‫מבחן ארבעת המרכיבים (נוף) של א‪ .

‬ארטוס‬

‫ננסה להראות שהמבחן יכול לעזור לנו לפענח את הקשיים הנוכחיים של האדם‬
‫הנעוצים בבעיות הזדהות מוקדמים יותר‪ .‬זאת‪ ,‬אצל מתבגרים ואף אצל מבוגרים‪.‬‬

‫הפענוח מסתמך קודם כל על הסימבוליות של המרחב בו ימוקמו ארבעת המרכיבים‪.‬‬

‫הדף הלבן מייצב את המרחב בו ישתמש האדם על פי העדפותיו האישיות והתגובות‬

‫אותן מעוררות מרכיבי הציור‪.‬‬

‫מקובל לחלק את המרחב לארבעה חלקים‪:‬‬

‫פעילות נפשית‬
‫(רוחניות)‬
‫גובה‪/‬שמיים‪/‬שמש‪/‬יום‪/‬אור‬

‫רתיעה‬ ‫אמביציה‪/‬התמרדות‬
‫(נוסטלגיה)‬ ‫(תוכניות)‬

‫אגירה‬ ‫אני‪/‬בית‬ ‫השקעה‬

‫שמאל‪-‬עבר‪/‬מקור‪/‬אם‪/‬מים‬ ‫ימין‪-‬אתה‪/‬עתיד‪/‬הגשמה‬

‫אגואיזם‪/‬טענות‪/‬מרירות‪/‬אכזבה‬ ‫עקשנות‪/‬בצוע‬
‫(קונפליקטים)‬ ‫(צרכים)‬

‫פעילות חומרית‬
‫לילה‪/‬אפלה‪/‬לא מודע‪/‬נחש‬

‫לפי פרויד ‪ -‬המושג המית ולוגי של העולם הינו דימוי נפשי לגבי המושלך לעולם החיצוני‪.‬‬
‫ביסוד הפסיכואנליזה עומד העיקרון לפיו חששותינו כמו גם התלהבותנו מהעולם‬
‫מוטבעים בנפשנו בצורתם הראשונית ‪ -‬הסימבול‪.‬‬

‫עבור הילד העקבות שתנועתו משאירה הינן למדהימות‪ .‬הוא מתפעל‪ .‬זהו המפגש‬
‫הראשון בין הצורך שלו להתבטא ויכולתו לעשות זאת‪.‬‬

‫תנועות‪ ,‬מבטים‪ ,‬מימיקה = אמצעי הביטוי של הילד‪ .‬מרגע שהוא יכול להחזיק עפרון‬
‫ולהשאיר עקבות הוא מרגיש שהוא קיים‪ .‬מייד הוא מקשקש צורות שעבורו יש להם‬
‫משמעות‪ :‬שמחה‪ ,‬כאב‪ ,‬כעס‪ ,‬אהבה‪ ,‬וכו'‪.‬‬
‫הילד מפחד למות (הוא תלותי וחסר אונים) ומפחד לחיות (צריך להזין אותו ולהגן עליו)‬
‫צריך שמישהו יקשיב לו‪ .‬גם כאשר הוא יכול כבר לדבר‪ ,‬רק באמצעות העיפרון הוא‬
‫יבטא מה שאינו יכול לומר‪.‬‬

‫מבחן זה עשיר ברמזים יקרים על תחושות האדם לגבי השפעות ההורים‪ ,‬המשפחה‬
‫נמצאים לרב‪ ,‬בבסיס הקשיים האישיים‪ ,‬החברתיים או הלימודיים‪.‬‬

‫הוראות ‪ -‬צייר‪/‬י נוף בו יופיע בית‪ ,‬שמש‪ ,‬מים ונחש‪ .‬את‪/‬ה רשאי‪/‬ת להוסיף מה שאת‪/‬ה‬
‫רוצה‪.‬‬

‫המסקנות מתבססות על הסימבוליות האוניברסלית של ארבעת המרכיבים‪.‬‬

‫שמש‬

‫במיתולוגיה ‪ -‬שמש= אב‪/‬אל המייסד והמזין כל חי‪ .‬הוא לא כפוף לחוקים אנושיים‪.‬‬
‫אלמנט טבע שיכול לעשות טוב אך גם רע‪ .‬זהו מקור אנרגיה וחיים‪ .‬קשור לאלמנט‬
‫האש‪ .‬השמש דינאמית וחמה אך גם מסוכנת‪.‬‬

