This Sefer has been made available by:

n g S G jy ICORNER
5314 13th Avenue
Brooklyn, NY 11219
TEL !718)972-0777
FAX. (718) 972-0178

A deluxe bound copy of this sefer is available at:

Biegeleisen Hebrew Book Store
4409 Avenue
Brooklyn, N.Y. 11204
(718) 436-1165

‫הספר הזה צולמה על ידי אחים גאלדענבערג‬

:‫ אצל‬,‫ במחיר סביר‬,‫וניתן להשיג ממנו טופס מכורך‬

‫בימ״ס ביגלאייזן‬
4409 le*’’ Avenue
(718) 436-1165
 ‫מקדש‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬

‫לכבוד השר הנדיב הנודע אשר לא ייעף‪.‬‬

‫ולא ייגע מלהפליא הסד עם בית ישראל‬
‫בכלל וארץ ישיראל בפרט‬

‫בארו[‬
‫אדטונד יי רוטשילד‬
‫‪Dedie‬‬
‫‪a I’infatigable bienfaiteur du Judaism^ et de la‬‬
‫‪Palestine : Monsieur le BARON‬‬

‫‪Edmond •le Rothschild‬‬

 ‫הקדמה‬
‫סוד‬ ‫* א מ ר ה מ ה ב ר מטרה ספרי הנוכחי הוא לבאר ולברר להעמיק וללנן את שרש ועקר‬
‫ההיתר לעבור בשנה השביעית ע׳י מכירה לא״י באופן שהמציא מר חותני הגאון‬
‫הצריק הטכןבל אמיתי כקש״ת נפתלי הירץ ׳צוק״ל בשנת תרנ״ו בהסכמת הגאונים שבעה׳ק ירושלים‬
‫תוב׳ב ובראשם הגאון האריר רשכבהרג מו הר‪-‬ל ריסקין ז צו ק‪ -‬והנאון הנרול טוהרש״ם זצ«ל ובעוה״ר‬
‫למגינת י^בי נסתלק ^ חותני זצ״ל בשנת תרס״ב לפתע פתאום ושקעה שמשו בצהריםועניןהשמיטה‪-‬‬
‫‪,‬הי׳ מוטל עלי לסרר לבני המושבות בהסבמת הגאון הנרול הארר״ת זצ״ל כמו שעין הקורא רואה‪,‬‬
‫שפתים‬ ‫בתוך הספר הנוכחי בפל״א ובפל״ב כרי להסיר עקשות פה ולזות‬ ‫'את הטבתבים שהרפסתי‬
‫^אפר׳ הרבנים נהנו היתר לעצמן שלא בהסכמת הגאונים אטיתים״‪.‬‬
‫ה נ ה ‪ 4‬אתי את שם הספר הנוכחי ‪.‬הוראות שעה״ יען כשמו בן הוא‪ ,‬ההוראות היתר של השמי™‬
‫י^א קבעו בה מסמרות שיהי׳ הלכה קבועה לרורוח רק בררך הוראות שעה מפני שהשעה‬
‫■צריכה לכך יען שבעוה״ר לא נתק־ים בנו הבטחת וצויתי את ברבתי ואם ישבותו^ בשנת השביעית‬
‫‪.‬בכל מלאכת עבורת ארמה וגירוליה אזי היו בל בני המושבות נלחצים ומוכרחים לעזוב ארצנו‬
‫הררושה לזרים כרכתבתי בפב״ז‪ .‬ולבן התניתי במכתבי להוער מראשון לציון בשנת תרס״ג )שבתבתי‬
‫להם בל הרינים הנחוצים לשנת השביעית אחרי המכירה( שבל ינהגו היתר לעצמן רק עפ׳י היראות‬
‫הרבנים שיהי׳ מוטל עליהם הוראות השמיטה בכל רור ודור והנני מייע׳ן לאחינו חמתנחלים בארצנו‬
‫אמות קרקע‬ ‫ארבע‬ ‫הקדושה להשאיר לעצמם חתיכת קרקע קטנה ולכל הפחות ישאר כ״א לעצמו‬
‫שביתת‬ ‫טצות‬ ‫■ולא ימכרו אותם לא״י רק ישאר ברשות הישראל ובאותן ארבע אמות קרקע יקיים‬
‫‪,‬הארץ בבל פרטיה ודקהוקיה לסען שלא יופקע מצות עשין דשביעית הארץ והלאוין שבהן בשנה השביעית‬
‫לגמרי ובזיית זה שמצור‪ ,‬גוררת מצוה נזכה שהקב״ה ישלח לנו גואל צדק בקרוב ובמהרה בימיני‬
‫■ובשוב ה׳ 'את שיבת ציון יעשו כולם אגרה אחת לשמור א״ חלאוין ולעשות העשין שבשנה השביעית‬
‫ויבנה‬ ‫ככל משפטו וחקתו וישוטטו רבים לבקש דבר ה׳ ותרבה הדער‪ .‬ויראת ה׳ יתכינן עיר הצדק‬
‫לירח אלת‬ ‫יום ו׳ כ״ה‬ ‫הכו״ח‬ ‫בית עולמים מכון לשבת יה בםה‪,‬רה בימינו כ״ד הצעיר והזעיר‬
‫‪,‬התרס״ט לפ״ג פעי״חק יפו ת״ו‬
‫יוסה צביהלוי‬
‫ראש דייני ונזו״צ דסגניה״ק יפו ת״ו‬

‫מעוות לתקז‬
‫שיבושים‬ ‫ה נ ה הספר הנוכחי •ען שנדפס שלא בפני נלקה בהרבה מקומות בתמר וביתר ובהרבה‬
‫כ׳׳נו ‪: :‬‬ ‫כמו שהמליצו בגמר' הרוצה לאבד מעותיו •שכור פועלים ואל ישב עמהן ‪ ,‬בעמוד נו׳ שורה‬
‫עשירית‬ ‫ומשמע דהא ד מ ו כ ר ת הרמב״ם צ״ל‪ :‬ומשמע דהא ד מ י א ן הרמב״ס ובעמוד פ׳ שורה‬
‫ת חנ ם‪.‬‬ ‫מתנת חן קרא דלגר צ״ל ‪ :‬מתנת חנס אלא קרא דלגר אשר‪ .‬בשורה ל׳׳ב ‪ :‬איכא משוס לא‬
‫‪,‬ל״ל איכא משוס ל א ת חי׳ ושאר שיבושים רוב הקוראים יביט מעצמס את הטעות‬
‫‪^DHDn‬‬ ‫*‬
 ‫מכתב תעודה מכבוד ידי״ג הרב הגאון הגדול איש האשכולות חוקר‬
‫ומקובל כר כד כקש״ת מדה א ב ר ה ם י צ ח ק ה כ הן ק ו ק‬
‫הגאב״ד דעיה״ק יפו והמושבות שליט״א ■‬
‫יום כ׳יז חדש אלול תרס״ש‪.‬‬
‫ש ל ו ם רב וברכת השנים לנבור ירירי וחניכי היקר מפנינים איש בריתי ונגר עמיתי הרב הגאון‬
‫החריף ונקי רריפתקא ראורייתא משרד עמקים ורולה ממעמקים נחית לעומקא ררינא ברוח‪.‬‬
‫‪- .‬‬ ‫חבטה ונינה מו״ה יוסף צב־־ הלוי שליט״א ראב׳׳ד פעידדקיפו רדו‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ש מ ה ג י ירידי אהובי כתר״ה שליט״א‪ .‬בשמחתה של תורה‪ .‬נגליו‪J‬י ספרו היקר ה ו ר א ו ת ש ע ה‬
‫דשדר לן מר רב עונג שנעתי מפלפוליו הנחמדים ואשר מדי הע־פי בם עין אחת הנה‬
‫ואחת הנה בעצמת טרדות‪ /‬אשר מי כמוהו שליט״א יודע אותם מצאתי בהם טעם זקנים ודעת‬
‫קדושים בכמה ענפים ושרשים‪ ,‬ובכמה דברים‪ ,‬סגנון אחר עלה לנו כפטיש יפוצץ סלע‪ .‬כיסוד הענין‪.‬‬
‫והנה בעיקר‬ ‫אמטייה‪.‬‬ ‫לקצר‪ ,‬וכת־ר הרחיב הדברים בפלפולא טבא יאפריון‬ ‫א‪,‬לא שאני מלאכתי‬
‫והאהרתה ניהוה בהלכה הדרושה לשעתה‪ ,‬במצות‬ ‫העני! נמה נכבד ־וקדוש הוא דבר הגדלת תורה‬
‫'־התלווות בארץ לנו העמוסים בענוה״ק אשר בכתף נ שאב׳ה סבל משא עם ד‪ ,‬לתורה ולתעודה ע‬
‫■ אדמת הקודש בראשית פריחת צמיחת קרן ישועה והתנוצצותקץ מגולה אין די באר ודי עולד״וב־חוד‬
‫במצות השביעית החביבה אשר עם כל עמלנו ללמוד סניניריא על עם אלהי אכרהם ולצדד דרכי עצות‬
‫איך להעמיד את מכונות הישוב בדרכי תורה והוראה‪ ,‬שכנר נזכרו ונעשו ע״פ רבנן קשישאי דל‪,‬נ ע״ ה‬
‫יסוד קדושת השביעית הנה הוא שמור ועולה לזכרון‪ ,‬וכמה הלנתא נכרוותא נזכרים ונעשים על פי‬
‫אשר יביאו ויגיעו אל המטרה‬ ‫שביעית וכללותיהם והן הן הדברים‬ ‫שאלת חכמים בפרטי הלכות‬
‫הרצויה שתתעלה ותתחזק מצות קדושת שנה הארץ באהבה ובחנה מעם ד׳ שוכן ציון ועמה כל המצות‬
‫התלויות בארץ והבת הקדש המכשרת לב ונפש‪ ,‬לאהבת השי׳׳ה השוכן בציון וחפץ בנגינה מצותיו ואור‬
‫תורתו והעולה על כל םמא‪ ,‬דכולא היא העולה להעלות אור תורא כגמרא ובסברא כה‪,‬כה ברורה‬
‫ובתרוצי םו'גיא בארוכה ובקצרה באלה המצות שיחד עם ציץ יפרח העולה על אדמת הקודש וקיגיץ‬
‫גדחים ושיבת גפזרים יעלה וישנא עץ חיים למהזיקים ואור תירה יאיר אורו ככל ‪ ,‬ב ץ מ ה מקיבוץ‬
‫גולת אריאל אל המנוחה ואל הנחלה תחזקנה ידי ידידי אהובי והיה פריו למאכל וע‪,‬הו לתרופה‬
‫ליושבים לפני ד׳ המתחממים באורה של תורה‪ ,‬וציר ישראל אשר הביאנו עד הלום לעדור בלא לב‬
‫ולב בעבודת ארץ חמדה בראשיתה המצער‪ ,‬יזכנו לראות בישועת אמת באחרית כבראשית מאדנעלה‬
‫והיה זה שלום ינרכה מרובה לכניד ידידי יקירי בכתיבה וחתימה טובה בספרן של צדיקים גמורים‬
‫כגה׳ר וגפש' ידידי הגאמן אהבתי נבל לב וגפש הק'‬
‫‪,‬‬ ‫אברחם יצחק הכהן תוס‬
‫עבד לעס קדוש על אדמת ר‪.‬קדש פעה״ה ■פי והמושבות‪.‬‬ ‫■‬
 ‫הוראות שעה‬
‫מערכה לבאר דין פירות עכו״ם אם יש בהן קדושת שביעית‪ ,‬ואם סותר לסכור‬
‫או להשכיר להם קרקע בא״י‬

‫מ?‪ 5‬ל כ ה לכאד כעזהי״ת‪ ,‬אם בפידות עכו׳ם נוהג בהן רין קדושת שביעית‪ ,‬ואם מותר‬
‫לסכור או להשכיר להם קרקע בא״י ואם ןה סהני להפקיע קדושת שביעית‬
‫מקדקע של ישראל להתיר גירוליהם וכל סיני עבורה ע«י ישדאל או ע״י עכרם וכל‬
‫פרטיהן ורקרוקיהן‪ .‬ובסוף המערכה יבואר כל המשא ומתן שהי׳ כין הגאונים שבארצנו‬
‫הקדושה כהשמיטות שעברו‪ ,‬וכיתור של הגאון המקובל מר חותני וצ״ל עם ‪,‬הגאון‬
‫דשכבה״ג מוהדי״ל דיסקין זצוק־ל כשנת תרו״ן•‬

