‫בענין הנהגת האמת – ומלכות בית דוד‬

‫א‬

‫בפרשת ויחי בברכות שברך יעקב אבינו את בניו קרא ליהודה בשם "אריה"‪ .‬ופרש רש"י שזה רמז‬
‫למלכות בית דוד‪ .‬ז"א שיעקב אבינו מלכתחילה הגדיר את יהודה כמלך‪.‬‬

‫וצ"ב איזה מעלה יש ליהודה שבזכותה היה ראוי למלוכה יותר משאר אחים‪ .‬וכן צ"ב מה שמובא במדרש‬
‫רבה [כי תשא מ'ד']‪ :‬א"ר חנינא בן פזי אין לך גדול משבט יהודה‪ ,‬ואין לך ירוד משבט דן וכו'‪ .‬וצ"ב מה‬
‫היא תוכן המעלה הזאת ?‬

‫ובהמשך הברכה‪,‬אחר שכינה את יהודה "גור אריה"‪ ,‬מבאר חלק מהביטוי של מלך כאריה וכך נאמר‪:‬‬
‫"כרע רבץ כארי" ובאר העמק דבר וזל"ש‪" :‬יש הרבה טורפים בעולם כמו נמר ודב ועוד‪,‬אבל לאריה יש‬
‫סגולה מיוחדת‪ ,‬שאם רואה אדם שנושא צלם אלוקים נחת הוא מלפניו ושב לאחור"‪ .‬וממשיך "וזה המשיל‬
‫יהודה לאריה אע"ג שהוא גבור ‪...‬כרע רבע שכורע ורובץ מפני מי שיש צלם אלוקים עכ"ל‪.‬‬

‫ונראה מדבריו שלא יצויר ששאר חיות היו מזהים את הצלם אלוקים‪ ,‬היו מסתמה ג"כ עוצרים מלפניו‪.‬‬
‫דהיינו שהשבח של הארי אינו רק על עצם זה שיש מעצור לרוחו שעוצר בשעת כעסו‪ ,‬אלא בעיקר על מה‬
‫שיודע לזהות את הצלם אלוקים‪ .‬וזה צ"ב מהו השבח הגדול של מי שיודע לזהות את הצלם אלוקים ?‬

‫ב‬

‫ראינו בתנ"ך ובגמרא כמה מעלות ליהודה על אחיו‪ ,‬ונצטט אותם‪:‬‬

‫ראשית תכונת "מודה על האמת"‪ .‬ומצאנו מקרים רבים בתנ"ך שיהודה נהג באופן זה ‪ .‬כגון מה שיהודה‬
‫הודה ולא בוש במעשה תמר‪ ,‬וכן דוד במעשה בת שבע‪,‬ועוד מצינו שאפילו ריקנים שבשבט יהודה כגון עכן‬
‫שמעל בחרם בזמן יהושע הודה במעשיו ולא בוש‪ ,‬זאת למרות שיצא דינו ליהרג ולא היה בכך כדי להציל‬
‫חייו מ"מ הודה מאהבת האמת‪.‬וכך ביקש ממנו יהושע בין נון‪" :‬בני שים נא כבוד לה' אלוקי ישראל ותן לו‬
‫תודה"‪ ,‬דהיינו שתודה לה' משום שהוא אלוקי ישראל‪ ,‬וכך היה שהודה לה'‪.‬‬

‫וראינו ג"כ שלא את עצמו בלבד העמיד יהודה על האמת‪ ,‬אלא גם כאשר אחרים חטאו דאג יהודה‬
‫להעמידם על האמת‪ .‬זאת אפילו כשהיה צריך בשביל זה למסור את נפשו‪ .‬ורואים אנו מכך כמה יהודה‬
‫דבוק במדת האמת‪.‬‬
‫רואים אנו את ענין זה בפרשת ויגש‪ ,‬שיהודה סיכן את נפשו וחלק על המלכות‪" :‬ויגש אליו יהודה" ואפילו‬
‫שלפי דעתו היה מדובר בפרעה מלך מצרים‪.‬‬
‫וכן חור משבט יהודה‪ ,‬שהוכיח את עמ"י על מעשה העגל‪ ,‬כמבואר במדרש רבה [כי תשא מ"א‪.‬ז]‪":‬אותה‬
‫שעה עמד עליהם חור ואמר להם וכו'‪ ,‬מיד עמדו עליו והרגוהו"‪.‬‬
‫וגם כלב בן יפונה משבט יהודה‪ ,‬הוכיח את עמ"י על מעשה המרגלים תוך סיכון עצמי כמו שראינו שכמעט‬
‫נהרג על ידם‪.‬‬
‫וע"י המעלה הזאת זכה דוד למלכות‪ ,‬כמבואר בגמרא [יומא כ"ב‪" :]:‬דוד בשתים ולא עלתה לו"‪ ,‬ועיין‬
‫מהרש"א שזכה למלכות "לפי שבא ליטהר והודה על חטאיו"‪.‬‬

