‫סוכות‪ :‬האם מותר לתת לקטן לאכול מחוץ לסוכה‬ ‫בס''ד‬

‫פתיחה‬
‫כאשר קטן מגיע לגיל שלוש עשרה‪ ,‬הוא מתחייב בכל המצוות האמורות בתורה‪ .‬בגמרא לא מצאנו בשום מקום‪ ,‬את המקור לכך‬
‫שבגיל שלוש עשרה מתחייבים במצוות‪ .‬אמנם המשנה במסכת אבות (ה‪ ,‬כא) כותבת‪' ,‬שגיל שלוש עשרה למצוות'‪ ,‬אבל כפי שעולה‬
‫מנוסחאות הראשונים במקום‪ ,‬מדובר בהוספה מאוחרת‪ ,‬ואין זה המקור לחיוב קטנים במצוות‪ .‬אז מהו המקור לדין חשוב זה?‬
‫א‪ .‬הרא''ש בתשובה כתב (כלל טז‪ ,‬א) ‪ ,‬שמדובר בהלכה למשה מסיני‪ .‬הגמרא במסכת עירובין (ד ע''א ומקבילות) אומרת‪' ,‬ששיעורים'‬
‫(למשל שיוצאים ידי חובת מצה באכילת כזית‪ ,‬כזית מן המת שמטמא באוהל ועוד) הם הלכה למשה מסיני‪ ,‬הרא''ש כותב שגיל 'בר מצווה' נכלל‬
‫בתוך השיעורים שנמסרו למשה מסיני‪ ,‬וכך סבר גם המהרי''ל (סי' נא‪ ,‬ועיי''ש מה שהביא בשם השואל)‪ ,‬ובלשון הרא''ש‪:‬‬
‫''וששאלת מאין לנו דבן י"ג שנה ויום אחד הוא בר עונשין אבל פחות מכן לא‪ ,‬דע כי הלכה למשה מסיני הוא‪ ,‬והוא בכלל‬
‫שיעורין חציצה ומחיצה שהן הלכה למשה מסיני‪ ,‬דשיעור וקצבה לכל דבר נתן למשה בעל פה‪''.‬‬
‫ב‪ .‬רש''י (נזיר כט ע''א) נקט‪ ,‬שהמקור לכך שמגיל שלוש עשרה מתחייבים במצוות הם שמעון ולוי‪ .‬כיצד? כאשר שמעון ולוי יצאו‬
‫להרוג באנשי שכם‪ ,‬התורה אומרת שהם לקחו 'איש חרבו'‪ ,‬ולוי היה באותה שעה בן שלוש עשרה‪ ,‬ונקרא איש‪ .‬מכיוון שלא‬
‫מצאנו בשום מקום שהתורה קוראת למי שהוא קטן מגיל שלוש עשרה 'איש'‪ ,‬משמע שבגיל שלוש עשרה יוצאים מגיל קטנות‪,‬‬
‫ונעשים אנשים (ועיין הערה‪.)1‬‬
‫אמנם רק בגיל שלוש עשרה מתחייבים בפועל במצוות‪ ,‬אבל השולחן ערוך (תרמ‪ ,‬ב) פסק בעקבות הגמרא בסוכה (מב ע''א)‪ ,‬שקטן‬
‫שאינו צריך לאמו‪ ,‬כאשר הוא מגיע לגיל חינוך (בערך גיל חמש‪ ,‬שש‪ ,‬תלוי בילד) ‪ ,‬מתחייב בסוכה מדברי סופרים כדי לחנכו במצות‪.‬‬
‫בעקבות כך נעסוק הפעם בחינוך קטנים למצוות בכלל‪ ,‬ומתוך כך נגיע לשאלה‪ ,‬האם מותר לתת לקטן לאכול מחוץ לסוכה‪.‬‬
‫הפרשת קטן מאיסור‬
‫א‪ .‬הגמרא במסכת יבמות ביבמות (קיג ע''ב) מספרת‪ ,‬שר' יצחק איבד בשבת את המפתחות של בית הכנסת ברשות הרבים‪ .‬המליץ‬