‫פרק ה' )עמ״ט( שהספיחין מותר־ן והעבודה‬

‫אסורה‪ .‬ואין לומר מי שספיחיו אסורין שירותיו‬
‫אסורין ומי שספיחיו מותרין שירותיו מותרי!‪,‬‬
‫שהרי איסורי השירות אינו בא מכח הספיח־!‬
‫אלא איסור הספיחי! בא מכת איסור השירות‬
‫ותלי תניא בדלא תניא ואיך נפלה התר שירות‬
‫הגוי מפני התר ספיחיו והספיתי! אסורין משוס‬
‫גזרה לא השירות ע״ש‪ .‬וכתב הכ״מ על דברי‬
‫הכו״ש הנז׳ וז״ל י‪ .‬וכל דבריו הם שלא בהשגחה‬
‫שמה שהוקשה לו מדקתני לא נאכל ולא נעבד‬
‫ופי' רב־ט שאם ת־עבד על ידי אחר אסור‬
‫לאכול ממה שתוציא‪ ,‬יש לומר שאע׳׳ש שבפי׳‬
‫המשנה כתב כן כאן בפרק זה פירשה לעני!‬
‫ספיתיס‪ ,‬ועוד מה שכתב בפירוש המשנה שאס‬
‫תיעבד על ידי אחר אסור לאכול וכו׳ ' היינו‬
‫דוקא בשאותו אחר ישראל‪ ,‬אבל אס הוא עכו״ס‬
‫מותר‪ .‬ומ״ש עוד אבל מה שהוא אסור מן המורה‬
‫מפני שבת הארץ וקדישתה לא הופקע וכו'‬
‫לא דק דבהדיא כתב רבינו בפ״ט ובפ״י דשמיטת‬
‫קרקע בזמן שאין היובל נוהג אינו אלא מדבריהן‬
‫ומ׳׳ש לא נשקע אותו איסור במנינו ׳ מ ט ע ם‬
‫שאין קנין לעכו״ס בארן ישראל להפקיע מידי‪.‬‬
‫מעשר ושביעית אשתמיטת־ה מה שכתב רבינו‪.‬‬
‫בפ״א מהלכות תרומות ש״ה שאמרו אין קני!‬
‫לעכו׳יס בארן להפקיע מן המצות היינו לעני!‬
‫שאם חזר ישראל ולקחה ממנו אינה ככיביש‬
‫יחיד‪ ’,‬אלא הרי הוא כאילו לא נמכרה לעכו״ס‬
‫מעולם אבל בעודה ביד עכו״ם מופקעת היא‬
‫ומה שפירותיה חייבים במעשר אינו אלא‬
‫כשמירחס ישיאל דוקא ומ״ש ה״ג אינם חייבי!‬
‫פרס ראשה‬
‫ה נ ה כתב הרמב׳ים בפ״י מהלכות שמיטה‬
‫הלכה כ׳׳ט וז"ל‪.:‬עכו״ס שקנה קרקע‬
‫בארן ישראל וזרעה בשביעית שירותיה מותרי!‪,‬‬
‫שלא גזרו על הספיתין אלא משני עוברי עבירה‪,‬‬
‫זהעכו״ס אינן מצוו־ן על השביעית כדי שנגזור‬
‫עליהם עכ״ל‪ .‬ותמה ע״ז הכפתור ופרח פרה‬
‫מ׳׳ז )עתרנ״א( והביאו הכסף משנה )שם( וז״ל ‪:‬‬
‫אמא־ שירותיו של גוי מותרי! מזה הטעם‬
‫שכך שנינו לא נאכל ולא נעבד והרב בעצמו‬
‫פי' שאס תעבד על ידי אחר אסור לאכול‪.‬‬
‫ממה שתוציא וזה אפי׳ בקרקע הגוי‪ ,‬שאם הי'‬
‫דעת הרב ז״ל שאינו נעבד‪ ,‬ר״ל■ בקרקע ישראל‬
‫אבל בקרקע הגי־ נעבד א׳’כ הי׳ בא מטעם‬
‫יש קנין‪ ,‬ואס הוא כן לא היה צריך ז״ל לזכרו!‬
‫ספיח־!‪ .‬ומה שכתב ז״ל פה שלא נזרו על‬
‫הספיח־ן וכו׳ ודאי הוא שםפיחי ישראל בקדושת‬
‫עזרא אסורי! משוס גזרה וכדלעיל )עתרכ״ט(‬
‫אבל לזרוע אסור מן התורה וכלעיל נמי‪ ,‬והגויס‬
‫אינס מצווי! על השביעית ומשוס הכי אין לני‬
‫לגזור עליהם ולאסור ספיחיה!‪ .‬חבל מה שהוא‬
‫אסור מן התורה מפני שבת הארץ וקדושתה‬
‫לא הופקע אומו איסור בקנינו מטעם שאין קנין‬
‫לעכו״ס בארן ישראל להפקיע מיד־ מעשר‬
‫ושביעית‪ ,‬שהרי א־נס ח־יב־ן במעשר ואפילו‬
‫הכי שירותיהן חייבי! הרי הכי נמי אינס חייבי!‬
‫בשביעית‪ ,‬אבל בשירותיה! נוהג שביעית שהרי‬
‫ביטול גזרת ספיחיה לא התיר עבידה בשביעית‬
‫וכמו שכתב הוא ז״ל'הלכות שמיטה וזכרנוה‬
 ‫שעה‬ ‫פרק רא^טון‬
‫עכו׳יס כיון שעבד הישראל איסור בשביעית־‬
‫לכ׳ע הפירות אסורין אפי׳ קודם זמן הביעור‪,‬‬
‫א מ נ ם צריכין להבין להכסן! משנה דס״^‬
‫טעמא דעכו״ס שעבד בקרקע של‪.‬‬
‫עכו״ס דפירותיו מותרין משוס דבעודה ביד‬
‫עכו״ס מופקעת היא ויש קנין א״כ מפנימה לא‬
‫נאכל ולא נעבד ע״י ישראל אפי׳ בקניקע ש ‪3‬‬
‫עכו״ס‪ ,‬ועוד קשה לדעתי מהא דאמר רב דימי■‬
‫בר שישנא משמיה דרב בגיטין )סב‪ (.‬וז״ל נ‬
‫אין עודרין טס העכי׳׳ס בשביעית ע׳ש‪ .‬וכן‬
‫כתב הרמב׳ס עצמו בפ״ח משביעית ה״ח וז״ל;‬
‫מחזיקין ידי עכו׳ס בשביעית בדברים בלבד‬
‫כגון שראהו חורש או זורע אומר לו תתחזק‬
‫או תצליח כו׳ אבל לא יסעדנו ביד ע״ש‪ .‬ואם■‬
‫נימא כדעת הכ״ני‪ ,‬אליבא דהרמב׳יס דבעודה ביד‬
‫עכו״ס לכ״ע יש קנין א'כ למה אין עודרין עם־ ‪.‬‬
‫העכו׳ס ? איכא להבין קצת דעתו עפ״י מ״ש‬
‫התום׳ בגיטין )שס( ד״ה אין עודרין וכו׳ וז״ל־‪..‬‬
‫והא דקאמר בפרק זה בורר גבי כהן וחורש‪.‬‬
‫יכול לומר לו אגיסטין אני בתוכה לא כמו‬
‫שפי׳ בקונטרס שכיר לנכרי דהא משמע הכא‬
‫דאסור ולא מסתבר לחלק בין חנס לבשכר‬
‫אלא מפרש ר׳ת אגיסטין בקרקע שמקבלים מן‬
‫המלך לפרוע כך וכך תבואה בשנה כדאמר‬
‫התס לעיל מינה רבי ינאי מכריז פוקו וזרעו‬
‫ארנונא בשביעית ושמא סכנת נפשות איכא אס■‬
‫לא יפרעו מס למלך א״נ קסבר יש קנין לנכרי‬
‫בארן להפקיע משביעית א״נ שביעית בזמן‬
‫הזה דרבנן אע״ג דמדרבנן אסור לנכרי אחר‬
‫גבי מלך התירו עכ׳ל‪ .‬ונראה דמ״ש התוס׳ אע׳׳ג‪.‬‬
‫דמדרבנן אסור קאי ג״כ על תירן דא״נ קסבר‬
‫יש קנין דאל״כ מאי דוחקיה לר׳ת לפיש‬
‫דאגיסטין בקרקע שמקבלים מן המלך יפרש‪,‬‬
‫כרש״י דשכיר לנערי הוא אלא דהא דגיטין אתי■‬
‫כמ׳ד אין קנין ובסנהדרין כמ״ד יש קנץ אלא‬
‫ודאי דס׳ל דאפי׳ למ׳ד יש קנין מדרבנן אסור‬
‫לנכרי אחר וגבי מלך דוקא התירו‪ .‬וא'כ פליגי׳‬
‫רש״י ור׳ת דהא ע' כ רש׳י ס׳ל דבסנהדרין‬
‫‪ ,‬מיירי למ״ד דש קנין וס׳׳ל דלמ׳ד יש קנין‬
‫מיתרין לעדור עס הנכרי אפי׳ מדרבנן ור׳י!‬
‫ס״ל דאפי׳ למ״ד יש קנין נמי אסורין לעדור עס■‬
‫הנכרי דקנסינן ליה לכל ישראל שלא יעדרו‬
‫בקרקע של עכו׳ס שקנה מישראל ‪.‬כדי שלא‬
‫יבואו למכור קרקעות לעכו״ס בא׳י כדאשכחן‬
‫הוראות‬
‫בשביעית‪ ,‬אבל בפירותיהן נוהג שביעית שהרי‬
‫ביטול גזירת ספיחים לא ביטל עבוויה בשביעית‪,‬‬
‫וכמו שכתב הוא ז׳יל שהספיחים מותרים‬
‫ועבודה אסורה‪ .‬ע״כ הדבר ברור שאינם י ענין‬
‫זו לזו דהתסיבשדה ישראל שהחזיקו בה עולי‬
‫מצרים ולא עולי בבל והכא בשדה עכו׳ס‪ .‬ימ״ש‬
‫ואין לומר מי שספיחיו אסורים וכו׳ עד ולשתוק‬
‫אילו היה יורד לסון‪ £‬דעת רבינו לא היה כותב‬
‫כן שמה שכתב רבינו ולא גזרו על הספיחים‬
‫לא לתת טעם להיתר פירות שזרע העכו״ס‬
‫בשדהו בא כמו שנראה מדברי כפתור ופרח‪.‬‬
‫שפי׳ דברי רבינו כך הס עכו׳ס שקנה קרקע‬
‫בארן ישראל וזרעה בשביעית פירותיה מותרים‬
‫כלומר מפני שהשדה של עכו״ס וגס לא נעבד‬
‫בה עבודה ע׳י ישראל‪ ,‬הלכך מותרים‪ .‬ומשוס‬
‫דאיכא לאקשויי אהא אעפ׳׳י שלא נעבדה ע׳יי‬
‫ישראל היה לנו לאסרה דלא גריעי מספיחים‬
‫שלא עובדו על ידי ישראלי ואפ״ה אסורים לכך‬
‫תירץ אילו היו הספיחים אסורים מן הדין היה‬
‫כדבריך‪ ,‬אבל מאחר שהספיחים אינם אסורים‬
‫אלא משוס שמא יזרע‪ ,‬ובעכו׳ס לא שייך לגזור‬
‫שמא יזרענה שהרי אינם מצווים על השביעית‬
‫הילכך ליכא קושיא מספיחים ומעמה אין שוס‬
‫פקפוק בדברי רבינו עכ״ל‪.‬‬
‫הפלוגתא בין הכו׳פ והכ״מ הרי היא‬ ‫והנה‬
‫גלויה דלענין עכו״ס שעבד בשביעית‬
‫בקרקע של עכו״ס בארן ישראל הוא דלדעת‬
‫הכו׳פ הפירות צריך להיות אסורים אפי׳ קודם‬
‫זמן הביעור משוס דהבין בדעת הרמב״ס‬
‫בפירושו מ׳ש שאס היעבד ע״י אחר היינו‬
‫עס״ס וקאמר שלא נאכל במקום שהחזיקו עולי‬
‫בבל^ ו ע' כ דאסוריס לאכול אפי׳ קודם זמן‬
‫הביעור דאי לאחר הביעור הא אפי׳ במקום‬
‫שהחזיקו רק עילי מצרים נמי אסור כדכתב‬
‫הרמב״ס )שס( בהדיא ע״ש‪ .‬ודעת הכ׳׳מ אליבא‬
‫דהרמב׳ס בפי' המשניות דדעתי שוה למ״ש‬
‫בחבורו ומ׳ש בפי׳ המשניות שאס תעבד ע׳׳י‬
‫תחר האי אחר היינו ישראל ודיקא בישראל‬
‫שעבד בקרקע של עכו״ס דבאיסור הוא לא נאכל‬
‫אפי׳ קודם זמן הביעור אבל עכו״ם בקרקע‬
‫של עכו״ם דלאו איסור הוא דעבד דעכו״ס לא‬
‫נצטוה על מצות שמ׳יטות קרקע‪ .‬לא כן הוא דעת‬
‫הרדב״ז בהבנת דעת הרמב׳יס בפי׳ המשניות‬
‫ע׳ש‪ .‬אבל‪.‬ישראל שעבד בשביעית קרקע של‬
 ‫שעה‬ ‫פרק ראשון ושני‬
‫איך אמרינן במתניתין דפ״ד דשביעית מ׳יג‬
‫ובפ״ה מ״ט ובגיטין )סא‪ : (.‬ומחזיקין ידי נכרים‬
‫בשביעית ואמרינן בירושלמי דהיינו חרש בה‬
‫מבאות ולבתר שמיטה נסיבא לה מינך‪ .‬ובגמ׳‬
‫דגיטין )פ׳׳ב‪ (.‬איתא דאמר להו אחזיקו ע״ש‬
‫ואס איתא דיש איכור גם על העט״ם לעבוד‬
‫קרקעו בארן ישראל בשביעית א״כ איך מותרין‬
‫להחזיק לע״ע ? לכן נראה דמודה כי פי׳ דלא נעבד ^‬
‫היינו בישראל ולא נאכל היינו אם ת־עבד ע״י ’‬
‫עכו״ם ושניהם‪ ,‬מיירי בקרקע עכו״ם וכמו שמדייק‬
‫הרמב״ם וכתב ‪ :‬שאסור לנו עבודת האדן‬
‫ההיא )הרי כתב בהדיא לענין העבודה שאסור‬
‫״לנו״ ולא עכו״ם( ואס תיעבד ע״י אחר אסור‬
‫לאכול ע״ש‪ .‬הרי לענין אכילת כתב ע״י אחר‬
‫עיין לקמן פרק ג׳‪.‬‬
‫י‬ ‫פרס שני‪.‬‬
‫ל ה נ ד ‪ ,‬מ״ש הכ״מ על הכרפ דאישתמיטתיה‬
‫מה שכתב רבינו בפ״א אין יתכן לומר‬
‫כן דהא הכו״פ הוא הראש וראשון בשיטה זו‬
‫בדעת רבינו דבעודה ביד עכו״ם מופקעת היא‬
‫מן המצות ולכ״ע אמרינן יש קנין לענין זה והוא‬
‫בעצמו כתב הכי בפ׳׳ד )עכ׳׳א( ע״ש ואעפ״י‬
‫דלעצמו כתב דמסתברה כפי׳ רש׳׳י אבל מודה‬
‫דדעת הרמב״ס כך הוח ע״ש‪ .‬ולכן נלענ״ד דעת‬
‫הכו״פ דאעפ״י דאמה הוא שהרמב׳׳ם ס״ל‬
‫דבעודה ביד עכו״ם לכ״ע יש קנין כדכתב‬
‫הרמב״ם בפ״א מתרומות ה״י ובפ״ב הט״ו מה׳‬
‫בכויים ע״ש אך זה חינו אלא לענין תרומות‬
‫ומעשרות ובכורים דבמעשרות איכא מיעיט דגנך‬
‫ובבכורים איכא מיעוט אדמתך ארצך‪ ,‬משא״כ‬
‫בשביעית ליכא שוס מיעוט■ ואעפ״י דכתב‬
‫בשביעית נמי לכס שנאמר והיתה שבת ‘ הארן‬
‫לכס ס״ל דבעינן לדרשה אחרינא כדכתב הרמב״ס‬
‫בהלכות שמיטה פ״ה ה״י וזיל ‪ :‬מיני כבוסים כגון‬
‫בור־ת ואהל אין קדושת שביעית חלה עליהן‬
‫ומכבס־ן בהן שנאמר והיתה שבת הארץ לכם‬
‫לכל צרכיכס ע״ש‪ .‬או בעינן קרא למ״ש בת״כ‬
‫פ׳ בהר פ״א פ׳׳ו‪.‬וז״ל; לכם ולא לאחרים ע״ש‪.‬‬
‫ופי׳ המפרשים דאתי למעעי שלא להאכיל לגויס‬
‫ולשכיר ע״ש וכיון דלית לן מיעוט לכשהוא ביד‬
‫עכו״ם כמו בכל אינך ותר־ רואין אנחנו שאפי׳‬
‫אס נימא כשהוא ביד העכו״ס יש קנין מ״מ‬
‫הוראות‬
‫•בגינוין )מ״ז‪ (.‬כמתניתין דהמוכר את שדהו‬
‫‪.‬לעכו״ם )לר׳ת הגירסא( לוקח מביא ממנו‬
‫בכורים פי' כל אדם הלוקח ממנו מביא בכורים‬
‫לא שנא מוכר לא שנא אחר כדכתבו החום׳‬
‫שם בד״ה לוקח בשם דית משוס דלרש״י שצורם‬
‫לוקח ומביא בכורים פי׳ דקנסינן למוכר דוקא‬
‫שיקח מן העכו״ם ביכורי פירותיו בדמיס יקרים‬
‫ומביאם לירושלם כדי שלא יהא רגיל למכור‬
‫קרקע בא״י לעכו״ם כדכתב רש״י במתניתין‬
‫הוקשה לו מהא דבגמר' מייתי ראי׳ מהא דיש‬
‫קני; לעכו״ס דמפני חיקון העולם אין דאורייתא‬
‫לא מנא ליה דילמא תיקון העולם קא' אהא‬
‫•דחייבוהו ליקח ולכן גורס ר׳ת לוקח מביא בלא‬
‫וי׳ו ומפרש דלאו דוקא להמוכר קנסו אלא גם‬
‫•לישראל אחרים קנסו כדי שינוריחו לחזור ולפדות‬
‫מן הגוי או כדי שלא יהא ישראל רגיל למכור‬
‫קרקע בא״י לעכו״ם ע״ש‪ .‬הרי שימת ר״ת ‪,‬‬
‫דאפי' למ״ד יש קנין נמי שייך למיקנס לכל‬
‫ישראל כדי שיחזרו לפדות‪ ,‬הכא‪ ,‬נמי בענין לעדור‬
‫עם העכו״ס נמי אסרינן לכל ישראל אפי' למ״ד‬
‫‪,‬יש קנין כדי שלא ישתקעו ביד עכו״ם )ולקמן‬
‫'בפל״א הארכנו בזה( והילכך ס״ל הקא גבי מלך‬
‫התירו ולא בנכרי אחר אבל רש״י דס״ל דדוקא‬
‫למיכר קנסו ולא לאחר הכא נמי אין סברא‬
‫לאסור לעדור עס הנכרי למ״ד ־ש קנין‪ .‬וא"כ‬
‫נימא דס׳ל להכסך משנה אליבא דהרמב״ס‬
‫דאיסור אין עודרין היינו אפי'‪ ,‬למ״ד יש קנין‬
‫ממעם קנס שלא ישתקעו ביד עכו״ס‪ .‬ובאמת‬
‫אפשר הוא לומר כן אפי׳ אליבא דהרמב״ם‬
‫דאעפ״י דהרמב״ס לענין בכורים אינו גורס לא‬
‫כרש״י ולא כרית אלא חזר ולקח מביא בכורים‬
‫כדכתב בפי׳ המשניות וביד החזקה פרק ב׳‬
‫‪:‬דבכורים ע״ש וכדנבאר בעהי״ת לקמן בפרק‬
‫שביעי‪ .‬מ״מ עכ׳’ פ מוכח דאפ״י למ״ד יש קנין‬
‫מחמירין על הקרקע כמו שהי׳ תחת יד ישראל‬
‫וכ״ז ‪ ,‬כדי שלא ישתקעו ביד הגוי‪ •.‬ולהכפחור‬
‫ופרח שהבין בדעת הרמב״ס בפי המשניות‬
‫דמפרש הא דלא נאכל ולא נעבד היינו עכו״ם‬
‫בקרקע העכו״ם א"כ איך יתכן להטיל איסור‬
‫על העכו״ם שלא יעבוד את ארצו הרי בודאי לא‬
‫ישמע לנו )עיין ב־׳׳ד סי׳ נ״ה םעיך! ה׳ ובפ״ח‬
‫לענין אבר שנשבר ס״ק ט״ז והארכתי בזה‬
‫במקום אחר‪ (.‬ועוד‪,‬אס נימא דבאמת אסור‬
‫^עכו״ס לעבוד בשביעית אפי׳ בקרקע שלו א״כ‬
 ‫שעה‬
‫בקרקע של הגוי בשביעית )ע״ן לקמן בפרק טעם‬
‫אחר מפני מה לא נתב בשביעית( ואעפ״י דלנס‬
‫בעינן לדרוש לנל צרניכס מ״מ שפיר אינא‬
‫למימר דנדרש גס למעט נכרים והמקרא נדרש‬
‫לפניו על שביסת הארץ ולאחריו על לאנלה‬
‫ונדרש לנל נרנינס נדפסק הרמב״ס בפ״ה‬
‫מה׳ ביאת המקדש הי״ח דקבל בשמאל פסול‬
‫ואמרינן בזבחים )נ״ד;( טעמא דפסול משוס‬
‫דס״ל דמקרא נדרש לפניו ולאחריו ע״ש‪ .‬ואינא‬
‫להסביר שיטה הנ"מ דניון דע״נ קדושה א״י לא‬
‫נפקעה אפי' בעודנה ברשות הענו״ס; אינא‬
‫למימר דדין מקום שהחזיקו עולי מצרים יש לו‬
‫והלכך שפיר נתב דאפי׳ בקרקע של ענו״ס‬
‫אסיר להישראל לעבוד אותה בשביעית נמו מקום‬
‫שהחזיקו עולי מצרים דייא נעבד בה דהא קרקע‬
‫של ענו״ס בארץ ישראל וקרקע של ישראל‬
‫במקום שהחזיקו עולי מצרים שוים הם בקדושתן‬
‫דנתבתי במקוס אחר להסביר ענין קדושת‬
‫יהושע וקדישת עזרא דהנה ארץ ישראל יש לה‬
‫שני מיני קלושות דהיינו קדושת ארץ ישראל מצד‬
‫עצמותה וקדושת חיוב המצות שבארץ ישראל‬
‫ויש להם לתאר שם קדושחן קדושת א׳יי היינו‬
‫קדושת הניף שגוך ארץ ישראל יש לה קדושה‬
‫קדושה הרוחניית נמו כל חפץ הגשמיות שקדוש‬
‫קדושת הרוחניות נמו תפילין מזוזה ספר תורה‬
‫ביה הננםת וכדומה ומוהר עליו מן נל חפץ‬
‫שקדוש קדושת ‪ .‬הדמים דהיינו חיוב המצית‬
‫לק״ס בה נל מצות התל‪:‬ויות‬ ‫שמחויביב‬
‫בארץ ולענין זה אין לה רק קדושת דמים כי‬
‫בנל זמן שארץ ישראל החת ידינו דהיינו שיש‬
‫לנו בה קנין דמיס מחויבים בכל מצור* שהיא‬
‫חובת קרקע משא״נ כשגלינו מארצנו הקדושה‬
‫וארץ ישראל‪.‬ניהנה ביד זרים בעונותינו הרבים‬
‫נפקעה מקדושה דמים דהיינו ממצות התלויות‬
‫בארץ יען שקנאו ע״י נבוש ייצחהה מרשותינו‬
‫קנין הדמים שהי' לנו בה אבל קדישת הגוף‬
‫שנתקדש נוף ארץ ישראל לא נפקעת מעולם‬
‫והיא בתקפה לעולם ועד נמו דאמרינן קדושת‬
‫הגוף לא פקעה בנדי ועיקר הקדושה שנתקדשה‬
‫בברית בין הבתרים כשנתן הקב״ה את הארץ‬
‫לאברהם לא נתבכילה לעולם וקדושה זאת היהה‬
‫חלה על הארץ אפילו בלא קדושר* יהושע ובית‬
‫דיט אך נל זמן שלא בא יהושע ובית דינו לקדש‬
‫את הארץ שניתנה לאב־הם אבינו לא היתה■‬
‫פרס‬ ‫הוראות‬
‫נשחזר וקנה ממנו לח הוי כמו ניכוש יחיד הרי‬
‫ע' נ דלח נסקע קחשה א״י אפי' נשמנר לע ט׳ ם‬
‫ונמו שנתב הרמב״ס בלשונו הקדוש בפ״א‬
‫מתרומוח ה״י וז״ל ‪ :‬אלא הרי היה בק־ושהה‬
‫ע״ש הילנך ניון דנחיב סהס ושבחה הארן‬
‫אסור לנל ישראל לעבוד איזה עבודה בשביעית‬
‫בארן ישראל אפי' כשהקרקע ביד העכו״ם‬
‫עדיין ויש ראיה לדעתו מדברי הרמב״ס גופיה‬
‫שנתב שס וז״ל ‪ :‬אלא מפריש תרומות ומעשרות‬
‫ומביא בכורים‪ .‬ולא נתב ג"כ וחייב בשביעית‬
‫נמו שנתב בסיפא וז״ל ; ויש קנין לענו״ס‬
‫בסוריא להפקיע מן המעשרות ומן השביעית‪V‬‬
‫אלא ודאי דהיינו עעמא דברישח אפי׳ קודס‬
‫שחזר וקנה נמי חייב בשביעית הילנך לא‬
‫הזכיר שביעית בחזר וקנה דוקא‪ .‬לדעה הנ״מ‬
‫דנמו בתרומות ומעשרות ובנוריס בעינן דוקא‬
‫שחזר וקנה ה"ה לענין שביעית דס׳ל לנס‬
‫דשביעיה אתי למעוכיי כשהוא ביד ענו״ס‬
‫נדנתב בהדיא בספרו אבקת רונל סי' נ״ד‬
‫וז״ל‪ :‬ואם באט לדון יותר עעס יש לאמר‬
‫שיש לו קנין להפקיע משביעית דקרא נתיב‬
‫והיתה שבת הארן לנס ולא לגויה ע״ש‪ .‬ואעפ״י‬
‫דנהב שם בשני עעמיס א׳ משום דקרא נתיב‬
‫והיתה ונו׳ ועוד שהרמב״ם מפרש בפ״א מה'‬
‫חרומוה‪ ,‬שמה שאמרו חין קנין לגוי בארץ‬
‫להפקיע בו ע״ש‪ .‬משמע דלתירן השני לא‬
‫בעינן קרא דלנס היינו דבתירן ראשון סבר‬
‫דמלנס ׳לפינן דאמרינן יש קנין בעודה בידו‬
‫ותירץ השני ה״ל דלנס לא בא אלא למעיכיי‬
‫קרקע של גי׳ בא״י ומשכחת לה נגון שיש להגוי‬
‫קרקע בא״י מזמן יהושע לאחי שקידש ומקודם‬
‫כיבוש ועדיין לא נכנם ברשות ישראל מעולם‬
‫כמי שחשב ריב׳יל בירושלמי דספ״ט דשביעית‬
‫גבי גינהא דסיסרא והבאתי לקמן פ״ה בנה״ג‬
‫הוא דבא הכתוב למעט אבל לענין קטן לית לן‬
‫קרא למעט אלא דממילא אמרינן דניון דממעט‬
‫קרא לשל עכו״ס אמרינן ;דיש קנין נ״ז‬
‫שעודנה ביד ענו״ס אפילו אם קנה מישראל‬
‫נמו בתרומות ומעשרות ובנוריס‪ ,‬והא דלא הזכיר‬
‫הרמב״ס בשביעית היינו טעמא דחי היה נתב‬
‫בשביעית הי׳ משמע הא קודם שחזר הישראל‬
‫וקנה מן הענו״ס אינו תייב בשביעית נלל‬
‫ומותר לישראל לעבוד בקרקע הגוי‪ ,‬ובאמת זה‬
‫אינו דהא גס הנ׳ מ ס׳יל דאסור לישראל לעבוד‬
 ‫שעה‬ ‫פדס שני‬
‫ומשביעית ובכורים משא׳כ מציה ראיית רגעים■‬
‫לאו מצות חובה קרקע הוא ולא בא מצד‬
‫קדושת דמים אלא מצד קדושת הגוץ! שארץ‬
‫ישראל קדוש קדושת הגוץ! לא בטצה אפי'‬
‫כשהיא ברשות עכו׳ים למ״ך חין קנין כדנבאר‬
‫לקמן‪ .‬ועיין בהוספת ׳י״ט במסכת עדיות פ״ח‬
‫מ׳יו שכתב לפרש טעמא דקדישת עזרא ‪ ,‬לא‬
‫נתבטלה משיס שהי׳ מדעה הניתן דהייני ברשיון‪,‬‬
‫כורש ע״ש‪ .‬ולענ״ד נראה משוס דהקדושה הי'‬
‫בזמן שנתיישבו וקנו בקנין נמיר דהיינו בחיקה‬
‫ממש דהא כתב שם הרמב״ס וז״ל ‪ :‬ולמה אני‬
‫חומר במקדש וירושלס קדישה ראשונר‪ .‬קדשה‬
‫לעתיד לבא‪ .‬ובקדושת שאר א׳יי לענין שביעית‬
‫ומעשרות וכיוצא בהן לא קדשה לעתיד לבוא‪.‬‬
‫לפי שקדושת המקדש וירושלס מפני השכינה‬
‫ושכינר‪ .‬אינה בטלה‪ .‬והרי הוא אומר והשמותי‬
‫את מקדשיכם ואמרו חכמים אע״פ ששמומין‬
‫בקדושתן הן עומדין אבל חיוב הארץ בשביעית‬
‫ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כבוש רב־ס‬
‫וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכבוש‬
‫ונפטרה מה׳יה ממעשרות ומשביעית שהרי אינה‬
‫מן ארץ ישראל וכיון שעלה עזרא וקדשה לא‬
‫קדשה בכ‪:‬בוש אלא בחזקה שהחזיקי בה ולפיכך‬
‫כל מקום שיחזיקו בה עולי בבל ונתקדש‬
‫בקדושת עזרא השנייה הוא מקודש היום ואע״פ‬
‫שנלקחה הארץ ממנו יחייב בשביעית ובמעשרות‬
‫על הדרך שביארנו בהלכות תרימה עכ״ל‪ .‬יכן‬
‫כתב הרמב״ס בפ״א מה׳ תרומות ה״ה ע״ש‪.‬‬
‫הרי כתב בפירוש דעיקר תקיפות של קדושת‬
‫עזרא ומותר קדושתם מקדושת יהושע וכית דינו‬
‫משוש דקדישתה נעשתה ע״י שהחזיקו בה דהיינו‬
‫הישיבה שנתישבו על אדמתם ואחר כך קדשו‬
‫משא״כ בקדושת יהושע ובית דינו שהיתה‪.‬קודם■‬
‫שכבשו ונהישבו על אדמתן הילכך לא היה מהני‬
‫אלא לשעתה ולא לעתיד לבא‪ ,‬אבל קדושת ארן‬
‫ישראל שיש לה מצד קדושת הקב״ה שקידשה■‪:‬‬
‫בברית בין הבקרים אין לה בטלה עולמית כמו‬
‫קדושת ירושלים והמקדש דאין לה בטלה כדכתב‬
‫הרמב״ם וילין! מקרא דוהשמיתי את מקדשיכם‬
‫ולענין זה אין חילוק בין החזיקו עולי בבל להחזיקו‬
‫עולי מצרים דשניהם קדושים בלא שום ביטול‬
‫עולמית‪ .‬ועיקר החילוק ביניהם לענין מצות‬
‫התלויות בארץ ינדכתב הכפתור ופרח בפרק‬
‫עשירי ע״ש )ועיין לקמן בפ״ז(‪ .‬הרי מקום‬
‫הוראות‬
‫נתחייבה לנהוג בה בתרומות ומעשרות ופ קד‬
‫חובת קרקע נתח״בה ה א ק לאחר קדושת יהישע‬
‫ובית דינו מדעת •שראל והוא הקדיש את הארץ‬
‫בקדושת הומים אך מפנ־ שלת ה־ה הק־דוש‬
‫והכיבוש והישיבה ב־חד אלא שיהושע ובית דינו‬
‫קדשו וחלקו כל ארץ ישראל לשבמיס רודס‬
‫שנכבשה הלכך לא פעלה הקדושה אלא לשעתה‬
‫אבל אח״כ כשגלו מארן ישראל וכבשו האומות‬
‫ונתבטל קנין הדמים מישראל נתבטלה כל קדושת‬
‫יהושע משא״כ בקדושת עזרא ובית דינו שקדשו‬
‫וחדשו קדושת הדמים בא׳" מחדש הי' קידוש‬
‫של קיימא לעולם ועד לשעתה ולעמיד לבא ולא‬
‫צריכא לעולם קדושה■ אחרת מפני שר>קחשה‬
‫שלהן הי' לאחר שישבו על אדמתן הילכך הי'‬
‫להקדושה יותר כח ומקום לתפוס משוס שקנו‬
‫קנין הדמים בקנין גמור הילכך הקדושת דמים‬
‫להתחייב במצות הארץ אין לה שוס ביטול ובזה‬
‫איכא להבין דברי הרמב״ס בפ״ו מה׳ בית‬
‫הבחירה הט״ז שכתב שם לחלק בין קדושת‬
‫יהושע לקדושת עזרא מפני שהי' בחזקה ע׳׳ש‪.‬‬
‫ועיין בכ׳ימ שהניח בצ׳יט‪ .‬ובזה איכא להבין קושי'‬
‫הריטב״א ריש מנילה לטעמא דתלו אנשי כה״ג‬
‫לקריאת מגילה במוקן! חומה ביב״ן משוס כבוד‬
‫ארץ ישראל דבשלמא למ״ד קדושה ראשונה‬
‫קדשה לשעתה ו־דשר> לעתיד לבא שייך שפיר‬
‫שחלקו לה כבוד שכשם שקדושת הארץ קיימת‬
‫לענין בית בבתי ערי חומה דין הוא שתר>א‬
‫מגילר>‪ ,‬אלא למ״ד לא‬ ‫קיימת ג״כ לענין מקרא‬
‫קדשה לעמיד לבא עדשבא וחזר וקדשה כיון‬
‫דאזלה לה קדושה לענין בית בבתי ערי חומה‬
‫כי׳ מהענין לחלוק כבוד לא׳'׳ לענין מ״מ ע״ש‪.‬‬
‫■ אכל לפי הנ׳יל איכא למימר דאפי׳ לאחר‬
‫שבגילה קדושת יהישע ש״ך לימן כבוד לארץ‬
‫ישראל אפי׳ לאחר שנתבטל קדושת יהושע‬
‫אבל קדושת הגוץ! לא נפקעה‪ ,‬ובזה אתי נמי‬
‫שפיר הא דאיתא בתוספתא דמם׳ נגעים פ״ז‬
‫וז״ל ; והלוקח בית הגוי יראה במחלה משא״כ‬
‫באדם ע׳יש והכו״פ פ״ד הקשה מזה לשיטת‬
‫הרמב״ם דס״ל דבעודן ביד העכו״ס לכ״ע יש‬
‫קנין ע״ש‪ .‬אבל לפי הנ״ל אתי שפיר דמ״ש‬
‫דבעודו בידו יש קנין היינו דוקא לעיין מצות‬
‫חובת קרקע דזהו הקנין דמים דעל ידו בא‬
‫הקדושת דמים דהיינו מצות התלויות בארץ‬
‫וכיון שתחת יד העכו״ס הוא פגיור הוא מתו״מ‬
 ‫שעה‬ ‫פרס עני‬
‫ללמוד למ״ד לאו שמיה כיבוש היכא שנכבשת כל‬
‫א״י ואח׳׳כ הלך מלך ישראל טל פי ב״ד וכבש‬
‫מקומות שאינן מן הארץ שנתנה לאברהם אבינו‬
‫שאין לה קדושת א׳׳י דהיינו קדושת הנון! אלא‬
‫קדושת דמים דהיינו לטנין חיוב בתרומות‬
‫ומעשרות ושביעית ובבכורים‪ ,‬אבל קדושת הגון!‬
‫כא״י לא נתקדש אלא ארן שנתנה לא״א ‪ .‬היינו‬
‫דוקא בכיבוש יחיד למ״ד דהוי כיבוש או היכא‬
‫שנכבשה כל א׳י דלכ״ט אס אח"כ הלך היחיד‬
‫וכבש מקומות‪,‬שאינן מן הארץ שנתנה לאברהם‬
‫אבינו דהוי כיבוש התם הוא דמהני קדושת דמים‬
‫בלא קדושת הגון! דהוי כיבוש מעליא משא׳כ‬
‫היכא דמנועס כיבוש לחוד לא היה כח לחול‬
‫טליה קדישת דמים אזי בעינן דוקא מקום שחל‬
‫טליה קדושת ארץ ישראל קודם הכיבוש ואס הי׳‬
‫קדושת ארץ ישראל חל עלית מקודם אזי מהני‬
‫גס כיביש יחיד שיחול טליה מצות חובת הקרקע‬
‫מה״ת משום כיון דבמה שיצאתה מרשות ישרחל‬
‫לא נפקטה אלא קדושת דמים והיינו משום‬
‫דקנין הדמים נפקע ממילא נפקע ח־ובא דמצות‬
‫התלויות בארץ והילכך אח"כ שקונה מחדש קנין‬
‫הדמים מ מי ^ נתחייב בכל מצות הארץ אעפ״י‬
‫דלא הוי אלא כיבוש יחיד משוס דבלא״ה המקום‬
‫קדוש קדושת הגון! 'במעשה של כבישה כל דהו‬
‫חוזרת לקדושחת הראשונה אבל עכ"פ קדושת‬
‫הטן! צריכין שיהי׳ בתחלה אבל אי לאו דהיתה‬
‫קדושה קדושת הגון! לא מהני כיבוש יחיד‪ .‬ואיכא ׳‬
‫למימר עוד מעם במה שהי' יפה כח הטזרא‬
‫ובית דינו שקדושתם הי' מועיל גם לעתיד לבא‬
‫מכח קדושת יהושע ובית דינו שלא היה מועיל‬
‫אלא לשעתה ולא לעתיד לבא משוס דקדושת‪.‬‬
‫יהושע היתה בשתי פעולות לגמור ‪.‬קדושת הגון!‬
‫דהא בברית בין הבתרים שנתן הקב״ה לאברהם'‬
‫אבינו את הארץ לא נתקדשה עדיין את הארץ‪:‬‬
‫לגמרי אלא שהקדושה היתה מיתלא תלי וקאי‬
‫עד שיקדש יהושע ובית דינו •והילכך מפרשינן‬
‫הא דאמרינן בכל מקום ירושה ראשונה היינו‬
‫בימי יהושע עיין ברש״י ותום׳ יבמות )פ׳ב(‬
‫דלא כר״ח וא״כ היה לפני יהושע ובית דינו‬
‫לעשות שתי קדושות לגמור את הקדישת הגון!‬
‫ולקדש קדושת הדמים והכל הי׳ לפני הכבישה‬
‫כדי שלא יהי׳ כיבוש יחיד כדכתב הרמב״ס‬
‫פ״א מתרומות ה׳׳ב יען דטדיין לא נגמר הקדישת‬
‫הגון! ואז לא היה מהני כיבוש יחיד א״כ די‬
‫הוראות‬ ‫ו‬
‫שהחזיקו טולי מצרים קדושת הנון! יש לה כמו‬
‫מקום שהחזיקו טולי בבל והילכך גם במקום‬
‫שהחזיקו רק טולי מצרים אסור טבודה בטבודח‬
‫הקרקטוח ואפילו מה״ח כדנבאר לקמן בשם‬
‫•הרמב״ם בתשובותיו והבאתיו לקמן בש׳ וא״כ‬
‫קרקט שקנה הטכו״ם מישראל בא״י אטפ״י‬
‫דנימא יש קנין בטודה ביד הטכו״ס היינו דוקא‬
‫לטנין קדושת דמים דקנין דמים של הישראל‬
‫נפקטת מחמת המכירה שמוכר לטכו״ס אבל טל‬
‫כל פנים טיקר קדושת ארן ישראל לא נפקטת‬
‫אפילו בטודנה ביד הטכויס דהא כשרזר ולקחה‬
‫לא הוי כמו כיבוש יחיד אלא ודאי דקדושת‬
‫א״י לא נפקטה ממנה אלא קנין הדמים הוא‬
‫דנפקטה והילכך כשחזר וקנה מן הטכו״ם חוזרת‬
‫וניטור קדושתה הקודמת דהיינו קדושת הדמים‬
‫כי קדושת הדמים נמשכה אחר קדושת הטן!‬
‫שיש בה ובמקום שאין בה קדושת הגון! גם‬
‫קדושת הדמים דהיינו חובת הקרקט אינו חל טל‬
‫הקרקט ואטפ״י דאפי' למ״ד כיבוש יחיד שמיה‬
‫כיבוש מכל מקום קדושת ארץ ישראל אין לה‪.‬‬
‫דהרדב״ז משתפק בזה‬ ‫פי‬ ‫ואן! פל‬
‫בפ״א מתרומות ה׳יג וז׳ל ‪ :‬משמט מהכא שאם‬
‫נכבשה כל א״י ואח״כ הלך מלך ישראל טל פי‬
‫ב״ד ובכל מקומות אטפ״י שאינן מן הארץ שנתנה‬
‫לאברהם אבינו יש להן קדושה כשאר א״י ולבי‬
‫מהמם בה דדילמא דוקא לטנין שנוהג בה‬
‫תרומוס ומטשרות מן התורה אבל לטנין קדושת‬
‫א״י ממש לא צ״ט טכ״ל‪ .‬ומה שכתב דדילמא‬
‫דוקא לטנין שנוהג בת תרומות ומטשרות לאו׳‬
‫דוקא דהא אמרינן בט״ז )כ״א‪ (.‬דלמ״ד אין‬
‫מוכרין שדות ובתים לטכו״ם בסוריא מה״ת‬
‫היינו שטמא משום דס״ל כיבוש יחיד שמיה‬
‫כיבוש ט״ש‪ ,‬אבל קדושת א׳י נלטנ״ד דלכ״ע■ אין‬
‫לה אפי׳ למ״ד כיבוש יחיד שמיק כיבוש דהא‬
‫אמרינן בגישין )ח‪ : (.‬בשלשה דרכים שוותה‬
‫סוריא לא׳י ובשלשה לח״ל‪ ,‬טפרה שמא כח״ל‬
‫והמוכר טבדו לסוריא כמוכר בח״ל כו'‪ ,‬ובשלשה‬
‫לא״י‪ ,‬חייבת במטשר ושביעית כא״י כו׳ קסבר‬
‫כיבוש יחיד שמיה כיבוש ט׳יש הרי אטפ׳׳י דתנא‬
‫דברייתא ס״ל כיבוש יחיד שמיה כיבוש מ״מ‬
‫עפרת שמא ומוכר עבדו כמוכר בח״ל‪ ,‬ואם נימא‬
‫דלמ״ד כיבוש יחיד שמיה כיבוש יש לה קדושת‬
‫א״י כא״י גמורה א״כ אין יתכן לומר טל עפרה‬
‫ששמא הוא ולמ״ד כיבוש יחיד שמית כיבוש נוכל‬
 ‫שעה‬ ‫פרק שני‬
‫מארצנו פעם שנית ונשארה לזרים מ״מ אין‪:‬‬
‫קדושתה נגרע ממנה מאומה דאעפ׳׳י שקנה‬
‫ישראל נחלה בארן ישראל ולא יכוון בשעת קנין‬
‫שיחול עליה קדושת הדמים על נחלתו מ'מ‬
‫נתקדשה ממילא דאי לאו קדושת עזרא אעפ׳יי‬
‫דכבר יש לה קדושת הגון! ־מ״מ לא מהני כיבוש‬
‫יחיד בלא כוונה בשעת קנין על מנת שיחול עליה‬
‫הקדושת דמים דהיינו קדושת המצות התלויות‬
‫בארן דאל״כ איך יתכן לומר הא דאי׳ בחגיגה‬
‫)ג‪ (:‬ובחולין )ז‪ (.‬ובשאר מקומות ז״ל‪ :‬הרבה־‬
‫כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל‬
‫וקסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה‬
‫לעתיד לבא והניחום כדי שיסמכו עליהן‬
‫בשביעית ע׳ש הא ‪ ,‬כיון דהיכא דאיכא קדושת‪.‬‬
‫הגון! בלא״ה מועיל אפי׳ קדושת יחיד דהיינו‬
‫אפי׳ כיבוש יחיד נמי מהני א״כ איך אפשר‬
‫שכל מקום שהחזיקו עולי מצרים יסמכו עליהן‪,‬‬
‫עניים בשביעית הא תכן! שקנה אותם ישראל‬
‫נתקדש הקרקע בקדושת דמים מפני שקדושת‪.‬‬
‫הגון! שכבר עלה על הקרקע אבל אם נימא‬
‫החילוק דבמקוס שהחזיקו עולי בבל אעפי׳י‬
‫דיצא מרשות הגוי מ״מ תכן! שהישראל מכניס‬
‫אותה ברשותו ממילא חוזרת לקדושתה הראשונה‬
‫ואפי׳ בלא כוונה לקדש אותה בקדושת א״י נמי‬
‫נתקדשה ממילא משא״כ במקום שהחזיקו עולי‬
‫מצרים ולא היתה בה קדושת עזל־א כלל אין‬
‫הקדושת דמים חוזרת על הארן בצירון! קדושת‬
‫הגון! בלא כוונה בשעת קנין שיחול עליה קדושת‬
‫דמיס והילכך מקום שלא קידשה עזרא כלל‬
‫אעפ׳יי דקידשה יהושע וקדושת הגון! נשאר עליה‬
‫לעולם וקנה הישראל בסתם אינו חייב בתו׳׳מ‬
‫וכל מצות הארן כלל ולכן סמכו עליהן עניים‬
‫בשביעית‪ .‬וא״כ כפי שנתבאר עכו״ם שקנה‬
‫קרקע בארן ישראל כיון דבעודה בידו אמרינן‬
‫יש קנין לענין קדושת דמים אבל לענין קדושת‬
‫הגון! לא נפקעה כלל כדכתב הרמב׳ס בפ״א‬
‫מתרומות ה״י ‪ :‬אלא הרי היא בקדושתה ע׳ש‪-,‬‬
‫ר^כך שפיר כתב הכ״מ דאע״פ דבעודה בידו‬
‫אמרינן יש קנין מ'מ אסור לישראל לעבוד‬
‫בתוכה משוס דכיון דקדושת הגון! לא פקעה‬
‫לעולם אפילו כשהיא החת יד העכו״ם הרי‬
‫שוותה למקום שלא החזיקו בה רק עולי מצרים‬
‫לבד דג״כ קי״ל דלא נעבד בה כדאיתא בפ״ו‬
‫משביעית מ״א בסיפא וז׳ל ‪ :‬וכל שהחזיקו עוליי‬
‫הוראות‬
‫להקדישה שיועיל כ״ז שיהי׳ ביד ה־שראל‪ ,‬אבל‬
‫כשיצא מרשות הישראל נפקע לגמרי את הקדושת‬
‫דמים שגתקדש קודם שכבשו וקודם שחלקי‬
‫משא״כ בקדושת עזרא דכבר נתקדשה קדושת‬
‫הגון! והקדושת הגון! לא בטלה א׳׳כ לא היה‬
‫על עזרא לקדש אלא קדושה אחת דהיינו‬
‫קדושת דמים והקדושה הזאת היה אפשר לקדש‬
‫אפי' אם לא היה רק כיביש יחיד יען שבלא״ה‬
‫ה׳תה כבר חלה על הארן קדושת הגון! ולא‬
‫היה חסר רק קנין הדמים ובכיבוש כל דהו‬
‫באופן שהישראל קונה קנין גמור חוזרת הקדישת‬
‫דמים בצירון! הקדושת הגון! ינתחייבו כל‬
‫מצות התלויות־ בארן א*כ על עצם הקדושת‬
‫היתה באפשיי לקדשה בלאו עזרא ובית דינו‬
‫אלא כל יחיד ויחיד שיחזיק על אדמתו לשם‬
‫קדושת א״י נתקדשה בקדושת א״י כדכתב הטור‬
‫בספר הלכות ארן ישראל המיוחסת להטור‬
‫הנדפס בלונדון שנת תר׳ם סי׳ י׳ ודל ‪ :‬ולפי‬
‫לעתי לא בעי קדוש מקום מכל מה שכבשו‬
‫פולי מצרים ואפי׳ היום אם תהי׳ עיר אחת‬
‫בא׳׳י מיוחדת לדירת ישראל והשדות מיוחדות‬
‫לישראל ולא יהי׳ עליהן אימת גוי שיוכל לגרשם '‬
‫ממנה זו היא קדושתה וחייב במעשר דאורייתא‬
‫ע׳ש‪ .‬ולפי׳׳ז אתי שפיר דברי התום׳ דגיטין‬
‫)ח‪ (.‬ד״ה רבי יהידה וז״ל ‪ :‬שאל רבינו פטר‬
‫לר׳ת דבזמן הזה הי' להתחייב לרבי יהודה‬
‫במעשר שאנו במערבה של א״י והשיב דלא‬
‫קי״ל כרבי יהודה ע׳ש‪ .‬ולכאורה קשה מאי‬
‫קש־א הא לא החזיקו עולי בבל כל כנגד ארן‬
‫ישראל כדכתבוהתוס׳ )שם( ע״ש‪ .‬א״כ מאי‬
‫דוחקיה לר׳ת לומר דלא קי״ל כר׳יי דילמא‬
‫באמת קי״ל כר״י אלא דפטור משוס דלא החזיקו‬
‫בה עולי בבל? ‪.‬אבל לפי הנ׳׳ל אתי שפיר דאפ׳‬
‫למקום שלא‪ .‬החזיקו בה אלא ‪ ,‬עולי מצרים לחוד‬
‫נמי משכחת לה דיתחייב מה״ת אס תהי׳ עיר‬
‫אחת בא׳י מיוחדת לדירה ישראל אעפ׳י דלא‬
‫הוי אלא כיבוש יחיד מ"מ שפיר חל קדושת‬
‫המצות שבארן דהיינו קדושת א׳י בקדושת דמים‬
‫כיון שעכ״פ כבר נתחדש בקדושת הגון! תו‬
‫לא הוי כיבוש יחיד והילכך קדושת עזרא ובין^‬
‫דינו מוםין‪ 1‬יתרון על קדישת א׳׳י דאפי' לעתיד‬
‫לבא נמי קודשה ולא יהי׳ צורך כלל לקדש פעם‬
‫אחרת אלא די בקדושת עזרא ובית דינו לעולם‬
‫ולעולמי עולמים לענין דאפילו לאחר ‪.‬שגליט‬
 ‫שעד­‬ ‫פרק ^טלישי‬
‫מצרים שהיתה ביד ישראל היכיח הכו׳יפ בעכו״ס‬
‫שקנה קרקע בא״י דפירותיה אסורין כשזרע■‬
‫בהן העכו״ם אעפ״י דגזירת ספיחים ליכא‬
‫בעכו״ם מ"מ פירות שבאו עי׳י עבודה אסורים‬
‫כמו שבמקום שהחזיקו עולי מצריס אעפ״י דעל‬
‫הספיחין לא גזרו אבל זריעה דאסור מה״ת גס‪,‬‬
‫במקום שהחזיקו בה עולי' מצרים ופירוהיה‬
‫שגדלו ע״י עבודה שאסור בה אסורים דזה וזה‬
‫שווים בקדושתן‪ .‬והכסף משגה משיג עליו וכתב‬
‫דהדבר ■ברור שאין דומה אלא דבמקוס‬
‫שהחזיקו עולי מצרים הוא דאסוריס תפירות‬
‫כשנעבד בה משים דהתס בשדה ישראל הוא‬
‫דמיירי והכא בשדה עכו״ם הוא דמיירי וה״ה‬
‫דהוי מצי למימר לחלק דהתם מיירי כשישראל‬
‫הוא דזרע בת שנעשה מעשה איסור על ידי‬
‫ישראל הילכך שפיר אסרינן פירותיה משא״כ‬
‫כשפירומיה נהגדלו ע׳יי עבודת עכו״ס דלא‬
‫נעשה בה איסור כלל גס פירומיה מותרין דהא‬
‫גם הכו״פ מודה דעכו״ם שעובד בשביעית אין‬
‫העכו״ם עובר עבירה משום עבודה בשביעית‬
‫כדכתבתי לעיל בפ״א וכן מבואר מדבריו בהדיא‬
‫שכתב ‪ :‬שהרי אינם חייבים במעשר ואפילו הכי‬
‫פירותיהס חייבים ה"נ אינם חייבים השביעית‬
‫אבל בפירותיהם נוהג שביעית ע״ש‪ .‬וכתב הכי‬
‫לענין עבודה בשביעית הרי כתב בהדיא דעכו״ס‬
‫אינו אסור בעבודה בשביעית כלל תילכך שפיר‬
‫איכא להשיג על הכו״פ דלא דמי למקום שהוחזק‬
‫בה עולי מצרים בכה׳יג והא דמחלק בין שדה של‬
‫ישר־ל לשדה של עכי״ס דהכ״מ רצה להשיג‬
‫עליו דאפי' אם נימא‪ ,‬דבמקוה שהחזיקו עולי‬
‫מצרים נמי אסרינן' אפילו כשעבד בה עכו״ס‬
‫היינו דוקא כשעכ״פ צד אחד של ישראל‬
‫היה דהיינו היתה של ישראל אבל כשהי‘‬
‫בשני הצדדים של המכו״ס דהיינו השדה‬
‫והעובד הכל בעכי״ם אפי׳ במקום שהחזיקו‬
‫בה עולי בבל נמי תפירות מיתרין והכו״פ‬
‫ס״ל דאין תולכין אחר בעל הקרקע והעובד‬
‫אלא בתר מקום הקרקע כ־ון שמקום הקרקע‬
‫היא במקום שאילו ישראל הי' עשה בה עבודה‬
‫תיתת עבודה אסורה ותפירוה‪ ,‬אסורין בקדושת‬
‫שביעית ממילא אפי׳ כשהקרקע ברשות העכו״ס‬
‫מי שאינו מחויב בשביעית מ'׳מ הפירור! אהורין‬
‫ותביא ראי׳ לזה ממעשר אעפ״י שאינם מחויבים‬
‫במעשרות פירותיהן מחויבים במעשרות כיון‬
‫הוראות‬
‫מצרים כו' אבל לא נעבד ‪x " r‬‬ ‫‪.‬‬
‫פרק שלישי‬
‫א ט נ ס לפי׳יז צרינין להבין כיון דעט״ם‬
‫שקנה קרקע בא״י שוותה קדושחה‬
‫למקום שהחזיקו בה עולי מצרים א"כ מפני מה‬
‫אמרינן במתניתין דלא נאכל הא בהחזיקו עולי‬
‫מצרים אמר התנא דנאכל ולא נעבד? איכא‬
‫למימר\ דקרקע של עכו״ס ‘ שקנה במקום‬
‫שהחזיקו עולי בבל שווהה למקום שהחזיקו עולי‬
‫מצרים שהיא ביד ישראל אבל מקום שהחזיקו‬
‫בה עולי מצרים שהיא ביד עכו״ס נחית בה‬
‫דרגא מקרקע של עכו״ם במקום שהחזיקו עולי‬
‫בבל והא מחניתין כיון דרישא מיירי בקרקע‬
‫של עכו״ס אלא שעבד בה ישראל א"כ ה״ה‬
‫בסיפא דמדבר במקום שהחזיקו עולי מצרים‬
‫נמי בעכו״ם שקנה■ קרקע במקום‬ ‫מיירי‬
‫שהחזיקו בה עולי מצרים ועבד בה ישראל‬
‫ובענק זה ודאי חלוקים הם בדיניהם דבמקום‬
‫שהחזיקו בה עולי בבל אעפ״י שהיא תחת יד‬
‫העכו״ס מ״מ יש מעלה אס יקנה ישראל ממנו‬
‫את הקרקע הרי יחול עליה קדושת דמים יחד‬
‫בקדושת הגוף ודין ארן ישראל יש לה לכל‬
‫דבריהם הילכך גם כשהיא עדיין תחת העכו״ם‬
‫ג״כ כל חומר א״י יש לה לאסור שתעבוד בה‬
‫ישראל ואם עבד בה לא יאכל את הפירות מה‬
‫שאין כן מקום שהחזיקו בה עילי מצרים ושהיא‬
‫תחת יד העכו״ם דאפי׳ אם יקנה אותה הישראל‬
‫סתם בלא כונה להקדישה בקדושת א״י לא יעלה‬
‫לה שום מעלה ביד ישראל מכשהיתה תחת יד‬
‫העכרם הילכך די לאסור במיכה עבודה משום‬
‫דעכ״פ ק׳־ישת א״י יש לה דהיינו קדישת הגוף‬
‫אבל אכילה לא אסרו אס עבד בה עכו״ם‬
‫משום דקדושת דמים לא יחול עליה אפילו‬
‫כשהיא‪ ,‬ביד' ישראל‪.‬‬
‫ו ה נ ה אעפ״י שלא גזרו על הספיחים בהחזיקו‬
‫עולי מצרים כדכתב הרמב״ס בפ״ד‬
‫משמיעה הכ״ו ע״ש‪ .‬היינו דוקא שלא ‪,‬עבד בה‬
‫ישראל אלא מאיליו הוא דעלו‪ ,‬אבל אם עבד בה‬
‫ישראל אסורים פירותיה כמו במקום שהחזיקו‬
‫בה עולי בבל כיון דעשה בה מעשה האיסור‬
‫וכיון דבמקום‪.‬שהחזיקו עולי בבל וקנה בה‬
‫עכו״ם שווחה קדושתה למקום שהחזיקו בה עולי‬
‫ט‬ ‫שעה‬ ‫פרס ש^ייטי‬
‫בפ״ד מה׳ שמיעה הגי״ו דבמקומות שהשביעית‬
‫מדבריהן אפשר דלא אמרינן בהו יעקור ע״ש‪.‬‬
‫א״כ ס״ל דבמקוס שהחזיקו בה עולי מצרים לא‬
‫אמרינן בהו יעקור הילכך שפיר אמייינן דנאכל‬
‫ולא נעבד אפילו בקרקע של ישראל ועבד בה‬
‫ישראל‪) ,‬ועיין בסמוך מה שכתבתי בדברי הראב״ד(‬
‫ויש לדקדק קצת לדברי הכ״מ שכתב )שם(‬
‫שאע׳׳ג שאסור לזרוע ואס זרע הדין נותן‬
‫לעקור ואס עבר ולא עקר הפירות מותרים ואין‬
‫בפירות אלא איסור ספיחים בלבד ע״ש‪ .‬אם כן‬
‫הוה מצי לאוקמא מתנית־ן גם בקרקע של­‬
‫ישראל ועבד בה ישראל והאמת יורה דרכו‬
‫דהרמב״ם בתשובותיו סי׳ כ״ב משמע בהדיא‬
‫דהרמב״ס בפי׳ המשניות ס״ל דמתניתין מיירי‬
‫בקרקע של ישראל ועבד בה ישראל ומ״ש שתעבד‬
‫ע׳יי אחרים לאו דוקא וה״ה ע״י ישראל אלא אורחא‬
‫דמילהא כתב כיון שאסור מסתמא לא יעבוד‬
‫ואגב אורחיה קמ״ל דאפי׳ ע״י עכו״ס נמי אסור‬
‫ואפי' במקום שהחזיקו ע״מ א״ע‪ ,‬דהא כתב שם‬
‫וז״ל ‪ :‬שאלה מהו פירוש לא נאכל ולא נעבד‬
‫כו; תשובה אמרו במשנה )שביעית פ״ו מ״א(‬
‫שלש ארצות לשביעית כל בהתזיקו עול־ בבל‬
‫וכו' וזאת המשנה מה ששמענו בפירושה תמיד‬
‫הוא מה שזכר רבינו יצחק בן גיאת בפירושיו‬
‫ואמר שהוא מה שפירשו בו כל החכמים ולזה‬
‫הסכמנו והוא כי פירוש לא נאכל ולא נעבד היינו‬
‫אם עבר ועבד הארץ בשביעית בזה הסיג אם‬
‫יצא הזרע אינו יכול לאכול ולאחר זמן שישבני‬
‫ועי־גנו ה־שב בכל הלכה והלכה מחבורינו הגדול‬
‫נראה לנו פירוש המשנה ונתגלה עעמה בסברת‬
‫רבינו הקדוש זצ״ל והוא שעבודת הארן בשביעית‬
‫בלא תעשה כמו שנאמר )ויקרא כ׳יה( שדך לא‬
‫תזרע וגו׳ וכל מה שתוציא הארן מאליה מן‬
‫פירות הארן או פירות האילן זה מותר לאכול‬
‫והוא הפקר כמו שאמר הכתוב והיתה שבת‬
‫הארן לכם לאכלה ונוסח המשנה )שם פ״ח מ״ב(‬
‫שביעית נתנה לאכילה ולשתיה ולסיכה ולהדלקת‬
‫הנר וזהו דין תורה אמנם מדברי סופרים גזרו‬
‫כל מה שתוציא הארן בשביעית מהדברים‬
‫הנזרעין שתהא אסור באכילה כגון התבואה‬
‫והקענית והירקות וכיוצא וזה הוא הנקרא‬
‫ספיחין ואסרוה מפני עוברי עבירה שמא ילך‬
‫אדם רשע ויזרע תבואה או ירק בגינתו ו־ביאנה‬
‫ויאכלנה או ימכרנה ויאמר■ מן הספיחין הוא‬
‫הוראות‬
‫שנחגדלו במקום שאילו הי' ברשוה הישיאל היו‬
‫חייבים בתו״מ גם עכשיו כשהוא ברשות העכו״ס‬
‫עכ*פ פירותיהן חייבים במעשרות ה"נ בשביעית‬
‫כן הוא אמנם באמת עיקר הקושי' של הכו״פ‬
‫שהקשה מפי׳ המשניות לחיבורו יד החזקה שסותר‬
‫את עצמו נלענ״ד דאין זה קושיא כל כך דאיכא‬
‫למימר דבפי׳ המשניות מיירי דהשדה שלישראל‬
‫היתה והעכו״ס עבדה וזרעה בשביעית ולכן כתב‬
‫הרמב״ס בפירוש המשניות שתעבד ע״י אחרים‬
‫היינו עכו״ס שנקראים אחרים ועיין בתשובות‬
‫מהרי״מ סימן צ״ח ע״ש‪ .‬וע״ז אמר התנא דלא‬
‫?אכל משום דעכ״פ אסור הפירות להיות נאכל‬
‫• משום גזירת ספיחין שאסור אפילו קודם זמן‬
‫הביעור כדכתב הראב׳יד )שם הע״ו( ועיין בכ״מ‬
‫)שם( בשם הר״י קורקו״ס ז״ל אך זה אינו אלא‬
‫היכא שיש עכ״פ חדא לריעותא דהיינו שהשדה‬
‫היתה של ישראל אבל אם היתה תרתי‬
‫למעליותא דהיינו שדה של עכו״ם והעובד בה‬
‫גם כן עכו״ם היה אוי איכא למימר שפיר‬
‫דפירותיה מוהרין משוס דגזירת ספיחין לא שייך‬
‫הכא כדכתב הרמב״ס דלא גזרו על הספיחין‬
‫אלא מפני ע״ע כו׳ ואפי' למ״ד אין קנין משוס‬
‫דאפילו אם השדה היתה של ישראל וזרע בה‬
‫עכו״ס אינו אסיר אלא משוס ספיחין ובעכו״ס‬
‫שזרע ועבד קרקע של עכו״ם דלא שייך גזירה‬
‫דספיחיס דלא גזרי על הספיחין אלא מפני ע״ע‬
‫והעכו״ם אינן מצווים על השביעית הילכך‬
‫פידיתיו מותרין ותו לא קשה מידי כל הקושיות‬
‫שהקשה הכו״פ ע״ש‪ .‬ומשמע דהא דמיכרח‬
‫הרמב״ם לפרש דמתניתין מיירי שהקרקע של‬
‫ישראל ועבד בה ג״כ ישראל והילכך לא נאכל‬
‫משום שעבד בה ישראל בקרקע של ישראל‬
‫ולא הו״ל לדחוקי דמיירי שנעבד ע״י אחרים‬
‫היינו משוס דס״ל דאם הי׳ קרקע של ישראל‬
‫ועבד י ה ג״כ ישראל לא הי׳ שייך לחלק בין‬
‫החזיקו עולי בבל להחזיקו עולי מצרים כיון‬
‫דנזרעה באיסור לא יתכן לומר דנאכל‬
‫דהא קי״ל הנועע בשביעית במזיד יעקור וכ״ש‬
‫זריעה דלכ״ע דאורייתא הוא דאסור אפילו‬
‫במקום שהחזיקו בה עולי מצרים דהא הרמב״ם‬
‫ס׳יל דאפילו במקום שהח׳יקו עולי מצרים נמי‬
‫אסור עבודה מה׳ית כדכתב בתשובותיו כדכתוב‬
‫בסמוך ולהראב״ד באמת איכא לפרש דמתניתין‬
‫מ־ירי בקרקע של ישראל ועבד בה ישראל דכתב‬
 ‫שעה‬ ‫פרס שלישי‬ ‫הוראות‬
‫א״כ איך יתכן לחלק בין החזיקו עולי בבל‬ ‫שעלו מאליהם‪ ,‬נמצא אם ההרגו לאכול הספיח־ן‬
‫להחזיקו עולי מצרים דהא עבודה בתרווייהו הוא‬ ‫גרמנו מכשול לעוכרי עכירה ויורגלו לעכודת‬
‫דאסור‪ .‬ועוד איך יתכן לומר דהפירות שזרע‬ ‫הארץ וכמי שאמרו בםפרא הספיחין אינן מה״ת‬
‫בשביעית אסורים משום שפיחיס הא טעמא‬ ‫אלא מדברי סופרים וזהו גזירח מכמים והוא‬
‫דאסרוה ספיחים כתב הרמב״ס בחבורו)פ״ד ה״ב( ׳‬ ‫האמת‪ .‬ואמרו במשנה )שם פ״ח( וחכמים‬
‫ובתשובה הנ״ל מפני עוברי עבירה שמא ילך‬ ‫אומרים כל הספיחין אסורי; ולא תותר אכילת‬
‫אדם רשע ויזרע תבואה או ירק בגינתו ■ויביא׳נה׳‬ ‫■הזרעים כי אם מיני זרעונין וירקות אשר לא‬
‫ויאכלנה או ימכרנת ויא‪.‬מר מן הספיחים הוא‬ ‫יזרעו והס עולין מאליהן כגון תאוזב והפודנג‬
‫שעלו מאליהם נמצא אס התרנו לאכול הספיחין‬ ‫וכיוצא בהן ממיני עשבים שאינן נזרעין ויוצאין‬
‫‪ ,‬גרמנו מכשול לעוברי עבירת ויורגלו לעבודת‬ ‫מאליהן והוא אומרם )שם( הפיגם והירבוזין‬
‫הארץ והיכא שזרע ממש אין שייך לומר הטעם‬ ‫תשוט־ן והחלגלוגות והכוסבר נלקחין מכל אדם‬
‫הג״ל כי אינו גרמא בעלמ‪,‬א אלא עבודת‬ ‫‪-‬בשביעית שאין כיוצא בזה נשמר‪ ,‬אבל הלפת‬
‫ממש הילכך אין חילוק בין החזיקו עולי בבל‬ ‫והכרוב ותכרפם היוצא בגינה וכיוצא בכולם‬
‫להחזיקו עילי מצרים ומ״ש תכ"מ בשם מהר״י‬ ‫אסור מדרבנן ופירות האילן כלם מופרין כמו‬
‫קירקיס )שם הט״ו( לדמות זרע בשביעית לנוטע‬ ‫שאמרנו אחר כל אלה אמרו במשנה )שם( שכל‬
‫בשביעית במזיד שהדין נותן לעקור ואס עבר‬ ‫מת שקד!ז עזרא בקדושה שניה והוא אשר‬
‫ולא עקר תפירות מוסרים )עיין לקמן פט״ו‬ ‫החזיקו עולי בבל הספיחץ שלו אסורין ועבודתי‬
‫מ״ש בזה( כדכתב הרמב׳׳ס ספ״ג וה״ה בזרע‬ ‫אסירה והוא אומרם לא נאכל ולא נעבד יכל‬
‫^ש לשדית נרגא בזה דאיך אפשר לדמות זה‬ ‫מה שתחזיקו עולי מצרים בקדושה ראשונה שלא‬
‫לזה נשייעה דרבנן היא וזריעה לכ*ע דאירייתא‬ ‫תחזיקו עולי בבל דהוא מן אמנה עד נחל מצרים‬
‫היא דמקרא מלא בתורה שדך לא תזרע‪ .‬ועוד‬ ‫לאורך ולרוחב דמה שקדש עזרא הוא עד כזיב‬
‫דתא דאמרינן בירושלמי דשביעית )פ״ב ה״ד(‬ ‫כל אלו היו תלוים בקדושה ראשונה וקדושה‬
‫ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא‪ ^^ ,‬ותביאו הוימב״ס בספ״ג דשביעית דחס נטע או‬
‫הבריך או הרכיב ער ב שביעית פחות משלשים‬ ‫ולזה ספיחין שלו מותרין ואעפי״כ עבודתו‬
‫יום לפני ר״ה פירותיי מותרין היינו דוקא‬ ‫אסורה מדין תירה והוא אמרם כל מה שהחזיקו‬
‫בפחות משלשים יום דעפ״י הדין מותר הוא‬ ‫עולי מצרים ועד תנתר ועד אמנה נאכל אבל‬
‫לאחר שחרב המקדש דליכא תוספות שביעית‬ ‫לא נעבד ע״ש‪ .‬הרי הרמב״ם מביא בתשובה‬
‫לגעוע קודס ר“ ה פחות‬ ‫כלל ותא דאסור‬ ‫זו השני פירושים איך שפירש מתחלה דלא‬
‫משלשים יום היינו רק משום מראית עין שמא‬ ‫נאכל היינו אם עבד וזרעה כמו שמפרש בפי'‬
‫יאמר הרואה בשביעית ;טעו תילכך הפזרות‬ ‫המשניות ואיך שחזר ומפרש לענין ספיחין כמו‬
‫מותרין אבל בשביעית עצמת דאיסור גמור הוא‬ ‫שמפרש בחבורו יד החזקה ובפי׳ הראשון שהי׳‬
‫אינו מבואר אם נטעו דהפירות אותר־ן ועוד‬ ‫מפרש בתחלה לא הזכיר עכו״ס כלל אלא שמפרש‬
‫דזרעיס לא דמי לנטיעות דבנטיעה הוא דאמרינן‬ ‫הא דלא נאכל אם עכר ועבד הארץ בשביעית‬
‫דפירותיו מותרין משוס דבקנםא דיעקור לחוד‬ ‫דמבואר דמיירי בישראל דהאי אס עבר ועבד‬
‫סגי ואפילו אם נימא דהפירות מותרין נמי יש‬ ‫■קאי על האי דלא נעבד דהיינו בישראל אלא‬
‫לקיים הקנס דהנטיעה נותן פירות הרבה• פעמים‬ ‫ודאי דמ״ש במתניתין שתעבד ע״י אחרים לאו‬
‫אפי׳ לאחר שקיצר תפירות בשנה זו בשנה אחרת‬ ‫דוקא גם יש ללמוד מדבריו דאיסור דלא נאכל‬
‫יצמח עליו פירות אחרות וא״כ אפילו אם נימא‬ ‫אס עבר וזרע לאו משום ספיחין הוא דנגע בה‬
‫דהפירות מותרין תן אפשר לקיים הקנס על ידי‬ ‫דאל״כ מאי חילוק בין פירושא קמא לפירושא‬
‫שיתחייב לעקור האילן לאחר קצירת הפירות‬ ‫בחרא כיון דגם פירושא קמא משום ספיחין‬
‫ונפסיד אותו את הפיניות שהיה אפשר להוציא‬ ‫הוא ואיכא למימר דהילכך חזר הרמב״ם מפי׳‬
‫‪ .‬בכל ימיו אס כן אפילו אם נתיר את תפירות‬ ‫קמא ומפרש פי׳ אחר משוס דהוקשה לו לפי'‬
‫עדיין לא נתבטל את הקנס משא׳יכ בזרעים שרק‬ ‫קמא דמפרש דהא דלא נאכל היינו משום דעבר‬
‫פעם אחת מוציאין פירות ואס נימא דהקנס הוא‬ ‫יעבד הארץ בשביעית כדכתב בתשובה בהדיא‬
‫יא‬ ‫שדה‬ ‫פרר! שלישי ורביעי‬
‫שיסמכו עליהם עניים בשביעית עכ״ל אין‬
‫להוכיח דס״ל דבמקוס שהחזיקו עולי ' מצרים‬
‫מותר עבודה בשביעית דאיכא למימר דעל‬
‫הכפיחין קאמר דמותרין כדי שיסמכו עליהם‬
‫עניים בשביעית אבל העבודה באמת אסור אפי'‬
‫במקום שהחזיקו עולי מצרים‪ .‬ורש״י כתב‬
‫בחולין )ז‪ (.‬ד״ה הרבה כו' ; ולא רצו להחזיר‬
‫קדושתה כדי שיהא מותר לחרוש ולזרוע שם‬
‫בשביעית ע״ש צ״ע דהא אימא במתניתין בהדיא‬
‫דאפילו במקום שהחזיקו עולי מצרים לא נעבד‬
‫אח״כ מצאתי להמש״ל בפ״ד מה׳ שמיטה הכ״ז‬
‫שהעיר בזה ע״ש ועיין בפאת השלחן )כ״ג‬
‫ס׳׳ק כ״ה( מ״ש בזה איכא למימר דסבירא ליה‬
‫שביעית בזה״ז דרבנן הוא כדכתב הכ״מ והוכיח‬
‫מפ״ע ופ׳יי דשמיטת קרקע בזמן‪.‬שאין היובל‬
‫נוהג אינו אלא מדבריהם ע״ש‪ .‬וא״כ תרוייהו‬
‫בין החזיקו עולי מצרים ובין החזיקו עולי בבל‬
‫אין עבודתן אסורה אלא דרבנן ובזמן קדושת‬
‫יהושע תרווייהו דאורייתא נינהו וזהו כוונתו‬
‫דתרווייהו שוייס הס דהא בזמן קדושת יהושע‬
‫תרווייהו מן התורה הן וממילא מובן דאפילו‬
‫לאחר קדושת עזרא נמי תרוויהו שווים כיון‬
‫דגם במקום שהחזיקו עולי בבל נמי אינו‬
‫אלא דרבנן והחזיקו עולי מצרים נמי אסור‬
‫מדרבנן וע״כ בעינן לפרושי תכי דהא ס״ל‬
‫שביעית בזמן הזה כדנבחר לקמן בעזהי״ת והרבה‬
‫פעמים אשכחן להרמב״ס שכותב אפי' בדרבנן‬
‫מדאורייתא על סם תחלתי כמו בפ״א מה'‬
‫תרומות ׳ה׳׳י והכל מן התורה כו׳ אעפיי דקי״ל‬
‫תרומה בזה״ז דרבנן וכן אשכחן טובא ‪.‬‬
‫שהשביעית מדבריהן דאפשר דלא אמרינן בהו■‬
‫פרס רביעי‬
‫שהשביעית מדבריהן דהיינו בהחזיקו עולי מצרים‬
‫ה ר י נתבאר דהרמב״ם גס בפירוש המשניות‬
‫כ״ל דעכו״ס בקרקע של עכו״ס שקנה‬
‫בא׳׳י וזרע בתוכה הפירות מותרין וליכא בהם‬
‫איסור ספיחין כדכתב בחבורו הגדול יד החזקה‬
‫וליכא סתירה מפי׳ המשניות לחבורו ולענד״נ‬
‫להביא ראיה דאין בפירות עכו׳׳ס משום אישור‬
‫ספיחים מהא דאיתא בתוספתא פ״ג דשביעית‬
‫ה״ז וז״ל‪ :‬המקבל שדה מן הנכרי פוסק עמו‬
‫על מנת שהנכרי זורעה עכ״ל פי' כיון דהנכרי‬
‫;הנה מעבודתו שמקבל עליו ישראל ליתן לו‬
‫מחצה או שליש או רביע אמרינן דעכו״ס‬
‫הוראות‬
‫רק שיעקור אבל הפירור! ‪ .‬מוסרין‪ .‬א״כ אם לא‬
‫עקר עד שו‪,‬דלו הפירוס לא יקבל העובר שוס‬
‫קנס כיון דהפירוח מותרין ומה שיעקור השרשים‬
‫לאחר שגמר כל הנידולין אין לו שוס הפסד‬
‫‪ .‬ולגבי דידיה אין 'לו שוס קנם אס לא יהיה‬
‫הקנס רק העקירה הילכך מסתברא דגבי זרעים‬
‫יהיה הקנס דגס הפירוס יהי' אסורים‪ ,‬אך איכא‬
‫למימר דמחמת איסור הזריעה לחוד הוה סגי‬
‫לקנוס דלהזורע לחוד יהי׳ הפירור! אסור לעולם‬
‫אבל לאחרים מותרין לאחר שביעית כמו דקי״ל‬
‫במבשל בשבת )או״ח סי׳ שי״ח( במזיד אסור‬
‫לו לעולם ולאחרים מותר למ״ש מיד ע״ש‪ .‬ולפי‬
‫זה שפיר כתב הרמב״ם בפ״ד הני״ו בעבר‬
‫וזרעו בשביעית ויצא לשמינית כו׳ אסוי במוצאי‬
‫שביעית כשאר הספיחים ע״ש‪ .‬ולא כתב דאסור‬
‫משוס שעבר וזרע משום דמיירי במוצאי שביעית‬
‫דצאחרים מותרין משום קנם לכן כתב דעכ״פ‬
‫אסור אפילו לאחרים משוס הפיחין והא דאמר‬
‫לא נאכל מפיס דלא נעבד היינו דוקא לעצמו‬
‫אבל לאחרים אינו אסיר למוצאי שביעית אלא‬
‫משום ספיחין )עיין לקמן בסוף פרק ד׳ בפי״ג‬
‫ובפע״ו( ולעצמו משוס שעבר תרע אין חילוק‬
‫בין החזיקו עולי בבל להחזיקו עולי מצרים לכן חזר‬
‫הוימב״ס ביד חזקה ונופרש ‪,‬מתניתין לענין איסור‬
‫ספיחין)ובענין אס יש לאסור בשעב־ וזרע משוס‬
‫לח תאכל כל תועבת הארכתי בכפרי תורת ציון‬
‫בעזהי״ת( ומשוס ספיחין שפיר איכא לחלק בין‬
‫החזיקו עולי בבל להחזיקו עולי מצרים ומ״ש‬
‫הראב״ד )שם( ‪ :‬ואי משכחת לה בסזרעו לא‬
‫משכחת לה אלא בשזרעו עכו״ס א"נ במקומות‬
‫יעקור ע״ש‪ .‬צריכין להבין הא כמחומות‬
‫דהא הראב״ד ס״ל דבמקוס שהחזיקו עולי בבל‬
‫שאסור מה״ת ובהחזיקו עולי מצרים אי אפשר‬
‫לומר דאס זרעו לזרע אסור במוצאי שביעית‬
‫משוס ספיחין ומ״ש הרמב״ם דאפי׳ במקום‬
‫שהחזיקו עולי מצרים עבידתו אסורה מדין‬
‫תורה‪ ,‬צר־כין להבין כיון שקדושה ראשונה לא‬
‫קדשה■ לעתיד לבא א׳’כ איך עבודתו אסורה‬
‫מדין תורה? ומה שכתב בפ״א מה' תרומות‬
‫ה״ה וז״ל ‪ :‬והניחו אותם המקומות שהחזיקו‬
‫בהם עולי מצרים ולא החזיקו בהם עולי בבל‬
‫כשהיו ולא פטרום מן התרומה והמעשרות כדי‬
 ‫שעה‬ ‫פרק רביעי‬
‫קודם זמן הביעור הוא דלא גורו אבל משוס‬
‫פירות שביעית לאכיל אותן לאחר זמן הביעור‬
‫לא נפקעי ושפיר מחויב לאכול אותן בקדושת‬
‫שביעית‪ .‬ולפי מ״ש הכ״מ ‪ :‬שמה שכתב רבינו‬
‫שלא גזרו על הספיחין לא לתת שעם להיתר‬
‫פירות שזרע העכו״ס בשדהו בא כמו שנראה‬
‫מדברי הכו״פ שפירש דברי רב־נו כך הם כו׳‬
‫ומשום דאיכא לאקשויי אהא אעפ׳יי שלא נעבדה‬
‫ע״י ישראל היה לני לאסרה דלא גר־טי מספיחין‬
‫שלא עובדו ע״י ישראל ואפי' הכי אסורים לכך‬
‫תי ק אילו היו הספיחים אסורים ‪,‬מן הדין היה‬
‫כדבריך אבל מאחר שהספיחים 'אינם אסורים‬
‫אלא משוס שמא יזרע ובעכו״ס לא שייך לגזור‬
‫שמא יזרעו ש־ר־ אינם מלווין על השביעית‬
‫הילכך ליכא קושיא מספיחין עכ״ל‪ .‬וממילא אין‬
‫שנוהג בהן‬ ‫ראיה לענין פירות עכו״ם‬
‫קדושת שביעית‪ .‬ואחר כן מצאתי להכ״מ בתשובותיו‬
‫אבקת רוכל )סי׳ כ״ג( שהביא שס בשם המבי״ש‬
‫ראיה מדברי הרמב״ס הנ״ל דאפילו פ־רות של‬
‫עכו״ם נוהג בהן קדושת שביעית והוא דחה ראיה‬
‫זאת )בסימן כ״ד( ממעס הנ׳יל כמ״ש בכ״מ ע״ש‪.‬‬
‫אבל עכ״פ עדיין אינו מתורץ מפני מה כתב שלא‪-‬‬
‫גזרו על הספיחין מפני ע״ע והעכו״ם אינן‬
‫מצויין על השביעית תיפוק ליה דליכא קדושת‬
‫שביעית כלל‪ ,‬בפירות‪ .‬אפי׳ בלאו עעמא‬
‫דהעכו״ס אינן מלווין על השביעית אלא משוס■‬
‫דבעודן בידו יש קנין והול״ל בקצרה משוס‬
‫דיש קנין בעודן בידו וכי לא ידעינן דעכו״ס‬
‫אינו מצווה על השביעית ? ולכן הי׳ נראה‬
‫לענ״ד לפרש דברי הרמב״ס בכוונה אחרת‪.‬‬
‫ולכאורה יש לדקדק בדבריו הקדושים שכתב‬
‫וז״ל ‪ :‬עכו״ס שקנה תרקע בארץ ישראל לזרעה‬
‫בשביעית פירותיה מותרין עכ״ל‪ .‬ויש להבין‬
‫מפני מה כתב ״פירותיה״ ולא כתב פירותיו‬
‫דהא עיקר עעם ההיתר היינו משים דהוי‬
‫פירות עכו״ם הילכך הי׳ צ״ל פירות־ו וכמו‬
‫שהעתיקו המבי״ט והמהרי׳יע והכו״פ את לשון‬
‫הרמב״ס והכ״ס ובאבקת רוכל מעתיק לשון‬
‫הרמב׳׳ס כמו שכתוב לפנינו ע״ש‪ .‬לכן נלענ״ד‬
‫דהרמב״ם דקדק לכתוב הכי כדי להשמיענו‬
‫דין חדש דליכא גזירת ספיחין אפי׳ כשחזר‬
‫הישראל וקנה הקרקע ופירותיה במחובר מ״מ‬
‫ליכא איסור ספיחין על השירות אעפ״י ־בשעת‬
‫גידולן כבר היו ברשות הישראל משוס דכיו‪,‬‬
‫הוראות‬ ‫יד‬
‫אדעתא דנפשיה קעכיד ואינו עוכד כשליחות‬
‫הישראל הילכך מותרין להתטת עמו שיורענה‬
‫בשנה השביעית ומלשון התנא שאמר סתם‬
‫על מנת שהנכרי זורעה ולא אמר על מנת‬
‫שהנכרי זורעה בשביעית יש לדקדק בזה ולומר‬
‫דבעינן שיאמר בשעת התנאי על מנת שהנכרי‬
‫זורעה סתם ולא יזכיר בשביעית משום חומרא‬
‫דשביעית ויש בזה להאריך בשורת הדין ואכמ״ל‬
‫עכ״ש הרי רואין מזה דהפירות מותרין‬
‫כיון דהקרקע לאו של ישראל )ובעינן למימר‬
‫דהברייתא לא אתיא כר״י שאמר בספ״ק‬
‫דבכורים דאריס ותוכר יש לו קנין בארן כאלו‬
‫יש לו חלק בה ע״ש‪ .‬דאל׳כ הו״ל לאסור מחמת‬
‫חלק הישראל( וגם לא עבד בה ישראל ולא טכו׳׳ם‬
‫בשליחות ישראל אינם אסורין משים ספיחין‬
‫אמנס באיסור ספיחין יש שני מינים מין אחד‬
‫שאסור גס קודם ומן הביעור דהיינו מיניס‬
‫שזורעין אותן בני אדם אסרו אפי׳ כשעלו‬
‫מאליהן מפני עוברי עבירה שמא ילך אדם רשע‬
‫ויזרע וזה אינו אסור אלא מדבריהם‪ ,‬שנית פירות‬
‫האילנות והעשבים שאין זורעין אותם רוב‬
‫האדם דאינן אסורין קודס הביעור משוס גזירה‬
‫דליכא למיגזר בה מידי כיון שאין זורעין אומן‬
‫רוב בני אדם אלא נאכלין בקדושת שביעית‬
‫ולאחר זמן הביעור אין אוכלין אותן עד שיקיים בהן‬
‫מנות ביעור לכל מר כדאית ליה שריפה להרמב״ס‬
‫)בפ״ז משמישה( והפקר להראב״ד ותוספות ורש״י‬
‫יסמ״ג ורמב״ן ואס לא קיים מצות ביעור אסורין‬
‫‪:‬והיית )עיין ברמב״ם פי״ד מה' מאכלות אסורות‬
‫פי״ז(‪ ,‬ולענין פירות עכו״ס מקרקע של עכו״ס‬
‫שעבד בה עכו״ם דכתב בה הרמב״ס דליכא בהן‬
‫איסור ספית־ן יש להסתפק אם ליכא רק איסור‬
‫ספיחין לאסור אותם אפילו קודם זמן הביעור‬
‫אבל עכ"פ לאסור אותן לאחר זמן הביעור‪,‬‬
‫אסרינן ומחייבינן לאוכלן בקדושה שביעית כיון‬
‫דאין קנין דמהתוספתא הנ״ל אינו ראיה אלא‬
‫שמוהר לאכול הפירות קודם זמן הביעור אבל‬
‫לאחר' זמן הביעור אולי באמת שעכ״פ אסירין‬
‫כפירות האילנות והעשביס שאין זורעין אותס‪.‬‬
‫והנה מדברי הרמב״ס עצמו מבואר דלא התיר‬
‫פירוה עכו״ם אלא משום גזירות ספיחין דהא‬
‫כתב ‪ :‬שלא גזרו על הספיחין אלא מפר עוברי‬
‫עבירה והעכו״ם אינן מנויין על השביעית משמע‬
‫דדוקא באיסור ספיחין דאיכא משוס גזירה דהיינו‬
 ‫שעה‬ ‫פרה רביעי‬
‫ליקח מישראל במו״ש ואסרינן בשביעית ממ״ג‬
‫במאי מיירי אם בחבואה וקטניות שהגיע‬
‫לעונת המעשרות בשביעית א״כ גס במו״ש‬
‫הו״ל לאסור משוס ספיחי שביעית ואס מיירי‬
‫שהגיע לעונת‪ ,‬המעשרות במו״ש א'כ גס‬
‫בשביעית אם קנה ישראל ממנו הפירות' מותרין‬
‫במו”ש וכן באורז ודוחן ופול המצרי שזרעו לזרע‬
‫הולכין אחר גמר פירי ‪ ,‬ולירק אחר לקיטתו‬
‫ולענד״ג דלא מהני מחשבת עכו״ם כלל ואין‬
‫הולכין אחר מחשבתו אס לזרע או לירק כיון‬
‫דאינו בר מחויב בשביעית הוא כדאיתא בירושלמי‬
‫פ״א מתרומות ה״א וביבמות פי״ג הלכה ב׳‬
‫לענין להכשיר ע״ש‪ .‬ועיין בכל פרטי הדינים‬
‫האלו ברמב״ס )פ״ד מה׳ שמיטה הי״ג י״ד ט״ו‬
‫ובפ״א ממעשר שני ה׳יי( ובירושלמי)פ״ב משביעית‬
‫ה׳’ ה(אמנס בלא״ה תקשה מפני מה התנא דהברייתא‬
‫השווה עכו״ם וישראל ב הד הדדי הא אין דינם‬
‫שווים דבעכו״ם מיתר־ן לקנות שדה זרועה‬
‫במו״ש אפי׳ אם ידעינן בודאי שהעכו״ס זרעת‬
‫בשביעית מ״מ תפירות מותרין כדכתב הכ״מ‬
‫כיון דתקרקע והעובד עכו״ס הוא ובישראל‬
‫דוקא אס לא זרע בשביעית אבל אס ידעינן‬
‫שזרע בשביעית הרי ספירות אסורין אפי' לאחר‬
‫שביעית ועוד דא״כ הו״ל למיתני לוקחין בין‬
‫מנכרי ובי; מישראל'החשוד שדת זרועה במ״ש‬
‫שבין משצמחה ובין משלא צמחה ואולי דס׳יל‬
‫דפירושא דתתוספהא כך הוא לוקחין שדת זרועה‬
‫מן הנכרי בין משצמחה ובין משלא צמחה‬
‫]אפי׳ בשביעית[ יכן ]פי' בין משצמחה ובין משלא‬
‫צמחה( מישראל במוצאי שביעית ואינו חושש‬
‫שמא זרע בשביעית ושמא הי׳ לו גירסא‬
‫מפורש ברישא בשביעית‪.‬‬
‫א י ז ג □ מחיורתא כדמפרש מרן מהריי׳ק את‬
‫דברי הרמב״ס )בל'מ ובאבקת רוכל(‬
‫שמה שכתב תרמב״ס שלא גזרו על הספיחין‬
‫לא לתת טעם היתר פירוה עכו״ס אלא בא‬
‫לתרן שלא רלקשה דאפי׳ נעבדה ע׳׳י עכו״ם‬
‫נמי הו״ל לאסרם משוס דלא גריעי מספיחין‬
‫אעפ״י שלא עיבדו ע^י ישראל ע״ז קאמר הטעם‬
‫דשלא גזרו כו׳ משוס דמצאתי בתשובות הרמב״ס‬
‫סי׳ כ״ב שכתב בהדיה כדבריו וז״ל ‪ :‬ובמה‬
‫שהקדמנו והצענו לפניכם מפורש לכס שהדבר‬
‫אשר יזרעוה הגויים בארץ ישראל בשביעית וגם‬
‫במה שהחזיקו עולי בבל מותר באכילה מפני‬
‫הוראות‬
‫־בשעת זריעה היתה הקרקע ברשות העכו״ם‬
‫הילכך ליכא גזירא דספיחין דעכו״ס איגו מצווה‬
‫באיסור ספיחין ולא שייך למגזור מפני ע״ע‬
‫ובכה״ג■ גזירת ספיחין הוא דליכא תא קדושת‬
‫שביעית חלה על הפירות כיון שגדלו עכ"פ ברשות‬
‫הישראל ופירות של ישראל קצרו הילכך אוכלן‬
‫עכ"פ בקדושת שביעית ואם הגיע לעונות‬
‫המעשרות ברשות העכו״ס אולי אסשר לומר‬
‫דגס קדושת שביעית ליכא דאיכא למימר דדמי‬
‫למ״ש הרמב״ס)בפ״ד משמיטה ה״ט( דפירות ששית‬
‫שנכנסו לשביעית והגיעו לעונת המעשרות קודם‬
‫ר״ה הרי אלו מותרין ואעפ״י שאוסף אותם‬
‫בשביעית הרי הן כפירות ששית לכל דבר עייש‪.‬‬
‫ה״נ כיון דכשהגיע לעונת המעשרות היתה ברשות‬
‫העכר׳ס והפירות פטורין משביעית שוב לא‬
‫• נתחייבו בשביעית והרמב״ס מיירי אפי' כשהנכרי‬
‫מכר הפירות‪ .‬והקרקע עדיין לא הגיעו לעונת‬
‫המעשרות ‪.‬הילכך כתב שלא גזרו על הספיחין‬
‫זכו׳ אבל קדושת שביעית חלה על הפירות והילכך‬
‫שפיר כתב הרמב״ם ״פירותיה״ מותרים ולא‬
‫פירותיו משום דבא לרמז דבאמת מ״רי‬
‫דהפירות נעשו בשעת קצירה של ישראל רק‬
‫בשעת זריעה היתה ברשות העכו״ס שהוא זרעה‬
‫ועכשיו אין להפירות שום מעלה אלא מחמת שהם‬
‫פירותיה פירוש פירות שגדלו בארן ישראל הילכך‬
‫מותרין הן משוס גזירת םפיתין אבל קדושת‬
‫י‬ ‫ספיחין יש להן‪.‬‬
‫א מ נ ם יש להעיר ע״ז מהא דאיתא בתוספתא‬
‫פ״א מדמאי הי״ב וז״ל לוקחין שדה‬
‫זרועה מן הנכרי בין משצמחה ובין משלא צמתה‬
‫וכן מישראל במוצאי שביעית ואינו חושש עכ״ל‪.‬‬
‫ותאי במוצאי שביעית אנכרי נמי קאי וקמשמע‬
‫לן דאין חוששין משוס פירות שביעית דעכו״ס‬
‫או הישראצ זרעה בשנת השביעית אלא דתלינן‬
‫דזרעה במו״ש אלמא דאס ידע־נן בודאי דהעכו״ס '‬
‫זרע בשביעית חוששיי משום פירות שכיעית‬
‫דהיינו משוס ספיחין אעפ״י דעכו״ם זרעה‬
‫כשהקרקע הי' שלו וקשת אמאי אסור בפכו״ס‬
‫ואם נפרש ראינו חושש אפי' אס זרע בשביעית‬
‫תקשה להרמב״ס מפני מת אמרו דדוקא‬
‫במו״ש הוא דקונין מן הנכרי ולא בשביעית‬
‫הא לפי מה שפירשנו דברי הרמב״ס אפי' אם‬
‫קנה מעכו״ס הקרקע ופירותיה במחוברין בשנת‬
‫השביעית נמי השירות מוהרין ועוד הא דמתירין‬
 ‫שעה‬ ‫פרק רביעי וחמי‪/‬טי‬
‫פ״ג דשביעית ; אבל לוקחין ידממ שדה זרועה‬
‫ע״ש‪ .‬אין הפי׳ דמיירי דהישראל זדע כשביעיפ‬
‫בקרקע של ישראל דא״כ הפמיזע בודאי אסורין‬
‫הן אלא מיירי במו״ש ומיירי ש‪1‬רכנ ג״כ במו״ש‬
‫אלא דחרש בשביעית כמו דמיידי התם הרישא ‪:‬‬
‫אין חוכרין נירין מישראל החשוד ‪.‬קמ״ל דאם‬
‫זרע בדיעבד מותרין ליקח ממנו והגממת מותרין‬
‫שלא גזרו אלא עד מקים שק יכולין לזרונג‬
‫ע״ש‪ .‬עוד איכא למימר דמיירי שירע בשביעית‬
‫וקצר במו״ש ובפול המצרי שורעו לירק ‪.‬‬
‫איסור כלל דאפי׳ לישראל לא אסרה ההורה‬
‫פרק חמישי‪.‬‬ ‫'‬
‫אס ע־ר וזרע הוא מיתר מן התורה כמו כלאי‬
‫ן ק ף י נתבאר דדעת הרמבייס ברורלס״ל דפירות י‬
‫עכו״ס שבשביעית אין ב ק שוס קדושת‬
‫שביעית ומותרין אפילו לאחר זמן הביעור וראי׳‬
‫לזה כתב מרן מהרי״ק ב כ ק‪ 5‬משנה )פ׳יד‬
‫משחיטה( על דברי הרמב״ס ובפשו־טמיו אבקת‬
‫רוכל )סי׳ כ״ד( מהא דאיתא בפ״ש דשביעית ה״ז‬
‫וז״ל ‪ :‬רבי‪,‬יהושע בן לוי הוה מפקד לתלמידיה‬
‫לא תזבון לי ירק אלא מן גינתא דסיסרא קס‬
‫עימיה זכור לטוב א״ל איזיל אימזא לרבך לית‬
‫הדא גנתא דסיהרא דיהודאי הוה וקפליה ונסבה‬
‫מיניה אין בעיהא מחמרא פל נפשך אשתאי‬
‫לחברך ונראה דה״פ שריב״ל צוה להלפמו שלא יקנה‬
‫בשביעית אלא מגנתא דסיסנא דהוה משמע‬
‫ליה שהיתה של סיסרא הכתיב במקרא ומעולם‬
‫לא נכבשה מישראל יא״כ אע״פ שהפפי״ס עובדה‬
‫בשביעית פירותיה מותרים אבל בשחת אחרות‬
‫שהיו עכשיו של‪,‬עכו״ס יש להסתפק שמא מקודם‬
‫היו של ישראל וכיון שנעבדו בשביעית‪ ,‬פירותיהס‬
‫אסורים ‪.‬אעפ׳י שעבדס עכו״ס אמד ליה זכור‬
‫לטוב שגס שדה זו היא של ישראל נוקודס ולפי‬
‫חששהו גס זה היה אסור אבל לפי האמת גס זה‬
‫פירותיו מותרים כיון דבחזקת ®כו״סהוא ועכו״ס‬
‫עבדו ולכן לא יחמיר על עצפיו יותר ממה‬
‫שמחמירים חביריו עכ״ל‪ .‬ואעפ׳׳י דאיכא למימר■‬
‫דריב״ל חשש משוס ספיתין דהייסי לאסור ג ם‬
‫קודם הביעור ואליהו זכור לטוב א” ל שלא יחמיר על‪.‬‬
‫עצמו יותר ממה שמחמירין חביריו דהיינו לענין‬
‫קודם זמן הביעור אבל לאחר ז ק הביעור איכא‬
‫למימר דגס חביריו החמירו על עצמן שלא‬
‫לאכיל י‪.‬פירוה של עכו״ס לאחד ומן הביעור‬
‫משוס דאפילו בפירות של עכו׳׳ם איכא קדושת‬
‫הוראות‬
‫כ• הדיר היוצא מאלע מותר מן התורה‪ ,‬אבל‬
‫חכמים גזרו מפני עוברי עיירה ישראל שמא‬
‫יזרע ולכן גזרו על ספיחי ארצו‪ .‬אבל הגוי‬
‫דאינו מצווה על השביעית פירות ארצו מותרין‬
‫ואין חילוק בין ספיחי ארצו או אשר יזרע בכל‬
‫מקום דהוא מותר לזרוע ואס תאתר ולמה לא‬
‫נגזור על פירותוספיחי הגויים אנוו ספיחי‬
‫ישראל זה אי אפשר דהוא גופא גזירה ואנן‬
‫ניקום ונגזור גזירה לגזירה ולכן מה שיזרעו‬
‫הגויים בלי ספק הוא מותר באכילה ואין כאן‬
‫אלא זריעה בלבד אבל הירק היוצא מאליו או‬
‫זרעים שאסור לזרעה ומותי לאכול הדבר‬
‫היוצא מאליו ורבנן הוא דגזרו עליו שלא‬
‫לגרוס מכשול לעוברי עבירה ויבא ליזרע עכ׳יל‪.‬‬
‫הרי בפירוש כתב הרמב״ם טעמא דליכא גזירת‬
‫ספיחין בפירות עכו׳יס משוס שלא גזרו על‬
‫הספיחין אלא מפני עוברי עבירה והעכו״ס‬
‫אינ‪ !1,‬מצווים על השביעית כדכתב בחבורו‬
‫ועיקר כוונתו בחבורו מ״ש הטעם משוס שלא‬
‫גזרו כו׳אעפ״י דבצא״ה ליכא בפירותעכו״סשוס‬
‫קדושת שביעית היינו כדי לתרץ הקושי׳ דיש‬
‫להקשות דאעפ״י דאין בפירוה שום קדושת‬
‫שביעית אפי׳ לאחר זמן הביעור מ״מ הקשה‬
‫למה לא נגזור על פירוה וספיחי הגויס אטו‬
‫ספיחי ישראל ע״ז תירץ דגס בספיחי ישראל אינו‬
‫אסור אלא משוס שגזרו מפני ע״ע והעכו״ס אינן'‬
‫מצויים על השביעית כדי שנגזור עליהם‬
‫ולגזור אטו ספיחי ישראל הו״ל גזירה‬
‫לגזירה ואין גיזרין גזירה לגזירה אבל באמת‬
‫ליכא שוס קח שת שביעית על פירות שביעית‬
‫דעיקר תשובתו של הרמב״ם שם הולך ומשיב‬
‫על השאלה שנשאל וז״ל ‪ :‬ואס יש איזה דין‬
‫שביעית בזמננו זה בארן ישראל ובסוריא במה‬
‫שיזרעו הגויס אס לאו וע״ז משיב תשובה הנ׳יל‬
‫מובן דס״ל דליכא דין שביעית כלל בפירות‪,‬‬
‫עכו״ם‪ .‬והא דמשמע מדברי הרמב״ס בתשובה‬
‫זו דפירות שביעית שיצאו מאליו ועבר וזרע‬
‫איסור אחת היא וגזירה חדא כשניהם הוא‬
‫ושניהם איסור ספיחים הוא כדכתב הכ״מ‬
‫והבאתי לעיל בפ״ל היינו דוקא לאחרים אבל‬
‫לעצמו איכא למימר דאסור לעולם כמו מבשל‬
‫בשבת כדכתבתי ייעיל והא דאיתא בתוספתא‬
 ‫טו‬ ‫שעה‬ ‫פרק חמישי‬
‫הוא דנימא דשל עכו״ם הוא מעולם אבל עכ״פ‬
‫פירור! עכו״ם הוא ועכשיו היא ברשות העכו״ס‬
‫אמנם איכא למימר דבאמת סבר ריב״ל דפירות‬
‫עכו״ם מותרין ואין בהן קדושת שביעית ומה שדקדק‬
‫לצוות לתלמידו שלא תיזבון אלא מגינתא דסיסרא‬
‫היינו שעמא משוס דחשש דילמא העכו״ם גזל‬
‫את הקרחע מישראל משוס דסתס עכו״ס גזלנא‬
‫ארעתא נינהו וקרקע אינה נגזלת כדאשכחן‬
‫בסוכה )ל‪ (.‬דאמר להו רב תונא להנהו‬
‫אוונכרי כי זבניסו אסא מכותייס לא תגזזו‬
‫אסון אלא לגוזזיה אנתו ויתבו לכו מאי שעמא‬
‫סתם כותים גזלני ארעתא נינהו וקרקע אינה‬
‫נגזלה ע״ש‪ .‬וא״כ הוה פירות של ישראל ויש •‬
‫בהן קדושח שביעית והילכך פקד לתלמידו‬
‫שילך ליזבון דיקא מגינהא דסיסרא דלא הי'‬
‫של ישראל מעולם והפירוס אין בהן שום חשש‬
‫מחשש פירוה שביעית ואמר אליהו זכור לשוב‬
‫לתלמידו דתיזיל לימא לרבך דלאו גינתא‬
‫דסיסרא הוא אלא דיהודאי הוה וקשליה לישראל‬
‫ונםבא מניה ושינה שמה גינסא דסיסרא וכיון‬
‫דקרקע אינה נגזלת הוי פירות של ישראל‬
‫ואעפ״י דנשתקעו שם הבעלים מיונה ואיתא‬
‫)בפ״ז דכלאים הייד( דיש יאוש אפי' בקרקע‬
‫ע״ש‪ .‬וא״כ הכא כיון דנשסנה שמה על שם‬
‫סיסרא ונשתקע שם הבעלים ממנה בכה״ג‬
‫אפי׳ קרקע נגזלת איכא למימר דריב״ל החמיר‬
‫כדעת הבבלי בסוכת )ל‪ (.‬וב״ב )מ״ד‪ (.‬וכדפסק‬
‫תרמב״ס )בספ׳יח מה׳ גזלה( וכן דעת רש״י ותום׳‬
‫ורשב״ס והגהת אשרי ריש פרק לולב תגזול‬
‫והסמ״ק והגהת מיימונא ועיין בב׳יח )ח״מ סי' ל״ז‬
‫וסי' שע״א וש״ק שם ס״ק א׳( וא״כ עפ״י הדין אסורין‬
‫לאכול אותן פירות משביעית משוס דהוי פירוס‬
‫ישראל שים עליתן קדושס שביעית תילכך אמר‬
‫אליהו זכור לשוב לתלמידו של ' ריב״ל שיאמר‬
‫לרבו לא כדעתו הוא דסיר דגנסא דסיסרא‬
‫מותר משום שביעית לא כן אלא אדרבה גנתא‬
‫דסיסרא גרוע יותר מגנות אחרות דגנתא‬
‫דסיסרא ודאי הוא דשל יהודים הוא דגשאר‬
‫אחרי היהודי הנהרג יורשים ושלהם הגנסא‬
‫אלא משעם אחר יש להסיר דאפילו של יהודי‬
‫ממש נמי מותר משוס דאין מקומו ממקומות‬
‫שבא״י אלא ממקומות שהתירו אותן א' אס‬
‫בעיס להחמיר מחמיר על נפשך ולא על אחרים‬
‫אלא לאחרים תשחר; וא״כ איכא למימר דפירות‬
‫הוראות‬
‫שביעית ? מ״מ שפיר הוכיח מרן מהרי״ק מדיב״ל‬
‫דגס לאחר זמן הביעור ליכא איסור על הפירות‬
‫של עכו״ס כשביעית משוס קדושת שביעית דאם‬
‫לא כן אס אימא דלאחר זמן הביעור איכא‬
‫איסור קדושת שביעית על הפירוס איך הסיר‬
‫אליהו ז״ל כלל לקנוס מהם פירות שביעית תא‬
‫אין מוסרין דמי שביעית אפילו לע״ה ולישראל‬
‫■חשוד אן‪ £‬כי לעכו״ס דהא שביעית תופסות דמיה‬
‫ולא יאכל אותן בקדושת שביעית )ועיין לקמן בפ'‬
‫שכתבתי בשס מהרי״ע דבעכו״ס ליכא איסור‬
‫למסור בידו דמי פירות שביעית והשגתי על זה(‬
‫וכיון שאליהו זכור לגיוב התיר לקנוס פירות‬
‫שביעית מעכו״ס מקרקעו שלו ע״כ מוכח דליכא‬
‫דין שביעית כלל בשירות עכו״ס ואפי' לאחר‬
‫זמן הביעור מותרין לאכול אותס‪.‬‬
‫! ה נ ה הוכחות מרן מהרי״ק הנ״ל אינו אלא‬
‫כפי הגירסא בירושלמי בספ״ע‬
‫דשביעיס דשם הגירסא ‪ :‬אין בעיתא מחמרא‬
‫על נפשך אשסווי לחברך‪ .‬ואיכא לפרושי כמו‬
‫שפירש אבל בפ״ב מומא׳ ה״א הובא ג״כ אותו‬
‫מעשת דרבי יהושע בן לוי הנ״ל ושס הגירסא‬
‫ואין בעיס מחמרא על נפשך אשתרי לחברך‬
‫ע״ש משמע לפרש דמעשה דריב״ל לא' הוה‬
‫באיי אלא במקומות הסמוכין לא״י כגון בית‬
‫שאן וכיוצא בה שנשנו שם 'בכל הסוגי׳ דאח״כ‬
‫התירו אותן משוס דלא חשיבא מא״י וחשש‬
‫ריב״ל דמקומי לאו ממקומות שהתירו אותן ולכן‬
‫דקדק לצוות לתלמידיה שיקנה דוקא מגינתא‬
‫דסיסרא דהיינו של עכו״ס הילכך אמר אליהו‬
‫זכור לשוב לתלמיד של ריב״ל ז״ל אמור לרבך‬
‫דלית הדא גינתא דסיסרא אלא דזה הגינה נמי‬
‫של ישראל הוא דיתודא היה וקטלי ונסביה‬
‫מיניה וא״כ כפי יעתך גם מגינסא זה נמי‬
‫אסור אך באמת אינן ממקומות האסורות ואפי׳‬
‫של יהודה נמי מוסר ולכן אי בעיס מתמלא‬
‫על נפשך אבל לחברך אשתרי )ועיין שסבפני‬
‫משה ובמראה פנים פ״ו משביעית ד״ה מהו‬
‫ובסון( פ״ש דשביעיס( ולפי״ז איכא לכאורה‬
‫להביא ראי' להיפך דבפירוס עכויס איכא משום‬
‫קדושת שביעית דאל״כ למה ליה לאליהו זכור‬
‫שעמא‬ ‫לשוב לומר לתלמידו של ריב״ל‬
‫דפירוס מוסרין משום דאין מקומו מא״י סיפוק‬
‫ליה דאפי' ממקומות שבא׳יי נמי מותרין דהו״ל‬
‫פירות העכו״ס ואעפ״י דלאו מגינתא דס־סרא‬
 ‫שעה‬ ‫פרס חמישי ושסי‬
‫כל אלו המינין שמנוי‪-‬שם נוהגין בשביעית היתר■‬
‫ובשאר שני שבוע ניהגין בהן דמאי )וחיישינן‪,‬‬
‫שמא״י באו דהז' מינים הללו אין מצויין אלא‬
‫בארן ישראל וידוע שמא״י באי ופריך( הרי אלו־‬
‫בשביעית היתר ויהיו בשביעית שביעית )אמאי‬
‫אמרינן דכל אלו המינין מותר בשביעית יהי'‬
‫בשביעית שביעית כשאר שני שבוע דמאי וכשם ‪-‬‬
‫שחייש־נן לדמאי נחוש גס לסירות שביעית‬
‫דח־יבין לאוכלן בקדושת שביעית ומשני( שביעית‬
‫ישראל משמטין ועכו״ס פטור וישראל ועכו״ם‬
‫רבים על כותייס בשאר שני שבוע דמאי‬
‫דיהודאי ישראל מתקנין ועכו״ס פטורין ישראל‬
‫ועכו׳ם רבים על כותייס עכ״ל‪ .‬פירוש שאני‬
‫שביעית דמועט הוא סירות של שביעית ואין‬
‫צריכין לחוש מפניהם דהא ישראל משמטין ואינם־‬
‫חשודים כדאמרינן בגיטין )נ״ג‪ : (.‬לא נחשדו‬
‫ישראל על השביעית ע״ש‪ .‬ופירית עכו״ס פטורין‬
‫הן 'לגמרי'וליכא חשש מסירות שביעית ‪.‬אלא‬
‫מכותייס שחשודין על השביעית הרי רבה פירות‬
‫ישראל ועכו״ם על פירות כותייס והלכין אחר רובא‬
‫והלכך אין חוששין לאפוקי בדמאי בשאר שני שבוע‬
‫דגם בישראל איכא ע״ה החשודים בה כמו הכיתייס‬
‫ואינם מעשרים רק יהודאי ד־שראל פי׳ כלומר‬
‫החברים שבישראל א'׳כ רבה סירות ישראל מע״ה‬
‫על פירות הכותייס ונעשה כמחצה על מחצה‬
‫נגד הסירות של ישראל חברים ועכו״ס ולכן‬
‫חוששים מספק הרי איתא בהדיא בירושלמי‬
‫דפירות עכו״ס מותרין לגמרי ואין בהן שוס‬
‫קדושת שביעית כלל״ ואחר כתבי זאת מצאתי‬
‫וראיתי שכבר קדמני הגאון בעל פאת השלחן‪,‬‬
‫בהלכות שביעית סי' כ״ג כ״ק פ״ט להביא ראי'‬
‫הני׳ל מהירושלמי הנ״ל ונהניתי מאד כי כיוונתי‬
‫לדעתו הגדולה וכתב טעמו של דבר הוא‬
‫דהיינו טעמא דסוגיין דירושלמי דבפשיטות אמר‬
‫דפירות גוי בשביעית פטורין משביעית משוס‬
‫דכמו בתו״מ אתי קרא דגנך למעוטי דנכרי‬
‫וכן למ״ד אין קנין אתי דגנך לפטור מירוח‬
‫הנכרי מדרשה דדיגנך כו' ה״נ תנינא בספרא‬
‫פרשת בהר פ״א פסקא ו' ‪ :‬לכם ולא לאחריס‬
‫צאכלה ולא להביא ממנה מנחות כי' ושיטת‬
‫רבינו הרמב״ס דה״פ מ״ש קודם והיתה שבת‬
‫הארץ דחל על הארץ קדושת הארץ היינו בקרקע‬
‫שלכם ולא לנכרי גס שזרע דגנו בשדהו בא״י‬
‫לא חל קדושת שביעית כלל כיון דקרקע של‪.‬‬
‫הוראות‬ ‫טז‬
‫כדכתב‬ ‫עכו״ם שקנה קרקע בא״' מיסראל‬
‫הרמב״ס דלא גזל מה־שראל פ־רותיו חותרין וא'ן‬
‫בהן שוס קדושת שב־עית‪,‬‬
‫ו ה נ ה ראיתי למהרי׳ש ח״א סי' מ״ג‬
‫שכתב על דברי מרן מהרי״ק‬
‫דריב״ל סבר דגנתא דסיסרא הוא על שס‬
‫אותו סיסרא האמור במקרא ומזמן סיסרא‬
‫עד זמן ריב״ל לא יצא מרשות הגוים לרשות‬
‫הישראל ומקשה אפילו היה כן מאחר שנכבשה‬
‫הארץ כבר מקודם לכן מה יפה כתו של סיסרא‬
‫ע״ש‪ .‬ולפי מה שכתבתי לעיל בפ״ב להסביר‬
‫ענין קדושת יהושע ובית דינו דלא הועיל אלא‬
‫כל זמן שהיתה תחת רשות ישראל משא״כ לאחר‬
‫כך כשיצא מרשות ישראל כדאמרינן קדושה‬
‫ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא‬
‫משיס דהקדושה נעשה קודס כיבוש ולבן הית‪:‬‬
‫קדושה חלושה דלא נתקיים בה לעולם ועד אלא‬
‫כ״ז שהיא תחת יד הישראל וכ״ש כשעדיין לא‬
‫נכנס כלל ברשות ישראל דחינו חל על הקרקע‬
‫י שוס קדושת חיוב במצות שהוא חובת הקרקע‬
‫ובכה״ג לכ״ע יש קנין וכדכתבתי לעיל)דלמ׳ד אין‬
‫קנין הא דממעטינן מלכם דכתיב בשמיטה‬
‫לאחרים כדאיתא בה״כ וכדהבאתיו לקמן״( ולענין‬
‫זה כיבוש לא הוי כמוחיק דחזקה מפקעת מרשות‬
‫הראשון לגמרי אפילו כשהראשון עדיין משתמש‬
‫בקרקע כיון דהשני החזיק בה כבר נפקע‬
‫מרשותו לגמרי משא״ק כיבוש לא מהני להפקיע‬
‫לגמרי מרשות הראשון עד שיצא מהקרקע לגמרי‬
‫דקנין דכיבוש קנין חלוש טפי מחזקה הוא‬
‫כדמבואר בדברי התוספות י״ט בעדיות פ״ח מ״ו‬
‫ע״ש״ ' וכ״ש כשהניחו ישראל ברצונם הטוב שלא‬
‫לקחת מסיכרא את הגנתא שלו אלא יהיה נשאר‬
‫אצל סיפרא דלא קנו הישראלים כלל ושפיר‬
‫דקדק ריב״ל שתלמידו דתזבון רק מגנתא דסיסרא‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫פרס ששי‬ ‫‪,‬‬
‫ו ד י נ ה איכא להביא ראיה דפירות עכו״ם אין‬
‫בהן שום חשש משוס קרישת שביעית‬
‫מירושלמי מפורשת דפ״ב מדמאי ה״א וז׳ל ‪:‬‬
‫אמר ר׳ אבא מרי מיליהון דרבנן אמרי כל‬
‫המינין אסורץ בקיסרין החטים הסת והיין והשמן‬
‫והתמרים האורז והכמון כי׳ הרי אלו בשביעית‬
‫היתר ובשאר שני שבוע נוהגין בהן דמאי )פי'‬
 ‫שעה‬ ‫פרק •׳טי׳צי ו^טייעי‬
‫עכו״ס שקנה קרקע בא״י לא הפקיעוה מן‬
‫המצוות אלא מפריש תרומות ומעשרות ומביא‬
‫בכורים והכל מן התורה כאילו לא נמכרה לעכו׳יס‬
‫מעולם ויש קנין לעכו׳יס בסוריא להפקיע מן‬
‫המעשרות ומן ‪,‬השביעית כמו שיתבאר עכ״ל‪.‬‬
‫ומדברי הרמב״ס הנ״ל למדו הכו״פ ומרן מהרי״ק‬
‫בכ״מ ובאבקת רוכל דשיטת הרמב״ס דכשנחלקו‬
‫רבה ור״א בגיטין )מ״ז‪ (.‬לא נחלקו אלא בזמן‬
‫שחזר הישראל וקנה אותו ממנו‪ ,‬אס חוזר הקרקע‬
‫לקדושתה או לא‪ ,‬אבל כ״ז שהוא ברשות העכו״ס‬
‫לכ״ע יש קנין והרמב״ס פסק כרבה דאין קנין‬
‫לעכו׳׳ס אס חזר הישראל וקנה ממנו חוזרת‬
‫הקרקע לקדושתה ולא הוי ככיבוש יחיד‪ ,‬אלא‬
‫שמתחייב בכל המצות התלויות בארן אבל‬
‫כשעדיין ברשות העכו״ס ולא קנה הישראל ממנו‬
‫פירותיו פטורין מכל‪ .‬והמה ע״ז מהרי״ט )שם(‬
‫וז״ל‪ :‬ותימא גדול הוא דכל הסוגיות מוכח‬
‫להדיא דהא דאמרינן אין קנין מיירי אף‬
‫כשהקרקע ביד הגוי חדא ההיא דספ״ק דבכורות‬
‫)י״א‪ (:‬דמפרשינן ההיא דרשבנב״ח דאמר לוקח‬
‫טבלים ממורחין מן הגוי מעשרן והן שלו‬
‫בדמרחינהו ישראל ברשות גוי פירוש שלקחו‬
‫הישראל ומרחן ואמרינן דמעשרן דאין קנין‬
‫ומפרק השולח )שס(‪ ,‬אמר רבא מנא אמינא לה‬
‫פי' דאין קנין דתנן הלקט כו׳ חייבים במעשר‬
‫אלא א'כ הפקיר ומפרש לה רבא דגיי ולקטינהו‬
‫ישראל וטעמא דהפקיר הא לא הפקיר חייב ‪,‬‬
‫משוס דאין קנין ותו מדקאמר אבל יש קנין לגוי‬
‫בא״י לחפור בה כו'‪ ,‬משמע הא לשאר מילי אין‬
‫לו קנין אעפ״י שעדיין שרויס בידו דומיא דחפירת‬
‫בורות כו׳‪ .‬וכן מההיא דהמוכר שדהו לנכרי‬
‫לוקח ומביא בכורים מפני תיקון העולם‪ ,‬אלמא‬
‫מדאורייתא לא ואי לא אמרינן אין קנין כשעדיין‪.‬‬
‫בידו מאי קושיא ובס״ס ‪ ,‬הנזקין אמר רב דימי‬
‫בר ששנא משמיה דרב אין עודרין ע׳ש‪) :‬הקושיא‬
‫דמן אין עודרין כבר היקשתי מעצמי מוזכר‬
‫לעיל בפ״א ע״ש‪ (.‬ולענ״ד לתרץ כל מה שיש‬
‫להקשות על שיטה זאת ומכל הנ׳ל בהקדם לבאר‬
‫דברי הרמב׳׳ס מה שיש לדקדק על דבריו‬
‫מרישא לסיפא שכתב ברישא דעכו״ס שקנה‬
‫קרקע בארץ ישראל לא הפקיעוה כו'‪ ,‬לפיכך‬
‫אס חזר ישראל ולקחה ממנו אינו ככיבוש יחיד‬
‫כו׳ ולפי מה שהבין מהרי״ק בפירוש דברי‬
‫הרמב״ס מבואר דאס נימא דיש קנין אפילו‬
‫הוראות‬
‫פכי־ס הוא וכדכהב מרן מהרי׳יק באבקה רוכל‬
‫סי' כ״ב מדעה עצמו ט״ש‪ .‬ולא הביא דברי‬
‫הה־׳כ הנ״ל ועיין במלבי״ס בפיריש הה״כ הנ״ל‬
‫ועיי; לקמן)בפ״ל( שהבאהי בשס הגאון האדר״ה‬
‫זצ״ל ולפי‪ .‬זה אהי שפיר הא דאיהא בירושלמי‬
‫דספ״ז דפאה דיליף ממה דכתיב ושבהה הארן‬
‫שבח לד׳ דהקדש חייב בשביעיה מחמה דבר‬
‫שהוא לה' שביעיה חלה עליו ע״ש‪ .‬ולכאורה‬
‫צריכין להבין ל״ל קרא לרבוה הקדש דחייב‬
‫בשביעיה הא בלא״ה כיון דליכא קרא לפטור‬
‫הקדש ממילא מחויב הקדש כהדיוט לכל דבריו‬
‫דהא בכל מקום דממעטינן הקדש מצריכין קרא‬
‫בכל מקום כגון בחמן בפסחים )ה‪ (:‬לענין‬
‫שאינו עובר בהקדש בבל יראה ובל ימצא דילפינן‬
‫מלך ע״ש‪ .‬וב״מ )פ״ז‪ (:‬רעך ולא של הקדש‬
‫ע״ש‪ .‬ובמנחוה )ס״ז‪ (.‬בעינן עריסוהיכס למעוטי‬
‫הקדש ובמעילה )י״נ‪ (.‬דישו שלך ולא דישו של‬
‫הקדש ע״ש‪ .‬וכן אשכחן טובא וא״כ בשביעיה‬
‫כיון דליכא קרא למעט הקדש ממילא מחויב הוא‬
‫בשביעיה אבל אס נ‪-‬מא דלכס דכחיב בשביעיי‪.‬‬
‫ממעטי של נכרים שאין קרקע שלהן מהחייב‬
‫בשביעית אתי שפיר דבעינן קרא לרבוה הקדש‬
‫בשביעיה דאל״כ הוה אמינא דמלכס י ממעטינן‬
‫הרווייהו נכרי והקדש דמחד קרא נמי מצינו‬
‫למילף תרווייהו )עיין בהוס' פסחים )שס( ד ה‬
‫אבל( הרי נהבאר דפירוה עכו״ס אין בהן שוס‬
‫קדושת שביעיה ואפילו לאכול אוהם לאחר זמן‬
‫הביעור מוהר מהרי טעמים )א׳( משוס דאפילו‬
‫למ״ד אין קנין בעודן בידו לכ״ע יש קנין כדכתב‬
‫מרן מהרי״ק בכ'מ כמו שהעסקתי דבריו בפ״א‬
‫וכדכתב ׳ בתשובותיו אבקה רוכל סימןכ״דע׳׳ש‪.‬‬
‫)ב׳( משוס דממעטינן מלכם ולא לעכרם עפ״י‬
‫הה״כ וכדכהב מהרי״ק )שס(‪.‬‬
‫י‬ ‫פרס שביעי‪.‬‬
‫י א יהי למהרי׳ט בח״א סי' מ״ג ולהנר״א‬ ‫והנה‬
‫בי״ד סי׳ של״א ס״ק ח׳ שססרו סברת‬
‫מרן מהרי״ק במ״ש דבעודן ביד העכרס לכ״ע‬
‫יש קנין מהיבה סוגיות שבש״ס ע״ש‪ .‬וכדי שלא‬
‫לעשות למרן מהרי״ק לטועה ח״ו נלענ״ד לבאר‬
‫דבריו הקדושים באופן שלא יקשה עליו כל‬
‫הסוגי' שנזכרים בדברי החולקים עליו בהקדם‬
‫לבאר דברי הרמב״ס )בפ״א מתרומות ה׳י( וז״ל‬
 ‫שעה‬ ‫פרק שביעי‬
‫מקדושתה ולא יתאוו לקנות מהם )כוונתו לבאר‬
‫לשיטתו את י הסוגיא דגמרא בגיפין )שם(‪.‬‬
‫דקאמרה שתי תקנות הוו דפשפא משמט כפי'‬
‫רש״י( וכשראו ג'כ שזה גורם שתשאר בידטובדי‬
‫כיכבים ותשתקט ־ידם התקינו שהלוקח מהם‬
‫יביא כדי שידט שאין קנין לטובדי כוכבים בא״י‬
‫קנין גמור ולכך ישתדל בפדיית זה הקרקט‬
‫מידו לפי שהוא טומד בקדושתה ובמתנות ידוטוה‬
‫טכ״ל‪ .‬ומכאן למד הרמב״ס דבכל עקום‬
‫דאמרינן אין קנין היינו כשחזר ולקח ממנו אבל‬
‫כל זמן שביד הטכו״ם הוא לכ״ט יש קנין בכל‬
‫מצות התלויות בארן אבל יש קצת חילוק בין‪ .‬מצות‬
‫תרו״מ למצות בכורים לטנין שבמצות בכורים‬
‫כיון שבכרו ברשות טכו״ס אינו מביא בכורים‬
‫אפי' חזר ולקח מהטכו״ם הקרקט והפירות לאחר‬
‫שנתבכרו כיון דבשטה שנתבכרו היתה ברשות‬
‫הטכו״ם דלדטת הרמב״ס לכ״ט יש קנין אבל‬
‫הראב״ד משיג טליו בזה וז״ל ‪ :‬א׳׳א אך טל פי‬
‫שבכרו ברשות הטכו״ם טכ״ל וסברת הרמב״ם‬
‫היינו משוס דהביכור של הפירות לטנין חיוב‬
‫ביכורים הוי כמו מירוח בתו״מ דכמו דמירוח‬
‫הטכו״ם פוטר ה״ה ביכור ברשות הטכו״ס‬
‫פוטר וכדכתב הכ״מ בשס הר׳יי קורקו״ס וז״ל ‪:‬‬
‫־ונראה דרבינו לכיטמיר^ אזיל שהוא מפרש מה‬
‫שכתב אין קנין לטכו״ס בא׳יי להפקיט היינו אם‬
‫חזר ישראל וקנה השדה כמה שכתב בפ״א מה׳‬
‫תרומות ולכך כתב כאן וחזר ולקחה ממנו‬
‫שסובר רבינו דברייתא בהכי מיירי ובשבכרו‬
‫ברשות הטכו״ם שאין ישראל הקונה חייב טכ״ל‪.‬‬
‫והרדב״ז דטתו נוטה בזה קצת באופן אחר וס׳׳ל‬
‫דדין בכרו הוי כמו קונה פירות מטכו״ס קודם‬
‫מירוח ט״ש‪ .‬אבל באמת זה אינו והסבר לזה‬
‫פשוט הוא דבחיוב תרומות ומטשרות מוכרח‬
‫להיות שתי פטולות דהיינו שיהי׳ גדל הפירות‬
‫במקום החיוב דהיינו בארן ישראל ושיתמרח‬
‫ביד הישראל ואס חסר אחת משתי אלה א״א‬
‫שיתחייב מה״ת בתו׳׳מ והילכך למ״ד יש קנין‬
‫אין הפירות נתחייבו בתו*מ אפילו כשחזר ולקח‬
‫מן הטכו״ס את הקרקט ואת פירותיה טד‬
‫שתהיה הלקיחה קודם שהגיט לטונת המטשרות‬
‫זאל״כ הוי כמו גדלי בח׳ל‪ ,‬כמו שכתב התוס'‬
‫רי״ד )שם( וז״ל ‪ :‬ופשטא דמתניתין משמט‬
‫דמדאורייתא לא מיחייב האי לוקח להביא ממנו‬
‫בכורים שכיון שחנטו הפירות ברשות טכו״ם‬
‫הוראות‬ ‫יח‬
‫חזר ולקח הישראל ממנו נמי פנוור משום דהוי‬
‫כיבוש יחיד א״כ איך יתכן דבריו מ׳׳ש בסיפא‬
‫וז״ל‪ :‬ויש קנין לטכו״ם בסוריא כן' דהא צריכין‬
‫לפרש דבסוריא נחתינן דרגא דאפילו חזר ולקח‬
‫ה־שראל ממנו פטור לגמרי דגם קידס שמכר‬
‫לא הי׳ אלא חיובא דפריא ט״כ בטינן למימר‬
‫דבסור־א שמכר לטכו״ס פטור לגמרי אפילו‬
‫כשחזר הישראל ולקח ממני וזה ודאי איני דהא‬
‫)בהט״ו ובהט״ז( כתב בהדיא דחייב בתו״מ‬
‫כמקדם ואח״כ מצאת• להגר״א )בסי׳ של״א ם״ק‬
‫ח'( שטמד בזה ומסיק דהכ״מ שגג בזה ט״ש‬
‫וכד־ לדון למהר־״ק לכן! זכות נלטניד לבאר‬
‫דבריו בכוונה אחרת‪.‬‬
‫ד ה נ ה מקור ושורש לחידיש זה לחלק ב־ן‬
‫חזר ולקח ממנו ללא חזר ולקח הוא‬
‫ממתניתין ו־גיטק )מ״ז‪ (.‬וז״ל‪ :‬המוכר את שדהו‬
‫לנכרי לוקח ומביא ממנו בכורים מפני תיקון‬
‫הטולס טכ״ל וכתבו התום' ד״ה לוקח וז״ל ‪ :‬זו‬
‫‪:‬ג־רסה הקונטרס דקנסינן ליה לחזור וליקח ממנו‬
‫אבל כולי האי לא קנס־נן ליקח ממנו להפריש‬
‫תרומות ומטשרות ומיהו קשה לר״ת דבגמרא‬
‫מייתו ראי׳ מהא דיש קנין לנכרי מפני תיקון‬
‫הטילם אין דאורייתא לא מנא ליה דילמא‬
‫תיקון הטולם קאי אהא דחייבוהו ליקח ואומר‬
‫ר״ת דברוב ספרים לא גרסינן ומביא בוי״ו‬
‫וה״ק כל הדס הלוקח ממנו מביא בכורים ל״ש‬
‫מוכר ל״ש אחר ור״ח גרס הלוקח ומביא וכן‬
‫בירושלמי טכ״ל‪ .‬וטיין בר״ן וברט״ב והרמב״ס‬
‫גורם יוחזר ולקח ’ מ מנו כו׳ וכן גירסת הרי״ף‬
‫ובטל המאור והוספת רי״ד ותוסי״ט וכן הגירסא‬
‫בירושלמי ט״ש‪ .‬ומזה לוקח הדין שכתב הרמב״ם‬
‫בפ״ב מה' בכורים הט״ו ה״ל; המוכר שדהו‬
‫לטכו״ם וחזר ולקחה ממנו הרי זה מביא ממנה‬
‫בכורים מן התורה שאינה נפקטת‪.‬מן המצוה‬
‫בקנין הטכו״ם כמו שביארנו טכ׳׳ל‪ .‬וכדי שלא‬
‫מקשה לדידיה הא דאמרינן בגמר׳ שתי תקנות‬
‫הוו דמשמט כדפירש׳׳י כדכתב הכ״מ ט״ש‪ .‬כתב‬
‫הרמב״ס בפי׳ המשניות וז״ל ‪ :‬וכבר בארנו‬
‫במקומות מסדר זיטים‪ ,‬שהטיקר אצלנו אין‬
‫קנין לטכו״ם בארן להפקיט מן המטשרות‬
‫לפיכך לקח מן הטובד כוכבים מביא מה״ת‬
‫כשראו חכמים כשהיו מתייקרים בלקיחתן מן‬
‫הטובדי כוכבים התקינו שהלוקח מן הטובד‬
‫כוכבים לא יביא בכורים כדי■ שיתבאר לו שירדה‬
‫יט‬ ‫שדה‬ ‫פרס שביעי‬
‫ביה כיון דעכ״פ הפירות נתגדלו במקום שחל‬
‫קדושת א״י מצד קדושת הגוף משא״כ למ״ד יש‬
‫קנין לא מהני מרוח לחוד כיון דחשבינן להפירות‬
‫שגדלו בקרקע של העכו״ס כמו גדלו בח״ל‬
‫והמביא פירות מח״ל קודם ־מרוח ונתמרח בא״י‬
‫אינו חייב אלא מדרבנן הר־ אפילו למ״ד אין‬
‫קנין יכדפסק הרמב״ס בעינן עכ״ה שהמרוח‬
‫תעשה ברשות הישראל ואל״כ אינו מחויב כלל‬
‫להרמב״ס אפי' מדרבנן כדנבאר לקמן הסבר‬
‫לזה הוא על פי׳ הא דאיתא בילושלמי בפ״ה‬
‫דדמאי ה״ח וז״ל‪ :‬ובגיט־ן פ״ד ה' י״ב רבי זעירא■‬
‫אמר קומי רבי אבייה בשם ר״א אע׳יג דר״מ‬
‫אמר אין קנין לעכו״ס בא״י לפוטרו מן המעשרות‬
‫מודה הוא הכא דיש לו קנין נכסים פי' דס״ל לחלק‬
‫בין קדושת הגוף לקרישת דמים ש־ש בקרקע של‬
‫א״י ואמר דהא דאמר ר״מ ח־ן קטן היינו דוקא‬
‫לעטן שלא התבטל קדושת הגוף שיש בתוכה‪,‬‬
‫אבל עכ״ה הקנין דמים שע״י הקנין אדמת הארך‬
‫ישראל קדיש קדושת דמים דהיינו כל תיובא המלות‬
‫התלויות בארן קנוי להעכו״ס כ״ז שיש תחת ידד‬
‫הילכך אי לאו המרוח שנעשה ע׳יי ישראל ה־תה‬
‫פירותיו פטורי; מהו״מ דעכ״פ נתגדלו ברשית מ­‬
‫שאינו מחויב במצות הללו^ אבל כשנתמריח ביד‬
‫ישראל דנעשה גמר הפעולה המביאה לידי חיוב‬
‫ברשות ישראל נתחייב בחו״מ מה״ה יע; שנזרע‬
‫באדמת ארן הקדושה וכן כשחזר ולקחה הקרקע‬
‫מהעכו״ס לא הוי כמו כיבוש יחיד ונתחייב במצות־‬
‫התלויות בארן מן התירה דקנין הדמיס שחוזרה‬
‫לרשות הישראל מחמת שקונה מהעכו׳ם קטן‬
‫הנכסים שהי' לו וחוזרת הקדושת דמים שהי'‬
‫בהקרקע מקודם שיצא הקרקע מרשוה הישראל־‬
‫וחוזרת וניעור בהצטרפות עמה הקדושת הגוף■‬
‫שנשאת עליה מזמן ק־דשתה מחמת קנין הדמים‬
‫דקדושת הדמים אגיד בקנין הדמים וכ״ז דקנין‬
‫הדמים דהיינו קנין הנכסים ברשות הישראל חלה‬
‫קדושת הדמ־ס על הקרקע ומתחייב בכל המצות‬
‫שהוא חובת הקרקע כך היא דעת רבי זעירא‪.‬‬
‫ורבא בא לפרש דבר־ רבי זעירא דלענין מה יש‬
‫לו קנין נכסים לאכילת פירות פי' דאס טמא‬
‫דאין לו קנין כלל א״כ מן הדין הו״ל לדמות‬
‫לקרקע ביד ישראל למ״ד מרוח עכו״ם אינו‬
‫פוטר ע״ז אמר דלאכילת פירות אמרינן דיש‬
‫לעכו״ם קנין נכסים ואס קנה הפירוה שגדלו‬
‫בקרקע של עכו״ם והעכו״ם מרחן פניור לכ״ע‬
‫הוראות‬
‫כא־לו חנמו בח׳ל דש קטן לעכו״ס כא״י ע״ש‪.‬‬
‫הילכך לא מהט שוב שום מעשה אפילו מיחח‬
‫ביד ישראל לענין שיתחייב בסו״מ מה״ס וכן‬
‫גשהגיע לעונת המעשרות היתה ברשות הישראל‬
‫והמירות היתה ברשות העכו״ס 'אפילו למ׳יד אין‬
‫קטן לא נתחייב מה״ת בתו״רו כדכתב הרמב״ם‬
‫בפ*א מתרומות )הי״ג( ע״ש‪ .‬דפסק כמ״ד מרוח‬
‫עכו״ס פושר והא דנהחייב בתו״מ מה״ת בפירוח‬
‫העכו״ם שנדלו בקרקע של עכו״ס שקנה באי'‬
‫ולאחר שהגיע לעונת המעשרות קנה אותם‬
‫הישראל וגמר מלאכתן היינו משום כיון דאין‬
‫קנין הוי כמו שגדלו בקרקע של ישראל ונעשה‬
‫השתי פעולות ביד ישראל אלא דמעשרן והן שלו‬
‫ותרומת מעשר מוכרה לכהן מפני שהוא אומר‬
‫ללוי במעשר ולכהן בתרומת מעשר אני באתי‬
‫מכת איש שאין אתם יכולון ליסול ממנו כלום‬
‫ואעפ״י דבעודן בידו ס״ל להרמב׳ים דלכ״ע יש‬
‫קנין מ״מ עכ"פ גדלו בא״י ולא בח״ל לכן מהני‬
‫מירוח הישראל לחייב את הפירות בתו״מ משום‬
‫דגהי דקנין הדמים שייך להעכו״ס אבל הקדושה‬
‫שיש לה לא״י דהיינו מקדושת הגוף לא גפקעה‬
‫)כדכמבתי לעיל בפ״ב( ובהכי קא מיפלגי ר״א‬
‫ורבה בגינוין )מ״ז‪ (.‬כדאמרינן בגמ׳ וז״ל ‪ :‬במאי‬
‫קמיפלגי מר סבר )ר״א סבר( דגנך ולא דגן‬
‫נכרי ע״ש‪ .‬והיינו לר״א דס׳ל דיש קנין בעינן‬
‫ע״כ שבזמן עונת המעשרות יהי' תחת יד הישראל‬
‫דוקא ואז קרינן דגנך ומחויב מה״ת אפילו אם‬
‫אח’ כ מכר לעכו׳ים אמרינן כיון דנתחייבה‬
‫נתחייבה ואם מירח בה אח״כ העכו״ם תל־א‬
