‫הרב ירחמיאל שלמה גרליץ‬ ‫בס"ד‬

‫אנוכי אערבנו מידי תבקשנו‬

‫חתימת ערבות לחבירו‬
‫מצוה היא או חובה ובאיזה אופן יש להתרחק מזה‬
‫ערבות לפרקמטיא [לצורך עסקים] • לצורך הכנסת‬
‫כלה • להוצאות חריגות • ערבות למשכתנא • קיבל‬
‫ע"ע שלא לחתום ערבות או שיש לו צוואה מאביו‬
‫שלא לחתום ערבות • עצות לחותם ערבות •‬

‫שבפעם הקודמת היה זה סכום קטן ואז חישב‬
‫בדעתו את הספרים שיש לו בביתו שהם‬
‫מכסים את הסכום‪ ,‬ואילו בשטר זה הסכום‬
‫גדול וחישב שאין עמו התמורה כנגד זה לכן‬
‫אינו חותם‪ .‬וכתב שם בספר‪ ,‬שזאת על אף‬
‫הקירבה הגדולה שהיה לרבי יעקב אצל‬
‫החזו"א ובעוד נתייעץ עמו בעסקיו‪ ,‬עם זאת‬
‫לא אבה החזו"א לחתום משום שלא היה‬
‫בידו הסכום אם לכשיידרש לכך‪.‬‬
‫הקוראים בהתנהלות מאוזנת בכלכלת ביתם‪,‬‬
‫[והן גם ב'מעשה איש' (ח"ה‪ ,‬עמו' קיא)‬
‫מסופר בזה משם עד ראייה‪ ,‬שלאחר אותה‬
‫מעשה‪ ,‬בעוד יצא רבי יעקב את ביתו של‬
‫החזו"א‪ ,‬באותה שעה נכנס אל החזו"א אחד‬
‫המקורבים‪ ,‬ושאלו החזו"א‪ ,‬האיך היה נראה‬
‫לו ר' יעקב‪ ,‬האם פניו היו נפולות‪ ,‬והחזו"א‬
‫הסביר אף שאלתו‪ ,‬דמאחר שהוא בא אליי‬
‫לבקש ממני ערבות‪ ,‬ואמרתי לו שבדקתי‬
‫ומששתי בכל כליי ומצאתי שאין ברכושי‬
‫אפילו מחצית מן הסכום לערבות אין אני‬
‫יכול לחתום‪ ,‬ומשום כך רצוני לדעת אם הדבר‬
‫מעיק עליו ואם נפלו פניו]‪.‬‬
‫לאחר העלאת דברים אלו קם הסופר הר' הלל‬
‫י‪ .‬וולס במדור 'ביטוי הולם' שבגליון היומי‬
‫תחת הכותרת 'ולא לידי ערבויותיהם' ונזעק‬
‫בזה למען המוני הלווים הנצרכים‪ ,‬ובכך הביא‬
‫את דברי הסופר הנ"ל ואת המעשה רב‬
‫שהסמיך לדבריו‪ ,‬וכתב‪ ,‬דאמנם אין להרהר‬
‫ויכוח סוער ונוקב עלה מעל דפי העיתון לפני‬
‫זמן בין שני סופרי המבשר אשר הביא‬
‫בעקבותם תגובות הקוראים השנויים לכאן‬
‫ולכאן בנושא טעון זה של ההיענות או אי‬
‫ההיענות לבקשת חבירו לערוב לו להלוואתו‪,‬‬
‫כאשר במאמר האחד במוסף הכלכלי במדור‬
‫'כלכלה מאוזנת' תחת הכותרת 'חתימת‬
‫ערבות הכיצד' העלה זאת הסופר [הר' ש‪.‬‬
‫גלינסקי] מתוקף תפקידו כדי לסייע בידי‬
‫ולזה המליץ בחום שלא להיחפז בחתימת‬
‫ערבות עד שלא ידע באופן הברור למדאי שיש‬
