‫ֱא ֶמת וְ ָׁשלֹום ֱא ָהבּו‬

‫סובלנות‪ ,‬הידברות ולכידות חברתית‬

‫לקט מקורות לשיח קהילתי‬

 ‫בהפקת החברה למתנ"סים‬
‫המחלקה לזהויות‬

‫חשוון תשע"ז‬
‫נובמבר ‪2016‬‬

‫לשימוש פנימי בלבד‬

‫לא למכירה‬

‫ִמנהל חברה וקהילה ‪073-2870189‬‬

‫‪sarad@matnasim.org.il‬‬

‫‪2‬‬
 ‫וְ ָה ֱא ֶמת וְ ַה ָּׁשלֹום ֱא ָהבּו‬
‫(זכריה ח׳‪ ,‬י״ט)‬

‫אֹומר לַ ִּמ ְׁש ָמר ַהּנִ כְ נָ ס‪:‬‬

‫ָא ַמר ַרּבִ י ֶחלְ ּבֹו‪ִ ,‬מ ְׁש ָמר ַהּיֹוצֵ א ֵ‬
‫ִמי ֶׁש ִּׁשּכֵ ן ֶאת ְׁשמֹו ּבַ ּבַ יִ ת ַהּזֶ ה‪,‬‬
‫הּוא יַ ְׁשּכִ ין ּבֵ ינֵ יכֶ ם ַא ֲהבָ ה וְ ַא ְחוָ ה וְ ָׁשלֹום וְ ֵרעּות‪.‬‬
‫(ברכות יב‪ ,‬ע"א)‬

‫אללה ישכין יחסי ידידות ביניכם ובין מתנגדיכם‪,‬‬

‫כי אללה הכול יכול והוא סולח ורחמן‪.‬‬
‫(קוראן‪ ,‬בשורת המבחן)‬

‫‪3‬‬
 ‫זיכרון ולקחים חברתיים‬
‫עשרים ואחת שנים מלאו לרצח הנתעב של ראש ממשלת ישראל‪ ,‬יצחק‬
‫רבין ז"ל‪ .‬אנו זוכרים כי באותה העת גברה המחלוקת בציבור הישראלי סביב‬
‫מדיניות השלום של הממשלה‪ .‬רבים סברו שהאווירה האלימה‪ ,‬שהתפתחה‬
‫בחברה הישראלית קודם לכן‪ ,‬היא שהביאה לביצוע הפשע על ידי הרוצח‪.‬‬
‫ברור היה כבר אז‪ ,‬שיש לעשות לתיקון המצב החברתי הזה כדי למנוע‬
‫הישנות מקרים דומים‪ .‬למרות מאמצים של משרד החינוך ושל ארגונים‬
‫וולונטריים רבים‪ ,‬במשך השנים הארוכות האלה‪ ,‬נדמה שעדיין מבעבעות‬
‫מחלוקות הרסניות בתוכנו‪.‬‬
‫אנו‪ ,‬בחברה למתנ"סים‪ ,‬מבקשים לתרום את חלקנו להפחתת השיח האלים‬
‫ולהגברת הסובלנות‪ ,‬ההידברות והלכידות החברתית‪ .‬אנו מאמינים כי יצירת‬
‫תרבות דיאלוג מעמיק בין יחידים וקבוצות תתרום לחוסנה של החברה‬
‫הישראלית ותגביר את הערבות ההדדית‪ ,‬הנחוצה כל כך בימים אלה‪.‬‬
‫את יום השנה לרצח רבין נקדיש לשיח קהילתי במתנ"סים סביב המצב‬
‫החברתי וסביב ערכי הסובלנות והפלורליזם‪ .‬בחוברת הבאה לוקטו כמה‬
‫וכמה קטעי הגות ושירה האמורים לשמש את מנחי הדיון כבסיס לשיח‬
‫הקהילתי‪.‬‬
‫אנו מאחלים לאוחזים בה שימוש מעניין ויעיל‪.‬‬

‫רונן קובלסקי‬
‫סמנכ"ל חברה וקהילה‬

‫‪4‬‬
 ‫תיקון עולם בקהילה‬
‫בבית המדרש הקהילתי דנים בסוגיות חברתיות בוערות כדי לתקן את העולם‬
‫שבו אנו חיים‪ .‬הדיון מורכב מכמה גורמים‪ ,‬שלכל אחד מהם השפעה משלו‪,‬‬
‫הן על התהליך והן על התוצאות‪ .‬הישיבה בצוותא‪ ,‬פנים אל פנים‪ ,‬מגבירה‬
‫את ההיכרות בין המשתתפים‪ ,‬מקטינה את הניכור ביניהם ומחזקת את‬
‫הלכידות החברתית‪ .‬המשתתפים נחשפים למגוון דעות ולפסיפס זהויות;‬
‫דבר המפתח אצל כל אחד מהם את כושר ההכלה‪ .‬הרעיונות הרבים העולים‬
‫תוך כדי דיון פתוח מציגים דרכים יצירתיות להתמודד עם הסוגיה הנדונה‪.‬‬
‫זו ממנפת את הרעיון של זה‪ ,‬וכל הקבוצה מתגייסת לבירור הסוגיה ולהצגת‬
‫פתרונות אפשריים‪ .‬בית המדרש הקהילתי עושה את המשתתפים ליותר‬
‫קשובים וליותר סובלניים‪.‬‬
‫לדיון בסוגיות חברתיות‪ ,‬לאור המקורות התרבותיים שלנו‪ ,‬יש רווח כפול‪:‬‬
‫האחד‪ ,‬אנו מעשירים את עצמנו ממיטב המורשת התרבותית שלנו‪ .‬השני‪ ,‬אנו‬
‫למדים מניסיונם של חכמות וחכמים שקדמו לנו‪ .‬כך נעשית נקודת המוצא‬
‫לדיון שלנו מתקדמת יותר ואפשר שדיון כזה יניב פירות בשלים ועסיסיים‬
‫יותר‪ .‬דיון כן ומעמיק במושג הסובלנות וודאי יתרום למידת הסובלנות‬
‫של יחידים וקבוצות בקהילה‪ .‬הוא יתרום גם ללכידות החברתית‪ ,‬לערבות‬
‫ההדדית ולחוסן הקהילתי‪ .‬הקטעים הבאים אינם אלא הזמנה לדיון כזה‪.‬‬
‫זהו מדגם זעיר ולא מייצג של נגיעות פילוסופיות חברתיות שכל תפקידם‬
‫הוא להתניע את הדיון בקהילה‪ .‬על קטעים אלה הוסיף העורך כמה הגיגים‬
‫משלו‪ ,‬העשויים לסייע בהתנעת הדיון‪ .‬מכאן ואילך‪ ,‬הדיון מסור לידיהם‬
‫של המשתתפים ושל מנחה הדיון‪ .‬תודתי מסורה לחברותיי הנאמנות רעות‬
‫המר ושרון טופר‪-‬אמתי על שסייעו בידי במלאכת העריכה‪.‬‬
‫בהצלחה לכולנו‪.‬‬

‫ד"ר יעקב מעוז‬

‫כותב ועורך‬

‫‪5‬‬
 ‫דין רודף שלום‬
‫תמיד האמנתי‪ ,‬שמרבית העם רוצה בשלום ומוכן ליטול סיכון לשלום‪...‬‬
‫העם באמת רוצה בשלום ומתנגד לאלימות‪ .‬אלימות היא כרסום יסוד‬
‫הדמוקרטיה הישראלית‪ .‬יש לגנות אותה‪ ,‬להוקיע אותה‪ ,‬לבודד אותה‪.‬‬
‫זו לא דרכה של מדינת ישראל‪ .‬יש דמוקרטיה‪ ,‬יכולות להיות מחלוקות‪,‬‬
‫אך הכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות‪ ...‬עם ישראל הוכיח‪ ,‬שניתן להגיע‬
‫לשלום; שהשלום נותן פתח לכלכלה וחברה מתקדמת; שהשלום הוא‬
‫באמת לא רק בתפילות‪ .‬הוא קודם כל בתפילות‪ ,‬אבל הוא שאיפת העם‬
‫היהודי‪ .‬שאיפה אמתית לשלום‪ ...‬אין דרך לישראל בלי מכאובים‪ .‬עדיפה‬
‫דרך השלום מאשר דרך המלחמה‪ .‬אומר לכם את זאת מי שהיה איש צבא‬
‫ושר ביטחון‪ ,‬ורואה את כאבי המשפחות של חיילי צה"ל‪ .‬למענם‪ ,‬למען בנינו‬
‫ונכדינו‪ ...‬עם ישראל רוצה בשלום‪ ,‬ותומך בשלום‪( ...‬יצחק רבין‪.)4.11.1995 ,‬‬

‫אֹוהב ֶאת‬
‫רֹודף ָׁשלֹום‪ֵ ,‬‬
‫אֹוהב ָׁשלֹום וְ ֵ‬
‫אֹומר‪ֱ :‬הוֵ י ִמ ַּתלְ ִמ ָידיו ֶׁשל ַא ֲהרֹן‪ֵ ,‬‬
‫ִהּלֵ ל ֵ‬
‫ּתֹורה (אבות פ"א‪ ,‬מי"ב)‪.‬‬ ‫ַהּבְ ִרּיֹות ְּומ ָק ְרבָ ן לַ ָ‬

‫המרחק בין חוסר סובלנות לבין אלימות עלול להיות קצר ביותר‪ .‬כאשר‬
‫הקול הפנימי שלי זועק‪ :‬״אינני יכול לסבול יותר את מה שמייצג העמית‬
‫שלי״‪ ,‬עלולות לצוף בי מחשבות שאם העמית יחוסל‪ ,‬תתחסל אתו גם‬
‫דעתו‪ .‬לעיתים קרובות אנחנו מחסלים אותו בתוך המחשבות שלנו‪ ,‬ואלמלא‬
‫היראה מן החוק או ההלכה לא היינו עוצרים בעד עצמנו‪ .‬כמה פעמים‬
‫איחלנו‪ ,‬רק במחשבה‪ ,‬ליריבינו את בוא קיצם?! השלום כרוך באופן הדוק‬
‫עם ערך אהבת הבריות‪ .‬אדם אוהב מטבעו איננו נזקק למלחמה הפנימית‬
‫והוא פטור מן המחשבות הרעות של הרס וכליה‪ .‬הוא נזקק פחות להפעיל‬
‫בתוך עצמו את ערך הסובלנות‪.‬‬

‫‪6‬‬
 ‫מדברים על שלום‬
‫מוקי‬

‫כולם מדברים על שלום‬

‫אף אחד לא מדבר על צדק‬
‫לאחד זה גן עדן לאחר גיהינום‬
‫כמה אצבעות על ההדק?‬

‫עד מתי יהום הסער? עד מתי אדם בן כלב?‬

‫מחליקות הפנים על התער‪ ,‬מלטפות אצבעות את החרב‪.‬‬
‫לפעמים החיים מורידים אותי על הברכיים‬
‫אין שומר את השער‪ ,‬אין סימן משמיים‪.‬‬
‫אני רואה אנשים שחיים חלומות ותקוות‬
‫אנשים שחיים רק תככים ומזימות‪.‬‬
‫יש ששואלים שאלות ואין תשובות‬
‫יש כאלה מלאים רק טענות ודרישות‪ ,‬אבל‪...‬‬

‫כולם מדברים על שלום‪...‬‬

‫להקשיב ולחלוק‬
‫אני מוכן למסור את נפשי כדי שתשמיע את דעתך‪ ,‬למרות שאני חולק‬
‫עליה לחלוטין (וולטייר‪ ,‬מאה ‪.)18‬‬

‫לביטוי לחלוק משמעות כפולה‪ :‬לחלוק על‪ ,‬לסתור את הדעה של היריב‪.‬‬

‫לחלוק עם‪ ,‬לשתף בדעתי את הידיד‪ .‬במקרה הראשון‪ ,‬אני בוחר להיות‬
‫חלק נפרד ממי שאני רואה בו כיריבי‪ .‬במקרה האחרון‪ ,‬אני בוחר להיות‬
‫חלק אחד עם מי שאני רואה בו כידידי‪ .‬ישנם מצבים שבהם אני בוחר‬
‫לאפשר ליריב להשמיע בבירור את דעתו ברבים גם כאשר אני מתנגד לה‬
‫בכל תוקף‪ .‬מה מניע אותנו לנקוט באסטרטגיה הזאת? מה אנו מרוויחים‬
‫או מפסידים כאשר אנחנו מעניקים במה ליריבים שלנו?‬

‫‪7‬‬
 ‫אמת מדעית ושלום מוסרי‬
‫וְ ָה ֱא ֶמת וְ ַה ָּׁשלֹום ֱא ָהבּו (זכריה ח'‪ ,‬י"ט)‪ .‬ודע‪ ,‬ש"אמת" הן המעלות השכליות‪,‬‬
‫מפני שהן אמתיות לא תשתנינה‪ ...‬ו"השלום" הן מעלות המידות‪ ,‬אשר בהן‬
‫יחיה השלום בעולם (רמב"ם‪ ,‬שמונה פרקים ד')‪.‬‬