‫לו רבי פדת שישלח את הילדים לשחק שם‪ ,‬ומתוך כך הם ימצאו את המפתחות ויביאו לו אותם‪:‬‬
‫''רב יצחק בר ביסנא אירכסו ליה מפתחי דבי מדרשא (= נאבדו לו מפתחות בית המדרש) ברשות הרבים בשבת‪ ,‬אתא לקמיה‬
‫(בא ל‪ ):‬דרבי פדת‪ ,‬אמר ליה‪ :‬זיל דבר טלי וטליא וליטיילו התם (= תשלח את הילדים לשחק שם) ‪ ,‬דאי משכחי להו מייתי להו (ואם‬
‫הם ימצאו את המפתח‪ ,‬הם יביאו לך)''‬
‫בעקבות דברי ר' פדת הגמרא מסיקה‪ ,‬שלדעת רבי פדת‪ ,‬כאשר בית דין (= אנשים זרים) רואים ילד קטן עושה איסור‪ ,‬אין חובה‬
‫להפרישו מן האיסור‪ ,‬שהרי מסתמא ר' יצחק יראה את הילדים משחקים‪ ,‬וכאשר הם ימצאו את המפתח ברשות הרבים‪ ,‬הוא לא‬
‫יאמר להם להניחו כדי לא לטלטל ד' אמות ברשות הרבים‪ ,‬אלא יניח להם לקחת את המפתחות הביתה‪ .‬מוכח‪ ,‬שאין חובה על בית‬
‫הדין להפריש את הקטן מאיסורים (ועיין במרומי שדה במקום‪ ,‬ויש לדחות את דבריו)‪.‬‬
‫ב‪ .‬מדברי הגמרא ביבמות משמע‪ ,‬שאין אחריות על מעשי הקטנים‪ ,‬אבל מדברי הגמרא בסוכה (מב ע''א) עולה תמונה אחרת‪,‬‬
‫והגמרא אומרת שקטן כן מחוייב במצוות במידה והוא מספיק גדול כדי לדעת כיצד לבצע אותם‪:‬‬
‫''תנו רבנן‪ :‬קטן היודע לנענע ‪ -‬חייב בלולב‪ ,‬להתעטף ‪ -‬חייב בציצית‪ ,‬לשמור תפילין ‪ -‬אביו לוקח לו תפילין‪ .2‬יודע לדבר ‪-‬‬
‫אביו לומדו תורה וקריאת שמע‪''.‬‬
‫מחלוקת הראשונים‬
‫נחלקו הראשנים כיצד להסביר את ההבדל בין הגמרא ביבמות לגמרא בסוכה‪:‬‬
‫‪ .1‬הרמב''ם (מאכלות אסורות יז‪ ,‬כז ‪ -‬כח) חילק בין חינוך של האב את בנו למצוות‪ ,‬למניעה מאיסור של בית דין (= אנשים זרים)‪.‬‬
‫הגמרא ביבמות מדברת על בית דין‪ ,‬ולהם אין חיוב להפריש קטן מאיסור‪ .‬הגמרא בסוכה לעומת זאת‪ ,‬מדברת על הציווי לחנך‪ ,‬ציווי‬
‫זה מוטל רק על האב‪ ,‬וזה יכלול גם להפרישו מאיסור ולא רק במצוות עשה‪ ,‬בדרך זו צעד גם ר''י (תוס' נזיר כח ע''ב)‪ ,‬ובלשון הרמב''ם‪:‬‬
‫''קטן שאכל אחד ממאכלות אסורות‪ ,‬או שעשה מלאכה בשבת אין בית דין מצווין עליו להפרישו לפי שאינו בן דעת‪ ,‬במה‬