‫אכן‪ ,‬אם נבין הדברים כפשוטן‪ ,‬נתקשה על החלק הראשון של המימרא שהגמרא הנ"ל‪" :‬שאול באחת ולא‬
‫עלתה לו"‪ .‬שלא מובן כיצד על אף צדקותו וענותנותו של שאול בחיר ה'‪ ,‬לא השכיל להודות על חטאיו‪.‬‬
‫והאמת שכלל לא מובנת מה הטענה על שאול שלא הודה‪ ,‬והרי בפסוקים שם משמע שלא ידע כלל‬
‫שחטא‪ ,‬א"כ מה הטענה נגדו ?‬
 ‫וביותר צ"ב‪ ,‬על תוכחת שמואל לשאול [שמואל א ט"ו]‪" :‬ויאמר שמואל ומה קול הצאן הזה באזני וקול‬
‫הבקר אשר אנוכי שומע"‪ ,‬שזה נראה כאילו ח"ו הוא בא להתלוצץ על שאול המלך‪ ,‬היתכן?‬

‫ג‬
‫תכונה נוספת מצאנו בשבט יהודה‪ ,‬והיא‪" :‬הודאה והשירה לה'"‪.‬אנו רואים שתכונה זו יסודית אצל יהודה‬
‫שהרי על שם זה נקרא "יהודה"‪ .‬וכפי שאמרה לאה אמו‪" :‬הפעם אודה את ה'"‪[ ,‬ומסתמא זאת ג"כ הסיבה‬
‫לכך ששם הוי' נמצא בגלוי בשמו]‪ .‬וכך מובא בגמ' [ברכות ז‪" :]:‬מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה‬
‫אדם שהודה להקב"ה עד שבאתה לאה והודאתו שנא' הפעם אודה את ה' עכ"ל‪.‬‬
‫וכך נראה כמעט להדיא מהגמ' הנ"ל שזו תכונה מרכזית‪ ,‬שעוברת כחוט השני ביהודה וצאצאיו‪-‬מלכי בית‬
‫דוד‪ .‬ששם בהמשך הגמ' מובא‪:‬מאי "רות"‪ ,‬אר"י שזכתה ויצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות‬
‫ותשבחות"‪ .‬והיינו שהמאפיין המרכזי בדוד הוא‪ ,‬היותו נעים זמירות ישראל‪ ,‬המרווה את קונו שירות‬
‫ותשבחות‪.‬‬

‫וכן מובא בגמ' [סנהדרין צד‪ ]:‬על חזקיהו המלך שלא זכה להיות משיח‪ ,‬משום שלא אמר שירה להקב"ה‪.‬‬
‫ראינו א"כ שתי תכונות ביהודה‪ ,‬ושתיהם נקראים בתורה בשם "הודאה"‪ .‬האחת‪ ,‬הודאה על האמת‬
‫[והתורה קוראת לזה הודאה‪ ,‬כמו שהבאנו לעיל על יהושע שאמר לעכן תן לו "תודה"‪ ,‬דהיינו הודה על‬
‫האמת וכלשון הכתוב ומודה ועוזב ירוחם]‪ .‬והשניה היא‪ ,‬ההודאה לה' בשירות ותשבחות והיא ג"כ נקרא‬
‫הודאה‪ ,‬כמו שכתוב "הפעם הודה את ה'"‪.‬‬

‫ומכך שהתורה קוראת אותם באותו שם‪,‬מוכרח ששני הענינים באים לבטאות את אותו דבר והיינו ששתי‬
‫ההודאות הם בעצם לייחס את העולם שלנו להקב"ה‪ ,‬ולהכריז בזה שהכל מגיע ממנו‪ ,‬ולכן כשמקבלים‬
‫משהו ממנו‪ ,‬צריך להודות לו‪ .‬ולעומת זאת כאשר אדם חטא‪ ,‬החטא הוא פגיעה כביכול בו יתברך‪ ,‬וצריך‬
‫להודות על האמת ולומר "חטאתי" ולבקש סליחה מאתו יתברך‪.‬‬

‫ברור‪ ,‬שאם תכונות אלו הם יסודיות ומרכזיות כ"כ ביהודה המלך ובצאצאיו‪ .‬א"כ תכונה זו היא המובילה‬
‫והמייעדת אותו למלכות‪.‬כפי שהבאנו מחז"ל שבזה הצטיין במיוחד דוד המלך‪ ,‬וכן מה שהבאנו שמפני‬
‫חסרון בהודאה ושירה נדחה חזקיהו מלהיות מלך המשיח‪.‬‬

‫נשאר לנו רק לשאול במה ענין ההודאה קשור למלכות ?‬

‫ד‬
‫ולכשנתבונן יש להקשות יותר שלכאורה השירה וההודאה תוך כדי ביטול עצמי הם סתירה למעמד‬
‫המלכות‪ .‬סתירה זו מתגלית לענינו [ובעצם לעיני מיכל בת שאול] בדברי הנביא שמואל‪ .‬וכך ראינו שכאשר‬
‫דוד המלך הביא את ארון ה' לירושלים [שמואל ב‪ .‬ו'] ואמר‪" :‬ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה' וגו' ותצא מכל‬
‫בת שאול לקראת דוד ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות‬
‫נגלות אחת הרקים‪ .‬ויאמר דוד אל מיכל לפני ה' אשר בחר בי מאביך וגו'‪...‬ונקלותי עוד מזאת‪...‬וגו'"‪.‬‬
‫מסביר המלבי"ם שטענת דוד למיכל היתה‪ ,‬ששונה מלכות דוד שנבחר מאת ה'‪ ,‬וממנו(מה') מגיע כבודו‪,‬‬
‫משאר מלכויות שהמלך נבחר ע"י העם‪ ,‬והכבוד שלו מגיע מהעם‪.‬‬