‫במחלוקת התנאים אס מירוח עכו״ם פוער או לא‬
‫כדנבאר הלאה או למ״ו• גזירה דבעלי כיסין חייב‬
‫מדרבנן אפילו למ׳ד מירוח עכו״ס פוער אבל‬
‫מה'ת אינו מחויב אס לא נתמרח ע״י ישראל‬
‫למ׳ד מירוח עכו״ס פוטר וכדקי״ל הכי ‪ :‬ומר‬
‫)רבה( ס־ר דיגונך ולא דיגון עכו״ם פי' למ״ד‬
‫אין קטן ליכא למעט מדגנך לזמן עונת‬
‫המעשרות דכיון דאין קנין אפילו■ בזמן שהגיע‬
‫לעונת המעשרות היתה ברשות עכו״ם נמי‬
‫חייב גתו״מ אם המירוח הי' ברשות הישראל‬
‫וקרינן ביה דגנך משא׳יכ אם המירוח הי' ביד‬
‫עכו״ס ולמ״ד אין קנין עיקר תליא במירוח ר״ל‬
‫כיק דאין קנין אפילי הגיע לעונת המעשרות‬
‫ברשות הנכרי נמי כיון דהמרוח נעשה ברשות‬
‫הישראל ט״י ישראל חייב מה״ת ודגנך קרינן‬
 ‫שעה‬ ‫פרם שביעי‬
‫דמהרי׳ק מהא דאשכחן דחייבין בתו״מ אפי'‬
‫כשעודן בידו דהיינו דוקא משום דבכל הסוגיות‬
‫מיירי שנתמרח ביד ישראל וחייבין מחמת המרוח‬
‫שנעשה ביד ישראל‪ ,‬אבל למ״ד יש קנין נפקעת‬
‫קדושת ארן ישראל לגמרי‪ ,‬והא דפליגי תנאים‬
‫אס קדושת עזרא נתקדשה לעתיד לבא או לא‪,‬‬
‫תיפוק ליה דכיון דהאומות גלו את ישראל‬
‫מארצם ע׳י כיבוש וקנו את א״י מטעם כיבוש‬
‫ייש קנין ממילא בטלו גם קדושת עזרא איכא‬
‫למימר דקנין עדין! מכיבוש משום דהכיבוש‬
‫השני לא הי׳ אלא כמו גזילה ולא קנין כדכתב‬
‫התום׳ י״כי במסכת עדיות פ״ח מ״ו ולא דמי‬
‫לכיבוש ראשון שכבשו ברשיתהש״י שנבאו נביאים‬
‫שיטלו המחריבים א'כ כמו שהש״י נתן לישראל‬
‫הארן כך נטל מהם משא״כ בכיבוש השני לא‬
‫מצאנו בכל מקום נבואה בפירוש לפיכך בגזילה‬
‫נטלוה מידינו ואין קרקע נגזלת ע״ש‪ .‬והילכך‬
‫אפי׳ יש קנין שפיר אמרינן קדושה ראשונה קדשה‬
‫לשעתה ולעתיד לבא דהא דיש קנין היינו היכא‬
‫שהקנה הישראל להעכו״ס בקנין גמור כדין)ועיין‬
‫בגיטין ‪J‬ל'יח‪ (.‬ובמג״א )סי׳ תרס׳ט ס״ק ה׳(‬
‫ובחדושי רשב״א לגיטין בסוגי׳ דשם ובש״ך ח״מ‬
‫סי' שסי־ג ס״ק ג׳( וא'כ הא בעינן דחזר ולקח‬
‫מן העכו״ס אינו אלא בשביל בכורים דאי אפשר‬
‫בלא׳יה משום דגבי בכורים ליכא גמר חיוב לאחר‬
‫קצירה כלל אלא בעודן במחובר כבר גמר החיוב‬
‫כשבכרו על האילן כדכתב הרמב״ס בפ׳׳ב‬
‫דבכורים הי׳ט ע״ש‪ .‬אבל לענין תו״מ משכחת‬
‫לה שיחייב בתו׳מ אפי׳ מה׳ת אפילו קודם‬
‫שחזר ולקח ממנו כגון שנתמרח ביד ישראל ומ״ש‬
‫הרמב׳ם בפ״א מתרומות‪ :‬עכו״ם שקנה קרקע‬
‫בא׳י לא הפקיעוה מן המצוות כו׳ לפיכך אם‬
‫חזר ישראל ולקחה ממנו אינה ככיבוש יחיד כו'‬
‫ה׳ ה דהוי מצי לכתוב לא הפקיעוה מן המצוות‬
‫אלא הרי היא בקדושתה ומפריש תו'מ אפי׳ קודם‬
‫שחזר ולקחה ממנו ובלבד שנתמרח ע׳י ישראל‬
‫ברשות הישראל משום דקי׳ל כרבה דאין קנין‬
‫אלא משום דרוצה להשמיענו דין בכורים ביחד‬
‫עם תו'מ כדכתב‪ :‬אלא מפריש תרומות ומעשרות‬
‫ומביא בכורים והכל מן התורה ע׳ש‪ .‬לכן כתב‪:‬‬
‫לפיכך‪ ,‬אם חזר ישראל ולקחה ממנו אינה ככיבוש‬
‫יחיד וחייב אפי׳ בבכורים אעפ׳י דהישראל אינו‬
‫עושה שום פעולה לגמור החיוב ואגב בכורים כתב‬
‫נמי תרומות ומעשרות להשמיענו דחייב להחזיר‬
‫הוראות‬
‫ולענין זה אמר דקנין נכסים יש לו והילכך פירות‬
‫עכו׳ם ולאו דגנך הוא והילכך בעינן לכל הפחות‬
‫שהמרוח יהי׳ ברשות הישראל ולענין זה אמרינן‬
‫דאין קנין לומר דדי במרוח לבד ולא אמרינן‬
‫להצדך נמי שיהי׳ בשעת עונת המעשרות ברשות‬
‫הישראל כמו דאמרינן למ״ד יש קנין ולענין זה‬
‫אמרינן דבעודן בידו יש קנין לכ״ע להרמב׳ס‬
‫היינו לענין דיש לו קנין נכסים לאכילת פירות צ׳ל‬
‫דאם הפירות שגדלו ברשות העכו״ם נתמרחו ג״כ‬
‫ברשות עכו״ם לכ״ע פטור מתו״מ לגמרי‪ .‬ולעני]‬
‫בכורים אי אפשר שיתחייב בבכורים בפירות שגדלו‬
‫ברשות העכו״ם וגם בכרו ברשותו דשעת ביכור‬
‫הוי כמו מרוח ברשות העכו״ם כיון שנתבכר‬
‫ברשות שאינו מחויב בדבר‪ ,‬והלכך אמר התנא‬
‫במיכר שדהו לעכו״ם דבעינן דוקא חזר‬
‫ולקחה ממנו‪ ,‬אבל בגוונא אחריני אי אפשר‬
‫שיתחייב בבכורים מה׳ת דאפי׳ אין קנין בעינן‬
‫עכ׳ס שתעשה איזה פעולה המביאה לידו חיוב‬
‫ע׳י מי שמחויב בדבר וברשותו וכן בבכורים‬
‫העיקר שבשעה שתגמר חיוב הבכורים תהיה‬
‫•ברשות מי שמחויב בבכורים ובחסר כל זאת אין‬
‫לנו טעם וטענה בשביל מה נחייב בבכורים אם‬
‫מחמת שגילי כ איז ישראל הא יש לו קנין נכסים‬
‫לפחות לפטור את הפירות ממצות התלויות בארן‬
‫והישראל לא עשה בה מידי להתחייב מצד הישראל‬
‫ולא דמי לפירות שקנה מהעכו״ם דאפי' קנה‬
‫בתלוש מתחייב הפירות בתו״מ היינו דוקא אם‬
‫מרח בה ישראל דגמר בה מעשה המביאה לידי‬
‫חיוב דהא טרם שגמר בה מלאכה ומרח אותם‬
‫לא נתחייב כלל א״כ עיקר החיוב נעשה‬
‫ע״י ישראל הגומר בה משא׳כ בבכורים‬
‫שנתבכרה ברשות העכו׳ם לא נעשה בהם שום‬
‫פעולה להביא לידו חיוב ע׳י ישראל א'כ אין‬
‫לנו לחייב אלא מחמת הגידול לחד הא הגידול‬
‫היה ברשות העכו״ם וה״ה בתו״מ אם גדלו‬
‫ברשות העכו׳ם ומרח בתוכה ג״כ עכדם‬
‫פטור מתו׳מ משום דיש קנין נכסים לענין אכילת‬
‫פירות וזה אשר כתב הרמב׳ם דבעודן בידו יש‬
‫קנין אבל אם גדלו ברשות העכו׳ם ומרחו הישראל‬
‫אפי' להרמב׳ם חייב בתו*מ כדכתב בהדיא בפ״א‬
‫מתרומות היא והיינו משום דאין קנין להפקיע‬
‫את הקרקע מקדושת א׳י דהיינו קדושת הגון!‪,‬‬
‫הילכך מהני עכ״פ מרוח הישראל והילכך לא‬
‫תקשה כל קושיות מהרי׳ט על הרמב׳ם אליבא‬
‫כא‬ ‫שעה‬ ‫פרק שביעי ושמיני‬
‫למעשה המביאה לידי חיוב או משום דאית לן‬
‫מיעוט דקרא דגנך ולא דיגון עכו״ם משא״כ‬
‫בכורים שלאו מחוסר מעשה היא אלא מחוסר‬
‫רשות וכיון דאין קנין לאו מחוסר רשות הוא‬
‫הילכך לשיטתם שפיר איכא למחייב להביא‬
‫בכורים אפילו מן הסירות שלקח מן הנכרי‬
‫ובסברא ‪,‬זאת פליגי רש׳׳י ור״ת ור״ן ורע״ב‬
‫ור׳׳ח ותום׳ רי״ד ורי״ן( ובעל המאור ורמב׳׳ס‬
‫וראב׳ידדלרש״י ור״ה וראב״ד ור׳ן ורע״ב ובעל‬
‫המאור ותום׳ רי״ד אפילו בכרו הסירות ברשות‬
‫העכו״ס חייבין להביא בכורים למ׳ד אין קנין‬
‫דאפי׳ בעודן ביד העכו״ס מיחשב כמו שבכרו‬
‫ברשות הישראל ורק משכנה אצל העכו״ס אבל‬
‫הרמב״ם והר׳ח והרי״ך ותיו׳ט ס״ל דאפילו למ״ד‬
‫אין קנין מודה דקנין נכסים יש לו והילכך אם‬
‫בכרו ברשות מי שאינו מחויב בדבר פטור‬
‫מבכוריס ילפי מה שמפרש הר״ן בחידושיו כדברי‬
‫הר*ח גם הר׳ח ס״ל כדעתו ע״ש‪ .‬אמנם צריכין‬
‫להבין למ*ד יש קנין דמפרש דהא דתנן במתניתין‬
‫טעמא דמביא ממנו בכורים משום תיקון העולם‬
‫הוא ולא מה״ת וכן לס״ד דהגמר' דמפרש אליבא‬
‫דכ״ע דטעמא דתיקון העולם אינו אלא מדרבנן‬
‫א״כ תקשה איך יתכן להביא בכורים בעזרה‬
‫היכא שאינו מחויב מה״ת הא הוי מביא חולין‬
‫לעזרה ואין כח ביד חכמים לעקור דבר מה״ת‬
‫בקוס ועשה כדאיתא בגמר' דב׳ב )פ״א‪ (.‬וז״ל‪:‬‬
‫וליחוש דדלמא לאו בכורים נינהו וקא מעייל חולין‬
‫לעזרה ע״ש‪ .‬ואין לומר דהתס פריך הגמרה‬
‫אליבא דר״מ דאמר התם אילן אחד ספוקי‬
‫מספקא ליה ובפסחים )כ״ב‪ (.‬אמרינן בהדיא‬
‫דר'מ ס״ל חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא הוא‬
‫ע״ש‪ .‬ואעפ״י דהסוגיא דשם ע״כ מפלפלים גם‬
‫לרבנן כדהוכיחו התום' ביבמות )פ׳ו‪ (:‬תד״ה‬
‫מאי טעמא ע״ש‪ .‬נמי שפיר מקשי הגמר׳ דהא‬
‫איתא בקידושין)נ״ח‪ (.‬דרבנן ס׳׳ל דחולין שנשחטו‬
‫בעזרה דאורייתא הוא אבל מתניתין דהמוכר‬
‫שדה לנכרי ס״ל כמ״ד חילין שנשחטו בעזרה‬
‫לאו דאורייתא ואפי' בהבאה שרי כדכחבו‬
‫התוס׳ בנזיר)כ״ט‪ (.‬ד׳ה קסבר ע׳ש חדא דסתס‬
‫מתניתין דקהשין )נ״ו‪ (:‬ס״ל חולין שנשחטו‬
‫בעזרה דאורייתא הוא דתנן התם המקדש כו׳‬
‫וחולין שנשחטו בעזרה אינה מקודשת ע׳׳ש‪ .‬ועיין‬
‫בתום' )שסנ״ח ‪ (.‬ד״ה אלמא ועוד קשה‬
‫לשיטת רש״י שכתב בפסחים )שם( ד׳׳ה חולין‬
‫הוראות‬
‫■לכהן וללוי ואין יכול לומר אני באתי מכח איש‬
‫שאין אתם יכולים לינוול ממנו כלום כמו‬
‫שמצי לטעון בשירות שגדלו ברשות עכו״ם משוס‬
‫‪.‬דאין קנין ולא השקיעוה מן המצוות ואעס״י‬
‫דבשביל בכורים לחוד לא הו״ל לכתוב ולחדש‬
‫חדושיס משום דלחדש חידושים בדיני בכורים‬
‫ייחד מקום לעצמו וסידר הלכות בכורים‪ ,‬ובפרט‬
‫שבהלכות בכורים כבר כתב חידוש זה דבעינן‬
‫חזר ולקח בס׳ב הט׳ו וכדכתבתי לעיל‪ ,‬אך מחמת‬
‫■ שחידוש זה נ״מ גס לענין תו"מ בדינים שעסק‬
‫שם הילכך כתב דבעינן חזר ולקחה ממנו ועיקר‬
‫החידוש הוא בשביל בכורים ומשוס דאין קנין‪,‬‬
‫אבל למ״ד יש קנין לא הי׳ מתחייב‪ .‬בבכורים‬
‫מה״ת אפי׳ בחזר ולקחה ממנו והילכך שסיר‬
‫היכיח הגמר' דגיטין )שם( ממתניתין דקתני‬
‫חזר ולקח מביא בכורים מפני תיקון העולם‬
‫דיש קנין דאל׳יכ מדאורייתא הוא דמחויב בבכורים‬
‫כיון דאין קנין ולא הוי ככיכוש יחיד ול׳׳ל למימר‬
‫השעם דמסני תיקון העולם רמשמע דמה׳ת‬
‫‪-‬אינו מחויב בבכורים אלא מפני תיקון העולם‬
‫שלא יהא רגילין למכור לנכרים קרקע בארן‬
‫ישראל ומסיק הגמר' דלעולס אין קנין ומדאורייתא‬
‫הוא מחויב בבכורים כיין שחזר ולקחה ממנו והא‬
‫■דאמרינן הטעם דמפני תיקון העולם היינו משום‬
‫דשתי תקנות הוו יכדביאר הרמב״ס בפי' המשניות‬
‫כדכתבתי לעיל‪.‬‬
‫פרס שמיני‬
‫‪ 1‬ה נ ה לרש״י ור״ת ואפי' לתום'‪ ,‬רי״ד ובעל‬
‫המאור והר״ן דגרסי וחזר ולקחה הא‬
‫כתבו דלקחה ממנו מלאה פירות ע'׳ש‪ .‬כ״ע ם״ל‬
‫דמביא ממנו בכורים אפי' בלא חזר ולקח ממנו‬
‫את הקרקע אלא בסירות לחוד מחויב להביא‬
‫■בכורים למ״ד אין קנין מה״ת ע*כ סבירא‬
‫‪.‬ליה דלמ״ד אין קנין אפי' קנין נכסים אין‬
‫להם והילכך אפי׳ עודן בידם אין קנין בנכסים‬
‫אלא ברשות הישראל הן עומדין ואצל העכו״ם‬
‫לא נחשבין אלא כמשכנה כדכתב רש׳י)בגיטין‬
‫מ׳׳ז‪ (:‬ד״ה מדאורייתא לא ע״ש‪ .‬הילכך למ״ד‬
‫אק קנין גס הקדושת דמים לא נפקעה ממנו‬
‫כלום וכמו שעומדת ברשות הישראל לגמרי לכל‬
‫דבר ודוקא לענין מרוח פוטר מרוח עכו״ם אפי׳‬
‫■למ׳׳ד אין קנין כדנבאר לקמן בעזהי׳ת היינו‬
‫‪:‬משום דמעשה שעושה העכו״ס בפועל לא נחשב‬
 ‫שעה‬ ‫פרר! שמיני‬
‫כלל כמו דקי״ל דאין איסור תמן תל על איסור‬
‫טבל בפסתיס )ל״ה‪ (:‬והרמב״ס פסק הכי בה׳ תמן‬
‫ומצה פ״ו ע״ז ס״ש‪ .‬אך בשביל זה לא אמרינן‬
‫והקדש אינו הקדש כלל דאפי' במקום דאמרינך‬
‫אין איסור חל על איסור מ‪/‬ת האיסור מיתלא‬
‫תלי וקיימא איכא למימר מטעמא אררינא בעינן‬
‫שיקדיש קודם גמר מלאכה דבשעה שתל איםור‬
‫טבל נעשה הכהן או הלוי שותף עמו כפי תלק״‬
‫המגיע לתרומה ולמעשר ואין אדם מקדיש דבר‬
‫שאינו שלו ואין הקדש חל על חלק הכהן או ־‬
‫הלוי וא"כ כפי תלק התרומה והמעשר ישאר חולין‬
‫ויכניס תולין בעזרה )עיין■ בתוס' פסתים ל״ת‪,‬‬
‫ד״ה אתיא ובסוכה ל׳׳ה ד״ה דאי עי׳ש( ואין‬
‫‪ ,‬לומר דכיון דרובא הוי הקדש ומותר להביא‬
‫בעזרה את התלק תולין ג"כ משוס דאי אפשר‬
‫לתלק דהא התוס׳ ב״ב )שם( ד״ה ודלמא שכתבו■‬
‫התום׳ להוכית דאינו אסור תולין להביא בעזרה‬
‫אלא ה־כא שיש כעין הקרבה מהא דאיתא‬
‫במנתות )כ״א‪ :(.‬יאכלנה שיאכלו עמה תולין‬
‫ותרומה כדי שתהא נאכלת על השבע ע״ש‪.‬‬
‫ורש״י כתב שם דחון לעזרה יאכל חולין ותרומה‬
‫מבואר דאפילוהיכא דהחולין הוי צורך הקדש‬
‫נמי אסור להכניס בעזרה דרק הקרבה לתום'‬
‫ואפילו שלא בדרך הקרבה לרש״י א״כ הכא נמי‬
‫■ אעפ״י דאי אפשר לתלק יאין לך צורך הקדש־‬
‫גדול מזה ואעפ״כ אסור הוא ואעפ״י דממתניתין‬
‫דזבחיס )צ;( לכאורה משמע דמותר בכה׳׳ג דהוי‬
‫צורך להקדש דאיתא שס‪ :‬ולתת לתוכן תבלין‬
‫חולין ותבלין תרומה ע״ש‪ .‬עיין במנחות )ק״ו‪(.‬‬
‫ובפסתיס )ס״י‪ (:‬תד״ה מביאה וב״ב )שס( ד״ה‬
‫ודלמא ובתוס׳ מנתות )פ!(‪ ,‬דיה וכי עוד יש‬
‫להקשות הא דפריך הגמר׳ התס וז׳׳ל‪ :‬אלא‬
‫מעשר ראשון דלוי הוא למאן יהיב ליה ע״ש‪.‬‬
‫מאי קושי׳ הא שני אילנות מביא ואיט קורא‬
‫משוס דספיקי מספקא להו א׳׳כ מספק אינו תייב‬
‫ליתן ללוי כלום דהמוציא מתבירו עליו הראיה‪,‬‬
‫ואינו מחויב ל־תן לא ללוי ולא לכהן מספק א״כ‬
‫איך שייך להקשות אלא מעשר ראשון דלוי הוא ?‬
‫וכבוד הרה׳׳ג מ‪ .‬זלמן שאך נ״י העירי לי בזה‬
‫לומר דכאן לא שייך לומר המוציא מתבירו עליו‬
‫הראיה דכאן לא דמי לכל מקום דאמרינן בהס‬
‫המוציא מתבירו עליו הראיה‪ ,‬דלא אמרינן הכי אלא‬
‫היכא דאס לאי של פלוני של מותזק הוא בודאי‬
‫משא׳יכ הכא בספק שני אילנות דאפילו אס לאו של‬
‫הוראות‬ ‫כב‬
‫כתב דאפי' למ׳ד־דחולין שנשחנוי בעירה לאו‬
‫דאויייתא היינו דיקא לענין איסור הנאה אבל‬
‫לאיסור אכילה לכ״ע אסיר דאורייתא ע״ש‪ .‬וה״ה‬
‫להבאה‪ .‬וכן איכא להקשות ממה שכתב הרמב״ס‬
‫בפ״ב מבכוריס ה״א וי״ל ‪ :‬ומביאין בכירים של‬
‫דבריהם מערי סיתון ועוג ומסוריא שהקונה‬
‫בסוריא כקונה בירושלים ע״ס‪ .‬תא הוי מביא חולין‬
‫לעירה והא הרמב״ס פוסק דמביא תולין לעירה‬
‫דאורייתא הוא עיין בכסף משנה פ״ב מה' שתיעה‬
‫ה״ג ועיין במשנה למלך שס שהאריך ביה הרבה‪,‬‬
‫לכן נראה דגס שם בעינן לעשות העצה שנהנה‬
‫הגמר׳ בב׳ב )שם(‪ :‬ומקדש להו ע״ש ואת״כ‬
‫מצאתי להתום׳ תדשיס בפ״ד רגיכיין מ״נו‬
‫שעמד ביה לענין הלוקח מביא בכורים להס״ד‬
‫ולמ״ר יש קנין והניח בקושי׳ ע׳׳ש‪ .‬ולענ״ר נראה‬
‫דבאמת בעינן התקנה דמקדיש להו כסוגי' דב״ב‬
‫והא רלא הקדימו בעל הש׳ם לאוקמיתית‬
‫הללו בסדר נשים דקודס מסור נ׳ייקין היינו‬
‫משוס דבגינוין לא צריכין לכל התקנות שהצריכוה‬
‫בעלי הש״ם בב״ב דמה שמפלפל הגמר' רב״ב‬
‫ורלמא לאו בכורים נ־נהו וקא מפקע להו מתרומה‬
‫ומעשר ומסיק רמפי־יש להו כו' לא צריכין במסכת‬
‫ור״ת וסייעתם דמפרשיס‬ ‫גינוין דלרש״י‬
‫את המתניתין דהלוקת מביא בכורים דהיינו‬
‫פירות לחוד קנה א*כ איכא למימר דקינין ממנו‬
‫לאתר שנגמרה מלאכתו ביד העכו״ם דלכ״ע מריח‬
‫עכו״ם פוער ופכיור מהו״מ ולא צריכין לדחוקי‬
‫דמפריש להו ולפלפל בשלמא כו' לכן המתינו בעלי‬
‫הש״ס עד מסכת ב״ב ושמה פילפלו כל הצורך‬
‫בזה ובאמת התקנה דמקדיש להו צריכין גס‬
‫בגיטין‪.‬‬
‫במה שדתקו הגמר׳ שם בפלפולים'‬ ‫והנה‬
‫ופר'ך בשלמא כו׳ אלא מעשר ראשון‬
‫דלוי הוא למאן יהיב ליה ע׳ש‪ .‬לוקמא כגון‬
‫דאקדשינהו קודם גמר מלאכה והפירות יהיו של‬
‫הקרש ומרוחן יהיו ברשית הקדש ומרות הקדש‬
‫במנחות )ס״ה ‪( :‬‬ ‫כדאיתא‬ ‫לכ״ע פוטר‬
‫ולאחר גמר מלאכה פריק להו ואפי' בפירות‬
‫האילנות דגמר מלאכתן הוי תכף בקציי־תן איכא‬
‫לאוקמא כגון דקדשינהו במתובר ועוד הרי ע' כ‬
‫בעינן שיקדיש קודם גמר מלאכה דעדיין לא‬
‫נתתייב בתו״מ ולא היי טבל דאי לאתר גמר‬
‫מלאכה יכבר נתתייבה בהפרשת תו״מ והוי קודם‬
‫הפרשה איסור טבל ואין איסור הקדש תל עליו‬
‫כג‬ ‫ייי טו‪.‬‬ ‫פרה שמיני‬
‫דעל מה שפריך הגמר׳ בתחלה ודלמא לאו‬
‫בכוריס נינהו כו׳ משני דמקד‪-‬ש להו הדר‬
‫פריך והא בעי מאכל‪-‬נהו ומשני דפריק להו‬
‫ופריך ודלמא לאו בכוריס נינהו כו׳ קס״ד‬
‫להמקשין דהתרצן שמתרץ דמקדיש להו כוונתו‬
‫שהקדיש לאחר המרוח כדמשמע פשטות הלשון‬
‫שהקדיש במחובר ולכן פריך דלמא לאו בכורים‬
‫גינהו וקא מפקע להי מתרימה ומעשר הא בשעתי‬
‫מרוח ברשות הדייט היתה ולא הי׳ מרוח תקדש‬
‫אלא מרוח הדיוט וחייב במעשרות וע״י הבכוריסי‬
‫קא מפקע להו מתרומות ומעשרות ומשני דמפריש‬
‫להו ולא קא מפקע מידי וה״ה דהוי מצי לשנוי‪.‬‬
‫דמ‪-‬ירי שהקדיש קודם המרוח ופטור בלא״ה אלא‬
‫דעדיפא מיניה משני דאפי׳ לאחר המרוח נמי‬
‫מצי להביא בכוריס ולא קא מפקע להו מידי‬
‫הדר פריך על התרצן דמוקי לה דמקדיש להו‬
‫איך אפשר להקדיש כולה הא א‪-‬כא חלק הכהן‬
‫וחלק הלוי מעורב ביניהם שאין יכול להקדיש‬
‫דהוי דבר שאינו שלו יא׳׳כ הוי מביא חולין‬
‫לעזרה דהייני חלק הכהן והלוי בשלמא תרומה‬
‫גדולה פי׳ חלק התרומה גדולה מצי להקדיש‬
‫משוס דתרומה גדולה בלא׳ה נותניס לכהן‬
‫והבכור‪-‬ס נחי טתנים לכהן א״כ הא ניחא להו‬
‫לכהן שיקדיש גס חלקו כדי שיוכל להביא את‬
‫הפירות בעזרה ויאכל אותן הכהן לפני ה׳ דזכות‬
‫הוא לו וזכין לאדס שלא בפניו ‪ :‬מעשר שט נמי‬
‫יהיב ליה לכהן פי׳ חלק מע״ש נמי מצי להקדיש‬
‫משוס דזכית הוא ל־ ובלא״ה שייך הוא לכהן‬
‫מעשר עני נמי יהיב ליה לכהן עני ש•׳ דיוכל‬
‫ליתן ׳הבכוריס לכהן עני דהמעשר עני נמי יוכל‬
‫ליתן לו א״כ יש להכהן עני זכות בתרוויהו‬
‫בבכורים ובמעשר א״כ שפיר מצי להקדיש גס‬
‫חלק המעשר עני י‪ .‬אלא מעשר ראשון דלוי‬
‫הוא למאן יהיב ליה פי׳ למאן מצי יה־ב‬
‫הבכיי־יס כדי שיהי׳ ב‪-‬דו להקדיש גס חלק‬
‫המעשר ראשון שיהי׳ לו זכות להקדיש גס חלק‬
‫המע״ר הא מעשר ראשון דלוי הוא ולוי אסור‬
‫לאכול בכורים ומסיק דאפשר להקדיש כולה גס‬
‫חלק המע׳ר יבאמת הבכורים‪ ,‬יהיב ליר‪ .‬לכהן‬
‫יהא דאי אפשר להקדיש חלק המע״ר' לאו קושיא‪.‬‬
‫היא מידי דאתיא כר׳יא בן עזריה דס״ל דמעשר‬
‫ראשון אך לכהן א"כ גס בחע״ר יש להכהן‬
‫זכות בגוה הילכך שפיר מצי להקדיש כולה‬
‫ולהביא הבכורים מספק וליכא שוס חשש דמביא‬
‫הוראות‬
‫■פלוני הוא של מוחזק הוא בודאי נמ־ א־נו דאס־לו‪.‬‬
‫• אס לאו בכוריס הוא ואינו מחויב ליתן לכהן משוס‬
‫דלאו בכורים הוא מ״מ שלו נמי אינו אלא מחויב‬
‫ליתן ללוי וכיון דחזקתו אינו חזקה ה־לכך מחויב‬
‫הוא להוציא את השירות מרשותו ממ״נ וה‪-‬לכך‬
‫שפ‪-‬ר פריך הג מד דלוי הוא למאן יה‪-‬ב ליה‪,‬‬
‫והשבתי לו דהא למ׳יד שובת הנאה ממון הרי יש‬
‫לו חזיהת שובת הנאה וממון שלו הוא אפילו לקדש‬
‫בו את האשה למ׳יד שובת הנאה ממון )עיין‬
‫בקידושין )ל״ח‪ (.‬אך איכא למימר דשובת הנאה‬
‫אינו שייך אלא בודאי מתנות אבל במתנות‬
‫המסופקיס בשלי זכות טובת הנאה ממנו דהרי‬
‫אין לי רשות ליתן לשוס אחד דאס יתן לכהן‬
‫אולי צריך ליתן ללוי וגוזל את השבט ואס •תן‬
‫ללוי אולי שייך לכהן א״כ אין לו רשות כלל לימן‬
‫וממילא בשלי זכות שובה הנאה ממנו‪ .‬שוב‬
‫מצאתי למהרי״ט אלגזי על הלכות חלה‬
‫להרמב׳ן )כ״ט‪ (:‬שמסיק בענק חזקת ממון‬
‫הולכין אחר עיקר הממון ולא אחר טובת הנאה‬
‫ע״ש‪) .‬איכא למימי דה״פ מעשר ראשון דלוי‬
‫הוא פי׳ כיון דשלו ודאי אינו א״כ דמי כמי שיש‬
‫תחת ידיו פקדון שאינו יודע למי לחזור ומי הוא‬
‫בעל הפקדון‪ ,‬אסור לחזור לשוס איש וצריך להניח‬
‫אצלו עדשיבא אליהו כדאמר ר׳ אבא בר זבדא‬
‫אמר רב כל ספק היטח לכתחלה לא יטול ואס נניל‬
‫לא יחזור עיין ב״מ )ל״ד( ב״ק )ק׳יג;( ובש״ע‬
‫ח"מ )סי' רכ״ב ש' שס״ה‪(.‬‬
‫א מ נ ם הא דפריך הגמר׳ וקא מפקע כו׳ היינו‬
‫הכתן וכן הא דפריך למאן יהיב ליה‬
‫כו׳ הכל קאי על הכהן עיין ברשב״ס שס ועיין‬
‫ברמב״ס פ״ד מה׳ בכוריס ה״ד והכהן מוחזק‬
‫הוא בחזקת ממון גמור א״כ מאי פריך למאן‬
‫יהיב׳ליה ואול־ דנימא כוונת הגמרא דפריך‬
‫למאן יהיב כו׳ היינו דס״ל בשעת אכילתו של‬
‫כהן בבטריס הרי עובר עבירה דספק גזל‬
‫השבט וא׳׳כ מוטב ■שיהי׳ שב ואל תעשה‬
‫ור‪.‬א דלא קאמרי התקנה דתכהן יתן דמי מע״ר‬
‫ללוי ולא יהי׳ חשש גזילה בידו דאין לומר‬
‫דלר״מ אסור לכהן' לאכול המע״ר כמו לזריס‬
‫דהא ביבמות )פ״י ■'( אמרינן בהדיא דלכ״ע‬
‫מותר לכהן ע״ש‪ .‬איכא למימר דדבר התלוי‬
‫בדעה אהריס‪ .‬לא שייך לעשות תקנה דשמא‬
‫לא ירצה הלוי לקבל דמו המע״ר ואי לאו‬
‫דמסתפינא הוא לפרש סוגו דב׳׳ב באופן אחר‬
 ‫שעה‬ ‫פרק תשיעי‬
‫איתא בירושלמי דפ״ו משביטית ה״ב כדי שלא'‬
‫יהא הולכים ומשתקטין שם ע״ש וכדכתב‬
‫הרמב״ם בפ״ד משמיטה הכ״ז ט׳׳ש וא״כ אין‬
‫חילוק בין קרקט דשל ישראל הוא מדור דור‬
‫או אס קנה מטכו״ם דבכל גוונא שייך החשש‬
‫דשלא יהא הולך להשתקט שם אמטו להכי לא‬
‫כתב ברישא שביטית אבל סמך במה שכתב‬
‫בפ״ד מה' שמיטה הכ״ט ואטפ״י דלפי״ז ברישא‬
‫לטנין הא דבטינן חזר ולקחה לא הו״ל לכתוב‬
‫ג"כ תרומות ומטשרות כדי שלא יבא למטות‬
‫בסוריא לטנין תרומות ומטשרות דמרישא משמט‬
‫דדוקא למ׳׳ד אין קטן מהני חזר ולקחה לטנין‬
‫שנתחייב בתו״מ בחזרו קנה מהנכרי אבל למ״ד‬
‫יש קטן אפי' בחזר ולקחה נמי פטור מתו״מ‪,‬‬
‫וא״כ בסוריא דקי״ל יש קנין אפי׳ חזר ולקחה‬
‫לא נתחייב בתו״מ ובאמת זה אינו אלא אס חזר‬
‫ולקחה מן הטכרס נמי מתחייב בתו״מ מדרבנן‬
‫כמקדס ודוקא לטנין אס הגיט לטונת המטשרות‬
‫ברשות הטכו״ס ואח״כ חיר הישראל וקנה הקרקט‬
‫והפירות או חפי׳ קנה הפירות קודס שהגיט‬
‫לטונת המטשרות בלא הקרקט נמי אינו חייב‬
‫בתו״מ משוס דיש קטן אבל בחזר ולקחה ממנו‬
‫הקרקט קודס שהגיט לטונת המטשרות חייב‬
‫בתרמ כמקדם ולא מהני הא דיש קטן לפטור‬
‫מתו״מ כדכתב הרמב״ס באותו פרק הט״ו וט״ז‬
‫וי״ח ט״ש‪ .‬וטיין בכ"מ שם הי״ה ובש״ט סי'‬
‫של״א סטיף ז׳ ט׳ש‪ .‬וטטמא דהאי מילתא‬
‫משוס דבסוריא בלא״ה אינו חייב אלא מדרבנן‬
‫משום דכיבוש יחיד לאו שמיה כיבוש ועיקר חיובן'‬
‫הוא משום דסמוכות לא״י תם כדאשכחן דאסור‬
‫למכור שדה לעכו״ם בסוריא אפי׳ לח׳ ד כיכוש■‬
‫יחיד לאו שמיה כיבוש כדאיתא בע׳יז )כ׳א‪(.‬‬
‫והיינו משום דסמוכות לא״י גזרינן אטו א׳י‬
‫כדכתב היראיס עמוד■ ד׳ איסורי ממון סי' קמ״ח‪:‬‬
‫ע״ש‪ .‬וכן לטנין ערלה דמחמירין בסוריא טפי‬
‫מח״ל דבח׳ל יורד ולוקח משא״כ בסוריא נמי ‪.‬‬
‫משוס דסמוכות לא״י הוא דמחמירין כדכתב‬
‫התום׳ ר׳י הזקן בקידושין )לזיח‪ (.:‬ע״ ^ וכן איכא‬
‫למימר דעיקר שורש הטעם שבסוריא חייבין‬
‫בתו״מ א״כ משום דסמיכות לא״י הוא אין‬
‫חילוק אם הקרקע של ישראל מדור דור טד‬
‫דוד המלך או שקנה מעכו״ם עכ״פ סמוכות לא׳י‬
‫הוא וא״כ ע׳־כ מ״ש ר‪.‬רמב״ם ויש קנין לעכו״ם׳‬
‫כסוריא להפקיע מן המעשרות היינו רק אם?‬
‫הוראות‬ ‫כד‬
‫חולין לטזרה ‪.‬‬ ‫י‬
‫פרר‪ ,‬תשיעי‬
‫מה שנתבאר דמ״ש הרמב״ם דאפי'‬ ‫ולפי‬
‫למ״ד אין קנץ בטינן חזר ולקחה ממט‬
‫הייט דוקא מחמת בכורים הוא דבבכורים ליכא‬
‫שום פטולה המביאה לידי חיובא לאחר הקצירה‬
‫ביד הישראל וליכא אלא ביכורה ביד הטכו׳ים‬
‫מי שאינו מחויב הילכך אי לאו דחזר ולקחה‬
‫לא הי׳ מצי לחול שום חייב טל הפירות ומבכורים‬
‫נוכל ללמוד גם לדין שביטית דכמו דחיוב‬
‫בכורים ליתא טל הפירות בטודן הקרקט ביד‬
‫הטכוים משום דהטכו״ם יש לו טכ״ם קטן נכםים‬
‫והישראל אינו טושה שום מטשה לגמור החיוב‬
‫הילכך נחשב כמו מרוח ביד טכו׳׳ם א"כ ה׳׳ה‬
‫שביטית נמי יש לה אותה תכונה כמו בכורים‬
‫דלאחר הקצירה אינו מחוסר שום מטשה לגמור‬
‫החיוב אלא דהחיוב הולך אחר בטל מקום‬
‫הזריטה אם זרטה במקום שהבטלים חייבין ה״ה‬
‫הפירות אסורין באיסור שביטית ואס נזרטה‬
‫במקום שבטלים פטורין גם הפירות פטורים‬
‫משביטית כמו בכורים דיש קנין נכסים להטכו״ם‬
‫בא״י ובטינן דוקא חזר ולקחה וזהו ממש כדכתב‬
‫הרמב״ם בפ״ד דשמיטה הכ״ט והילכך אתי שפיר‬
‫מ״ש הרמב״ם בפ״א מתרומות אלא מפריש כו'‬
‫ומביא בכורים‪ .‬ולא כתב אלא מפריש כו׳ ומביא‬
‫בכורים וחייב בשביטית כדכתב אח'כ בסיפא‬
‫ויש קטן כו׳ ומן השביטית ע״ש‪) .‬וטיין לטיל‬
‫פ״ב(‪ ,‬אבל לפי הנ״ל אתי שפיר דדין שביטית‬
‫כבר כתב בפ״ד דשמיטה הכ״ט הילכך לא רצה‬
‫לחזור בה׳ תו'מ והח 'דכתב בכורים אטפ״י‬
‫דכבר כתב בה׳ בכורים פ״ב היינו משום דטיקר‬
‫חדוש דבעינן חזר ולקחה נאמר בש׳ס לטנין‬
‫בכורים הילכך מביא דין בכורים בה' תו'מ‬
‫כדי למילף מבכוריס לתו״מ‪ ,‬טור איכא למימר‬
‫הא דלא כתב דין דשביטית משום כיון דבסיפא‬
‫שם כתב דין סוריא דיש קטן לתפקיט מן‬
‫המטשרות ומן השביטית ואי הד כתב ברישא‬
‫שביטית לטנין־ דבטינן חזר ולקח הוי משמט‬
‫דלמ׳ד יש קטן אפי׳ בחזר ולקח נמי פטור‬
‫משביטית וא״כ בסוריא כיון דאמרינן 'ש קנין‬
‫הוא דאפי׳ חזר ולקח נמי פטור משביטית‬
‫ובאמת זה אינו דטעמא דסוריא חייב כשביטית‬
‫כה‬ ‫שעה‬ ‫פרק תשיעי ועשירי‬
‫לא הזכיר לא בכורים ולא שביעית ולומד דהמחבר‬
‫העתיק רק לשין הרמב״ם דוחק ועוד מ״ש‬
‫משא״כ בסוריא נמי אין לה שום פיריש דליכא‬
‫לפרש דבריו כמו שביארנו דברי הרמב״ם דהא‬
‫לא כתב כמו שיתבאר‪ .‬ואפשר דבשביל זה כתב‬
‫הגר״א זצוק״ל דשנג בה המחבר ע״ש‪.‬‬
‫■‬ ‫■ פרס דשירי‬
‫לפי מה שביארנו סב־ ת הרמב׳׳ס וסיעתו‬‫והנה‬
‫דס״ל דאפי׳ למ״ד אין קנין בעינן חזי‬
‫ולקחה דוקא לענין בכורים ישביעיה או כרם‬
‫רבעי למ״ד דאין נוהג בעכו״ס וכדומה אבל לענין‬
‫תו"מ מרוח לבד סגי למ״ד אין קנין יתורן גס‬
‫קושיה גדולה שהרבה גאונים מקשים טל זה‬
‫בפ׳׳א‬ ‫להרמב״ס שפסק כמ״ד אין קנין‬
‫־ מתרומות ה״י ובפירוש המשניות דיפ״ד נופיאה‬
‫מ״ט ובפ״ה דדמאי מ״ט כתב וז״ל ‪ :‬כבר בארנו‬
‫ישראל להפקיע מן‬ ‫לנכר■ בחרן‬
‫;מעשרית ולמיו מן הענק הזה כי הנכרי‬
‫כשיקנה קרקע בארן ישריל היו פירותיו חייבין‬
‫במעשר כמו פירות ישראל ולפיכך מעשרין מזה‬
‫על זה וזה דעה רבי מאיר ואינה הלכה אלא‬
‫ישראל להפקיע מן‬ ‫יש קנין ;עו״ג בחרן‬
‫המעשרות עכ״ל‪ .‬הרי כתב להיפוך ממה שפסק‬
‫בחבורו‪ ,‬דבחבורו יד החזקה פבק דאין קנין ובפי׳‬
‫המשניות פסק כמ״ד יש קנין ולכן כתבו‬
‫דהרמב״ם בחבורו יד החזקה חזר ממת שכתב‬
‫בפירוש המשניות ולענ״ד נררה דלא חזר מידי‬
‫ואלו ואלו דברי אלהים חיים והאמה כשני אלו‬
‫הפסקים אלא דהרמב״ס בחבורו יד החזקה ס״ל‬
‫דאמריק אין קניין חקא אם נתמרח ביד ישר‪1‬י‬
‫או חזר וקנה ממנו אבל אם לא נתמרח■ ביד‬
‫ישראל פטור מחרומור! ומעשרות ‪.‬משום דכ״כ‬
‫לא אמרינן אין קנין אלא כיון דקנין נכסים יש‬
‫לו אמרינן יש קנין לענין אם לא נתמרח ע״י‬
‫ישראל פטור הוא י׳‪,‬תרומות ומעשרות‪ ,‬אבל שיטת‬
‫ר״מ דאמרינן אין קנין ואפילו כשנתמרח ע״י‬
‫עכו״ס וגדלו ברשות העכו״ס נמי מחויב בתו״מ‬
‫ועל שיטה זאת כתב שפ‪-‬יר דאין הלכה כרי׳מ‬
‫דאמר אין קנין אפי׳ היתה תרתי לריעותא בשעה‬
‫עונת המעשרות היתה ברשות העכו״ם וגס‬
‫נתמרח ברשות העכו״ם נמי מחויב בתו״מ‬
‫אינו כן אלא אם גס נתמרח ברשות העכו״ם‬
‫הוראות‬
‫הגיע לעונת המעשרות ברשות העכו״ם אעפ״י‬
‫דאח׳’כ קנה הישראל ממנו גם הקרקע או אפי'‬
‫קנה הישראל מן הענו״ם קודם שהגיע לעונת‬
‫המעשרור! אלא דלא קנה הקרקע והיינו משוס‬
‫דלענין תרומות ימעשרות רסורר־א אי אפשר‬
‫למעות משוס דבאותו פרק מבאר הרמב״ם כל‬
‫הצורך בדין סוריא ועוד שמסיים בהדיא ‪,‬כמו‬
‫שיתבאר הרי הוא מרמז דלאו בכל גוונא אמרינן‬
‫יש קנין משא״כ לענין שביעית דאינו מבאר מידי‬
‫בדין סוריא ‪.‬לענין שביעית באותו פרק וגס בה׳■‬
‫שמימה אינו מבואר בכה״ג דת זר ולקחה א״כ‬
‫אפשר לטעות בקל בדין חזר ילקחה בסוריא‬
‫דאין נוהג שביעית ה־לכך השמיט הרמב״ס דין‬
‫דשביעית בחזר ולקחה לגמרי משוס דאפשר'ללמוד‬
‫דין שביעית בלא חזר ולקחה וחזר ולקחה מבכוריס‬
‫כי מעם אחד לשניהם כדבארנו לעיל וכדכתב‬
‫הרמב״ם בפ״ד משמיטה הכ״ט בהדיא ולפי״ז כל‬
‫הקושיות שמקשה עליו מהרי״ט מכל הסוגיות לאו‬
‫א•‬ ‫קושי׳ דכל קושיותיו רק ממה שמצינו חיוב פירות‬
‫עכי״ם בתו״מ וכולס איכא למימר דמיירי כשנמרח‬
‫ברשות הישראל יבזה מודה הכ״מ אליבא דהרמב״ם‬
‫דמריח מהני כדכתב בהדיא בפ״ד דשממה הכ״ט‬
‫בהשגתו על הכו״פ וז״ל‪ :‬ומה שפירותיהס חייבים‬
‫במעשר אינו אלא כשמירחס ישראל דוקא ע״ש‪.‬‬
‫ועיין בפ״א מתיומות הי״ח בכ*מ שם וכן כתב‬
‫בספרו אבקת רוכל סי׳ כ״ד ע״ש‪ .‬וכן כתב‬
‫בהדיא בפ״א מתרומות הי״ג ע״ש‪ .‬ומ״ש הכ״מ‬
‫)שס ה״י( וז״ל‪ :‬א״נ דהתס בשלא חזי־ ולקחה‬
‫ולא כתב דהתס מיירי בשלא נתמרח ע״י ישרגי‬
‫לאו משום דס״ל דבכל מצוה שהוא חובת קרקע‬
‫אי אפשר שיתחייב רק אם חזר וקנה אלא‬
‫דכוונתו לתרן בכל מקום שתמצא סתירה אפי׳‬
‫במצוה שאינו תלי' במרוח כגון‪ .‬שביעית בכורים‬
‫וחדש למ״ד חדש בח״ל לאו‪,‬דאורייתא או כרם‬
‫רבע• לר״י דאמר דאין נוהג בעכו״ם כדאיתא‬
‫בפ׳ג מתרומות מי׳ט ע״ש‪ .‬ואס קנה הישראל את‬
‫פירותיו אינו חייב לפדות או לחלל אפי' בא״י‬
‫או בערלה דאינו בעכדס אפי׳ בא״י עיין בתוס'‬
‫ע״ז)ס״ג‪ (.‬ד״ה אין עודרין ובקידושין )ל״ו‪.(:‬‬
‫ולענין דברים הללו לא מתני מרוח הילכך בעינן‬
‫דוויירי שלא חזר ולקחה והילכך לאו ראי' היא‬
‫מהתם‪ .‬אך מ״ש מהרי״ק בש״ע י״ד סי׳ של״א‬
‫סעיף ג' באמת דבריו צ״ע הא דבעי התם‬
‫לכתוב דבעינן חזר ולקחה מן העכו״ס הא התם‬
 ‫שעה‬ ‫פרק עשירי‬
‫משום כיוןישנחחמן שוס אדס לא יפדנו כדכחבו‬
‫התום החס בד״ה הואיל ע׳יש‪ .‬ועוד אפשר הכא‬
‫לומר דהיי שלו משום אי בעי מיחשיל עלה דהא■'‬
‫כתבו החוס׳ התם טעמא דשל גבוה אינו עובר‬
‫משוס כיון דאחא הקדש ליד הגזבר לא אמרינן‬
‫הואיל אי בעי מיחשיל עלה והכח לא שייך‬
‫לומר דאחא ליד הגזבר דהא קרקע הוא והקרקע‬
‫לא נ!‪ 1‬םר מיד הדיוט ליד הגזבר ומצי לאחשולי‬
‫עלה א״כ נחשב כשלו והילכך ליכא למימר דמגנך‬
‫ממעטינן דגן הקדש דדגן הקיש דגנך קרינן‬
‫ו־הילכך בעינן למימר דמגנך ממעטינן דיגונך‬
‫ולא הקדש דכיון דהקדש קצר הפירוח והתבואה‬
‫באו ליד הקדש ואי אפשר לאיתשול■ הילכך הו­‬
‫שפיר דיגון הקדש ולא דיגונך ואעפ׳׳י דאפשר‬
‫לאוקמא קרא למעט דגנך ולא דגן החדש וכגון‬
‫שהקדיש מנולטלין ובא ליד גזבר ופדה הגזבר את‬
‫המטלטלין ובדמיהן קנה קרקע הרי הקרקע א­‬
‫אפשר לאיחשולי עלה הא עכ״פ אפשר בפדיה‬
‫ואעפ״י דגס החבואה והפירוח לאחר הקצירה‬
‫אפשר לפדוח איכא למימר דקודס המרוח שוס■‬
‫אדם לא יפדנו בשביל איסור טבל וכל אדם ימחין‬
‫עד שהקדש ימרח ואח״כ יפדה והוי כמו שכחבו‬
‫החום׳ הטעם דאינו עובר בח מן של הקדש ולא‬
‫אמר־נן הואיל ואפשר לפדוח ואעפ״י דטוב יותר‬
‫לפדות קודם מרוח מלפדוח‪,‬לאחר מרוח כדאיחא‬
‫בגמר׳ דברכות )ל״ה;( וז״ל‪ :‬חסידים הרחשוניס‬
‫הי׳ מכניסים פירותיהן דרך טרקסמון כדי לחייבן‬
‫במעשר עכשיו מכניסין דרך גגוח דרך חצירות‬
‫וקרפיפוח לבית כדי לפוטרן ע״ש‪ .‬משמע דמעליותא‬
‫הוא להכניס עצמו לידי חיוב החס שאני כיון‬
‫דהפירות יש לו מכבר והחיוב כבר החחיל לחול‬
‫עליו משעה שהגיע לעונח טמעשרוח אלא שלא‬
‫נגמר החיוב עד לאחר המרוח ויראה פני הבית‬
‫ולהכניסס דרך טרקסמין ואס באמצע יעשה‬
‫תחבולה לפטור אה עצמו מתו׳מ הרי מפקיע אח‬
‫הפירות בידיס מחיוב תרומות ומעשרות וזה יותר‬
‫טוב שלא לבטל ולהפקיע ואפי׳ בכה״ג לא אמרו‬
‫דהאחרוניס עשו איסור במה שביטלו אלא‬
‫דהראשוניס נקראים חסידים לגביה האחרונים‬
‫וחשדיס נקראים למי שעושה לפנים משורת‬
‫הדין והאחרונים לכל הפחות מקיימים כל התורה‬
‫כולה כדין ולפי הנ״ל הרי אינם עושים כדין‬
‫שמבטלים ומפקיעים אח מצוח חו׳ימ אך איכא‬
‫למימר רגם האחרונים עשו כדין מפני שדעחס‬
‫הוראות‬ ‫כו‬
‫בכה״ג אמריק יש ק ק דה״נו קנ־ן נכס־ס‬
‫ופטור מחו״מ ואינו סותר עצמו כלל מפי׳‬
‫המשניות לחבורו יד החזקה ניאו־ לזה מצינו‬
‫בהדיא בסוגיות הגמר׳ דמנחות )ס״ו‪ (:‬וזי׳ל‪ :‬אמר‬
‫רבא כו׳ מרוח העכו׳ס תנאי היא דתניא תורמין‬
‫משל ישראל עלשל ישראל ומשל עכו׳׳ס על של עבו״ס‬
‫ומשל כוחייס מל של כוחייס ומשל כל על של כל דברי‬
‫ר' מ ע׳׳ש‪ .‬הרי מדהוכיח רבא מדברי ר״מ דס״ל‬
‫מרוח עכו״ס אינו פוטר ע״כ ס״ל דמיירי‬
‫שנתמרח ברשות עכו״ם וגם גדלו ברשוחו דאל״כ‬
‫‪,‬אלא דמיירי כשגדלו ברשות הישראל אלא שנחמרחי‬
‫ברשות העכו״ס וקמ״ל דמרוח עכו״ס פוטר‬
‫הרי באמח לא מוכח מידי דמריח עכו״ס‬
‫אינו פוטר דאיכא למימר דבעלמא היכא‬
‫שלא גדלו ברשות הישראל כגון שהשדה היחה‬
‫בשעה שהגיע לעונח המעשרוח הפקר ולאחר‬
‫שכבר עברה עונת המעשרות זכה בה העכו״ס‬
‫ומירח אותם ברשותו ‪ .‬דלא הי' רגע אחת ברשות‬
‫המחויב בתרומוח ומעשרות דלא עלה שוס חיוב‬
‫על הפירות מכח בעליהם מרוח עכו״ם פוטר‬
‫וכ״ש כשגדלו ברשוח העכו״ם ומירח בה ברשוחו‬
‫דפיט׳ר דישותו שבשעח עונת המעשרות עושה‬
‫עליו פעולה לפטור והחס דבר־ ר״מ שחני‬
‫כיון שנחגדלו ברשות ישראל דבשעה שהגיע לעונח‬
‫המעשרוח היחה ברשוח המחויב בסו״מ‪ .‬וממילא‬
‫הפירות נחחייבו בחו״מ משעה שהגיע לעינה‬
‫הייעשרוח וכיון דנתחייב נתחייב דס״ל יש קנין‬
‫ודייש דגנך על שעת עונת המעשרות כי־״א‬
‫דגיט־ן)מ׳יז‪ (.‬ולא על דיגון כרבה משוס כיון‬
‫ריש קנין ממילא דריש על שעת עונת המעשרוח‬
‫ולא על מרוח כדאיהא בסוגי׳ דגיטין )שס(‬
‫•ושפיר בעינן לדידיה תלחא דגנך חד למילך דינונך‬
‫ולא דיגון של הקדש דאין לומר דגם בהקדש ממעט‬
‫דגנך‪ .‬ולא דגן של הקדש דהיינו בשעה שהגיע‬
‫לעונת‪.‬המעשרות לא תהי׳ ברשות הקדש ואס ‪.‬‬
‫הי' אז ברשות הקדש שוב לא נחחייבו בחו״מ‬
‫אפי׳ מרוח ישראל דאיכא למימר דאפי׳ למ״ד‬
‫יש קנין לעכו״ס אין קנין להקדש להפקיע מן‬
‫המצות משוס דבהקדש איכא למימר דאפי׳‬
‫בקדיש נמי דגנך קרינן ביה משוס הואיל אי‬
‫בעי פריק לה כמו דאמרינן בפסחיס )מ״ו‪,(:‬‬
‫דמחמת הואיל עובר בבל יראה ובל ימצא וחש־ב‬
‫כשלו והא דאינו עובר כי׳״ז של הקדש אעפ״י‬
‫דאיכא למימר הואיל אי בעי פריק לה היינו טעמא‬
‫כז‬ ‫שעה‬ ‫פרק עשירי'‬
‫דיגון העכו״ס בשדה הפקר רליכא למימר כיון‬
‫דנתחייב נתחייב דהא שדה הפקר פטור ממעשרות‪.‬‬
‫כרא־תא בירושלמי רפיא דמעשרות ה״א רמיזעט‬
‫מדגנך ולא של הפקר)ועיין ברמב״ם פ״ב מתרומות‪.‬‬
‫הי׳׳א( אבל בשרה של ישראל דכבר נתחייב‬
‫משעה עונת המעשרות נתחייב אפיל' לאח׳׳נ‬
‫שמריח אוהס עכו׳ם ינפקא מינה“ לענין‬
‫גלגול עכו״ס דאפילו למ׳־ר מר^ח עכו״ס'‬
‫אינו פוטר מוד‪-‬ה דגלגול עכו״ם פוטר משום‬
‫דבגלגול לינא טעמא דניון דנתחייב" נתחייב‪.‬‬
‫וא״כ תקשה לרבא ראמר לענין גלגול עכו״ם‬
‫מאי ורצה לפשוט דאפילו ר"מ ור״י דקמחייבי‬
‫התם פטרי הכא התם הוא רכת־ב דגנך דגנך■‬
‫ית־רא כו׳ בלא״ה איכא למימר דלא דמי‬
‫כנ״ל ובגלגול ליכא תטעם כיון דנתחייבכו׳?־‬
‫ועיין במהרי״ט אלגזי פ׳׳ר דבכורות )כ׳ב( ר״ה‬
‫גרסינן אלא וראי דס״ל לרבא אליבא רר״מ דס״ל‬
‫לר״מ ואפילו גדלו הפירות ברשות העכוי׳ם■‬
‫מתחלה ועד סין( ומרחי העכו״ם ברשותו מ״מ‬
‫חייבין בתו״מ ואס קנה אותן הישראל לאחר‬
‫מרוח העכו״ם חייב להפריש מהן תו״מ משום‬
‫דאין קנין להעכו״ם בא״י ואפי׳ קנין פירות אין‬
‫לו ומרוחו איני פוטר משוס דכת־ב תרי דגנך‬
‫ואין מיעוט אחר מיעוטי אלא לריבות כדאמריק‬
‫בגמר׳ שס וכ״ש אס היתה השדה בשעת עונת‪,‬‬
‫המעשרות הפקר שאין לה בעלים הפטיוריס‬
‫מת‪,‬ו״מ ולא נכנס כח הפעור בתוך הפירות‪.‬‬
‫ואח״כ זכה בה; העכי״ס ומירחן דחייבין בתו״מ‬
‫והילכך שפיר רצה להשוות גלגול חלה דעכו״ם‬
‫למרוח העכו״ס וכן מפרש רש״י הסוגי׳ רשם‬
‫דנהב שם בד״ה ומשל עיבר כוכבים וז״ל‪ :‬כגין‬
‫הלוקח מן העובד כועביס רקסבר אין קנין לעובר‬
‫כוכבים בארץ ישראל להפקיע ‪.‬מידמע שרעכ׳ל‪•.‬‬
‫ימדכחב הטעס ואץ קנץ ‪.‬ע״כ מיירי בגדלו‬
‫ברשוח העכו״ם ראס גדלו ברשות ישראל תיפוק‬
‫ליה דאפילו יש קנין נמי חייבין בתו״מ משוס‪.‬‬
‫כיון דבשעת גידולן היי ברשות הישראל וכן נתב‬
‫שס רבינו גרשוס וז״ל‪ :‬שאס הי' לעובר כוכבים‬
‫כדי ומרחו היינו שמשוה פניו בררת וקנאו ישראל‬
‫לא אמרינן הואיל ומירוח ביר עובד כוכביס פטור‬
‫רסבר> אין קמן לעובד כוכבים בארץ ישראל‬
‫להפקיע מיד מעשר ' ע״ש‪ .‬וכן ס״ל ‪ .‬ההוס׳‬
‫דבכורות )י״א‪ (.‬ד״ה דגנך ^ ע״ש‪ .‬ומבואר‬
‫מדבריהם■ דגם הא דמרוח עכו״ס אינו פוטר‬
‫הוראות‬
‫ש־ותר טוב להפקיע שלא יתח־־ב בתו״מ ושלא‬
‫יהי׳ טבל כדי שלא ינשלו באיסור טבל ובאיסור‬
‫תרומה ותרומת מעשר טרס שיפרשו וטרם‬
‫שיחלקו כמו דאיתא בפסחים )ס״ו‪ :(:‬אמרו עליו‬
‫על הלל מימיו לא מעל ארם בעולתו אלא מביאה‬
‫חולין לעזרה ומקדישה ע״ש‪ .‬אלא דעיקר שבח הוא‬
‫'לראשונים רהיו חסידים'ומדקדקים במצות במרה‬
‫גדולה כ״נ ער שהיו בטוחים שלא ינשלו‬
‫באיסור טבל ובאיסור תרומה ותרומת מעשר‬
‫והאחרונים נחתו ממדריגת הראשונים ^ ער‬
‫שחששו פן ינשלו ובשביל זה עשו תחבולות לפטור‬
‫עצמן מתרומות ומעשרות נדי שלא ינשלו בעון‬
‫שבל דאורייתא אבל ענ"פ הפרישו תו״מ אן‪£‬‬
‫לאח׳’כ משום דאכילת קבע אסור לאכול בלא‬
‫הפרשה הרי נת־אר דאפי׳ במקום שנבר התחיל‬
‫הפירות להתחייב נדי שלא ינשלו בעון חמור‬
‫מותרץ להפקיע מחיוב דאורייתא‪,‬נ״ש‪ .‬למקום‬
‫שלא התחיל החיוב לחול כלל דצריך לחפש עצה‬
‫שלא ינשל בעון טבל ותרומה ותרומת מעשר‬
‫דחמור מאד וה־לכך בוראי לא יפרוק את ההקדש‬
‫קודם מרוח כדי שלד‪ .‬יכשל באיסור טבל ובתרומת‬
‫ותרומת מעשר ולא מקרי בידו לפויות‬
‫כמו רלא נקרא בחתן בידו לפרות אבל‬
‫מת שבשעת עונת המעשרות היה ברשות‬
‫הקדש אינו פיטר אפילו למ׳יד יש קנין הואיל‬
‫ובידו לפדות הוי נשל ישראל וחייב בתו״מ אם‬
‫המרוח היה ברשות הישראל ואפילו לשאר חירוצים‬
‫שבתוס׳ בפסחים)שם( דס״ל דלא אמרינן הואיל‬
‫א־ בעי לפדות היינו דוקא גבי חמן של גבוה‬
‫דאינו עובר דומיא דשל אחרים ראינו בידו לקנות‬
‫בלא רצון הענו״ס היה בחמץ של גבוה דאינו‬
‫עובר ה‪-‬ינו באיש אחר שאינו ־גזבר דאין בידו‬
‫לפדות אבל גזבר עצמו אולי דעובר למ״ד‬
‫דאסרינן היאיל לכ׳׳ע משוס דבירו לפדות וא״כ‬
‫לענין חיוב בתו״מ כל שהוא של ישראל חייבין‬
‫כל ישראל בתו״מ ואפילו שאינו שלו א״כ כיון‬
‫רלגבי הגזבר חשיב נשלו ממילא מחויב כל ישראל‬
‫בתו״מ והילכך ליכא למימר דגנך"ולא דגן הקדש‬
‫אלא ריגונך ולא ריגון הקדש דהיינו מרוח הקרש‬
‫דפוטר משוס דחש־ב כמו שאין בידו לפרות‬
‫קודם מרוח כרלעיל )ויש עדיין לפלפל‪ .‬ולהאריך‬
‫בזה אך אכמ״ל‪ (.‬וחד למעט דגנך ולא דגן של‬
‫ענו״ם דהיינו בשעת עונת המעשרות ה־תה ברשות‬
‫העכו״ם ופטור משום יש קנין וחד דגנך למעט‬
 ‫שעה‬ ‫פרק עשירי‬
‫‪w‬גיע לעונת המעשרות או כגון שנזרעו‬ ‫טרם שר‬
‫בקרקע של הקדש דהקדש מתחלתן כמו שמסרש‬
‫גבי מרחו עכו״ם ? איכא למימר דבכל מקום בא‬
‫להשמיענו חידוש דלענין הקדש פוטר בא להשמיענו‬
‫אפי׳ כשגדלו ברשות הדיוט ושייך לומר כיון‬
‫דנתחייב נתחייב מ״מ מרוח הקדש סוטי ובמרוח‬
‫עכי׳׳ם אינו פוטר קמ״ל דאפי' גדלו ברשות העכו״ם‬
‫גם מתחלתו עד סופו וגם מרחן ואעפ״כ אינו‬
‫סוטר ואפי׳ ר׳ יוסי ור׳׳ש ס״ל דאין קנין לעכו״ם‬
‫אלא דס״ל דקנין נכסים יש לו כדאיתא בירושלמי■‬
‫והילכך מרוח עכו״ם סוטר וא״כ ר״מ יר׳׳י ס״ל‬
‫דאין קנין כלל אסי' קנין נכסים אין לו ול׳י‬
‫ור׳׳ש ס״ל דאעס״י דאין קנין אבל קנין נכסים יש‬
‫לו והילכך מרוח עכו״ם איט סוטרלר״מ ור״י ור״ש‬
‫ס״ל דאעס׳י דאין קנין אבל קנין נכסים יש לו‬
‫והלכך מרוח עכו״ם סוטר ולסי׳׳ז איכא למימר‬
‫דרבה ור׳׳א דסליגי בגיטין אס יש קנין או אץ‬
‫קנין היינו רוקא לר״י ור״ש הוא דסליגי דס״ל‪,‬‬
‫אין תורמין משל עכי״ם על של ישי־אל ופליגי‬
‫בטעמייהו דרבה ס״ל אליבא דר׳ש ור״י דאין קנין‬
‫והא דאין תורמין היינו משום דס״ל דמרוח שהי׳‬
‫ברשות טכו״ם סוטר וס״ל דאעפ״י אין קנין‬
‫אבל קנין נכסים יש לו ודרשו דגנך למעט דימן‬
‫עכו״ם ודגנך אחריני מיצרך צריכים לדרשה‬
‫אחרית־ כמו שכתב רש״י בקידושין )מ״א‪ (:‬ד׳׳ה‬
‫ור׳ש פוטר ע״ש‪ .‬ועיין בתוס' שם ד״ה הנכרי‬
‫ועיין בתוס׳ דמנחות )ס׳׳ו‪ (:‬ד״ה מרוח עכו׳׳ם כו'‬
‫ולפי מ׳׳ש לעיל בשם הירושלמי דמדגנך ילפינן‬
‫למעט דגן של הסקר איכא למימר דדריש מדגנך‬
‫יתירה למעט ור״א ס״ל אליבא דר״י ור׳ש דיש קרן‬
‫והילכך אין תורמין משל עכו״ם על של ישראל‬
‫משום כיון שגדלו ברשות העכו׳׳ם ובשעתי עוגת‬
‫המעשרות ברשותו הוא דקיימא‪ .‬הילכך אין‬
‫תורמין אבל מרוח עכו״ם לחוד איכא למימר‬
‫לכ׳׳ע אינו סוטר אך לאו טעם אחד להם דלר׳מ‬
‫זר׳׳י מטעם אין קנין הוא ולר״י ור׳׳ש מטפס‬
‫כיון דנתחייב נתחייב הוא ונ״מ בינייהו דלר׳מ‬
‫זר״י חייב אפי' גדלו ברשות העכו״ס משוס‬
‫דאין קניןכלל‪ ,‬ולר״י ור״ש דוקא אם גדלו ברשות‬
‫הישראל דאיכא למימר כיון דנתחייב נתחייב ולמ׳ד‬
‫דיש קנין לית לן קרא למעט דיגון העכו״ם אלא‬
‫‪w‬יינו שעת עונת המעשרות‬ ‫למעט דגן העכו״ם דר‬
‫ובכה״ג שגדלו ברשות הישראל אלא שמרח אותה‬
‫העכו״ם לר״מ ור״י צ״ע אם מרוחו סוטר או‬
‫הוראות‬ ‫כח‬
‫מטעם אין קנץ הוא דהא רבותינו הללו כתבו‬
‫צסרש טעמא דמרוח אינו סומר והוי כמו סירות‬
‫ישראל ברשות ישראל ועכו״ם מרחן דחייב בתו״מ‬
‫לכ״ע אך ‪ ,‬לסי״ז צריכין להבין הא דמסיק הגמר׳‬
‫טעמא דמרוח עכו״ם אינו סוטר משום יכתיב‬
‫תרי דגנך למישט אחר מיעוט ואין מיעוט‬
‫אחר מיעוט אלא לרבות וכן כתב רש״י‬
‫בקדושין )מ׳א‪ (:‬ד׳ה ור׳יש סוטר ע״ש‪ .‬הא‬
‫י‬ ‫משמע דלמ׳ד אין קנין אי לא כתיב דגנך למעט‬
‫מרוח עכו״ם הרא דגם מרוחו אינו סוטר אסילו‬
‫בלאו קרא לרבות כדמבואר בסוגי׳ דגיטין )מ״ז‪(.‬‬
‫במחלוקת דר״א ורבה ? וטעמא דהרמב״ם‬
‫שסשק דמרוח עכו״ם סוטר אעפ״י שססק אין‬
‫קנין היינו משום דכתיב דגנך למעט מרוח הגוי‬
‫אבל בלאו קרא למעט ממילא הו״א דמרוח הגו■‬
‫אינו סוטר משום דאין קנין ואפילו להכ״מ‬
‫שחולק על אורחות חיים כדנביא לבריהם לקמן‬
‫נס׳׳ל דלא מהני מרוח עכו״ם בסירות ישראל‬
‫בשליחות הישראל משום דאין י שליחות לעכו״ם‬
‫היינו דוקא עכשיו שיש לנו מקרא למעט מדגנך‬
‫אבל בלאו קרא איכא למימר דגם ע״י עכו״ם‬
‫‪w‬א דבעינן תרי דגנך‬ ‫מהני‪ .‬ואיכא למימר דר‬
‫לרבות היינו משום דאי מטעם אין הנין הו״א‬
‫דקנין ננסים אית ליה כדאיתא בירושלמי דאסי'‬
‫למ״ד אין קנין‪ ,‬קנין נכסים יש לו והילכך מרוחו‬
‫סוטר אפי׳ למ׳׳ד אין קנין‪ ,‬או איכא למימר‬
‫דהילכך בעינן תרי דגנך דבלאו התרי דגנך‬
‫הו״א דנילף מדגנך דהקדש למעט דבאמת מחד‬
‫קרא איכא למעט!עכו׳ם והקדש וע״ז בעינן תרי‬
‫דגנך למיעוט אחר מיעוט לרבות מרוח עכו״ם‬
‫ר״ל דאסי׳ קנין נכסים אין לו והוי ממש כפירות‬
‫ישראל אפי' נתגדל ברשות העכו״ם וגם מרחם‬
‫ברשותו כמו דמ׳׳ד יש קנין יליך מקרא דגנך‬
‫דממעט דגן עכו״ם כדאיתא בגיטין )שם( וא'כ‬
‫כיון דיש לנו תרי דגנך לרבות ילפינן להיפך דאין‬
‫קנין כלל ואפי׳ קנין נכסים אין להם והלכך‬
‫שפיר הוכיח רבא דר'מ ור״י ס*ל דמרות עכו׳ם‬
‫אינו סוטר אפי' כשגדלו ברשות העכו״ם ובשעה‬
‫שהגיע לעינת המעשרות הי' ברשותו ולענין חלה‬
‫הוא מסתפק אם גלגול פוטר אפי׳ לר׳׳י ור׳׳ט‬
‫או פוטר לר״י ור״ש אבל לר״י ור״מ חייב והא‬
‫דלענין מרוח הקדש סוטר כתב וז״ל‪ :‬כגון המקדיש‬
‫עומרים ודשס ומרחן גזבר סטורין מן המעשר‬
‫לעולם ע״ש‪ .‬ולא קא מפרש כגון המקדיש במחובר‬
‫כט‬ ‫שדה‬ ‫פרק עשירי‬
‫איכא למימר דס״ל דאעפ״י דבעינן דגנך לשהגיע‬
‫שליש ביד ישראל מ״מ מרוחו של עכו׳יס פוער‬
‫משוס דילין‪ £‬ממרוח הקדש דפוער ולפי׳ מ״ש‬
‫התוס׳ במנחות )ל״א‪ (.‬ד״ה קסבר באמת איכא‬
‫לאוקמא במרוח עכו״ס ע״ש‪ .‬ועיין בתום׳ גיעין‬
‫)שס( ובמנחות )שס( אך קשה איך אפשר לומר‬
‫דהברייתא מיירי במרחו ישראל הא קתני תורמין‬
‫משל עכו״ס ומתניתין שהובא בקידושין)שס( קתני‬
‫ז״ל‪ :‬תרומת נכרי מדמעת משמע דמפירות שמרחו‬
‫העכו״ם מיירי אמנם מהרי״ע אלגזי בבכורות‬
‫פ״ד משמע שהרגיש בזה דמפרש התס כוונת‬
‫התום׳ שמרח בהן ישראל ברשות הנכרי וקמ״ל‬
‫דאעפ״י שמרח ישראל ברשות העכו״ס לא מיחשב‬
‫כמירח בהן העכו״ס ׳אלא כמירח בהן הישראל‬
‫וחייב בתו״מ ע״ש‪.‬‬
‫ן ל ‪ £‬י מה שבארנו שיעת ר׳׳מור״י דס״ל תורמין‬
‫י ” משל עכו״ס על של ישראל עפ״י סוגי׳‬
‫דגמר׳ מנחות )שם( ס״ל דאמרינן אין קנין ואפילו‬
‫קנין נכסים אין לו והילכך מרוח עכו״ס אינו‬
‫סוער )עייןיבע״ז )כ״א‪ (.‬ובתום' שס ובמנחות‬
‫)ל״א‪ .‬ס׳׳ו( וב״ב )פ״א‪ (.‬ובע״ז )שס( בתוס'‬
‫בתירן שני וב״מ )ק״א( ע״ש‪ (.‬יש לבאר עפי״ז‬
‫דברי הירושלמי פ״ד מפאה ה׳‪ ;/‬וז״ל‪ :‬ר׳ ירמיה‬
‫ר׳ חזקיה בשם ר׳ יוחנן כמ״ד יש קנין לגוי‬
‫בא״י )פי׳ הא דקשניס בסיפא דמתניתין הלהע‬
‫!והשכחה והפאה של עכו״ס חייב במעשרות אנא‬
‫א״כ הפקיר אתיא כמ״ד יש קנין לעכו״ס להפקיע‬
‫מן המעשרות הילכך הפקייו הפקר( ברס כמ׳יד‬
‫אין קנין לגוי באיי לפוערו מן המעשרות אפי'‬
‫הפקירו חייב עכ״ל‪ .‬דברי הירושלמי הלז מחוסר‬
‫הבנה דאיך אפשר לאוקמא מתניתין דהלקט‬
‫!והשכחה והפאה של עכו״ם כו׳ כמ׳ד יש קנין הא‬
‫א'כ תקשה למה חייב בתו״מ כשלא הפקיר ? ולפי‬
‫הנ״ל אתי שפיר דאיכא למימר דר׳ ירמיה ר׳ חזקיה‬
‫גשם ר' יוחק ס׳׳ל כרבה דאמר אליבא דר׳יי ול״ש‬
‫דס׳ל אין קנין לעכו״ס להפקיע מן המצות א ^‬
‫קנין נכסים יש לו כמו שאמר הירושלמי ‘ בפ׳׳ה‬
‫דדמאי וזהו כוונתם‪ :‬כמ״ד'ש קנין‪ .‬פי׳ דמתניתין‬
‫אתיא כמ״ד דאעפי׳ אין קנין היינו דוקא לענין‬
‫המצות אבל קנק נכסים יש לו והילכך שפור‬
‫אמר התנא דהלקע כו' של עכו״ס חייב במעשרות‬
‫משוס דאין קנין להפקיע מן המצות והפקירו‬
‫הפקר משוס דיש קנין לעכו״ס בנכסים דהיינו‬
‫קנין הדמים יש לו והלכך בידו להפקיר את קנין‬
‫הוראות‬
‫לא דאיכא למימר דלא מרבע; לדימ ור״י מרוח‬
‫■עכו״ס אלא אס גדלו ברשות העכו״ס וגס מרחן‬
‫העכו״ס דכמן דאץ קדן מ־חשב דהפץות גדלו‬
‫■ברשות הישראל ואין לו שוס קנין בספירות כלל‬
‫דממי קונה אותס כיון דבקרקע אין קנין‬
‫ממילא ספירות שגדלו בקרקע נחשבו כמו‬
‫שגדלו בקרקע של הישיאל ופירות של ישראל‬
‫הוא אפי׳‪.‬ביד העכו״ס הילכך מרוחו נמי ברשות‬
‫ה'ש‪.‬ראל הוא משא׳׳כ אס העכו׳׳ס קנה פירות‬
‫מישראל קודס מרוח ובפירות לחוד איכא למימר‬
‫דיש לו קנין ופוער מרוחו לגמרי כיון דאין לנו‬
‫קרא להכי והוי כמו מרוח הקדש עוד איכא‬
‫•למימר דאפי׳ לר״י ור״ש דס״ל יש קנין וילפינן‬
‫מדגנך דממעע דגן של עכו״ס היינו לענין‬
‫דבעינן שבשעת עונת המעשרות יהיה השדה‬
‫ברשות הישראל ואס לאו אינו מתחייב בתו׳ימ‬
‫ולענקמרוח העכו״ס איכא למימר דילפינן מדגנך‬
‫דכתיב בהקדש דממעשינן מרוח ושס ליכא למיתר‬
‫למעע דגן הקדש לענין עונת כדכתבתי לעיל‪.‬‬
‫ולפי׳יז אתיא כמ״ש התום׳ דמנחות )ס״י‪ (:‬ד״ה‬
‫מרוח דאיכא למימר דתרווייהו ס״ל לענין מרוח‬
‫עכו״ס לפעורה או תרווייהו לחיובא ע״ש‪ .‬ועיין‬
‫בתוס׳ גיעין)מ״ז‪ (.‬ד״ה מר סיבר )ויש בזה לפלפל‬
‫אך אכמ׳׳ל( ובזה יתורן קושי׳ התוס׳ דקידושין)שס(‬
‫ד״ה העכו״ס כו׳ וז״ל‪ :‬וקשה לפירושו דמשמעדפליגי‬
‫ביש קנין לעכו״ס ובפ׳ השולח פליגי בה אמוראי‬
‫ואין שברא לומר דפליגי תנאי בפלוגתא דאמוראי‬
‫ע״ש‪ .‬אבל לפי הנ״ל אתי שפיר דבאמת לא פליגי‬
‫האמוראי בפלוגתא דתנאי אלא דתרווייהו פליגי‬
‫אליבא דר׳׳י ור״ש דליכא מיעוע אחר מיעוע‬
‫לדידהו וכדכתבוהתוס׳ במנחות )ס״ו‪ (:‬ד״המרוח‬
‫ע׳ש‪ .‬ות׳׳ק דהברייתא שם ס״ל שר״מ ור״י דאין קנין‬
‫לגמרי ואפילו קנין נכסים אין לו הלכך מרוח עכו״ס‬
‫אינו פוערו ותרומתו תרומה ועיין בתו׳ גימין)מ״ז‪(.‬‬
‫ד‪:‬י׳ה מר סבר והילכך אתי נמי שפיר מ״ש התןס׳‬
‫דקידושין )שס(‪ :‬לכך פי' ר״י דת״ק סבר דאפי'‬
‫יש קנין משכחת שפיר שתבואתו חייב בתרומה כגון‬
‫שגדלה שליש ביד ישראל ואי משוס מרוח העכויס‬
‫דפוער י״ל דמיירי שמרחו ישראל ע׳ש‪ .‬ולכאורה‬
‫צריכין להבין מאי דוחקיה לאוקמא דמיירי‬
‫שמרחו ישראל הא למ״ד יש קנין איכא למימר‬
‫דמרוח עכו״ס איני פוער משוס דקרא דדגנך‬
‫■בעינן למעע כשהביא שליש ביד העכו״ס אבל‬
‫מרוחו איכא למימר דאינו פוער אבל לפי הנ׳ל‬
 ‫שעה‬ ‫פרה עשירי ואחד עשר‬
‫ורבה ור׳ ירמיה ר׳ חוקיה בשם ר״י ס״ל‪.‬דלר״מ‬
‫אמרינן אין קנין לגמרי אפיי קנין נכסים אי]‬
‫לו ומריחו אינו פוייר והילכך אתי שפיר פסקי‬
‫הרמב״ם אעפ״י שפסק בפ״א מתרומות ה״י דאין‬
‫קנין מ״מ שפיר כתב הרמב״ם בפי׳ המשניות דפ״ד‬
‫מפיאה מ״ט ובפ״ה דדמא־ מ״טי דאין הלכה כר״מ‬
‫אלא יש קנין עי׳ש‪ .‬והיינו משוס דבחבורו יד‬
‫החזקה פסק דאין קנין היינו דוקא לענין תור‬
‫ולקחה דלאי הוי כיבוש יחיד אבל בעודן בידו‬
‫אם לא מירח הישראל אמרינן יש קנין צהפקיע‬
‫מן המעשרות וה״ה לעני; שביעית ובטורים‬
‫דתחלתו וסופו ברשות העכו״ס קנין העכו״ם דיש‬
‫לו קנין נכשיס מפקיע מן המצות הללו ודעה‬
‫ר״מ דאמר אין קנין כלל ואפי׳ קנין נכסים אין‬
‫לו כדעת האמוראים הני׳ל א"כ לשיטתו חפי׳מירת‬
‫בו העכו״ם חייב בהו״מוה״ה בבכורים ובשביתיח‬
‫חייבין אפי׳ בעודן בידו ואין קנין כזה כתב הרמב״ם‬
‫דאין הלכה כן אלא דיש קנין נכסים וממילא אס‬
‫מירח בה העכו״ס אינם ח־יבין בתו״מ וכ״ז שהקרקע‬
‫ביד העכו׳ים אין בפירותיו שוס קדושת שביעית‪,‬‬
‫פרס אהד עשר‬
‫לפי מה שנתבחר דהילכך ליכא קדושת‬ ‫והנה‬
‫שביעית •כפירות עכו׳׳ס משוס דבעודן ביד‬
‫העכו״ס אמרינן יש קגין יש להעיר קצת דאפילו‬
‫למ״ד יש קנין לגמרי נמי בעינן לאסור מדרבנן‬
‫כמו דמביאר בגמר׳ דמנחוה )ל״א‪ (.‬דאפילו למ״ד‬
‫יש קנין מדרבנן■ עכ"פ חייב בהו״מ דפריך התם‬
‫וז״ל‪ :‬ולימא ליה קח מן העכו״ם קסבר אין קנין‬
‫כו' והו״ל מן החיוב על הפטור איכא דאמרי כו׳‬
‫קסבר יש קנין■ כו׳ והו״ל מן הפטור על הפטור‬
‫ע״ש‪ .‬הרי מבואר דאפילו למ״ד יש קנין מדרבני‪.‬‬
‫עכ'פ חייב וא״כ נימא ה׳יה בשביעית אעפ"‪,‬‬
‫דבעודן בידו צכ ע יש קנין חבל עכ״פ מדרבג‬
‫הוא דחייב איכא לסרן עפ״י מה שראיתי להר״ן‪.‬‬
‫בחדושיו לגיטין )מ׳יז‪ (.‬ד״ה ‪ .‬הכא וז״ל‪ :‬ואע״ג‬
‫דבפרק הקומץ רבה משמע דאפילו למ״ד יש‬
‫קנין מדרבנן מיהא חייב דאמרינן התם הניא אר״ש‬
‫שזורי פ׳׳א נתערב לי טבל בחולין כלומר כשעור‬
‫ואינ‪ 11‬בטל מדרבנן ובאתי‬ ‫שהיא מדאורייתא‬
‫׳‬
‫ושאלתי חת ר״ט ואמר לי קח לך מן העכו״ס‬
‫עציה דקםבר יש קנין לעכו״ם להפקיע‬ ‫ועשר על■‬
‫מיד מעשר ומדרבנן חייב והכא משמע דבסוריא‬
‫הוראות‬
‫הדמים שיש לו בה ברם כמ״ד אין־ קדן לגוי‬
‫בא״יי לפופרו מן המעשיוס פי׳ לר"מ ור״י דס״ל‬
‫דאי; קנין לענו״ם אפי׳ בקנין נכסים משום‬
‫דכתיב תרי דגניך למיעוט אחר מיעוט לרבות‬
‫דאפי׳ קנין נכםים אין לו כלל והוי כמו פירות‬
‫י ומרחו‬ ‫והילכך ׳אפי׳‬
‫י‬ ‫ישראל ־ י‬
‫לכל דבריהם‬
‫הכל ברשות העכו״ם■ חייבין בחי״מ והו׳ כמו‬
‫דהעכו״ם מרח פירוס של ישראל ברשוח הישראל‬
‫דח־יב בתו״מ כמו שכתב האורחוח חיים בשם‬
‫הראב״ד והביאו הכ״מ פ״א מתרומות הי״א משום‬
‫דשל־חו של אדם כמותו ואעפי׳ דהכ״מ משיג עליו‬
‫מטעם דאין שליחות לע ‪p‬״ם ע״ש‪ .‬יש לתרן משום‬
‫דא־כא למימר דס״ל דלחומרה יש שליחות כדעת‬
‫הרמב״ס הידוע)וכבר הארכתי בזה בספרי בכורי‬
‫ציון( ועוד דהכא'היינו טעמא משום דכת־ב תרי‬
‫דגנך והילכך הפקירו אינו הפקר משום דאין לו‬
‫קנין כלל ולאו שלו ואפי׳ הפקידו חי־ב ור״י בשם‬
‫ר׳ יוחנן ס״ל דממניתין שסיר איכא לאוקמא אפי'‬
‫כר״מ דסתם משנה ר״מ ום״ל דאפי׳ לר״מ דאמר‬
‫אין קני; אבל קנין נכסים יש לו כדאיתא בירושלמי‬
‫דדמאי פ׳יה ה״ח שאמר רבי זעירא קימי רבי‬
‫אבהו בשם ר״א; אע״ג דר״מ אמר אין קנין‬
‫לעכר״ם בא״י לפוטיו■ מן המעשרות מודה הוא‬
‫יולא דיש לו קנין נכסים ע״ש‪ .‬ור״א דירושלמי‬
‫אזיל נטעמיה דחמר בבבצי דיש קנין וכתבנו‬
‫לעיל דרבה ור״א פליגי רק לר״י וי״ש ור״א ס״ל‬
‫אליבייהו דיש קנין לגמרי ומרוח עכו״ס פוער לכ״ע‬
‫אפי׳ לר״מ אלא דפליגי אס יש קנין או אין קנין‬
‫וא״כ לר״מ דמחייב בתו״מ ע"כ מיירי שמרח‬
‫בהם ה־שראל אלא שגדלו ברשות העכו׳יס וכיון‬
‫דמרוח עכו׳ם פוטר לכ״ע אפי׳ לר״מ ע״כ בעינן‬
‫למימר לר"מ דאע״ג דר״מ אמר אין קנין לעכו״ס‬
‫לפוטרו מן המעשר והילכך אמר דמעשרין משל‬
‫עכו״ם על ישראל מודו הוא הכא דיש לו קנין‬
‫נכסים פי׳ והילנך הא דאמר במהניתין מעשרין‬
‫משל עכו״ם על של ישראל היינו דוקא אם מרחן‬
‫ישראל אבל אם מרחן העכו״ס מודה ר״מ‬
‫דפוטר משוס דיש קנין נכסים ור׳יש ור״י‬
‫דפוטריס אפי׳ במרחן ישראל היינו טעמא‬
‫דס־ל דיש קנין לעכו״ם להפקיע מן המצות‬
‫כמו שאמר ר״א בבבלי בגיטין ורבה ס״ל כרבא‬
‫דמנחות דמחלותת ר׳’ מ ור״ש היינו דוקא לעני;‬
‫מרוח עכו״ס אבל בענין קנין לכ׳יע אין קנין כדאמר‬
‫רבה בבבלי בגיטין דאין קנין הרי נהרבא דלרבא‬
‫לא‬ ‫שעה‬ ‫פרק אחדי עשר‬
‫אתה משמט קרקט דהיינו בזמן שאין היובל נוהג‬
‫שאין שמיטת קרקט נוהגת אי אתה משמט‬
‫כספים ואף! ט״פ שהיא חובת הגוף! הילכך בבית‬
‫שני כיון שלא נהג יובל מפני שלא היו כל‬
‫יושביה טליה אן« שמיטת כספים לא תהא נוהגת‬
‫בכ"מ פ״א מתרומות הי״א מסיק להלכה ובגזירה ■ מדאורייתא והקשו טליו שא״כ היכי השמיט טיקר‬
‫טטמא של דבר דהיינו שאין שמיטה נוהגת אלא‬
‫בזמן שהיובל נוהג דאיך אפשר לומר דבזמן שאין‬
‫שמיטת קרקט נוהג אין אתה משמט כספים טרם‬
‫שאנחנו יודטיס דשמיטת קרקט אינה נוהגת‬
‫באיזה זמן ומה טטם אינה נוהגת בזמן שאין היובל‬
‫נוהג ואס נתרן דהכא בסוגי' דגיטין לא מיירי‬
‫דשביטיה וז׳ל ‪ :‬דר״י אמר קל הקילו בשביטית י אלא משמיטת כספים לכן לא דקדק כ"כ בטני ן‬
‫שביטית אבל תקשה מפ״ק דמ׳יק )ב׳‪ (:‬דשם טיקר‬
‫הפלפול שבגמר׳ שם רק להוכיח דשביטית אינה‬
‫נוהגת בזמן הזה א״כ הו״ל להביא הך דהירישלמי‬
‫הנ׳יל וטוד דמנא לן דרבי ס׳׳ל דבזמן שאין היובל‬
‫נוהג גס שמיטת קרקט אינה נוהגת הרי רש״י ז״ל‬
‫כתב דפלוגתא דתנאי היא מנ״ל דאית ליה תרי‬
‫קולי והרשב״א כתב היכי דרשינן מההוא קרא‬
‫אחת שמיטת קרקט ואחת שמיטת כספים ואחת‬
‫■שמיטה שביטית דאטו בקרא שלש שמיטות‬
‫כתיבי ביה ט״ש‪ .‬ולטנ״ד נראה לבאר ולתרץ‬
‫דברי רש״י ז״ל טפ״י מה שיש טוד לדקדק‬
‫בדבריו הקדושים מ״ש אח*כ בד״ה בזמן שאי אתה‬
‫כו׳ וז״ל; כגון טכשי‪ 1‬שבטלה קדושת הארן טכ״ל‪.‬‬
‫וצריכין להבין ל״ל לרש״י לכתוב הטטם שטכשיו‬
‫בטלה קדושת האין תיפוק ליה שכבר כתב טטס‬
‫בד״ה הקודם מחמה שאין היובל נוהג בזמן הזה‬
‫שאין כל יושביה טליה שמיטץ נמי לא נוהג לכן‬
‫נראה דגם לרש״י הוקשה לו קושי׳ הרשב״א‬
‫דאטו בקרא שלש שמיטות כתיבי ביה ט״ז בא לתרץ‬
‫דמ״ש בד״ה הקודם דס״ל לאביי דבבית שני‬
‫י הואיל ולא הי׳ יובל נוהג לא נהגו שמיטין מדאורייתא‬
‫לאו משוס הקישה הוא דהא ליכא קרא מפורש‬
‫להקישה אלא שמיטת כספים לשמיטת קרקטות‬
‫דחרישה וזריטה בשביטית אבל לטנין שמיטת‬
‫קרקטות גופיה אם אינו נוהג בזמן שאין היובל‬
‫נוהג מטטם דמקשינן שביטית ליובל אין לנו שוס‬
‫הקישה ומפרשינן קרא דשמיט אליבא דרש״י‬
‫בחרישה וזריטה דשביטית ילשביטית מקשינן‬
‫שמיטת כספים דאט׳יג דמצות התלויות בגון‪1‬‬
‫הוא אינו נוהגת בזמן הזה כמו שביטית‬
‫בזמן שאין כל יושביה טליה שאינה נוהגת‬
‫הוראות‬
‫״ש ‪-‬קטן לפ'כך מדרבנן פטור ה'ינו טעמא משום‬
‫דא״• טון דטשראל מח־יבא מדאור"חא בטכו׳׳ס‬
‫■נמי מח״בא במדרבנן אפילו למ״ד יש קנין אבל‬
‫אלא‬ ‫בסוריא ואפילו בישראל לא מחייבא‬
‫מדרבנן בטכו״ס פטורה לגמרי טכ״ל‪ .‬ומהרי״ק‬
‫נס״ש שלא לתרום פירות טכו״ס ט״ש‪ .‬וא״כ ה"נ‬
‫כיון דשביטית בזמן הזה דרבנן כדכתב הכ"מ‬
‫בפיר מה׳ שמיטה הכ׳יט בהשגתו טל הכו״פ‬
‫כתב‬ ‫ובתשובתו אבקת רוכל סי׳ כ״ד ט*ש‪ .‬וכן‬
‫בתשובת מהרי״ט ח״א סי׳ מ׳׳ב ט״ש‪ .‬וכדאיהא‬
‫בהדיא בירושלמי פ״ב ודמאי ת״א ובפ״ח ה״ד‬
‫שהיא מדבריהם ט״ש‪ .‬א"כ הא אפילו בישראל‬
‫לא מחייבא אלא מדרבנן הילכך בטכו״ס פטורה‬
‫לגמרי אמנם הרמב״ס בפ״ד הכי׳ה כתב וז״ל‪:‬‬
‫אין שביטיס נוהגת אלא בארן ישראל בלבד‬
‫שנאמר כי תבואו אל הארץ וגו' ונוהגת בין‬
‫בפני הבית כין שלא בפני הבית טכ״ל‪ .‬ומזה הוכיח‬
‫שם מהרי״ק דהרמב״ס ס״ל שביטית בזמן הזה‬
‫דאורייתא היא וכן כתב )בפ״ט ה״ב( ט״ש‪) .‬ובפ׳יי‬
‫ה״ט( ט׳יש‪ .‬וכוי לבאר דטתהרמב״ס נביא את‬
‫הסוגי׳ דגיטין )ל׳יו‪ (.‬ומפרשיה וז״ל‪ :‬ומי איכא‬
‫מידי ומדאורייתא משמטא שייטית והתקין הלל‬
‫דלא משמטא אמר אביי בשביטית בזמן הזה‪ ,‬ורבי‬
‫היא רהניא רבי אומר וזה דבר השמטה שמוט‬
‫בשתי שמיטות הכתוב מדבר אחת שמיטת קרקט‬
‫ואחת שמיטת כספים בזמן שאתה משמט קרקט‬
‫אתה משמט כספים ובזמן שאי אתה משמט קרקט‬
‫אי אתה משמט כספים טכ״ל‪ .‬וכתב רש*‘ וז״ל‪:‬‬
‫והלל כרבי ס״ל דאמר שביטית להשמטת מלוה‬
‫בזמן הזה דרבנן הוא ואט״ג דהלל בבית שני‬
‫הוה סבירא ליה לאביי ובבית שני היאיל ולא הי׳‬
‫יוכל נוהג לא נהגו שמיטין מדאורייתא ודאמרינן‬
‫בטרכין )ל״ב‪ (:‬מנו יובלות לקדש שמיטין מדרבנן‬
‫קאמר ומצאתי בתלמידי רבינו יצחק הליי שכתב‬
‫במסכת גיטין בירושלמי מניין שאין השמטה נוהגת‬
‫־אלא בזמן שיובל נוהג שנאמר וזה דבר השמיטה‬
‫שמיט אחת שמיטת יובל ואחת שמיטת שביטית‬
‫אבל בת״כ ‪ .‬ראיתי דשביטית נוהג בזמן שאין יובל‬
‫נוהג ואומר אני שהוא מחלוקת טכ״ל והבינו כל‬
‫הראשונים בכוונת רש״י דמפרש אחת שמיטת‬
‫קרקט היינו חרישה וזריטה דשביטית ואחת‬
‫שמיטת כספים היינו השמטת מלוה ובזמן שאי‬
 ‫שעה‬ ‫פרהךאתד עשר‬
‫היינו דוקא משום תרומות מעשר כדאיהא בספרי‬
‫שם ועיין ברש׳יי על חומש וה״ה שמיטת קרקעות־‬
‫דחרישה וזריעה בשביעית נמי בבדן אב הוא‬
‫דילפינן מיובל דלפי' רש״י דשמיט דרשינן לשביעית ‪.‬‬
‫דוקא לשביעית ולא■ ליובל נ״כ דא״כ למה ליה‬
‫לרבי להקיש שמיטת כספים שאינו נוהנ בזמן הזה‬
‫שאין יובל נוהנ לשביעית שאינו נוהנ בזמן שאין‬
‫היובל נוהנ יקיש מיד ליובל שאינו נוהנ בזמן הזה‬
‫שאין כל יושביה עליה אלא ודאי דסבירא ליה‬
‫דשמיט לא דרשינן אלא לענין שביעית לחוד‬
‫משוס דמצינו לשון שמיטה לענין שביעית במקום‬
‫אחר דבס' משפטים כ״ג פשוק י״א כתוב‪:‬‬
‫והשביעית תשמטנו כו׳ אבל ביובל לא מיצינו‬
‫ינשוס מקום דהתורה קראה שמיטה וא״כ הוא‬
‫דכתיב לכל יושביה נבי יובל לא הוי כמו דהוה‬
‫כתיב כשב־עית ואש נימא דשביעית אינה נוהנת‬
‫לומר‬ ‫בזמן שאין כל יושביה עליה בעי;‬
‫מעשר‬ ‫דיצפינן בבדן אב מיובל כמו דילפינן‬
‫מתרומה דבע׳ ביאת כולרש‪ .‬ובאמת נלענ״ד‬
‫דלרש חיכא למימר טעמא אחיינא הרא דנם‬
‫מעשר בזמן הזה אינו אלא דרבנן עפ"״י מ״ש‬
‫רש״י בכתובות )כ״ה‪ (.‬ד״ה ולא נח בו כו׳‬
‫טעמא די' פנים שכבשו וז׳ שנים‬
‫קי‬
‫נתחייבו בתרומות ומעשרות וז״ל‪ :‬דכתיב דננך‬
‫תבואת זרעך המיוחדת לך ועוד שהרי חלה‬
‫הכתוב המעשר במנין שנות השמטה דכתיב‬
‫בשנה השלישית שנה המעשר ושמעות לא מנו‬
‫אלא משכבשו וח ו כדחמרינן בסדר עולם‬
‫ובמש' ערכין ) י״ב( עכ״ל‪ .‬וצריכין להבין בשלמא‬
‫■ ‪ I‬במעשרות‬ ‫לטעם הראשון שנ יר מספיק ב‬
‫ובין בתרומות אבל לכיעס השני הא לא נזכר‬
‫בפי דכי תכלה אלא מעשרות במעשרות אבל‬
‫תרומה לא נזכר שש כלל ובעינן למימר דהתם‬
‫אמרינן להיפך דתרומה ילפיקבבנין אב‪.‬ממעשר‬
‫או דאיכא למימר דנם ההם נזכר תרומה דהא‬
‫כתב שש רש״י בפסוק י״נ דנם דכתיב ונס נתתיו‬
‫לרבות תרומה ובכורים ע״ש‪ .‬אך עכ׳יפ איכא‬
‫למימר דכשס שלא נהנ בז' שכבשו וז׳ שחילקו‬
‫משוס דחלה הכתוב במנין שנות השמיטה ה״ה‬
‫דלא נהונ עכשיו בזמן דאין שמטה נוהנ מה״ת‬
‫ולא צריכין למילף מתרומה אלא במעשר נופיה‬
‫איכא טעמא רבה דלא נהונ עכשיו בזמן הזה‬
‫מעשר מן התורה משום דחלה הכתוב במנין שנוח‬
‫השמטה וכמו דשמיטה אינה דהנת בזמן הזה‬
‫הוראות‪:‬‬ ‫לב‬
‫מה״ת אבל שביעית נופיה אין לנו הקישה ליובל‬
‫אלא ודאי דילפינן שביעית מיובל במה מציד‬
‫ביובל שאינו נוהג אלא בזמן שכל יושביה עליה‬
‫ובזמן שאין כל יושביה עליה במלה קדושתה‬
‫לענין זה שאינו נוהג ביובל ה״נ שבמלה קחשתה‬
‫לענין שביעית דשניהם ממצות התלויות בארן נינהו‬
‫וכשגלו מיושביה שאין כל יושביה עליה בטלה‬
‫קדושתה דהיינו קדושת הדמים כדביארתי לעיל‬
‫בפ״ב ומה״ת נחשבה כח״ל לענין זה שאינו נוהג‬
‫ביובל וה׳ה לענין שביעית שאינו נוהג בזמן‬
‫הזה שאין כל יושביה עליה משא״כ בשמיטות‬
‫כספים דלא הוי ממצות התלויות בנוף אי לאו‬
‫הקישה דשת־ שמימות הכתוב מדבר לא הוי מצינו‬
‫למילף מיובל במה מציד אבל שביעית לא בעינן‬
‫הקישה ומצינו למילף ביה מצינו מיובל דהרווייהו‬
‫שווים כמו למ״ד תרומה בזמן הזה דרבנן היינו‬
‫משוס דבעינן ביאת כולכם וכשגלו ישראל לא‬
‫הוי ביאת כולכם אעפ׳י דבבואכס לא כרזיב אלא‬
‫בחלה מ"מ נם בתרומה אינו מחויב אלא בביאת‬
‫כולכם משוס דילפינן במה מצינו מחלה דשניהם‬
‫חובת קרקע נינהו כדכתב הש״י בס״א מה׳‬
‫תרומות הכ״ו ואפי' מעשר לא נתחייב בזמן‬
‫הזה אלא משום דילפינן 'מתרומה כדכתב‬
‫הרמב״ם )שם( וז״ל; התרומה בזמן הזה ואפילו‬
‫במקום שהחזיקו עולי בבל ואפילו בימי עזרא‬
‫אינה מן התורה אלא מדבריהם כו׳‪ .‬וכן יראה‬
‫לי שהוא הדין במעשרות שאין חייבין בזמן הזה‬
‫אלא מדבריהם כתרומה ע״ש‪ .‬ועיין בתשובת‬
‫הרמב״ם שי׳ כ״נ דבחולין קיייל דבר הלמד בכל‬
‫מדה ילמד בכל מדה כדאיתא בזבחים )נ‪(.‬‬
‫ע״ש‪ .‬והא דהצריך הרמב״ס למילף מעשר‬
‫מתרומה ולא יליף מחלה מיד במה מציד‬
‫דמעשרות וחלה שווים דהווין ממצות התלויות‬
‫בארן איכא למימר דס׳יל דתרומה נמי נחשב‬
‫כמו רכהיב ‪ ,‬בבואכם אצלי ולאו בבנין אב לחוד‬
‫הוא דילפינן דהא חלה נמי תרומה קרינן לה‬
‫דכתיב ראשיה ערישותיכס חלה תרימו תרומה‬
‫הילכך תרומה דנמרינן מחלה דבעינן ביאת‬
‫כולכש לאו בבדן אב הוא דנמרינן אלא משוס‬
‫ראמרינן דחלה נמי תרומה הוא וכמו דכתיב‬
‫בבואכש נבי תרומה הוא והילכך בעינן למימר‬
‫ומעשר ילפינן מתרומה בבנין אב ואע״נ דנם‬
‫קרח י״ח‬ ‫ן תרומה כדכתיב בפ'‬ ‫מעש‬
‫פ׳ כ׳יד כי את מעשר נו' תרומה נתתני ללוים‬
‫לג‬ ‫שעה‬ ‫פרק אחד עשר‬
‫מזכיר מעשר ולא תרומה היינו משוס דבשלמא‬
‫כשרוצה להזכיר דמאליהן קבלו עליהן אמר סתם‬
‫מעשרות ראי הוה אמר דתרומה קבלו עליהן‬
‫הו״א דדוקא תרומה משוס חומרה דתרומה דאסור‬
‫לזרים אבל שאר מעשרות לא קבלו עליהן‬
‫הילכך אמר םתם מעשרות קבלו עליהן וכ״ש‬
‫תרומות אבל כשמזכיר בכלל אס דאורייתא או‬
‫דרבנן אמר סתם תרומה והילכך בבבלי בכל‬
‫מקום אמר רק תרומה דעיקר בא לבאר בכלל‬
‫אם חיוב הפרשה דרבנן או דאורייתא ה־א ה־לכך‬
‫אמר סתם תרומה בזמן הזה דרבנן או דאורייתא‪,‬‬
‫ובא הרמב״ם לבאר דמה שאמרו בכל מקום‬
‫תרומה סתם לאו משוס דכוונהס דוקא תרול־ה‬
‫ולא מעשרות אלא שהוא הדין במעשריה שאין‬
‫חייבין ‪:‬זמן הזה אלא מדבריהם ובכל מקום‬
‫שמזכיר תרומה בשם הכללי הוא מדבר דהיינו‬
‫מנות הנימה פי' מציה הפרשה וזהו שמחדש‬
‫הרמב״ם ובזה תתורן קושיי הרדב״ז שם על‬
‫הרת‪':‬׳ס שתלה הדבר בסברתו הא איכא כמה‬
‫סוגיות בירושלמי דמשמע דמעשרות אינו אלא דרבנן‬
‫פ״ש‪ .‬ובלא״ה איכא לתרץ דאי לאו דב־י הרמב״ס‬
‫מסוגי׳ הירושלמי הנ״ל אין ראי' דאיכא למימר‬
‫כוונת הירושלמי כדכתב הר״ש בפ״ו משביעית‬
‫מ״א וז״ל‪ :‬והא דקאמר שקיבלי מאליהן על‬
‫תרומות פירוה קאמני■ ע״ש‪ .‬ולפי הנ״ל אתי‬
‫שפיר דהרמב׳יס בא לבאר ולחדש מסברתו דהבבלי‬
‫מזכיר בכל מקוס רק תרומה אינו מחולק עם‬
‫הירושלמי אלא דגם הבבלי פ״ל דלמ״ד ת־ומה‬
‫בזמן הזה דרבנן ה״ה במעשרות ולאו דוקא תרומה‬
‫וא״כ יש לדקדק על הירושלמי כאן שאינו מדבר‬
‫לענין שמאיליה; קבלו א״כ לא הו״ל לפרוע‬
‫מעשר בפרע אלא דהו״ל לונזר סתם תרו»ה‬
‫כמו בבבלי ואעפ״י■ דידעתי דדקדוק קל הוא מ״מ‬
‫מדקדק אנכי בזה מפני שעפ״י הנ״ל יבואני עעם‬
‫גם על דקדוק הזה עוד יש לדקדק איזה התקשרות‬
‫יש בענין מעשר אם דאורייתא או דרבנן לדין‬
‫שמיעת כספים אבל לפי הנ״ל אתי שפיר דפריך‬
‫הירושלמי וז׳יל‪ :‬והלל מתקין על ד״ת ) פי׳ למ״ד‬
‫דכל מצוות התלויות בארץ נוהגות מד״ת בבית‬
‫שני א״כ קשיא והלל מתקין על דברי תורה‬
‫איך יש כח ביד הלל לתקן לבעל דברי תורה‬
‫כמו דמקשה הגמר׳ בבבלי בגיעין )שם( ומי‬
‫איכא מידי כו׳( אמר ר׳ יוסי וכי משעה שגלו‬
‫ישראל לבבל לא נפערו מן המצות התלויות‬
‫הוראות‬
‫מן התורה הוא הדין במעשר אינו מן התורה‬
‫וא״כ אם מעשר בזמן הזה ררבנן ממילא מוכח‬
‫נוהגת מן התורה‬ ‫דשמיעה בזמן הזה אינה‬
‫דישלמא בתרומה איכא למימר דכמו דכתיב‬
‫בבואכם דמי אבל במעשר דליכא למימר הכי‬
‫א׳’ כ למה בזמן הזה אינו נוהג מן התורה אלא‬
‫ודאי משום דגם שמינוה אינה נוהגת בזמן הזה‬
‫מן התורה והיינו ע׳׳כ משום דילסינן במה מציגו‬
‫מיובל דבעינן כל יושביה עליה וא״כ אם נימא‬
‫דשמטה נוהגת בזמן הזה מדברי תורה ה״ה‬
‫מעשר נוהג מן התלרה וא־כא למימר לפי זה‬
‫דתיומה בימן הזה דרבנן דבעינן בבואכם ומעשר‬
‫דלא כתיב ביה בבואכם נוהג מן התורה גם‬
‫בזמן הזה ואמרינן בשביעית לא ילפינןבבנין אב‬
‫מיובל משום דאמר־נן הסברא דמדכתבה התורה‬
‫לכל יושביה ביובל מסתמא דבעלמא צא בעינן‬
‫לכל יושביה דאל׳־כ ל״ל לכתוב לכל יושביה ביובצ‬
‫וה״ה דמעשר לא ילפינן בבמה מצינו מחלה‬
‫ודוקא בתרומה הוא דבעינן בבואכם מפום‬
‫רגם חלה תרומה קרינן ואם נימא בשביעית‬
‫ילפינן בבנין אב מיובל משום ־בשניהם אסור‬
‫זריעה וחרישה וכל דבר כדכתב הרמב״ס בה׳‬
‫שמיעה פ״י הע״ו וז״ל‪ :‬דין היובל בשביתת האדן‬
‫ודין השמיעה אחד הוא לכל דבר ע׳יש וכדהיתח‬
‫בת״כ פ׳ בהר פרק ג׳ הכ״ר ע״ש‪ .‬ממילא מעשר‬
‫אינו נוהג בזמן הזה שאין כל יושביה עליה אפי׳‬
‫אם לא נלנחד מחלה מדמעשר תלה הכתוב‬
‫במנין שנות השמיעה ובזה איכא להבין דברי‬
‫הירושלמי דפ״י משביעית ה״ב ובגיעין פ״ד ה״ג‬
‫דאיתה שם וז״ל‪ :‬אמר ר׳ הונא קשייתא קומי‬
‫ר' יעקב כר אחא כמ״ר מעשרות מר״ת ע״ש‬
‫דצכאורה צריכין להבין מפני מה אמר כמ״ד‬
‫מעשרות מר״ת ולא אמר כמ״ר תרומה בזמן‬
‫הזה מד״ת כמו רמצינו בכל מקום בבבלי בענין‬
‫המחלוקת אם בזמן הזה דאורייתא או דרבנן‬
‫מ׳כיר תרומה י ואעפ״י דבירושלמי בכל הסוגי'‬
‫דמזכיר לענין תרומה בזמן הזה דרבנן אמר‪:‬‬
‫מאיליהן קכלו עליהן את המעשרות כראיתא‬
‫בברכות פ״ע ה״ה' ובפ״ג דדמאי‪ ,‬ה״ר ובתרומות‬
‫פ״א ה״א ובפי״א ה״ד ופ״ו דשביעית ה׳׳א ובפ״ב‬
‫דמעשרות ה׳א וביומא פ״ח ה״ה וביבמות פ״ז‬
‫ה״ג ובקידושין פ״ד ה״א ובתום׳ יבמות )פ״ב‪(:‬‬
‫ד׳ה ירושה בשם המדרש ע״ש ועיין במכות)כ״ז‪(:‬‬
‫ובתוס' שם ר״ה והבאת ע״ש‪ .‬הרי בכל מקום‬
 ‫ש‪:‬זה‬ ‫פרק אחד עשר‬
‫שהוא מדבריהם )פי׳ אפי' תיסוא למעשרות גם‬
‫בזמן הזה ד״ת הוא משום דס״ל דשביעית בזמן ‪.‬‬
‫הזה דאורייתא ומעשר במנין שכדעה היא דתלה‬
‫ואעפ׳׳כ מודהדשמיטת כספים אינו אלא מדבריהם‬
‫משום דס״ל להירושלמי אליבא דדבי דמקיש‬
‫שמיטת כספים ליובל ולא לשביעית ודרוש קרא‬
‫יתירה דשמוט ליובל( דתני וזה לבר השמיטה ‪.‬‬
‫שמוט רבי אומר שני שמימין הלגי שמיטה ויובל‬
‫בשעה שהיובל נוהג שמיטה נזהב ד״ת פסקו‬
‫יובלות שמיטה נוהגת מדב■רי ‪ p‬אימתי פסקו‬
‫היובלות יושביה בזמן שיישביה עליה לא בזמן‬
‫שגלו משוכה עכ״ל‪ .‬פי׳ דס״ל להידושלמי אליבא‬
‫דרבי דשביעית בזמן הזה דאורייתא כדעת הת״כ‬
‫שהביא רש״י כאן ואם היה דרש קרא ישמט לענין‬
‫שביעית הוה הדין דשמיטת כ מיי ם נסי דאורייתא‬
‫אפי׳ בזמן הזה משוס היקש אלא דס״ל דשמוט אתי‬
‫ליובל ומקשינן שמיטת כספים למבלשאינו נוהג בזמן‬
‫הזה לכ׳יע דבעינן כל יושביה עליה וממילא איכא‬
‫למימר שפיר דמעשרות מד״ת משוסדתלה בשמיטה‬
‫ותרומה בזה״ז איכא למימר דמדרבנן הוא משוס‬
‫דכתוב בבואכם וא״ב לשיטת הירושלמי אליבא‬
‫דרבי ס״ל דמעשר כזה״ז מה'פ הוא אבל שיטת‬
‫אביי בבבלי אליבא דרבי דס׳ל מעשרות בזה׳׳ז‬
‫מדרבנן הוא ונמו שאמר אביי אליבא דנפשיה‬
‫אשכח‬ ‫בירושלמי ‪ .‬דיבמות כ״י ה"‪ :‬וז״ל‪:‬‬
‫תני בשם אביי מאליהן קיבלו עליק את המעשרות‬
‫ע״ש‪ .‬וס״ל דנן הוא דעת רבי דספשרות בזה״ז‬
‫אינו אלא דרבנן הילנך ש״ל ל^‪:‬יי דהוא משרש‬
‫קרא יתירה דשמוט לשביעית רשביע‪-‬ה דאינו‬
‫נוהג בזה״ז ילפינן נמה מצימ מיובל ושמיטת‬
‫כספים מקשינן לשביעית והילכך במ״ק שפיר‬
‫מוקי אביי בשביעית בזה״ז ורבי היא לענין‬
‫חרישה וזריעה בשביעית והיא פליג על ת״כ‬
‫דס״ל דשביעית נוהג אעפ״י שאין היובל נוהג‬
‫והיינו משים דשביעית ילפיק במה מצינו מיובל‬
‫והילכך מעשר נמי בזה״ז אינו נוהג מדאורייתא‬
‫וכמו דאיתא בב״ק )קי״ה( והעלהו רבי לכהונה‬
‫על פיו בתרומה דרבנן וס»־ש רש״י התם‬
‫דתרומה דרבנן היינו בזמן הזה ע״ש‪ .‬וסבירא‬
‫ליה כהרמב׳׳ם דלאו דוקא תרומה אלא דה׳׳ה‬
‫מעשר א״כ ממילא מוכח דס׳ל דשביעית בזה״ז‬
‫נמי אינו אלא דרבנן משוס דיליף בבנין אב‬
‫מיובל ושמיטת כספים מקשיק לשביעית שאינו‬
‫נוהג בזמן הזה אלא מדרבק והילכך העתיק‬
‫הוראות‬ ‫לד‬
‫באדן )פ>׳ דאהי כמ״ד דמשעה שגלו לבבל‬
‫נפטרו מן המצות התלויות בארן ומעשר בזמן הזה‬
‫דרבנן )והדר פריך( והשמטת כספים נוהג בין‬
‫בארן בין בח״ל ד׳יה )פי׳ הא אין אתה משני‬
‫מידי על הקושי׳ דא־ך יש כת ביד הלל לבטל‬
‫דברי תורה דהא השמטת כספים חובת הגוף הוא‬
‫וחובת הגוף נוהגת בין בארן ובין בח״ל דבר‬
‫תורה ונהי דמעשר שהוא ממצות התלויות בארן‬
‫בטלה אבל שמיטת כספים דחובת הגוף הוא גם‬
‫בזמן הזה דאורייתא הוא ובמה תלי׳ מעשר‬
‫לשמיטת כספיס( חזר ר׳ יוסי ואמר )פי׳ דבאמת‬
‫תלי׳ זה בזה כיון דאתי׳ כמ״ד מעשר בזמן‬
‫הזה דרבנן ממילא מוכח דשמיטת כספים בזמן‬
‫הזה אינו אלא דרבנן דהא מעשר תלה הכתוב‬
‫במכין השמיטה'ו>^ס איתא דשמיטת קרקעות בזמן‬
‫הזה דאורייתא איך אפשר דמעשר בזמן הזה‬
‫דרבנן דבשלמא תרומה בזמן הזה דרבנן משוס‬
‫דכתיב בבואכס גבי חלה וחלר^ תרומה קריא‬
‫רחמנא משא״כ מעשר דתלה רחמנא במנין שנות‬
‫השמטה בשמטה תלי' וכיון דשמטה דאורייתא‬
‫גם בזמן הזה ה׳יה מעשר הו״ל להתחייב גס‬
‫בזמן הזה תדע דהח בז׳ שכיבשו וז' שחילקו‬
‫פטור ממעשרות משום דבשמטה תלי׳ אלא ודאי‬
‫דגם שמטה בזמן הזה אינו אלא דרבנן והילכך‬
‫שפיר אמרינן דמעשר אינו אלא דרבנן וכיון‬
‫דמיכח דשביעית בזמן הזה אינו אלא ‪,‬דרבנן‬
‫ממילא יש להוכיח דשמיטת כספים בזמן הזה‬
‫נמו אינו אלא דרבנן דהא( וזה דבר השמיטה ‪,‬‬
‫שמוט בשעה שהשמיטה נוהגת ד״ת השמט כספים‪.‬‬
‫נוהגת בין בארן בין בח״ל ד״ת ובשעה שהשמטה‬
‫נוהגת מדבריהם השמט כספים י נוהגת בין‬
‫באדן בין בח״ל מדבריהם ]פי׳ כיון דמעשר‬
‫מדבריהם הרי מיכח דשביעית אינה נוהגת בזמן‬
‫הזה אלא מדבריהם דהא בהא תלי׳ משום‬
‫דילפינן שביעית בבנין אב מיובל וההורה הקשו‬
‫שמיטת כספים לשביעית ממילא שמיטת כספים‬
‫נמי אינה נוהגת אלא בזמן שהיובל נוהג ובזמן‬
‫שאין כל יושביה עליה אין היובל נוהג וה׳׳ה‬
‫בשמיטת כספים אינה נוהגת והילכך שפיר תיקון‬
‫הלל תקנה על דרבנן ולא על דאורייתא וס״ל‬
‫לר״י דמסתברה לדרוש שמוט יתירה לשביעית‬
‫משום דכבר קראה התורה לשביעית שמיטה בפ׳‬
‫משפטים דכתיב והשביעית תשמענו וגו׳( תמן‬
‫אמרין אפי׳ כמ״ד מעשרות ד״ת מודה כשמיטה‬
‫לה‬ ‫שעה‬ ‫פרק אחד עשר‬
‫ככפים שנשאר הכסף שמיע תחת יד הלוה‬
‫ומקש־נן שמיעת כספים לשמיעת יובל דבזמן‬
‫שאין היובל נס שמיעת כספים אינו ‪ .‬נוהג מן‬
‫התורה ומ׳׳ש‪ :‬אבל בת״כ וכו' ואומר אני שהוא‬
‫מחלוקת עכ״ל‪ .‬ולפי הנ״ל הא הו״ל לכתוב‬
‫שהוא מחלוקת גם קודם שהביא דבר־ הירושלמי‬
‫דמוכח מדבריהם דשמיעת קרקעות דאורייתא‬
‫הוא גס בזמן הזה ומעשרות ד״ת כדאמר הירושלמיי‬
‫ולפי מה שהביא אבי׳ דברי רבי בתלמודא דידן‬
‫שמיעת קרקעית בזה הזמן דרבנן הוא אך מפני‬
‫דעיקר עוסק הסוג•׳ דשס לענין שמיעת כספים הוא‬
‫ולענין שמיעת כספיה ליכא שוס פלוגתח בין השתי‬
‫דצתרוו־הו שמיעת ככפים‬ ‫ו‪ 1>-‬י‬
‫ש־עות הנ״ל בדברי רבי‬
‫אינו אלא דרבנן הילכך כתב רש״־‪ :‬אבל בת"כ‬
‫ראית־ דשב־עית נוהג בזמן שאין יובל נוהג והת״כ‬
‫וז״ל‪ :‬וחכ׳׳א‬ ‫הוא בפ׳ בהר פ' ב׳ סי׳ י״ד‬
‫שביעית נוהגת אעפ״־ שאין יובל ע״ש‪ .‬למשמע‪.‬‬
‫דכל דיני שביעית בין שמיעת כספים ובין שמיעת‬
‫קרקע מחרישה וזריעה נוהגת אעפ״י שאין יובל‬
‫נוהג א״כ שמיעת כספים בזמן הזה דאורייתא‬
‫ולא דרשי שמיע יתירה להקיש שמיעת כספים‬
‫לשביעית או ליובל ה־לכך שפיר מסיק ואומר אני‬
‫שהוא מחלוקת פי׳ שהוא מחלוקה אם שמיעת‬
‫‪ ,‬ככפים דאורייתא או דרבנן‪.‬‬
‫אפילו לדבלן דסבירא ליה דשביע־ת‬ ‫והנה‬
‫נוהגת חעפ׳י שחין יו ‪ I-‬ולפי׳‬
‫הפקר ב״ד הפקר‬ ‫‪1‬׳■‬ ‫דחפרש דהא דאמר רבא‬
‫אהא לאוקחא דלעולס הלל ס״ל כרבנן הרי‬
‫בעינן לפסוק כרבא דמוק־ כרבנן והלכה כרבי‬
‫מחברו ולא מחביריו היינו דוקא לענין שמיעת‬
‫כספים דהוי''מנות התלויות בגוף אבל שמיעת‬
‫קרקפות דהוי מצות התלויות בארן אפילו לרש׳י‬
‫איכא למימר דבזמן הזה חינו אלא דרבנן למ״ד‬
‫דקדושת עזרא אינו אנא קדישה דרבנן ואפילו‬
‫רבנן מודים לזה ומה שאמרי דשביעית נוהגת‬
‫אעפ״י שאין יובל דמשמע דכל דיני שביעית‬
‫אפילי שמיעה קרקע היינו חר־שה וזריעה היינו‬
‫דוקא בזמן שעדיין לא בעלה קדושת יהושע ולא‬
‫היו כל יושביה עליה כגון בימי סנחריב דעדיין‬
‫הי׳ ארץ ישראל קדושה מקדושת יהושע ואין כל‬
‫יושביה הי׳ עליה שגלי שבע ראובן ושבע גד‬
‫וחצי שבע המנשה ואז בעלו היובלות כדאמרינן‬
‫בערכין)ל״ב‪ (:‬וס״ל דיני יובלות צקדש שמיעין‬
‫מדאורייתא )ואין לומר בז׳ שכיבשו וז׳ שחילקו‬
‫הוראות‬
‫י אב־י דבר־ רבי בזייל ‪ :‬אחת שמיעת קרקע ואחת‬
‫שמיעת כספים ולא העתיק כמו דאי׳ בירושלמי ‪:‬‬
‫אחת •שמיעת יובל ואחת שמיעת שביעית )כמו‬
‫שהעתיק רש״י ולפן־נו איתא כמו שהעתקתי‬
‫לעיל( ומזכיר ביובל מפורש אבל כאן אמר סתם‬
‫אחת שמיעת קרקע כי׳ ולא מזכיר יובל כלל‬
‫והיינו משוס דאביי מפרש דברי רבי דס״ל‬
‫דשמוע אחא לשביעית ולא ליובל וכוונת רש״י‬
‫הכי דכתב וז״ל ‪ :‬ואע״ג דהלל בבית שני הוה‬
‫פי׳ ואפי׳ למ״ד דקדישת עזרא בעלה היינו לאחר‬
‫חורבן אבל הלל כיון דבבית שני הוה עדיין לא‬
‫בענה הקדושה ושמיעת קרקעות היה אז נוהג‬
‫וממילא אפי׳ אס נקיש שמיעת כספים לשביעית‬
‫נמי הו״ל להיות נוהג שמיעת כספים בזמן הלל‬
‫ע״ז תירן רש״י דסבירא ליה לאב־י דבבית שני‬
‫ולא הי׳ יובל נוהג לא נהגו שמיעתן‬ ‫הואיל‬
‫מדאורייתא פי' דכיון דיובל לא הי׳ נוהג בבית‬
‫שני משוס דלא הוה כל יושביה עליה ה״ה שמיעת‬
‫קרקעות לא הי׳ נוהג משוס דילפינן מבמת‬
‫מיובל דהא אביי ס״ל מעשר בזה״ז‬ ‫מצינו‬
‫אע״ג דלא כתיב ביה בבואכם ואס‬ ‫דרבנן‬
‫איתא דשב־עית בזה׳׳ז דאורייתא הוא א"כ הו״ל‬
‫ול־כא‬ ‫דגסבמעשר הוי דאורייתא‬ ‫למימר‬
‫למימר ■דילפינן מתרומה דכתיב ביה בבואכם‬
‫דלקילח ולחומרא לחומרא מקשינן וה״ה בכל‬
‫מדות התורה והא תלה הכתוב מעשר במנין‬
‫שנות השמיעה אלא ודאי דשב־עית נמי מדרבנן‬
‫אע״ג דלא כתיב כל יישב־ה ילפינן בבניו אב‬
‫מיובל‪ ,‬ד־ובל חינו נוהג בזה״ז משוס דבעלה‬
‫קדישת הארן מפני שאין כל יושביה עליה‬
‫לשביעית‬ ‫וממילא מקשינן שמיעת כספים‬
‫דשמיעת כספים נמי מדרבנן הוא ולפי״ז שפיר‬
‫יש ראי׳ מדברי רבי דשמיעת כספים בזה״ז אינו‬
‫אלא דרבנן אפי׳ בלא דרשות הירושלמי ומה‬
‫שהביא רש״י דברי ‪.‬הירושלמי היינו רק להוכיח‬
‫אפי׳ למ״ד מעשרות ושמיעה בזה״ז דאורייתא‬
‫ולא ילפינן שמיעת קרקע בבנין אב מיובל‬
‫משום דס״ל הסברא להיפך מדכתבה התורה לכל‬
‫יושביה ביובל מסתמא דבעלמא לא בעינן כל‬
‫יושביה עליה דאל״כ ל׳׳ל לכתוב ביובל לחודה‬
‫תיכוק ליה דבעלמא נמי הכי מ״מ שמיעת‬
‫כספים דרבנן דדריש בשתי שמיעות הכתוב מדברי‬
‫אחת שמיעת יובל דהיינו' מה שהקרקע חוזרת‬
‫לבעניה ואחת שמיעת שביעית דהיינו שמיעת‬
 ‫שעה‬ ‫פרק אחד עשר‬
‫בזמן תזה ולפי זה איכא למימר דמה שכתב‬
‫רש״י בדברי רבי ד׳יה כזמן שאי אתה כו' ורל‪:‬‬
‫כגון עכשיו שבטלה קדושת הארן עכ״ל דמתוסר‬
‫הבנה אפילו לפי מ״ש לעיל דסב־רא ליה לרש״י‬
‫דשביע־ת ילפינן מיובל במה מצינו וכמו דכתיב לכל‬
‫יושביה אצל שביעית דמי דותק הוא והו״ל‬
‫לרש״י לכתוב סתס כגין עכשיו שבטלה קמשה הארן‬
‫דמשמע שבטלה לכל דבר אבל לפי הנ״ל אתי‪ ,‬שפיר‬
‫דאב־י דהוא ס״ל דמאליהן קבלו את המעשרות‬
‫כדכתבתי לעיל ולדידיה קדושת עזרא לא הוי אלא‬
‫קדושה דרבנן אפי׳ בזמנו להמפרשיס ולהר״ש‬
‫והגר״א עכ״פ לאחר שחרב בית שני אינו אלא קדושה‬
‫דרבנן הוא וא״כ אפי׳ לרבנן שביעית בזה׳יז אינו‬
‫אלא דרבנן הילכך כתב רש״י טעם במילתא דרבי‬
‫משוס שעכשיו בטלה קדושת הארץ כדי להעמיד‬
‫דברי רב־ אליבא דכ״ע ומה שמשמע בתולין)ז‪(.‬‬
‫דס״ל לרבי דקדושת עזרא לא בטלה היינו לענין‬
‫לבטל אפי׳ מדרבנן הוא דלא בטלה ובזמן בית‬
‫שני תלי׳ בפלוגתא אס בשביעית בעינן כל‬
‫יושביה עלית וילפינן במה מצינו מיובל או לא‬
‫ולרבנן לא בעינן כל יושביה עליה והלל דבפני‬
‫בית שני הי׳ מוכרת רש׳׳י לומר דס״ל דשביעית‬
‫•לפ‪-‬נן בבנין אב מיובל דבעינן כל יושביה עליה‬
‫ובזמן שאין יובל נוהג שביעית נמי אינה נוהגת‬
‫ואח״כ מקשינן שמיטת כספים לשביעית ‪ .‬כדי‬
‫לאוקמא דברי הלל אליבא דכ״ע בין למיד‬
‫דקדושת עזרא קדושה דאורייתא הוא ובין למ״ד‬
‫דררנן הוא או דס״ל כדעת הר׳ש והגרו׳א דבזמן‬
‫בית שני לכ״ע דאורייתא הוא הילכך כתב רש״י‬
‫דס״ל לאב־י אליבא דהלל דטעמא דבבית שנ­‬
‫א­ן שביעית נוהגת משום הואיל ולא הי׳ יובל‬
‫נוהג משוס דלאו כל יושביה טליה ושביעית ילפינן‬
‫■במה מציני מיובל הילכך שמיטת כספים נמ­‬
‫לא הי' נוהג משוס דבשתי שמיטות הכתוב מדבר‬
‫ומקשינן שמיטת כספים לשביעית וזה כוונתו‬
‫שכתב הואיל ולא הי׳ יובל נוהג לא נהגו שמיטין‬
‫מדאורייתא וכתב שמיטין בלשון רביס דהיינו לא‬
‫נהגו השתי שמיטות שמיטת כספים ושמיטת‬
‫קרקעות שמיטת קרקעות משוס דילפינן בבנין‬
‫אב מיובל ושמיטת כספים משוס דהקישו הכתוב‬
‫הרי נתבאר דאפי׳ לפי' רש׳י שמפרש דברי‬
‫רבא דפליג על אביי מ״מ מודה דשביעית בזה״ז‬
‫דרבנן היא וכ״ש להתום' שס ד״ה מי איכא‬
‫מידי כו' דמפרשי דרבא קאי על הפירכא‬
‫הוראות‬ ‫דו‬
‫בערכין‬ ‫כדאמרינן‬ ‫ואז גס שמימין לא מנו‬
‫)י״ב;'( ובזבחיס )קי״ח•־( ועיין ברמב״ס פ״י‬
‫מה׳ שמימה ה״ב( ועיין בערכין )י״ג‪ (.‬תד״ה‬
‫הנך ומזמן קדושת עזרא איכא למימר דלמ״ד‬
‫קדישת עזרא לא הוי אלא קדושה דרבנן ליכא‬
‫ת־וב דאורייתא אפילו בזמן הזה לרבנן אלא שמימת‬
‫כספים דלא הוי מצוה התלויה בארן ונוהגת בכל‬
‫מקוס ובכל זמן והילכך דקדק רש״י בגימין‬
‫)ל״ו‪ (:‬ד״ה רבא אמר וז״ל‪ :‬לעולס בין לרבנן‬
‫מלוה‬ ‫דפלזגי אדרבי ואמי' שביעית להשממת‬
‫דש״י‬ ‫בזמן הזה דאורייתא ע״ש‪ .‬ולמה כתב‬
‫להשממת מלוה דוקא הא רבנן אמריסתס שביעית‬
‫מיני‬ ‫נוהגה אעפ״י שאין יובלדמשמע כל‬
‫שביעית בין השממת כספים ובין השממת קרקע‬
‫אלא ודאי כנ״ל דבזמן הזה גס לרבנן שמימת‬
‫במחלוקת‬ ‫קרקע אינו אלא דרבנן אלא דתלי׳‬
‫דאיכא ‪.‬בירושלמי אס קדושת עזרא דאורייתא‬
‫או דרבנן דאיתא בפ״ו משביעית ה׳יא וז״ל‪ :‬רבי‬
‫יוסי בר תנינא אמר מדבר תורה נתחייבו כו׳‬
‫אמר ר' אלעזר מאיליהן קיבלו עליהן את המעשרות‬
‫ומפרשים דברי ר״א שהוא פליג יס״ל דלקדושה‬
‫ראשונה שבמלה משגלו שוב לא ‪.‬קדשה בשני׳‬
‫לערן קדושת הארן ובימי עזראלא נתת־יבו‬
‫מדברי תורה במצות שהן תובת קרקע אלא‬
‫מאליהן קבלו להתתייב בתו״מ והגר״א ז״ל בשנו״א‬
‫כתב וז״ל‪ :‬ר״א אומר מאליהם קבלו עליהם את‬
‫המעשרות כו' פי' לפי שיהושע נצטוה לקדש כל‬
‫מה שבתוך התתומין אבל בימי עזרא לא קדשו‬
‫אלא מה שרצו כדאמרינן הרבה כרכים כבשו‬
‫עולי מצרים ולא קישו עול־ בבל ולהכי קאמר‬
‫ר״א דמאליהן קבלו אבל בודאי מה שקדשו הוא‬
‫מדאורייתא ור״י פליג עלי׳ וס״ל דמדאורייתא‬
‫נצעוו לקיש כמו גבי יהושע ונ״מ דקדושה במצות‬
‫השם ב״ה קימת אפילו בזמן הזה אבל לר״א‬
‫בטלה עכשיו דמסתמא לא הי׳ בלב שלהם אלא‬
‫ניתן שבהמ״ק קייס הואיל והדבר תלוי בהם והא‬
‫דמשמע בכמה מקומות דקדושה ראשונה קדשה‬
‫לשעתה וקדשה לעתיד לבוא היינו לערן קדושת‬
‫הבית ומקדש אבל לענין קדושת הארץ בטלה‬
‫עכ״ל‪ .‬וכן כתב ג״כ הר״ש ע״ש‪ .‬ולפי זה קדושת‬
‫עזרא לכ׳ע קדושה דאורייתא הי' אבל בזמן‬
‫הזה גס להר״ש והגר״א לר״א מדרבנן הוא ואס‬
‫נימא דרבנן ס״ל כר״א דבזמן הזה אינו אלא‬
‫דרבנן‬ ‫מדרבנן מודים דגם שביעית אינו אלא‬
‫׳לז‬ ‫שדה‬ ‫פרק אחד עשר‬
‫אלא ודאי דס׳׳ל דלא בטלה הילכך אי לא הדרשה‬
‫דשתי שמיטות הכתוב מדבר בעינן למימר‬
‫דשביעית גס בזה״ז דאירייתא וא״כ לרבנן דלא‬
‫ס״ל הדרשה דשמוט יתירה גס בזה״ז ‪,‬שביעית‬
‫דאורייתא ואפי' לשיטת ר״ת שהביאו התוספות‬
‫בגיטין )שם( ד״ה בזמן ובקידושין )ל״ח‪ (:‬תד״ה‬
‫השמטת כו' ובערכין )ל״ב‪ (:‬תד״ה מני ע׳ש‪.‬‬
‫ולשיטתו הסכימו הרמב״ן והרשב״א והריטב״א‬
‫יהר״ן דשתי שמיטות דקאמר רבי בש׳ס דידן‬
‫היינו ביובל שהשדות חוזרית לבעליהן ושמיטת‬
‫כספים דקאמר היינו שביעית בכל הפרטים' הן‬
‫הפקעת החוב והן איסור עבודת קרקע כדמוכח‬
‫במ״ק )ב ‪ ( :‬דמביאו על הא דמשקין בית השלחין‬
‫ומה דקרי ליה שמיטת כספים היינו משוס‬
‫דשביעית תשמטת כספים'ולא יובל וה״ק בזמן‬
‫שאתה משמט קרקע דהיינו בזמן שהיובל ■נוהג‬
‫אתה משמט כספים כלומר שהשמטה נוהגת‬
‫וקרי ליה שמיטת כספים מטעמא דכתיבנא ועוד‬
‫משוס דקרא איירי במלוה כדכתיב כל בעל משה‬
‫ידו נקט כספים ולדינא ל״פ אלא לענין אס נוהג‬
‫יובל בבית שני או לא דרש״י כתב )שס( ואע׳׳ג‬
‫דהלל בבית שני הוה ס״ל לאביי דבבית שני‬
‫שמטין‬ ‫הואיל ולא‪.‬הי׳ יובל נוהג לא נהוג‬
‫■מדאורייתא ודאמרינן בערכין מנו יובלות לקדש '‬
‫שמיטין מדרבנן קאמר ור״ת ס״ל דבבית שני‬
‫נהגו יובלות)והשמטת קרקע קרי ליוכל ולשביעית( ‪-‬‬
‫ומ״ש בסון( ערכין מנו יובלות לקדש שמיטין‬
‫היינו דוקא למאי דס״ד הסס דלא חזרו עשרת‬
‫השבטים שגלו ובבית שני לא היו כל יושביה‬
‫עליה אבל למסקנא דירמיה החזירן ויאשיהו‬
‫מלך עליהם אע״ג דלא עלו כולם חשיב כל‬
‫יושביה עליה ע״ש‪) .‬ועיין בסמ׳׳ג במצות‬
‫עשין מצוה קמ״ז קמ׳׳ח וביראיס סי׳ קס״ד ובסי׳‬
‫שמ׳יה שהביאו ג׳'כ כפי׳ ר״ת ע״ש‪ (.‬אבל לענין‬
‫אס שמיטה בזמן הזה דאורייתא או דרבנן אין‬
‫חילוק ביניהם ואפי׳ אס נימא דס׳׳ל לר״ת‬
‫כדכתבו התום׳ בסון( ערכין דת״כ לא פליגי‬
‫ארבי הא עומד לנגדו הסוגי׳ דרמ״ק כדכתבנו‬
‫לעיל ואין לומר דמאן נינהו רבנן דאמר רבא‬
‫ברמי׳ק אפי׳ סימא רבנן הא דאיתא בת'כ פ'‬
‫בהר פ״ג הלכה כ׳׳ז וז״ל‪ :‬ק״ו ליובל שישמט‬
‫כספים ומה אס השביעית שאינה מוציאה‬
‫עבדים משמטת כספים יובל שהוא מוציא‬
‫עבדים א״ד שישמט כספים ת״ל וזה דבר השמטה‬
‫הוראות‬
‫אחרינייתא יתקינו רבנו דתשמט זכר לשביעית‬
‫■מ״ש ושביעית בזה״ז דרבנן כיון דקי״ל כהלל‬
‫■בדין פרוזבול ועוד דהא התום׳ ס״ל דנם רבנן‬
‫מודים לרבי דשביעית אינו נוהג בזמן שאין‬
‫היובל נוהג ומה שאמרו רבנן בת״כ דשביעית‬
‫נוהגת‪.‬אעפ׳׳י שאין יובל הא כתבו בערכין‬
‫)ל״ב‪ (:‬דה׳ק אע״ג שלא נהגו יובל והניחו‬
‫בחשאסע״ש‪.‬‬
‫א מ נ ם בהסוגי׳ דריש מ״ק מבואר בהדיא‬
‫דרבנן פליגי על הא דרבי אפי׳ לענין‬
‫שמיעת קרקע דשביעית וס״ל דשביעית בזה״ז‬
‫דאורייתא הוא דפדיך התם‪ :‬וחרישה בשביעית‬
‫מי שרי כו׳ רבא אמר אפי׳ סימא רבנן כו' ע׳ש‪, .‬‬
‫הלא ס״ל לרבא בהדיא ולרבנן עבודה בשביעית‬
‫אסור מה״ת להתוס׳ הנ״ל בעינן למימר דהי׳‬
‫ליבא איזה ברייתא אחרת דסייל להו לרבנן‬
‫דשביעית דאורייתא אפי׳ בזה״ז א״כ לרבא בעינן'‬
‫לפסוק כיבנן ושביעית הוי דאורייתא ולרש״י‬
‫דס״ל דרבנן דת״כ הנ״ז דס״ל ושביעית נוהג‬
‫אעפ׳י שאין יובל הס נינהו רבנן דפליגי על רבי‬
‫■והבין רבא ואפי׳ בשביעית בזמן הזה הוי‬
‫דאורייתא איכא למימר דס״ל כר״י וקדושת‬
‫עזרא הוי קדושה ואורייתא ולא בטלה אבל‬
‫לדידן דקי״ל דקדושת עזרא לא הוי אלא דרבנן‬
‫כדכתב הרמב״ס ואפי׳ במעשרות אעפ׳יי דלא‬
‫כתיב בבואכם אינם חייבין אלא מדרבנן והיינו‬
‫משום וקדושת עזרא לא הוי אלא דרבנן כר״א‬
‫דמאליהן קיבלו את המעשרות ה״ה לענין‬
‫שביעית נמי אינו אלא דרבנן ומ״ש הכ"מ בפ״א‬
‫מתרומות הכ״ו וז״ל שרבינו לא פטר כאן‪,‬מטעם‬
‫שבטלה הקדושה שהרי גס בימי עזרא פטר והא‬
‫ודאי ע״י אותה חזחה שהחזיקו בימי עזרא‬
‫נתקדשה לשעתה ולע״ל לשביעית מן התורה‬
‫ולתרומה מדרבנן ע״ש‪ .‬זה אינו לדברי הירושלמי‬
‫דשביעית בפ״ב ובגיטין בפ״ד שתלה ‪ .‬שביעית‬