‫דברים אמורים בשעשה מעצמו‪ ,‬אבל להאכילו בידים אסור‪ ...‬ואף על פי שאין בית דין מצווין להפריש את הקטן‪ ,‬מצוה על‬
‫אביו לגעור בו ולהפרישו כדי לחנכו בקדושה שנאמר חנוך לנער על פי דרכו‪''.‬‬
‫‪ .2‬התוספות בנזיר (שם) תירצו‪ ,‬שבגמרא ביבמות מדובר על מצוות לא תעשה‪ ,‬ואילו הגמרא בסוכה מדברת על מצוות עשה‪.‬‬
‫כאשר מדובר באיסור לא תעשה‪ ,‬אף אחד (כולל אביו של הילד) לא מצווה להפריש את הילד מאיסור‪ ,‬ועל כך מדברת הגמרא ביבמות‪.‬‬
‫במצוות עשה לעומת זאת‪ ,‬יש על כולם חובה לחנך‪ ,‬ועל כך מדברת הגמרא בסוכה‪ .‬בשיטה זו צעד גם הרשב''א (יבמות קיד)‪.3‬‬

‫‪ 1‬מתי גוי מתחייב‪ ,‬בשבע במצוות בני נח? הפוסקים כתבו שאין זמן מוגדר לחיוב‪ ,‬אלא ברגע שהוא מגיע לכלל דעת‪ ,‬הוא מתחייב במצוות‪,‬‬
‫ובלשון החתם סופר (יו''ד שיז)‪'' :‬כל ששכלו שלם כראוי דמסברו ליה ומסבר (= שמסבירים לו והוא מבין)‪ ,‬הוה גדול‪ ,‬ופחות מזה הוא קטן''‪ .‬בעקבות כך‪,‬‬
‫נקטו האור שמח (איסורי ביאה ג‪ ,‬ב) והגרש''ז אויערבך (מנחת שלמה ח''א סי' לד) ‪ ,‬שכאשר ילד יהודי מגיע לכלל דעת‪ ,‬הוא גם חייב בשבע מצוות בני‬
‫נח‪ ,‬אלא שהוא לא מקבל עונשים במידה והוא יחטא‪ ,‬כי התורה חסה עליו‪ .‬הרב אשר וייס חלק (שו''ת ח''ב סי' מח) וטען‪ ,‬שיהודים לא שייכים כלל‬
‫בשבע מצוות‪.‬‬
‫‪ 2‬רוב הראשונים פירשו את הברייתא של תפילין כפשוטה‪ ,‬וכאשר קטן מגיע לגיל שהוא יכול לשמור על התפילין‪ ,‬הוא חייב להניח‪ .‬אמנם בעל‬
‫העיטור (מובא בבית יוסף סי' לז) ‪ ,‬הוציא את המימרא מפשוטה וטען‪ ,‬שמדובר על קטן שכבר הגיע לגיל שלוש עשרה‪ ,‬וכתב הרמ''א שנוהגים כמותו‪.‬‬
‫‪ 3‬לכאורה היה עדיף להפריש ממצוות לא תעשה‪ ,‬משום שמדובר בעבירה חמורה יותר! היראים יישב (סי' נא)‪ ,‬שהקטן לא יתרגל לאכול איסורים‪,‬‬
‫כי זה דבר לא מצוי‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬מצוות עשה הם מצויות‪ ,‬ואם הקטן לא יתרגל לקיים אותם‪ ,‬יהיה לו קשה להתרגל כאשר הוא יגדל‪.‬‬
‫תרומת הדשן (סי' צד) ביאר‪ ,‬שכדי לקיים מצוות עשה צריך להרגיל לעשייה‪ ,‬וקשה להרגיל אדם לעשייה‪ .‬לעומת זאת במידה והקטן אוכל נבילות‪,‬‬
‫לא צריך לעשות פעולה אקטיבית‪ ,‬אלא פשוט לא לעשות כלום‪ ,‬וקל לחנך לזה‪.‬‬