‫איתו הסכום לפרוע את ההלוואה בעבורה‬
‫ערב אם יהיה וח"ו תיפול עליו גם לפורעה‪,‬‬
‫וגם זה לא בטרם ידע היטב טיב טיבו של‬
‫הלווה שאיש נאמן הוא וניתן לסמוך עליו‬
‫שבס"ד יעמוד בפירעון בעיתו ובזמנו‪ .‬והביא‬
‫בכך גם סמך יפה לדבריו‪ ,‬ממעשה רב שהובא‬
‫בספ' 'צדיק כתמר יפרח' (עמו' ש"ן) משם‬
‫מרן הגראי"ל שטיינמן יאריך השי"ת ימיו‬
‫ושנותיו בטוב ובנעימים‪ ,‬שסיפר ממרן‬
‫החזו"א‪ ,‬שפ"א ביקש ממנו מקורבו הנודע‬
‫רבי יעקב הלפרין זצ"ל [מייסד שכונת זכרון‬
‫מאיר בב"ב] להחתימו על ערבות ונענה‬
‫החזו"א וחתם לו‪ ,‬והנה לאחר תקופה‪ ,‬לאחר‬
‫שכבר פרע הלוואתו זו‪ ,‬שוב בא להחזו"א‬
‫לבקש את ערבותו להלוואה חדשה‪ ,‬והנה‬
‫הפעם לא הסכים לו החזו"א לחתום‪ ,‬בנמקו‪,‬‬

‫‪1‬‬
‫חבירו בחינם וכו'‪ .‬ובהמשך דבריו שם גם‬
‫כתב‪ ,‬שבקיום מצוות החסד יתכן שיש בה גם‬
‫משום מצוה שאמרה תורה 'וחי אחיך עמך'‪,‬‬
‫ולפעמים גם משום 'וכי ימוך אחיך והחזקת‬
‫בו'‪.‬‬
‫ליישמה בפועל היא‪ ,‬ואולי יש לעשות שאלת‬
‫וה"ה כאן כיון שאין המלווים רוצים להלוות‬
‫אלא ע"י ערב נמצא שבערבותו גורם לחבירו‬
‫לקבל הלוואה ואלמה לא תחול בה‬
‫המחוייבות הגדולה שיש בהלוואה גופה‪.‬‬
‫אלא דמאחר שמצאנו בכמה דוכתי בחז"ל‬
‫ובדברי הראשונים והמפרשים הק' שמ"מ יש‬
‫להתרחק מעניני ערבות ככל האפשר‪ ,‬ואף‬
‫מנוהו בין המידות שעל הת"ח לנהוג בהם‪,‬‬
‫וכדלהלן‪ ,‬לזה באנו וליקטנו קובל על יד‬
‫עיקרי הדברים כדי לדעת הדרך הראויה אשר‬
‫ילכון בה בני התורה והיראה וכדי להעמיד‬
‫דברים על דיוקן אימתי מצוה היא ככל שאר‬
‫צדקה וגמילות חסדים‪ ,‬ושמא אף חובה היא‬
‫וכדין הלוואה עצמה‪ ,‬ובאי אלו אופנים יש‬
‫להתרחק מזה שבזה דיברו חז"ל והסיקו‬
‫הפוסקים‪ .‬וגם דחילוק יש בין סוגי ההלוואות‬
‫ואף בין סוגי המטרות או סוג המלווים‬
‫והאופנים השונים בכ"ז‪.‬‬
‫מצוות קבלת ערבות‬
‫ולתהות האיך ראוי לנכון לנהוג בזה‪ ,‬דהן הא‬
‫הן לשון של מצוה לענין ערב מצינו כבר בלשון‬
‫ה'מרדכי' בב"ק (סי' קס)‪ ,‬בזה"ל‪' :‬דאטו‬
‫משום דמצוה עשה' [‪-‬הערב]‪ .‬ומשמע דמצוה‬
‫היא‪.‬‬
‫גם בשו"ת הרדב"ז (ח"ב‪ ,‬סי' תשס"א) לענין‬
‫שאלה בשיעבוד הערב נקט סברא בלשון‬