‫סימבול האש = נשמה‪ ,‬להבת האהבה הנשגבת‪ ,‬עקרון רוחני‪.‬‬

‫שמש = ליבידו (אנרגיה שהופכת את הרצון למעשה)‪ ,‬קורנת‪ ,‬מחממת‪ ,‬בולעת ומסוכנת‪.‬‬

‫יש לשמש משמעות כפולה‪ :‬זורחת ושורפת‪ ,‬גן עדן וגהנום‪.‬‬

‫באש יש איסור‪ :‬לא לנגוע אך לחלום‪ .‬יש בו את הרצון לשנות‪ ,‬לראות מעבר לקיים‪,‬‬
‫להאיץ את הזמן‪ ,‬הוא מהפנט‪.‬‬
‫שמש= אור המאפשר לראות את הדברים‪ .‬להבת האש גם מספקת אור‪ .‬האור מבהיר‬
‫את הטוב ואת הרע‪ .‬הלהבה והאור מייצגים את הנשגבות‪.‬‬

‫השמש הוא דימוי האני העליון ששואף לעצמי‪.‬‬

‫כמו כל הסימבולים בעלי תפקיד אמביוולנטי‪,‬‬

‫השמש יכולה ליזום ולהזין (את החיים) או לשרוף ולייבש (הרג ומוות)‪.‬‬
‫המים הם העקרון הנקבי של אותו מקור חיים‪.‬‬

‫עבור הילדים‪ ,‬השמש דומה לדמות האב הכל יכול‪ .‬יוצר את היום והלילה‪ ,‬מקנה קצב‬
‫לעולם‪ .‬זו דמות חיה כיון שיש בה אור‪ ,‬מבהירה את החיים‪ .‬עוזר לילד להתכוון בחיים‬
‫ולבחור את עתידו‪.‬‬

‫מבחינה ייצוגית ‪ -‬עגול‪ .‬אין בה התחלה וסוף‪ .‬בו זמנית תא ראשוני ואחדות בסיסית‪.‬‬
‫יכול להיות כוח מחמם‪ ,‬בעל רצון טוב שנוגע בקרניו‪ ,‬מעודד ונותן שמחת חיים‪ .‬מאפשר‬
‫לצנוח ולהתפתח‪ .‬זהו הקצב המגן והמקנה בטחון של חוקי העולם ‪ -‬לפיהם מכוונים כל‬
‫פעולות החיים‪ .‬כאשר השמש זורחת הכל יפה ומתנהל כשורה‪ .‬הילד בטוח ושמח‪ .‬בלי‬
‫שמש אין תקווה‪.‬‬

‫מים‬

‫המים הכרחיים לחיים אפילו יותר מאשר האור‪ .‬יש בהם אלמנט פאסיבי אך בעל‬
‫עוצמה כיון שרק הם יכולים לכבות את האש‪ .‬שום דבר לא מתקיים ללא מים‪ .‬אלמנט‬
‫נע‪ ,‬שקוף‪ ,‬נוזלי אך הומוגני‪ .‬למים אין צורה מדוייקת אך הם יכולים לקבל את כל‬
‫הצורות החיות ‪ -‬אין סוף אפשרויות‪.‬‬

‫מים ‪ -‬הארכיטיף האם‪ .‬עקרון נשי‪ ,‬כמו הירח‪ ,‬קשור למהלכי השמש‪ .‬המים נתונים‬
‫להשפעתו של הירח (גאות ושפל) ומשפיעים על פוריות האדמה‪.‬‬

‫בסמל המים שולטים שלושה נושאים‪ :‬מקור החיים‪ ,‬מקור הטוהר והברכה ומקור‬
‫ההתחדשות‪.‬‬

‫מקור החיים ‪ -‬מקור הכל‪ .‬המים מהווים גורם שמקנה בטחון לאדם‪ .‬הם מבטיחים‬
‫פוריות‪ ,‬זרימה‪ .‬מזינים‪ .‬רק אם יש מים האדמה יכולה להיות פוריה וליצור‪.‬‬

‫הטהרות וברכה ‪ -‬מקווה‪ ,‬הטבלה‪ ,‬גנגס‪ .‬על פי מנהגים שונים הם מוחקים את‬
‫השגיאות‪ ,‬מוחלים‪ ,‬מחזירים לנפש את הטוהר והנקיון לגוף‪ .‬הם יכולים להכניס מידה‬
‫בחיים החולפים (למתן ‪ -‬מוהלים במים) ותבונה השואפת לחיי נצח‪.‬‬