‫‪ .3‬התוספות במסכת בשבת (קכא ע''א ד''ה שמע מינה) תירצו‪ ,‬שהגמרא ביבמות מדברת על קטן מתחת לגיל חינוך‪ ,‬ולכן אין מצווה‬
‫להפרישו מאיסורים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הגמרא בסוכה מדברת על קטן מעל גיל חינוך‪ ,‬לכן יש מצווה לחנכו למצוות (ואין חילוק בין מצוות‬
‫עשה ללא תעשה)‪ ,‬וכך כתבו הריטב''א והרמב''ן (יבמות קיד ע''א)‪.‬‬
‫האכלת קטן בנבילות‬
‫נתקדם שלב נוסף‪ .‬עד כה ראינו מחלוקת בשאלה‪ ,‬האם צריך להפריש קטן שאוכל איסורים‪ ,‬כעת נדון בשאלה האם מותר לתת‬
‫להאכיל קטנים איסורים‪ .‬הגמרא כותבת שלדעת כולם הדבר אסור‪:‬‬
‫''תא שמע‪ :‬לא תאכלום כי שקץ הם ‪ -‬לא תאכילום‪ ,‬להזהיר הגדולים על הקטנים‪ ...‬דלא ליספו ליה בידים (= שאסור לגדולים‬
‫להאכיל את הקטנים בנבילות) ‪ .‬תא שמע‪ :‬כל נפש מכם לא תאכל דם ‪ -‬להזהיר הגדולים על הקטנים‪ ...‬דלא ליספו להו בידים‬
‫(= שאסור לגדולים להאכיל קטנים בדם) ‪ .‬תא שמע‪ :‬אמור‪ ...‬ואמרת ‪ -‬להזהיר גדולים על הקטנים‪ ...‬דלא ליטמו להו בידים ( =‬
‫שאסור לגדולים לטמא את הכהנים הקטנים)‪''.‬‬
‫א‪ .‬הרשב''א במקום כותב (ד''ה מיהו) ‪ ,‬שהגמרא אוסרת להאכיל לקטן דווקא איסורי דאורייתא‪ ,‬אבל כאשר מדובר באיסורי דרבנן‬
‫והמטרה היא לצורך הקטן ולא לצורך הגדול ‪ -‬מותר (למשל אסור להגיד לקטן להדליק אור בסלון‪ ,‬כי זה איסור דרבנן לצורך הגדול‪ ,‬אבל‬
‫בחדרו של הקטן לצורך הקטן ‪ -‬מותר)‪ ,‬וכן פסק שולחן ערוך הרב (שמג‪ ,‬ו)‪.‬‬
‫ב‪ .‬הרמב''ם (מאכלות אסורות יז‪ ,‬כז) חלוק על דברי הרשב''א‪ ,‬וסבר שאסור לתת לקטן בשום עניין גם איסורי דרבנן‪ ,‬וכן פסק השולחן‬
‫ערוך (שמג) ‪ ,‬וכך נוהגים למעשה‪ ,‬אם כי בשעת הדחק אפשר להקל ולסמוך על הרשב''א (ביאור הלכה ד''ה מדברי)‪.‬‬
‫אמנם במקום שבו מדובר בגזירת חכמים‪ ,‬כתב הפרי מגדים (או''ח סי' שא) שמותר לתת לקטן איסור דרבנן גם לדברי הרמב''ם‪ .‬לכן‬
‫למשל יהיה מותר בשבת לתלות כלי שמשמיע קול על העגלה של התינוק‪ ,‬והתינוק ישחק בו‪ ,‬משום שהאיסור להשמיע קול בשבת‪,‬‬
