‫בראשית פרק ט"ו‬

‫ברית בין הבתרים‬

‫פסוקים א'‪-‬ו'‪ :‬הבטחת בן והבטחת ריבוי צאצאים לאברם‬

‫פסוק א'‪:‬‬

‫מחֲ זֶּה(=בחלום)‪"..‬‬
‫בַ ַ‬ ‫"אַ ַחר ַה ְּדבָ ִרים ָהאֵ לֶּ ה‪ָ ,‬היָה ְּדבַ ר‪-‬יְּהוָה אֶּ ל‪-‬אַ ְּב ָרם‪,‬‬

‫התגלות ה' לאברם נעשית בחלום‪ .‬ה' פותח דבריו בהרגעת אברם‬

‫ירא אַ ְּב ָרם‪ ,‬אָ נֹכִ י ָמגֵן לָ ְך‪ְּ --‬שכ ְָּרָך‪ַ ,‬ה ְּרבֵ ה ְּמאֹ ד"‪-‬‬
‫"אַ ל‪ִ -‬ת ָ‬

‫אל תפחד‪ ,‬אני מגן עליך מכל רע ואני אתן לך את גמולך כפי שמגיע לך‪.‬‬
 ‫פסוקים ב'‪-‬ג'‬

‫ירי(=אדם שאין לו ילדים)‬

‫עֲ ִר ִ‬ ‫ֹאמר אַ ְּב ָרם‪ ,‬אֲ ֹדנָי יְּהוִה ַמה‪ִ -‬ת ֶּתן‪ִ -‬לי‪ ,‬וְּאָ נֹכִ י‪ ,‬הֹולֵ ְך‬
‫"וַי ֶּ‬

‫אברם אינו מוצא נחמה בהבטחות לכסף ולרכוש‪ .‬הוא חושש שהוא עתיד למות בקרוב ללא יורש‪" ,‬ערירי"‪ .‬בימי קדם נהגו‬
‫אנשים עריריים למנות להם יורש מקרב עבדיהם‪ ,‬בתנאי שהעבד שנבחר ליורש ידאג לקבורתם לאחר מותם‪ .‬גם אברם כבר‬
‫יתי(=העבד שלי‪ ,‬שגדל אצלי בבית)‪ ,‬הּוא ַד ֶּמ ֶּשק אֱ ִליעֶּ זֶּר"‪ -‬מבין כל עבדי ביתי בחרתי ליורש את‬
‫מינה יורש מקרב עבדיו‪ּ ":‬ובֶּ ן‪ֶּ -‬מ ֶּשק בֵ ִ‬
‫יתי‪,‬‬
‫ָת ָתה ז ַָרע(=צאצא‪/‬יורש); ו ְִּהנֵה בֶּ ן‪-‬בֵ ִ‬
‫אליעזר‪ ,‬שמוצא משפחתו בדמשק‪ .‬בפסוק ‪ 3‬אברהם חוזר ומתאר את מצבו‪ֵ " :‬הן ִלי‪ ,‬ל ֹא נ ַ‬

‫יֹורש אֹ ִתי"‪ .‬אברם מצוי במשבר אמונה‪ .‬לראשונה אנו עדים לספקותיו באשר להבטחות ה'‪.‬‬
‫ֵ‬
 ‫פסוקים ד'‪-‬ה'‬

‫ִיר ֶּשָך"‪ -‬יורשך‬ ‫כדי לפזר את חששותיו של אברם‪ ,‬ה' חוזר על הבטחתו‪" :‬ל ֹא י ָ‬
‫ִיר ְּשָך זֶּה‪ :‬כִ י‪ִ -‬אם אֲ ֶּשר יֵצֵ א ִמ ֵמעֶּ יָך‪ ,‬הּוא י ָ‬
‫יהיה בנך‪ ,‬בשר מבשרך‪ ,‬ולא אחד מעבדיך‪.‬‬

‫לחיזוק ההבטחה‪ ,‬ולחיזוק אמונתו של אברם‪ ,‬ה' מבקש מאברם לספור את כוכבי השמים‪ַ " :‬הבֶּ ט‪-‬נָא ַה ָש ַמי ְָּמה ְּ‬
‫ּוספֹ ר‬