‫דה'ערב מצוה קא עבד'‪.‬‬
‫מי שנתבזה וגילה פניו לשאול מידי האנשים‬
‫גם המהרש"א ב'חידושי אגדות' (יבמות‪ ,‬קט‪,‬‬
‫א) מפרש בזה‪ ,‬דלהתערב בעד חבירו במקום‬
‫שלא יבוא לו נזק‪ ,‬גמילות חסדים הוא‪.‬‬
‫וה'חפץ חיים' ב'אהבת חסד' (ח"ב‪ ,‬פכ"א הע'‬
‫ד"ה גם) אף מספר‪ :‬דבאיזה מקומות ראה‬
‫חברת 'סומך נופלים' שנוהגין להלוות פעמים‬
‫אף בלי משכון ורק שיביא איזה כתב יד‬
‫מאיזה בעה"ב שערב עבורו וכו' וחברות אלו‬
‫ראיתי ודרשתי שם שעושים טובות גדולות‬
‫ומחזיקין ידי אנשים שנתמוטטות ומקימין‬
‫אותם על רגליהם ממש וכו'‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫או לערער חלילה אחר דבר מדברי מרנן ורבנן‬
‫זצוק"ל ויבדלחט"א‪ ,‬מ"מ צריך לבדוק אם‬
‫מדובר בהוראה חלוטה לחלוטין שאין אחריה‬
‫ולא כלום‪ ,‬או שמא צריך לבדוק ד"ז היטב‬
‫ולבחנו במאזני שכל אם בכלל הוראה נתונה‬
‫חכם ולקבל עיצה מן הזקנים בזה מה לעשות‬
‫כדת בזמנינו אנו‪ ,‬כי האיך נאמר לאברך‬
‫הכולל שלא ייחפז לחתום עבור חביריו בשעה‬
‫שהוא עצמו נזקק לטובה זו לעיתים תכופות‬
‫ונענים לו‪ ,‬או כמו"כ המשיא את ילדיו בזה‬
‫אחר זה ב"ה וזקוק להלוואות קטנות‬
‫כגדולות‪ ,‬וכי נאמר לו שהוא עצמו לא יחתום‬
‫לאיש כיון שהסכום בארנקו אינו עומד ברף‬
‫הנדרש‪ ,‬הלא אפשר שלמחרת בעצמו יסובב‬
‫על פתחי ידידיו ומכריו לבקש בקשה זהה‪,‬‬
‫וא"כ הלא התנהגות זו אינה עולה בקנה‬
‫המציאות בפועל‪ ,‬אלא כאמור ישאל כ"א דעת‬
‫רבותיו בזה תוך שיבדוק עצמו לגופו של ענין‬
‫עד היכן יכול למתוח חבל החתימות לערבות‪,‬‬
‫והעיקר שנישא תפילה ובקשה לקל נורא‬
‫עלילה שלא נצטרך לידי הלוואות וערבויות‪.‬‬
‫עכתו"ד הסופר שכנגד‪.‬‬
‫ועל זה באנו אנו מתוקף מדורנו הנועד להרים‬
‫את הכפפה כהלכה ולדלות מדברי הפוסקים‬
‫לענין הלוואה גופה הדין ידוע ומפורסם שכל‬
‫מי שיש לו רק היכולת מחוייב הוא מחוייבות‬
‫גדולה ועצומה להלוות לחבירו ולהקל ענינו‪,‬‬
‫ושכ"ה הלשון החוצב בזה להרמב"ם בספר‬
‫המצוות (עשה קצז)‪ :‬שציונו להלוות לעני‬
‫להרחיב לו ולהקל עניניו‪ ,‬ומצוה זו היא היותר‬
‫חזקה ויותר מחוייבת מכל מצוות צדקה‪ ,‬כי‬
‫אין צרות ענינו סר מעליו כמו המכוסה שיצא‬