‫הוא רק גזירה שמא יתקן כלי שיר (אלא אם כן הכלי הוא מוקצה‪ ,‬וע''ע בשו''ת מחזה אברהם סי' נו ובדף של שמחת תורה)‪.‬‬
‫נתינת אוכל לקטן מחוץ לסוכה‬
‫ראינו שאסור לתת לקטן לאכול נבילות שאיסורם בלאו‪ ,‬אך האם יהיה מותר לגרום לקטן לעבור על מצוות עשה?‬
‫‪ .1‬בתרומת הדשן דן בשאלה (סי' קכה) האם מותר לתת לקטן לאכול מצות בערב פסח‪ ,‬למרות שחכמים אסרו‪ .‬הוא כתב‪ ,‬שמכיוון‬
‫שמדובר בביטול עשה בלבד‪ ,‬אין בכך בעיה‪ .‬ראיה לדבריו הוא הביא מדברי המהר''ם ‪ ,‬שהתיר לתת לקטן לשתות את היין של‬
‫הקידוש שעשו בבית כנסת‪ ,‬למרות שהוא שותה לפני קידוש (זה נחשב לפני קידוש‪ ,‬משום שזה לא נחשב קידוש במקום סעודה)‪:‬‬
‫''יראה דאם לא הגיע הקטן לכלל דעת כל כך‪ ,‬שיודע ומבין מה שמספרים לו מניסים ונפלאות ביציאת מצרים‪ ,‬שרי (= מותר)‬
‫להאכילו‪ .‬ואף על פי דאסרו חכמים לגדול אכילת מצה בערב פסח מזמן איסור חמץ ואילך‪ ,‬וקיימא לן (= ומקובל בידנו) דלא‬
‫ספינן (= מאכילים) בידים איסור לקטן‪ ,‬הרי חילק מהר"ם בהלכות ברכות‪ ,‬דהני מילי (= שמה שאסור לתת לאכול איסור) באיסור‬
‫לאו‪ ,‬אבל ביטול מצות עשה ספינן ליה (= מאכילים אותו) ‪ .‬ובזה יישב המנהג שנהגו להטעים התינוקות מן הקידוש בבית‬
‫הכנסת‪''.‬‬
‫יוצא לפי דברי המהר''ם הללו‪ ,‬שאין בעיה לתת לקטן לאכול מחוץ לסוכה‪ ,‬משום שמדובר בביטול עשה בלבד‪.‬‬
‫‪ .2‬אמנם‪ ,‬נראה שדעת הבית יוסף (או''ח רסט) לא כך‪ .‬לעיל ראינו‪ ,‬שדעת הרמב''ם היא‪ ,‬שאסור להאכיל קטן אפילו באיסורי דרבנן‬
‫וכך פסק גם השולחן ערוך (שלא כרשב''א) ‪ .‬אומר הבית יוסף‪ ,‬ברור שמי שאוסר לתת לקטן איסורי דרבנן‪ ,‬יאסור לתת לקטן איסורי‬
‫עשה מדאורייתא! משום כך בשביל להתיר לקטן לשתות לפני הקידוש בבית כנסת‪ ,‬הוא מצרף עוד שני גורמים‪:‬‬
‫א ‪ .‬במידה והקטן לא ישתה‪ ,‬המקדש יעבור על ברכה לבטלה‪ ,‬ולדעת השולחן ערוך מדובר בלאו דאורייתא‪ ,‬לכן עדיף לתת לקטן‬
‫לשתות ולעבור על איסור דרבנן‪ ,‬ושהגדול לא יעבור על איסור דאורייתא‪ .‬ב ‪ .‬יש שיטה שסוברת‪ ,‬שאין כלל בעיה לשתות יין לפני‬
‫הקידוש‪ ,‬ואפשר לסמוך עליה ולתת לקטנים לשתות לפני הקידוש‪.‬‬
‫מכך שהשולחן ערוך לא הסתפק בטעמו של תרומת הדשן‪ ,‬ברור שהוא סובר שאסור לתת לקטן לאכול דברים שאיסורם בעשה‪,‬‬