‫וכאשר נתבונן על טענות דוד המלך ע"ה ומיכל‪ ,‬נראה שמיכל טענה טענה המתקבלת‪ ,‬מיכל בת "שאול"‬
‫טענה‪ ,‬שמלך צריך להתנהג בצורה מלכותית אפילו כשהוא נמצא לפני ארון ה'‪ .‬לעומת זה טען ד"ה‪,‬‬
‫שאדרבה מלך צריך להתנהג בצורה של מכרכר בכל עוז כשהוא נמצא לפני ארון ה'‪ ,‬וע"ז עוד הוסיף‬
‫"ונקלותי עוד מזה"‬
‫מרוח הדברים נראה שכוונת טענת דוד היא‪ :‬שה' בחר בו יותר ממשפחת שאול משום שהוא‬
 ‫יותר ראוי למלכות‪ ,‬בגלל שהוא יודע להתנהג כמו שמלך צריך להתנהג‪ .‬דהיינו שטענת דוד היתה‬
‫שההתנהגות הזאת של מכרכר בכל עוז לפני ארון ה'‪,‬היא הראויה יותר להנהגת המלך‪ .‬ואדרבה היא היא‬
‫שהובילה אותו למלכות ה'‪ .‬וזה דבר תמוה‪ ,‬דבשלמא אם ד"ה היה טוען שזאת היא התנהגות שמראה על‬
‫ענוה וצדקות‪ ,‬אבל מה השייכות לזה ולמלכות‪ .‬והרי לכאורה נראה הפוך שהרי המלכות אומרת כבוד‬
‫והדר‪...‬וזה התנהגות הפוכה מכבוד‪.‬‬

‫ה‬
‫עוד מצאנו בהנהגתו של יהודה ענין מחודש ומיוחד [שלכאורא הוא בלי קשר לתכונות הנ"ל]‪ ,‬והוא‪ ,‬שלקח‬
‫על עצמו את האחריות לפעול בכמה מיני מצבים שלא היה לו שייכות מיוחדת לענין‪ ,‬וזאת למרות שאף‬
‫אחד לא בקש ממנו לפעול‪.‬‬

‫א‪ -‬במכירת יוסף‪" ,‬להצילו מידו"‪..‬‬

‫ב‪ -‬כשערב על בנימין‪" ,‬אנכי אערבנו ‪...‬אם לא הביאותיו ‪...‬וחטאתי לך כל הימים‪ .‬ופרש"י בשם המ"ר‬
‫‪":‬לעולם הבא"‪ .‬ויעקב אבינו הסכים לטענתו אפילו שאת ערבות ראובן הבכור לא קבל‪ .‬מוכח א"כ שהיתה‬
‫זאת טענה נכונה‪.‬‬

‫ג‪ -‬וכן ראינו בנחשון בן עמינדב [מ"ר פ' נשא יג ז'] "למה נקרא שמו נחשון‪ ,‬ע"ש שירד תחילה לנחשול‬
‫שבים אמר הקב"ה למשה מי שקדש את שמי בים הוא יקרב תחלה‪ ,‬וזה היה נחשון ‪...‬יחסו הכתוב ע"ש‬
‫שבטו שבח לו לאביו שבח לשבטו"‪ .‬רואים שוב ששבטו של יהודה לוקח אחריות‪ ,‬אפילו שלא קבל שום‬
‫ציווי ע"ז‪.‬‬

‫ד‪ -‬וגם" דוד" בזמן שהיה עדיין רועה צאן‪ ,‬החליט מעצמו ללחום נגד גלית הפלשתי‪ ,‬מעשה זה היה בו‬
‫אמיצות גדולה‪ ,‬שהרי סיכן בזה כל הכלל ישראל על הצד שלא יצליח לנצח אותו‪.‬‬

‫ועל כל אלו יש לתמוה‪ ,‬מה דחף את שבט יהודה‪ ,‬לפעול מכח עצמו‪,‬כשהוא לא קבל על זה שום ציווי ?‬