‫במעשרות ותלי׳ זה בזה )והמהרי׳׳ט ח״ב סי׳‬
‫נ״ב כתב דשביעית ילפינן מתרומה בח״ו‬
‫דבזמן הזה אינו אלא דרבנן ע״ש‪ (.‬אלא דאיכא‬
‫להוכיח מטעם אחר הא דתרומה פטור בזה״ז‬
‫לאו משוס דבטלה קדושתה דא״כ ל״ל לכתוב‬
‫טעמא דתרומה משוס דבעינן ביאת כולכם‬
‫■שנאמר כי תבואו ובימי עזרא היסה ביאת‬
‫;מקצתן ע״ש‪ .‬סיפוק ליה דבטלה קדושת הארן‬
 ‫שעה‬ ‫פרק אהד עעזר‬
‫ולויוהו כוונה רבא‪.‬ואמר אפי׳ תימא רבנן היינר‬
‫התנא והת״כ הנ״ל ולפי״ז אס נימא והלכה‬
‫כרבי ובין לרש״י ובין לר״ת ס״ל ושביעית בזמן;‬
‫הזה אינו אלא מורבנןתלי' בזה אס נפרש רבא א מד‬
‫וגיטין שבא לאוקמא לבית הלל אפי' כרבנן ס׳׳ל‬
‫כרש״י או כהתוס' ורבא לא בא לשנויי פרכא‬
‫קמייתא ולאוקמא וברי הלל לכ״ע אלא שבא‬
‫לתרץ הפרכא השני׳ דשם ע״ש‪ .‬ואם נימא כג־ש׳׳י־‬
‫בעינן לפסוק כרבנן ופל־גי ארב־ וס״ל ושמיטה‬
‫בזה״ז ואורייתא כומשמע בסוגי׳ ורמ״ק וכמר‬
‫שכתב הראב״ויבפ״ט מה' שמיטה הט״ז ע״ש‪..‬‬
‫ואס נ־מא ורבא לח מוק־ ובר■ הלל כרבנן אלא‬
‫בא לתרץ הפרכא השני׳ א״כ איכא למימר ורבא‬
‫ס׳יל ורבנן לא פליגי מיו־ ארבי והלכה כוות־ה‬
‫ואע״ג וברמ״ק מבואר בהויא ורבא ס ׳ל ורבנן‬
‫פליג־ עלי' ורבי יס״ל ושביעית בזה״ז ואורייתא‬
‫מ״מ מובגיטין לא מוק׳ מידי כי־בנן מסתמא‬
‫הור ביה וס״ל ורבנן לא פל־גי עליה ורב־ אוי‬
‫איכא למימר ואפי׳ לרש׳יי ומפרש רבא אמר‬
‫וג־טין ולתרץ פרכא קמייתא הוא בא ומוקי‬
‫ובר־ הלל אפי' כרבנן מ'‪,‬׳מ פסק־נן כרבי וא־כא‬
‫למימר וס״ל כהתוס׳ ור״ה והוין אס שמיטת‬
‫כספים נוהג ביובל תליי במחלוקת ררבי ורבנן‬
‫וכיון ובירושלמי ור״ה פ״ג )שם( חמר ר׳ יוחנן‬
‫וחכמים ס״ל ונוהג אפי׳ ביובל א״כ ס״ל כרב־‬
‫הרי רבנן ורבים הס ס״ל כרב־ והלכה כרבי‬
‫בכה״ג אפי' נגו חב־ר־ו משום דרבים ג"כ ס״ל‬
‫כוות־ה אך איכא לוקוק והו־ קשיא רבנן ארבנן‬
‫ובת״כ ס״ל לרבנן ישב־עית אעפ״י שאין יובל‬
‫ופל־ג־ ארבי ובירושלמי אמרו רבנן ויובל משמט‬
‫כספים כשביע־ת והוא כרב■ וע״כ ובעינן למימר‬
‫ורבנן ות"כ לאו נ־נהו חכמים וירושלמי ולא‬
‫ברירא לן מ־לתא בדעת רש״י ור״ת להיכן נוטה‬
‫אם שביעית בזה״ז ואורייתא או ורבנץ ומובר■‬
‫רש״י בפ״ג וסנהדרין )כ״ו( ופר־ש להא ור׳‬
‫ינאי וה״ט משום ושביעית בזה״ז ורבנן משמע‬
‫וס״ל ושביעית בזה״ז ורבנן הוא( ובדעת הרמב״ם‬
‫וכתב הכ׳׳מ ישביעית בזר\ז ואורייתא מפרש‬
‫הברייתא ורבי אליבא והרמב״ס מחציה כר״ת‬
‫וכתב וז׳׳ל‪ :‬לפיכך נ״ל ולעולם כרבי ס״ל ול״ק‬
‫שהוא ז׳׳ל מפרש הא ואמר רבי בשתי שמטות‬
‫הכהו‪ :‬מדבר אחת שמעה קרקעות לא אשמטת‬
‫קרקעות בשביעית קאמר וההוא לעולם נהגה‬
‫אף שלא בפני הבית אלא ליובל קרי שמטת־‬
‫הוראות‬ ‫לח‬
‫שמוט שביעית משמטת כספים ואין יובל משמט‬
‫כספים עכ״ל‪ .‬ואם איתא דתנא דס"כ ס״ל‬
‫דקרא דדבד השמטה שמוט מיירי בשתי שמיטות‬
‫אחת שמיטת קרקע יאסת שמיטת כספים ושמיטת‬
‫קרקע לר״ת היינו יובל א״כ אין יתכן למעט‬
‫מקרא ושמיטה שמיט שאץ יובל משמט כספים‬
‫הא קרא מיירי דרכי שמיטה שמוט בשת־‬
‫שמיטות וגס ביובל מיירי וכרכתבו התום' בדיה‬
‫)כ״ט‪ (.‬ד״ה קמ״ל ולרבי ואמר דבשת־ שמיטות‬
‫הכתוב מובר באמת שמיטת כספים נוהגת אפי'‬
‫ביובל ע״ש‪.‬ה״הוכןאיתא בירושלמי פ״ג ו ד ה וז״ל‪:‬‬
‫אמר ר׳ יוחנן זו וברי רבי ייוה ור' יוסא אבל‬
‫ובר־ סכמיס ק־ויש ב׳יו ותקיעת שופר והשמט‬
‫כספים משמ־ט־ן עכ״ל‪ .‬ועיין •כשירי קרבן שעמד‬
‫שם בצייע מה״ת הנ״ל אבל לפי וברי הנ׳׳ל אתי‬
‫שפיר ואיכא למימר והירושלמי אתי כרבי וור־ש‬
‫והכתוב מ־יריי בשתי שמיטות והס שייכת אהווי‬
‫וכן העיר בזה ג״כ בגל־ון הש״ם שם בירושלמי‬
‫ע׳יש‪ .‬וא״כ וברי הת"כ הנ״ל הו״ל נגו דברי רבי‬
‫ופליג־ ארבי ולויוהו איכא למימר ושמיטת קרקע‬
‫בזמן הזה ואורייתא וזהו כוונת רכא שאמר‬
‫אפי‘ תזמא רבנן אליבא והתום' בערכין וא״כ‬
‫תקשה לר״ת וא"כ איך היכיח ר״ת ושביעית קרו לה‬
‫רבי שמיטה כספים משום דווקא שביעית משמטת‬
‫כספים ולא יובל והביא הספר• ופי ראה ע״ש‪.‬‬
‫ולפי הנ״ל הא אדרבה לרבי שמיטה כספים נוהגת‬
‫אפי׳ ביובל ועוד הא הרמב״ס בפ״ט ה״א כתב‬
‫מצות עשה להשמיט המלוה בשביעית כו' ע״ש‪.‬‬
‫משמע ווקא בשביעית ולא ביובל ובה־ ב' כתב‬
‫ובר־ רני עייש‪ .‬וכן הסמ״ג במצות עש־ן קמ״ז‬
‫קמ״ח פסק כלכי ע״ש ובמצוה ק״ן קנ״א קנ״ב‬
‫קנ״ג כהת״כ והספרי הנ״ל וב־וכל ל־כא שמיטת‬
‫כספים ע״ש‪ .‬אלא ודאי וס״ל ואפי' לרבי‬
‫איכא למידרש ורשה ות״כ וספרי משום ואפי'‬
‫אם תאמר והכתוב מ״רי כשתי שמיטות מ״מ‬
‫שפיר איכא למיורש למעט שמ'טה כספים ביובל‬
‫מוכתב יתור לשון חזה ובר השמטה ול״ל לכתוב‬
‫וזה ומזה וריש וזה ובר השמטה ויקא כשביעית‬
‫ולא ביוכל ולפי׳׳ז איכא למימר ור״ת לא ס״ל‬
‫כהתוס' וערכין אלא וס״ל והת״כ פליגי על רבי‬
‫וזה מה שאמר רבא אפי׳ ת־מא רבנן והתום׳‬
‫דערכין ס״ל כההוס' ור״ה הנ״ל וס״ל ודרשה‬
‫דת״נ לענין שמיטת כספיס שאינה נוהגת ביובל‬
‫פליגי ארבי והירושלמי ופ״ג מר״ה ס׳יל כרב•‬
‫לט‬ ‫*טעה‬ ‫פרק אחד עשר‬
‫כדכתיב והשביעית תשמטנה ואעפ״י דלא כתיב‬
‫בשביעית לכל יושביה מ"מ שפיר איכא נמימר‬
‫דשביעית בזמן הזה אינו אלא דרבנן משום‬
‫דאיכא למימר דרבי ס״ל דקדישת עזרא בטלה‬
‫דקדשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא יאעפ״י‬
‫דאין הלכה כמ״ד דליא קידשה לעתיד לבא לא‬
‫איכפת ליה לאביי אס אינה הלכה כרבי לענין‬
‫זה משום דלא רצה שם רק לתרץ דברי רבה‬
‫ורב יוסף והילכך מעתיק דברי רבי בלשון זכר‪:‬‬
‫״אחד" שמיטת קרקע משוס דמפרש דברי רבי‬
‫דמיירי דשמיטת קרקע דשביעית ושביעית לשון‬
‫זכר הוא כדכתיב בפ' בהר‪ :‬ובשנה השביעית‬
‫וגו' יהי' לארץ‪ ,‬וכן שמיטת כספים נמי לשון זכר‬
‫כדכתיב וזה דבר השמיטה גו'‪ ,‬אבל כשבא אביי‬
‫בסוגי' דגיטין בענק פרוזבול דהלל חזר בפי' דברי‬
‫רבי וס״ל כמו דאיתא בירושלמי דברי רבי בהדיא‬
‫שמיטה ויובל ע״ש‪ .‬וכמו שכתבנו לעיל משום‬
‫דשם לא יספיק בלא׳יה דאם נפרש דמיירי בשמיטת‬
‫שביעית תיקשה מנא לן בשמיטת שביעית‬
‫גופיה יאינו נוהג בזמן שאין כל יושביה עליה‬
‫דהא לא כתיב תלתא שמיטות בקרא ‪ .‬והתירץ‬
‫שכתבנו לעיל דשביעית ילפינן בבנין אב מיובל‬
‫אין נ׳יל לאביי וס״ל הסברא להיפך דמדכתבה‬
‫ההורה לכל יושביה ביובל מסתמא דבעלמא בשאר‬
‫מצות הארץ נוהג אפי' אם אין כל יושביה עליה‬
‫כמו שאמר רב הונא בריה דרב יהושע בכתובות‬
‫)כ״ה‪ (.‬ובנדה )מ״ז‪ (.‬וז״ל‪ :‬אשכחתינהו לרבנן‬
‫בבי רב דיתבי וקאמרי אפי' למ״ד כו' ואמינא‬
‫להו אנא אדרבה אפי' למ״ד תרומה בזה״ז‬
‫דאורייתא דאורייתא חלה דרבנן ע״ש‪ .‬ואעפ״י‬
‫דכתיב בבואכם גבי חלה לא ילפינן תרימה מינה‬
‫בבנין אב משוס דאמרינן הסברא להיפיך כנ״ל‬
‫ואין לומר התם טעמא דבזה׳יז ‪ .‬בטלה קדושת‬
‫הארץ משום דס״ל דקדושת עזרא לא קידשה‬
‫לעתיד לבא חדא דלא יהיה דברי הלל אליבא‬
‫דהילכתא דהא אנן קי״ל דקדושת עזרא לא בטלה‬
‫כדפסק הרמב״ס בפ׳א מה' תרומות ועוד הא‬
‫הלל בבית שני הוה ואז עדיין קדושת עזרא לכ״ע‬
‫לא בטלה וגס אין לומר דהלל ס״ל כמ״ד דקדושת‬
‫עזרא לא הי' אלא קדושה דרבנן דהא הוכחנו‬
‫לעיל דלהלהה אינו כן מדכתב הרמב״ם טעמא‬
‫דתרימה וחלה בזה״ז אינו אלא דרבנן משום‬
‫דכתיב בבואכם תיפוק ליה משוס דקדושת עזרא‬
‫לא הי' אלא קדושה דרבנן אלא ודאי דס״ל‬
‫הוראות‬
‫■קרקעות שהרי השדות חוזרות לכעל־ם וכמכואר‬
‫בדכר־ו רפ״ט וכן פירש ר״ת ע״ש‪ .‬מ״ש וכן‬
‫פי׳ ר״ת כוונתו דמפרש כר״ת לערן דשמיטת‬
‫קרקע היינו יוכל לאו שמיטת קרקע דשכיע־ת‬
‫אכל שמיטת כספים אינו מפרש כר״ת שכולל כל‬
‫דיני שביעית דהיינו חרישה וזריעה וכספים אלא‬
‫דמפרש שמיטת כספים היינו דוקא שמיטת כספים‬
‫אכל חרישה וזריעה דשביעית נוהג אפי' בזמן‬
‫‪,‬שאין יובל נוהג מה״ת והקושי' על הכ״מ גלויה‬
‫מרמ״ק דאמר אביי ורבא שם בהדיא דגם שמיטת‬
‫שביעית דחרישה וזריעה אינו נוהג בזה״ז לרבי‬
‫״כדהקשה המ״ל שם ושאר אחרונים‪ .‬וראיתי בספר‬
‫שמן המור חיו״ד ם׳ ד' שכתב לתרן קושי' הנ׳יל‬
‫דס״ל למרן דההיא דרמ״ק נשנית בבית המדרש‬
‫■תחלה כסדרן ומשוס דקא רמו על האמוראים‬
‫רבה ורב יוסף ממתניתין דמשקין בית השלחין‬
‫בשביעית ולא אסיק אדעתיה דאביי הך דינא‬
‫דהולדות לא אסירי כדחדש רבא לזאת דחק‬
‫עצמו אביי לפרש מילתיה דרבי דלכל מ־לי‬
‫היקש שביעית ליובל כלומר שרבה ורב יוסף יפרשו‬
‫דברי רבי הכי כי היכי דלא תיקשי להו ממתניתין‬
‫והיינו דלא מייתי אביי שם דברי הירושלמי‬
‫למימרא שהאמוראים ידחקו עצמן בפי' דברי‬
‫רבי למימרא שגס רבי קאי כוותייהו אמנם‬
‫ההיא דגיכוין דקא מייתי אביי עלה דברי רבי‬
‫‪:‬ס״ל שהיא בתר דחדית רבא דתולדות לא‬
‫אסירי דמצינן למימר דאביי קבל הדין מרבא‬
‫שהרי מילתא בטעמא קאמר דהא לא חזינן‬
‫דפליג אביי בהדייהו עם רבא בהאי דינא דתולדוה‬
‫‪.‬לא אסר רחמנא כו' ולפום האי דינא שפיר‬
‫אית לן לפרושי למילתיה דרבי כפשטא דדוקא‬
‫‪.‬לענין כספים קאמר דהוקש ליובל ולא ‪ -‬לענין‬
‫איסור עבודת הארן אלא דלעולס אסור מה״ת‬
‫לרבי ע״ש‪ .‬ולענ״ד נראה להמליץ בעד מרן‬
‫באופן אחר עפ״י מה שיש לדקדק קצת בהא‬
‫דברמ״ק מביא אביי דברי רבי בזה הלשון ‪:‬‬
‫בשתי שמיטות■ הכתוב מדבר ״אחד" שמיטת‬
‫קרקע ״ואחד' שמיטת כספים כו' ובגיטין)ל״ו‪(.‬‬
‫איתא בזה״ל‪ :‬בשתי שמיטות הכתוב מדבר ״אחת"‬
‫שמיטת קרקע ״ואחת" שמיטת כספים ע״ש ויש‬
‫לבאר זאת בטעמא דהך מילתא משום דברמ״ק‬
‫מסתברה ליה לאבי• לפרש דברי רבי דבשתי‬
‫שר‪.‬יטות הכתוב מדבר היינו שביעית והוי‬
‫‪.‬שר‪.‬יטת קרקע כדקרי לה התורה בפ' משפטים‬
 ‫‪VW‬‬ ‫פרק אהד עשר‬
‫הזה אסור מן ההורה ורבא ס״ל דלא פליגי כלל ‪.‬‬
‫אלא הא דאמר׳ רבנן שביעית אעפ״י שאין יובל‬
‫פי׳ לענין חרישה וזריעה דשביעית דנוהג אפילו‬
‫בזמן הזה אעפ״י שאין יובל נוהג משוס דלאו כל‬
‫יושביה עליה אבל חרישה וזריעה דשביעית לא‬
‫בעינן כל יושביה עליה וההקש דשתי שמיטות‬
‫היינו רק שמינית כספים ליובל הוא דמקשינן‬
‫ולזה מודו ג״כ הרבנן רהת״כ דשמיטת כספיס‬
‫אינה נוהגת בזמן הזה רק מדרבנן הילכך לא‬
‫חמר רבא אפילו תימא רבנן דהח ס״ל דשמינית ‪.‬‬
‫כהפיס בזמן הזה לכ״ע איני אלא מדרבנן‬
‫‪,.‬ובשמיטת קרקעית‪.‬ס״ל לרבא דלכ״ע גס בזמן‬
‫הזה דאירייתא ולא פל־ג׳ רבי ורבנן כלל והא דאמר‬
‫רבא ברמ״ק אפילו תימא רבנן היינו לטעמיה‬
‫דאב״ הואי דאמר הכי פי' לדי־ך דס״ל ד־בי‬
‫ורבנן פליג׳ ולרבנן מן התורה הוא ־תסור ואעפ״ב‬
‫מצי אתי מתניתין דמשקין אפילו כרבנן‪ ,‬אבל‬
‫לרבא בעצמו בין לרבי ובין לרבנן דאורייתא‬
‫הוא וכיון דאב״ ורבא הלכה כרבא הילכך שפיר‬
‫פסק דשביעית בזמן הזה מן התורה אסור‬
‫ולענין פרוזביל אינו אלא דרבק והוא כשינית‬
‫רבח לגמרי יכן מבואר מסוגי’ דגמר׳ בקידושין‬
‫^ל״ח‪ (:‬דאמרינן שס וז״ל‪ :‬לא נצרכה אלא לכדהניא‬
‫כו׳ ולא אמרינן לא נצרכה אלא לרבי משמע‬
‫דבשמינית כספיס כ״ע מידי דניהג אפילו בזה‬
‫הזמן כנ״ל לבאר דברי הרמב״ס לשיטת מרן‬
‫דהרמב״ם סבירא ליה שביעית בזמן הזה‬
‫דאורייתא היא‪ .‬אבל באמת הוכחות הכ״מ‬
‫דהרמב׳ים ס״ל בשביעית בזנון הזה דאורייתא‬
‫מדכתב ונוהג ביף בפני הבית יבין שלא בפני‬
‫הבית לאו הוכחה הוא כדהאריכו בזה כל המחבר״ס■‬
‫ולמותר הוא להאריך בזה ורובם ככולם ס׳׳ל‬
‫בדעת הרמב״ס רשביעית בזמן הזה ד־בנן הוא‬
‫ע״ן בספר נבחר מכסף סי' כ״ג חוי'‪'.‬ד וע״ן‬
‫ברדב״ז על הרמב״ס שס ועיין במהרי״ט ח״ב‬
‫■ סי' נ״ב ובבעל התרומות שער מ״ה הובא‬
‫׳דדעתהר מב״ס שביעית בזמן הזה דרבנן‪,‬‬
‫והמהרי״ט מביא שם בשס מהרי״ע קורקס שמצא‬
‫בס׳ הרמב״ס בכתיבת יד בלשון הזה בזמן שאין‬
‫יובל נוהג אין שביעית נוהגת ונוהגת שביעית ‪.‬‬
‫בארן מדבריהם ע״ש‪ .‬וכן כתב הטור בי״ד סי'‬
‫של״א דשביעית בזמן הזה דרבנן ע״ש‪ .‬וכן כתב‬
‫הטור בהלכות ארן ישראל ע״ש‪ .‬וק פסק היראים‬
‫סי׳ שמ׳יה ע״ש‪ .‬והסמ״ג במנות עשין קמ״ז קמ״ח ‪.‬‬
‫הוראות‬ ‫מ‬
‫דקדושה עזרא רוי ק־ושה דאור־יתה וא״כ א­‬
‫אפשר לומר דתקנה פרוזכול יה־' דוקא למ״ד‬
‫קדושת עזרא לא הר אלא קרישה דרמן שא‪-‬נו‬
‫אליבא דה‪-‬לכתא ואעפ״י דכתבט לע‪-‬ל כשם‬
‫הירושלמי דיבמוה דאביי ם"ל כמ״ד דק־־שת עזרא‬
‫לא הוי אלא דרבנן א־כא לתימר רזה לא אמר רק‬
‫כשעמד בש־שתו של רמ״ק וקודם שחזר ממה‬
‫שמפרש דברי רבי החס ברמ״ק משא״ב כשבא‬
‫לעסוק בסוגי׳ דפרוזבול חזר לפרש דבר• רב־‬
‫דמ״ש רבי ‪.‬דבשת' שמיטות הכתיב מדבר‬
‫מפרש דהיינו אחת שמ‪-‬טת ייבל ואחת שמ‪-‬טה‬
‫כספיס ומקש־נ; שמיטת נספ‪-‬ס' לטבל דכת־ב‬
‫בה לכל יושביה ובזמן שאין כל‪ ,‬יושביה על‪-‬ה‬
‫אינו נוהג כן שמיטת כספיס אינה נוהגת‬
‫בזמן שאין כל יישב‪-‬ה על־ה‪ ,‬אבל שמיטת‬
‫דטהג‬ ‫קרקעות דשב־ע־ת א־כא למימר‬
‫מדאורייתא אפילו בזמן הזה ולכן דקדק לומר‬
‫ולהעתיק דברי רבי בלשון נקבה‪ :‬״א ח ת"‬
‫ח ר" שמיטית‬ ‫שמיטת קרקעית כו' ולא אמר‬
‫קרקעות כדאמר ברמ״ק הייני משים דרוצה‬
‫לרמז דמפרש דשמיט יתירה מדבר ביובל‬
‫ויובל לשון נקבה כדכתב בפ׳ בהר כ״ה פסיק‬
‫י' ובפסוק י״א יובל היא יגו' ובפסוק י״ד נ׳‬
‫יובל היא ואיידי רגבי יובל אמר בלשין נקבה‬
‫אנור נמי בשמיטה כסכייס בלשון נקבה ה^כך‬
‫אמר אחת שמינית קרקע ואחת שמיטת כספים‪.‬‬
‫עוד יש לבאר הסוג׳׳ אפילו אס נימא כשיטת‬
‫הכ״מ אליבא דהרמב״ס דשביע‪-‬ית דחרישה‬
‫וזריעה בזמן הזה דאורייתא אפילו • חס נפרש‬
‫שיטה אביי אליבא דרבי דשביעית בזמן הזה אינו'‬
‫נוהג מן התורה אלא דפסק כרבא ולדידיה לכ״ע‬
‫שמיטת קרקע דאורייתא גס בזמן הזה דיש‬
‫להוכיח לפי׳התוס׳ דהח דרבא אמר הפקר ב״ד‬
‫הפקר לא קא׳ לשנויי הפרכא ‪-‬קמייתא דאל״ב‬
‫מפני מה לא אמר אפילו תימא רבנן כמו שאמר‬
‫ברמ״ק ע״ש‪ .‬לכן נלענ״ד דאב״ ורבא פליגי אס‬
‫רבי ורבנן דהת״כ פליגי אי לא ובאמת הפי׳‬
‫בדברי רבי דבשתי שמיטות הכתוב מדבר היינו‬
‫יובל ושמיטת כספים אלא דאביי ס״ל דרבי‬
‫ורבנן דת״כ פליג׳ וא׳יכ הפי' דשמיטת כספים‬
‫הייני שביעית וכל פרטיה !גם איסור חרישה‬
‫בכלל ולפי זה שביעית בזמן הזה דרבנן אפילו‬
‫לענין חרישה וזר‪-‬עה ורבנן דהת״כ דאמר׳ שביעית‬
‫אעפ״י שאין יובל ס״ל דחרישה וזריעה בזמן‬
‫מא‬ ‫שעה‬ ‫פרק אחד עשר ושנים עשר‬
‫עוררין בעלי חמס עהיו רוצץ ליעול חלק ביהודה‬
‫ובירושלים עכ״ל‪ .‬ומדלא ערערו ליעול חלק רק■‬
‫ביהודה ובירושלים ולא בשאר חלקי ארן ישראל‬
‫מוכח דמסתמא הי׳ להם כבר חלק בארן רק‬
‫ביהודה ובירושלים לא הי׳ להם שום חלק ונחלה‬
‫ולכן ערערו ליעול חלק גם ביהודה ולכן כתב‬
‫מרן הכ״מ ראי' לסתור דברי הכו״פ ממעשה‬
‫ההוא דאל״כ איך אכלו הכירות ולא חששו משוס‬
‫ספיחי שביעית‪ .‬והמרש״א בחידושי אגדות שם כסב‬
‫וז״ל‪ :‬ואיהה שנה שביעית כו׳ כי' שדותיהן שבא״י‬
‫שהיו מוחזקין בהן בזרוע ובחזקה במענה זו עד‬
‫‪,‬שבא גיכסנדרוס ובאו לפניו לדון ע״ז אבל שדותיהן‬
‫שבאפריקה אין שביעית נוהגה בהן דחו״ל הוא‬
‫ודי״ק עכ״ל ומשמע לפירושו דהא דאמרה הברייתא‬
‫ואותו שנה שביעית היתה כוונתה דהפירות היו‬
‫אסורים משוס דשביעית היתה וקדושת שביעית‬
‫הי׳ חל על הפירוס שבשדותיהן וכרמיהן דבא״י‬
‫ולפי״ז שפיר הוכיח הכרפ דחל על הפירות של‬
‫העכו״ס קדושת שביעית אבל באמת משמע‬
‫דהכו״פ לא ס״ל בפי׳ הגמר' כהמרש״א דהא‬
‫משמע דעיקר הוכחות המרש״א דשדותיהן‬
‫וכרמיהן היו בא״י מדאמרה הביייתא דאותה שנה‬
‫שביעית היתה ונח״ל אין שביעית נוהגת בהן ולפי‬
‫מה שמפרש הכו״פ אין ראי׳ מידי דהא כתב‬
‫הכו״פ וז״ל ‪ :‬הנא אותה שנה שביעית היתה‬
‫וסמכו ישראל עליה עכ״ל‪ .‬משמע דס״ל דהישראלים‬
‫אכלו את הפירות של העכו״ס א״כ אין ראי׳‬
‫דשדותיהן וכרמיהן הי׳ בא״י ועוד דאדרבה אם‬
‫נימא דבת״י היו איכא ראי׳ להיפוך דפירות עכו״ס‬
‫אינן אםורים בקדישת שביעית מדסמכו עליהן‬
‫ישראל ואפי׳ לפי מה שמפרש המרש״א נמי אין‬
‫ראי׳ מידי דהא המרש״א ס״ל דהשדות והכרמים‬
‫הי׳ באמת של ישראל אלא שהאפריקאים החזיקו‬
‫את הקרקע מחמת עענותיהם וכיון דבאמת‬
‫המעטת שלהם הי׳ הכל עעטת שוא ודברים‬
‫בטלים הרי הי׳ באמת השדות של ישראל ופירות‬
‫ישראל הוה הילכך היו אסורין בקדושת שביעית‬
‫אבל פירות עכו״ס מקרקע של עכו״ס איכא■‬
‫למימר דמותרין הן ואין בהן שום איסור קדושת‬
‫שביעית ואיסור ספיחים שוב ראיתי שבעל עין‬
‫יעקב על העין יעקב שכתב וז׳׳ל‪ :‬שביעית‬
‫היהה פי‘ בארן ישראל ולא הי׳ להם ממה לאכול‬
‫כיון שברחו אלו והניחו שדותיהן באפריקה כשהן‬
‫זרועות ונטועות אכל מהם בשביעית ע״ש‪ .‬ולפי‬
‫‪ -‬ו‬
‫הוראות‬
‫וע־־ן‬ ‫ע״ש‪ .‬וכן פסק הח־ניך מצוה ס״ד ע״ש‪.‬‬
‫בחינוך פ' בהר מצוה שכ׳יו שכתב ג'כ הכי ע״ש ןע־'ן‬
‫בכפתור ופרח פרק מ״ש ועיין בפאת השלחן‬
‫הלכות שביעית סי׳ כ״נ ס״ק כ״ג שהאריך בזה הרבה‬
‫והחליבי כ' שביעית בזמן הזה דרבנן ע״ש‪ .‬ועיין‬
‫בפרי הארץ יעל חלק י׳ד סי׳ ד' בחלק שלישי‬
‫ובב״י על העור )שס( מרן בעצמו חזר ממה‬
‫שכתב בכ"מ בפ״ע ופ׳יי משמעה וס״ל דלהרמב״ם‬
‫שביעית בזמן הזה דרבנן וכן הלכה כדכתב בפ״ד‬
‫מה׳ שמיעה ע״ש‪ .‬וכיון דרובא דרבוותא ס״ל‬
‫דשביעית בזמן הזה אינו אלא דרבנן תו לא שייך‬
‫לאסור פירות עכו״ם שגדלו ברשות העכויס כלל‬
‫כיון דבעודן בידו אמרינן יש קנין ואפילו אס‬
‫הי׳ ברשות הישראל לא עבר אלא על איסור‬
‫דרבנן אס הוא ברשות העכו״ס אינו נאסר כלל‬
‫כדהבאתי לעיל בשס‪ ,‬הר״ן‪.‬‬
‫פרד‪ .‬שנים עשר‬
‫נבאר בעזהי״ת דברי רביתינו בעיקר‬ ‫ועתה‬
‫מחלקותן בפירות עכו״ס ולתרן דברי‬
‫מרן מהרי״ק מכל הראיות שהביאו הכו״פ והמבי״ע‬
‫והמהרי״ע ומהר״ש סיריליו נגד מרן מהרי״ק‪.‬‬
‫דהכו״פ כתב בפמ״ז להביא ראי׳ דפירות עכו״ס‬
‫אסורים בשביעית ומחוייב לנהוג בהן דין קדושת‬
‫שביעית מהא דאיתא בסנהדרין )צ״א‪ (.‬בבני‬
‫כנסן שבאו לדין עס ישראל ואמר להס אלכסנדרוס‬
‫החזירו להס תשובה אמרו לו תנו לנו זמן שלשה‬
‫ימיה נתן להם זמן בדקו ולא מצאו תשובה מיד‬
‫ברחי והניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן‬
‫נעועות ומסיים בה בפ״ג ממגילת תענית תנא‬
‫אותה שנה שביעית היתה ועשו אותו היום י׳׳ע‬
‫ע״ש‪ .‬ובחלק )שם( הובא בגמר' עוד מעשה כזה‬
‫במצרים י־שראל שבאו לדין ע״ש‪ .‬ומזה ‪ ,‬הוכיח‬
‫הכו״פ דפירות עכו״ס אסורים כספיחין והשיג‬
‫עליו מרן בכ״מ פ״ד משמיעה וז׳׳ל‪ :‬ויש לתמוה‬
‫עליו שמביא וההוא מעשה לסתור דבריו ע׳ש‪.‬‬
‫ולכאורה אין רואין מסוגי׳ הנ״ל לא ראי׳ ולא‬
‫סתירה דמה מכריח לנו לפרש דשדותיהן וכרמיהן‬
‫היו בארן ישראל דילמא שדותיהן וכרמיהן היו‬
‫במדינתם באפריקא ואיכא ׳למימר דסבירא‬
‫ליה להכ״מ להוכיח דשדותיהן וכרמיהן היו‬
‫בארן ישראל מדאיתא בגמר׳ בזה׳׳ל ‪ :‬אית נעילו‬
‫דימוסנא' מיהודה מירושלים וכתב רש״י וז״ל‪:‬‬
 ‫שעה‬ ‫פרק שנים עשר ושלשה ע שי‬
‫דההיא דתנן אבל לא תבור ולא הטחון עמו‪:‬‬
‫שזורעים‬ ‫רבי פנחס בעי במה קנסו במקום‬
‫אוכלים או במקום‪ ,‬שזורעים ולא אוכלים מה נפיק ‪-‬‬
‫מבינהון ראו אותו לוקח מן הסירקי מותר ופי׳‬
‫דה״ק במה קנסו לחשודה בשביעית שצא לבור‬
‫ולא לטחון עמה במקום שזורעים בשביעית ואוכלים‬
‫לאחר הביעור או אפילו שזורעים אבל אין חשודין‬
‫לאכול אחר הביעור ומפרש מה נפיק ‪ .‬מבינהון‬
‫דסון‪ 1‬סון‪ 1‬לא תבור ולה תטחון עמה כיון שחשודין‬
‫על הזריעה ומפרש נפקא מינא בראו לזה החשוד‬
‫שלקח תבואה בשביעית מן הסירקי דהיינו ערבי‬
‫דפשיטא‬ ‫שמוליך חטים למכור במוצאי שביעית‬
‫שהגוי זרען בשביעית ופירוה שביעית נינהו אין‬
‫תימא בחשודין לאכול אחר הביעור בלוקח מן‬
‫הסירקי אסור לסייען דודאי יאכלם אתר הביעור‬
‫ומסייע ידי עוברי עבירה איכא ואי חשידי לזרוע‬
‫ולא לאכול ראו אותו לוקח מן הסירקי מותר '‬
‫לטחון עמו דהא הני לאו איהו זרען אלא הישמעאל‬
‫ולא חשידי אכילה כלור‪,‬ר לאוכלן אחר הביעור‬
‫אבל נאמר דלאיכלן קודם הביעור שקיל להו ואס‬
‫ישארו יבערם דעל מצות ביעור לא חש די אלמא‬
‫דפירוה הגוים אסורים אחד הביעור עכ״ל‪ .‬ומרן'‬
‫מהרי״ק זלה׳ה משיג עליו ומפרש דברי הירושלמי‬
‫באופן אחר ע״ש‪ .‬ולענ׳יד נראה לבאר דברי‬
‫הירושלמי באופן אחר ולא גרסינן הלוקח‬
‫מן הסירק־ וגרסינן הלוקח מן הסידקי בדלת‬
‫זלא בריש וכדאיתא בירושלמי דפ״ג‪,‬משקלים ה״ב‬
‫הסדקי‬ ‫וז״ל‪ :‬ופחדת לילה ויום זה הלוקח מן‬
‫ועיין בילקוט פ' הבא ובמדרש רות רבה פ״א‬
‫ובילקוט שם איתא וזיל; שפחתו מעילת בסדקי‬
‫וקופתה בידה ובמדרש איכה פ״א וז״ל‪ :‬ר׳ יהושע‬
‫דסכנין בשם ריב׳ל לכרי שהי׳ עומד בסדקי‬
‫והיו הכל באין לשערו ולא יכלו ע״ש ובמדרש‬
‫מגילת אאתר ' בפתיחה וז״ל‪ :‬ולא תאמין בחייך‬
‫זה שהוא לוקח לו חטים מן הסדקי ע״ש‪ .‬ובבראשית‬
‫רבה פ' מ״ח וז׳׳ל‪ :‬א״ר לוי אחד נדמה לו‬
‫בדמות סדקי ע״ש‪ .‬ובפ״ג דדמאי ה״־ בפנים‬
‫איתא סירקי והפני משה גרס סידקי מ״ש‪ .‬ובפ״ק‬
‫דכתובות ה״ת איסא ג״כ בפנים סידקי ע״ש‪.‬‬
‫ובערוך ערך סדקי כתוב פי' סדקי בלשון יון‬
‫אוצר של תבואה ע״ש< ולפי זה אין ראיה כלל‬
‫לענין פירות עכו״ס אם נוהג בהן קדושת‬
‫שביעית ודברי הירושלמי נלענ״ד לפרש באופן‬
‫אחר דר'פ בעי במה קנסו הא דאמרינן במתניתין‬
‫הוראות‬ ‫טב‬
‫יה אין מזה לא ראי' ולא סתירה ולא כלום‬
‫ואיכא למימר דהכו׳ס ס׳ל דשדותיהן וכרמיהן‬
‫באפריהה היו כמו במעשה דב;י מצרים וישראל‬
‫שבאו לדין לפני אלכסנדרום בעני; הכסן‪ 1‬וזהב‬
‫ששאלו הישראלים ממצרים דהסון! הי‘ ג"כ‬
‫בשביל שלא מצאו להם תשובה הניחו שדותיהן‬
‫וכרמיהן לאותו שנה שביעית היתה וסמכו‬
‫ישראל עליה והתם ליכא הוכחות המרש״א‬
‫דבא״י הי' דהדו׳ד לא הי' כלל בקרקעות א׳י‬
‫ולא ההוכחה שהוכחתי לדקדק מלשון הגמר׳‬
‫ובמעשה דמצרייס ליכא לדקדק כלל ה״ה במעשה‬
‫דבני אפריקה נמי הכי הוא דנפיש דהניחו‬
‫שדותיהן וכרמיהן באפריקה וברחו מפני החרפה‬
‫והכלימה שלא הי' להם מה להשיב להאלכסנדרוס‬
‫ואולי דכך הי׳ משפפן דמי שיצא חייב במשפמו‬
‫וברח למדינה אחרת נכסיו שייכים למי‪ .‬שיצא‬
‫זכאי במשפטו הילכך לקחו הישראלים את שדותיהן‬
‫וכרמיהן לעצמם‪ ,‬וסמכו עליהן ישראל בשנת‬
‫השביעית ומדסמכו ישראל דוקא על פירותיהן‬
‫שהניחו באפריקה ולא הי' להם פירות אחרות‬
‫גם בארן ישראל המותרים בשביעית הוכיח מזה‬
‫הכו״פ דפירות עכו״ם שגדלו בקרקע שקנה‬
‫ספיחין‬ ‫מישראל בארן ישראלאסורין משום‬
‫דאל״ב למה להו לסמוך דוקא על פירות של‬
‫בני אפריקה הא הו״לפירות אחרות שמומרים‬
‫בשביעית דהיינו פירות עכו״ם דאז ישבו הרבה‬
‫'עכו״ם בא״י כמו בזמננו כדאיתא בירושלמי‬
‫פ״ב מדמאי ה״א וז״ל‪ :‬רבי לעזר סבר מימר‬
‫רוב ארן ישראל נתונה ביד עכו״ם ע׳׳ש‪ .‬אלא‬
‫אסורים משום‬ ‫׳ודאי אפירות עכי״ם ג״כ‬
‫■ספיחין הילכך לא הי׳ להםמה לאכול בשנה‬
‫השביעית רק סמכו על שדותיהן וכרמיהן שהניחו‬
‫> והכ״מ ס׳׳ל דשדותיהן וכימיהן היו בארן ישראל‬
‫כדמשמע פשטות לשון הגמר׳ כמו שדקדקנו‬
‫‪,‬הילכך לשיטתיה שפיר מביא ראיה מזה דפירות‬
‫עכו״ם מותרים‪.‬‬
‫'פרס שלשה טשר‪.‬‬
‫ו ה נ ה מרן מהרי״ק מביא בספרו אבקת רוכל‬
‫סי׳ כ״ד בשם הרב שלמה שירילין זלה״ה‬
‫שמביא ראי' דבפירות עכו״ם מחויב לנהוג‬
‫בהן דין שביעית כמו בפירות ישראל מדברי‬
‫הירושלמי פ״ה דשביעית ה״ד דגרסינן שס עלה‬
‫מג‬ ‫שדה‬ ‫פרס יטליטיה עיטר‬
‫דהגירסא להיפך איכא לפרש הכי דר״פ בעי‬
‫אס הא דאמרינן במתניתין דלא תבור ולא תעחון‬
‫עמה בחשידה לקנות פירות שביעית ולאכול אותן‬
‫לאחר זמן הביעור היינו במקום שזורעין ואוכלין‬
‫פי׳ דאינה חשודה אלא לאכול פירוה שביעית שאינם‬
‫נזרעין בשביעית אלא ספיחי שביעית דליכא אלא‬
‫איסור ספיחים ולא נעבד בהן שום עבודה‬
‫בשביעית משום דאפילו הנזרעין אינם מוכרים לשוס‬
‫אדם אלא שאוכליש לעצמן ואינם חשודין לעבור‬
‫בחרתי על איסור זריעה ועל איסור סחורה ממילא‬
‫לא נמצא תאצל החשודה רק מספיחי שביעית ולא‬
‫מהנזרעין בשביעית ולפי מ״ש לעיל בפ״ג דהנזרעין‬
‫בשביעית אסור לו ולא לאחרים משום זורע‬
‫בשביעית אלא משום ספיחים לחוד איכא למימר‬
‫דזהו כיונתס דמייר׳ במקום שזורעין ואיוכלין ואינם‬
‫זורעים בשביל אחרים א"כ לאחרים איני אסור‬
‫משוס זריעה בשביעית אלא משום ״ספיחין" או‬
‫דמתניתין מ״ר׳ במקום שזורעין ולא אוכלין‬
‫אלא למכור לאחרים א״כ הקונים פירות‬
‫שביעית חשודים לקנות גס פירות הנזרעין‬
‫בשביעית שניתוסיך עליי איסור זריעה יען‬
‫שמתחלה זירעים על מנת למכור לאחרים שאסור‬
‫גס לאחרים משום איסור זריעה )כדאיתא בש״ע‬
‫י״ד סי׳ נ״ע סעיך ה׳ וע״ז ס״ק י׳ ובהגר״א פ״ק‬
‫ע' ובחידושי רע״ק שם שמבואר דאך שעשה‬
‫האיסור בשביל אחרים סתם ואעפ״׳ שלח ידעו‬
‫האחרים ע״ש‪ (.‬מצבד איסור ספיחין והתם הוא‬
‫דאסור אבל במקום דליכא אלא חשש ספיחין‬
‫לחוד לא קנסו שלא סבור ולא תעחון עמה‪.‬‬
‫וקאמר מה נפק מביניהון הא להזורעים בעצמם‬
‫אין שום נ״מ דעכ״פ יש עליהם בכל גוינא אלו‬
‫האיכורים ובין כך ובין כך יש להם לקנוס וקאמר‬
‫הנ"מ בראו אותי לוקח מן הס־קי לאו כזורע‬
‫אלא בלוקח וכגון שראי אותו לוקח מן הסדק׳‬
‫שאינו זורע בעצמו אלא שהוא ג״כ לוקח מכצ‬
‫הסוחייס אפי' ממקומות שאינם זורעין בעצמם‬
‫אבל עכ"פ פימת שביעית הן וליכא אלא איסור‬
‫ספיחין או קדושת שביעית לענין לאחר זמן‬
‫הביעור אין תומר דמתניתין קנסינן אפי' במקום‬
‫שזורעין ואוכלים ואינם מוכרים לאחרים שאינו‬
‫אסור להקונה אלא משוס איסור ספיחין ולא‬
‫משוס זריעה בשביעית ה״ה בראו אוהו ליקח מן‬
‫הסדק׳ אעפ״׳ דליכא איסור זריעה אלא משום‬
‫ספיחין נמי קגסינן ליה ואעפ״י דאמרינן בירושלמי‬
‫הוראות‬
‫דקנם־נן לחשודה על השביעית שלא תבור ילא‬
‫תעחין עמה אם במקום שזורעים ואוכלים פי'‬
‫דמתניתין מ״ר׳ דמקום של החשודה זורעים‬
‫בעצמם בשביעית וחשידין לעבור על הלאו‬
‫ישדך לא תזרע אבל אינם חשודים לעבור גם על‬
‫הלאו הבא מכלל עשה דלאכלה ולא לסחורה אלא‬
‫שאוכלים בעצמם ואינם מוכרים לאחרים או‬
‫דמתנית־ן מיירי במקום שזורעים ולא אוכלים‬
‫סי' דחשודים על שניהם שזורעים בעצמם וגס‬
‫אינם איכלים בעצמם אלא שמוכרים גס לאחרים‬
‫ועוברים על איסור סחורה וקאמר מה נפיק‬
‫מביניהם הא על הזרוע עצמו אין חילוק דבעינן‬
‫לקנוס ממ'נ שלא תבור ולא תשחון דהא עכ״פ‬
‫עבר על איסור התורה דזריפה בשביעית וקנסינן‬
‫ליה הפירות באכילה משוס הכי כדכתבה־ לעיל‬
‫ובפ״ג ובהון( פ״ד וא״כ הוי מסייע לעוברי עבירה‬
‫דהא אפילו במקום שמוכר גם לאחרים הא עכ״פ‬
‫כיון שבורר ועוחן לעצמו הוי מה״ע לע״ע ומסיק‬
‫דע־קר החילוק ביניהם הוא רק לענין ראו אותו‬
‫לוקח תבואה ופירות מן הסדק׳ פי׳ מבעל האוצר‬
‫של תבואה ופירות שאינו זורע בעצמו אלא שהוא‬
‫קונה מבעלי השדות ומכניס בתוך האוצר ימוכר‬
‫לאחרים וא‪-‬־כ במקים שזורעים ואוכלים לעצמם‬
‫ואינם חשודים לעבור על איכור סחורה א״כ‬
‫לא אמרינן במתניתין דלא תבור ולא תעחון‬
‫עמה אלא אם זרעה אבל כשרואין שלקחה‬
‫מהדקי מותרין לסייע אותה מפני דתלינן דהפירות‬
‫בודאי לאו של ישראל הוא אלא של עכו״ם ומוהרין‬
‫בשביעית משום דפירות עכו״ס אינם אסורין‬
‫באיסור שביעית ובמקום שזורעים ולא אוכלים‬
‫לעצמם אלא שמוכרים ג״כ לאחרים וחשו־יס‬
‫לעבור על איסור סחורה בשביעית א׳'כ ראו‬
‫אותו לוקח מן הסדק׳ אסור משים דח״שינן שמא‬
‫הפירות של ישראל הוא ופירות עבירה הוא‬
‫ואכזר לסייע להאוכל אותם וס״ל כר׳ יוחנן‬
‫דאמר בירושלמי דפ״ב מדמאי הי׳א דרוב ארן‬
‫ישראל נתונה ביד ישראל הילכך ח״שינן משום‬
‫תי‪.‬־ית ישראל ויש יהן קדושת שביעית ומ״רי‬
‫לענין לסייע אותו לאחר זמן הביעור דאסור אך‬
‫מהרי״ק‬ ‫זה אינו אלא להגןרסא שגורס מרן‬
‫באבקת רוכל )שם( וז״ל ‪ :‬מהנפיק מביניהון‬
‫תימא‬ ‫ראו אתו לונח מן הסרקי אסור ואין‬
‫במקום שזורעים ואוכלים ראו אותו לוקח מן‬
‫הסירק׳ מותר ע״ש‪ .‬ולפי הגירסא ‘ שלפנינו‬
 ‫שעה‬ ‫פרק שלשה ע?טר וארבעה עשר‬
‫בנוסח זה לוקח מן הדיסק• אסור ואין תומר‬
‫במקום שזורעין ואינס אוכל־ן ראו אותו אחר‬
‫וז׳יל ‪ :‬רבי פינחס בעי במה קנסו 'במקום‬
‫שזורעין אוכלין או במקום שזורעין ואינן אוכלים‬
‫מה נפק מביניהון ראו אותו לוקח מן הדיסקיאות‬
‫אין תומר במקום שזורעי; ואוכלו; ראו אותו‬
‫לוקח מן הדיסק־ מותר ע׳'כ‪ .‬והכוונה נראה‬
‫כמו ס־דקי ובעל האוצרות של התבואה והפירוש‬
‫קודאין דיסקיאות ואולי דזהו משוס דהתבואות‬
‫והפירוד‪ ,‬היו נותניס בשקיס ובד־סקיאות כמו‬
‫דאיתא בגמד׳ דב״ב )ע״ח‪ (.‬אבל‪ .‬לא מכד שק‬
‫ודיסקיא ע״ש‪ .‬ועיין בבדכות )י״ח( ובשבת‬
‫)קמ׳יב( ובפסחים )ח‪ (,‬ואיכא למימר תכוונה‬
‫על פי גירסת הרשב״א דקנה מהסוחדיס הקטנים‬
‫שהם נושאים למכור מעט מעט דתערוך בעדך‬
‫דיוסק כתב בפי׳ דיוסקיא וז״ל‪ :‬שני שקיס‬
‫מחוברים ומונחים על החמור ‪.‬אחד מצד זה ואחד‬
‫מצד אחר ובלשון ישמעאל ‪.‬אלכדג ע״ש‪ .‬וכך‬
‫היא דרכת של השוחדם הקטניס שיש להס‬
‫מקצת פיחת או ירקות וכדומה למכור בשוק‬
‫ומניח הסחורה בתוך השקים כאלו ותולים על‬
‫החמוד ודקדקו לומד דתסוחדים בודאי קונים הם‬
‫מפירות שביעית משאייכ הסוחרים הגדולים שאוצרים‬
‫תבואות ופירות הרבה יחד ליכא איסור משוס‬
‫סייות שביעית דאיכא לתלות דמקודס שביעית‬
‫הן ועכ׳־פ אין צריכין לפרש דלקח מהערב•‬
‫וליכא שוס ראי' לענין פיחת עכו״ס אס יש‬
‫בהן קדושת שביעית‪.‬‬
‫משכחת לה ה;נס אלא אס קנה מהזורע בעצמו‪,‬‬
‫פרס ארבדה ;זשר‬
‫שוס קנס מותר לתבור ולטחין עמה כנ״ל לבאר‬
‫ש‪ 1‬ב ראיתי להר״ש סיריליו זלה׳׳ה שהוכיח‬
‫דפירות עט״ם יש בהן קדושת שביעית‬
‫מהא דאיתא בירושלמי דשביעית ס״פ ־ כלל גדול‬
‫וז״ל‪ :‬ואס הס אדם של צורה הרי זה לא ירחון‬
‫כהדא רבי יהושע בן לוי אזל מן לוד לבית‬
‫גברי; בגין מסח־ ע״ש‪ .‬ואי ס״ד אין בתבן של‬
‫גוייס קדושה וכי לא הי' מרחן בעירו של ריב׳׳ל‬
‫של גויים אלא כולס של ישראלים היו )ומ״ש‬
‫הפני משה הטעם דהלך לבית גוברין מפני‬
‫דשם לא הכירוהו ע״ש‪ .‬אינו מוכרח דאיכא‬
‫למימר דמיירי לאתר שהתיר רבי לבית גוברין‬
‫כדאיתא בירושלמי פ׳יב דדמאי ה״א ע״ש‪(.‬‬
‫והשיג עליו מרן מהרי״ק ודחה ראיתו עי׳ש‪.‬‬
‫הוראות‬ ‫מד‬
‫בפ״ב דדמאי ה׳׳א וז״ל; הרי בשביעית היתר‬
‫ע״ש‪ .‬ולא חיישינן בשביעית משוס פירות שביעית‬
‫כדחיישינן בשאר שני שבוע משוס דמאי היינו‬
‫דוקא התס כשאין יו־עין אס נקנה מישראל כלל‬
‫אבל הכא מיירי שיודעי; שהסדק• קנר^ מהישראל‬
‫החשוד אלא שהוא בעצמו אינו זורע למכור‬
‫ואעפ״י שהסדקי קונה מהזורע הא זורע לאוכל‬
‫הוא עצמו הילכך אינו‪/‬אסור לאחר־ס משוס זורע‬
‫בשביעית אלא משוס ספיח‪ ,‬שביעית ואס‬
‫מתניתין מיירי במקוס שזורעין ילא אוכלין‬
‫אלא שזורעין למכור לאחר־ס הרי אסור גס‬
‫לאחריס משוס זריעה בשביעית ובראו אותו‬
‫לוקח מן הסידק־ דלא זרעו בעצמן אעפ״י שמי‬
‫שזרע זרע גס למכור אינו אסור אלא למי‬
‫שמכי הזורע כדי שלא ‪ ,‬יהנה העובר עבירה‬
‫ובשביל מי שעבר עבירה אבל אס קנה ממי‬
‫שלקח מהזורע להלוקח השני לא נאסר דלשאר‬
‫כל אדס לא נאסר )כדאיתא בש״ע י״ד סי׳ פ״ז‬
‫לענין אותו ואת בני ששחע אותן ביוס אחד‬
‫ובסי' צ״טל ענין מבטל איסור לכתחלה ע״ש(‪.‬‬
‫הילכך ליכא איסור למי שלקח מהסדקי אלא‬
‫איסור ספיחין ובפירות דליכא משוס ספיחין אסור‬
‫לאחר הביעור משוס קדושת שביעית והא לא‬
‫קניס תנא דמתניתין אלא במקוס שזורעין ואין‬
‫אוכלין פי' אס חשוי הקונה לשני מיני א־סוריס‬
‫מאיסור פירות שב־‪-‬עית ומאיסור זריעה בשביעית‬
‫שאסור משוס קנס גס למי שזרע בשבילו ואז‬
‫קנסו שלא תבור ולא תטחון עמה וא״כ לא‬
‫אבל אס ראו אותו לוקח מסדקי דאין להלוקח‬
‫דביי הירושלמי הנ״ל ואין ראי׳ מידי דפירות‬
‫עכו״ס אסורין משוס שביעית עוד יש להאריך‬
‫ולבאר דברי הירושלמי הנ*ל באופנים אחרים‬
‫וקצרתי ולר׳ יוחנן דאמר דרוב ארן ישראל‬
‫נתונה ביד ישראל דלדידיה איכא למימר דפירות‬
‫בשביעית אסור דחיישינן משים פירות שביעית‬
‫כמו דחיישינן בשאר שני שבוע משום דמאי וא״כ‬
‫אפי׳ אס נגרוס סירקי ונפרש דהוא ערבי כמו‬
‫דס״ל הרב רש״ש זלה״ה מ״מ איכא לפרש דברי‬
‫הירושלמי באופן שאין ראי׳ מידי ואדרבה איכא‬
‫ראי׳ להיפך דפירות עכו״ס מותרין בשביעית‬
‫וקצרתי‪ ,‬והרשב׳יא בחידושיו לגיטין )ס״א( על‬
‫מתנית־ן דהמשאלת מביא דברי הירושלמי‬
‫מה‬ ‫שעה‬ ‫פרק ארבעה עשר וחמשה עשי‬
‫שביעית אפי׳ דגוי נמ־ בעי ביעור והשיג עליו‬
‫מרן מהרי״ק זלה׳׳ה מפני שהדבר ידוע שבאותו‬
‫זמן היתה כל א״י מיושבת מישראל וגוים בה‬
‫מטט מעוטא וא״כ אין לתמוה אם אמר רבי‬
‫יוסי בר חנינא לשמעיה אצור פירי לשלש שנים‬
‫ולא הי׳ לוקח פירות מן הגוים ועוד דאפשר‬
‫שלא הי׳ רוצה לקנות פירות משום אדם ומאי‬
‫דקאמר לשמטיה פוק אצור לי פירי משדותיו‬
‫קאמר ליה שיצור אותם עכ״ל‪ .‬ולטנ׳ד‪ ,‬טעמא‬
‫דאמר ריב״ח לשמטיה פוק אצר כו׳ ולא רצה‬
‫לסמוך טל פירות טכו״ם משוס דהי׳ מתיירא‬
‫פן יתייקרו השער אס לא יהי׳ פירות מישראל‬
‫מאומה ויבא לידי רעבון ובצוית אבל פירות‬
‫הטכו״ס איכא למימר באמת דאין בהן משוס‬
‫לתא דשב־טית כלל ‪.‬‬
‫המרחץ לבא בגבולה דנהנין מהן דוקא שלא‬
‫פרס חמשה עשר‬
‫מביא התם הירושלמי כהדא ריב״ל כו׳ וטיין‬
‫המבי״כי ס״ל כהרש״ש דפירות עכו״ם‬ ‫והנה‬
‫אסורין משוס שביעית והוכיח מהתוספתא‬
‫פ״ה דדמאי והובא בגמר׳ דיבמות )קכ״ה‪(.‬‬
‫וז״ל; טכו״ם שהי׳ מוכר פירות בשוק ואמר‬
‫פירות הללו של ערלה הן של עזיקה הן של נטע‬
‫רבעי הן לא אמר כלום לא נתכוון אלא להשביח‬
‫מקחו עכ״ל ופי׳ רש״י משם רבותיו של עזקה‬
‫מפרדס מעוזק וגדר סביב לו לשומרו והוא שנת‬
‫שביעית וקשיא ליה להאי פירושא דמאי איסור‬
‫יש כאן אס עבר זמן הביעור לא שנא מן המשומר‬
‫ול״ש מן המופקר אסורים וקודם הזמן אלו ואלו‬
‫מותרים ט״ש‪ .‬משמע דפירות גוי בא״י בשנת‬
‫השמטה אי הוה ידעיק בודאי שהי׳ כך כמו‬
‫שאמר הי׳ להם דין שביעית כפירות ישראל‬
‫ואס יש לר^ם דין שביעית פשיטא• שאין ׳להם חיוב‬
‫במעשרות ורש״י ז״ל; מ‪:‬י הכי ס״ל אלא דקשיא‬
‫לטנין שביעית‬ ‫ליא מאי שנא שמורי ממופקר‬
‫ור״ת ס״ל כפי׳ רש׳יי בשם רבותיו אלא‬
‫דס״ל דמשומר אסור גס קודם הביעור‬
‫משום דבהדיא תניא בת'כ את ענבי נזיריך לא‬
‫תקצור מן המשומר אי אתה בוצר אבל אתה‬
‫בוצר מן המופקד ואפילו לרש״י והתום׳ בסוכה‬
‫)ל״ט‪ (.‬ד׳׳ה במה דעזיקה שם עיר בא״י‬
‫שפירותיה משובחין והי׳ משבחן הגוי ולא אמר‬
‫כלום דאין חוששין לדבריו ע׳יש‪ .‬שאם היינו‬
‫חושש׳ן שהיו של עזיקה היו אסורין אפילו הן‬
‫תי או ת‬
‫ולענ׳ד נראה לדחות דאיתו מטטם אחר‬
‫דא־כא למימר דהלכך לא רצה לכנוס לרחון‬
‫במרחץ של הגויים טד שמוכרח הי׳ ליזל מן לוד‬
‫לבית גברין לרחוץ במרחצות •דשם משום דמנהגן‬
‫של הגויים הי׳ להטמיד בתוך מרחצות הט״ז שלהן‬
‫לנוי כדאיתא בט־ז )מ״ה( שאל פרוקלוס בן‬
‫פלוספום את ר״ג בטכו שהי׳ רוחץ במרחץ של‬
‫אפרודיטי■ ט״ש‪ .‬וכן איתא שם בירושלמי אחר‬
‫המטשי^ דריב״ל וז״ל‪ :‬רשב״ל הוה בבוצרה‬
‫חמהון מ^פין להדא אפרודיטי ט״ש‪ .‬ותנן בט״ז‬
‫)נא‪ :(:‬טכו׳ים שיש לו מרחץ כו׳ נהנין מהן שלא‬
‫בטובה ואין נהנין מהן בטובה ט״ש‪ .‬ואמרינן‬
‫)שם מ״ד‪ (:‬שלא בטובת ר״ג כבטובת אחרים דמי‬
‫ט״ש‪ .‬הילכך חשש ריב״ל לרחוץ בטירו במרחצות‬
‫של הגויים שהי' שם טכו׳ים שלהן שקדם מהבית‬
‫בטובה וריב״ל דאדם שלצורה הי׳ )דלטנין זה‬
‫בשנות אליהו וכן משמט דטת הרמב״ם לפרש‬
‫דברי הירושלמי כדטת הגר״א ט׳ש‪ (.‬א״כ שלא‬
‫בטובת׳׳ כבטובת אחרים דמי וטוד איכא למימר‬
‫ד בית מרחצות של טירו מהגויים היו מזלפין‬
‫בשביל הריח להצורה והחמיר ריב״ל לאסור הזילוך‬
‫שמזלפין מחמה הצורה ולכן לא רצה לכנוס בבית‬
‫מרחצות‪,‬שלהן כדי שלא ליהנית מהריח של הזלו ‪f‬‬
‫ואיכא למימר דלכוונה זאת מביא הירושלמי שם‬
‫המטשה דרשב״ל אחר מטשה דריב״ל דלכאורה‬
‫מעשה דישב״ל איין לה שוס שייכת לא לטנין שביטית‬
‫ולא להטנין דשם ? אבל לפי הנ״ל אתי שפיר‬
‫להבין •מפני מה הי׳ דיב״ל מוכרח ליזל לבית‬
‫גברין לרחוץ ולא רחץ בבתי מרחצות של‬
‫הגייים שבטירו היינו מפני שדרכן הי׳ לזלף‬
‫להצורות שלהן כהדא רשב״ל הוה בבוצרה כו׳‬
‫ואסר הזילוף ליהנות מהריח וט״כ דבטינן לפרש‬
‫טעמא דריב׳ל כנ״ל • ולא כטטמא דהרש״ש‬
‫זלה׳׳ה דהא הוכחנו לטיל בפרק חמישי דס״ל‬
‫לריב״ל דפירות טכרם בשביטית מותרים ואין‬
‫בהן קדושת שביטית מפ״ב דדמאי ומספ״ט‬
‫דשביטית דהוה מפקיד לתלמידיה כו׳ ט״ש‪ .‬והראי׳‬
‫שהביא הרש״ש זלה״ה ממה שאמר רבי יוםי בר‬
‫חנינא לפוגא שמטיה )ב״ב()צ‪ (:‬וז״ל‪ :‬פוק אצר‬
‫לי פירי שלש שנים טרב שביטית ושביטית ומוצאי‬
‫י שביטית ע״ש‪ .‬ואי פירי דגוי אין בהן חיוב‬
‫ביעור למה הוצרך לאצור אלא משום דפירות‬
 ‫שעה‬ ‫פרק חמשה עשר‬
‫דהסוגיא דעזיקה מיירי דהפירות מ^רקע של ‪:‬‬
‫ישראל הוא והא דלא אמר כלוס היינו משוס^‬
‫דתלינן דמשקר ולהשביח מקחו הוא דאמר כן־‬
‫ובאמת אין פירותיו אסורין משוס קנס אך ישל‬
‫לדקדק הא אפי' צלאו חששא שעזק ישראל אר‬
‫עכו״ם בשליחות הישראל נמי אסור עכ״פ אפי׳‬
‫תוך זמן הביעור משוס גזירת ספיחין שאסורין־‬
‫אפי׳ מוך זמן הביעור ? ואיכא למימר דמיירי‬
‫בפירות החילנות והעשבים שאין זורע׳ן אותסל‬
‫והירבוזין והשיטין‬ ‫רוב האדס כגון הפיגס‬
‫דליכא בהו דין קדושת שביעית לאסור אותס■‬
‫קודם זמן הביעור והילכך אי לאו הטעם דאינו‬
‫נאמן משוס דלהשביח מקחו אמר כן הו׳יא■‬
‫דאסור משוס פילות ישראל אפי' קודם זמן‬
‫הביעור משוס קנס קמ״ל דלא נאסר קודס■‬
‫זמן הביעור אבל לאחר זמן הביעור אסור‬
‫משוס דעכ״פ פירות שביעית הן ואסור ובעינן‬
‫למימר‪ .‬דהריטב״א והנמוקי יוסף לא סבירא‬
‫ליה כמ״ש הכ״מ בפ״ד מה' שמיגיה הט״ו‬
‫דאעפ״י דהטטע בשביעית ובפחות משלשיס לפני‬
‫ר״ה של שביעית יעקיר היינו דוקא להנטיעות‬
‫אבל אם עבר ולא עקר הפירוה ‪ ,‬מותרין ע״ש‪.‬‬
‫דהא ההס אי לאו טעמא דלהשביח מקחו הוא‬
‫דאמר הי׳ נאמן לומר דשל עזיקה הן והפירות‬
‫היו אסורים משוס שעשה בהן עבודה בשביעית‬
‫והוי כמו הנוטע בשביעית אלמא דגס הפירוס‬
‫נאסרים משום קנס ולפי מ״ש לעיל פ״ג‬
‫)ועיין בפ״ד( דהפירות לא דמי לנטיעה לגמרי‬
‫דהנטיעה נאסר לגמרי ומחויכ לעקור אותס■‬
‫משא״כ כפירות אינס נאסרים רק להנוטע‬
‫והזורע או עבד שאר מיני עבודת לעצמו ולא‬
‫לאחרים רק אס נטע או זרע בשביל אחר׳‬
‫אסור גס למי שזרע בשבילו כהא־כמי בזה לעיל־‬
‫בפ״ג ובפי״ג ע״ש‪ .‬א״כ איכא למימר י דהבריימא‬
‫מיירי במקום שעוזקין ומוכרין לאחרים א״כ‬
‫מתחלה כשעזק על דעת למכור לאחרים עזק‬
‫וא"כ אסור משוס קנס גס לאחניים למי‪.‬שעזק‬
‫בשבילם דהיינו גס ל׳הקוניס ממנו ואף על גב‬
‫שכבר כתבנו שאינו אסור אלא להקונה‬
‫הראשון אבל אס הקינה הראשון מכר לאחר־‬
‫להקונה השני מותר והא הכא העכו״ס קנה‬
‫בראשונה ומי שקונה מן העכו״ס הוא קונת שני‬
‫דאין לומר דהעכו״ס לא קנה הפירות מישראל‬
‫אלא שהעט״ס אינו אלא שליח בעלמא מהישרגי‬
‫הוראות‬ ‫מו‬
‫מקרקע הגד וכסב על־ו מרן מהרי״ק זלה״ה‬
‫כסי' כ׳ד וז׳׳ל‪ :‬ומה שהביא מכר־יסא של‬
‫עזיקא כו' יש לדחות דהייגו לומר דאי היה‬
‫נאמן הוה חי־שינן שמא פירות ישראל ביד גוי‬
‫הס ומה שמען כנגד יה אמאי קאמר דלא אמר‬
‫כ טס משוס דלא נתכוון אלא להשביח מקמי‬
‫נימא דאמר כלוס ונאמן אלא דבהא חיישינן שהס‬
‫של ישראל בידו יש לומר דעדיפא‪ ,‬מינה קאמר‬
‫לעקור דבריו מעיקרא ואין לו נאמנות כלל‬
‫דלהשביח מקחו' מכוון עכ״ל‪ .‬ובסי' כ״ה 'חזר הרב‬
‫המבי״ט לסתור דברי מהרי״ק וז״ל‪ :‬מ״ש החכס‬
‫נר״ו דיש לדחות שמא פירות ישראל ביד 'גוי תן‬
‫ודחה מה שטענתי על זה אינה דתיה והרי הבאת־‬
‫מה שכתב הרא״ש בשס ר״ת דעל כרחין מיירי‬
‫בקרקע של ט־ ולא■ שלקחו מישראל מדקתני‬
‫סיפא דהך מתניתא אבל אס אמר על כו׳ וכד־‬
‫והעליס עיניו‬ ‫להעמיד דחייתו השמיט ידו‬
‫כאן מזה שכתבתי בשס הרא״ש ור״ת ז*ל ע״ש‪:‬‬
‫ובאמת אינני רואה שוס הוכחה וסתירה ממה‬
‫שהביא מ״ש הרא״ש בשס ר״ת דהא לא הביאו‬
‫מתניתא זו אלא לענין ערלה ונטע רבעי ולא‬
‫לענין שביעית משוס דאיכא למימר דלדינא ס״ל‬
‫לענין שביעית דפירית עכו״ם מותרין בשביעית‬
‫ועזיקה פי׳ כפי' שני דשס עיר הוא ולא איירי‬
‫לענין שביעית ומ׳יש התום' )שס( בשס רייה על‬
‫מ״ש רש׳יי להקשות על פי׳ ראשון דמעיזק וגדר‪.‬‬
‫סביב לו לשמרו והי' שנת שביעית דמאי איסור‬
‫יש כאן כו׳ דל‪ :‬ואין נראה לר״ת דהא בהדיא‬
‫הניא בת״כ ואת ענבי נזיריך לא הבצור מן‬
‫המשומר אי אתה בוצר‪ ,‬אבל אתה בוצר מן‬
‫המופקר עכ״ל‪ .‬אין ראי׳ דר״ת ס״ל כפי׳‬
‫רבותיו של רש׳ י דשביעית איירי דאיכא למימר‬
‫דבפי׳ העזיקה מפרש כרש״י דשם עיר היא אלא‬
‫שחולק לעמן איסור פירות המשומר ואח״כ‬
‫מצאתי באבקת רוכל בסוף סי׳ כ״ה שהובא שס‬
‫תשובה בשס הרש״ט פטייא שהמיש בזה ע״ש‪.‬‬
‫ועיין בפאת השולחן שהביא שראה בספר הישר‬
‫לר׳״ת ליבמות )ו‪ (:‬שמפרש כפי' ראשון שברש״י‬
‫אלא שקנה מישראל הוא דמיירי ע״ש‪ .‬ומלבד‬
‫זאת ראיתי בנמוקי יוסף ובריטב׳יא ליבמות‬
‫בסוגי׳ דעזיקה שכתב בהדייח דמיירי שס כגון‬
‫שחמר העכו״ס שהי' משדה של ישראל שעוזקיס‬
‫ישראל או שעזק עכו״ס בשליחותו דבהא הוא דקנסו‬
‫‪,‬ןכמים לאסור פירותיו עכ״ל‪ .‬הרי ס״ל בהדיא‬
 ‫מז‬ ‫שעה‬ ‫פדר! חמשה עשר‬
‫אפי׳ כשעבד בה' רק לאחר זמן הביעור אבל‬
‫קודם לא נאסר אפי׳ בלאו טעמא יאינו נאמן‬
‫דאפי׳ אם נאמין אותו ג'כ לא נאסר תוך זמן‬
‫הביעור ואם יפרש כפי׳ הראשון שברש״י שכתב‬
‫בשם רבותיו דעזיקה הוא פרדס משומר ואסור‬
‫באכילה משום משומר תקשה אפי׳ לר״ת דס״ל‬
‫דמשומר אסור מה״ת אם נימא דמיילי בקרקע‬
‫של עכו״ס ופירות עכו״ם נינהו אמאי אמר‬
‫טעמא דלא אמר כלום משום דלהשביח מקחו‬
‫הוא דאמר כן תיפוק ליה דבלא״ה לא יתכן לאסור‬
‫פירות המשומרים מעכו״ם אפי׳ קודם זמן הביעור‬
‫אפי׳ אס נימא דבפירות עכו״ם חל קדושת‬
‫שביעית ואסור לאחר זמן הביעור משום קדושת‬
‫שביעית אבל לאסור קודם זמן הביעור משוס‬
‫משומרים לא יתכן אלא בקרקע של ישראל‬
‫משא׳יכ בקרקע של עכו״ם דענו״ס אינו מצווה‬
‫פל השביעית ואין לומר דמטעם אין קנין‬
‫נחשבים הפירות כשל ישראל חדא הא כ׳׳ז‬
‫שעודן ביד הפכו״ם להיבה פוסקים ים קנין ■‬
‫כדבארנו לעיל בפ״ז ובפ״ח ואפי׳ לשאר פוסקים‬
‫דס״ל אין קנין כלל והוי כפירות ישראל מ״מ איך‬
‫יתכן לאסור פירות ישראל מחמת שהעכו״ם משמר‬
‫פירות ישראל שלא מדעת הישראל הא קי׳ל‬
‫אפי׳ בישראל 'שאין אדם אוסר דבר שאינו ■שלו‬
‫ועוד הא משמע דאפי׳ האוסרין פירות שביעית‬
‫של עכו״ם לאחר זמן הניעור עפ״י הרמב״ם‬
‫פ״ד משמיטה שמפרשים דבריו דדוקא משוס‬
‫ספיחין לא גזרו אבל עכ״פ משום קדושת שביעית‬
‫דהיינו לאסור לאחר זמן הביעור איכא וליכא‬
‫מאן דחש לאסור גם קודם זמן הביעור משום‬
‫משומר דהעכוי׳ס משמר פירותיו הא איכא כמה‬
‫מרבוותא דס״ל דמשומר אסור מה״ת רבותיו של‬
‫רש׳יי ור״ת וסוס' דב"מ)לח‪ (.‬ומנחות)פ״ד‪ (.‬ובטל‬
‫לסוכה המאור )ל״ט( אלא ודאי ידלא שייך איסור‬
‫משוס משומר בכה״ג מטעמים הנ״ל ועוד כיון‬
‫דהשמירה לא נעשתה אלא בשביל העכו״ם ואפי׳‬
‫אם העכו״ם עושה השמירה למכור לאחרים סתם‬
‫נמי לא הוי איסור משום משומר דלא הוי‬
‫שמירה המיוחד לך ולא קרינן ביה נזיריך‬
‫המיוחד לך ואפי׳ אם הישראל משמר שלא‬
‫לשם הישראל נמי אינו אסור משוס משומר‬
‫אפי׳ למאן דאוסר משומר מה׳׳ת כדכתבו‬
‫הסוס׳ במנחות )שם( ד״ה שומרי ספיחים וז״ל‪:‬‬
‫א״נ קצירך ונזירך אמר רחמנא דידך ולא של‬
‫הוראות‬
‫יכולץ לומר‬ ‫ל למכור לאחרים ‪^,‬א א״; איך‬
‫‪-‬דאינו נאמן משום דלהשביח מקחו אמר ק הא‬
‫י אינו מקחו כלל אלא מקח של ישראל הוא ולמה‬
‫ליה לשקר אלא ודאי דשל עכו״ס הוא וקנה‬
‫יי מהישראל קנון יגמור ואעפ״כ אסור להישראל‬
‫הקונה השני משוס כיון דהקונה הראשון הי׳ עכו״ם‬
‫דלא שייך ביה איסור משוס קנס וא׳יכ אם‬
‫נימא דמותר להישראל שקנה מהעכו״ם א'כ‬
‫אהני מעשיו לענין למכור לעכו״ם שעל העכו״ם‬
‫לא שיוך איסור וגם להקוניס ממנו אפי' ישראלים‬
‫אינו נאסר והילכך אי לאו לטעמא דאינו נאמן‬
‫משום דלהשביח מקחו הי' נאסרו הפירוה גם‬
‫להקוגים מהעכו״ם משום קנס‪.‬‬
‫ו ה נ ה להמבי״ט דס״ל דברייתא דעזיקהמיירי‬
‫בקרקע של עכו״ם והפירות פירות‬
‫עכו״ם נינהו ולכן הוכיח דפירות עכו״ם יש בקן‬
‫קדושת שביעית יש לדקדק ולתמוה עליו איך‬
‫יפרש הא דאינו נאמן משום דלהשביח מקחו הוא‬
‫דאמר כן אם יפרש דאינו נאמן ומומר לגמרי‬
‫אפי' לאחר זמן הביעור ושל עזיקה יפרש‬
‫כהריטב״א והנמ״י דהיינו שפירושו חופר או‬
‫עושה להם כמין עוגיאות ע׳יש‪ .‬א"כ מדאמרינן‬
‫אינו נאמן שחפר ועבד בה לתקן אבל עכ"פ‬
‫פיייות שביעית נינהו א״כ אם נימא דבפירות‬
‫עכו׳׳ם חל בהן דין קדושת שביעית א״כ אפי׳‬
‫אם נימא דאינו נאמן לענין שנעבד בשביעית‬
‫אבל עכ” פ 'אסורים לאחר הביעור משוס קדושת‬
‫שביעית ואס נימא דאינו נאמן היינו לאסור‬
‫תוך זמן הביעור אבל לאחר זמן הביעור עכ״פ‬
‫י באמת אסורים תקשה הא לכ׳יע שאס תועבד‬
‫הקרקע של עכו״ס ע״י עכו״ס שאינו נאסר‬
‫תוך זמן הביעור ואעפ״י שהמבי׳׳ט מפרש‬
‫דמה שכתב הרמב״ס בפירוש המשניות גבי לא‬
‫נאכל ולא נעבד היינו שנעבד על ידי עכו״ם‬
‫בקרקע תעכו״ם לא נאכל■ אפי' תוך זמן‬
‫הביעור כדכתב בהדיא במשובת אבקת רוכל‬
‫סי׳ כ׳ה ע״ש‪ .‬הא לכ״ע דהרמב״ם בחבורו‬
‫בפ״ד דשמיטה חזר בה דכתב דמותרין משוס‬
‫ספיחין דאפי׳ להמחמירין דמפרשיס ומדקדקין‬
‫דמשום ספיחין הוא דמותר אבל קדושת שביעית‬
‫ים להן אבל עכ"פ תוך זמן הביעור ס״ל‬
‫להרמב״ם דליכא איסור כלל כדכתב הכו״פ‬
‫בפמ״ז וכדהביא המבי״כי עצמו באבקת רוכל‬
‫• סי' כ״ג ע״ש‪ .‬א״נ לא ^אסר פירות עכו״ס‬
 ‫שדה‬ ‫פרק חמשה עשר‬
‫אס כנ־ס דבר׳ו ונמצ ‪ f‬משקר הילכך בכה״ג‬
‫נאמן הוא לרבי והא דאינו נאמן אלא להחמיר‬
‫משוס דנגד חזקה זו איכא נמי חזקה דישראל‬
‫לא ימכור דבר איסור פן יבא לידי מכשול ועוד‬
‫הא ערלה אסור בהנאה ושל רבעי אסור למכור‬
‫קודס פדיון לעכו׳ס ושביעית איכא ג״כ איסור‬
‫למכור פירות שביעית לעכו״ם כדנבאר לקמן‬
‫ועיין בקרבן נתנאל שס ס״ק ה' משא״כ ברישא‬
‫מיירי דלא אמר רק של ישראל סתס הוא הילכך‬
‫אינו נאמן אפי׳ להחמיר דחזקה דמשקר הוא‬
‫להשביח מקחו א*כ לא מוכח מיליי הוכחות‪,‬‬
‫הרא״ש דרישא מיידי בשל נכרי דהא איכא למימר‬
‫דגם רישא מיירי בשל ישראל אלא דמיירי שאמר‬
‫מישראל סתם לכן נראה לומר דהרא״ש ס״ל‬
‫דחס איתא דכוונת הברייתא לחלק בין רישא‬
‫לסיפא אם אמר מישראל סתס קניתי או אמר‬
‫מישראל פלוני קניתי א״כ לא הו״ל להברייתא‬
‫לסחוס ברישא אלא לפרש דמשל ישראל הוא‬
‫כמו שמפרש בסיפא של פלוני הוא לכן מוכיח‬
‫הרא״ש דע״כ לאו לזה נחית התנא לחלק בין‬
‫סתמא למפרש וממילא מובן דגס ברישא לא‬
‫אמר מידי שלמי הוא קנה מישראל או מעכו״ם‬
‫או כי שלו הוא אלא סתס אמר של עזיקה היא‬
‫של ערלה הוא של רבעי הוא ולא של מי הוא■‬
‫והא דהוכיר‪ .‬הרא״ש מרישא דשל נכריס נוהג‪-‬‬
‫ערלה ורבעי היינו משוס דאעפ״י שאמר ‪ .‬סתס‪-‬‬
‫מ״מ אי לאו דבשל עכו״ם איכא איסור ערלה לא‬
‫הו״ל להפנא לומר מעמא דאינו נאמן משוס‬
‫דלהשביח מקחו הוא דאמר כן הא בלא״ה אפי׳‬
‫אס אמת הוא דשל ערלה הוא נמי מותר דבעינן‬
‫לתלות דשל עכו׳׳ס הוא דישראל לא ימכור‬
‫להעכו״ס דאסור בהנאה הוא וכן אסור למכור‬
‫לעט״ס קודם פדיון רבעי א"כ חזקה הוא דמשל‬
‫עכו״ם הוא אבל אי נימא דבשל עכו״ס נמי‬
‫אסור אתי שפיר דבעינן לומר העעס דלהשביח‬
‫מקחו הוא דאמר כן והילכך שפיר הוכיח הרא״ש‬
‫דבשל עכו״ס נוהג בהן איסיר ערלה ורבעי‬
‫כנ׳יל לבאר דברי הרא״ש עפ״י גירסתו שגורס‬
‫אבל אם אמר מא־ש פלוני לקחתים ולא גרם‬
‫מאיש פלוני נוי כגירסת הגר״א אך זה אינו‬
‫שייך אלא לענין ערלה ורבעי דאס איתא דשל‬
‫עכו״ם איני נוהג לא הו״ל לומר הטעם דלהשביח‬
‫מקחו דאפי' אס אמת הוא דשל ערלה‬
‫הוא תולין דמשל עכו׳יס הוא דישראל לא‬
‫הוראות‬ ‫מח‬
‫הקדש ע״ש‪ .‬שוב מצאתי להראב׳יד בהשדתו על‬
‫בעל‪ ,‬המאוד לסוכה )ל״מ( שכתב בהדיא דמשומר‬
‫אינו אסור אלא משומר ביד ישראל ע״ש‪ .‬והנה‬
‫אפי׳ אם נימא דר״ת ס״ל כפי' רבותיו של רש״י‬
‫מ״מ לא מוכח מידי לענין פירות עכו״ס אס יש‬
‫בולן קדושת שביעית מדברי הרא״ש‪ .‬בספ״ק‬
‫דקידושין שכתב' בשס ר״ת דערלה וכלאים‬
‫ונכיע רבעי נוהגת בשל נויס הוכחה לזה הוא‬
‫מברייתא זו; גיי שהי' מוכר פירות בשוק ואמר‬
‫של ערלה הן של עזיקה הן של נמע רבעי הן‬
‫אינו נאמן דלהשביח מקחו אומר כן אלמא‬
‫דערלה נוהגת בשל גויס ואין לומר דאיירי‬
‫שלקחן מישראל דקתני בסיפא דהך מתניתין ‪.‬‬
‫אבל אם אמר מאיש פלוני לקחמס נאמן להחמיר‬
‫דברי רבי מכלל דרישא איירי כשגדלו בשלו‬
‫בדבריהרא״ש נראה שהצדק‬ ‫עכ״ל‪ .‬וכשנדייק‬
‫עם מרן מהרי״ק דסיל דהברייתא מיירי בקרקע‬
‫של ישראל ואין שוס סתירה מליו מהרא׳יש הנ״ל‬
‫דבאמת צריכין להבין מאי ראי׳ מסיפא לרישא‬
‫דילמא עיקר החילוק בין סיפא לרישא הוא‬
‫מיירי דאמר בפירוש מאיש‬ ‫דוקא דבסיפא‬
‫פלוני ‪ ,‬לקחתי ורישא מיירי דאמר סתס‬
‫והיכא דאמר בפרוש פלוני‬ ‫מישראל לקחתי‬
‫דאפי' היכא דאיכא סברא‬ ‫יש לה יתרון‬
‫לומר דאינו נאמן משוס דלהשביח מקחו הוא‬
‫דאמר כיון דאמר מאיש פלוני נאמן כדאיתא‬
‫בש״ע י״ד סי׳ פ״ו סעיף א׳ לענין הקונה‬
‫בצים שראשו אחד כד ועגול וראשו השני חד‬
‫ועגול וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים דאס אמר‬
‫המוכר שהוא ישראל החשוד שאינו מוחזק בכשרות‬
‫אי עכו׳יס שהס מעוף שהור ולא אמר שמו אינו‬
‫סומך עליו דכשיביאו ביצי עיף מהור ולח ידמו‬
‫מצי למימר לא של עוף זה אמרתי לכם אלא‬
‫של עוף אחר שאין אתס מכירו והוא מהור ואס‬
‫אמר של עוף פלוני הוא ואנו מכירים שאותו'‬
‫עוף עהור הוא סומך עליו הישראל שאינו מוחזק‬
‫בכשרות לכ״ע ועל המכו״ס להרמב׳ין והר״ן‬
‫והעור דכשאומר של עוף פלוני הוא חזקה שאינו‬
‫משקר משים שירא שמא יביאו ביצי אומו עוף‬
‫ויראו שאינן דומין לאלו ונמצא מתבדה ע״ש‪.‬‬
‫וא״כ הכא נמי אעפ״י דהעכו״ס אינו נאמן‬
‫משוס דלהשביח מקחו הוא דאמר כן מ״מ היכח‬
‫שאמר מאיש פלוני ישראל לקחתי נאמן דחזקה‬
‫דלא משקר משום שירא שמא ישאלו להישראל‬
‫מטי‬ ‫שעה‬ ‫‪.‬פרק חמשה עשר‬
‫ע״ש ועוד דהוי עיקר מה״ת הילכך שפיר אמר‬
‫התנא דברייתא הטעם דאינו נאמן הוא רק‪,‬‬
‫דלהשביח מקחו הוא דאמר ק אבל בלא״ה הי'‬
‫‪.‬נאמן■ ואסור ממנו לקנות מעעם ספק וכן ראיתי‬
‫להרמב״ן בפי׳ על החומש בפ׳ בהר דס׳ל‬
‫דהברייתא דעזיקה מיירי בסתמא דלא אמר כלל‬
‫דמישראל לקח אלא סתם אמר דמשל עזיקה הוא‪.‬‬
‫ומיידי בעיר שרובא־ישראל הילכך אי לאו הטיטיס‬
‫דלהשביח מקחו הוא דאמר הכי הוי חיישינן‬
‫דשמא מישראל קנה דכתב וז״ל‪ :‬וזה שאמרו גוי‬
‫שהי׳ מוכר פירות בשוק ואמר פירות הללו של‪.‬‬
‫ערלה הס של עזיקה הס לא אמר כלום כו'‬
‫ואס הו״ל מאמינים לו הי׳ אסור לוקח ממנו‬
‫בעיר שרובא ישראל שמא הוא אריס לישראל‬
‫ומשמר לו שדהו או חוששין שמא מישראל לקט‬
‫ומוכר או שהפירות של ישראל ומוכר על ידו‬
‫ע׳ש‪ .‬הרי כתב הרמב״ן בהדיא כמ״ש לעיל אך‬
‫מ״ש או שהפירות של ישראל ומוכר על ידו‬
‫מחוסר הבנה דאס אין‪ .‬הפירות של עכו׳ם שקנה‬
‫בקנין גמור ימוכר על חשבונו איך שייך לומר‬
‫הטעם דלהשביח מקחו הוא דאמר כן הא לא‬
‫הוי מקחו אלא מקח של ישראל הוא ואולי‬
‫דמיירי דהעכו״ס מקבל חלק בהריוח שיש לו מן‪:‬‬
‫המקח ולכן נוגע הוא להשביח מקחו )והרשב׳׳א‬
‫בתשובה סי' ק־״ט דכתב טעמת דאי לאו להשביח‬
‫מקחו הי' נאמן היינו משום מגו דקלי להו כל‬
‫זמן שלקחו בידו ע׳׳ש‪ ,‬מבואר דס׳ל דהפירוו^‬
‫היו של העכו׳ם ולא רק שליח( והא דאמרינן‬
‫דאס הי' נאמן הי׳ אסור לקנות מהעכויס מטיעס■‬
‫ספק דמחצה על• מחצה הא מפירות עזיקה לחודה‬
‫בודאי ליכא רובא דרוב פירות שביעית לאו‬
‫של עזיקה נינהו איכא למימר כיון די‪/‬נו רואין‬
‫דהישראל המוכר פירות שביעית לעכו׳ים חשוד‬
‫הוא לעביר על איסור למסור פירות ‪ ,‬שביעית‬
‫לעכו׳׳ם חשוד הוא נמי למכור פירות של עזיקה‬
‫כמו דמצינו בכה׳׳ג שכתב רש״י בסוכה )ל׳ט‪(:‬‬
‫ר׳ה אבל טטימא דמן המשומר אפילו בכחצי איסור‬
‫אסור משוס כיין דחשוד לשמור חשוד להניח‬
‫דמים אחר הביעור ע״ש‪ .‬ועיין בתוס׳ מנחות‬
‫)פ׳ד‪ (,‬ד ה שומרי ספיחין ע״ש‪ ,‬ה׳'נ כיון דאנו‬
‫רואין שחשוד היא למסור פ־רות שביעית לעכו׳ס‬
‫חשדינן נמי ליה דמן המשומר הוא ואפילו בלאו‬
‫ססברא דמחצה על מחצה ואפור לקנית מספק‬
‫איכא למימר כיון דמסתמא אמר ג״כ דהפירות‬
‫ז‬
‫;הוראות‬
‫'מכור ואט״ג■ דרוב העיר הי' ישראל־ס א'כ‬
‫ריכ‪-‬פירות העיר של ישראלים טגהו ודיכא‬
‫וחזקה רובא עדין‪ £‬הא איכא נמי נגד דוכא‬
‫ולישראל לאיסור רובא דהיתר נגדה דהיינו‬
‫לוג פירות העיר לאו של ערלה נינהו‬
‫הילכך בעינך־לתלות דשל עכו*ס הוא וליזל‬
‫כתר חזקה דישראלים לא ימכרי פי ח ת הערלה‬
‫■משא*כ לעני; שביעית כיון דרוב העיר ישראלים‬
‫!וא*כ הוי רוב פירות בשנת השמיטה של ישראל‬
‫יישל שביעית הוא ואעפ׳י דאיכא למימר דאיכא‬
‫‪.‬נמי פירות משאר שנים שפירות דהתירא נינהו‬
‫מ״מ מסתברה לומר דקמאי קמאי אזלי ליה‬
‫‪.‬והני תחריני נינהו כמו דאיתא בשקלים )פ׳ז‬
‫י מ״ב ובפסחים ז‪ .‬וב'מ כ״ו‪ (,‬גבי מעות שנמצאו‬
‫^פני סוחרי בהמה לעולם מעשר בירושלים כו׳‬
‫״ בשעת הרגל מעשר ע׳ש‪ .‬משוס דבשעת הרגל‬
‫מ ב מעות העיר משל מעשר הוא ולא אמרינן‬
‫דמקודס הרגל נפול הואיל ושוקי ירושלים עשויין‬
‫להתכבד הכא נמי הפירות משאר ימות השנה‬
‫פשויין לאכול והפירות דבשנת השביעית אחריני‬
‫•דנהו ורוב פירות דבשנת השביעית של שביעית‬
‫•נינהו למי׳ד שרוב א״י נתונה ביד ישראל ואעפ״י‬
‫דאיכא לחלק דהתם כיון דשוקי ירושלים עשויין‬
‫להתכבד אמרינן דליכא כלל מעות משאר ימות‬
‫השנה משום דאי נפיל קודם הרגל הוו משתכחי‬
‫בשעת כיבוד משא׳׳כ כאן ליכא הוכחה דלא‬
‫■נשאר כצל מפירות שאר השנים אבל עכ'פ‬
‫ליכא כפירות דשאר ימות השנים רק מיעוט‬
‫לגבי פירות דמהאי שתא דשביעית ומיעוט פירות‬
‫של עכו״ם מצטרן( למיעוט של שאר ימות השנים‬
‫ונטשה מחצה על מחצה ומיירי כפירות הניכרים‬
‫שאינם מח״ל דאל״כ הו״ל רוב היתר כדאיתא‬
‫בתוספתא דפ״ד דדמאי ה׳׳י ועיין לקמן בפ"כ‬
‫מ״ש בזה הילכך אי לאו דאין נאמן משוס דלהשביח‬
‫מקחו הוא דאמר הי׳ אסור ליקח ממנו ואעפ׳י‬
‫רכבר הוכחנו דרבי ס׳ל דשביעית בזה״ז אינו‬
‫אלא דרבנן וספק דרבנן לקולא היינו דוקא‬
‫ממנו‬ ‫חס בבר קנה מהעכו״ס אבל לקנות‬
‫לכתחילה בםפק איסור יש להחמיר שלא לקנות‬
‫מן הגוי מספק לכתחילה אפילו בספק איסור‬
‫דרבנן והוי כמו שמכניס עצמו בספק איסור‬
‫דרבנן לכתחילה שאסור משום דשב ואל תעשה‬
‫עדין‪ £‬כדכתב בכה׳ג הנ׳ב תנינא חיו״ד סי׳‬
‫קע׳ג לענין גליון הס״ת אס מצילין בפני הדליקה‬
 ‫שעה‬ ‫פרס חמשה עשר‬
‫או כמו דס״ל להרמב׳יס דהא ריךי״ל דאין קנין‬
‫אינו אלא לענין דלא הוי כיבוש ימיר כשחזר‬
‫וקנה מן העכו״ם אבל עכ׳׳ש כשעידנהבע העכו״ם‬
‫אמרינן יש קנין והילכך אין בפירזתדו שום קדושה‬
‫שביעית כדבארנו לעיל כל הצורך הדצכך להרמב׳׳ם^‬
‫דהוא מאריה דאתרא דס״ל דבעודנ ‪3 3‬־ד העכו״ס‬
‫אמרינן יש קנין אינו חל שום לץ שביעית על‬
‫השירות של עכו‪-‬״ם עוד איכא לודמד דבאמת‬
‫מודה הרמב״ן לשיטת הרמב׳ם רבעודנה ביד‬
‫העכו״ם אמרינן יש קנין אלא דמספפקדוקא בענץ‬
‫שירות המשומר בעכו׳ים דשיטסיפהוא דאפילו‬
‫בישראל אינו נאשר אלא שלא ייקתו אותם מן‬
‫המשמר ונזירה דרבנן הוא ובדיעבד אסי קנה מותר‬
‫באכילה אם נזרו נ״כ שלא יקחו מן העכו״ם אעפ׳י‬
‫דעכו״ס אינו מצווה על השביעית לא פלונ רבנן‬
‫בתקנתן ובנז־רתן שלא ליקח מן הנדשמר בשביעית‬
‫בין כשהוא עכו׳׳ם ובין כשהויא ישראל כיון‬
‫דעכ״פ נתנדלו בא״י אך זה אינו אלא למ״ד אין‬
‫קנין אבל למ״ד יש קנין הוי הק^נ״ של העכו׳ם‬
‫בא״י כח״ל דמי כדכתבנו לעיל וכראיתא בתשובות‬
‫הרא״ש בכלל ב׳ סי׳ א׳ ע׳׳ש‪ .‬א״כעירותיו כפירות‬
‫ח״ל הוא א"כ בודאי לא כללו החכמיס בגזירתן‬
‫שלא לקנות שירות המשומר שידות העכו״ס כמו‬
‫שלא כללו בגזירתן שירות ח׳׳ל וליכא למימר‬
‫שירות עכו״ם בא״י אס! ר מסעס גדדהאטו שירות‬
‫ישראל דא״כ הוי נזירה לגזירה ואק נחרים נזירה‬
‫לנזירה אך כ׳׳ז אינו מסתפק אלא באיסור משמר‬
‫דאינו אסור אלא מדרבנן הילכךש״ץ־ לומר הסברא‬
‫דלא פלוג למ״ד אין קכין אבל לענץ קדושת‬
‫שביעית שהוא מן התורה איכא למימד דגם הרמב׳ן‬
‫ס״ל דלא אמרה התורה שחל קרישת שביעית רק‬
‫על שירות שנחגדל ברשות סישראל משא״>‬
‫כשנתנדלו ברשות העכו׳׳ם דאיכא השני טעמים‬
‫שהארכת־ לעיל א׳(‪,‬משים דמפעסיכן מלכם ב'(‬
‫משוס דבעודן ביד העכו׳יס לכ׳ע ‪ r‬קנין אך‬
‫אעפ״י דאמרינן יש קנין בעודן בידז מ'מ הקדושת‬
‫הנוף שיש להארן ישראל לא בעלה למ״ד אין‬
‫קנין הילכך • מסתברה שבענץ גדרת הכמים'‬
‫יכלול נס שירות עכו״ס שבא׳י משוס קדושת‬
‫ארץ ישראל שיש בה ובכהינ איכא למימר‬
‫מה שהביא הכו״ש ■פמ״ח‬ ‫כוונת הראב׳׳ד‬
‫והביאו המבי׳׳ט בתשובתו שנדפסה בהפר אבקת‬
‫רוכל סי׳ כ״ה בשם הראב׳ד להביא ראיה‬
‫דפירות עכו״ס אסורין וזיל‪ :‬והראב״ד פי'‬
‫הוראות‬
‫חדשיס נינהו להשביח מקחו ואס ה־׳ נאמן על‬
‫כל דבריו ממילא הי' נאמן נ"כ שהם חדשים‬
‫ומשנה זו נינהו א"כ הוי משירות שנת השמיעה‬
‫של ישראל הוא הילנך אסורים אפילו אס הי׳‬
‫כבראיןנה הישראל ממע ואע׳ינ דאמרינן ב׳יב‬
‫)צ*א(‪ :‬דכל מילי עתיקי מעלי בר מתמרי‬
‫שינרא והרשנא ע״ש‪ .‬ו ק ב*מ )ש‪ (.‬וז״ל; ואין‬
‫צריך לומר חדשים בישנים ע׳ש‪ ,‬ועיין בת"כ פ׳‬
‫•בחקתי פ״ג על הפסוק ואכלתם ישן זהו דוקא‬
‫בתבואות השדה וכדומה שהם מינים המתקיימים‬
‫‪.‬ומתישניס ובישנס הס טובים ביות־ מחדשים‬
‫משא׳׳כ במינים שאין מתקיימים ונרקב־ס ובפרכי‬
‫במינים שאין זורעין אותם רוב בני אדם והא‬
‫דאמר רב פפא דכל מילי עתיקא לבר מתמרי‬
‫היינו בזמן שכל יושביה עליה שאז הי׳ הברכה‬
‫שורה על השירות שלא ירקיבו ולא יופסדו דהא‬
‫רב פפא קאי על הפסוק דואכלהם ישן נושן‬
‫דהבטיחה התורה דאס בחקת־ תלכו ואת מצותי‬
‫תשמרו אז תתברכו שהשירות יהיו משתמי־ן וטוביס‬
‫יהיו להת־שן שיהא ישן הטשן של שלש ‪ .‬שנים‬
‫יפת לאכול משל אשתקד ובאמת כל מילי עתיקי‬
‫מעלי כשמתקיימים לישן אבל כשאין כל יושביה‬
‫עליה וכ׳ש בח״ל שאין הברכה שורר^ שהשירות‬
‫מתקיימים זמן הרבה אלא מינים אחדים אבל‬
‫שאר מינים החדשים ייתר טובים והחוש מעיר‬
‫על זה הילכך מסתמא משבח העכו״ם ואומר כי‬
‫פירות חדשים נינהו דהא הוכחנו לעיל דמיירי‬
‫בפירוש שאין רוב בני האדם זורעים אותם ורוב‬
‫אותם המינים חרשים יותר טובים מהישנים מפני‬
‫שאינן מתקיימים הילכך אי הויהעכו״ם נאמן על‬
‫דבריו הי׳ אסור הפירות משוס שביעית משוס‬
‫דרוב שירות ־החדשים משביעית המה וא"כ אפילו‬
‫אם נימא דר״ת מפרש פי׳ של עזיקה כפי׳ הראשון ‪.‬‬
‫שברש׳י מ"מ אין ראיה מידי דבפירות העכו׳ס‬
‫הוא דמיירי מקרקע של העכו״ס ובפרט שר״ת‬
‫עצמו שממנו מביא הרא״ש ואי׳ כתב בספר‬
‫‪,‬הישר לר״ת ליבמות דמייר־ בשירית ישראל ומ״ש‬
‫המבי״ט להוכיח מדברי הרמב״ן על התורה )שם(‬
‫שכתב וז״ל; או שמא אין הנין לנוי בארן‪ .‬ישראל‬
‫להפקיע דיני שביעית ונזרו עליו כישראל ע״ש‪.‬‬
‫ועיין' באבקת רוכל סי׳ כ׳׳ד ולענ״ל נראה דעיקר‬
‫כיונתו להסתפק הא דקי״ל אין קנין לעכרס אס‬
‫אין קנין אפילו בעודנת ביד העכו״ס •וכל דין א״י‬
‫לא נשקע מהקרקע אפילו כשעדיין ברשות העכו״ס‬
‫‪ .‬נא‬ ‫שדה‬ ‫פרק המעה עשר וששה עשר‬
‫שנראה לענ״ד פשוט בדברי הרמב״ן שודאי אינו‬
‫מסתפק בדין דאי; קני; דפשיטא דאין קנין לגוי‬
‫בא״י להפקיע דיני שביעית אבל הא דשמוד‬
‫אסור דילמא היינו דוקא בישראל שהוא עובר‬
‫עבירה שנודר בפני כל אדם זהו שאסר הכתוב‬
‫כדכתיב את ענבי נזיריך לא תבצור אבל הגוי‬
‫אינו מחויב להפקיר שדהו למה יאסר בשמירתן‬
‫לכך כתב או שמא אין קנין לגוי בא״י להפקיע‬
‫דיני השביעית כלומר כל שהדינים שיש לה‬
‫כשהיא ביד ישראל וזהו שכתב וגזרו עליו‬
‫כישראל דאע״ג דמן התורה איגו י׳סור אלא של‬
‫ישראל גזרו'■ עליו שיהא דינו כישראל לכל דבריו‬
‫והכי דייק לשונו דקאמר להפקיע דיני השביעית‬
‫ולא קאמר מידי שביעית עכ״ל‪ .‬הרי גס מהרי׳׳ט‬
‫אחז בכוונת הרמב״ן כמ״ש דאינו מסתפק כלל‬
‫בדין קני; אלא שהולך בדרך אביו ז׳׳ל דאדרבה‬
‫כיון דפשיטא דאין לגוי בא׳י ממילא חל על‪.‬‬
‫פירות קדושת שביעית ולפי מ״ש אינו הוכחה‬
‫לזה מדברי הרמב"; שוב מ״ש דעיקר ספיקת‬
‫הרמב״ן היינו באיסור פירות המשומר בידי‬
‫עכו״ם אס הס חסוריס מטעם גזירה אטו‬
‫ישראל משמע דס״ל אליבא דהרמב״ן דמשומר‬
‫של ישראל אסור מה״ת כר״ת ורבותיו של רש׳י‬
‫דאל״כ ליכא למיסר בעכו״ם מחמת גזירה אכיו‬
‫ישראל כיון דישראל גופיה נמי אינו אלא גזירת‬
‫ואין גוזרין גזירה לגזירה‪ ,‬״בל כד נדייק בדברי‬
‫הרמב״ן נראין דס״ל דמשומר גס בישראלי אין‬
‫הפירות נאסרין רק דרבנן דכתב שם וז״ל‪ :‬ימכל‬
‫מקום לא אסרו חכמים פירות השדי‪ .‬המשומר‬
‫אלא שלא יקחו אותם מן‬ ‫לכל אדס‬
‫המשומר ולכך שנו בת״כ עכ״ל‪ .‬הרי שפתיו מללו‬
‫ברור דלשמור אסור מה״ת אבל בדיעבד אס‬
‫שמר לא נאסר רק מדרבנן והילכך בעינן למימר‬
‫כמ״ש דבחדא גזירה גזרו על פירות ‪-‬ישראל ועל‬
‫פירות עכו״ם המשומרים ביחד ולא פלוג רבנן‬
‫בגזירתן‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫להפקיע דיני שביעית וגזרו עליו כישראל אלא‬
‫פרס ששה טשר‬
‫או שמא של ישראל הן ובכל גוונא' אסירי אם‬
‫ש‪ 1‬ב ראיתי להמבי״ט שמוכיח דפירות עכו׳ם‬
‫נוהג בהן דין קדושת שביעית מהתוספתא‬
‫פי׳ח דאהלות והביאה רבינו שמשו; בפי' על המשני'‬
‫פי״ח דאהלות וז״ל‪ :‬העיד יהודה בן יערב מבית‬
‫גובר׳ן ויעקב בן יצחק מבית גופנין על קסרי‬
‫הוראות‬
‫טזיקה ארץ טבורה אם ספיחים אסורים בשביט־ת‬
‫כ׳שץפירית ארץ טבורה בין של גוים בין של ישיאל‬
‫•ואמרינן שאינו נאמן שלא נתכוין אלא להשביח מקחו‬
‫^‪,‬טכ״ל‪ ,‬ה ט ס״ל בהדיא דפירות טכו׳ם הטטרים‬
‫■דאםורים בשביעית והוכיח מ‪1‬ה דפירות טכו״ם‬
‫>אסורים ע״ש‪ ,‬ולפי הנ״ל איכא למימר כוונה‬
‫‪-‬הראביר ררוקא בגזירת ספיחין שאינו אלא ררבנן‬
‫נכנם‪..‬בהגזירה גם פירות עכו״ם מטעם לא פלוג‬
‫רבנן בגזירחן בין פירוה ישראל לפירוח עכו״ם‬
‫■ כיון ראין קנין משא״כ באיסור פירות שביעית לאחר‬
‫זמן ביעור רמן התורה הוא ראסור רהא הראב״ר‬
‫ס״ל רשביטית בזה״ז ראורייתא הוא רבראורייהא‬
‫לא שייך ל"פ דאררבה התורה ממעט פירות‬
‫טכו״ם מלכם איכא למימר רגם הראב״ר מורה‬
‫רבפירות עכו׳ם ליכא בהן רין קרושת שביעית‪.‬‬
‫ולענין גזירת םפיחין ע'כ בעינן למימר הכי‬
‫דמעיקרא כשגזרו על ספיחין כללו ביחר פירות‬
‫ישראל ופירוה עכו׳ם ראל״כ אלא גזרו על‬
‫פירות עכו״ס אטו פירות ישראל הא הוי גזירה‬
‫לגזירה ואי; גוזרין גזירה לגזירה רמטעם זה‬
‫ס״ל להרמב״ם דליכא ' גזירת ספיחין בפירות‬
‫עכו״ם משום רס״ל רבגזירת םפיחי; לא נכלל גם‬
‫פירות עכו״ם משום רס׳ל רבעורן בירו לכ״ע יש‬
‫קנין והוי גזירה לגזיייה וכן בעינן ע״כ לפרש‬
‫רברי הראב״ן הנ״ל מטעם הנ״ל‪ .‬ומ״ש מהרי״ט‬
‫בח״א הי' מ׳יג לחזק דברי ‪ ,‬אביו בראיתו מדברי‬
‫’ הרמב׳ין הנ״ל וז׳ל‪ :‬וחבא מארי ז״ל אמר דאפשל■‬
‫דאין הרמב״ן מסתפק אם אין קנין או יש קנין‬
‫ולא ראיתי רבריו )בהשוביתיו כתב וז״ל ; ועוד‬
‫אפשר לומר דלא מספקא ליה להרמב״ן ז״לי‪.‬‬
‫אי פירות שלי גוי חייבין בשביעיח או לא אלא‬
‫ה״ק ראם היו מאמינים לו הי' אסור ליקח‬
‫ממט שמא הוא אריס לישראל או שמא של‬
‫ישראל לקח ומכר או שמא משום דאין קנין‬
‫לגוי בארץ ישראל להפקיע דיני השביעית וגזרו‬
‫'‬ ‫עליו כישראל דפשיטח ליה דאין קנין לגוי בא״י‬
‫שכתב דשמא פירותיו ממש של גוי ואין קנין לגוי‬
‫הי׳מאמיניסילו עכ״ל‪ .‬וכתב עליו מהרי׳׳ק בספרו‬
‫א?קת רוכל סי׳ כ״ד וז׳ל‪ :‬ומ״ש ועוד אפשר‬
‫דלא מספקא ליה להרמב״ן אי פירות של גוי‬
‫חייבין בשביעית כו׳ הדבר ברור לכל מעיין שאין‬
‫טבע הלשון מורה על פי׳ זה עכ׳ל( אבל מה‬
 ‫שעה‬ ‫פרק ששה עשר‬
‫ורבינו שמשון שפירשה והעמידה אחר הביעור‬
‫לא הוי שתיק מינה לפרשה כן עכ״יל והמהרי׳יק‬
‫עצמו כתב בתשובת אבקת רוכל )סי׳ כ״ד(■‬
‫והביאוי המהרי׳ט בסי' מ״ב יז״ל ; ורמה שמצא‬
‫בשם רבינו שמשון מבואר שאין ביעור נוהג‬
‫בפירות גוי שזרע גוי ומעתה יש לתמוה על‪.‬‬
‫שעלה על דעתו לחייבה אפי' היו כמה ‪,‬ראיות■‬
‫אחר שרבינו שמשון מטה להתיר עכ״ל‪ .‬והמבי״ט‬
‫כתב והובאו דבריו באבקת רוכל הי׳ כ״ג וז״ל ‪:‬‬
‫ואף לרבינו שמשון ז״ל שפי׳ דפירות הגוי הן­‬
‫)צ״ל אין( צריכין ביעור מ״מ שאר קדושוח שביעית‬
‫נוהגת בהם ע״ש‪ .‬ועיין במהרי׳כי)שס( שכתב‬
‫> דאף לסברת רבינו שמשון ז׳ל לאחר הביעור‬
‫אין אנו יכולים לקנות מן השוק כלל אף מן הגוי‬
‫כדמוכח מההיא דסוף אהלות אהא דהתירו קסרי‬
‫לומר שאינה א׳יי שהניחו שוק מלא פירות ובאו■‬
‫ישראל ובזזום ופי׳ היא ז״ל ילא חששו משוס■‬
‫‪,‬שביעית לאחר הביעור והיינו טעמא דכל שלא‬
‫הופקר בשעת הביעור שוב אין לו תקנה כדמוכח‬
‫בנדרים דקרי׳ פירות שביעית לאחר הביעור‬
‫‪,‬דבר שאין לו מתירין ע״ש‪ .‬אמנם כפי הבנתם‬
‫כונת הר׳ש לומר דכוונת התוספתא דישראל‬
‫בזזו את תפירות של העכו״ס להנהיג היתר‬
‫בפירות שביעית ולאוכלם אפי׳ לאחי זמן‬
‫הביעור א״כ מה להס לבזוז כיון דלדעתס דקסרי‬
‫לאו א׳יי היא ואינו טהג שביעית כלל א״כ‬
‫הי׳ להם לקנות מהגזייס פירותיהס ברצונם‬
‫הטוב ולא בגזילה והא ו‪,‬ס הי׳ להם לזרוע‬
‫י בעצמם בשנה השביעית לכן נלענ״ד בכוונת‬
‫התוספתא באופן אחר דעיר קסרי היתה מוחזקת‬
‫מעולם דשל א״י הוא וחייבת במעשר ושביעית‬
‫ואח״כ התירוה בעצמן שלא במנין והתחילו‬
‫■ לנהוג בה היתר לעצמן ואין לומר שהוא‬
‫קסרי בת אדום והילכך אמר שהלכו' בקרקסיות‬
‫שלהן היינו כדאיתא במגילה )ו‪ (.‬קרקסיות‬
‫שבאדום דא״כ לא היו שוס ספק דמא״י הוא אלא‬
‫ודאי דקסרין הוא הילכך בעינן למימר רמיירי‬
‫התם קודם שהתיר רבי את קסרין דאל״כ הא‬
‫לא התירו בעצמן אלא דל־בי כבר ‪.‬התיר קסרין‬
‫כדאיתא בירושלמי )פ״ב דדמאי ה״א( ע׳׳ש‪.‬‬
‫או דאיכא למימר דהתוספתא דפי׳יח דאהלות‬
‫פליגי על הירושלמי הנ״ל וס״ל דרבי לא התיר‬
‫כלל קסרין וכדכסב המ״ל בפ״א מתרומות ה״ח‬
‫שכתב שס לתרן קושי׳ מרן שמקשה על הרמב״ם‬
‫הוראות‬ ‫‪:‬נב‬
‫שהחזיקו בה מעולם )הגר״א גירס שהחזיקו‬
‫בה מעילם בעומאה( והתירה שלא במנין א׳ר‬
‫חנין אותה שנה שביעית היסה י^לכו עובדי‬
‫דוכבי^ש לקרקסיוח שלהן ותניחו שוק מלא‬
‫פירות ובאו ישראל ובזזום בחזירתם אמרו באו‬
‫ונלך אצל חכמים שמא התירו חזירים אמר רבי‬
‫זריקת בחמשה באדר השני נמנו עליה ■עשרים‬
‫וארבעה זקנים והתירוה שיהו הכל נכנסים לתוכה‬
‫עכ״ל‪ .‬ומפרש הר׳יש וז״ל ‪ :‬שהחזיקו בה מעולם‬
‫שהיתה של ארן ישראל וחייבת במעשר ושביעית‬
‫והתירו שלא במנין מעצמן התחילו לנהוג בה‬
‫היתר ולפוערה ממעשר ושביעית אעפ״י שלא‬
‫נמנו חכמים להתירה במנין ובאו ישראל‬
‫ובזזום ולא אסרום משום שביעית לאחר הביעור‬
‫הא קמן דמשוס שהתחילו לנהוג בה היתר ולפוטרה‬
‫ממעשרות ומשביעית בזזו פ־רות הגוי שמצאו‬
‫בשוק ולא אסרום משוס שביעית לאחר ‪ .‬הביעור‬
‫הא אס היו נמנים כמו שנמנו אח״כ בכ״ד‬
‫זקנים והתירוה שיה■׳ הכל נכנסים בתוכה ולא‬
‫יהי׳ בה טומאת משוס ארן עממין שארץ ישראל‬
‫שהחזיקו בה היתה כמו שהעידו לא היו בוזזים‬
‫תפירות שהניחו בשוק והיי אסורים לאחר הביעיר‬
‫כמו שאמרו הגויס בחזרתן בואו ונלך אצל‬
‫חכמים שמא הסירו להס חזירים שפירות שביעית‬
‫היו אסורים אחר הביעור ושמא כבר עבר אז ‪.‬‬
‫שעה■ הביעור ולהכי אמרו שמא תתירו להס‬
‫חזירים עכ״ל‪ .‬וכן כתב הכו״פ בפי״א והביא ג״כ‬
‫מתוספתא ■הנ״ל שפירות עכו״ס אסירים ע״ש‬
‫והשיג מרן מהרי״ק על המבי״ט וז׳יל‪ :‬ומה‬
‫שהביא מהתוספתא לסוף אהלות איכא לאוקמא‬
‫בפירית ישראל ביד גוי עכ״ל‪ .‬וחזר המבי״ט וכתב‬
‫עליו ודל; ועל הראי' שהבאתי מתוספתא דאהלות‬
‫כתב ג״כ דאיכא לאוקומי בפירות ישראל ביד‬
‫גוי יבאיכא לאוקומי דחה ראייתי ' מפשט‬
‫התוספתא שהבאת־ בשנת הרצ״ב ע״ש‪ .‬וראיתי‬
‫למהרי״ט‪ ,‬בספרו ח״א ס<׳ מ״ג ורל; והרב מהרי״ק‬
‫ז״ל דחה לומר דאיכא לאוקמה בפירוה ישראל‬
‫ביד גויים ולפי דבריו עשאן עוברי עבירה‬
‫בפומבי שתיו נותנים פירותיהן לגויים ועוד כיון‬
‫שבידם של גויים הס מנ״ל לישראל למיחת לפירוס‬
‫ישראל שהס ביד גויים ועל מה בטחו הגויים‬
‫שהניחי שוק מלא פירות ולא חסו שיבזבזס בחושבם‬
‫שפירותיהס של גויים תם הואיל וברשותם‬
‫‪},‬מצאו ודוחק לומר שהי׳ נודע שהס של ישראל‬
 ‫נן‬ ‫שע^ה‬ ‫פרס שעה עשר‬
‫ועיין בע״ז )י״ח‪ (:‬בזזו כל פירות הגויים ‪,‬למען‬
‫שלא יקנו היהודים שבקסרי רק מפירות ‪,‬שלהן '‬
‫וא״כ אדרבה יש להוכיח מהתוספתא הזאת‬
‫דפירות עכו׳׳ם מותר־ן בשביעית וכן מ״שהר״ש‪, :‬‬
‫ולא אסרום משום שביעית‪ .‬היינו כוונתי דהחכמיס‬
‫לא אסרום משוס שביעית דגם התכמים הודו‬
‫להם דפירות עכו׳ם מותרין והוכחה לזה דתנא‬
‫בברייתא‪ :‬בתזרתס אמרו בואו ונלך אצל חכמים‬
‫שמא התירו להם חזירים ע״ש‪ .‬ולא מצעו‬
‫שהחכמים אסרום להם את ‪,‬הפירות אעפ׳י ‪.‬‬
‫דהי׳ מוחזקת לאסור פירות ישראל כמו שנמנו‬
‫עליה אח״כ בכ״ד זקנים‪ .‬והמהרי״ט )שם(‬
‫שהוכיח דפירות עכו״ס אסורין משוס שביעים‬
‫ממה שהניחו הפירור‪ .‬בשוק והלכו לבתי קרקסיות‬
‫שלהן מפני שהיו במוחין שהישראלים לא‪.‬יבזבזו‬
‫את פירותיהן מחמת שאיסור שביעית רביע‬
‫טלייהו וע'כ דמפירות עכו׳יס מקרקע שלהן‬
‫היתה דאס נימא דפירוי! של ישראל היו מונחים‬
‫ופירות עכו״ם מותרין איך מסרו פירותיהן לגויס‬
‫ע״ש‪ .‬הא לפי דעתם דהיו ס׳ל דקסרי לאו מא׳■״‬
‫הלא מותר הי׳ להם אפי׳ לזרוע בעצמם וכ״ש‬
‫למסור פירותיהם לעט׳יס דלא נאסר להם‪.‬‬
‫ועוד ’ אפי׳ לדבריו תקשה על מה הבטיחו‬
‫להניח פירותיהן בשוק למה לא חששו מפני הגויים‬
‫אחרים שיגנבו ויבזבזו ודוחק לומר שכולם הלכו‬
‫לקרקסיור‪ .‬שלהן ולא נשאר אף אחד מהן ומזה‬
‫מוכח דרוב יושב■ העיר היו ישראלים ורק‬
‫מיעוטא דמיעוטא היו גס כן דרים בתוכה‬
‫גו״ס או שאלו הגויים היו סוחרים ומעיר אחרת‬
‫היו באו וחעפ׳׳׳ דמלשון לקרקסיות שלהן משמע‬
‫דישבו בעיר אבל עכ״פ מוכח דמיעוטא היו וא״כ‬
‫בשביל מי הביאו הפירות בשוק למכור אס לאו‬
‫בשביל הישראל וא״כ מוכת דפירות• עכו״ס‬
‫מותרין בשביעית דמסתמא גס בכל שני שביעית‬
‫הביאו פירות בשוק למכור לישראלים ובשביל‬
‫שלא יגנבו איזה גויים שנשארו מישט שומר‬
‫אחד לשמור בפניהם משוס דלא חששו מקודם‬
‫שיבואו כל היהודים שבעיר לביוז ורק מפני החשש‬
‫הגויים המעכיים הי' הספיק גם שומר אחד אך‬
‫לפי״ז צריכין להבין א׳'כ למה הלכו אצל חכמים‬
‫לשאול מהם שמא התירו להם חזירים כיון דידעו‬
‫גס מקודם דפירותיהס מותרין בשביעית ואולי‬
‫כוונתם על מעשה הביזה עצמה שאסור לבזוז‬
‫דאפילו גזל עכו״ם אסור הוא עכ"פ פני חילול‬
‫ח‪1‬דאות‬
‫■שהשמיט דכרי הירושלמי הנ״ל י^יך שהתיר רכ'‬
‫הסרין היינו מפני שהתוספתא הנזכרת נר‪ 6‬ה‬
‫דהסרין התירה ‪ hhc‬במנין וכתב הר״ש דמעלמן‬
‫התחילו לנהוג בה היתר ולפוטרה ממטשרות‬
‫ומשביעית אעפ׳י שלא נמנו חכמים'להתירה‬
‫גמנין עכ״ל‪ .‬וכן איכא למימר דמה דאיתא‬
‫בתוספתא דפ״א דדמאי וז״ל‪ :‬הלוקת כו ומן‬
‫■הספינה בקסרי חייב ע׳ש‪ .‬לאו משום שחזקתן‬
‫שמא״׳ הביאם כדכתבו המפרשים שם אלא פשוט‬
‫הוא דס״ל דבקסרי מחויב מטעם עצמו משום‬
‫דס׳ל דרבי לא התיר בקסרי לפטור את כל‬
‫היוצא מן הקרקע מתו״מ ומשביעית דנהנו בה‪.‬‬
‫היתר מעצמן וגס לא נמנו עליה חכמיה להתירה‬
‫׳בשנים שנהגו לאיסור לא זרעו בשנה השביעית‬
‫ילא קצת ולא עבדו שוס עבודה רק שבח‬
‫שבתון הי׳ לארץ קסרי כמו בכל ארץ ישראל‬
‫אכילתן היה מה שהגויים הביאו‬ ‫ועיקר‬
‫להם למכור בשוק וכמובן בשנה השביעית שידעו‬
‫כל הגויים שסביבותיהם שאין הישראלים זורעים‬
‫ועובדים את הארץ בשביעית באו הגויים‬
‫מהסביבות עם פירותיהם ותבואותיהס למכור‬
‫להם לישראל בשוק וכשהתחילו בני קסרי לנהוג‬
‫בה היתר בלא תו״מ ושביעית שהי' שם תלמידי‬
‫חכמים שלפי דעתם הי׳ עיר קסר׳ חוץ מגבול'‬
‫א״י ולכן הנהיגו בה היתר ובשנה השביעית‬
‫זרעו ועבדו כל עבודת הארץ כמו בח׳׳ל והגויים לא‬
‫ידעו שהתחילו לנהוג בה היתר נהגו להביא‬
‫פירותיהס ותבואותיהס בשוק בשנה השביעית‬
‫למכור לישראל כמו בכל שני שביעית קדמוניות‬
‫והישראלים שנהגו היתר רצו לחזק ולפרסם את‬
‫ההיתר ולעשות תחבולה שלא יקנו הישראלים‬
‫יושבי קסרי מהפירות והתבואות של הגויים‬
‫כדי שיה׳׳ ניכר ומפורסם לכל ההיתר עשו‬
‫תחבולה זאת כשהלכו הגויים לקרקס־זת שלהן‬
‫‪ .‬בזזו הישראל את פירותיהס למען שלא יבואו‬
‫יהודי עיר קסרי לקנות מפירות הגויים כדי‬
‫שיה׳׳ מוכרחים שיבואו לקנות מפירות ישראל‬
‫ויתפרסם המנהג להיתר או הישראלים שזרעו‬
‫והכינו פירוח ותבואות הרבה יראי שכל הישראלים‬
‫יקנו מהגויים כמו בכל שנת השביעית וישאר‬
‫פירותיהם באין קונים לכן עשו התחבולה הזאת‬
‫כשהלכו לקרקסיות שלהן מקום‪ .‬ששותין שם‬
‫שכר ולזמר כמו שמפרש הערוך ערך קרקס ע׳יש‪.‬‬
‫ו'״מ שהוא בתי ע׳יז שלהן עיין במגילה ^שם(‬
 ‫שעה‬ ‫תראות פרק ששה עשר ושבעה עשר‬
‫ותימא דא*כ אמאי מבעיא ליה במי דהא גוי'‬
‫סתס פירותיו מותרים הס לימא מהו לטחין־‬
‫בפירות עבירה עס הגוי ועיד דפשיכי לה‬
‫ממתנית־ן דאמרינן התם מתניתין אמרה שהוא‬
‫אסור דתנן עושין בתלוש בסוריא אבל לא במחובר‬
‫הא בארן אפי' בתלוש יהא אסור אלמא תלוש‬
‫דומיא דמחובר קאמר שהקרקע של גוי עצמו־‬
‫ע״ש‪ .‬מ״ש מהרי״ט דהו״ל לומר מהו לטחון‬
‫בפירות עבירה הא פירות עבירה לא נקראת‬
‫אלא שזרע בשביעית וכדומה כמי דאשכחך‬
‫בירושלמי דשביעית בפ״ז ה״א ופ״ח ‪ .‬היי ובפ׳ט‬
‫ה״ו אבל פירות ישראל שלא נעבד בה דהיינו■‬
‫ספיחין או פירות האילנות לא מק־י פירות עבירה‬
‫אלא פירות סתס‪ ,‬ומה שהוכיח מהרי״ט דמיירי‬
‫בפירות עכו״ס מקרקעו משוס דתליש דומיא‬
‫דמחובר שהקרקע של הגיי עצמו נלענ״ד‬
‫דאדרבה מזה איב^ להוכיח להיפך דהא ע׳'כ‬
‫מחובר דתנן במתניתין דעושין בתלוש בסוריא‬
‫אבל לא במחובר מיירי במחובר של ישראל‬
‫דאי מחובר של עכו״ס ל‪:‬יע הו״ל להתיר אפי׳‬
‫במחובר דהא בסוריא לכ״ע יש קדן ■לעכו״ס‬
‫והוי כח׳׳ל לגמרי דהא ע"כ תנא דמתניתין ס״ל‬
‫דכיבוש יחיד לאו שמיה כיבוש ומחובר דאסור‬
‫אינו אלא דרבנן שלא יהו הולכין ומשתקע־ן שס‬
‫כדא־תא בירושלמי דאל׳׳כ הא אפי׳ בתלוש הו״ל‬
‫לאסור כמו א״י ממש אסנימא דס״ל כיכוש יחיד שמיה‬
‫כיבוש והוי כא״י לכל דבריהם אלא ודאי דס׳׳ל דלאו‬
‫שמיה כיבוש והיינו דוקא כל זמן שעודנה ברשות‬
‫הישראל משא׳כ כשקני‪ .‬ע ט״ ה מהישראל אז ליכא‬
‫שוס חיוב משוס דבדרבנן לכ״ע יש קנין כדאיתא‬
‫בהדיא בגיטין )מ״ז(‪ .‬לענין סוריא למ׳יד כיבוש‬
‫יחיד לאו שמיה כיבוש ע׳׳ש‪ .‬א״כ אפילו במחובר‬
‫הו׳יל להתיר כ״ז שהקרקט עומד ברשות הגוי ‪.‬‬
‫ונס הטעם שלא ישתקעו אינו שייך אלא כשנתיר‬
‫גס כשהקרקע ברשות הישראל אבל בשביל שיהיה‬
‫מותר לעבוד את הקרקע של עכו׳ס בשביל זה‬
‫לא ישתקע כיין דעכ׳פ בקרקע שלו יהיה אסור ‪,‬‬
‫לעביד בשביל ■■הדבר מועט כזה שיהיה מותר־‬
‫לעבוד אצל עכו״ס לא ישתקע בסוריא כמו שלא‬
‫ישתקע בשביל הדבר מועט דבסודיא מותר■‬
‫לעבוד אפילו בישראל בתלוש וא*כ מוכח בהדיא‬
‫דמיירי בקרקע של ישראל והילכך במחובר אסור‬
‫)ממילא מוכרחין לומר דמה שאמר התנא דעישין‬
‫בתלוש ג' כ מיירי בשל ישראל דשל עכו״ס לאו‬
‫נד‬
‫הפס ולערן זה אמרו שמא התירו להם חזירים‬
‫‪:‬דכמו שהתירו להס איסור גזל כן שמא התירו להס‬
‫איסור חזיריס ועוד איכא למימר ^מרן מהדי״ק‬
‫דמיירי כשכירות ישראל הי' בידן 'ומת שמקשה‬
‫מהרי׳ס האיך עשאן עוברי עבירה בפומבי שהיו‬
‫נותנים שירותיהן לגוייס איכא להקשות בלא״ה‬
‫הא^ עוברים בלאו הבא מכלל עשה לאכלה ולא‬
‫לסחורה אלא ודאי דאיכא למימר דמיירי שמכרו‬
‫■להס את הפירות קודם שיהיו כפול הלבן‬
‫גגפניס כדאיתא בשביעית פ״ד מ״י וז׳ל‪:‬‬
‫‪ ,,‬והגפנים משיגרעו)ופי׳ הרמב״ס יגרעו יעשו‬
‫להם הגרעינים ור״ש פי׳ משיגרעו‪ ^.‬משיגדלו‬
‫הענבים קצת( והזתיס משינצו ושאר כל אילן‬
‫משיוציא ע״ש‪ .‬ועיין ברמב׳ם פ״ה מה׳ שמיטה‬
‫הי׳׳חיואס מכר קודם אינו עובר באיסור‬
‫סחורה דאיסור ■סחורה ילפינן ממה שנאמרה‬
‫‪ ,‬בתורה לאכלה ודרשינן בת"כ לאכלה ולא‬
‫לסחורה והכי דרשינן מיניה נמי לאכלה ולא‬
‫• להפסד‪-‬וכמו דלענין הפסד אינו אסור אלא‬
‫משיוציא ולא קודם לכן ה״ה לערן סחורה‬
‫נמי יאיר אסור אלא אס מכר אח"כ ועיין בנבחר‬
‫מכסן‪ £‬סי׳ כ״ג‪ ,‬אבל קודם לכן מותר וה׳יה‬
‫לסחורה נמי אינו אסור אלא כשיגיע זמן הנ״ל‬
‫וממילא איכא למימר דה׳׳ה לערן איסור מסירת‬
‫פירוה שביעית לעכו״ס נמי אינו אסור אלא‬
‫כשמסר לו שירות נמוריס משא״ב קודם לכן‬
‫ליכא איסור שביעית אבל עכ״ש הפירות נאסרין‬
‫בקדושת שביעית משוס דהקרקע של ישראל היא‪.‬‬
‫פרס שבעה עשר‬
‫ראיתי להמבי׳ט שהביא ראי׳ לדבריו‬
‫‪ ” ■,‬מירושלמי פ״ו דשביעית על מתניתין‬
‫דעושין בתלוש בהוריא אבל לא במחובר‪ .‬רבי‬
‫אסי בעא קומי דרבי מנא מהו לטחון את הנוי‬
‫בארן אמר ליה מחניתין שהוא אסור דתנן‬
‫עושין בתלוש בסוריא אבל לא במחובר הא‬
‫בארן אפיי׳ בתלוש אסור ‪ .‬משמע דאית בהו דין‬
‫שביעית והשיג עליו מרן י מהרי׳׳ק באבקת‬
‫רוכל סי׳ כ״ד‪ .‬וז״ל‪ :‬ומה שהביא מהירושלמי‬
‫דשביעית מהו לטחון עס הרי בשביעית כו׳‬
‫ההיא נמי איכא לאוקמא בפירות ישראל ביד גוי‬
‫ז ק כתב בכ״מ בפ״ד מה׳ שמיטת הכ״ט בסופו‬
‫ע׳יש‪ .‬וכתב עליו מהרי״ט בח״א סי׳ מ״ג וז״ל‪:‬‬
 ‫נה‬ ‫שעה‬ ‫פרק שבעה עשר ושמנה עשי‪1‬‬ ‫הוראות‬
‫אישור דאורייתא כלל אפילו אס מאכיל את ה ע כי ם‬
‫■‪.‬דוקא בתלוש ה״ה במחובר‪.‬מותר וטון דר\רושלמ'‬
‫בידיס הילכך איכא למימר דגס טחינה עמו מותר‬ ‫רוצה לפשוט האבע'׳ דמוהר לשחון עס העכו׳ס‬
‫ולכן פשיט לה רבי מנא האבעי׳ שלו ממתניתין‬ ‫‪-‬ממתנ'ת'ן דעוש'| בתלוש הר\ ע״כ גס האבע'׳‬
‫דעושין בתלוש בסוריא ובסוריא אפילו במחובר‬
‫מיירי בפירות ישראל ביד עכו׳ם כדכתב מרן‬
‫אינו אסור אלא מדרבנן ואעפ״כ דוקא בסוריא‬
‫מהרי׳ק והעוחן עמו הוי מסייע להאכיל פ־רות‬
‫מותר בתלוש אבל בא״י כלל כלל לא אפי׳ דומיא‬
‫‪.‬שביעית לעכו״ם ומוסיף על חש של מי שמכ~‬
‫דסוריא דאינו אלא דרבנן ואפי׳ בתלוש כגון התלוש‬
‫הפירות שביעית לעכו״ם דאסור למכור פירות‬
‫היתה ביד העכו״ס דאפילו להאכיל נמי אינו אסור‬
‫שביעית לעכו׳ם כדאיתא בתוספתא פ״ו ושביעית‬
‫אלא מדרבנן אפילו פירות ישראל מ״מ לסייע אותו‬
‫ע״ש‪ .‬ולהאכיל לעכו״ס זהו איסור בפ״ע כדאיתא‬
‫בתלוש אסור אפילו כשהוא ברשות העכו״ם כיון‬
‫בתוספתא דשביע־ת פ״ה וברמב״ס פ״ה הי״ג ע״ש‪.‬‬
‫דעכ׳יפ הפירות באו מקרקע של ישראל■ ובא י‬
‫והא דהצר־ך רבי מנא לפשוש האבעי שלו‬
‫הילכך שפיר פשיט לה רבי מנא דאסור לטחון‬
‫ממתניתין דעושין בתלוש דמיירי בסור‪-‬א לדין א״י‬
‫עס העכו״ס בשביטית או לאחר שביעית בפירות‬
‫מכללא דמכלל הן אתה שומע לאו ‪ .‬תיפוק ליה‬
‫שביעית כמו שאסור לסייע בתלוש במתניתין ולפי‬
‫ממתג־תין מפורשת דמיירי כא״י דהיינו ממה‬
‫זה שפיר כתב מרן מהרי״ק דמיירי בפירות ביד‬
‫ששנינו בפ׳ה ה״ד‪ :‬אכל לא תנור ולא תשתין‬
‫עכו״ס מקרקע ישראל‪ .‬ומ״ש מהרש״שראי׳דפירות‬
‫עמה ע״ש‪ .‬הרי מפורש אמרו דנא״י אסור‬
‫טכו*ס נוהג בהן דין קדושת שביעית מהתוספתא‬
‫אפילו בתלוש איכא למימר דאי מהתס הו״א‬
‫דפ׳ו דשביעית דאין מוכרין ואין לוקחין מן הגי'‬
‫‪.‬דדוקא בישראל חשוד הוא דאסור משוס שאסור־ן‬
‫זמן הכותי פירות שביעית ע׳ ש‪ .‬כבר דחה ‪ /‬א‬
‫למסור פירות שביעית לישראל חשוד כדאיתא‬
‫זאת המבי״ט וז״ל‪ :‬דהתס מייתי לה עלה דההיא‬
‫בתוספתא■ דשביעית פ״י ובסוכה )ל״ש‪ (.‬וה״ה‬
‫דאין מוכריס לחשוד על שביעית פירות דאסור‬
‫דאפור למסייע אותו משוס דחשוד צאעול אותם‬
‫למסור בידו דמי שביעית דשמא לא יאכל אותם‬
‫אחר הביעור והי' מסייע ידי ע״ע והילכך אסור‬
‫• בקדושת שביעית ובתר הכי מייתי התס בתוספתא‬
‫לשחון עמו והיינו דיקא בישראל החשוד דאס‬
‫הא דאין מוכרים ואין לוקחין מן הנוי ומן הכות־‬
‫מאכיל אתו פירות שביעית בידיס עובר מן התורה‬
‫פירות שביעית ואפשר דמיירי בפירות שביעית‬
‫על לאו דלפנ־ עור לא תתן מכשול היכא דקא'‬
‫דישראל ביד גוי דומיא דאין מוכריס דהוי פירות‬
‫בתרי עברי נהיא וכדומה הילכךגס לסעי'אותו‬
‫שביעית של קרקע ישראל מטעמא דאין לוקחין‬
‫אסור הוא לאפוקי בעבו״ס דגס להאכיל איתו‬
‫דמוסר דמי שביעית ביד גוי ע״ש‪.‬‬
‫ליכא איסיר משוס לפני עור דהא העכו״ס אינו‬
‫מצווה על השביעית ועל הישראל ליכא איסור‬
‫■ פרס שמ^ה עשר‬ ‫מן התורה להאכיל את העכו״ס כדאיתא בת'כ‬
‫‪ ,‬פ" בהר הי״ד וז״ל‪ :‬ולשכירך ולתושבך מן העכו׳יס‬
‫ז ה נ ה ראיתי למהרי׳ט )שס( שפלי; על אביו‬
‫ע׳ש‪ .‬והילכך בעינן למימר דהא דתנינא בתוספתא‬
‫בזה וכתב דאין שייך איסור דאין מוסרין‬ ‫י‬
‫ראסיר להאכיל פירות שביעית לעכו״ס אינו אלא‬
‫דמי שביעית לעכו״ס דהא דאסור לקנות מעס‬
‫לרבנן ומזה יש להקשות על מהרי״ש שכתב‬
‫הארן לפי שאין מוסרין דמי שביעית לעס הארץ‬
‫)שס( כיעמא דאסור להאכיל פירות שביעית‬
‫כדאמרינן בפרק לולב הגזול )ל״כי‪ (.‬היינו טעמא‬
‫לעכו׳׳ס משוס לאכלה ולא להפסד ע״ש‪) > ,‬ועיין‬
‫לפי שהוא חשוד שלא יאכלם בויןדושתה ויעשה מהם‬
‫מ״ש בזה לקמן בפרק שאחריה( דא״כ אסור מן‬
‫סחורה ואסור להחזיק ידי עוברי עבירה כדמוכח‬
‫התורה הוא ומהת״כ הנ״ל מוכח דאינו אסור‬
‫מדברי רש״י והתוס' שם‪ ,‬אבל בגוי לא שייך‬
‫אלא מדרבנן ולפי זה איכא למימר דליכא‪,‬איסור‬
‫מחזיק ידי עוברי עבירה שהוא■אינו‪ .‬מצווה על‬
‫לסייע אותו משוס דנחית מדרגה ממכירה לטחינה‬
‫השביעית ועוד כגון זה הלוקח פי ח ת מן הגוי‬
‫הילכך כיון למכירה נמי אינו אלא דרבנן טח־נה‬
‫ונתן לו הדמים דכל שהם בידיט אין בהס קדושה‬
‫מותר לגמרי ה־לכך ליכא למופשט לטחון עס‬
‫ולא חל עליהם קדושה אלא כשיגיעו לידם ופשימא‬
‫העכו״ס מהא דלא תבור ולא תטחון דהה התס‬
‫שלא חל עליהם שוס קדושה בידם דהשתא אס‬
‫משוס לאו דאיסורא דאורייתא משא״כ הכא דליכא‬
 ‫שטה‬ ‫פרק שמנה עשר‬
‫שבכה׳ג הישראל מתחייב במעילה ממילא נפקא■‬
‫לחולין אפי' כשעושה המעשה מי שאינו מחוייב‪:‬‬
‫בקרבן מעילה דהא איתא בפסחים )כ״ז‪ (:‬וז״ל ‪:‬‬
‫כל היכא דמעל המסיק נפקי לחולין והא תניא'‬
‫כו׳ אימר רמי בר חמא כגון שנפלה דליקה‬
‫מאליה בעצי הקדש וכתבו החוס׳ ד׳׳ה בעצי וז״ל ‪: :‬‬
‫ה״מ לאוקמי בעצי הקדש ובמזיד ואליבא דל׳י‬