‫אנו נוטים לבלבל בין שני מושגים‪ ,‬בין אמת מדעית לבין מוסר אנושי‪ .‬האמת‬
‫המדעית נבחנת באמצעות המושגים אמת או שקר והיא נבחנת על פי אמות‬
‫מידה שכליות רציונליות בלבד‪ .‬על התוצאה של אחד ועוד אחד הם שניים‪,‬‬
‫אנחנו יכולים להשיב רק בשתי אפשרויות‪ ,‬אמת או שקר‪ .‬איננו יכולים להשיב‬
‫באפשרויות טוב או גרוע‪ .‬המוסר האנושי נבחן באמצעות המושגים נאה או‬
‫מגונה‪ ,‬אסור או מותר‪ ,‬טוב או גרוע‪ .‬יש בו גם ממד רגשי חזק‪ .‬על השאלה‪,‬‬
‫מה דעתנו על הליכה בערום באמצע רחוב הומה אדם‪ ,‬נוכל להשיב רק בשתי‬
‫אפשרויות‪ ,‬נאה או מגונה‪ .‬לכן גם אין "דעה אמתית"‪ ,‬אלא רק "ידיעה אמתית"‪.‬‬
‫כאשר אנו מאמינים שהדעה שלנו אמתית‪ ,‬אין לנו ברירה אלא להטיח אותה‬
‫בפני האחרים ולכפות אותה עליהם‪ .‬מכאן גם נובעות כל המלחמות החברתיות‬
‫בעולם‪ .‬אמיתות מדעיות לא משתנות‪ ,‬אבל מושגי המוסר האנושיים עשויים‬
‫להשתנות לפי נסיבות‪-‬הזמן‪ ,‬המקום והתרבות‪ .‬שאלות גדולות הן‪ ,‬עד כמה‬
‫אנו גמישים בשינוי העמדות המוסריות שלנו? כמה אנחנו מוכנים להקריב‬
‫מתחושת הצדק החזקה שלנו לטובת השלום החברתי?‬
‫צֹוד ִקים‬
‫ִמן ַה ָּמקֹום ֶׁשּבֹו ָאנּו ְ‬
‫ֹלא יִ ְצ ְמחּו לְ עֹולָ ם‬
‫ְּפ ָר ִחים ָּב ָא ִביב‪.‬‬
‫צֹוד ִקים‬
‫ַה ָּמקֹום ֶׁשּבֹו ָאנּו ְ‬
‫הּוא ָק ֶׁשה וְ ָרמּוס‪ְּ ,‬כמֹו ָח ֵצר‪.‬‬
‫עֹוׂשים‬
‫ֲא ָבל ְס ֵפקֹות וְ ַא ֲהבֹות ִ‬
‫חּוח‬
‫ֶאת ָהעֹולָ ם לְ ָת ַ‬
‫ְּכמֹו ֲח ַפ ְר ֶּפ ֶרת‪ְּ ,‬כמֹו ָח ִריׁש‪.‬‬
‫יׁשה ִּת ְׁש ַמע ִּב ְמקֹום‬ ‫ּולְ ִח ָ‬
‫ֶׁשּבֹו ָהיָ ה ַה ַּביִ ת ֲא ֶׁשר נֶ ְח ַרב‪.‬‬
‫(יהודה עמיחי)‬

‫‪8‬‬
 ‫ברור ועכור‬
‫המדע הוא לפי טבעו תופעה בין‪-‬סובייקטיבית‪ ,‬תקפו חל על כל הסובייקטים‪.‬‬
‫אין המדע קניינו של הפרט‪ .‬לעומת זה אין ַהּבְ ִרירּות אלא תופעה סובייקטיבית‬
‫בלבד‪ ,‬קניינו של כל אחד ואחד‪ .‬כשם שזולתי איננו יכול לראות בעיני ואני‬
‫אינני יכול לראות בעיניו הוא‪ ,‬כך גם העין הרוחנית הרי היא עינו של כל‬
‫יחיד‪ ,‬כל אחד ואחד מוכרח להכריע בפני עצמו אם משפט מן המשפטים‬
‫אוידנטי (ברור בוודאות) בעדו או לא‪ .‬בשיחה עם זולתי יכול אני למסור את‬
‫תוכן מחשבתי‪ ,‬אבל ַהּבְ ִרירּות המלווה את המשפט בשבילי איננה נמסרת‬
‫בשיחה‪ .‬יתכן שתוכן המשפט שאני מוסר לזולתי יעורר גם בו את האור‬
‫הטבעי‪ ,‬אותו ניצוץ של ּבְ ִרירּות שהאיר לי‪ ,‬אולם עובדה זו אינה תלויה בי‬
‫ואף לא בתוך המשפט בלבד‪ ,‬אלא גם בכוח שכלו של הזולת‪ ,‬בתשומת ליבו‪,‬‬
‫בריכוזו הנפש‪ ,‬בהעברת דעות קדומות ובמסיבות פרטיות אחרות‪ .‬השיחה‬
‫איננה יכולה למסור את ַהּבְ ִרירּות לזולת‪ .‬עובדה זו היא חיסרון גדול של מבחן‬
‫האמת‪ .‬מתוך שראובן רואה משפט מן המשפטים כברור ושמעון אינו יכול‬
‫לראות את ַהּבְ ִרירּות‪ ,‬נעשה הוויכוח ביניהם לבלתי אפשרי (ש‪ .‬ה‪ .‬ברגמן)‪.‬‬

‫אנחנו נוהגים להמליץ לעמיתנו הטובים "להיכנס לעורו" של האחר‪ ,‬כדי‬

‫להבין את החוויה שלו בנוגע לעניין המדובר‪ .‬זהו מעין תרגיל מחשבתי‪,‬‬
‫הבא לומר לנו שדברים שרואים מכאן לא רואים משם‪ ,‬ולהיפך‪ .‬האם ניתן‬
‫להבין באופן שווה במאת האחוזים כפי שבן שיחנו מבין את העניין? חכמי‬
‫תורת ההכרה מטילים בכך ספק גדול‪ .‬כך יוצא‪ ,‬שלכאורה לעולם לא נוכל‬
‫להגיע להסכמה מלאה על דבר מסוים‪ .‬גם אם מדובר במדעים מדויקים‪,‬‬
‫עדיין יש לכל אחד מאתנו הסתכלות אישית על התופעה‪ .‬מאחר שכך‪ ,‬אין‬
‫לנו אלא לגייס למערכה את ערך הסובלנות‪ .‬מבלעדי הסובלנות‪ ,‬לא נוכל‬
‫לנהל עבודת צוות ולא נוכל להשיג אף לא מטרה אחת‪.‬‬

‫‪9‬‬
 ‫טיבן של מחלוקות‬
‫סֹופּה לְ ִה ְת ַקּיֵ ם‪ .‬וְ ֶׁש ֵאינָ ּה לְ ֵׁשם ָׁש ַמיִ ם‪ֵ ,‬אין‬
‫לֹוקת ֶׁש ִהיא לְ ֵׁשם ָׁש ַמיִ ם‪ָ ,‬‬ ‫ּכָ ל ַמ ֲח ֶ‬
‫לֹוקת ִהּלֵ ל‬
‫לֹוקת ֶׁש ִהיא לְ ֵׁשם ָׁש ַמיִ ם? זֹו ַמ ֲח ֶ‬ ‫סֹופּה לְ ִה ְת ַקּיֵ ם‪ֵ .‬איזֹו ִהיא ַמ ֲח ֶ‬ ‫ָ‬
‫לֹוקת ק ַֹרח וְ כָ ל ֲע ָדתֹו! (אבות פ"ה‪ ,‬מי"ז)‪.‬‬ ‫וְ ַׁש ַּמאי! וְ ֶׁש ֵאינָ ּה לְ ֵׁשם ָׁש ַמיִ ם? זֹו ַמ ֲח ֶ‬

‫מחלוקת לשם שמים עלולה להיתפס כמחלוקת השייכת רק לדתיים‪ ,‬כזאת‬

‫שהיא לטובת היושב בשמיים‪ .‬למחלוקת כזאת ישנה משמעות אוניברסלית‬
‫פשוטה אחת והיא שאין לחולקים אלה על אלה אינטרס אישי‪ .‬בימינו ניתן‬
‫לקרוא לזה "שיקולים זרים"‪ .‬מה שעלול להביא את אחד הצדדים להפעיל‬
‫שיקול זר היא ההנחה‪ ,‬שאם המחלוקת תוכרע לשיטתו‪ ,‬יגרוף הוא רווחים‬
‫אישיים גדולים (חומריים או חברתיים‪ ,‬כמו כבוד ושלטון)‪ .‬לכן הפיתוי‬
‫הוא עצום כל כך והוא זה שמביא כמה מאתנו לנהוג כך‪ .‬במחלוקת נטולת‬
‫אינטרסים‪ ,‬מאמינים שני הצדדים בלב שלם שעמדתם‪ ,‬אם תתקבל‪ ,‬הרי‬
‫שהיא משרתת את שני הצדדים באופן שווה והוגן‪ .‬אמונה זו מאפשרת‬
‫להם לקבל בהבנה ובהערכה כל הכרעה שתתקבל בסופו של הדיון‪ .‬כאשר‬
‫ברור לי שבן שיחי רוצה בטובתי‪ ,‬הסיכויים גבוהים יותר שאחיה בשלום אם‬
‫המחלוקת תוכרע לטובת העמדה שהוא מייצג‪ .‬כבר היו פעמים שכל אחד‬
‫מאתנו גילה שלאחר מעשה הוא טעה וברך על כך שעמיתו הציל אותו‬
‫מן הטעות‪ .‬כיצד אנו יכולים לבסס אמון הדדי עוד בטרם ניגש למחלוקת‬
‫עצמה? מה אנו עושים כדי לשכנע את בן השיח שלנו בכנות כוונותינו?‬
‫כיצד יוצרים שותפות לשיח ולא יריבות?‬

‫‪10‬‬
 ‫ניצוץ האהבה‬
‫אהוד בנאי‬
‫כל אחד חי בעולם אחר‬
‫כל כך גדול השוני‬
‫את מה שאני מרגיש בפנים‬
‫איש לא מרגיש כמוני‬
‫את מה שאתה חושב עמוק‬
‫אני חושב שטוח‬
‫מה שאתה רואה סגור‬
‫אני רואה פתוח‬
‫את מה שאני רואה לבן‬
‫אתה רואה שחור‬
‫כשיורדת עלי החשיכה‬
‫עליך זורח אור‬
‫מה שבשבילך חלום‬
‫לי זו האימה‬
‫מה שבשבילי שלום‬
‫לך זו מלחמה‬
‫למקום אליו אני הולך‬
‫הן גם אתה תגיע‬
‫כל הדרכים הרי עולות‬
‫אל אותו הרקיע‬
‫אל המקום אליו אתה הולך‬
‫הן גם אני אגיע‬
‫אך בלי ניצוץ האהבה‬
‫שום דבר לא יתניע‬

‫השיר מציג בפנינו מציאות חברתית הנובעת מטבע האדם‪ .‬ההבדלים‬

‫הטבועים באדם מכריחים אותו לראות באופן אחר ואף הופכי מזה של‬
‫זולתו‪ .‬מכאן גם החוויות של כל אחד מהצדדים כל כך שונות‪ .‬לכאורה‪ ,‬כל‬
‫אחד חי על פלנטה אחרת ואין מקום להידברות ביניהם‪ .‬אבל השיר מסמן‬
‫לנו פתרון אפשרי‪ ,‬הבא לצמצם את הפער בין העולמות‪ .‬האם פתרון זה‬
‫אפשרי? מהן הנסיבות שבהן הוא יותר אפשרי ובאחרות פחות אפשרי?‬