‫ו‬
‫קודם שנתרץ על הקושיות נעמיד היטיב את הבדל התכונות בין בנימין ליהודה‪ .‬סגולתו של יהודה היא כמו‬
‫שאמרנו שמודה על האמת ומודה לה' בשירות ותשבחות‪ .‬לעומת זאת סגולתו של בנימין ‪-‬ע"פ המהר"ל‪-‬‬
‫היא‪ ,‬שהוא טורף את הקדושה ומבקש לקבל עוד ועוד קדושה –"זאב יטרף"‪.‬‬
‫ונתחיל בסגולת בנימין‪ :‬וזל"ש הגמ' [זבחים נ"ג‪" :]:‬ואמר רחב"ח רצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה‬
‫ונכנסת בחלקו של בנימין‪ ,‬ובה היה המזבח בנוי והיה בנימין הצדיק מצטער עליה כל היום לנוטלה לפיכך‬
‫זכה ונעשה אושפזיכן לשכינה‪.‬עכ"ל ‪.‬‬
‫וצ"ב איך בנימין נחשב "לצדיק" ע"י זה שמבקש לקחת את חלקו של יהודה?‬
‫ומבאר המהר"ל את הענין הזה וזל"ש‪ :‬פירוש דבר זה כי בנימין נקרא זאב יטרף שהוא טורף הקדשים‬
‫ומבקש לקבל קדושה‪ ,‬ולכך הוא מצטער על הרצועה הזאת לבולעה ולטורפה ודבר זה ידוע ממה שנאמר‬
‫"בנימין זאב יטרף"‪ ,‬ולפיכך נעשה אושפזיכן‪ ,‬ר"ל מקבל כבוד השכינה‪...‬עכ"ל‪.‬‬
‫והיינו קושיתנו שהמטרה של בנימין לא היתה לקחת חלק של אחרים אלא לסגל לעצמו ענין הקדושה‪.‬‬

‫אמנם קשה כי השם "צדיק" מורה על התנהגות על פי מדת הבנוני‪,‬שכאשר הרמב"ם [הלכות דעות א‪.‬ז‪:].‬‬
‫מלמד שצריך להלך במדת ההשתוות והאמצע מביא הוא מקור לכך מהפסוק‪" :‬והיא שלמדה אברהם‬
‫אבינו ‪...‬ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"‪ .‬ומבואר במהר"ל ש"צדיק" הוא מלשון "צדק"‪ .‬שמורה על‬
‫האיזון שבין שתי הקצוות‪ .‬וקשה א"כ למה בנימין נקרא דווקא בשם "צדיק" בזמן שהוא טורף‪ ,‬והרי הוא‬
‫עושה מעשה קיצוני‪ ,‬שהוא ההפך מהאיזון?‬
 ‫ומוכחים לומר שהיות והתכונה הזאת של לטרוף היא התכונה של בנימין‪ ,‬א"כ אצלו אין זה נחשב‬
‫כקיצוניות‪ ,‬אלא כצדק‪ .‬שזהו המצב המאוזן שלו‪ ,‬ואדרבה נראה שכאשר יפסיק לטרוף זה יחשב לנפילה‬
‫‪1‬‬
‫אצלו‪ .‬ואכמ"ל‪.‬‬

‫ז‬
‫נשוב ונבאר את סגולת יהודה‪ ,‬כדי שנראה את זה לעומת זה‪.‬‬
‫בארנו לעיל שיהודה הוא זה שהודה לראשונה על האמת‪ ,‬וכן העמיד אחרים על האמת‪ .‬ואצל דוד ראינו‬
‫שהודה וזכה למלכות‪ ,‬וגם ראינו שמעלתו ויחודיותו שהודה לה' בשירות ותשבחות‪ .‬זהו א"כ סגולת יהודה‪.‬‬
‫ונראה לומר‪ ,‬שהיכולת הזאת היא משום שיש לו שייכות לעולם הגשמי‪ .‬ויתרה מזו‪ ,‬העולם הגשמי הוא‬
‫הוא המקום המיועד לו לעבודתו‪ .‬ובזה מתבטאת מעלתו‪ ,‬שיודע לכוון את העולם הזה על צד הטוב‪.‬‬
‫ולכך השייכות לעולם הגשמי הוא חלק בלתי נפרד ממהותו‪ ,‬שזהו מקום העבודה שלו‪ ,‬החלק הגשמי‬
‫שבעולם הזה‪ .‬שבזה יש מקום לפעולתו הטוב ולבצע את שליחותו‪ ,‬ולהעלות את העולם לקדושה ולאמת‪.‬‬

‫וביטוי גדול לסגולה הזו‪ ,‬מצאנו בפרשת המרגלים [במדבר י"ד כ"ד] על הפסוק "ועבדי כלב עקב היתה רוח‬
‫אחרת עימו וגו" ובאר רש"י בשם המדרש‪" :‬רוח אחרת" אחד בפה אחד בלב‪ ,‬למרגלים אמר אני עמכם‬
‫בעצה‪ ,‬ובלב היה לומר האמת‪ .‬ועיין עוד ברש"י על הפסוק "ויהס כלב" שהערים אותם ואמר להם וכי זו‬
‫בלבד עשה לנו בן עמרם‪ ,‬השומע היה סבור לספר בגנותו וכו'"‪.‬דהיינו‪,‬שלכלב יש את היכולת להרגיש עם‬
‫כחלק מאותם אנשים‪ ,‬ולדבר איתם בשפה שלהם‪ .‬והיא הנותנת שהצליח להערים עליהם‪ .‬וכל זאת כדי‬
‫שיוכל להוביל לתכלית‪ ,‬שכאשר לא ירגישו שהוא אינו חלק מהם יתפסם בדיבורו‪ ,‬ויוכל להעמידם על‬
‫האמת‪ .‬וכל זאת בלי פחד ותוך כדי סיכון חייו‪.‬‬

