.‬‬
‫| קלו‬

‫ומצאנו שנחלקו בזה גדולי האחרונים והצל"ח בפסחים דף ס"ד‪:‬‬

‫והשאגת אריה בסי' פ"א כתבו דהוא משום גזירה וכ"כ הפמ"ג בסי'‬
‫ס"ה‪ ,‬ולעומת זאת הביא בשדי חמד חבל של אחרונים דס"ל דהוה‬
‫הוכחה‪ ,‬ונראה דתליא בב' הטעמים לטעם דהוה הוכחה א"כ שפיר‬
‫אפ"ל כיון דהם שני איסורים א"א לומר שמוכיח דמאיסור אחד‬
‫למשנהו אין שום הוכחה‪ ,‬ועוד דהא ע"כ בשבועה שחייב בשיעור‬
‫שלם מותר בחצי שיעור (כמ"ש לעיל בשם הר"ן) וא"א להוכיח‬
‫מהשיעור שלם להחצי‪ ,‬ולפי"ז שפיר יתקיים העצה הנ"ל‪ ,‬אבל‬
‫להפוסקים דהוא גזירה שמא יאכל שיעור שלם א"כ אפ"ל דגזירה זו‬
‫קיימת גם כאן ושוב יהא אסור ח"ש מטעם דחזי לאיצטרופי שמא‬
‫יאכל שיעור שלם ויהא חייב משום שבועה‪ ,‬ואי נימא דבח"ש יהא‬
‫אסור משום יוה"כ י"ל דשוב גם בשיעור שלם יהא אסור משום יוה"כ‬
‫דהו"ל כאיסור כולל שכולל דברים המותרים דהיינו ח"ש שאין על זה‬
‫איסור שבועה‪ ,‬ונימא דמיגו דחייל אח"ש חייל נמי אשיעור שלם‪.‬‬
‫[ויתכן שדבר זה אי חשיב איסור כולל תליא בפלוגתא‪ ,‬עיין יו"ד סימן‬
‫רל"ח סעיף ד' ובהגהות אמרי ברוך]‪.‬‬
‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬
‫שאלה י"ח‬
‫הנאה ממזגן שנדלק בשבת בשוגג‬

‫יש לעיין אם הדליקו בשוגג מזגן בשבת ומשכח"ל בשעון שבת‬

‫שבטעות הזיזו בלי משים לב את השעון או את הזיזים ונדלק המזגן‬
‫והרי הדין הוא דאסור להנות ממעשה שבת וא"כ האם מותר להשאר‬
‫בחדר זה שהוא הסלון לצורך השאלה או שיש לצאת מהסלון לחדר‬
‫אחר‪.‬‬
‫והנה בשו"ע סי' שי"ח נפסק דאם עבר על אחד מהמלאכות במזיד‬
‫אסור לו עולמית ולאחרים מותר למוצ"ש מיד‪ ,‬אבל בשוגג בין לו ובין‬
‫לאחרים מותר למוצ"ש מיד‪ ,‬ולפי"ז לכאורה כיון שעד מוצ"ש אין לו‬
‫להנות מהמזגן א"כ צריך לצאת מהחדר‪.‬‬
‫| קלז‬

‫אלא שיש לעיין בזה אי חשיב נהנה ממעשה שבת די"ל שרק במקום‬
‫שזולת המלאכה לא היה יכול להנות ועכשיו נעשה המלאכה אמרינן‬
‫דאסור להנות ממעשה שבת אבל הכא דגם בלי המזגן היה יכול‬
‫להנות מהחדר א"כ לא מקרי נהנה ממעשה שבת‪ ,‬או י"ל כיון דסו"ס‬
‫נהנה עתה מהמזגן חשיב נהנה ממעשה שבת ועוד דמה נאמר בחדר‬
‫שהיה חשוך והדליקו האור בשוגג שעתה נתקן החדר ונעשה ראוי‬
‫לשימוש האם מותר להשאר בחדר זה או דיש לצאת לחדר אחר‪.‬‬
‫ונראה לומר דכיון דאין כאן אלא מלאכה דרבנן שהרי בהדלקת‬
‫המזגן לא הוה אלא דרבנן שאין כאן מעשה הבערה וכן בהדלקת‬
‫התאורה לרוב הפוסקים הוה מלאכה דרבנן (זולת דעת החזו"א דחייב‬
‫משום בונה)‪ ,‬א"כ יהא תלוי במחלוקת הפמ"ג והביאוה"ל בריש סי'‬
‫שי"ח דלדעת הפמ"ג מלאכה דרבנן ודאורייתא שוין לאיסור‪ ,‬ולפי"ז‬
‫לכאורה יהא אסור להנות מתאורה ומהמזגן‪ ,‬אך לדעת הביאוה"ל‬
‫במלאכה דרבנן מותר גם לו עצמו בו ביום במקום הצורך ולפי"ז הכא‬
‫יהא מותר אם יש צורך בדבר‪.‬‬
‫ולדעת הפמ"ג צ"ע איך ינהגו באופן זה‪.‬‬
‫והעיר גיסי הגרי"ש ראשית על עצם השאלה שלכאורה נקרא מתעסק‬
‫ולא שוגג ובכה"ג באנו למחלוקת הפוסקים אם מותר ליהנות מזה‪,‬‬
‫דדעת הפמ"ג בסי' שי"ח סק"ב שמותר וכן משמע בביאוה"ל סי' שט"ז‬
‫ד"ה חייב‪ ,‬אולם בשו"ת עונג יו"ט או"ח סי' כ' אוסר‪.‬‬
‫עוד העיר דאם יש אפשרות לילך למקום אחר צריך לילך‪ ,‬אך בא"א‬
‫וכגון שנדלק בכל הבית י"ל דתלוי בנידון אי אפשר ולא קא מכוין‬
‫בפסחים דף כ"ה‪ ,:‬ועוד דאם אחד הדליק אינו באפשרות לאסור על‬
‫אחרים השהייה שם‪.‬‬

‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬
‫| קלח‬

‫שאלה י"ט‬
‫אתרוג משועבד לחוב שנעשה לע"ז‬

‫בפסקי תשובה ח"א סי' קט"ו הביא משו"ת זית רענן ח"ב או"ח סי' י"ג‬
‫שנסתפק באופן שראובן שיעבד אתרוג לשמעון‪ ,‬ואח"כ ביו"ט עשאו‬
‫ראובן לע"ז‪ ,‬ושוב אח"כ גבאו שמעון בחובו אם כשר לצאת בו‪ ,‬מי‬
‫אמרינן כיון דכל זמן שהיה האתרוג ברשות ראובן לא היה חזי למצוה‬
‫דכתותי מכתת שיעוריה‪ ,‬וכיון דאידחי אידחי‪ ,‬או דילמא כיון‬
‫דלבסוף גבאו שמעון ואיגלאי מילתא למפרע דמתחילת יו"ט היה‬
‫שלו‪ ,‬וא"כ לא היה ביד ראובן לאוסרו דאין אדם אוסר דבר שאינו‬
‫שלו‪ ,‬וא"כ לא נדחה מעולם‪.‬‬
‫וכתב להוכיח מדברי המהרש"א בביצה דף ו‪ .‬שכתב דעגל שיום‬
‫שכלו לו חדשיו חל ביו"ט אסור לשוחטו ביו"ט משום מוקצה‪ ,‬הרי‬
‫ברור דאף שעתה הוברר הדבר שלא היה נפל בבין השמשות ואגלאי‬
‫מילתא דגם בבין השמשות חזי ליה מ"מ אמרינן מיגו דאיתקצאי בין‬
‫השמשות איתקצאי לכולא יומא‪ ,‬וא"כ ה"נ בנידון דידן כיון דהיה‬
‫שעה שהיה אסור אמרינן כיון שנדחה נדחה ולא אמרינן אגלאי‬
‫מילתא למפרע‪ .‬עכת"ד‪.‬‬
‫ולכאורה יש לעיין בראייתו דיש לומר דהכא שאני שהרי כל שעה‬
‫ושעה היה יכול לגבות שעבודו מראובן ושפיר אמרינן אין אדם אוסר‬
‫דבר שאינו שלו‪ ,‬משא"כ בעגל אף שעתה הוברר למפרע דלא היה‬
‫נפל אבל אם היה בא בעיו"ט בבין השמשות היה אסור מדינא‬
‫לשוחטו‪.‬‬
‫ועוד יש לעיין אם גדר מוקצה הוא כמו גדר דיחוי‪ ,‬דגדר מוקצה הוא‬
‫דבר שהיה שעה שלא היה עומד לשימוש ומאי דהוברר אח"כ למפרע‬
‫לא איכפת לן כיון דסו"ס לא ידענו מזה בשעתו ע"כ אמרינן מיגו‬
‫דאיתקצאי בבין השמשות איתקצאי לכולא יומא‪ ,‬משא"כ הכא‬
‫דמיירי מדיחוי אין נפק"מ במה שאנו יודעים או לא אלא אם היה‬
‫באמת דחוי וא"כ י"ל שפיר דהוברר הדבר שלא היה דחוי כלל אלא‬
‫שאנו לא ידענו‪ ,‬וא"כ אולי יכול לצאת ידי"ח באתרוג זה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫| קלט‬

‫שאלה כ'‬
‫אתרוג התלוי בסוכה לנוי אם כשר לצאת בו‬

‫מעשה באחד שאתרוגו נפסל (ע"י שעלתה חזזית וכדו' כפסולים שגם‬
‫בשאר ימי החג פוסלים) ביום שני של סוכות והיות ובסוכתו תלויים‬
‫לנוי סוכה אתרוגים מהודרים רצה לקחת אחד מן האתרוגים ולקיים‬
‫בו מצות נטילה‪.‬‬
‫לכאורה יל"ע בזה משום שני דברים א' אי מותר לטלטל אותו שהרי‬
‫הוקצה למצותו‪ ,‬ב' כיון דמנויי סוכה הוא הרי אסור לאכלו כל שבעה‬
‫שהרי הוקצה למצותו וא"כ אין בו היתר אכילה ואיך אפשר לצאת‬
‫בו‪.‬‬
‫אכן בגליונות פנינים משולחן רבינו להגאון רבי אברהם גנחובסקי‬
‫זצ"ל לחג הסוכות שנת התשע"ח הביא בענף א' דעת הנחלת אבות‬
‫(להגאון בעל שער משפט) חאו"ח סי' ג' דפוסל מפאת שאינו ראוי‬
‫לאכילה‪ ,‬אולם הביא משו"ת חת"ס או"ח סי' קפ"ד שדן בזה וכתב‬
‫דנהי שביו"ט אסור לטלטלו משום מוקצה‪ ,‬מ"מ בחוה"מ שמותר‬
‫בטלטול רק בהנאה אסור משום דאיתקצאי למצותו שפיר דמי‬
‫למיפק ביה ידי"ח ד' מינים‪ ,‬חדא דמצות לאו ליהנות ניתנו ועוד דמ"ט‬
‫אסור ליטלן ולהנות בהם משום ביזוי מצוה וזה דוקא לדבר הרשות‪,‬‬
‫אבל ליטול ממצוה אחת למצוה אחרת אין כאן ביזוי דהא קיי"ל‬
‫מתירין מבגד לבגד ומדליקין מנר לנר‪ ,‬וה"ה וכ"ש כאן דמעלין‬
‫בקודש דמעיקרא לא הוה רק נוי מצוה והשתא מצוה גופה‪ ,‬ואע"ג‬
‫דמעיקרא הוה נוי למצוה דאורייתא והשתא מצוה דרבנן‪ ,‬מ"מ עדיף‬
‫דהרי כתב ביש"ש דנוי מצוה דרבנן בעלמא הוא‪ ,‬ואין להקשות מ"מ‬
‫אין בו היתר אכילה‪ ,‬שהרי מותר באכילה לדבר מצוה לפי דברינו‬
‫הנ"ל אם יזדמן לו שלא יהיה לו מה לאכול ביו"ט כי אם אתרוג זה‪,‬‬
‫עכת"ד‪ .‬והביאו ג"כ בפסקי תשובה ח"א סי' קי"ז‪.‬‬
‫והנה במ"ש דאף שאסור בהנאה מ"מ מצות לאו להנות ניתנו‪ ,‬יש‬
‫להעיר דהכא הרי לא הוה אלא מצוה דרבנן וכמ"ש הוא בעצמו בתוך‬
‫דבריו ודעת הרז"ה בר"ה ז‪ .‬מדפי הרי"ף דבמצוה דרבנן לא אמרינן‬
‫| קמ‬

‫מצללה"נ וראה בזה ביאור נפלא מכ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זי"ע‬
‫בשפע חיים לחנוכה סי' כ' אות י'')‪ ,‬וא"כ שוב במצותו חשוב נהנה‬
‫ואסור‪ ,‬ומה שכתב דכמו שמדליקין מנר לנר כמו"כ מותר לעשות‬
‫תשמיש של מצוה יש לעיין לפימ"ש בשו"ת שואל ומשיב מהדורא‬
‫רביעאה ח"ב סי' כ"ח לגבי השאלה אם מותר ליטול נוי סוכה זו‬
‫ולתלותה בסוכה אחרת‪ ,‬וכתב לאסור ואף דגבי נר חנוכה קיי"ל‬
‫מדליקין מנר לנר הכא שאני‪ ,‬ולא ביאר דבריו‪ ,‬ואפשר לומר בכונתו‬
‫דבנר כיון שאין מחסר הנר ע"י שמדליק ממנו נר אחר ע"כ בתשמיש‬
‫מצוה אמרינן דמדליקין‪ ,‬אבל בסוכה שכשיטול הנוי סוכה מחסר‬
‫סוכה זו על כן כתב לאסור‪ ,‬ואף דמתירין ג"כ מבגד לבגד התם‬
‫בהבגד שיתירו ממנו לא יקיימו כעת מצות ציצית‪ ,‬משא"כ הכא‬
‫שעדיין הוא חג הסוכות‪ ,‬ולפי"ז יש לעיין אם גם לפי השו"מ יכול‬
‫לצאת באתרוג התלוי לנוי‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬
‫שאלה כ"א‬
‫להדליק נר חנוכה בשמן גזול‬

‫יש להסתפק בגזל שמן והדליק בו נר חנוכה האם יצא ידי"ח‪,‬‬

‫והשאלה נחלקת לשנים‪ ,‬א' אם בנר חנוכה יש דין דשלכם וצריך‬
‫שיהיה שלו‪ ,‬וא"כ בגזל אינו שלו ולא יצא ידי"ח‪ ,‬או דילמא דאי"צ‬
‫שיהיה שלו‪ ,‬ב' יל"ע משום מצוה הבאה בעבירה‪.‬‬
‫והנה לגבי אם צריך דין לכם בנר חנוכה כתב בפסקי תשובה ח"א‬
‫סי' קכ"ח דלא בעינן בחנוכה דיהא שלו ולפי"ז לכאורה יצא‪ ,‬אלא‬
‫דעדיין צ"ע מה נעשה עם מצהב"ע ואין לתרץ עפ"י מה שיסדו התוס'‬
‫בסוכה ל‪ .‬ד"ה משום דהיכא שיכול לקיים המצוה מבלעדי העבירה‬
‫יוצא ידי"ח המצוה ולא מקרי מצהב"ע‪ ,‬א"כ י"ל כיון דכבתה אין זקוק‬
‫לה יכול להדליק בפתילה ללא השמן וא"כ ליכא חסרון דמצהב"ע‬
‫ויוצא ידי"ח‪ ,‬דיש לדחות שהרי כתבו הפוסקים דאף דכבתה אין זקוק‬
‫לה מ"מ צריך ליתן שמן כשיעור‪ ,‬ובפסקי תשובה ח"א סי' קכ"ט הביא‬
‫משו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאה ח"א סי' שמ"ט דיוצא בשמן‬
‫| קמא‬

‫הגזול לפימ"ש התוס' במסכת שבת דף נ"ח‪ .‬ד"ה אעפ"י דדבר הנאסר‬
‫בהנאה חשיב עי"ז שינוי מעשה‪ ,‬א"כ ה"נ בשעה שהתחיל להדליק‬
‫נאסר השמן בהנאה וקנייה בשינוי‪.‬‬
‫ולכאורה יש לעיין בזה כיון שרק אחר ההדלקה נעשה אסור בהנאה‬
‫ורק אז קנהו בשינוי א"כ איך יכול לברך הרי כשאמר אשר קדשנו‬
‫במצותיו וציונו להדליק עדיין לא היה שלו והוה ברכה לבטלה‪,‬‬
‫וביותר דהרי קיי"ל הדלקה עושה מצוה א"כ בשעת ההדלקה צריך‬
‫להיות שלו כבר‪ ,‬ואולי בזה שדולק אח"כ מחמת פעולתו חשיב‬
‫כהדליק עתה כמו שמצינו סברא זו בסוגיא דאשו משום חיציו (ב"ק‬
‫כ"ב‪ ,).‬אך יש לדחות לפי מה שביאר הנמוק"י דכל מה שיהיה אח"כ‬
‫מתייחס לתחילת הפעולה‪ ,‬דאי לא תימא הכי האיך מדליקין נרות‬
‫שבת‪ ,‬וא"כ אדרבה הכל מתייחס לההתחלה ובהתחלה לא היה אסור‬
‫בהנאה‪ ,‬ואולי י"ל דבאין כאחת הא דהוה שלו וההדלקה בכשרות‪,‬‬
‫אך צ"ע דכבר כתב הקצות בחו"מ סי' ר' ס"ק ה' דלא אמרינן באין‬
‫כאחת אלא בסילוק מניעה ולא בקנין‪.‬‬
‫עוד יש לעיין במ"ש דאי יוצא ידי"ח נאסר השמן בהנאה ושוב יוצא‪,‬‬
‫אדרבה כיון דאין השמן שלו אינו יוצא ידי"ח ואין השמן נאסר‪ ,‬ואין‬
‫לומר דנימא שיוצא כדי שהשמן תיאסר דע"ז אנו דנים אם יוצא‪ ,‬ועוד‬
‫יש להעיר איך נאמר דנעשה שלו ע"י האיסור הא כיון שנאסר שוב‬
‫על מה יש לו בעלות‪ ,‬והתוס' לא כתבו אלא לענין טומאה וטהרה‬
‫דחשיב שינוי מעשה להעלותו מטומאה לטהרה ואי"צ שיהא לו‬
‫בעלות‪ .‬ויל"ע‪.‬‬
‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬
‫שאלה כ"ב‬
‫קטן שהגדיל בשבת חנוכה לגבי נר חנוכה של שבת‬

‫הסתפקתי בקטן שנעשה גדול בשבת חנוכה ונמצא מתחייב בצאת‬

‫הכוכבים במצות נר חנוכה מעיקר הדין ולא רק מצד חינוך‪ ,‬א"כ איך‬
‫יעשה בשבת הרי אסור להדליק נ"ח ובער"ש עדיין אינו גדול ואיך‬
‫יכול לצאת ידי"ח בהדלקת ער"ש‪.‬‬
‫| קמב‬

‫והיה מקום לומר דיקבל עליו שבת ואז נעשה גדול דחשיב לגביה‬
‫כבר לילה כמבואר ביו"ד סי' קצ"ו סעיף א' ועיי"ש בש"ך ס"ק ד'‬
‫דנעשה לילה ע"י תפילת ערבית וברכו‪ ,‬ויצא ידי"ח הדלקה ע"י אחר‬
‫שאצלו עדיין חול ומותר לומר כשעדיין אינו שבת לישראל אחר עשה‬
‫לי מלאכה פלונית וכדו'‪ ,‬אלא שהעירני הגר"ב מוטצען שליט"א‬
‫דאינו נעשה גדול עד צאה"כ ממש כדמשמע ברמ"א סי' נ"ג סעיף י'‬
‫ולא אמרינן דנעשה לילה אלא לחומרא ולא להקל עליו לומר דהוא‬
‫גדול‪( ,‬ואף דהכא אין אנו מקילים לומר דיוציא קטן זה)‪ ,‬וגיסי הגרי"ש‬
‫הוסיף דאף אי נעשה לילה לקולא אולם לגבי סימנים ודאי שאינו‬
‫גדול עד צאה"כ די"ג שנים ובפרט להשיטות דבעינן ג"כ שעות (יעויין‬
‫ש"ך חו"מ סי' ל"ה סק"א)‪.‬‬
‫והרב חיים קהת הרשקוביץ שליט"א העיר דיכול לצאת בשבת ע"י‬
‫שיראה נ"ח ויברך כדין הרואה נ"ח מברך‪ ,‬והוא עצה הוגנת‪ ,‬אלא‬
‫שיש לעיין בזה ראשית אי שפיר דמי לברך אחר שכבר הדליק נ"ח‬
‫בברכה‪ ,‬גם יל"ע אם הרואה מקיים מצוה‪ ,‬ועוד שבהא גופא יש‬
‫להסתפק אם בשבת ג"כ יכול לברך הרואה דדילמא חיישינן שמא‬
‫מתוך כך יבוא להתעסק עם הנרות ויטה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫וציין גיסי הגרי"ש לשו"ת תשובות והנהגות להראב"ד הגאון הגדול‬
‫ר"מ שטרנבוך בח"ב סי' של"ז שכתב לגבי הנוהגים להדליק בזמן‬
‫השקיעה כל יום שאין להקטן שנעשה גדול בלילה (בחול) להמתין עד‬
‫צאה"כ ומביא ראיה מהרמ"א בסי' נ"ג סעיף י' שלא כתב לגבי‬
‫תפילת ערבית שיתפלל (הקטן שנעשה גדול) ביחידות לאחר צאה"כ‬
‫אלא מבעו"י בציבור‪.‬‬
‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬
‫שאלה כ"ג‬
‫קטן שנעשה בן י"ג בשבת של פורים המשולש‬

‫יש להסתפק בקטן שנעשה גדול בט"ו אדר שחל להיות בשבת‬
‫שבאופן זה מקדימין לקרות המגילה בי"ד ערב שבת‪ ,‬האם קטן זה‬
‫מחוייב מעיקר הדין כיון שהחיוב בעצם הוא ביום שבת אלא שחז"ל‬
‫| קמג‬

‫הקדימו לקרות משום גזירה דרבה [שמא יעבירנו ד"א ברה"ר]‪ ,‬או‬
‫דילמא כיון דסו"ס החיוב לקרות הוא ביום ו' ועדיין הוא קטן אינו‬
‫מחויב אלא מחובת חינוך‪.‬‬
‫והנפק"מ אם יכול להוציא אחרים ידי"ח דאם הוא החיוב של ט"ו יכול‬
‫להוציא אחרים‪ ,‬אבל אם הוא חיוב י"ד הוה ככל קטן שאינו יכול‬
‫להוציא‪ ,‬ונראה דאף אם נאמר שהוא חיוב ט"ו מ"מ עתה הרי הוא‬
‫קטן ואינו יכול להוציא אחרים ידי"ח‪ ,‬אלא שצ"ע למה לא נימא‬
‫דבשבת חל עליו חיוב קריאת המגילה בתורת גדול ואינו יוצא במה‬
‫שקרא בי"ד‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬
‫שאלה כ"ד‬
‫קטן שנעשה בן י"ג בתענית נדחה‬

‫נסתפקתי בקטן שנעשה גדול בי"ח תמוז שחל ביום ראשון שהוא צום‬
‫י"ז בתמוז נדחה‪ ,‬אם צריך להתענות דמצד אחד בי"ז בתמוז עדיין‬
‫היה קטן ולא חל עליו חיוב להתענות‪ ,‬ואי"צ להתענות גם ביום א'‪ ,‬או‬
‫דנימא כיון דהתענית נדחה ליום א' א"כ חובת התענית היא ביום א'‬
‫וכיון שאז הוא גדול עליו לצום‪.‬‬
‫ושורש הספק בכונת חז"ל שדחו התענית דיש לפרשו בב' צדדים; א'‬
‫זמן התענית בשבת ביום י"ז אלא שמפאת כבוד השבת א"א לצום‬
‫לכן מאחרים אותו ליום א' (ולא מקדימים משום דאקדומי פרענותא‬
‫לא מקדמינן)‪ ,‬והוה יום א' "השלמה" לשבת‪ ,‬ולפי"ז י"ל דאי"צ לצום‪.‬‬
‫או די"ל באופן ב' כיון דבשבת א"א לצום נקבע הצום בשנה זו ליום‬
‫א' ולא הוה השלמה ולפי"ז דין הקטן שנתגדל כגדול ואין הפרש‬
‫ביניהם‪ .‬ובפוסקים נראה דהוא תענית קל יותר כיון שהוא נדחה‬
‫ומשמע קצת דהוא השלמה ולכן הוה קיל יותר כיון דסוכ"ס אינו בי"ז‪,‬‬
‫ויל"ע‪.‬‬
‫וגיסי הגרי"ש ציין שהאבני נזר בסי' תכ"ו והמהרש"ם בח"ג סי' שס"ג‬
‫כתבו דאי"צ לצום וכעין סברא הנ"ל‪ ,‬אמנם הצפנת פענח בסי' מ"ד‬
‫| קמד‬