‫‪11‬‬
 ‫אלו ואלו‬
‫ית‪-‬הּלֵ ל‪.‬‬
‫ית‪ׁ-‬ש ַּמאי ּובֵ ִ‬ ‫ַ‬ ‫מּואל‪ְׁ :‬שֹלׁש ָׁשנִ ים נֶ ְחלְ קּו בֵ‬ ‫ָא ַמר ַרּבִ י ַאּבָ א‪ָ ,‬א ַמר ְׁש ֵ‬
‫מֹותינּו‪ְ .‬יָצ ָתה בַ ת‪-‬קֹול‬ ‫אֹומ ִרים‪ֲ :‬הלָ כָ ה ּכְ ֵ‬ ‫מֹותינּו‪ ,‬וְ ַהּלָ לּו ְ‬
‫אֹומ ִרים‪ֲ :‬הלָ כָ ה ּכְ ֵ‬ ‫ַהּלָ לּו ְ‬
‫ית‪-‬הּלֵ ל‪ .‬וְ כִ י‬
‫ֹלהים ַחּיִ ים ֵהן‪ ,‬וַ ֲהלָ כָ ה ּכְ ִדבְ ֵרי בֵ ִ‬ ‫וְ ָא ְמ ָרה לָ ֶהם‪ֵ :‬אּלּו וָ ֵאּלּו ִּדבְ ֵרי ֱא ִ‬
‫ּבֹוע ֲהלָ כָ ה‬
‫ֹלהים ַחּיִים ֵהן‪ִ ,‬מ ְּפנֵ י ַמה זָ כּו בֵ ית ִהּלֵ ל לִ ְק ַ‬ ‫ֵמ ַא ַחר ְּד ֵאּלּו וְ ֵאּלּו ִּדבְ ֵרי ֱא ִ‬
‫ּנֹוחין וַ ֲעלּובִ ין ָהיּו‪ ,‬וְ ׁשֹונִ ין ִּדבְ ֵר ֶיהם וְ ִדבְ ֵרי בֵ ית ַׁש ַּמאי‪ .‬וְ ֹלא עֹוד‪,‬‬
‫מֹותן? ִמ ְּפנֵ י ֶׁש ִ‬
‫ּכְ ָ‬
‫ֶאּלָ א ֶׁש ַמ ְק ִּד ִימין ִּדבְ ֵרי בֵ ית ַׁש ַּמאי לְ ִדבְ ֵר ֶיהם (עירובין י״ג‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬

‫ֹלהים ַחּיִים" משמש לעיתים קרובות כראיה לגישה‬

‫"אּלּו וָ ֵאּלּו ִּדבְ ֵרי ֱא ִ‬
‫הביטוי ֵ‬
‫סובלנית או אף פלורליסטית בתוך העולם ההלכתי‪ .‬ואולם אין להסיק מכך‬
‫שההלכה מצדדת בעמדות סובלניות ופלורליסטיות‪ ,‬שכן הריבוי שבו מכירה‬
‫הדת היהודית הוא ריבוי בתוך המערכת עצמה‪ ...‬מה שאינו נכלל בתוך‬
‫המערכת‪ ...‬הוא סטייה שהמערכת ההלכתית לא בהכרח מגלה כלפיה‬
‫סובלנות‪ ,‬ולא כל שכן עמדה פלורליסטית (אבי שגיא)‪.‬‬

‫אללה הוא ריבוננו וריבונכם‪ ,‬אך לנו סדרינו לעבודתו ולכם סדרי עבודה‬
‫שלכם‪ .‬אין טענות ומענות בינינו לבינכם‪ ,‬כי לבסוף הוא יאחד את כולנו כי‬
‫הוא תכלית הכל (קוראן‪ ,‬בשורת ההתייעצות)‪.‬‬

‫שאלה מאוד מאתגרת עולה מן הקטעים הנ"ל‪ .‬האם ניתן להפריד בין שלום‬
‫פנימי‪ ,‬בתוך קבוצת הזהות שלנו לבין שלום עם קבוצות אחרות (לפחות‬
‫ברמת הכוונות)‪ .‬האם ערך השלום איננו אמור לחצות את כל הגבולות של‬
‫קבוצות‪ ,‬קהילות ולאומים? דעה רווחת היא זו‪ :‬קודם נעשה שלום בתוכנו‬
‫ולאחר מכן נפנה לעשות שלום עם אויבינו‪ .‬האם הניסיון לקדם שלום עם‬
‫אויבינו איננו משרת בסופו של דבר שלום בתוכנו‪ ,‬ולהפך?‬

‫‪12‬‬
 ‫חברּות‪ ,‬וויכוח‪ ,‬אלימות‬
‫אתה בטח זוכר אותו בוקר אומלל‪,‬‬
‫שנינו צנחנו על אותו הספסל‪,‬‬
‫טחנתי סיגריות‪ ,‬קילפת אגס‪,‬‬
‫כל אחד מאתנו בעלבונו מכונס‪.‬‬
‫איך שוב נקלענו לאותה השיחה‪,‬‬
‫על מותר האדם ואם יש השגחה‪,‬‬
‫אתה רב מג של מילים‪ ,‬לא היינו כוחות‪,‬‬
‫הפעם זה כמעט נגמר במכות‪.‬‬
‫זאת הייתה דעתי לא הייתה לי ברירה‪,‬‬
‫בעיניך ראיתי פתאום אש זרה‪,‬‬
‫אתה גיחכת לשמיים‪,‬‬
‫אני לא הרמתי ידיים‪,‬‬
‫כשאמרת לא‪ ,‬צעקתי כן‪,‬‬
‫בטח שיש‪ ,‬אתה צעקת אין‪.‬‬
‫(שולי רנד)‬

‫החובות הדתיות ההלכתיות משתרעות על רוב‪ ,‬אם לא על כל‪ ,‬תחומי החיים‪,‬‬

‫וחובות אלו בתוקף האמונות העיוניות מחייבות את כל חברי הקולקטיב‬
‫היהודי‪ .‬לאור זאת עולה השאלה‪ ,‬האם הדת היהודית יכולה להפנים רעיונות‬
‫של סובלנות ושל פלורליזם כלפי יהודי שאינו שומר תורה ומצוות מבלי‬
‫שתאבד את משמעותה הבסיסית? (אבי שגיא)‪.‬‬

‫שולי רנד (חרדי) מתאר את מערכת יחסיו עם חברו הטוב המחזאי הידוע‬
‫חנוך לוין (חילוני)‪ .‬בשיר ארוך וכאוב "המשורר"‪ ,‬שרק חלקו מובא כאן‪ ,‬הוא‬
‫מתאר כיצד החברות הטובה נשברת על רקע וויכוח בנושאי דת ואמונה;‬
‫עד כדי כמעט אלימות פיזית‪ .‬האם ניתן להפריד בין ערך החברות לבין ערך‬
‫האמיתות הפנימיות שלנו‪ ,‬דתיות או אחרות? מה ניתן לעשות כדי שלא‬
‫תפרוץ אלימות בין קבוצות על רקע הוויכוח בין הזרמים חרדים‪ ,‬דתיים‪,‬‬
‫חילוניים ורפורמים?‬

‫‪13‬‬
 ‫מחלוקת אלימה‬
‫אותו היום (שבו הכריעו בהלכה) היה קשה לישראל כיום שנעשה בו‬
‫העגל‪ ...‬תנא ר' יהושע אונייא‪ :‬תלמידי בית שמאי עמדו להן מלמטה והיו‬
‫הורגין בתלמידי בית הלל‪ ...‬שישה מהן עלו והשאר עמדו עליהן בחרבות‬
‫וברומחים‪ ...‬שמונה עשרה דבר גזרו ובשמונה עשרה רבו‪ .‬ובשמונה עשרה‬
‫נחלקו (ירושלמי שבת ט׳‪ ,‬א׳)‪.‬‬

‫אין לנהוג בכפיה בענייני דת (קוראן‪ ,‬בשורת הפרה)‪ .‬אל תתווכחו עם בני עם‬
‫הספר אלא בצורה מהוגנת ואמרו להם‪ :‬אנו מאמינים במה שהּורד אליכם‬
‫כי ריבוננו וריבונכם הוא אחד ולו אנו מסורים (קוראן‪ ,‬בשורת העכביש)‪.‬‬

‫האידיליה המוצגת לרוב‪ ,‬כאילו המחלוקת בין בית הלל לבין בית שמאי‬
‫הייתה שלווה ומכובדת‪ ,‬איננה משקפת את המציאות העולה מספרות‬
‫ֹלהים ַחּיִ ים"‪ ,‬עמדו סיפורים‬
‫"אּלּו וָ ֵאּלּו ִּדבְ ֵרי ֱא ִ‬
‫חז"ל‪ .‬אל מול התפיסה של ֵ‬
‫על ניהול אלים מאוד של המחלוקת; עד כדי איום בחרבות וברומחים‪.‬‬
‫כפסע היה בין המחלוקת לבין שפיכות דמים של ממש‪ .‬בשעה זאת‪ ,‬כמעט‬
‫שכחו הצדדים החולקים בענייני דת‪ ,‬את מצוות הדת העיקרית "ֹלא ִת ְר ַצח"‪.‬‬
‫מסתבר שמחלוקות סביב שאלות דתיות עלולות להיות נפיצות‪ ,‬כאשר‬
‫אחד מהצדדים מנסה לכפות את דעתו על האחר‪ .‬בחברה הישראלית‬
‫חוזר ונשנה הביטוי "כפיה דתית" ומן העבר השני ישנם הטוענים שקיימת‬
‫"כפיה חילונית"‪ .‬האם ניתן בכלל לנהל חברה משותפת ללא כפיה כלשהי?‬

‫‪14‬‬
 ‫בימים ההם ובזמן הזה‬
‫ִמי יִ ְּתנֵ נִ י בַ ִּמ ְדּבָ ר ְמלֹון א ְֹר ִחים‪ ,‬וְ ֶא ֶעזְ בָ ה ֶאת ַע ִּמי‪ ,‬וְ ֵאלְ כָ ה ֵמ ִא ָּתם‪ּ ,‬כִ י כֻ ּלָ ם‬
‫ְמנָ ֲא ִפים‪ֲ ,‬ע ֶצ ֶרת ּבֹגְ ִדים‪ .‬וַ ּיַ ְד ְרכּו ֶאת לְ ׁשֹונָ ם ַק ְׁש ָּתם ֶׁש ֶקר‪ ,‬וְ ֹלא לֶ ֱאמּונָ ה ּגָ בְ רּו‬
‫בָ ָא ֶרץ‪ּ ,‬כִ י ֵמ ָר ָעה ֶאל ָר ָעה יָ ָצאּו‪ ,‬וְ א ִֹתי ֹלא יָ ָדעּו נְ ֻאם ה'‪ִ .‬איׁש ֵמ ֵר ֵעהּו ִה ָּׁש ֵמרּו‪,‬‬
‫וְ ַעל ּכָ ל ָאח ַאל ִּתבְ ָטחּו‪ּ ,‬כִ י כָ ל ָאח ָעקֹוב יַ ְעקֹב‪ ,‬וְ כָ ל ֵר ַע ָרכִ יל יַ ֲהֹלְך‪ .‬וְ ִאיׁש‬
‫ּבְ ֵר ֵעהּו ָיְה ֵתּלּו‪ ,‬וֶ ֱא ֶמת ֹלא יְ ַדּבֵ רּו‪ ,‬לִ ְּמדּו לְ ׁשֹונָ ם ַּדּבֶ ר ֶׁש ֶקר‪ַ ,‬ה ֲעוֵ ה נִ לְ אּו‪ִׁ .‬שבְ ְּתָך‬
‫אֹותי‪ ,‬נְ ֻאם ה' (ירמיהו ט'‪ ,‬א'‪-‬ה')‪.‬‬ ‫ּבְ תֹוְך ִמ ְר ָמה‪ּ ,‬בְ ִמ ְר ָמה ֵמ ֲאנּו ַד ַעת ִ‬

‫כעת הייתי רוצה קצת לבדוק את רשמיי מהארץ‪ ...‬דבר איום בולט בארץ‪:‬‬
‫מפלגתיות הורסת וחוסר ארגון גם יחד‪ .‬התמרמרות גדולה וחוסר תקווה‪.‬‬
‫כל איש מאשים את חברו‪ ,‬כל אחד מרגיש את עצמו חף מפשע ושונא את‬
‫האחר‪ .‬חושבים שגורמים חיצוניים משפיעים על המצב הירוד שלנו‪ .‬שקר‬
‫הדבר‪ .‬הריקבון הפנימי הוא הגורם העיקרי‪ ,‬ולו היה מצבנו בפנים יותר איתן‬
‫ובריא‪ ,‬הייתה גם עמידתנו כלפי חוץ אחרת (חנה סנש)‪.‬‬

‫האמון ההדדי הוא היסוד שעליו נבנית חברה צודקת‪ .‬תחושת חוסר הביטחון‬
‫בחבריי לקבוצה‪ ,‬ככל שהיא תגבר כך תחרב את הקבוצה‪ .‬ראשונים לראות‬
‫את התהליכים הללו הם הנביאים‪ ,‬אז והיום‪ .‬חברה מושחתת נוטה לגרש‬
‫מתוכה את הנביאים המציבים בפניה מראה המשקפת את מצבם העגום‪.‬‬
‫היכולת להיות קשוב לביקורת חברתית היא המפתח לתיקון חברתי ולכן‬
‫הסובלנות כלפי מי שמתריע בפנינו‪ ,‬גם כאשר דבריו אינם ערבים לנו‪ ,‬היא‬
‫אתגר חברתי רם מעלה‪ .‬אם כן‪ ,‬מה ניתן לעשות בקהילה כדי לקדם את‬
‫ערך הסובלנות לביקורת?‬