‫והנקודה הזאת שעבודתו של יהודה היא עולם הגשמי‪,‬מבוארת עוד יותר על פי ביאורו של האור החיים‬
‫הקדוש‪ .‬שהקשה האוה"ח‪ :‬וז"ל‪" :‬למה לא הזכיר אלא כלב ולא יהושע ? ותרץ ש(רק) כלב נכנס בגדר‬
‫סכנת יצר הרע וחברתו הרשעה‪ ,‬ותחל רוח רעה לפעמו‪ ,‬והראיה שהלך ונשתטח על קברות האבות‪ .‬והוא‬
‫אמרו‪ ,‬רוח אחרת עמו‪ ,‬ואעפ"כ עמד בנסיון" עכ"ל‪.‬‬
‫ז"א‪ ,‬שכלב נכנס בתוך המלחמה הקשה נגד היצר הרע‪ .‬ובמצב שכולם נכשלו בו‪ ,‬הוא הצליח לנצח אותו‪.‬‬
‫משא"כ יהושע בן נון‪ ,‬שלא נכנס בגדר מלחמה פנים מול פנים נגד היצר הרע‪ ,‬עליו לא ציינה התורה‪:‬‬
‫"רוח אחרת היתה עמו"‪.‬‬

‫וזו הוכחה שיש לשבט יהודה כח מיוחד ללחום מלחמת האמת בעולם השקר‪,‬נבין עתה את מה שהוסיף‬
‫וכתב המהרל הנ"ל‪ :‬שהסיבה שהיתה חבל שליהודה‪,‬נכנסת בשטח של בנימין‪,‬היא בגלל החיבור החזק‬
‫שצריך להיות בין שניהם‪ .‬זה אולי סוד החיבור‪ ,‬מצד יהודה‪ ,‬כמו שביארנו‪ .‬ומצד שני‪ ,‬בנימין שכולו עסוק‬
‫ברוחניות צריך את יהודה כדי לדעת איך מתמודדים כשנופלים בגשמיות‪ ,‬כיון שזה חלקו של יהודה‬
‫להתמודד בתוך הגשמיות ולהעלותו לקדושה‪.‬‬

‫ובאמת כך היה‪ ,‬שמעולם לא נפרדו שניהם מזמן יעקב אבינו עד היום‪(,‬בים סוף‪ ,‬במקדש‪ ,‬בבית ראשון‬
‫ואכמ"ל)‪ .‬ואפשר ג"כ שלכן דוקא יהודה הוא זה שערב את עצמו על בנימין‪ ,‬שהרגיש שלא יכל לעבוד את‬
‫ה' בלעדיו‪.‬‬

‫ח‬
‫ואחר שבארנו את ההבדל שבין יהודה לבנמין‪ ,‬נבין היטיב מדוע דוד המלך הצליח לזהות את טעותו בלי‬
‫עזרתו של שמואל הנביא (ואין כאן תמיה במה ששמואל ספר לו את הספור של העני עם הכבשה‪ ,‬שזה‬
‫רק כדי להכנס עימו בדברים‪ ,‬אבל מיד הודה מעצמו‪ .‬ועיין שם שמואל ב י"ב)‪.‬‬
‫ואילו שאול המלך בכלל לא שם לב על טעותו‪ .‬וכמו שהוא עצמו‪ ,‬מיד אחרי שחטא אמר לשמואל הנביא‬
 ‫"ברוך אתה לה' הקמותי את דבר ה' "‪ .‬ולכן היה צריך תזכורת חזקה‪ ,‬בסגנון של "מה קול הצאן הזה‬
‫‪...‬וקול הבקר אשר אנוכי שומע"‪.‬‬
‫והבאנו לעיל בשם המהר"ל שעבודתו של בנימין היא "לטרוף את הקדושה"‪ .‬מילים אלו סתומות קצת‪.‬‬
‫ונבארם בע"ה‪ :‬הנה מהות הקדושה היא הפרישות מעניני העוה"ז (כי כל מקום שיש גדר ערוה שם תמצא‬
‫קדושה)‪ .‬וזוהי עבודתו של בנימין‪ ,‬לחיות באופן מרומם וקדוש לאלוקיו‪ .‬ולכך נקרא ידיד ה'‪ ,‬שדוקא הוא‬
‫ה שבט המקודש ביותר לאלוקיו‪ .‬ולכך חלק המקדש בחלקו הוא "קדש הקדשים"‪ ,‬שבכוחו להכין מקום‬
‫מקודש לה'‪.‬‬
‫והיות‪ ,‬ועבודתו היא להרחיק ממנו את העסק הגשמי‪ ,‬ממילא הוא אינו מכיר כ"כ את ההתמודדות עם‬
‫העוה"ז‪ .‬ולכך קרה ונפל ח"ו בחטאו‪ ,‬ימצא את עצמו בעולם לא טבעי‪ .‬ויקשה עליו לזהות שהוא נמצא‬
‫במצב של נפילה‪ ,‬וממילא יקשה עליו להכיר בחטאו‪.‬‬
‫וזהו הביאור לענ"ד מדוע שאול לא הכיר בחטאו‪ ,‬שזהו אדרבא לגודל מעלתו ורוממותו‪ .‬וגם אין תימה‬
‫ששמואל העמיד את שאול על האמת בצורה כה חזקה‪ ,‬כי היה צורך לכך בכדי להוציא אותו מתרדמתו‪.‬‬
‫וכמובן שלא היה בזה ח"ו מישום ליצנות‪ .‬אלא זה מה שהיה צריך כדי לחלץ את שאול המלך ממצבו‪.‬‬
‫שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים‪.‬‬

