‫"דו"ח קריאה בספרות‪"-‬שהות‬

‫בחרתי לקרוא ולכתוב על הספר "שהות" שהוא הספר השלישי‬

‫מתוך "טרילוגיית האלף האפל" שנכתב בתוך עולם "ממלכות‬
‫נשכחות"‪ .‬עולם זה הינו עולם ידוע של מבוכים ודרקונים‪ .‬ישנם‬
‫סופרים רבים הכותבים על עולם זה ובמיוחד סופר זה ר‪.‬א‬
‫סלבטורה‪ ,‬אשר רוב ספריו עוסקים בעולם זה אם לא כולם‪.‬‬
‫התחברתי לספר זה למרות שזו אינה הפעם הראשונה שאני קורא‬
‫אותו‪ .‬הסופר כותב את הסיפור בצורה מעניינת וקולחת‪ ,‬אשר יוצרת‬
‫חיבור עם רגשות הדמויות ועם התיאורים המרשימים‪ .‬הסופר‬
‫מערב בסיפור גם הרפתקה‪ ,‬גם רגש וגם רעיונות פילוסופיים‬
‫מעוררי מחשבה‪.‬‬
‫כאשר קראתי את הספר חשתי חוויה אשר לא הרבה חווים‪ :‬יכולתי‬
‫להרגיש כל רגש ורגש בסיפור‪ ,‬יכולתי לראות כל סצנה וסצנה כאילו‬
‫ראיתי אותן בסרט‪" .‬זוהי חוויה שמי שחווה אותה לא יכול להסביר‬
‫ומי שלא חווה לא יוכל להבין"‪.‬‬

‫טרילוגיית האלף האפל מתארת את חייו של דריזט שמוצאו מגזע‬

‫אלף אפל שזהו גזע אכזרי ואלים אשר הישרדות בקרבו דורשת‬
‫הריגת אלפים אפלים אחרים‪ .‬דריזט אינו משלים עם דרכי מוצאו‬
‫ומחליט לעזוב את עולם המעמקים המרושע הנמצא מתחת‬
‫לאדמה‪ .‬הספר השלישי שעליו כתבתי מספר על חייו של דריזט‬
‫לאחר עלייתו לפני השטח‪ ,‬ומתארת את ניסיונותיו הרבים למצוא‬
‫חברים ומקום להשתייך אליו‪ .‬מכיוון שהוא אלף אפל‪ ,‬גזע אשר‬
‫לרוב מוכר כגזע אכזרי שאסור לבטוח בו‪ ,‬הוא אינו מוצא מקום‬
‫כמעט בכל מקום שאליו הוא מגיע‪ .‬במהלך ההרפתקה דריזט כותב‬
‫לעצמו יומן בו הוא כותב את מחשבותיו על דברים כמו‪ :‬אלים‪,‬‬
‫אשמה‪ ,‬החלטות ועוד דברים רבים אחרים‪ .‬בזמן שהוא ממשיך‬
 ‫במסעו הוא צובר רגשות אשם כבדים על אנשים שכביכול נהרגו‬
‫בגללו‪ ,‬עד אשר הוא מגיע לחורשה בה נמצא בן אדם עיוור אשר‬
‫עוזר לו להתגבר על רגשות האשם ולדעת לשלוט ולנצל את הכעס‪.‬‬
‫בכל פעם שהוא נפרד מחבר‪ ,‬הוא נושא עצב על חבר שהלך‪ ,‬אך‬
‫גם שמחה על ערכים ומיומנויות חדשות שרכש‪.‬‬

‫בתחילת הספר כאשר דריזט מנסה להתרגל לזריחות מבחין בחווה‬

‫אשר נמצאת לא רחוק משם ומנסה ליצור קשר עם האנשים בחווה‪.‬‬
‫בקרבת מקום נמצא יצור בשם ברגאהסט שזהוא יצור אשר נשלח‬
‫ממישור קיום אחר במטרה לאכול את רוח החיים של יצורים אחרים‬
‫על מנת להתחזק‪ .‬כאשר הברגאהסט מבחין בדריזט שהורג יחידה‬
‫של גנולים‪-‬אנשי צבוע‪ -‬שהוא שלח לחסל את האיכרים הוא מחליט‬
‫לנקום באלף האפל‪ .‬הוא שולח מהירון‪-‬שדון מהיר‪ -‬כדי שייקח‬
‫לדריזט את אחת מחרבותיו וכאשר הוא מקבל את החרב הוא‬
‫משנה את צורתו לצורתו של דריזט והולך לחווה‪ .‬כשהוא מגיע‬
‫לחווה הוא הורג את האיכרים ומשאיר שם את חרבו של דריזט כדי‬
‫שהסיירים שיבדקו את זירת הפשע ימצאו את חרבו ויחשבו שזה‬
‫היה דריזט שרצח את האיכרים‪.‬‬
‫החלק הזה עורר אצלי תגובה מאוד חזקה שבה יכולתי להרגיש את‬
‫הרגשות של כל דמות‪ .‬במהלך הסצנות האלו יכולתי לדעת מה כל‬
‫דמות חושבת עוד לפני שקראתי על מחשבותיה‪ .‬התחברתי‬
‫לכתיבתו של דריזט שכתב על אשמה בעיקבות מקרה זה‪ ,‬הוא‬
‫כתב‪" :‬האשמה דומה לחרב פיפיות‪ .‬מצד אחד‪ ,‬היא דורשת צדק‪,‬‬
‫כופה מוסריות מעשית על כל אלה היראים ממנה‪ .‬האשמה‪ ,‬תוצר‬
‫מובהק של המצפון‪ ,‬היא מבדילה בין האנשים הטובים לבין‬
‫המרושעים"‪"...‬אך לרגש מעיק זה יש גם צד נוסף‪ .‬המצפון אינו‬
‫קשור תמיד לשיפוט הגיוני‪ .‬האשמה היא תמיד מטען שאדם מעמיס‬
‫על כתפיו שלו" התחברתי לכתיבה זו מכיוון שהיא הציגה לאשמה‬
‫משמעות שלא ראיתי קודם לכן‪ .‬משמעות הגיונית שמאז שקראתי‬
‫את הספר בפעם הראשונה עוזרת להפעיל שיקול דעת בעזרת‬
‫האשמה ולדעת מתי אני מחמיר עם עצמי‪ .‬אחרי שקראתי את חלק‬
‫זה חזרתי אליו פעמים רבות וקראתי אותו שוב ושוב כדי לחוש את‬
‫אותה הרגשה שאהבתי כל כך‪ ,‬ההרגשה שאני מבין את הדמות‬
‫בספר ושאני מתחבר לרגשותיה‪.‬‬