‫‪15‬‬
 ‫גבולות הסובלנות‬
‫"כשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה‪ ,‬כך אין דעותיהם שוות זו לזו" (במדבר‬
‫רבה כ״א‪ ,‬ב׳)‪ .‬הדעות שאינן שוות‪ ,‬האמורות במדרש ובתלמוד‪ ,‬נטענו במרוצת‬
‫הדורות במשמעויות שונות ומתחדשות‪ .‬בתחילת דרכן היו תכונות אופי‬
‫ומזגים אישיים‪ ,‬והתפשטו במהרה אל תחום המידות הטובות והמגונות‪ ,‬הן‬
‫קנו להן מקום של קבע בשדה הסברות‪ ,‬הרעיונות וההשקפות‪ ,‬עד שנקשרו‬
‫במישרין גם בשאלת הסובלנות החברתית והאלימות הפוליטית‪...‬‬

‫המסורת היהודית שמה את הדגש על תפיסה אחרת‪ ,‬מרחיבה יותר‪,‬‬

‫של ההתנהגות הסובלנית‪ ...‬הדבר ייעשה בשתי דרכים‪ .‬כל עוד ידובר‬
‫במחלוקת פנימית בתוך המערכת‪ ,‬בוויכוח שיתגלע בתוך גבולותיה של‬
‫המסגרת הקהילתית‪/‬הנורמטיבית‪ ,‬התביעה לסובלנות תתבסס הרבה‬
‫ֹלהים ַחּיִ ים)‪ .‬לעומת‬
‫על דפוס‪-‬המחשבה הפלורליסטי ֵ(אּלּו וָ ֵאּלּו ִּדבְ ֵרי ֱא ִ‬
‫זאת‪ ,‬כאשר ידובר בדעות סוטות ובמעשים פורצי גדר‪ ,‬בהתנהגות‬
‫העלולה להוציא אדם אל מחוץ לגבולה הלגיטימי של המערכת‪ ,‬המאמץ‬
‫הסובלני יתרכז בעיקר בנימוקים מטיפוס אחר‪ ,‬נימוקים קומוניטאריים או‬
‫פטרנאליסיטיים (התופסים את האחר בתור "תינוק שנשבה"‪ ,‬בתור אנוס‪,‬‬
‫שוגג‪" ,‬נוהג מנהג אבותיו")‪ .‬בין כך ובין כך‪ ,‬בשתי הדרכים כאחת‪ ,‬הסובלן‬
‫יבקש למצוא אצל מתנגדו צד של אמת או צד של זכות‪ ,‬ובהם יתלה את‬
‫סובלנותו (אביעזר רביצקי)‪.‬‬

‫המאמינים! התאזרו בסבלנות והסתייעו בתפילות‪ ,‬כי אללה הוא עם בעלי‬

‫הסבלנות (קוראן‪ ,‬בשורת הפרה)‪.‬‬

‫רביציקי חוזר על הביטוי "המאמץ הסובלני"‪ .‬מדוע צריך להתאמץ כדי‬

‫לקיים ערך חברתי בסיסי כל כך? מדבריו עולה שקיים דיאלוג פנימי בתוך‬
‫הפרט או בתוך הקבוצה בטרם יפעילו את ערך הסובלנות כלפי האחרים‪.‬‬
‫איזה מין תהליך פנימי אמור לעבור כל אחד מאתנו או כל קבוצה שאליה‬
‫אנו משתייכים בטרם נקבע עמדה כלפי האחרים?‬

‫‪16‬‬
 ‫יֹותר‬
‫ֵאין ִש ְמ ָחה ּגְ דֹולָ ה ֵ‬
‫פניה חזן‬

‫יֹותר‬‫ֵאין ִש ְמ ָחה ּגְ דֹולָ ה ֵ‬

‫אּוח ִדים‪,‬‬‫חתם ֶשל לְ ָבבֹות ְמ ָ‬ ‫ִמ ִּש ְמ ָ‬
‫אחד‪,‬‬ ‫ָא ַמר ַרב נִ ְכ ָּבד ָ‬
‫וְ ַרב נִ ְכ ָּבד ַא ֵחר ָא ַמר‬
‫יֹותר ָשלֵ ם‬ ‫ֶש ֵאין ָּד ָבר ֵ‬
‫ִמּלֵ ב ָשבּור‪...‬‬
‫ּוכ ָבר יָ ִמים ַר ִּבים‬ ‫ְ‬
‫ֲאנִ י ְמנָ ָסה לְ ַאּגֵ ד ַא ְר ַּב ַעה ִמיּנִ ים‪:‬‬
‫אּוח ִדים‬
‫לְ ָבבֹות ְמ ָ‬
‫ּולְ ָבבֹות ְשלֵ ִמים‬
‫וְ ִש ְמ ָחה‬
‫וָ ֶש ֶבר‪,‬‬
‫ַאף ַעל ִּפי ֶש ֵאין ִמ ְת ַּכּוְ נִ ים לַ ּזֶ ה‬
‫וְ ַאף ַעל ִּפי ֶש ֵאין ַמ ְתּכֹונִ ים לַ ּזֶ ה‬
‫יֹוד ִעים ֶאת סֹוד ַה ֶּד ֶבק‬ ‫וְ ֵאין ְ‬
‫ּגַ ם ְּכ ֶש ַמ ְפ ִט ִירים ָמ ַצא ִמין ֶאת ִמינֹו‪.‬‬
‫ֶאלָ א ֶש ִאחּוד ַא ְר ַּב ַעת ַה ִּמינִ ים‬
‫זֹו ִמ ְצוָ ה ִס ְמלִ ית יָ ָפה‬
‫וְ ָת ִמיד ָא ַה ְב ִּתי לְ ַה ְמ ִציא ְס ָמלִ ים‪,‬‬
‫יאם ֶאל ַה ְמ ִציאּות‪.‬‬ ‫לֹומר‪ ,‬לְ ָה ִב ָ‬‫ְּכ ָ‬
‫אֹומר‪,‬‬‫ַאְך ָמה ַ‬
‫ְּכ ָבר יָ ִמים ַר ִּבים‬
‫רּוּדים ַהּלְ ָבבֹות‬ ‫ְּפ ִ‬
‫בּורים‪,‬‬ ‫וְ ֵהם ֵאינָ ם ְש ִ‬
‫לּוקים לַ ֲח ָד ִרים‪ָּ ,‬כ ָרּגִ יל‪,‬‬ ‫ַרק ֲח ִ‬
‫וְ ַרק ִש ְמ ָחה וְ ֶש ֶבר‪,‬‬
‫אֹורה ְּפלּוּגִ ים ֵהם‪,‬‬ ‫ֶשּלִ ְכ ָ‬
‫ימה‬ ‫ּוב ְּמ ִש ָ‬ ‫ְּד ֵב ִקים זֶ ה ַּבּזֶ ה ַ‬
‫ּובי‪.‬‬
‫ִ‬

‫‪17‬‬
 ‫אל תאמן בעצמך‬
‫מֹותְך‪ ,‬וְ ַאל‬
‫אֹומר‪ַ :‬אל ִּת ְפרֹוׁש ִמן ַה ִּצּבּור‪ ,‬וְ ַאל ַּת ֲא ֵמן ּבְ ַע ְצ ָמְך ַעד יֹום ָ‬
‫ִהּלֵ ל ֵ‬
‫מֹוע‬
‫ֹאמר ָּדבָ ר ֶׁש ִאי ֶא ְפ ָׁשר לִ ְׁש ַ‬
‫ָּת ִדין ֶאת ֲחבֵ ָרְך ַעד ֶׁש ַּתּגִ ַיע לִ ְמקֹומֹו‪ ,‬וְ ַאל ּת ַ‬
‫ֶׁשּסֹופֹו לְ ִה ָּׁש ַמע (אבות פ"ב‪ ,‬מ"ד)‪.‬‬

‫באמת‪ ,‬לא שני מחנות‪ ,‬כי אם שלושה מחנות הננו מונים מאז‪ .‬מסורת ישנה‬
‫היא שציבור כולל בתוכו צדיקים‪ ,‬בינוניים ורשעים‪ ,‬אבל זהו רק תיאור אישי‪.‬‬
‫למדנו שעל כל אדם נאמר "אפילו כל העולם כולו אומרים עליך צדיק אתה‪,‬‬
‫היה בעיניך כרשע"‪ .‬טוב מאוד לאדם שיהיה שקוע לחשב את חשבון עצמו‪,‬‬
‫ולחטט במומים הנפשיים שלו ולהביט בעין יפה על האחרים‪ .‬יכול באמת‬
‫להיות שיש בהם אוצר טוב הסמוי מן העין‪ .‬והננו צריכים להחליט‪ ,‬כי כוח‬
‫כמוס של טובה ישנו בכל המחנות ובכל חלקי האומה‪ ,‬ובייחוד באלה שהערך‬
‫של כלל ישראל ותקוותו יקר להם במידה רבה (הראי"ה קוק)‪.‬‬

‫אל תתערב במה שאין לך בו ידיעה מבוססת ואל תסמוך רק על השמיעה‪,‬‬

‫על הראיה או על מחשבות לבך‪ ,‬כי הם גורמים לפעמים להתערבות בלי‬
‫ידיעת האמת (קוראן‪ ,‬בשורת בני ישראל)‪.‬‬

‫הספק‪,‬‬
‫הוודאות מעניקה לנו שקט‪ ,‬אך היא עלולה להיות מקסם‪-‬שוא‪ֵ .‬‬
‫מדריך את מנוחתנו‪ ,‬אך הוא יכול לחשוף בפנינו אמת מסוימת‪ .‬הלל מציע‬
‫לנו שלא להאמין בעצמנו יתר על המידה‪ .‬המשמעות היא‪ ,‬להיות ספקן‬
‫יותר באשר לאמיתות הפנימיות שלנו‪ .‬הרב קוק אפילו מזמין אותנו לראות‬
‫בעצמנו כרשעים‪ .‬אנו עשויים להשתנות ויחד עם השינוי הזה משתנות גם‬
‫האמונות והדעות שלנו‪ .‬אמיתות שהיינו נכונים למסור עליהם את נפשנו‬
‫אתמול‪ ,‬נראות מגוחכות היום‪ .‬דברים שגיחכנו עליהם אתמול‪ ,‬נראים לפתע‬
‫כאמת לאמיתה‪ .‬בין הספק לוודאי‪ ,‬היכן היינו רוצים למצוא את עצמנו?‬
‫לאור איזו תפיסה היינו מחנכים את ילדינו?‬

‫‪18‬‬
 ‫עקרון השֹונּות‬
‫ּדֹומין זֶ ה לָ זֶ ה‪ֲ .‬אבָ ל ַה ָּקדֹוׁש‪,‬‬
‫חֹותם ֶא ָחד‪ ,‬וְ כֻ ּלָ ן ִ‬
‫ָא ָדם טֹובֵ ע ּכַ ָּמה ַמ ְטּבֵ עֹות ּבְ ָ‬
‫ּדֹומה‬
‫חֹותמֹו ֶׁשל ָא ָדם ָה ִראׁשֹון‪ ,‬וְ ֵאין ֶא ָחד ֵמ ֶהם ֶ‬ ‫ּבָ רּוְך הּוא‪ ,‬טֹובֵ ע ּכָ ל ָא ָדם ּבְ ָ‬
‫ּדֹומין זֶ ה לָ זֶ ה? ֶׁשֹּלא ְיִר ֶאה ָא ָדם ִּד ָירה נָ ָאה‪,‬‬
‫צּופ ֶיהן ִ‬
‫לַ ֲחבֵ רֹו‪ִּ ...‬ומ ְּפנֵ י ָמה ֵאין ַּפ ְר ֵ‬
‫ֹלׁשה ְּדבָ ִרים‬‫אֹומר‪ּ :‬בִ ְׁש ָ‬
‫ֹאמר‪ֶׁ ,‬שּלִ י הּוא‪ַּ ...‬תנְ יָ א‪ָ ,‬היָ ה ַרּבִ י ֵמ ִאיר ֵ‬
‫וְ ִא ָּׁשה נָ ָאה‪ ,‬וְ י ַ‬
‫ָא ָדם ִמ ְׁש ַּתּנֶ ה ֵמ ֲחבֵ רֹו‪ּ ,‬בְ קֹול‪ּ ,‬בְ ַמ ְר ֶאה‪ּ ,‬ובְ ַד ַעת (סנהדרין לח‪ ,‬ע"א)‪.‬‬