‫להיעזר‪ ,‬עד שלא יתגלה ענינו ולא יתבזה‪.‬‬
‫והציווי במצוה זו הוא אמרו יתעלה (שמות‬
‫כב‪ ,‬כד) 'אם כסף תלוה את עמי את העני‬
‫עמך'‪.‬‬
‫וכבר רבינו ה'חפץ חיים' כתב בלשון קדשו‬
‫בפתיחה לעניני מידת החסד לספרו 'אהבת‬
‫חסד'‪ :‬שצריך האדם לידע שגדר גמילות‬
‫חסדים אינו מונח דוקא על הלוואת ממון כמו‬
‫שסוברין איזה אנשים‪ ,‬אלא הוא מונח על כל‬
‫עניני הטוב שהאדם עושה חסד ומיטיב עם‬
‫וכתב ה'מאירי' (שם‪ ,‬ע"ב)‪ ,‬שהזהירנו כ"ז דרך‬
‫עיצה שיהא אדם נזהר‪.‬‬
‫נכללת בכלל מצוות גמילות חסד הכללית‬
‫אף ב'ירושלמי' יבמות (פי"ג‪ ,‬הל"א) אמרו‪:‬‬
‫וברח וכו' ומלהיות ערב‪.‬‬
‫והן ז"ל הרמב"ם (פ"ה מהל' דעות הי"ג)‪:‬‬
‫משאו ומתנו של תלמיד חכם באמת ובאמונה‪,‬‬
‫אומר על לאו לאו ועל הן הן‪ ,‬מדקדק על עצמו‬
‫בחשבון‪ ,‬ונותן ומוותר לאחרים כשיקח מהן‪,‬‬
‫ולא ידקדק עליהן‪ ,‬ונותן דמי המקח לאלתר‪,‬‬
‫ואינו נעשה לא ערב ולא קבלן‪ .‬וכו'‪.‬‬
‫ובפי' רבינו יונה על 'משלי' אף מבאר‬
‫הפסוקים בהמשך (כב‪ ,‬כו‪-‬כז)‪' ,‬אל תהי‬
‫בתוקעי כף' 'אם אין לך לשלם למה יקח‬
‫משכבך מתחתיך'‪ .‬דבא להזהיר בזה אף על‬
‫ערבות להלוואות שזמן פרעונם רחוק לקץ‬
‫שנתיים או שלוש שנים שיש להיזהר גם מזה‪,‬‬
‫דגם כי יגמור בדעתו לפרוע משלו בלא מצה‬
‫ומריבה אם לא יפרע הלוה דהלא עשיר הוא‪,‬‬
‫הא מי יודיעך אם עשרָך יימשך עד זמן‬
‫הפירעון‪ ,‬ואם לא יהיה לך לשלם בעת ההיא‬
‫הלא יקח משכבך מתחתיך‪ .‬עכתו"ד‪.‬‬
‫מקיים בזה מצוות הלוואה‪ .‬וא"כ לכאורה‬
‫גם המלבי"ם ב'משלי' על הפסוקים (יז‪ ,‬יז‪-‬יח)‬
‫'בכל עת אוהב הרע ואח לצרה יולד' 'אדם‬
‫חסר לב תוקע כף ערב ערובה לפני רעהו'‪,‬‬
‫פירש‪ ,‬דהן גדר הריע הוא שאוהב את רעהו‬
‫תמיד‪ ,‬ובעת צרה תגדל אהבתו יותר עד‬
‫שיהיה כאח למסור נפשו בעדו‪ ,‬מ"מ הגם‬
‫שמחוייב לעשות הכל בעד רעהו‪ ,‬אין מחוייב‬
‫הוא ליכנס בערבות ובתקיעת כף בעדו‪ ,‬ואם‬
‫עושה כן הרי הוא חסר לב‪ ,‬דאינו רואה את‬
‫הנולד‪ .‬עכתו"ד‪.‬‬
‫והנה ידועים גם ידועים דברי השל"ה הק'‬
‫(שער האותיות‪ ,‬אותו‪ ,‬ותרנות‪ ,‬ס"י) בשער‬
‫בת רבים‪ :‬דאף שמידת הותרנות טוב‪ ,‬יזהר‬