‫ועוד אחרונים כתבו שמחויב לצום‪ ,‬וכן פסק בשבט הלוי בח"ו סי' ע'‬
‫ע"א‪.‬‬
‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬
‫שאלה כ"ה‬
‫קיבל אתרוג במתנה עמ"ל ונתכוין לגזלו‬

‫יש להסתפק בקיבל מחבירו אתרוג במתנה ע"מ להחזיר והוא לקחו‬
‫ע"מ לגוזלו ושוב חזר בו האם צריך קנין מחדש על האתרוג או דסגי‬
‫בקנין שעשה‪ ,‬ולכאורה מסברא נראה דצריך קנין חדש כיון דעד‬
‫שלא יחזיר גזלן הוא ואינו יכול לצאת באתרוג הגזול‪ ,‬אך י"ל להיפך‬
‫כיון דמצד מתנה ע"מ להחזיר ג"כ עליו להחזיר האתרוג‪ ,‬א"כ‬
‫כשמחזיר הוברר הדבר דאינו גזלן כמו דהוברר לגבי מתנה ע"מ‬
‫להחזיר דאל"כ הוה גזלן‪ ,‬וכמו דאמרינן הוברר הדבר לגבי מתנה ע"מ‬
‫להחזיר כמו"כ לגבי זה שזמם לגזול‪ ,‬ויל"ע‪.‬‬
‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬
‫שאלה כ"ו‬
‫המקור לפסים השחורים בטליתות שלנו‬
‫נהגו האשכנזים לעטר את טליתותיהם בפסים שחורים בכל מיני‬
‫דוגמאות‪ ,‬ומעודי תמהתי אם יש מקור לכך או שהוא רק מפאת הידור‬
‫המצוה ויופי הטלית‪ ,‬והראני הרה"ג ר' אברהם חיים הרשקוביץ‬
‫שליט"א (ר"מ בישיב"ק "דברי ברוך" קרית צאנז נתניה) שבמנהג‬
‫ישראל תורה ח"א סי' ט' סק"ב כתב ע"ז שנראה הטעם זכר לתכלת‬
‫ועל פי המבואר ברמב"ם (ציצית פ"ב ה"ח) שהצבע השחור נראה‬
‫כתכלת‪.‬‬
‫והנה במסכת קידושין דף י"ב‪ .‬אמרינן ההוא גברא דאקדיש באבנא‬
‫דכוחלא ופירש"י ד"ה אבנא דכוחלא שייש שחור דומה לכחול‪ ,‬וחזינן‬
‫מכך דאף שהוא שחור מכנים אותו כצבע כחול‪ ,‬ואע"פ שאין ראיה‬
‫לדבר [דלא מיירי לענין תכלת דציצית] מ"מ זכר לדבר איכא‪.‬‬
‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬
‫| קמה‬

‫שאלה כ"ז‬
‫נתערב בין החולצות שהכין לתשעת הימים חולצה שהתכבסה‬

‫נסתפקתי באם הכין אחד חולצות קודם תשעת הימים שיהיה לו‬
‫להחלפה בכל תשעת הימים‪ ,‬ובטעות בלא משים לב הניחו בין‬
‫חולצות אלו חולצה שהתכבסה מחדש ולא הספיק ללובשה ואין‬
‫החולצה ניכרת‪ ,‬ומשכח"ל כגון שהכין ‪ 6‬חולצות ומצא בארון ‪,7‬‬
‫ולכאורה היה אפש"ל דבטל ברוב‪ ,‬אך כיון דלאחר תשעת הימים‬
‫יהא מותר א"כ הו"ל דשיל"מ ולא בטל‪ ,‬ואם כי היה מקום להקל עפ"י‬
‫חידושו של הצל"ח המובא בפתחי תשובה יו"ד סי' ק"ב סק"ו דבדבר‬
‫ששימושו רב פעמי לא אמרינן האי דינא דדבר שיל"מ לא בטל‪ ,‬כיון‬
‫דכל מה דדשיל"מ לא בטל היינו משום דעד שתאכלנו באיסור‬
‫תאכלנו בהיתר כמ"ש רש"י בביצה דף ג‪ :‬וכל זה שייך בדבר מאכל‬
‫דנאכל פעם אחת ואמרינן מוטב שתאכלנו בהיתר למחר ולא‬
‫באיסור היום‪ ,‬אבל בדבר ששימושו רב פעמי כיון שיכול להשתמש‬
‫גם תמול גם היום א"כ כלפי השימוש של היום לא הוה דשיל"מ‪ ,‬אולם‬
‫כבר הבאנו לעיל דאף בשימוש רב פעמי אם יכול להשתמש בדבר‬
‫זה בזמן היתר לא נאמר חידושו של הצל"ח והרי הכא יש לו חולצות‬
‫אחרות לתשעת הימים‪ ,‬אולם אי נימא דכל החולצות אסורות מחמת‬
‫התערובת נמצא דאין לו במה להשתמש ושוב שייך חידושו של‬
‫הצל"ח‪ ,‬ונראה דהיה יכול להשתמש מדין ביטול ברוב ועפ"י חידושו‬
‫של הצל"ח‪ ,‬אלא שהגרי"מ העירני דכלפי ההשתמשות בחולצה‬
‫מכובסת לא חשיב שיש לו שימוש רב פעמי (דאדרבה כשמשתמש‬
‫כמה פעמים מחליף לחולצה מכובסת) והרי עתה אנו דנים על‬
‫ההשתמשות בחולצה מכובסת ולא על סתם חולצה ושוב הוה‬
‫דשיל"מ ואסור‪ .‬ועדיין לא נגענו משום דבר שבמנין והרי חולצה‬
‫בדרך כלל הוא דבר שבמנין שמוכרים אותה במחיר מסוים ולא לפי‬
‫מידה‪ ,‬אולם עדיין יש להסתפק באם קנה במקומות אלו שמוכרים‬
‫לפי ‪ 3‬במחיר מסוים וכדו'‪.‬‬
‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬
‫| קמו‬

‫שאלה כ"ח‬
‫קידוש לבנה תחת קורת פרגול"ה‬

‫כתב הרמ"א בסי' תכ"ו סעיף ד'‪ :‬ואין מקדשין הלבנה תחת הגג‪ .‬ויש‬
‫להסתפק איך צריך לנהוג אם הוא עומד תחת מקום שהוא פתוח‬
‫לשמים וקורות מונחים לו ממעל ואין בין קורה אחת לשניה ג' טפחים‪,‬‬
‫כגון פרגול"ה שהשמים נראית מתוכה וכמו"כ גשמים יורדים לתוכה‬
‫ולא נקרא גג‪ ,‬אולם מצד שני מדין לבוד נחשב כסתום כיון שאין בין‬
‫קורה אחת לשניה כ"א פחות מג' טפחים‪.‬‬
‫והנה כשיש מבואות המטונפות כבר כתב המג"א בס"ק י"ד דמוטב‬
‫לקדש בבית‪ ,‬אך השאלה היא אם יש להעדיף את הפרגול"ה או שאין‬
‫נפק"מ בין בית מקורה לגג זה‪.‬‬
‫ונראה דתליא בב' הטעמים שהביא המג"א בס"ק י"ד דהמהרי"ל כתב‬
‫הטעם שלא יאהיל עליו שום טומאה‪ ,‬והב"ח כתב הטעם שיוצאין‬
‫לרחוב כדרך אדם שיוצא לקראת המלך‪ ,‬ולפי"ז י"ל דלטעם המהרי"ל‬
‫שלא יאהיל הטומאה א"כ בפרגול"ה יש חסרון דתחת הגג כיון שלגבי‬
‫דיני טומאה דינו כגג כמבואר בסוכה דף י"ח‪ .‬דרק באמצע הגג לא‬
‫אמרינן לבוד דהלכתא גמירי לה בטומאה‪ ,‬אבל עצם דין לבוד נאמר‬
‫גם לענין טומאה‪ ,‬משא"כ לטעם הב"ח שהוא כדרך שיוצאין לקראת‬
‫המלך א"כ כיון שיוצא מגג הבית ניכרת יציאתו ושפיר יכול לקדש‬
‫הלבנה תחת גג זו‪.‬‬
‫אולם יש לומר דאף לטעם המהרי"ל אין להקפיד שלא לעשות קידוש‬
‫לבנה תחת גג זה מתרי טעמי‪ ,‬א' לפימ"ש הריטב"א בעירובין דף י‪:‬‬
‫(הובא במנחת שלמה סי' צ"א אות י"ט) דבדבר העומד להיות פתוח‬
‫לעולם ונעשה לכך‪ ,‬אין אומרים לבוד‪ ,‬ולא אמרינן לבוד אלא בדבר‬
‫שהוא נפרץ שלא כדרכו והלכתא גמירי לה למשה מסיני דעד ג'‬
‫טפחים נחשב כסתום‪.‬‬
‫ב' יש לעיין אי שייך לגבי זה דין לבוד דהנה הפוסקים האריכו‬
‫למענית"ם אי אמרינן לבוד לחומרא דהנה חבל הפוסקים נקטו דלא‬
‫אמרינן לבוד אלא להקל ולא להחמיר דהלכה למשה מסיני באה‬
‫| קמז‬

‫להקל ולא להחמיר כמ"ש התוס' בב"ק דף ג‪( :‬בענין חצי נזק צרורות‬
‫הלכתא גמירי לה)‪ ,‬אך דעת הב"ח המובא במשנ"ב סי' תרכ"ו ס"ק‬
‫י"ז ובשעה"צ ס"ק כ"ג דאומרים לבוד להחמיר‪ ,‬ובשו"ת מנחת יצחק‬
‫ח"ח סי' נ"ו פסק כדעת הב"ח להחמיר‪ ,‬ולפי"ז גם בנידון דידן דהוא‬
‫לבוד להחמיר מ"מ הוה לבוד וכסתום דמי‪ ,‬אולם לא כן דעת רוב‬
‫הפוסקים דבמקראי קודש על סוכות ח"א סי' י"ב‪ ,‬ובמנחת שלמה סי'‬
‫צ"א אות י"ט‪ ,‬ובשו"ת אבן ישראל (להגרי"י פישר זצ"ל) ח"ז סי' ס"ה‪,‬‬
‫שו"ת קנין תורה ח"ג סי' צ"ב‪ ,‬נקטו כולם דלא אמרינן לבוד לחומרא‬
‫והובאו דבריהם בפסקי תשובות סי' תרכ"ו אות ח'‪ ,‬וא"כ יש לסמוך‬
‫דאף לטעם המהרי"ל מ"מ לא אמרינן לבוד לחומרא ושפיר יעשה‬
‫המקדש תחת קורת גג זו‪.‬‬
‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬

‫עניני יו"ד‬

‫שאלה א'‬
‫בענין טהרת מעיין בכל שהוא‬

‫הדין ידוע ומפורסם דמעיין מטהר בכל שהוא ובדק לן ראש הכולל‬
‫הגר"פ פלדמן שליט"א בחקירה האם פירושו שמעיין אי"צ מ' סאה‬
‫כמו מקוה אלא סגי בכל שהוא או דילמא היינו טעמא דמעיין כיון‬
‫שמחובר למקורו הרי יש לו מ' סאה‪.‬‬
‫והנפק"מ י"ל באופן שאחד נדר שלא יטבול במ' סאה‪ ,‬דאי חשיב‬
‫כאילו יש לו מ' סאה אסור‪ ,‬ואי אין בו מ' סאה רק שכשר בכל שהוא‬
‫א"כ לא טבל במ' סאה‪.‬‬
‫ולכאורה יש להביא ראיה מדברי הגר"א בסי' ר"א ס"ק ו' וכן בסוף‬
‫ס"ק צ"א שכתב דהא דמטהר מעיין בזוחלין אף שמקוה מטהר רק‬
‫באשבורן היינו שהמים עומדים ולא זוחלין הוא משום דמקוה צריך‬
‫שיע ור מ' סאה וכשיהיו זוחלין לא ייחשב חיבור דהניצוק והקטפרס‬
‫| קמח‬

‫אינו חיבור‪ ,‬ולא יהיה נחשב כאילו יש כאן מ' סאה‪ ,‬משא"כ במעיין‬
‫שכשר אפי' בכל שהוא ולא צריך שיהיו המים מחוברים משום‬
‫שיעור להכי מטהר אף בזוחלין‪.‬‬
‫מפורש יוצא מדברי הגר"א דהמעיין אין צריך מ' סאה דאל"ה לא היה‬
‫מטהר בזוחלין‪ .‬והסכים על ידי ראה"כ שהיא ראיה נכונה‪.‬‬
‫וראה"כ הביא ראיה מדברי הש"ך בס"ק כ' דמשמע כהצד הב'‪,‬‬
‫דבהאי דינא דסעיף ה' ד'גל שנתלש' ובו מ' סאה הקשה הש"ך אמאי‬
‫בעינן מ' סאה והא ים דינו כמעיין כמ"ש המחבר שם בתחילת הסעיף‬
‫[וגם לדידן עכ"פ בכלים]‪ ,‬ותי' הש"ך דהא דמעיין מטהר בכל שהוא‬
‫היינו במקום חיבור המעיין משא"כ היכא דנתלש הגל צריך מ' סאה‬
‫דכל שאינו מעיין ממש אינו מטהר בכל שהוא עכ"ד‪ ,‬הרי מבואר‬
‫בדברי הש"ך דמעלת המעיין שמטהר בכל שהוא היינו מפאת חיבורו‬
‫אל מקורו שהוא המעיין והיינו מטעם הנ"ל דאז יש בו מ' סאה משא"כ‬
‫בנתלש דאז אין מחובר למקורו בעינן דייקא שיהא בו מ' סאה‪.‬‬
‫ועוד הביא ראיה מהלבוש המובא בפת"ש ס"ק ל"ח בשם בעל היושר‬
‫דברי אמת זיע"א בטעם הב' יעו"ש דטעם זה בנוי עפ"י יסוד סברא זו‬
‫דהא דמעיין מטהר בכל שהוא היינו דמפאת חיבורו למקורו הרי יש‬
‫בו מ' סאה‪.‬‬
‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬
‫שאלה ב'‬
‫שרטוט כשמקליד במחשב‬
‫בגמ' גיטין דף ו‪ :‬איתא ואמר רבי יצחק שתים כותבין שלש אין‬
‫כותבין ופירש"י בד"ה שתים; שתי תיבות כותבין מן המקרא בלא‬
‫שרטוט‪ ,‬וכן איתא בגמ' להלן דף ז‪ .‬שרטט וכתב ליה אמרתי אשמרה‬
‫דרכי וגו'‪ ,‬וכן נפסק להלכה ביו"ד סי' רפ"ד סעי' א' וב'‪.‬‬
‫וצריך לעיין מה הדין בכותב במחשב ומצוי הדבר מאוד במודעות‬
‫לשמחות שכותבים פסוקים וצ"ע הרי צריך שרטוט ובלא זה אסור‬
‫לכתוב הפסוק‪ ,‬והנה אם מתכוין רק למליצה כתבו התוס' שם ד"ה‬
‫| קמט‬

‫א"ר יצחק דאין צריך שרטוט אולם כתבו דמהירושלמי משמע דאף‬
‫באופן זה אסור וכן החמיר בזה הש"ך בס"ק ב'‪ ,‬אבל אם מוציא‬
‫משמעות מהפסוק ומתכוין למה שנאמר בפסוק צריך שרטוט כמו‬
‫למשל שכותב אודה ה' מאוד בפי ובתוך רבים אהללנו בראש‬
‫המודעה ומתכוין למשמעות הכתוב והוא יותר משתי תיבות לכאורה‬
‫צריך שרטוט‪ ,‬ואף אם נאמר דמקרי למליצה‪ ,‬צ"ע באלו הכותבים‬
‫חידושי תורה במחשב ומעתיקים פסוקים שלמים ללא שרטוט‪.‬‬
‫והנה כ"ז האיסור הוא רק בכתב אשורית כמבואר בשו"ע סי' רפ"ד‬
‫סעיף ב' שכתב אסור לכתוב ג' תיבות מפסוק בלא שרטוט אם הוא‬
‫כתב אשורית‪ ,‬ולפי"ז אם כותב במחשב בכתב אחר מותר‪ ,‬אבל מצוי‬
‫שבוחרים לנוי בכתב אשורית‪ ,‬ובפתחי תשובה ס"ק ג' הביא‬
‫מהתשב"ץ ח"א סי' ב' שכתב דהרב מיימון ז"ל אביו של הרמב"ם‬
‫כתב דמי שרוצה לכתוב בלא שרטוט ינקד על האותיות‪ ,‬וסיים דאינו‬
‫יודע טעם לדבר‪ ,‬ועוד עצה יש שלא לכתוב בשורה הראשונה אלא‬
‫לכתוב משה ו בשורה הראשונה כמו יום כך וכך לסדר וכדו' ואז יש‬
‫את ההיתר שמובא ברמ"א דאם שרטט שיטה העליונה שוב לא‬
‫צריך‪ ,‬ובנוסף יש לציין מש"כ בפתחי תשובה בסי' רפ"ג ס"ק ב' דאם‬
‫יכתוב מלא וחסר דלא כמו שנכתב בתורה ג"כ מותר בלא שרטוט‪,‬‬
‫אולם ביותר יקשה הדבר על תיקון קוראים דהוא מודפס ממש כצורת‬
‫הס"ת וכן הוא מיד בשורה העליונה ודוקא בלא ניקוד דאם ינקדו‬
‫אותו יאבד כל תכליתו‪.‬‬
‫ונראה דכל הטעם דצריך שרטוט הוא משום נוי וכיון דבמחשב לא‬
‫יתכן שיכתב הפסוק בצורה לא ישרה על כן לא בעי שרטוט‪ .‬ושמעתי‬
‫מהג"ר יצחק אהרן הכהן ישראלי שליט"א (רב ומו"ץ באשדוד) דכן‬
‫כתב הגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' מ' אות י'‪,‬‬
‫וברוך שכיוונתי‪.‬‬
‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬
‫| קנ‬

‫שאלה ג'‬
‫לקרוא דברים שבכתב ע"י מראה (שפיג"ל)‬

‫נסתפקתי להמבואר בגיטין דף ס‪ :‬דדברים שבכתב אי אתה רשאי‬

‫לאומרם בע"פ‪ ,‬מה הדין במי שיש לו ספר אלא שנדפס בצורה‬
‫הפוכה ואינו יכול לקרות כי אם ע"י מראה (שפיג"ל) מי חשוב שקורא‬
‫מתוך הכתב או לא‪.‬‬
‫והנה בשו"ת צפנת פענח ח"א סי' י"ג כתב להוכיח דראיה ע"י מראה‬
‫לא נקרא ראיה מהא דאמרינן בגמ' חולין דף י‪ :‬מנא הא מילתא‬
‫דאמור רבנן אוקי מילתיה אחזקיה‪ ,‬אמר רבי שמואל בר נחמני אמר‬
‫רבי יונתן אמר קרא ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את‬
‫הבית שבעת ימים‪ ,‬ודילמא אדנפיק ואתא בצר ליה שיעורא‪ ,‬אלא‬
‫לאו משום דאמרינן אוקי אחזקיה‪ ,‬מתקיף לה רב אחא בר יעקב‬
‫ודילמא כגון שיצא דרך אחוריו דקא חזי ליה כי נפק‪ ,‬אמר ליה אביי‬
‫שתי תשובות בדבר‪ ,‬חדא דיציאה דרך אחוריו לא שמה יציאה‪ ,‬ועוד‬
‫אחורי הדלת מאי איכא למימר‪ .‬עכ"ד הגמ' עיי"ש‪.‬‬
‫וכתב הגאון הרוגוטשובי דאי נימא דראיה ע"י מראה מיקרי ראיה‬
‫א"כ מאי ראיה דילא לעולם לא אזלינן בתר חזקה ומה שהכהן מטמא‬
‫את הבית ולא אמרינן דילמא אדנפק ואתא בצר ליה שיעורא‪ ,‬י"ל‬
‫דמיירי שיוצא ובידו מראה ומביט בה לראות שהנגע עומד בעיניו‪,‬‬
‫[ומצינו כבר בזמן דור המדבר דהיו להם מראות כמ"ש רש"י בפרשת‬
‫כי תשא על מראות הצובאות] אלא ע"כ דלא מיקרי ראיה‪.‬‬
‫ולפי"ז י"ל ג"כ לנידון דידן דלא מקרי קורא בספר‪ ,‬אולם יש לדחות‬
‫דרק במקום דאיכא דין "ראיה" התם אמרינן דלא מיקרי ראיה ע"י‬
‫מראה‪ ,‬אבל הכא דכל מה שצריך לראות הוא כדי שלא יטעה‪ ,‬וכמ"ש‬
‫הפוסקים דבפסוקים שמורגלים על לשונו ובקי בהן אין איסור‬
‫דדברים שבכתב וכו'‪ ,‬וא"כ אף שרואה ע"י מראה מ"מ לא יבוא לידי‬
‫טעות ואין לחשוש משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם‬
‫בע"פ‪.‬‬
‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬
‫| קנא‬

‫שאלה ד'‬
‫נדר שלא ליהנות מהסוכה בשאר ימי החג‬

‫קיי"ל דהנדרים חלים על דבר מצוה לפי שאין מאכילין לו לאדם דבר‬
‫האסור לו (נדרים ט"ז‪ .‬ושו"ע סי' רט"ו סעי' א' וסי' רל"ט סעי' ד') ויל"ע‬
‫באדם שנדר הנאה ואמר קונם ישיבת סוכה זו עלי באם אצא ידי‬
‫חובתי בסוכה זו ביו"ט ראשון‪ ,‬ועתה אי נימא דחל הנדר כיון שיצא‬
‫ידי"ח א"כ נמצא דהסוכה הוה סוכה שאינה ראויה לשבעה ולא יצא‬
‫ידי"ח ביו"ט ראשון‪ ,‬אך אי נימא דלא חל הנדר מחמת שלא יצא‬
‫ביו"ט ראשון א"כ שוב הוה סוכה הראויה לשבעה ושפיר יצא ידי"ח‪,‬‬
‫והרי זה כדבר המתגלגל לבלתי סוף ותכלית‪ ,‬וכבר הבאנו כמה‬
‫פעמים דעתו והכרעתו של המנחת אלעזר בשו"ת סי' א' דהוה כמו‬
‫ספק ובספיקא דאורייתא אזלינן לחומרא לב' הצדדים ובספיקא‬
‫דרבנן לקולא‪ ,‬ולפי"ז הכא צ"ל לחומרא דלא יצא ידי"ח מצות סוכה‬
‫ולחומרא דלא הוה סוכה שאינה ראויה לשבעה ויחול הנדר‪.‬‬
‫אולם יש לדחות ולומר דלא חשיב סוכה שאינה ראויה לשבעה כיון‬
‫דאין הפסול מחמת הסוכה אלא דאריא דאיסורא רביע עלה דהאי‬
‫גברא‪ ,‬אולם מדברי הגמ' בסוכה דף כ"ג‪ .‬משמע דאף בכה"ג מיקרי‬
‫אינו ראויה לשבעה‪ ,‬דתניא העושה סוכתו על גבי בהמה ר"מ מכשיר‬
‫ור"י פוסל‪ ,‬מ"ט דר"י אמר קרא חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים‬
‫סוכה הראויה לשבעה שמה סוכה ושאינה ראויה לשבעה לא שמה‬
‫סוכה‪ ,‬וגם שם הסוכה בעצם ראויה מצד עצמה אלא שלאדם יש‬
‫איסור לעלות על הבהמה‪ ,‬ואינו דומה למה שאמרו בגמ' דף כ"ז‪:‬‬
‫דלרבי אליעזר אין עושין סוכה בחולו של מועד משום דבעינן סוכה‬
‫הראויה לשבעה דהתם החסרון מצד הסוכה‪ ,‬אלא שיש לומר דעדיין‬
‫אינו דומה לני"ד דבעשה סוכה ע"ג בהמה אף שהאיסור לעלות הוא‬
‫מצד הגברא מ"מ הסוכה עשויה באופן כזה שאין איש יכול לעלות‬
‫[מצד השתמשות בבהמה דאסורה בשבת ויו"ט]‪ ,‬משא"כ בסוכה‬
‫דידן שאסר עצמו ממנה הרי לשאר כל אדם ראויה ורק לאדם זה‬
‫מחמת נדרו אינה ראויה ובכה"ג לא מיקרי אינה ראויה‪.‬‬
‫| קנב‬