‫אבל אצל יהודה אין מצב כ"כ של בית האסורים אפילו כשיש לו נפילה‪ ,‬כי העולם הגשמי זה השטח הטבעי‬
‫שלו כנ"ל‪ .‬ולכך אע"פ שגם יהודה עלול ליפול [ואולי אף יותר בקלות‪-‬דוד בשתים] מ"מ יכול הוא לצאת‬
‫מתוך ההפכה בקלות ולומר חטאתי‪ ,‬ועולה לו‪ .‬וזוהי בעצם השלימות של יהודה‪ .‬שמחד נמצא הוא עם שני‬
‫רגליו בעוה"ז‪ ,‬שזהו מקומו הטבעי‪ ,‬ומאידך נושא הוא את נקודת האמת‪-‬הרוחנית‪ .‬ובהשליטו על עצמו ועל‬
‫סביבתו את האמת‪,‬מצליח להתעלות ולצאת מתוך הגשמיות‪.‬‬

‫ט‬

‫אבל כל זה עדיין לא מסביר מדוע המעלות הללו שיש ליהודה מכשירות אותו למלכות‪ .‬ובעצם‪ ,‬כל המושג‬
‫"מלכות "דורש הבנה‪ .‬והרי‪ ,‬כולנו עבדי ה'‪ ,‬ומה צריך מלך בשר ודם?‬

‫והנה איתא במדרש‪ :‬רצה הקב"ה להשכין שכינתו בתחתונים‪ ,‬ולכן ברא העולם הזה‪ .‬מהי כוונת המדרש‬
‫"תחתונים"‪ ,‬והרי אין ענין תחתון ועליון כלפי הקב"ה‪ .‬אלא הכונה תחתון מבחינה גשמית‪ .‬ומה נקרא גשמי‪:‬‬
‫מצב שבו אין מציאות ה' נרגשת‪ ,‬וכמו שמבואר במדרש רבה‪ ,‬שבשביל שיתאפשר שיברא העולם‬
‫הזה‪ ,‬הקב"ה השליך את האמת כלומר שנוצר עולםהמכונה עולם השקר‪ .‬ורצונו יתברך‪ ,‬להשכין שכינתו‬
‫בתחתונים‪ ,‬היינו להשכין שכינתו במקום שלא מורגש בו המציאות ה'‪.‬‬

‫עלינו לבאר יותר המוסג "גשמי" ונביא את הסבר בעל הסולם‪ ,‬שהקשה‪ ,‬על מה שאומרים שהקב"ה ברא‬
‫העולם "יש מאין"‪ .‬ולכאורה מה שייך לומר שברא "יש מאין"‪,‬שמזה משתמע לכאורה דמשמע שברא משהו‬
‫שלא היה לפני כן‪ .‬והרי אצל הקב"ה אין דבר שלא היה לפני כן‪.‬‬
‫ותרץ הסולם‪ ,‬שמצד החומר לא התחדש שום דבר‪ ,‬אבל הכונה "יש" מאין הוא שנראה "יש"‪ .‬וזה החידוש‪,‬‬
‫שברא עולם שנראה כ"יש" נפרד שלא רואים בואת מציאות ה'‪ .‬ולפני שברא את העולם הזה היה הכל‬
‫בטל באופן טבעי לה'‪ .‬אולם כשברא את העולם‪ ,‬חידש מצב של כאילו "יש"‪ ,‬מצב שלא רואים בו בחוש את‬
‫ה'‪ .‬ואכן כך יהיה לעתיד‪" ,‬שראו כל בשר" דהיינו‪ ,‬שאפילו הבשר ירגיש‪.‬‬
‫וזהו מה שנקרא עולם השקר‪ ,‬היינו מצב שבו השקר שורה‪ ,‬מצב בלי מציאות ה'‪ .‬ומה שנקרא "אמת" הוא‬
‫להחזיר את מציאות ה' במקום שלא היה מורגש לפני כן‪ .‬ולכן דווקא בעולם החמרי שלא מרגישים‬
‫מציאות ה'‪ ,‬בו רצה ה' להשכין שכינתו‪.‬‬
 ‫וזה כל ענין העבודה של הבריאה בעולם הזה‪ ,‬והוא לגלות כבוד ה'‪ ,‬וזה נקרא יחוד ה' והרמח"ל מאריך‬
‫בזה בהרבה מקומות‪ .‬ועי' בספר דרך ה' [חלק א פרק ד' אות ד'] בענין מצבו של האדם בעולם הזה‪ .‬וז"ל‪:‬‬
‫שאף בהיות האדם שקוע בחומר בהכרח‪...‬יוכל מתוך החומר עצמו והעסק הגופני השיג את השלמות‬
‫וההתעלות אל הזך ואל המעלה‪ ,‬ואדרבה השפלתו תהיה הגבהתו‪ ,‬ומשם הוא יקנה יקר וכבוד שאין‬
‫כמוהו‪ ,‬בהיותו הופך את החושך לאר‪,‬ואת הצלמות לנגה יזרח‪.‬ועיין עוד‪".‬‬