‫אדם בוותרנות שהזהירו רבותינו ז"ל עליו‪,‬‬
‫ולעולם ישמור אדם עצמו מהערבות‪ .‬וכתב‪,‬‬
‫שגם הוא מצווה ומושבע מאבותיו זלה"ה‬
‫שלא יהיה ערב בשביל אדם‪ ,‬ומצווה בתוקף‬
‫ציוויו להישמר במאוד‪.‬‬
‫וכ"ה בצוואת בעל 'יסוד ושורש העבודה'‬
‫(פכ"ה) שכתב לבניו‪ :‬שגוזר עליהם בגזירת‬
‫כיבוד אב וצוואת שכיב מרע שלא יהיו ערבים‬
‫בעד איש אחר כלל וכלל אף בע"פ‪ ,‬וכ"ש ליתן‬
‫‪3‬‬
‫וכתב בזה הגאון ר"מ שפרן ('הישר והטוב' טז‬
‫תשרי תשע"ד עמו' יג)‪ ,‬דלמעשה‪ ,‬הערבות‬
‫ודומה לכל סיוע ועזרה שאדם מצווה לעשות‬
‫לחבירו וכמו"כ נראה שהיא נכללת במצוות‬
‫'אם כסף תלוה את עמי'‪ ,‬דכמו שישנה מצוה‬
‫להלוות לחבירו בשעת דחקו‪ ,‬מסתבר שגם‬
‫אם אין לו בעצמו הכספים להלוות לחבירו‬
‫מצוה עכ"פ לעזור ולסייע בידו שיוכל להשיג‬
‫הלוואה הנדרשת לו‪ ,‬ובכך יטול חלק במצוות‬
‫ההלוואה עצמה‪.‬‬
‫ואילו בספ' 'משפט הערב' (סי' כט‪ ,‬אות ב)‬
‫אתי לחדש‪ ,‬דדבר קבלת הערבות לחבירו אי‬
‫נחשב כמצוות נתינת הלוואה או לא‪ ,‬תלוי‬
‫במחלוקת הפוסקים דהן שי' הנתיה"מ (סי'‬
‫ע"ב‪ ,‬סקט"ז) דהמשאיל חפץ לחבירו למשכון‬
‫להלוואתו‪ ,‬אף שעי"ז יושג לו ההלוואה‪ ,‬אינו‬
‫כהלוואה‪ ,‬וא"כ ה"ה בערב שאי"ז ממצוות‬
‫הלוואה‪ ,‬דהלא אינו מלוהו בפועל אלא‬
‫מסייעו להשיגה‪ .‬אבל לדעת ה'תומים' (סו"ס‬
‫קכ"ט‪ ,‬וכ"ד בסי' ע"ב‪ ,‬סקי"ז)‪ ,‬בהשאלת‬
‫משכון כיון שמאפשר לו עי"ז לקבל הלוואה‬
‫ה"ה לגבי ערב‪.‬‬
‫ואמר הגאון ר"נ נוסבוים בזה‪ ,‬דמ"מ כהמלוה‬
‫עצמו אינו נחשב‪ ,‬שהמלוה מחסר מכיסו‬
‫ומכניס עצמו לחשש הפסד‪ ,‬משא"כ הערב‪,‬‬
‫כיון דעפ"י רוב גם הלוה פורע‪ ,‬אין לו חשש‬
‫הפסד כ"כ‪ .‬רק שמ"מ נחשב כמסייע לדבר‬
‫מצוה גדול‪'( .‬וישמע משה'‪ ,‬מלוה ולוה‪ ,‬עמו'‬
‫תנז)‪.‬‬
‫וכתב בספ' 'משפט הערב' (פ"א‪ ,‬ס"ב)‪ ,‬דלדעת‬
‫ה'תומים' דערבות כהלוואה דמיא‪ ,‬אפשר‬
‫דהאומר לחבירו שיערוב עבורו‪ ,‬שוב לא יוכל‬
‫לחזור בו משום חשש נדרי מצוה‪.‬‬
‫מה שאמרו חז"ל להתרחק מזה‬
‫הן אמרו בגמרא יבמות (קט‪ ,‬א)‪ ,‬לעולם ידבק‬
‫אדם וכו' ויתרחק משלושה דברים וכו'‪ ,‬ומן‬
‫הערבונות‪ .‬דאמר רבי יצחק מאי דכתיב‬
‫(משלי יא‪ ,‬טו) 'רע ירוע' כי ערב זר'‪ ,‬רעה אחר‬