‫עוד יש סברא לומר דלא מיקרי אינה ראויה כיון דנדרים מצוה‬
‫לאיתשולי עליה כמבואר בנדרים נ"ט‪ .‬ובר"ן שם ד"ה אלא כתב וז"ל‪:‬‬
‫וכיון שכן כאילו איתשיל עלייהו דמי [לגבי דין דשיל"מ]‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬א"כ‬
‫י"ל אף שצריך לקיים נדרו מ"מ לכמה דינים חשיב כאילו נשאל א"כ‬
‫כיון שכשישאל על נדרו ממילא הסוכה ראויה לשבעה חשיב גם עתה‬
‫ראויה לשבעה‪.‬‬
‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬

‫עניני אבהע"ז‬

‫שאלה א'‬
‫קידש אשה במשלוח מנות‬

‫יש להסתפק אם יכול אדם לקדש אשה במשלוח מנות שנותן לה‪,‬‬
‫ושורש הספק הוא לדעת הרמב"ם בספר המצות מצוה רי"ג דמונה‬
‫קידושין למצוה [ודלא כדעת הרא"ש בכתובות סי' ז' דס"ל דהוה רק‬
‫הכשר מצוה לקיום פו"ר]‪ ,‬האם יכול לקיים במשלוח מנות מצות‬
‫קידושין או לא דמצד אחד הרי נותן לה דבר חדש ואינו מחויב לתת‬
‫לה דוקא משלוח מנות ויכול לצאת בנתינה לאחרים ובזה שנותן לה‬
‫יכול לקדשה באלו המנות‪ ,‬אולם מצד שני הרי אין עושין מצות‬
‫חבילות כמבואר במו"ק דף ח‪ :‬והכא במשלוח מנות זה מקיים שני‬
‫מצוות מצות משלוח מנות ומצות קידושין‪ ,‬והיה אפשר לפלפל בזה‬
‫ולומר עפ"י דברי הנתיבות בחו"מ סי' שמ"ח ס"ק א' לגבי גונב ממון‬
‫עכו"ם דאף שאינו שלו מ"מ אם קידש אשה בזה מקודשת מטעם‬
‫שהוא המציא לה הנאה זו של השתמשות בחפץ‪ ,‬ולפי"ז י"ל דה"נ‬
‫מצות משלוח מנות מקיים בעצם המנות והקידושין חלים ע"י ההנאה‬
‫שהמציא לה מנות אלו‪ ,‬וא"כ לא הוה מצות חבילות‪.‬‬
‫אולם יש לדון בסברא זו כיון שסוכ"ס הוא ע"י פעולה אחת‪.‬‬
‫עוד נראה לומר דיכול לקדש והוא עפימ"ש כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק‬
‫זי"ע בשו"ת דברי יציב אהע"ז סי' קי"ג‪ ,‬וכ"כ שארי אחרונים עי'‬
‫| קנג‬

‫הגהות מהרש"ם עירובין ל"ב ע"א‪ ,‬שו"ת שו"מ מהדו"ק ח"ב סי' מ"ח‪,‬‬
‫מהרי"ל דיסקין בשו"ת כתבים סי' קי"ח ס"ק ה'‪ ,‬שו"ת בית שערים‬
‫או"ח סי' נ"ג) בטעם הדבר דאין עושין מצות חבילות דהוא משום‬
‫דמצוות צריכות כונה וא"א לכוין ב' כונות כאחד‪ ,‬והנה בשו"ת חלקת‬
‫יואב מהדו"ק או"ח סי' ל"ג יצא לחדש דאף דקיי"ל מצ"כ זה דוקא‬
‫במצוה שאינה פעולה נמשכת‪ ,‬אבל מצוה שהוא פעולה נמשכת כמו‬
‫מילה וכדומה דכונת המצוה שיהיה הבן נימול‪ ,‬בזה לכו"ע לא בעי‬
‫כונה והמצוה כשרה‪ ,‬כמ"ש הרמב"ם דקטן כשר למול עיי"ש דבריו‬
‫הנפלאים‪.‬‬
‫ולפי"ז י"ל דכיון דבמצות משלוח מנות איכא פעולה הנמשכת דטעם‬
‫המצוה להרבות חיבה ורעות כמ"ש במנות הלוי‪ ,‬וכן קידושין אף‬
‫להרמב"ם שהיא מצוה בפנ"ע אבל ודאי יש בה מטרה שיוכלו להקים‬
‫בית נאמן ולקיים מצות פו"ר והו"ל ג"כ פעולה הנמשכת‪ ,‬וא"כ לא‬
‫בעי כונה ושפיר עושין מצות חבילות‪.‬‬
‫אך הטעם דנראה עליו כמשאוי עדיין שייך כאן ולפי"ז אינו יכול‬
‫לקדש אשה במשלוח מנות‪.‬‬
‫עוי"ל על פי הנ"ל לפי מה שפסק המחבר באו"ח סי' ס' דבמצוה דרבנן‬
‫אי"צ כונה שפיר יכול לקדש אף דעושה מצות חבילות כיון שאי"צ‬
‫כונה במשלוח מנות‪.‬‬
‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬
‫שאלה ב'‬
‫קידש אשה לאחר ל' יום ע"מ שלא תקבל קידושין מאדם אחר‬
‫תוך ל' יום‬
‫יש להסתפק במי שקידש אשה ואמר לה התקדשי לי לאחר ל' יום‬
‫ע"מ שאם תתקדשי לאחר בתוך ל' תהיי מקודשת לי מעכשיו‪.‬‬
‫והלכה האשה ונתקדשה לאחר בתוך הל' יום‪ ,‬והנה מבואר בגמ'‬
‫קידושין דף נ"ט‪ .‬דהמקדש לאחר ל' יום ובא אחר וקידשה בתוך ל'‬
‫מקודשת כרבי יוחנן כיון דלא אמר מעכשיו‪ ,‬אלא דהכא יל"ע למי‬
‫| קנד‬

‫מקודשת דאי נימא דקידושי הראשון הם מעכשיו נמצא דלא חלו‬

‫קידושי השני מפאת היותה אשת איש וכיון דלא חלו קידושי השני‬
‫נמצא דנתקיים התנאי וא"כ מקודשת רק לאחר ל' ושוב הוה‬
‫קידושי השני קידושין ולא נתקיים התנאי ומקודשת מעכשיו ולא‬
‫חלו קידושי השני‪ ,‬והרי זה כדבר המתגלגל לבלתי סוף ותכלית‪,‬‬
‫ואין להחמיר ולומר דקידושי הראשון הוו קידושין דהוה קולא לגבי‬
‫קידושי השני‪.‬‬
‫ונראה עפי"מ שהכריע המנחת אלעזר בשו"ת סי' א' (הו"ד כמה‬
‫פעמים בקונטרס) דכל דבר המתגלגל הוה כמו ספק דבדאורייתא‬
‫אזלינן לחומרא ובדרבנן אזלינן לקולא א"כ יש להחמיר בנידון דידן‬
‫ולהצריכה גט משניהם אף דהוה תרתי מילי דסתרן אהדדי‪.‬‬
‫אולם העירני הגרי"מ דכל זה הוא לפי דברי התוס' במס' גיטין דף‬
‫פ"ג‪ .‬ד"ה ועמדה‪ ,‬אבל לדברי הר"ן מ"ג‪ :‬מדפי הרי"ף ד"ה וגרסינן‬
‫בשם הרמב"ן לא תלוי בחלות אלא בפעולה‪.‬‬
‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬

‫עניני חו"מ‬

‫שאלה א'‬
‫בענין רודף אחר חבירו להרגו‬

‫בשפת אמת עמ"ס יומא דף פ"ב‪ :‬כתב לחקור באם רואה אחד רודף‬
‫אחר חבירו להרגו‪ ,‬ואחד רודף אחר נערה המאורסה‪ ,‬למי יציל‪ ,‬וכתב‬
‫ונראה דיציל את הנפש‪ ,‬והטעם דכשיציל את הנפש יהיה רק נפש‬
‫אחת אבודה נפש הרודף ועבירה נעשית ע"י זה הבועל‪ ,‬אבל כשיציל‬
‫הנערה יהיו ב' נפשות אבודות הנרצח והבועל ויהיה ג"כ עבירה של‬
‫הריגה‪ ,‬וסיים השפ"א‪ :‬ואף דיש לדחות האמת נראה כן ברור‪ ,‬עכת"ד‪.‬‬
‫ולכאורה היה מקום לעיין בהכרעה זו דאכן אם יציל את הנערה יהיו‬
‫ב' נפשות אבודות‪ ,‬אך מצד שני הרי גדול המחטיאו יותר מן ההורגו‬
‫וכשיציל את הנפש תהיה רק נפש אחת אבודה נפש הרודף‪ ,‬אך יהיו‬
‫| קנה‬

‫ב' נפשות עוברות עבירה‪ ,‬ולעומת זה כשיציל את הנערה יהיו ב'‬

‫נפשות אבודות אך רק נפש אחת החוטאת‪ ,‬ואולי לזה נתכוין השפ"א‬
‫דיש לדחות‪ ,‬ואולי י"ל דבכל אופן יש רק נפש אחת העוברת עבירה‬
‫דהנערה היא כקרקע עולם כמו שהאריכו בתוס' שם ביומא בד"ה מה‬
‫רוצח וא"כ מצד גדול המחטיאו הם שוים וא"כ מצד הנפשות‬
‫האבודות יש להעדיף להציל את הנפש ולא את הנערה המאורסה‪.‬‬
‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬
‫שאלה ב'‬
‫מצא מעות במכונת פחיות למי שייך הכסף‬

‫יש להסתפק במי שמצא במכשיר פחיות מטבעות שככל הנראה‬

‫נשכחו ע"י הקונה האחרון ששכחם במקום החזרת העודף‪ ,‬ולכאורה‬
‫כיון שאין בהם סימן הם של המוצא‪ ,‬אלא שיש להסתפק אם בעל‬
‫המכשיר יכול לטעון שקנאם בקנין חצר מיד כשנתייאש בעל המעות‬
‫והוא קודם להמוצא‪ ,‬והנה בפשטות י"ל דבחצר בעינן חצר‬
‫המשתמרת ומקום זה של העודף יכול כל אחד להושיט ידו לתוכו‬
‫ולהוציא מה שמונח בו א"כ לא הוה חצר המשתמרת‪ ,‬אלא שראיתי‬
‫בפתחי חושן בהלכות אבידה פ"ט סעיף י"ג ובהערה ל"ד בסופו‬
‫בעמוד של"ב כתב לגבי אבידה שנמצאת במקוה ואין עליה סימן‬
‫דשייך להנהלת המקוה מדין חצר‪ ,‬ולכאורה גם שם יל"ע דלא הוה‬
‫חצר המשתמרת ואעפ"כ כתב דהנהלת המקוה קונה וא"כ ה"ה בנידון‬
‫דידן‪ ,‬וצ"ע בב' המקרים מדוע אכן קונה‪.‬‬
‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬
‫שאלה ג'‬
‫שליח שהשיג הנחה למי שייך ההנחה‬

‫נסתפקתי בקבלן שמבצע בניה וסיכם עם הלקוח מחיר מסוים‬

‫למרצפות והלך הלקוח לחנות והוזיל את המחיר‪ ,‬האם ההנחה היא‬
‫לקבלן שהוא בעצם מבצע את ההזמנה ומשלם‪ ,‬או דההנחה ללקוח‬
‫שהוא הוזיל גביה ויכול לטעון לולי שבאתי לא היה מוזיל את המחיר‪.‬‬
‫| קנו‬

‫והנה יש לעיין אם בעה"ב – הלקוח הוא כשליח הקבלן דאז יש מקום‬

‫לומר דההנחה לקבלן‪ ,‬אבל יש מקום לומר שהלקוח אינו כשליח‬
‫אלא שהקבלן התחייב לספק לו את הסחורה רק שהלקוח קונה את‬
‫הסחורה ובמקום לשלם לחנות משלם לקבלן שישלם לחנות‪ ,‬והקבלן‬
‫אינו משלחו אלא שהוא משלם עבורו ובעצם הקניה היא של בעה"ב‪.‬‬
‫וכן יש להסתפק במקרה הפוך שהקבלן מביא את הסחורה וסיכמו‬
‫ביניהם שעלות האריחים תעמוד ע"ס ‪ ₪ 80‬למ"ר והלך הקבלן והשיג‬
‫את אותם אריחים במחיר של ‪ ₪ 60‬למ"ר האם ההנחה לקבלן או‬
‫לבעה"ב – הלקוח‪ ,‬שהקבלן יכול לטעון כנ"ל אני הבאתי את אותו‬
‫טיב אריח ומה שמצאתיהו ביותר זול הוא מחמתי‪ ,‬ואנחנו סיכמנו על‬
‫אריחים ששוים ‪ ₪ 80‬ולא על כסף‪ ,‬ואין לך עלי כלום‪.‬‬
‫והנה בשו"ע חו"מ סי' קפ"ג סעיף ה' כתב המחבר וז"ל‪ :‬נתן מעות‬
‫לשלוחו לקנות לו חיטים בין לסחורה בין לאכילה והלך וקנה לו‬
‫שעורים‪ ,‬או בהיפך‪ ,‬אם היה בהם הפסד הוא לשליח‪ ,‬ואם היה בהם‬
‫ריוח הוא למשלח‪ .‬ובסעיף ו' כתב; היה השער קצוב וידוע והוסיפו‬
‫לשליח במנין או במשקל או במידה כל שהוסיפו לו המוכרים הרי‬
‫הוא של שניהם וחולק התוספת השליח עם בעל המעות‪ ,‬ואם היה‬
‫דבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות‪ ,‬וברמ"א; מיהו אם אמר‬
‫המוכר בפירוש שנותן לשליח הכל של שליח‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫והנה מפורש יוצא דבדבר שאין לו קצבה ההנחה למשלח וכן מבואר‬
‫בסי' קפ"ה סעיף א' עיי"ש‪ ,‬ומעתה שומה עלינו לברר כמה דברים‪:‬‬
‫א‪ .‬מי שליח של מי הקבלן של בעה"ב או להיפך‪,‬‬
‫ב‪ .‬האם הוה דבר שאין לו קצבה‪,‬‬
‫ג‪ .‬באופן שבעל החנות אומר בפירוש שנותן ההנחה בגלל הקבלן‬
‫ולא בגלל בעה"ב‪,‬‬
‫והנה בנידון השאלה מי הוא השליח ומי המשלח לכאורה ברור‬
‫דהקבלן הוא השליח שהרי הבעה"ב שכרו לצורך ביצוע העבודה‬
‫ובתוך הדברים הוא שיספק לו את הסחורה‪ ,‬אלא שכדי לבחור‬
‫| קנז‬

‫באיזה סוג חפץ הבעה"ב אומר לו הקבלן שילך לבחור בעצמו ויראה‬
‫במה דברים אמורים‪ ,‬ולפי"ז אי נימא דהוא דבר שאין לו קצבה‬
‫ההנחה שייכת לבעה"ב‪ ,‬ועי' בסמ"ע סימן קפ"ג ס"ק י"ט ואם היה דבר‬
‫שאין לו קצבה כתב; כגון טלית וחלוק וכיוצא בו שנמכרים באומד‪,‬‬
‫ולפי"ז כלים סניטרים שיש להם הרבה מחירים נחשבים ג"כ לדבר‬
‫שאין לו קצבה‪ ,‬רק שאם נפשט השאלה כנ"ל יש עדיין לעיין מה הדין‬
‫באופן שבעל החנות אומר בפירוש שנותן ההנחה עבור הקבלן‬
‫שלוקח ממנו סחורה בכמות סיטונאית וכדאי לו להוזיל את המחיר‬
‫בשביל הכמות‪( ,‬כמו ברוב המקרים)‪.‬‬
‫ובקצוה"ח ס"ק ז' הביא מהסמ"ע דלדעת הרי"ף דחולקין השליח‬
‫והמשלח משום דבאה לו הנאה ע"י בעה"ב הוא אפי' בכה"ג שאומר‬
‫בפירוש שנותן לשליח אפ"ה חולקין‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬
‫ולפי"ז בנידון דידן יהא צריך להתחלק הקבלן עם בעה"ב‪ ,‬אולם‬
‫הקצות מסתייג וכותב דהיינו דוקא בנותן לשליח ומשום דבאה לו‬
‫הנאה ע"י בעה"ב‪ ,‬אבל אם נותן בפירוש לבעה"ב אף לדעת הרי"ף‬
‫הכל לבעה"ב דאטו מי שנותן מתנה לחבירו ע"י שליח יהיה לשליח‬
‫חלק בו‪ ,‬ולפי"ז באופן שהלך בעה"ב לחנות שאין לקבלן איתו קשרים‬
‫והסכמים והשיג הנחה נראה פשוט שההנחה שייכת לבעה"ב‪ ,‬והנה‬
‫לדעת הרמ"א באופן שהמוכר טוען שנותן ההנחה בשביל השליח –‬
‫דהי ינו הקבלן הריוח לקבלן‪ ,‬אבל בשו"ע לא מצינו חילוק זה‪,‬‬
‫ולכאורה יהא תלוי אם הוא מבני אשכנז או מבני עדות המזרח‪ ,‬אלא‬
‫שבחו"מ לא פסקינן הכא אלא כל אחד יכול לטעון ולומר קים לי‬
‫כדעה פלונית‪ ,‬ולפי"ז היות ובעה"ב מוחזק בכסף יכול לטעון קים לי‬
‫כהמחבר ודלא כהרמ"א‪ ,‬ומצינו קים לי כעין זה (שהמחבר לא כתב‬
‫כלום והרמ"א הגיה) בסי' ר"ז בפתחי תשובה ס"ק ה'‪.‬‬
‫אך בקצות הנ"ל בסוף דבריו כתב דלכו"ע היכא שהשליח טוען שהוא‬
‫ההנהו למוכר ומשו"ה נתן לו ודאי הכל לשליח‪ ,‬ובכה"ג תהא ההנחה‬
‫שייכת לשליח – הקבלן‪.‬‬
‫| קנח‬

‫ויל"ע באופן שהקבלן קיבל כבר כסף שכעת הוא המוחזק אם יכול‬
‫לומר קים לי כהרמ"א דלכאורה יש צד לומר שלא יכול לטעון כן‬
‫עפי"מ דאיתא בפתחי תשובה סי' ר"ז ס"ק כ' דהיכא שהחולקים רבים‬
‫לא שייך לומר קים לי‪ ,‬והכא הרי הביא הש"ך (בסי' קפ"ג ס"ק י"ב)‬
‫דעת הרי"ף והרא"ש ובעל העיטור והר"ן שחולקים‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆◆‬
‫שאלה ד'‬
‫עובד שהזיק בעת פירוק סחורה‬

‫נסתפקתי במקרה המצוי מאוד בחנויות מזון ומכולות למיניהם‬

‫בשעה שהעובד פורק את הסחורה נקרעים שקיות מהמוצרים או‬
‫נשברים קופסאות באונס ושוב א"א למוכרם ונמצא שבעה"ב הפסיד‬
‫על ידו האם צריך לשלם‪.‬‬
‫ומה שיש לדון ולברר הם שתי נקודות כדלהלן;‬
‫א‪ .‬איזה דין יש להעובד שהזיק‪.‬‬
‫ב‪ .‬כיון שמצוי הדבר האם יש לפוטרו מצד דבעה"ב ודאי מוחל‪.‬‬
‫ולכאורה יש לחייב את העובד מדין אדם המזיק והרי שנינו בב"ק (דף‬
‫כ"ו‪):‬אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד בין ער בין ישן ובגמ' נוסף‬
‫על כך תנא דבי חזקיה אמר קרא פצע תחת פצע לחייבו על השוגג‬
‫כמזיד ועל האונס כרצון‪ ,‬והנה לפעמים קורה והלקוח בודק את‬
‫המוצר ותוך כדי נשמט מידו ונשבר הקופסה ובאמת אינו זקוק‬
‫למוצר זה (שאם הוא צריך את המוצר יכול לשלם ולקחתו)‪ ,‬או שהוא‬
‫זקוק ורוצה אריזה סגורה וכדו' לכאורה צריך לשלם מדין אדם המזיק‬
‫שחייב בכל אופן‪.‬‬
‫והנה בשו"ע סי' שע"ח סעיף א' מבואר שאדם המזיק חייב גם באונס‪,‬‬
‫אך הרמ"א כתב דבאונס גמור הוא פטור‪ ,‬ומקורו מהתוס' בב"מ דף‬
‫פ"ב‪ :‬שכתבו שכל החיוב באונס היינו באונס הקרוב לפשיעה כעין‬
‫אבידה אבל באונס שהוא קרוב לאונס גמור והוא כעין גניבה גם אדם‬
‫המזיק פטור עליו‪ ,‬ולפי"ז אם נתקלקל המוצר באונס גמור בלקוח כגון‬
‫| קנט‬

‫שנשבר המדף בעת שהוציא בעדינות את המוצר ואצל העובד כגון‬

‫שמשטח שלם התהפך עליו וכדו' יש מקום לפוטרו‪ ,‬אבל אם בעה"ב‬
‫טוען שהתרשל בעבודתו או שהתקלקל המוצר כשסידר המדפים‬
‫שאז קל להיזהר ולא נזהר‪ ,‬יש לחייבו על האונס שקרוב לפשיעה‪.‬‬
‫וראיתי בשו"ת שארית אברהם (להג"ר נפתלי גרוס שליט"א רב‬
‫ודומ"ץ דקהילת מטרסדורף ירושלים) ח"א עניני חו"מ סי' ה' שהביא‬
‫מהשו"ע סי' ש"ו סעיף א' דכל האומנים בשכר שומרי שכר הם‪,‬‬
‫(ועיי"ש בסעיף ד') ומקורו מב"ק דף צ"ט‪ :‬בסוגיא דטבח אומן שקלקל‪,‬‬
‫ולכאורה יל"ע בדין זה מדוע האומנים בשכר נחשבים כשומרי שכר‬
‫ופטורים מאונסים ולמה לא נחייבם באונסים מדין אדם המזיק‪,‬‬
‫והמחבר (הגר"נ גרוס) שם בתשובה הקשה על הא דאומן בחינם‬
‫פטור למה לא נחייבו מדין אדם המזיק‪ ,‬אבל באמת קשה גם על עצם‬
‫הדין דהם כשומרי שכר ופטורים באונסין למה לא נחייבם כאדם‬
‫המזיק‪ ,‬ונ"מ לדידן דאם העובד דינו כאדם המזיק א"כ באונס שקרוב‬
‫לפשיעה חייב‪ ,‬משא"כ אם הוא שומר שכר פטור באונסין‪ ,‬והביא‬
‫מהמחנה אפרים בהל' נזקי ממון סי' ה' והל' שומרים סי' ל"ט שכל‬
‫שומר פטור מדין אדם המזיק ואפי' הזיק בכוחו‪ ,‬כיון שנמצא כאן‬
‫לצורך עבודת בעה"ב וברשותו‪ ,‬משא"כ בסתם אדם שמזיק ממון‬
‫חבירו ולא בא ברשותו של בעה"ב‪.‬‬
‫ולפי"ז יש לפטור את העובד שהזיק בעת עבודתו כיון שאין לו דין‬
‫אדם המזיק אלא כשומר שכר שפטור באונסין כיון שהוא אומן‬
‫בשכר ואומנתו בכך שהוא מסדר את המוצרים על המדפים ומתייג‬
‫את מחירו של כל מוצר ומוצר‪.‬‬
‫אך צ"ע אם בעל החנות טוען שהתרשל בעבודתו והו"ל אונס הבא‬
‫ע"י פשיעה וחייב אף אם הוא שומר שכר ‪ ,‬ונראה לפטור את העובד‬
‫מטעם אחר עפ"י מה שהביא שם בשארית אברהם דברי השו"מ‬
‫(מהדורה תליתאה ח"ב סי' ח"י) שהקשה על הא דשוחט אומן שקלקל‬
‫פטור משום שהוא פשיעה בבעלים דמיירי התם שהקצב שכרו והתנו‬
‫ביניהם שיהא הוא השוחט הקבוע שיקח הקצב משחיטתו ונמצא‬
‫| קס‬

‫דאחד משועבד להשני והוה כרב ותלמיד שכשאחד משועבד להשני‬

‫מיקרי פשיעה בבעלים כמבואר בב"מ צ"ז‪.‬וכן נפסק להלכה בסי'‬
‫שמ"ו סעיף י"ב‪ ,‬וקשה דמ"מ למה לא נחייבנו מדין אדם המזיק‪,‬‬
‫ותירץ ע"פ דברי המשנה למלך (בפ"ב מהלכות שכירות ה"ג וכן‬
‫בפכ"א מהל' אישות) שכל שלא הזיק בכוונה אינו נחשב למזיק אלא‬
‫לפושע וממילא שוב הו"ל פשיעה בבעלים שפטור השומר עליה‬
‫עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז אולי יש לדון דהכא נמי כיון שהמעביד ג"כ מחויב‬
‫להעובד ע"פ הסכמי חוזה ואינו יכול סתם להעבירו מעבודתו‪ ,‬מיקרי‬
‫ג"כ פשיעה בבעלים‪ ,‬ובאתי רק להעיר ויל"ע‪.‬‬
‫ועוד נראה דכיון שמצוי הדבר שלפעמים ניזוקים מוצרים‪ ,‬דעת‬
‫הבעלים למחול [אם אינו היזק גדול] באם יארע דבר תקלה סביר ע"י‬
‫העובד‪ ,‬ולפי"ז יש לדון באומדן דעת הבעלים על מה מוחלים ועל מה‬
‫לא‪.‬‬
‫| קסא‬