‫אלא דלאו אורחא דמילתא לעבור במזיד עכ״ל‪..‬‬
‫ואם איתא דע״יי עכו׳׳ם וקטן דלאו בני חיובא■‬
‫דמעילה נינהו לא נפקי לחולין הרי אפשר־‬
‫לאוקומי דמסי‪ :‬קטן או עכו׳ס דלאו בני חיובא‪:‬‬
‫דמעילה ולא נפקא לחולין אלא ודאי דכל שהמעשה‪-‬‬
‫נעשה באופן שאם עשה בר חיובא בכה״ג היה•‬
‫מתחייב במעילה ממילא נפקא לחולין אפי׳ אם‬
‫המוציא מרשות הקדש חינו בר חיובא דמעילה‪-‬‬
‫דהא בלא׳יה בעינן ע' כ למימר דהקדש יוצא■‬
‫לחולין חפי׳ טרם שמעל המועל דהיינו אפילו‬
‫טרם שהביא הקרבן דהא איתא בר׳׳ה)כ'ח>(‪ :‬אמד‬
‫רב יהודה שופר של עולה לא יתקע ואם תקע‪.‬‬
‫יצא כו׳ מאי טעמא עולה בת מעילה היא ־כיון‬
‫דמעל בה נפקא לחולין ע׳ש‪ .‬ואם איתא דלא‪.‬‬
‫נפקא לחולין טרם שמביא הקרבן מעילה הא‬
‫עכ״פ בשעת התקיעה עדיין לא הביא הקרבץ■‬
‫ולא יצאו לחולין ואמאי יצא בתקיטה ואעפ״יי‬
‫דמתקיף לה רבא אימת מעל לבתר דתקע כי‬
‫תקע באיסור תקע ע׳ש‪ .‬עיקר אתקפשא של‬
‫רבא אינו אלא משוס דבשעה שמתחיל לתקוע‬
‫דלא עשה מעשה כלל עדיין לא נפקא לחולין‬
‫אבל תכף כשעושה מעשה שחייב עליה מעילה‬
‫נפקא לחולין אפי' טרם שמביא הקרבן גם לרבא‬
‫ורב יהודה ס״ל דבאין כאחד או דס׳׳ל דתחלת‪.‬‬
‫תקיעה בלא סוף וסוף בלא תחלה יוצא הילכך‬
‫כשמתחיל לתקוע נתחייב במעילה ויוצא בסון!‬
‫התקיעה ודוגמא לזה מ׳׳ש הרמב״ם בפידיש‬
‫המשניות בפ׳יק ־דחולין לענין השוחט בש‪ 3‬ת‬
‫במזיד שחיטתו פסולה משוס דמשיתח־ל לעשות‬
‫'חבורה בצואר הבהמה או משיתחיל לשאוט קצת‪,‬‬
‫סימנים הוא מחלל שבת ונעשה מומר הילכך‬
‫שחיטתו'פסולה ע״ש‪) .‬בחבורי אור ציון הארכתי‬
‫בביאורו( אבל עכ״פ נפיק בה לחולין גס‪ .‬טדם■‬
‫שמביא את הקרבן הרי מבואר שאין הקרבן‬
‫בפועל מפיק לחולין רק המעשה שיכולה להביא‬
‫חיוב קרבן היא מפקעת ההקדש לחולין והילכך'‬
‫ה״ה קטן או עכו״ם שעושים מעשה ^שיכולת‬
‫הוראות‬ ‫'נו‬
‫כלי שרת שהיו מקודשים מתחלה משבאו ־ לידס‬
‫נטשו חולין כדאמרינן בטי׳ז )נ״ב‪ (:‬בקשו לגנוז‬
‫כל דינרא הדרייאנא נווריינא ש;פא טד שמצאו‬
‫לה מקרא מן התורה ובאו בה פריצים וחיללוה‬
‫מכ'ין שבאו ליד גויים נטשו חולין כ״ש מה שלח‬
‫חל טליהם קדושה טד שבאו לרשותם שלא חל‬
‫עליהם קדושה בידם ואותה חוספתא מתרגמא‪-‬‬
‫דאין לוקחין פירות מן הגוי בעיר שכולה או‬
‫רובה ישראל שאגו חוששין שמא יהא ישראל‬
‫מוכר על ידו ועושה סחירה בפירות שביעית ע״ש‪.‬‬
‫ובאמח דבריו צ׳ע מאד הלא איתא בזבחים‬
‫)מ׳ה‪ (.‬ובתמירה )ב‪ (:‬דקדשי טכו״ס מועלין‬
‫בהן מה״ת ט״ש‪ .‬ועיין ברמב״ס פ״ה מה׳ מעילה‬
‫הט׳׳ו ולר׳ יוסי אפי׳ בקדשי מזבח השוחטן‬
‫בחוץ ח־יב ע״ש‪ .‬ולא פטרינן מטעם שלא חל‬
‫עליהם שום קדושה‪.‬בידם מרךו דמה הקדש‬
‫שכבר הי׳ הקדש כשבאו לרשותם נפקטה הקדושה‬
‫כ״ש שלא חל עליהם קחשה בידם ע״י הטכו׳ס‪,‬‬
‫ועוד הא אמרינן ובאו פריצים וחללוה אפי'‬
‫לטנין כלי שרת אטפ׳י שקדוש קדושת הגוף‬
‫כדאיתא בט״ז )שם( לטנין אבני מזבח דכלי‬
‫שרת הוא א'כ ה״ה פירות שביעית עצמו נמי‬
‫הו״ל להיות נפקע ממנה קדושתה והא מהרי״ט‬
‫ס״ל דאפי׳ בפירות העכו״ס עצמו 'נמי חל‬
‫קדושה שביעית ומ״ש‪ :‬ומיהו לענין פירות עצמן‬
‫שלא יהי׳ בהן קדושת שביעית אין ללמוד מכאן‬
‫דשאני הקדש ‪ ,‬שמוהוך שהוא יוצא לחולין ע״י‬
‫פדיון אף הוא מתחלל בידם אבל פירות שביעית‬
‫דאין להם פדיון דלעולם הפירות עצמו אסור‬
‫אינם מתחללים בידם ע׳ש‪ .‬הא כל' שרר‪ .‬נמי‬
‫אינו יוצא לחולין ע״' פדיון ואעפ״כ נתחללו על‬
‫ידי הפריצים ? ולכן נלענ״ד דהענין דבאו פריצים‬
‫וחללוה היינו דההקדש נתחללה ע״י הוצאות‬
‫הפריצים את הקדשים מהיכל כדכתב רש׳״ג‬
‫בנדרים )ה״ב‪ (.‬ד״ה פריצים וז״ל‪ :‬שהוציאו מבית‬
‫המקדש עכ״ל‪ .‬והוצאה מרשוה הקדש מפקיע‬
‫לחולין כדאיתא בחגיגה )י‪.‬י( בתד׳ה מישקל‬
‫שקלה ובקידושין )נ״ה‪ (.‬ד״ה חיןוב״ק )כ‪(:‬י וב׳'מ '‬
‫)צ׳‪-‬י‪ (.‬תד״הוחבירו ובמעילה)י״ט‪ :‬כ‪ (.‬ובנדרים‬
‫)ל׳׳הס בר״ן ד״ה למעול ט‪-‬״ש‪ .‬ובמשנה למלך פ״ו‬
‫דאי! הקדש יוצא‬ ‫ואעפ״י דקי׳׳ל י '‬
‫מעילה ”‬
‫’‬ ‫מה'‬
‫לחולין אלא כשמעל המוציא ועכו׳ם לאו בר מעילה‬
‫הוח איכא למימר דלא בעינן דוקא שיתחייב קרבן‬
‫מעילה בפועל אלא אם עישה רק מעשה‬
 ‫נז‬ ‫שעה‬ ‫פרק שמנה >שר‬
‫משוס דאמרינן קיס ליה בדליבה גזיגיה ע ש‪.‬‬
‫ומכח זה באו פריצים וחללוה פירוש כיון שגז׳י‬
‫וקנאי את עצס קנין הדמיה שבהקדשית משום‬
‫דלא נתחייבי בהשבה מטעם איסוני גזל ■ממילא‬
‫נפקעת איסור שבה דאי אפשר לאיסור הקדש‬
‫לחול על החפץ אלא כל זנזן שזכות הדמים‬
‫שבהחפן שייך להקדש משח״כ כשנפקעת ^זכית‬
‫הדמיס שבהחפן מהקדש הו אין מקום להאיסור‬
‫לחול וכיון שאצל העכו״ס ליכא איסור החדש‬
‫א״כ אס גוזל אח הקדש הוי כמו גוזל הדיוט‬
‫ואינו מחוייב בהשבה וזכות ■דמי החפן גקנה‬
‫להעכו״ס ממילא נפקעת איסור הקדש מהחפץ‬
‫בלא שום חילול אחד והילכך אפילו שכלי שרת‬
‫יוצא ^ __ !‬
‫לחולין ע"■ הוצאות העכו״ם דהא דאמרינן‬
‫בכל דוכחיה דקדושת הגוף לא פקעה היינו‬
‫בישראל דאין לו שוסיכח לזכית בדמי החפץ‬
‫‪!:‬חמת האיסור • שבה דרביץ עלה והוא מעכב‬
‫אותו מלזכות הילכך ליכא במציאות דליפקע‬
‫מקדושתה משא״כ בעכו״ס דחינו מצווה באיסיר‬
‫הקדש ואי; לו שוס מעכב מלזכות וזהו הענין‬
‫דבאו פריצים וחללוה וכ״ז אינו שייך אלא‬
‫בהקדש דברשוה הקדש תלית וכשיצא מי־שות‬
‫הקדש ממילא נפקע איסור הקדש משא״כ איסור‬
‫שביעית דלאו בהרשות תליא וצא תליא אחר‬
‫זכות הממון שבהפירות וכשנאסריס הפירות‬
‫באיסור שביעית נעשיס הפירות כמו חתיכה‬
‫דאיסורא כמו כלאי הכרס וערלה וכדומה דבכל‬
‫מקום שהיא האיסור עמה כמו בכל מאכלות‬
‫האסורות דלא גרירא אחר שעליה והילכך הפירות‬
‫שביעית לעולם באיסורה אפילו כשהיא נכנסה‬
‫ברשות העכו״ם לכ״ע אעפ״י דבכלי שדת היה‬
‫כח להפריציס לחלל אבל פירות שביעית אין להס‬
‫שוס כח לחלל והילכך כשילפינן מהיא קדש_‬
‫שדמיו תופסין שורה על דמי השביעית אותו‪.‬‬
‫הכח שיש להמתפיסה דכמו שפירות שביעית עצמה‬
‫לא גרירא אחר הרשות כן מקבל הנתפס אותו‪,‬‬
‫יתרון וכח מהמתפיסה והילכך בדמי השביעית‬
‫נמי אין חילוק בי; רשות לרשות ועוד כיו ן‬
‫דהעכו״ם מקבל דמי שביעית בעד הפירות לשס‬
‫פירות שביעית ולא לשס נזילה הוי כמו שהוא‬
‫בעצמו מקדיש קדושת בדק הבית דהקדש חל‬
‫לכ״ע אס מקדיש מדעתו‪.‬‬
‫ראיתי‬
‫שיטה תחרת בענין באו פריצים וחללוה‬
‫ח‬
‫הוראות‬
‫להב־ח לבד חיוב ש־תח־־ב קרכן הכף קא מפר‪,‬ע‬
‫לחול־ן וזה ה•׳ הענין דבהו פר־צ־ם וחללוה‬
‫דה״ט שהוצ‪-‬או מישות הקד;ש על דעה לגוזלס‬
‫ועשו מעשה דבכה״ג אם עשה בר חיוב ה־ה‬
‫נתחייב במעילה הרי ה־א מוצ‪-‬אה' את ההקדש‬
‫לחולי; אפי׳ אס נעשה ע״י אינו בר חיוב ואף‬
‫על פי דמזידי; הי׳ ימעשה במזיד גס אצל בר‬
‫חיוב איט מהחלל דקי״ל כר׳י בקידושין )נ״ה‪(.‬‬
‫דהקדש במזיד אונו מהחלל איכא למימר דמזיד‬
‫דעכו׳ס כשונג דישראל הוא יען שהידיעה שלו‬
‫אינו עושה שוס יתרון באיסור ובחיוב יותר ממה‬
‫שאינו יודע כיון דזה וזה אינו לא איסור ולא‬
‫חיוב דהא לא נצטווה על הק!יש ואעפ״י דעכ״פ‬
‫אסור הוא לגזול מהקדש ■מטעס גזל דגס ב״נ‬
‫נצטווה על גזל דמה לי גזל הדיוט ימה לי גזל‬
‫הקדש אבל עכ״ס לא הוי מזיד אלא לענין גזילה‬
‫ולא לענין איסור הקדש ובשוגג לענין הקדש‬
‫ומזיד לענין גזילה נפקא לחולין אפי׳ לר״י‬
‫כדכתבו התוס׳ בקידושין )נ״ה‪ (.‬ד״ה אבל ע״ש‪.‬‬
‫אך יש לדקדק ממ״ג אם נפיק את ההקדש‬
‫לחולין ע״י פעולת אינו בר חיוב דהי נו על ידי‬
‫הוצאות הפריצים משוס דאס עשה בר חיוב‬
‫מעשה דבכה״ג הי׳ מפיק לחולין הא אס יעטה‬
‫אחר בידיעה כמו האינו בר חיוב בידיעה לא‬
‫הי׳ מפיק לחולין ואס ניזל בהר מעשה הפריצים‬
‫לחוד דאצלס גס במזיד כמו שוגג הא אינם בר‬
‫חיובא דמעילה נינהו ומעשיהם אינו מביא לידי‬
‫יזיוב קרבן לכן נראה לומר דאסילו אס נימא‬
‫דלא מהחלל אלא במי שהוא בר חיוב קרבן‬
‫ובשוגג מודים כאן דלא פליגי ר"מ ור׳יי אס‬
‫במזיד מתחלל או לא אלא בישראל דרמיא עליו‬
‫איסור הקדש והילכך במזיד לר״י אינו מהחלל‬
‫משוס דאינו מתחייב בקרבן ולא נפקי לחולין‬
‫והאיסור הקדש עומד בתקפו משא״כ בעכרס‬
‫דליכא עליו איסור הקיש כלל אפילו קודס‬
‫החליל דאצל העכו״ס ההקדש כחולין דמיא‬
‫וכשגוזל הקדש כמו גיזל הדיוט דמי ובגוזל‬
‫הדייט הא נקנה הנזילה להעכו״ס בהוצאת'‬
‫מרשות הנגזל דהא אינו 'מצווה בהשבה והוא‬
‫קינה את הגזילה משום דנהרג עליו לרש"'‬
‫בעירובין )ס״ב‪ (.‬אפי׳ עכו״ס מעכו״ס לא ניתן‬
‫’‬ ‫לכ״ע לא ניתן‬ ‫■להשבון ועכו״ס מישראל‬
‫להשבון עיין בהד״ה ב; נח )שם( ועיין כע״^‬
‫)ס״ד;( בתד׳ה איזה דכתבו דפטור על גזילה‬
 ‫שטה‬ ‫פרס שמנה עשר‬
‫הגזול אבל בגוי לא ש״ך כ״ז דהח איט מצווה‬
‫על השביעית ע״ש‪ .‬ולענ״ד נראה דחיישינן דעכו״ס‬
‫בחובו י‬ ‫ימסור את דמי'השביעית לישראל אחר‬
‫באופן שלא יתחלל המעות בדבר אחר והישראל‬
‫יאכל אותם בלא יודעים בלא קדישת שביעית‬
‫והילכך אין לוקחין פירות שביעית של ימראל ביד‬
‫עכו״ס מעכו׳׳ס משוס ואין מוסרין דמי שביעית‬
‫לעכו״ס מטעם הנ׳׳ל ימה שהוכיח המהרי״ט •‬
‫דמותרין למסור דמי שביעית לעכו״ם מהירושלמי‬
‫דהוה מפקיד לתלמידיה ע״ש‪ .‬היינו דוקא לשיטתיה‬
‫דס״ל דפירות עכו״ם אסורין בקדושת שביעית‬
‫אבל אס דאין בפירות קדושת שביעית וכמו‬
‫שביארנו לעיל )בפ׳׳ה( הירושלמי הנ״ל אדרבה‬
‫ראי׳ מוכחת דאי; מוסרין דמי פירות שביעית‬
‫לעכו״ם ע״ש‪ .‬וכן נו״ש מהרי״כי טעמא דאין‬
‫מאכילי; פירות שביעית לעכו״ם הייני משום‬
‫דהוי כמו מפסידים אותם ולדידיה האיסור‬
‫להאכיל פירות שביעית לעכו׳׳ס הוי איסו־‬
‫דאיי״תא דהיינו לאכלה ולא להפסד ולענ׳יד‬
‫אינו כן אלא כדכתבת׳ בפרק הקודם דאינו‬
‫אסור אלא מדרבנן דהא איתא בת״כ פ׳ בתר‬
‫וז׳יל‪ :‬ולשכירך ולתושבך מן העכו׳׳ם ועיין ברש׳׳'‬
‫על חומש שם הרי בהדיא מרבינן דמאכיל פירות‬
‫שביעית אפי' לעכו״ם ואם איתא דלעכו״ס הוי‬
‫מפסיד א״כ איך מרבינן עכו״ם הא אסור משום‬
‫לאכלה ולא להפסד ואין לומר דתושב שאני‬
‫שאכילתו לצרכו הוא כדי שיעבוד לו בכח יותר‬
‫ולא הוי הפסד דהא גס לבהמתו אסור הוא‬
‫להאכיל ’ לה'מאכל הראוי לאדם והא עכו״ס‬
‫עם הדומה לתמור הוא יאעפיי דאי אפשר‬
‫לו להאכיל מאכל שאיני ראוי אלא לבהמה‬
‫דהא עכ"פ בר דעת הוא ולו אינו ראוי רק‬
‫מאכל הראו• לאדם אך אפשר לו להאכיל פירות י‬
‫שאינו של שביעית או פירות עכו״ס אפי׳ משביעית‬
‫וכ״ש למ״ד שיכול הרב לומר לעבד עשה עמי‬
‫ואינו זנך דלא הו״ל להאכיל פירות שביעית‬
‫לעכו״ס אלא ודאי דאין איסור להאכיל לעכרם‬
‫אלא מדרבנן כדכתבת׳ לעיל בפרק הקודם ולפי״ז‬
‫הא דתניא בתוספתא דאין מוכרי; ואין לוקחי;‬
‫מן העכו׳׳ס פירות שביעית מייר׳ בפירות של‬
‫ישראל ביד העכו״ס כדכתב המבי״ט והא דאין‬
‫מוכרין לו היינו טעמא דח״שינן שמא יחזור‬
‫העכו״ס יימכור לישראל ולא ידע הישראל‬
‫דפירות שביעית ויאכלם שלא בקדושת שביעית‬
‫הוראות‬ ‫נה‬
‫דכתב שם וז״ל‪ :‬אמר רב פחח התם קדח‬
‫אשכחו ודרשו דנפקו לתו לחולין ט״' ישראל‬
‫וזכו בה עובדי כוכבים מיו ישראל דכתיב ובאו‬
‫בה פריצים וחללוה וכי מימא אס איתא דלא‬
‫מאים׳ ליתברינו עובדי כוכבים וליבטול איםורא‬
‫דידהו ולישתרו אבנים שלימות אמר רחמנא כו'‬
‫ואי קשיא לך מאי שנא אבני י מזבח דנפקו להו‬
‫לחולין‪,‬עיי פריצי ישראל וכלים דאחז לא נפק׳‬
‫לחולין ע״׳ ישראל רבני מעילה נינהו כלי שרת‬
‫שאני כההיא‪ .‬דתק אין מועל אחר מועל‬
‫במוקדשים אלא בהמה וכלי שרת וכו׳ אבל שאר‬
‫הקדשות כגון אבני מזיח וכםפה וזהבה של‬
‫׳רישליס ינולין היו לצאת לחולין על ידי ישראל‬
‫ובני מעילה נינהו כדחמרינן בעלמא והלא‬
‫מעל‪.‬הגזבר וכיון דמעל נפקו להו לחולין אבל‬
‫ע״׳ עכו״ם דלאו בני מעילה נינהו לא ומש״ה‬
‫איצטריכא ליה לרב פפא לשנויי ולדחו״ התם‬
‫קרא אשכחו ודרשו שע"׳ פריצי ישראל יצאו‬
‫לחולין דכתיב ובאו בה פריצים וחיללוה‬
‫כך קבלנו פירושה מרביתינו עכ״ל‪ .‬הרי‬
‫■ שיטת בעל המאור דעכי״ס אין מוצא לחולין‬
‫כלל ואי אפשר לעמוד פי׳ דקרא דבאו פריצים‬
‫וחלליה רק פריצי ישראל ובשביל זה הוא מוכרח‬
‫לדחיק לומר דאבני מזבח לא הוי כלי שרת א״כ‬
‫ליידי ליכא יש שוס מקום לדברי מהרי״כי ואפי'‬
‫לדעת בעל המלחמות דפליג על בעל המאור‬
‫וס״ל דאבני מזבח הוי כל' שרת ומפרש דבאו‬
‫פריצים וחללוה היינו דע׳י כוכבים יצאו לחולין‬
‫דקרא בעובדי כוכבים כתיב שהרי נביא ‪.‬מתנבא‬
‫על המקדש שיחרב ו^מר שיצא לחולין על ידם‬
‫ע״ש‪ .‬הא כתב דגזירת תכתוב הי' הכל אע"פ‬
‫שחין מכילה בקניקעות ואעפ״׳ שאינם בני‬
‫מעילה ע״ש‪ .‬וכן ס״ל לרש״י בע״ז ע״ש‪ .‬ועיין‬
‫"ברבינו‪,‬גרשום לבכורות )נ( )ויש לדקדק על‬
‫בעל המאור מנדרים )ס״ב‪ :(.‬ומה בלשצר‬
‫שנשתמש בכלי קודש ע״ש‪• .‬הרי אפי׳ מאן דמפרש‬
‫ובאו פריצים היינו תעובד׳ כוכבים נמי אין ראי׳‬
‫מירי לענין שביעית דהא ס׳יל דהתס גזירת‬
‫הכתוב הוא ואין למדין ממט לעלמא‪ ,‬ומ״ש‬
‫מהרי׳׳ט דאין ש״ך לאסור למסור ליד העכו״ם‬
‫דמי פירות שביעית משוס דדוקא לעס הארן‬
‫אסור למסור משוס דהוא חשוד שלא יאכלם‬
‫בקדושתם ויעשה מהם סחורה ואסור להחזיק‬
‫ירי ע״ע כדמוכח מדברי התום' ורש״י בב' לולב‬
 ‫נט‪,‬‬ ‫ש^ה‬ ‫פרק שמנה עשר ותשעה עשר‬ ‫הוראות‬
‫ולהעכו״ס לא שייך לאסור לקנות הילכך מחמת‬
‫יהא דח'ן לוקח־ן מן העכו״ס פ־רות שב־ע^ת‬
‫הקנס שקנסו להמשמר מחמת שעשה עבירה‬
‫ה־ינז כיעמא משוס רח״ש־נן שמא ■מכיר ה ענ רס‬
‫דמשומר אס אינו שייך הקנס להמשמר שמוכר‬
‫דמי שניעית צ'שראל כחו ‪3‬ו וויאכל אותס ש«א‬
‫לעכו״ס חל הקנס על הישראל הקונה מהעכו׳ס‬
‫בקדושת שביעית אס פירומ יאכל אותן תפירות‬
‫שקנה■ מהמשמר מחמת העבירה שעשת המשמר‬
‫ש‘ א בקדישת שביעית ואס מעות הוא‪' ,‬אכל אש‬
‫המוכר הראשון כדכתבתי לעיל בכה ג ב^יט ו‬
‫מה שיקנה באותן הדמיס שלא בקדושת שביעית‬
‫ע״ש‪ .‬והילכך אם היינו מאמינים להעכו״ס הי‬
‫דהופסת את דמיה וברייתא דעזיקה איכא למימר‬
‫אסור לקנות ממנו משוס משמר וכשאין מאמינים‬
‫דמיירי שהישראל קנה מהעכו״ס בהקפה או‬
‫לו משוס דתלינן להשביח מקחו הוא ■אמר כן‬
‫בתוכו שהי׳ מגיע לו מן הגוי והילכך אעפ״י‬
‫מותר ליקח ממנו בהקפה או בחובו ויזה ידחה‬
‫שאס לאו להשביח מקחו אמר כן הי' נאמן‬
‫דברי המבי״ע ובנו מהיי״ע שכתבו להוכיח‬
‫הגוי לומר דשל עזיקה הוא והפירות‪,‬תי' נאסר‬
‫מברייתא דעזיקא נגד דברי התוספתא הנ ל ולפי‬
‫לקבל אפי' בחובי משוק שאסורין משוס משומד‬
‫הטיל ליכא שוס סתירה וכן לפי״ז לא תקשה‬
‫והשתא אעפ׳יי דאינו נאמן דמשומר הוא אכל‬
‫קושי' הפאה׳׳ש סי׳ כ״ג ס״ק כ״ני שהקשה מדברי‬
‫עכ״פ פירות שכיעית ונאמן הוא לענין זה מ״א‬
‫הרמב״ן הנ״ל ע״ש‪ .‬וע״ד מ״ש עעמא דהשמיע‬
‫חינו אסור לקנות ממנו משוס אין לוקחין‬
‫הרמב׳יס דברי התוספתא דאין לוקחין פירות‬
‫פירות שביעית מעכו״ס משוס כיון דאינו מוסר‬
‫שביעית מעכו׳׳ס נאריך‪,‬בעזהי״ת בספרי תורת‬
‫לו שוס ממון אלא שהוא קונה בהקפה ומשלם לו‬
‫ציון על הלכות שביעית‪.‬‬
‫לאחר שיאכל או בחובו דבכה׳יג ליכא שוס חשש‬
‫לקנות ממנו ולפי״ו ליכא ראי׳ מברייתא הנ״ל‬
‫פרס תשדה;זשר‬ ‫דפליגי אתוספתא דאין לוקחין פ־רות שביעית‬
‫■ מעכו״ס ויש הוכחה לזה ממה שכתב הרמב״ן על‬
‫ראיתי להמבי״ע בתשובתיו ח״א סי'‬ ‫והגה‬ ‫חומש פ׳ בהר והבאתיו לעיל בסע״ו וז״ל‪ :‬וזהו‬
‫כ׳יא ובאבקת רוכל סי כ ג שהובא‬
‫שאמר גוי שה ׳ מוכר פירות בשוק כו׳ ופי׳ רש״י‬
‫בשמו ראי׳ דפירות עכו״ם_ אסורין משוס‬
‫בשס רבותיו מפרדס מע״ק וגדר לו סביב‬
‫שביעית מהתוספתא דפ״ג דדמאי וז״ל; המשלח‬
‫והיא שנת ז׳ ואס היינו מאמיניס לו הי' אסיר‬
‫ביד הנכרי הרי זה חושש משוס מעשרות ומשום‬
‫ליקח ממט בעיר שרובה ישראל שמא הוא ארים‬
‫שביעית )מה שהעתיק הללו תיבות מפני שהם‬
‫לישראל ומשמר לו שדהו או חוששין שמא משל‬
‫בחזקת המשתמר שלא בדקדוק העתיק ואלו‬
‫ישראל לקני‪ .‬ומכר או שהפירות של ישראל ומוכר‬
‫התיבות הוא בסיפא בענין חמרי נכרים ע״ש(‬
‫על ידו ע*ש‪ .‬ואס איתא דמיירי בלא הקפת או‬
‫משמע שפירות של גויים הס באיסור שביעית‬
‫גבה בחובו א׳'כ למה ליה לחוש דוקא משוס‬
‫ע״ש‪ .‬והוא עצמו מסיק התס‪ :‬אע״ג דאיכא למיתב‬
‫״ משמר תיפוק ליה דבלאו משמר אסור ליקח‬
‫חושש משום שביעית פירות של ישראל גיד גוי‬
‫ממט משוס דאין לוקחין פירות שביעית מעכו״ם‬
‫עכ״ל‪ .‬משמע דס״ל דאין זה דחיה באמת אן■‬
‫עפ״י התוספתא הנ״ל‪ ,‬אבל אס טמא דמיירי‬
‫כשנעמיק ענין זה נראין לסתור גס זה‪ .‬דאיתא‬
‫‪ ,‬בהקפה או גבה בחיבו אתי שפיי דדוקא‬
‫התם קודס לזה וז״ל‪ :‬המפקיד פירות אצל הנכרי‬
‫משוס משמר הוא דאסור ליקח אפי׳ בהקפה‬
‫הרי זה חושש משום מעשרות ושביעית וכן איתא‬
‫או גבה בחובו משוס דקנסו ליה רבנן להמשמר‬
‫בפ״ג דדמאי מ״ד וז״ל‪ :‬המפקיד סירותיו אצל‬
‫שלא ליקח ממנו אחר כדכתב הרמב׳׳ן )שם(‬
‫הכותי או אצל ע״ה בחזקתן למעשרות ולשביעית אצל'‬
‫וא״כ לא דמי לאיסור אין לוקחין פירות שביעית‬
‫הנכרי כפירותיו ע״ש‪ .‬וכתב הרמב׳׳ס בפי׳ המשניות‬
‫מעכו״ס דאסור משיס אין מוסרין דמי שביעית‬
‫׳וז״ל‪ :‬וכשיפקיד פירות אצל הנכרי נאמר שהחליפן‬
‫לעכרם ובהקפה וכדומה מותר משא׳כ באיסור‬
‫משלו ועל כן הס כפירותיו ר׳׳ל כפירות הנכר'‬
‫לקיחה מחמת משמר הרי על הלוקח אסור‬
‫כלום עכ׳ל‪ .‬וע״כ דהך‬ ‫ואינס מחויבים‬
‫לקנית מהמשמר מחמת דקנסו ליה רבנן‬
‫כפירותיו קאי בי; למעשרות ובין לשביעית‬
‫להמשמר ואעפ״י דהו לא לקח מהמשמר‬
‫' דמיירי התס בתרווייהו כדקאמר התנא התם^‬
‫אלא מהעכו״ס כיון דהעכו״ס קנה מהמשמר‬
 ‫זעה‬ ‫פרק תשעה עשר‬
‫להפריש כלום שאפי׳ תחליף העכו״ס פטורין‬
‫כמו שביארנו בהלטח תרומות דגנך ולא דגן‬
‫עכו׳׳ס עכ״ל‪ .‬ולפי״ז‪ .‬מתניתץ שאמרה הרי‬
‫תן כפירותיו מיירי כגון שתפקיד אצלו חולין‬
‫מתוקנים ואינו צריך להפריש כלום ורישא'‬
‫מיירי ‪ ,‬קופות בקופות וסיפא מיירי פירות‬
‫בסירות ועיין בכ"מ ורדב׳ז שם וכיון דל ענין‬
‫מעשרות דעת הרמב׳יס כפירותיו לפטור ה״ה‬
‫לענין שביעית נמי כפירותיו ופטורלן 'השביעית‬
‫הרי מבואר לדעת הרמב״ס וסייעתו דמפרשיס‬
‫דכפירותיו לסטור דבפירות עכו׳יס ליכא שוס‬
‫קדושת שביעית ולפי״ז הא דאיחא בתוספתא‬
‫)שם( המשלח ביד הגוי ה״ז חושש משוה מעשרות‬
‫ומשוס שביעית וכן בנופקיד סירות אצל פ ט׳ ם‬
‫ע״ש‪ .‬דמשמע דאסי׳ במפקיד לא אמרינן כפירותיו‬
‫מיי־י כגון שהישראל הפקיד להעכו׳יס פידות‬
‫שעדיין לא נגמרה מלאכתן ונגמרו ביד ישראל‬
‫לאחר שהחזיר וע״ז אמרה הברייתא ■דחוששין‬
‫משוס מעשרות‪ .‬ומחויב להפריש ממ׳ינ אס‬
‫שלו הוא הרי לא הפריש עדיין ואס אפי'‬
‫של ע ט״ ס היא הרי נגמרה מלאכתן ביד‬
‫ישראל וכן מק שאמרת דחיששין משוס‪ ,‬שביעית‬
‫בכה״ג הוא דמיירי כגון שהפקיד אצל ה ע ט׳ ס‬
‫סירות שביעית או דמי שביעית דהיינו שחילל‬
‫סירות על סירות ואותן הפקיד אצל העכו״ס‬
‫וכשהחזיר לו הפקדון חילל אוחו פ־רוח על‪.‬‬
‫פירוח שביעית אחרים ואס הי׳ העכו׳ס החליף‬
‫כפירותיו א״כ הוי סירות חולין הוא וקדושת‬
‫סירות שביעית נתפס עליהם ואס נימא דלא‬
‫נתחלף א״כ הסירות בלא״ת סירות שביעית‬
‫נינתו ולא נתפס עליהם שום קדושת שביעית‬
‫פיריח אחרית ונ״מ אס מין הפירות שביעית‬
‫שעליהם נתחלל כבר כלה לחיה ולבהמה מן‬
‫השדה והסירות שהפקיד עדיין לא כלה א’ כ אם‬
‫נימא דפירוח הפקדון לא נתחלפו כפירותיו‬
‫א״כ לא נחסם עליה קדושת פירוה ׳שביעית‬
‫שכבר כלה לחיה ומותרין לאוכלן בקדושת י‬
‫שביעית אבל אס נתחלפו כפירותיו וסירות‬
‫חולין נינהו א״כ נתפס עליהם קדושת פיחת‬
‫שביעית שכבר כלת לחיה ולבהמת מן השדה‬
‫ואסורין באכילה ולענין זה אמרה התוספתא‬
‫דחושש־ן משוס שביעית ‪.‬ואמריק דהוי כפירותיו‬
‫ואס הי׳ להיפך דמין סירות שהפקיד כבר כלה‬
‫מן השדה ומין הסירות שעליתם נתחללה לא‬
‫הוראות‬
‫בחזקתן למעשרות ולשביעית ובע״ז )ל״א‪ (.‬אית'‬
‫בהדיא הכי דהגמר׳ מעתיק גם לשון דמחניחין‬
‫בפירוש וז״ל‪ :‬והתנן המ ‪b‬ק■ד סירותיו אצל‬
‫•עובד כוכבים הרי הן כפירותיו של עכו״ס‬
‫■לשביעית ולמעשר עכ׳ל‪ .‬ולסי״ז הרי אדרבה יש‬
‫להוכיח מזה דפירות עכו״ס אין בהם שום‬
‫קדושת שביעית דכמו דלענין מעשרות אמר־נן‬
‫כפירותיו ופטור מלעשרן כדכתב הרמב״ם בפי׳‬
‫וכדאיתא בירושלמי דפרקין ה״ד וז״ל ‪ :‬הכא את‬
‫‪,‬אמר לטיוחן העכו״ס דמאי והכא אח אמר אצל‬
‫העט״ם כפירותיו כאן קופה בקופות וכאן פירות‬
‫בפירוח ע״ש‪ .‬ומפרש הי״ש דפלוגחא דר״ש ורבנן‬
‫מיירי קופה בקופות ע״ש‪ .‬ועיין בפלרוש הרא״ש‬
‫ובפי' מהריבמ״צ והראב״ד פי״א ממעשרות ועיין‬
‫בהגהות הגר״א על הר״ש ועיין בשנות אליהו‬
‫ובר״ב על מחניחין דפ׳ג דדמאי בד׳יה אצל‬
‫כתב וז״ל ‪ :‬ופירוח של עי״ג פטורים מן המעשר‬
‫ורישא מפני שדרך ב״א להוליך קופות רבות‬
‫של חטים ולהניחן אצל הטוחן חיישינן שמא‬
‫נתחלפה קופה זו בקופות אחרות של ישראל‬
‫שהן דמאי אבל סירות ליכא‪ ,‬למימר שמא‬
‫החליפן בסירות של ישראל אלא שמא החליפן‬
‫העו״ג כפירותיו לפיכך הרי הן כפירותיו של‬
‫ערג עכ״ל‪ .‬הרי משמע דמפרש דברי הירושלמי‬
‫להיפך והרישא ‪ .‬מיירי קיפוח בקופות וסיפא‬
‫מיירי סירות בסירות וכן מפרש הפני משה ד״ה‬
‫כאן קופת בקופות וז״ל ‪ :‬ברישא שדרך להוליך‬
‫להטותן בקופה ובמדה וחיישינן שמא נתחלפה‬
‫קופחו בקופתו של ע״ה שהניח גם הוא לטחון‬
‫כפי אותה המדת הלכך הוי דמאי אבל בסיפא‬
‫שתפקיד אצלו סירות שלא במדה וליכא למיחש‬
‫כ״א שתחליף אותן בסירות שלו הילכך דינם‬
‫כפירותיו עכ״ל‪ .‬ונראה שהרמב״ס ג״כ מפרש‬
‫דברי הירושלמי כהנך מפרשים הנ״ל דהא איהו‬
‫כתב לסטור לגמרי וכדכחב בתדיא בסיייא‬
‫דמעשר הט״ו ורל ‪ :‬המפקיד סירותיו אצל‬
‫העכו״ם הרי תן כפירוחיהס של עט״ ס‬
‫שחזקתו להחליף הפקדון והאיך דינם אס הוי‬
‫סירות שעדיין לא נגמר־ מלאכתן ונגמרו‬
‫ביד ישראל אחר שלקח הפקדון מפריש מעשרותיו‬
‫כמו שביארנו ואס הי׳ סירות שהפקיד טבלים‬
‫ונגמרה מלאכתן חייב להפריש שמא לא החליף‬
‫העכו׳ס ולפיכך יראה לי שהמעשרות שיפריש‬
‫ספק אבליאס הפקיד חולין מתוקנים אינו צריך‬
‫סא‬ ‫שעה‬ ‫פרק תשעה עשר‬
‫עכ׳׳ל‪ .‬וכתב הכו״פ פ׳׳ד וז״ל‪ :‬והוא )הרמב״ס(‬
‫ז״ל רוצה לפרש שהתרומה של גוי אסורה מאותה‬
‫גזרה לא שבאו חכמיס ז״ל לאסור פירות הגוי‬
‫במירוחו משוס האי גזירה דבעלי כיסין ע׳׳ש‪.‬‬
‫והכ״מ בפ״א מתרומות כתב דהרמב״ס לא ‪.‬ס׳ל‬
‫כלל דין גזרה דבעל׳ כיסין ע״ש‪ .‬א״כ ליכא‬
‫לתרץ כתירן התוס׳ הנ״ל דלר״ש אעפ׳׳י דס׳׳ל‬
‫מרוח של גוי פוטר מ״מ מדרבנן ח״ב משוס‬
‫גזירה דבטל׳ כיסין לכן ניאה לפי עניות דעתי‬
‫דס׳׳ל לר״א דמתניתין מ״רי ש‪:‬ישראל הפקיד‬
‫פירות שלא נגמרה מלאכתן והחזיר קודם שנגמרה‬
‫מלאכתן ונגמרה מלאכתן ביד ישראל דכה״ג מתחייב‬
‫לעשר ממ"נ כדכתב הרמב״ם בפ״א מתרומות‬
‫הי׳׳א דאפילו פירות העכו״ס מקרקעי שקנה בא׳׳׳‬
‫ולקחי ישראל אחר שנתלשו קודם שתגמר מלאכתן‬
‫וגמרן ישראל ח״בין בכל מן התורה אלא ומפריש‬
‫תרומת גדולה וניתנה לכהן ותרומות מעשר‬
‫ומוכרה לכהן ומעשר ראשון הוא שלו מפני שהוא‬
‫‪ 1‬בתרומות מעשר וללוי במעשר אני‬ ‫אומר‬
‫באתי מכת איש שאין אמס יכולים ליטול ממנו‬
‫כלום ע״ש‪ .‬וכתב הכ"מ ורדב״ז מקור לזה מבכורות‬
‫)שס( דאמר ר׳ שמואל בר נתן א׳׳ר חנניא הליקח‬
‫טבלים ממורחיס מן העכו׳׳ס מעשרן והן שלו‬
‫)יפריך( דמרחינהו מאן אלימא דמרחינהו עכו״ם‬
‫זגנך אמר רחמנא ולא דגןעכו״ם אלא דמרחינהו‬
‫ישראל ברשות עכו״ם מעשרן דאין קנין לעכו״ס‬
‫בא׳׳׳ להפקיע מיד מעשר והן שלו דאמר ליה‬
‫קאתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא‬
‫בהדיה וס״ל להרמב׳׳ס דהא דקאמר דמרחינה‬
‫ישראל ברשות עכו״ס הייני שלקחן ישראל אחר;‬
‫שנתלשו קודם שתגמר מלאכתן וגמרן ישראל‬
‫וכדפי׳ )שס( התוס׳ ד״ה דמרחינהו ע׳׳ש‪ .‬וסיל‬
‫לר״א דמתניתין דהמפקיד נמי מיירי בהכי‬
‫דנתמרח ביד ישראל וכדכתב רש׳׳י )שס( לגרסת‬
‫השיטה מקובצת ע״ש‪ .‬וכן הכו״פ בפ״ד מעתיק‬
‫בשס רש״י הכי ע״ש‪ .‬וכן משמע מרבנו גרשום‬
‫שמפרש תכי ע״ש‪ .‬ותילכך שפיר פריך התס‬
‫הגמר׳ ממתניתין דהמפקיד לר״ש בר נתן א״ר‬
‫חנינא דהא המימרא דר״ח ע' כ מיירי דמרחינהו‬
‫ישראל אחר שלקחן הישראל וס״ל להגמר'‬
‫דמסתמא מתניתין דהמפקיד נמי מיירי בגוונא‬
‫דר׳׳ת דאל״כ לא תקשה ממתניתין לר״ח כלל‬
‫דאיכא למימר דס״ל דמרוח עכו׳ס אינו פוטר‬
‫ולא מצי לטעון קאתינא מכח גברא כו' דתא‬
‫הוראות‬
‫כלש חוששץ דילמא לא נתחלפו ואשור׳] באכילה‬
‫ולכוונה זאת חמרה ־ףיששין ואס״כ מצאתי‬
‫בתשובת'מהרי״מ שהוכיח ממתניתין ומהתוספתא‬
‫הנ״ל להיפך דפירות עכי״ס יש בהן קדושת‬
‫שביעית ע״ש‪ .‬ולפי מה שביארנו אדרבה מוכח‬
‫דיפירות עכו״ם אי; בהס שוס קדושת שביעית‬
‫והשמיעילבאר הסוני׳ עפ"׳ דעת הרמב״ס ואולי‬
‫איכא למימר טעמו דסמך על סוגי׳ דבכורוה‬
‫א‪ (:‬דשס מבואר דס״ל להנמר' דכפירותיו פי׳‬
‫לעשר‬ ‫דמחויב להפריש ופירות עכו״ס ח״ב‬
‫וה״ה דח״בין בשביעית וז״ל‪ :‬להפריש כ״ע ל׳׳פ‬
‫כו׳ ליהנס לכהן דת״ק סבר ודאי אחלפינהו ובעי‬
‫ניתנה לכהן ור׳יש ס׳ דמאי ע׳׳ש‪ .‬הרי ע׳׳כ ס׳׳ל‬
‫לר״א דכפירותיו דמתניתין פי׳ דח״ב לעשר‪.‬‬
‫ובאמת צריכין להבין מפני מה כתב הרמב׳׳ם‬
‫והר״ב לפרש כפירותיו דמתניתין כהירושלמ׳‬
‫ננד השוני' דבבלי בבכורות ? אח״כ מצאתי‬
‫להנאון רע״א זצ׳׳ל שעמד בזה בצ״ע בתום' ר״ע‬
‫על משניות בפ״ג דדמאי ואחריו התפארה ישראל‬
‫כתב לתרץ קושית דיע״ח הנ״ל דס״ל ההס דדינון‬
‫עכו״ם בשל עכו״ם ח״ב כמ״ש נ"כ רש״י התס‬
‫לחכי איצכיריך לפרש דלהפריש כעל״פ מיהו‬
‫רמב״ס ור״ב אזל׳ לשיכיתיס דס״ל דדינון עכו״ס‬
‫בשל עכו״ס פעור )ע״ן בפ״א מה׳ תרומות‬
‫ובכ״מ פי׳יא ממעשר הט״ו( ולשיטתם אף‬
‫בלהפריש פלינ׳ ע״ש‪ .‬ולענ׳׳ד נראה דהרמב״ס ’■‬
‫והרע״ב ס׳׳ל דהירושלמ׳ ד־;״נ דדמאי והבבלי‬
‫דפ״ק דבכורוה לא פליני לדינא והרמב״ס פסק‬
‫כתרוו״הו דאמרינן בבכירוה)שם( וז׳׳ל‪ :‬א׳׳ל אביי‬
‫טעמא דמספקא לן א׳ חלפינהו א׳ לא חלפינהו ‪.‬‬
‫הא ודאי חלפינהו דכ׳׳ע בעי למית בינהו לכהן‬
‫ע׳ש‪ .‬וכתבו התום׳ דב״ה הא וז׳׳ל‪ :‬ואע״ג דשמעינן‬
‫לרבי שמעון בפ׳ ר׳ ישמעאל מירוח העובד‬
‫כוכבים פוטר מ׳׳מ חייב משוס נזירה בעלי כיסין‬
‫כדפרישית לעיל עכ״ל‪ .‬ולשיטת הרמב״ס דס״ל‬
‫מירוח הנוי פוטר לגמרי ומשוס גזירה דבעלי‬
‫כיסין ליכא למיחייב לדעת הרמב״ס דמפרש‬
‫באופן אתר ממה שמפרש רש״י בפ' ר׳ ישמאעל ‪,‬‬
‫)ס״ז‪ .(.‬ד׳׳ה גזירה ועיין בתום׳ )שס( ובבכורות‬
‫)שס( ע׳׳ש‪ .‬והוא ס׳׳ל כדכתב בפ׳׳ד מה׳‬
‫תרומות הט״ו( וז׳יל‪ :‬הנכרי שהפריש תרומה משלו‬
‫דין תורה שא נה תרומה שאינו חייב ומדבריהם‬
‫גזרו שתהא תרומתן תרומה משוס בעלי כיסין שלא‬
‫יהי׳ זה הממון לישראל ויתלה אותו בגוי כדי לפוטרו‬
 ‫שעה‬ ‫פרק תשעה עשר‬
‫להביז איך אמר ת״ק כבר ודאי חלפינהו‬
‫איך יתכן לומר דודא׳ חלפינהי וכי א׳ אפשר‬
‫בלא״ה ובודאי כשתפקיד אצלו לאחר גמר‬
‫מלאכה לא אמרינן ודאי חלפינהו ומותר לאכול‬
‫אותם בלא שוס הפרשה כדאיתא בירושלמי)שס(‬
‫וז״ל‪ :‬בעי קומ׳ רבי זעירא מה כפירותיו ממש‬
‫פוטר טבל בריר במקום אחר א״ל ולכל דבה‬
‫ע״ש‪ .‬ולכן נלענ״ד דת״ק ור״ש פליג׳ אס הא‬
‫דח״שינן לאחלופ׳ ה״ ט דבכוונה מחליף העט״ס‬
‫אי שלא בכוונה ונ״מ לדינא אס קנה הישראל‬
‫בהחליפין או לא ואם קנה בהן נעשה החליפין‬
‫פ־רות יש־אל ומריחו הו־ מרוח ברשות הישראל‬
‫ונתחייב במעשרות אפילו אס הפירות של עכו״ס‬
‫הוא ואס לא קנה בהן ה־שראל הרי מרוח‬
‫היש־אל ברשות עכו׳יס ולא נתחייב וא״כ אס‬
‫נ־מא דהעכו״ס החליף בכוונה תר־ קנה אותס‬
‫הישראל כדאיתא בברייתא דב״ב )מ׳ו‪ (.‬ובש״ע‬
‫ח״מ )ס־’ קל״י סעיף א׳( גבי נתחלפו לו כלים‬
‫בכליס בבית האומן הר■ זה ישתמש בהן בבית‬
‫האבל או בבית המשתה הרי זה לא ישתמש בהן‬
‫עד שיבא הלה ויטול את שלי ואפילו בבית‬
‫האומן לא אמרו אלא דא״ל טליה סתס אבל‬
‫טליתך לא ע״ש‪ .‬וה־לכך אס נ־מא דשלא בטונה‬
‫החליף לח נקנה הפירוק לישראל ומרוח‬
‫ה־שראל א־ט מחייב במעשר משוס דהטכו״ס‬
‫»» אומר להמפק־ד פ־רותך והו־ מרוח ישראל ברשית‬
‫העכו״ס ולא הוי דגנך אלא ד־נון של עט״ס ות״ק‬
‫סבר דודא׳ חלפינהו פי׳ כיין שהחזיר לו את‬
‫הפקדון אס א־תא דחלפינהו ודא־ חלפינהו פי׳‬
‫שבכוונה חלפינהו ונקנה הפירית שהחליף להישראל‬
‫ומרוחו הוי מריח ישראל ברשותו והוי דגנך‬
‫ה־לכך מחויב להפרישן ממ"נ וודאי טבל נינהו‬
‫ממ” נ וה־לכך מחויב ליתנס לכהן ממ״נ ור״ש ס״ל‬
‫דאינו אלא דמאי פי׳ דאינו אלא ספק חיוב דאס‬
‫החליף שמא שלא בכיונה החליף ולא קנה'אותס‬
‫ה־שראל והז־ פירות העכו״ס ביד ישראל רק כמו‬
‫פקדון ומרוחו היי מרוח ישראל ברשות הטכו״ם‬
‫ולא הוי דגניך ופטור וה־לכך מספק הו־ דמאי‬
‫פי׳ דמחויב להפריש אבל לא ליתן לכהן כנ״ל‬
‫לבאר הסוגי' על פי דעת הרמב״ס וסייעתו א״כ‬
‫לא פליג׳ הירושלמי והבבלי לד־נא אלא בפירושא‬
‫בפ״א‬ ‫דמתנית־ן הילכך שפיר כתב הרמב ס‬
‫מתרומות כהסוג־' דרכירות ובפי״א דמעשרות‬
‫כתב כהסוגי׳ דירושלמ׳ דפי׳ג דדמא־ ולפי■‬
‫הוראות‬ ‫סב‬
‫אפילו אס ה־ו ברשות פ ט״ ם נכ‪1‬־ ה־׳ מתח־יכ‬
‫כדהוכיח התום' )שס( בד״ה דגנך■ א' לאו‬
‫המסקנא דמסקינן כאן בהיןמה גדול־ ע״ש‪.‬‬
‫י והילכך אתי שפיר דגטר להקשית ל ד ח עד‬
‫שדקדק גס מר״ש דמדבר׳ ר״ש מוכת דמייר׳‬
‫דמרתינהו ישראל משוס דאל״כ תקשה קושיא‬
‫התוס' להרמב״ס כנ״ל והיינו משוס דהוכית מדברי‬
‫ר׳יא דס״ל דמתניתין מייר׳ נמי דמרתינהו ישראל‬
‫מדאמר להפריש כ״ע לא פליג׳ כנ״ל והא■ דהכריח‬
‫דיא לאוקמא מתניתין במרתינהו ישראל ולפרש‬
‫כפירותיו דמתניתין לחומרה ולא רצה לפרש‬
‫דמ״רי לאתר מריח ולקולא דפכיור לתייק‬
‫להכיריש כלל משוס מרוח עכו׳ם פוטר ור״ש‬
‫דאמר דמאי ס״ל דח־ישינן שמא נתחלף בפירות‬
‫ישראל היינו ׳משוס דהוקפה לו קושי' הירושלמי‬
‫דפ׳יג דדמא׳ דפריך ההס מרישא דמתניתין‬
‫דאמר‪ :‬לטוחן העכו״ס דמאי לסיפא דאמר‪:‬‬
‫ותירז הירושלמי לחלק‬
‫‪I‬‬ ‫אצל העכו״ס כפירותיו‬
‫נראה‬ ‫קופות בקופות לפירות בפירות‬‫בין קו‬
‫לר״א לדוחק דא”כ הו׳יל ליתנינהו בהדיא והי'‬
‫נראה לו יותר לאוקמא הסיפא דמתניתין דמ״ר־‬
‫במפקיד פירות שלא נתמרח ביד ישראל קודם‬
‫שהפקיד ונתמרח לאחר שהחזיר הפקדון ביד‬
‫ישראל והרישא מ״ר׳ כשנתמ־ח קודס שהפקיד‬
‫דסתם המוליך חיטין לטחין כבר נתמרח אצל‬
‫בעל החיטין דאין טוחנין קודס מרוח וסיפא‬
‫דקתג׳ המפקיד פירות סתס יסתס פירות קודס‬
‫מרוח הוא והילכך מוכרח הוא לפרש כפירותיו‬
‫לחומרה דמחויב להפריש ממ"נ אס של ישראל‬
‫הלא בודאי היא שמחויב להפריש לכ״ע‪.‬ואס‬
‫אפילו שהעט״ס החליף על פירותיו נמי מתחייב‬
‫להפריש משוס דנגמר מלאכתו ביד ה־שקאל‬
‫והילכך שפיר אמר ר״א להפריש כ״ע לא פליג׳‬
‫דמחויב להפריש לכ״ע ממ״נ כי פליג׳ ליתנהו‬
‫לכהן ובכה״ג איתא נמי בירושלמי )שס( בשס‬
‫ר׳ יוחנן וז״ל‪ :‬מודה ר' שמעון שהוא מפריש‬
‫מעשרותיו מהלכה ע״ש‪ .‬וה״פ‪ :‬להפריש כ׳יע ל״פ‬
‫כי ‪.‬פליג׳ ליתין לכהן ת״ק סב־ ודאי חלפינהו‬
‫ובעי מיסננהו לכהן משוס דממ״נ מחויב להפריש‬
‫כנ״ל‪ ,‬ור״ש סבר דמאי דאינו אלא ספק‪ .‬אך‬
‫צריכין להבין כיון דמ״ר׳ שהפקיד קודס מרוח‬
‫א״כ בודאי לא עישר קודס שהפקיד וכשמרח‬
‫לאחר שהחזיר הפקדון מ מ'נ הוי ודא' טבל‬
‫ולמה אמר ר”ש שאינו אלא דמאי‪ .‬ועוד צריך‬
 ‫שעה‬ ‫פרה תשעה עשר ועשרים‬
‫נסב לה מנך בתר שמיטתא ע״ש‪ .‬ומהסמ׳׳ג שמפרש‬
‫דהא דאמר הירושלמי דבתר שמיטתה נסיבא‬
‫לה ‪-‬מינך היינו שהבגייח לו לקנות ממני הפירות‬
‫והתבואה שתצא מן הארן הזאת דכתב במצות עשין‬
‫קח״ח וז״ל‪ :‬שיכול לומר לו עדור חריש והתבואה‬
‫שתצא מן הארץ הזאת אקניה אחר השביעית‬
‫וכן מפרש החרדיס )ל״א‪ (:‬את דברי הירושלמי‬
‫הזה ע״ש‪ .‬מוכח דס״ל דפירות עכו״ם אין בהף‬
‫משוס איס‪:‬ר קדושת שביעית דאל״כ איך מותר לומר‬
‫דהתבואה שתצא מן הארץ אקננה אחר השביעית‬
‫הלא היי גניבת דעת הב־יות שאסור אפילו לעכו״ס‬
‫כדאיתא בש״ע ח״מ )שי׳ רכ״ח סעיף ו׳( ואס איתא‬
‫דפירות העכו״ס אסורים משום קדושת שביעית‬
‫הא גס לאחר שביעית הפירות אסורין משוס‬
‫קדושת שביעית ואפילו לנהוג עמהס קדושה‬
‫שביעית נמי אסור לקנות דהא מוסר דמי שביעית‬
‫לעכו״ס‪ .‬אלא ודאי שאין קדושת שביעית חל‬
‫על הפירור‪ .‬כלל והא דהצריך לומר דוקא בתר‬
‫שמיטה נסיבא לה מינך ולא מצי לומר דיקנה‬
‫הפירות שתצא הארץ אפילו בתוך שנת השביעית‬
‫איכא למימר דהיינו טעמא דמנהגן היו לאצור‬
‫פי־וה ערב שביעית לצורך שביעית להחיות נפשם‬
‫בשנת השביעית כדאמר רבי יוסי ב״ר חנינא‬
‫לפוגא שמעיה )ב״ב צ‪ (:‬פוק אצור לי פירי שלש‬
‫שנים ע״ש‪ .‬ולא יצריכו לקנות פירות ותבואות‬
‫מן ה ע כי ם בשנת השביעית הילכך אמר הירושלמי‬
‫דמותר לומר דוקא לנהר שמיטה נסיבא לה מינך‬
‫ובתוך השמיטה אסור לימד כך משוס דהוי גניבת‬
‫דעת הבריות ואפי׳ להמפדשיס דמוהר לומר לו‬
‫תחרוש בה בטוב ואני לוקח ממך את הקרקע אחר‬
‫שביעית הא דאומר ליקח אחר שביעית איכא למימר‬
‫משוס דבשביעית אסור לזרוע ולנטוע ואין צריך‬
‫הקרקע אלא לבתר שמיטתא אבל לריכין להביןמפני‬
‫מה לא אמר דמוהר לימר לו חריש בה בטוב כדי‬
‫שהפיי־ות יהי׳ טוב ביותר כמו שמפרש הירושלמי‬
‫שדה כו' שניטייבה דלעיל ה״ב ע״ש‪ .‬ובתר שמיטה‬
‫אקח ממך את הסירות אין להוכיח מזה דבפירות‬
‫עכו״ם נוהג בהן קדושת שביעית דהא איכא‬
‫למימר דמתניתין עד שלא התיר רבי להביא ירין‬
‫מח״ל לא׳י ופירות עכו׳יס לא עדיף מפירות ח״ל‪.‬‬
‫ועוד איכא למימר דלא התירו לחזק ידי עכו״ם‬
‫בעבודת הארן בארן ישראל אלא על מנת‬
‫שיהי׳ טוב לקנות ממנו אבל לחזק ידיו שהקרקע‬
‫ישאר תחת ידו זה אסור דהא למכור לו לכתחלה‬
‫הוראות‬ ‫סג‬
‫הירישלמי איכא להביא ראיה ממתרס־ן דהמפק־ד‬
‫דבפירות עכרם ל־שא שוס קדושת שביעיה‪.‬‬
‫י‬ ‫‪I .‬‬
‫פרס;ושרים‪.‬‬
‫‪ ,‬ו מ ״ ש מהרי״ט להוכיח לשיטתיה מדברי הירוש'‬
‫פ״ו ־תרומות ה״ג דאיתא שם במתניתין‬ ‫יי‬
‫וז״ל ‪ :‬ור״ע אומר אץ משלמין אלא ממין על‬
‫מיגו לפיכך אס אכל ק־שואין של ערב שביעית‬
‫ימהץ לק־שוא־ן של מוצא־ שביעית ואמר בגמר‬
‫‪ ,‬התס ר' אבין ממתניתין עד שלא התיר רבי‬
‫גהביא •רק מחוצה לארץ לארן ע״ש‪ .‬ואם נ־מא‬
‫דבפירות עכו״ס ל־כא דין שביעית יקה מן הגו־‬
‫ומפרע כדפרכינן בפרק הקומן ול־מא ליה לך‬
‫וקח מן הגי' ע״ש‪ .‬ולענ׳יד נראה דיש לדקדק ‪.‬‬
‫על ראיות מהר־״ע דכיון דמתג־תין דהתם מיירי‬
‫קודס שהתיר רבי להביא ירק מחו״ל לארץ ;נהגו‬
‫לאסור פירות חי׳ל משוס שלא יסמנו על זה להתיר‬
‫ליקה אף מפירות הארץ ומעעס זה בודאי‬
‫נהגו לאסור פירות ענו״ס נמי מהאי טעמא‬
‫דפירות ענו״ם מקרקעו שק;ה מישראל בא״י‬
‫בודאי לא עדיפא מפירות ח״ל לגמרי אפילו למ״ד‬
‫יש'קנין לעכו״ס והוי עכ״פ כפירות ת״ל והא‬
‫‪ ,‬בהא תליא וא"כ לאחר שהתיר רבי פ־רות ת״ל‬
‫ניתר גם פירות עכו״ם כיון דבעודן בידו לכ״ע‬
‫יש קנין והוי כפירות ת״ל ולפי״ז איכא נמי‬
‫לדחות הראיה שהביא המבי״ט ממתניתין דפ״ד‬
‫דמסכתת ידים במחלוקת רבי טדפון ורבי אלעזר‬
‫בן עזריא בענין עמון ומואב בשביעית איזה‬
‫מעשר גזרו עליהן שרבי טרפון גזר מעשר עני‬
‫וראב״ע גזר מעשר ש^י זה למד ממצרים שהוא‬
‫מעשר עני וזה למד מבבל שהוא מעשר שני‬
‫ולמה לא למד אחד מהן ממעשרות א״י בשנת‬
‫השמיטה מהלקוח ביד גוי בלא מרוח שהוא‬
‫מעשר עני אי מעשר שני ועיין מה שכתב על‬
‫זה לדחות מהרי״ק בספרו אבקת רוכל סי׳ כ״ד‬
‫ולפי מ״ש בלא״ה אין ראיה מיד־ דאיכא למימר‬
‫דמתניהין דפ״ד דמסכתת ידיס אתיא עד שלא‬
‫התיר רבי להביא ירק מח״ל ואז הי׳ גם פירות‬
‫עכו״ס אסורין והילכך לא למדו מפירות עכו״ס‬
‫ובזה איכא למימר נמי טעמא דמ״ד כידישלמי‬
‫בפ״ד דשביעית ה״ג ופ״ה ה״ד גיטין פ״ה ה״י‬
‫דאמר פירושא דתנן התם‪ :‬ומחזיקין ידי עכו״ם‬
‫בשביעית וז״ל חד אמר חרוש בה טבאוה ואנא‬
 ‫שעה‬ ‫פרק עשרים‬
‫בהן קדושה שביעית הו״ל לומר ג״כ דמצרפין‬
‫פירות עכו״ס על פירוה ערב שביעית כדי שירבו‬
‫על פירות ישראל בשביעית ׳!־ איכא למימר דאס‬
‫לא הוה אמר אלא דמצרפין פירות עכו׳יס על‬
‫פירות ערב שביעית כו׳ הו״‪ V‬לאסור ■ עכ"פ‬
‫מחצה ל מצרפין מיעיט‬ ‫משוס דהו״ל מחצה‬
‫שג ערב שביעית למיעוטי פירות עכו״ס וס״ל‬
‫‪Vi‬‬
‫־שרחל נתונה ביר ישראל והו״ל‬ ‫דרוב ארן‬
‫מחצה היתר על מחלה פירות שביעית של ישראל‬
‫ואסור מספק כדכתבתי לעיל בפט״ו וא"כ מיירי‬
‫בפירות הנכדים שאינם מח" והילכך ע״כ בעינן‬
‫מת‬ ‫למימר דמיירי בדאיכא לספוק׳ שהם‬
‫בצירות משוס דהו צ רוב היתר‬‫^‬ ‫והילק‪,‬ך התיר‬
‫ממילא איכא למימר' דפירות עכו״ס אץ בהן‬
‫משוס קדושת שביעית והא דצא הזכיר בהדיא‬
‫דמצרפין הייני משוס דנכללו בפירוה ח״ל דהא‬
‫כיון דיש קנין ממילא הו״ל פירותיו כפירות‬
‫ח״ל ואדרבה איכא להוכיח מזה דבפירות עכו״ס‬
‫אין בהס משוס קדושת שביעית דאס נימא דבפירות‬
‫ח״ל הנאמרה בתוספתא הנ״ל לא נכלל פירוה‬
‫עכו״ס ת״כ לא הוי אלא מחצה על מחצה והו״ל‬
‫ספק השקול דפירות ח״ל בארן ישראל מיעוטא‬
‫הוא בארן ישי־אל ופירוה ערב שביע ת בשנת‬
‫השב עית נמי מ־עוטא הוא יהי״צ מחצה על מחצה‬
‫אלא ודאי דפירות פכו״סמותרין והילכך איכא לצרף‬
‫שגשה מיעוטייס‪ .‬ונעשה רובא נגד פירוה ישראל‬
‫בשביעית הילכך רבה פ־רות המותיין על פירות‬
‫ישראל בשביעית כדי פוטרן מן הביעור וכן ‪,‬‬
‫מוכח מחידוש־ ה־״ן לסוכה בסוגי' דעזיקה‬
‫בפירות עכו׳יס מותר־ן משוס שביעית ע׳יש‪ .‬הרי‬
‫נתבאר וכתלבן כי הדין עס מרן מהרי״ק כי אין‬
‫בפירות עכרם שוס קדושת שביעית וכדהוכיח‬
‫מרבינו הרמב״ס וגם הכו״פ בפ׳יז שמקשה‪ .‬על‬
‫הרמב״ס כבר 'הרצנו כל הקושיות ש־ש להקשות‬
‫עליו והוא בעצמו מסיק בסיף דבריו‪ :‬ואל הרב‬
‫יש לו להאמין חף על שמאל שהוא ימין ע׳׳ש‪.‬‬
‫ומהרש״ט באבקת רוכל סי' כ״ה ג״כ הסכים‬
‫לזה ע״ש‪ .‬והפאת השלחן ג״כ מסיק להלכה אחר‬
‫שנושא יניח[ בזה הרבה דהע־קי־ להלכה כמרן‬
‫מהרי״ק ע״ש‪ .‬ובפרט לפי מה שהארכנו לעיל‬
‫בפי״א דשביעית בזמן הזה איני אלא דרבנן‬
‫ובדרבנן לכ״ע יש קנין כדמוכח מגיטין )מ״ז‪(.‬‬
‫דמסיק שס הנמר׳ דבסוריא למ״ד כיבוש יחיד‬
‫לאו שמיה כיבוש ואינו חייב במעשרות אלא‬
‫מדרבנן לכיע יש קנין ע״ש‪ .‬והפאת השלחן הוכיח‬
‫הוראות‬ ‫סד‬
‫אסור מן המורה משוס לא החנם ה־לכך אעפ״־‬
‫שכגר ק;ה יש להחמיר שלא לחיק ידיו ש־שאר‬
‫הקרקע תחת •דיו ועוד הא ]!ינא לאי דלא ־שבו‬
‫בחרצך אפילו כשכבר קנה מישראל ואין חילוק‬
‫לענין זה כין שבעה עממין לשאר אומות אלא‬
‫בזמן הזה שאין ידינו תקיפה ליכא חיוב כדנבאר‬
‫בפרק־ס הבאים בענין זה בעזהי״ת‪ .‬אבל ענ"פ‬
‫אסור לנו לתזק אותם בעבודתם בארן ישראל‬
‫שישאר הקרקע אצלם וה־לכך אמר דמותר דוקא‬
‫לחזק אותו באופן זה שיחרוש בה בעוב למען‬
‫שיהי' טוב לנו לקניה ממנו לאחר שמייניה‪ .‬וכן‬
‫אין לדקדק מהא דא־הא בגמר' דמנחות )ה‪;(:‬‬
‫שביעית נמי שכן מהרת ספיתין בשביעית ומשני‬
‫כר״ע דאמר ספיחין אסורין בשביעית ע״ש‪.‬‬
‫והס אימא דבפירות עכו״ס אקי בהן קדישת‬
‫שביעית הא’ איכא ‪ ,‬למפרך מה למנחת העומר‬
‫' שכן מתרה פירות עכו״ם בשביעית דהא מסיק‬
‫הגמר' התם דס״ל כמ״ר חדש בח״ל לאו דאורייתא‬
‫א'כ ה״ה בפירות עכו״ס כיון דבעודן בידו‬
‫לכי׳ע יש קנין והוי פירוה עכו״ס כפירות ח״ל‬
‫וחדש אינו אסור אלא מדרבנן‪ .‬וכן אין לדקדק‬
‫ממה דאיהא במנחות )פ״ד‪ (.‬תנן שומרי ספיחין‬
‫בשביעית ניטלין שכרן מתרומת הלשכה ורמיגהו‬
‫לשריפה א״ל רחמנא אמר לך‬ ‫לאכלה ולא‬
‫לדורוהיכס ואה אמרת תיבטל כי' ולייתי‬
‫מכרמל דאשחקד כו׳ בעינא כרמל■ בשעת‬
‫הקרבה וליכא ע״ש‪ .‬ואס אימא דבהפירות עכו״ס‬
‫ליכא בהן קדושת שביעית הא‪ .‬אפשר להביא‬
‫עומר מכרמל דעכוי׳ס בא״י ועיין בתוס'‬
‫דבכורות )י׳יב‪ (:‬ד״ה הכא שכתבו דלא' ילפינן‬
‫בכור מעומר משוס דאיכא פירכי טובא מה‬
‫לעומר שכן קרבן‪ ,‬צבור ודוחה שבה וטומאה‬
‫ועוד א׳׳א לקייס עומר בשביעית אלא בפירות‬
‫שביעית דבעינן כרמל ע״ש‪ .‬והא הפשר בפירות‬
‫עכו״ס שבא״י שאין בהן דין 'קדושת שביעית‬
‫אבל לפי הנ״ל אתי שפיר דהא אין מביאין מנחת‬
‫העומר אלא מארן ישראל כדאיתא במתניתין‬
‫דמנחות )פ״ז‪ (:‬וברמב״ס פ״ז מה׳ תמידין‬
‫ומוספין ה״ ה'ע״ ש‪ .‬וכיון דבעוק בידו יש‬
‫קנין והוי פירוהיו כפירות ח״ל והילכך אי אפשר‬
‫משצהן להביא מנחת העימר והא דאמר־נן‬
‫בפ״ד דתוספתא דדמאי ה״י וזזיל ‪ :‬מצרפין‬
‫פירות חו״ל על פירות ערב שביעית כדי‬
‫שירבו על פירות שביעית כדי לפוטרן מן‬
‫הביעור ע״ש‪ .‬ואם א־הא דבפירות עכו״ס אין‬
 ‫סה‬ ‫שעה‬ ‫פרק עשרים ואחד ועשרים‬
‫דההננה ואכלה א׳ מכור לנכרי להתיר נתינה לנכרי‬
‫היינו בשאר האומות וקרא דלא תחנם לענין שבעה‬
‫עממ‪-‬ן אלא ודאי דמאן דדריש לא תחנם לאיפור‬
‫ליהן מהנה חנם לעכו״ס היינו דבכל האומות‬
‫הוא דאסור‪ .‬עוד איכא להוכיח מהא דפריך החס■‬
‫הגמר׳ לרב דאמר אסור לאדם שיאמר כמה נאת‬
‫נכרית זו ממעשה דרשב״ג ור״ע ע״ש‪ .‬והא באשת‬
‫טוי־נוסרופום עי׳כ משאר אומית היתה ולא‬
‫משבעה עממי; דאל״כ איך נשא אותה ר״ע אפילו‬
‫לאחר גירוחא הא קי״ל דמשבע אומות אפילו‬
‫לאחר גירוחן אסורין משוס לא תתחתן בס כרבא‬
‫דאמר ביבמות )ע׳ו‪ (.‬דקרא דלא התחתן בס‬
‫אגירותן קא׳ ע״ש‪ .‬ודעה הרשב״א והר׳ן דהכי‬
‫קי׳יל ע׳׳ש‪ .‬ואע׳יג דהרמב״ס והש׳׳ע באה״ע סי׳‬
‫ד׳ סעיך ט׳ כתבו להלכה דלא כרבא ע״ש‪ .‬אבל‪.‬‬
‫עכ״פ תקשה לרבא ממעשה דר״ע ואפילו אס‬
‫נימא דעיקר פירכת הגמר' חינו אלא ממעשה‬
‫דרשב״ג כדמשמע התם מפשטות הסוגיא‬
‫וכדמדייק התם הרש׳יש ע׳יש‪ .‬הא על כל פנים גס־‬
‫מעשה דרשב״ג מייר׳ בשאר אומות דהא‬
‫השבע אומות כבר נאבדו ע״י דוד עד שלא‬
‫נשארו מהס רק מחי מספר ונמפזרו בין‬
‫האומות עד שלא נודע זכרם כדכחב החינוך‬
‫במצוה תכ״ה ע״ש‪ .‬וכדנכתוב לקמן‪ ,‬ואס נימא‬
‫דאיהור לא תחנם ליחא אלא בשבע אומות­‬
‫; ״ א״כ לאו קושי׳ היא מידי ממעשה דרשב״ג‬
‫דאיכא למימי דהחס שאני דלאו משבע אומיה‬
‫היתה וכן מהירושלמי דע״ז בסוני' הנ״ל דפריך‬
‫התם ממעשה דפרק הדר דא׳יל ההוא נכרי טול‬
‫גלוסקין ע״ש‪ .‬והתום' בע״ז )שם( מקשץ קושי׳‬
‫זאת מעצמן ולא ה׳כירוהו מהירושלמי הנ״ל ע״ש‪.‬‬
‫וע"כ בשאר אומות הוא דמ״ר׳ כנ״ל וא״כ לאו‬
‫קושי' ה״א מיד■ אלא ודאי דלא תחנם בכל‬
‫האומות הוא דמיירי ועיין בע״ז )ס״ד‪ (.‬ובזה‬
‫אח׳ שפיר דברי התיס' )שם כ'‪ (.‬ד*ה רבי יהודה‬
‫וז׳יל‪ :‬תימא לרב• יהודה למה ל׳ לא תחנם לאפור‬
‫מתנת חנם יחיפוק ליה מהכא וי׳יל דלא תחנם‬
‫איצטריך ליחן בי לאו והאי דהכא נמי איצטריך‬
‫לעשה ע״ש‪ .‬והיינו משים דס״ל דקרא דלא תחנם‬
‫מ״ר׳ בכל שאר אומות דאל׳׳כ לא הו• לאו ועשה‬
‫דהלאו בשבעה עממין והעשה בשאר אימות וגס‬
‫מעיקרא מאי מקשו מידי‪.‬‬
‫א מ נ ם יש לדקדק על דבר• התום׳ הללו בלא׳ה‬
‫” אפי׳ אס נימח כנ״ל נמי דלא תירצו מיד‪,‬‬
‫ט‬
‫הוראות '‬
‫הכי מירושלמי ע״ש‪ .‬הילכך אין כפירות עכו״ס‬
‫שום חשש משוס פ־רוח שביעית ולפי זה האתרוגים‬
‫של הסוחרים מאחינו בגי ישראל ששולחים אתרוגים‬
‫■לאחינו בני ח׳ל משגת השבע אלא שהם‬
‫מהפרדסים שצ האינס יהודים •וצאין בהן ׳ד׳‬
‫חובתן ואין בהם שום מיחש ני אין להם מצד‬
‫הדין קדושת שביעית אך על הסוחרים להתנות‬
‫עס החינם יהודים שהקנין לא יחול אלא עד‬
‫שיגיע הזמן שהפירות לא ׳צכירכו להקרקע כד׳‬
‫שלא ישתעבד הקרקע לההוחריס היהודים דאם‬
‫הקרקע ישתעבד להישראל יחול קדושת שביעית‬
‫מצד השעבוד דהוי כשלו כדנבאר לקמן על פי‬
‫דברי הרשב׳יס בי׳ב )קל״ו‪ (:‬שכתב שם טעמא‬
‫דר*ל מביא ואינו קורא ע״ש‪ .‬וכשזכינו לבאר‬
‫דאין כפירות עט״ ס דין שביעית עתה עלינו‬
‫לבאר בעזהי״ת אס אפשר להתיר הפירות מאחינו‬
‫המתנחלים בארצנו הקדושה החביבה עלינו עד‬
‫למאד על ידי מכירה לאינו יהודי דנפקע מהם‬
‫קדושת שביעית מטעמים שבארנו עד כה‪.‬‬
‫אם יש בהמכירה לתא דאיסורא מצד לא תקנם‬
‫ואס איסור לא תחנם ליכא אלא להחת־ והגמש־‬
‫והאמר׳ והכנעני והפריזי והחו׳ והיבוסי או אפילו‬
‫לשאר אומות נמי אפור משום לא תחנם‪.‬‬ ‫י‬
‫פרס אחד ודשרים‬
‫ה נ ה א־תא בע״ז )כ‪ (.‬במהניתי‪ :,‬אין מוכרים‬
‫להם במחובר לקרקע כו' ואמרינן בגמר'‬
‫מנהגי מיל■ אמר רבי יוסי בר חנינא דאמר‬
‫קרא לא תחנם לא תתן להם חנייה בקרקע‬
‫ע״ש‪ .‬מסתימת לשון המשנה ולשון הגמר' מיכח‬
‫דס׳ל דאיסור מכירת קרקע וכל המחובר לקרקע‬
‫לעכו״ס לכל האימות הוא אפילו אס אינם‬
‫משבע אומות וכדכתבו התום' התם בד״ה דאמר‬
‫■וז׳ל‪ :‬וסתמא דמלתא מ״ר׳ בכולהו עובדי כוכבים‬
‫וכן משמע בסוג״ן בסמוך עכ״ל‪) .‬ועיין בחום'‬
‫יבמות )כ״ג‪ (.‬ד’ ה ההוא( נראה כוונתם להוכיח‬
‫ממה דאמרה הגמר' )שם( וז״ל ומהנה חנם‬
‫מפה תנאי היא כו' ואס נימא דאיסור לא‬
‫תחנם ליתא אלא בשבע אומות א״כ מפני מה‬
‫אמרה הגמר'; ומתנת חכם גופה תנאי ע״ש‪ .‬הא‬
‫אפילו לר״מ דאמר אחד גר ואחד נכרי בין‬
‫בנתינה בין במכירה שפיר דריש קרא דלא תחנם‬
‫לענין לא תחן להם מתנת חנם והא דיליך מקרא‬
 ‫שעה‬ ‫פרק אחד ועשרים‬
‫אלו שני מינים אםורים משום שם אחד דהא בין‬
‫כלאי הרכבה ובין כלאי זרעים תרוויהו אסורין‬
‫משוס כלאים דנתערב שני מידם נפרדים‬
‫מין בשאינו מינו יחד ואיסור טל שרהם משום‬
‫כלאים ‪ .‬הוא אלא שזה מין כלא־ם בהרכבות‬
‫אילנות מין בשאינו מינו וזה מין כצירים בכלאי‬
‫זרעים אבל שדיהם שם כלאים הוא ודמי כמו י‬
‫שהוכיחו החוס׳ שם מנותי דאיכא נוחר חודה‬
‫ונוחר דקדשים קלים ונוחר דקדעי קדשים ולא‬
‫חשיב לאי שבכללות ע״ש‪ .‬וה” ה במלאכת יו׳ ט‬
‫דכל מלאכות שביו״כי אסורץ ‪ .‬מטיס שם אחר‬
‫דכולן מלאכת עבודה נינהו ואסורין משוס‬
‫דכתיב כל מלאכת עבודה לא העשר והילכך לא‬
‫הוויין לאו שבכללית וכדכתבו הפיס' בסנהדרין‬
‫)ס״ג( די׳ה על וז״ל‪ :‬ותא דאסרי ‪ p‬בפ״ק דביצה‬
‫)י״ב‪ (.‬דמבשל ניד הנשה בירטילויך‪ :‬חמש‪ .‬וחד‬
‫מינייהו המבשל ביו״ט לא חשביקלהולאו שבכללות‬
‫דכחיב כל מלאכת עבודה לא תעשו כמו לח‬
‫תקיבדס דהכא דהחם מפרש טט־ דדפיב עבודה‬
‫דמשתמע כל מלאכה שהיא עבודה עכ״ל‪ .‬משא״כ‬
‫בלאו דלא תחנם דכל הני שלשהא^ריס דילפינן‬
‫מקרא דלא תחנם לאו משם אחד דנהו דכל אחר‬
‫מתן טעם בפ״ע ושם אחר להן דהיינו ״חן" לאמר‬
‫שאסור לומי׳ כמה נאה עכו״ס ‪1‬ה וכדומה יאסור‬
‫משוס ״חן" שמשבח להעכי״ם או לעבודתו ו״חנס״‬
‫לאסור ליחן לו מתנת חנם ואפור מטוס שם חנם‬
‫י״חנ״ה״ לאמר שאסור ליפן לוימייה בארן‬
‫ישראל ואסור משיס שם חנייה וא"כ כל איסור יש‬
‫לו שס בפ״ע ושפיר הי׳ שייך לומר ע״ז דהו״ל‬
‫לאו שבכללות ואין לוקין עליודומיא דכי אם צלי‬
‫אש לאביי בפסחים )מ״א;( וב׳׳ה )קט״ו‪ (:‬ולאו‬
‫דכל אשר יעשה מגפן היין לרבא בזיר)ל״ח‪. (:‬‬
‫הדסלר׳ אבין בר חייא‬ ‫ילאו דלא תאכלו על‬
‫בסנהדרין )ס׳ג‪ (.‬וכל שאר לאביי במנחות‬
‫)נ׳ח‪ (:‬ואשה לא תתנו מהם לאביי בתמורה‬
‫)ז;( יעיין בתום׳ מנחות )שם( ד״ה אין שכתבו‬
‫גם כן דכל מקום דאמריק אץ לוקין על‬
‫לאי שבכליח היינו היכא דכל האיסורים כ״א שם‬
‫בפ׳ע יש לו ע״ש‪ .‬ועיין בפוס׳ שבח )פ״ה‪(.‬‬
‫ד״ה ל״א‪ .‬והאיסורים דנכללו בלאו דלא תחנם‬
‫נמי אינם משס אחד הילכך שיייך לומר עליהם‬
‫דלא ללקות עליהם משוס דלאו שבכללות נינהו‬
‫ולכן דברי החינוך שכתב הטעם דאין לוקין אס‬
‫שיבח אח העכו׳ם משום דהדל לאי שאין בו‬
‫•סו י הוראות‬
‫דמא'‪-‬נ”מ כמה דלא יהי׳ רק העשה או אם‬
‫יתוסיוו עוד טליו לאו כיון דממ״נ לא ■לקה‬
‫מחמת הלאו דלא תחנם דהא הו״ל לאו שככללוח‬
‫כיון דילפינן התם מחד קרא תלתא דינים ללא‬
‫’ חתן להם חנייה בקרקע וללא חחן להם‪ .‬חן‬
‫וללא חתן להם מהנח חנם ע״ש‪ .‬וכדכחב בה־יא‬
‫הכו״פ פרק עשירי וז״ל; ואין ספק שהוא לאו‪.‬‬
‫שבכללות שאין לוקין עליו ע״ש‪ .‬א״כ מה ‪,‬יוס־ן{‬
‫לנו הלאו מותר מן העשה לחוד‪ .‬ומ׳ש החינוך‬
‫במלוה תכ״ו דאס שיבח עכו״ם ומעשיהם עבר‬
‫על לאו דלא תחכם ואין בו מלקית לפי שאין‬
‫בו מעשה ע״ש‪ .‬משמע דם״ל דמטעם לאו‬
‫שבכללות לא הוה פטרינן ממלקות ולפי״ז אם‬
‫נתן לו מחנה חנם דעובר הלאו במעשה לוקין‬
‫עליו וכתב שם המנחת חינוך טעמא דלא הו״ל‬
‫להחינוך לאו שבכלוה משום דאעס׳׳י דג' דברים‬
‫נלמד מלאו זה הכל אחד כמו לאו דמלאכח‬
‫יו״ט ע׳ש‪ .‬ולענ״ד נראה דלא רמי כלל למלאכת‬
‫ירכי דכל נויני מלאכות אסור־ן לעשות אותם‬
‫מחמת שם מלאכה יכל מלאכות שם אחד להם‬
‫או כיון הא דאיתא בחולין)קט״ו‪ (.‬דכלאי זרעים‬
‫‪ ,‬דאסירי בל^נאה נפקא ליה מדאיחקיש קרא דשדך‬
‫לא תזרע כלאים לבהמתך לא תרביע כלאים‬
‫ע״ש‪ .‬ובסנהדרין )ס‪ (.‬אמרינן דהרכבה מין‬
‫כשאינו מינו ׳לפינן מקרא דשדך לא תזרע‬
‫דאיחקיש לבהמתך לא תרביע ע״ש‪ .‬וא״כ הו״ל‬
‫לאו דכלאים לאו שבכללות ואעפ״כ קי׳׳ל דלוקין‬
‫על לאו דכלאיס בין בהרכבה ובין בזריעה כדכתב‬
‫הרמב״ם פ״א מה׳ כלאיס והחינוך במלוה רמ״ה‬
‫ע״ש‪ .‬ועיין במנחת חינוך שם ואמרנו טעמן של‬
‫דבר עפ״י דברי התום׳ דמכיח )ח׳י‪ (.‬ד״ה‬
‫ולילק׳ וזיל; וקשיא אמאי לא אמרינן כשר‬
‫בשדה לאי שבכללות דאמרינן בסון! פרק גיד‬
‫הנשה )ק־׳ב( דאוכל בשר מן תחי לוקה משום‬
‫בשר בשדה שהרי כולל הוא כל חסרון‬
‫מחיצה בין הוציא עובר ידו חון לאמו בין הוציא‬
‫חון לחומה דמאי שנא מואס צלי אש דחשוב‬
‫לאו שבכללות וי׳יל דל^■‪ .‬חשבינן לאו שבכללות‬
‫אלא כגון צלי אש שכולל נא ומבושל וכן כל‬
‫שבקדש פסול דיוצא וטמא ופסולין אחריס שהן‬
‫שני שמות אבל הכא שכולל כל יוצא לבד ושס יוצא‬
‫חדא היא רק דהוי בכמה ירכים לא חשיב ליה‬
‫לאו שבכללות ע׳ש‪ .‬הכא נמי ^בכלאי הרכבת‬
‫■!כלאי זרעים נמי לא הו״ל לאו שבכללוה דהא‬
 ‫פז‬ ‫שעה‬ ‫פרם אחד ועשרים‬
‫פ' ב' וז״ל‪ :‬ולא תרחם עליהון ע״ש‪ .‬ובלשון התרגום‬
‫על חן אימר רחם כדאשכחן בדברים כ״ד פ׳‬
‫א' על פסוק נא תמצא חן בעיניו ודל‪ :‬לא תשכח‬
‫רחמין בעינוה׳ ע״ש‪ .‬ובשמות פ' בא ׳״ב פי ל״ן‬
‫על פסיק נתן את חן העם וז״ל; ׳הבית עמא‬
‫לרחמין ע״ש‪ .‬הרי עיקר קרא דלא תחנם קא'‬
‫על לא חתן להם חן והילכך את־ שפיר מ״ם‬
‫הרמב״ס בספרו מחשבת משה )שם( ובחינוך‬
‫)שם( וז׳יל; ובירושלמי דע״א לא תחנם לאיתתן‬
‫להם חן ע״ש‪ .‬והירושלמי הוא בפ״ק דע״א בסוג׳‬
‫הנ״נ וז״ל‪ :‬בעא קומי רבי מנא כו׳ א׳יל ל־תן על־הס‬
‫בל׳ת ע״ש‪ .‬וכן איתא בירושלמי דברכות ‪ ,‬פ׳יט‬
‫ה״א ע׳ש‪ .‬ועיין במפרש־ הירושלמי שהבינו בפי׳‬
‫הירושלמי בכוונה אחרה ע״ש‪ .‬ולא ראו את‬
‫דברי הרמב״ס והח־ניך הנ״ל הרי גס ה־רושלמ־‬
‫אמר בהד־א דעיקר הלאודלא תחנס היינו לענין‬
‫לא תחן להם חן ולענין שלא ליתן לו מתנת‬
‫חנם ־לפינן רק מדיוקא מדלא כתבה התורה לא‬
‫תחונם במלא ויו ולענין חנייה בקרקע ‪ .‬אעפ"׳‬
‫דהלשון תחנס ליכא שוס שייכות ושום הבנה‬
‫לענין חנייה כדכתב המרש״ל בהגר^ות־ו וביאוריו‬
‫להסמ״ג במל״ת מ״ח ע״ש‪ .‬א־כא ' למילן( לענין‬
‫חנייה בקרקע מהקריאה דקר־ק לא תחנםבקמן‬
‫תחת החית ולא קרינן לא בחולם ולא בחי^ק‪.‬‬
‫ועיין מ״ש מהר״ם מליבל־ן על ע״א )שם(‬
‫וה־נכך• לענין לא תתן להם חן לא הוי לאו‬
‫שבכללות דנחשב כמו שכתוב לא תהן להם חן‬
‫בפירוש והילכך א־ לאו דהו״ל לאו שאין בו מעשה‬
‫כדכתב החינוך הוי לקין עליו דע‪-‬קר הלאו דלא‬
‫תחנם בלא חתן להס חן'הוא והשאר רק מד־וקח‬
‫נינהו ובכה״ג אפילו אם הלאו באמת כולל עוד‬
‫איסורים מ״מ עיקר הלאו שמפורש בה הכתוב‬
‫לא נכנס בגדר לאי שבכללות שלא ללקות על‬
‫הלאו המפורש כדכתבו התיס' ביומא )ל״ו‪(:‬‬
‫ד״ה לאו וז״ל‪ :‬ה״נ הו־ מצי למימר טריפה דכתיב‬
‫)שמות כ״ב( ובשר בשדה טריפה לא תאכלו‬
‫לכלב תשליכון אותו וליכא למימר לכ׳יע לא לק־‬
‫אההו לאו דטר־פה דה״ל לאו שבכללות דא־צטר־ך‬
‫לבשר קדשים שיצאי חון למחיצה ולהוציא העובר‬
‫את ידו קודם שחיטה בפ' בהמה המקשה דהא‬
‫לטריפה דכהיב בהדיא לא הוי לאו שבכללות‬
‫כדמשמע בר״פ כל שעה )כ״ד‪ (.‬גבי נותר וגב׳‬
‫נא ומבישל וע״ש‪ .‬ולענין קדשים ועובר הוא דהוי‬
‫לאו שבכללות ע״ש‪ .‬כן נ״ל לבאר דעת החינוך‬
‫הוראות‪,‬‬
‫מעשה מחיסר הבנה‪ .‬וא־כא למ־ר!ר דס״ל דעיקר‬
‫הלאו דלא תחנם קא• לע^־ן לא חתן להם חן‬
‫שלא ישבת את העכו״ס למעשיו ופעולותיו‬
‫ולטנין זה קא׳ עיקר קרא כ■ הלשון תתנם קרוב‬
‫יותר ללשון חן הילכך זהו הלאו העיקר;'לענין‬
‫מתנת חנס וחנייה■ בקרקע ׳לפינן ‪ ,‬רק לוד־וקא‬
‫דהיינו מדלא כתיב י לא תחונם ואס קרא לא‬
‫מ״רי רק לענין חן הו״ל נההורה לכתיב לא‬
‫תחונס בקריאת מלא בייו דהוי לשון חנינה ולא הי'‬
‫אפשר לקרות התיבה בענין אחר אבל עתה‬
‫שכתבה התורה תחנם בלא ויו מלא אפשר לקרות‬
‫תחנם בחיריק כמו דה׳' כתב תתינס הילכך‬
‫הבינו חז״ל דכוונת התורה לכלול בלאו דלא‪.‬‬
‫תחנם גס לענין איכור מתנת חנם ומדלא‬
‫כתבה התוריד לא חחינס ביו־ מלא מיבן דאין‬
‫כוונת התורי; לצוות רק לענק מתנת חנם אלא‬
‫דהעיקר קרא מ״ר׳ לענין חן לאסור ליתן נהם‬
‫חן כנ״ל וכן מסתברה יותר לפרש קרא דלא‬
‫תחנם לענין חן דעיקר כוונה התורה שצוה לנו דלת‬
‫תחנם היינו להבדיל ולהפריש אותנו צזהס שלא‬
‫נלמוד ממעשיהם הרעים והנשחתיס יהילכך צותה‬
‫לנו תירתנו הקדושה לא תכרות להם^ ברית‬
‫לא ישבו בארצך וכן לא תחנם‪ .‬וכ׳יז להבדיל אותנו‬
‫מהם שלא ׳היתו לנו לעשות כמעשיהם והילכך‬
‫מכהברה לפרש כוונת הלאו דלא תחנם לענין‬
‫חן דאס ניתן להן תן דהיינו שישבת מעשיהם‬
‫ומדותיהס זפרצופיהס יעלה מחשבת לבו ללמוד‬
‫מהם לעשות כמעשיהם הרעים הילכך אסרה לנו‬
‫התורה שלא לשבח אותם לא הס ולא מעשיהם‬
‫והילכך הרמב״ס בספרו מחשבת משה במנין המצית‬
‫■ ל״ת■ נ׳ בל״ת דלא תחנם כתוב בזה הלשון‪:‬‬
‫שהזהרנו מחמול כלל על עובדי כוכבים שבימים‬
‫הקדמונים ומליפות דבר מכל מה שמיוחד להם‬
‫והוא אמרו לא תחנם ובאה הקבלה לא תתן להם‬
‫חן ע״ש‪ .‬וכן כתב החינוך)שם( וז״ל‪ :‬שלא נחמול‬
‫על עע״ז ולא ״שר בעינינו דבר מהם כלומר‬
‫שנרחק ממחשבותינו ושלא יעלה על פינו שיה׳׳ במי‬
‫שעובד עכו״םדבר תיעלת ולא יהי׳ מעלה חן‬
‫בעינינו בשום ענין עד שאמחו ז״ל שאסור לומר‬
‫כמה נאה עכו״ם זה אומה נחמד ונעים הוא זה‬
‫על זה נאמר ולא תחנה ע׳׳ש‪ .‬הרי ס״ל דעיקר‬
‫לאו דלא תחנם נאמר ללא תתן להם חן והיינו‬
‫משוס דפשטא דקרא הכי הוא וכדכתוב בתרגום‬
‫אונקלוס על התורים בקרא דלא תחנם ואתחנן ז'‬
 ‫שעה‬ ‫פרס אהד ועשרים‬
‫תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם דאין לוקץ‬
‫עליו אף על פ׳ שעשה בו מעשה לפי שאפשר‬
‫לעבור עליו מבלי מעשה ע״ש‪ .‬ובמצוה שמ״ה‬
‫בענין לאו שלא ימכרו ממכרת עבד שאפילו מבר‬
‫בעשה אין לוקין עליו משום שאפשר לעבור עליו‬
‫מבלי מעשה ע״ש‪ .‬ובמצוה שמ״ו בענין לאו דלא‬
‫תרדה בו בפרך ע״ש‪ .‬וק כתב במצוה שמ״ח'‬
‫בענין לאו דלא ירדנו בפרך לעיניך ע׳יש‪ .‬ובמצוה‬
‫שצ״ג בענין לאו שלא לפדות בכור בהמה טהורה‬
‫ע״ש‪ .‬אבל התום' ס׳ל דכל היכא שעובר את‪.‬‬
‫הלאו במעשה אף על פי דאפשר לעבור מבלי ‪.‬‬
‫מעשה לוקין עליו כדאיתא בגמר׳ דמכוה )כ‪. (:‬‬
‫לענין מקיף וניקף ע״ש‪ .‬וכדכחבי התום׳ ב״מ‬
‫)י‪ (:‬ד׳׳ה אקפי לי קטן וז״ל; ואע״ג דמוקי‬
‫לה המס כי ניקף מסייע ליה בהדיה היינו משום‬
‫דבענין אחר לא לקי דהוי לאו שאין בו מעשה‬
‫ע״ש‪ .‬ועיין בתום׳ מכות )צ‪ (:‬ד’ ה הא ובתום'‬
‫ע״ז )ס״ד‪ (.‬ד״ה ר״ע מבואר דס׳ל דלוקין על‬
‫לאו דמקיים אעפ״י דאפשר בלא מכישה ע׳ש‪.‬‬
‫הרי ס׳׳ל להתוס׳ דניקף כשעובר במעשה דהיינו‬
‫שמסייע בהדיה וכן במקיים כלאים לוקים עליו‬
‫אעפי׳י שאפשר לעבוי־ כשאין בו מעשה ע״ש‪.‬‬
‫ה״ה בענין לאו דלא תחנם לוקין עליו כשעושה‬
‫מעשה בעבור שעבר עליו במעשה אעפ״י שאפשר‬
‫לעבור עליו בלא מעשה וכן הוא דעת הרמב״ם‬
‫בפי״ג דהלכות שמיטה לענין הלאו דוחלק לא‬
‫יהי' לך בתוכם בביזה דכתב דלוקה עליו אעפ״י‬
‫דאפשר לעבור עליו בלא מעשה כדכתב החינוך‬
‫במצוה תק״ה ועיין שם במ״ל על הרמב״ס ועיין‬
‫בחינוך ‪,‬מצוה של״ט בסופו ועיין ברמב׳׳ס פ״א‬
‫מה׳ חי״מ ה׳ג ולפי מה שכתב השער המלך‬
‫)שם( איכא למימר דאפילו להחינוך מודה כאן‪.‬‬
‫בלאו דלא תחנם דלוקין עליו בזמן שעושה מעשה‬
‫לעבור עליו דכתב שם דע'כ י לא כתב הרב‬
‫דכל לאו שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה‬
‫אף שעשה בו מעשה אין לוקין אלא דוקא היכא■‬
‫שאפשר לעבור על הלאו בכל שעה ובכל זמן‬
‫בלתי מעשה כיון שהיה אפשר בלתי מעשה והוא‬
‫עשה מעשה זה מעצמו אינו לוקה על לאו זה ע״ש‬
‫ולפי זה גם בלא תחנם אפשר לעבור עליו‬
‫בזמן שאי אפשר לעבור בלא מעשה כגון דקאי‬
‫בתרי עברי נהרא‪ .‬עוד איכא למימר דגם התום'‬
‫ם״ל כהחינוך דהא כיון דמפרשים דמה שאמר‬
‫ר״ע דמקייס כלאים לוקה היינו דוקא שטשה‬
‫הוראות‬ ‫‪:‬ח‬
‫אבל בע״! לא יעלה ארוכה לדברי התוס׳ ‪-‬הא‬
‫טכ״ס לענין מתנה חנם הו״ל לאו שבכללות ולא‬
‫ילקה על לאו מ ולמאי נ״מ הוסיף הכתוב עליו‬
‫לעבור עליו בלאו דלא תחנם שלא ליתן לו מתנת‬
‫חנם ועשה דתתננה ואכלה כיון דסיף סוף לא‬
‫ילקה עליו ואין לומר דנ״מ לענין אם אנוס לעבור‬
‫על איסור זה דאס לא היי אלא איסור עשה‬
‫לחוד לא הי׳ י מחויב להפסיד כל ממונו דק עד‬
‫שליש אפילו מי שאין חייו נדחקין אבל במצות‬
‫ל״ת מחויב ליתן כל ממונו קודס שיעבור כדאיתא‬
‫בש״ע או׳׳ח סי׳ תרנ״ו ע״ש‪ .‬דהא בכה״ג דיוכל‬
‫לבא לידי הפסד מותר לירן מתנה לנכרי דלאו‬
‫מתנת חנם הוא דהא אפילו היכא דליכא אלא‬
‫משום דרכי שלום מותרין ליתן לו מתנת חנם‬
‫וליכא בה משוס איסור דלא תחנם כדכתבו‬
‫התום׳ ר ה רבי יהודה בע״ז) שם( ע׳יש‪.‬‬
‫א מ נ ם איכא למימר דס׳יל להתום' דעיקר‬
‫קרא משמע דקאי לענין מתנת חנם‬
‫דמשמע להו לשון לא תחנם לענין שלא ליתן‬
‫להם מתנת חנם טפי מלענין חן ולענין חן ילפינן‬
‫מדיוקא דקרא מדלא כתבה התורה לא תחינס‬
‫צמלא יוד ומדקרינן תחנם בקמן תחת החית‬
‫ילפינן לענין חנייה בקרקע ולפי״ז עיקר הלאו‬
‫דלא תחנם קאי לענין מתנת חנם והלאו שלא‬
‫ליתן מתנת חנם הו״ל לאו שיש בו מעשה הילכך‬
‫לוקין עליו משוס דלאי שבכללות אינו מחמת‬
‫טעם הנ״ל ולאו שיש בו מעשה נמי הוא דבשעה‬
‫שהוא נותן עושה בה מעשה הילכך שפיר הצריכה‬
‫•התורה להוסיף במתנת חנם לעכו״ם איסור‬
‫לאו כדי שיתחייב בהן מלקות אם יעבור בלאו‬
‫שבה במעשה ואעפ״י דאפשר ליתן מתנת חנם‬
‫לעכו״ם ולעבור בלא תחנם בלא עשיית שום‬
‫מעשה עכ״פ נ' מ לענין אס עבר על הלאו דלא‬
‫תחנם במעשה וס״ל דלא אמרינן כיון שאפשר‬
‫לעבור על הלאו בלא מעשה אין לוקין על לאו‬
‫זה אפילו כשעובר בעשיית מעשה כדכתב החינוך‬
‫במצוה צ״ד 'לעניו הלאו דלא ישבו בארצך דאינו‬
‫לוקה עליו לפי שאפשר למכור להם קרקע או‬
‫להשכיר בלא עשיות מעשה ע״ש‪ .‬וכן כתב במצוה‬
‫תק״ה לענין שלא יטול כל שבט לוי חלק בביזה‬
‫ע״ש‪ .‬וכן כתב במצוה קי״ג לענין הנאה בב״ח‬
‫אפילו נהנה מבב״ח ע״י מעשה כגון שנתנו או‬
‫מכרו אינו לוקה לפי שאפשר להנאה בלי מעשה‬
‫ע״ש‪ .‬וכן כתב במצוה שפ״ו לענין לחו דולא‬
 ‫סט‬ ‫שעה‬ ‫פרס אחד ועשרים‬ ‫הוראות‬
‫דוקא במסייע אלא דהוי מצי לאוקמא גס בדבור‬
‫כדר סביב הכלאים ואז ‪ Hw‬דאמר ר״ע דמק־־ס‬
‫לחוד ואפשר לומר דס״ל דכל היכא דאפשר‬
‫כלאים לוקה משום דהו״ל לאו שיש בו מעשה‬
‫שיעשה בלא שוס דבוור הדכור לא מעלה ולא מוריד‬
‫וא׳’כ רבנן דקי׳ל כוותייהו דפליגי ואמרי דאפילו‬
‫ולא דמי לחוסס )ובכה״ג ראיתי להנ״ב ח' יוד סי'‬
‫בכה״ג אינו לוקה ע' כ דס׳ל דבכה״ג כל היכא‬
‫קע״ד בתנינא שכתב בכה״ג לענין מעשה‬ ‫שאפשר לעבור כלא מעשה אעפי׳י שעובר‬
‫דכתיבת פרשיות התפילין דלא ‪ ,‬מקרי מעשה‬ ‫במעשה לא הוי ל״ת שיש בו מעשה אין לוקין‬
‫ע״ש‪ (.‬ומימר דבלא דבור לא נעשה בה ‪ ,‬מידי ‪,‬‬
‫עליו והא דמהני גבי ניקף מסייע היינו טעמא‬
‫עוד איכא למימר לחלק בין היכא שהבהמה‬
‫משום כיון דמסייע ומזמין השערות למקיף לא‬
‫עושה עפ״י קול האדם או אס אדס בר דעת‬ ‫הו• טקן! אלא עקיף הוא ומקיף אי אפשר‬
‫עושה עפ״י די^ר חבירו כדאשכחן לענין■ ^קנין‬
‫שיהיה בלא מעשה ובענין לא תיזנם לכאורה‬
‫הבהמה ועבד בקידושין )כ״ב‪ (:‬וז״ל‪ :‬אמרי‬
‫איכא למימר דאפילו בלא נתינה במעשה אלא‬
‫בהמה אדעהא דמרה אולא עבד חדעתא דנפשיה‬
‫באמירה נמי חשוב כמעשה להרשב״א שכתב‬
‫קאזיל ע׳יש‪ .‬ה״ה הכא נמי מה שהמקיף או‬
‫בתשוביתיו סי׳ קס״ה בשם הראשונים לתרץ‬
‫העכר׳ס יעלה על פי דבורו‪ ,‬של הניקף‬
‫מה שמקשיס הא דאמר ר' יוחנן בשבועות )כ״א‪(.‬‬
‫או הישראל לא נחשב כמו שהוא עושה‬
‫ובמכות )ש׳ז‪ (:‬ובתמורה )ג‪ :{.‬כל ל׳ית שבתורה‬
‫מעשה כיון דבר דעת הוא אדעתיה דנפשיה‬
‫עשה בו מעשה לוקה לא עשה בו מעשה פכיור‬
‫קעביד לכן נראה דמסתברה כהחינוך לפי מה‬
‫חון מנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם אעפ״י‬
‫שכתב הרשב״א והביאו הפמ״ג בפתיחה כוללת‬
‫שלא עשה מעשה חייב עכ״ל‪ ,‬למה לא חשיב‬
‫ח״א אות ז׳ דלאוין שאין לוקין חמירי מלאוין שלוק־ן‬
‫בהדייהו לאו דחסימה ומנהיג בכלאים דהא‬
‫עליהן כי לזה יש כפרה ע״י מלקות ולזה אין‬
‫מחייב ר' יוחנן בפרק השוכר את הפועלים חוסם‬
‫לו כפרה במלקות ע״ש‪ .‬וא״כ כל לאו שאפשר‬
‫בקול ומנהיג בקול ואע״ג דאין כאן מעשה ותירצו‪:‬‬
‫■לעבור אותו בלא מעשה הרי הוא ממיני לאיין‬
‫דרבי יוחנן חשיב להו כלאו שיש בו מעשה הואיל‬
‫שאין כפרה להם וכי אם יעשה הלאו במעשה‬
‫ואתי מינייהו מעשה שחוסם פי הפרה בקולו‬
‫נקל הלאו מחומרתו? ואין סברא כלל לומרדלאו‬
‫ומנהיג הכלאים בקולו והו״ל כמימר דאתי מיניה‬
‫אחד נאמר להקל ולהחמיר ואס יעבור בלא‬
‫מעשה שנתפסת הבהמה בקדושה בדבורו וכל כי‬
‫מעשה כלל אין לו כפרה ואס יעבור אותו הלאו‬
‫הא הוה ליה כמעשה לר׳ יוחנן ע״ש‪ .‬וכיון דמעשה‬
‫במעשה יהיה לו כפרה הלא ע״כ גזירת הכתוב‬
‫שנעשה בגרמא דדבורו ואינו עושה מעשה בפיעל‬
‫הוא להחמיר על לאו שאין בו מעשה טפי מיש‬
‫אלא שעל ידי קולו ודבורו נעשה מעשה בגרמא‬
‫בה מעשה דעפ״י השכל הו״ל להחמיר על יש בו‬
‫הו״ל כל״ת שיש בו מעשה דהה בחוסם בקול אינו‬
‫מעשה טפי מאין בה מעשה וכיון דעל הלא'‬
‫עושה שוס מעשה בפועל רק בקול אלא שעל‬
‫דאפשר לעבוד בלא מעשה ע״כ גזירת הכתוב‬
‫ידי הרול חוסם פי הפרה אס כן ה״ה בלאו דלא‬
‫להחמיצי עליו שלא יהי' לו כפרה א"כ ע"כ גס‬
‫תחנם'ממ״נ הול״ל שיש בו מעשה דאס נתן‬
‫אס יעביר במעשה דהמעשה לא יעלה עליה‬
‫מתנת חנס לעכו״ס בפועל במעשה ממש הרי‬
‫מעלה להקל עליו ושיהי׳ לו כפרה‪ .‬ואולי דיש‬
‫בודאי לאו שיש בו מעשה הוא ואס לא נתן‬
‫לומר טעמא דלאו שיש בה מעשה לוקין‬
‫‪-‬בידיו ממש אלא שהונח לפניו איזה דבר ואמר‬
‫ומהני מלקות לכפרה היינו משוס דלאו שיש בה‬
‫להעכו׳ס שיקח בעצמי הרי‪.‬העכו״ ‪ 6‬עשהעפ״י‬
‫מעשה לא הצריכה התורה להחמיר כ״כ על‬
‫דביר של הישראל וחשיב דבורו כמעשה ולקי‬
‫העובר בה משוס דבלאו הכי לא חשידי בני‬
‫מ מ'נ אך לפי זה יש לדקדק ממה שהצריך‬
‫ישראל לעביר על דברי תורה בקיס ועשה לעשות‬
‫רב אשי במכות )כ ‪ ( :‬לאוקמא במסייע ודברי‬
‫עבירה במעשה כ״כ וחזקה על ישראל שלא‬
‫הכל הא אפילו בלא מסייע בפועל נמי הול״ל‬
‫לעשות עבירה במעשה במזיד הילכך במלקות‬
‫■שיש בו מעשה והא כל מעשה המקיף לא נעשה‬
‫לבד סגי ומכופר מחטאו בזה משא״כ לעבור טל‬
‫רק על פי דבורו של הניקף ואעפ׳י דאפשר למקיף‬
‫עבירה במחשבה או בדיבור לבד עלולים ביותר‬
‫להקיף בלא שוס דבור רק בשתיקה ובלא שוס מעשה‬
‫שיכשלו בהן בקל כמו שאמרו בגמר' דב נ‬
‫■אפילו של דבור‪ ,‬אבל עכ״פ לא הו״ל לאוקמא‬
 ‫שעה‬ ‫פרק אחד ועשרים‬
‫רשעים כמותו לכיי שאין קוברין רשע אצל צדיק‪.‬‬
‫ולא אצל נסקלין ונשרפין ע״ש‪ .‬א״כ הכא נמי‬
‫איכא למימר דנ"מ לקברו אס עבר על לאו דלא‬
‫תחנס ונתן מתנת חנס לעכי״ס ועבר על ל״ת־‬
‫דלא תחנם יעל עשה דמכור לנכרי אצל מי‬
‫שעבר בלאו ועשת ולא אצל מי שעבר על לאו‬
‫לחוד דתוא צדיק נגד מי שעבר על עשה ול״ת‬
‫וקובר־! אותו אצל מי שעבר כמותי לכ׳״ע אכי־לו ‪.‬‬
‫לר״ש דפליג על ר״י ואמר דאין קוברין אצל‬
‫רשעים גמורים היינו דוקא מי שאינו עבר אלא‬
‫על לאוין שאינו חייב עליהם אצל מי שחייב‬
‫עליהם אבל אס שניהם שווים ‪ly‬‬
‫זה ולא אצל אחר שאינו כמותו כמו דאמרינן‬
‫)שם( גס לר״ש בענין זר ששינוש בשבת ע״ש‪ ,‬ועיין‬
‫‪,‬יתה‬ ‫בתוס' שם וחתיח כרבנן ‪ - , -‬״ ‪ k‬דחי‬
‫מכפרת בלא השובה דאי לרבי החמר ביומא‬
‫)פ״ת‪ (:‬וז״ל‪ :‬מיתת ויום' הכפוריס מכפרין‬
‫עם התשובה אין בפני עצמן לא נימא דלא‬
‫כרבי ע״ש‪ .‬ועיין בתוס' שם ובתום' שבועות‬
‫)יי׳ג‪ (.‬ד״ה בעומד ע״ש‪ .‬ודבר־ התוספות דע׳יז‬
‫)שם( קא• לדברי ר׳ יהודה דאמר לגר בנתינת‬
‫ולנכרי במכירה ע״ש‪ .‬ובשבועות )שס( אמרינן‬
‫בהד־א דר׳ יהודה לא ס״ל כרבי ע״ש‪ .‬הרי על‬
‫כל פנים מבואר דלאו רלא תחנס בכל שאר‬
‫אומות נמי מיירי ולאו דוקא בשבעה עממין יכן‬
‫מיכח מדברי התיס׳ ב"מ )ע;( ד״ה השיך וז״ל ‪:‬‬
‫אבל אי תשיך ניחא דלא סגי דלא תשוך דאסור‬
‫להלוות לו בחנם כדאמר קרא )דבר־ס ז׳( לא‬
‫תחנם עכ׳יל‪ .‬הרי ס״ל דלא תחנם קח• בכל שאר‬
‫אומות דהא קרא דלנכרי תשיך מייד• בכל שאר‬
‫אומות דלא נזכר בם' כלל בשבעת עמים מה‪,‬‬
‫שאי! כן בלאו דלא תחנם נזכר בפרשת השבעה■‬
‫עממין דכתיב כ• יביאך גו׳ שבעה גויס רבים‬
‫ועצומייס ממך וגו׳ אלא ודאי דס״ל ילא תחנם‬
‫נמי מיירי בכל שאר אומות ולהס״ד דגמר' אין‪.‬‬
‫להקשות ל״ל קרא דאי מכור לנכר• לר״י לעשה‬
‫הא בלא״ה איכאיעשת מקרא דלנכרי תשיך איכא‬
‫למימר דקרא בעינן לגלות דנתינת הגר הוי‬
‫מהנה ממש ולא נתינה בדמים כדכתבו התוס'‬
‫בע״ז )שם( ד׳׳ה ר״י ע״ש או דאיכא למרן נמי‬
‫דנ״מ לקברו בין רשעים כמותו כנ״ל ובזה איכא‬
‫נמי לתרץ מ״ש הר״ן בפרק השולח )ל׳יח‪■(.‬‬
‫טעמא דלעולם בהם תעבודו משוס לא תחנם‬
‫הוא ע״ש‪ .‬ותקשה כנ״ל ל״ל קרא דלעולם בהם‬
‫הוראות‬ ‫ע‬
‫)קס״ה( מ־טט בער־ות והכל בלשון הרט ע׳יש‪.‬‬
‫והיינו משוס ואיסור טריות ‪.‬הד איסור בפוטל‬
‫ובמטשה משא״כ בלשון הרט דאיני אלא בדבור‬
‫ע״ו אמר והכל בלשון הרט ולכן החמירה התודה‬
‫עליו שאס •עבור טבירה בל״ת שאין בו מטשה‬
‫שלא ילקה לאמרי שלא מהני עליה כפרה ■ולא‬
‫סג• במלקות לחוד כד; שלא להתרשל בל״ת‬
‫שאין בו מעשה לעמוד עצמו שלא לעבור עלית‬
‫ולפי זה בלאו אחד שאפשר לטבור עליו במעשה‬
‫ושלא במעשה איכא למימר דבימן שעובר עליו‬
‫במעשה לוקין עליו ובזמן שעובר עליו שלא‬
‫במעשה לא ילקה ולא יוע־צ לו לכפרה במלקו‬
‫לחוד שלא יבא ל ה ל להן עצמו לעבור עליו‪.‬‬
‫בלח״ה איכא לתרן דברי התוספות‬
‫־שייך לומר לעבור עליו בלאו ועשה‬
‫אפי׳ אס אינו לוקה על הלאו דלכאורה איכא נמי‬
‫להקשות בכה״ג הא דאיתא בב"מ)ע‪(.‬דלנכרי תשיך‬
‫אתא לעבור עליו בעשה ול״ת ע״ש‪ .‬ועיין במשנה‬
‫למלך פייה ה״א מה׳ מלוה ולוה אעפ״י דעל הלאו‬
‫דנשך איט לוקה משוס ד לאו הניתק לעשה הוא‬
‫דאפשר בחזרה ולהרמב׳׳ן ותסמ״ג דס״ל דקרא דאת‬
‫תגוש הנכרי לא בא הכתוב אלא להזהיר ישראל■‬
‫בלאו ועשה ג״כ •ש להקשות כנ״ל ורש״• בחומש‬
‫פ׳ תצא פסוק כ״א כתב דקרא לנכרי תשיך‬
‫את• לעבור עליו בשני לאוין ועשה ע״ש‪.‬‬
‫דהיינו לא תשיך לאחיך ולפני עור לא תתן‬
‫מכשול ועיין ברמב׳׳ם פ״ד מת׳ מלוה ילוה‬
‫ה״ב והסמ׳׳ג כתב דהלוה עובר בג׳ לאוין‬
‫ועשה דהא א־כא נמי הלאו דלאחיך לא חש־ך‬
‫ועיין ב״מ )ע״ה;( וכן מוצא שפתיך הוי מצות‬
‫עשה על ל״ת דלא תאחר )עיין ר״ה )ו‪(.‬‬
‫וברש״י על חומש פ׳ תצא( והו״ל לאו שאין בו‬
‫מעשה ואין לוקק עליו וכן איכא בש״ס הרבה‬
‫דאפי' במקום דליכא מלקות בלאו מ״מ אמרינן‬
‫לעבור עליו בלאו ועשה ולכן י איכא למימר‬
‫דהנ*מ אפילו במקום דליכא חיוב מלרות לענין‬
‫לקברו בין רשעים גמורים דאיתא ביבמות‬
‫)ל׳ב‪ :‬ל״ג;( לענין הא דאמר ר׳־וסי חייב עלה‬
‫משוס אשת אח ומשום אחות אשה לאו בשוגג‬
‫לחייבו שתי חטאות אלא במזיד וליעשות רשע‬
‫גמור ולקברו בין רשעים גמורים ורש״־ ס״ל‬
‫דאע״ג דהאי לאו מחייבי ב״ד הוא הואיל ועבד‬
‫תרת• קברינן ליה גבי נסקלין ונשרפין ותוספות‬
‫ס״ל דקוברין בין רשעים גמורים פירוש אצל‬
 ‫עא‬ ‫ש;זה‬ ‫פרק אהד ועשרים ושנים ועשרים‬
‫ליכא שבע אומות כלל כדכהבתי לעיל‪,‬כפרק‬
‫הקידס בשם החינוך וכדכתב הרמב׳ם בפ״ה‬
‫מה׳ מלכים ה׳ד כי כולס נאבדו ולא נשאר מהס‬
‫רק מעכי וגס המעט מהם שנשאר נתבלבלו בשעה‬
‫שבא סנתייב ובלבל את העולס ע״ש‪ .‬ועיין‬
‫ברדב״ז שה אך זה יש לדקדק אס נימא דס״ל‬
‫להרמב״ם דלאו דלא תחנם היינו כפשוטו דכשעת‬
‫מלחמה מחויב להרוג אותו ולא לרחם עליו ואם‬
‫לא הרגו עובר בלאו ‪.‬דלא תחנסא״כ תקשה‬
‫מה שכתב הרמב״ם בפ״ה מהלכות מלכים וז״ל‪:‬‬
‫מצות עשה להחרים שבעה עממין כו' וכל‬
‫שבא לידו אחד מהן ולא הרגו עובר בל״ת ע״ש‪.‬‬
‫וכן כחב בספרו מחשבת משה מלוה ל״ת מ״ט‬
‫ע׳ש‪ ,.‬ולא כתב דעובר נמי גם בלאו דלא‬
‫תחנם‪ .‬עוד יש לדקדק הא עובר גס בעשה ‪,‬‬
‫דהחרם ולמה לא אמר דעובר בלאו ועשה עשה‬
‫דחרם ול״ת דלא תחי׳ כל נשמה ומזה נראה‬
‫דלענין שעת מלחמה ס״ל להרנוב״ם דלא ילפינן מלא ׳‬
‫תחנם אלא לענין שלא בשעה מלחמה אס ראה‬
‫אדם עכו״ס אובד או טובע בנהר לא יעלנו‬
‫והילכך כתב הויימב״ס בפ״י מ״ה ע״ז אחר‬
‫שהביא קרא דלא תחנם; לפיכך אס ראה מהם‬
‫אובד או טובע בנהר לא יעלנו עכ״ל‪ :‬ובא לבאר‬
‫דמלא תתנם ילפינן רק לענין ראה מהם אובד‬
‫אבל להרג אותם בשעת מלחמה כבר צותה לנו‬
‫מקרא דלא החי' כל נשמה ומ׳׳ש ואסור לרתס‬
‫כו׳ מילתא באפי׳ נפשיה היא ולא קאי על‬
‫למעלה דמיירי בשעת מלחמה דמחויבין להרג‬
‫אוחס ומה שלא כתב דעובר בלאו ועשה איכא‬
‫למימר דס״ל דעשה דהחרם איט מקיים אלא‬
‫כשהורג כולם ולא השאיר אך( אחד מהם והלאו ‪,‬‬
‫דלא תחי' כל נשמה מקיים אפילו כשאיט הורג אלא‬
‫אחד מהן ולכן דקדק הרמב״ס בלשונו הטהור‬
‫בספר המצות עשה‪ .‬קפ׳׳ז ובפ״ה דמלאכיס ה״ד‬
‫וכתב בזה הלשון; מצוח עשה להחרים שבעה‬
‫עממין שנאמר החרס תחרימם עכ״ל‪ .‬ומשמע‬
‫דמחויב להחרים כל השבעה עממין וכדמשמע לשון‬
‫הכתוב תחרימם לשון רבים ולענין הלאו דלא תחיה‬
‫כל נשמה כתב בל״ת מ״ט ובפ״ה מה׳ מלכים‬
‫)שם( כתב וז׳׳ל‪ :‬וכל שבא לידו אחד מהן ולא‬
‫הרגו עובר בל׳׳ת שנאמר לא תחיה כל נשמה‬
‫עכ׳׳ל‪ .‬דמשמע אפילו כשהורג אחד מהן מקיים‬
‫הלאו דלא תחיה הילכך שפיר כתב דכל שבא‬
‫ל־דו אתד מהם ולא הרגו אינו עובר אלא בלאו‬
‫הוראות‬
‫‪,‬תעכודו חיפוק ליה משום לא תחנם ומתירן‬
‫כנ״ל ועכ״פ מוכח מדברי הר״ן דס־ל דלא תח;ס‬
‫בכל שאר אומות הוא דמיירי וממילא ■מוכח ע״כ‬
‫דאיסור חנייה בקרקע גמי לאו בשבעה עמים‬
‫דוקא מיירי דהא נולאו אחד הוא דילפינן תרווייהו‪.‬‬
‫פרס שנים ועשרים‬
‫ו ה נ ה ראיתי במכין המצות להגאון מהר׳׳ס‬
‫חאגיז במצוה תכ״ו שכתב וז״ל ‪ :‬שלא‬
‫‪.‬לחמול על שבעת עממין האלו ולא ליפות‬
‫ולספר בשבח וחן שום דבר ממה שמיוחד להם‬
‫שנאמר ולא תחנם עכ״ל‪ .‬הר־ ס״ל דלאו ■לא‬
‫תחנם בשבע אומות דוקא נאמרה וכן יש‬
‫לדקדק מלשון הרמב״ם בפ"־ מהלכות ע״ז ה׳א‬
‫וזיל ‪ :‬א־ן כורתין ברית לשבעה עממין כדי‬
‫שנעשה עמה| שלום ונניח איתם לעבוד עכו״ם‬
‫שנאמר לא תכרות להם ברית אלא יחזרו‬
‫מעבודתם או יהרגו ואסור ליחס עליהם שנא'‬
‫ולא החנם ע״ש‪ .‬ומדכתב ואסור לרחם עליהם‬
‫ה־־נו על שבעה עמים שמדבר מהם בתחלה‬
‫והביא עליהם ראיה מקרא דלא תחנם הדי ס״ל‬
‫דלא תחנם בשבעה עמיים הוא ומ״ש הרמב״ס‬
‫להוכיח דאסור לרחם עליהם מקרא דלא חחנס‬
‫שלח נזכר נשום מקום דרשה זאת איכא למימר‬
‫דס״ל דפשעא דקרא דלא ־ תחנם הוא וס״ל‬
‫‪.‬דאעפ״י דדרשינן מהמקרא שלש דרשות אחרות‬
‫מ״ח אין מקרא יוצא מידי פשוכיו וכדכתב‬
‫הסמ״ג במצוח ל׳ת ירח וז״ל ‪ :‬ועיקר פשיכיו לא‬
‫תרחם עליהם אלא תהרגם ומדבר בשבע‬
‫האומות האמורי והכנעני וגו' עכ״ל‪ .‬ועיין לקמן‬
‫בפכ״ג מ״ש בזה ולפי״ז כלא תחכם נכלל‬
‫בפשועו של מקרא איוב שמחויב להרג את השבע‬
‫אומות א״כ בעינן למימר דחיוב זה לאו בכל‬
‫פעס שוה דבשעת מלחמה מחויב להרג חותם‬
‫ולהורידן עד באר שחת ואס לא עשה כן הרי‪,‬הוא‬
‫עובד בשני לאוין בלא החי׳ כל נשמה ובלא‬
‫תחנם ושלא בשעת מלחמה מחויב לקיים הלאו‬
‫דלא תחנם עכ"פ לענין אס ראה מהם אובד או‬
‫טובע בנהר לא יעלנו )ולקמן נבאר ענין זה‬
‫בעזהי״ת באופן אחר( ולפי זה דברי הלחם‬
‫משנה שבתב )שם( וז״ל‪ :‬ומ״ש אס ראה אדם‬
‫עכו״ס לא מעלין היינו בזמן הזה ואין ידינו‬
‫תקיפה ולפיכך לא מעלין ולא מורידין ע״ש‪ .‬הא‬
‫‪.‬כיון דמוכח דמיירי בשבע אומות ובזמן הזה‬
 ‫שעה‬ ‫פרה שנים ועשרים‬
‫העיקר איסור על ישראל מה צריכין לקבלתם‬
‫הלא בלא״ה הישראל לא יקבלו אותם מחמת‪,‬‬
‫איסור המוכיל עליהם אלא ודאי דאין האיסור‬
‫טל ה־שראל אלא אם ירצו לקבל אותם בלא‬
‫קבלתם מקבלים וחיני מעכב ביזנאי השלום אלא‬
‫כשלא ירצי בני ישראל לעשות‪ .‬טמהן שלום‬
‫וכשמקבליס עליהם השבע מצות ומס ועבדות‬
‫מחויבים בני ישראל לעשות עמהם שלום‬
‫ולא יהרג אותם וכשלא ירצו השבט אומות‪:‬‬
‫לקבל עליהן מס ועבדות אז הרשות ביד‬
‫ישראל למחול אותם מטבודהם ותסס‪ ,‬אן■‬
‫לפי מה שכתב מהרש״א בגיטין )מ״ו‪ (.‬על‬
‫דברי התום׳ ד״ה כיון דאפילו כשקבלו כל דבר‬
‫אין ישראל מחויבים לעשות שלוס עמהן ע״ש‪.‬‬
‫ומדברי הר״ן בחידושיו לגיטין )שם( מבואר‬
‫דדוקא בגבעונים לא היו מחויבים לטשות שלום‬
‫מפני שמתחלה לא רצו להשלים יין ט״ש‪ .‬לא‬
‫יתכן לומר כן דא"כ למה הצריכה התורה כלל‬
‫לקבלת המס והעבדות ממ״ג אם רוצין לעשות‬
‫עמהם שלום ולמחול על מס ועבדות הרשות‬
‫בידן ואם אין רוצים לעשות שלום הא גם לאחר‬
‫קבלת המס והעבדות כמי אינם מחויבים לעשות‬
‫שלום עמהס ורשות בידן להרוג אותם כשירצו‪.‬‬
‫ועוד י^ם נימא דמחויבים השבע אומות לקבל‬
‫עליהם המס ועביות ממילא אסורים למחול‬
‫אותם מטעם איסור לאו דלא תחנם לא התן‬
‫להם מתנת תחנם ואם איכא איסור לא‬
‫כשקבל עליו שבע מצות לבד נבאר לקמן( ^‬
‫ועוד מדכתב הרמב״ס )שם( בה״ב וז״ל ‪:‬‬
‫ויש למלך להנית עמהם שיקח חצי ממונם‬
‫או הקרקעות ויניח כג המטלטלין ו׳ניח‬
‫הקרקעות כפי מה שיתנה עכ׳׳ל‪ .‬משמע דדוקא‬
‫לענין ממונם תלי' בתנאו אבל בענין אחר לא‬
‫אפשר בתנאי ובמחילה ואפילו בממונם משמע‬
‫דאין לו רשות להתנות ולמחול אותם לגמרי‪.‬‬
‫ועוד הא ■־קבלת מם ועבדות לחוד לא מהני‬
‫אלא להראב״ד איל הרמב״ס ס״ל דבעינן תרוויהו‬
‫קבלה מס ועבדות וקבלת המצות ביחד‪ ,‬ועיין‬
‫ברדב״ז פ״ו מה׳ מלכים ה״א והא בקבלה שלא‬
‫לעבוד ע״ז לחוד לא מהני אלא בענין קבלת‬
‫כל השבע מצות כדאיתא בע״ז )ס״ד;( מחלוקת‬
‫דר"מ וחכמים בזה וקי״ל כחכמים דס״ל דלא סגי‬
‫בקבלה שלא לעבוד ע׳׳ז לחוד אלא קבלה כל‬
‫השבע מצות וכן פסק הרמב״ס בפ״ח מה' מלכים‬
‫הוראות‬ ‫עב‬
‫דלא תח'ה כל נשמה ולא גם ב^שה דהחרם‬
‫משום דהטשה אינו טובר אלא כשבידו להחים‬
‫כולם לגמרי דאינו נשאד אחד מהן ונזדמן‬
‫בידו להרגו ולא הרגו אז טובר בלאו דלא‬
‫תחי' ובטשה דהחרם החרימם דאם הרג‬
‫אתי האחד אז הי׳ חרמו אוחם מה שאין כן שטד־ין‬
‫'יש מהם הרבה אלא שנזדמן לידו להרג אחד מהן‬
‫דאפילו אם הרג אותו אינו מקיים הטשה‬
‫דתחלימם דטדיין נשאר הרבה מהן הילכך אם‬
‫לא הרג אותו אינו טובר אלא בלאו דלא תחי'‬
‫לבד‪ .‬אך החיניך לא ס״ל הכי דכתב במצוה‬
‫תכ״ה וז״ל‪ :‬והבן זה הטיק־ והחזק בו וטובד‬
‫ט׳ז ובא לידו אחד מהם ויכול להרגו מבלי‬
‫שיסתכן בדבר ולא הרגו בטל פשה זה מלבד‬
‫שטבר טל לאו שנאמר טליהס לא תחי׳ כל נשמה‬
‫ט״ש‪ .‬וכן ם״ל הרמב״ן בפי׳ טל החומש ‪' 5‬‬
‫שופטים טל פסוק כי תקרב ט״ש‪ .‬אך צריכין להבין‬
‫דברי הרמב׳׳ם שכתב בפ׳יי מה׳ ט״ז ה׳א אין‬
‫כורתין ברית לשבטה טממין כדי שנטשה טמהן‬
‫שלום כו׳ אלא יחזרו מטבודתם או יהרגו‪ .‬משמט‬
‫דאם חוזרים מטבודחם לבד שוב אין חייבין‬
‫להרגו והא בפ״ו מה׳ מלאכים ה״א כתב דתנאי‬
‫השלום הוא ■שמחויבים לקבל טל טצמם כל השבט‬
‫מלית שנצטוו בני נח וקבלו טליהם העבדות והמס‬
‫ואם חסר אחת מהן אין טושין טמהם שלום‬
‫וחייבין להרוג אותן א״כ מאי מהני ומה יהפיק‬
‫לו‪ ,‬בחזרתם מפבודחם לבד הא בשטה מלחמה‬
‫מיידי התם כדכהב הלחם משנה )שם(‪ .‬וטל‬
‫קבלת מס וטבדות איכא לכאורה לומר דכיון‬
‫דהם אינם דברים הנוגטים בין אדם למקום אלא‬
‫לתועלת הישראל הוא והילכך אפשר לומרדאם‬
‫מחלו הישראל אותם מותרים להשלים אתם אפילו‬
‫בלא קבלת המס והעבדות דהא הרמב״ם מפרש‬
‫שם מההיא טבדית שיקבלו הס שיהיו נבזים ושפלים‬
‫למטה ולא ירימו ראש בישראל אלא יהיו כבושים‬
‫‪,‬תחת ידם ולא יתמנו על ־שראל לשום דבר‬
‫והמס שיקבלו שיהיו מוכנים לעבודת המלך‬
‫בגופם וממונם כגון בנין החומות יחוזק המצודות‬
‫ובנין ארמון המלך וכיוצא בו ט׳ש‪ .‬וכ׳׳ז הוא‬
‫רק לתועלת הטם ישראל שיהי׳ לראש והם‬
‫יהי׳ לזנב והעיקר שהם צריכים לקבל על עצמם‬
‫להיות שפלים ונבזים וכבושים החת יד ישראל‬
‫אבל הטם ה־שראל אם מוחלים אותם ע׳ז אינו‬
‫מעכב את השלום אם ירצו בני ישראל דאם‬
 ‫טג‪.‬‬ ‫שעה‬ ‫פרס שנים ועשרים‬ ‫הוראות‬
‫ועל המהרש״ל באמת צ״ע מאי דוחקיה ליה‬ ‫ה״ט וז״ל ‪ .‬יכן ע־ר שהש^לזה א'] כורת־] להן‬
‫לכתוב דהסמ״ג מיידי כשאין ידינו תקיפה הא‬ ‫כרית עד שיכפרו כע״ז ויאכדו את כל מקומותיה‬
‫הסמ׳יג מצות עשה קי״ח כתב כלשון הרמב״ס‬ ‫ויקבלו שאר המצות שנצטוו בני נח שכל עכו״ס‬
‫לענין הגבעונים ומבואר מדבריו דס״ל דלא‬ ‫שלא קבל מצות שנצטוו בני נח הורגי ן אותו אס‬
‫תכרות להם ברית מיירי בזמן שידינו תקיפה‬ ‫ישנו תחת ידינו עכ״ל א"כ מאי מהני אס חזרו‬
‫ולהראב״ד דס״ל)שס( בפ״ו מת' מלכים דאין‬ ‫מעבודתס?׳ ולהיראיס סי׳ שי״ד שכתב וז״ל‪ :‬לא‬
‫מקבלים אותם אלא עד שלא עב־ו את הירדן‬ ‫תכרות להס ולאלהיהס ברית פי׳ ברית אל‬
‫אבל אחר שעברו אס הירדן אין מקבלים אותם‬ ‫הבטיחם להשבע להס שלא להשחיתם מקרא זה‬
‫ע׳׳ש‪ .‬ועיין בתום׳ גיטין )מ״ו‪ (.‬תד׳יה כיון‬ ‫מדבר בשעה שאינם מסורין בידך דאי בשעה‬
‫וכן ס״ל להרא״ם ‪ 3‬פ' חקת ע׳ש‪ .‬בלא״ה לא‬ ‫שמסורים בידך הוזהרו בלא תחי׳ כל;נשמה ולא‬
‫תקשה קושי׳ היראים דאיכח למימר דקרא דלא‬ ‫הוזקק הכתוב להזהיר על הברית אלא בשעה שאינם‬
‫החי׳ מיירי קודם שעברו ישראל את הירדן‬ ‫מסורים בידך ע״ש‪ .‬וכן כתב מהרש״ל בהגהותיו על‬
‫דצותה התורה לישראל שאס לא ישלימו אחס‬ ‫הסמייג מצות ל״ת מ״ז ד״ה שנאמר אל הכרות‬
‫לא תחי׳ כל נשמה אבל אס השלימו את ישראל‬ ‫כו׳ וז״ל‪ :‬ומיידי כשאין ידינו הקיפה עליהם‬
‫מותר אתה להחיותם אבל כשעברו את הירדן‬ ‫׳ע״ש‪ .‬והיינו כהיראים א"כ תקשה על הלחם‬
‫אי אתה מותר להשלים אתם ועליהם ‪.‬נאמר לא‬ ‫משנה שכתב בפ"׳ מה׳ עבודה זרה וז״ל‪ :‬נראה‬
‫דזה איירי כשידינו תקיפה ואנו עושין מלחמה ■ תכרות להס ברית בשום אופן שקבלתם‬
‫וחזרתן לתשובה אינו אלא מחמת יראה^ עושין‬ ‫ע״ש‪ .‬משמע דס״ל דלא תכרות להם ברית מ״רי‬
‫ולא הוי קבלה גמורה אבל הרמב׳יס דלא ס״ל■‬ ‫דוקא כשידינו תקיסא דלא כהיראיס‪ ,‬ומהרש״ל‬
‫הכי בעינן לתרן כנ״ל עוד איכא למימר דס״ל‬ ‫אך הרמב״ס בפ״ו מה' מלכים ה׳יה כתב וז״ל‪:‬‬
‫כמ׳׳ש הרשב׳׳ס בפי' על חומש בפ' שופטים על‬ ‫ולמה קשה הדבר לנשיאים וראו שראוי להכותם‬
‫הפסוק דלא חחי' וז״ל ; אבל אס יבואו אליך‬
‫לפי חרב לולי השבועה מפני שכרתו להם ברית‬
‫מדעתם להיות עבדיך קודם שתלך עליהם כמו‬ ‫והרי הוא אומר לא תכרות להם ברית אלה הי׳‬
‫הגבעונים יכול אתה להחיותם עכ״ל‪ .‬וכן כתבו‬ ‫דינם שיהיו למס עבדים ע״ש‪ .‬הרי ס״ל בהדיא‬
‫התום׳ בגיטיין )מ״ו ( ד״ה כיון ע״ש‪ .‬הילכך אתי‬ ‫דלאו דלא תכרות הוי אפילו בזמן שיד ישראל‬
‫שפיר דלא כתב הרמב״ס בגבעונים דעברו גם‬ ‫תקיפא וקושי' היראיס הנ״ל איכא לתרץ עפ''׳‬
‫בלא תחי' דבאמה עפ"׳ הדין המ ט תריס‬ ‫מה שיש עוד לדקדק בדברי הרמב״ס מפני מה‬
‫להחיותם כדכתב הרשב״ס משוס דבאו מדעתם‬ ‫לא כתב ביושבי גבעון שקשה הדבר לנשיאים אלא‬
‫להיות לעבדים לישראל אבנ עכ"פ לכרות עמהס‬ ‫מפני שכרתו להס ברית והרי הוא אומר‬
‫ברית אסור הוא ועברו על לא תכרות להם‬ ‫לא תכרות להם ברית ולא כסב דעברו גם בלא‬
‫ברית וממילא מתורן קושית היראים אך לפי״ז‬ ‫תחי׳ כל נשמה ‪ V‬ולכן נראה לומר דלאו דלא‬
‫צריכין להבין מאי מקשי הרמב״ס בפ״ו מה׳‬ ‫מחי' אינו עובר אלא כשתעבוד השעה שיהי׳‬
‫מלכים )שם( ‪ :‬אם כן מפני מה הערימו יושבי‬ ‫בידו להרגו והי' בידיו להרגו ולא הרג אבל‬
‫גבעון לפי ששלח להס בכלל ולא קבלו ולא‬ ‫כשנזדמן לידו ולא הרג ועדיין לא עבר הזמן‬
‫ידעו משפנו ישראל ודימו ששוב אין פותחין‬ ‫איני עובר על תלאו כדאמר ר״י במכות )ט״ר‪(.‬‬
‫להם לשלום ע״ש‪ .‬ל״ל טעס זה לימא טעם‬ ‫דאינו חייב מלקות אלא אס בטלו וכדפסק‬
‫פשוט דעפ״י הדין הו״ל להערים משוס דיראו‬ ‫הרמב״ם בפט״ז דהלכות סנהדרין ה״ז ע״ש‪.‬‬
‫דאעפ׳׳י דיש להם להחיותם לכשירצו מפני שבאו‬ ‫ולפי׳ז בגבעונים דבעמוד והרוג אותם קא'‬
‫מדעתם אבל כריתת ברית אסור נהם ענין זה‬ ‫עדיין ולא עברו על לאו זה הילכך שפיר כתב‬
‫נבאר לקמן בעזהי׳ית ומ״ש המרש׳יא בגיטין על‬ ‫דלא עברו אלא על כריתת ברית דלאו זה‬
‫דברי התוס׳ מ״ו ד״ה כיון וז״ל ‪ :‬וי״ל דע״כ באין‬ ‫עברו תכך( ומי־ שכרתו עמהס ברית ולפי״ז‬
‫רוצים להשלים כתיב לא תחיה נו׳ עכ״ל‪.‬‬ ‫יתורן קושית היראים דמשכחת לה דמשוס לא‬
‫ומיהו לא היו ישראל מצווין להשלים עמהם‬ ‫תחי' לא עבר ולפי״ז שפיר כתב הלחם משנה‬
‫ולכך הוצרכו להערים לומר מארן רחוקה באנו‬ ‫בם"׳ דע״ז דמיירי התס בזמן שידינו תקיפה‬
 ‫שעה‬ ‫פרק שנים ועערים‬
‫עכשיו וגס לא בקשו מהם עתה אלא לתת‬
‫להם דרך לעבור בלבד אין זה קפידא כלל‬
‫כיעמיס הדל ועל דברי התום' דשם בלא״ה אין ' ע״ש‪ .‬הרי ס״ל בהדיא דשלא בשעת נולחמה‬
‫אינו עובר בלא תחי' ולא בעשה דהחרם‬
‫תחרימם אבל הלאו דלא תכרות להם ברית‬
‫עיבר אפילו שלא בשעת מלחמה )ועיין בתום'‬
‫ע״ז )כ‪ (.‬ד״ה דאמר שכתבו בהדיא תכי( והילכך‬
‫הרמב״ם בפ״י דע״ז דמיירי שם בלאו דלא‬
‫תכרות א׳'כ אפילו שלא בשעת מלחמה הוא‬
‫אלא בזמן שידיט תקיפה הילכך שפיר כתב שם‬
‫הלחם משנה דמיירי בזמן שידינו תקיפה ואפילו‬
‫‪ -‬שלא בשעת מלחמה אלא שאנחנו עושים עמהס‬
‫מלחמות מענמינו‪ .‬והא דאמרינן במסכה‬
‫סופרים פטי״ו יי‪ .‬כשר שבענו״ס הרוג וכתבי‬
‫תתיס' בע״ז )כ״ו‪ (:‬ד״ה ולא דבירושגמי‬
‫דקידושין מפרש דהיינו בשעה מלחמה ומביא‬
‫ראי' מלוקח שש מאות רכב בחור ומהיכן היו‬
‫מהירא את דבר ה' ע״ש‪ .‬א״כ הא בשעת מלחמה‬
‫לאו דיקא משבער עממין מצווים בלא תחי'‬
‫כל נשמה אלא אפילי בשאר אומות נמי הרוג‬
‫וכן פסק הרמב״ס בפ״ד מתי רוצח הי״א ועיין‬