‫שאלה רטורית‬ ‫ַהכֹוכ ִָבים ִאם‪-‬תּוכַל‪ִ ,‬ל ְּספֹ ר אֹ ָתם?"‬

‫האם אפשר לספור את הכוכבים? תשובתו של אברם אינה נמסרת כאן‪ ,‬אך ברור שהוא מתפעל ממראה השמים ומריבוי‬
‫הכוכבים כיוון שה' אומר לו‪" :‬כֹה י ְִּהיֶּה ז ְַּרעֶּ ָך"‪ -‬כל יהיו צאצאיך‪ -‬כה רבים עד שלא ניתן יהיה לספור אותם‪ .‬כאן מתרחבת‬
‫הבטחת ה'‪ :‬לא הבטחה ליורש בלבד אלא הבטחה לצאצאים רבים ככוכבי השמים‪.‬‬
 ‫פסוק ו'‬

‫ְּהאֱ ִמן‪ ,‬בַ יהוָה; ַוי ְַּח ְּשבֶּ ָה לֹו‪ְּ ,‬צ ָד ָקה‪".‬‬
‫ההבטה בשמים והבטחת ה' הרשימו את אברם וחיזקו מחדש את אמונתו‪" :‬ו ֶּ‬

‫קושי‪ :‬מי חשב למי צדקה?‬

‫פתרונות‪:‬‬

‫‪ .1‬אברם חשב לה' צדקה (=ראה בזה מעשה חסד) את הבטחת ה' להעניק לו צאצאים רבים‪ .‬יש בפירוש זה בעיה תיאולוגית‬
‫(דתית)‪ :‬זוהי פגיעה בה'‪ -‬איך יכול אברם להעניק לה' "נקודות זכות"? (במילים אחרות‪ ,‬האם בן אדם יכול להעניק ציונים‬
‫לה'?)‬
‫‪ .2‬ה' חשב לאברם צדקה (=העמיד זאת לזכותו) את אמונתו בו‪ ,‬שאכן יהיו לו צאצאים רבים גם כשקיום ההבטחה מתעכב‬
‫ועדיין אין לו אפילו בן אחד‪.‬‬
 ‫פסוקים ז'‪-‬כ"א‪ :‬הבטחת הארץ לצאצאי אברם‬

‫בחלק זה הבטחות ה' לאברם הופכות לברית‪ ,‬להסכם מחייב‪ .‬ה' מתחייב לפני אברם לתת את ארץ כנען לצאצאיו‪.‬‬

‫אתיָך ֵמאּור כ ְַּש ִדים לָ ֶּתת ְּלָך אֶּ ת‪ָ -‬האָ ֶּרץ ַהז ֹאת‪,‬‬
‫הסיפור נפתח בדברי הבטחה והרגעה לאברם‪" :‬אֲ נִ י יְּהוָה‪ ,‬אֲ ֶּשר הֹוצֵ ִ‬

‫ְּל ִר ְּש ָתּה"(פסוק ז')‪ -‬אל תדאג‪ ,‬אברם‪ .‬אני זוכר למה הוצאתי אותך מאור כשדים ואני אקיים את הבטחתי לתת לך את הארץ‪.‬‬

‫יר ֶּשנָה"‪-‬‬
‫ֹאמר‪ :‬אֲ ֹדנָי יְּהוִה‪ ,‬בַ ָמה אֵ ַדע כִ י ִא ָ‬
‫פסוק ח'‪ " :‬וַי ַ‬

‫שאלת אברהם מעלה קושי בנוגע לאמונתו המוחלטת בה'‪ :‬משאלתו משתמע שהוא מפקפק בהבטחות ה'‪ ,‬והוא צריך הוכחה‬
‫לקיומן‪.‬‬
 ‫פסוקים ט'‪-‬י'‬

‫מדובר בברית הענקה‪ -‬ברית שבה רק צד אחד מתחייב והצד השני אינו מתחייב לדבר‪ .‬לדוגמה‪ :‬ברית בין הבתרים‪.‬‬

‫זה בניגוד לברית ואסלית‪ -‬ברית בין שני צדדים‪ ,‬צד חלש וצד חזק‪ .‬הצד החלש מתחייב להיות נאמן לחזק‪ ,‬והחזק מתחייב להגן‬
‫על החלש‪ .‬כמו ברית סיני‪.‬‬