‫אֹומר‪ָׁ :‬שֹלׁש נָ ִׁשים לָ ׁשֹות ּכְ ַא ַחת וְ אֹופֹות ּבְ ַתּנּור ֶא ָחד‪ ,‬זֹו ַא ַחר זֹו‪.‬‬
‫ַרּבָ ן ּגַ ְמלִ ֵיאל ֵ‬
‫וַ ֲחכָ ִמים א ְֹומ ִרים‪ָׁ :‬שֹלׁש נָ ִׁשים ע ְֹוסקֹות ּבַ ּבָ ֵצק‪ַ ,‬א ַחת לָ ָׁשה וְ ַא ַחת ע ֶֹורכֶ ת וְ ַא ַחת‬
‫ּנּורים‬
‫אֹומר‪ֹ :‬לא כָ ל ַהּנָ ִׁשים וְ ֹלא כָ ל ָה ֵע ִצים וְ ֹלא כָ ל ַה ַּת ִ‬ ‫אֹופה‪ַ .‬רּבִ י ֲע ִקיבָ א ֵ‬‫ָ‬
‫ָׁשוִ ין (משנה‪ ,‬פסחים‪ ,‬פ"ג‪ ,‬ה"ד)‪.‬‬

‫כדי ליעל את השיטה באפיית מצות לפסח על ידי נשים‪ ,‬ניסו חכמים לקבוע‬
‫הלכות‪ .‬רבן גמליאל העדיף עבודת צוות ללא תפקידים‪ .‬חכמים העדיפו‬
‫עבודת צוות לפי תפקידים‪ .‬ר' עקיבא טען שלא ניתן לקבוע הלכות בעניין זה‬
‫משום שהנשים שונות זו מזו‪ .‬לפי המקור ממסכת סנהדרין‪ ,‬עקרון השונות‬
‫קיים מטבע הבריאה של האדם‪ .‬אלמלא השונות‪ ,‬תקלות חברתיות רבות‬
‫היו מתרגשות עלינו לרעה‪ .‬ההכרה בעקרון השונות היא הבסיס לתפיסה‬
‫סובלנית ופלורליסטית‪ .‬כיצד ניתן בכל זאת להפעיל צוות מקצועי או מתנדב‬
‫למרות השונות של חברותיו וחבריו? מהם היתרונות של צוות המורכב‬
‫מדמויות שונות זו מזו בהשקפתן ובשיטות העבודה שלהן?‬

‫‪19‬‬
 ‫שיר ישראלי‬
‫אהוד מנור‬

‫השלג שלך והמטר שלי‬

‫הוואדי שלך והנהר שלי‬
‫נפגשים סוף סוף בחוף ישראלי‬
‫עם כל החלומות והגעגועים‬
‫עם כל הזיכרונות הטובים והרעים‬
‫בשיר חדש ישן שמאחה את הקרעים‬
‫הנה מה טוב‪ ,‬הנה מה טוב ומה נעים‪.‬‬

‫במקצב יווני עם מבטא פולני‪...‬‬

‫בסלסול תימני עם כינור רומני‪...‬‬
‫מי אני? מי אני? כן אני! אלי אלי!‬
‫שיר ישראלי‪.‬‬

‫העמק שלך וההר שלי‬

‫היער שלך והמדבר שלי‬
‫נפגשים סוף סוף בנוף ישראלי‬
‫עם כל החלומות והגעגועים‬
‫עם כל הזיכרונות הטובים והרעים‬
‫בשיר חדש ישן שמאחה את הקרעים‬
‫הנה מה טוב‪ ,‬הנה מה טוב ומה נעים‪.‬‬
‫במקצב יווני עם מבטא פולני‪...‬‬

‫ה‪"-‬למד" שלי וה‪"-‬חת" שלך‬

‫ה‪"-‬עין" שלי וה‪"-‬ריש" שלך‬
‫נפגשים סוף סוף עם תוף ישראלי‬
‫עם כל החלומות והגעגועים‬
‫עם כל הזיכרונות הטובים והרעים‬
‫בשיר חדש ישן שמאחה את הקרעים‬
‫הנה מה טוב‪ ,‬הנה מה טוב ומה נעים‪.‬‬
‫במקצב יווני עם מבטא פולני‪...‬‬

‫‪20‬‬
 ‫אחדות השקפה‬
‫תהיה מי שתהיה‪ ,‬קורא חביב אל נא תראני כמוכה ספקנות או כזומם‬
‫לעשותך סקפטיקן‪ .‬אני אולי אחד מאלה הרחוקים ביותר ממחלת נפש זו‪,‬‬
‫ואדיר חפצם כי יוכלו לרפא ממנה גם אחרים‪ .‬אבל דווקא משום כך‪ ,‬משום‬
‫שפעמים רבות עשיתי מעשה ריפוי זה בנפשי וניסיתי לעשותו גם בנפש‬
‫אחרים‪ ,‬הכרתי לדעת מה מאוד קשה הוא ומה מעט אנו מעלים בידינו‪ .‬גם עם‬
‫הטוב שבידידי‪ ,‬אשר אמרתי כי דעותינו עולים בד בבד‪ ,‬לא יכולתי תכופות‬
‫מאוד לבא לידי אחדות השקפה על אמיתות שבפילוסופיה ושבאמונה‪.‬‬
‫אחרי דיונים וויכוחים ארוכים ראינו לפרקים כי קשרנו באותן המילים איש‬
‫איש מושגים אחרים‪ .‬לעיתים רחוקות היינו מתכוונים שנינו לדבר אחד‪,‬‬
‫אלא שביטאנו אותו כל אחד בדרך אחרת‪ .‬אך לעיתים קרובות גם נדמה‬
‫לנו כי בדעה אחת אנחנו‪ ,‬ועדיין רחוקים היינו זה מזה במחשבותינו‪ .‬שנינו‬
‫לא היינו טירונים בעסקי מחשבה‪ ,‬שנינו רגילים היינו אצל מושגים מובחנים‬
‫ולשנינו נדמה כי כל עיקר מגמתנו היא האמת לאמיתה‪ ,‬ולא הנצחנות‪ .‬ואף‬
‫על פי כן היו מושגינו צריכים להשתפשף אלה באלה זמן רב עד שיכולנו‬
‫לומר בוודאות כלשהי‪ :‬הנה בזה דעותינו שוות‪ .‬הו‪ ,‬מי אשר התנסה באלה‬
‫ועדיין הוא יכול להיות בלתי סובלני‪ ,‬עדיין הוא יכול לשנוא את חברו על‬
‫שבענייני דת אינו הוגה כמוהו או אינו מתבטא כמוהו‪ ,‬הו אל נא יבוא בסוד‬
‫רעי‪ ,‬כי הוציא את עצמו מכלל אנושיות (משה מנדלסון)‪.‬‬

‫הסכמות מדומות הן בעיה בפני עצמה‪ .‬לעיתים נוח לנו‪ ,‬מסיבות כאלה‬
‫ואחרות‪ ,‬לצאת מהדיון עם תחושת הסכמה גם כאשר אנו לא בטוחים‬
‫לגמרי שהשותפים לדיון ממש הסכימו‪ .‬הסכמות כאלה אינן מחזיקות זמן‬
‫רב וזהו רק עניין של זמן מתי תתפרץ המחלוקת מחדש‪ .‬מנדלסון מציע‬
‫לנו להניח מראש שגם ההסכמות עלולות להיות פגומות ולכן אל לנו לטייח‬
‫את אי ההסכמות‪ .‬כדי לשמור על ערך הסובלנות‪ ,‬חרף אי ההסכמות‪ ,‬ניתן‬
‫להסכים שאיננו מסכימים‪ .‬ניתן גם לצאת מהדיון עם חומר למחשבה מבלי‬
‫הדחיפות להגיע לשורה תחתונה‪ .‬הבהלה להגיע ל"תכלס" כבר בדקות‬
‫הראשונות לדיון‪ ,‬עלולה רק להזיק‪.‬‬

‫‪21‬‬
 ‫ידידים דומים או שונים‬
‫אולם מהותה של הידידות שנויה במחלוקת מבחינות לא מועטות‪ .‬שיש‬
‫המגדירים אותה כסוג מסוים של דמיון‪ ,‬וטוענים שאנשים דומים ידידים‬
‫הם זה לזה‪ ,‬ומכאן הפתגמים כגון "הדומה אל דומהו" ו"עורב אל עורב"‬
‫(לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב‪ ,‬מפני שהוא בן מינו) וכיוצא בזה‪.‬‬
‫אחרים אומרים היפוכו של הדבר‪" :‬שני קדרים לעולם לא יהיו בדעה אחת"‪.‬‬
‫ובסוגיה זו גופה מובאים גם טעמים עמוקים יותר הקושרים אותה לבעיות‬
‫פיסיקאליות‪ ,‬וברוח זו אומר איורופידס שאדמה יבשה משתוקקת לגשם‪,‬‬
‫ושמי הקודש‪ ,‬בהימלאם מטר‪ ,‬משתוקקים לנפול ארצה‪ .‬והיראקליטוס אומר‪,‬‬
‫שהמנוגד מועיל ומצלילים השונים זה מזה נוצר היפה שבתצלילים‪ ,‬וכל‬
‫הדברים נוצרים מתוך מריבה‪ .‬בניגוד לאלה אומר‪ ,‬בין השאר‪ ,‬אמפדוקליס‪,‬‬
‫שהדומה שואף אל דומהו‪ .‬בבעיות הפיסיקאליות לא נעסוק כאן‪ ,‬שהרי אין‬
‫הן שייכות לנושא חקירתנו‪ .‬לעומת זה נעיין באלה שהן אנושיות ושיש בהן‬
‫נגיעה לתכונות האופי והרגשות‪ ,‬כגון השאלה‪ :‬אם ידידות תיתכן בין כל‬
‫אדם לכל אדם אחר? או אם מן הנמנע הוא שאנשים רשעים יהיו ידידים?‬
‫ואם יש רק סוג אחד של ידידות‪ ,‬או כמה וכמה? (אריסטו)‪.‬‬

‫כדי להמחיש את דבריו של אריסטו‪ ,‬נברר לעצמנו את הסוגיה הבאה‪.‬‬

‫כאשר אנו בוחרים מקום לגור ולחנך בו את ילדינו‪ ,‬מהי נטייתנו הטבעית‪:‬‬
‫לבחור מקום שבו גרים אנשים דומים לנו או שונים מאתנו? לכל בחירה‬
‫יכולים להיות יתרונות וחסרונות מבחינתו‪ .‬עד כמה אנו יודעים להגדיר‬
‫את היתרונות והחסרונות באופן רציונאלי? עד כמה אנו מודעים לחרדות‬
‫שלנו מפני האחרים? כיום מתרבה התופעה של שכונות מעורבות‪ ,‬חילוניים‬
‫וחרדים או ערבים ויהודים או וותיקים ועולים‪ .‬האם רצוי מבחינה חברתית‬
‫ליצור קהילה משותפת‪ ,‬או להניח לכל קהילה לחיות את חייה ולהתגדר‬
‫בתוך עצמה? מהם המחירים שנשלם על כל בחירה‪ ,‬ומהם הרווחים שנשיג‬
‫בכל אחת מן הברירות?‬

‫‪22‬‬
 ‫למה לסבול‬
‫על פי הדיוק‪ ,‬סובלנות היא ההשלמה עם הפסול בעיני‪ ,‬לא משום שאני מכיר‬
‫בלגיטימיות שלו אלא על אף שאינני מכיר בה; בסובלנות כלפי האחר‪ ,‬אני‬
‫מעניק לאחר את הלגיטימיות שלו עד כמה שאני מוכן לסבול את קיומו‬
‫וכל זמן שאני מוכן לכך‪ ...‬יש בסובלנות אי סימטריה בסיסית‪ :‬אין לו לאחר‬
‫מקור אחר ללגיטימיות אלא נכונותי להשלים עמו (שמואל שקולניקוב)‪.‬‬

‫המניעים לסובלנות‪ :‬א‪ .‬לסובלן יש בסיס רציונאלי לסבלנותו‪ ,‬שאם לא‬

‫כן אין טעם להפעלת ערך הסובלנות‪ .‬ב‪ .‬השיקול הערכי‪ ,‬הסובלן מבקש‬
‫לכבד את האוטונומיה של האחר‪ ,‬אולי מתוך רצון שיכבדו את האוטונומיה‬
‫שלו‪ .‬ג‪ .‬השיקול התועלתני‪ ,‬הסובלן רואה בדעה הנסבלת כמכשיר לחידוד‬
‫ולביסוס השקפותיו שלו‪ .‬ד‪ .‬הסובלן מחזיק בעמדה פטרנליסטית‪ ,‬הוא‬
‫צודק והאחר טועה‪ ,‬מה שמקנה לו תחושת עליונות‪ .‬ה‪ .‬הסובלן מבין שאי‬
‫סובלנות עלולה להביא לאלימות‪ .‬ו‪ .‬הסובלן מבין שאין עוד טעם לכפייה‪,‬‬
‫גם משום שאינה מועילה וגם משום שהיא סותרת אמות מידה אחרות‬
‫שהוא מחזיק בהן‪.‬‬