‫בכסך משנה שם ולמה צוהה התורה בלא החי׳‬
‫כל נשמה דוקא בשבעה עמים איכא למימר‬
‫דהחילוק הוא לענין אשה וקטין דבשבעה עממין‬
‫ועמלק שלא השלימו אין מניחין מהם נשמה‬
‫אפילו נשים וטך ובשאר אומות אין הורגין אשה‬
‫ולא קטן כדכתב הרמב״ם בהלכות מלכים פ״ו‬
‫ה״ד ע״טי‪ .‬והנה הרמב׳ים כתב בספר המלות‬
‫מצוה מ׳יט וז״לז שהזהירנו שלא להחיות איש‬
‫מז׳ עממין כדי של‪.‬א יתייחדו בם בני אדם ויסיתם‬
‫לעבוד כיכביס יהיא אמ־ו לא תחי' כל נשמה‬
‫ע״ש‪ .‬משמע דס״ל דבכל זמן חל על עם ישראל‬
‫להרג אותם ולא תחי׳ כל נשמה משבעה עממין‬
‫אפילו שלא בשעת מלחמה וכן מבואר מדברי‬
‫' החינוך במצוה תכ״ה ע׳׳ש‪ .‬וכן מבואר מדברי‬
‫התוס׳ גיטין )מ״ו‪ (.‬ד״ה כיין ע״ש‪ .‬ובחדושי‬
‫הר״ן‪ .‬וכן יש להוכיח מדברי הגמר' דסוטה )גז(‬
‫דאיתא שם וז׳יל; מ״ט לר׳ ישמעאל איידי דכתיב‬
‫לא תחי' כל נשמה אילטריך נמי למיכתב לעולם‬
‫בהס תעבוד; למשרי אחד מכל האומות שבא‬
‫על הכנענית והוליד ממנה בן שאתה רשאי‬
‫לקנותו ע״ש‪ .‬ואם איתא דלאו דלא תחי׳ ליכא‬
‫אלא בשעת מלחמה א״כ תקשה ל״ל קרא לעולם‬
‫בהם תעבודו לר׳ ישמעאל ממ״נ אם בשעת‬
‫‪ .‬הוראות‬ ‫עד‬
‫שאז ישלימו עמהן יותר שלא יחושו להש עכ״ל‪.‬‬
‫ולפי הנ״ל אין צדיכין לדחוק בזה דאיכא למימר‬
‫צריכין לעעמו דהא התום׳ דשש ס״ל כהראב״ד‬
‫דלאחר שהכגישו לארן ישראל לא היו יכולין‬
‫להשלים ואם עושים שלום עמהן עוברים בלאו‬
‫דלא תכרות להם בריס דכפבי וז״ל ‪ :‬גבעוגים‬
‫השלימו שנאמר וכי השלימו יושבי גבעון את‬
‫ישראל שלשים ׳ואחד מלאכים עשו מלחמה ונפלו‬
‫היינו קודם שעברו אה הירדן כדקאמר עד שלא‬
‫יכנסו לארץ אבל משנכנסו משמע שלא היו‬
‫יכילין להשלים ולכך היצרכו להערים ולומר‬
‫מארן רחוקה באנו ע׳יש‪ .‬הרי ההושפ' עצמו‬
‫נתבו עעם בפירוש שהיו צריכין להערים משוס‬
‫שלאחר כניסתן לא״י לא היו יכולין להשלים וכן‬
‫מהר״ם מ לווין שכתב שס על דברי‪ .‬ההוספות‬
‫הנ״ל וז״ל ‪ :‬והא דהלריכו להערים ולומר מארן‬
‫רחוקה באנו צ״ל דהם לא היו יודעים האמת‬
‫והיו יראים דשמא בכל ענין נצעוו לא החי' כל‬
‫נשמה ולכך הוצרכו להערים ע״ש‪ .‬ולפי נרש‬
‫התום׳ עצמה לא היו להם שוס טעות אלא‬
‫משום דעפי׳י הדין לא היו יכולין הישראלים‬
‫להשלים עמהס ומשום זה הצריכו להערים‪ .‬עוד‬
‫איכא לתרן קושי' היראים דלא מחי' אינו עובר‬
‫אלא בשעה מלחמה אבל שלא בשעת מלחמה‬
‫אינו עובר אבל לאו דלא תכרות להם ברית‬
‫עובר אפי׳ שלא בשעת מלחמה דהרמב״ן בפ׳‬
‫שופטים על פסוק כי תקרב משיג על רש״י‬
‫שכתב דפ׳ דכי תקרב מיירי במלחמת הרשות‬
‫והוא מוכיח שחייב לקרא לשלום אפי' לשבעה‬
‫עממין שהרי משה קרא לשלים לסיחון מלך‬
‫האמורי ולא היה עובר על עשה ול״ת שבפ'‬
‫החרם תחרימם ולא תהי׳ כל נשמה ע״ש‪ .‬ולפי‬
‫זה בעינן למימר דס״ל דהעשה דהחרם והל״ת‬
‫דלא תחי' איכא אפי׳ שלא בשעת מלחמה דאס‬
‫לא כן ליכא הוכחה ממשה כלל דאז לא היה‬
‫בשעת מלחמה אבל הרא״ם על חומש ס״ל‬
‫דלאו דלא תחי' והעשה דהחרס איט עובר אלא ‪.‬‬
‫בשעת מלחמה אבל שלא כשעת מלחמה אינו‬
‫עובר כלל ומשיג על הרמב״ן וכתב דקרא‬
‫דהחרם ולא תחי' מיירי דוקא בשעת מלחמה‬
‫כדכתיב כי תקרב אל עיר להלחם עליה וגו׳‬
‫לא תחי׳ כל נשמה כי החרס תחרימם וממשה‬
‫אין ראי׳ דסיחון שלא היתה דעתם להלחם עמו‬
‫;זה‬ ‫שדה‬ ‫פרם שנים ועשרים‬
‫ע״ש‪ .‬הרי כתב בהדיא דבקבלה אחת מהן לא‬
‫מתני אלא בעינן דיקבל כל תנא• השלום קבלת‬
‫מצות ימס ועבדות ובקבלת אחת מהן עושין עמהם‬
‫מלחמה ועיין ברדב״ז שם וכדכתבתי לעיל ומשמע‬
‫ההם יקבלת העבדות בעינן שיה•' לכל ישראל‬
‫דוקא ולא לאיש פי ט׳ וכן קבלת המס ע״ש‪ .‬וא״כ■‬
‫במה שמקבל'המצות וקבלת העבדות להיות‬
‫עבד דכולה •כיה‪ ,‬אבל כיון ‪-‬העבדות אינו אלא‬
‫לאיש פרטי לא לכלל ישראל לא נקרא בזה‬
‫קבלת מס ועבדות‪. .‬אמנס משמע דהרמב״ס פ״ל‬
‫דלא בעינן קבלת מס ועברוה עדז קבלת המצות‬
‫רק בשעת מלחמה משא״כ שלא •כשעת מלחמת‬
‫בקבלת המצות סני‪):‬דכהב הרמב״ס בפ״י מה'‬
‫ע״ז ה״א; אין כורהין כו' אלח יחזרו מעבודתם‬
‫או •הרגו יכהבנו לעיל ‪,‬דמיירי שלא •כשעת‬
‫מלחמה דאז ליכא איסיר דלא תחי' ואיכא איסור‬
‫משוס לא תכרות להם ברית ואפילו אם נימא‬
‫דלאו דלא תחי׳ איכא אפילו שלא בשעת מלחמה‬
‫כהרמב״ן וכמו שהוכחתי מדבר• הרמב״ס והחינוך‬
‫וההוס' מהנמר' דםיטה איכא למימר דמה‬
‫שכתב תרמב״ם בפ״• דע״ז ;איסיר כריתת ברית‬
‫מיירי בהאופניס אחי״ם שכתבתי לעיל אבל‬
‫עכ"פ מדכתב יחזרו מעבודתם או יהרגו משמע‬
‫דכחזרה מעבודתם פגי ובפ״ו מה' מלכים כתב‬
‫דהנאי השלום היינו קבלת שבע מצות _ומס‬
‫ועבדות ולא םני בחדא כדתקשת• ■לעיל איכא‬
‫למימר תטעם משוס דמ״ר• שלא בשעת מלחמה‬
‫ופ׳יל דתא דבעינן קבלת מצות ומם ועבדות היינו‬
‫דוקא בשעת מלחנות דבהכי־ מ״ר• התם בפ״ו‬
‫מה' מלכים אבל שלא בשעת מלחמה סגי‬
‫בקבלת המצות לבד ומ״ש •חזרו מעבודתם לאו‬
‫דוקא וה״ה כל השבע מצות כדנבאר לקמן אלא‬
‫דהעיקר אחא לאפוקי דקבלת מס ועבדות לא‬
‫בעינן שלא בשעת מלחמה אפילו בזמן שידינו‬
‫תקיפה ואיכא למימר ■אפילו שלא בשעת‬
‫מלחמה לא מתני קבלת מצות לבד אלא‬
‫כשמקבל בפירוש וברצונו הטוב ועיקר מחשבתו‬
‫היה בלא שוס פניה אחרת משא״כ כשעיקר‬
‫קבלתו ה•' שלא לשם קבלת מצות לחוד‬
‫אלא לטובתו שיהי' לו פרנסה אזי אין קבלתו‬
‫קבלה וכדכתב הרמב״ם בפ״ח מה' מלכים הי״א‬
‫וז״ל אבל אס עשאן מפני הכרע הדעת אין זה‬
‫נר תושב ואינו מחסידי אי;!ית העולם ולא‬
‫ניחכמיהם עכ״ל‪ .‬והילכך ‪.‬׳!»־ לוקח את אחד‬
‫הוראות‬
‫מלחמה הא חש־לו שאר עג!מ'ן גרד ;)צור; להרגם‪,‬‬
‫ואס שלא בשעפ מלחמה הא אפילו של שבעה‬
‫עממ‪-‬ן נמי ליכא משוס לא תח־׳ ודוחק לומר‬
‫וקרא בעינן לשעה מלחמה ולעמ; נש‪-‬ס דהא‬
‫הג;)ר' אמרה דאיצעריך למכתוב לעולם בהם‬
‫תעבודו למשרי אחד מכל האומוה שבא על‬
‫הכנענית והוליד ממנה ״•כן״ שאתה רשא• לקנותו‬
‫ע״ב‪ .‬וכן הביא בלשון‪,‬זה שם בברייתא יע״ש‪.‬‬
‫משמע דקרא מתיר לקנות זכרים מהס ובשעת‬
‫מלחמה נהרגים אפילו משאר אומות‪ .‬ועוד אס‬
‫בשפת מל‪/‬זמה אייר• למה אמרה הגמר' שאתה‬
‫רשאי לקנותו‪ ,‬הא בשעת מלחמה אין צריכין‬
‫לקנית הא קונה הוא בכיבוש לחוד‪ .‬אך קשה‬
‫ל״ל קרא ־לעולם בהם תעבודו להתיר אחד‬
‫מכג החונזות שנא על הכנענית הא אפילו‬
‫באחד משבעה עממין נמי הו״ל להתיר דהא‬
‫כיון שנעשה עבד נתחייב בכל מיני מצות‬
‫שהאשה נתח־יבת והוי כישראל נמיר לענין שחיטה‬
‫דשחיטחו כשרה אפילו אינו משוחרר )עיין בי״ד‬
‫ה״ א' ועיין בש״ך ס״ק ב׳( ומנעו איני אופר‬
‫)עיין בי״ד הי' קכ״ד םעין‪ £‬נ׳( ואפילו בלקחו‬
‫מעכו״ם מחוייב למול ולקכל עליו עול המצות‬
‫שהעבד חייב בהן ואעפ״י דאם לקחו על נונת‬
‫שלא למולו מותר לקיימו כדא־תא ביבמות )מ״ח‪(:‬‬
‫ובימב״ם פ״ה ;;ה' עבדים הי״ב ע״ש‪ ,‬וכש׳יע‬
‫י״ד סי' רם״ז סעיך! ד' ע״ש‪ .‬תא כתב הר‪!:‬ב״ם‬
‫בפ׳א מה‘ מילת ה׳ו יז״ל; ובלבד שיקבל עליו‬
‫שבע מצות שנצטוו בני נח ויהי' כגר תושב אבל‬
‫אס לא קיבל עליו שבע מצות יהרג מיד ע׳יש‪.‬‬
‫ובפי׳יד מה' איכורי ביאה ת״ט ובש״ע י״ד )שם‬
‫כעין(‪ .‬נ'( דנוטבילין אותו כגר ומודיעין אוהו‬
‫כשהוא במים 'עיקרי הדת ומקצת מצות קלות‬
‫וחמורות וענשן ושכרן ע״ש‪ .‬א״כ תו ליכא איהור‬
‫דלא תחי' כל נשמה דהא איתא בספרי כי'‬
‫שופטים ‪ :‬למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות‬
‫מלמד שאס עושין תשובה אין נהרנין ע״ש‪.‬‬
‫והביאו תחום' בסוטה )ל״ה‪ (:‬ד׳ה לרבות ע״ש‪.‬‬
‫ובשלמא לרש״י שכתכ שס דבתוך א׳־• חץ‬
‫מקבלין שמחמת •יאה עישין אתי שפיר אבל שיטת‬
‫ההוס' אינו כן וכן שיטת הרמב״ס כדנבאר לקמן‬
‫בעהי״ת תקשה כנ״ל‪ .‬ואיכא למימר דלפי מ״ש‬
‫הרמב״ס בפ״ו מה' מלכים ה״א וז״ל‪ :‬אם השלימו‬
‫וקבלי שבע מצות וכי' או שקבלו העבדות ולא‬
‫קבלו החש אין שימעין להם עד שיקבלו שניהם‬
 ‫׳‪VI-‬‬ ‫הו ר או ת פרה שנים ועשרים ושלשה ועשר‬
‫עד שלא נ׳‪.‬נם לחרן מי שהוא רוצה לפנות‬
‫יפנה להשלים ישלים לעשית ‪!:‬לחמת ■עשה‬
‫מלחמה גרגשי י פנה והלך לאפריקה גבעונים‬
‫השלימו שלשים ואחד מנכים עשו מכהמה‬
‫ונפלו כדאיתא בירושלמי פ״ו דשביעית ומשמע‬
‫דקידם הי׳ המעשה דשלשיס ואחד עשו מלחמה‬
‫ואח״כ השלימו יושבי גבעון עם ישראל שלא‬
‫בשעת מלחמה נדני הצריכו לקבל גס מס‬
‫ועבדיה משום כיין דבתחלת בזמן שהתחילו ישראל‬
‫להכין למלחמת קראו ישרחל לשלום ואז לא‬
‫השלימו וגם אח״כ נחשב שהשלום שעשו כבשעת‬
‫מלחמה הוא ועוד כל זמן שלא נחו ישראל‬
‫ממלחמות ועדיין ידם נטויה במלחמה מצזה‬
‫הי' כשעת מלחמה יחשב דכל זמן שלא נכנסו לא״י‬
‫עמדו כל ישראל באמצע המלחמה ולא גמרו אותו‬
‫אבל לאחר שנכנסו לארן ישראל וכבר הפסיקו‬
‫מלעשות מלחמות לגמרי ינזדמן לידו אחד משבעה‬
‫עממין אז לא בעינן שיקבל על עצמו מס‬
‫ועבדות אלא קבלה שבע מצות לבד ומ״ש‬
‫שיחזור מעבודתם לאו דיקא אלא ה״ה דמחויב‬
‫לקבל עליו כל השבע מצות וכדאיתא בגמר׳‬
‫דגיטין )מ״ה‪ (.‬וז״ל‪ :‬דתניא לא ישבו בארצך‬
‫פן יחכייאו אותך לי וגו' יכול בעט״ס שקיבל‬
‫עליו שלא לעבוד ע״ז הכתוב מדבר ע״ש‪ .‬והא‬
‫בענין הלאו דלא ישבו כתב הרמב״ם בפ׳י‬
‫מה׳ ע״ז בהדיא דצריך לקבל כל השבע מצות‬
‫וכן הרמב״ס בעצמו כתב בפי״ד דתאיב ה׳ז‬
‫וז״ל; איזהו גר תושב זה עכו״ם שקבל עליו‬
‫שלא יעבוד כו״ס כו' לפי שמותר לנו להושיבו‬
‫בינינו בארן ישראל ע״ש‪ .‬אלא ודאי דהפיקר‬
‫מהן קא חשיב‪ ,‬ולפי״ז כיון דהא דפ״י דע״ז‬
‫מיירי דוקא בשבע מצות כדכתב בהדיא א״כ‬
‫ע"כ מ״ש אח״כ בה״ג‪ :‬אין מוכרין להם בסים‬
‫ושדות בארן ישראל נמי מיירי בשבעה עמסין‬
‫דהא אדלעיל קאי התם ״ולהן" שכתב פי׳ על‬
‫שבעה עממין דבזת עסק בה׳׳א ולא הפסיק‬
‫בענין אחר הרי מבואר‪ .‬לכאורה דלא תחנם‬
‫■‬ ‫ליכא אלא בשבעה עממין‪.‬‬
‫מפני שהטעו ישראל ובשבילם עברו על לאו דלא‬
‫פרס שלשה וטשרים ■‬
‫מעמדתם כדנבאר לקמן וכדכתיב ביהישע בהדיא‬
‫א מ נ ם הסמ״ג ל״ת מ״ח כתב וז״ל‪ :‬שלא‬
‫ליפן לעכו״ם חנייה בקרקע ארן‬
‫ישראל שנאמיי לא תחנם ומטעם זה שנינו בע״ז‬
‫‪IV‬‬
‫;בד ונתחייב במצות התורה‬
‫דין גר תושב לענין לא תחי׳‬
‫‪:‬הן משום דקבלתו לא הי'‬
‫‪,‬א לטובת עצמו כדי שיהי׳לו‬
‫פרנסה נמכר לפבד רקכל שכר ה־לכך א']‬
‫קבלתו קבלה שלא •ה'׳ בכלל לא תח'׳ וע״ו‬
‫בפכ״י לגיכ"ן בסוג־א דלא תסג־ר שהרג־ש קלת‬
‫בזה ע׳יש‪ .‬עוד א־כא לת־מר כ־ון ־בשעת קנ־ן‬
‫ע־״ן לא נהח־־ב במצות והוא מחרב נדתה‬
‫משוש לא תת־' בשעת ו;נין טלכך אסור‬
‫לקנות משבעה עמנדן לעבד ‪ .‬וא־] לומר‬
‫כיעמא משוס דבע־נן ■שיקבלו לפני ג' חבר־ם‬
‫כדא־תא בע״ז )ס״ד‪ (:‬וז״ל; איזהו גר תישב כל‬
‫שחיבל בפני י' חברים שלא לעבוד ע״ז ומסתמא‬
‫גס החכמיס דפליגי אר"מ ואמרו דבעינן שיקבל‬
‫ז׳ מצות ס״ל דהקבלה יהי׳ דוקא לפני ג' חבריס‬
‫מדפריך המס )ס״ה‪ (.‬לרב יהודה דשדר ליה‬
‫קורבנא לאבודרנא ביום אידם משוס דידע בית‬
‫דלת פלת לע״א מתא דתניא איזהו גר תושב כל‬
‫שקיבל עליו בפני ג״ח ע״ש‪ .‬והילכך לא מהני‬
‫קבלת המצות מהעבד דכיון דאינו בפני ג״ח חדא‬
‫דבשעת קבלת המצות וכיבילת העבד בפני ג״ח הוא‬
‫כמו בגר כדמשמע מלשון הפוסקים ואעפ״י‬
‫דלהלכה פסק הרמב״ס בפי״ד מהי איסורי ביאה‬
‫ה״ז יז״ל‪ :‬איזהו גר תושב זה עכו*ס שקבל עליו‬
‫שלא יעבוד עכו״ס ע׳יש‪ .‬ולא הזכיר דבעינן‬
‫שיקבל בפני ג״ח ובפ״י דע׳יז מבואר מדברי תכ״מ‬
‫דלא בעינן שיקבל בפני שלשה חברים ע״ש‪.‬‬
‫אמנם בפ״ח מת' • מלכים ה״י כתב בהדיא‬
‫דצריך לקבל בפני שלשה חבריה עיין שס‪ .‬ועיין‬
‫בכ״מ פי״א מת' מ״א ה״ז והר״ן בחידושיו‬
‫לגיטק )שסי( שכתב דבגבעוניס כיון שלא קבלו‬
‫עליהם'מסים ושעבוד אלא בדית כרתו עמהם‬
‫אין זו תשלמה ע׳ש‪ .‬והגבעונים שהשלימו עמהם‬
‫לא הי' בשעת מלחמת ואעפ״כ מצריכין לקבל‬
‫מס ושעבוד‪ .‬ועוד גם הרמב״ם שכתב פ״ו מה׳‬
‫מלכים בה״ה ולמה קשה הדבר לנשיאים כו'‬
‫נמי משמע דס״ל דעיקר מה שראוי להכותם היו‬
‫הכרות להם ברית אעפ״י דכבר קבלו‪ ,‬לחזור‬
‫והיינו משוס דלא קבלו עליתם למס ועבדות‬
‫אעפ״י דלא הוי בשעת מלחמה איכא למימר‬
‫דכיון דשלשה פרסט^יות שלח יהישע לארץ ישראל‬
 ‫עז‬ ‫שעה‬ ‫פרק שלשה ועשרים‬
‫עשה עכ’ פ מקשה מ״ש בה״ב; מכאן אתא_ למד ;‬
‫שאסור לרפאות עכו״ס אפילו בשכר ע״ש‪ .‬ואם ‪,,‬‬
‫נימא דביל הפרק )עד ה״ו( מיירי דוקא בשבעה■;^‬
‫עממין א"כ בעינן למימר דאיסול ריפוי עכו״ם■‬
‫אסור ג”כ דוקא לשבעה עממין ובאמת ■אינו‪,‬כן‪:‬‬
‫דהא הני רבי אבהו בסנהדרין )נ׳יז‪ (:‬וצע׳ז ‪,‬‬
‫)י״ג‪ :‬כ״ו‪ (.‬דלא מעלי; ולא מורידי; ע״ש;‬
‫יהתס סתמא קתני ולא הזכיר בשבעה עממי])'‬
‫כלל וכן פסק המחבר כש׳׳ע י״ד סי' קלח סעין‪,,:£‬‬
‫א' ע"ש‪ 1‬ובזמן הזה כבר אבדו מן העולם דסנחריב‬
‫בלבל אותם )עיין בברכות )כ״ח‪ (.‬ואעפ״י דאיכא)‪:‬‬
‫מיעוט הא כל דפריש מרובה פריש ואפילו אם‬
‫הולכין אצלי דהוי קבוע )עיין בכתובות )ט״ו‪, (.‬‬
‫ובקדושין)ע״ג( וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי‬
‫הא הוי ק מ ע שאינו ניכר )עיין בתום׳ ב"מ )ו;(‪.‬‬
‫ד״ה קפן ועיין בגיט־ן )ס״ד‪ (.‬תד״ה אסור ועיין‬
‫בתום׳ חולין ) ל ה‪ (.‬ד״ה הכא( אלא ודאי דבשאר‬
‫אומות נמי אסור וטעמא שלא יסייע לעובדי כו״ם ‪,‬‬
‫מפני שהיא ע״ע וה־לכך אתי שפיר הא דאיתא‬
‫במתניתין דע״ז )שם( טעמא דבת ישראל לא‬
‫תיילד את העכו״ס מפני שמילדת בן לע״ז ע״ש‪.‬‬
‫ואס נ־מא דאיסור לרפאות את העכו״ם משום‬
‫לא תחנם לא הו״ל לומר טעמא אחרינא למפני‬
‫שמילדת בן לע״ז תיפוק ליה משום לא תחנם‬
‫ואינו אלא מדרבנן דאם לא כן אפילו בשכר הו״ל‬
‫לאסור ולא היו מתירי; איסור דאורייתא משום‬
‫איבה כדכתבו התום' בע״ז )כ״ו‪ (.‬ד״ה סברי וז״ל‪:‬‬
‫היכי שרינן משום איבה מילסא דאית ביה איסורא‬
‫דאורייתא ע״ש‪ .‬אלא ודאי דאינו אלא מדרבנן‬
‫מטעם הנ״ל ולפי זה איכא למימר ^ דבשבעה‬
‫טממין שפיר אסור לרפאות מה״תימשוסלא‬
‫תחנם דפשוטו של מקרא הוא דלא תרחם ■עליהם‬
‫ובשאר עממי; איסור לרפאות אינו אלא מדרבנן‪,‬‬
‫ולמדו חכמים מדאסרה תורה ■לרפאות בשבעה‬
‫עממי; כדי שלא לגדל בן מי שהוא תקלה‬
‫לישראל ה״ה בשאר אומות אסור לרפאות כדי שלא ‪.‬‬
‫יגדל בן עובד ע״ז ולא ישתדל בבריאותו כדי‬
‫לסייע אותו שיעבוד ע״ז ושאר עבירות שהוא‬
‫יש לדקדק הא דאמרינן‬ ‫מצווה אך עכ״פ‬
‫במתניתין רי~ ישי אל לא תיילד אה העכו״ס‬
‫בן לע׳׳ז ואוקמא הגמר׳‬ ‫מפני שמיי‪.‬׳־‬
‫■ד‪.‬מנ‪.‬ז אבל בשכר מיתר‬ ‫דמתניתין מ‬
‫משום איבה י י ■אי ■‪;!■:‬ם תיפוק ליה דאסיר‬
‫משום לא תח>‪.. :.‬א תת; לי־ם מתנת חנם? ואיכא‬
‫הוראות‬
‫}‪":‬ח(א'| מוכדיס להם בתים ושדות בארן‬
‫ישראל ע״ש‪ .‬הרי ס״ל דאיסור לתת להם‬
‫חנייה בקרקע ארץ ישראל היינו אסילו בשאר‬
‫אומות כדמסיק התם‪ :‬ואם ק מדבר באותם שלא‬
‫נצעוינו עליהם להורגם ע״ש‪ .‬וגם ע׳יב ם״ל'‬
‫דעיקר הלאו דלא תתנם לענין חנייה בקרקע‬
‫הוא ואיכא למימר דגס לוקין עליו ולעני; '‬
‫חנייה בקרקע לא הוי לאו שבכללות משום‬
‫דלענין חנייה בקרקע הרל כמו שכתוב בתורה‬
‫מפורש ומעמו איכא למימר דס״ל כדכתב‬
‫הר״ן בע״ז )כ״א( וז״ל; דריש תחנם מלשון חנה ‪.‬‬
‫כלומר נא תת; להם שום קביעות ע״ש‪ .‬והילכך‬
‫הוי עיתר הלאו לענין חנייה בקרקע ולכן במני;‬
‫המצות ד ת דלא תחנם מתחיל לדבר מפנין‬
‫איסור חנייה בקרקע ושאר הדרשות דהיינו‬
‫לענין■חן ומתנת חנם אינו אלא ממשמעות ומ״ש;‬
‫ועיקר פשומו לא הרחם עליהם אלא תהרגם‬
‫ומדבר בשבע האומות האמורי והכנעני וגו׳‬
‫כוונתו דפשימו של מקרא י הוא כך משוס‬
‫דלאו דלא תחנם כתיב בפ׳ דמדבר משבע אומות‬
‫דכתיב בפ׳ ואתחנן ז׳‪ :‬כי יביאך וגו' ונשל וגו׳‬
‫שבעה גויים רבים ועצומים ממך‪ :‬ונתנם גו׳ ולא‬
‫תחנם‪ .‬הרי פשוטו של מקרא בשבע אומית הוא‬
‫דכתיב אבל הדרשה אינו כן אלא בכל האומות‬
‫מיירי קרא כדנבאר לקמן‪ .‬וע״כ גם דעת הרמב״ס‬
‫כן הוא ואי אפשר בלא״ה וגס מ״ש בפ״י מה׳ ע״ז‬
‫בכל הפרק אפילו בה״א לענין כריתת ברית נמי‬
‫לאו כשבע אונוות דוקא מיירי התם דאל״כ‬
‫תקשה מ״ש שם בה״א וז״ל; לפיכך אם ראה כו'‬
‫דמשמע דדין אין מעלין ואין מורידין דוקא‬
‫בשבע אומות הוא ובאמת אינו כן כדאיתא בגמר'‬
‫דע״ז )כ״ו‪ (:‬ע׳׳ש‪ .‬והרמב״ם בפ׳יד מה׳ רוצח‬
‫הי״א׳ כתב וז״ל‪ :‬אבל עובדי כוכבים שאין בינינו‬
‫ובינם מלחמה ורועי בהמה דקה ‪ ,‬מישראל‬
‫וכיוצא בה אין מסבבים להן המיתה ואסור‬
‫להצילן אם נכיו למות כגון 'שראה אחת מהן‬
‫שנפל ליס אינו מעלהו שנאמר לא תעמוד על‬
‫דסרעך ואין זה רעך עכ״ל ועיין בתום׳ ע״ז)ס״ד‪(:‬‬
‫ד״ה איזהו ולפי״ז ע״כ בכל שאר אומות הדין כך‬
‫היא משום דעכ” פ לאו רעך הוא ואפילו אם נתרן‬
‫ויד דאיכא למימר דקמ״ל דאם עבר והעלה‬
‫מן הבור את אחד משבעה עממין עובר גם‬
‫בלאו דלא החנם משא״כ בשאר עממין אינו‬
‫■עובר אלא בעשה דרעך דהו״ל לאו הבת מכלל‬
 ‫פרק שלשה ועשרים‬
‫א־תא ב'׳‪:‬י)פ׳ו‪ (:‬ע״ש‪ .‬יא"‪ :‬יש להקשות לכאורה‬
‫א־ך הכג־ס איהס בב־ת הא בעכו״ם ה־כא א־סור‬
‫דלא תח‪:‬ס לעשות לו א־׳ה ג־ובה בחגם והוא‬
‫קי־ס כל התורה אף ערס שגגעווה אש־לו ע־רובי‬
‫תבש־לין והלאו דלא תחנם בורא־ הו׳יל שלא‬
‫לעבור י‪:‬־ וא־כא למ־מר עע‪;:‬א דא״א מפג־ דס״ל‬
‫דמפרגס־ן עג־־ עכו״ם עגי־ עם ־שראל וליכא א־ כור‬
‫סשוס לא תחנם דלאו בחגס הוא היגכך הכג־ם‬
‫אותם משוס א־בה ור־כ־ שלום‪ .‬אך באמת לפ־‬
‫דעתם שחשדו להם לערב־־ס איסור היא דל־כא‬
‫אבל מצוה ג׳'כ ל־כא הילכך שרה אמנו כ־‪,‬ן דלח‬
‫ה״ במקום מנוה קמצה מסעורתה אבל באמת אס‬
‫הי׳ ב;!קוס מנוה ובפ־עי במצות הכנסת אורחים‬
‫ה־’ ־!הדרה על צד תייתר עוב מחמת חב־בות‬
‫המציה אך עכ"פ שפיר הוכיח ר' ■נתק שהאשה‬
‫צרה ע־גיה באורח־ם דאל״כ אעפ"־ דלא הו־‬
‫במקום מצוה מ״מ לא הו״ל לשנות מדברי‬
‫בעלה שאמר סלת והיא נתנה קמח אי לאו‬
‫משוס שהאשה צר־ה ע־גיה באורחים אבל עכ"פ‬
‫על ש־ה אמג־ ל־כא ש־ם ז־לותא משום דעפ״י‬
‫וצההכיל‬‫הד־ן ה־תה פניורה להכניס חותם ’‬
‫ולהשקות אפילו לפי מחשבתם שאנש־ם‬
‫אבל עכ"פ לערביים נדמו להם דל־כא מצות‬
‫אבל איסור ג"כ ליכא והילכך בעינן לומר עעמא‬
‫במחנית־ן מפג־ שמילדת בן גע״ז אבל משום‬
‫לא תחנם לייכא ובר־פו־ שווחיה אותי באותה‬
‫רפואה א־כא למימר דאפילי ל־"־ אסיר אפילו‬
‫בשכר ‪:‬ושום דא־ן מעל־ן ואין מור־ד־ן עיין‬
‫בתום' ע"! )כ‪ (.‬ד״ה ר"־ ובתום' )כ׳׳ו‪ (.‬ד״ה‬
‫לא מעלין דהא איסור מה״ת הוא מלא תחנם‬
‫ומרעך‪ .‬עיד יש לדקדק מדבר־ הרמב׳יס דס״ל‬
‫דלא תחנם ל^ו בשבעת עממין דוקא מייר־‬
‫קרא אלא אפילו בשאר אומות הוא דכתיב דהא‬
‫כתב הר‪!:‬ב״ם בפ״י דע"! ה״ד וז״ל ‪ :‬ואסור‬
‫ל־תן להם מתנת חנס אבל נותן הוא לגר תושב‬
‫שנאמר לגר אשר בשעריך תתכנה ואכלה או‬
‫מכו־ לנכרי במכירה ולא בנתינה עכ״ל‪ .‬והא‬
‫לענין שלא ל־חן להס מתנת חנם ילפינן מלא‬
‫תחנם וכתב אבל ניתן הוא לגר תושב‪ .‬משמע‬
‫דדוקא לגר תושב מותר אבל באינו גר אפילו‬
‫של שאר אומות נמי אסור ואין לומר דמיירי‬
‫בגר תושב של שבעה עממין דהא ־ליף ‪:‬וקרא‬
‫דלגר אשר בשעריך וגו' וקרא מיירי בשחר אומות‬
‫וכן מבואר מדברי הרמב״ס בת' זכי' פ׳יג הי״א‬
‫הוראות‬ ‫דח‬
‫למימר דמתגית־ן את־א ‪:‬רב־ מאיר דשתם משגה‬
‫כר״רו דאמר )שס כ‪ (.‬אח־ גד ואחד נכר־‬
‫בגס־גה ובמה־י־ה ע״ש‪ .‬ול־־־־ה גוהגת חגם‬
‫מוהר־ן ל־תן לעכו״ס ולפ־ זר‪ v‬גוכל להבץ דבר־‬
‫הכיור כפ־ הבגפ הנגה״ג ב־״ד )ס־׳ ק־״ז( ופסק‬
‫כר"מ‪ .‬ה״נו משוס דהתס משגה דמ״ז )כ״כ( אה־א‬
‫כר״מ כג״ל ילפ־ מה דק'״ל כר״' א־כא למימר‬
‫דמהנ־ה־ן את־א אפילו כר"־ אלא דמחגית'!־ אחא‬
‫למימר דאפילו מץ רפואה שא־ן דר!־ לקבל שכר‬
‫בעדה ג״כ אסור וכן במיל־ת מקוס ש״־לדין בחגם‬
‫דאיגו גוחן לו מ־ד־ כ־ון דבלא״ה איגס מקבל־ס‬
‫עליהס שכי דבכה״ג גב־ מודד הגאה מחבירו מות■־‬
‫להגות כדא־־א בש״ע ־״ד)ב־׳ רכ״א סע־ך‪ .‬ד'(וז"ל;‬
‫ואם אין דרך ל־חן שכר לרופא ־כיל לרפואתו‬
‫אפילו ביד־ס ע״ש‪ .‬ה״ג לעג־ן איסור מהגת חגם‬
‫ועוד דכל ה־כא שעוש־ן כן ■‪:‬חגם איכא משוס‬
‫דרכי שלום וכל ה־כא דא־כא משוס דר‪:‬־ שלום‬
‫ל־כא ‪!:‬שוס לא תחגם כמי שמפ־נס־ן עגיי גכ־־ס‬
‫עם עגיי ־שראל מפגי ד‪:‬־כ־ שלום ולאו דוקא‬
‫אס עג־י ישראל ב־חד אלא אפילו בלא עג־י‬
‫ישראל וכדכתב הב״ח ב־״ד סי'■ קנ״א והביאו‬
‫הש״ך ס״ק י״ע ע״ש‪ .‬וכן כתב הגדיא שם ה״ק‬
‫כ׳ ע״ש‪ .‬וכן מבואר מדבר־ המחבר שם שכתב‬
‫בסעיף ־"ב וז״ל‪ :‬מוהר לפרכס עגי־הם ולבקר‬
‫חול־הס ילקבור מת־הם ולהסש־דן ולגחס אבל־הס‬
‫משום דרכי שלום עכ״ל‪ .‬ולא כתב בכ״א עם‬
‫כמו דאיתא בבד־־תא דגיכי־ן )ס״א‪ (.‬ע״ש‪ .‬אלא‬
‫ודאי דלא בע־נן ח ק״ עס של ־שראל ועיין‬
‫בכי״ז ס״ק כי' שהוכיח דלאו גונוה הוא אלא‬
‫ג‪1‬שום דרכי שלום לאו איסור הוא אבל לח חיוב‬
‫ולא מנוה הוא לפרגס או שאר דב־ לעשות‬
‫לעכו"ם משום דרכי שלום אלא שהיתר הוא ובזה‬
‫אמרתי לבאר דברי הגמר־ דב"מ )פ׳יז‪ (.‬וז״ל‪:‬‬
‫כת־ב קמח וכתיב סלה א״ר יצחק מכאן שהאשה‬
‫צרה עיניה באורח־ס יותר מן האיש עכ״ל‪ .‬ובאמת‬
‫אי אפשר לומר ששרה אמנו הצדקנית שתה־'‬
‫ע־נ־ה צרה באורחים ובשביצ צרת ע־גיה לא‬
‫רצתה למלאות פקודת אברהם עד שהוא אמר‬
‫סלת והיא אמרה קמח ממין הפחותה והגרועה‬
‫במצוה גדולת של הכנסת אורחים שהיא גדולה‬
‫כקבלה פג־ השכינה אך לפי ' הג״ל אתי שפ־ר‬
‫דהא א־תא בקידושין)ל״ב‪ (:‬שחשד להם לערביים‬
‫כדאיתא שם וז׳יל; ושמא תאמרי כמלאכי השרת‬
‫נדמו לי לא נדמו לי אלא לערב־־ם ע״ש‪ .‬וכן‬
 ‫שעה‬ ‫פרר! שלשה ועשרים‬
‫אש ‪3‬‬ ‫הוא לר״מ ולר״י דנפקא מלגר‬
‫אסיר‪ ,‬אבל בשבעה עממין‬
‫עכ״פ מוכח דמ׳יש הרמב״ם אז^יר •׳ד־ה‬
‫הוי אפילו בשאר אומות כ^•' דציסור מסכ^י^ן^‬
‫בודאי אסור אפ׳לי לשאו■ יזומות דהא כפק ‪1 3‬יה‬
‫מקרא דלגר אשר לשעריך ואס איתא»‪4 :‬א'סור‬
‫חנייה בקרקר; ואיסור חן א;^‪.^^14<-‬בשבעה‬
‫‪,‬עממין לא הוה כתב ‪,‬בחד הלכה דדסור ממנת‬
‫חצם זי‪/‬חצייה וחן ביחד בסתמא ולא מפרש ®ס‬
‫יוילוק ביניהם אלא ודאי דאיסור חנייה אפילו‬
‫בשאר אומות הוא‪ .‬עוד נ״ללומר דמ׳יש הרמב״ס ■‬
‫בה״א־ ואסור לרחם עליהם שנאמר ולא תחנם‬
‫הלימוד הזה לא י‬ ‫לפי ^ אס דאה כו' ע״ש‪.‬‬
‫מצינו בדבר־ ®׳׳ל לכן בעינן למימר דדרשה‬
‫זאת‪ .‬אליבא דר׳׳י היא דלפי מה שב;ארנו בפרקים‬
‫‪.‬הקודמים נתבאר דמלשון לא תחנם איכא למילך‬
‫שלש דרשות מהקריאה דקרינן תחנם בקמץ‬
‫ילפיק לענין חנייה בקרקע והכתיבה דנוכל‬
‫צפינן לענין'חן ומדלא‬ ‫לחראוח חחנס כחולם יצר‬
‫כתיב לא תחונם בחולם מלא איכא למילך עוד‬
‫דרשה אך לר״י ליכא למדרש הדרשה שדרשה‬
‫הבי־ייתא דשם לענין מתנת חנם דהא יליך ר״י‬
‫מקרא אחרינא מצגר אשר בשעריך הילכך הוכיח‬
‫הרמב״ס דס׳׳ל לר״י דהדרשה השלישית הוא לענין‬
‫אין מעלין ואיןמורידין ולעבור עליה בלאודלא‬
‫חחנס פי' לא תרחס עליו כדמפרש הסמ״ג דזהו‬
‫פשוכיו של מקרא ואיכא למימר דלוקין עליו‬
‫מפני דלענין הלאו דלא תרחם עליו לא הוי‬
‫לאו שבכללות דזהו' ע־קר\ ופשעא ‪.‬דקרא הוא‬
‫‪,‬הכי ולעבור עליו בצישה דרעך כרכתב בפ״ד‬
‫כה׳ רוצח‪,‬וכך מצאתי להרחב׳׳ס בתשובואיו‪,‬סי"‬
‫ק״ח שכתב ג״כ דהא דקי״ל דבעכו״ס‪ .‬אין מ‪,‬עלין‪.‬‬
‫ואין מורידין ילפ‪,‬ינן■ ממה ‪,‬שאמר הכתוב‪ .‬ולא‬
‫תחנם ע״ש‪ ,‬ובזה איכא נמי לבאר דברי הסמ״ג‬
‫במצות ל׳׳ת מ״ח וז״ל‪ :‬שלשה דברים דרשו רבותינו‬
‫כו׳ ולשון חנינה לכך אמר עליהם בע״ו לא ‪-‬‬
‫מעלין אותו מן הבור ולא מורידין ע״ש‪ .‬וכתב‪.‬‬
‫המרש״ל בביאיריו לסמ״ג וז״ל‪ :‬תימא ל'_;כי‬
‫בגמר׳ לא היכיר תנינה רק לשון חנייה ולשון חן‬
‫ולשון מתנת חנם ע״ש‪ .‬ולענ״ד כוונתו פשוש דלק‬
‫כתב לשון חנינה משוס דס׳׳ל דלא תחנס אתא‬
‫גם לחנינה כלומר דלא תרחם עליהם ולעשות‬
‫עמהס חנינה דהיינו להעלות אותם מדבור וס׳ל‬
‫דהא דקי״ל לאי מעליך ולא מורידין מקרא דלא‬
‫הוראות‬
‫יה״ל‪ :‬אסור לשדחל לתן לעכו״ס מתנת חנם כו׳‬
‫שנאמר לגר ‪.‬אשר בש ‪1‬ריך ע״ש‪ .‬הרי ם'ל דאיסור‬
‫ליתן מתנת חנם אפילי בשאר אומות הוא‪ .‬אך‬
‫צריכין להבין אם נ־מא דסיל דלא תחנם מיירי‬
‫בשאר‪ ,‬אומות ג"כ א"כ ל״ל למילך מקרא דלגר‬
‫אשר בשעריך לק נלענ״ד דס׳ל להרמב׳ם דלענין‬
‫איסור ליתן מתנת חנם לא ילפינן מלא תחנם‬
‫אלא מלגר אשר בשעריך משום דפסיך‪^.‬ו״י‬
‫והוקשה לו קושיות התום' לר״י ל״ל לא ®‪1‬נס‪.‬‬
‫‪ -‬לאסור מתנת חנם וין־פוק‪ ,‬ליה מהנא די‬
‫מקרח דלגר אשר בשעריך ותירן התו ‪6'0‬‬
‫נראה מחמת דהוקשהלו מה שהקשתי‬
‫לנו הלאו דלא תחנם כיון ‪1‬הו״ל לאו ■‬
‫והתירן דנ׳׳מ לקברו בין הרשעים ה ג מ‪, /‬‬
‫‪ ,‬לו לדוחק דא״כ הו״ל להגמר׳ ‪ .‬ל פ ^ ק‬
‫ולאוקמא בהכי כדאוקמאהגמר' ביברית‪!.,‬‬
‫הי־ נראה לו ‪ .‬דר״י לא ס״ל כלל ‪‘'•:.-‬רר■‬
‫תחנם לענין מתנת ■חנם ומלשון‬
‫ילפינן אלא לענין איסור חנייה‬
‫חן והעיקר הלאו משמע‬
‫בירושלמי דע״ז וכדכתב הרמב״מ«‪ 888‬ר^מצוה‬
‫וכדהבאתי‪ .‬לעיל ומדלאכהיי ל|‪.‬ךומי‪ ^ 5‬ס ו ל ס‬
‫‪; %‬מחמת‬ ‫מלא ילפינן לענין חנייה בקרי|עי ’ ‪:‬א‪1‬‬
‫דקריגן תחנם בקמן ולענין מתנמ;ל‪1‬נ‪ %10‬משמע‬
‫ליה מלא תחנם‪ .‬כלל אלא דיל‪ '^.‬ח ^ א׳ ירלגר‬
‫אשר בשעריך גו' ובזה מ ד ו ^‪ 1‬דבכ^^יי‪.‬ב״ס‬
‫דצענין חנייה נתב ‪.‬ו;'‬
‫וצענין חן כתב יז'י^ו^נא;יר‪ #‬ולא ^ימחנם לא‬
‫‪® ,‬רזנת • חנם לא‬ ‫‪ -‬יהי׳ להס חן בעיניך;‬
‫שנאמר לגר‬ ‫כתב' ’ שנאמר‪.‬לא תח^‘‬
‫י למימר דגם‬ ‫אקר בשעריך כו׳ ו‬
‫אלא דפליגי‬ ‫‪ .‬ר'מ אית ליה לאי® ״‬
‫בשעריך‬ ‫אס ילפינן מלא תחנם;‬
‫‪;1‬נ‪:‬לא תחנם‬ ‫ולד מ ילפינן לאיסור י‬
‫• ‪4‬נ‪:‬ז לעכו״ס‬ ‫ולגר אשר בשעריך ’‬
‫^‪.‬דלא תחנם‬ ‫‪. ,‬‬
‫לדידיה‬ ‫הוא ולכן __^‬
‫בעינן‬
‫אתיא לשבעה עממין דאא ‪^1 #‬ז^׳;’ל^{ מתנת‬
‫מתנת‬ ‫■חנס ולגר אשר בשעריך‬
‫מתנת‬ ‫חנם לשאר אומות ולר״י‬
‫חנםלעכו״ם ילפינן מקרא דלנרןןש‪55**5‬מ‪2‬־יך אסור‬
‫ליתן מתנת חנם לכל האומומ‪-‬חפילג^וי‪,‬שאינו‬
‫משבעה עממין והא דאמרינן‪»'-‬צן^?מ^ )כ‪(.‬‬
‫‪:‬יז״ל‪ :‬ומתנת■ חנם גופה תמןי‪;;-‬הואו;פא;;>לימר‬
‫•אס אסור ליתן מתנת חנם לשאר ‪,‬אואוארנאי‬
 ‫‪/‬‬
‫‪I lyw‬‬ ‫פרק שלשה ועשרים‬
‫כואשכחן בארוונא היבוסי שכרת עמו ווו ברית‬
‫בשעה שכבש את ירושלם והניח אותו לישב‬
‫בירושלס מו שהצריך ווו לקנות מארוונא את‬
‫מקוסהמקוש כמבואר בשמואל ב׳ והיינו משוס'‬
‫דגר תושי‪ :‬הי' כואיתא בע״ז פי אין מעמיוין‬
‫וכל היכא וכתיב בהורה חיוב להרחיק באיזה‬
‫ובר את העמיס אין חילוק בין עם לעס מלבד‬
‫היכא ויש גילוי ממקום אחר לחלק ניניהם או‬
‫ואיכא עעמא רנה לחלק כוכתבו התוס׳ בע״ז‬
‫ו״ה ואמר כגון הלאו ולא תתחתן וליכא‬
‫לאוקמא בשאר עכו״ס שהרי כל שאר עכו״ם‬
‫מוהריס לבא בקהל בגירותן חוץ מאותם שאסר‬
‫הכתוב מצרי עמוני ומואבי‪ .‬וכן בלא תהי׳ כל‬
‫נשמה ל־כא לאוקמי בשאר עכו״ס ובשאר עכו״ס‬
‫כתוב והיי לך למס יעבדוך כדהוכיחו ההוס׳ משוס‬
‫וס״ל‪,‬־קרה ווהיו לך בשאר אומות הוא ע״ש‪ .‬וכן‬
‫כתבי ה־וס׳ )שס כ״ו‪ (:‬ו״ה ולא 'ע״ש‪ .‬ועיין‬
‫ברמב׳ס פ״ו מה' מלכיס ה״א יבלא״ה להרמב״ם‬
‫איכא גנוי ניעמא רבה כרכתי‪ :‬בספר המצות‬
‫להוין ר״ט וז״ל‪ :‬כוי שלא יחיחדו בם בני אוס‬
‫ויסיתוס לעבוד כוכבים ע״ש‪ .‬משא"‪ :‬בלאו ולא‬
‫תחנם איכח הוכחה להיפך ומיירי בשאר אומות‬
‫דאי בשבננה עממין תיפוק ליה ומחוייביס‬
‫להרוג ולהוורימס אותם כדהוכיח מש״ה הסמ״ג‬
‫במצית לאוין מ״ח ע״ש‪ .‬אך על הוכחה זאת‬
‫יש קצת לוקדק הא איכא למימר וגס בשבעה‬
‫עממין צרי‪:‬ה התורה לציית בלאו ולא תחנם‬
‫בזמן שאין יוי;ו תקיפה ואין מחוייביס בלאו‬
‫ולא החי׳ אבל בגא תחנם מחויב הוא ואפשר‬
‫לומר וכוונה הסמ׳ג שכתב )שם( וזי״ל‪ :‬וא״כ‬
‫מדבר באוהס שלי נצכיווינו עליהם להירגס‬
‫עכ״ל‪ .‬הרי פי' והוכיח והתורה חוברת בשבעה‬
‫עממין בזמן שאין דינו תקיפה שלא נצטווינו‬
‫להורגם ולהסתכן בהס‪ .‬והתוס׳ כתבו בע"ז‪),‬כ‪(.‬‬
‫ולענין לא תחנר ליכא שום עעס לחלק ע״ש‪.‬‬
‫ולכאורה יש ליקוק ע״ז ואיכא למימר דווקא‬
‫בשבעה עמבין הזהירה הסירה בלאו ולא‬
‫החנם משס ואווקיס טפי בע״ז משאר אומות‬
‫משום והס היי עיקר ע״ז ויסיוה הראשון לפי‬
‫שאלו ז׳ עממין'׳ הם שהחלו לעשות כל מיני ע״ז‬
‫וכל ת עבות הש״י אשר שנא כוהאר־ך בזה‬
‫החינוד מציה תכ״ה ע״ש‪ .‬אבל באמת דוחק היא‬
‫והא אשכחן ואפילו בשאר אומות נמי ח־ישינן‬
‫שמי ילמיו ממעשיו כואשכחן בעירובין )ס״בי‪(.‬‬
‫הוראות‬ ‫פ‬
‫תחנצ הוא דילפ־נן מפיה דס״ל ;‪,‬כהרמל׳ס‬
‫דלענ•; אתגת מנס 'לפ־נן מקרא דלגר אשר‬
‫בפער־ך כר״י ;דכתב בהדיא בחל העשץ מצוה‬
‫פ״ב וז׳יל‪ :‬במסכת ע״ז )כ‪ (.‬ובחולין)ק'"ד‪(.‬‬
‫אמרינן שאסור ל׳שראל לי‪5‬׳‪ ;.‬לגוי מתנת מנס‪,‬‬
‫אבל נותן הגר לגר תושב שנאמר לגר אשר‬
‫בשעריך תתננה לאכלה או מכור ;ככרי‪ ,‬לנכרי‬
‫במכירה ולא בנתינה ע״ש‪ .‬הרי מבואר יהדיא‬
‫מדלא הב־א קרא דלא תחנם לענין איסזר‬
‫מתנת חן קרא ולגר אשר בשעריך דס״ל‬
‫ואיסור מתגת חנס לא •לפיק כלל מלא תחנם‬
‫והילכך ס״ל וורשה השלישית הוא לענין ואין‬
‫מעלין ואין מוריוין‪ .‬עוו יש להוכיח וכל הפ״י‬
‫וע״ז עו ה״ו מיירי בשאר עממין ואל״כ תקשה‬
‫מ״ש בה״א וז״ל‪ :‬במה וברים אמורים בשבעה‬
‫עממין אבל המוסר ים והאפיקוריסין מישראל הי׳‬
‫וין לאבדן ביו ולהוריון ער באר שחר» מפני‬
‫שהיו מצ‪-‬ריס לישראל ומסירין את העס מאחר­‬
‫ה' עכ״ל‪ .‬ואס נימא ומיירי ווקא בשבעה עממין‬
‫תקשה ממ״ג אס יוינו תקיפה גס שבעה עממין‬
‫חייבין לאבון משוס לוא ולא תחי׳ כל נשמה ואס‬
‫אין יוינו תקיפה הא אפילו במוס־ים והאפיקורסין‬
‫נמי ליכא חיוב להסתכן בשביל זה כוכתבי‬
‫הסוס׳ בע״ז )כ״ו;( ו״ה ולא תיחות וז״ל‪ :‬והינוא‬
‫מאי איבה שייכא הכא הא מוריוין ואפי' לכהחלה‬
‫וי״ל ימורידין היינו כישו‪-‬נו תק‪-‬פה אבל לא‬
‫מעלץ אף אין יוינו תקיפה ‪ ,‬היכא דאית ליה‬
‫לאישתמיגוי ע׳יש‪ .‬וא‪-‬ן לומר ומיירי כשידינו‬
‫תקיפה אלא בהלאו לא תחי׳ ליכא אלא בשעת‬
‫המלחמה כוכתב הרא״ם והא הוכחתי לעיל‬
‫דהרמב״ס ס״ל ואפילו שלא בשעת המלחמה נמי‬
‫איכא משום לא תחנם לכן נראה לענ״ו דהרמב״ס‬
‫לא קאי ווקא בשבעה עממין אלא ה׳ה בשאר‬
‫אומות ואפילו בלאו וכריתת ברית נמי ’לאו‬
‫בשבע אומות דוקא אלא ה״ה בשאר אומות נמי‬
‫אסור לכרות ברית אלא מ׳יש הרמב״ם אין כורתין‬
‫ברית לשבעה עממין כו׳ לאו ווקא אלא שהמדפיס‬
‫כתב הכי משום דרכי שלום הוראה מפני שאנחנו‬
‫‪-‬ושביס בין העמ‪-‬ס אבל באמת ס״ל ואץ חילוק‬
‫באינס יהוויס בין עם לעם ומה שכרת שלמה‬
‫ברית עס חירס תלך צור איכא למימר וחירם‬
‫מלך צור גר תושב הי׳ כוכתבו התוס׳ ביבמות‬
‫)כ״ג‪ (.‬ו״ה ההוא ע״ש‪' .‬ובגר חושב אפילו‬
‫משבעה עממין נמי מותר לכרות עמהן ברית‬
 ‫פא‬ ‫שעה‬ ‫פרק שלשה ועישרים וארבעה ועשרים‬ ‫הויאות‬
‫אפי׳ בשאר אומות ע״ש‪ .‬היינו דוקא בשעת מלחמה‬
‫לעג•; עכו״ס חוסר ־‪"1‬ש‪ .‬ובב״מ )ע״א‪ (.‬לעדן‬
‫אבל שלא בשעה מלחמה הקא בשבעה עממין‬
‫א־סיר ללוות לעכו״ס ע״ש‪ .‬וגם כוונת הסמ״ג‬
‫מחיייביס לקבל עליתם שבע מצות אבל שאר‬
‫■א־כא למימר דהוכחתו הוא מדפשוטו של תקרא‬
‫אומות בקבלת עבדות שלא יעבוד ע״ז סגי והילכך‬
‫הוא לטנק להרגם כדמפרש שס הסמ״ג ע"כ מ־־רי‬
‫כתב הרמב״ם י ק שיחזרו מעבודתם‪ .‬וקבלת מס‬
‫בזמן שידינו תקיפה ומסתמא דה״ה הדרשה‬
‫ועבדות שלא בשעת מלחמה אפילו בשבעה עממין‬ ‫בכה׳ג הוא הילכך מוכיח דלא תחנם הוא בכל שאר‬
‫נמי ליכא חיוב ובגבעונים שאני דהתחלת קריאת‬ ‫אומות הוא אבל אין זה הכרח כ״כ‪ ,‬אבל עכ״פ מ״ש‬
‫השלום בשעת מלחמה היתת וצא רצי לעשות של^ם‬ ‫הרמב״ס בפ״י מה׳ ע״ז ה״א אין כורתין ברית‬
‫רק בערמה באו אצל ישראל לאמר מארץ רחוקה‬ ‫לשבעה עמנן־ן לאו דוקא אלא ה״ה שאר אומות‬
‫באנו כדי שלא יצריכו לקבל עליהם כל החיובים או‬
‫‪.‬ובדפוסים שהי' לפגי המ׳יל ולפני הלחם משנה‬
‫מכיעם שכתב הרמב״ם או מסעמיס אחרים שכתבתי■‬
‫לא היה יתוב שבעה עממין כלל דהמ״ל בדרשותיו‬
‫לעיל‪ ,‬הילכך גס בשעה שכרתו ישראל אתה ברית‪.‬‬
‫בדרך מצוהיך ח״ב כתב בפשיעות דדעת הרמב׳^ס‬
‫כשעת מלחמה היתה ושלא כדין ועברו על לא‬
‫בענין לאי דכדיתת ברית כוללת לכל עובד ע״ז‬
‫מכרות להם ברית מפני שלא קבלו עליהם המס‬
‫מאיזה אומה שיהי׳ ע״ש‪ .‬וכן כתב הלחם משנה‬
‫ועבדות כדכמבתי לעיל‪ ,‬משא״כ שלא בשעת‬
‫בפ״ו מה׳ מלכים ה״א שהעתיק לשון הרמב״ס‬
‫מלחמה כלל אינם מחוייביס לקכל עליהם מס‬
‫וז׳ל‪ :‬אין כורתין ברית לעובדי ע״ז כדי שגעשה‬
‫ועבדות אבל כל תשבע מצות מחוייביס לקבל‪,‬‬
‫עמהס שלום ונניח אותם לעבוד ע׳ש‪ .‬וחפשתי‬
‫ושאר אומות נחית דרגא דאפילו כל השבע‬
‫אחרי ספרי הרמב״ם מדפוסיס ישנים ומצאתי‬
‫מצות נמי אינם מחוייבים לקבל עליהם לענין‬
‫כתוב בהדיא כדברי ולא נזכר כלל שבעה עממין‬
‫להחיותם ודוקא לענין להניח אותם לישב בארצנו‬
‫והילכךע״כמה שכתוב לפנינו שבעה עממי;‬
‫הוא דצריכין לקבל עליהם שבע מצות שיהי' גרים‬
‫רק מפני היראה נעתק הכי והמדפיס אדעתיה‬
‫תושבים כדכהב הרמב״ס בפ״י דה׳ ע״ז ה״ו אבל‬
‫דנפשיה קעביד וכן מ״ש הרמב״ס בספרו מחשבת‬
‫לענין להחיותם בקבלה שלא לעב!ד ע״ז סגי‪.‬‬
‫משה במציה מ״ח לענין כריתת ברית דהזכיר‬
‫והא דאמרו חכמים בע״ז )ס״ד‪ (:‬דבעינן שיקבל‬ ‫המס שבעה עממין ע׳ש‪ .‬נמי לאו דוקא וכן‬
‫עליו ז' מצות ואמרינן שם בגמרא )ס׳׳ה‪ (.‬ודל‪:‬‬
‫מ״ש בש״ע י״ד סי' קנ״ח לענין איסור לרפאות‬
‫כי תניא ההוא להחיותו ט״ש‪ .‬ומר״מ נשמע‬ ‫לעכו׳ס ומזכיר שס שבעה עממין לאו דוקא הוא‬
‫לרבנן דמה שאמרו חכמים דבעינן שיקבל עליו‬
‫ולפי זה יתורץ נמי קושי׳ היראים דלא מחי' ליכא‬
‫שבע מצות היינו נמי לענין להחיותו ובשאר‬
‫אלא בשבעה עממין ואיסור כריתת ברית עובר‬
‫אומות מיירי התם ע״ש‪ ,‬איכא למימר דענין‬
‫בכל האומות ומה שתקשה לפי זה מחירם מלו‬
‫להחיותו אין הפי' שלא נמית אוהו רק לענין‬
‫צור ומהגבעונים מבואר מדברי הרמב״ס דס׳יל‬
‫לפרנסו ולהחיותו כמו וחי אחיך עמך כדכתב רש"'‬
‫כתירן הראשון שבתיס' יבמות )כ׳׳ו‪ (.‬ד״ה ההוא‬
‫בכתובות )פ׳׳ו‪ (:‬ד׳׳ה אלא להחיותו ע׳ש‪ .‬ועי־ן‬
‫וז״לי‪ .‬וי׳ל דשמא לא אסר אלא כריתת ברית‬
‫בסמ״ע ח״מ סי' רמ״ט ס״ק ב' אבל‪ ,‬לענין‬
‫לשס ע׳׳ז ע״ש‪ .‬וכדכתב הרמב״ס בספרו מחשבת‬
‫לכרות עמהס ברית שלא להרגם אינם עוברים‬ ‫משה לאוי; מ׳ ח ובפ״י דע״ז ע״ש‪.‬‬
‫אס קבלו שלא לעבוד ע׳׳ז לבד והא דבעינן‬
‫שיקבל עליו שבע מצות היינו לענין לישב בארצנו‬
‫כדכתב הרמב״ס בפ׳י דהע״ז ה״ו ולענין יין נכך‬ ‫פרד‪ ,‬ארבעה ולדשרים‬
‫במי; שאומתו עובדים ע״ז עיין ברמב׳׳ס פי״א‬
‫ו ה נ ה לפי מה שבארנו דהרמב״סס״ל דאיסור‬
‫מהמ׳א ה׳ז ובכסך משנה ובלחם משנת שם‬ ‫כרימת ברית לכל האומות הוא איכא‬
‫ובש״ע י״ד םי׳ קכ״ד סעין‪ £‬י׳ ובט״ז ס״ק _ד׳‬
‫לתרץ עעמא של הרמב״ס שכתב בפ׳י מה׳ ע״ז‬
‫ולענין מתנת חנם בעינן שיקבל עליו שכע‬ ‫ה״א אין כורמין ברית כו׳ אלא יחזרו מעבודמס‬
‫מצות ורב יהודה דשדר קורבנא לאבודרנא ביום‬
‫ולא כתב לקבל עליו כל השבע מצות ומם ועבדות‬
‫אידס )בע״ז שם( איכא למימר במכיר שאני‬ ‫משוס דמיירי בכל האומות ומ״ש הרמב״ס)בפ״ו‬
‫כדכתבו התום׳ בע״ז )כ‪ (.‬ד׳׳ה רבי יהודה‬
‫דמלכיס ה״א( דבעינן קבלת שבע מצות ומם ועבדות‬
‫יא‬
 ‫שעה‬ ‫פרק ארבעה ועשרים‬
‫בריס בשאר עמים אלא כל זמן כנעו־^יס ע״ז‪.‬‬
‫כד־ שלא נניח אותם לעבוד עכו״ס ואס חוזרים‬
‫מעבודתם ומקבלים שלא לעבוד ע׳ז סבי וכורתין‬
‫עמהן ברית אפי׳ אס לא קבלו על־סס כל שבע‬
‫מצות משא״כ בשבעה עממין אפי' אס קבל עליו‬
‫שלא לענוד ע״ז נמי אסור לכרות ‪ p r 0‬ברית‬
‫דהא בגבעונים כבר קבלו עליהם שלא לעבוד‬
‫ע״ז כדכת־ב ביהושע סי׳ גי׳ פ״נה ויאמרו אליו‬
‫מארן רחוקה מאד באו עבדיך לשס ה*׳ אלהין‬
‫הרי קבלו עליהם שלא לעבוד ע״ד ואדרבה‬
‫האמינו באלהינו ואעפ׳יכ כתב הרמב׳׳ס רפ״ו דה׳‬
‫וז״ל‪ .:‬ולמה קשה הדבר לנשיאים‬ ‫ס ה״ה ״‪1‬‬
‫וראו שראו־ להכותם לפי חרב לול* השבועה‬
‫מפני שכרתו להס ברית והרי הוא אומר לא‬
‫תכרות להם ברית ע״ש‪ .‬אלא ודא* לבשבעה‬
‫עממין אסור לכרות ברית אפי׳ כשבר קבלו‬
‫שלא לעבוד ע״ז וה־לכך מביא כרמב״ים המם‬
‫קרא דפ׳ ואתחנן ולא תכרות להם ב ר ת ואינו‬
‫מביא קרא דפ׳ משפטים משום דקרא לכושפעים‬
‫מ־־רי דוקא בשאר עממין ובפ״ו דמלכיס בגבעונים‬
‫בשבעת עממין הוא דמיירי יבח־טך מלוה צ״ג‬
‫שנאמר‬ ‫דמ״רי שס בכל האומות דקדק וכתב‬
‫לא תכרות להם ולאלהיהס ברית ע״ש‪ .‬יהרמב׳׳ם‬
‫בפ״י מה׳ ע״ז שמביא קרא דלא פכרחת להס‬
‫ברית אין כוונתו בקרא דפ׳ ואתחנן אלא‬
‫שכוונתו לקרא דפ׳ משפטים דעייר בשאר‬
‫אומות דהא גם בשאר אומות פרקר הלאו‬
‫הוא רלא תכרות להם ברית ה ל ^ מביא הקרא‬
‫בקיצור ולפי הנ׳ל איכא לבאר שזכה השאלות‬
‫ששאל האיש ישראלי אל החוי ; אול' בקרבי אתה‬
‫יושב‪ ,‬ואיך אכרת לך ברית פי׳ דשא ללהחוי שתי‬
‫שאלית ומתחלה שאל להם אולי בקרבי אתה‬
‫יושב ואתה משבעה עמריין יא'" םל ‪ 7‬נאמר לא‬
‫תחי' כל נשמה ולא תכרות להם ב ר ת ואס אתה‬
‫בא מארן רחוקה ימשאר אומות אתה מ״מ‬
‫אסורים אנחנו לכרות עמך ברית מפני שאין‬
‫אתה קבלת לכה״פ שלא לעבוד ע׳ז ולמ שאל‬
‫לו ■ ואיך אכרת ״לך״ ברית פי' לך שאץ אמה‬
‫קבלת עד ן שלא לעבוד ע״ז איך אכרות אתך‬
‫ברית‪ ,‬ולעבור על לאו דלח תכרות להם ולאלהיהם‬
‫ברית ואיכא למימר דשאלות הללו תזד יהושע‬
‫ושאל להגבעוניס דכתיב ויאמר אליהם יהושע מי‬
‫אתס ומאין סבאו פי' מתחלה שאל להס מי אתס‬
‫כלומר אס משבעה עממין אתם ואז אסור לקבל‬
‫הוראות‬ ‫‪£‬ב‬
‫ובשסח־ס )כ״ב‪ (.‬ד ה ור׳יש‪:‬ג״ש‪ .‬ולעג־ן לא תסן‬
‫להם חן ג״כ לר־ך לקבל על־ו כל שבט מציס‬
‫ולערן חניי׳ בקרקט נבאר לקטן בטזהי׳יח‪ .‬אבל‬
‫לכרות עמהם להרח להם ישלא להרגם בקבלה‬
‫שלא לעבוד ‪.‬כו״ס םגיומ״ש הרמב״ם בפ״ח מה׳‬
‫מלכים ה״י וז״ל‪ :‬וכן צוה משה רבינו מפ־‬
‫הגבורה לכין‪ !:‬אס כל באי העולם לקבל מצות‬
‫שנצעוו בני גת וכן מי שלא יקבל יהרג ע׳’ש‪ .‬היינו‬
‫דוקא אם אינו רוצה לקכל עליו אפי׳ מצוה‬
‫אחת משבע המצות אבל אם מקבל עליו שלא‬
‫לעבוד ע״ז לא יהרג ומותר לכרות עמו ביית‬
‫יהילכך שפיר דקדק הרמב״ם בפ״י דע״ז שלא‬
‫כתב בתנאי הכריתות ברית רק שיקבל על עצמו‬
‫צחזור מעבודתו‪ .‬עוד איכא למימר דלכאורה יש‬
‫לדקדק דבפ' משפש־־ם פ׳ כ״ג כת־ב לא תכרות‬
‫להם ולאלהיהס ברית ובש' ואתחנן ק׳ ז' פ׳ בי‪ :‬לא‬
‫תכרת להם ברית גו' ולא כתיב להם ולאלהיהם‬
‫רק להם לחוד? ולכן נלע״ד הגיעם דבפ׳ משפעים‬
‫מי־רי גם כשאר אומות ובשאר אומות עיקר‬
‫איסור כריתת ברית הוא שלא לכרית עמהן ברית‬
‫הוא שלא לכרות עמה! ברית רק אס לא קיבלו‬
‫עליהם שלא לעבוד ע״ז אבל אס קבלו שלא‬
‫לעבוד ע״ז מותרין לכרות עמהן ברית יהלכך‬
‫כתוב בתורה לא תכרות להם ולאלהיהם ברית‬
‫פי' אס כורתין עמהם ברית בימן שעובדים ע״ז‬
‫הרי כורתים ברית להם ולאלהיהם‪ .‬עוד איכא‬
‫למירזר דהלכך כתבה התורה ביתור לשון להם‬
‫ולאלהיהס לכלול כל מעי אימות להם היינו‬
‫שבע אומות דמייר־ הפ׳ בהם ולאלהיהם כל‬
‫שארי עכו״ס‪ ,‬אבל ■בפי ואתחנן דמי־רי קרא‬
‫דלח תכרות להם ברית רק בשבעה עממין‬
‫והלכך לא כתיב אלא להם לחוד לאמר בשבעה‬
‫עממיןיכיון דאדוקיס נ<פ־ החמירה תורה דאפי׳‬
‫כשקבלו עליהם שלא לעבוד ע״ז מ״מ לא תכרות‬
‫להם ברית כל זמן שלא קבלו עליהם כל השבע‬
‫מצות ובפ׳ ואתחנן כיון דמייר־ ‪ .‬קרא בשבעה‬
‫עממין דוקא כתוב לא תכרות ״להס״ ברית‬
‫ולא כתוב להם ולאלהיהם משום דקרא אתא‬
‫להשמיענו דאפי׳ אס כבר קבלו שלא לעבוד ע׳ז‬
‫מ״מ לא תכרות להם ברית כל זמן שלא קבלו‬
‫‪p.‬״‪ ,‬ך‪;,‬״ ע״ז‬ ‫עליהם גם כל הש‪ 3‬ע‬
‫ה״א דמיירי גס בשאר אומות כתב הרמב״ם‬
‫דאין כורת־ן ברית כדי שנעשה • עמהן שלום‬
‫נניח אותם לעבוד עכו״ס פי׳ דאין איסור לכרות‬
 ‫פג‬ ‫שדה‬ ‫פרס ארבעה ועשרים‬ ‫הוראות‬
‫)ל״ה‪ (:‬ד״ה וכתבו מלמטה יז״ל‪ :‬שבתוך גבולם‬ ‫גכל גוונא ועוד ומאין תנאו כלומר ואפי׳ אס‬
‫נצכיוו להחרים כדי שלא ילמדו אותנו מעשיהם‬ ‫לאו משבעת עממין אתס מ״מ תגידו לי מאין‬
‫המקולקלים אבל אתם היושבים חוצה לה אס אתם■‬ ‫חבאו ושאל להם שתם כדי שלא יבינו כשניל‬
‫חוזרין בתשובה נקבל אתכם ושבתוכה אין‬ ‫מה שואל להם מאין תבאו אבל כוונתו הי׳‬
‫מקבלים שמחמת יראה עושין ע״ש‪ .‬וס׳׳ל‬
‫■לידע אס הוא ממקום שאומות שלהם קבלו שלא‬
‫לררמב״ס סברא זאת דוקא לענין כריתת בריח‬
‫לעבוד ע״ז או לא‪ ,‬ולא רצה לשאול להס בגלוי‬
‫משא״כ לענין לא תחי׳ כיון דקבלו עליהם כל‬
‫שחשש אולי ישקרו ויאמרו שקבלו עליהם שלא‬
‫השבע מצות ומס ועבדות מותרין להניחם כדכתב‬ ‫■לעבוד ע״ז אך הס הבינו כוונת יהושע דעיקר‬
‫בפ׳׳ו דה׳ מלכים ה״א וז״ל‪ :‬אחד מלחמת הרשות‬ ‫שאלתו היתה אס קבלו עליהם שלא לעבוד‬
‫ואחד מלחמת מצוה כו׳ אס השלימו וקבלו שבע‬ ‫ע״ז ולכן השיבו על אלו שתי השאלות הללו‪:‬‬
‫מצות שנצטוו בני נח עליהן אין הורגין מהן‬ ‫אס‬ ‫ויאמרו אליו מה שאתה שואל מי אתם‬
‫נשמה הרי הן למס ע״ש‪ .‬וכדמביאר בספרי פ׳‬ ‫משבעה עממין או לא ע״ז השיבו לו‪ :‬מארץ‬
‫שופטים והביאו התום' בסוטה )ל״ה‪ (:‬ד״ה‬ ‫רחוקה מאד ולא ^משבעה עממץ אנחנו ומה‬
‫לרבות וז״ל‪ :‬למען אשר לא ילמד אתכם לעשות‬ ‫שאתה שואל מאין תבואי ועיקר כוונתך שרצוגך‬
‫מלמד שאס עושין תשובה אין נהרגין‪ .‬ודקדקו‬ ‫שתדע אס קבלנו על עצמינו שלא לעבוד ע׳יז‬
‫התום׳ מדלא תני מקבלים אותן אלא אין נהרגין‬
‫ע״ז משיבים אנחנו באו עבדיך לשס ה׳ אלהיך‬
‫משמע אותם שצווה הקב״ה לא תחי׳ כל נשמה‬ ‫פי׳ כבר קבלנו על עצמנו שלא לעבוד ע״ז אלא‬
‫אין נהרגין ע״ש‪ .‬משמע הא בלאו קרא הו״א‬
‫שבאו עבדיך לשם ה׳ וקודם שבאנו כבר קבלנו‬
‫דאפי׳ כשעושין תשובה נמי הורגין אותן וא״כ‬ ‫שלא לעבוד ע״ז‪ .‬אך מהמקראות הללו אינו‬
‫ךליעא קרא לענין‬ ‫בלאו דלא תכרות להם‬
‫מוכח אלא שקבלו שלא לעבוד ע״ז אבל עכ״ס‬
‫אס חזרו בתשובה דכורתין להס ברית הילכך‬ ‫השבע מצות כולה לא קבלו א״כ צריכין להבין‬
‫ממילא בעינן למימר דאפי׳ כשעושין תשובה‬ ‫דברי הרמב״ס שכתב בפ״ו דה׳ מצכיס וז״ל‪:‬‬
‫נמי אסור לכרות ברית והילכך שפיר כתכ‬ ‫א״כ מפני מה הערימו יושבי גבעון הלא א־כא‬
‫הרמב״ס לפנין הגבעונים טעמא דהי׳ ראוי‬ ‫למימר פשוכי דהערימו מפני שלא רצו לקבל‬
‫להכותם מפני שכרתו להם ברית ולא מפג־‬ ‫כל השבע מצות איכא למימר דהי׳ נראה‬
‫שעברו על לאו דלא תחי׳ והיינו ככ״ל דלאו‬ ‫להרמב׳ס דיחק גיעס זה דבשביל זה לא הי׳ הניחו‬
‫דלא תחי׳ לא עבדו בגבעונים משום שכבר‬ ‫מלעשות שלום ומלכרות ברית עם עם ישראל‬
‫קבלו על עצמן כל השבע מצות ומס ועבדות כמו‬ ‫כי נפל פחד ישראל עליהם ובשביל זה גס‬
‫שאמרו ליהושע מארן רחוקה מאד באו עב!יך‬ ‫נתגיירו עצמם כדכתב הרמב״ס בפי״ב מה׳ איסורי‬
‫גו׳ הרי קבלו להיות עבדים לישראל לכל צרכי ישרג'‬ ‫ביאה הכ׳ב וז״ל‪ :‬והדבר ידוע שלא נתגיירו‬
‫ושפלים ונבזים וגם נתגיירו כי אמרו לשם ה'‬ ‫מהן אלא הגבעונים ע״ש‪ .‬ואעפ״י דאיכא למימר‬
‫אלהיך גו׳ הילכך לא היו מחויבים להרוג אותם‬ ‫דלאחר כל המעשים שכבר נתוודע לישראל‬
‫אבל עכ״פ לכרות עמהם ברית האיסור במקומו‬ ‫שהגבעונים משבעה עממין נינהו נתגיירו‬
‫עומד מפני שמשבעה עממין ‪.‬נינהו ושבתיך‬ ‫כדכתבו התום' בגיעין )מ״ו‪ (.‬ד״ה כיון והרשב״א‬
‫גבולם ■ושביס והילכך בשאר אומות כתיב לא‬ ‫בחידושיו )שם( ע״ש‪ .‬אך עכ״פ אין סברא לומר‬
‫תכרות להם ולאלהיהם ברית דלהס בעצמם‬
‫דבשביל זה לא יתרצו לגלות את עיבס‪ .‬עוד‬
‫מותר רק להם ולאלהיהס הוא דאסור כ׳׳ז שלא‬
‫איכא למימר דפ״ל להרמב״ס דבאמת הגבעונים‬
‫קבל על עצמו שלא לעבוד ע׳׳ז אבל אס כבר‬
‫קבלו עליהם כל השבע מצות ומם ועבדות ואחרי‬
‫קבלו על עצמן שלא לעבוד ע״ז מיתר לכרות‬
‫כל אלה בשבעה עממין אכור לכרות עמהן‬
‫עמהן ברית מפני שחשובתן הוי תשובה גמורה‬
‫ברית אעפ״י דמשוס לא תחי׳ ליכא משוס דכבר‬
‫משא׳׳כ בשבעה עממין שבתוך גבולס ^גס להם‬ ‫קבלו על עצמן השבע מצות מ״מ משום לא‬
‫בעצמן נמי אסור לכרות ברית אפי׳ אס אינס‬ ‫תכרות להם ברית עדיין אסור וס”ל להרמב״ם‬
‫עובדי ע״ז וקבלו עליהם כל השבע מצות נמי‬
‫לענין הלאו דלא תכרות להם ברית ■ כרש״י‬
‫אסור לכרות עמהן ברית מפני שמחמת יראה‬ ‫לענין הלאו דלא תחי׳ דכתב רש״י בסוטה‬
 ‫שעה‬ ‫פרק ארב^ןה ועשרים‬
‫ולמס א״כ א־ך הותר ל־הושט לשטבדם שיהיו‬
‫חוכיבי טצים ושואב־ מ־ס לטדה ולמזבח ה׳ שזהו‬
‫טיקר המם והשטבוד הא כמו שבאתת טפ״־‬
‫הד־ן היה אפשר להם להרוג אותם מפני שהשבוט‪.‬‬
‫בטטות היפה ורק מפני חילול השס ה־׳ אהור־‬
‫להס להרגם וה״ה אסור להם לשטבדס מפני‬
‫חילול השם אלא ודא־ דמתחלה קבלו טל־הס גם ‪.‬‬
‫המס וטבדות אלא שכרתו טמהס שלא להרגם‪.‬‬
‫וטיין באליהו מזרח־ בפ׳ חקת שדחה בסברא■‬
‫זאת את דבר־ הרמב״ן הנ״ל ע׳׳ש‪ .‬טוד הוכיח‬
‫שם ר׳ אליהו מזרח־ דט״כ הגבטוניס קבלו טליהם‬
‫למס וטבחת משוס דפ י׳ כן תטשה לכל הטר־ם‬
‫הרחוקות ממך מאד כולל הרחוקית מאד שאין‬
‫דטתס לבא טל־הם כלל והרחוקות אשר‬
‫דטתס לבא טליהס ואיך יתכן שישלימו טמהם‬
‫בלתי היות להם למס והשטבוד אחר שהם מתנאי י‬
‫ט״ש‪ .‬ומחמת כל הנ״ל מוכח דהרמב״ס ס״ל‬
‫דכריתת בריח של הגבטוניס הי׳ רק שלא‬
‫להחרימם ופלא להרגם אלא להחיותם אבל מס‬
‫וטבדות קבלו טל־הס וכדכשו‪ :‬בקרא בהדיא ‪ :‬׳‬
‫ויכרות להס ברית ״לח־ותס״ דלכאורה התיבה‬
‫דלחיותס שפת יתר הוא אבל לפי הנ״ל שפיר‬
‫מדוייק דהכחוב אהא למימר דהכריתת בריתי‬
‫לא הי׳ אלא להח־ותס ולא לטנין עבדות וה־לכך‬
‫שפיר כתב הרמב״ס דטיקר איסור טשו במה‬
‫שכרתו ברית וטברו טל לאו דלא תכרות להם‬
‫ברית דבשבטה טממין טובר בלא תכרות בכל גוונא‬
‫דכיון שמחוך גבולם המה מפני היראה קבלו‬
‫טל־הם תשבע מצות ואס ועבדות ולא הוי תשובה‬
‫גמורה וה־לכך שפיר כתב דתי׳ ראוי להכותם‬
‫רק מפני שכרתו להם ברית ולא מפני שעברו‬
‫על לאו דלא מחי׳ דלטנין לאו דלא תחי׳ מהני‬
‫קבלתם לחזור בתשובה כדכתבתי לעיל וטעמא‬
‫נמי איכא למימר׳משוס דטיקר מה שאנחנו‬
‫מחוייבים להרגם ולהחד־מס כד־ שלא נלמוד‬
‫ממטשיהס וא'כ כשקבלי עליהם לקיים השבע‬
‫מצות בזמן שידינו תקיפה טליהס אפי׳ שבתוכה‬
‫מקבלים אותם שלא להחר־מס ולהרגם מפני‬
‫דאפי׳ אם לו יהא שלא קבלו אלא מפני‬
‫היראה נמי לא נלמוד מהס דירא לעבור בפני‬
‫ישראל כדי שלא יהרגם אך כי׳ז אינו שייך אלא‬
‫לענין שלא להרגם אבל לטנין כריתת ברית‬
‫ש־הי׳ שלום עם ישראל כיון דבסתר עובדים ע׳ז‬
‫ועוברים טל כל השבט מצות אסור לכרות טמהם‬
‫הוראות‬ ‫פד‬
‫הן טוש־ן וגס זה הי׳ כוונת הא־ש •שראל ששאל אל‬
‫החוי אול'בקרבי אתה 'ושב ואיך אכרת לך‬
‫בר־ת אם בקרבי אתה ־ושב אי אפשר בשוס אופן‬
‫שאכרות לך ברית דאפי' אס תקבל כלי השבט‬
‫מצות ומס יטבדות ו־חזור בתשובה ג׳'כ לא‬
‫מהני שמחמת יראה אתה טושה‪ .‬ומ״ש הרמב״ם‬
‫בפ״ו דמלכ־ם בגבטוכיס‪ :‬אלא הי׳ דינם שיהיו‬
‫למסטבדים ט'ש‪.‬לאו משום שמקודם לכן לא קבלו‬
‫טליהם למס וטבדוח דא״כ הרי טברו ג'כ משום‬
‫לא תחי׳ כמו שטמדנו טל זה בפרקים הקודמים‬
‫דהה כתב )שם( בה׳ד דשבטה טממ־ןשלא השל־מו‬
‫אטפ״י שקבלו השבט מצות אלא שלא קבלו למס‬
‫וטבדוח אין מניחין מהם נשמה ט״ש‪ .‬וטוד למה‬
‫מתמהא מפני מה הטרימו יושבי גבטון הא‬
‫איכאי למימר דהטרימו מפני שלא רצו לקבל‬
‫טליהם להיות למס וטבדות כדכתב הרמב״ן‬
‫טל החומש בפ׳ שפטים מפני שהי׳ להם לקבל‬
‫מם ושטבוד והם כרתו להם ברית להיותם שויס‬
‫להס ובטל־ בריתם וטוזר־ם זה את זה במלחמותיהם‬
‫מבלתי שיקבלו טליהם המם והשטבוד לפי שהיו‬
‫סבורים שהם מטרים יחוקות מאד שאין‬
‫דטתס לבא טליהם כלל ולפיכך קלל אותם‬
‫יהושט וטתה ארורים אתם שהם מן הטמיס‬
‫הארורים אשר אררן ה׳ וטשה להם המשפט‬
‫הראוי לטשות בהם שהוא המס והשטבוד כדכתיב‬
‫•והי' לך למס וטבדוך שהיו חוטבי טציס ושואבי‬
‫מים לטדה ולמזבח ה׳ ט״ש‪) .‬ואין להוכיח דט״כ‬
‫קבלו טליהם גס המס יהטבדות דאל״כ איך‬
‫כרתו ברית אפי׳ לפי מה שחשבו דאינם משבטה•‬
‫טממין הא מ׳מ־ כתב הרמב״ס בפ׳ו מה׳ מלכים‬
‫ה״א דאפי׳ משאר אומות מחויבים לקבל טליהם‬
‫המס והטבדות ט״ש‪ .‬היינו דוקא בשטת מלחמה■‬
‫כדכתב התם‪ :‬אתך מלחמת הרשות ואחד מלחמת‬
‫מצוה ט״ש‪ .‬אבל לפי דטתם שהטרימו וחשבו‬
‫שהם באו מארץ רחוקה לא הי׳ בשטח המלחמה‬
‫■אפי' לפי מ״ש לטיל דהמטשה דהגבטוינים כשטח‬
‫המלחמה דמיא מ*מ כפי טטותם שלא בשטח‬
‫המלחמה היו הילכך בלא קבלת המס וטבדות‬
‫נמי הי׳ להם רשות לכרות עמהס ברית וכדמוכח‬
‫בהדיא בפ*י מה׳ ט״ז ה״א( אלא ודאי דגם‬
‫קודם בשטה שכרתו טמהס ברית כבר קבלו‬
‫טל־הס גס המם והטבדות וטוד אס נימא דכריתת‬
‫ברית והשבוטה היתה להם שיהיה שוין להם ולא‬
‫ישטבדו הישראלים את הגבטוניס להיות לטבדות‬
‫פה‬ ‫שדה‬ ‫פרק איבעה'‪r‬עשרים וחמשה ועשרים‬
‫כלומר משום שהיו אדוקים בע״ז טפי ופן יחטיאו‬
‫ואפשי נמי דזה הטעם מוסב על סי׳ הקודם‬
‫לא תכרות ברית לשבעה עממי; נמי מהאי טעמא‬
‫משוס דאדוקין בע״ז טפי ע״ש‪ .‬ובסי׳ מ״ט כתב‬
‫בסופו באופן אחר וז״ל‪ :‬ודע עוד דרבינו כאן דקדק‬
‫וכתב עובדי ע״ז כלומר דלא קבל עליו ז׳ מצות ועדיין‬
‫הוא עובד ע״ז ובחנייה בקרקע כתב סהם ור׳יל‬
‫אפילו שאינו משבעה עממי; וכדכתיבנא דזהו‬
‫מדרבנן וגס אע״ג שקבל עליו שבע מצות‬
‫אעפ׳׳י שסיים שם מלתא בטעמא וזהי‬
‫בעבור עבודה זרה ר״ל משוס דאדוקי בע״ז‬
‫טפי הלכך ח־ישינן שמא יחזור לסורו אעפ״י‬
‫שכבר קבל עליו ז' מצות ע׳יש‪ .‬הרי ס״ל דעיקר‬
‫לאו דלא תחנם הוא בשבעה עממי; דוקא ו‪5‬שאר‬
‫אומות אינו אלא דרבנן אך דבריו דחוקים‬
‫כדמשמע מסוגי' הגמרא דע״ז לה־פך כדהארכתי‬
‫בזה להוכיח לעיל‪ .‬ולענ״ד נראה בכונת הסמ״ק‬
‫באופן אחר ומה שכתב הסמ״ק‪ :‬וזהו בעבור ע״ז‬
‫כוונתו משום דס״ל טעמא‪ .‬דאמרה תורה לא‬
‫תתן להם חנייה בקרקע היינו משום כיון שעובדים‬
‫אומות העולם ע׳׳ז בארצנו הקדושה הר־ יטמאו‬
‫את ארן הקדושה בטומאת ע״ז במה שיכניסו‬
‫את הע״ז בארן ישראל ואעפ׳׳י דאיסור לא הביא‬
‫תועבה אל ביתך ליכא במכירה אבל עכ״פ הוא‬
‫מביא טומאה בארן הקדושה דהע״ז מטמא אדם‬
‫וכלים במגע וכלי חרס באויר ולר״ע מטמא‬
‫במשא כנדה כדאיתא בשבת)פ״ב‪ (:‬ובע׳יז )מ״ז‪(:‬‬
‫וארבעה אבות הטומאות יש מהן ע״ז עצמה‬
‫ימשמשיה ותקרובת שלה ויין שנתנסך לה ואעפ׳י‬
‫דטומאת כולן אינו אלא דרבנן כדאיתא בגמרא‬
‫דשבת )פ״ג‪ (:‬וז״ל‪ :‬טומאת ע״ז דרבק היא ע״ש‪.‬‬
‫זכדכתב הרמב״ס פ"; מה׳ אבות ‪,‬הטומאות‬
‫ה״א ע״ש‪ .‬הא עכ"פ‪.‬רמז בתורה יש לה מהא‬
‫דכתיב הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם‬
‫והטהרו והחליפי שמלותיכם כדכתב הרמב״ס‬
‫)שם( ע״ש' וס״ל להסמ׳׳ק דלכוונה זאת צותה לנו‬
‫התורה שלא ליפן להם חנייה בקרקע כדי שלא‬
‫להרבית טומאה בארן הקדושה והילכך אסור‬
‫ליתן לי חנייה בקרקע בא״י אפי׳ ע״י מכירה אכי'‬
‫רק שדות דליכא חשש הכנסת ע׳ז מפני שאם יהי׳‬
‫מותר להושיב עובדי ע״ז למכור שדות יעשה לו‬
‫דירה גם בשדה ויכניס בה ע״ז משא״כ בחו׳ל‬
‫דליכא איסור להכניס בה טומאה ולא קפידנן‬
‫אטומאתה משום דבלא׳יה ישיבת חו״ל עבירה‬
‫הוראות‬
‫בר־ת ל־ת‪ I‬כת יידם לעמד טכודה זרה‬
‫על כל השבע מצות ה־לכך אסור‬
‫לכרות עמהם ברית אפילי כשמקבלים עליהם‬
‫כל תנאי השלום בכל השבעה עממין היושבים‬
‫בתוכה‪ .‬ועוד דבגבעונים בלא״ה לא הי' אפשר‬
‫לכרות עמהס ברית מפני שנתחייבו מיתה על‬
‫שהעעו לישראל כדכתב הימב׳ם; בדין היה‬
‫שיהרגום על שהעעום לולי חלול השם ע״ש‪.‬‬
‫ואעפ״י דאיסור‪ .‬להשעות את 'שראל אינו משבע‬
‫מצית איכא למימר דהוי בכלל גנבה וגזילה דלולי‬
‫ידעי 'שראל מי הס לא הניחו להם ליושב בא״י‬
‫ואזהרתן זו מיתתן הרי נתבאר דדעת הרמב׳ים‬
‫דאיסור כריתת ברית לכל העמי'ם היא אלא‬
‫שיש חילוק בי; שבעה עממין לשאר אומות לענין‬
‫אס סגי בקבלת ע״ז לבר או לא כנ״ל‪ .‬הרי‬
‫נתבאר דדעת הרמב״ס והחינוך דלאו דלא תכרות‬
‫להם ברית בכל העמים הוא ופליגי עם התום׳‬
‫והיראים והסמ״ג והסמ״ק דס״ל דאיסור כריתת‬
‫בירית ליכא אלא בשבעה עממי; דוקא הרי‬
‫נתבאר דהרמב״ם בפ״י דע״ז בה״א לאו בשבעה‬
‫עממי; דוקא מ־ירי וה״ה כל מה שכתב שם בכל‬
‫הפרק מייר־ התם בכל האומות‪ .‬א״כ מבואר‬
‫דאיסור חנייה בקרקע אסור בכל האומות נם‬
‫לדעת הרמב׳׳ם וכן מבואר ממה שכתב בספר‬
‫המצות מל״ה נ׳א כפי מה שבארנו דבריו לקמן‬
‫פכ״ז מדלענין לא ישבו כתב בהדיא דמיירי בכל‬
‫האומות ר\ה לענין לת׳יח הרי התום׳ והרמב״ם‬
‫והיראים והסמ״ג וכן מבואר מכל הפוסקים‬
‫דס״ל דאיסור חנייה בקרקע בכל האומות הוא‬
‫ועיין בש״ע י״ד סי' קנ״א סעיף ז׳‪.‬‬
‫פרס חמשה ודשרים‬
‫א מ נ ם דעת הסמ״ק צ״ע שכתב מצוה מ״ח‬
‫וז״ל‪ :‬לא ליתן לעכו״ס חנייה בקרקע א״י‬
‫שנאמר לא תחנם וזהו בעבור ע״ז עכ״ל‪ :‬ולשון וזהו‬
‫בעבור ט״ז אינו מובן וראיתי להנתיבותעולם בפי'‬
‫על הסמ״ק דמפרש כוונת הסמ״ק דעיקר איסור‬
‫חנייה משום שמכניס בה עבודת כוכבים והא‬
‫דאסור גם מכירה לעט״ם היינו משום דאפשר‬
‫דס״ל אין קנין לעכו״ם בא״י ומאי סעמא דאסור‬
‫גס מכירת שדה משום דאפשר שהיו מעמידי;‬
‫ע״ז בשדוא ואי סורא דאורייתא משום לא תחנם‬
‫ע״ש‪ .‬ובסוף מםיק התם‪ :‬ימ״ש וזהו בעבור ע״ז‬
 ‫שעה‬ ‫פרק חמשה ועשרים‬
‫תישב דאין גר תישב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג‬
‫כדאיתא בגמר' דערכין )כ׳ע( וברמב׳ס פ״י מה׳‬
‫עכו״ס ובפי׳׳! מה׳ א״ב ופ״ו מה׳ בית הבחירה‬
‫הרי אסור בכל גוונא‪ .‬אמנם בחמת אין זה‬
‫ראיה לאיסור ליתן חנייה בקרקע דהא התס■‬
‫מייר׳ לענין מתנה והב״י סי׳ל דלענין איסור‬
‫מתנת חנם לא ילפינן מקרא דלא תחנם אלא‬
‫מקרא דלגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או‬
‫מכור לנכרי כדכתב הרמב׳ם והבאתי לעיל וכדכתב ‪.‬‬
‫הסמ״ע בח״מ סי׳ רמ״ט ס״ק ב׳ ט״ש‪ .‬וכיון ‪,‬‬
‫דהתם בקרא כתיב בהדיא לגר אשר בשעריך‬
‫בעינן דוקא גר הושב משא״כ לענין איסור לח‬
‫תתן לר^ם חן דלא כתיב גר בירא מודים דישמעאל ‪.‬‬
‫שאינו עובר ע״ז מוחרין ליתן לו חנייה בקרקע‬
‫אעפ״י שאינו גר תושב וכן מבואר תדברי‬
‫הרמב׳ם פ׳י מה׳ ע״ז ה״ד לענין אין מוכרין‬
‫להם קרקע ולענין איסור לספר בשבחן לא‬
‫כתב אלא סתם ולא הזכיר גר תושב ולענין‬
‫מתנת חנם כתב בהדיא אבל נותן הוא לגר‬
‫תישב ע׳יש‪ .‬אלא ודאי דבין בחניית קרקע ובין‬
‫באיסור לספר בשבחן לא בעינן דוקא שיהי'‬
‫גר תושב אלא כל שאינו עובד ע״ז מותר‬
‫והיינו משוס דגר לא כתיב בקרא דלא תחנם‬
‫וכן מוכח מדהזכיר לחלק בין קבל עליו השבע‬
‫מצות או לא לעגין איסור לא ישבו בארצך ולא‬
‫הזכ לחלק לענין איסור חנייה בקרקע מוכח‬
‫דלענין חניית קרקע אין חילוק ביניהם כלל‬
‫ובזה איכח לבאר דבריי הירושלר‪.‬י שהביאו‬
‫הראש פ׳׳ק דע״ז סי' כי״ז וז״ל; רבי סימון ה״ל‬
‫כרמין נטועין שאל לרבי ‪-‬וחנן וא״ל מכור ואל‬
‫תשכירם לעכו׳ס ע״ש‪ .‬פי' יותר עוב למכור‬
‫למי שאינו עובד כוכבים אעפ׳׳י שהוא אינו‬
‫יהודי מלהשכיר למי שעובד כוכבים הוא ואעפ״י‬
‫דעיקר לא תחנם במכירה הוא ושכירות רק ‪,‬‬
‫גזירה הוא אעו מכירה כדנבאר לקמן בעזהי׳ת‬
‫מ׳'מ יותר עוב למכור למי שאינו עובד עכו׳׳ס‬
‫אעפ׳י דאינו יהודי מנהשכיר למי שהוא עכו״ם‪■,‬‬
‫דלא נאמר איסור לא תחנם אלא למי שהוא‬
‫עובד עכו׳׳ס משא״כ למי שאינו עובד עכו״ם‬
‫מותר אפי׳ מכירה אבל שכירות לעובד עכי׳ ס■‬
‫אפור עכ״פ גזירא אטו מכירה ואיכא למימר‬
‫דבאתריה דרבי סימון לאו עובדי עכו״ס היו‬
‫הנכרים הילכך לענין מכירה אמר סתם מכור‬
‫ולענין להשכיר אמר לפירוש ואל תשכירם לעובד‬
‫הוראות‬ ‫פו‬
‫ס א ב־דו ט"ן ברש׳י ‪ ,‬ברכות )נ״ז‪ (.‬ד״ר^ בלא‬
‫חטאוה־לכך אעו אסור אלא להשטר ד‪/‬יה‬
‫לטכו״ם משום דשטרות לא קרא וטובר טל לא‬
‫תביא תוטבה אל ביתך משא׳כ במכירה דבחו״ל‬
‫לכ׳ע ־ש קנין לטכו׳ים‪ .‬טוד איכא למימר כוונת‬
‫הסמ׳ק שכתב טטמא דט״ז משום דאיכא מצות‬
‫טשה לאבדה וכל משמשין וכל הנטשה בשבילה‬
‫שנאמי אבד האבדון אח כל המקימות אשר עבדו‬
‫שם הגויים אלהיהם ונתצתם את מזבחותם ישברתס‬
‫את מצבותם והרמב״ם והחינוך והסמ״ק כתבו כי‬
‫בא״י מצוה לרדוך אחריהם טד שנאבד אותם מכל‬
‫ארצנו בכל מיני איבוד בשברון בשריפה בהריסה‬
‫‪ .‬ובכריתה כל מין במה שראוי לו כלומר במהשיהיר^‬
‫יותר משחית ואמהר בחרבנו והכוונה שלח נניח‬
‫רושם לט״ז אבל בחרל אין אנו מציוין אלא בכ'מ‬
‫שנכבוש אותה בלבד‪ .‬וא״כ אם מה שכבר מצאנו‬
‫בא״י הרי אנחנו מצווין לטשות כל מיני תחבולות‬
‫לשרש אותם וכ״ש שאנחנו מחוייבים לטשית‬
‫תחבולות שלא להכניס לארץ הקדושה שום ט״ז‬
‫ומשמשין שלה ולכן צוהה לנו התורה שלא ליתן‬
‫להם חנייה בקרקט כדי שתהי׳ ישיבתן בארן‬
‫ישראל רק ישיבת טראי ולא יכניסו הט״ו‬
‫ומשמשין לארן ישראל וזהו כוונת הסמ״ק שכתב‬
‫דאיסור ליתן חנייה בקרקע לט‪:‬רם בעבור ט״ז‬
‫ולפי זה האיסור ליתן חנייה בקרקע לכל האומות‬
‫הוא‪ .‬ולפי זה חיכא למימר דאיסור ליתן חנייה‬
‫בקרקע היינו דוקא עכ"פ באומות שעובדים‬
‫ע״ז אבל הישמעאלים ודומיהן שאינם עובדי ע״ז‬
‫איכא למימר דאינו אסור ליתן להם חנייה‬
‫בקרקע משום דליכא החשש שיכניסו הע״ז‬
‫מותרין ליתן להם חנייה‬ ‫ומשמשין שלה‬
‫בקרקע ‪ .‬אמנם לאינך פוסקים דלא דרשי‬
‫טטמא דקרא דלא תחנם כנ״ל אלא דסי׳ל דכל‬
‫אומה שאינו בני ברית אסור ליתן להם חנייה‬
‫בקרקע יש להסתפק איך הדין בישמעאלים אם‬
‫מותרין למכור להם והש״כ בש״ע י׳ד סי' קנ׳א‬
‫ס׳ק י״ח כתב וז״ל ‪ :‬כסב ב׳י בח"מ סי׳ רמ״ע‬
‫דכל עכו״ם במשמע אפילי ישמטאל־ש לאפוק־ גר‬
‫תישב דלא ע״ש‪ .‬וכן כתב המחבר בח״מ סי'‬
‫רמ״ט וז״ל ‪ :‬עכו״ם שאינו גר תושב כו׳ משמע‬
‫הא מי שאינו נר תושב אפילו שהוא ישמעאל‬
‫נמי אסור ליתן להם מתנת חנם ע׳ם‪ .‬וה״ה‬
‫לענין חנייה בקרקע דהא מחד קרא ילפינן‬
‫ח׳'כ אינו מיתר אלא בגר תושב ובזמן הזה ליכא נ‪-‬ר‬
 ‫פז‬ ‫שעה‬ ‫פרס חמשה ועשרים‬
‫הרגו ישראל את ההוא ארמאה בפסחים )ג‪(:‬‬
‫דארע נפשיה שאמר להו מאליה ספו לי אמרו‬
‫מאי האי דקמן בדקו בתריה ואשכחוהו דארמאה‬
‫היא וקטליהו ע״ש‪ .‬דלכאורה צריכין להבין למה‬
‫קטלוהו הא עכו״ס אינו מצווה על הלאו דערל‬
‫לא יאכל בו כל בן נכר‪,‬לא יאכל בו‪ .‬הא אינו‬
‫משבע מצות הוא אבל לפי הנ״ל איכא למימר‬
‫דהילכך הרגו אותו מפני שבדקו אותו כשעמד‬
‫בעורה ושמה אשכחוהו דארמאה הוא ועכו״ם‬
‫אסור לעמוד אפי׳ בחיל ולא הי' להם עצה‬
‫אחרה להעביר אותו משם כי באיזה צד שיפנה‬
‫להעביר ולצאת הולך בתוך עזרה הלכך הרגו‬
‫אותו‪ .‬אך צריכין להבין מ״ש רש״י שם ד״ה מי‬
‫קא ספו לך וז״לי‪ .‬וביד רבי יהודה בן בתירא לא‬
‫היה להורגו עכ״ל‪ .‬הא אפי׳ הי׳ בידו נמי אינו‬
‫מחויב להורגו בשביל זה לכן נראה דהי' מחויב‬
‫מיתה משוס כיון דהכיעה איתם ינמנה עמהם על‬
‫הפסח בטעות ולו ידעי דארמאה הוא לא היו‬
‫נמנה עמו הילכך בגניבה לקח את חלק הפסח‬
‫מישראל ואיסור גניבה ר‪.‬וא מצויה ואזהרתן‬
‫זו מיתתן הילכך שפיר הרגו אוהו( משא״כ‬
‫באיסור לעבור בא״י אינו איסור אלא ליתן לו‬
‫רשות לעבור בארצנו אבל כשהוא שם אלא‬
‫עלינו להעביר אותו מארצנו אין צריכין לר^רוג‬
‫אומו דהא לגרש אותו מארן ישראל בהכרח‬
‫היא להלוך בארן ישראל כדי לצאת ולענין‬
‫נזה שהוא שוהה לצאת זמן ההילוך הוי‬
‫כמו בזמן שאין ידינו תקיפה דאינם עוברים בלא‬
‫ישבו כיון דא׳יא בלא״ה‪ .‬ונפי הנ״ל איכא לתרן‬
‫קישית הפנ״י לגיטין )מ״ה‪ (.‬ד״ה דתניא לא‬
‫ישבו כו׳ דהקשה להרמב״ס דמזכה שטרי לבי‬
‫תרי דקרא דלא תסגיר מוקי לה להכי ולהכי‬
‫ע״ש‪ .‬ובאמת נלענ׳יד דלא קשה מידי ׳ דכיון‬
‫דהרמב״ס ס״ל דקרא דלא ישבו מיירי בכ^‬
‫מיני אומות בין בשבעה עממין ובין בשאר אומות‬
‫תו לא בעינן קרא דלא תסגיר לענין ■ דבקבל‬
‫עליו שבע מצות מותר להושיב לעכו״ם בארן‬
‫ישראל כנ״ל דהגמרא בסוגיא דגיטין )שם(‬
‫שהוצרכה הוכחה מקרא דלא תסגיר דבקבל‬
‫עליו שבע מצות מותר להושיב בא״י משוס‬
‫דס״ל דקרא דלא ישבו מיירי דוקא בשבעה‬
‫עממין ולכן הוה׳ משמע פשעא דקרא דלא ישבו‬
‫מיירי בשקבל עליו ז' מצות דאי בשלא קבל לא‬
‫שייך לומר לא ישבו בארצך הא מחוייביס‬
‫הוראות‬
‫כוכבים וכן מבואר מדברי התוס׳ דע״ז )ט״ו‪(:‬‬
‫ד׳י׳ה מי דמ< ע״ש‪ .‬ועיין לקמן בפכ׳כי איך‬
‫שבארט דברי המוס׳ הלז ו־וקא לענין להישיב‬
‫אותם בארצינו הוא דבעינן לקבל עליו שבע‬
‫מצות שנצעוו בני נח משום דעיקר שס גר‬
‫הושב מש׳יה הוא כדכהב הרמב״ס בפי״ד‬
‫מהא״ב ה׳יז וז״ל‪ :‬ולמה נקרא שמו תושב לפי‬
‫שמותר לנו להושיבו בינינו בארן ישראל כמו‬
‫שביארנו בהלכות ע כי ם עכ״ל‪ .‬אלא דפליגי‬
‫הראשונים אם הלאו דלא ישבו בארצך ר'קא‬
‫בשבעה עמין־ן או לא לרש״י בגיעין )מ׳ה‪(.‬‬
‫ד״ה לא ישבווהתום' )שם מ״ו‪ (.‬ד״ה כיון וההמ״ק‬
‫והראב׳יד ס״ל דלאו זה לא נאמר אלא בשבעה‬
‫עממין דוקא ודעה הרמב״ם והחינוך דאכילו‬
‫בשאר חומות נמי עובר בלאו זה‪ .‬וייעמייהו‬
‫דס׳ל דקראימיירי בכל האומות היינו משוס‬
‫דכתיב מעמא בקרא פן •חגייאו אותך דבלאו‬
‫קרא ניד הוה דרשינן עעמא דקרא כר״ש דדר־ש‬
‫עעמא דקרא וקיי׳ל כר״ש בהא כדהארכחי בזה‬
‫בשפרי בכורי ליון )ענן! רביעי פרח ראשון( וכמו‬
‫בקרא דכי יסיר מרבינן כל המסירק משוס דבלאו‬
‫קרא נמי הו״א עעמא דכי יסיר אלא ודאי דקרא‬
‫אתא לרבות כל המסירין ה״ה בקרא דפןיחגייאי‬
‫אותך בלא קרא נמי הו״א האי טעמא הלכך‬
‫ודחי אתא קרא לרבות כל המחט־א־ן אפילו‬
‫אינו משבעה עממין אך מ״ש הרמב״ם דאפילו‬
‫לסחורה אסור להניח אותו לעבור בארצנו‬
‫אפינו לפי שעה ואפילו דרך העברה בעלמא‬
‫אסור צריכין להבין חמה דא־תא בפ״ק דכלים‬
‫וברמב״ם כפ״ז מה' בית ■הבחירה הט״ז שאין‬
‫עכו״ס נכנס לחיל ע״ם‪ .‬תיפוק ליה דבכל ארן‬
‫ישראל אסור לכנוס לעכו״ס מטעם הלאו דלא‬
‫ישבו בארצך ? ואיכא למימר דנ״מ _כגק אס‬
‫העכו׳יס כבר נכנס בארן ישרחל באיזה אופן‬
‫שהי' אס לא ידעו ישראל שעכו״ס הוא או אופן‬
‫אחר ועתה נתוודע שעכו״ם הוא ואנחנו מגרש ים‬
‫אותו מא״י לקיים המצות ל״ת דלא ישבו‬
‫כשמגרשיס אותו לא יגרשו דרך החיל אלא דרך‬
‫מקום אחר דחיל מקודש יותר ממקום אחר‬
‫שבא׳י ואיכא למימר דאם נכנס כבר בעזרה‬
‫או בשאר מקומות המקודשים אי אפשר‬
‫לעשות תחבולה לר‪ s‬עביר אותו ממקומו אלא‬
‫א־כ לשרע • אותו דע״י איזה צד שנעבור‬
‫אותו הרי הולך במקום המקודש )ואילי דה‬
 ‫שעה‬ ‫פרק המשה ועשרים‬
‫והא התם לא קבל בפירוש לע׳ז כלל ומה‬
‫שהצריכיה לתרץ כ־ חניא ההיא להחיותו ולא‬
‫תירץ לאוקמי לענין לישב בארצך הוא ובעינן‬
‫קבלה בפירוש כל השבע‪.‬מצות ובפני ג׳ חברים‬
‫או אפילו קבלה לשם ע״ז בפירוש סגי בקבלה‬
‫לשם ע״ז לחוו היינו עעמא ווין לא ישבו בארצך‬
‫כבר לא הי׳ נוהג אז והא אז כבר הי׳ בזמן שאין‬
‫ישבו‬ ‫יוינו מקיפה ובלא׳׳ה לא נצטווה בלא‬
‫בארצך לכן מוקמי ביותר לענין להחיוחו אבל אם‬
‫אימא בחנייה וחן בעינן קבלה בפירוש וג ס‬
‫בזמן הזה אסור הוא הו״ל לאוקמא בהכי אלא‬
‫לאו ולאו ולא תחנם אינו עובר במי שהוא‬
‫מוחזק שאינו עובו עכו״ס והכרח לזה הוא לומר‬
‫הכי ואל״כ מאי פריך הגמר׳ מיוי מעקרא‬
‫הא בפירוש אמר התנא; איזהו גר ״תוש‪ ":‬כל‬
‫שקיבל כו׳ הלא אמר בפירוש איזהו גר תושב‬
‫ושם ״מושב׳׳ הוא על שם בשביל שהוא מותר‬
‫לישב בארצנו והיינו לענין הלאו ולא ישבו‬
‫כוכמבנו לעיל בשם הרמב״ם והחינוך אלא‬
‫וואי והי׳ נראה להו ווחק לבאר וברי הברייתא‬
‫בובר שאינו נוהג בזמן התנא וברייתא וא׳יכ‬
‫הברייתא הו״ל לאוהמא באיסור חנייה וחן ונוהג‬
‫בזמן הזה חמיו אלא וואי ולענין חנייה וחן לא‬
‫בעינן קבלה בפני ג׳ חברים וכיון והרמב״ם מיסמס‬
‫קא סתים לעניין חנייה וחן ולא כתב כלל ולא סגי‬
‫אלא בקבלה שלא לעבוו ע״ז מבואר ג״כ וס״ל‬
‫וחנייה וחן לא בעינן בקבלה שלא לעבוו ע״ז אלא‬
‫אפילו בסתמא נמי מהני ילא בעינן קבלה בפירוש‬
‫ואין לומר סברא הפוכה והילכך לעניין חנייה‬
‫וחן לא כתב מיוי משוס וס״ל ולענין חנייה וחן לא‬
‫מהני ק‪6‬לה אפילו בז׳ מצות והא מבואר בשמואל‬
‫ב׳ כ״ו פ' כ׳ו ובו״ה א' כ״א וו י ו המלך קנה‬
‫את מקום המקוש מארונא היבוסי ע״ש‪ .‬ותקשה‬
‫מאין היה לו לחרונא את מקום המקוש הא בן‬
‫נח הי׳ יאסור למכור לו קרקע 'בא״י משוס‬
‫לת״ח וויחק לומר שהיי לו מקוום ולא נלקח‬
‫ממנו כלל אלא וואי ומשוס וגר מושב הי'‬
‫ואל ’כ לא הניחו אותי לישב בא׳יי וכואימא וע״ז‬
‫פ׳ אין מעמיוין הילכך ליכא גם משוס למ׳ת‬
‫א״כ למה לא כתב הרמב״ם בוין לא מחנה‬
‫ובגר תושב מותר אלא לאו משוס וס״ל ולענין לא‬
‫מחנם לא בעינן שיהי׳ נר מושב ווקא אלא כל שאינו‬
‫עובו ע״ז מותרין למכור וליחן לו חנייה בקרקנג‬
‫הוראות‬ ‫פח‬
‫להרוג אוהם משום לא תחיה ולהחרימם משום‬
‫העשה והחרם תחרימם ולק בעינן ר!'א דלא‬
‫סםגיר להוכיח ואפילו משבעה עממין כל שקבלו‬
‫עליהם השבע מצות לרןי״י* מוסר לישב בארן‬
‫י ישראל יאל תוציאוהו‪.‬מביניכם להושיבו לע״ז שלו‬
‫‪ ,‬ולהרמב״ם וס״ל ול א^ ישבו מיירי בכל עממין‬
‫סו ליכא הכרח לפרש'קרא ולא‪ .‬ישט בקבל‬
‫עליו שבע מצות ואיכא למימר וקרא מיירי‬
‫בשאר אומות וליכא לאו ולא תחי' ועשה והחרם‬
‫א״כ בלאו קרא ולא תסגיר יועינן שפיר ובקבל‬
‫עליו שבע מצות מוסרין׳ להושיב אוהו בארץ‬
‫ישראל וקרא מיירי בלא קבל עליו כלל הילכך‬
‫ע*כ קרא ולא תסגיר אסיא לעבו שברח מח״ל‬
‫לארץ ופסקי הרמב׳ס אינם סותרים מיוי‬
‫וקושיס הפנ״י לא קשה מיוי‪ ,‬וה׳ה קרא ולא‬
‫תחנם כיון ומיירי בכל האומות ליכא הוכחה‬
‫לומר ומיירי בקבל עליו כל השבע מצות משוס‬
‫ואל׳יכ הא כבר כתיב לא תחי׳ וחיכא לתרץ על‬
‫זה שני תירוצים חוא ואיכא למימר ועיקר‬
‫קרא אתא לומר לענין שאר אומות וליכא‬
‫משוס לא תחי' ועוו וקניא בעינן לבזמן שאין‬
‫יוינו תקיפה וא״כ אם איתא ולא תחנם נמי‬
‫עובר כל זמן שאינו מקבל כל השבע מצות‬
‫ולא סגי בקבלה שלא לעבוו ע״ז לחוו הו״ל‬
‫'להרמב׳ס לכתוב ולענין לא תחנם נמי בעינן‬
‫שיקבל כל השבע מצות כוכתב לענין לא ישבו‬
‫אלא וואי היינו עעמא ולא כתב הכי משום‬
‫‪ ,‬ולענין לת״ח בקבלה שלא לעבוו ע״ז לחוו נמי‬
‫מהני ואפי׳ קבלה בפירוש נמי לא בעינן ולא בעינן‬
‫קבלה בפירוש אלא לענין להחיותו ווקא ולא לענין‬
‫חנייה וחן מופריך הנמר' בע*ז )ס״ה‪ (.‬הא‬
‫ורב יהווה שור ליה קורבנא לאבוורנא ביום‬
‫איום משום ואמר יוענא ביה ולא פלך לע״א‬
‫מהא ותניא איזהו גר כל שקיבל עליו בפני‬
‫שלשה חברים ומשני כי תניא ההיא להחיותו‬
‫ע״ש• ולא משני כי תניא לענין חנייה בקרקע‬
‫או לענין חן מוכח ולא בעינן קבלה בפירוש אלא‬
‫לענין החיותו לבו ואין לומר והא ואמרינן כי‬
‫‪w‬ית להחיותו היינו ווקא לענין ולא‬ ‫תניא הר‬
‫בעינן קבלה בפני שלשה חברים ולא להחיותו‬
‫לבו משא״כ קבלה שלא בפני שלשה חברים בעינן‬
‫אפילו שלא להחייתו וא״כ אכמי מקשה מרב‬
‫יהווה ושור ליה קורבנא לאביורנא ביום איום‬
 ‫פט‬ ‫שעה‬ ‫פרה המשה ועשרים‬
‫לפרש הא דא־תא שם המוכר ביתו לעכו״ס דמיו‬
‫אסור־; ע״ש‪ ,‬ומפרש הרמב״ס דמכר את ביתו‬
‫לעבודת כוכבים כדכתב בפ״כי מה׳ עכו״ס הץ׳נ‬
‫ע״ש‪ .‬ורש׳יי מפרש דמוכר ביתו בארץ ישראל‬
‫לעכו״ס ועובר על לאו דלח תחנם קנס־נן ליה‬
‫ש־הי' דמיו אסורין ע״ש‪ .‬ולפי״ז תקשה הא‬
‫דאיתא שם )מ״ז‪ (.‬במתניתין וז״ל; המוכר את‬
‫שדהו לנכרי לוקח ומביא ממנו בכורים מפני תיקון‬
‫העולם עכ״ל ואס איתא דמחמת שעבר ע״י‬
‫המכירה בלת׳׳ח קנס־נן ליה דדמיו אסור־ן רמאי‬
‫לא קנסינן* נמי התם לדמיו יהיו אסורין ותו לא‬
‫ימכור לעכו״ס אפי׳ בלאו התקנה בלוקח ומביא‬
‫ממנו בכורים׳‪ ':‬אבל לפי הנ״ל אתי ■שפיר דלענין‬
‫מכר ביתו לעכו׳׳ס בארץ ישראל הוא דקנס־נן‬
‫ליה משוס כיון דעובד כו״ם הוא כמו שדקדק‬
‫התנא לומר המוכר ביתו ״לעכו״ס״ שהוא עדיין‬
‫עובד כוי׳ס הוא ועובר בלאו דלא תחנם אפי'‬
‫כשהוא משאר אומות כיון שעובד כו״ם הוא‬
‫עדי־ן משא״כ התם לענין המוכר את שדהו לנכרי‬
‫מ־ירי במי שאינו עובד כרס דליכא ביה איסור‬
‫דלא תחנם אלא במה שמפקע ממצות הילכך לא‬
‫קנסינן ליה את דמיו ובנמרתנו מדויק הוא דלענין‬
‫מוכר ביתו איחא המוכר ביתו ״לעכו״ס״ ולענין‬
‫מוכר שדהו איתא ‪ :‬המוכר את שדהו ״לנכרי״ דלשון‬
‫נכדי משמע שאינו ישראל אבל עובד כו״ס‬
‫לא הוי‪ ,‬וכן את־ שפיר מה שיש לדקדק במחלוקת‬
‫דרבה ור״א אס יש קנין לנכרי או אין קנין איך‬
‫תפשר לומר יש קנין לנכרי הא מכירה בחיסור‬
‫הוא ועובר בלאו דלא תחנם א״כ הא קי״ל דכל‬
‫ד אמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני‬
‫כדכמב החינוך במצוה של״ט וברמב״ס פי״א‬
‫מה' שמטה ה״א וז״ל‪ :‬ואס מכר לצמיתות שניהם‬
‫עוברים בל״ת ואין מעשיהם מועילין ע״ש‪.‬‬
‫א״כ ה״ה במוכר שדהו לעכו״ס דעובר בלאו‬
‫והו״ל להיות הקנין בעל ובירושלמי איתא דאפילו‬
‫קני; נכסים יש לו כדהבאתיו לעיל בפ״כ‬
‫ועוד דאיהא בירושלמי בפ״ה דדמאי ה״ח‬
‫ובגיטי; פ״ד וז״ל‪ :‬רבי אומר בשם רש״ב לקיש‬
‫טעמא דרבי מאיר והתנחלתם אותם לבניכם‬
‫אחריכם לרשת אחוזה הקיש אחוזה לעבדים מה‬
‫עבדים אתם קונין מהן והן אינם קוני; מכם אף‬
‫אחוזה אתם קונין מהם והם אינן קונין מכס ע״ש‪■.‬‬
‫וקשה ל״ל קרא תיפוק ליה דאסור משום לא‬
‫תתנם וכדרלתאעל׳ימ אבל לפי הנ״ל את־‬
‫הוראות‬
‫)ע־ין במנחת ח־דך עצוה רפ״ד שהאר־ך בעדן‬
‫ארונא( וכן מבואר מדבר־ הרמב׳ס שכהב בפ״־‬
‫מה׳ ע״ז ה״ב‪ :‬מכאן אתה למד שאסור לרפאות‬
‫ענו״ס כו׳ ואח״כ בה״ג כתב ‪ :‬אין מוכרין להס‬
‫כו׳ דמשמע דקאי על מ־נ־ס שמדבר מקודם דה״נו‬
‫בעובדי ע״ז כדכתב בהדיא בתואר ״עכו״ס״‬
‫וכדבארנו לע־ל דכשא־נו עובד כו״ס בשאר אומות‬
‫מוהרץ לכרות עמו ברית וה״ה א־כא למימר דמותר‬
‫ברפואה וכן בלא החנם וכן מבואר ממה שכתב‬
‫בה״ד וז״ל‪ :‬אף במקום שהתירו להשכיר לא לבית‬
‫דירה התירו מפני שהוא מכנים לתוכה עבודת‬
‫כוכבים ע׳יש‪ .‬הר־ מבואר בהדיא דמ״ש בה״ג‬
‫‪'J5‬ירי דעובד כו״ם דהא ה״ד מבאר את דבריו‬
‫של ה׳ג ודוקא לענין מתנת חנם כתב‪ :‬אבל‬
‫נותן הוא לנר תושב משום דא־סור מתנת חנם‬
‫לא ילפינן מלא תחנם אלא מקרא דלנר אשר‬
‫בשעריך דגר כתיב בהד־א והא דאיתא בע״ז‬
‫)כ ‪ ( .‬וז״ל‪ :‬ומתנת חנם נופה תנאי הוא ע״ש‪.‬‬
‫ולפי הנ״ל איכא למימר דה״פ אם מותר ליתן‬
‫ממנת חנם למי שאינו עובר ע״ז אפילו לא קבל‬
‫עליו השבע מצות תנאי היא דמ׳יד דיל־ף מלא‬
‫תחנם כל שאינו עובד כו״ם אפילו לא קבל עליו‬
‫שבע מצות ואינו נר‪,‬תושב נמי מותרין ליתן לו‬
‫מתנת חנם ומאן דיל־ף מקרא דלנר אשר בשעריך‬
‫בעינן דוקא שיקבל עליו כל השבע מצות )ועי־]‬
‫מה שכתבתי לעיל בפכ״ג( א"כ למכור קרקע‬
‫בא״־ לישמעאלים וכדומה שאינם עובדים ע״ז‬
‫אפשר שמותר אך זה אינו אלא מחמת איסור‬
‫לתי־ח הוא דליכא אבל עכ״פ אסור למכור להם‬
‫שדות מפני שמפקע להם ממצות הארץ כדאיתא‬
‫בע ‪) r‬כ״א‪ (.‬אך מפני הפקעה ליכא בזה״זלמאי‬
‫דקי״ל תרומה בזה״ז אינו אלא דרבנן וליש‬
‫מפרשים שהביאו התום' דסוגי' דהתס אתיא‬
‫אפי׳ כמ״ד אין קנ־ן לנכרי וחשובה הפקעה מה‬
‫שהוא עתה ביד נכרי והוא זורעה שאינו מפריש‬
‫ממנה מעשר נמצא שאין מקימין בזה השדה‬
‫מצות התלויות ע״ש‪ .‬והא קי׳ל דבדרבנן לכ״ע‬
‫יש קנין כדהוכחתי לעיל מהנמר׳ דניעין )מ״ז‪(.‬‬
‫א” כ לא הוי הפקעה כלל דהא אינו מחוייב בהן‬
‫ואפילו אס נימא דאדרבה למ״ד יש קנין הוי‬
‫הפקעה טפי כדכתבו התום' ע׳יש‪ .‬עכ"פ ‪ .‬אינו‬
‫אסור אלא מדרבנן משא״כ משוס לא תחנם‬
‫אסור מכירה מה״ת ולפי׳יז איכא לתרץ מה שיש‬
‫להקשות לשיטת רש׳י שכתב בניטין )מ״ד‪(.‬‬
 ‫שעה‬ ‫פרק חמשה ועשרים‬
‫עבדים הא המשחר עבדו עובר בעשה ואין שליח■‬
‫לדבר עבירה והמעשה בטל ותירצו דלא נעשה‬
‫שליח של המשחרר אלא שליח של העבד הוא‬
‫להיות זוכה לו שלא בפניו וזכיה מטעם שליחות‪.‬‬
‫ואנכי הקשתי דבלא״ה הול״ל דאפילו הוא■ עצמו‬
‫מסר השטר שחרור להעבד נמי יהיה בטל משום‬
‫כיון דהמשחרר עבדו עובר בעשה וכדרלתאעל׳׳מ‬
‫ותירצה' דלא שייך לומר דהמעשה בטל משוס‬
‫כדרלתאעל״מ אלא אם האיסור חל על שניהם כן‬
‫על המקנה והן על הקונה משא״ל בנידן דהמשחרר‬
‫דהעשה אינו עובר אלא הישראל המשחרר‬
‫משא״כ העבד‪ ,‬אינו עובר כלום הלכך אעפ׳׳י‬
‫דהמשחרר אסור ליתן להעבד אבל חיכך שבא‬
‫השטר ליד העבד או ביד שלוחו זוכה הוא בהשחריר‬
‫ומהני מעשיו משוס דאיהו לא עבר כלל וה״ה‬
‫לענין לת״ח דאינו עובר רק הישראל אבל העכו״ם‬
‫אינו עובר כלל הלכך אעפ״י דהישראל אינו רשאי‬
‫למכור א‪:.‬ל הא העכו״ם אינו מצווה על הלאו‬
‫הזה הילכך מעשה העכו״ס מהני דאצלו אינו שייך‬
‫לומר כדרלתאעל״מ הילכך שפיא עובר הישראל‬
‫בלת״ח אס הישראל מוכר לעכו״ס‪ .‬ובמנחת חינוך‬
‫מצוה תכ״ו ס״ק א׳ כתב וז״ל; ואס המכירה‬
‫קיימת מחמת כל מילתה דא״ר לא תעביד כו׳‬
‫צריך אריכות גדול עיין בסיגיא דתמורה עכ״ל‪.‬‬
‫לפי הנ״ל הרי מוכח מכל הסוגי׳ הנ״ל דלענין‬
‫לא תחנם לא אמרינן כדרלתאעל״מ‪ .‬עוד נ״ל‬
‫לומר טעמא דשחרור דמהני כיון דהתירה עצמה‬
‫גלתה לן ימעשיו קיימין ומהני השתחרר כדכתיב‬
‫בויקרא י״ט פ׳ כ׳ ‪ :‬והיא שפחה נחרפת לאיש‬
‫זהפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן לה גו׳‬
‫הא אם נותן לה חפשה היי היא נשתחררה‬
‫ומהני מעשיו בכה״ג גם רבא מודה דמהני‬
‫כדכתבו האחרונים לענין קידושין דמודה רבא‬
‫דמהני משוס דגלי רחמנא באלמנה■ לכה״ג וה׳ה‬
‫בכל אזהרות דאזהיר רחמנא אין מבטלים‬
‫הקידושין ה״ה בנידן דשחרור וכן לענין לא‬
‫תחנס נמי כיון דהתורה אסרה ליתן להם חנייה _‬
‫בקרקע ואי אפשר לעבור בלאו זה אלא אס ‪,‬‬
‫נימא דהמכירה והמתנה להם קייס ומהני דאל״כ‬
‫לא הוי במציאות הלאו דלא תחנס לענין חנייה‬
‫בקרקע הרי גלתה לן התורה דמהני הלכך‬
‫בכה״ג גס רבא מודה דמהני עוד איכא למימר‬
‫דלעניין לת״יח מהני לכ״ע עפ׳י מה שכתבו‬
‫האחרונים דלא פליגי אביי ורבא אי מהני או‬
‫‪ II I‬ראות‬
‫שפיר דאיכא למימר דקרא בעינן לערן נ כד ס‬
‫שאינם עובדים ט״ז דלא תחנם ל־כא אבל משעם‬
‫אין קנין בא״י איכא ביה ואעפ״י דאעכ״פ אסור‬
‫משוס דמפקט לה מן״>מצות אינו אסור אלא‬
‫מדרבנן ובאיסור דרבנן אי עביד מהני כדכסבו‬
‫הפוסקים ובזה אתי נמי שפיר לשיטת הרמב״ן‬
‫במנין המצות סי׳ רכ״ז והביאו החינוך בסימן‬
‫של״ט דס״ל בפירוש הל״ת דוהארץ לא תמכר‬
‫לצמיתות שמזהיר אותנו שלא נצמית הארץ ביד‬
‫העכו׳ס כלומר שלא נמכרנה להס לצמיתות ופי׳‬
‫הכתוב כן לא תמכר למי שיחזיק בה‪ :‬ליטולס וזהו‬
‫העכו״ם אבל הישראל יחזיר אותה ע״ש‪ .‬וקשה‬
‫לשיטתיה ‪.‬הא למכור לעכוי׳ס בא״י קרקע בלא״ה‬
‫אסור משום לא תחנם ודוחק לומר דלעבור עליי‬
‫בשני לאוין הוא דצריכי ? ולפי הכי׳ל אתי שפיר‬
‫דקרא דוהארן לא תמכר יגו׳ בעינן לנכר­‬
‫‪ ,‬שאינו עובד ע״ז דמשום לת״ח ליכא ומשום לא‬
‫תמכר איכא דהא עכ״פ הנכרי לא יחזור אותה‪.‬‬
‫ונראה לומר דקרא דלא תמכר לצמיתות ליכא‬
‫אלא בזמן שהיובל נוהג אבל בזמן הזה שאין‬
‫היובל נוהג ליכא משום לאו דלא ממכר לצמיתות‬
‫דבלא״ה אפילו בישראל אינה חוירת ביובל‪ .‬ואין‬
‫להקשות דל״ל קרא דלא תמכי גו׳ תיפוק ליה‬
‫דאסור משוס לא ישבו בארצך דעובר אפילו במ­‬
‫שא­נו עובד עכו״ס איכא למימר דס״ל דהלאו דלא‬
‫ממכר עובר בגר תושב שכבר קבל עליו השבע‬
‫מצות דעכ״פ מצות יובל לא קבל על עצמו‬
‫ולא יחזור לו‪ .‬עוד איכא למימר דס״ל דלאו‬
‫דלא ־שבו דוקא בשבע אימות הוא ולאו דלא‬
‫תמכר בכל האומות הוא‪ .‬אך הא דאיתא במתניתין‬
‫דפ*ק ד ע׳ז)י״ ט‪ (:‬וז״ל‪ :‬אין מוכרין להס במחובר‬
‫לקרקע ע״ש‪ .‬ואמרינן בגמר׳ טעמ‪.‬א דאמר קרא‬
‫לא מחנס ע״ש‪ .‬תקשה ממ״נ אס מיירי בשאר‬
‫אומות ואינם עובדים ע״ז הא ליכא לאו דלא‬
‫תחנס ואס בעובדי ע״ז הא אין המכירה קיימת‬
‫משוס כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד‬
‫לא מהני ? לכן נלענ״ד דבכה״ג לא אמרינן‬
‫מהרבה כדרלתאעל״מ טעמיס אי עפ״י מה‬
‫שאמרתי כד הוינא טליא לתרן מה שהוקשה לי‬
‫הא דאיתא בגיטין )י״א‪ (:‬במתניתין ‪ :‬האומר תן‬
‫גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי הס רצה‬
‫לחזור בשניהם יחזור דברי ר׳׳מ וחכמים אומרים‬
‫בגיטי נשים אבל לא בשחרירי עבדים ע׳׳ש‪.‬‬
‫והקשי האחרונים אמאי לא יכול לחזור בשחרורי‬
 ‫צא‬ ‫’טעה‬ ‫פרס חמשה ועשרים וששה ועשרים‬
‫בית דכיוין דלא כיי ליה בלא בית לא אתי‬
‫לזבוניה אבל עבדא דסגי ליה בלא עבדא את־‬
‫לזבוניה ע״ש‪ .‬א"כ לפי׳יז מוכח דבשדה אמרי‬
‫דכגי ליה בלא שדה דאל״כ לא הי ל למקנסיה‬
‫כיין דלא סג■ ליה בלא שדה א״כ תקשה הא דפריך‬
‫הגמר׳ בע״ז )כ״א‪ (.‬וז״ל; מא■ א־ן צריך לומר‬
‫שדות אלימח משוס דאית בה תרתי כי׳ ‪.‬א״ה‬
‫בתים נמי איכא תרת־ ע׳יש‪ .‬נימא הא דא״צ‬
‫לומר שדות משום דגב־ שדות איכא למגזור ניפי‬
‫שכירות אניי מכירה נושים דכגי ליח בלא שדה‬
‫משא״כ בתים מסתברה של• לגזור י שכירות‪' .‬‬
‫דילמא אתי לזבוניה דלא סגי ליה בלא בית? ואין‬
‫לומר דלענין איסור מכירה לעכו׳ים משום חנייה‬
‫בקרקע לא שייך לומר הסברא הנ״ל משום■‬
‫דבאיסור מכירה לעכו״ם אפי׳ באונס ממון אסור‬
‫למכור כיון דאיסור לאו הוא מחויב להפסיד‬
‫עצמו חפי׳ כל ממונא ולא לעבור כדאיהח‬
‫בש״ע או״ח סי׳ תרנ״ו והבאתיו לעיל פכ״א‬
‫והלכך שייך לגזור ולאסור שכירות דלמא אתי‬
‫לזבוניה בא‪.‬ינס אפי׳ ביה חדא דאונם לא שכיחה‬
‫ולא שייך לגזור כלל מפיס‪,‬דמלתא דלא שכיחה‬
‫לא נזרי בה רבנן‪ ,‬ועוד דלענין לא חחנס‬
‫במקום אונס מותר היא ואיני עובר מידי ואפי'‬
‫אינו אונס גדול דהא אפי׳ אס הוא דר בעיר‬
‫שא‪:‬ן בה ישראל מותר למכור לעכו׳ים כדכתב‬
‫הטור בספרו הקטן הלכות ארן ישראל בדין‬
‫קדושת הארן סעיף ו׳ ע״ש‪ .‬ומת ■שכתב בעהמייח‬
‫חכמת אדם בשער משפטי ארץ פי״א סעיף ‪ ,‬ט״ז‬
‫הרין הזה דאם דר בעיר שכולה עכו״ס ורוצה‬
‫לעקור דירתו משם מוהר למוכרה או אפי' בעיר‬
‫שרובה ישראל וצריך למעות ואין ‪ ,‬ישראל רוצה‬
‫לקמת אפי׳ בזול מותר למוכרו לעכו״ם ונלקח‬
‫מהכו׳׳פ כמו שציין שס ע״ש‪ .‬וזהו דברי הכו׳פ‬
‫הנ״ל שהבאתיו לעיל ומדבריו יש לכאורה‬
‫להוכיח להיפך דהא מוקי מתניתין דהמוכר שדהו‬
‫לעכו״ס בגוונא דאונסין הנ״ל ואעפ׳יכ קנסינן ליה‬
‫שלוקח ומביאי בכורים אלא שקילא מעט לענין‬
‫שאין דמיו אסורין וכן משמע מהלשון דמהמתין‬
‫שאמר ‪ :‬״המוכר״ שדהו כו׳ לשון ד־עבד‪ .‬וא׳יכא‬
‫למימר כיון דמסקנת הגמר׳)בגיטין שם( דאין‬
‫חילוק בין בית לעבד ולא קנסינן בשניהם הרי‬
‫ס״ל דאין סברא לחלק בזה והילכך שפיר פריך‬
‫הגמר׳ דע״ז‪ :‬א׳׳ה בתיס נמי כו׳ והנה מה‬
‫שראיתי להפמ‪.‬״ג בא״ח סי׳ ש״ו ס״ק כ׳ שכתב‬
‫הוראות‬
‫לא אלא דוקא בדבר דאינה אזהרה מ־וח־ה שלא‬
‫־עשה אותה אבל אזהרה כללת לא אמריק א■‬
‫עב־ד לא יוהני אסילו לרבא א״כ ה׳יה בלאו דלא‬
‫תחנם נרן• לאי הו־ אזהרה ״־וחדת לענין חנ״ה‬
‫בקרקע אלא שכוללת בלאו זה גס חן ומתנת הנס‪.‬‬
‫פרס ששה ודשרים‬
‫^‬ ‫•‬
‫אמנם הר״ן משמע דס״ל דלאתתגם עובר אש־'‬
‫באומות העולם שאינם עובדים ע זדהא‬
‫כתב במי השולח )ל׳יח ‪ ( .‬גיעמא דלעולסבהס‬
‫תעבודו משום לא תחנם ע״ש‪ .‬ואס איתא דלא תחנם‬
‫לינא אלא במי שעובד ע׳יז א״כ א־ך ש־־ך הניעם‬
‫דלא תחנם גב־ עבד הא עבד אינו עובד ע״ו‬
‫דנתח־־ב במצות שהאשה מתחייבת דגמרינן לה‬
‫מאשה וכ׳יש שאינו עע״ז יכיון דלענין מתנת‬
‫חנם ילין! מלה״ח דאפילו לח־ שאינו עע״ז עובר‬
‫עליו ה״ה לענין חנייה בקרקע בא״י נמי עובר‬
‫אפי' מי שאינו עע״ז ודוחק לחלק בין מי שעובד‬
‫ע״זאלא שהוא הבדיל עצמו שלא לעבוד ע״ז שעובר‬
‫בלת״ח משח״נ במין שאינו טע״ז לעולם דלינא‬
‫לא תחנם ועיין בי״ד כי' קכ״ד סעין‪ t‬ב' ובט״ז‬
‫ס׳ ק ד' ובש״ך ס״ק י״ב( והכפתור ופרח פרק‬
‫עשירי )קס״ו( כתב בהדיא דאסור למכיר בתים‬
‫או שדות לישמעאלים משום לא תחנם גם עכשיו‬
‫ע״ש‪ .‬ומה שה־קשתי לעיל מהשתי סוגיות הסיתרוה‬
‫זו לזו מהברייתא דגיטין )מ״ד‪ (.‬למתניתין‬
‫)מ״ז( המוכר שדהו לנכרי כעת ראית־ שגם‬
‫הכו״ס )שם( הרגיש בזה וכתב לחלק ולומר‬
‫דמיירי שמכרו באונס דהיינו שרוצה להעתיק‬
‫דירתו לעיר אחרת ומתירא שהגויים יחריבוהו‬
‫או שיחזיקו בו או זוזי אנסוה ואין שם ישראל‬
‫שיקנוהו אפילו בזול ע״ש‪ .‬לענ״ד נראה דיש‬
‫בזה מקום עיון דאיך יתכן לומר דמייר• שמכר‬
‫באונס א״כ לא הולייל לקנוס אותו ליקח הבכורים‬
‫ולהביא ל־רושליס מפני תיקון העולם שלא יהא‬
‫רגיל למכור קרקע לעכו״ם בא״י א־ך שייך לעשות‬
‫תקנות בזמן שאניס הוא למכור לעכו׳יס ? וצ״ע‪.‬‬
‫ואולי דאפשר לומר דדוקנ׳י גבי בית דא״א‬
‫לקנוס בדבר אחר הלכך קנסינן ליה דדמיו •ה־׳‬
‫אסורין משא׳יכ בשדה דאפשר לקנוס בדבר אחר‬
‫דהיינו ליקח ומביא בכורים תו אין צריך לקנוס‬
‫בדמיו אלא דדי בהקנס ליקת ומביא בכורים‪.‬‬
‫והא דאמרינן )שם מ״ד ‪ ( .‬וז״ל‪ :‬ודילמא ה״מ‬
 ‫שדה‬ ‫פרה ששה ועשרים ושכעת ועשרים‬
‫למכור לו קרקע מחדש מק״ו וכדמבואר ברמב״ם‬
‫בפ׳׳י מה׳ עכו׳׳ם ה״ד שכלב וז״ל ‪ :‬ומפני מה‬
‫אין מוכרין להן שנאמר ולא תחנם‪ .‬לא חתן להם‬
‫חנייה בקרקע שאם לא יהי׳ להם קרקע ישיבתן‬
‫ישיבת עראי היא ע״ש‪ .‬משמע הא אס יש לו‬
‫קרקע בלא״ה דליכא מעם הנ׳׳ל מותרין למכור‬
‫לו קרקע‪ .‬אמנם זה אינו דהא כתב )שם ה׳יו(■‬
‫וז׳׳ל ‪ :‬אין כל הדברים האלו אשורים ‪h%‬‬
‫בזמן שגלו ישראל לבין העובדי כוכבים עייש‪.‬‬
‫הרי בהדיא כתב דאפי׳ בזמן שגלו ישראל לבין‬
‫העובדי כוכבים וארן ישראל נתיישב בעובדי‬
‫כוכבים ויש להם הרבה קרקעות אעפ׳׳כ אשורין‬
‫למכור להם קרקעות בא״י משוס לא תחנם‬
‫וכן מה שרצה המרש״א להוכיח לענין שדה שקנה‬
‫מעכו״ם שמותר לחזור ולמכיר לעכו׳׳ם ליכא‬
‫לסמוך ע״ז חדא דהמרש״א עצמו לא כתב אלא‬
‫בלשון ואפשר ולפי מה שמסיק הגמר׳ דהברייתא‬
‫מיירי בסוריא ליכא ראי׳ מידי‪.‬‬
‫למכור לעכו״ם ע״ז נאמר הלאו דלא תחנם‬
‫י פי־ס שבעה ו;זשרים ■‬
‫שאנחנו מחויבים לקנות ממנו לאו מלאו דלא תחנם‬
‫ו ה נ ה הא דאסור ליתן לעכו׳׳ס חנייה בקרקע‬
‫מה״ת איני אלא במכייה אבל שכירות‬
‫אינו אסור אלא מדרבנן גזירה אטו מכירת‬
‫כדאיתא בגמר׳ דע״ז )כ״א‪ (.‬וז׳יל ‪ :‬היא נופה‬
‫גזירה ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה ע׳׳ש‪ .‬וכן‬
‫כתב רש״י על מתניתין דאין משכירין לתם‬
‫בתים כו׳ וז׳׳ל ‪ :‬לעכו׳׳ס בא״י גזירה משום‬
‫מכירה דאיסור דאורייתא היא שנותן להם חנייה‬
‫בקרקע עכ״ל‪ .‬וכן כתב הרמב׳׳ס בפי' המשניות‬
‫ע׳׳ש‪ .‬אך היינו דוקא בזמן שאין ידינו תקיפה‬
‫הוא דשכירות איני אסור אלא מדרבנן אבל‬
‫בזמן שידינו תקיפה מדאורייתא‪ .‬הוא דאסור‬