‫רעה תבוא‪ .‬והרי שצריך להתרחק מקבלת‬
‫ערבות‪.‬‬
‫של השל"ה הק' אשר גם ישב בפרנקפורט על‬
‫כסא הרבנות והעריצו מאוד (פר' הלוואה‬
‫לעני‪ ,‬עמו' ‪ ) 413-413‬ג"כ כתב‪ ,‬דנראה שכשם‬
‫שהיא מצוה גדולה להלוות לעני‪ ,‬כך מצוה‬
‫גדולה היא למי שאין בידו משגת להלוות‪ ,‬ויש‬
‫עשירים שברצונם ילוו אם ידעו שהלוה בטוח‪,‬‬
‫הלא מי שיתערב עבור הלוה בזה עושה מצוה‬
‫כמעט כמלוה עצמו‪ ,‬ואעפ"י שאמרו חז"ל‬
‫לעולם יתרחק אם מן הערבות‪ ,‬מ"מ יש לנו‬
‫למצוא דרך שלא תנעל דלת בפני לוין וכו'‬
‫ואם לא יתערבו עבורו יש לחוש שיפול‬
‫המבקש ואין מקים לו כי חסר לחמו ואין‬
‫לבוש בקרה‪ ,‬גם לפעמים תצטרך בתו לישב‬
‫עגונה עד שתלבין ראשה ותכסה כלימה פניה‬
‫בביטול שידוכיה עי"ז שאין לאביה למלאות‬
‫נדוניא במזומנים וכו' ואם כל אדם יתרחק‬
‫מזה‪ ,‬איה איפוא מצות גמילות חסדים‬
‫ושכרה המרובה‪ .‬וכו'‪.‬‬
‫היה נעשה ערב‪ ,‬כי הוא איש טוב ושונא‬
‫וכתב הגרמ"ש ('הישר והטוב'‪ ,‬שם) דכ"ה‬
‫בערבות ללוה לצורך נישואי צאצאיו או‬
‫להוצאות חריגות שיש לו וכדו' שגם בד"כ‬
‫הלוה יוכל לסדר לעצמו סדר פירעון מידי‬
‫חודש בחדשו‪ ,‬והערב בחתימתו יגרום לחבירו‬
‫תועלת גדולה‪ ,‬דכיצד יחתנו בני אדם את‬
‫צאצאיהם אם לא שידידיהם הקרובים יסייעו‬
‫להם בחתימת ערבות‪ .‬ורק לא כשהלוה נוטל‬
‫ההלוואה לצורכי מותרות וכדו' או שהוא‬
‫בסיכון ממש שלא יוכל לעמוד בהחזרי החוב‬
‫כי אז על האדם להתרחק מחתימת ערבות‪.‬‬
‫וב'עלון המשפט' (גליון שבט תשע"ג ‪ )31‬כתב‬
‫הגרמ"ש‪ ,‬דגם בהלוואת משכנתא לדירה‬
‫ראוי לחתום גם כי יש בזה כמה ערבים וגם‬
‫יש את הדירה עצמה‪ ,‬וגם רובם משלמים‪,‬‬
‫והלא עושים בזה מצוה שיש לחבירו דירה ע"י‬
‫ערבותו‪ .‬אבל לא כן במשכנתא לעסקים דראוי‬
‫שלא לחתום כי לא ניתן לדעת כמה בטוח‬
‫העסק שמשקיע בו את ההלוואה‪-[ .‬וכדלהלן]‪.‬‬
‫שהתערבו עליו‪ ,‬אך עכ"פ צריך שתהיה לו‬
‫לצורך פרקמטיא [לעסקים]‬
‫לכשיידרש לכך‪ .‬ובלא זה אכן יש להתרחק‬
‫כן מסיק גם ב'יוסף אומץ' (שם)‪ ,‬דכל זה‬
‫דוקא להלוואה למזונות או לנדוניא וכדלעיל‪,‬‬
‫אבל לפרקמטיא [לעסקים] וכיוצא‪ ,‬על זה‬
‫אמרו חכמינו ז"ל להתרחק מן הערבות‪[ .‬א‪.‬ה‪.‬‬