‫את רוב הטיעונים שהוזכרו לעיל ניתן לכנות טיעונים תועלתניים‪ .‬הסובלן‬
‫מרוויח משהו מתוך ההתנהגות הסובלנית שלו‪ .‬טיעון חשוב אחר בא מתחום‬
‫המוסר‪ .‬אני נוהג בסובלנות מפני שאני רואה בה ערך אנושי בסיסי‪ .‬כשם‬
‫שאינני שואל מדוע אנשים אחרים חיים וניזונים אין לי הרשות לערער‬
‫על החירות שלהם להביע דעות ולהתנהג באופן שבו הם מתנהגים‪ .‬כל‬
‫עוד אינם מסכנים או פוגעים בקיומי‪ ,‬אין לי כל עניין להתערב במערכת‬
‫השיקולים שלהם‪.‬‬

‫‪23‬‬
 ‫סבל‪ ,‬סובלנות ואנושיות‬
‫ניסיון חיי המחנה מורה לנו‪ ,‬כי יש בידי האדם חופש בחירת‪-‬פעולה‪ .‬מצויות‬
‫דוגמאות רבות‪ ,‬מהן דוגמאות שיש בהן מיסוד הגבורה‪ ,‬המוכיחות לנו‪ ,‬כי‬
‫אפשר היה לגבור על האפתיה‪ ,‬לדכא את הרגיזּות‪ .‬אדם מסוגל לשמור‬
‫על שארית של חירות רוחנית‪ ,‬על עצמאות המחשבה‪ ,‬אף בתנאים נוראים‬
‫אלה של עקה נפשית וגופנית‪ .‬אנחנו שחיינו במחנות הריכוז‪ ,‬זוכרים את‬
‫האנשים אשר היו עוברים מצריף לצריף כדי לעודד את רוחם של אחרים‪,‬‬
‫כדי לפרוס להם מפרוסת לחמם האחרונה‪ .‬אולי הם היו מעטים‪ ,‬אך די בהם‬
‫להוכיח‪ ,‬כי אפשר ליטול מן האדם את הכול חוץ מדבר אחד; את האחרונה‬
‫שבחירויות אנוש – לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות‪ ,‬לבֹור‬
‫את דרכו‪ ...‬יכול הוא לקיים את הדרת‪-‬כבוד‪-‬האדם שלו גם במחנה ריכוז‪.‬‬
‫דוסטוייבסקי אמר פעם‪" :‬יש רק דבר אחד שאני פוחד מפניו‪ :‬שלא אהיה‬
‫ראוי לסבלי"‪ .‬פעמים רבות נזכרתי במילים אלה‪ ,‬לאחר שהתוודעתי אל‬
‫אותם קדושים‪-‬מעונים‪ ,‬אשר סבלם ומותם העידו על העובדה‪ ,‬כי החירות‬
‫הפנימית האחרונה אין לה בטלה עולמית‪ .‬אפשר לומר‪ ,‬כי הם היו ראויים‬
‫לסבלם; הדרך שבה נשאו את סבלם‪ ,‬הייתה הישג נפשי אמתי‪ .‬חירות‬
‫רוחנית זו – שאין לשלול אותה מן האדם – היא שנותנת משמעות ותכלית‬
‫לחיים (ויקטור פראנקל)‪.‬‬

‫פראנקל מעצב מחדש את המושג גבורה‪ .‬הוא קורא לה "חירות רוחנית"‬

‫ומשמעה הוא‪ ,‬היכולת לשמור על צלם האנוש גם בתנאים של דיכוי קשה‬
‫מאוד‪ .‬אותם גיבורים שהיו בעצמם במצוקה אישית קשה‪ ,‬מצאו להם‬
‫כוחות להתעסק עם סבלם ועם צרכיהם של אחרים‪ .‬חיזוק החברה בשעות‬
‫משבר הוא שליחות קהילתית מן המעלה הראשונה‪ .‬שאלה גדולה היא‪,‬‬
‫אלו מנגנונים קהילתיים אנו בונים בעתות רווחה ושלום אשר יבטיחו מעבר‬
‫קל יותר בעתות משבר?‬

‫‪24‬‬
 ‫רקמה אנושית אחת‬
‫מוטי המר‬

‫כשאמות‪ ,‬משהו ממני‪ ,‬משהו ממני‬

‫ימות בך‪ ,‬ימות בך‪.‬‬
‫כשתמות‪ ,‬משהו ממך בי‪ ,‬משהו ממך בי‬
‫ימות איתך‪ ,‬ימות איתך‪.‬‬
‫כי כולנו‪ ,‬כן כולנו‬
‫כולנו רקמה אנושית אחת חיה‬
‫ואם אחד מאיתנו‬
‫הולך מעמנו‬
‫משהו מת בנו ‪-‬‬
‫ומשהו‪ ,‬נשאר איתו‬
‫אם נדע‪ ,‬איך להרגיע‪ ,‬איך להרגיע‬
‫את האיבה‪ ,‬אם רק נדע‪.‬‬
‫אם נדע‪ ,‬אם נדע להשקיט את זעמנו‬
‫(אם נדע להשקיט)‬
‫על אף עלבוננו‪ ,‬לומר סליחה‪.‬‬
‫אם נדע להתחיל מהתחלה‪.‬‬
‫כי כולנו‪...‬‬

‫לא במקרה איבה ואהבה‪ ,‬אויב ואוהב‪ ,‬הם מושגים דומים כל כך‪ .‬החוט‬
‫המפריד ביניהם דק מאוד ומאיים להיקרע בכל עת‪ .‬השמירה על ערך‬
‫האהבה מצריכה תחזוקה תמידית של מערכת היחסים שלנו עם זולתנו‪,‬‬
‫ובעיקר עם האחר או ההופכי שלנו‪ .‬הוא זה התופס חלק באישיות שלנו‬
‫והוא אחת מאבני הבניין שלה‪ .‬אי ההסכמה אתו‪ ,‬תוך דיאלוג בונה‪ ,‬מזקקת‬
‫בנו את הזהות האישית ולכן צריך לשמור על קיומו של האחר‪ .‬השיר נותן‬
‫לנו כמה כלים האמורים לסייע לנו לתחזק את ערך האהבה לזולת ואנו‬
‫שואלים האם ואיך נדע להשתמש בהם כראוי?‬

‫‪25‬‬
 ‫השתדל להיות איש‬
‫מזדקרים לעיין היוונים‪ .‬כורעים תחתיהם ולפניהם פנכות מרק סמיך‪,‬‬
‫שהשיגו בתחבולותיהם ובכוח הליכוד שלהם; דוממים כמו ספינקס‪ .‬יוונים‬
‫מעטים נשארו בחיים‪ .‬הם תרמו מאוד לאופיו של המחנה ולהיווצרות‬
‫הניב הבינלאומי‪ ,‬השפה המדוברת כאן‪ ...‬היהודים המעטים הללו‪ ,‬ששרדו‬
‫מקהילת סלוניקי‪ ,‬הדוברים לדינו ויוונית‪ ,‬שידם בכל‪ ,‬הם בעלי ָחכמת‪-‬חיים‬
‫רבה‪ ,‬בעלי תבונה מעשית‪ ,‬שבתוכה מתמזגות המסורות של כל תרבויות‬
‫הים התיכון‪ ...‬הם מאסו בכל תוקפנות לשמה‪ .‬זאת ועוד‪ :‬הם שמרו בכל‬
‫כוחם על כבוד האדם‪ .‬עובדות אלה הפכו את היוונים במחנה לגרעין הלאומי‬
‫המגובש ביותר ואף האנושי ביותר (פרימו לוי)‪.‬‬

‫אֹומר‪ּ ...‬ובִ ְמקֹום ֶׁש ֵאין ֲאנָ ִׁשים‪,‬‬

‫הּודה ַהּנָ ִׂשיא‪ֵ ,‬‬
‫ַרּבָ ן ּגַ ְמלִ ֵיאל‪ּ ,‬בְ נֹו ֶׁשל ַרּבִ י יְ ָ‬
‫ִה ְׁש ַּת ֵּדל לִ ְהיֹות ִאיׁש (אבות פ"ב‪ ,‬מ"ה)‪.‬‬

‫בימים כתיקונם‪ ,‬קל יותר לאדם לשמור על צלם האלוהים שבו‪ .‬הוא יכול‬
‫להרשות לעצמו להיות נחמד לאחרים אם אין דבר המאיים עליו‪ .‬אך בימים‬
‫של חורבן הסדר החברתי האתגר גדול שבעתיים‪ .‬איך אנחנו יכולים לדבר‬
‫על סובלנות בסביבה שנראית כמו ג'ונגל חברתי? מי מאתנו מוכן לקבל‬
‫על עצמו את הסיכון לנסות להכניס סדר והגינות במקום שאנשים אוכלים‬
‫אלה את אלה ִ(איׁש ֶאת ֵר ֵעהּו ַחּיִ ים ּבָ לָ עּו)? האם אנחנו מכירים דוגמאות‬
‫מופת של אנשים כאלה מהסביבה שלנו או מההיסטוריה? מה עושים כדי‬
‫להבליט יותר את מעשיהם של אנשים כאלה בקהילה?‬

‫‪26‬‬
 ‫ַעם אדם‬
‫הגדיל להדגיש נושא זה אריה קובובי‪ ,‬יושב ראש יד ושם‪ ,‬תוך שימוש‬
‫"עם אדם"‪ .‬הוא התייחס לחובותיו של היהודי‬ ‫במושג שתבע א"ד גורדון ַ‬
‫הישראלי בעקבות השואה להיות ַעם‪-‬אדם ואדם‪-‬אדם‪ ,‬דהיינו מחויבות לקוד‬
‫ההומניסטי‪" .‬שגם העם צריך להיברא בצלם אלוקים; שאין עם או אישיות‬
‫קיבוצית אחרת כלשהי רשאים 'לעשות מעשי כיעור ותועבה' האסורים‬
‫לאדם"‪ .‬הוא הדגיש שהטלת אשמה וצידוק עצמי זרים למסורת היהודית‪.‬‬
‫"ׁש ֵא ִרית ְיִׂש ָר ֵאל ֹלא ֲיַעׂשּו ַעוְ לָ ה‬
‫את דבריו הוא סיים בציטוט מספר צפניה‪ְ :‬‬
‫וְ ֹלא ַיְדּבְ רּו כָ זָ ב וְ ֹלא ָיִּמ ֵצא בְ ִפ ֶיהם לְ ׁשֹון ַּת ְר ִמית"‪ .‬זהו המסר החשוב להמשך‬
‫החיים היהודיים לאחר השואה (דליה עופר)‪.‬‬

‫חלק נרחב מהדיון ברב תרבותיות‪ ,‬כמו גם השיח היומיומי בתקשורת‬

‫וברחוב‪ ,‬לוקה בעקרות‪ ...‬אי פוריות מבחינת פוטנציאל ההכרה שהשיח הזה‬
‫מאפשר‪ ...‬ניקיון יתר והקפדת יתר על שיח מנומס ולא פוגעני‪ ,‬העלולים‬
‫לנטרל הלכה למעשה את כושר ההידברות‪ ...‬הכרה מילולית מול הכרה‬
‫מעשית‪ ...‬התקינות הפוליטית המעושה יוצרת שפה וכללי התנהגות‬
‫המונעים שיח אמתי וויכוח בריא‪( ...‬אוהד נחתומי‪ ,‬רב תרבותיות‪.)88 ,‬‬

‫מסיבות שונות ומשונות‪ ,‬אנו נאלצים לפעמים להשתמש ב"לְ ׁשֹון ַּת ְר ִמית"‪.‬‬
‫התפיסה ההומניסטית תובעת מאתנו להיות כנים עם זולתנו‪ .‬להיות אדם‪,‬‬
‫משמעו להימנע מכזבים‪ ,‬הקיימים בכל אחד מאתנו באופן טבעי‪ .‬שיח כן‬
‫עם האחר‪ ,‬בעיקר כאשר אני מתנגד לו‪ ,‬מחייב אותי להימנע ממכבסת‬
‫מילים‪ .‬עם זאת‪ ,‬שיח כן‪ ,‬החושף את האמת הפנימית שלי‪ ,‬אסור שיהיה‬
‫בוטה ויוצדק באצטלה של אמירת "אמת"‪ .‬ערך האמת הוא בר‪-‬תוקף רק‬
‫אם הוא חותר לשלום‪ .‬כדי לשמור על שני הערכים היסודיים‪ ,‬אמת ושלום‪,‬‬
‫נדרשת מכל אחד מאתנו תבונה ורגישות במידה רבה‪ .‬האתגר הוא‪ ,‬לבנות‬
‫חברה המסוגלת לשלב בין שתי התכונות האלה‪.‬‬