‫אפי' שכירות כדכתב תרמב״ם בספרו מחשבת‬
‫משה מצות ל׳׳ת נ״א וז׳׳ל‪ :‬שהזהרנו מהושיב‬
‫עובד כוכבים בארצנו כדי שלא נלמוד כפירתם‬
‫באמרו לא ישבו בארצך פן‘ יחטיאו יגו׳ ואלו‬
‫רצה עובד כוכבים לעמוד )צ׳יל לעבור( בארצנו‬
‫אינו מותר לנו עד שקבל עליו שלא לעבוד ע׳׳ז‬
‫ואולם עובדי עייז לא ישכנו עמנו ולא נמכור להם‬
‫נחלה ולא נשכור להם ביה ובבאור אמר לנו הפי׳ לא‬
‫תתן להם חנייה בקרקע עכ״ל‪ .‬הרי ס׳׳ל דגם שכירות‬
‫אסור לתם מה״ת אך היינו דוקא משוס הלאו‬
‫דלא ישבו בארצך דאפי׳ רק להעביר דרך הארן‬
‫הוראות‬ ‫צב‬
‫וז״ל‪ :‬אף האידנא שאנו בין האומות ול־כא לא‬
‫תחנם לעכי״ם כ״א ישוב א״י לבד תתירו שבות‬
‫ע״ש‪ .‬צריכין להבין מנא ליה לחדש חידוש זה‬
‫דהאידנא ליכא לאו דלא תחנם הלא מדברי‬
‫הרמב״ס מבואר לה־פך דהא כתב בפ״י מה׳‬
‫פ״ו ת״ר‪ .‬אין כל הדברים האלו אמורים אלא‬
‫בזמן שנלו ישראל לבין העובד כוכבים או שיד‬
‫עכו״ם תקיפה עלישראל )כל האיםורים שחישב‬
‫שם קודם דהייני חן וחנס וחנייה לא נאמרו‬
‫אלא בזמן שנלו ישראל לבין העובד כוכבים‬
‫דליכא איםור ד לא ישבו בארצך( אבל בזמן שיד‬
‫ישראל תקיפה עליהם אםור לנו להניח עובדי‬
‫’ כוכבים בינינו ע״ש‪ .‬הרי ס״ל להרמב״ם דאיםור‬
‫חנייה בקרקע לא נאמרה אלא דוקא בזמן תזה‬
‫שאנו בין האומות ? ואולי דמעות סופר הוא דהו״ל‬
‫לכתוב דתאידנא ליכא לאו דלא ישבו ובאמת‬
‫בנידן דהפמ״ג לא שייך אלא הלאו דלא ישבו‬
‫דלאו דלא תחנם לא שייך אלא אם ישראל רוצה‬
‫דאםור למכור אבל אם כבר קנה העעו״ם לענין‬
‫הוא אלא מלא ישבו באי־צך‪ .‬והמרש׳יא בנימין‬
‫)מ״ז‪ (.‬שרצה להוכיח מהברייתא )דשם( שאמרת‬
‫ישראל שלקח שדה מעכו״ם עד שלא הביאה‬
‫שליש וחזר■ ומכרה לו משהביאה שליש‪■ .‬ולא‬
‫נקמה ישראל ׳שמכר לעכו״ם שדה משהביאה‬
‫שליש כי’ משום דאם מכר להעכו״ם בתחלת‬
‫איכא איסור משוס לא תחנם אבל היכא דהישרנל‬
‫יעצמו קנה השדה מהעכו״ם אפי' חזר ומכרו‬
‫לעכו״ס אינו עובר בלאו דלא תחנם ע״ש‪.‬‬
‫ולפי״ז כל הקרקעות אשי תחת יד אחינו בני‬
‫המושבות שהתנחלו בא״י ת׳יו כולם שקנו מילדי‬
‫הארן נינהו עתה אין בהם איסור לתזור ולמכור‬
‫לא”• משום לא תחנם ואין סברא לחלק בין אם‬
‫מכר לאותו עכו״ם ממי שקנה ממנו את הקרקע‬
‫או לעכו׳׳ס אחר דכיון דהעכו״ס מכר את‬
‫הקרקע שלו סרי הוא כאחר דמי ואם נימא‬
‫דלמכור לנכרי אחר אסור משום לא תחנם גם‬
‫לאותו עכו״ם נמי הו״ל לאסור אלא ודאי דס”ל‬
‫דאין נ״מ בזה ועיקר השעם הוא כיון דעל‬
‫הקרקע הזאת כבר הי׳ להעכו״ס חניית שוב‬
‫אינו עובר עליו משום לא תחנם משום דאינו‬
‫נותן על הקרקע חניית מחדש לפי״ז איכא למימר‬
‫דאס הי׳ להעכו״ס בלא״ה קרקע בא״י מותרים‬
 ‫צג‬ ‫פרק שבעה ועשרים‬
‫למימני סעמא דאיכא תרתי ועיין בתום' מנחות‬
‫)ס״ו‪ (:‬ד״ה מירוח דהא אמר ר״א בגיכיין)מ״ז‪(.‬‬
‫אעפ״י שיש קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע‬
‫מיד מעשר שנאמר דגנך ולא דגן נכרי אבל‬
‫אין קנין לנכר־ בארן ישראל לחפור בה בורות‬
‫שיחין ומערות ע״ש‪ .‬הרי לר״א לא משכחת לה‬
‫מכירה לעכו״ס בא״י כלל כיון דאפילו במכירה‬
‫גמורה אינו קינה בה לחפור בה בורות שיחין‬
‫ומערות ואינו אלא שכירות דהיינו קנין פירור‪.‬‬
‫ולדידיה ע"כ אפילו בשכירות עובר בלא תחנם‬
‫מן ההורה וא׳־כ לדידיה תקשה קושי׳ הגמר׳‬
‫דע״ז מאי אצ״ל שדות וע׳'כ בעינן למימר הטעם‬
‫כתירושלמי דהתילוק בין בית לשדה דתשדה‬
‫מתברכת מתוכה ואיכא חנייה טפי ואפילו‬
‫שכירות אסור מן התורה ובית אינו מתברך‬
‫מתוכו וליכא חנייה בשכירות וה״ה במכירה למ״ד‬
‫יש קני; כנ״ל דאינו אסור אלא מדרבנן גזירה‬
‫אטו שדה ואס נימא ולאו דלא ישבו עיבר‬
‫אפילו בלאו משבעה עממין ג״כ איכא למימר‬
‫דמש״א התנא ואצ״ל שדות ה״ה דמה בית‬
‫שאיני מתברך מתוכו דליכא משוס לח תחנס‬
‫מ״מ אסור להשכיר או למכוי־ משום דעכ״פ עובר‬
‫הוא בלאו דלא ישבו כ׳יש שדה דאיכא משוס‬
‫תרווייהו משוס לא ישבו ומשוס לא החנם‬
‫דמהברכת מתוכה ורב־ יוסי דאמר בארץ ישרתל‬
‫משכיר־ן להס בת־ס אבל לא שדוח איכא למימר‬
‫דס״ל דלאי דלא ישבו אינו עובר אלא בשבעה‬
‫עממין והוא מיירי בשאר אומות יס״ל דאין קנין‬
‫כדאיתא במנחות )ס״ו‪ (:‬ע״ש‪ .‬ולמ״ד אין קנין‬
‫אמרינן בג־טין )שס( דהיינו דוקא לענין מצות‬
‫אבל רשות בידו לחפור בו בורות שיחין ומערות‬
‫וכדאיהא בירושלמי דאע״ג דאמר רבי מאיר אין‬
‫קנין לגר ‪:.‬א״י להפקיעו ממעשר מודה שיש לו‬
‫קנין נכסים והלכך שפיר איכא למימר דלא תחנם‬
‫אינו עובר אלא במכירה ולא בשכירות דלאו חנייה‬
‫גמורה היא‪ ,‬אך לדבר־ ת״ק א־ אפשר לפרש‬
‫כנ״ל דהא דברי ר״מ הוא ור״מ ס״ל אין קנין‬
‫לעכו״ם כדאיתא במנחות )שס( א״כ אי אפשר‬
‫לפרש דברי ת״ק דאמר אצ״ל בשדה כנ״ל אך מדברי‬
‫הירושלמי פ״ד מפאה ה״י מבואר דס״ל דלמ׳יד יש‬
‫קנין יש לו קנין בנון( הקרקע כמכירה גמורה‬
‫ולמ״ד אין קנין אין לו קנין גם בגוף הקרקע‬
‫וכשכירות דמי ואפילו אס נפרש כדאיתא כככל'‬
‫גיטין)מ״ז‪ (.‬מ״מ איכא למימר דשכירות אסור‬
‫הוראות‬
‫חסור כדדכתב בחבורו פ״י דע׳יז כ״ש שכירות‬
‫’ בית וה״ה שדה וכדומה דאסור תה״ס והלאו‬
‫דלא ‪,‬ישבו ליכא אלא בזמן שידינו תקיפה כדכתב‬
‫בחבורו פ״י מע״ז ומ״ש ובכאור אמר לנו הפי' לא‬
‫תתן להס חנייה בקרקע לענין איסור מכירה‬
‫הוא אבל שכירות אינו אסור אלא משוס לא‬
‫ישבו כנ״ל‪ .‬ואס מכר להס קרקע בא״י בזמן‬
‫שידינו תקיפה עובר הוא משוס שני לארן‬
‫משוס לא תחנס ומשוס לא' ישבו ובשכירות‬
‫אינו עובר אלא משוס לת ישבו וכן כתב החינוך‬
‫מצוה צ״ד וז״ל ‪ :‬שלא לשכון עע״ז באמנו‬
‫שנאמר לא ישבו בארצך כי׳ ומכר להס קרקע‬
‫או שכרו להס במקום שאינו רשאי עבר על‬
‫מצות מלך ואינו לוקה ע״ש‪ .‬ומ״ש הנושנה‬
‫למלך‪.‬בדרך מצותיך על דבר־ החינוך הנ״ל וז״ל ‪:‬‬
‫כל אלו החלוקות לא נפקי מלאו זה כי אס מלאו‬
‫דלא תחנם ע״ש‪ .‬ולפי הנ״ל איכא למימר דמה‬
‫שילין( חנייה מקרא דלא ישבי היינו שכירות דמלא‬
‫תחנס ליכא למ־לך אלא מלא ישבו ומכירה‬
‫שכתב לאו דוקא אלא אגב גרדא הוא דנקט‬
‫מכירה ומה שמשמע מהחינוך)שס( דס״ל כיעמא‬
‫דמתניתין דפ״קדע״ז דאין מוכר ין במחובר לקרקע‬
‫ואין משכירין שדות ובתים בא״י לעכו״ס משוס‬
‫הלאו דלא ישבו מדכת־ד‪ .‬הדברים הללו וז״ל ;‬
‫וחילוק הדינים שאמז״ל שיש בין בתים ושדות‪.‬‬
‫וכרמים ובין סור־א לא״י ויתר פרסית מבוארים‬
‫בסנהדרין וע״ז ע״ש‪ .‬ובמצוה תכ״ו לענין לאו‬
‫דלא תחנם לא הזכיר כלל מזה משמע משום‬
‫דס״ל דגם שכירות אסיר מה״ת מקרא דלא ישבו‬
‫הילכך כתב דוקא במצוה צ״ד ולא במצוה תכ״ו‬
‫משום דמשוס לא תחנם ליכא למיסר שכירות‬
‫ובשכירות ומכירה בידאי גם בזמן הזה דמי לזמןשכל‬
‫'שראל ישבו בארן ישראל דלענין זה שלא למכור‬
‫ושלא להשכיר להם אה שלנו הרי כלנו ידינו‬
‫תקיפת עכ״פ בזה הילכך אין חילוק בענין זה בין‬
‫בזמן שלא גלו ישראל ׳לזמן שגלו ישראל ואעפ״י‬
‫דמהגמרא דע׳׳ז מבואר דשכירוה אינו אסור‬
‫אלא מדרבנן איכא למימר דזה תלי׳ בין מעם‬
‫• הבבלי לסעס הירושלמי ולהירושלמי גס שכירות‬
‫אסור מן התורה דהא איהא בירושלמי דע״ז‬
‫פ״ק על מתניתין דאין משכירין להס כו׳ ואצ״ל‬
‫שדות משוס דמתברכת מתוכה ובית אינו מתברך‬
‫מתוכו ופי׳ המפרשים דהירושלמי קאי למ׳׳ד‬
‫אין קנין וליכא הפקעה ממעשר והלכך ליכא‬
 ‫שעה‬ ‫פרק שבעה ועשרים‬
‫נבא ונחקורה אס אפשר להמציא איזה אופן‬
‫להפקיע מקרקעית ישראל המתנתליס בארצנו‬
‫הקדושה איסור שביעית על ידי מכירה או שכירות‬
‫לאינו יהודי את הקרקעות שלהס ואעפ״י‬
‫דבין כך מבטליס המצוה הגדולה שהיא כ*עס‬
‫אחת בשבע שניס מ״מ לעומת זה יש חשש גדול‬
‫שעלוליס להכשל בעבירה חמורה לחלל את‬
‫השנת השביעית ח״ו שהיא חמורה מאד עד•■‬
‫שאמרו בוא יראה כמה קשה אבקה של שביעית‬
‫כו' לכן חובה עלינו לחפש תחבולות ותנדקאות‬
‫להפקיע קדושת שביעית באופן שלא יהי׳ מכשול‬
‫ת״ו כמו שכתבו התוס׳ בבכורות )ג‪ (:‬ד״ה‬
‫דוקא בענין קדישת בכור ע״ש‪ .‬וכן כתב המחבר‬
‫בש״ע ׳״ד סי' ש״ך וז״ל ; בזמן הזהמצוה לשתף‬
‫עס העכו״ם קודס שיצא לאויר העולם כדי‬
‫לפטרו מהבכורה אף עפ״י שמפקיע קדושתו‬
‫הכי עדיך טפי כדי שלא יבא לידי מכשול ליהנות‬
‫ממנו בגיזה ובעבודה ע״ש‪ .‬ה״ה בנידן דידן‬
‫אפשר לומר דמצוה הוא לעשות תחבולה להפקיע‬
‫קדושת שביעית כדי שלא יבאו לידי מכשול יען‬
‫שבעוניתינו לא נתק״ס הבטחת וצויתי את ברכתי‬
‫ואס לא יעבדו רק שבת שבתון יהי׳ לארץ‬
‫יאמרו מה נאכל בשנה השביעית בעבור זה‬
‫עלוליס להכשל באיסור שביעית‪ .‬ומ״ש התוס׳‬
‫‪ ,‬בבכורות)שס( בשס ר״ת דרב‪ ,‬מרי" נענש נפי‬
‫שהי׳ מקנה אזני של עובר ואיכא הפקעה בגוף‬
‫העובר ילא הותר אלא הקנאה באמה ע״ש‪.‬‬
‫והא בנידן דידן כמו הפקעה בגוף העובר דנוי‬
‫הקרקע שעליה תל חובת שביעית‪.‬‬ ‫דהא גוף ’‪-‬ויין‬
‫מפקיע מקדושתה איכא למימר דבדידן נמי‬
‫כהקנאה באמה דמיא דהא בעצם הקרקע אינו‬
‫חל קדושה כלל אלא הפירות קדישיס הן בקדושת‬
‫שביעית ועל הפירות חלין קדושה ואיסור חפצא‬
‫משא״כ הקרקע אינס קדושיס ולא נאסריס איסור‬
‫חפצא כלל והאיסור חרישה וזריעה וקצירה‬
‫ובצירה וכדומה אינו אלא איסור גברא ותו לא‬
‫ולא דמי לעובר■ יהעובר גופיה נעשה קדיש ;‬
‫ואסור משוס קדישת בכור וע״י מכירה בודאי‬
‫אסירה משוס דאסוי איסור דאורייתא ליתץ להס■‬
‫חנייה בקרקע ‪ .‬אך להשכיר להס אה הקרקע של‬
‫ישראל טל איזה שניס בהבלעה שנת השמיטה‬
‫דאינו אסור אלא מדרבנן גזירה אטו מכירה יש‬
‫בזה להאריך אס מותר בהכי ומהני להפקיע מהץ‬
‫איסור שביעית או לא‪,‬‬
‫הוראות‬ ‫צד‬
‫מן התורה משוס לא ישבו משוס דלענין שכירות‬
‫הרי יש בידינו תקיפות שלא להשכיר לעכריס‬
‫כ׳ כ״א על ביתו יש לו> רשות לעשות כל מה‬
‫שלבו חפץ באין שוס מותה וערעור כלל וכדמשמע‬
‫מהחינוך ומה שהצריך הנמר׳ דע״ז לפרש הא דאצ״ל‬
‫‪,‬שדות משוס גזירה אולי היינו טעמא משיס דס״ל‬
‫דלאו לא ישבו לא נאמר אלא נשבעה עממיו‬
‫אבל להתינוך דס״ל דלא ישבי קאי גס על שאר‬
‫אומות הילכך גס שכירות אסור מן התורה משוס‬
‫לי ישבו והרמב״ס דס״ל• רשכירות אינו אסור‬
‫אלא מדרבנן ולא אסר משוס לא ישבו היינו‬
‫טעמא משוס דס״ל דלאי דלא ישבו בארצך ניכא‬
‫אלא בזמן שהארץ היתה ביר ישראל ובמה שלא‬
‫ישכיר לו את ביתו לא יהיה לו ישיבה בארן‬
‫ישראל כלל אז אס השכיר לו עובר משוס לא‬
‫ישבו משא״כ ■בזמן הזה שבלאו הכי ריב יושביה‬
‫אינס ישראלייס ואס אין הישראל ישכיי לו‬
‫דירה ימצא לשכור מהרבה אינס יהודיס ויתטייאו‬
‫אותנו בלאו הכי הילכך ליכא איסור משוס‬
‫לא ישבו בשכירות מה שאין כן במכירה דאסור‬
‫משוס לא התנס אין חילוק בזה דהא על כל‬
‫פניס נותן לו חנייה בקרקע של ארץ ישראל‬
‫ואפילו אס יש ‪.‬לו קרקע בלא‪.‬׳ הכי הא עכ״פ‬
‫מוסיך לו חנייה בקרקע ואסור מן ההורה לכ״ע‬
‫דאפילו למ״ד אין קנין אבל קנין נכסים יש לו ואיכא‬
‫חנייה בקרקע והילכך סבירא ליה להרמב״ס‬
‫דבעודן בידו יש קנין וכדכתב הכו׳־פ פ״ד‬
‫דמתתלה מביא דברי הירושלמי דאפילו למ״ד‬
‫אין קנק מודה דקנין נכסיס יש לו ומסיק‬
‫את״כ וכתב וז״ל ‪ :‬ועל זה הוא שאמרו אין‬
‫מוכריס להס במחובר לקרקע ע״ש‪ .‬ועיין בכו׳פ‬
‫פ״י וכן הסמ״ג ‪ Vo‬דשכירות אינו אלא דרבנן‬
‫שכתב במל״ת מ״ת וז״ל ‪ :‬שלא ליתן לעכו״ס‬
‫תנ״ה בקרקע ארץ ישראל שנאמר לא תתנס‬
‫ומטעס זה שנינו בע״ז )כ״א‪ (.‬אין מוכריס להס‬
‫בה‪,‬ים ושדות בארץ ישראל ע״ש‪ .‬ולכאורה‬
‫צריכין להבין את דבריו הקדושיס שהביא לשון‬
‫המתניתין אין מוכריס כו׳‪ .‬ולפנינו ליתא הכי‬
‫אלא בלשין שכירות• אין משכיריס להס בתיס וכו׳‬
‫אבל אס נימא דס׳ל דשכירות אינו אסור אלא‬
‫מדרבנן אתי שפיר ששינה לשון מתניתין משוס‬
‫דאיהו רצה לפרש פי׳ הלאו דלא התנס ועיקר‬
‫הלאו דאורייתא מכירה הוא ולא שכירות דאינו‬
‫אסור אלא משוס; גזירה אטו מכירה‪ .‬ועתה‬
 ‫צה‬ ‫שעה‬ ‫פרה שמנה ועשרים‬
‫מצווה על שביתת בהמתו בשבת כדאיתא בע״ו‬
‫)ט״י ‪ ( :‬ובש״ע או׳׳ח סי' דלז״ו ע״ש‪ .‬ושביתת שדתו‬
‫בשביעית כשביתה בהמתו בשבת דמיא כדא־תא‬
‫בגמר׳ )שם‪ (.‬ועיין במהרש״ל לב״מ )צ‪ (.‬וכבר‬
‫עמדו בזת האחרונים‪ .‬ונלענ״ד לתרן דבריהם על‬
‫כ״א דהנה הבעל המאור בפ״ק דשבת ובע״ז‬
‫)שם‪ (.‬והרשב״א והריטב״א לשבת )י״ט‪ (.‬ותמאירי‬
‫שם והר״ן בספ״ק דע״ז הבינו בדעת תרי״ף שלא‬
‫הביאה הברייתא דלא ישכיר אדם כליו לנכרי‬
‫בערב שבה משום דס״ל דביה שמאי הוא דאית להו‬
‫שביתת כלים ולא אמרו אלא בע״ש‪ .‬אבל ברטעי‬
‫ובחמישי מותר כדאיתא בברייתא בהדיא ע ש‪.‬‬
‫ועיין ברא״ש פ׳ק דשבת )ס׳׳י ל״ו( ובקרבן‬
‫נתנאל אות ח׳ ולפי״ז איכא למילך לדידן אעפ״י‬
‫דקי״ל דבכליס ליכא איסור עכ״פ נ״מ לענין‬
‫שביתת בתמה דלכ״ע מצווה הוא על שביתה‬
‫בהמתו מותר להשכיר לעכו״ם קודם השבת‬
‫בהכלעה ומה שהקשה כעל המאור דלפי״ז גס‬
‫מכירה לא הו״ל לאסור רק בע״ש דהא אישור‬
‫מכירה הוא רק משום גזירה דשכירות ולמ ה הנן‪..‬‬
‫ובכל מקום אין מיכריס להם בתמה גסה אלמא‬
‫לעולם אין מוכלייס דהא סהמא קתני ע'ש‪ .‬כבר‬
‫תירן ע״ז תר׳׳ן כפ״ק דע״ז משוס דההיא ברייתא‬
‫דקתני לא ישכור אדס כליו לעכו״ם בע״ש בד‬
‫וה׳ מותר ב״ש קתני לה ובודאי דדוקא בסתם‬
‫שרו הכי כגון ששוכרה לאיזה מלאכת דאין יודע‬
‫אס יעשה בה בשבת אס לאו אכל במפיש‬
‫ודאי לא‪ ,‬ואס מוכר לחלוטין הרי הוא כמפרש‬
‫שכיין שתעמוד עמו זמן מרובה א״א שלא יעשה‬
‫בה מלאכה בשבת ומש״ה אסרינן מכירה משוס‬
‫גזירה שאלה במפרש שהוא אסורה לעולס ע ש‪.‬‬
‫ועיין בר״ן ספ״ק דשבת מש"כ כזה והא דמהני‬
‫שכירות' בהבלעה בשביתת כליס לב״ש משוס‬
‫דס״ל שאין אנו מזהרין אלא על מלאכתנו שלא‬
‫תפשה בכלנו אבל לא מה שאחר עושה בכלנו‬
‫במלאכת אחריס י והילכך אסור ג״כ ליהנות‬
‫ממעשה שבת שתפשה בכל;ו או לקבל שכר‬
‫תשמיש הכלי דכיון דנהנה בתשמיש הכלי בשבת‬
‫כעשה כמו שעושה עס הכלי מלאכתנו בשבת‬
‫זבהבלעה כיון דאינו מקבל שכר שבת בפירוש‬
‫‪ .‬וגם אפשר דלא יעשה הנכרי בה מלאכה בשבת‬
‫כלל הילכך בהבלעה מותר דבכה״ג לא נקרא‬
‫דנהנה משכר שבת ואינו נקרא מלאכתנו ועיין‬
‫במגיד משנה פ״ו מה' שבת הטיז ע׳ש‪ .‬ומבית‬
‫הוראות‬
‫פרס שמנה וטשרים‬
‫ה נ ה רא־ת' להמכי״ט ח״ב ס־' ‪ r c‬שנתב‬
‫להתיר לישראל להשכיר לגד שדה שלו‬
‫קודם שנת שביעית לכמה שנים דהו• כשוכר גוי‬
‫לכמה ימים לעשות מלאכה דיכול לעשות אפי׳‬
‫בשבת'ודוקא להשכיר שדה לגוי בשביעית עצמה‬
‫אסור הוא משא״ב בהבלעה והוכיח כזה ממה‬
‫שכתב בשם רבינו ישעיה מטראגי בפסקיו ‪ .‬שם‬
‫וז״ל‪ :‬אעפ״י שאדם מצווה על שביתת בהמתו‬
‫בשבת אין אדם מצווה על שביתת בהמתו‬
‫בשביעית ויכול להשכיר לגוי לחרוש בו בשביעית‬
‫אבל'לא ישכירנה לישראל תחשוד לחרוש בת‬
‫בשביעית מפני שעובר על לפגי עור כו' ולא ישכור‬
‫שדהו בשביעית אפי' לגוי שאדם מצוות על שביתת‬
‫שדהו בשביעית שגאמר שבת שבתון יהי' לארן‬
‫עכ״ל‪ .‬ודקדק מדבריו דדוקא בשנה שביעית עצמו‬
‫או מקודם לצורך שביעית הוא דאסור להשכיר‬
‫לגוי 'אבל בהבלעה כמה שנים שרי אפי׳ עובדה‬
‫בשנת השמטה דאפשר שלא■ יעבוד בה שום‬
‫שביעית אפי׳ שית ששכר ישליאל מגוי ס״ל דלא‬
‫שרי להשכירה לגוי בשנת השביעית עצמה‬
‫או לצורך שביעית עי׳יש‪ .‬וכן ראיתי לבנו מתרי״ט‬
‫שכתב בתשובותיו ח״ב םי׳ נ״ב ג״כ להתיר‬
‫להשכיר לעכו״ס שדהו בלא טעמא דארנונא‬
‫בהבלעה דהיינו שהשכיר לו לשבע שנים בשבע‬
‫מאות זוז שרי ולא דמי למשכיר תנור וריחים‬
‫שלוקח ריוח יום יום דתכא כיון שהשכיר לו‬
‫לשנים מרובות אם יוביר ולא יעביד בחד שתא‬
‫מינייהו משלם במטבא דאורחא דמילתא הוא‬
‫שחינה זורעה שנה אחר שנה שמא תכחיש‬
‫אלא כאותה ששנינו הופך שער שתי שורות‬
‫לכאן וזורע את תבור נמצא שכשהוא נוטל שכר‬
‫שדהו לאו שכר שביעית הוא נוטל אלא שכר‬
‫שאר שנים והא דאמריגן בפ׳ המקבל המקבל‬
‫שדהו מחברו לשבע שנים בשבע מאות זוז אין‬
‫השביעית מן ‪.‬המנין התם בישראל קתגי‬
‫דתידע ידע שאין דרך ישראל לעבוד בשנת‬
‫ששמיטה והו׳ל לשש שנים אבל גבי העכו׳׳ם‬
‫השביעית מן המנין ודרך הבלעה שרי ע״ש‪ .‬והקושיות‬
‫גלו הא אפילו בשכירות אסור מדרבנן להשכיר‬
‫להעכו״ם משוס גזירה אטו מכירה דאסור משוס‬
‫לאי תחנם‪ ,‬ועוד הא קי״ל דאסור להשכיר ליום‬
‫השבת בהמה לעכו״ס אפי' בהבלעה משוס דאדס‬
 ‫שעה‬ ‫פרס שמנה ועשרים‬
‫ביוס השבת היי כמו משאיל לי בתחלה ליום‬
‫השבת הילכך בעינן שיפקירוה ומ׳׳ש הטור )שס(‬
‫בשס הסמ׳ינ וז״ל ;ובספר המצות התיר להשכירה‬
‫בהבלעה ע״י הפקר ע״ש‪ .‬משמע ואפילו בסתס‬
‫הבלעה נמי בעינן דוקא שיפקיר ע״ש‪ .‬הא כתב‬
‫)שס( הב״י רהסלדג ס״ל כוע ס התוס׳ והרז״ה‬
‫והר״ן והרא״ש והברייתא ולא ישכיר אוס כליו‪:‬‬
‫לנוי אתיא אפילו כב״ה ע״ש‪ .‬ומשכירות בהמה‬
‫נשמע לשכירות שוה בשביעית ובהבלעה מיתר‬
‫כיון ולא מפרש שיעבוד בשביעית ואפשר שבשנת ‪-‬‬
‫השביעית לא יעבוד אלא יוביר נמצא שכשהוא‬
‫נוטיל שכר שדהו לאו שכר שביעית הוא נוטל א״כ‬
‫העכי״סעובו עבודה עצמו ולא עבודה ישראל כלל‬
‫ובכה״ג אין הישרגי מצווה על שביתת שדהו בשביעית‬
‫כמו שאינו מצויה על שביתת בהמתו בשבת‪.‬‬
‫עוו איכא למימר ואפי׳ הפסקיס וס״ל והברייתא‬
‫ולא ישכיר תפיא אליבא דכ״ע ובשביתת בהמתו‬
‫אפי' בהבלעה אסור מווו בשביתת שדהו בשביעית‬
‫ובהבלעה מותר משיס ובשביתת בהמתו ס״ל‬
‫והחיוב על בעל הבהמה שלא להניח שוס איש‬
‫לעשות מלאכה ביום השבת ׳בבהמתו אפי׳‬
‫כשאינו נהנה מהמלאכה משא״כ בשביתת שדהו‬
‫בשביעית מווו דאינו עובר אלא אס הוא בעצמו‬
‫עובד אה הארן משא״כ אס הקרקע נעבד‬
‫ע״י אתר בלא שליחותו אינו עובר בעל הקרקע‬
‫מידי שנאמר שנת שבתון יהי׳ לארץ ועל כ״א‬
‫ואחד חיוב לשבות בשביעית חיוב מצו עצמו והסבר‬
‫לזה כיון דבלא״ה הארן בשנת השביעית הוי כמו‬
‫חמן ואינו ברשותו ועשאן הכתוב כאלו הן בישותו‬
‫דהא כל שנת השביעית הרי כל שדהו הפקר‬
‫ואפקעתא ומלכא היא כל שנש השבע כוכתב‬
‫רש׳׳י בר״ה )ט״ו‪ (.‬ו׳׳ה יד הכל וז״ל ‪. :‬מיהו כל‬
‫שוותופרוסות הפקר הן בשביעית ע׳יש‪ .‬וכדאיתא‬
‫בכלאים פ״ז מו״ה ‪,‬וז״ל ‪ :‬אמר ר׳ יוסי מעשה‬
‫באחו שזרע את כרמו בשביעית ובא מעשה לפני‬
‫ר״ע ואמר אין אוס מקדיש ובר שאינו שלו‬
‫ע״ר‪ .‬וכואיתא בב"מ )ק״ו‪ (.‬ע״ש‪ .‬הרי באמת‬
‫בשנת השבע הוי אינו שלו אלא ו ע שאן הכתוב‬
‫כאלו הן ברשותו לענין שאסור לעבוד בשביעית‬
‫אך זה אינו אלא ווקא כשהוא בעצמו עובד‬
‫בשדהו או אפי' אחר כשעובר בשליחותו ולהנאתו‬
‫אסור גס ע׳׳י האחר לעבוד משא״כ כשאיש‬
‫אחר עובד בקרקע של אחר אין בעל השדה‬
‫עובר אפי׳ כשבעל השוה רואה שאיש עובד‬
‫הוראות‬ ‫צו‬
‫שמא־ נשמע לבית הלל בשטרות יהקה ‪ 6‬ע״ג‬
‫שמצווה על שביתתה מ"מ בהבלעה יש להתיר והא‬
‫דאסרינן גס שאלה הא בשאלה אינו מקבל שוס‬
‫הנאה ממלאכתו א"כ עושה דבר שאינו מלאכתו‬
‫איכא למימר דמיירי כני! שאמר בעירוש‬
‫לעשות בבהמתו לכ״ע ובכליו לב״ש מלאכה בשבת‬
‫דאז נעשה כשלוחו ולחומרה יש שליחוס והמניד‬
‫משנה )שס( הפריז על המרה וכתב ואפילו‬
‫בשכירות בלא הבלעה ואסור נמי אינו אלא‬
‫מעעס חומרא ולא מלו הוין ע״ש‪ .‬אך‬
‫צריכין להבין דברי הש״ע באו״ח סי' רמ״ו ומשמע‬
‫מהרמב״ס פ״ו מה' שבת‪ :‬דס״ל כהרי״ך והברייתא‬
‫דצא ישכיר אוס אהיא כב״ש וכדהוכיח הב״י‬
‫באו״ח סי' רמ״ו ע״ש‪ .‬וא״כ כיון והב״י מסיק‬
‫התס ו״ה ולענין הלכה וכיון והרי״ך והרמב״ס‬
‫מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן א”כ בעינן‬
‫למימר דה״ה לענין שכירות הבהמה ומותר ע״י‬
‫הבלעה כנ״ל ומבית שמאי נשמע לבית הלל‬
‫בשכירות בהמה א׳כ' למה כתב בש״ע ואסור‬
‫להשכיר או להשאיל בהמתו לעכו״ס כוי‬
‫שיעשה בה מלאכה בשבת ע״ש‪ .‬ואיכא למימר‬
‫דלק וקוק המחבר וכתב ‪ :‬כוי שיעשה מלאכה‬
‫בשבת לומר ואמר בפירוש לעשות מלאכת בשבת‬
‫ודוקא בכה״ג הוא ואסור משוס והיתר הבלעה‬
‫אינו אלא משוס ואכישר שלא יעשה הנכרי‬
‫מלאכתו בשבת ולא נהנה ממלאכתו תעכי״ס הילכך‬
‫לא הוי כמלאכה ישראל משא״כ בהותנה בפירוש‬
‫לעשות מלאכתו בשבת הרי'נהנה ממלאכת שבת‬
‫ונעשה כמלאכהו הוא אבל אם משכיר סתס איכא‬
‫למימר ומותר בהבלעה אפי׳ בהמתו אעפ׳׳י‬
‫ומצווה הוא על שביתת בהמתו וכוכתב רש׳׳י לב'מ‬
‫)נ״א‪ (.‬ו״ה שכר שבת וזי׳ל‪ :‬שנבלע בשכר שאר‬
‫הימיס ואינו מפורש לש^בת ע״ש‪ .‬וכדכתב הר״ן‬
‫לנוריס )ל״ז‪ (:‬ויה נותן לו שכר שיבח וז׳יל‪:‬‬
‫כיון שלא הזכירו בפירוש אלא שהבליעו בכלל‬
‫שאר הימיס עכ׳׳ל‪ .‬ועיין בהגהות מיימוניית פ״ו‬
‫מה' שבת אות פ'‪ ,‬אך צל יכין להבין לפ׳׳ז מ׳יש‬
‫אח"כ בעל הש״ע )שס( ואס השאילה כו‘ והתנה‬
‫עמו להחזירה לו קודס השבת ועיכבה בשבת‬
‫יפקירנה ע״ש‪ ,‬הא אפי׳ בהבלעה סתס מותר‬
‫ולמה הצריך להתנות עמו להחזירה לו קודם‬
‫השבת ואס עיכבה יחזירנה? ואולי וקמ׳יל ובהתנה‬
‫עמי‪ .‬להחזירה לו קודס השבת ועיכבה בשבת גרע‬
‫מסתמא משוס כיון והתנה ואעפ״כ‪ .‬הניח אצלו‬
 ‫צז‬ ‫שעה‬ ‫פרס ש״‪,‬נה ועשרים‬
‫עיכבה בשבת מפקירנה ע״ש‪ .‬והא התם נמי‬
‫הפקיר רק להפקיע איסור שבת ולא הפקיר ׳‬
‫לגמרי ואעפ״כ מהני לענין שביתת בהמתו‬
‫והיינו בצירוך השכירות דבכה״ג השכירות קניא‬
‫ולפי״ז איכא למימר דבחנס דחק המהרש׳׳ל‪.‬‬
‫בב’ מ )צ‪ (.‬להגיה דברי התום׳ בד״ה אבל שכתבו‬
‫וז״ל ‪ :‬אע׳׳ג דבמס׳ מו״ק)י״ב‪ (.‬אמרינן דבשביעית‬
‫וחולו של מועד אסור אמירה לנכרי התס משוס‬
‫דשבת ויו״ע חדא מילתא היא ע״ש‪ .‬וכתב מהר״ם‪:‬‬
‫פי׳ יחול המועד אקרי יו״ע ושביעית אקרי‬
‫שבת דהא שבת קראה רחמנא ע״ש‪ .‬ועיין‬
‫בפסקי תוס׳ והמהרש״ל כתב טעות סופר נפל‬
‫בספרים כי בכל מס׳ מועד קטן לא נזכר‬
‫אמירה לכותי בשביעית דאסור או דשרי כי‬
‫בודאי אסור אמירה לכותי בשביעית אפי׳ אס‬
‫תאמר שמותר בשבת לפי שהשביעית תלה הש״י‬
‫קדושה בארן דכתיב שבת שבתון יהי' לארץ וכן‬
‫הוא הלשון בפרק מי שהפך מקבלי; קבולת‬
‫במועד כו׳ כל שמותר לעשות אומר לכותי‬
‫ועושה וכל שאינו מותר לעשות אין אומר לכותי‬
‫ועושה עד כאן וכן בפי׳ תוס' לשס בכל המסכת‬
‫לא נמצא רק מיעד ולכן אני אומר שטעה‬
‫הסופר בין שבת לשביעית כי לשס ג״כ אשבח‬
‫קאי כל שעושה כו׳ ודו״ק עכ״ל‪ .‬ויש לדקדק עליו‬
‫אס תלי׳ במה שלא נאמר שס רק במועד הרי גם‬
‫שבת לא נאמרה בברייתא אלא ודאי משום‬
‫דדינס קריביס זה לזה הרי גס דיני שביעית‬
‫קרובים זה לזה כדאמר התנא בריש מ״ק משק־ן‬
‫בית השלחין במועד ובשביעית ושס )ו ‪ ( :‬בברייתא‬
‫מרביצין בין במועד בין בשביעית ובמתניתין‬
‫שם ‪ :‬צדין את האישות כי׳ במועד ובשביעית ע״ש‪.‬‬
‫יכן מצינו הרבה הלכך כשמדבר בענין מועד גס‬
‫שביעית גם שבת ויו׳יט בכלל ובעיקר מ׳׳ש‬
‫דשביעיס שאני לפי שהשביעית תלה הש״י קדושה‬
‫בארץ הא עכ'פ הישראל אינו עובד ואינו עובר‬
‫בשביתת הארץ יאין שליחות לעכו״ס ותלי׳ אס‬
‫לחומרה יש שליחות מה׳ת או לא אבל עכ׳׳פ‬
‫משוס שבות אסור כדמשמע מהתוס׳ ב״מ )שס(‬
‫ד״ר^ חסום וז״ל ‪ :‬ומיהו אמר ר״י דלא דמי לאומר‬
‫לנכרי‪ .‬אכול נבלה דלא שייך התס אמירה לנכרי‬
‫שהישראל עצמו יכול ליתן נבלה בפיו אבל הכא‬
‫אותו דבר שאומר לנכרי לעשות הוא אינו יכול‬
‫לעשות כמו לבשל או לתסוס ומירושלמי דהנזקןן‬
‫גבי מחזיקין ידי נכריס בשביעית דקאמר א ל‬
‫יג‬
‫הוראות‬
‫בה והניח לו לעכיד נמי אינו עובר משום‬
‫שבאמת איני בעל השדה בשנת השביעית דהפקר‬
‫אך אם ישראל עובד הפירות אסורי! משוס דעכ׳יפ‬
‫עבד בעבירה אטפ״י דאינו שלו משום דכתיב‬
‫ושבתה התרן סתם ובאמת כיון שהשדות הפקר‬
‫הזכות לכל ישראל הוא לאפוקי כשעכי׳ס עובד‬
‫בתוכה דהות אינו עובר מידי וגס הישראל אינו‬
‫עובר משום דהוא לא עבד בתוכה ואיכא למיחר‬
‫דגסהפירות מותרין ואין הישראל עובר מידי‬
‫דנת עשאן הכתוב כאלו הן ברשותו אלא לאסור‬
‫צעבוד בעצמו ולח לעבור אפי׳ כשאחר עובד‬
‫בנח שציחות הישראל אפי' כשריאה שעובד ומניח‬
‫לו והילכך דקדה וכתב הרמב״ס בפ״ו דשביעית‬
‫מיא בפי׳ המשניות בענין לא נאכל ולא נעבד‬
‫וז״צ ‪ :‬וחס פיעבד על ידי אחרים ע״ש‪ .‬פי' שאינו‬
‫אסור הלא אם עשה שליח לאחרים לעבד אז‬
‫הוא דפירות אסורים אפי׳ כשנעבד ע״י אחרים‬
‫דהיינו‪ ,‬עכו״ם אבל כשהעכו״ס עובד מעצמו‬
‫שלא כשניחוח הישראל אין הפירות נאסרין משוס‬
‫שלח עבר שוס עבירה ע״י ישראל והילכך‬
‫כשהשכיר צעכו׳׳ס בהבלעה ואפי׳ אס יוביר ולא‬
‫יעבוד ג׳יכ ישלם במכיבא הרי אין העכו״ס‬
‫שעובד בשנת השמיעה בצזליחות ישראל עובד אלא‬
‫אדעתח דנפשיה קא עביד הלכך התירו צהשכיר‬
‫חת השדית בשביעי בהבלעה משאי׳כ בשביתת‬
‫בהמתו כיון דשכירות לא קניא הרי היא של‬
‫ישרחנ הוה וברשותו היא הילכך לא מהני גם‬
‫בהבנעה דהרי עכ״פ בהמתו אינו שובת ביום‬
‫השבת הלכךיכיון שהניח הישראל לעבוד בזה‬
‫‪ .‬מקרי שעובר על שביתת בהמתו‪ ,‬ועוד איכא למימר‬
‫בפשיעות כיון דבאמת בשנה השביעית אפקעתה‬
‫דמנכח והפקר הוא הרי נקלש זכותו לשנה‬
‫השביעית הלכך אעפ״י דבעלמא אמרינן שכירות‬
‫לח קניא היינו דוקא בשאר שני שבוע דיש לו זכות ‪.‬‬
‫מוחלט שצם וגמור הילכך אין כח לשכירות להפקיע‬
‫מזכותו ורעות דקנין הגוך אינו מניח לו לחול ולפשוט‬
‫בכולה צחפוקי בשביעית עצמה דבלא׳׳ה הקנין‬
‫הגוך נחלש מחמת האפקעתא דמלכא הלכך‬
‫הקנין שכירות מוצא מקוס לפשוע בכולה‬
‫והנכך מהני עכ״פ בהבלעה )ולענין אס הפקר‬
‫דשביעית מופקר גס לעכו״ס עיין בר׳׳ש פ״ו דפאה‬
‫מ״א( לענין לשביעית אפי׳ למ״ד דבשביתת‬
‫בהמתו לא מהני הבלעה ודמי קצת למה‬
‫דאיתא בש״ע או״ח סי׳ רמ׳׳ו וז״ל ‪ :‬ואס‬
 ‫שנוה‬ ‫פרק שמנה ועשרים‬
‫אם זומר ובלא תקצור אם קוצר אבל כשעובד‬
‫בעבודות הללו ע״י אחר תלי' בג ת״ השליחות‬
‫ע״י עכו״ס אינו‪,‬אלא שבות אבל לענין' המצות‬
‫עשין דשכיתה עובר העשה אפי׳ ע״י אחר ולא‬
‫תלי׳ בגדר־ השליחות משוס ז־לעגץ הלאו־ן נאמר‬
‫בלשון יחיד לא תזרע‪ ,‬לא תזמור‪ ,‬לא הבציר‪ ,‬לא‬
‫תקצור משא״כ בעש־ן נאמר בלשון כללי ושבתה‬
‫הארן שבתון יהי׳ לארן שנה שבתון יהי׳ לארן‬
‫שכולל כל ישראל שהארן יהי' נדבת בכל אופן‪,‬‬
‫בין על ידו ובין על ידי אחרים ולעגין זה דמי‬
‫לשביתת בהמתו בשבת דג״כ החמב שהבהמה‬
‫תשבות ביום י‪-‬שבת שהבהמה לא תעשה שוס‬
‫מלאכה ביום השבת בין פל ידך ובק ע׳יי אחרים‬
‫שהציווי נאמר‪ :‬לא תעשה כל מלאכהט׳ ובנך גו'‬
‫וכל בהמתך גו' )ועיין מ*ש לקרון ‪ 3‬פ׳ ל״ב‬
‫בשם מר חותני הגאון המקובל הנאב׳יד דיפו‬
‫ת״ו ז״ל( אך חילוק בין הציוו״ס‪ .‬בשביתת‬
‫בהמה הרי אמרה התורה בפרוש להציווי על‬
‫בעל הבהמה שבהמתו תשבות ביהש השבת‬
‫ובשביתת שביעית הציווי נאמר על כל ישראל‬
‫ושבתה הארן וגו׳ והייט משוס כיון דבשנת‬
‫השביעית כל השדות הפקר נינהו והזכות לכל‬
‫ישראל וכולם בעלים נינהו הלק־ בא הציווי ג״כ‬
‫על הכלל ישראל ואם בעל השדה עבד עובר‬
‫על העשה בין על ידי עצפוובין על ידי‬
‫אחרים לאפוקי אחר שעובד פל ייי עצמו‬
‫הוא דעובר א‪3‬ל על ידי אתרים אינו עובר‬
‫משום דעכ״פ ההפקר אינו הפקד־ גמור‬
‫אלא אפקעתא דמלכא לענין המירות ולירד‬
‫לתיכה ללקוש פירותיה כדאיתא בנדרים )מ״‪(: 3‬‬
‫ע״ש‪ .‬אבל אין אחר רשות לזכות בההילכך אינו‬
‫עובר האחר אם עובד על ‪T‬־■ אחר אלא‬
‫העובי■ עובר מעצמי וכיו; דהציווי של שביתה‬
‫היה ציווי כללי איכא למימר דבעל השדה‬
‫שעובד ע״י אחר אינו עובר אלא אם עובד ע״י‪.‬‬
‫ישראל יען שכל ישראלים בני ידזבים‪ ,‬נכללו■‬
‫בהעשין כמו שהאחר עובר לעצמו ‪ p‬עיבר■‬
‫בעל השדה אם עובד על ידו משאיע‪ ,‬אס נעבד‬
‫ע״י אינו יהודי שאינו בר חיוב לעצמו‪ .‬ולא נכלל‬
‫בהעשה ה*ה שאין הישראל שובר אם הוא עובד‬
‫ע׳׳י הא״י ותלי' בדין שליחות משא״כ איסור‬
‫שביתת בהמתו דהציווי לבעל הבהמה דוקא‬
‫נאמרה ולא לאחרים אלא שאין חילוק אס עובד‬
‫ע״י אחרים משום שאינה הפנך הילכך אין‬
‫הוראות‬ ‫'צח‬
‫חרוש‪ ,‬בה כבאות ואנא נס־מא לה מינך בתר‬
‫שביעית אותר ר׳י דאי; ראי' דהתס לפ־‬
‫שהאחיל כבר לחל־וש מפגי דרכי שלום עכ״ל ‪.‬‬
‫מבואר הא אם לא החת־ל כבר אסור לומר‬
‫הכי לעכו״ס משום שבות והא התם ע”כ קאי למ״ד‬
‫אין קנין דאי יש קנין הא הו״ל כמו קרקע ח״ל הוא‬
‫)ועיין בתום׳ גיטין)ס״ב‪ (.‬ד״ה אין( וא'כ הוי כמו‬
‫קרקע של ישראל ואמרינן ובשביעית שאומר‬
‫לעכו״ם לעבוד אסור משום שבות ותולא ולאו‬
‫משוס שעובר באיסור שביתת שביעית וה־־גו‬
‫משום דבלא״ה בשנת השביעית הוי אפקעתא'‬
‫דמלכא ולא של ישראל הוא ולא דמי לשביתת‬
‫בהמתו שעובר משוס שביתת בהמתו אפילו‬
‫על ידי עכו׳ם משוס ־הבהמה שלו יאפילו‬
‫כששכר שכירות לא קניא משא״כ בשביתת‬
‫שדהו בשביעית דבלא״ה בשנת השביעית נקלש‬
‫זכות בעל השדה מהשדה משעם דהוי אפקעתא‬
‫דמלכא הלכך אינו עיבר מה״ת אל‪ 6‬כשהישראל‬
‫עובד בעצמו משא*כ ע״י עכו׳ס דאיסור שבות‬
‫הוא‪ .‬ועוד דהפירותנחשב־ן לפיסת ישראל יאסורין‬
‫משוס פירות שביעית משא״כ כשמשכיר הישראל‬
‫שדהו לעכו״ס איכא למימר דאפי׳ שבות ליכא‪,‬‬
‫ועוד שתפירות הו־ פ־רות של עכו״ס ומותר־ן‬
‫דאעפ׳׳י דשכירות בעלמא לא קגיא הכא קניא‬
‫משום תלישות הקנין של בעל השדה בשנת‬
‫השביעית הלכך נעשה של העכו״ס לנמרי לשנה‬
‫השביעית ורק משוס מראית עין שלא יאמרו‬
‫שהעכו״ס עובד בשליחות ה־שראל בעינן להשכיר‬
‫בהבלעה כדכתב הב׳יי באו״ח סי׳ ימ״י שעמא‬
‫דהסמ״ג שהתיר להשכיר בהבלעה ע״י הפקר‬
‫דוקא ולא מהני הפקר לחיד היינו שכמא כדי‬
‫שלא יאמרו דבהמתו של ישראל עושה מלאכה‬
‫בשבת ונישל שכר שבת ע״ש‪ .‬ועיין בשור כס‬
‫וה״ה לענין איסור שביתת שדהו בשביעית אפי׳‬
‫אס נימא דשכירות דבכה״ג קניא מ״מ איכא ‪,‬‬
‫משום חשד ;מראית עין הלכך בעינן דוקא‬
‫בהבלעה‪ .‬אמנסמפ״ק דע״ז)ש״ו ‪ ( :‬מבואר בהדיא‬
‫דשביתת בהמתו ושביתת שדהו בשביעית בחדא‬
‫מחתא נינהו ובשניהם עוברים אפי׳ ע׳י אחרי‪,‬ם‬
‫ולא משעם שבות לחוד אלא משום שביתה‬
‫וכדהוכיח המנחת חינוך במצוה קי״ב ע״ש‪ .‬אלא‬
‫דאיכא למימר דח־לוק יש אם עובד ע״י עצמי‬
‫או ע*י אחרים ואם עובד ע״י עצמו עובר‬
‫בכל הלאוין בלא תזרע אס זורע ובלא תזמור‬
 ‫שעה‬ ‫פרס שמנה ועשרים‬
‫פ״א ט׳׳ש‪ .‬הרי מוטיל החיוב ואונסין להטלות‬
‫במטלה להוסיף קנין בהחפן להיות נחשב כשלו י‬
‫לגמרי‪ .‬אך איכא למימר ואטפ״י וט״י החיוב‬
‫אונסין פוטל טל החפן להכניס ברשות השואל‬
‫במקצת כוי'׳ לחייבו במצות תשביתו ולטבור טל‬
‫בבל יראה ובל ימצא אבל אין מוטיל להוציא‬
‫מרשות המשאיל לגמרי אלא החפץ טויין ברשות‬
‫המשאיל ג״כ תוט והא לאחר זמן כשחוזר השואל‪.‬‬
‫אה החפן ליו המשאיל אין צריך קנין להכניס‬
‫ברשותו ואפי׳ כמתנה טל מנה להחזיר אינו‬
‫אטפ״י ובמתנה טל מנת להחזיר אינו חייב‬
‫באונסין כיון ולהכי יהיב ליה במתנה כוכתבו‬
‫הפוסקיס וצמתנה טל מנת להחזיר לאחר הזמן‬
‫צריך הנותן לחזור ילקמת ממנו משא״כ בשואל‬
‫מ‪.‬מנו כוכהב הרא״ש בסוכה פרק לולב הגזול‬
‫סי׳ ל׳ ט״ש‪ .‬והילכך המקוש בטבטת השאול‬
‫אינה מקוושת ובמתנה טל מנת להחזיר מקוושת‬
‫וכן באת־וג אין יוצאין אלא במתנה טל מנת להחזיר‬
‫משא״כ בשאול ביו״ט ראשון והיינו משוס ומתנה‬
‫טל מנת להחזיר לכם קרינן כיה לאפוקי בשאול‬
‫ולא הוי לכס ואורבה החיוב אונם מחליש כח‬
‫הקנין והא במתנה טל מנת להחזיר כיון שאינו‬
‫חייב באונסין לכס קרינן ביה אבל שאול שחייב‪.‬‬
‫באונסין מש״ה לא קרינא ביה לכס כוכתב‬
‫הרא״ש שס ט׳ש‪ .‬והיינו ט״כ והחיוב אוכסין‬
‫פוטל שיכנוס החפן ברשות השואל במקצת וטל‬
‫מקצת הזאת שלך קיינן ביה אבל שיהי' שלכס‬
‫והיינו שיהי׳ כולו שלו אינו פוטל בשאלה לחוו‬
‫כיון שטויין חייב באונסין הרי אין כולה שלו‬
‫ובשלמא בחמן כל שיש לו חלק בחמן הרי הוא‬
‫טובר בבל יראה הלכך גס בשאלה שלך קרינן‪.‬‬
‫ביה ועובר בבל יראה משא״כ לטנין לולב‬
‫ואתיוג ולעדן קיוושין וכוומה ובעינן שיהיה‬
‫כולו שלו לא וי בשאלה לחוו‪ .‬אעפ׳י ואיכא‬
‫חיוב באונסין משוס וטויין מרשות המשאיל‬
‫לגמרי לא יצא ילא קרינן ביה לכס והא עויין‬
‫חייב באונסין כוהוכיח הרא״ש )שס( והרשב״ס‬
‫לב״ב )קל׳׳זי‪ (.‬ו״ה הרי זה ט״ש‪ .‬ובאתרוג כיון‬
‫וכתיב לכס בטינן שיהיה כילו שלו כוכתב הרשב״ס•‬
‫)שס( ו״ה ואס לאו וז״ל ‪ :‬וכתיב ולקחתס לכס‬
‫משלכס שיהיה כולו שלו ילא שמקצתו שלו ע״ש‪.‬‬
‫ובשאלה לא הוי כולו שלו מטטס חיוב אונסין‬
‫וטוו אס השואל רוצה להשאיל לאחר בזמן שאילתו‬
‫אינו רשאי ובמתנה על מנת להחזיר רשאי‬
‫הוראות‬
‫הינוק מ' שהוא שטובר טן ט״' 'שראל וב'ן ט״י‬
‫טכו״ס והלכך בשדרות נמ' לא מהד משום‬
‫ושכירות לא קדא לאפוק' בשדטית דאפקטתא‬
‫דמלכא מהני שכירות דטגו״ס להפקיט דבכה״נ‬
‫אמרינן שכירות קניא אך זה אינו שייך אלא‬
‫בעכרס אבל בישראל וגס ממט אפקטתא דמלכא‬
‫הוא הלכך אפי׳ שכירות לא מהד משוס‬
‫ושכירות לא קניא והילכך בט״ז )שס( דמיירי‬
‫בישראל שפיר אמרינן התס ושביתת בהמתו‬
‫ושביתת שביטית ומיא להווי לאפוקי בטכו׳ם‬
‫וליכא אלא איסור שבות כוכתבו התוס׳ ואפי׳‬
‫בשכירות והא התוס׳ ב"מ )שס( כתבו ואפי׳־‬
‫בקרקע של טכו״ס למ״ו אין קנין אס הוא‬
‫מצוה להטכו׳׳ס שיחרוש הוא טובר משוס שבית‪.‬‬
‫והא לכ״ט אפי׳ לת״ו אין קדן לא״י בארן‬
‫ישראל מ״מ לא גרט משכירות איכא למימר‬
‫והילכך צריכין שיתי׳ ווקא בהבלטה כוי שאפי׳‬
‫שבות לא יהי׳ ובלא הבלטה נראה כמו שמצוה‬
‫לו לטבוו בשביטית ככ״ל ו ט ת המבי״ט והמהרי״ט‬
‫שתתירין טל יוי שכירות שוהו בשביטית‬
‫בהבלטה‪ .‬וכוי לבאר טכין השכירות לטכו׳׳ס‬
‫בהבלטה טפ״י סוגי׳ הגמר' וט״ז )ני״ו‪(.‬‬
‫הנני להאריך קצת לבאר הסוגי׳ )דשס(‬
‫והגמר׳ שס חקרה מטמא ומתניתין ואין מוכריס‬
‫בהמה גסה לטכרס ואמרינן משוס גזירה ושאלה‬
‫ושכירות ופריך שאלה קנייה ואגרה קנייה)פי׳רש׳׳י‬
‫בו״ה שאלה קנייה וז״ל‪ :‬לימי שאילתה וכיון וחייב‬
‫באונסין הרי הוא שלו טכ״ל‪ (.‬ומתקיף לה רב‬
‫שישא בריה ורב איוי ושכירות מי קניא ומסיק‪:‬‬
‫והשתא ואמרת שכירות לא קניא גזירה משוס‬
‫שכירות ומשוס שאלה ומשוס נסיוני ט״ש‪ .‬ויש לוקוק‬
‫למה מסייס ומשוס שאלה הא משאלה לא פריך‬
‫מיוי ושמא ו אטפ׳י ושכירות לא קניא שאלה‬
‫קניא משוס כיון וחייב באונסין הרי הוא שלו‬
‫כואשכחן ג ד חמן ואמרינן שלך אי אתה רואה‬
‫אבל אתה רואה‪.‬של ■אחרים והיכא ונתחייב‬
‫באחריות ואונסין לשיטת רש'י‪) ,‬בפסחיס )ל׳׳א(‬
‫בסוגי׳ ומלוה טל חמצו ט׳ש ‪ (.‬וסטייתו טובר‬
‫מה״ת וטיין בתוס׳ )שס( ובתום׳ ב״מ )פ׳ב‪(:‬‬
‫ד ה אימור ע׳ש‪ .‬משוס דשלך קרינן ביה אס‬
‫נתחייב באונסין ומכאן מוכח ואטפ״י וקי״ל‬
‫ואין שמירה לטכו״ס היינו ווקא ט כי ס לטכו״ס‬
‫או ישראל לעכו״ס אבל טכו״ס בישראל יש שמירה‬
‫כוהארכתי בזה בספרי בכורי ציון בטנף י׳ג‬
 ‫שדה‬ ‫פרס שמנה ועשרים‬
‫עכ״פ מידי משאיל לא נפיק ועדיין מחצית‬
‫הקנין ברשותו הוא ועובר מחמת מחצית הקנין‬
‫וה״ה לענין איסור שביתת נהמתו לא נפקע‬
‫ממנו ע״י שמשאיל לעכו״ס דהעאילה אינו מועיל‬
‫אלא להכניס גס ברשות השיאל אבל לא להפקיע‬
‫מרשות המשאיל לגמרי ועכ״פ מחמת חלק המשאיל‬
‫מצווה לשבות בהמתו ממלאב‪ :‬בשבת ולפי׳׳ז‬
‫אין יתרון לשאלה יותר משכירות לענק איסור‬
‫שביתה והלכך כיון שמסיק הגמר׳ דבשכירות‬
‫עובר הוא משוס שביתה דשכירות לא קניא קנין‬
‫גמור להיות נחשב כשל עכו״ש לגמרי ה״ה בש‪ 11‬ה‬
‫עובר הוא משוס איסור שביתה מהאי פע;’;א‬
‫ולפי״ז יתורן נמי מה שראיתי בסכר בני יהודה‬
‫ח״ב סי׳ »נ״נ שכתב בשס חכס אחד להקשות‬
‫מאי שנא שאול בלולב ממעעינן מלכס ובחמן‬
‫להמקבל שוס‬
‫לא ממעעינן משלך שאיל והניח בצ״ע ולפי מ״ש‬
‫לעיל את־ שפיר ולא קשיא מידי ולפי מה ‪,‬‬
‫דאיתא בפסח־ס )ה ‪ (:‬דאיסור לקבל פקדונות‬
‫מן הנכרי ילפינן מלא ימצא ואדרבה מלך הו״א‬
‫למעע גס שאול בלא׳ה ל^ קשיא מדי אלא‬
‫אפילו ללשנא קמא דהתס דס״ל דלמ״ד דבר‬
‫הגורס לממון כממון דמי שלך קרינן ביה אפי׳‬
‫שאול וקרא דלא ימצא לא בעינן רק למ״ד דבר‬
‫הגורס לממון לאו כממון דמי ע״ש‪ .‬נמי לא קשה‬
‫מידי דבשאול עובר הוא בלא יראה משום דעכ״ס‬
‫יש לו בה קנין בהחמץ קנין משותף ועובר‬
‫בה משוס חלק הקנין שיש לו בה ושלך קרינן‬
‫ביה אפילי אינו כולו שלו ועעמא דהך מילתא‬
‫הייט משיס דבאתרוג בעינן לקיחה תמה )עיין‬
‫בתוס' סוכה )ל״ד‪ ( :‬ד״ה שתהא( ואס לא‬
‫יהי׳ כולו שלי הו״ל אתרוג חסר משא״כ בחמן‬
‫לא איכפת לן משוס חסר הלכך אפי׳ הוי שלו‬
‫במקצת נמי עובר והלכך אפי׳ בשאול עו‪-‬שר‬
‫דע׳י חיוב אונסין נעשה החפץ שלו כדכתב רש״י‬
‫בע״ז )שס( משא״כ באתרוג כיון דבעינן לקיחה‬
‫תמה בעינן שיהיה כלו שלו והא דמשמע‬
‫מדברי הרשב״ס ב״ב )שס( דלכס דדרשינן‬
‫דבעינן שיהיה ‪5‬לו שלו מקרא דלכס גופיה הוא‬
‫דמוכח הכי וכן מלך מוכח דבעינן שיהיה כלו שלו‬
‫דהא כתב )שס בד״ה ואם וז״ל‪ :‬דכהיב ולקחתס‬
‫לכס משלכס שיהא כלו שלו ולא שמקצתו שלו‬
‫דאע״ג ודרשינן בשחיעת חולין בפי ראשיה הגז‬
‫בגדיכם עריסותיכם תרומותיכם ■לרבות שלית‬
‫של שותפין ועיסת השותפין ותבואת השותפין‬
‫הוראות‬
‫ל־תן לאחר המתנה בזמן מחנהו )ע"| ברא״ש‬
‫פ״ק ׳־קידושין סי׳ ב׳( והיינו משוס דבמתנה‬
‫בכל ימי מתנתו יש לו קנין בכולו משא״כ‬
‫בשואל אין לו קנין אלא במקצת והלכך מתחייב‬
‫באונסין )עיין בסנהדרין )ע״ב‪ (.‬והיינו השאלה‬
‫דמיא לקנין מכירה בשני דרכיס ולקנין מתנה בדרך‬
‫אחד דבמכירה יש שני פניניס ‪ :‬א׳( דיוףו החפן‬
‫קנוי להלוקח בכולו ואין לשוס אחר קנין בו ‪ .‬ב'(‬
‫דאין להצוקח שוס מענת אונס על המוכר ואפילו‬
‫נאנסה קודם שפרע הלוקח את דמי החפץ מחויב‬
‫הלוקח לשלס להמוכר דנוי החפן בלא שוס מו” מ‬
‫ומתנה אין לה רק ענין אחת מהן דהיינו‬
‫הראשון שבהן שהנוף החפץ קנוי לו בכולו אס‬
‫לזמן לזמן אס לעולס לעולס אבל לענין השני‬
‫'‬
‫להנות; ׳ 'א ‪ I‬י‬
‫‪I‬‬
‫לתת תמירת החפז‬
‫חיוב ואפילו נאנס תחת ידו במשנה על מנת להחזיר‬
‫אין המקבל מחויב להחזיר תמירתו כלל יבמכירה‬
‫עכ"פ החיוב על הלוקח לחזור את תמור החפץ‬
‫או את החפן עצמו בתור תשלומין‪.‬‬
‫ו ש א י ל “ שוה בשני דיכיס למכר שהוא‬
‫מחויב לחזור לבעליס או החפץ‬
‫או תמורתו לאחר זמן השאילה ויש להשואל‬
‫בהחפן עכ"פ קני ן משותף בנוף החפן המשאיל‬
‫ולמתנה בדרך אחד שיש לו קנין בנוף החפץ אבל‬
‫לא כמתנה דבמתנה אפילו מתנה על מנת‬
‫להחזיר יש להמקבל יהחפן קנין נמור ואין לו‬
‫שוס ש‪1‬תף באותו הזמן ואין לו חיוב לשלס תמורה‬
‫החפץ משא״כ בשאילה אין קנין הנוף נס בתוך‬
‫זמן שאילה קנין נמור רק בשותפות עס המשאיל‬
‫הילכך כשכלה זמן השאילה ננרר חלק השואל‬
‫אחר חלק המשאיל שהוא בלא הפסק וממעס‬
‫זה אין צריך המשאיל לחזור ולקנות מן השואל‬
‫את חלקו שהיה תוך ימי שאילתה יען שחלקו‬
‫לא היה חלק מיוחד ונס היה לזמן וחלק המשאיל‬
‫עדיין היה פשעה בכולה בלא הפסק ממילא כשהניע‬
‫הזמן נפסק מהשואל לנמרי וחיוב עליו להחזיר‬
‫החפן או תמורתו הרי לא שותה למתנה אלא בדרך‬
‫אחד והנדריס הללו רק בדרך כלל הוא אבל‬
‫בפרמ יש הרבה חילוקיס ביניהס‪ ..‬ולענין חמן‬
‫לעבור עליהס בבל יראה ובל ימצא ע>בר נס‬
‫בשאילה דהא עכ"פ יש חלק להשואל בהחמץ מחמת‬
‫מחצית הקנין אך זה איט שייך אלא לענק‬
‫לחייב את השואל בלאו דלא יראה ולא ימצא‬
‫אבל לפעור את המשאיל לא מהני מירי דהא‬
‫סא‬ ‫שעה‬ ‫פרק שמנה ועשרים‬
‫עצמו בשני מקומות שכתב בהלכות ציצית סי'‬
‫ב׳ וז״ל‪ :‬וראיתי באשכנז לפני יוה״כ כשמשכימים‬
‫)ר״ל לסליחית( ש״צ מתעטף בטלית של אחר‬
‫משוס דמספקא להו בטלית המיוחד ליוס‬
‫אס לובשו בלילה אי מברך עליו )עיין במחצית‬
‫השקל סי' י״ד ס״ק ת׳( נראה לי דטועים הס‬
‫דהא בטלית שאולה פכיורת מן הציצית היינו‬
‫השואל מחבירו טלית שאינה מצוייצת כו׳ פטור‬
‫מלהטיל בו ציצית כו' אבל השואל מחבירי כילית‬
‫מצוייצת צריך לברך ע״ש‪ .‬ובחולין 'פכ״ה כתב‬
‫טעמא דאשואל מחבירו טלית מצויצת מברך עליו‬
‫משוס דאדעתא דהכי השאילו לו שיברך עליה‬
‫ואס א״א לו לברך אא״כ תהי׳ שלו הוי כאלו‬
‫נתנו לו במתנה עי׳ש‪ .‬א״כ השואל טלית מצוייצת‬
‫קודם אור היום לצאת ידי ספק ברכה אדרבה‬
‫דעת השואל היה שלא לברך א״כ ודאי המשאיל‬
‫ג״כ לא נתכוון ליתנו במתנה וא״כ תקשה למה‬
‫כתב הרא״ש דהאשכנזים טועים ? ועיין בפנדג‬
‫ובמחצית השקל סי׳ י״ד שהניחו דברי הרא׳׳ש‬
‫בצ״ע אבל לפי הנ״ל אתי שפיר דאם בגד של‬
‫שותפים חייבים בציצית כ״ש השואל בגד שצ‬
‫חבירו דחייב בציצית דהא נתחייב באונסין והוי‬
‫כשלו אך בזת יש חילוק בין שואל בזמן חייב‬
‫בציצית לבזמן פכיור דבזמן חיוב הרי על ידי‬
‫השאלה לא נתחייב באונסין דהא לאו כנ הנאת‬
‫שלו כשואל ספרים להר״ן הלכך לא הוי שלו‬
‫ואינו יוצא בהן ידי חובת ציצית הלכך אינו מברך‬
‫על ידי שאלה לחוד משא״כ כששואל שלא בזמן‬
‫מצותו דאז על ידי השאלה נתחייב באונסין' והוי‬
‫כשלו דהא אינו שואל את הבגד רק לכבוד ולא‬
‫לצאת ידי המצוה ודמי כמו ששואל לו חפן אחר‬
‫והוי כל הנאה שלו וא״כ כששואל בלילה דלאו‬
‫זמן ציצית הוא ואינו ■שואל אלא ללבוש לכבוד‬
‫אפילו על ידי שאלה גמי מתחייב באונסין דהא‬
‫לא‪,‬דמי לשואל ספר דהוא רק למצוה ולאו‬
‫כל הנאה שלו דמיפטר בפרוטה דרב יוסף משא״כ‬
‫כששואל הטלית רק לכבוד הלכך שפיר תמה הרא״ש‬
‫על האשכנזים שהם שואלים בלילה לאו למצוה‬
‫אלא ללבוש רק לכבוד הצבור ולא נפטר המשאיל‬
‫מפרוטה דרב יוסף שפיר מתחייב באונס יהוי‬
‫בגד שלו וחייב בציצית משוס דהיוי טלית המיוחד‬
‫ליום ואס לובשו בלילה איכא למ״ד דמברך עליו‬
‫והלכך שפיר כתב דטועיס הם ומה שמחלק‬
‫הרא״יש בין מצויין לאינו מצויץ היינו טעמא משוס‬
‫הוראות‬
‫שחייבץ בציצ'ת יבחלה ובתרומה ה״ה ;;ד א'‬
‫הות כה־ב הכא פרי ען הדרכם אש'׳ של‬
‫שותפות אבל כיון דכהיב לכס צריך ש־הא כלו‬
‫שלו והאי דלא כתיב ולקחת לך היינו למדרש‬
‫מיניה שתהא לקיחה לכל אחד ואחד ע״ש‪.‬‬
‫ואס איתא דשותפות פסול משום תשר א״כ‬
‫אפילו אס הוה כתיב הדרכם נמי בעינן ע׳־כ‬
‫לומר דצריך שיהיה כולו שלו דבשותפות‬
‫פסול משוס חסר איכא למימר דכיון דפסול‬
‫דחסר הוי משוס דבעינן לקיחה המה וא"כ‬
‫לא״ד דוייקחתס בעינן שיהיה לקיחה של‬
‫כל אחד ואחד לדידיה איכא למימר דלא בעינן‬
‫לקיחת המה וחסר כשר כאשר כתבתי בספרי‬
‫אור ציון עעמא דהשמיעי תפוסקיס האי דרשה‬
‫דבעיק לקיחה של כל אחד ואחד משוס כיון‬
‫דפסקינן דבעינן לקיחה תמה ממילא אין לנו‬
‫יתור קרא למילך דבעינן לקיחה של כל אחד‬
‫ואחד וכיון דהרשב״ם קאי למ״ד דבעינן לקיחה‬
‫שלי'כל אחד ואחד ממילא לא בעינן לקיחה‬
‫תמה הילכך שפיר כתב דאס הוה כתיב הדרכס‬
‫הו״א‪ .‬דבשוהפוח נמי יוצא אך עכ"פ משמע דס״ל‬
‫להרשב׳יס דלכס כולו משמע וה״ה לך משמע‬
‫הכי מדמקשת למה לא כתיב ולקחת לך וא״כ‬
‫בחמץ דכתיב לך הו״ל למימר דבעינן שיהי׳ פולו‬
‫שלו ? ובזמן כביר אמרתי לתרץ על פי מה שראיתי‬
‫בתשובת הרן סי' י״ע שאס השאיל ספר לתבירו‬
‫ונאנס מידו אינו חייב באונסין דהא מצוה עבד‬
‫ואין כל הנאה שלו שאף המשאיל נהנה משיס‬
‫פרועה דרב יוסף ע״ש‪ .‬וא'כ בשואל אתרוג‬
‫לצאת ידי מצות הוי כמו שואל ספר ללמוד בו‬
‫דמציה קעביד ואין כל הנאה שלו הלכך לא‬
‫משכחת לה בשואל אתרוג שיתחייב באונסין דאין‬
‫כל הנאה שלו ולא הי' שלו ולכן ממעעינן שאול‬
‫מלכם דשאלה לאתרוג מצוה אי אפשר שיתחייב‬
‫באונסין מה שאין כן בשואל חמן דלא הוי למצוה‬
‫ושפיר מתחייב באונסין והוי שלך בכולו דחיוב‬
‫אונסין פשוע בכולו ויפה כחי מכח השותפות‬
‫דבשותפות השותף לא הוי אלא כש״ש בחלק של‬
‫חבירו כדאמר שמואל בהדיא )ב״ב ס״ב ‪ (:‬וז״ל‪:‬‬
‫השותפיס מחזיקין כו' ונעשים שומרי שכר זה‬
‫לזה ע״ש‪ .‬הלכך אינו יוצא משוס אתרוג בשותפות‬
‫אבל שאלה אס הי׳ באפשרי שיהי׳ באתרוג‬
‫להתחייב באונסין איכא למימר שפיר דיוצא ולכס‬
‫קרינן ביה ובזה יבואר היפב דברי תרא״ש דסו‪-‬תר‬
 ‫שעה‬ ‫פרק שמנה ועשרים‬
‫פלך לגמרי אבל אס הוי שלך אפילו במקצת הרי‬
‫הוא עובר על הל״ת עד שיה׳׳ לנו משמעות‬
‫בפירוש דבעינן שיה׳׳ כולו שלו והלכך לכס דכתיב‬
‫באתרוג ובכל העשין משמע ובעינן שיה׳׳ כולו‬
‫שלו לגמרי אבל בחמץ ובשאר לאוין אס כתיב‬
‫לך או לכם אפילו מקצת שלך נמי עובר והלכך‬
‫בשביתת בהמתו דכתיב )בדבריס ה׳( וחמורך וכל‬
‫בהמתך דמשמע דבעינן שיהי׳ שלך אפילו‬
‫במקצת משמע ולא בעינן שיהי׳ כולו שלו לגמרי‬
‫אס כן אס ישראל שאל בהמה מעכו״ס וקבל עציו‬
‫אחריות דאינסין )דבלא״ה אין הישראל מחויב‬
‫באונסין דאין שמירה לעכו״ס( מצווה הישראלעל‬
‫שביתתה ואיכא למימר ואפילו אס לח קבל‬
‫עליי אחריות דאוגסין נמי עובר היא על שביתתה‬
‫מטעס כיון דעכ״פ הבהמה משועבדת להשואל‬
‫כל ימי שאלתה והוי כשלו כדכתב הרשב״ס לביב‬
‫)קל״ו‪ (:‬לענין המיכר שדי‪.‬ו לפירות ד״ה מביא‬
‫ואינו קורא וז״ל ‪ :‬שאינו יכול לקרות האומה‬
‫אשר נתתה לי ומיהו בהבאה חייב דכתיב אשר‬
‫תביא מארצך שהרי שיעבד לו יניקת הקרקע־‬
‫לפירותיו עכ״ל‪ .‬הרי כתב בהדיה דווקא אשר‬
‫נתתה אין יכול לומר בשיעבוד לבד אבל ארצך‬
‫יכול לומר אפילו בשיעבוד לבד וקנין השיעבוד‬
‫נמי כשלו הוא אס כן בשואל כל היכא שמשועבד‬
‫החפץ כל ימי שאלתה להשואל הרי הוא‬
‫כשלו ומצווה על שביתתה דקרינן ביה נמי‬
‫בהמתך כמו דקרינן ביה ארצך וה״ה בשכירות■‬
‫נמי איכא למימר דעובר בשביתה מה״ת מטעס‬
‫הנ״ל דהא עכ״פ ע״׳ השכירות נשתעבדה הבהמה‬
‫להשיכר כל ימי שכירותה לעבודה אפי׳ אס נימא‬
‫שכירות לא קניא הא עכ״פ משועבדת לעבודה‬
‫ומחמת שעיביד נחשב כשלך ובר‪.‬מתך קרינן ביה■‬
‫ולפי״ז איכא לתרץ קושי׳ הג״א בפ׳יק דע״ז סי׳‬
‫כ״ב שהקשה על רבינו אפריס ^ברבי יצחק ‪.‬‬
‫וז״ל ; רבינו אפרים ברבי יצחק כתב שאס‬
‫שכר ישראל בית מעובד כוכבים אסור‬
‫לישראל להניח עבודת כוכבים בתוכו וכן אס‬
‫שכר בהמה וחמר אחריה בשבת חייב חטאת ‪.‬‬
‫דשכירות קניא קצת ואין נראה ומ״מ הואיל‬
‫ונפק מפומיה דגאון טוב ליזהר עכ״ל והמג״א‬
‫בסי׳ רמ״ו ס״ק י׳ הביא דברי הג״א הנ״ל‬
‫בקיצור וז״ל ‪ :‬ואס ישראל שכר מאינו יהודי בהמה■‬
‫מצווה על שביתתה דשכירות קגיא לחומרה‬
‫עכ״ל‪ .‬והמחצית השקל מביא )שס( בשס הת׳ש‬
‫הוראות‬ ‫סב‬
‫דמלוייצת הוי בגר המיוחד ליום וח־־ב־ן לברך‬
‫גס בלילה ואס אינו מצו״ן לא הר מיוחד ליום‬
‫ואיגו מחרב לברך כלל אך זה חעו אלא כססואל‬
‫גלילה דסהס שאלה דבלילה לאו למצוה הוא‬
‫שואל הלכך הוי כל הגאה שלו ומתחייב באוגס‬
‫אס כן הוי שלו אפילו בשאלה לחוד מה שאין‬
‫כן בשאלה ביוס דסתס שאלה למצוה הוא שואל‬
‫אס כן בשעת שאלה נפטר מפרונוה דרב יוסך‬
‫ולא הוי כל הנאה שלו הלכך לא מתחייב באונס‬
‫והלכך א׳ לאו הגילוי דעת דלמתנה הוא נותן‬
‫לו לא היה מתחייב לברך דלא הר שלו‪ .‬אך לפי‬
‫זה עכ״פ הקשה הא דממעטינן מלכס לולב הגזול‬
‫הא כיון דהגזלן נתחייב באונסין הוי כשלו ואין‬
‫לומר דבגזלן איכא נמי הטעס דמצוה הבאה‬
‫בעבירה דהא כיון דממעטינן גזול מלכס ע׳יכ ס״ל‬
‫דמצוה הבאה בעבירה אינו פסול אלא מדרבנן‬
‫כדכתבו התוס' בסוכה )ל‪ (.‬ע״ש‪ .‬ואיכא להוכיח‬
‫קצת מחמח זה כהמחנה אפריס שמשיג על הר״ן‬
‫בטעמו הנ״ל וכתב הטעס דשואל הפריס פטור‬
‫מאונסין משוס ימלוח לאו ליהנות ניתנו )עיין‬
‫במחנה אפריס בה׳ שאלה ופקדון סי׳ ג׳( ולפי‬
‫זה איכא למימר דקרא דלכס איצכיריך למעט‬
‫אס גזל ביו״ט לצאת ידי המצוה דלא נתחייב‬
‫שלו דמצות לאו‬ ‫באונסין משוס דלאו כל‬
‫ליהנות ניתנו דהא כתב רש״י בסנהדרין )ע׳יב‪(.‬‬
‫ד״ה אבל טעמא דגזלן נתחייב באונסין דלא גרע‬
‫משואל דכל הנאה שלו ע״ש‪ .‬אך אס נימא דלכס‬
‫ולך קרינן בשאלה טפי משותפות דהא שותפות‬
‫ממעטינן מלכס משוס דקנין שאלה פשיט בכולה‬
‫משא״כ בשותפות ולך ולכס שויס הס חס כן‬
‫בעינן למימר רחמן של שותפות נמי אינו עובר‬
‫ולא משתמיט שוס תנא לורזר הכי‪ .‬לכן נלענ״ד לשרות‬
‫נרגא ולחלק בין מצוות' עשין למצוות ל״ת דכל‬
‫היכא יכתיב לכס או לך כילו שלך משמע רכיין‬
‫דהקפידה התורה שהמצוה צריך שיהי׳ עשוי׳‬
‫משלך דוקא הרי כל שאינו שלך הוי חסרון‬
‫להמצוה והלכך מסתברה יותר לומר דבעינן‬
‫שיהי' כולו שלו כדי שלא יחסר אפילו משהו‬
‫כל זח! שאין לנו איזה משמעות לרבות דלא‬
‫בעינן שיהי׳ כולו שלו דוקא לאפוקי בל״ת‪.‬אס ‪,‬‬
‫אנחנו רואין שהתורה הקפידה שלא יהי׳ שלך אס כן‬
‫אדרבה מה שהיא שלך זהו עיקר החסרון והקלקול‬
‫והעבירה א״כ מסתברה לומר והתורה שאמרה‬
‫שעובר אם היא שלך עיקר הקפידה שלא תהי׳‬
 ‫סג‬ ‫׳עה‬ ‫פרק שמנה ועשרים‬
‫לחימרת אבל החומרה אינה כמו דאמרינן‬
‫בעלמא לחומרא דאינו אלא מדרבנן ומצד‬
‫זהירות וזריזות אלא מצד הדין ומה׳ת הלק­‬
‫שפיר כתב רבינו אפ־■־■ דח״ב■ חטאת ובזה‬
‫יתורץ גס כן קושיה המג״א שכתב )שס( ואינו‬
‫נראה דכוונתו משוס דקי״ל שכירות אינו כמכר‬
‫אבל לפי תכ״ל אתי שפיר ומה שיש לדקדק ע׳׳ז‬
‫מישראל ששכר פרת מכהן עיין בתוס׳ יבמות‬
‫)ס״ו‪ (:‬ד״ה ישראל שכתבו דמצי מיירי אפילו‬
‫שמיינותיה עליו ע״ש‪ .‬הרי ביארנו דשאלה‬
‫ושכירות הס בגדר אחד לענין אס נחשב כשלו‬
‫או לא ולענין מצות עשין היכא דבעינן שיהיה‬
‫שלו אין זה שלו ולענין לאוין תיכא דהאיסור דוקא‬
‫בשלו שאצה ושכירות נמי נחשבין כשלי משוס דיש‬
‫להס קנין ׳משותף והלכך נחשבין כשלי ■כין‬
‫להמשכיר ובין להשוכר בין להמשאיל ובין‬
‫■יהשואל בכל אופן דלהחמיר הוא והלכך כשמסיק‬
‫הגמר' בע״ז )שס( לענין שכירות דאמרינן‬
‫דהשכירות אינו מוציא מרשות המשכיר לגמרי‬
‫ונחשב ג״כ של משכיר והלכך עובר המשכיר‬
‫אס בהמתי השכורה עובדת בשבת משוס דשכירות‬
‫לא קנ־א קני; גמור להוציא מהמשכיר לגמרי‬
‫אלא קנין משותף הוא הלכך ה״ת לתיפך אס‬
‫ישראל שכר בתמה מעכו׳יס נניי הישראל עובר‬
‫על לא תעשה כל יולאכה וממילא ה״ה בשאלת‬
‫נמי דינא הכי דגס בשאלה הוי קנין משיתף‬
‫ונחשב לכ״א כשלו לחומרה הן לתמשכיר והן‬
‫להשוכר הן להמשא־ל והן להשואל )עיין ביבמות‬
‫לס‪-‬׳ו ‪ ( :‬וברמב״ן וברשב״א ולקמן נבאר בעדה‬
‫הסוגי׳ דהתס ולענין לאוי דשביעית דהיינו שדך‬
‫לא תזרע וכרמך לא תזמור קצירך לאת קצור ענבי‬
‫נזירך לא תבצור יש להסתפק אם ישראל אחר‬
‫שאינו בעל השדה שעב־ כל עבודת הללו אס‬
‫עובר הוא בכל הלאו־ן הללו ובשלמא בהעשה‬
‫דושבתה הארץ דכתיב בלשון כללי בודא־ החיוב‬
‫על כ*א ואחד מישראל שלא יעבוד את הארן‬
‫בשנת השביעית רק שבת שבתון יהי׳ לארץ אבל‬
‫הלאוין דכתיב בלשון ■היד ומדבר לבעל השדה‬
‫יהכרס שדך כרמך קצירך נזריך איכא למימר‬
‫דאס אחר עבד כ״ז אינו עובר בכל הלאויץ‬
‫הללו רק אם יש לו קנין במקצת דהיינו ע״י‬
‫שאלה או ע׳יי שכירות וכדומה או איכא למימר‬
‫דכיון דבשנת השביעית אפקעתא דמלכא הוא‬
‫והפקר הוא הרי יש לכל ישראל חלק בהן ונחשבין‬
‫הוראות‬
‫שכחכ ודל‪ :‬ולא העת־ק •פה דשס בהג״א לא כת־ב‬
‫אלא כוב ליזהר ע׳יש‪ .‬והוא הבין שכוונה המג״א‬
‫שהוא קא־ על דברי הג״א ולכי כתב דלא העתיק‬
‫■פת אבל לענ״ד אינו כן אלא שהמג״א מעתיק‬
‫דבר־ רב־נו אפרים ב״ר יצחק שכתב אס שכר‬
‫ישראל בתמה וחמר אחריה בשבת ח״ב חעאח‬
‫דשכירות קנ־א קלת ותבין המג״א מדבריו‬
‫דס״ל שכירות קניא לחומרת ולכן הקשה הא‬
‫אין ש־־ך לומר לחומרה בחיוב חעאת הא‬
‫הוי מביא חולין לעזרת‪ .‬אמנם לענ״ד כראת ‪.‬‬
‫דלאו קושי׳ היא וה״ק נה■ דבשכירות לא‬
‫נתחייב באונשין ולא נקנה לו רק לפירוח מ"מ‬
‫כיון דעכ״פ הבהמה משועבדת למלאכה להישר‪1‬ל‬
‫הו■ כשלו ובהמתך קרינן ביה ועובר על־ת בלא‬
‫תעשה כל מלאכה אך כיון דאין גוף הבהמה‬
‫נקנה להשוכר לגמר■ אלת לשעבוד לעבודת ■‬
‫אמרינן דעדיין לא יצא מרשות המשכיר בכוליה‬
‫אלא שתס שותפיס בה ולכן כ״ש אס הי' להיפך‬
‫דתישראל ששכר בהמה לעכו״ס עדיין לא יצאה‬
‫הבהמה מרשותיה לגמר■ והמשכיר עובר בה‬
‫בלא תעשה כל מלאכה‪ .‬וזה כוונת רב־נו‬
‫אפרים אס שכר בהמה מעכו׳׳ס וחמר אחריה‬
‫בשבת ח״ב חעאת משוס דשכירוח קניא קצת‬
‫מה״ת פי׳ דע״י שעבוד השכירות קונה הישראל‬
‫בה קנין המשותף עס המשכיר ומה״ת נחשבה‬
‫כבהמת ישראל במקצת ובהמתך קרינן ביה לענין‬
‫לאוין אפי׳ שאינו שלו בכוליה והלכך לעגין מחמר‬
‫אחרית חייב חטאה וכן לענין לתכנים עכו׳ס‬
‫בביתו השכור נמי עובר בלא תביא תועבה אל‬
‫ביתך דביתך קרינן ביה אפי' אינו כוליה שלו‬
‫וזהו כוונתו שכתב דשכירות קניא קצת דהיינו‬
‫שאינו קונת בכוליה אלא קנין קצת דעדיין נשאר‬
‫שותף עס המשכיר ואס ק קנין השכירות אינו‬
‫‪.‬מועיל אלא לחומרה כלומר אס ישראל שכר‬
‫מעכו׳׳ס אמרינן דקונה במקצת לעבור עליו‬
‫מה׳׳ח בלא תביא ובלא תעשה כל מלאכה‬
‫וכדומה ואס להיפך ישראל שהשכיר לעכו״ם אין‬
‫העכו״ס קונה אלא קנין במקצת ועדיין קנין‬
‫׳‪,‬הישראל לא נפקע לגמר■ ועכ״פ יש לו חלק וקנין‬
‫'במקצת ויותר מבמקצת הלכך בודאי עובר הוא‬
‫בכל דבר והא דאמרינן שכירות לא קניא קי׳‬
‫דשכירות לא קניא לגמרי שתעשה שהיא של שוכר‬
‫לגמרי ואין להמשכיר בה שוס חלק וקנין כל‬
‫ימי השכירות הרי אין קנין השכירות אינו אלא‬
 ‫שעה‬ ‫פרק שמנה ועשרים‬
‫בהבלעה דאפשר שיוביר ולא יעבוד אין‬
‫הישראל עובר לא בשעת השכירות דהא אפשר‬
‫שיוביר ולא יעבוד ובשעה שהעכו״ס עובד‬
‫אדעתא דנפשיה הוא עובד ולא דמי לשביתת‬
‫בהמתו למ״ד דאפילו בהבלעה אסור משום‬
‫דעבודת בהמה עובדיס בכל יוס ואין דרך‬
‫לעבוד יוס אחד ולשבות יוס האתר משא״כ‬
‫בשביתת שדהו אורתא דמילתא שאינה זורעה'‬
‫שנה אתר שנה שמא תכחיש כדכתב המהרי״ע‬
‫בהדיא ומה שמשוה הגמר׳ דע״ז שביתת בהמתו‬
‫לשביתת שדהו היינו דוקא בלא הבלעה‬
‫כדמיירי התס דפריך יחנן בש״א לא ימכור‬
‫אדס שדת ניר בשביעית כו׳ ע״ש‪ .‬ולדידן‬
‫שהארכנו בפרקים הקודמים להוכיח דפירות‬
‫עכו״ס־מותרין ואין בהן משום קדושת שביעית‬
‫איכא למימר ג׳'כ עצה דע״י השכירות יופקע‬
‫איסור שביתת שדהו וגם תפירות מותרין עפ׳י‬
‫מ”ש הרא״ש והביאו הש׳יך בי״ד סי׳ קנ״ב ס״ק‬
‫י׳׳ז בעעמא דמשכירין בתים האידנא משום דנהי‬
‫דלדידן שכירות לא קניא כיון שיד האומות תקיפה‬
‫ובדיניהם שכירות אלימא כמכר ואך אס נפל‬
‫ביתו של משכיר אינו יכול להוציאו הוי כמכר‬
‫עכ״ל‪ .‬ואס כן כיון דלענין הלאו דלא תביא‬
‫תועבה אל ביתך אמרינן דהאידנא שיד האומות‬
‫תקיפה שכירות קניא ולא מקרי ביתך משמע‬
‫דאפי׳ מקצת ביתך נמי לא הוי ה״ה בנידן דידן‬
‫לענין שביתת שדהו כיון דכת השכירות אלים כ״כ‬
‫עד דאמרינן ביה שכירות קניא ומוציא מרשות‬
‫המשכיר לגמרי וכמכר דמיא ואפי׳ מקצת שדך‬
‫לא הוי אינו עובר מידי אם עובד בה ישראל‬
‫למ״ד יש קנין ומה דקי״ל אין עודרין היינו דוקא‬
‫למ״ד אין קנין‪ .‬ולקמן בעזהי״ת נבאר דין זה‬
‫בארוכה קצה ואס עבד בה עכו״ם אין הפירות‬
‫נאסרין משוס פירות שביעית דתו ל־כא אפילו‬
‫מקצה שדהו וכן לראב״ן שהביאו הש״ך )שם( דהא‬
‫דמותר להכניס עבודת כוכבים לבתים השכורים‬
‫להאינו יהודי משוס דאינו מיוחד הבתים לישראל‬
‫מס‬ ‫משוס דכיון דאותן ישראליס נותנים‬
‫מקרקעות להעובד כיכביס אינו מיוחד הבית‬
‫לישראל ומביאו הב׳ית ע״ש‪ .‬ובשביל טעם זה גס‬
‫משכיר בית או שרה לא מקרי ביתך או שדך‬
‫מפני שאינו מיוחד לך כמו דלא קרינן ביתך‬
‫לענין להכניס בתוכה עכו״ם מהאי מעמא‬
‫שנותנים מס מקרקעות וכיון דבלא״ה אין‬
‫הוראות‬ ‫סד‬
‫כמו כולם שותפין ניגהו ילכארא מ־שראל קר־נן‬
‫ב־ה שדך קצ־רך נדרך כ־ון דבלאו־ן אש־' במקצת‬
‫שלו נמי מהד אך לש־״ז למה כתבה התורה‬
‫שדך כו׳ הו״ל לכתוב שדה כרס סתם ולענין‬
‫כלא־ס דכת־ב שדך לא הזרט בהמתך לא‬
‫תרביע גו־ ע־־ן בת״נ פ' קדישיס )מ׳ז( וכלא־ם‬
‫מקשינן להרבעה ועיין בבשמים ראש )שפ׳ית(‬
‫ואולי תיכא למימר דאמסו להכי כתבה התורה‬
‫שדך כרמך למעע של עכו״ס רבשל עכו״ם ליכא‬
‫לאוין הללו וכדעת הרמב״ס דבעודן בידו לכ״ע‬
‫יש קנין כדהארכנו במערכה זו בפרקים‬
‫הקדומים ואם העכו״ס שכר מישראל השדה‬
‫לשנת השביעית כיון דע״י השכירות עדין לא‬
‫יצא מרבות הישראל לגמרי גם הישראל עובר‬
‫אס עובד בה ואם עובד ע״י עכו״ם עובר משוס‬
‫שבות והפירות אםורין משוס שעבד בה‬
‫בעבירה ומשוס קדושת פירות שביעית כיון‬
‫שעדיין לא יצא מרשות הישראל לגמרי יאס‬
‫העכו״ם עובד מעצמו ג״כ הפירות אפורין‬
‫משוס קדושת שביעית מתמת מקצת קנין שנשאר‬
‫לישראל רק אם נימא הסברא שכתבנו מתתלה‬
‫דכיון דבלא״ה אפקעתת דמלכא היא והשדות‬
‫הפקר נינהו אפי' אם נימא דבעלמא שכירות‬
‫לא קניא בשביעית ששכר לעכו״ם שכירות‬
‫קניא משוס דזכות הישראל ‪:‬קלש בשנת‬
‫השביעית אך באמת אין אנחנו צריכין לדקדק‬
‫כ"כ בדברי המבי״ע והמהריייע דאיכא למימר‬
‫דאפי' אס נימא שכירות לא קניא ועדיין רשות‬
‫הישראל נשאר בהשדה מ"מ שפיר מתיר המבי״ט‬
‫ומהרי״ס להשכיר שדהו בהבלעה■ אעפ׳יי‬
‫דהעכו״ס יעבוד בשביעית משוס דלענין הפירות‬
‫אינו עוסק כלל דהא הפירות לזידהו אפי׳ של‬
‫עכו״ס ממש אסור דהא ס״ל פירות' עכו״ם‬
‫אסורים משום קדושת שביעית א״כ ע"כ עיקר‬
‫הצלה לדעתס הוא לענין שאין הישראל עובר‬
‫בעבודת העכרס בשביעית ע״ז קאמר כיון דליכא‬
‫איסור אס הוא עובד ע״י עכו׳ס אלא משוס שיות‬
‫והשבות אינו שייך אלא כשה־שרמל צוה להעכו״ס‬
‫לעשות המלאכה בשנת השבע אבל כשאינו מצוה‬
‫לו אלא שהעכוים עובד מעצמו אין הישראל‬
‫עובד מידי ואפילו למהרש׳ל דס״ל דלאו משום‬
‫שבות לסוד הוא עובר אלא דעובר משוס מצוה‬
‫דשבהה הארץ היינו דוקא כשמשכיר לשנת‬
‫השביעית לחודיה דודאי יעבוד משא״כ כשמשכיר‬
 ‫סה‬ ‫שדה‬ ‫פרה •טמנה וע־כרים‬
‫ומשועבדות הן להם ולעסקא הן ביד ישראל‬
‫באופן שאך בשדות וכרמיס של ישראל גס בעודם‬
‫בידינו כבר עיקר החנייה היא שלהם דכל כה״ג‬
‫ס״ל דלא אסרה תורה כלל ומשרא שרי למכור‬
‫להם אפילו שדות וכרמים ואפילו איסור דרבנן‬
‫ליכא דלא מצאנו שגזרו רבנן בזה אלא שכירות אעו‬
‫מכירה וסוריא שהיא קרובה לא״י ולא בגוונא‬
‫אחדינא וכל כה״ג שבמכירה ליכא איסורא אמנם‬
‫לאו הכי גבי איסור שמיטה אלא דאך דנימא‬
‫דכל כה״ג שהקרקעות שלנו הן משועבדות לגוים‬
‫לא מקרי שדך כיון שאינן מיוחדות לנו וכל‬
‫כהאי גוונא לא אסרה תורה איסור עבודת הארן‬
‫בשביעית מ״מ איסורא דרבנן איכא כל דלא אניס‬
‫ליה הנכר• וליכא אלא מניעת הריוח דהא חזינן‬
‫להו לרבנן קמאי דקמאי שהם אמרו ועשו‬
‫הרחקה יתירתא באיסור עבודת הארן בשביעית‬
‫כמו שאמרו אין עודרין דמשמע דאפילו בשכר‬
‫אסיר וכאותה שאמרו בריש פ״ד דשביעית‬
‫משרבו ע״ע התקיגו וברישפ״ג שיפסקו ע' ע אמנם‬
‫לאו הכי גבי חניית קרקע לגוי שהרי גבי מכירת‬
‫קרקע לא נחשדו דכלפי לייא דעביד איניש לקנות‬
‫קרקע ולא למכור ע״ש‪ .‬ולענ״ד דלאו קושיא‬
‫מידי לראב׳ן מדין שביעית דלפי מ״ש לעיל‬
‫דאפילו למאי דאמרינן שכירות לא קניא היינו‬
‫קנין גמור אבל קנין משותף קונה הוא עכ״פ‬
‫א״כ בודאי אפילו עכשיו שנותנים מס קרקעות‬
‫ובתים אסורין להכניס ע״ז בביתו משוס דעכ״פ‬
‫לא גרע קנינינו מקנין השכירות דיש להשוכר‬
‫קנין לחומרה אס כן במאי מיגרע גרע איסור‬
‫עבודת שביעית מאיסור לא תביא כל תועבה‬
‫שאסור גס בשכירות כדהבאת• לעיל בשם הגהת‬
‫אשר״י דע״ז וכדאיתא בש״ע י״ד סימן קנ״א‬
‫בהגהת רמ׳יא סעיף י׳ ע״ש‪ .‬ומה שהתיר ראב׳ין‬
‫להכניס ע״ז לבית ישראל מטעם שנותנים מס‬
‫היינו דוקא כשהישראל השכיר לעכו״ס את ביתו‬
‫דכיון דמתחלה קודם שהשכ‪-‬ר אין להישראל‬
‫רק כמו קנין שכירות מחמת נתינת המס‬
‫ואח׳׳כ כשחוזר הישראל ומשכיר לעכו״ם הוי‬
‫כמו ישראל ששכר מעכו׳ם וחוזר ומשכיר‬
‫לעכו׳׳ם דליכא איסור כלל כמו שכתב המג״א‬
‫בסי׳ רמ״ו ס״ק ח׳ בענין שביתת בהמתו וז״ל ‪:‬‬
‫ומ"מ נ״ל דאס שכרה מהאינו יהודי וחזר‬
‫והשכירה לא־נו יהידי שרי ממ״נ ע״ש‪ ,‬אבל כל‬
‫זמן שהוא תחת ידו עכ"פ קנין שכירות יש לו‬
‫יד‬
‫הוראות‬
‫להישראל שדה המיוחד לו ש‪'5‬ר א־כא למ'מר‬
‫דאס השכיר הישראל אה שדהו לעכו״ם אמרינן‬
‫שכירות קניא ויוצא מרשותו לגמרי לזמן‬
‫השכירות‪ .‬ולעגין הקיש•' השני' דאסור משום לא‬
‫תחנם אפילו בשכירות משוס גזירה אנוו מכירה‬
‫נלענ׳ד לתרן עפ״י מה דאיתא בגמרא דפסחיס‬
‫)י״א‪ (.‬וז״ל ‪ :‬הוא עצמו מחזיר עליו לשורפו‬
‫מיכל קאכיל מיניה ע״ש‪ .‬הכא כמי ליכא למיגזור‬
‫שכירות אעו מכירה דהא עיקר תחבולה שמחזיר‬
‫לעשות שכירות לעכו׳ם חינו אלא רק כדי שיה'‬
‫בארןישראלוישאר אדמת א״י‬ ‫לאל ביי־ו לישב‬
‫מוכרח למכור את אדמתו‬ ‫בידו כדי שלא יהיה‬
‫ונעזב ארן ישראל ולילך לח״ל בשביל שנת‬
‫השביעית שאי אפשר להניח את אדמתו בשנת‬
‫השביעית שלא לעבוד יישאר שממה בכל השנה‬
‫ואין רוב הצבור יכולים לעמוד בה הרי כל‬
‫תחבולה שלו שמשכיר לא״י אינו אלא לתיקון‬
‫הישוב כדי שיהי' באפשרי להתיישב בארן ישראל‬
‫וכיין שכל חלו שמשכיר את שדהו לא״י אינו אלא‬
‫רק להעביר ולהסיר‪ .‬מעליהם כל המניעות שיכול‬
‫למנוע את מהלך הישוב שילך קדימה ואיך יבא לידי‬
‫גזירה של מכירה לעכו״ם הא אדרבה הוא מחזיר‬
‫אחרי המוכרים ליקח מהם קרקע וחיך יתכן‬
‫לחיש שימכור את שלו ובכה״ג כתב האשל‬
‫אכרהם באו״ח סי׳ רמ״ו לענין המכירה שטשין‬
‫להבהמה בשביל שבת ולא ח־ישינן לגזור משוס‬
‫שאלה ושכירות ע״ש‪ .‬שוב ראיתי להשמן המור‬
‫חי״ד סי׳ ד׳ שכתב גיעמא דליכא בשכירות משום‬
‫לא תחנם עפ״י דברי הראב״ן הנ״ל משוס‬
‫דבלא״ה אין לנו שדות המיוחדות לנו כיון‬
‫דמשלמין מס למלך בעד הקרקעות ולא הוי שדך‬
‫המיוחד לך והלכך אפילו מכירה מותר וליכה‬
‫משוס לא תחנם וכ״ש שכירות ע״ש‪ .‬ומ״ש שם‬
‫להקשות מפני מה לענין איסור חנייה דמדאו'‬
‫הואי סמכינן אהך עעמא דלא מקרי שדך‬
‫המיוחד לך ולענין שמיעה דמדרבנן היא לא‬
‫סמכינן להאי טעמא וערחו עצמן לבקש התירא‬
‫ע׳י שכירות לשבע שנים משוס פסידא משוה‬
‫דאיסור שלא לתת להס חנייה בקרקע איננו אלא‬
‫כשלא יש להס חנייה בקרקע של ישראל בארן‬
‫ישראל כלל דאשתכח דקא יהיב ליה חנייה‬
‫בקרקע של ארן ישראל והתורה הקפידה על זה‬
‫משא״כ בזמנינו בעוה׳יר שבכל השדות של ארן‬
‫ישראל יש להס חנייה ואפילו בשדות שלנו‬
 ‫שעה‬ ‫פרס שמנה ועשרים ותשעה ועשרים‬
‫בכח המלך אס נ!כות מדינה הוא •אומר לו‬
‫ה־י שלך לפניך וחס מחמתו הוא אפי' ש״ח‬
‫חייב להעמיד לו שדה אחרה כדאיתא בש״ע ‪.‬‬
‫ח״מ סד׳ שע״א סעיף נ׳ ובם׳ רצ״ב סעיף ח'‬
‫ע׳׳ש‪ .‬והלכך לא שייך לנזור בקרקע משוס שאלה‬
‫דלא שכיחא בקרקע שאילה כיון דליכא חיובא‬
‫דאונסין ומלתא דלא שכיחא לא נזרו בה רבנן‬
‫כדכתבו התום' )שם ע״א( ד״ה איכור בכה״נ‬
‫וא״כ קכין דשאלה אי אפשר להיות בקרקע‬
‫אך יש להסתפק אס מהני קבלת אחריות דיוקרא‬
‫וזולא‪ .‬ולענין ^שביתת בהמתו איהא בש״ע או״ח‬
‫סי׳ רמ״ו סעיף ד' בהדיא דמותר שכתב וז״ל ‪:‬‬
‫‪ ,‬ישראל שהשכיר שוורים לאינו יהודי לחריש בהם‬
‫וחירש בתם יש מסירים אם קבל עליו האינו‬
‫יהודי אחריות מיתה ונזילה ונניבה ו־וקרא וזולא‬
‫ע״ש‪ .‬א"כ ה״ה בנידן דשביעית נמי א־כא למימר‬
‫דמהני דס״ל דבקבלת אחריות דמית־ ונזילה‬
‫ונניבה ויוקרא וזולא הרי הוא שלו לנמרי דמש׳יה‬
‫בשביתה בהמתו אינו עובר מידי א״כ לענין‬
‫שביעית הפילו בלאו הני כיעמיס שאמרנו בפרק‬
‫הקודם אפשר להתיר דקבלת אחריות כז! תקיף‬
‫כמכר נמורה לההחשב כשל המקבל לנמר׳‬
‫ואע״נ דקבלת אחריות מיתה בקרקע לא שייך‬
‫דדוקא בבע׳׳ח הוא דמשכחת או אפילו באינו‬
‫בעל חיים אלא בכלים וכדומה דשייך לומר‬
‫שבירתן זו הוא מיתת! משא׳־כ בקרקע דלא שייך‬
‫לומר הכי מ"מ אחריות דיוקרא וזולא נם בקרקע‬
‫שייך אחריות יוקרא■ וזולא ואס נימת דביוקרא‬
‫וזולא לחוד לא מהני איכא למשכחח לה נס‬
‫אחריות דננבה ונזילה עפ״י מ״ש ההוס' ב״ק‬
‫)ס״ב ‪ ( :‬ד״ה יצאו קרקעות בשני אופנים‬
‫במסינ נבול א״נ במחובר קרקע ע״ש‪ .‬עוד‬
‫משכחת לה לענין לחפור בה בורות שיחין‬
‫ומערות וקבל עליו אחריות עכ״ז דבכה״נ הוי‬
‫שלו בכוליה דאל״כ איך התיר המתיר הא עכ״פ‬
‫עדיי! מקצת הקנין של הישראל אינו שובת‬
‫ואעפ׳׳י דעדיייך נשאר זכות להישראל בנוף‬
‫החפץ מדאסור להמקבל לקלקל ומחויב הוא‬
‫לחזור לאחר ימי השאילה נוף הקרקע כמו שהיסה‬
‫קודם ואפילו כשדה החוזית ביובל לא הוי‬
‫דמותר לחפיר בה בורות שיחין ומערות משא״כ‬
‫בשא‪-‬ליד אפילו כדידן מ״מ הוי כשלו לנמרי‬
‫דקבלת אחריות דנה״נ הוי כנכסי צאן ברזל‬
‫כדכתב הב״י באו״ח סי' רמ״ו בשם ה ס מ׳ג‬
‫הוראות‬ ‫הו‬
‫ועובר בא‪-‬־סור שביעית מה״ת מחמת מקצת קרט‬
‫הלכך טרחו עצמן לבקש התירא על ידי שכירות‬
‫להשכיר לאחרים ושכירות שפיר מהגי משוס‬
‫דדמי לשביתת בהמתו לכל דבר ועיקר ההיתר‬
‫הוא משום דדמי לשוכר מעכו״ס שחוזר ומשכיר‬
‫לעכו״ס דלכ״ע אץ המשכיר עובר מידי אפילו‬
‫בשביתת ביזמתו וה״ה לעני! שביעית ובעני] לא‬
‫תחנם אפי' לישראל מותר להשכיר להא״י ול־כא‬
‫איסור דלא תחנם דהא עיקר איסור שכירות‬
‫קרקע לעכו״ס היינו דוקא מחמת דגזרינן שכירות‬
‫אעו מכירה וזה אין שיץ■ אלא בזמן שאין‬
‫משלמין מס עבור הקרקע והקרקע מיוחד‬
‫לישראל וקרינן ביה שדך המיוחד לך ואז‬
‫מכירתו מכירה ד־ש לו כח למכור ולתת במתנה‬
‫משא״כ עכשיו שאין הקרקעות מיוחדים לישראל‬
‫ומכירתם אינו מכירה נמורה רק כמו שכירות‬
‫א׳'כ עכשיו ליכא במציאות כלל מכירה וליכא‬
‫למינזר מידי מכל הני מעמי שביארנו דברי‬
‫המבי״כי והמהרי״ע שרירין'וקיימי! והשכירות‬
‫מהני הן להפקעת שביעית והן לאיסור לא תחנם‪.‬‬
‫פרה תש;זה ועשרים‪.‬‬
‫ל ה ג ה להסוניא דע״ז )ע״ו‪ (.‬שמסיק דשכירות‬
‫ושאלה שוים הם וכמו דשכירות לא‬
‫מהני דאמרינן שכירות לא קניא ה״ה שאלה‬
‫לא קניא קנין נמור ולענין שביתת שדהו אפי׳‬
‫קנין דשאלה לא הוי דבשדה לא שייך שאלה‬
‫כדכתבו התום' בע׳יז )שם ‪ ( :‬ד״ה מי דמי ע״ש‪.‬‬
‫ואעפ״ידמצאנו שם שאלה נם בקרקע עי'|‪-‬בתוס’‬
‫ב"מ )ס׳׳א ד״ה אס ועיין בי״ד סי׳ רכ״א סעיף‬
‫ז׳ בהגה שם ובסי׳ רכ״ד סוף סעיף א׳ ובסי׳‬
‫רפ״ו סעיף כ״ב ובח״מ םי׳ צ״ה סעיף א׳ ובסי'‬
‫ש״א ע׳ש‪ .‬וכן הרבה היינו דוקא לענין עצס‬
‫שאלה משכחת לה נס בקרקע אבל חיוב אונסין‬
‫דשאלה לא משכחת ליה בשאלת קרקע דהא‬
‫בקרחע לא שייך לא ‪.‬נניבה ואבדה ולא שרפה‬
‫ולענין בית שפיר שייך שאלה אפי' לענין אונסין ‪.‬‬
‫דשייך לענין בית שרפה וכדומה ובקבל עליו דין‬
‫שאלה דאל״כ הא נתמעט דין שמירה בקרקע‬
‫וכל המחובר לקרקע כקרקע דמי אבל בקרקע‬
‫נם קבלה לא שייך דהא לא שייך שריפה בקרקע‬
‫ונס נניבה ואבדה ונזלה לא שייך בקרקע דהא‬
‫קרקע אינו ננזלת ואם ת״ל דאפשר דנטלוה מציקין‬
 ‫’ פרס תשעה ועשרים‬ ‫הוראות‬
‫דס״ל דלא מתני קבלת אחריות של ייקרא וזולא‬ ‫פ״ש‪ .‬דקי״ל דנכש־ ברזל הו־ נשלו ונדחית'׳‬
‫משום כיון דח־ן העכו׳יס יכול למכור‬ ‫ביבמות )ס״ו ‪ ( :‬דכהי ששכר נרה ח־שרחל‬
‫דת ״‪ I,‬רב יהידה דאמר דהד־ן‬ ‫משוס דס׳יל ^‬ ‫אעפ׳יי שמזונותיה עליו לא יאכילנה כרש־ני‬
‫עמה ואמרינן שס תניא כוותיה דרב יהודה‬ ‫תרומה משוס דשכירות לא קניא ובכהן ששם‬
‫המכנסה שוס ל‪3‬עלר« אס רצת הבעל למכור‬ ‫פרה מישראל יאכילנה כרש־ני תרומה ע״ש‪ .‬והיינו‬
‫לא ימכור כי' אלמא כל שאינו יכול למכור אינו‬ ‫משיס ובקבלת אחריות של יוקרא וזולא מהני‬
‫שלו ע״ש‪ .‬משמע דלהנר״א המחלוקת דר' אמי ׳ ד­‬ ‫שיהי׳ כשלו לגמרי ‪-‬אל״כ איך מותר להאכיל‬
‫אס נכסי לחן ברזל מקרי שלו לגמרי‬ ‫את בהמת ישראל כרשיני תרומה נהי דיש‬
‫או דאינו שלו לגמרי ור' אמי ס״ל דמקרי‬ ‫להכהן קני; במקלת הא עכ"פ נהנה מכרשיני‬
‫עמו ורב יהודה ידיר דלאו‬ ‫שלו והל‬ ‫תרומה נס החלק של ישראל ועיין ברש״י שס‬
‫! דהד עמה‬ ‫‪,..‬ו ­ ­‬ ‫דידיה הוא ע‬ ‫ד ה יאכילנה כרשיני תרומה ועיין בב״מ )ע ; (‬
‫ומוכיח מהבר יתח דהמכנסת שוס לבעלה דהדי‬ ‫לחלק דהתס הוא‬ ‫ובבכורות )ט״ז‪ (.‬ולכאורה‬
‫עמת מדאמרי דאס רצה הבעל למכור ללא‬ ‫דהתנן שלו לגמרי משום דכיון ששס ^לו בדמי‬
‫ימכור אלמא דהדין עמה ולאו שלו הוא לגמיי‬ ‫ומקבל מחויב להחזיר דק דמי החפץ ולא התפן‬
‫דאל״כ אמא־ אי יכיל למכור הלא לא יחזיר‬ ‫גופיה אלא אם איני מחזיד דמי החפץ יוכל‬
‫יא מר״י דבצאן‬ ‫והלכך הוכיחו‬ ‫^‬ ‫ממנו עולמית‬ ‫לגבות את הדמים מחפן דהיינו שיתפוס לה את‬
‫לאו של המקבל לגמר־ הוא ולכאורה יש‬ ‫החפן בדמים כדאמרינן התם אילו אתי עכו״ס‬
‫‪,‬דחדת מאי ראי׳ הוא מרב יהודה הא לא‬ ‫לדחדו׳ק‬ ‫‪ ■c3‬זחי ולא יהיב ליה תפיס לה לבהמה ע״ש‪.‬‬
‫חמר דהד־ן עמה אלא לאחר גירושין או מיתה‬ ‫משא״כ בנידן דידן דהקרקע נופיה חוזרת‬
‫מודה דהו שלי‬ ‫אבל קורס לכן ‪-‬פ‬ ‫לאחר זמן א״כ גס קודם הזמן לא הוי כשלו‬
‫‪:‬ול 'נמכור היינו כרי שישאר‬ ‫והא דאין "יי'‬ ‫לגמרי‪ .‬אמנם באמה זה אינו דהא קי״ל המכנסת‬
‫לאח׳יכ אן איכא למימר דס״ל דכל ה־כא ש‬ ‫שום לבעלה היא אומרת כלי אני נועלת הדין‬
‫‪U‬צח‬ ‫‪-‬ןי לקנין צנדתות‬ ‫ע״‬ ‫עמה וא״כ הא מכנסת שוס לבעלה ג״כ חיזרת‬
‫לזמן וכשיגיע הזמן חוזל־ת למקומה ממילא בלא‬ ‫לאחר גירושן או לאחר מיר‪,‬ר> את הנכסי לאן‬
‫שוס ד ‪ I‬הר־ מוי‪; :‬־ יש פחיתות הקנין גס‬ ‫ביזל לידה ולא הוו לקנין' עולמות ואעפ״כ‬
‫תודם לכן לא הוי שלו לגמרי‬ ‫‪:‬ודם לכן וגס ‪c n ,-‬‬ ‫ברזל 'אכלו‬‫■‬ ‫אמרינן התם במתניתין עבדי ־‬
‫צאן‬
‫ואין האחריות דיוקרא וזולא עושה פעולה לעובה‬ ‫בתרומה ואם איתא דהיכא שחוזרת בעינה לא‬
‫להתחשב אה הקנין כשלו לגמרי ור׳ אמי ס׳יל‬ ‫הד קנין גמור איך מאכילין בתרומה ולפי‬
‫דע״י קבלה אחריות אונסא ויוקרא וזולא הרי‬ ‫הא״־ יקבל על עצמו אחריות דגניבה ונזילה‬
‫הוא שלו לגמרי והדין עמו ואפילו לאחר גירושין‬ ‫וייקרא וזולא הרי היא של הא״י לגמרי ואין‬
‫ומיתה שלי הוא או של ב"כ ולפי״ו לתרויייהו‬ ‫הישראל עובר כלל משוס עבודת שביעית אס‬
‫אס החפץ שעליו הקבלת אחריות אינו מוחלע‬ ‫יעבוד בה העכו״ם ועל הי״א שבש״ע שכתבו‬
‫אצלו לעולס לכ׳יע לא מקד־ שלו לגמר־ אפילו‬ ‫)שם( וז״ל‪ :‬וי״א דכיון שאין הא״י יכול למכרה‬
‫בזמן שברשותו הוא ח"כ צריכין לר‪.‬בין במאי‬ ‫אס ירצה נקראת בהמת ישראל ע״ש‪ .‬יש לדקדק‬
‫פליגי הפוסקים אס השאיל להעכו׳יס לוימן הא‬ ‫מנכסי צאן ברזל דפסק בש״ע אה״ע סי' צ׳‬
‫לכ״ע אפילו מקבל עליו אחריות באינסא וייקרא‬ ‫סעיך י״ג דאס מכר הבעל לא עשתה ולאכלוס‬
‫וזולא נמי לח הוי שלו לגמרי ואס שאל להעכו׳יס‬ ‫ע׳״ש‪ .‬ואעפ״כ קי״ל דצאן ברזל יאכלו בתרומה‬
‫בלא זמן אלא לצמיתת עלמין הא לכ״ע הוי שלו‬ ‫כשהכניסה לו ואין לומר דהשתי דעוה שנארח‬
‫לגמרי אס קבל עליו אחריות דיוקרא וזולא‬ ‫תלי׳ בהשתי דעות שהובא באה״ע )שס(‬
‫צאן ב־זל‬ ‫דמי לנכסי ‪,‬‬ ‫רב יהודה ולא דמ‬ ‫ואפילו לרב‬ ‫בדיעבד אס מכר ע״ש‪ .‬דהא באה״ע סתס‬
‫של האשה דלא הו־ שלו לגמד־ כיון דמשיס שבח‬ ‫המחבר כדעת האימר אס מכר מה שעשה‬
‫ביה אביה תקנו לומר דהדין עמה והקנין לאו‬ ‫עשוי ובאו״ח הביא השתי דעות בפירוש משמע‬
‫הלכך לח הי־ שלו לגמר­‬ ‫י‬
‫חני! תמידי הוא‬ ‫‪I I‬‬ ‫דלא תלי׳ זה בזה‪ .‬וראיתי׳ להנר״א זצוק״ל‬
‫;ודה‬ ‫'‬
‫דהא‬ ‫ומכירתו אינו מכירה תדע ■לזר‪.‬‬ ‫בביאוריו לאו״ח )שס( שכתב עעמא די״א‬
 ‫פרק תשעה ועשרים‬
‫שלו בלא זמן כנ״ל‪ .‬הר־ נתבאר דלזמן אפילו‬
‫נתקבל אח־יות דיוקרא יזולא נמי לא מהני‬
‫דלהוי שלו גמור וא"כ במאי פליני הפוסקים‬
‫בסתם שכירות שהוא לזמן לענין שביתת בהמתו‬
‫אפי' קבל עליו אחריות דיוקרא וזולא ואפילו לפי‬
‫מה שביאר רבינו הנר״א פלונתת השת• דעות‬
‫נ״כ מחום־ הבנה שכתב )שם( דפלונתתן של‬
‫אלו ב׳ היעות תליא בשפיתת ה־י״ף שם ויתירן‬
‫מאי דלכאורה קשה הא דאמרי )שם( א״ל רבא‬
‫לר"נ והא ת״כ דר׳ אמי כו׳ יכי כוותיה דר״י‬
‫לא תניא ו־ש לתרץ בבי אופנים הא׳ דאינו דומה‬
‫לר״י דאיכא למימר דאף דאינו יכול למכור מ״מ‬
‫הדין עמו ושלו הוא כדאמרינן התם הא לא‬
‫דמיא אלא לסיפא כהן ששם פרה מישראל‬
‫יאכילנה כרשיני תרומה אלמא דשלו הוא דאל״כ‬
‫איך מיתר להאכילנה כרשיני תרומה ואין ראיה‬
‫כלל מהברייתא דהמכנסת שום לבעצה דהדין‬
‫עמה כרב יהודה אלא דאיכא למימר דהדין‬
‫עמו ואפילו לאחר גירושין ומיתה נמי שלו הוא‬
‫או של ב״כ והוא כהדיעה הראשונה דאעפ״י‬
‫שאין יכול ‪,‬מכור כד אמרינן בברייתא דהמכנסת‬
‫שים מ״מ שלו הוא כדמוכח ניהברייתא ד כ ק‬
‫ששם פרה מישראל‪ .‬והב׳ דהברייהא דת״כ דרב‬
‫יהודה יחידאה היא דרשב״ג אזיל לכיעמיה דאמד‬
‫בגיכיין )מ״א‪ (.‬דאשה בכתובתה אינה גובה‬
‫משאר נכסים וכיון שיפה כחה בכך אף מכירתי‬
‫בנכסי צאן ברזל אינר^ מכירה וכיון דלא ק־״ל‬
‫כרשב״ג דהחס ה״ה דדינא דהברייתא דהמכנסת‬
‫ג״כ לא קי״ל כוותה וכיון דאיכא למימר הכי‬
‫ואיכא למימר הכי שפיר כתב הרי״ף דברייתא‬
‫דמכנסת לא בריר לן והלכך הצריכה הגמרא‬
‫לומר אע׳ג דתניא כוותיה דר׳ אמי מסתברא‬
‫טעמא דרב יהודה ובלא׳׳ה משום דתניא כויתיה‬
‫דרב יהודה לא היה אפשר לפסוק כויתיה משוס‬
‫דגוף דברי הברייתא איכא למימר דלאו אליבא‬
‫דהלכתא היא ולתירץ הב׳ אעפ׳י דלא קי״ל‬
‫כהברייתא דהמכנסה אבל עכ״פ הדין‪ ,‬אמת‬
‫דכל היכא דאין יכול למכור אינו‪.‬שלו כהדיעה‬
‫השניה שבש״ע וא״כ עיקר ספיקת הרי׳יף אם‬
‫נימא כתירן הראשון והלכה כהברייתא דמכנסת‬
‫וא״כ אפילו כשאינו יכול למכור נמי שלו הוא‬
‫והלכך הצריכה הגמר׳ לומר טעמא דהלנה כר״י‬
‫משום ־מסתבר מעמו ולא משום דתניא כויתיה‬
‫אי נימא כתירץ השני דמה שהצריכה הגמרא‬
‫הוראות‬ ‫סח‬
‫ע״כ מודה למא־ דאיתא בסיפא דבדיתיל וז״ל‪:‬‬
‫ישראל ששם פרה מכהן לא יאכילנה כו׳ אבל כק‬
‫ששם פרר^ מישראל יאכילנא כרשיגי תרומה ע״ש‪.‬‬
‫דאל״כ הו״ל להנמר' לומר נם מזה תניא כוותיה‬
‫דר׳ אמי וטוד דא״כ תקשה הלכתא אהלכתא‬
‫דקי״ל הלכחא כוותיה דהברייתא זאת וקי״ל כרב‬
‫יהודה דהדין עמה ? אלא ודאי דנם רב יהודה‬
‫מודה להאי ברייתא ?־ אלא ודאי דס׳ל לחלק‬
‫בין נכסי צאן ברזל שהוא לזמן ושלא לזמן‬
‫ובכהן ששם פרה דקנה ליה לצמיתות בלא שום‬
‫זמן ונוף הפרה לעולם שלו הואי אלא דמחויב‬
‫לשלם תמורתם אם יולד איזה אונם הלכך שפיר‬
‫אמרינן אפי׳ לרב יהויה דשלו הוא לנ מי' ויאכלנה‬
‫כרשיני תרומה וכן מבואר בתום׳ ישנים שס שכתבו‬
‫בד״ה הואיל כו' וז״ל ; והיינו דלא כרב יהודה‬
‫ותימה דהא כרב יהודה מצי שפיר את־א דרב‬
‫יהודה נמי מודה שהם ברשותו של בעל קודם‬
‫שינרשנה ומ״ה אכלי בתרומה וי׳יל דליב יהודה‬
‫כיון דאחר מיתה ונירושין יהי׳ שלה דקאמר‬
‫הדין עמה ונם מחיים קאמר רב יהודה לקמן אם‬
‫רצה הבעל למכור לאו כדידיה דמי ולא היי להם‬
‫לאכול בתרומה דאין גופו קנוי לי עכ״ל‪ .‬ואח״כ‬
‫בסמוך ד׳יה יוצאין בשן כו׳ כתבי התום' ישנים‬
‫וז׳יל‪ :‬וא"כ הדין עמו דאי הדין עמה לא היה‬
‫יכול להוציאה לחייות דאע״נ דרב ימרה מודה‬
‫דאוכלין בתרומה מ״מ לא קאמר דמצי להוציאם‬
‫לחירית ע״ש‪ .‬ולכאורה דבריהם סתרי אהדדי אבל‬
‫לפי הנ״ל אתי שפיר דמה שכתבו בתחלה דלרב‬
‫יסודה לא אכלי בתרומה היינו משום דמיירי בנכשי‬
‫צאן בייל דאשה דלרב יהודה אינה לצמיתות‬
‫אלא כ׳׳ז שעודה תחתיו דוקא דהא ס׳יל דהדין‬
‫עמה אבל בד״ה יוצאין מיירי בנכסי צאן ברזל‬
‫כדמתגיתין כהן ששם פרה מישראל יאכילנה‬
‫כרשיני תרימה דמיירי התם שישאר אצלו לעולם‬
‫בכה״נ לכ״ע הוי כשל כהן לנמרי ומותר להאכיל‬
‫אותה כרשיני תרימה )אפילו אם נימא דמיירי‬
‫התם בעבדים כדמיירי התם במתניתין נמי אתי‬
‫שפיר כדנבאר בסמוך( ■ואפי' לרב יהודה דם״ל‬
‫דהדין עמה מודה הכא דבכה׳יג הוי שלי לגמרי‬
‫ולר׳ אמי דס׳ל הדין עמו בכל נוונא הי' של לגמרי‬
‫כיון דהוי קנין לצמיתות ולעלמין והא דאמרינן‬
‫)שם( לר' אמי וז״ל ‪ :‬ותסברה נהי נמי דמתייב‬
‫בגנבה ואבדה באונסיה בכחש ובנפחת דמיה מי‬
‫מיחייב‪ .‬ה״ה דלו״ל לומר דבעינן שיהיה לעולם‬
 ‫סט‬ ‫שעה‬ ‫פרק תשעה ועשרים‬
‫לגמרי ותרצנו דמה שקאמר דאכל־ בתרומה‬
‫כוונתם לכהן ששס פרה מישראל דלאו קנין‬
‫א־ לשון התום׳ משמע דמ״רי‬ ‫לזמן הוא‬
‫בעבדים ולא לענין כהן ששס פרה ע״ש‪ .‬ולפי‬
‫הנ״ל אתי שפיר ואיכא לפרש דמ״ש דאפילו‬
‫לר״י אכלי בתרומה כוונתם בעבדים עצמן‬
‫ד־אכלו בתרומה אפ‪-‬לו בעבד־ מלוג משוס דהוי‬
‫כמו קנין שקנה קנין‪ .‬אך לפי זה תקשה מאי‬
‫אפילו שכתבו התום' הא מאכילת עבדי א שה‬
‫ליכא שוס הכרעה לענין זכיות הבעל כ־ון‬
‫דמשוס עעם שקנין קנה קנין הוא דנגע בה‬
‫ואיכא לפרש דמייר־ בכהן ששאל עבד מישראל‬
‫וקבל עליו ־יקרא וזולא ד־אכל בתרומה כמו‬
‫בפרה ששס לה ובענין קבלת אחריות דיוקרא‬
‫וזולא לזמן א־כא למ־מר דעדיך מצאן ברזל‬
‫דאשה שהקבלת אחריות נעשה מתחלה בלא‬
‫זמן אלא שנפסק ממילא הרי מוכח דכח הקנין‬
‫חליש מתחלה משא״ב בקבלה לזמן הר־ על‬
‫כל פנ־ס קונה אותם לאותו זמן קנין גמור והוי‬
‫כמכירה לזמן א'כ הוי הקנין לזמנו כקנין גמור‬
‫בלא זמן הילכך אין חילוק אלא אס יכול למכור‬
‫כחי כמו קנין גמור לעולם ושלו הוא ואס אינו‬
‫יכול למכור אפילו בלא ימן לא הו־ כשלו גמורה‪.‬‬
‫עוד א־כא למימר דהמחלוקת דהשתי ד־עות הללו‬
‫היינו להמסקנא דהגמר' דרב ־הודה מצי ס״ל‬
‫כהברייתא דת״כ דר' אמי דיוצא בשן ועין משים‬
‫דהוי שלו והא דס״ל הדין עמה איצו אלא‬
‫משום שבח בית אביה וא״כ הצאן ברזל שסכניסה‬
‫לבעלה היי ג׳יכ קנין לזמן ואעפ” כ יוצא בשן‬
‫ועין לאיש וה־־ני ע״כ דחשיכינן דהוי שלו גמורה‬
‫ועתה תלי׳ המחלוקת של הדיעות לענין שב־תת‬
‫בהמתו בשני התירוציס של הגר״א דלתירן הא'‬
‫דאפשר דאפילו אין יכול למכור מ"מ הוי שלו‬
‫גמור לענין להאכיל בתרומת ולענין שיוצא בשן‬
‫ועין לאיש וה״ה לענין שביתת בהמתו בקבל עליו‬
‫יוקרא 'וזולא אפילו אינו יכול למכור נמי הוי‬
‫שלו ואין ה־שראל עובר מידי וה״ת לענין שביתת‬
‫שדתו נמי ובכה״ג אס השא־ל לעכו״ס וקבל עליו‬
‫אחריות ב־וקרא וזולא אין הישראל עובר מידי‬
‫משיס שביעית ולתירץ הב' כל היפא דאין‬
‫•כול למכור נא הוי שלו ו‪.‬מור אפילו קבל עליו‬
‫אחריות דיוקרא וזולא ;מי לא הו' שלו לכל‬
‫דבר ועובר הוא משוס שביתת בהמתו וה״ה‬
‫בשביתת שדהו ותא כתב הגר״א )שם( סעיך ת'‬
‫הוראות‬
‫לומר טעמא דמסהבר טעמו משוס דא־ן הלנה‬
‫כה בר־־מא וא״נ איכא למ־מר באמת דנל היכא‬
‫‪ .‬שא־ן'כול למכור לאו שלו הוא וכאלו השד תירוצ'ס‬
‫‪ ,‬פליגי הכ־ שת־ ־'עות שכש״ע כן הוא חונן‬
‫דברי רבינו הקדוש הגר״א ז״ל ע׳ש‪ .‬הרי עכ״פ‬
‫מבואר דליכא ח־לוק בין השני תירול־ם אלא אס‬
‫נ־מא דהדץ עמו אפ־' אס א־נו יכול למכור או‬
‫אס נ־מה דכ־ון דא־ן ־כול למכור בע־נן למ־מר‬
‫ע"כ דה־ין עמה אבל אם ל־מא רלמ״ד‬
‫הד־ן עמה נמ־ קר־נן ב־ה דשלו הוא לא‬
‫אשכחן מ־־־ א״נ בד־נא דהש״ע לענ־ן עכו״ם‬
‫ששכר בהמה מעכו׳יס דאפ־׳ קבלת אחר־ות‬
‫ד־וקרא וזולא א־נו אלא לזמן א־כא למימר‬
‫דלכ*ע לא הו־ שלו אפ־' קודם הזמן א"כ מהשכ־‬
‫ת־רול־ס לא מוכח מ־ד־ ב‪:‬־דן דהש״ע לעכ־ן‬
‫שב־תת בהמתו ? ולכאורה נראה להמת־ק עפ״'‬
‫מה דק־״ל כרב ־הודה דהד־ן עמה וק־״ל כמתדת־ן‬
‫דר־ש פ׳ אלמנה לכהן גדול דעבד־ צאן ברזל‬
‫הוא־ל והוא ח־־ב באחר־ותן הר־ אלו 'אכלו‬
‫בתרומה הר־ אעפ״־ דא־נו אלא לזמן נמי הו­‬
‫שלו כ־ון דעכ״פ נתח־־ב באחריות ד־וקרא וזולא‬
‫ועתה שפיר אינא למימר דאס בעינן נמי ש־ה־׳‬
‫לו רשות למכור או לא תלי׳ בשני התירוצים של‬
‫הגר״א ואס נימא כתירן הא' הרי אפי׳ דאיט‬
‫יכול למכור מ"מ שלו הוא ואפי' לזמן ולתירן הב'‬
‫כל ה־כא דא־ן ־כול למכור לא הו־ שלו אפי׳‬
‫א־נו לזמן‪ .‬אמנם באמת זה א־נו דהא אפ־׳ אס‬
‫נימא דלא הו־ שלו אם א־נו אלא לזמן מ״נג‬
‫שפיר אמרינן דעבדי צאן ברזל יאכלו בתרומה‬
‫משוס דנהי דאינו שלו לגמרי ונס להאשה יש לה‬
‫חלק בהן הא אפי' אס באמת דשלה היא מותלין‬
‫להאכילם בתרומה דהא אפי' עבדי נכסי מלוג‬
‫אוכלין בתרומה והיינו משוס דהוי קנין שקנה‬
‫קנין שהאשה שהוא קנינו של כהן קנתה אלו‬
‫העבד־ס דכת־כ וכהן כי יקנה נשש קנ־ן כספו‬
‫שאין ת״ל קנין כספו אלא למירש הכי וכהן כי‬
‫יקנה קנ־ן כספו נפש שעבדו של כהן קנה נסש‬
‫■הוא יאכל בו כדאיתא בגמר' התס ע״ש‪ .‬א'כ‬
‫• עבדי צאן ברזל ועבדי נכסי מלוג‪ ,‬אפי'‬
‫אינו שלו לגמרי מ״מ יאכלו בתרומה ולפי״ז אתי‬
‫שפיר נמי דברי התוספת ישניס שביבמות‬
‫^שס( כתבו דאפי' לרב יהודה דאכלי בתרומה‬
‫לא מצי להוציאם לחירות והקשנו כיון דסדין‬
‫עמה איך מאכילין בתרומה הא לא הוי שלו‬
 ‫שעה‬ ‫פרק תשעה ועשרים‬
‫משוס דדוקא בשכירות דדמיא למכירה גורו '‬
‫משוס לת׳יח משא״כ כל היכא דלא דמיא למכירה‬
‫לא גזרו הלכך אינו אסור לא אריסות ולא‬
‫קבלות וה״ה בשאלה ואעפ״י דהחסרי דוד מוחק‬
‫שם תיבת בהמה וגורס בהם וקאי על שדות‬
‫וכרמים לענין שכירות דפתח בה תחלה התם‬
‫לא מוכרח ואין צריך למחוק לפי דברי הנ״ל‬
‫ועיין שס במנחת‪.‬בכורים וכן יש להוכיח מדברי‬
‫התוס' ע״ז )שס( דבשאלה לא גזרו אביו מכירה‬
‫משוס לא תחנסעפ״י מה שראיתי במהרש״א‬
‫שמדקדק על דברי התום' שכתבו וי״ל ‪ :‬וקשיא‬
‫רא״כ מאי קפריך והרי שדה והח לא שייך בה‬
‫לה ונסיוני תדע דהח לא אסר־נן מכירת‬
‫ה לנכרי מהאי טעמא כי ה־כ־ דחסרינן בהמה‬
‫גסה עכ׳יל‪ .‬והקשה המרש״א ■למה לא גזרי;]‬
‫אטו שכירות וכמו דגזר־נן במכירת בהמה נסה‬
‫ותירז דליכא למיגיור מכירה שדה לעכו״ס משום‬
‫‪t‬‬
‫שכירות שדה לעכו״ס יון דהשכירות שדה לעכו׳יס■‬
‫אסורה אך בחיל ע״ש‪ .‬א״כ ממילא מובן דחעפ״י‬
‫דבשכירות דעלמא אסרו משוס לא תחנס מחמת‬
‫נזירה אטו מכירה בשאלה ל׳ג דאל״כ למה‬
‫! גזריק משוס‬ ‫להו להתוס' לדחוקי בכיעמא‬
‫שאלה דלא ש־יך בה שאלה תיפוק ליה מחמת‬
‫דכיון דהשאלת שדה אסור משוס לא תחנם אפילו‬
‫בחול אלא ודא־ דבשאלה ליכא איסור ילא תחנס‬
‫וה״ה בקבלת אחריות ד־וקרא וזולא נמי ליכא‬
‫גזירה אכי' מכירה דטעס וסברא אחת להס‬
‫בתרווייהו‪ .‬אמנס גוף דברי התוס' מחוסר הבנה‬
‫שכתבו תדע דהא לא אסרינן מכירת שדה לנכרי‬
‫מהאי טעמא ע״ש‪ .‬ממ״נאס מייריבח״ל והוכיחו‬
‫מדלא אסרינן מכירת שדה ‪-‬י‪,-‬נר­ גם בח״ל כמו‬
‫דאסרינן מכירת בהמה גסה לעכו״ס גס בח״י'‬
‫הא לא דמי זה ליה דבהמה אסור משום גזירה‬
‫משוס שאלה ושכ־י־ות ונסי וני ובקרקע לא שייך‬
‫זה משוס דבשלמא בבהמה אדם מצווה על‬
‫שביתת בהמתו בשבת משא״כ בשדהו אין אדם‬
‫מצווה על שב־תת שדהו בשבת ואס ''רו'׳‬
‫שביעית ובא״י מי־רי והוכיחי מדגת חסריג■‬
‫מכירת קרקע לעכו״ם גוירה אטו שאלה ושכירות‬
‫ויעבוד העכו׳ים בשביעית ויאדס מצווה על‬
‫שביתת שדהו בשביעית וכיון דשכירות לא קניא‬
‫הרי ־עבור הישראל על שביתת שדהו בשביעית‬
‫א׳'כ איך ־תכן לודזר דלא אסרינן מכירת שדה‬
‫לנכרי מהאי טעמא הא באמת אסור ואסור‬
‫הוראות‬ ‫סי‬
‫דהשד ־ש מת־ר־ן שהוזכר שס ס״ל כהד־עה‬
‫ראשונה סעיןג ד׳ ע״ש‪ .‬הרי עיקר להלכה הוא‬
‫כריעה הראשונה‪ .‬וכן יש להוכיח קצת מדברי‬
‫התוס׳ בע״ז )ש״ו ‪ ( :‬ד״ה מי דמי דבקבל עליו‬
‫אחריות דיוקרא וזולא הוי כשלו לגמרי דכתבו‬
‫שם וז״ל ‪ :‬וקשיא דא"כ מאי קפריך והרי שדה‬
‫והא לא שייך בה שאלה ונסיוני תדע דהא לא‬