‫וכאמור‪ ,‬שהלא יכול הלוה להפסיד כספו‪.‬‬
‫ומעתה אם הלוה הוא בעל נכסים ורק שנדרש‬
‫יוזפא האן נוירלינגן מפרנקפורט והוא בן דורו‬
‫‪4‬‬
‫חתימת ידם‪ ,‬כי מכל זה בא אדם לכמה‬
‫מכשולים‪ ,‬וגם ביטול תורה וכוונת התפילה‪,‬‬
‫מחמת תביעות ונגישות‪ ,‬ושראה בעיניו כמה‬
‫וכמה מעשים כאלו ושבא אף לאנשים כשרים‬
‫כמה מכשולים מזה‪ ,‬לכן גוזר עליהם דבר זה‬
‫שיזהרו בניו אהוביו‪ ,‬מאוד ומאוד שלא לעבור‬
‫על צוואתו בזה‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬הנה כתב הרבינו יונה עוד (שם‪ ,‬יא‪ ,‬טו)‪,‬‬
‫בזה בא בדברים המסבירים כל דבר‬
‫ההתרחקות שדיברו בו במשלי ומינה לימדוהו‬
‫חז"ל‪ .‬ואלו הן‪ :‬שעל כן אמר 'רע ירוע כערב‬
‫זר'‪ ,‬דהן האיש הרע תקראנו אותו כ"ז‬
‫בערבותו‪ ,‬אך איש טוב לא תבואנה כל זה‪,‬‬
‫והוא כי גומר בדעתו לשלם מתחילה בערבותו‬
‫למלוה בלא דין ודברים באם ללוה לא יהיה‬
‫לשלם‪ ,‬ולא יריב להתקוטט עמו אח"כ‪ ,‬ועל‬
‫הדעת הזאת נכנס בערבותו‪ ,‬ולולא זאת‪ ,‬לא‬
‫מדנים ומבקש שלום‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫הרי שבכל אותן האזהרות שבספר משלי‬
‫והבאות בעקבותם‪ ,‬עוסקין במי שנכנס כערב‬
‫ולא גומר בדעתו באמת ובתמים לשלם למלוה‬
‫בלא דין ודברים אם יידרש לכך‪.‬‬
‫וכ"כ הגר"מ שפרן ('הישר והטוב'‪ ,‬שם) וקבע‬
‫בהם באופן נחרץ‪ ,‬דהנה כשאדם מקבל ע"ע‬
‫ערבות ובזמן החתימה אין כוונתו לשלם‬
‫באמת‪ ,‬נעשה כלוה רשע ולא ישלם‪ ,‬דכ"ה בכל‬
‫התחייבות ממונית דמשתחייב נעשה דיני‬
‫כלוה‪ ,‬ואם נתחייב בלא שום אפשרות‬
‫ומחשבה לקיים הוי כלוה רשע ולא ישלם‪.‬‬
‫ואפילו אם בסוף ישלם‪ ,‬מ"מ אם בשעת‬
‫ההלוואה אין בכוונתו לשלם‪ ,‬הרי הוא בכלל‬
‫זה‪ .‬ולכן כשחותם‪ ,‬עליו לקחת לתשומת ליבו‬
‫שיתכן ויצטרך לשלם ערבות זו והוא ישלמו‪.‬‬
‫ואמנם אין צריכים לנהוג כהעובדות דגדולי‬
‫ישראל שלא חתמו אא"כ היה אצלם הסכום‬
‫האפשרות והמחשבה האמיתית איך לשלם‬
‫מזה‪.‬‬
‫ערבות ללוה למזונות‪ ,‬לנדוניא‪,‬‬
‫להוצאות חריגות‪ ,‬וערבות למשכנתא‬
‫בספר 'יוסף אומץ' [הקדמון] למו"ה יוסף‬
‫ואילו ב'פלא יועץ' (ערך ערב) מייעץ למי שבא‬ ‫כעת לכסף מזומן בידו‪ ,‬לכאורה מצוה לחתום‬