‫ביצוע טקס הברית‪:‬‬

‫שלֶּ ֶּשת‪ ,‬וְּאַ יִל ְּמשֻׁ לָ ש"‪ -‬אברם מצטווה‬

‫שלֶּ ֶּשת‪ ,‬וְּעֵ ז ְּמ ֻׁ‬
‫לצורך כריתת הברית‪ ,‬אברם צריך להכין את הטקס‪ְּ " :‬ק ָחה ִלי עֶּ גְּ לָ ה ְּמ ֻׁ‬
‫לקחת בעלי חיים משולשים (בני שלושה חודשים או שלוש שנים)‪ :‬עגלה‪ ,‬עז ואיל‪ .‬יש לבתרם (לחתוך אותם לשניים) ולהציב את‬
‫הבתרים זה מול זה‪ַ " :‬ויְּבַ ֵתר(=חתך) אֹ ָתם בַ ָתוְֶּך(=באמצע)‪ ,‬וַיִ ֵתן ִאיש‪ִ -‬ב ְּתרֹו‪ִ ,‬ל ְּק ַראת ֵרעֵ הּו(=שם חלק מול חלק)"‪ .‬בנוסף לבהמות‪ ,‬אברם‬
‫מצטווה לקחת שני בעלי כנף‪" ,‬וְ תֹר‪ ,‬וְ גֹוזָל"‪ ,‬אך לא לבתר אותם אלא להציבם כשהם שלמים ליד הבתרים‪ " :‬וְּאֶּ ת‪ַ -‬הצִ פֹ ר‪ ,‬ל ֹא‬
‫בָ ָתר"‪ .‬כעת נוצר מעבר‪ ,‬שמשני צדדיו בעלי החיים המבותרים‪ ,‬ובצדו בעלי הכנף השלמים‪.‬‬
 ‫המשך פסוקים ט'‪-‬י'‬

‫העובר במעבר שבין בעלי החיים הוא הצד המתחייב בברית‪ .‬הוא מתחייב שאם יפר את השבועה שנשבע‪ ,‬דינו כדין בעל החיים‬
‫המבותר‪.‬‬

‫בשלב זה ה'‪ ,‬שהוא הצד המתחייב בברית זו‪ ,‬עדיין לא עובר בין הבתרים‪.‬‬

‫נשאלת השאלה‪ :‬מדוע אברם מבתר את בעלי החיים המשולשים‪ ,‬ואת בעלי הכנף אינו מבתר?‬

‫‪ .1‬בעלי החיים המבותרים מסמלים שלושה דורות של שעבוד במצרים‪ ,‬ובעלי הכנף מסמלים את הדור הרביעי‪ ,‬שיצא מעבדות‬
‫לחירות‪.‬‬

‫‪ .2‬בעלי החיים המבותרים מסמלים את אומות העולם‪ ,‬שדינן מוות‪ .‬בעלי הכנף מסמלים את עם ישראל‪ ,‬שישמור תמיד על‬
‫שלמותו‪.‬‬
 ‫פסוקים י"א‪-‬י"ב‬

‫ַשב(=גירש) אֹ ָתם‪ ,‬אַ ְּב ָרם"‪ -‬עיטים (=ציפורים טורפות) עטים על הבתרים ואברם מגרש‬
‫פסוק י"א‪ַ ":‬וי ֵֶּרד ָהעַ יִט‪ ,‬עַ ל‪ַ -‬ה ְּפג ִָרים; ַוי ֵ‬
‫אותם‪ .‬נראה שהעיטים מסמלים כוח של רשע‪ ,‬שינסה לגרום להפרת הברית בין ה' לעם ישראל‪ ,‬אבל לא יצליח בכך (כיוון‬
‫שאברהם הצליח לגרש אותם)‪.‬‬

‫פסוק י"ב‪ -‬השמש שוקעת ומשתררת חשכה גדולה‪ .‬תרדמה נופלת על אברהם‪ ,‬ומתוך שינה הוא חש בפחד גדול " ַוי ְִּהי ַה ֶּש ֶּמש‬
‫ימה חֲ ֵשכָה גְּ דֹלָ ה‪ ,‬נֹפֶּ לֶּ ת עָ לָ יו"‪.‬‬
‫ְּת ְּר ֵד ָמה נ ְָּפלָ ה עַ ל‪-‬אַ ְּב ָרם; ו ְִּהנֵה אֵ ָ‬
‫לָ בֹוא‪ ,‬ו ַ‬
 ‫פסוקים י"ג‪-‬י"ד‬