‫לבא"י באורייתא‬

‫שאלות חידוד‬
‫ואמרי בינה‬

‫הפוך בה והפוך בה דכולה בה‬

‫| קסב‬

‫החידות‪:‬‬
‫❏ ברכות‬
‫דף ב‪.‬‬
‫א‪ .‬בגמ' ותו מאי שנא דתנא ערבית ברישא ליתני דשחרית ברישא‪.‬‬
‫וקשה למה לא תירצה הגמ' בפשיטות דבישראל היום הולך אחר‬
‫הלילה‪ ,‬ולכן התחיל עם הלילה שהוא קודם ליום?‬
‫❏ שבת‬
‫ב‪ .‬איך יתכן ששני אנשים עומדים לפני הרב והרב אומר לשניהם את‬
‫אותו פסק בשתי מילים ולאחד הוא קולא ולהשני חומרא?‬
‫❏ פסחים‬
‫ג‪ .‬איך יתכן שיש ברשותו של אדם חמץ הראוי לאכילה ואינו מבוטל‬
‫ואעפ"כ אינו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא?‬
‫❏ ראש השנה‬
‫ד‪ .‬איך יתכן דעדות קידוש החודש יהא נוגע לעונש סקילה?‬
‫❏ יומא‬
‫ה‪ .‬במשנה ר"י אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו‪,‬‬
‫שנאמר וכיפר בעדו ובעד ביתו‪ ,‬ביתו זו אשתו‪ .‬וקשה מה הועילו‬
‫חכמים בתקנתם הא אם תמות אשתו הרי יהיה אונן ואיך יעשה‬
‫העבודה?‬
‫❏ סוכה‬
‫דף ב‪:‬‬
‫ו‪ .‬מה הקשר בין לול של תרנגולים להל' סוכה?‬
‫| קסג‬

‫דף ד‪.‬‬
‫ז‪ .‬מבואר בגמ' דיש דין לבוד היינו דאם אין בין קנה אחד לשני ג'‬
‫טפחים הסוכה כשרה‪ .‬וקשה הרי הדין הוא בסוכה דצריך להיות‬
‫תשבו כעין תדורו‪ ,‬ואיך אפשר לומר על סוכה כזו שהיא כעין דירתו‬
‫של כל השנה?‬
‫❏ ביצה‬
‫ח‪ .‬היכן מצינו איסור דרבנן שהוא יותר חמור מאיסור דאורייתא?‬
‫❏ חגיגה‬
‫ט‪ .‬בדף ג‪ .‬מובא אגדה שדרש ראב"ע בשבתו עה"פ הקהל את‬
‫האנשים נשים וטף‪ ,‬אם אנשים באים ללמוד נשים באות לשמוע‪ ,‬טף‬
‫למה באו‪ ,‬ליתן שכר למביאיהן‪ .‬וקשה הרי הקושיא במקומה עומדת‬
‫על מה מקבלין שכר אם הבאתם הוא ללא תועלת?‬
‫❏ יבמות‬
‫י‪ .‬איך יתכן אשה שבעלה מת בלא בנים והאשה אינה ערוה ליבם‬
‫ובכל זאת אין צריך לייבם אותה?‬
‫י"א‪ .‬הדין הוא שבמקום שאין צריך לייבם קיים גם איסור לייבם‬
‫ונקרא בלשון הגמ' פוגע באשת אחיו שלא במקום מצוה‪ .‬איך יתכן‬
‫שאדם מת ואשתו ממ"נ מותרת לאח או משום מצוה או משום רשות‬
‫אף שאין מצוה?‬
‫❏ נדרים‬
‫י"ב‪ .‬איך יתכן שבשתי מילים בלבד שיאמר אדם יעבור איסור מיד‬
‫בלי לעשות שום פעולה?‬
‫❏ נזיר‬
‫י"ג‪ .‬איך יתכן שלאדם יהא מצוה שלא לעשות קידוש על היין בליל‬
‫שבת? (בשבת רגילה‪ ,‬לא ביוה"כ)‪.‬‬
‫| קסד‬

‫י"ד‪ .‬נהוג בפי העולם לבאר (ומקורו מספה"ק קדושת לוי פר' חיי שרה‬
‫ד"ה ונבאר‪ )8‬מה שאומרים בהגדה של פסח ארמי אובד אבי עפ"י‬
‫דברי הגמ' בנזיר י"ב‪ .‬אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן האומר לשלוחו‬
‫צא וקדש לי אשה סתם ומת השליח בדרך‪ ,‬אסור בכל הנשים‬
‫שבעולם שמא יקדש אשה אחרת שהוא קרובתה של זו שקידש‬
‫השליח וכיון שלבן ובתואל זממו להרוג את אליעזר שלוחם של‬
‫אברהם ויצחק נמצא דבקש לאבד את כל האומה הישראלית‪ .‬וקשה‬
‫דיש עצה פשוטה שיגייר את האשה ושוב אין לה קרובים ואין שום‬
‫חשש בזה שמת אליעזר השליח וודאי ידע לבן שיגיירה קודם‬
‫שישאנה ואיך לא שת לבו לדבר זה?‬
‫ט"ו‪ .‬מה המכנה המשותף בין מסכת נזיר למסכת סנהדרין?‬
‫❏ גיטין‬
‫ט"ז ‪ .‬האם יתכן להתיר אשת איש ע"י אמירת ארבעה מילים‪ ,‬ואלו‬
‫הן?‬
‫י"ז‪ .‬על מי כתב רש"י שאינן בני תורה?‬
‫י"ח‪ .‬למה נקטו לדוגמא שני יוסף בן שמעון הלא יוסף לא היה אלא‬
‫אחיו של שמעון?‬
‫י"ט‪ .‬מבואר בגמ' דף מ"א‪ .‬דיש מקרה של עבד שנשתחרר לחציו כגון‬
‫שהיה שייך לשני שותפים ואחד השותפים שחררו והשני עדיין רוצה‬
‫בו ונקרא חציו עבד וחציו בן חורין‪.‬‬
‫וקשה דמבואר בגמ' דף ל"ח‪ :‬דהמשחרר עבדו עובר בעשה והקשו‬
‫האחרונים‪ 9‬איך שייך לשחרר עבד הרי כשמשחררו עובר אמימרא‬
‫דרחמנא ואמרינן אי עביד לא מהני‪ ,‬ותירץ השדי חמד (ח"ג עמ' ‪)234‬‬
‫דלא אמרינן אעל"מ משום דשייך שחרור לדבר מצוה כגון לצירוף‬
‫עשרה כמבואר בגיטין ל"ח‪ :‬ובברכות מ"ז‪ :‬שרבי אליעזר שחרר עבדו‬

‫‪ 8‬הקדושת לוי אינו מבאר בזה פירוש הכתוב ארמי אובד אבי‪ ,‬אלא כותב את עצם הרעיון שרצו בתואל‬
‫ולבן לאבד זרעו של יצחק עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז ביארו דורשי רשומות את פירוש הפסוק‪.‬‬
‫‪ 9‬עיין בספר שושנת העמקים להפמ"ג כלל ה' בסופו‪ ,‬ובשו"ת רעק"א ח"א סי' קצ"ד‬
‫| קסה‬

‫כדי להשלים מנין עשרה‪ ,‬וא"כ למה לא נימא דהשחרור של האדון‬

‫הראשון לא מהני משום כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד‬
‫לא מהני דלא שייך שחרור זה לדבר מצוה שא"א לצרפו למנין כיון‬
‫שהוא חציו עבד וחציו בן חורין?‬
‫❏ קידושין‬
‫כ‪ .‬בגמ' דף ה‪ :‬מבואר דנתנה היא ואמרה היא אינה מקודשת‪ .‬איך‬
‫יתכן דנתנה היא ואמרה היא ומ"מ מקודשת?‬
‫❏ בבא קמא‬
‫כ"א‪ .‬מבואר בגמ' דף ה‪ .‬דמפגל הוא אחד מאבות נזיקין‪ ,‬ומה שלא‬
‫מנאם רבי חייא בתוך הכ"ד אבות נזיקין משום דבקדשים לא קמיירי‪,‬‬
‫וקשה איך יכול הכהן לפגל הקרבן הא אין אדם אוסר דבר שאינו‬
‫שלו‪?10‬‬
‫כ"ב ‪ .‬בדרך כלל תינוק אין סומכין עליו‪ ,‬היכן מצינו דין שנקבע אך‬
‫ורק עפ"י תינוק?‬
‫כ"ג‪ .‬הכלל ידוע שהתם נהפך למועד ע"י התראה ג' פעמים היכן מצינו‬
‫שאין התם נהפך למועד בשום אופן?‬
‫כ"ד‪ .‬ידעת את התשובה לשאלה הקודמת?‪ ,‬עכשיו תאמר למה‬
‫השאלה אינה נכונה?‬
‫כ"ה ‪ .‬למדנו על שור המזיק בקרן שן ורגל‪ ,‬איזה היזק השור עושה‬
‫ובכל אופן פטורין עליו?‬
‫כ"ו‪ .‬מעשה שהתרחש באחד המושבים בארץ ישראל‪ :‬ערב שבת‬
‫כשהטשולנט היה מוכן והניחוהו על השולחן פתוח‪ ,‬ולפתע נכנסו צבי‬
‫ושור מהרפת שהיתה פתוחה ואכלו מהבשר‪ ,‬ובאו לדין תורה אצל‬
‫הרב שיחייב את בעל הצבי והשור לשלם‪ ,‬איך הייתם פוסקים את‬
‫הדין?‬

‫‪ 10‬חולין מ‪:‬‬
‫| קסו‬

‫כ"ז‪ .‬היכן מצינו שאדם לא עושה פעולה ואעפ"כ נחשב כאילו עושה‬
‫וחייב עליה?‬
‫כ"ח‪ .‬מעשה שהיה באחד שזרק כלי זכוכית מהקומה ה ‪ 6‬שבבנין ובא‬
‫אדם אחר והניח מזרונים והצליח להציל כ ‪ 60%‬האם מותר לו לקחתם‬
‫הביתה או שחייב להחזירם? הבא ראיה!‬
‫כ"ט‪ .‬בכל התורה אנו יודעים שיש אופן שאין חייבים עליו‪ ,‬מה מצינו‬
‫בנזיקין שהוא נוגד את הכלל הזה?‬
‫❏ בבא מציעא‬
‫ל‪ .‬הדין הוא דברי ושמא ברי עדיף וקשה למה לא נאמין לזה שטוען‬
‫שמא במיגו שהיה יכול לטעון ברי?‬
‫❏ בבא בתרא‬
‫ל"א‪ .‬היכן מצינו מזיק לחבירו בהסתכלות לבד ובדיבור לבד?‬
‫❏ סנהדרין‬
‫ל"ב ‪ .‬איך יתכן שמלך ייבם אשת אחיו‪ ,‬ולאחר שעבר ממלכותו לא‬
‫יוכל לייבם?‬
‫ל"ג‪ .‬היכן מצינו שבמקום שהחמירו אצל הכהן הדיוט הקילו אצל מי‬
‫שקדושתו חמורה ‪ -‬הכהן גדול?‬
‫ל"ד‪ .‬איך יתכן שרוב הדיינין יהיו נוטים לצד אחד ואעפ"כ לא ילכו‬
‫אחר הרוב?‬
‫ל"ה‪ .‬מבואר במשנה דצריך בי"ד של ג' דיינין כדי שלא יהיה בי"ד‬
‫שקול דלא שייך ג' דעות אלא או חייב או פטור‪ .‬וצ"ע דאכתי משכחת‬
‫לה בי"ד שקול בג' שהאחד יאמר חייב והשני פטור והשלישי יחלוקו?‬
‫❏ מכות‬
‫ל"ו‪ .‬מבואר בגמ' דאין מקיימים דין הזמה בעדי בן גרושה וחלוצה‬
‫משום דפוסלים גם את זרעו והתורה אמרה ועשיתם לו כאשר זמם‪,‬‬
‫| קסז‬

‫"לו" ולא לזרעו‪ .‬איך יתכן שאף שלא פוסלים את זרעו של הנידון מ"מ‬
‫אין מקיימים בעדים דין הזמה?‬
‫ל"ז‪ .‬ידוע דהלל תיקן פרוזבול כדי שלא ישמט המלוה בשנת‬
‫השמיטה‪ ,‬איך יתכן אדם שלא עשה פרוזבול ולא מסר שטרותיו‬
‫לבי"ד (לדעת התוס' שם ד"ה המוסר דהוה שני דברים) וג"כ לא עשה‬
‫תנאי ע"מ שלא תשמטני 'ב'שביעית ואעפ"כ אינו משמט?‬
‫ל"ח‪ .‬במשנה בדף ה‪ .‬מבואר דמשלשין בממון ואין משלשין במכות‪.‬‬
‫וצ"ע אם העידו עדים על סך ממון שאם יחלקו לכל אחד לא יהיה אלא‬
‫פחות משו"פ לכל אחד מה יעשו‪ ,‬לפטרם א"א שהרי באו לחייב‬
‫הנידון שו"פ‪ ,‬ולחייבם אין בנו כח שהרי אצלם הוא פחות משו"פ‬
‫והיכי לידיינוהו דייני להאי דינא‪( ,‬ודוחק לומר דבכה"ג משלמין כל‬
‫אחד הסכום המלא)?‬
‫ל"ט ‪ .‬ידוע בשער בת רבים דבר הפלוגתא בין בעל החזו"א לבין‬
‫הגר"ח נאה בעל קצות השולחן‪ ,‬והוא דהחזו"א מחמיר בשיעורים‬
‫וס"ל דאמה היא ‪ 60‬ס"מ ורביעית היא ‪ 150‬מ"ל‪ ,‬ולדעת הגר"ח נאה‬
‫אמה היא ‪ 48‬ס"מ ורביעית היא ‪ 86‬מ"ל‪ ,‬וכן בשאר השיעורין‪,‬‬
‫(ושמעתי מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א בדרשת שבת הגדול‬
‫דבשיעורין דאורייתא המנהג להחמיר כדעת החזו"א)‪ ,‬והשאלה היא‬
‫איך יתכן שדוקא דעת הגר"ח שמצמצמת את השיעורין תהיה‬
‫לחומרא?‬
‫מ‪ .‬במשנה בפ"ג דף כ"ב‪ .‬נחלקו ת"ק ור"י כמה מלקין את החייב‬
‫מלקות לדעת ת"ק ‪ 39‬מנין שהוא סוכם את הארבעים ולדעת ר"י ‪40‬‬
‫שלימות‪ ,‬איך יתכן שלדעת שניהם ילקה את אותו סכום מלקות‬
‫במדויק?‬
‫❏ שבועות‬
‫מ"א‪ .‬איך יתכן ששומר חנם יהא חייב יותר משואל?‬
‫מ"ב‪ .‬נשבע לבטל את המצוה האם פטור? (חשוב היטב!)‬
‫| קסח‬

‫מ"ג ‪ .‬איך יתכן שאדם נשבע על משהו מסוים והדין הוא שמה שרק‬
‫יעשה יהיה חייב?‬
‫מ"ד‪ .‬איך יתכן שאחד נכנס לתוספת העזרה בטומאה במזיד ובאו‬
‫לבי"ד ופסקו שהוא לא חייב כרת?‬
‫❏ זבחים‬
‫מ"ה‪ .‬היכן מצינו אדם שמזיק לחבירו ע"י מחשבה?‬
‫❏ חולין‬
‫מ"ו‪ .‬האם יש היכי תמצא שכהן טמא שאסור לו ליכנס לעזרה ישחט‬
‫קרבן?‬
‫מ"ז‪ .‬אמרינן בגמ' דף ז‪ :‬דאין הקב"ה מביא תקלה ע"י צדיקים ובתוס'‬
‫שם דהוא דוקא במידי דאכילה דגנאי הדבר שיאכל צדיק מאכל‬
‫איסור‪ .‬וקשה א"כ יכולים לבדוק דמאי ע"י שנאכילם לצדיק ואם‬
‫יאכל סימן שהוא מעושר‪ ,‬ואם לאו סימן שאינו מתוקן?‬
‫מ"ח‪ .‬האם שייך לומר דלא שייך לפני עור (במידי דאכילה) אצל צדיק‬
‫כיון שהקב"ה אינו מביא תקלה על ידו?‬
‫❏ בכורות‬
‫מ"ט ‪ .‬האם מי שחציו עבד וחציו בן חורין שהקנה לו אדם בהמה ע"מ‬
‫שאין לרבו רשות בו חייב בבכורה או דחשיב כשותפות עם עכו"ם‬
‫שפוטר מן הבכורה?‬
‫❏ תמיד‬
‫נ‪ .‬מבואר בגמ' דאם היה אחד ישן היה בן לוי הממונה מכהו ורשות‬
‫היה לו לשרוף כסותו‪ .‬וצ"ע איך היה מותר לו לשרוף כסותו הרי עובר‬
‫על בל תשחית?‬
‫| קסט‬

‫הפתרונות‪:‬‬
‫א‪ .‬אדרבה המקור לזה שהיום הולך אחר הלילה הוא מזה‬
‫שבברייתו של עולם אמרה תורה ויהי ערב ואח"כ ויהי בוקר‪ 11,‬וזה‬
‫הרי תירוץ הגמ'‪.‬‬
‫ב‪ .‬השני אנשים הם ישראל וגוי המקיים ז' מצוות בני נח ומצווה‬
‫שלא לשמור שבת דב"נ ששבת חייב מיתה‪ ,‬ועומדים במוצ"ש‬
‫והרב אומר‪" :‬עכשיו לילה"‪ ,‬להישראל הוא קולא דנעשה מוצ"ש‪,‬‬
‫אבל להגר תושב שדין ב"נ לו א"כ הלילה הולך אחר היום ועדיין‬
‫הוא שבת ואסור לו לשבות‪.‬‬
‫ג‪ .‬מדובר באופן שיש לו פקדון חמץ של נכרי שלא באחריותו‪.‬‬
‫ד‪ .‬אם העידו עדים על קטן שנעשה גדול בחודש הבא שביום זה‬
‫עבר עבירה שחייבים עליו סקילה‪ ,‬אזי אם החודש מקודש הרי הוא‬
‫גדול וחייב סקילה‪ ,‬אבל אם אין החודש מקודש קטן הוא ופטור‪.‬‬
‫אונן‪12.‬‬ ‫ה‪ .‬הדין הוא שכה"ג מקריב‬
‫ו‪ .‬בסוכה דף ב‪ :‬מובא שיטת רב חנן בר אבא דכשאין בסוכה אלא‬
‫שיעור ז' טפחים על ז' טפחים פסולה כשגבוהה למעלה מעשרים‬
‫אמה‪ ,‬אבל ביותר מז' טפחים על ז' טפחים כשרה אף בגבוהה‬
‫ואמרינן בגמ' כמאן דלא כחד‪ ,‬ובתוס' ד"ה כמאן כתבו יש‬
‫מפרשים דהוא משום דדמי ללול של תרנגולין‪ ,‬וביותר מז' טפחים‬
‫חשיב סוכה‪.‬‬
‫ז‪ .‬תשבו כעין תדורו הוא על הישיבה בסוכה‪ ,‬ולא על אופן‬
‫עשייתה‪.‬‬
‫ח‪ .‬משכחת לה באיסור דרבנן שיש לו מתירין דאפי' באלף לא‬
‫בטיל‪ ,‬משא"כ איסור דאורייתא שאין לו מתירין חד בתרי בטיל‬
‫(ביבש)‪.‬‬

‫‪ 11‬חולין פ"ג‪.‬‬
‫‪ 12‬סנהדרין פ"ד‪.‬‬
‫| קע‬

‫ט‪ .‬נראה לתרץ בפשיטות דהתועלת בהבאת הטף הוא זה שיקבלו‬

‫האנשים והנשים שכר עבור הבאתם‪ ,‬וע"ע בשפ"א לפרשת וילך‬
‫תרל"ד שעמד בזה עיי"ש מה שתירץ ע"ד העבודה‪.‬‬
‫י‪ .‬משכחת לה בקטנה שמת אביה והשיאוה אחיה ואמה שיכולה‬
‫למאן ומיאנה בקידושין ושוב פקעו הקידושין ואי"צ לייבם‬
‫כמבואר בגמ' דף קג‪.‬‬
‫י"א‪ .‬באופן הנ"ל שנשא קטנה ולא מיאנה הוי אשת אחיו ואם מאן‬
‫תמאן נמצא דלא חלו הקידושין ולא היתה אשת אחיו והיא סתם‬
‫אשה דעלמא‪ ,‬ומדרבנן אין לה להנשא לקרובי הבעל דגזרו כיון‬
‫דנראה כנשאת לקרובי הבעל אף שאינו בעלה למפרע‪ ,‬אבל‬
‫מה"ת מותרת‪.‬‬
‫י"ב‪ .‬מבואר בגמ' דף ד‪ .‬דאם קיבל עליו נזירות ע"י שאמר "הריני‬
‫נזיר" כשעמד בבית הקברות עבר על "בל תאחר" נזירות דטהרה‪.‬‬
‫י"ג‪ .‬לדעת התוס' בדף ד‪ .‬ד"ה מאי אם אדם נדר נזירות חלה‬
‫הנזירות אף על יין דקידושא ואבדלתא מכיון שחיובם הוא רק‬
‫מדרבנן‪.‬‬
‫י"ד‪ .‬סבר שאין גירות קודם מתן תורה‪ 13,‬עוי"ל עפ"י המבואר‬
‫ביבמות דף כ"ה‪ :‬דאין מקבלין גרים לשם אישות‪ ,‬היינו שרוצים‬
‫להנשא לישראל ולכך מתגיירים ואף שהגירות חלה בדיעבד‬
‫אולם לכתחילה אין מגיירים‪ ,‬ולפי"ז י"ל דכל האבות שגיירו‬
‫נשותיהם‪ 14‬לא היה הדבר לשם אישות כיון דמדינא יכולים לישא‬
‫נכרית‪ ,‬משא"כ יצחק אם היה אליעזר מת לא היה יכול לישא שום‬
‫אשה בעולם ונמצא דהגיירות מכשרת את הנישואין ובכגון דא‬
‫אין מגיירים ולא יכול יצחק לגייר את האשה‪.‬‬
‫והלום ראיתי בפרדס יוסף בראשית בפר' חיי שרה עמ' ת"י‬
‫(בנדפס מחדש) שהביא מהחת"ס (תורת משה לפר' חיי שרה ד"ה‬

‫‪ 13‬עיין טורי אבן עמ"ס מגילה י"ג‪ .‬וע"ע כלי חמדה לפרשת ויגש אות ב'‪.‬‬
‫‪ 14‬עיין פרשת דרכים בדרך האתרים דרוש ראשון מהרא"ם בפרשת קדושים (ויקרא כ' ז')‪ ,‬מהרש"א ביומא‬
‫כ"ח‪ :‬בחידושי אגדות ד"ה מצות‪.‬‬
‫| קעא‬