‫ויש בזה דרגות‪ .‬אצל הגוים גילוי ה' הוא נוגע על חלק קטן מהעוה"ז שלהם‪ .‬כי יש להם רק ז' מצוות בני‬
‫נח‪ .‬אבל הבני ישראל יש להם תרי"ג מצוות‪ ,‬להשכין את השכינה על תריג אברי נשמתם וגופם‪.‬‬
‫ובתוך הבנ"י יש מדרגות‪ ,‬יש שבצדקותם מצליחים יותר ויותר להשכין את שכינתו‪.‬‬
‫ובע"י יש י"ב שבטים‪ ,‬ולכל אחד תכונות אחרות‪,‬משום שיש להם עבודה שונה אחד מהשני‪ .‬ויש לכל אחד‬
‫חלק אחר בארץ ישראל ודגל אחר‪.‬‬
‫וכל אחד מצליח לגלות ולהכריז את מציאות ה' בצורה מסויימת‪ .‬אך ליהודה יש מעלה יתירה שיכל לגלות‬
‫ולהכריז את מציאות ה' במקומות הכי חשוכים בעולם הזה‪ .‬ולכך הוא הראוי ביותר להשכין שכינתו‬
‫בתחתונים‪.‬‬
‫והסיבה שצריך מלכות בשר ודם‪ ,‬הוא כדי להנהיג את כל העולם על דרך העבודה הזאת‪ ,‬של גילוי כבוד‬
‫ה'‪ .‬שבלי השפעת מלכות ישראל על העולם‪ ,‬לא היה יכול העולם להגיע לשלמותו‪" :‬דירה בתחתונים"‪.‬‬
‫והשבט המוכן לעבודה זו הוא יהודה‪ ,‬שלו יש את הכוחות הראויים לגילוי כבוד ה'‪,‬וממנו מושפעים‬
‫ומונהגים שאר האחים‪ ,‬ועי"ז גם כל העולם כולו‪.‬‬

‫י‬
‫זהו א"כ ענינם של התכונות הנ"ל והקשר למלכות‪-‬גילוי כבוד ה'‪.‬‬
‫א‪ -‬ענין ההודאה לה' בשירות ותשבחות‪ ,‬הוא לראות בתוך הסתר והחושך שבעולם את הקב"ה ומה‬
‫שאני מקבל מה'‪ ,‬אפילו שלא נראה כך‪ .‬ואכן ספר התהילים הוא דוגמא לזה‪ ,‬שהוא בנוי מכל מני מצבים‬
‫ונסיונות שעמד בהם דוד המלך‪ ,‬ושהצליח לגלות את מציאות ה'‪ :‬בתוך מדבר יהודה‪ ,‬במערה‪ ,‬בגת‪,‬‬
‫ועוד‪...‬‬

‫ב‪ -‬הודאה על האמת‪ :‬היא היא השכנת השכינה בעולם שבזה מוריד את השקר וההסתר ומעמיד על תילה‬
‫את מציאות ה' במצב של שקר‪.‬‬

‫ג‪ -‬הענין של לקחת אחריות‪ .‬עד כדי ערבו העולם הבא שלו‪ ,‬הוא משום שהרגיש שחלק מהשלמות של‬
‫מציאות ה' בעולם היא ע"י שקיים בנימין‪ ,‬וא"כ לא שייך עולם בלעדיו‪ .‬וזהו שאמר " אנכי אערבנו "‪ ,‬היינו‬
‫נקודת האמת שבו‪-‬הנקודה שהוא מרגיש מציאות ה'‪ ,‬היא ערבה לזה‪.‬‬

‫‪-‬וכן נחשון בן עמינדב הרגיש שלא שייך שלא יקרע הים‪ ,‬שעל פי שזה מנגד את חוקי הטבע‪ ,‬דאל"כ‬
‫יתבטל ההתגלות של מציאות ה' בעוה"ז‪ ,‬שזה הכלל ישראל‪.‬‬

‫‪ -‬וכן דוד עם גלית הפלשתי כשחרף מערכות ישראל‪ ,‬מיד הבין דוד שלא שייך שגלית ימשיך לחיות כי הוא‬
‫מציאות ה' בעולם וכל תכלית העולם זה לגלות אותה‪.‬‬