‫מדגישים שה' הוא אלוהי ההיסטוריה‪ ,‬הוא יוצר את המאורעות ההיסטוריים‪ :‬ה' מודיע לאברם את העתיד הצפוי לצאצאיו‪ :‬הם יחיו‬
‫בארץ זרה ויהיו משועבדים במשך ‪ 400‬שנה‪" :‬גֵר י ְִּהיֶּה ז ְַּרעֲ ָך ְּבאֶּ ֶּרץ ל ֹא לָ ֶּהם(=לא שלהם)‪ ,‬וַעֲ בָ דּום‪ ,‬ו ְִּענּו אֹ ָתם אַ ְּרבַ ע ֵמאֹות‪ָ ,‬שנָה"‪.‬‬

‫קיים קושי‪ :‬איך ייתכן שעבדות בני ישראל תימשך ‪ 400‬שנה‪ ,‬הרי ידוע ששעבוד ישראל במצרים נמשך רק שלושה דורות?‬

‫אולי כוונת הפסוק היא שיש לספור ‪ 400‬שנה נרגע כריתת הברית עם אברם ועד לסיומה של עבדות מצרים‪.‬‬

‫תהיו פתוחים להצעות פירוש שונות‪.‬‬

‫" ְּו ַגם אֶּ ת‪ַ -‬הּגֹוי אֲ ֶּשר יַעֲ בֹדּו‪ָ ,‬דן (=אשפוט)אָ נֹכִ י"‪ -‬ה' מודיע שגם המצרים ייענשו בידיו‪.‬‬

‫לפנינו קושי מוסרי‪ :‬מדוע המרים צריכים להיענש‪ ,‬הרי ה' גרם להם לשעבד את בני ישראל‪.‬‬

‫פתרון‪ :‬ה' יעניש אותם משום שהתאכזרו לבני ישראל הרבה יותר ממה שה' התכוון‪ :‬לא רק שהם שעבדו את בני ישראל‪ ,‬הם גם ביקשו‬
‫להשמידם‪.‬‬

‫"וְּאַ חֲ ֵרי‪-‬כֵן י ְֵּצאּו‪ִ ,‬ב ְּרכֻׁש ּגָדֹול"‪ -‬ה' צופה שבני ישראל יהיו עבדים במצרים אך יצאו ממנה עם רכוש רב‪.‬‬
 ‫פסוק ט"ז‬

‫שלֵ ם עֲ וֹ ן ָהאֱ מ ִֹרי‪ ,‬עַ ד‪ֵ -‬הנָה "‪ -‬ה' קובע שיש להמתין ארבעה דורות‪ ,‬מפני שעדיין יש סיכוי‬
‫יעי‪ ,‬יָשּובּו ֵהנָה‪ :‬כִ י ל ֹא‪ָ -‬‬
‫"וְּדֹור ְּר ִב ִ‬
‫שהאמורים החוטאים יחזרו בתשובה‪ .‬רק לאחר שחטאי האמורים יגיעו לדרגת חומרה כזו שיהיו ראויים לגירוש‪ ,‬רק אז ה' יגרש אותם מהארץ‪.‬‬

‫יש הרואים קושי בנבואת ה' לאמוריים‪ :‬איך ייתכן שאין לאדם בחירה חופשית‪ ,‬וה' מודיע מראש שבעוד ארבעה דורות הם ייענשו?‬

‫פתרונות‪:‬‬

‫"הכל צפוי והרשות נתונה"‪ -‬ה' צופה את העתיד לקרות אבל אם האמורים ישנו את דרכם הוא לא יגרשם‪ .‬בכך ניכר משפט צדק של ה'‪ ,‬שאינו‬
‫מעניש למרות שהחטא ידוע מראש‪ .‬רק לאחר שהחטא מתבצע‪ ,‬ה' מעניש‪.‬‬