‫ויהיה אסור לתת לקטן לאכול מחוץ לסוכה‪ ,‬וכך פסקו ערוך השולחן (תרמ‪ ,‬ב)‪ ,‬שולחן ערוך הרב‪ ,‬הילקוט יוסף (שם) ועוד‪ ,‬ובלשון‬
‫המשנה ברורה‪'' :‬ולכולי עלמא אסור להאכיל לקטן בידים חוץ לסוכה‪ ...‬דהיינו ליתן לתוך פיו או לצוות לו לאכול''‪.‬‬
‫אמנם יש לסייג את האיסור‪ ,‬כפי שעולה מדברי הפוסקים‪ ,‬האיסור הוא רק לתת לקטן את האוכל לקטן לתוך פיו ממש‪ ,‬או לצוות‬
‫עליו לאכול‪ ,‬אבל כאשר מניחים לפניו את הקערה והוא אוכל‪ ,‬אין בכך איסור‪ ,‬משום שבכהאי גוונא הוא לא מאכיל אותו ממש‪ .‬כמו‬
‫כן‪ ,‬ההיתר זה (לתת לפניו) הוא רק לאחרים‪ ,‬אבל אביו צריך לחנך אותו לאכול בסוכה‪ ,‬ולכן אסור לו אפילו להניח לפניו‪.‬‬
‫על איזה קטנים מדובר‬
‫בפשטות‪ ,‬יהיה אסור לתת אפילו לתינוק בן שנה אוכל מחוץ לסוכה‪ ,‬כמו שאסור להאכיל קטן בן שנה נבילות וטריפות‪ ,‬ואכן כך כתב‬
‫הרב משה לוי (תפילה למשה ד‪ ,‬נג) ''ומינה לנידון דידן שאסור להאכיל יותר מביצה פת לקטן אפילו אם צריך לאמו‪ ,‬כשהוא מחוץ‬
‫לסוכה''‪.‬‬
‫אמנם מלשון רוב הפוסקים לא משמע כך‪ ,‬ולפי שיטתם יהיה אסור להאכיל מחוץ לסוכה רק קטן שהגיע לגיל חינוך‪ ,‬ובלשון ערוך‬
‫השולחן (תרמ‪ ,‬ב) ‪'' :‬הקטן אף שמן התורה פטור‪ ,‬מכל מקום משום מצות חינוך יש לחנכו לאכול בסוכה מהזמן שאין צריך לאמו‪,‬‬
‫והיינו כבן ה' כבן ו'‪ ...‬ומכל מקום להאכילו לכתחלה בידים חוץ לסוכה אינו נכון''‪.‬‬
‫הסיבה שהם חלקו על דבריו היא‪ ,‬שלפי שיטתם אין איסור לאכול מחוץ לסוכה‪ ,‬אלא שיש מצווה לאכול בתוך הסוכה‪ .‬במילים‬
‫אחרות‪ ,‬אדם שאוכל מחוץ לסוכה לא עובר על לאו‪ ,‬אלא מבטל עשה‪ .‬אם היה מדובר בלאו‪ ,‬באמת היה אסור להאכיל מחוץ לסוכה‬
‫אפילו קטן (כפי שראינו לעיל שאסור להאכיל קטן נבילות)‪ ,‬אבל מכיוון שיש כאן רק מצוות עשה‪ ,‬החיוב לחנך את הקטן מתחיל בגיל‬
‫חינוך‪.‬‬
 ‫חג שמח! סיימת לקרוא? קח לקרוא בשולחן שבת או בבקשה תעביר הלאה כדי שעוד אנשים ייקראו‪...4‬‬

‫‪4‬מצאת טעות? נקודה לא ברורה? רוצה לקבל כל שבוע את הדף למייל‪ ,‬או לחלק את הדף במקומך? מוזמן‪tora2338@gmail.com :‬‬