‫אל תאחרו‪ ,‬הב') שיצחק היה אסור בגיורת כי היה עולה תמימה‬
‫ודינו כמו כהן שאסור בגיורת [מבת ג' שנים ויום אחד]‪ ,‬ולפי"ז‬
‫א"ש היטב כיון שראו שאליעזר הוא השליח לקדש הבינו שיצחק‬
‫אינו יכול לצאת לחוצה לארץ מכיון שהוא עולה תמימה וא"כ‬
‫אסור בגיורת ושפיר יהא אסור בכל הנשים שבעולם‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ט"ו‪ .‬בשניהם קיים פרק הנקרא כהן גדול‪ ,‬בנזיר פרק ז' ובסנהדרין‬
‫פרק ב'‪.‬‬
‫ט"ז‪ .‬השליח לקבלה שמביא הגט עד שלא אמר "בפני נכתב ובפני‬
‫נחתם" אין הגט כשר‪ ,‬ואחר שאמר מגורשת בו מיד מבלי לתת‬
‫לה הגט‪.‬‬
‫י"ז‪ .‬על בני חו"ל (רש"י ד"ה לפי שאין בקיאין לשמה)‪.‬‬
‫י"ח‪ .‬כי שמעון נשא את דינה אחותו והרי אסנת היתה בתה של‬
‫דינה ויוסף נשאה לאשה‪ ,‬נמצא דיוסף חתנם כבנם של שמעון‬
‫ודינה‪.‬‬
‫י"ט‪ .‬אכתי יש לקיים תירוצו של השד"ח דשייך שחרור לדבר מצוה‬
‫כשמשחרר עבד כולו‪.‬‬
‫כ‪ .‬משכחת לה כגון דנתקדשה לאדם חשוב שאף שנתנה היא‬
‫נתינתה חשוב קבלה ומיירי שהיה מדבר עמה על עסקי קידושיה‬
‫שלא צריך אמירה‪.‬‬
‫כ"א‪ .‬הר"ן בנדרים דף ל"ו‪ .‬ד"ה אלא א"א שלוחי עמד על קושיא זו‬
‫ותירץ עפ"י דברי הגמ' בחולין דף מ‪ .‬דע"י מעשה אדם אוסר אף‬
‫דבר שאינו שלו‪.‬‬
‫כ"ב‪ .‬שנינו במשנה רבי יהודה אומר [אינו חוזר לתמותו] עד שיהיו‬
‫"התינוקות" ממשמשין בו ואינו נוגח‪ ,‬ובחידושי הר"י מלוניל ביאר‬
‫דהבדיקה נעשית דוקא ע"י קטנים שהשור אינו ירא מהם‪ ,‬ואם‬
‫בכל זאת אינו נוגח‪ ,‬בודאי הניח את טבעו הרע וחזר להיות בן‬
‫תרבות‪.‬‬
‫| קעב‬

‫כ"ג‪ .‬צרורות יש צד בגמרא שאין העדאה לצרורות ומשלם תמיד‬

‫חצי נזק‪.‬‬
‫כ"ד‪ .‬כי הצד שאין העדאה לצרורות הוא משום שאף שמשלם‬
‫עליהם חצי נזק‪ ,‬מ"מ הוא תולדה דרגל ומועד מתחילתו‪.‬‬
‫כ"ה‪ .‬בור שעשה השור פטורין עליו דילפינן כי יכרה "איש" בור‬
‫ולא שור בור‪.‬‬
‫כ"ו‪ .‬תלוי‪ ,‬אם הטשולנט היה מונח על השולחן חייב בעל הצבי‬
‫והשור חצי נזק‪ ,‬דבפתורא (‪ -‬שולחן) אין דרכם לאכול והוה קרן‬
‫דמשונה‪ ,‬ואם לא היה על השולחן והיה בשר צלי ג"כ משלם על‬
‫שניהם ח"נ‪ ,‬ואם היה מבושל משלם על אכילת השור נזק שלם‬
‫דדרכו בכך והו"ל שן‪ ,‬ועל אכילת הצבי משלם ח"נ דאין דרכו‬
‫בבשר‪ .‬עפ"י סוגיית הגמ' בדף י"ט‪ :‬בסוף העמוד‪.‬‬
‫כ"ז‪ .‬חיוב אש בא ע"י שמדליק בתוך שלו מה שמותר לו לעשות‪,‬‬
‫ואח"כ יצאתה האש כמו שנאמר כי "תצא" אש ומצאה קוצים‬
‫ונאכל הגדיש או הקמה וגו'‪ ,‬ובגמ' דף כ"ב‪ .‬נחלקו ר"י ור"ל למה‬
‫חייב אי משום חיציו או משום ממונו ולר"י דס"ל אשו משום חיציו‬
‫חשיב כאילו עושה בידים‪.‬‬
‫כ"ח‪ .‬יכול לקחתם לעצמו ואין צריך להשיב לבעל הכלים‪ ,‬והראיה‬
‫ממימרא דרבה בדף כ"ו‪ :‬זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו‬
‫במקל‪ ,‬פטור מאי טעמא מנא תבירא תבר‪ ,‬וה"נ בנידון דידן כיון‬
‫דחשיב כמנא תבירא א"כ בעה"ב הפקירם משעת זריקה ומה‬
‫שהוא הצילם הרויח לעצמו‪.‬‬
‫כ"ט‪ .‬הכלל הוא שאונס רחמנא פטריה ובנזיקין שנינו תנא דבי‬
‫חזקיה אמר קרא פצע תחת פצע לחייבו על השוגג כמזיד ועל‬
‫האונס כרצון‪.‬‬
‫ל‪ .‬באמת מאמינים לו שאינו יודע‪...‬‬
‫ל"א‪ .‬בהסתכלות מצינו בגמ' דף ב‪ :‬כדרבי אבא דא"ר אבא אסור‬
‫לאדם לעמוד בקמת חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותיה‪,‬‬
‫| קעג‬

‫וברש"י משום שמזיקו בעין הרע‪ ,‬ובדיבור מצינו עדים זוממין‬

‫‪15‬‬
‫שכבר נעשה הדין על פיהם נמצא דהזיקו את האדם ע"י דיבור‪.‬‬
‫ל"ב‪ .‬הדין הוא שאין נושאין אלמנתו של מלך ולפיכך אין מייבמין‬
‫אותה‪ ,‬אבל שיטת ר"י במשנה היא שמלך נושא אלמנתו של מלך‬
‫דלא הוה זלזול כיון שגם הוא מלך‪ ,‬ולפי"ז כשהוא עדיין מלך יכול‬
‫לייבם כיון שגם הוא מלך‪ ,‬אבל כשעבר ממלכותו שוב אינו יכול‬
‫לישא אלמנתו של מלך‪.‬‬
‫ל"ג‪ .‬הדין הוא שכהן הדיוט מותר להיטמא לז' קרובים ואסור‬
‫להיטמא לשאר כל אדם‪ ,‬ולעומת זה הכה"ג אסור לו אפי' לצאת‬
‫ללויה של אחד מהקרובים דמתוך טרדתו חיישינן שיגע במטה‪,‬‬
‫וללויה של אחרים מותר לו לצאת דכיון שאינו קרוב לא חיישינן‬
‫שיגע שאינו טרוד כ"כ‪.‬‬
‫ל"ד‪ .‬באופן שאחד הדיינין אומר איני יודע הדין הוא שאעפ"י שיש‬
‫רוב לצד אחד אין פוסקים על פיהם אלא מוסיפים עוד דיין‬
‫כמבואר בסנהדרין דף כ"ט‪.‬‬
‫ל"ה‪ .‬גם באופן זה אינו בי"ד שקול כיון שלחצי מהסכום ישנו רוב‬
‫לחייב ולחצי השני יש רוב לפטור כיון שהדיין שפוסק יחלוקו הוא‬
‫גם לצד המחייב וגם לצד הפוטר‪ ,‬ושפיר יהיה הפסק יחלוקו עפ"י‬
‫רוב הדיינין‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ל"ו‪ .‬מקרה זה מובא בתוס' ד"ה בעינן דמצרי שני – היינו דור שני‪,‬‬
‫אף שאין פוסלים זרעו מ"מ פוסלים אשתו והתורה אמרה כאשר‬
‫זמם לעשות לו ולא לאשתו‪.‬‬
‫ל"ז‪ .‬כגון שהלוה לחבירו לעשר שנים ומבואר בגמ' דף ג‪ :‬דללישנא‬
‫בתרא המלוה את חבירו לעשר שנים אין שביעית משמטתו‬
‫ובתוס' ד"ה איכא כתבו בשם ר"ת דכן הלכה‪.‬‬

‫‪ 15‬ואף דאמרינן בב"ק דף ה‪ .‬דרחמנא קרייה מעשה מקרא דכתיב כאשר זמם "לעשות" לאחיו – דמיירי‬
‫בעדים זוממין‪ ,‬מ"מ בא ע"י דיבור‪.‬‬
‫| קעד‬

‫ל"ח‪ .‬הסברא דבממון משלשין הוא משום דממון מצטרף והסכום‬

‫המתקבל נחשב כאילו כל אחד מהעדים נתן ואם הסכום מצטרף‬
‫הרי שגם ממון זה שכשמתחלק אין בו שו"פ מ"מ בין כל העדים‬
‫הוה שו"פ ושפיר יש לחייבם‪.‬‬
‫עוי"ל שאם עי"ז שמשלשין ומחלקין הממון לא ייצא לכל אחד‬
‫שו"פ וכתוצאה מכך לא נוכל לחייב את העדים‪ ,‬נמצא שלא יקוים‬
‫בהם כאשר זמם וא"כ לא נאמר הדין דמשלשין באופן זה‪.‬‬
‫ל"ט‪ .‬שנינו במשנה פ"ג מ"ז דנזיר שהיה שותה יין כל היום אינו‬
‫חייב אלא אחת‪ ,‬אמרו לו אל תשתה אל תשתה והיה שותה חייב‬
‫על כל אחת ואחת‪ ,‬וברע"ב שם דאם התרו בו אל תשתה מכלי זה‬
‫שיש בו כמה רביעיות חייב על כל רביעית אף דהיה התראה‬
‫אחת‪ ,‬ולפי"ז אם יש בכלי ‪ 358‬מ"ל‪ ,‬לדעת הגר"ח ילקה ג' פעמים‬
‫מלקות‪ ,‬ולדעת החזו"א ילקה שתי מלקויות והשאר הוה ח"ש‪.‬‬
‫ויש עוד אופן כגון בסוכה דאמרינן לבוד ולדעת החזו"א שכל טפח‬
‫הוא יותר מרווח א"כ עדיין הוה לבוד ונחשב למחיצה והסוכה‬
‫כשרה‪ ,‬משא"כ להגר"ח הסוכה נפסלת בפחות‪.‬‬
‫עוד העיר אחד מתלמידי היקרים בת"ת קמניץ המעטירה‬
‫דמשכחת לה עוד אופן כגון שאכל חוץ לסוכה שיעור אכילה מועט‬
‫דלהחזו"א עדיין מיקרי אכילת ארעי ולהגר"ח הוה שיעור אכילת‬
‫קבע להחמיר ולהצריך סוכה‪.‬‬
‫מ‪ .‬במשנה בפ"א דף ד‪ .‬נחלקו ר"מ וחכמים באופן שהעידו שחייב‬
‫לחבירו מאתיים זוז ונמצאו זוממין‪ ,‬לדעת ר"מ לוקין ומשלמין‬
‫ולדעת חכמים כל המשלם אינו לוקה‪ .‬והנה ידוע דסתם ת"ק ר"מ‬
‫וחכמים דר"מ היינו ר"י‪ ,‬ולפי"ז באופן שחייבים ‪ 39‬מלקות על‬
‫לאוין ובנוסף העידו על אדם שחייב ממון ונמצאו זוממין‪ ,‬ייצא‬
‫שלדעת ר"י שסובר בדף ד‪ .‬שמשלמין א"כ אין חייבין מלקות ע"ז‬
‫אלא על ה‪ 39‬והחשבון הוא ‪ 39‬כפול ‪ 40‬ולפי ר"מ דס"ל שלוקין‬
‫ומשלמין א"כ החשבון הפוך ‪ 40‬כפול ‪.39‬‬
‫| קעה‬

‫מ"א‪ .‬מתה מחמת מלאכה‪ ,‬שהשואל פטור דלאו לאוקמה בכילתה‬

‫שאילתה‪ ,‬משא"כ השומר חנם שאם הבהמה מתה מחמת מלאכה‬
‫הרי שלח בה יד שהרי אסור לו להשתמש עם הבהמה וחייב‪.‬‬
‫מ"ב‪ .‬התשובה הרווחת היא שהוא אכן פטור‪ ,‬אבל התשובה‬
‫המדויקת היא שאמנם משבועת ביטוי פטור אבל על שבועת שוא‬
‫חייב (רע"ב שם במשנה)‪.‬‬
‫מ"ג‪ .‬דבר זה מבואר בפ"ג מ"ט האומר שבועה שאוכל ככר זו‪,‬‬
‫ואח"כ אמר שבועה שלא אוכלנה חייב ממ"נ דאם לא יאכל הרי‬
‫נשבע שיאכל‪ ,‬ואם יאכל הרי נשבע שלא יאכל‪ ,‬וחייב על‬
‫הראשונה משום שבועת ביטוי ועל השניה משום שבועת שוא‪.‬‬
‫מ"ד‪ .‬הדין הוא שכשמוסיפים על העזרה יש דינים מיוחדים שאין‬
‫מוסיפין אלא במלך ונביא ואורים ותומים ובסנהדרין של שבעים‬
‫ואחד ובשתי תודות ובשיר ומבואר בפ"ב מ"ב דכל שלא נעשה‬
‫בכל אלו הנכנס לשם אין חייבין עליה‪.‬‬
‫מ"ה‪ .‬הדין הוא דכהן יכול לפגל הקרבן ועי"כ נפסל הקרבן ועל‬
‫האדם להביא קרבן אחר ופיגול הוא במחשבה‪ 16,‬ובאמת מבואר‬
‫במשנה דגיטין דף נ"ג‪ :‬דהכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין (‪-‬‬
‫לשלם לבעלים) שוגגין פטורין‪.‬‬
‫מ"ו‪ .‬מובא בתוס' דף ב‪ :‬ד"ה שמא יגע שיש היכי תמצא ע"י‬
‫שישחט בסכין ארוכה מבחוץ‪.‬‬
‫מ"ז‪ .‬אכתי יש להסתפק דילמא עישרו רק פירות אלו‪ ,‬ואין מכך‬
‫ראיה על פירות אחרים‪ .‬ועוי"ל עפ"י המובא באחרונים‪ 17‬חקירה‬
‫בענין דמאי אם הוא ספק איסור או שהאיסור מחמת ספק אך‬

‫‪ 16‬ועיין הגהות מהר"ב רנשבורג עמ"ס ב"ק דף ה‪ .‬אות א' מה שציין לפנ"י שם בסוגיא‪ ,‬ועיי"ש בפנ"י בדרך הב'‬
‫שכתב דלמ"ד היזק שאינו ניכר שמיה היזק חייב על הפיגול רק כששוחט חטאת לשם שלמים דאז השחיטה‬
‫הוה מעשה וחשיב שעושה "היזק בידים"‪ ,‬דאל"ה לא יהא מחויב כמ"ש הרמב"ן בקונטרס דיני דגרמי‪ ,‬משא"כ‬
‫במחשבת חוץ למקומו או חוץ לזמנו דהוא בשעת זריקה ולמפרע פוסל השחיטה לא יפסול הקרבן‪ ,‬ומה‬
‫דאמרינן בגמ' דפוסל הוא רק למאי דקיי"ל כמ"ד לא שמיה היזק וקנס הוא שקנסו חכמים א"כ לא נפק"מ‪.‬‬
‫‪ 17‬עיין מגיד משנה בפ"ג מהלכות חנוכה ה"ה שכתב דהוא מחלוקת אביי ורבא‪ ,‬וע"ע בספר אור לציון‬
‫(להגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל) עמ"ס כתובות דף ט‪ ,:‬ספר תורת זרעים במכתב החזו"א שהודפס‬
‫בסוף הספר‪ ,‬ובספר פסקי תשובה רמז ג"כ לחקירה הנ"ל עיי"ש בסי' רצ"ה בהערות ד"ה וראיתי‪.‬‬
‫| קעו‬

‫עשואוהו חכמים כודאי איסור‪ ,‬ולהנ"ל יש להביא ראיה לצד זה‬

‫‪18‬‬
‫דעתה הוא איסור ודאי‪.‬‬
‫מ"ח‪ .‬באיסור שאין ידוע י"ל דאין הקב"ה מביא תקלה על ידי‬
‫צדיקים ושומר ה' נפשות חסידיו‪ ,‬אבל בידוע האיסור להמושיט‬
‫א"כ מחויב הוא בעצמו להציל את הצדיק שלא יאכל דבר מאכל‬
‫זה‪ ,‬ובעצם זה שאינו מודיעו עובר על לפני עור ולא נאמר כאן אין‬
‫הקב"ה מביא תקלה דקוב"ה לא עביד ניסא למגנא‪.‬‬
‫מ"ט‪ .‬גם לצד דחציו עבד הוא מחויב מצות כאשה ולא חשיב‬
‫כעכו"ם‪.‬‬
‫נ‪ .‬הרא"ש שם כבר הקשה קושיא זו ותירץ דהפקר בי"ד הפקר‪,‬‬
‫וצריך להבין תירוצו דמה בכך שהפקר בי"ד הפקר הרי זה שייך‬
‫לומר על בעלות ולא על שויות‪ ,‬דההפקר אינו מוריד מהשויות‪.‬‬
‫ויש ג"כ לדייק בדברי הרא"ש שכתב דהפקר בי"ד "היה" הפקר‬
‫לשון עבר‪.‬‬

‫‪ 18‬שו"ר בשפע חיים לחנוכה סי' קפ"ז אות ב' ד"ה עוד בשם הגר"י ענגיל בספרו אתוון דאורייתא כלל ו'‬
‫שהביא ראיה להצד דהוה איסור בעצם ולא ספק‪ ,‬מהא דפריך בגמ' חולין (דף ו‪ ).‬על רב אסי‪ ,‬השתא בהמתן‬
‫של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם צדיקים עצמן לא כל שכן‪ ,‬ומאי קמתמה דילמא כלפי שמיא היה‬
‫גלוי באמת שזה היין אשר אכלו רב אסי עישר אותו ע"ה‪ ,‬ושמרו אותו מן השמים ממכשול‪ ,‬וע"כ דכיון‬
‫שאסרו חכמים תבואת ע"ה ואמרו שהיא אסורה כל זמן שאין האוכל יודע שעישרה ע"ה‪ ,‬אף אם נתעשרה‬
‫באמת עכ"ז איסור דרבנן הוא‪.‬‬
‫| קעז‬

‫מדור‬

‫דעני‬
‫לסביר"י ליב"א‬
‫חלופת מכתבים‬
‫| קעח‬

‫שאלה ששלחתי למרן שר התורה רבי חיים קניבסקי שליט"א‬

‫בדבר חידושו של הגאון בעל שואל ומשיב בשו"ת (מהדו"ק ח"א סי'‬
‫ס"א) דנשים חייבות במ"ע שהזמן גרמא בשבת‪ ,‬וטעמו ונימוקו‬
‫עפימ"ש האבודרהם דהא דנשים פטורות במ"ע שהז"ג הוא מכיון‬
‫שמחויבות במלאכה לבעליהן נמצא דבעת התעסקותן במצוות לא‬
‫יוכלו למלאות בקשת בעליהן‪ ,‬משא"כ בשבת שאסורות במלאכה‪,‬‬
‫אלו תו"ד‪.‬‬
‫ולכאורה קשה דלפי"ז יתחייבו הנשים במצות הנחת תפילין בשבת‬
‫דאי משום אות (כדאמרינן בעירובין צ"ו‪ ).‬לא שייך דהא אין להם אות‬
‫דמילה‪ ,‬וא"כ להמבואר בקידושין (דף ל"ד‪ ).‬דתפילין מ"ע שהז"ג‬
‫וברש"י שם כתב ב' פי' א' משום דלילה לאו זמן תפילין‪ ,‬ב' משום‬
‫דשבת ויו"ט לאו זמן תפילין‪ ,‬אולם בתוס' שם מבואר דהטעם הוא‬
‫אך משום דשבת ויו"ט לאו זמן תפילין‪ ,‬דאי משום לילה הא פסקינן‬
‫במנחות (הקומץ רבה דף ל"ו‪ ):‬דלילה זמן תפילין אלא דהלכה ואין‬
‫מורין כן‪ ,‬וא"כ כיון דלפי דברי השו"מ יתחייבו בתפילין בשבת שוב‬
‫יתחייבו בתפילין אף בחול דשוב לא הוה זמן גרמא‪.‬‬
‫ויש לחקור אי כיון דאשה כמאן דמהילא דמיא (ע"ז כ"ז‪ ).‬הו"ל כמאן‬
‫דאית לה אות‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬

‫תשובת מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א‪:‬‬

‫השו"מ לא כתב אלא שאם רוצים יכולים לחייב את עצמן‪.‬‬
‫[הערת הכותב‪ :‬לכאורה תי' זה צ"ע דהמעיין בשו"מ יראה דביסוד זה‬
‫מתרץ קושית התוס' בשבועות דף כ‪ :‬ד"ה כל בענין ההיקש דכל‬
‫שישנו בשמירה ישנו בזכירה‪ ,‬ולמה לא נימא איפכא‪ ,‬וע"ז תי' דאינו‬
‫היקש אלא סיבה הואיל וישנו בשמירה א"כ אינה יכולה לעשות‬
‫מלאכה ולכן איתנייהו בזכירה‪ ,‬והרי בזכירה חייבים‪ ,‬והרי לנו דאין‬
‫להם הפטור דמ"ע שהז"ג‪ ,‬ומה הכונה שאם "רוצים"‪ ,‬ויל"ע]‪.‬‬
‫| קעט‬

‫מכתב א'‪ 1‬בענין קושיא ה' מעניני או"ח ‪ -‬נשים במ"ע שהז"ג בשבת‬

‫אור לכ"ה באייר מ' למ"ט‪-‬מונים שנת התשס"ט‬ ‫בס"ד‬

‫אל רום מע"כ הגאון הנודע‪ ,‬דעת ותבונה סובבים הודו‪,‬‬

‫מורינו רבי יחיאל בוים שליט"א רב דנוה הורים שפע חיים‪,‬‬
‫חיים וברכה ומשמרת שלום!‬
‫הנה נא אעי"ר במה שנתקשיתי מכבר בדבר חידושו של הגאון בעל‬
‫שואל ומשיב בשו"ת (מהדו"ק ח"א סי' ס"א) דנשים חייבות במ"ע‬
‫שהזמן גרמא בשבת‪ ,‬בשנות"ו את טעמו עפימ"ש האבודרהם‬
‫בטעמא דמילתא דנשים פטורות במ"ע שהז"ג שכיון שמחויבות‬
‫במלאכה לבעליהן נמצא דבעת התעסקותן במצוות לא יוכלו‬
‫למלאות בקשת בעליהן‪ ,‬משא"כ בשבת שאסורות במלאכה‪ ,‬אלו‬
‫תורף דבריו‪.‬‬
‫ולכאורה קשה דלפי"ז יתחייבו הנשים במצות הנחת תפילין בשבת‬
‫דאי משום אות (כדאמרינן בעירובין צ"ו‪ ).‬לא שייך דהא אין להם אות‬
‫דמילה‪ ,‬וא"כ להמבואר בקידושין (דף ל"ד‪ ).‬דתפילין מ"ע שהז"ג‬
‫וברש"י שם כתב ב' פי' א' משום דלילה לאו זמן תפילין‪ ,‬ב' משום‬
‫דשבת ויו"ט לאו זמן תפילין‪ ,‬אולם בתוס' שם מבואר דהטעם הוא‬
‫אך משום דשבת ויו"ט לאו זמן תפילין‪ ,‬דאי משום לילה הא פסקינן‬
‫במנחות (הקומץ רבה דף ל"ו‪ ):‬דלילה זמן תפילין אלא דהלכה ואין‬
‫מורין כן‪ ,‬וא"כ כיון דלפי דברי השו"מ יתחייבו בתפילין בשבת שוב‬
‫יתחייבו בתפילין אף בחול דשוב לא הוה זמן גרמא‪.‬‬
‫ויש לחקור אי כיון דאשה כמאן דמהילא דמיא (ע"ז כ"ז‪ ).‬הו"ל כמאן‬
‫דאית לה אות‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫בכבוד רב‬
‫וביקרא דאורייתא‬
‫| קפ‬

‫יצחק ליב בורד‬

‫תשובת הגר"י שליט"א‪:‬‬

‫יום שנכפל בו כי טוב מ' למטמוני"ם‬ ‫בס"ד‬

‫לסדר "הלבנ"י" שנת "חי' בזמן הנחה דתפילין" לפ"ק‬

‫למע"כ האבר"ך כמדרשו‪ ,‬חידודו קודם לליבונו‪ ,‬מה יפיו ומה טובו‪,‬‬
‫אשרי שככה לו‪ ,‬זרע קודש מחצבתו‪,‬‬
‫ה"ה הרב יצחק ליב בורד שליט"א‬
‫מטובי צעירי האברכים דכולל צאנז!‬