‫‪27‬‬
 ‫חברה שוויונית‬
‫מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי‬
‫הבדל דת‪ ,‬גזע ומין; תבטיח חופש דת‪ ,‬מצפון‪ ,‬לשון‪ ,‬חינוך ותרבות; תשמור‬
‫על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של‬
‫מגילת האומות המאוחדות (מגילת העצמאות)‪.‬‬

‫"וְ ָא ַהבְ ָּת לְ ֵר ֲעָך ּכָ מֹוָך"‪ ,‬זה יותר ממצוות החוק‪ .‬התורה היהודית לא הסתפקה‬
‫בכך; לא די בהימנעות מפגיעה בזכויות הזולת‪ .‬יחסי אדם צריכים להיות‬
‫בנויים על שותפות גורל‪ ,‬על עזרה הדדית‪ ,‬על זיקת גומלין‪ ,‬על חברות של‬
‫שווים‪ ,‬על אהבת הבריות‪ ,‬רק על יסוד הצו "ואהבת לרעך כמוך" תיכון‬
‫מדינת ישראל הנאמנה ליעוד האנושי הגדול של היהדות (דוד בן גוריון)‪.‬‬

‫למייסדי האומה המתחדשת בישראל היה חזון גדול‪ .‬טבעם של חזונות‬

‫גדולים שאינם מתממשים במלואם‪ .‬אך השאלה המנקרת תמיד היא‪,‬‬
‫עד כמה אנו חותרים למימוש החזון הזה‪ ,‬שאותו ניתן להעמיד על מושג‬
‫אחד בלבד "חברה שוויונית"‪ .‬בקהילות קטנות‪ ,‬קל יותר לכאורה להשתית‬
‫שוויוניות‪ .‬אז עולה השאלה‪ :‬מהו חלקנו הן באופן אישי והן באופן קבוצתי‬
‫בתרומה להשגת השוויוניות? כיצד אנו יכולים לתרום לתיקון הקיפוח‬
‫וההדרה של חברים בקהילה?‬

‫ּפֹורט‬
‫ְּתלֵ ה ֶאת נַ ֲעלֵ י ַה ְּס ְ‬
‫ַעל ְּכ ֵת ְפָך‪ ,‬וְ רּוץ‪,‬‬
‫ֶּד ֶׁשא יָ רֹק ְמ ַח ֶּכה לָ נּו ַּבחּוץ‪,‬‬
‫הּוא ֹלא ֶׁשּלִ י‪,‬‬
‫ֹלא ֶׁשּלְ ָך‪,‬‬
‫הּוא ֶׁשּלָ נּו‪,‬‬
‫ִּב ְׁש ִבילֵ ינּו נִ ְב ָרא ָהעֹולָ ם‪,‬‬
‫ֲאנַ ְחנּו ְּבנֵ י ָחוָ ה וְ ָא ָדם‪.‬‬
‫טופר‪-‬אמתי)‬
‫ִ‬ ‫(שרון‬

‫‪28‬‬
 ‫בלב שלם‬
‫אֹומר‪ֱ ...‬הוֵ י ְמ ַקּבֵ ל ֶאת ּכָ ל ָה ָא ָדם ּבְ ֵסבֶ ר ָּפנִ ים יָ פֹות (אבות פ"א‪ ,‬מט"ו)‪.‬‬
‫ַׁש ַּמאי ֵ‬

‫מעשה בנוכרי אחד‪ ,‬שבא לפני שמאי‪ ,‬אמר לו‪ :‬גיירני על מנת שתלמדני‬
‫כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת‪ .‬דחפו באמת הבניין שבידו‪ .‬בא‬
‫לפני הלל וגיירו‪ .‬אמר לו הלל‪ :‬מה ששנוא עליך‪ ,‬אל תעשה לחברך‪ .‬זו היא‬
‫כל התורה כולה‪ .‬כל היתר‪ ,‬הם פירושים עליה‪ .‬לך ולמד (שבת לא‪ ,‬ע"א)‪.‬‬

‫"והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות"‪ ,‬כיצד? מלמד‪ ,‬שאם נתן אדם‬
‫לחברו כל מתנות טובות שבעולם‪ ,‬ופניו זעומות בארץ‪ ,‬מעלה עליו הכתוב‬
‫כאילו לא נתן לו כלום‪ .‬אבל‪ ,‬המקבל את חברו בסבר פנים יפות‪ ,‬אפילו לא‬
‫נתן לו כלום‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאילו נתן לו כל מתנות טובות שבעולם‬
‫(אבות דרבי נתן י״ג‪ ,‬ד׳)‪.‬‬

‫אללה אינו אוהב את המדברים בפומבי בגנות אחרים‪ ...‬אללה שומע ויודע‪,‬‬
‫בין אם תגלו מעשה טוב או תסתירוהו או תסלחו על עוול שנעשה לכם‪ ,‬כי‬
‫הוא רב סליחות (קוראן‪ ,‬בשורת הנשים)‪.‬‬

‫התביעה של שמאי להסביר פנים לכל אדם מאתגרת בהחלט‪ .‬קיימות‬

‫סיבות רבות מדוע לא אסביר פנים לאנשים מסוימים‪ .‬חלקם הרעו לי ולכן‬
‫איננו רוצה להיות נחמד אליהם‪ .‬חז"ל מוסיפים ואומרים‪ ,‬שאם הענקת‬
‫לעמיתך מתנה מבלי שהסברת לו פנים‪ ,‬הרי שלא עשית כלום‪ .‬ולהפך‪ ,‬אם‬
‫הסברת לו פנים‪ ,‬כאילו הענקת לו את כל המתנות שבעולם‪ .‬האם התביעה‬
‫להסביר פנים לכל אדם אפשרית בכלל? מהם השיקולים המשפיעים עלינו‬
‫להיות נחמדים לאדם זה ולא לאחר? מה נאמר לילדינו הזאטוטים‪ ,‬לחייך‬
‫לכל אדם ברחוב?‬

‫‪29‬‬
 ‫הידברות ורגישות‬
‫ַאל ַּת ַען ּכְ ִסיל ּכְ ִאּוַ לְ ּתֹו‪ֶּ ,‬פן ִּת ְׁשוֶ ה ּלֹו גַ ם ָא ָּתה‪.‬‬
‫ֲענֵ ה כְ ִסיל ּכְ ִאּוַ לְ ּתֹו‪ֶּ ,‬פן יִ ְהיֶ ה ָחכָ ם ּבְ ֵעינָ יו‪.‬‬
‫(משלי כ"ו‪ ,‬ד'‪-‬ה')‪.‬‬

‫כשאתה חיוור מצער‬

‫מתחפר בשתיקתך‬
‫תן לי לדבר אליך‬
‫וללכת בין צלליך‬
‫להיות אתָך‬

‫לא אשאל אותך מדוע‬

‫לא אחריד את בדידותך‬
‫זהירה‪ ,‬כמו מהססת‬
‫באותות חיבה וחסד‬
‫אדבר אתָך‬
‫(רחל שפירא)‬

‫לעיתים אנו שואלים את עצמנו‪ :‬האם וכמה אנרגיות אנו מוכנים להשקיע‬
‫באדם שסיכויי ההידברות אתו קלושים‪ .‬יש פנים לכאן ולכאן‪ ,‬וכל החלטה‬
‫שנקבל תגבה מאתנו מחיר מסויים‪ .‬ספר משלי מציג בפנינו שתי אסטרטגיות‬
‫שונות‪ .‬באיזו מהן היינו בוחרים? מה המחיר שהיינו מוכנים לשלם על הבחירה‬
‫שלנו? האם אנו יכולים להציע אסטרטגיה אחרת? בשיר של רחל שפירא‬
‫מוצגת גישה זהירה ומהססת של הידברות‪ ,‬אמנם ביחסים שבינו לבינה‪.‬‬
‫מהם המגבלות ששמה על עצמה הדוברת בשיר‪ ,‬כדי שתצליח להידבר עם‬
‫בן זוגה? האם ניתן ליישם כמה מהן בהידברות עם כל אדם?‬

‫‪30‬‬
 ‫או חברותא או מיתותא‬
‫חוני המעגל היה איש גדול ועושה ניסים גדולים‪ .‬כאשר ראה אדם הנוטע‬
‫חרוב‪ ,‬שאל אותו מתי לדעתו ייתן העץ פירות‪ .‬השיב האיש‪ ,‬עוד שבעים‬
‫שנה‪ .‬תהה חוני אם יחיה האיש עוד שבעים שנה כדי ליהנות מפירות העץ‪.‬‬
‫מסופר עליו שנרדם למשך שבעים שנה‪ .‬כאשר התעורר ראה אדם מלקט‬
‫מפירות החרוב‪ .‬לשאלת חוני‪ ,‬השיב המלקט‪ ,‬אני בן בנו של אותו אדם‬
‫שנטע את העץ‪ .‬החל חוני מסתובב במחוזות מגוריו וגילה שכל המציאות‬
‫השתנתה ללא הכר‪ .‬הלך לביתו ושאל האם ניתן לדבר עם בנו של חוני?‬
‫השיבו לו‪ ,‬שהוא כבר מת‪ ,‬אבל הוא יכול לדבר עם נכדו‪ .‬כאשר הזדהה‬
‫בפניהם כחוני‪ ,‬לא האמינו לו‪ .‬הלך לבית המדרש ושמע שמזכירים את שמו‬
‫לטובה‪ .‬כאשר דנו בקושיות גדולות בתורה‪ ,‬הצליח להסביר אותן בקלות‪.‬‬
‫לבקשתם‪ ,‬החליט להזדהות בפניהם‪ ,‬אך הם לא האמינו לו ולא כבדו אותו‪.‬‬
‫נעלב חוני‪ ,‬ביקש למות ומת‪ .‬אמר רבא‪ :‬זהו שאומרים האנשים‪ :‬או חברותא‬
‫או מיתותא (או חבְ רה או מוות)‪( ,‬לפי תענית כ״ג‪ ,‬ע"א)‪.‬‬

‫יש בינינו לא מעט אנשים החיים בבדידות מעיקה ומתקשים לפרוץ את‬
‫המעגל הזה‪ .‬הם חשים זרות בתוך החברה שבה הם חיים ואילו החברה‬
‫מצידה מביטה עליהם בהסתייגות‪ .‬החיים ללא חברה אוהדת ותומכת אינם‬
‫חיים‪ .‬מחקרים מצביעים על העובדה שאחוז ההתאבדויות עולה בחריפות‬
‫דווקא בחגים ובמועדים‪ ,‬כאשר כולם חוגגים בחוג המשפחה או החברים‬
‫ואילו רבים נותרים בבדידותם‪ .‬עד כמה זוהי האחריות שלנו להגיע לאנשים‬
‫הבודדים האלה? מה עלינו לעשות כדי לאתר את האנשים האלה בקהילה‬
‫וכדי לצרפם לחיים הפעילים של הקהילה?‬

‫‪31‬‬
 ‫חוני המעגל‬
‫רחל‬
‫‪ ‬‬
‫עצבון גורלו של חוני‬
‫העיב את נפשי היום‪:‬‬
‫"פגש בו אדם בדרך‬
‫ולא ברכו לשלום"‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫הלא הדור לא דורו הוא‪,‬‬
‫הלא מוזר הוא לכל‪,‬‬
‫ותחת כבד הנטל‬
‫של מרי בדידותו ייפול‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫הנה גם אני לבטח‬
‫ישנתי בסתר חומה;‬
‫אכן בעברי בדרך‬
‫ברכת שלום לא אשמע‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫הנה בחלמי וזרו‬
‫מכר ֵורע גם לי‪.‬‬
‫צלו העגום של חוני‬
‫פרוש על פני משעולי‪.‬‬

‫המאמינים! בצאתכם לדרך למען אללה‪ ,‬היזהרו לבל תתגרו באדם המברככם‬
‫בשלום‪ ,‬על ידי האשמתו‪" :‬אינך מאמין"! (קוראן‪ ,‬בשורת הנשים)‪.‬‬

‫ישנם מקרים רבים בהם אנשים מביננו מזדהים מאוד עם דמות מהעבר‬
‫הרחוק‪ .‬לעיתים הדמויות הללו משמשות לנו מקור השראה‪ ,‬ואנו משתדלים‬
‫ללכת לאורן‪ .‬מה שגורם למשוררת רחל להזדהות עם חוני המעגל היא דווקא‬
‫תופעת הבדידות ותחושת הזרות בעולם הזה ובחברה שבה היא חיה‪ .‬מה‬
‫שאנו למדים מכך הוא שגם אז גם היום רבים מביננו נתונים במצוקת ההדרה‬
‫מן החברה‪ .‬בקהילה שלא מברכים לשלום זה את זה‪ ,‬ספק אם יכול לשכון‬
‫שלום חברתי ובוודאי לא יהיו חיים קהילתיים עשירים ותוססים‪ .‬השיר‬
‫הזה הוא מעין פעמון אזעקה הקורא לכולנו להושיט יד לבודדים שבינינו‪.‬‬