‫אסרינן מכירת שדה לעכו״ס מהאי עעמא כי‬
‫היכא דאסריק בהמה גסא ע״ש‪ .‬ועמדנו בזה‬
‫לעילמ״ש התום׳ והא לא שייך בה שאלה הא‬
‫אשכחן שם שאלה אפילו בקרקע ותמרנו הכוונה‬
‫דלא שכיחא בה שאלה משוס דלא שייך בה חיוב‬
‫אונסין כמו בשאלה דעלמא אך מ”מ קשה הא‬
‫משכחת לה בשאלה חיוב אונסין על ידי קבלת‬
‫אחריות דיוקרא וזולה וכחשה ופחתה אבל אם‬
‫נימא ■דבכה״ג הוי שלו לגמר־ את־ שפיר דליכא‬
‫למגזור מידי ממ״נ דבלא קבלת אחריות הא לא‬
‫שכיחא ובקבלת אחריות דיוקרא וזוצח הא הוי‬
‫שלו לגמרי והוי כמכירה גמורה לענין דהוי של‬
‫עכו״ס ואין הישראל עובר מידי משוס שביעית‬
‫כשעובד בה העכרס א'כ אפשר להצלת איסור‬
‫שביעית להשאיל לעכו״ס בקבלת אחריות דיוקרא‬
‫וזולא ונרויח בזה רבכה״ג איכה למימר רליכא‬
‫ח‪ :‬משים לא תחנס אפילי מדרבנן דלא גזרו‬
‫אלא שכירות אכיו מכירה משאי׳כ בשאלה לא‬
‫גזרו אכיו מכירה ובשאלה גופיה ליכא איסור‬
‫משום לא תחנם מצד עצמה אעפ״י דהוי כשלו‬
‫לגמרי משוס דלא אסרה תורה אלא מכירה‬
‫לצמיתות דהוי חנייה לקביעות אבל כל חנייה‬
‫שאינה לקביעות לא הוי באיסור לא תחנם ובשכירות‬
‫גזרו אטו מכירה לקביעות וכיון י ‪-‬דלח אשכח;‬
‫לאסור שאלה בעכו״ם משוס גיירה אטי מכירה‬
‫אמרינן דוקא בשכירות גזרו אטו מנירה משוס‬
‫דשכירות ליומא דמיא למכירה לתמידיות משא״כ‬
‫שאלה דהוי מק סיג אחר ולא דמיא להדדי ולא‬
‫שייך למגזור מירי וליכא בשאלה וכן באריסות‬
‫וקבלות ליכא שוס איסור דלא תחנם וראי' לזה איכא‬
‫להביא מהא דאיתא בתוספחא דע״ז פ״ב ה״ג‬
‫וז״ל ‪ :‬אין משכירין להם בתים שדות וכרמים‬
‫ואין נותנים להם אריסות וקבלות בהמה ע״ש‪.‬‬
‫הרי מדלא אמר התיספתא יאין נותנים להס‬
‫אריסות וקבלות בבתים שדות וכרמים משוס‬
‫לא תחנם אלא ואין נותן להם כו׳ בהמה דהיינו‬
‫לענין הפקעת בכור הרי מבואר דהיינו טעמא‬
 ‫היא‬ ‫שעה‬ ‫פיה תשעה ועשרים‬
‫דגם התס לאו משוס שכירות לחוד הוא דגזרינן‬
‫אלא דאיכא נמי משים נסיוני דהתוס' לא‬
‫כתבו אלא שאין רגיל להשאילם אבל שאין רגיל‬
‫לנסיוני לא מיירי התם כלל ולפי״ז איכא למימר‬
‫דס״ל להתוס' דבנכרי שאיני עובד ע״ז אינו‬
‫עובר משוס לת׳ח כדכתבנו לעיל בפכ״ה וס״ל‬
‫דמשוס שכירות לחוד ל״ג מכירה והלכך בקרקע‬
‫דאין שייך בה שאלה ונסיוני הר• לא נשאר אלא‬
‫משוס שכירות לחוד והיכיחו דלא שייך שאלה‬
‫ונסיוני בקרקע מדלא אשרינן מכירת שדה לנכרי‬
‫גזירה אניו שכירות בלא הבלעה דאיכא משוס‬
‫שביתת שדהו בשביעית אלא ודאי דליכא כלל‬
‫משוס שאלה ינסייני ולא נשאר אלא שכירות לחוד‬
‫ומחמת שכירות לחוד לא גזריק וה״ה דליכח‬
‫למיסר למכור לישראל החשיד על השביעית משוס‬
‫דליכא למגזור משוס שאלה ונסיוני דלא שייך‬
‫בה שאלה ונסיוני ומשוס שכירות לחוד לא‬
‫גזרינן ומשום נסיוני בלא״ה ליכא למגזר דהא‬
‫כתבו' התוס׳ התם בריש הדך ד״ה ושמעה לקליה‬
‫דמשוס נסיוני לח שייך למגזור אלא היכא‬
‫דאיכא חשש דמחמר אבל משים שביתה לא הוי‬
‫גזרינן מידי ע״ש‪ .‬ועיין בר״ן בסוגי' דשם‬
‫שמוכיח דבנסיוני לא שייך למגזור מחמת איסור‬
‫שביתה דהא בנסיוני קונה הלקוח קנין גמור‬
‫וליכא למגזור משים איסיר דשביתת בהמתי‬
‫והלכך אמר דעיקד האיסור משום מחמר הוא‬
‫ע״ש‪ .‬וכיון דבקרקע לא שייך בה משוס מחמר‬
‫איכא למימר דגס משום נסיוגי ליכא כנ״ל‪.‬‬
‫עוד איכא לחלק בין מ״ש התוס׳ דאעו שכירות‬
‫לתוד גזרינן היינו דוקא גבי בהמה דבשעת‬
‫הגזרה היתה באמת שייך לגזור מחמת השתים‬
‫שאלה ושכירות וכ‪:‬ון שכבר גזרו לא נתבעלה‬
‫הגזרה רק כשנתבכיל השנים דלא שכיחא לא‬
‫שאלה ולא שכירות אבל כל זמן שעדיין נשאר‬
‫אחת מהן גס הגזירה בתקפה משאיכ בשדה‬
‫דגס מתחלה לא היה שייך בה שאלר‪ .‬הרי ‪:‬‬
‫בשעת הגזרה לא היתה שייך אלא שכירות ובשביל‬
‫אחה מהן לא גזרו‪ .‬עוד איכא למימר דאפ^ו‬
‫אס נימא דלענין שביתת בהמתו גזרו אפילו אמי‬
‫שכירות לחודיה בשביתת שדהו ל״ג משוס דשבת‬
‫החשש מצוי בכל שבוע משא״כ שביעית אין‬
‫החשש אלא בשנת השביעית ומ״ש המים׳ )שם(‬
‫בתירוצם וז״ל ‪ :‬ופריך והרי שדה דאדם מצווה‬
‫על שביתת שדהו וכשהוא ביד ישראל אחר יש‬
‫הוראות‬
‫למכור קרקע בא״י לנכר־ משוס לא החנם‬
‫■ ואם נימא דס״ל להתום׳ כמו שהוכחתי לעיל‬
‫בפכ״ה דנכרי שאינו עובד כי״ס מותרין למכור‬
‫לו ואין בי משוס לא תחנם והילכך דקדקו‬
‫לומר סתם ל״א מכירת שדה ״לנכרי" ולא כתבו‬
‫עכו״ס אבל משוס שביעית הו״ל לאסור כיון‬
‫דשכירות לא קניא וה״ה שאלה כדהוכחתי לעיל‬
‫‪ .‬דא״כ לא הו״ל לומר בלשון תדע דלשון תדע‬
‫נא שייך אלא אם סוכיח מענין אחויי לענין זה‬
‫משא״כ הכא דעיקר השלשול לענין אם מותר‬
‫למכור שדהו בשביעית לחשוד על השביעית או‬
‫לנכרי ולא נזרינן אגיו שאלה הוא והוכיח מזה‬
‫גופיה מדלא אסרינן מכירת שדהו לנכרי ^ולא‬
‫גזרינן משוס שאלה בשביעית ודוחק לומר‬
‫דהוכחת התוס׳ מנכרי לישראל חשיד דאס כן לא‬
‫הו״ל לומר בלשון תדע אלא סתם דהח לא‬
‫אסרינן מכירת שדה לנכרי דהא דין אחד להן ועוד‬
‫למה פנייך הגמר׳ ‪ :‬והרי שדה דאדס מצוה על‬
‫שביתת שדהו בשביעית ותנן כו׳ דהוי מישראל‬
‫לעכו״ס הו״ל לשריך מעכו״ם לעכו״ס דמכירת‬
‫בהמה גסה לנכרי אסור גזרה משוס שכירות‬
‫ויעבור על שביתת בהמתו בשבת ומכירת שדהו לא‬
‫נאסר למכור לנכרי שאינו עובד ע״ז ולא‬
‫גזרינן משוס שכירות אעפ״י דאדס מציור‪ .‬על‬
‫שביתת שדהו בשביעית ועוד מאי הוכיחו התוס׳‬
‫דבשדה לא שייך שחלה משוס דלא אסרינן‬
‫מכירת שדה לנכרי הא עכ״ש תקשה קישי'‬
‫מהרש״א דאכתי קשה נהי דשאלה לא שכיחא‬
‫לאסור משוס גזירה אעו שכירות דשכיחא ועתה‬
‫לא שייך תירץ המהרש״א דהא ס״ל להתוס'‬
‫דבנכרי שאינו עובד ע*ז ליכא איסור דצא‬
‫תחנם ואיכא למימר דס״ל דמחמת שכירות לחוד‬
‫לא הוה אסרינן מכירה אפילו בבהמה גסה ורק‬
‫אס איכא משום שכירות ומשום שאלה ומשוס‬
‫נסיוני ואפילו אם ליכא אלא שניס מהס נמי‬
‫אסרינן אבל מחמת אחת מהן לא גזרינן דהמהרש״א‬
‫)שס( לדה״ס ד״ה מי דמי כו' רוצה לדקדק‬
‫מדברי ההוספ' דמשוס גזרה דשכירות לחוד ‪ ,‬לא‬
‫אסרינן מכירת שדה ודחה זה מדברי התוס'‬
‫)ע״א‪ (.‬ד״ה אומר שכתבי שם בבהמת שלנו‬
‫דאין רגילין להשאילן ולהשכירס מיהו מאותן‬
‫‪ ,‬שרגיל לשכור קשיא כו' משמע דמשוס שכירות‬
‫לחוד נמי אסרינן שכירות לעכו״ם ע״ש‪ .‬אך‬
‫משוס זה לאו ראי' היא מידי דאיכא למימר‬
 ‫שדה‬ ‫פרה תשעה ועשרים ושלשים‬
‫גוף הקרקע לזמן קצוב הרי זה מכירה ומשתמש‬
‫הלוקח בגוף כחפצו ואוכל הפירות כל זמן‬
‫המכירה ובם\ף תחזור לבעליה עכ״ל‪ .‬ומשוס לא‬
‫תחנם נמי ליכא אלא במכירת עלמין ולא‬
‫במכירה מפורשת לשתי שנים )עיין במנחה חינוך‬
‫מצוה תכ״ו שמםתפק בזה ע״ש( ואעפ״׳ דלא‬
‫גרע משכירות דעכ״פ מדרבנן אסור הנה מקום‬
‫יש ברא׳׳ש לחלק ולומר דהיינו כיעמא דשכירות‬
‫דח״שינן שמא ישכיר לו לזמןמרובה כעין חכירה ולא‬
‫פליג רבנן משא״כ במכירה לזמן לשתי שנים בלבד‬
‫לא מקרי חנייה בקרקע ול״ג בכה׳יג ואדרבה ע"׳‬
‫תיקון זה הוא גורס להיות לישראל חנייה בקרקע‬
‫יותר שיין‪:‬ו כרמים בארן הקדושה ובפרט בזמן‬
‫הזה דאיכא עוד צדדים לצרף ע״ש‪ .‬אמנס בענין‬
‫מכירה לזמן אס הוי קנין הגוף או קנין פירוה‬
‫תלי׳ במחלוקת הרמב״ס והראב יד )שס בה״ו(‬
‫שכתב הרמב״ס וז׳ל ‪ :‬ומה הפרש יש בין המוכר‬
‫קרקע לזמן קצוב בין המקנה אותה לפירות־ה‬
‫שהקונה לפירוש אינו יכול לשנות צורת הקרקע‬
‫ולא יבנה ולא יהרוס אבל הקונה לזמן קצוב‬
‫הוא בונה והורס ועושה בכל זמנו הקצוב כמו‬
‫שעושה הקונה קניין עולם לעולם עכ״ל‪ .‬וכתב‬
‫הראב״ד בהשגות וז״ל ‪ :‬א״א אינו מוצא מוכר‬
‫לזמן קצוב שיבנה ושיהרוס אלא באומר נכסי לך‬
‫ואחריך לפלוני ע״ש והבין המגיד משנה דהראב״ד‬
‫חולק על הרמב״ס בזה ע״ש‪ .‬והמשנה למלך )שם(‬
‫והפרישי‪ .‬בח״מ )סי׳ רי״ב( ס״ל דהראב״ד‬
‫פרושי קא מפרש מילתיה דהרמב׳׳ס ע״ש‪ .‬ולענ״ד‬
‫נראה דבנידן דיד; לכ׳ע מהני דעד כאן ל״פ‬
‫אלא אס מותר לבנות ולהרוס ולחפור בה‬
‫להרמב״ס גם קנין לזמן מותר לשנות צורת הקרקע‬
‫ולהראב״ד אינו מותר לשנות צורת הקרקע אלא‬
‫באחריך לפלוני אי כשקונה לששים שנה או לחמשיס‬
‫שני‪ .‬אי לארבעים שנה אבל כשמוכר לזמן מועט‬
‫אין לי רשית לשנות‬ ‫לשתי שניס‬ ‫דהיינו‬
‫צורת הק־קע מה שאין כן לענין קנין הגיף‬
‫שפיר קינה קנין הגיף אפילו לזמן מועט דהא‬
‫על כל פנים הקנה לי המוכר קנין הגוף‬
‫לזמן המכירה ולא גרע מניתן מתנה על מנת‬
‫להחזיר רקונהקנין הגיף בזמן המהנה ואין‬
‫חילוק בין זמן מועט לזמן מרובה דהא קי״ל‬
‫דהנותן אתרוגלחבירו ע״מ שתחזירהו לי נטלו‬
‫ויצא בו החזירו יצא בו וקרינן ביה לכם ולא‬
‫פליג בין זמן מרובה לזמן מועט ומשמע דאפילו■‬
‫הוראות‬ ‫סיב‬
‫בו איסור דאורייתא אס זרע בו הישרחל ע״ש‪.‬‬
‫כוונתם לסרן הא דלא פריך הגמר׳ ממכירת‬
‫ישראל לעכו״ס דהיינו מדלא אסרינן מכירת‬
‫שדה לעכו״ס ולא גזרינן אשו שאלה ושכירות‬
‫ואם תתרן דשאלה לא ש״ך בשדה משום שכירות‬
‫ל׳ג א״כ גם קושי' הגמר׳ לא קשה מיד׳ ע״ז‬
‫כתבו דבשלמא אי הוה מפרש קושי׳ הגמר' והרי‬
‫שדה כו' דלאסור המכירה גזירה אנוו שכירות‬
‫א״כ הקשה כנ׳׳ל אך באמת זה אינו אלא‬
‫דכיונת הגמר׳ לאסור המכירה מצד עצמה ולא‬
‫מצד גזייה אטו שכירות כיון דשאלה לא‬
‫שכיח בה ליכא למגזור משום שכירות לחוד‬
‫ומטעם זה לא אסרינן למכור שדה לנכרי בא״׳‬
‫ואיסור מכירה מצד עצמה לא ש״ך לאסור אלא‬
‫בישראל החשוד לעבוד בשביעית דאעפל׳ דמכר‬
‫ויצא השרה מרשות הישראל לגמרי והלוקח העובד‬
‫בשביעית עובר על חשבון עצמו ולא על חשבון‬
‫המוכר מ״מ כיון דעכ״פ יוצא מרשות ישר‪1‬י לרשות‬
‫ישרגי אחר שהלוקח ג"כ הוא מצווה על שבימת שדהו‬
‫וכשזרע בו יש בו איסור דאורייתא וכיון שהלוקח‬
‫חשוד הוא על שביעית א*כ הישראל המוכר‬
‫הוא הגורס שהארן לא ישבות אס לא דהלינן‬
‫לההירא משא׳יכ כשמוכי לנכרי הרי יצא מרשות‬
‫הישראל לגמרי ושוב לא נתח״בה הארן בשביתה‬
‫דבעודן בידו יש קנין כדכהב הרריב׳׳ס בפ״א‬
‫מתרומות והנכרי כשעובד את הארן ל־כא ■איסור‬
‫כלל הלכך לא ש״ך לאסור מכירה מצד עצמו דכיון‬
‫דאם עובד את הקרקע של הנכרי אין הישראל‬
‫עובר מיד׳ ולענין אין עודרין נבאר לקמן וכ״ש‬
‫שהעכו״ס עצמו אינו עובר מיד׳ הלכך א׳ לאו משוס‬
‫גזירה אטו שאלה ושכירות ליכא לאסיר מידי‬
‫דהא הנכרי כשיעבוד בשביעית ברשותי הוא‬
‫עובד והקרקע של הנכרי לא נתחייב במצות‬
‫שביעית‪.‬‬
‫פרס שלשים‬
‫ה נ ה ראיתי להשמן המיר בחיו׳׳ד סי׳ ד׳ שהאריך‬
‫להמציא איזה היתר לעבודת הארן בשנה‬
‫השביעית והוא בחר ביותר למכור לנכרי את הקרקע‬
‫וכל הנטיעות שבתוכה במכירה לזמן דהיינו לשת׳‬
‫שנים דהרי זו מכירה גמורה בגוף הקרקע ובארעיה‬
‫דידיה קא עביד עבודת הארן בשביעית ‪ .‬עפ״׳‬
‫הרמב״ם זי׳ל בפכ״ג מה׳ מכירה ה״ה וז״ל‪ :‬המוכר‬
 ‫ידיר‬ ‫שדה‬ ‫פרר שלשים‬
‫התנאי מוטל על מ׳ שקיום התנאי איני הועלה‬
‫להמק״ם אלא תיעלת להני‪-‬ן לכן חוששין ומוקמינן‬
‫בחזקה שלא יקיים התנאי ולא יעשה מעשה‬
‫מה שאין כן היכא דהתועלת של קיום התנא׳‬
‫הוי לבעל המקיים התנאי עצמו אדרבה אמדינן‬
‫דבודא׳ יעשה מעשה הממלא תועלתו כדי שיגיע‬
‫למחוז חפצו והלכך לענין נות‪ ,‬אתסג על מנת‬
‫להחזיר לצאת בו דההועלת להמקבל שהוא בעל‬
‫מקיים התנאי הוא ובודאי ׳חכוץ לחזור ולק״ם‬
‫התנאי כדי שיגיע למחוז חפצו לק״ס המצוה‬
‫עמדינן הדבר בחוקתה דהמעשה ק״ם כמו‬
‫שכבי ק״ס התנאי ויוצא בהן יך■ חובתו ובנידן‬
‫דידן לחמץ דנויא דהא קיום התנאי בנכרי הלי'‬
‫והתועלת בשביל ישראל עמדינן בהזקת ביטל‬
‫המעשה עד שיקיים התנאי וכשיעבור בה העכו׳ס‬
‫יעבור הישראל על שביתת שדהו לדעת מהרש״ל‬
‫ולדעתנו עכ"פ משוס שבות הוא עובר‪ .‬אך‬
‫איכא למימר דזה תלי' בשישית הרא״ש לשוכה‬
‫יפרק לולב הגזול יבריטב״א פ״ק לקידושין דס'^‬
‫דמחנה על מנת להחזיר הקנאה גמורה היא‬
‫וממון שלי הוא וכשמחזירה לו הקנאה גמורה בעי‬
‫כשאר הקנאות דעלמא והקצ״ה בפי' רמ״א ס״ק‬
‫ד׳ חלק עליהם וס׳יל דאפשר שיה" קנין הגוף‬
‫אפילו לזמן וכשעובר הזמן נפקע הקנין ממילא‬
‫' ואין צריך הנותן לחזור ולקנות ממני וכן כל כ׳‬
‫האי גיונא ע״ש‪ .‬וא"כ בשלמא במטלשילין שמחוסר‬
‫גוביינא ש״ך לומר בכל נוונא דקיום המעשה‬
‫תלי' בקיום התנאי בחזרת המקבל בפועל מה‬
‫שאין כן בקרקע בשלמת להרת׳יש והריטב״א דס״ל‬
‫דכשיגיע הזמן כלוה ימי המתנה אינו נכנס‬
‫ברשות הנותן אלא אס יחזור להקנותה ח"כ כל‬
‫זמן שאין המקבל חוזר ומקנה להנותן לא נתק״ס‬
‫התנאי והמעשה ממילא בטל אבל אם נימא דאחר‬
‫כלות זמן המהנה אין צריך הנותן לחזור ולקנות‬
‫ממנו את הקרקע אלא דחוזרת להניחן ממילא‬
‫הרי התנאי אדרבה נתקיים בשב ואל תעשה‬
‫ולעבור התנאי צריך שיעשה מעשה אדרבה צריכין‬
‫להעמיד הדבר בחזקתה שלא יעשה מעשה לבטל‬
‫את המתנה והתנאי ׳תק״ס בשב ואל תעשה‬
‫ואם אחר כך יעבוד בה הרי הוא גוזל ממנו מכאן‬
‫ולהבא כיון שהקרקע כבר חזרה לבעליה וקרקע‬
‫אינו נגזלת‪ ,‬ודעת הרמב׳יס משמע דס״ל כהרא״ש‬
‫והריטב״א דכשתום זמן המתנה והמכירה צריך‬
‫הניתן או המוכי לחזור ולקנות מהמקבל והלוקה■‬
‫טו‬
‫הוראות‬
‫לבו ביזם ־וצא ביה ובדתן מהגה דבכה״ג‬
‫בקרקע ידא■ א־ן להמקבל רשות לשגות צורת‬
‫הקרקע כלל דהא ההגה הגא' משורש על נוגת‬
‫להחזיר בע־ג־ה משמע ומטעם זה אמר ה־רושלע'‬
‫בס״ש השולח ־מוכר שדהו בזמן שהיובל גוהג‬
‫קגה קרקע ואפור לחפור בה בורית שיחין‬
‫ומערות משוס שהתורה אמרה ושב לאחוזהו‬
‫בעינו פי' כיון דהתורה אמרה ושב לאחיזתו געשה‬
‫כמי מוכר על מנה להחזיר דהתורה התנה עמו‬
‫בשעה מכירה שיודע איך כשיגיע זמן היוכל‬
‫מחייב הוא להחזיר להמיכר הראשון את הקרקע‬
‫הלקוח והלכך מחויב להחזיר בעיניה ישלא לשגות‬
‫צורת הקרקע מיד׳ יאעפ׳’ כ קונה הנזקבל הו‬
‫הלוקח קנין הגוך דמתגה על מנת להחזיר שמה‬
‫מהנה לכל דבר ולעגין לוקח בזנין שהיובל נוהג‬
‫‪.‬ח״ב בבכורים )ע״ן בקה׳יח סי׳ רג״ז פ״קג'(‬
‫הלכך איכא לייימר דלענין שביעית מהג׳ לכ״ע‬
‫מיכר לזמן קצוב דגעשה של הא"׳ לגמרי ובארעא‬
‫דידיה קא עביד‪ .‬וג״ל דאעש"׳ דמכירה לזמן מהג׳‬
‫להפקיע קדושת שביעית לאוהו זמן מתנה על‬
‫מנת להתזיר לא מהג׳ והטעם הוא כדאשכחן‬
‫לענין חמן שכתב המג״א )בסי' תמ״ח ס״ק ה^‬
‫בשם הרדב״ז הטעם דלענין חמץ לא מתני‬
‫נתינה מתנה על מכת לההזיר משוס דכל זמן‬
‫שהתנאי תלוי הוי כפקדון ואס נתקייג׳ התנא'‬
‫אך עפ״׳ שנמצא למפרע הי׳ החמץ של הנכרי מ״מ‬
‫קודם קיום התנאי כבר עבר עליו הישראל ולא‬
‫״עיל קיום התנאי לבטל הלאו שכבר עבר ע״ש‪.‬‬
‫א״כ ה״ה בכידן דידן נת׳ א׳ אפשר להתיר על‬
‫ידי נתינה או מכירה על מנת להחזיר מטעם‬
‫כרדב״ז הנ״ל והא דמהני מהנה על מנת להחזיר‬
‫באתרוג ולא דנינן ליה כדין פקדון הייני‬
‫טעמא דכללא בידינו דכל מעבה התלוי בתנאי‬
‫בקוס ועשה טרם קיום ההנח׳ צריכין להעמיד‬
‫המעשה בחזקת ביכייל דאמרינן קרוב הדבר‬
‫שיה׳' שב ואל תעשה )עיין בתום׳ רי״ד ריש‬
‫פ׳ המגרש לענין התנאי דעל מנת שלא תנשא׳‬
‫ל כ ל י ר (‪ .‬והלכך לענין חמץ דשלא יעבור בבל‬
‫יראה צריך שהה׳׳ המתנה קיימת והא מעשה‬
‫המתנה תלי' במעשה הנכרי שיחזר לאחר הפסח‬
‫לישראל ואס לא יחזור אז׳ המעשה בכיל למפרע‬
‫וכיון שטרם קיום התנאי אמרינן שיה׳ שב ואל‬
‫תעשה הלכך נחשב כל ימי הפסח אצל הנכרי‬
‫אלא אסקיוס‬ ‫כפקדון אך כל זה לא שייך‬
 ‫‪t‬י‬ ‫פרק שלשים‬
‫זכית ורשות לההטת ולצאת מנדרי התורה‬
‫ולעשות גדריס אחרים ישיניס והא באשה נמצאת‬
‫אלו השני מינים ביחד יש להבעל יפות באשתו‬
‫זכית הממון רה״ט כל המלאכות שהאשה‬
‫מתחייבת לבעלה ומה שקנתה אשה קנה בעלה‬
‫וכיוצא בהן ׳גס יותר מזה יש לי עליה קנין‬
‫איסור דהיינו דאסר לה אכ״ע כהקדש ולענין‬
‫זכוה הממון לבד הי׳ לי רשות להתנות להקנות‬
‫ק‪:‬ין הגוף לימן דברבר שבממון תנאו קייס׳‬
‫ועבור זה הי׳ מהני התנאי שהתנה היוס את'‬
‫אשתי ולמחר אין את אשת■ דבממין אפשר‬
‫דגס לזמן איכא קנין הטף דפכאי שבממון תנאי‬
‫ק״ם דהא הקנין שקונה את התשה מכת הפקר‬
‫הוא שהיא מסכמת לקדושי האיש היא מבטלת‬
‫דעתה ורצונה ומשני נפשה אצל הבעל כדבר‬
‫של הפקר כדכתב הר״ן בנדריס )ל‪ (.‬ד״ה ואשה‬
‫ע״ש‪ .‬והא התנה מתחלה לקנותה רק ליום‬
‫אחד זוכה אותה רק ליום אמד וכמו שמצינו‬
‫הפקר לזמן לקמן )שס מ״ד‪ (.‬ובש״ע ח” מ )סי׳‬
‫רע״ג( משא״כ בחלק האיסיר שאסר לה אכ״ע‬
‫כהקדש כל מה שנוגע להאיסור לא מהני כלל‬
‫להתטת פרטיים וזמנים אלא דהכל הולך אחר גדרי‬
‫התירה וגדר התורה הוא דקלזיישת הגוף לא‬
‫פקע בכדי כלומר כיון ההקדשות הגוף אינו‬
‫נוגע לענין זכיות הממון שבין ארם לחבירו אלא‬
‫שנוגע הוא רק באיסור שהוא ‪ p‬אדם למקום‬
‫לא מהני תנאי האדם כלל אלא כיון דעפ״י‬
‫חוקי התורה ליכא קדושת הגוף לזמן והילכך אס‬
‫אמר היום את אשתי ולמחר אין את אשתי בעי‬
‫גט ולא ייצאה בכדי ומזה הוכרז שפיר רב'‬
‫המנינא דקדישה הגוף דהיינו קנין הגוף שהוא‬
‫נוגע רק לאיסיר ליכא לזמן והלכך שפיר מקשה‬
‫קדושה שבהן להיכן הלכה כי' ולפי״ו איכא למימר‬
‫דלכ״ע קנין הגוף בקנין ממין אפשר אפי׳ בזמן‬
‫ואעפ״כ א״א לומר להקנות הקרקע ■לא"׳ במתנה‬
‫על מני‪ 5‬להחזיר מחמת דיש לחוש להני פוסקים‬
‫דס״ל דבע׳ קנין מחדש ובלא״ה אינו קונה בעל‬
‫הקרקע את הקרקע בחזרה בלא שים קנין‬
‫אבל מכירה לזמן קצוב מהני לכ״ע ואפילו‬
‫להראב״ד דס׳ל דמוכר לזמן קצוב אסור לעשות‬
‫צורת הקרקע מכל מקים סודה הוא דהלוקח‬
‫קונת קנין גמור לאותו ימן דבסה שאין לו רשות‬
‫לשנות צורת הקרקע אינו מעכב הקנין הגוף‬
‫וכן מחמת שיש לו רשות לשנות צירת הקרקע‬
‫הוראות‬ ‫רדד‬
‫מחדש ולא כשקע בכו־ מוכתב )שם ה״ה( וז״ל‪:‬‬
‫ובסוף התיור לבמל־ה עכ״ל‪ .‬ולא כתב ובשוףו‬
‫חוזרת לבעליה כדכתב לעכ־ן שדה חוזרת ביובל‬
‫והייכו משום וביובל הוי אפקעתא דמלכא‬
‫וכפקע בלא תירה הקכין יחיזרה ממילא )כמו‬
‫בעבד עברי לאחר שש שכיס לרבא דאמר עבד‬
‫עברי כופיה קכו׳ ובספרי איר ציון הארכתי‬
‫בזה(‪ .‬מה שאין כן במוכר לזמן דליכא אפקעתא‬
‫דמלכא איני חוזרת ממילא אלא שהקוכה צריך‬
‫לחזור ולהקנות לבעליה‪ .‬וכן דעת הר״ן בנדרים‬
‫)כ״ע‪ (.‬ד׳ה א״ל ^ביי וז׳יל ואפשר דנה׳ דס״ל‬
‫לאבי׳ דאפילו קדושה הגוף פקעה בכדי בהאימר‬
‫לאשה מודה דלמחר לא נפקא בלא גני והיינו‬
‫טעמא משוס דכל קנין שאינו עולמית קנין‬
‫פירוה בלחוד מיקרי כדמוכח בסוף פ׳ השילח‬
‫גבי מוכר שדה לחבירו בזמן שהיובל נוהג הלכך‬
‫גבי הקדש כיון דודא׳ ח״ל עליה הקדש דמים‬
‫שאיט עולמית בדין הוא דת־חול קדושת הגוף לזמן‬
‫ידוע בלבד שאפילו לא תהא אותה קדושה אלא‬
‫קדושה דמים הרי מצינו קדושה דמיס גבי הקדש‬
‫אבל באשה כיון ראי לא הייא אשתו לעולס לא קני‬
‫ביה קנין הטף וקנין דמים באשה לא אשכחן‬
‫ע״ש‪ .‬הרי כתב בהדיא דקנין הגוף לזמן לא‬
‫אשכחן דלזמן לא הויא אלא קנין פירות לבד ומ״ש‬
‫הקצה׳׳ח )שס( לומר דהיינו דוקא התם לענין‬
‫אישות בעינן קנין עולמית אבל גבי אהרוג הוי‬
‫שלו אפילו איני קניי לנוף אלא לשעה ע״ש‪ .‬לפי‬
‫זה איך יתכן דברי רב המנינא בנדרים )שם(‬
‫וז״ל‪ :‬קדושה שבהן להיכן הלכה ומה אילו אמר‬
‫לאשה היום את אשתי ולמחר אי את אפתי מ׳‬
‫נפקא בלא גט ע״ש‪ .‬הא לא דמי זה לזה ומה‬
‫היא סברתו יאיכא למימר דרב המנינא מודה‬
‫דיש קנין הגוף לזמין אך דס״ל לחלק בין ממון‬
‫לאיסור דבממון רשות לאדם להתנות‘ כל מה‬
‫שירצה ליתן כמה שירצה ולמי שירצה ואיך שירצה‬
‫והרשות בידו ליתן אפילו קנין הנוף לזמן וכל‬
‫תנאי ממון ק״ם כמו שהרשות בידו להתנות‬
‫דאחריך לפלוני דהארץ נתן לבני ארם לעשות‬
‫כל מה שירצה כאדם העושה בתוך שלו מה‬
‫שאין כן בדבר שנוגע רק באיסור ליכא שוס •‬
‫זכות ורשות להתנות איוה דבר כפי רעמו רק‬
‫כפי דעת התורה ועל פי הנדרים והחוקים‬
‫שגדרה וחקקה לנו התורה דהשמים שמיס לה׳‬
‫ילענין איסור דנונע רק לה׳ אין לני שוס‬
 ‫פטו‬ ‫שעה‬ ‫פרס שלשים ואחד ושלי׳צים‬
‫אופן שיהי׳ משוס דכתיב השמים שמיס לו׳‬
‫ועוד אפי׳ לענין לא תחנם לא מהנ־ כלל דהא‬
‫איתא בנדרים )מ״ד‪ (.‬ובש׳׳ע ח״מ )סי׳ רע׳יג(‬
‫דהמפקיר שדה לזמן עד שלא זכה בו הוא או‬
‫אחר יכול לחזור אפי׳ לאחר שלשה ;מיס וחייב‬
‫במעשר אפי׳קידס שחזרע׳ש ואס;פקיר קודס‬
‫המכירה הא כ׳׳ז שלא זכה בו אחר הרי הוא‬
‫עדיין ברשותו וא״כ אח״כ שימכיר לא׳׳י הרי‬
‫עכ"פ יעבור בלא תחנם ‪ .‬דהוא מוכר לצכו״)ט‬
‫שדה שלו דהיינו של ישראל ביד היעכו״ם ואס‬
‫יודיע להא׳׳י שהפקיר קודס המכירה ויזכה בה‬
‫העכו״ס בהורת הפקר א'כ שוב לא יהי' בידו‬
‫למכור מאחר שכבר זכה בהן הא״י בהורת‬
‫הפקר ולסמוך על הפקר לחוד בודאי אין סברא‬
‫דהא אפי' הב״ח שמתיר לענין שביתת בהמתו‬
‫ע״־ הפקר היינו הפקר בצירוף שכירות‬
‫דאעפ״י דשכירות לא קניא הייט קנין גמור אבל‬
‫עכ"פ לקנין פירות מהני הלכך בצירוף ההפקר‬
‫קניא לגמרי ובפרט שהב״ח עצמו ס״ל דמדרבנן‬
‫שכירות קניא )עיין בש״כ סי׳ שי״ג ס׳׳ק א׳(‬
‫אבל בהפקר לחודיה ליכא מ״ד דמהני והיינו‬
‫משוס דההפקר אינו אלא כד־ להכקיע ממצות‬
‫ועיד איכא למימר כיון ועיקר ההפקר שעושה‬
‫הוא רק בשביל למצוא היתר ליתן חנייה לא״י‬
‫בארן ישראל א"כ ההפקר עצמו באיסור הוא‬
‫כיין שע״י זה יתן לו חנייה אין לך נתינת‬
‫חני־ה בקרקע גדול מזה וכ״ש דההפקר שלאחר‬
‫המכירה לא יהי' שוס מועל לכן •מחוורתא‬
‫לעשוח כדברי שמן המור למכיר לזמן קצוב ואז‬
‫בארעא דידיה הוא דקא עביד‪.‬‬
‫פרס אחד ושלשים‬
‫ה נ ה גם דעת הגאון הגדול מוה״ר אליה דוד‬
‫תאומים זצי׳ל שהי' אב׳יד בעיה״ק ירושלים‬
‫ת׳יו נוטה כדעת השמן המור כדכתב ‪ .‬במכתבו‬
‫למר חותני הגאון המקובל הצדיק מו״ה ר'‬
‫נפתלי הירן הלוי זצ״ל וז״ל ‪ :‬החיה״ש לידי״נ הרב‬
‫הגאון המפורסם בתו״צ כש״ת מו״ה נפתלי‬
‫עה” '‪ 1‬ה״ו‬
‫■י‬ ‫׳‬
‫הגאבד״ק יפו‬ ‫הלוי י‬
‫שלי׳יט‬ ‫הערן ■‬
‫ואגפי׳ שלום שלו׳ כמשפט ליראי ד׳ ולחי״ש‪.‬‬
‫? ! ״ ך שאלותיו בהיתר עבודה לאחיט שומרי‬
‫השביעית איך יעשו בשביעית הבעל״ט‬
‫א( בדבר הוראתו אשר גס הגאון האדיר מהריל׳ד‬
‫הו ר או ת‬
‫אינו הכרח לומר דקונה ר‪,‬נין ‪.‬הגין( לגמרי תדנ‪1‬‬
‫דהא בא׳ע סי׳ צ׳ ס׳יכי כחב מודים שחשה‬
‫שמכרה בנכס־ מלוג שלה לאחר שנשאת דהלוקח‬
‫יכול למחות בבעלה שלא יבנה ולא יהרס ע״ש‪.‬‬
‫והב־ן ההמ״ע בח׳ימ )סי׳ ר־״ב ס״ק י״ג( דאס‬
‫לא מכרה אין האשה בעצמה ־כולה למחות‬
‫משוס שבעלה קנתה כל ימי חייה ע״ש‪ .‬׳ א'כ תקשה‬
‫הא דהצר־כה הגמר׳ דיבמות )ס״ו‪ (.‬לומר הסעם‬
‫■ דעבדי מלוג יאכלו בתרומה משוס דהוי כמו‬
‫קנינו שקנה קנ־ן ע״ש‪ .‬סיפוק ליה דיאכלו‬
‫בתרומה משוס דנכסי מלוג הו־ של הבעל לגמרי‬
‫ור!ונה קנין גמור מריש לו רשות לבנות ולהרס‬
‫ואע״ג דנכס־ מלוג אינו אלא מדרבנן מ' מ כיון‬
‫דעכ׳׳פ של הבעל לגמרי הוא הו״ל להאכיל אותי‬
‫בתרומה דלא גרע מכהן ששס פרה מישיאל‬
‫אלא ודאי דאעפ״י דיש לו רשות לחפור בה ולהרים‬
‫ולבנית מ״מ אינו מוכרח לומר דשלי הוא לגמרי‬
‫הרי מוכח דאעפ״י דיש לו רשית לשטת צורת‬
‫הקרקע מ"מ איני שלו לגמר■ ולה־פך אסישקנין‬
‫הגין‪ £‬לגמרי לזמן יש להוכיח דאעפ׳׳י דאין לו‬
‫רשות וזכות לשנות צורה הקרקע מ״מ קניא‬
‫קנין גמוי־ והוי שלו לגמרי מדאשכחן במתנה‬
‫על מנת להחזיר דהוי שלו גמור אעפ״י דאין יכול‬
‫לשנות צורת הקרקע א״כ כנידן דידן המוכר לזמן‬
‫קצוב הוי קנין גמור ושלו הוא לגמרי ויוצא מרשות‬
‫ישראל ע״י מכירה לזמן טפי משכירות ולענין‬
‫לא תחנס עדין( משכירות כמ״ש תשמן המור‬
‫ולענין אין קנין כבר הארכנו הרבה טעמ־ס‬
‫בזה חדח דבעידן בידו לכ״ע יש קנין ועוד‬
‫דבדרבנן לכ״ע יש קנין‪ .‬ולהפקיר לזמן קצוב ג׳’ כ‬
‫’ )עיין במג״א סי׳ רמ״ו העיף קטן ט'( נלענ׳׳ד‬
‫‪.‬‬ ‫דאינו עצה להקל מעליו את חומר איסור‬
‫השביעית ואיסור לא החנם דלענין שביעית‬
‫בשלמא לשיטת הירושלמי )כפ״ה דדמאי ה״ח‬
‫ובגיטין פ״ד הלי״ב( והבאתי לעיל דאמר טעמא‬
‫דח״ד אין קנין לעכו״ם דכתיכ והתנחלתם אותם‬
‫לבניכם אחריכם לרשת אחוזה הקיש אחוזה‬
‫לעבדים מה עבדים אתס קונין מהס והס אינן‬
‫קונין מכס ע״ש‪ .‬היינו דוקא מכירה אבל הפקר‬
‫מהני לכ״ע אבל לטעס הבבלי בגטין )מ״ז(‬
‫דאמר רבה טעמא דמ״ד אין קנין משוס דכתיב‬
‫השמים שמיס לד' ע״ש‪ ,‬וטעם זה שייך נמי‬
‫לומר לענין הפקר דלא מהני הפקירו משוס‬
‫ךאין לו כח להפקיע הארץ ממצות ע׳יי איזה‬
 ‫שטה‬ ‫פרה אחד ושלשים‬
‫הפה״ש להשכיר בהבלעה והרי הארן אינה‬
‫‪ ,‬שובחח ומה יועיל לנו היתר הבלעה כלל‪.‬‬
‫כבר קדמו בספר מנחת חינוך בתמיהתו זאת‬
‫ואילם גס הוא כפה״נ ל״י רק שדת מהרי׳׳ט‬
‫אבל לא את שרת המבי״ט אשר המהרי״ט‬
‫נשען עליו ושס מביא מקודם ד׳ המה״ר ישעי׳‬
‫מטראני בפסחיו שכ׳ כלשון הגמר׳ דע״ז ט״ו ב׳‬
‫שמצווין על שביתת השדה בשביעית ובכ״ז כ׳‬
‫תו״מ בפשיטות דזהו רק שלא בהבלעה אבל‬
‫בהבלעה מותר ונראה דעתו שגס׳ כשביתת‬
‫בהמה יסבור כן וצ״ע ב״ד הרז״ה ומלחמות פ״ק‬
‫דשבת ואמנם בגוף החידוש שהביא המנ״ח סוגיא זו‬
‫דבשביעית גס ע״י עכו׳׳ס אסור מן 'התורה‬
‫נפלאתי מאד שלא זכי דברי התום׳ במקומו‬
‫דדייקו לכתוב לישראל החשוד ולא כ׳ סתם׳‬
‫דאפילו לעכו״ס אסור מכלל דלס״ל כלל שמשמעות י‬
‫הגמר׳ שנם לנוי אסיר לעבוד )לפי מה שביארנו‬
‫דברי התוס׳ בפכ׳יט אין ראי׳ מדברי התוס׳( ויעו׳׳‬
‫רש״ל ימהרייס בב״מ )צ‪ (.‬שלפה׳יש נחלקו‬
‫בזה ולפלא שלא הביא תלמוד ערוך שבעי׳ז ‪.‬‬
‫שם שנראה פשטותה כמהרש״ל ומנ״ח שגם‬
‫על ידי עכו׳ים אסור )וגם חידוש על המנ״ח‬
‫בלא זכרם( ויבינו מבין מה יענה המהר״ם‬
‫על סברת הרש״ל שמפורש כי שנת שבתק‬
‫יהי׳ לארץ )עיין לעיל מ׳ש בזה בפב״•( ‪.‬‬
‫אולם היותר תמוה לי של״נ בשו״מ )כמדומני ‪.‬‬
‫שיאמר בו שעוברים בעשה זו אם עבד עכו״ס‬
‫בשביעית בשדה 'ישראל ויעוי׳ בהר״נו פ״כ משבת‬
‫שב׳ בעשה דשביתת בהמתו שאשור להשכיר‬
‫ולהשאיל בהמתו לנכרי שמא יעשה בה מלאכה‬
‫בשבת ואילו בפ״א משמיטה ויובל לא כ' ד״ז רק‬
‫שאסור לעבוד בשנה השביעית ועובר בעשה‬
‫ג״כ אבל להשאיל או להשכיר שדהו לנכרי בשביעית‬
‫בשביל עשוה זאת לא נזגר בשום מקום ולא‬
‫לשתמיט תנאי ושוסקיס להשמיענו חידוש דין‬
‫זה והוא נפלא מאד ולעניות׳ הייתי אומר בזה‬
‫דבר חדש עפ״ד התרכ פ' בהר שדרשו והיתה שבת‬
‫הארן לכם לאכלה לכס ולא לאחרים והיינו דאין‬
‫סירות שביעית הפקר לעכו׳׳ס רק לך ולעבדך‬
‫ולאמתך כו׳ ע״כ נותן לומר שמקרא זה לכס ולא‬
‫לאחרים נדרש גם על שלפניו על הפסוק שנת‬
‫שבתון יהי' לארן שבת שבתון‪ .‬ע׳׳ז ממעט הך‬
‫קרא והיתא שבת הארן לכם ולא לאחרים שדין‬
‫שביתת הארן אינו מוטל רק לכס וגס של ראוק‬
‫הוראות‬ ‫הטז‬
‫זצ״ל ' הסכים לכתר״ה למכור האילמת עס‬
‫הקרקע מקום היניקה וכו׳ ורק אמר מפולש‬
‫שאינו קוכע הלכה זו לדורות וע״ז מסתפק ■ד־די‬
‫שי' איך לעשות ומה אשיב לו אס הגאון שר‬
‫התורה זצ״ל לא רצה לקבוע מסמורות להלכה‬
‫זו מה אשיב ע״ז אני הפעונו בתרמילי והגאון‬
‫הישיש שלי״ס אומר כי אינו רוצה עתה להתערב‬
‫כלל וכלל מפני שאינו יכול לראות בעצמו ואס‬
‫ברור לך הדבר באתותך כו׳ ע״כ לא אומר עתה‬
‫דבר בזה כן השיב לנו היוס אמנס לעניותי נ״ל‬
‫שכדאי הוא הגריל׳יד ז״ל לסמוך עליו בשעת‬
‫הדתק כנד״ד‪ .‬ואשר אמר לי ידידי שי׳ בהיותי‬
‫אצלו בפבה״ק שא״א פתה לעשות כן מפני‬
‫שמנהיגי חברת יק״א לא ישמעו לנו תקרתי־ודרשת׳‬
‫ע״ז ואמרו לי שגם עתה כמאז הבארון דיש‬
‫נ״י הוא הראש וראשון לחברתם ויעשה גס עתה‬
‫כמאז ולפי קט ששלי הי׳ יותר מוב למכור‬
‫לגמרי על משך שתי שנים לשנה זו ולשנת השביעית‬
‫לבד ולא יותר וכמש״כ היתר זה בשו״ת שמן‬
‫המור חיו״ד ס׳ים ד׳ בזה״ל; וזאת תורת העולה‬
‫בנד׳׳ד שהוא בשדה הכרם דא׳יא למעבד תיקון‬
‫השכירות שבודאי יעשה עבודת הכרם בשביעי•‬
‫כדכתיבנא דמשרא שרי לי׳ לבעל הכרם למעבד‬
‫א׳ משני האופנים האלו האחד( למכור כרמו‬
‫לנוי מכירה חלוטה וגמורה גוף הקרקע ממש‬
‫בשטר מפורש לשתי שניס שנה א׳ קודס השמיטה‬
‫ושנת השביעית עצמה במה ששוה זה הכרע‬
‫להיות קנוי' לו גוף הקרקע והאילנות להיות‬
‫מושל בה שתי שנים כקונר^ קנין עולם ושיחזור‬
‫לו את כרמו תיכף אחר עסור כ' שנים אם‬
‫אין לבו בטוח על הגוי לעשות מכירה סתמת‬
‫לסוס דינא ובשטר ישישמע לו הגוי אחר הקנין‬
‫להטיב להתחייב לו שאחר השביעית יחזור לו‬
‫את כרמו והוא יח‪v‬ר ל\ מעותיו כדכת־בנא לעול‬
‫עכ׳׳ל לנדון זה והוא באמת המובחר מלהשכיר‬
‫בהבלעה שזה נראה לכל כהערמה גלוי׳ שאנו‬
‫מתירין למכור בהבלעה אשר כל ההיתר הוא רק‬
‫בשביל שיכולים לתלות שלא יעשה עבודתו כשביעית‬
‫וכל עיקר המכירה הוא כדי שיעשה‪ .‬אבל באופן‬
‫הנזכר נ״ל שלא יצטרך ‘לעשות ‪.‬טצדקאות לצי׳יח‬
‫דינא דמלכותא שלפי דינא דמלכוהא ‪-‬׳מכירה‬
‫לשתי שנים אין דינה כלל כמכירה רק כשכירות‬
‫בעלמא וא״צ לעשותו בבית הערכאות שלהם‪.‬‬
‫ו א ש ר שאל בשני׳ ע״ד המהרי״ט שהסכימו‬
‫רוז‬ ‫שעה‬ ‫פרה אהד ושלשים‬
‫אינם רוצים להשכיר כלל רק שבעצמם יעבדו‬
‫ורק שנהנו לו על השמיניה ואפי׳ השנה שקודם‬
‫מ מי ט ה אינם ניתנין לו רק בשביל השמיטה מי‬
‫התיר להם באופן כזה )השמן המור מחלק בין‬
‫ש׳כירות למכירה לזמן כדכהבתי לעיל( וגם‬
‫לענין דיכא דמלכותא צריך חקירה ודרישה אס‬
‫מהני מכירה כזאת ולבד מכל זה מאחר שבשמלטה‬
‫שעברה נעש‪ :‬באופן שכתבתי )דהיינו למכור‬
‫האילנות ע״מ לקיץ עם שיעור יניקה בקרקע‬
‫כי היכי דלא להוי שום חשש משום לא תחנם(‬
‫והבארון חתם על שטר מכירה כפי האופן‬
‫שפתבתי למעכת״ה במכתב הקודם בהסכם‬
‫הגאון ריל״ד זצ״ל ויהי׳ חה׳ש גדול אם נעשה‬
‫כעת באיק אחר ולא יהי׳ כחוכא ואיכילולא‬
‫ולא ניתן מקום כו׳ ומ״ש מעכת״ה לענין הבלעה‬
‫שקדמני בס׳ מנחת חינוך חפשתי אחר הס׳ הנ״ל‬
‫ומצאתי וראיתי מ״ש בזה ומ׳ש מעכ״ת כי לא‬
‫ראינו את תשובת המבי״ט כנים הדברים כי‬
‫*וחוסר ספרים אנכי ומ״ש מעכ״ת ע״ד המבי״ט‬
‫שהביא לשק הגנו׳ דע״ז )ט״י ב׳( שמלווין על‬
‫שביתת השדה בשביעית ועכ״ז כ׳ תומ״י‬
‫בפשיטות דזהו רק שלא בהבלעה אבל בהבלעה‬
‫מותר עכ׳׳ד מעכ׳־ת‪ .‬והנה כשאני לעצמי נראה‬
‫לפרש דבריו דהנה הא דמציוין על שביתת‬
‫השדה בשביעית היינו כמ״ש המנ״ח במצוה קי״ב‬
‫דבעשה עובר בכל עבודת קרקע אפי׳ ע׳׳י‬
‫אחרים דכתיב שבת שבתון יהי׳ לארץ ושבתה‬
‫הארץ מבואר גזה׳׳כ דהארץ תשבות וכמו שמצווים‬
‫על ש״כ וש״ב בשבת כן מוזהרים על שביתת‬
‫הארץ בשמיטה והמשכיר לגוי או לישראל השדה‬
‫עובר המשכיר משוס שביתת שדהו עכ״ל‪ .‬והנה‬
‫הא דעובר בעשה היינו אם עושה דהיינו בשעת‬
‫השכירות אז עובר בעשה )בעת המלאכה של‬
‫הנכרי כאשר יתבאר להלן(■ אבל אס הוא‬
‫משכיר שאר השנים נמצא על השכירות אין כאן‬
‫איסור דהא משכירו לשאר השנים אלא ששנת‬
‫הז׳ נבלע בתוכם ממילא אינו עובר בעשה ומה‬
‫שהנכרי עושה אח"כ לאו ע״י ישראל עושה א״כ‬
‫מי יעבור על שביתת הארץ דהא הישראל לא‬
‫צוה לו ואדרבה הוי ניחא לו שלא__לעבוד ח״כמה‬
‫שהנכרי עושה הוי כממילא ואינו עובר דוגמא‬
‫לזה בשבת לענין ש״כ ע״וו‪ .‬וז״ש אח״כ להתיר‬
‫בהבלעה אמנם להשכיר לנכרי לשביעית בעצמה‬
‫עובר בעשה ומ״ש בס׳ מנחת חינוך יצע״ק שלא‬
‫הוראות‬
‫בשל שמעון א מר וזהו שביתה הארן ואינו כמו לך‬
‫שבחמן שממעט גס של ישראל חברו או לכס‬
‫שבציצית ולולב וכיוצא בזה שע״ז אהני קרא דשבת‬
‫הארץ שהארץ חשבות אבל רק לישראל ולא‬
‫לעכו״ס שעליהם אין איסור לעבוד בשדה _ישראל‬
‫בשביעית ומקרא נדרש לפניו ולאחריו וממש סגנון‬
‫כזה נמצא בחולין)קי״ח ‪ (:‬בפלוגתא דרב‪.‬וריו״ח‬
‫אס יש יד להכשר )ואס נבא לפלפל יתיישבו‬
‫לנו גס הסתירוה לזה אס נמצא( ידעתי כי הוא‬
‫דבר חדש מאד אבל לחומר הנושא שלא נמצא‬
‫שום זכר בדברי רבותינו התנאים והאמוראיס‬
‫והפוסקים רו׳יא שיאמרו בשדה של שביעית כמו‬
‫בשביתת בהמת ישראל בשבת ואולי נוגע מעט‬
‫בפלוגתת המבי״ט והבית יוסף בסירות ששיעית‬
‫משדה עכו״ס‪ .‬ואיך שיהי׳ כמדומני שאין לחוש‬
‫כלל על הוראות המבי״ט ובנו המהרי״ט ואחריהס‬
‫הפה״ש להשכיר שה״ש בהבלעת איזה שנים את‬
‫זה הנני נותן מאד להשיב לכי׳ג אח אשר נראה‬
‫צפי עניות דעתי ואתו הבחירה‪.‬‬
‫והנני ידידו עוז בכל לו"נ המעתיר תמיד‬
‫בעד שלומו ובריאותו שלותו ומנוחתו מכבדו‬
‫אלי׳ דוד ראבינאוויץ תאומים‪.‬‬
‫וזו התשיבה שכבוד הגאון מר חותני זצ״ל‬
‫כתב להגאון הגדול האדר׳׳ת זצ״ל )בזנון ששכב‬
‫במחלה מסוכנת( וז״ל ‪:‬‬
‫אחדש׳׳ה כמשפט גכו׳ הגיעני מכתבו‬
‫מיום ד׳ חנוכה ועתה הנני להשיב על מכתבו‬
‫כמבוקשו וגזירתו להשיב תיכף כי גם אנכי‬
‫ידעתי הנחיצות ואף כי חולשתי רבה מאד‬
‫לא אמנע מלהתחזק ולכתוב מפני הכבוד‬
‫ומפני הנחיצות ה׳ ירחם עלי• ועלי׳ דמר‬
‫ויחלימנו ויחזקנו‪ .‬מ״ש מעכת׳יר ‪ ,‬שיותר טוב‬
‫לעשות מכירה לזמן על משך שתי שנים כמ״ש‬
‫בתשובת שמן המור אם כי לא ראיתי עצם‬
‫התשובה קשה לי איך התיר למכור לנכרי‬
‫■ דאטו גרע מכירה לזמן משכירות לזמן בשכירות‬
‫אסרו חכמים גזירה משום למכירה חליטה כמ״ש‬
‫בספ״נן דע״ז ובודאי גס מכירה לזמן דמיא‬
‫‪ ,‬לשכירות ונכלל בגזירה הזאת ‪,‬ונהי דהתירו‬
‫שכירות בזמן הזה מפני כי אנחני שוכנים בין‬
‫האומות ואס לא יתירי שכירות אין למי להשכיר‬
‫ותשאר הארץ שממה כל זה בשאר שני שבוע‬
‫אבל בשמיטה ובכרמיס שאדרבא כל השניס‬
 ‫שעה‬ ‫פרה אחד ושלשים‬
‫השביתה אל^ו שאס נעשה ע׳יי אחר אז חמרינן‬
‫שע״י השכירות נחשב מעשה עבודה שאח״כ ע״י‬
‫הנכרי כאלו עשאה המשכיר ע״י המעשה ההיא‬
‫ואמריק יש שליחות לנכרי לחימרא משח״כ‬
‫כישראל חשוד אמרינן אין שליחות לדבר עברה‬
‫רק השליח עובר כלאו וטשה וא״כ לא הי' לו‬
‫להר״מ להביא דין זה כלל אלא דאנן השתא דאס‬
‫לא ישכירו לנכרי חשאר הארץ שממה ולכן‬
‫מותר להשכיר כמ״ש הרא״ש לענין שכירוח‬
‫בהמה ילכן הותר אצלנו השכירות כשאר שני‬
‫שבוע‪ ,‬אמנם בשביעית אסור מחמת העשה הנ״ל‬
‫י ק שבהבלעה החיר המבי״ט‪ .‬ואס כי אנכי לא‬
‫ראיתי את המבי״ט מ' מ נראה שהוא התיר רק‬
‫באופן כזה שישכיר לו על ארבע וחמש שנים‬
‫ד״מ שהשכיר לו בסמס מכאן עד שנה תרס״ה ולא‬
‫אמר לו שיזרע בכל שנה ולא נעשה שלוחו על שנה‬
‫שביעית ואדרבה באמת לא רנה ג’כ שיעבוד בז׳‬
‫אלא שבדיעבד אס עבד לא איכפת לו אבל להשכיר‬
‫לו בהבלעה באופן שיעבוד בז׳ זה לא התיר‬
‫שהרי נבעל ביה עשה דושבתה הארץ ומ״ש‬
‫מעכ״ה לומר דגס בשביתת בהמה יסבור המבי״ט‬
‫להתיר בהבלעה נראה שיש לחלק בזה בשביתת‬
‫בהמה אינו דומה לשביתת קרקע דהא כי‬
‫אזהר רחמנא על שכיחה בהמה היינו שהבהמה‬
‫לא תעשה מעשה וכי אזהר בשכיעיה על שביתה‬
‫קרקע היינו בלא מעשה דהא קרקע עולס הוא‬
‫ואינו עושה כלים רק האיהרה שלא■ יעשו בה‬
‫מעשה וא״כ תינח בשביתת בהמה בשבת דאפי׳‬
‫אם משכירה הרי גוך הבהמה נשארה ‪ .‬של‬
‫ישראל ואזהר רחמנה לישראל שבהמתו לא תעשה‬
‫מעשה וא״כ שפיר חמרינן דמה תועלת בהבלעה‬
‫דהא בעת שהבהמה עושה מלאכה עובר ה־שראל‪-‬‬
‫על אזהרה הזאת שהרי בהמתו עושה מלאכה‬
‫אמ‪-‬יס בשביתת' קרקע בשביעית לא הוזהר על‬
‫הקרקע שלח העשה מלאכה כנ׳יל רק שהוזהר‬
‫שלא יעשה בה מלאכה ע״י אחרים וכיון רממילא‬
‫לא שייך בזה העברת עשה כ״א עיי המעשה‬
‫הקודס ע״י שכירות כנ״ל ואס בהבלעה אין‬
‫בשכירות‪ ,‬מעשה לאיסור וא״כ מה שעושסאח״כ‬
‫הנכרי עבודה‪ ,‬במה יעבור ה־שראל דהא לא‬
‫שלחו לעבוד בז׳ כנ״ל‪ .‬ומ״ש מעכ״ת מוברי התום'‬
‫בע״ז )ט״ו ; ( שדייקו לכתוב לישראל החשוד‬
‫ולא כ׳ כתס דאפילו לנכרי אסור כו׳ לא הבנת־‬
‫דברי מעכ״ת בזה דהא התוס' צענין מכירה‬
‫הוראות‬ ‫מיה‬
‫מצאת־ ד״ז בר״מ מפורש אך ודאי הלכה היא‬
‫באין חולק עכ״ד וכן תמה מעכ״ת ולא הבנת־‬
‫מאי קשה לו דהא באמת בלאו הכי אסור‬
‫להשכיר שדה לנכרי בא״־ כמבואר שס בפ״א‬
‫דע״ז כר׳ יוסי משכירין להס בתים אבל לא‬
‫שדות גזירה שכירות משוס מכירה משוס‬
‫דבמכירה איכא תרתי חניית קרקע‪, .‬והפקעה‬
‫ממעשר )ע״ש‪ .‬בתום' שפירשו דוקא למ״ד יש‬
‫קנין ולכאורה י״ל דדוקא בשאר שניס דאיכא‬
‫הפקעה ממעשר משא״ה בשביעית דפכיור מן‬
‫המעשרות אבל זה אינו דאיכא נ״כ תרתי‬
‫דקא מפקע לי' משביעית למ״ד יש קנין דוה‬
‫פשוט דאס נמכר לנכרי אין כאן מצות‬
‫שביתת הארץ דשביהת הארן לישראל נאמר ולא‬
‫לעכו״ם ואך אצל ישראל י״ל שפקע איסור ‪,‬אצל‬
‫נכרי למ״ד יש קנין ואכמ׳יל ולמ״ד אין קנין ג' כ‬
‫יש מפרשים דאיכא תרהי דבשעה שזורעה‬
‫מפקיע ממעשר והקשו התים' דא״כ בשכירות‬
‫נמי יש״ל לגזור אטו מכירה ויש ליישב דבשכירוה‬
‫לאי הפקעה היא דהא גוך הקרקע של ישראל‬
‫היא ואינו מפקיע את הקרקע ורק התבואה‬
‫נפקעה והקרקע בקדושתה קיימא ואינו נפקע‬
‫רק לזמן והו־ כמי שהניחה בורה ולא זי־עה‬
‫משא״ב במכירה דהוי אפקעהא ממש ילק אסרו‬
‫להשכיר ג״כ רק מטעס גזירה ובלא׳יה אפי' למ׳יד‬
‫אין קנין ג״כ אין יכוליס להתיר שכירות בשביעית‬
‫דהא חזינן דגזר־נן שכירות לימן אטו מכירה‬
‫לחלוטין וא״כ אך אם אינו משכירו רק לשביעית‬
‫דבמכירת שביעית אין אפקעיזא אבל מ״מ הרי‬
‫מכירה לחלוטין הוא על הזמן‪ .‬דמפקע ממעשר‬
‫וגזרינן שכירות בשביעית אטו מכירה שהיא‬
‫לחלוטין דאיכא תרתי וא״כ לא הוי לי' להר״מ‬
‫להשמיענו דיז בשביעית דבלא״ה אסורה ואם‬
‫משכיר לישראל חשוד אין שליחיה לדבר עבירה‬
‫להתחייב המשלח בעשה אע״ג דהמנ״ח כחב ג״כ‬
‫דעובר בעשה‪ .‬אס משכיר לישראל אין נראץ‬
‫דבריו בזה אע״ג דכתבני לעיל דעיקר העברת‬
‫העשה הוא במה שעושה מעשה ולא בדבר‬
‫הנעשה ממילא וא״כ העברת העשה הוא בשפת‬
‫השכירות וא״כ גס כיש־אל השוד יעבור זה אינו‬
‫דהא ושבתה הארן הוא העשה ואיך נאמר‬
‫' שעובר בשעת שכירות על ושבתה הארן הא‬
‫בשעת שכירות עדיין הארץ שובתת אלא ע״כ‬
‫העבית העשה הוא בעת עבודת הארן שמבטל‬
 ‫מיט‬ ‫שעה‬ ‫פרק אח‪,‬ד ושלשים‬ ‫הוראות‬
‫מכל אלה‪ .‬נראא דאדרבה שביתת הארץ גס ע״'‬ ‫■אייד וכודאי אס מכרה לנכר־ י א'| בו שב־תת‬
‫ן‪, 1‬ןי‪2‬ן ל‪,‬היה ® ‪ •'j‬דע״ז)ע״ו( מתנגדת‬
‫קרקע למ״ד יש ק;'ן ומ״ש מעכ״ת מדבר' מהר״ס‬
‫לדכרינו לכאורה כמה שחלקנו לעיל כין שכיתת‬ ‫בב״ימ צ׳ ל• דנס מהר״ס יורה להרש״ל דאסור‬
‫בהמה דשכת לשכיהת קרקע בשכיעית לענין‬
‫בלאו הכ־ בשביל עשה דשביתת הארן ‪ .‬אמנם‬
‫הכלעה ובסוגיא לע׳יז מדמה להזו־ אהדדי ראיתי‬
‫סונח מהר״ם על החזקת ידי נכרים בשב־ע־ת‬
‫לדכר מעע כסוייא הנ״ל לברר שאין סתירה‬
‫בשדות־הס שרק משני דרכי שלום הותר וכמ״ד‬
‫לדכרינו ואעמיק לשון התום' כקיצור בדייה מי‬ ‫א'ן קנין ואפ״ה אינו אסור רק משוס שבות‬
‫דמי וז״ל ‪ :‬לכן נראה לפרש התס אין אדם מצוות‬
‫וצחשב ההחזקה כאמירה לנכרי לעשות ואיכא‬
‫על שביתר‪ .‬בהמתו בשביעית פירוש לפי ‪.‬שאין‬ ‫שבות דאמירה לנכרי ועשה לינזא דהא הקרקע‬
‫האיסור תלד כגון^ הנהמה נו׳ ואפילז השאיל‬
‫אינו של ישראל זה האומר לו ומחזק ידו לעשות‬
‫פרמו כו' אין שוס איסור שביעית על הבהמה‬
‫רק שהי׳ אסור משיס שבות כמו בשבת לולי‬
‫כו׳ ויש להמיר כו' מטעס תלייה כו' אבל גבי‬
‫דרכי שצוס ועי׳ בס״פ הנזקין בפירש׳־י ־השתא‬
‫שבה שהאיסור מלוי בגון{ הבהמה ואיכא איסור‬
‫אחזוקי מחזקינן ידיהס בדבורא בדבר האסור‬
‫כו׳ לפיכך און להתיר למוכרה מעעס תלייה‬
‫לישראל כמן עבודת שביעית ע״ש‪ .‬מ״ש מעכ״ת‬
‫דשחיעה ופריך והרי שדה דאדס מצווה על שביתת‬ ‫‪,‬דבר חדש עפ״ד הת"כ לכס ולא לאחרים לענין‬
‫שדתו כו׳ ים בו איסור דאורייתא אס זרע בו‬
‫סירות שביעית ורצה מעכ״ת לומר דמקרא נדרש‬
‫הישראל ותלינן להמירא עכ״ל‪ .‬השבר דבריהם‬
‫נם לפניו על הפסוק שבת שבתון י־י׳ לארן‬
‫דהתוס' מפרשים דהא דרבה פליג על רב הונא‬
‫כוי' וממעע הך קרא והיתה שבת האדן לכס‬
‫דתלה בענין מכירת בהמה ולא חייש לשבת דאומר‬
‫לכס ולא לאחרים שדין שביתת הארץ אינו רק‬
‫לשחימה זב«חה והכיא ראיה משביעית דמומר‬
‫לכס וגם של ראובן יבשל שמעון אסור כו׳ ואינו‬
‫לב״ה למטר בהמה לישראל חשוד ותלינן שיכול‬
‫כמו כו׳ לכם שבציצית לולב וכיו״ב שע״ז אהני קרא‬
‫לשוחטה ולא חייש ולפני עיר וחילוק רבה דלא‬
‫ישבת הארץ שהארץ תשבות אכל רק לישראל‬
‫דמי דהתס אין מצוות על שבימת בהמתי בשביעית‬
‫ולא לעכו״ס שעליהס אין איסור לעבוד בשדה‬
‫והיינו דתתם משוס לתא דלפני עור לא תתן‬
‫ישראל בשביעית ומקרא נדרש לפניו ולאחריו‬
‫מכשול אמינן עלה וא׳־כ האוסור ר\א שלא יתן‬
‫ע'כ דברי מעכ״ת ויש לעיין בזה מה יהיה‬
‫את המכשיל לחבירו א״ר מתנאי האיסור הוא‬
‫מפירות האלו שיזרע ויעבוד העכו״ס בשדה‬
‫שהדבר הניתן הוא המכשיל בעצמו וכיון שכאן אין‬
‫ישראל הרי פירות שביעית אין נותנים לעכו״ס‬
‫האיסור תלוי בגין{ הבהמה א׳’ כ אין הבהמה‬
‫וצ״ל‪ :‬דהיינו דוקא בסירות של ישראל‪.‬דממילא אבל‬
‫עצס המכשיל דהא'המכשיל אינו בה רק אס‬
‫בסירות ממה שעבד העכו״ס אדרבה הסירות‬
‫יעשה בה מלאכה בקרקע בשביעית א כ לענין‬
‫הס שלו ואסור לישראל ליהנות מהם דאם נאמר‬
‫לפני עור לא עבר עלה ־אפשר שלא יעשה בה‬
‫•דגס לישראל מותר א” כ מאי אם תאמר מה‬
‫מכשיל וזהו סטעס דמלינן דכיון דאין זה עצם‬
‫נאכל דכתיב בקרא והנה לסי המפורש בתוספתא‬
‫המכשיל דהא אין תלוי האיסור בגון{ הבהמה רק‬
‫פ״ה דשביעית שאסור להאכילן לעכי״ס סירות‬
‫שאפשר שאמ״כ יעשה בה מכשול א״יכ אינו עובר‬
‫שביעית יהיה הדין הפוך דפירות שביעית של‬
‫דהא אפשר שלא יעשה מכשול ואין זה דכ‪.‬ל‬
‫ישראל אסור להאכיל לנכרי וסירות שעבדן נסרי‬
‫לא ממן מכשול משא״כ גבי שבת דאדס מצווה‬
‫אסור לישראל לאכיל והוא דותק ועוד‪ ,‬א״כ מה‬
‫על שביתת בהמתו בשבת ולכן אסור למכור‬
‫הרווחנו בשכירות עכו״ם אם הסירות אסורים‬
‫■נהמה לעכו׳׳ס גזירה משוס שכירות והכפרי יעשה‬
‫ל‪8‬ו וכ׳׳ת דודאי מותרים לישראל אלא שנוהג‬
‫בו מלאכה ולא'נוכל לתלות דאומר לשחיטה זבנה‬
‫בהס קדושה שביעית ומ״ש וא׳׳ת מה נאכל היינו‬
‫דהא משוס איסור דשביתת בהמתו אמאן עלה‬
‫• אחר זמן הביעור ההינח למי^ד ביעור זה שריפה‬
‫ואס יחרוש בה הנכרי יהיה איסור על ישראל‬
‫י אלא למ׳ד הפקר לעשירים ולעניים א״כ מאי‬
‫משוס שבימת בהמתו והאיסור על גון{ ^ הבת‪),‬ה‬
‫מה נאכל דקאמר ודוחק לומר דבשביל זמן שאין‬
‫וא״כ איך נדחה את האיסור על ידי מלי׳ ושמא‬
‫נכרים בא״י עסקינן דהא בכל זמן היו תושבים‬
‫לשחיטה זבנה ־אדרבה צריכין אנו לראות ולהשמר‬
‫וגס לעתיד דהא מהם תקנו עבד ואמה כתיב‬
 ‫*טטה‬ ‫פרס אחד ועלשים‬
‫דעהו ומה אענה אנכי אחריו ואם מעכ״ת רוצה‬
‫לכתוב לגאוני גאליציה ורוסיה הלא צריך‬
‫למהר הדבר כי כמעט אין עיד פנאי‪ .‬סוף דבר‬
‫אס יעמוד מעכ׳ית מרחוק לא אוכל צעשות גס‬
‫אנכי בפה שוס דבר כי מהראוי היה־ שכל ההוראה‬
‫הזאת יעשה מגדולי ישראל או בכנופגא דלימטי‬
‫לכל אחד שיבא מכשירא‪ .‬ומה שמבקש מעכ״ת‬
‫לדעת אס הסכים הגריל׳יד זלר\ה על ההוראה‬
‫של‪,‬הבלעה ידע מעכ״ת דרכי בהוראות אלה הי׳‬
‫ששאלתי בכל פעם את הגאון ריל״ד זצ״ל ואס‬
‫הסכים להיתר הסכים ואס לא רצה לומר‬
‫לא היתר ולא איסור אז התישבתי ושאלתי‬
‫את הגאין הרש״ס ואס פסק להיתר אז הייתי‬
‫מספיק בזה ובענין הוראה הזאת של הבלעה‬
‫אינני זוכר היטב וכמדומה לי שגם הגאון ריל׳ד‬
‫זצ״ל אמר לי אס יעשו כמהרי״ט ז״ל אין לנו‬
‫להרהר אך לא יוכל להעיד בודאי אבל זאת‬
‫ידוע לי בבירור שהצעתי לפניו ואיסור בודאי‬
‫לא אמר בה‪ .‬אך בכל זאת צריף להתישב היטב‬
‫והרבה בכל ההוראות בזה כמארז״ל בפסחים‬
‫דבני מדינת היס סרכי מילתא ובפרט בזמנינו‬
‫זה אשר ראיתי ער כמה הוקל בעיניהם עד‬
‫שנעשה כהיתר ואוי לעיניס שכך רואות ולאזניס‬
‫שכך שומעות‪ .‬חי יודע אחרית כוונת המחפשים‬
‫היתר ואף הכשרים והיראים שבהם אינם רואים‬
‫היטב את הנולד וכל המקיל להם מגיד להם‬
‫ומניחים להשטות בעצמם ולא אוכל להעלות הכל‬
‫בכתב וצריך בקשת רחמים וסיעתא דכמיא‬
‫לבל יצא מכשיל מהתת ידי המורים והנני הצעיר‬
‫מברכו בלב ונפש שיחזקהו ה׳ ויחלימהו ויברכהו‬
‫בשלום ובהשקט ■כחפץ וחשק כל הנלויס אליו‬
‫ויראי ה׳ וחפן הדיש״ת‬
‫נפתלי הידץ הלוי‬
‫החונה פעה״ק יפו ת״ו‪.‬‬
‫נקיים ואנכי כמו כן אשר הלכתי בדרך אשר‬
‫והשיב לו כבוד הגאון האדר״ת זצ״ל וז״ל ‪:‬‬
‫שלו' שלו׳ בל־יות גופא וחי' אריכי ליד״ע‬
‫וי דנ יראי ו יד״נ עוז הגאון המפורסם חו״ב‬
‫הלוי‬ ‫וכו׳ וכו' מו״ת נ פ ת ל י ה ע ר ן‬
‫)שיי לאי״ט( הגאב״ר י פ ו ‪.‬‬
‫על יקרתו אשר כבר הגיע לידי ביום ג׳‬
‫שבוע העבר עוד היום ' כבד עלי להשיבו‬
‫כרצונינו אבל מה אעשה ולאו אורח ארעא דקאי‬
‫גברא רבא אבראי ואני רוצה להגיע דברי אליו‬
‫הוראות‬ ‫סב‬
‫בגוף האיסור גס מספק ־הא בלפני עור ג"כ חם‬
‫הי' בגוף האיסור לא היינו תולין ולין יזרינן פא]‬
‫ולא תלינן ופריך והדי שדה דארס מצווה על‬
‫שביתת שדהו בשביעית ומותר למכור לישראל‬
‫חשוד ותלינן להתירא והיינו רתינח בלפני עור‬
‫במכירת בהמה בשביעית שפיר קאמר רבהרכיון‬
‫דאינו מצווה על שביתת הבהמה וח״כ הבהמה לא‬
‫הוי גוף המכשול אלא שאס יעשה בה מלאכה בז'‬
‫אז יעשה בה מכשול ולא היא בעצמה ולק תלינן‬
‫ונמצא שהבהמה איננה מכשול ואיט בכלל לא‬
‫פתן מכשול אבל מה יענה במכירת שדה בשביעית‬
‫דאדם מצווה טל שביתת השדה והאיסור תלוי בה‬
‫בגוף הקרקע והיא בעצמה המכשול שאם הוא‬
‫ביד ישראל אחר יש בו איסור דאורייתא אס‬
‫זרע בו הישראל נמצא השדה בעצמה היא המכשול‬
‫ונכלל בלפני עור לא תתן מכשול דהא איסור‬
‫דאירייתא תלוי בה בעצמה וא״כ למה תלינן‬
‫לקולא דהא אפילו באיסור לפני עור לא היה‬ ‫‪,‬קן‬
‫לנו להקל לפי הסברא הרל ועתה לפי פירוש‬
‫זה של התום' בסוגי' הנ״ל יראה הרואה שאין‬
‫מזה סתירה כלל לדברינו וכ״ש לפי' רש״י שפיר׳‬
‫הסוניא אדם מצווה על שביתת בהמתו‬
‫בשבת ואיכא למנז־ משוס כל הני דהיינו שאלה‬
‫ושכירות ונסיוני ופריך משדה פי׳ ואיכא ג״כ‬
‫למגזר ‪.‬מכל הני דודאי לא שייך סוגיא זאת‬
‫לדברינו אע״ג דהתוס׳ סתרי סירש״י וכתבו‬
‫דלא שייכי כל הני גבי שביתת שדה ע״ש‪.‬‬
‫בדברי התום' סתומים ובפרע בדברי המהרש״א‬
‫על דבריהם שא״א להולמם כלל כפשוגיס ואכמ״ל‪.‬‬
‫שאני לעצמי לבי עלי דוי מאד רואה אנכי‬
‫מיום שבתי פה והשמיטה שאנו מדברים‬
‫עלי היא השמיטה השלישית מיום שבתי ביפו‬
‫וראיתי כי אלה אשר התחילו למשכוני נפשם‬
‫על היתר השחיטה רובס ככולם לא יצאו‬
‫הסכימו פה הגאונים הגדולים‪ .‬אבל אנכי הייתי‬
‫ההולך ובא ועוסק בזה להתיר ■סחירה בפירות‬
‫שביעית וכבר א‪-.‬רו רז״ל כמה קשה אבקה של‬
‫שביעית כו׳ וכבר ראיתי כי ‘ גם אנכי קבלתי‬
‫למטרפסי עבור זה בזה השמיטה שאני חולה‬
‫בעוון זה וירא אנכי מאד להשתקע בזה ולקבל‬
‫עלי במקום חמור כזה כי מה אני ומה כחי איש‬
‫פשוט אשר יעמיסו על הוראות חמירות כאלה‬
‫ואם מעכ״ת כותב שאיננו רוצה לסמוך על‬
 ‫סבא‬ ‫שעה‪,‬‬ ‫פרה אהד ושלשים‬
‫באסיפת ח׳י״רי ב״־הגדול בחו״מ מאסיפתנו ועתה‬
‫אין איש אתי ע ״ כג ס אני מושך ידי מזה ולגמרי‬
‫תהיה ידי מסולקת מהוראה בזה ולא אומר לא‬
‫איסור ולא היתר מלבד מה שיודע כ׳ הרבנים שי׳‬
‫באיזה דולות שכבר הקילו בש׳ הרלו ע״ז בודאי‬
‫יכולים הס לסמוך ויותר ל'א אומר בזה דבר כי■‬
‫היכי דלא ליקרי אות'‪,‬ב״ד שריא ולא לנווחו עלי‬
‫בי מדרשא ובכ״ז לא אמנע הטוב מלכתיב שאלה‬
‫זאת לגאוני ח״ל שיחי׳‪ .‬ביום שלפני האסיפה‬
‫שלחתי לשאול את הרב מלובלין)לי( מה דעתו‬
‫בזה ו^ימר שיתיישב ויעיין ‪ ,‬בזה וביום ה' העבר‬
‫שמעתי שדעתו להחמיר הרבה וכי א״א להתיר‬
‫בהבלעה לכולם רק אס בא יחיד לשאול ‪ ,‬ואני‬
‫השבתי לכל שואל ; אותי כי מאז לא אומר בזה דבר■‬
‫וכאשר יודע מעכ״ג)נ״י( כמאז כן בל״ס יעשה‪.‬‬
‫והנה להשיב ע׳יד פלפיליו שכ׳ אלי כבודו אף‬
‫כי דבריו נחמדים ונעימים אבל למגינה לבי‬
‫כבד עלי הכתיבה ל״ע מפני חלישותי מכתבים‬
‫רבים עלי לביי לכתוב )מלבד לחתיס על‬
‫מכתבים הנוגעיס לכוללים וכיו״ב(ועוד עתה עלי‬
‫לכתוב שלשה עשר מכתבים לרבנים שונים בחו״ל(‬
‫ע״כ ישא ידידי)שיחי'( על אשר אינני משיבו על ד״ת‬
‫ובאמת הוא למותר כעת לפלפל את אשר כ' ידידי‬
‫שי׳ ע״ד ת' שמן המור הצדק אתו ואחרי אשר כבר‬
‫יצאה הוראה מלפניו בשנת תרנ׳׳ו לעשות המכירה‬
‫בא״א בודאי יוכל לעשות גם עתה כן למכרם‬
‫ע׳'מ לקוץ ועם קרקע שיעור היניקה וכאשר‬
‫הסכים לו הגריל״ד זצ״ל ואם שלא החליט‬
‫לדורות כן הרי עכ"פ אז הסכים מפני שעה״ד‬
‫ק״ו לשנה השביעית הבעל״גי לפי מצב העובדים‬
‫בעת הזאת ד' ירחם עליהם וכן אשר הורה‬
‫כהוראות המבי״גי והמהרי״ט ז״ל מי ימחה בידו‬
‫אס גס עתה יעשו כן ואשר כתבתי לשון השמן‬
‫המור הוא לאשר בהיוחנו יחד בהאכסניא דפה‬
‫ספר לי ידידי )ש־'( כי עתה אי אפשר לעשות כן‬
‫מפני שאין הברון הנדיב בעל המושבות ועם בעל‬
‫היק״א א״א לדבר בעניניס כאלו שהכל משחק‪.‬‬
‫להם אבל לפה״נ מדברי כתר״ה שי׳ דגם עתה‬
‫יוכלו לעשות כמאז ונשמע שיד הנדיב גס עתה‬
‫בזה כמאז ע״כ בודאי צדקו דברי ידידי שי׳ שאין‬
‫לנו לשנות מהוראתו בקודש אז יפה כ׳ כת״ר‬
‫)שי׳( לקיים דברי המבי״כי ואומר כדברי ר״ע על‬
‫ריב׳ב חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים ואיך‬
‫שהוא נהנתי כי כמוני כמוהו דעתנו שוות שאיסור‬
‫טז‬ ‫י‬
‫הוראות‬
‫במיקדס וכמוהו כמור רוצי‪ .‬אד בתקנה אח־ט‬
‫שומרי תורה ליי פל'הס 'חד‪ .‬במכתב' ב־מ' החנוכה‬
‫בקשתיו ולא גזרתי עליו חלילה ל־ מביטו'‬
‫קםה כזה ורק זרזתיו להשיבני מפני האורחים‬
‫שחיכי בפה על תשובתינו ואני הבטחהיס לאסוף‬
‫אסיפת הרבנים בדבר הזה וכבר עבר ואימא‬
‫לידידי)שיחי׳( גופא דעובדא הן כבר כתבתי לכ״ג‬
‫’ )נ׳'י( ב ד ב ר אשר נדברנו להתיר בהבלעה‬
‫כהוראת המבי׳ט והמהרי׳׳ט ואחריהם הפאה״ש‬
‫ז״ל והנה היינו בצוותא חדא עם רבנים מובהקים‬
‫וכמעט‪,‬הסכימו על ידי‪ ,‬ושוב נתפרסם בעיר‬
‫ומגרשי׳ והנה רעש גדול הרב דדובראוונע ועמו‬
‫הרב ר' מענדיל מונעשסער נ״י ועוד אחדים‬
‫וטבלא גדולה בידיהם חתום מהגריל״ד ז״ל)ויבדל‬
‫לחיים טו״א הגרשי׳ס נ״י ( ועליהם צבא חתומים‬
‫רבגיס ובעב״ח שאין לעשות גם ע׳יי נכרי שום‬
‫עבודה בשום הוראת הימר בעולם והראתי להם‬
‫מכתב כבודו אשר משמעו שהגריל״ד הסכים‬
‫להיתר האב ובנו זצ״ל‪ .‬אך נחיתנא לסיפה והנה‬
‫באמת לא זכר שמו על ההוראה הזאת ובכן‬
‫עמדו מנגד לאמר שלא היתיר כלל בשנת תרנ׳ו‬
‫ואח״ז בא גס הרה׳יג י־״ח זאנענפעלד נ״י אשר‬
‫גס הוא מהחתומים שמה ואחרי העיון השיב שאין‬
‫הסכמת הטבלא שייכת כלל להתרס של הגאונים‬
‫האלו אך לאשר ברציני הי' שיסכימו כולם ע׳׳ז‬
‫אמדתי לבאר מש־ט‪ .‬והנה שמעתי אחרי קול רעש‬
‫גדול מחסידי הגריל׳ד ז״ל לעמוד מנגדי וכן‬
‫נתפרסם בעיר כמו שהייתי ח״ו רוצה למשרי‬
‫תרבא ואחרי המו“ מ שהי׳ לנו והראתיס דברי‬
‫המבי״ט ומהרי״ט ואמרתי להם ד׳ כתר״ה )נ״י(‬
‫וכי אנחנו יודעים את התורה יותר מהם‬
‫ואס קשה על דברינו אין אחריותם עלינו‬
‫וכדאי המה לסמוך עליהם בשעת הדחק כזאת‬
‫שלא יאומן מי שא׳׳י בזה אך כל השקלא וטריא‬
‫לא נכנס באזניהס והם באחת הרי כו״ח לפנינו‬
‫הטבלא הזאת חמורא מעקרי תורה אשר ב׳כל דבר‬
‫אנו מחפשים היתרים לשעה‪ .‬ולכן בראותי קנאתם‬
‫כ'כ ובידעי כי הגרש״ס )נ*'( משך ידו ואולי ימצא‬
‫מי ומי שיצא דוקא לאסור ע״כ אמרתי לכולם‬
‫קץ הדברים כי אני ל׳י דבר ממה שיהי' עד כה‬
‫ורק ע״י הרב ביפו )שליט״א( נתעוררתי עתה‬
‫לשוס לב לעובדים וכי ידעתי שבש' תרנ״ו הותר‬
‫מעט ממה שהי' בש׳ תרמ״ט א״כ ל'נ תורה‬
‫חתומה אך לאשר הראוני טבלא מרובעת כו״ח‬
 ‫שעה‬ ‫פרם אחד ושלשים‬
‫מייוב צערי יעגמת נפש וי׳מר בפה מלא תמה‬
‫אני אם יוציא זה הכותב שנתי יכן הי' ר׳ל יכי‬
‫נקלה הוא לבזות חו״ר ירושלס והת״ח שיה והוא‬
‫עון מרגלים יאין תימה דשקלי למטרפסייהו ל״ט‬
‫אבל ידידי )שיחי׳( כוונתו לש״ש לטובה העניים‬
‫והאומללים ל״ע לא להתייהר ולהתפאר לא‬
‫לקנטר ולהתגדר וה״ה משא ומתן בהלכה למעשה‬
‫ובפרט אחרי שכבר דן לפגי הגאון וצ״ל והודה‬
‫לו והתורה חסה על ממונם ישראל וכת״ר )נ״י(‬
‫משבט לוי יזכה לאםיקי שמעתא אליבא דהלכתא‬
‫הלכה ומורין כן ויברך ד׳ חילו ופעל ידיו ירצה‬
‫ובשביל הוראות היתר בשביעית בעד אחינו‬
‫הרעבים ללחם ושומרי תורת ד׳ ופקודיו ארך‬
‫ימים ישבעהו ולשנים אריכות ורבות יחלמהו‬
‫ויחוקהו‪ .‬ומהטעמים שאני רוצה למשוך ידי‬
‫בכלל הוא לבל יאנירו המשכילים והחפשים אחות‬
‫י״ל בבית המ״ך ויתלו בי בוקי סריקי לאמר כי‬
‫אינני כהג־יל״ד זצ״ל המחמיר ילי כותא‬
‫דהתירא הרבה אתי כי )כבר התפארו בי‬
‫שאני מיחידי חובבי ציון ועוד נועט יתארוני‬
‫ח״ו הרב הנאור וכיי״ב בההואריס האלה המרים‬
‫כלענה וד׳ יודע לבבי כו׳ כבר כתבתי את כל‬
‫דשאוויל )שיחי׳(‬ ‫אשר אתי ליד״ג הגאון‬
‫ואיד״ש אכתוב בימים האלה להגאוניס מלביב‬
‫ובארואן מגליציה ואולי נס להגאב״ד מקארלין‬
‫שיחיה וזולתם אין לנו בדור היתום למי‬
‫לכתוב וד' ישלח למעלת כ״ת רפואה שלימה‬
‫ויחזר‪,‬הו ויאמצהו לאורך ימים ושנים ככל אוני׳ש‬
‫נפש ידידו המעתיר בעדו תמיד ודגברכי מלו״ג‬
‫ידידו עוז‬
‫אלי׳ היד בן נזויגא‬
‫‪,‬‬ ‫)המבקשי להזכירני בתפלתו(‬
‫שוב כתב במכתב אחר למר חותני זצ״ל וז״ל‪:‬‬
‫זה איזה שבועות שכתבתי יי־תר' )נ״י(‬
‫ברבר השביעית ובחפזון כתבתי לו איזה דברים‬
‫בשם ידידי עוז הגאון דשאיויל )ל׳י( אשר בעת‬
‫כתיבתי צכ״ג)נ״י(קבלתי מכתבו ולאמן לב ידידי‬
‫)שי׳־( ע״ד השביעית הודעתיו מש״כ הגרי״ו)נ״י(‬
‫אלי שבכלל הענין דעתו נוטה לאחוז ולהקל כל‬
‫מה שאפשר ובקיבון חברים ומופלגי תירה ובאופן‬
‫לראות הנולד שלא יאמרו הבריות שהותרה‬
‫הרצועה לגמרי ולבעל מצות שמיטה לגמרי ת׳יו‬
‫הוראות‬ ‫סכב‬
‫שביתת הארץ ־‪:‬שיכיעית רק ל־שראל ‪ f 'r‬ולא‬
‫לעכו׳ם ואס שאץ שכנתנו שוי־ס תעי׳ ומי>'‬
‫תסת־־ס שמעתתא ו־ש פנים גם לרבר־נו אף‪1‬‬
‫ש־בר־ו צורק־ס לענין השידות וג״א הרגשתי‬
‫נזה ע־״ש יהי' מה ש־הי׳ אכל סוניא רע״ז אינה‬
‫עומדת נגד האב ונ ט הגאונים שיאו את החידוש‬
‫להתיר בהבלעה ולא נהמנ״ח שדומה שמלא‬
‫מציאה מה שנעלם מהגאונים האדירים האלו‪.‬‬
‫ידידי כ' שהמנ״ח תמה שלא מצא זה בהר״מ‬
‫וכי גם אני תמהתי בזה וכי אי! בזה תמי׳ כלל דהא‬
‫בל״ז אסור להשכיר כו׳ כמדומני שאני לא תמהתי‬
‫בזה כלל רק שאמרתי לראי׳ שלא כהמנ׳׳ח ממה‬
‫שלא נמלא יה בה־״מ‪ ,‬ואם משני שכבר בל״ז‬
‫אסור גזירה משום מכירה כ״ד מעכ״ת אני לא‬
‫באתי לידי מדה וו ואדרבה מיה הראי׳ דאין‬
‫איסור השבתה נשבת ע״י מלאכת עכו״ם מדלא‬
‫חסרו שכירות משוס השביעית דחמירא מפני‬
‫גוירת מכירה אכן גס דברי ידידי )שי׳( נו"נ‬
‫וצר לי שלא אוכל להשתעשע בהם וכבר נלאו ידי‬
‫ל״ע לכתוב גם המעכי הזה מלבד מה שרעיוני‬
‫טרי־ות ובכמה הפסקות כתבתי כל האמור אשר‬
‫כתב ידידי )שי'( כי אם אני כותב שאינני‬
‫רוצה שיסמוך עלי ק׳׳ו הוא)שיחי׳( ק׳־ו ‪ v‬תשובתו‬
‫בצידו ידידי )שיחי'( כבר שו״ט עם הגאון האדיר‬
‫הארי החי וצ׳׳ל )ויבדל כתר׳׳ה לחיים ארוכים‬
‫וטובים ער ק״כ שנה( ונם כבר שו״ט לעצמו‬
‫בהלכות החלו וה כשתי שביעיית שהיו לפניו‬
‫למעשה ואני גר בארן למעשה לא עסקתי ועם‬
‫גדולי תדור לא דברתי גם להלכה ועתה איך‬
‫אקבל עלי להורות הוראת להיתר בידעי ערכי‬
‫‪ ,‬הדל‪ .‬אמנם אשר יכתיב ידידי)שי׳( שלבו עלץ‬
‫דיי כי כל אשר התחילו למשכוני על היתר‬
‫השמיטה ריבם ככילס לא יצאי נקיים וכן‬
‫גס מעלת כ״ת שיח' בעצמי כי׳ וכו׳ לא‬
‫ק עמדי חלילה למעכ״ת )שי׳( לפחד מזה ואותם‬
‫שידע דשקלו‪.‬למטרפשייהי ל׳ע כמדומני שלא‬
‫דברו דבריהם לש״ש רק מפני הנצחין והקנטור‬
‫וביוו חכמי ירושלים ת׳׳ו וכל לימדיה מקבלי‬
‫החליקה ורצינס הטו את דעתם להקל בלא טעם‬
‫וריח‪ ,‬ידידי שיחי׳ יודע היטב מי ומי היי בוה‪.‬‬
‫וכרוני בש' תרס׳יח שראיתי לגדול א' שקרא‬
‫בהצפירה מאמרו של רב פלוני שכ׳ שהמסייע‬
‫להעיבדיםלשמור השביעית ה״ה נ^סייע ידי ע״ע כו׳‬
‫ופטפט דברי הבל כאלי והגדול ההיא נרעד ונרתת‬
 ‫׳סכג‬ ‫שדה‬ ‫פרה אחד ושלשים‬
‫בענוותנותו להעתיק לי דברי' 'הגאון משאוויל‬
‫)נ״י( דבריו בזה לא מעליןולא מורידין כי לפי‬
‫הנראה ממכתבו לא ס־ימוהו קמיה איך ‪ .‬ומה‬
‫נעשה מכירת הכרמים כ־ מ״ש מלבד איסור לא‬
‫תחנם הרי באר היעב כתבתי כי נמכר ע"מ‬
‫לעקור וקיי״ל ר״מ ור״י דאמר בפ״ק דע״ז כ׳‬
‫ב׳מוכרין להן אילן ע״מ לקוץ וקוצץ כדעת‬
‫הרמב״ס דפ' כר״י כזה וכן בי״ד סי' קנ״א■‬
‫ומ׳יש איסור מפורש והאיץ לא תמכר לצמיתות‬
‫לא ידעת• וכי ארץ מכיט הגע עצמך וכי עציץ‬
‫נקוב בכלל לא תחנם או בכלל לא תמכר‬
‫לצמיתות )בלאו הכי לאו א־סור הוא מ־די‬
‫דלאיסור מפירה לנכר־ משוס מכירה לצמיתות‬
‫אינו אלא לשיגית הרמב׳ן דהוא מפרש כוונת‬
‫הלאו דלא תמכר לצמיתית לענין מכירה‬
‫לעכו״ס לצמיתות וכבר כתבתי לעיל דהפ־לו‬
‫להרמב״ן אינו אסיר משוס הלאו דלצמיתוה‬
‫רק בזמן שהיובל נוהג משא״כ בזה׳יז שאין היובל‬
‫נוהג ה״ה דאינו אסור כלל למכור לנכי־'‬
‫משום לצמיתות( אמנם מה שנתב שהוא דבר‬
‫והערמה דמוכח וכחוכא‬ ‫כו'‬
‫ואעלולא וחה״ש הנה בר עשינו בפני הגאון‬
‫הו־יל״ ־ זנלה״ה וכבד דיברנו ענ!ו הרבה‬
‫בענין הזה יור‪,‬ר מנל הדברים ולא שמעתי‬
‫ממנו שיח־ש לזה ‪ ,‬אך בכל זה ל בי בל עמי‬
‫בשביל זה שנראה הערמה מוכחת יכבר כתבתי‬
‫למעכ ׳ת במכתבי הקודם שרצוני לצרף לזה‬
‫היתר של בעל שמן המור ז׳׳ל והכל כדי‬
‫לצאת מ; הערמה הנ׳יג ותפרש נ‪'1‬חת׳ הגה‬
‫המכירה היתה האילנות ע"מ לקוץ ונתתי לו‬
‫זמן להקונה שמחוייב לקוץ בזמן ההוא קודם‬
‫הרשיתי שלא‬ ‫לא יקוץ‬ ‫השמיטה ואס‬
‫יתבטל המכירה רק שהמוכר יש לו רשות לקוצצם‬
‫בעצמו על חשבון הקונה‪ .‬וכעת הוספתי בתנא'‬
‫שהברירה ביר המוכר שאס לא יקצץ הקונה לזמן‬
‫המוגבל אזי יש רשות להמיכר לבטל המכירה‬
‫באופן הנ״ל ותשאר המכירה באופן אחר דהיינו‬
‫רק על שלש שנים האילנות והקרקע של כל‬
‫הכרמים מתהום ארעא עד רום רקיע על משך‬
‫שלש שנים שיה־' שייך להגו׳ הקונה כפי ההיתר‬
‫של בעל שמן המור והרווחנז בזה שלא עשינו‬
‫ההיתר של בעל שמן המור נבד כי לפי דבריו‬
‫כבר הקשיתי במכתבי הקודמים דלא גרע מכירה‬
‫לזמן משכירות וכמו שגזרו על השכירות משוס‬
‫הוראות‬
‫ס׳ זכו־ מ ה למחרת־ קבלת־ מכתב גלד ממגו‬
‫כותב ל'הדברים האלה ‪:‬‬
‫ע״ד ההיתר ממכירת הכרמ־ם עם מקום‬
‫יניקתם לבד מלבד א־סור לא ת מ ס ומצד איסור‬
‫•מפורש והארץ לא תמכר לצמיתות הוא דבר‬
‫זר מאד בגילוי דעת ואומדנא דמוכח לכל שהוא‬
‫רק להפקיע הא־סור לבד והערמה דמיכח וכחוכא‬
‫ושלולא וחה״ש וזה קרוב להיתר הרב המגוח‬
‫מקובנה במכירת קרקעות אשר צווחו עליו‬
‫כ״ע וגס בשאלות ותשובות משיב דבר‬
‫וישתקע ולא יאמר ואף שכתבתי בחפזון במכתבי‬
‫שלא לנגוע בכבוד הרב מיפו בעדותו ממכתבו‬
‫שממכתב ■הגריל״ד להרב מיאנישאק שא״כ נתבכיל‬
‫כל איפור תורה אין הכחשה גלוי׳ למה‬
‫שאמר הרב דיפו שלא אמר רק שאינו‬
‫רוצה להתערב בזה להתיר ובקשתי למחוק‬
‫שורה זאת ממכתבי שבלי לתלות ח״ו בוקי‬
‫סריקי עלי שאני מצדד ג״כ בהיתר כזה‪ ,‬ובקשתי‬
‫ג"נ לשלוח לי בחזרה הדף הזה עם ההמחק‬
‫זר‬ ‫בשורה הזו כו׳ עכ״ל חות באור‪ .‬העתקתי דבר־ו‬
‫לראות מה דעתו בזה ימש״כ שהרב דקובנה‬
‫התיר מכירת ק־קעות וציוחו עליו כ״ע לא‬
‫ידעתי גייב הדבר־ס■ מה הי' היתרו של הרה‬
‫מקובצה וכדומה שלא התיר ייתר ממש״כ בשו״ת‬
‫שמן המור והרב ר' חיים יעקב שפירא הראב״ד‬
‫בבד'צ שלנו )נ״י( ספר ל־ )שהי׳ אז מי ז‬
‫בקובנה( שכל עיקר הוראתו סמך על השמן‬
‫המי״ר שנזכר בעקרי דינים ובקובנה לא הי׳‬
‫אותו כספר ונשלח לו מברלין )כמדומני( ובודאי‬
‫שמן המור במש״כ‬ ‫בעל‬ ‫כבר הרגיש‬
‫הגאון דשאוויל מלא תחנם ומלא תמכר הארץ‬
‫לצמיתות ואין הספר תח״י כעתולפי׳יד השה״מ‬
‫למכור רק לשתי שנים א״כ לא ש־יך בזה הלאו‬
‫דלצמיתות כלל )ובכה׳יג ה״ל רק כשכירות ול״ש‬
‫משום לא תחנם( ולא אפונה כי מעלת כ״ת‬
‫שוי להאי שמעתא כגדי מסנקן ואם כבר דן‬
‫בזה לפג־ הגריל״ד זצ״ל ולא מיחה בידו הרי‬
‫לפנינו שתיקתו כהודאה עכ״ל הגאון הגדול‬
‫הצד־ק האדר״ת זצ״ל‪.‬‬
‫וכך הש־ב לו כבוד מר חותני הגאון הצדיק‬
‫המקובל אמיתי ע־״ה מי ה זצ״ל ויל ;‬
‫מעכ״ת‬ ‫נכי״ק הגי עני לנכון ומה שערח‬
 ‫שטה‬ ‫פרה אהד ושנים ושלשים‬
‫מדאורייתא דאל״ה איך מדמה לה לבהמה דהא‬
‫י״ל דאפילו לר״מ דגזר באילן היינו משים רא'‬
‫משהי לי' עובר מדאורייתא משא׳יכ בבהמה אלא‬
‫ודאי גם באילן איני רק נראה כחני' בקרקע‬
‫עכ׳׳ל‪ .‬היי זה לפניכם קוראים נכבדים דעת‬
‫הגאונים הללו‪ .‬ועתה אציע לפניכם תמצית‬
‫ההוראות שעה שהיתה בהשמיעות שעברו ‪ -‬עד‬
‫עתה‪.‬‬
‫שייך‪ .‬לא תמכר לצמיתות ולא תחנם מחפזון‬
‫־‬ ‫פ ר ל( ש נ י ם ו שי ש ■ ם‬
‫כתב הגאון משאוויל ‪ p‬כי אם על היתד‬
‫תמצית ההוראות ׳■שעה עפ׳׳י עשורי תהוראה‬
‫שגאה׳יק למעשה שהיה בשמיטות שעברו כך הי'‪:‬‬
‫ה נ ה מיום התפתחות הישוב החדש עד עתה‬
‫כבר עברו שלש שרויכיות ובשמיטה‬
‫הראשונה בשנת תרמ״ט הסכימו כל הרבנים‬
‫הגאונים שבאה״ק ובתוכם גס מ־ חותני זצ׳׳ל‬
‫)שאז כבר השתמש בכתר הרבנות ביפו ובהמישבות‬
‫ת״ו( להוראות איסור ואז נעשה ונגמר הטבלא‬
‫חתומה לאישור ואה ההוראות היתר של הגאון‬
‫רי״א הגאב״ד דקאוונע זצ״ל לא קבלו והחרדים‬
‫לדבר ה' ‪ 5‬מרו שמיטה כדת כהוראות הגאונים‬
‫הנ״ל ומעט מזעיר שנהגו כהוראות היתר של‬
‫הגאון רי״א זצ״ל ובהשמיטה כשנת ת־ רו שהישו‪-‬ב‬
‫החדש אז נבר עשה פרי ונת־חב במדה מרובה‬
‫בגנות בכרמים ופרדסים עד שבכלל לא היה‬
‫באפשרי לשמור השמיניה כדת לאסור בסחורה‬
‫ובאיביר הוצאות פירות שביעית לחו״ל ובעבודת‬
‫הנטיעות הנחוצות וכל צרכיה ופרטיה כי היו‬
‫סבלו היזק רב בשביל זה והישיב ששקיל כנגד‬
‫כל התורה כולה לא היה בכח לילך קדימה הכל ׳‬
‫כפי שהי׳ ראות עיני ■מר חותני הגאון המקובל‬
‫רנ״ה הלוי זצ׳ל הציע מר חותני זצ״ל לפני‬
‫?גאונים שבירושלים ובראשם הגאון רשכבה׳׳ג‬
‫מ׳ ריל״ד זצ״ל החבולה להתיר עבודת הכרמים‬
‫יפרדסים ע״י מכירה לעכו״ס ומה שעמד לנגדם‬
‫האיסור דלא תחנם■ המציא המצאה למכור אלנות‬
‫ע״מ לקק ולהעתיק אותם ממקומם ולנטעם‬
‫בשדה אחרת שעומד בדשות הא׳יי ולהגביל הזמן‬
‫להעתיקם קודם השביעית ובכה״ג ליכא איסור‬
‫דלא תחנם כדכתבתי לעיל בשמו והצעה זאת הוטבה‬
‫בעיני הגאונים שבירושלים ובראשם הגאון מאור‬
‫הגולה ריל״ד זצ״ל והסכימו לזה עד שכולם‬
‫בהסכמה מאוחדה כתבו להגאון רי״א מקאוונא‬
‫!זזוראות‬ ‫מכד‬
‫לתא דלא תחנם במכ‪/‬־ה‪ .‬חלונ‪ 1‬ה בודא־ נכלל‬
‫בזה הגזירה גס מכירה לזמן דל׳ג משכ‪/‬־ית‬
‫אמגס עתה באופן שעשיגי גוכל לומר כי‬
‫■במכירה כזה שגעשה על תגאי באם היא מכורה‬
‫דלא שכיחא ולא גזרו כה ־בנן )אבל עדיין לא‬
‫הוחלע אללי לעשות רך ורצוני בזה הסכם מעכ״ת(‬
‫ומ״ש מעכ׳ת על דברי מכתב הגאון משאוו־ל‬
‫כי בודאי הרגיש בזה בעל שה״מ ובמכירה לזמן לא‬
‫דמר לא הרגיש כי לא על בעל שמן המור‬
‫שמגנויבי ובודאי הצדק עש מעכ״ת כי במכירה‬
‫לזמן יש לומר דלא שייך לא תחנם הגם שיש‬
‫לפקפק לכאורה מסוגיא הני׳ל דקאמד צריכא‬
‫דאי אשמעינן אילן בהא קאמר ר' מ כיון דלא‬
‫פסיד משהי לי' ‪.‬ופירש״י משהי לי' עכו״ם במחובר‬
‫ונמצא שנתן לו ישוב וחנייה בקרקע עכ״ל ‪ .‬והנה‬
‫מכירת אילן ע״מ לקון ^ינו אלא מכירה זמנית‬
‫אפילו אם משהי לי׳ העכו״ם אינו משהה רק‬
‫לזמן וחשוב לי׳ חנייה ודוחק לפרש דלמא משהי‬
‫לי׳ ולא יקון כלל ]וכן נראה לכאורה מלשון‬
‫הרמב״ן בחידושיו[ דא׳יכ בכילה המכירה אלא‬
‫ודאי דמכירה לזמן חשיב חניית קרקע אמנם י״ל‬
‫דבזה פליג ר״י עלי׳ ולא חייש משום דאם אפי׳‬
‫משהי׳ לי׳ לית בי׳ חני׳ כיון דאיני אלא לזמן‬
‫אמנם ק׳ דשם איבעיא להו בהמה כו׳ התש‬
‫עעמא מאי שרי ר״י דלאו ברשוהיה קיימי ולא‬
‫מצי משהי להו ופי׳ רש״י שחת ואילן וקמה בקרקע‬
‫ישראל נינהו ולא מצי לשהויינהו כישראל מעכב‬
‫עלי׳ עכ׳׳ל‪ .‬הרי ייעס ר״י משוס דהישראל לא‬
‫יניח לי׳ הא בלא״ה אסור וצ״ל דלהמסקנא‬
‫דאמרינן ל״ש לא הוי עעמא דר״י משום שהישר!ו‬
‫לא יניח לי לק כני׳ל דבמכירה לזמן לא שייך‬
‫בי׳ חניה וצ״ע בזה‪ .‬ועי' בבאורי י הגר״א בי״ד‬
‫סי׳ קנ׳ד בזה שכ' דעעם דאילן כי׳ כו' ובהמה‬
‫אחד הוא ינ״ש‪ .‬ומעתה‪ .‬י״ל בודאי יזהו פירוש‬
‫הבעי׳ אם נאמר דאע״גי דחני׳ ליכא מדאורייתא‬
‫»״מ כיון דאם משהי לי׳ נראה כחני׳ הי׳ ראוי‬
‫לגזור רק משים דלאו ברשיתיה קיימא ולא מצי‬
‫משהי לי׳ וא׳יכ בבהמה דברשותיה קיימי אסור‬
‫אע״ג דאס משהי איט אלא מדרבנן או דלמא‬
‫ל׳ש דלא נזרינן כלל דלמא משהי כיון דהוי רק‬
‫מדרבנן ול״ש אילן ול״ש בהמה וכן הוא המשקנא‪.‬‬
‫ואדרבא יש להוכיח דליכא •חני׳ במכירה לזמן‬
 ‫׳^טעה סכה‬ ‫פרק שנים ושלשים‬ ‫הוראות‬
‫בעזהי׳ית וכן שאר מלאכות האסורות מדאורייתא‬ ‫זצ״ל שבל ■ורה עוד הוראתו ב‪6‬ה׳׳ק •ען שכולם‬
‫עוש־ן לאחר המכירה דוקא ע'׳׳ א״י ובשמיעה דשנת‬ ‫משכ־מ־ס כהוראות '‪.‬גאב׳יד דפו וגם מר חותר‬
‫תרס״ג )יען שראה שדעת הגאון משאוויל נועה‬ ‫זצי׳ל כתב מכתב פרע־ ביקשה ג״כ כמו זה‬
‫שהמכירה ע‪:‬מ לקוץ היי ערמה דמינכר ומוכח‬ ‫שבאתריה להגאון ר־ל״ד ינ״ל לא ישלח הוראתו‬
‫וכן פעל דברי הגאון משאוויל על הגאון האדר״ת‬ ‫והגאון ר־׳׳א זצ״ל לא שס על לבו כ׳ז והשיב‬
‫זצ״ל לחוש בשביל זה( חידש קודס פכיירתו‬ ‫למר תות;־ הגאון זצ״ל מכתב בזה״ל‪:‬‬
‫להוסיף תנאי במכירה כי אס יבא הזמן המוגבל‬ ‫ד״ה ייס א׳ כ׳ תשרי תרג״ו קאווגא‬
‫ולא יעקור הא״י את הנטיעות והאילנות והגפנים‬ ‫כבוד ־ד־י־ ה״ה הרב הגאון המפורסם כש״ת‬
‫אז׳ יקנה הא'־ מעכשיו אה כל הכרמים והפרדסים‬ ‫מי ה נפתל־ הערץ)י״י( אב״ד דק׳ ־פו שלוםוכמ״ם‪.‬‬
‫במכירה לזמן דלא הו־ ערמה כ"כ כדכתבת־‬ ‫את דש ‘‪ ..‬מכתבי הג־עג־ במה שד־ש‬
‫לעיל בש*ו ולדאבון לבי לא הספיק לסדר את‬ ‫ממגי ע״ד השמיעה הנג׳ להשיט כי לא חדשת־‬
‫השמיעה עד שנסתלק לפתע פתאום ושקעה‬ ‫עתה שום דבר וכמו שיצא ממגי דעתי בשנת‬
‫שמשו בצהר־ס ונתבקש בישיבה של מעלה ואז‬ ‫השמיעה העבר כן דעתי עתה בלא שום התת!שות‬
‫מילאו הגאונים הצדיקים ה׳ה הגאון סבא קדישא‬ ‫וד׳ יהי׳ בעוריגו להקים הדת על תילהוהגג׳ לברך‬
‫רש״ס זצ״ל והגאון הגדול הא־ר״ת זצ״ל אה יד־‬ ‫אה מעכ״ת בגמר חתימה עובה ומבורכת‬
‫לשדר אה השמיעה עפ״י הסדר ששאבת־ מפי‬ ‫כגפשו ונפש ידידו דוש״ת יצחק אלתגן התופ ק‬
‫מר חותני הגאב״ד זצ׳יל וכתבו לי דברים הללו ‪:‬‬ ‫ולמעשה נהגו כל בני המושבות המתנחלים‬
‫לידידי ה רג !חמאו־״ג ונו׳ וגו׳ מו״ה‬ ‫באה״ק למכור אא־לנות לא״׳ ע״מ לקוץ עם שיעור‬
‫יוסף צבי ד‪,‬לוי ג״י הממלא מקום רג ביפו‬ ‫יניקה כהוראות מר חותני הגאב״ד זצ״ל‪ .‬אמנם‬
‫יען שמכירה זאת הו• הערמה קצת לכן לא‬
‫עה״ק תוב״ב שלן׳ יעלו׳ וברכה סלה‪.‬‬
‫סמך על המכירה רק באיסורי דרבנן דהיינו בכל‬
‫כמלואים אל מ כ תגי מאתמול הנני‬ ‫עבודת האדן והאילנות חוץ מהני שני אבות דהיינו‬
‫להודיעו כדבר ים׳ ה־טביעית הבעל״בי אבר‬ ‫זריעה ובצירה והני שה׳ תולדות דהיינו זמירה וקל׳‬
‫אתמול דברתי עם כ׳ הגאון סבא קדישא‬ ‫ובחרישה יש מחלוקת הפוסקים )ובספר־ תורת ציון‬
‫על הלכות שביעית הארכתי בזה( אבל שאר אבות‬
‫הרש״ם )נ־י‪ 1‬איזד‪ ,‬אופן נוכל לד‪,‬נול חומר‬
‫ותולדות א־נס אסורים אלא מדרבנן ובשבילם היה‬
‫השביעית מפני פק״נ מאות בתי אבות‬ ‫הואיל המכירה וזמירה יען שנתון מאד בגפנים ולא‬
‫היו וספרתי לו כר אשר דברתי עם נ׳‬ ‫^סגי בלא״ה צוה להם לעשות הזמירה באופן‬
‫חותנו הרה״ג זצ‪-‬׳ל )יבדל לגו ד׳ לחיים‬ ‫אתר ממה שעושין בשאר השנים דהיינו בענין‬
‫ארוכים וטובים‪ .‬בפרטי ההיתר אשר הגאון‬ ‫־׳מירס הגפנים כנהוג יש בזה שני מיני זמירה‬
‫ידיניהס משתנה מין א' בזמירה ש׳ומריס את‬
‫הבריסקי זצ׳ל הסכים לו ונענע לי כי יפה‬
‫הזנזורות עד הגזע רק שמניחים שלש או ארבע‬
‫אמ־תי לחותנו זצי״ל כי כאשר עשה אז‬ ‫זמוי״ות מרותקות זו מזו והיותר חזקות אשר מניתי״‬
‫בשנת היסביעית הקודמת ‪) 8‬תרדו( כן‬ ‫לשאת פירוה הענבים מי; ב׳ בזמירה שזומריס‬
‫יעשה גם עתה‪ .‬ו‪,‬־‪,‬גה נ עוו ה׳ ר‪ .‬למגע ת‬ ‫גס את אותן הזמורות שמניחים לנשיא* הפירות‬
‫לגנו נסתלק לפתע פתאום ושכזעהנשמשו‬ ‫כנ״ל ורק יניחו מהן שמיך לגזע שנים או‬
‫בצדדיס ל״ע ע*כ אנחנו ממלאים ידי כת״ה‬ ‫שלשה פקקים הנקרא בפי הכורמים בשם עינים‪.‬‬
‫המין זמירה ראשונה דעת מר חותני זצ׳ל שזוהי‬
‫להזדרז בזה ולעשות ‪ ,‬זנכל הדברים‬ ‫עצם הזמירה הכתובה בתורה והמין זמירה השג‬
‫המסתעפים אל אותו ההיתר אשל‪: 8‬מכירת‬ ‫אינו אלא כמו המזנב ואינו אסור לכן המין זמירה‬
‫האילנות שיהי׳ הכר נ ד ת של תורה ובודאי‬ ‫ראשונה יעשו לאחר המכירה דוקא ע׳׳־ א״י‬
‫ימצא בכ״ק שי חותנו זצ״ל או שיודע‬ ‫והזמירה השני׳ יעשו אפילו ע״י ישראל ועוב‬
‫כת״ר בעצמו נ פי אשר עשה וכן יודע‬ ‫לעשות בתחילה המין זמירה השני' ואח׳׳כ מין‬
‫זמירה הראשונה )ובספרי הורת ציון הארכנו בזה‬
 ‫פרה שנים ושלשים‬ ‫הוראות '‬ ‫סכו‬
‫שעה‬
‫גיפו הר״י בודאי רודיענ־ בת״ר נ״י בדכ ר‪.‬‬
‫הספר הלכות א"׳ המיוחס להטור שכתב בד־ו•‬
‫איך עשו אז‬ ‫השהיה שד הם ישבי“‬
‫קדושת הארן אות ב׳ לא ברירא לוי דהיא‬
‫כותר עצמו מהחלתו יעד סופו ע״ש וא־'־א‬ ‫ולע״ע אין אנו יודע־ם באיזה דבר להקל‬
‫לחימר דלפי מ״ש לעיל בפ״א טעמא דס״ י ״ י‬ ‫להם וד• יאלי עינינו י תו ה‪ -‬ק ואל יציל‬
‫עודד עם הגוי אפי׳ להרמב״ס דס״ל ^דבעודן'‬ ‫מפינו דבר אכת ואםנם בענין הוצאות‬
‫>ד^ ‪A‬‬
‫בידו ‪":‬ע יש קנין כדי שלא ישתקעו ביד הגויס‬ ‫פירות שביעית לח״ל צ״ע הרבה יבלי ספק‬
‫ויחזרו ‪.‬פדוח ע״ש‪ ,‬הייני דיקא בקרקע הגוי‬
‫ימצא כתר״ה בכתבי הותנו דל מ ה‬
‫שיש ‪ u‬בא״׳ בקנין גמור הוא ד"יכא למיחש‬
‫שהעלה נז ה בשביעית הדודמות ואשר‬
‫משוס ש>ח ישתקעו משא״כ במכירה שאנו עושין‬
‫‪,‬הגר מחמת תקנת השביעית אינה רק תחדולה‬ ‫נורא־ הי׳ בהסבם הגא־; מבריבק זצ״ל‬
‫להש ור את הקריקע ביד ישראל ולא נצטרך‬ ‫כעמל היום א״א לי לכתוב כעת יותר‬
‫להשתקע הת אדמתנו לאינם יהודים ד־יולא‬ ‫ורק מפני המוכ״ז חשתי לכתוב עתה בלילה‬
‫העצה למכור את אדמי* ־שיאל לא״' לשנת‬ ‫והנני בזה מיקירו מצפה אשרו ונזוכו‬
‫השביעית גדץרחין היי להשאר את הקרקעות‬
‫ב ד עכו ס י‪,‬צאת לח״ל א"כ עיקר התחבולה‬ ‫* זי‪%‬לי׳ דוד‪.‬‬
‫ש‪ ,‬המכיו־ה הוא רק לקיוס הישיב ישלא להששז' ‪'<V‬‬
‫ומחמת חין מסרני; ני' סדרתי לבני המישכות‬
‫ביד הגוים א״כ תו ליכא חשש וגזירה כלל לאסיר‬
‫‪ 6‬ת המכירה נלוש; שחידש מר חיתני קורס‬
‫ע־‪,‬ו!ה בשביעית בקרקעות שלני המכורות‬
‫שנוירתו דהיינו למכור ע״מ לקון בילו; המוגבל‬
‫לגי־ ׳‪:‬שביל היתר השחטה מטעס השתקע‬
‫קודס השמיטה ואם' לא יעקור אוי יחול המכירה‬
‫דהדרבח ע׳" שניתן להאכריס האפש־ות לע־ו־ר‬
‫לשה׳ שנים במכירה גמירה לומן דבכה״ג ליכא‬
‫את הקרקע המכו־ות לגי' בשביעית הישוב‬
‫משוס לא סחנס אשי׳ מדרבנן רמילתא דלא‬
‫יותר ׳תק״ס ויתפתח ואפי׳ להמהריט״ן שכתב‬
‫שכיחא ל״ג רבג; וסדרתי להם כל הדינים שיש‬
‫עליהם לנהוג אחר המכירה כפי מת שמלהת׳‬
‫שהרואים שירתי חותם עידרין בשדה בשביעית‬
‫בכתבי מר‪ .‬חותני זצ״ל אמנם צריכין להבי; מא•‬
‫׳חשבי שהם עישיס בשדותיהן ע״ש‪ .‬ובג־דן‬
‫־'־‪v‬‬ ‫■‪rn‬‬ ‫מועיל כלל המכירה לא״' לעני; איסורי דרב‪;•,‬‬
‫שמפורסם ג‪,‬נ שבשנת השביעית הכל‬ ‫'‪1‬‬
‫איי‬ ‫לעשות ע״׳ ישראל הא אפי׳ בקרקע של‬
‫היתר השמיכות‬ ‫מוכרי; שדותיהן לא"•‬
‫גמור נחי אסור לישראל לעבוד אותם כדק״׳ל‬
‫״ ‪____.k‬‬ ‫וחיקי טל נ״א שבידא' מכר לא״‬
‫דאי; עודדי; עס הנכרי ועידור אינו אסור אלא‬
‫בהיתר דלא שביק היתירח יאכיל איסורה כד ‪7‬״ל‬
‫דרבנן כדכהבת׳ בספרי תירה ציי; על הלכית‬
‫דנאמן אדס לימי פיוינול ה־’ ל׳ ינאבד ת‪,‬‬ ‫שביעית ועיין בפה״ש סי' כ' ס״ק ד׳ ‪ .‬לדעה‬
‫‪,‬יכא תשש מפני הרואין כלל כדאיתא בירושלר•‬
‫רש׳׳׳ בסנהדרין )כ״ו ‪) ( .‬ע״; בתום' גיש־ן‬
‫פ׳ג דשביעית ה׳יא וז׳ל ‪ :‬־יועין הן בני ע‪-‬רו‬
‫)ס״ב‪ (.‬ד״התין( בשכר מוהר ולדעת בעל התרומות‬
‫תם יש לו ביה השלח׳; ע״ש‪ .‬יכדאיתא בש״נו‬
‫הא דימר רב דימ׳ בר שישנא בגיט׳; )שס(‬
‫ארח סי׳ רמ״ג וז״ל ; אבל שדה מותר שק‬
‫א ן עידרין עם הגי׳ בשביעית היינו משום‬
‫דרך לקבל שדה באריסות ע״ש‪ .‬ובעני; איסור‬
‫דסובר כרבנן דקידשה לעתיד לבא ואעש״־‬
‫סחירח בפירות שביעית והוצאות; לחון לארז‬
‫שאין היובל נוהג חה״ת שביעית ניהגה מה״ת‬
‫מצתת׳ כתיב בכתבי ידוה של הגאון המקובל‬
‫אבל לדידן דקי ל כמ״ד דלא קדשה לעתיד לבא‬
‫הצדיק מר חותני זצ׳יל וז״ל ‪ :‬לנ‪1‬עני; סחורה‬ ‫ושביעית בזמן הזה איני אלא דרבי; מותרין‬
‫בפירות שביעית והוצאתם לתוין לארן במסחר‬ ‫לחתש ילזרוע בקרקע הגי׳ אפי׳ מדרבנן אבל‬
‫ה״ן נהגה׳ בשנת השבע תרנ״ו נמכרו האילנות‬
‫הרמב״ס בפ״ח מה' שמיכיה ה״ח והרי׳יף בס"פ ‪.‬‬
‫לשותלםס‬
‫הנכרי ‪,‬שו;‪; 1‬‬
‫שיעקרם״ ׳ < ״‪.‬‬ ‫והגפנים לנכרי על מנת‬
‫‪ ..............‬״•'‪ 1‬׳‬ ‫‪, ,‬‬ ‫הנזקין והסמ״ג במצות עשי; קמ״ח והרא׳׳ש‬
‫בארנו ונמכרו עס העפר שיעור יניקה והרווחני‬
‫בס״ש הנזקין והחרדים סי' ל״א ע״ש‪ .‬כולם‬
‫בזה א( בעני; לאו דלא תחנם כי באופן כזה‬
‫פסקו דגם בזה אין עודרין עס הגי׳ ודעת‬
‫מוהר כמבואר בפ״ק דע״ז ב( כ׳ המכירה היא‬
 ‫־בז‬ ‫ש;זה‬ ‫פרס שנים ושלשים‬
‫בזמן תזה ואין אסור לעשות מתם סתורה כיין‬
‫שאין האר־ מיוחדת להם עכ״ל‪ .‬הר־ התיר בסחורה‬
‫אפילי ‪-‬כפירות ישראל מקרקע של ישראל וכ״ש‬
‫‪-‬כנידן ד־דן דהפירות מותר־ן ‪-‬כסחורה אך עיקר‬
‫דבריו מחוסר הבנה הוא וכי אם אין בארן‬
‫מייחדת להם ראי הי־ ואין לומר דכוונתו דכיון‬
‫שאין הארן מיוחד להם לגמר־ אלא שמשלמים‬
‫מס להמלך לא הו־ שדך המיוחד לך ופעור‬
‫מאיסור סחורה כמי שכתב תראב׳׳ן שהבאתיו‬
‫דב־יו לעיל בפכ״ג׳ להתיר מחמה עעס זה‬
‫להשכיר ‪-‬כסיס לעכו״ס בארץ ישראל אעפ׳■׳‬
‫שמנניסים בהם ע״ז שלהם ע״־ש‪ .‬דא״כ הי״ל להתיר‬
‫גם ע‪-‬נודה בע‪-‬כיעיה מחמה עעס זה אלא ודאי‬
‫דעכ״פ קנין שכירות יש לנו וחייב בשביתת‬
‫הארץ מחמת חלק השכירית כדהחרכת־ ‪-‬כפרק־ס‬
‫הקודמים‪ .‬ואיכא למימר סברתו היא דכיון דילפ״נן‬
‫מחד לאכלה ילא לסחורה לאכלה ולא להפסד‬
‫ח׳׳כ מסתברת דלא ■לפיק מלאלכה למעני סחירה‬
‫אלא באיפן דע״׳ איסור סחורה לא יגיע להפירות‬
‫שוס הפסד דה״נו אס כל ישראל ־ושביס בארץ‬
‫׳ש־גל וקיימו מצות ־׳לאכלה וזה חינו ש״ך אלא‬
‫‪-‬כז מ ‪ U-‬׳ישב־ה עליה ורבו אוכליה משא״כ‬
‫בזה״ז דאין הארץ מיוחדת להם אלא דירוב יושביה‬
‫אינם יהודים ומחמת איסי־ סחורה דודא׳ יגיע‬
‫להם להפסד ‪-‬כפירות ‪-‬ככה״י לא נותה התוריט‬
‫איסי־ סחו־ה‪ .‬דוגמא ליה ע״ן ברשב״ס לב״ה‬
‫)פ״א‪ (.‬ד״ה כל הראי׳ לבילה ע׳ש‪ .‬ובספרי‬
‫תורת ציון על הלכית שביעית נבאר בעזהי״ת‬
‫בדין סחייה בזהי׳ז בארוכה‪ ,‬עד כה הא־כת׳‬
‫לבאר את המערכה בענין שמיעה בדרך הוראות‬
‫שעה למי ש^־ אפשר לו לק״ס מצית יש‪-‬כתה‬
‫הארץ‪ ,‬שבת שבתון יר^׳׳ לא־ץ‪ .‬והיתה שבת הארץ‬
‫לכס לא תזרע לא תזמור לא תקצור לא תבצור‬
‫בכל פ־ני־ה ובשביל מ־ שזכה להוות יכילה ‪-‬כידו‬
‫לק״ס המצות האלי בכל פרגייה ודקדיק־ה עוד‬
‫ידי נגיי־' להיציא בעזה־׳ית לאיר ספר־ תורה ציק־‬
‫על הלכית שביעית בסדר הש*ע עס ביאורים‬
‫להלכה למעשה ויהי' תועלת אפי׳ למי שאין‬
‫‪-‬ש־כלר‪,‬ו לק״ס מצית שביעית בפועל ומיכרחיסהמה‬
‫להשתמש בהיראית שעה כ״א יקיים עכ"פ בלימוד‬
‫הלכית שביעית כמאמרם כלהעיסק‪ .‬בתו־ת עילה‬
‫כוי‪- ,‬כזכית זה ישלח לנו גואלנ׳ ואז האדן יה״ מייחד‬
‫לני ולכל ש־אל ויקיים ה‪-‬כעחת וצוית׳ את ברכתי‬
‫ומק־א שכתיב עי" ישע״ הנביא מה גוו על‬
‫הוראות‬
‫אמיתית ומתקי־מה ט אננס"' שכארן ישראל‬
‫ע׳'פ ‪:‬׳מושי המלוכה אין שום מנירה מועלת‬
‫כלל רק הנעשה בנימוס־ הממשלה של המרעה‬
‫וכל שאר המכירות שנעשו אפי׳ על יד׳ הקונסול‬
‫אין בו ממש אמנם כל זה קרקע ממש‬
‫במחובר אבל אילנות לתלוש ;חשב למטלשל־ן‬
‫ומכירתם הנעשה באיזה אופן שיעשה אפילו עפ״־‬
‫בי״ד של ישראל מכירה גמורה הוא בדיניהם‬
‫‪:‬״כ אלא שצריך לשלם בעד מארקין אבל המכי־ה‬
‫בתקפה באופן כיה נשארו הגפנים והפירות‬
‫והיין הכל של הנכרי ודין פ־רות נכר־ להם‬
‫אע״ג דאנור־נן בפ׳ השואל דשעך נהר זיתיו‬
‫שנעקדו בגושיהן ונתנן לתיך שדה חבירו דיתלוקו‬
‫אלמא דגש לבעל הקרקע יש חלק ‪-‬כפירות א"כ‬
‫נ ‪.‬״ לגמרי פירות נכרי התם היינו כיעמא‬
‫דא״ל אנא ;מי נגיע־ במקומם כמבואר־ שם אבל‬
‫בנידן דידן הא בשביעית אהור ליגיע ולא עוד‬
‫אלא כיון שכל עצמן של בעל־ הקרקע שמוכרים‬
‫לנכרי הוא כשביל להסתלק מהכ‪-‬ירות שיהיה של‬
‫נכרי א״כ בודאי סליק־ סליקו נפש״הו תכל וכל‬
‫ואין להם חלק בהפירות כלל וכלל יסברא‬
‫הזאת נזכר בכמה מקומית בכע־ן זה ומעתה‬
‫לכאורר^ הלי׳ הדבר אס יש קנין לעכו״ס בא׳'׳‬
‫או לא ויריע מחלוקת הב״׳ והמלי״ע ובס׳ פאת‬
‫השלחן האל״ך בזה יהע־קר כדעה הב״׳ דפירות‬
‫עכי״ס אין בתש קרישת שביעית ולפיכך אס באו‬
‫ליד ישראל וגמרן ח״בין בתר־ומות ומעשרות‬
‫ובסי אבקת ריכל כ׳ הב"־ שגזרי בנידוי על כל‬
‫מ־ שלא ינהיג כן ע״ש‪ .‬וא״כ כיין דאפי׳ באו‬
‫אח"כ ליר ישראל אין בהם קרישת שביעית וא״כ‬
‫מותר להיציאס לח״ל ילעשית בהם סתורה ועפ׳'׳‬
‫אופן הנ״ל נהגתי היתר הנ״ל בהסכמת הגאון‬
‫מהריל״ד זנ׳יל ה׳׳ה מבר־סק אמנם את־־ שהסכים‬
‫»ל כל תנ״ל והוא ז״ל הוסקה אח״כ שכל העסק‬
‫יהיה רק ביד הנכר־ יה״ן לא ישגיחו עליו על‬
‫הכשר נשך וימכרו לגויים ואפשר שעממו הי' שחשש‬
‫לחימרת השל״ה ז״ל לאסיר לקלות משל נוי וכן‬
‫הסכים החרדים אח״כ הרב־ני עליי ברבר־ס‬
‫והראינו לדעת שהיא דבר שאץ הצבי־ ־כיל־ס‬
‫לעמוי בה והסכים להתיר אבל הבנה׳ כ׳ לא‬
‫היתה דעתו ניחה כ״כ ולא התיר רק לזמן ההוא‬
‫עכ׳׳ל‪ ,‬וראיתי בספר הלכות א־ן ישראל המיוחס‬
‫להמור בדין קחשת הארץ סעקה ב׳ שכתב וז״ל;‬
‫ואין צ־יך להפקיר הכירות בשנה השביעית בא״׳‬
 ‫‪I‬‬ ‫‪U‬‬ ‫פרס שנים ו׳טל^טים‬ ‫הוראות‬ ‫הבח‬
‫טוב‬ ‫׳משמיט של;ס‪ -,‬מכשר‬ ‫ההר־‪:‬‬
‫‪,‬ושמנה מאוח >>‪ 1,208lH‬טוצה מה־־ש שח־ש‬
‫וטש־יש אלן! ושמנה מאות ישמניש נ־ אנ ה‪ .‬שך‬ ‫משמיט ־שוטה הומר לציין מלך רלה־ך‬
‫הז־חיש אחת וט‪:‬‬ ‫לוס־ך נשאי קול ־הדיו ־רגט כ׳ טץ כט־ן‬
‫ירושלי ­­‬ ‫כשי■‪ :‬ה' צ־ון פצחי רננו ־חדו חש‬
‫)‪ ( i h o ), 21‬טולה מח­ ­ מאה ושמנה אלף שת־‬
‫מאות _וחמש־ס פרנק‪ .‬שך כל האראט‪.‬־ש תשט־ש‬ ‫ם■ נחש הי טמו נהל ירישל־ש חטף ה' הה ז־וט‬
‫‪:‬ו כל אנס־ ארז את‬ ‫היויב‬ ‫'‪ 1‬־שו נט־נ־‬
‫ושש אלף שיז־ מאות וחמש־ש ) ‪ ( 2 5 u ,<)9‬טולה‬
‫־שיטת הלק־‬
‫מחירש ארכט מאות ושמניש ואחה הצף שתי‬
‫מאות וחמשיס פ־חנק ‪ .‬שך כל התות־ם ■ורי־ה‬
‫חלק‪ !.‬א‪1‬‬
‫יזל־יג פ ה ני סח‬ ‫וכדי שלא ־שאר‬
‫‪ ( 28,80 0........................‬טולה‬
‫אלף ושמנה מאית )‬ ‫"‬ ‫ושמנ‬
‫•‬ ‫ואחי “ ׳־ ‪' I‬‬‫׳‬ ‫יי‬ ‫תרס״נ‬ ‫כשנת‬ ‫השטר שכיד־ שנסדר על ידי‬
‫מאווז ושמניש‬ ‫ייהיוס‬ ‫אלף ‪,‬ד׳‪.‬‬
‫שט‬ ‫הלת‬ ‫שצש־ש '־'״"‬
‫מח— ס ’־* “ ־־‬ ‫לפ״ק‪:‬‬
‫•■ר‪-‬הה־ט שצ ­י­ טשר■ חנף‬ ‫פ‪-‬איר‪ .‬הד דל‬
‫!■צ‪’ /‬יו‬
‫ושת־ מאות ) ‪( 1 3 2 0 0‬‬ ‫בפנינו טד־ס‬
‫ח"מ בא האדון‬
‫זני‪.1‬‬ ‫עשר חלף וחמש מאות‬ ‫לנו היו על־ עדים כי״נ איך‬
‫עולה מקח כל הגפנים וה י־־ינות לסך מ־צ־ון‬ ‫דת־ מכירה גמורה וחלוטה‬
‫ן^‪-‬ך־^יי‪-‬י‬ ‫ושמנה גואות וא־כטה‬ ‫את כל הגפנים והנטיעות‬ ‫נהחרון‬
‫ף ומאה‬
‫^ נ ־ ס פראנק ) ‪ ( 1,8 ) 4 , ! 8 0‬והמוכר ה‪.:‬״‪k‬‬ ‫כש־טור‬ ‫עכ‪ ,‬ה ט פ ר שסב־כותיה‬
‫קבל מיד האדון ‪ . . . .‬כעד הקני; הנ׳יל לתהילת‬ ‫מח־תשהנמצא־ש ־ “״^‪ .‬־ ‪",‬ת‪ ,‬עקרי; ויאו״ח במח־ר‬
‫פרעק־ סך טשר־ס פ־אנה יעל המותר נת; לו‬ ‫הזה‪ .‬כל נפן בטד חל־ פראנק‪ .‬כל א־ל; שקד‬
‫שער חוב כחתימת ידו לשלש לו לזמן חדש‬ ‫בטד פראנק וטשרה סנט־ס‪ .‬כל א־ל; אראנג' בט־‬
‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫___‬
‫יהלס”ר‪ .‬ו וירו דוהות‬ ‫כעד חמשה פרחנק‪.‬‬ ‫חמשה פראנק‪ .‬כל אילן‬
‫ילנה שמחויב החדון‬
‫רל ההנני־עית יהנפניס והאילנות‬ ‫אה כל‬‫‪ . . . .‬לעקור ־‬ ‫כל א־לן אפרסק ■כעד פראנק וטשרה סנכי־ס‪ .‬כל‬
‫';חד יןקוד־ שנת התרם"‪ :‬הבע״ל‬ ‫עד משך חדש ׳‪/!;,‬‬ ‫סננ ‪ .‬ואלה המה‬ ‫אילן ‪ i‬כעד פראנק ו‪:‬‬
‫אחר‬ ‫<■“‬
‫כמקום ‪A‬י■‬ ‫־לשותלם ‪1-‬‬ ‫‪k‬‬ ‫‪ 1‬ס העפר שיעור ינקות־‬ ‫לציו! גפניס‬
‫‪ r‬׳ ׳ י‪1‬‬ ‫ראשו;‬ ‫כמושב‬ ‫הי!ש ־־ס הנמנח־ש‬
‫יעקור אותם‬ ‫צח י‪,,;!.‬‬‫ואס ״‬ ‫הנ״ל י‬
‫תוך ׳אדמת הקונה ‘ י‬ ‫___‬ ‫‪.‬‬ ‫מ־ לייון אחד ושלש מאית‬
‫האדון הרל עד זמן הנ״ל אז־ ה־שות להמוכר‬ ‫) ‪ .( 1 .3 2 0 ,0 0 0‬שקדיש ששת אלפיס ושש מאות‬
‫הנ׳ל לעקיר אותם טל הוצאות הקונה הנ״ל ואס‬ ‫)>ו ‪ .(().(!0‬זיתים עשרת נ‪1‬פ־סשת־ מאותוהנוש־ס‬
‫המוכר הליל לא יעקור בזמן הנ׳ל אז־ יחול‬ ‫) ‪ . ( 1(),2 5 0‬אראנג׳־סעשרת אלפיס ושת־ מאות‬
‫הקני! על האדון ‪ . . . .‬הקינה הנ״ל כעד הסך‬ ‫וממשים ) ‪ .( 10,250‬בפתח תקוה נמלא גפנים‬
‫הנ״ל את כל הקרקע של הכרמים והפרדסים‬ ‫שבע מאית וחמשה יתשט־ם אלפיס ) ‪.( 7 9 5 ,0 0 0‬‬
‫הנ״ל עס הגפנים והנכי־עות מתהום ארעא עד‬ ‫שקדים שת־ אלפים ושש מאות ) ‪»0‬ו ‪ .( 2,6‬זיתים‬
‫ריס רקיע במכירה גמורה מעכשיו עד ר״ר>‬ ‫ששה אלפים וחמש מאות )‪ . ( 0 ,5 0 (1‬אראנג׳יס‬
‫דשנת תרם״ה הבע״ל וכתוך הזמן הנ״ל יהי'‬ ‫שבעים אלף ) ‪ . ( 7 0 ,0 0 0‬תותים חמשה עשר‬
‫הכרמים יהפ־דסיס הגפנים ו־א־לטת מכורים‬ ‫אלף ) ‪ . ( 15,000‬במושב עקרון נמצא שקדים‬
‫להאדון הקונה הנ״ל כעד הסך הנ״ל כמכי־ה‬ ‫אחד טשר אלף ישש מאות ) ‪ ,( 11.000‬זהים‬
‫גמורה בל־ שום מוחה בעולם כ׳יז נעשה בקגא״ס‬ ‫ארבעה עשר אלף יתשע מאות ) ‪. ( 1 4 .9 0 0‬‬
‫ובכל אופן המועיל כתיקון חז״ל וכדרך התגרים‬ ‫אפרסק־ם שלשה עשר אלף ושת־ מאית ) ‪. ( 13200‬‬
‫וכ״ז נעשה כרצון הכיוב בלא שום אונס והכרח‬ ‫תית־ם שלשה עשר אלף ושמנה מאות ) ‪. ( 13800‬‬
‫כלל כביטול וכפיסול כל מודעות כו' והכל שריר‬ ‫במושב ואדי־אל — חנין נמצא נפניס שתי מאות‬
‫תה‬ ‫ולראי' בחעה״ח יו‪:‬‬ ‫ובריר וק‬ ‫ושש וחמש־ס אלף ושת־ מאות ) ‪.( 2 5 0 .2 0 0‬‬
‫פט־ה׳ק ‪. . . .‬‬ ‫שנה‬ ‫אראנג׳־ס ששה עשר אלף )‪ .( lOOuO‬סך‬
‫עפ״י סדר הנ׳ל נעשתה המכירה כשמיטה‬ ‫כל הנפניס שתי מיליון ישלש מאות ואחת‬
‫שעברה וכשמיכיה דנא הוסיף עליי הגאון ר־׳יא‬ ‫ושבע־ס אלף ושת־ מאות ) ‪ ( 2 ,3 7 1 ,2 0 0‬עולה‬
‫קיק אב״ד של־טי״א להתוס ר' אכר על שג‬ ‫מח־רס מיליון אחד ומאה וחמשה ושמנים אלף‬
‫‪.-‬״‪k‬‬ ‫ושש מאות פראנק‪ .‬הך כל השקד־ם עשרים אלף‬
‫הרשאה על שמו ועל שם ב״ד ועשי החכירה ׳׳״׳״‬