‫ניתן ללמוד מהעונש הצפוי לאמורים‪ ,‬שניתנת הארץ היא על תנאי‪ .‬כל עם שיושב בארץ ישראל צריך לזכור שזו ארצו של ה' ולהתנהג בהתאם‪:‬‬
‫לא לטמא אותה בחטאים מוסריים ודתיים‪ .‬גירוש האמורים מהווה אזהרה לעם ישראל‪ :‬אם תלכו בדרכי האמורים‪ ,‬גם אתם תגורשו מהארץ‪.‬‬
 ‫פסוקים י"ז‪-‬י"ח‬

‫" ַוי ְִּהי ַה ֶּש ֶּמש בָ אָ ה‪ ,‬וַעֲ לָ ָטה(=חשיכה) ָהיָה; ו ְִּהנֵה ַתנּור עָ ָשן‪ ,‬וְּלַ ִפיד אֵ ש‪ ,‬אֲ ֶּשר עָ בַ ר‪ ,‬בֵ ין ַהּגְּ ז ִָרים(=החיות החתוכות) ָהאֵ לֶּ ה"‪ -‬האש‬
‫ָת ִתי אֶּ ת‪ָ -‬האָ ֶּרץ ַהז ֹאת‪,‬‬
‫היא סמל האלוהות כאן‪ :‬ה' עובר בין בתרי החיות לסמן את התחייבותו לאברם ולצאצאיו‪ְּ ":‬לז ְַּרעֲ ָך‪ ,‬נ ַ‬
‫ִמנְּ ַהר ִמ ְּצ ַריִם‪ ,‬עַ ד‪ַ -‬הנ ָָהר ַה ָּגדֹל נְּ ַהר‪ְּ -‬פ ָרת"‪ -‬גבולות הארץ שמובטחת כאן לצאצאי אברם משתרעת מנהר הנילוס שבמצרים‬
‫עד נהר פרת ‪.‬‬
 ‫תוספות כלליות לפרק‪:‬‬

‫בין שני חלקי הפרק (א'‪-‬ו'‪ ,‬ז'‪-‬כ"א) ניתן למצוא קווי דמיון‪.‬‬

‫‪ .1‬שני החלקים פותחים בפניית ה' לאברהם‪ .‬פניה זו כוללת בעיקר דברי עידוד (פסוקים א'‪ ,‬ז')‪.‬‬

‫‪ .2‬בשני החלקים‪ ,‬בעקבות פניית ה'‪ ,‬אברם מגיב לדברי ה'‪ ,‬ודבריו משקפים ספקנות בהבטחת ה' (פס' ב'‪-‬ג'‪,‬‬
‫ח' )‬

‫‪ .3‬בשני החלקים‪ ,‬לאחר שאברם מביע ספק‪ ,‬מופיעה תגובת ה' (פס' ד'‪ ,‬ט')‬

‫‪ .4‬בשני החלקים‪ ,‬לאחר תגובת ה'‪ ,‬מופיעות פעולות או הבטחות (פס' ה'‪ ,‬י'‪ -‬י"ח)‬

‫‪ .5‬שני החלקים מסתיימים בהבטחה הנוגעת לצאצאי אברם‪ .‬המילה "לזרעך" באה בסיומו של כל חלק (פס'‬
‫ה'‪ ,‬י"ט‪-‬כ"א)‪.‬‬
 ‫תוספות כלליות לפרק המשך‪:‬‬

‫בין פסוקים ד'‪ ,‬ז' יש קשר של דמיון רעיוני ולשוני‪:‬‬

‫הקשר הרעיוני‪ :‬בשני הפסוקים מבטיח ה' הבטחה לאברם‪ .‬בפסוק ד' הוא מבטיח שבנו יירש אותו ובפסוק ז' הוא מצהיר שהוא‬
‫ייתן לאברם את הארץ‪ ,‬כפי שהבטיח‪.‬‬

‫הקשר הלשוני‪ :‬בשתי ההבטחות מופעים השורשים י‪-‬ר‪-‬ש‪ ,‬י‪-‬צ‪-‬א‬

‫זהו סיפור אטיולוגי‪:‬‬

‫הוא מסביר מדוע ה'לא הוציא את בני ישראל ממצרים מיד עם תחילת עבדותם ומדוע לא הביא אותם מיד לארץ ישראל‪.‬‬
‫התשובה היא‪ :‬תושבי הארץ‪ ,‬הכנענים‪ ,‬עדיין לא חטאו במידה מספקת כדי שיגורשו‪.‬‬