‫לקבל עליו ערבות ויקל עליו‪ ,‬כדלהלן‪ :‬הדרך‬ ‫ערבות אף לו]‪.‬‬
‫הישרה‪ ,‬כל שהיא תפארת לעושיה‪ ,‬שלא‬
‫ייכנס ערב אא"כ נוטל משכון מקודם‪[ .‬א‪ .‬ה‪.‬‬ ‫וכתב הגר"מ שפרן ('הישר והטוב'‪ ,‬שם)‪ ,‬דהא‬
‫ואפשר דכ"ז בשאין עמו לשלם אם לא ישלם‬ ‫ודאי שערבות אינה עדיפה מהלוואה עצמה‪,‬‬
‫הלוה‪ ,‬דבלא זה‪ ,‬הלא מצוה היא כדלעיל]‪.‬‬ ‫דגם בהלוואה מבואר בשו"ע סי' צז דפעמים‬
‫שאין מצוה להלוות לחבירו‪ ,‬ולפעמים אפילו‬
‫אסור להלוותו‪ ,‬וכגון המבואר שם בסעיף ד'‬
‫דאסור ללוה לקחת ההלוואה ולהוציאה שלא‬
‫לצורך ולאבדה עד שלא ימצא המלוה ממה‬
‫לגבות חובו‪ ,‬ואם עושה כן נקרא רשע‪,‬‬
‫וכשהמלוה מכיר את הלוה שהוא בעל מידה‬
‫זו מוטב שלא להלוותו ממה שילוהו ויצטרך‬
‫אח"כ לנגשו ויעבור על 'לא יהיה לו כנושה'‪,‬‬
‫וא"כ ה"ה בנטילת ערבות‪ ,‬דבכה"ג אינה‬
‫מצוה לסייע לו‪ ,‬ומסתבר דבנטילת הערבות‬
‫הוא אף מגרע בזה שמסייע לו‪ ,‬דמזיק בכה"ג‬
‫גם למלוה וגם ללוה עצמו ומשפחתו‪.‬‬
‫קיבל על עצמו שלא לחתום ערבות וכן‬
‫מי שיש לו צוואה מאביו שלא לחתום‬
‫קיבל ע"ע שלא לחתום ערבות לשום אדם‬
‫וצריך התרה‪ ,‬ועתה נתבקש לחתום לצורך‬
‫הלוואה לחתן כלה כתב הגר"י זילברשטיין‬
‫דכיון שמצוה היא יחתום ואין צריך התרת‬
‫נדרים ('וישמע משה' גליון לד תשע"ד)‪.‬‬
‫וכתב בספ' 'הלוואה מאוזנת' (הקדמה) משם‬
‫הגר"מ יפה שליט"א בהגה"צ רבי דוב‬
‫זצללה"ה שאמר משם מרן הגרש"ז‬
‫אויערבאך‪ ,‬דמי שציווהו אביו לא לחתום‬
‫ערבות‪ ,‬אין לשמוע לו‪ ,‬שאין שומעין לאביו‬
‫לעבור על דברי תורה‪ ,‬דחייב אדם לחתום‬
‫ערבות מצד מידת חסד‪ .‬ומביא שם עוד‪ ,‬משם‬
‫הגר"ה קופרמן שליט"א בשם מרן הגרי"י‬
‫פישר זצללה"ה שלקרובים וידידים צריך‬
‫לחתום‪.‬‬
‫עצות לחותם ערבות‬
‫ב'יוסף אומץ' (שם) מייעץ למקבל עליו ערבות‬
‫האיך להתנהל בזה‪ ,‬וז"ל‪ :‬בני שמע קולי‪,‬‬
‫איעצך ויהי אלוקים עמך‪ ,‬אם הלוה בטוח‬
‫ותם דרך הוא בעיניך מבלי שתמצא אחריו‬
‫עלילות דברים שירצה לבקש את הפסדך‪ ,‬קבל‬
‫מאיתו 'שטר פיצוי' באופן היותר מועיל אשר‬
‫ייטב בעיני מלמדך להועיל‪ ,‬ואז תתן עבורו‬
‫השטר חוב למלוה שלו‪.‬‬

‫‪5‬‬