‫וכך נבין את פעולת דוד בעת הכנסת הארון "ודוד מכרכר בכל עוז"‪ ,‬הרי התבאר שכל ענין המלכות הוא‬
‫להראות את מציאות ה'‪ ,‬וכאמצעי לזה באופן רגיל צריך להשתמש בכל החיצוניות של כבוד והדר‪ .‬אבל‬
‫במצב שהארון ה' נמצא בתוכינו אין לך ביטוי של מציאות ה' גדולה מזו‪ .‬ולפיכך אין לנו אלא להתבטל‬
‫כנגדו‪ .‬ואדרבה אם נתנהג בתכסיסי מלכות זה יהיה סתירה לגילוי כבוד ה'‪ ,‬כי זה יראה שכאילו אנחנו‬
‫מציאות בעצמינו ויש כבוד חוץ מכבודו‪.‬‬
 ‫וע"ז הוכיח דוד את מיכל‪ ,‬שבית אביך לא הבינו כראוי את ענין המלכות‪ ,‬דהיינו שיש מצבים שלא שייך‬
‫להשתמש בכבוד המלוכה‪ ,‬משום שענין המלכות הוא‪" :‬להשכין את שכינתו בתחתונים"‪.‬‬

‫ובנוסף לזה‪ ,‬תפקיד המלך הוא להנהיג את העם בכל עת ובכל מצב‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬שהוא צריך להתאים‬
‫את עצמו לפי השתנות המצב‪ .‬וידוע שההשפעה הרוחנית בעולם הזה משתנית כל הזמן לדוגמא בשבת‬
‫קודש יש עליית העולמות כמו שמבואר בזוהר הק' (במאמר על רזא דשבת)‪ ,‬וגם ביום טוב יש התעלות‬
‫מסויימת ובראש השנה ‪ ,‬ה' יושב על כסא דין וכו'‪...‬‬

‫ובשביל להנהיג את כל זה צריך מישהו שנמצא בחלק הגשמי של העולם הזה ובכל זאת דבוק חזק‬
‫למעלה‪ ,‬שאז הוא יכול להרגיש כל השתנות שיש בעולם‪ ,‬ולהחליט להנהיג בהתאם‪ .‬והמתאים לזה הוא‬
‫יהודה כפי שנבאר‬

‫ולסיים נוסיף שגם בפנימיות הדברים כך הוא ההנהגה בעולם‪ .‬שהרי ספירת המלכות היא הספירה‬
‫אחרונה ולית לה מגרמא ולא כלום‪ ,‬אלא היא מקבלת משאר ספירות כפי השתנות העולמות‬
‫שמעליה‪,‬ותפקידה הוא להתאים את המצב הראוי לגילוי והנהגת מלכות בעולם‪ .‬שענין המלכות הוא‬
‫השראת השכינה בעולם‪ ,‬דהיינו לגרום חיבור בין קודשא בריך הוא ושכינתיה‪,‬שהנהגת ה' והשפעתו תגיע‬
‫גם לתחתונים‪[ .‬וכעי"ז גם יחוד י' ק'‪-‬ו' ק' היינו הנהגת הויה ואלקות‪ ,‬טבע ומעל הטבע‪ ,‬וזהו תפקיד המלך‬
‫להכרית זרע עמלק שאינו מכיר במה שמעל הטבע‪ .‬וע"י מחיית עמלק יהיה השם שלם‪ ,‬דהיינו שיתאחדו‬
‫ההנהגות]‪( .‬ויתכן עוד‪ ,‬שגילוי הנהגת הקב"ה בתוך הטבע זהו תפקיד מלכות יהודה משא"כ תפקיד בנימין‬
‫הוא לראות בכל ענין רק את המעל הטבע‪-‬שכולו דבוק בקדושה‪,‬ולכך דוקא לבנימין הצדיק ניתן התפקיד‬
‫למחות את זרע עמלק‪-‬שהוא ההפך הגמור והמפריד של הקדושה‪).‬‬

‫‪1‬‬
‫עוד רואים שגם המידות שלו‪ ,‬בנוים לעבודה רוחנית‪ .‬שמידתו היא צניעות‪ .‬כמבואר בגמ' [מגילה י"ג‪:]:‬‬
‫"אר"ר‪...‬בזכות צניעות שהיתה בה ברחל זכתה ויצתה ממנה שאול‪ ,‬ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאה ממנו‬
‫אסתר"‪ .‬ומעלת הצניעות היתה מיוחדת בשאול‪ ,‬שאפילו דוד המלך התפעל ממנה כאשר ראה את שאול נחבא‬
‫במערה לפנים ממערה‪ ,‬וכן מה שנחבא אל הכלים כשמנו אותו למלך‪ .‬וגם מצאנו שלא הגיב כשחלק מהעם זלזלו בו‪.‬‬
‫והמעלה הזאת היא הכנה לרוחניות‪ ,‬כך מבואר במהר"ל‪ .‬וכן מצאנו שע"י מעלה זו זכה רבי עקיבא לקבל כל התורה‬
‫כולה ולהנחיל אותה‪ ,‬משום שהיה צנוע ומעלי [כתובות ס"ב‪ ]:‬ועי'מהרש"א שמביא ע"ז את הפסוק "והצנע לכת עם ה'‬
‫‪1‬‬
‫וגו'"‪.‬‬