‫‪32‬‬
 ‫סובלנות‪ ,‬פלורליזם והתרבות האחרת‬
‫טענתי הראשונה‪ ‬היא כי סובלנות היא ערך ופלורליזם הוא תפישת‪-‬עולם‬
‫פילוסופית‪ .‬הפלורליזם עומד מול המוניזם‪ .‬הפלורליסט סובר שאין רק אמת‬
‫אחת‪ ,‬אלא יש ריבוי אמיתות (גם אם הן סותרות)‪ .‬פלורליסט קיצוני יאמר‬
‫זאת באופן גורף‪ :‬אין שום אפשרות בשום מצב (למעט מצב של חוסר עקביות‬
‫לוגי) להכריע לטובת אמת אחת לעומת האחרות‪ .‬תפישה כזאת משקפת את‬
‫הפילוסופיה של הדוגל בה‪ ,‬אבל אין בה‪ ,‬או בתפישה ההפוכה לה (מוניזם)‪ ,‬משום‬
‫ערך‪ .‬מבחינת הפלורליסט‪ ,‬הרי שהפלורליזם (כמו המוניזם מבחינת המוניסט)‬
‫הוא פשוט בגדר של עובדה‪ :‬אין (או יש) רק אמת אחת‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬סובלנות‬
‫היא ערך‪ .‬משמעות המושג סובלנות‪ ...‬היא שיש לכבד את עמדותיו השונות של‬
‫הזולת‪ ,‬ולכן גם אין לכפות עליו לנהוג או לחשוב אחרת ממה שהוא מבין או רוצה‪.‬‬
‫אם הפלורליזם נוגע במושגים אמת ושקר‪ ,‬הסובלנות מדברת על אסור ומותר‬
‫או ראוי ובלתי ראוי (מיכאל אברהם)‪.‬‬

‫תרבות היא סוג מסוים של אידיאולוגיה‪ .‬אידיאולוגיה היא מאגר תשובות מוכנות‬
‫מראש לבעיות שכיחות והיא מאגר של שיטות למציאת פתרונות לבעיות חדשות‪.‬‬
‫האידיאולוגיות הן מאגר של תשובות; לרוב יש בהן יותר תשובות מן השאלות‬
‫הנשאלות‪ ...‬השאלות הנשאלות בתחומן של כל התרבויות הן אותן שאלות עצמן;‬
‫התרבויות שונות זו מזו בתשובות שהן משיבות לשאלות אלה‪ .‬היחיד‪ ,‬שגדל‬
‫בתרבות מסוימת שבוי בדרך כלל בתוכה ונוטה להעדיף את הפתרונות של תרבותו‬
‫על פני פתרונות של תרבויות אחרות‪ .‬יתר על כן‪ ,‬היחיד מפתח יחס אמוציונאלי‬
‫כלפי הפתרונות האלה‪ :‬הוא אוהב את דפוסי תרבותו (אפילו כאשר אין הוא נוהג‬
‫לפיהם)‪ ,‬ונרתע מפני דפוסים של תרבויות אחרות‪ ,‬או אף שונא אותם ואת אלה‬
‫החיים על פיהם‪ ...‬בני כל התרבויות משוכנעים‪ ,‬כי הם שונאים את תרבותם של‬
‫האחרים (בזים להם‪ ,‬מתנשאים עליהם) בגלל תכונותיה של אותה תרבות; כאשר‬
‫הבנתם העצמית מתרחבת‪ ,‬נגלה להם כי הם שונאים את התרבויות הזרות לא‬
‫בגלל תכונותיהן‪ ,‬אלא בגלל התכונות של תרבותם הם (צבי לם)‪.‬‬

‫לעיתים קרובות אנו נסחפים בזרם של שלילת הקבוצה האחרת‪ .‬אנו מנסים‬
‫בכך לשמור על זהות הקבוצה שלנו (להימנע ממגורים משותפים או מנישואי‬
‫תערובת)‪ .‬איך ניתן לשמור על הזהות התרבותית של הקבוצה שלנו מבלי לשלול‬
‫את האחרת? היכן עוברים הגבולות שלנו כדי להימנע מאובדן הזהות שלנו? מהם‬
‫הרווחים האפשריים בהתקרבות לתרבות האחרת?‬

‫‪33‬‬
 ‫השתייכות מקדמת סובלנות‬
‫אני מאמין שרוב בני התרבות היהודית משתוקקים בגלוי לקהילת השתייכות‬
‫ולסדר יום משותף כלשהו של החברים בה‪ .‬הבוחרים להשתייך מכירים (או‬
‫מאמינים) בכך שהם אינם חייבים להשתייך‪ ,‬ובכל זאת הם שואפים לכך‬
‫ורואים בהתאגדות כזאת דבר ראוי‪ ,‬שבאה בו לידי ביטוי הצלחת חינוכם‪...‬‬
‫(מיכאל רוזנק)‪.‬‬

‫היחידים השייכים לקהילה משלימים אלו את אלו‪ .‬בכל אדם יש משהו‬

‫מיוחד במינו‪ ,‬נדיר‪ ,‬שאינו ידוע לאחרים‪ .‬לכל יחיד יש משהו מיוחד לומר‪,‬‬
‫צבע מיוחד להוסיף לקשת הצבעים הקהילתית‪ .‬לפיכך‪ ,‬כאשר מצטרף‬
‫האדם הבודד לקהילה‪ ,‬הוא מוסיף ממד חדש למודעות הקהילה‪ .‬הוא‬
‫תורם משהו‪ ,‬ששום אדם אחר לא יכול לתרום‪ .‬הוא מעשיר את הקהילה‪.‬‬
‫אין לו תחליף‪ ...‬בשל אותה מיוחדות‪ ,‬מתכנסים בני האדם היחידים ביחד‪,‬‬
‫משלימים אלו את אלו ומשיגים אחדות (דב סולובייצ'יק)‪.‬‬

‫תחושת השתייכות היא צורך בסיסי ביותר בנפש האדם‪ .‬הקבוצה או‬
‫הקהילה הן שאמורות למלא צורך זה‪ .‬ההשתייכות מצמצמת את הניכור‬
‫ומונעת קונפליקטים רבים‪ .‬אחד המרכיבים המרכזיים של ההשתייכות הוא‬
‫התרבות במובנה הרחב; שפה‪ ,‬מסורות‪ ,‬מנהגים‪ ,‬טקסים‪ ,‬היסטוריה ועוד‪.‬‬
‫מעבר לזאת‪ ,‬קיימים הקודים החברתיים המגדירים את הקהילה ואשר‬
‫זר לא יבין אותם‪ .‬בירור הזהות התרבותית וחגיגתה באופן קהילתי‪ ,‬הוא‬
‫אחד התהליכים החשובים ביותר להקניית תחושת השתייכות של יחידים‬
‫וקבוצות לקהילה‪.‬‬

‫‪34‬‬
 ‫ְּת ִפּלָ ה לִ ְׁשלֹום ָהעֹולָ ם‬
‫יעקב מעוז‬
‫צּורים‬
‫ֹלהי ָּכל ָה ָא ֶרץ‪ֲ ,‬אדֹון ָּכל ַהּיְ ִ‬ ‫ֱא ֵ‬
‫ֲע ֵׂשה לְ ַמ ַען ּגֹויֵ י ָה ָא ֶרץ ְּב ָכל ַק ְצוֹות ֵּת ֵבל‬

‫ימת ַה ֶח ֶרב ַה ִּמ ְת ַה ֶּפ ֶכת‬ ‫ָה ֵסר ֵמ ֲעלֵ ֶיהם ֶאת ֵא ַ‬
‫ַה ְׁש ֵקט ֶאת ַה ַּמ ֲא ָבק ַה ַּמ ְח ִריף ֶׁש ֵּבין ַהּלְ ֻא ִּמים‬
‫נְ ַטע ְּבלֵ ב ָּכל ְּבנֵ י ֱאנֹוׁש ֶאת ַא ֲה ַבת ָה ָא ָדם‬
‫ַה ְׁש ֵרׁש ָּב ֶהם ָּכבֹוד לְ ֵבן ַה ָּדת וְ ָה ָא ֶרץ ָה ַא ֶח ֶרת‬

‫ֹלהי ָּכל ָה ָא ֶרץ‪ֲ ,‬אדֹון ָּכל ַה ְּב ִרּיֹות‬ ‫ֱא ֵ‬

‫ֲע ֵׂשה לְ ַמ ַען ָּכל ְּבנֵ י ָה ָא ָדם ַהּנְ תּונִ ים לִ נְ גָ ִעים ַר ִּבים‬

‫טּובָך ֶאת ָּכל ִּפגְ ֵעי ַה ֶּט ַבע ַה ִּמ ְת ַרּגְ ִׁשים ָעלֵ ינּו‬
‫ְמנַ ע ְּב ְ‬
‫ּומ ֲחלָ ה ָּכל ֶח ְסרֹון וְ ִׁש ְברֹון לֵ ב‬ ‫ַסּלֵ ק ָּכל נֶ גַ ע ַ‬
‫יֹוׁש ֵבי ֵּת ֵבל לְ ִמלְ ָח ָמה ְּבאֹויְ ֵבי ָה ָא ָדם‬ ‫ַא ֵחד ֶאת ָּכל ְ‬
‫מֹוראֹות ַה ַחּיִ ים‬‫מֹודד ִעם ְ‬ ‫ֵּתן ָּבנּו ְּתבּונָ ה יְ ֵת ָרה לְ ִה ְת ֵ‬

‫ֹלהי ָּכל ָה ָא ֶרץ‪ֲ ,‬אדֹון ָּכל ַהּנְ ָׁשמֹות‬ ‫ֱא ֵ‬

‫ֲע ֵׂשה לְ ַמ ַען עֹולָ ְמָך ַה ָּׁשרּוי ְּב ַס ָּכנֹות ַרּבֹות‬

‫ַה ְר ֵחב ֶאת ַּד ְע ֵּתנּו לְ ַה ִּכיר ֶאת עֹולָ ֵמנּו ַה ַּׁש ְב ִר ִירי‬
‫ּוכלָ יָ ה‬
‫ַקח ֵמ ִע ָּמנּו ַמ ְח ָׁשבֹות ָרעֹות ֶׁשל ֶה ֶרס ְ‬
‫ַמּלֵ א ֶאת יָ ֵדינּו ַּבּיְ כֹלֶ ת לְ ָׁש ְמרֹו ְּכ ִתּקּונֹו‬
‫ּדֹומם‬
‫ּצֹומ ַח וְ ֶאת ַה ֵ‬ ‫ַח ֵּבב ָעלֵ ינּו ֶאת ַה ַחי וְ ֶאת ַה ֵ‬

‫ֹלהי ָּכל ָה ָא ֶרץ‪ֲ ,‬אדֹון ָּכל ַהּנְ ָפׁשֹות‬

‫ֱא ֵ‬
‫ּׁשֹוח ִרים ֶאת ַהּנָ ֶאה וְ ַהּטֹוב‬
‫ֲע ֵׂשה לְ ַמ ַען ָּבנֶ יָך ַה ֲ‬

‫ָה ֵאר ֶאת ֵעינֵ ינּו לְ ַה ִּכיר ִּב ִיפי ַה ַחּיִ ים ַה ְּמגֻ ּוָ נִ ים‬
‫אכת ַמ ְח ֶׁש ֶבת‬ ‫ַחּזֵ ק ֶאת יָ ֵדינּו לִ יצֹר ּולְ ַח ֵּדׁש ִּב ְמלֶ ֶ‬
‫נֹוׁשית‬
‫לַ ְּמ ֵדנּו לְ ַה ֲע ִריְך ֶאת ע ֶֹׁשר ַה ַּת ְרּבּות ָה ֱא ִ‬
‫ֲה ִבינֵ נּו ֶאת ְּד ָר ָכיו ַהּנִ ְס ָּתרֹות ֶׁשל ָהא ֶֹׁשר‬

‫צּורים‬ ‫ֹלהי ָּכל ָה ָא ֶרץ‪ֲ ,‬אדֹון ָּכל ַהּיְ ִ‬

‫ֱא ֵ‬
‫יֹוצא ִמן ַה ְּכלָ ל‪.‬‬
‫ֲע ֵׂשה לְ ַמ ַען ַהּכֹל‪ ,‬לְ ֹלא ֵ‬

‫‪35‬‬
 ‫אצלנו בחצר‪ ,‬בצל עצי הזית‬
‫באים בדרך כלל המון אורחים לקיץ‬
‫לכל אחד מהם‪ ,‬שפה משלו‬
‫ודרך משלו להגיד שלום‬

‫(נעמי שמר)‬

‫עיצוב והפקה‪ :‬סטודיו אינקה ‪03-9213476‬‬