‫אחדשה"ט כראוי וכיאות‪ ,‬והיה לך לאות!‬

‫מכתבך היקר הגיעני לנכון ונהניתי מקושיתך המחודדת‪ ,‬אך באמת‬
‫לק"מ‪.‬‬
‫ותחילה אעיר דבפשטות המעיין בגוף השו"ת שו"מ יראה דהוא כתב‬
‫זאת רק ליישב קושיית התוס' ושאר ראשונים דנימא איפכא כל‬
‫שאינו בזכירה אינו בשמירה‪ ,‬ולכן בתורת הכרעה דלא נימא כן ‪-‬‬
‫רק להאמת דכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה‪ ,‬על זה כתב תירוצו‪,‬‬
‫אך אין כוונתו לומר דבשבת יתחייבו הנשים בכל מעשהז"ג וז"פ‬
‫וברור‪.‬‬
‫אך בלא"ה לענ"ד בס"ד קושיא מעיקרא ליתא (וחוץ ממה שהרגשת‬
‫בעצמך דאשה כמאן דמהילא דמיא)‪ ,‬דהדבר ברור דהא דבעינן ב'‬
‫אותות‪ ,‬זה רק בגברי ולא בנשי (אי נימא דאשה לאו כמאן דמהילא‬
‫דמיא‪ ,‬לגבי זה)‪ ,‬דטעמא דב' אותות איתא בתנחומא פ' בא וברבינו‬
‫בחיי ועוד ‪ -‬דהוא מטעם על פי שנים עדים יקום דבר‪ ,‬וזה רק באנשים‬
‫דכשרים להעיד ולא בנשים‪ ,‬וא"כ פטורים הם בעצם‪ ,‬ומה שייך‬
‫לחייבם בשבת יותר מימות השבוע ויותר מהאנשים‪( ,‬ובלא"ה י"ל‬
‫| קפא‬

‫דלא יתכן דמצוה אחת תתחייב בנשים בשבת ותהיה פטורה‬

‫באנשים)‪.‬‬
‫ובלא"ה י"ל עפימש"כ האחרונים (עי' שו"ת שם אריה אור"ח סי' ב'‬
‫ושו"ת נחלת יוסף סי' נ' אות נ') דדברי האבודרהם והכלבו בטעם‬
‫פטור נשים‪ ,‬הוא רק למ"ד דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬ולהלכה דקיי"ל לא‬
‫דרשינן טעמא דקרא (עי' רמב"ם פ"ג ממלוה הל' א' ושו"ת חות יאיר‬
‫סי קל"ט ונוב"י מהדו"ק אבהע"ז סי' ס' וחת"ס אור"ח סי' ק"ח ויור"ד‬
‫סי' רנ"ד)‪ ,‬וא"כ אין נפק"מ בטעם זה‪ ,‬ושפיר נשים פטורות‪.‬‬

‫נ‪.‬ב‪ .‬ועדיין לא נגעתי במה שהאריכו האחרונים להקשות על טעמו‬

‫של האבודרהם‪ ,‬והעלו דאינו להלכה‪ ,‬דאל"כ מה תאמר בפנויה‬
‫ובאשה שאין לה בעל‪ ,‬או בשוא"ת‪ ,‬ועוד חבילות של קושיות‪ ,‬וע"כ‬
‫כהנ"ל‪.‬‬
‫כתבתי לפום ריהטא‪ ,‬וליקרא דאורייתא‬
‫אנא זעירא‬
‫יחיאל בוים‬
‫פעיהק"צ נתניה‬
‫‪ -‬לאחר חיתום שטרות עלה בדעתי עוד תירוץ‪ ,‬דהנה ביו"ט‬
‫דמותרת מלאכת אוכל נפש‪ ,‬לא שייכי דברי השו"מ וא"כ‬
‫עדיין הוה מעשהז"ג מטעם יו"ט ודו"ק‪– .‬‬
‫| קפב‬

‫מכתב א'‪ 2‬בענין קושיא ה' מעניני או"ח ‪ -‬תגובה על המכתב הקודם‬

‫ז"ך באייר מ"ב למ"ט‪-‬מונים שנת התשס"ט‬

‫אל רום מע"כ הגאון הגדול מעוז ומגדל‬

‫הג"ר יחיאל בוים שליט"א רב דנוה הורים‬

‫בראש ובראשונה אודך כי עניתנ"י ותהי לי למשי"ב נפשי‪ ,‬חשבתי‬

‫דרכי ואשיבה בכמה גרגירי הערות וזה החלי‪:‬‬
‫א‪ .‬במ"ש דהשו"מ לא כתב כן אלא ליישב דברי הגמ' מקושיית התוס'‬
‫והראשונים דנימא איפכא כל שאינו בזכירה וכו'‪ ,‬אכתי תיקשי דלפי‬
‫דרכו צריכות נשים להתחייב בתפילין ומדאין חייבות הראיה דאף‬
‫בשבת פטורות ממ"ע שהז"ג ושוב אין לומר דכל שישנו בשמירה‬
‫היינו "טעם" לדבר דכיון שישנם בשמירה א"כ אינן משועבדות‬
‫ומשו"ה ישנם בזכירה אף דהוא זמן גרמא‪ ,‬וא"כ צ"ל דהוא "היקש"‬
‫ושוב יקשה קושיית התוס' דנימא איפכא‪.‬‬
‫ב‪ .‬במ"ש דב' אותות לא שייכי כלל בנשים עפ"י המבואר בתנחומא‬
‫וברבינו בחיי‪ ,‬עדיין יש תלמוד דהקושיא שיתחייבו בהנחת תפילין‬
‫משום חיוב מ"ע שהז"ג (וכתוצאה מכך לא תהיה מ"ע שהז"ג ושוב‬
‫יתחייבו בחול ג"כ)‪ ,‬ולא שהעדר ב' אותות תהיה סיבה לחיובם אלא‬
‫שלא תהיה מניעה מצדם (וכמבואר בעירובין צ"ו‪.).‬‬
‫ג‪ .‬במ"ש דהאחרונים האריכו למענית"ם על דברי האבודרהם והכלבו‬
‫שאינו נפק"מ להלכה דלא דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬והן אמנם אמת הוא‬
‫אולם השו"מ אזיל בטעמו של האבודרהם ולדעתו יקשה‪( .‬והשו"מ‬
‫ע"כ נאיד מסברתם דהוא כתב כן כדי לתרץ דברי הגמ' דכל שישנו‬
‫בשמירה והרי הוא להלכה בחיוב קידוש לנשי)‪.‬‬
‫| קפג‬

‫ד‪ .‬ובמ"ש כת"ה לאחר חיתום שטרות דכיון דיו"ט מותרות במלאכת‬
‫אוכל נפש א"כ לא שייך חידושו של השו"מ לחייבם במ"ע שהז"ג‪,‬‬
‫ושוב הוה תפילין מ"ע שהז"ג מפאת הפטור ביו"ט‪ ,‬אם כי תי' נפלא‬
‫הוא אך מהשו"מ משמע להדיא דאף יו"ט בכלל וזה ממ"ש (עיין דף‬
‫כ"ו ע"א טור ב' קודם ד"ה והנה בילקוט) דבראש חודש דאסורות‬
‫במלאכה ג"כ חייבות במ"ע שהז"ג‪ ,‬ובזה תי' קושיית הפנ"י בר"ה דף‬
‫ט"ז עייש"ה‪ ,‬ובאמת צ"ע הסברא בזה ואף גם זאת יל"ע דלפי"ז מדוע‬
‫צריך קרא לחייב נשים באכילת מצה ומה דחיקי אביי ורבא בסוכה‬
‫דף כ"ח‪ :‬ליישב מדוע הו"א שיתחייבו נשים בסוכה‪ ,‬פשיטא דס"ד‬
‫דחייבות משום דיו"ט הוא וצ"ע‪( .‬ולפלפולא יתכן להוסיף דרבא‬
‫גופיה הוא מרא דשמעתתא בברכות דף כ‪ :‬דכל שישנו בשמירה ישנו‬
‫בזכירה ומדוע דחיק בסוכה כ"ח ‪.‬‬
‫ה‪ .‬אגב נפל ברעיוני דבדבר חידושו של השו"מ יש ליישב קושיית‬
‫התוס' בקידושין דף כ"ט‪ .‬ד"ה אותו שהקשו למה לי קרא תיפו"ל‬
‫דהוה מ"ע שהז"ג‪ ,‬ולשיטת השו"מ א"ש דאיצטריך קרא היכא‬
‫דהמילה בשבת‪ ,‬וק"ל‪.‬‬
‫בכבוד רב‬
‫וביקרא דאורייתא (יק"ר אלו תפילין – מגילה ט"ז‪):‬‬
‫יצחק ליב בורד‬
‫פעיה"ק צאנז‬

‫תשובת הגר"י שליט"א‪:‬‬

‫אור לערש"ק לסדר "אביחי"ל" –‬ ‫בס"ד‬

‫ח'ידושי י'דידי י'צחק ל'יב ב'ן א'הרן ב'ורד‬
‫כ"ח אייר ג"ם למטמוני"ם שנת "מ"ע שהזמן‬
‫גרמא" (עם הכוללים והאותיות)‬
‫| קפד‬

‫אל מע"כ האי שיננא‪ ,‬גריס באורייתא תדירא‪ ,‬הדרת פנים זק"ן‬
‫שקנה חכמה‪ ,‬לו יאתה תהילה‪,‬‬
‫האבר"ך כמדרשו כמו"ה יצחק לייב בורד שליט"א!‬

‫שלום שלום‪ ,‬לנופך ספיר ויהלום!‬

‫מכתבך קיבלתי ואין ברצוני בקימחא טחינא‪ ,‬אך כיון שעלה לא‬
‫"ירד" (בגימטריא "בבורד")‪ ,‬ואשיב בקוצר מילין בס"ד‪.‬‬
‫א‪ .‬כוונתי היתה פשוטה דהשו"מ נקט להך טעמא רק בתור סברא‬
‫להכריע בין האפשרות להקיש שמירה לזכירה או זכירה לשמירה ועל‬
‫זה תירץ השו"מ כיון דיש סברא קל"ה כמות שהיא לחייב נשים‬
‫בשבת במעשהז"ג א"כ מסתברא לגבי מילי דשבתא לדרוש להיפך‬
‫כיון דהדבר שקול‪ ,‬אך מכאן ועד לסמוך על זה בכל תוקף ולחייב עי"ז‬
‫נשים בתפילין בשבת וממילא בימות החול‪ ,‬מאן דכר שמיה‪.‬‬
‫ב‪ .‬י"ל דהשו"מ תירץ את תירוצו אליבא דמאן דס"ל דרשינן טעמא‬
‫דקרא‪ ,‬אך להלכה דלא דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬שפיר יודה השו"מ‬
‫דצריכים לתירוצים אחרים‪.‬‬
‫ג‪ .‬כיון דנשים לא בעי ב' אותות‪ ,‬א"כ שוב גם הם פטורות מתפילין‬
‫בשבת‪ ,‬ולא מטעם שהזמן גרמא‪ ,‬אלא דלא עדיפי מאנשים דפטורים‬
‫בשבת מתפילין‪ ,‬וא"כ שפיר פטורין מתפילין בימות החול מטעם‬
‫שהזמן גרמא‪ ,‬דפטורין בשבת‪.‬‬
‫ד‪ .‬יש סברא גדולה לומר דר"ח (לגבי דין זה) חמור מיו"ט‪ ,‬דהנה גדר‬
‫איסור מלאכה לנשים בר"ח הוא דאין הבעל יכול לכופה לשום‬
‫מלאכה וכמבואר בטור אור"ח סי' זי"ת בשם הפרקי דר"א‪ ,‬וביותר‬
‫בב"ח ע"ש היטב‪ ,‬דאין האיסור על האשה אלא על האיש שלא לכופה‬
‫ע"ש היטב‪ ,‬וא"כ הדברים נפלאים בס"ד דביו"ט יוכל בעלה לכופה‬
‫| קפה‬

‫למלאכת אוכל נפש‪ ,‬ובפרט דיו"ט הוא מחויב בשמחה‪ ,‬אבל ר"ח‬
‫חמיר טפי ודו"ק‪.‬‬
‫[ובזה א"ש מה שהקשה הטורי אבן במגילה כ"ב ב' ברש"י ד"ה ראשי‬
‫חדשים‪ ,‬דהלא האנשים הם החייבים בקריה"ת ומה זה שייך לביטול‬
‫מלאכת הנשים ע"ש היטב‪ ,‬ולהנ"ל א"ש דהאיסור קאי על הבעל שלא‬
‫לכוף אשתו ודו"ק‪ .‬ועוי"ל עפיד"ק של הגריעב"ץ במגילה שם דף כ"ג‬
‫א' לגבי הא דכתב רש"י בד"ה וביו"ט מאחרין לבא‪ ,‬לבית הכנסת‬
‫שצריך לטרוח בסעודת יו"ט וכו' ע"ש‪ ,‬וצ"ב דהיא מלאכת הנשים‪,‬‬
‫ותירץ הגריעב"ץ דהבעל מסייע באופנים שונים להכנת הסעודה‬
‫ע"ש‪ ,‬וא"כ א"ש לגבי ר"ח דכיון דהנשים בטלות‪ ,‬א"כ גם הבעל בטל‪,‬‬
‫ומשמע דבטלות אף ממלאכת אוכל נפש‪ ,‬וע"ש החילוק שכתבנו בין‬
‫יו"ט לר"ח ודו"ק בס"ד]‪.‬‬
‫וממוצא הדברים שכתבתי לעיל תתורץ קושית השו"ת שיח יצחק‬
‫(להאבדק"ק ווערבוי זצוק"ל הי"ד) בסי צד"ק דאמאי לא קאמר הש"ס‬
‫במגילה שם (כ"ב ב') לגבי יומין דחנוכה (להשיטות דהנשים אסורות‬
‫במלאכה כל שמונה) דיש להוסיף עוד קריאה ע"ש‪ ,‬ולהנ"ל א"ש‬
‫טובא בס"ד דבר"ח האיסור קאי על הבעל‪ ,‬ובחנוכה על האשה ודו"ק‬
‫בס"ד‪( .‬וע"ע בשיח יצחק שם בסי' שכ"ה)‪.‬‬

‫ובזה אשים קנצי למילין‪ ,‬ותו לא מידי‬

‫לחכמים ונבונים‬
‫הכ"ד המוקירו כערכו‬
‫הכו"ח ביקרא דאורייתא ובידידות רב‬
‫יחיאל בוים‬
‫פעיהק"צ נתניה‬
‫| קפו‬

‫מכתב ב' בענין קושיא ד' מעניני יו"ד ‪ -‬טהרת הטמא בטבילה‬

‫אור ליום ה' פר' וארא כ"ד טבת תשע"ד‬ ‫בס"ד‬

‫אל רום מע"כ הגאון הנפלא רב חילי"א לאורייתא הג"ר יחיאל בוים‬
‫שליט"א‬
‫רב ד"נוה הורים שפע חיים" בקרית צאנז נתניה‬

‫שלום רב לאוהבי תורתיך!‬

‫בעלעלי בין בתרי ספר נפל ברעיוני קושיא לדברי הכס"מ הנודעים‬
‫(בפ"ו מהל' אבות הטומאה ט"ז) שהטמא לא נטהר אלא בעלותו מן‬
‫המקוה (וכבר נשתברו הקולמוסים על חידוש זה‪ ,‬עי' אבנ"ז חו"מ סי'‬
‫ע"ב‪ ,‬פסקי תשובה סי' ר"ד ובהערות‪ ,‬וע"ע בספר דברי שלמה –‬
‫לדודי הג"ר שלמה צבי גוטמן שליט"א – סי' פ"א)‪.‬‬
‫ושאלוני רעיוני וסעיפי מדברי הר"ן בנדרים (ט"ו‪ ):‬שחידש דלא‬
‫אמרינן מצללה"נ בדאיכא הנאת הגוף בהדי דמצוה‪ ,‬והביא ראיה‬
‫ממאי דאמרינן במס' ר"ה (כ"ח‪ ).‬הנודר מן המעיין טובל בו בימות‬
‫הגשמים אבל לא בימות החמה‪( ,‬ועי' ברשב"א שמתרץ קושיית הר"ן‬
‫– ממצות עונה‪ ,‬עיי"ש בסוגיין – באופן אחר‪ ,‬ובנדרי זריזין אסברה לן‬
‫שהרשב"א חולק על יסודו של הר"ן‪ ,‬וע"ע גליוני הש"ס ומהר"ץ חיות‬
‫שם מהשעה"מ)‪.‬‬
‫ולכאורה לדברי הכס"מ אינו מקיים המצוה רק בעלותו מן המקוה‬
‫וההנאה באה לו מקודם מיד כשנכנס‪ ,‬ואולי משום כך לא אמרינן‬
‫מצללה"נ‪ ,‬אבל לעולם אף בדאיכא הנאת הגוף אמרינן מצללה"נ‪,‬‬
‫אתמהה‪.‬‬
‫| קפז‬

‫וחשבתי ליישב בב' אופנים אולם אעדיף לשמוע מענה לשון מכת"ר‪,‬‬
‫ואקוה שיחזירני בתשוב"ה שלימה‪.‬‬
‫בכבוד רב וביקרא דאורייתא‬
‫יצחק ליב בורד‬

‫תשובת הגר"י שליט"א‪:‬‬

‫לסדר ולשנת "מקרא קודש יהיה" לפ"ק‬ ‫בס"ד‬

‫למע"כ האבר"ך כמדרשו‪ ,‬חידודו קודם לליבונו‪,‬‬

‫לגאון ולתפארת עדיו‪ ,‬זרע קודש מחצבתו‪,‬‬
‫מורנו יצחק ליב בורד שליט"א!‬
‫שלום וברכה עד בל"י די!‬
‫מכתבך היקר הגיעני לנכון בס"ד בעתו ובזמנו‪ ,‬והאמת דטרידנא‬
‫טובא בס"ד בחבילי טרדין‪ ,‬אך עכ"ז אשיבך דבר בקוצר מילין‪,‬‬
‫כראוי וכיאות לפאר מקדושים‪ ,‬וזה החלי בעזרת הסומך נופלים‪.‬‬
‫מש"כ להעיר על דברי הר"ן בנדרים ט"ו ב' דלא אמרינן מצללה"נ‬
‫באיכא הנאת הגוף בהדי מצוה ומוכח לה מהנודר מן המעיין שאסור‬
‫בימות החמה אף בטבילת מצוה‪ ,‬והלא לדעת הכס"מ הנודעים אין‬
‫ראיה עכ"ק‪.‬‬
‫הנה בתחילה תמהתי עליך שציינת לדברי דודך שליט"א בדברי‬
‫שלמה סי' פ"א‪ ,‬ולא ערבו עליך דברי דודים‪ ,‬ששם אדרבה מביא‬
‫ראיה מדברי הר"ן לדברי הכס"מ‪ ,‬דרק עפי"ד הכס"מ יובנו דברי‬
‫הר"ן עיי"ש‪ .‬שו"ר דכבר קדמו בזה בשו"ת כוכב מיעקב ח"א סי' פ"ז‪.‬‬
‫(וע"ע בדף על דף בר"ה דף כ"ח א' עמ' גש"ם אות ב' מה שהביא‬
‫| קפח‬

‫מדברי המאירי שם דס"ל דאינו נטהר עד שיצא כל גופו‪ ,‬ולא כהני‬

‫דס"ל דנטהר כבר בהוצאת ראשו)‪.‬‬
‫אמנם דבריך אינם מכוונים במח"כ‪ ,‬דאף שלהכס"מ אין גמר הטהרה‬
‫רק בהוצאת הראש או הגוף‪ ,‬אך הרי ברור דגם בעודו במים עוסק‬
‫במצוה ומתחילה המצוה‪ ,‬דא"א ליציאה בלי שיהיה במים (וכן ידוע‬
‫מהנמוק"י בב"מ דף ל' א')‪ .‬וז"פ וברור‪.‬‬
‫ובלא"ה י"ל עפי"ד רבינו הגה"ק זי"ע בישראל סבא גליון ק"ו ‪ -‬ק"ז‬
‫דדברי הכס"מ הם רק מדרבנן עיי"ש ד"ק שהאריך (וע"ע לחתנו בעלי‬
‫טהרה למקואות עמ' תפ"ג שהיה ד"ק בהעלם עין ממנו)‪,‬‬
‫ועכ"פ הדברים פשוטים וברורים‪ ,‬ואינם מקבלים ארי"ך‪.‬‬
‫הכ"ד הכו"ח ביקרא דאורייתא‬
‫ובברכה מרובה‬
‫יחיאל בוים‬

‫מכתב ג'‪ 1‬בענין קושיא ג' מעניני אבהע"ז ‪ -‬שליחות בקידושין‬

‫אל רום מע"כ הגאון רבי יחיאל בוים רב דנוה הורים שפע חיים‬
‫החיים והשלום!‬
‫נפשי בשאלתי ועמי קושייתי בדברי הגמ' ב"ב דף מ"ח‪ :‬בסוגיא‬
‫דתלויה וקדיש דאיתא שם רב אשי אמר באשה ודאי קידושין לא‬
‫הוה הוא עשה שלא כהוגן עשו עמו שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן‬
‫לקידושין מיניה‪ ,‬וברשב"ם בפי' הב' דההפקעה פועלת מכח דין תנאי‬
‫דמקדשה כדת משה וישראל – ע"מ שיתרצו חכמים בקידושין‪.‬‬
‫ולכאורה קשה לפי מאי דחדית לן הנוב"י בשו"ת אבהע"ז קמא סי'‬
‫ס"ד – ע"ה דהא דמהני שליחות בקידושין לשיטת התוס' בגיטין דף‬
‫י"א‪ :‬ובב"מ י‪ :‬ובכתובות פ"ד‪ :‬דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים‬
‫לא מהני אף היכא דעשאו שליח‪ ,‬הוא משום דקידושין מהני רק‬
‫| קפט‬

‫מדעתה ולא שייך כאן תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דהאחר‬
‫לא היה יכול לתפסה כיון שבחרה מרצונה להתקדש לאדם זה ולא‬
‫נתרצית לאדם אחר‪ ,‬ולפי"ז הכא שהכריחה להתקדש לו לא שייך‬
‫ע"י שליח דשוב הוה תופס לבע"ח כיון דגם האחר אם היה מכריחה‬
‫היתה מתקדשת לו דהא אינה מתקדשת מרצון לאדם זה אלא מפאת‬
‫כפייתו ובזה הוא חב לאחריני‪ ,‬ואיתא בכתובות ע"ד‪ .‬דדבר שאפשר‬
‫לעשותו ע"י שליח שייך להטיל בו תנאי ותנאה דא"א לקיומיה ע"י‬
‫שליח לא הוה תנאה‪ ,‬וא"כ איך שייך להפקיע קידושין אלו‪.‬‬
‫בכבוד רב‬
‫יצחק ליב בורד‬

‫תשובת הגר"י שליט"א‪:‬‬

‫אור לכ' מנחם אב שנת (עה"כ)‬ ‫בס"ד‬

‫"לבחור יצחק לייב בורד הי"ו" לפ"ק‬

‫אל קדם מעלת הבחור תמים למעלות‪,‬‬

‫פלפלא חריפתא ברוב עוז ותעצומות‪,‬‬
‫אין גומרין עליו את ההלל‪ ,‬מגזע הרה"ק האוהב ישראל‪,‬‬
‫מורנו יצחק ליב בורד ני"ו!‬

‫שלום שלום‬
‫לנופך שפי"ר ויהלום!‬
‫מכתבך קיבלתי זה עתה‪ ,‬ונהניתי מקושיתך הנאה‪ ,‬אשר ראויה היא‬
‫לכדכוותא‪ ,‬אך האמת לאמיתה‪ ,‬דלק"מ מכו"כ סיטרא‪ ,‬וזה החלי‬
‫בס"ד‪.‬‬
‫| קצ‬

‫א‪ .‬מה שפשוט לך דבהכריח אותה להתקדש לא שייך תירוצו‬

‫דהנוב"י – עליה אני דן‪ ,‬ומאן יימר‪ ,‬דילמא הסכימה בדיעבד לזה‪,‬‬
‫ולאחר אף בדיעבד לא היתה מסכימה‪.‬‬
‫ובלא זה כיון שסו"ס זה הכריחה‪ ,‬ואנו מחשיבים זאת כהסכמה‪ ,‬הרי‬
‫שוב הוי בהסכמה מדעתה לזה‪ ,‬ולא מועיל מה שגם אחר היה יכול‬
‫להכריחה‪ ,‬וכמו שלא נימא דדילמא היתה מסכימה להנשא גם‬
‫לאחר‪ ,‬וז"פ וברור‪.‬‬
‫ב‪ .‬גם אי יהיבנא ליה דבכה"ג לא מהניא שליחות‪ ,‬הרי עדיין קידושין‬
‫בכלל נחשבים כדבר שאפשר לעשותו ע"י שליח ושוב מועיל תנאי‪,‬‬
‫ואין אנו דנים על מעשה קידושין זה או באופן אחר‪ ,‬אלא על כללות‬
‫ענין הקידושין (וסברא זו כמעט מפורשת בכתובות ע"ד ע"א לגבי‬
‫ביאה עיי"ש)‪.‬‬
‫ג‪ .‬לבטל הקידושין‪ ,‬יועיל גם תנאי בדבר שא"א לעשותו ע"י שליח‪,‬‬
‫דיסוד הדבר דבעינן דבר שאפשר לעשותו ע"י שליח‪ ,‬ילפינן מבני גד‬
‫ובני ראובן (ועיין בתוס' כתובות ע"ד ע"א ד"ה תנאי)‪ ,‬וההסבר‬
‫(כמדומה כן כתב בהפלאה שם‪ ,‬ואינו תח"י)‪ ,‬דבעצם מצד הסברא‬
‫הו"א דלא מועיל שום תנאי‪ ,‬דלא אתי דיבור ומבטל מעשה‪ ,‬אלא‬
‫דחידשה תורה בבני גד ובני ראובן דמועיל‪ ,‬וא"כ אין לך בו אלא‬
‫חידושו כתנאי בני גד ובני ראובן‪ .‬ובהיות כן י"ל דהכא לא בעינן‬
‫לדיני תנאים הכלליים‪ ,‬עפ"י מש"כ במהר"ץ חיות בגיטין דף ל"ג ע"א‬
‫ברש"י ד"ה אדעתא עיי"ש היטב ודוק‪.‬‬
‫נ‪.‬ב‪ .‬ראה עוד בשו"ת אבני ציון‬
‫ח"ב סי' ע"ב ‪ -‬ע"ג וח"ג סי' י"ב‬