‫מקור להתחדשות ‪ -‬מקור ממוקם במקום חשוך (לא מודע) כדי להתחדש צריך לחזור‬
‫למקורות‪ .‬כלומר‪ ,‬צריך לעבור דרך תקופה של רגרסיה‪.‬‬

‫עבור הילד המים‪ ,‬בכל צורותיו מייצגים את דמות האם‪ ,‬תחושת הבטחון הבסיסית‪.‬‬
‫נוכחותם המתמשכת הכרחית כיון שמהווים את תמצית החיים (מעבר ממים לאוויר)‬
‫והמוות (מעבר מאוויר למים)‪.‬‬
‫(בסימבול המים כלול גם זה של הדם ‪ -‬זורם‪ .‬יש בו משהו קונקרטי‪ ,‬תשוקתי ואנושי אך‬
‫גם יקר )‬

‫בית‬

‫הבית קיים בכל הגילאים ובכל האזורים‪" .‬מרכז העולם" "דמות היקום"‪.‬‬

‫יש בבית שני אלמנטים‪ :‬בנייה (עקרון פעיל‪ ,‬מגן) ובטחון (עקרון פאסיבי‪ ,‬מפלט)‬

‫לפי יונג הבית משקף את הנפש‪ ,‬את הפרסונה‪( .‬בודהיזם ‪ -‬מפלט לנפש לתקופת הקיום‬
‫על פני הארץ‪ ,‬גורם מאחד על פי הסינים והקבלה בין ספרות שונות)‬
 ‫האני הפנימי ‪-‬‬
‫חלל = חיים לא מודעים‬
‫גוף הבית = חיים מודעים‪,‬‬
‫קומה עליונה ‪ -‬חיים רוחניים‬

‫עבור הילד הבית מייצג את הגוף שלו‪ .‬זה דמות הילד המתפתח‪ ,‬החברתי‪.‬‬

‫הבית מיצג את "בניית" האדם ביחס לחברה‪.‬‬

‫בהתחלה הוא מהווה מפלט‪ ,‬מערה‪ ,‬מחסה‪ ,‬מקלט ‪ -‬הבית האוראלי הראשון‪ .‬לכן‪ ,‬זה‬
‫יהיה גוף עגול ולו פתח אחד (פה‪ ,‬חור דרכו מקבלים את החיים)‪ .‬במהרה הוא יקבל‬
‫צורה של שד או אבן ריחיים‪.‬‬

‫מלבד אהבה ומזון הילד זקוק לבטחון‪ ,‬למשהו שמכסה ומחסה ‪ -‬הגג‪.‬‬
‫סימבול הבית עובר מספר שלבים התואמים את התפתחותו של הילד‪ .‬בסביבות גיל ‪8‬‬
‫מופיע הבית החברתי שסביר שהוא הבית שהמבוגרים יציירו לאורך החיים‪ .‬לכל אדם‬
‫דימוי של בית שלא כל כך משתנה לאורך החיים‪.‬‬

‫הפרטים אותם נבדוק ובקונטקסט זה נבחן את משמעות הבית‪:‬‬

‫גג = ראש‪ .‬צורת אוניה הפוכה (סמל נקבי)‬

‫גוף הבית ‪ -‬סוג המשענת שהאב מהווה‬

‫חלונות = עיניים כאשר הם בתוך הגג = רצון לדעת‪ ,‬להבין‪.‬‬

‫חלונות סגורים בצלב ‪ -‬הילד יכול לראות ולהתפתח גם בשכיבה וגם בעמידה‪- X .‬‬
‫מסמל איסור או חוסר יכולת‪.‬‬

‫וילונות ועציצים (תדיר יותר אצל בנות) ‪ -‬עיצוב‪ ,‬הוכחה לכך שגרים בבית‪ ,‬שמחה‬
‫ונוחות‪.‬‬
‫דלת = פה‪ .‬יציאה‪ ,‬בוקעים קולות‪ .‬שירים ומילים‪ .‬היא נפתחת אל דרך‪ ,‬אל הלא נודע‪,‬‬
‫כלפי אחרים‪ ,‬תקשורת‪ .‬היא יכולה להיות גם סגורה ולהגן נגד פחדים או הסקרנות‬
‫(מנעול)‪.‬‬

‫נחש‬