‫ובזה אשים קנצי למילין‬

‫וכתבתי ברגע כמימרא‬
‫הכ"ד הכו"ח ברוב עידוד והוקרה‬
‫ויקרא דאורייתא‬
‫יחיאל בוים‬
‫| קצא‬

‫מכתב ג'‪ 2‬בענין קושיא ג' מעניני אבהע"ז‪-‬תגובה על המכתב הקודם‬

‫אל רום מע"כ הגאון רבי יחיאל בוים שליט"א‬

‫ראשית אודה לכם על ההתייחסו"ת והנתינת כ"ח בשליחו"ת‬
‫המכתב!‬
‫והנה נא אעיר‪:‬‬
‫א‪ .‬במ"ש באופן הא' דמהיכי תיתי שתתרצה לא"א בדיעבד‪,‬‬
‫בפשטות כיון דאינה מתרצית לזה אלא מפאת איומו עליה שיהרגנה‬
‫וכדו' (כמ"ש הרשב"ם שם מ"ז‪ :‬ד"ה תלויה וזבין) א"כ גם לאדם אחר‬
‫תתרצה מאותה סיבה‪ ,‬ושונה הדבר מכל קידושין דלא חיישינן שמא‬
‫היתה מתרצית לאדם אחר כיון דעתה בוחרת להתקדש אליו‪,‬‬
‫משא"כ הכא דניטלה הבחירה ממנה‪ ,‬ואף דחשיב מדעתה דאגב‬
‫אונסה גמרה ומיקניא מ"מ אולי לא חשיב מדעתה כ"כ לגבי תופס‬
‫לבע "ח כיון דהרצון פועל רק מחמת סיבת האונס וכשיוסר האונס‬
‫תוסר הרצון‪ ,‬וזה סימן שהרצון אינה רצון בעצם אלא מחמת דבר‬
‫צדדי‪ ,‬ואולי י"ל כיון דסו"ס הוה רצון מאי נפק"מ מהגורם‪ ,‬שהרי בכל‬
‫קידושין איכא גורם מסוים דאל"ה לא היתה מתרצית‪ ,‬ויל"ע‪.‬‬
‫ב‪ .‬במ"ש באופן הב' יסוד דהא דבעינן דבר שאפשר לעשותו ע"י‬
‫שליח אי"צ שיהא באופן פרטי במצב העכשוי אלא סגי שבאופן כללי‬
‫דבר זה איתא בשליחות‪ .‬לכאורה יש להוכיח כן לשיטת הנוב"י עצמו‬
‫מדברי הגמ' בקידושין דף ו‪ :‬דאיתא התם אמר רבא הילך אתרוג וכו'‬
‫החזירו יצא לא החזירו לא יצא ובהמשך הגמ' שם בתרומה יצא ידי‬
‫נתינה ואסור לעשות כן מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות‪,‬‬
‫ונודע ביהודה שיטת הנוב"י דאשלד"ע היינו דהשליחות בטלה כתי'‬
‫ב' בתוס' בב"מ דף י‪ :‬ובאהע"ז קמא סי' ע"ה ס"ל כהמל"מ בפ"ב מהל'‬
‫רוצח הל' ב' דאף בדרבנן אשלד"ע‪[ ,‬וכבר נסתפק בזה המבי"ט בח"ב‬
‫סי' קט"ז ‪ ,‬ועיין במחנה אפרים הל' שלוחין שמשמע דבאיסור דרבנן‬
‫ישלד"ע שכתב דאשלד"ע הוא מדין כל מילתא דאמר רחמנא לא‬
‫תעביד אי עביד לא מהני‪ ,‬ובדין אעל"מ כתב דאינו בדרבנן]‪ ,‬ולפי"ז‬
‫| קצב‬

‫קשה מדוע דוקא בהחזירו יצא הא הוה מילתא דליתא בשליחות‬

‫דאשלד"ע וליתא בתנאי‪( ,‬עיין כתובות ע"ד‪ ).‬אלא ע"כ כיון דתרומה‬
‫בכלליות איתא בשליחות מיקרי דבר שאפשר לעשותו ע"י שליח‬
‫ואיתא בתנאי‪ ,‬אלא שיש לדחות דלא שייך להקשות דלא יהני‬
‫התנאי דאם לא מהני התנאי שוב אין כאן איסור ושוב איתא‬
‫בשליחות ואיתא בתנאי ושוב הוה איסור כיון שצריך להחזיר וליתא‬
‫בשליחות וליתא בתנאי והוה דבר המתגלגל לבלתי סוף ותכלית‬
‫[ודומה לשאר דברים המתגלגלים כמו המנ"ח במצוה ג' והאדר"ת‬
‫באורח לחיים לגבי קרבן פסח וכן בברוך טעם בפסחים כ"ו‪ :‬ובב"מ‬
‫ל‪ .‬ועיין במכתבי תורה להגה"ק האמרי אמת מגור מכתב קנ"ה ודו"ק]‪,‬‬
‫ועיין בשער יששכר מאמרי חודש סיון אות ט"ז דבמצב הנ"ל אזלינן‬
‫בספיקא דאורייתא לחומרא לב' הצדדים‪ ,‬ולפי"ז אף הכא ניזל‬
‫לחומרא ונימא דלא הוה תרומה אם אינו מחזיר והוה חומרא לבעה"ב‬
‫וחומרא לכהן‪[ ,‬ואולי לא שייך לומר לחומרא דהא הוה כממון שהוא‬
‫חומרא לאחד וקולא אצל השני]‪ ,‬ולזה צריך להחזיר ובלא החזירו לא‬
‫יצא‪.‬‬
‫ג‪ .‬בגוף דברי המהר"ץ חיות לכאורה כיון דנתבטל המעשה מכח‬
‫הפקר בי"ד הפקר והמעות מתנה א"כ מה צריך תו לבטל הדיבור‪.‬‬

‫בכבוד רב וביקרא דאורייתא‬

‫יצחק ליב בורד‬
‫ישיב"ג קרית צאנז‬
‫תשובת הגר"י שליט"א‪:‬‬

‫ערש"ק לסדר "ארץ אשר אבניה ברזל" התשס"ח‬ ‫בס"ד‬

‫למע"כ הבחור המופלג‬
‫מורנו יצחק לייב בורד ני"ו!‬
‫| קצג‬

‫שלום וברכה‪ ,‬ברביה והמשכה!‬

‫מכתבך קיבלתי ‪,‬ואין טוחן אחר טוחן‪ ,‬ואבוא בקצירת האומ"ר בס"ד‪.‬‬
‫א‪ .‬הראיה הטובה ביותר לתירוצי בענין השני – הם דברי הגמ' עצמה‬
‫בכתובות שם לגבי קידושי ביאה‪.‬‬
‫ב‪ .‬כונת המהר"ץ חיות דבאמת העיקר תלוי באתי דיבור התנאי‬
‫ומבטל דיבור הקידושין‪ ,‬ורק כדי שלא יקשה דהרי נתינת המעות הוה‬
‫מעשה‪ ,‬על זה קאמר רש"י דממילא ע"י שתלה קידושיו בבי"ד הוו‬
‫המעות מתנה ולא הוו מעשה וז"פ‪.‬‬

‫ביקרא דאורייתא‬
‫ובברכת שבתא טבא‬
‫יחיאל בוים‬
‫פעיהק"צ נתניה‬

‫מכתב ד' בענין קושיא י"ד מחו"מ ‪ -‬עדות שאתה יכול הזימה‬

‫שנת ה'תשס"ח‬ ‫בס"ד‬

‫אל רום מע"כ הגאון רבי יחיאל בוים שליט"א‬

‫אשאלה ממנו מענה לשון במה שנתעוררתי דלכאורה כל עדות הו"ל‬
‫עשאאי"ל דאין מי שיזים את האחרון שאמור להזים את שלפניו‪ ,‬ואף‬
‫שכשהוא מזים את שלפניו נמצא את שלפני פניו כשר‪ ,‬אך הוא אינו‬
‫יכול להזימו דאם יזימו נמצא זה שהזימו כשר ושוב הוא מוזם ואינו‬
‫יכול להזים [והו"ל כדבר המתגלגל ‪ -‬פרדוקס‪ ,‬וכמו היתר כרוך‬
‫באיסור עי' תוס' פסחים כ"ו‪ :‬וב"מ ל‪ ,]:‬והרה"ג ר' נפתלי מוטצען‬
‫שליט"א אמר לי שזכור בקושיא זו שראה בשם החידושי הרי"ם והוא‬
‫בגליונות מאורות הדף היומי ולא מצאת כעת‪( ,‬ובנו של הרב הרה"ג‬
‫| קצד‬

‫ר' דוד שליט"א העיר דלצד אחד בספיקו של הגר"י ענגיל בספרו‬
‫ציונים לתורה כלל ל"ו א"ש‪ ,‬אך מה נעני לאידך גיסא)‪.‬‬

‫בכבוד רב וביקרא דאורייתא‬

‫יצחק ליב בורד‬
‫ישיבה גדולה מתיבתא דברי חיים‬

‫תשובת הגר"י בוים שליט"א‪:‬‬

‫עיין אמרי בנימין עמ"ס מכות (עמ' כ"ז מדפי הספר)‪ ,‬ובפרדס יוסף‬
‫החדש ע"פ שופטים י"ט י"ט אות ר"ג ע"ש היטב‪.‬‬
‫‪ -‬יחיאל בוים‬

‫מכתב ה' ביאורים והארות בשו"ת דברי יציב‬

‫חו"מ סי' כ"ב בענין עדות שאי אתה יכול להזימה‬

‫יום ה' לסדר משפ"ט צדק‪,‬‬ ‫בס"ד‬

‫ה' אלול ה' תשע"ב לפ"ק‬

‫אל רום מעכת"ה הגאון רבי יחיאל בוים שליט"א‬

‫חיים וברכה למשמרת שלום!‬

‫אבוא בחיל‪ ,‬אל הג"ר יחיאל‪ ,‬להעיר בהדרת כבוד ובחרדת קודש‬
‫בד"ק של מרן רבינו הקדוש זי"ע ועכי"א ואף לא לסתור ע"מ לבנות‬
‫אלא כתלמיד השואל להבין ולהשכיל להעמיד ולייצ"ב הני מילי‬
‫| קצה‬

‫מעלייתא שנאמרו ונכתבו בעליה‪ ,‬עמיק"א וטמירא ולאו מילתא‬

‫אוושא‪ ,‬וכיון שכן אמרתי מים עמוקים ידלם איש תבונה!‬
‫בראש ובראשונה אשאל ממנו מענה לשון בשאלה כללית‪ :‬אם‬
‫בנוסח התשובות שייך לדייק מילה במילה‪[ ,‬וכגון במקום שנכתב‬
‫"משמע" ולכאורה נראה דהצ"ל "כתב להדיא"] או דזה ע"ד הכותבים‬
‫גרידא ורק בתוכן הענין יש לדייק‪.‬‬
‫ועתה אגלה לו מה ששאלוני רעיוני וסעיפי בספה"ק דברי יציב ח"ו‬
‫חו"מ סי' כ"ב [התשובה מתייחסת לחקירה והמחלוקת המפורסמת‬
‫בדין עשאי"ל אם הוא מגזה"כ או מסברא‪ .‬ונשלחה אל הגאון ראש‬
‫הישיבה (שליט"א) זצ"ל באשר נפשו בשאלתו להבין ד"ק של מרנא‬
‫הדברי חיים זי"ע בספה"ק ד"ח עה"ת פר' משפטים שמונה בין‬
‫"חוקים" עשאי"ל ולכאורה הלא נקט הערל"נ – מכות ב' – בפשטות‬
‫דהוה מסברא לאמת דברי העדים]‪ ,‬ומכאן לגוף התשובה‪:‬‬
‫• באות א' מביא מרן זי"ע רמב"ם בפיהמ"ש ורש"י בב"ק לגבי‬
‫עשאי"ל דהוה סברא ונכתב בל' התשובה‪ ,‬וכן "משמע" ברש"י‪.‬‬
‫ולכאורה לשון פלאי הוא דהרי ברש"י מבואר כן להדיא ולמה נקט‬
‫משמע וכן נקטו כל האחרונים בהביאם דברי רש"י אלו‪ .‬ודיוק‬
‫בעלמא הוא‪.‬‬
‫• בד"ה ובאמת הלא כל ענין וכו'‪ ,‬עד אות ג' ‪ -‬לא הבנתי כונת‬
‫הדברים ולְ מה הכונה כאן‪ ,‬והרי הד"ח הזכיר עשאי"ל ולמה לא הזכיר‬
‫דין הזמה ועוד דהרי גם הזמה עצמה הרי הביא רבינו חידוש מהטור‬
‫בסי' ל"ח שכתב שאינו חידוש (ואף שכבר עמדו האחרונים בזה דהא‬
‫הגמ' אומרת עדים זוממים "חידוש הוא" ובאמת עי' בסי' כ"ד שהביא‬
‫מרן מהד"ח בעצמו שדוחה סברת הטור אך אך אין זה מקומו ועוד‬
‫שלא ציין לד"ח זה ועי' בסי' כ"ד – שם נשא ונתן רבינו זי"ע בקושיא‬
‫הנ"ל עיי"ש בדבריו המתוקים מדבש שעשה שם מחלוקת בין‬
‫הרמב"ם להטור בזה) וזה סותר למש"כ דענין הזמה חידוש ואי משום‬
‫דבגמ' מוזכר חידוש הוא א"כ למה הביא רבינו דברי הטור ומה‬
‫מקומו לכאן‪ ,‬ובכלל הבנה שטחית היא לומר בדברי רבינו זי"ע‬
‫שנתכוין לומר בכונת הד"ח שכונתו להזמה ועשאי"ל ושאר פרטי‬
‫הזמה המה חידוש דפלא שלא הזכיר הד"ח רק עשאי"ל ומה זה שסיים‬
‫| קצו‬

‫רבינו ועכ"פ אי אפשר לנו להסביר "בפשטות" כל דיני הזמה (ונראה‬

‫מדבריו שנתכוין לייחס תשובה כל דהו למה שהטור הסביר מה‬
‫שהגמ' קוראת חידוש דמאי חזית וכו' ובעצם לפי הטור אין כאן שום‬
‫שאלה‪ ,‬וע"ז כותב דבפשטות אין לו הבנה אף שיש להסביר קצת וזה‬
‫צריך להבין דהא לדברי הטור אין כאן שום חידוש ובמה נעוץ העוקץ‬
‫ששייך לומר ע"ז על אף סברת הטור "חידוש") ונראה שיש כאן איזה‬
‫כונה מיוחדת ומאוד עמקו מחשבותיו‪ .‬והגם שיש לי בזה איזה ביאור‬
‫אולם העדפתי לשמוע בזה דעת גדולים!‬
‫• באות ג' בדבריו‪ ,‬ולא משום דסיוע קא מסייע ליה עיי"ש ודו"ק‪.‬‬
‫עכ"ל ‪ -‬האם כונתו דמה שעדותן הוא עשאי"ל הוא גזה"כ ולא מסייע‬
‫לאמיתות ובירור עדותן ונקט לשון הגמ' שם בב"ק עה‪ :‬והוא רק לשון‬
‫המושאל דעפ"י פשטות אין לזה פירוש ויל"ע‪.‬‬
‫• בקטע שלאחר זה בד"ה וגם מ"ש ‪ -‬צ"ב כונתו ביישוב דברי‬
‫הרמב"ם שלכאורה מפורש להדיא דכונתו דעשאי"ל סברא הוא כדי‬
‫שלא ישקרו ואף שיש לדייק ברמב"ם שסיים ונאמר (עדות שקר הוא)‬
‫ולא ש נאמר (עדות שקר הוא)‪ ,‬אולם עדיין צ"ע למה כלל כתב כן‬
‫הרמב"ם ומה נפקא לן מידי שנאמר עדותן שקר הוא ועוד העירני‬
‫הבה"ח בנימין שטמר נ"י מאשדוד למה באמת נאמר שעדותן שקר‬
‫הוא ולא נאמר דהם פסולים כמו עדי גזילה‪ ,‬וכמו כל עדות שפסולים‬
‫מחמת פסול עצמי ולא משום חשש משקר‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫• באות ד' בד"ה ולכן ‪ -‬כתב רבינו ביאור עמוק בדברי התוס' בריש‬
‫מכות [ב‪ .‬ד"ה מעידין] במ"ש דהכי הוא האמת שנתקשו בה‬
‫האחרונים (עי' מהר"ם וערל"נ)‪ ,‬ונתקשיתי בזה דלפי"ז מה תירצו‬
‫התוס'‪.‬‬
‫ועתה אבקש ממע"כ החזירני בתשובה שלמה מלפניך! (אין ועתה‬
‫אלא ל' תשוב"ה)‪.‬‬
‫החותם בכל חותמי ברכות‬
‫ביקרא דאורייתא‬
‫יצחק ליב בורד‬

‫תשובת הגר"י שליט"א‪:‬‬

‫| קצז‬

‫אור ליום ה' לסדר ולשנת "הויה את משה" לפ"ק‬ ‫בס"ד‬

‫ושנת "אל הרב יצחק לייב בורד נ"י" (עה"כ התשע"ב)‬

‫אל מע"כ האבר"ך כמדרשו‪ ,‬זרע קודש מחצבתו‪,‬‬

‫יומם ולילה יהגה בתורתו‪ ,‬לגאון ולתפארה עדיו‪,‬‬
‫רבי יצחק ליב בורד שליט"א!‬
‫שלומים מרובים‬
‫כטל וכרביבי"ם!‬
‫מכתבו הערוך בטוט"ד קיבלתי לנכון בעתו ובזמנו‪ ,‬והכל עשה‬
‫יפה בעט"ו‪ ,‬ומחמת חבלי טרדין אחרתי עד כה‪ ,‬וזה החלי בס"ד ‪-‬‬
‫דבר להשיבו‪.‬‬

‫א‪ .‬ע"ד השאלה אם אפשר לדייק טובא בנוסח תשובות דברי יציב‪,‬‬
‫וכגון במקום שכתוב "משמע" כאשר לכאורה נראה דצ"ל "כתב‬
‫להדיא" וכיו"ב – תשובה לדבר אגיד‪ ,‬כי הדבר תלוי ועומד‪ ,‬באותם‬
‫תשובות שהם כתי"ק ממש‪ ,‬בודאי אפשר וחייבים לדייק‪ ,‬אבל‬
‫באותן תשובות (שהם הרוב) שנכתבו ע"י הכותבים‪ ,‬הרי אינו‬
‫בהכרח שאפשר לדייק – אם כי יש מקום לדייק גם בתשובות אלו‬
‫באם יש הסבר – אך לא להקשות באם אין הסבר‪ ,‬וז"פ‪.‬‬
‫ב‪ .‬מש"כ לדייק על דברי מרן זי"ע בשו"ת דברי יציב חו"מ סי' כ"ב‬
‫אות א' שכתב‪ ,‬וכן משמע ברש"י ב"ק ע"ה ב' בד"ה היכא וכו'‪ ,‬והערת‬
‫דאמאי זה רק "משמע" והלא מבואר כן להדיא וכמש"כ באחרונים –‬
‫והנה אף שתשובה זו נכתבה על ידי הכותב‪ ,‬אמנם נראה דכאן אכן‬
‫הדברים מדוייקים‪ ,‬דבאמת אין הדבר מבואר להדיא בלשון רש"י‬
‫די"ל דמש"כ רש"י‪ ,‬דאיכא למימר וכו'‪ ,‬לא שזה טעם הדבר‪ ,‬דלכן‬
‫בעינן עדות שאתה יכול להזימה‪ ,‬אלא דכיון שאמרו דלא ידעינן‬
‫באיזה יום ובאיזה שעה‪ ,‬שוב חיישינן שהם משקרים‪ .‬וכעין מה שדחה‬
‫| קצח‬

‫מרן זי"ע הראיה מפיהמ"ש לרמב"ם (ע"ש באות ג')‪ ,‬והן אמת שלשון‬
‫רש"י בסנהדרין י"ז ב' בד"ה ושני זוממין‪ ,‬אכן שפיר משמע יותר דזה‬
‫הוא הטעם ע"ש (ועיין בדברי אליהו ב"ק (מהדו' מרחשון תשס"ח) סי'‬
‫ל"ו אות ב' ד"ה ובעיקר ע"ש‪.‬‬
‫ג‪ .‬ע"ד כוונת מרן זי"ע שם באות ב' ד"ה באמת – בפשטות נראית‬
‫כוונת קודשו‪ ,‬דזה דחוק לומר שענין עדות שאתה יכול להזימה – הוא‬
‫כדי שיפחדו העדים שעלולים להזים אותם – בו בזמן שעצם נאמנות‬
‫ההזמה אין בה טעם אלא חידוש הוא‪ ,‬וכיון שבמילא צריכים אנו‬
‫להגיע לחידושו א"כ מי סניא לומר דכל הענין – אף האי דבעינן עדות‬
‫שאתה יכול להזימה‪.‬‬
‫אמנם בהעמיק עיון י"ל בדרך פלפול בס"ד עפימש"כ הגאון ראש‬
‫הישיבה (שליט"א) זצ"ל בדברי אליהו לב"ק סי' ל"ז אות ג'‪-‬ד' דב'‬
‫הצדדים בהסבר הדבר דבעינן עדות שאתה יכול להזימה‪ ,‬יהיו‬
‫תלויים בהמחלוקת הידועה בגוף נאמנות ב' עדים אי מטעם חזקת‬
‫כשרות וגזה"כ הוא שנאמין לשניים‪ ,‬או דהתורה אמרה דע"י ב' עדים‬
‫בודאי מבורר האמת‪ ,‬דאם מטעם בירור האמת‪ ,‬שפיר שייך לומר‬
‫דכל מה שאנו יכולים לברר – בעינן לברר ובעינן עדות שאתה יכול‬
‫להזימה שיפחדו מלשקר‪ ,‬משא"כ להצד דיש להם חזקת כשרות‪ ,‬א"כ‬
‫לא היו לנו למיחש שהם משקרים כשאין כאן עדות שאתה יכול‬
‫להזימה‪ ,‬וע"כ דגם זה גזה"כ‪ ,‬ועיין שם שמרן זי"ע רמז לזה בציינו‬
‫להשו"ת בית אפרים עכתו"ד ודפח"ח‪.‬‬
‫ובהיות כן י"ל דגם הא דהזמה חידוש הוא‪ ,‬ולא אמרינן כסברת‬
‫הרמב"ן דהם מעידים על גוף העדים‪ ,‬וע"כ מטעם דלב' עדים ויש חזקת‬
‫כשרות – ואמאי נחשיבם כמחללי שבתות או הורגי נפש‪ ,‬אלא ע"כ‬
‫חידוש הוא (או כהסבר הידוע של הד"ח זי"ע בהשמטות דהחידוש‬
‫הוא שהם נחשבים כמעידים על גוף העדים והדברים עתיקין)‪ ,‬וכיון‬
‫שכן נתחזקו הדברים דגם עדות שאתה יכול להזימה‪ ,‬אינה מחשש‬
‫שיפחדו מלשקר‪ ,‬דלמה נחשוש ונחשוד ודו"ק בס"ד‪.‬‬

‫ד‪ .‬מש"כ מרן זי"ע‪ ,‬ולא משום דסיוע קא מסייע ליה ‪ -‬הכוונה‬
‫פשוטה (ואין כאן לשון מושאל‪ ,‬אלא ככל הנראה חסרון הכותב שלא‬
‫| קצט‬

‫ניסח כדבעי)‪ ,‬דכיון דהוא גזה"כ‪ ,‬שוב לא שייך לחלק דהכא שאני‬
‫כיון דסיוע קא מסייע ליה וז"פ וברור‪.‬‬
‫ה‪ .‬ומה שעמדת בדברי מרן זי"ע בכוונת הרמב"ם בפיה"מ – נלענ"ד‬
‫בס"ד ברור דכוונת מרן זי"ע‪ ,‬דהנה ברמב"ם פ"ה מעדות הל' ה'‪,‬‬
‫משמע לכאורה להיפך דהא דבעינן עדות שאתה יכול להזימה‪ ,‬הוא‬
‫מגזה"כ‪ ,‬ועיין שו"ת עטרת חכמים אבהע"ז סי' י' ע"ש היטב‪ ,‬ובדברי‬
‫אליהו שם באות ב' ע"ש היטב‪ ,‬וכדי להשוות דברי הרמב"ם הוכרח‬
‫מרן זי"ע להסב כוונת הרמב"ם בפיה"מ – כמו שכתב‪.‬‬
‫וביתר שאת י"ל עפ"י מה שכתבתי לעיל באות ג' בכוונת מרן זי"ע‬
‫דאי מטעם גזה"כ הוא‪ ,‬ע"כ דנאמנות ב' עדים הוא מטעם גזה"כ ולא‬
‫שעל ידיהם נתברר האמת‪ ,‬ונימא דיש להם חזקת כשרות‪ ,‬א"כ זה‬
‫שכתב הרמב"ם‪ ,‬ונאמר עדות שקר הוא‪ ,‬דהעדות הוא שקר‪ ,‬ולא‬
‫שהם שקרנים‪ ,‬אלא דזה דין בעדות ולא דין בעדים‪ ,‬או אם נרצה‬
‫לומר ע"ד הד"ח הנ"ל בהשוואת דברי הטור והרמב"ם דזה גופא‬
‫הגזה"כ‪ ,‬א"כ ה"ה נימא כאן (דהלא סו"ס בזה תלויים הדברים וכמו‬
‫שכתבתי לעיל אות ג' בכוונת מרן זי"ע)‪ .‬דגזה"כ הוא דחשבינן כאילו‬
‫הוא משקר ודו"ק בס"ד‪.‬‬
‫ו‪ .‬ומה שנתקשית דלפי דברי מרן זי"ע בתשובה שם באות ד'‬
‫בכוונת התוס' בריש מכות [בד"ה מעידין אנו (הא')] א"כ מה תירצו‬
‫התוס' – בפשטות י"ל דעפי"ז נימא דזה גופא כוונת התורה‪ ,‬ועשיתם‬
‫לו כאשר זמם לעשות לאחיו‪ ,‬לו ולא לזרעו‪ ,‬דהיינו דכשנוגע לעדות‬
‫זו דהיא עבירת לאו בעלמא‪ ,‬לא בעינן כאשר זמם לכל פרטיו‬
‫ותוצאותיו‪ ,‬אך עדיין נשאר הדבר ומהגדרת כאשר זמם (היינו כעין‬
‫אשר זמם) במהות העבירה ולא בתוצאותיה‪ ,‬ולא שעי"ז לא יחשב‬
‫כלל כאשר זמם ודו"ק‪.‬‬
‫ומדי דברו בו אציין רק דמה שכתב מרן זי"ע באות ג' דבחקירה‬
‫הנ"ל תהיה תלויה ועומדת מחלוקת סומכוס וחכמים – דכ"כ הרבה‬
‫מהאחרונים‪ ,‬עיין אור שמח פ"כ מהל' עדות ה"ו ח'‪ ,‬ובזית רענן ח"ב‬
‫סי' מ"ה‪ ,‬ובזכר יצחק סי' י"ב עמ' ל"ז ואילך וסי' י"ג עמ' נ"ב ואילך‪,‬‬
‫ובקובץ שיעורים לכתובות אות קי"ב‪.‬‬
‫|ר‬

‫וזה מכבר הערתי בס"ד מדברי הגרעק"א זי"ע בגליון הש"ס בב"ק דף‬
‫פ"ד א' עש"ה‪ ,‬ובחזות קשות שם תירץ דעדות שאתה יכול להזימה‬
‫היא גזה"כ ע"ש‪ ,‬אך בפשטות צדקו דברי רעק"א בדעת רש"י –‬
‫לשיטתו הנ"ל דבפשטות הוא מטעם דיפחדו מלשקר‪ ,‬ובפרט דהתם‬
‫בדף פ"ד א' קיימינן אליבא דרשב"י דדריש טעמא דקרא ודו"ק‪.‬‬
‫אך לפימש"כ מרן זי"ע ושאר אחרונים‪ ,‬דתליא בחכמים וסמכוס‪,‬‬
‫שפיר תירץ החזות קשות‪ ,‬דהלא קיימ"ל כחכמים ודו"ק‪.‬‬
‫וע"ע בגליון הש"ס בב"ק דף פ"ח א' ע"ש היטב‪ ,‬וא"ש טובא בשיטת‬
‫רש"י לשיטתו (וזה כנ"ל דלא כדרך מרן זי"ע ושאר אחרונים)‪ ,‬דהטעם‬
‫הוא כי היכי דליסתפי‪ ,‬ולכן שפיר יכולים חז"ל הקדושים ברוחב‬
‫דעתם לומר דבממון א"צ לזה ודו"ק‪.‬‬
‫ודע עוד דכלל גדול בתשובות מרן זי"ע‪ ,‬דאם יש אפשרות – יש‬
‫להביט בדברי השואל באם נדפסו בספרו‪ ,‬ועפי"ז תבין היטב כוונת‬
‫מרן זי"ע בתשובותיו שקיצר ומתייחס לדברי השואל‪ ,‬ולא חזר על‬
‫הדברים‪ ,‬ונקוט האי כללא בידך‪ ,‬וירווח לך ולחברך‪.‬‬

‫הכ"ד הכו"ח ברוב עוז וידידות וביקרא דאור‪-‬ייתא‬

‫ואור תורת מרן זי"ע ובכוח"ט‬
‫יחיאל בוים‬
‫פעיהק"צ נתני‪-‬ה‬

‫מפתח ערכים‬
‫| רא‬

‫ג‬ ‫א‬
‫גדול המחטיאו יותר מן ההורגו‪ ..................................‬קנד‬ ‫אבר מן החי בעוף‪ ........................................................‬מב‬
‫גוד אחית ‪ .........................................................................‬נ‬ ‫אדם אוסר דבר שאינו שלו ע"י מעשה ‪ ....................‬קעא‬
‫גזל עכו"ם אסור‪ ..........................................................‬קלא‬ ‫אדם המזיק ‪ -‬באונס גמור‪ .........................................‬קנח‬
‫גט לאשה שעדיין אינה אשתו‪ ......................................‬עז‬ ‫אונן ‪ ................................................................................‬לח‬
‫גירות לשם אישות ‪ .......................................................‬קע‬ ‫אונן לגבי עבודת כה"ג ביוה"כ ‪ .................................‬קסט‬
‫גירות קודם מתן תורה‪ .................................................‬קע‬ ‫אונן לגבי עבודת כה"ג יוה"כ‪.....................................‬קסב‬
‫אונס רחמנא פטריה ‪ .....................................................‬לט‬
‫ד‬ ‫אי אפשר ולא קא מכוין ‪ ..............................................‬קלז‬
‫אי עביד לא מהני‪ ........................................‬קו‪ ,‬קסד‪ ,‬קצא‬
‫דבר המפורש בתורה חידושו של הט"ז ‪ ...................‬כה‬
‫אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ‪ .......‬סה‪ ,‬קיט‪ ,‬קלח‪ ,‬קסה‬
‫דבר המתגלגל ‪ ...........‬מא‪ ,‬מה‪ ,‬נד‪ ,‬קנא‪ ,‬קנד‪ ,‬קצב‪ ,‬קצג‬
‫אין איסור חל על איסור ‪ ............................‬סה‪ ,‬קלא‪ ,‬קלה‬
‫דבר שבמנין ‪ ...............................................................‬קמה‬
‫אין הולכין בממון אחר הרוב‪ ...................‬נב‪ ,‬נח‪ ,‬קב‪ ,‬קג‬
‫דבר שיש לו מתירין‪ ......‬מח‪ ,‬סה‪ ,‬סו‪ ,‬סז‪ ,‬קכ‪ ,‬קכא‪ ,‬קמה‪,‬‬
‫אין הולכין בממון אחר הרוב‪ ,‬במצוה‪ .........................‬נב‬
‫קנב‬
‫אין הקב"ה מביא תקלה ע"י צדיקים ‪.........................‬קסח‬
‫דבר שיש לו מתירין בדבר ששימושו רב פעמי ‪ ........‬קכ‪,‬‬
‫אין מבטלין איסור לכתחילה‪ .............................‬מג‪ ,‬קכא‬
‫קמה‬
‫אין עונשין מן הדין‪ ..................................‬סט‪ ,‬עז‪ ,‬עח‪ ,‬צד‬
‫דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בע"פ‪ ...........‬קנ‬
‫אין עונשין מן הדין‪ ,‬במה מצינו‪....................................‬עז‬
‫דרשינן טעמא דקרא‪ .........................................‬קפא‪ ,‬קפד‬
‫אין עונשין מן הדין‪ ,‬טעמי הדבר ‪..................................‬עז‬
‫אין עושין מצות חבילות‪ .............................................‬קנב‬
‫ה‬ ‫אין עשה דוחה ל"ת ועשה ‪ ...........................................‬עא‬
‫הדלקת התאורה אי חייב משום איסור דרבנן או משום‬ ‫אין שליח לדבר עבירה ‪ ........................................‬מב‪ ,‬פט‬
‫בונה מדאורייתא‪ ....................................................‬קלז‬ ‫אין שליח לדבר עבירה באיסור דרבנן‪ ....................‬קצא‬
‫הידור מצוה בתשמיש המצוה‪ .....................................‬כט‬ ‫אינו בקשירה אינו בכתיבה אם הוא דוקא בסת"ם או‬
‫היום הולך אחר הלילה ‪ ..............................................‬קסב‬ ‫בכל התורה‪ ..............................................................‬לח‬
‫היתר אכילה באתרוג‪ .................................‬מה‪ ,‬מו‪ ,‬קלט‬ ‫איסור מלאכה לנשים בר"ח הגדר בזה‪ .....................‬קפד‬
‫היתר אם מתבטל באיסור‪ .............................................‬נז‬ ‫איקבע איסורא‪................................................................‬נו‬
‫הכחשה תחילת הזמה‪ ...................................................‬פז‬ ‫אפיית לחם הפנים‪ ........................................................‬לא‬
‫המבזבז אל יבזבז יותר מחומש ‪ ............‬לד‪ ,‬מד‪ ,‬צג‪ ,‬קד‬ ‫אפיקומן ‪ -‬העצה שיוכלו לאכול אחריו‪ .......................‬כו‬
‫הפקר בי"ד הפקר‪ ........................................................‬קעו‬ ‫אפיקומן ‪ -‬העצה שיוכלו לכול אחריו ‪ .........................‬כו‬
‫הפקר מטעם נדר‪ ..........................................................‬פח‬ ‫אשה כמאן דמהילא דמיא‪ .......................‬קעח‪ ,‬קעט‪ ,‬קפ‬
‫הרואה נ"ח אם בשבת שפי"ד לברך ‪ ........................‬קמב‬ ‫אשו משום חיציו‪ ........................................................‬קמא‬
‫הרואה נר חנוכה לגבי קטן שהגדיל בשבת חנוכה ‪ .‬קמב‬ ‫אשם תלוי‪........................................................................‬נו‬
‫אתה ואמך חייבים בכבוד אביך‪.................................‬סא‬

‫ז‬
‫ב‬
‫זכיה מטעם שליחות‪ ........................................................‬פ‬
‫בגדי כהונה שלא בשעת עבודה ‪ ...............................‬מט‬
‫בי"ד שקול בסנהדרין‪ ..................................................‬קסו‬
‫ח‬ ‫ביטול איסור בשבת‪ .....................................................‬מג‬
‫ח"ש ‪ .....................................................................‬קלה‪ ,‬קלו‬ ‫ביטול ברוב‪ ......................................................‬מג‪ ,‬נה‪ ,‬נז‬
‫ח"ש בשבועה ‪ .............................................................‬קלה‬ ‫ביטול ברוב מין בשאינו מינו בשמא‪ ..........................‬קכ‬
‫חופת נדה ‪ ......................................................................‬עו‬ ‫בין השמשות ‪ .................................................................‬לו‬
‫חזי לאיצטרופי‬ ‫בין השמשות ‪ -‬הגדרתו‪ .............................................‬קלא‬
‫הביאור בזה ‪ ................ ................................‬כד‪ ,‬קלה‬ ‫בישול בשבת‪ .................................................................‬לג‬
‫חזקה דמעיקרא ‪ ..............................................................‬לו‬ ‫בל תאחר נזירות דטהרה‪ ............................................‬קע‬
‫חזקה דרבא בנעשה גדול בשבת וקיבל עליו שבת קמב‬ ‫בל תוסיף שלא בזמן המצוה‪.........................................‬עז‬
‫חזקה דרבא למפרע ‪ ....................................................‬קיא‬ ‫בל תשחית בבגדי השומר בביהמ"ק ‪........................‬קסח‬
‫חזקה העשויה להשתנות ‪ ...............................................‬לו‬ ‫במצוה קיומית‪ ...............................................................‬קמ‬
‫חזקה על אי פעולה‪ .............................................‬קכה‪ ,‬קכו‬ ‫ברי ושמא‪ .....................................................................‬קסו‬
‫חיוב השבה‪ ...................................................................‬צה‬ ‫ברכה לאחר הלימוד ‪ ....................................................‬לא‬
‫חיישינן למעוטי מדאורייתא או מדרבנן‪ ....................‬כה‬ ‫ברכת שהחיינו בכלים שעדיין לא נטבלו‪ .................‬לד‬
‫חצי שיעור‪ ............................................‬כד‪ ,‬כה‪ ,‬כו‪ ,‬כז‪ ,‬לג‬
‫| רב‬

‫כשיש הנאת הגוף ‪ .................................‬עד‪ ,‬קפו‪ ,‬קפז‬ ‫חצי שיעור במצוה‪ ...................................................‬כד‪ ,‬כו‬
‫מצות עשה שהזמן גרמא ‪ .......................................‬כז‪ ,‬כח‬ ‫חציו עבד וחציו בן חורין‪ ..................................‬קסד‪ ,‬קסה‬
‫מצות צריכות כונה במצוה דרבנן ‪ .............................‬קנג‬ ‫חצר המשתמרת ‪ .........................................................‬קנה‬
‫מצות שימור במצות מאימתי ‪ ......................................‬מו‬ ‫חצר המשתמרת עיין ערך קנין חצר‪............................‬עב‬
‫מקוה‪ .................................................................................‬נ‬ ‫חתן מוחלין לו על כל עוונותיו ‪ .....................................‬עג‬
‫טהרתה כשטובלים או כשיוצאים ‪..........................‬נ‬
‫מקרא בלילה‪ ..................................................................‬לז‬ ‫כ‬
‫מתנה ע"מ להחזיר‪ ..................................‬מה‪ ,‬נט‪ ,‬צ‪ ,‬קמד‬
‫כאשר זמם במלקות ‪......................................................‬צז‬
‫כאשר זמם ולא כאשר עשה‪ .................................‬פז‪ ,‬צג‬
‫נ‬ ‫כאשר זמם ולא כאשר עשה בממון ‪ ............................‬צג‬
‫נאמנות ב' עדים מגזה"כ או שעל ידיהם נתברר ‪ ....‬קצח‪,‬‬ ‫כופרא ממונא או כפרה ‪................................................‬קג‬
‫קצט‬ ‫כיבוד אבי אביו‪ ..............................................................‬ס‬
‫נולד‪ ..............................................................................‬קיט‬ ‫כיבוד חמיו‪ ......................................................................‬ס‬
‫נשבע בכולל‪ .................................................................‬כה‬ ‫כיסוי הדם‪ ......................................................................‬לט‬
‫נשימה אחת בעשרת בני המן‪ ...................................‬קכח‬ ‫כיסוי החלות בשבת ‪ -‬טעם הדבר ‪ .........................‬קלב‬
‫נשמט טליתו‪ .................................................................‬לט‬ ‫כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש‪ .................................‬ע‬
‫נתינה בע"כ ‪...................................................................‬נט‬ ‫כל המקודש מחבירו קודם לחבירו ‪.............................‬סא‬
‫כלאים‪ ...........................................................................‬מט‬
‫ס‬ ‫כלתה קניינו ‪ ...................................................................‬צו‬
‫כתותי מכתת שיעוריה‪ ...............................................‬קלח‬
‫סוכה הראויה לשבעה‪.................................................‬קנא‬
‫סוכה שאינה ראויה לשבעה ‪......................................‬קנא‬
‫סוכר אם הוא מין מלח‪ ..................................................‬קל‬
‫ל‬
‫ספיקא דאורייתא‪ .........................................‬לו‪ ,‬מ‪ ,‬מז‪ ,‬נז‬ ‫לאו הניתק לעשה ‪ .........................................................‬קה‬
‫ספק אדם חשוב בקידושין ‪ ..........................................‬פה‬ ‫לאו שאין בו מעשה ‪ .....................................................‬מט‬
‫ספק ממזר‪ ......................................................................‬נה‬ ‫לבוד לחומרא אי אמרינן‪ ...........................................‬קמו‬
‫ספק ספיקא‪ ............................................................‬לה‪ ,‬נב‬ ‫לחם משנה‬
‫ספק ספיקא המתהפך ‪ .................................................‬מא‬ ‫צירוף חלה קפואה או שאולה ‪ .....................‬קלג‪ ,‬קלד‬
‫ספק ספיקא להקל מטעם רוב‪ .......................................‬מ‬ ‫לפני עור במידי דאכילה אצל צדיק‪.........................‬קסח‬

‫ע‬
‫עד אחד נגד חזקה‪ ........................................................‬עח‬
‫עדות שאי אתה יכול להזימה‪.......‬פו‪ ,‬פז‪ ,‬צ‪ ,‬צא‪ ,‬צב‪ ,‬צז‬
‫עדות שאתה יכול להזימה גזה"כ או סברא ‪ .............‬קצט‬
‫עדים זוממין קנסא‪.........................................................‬צד‬
‫עובר ניתר בשחיטת אמו‪-‬חקירה בבאור הדבר ‪.......‬סד‬
‫עונשין מן הדין בממון‪...................................................‬צד‬
‫עוסק במצוה פטור מן המצוה‪ .......................‬עג‪ ,‬צח‪ ,‬קיא‬
‫עיר הנדחת‬
‫הורגים גם את הטף ‪ ............. ................................‬פו‬
‫עכו"ם ששבת חייב מיתה‪ ..............................................‬מ‬
‫ערבות‪............................................................................‬לב‬
‫עשה דוחה לא תעשה ‪ ...........................................‬עא‪ ,‬עד‬
‫בל"ת שיש בו כרת ‪ ............... ................................‬לז‬
‫בשני לאוין ‪ ......................... ................................‬לז‬
‫כשבא ע"י פשיעה ‪ .............. ................................‬פא‬
‫ממשקה ישראל‪.............................................................‬מד‬
‫פ‬
‫מעשר בהמה‪...................................................................‬נו‬
‫פדיון הבן בע"כ של כהן‪...............................................‬נט‬
‫פסים שחורים בטליתות ‪ -‬המקור‪ ..........................‬קמד‬
‫פרוטה דרב יוסף‪ .....................................................‬נג‪ ,‬נד‬
‫פריעת בע"ח מצוה‪ ........................................................‬נד‬
‫מ‬
‫מבחן ריק האם מותר לטלטלו בשבת ‪ ....................‬קכב‬
‫מבטל כלי מהיכנו‪ .......................................‬קיט‪ ,‬קכ‪ ,‬קכא‬
‫מוסר עצמו על קידוש השם‪ ..........................................‬נב‬
‫מוקצה מחמת גופו לגבי נייר חלק ‪ ............................‬קכד‬
‫מוקצה מחמת חסרון כיס ‪ -‬הגדרתו ‪.........‬קיג‪ ,‬קכג‪ ,‬קכד‬
‫מוקצה מחמת חסרון כיס לגבי נייר חלק קכב‪ ,‬קכג‪ ,‬קכד‬
‫מיגו דאיתקצאי בבין השמשות איתקצאי לכולא יומא‬
‫‪ ................................................................................‬קלח‬
‫מיגו דאיתקצאי ביה"ש איתקצאי לכולה יומא ‪ ........‬קלא‬
‫מיגו דאיתקצאי מחמת יום שעבר‪ .............................‬קלא‬
‫מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה‪.............................‬סט‬
‫מילתא דליתא בשליחות‪ ....................................‬כו‪ ,‬ע‪ ,‬צ‬
‫מליחה בסוכר ‪ ...............................................................‬קל‬
‫ממונא מקנסא לא ילפינן ‪ .............................................‬צד‬
‫ממזר שאינו ידוע ‪...........................................................‬נד‬
‫מעשה שבת‪ ........................................‬קיח‪ ,‬קכא‪ ,‬קלו‪ ,‬קלז‬
‫מצוה הבאה בעבירה‪ .................‬נד‪ ,‬סג‪ ,‬עא‪ ,‬צה‪ ,‬צו‪ ,‬קמ‬
‫מצות לאו ליהנות ניתנו ‪ ..................................................‬נ‬
‫במצוה דרבנן ‪ ................... ................................‬קלט‬
‫במצוה קיומית ‪ ................... ................................‬עה‬
‫| רג‬

‫ש‬ ‫צ‬
‫שומע כעונה ‪ -‬חקירה בביאור הדבר ‪ .......................‬קכז‬ ‫צאת הכוכבים לר"ת‪ .........................................‬כט‪ ,‬ל‪ ,‬לא‬
‫שומע כעונה בברכת כהנים‪ .......................................‬קכז‬
‫שליח נעשה עד ‪...............................................................‬צ‬ ‫ק‬
‫שליח שהשיג הנחה למי שייך ההנחה ‪....................‬קנה‬
‫שליחות בקידושין‪...........................................................‬ע‬ ‫קידוש לבנה תחת קורת פרגול"ה ‪ ...........................‬קמו‬
‫שליחות מנכרי לנכרי ‪ ..................................................‬מב‬ ‫קידושין אי הוה מצוה בפני עצמה או רק הכשר מצוה‬
‫שנים שעשאוהו ‪ -‬חקירה בביאור הדין ‪ ...................‬קכט‬ ‫‪ .........................................................................‬עג‪ ,‬קנב‬
‫שנים שעשאוהו בשבת ולגבי מצוה ‪ .........‬סג‪ ,‬קכח‪ ,‬קכט‬ ‫קם ליה בדרבה מיניה ‪ ..................................................‬קה‬
‫שרטוט כשמקליד במחשב‪ .......................................‬קמח‬ ‫קמא קמא בטיל ‪ ............................................................‬קכ‬
‫קמח שעורים קשה לשכחה‪..........................................‬מד‬
‫קנין בשבת‪ ..................................................................‬קלא‬
‫ת‬ ‫קנין חופה בקידושין ‪ ....................................................‬עא‬
‫תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים‪ ...............‬סט‪ ,‬פח‬ ‫קנין חליפין באשה‪ .......................................................‬עא‬
‫בעשאו שליח ‪ ................... ................................‬קפח‬ ‫קנין חצר‪ ..............................................................‬עב‪ ,‬קנה‬
‫תלויה וקדיש ‪ ...........................................................‬ע‪ ,‬פב‬ ‫קנין שינוי מעשה‪ ..........................................................‬צה‬
‫תנאי שא"א לעשות ע"י שליח‪........................................‬צ‬ ‫קרקע אינה נגזלת ‪ ........................................................‬צה‬
‫תעשה ולא מן העשוי ‪ ...........................................‬קי‪ ,‬קכה‬
‫תפילין מ"ע שהז"ג‪ ,‬הטעם ‪ ...............................‬קעח‪ ,‬קעט‬ ‫ר‬
‫תרומה בזמן הזה ‪ .............................................................‬ל‬
‫תרי רובא‪ .........................................................................‬ס‬ ‫רוב‪................................‬כה‪ ,‬לה‪ ,‬לו‪ ,‬מ‪ ,‬נא‪ ,‬נד‪ ,‬נה‪ ,‬נז‪ ,‬ס‬
‫תשבו כעין תדורו לגבי מה נאמר‪ ....................‬קסג‪ ,‬קסט‬ ‫רוב הוה הנהגה או בירור‪ ............................................‬מח‬
‫תשביתו ‪ -‬חקירת המנחת חינוך‪ ................................‬מד‬ ‫רוב‪ ,‬אם הולכים אחריו בעכו"ם ‪ ..................................‬נח‬
‫ריבית ‪ ......................................................................‬נג‪ ,‬נד‬
‫ריחק נגיחותיו חייב קירב אינו חייב ‪ -‬סיבת הדבר‪ .‬קכו‬