‫אבישי גלילי‬

‫עמנואל קאנט‬
‫רקע‬
‫קאנט הוא פילוסוף של שיטה‪ .‬כלומר הוא מפתח שיטה החודרת ומסבירה את טבע המציאות‪.‬‬
‫ייחודיותה של שיטתו היא היותה ״טרנסצנדנטאלית״ ‪ ,‬הווה אומר‪ :‬חוקרת את יסודות אפשרותם של התנאים‬
‫המכוננים מצב עניינים אובייקטיבי הנתון באופן בלתי אמצעי לפנינו‪.‬‬

‫להבנתי הבסיס לשיטתו נעוץ בהבחנה של אריסטו בין הכוח לבין הפועל ‪ -‬הכוח הוא התנאים‬
‫הטראנסצנדנטאליים המכוננים את הבפועל‪ ,‬הווה אומר את הפנומנה‪.‬‬

‫קאנט מבצע בשיטתו האפיסטמולוגית ״טיעון נסוג״ כלומר הוא בוחן את התנאים העומדים בפנינו‪ ,‬ומתוך אלו‬
‫הוא שואל – בהינתן וזה מצב העניינים האובייקטיבי (ולא סתם כל מצב)‪ ,‬אזי אלו תנאים צריכים להתקיים‬
‫בשביל לאפשר מצב זה?‬

‫על מנת להבין את מהלכו של קאנט יש להבין את המהלך ההיסטורי של תולדות הפילוסופיה החדשה‪ ,‬החל‬
‫מדקרט‪:‬‬

‫דקרט‬
‫פיתח שיטה פילוסופית ייחודית‪ .‬לא כזו המתיימרת להגיע למסקנות ייחודיות באמצעות תורה מסויימת‪ .‬אלא‬
‫שיטתו עצמה כמתודה היא שייחודית – כלומר האופן בו הוא מפתח את הליך החקירה הפילוסופית‪ .1‬דקרט‬
‫פיתח שיטה חמורה‪ ,‬בעלת עקביות ועקרונות אשר מייחלת ליצור גוף ידע באמצעות השיטה בתיווך השיטה‬
‫כשיטה‪.‬‬
‫ראשיתה של שיטתו היא הביקורת שמציבה התבונה לעצמה קודם שהיא מתחילה בחקירה‪ .‬ביקורת זו מביאה‬
‫את דקרט לחפש אמת מידה בלתי אמצעית וודאית‪ ,‬אשר שום גורם לא יכול יהיה לערערה‪ .‬זהו הקוגיטו‬
‫המפורסם של דקרט ״אני חושב לכן אני קיים״ – את עצם היותי חושב‪ ,‬אף אם מרומה‪ ,‬אין ניתן לערער‪ .‬ועל‬
‫בסיס זה בונה דקרט של שיטתו ואת האובייקטיביות של העולם‪ .‬הוא חוקר את היותו חושב ומגלה כי יש בו‬
‫אידאות בהירות ומובחנות – כלומר אמתיות בהכרח‪ .‬הייחודית בהן היא אלוהים‪ .‬ומכיוון שאלוהים הוא הטוב‬
‫המושלם‪ ,‬לא יתכן כי יהיה שד מתעתע אשר ירמה את האני החושב וייצור לו תמונת מציאות אשלייתית‪ .‬אם כן‬
‫אלוהים הוא הוא התוקף האובייקטיבי של העולם‪.‬‬

‫את האידאות או את הידע האנושי מסיק ומבין דקרט מן תחום המשפט הלשוני (שהרי המפשט מעיד על‬
‫התפיסה)‪ .‬המשפט או התבונה היא עבורו ״האור הטבעי״‪ .‬למשפט יש שני תפקידים‪ :‬משפט מבאר ומשפט‬
‫מרחיב (הבחנה זו תשמש את קאנט בהמשך להבל בין משפטים אנליטיים ומשפטים סינתטיים)‪.‬‬

‫תפקידו של המשפט המבאר הוא להבהיר את תוכן המפשט אשר מלכתחילה מצוי בהכרתנו בצורה מבולבלת‪.‬‬

‫כנגדו מציב קאנט את מקור האובייקטיביות באני החושב עצמו ולא האל החיצוני לו‪.‬‬

‫‪ 1‬יש לציין גם את פרנסיס בייקון (‪ ,)1521-1626‬בן תקופתו של דקרט‪ ,‬אשר פיתח תורה של עשייה מדעית בדרך‬
‫אינדוקטיבית בספרו ‪.Novum Organon‬‬
‫‪1‬‬
 ‫אבישי גלילי‬

‫אפשרותה של המטפיזיקה‬
‫אלן ווד ‪:41‬‬
‫אחת המשימות הגדולות ביותר של הפילוסופיה באמצעות ענף המטאפיזיקה הוא להסביר את המציאות אשר‬
‫נפרשת בפנינו‪ ,‬וכן בנוסף את הידע המדעי שאנו רוכשים אודות העולם הזה (במיוחד מתמטיקה‪ ,‬פיסיקה)‪.‬‬
‫בתקופה של קאנט והקודמים לו‪ ,‬החל מדקרט‪ ,‬נעשה ניסיון כביר להצדיק את הידע המדעי – במיוחד אחרי‬
‫פרסומה של המכאניקה הניוטונית שנחשבה אז לאמת צרופה‪.‬‬
‫ביקורת התבונה הטהורה – הוא הפרויקט האחרון (מה עם הגל?)של הנפילים מן הדור ההוא אשר ניסו לספק‬
‫צידוק ותוקף למציאות והמדעים על ידי מטפיזיקה‪ .‬שיטתו של קאנט פתחה צורת חשיבה חדשה לבחינת‬
‫האובייקט והעולם בכלל‪ .‬אחרי קאנט לא ניתן לחשוב על אובייקט בלא סובייקט אשר יודע אותו‪ .‬המכניזם המכונן‬
‫של הפילוסופיה שלו ״טרנסצנדנטאלי״‪.‬‬

‫קאנט הבין את המטפיזיקה כבעיה אפיסטמולוגית‪ ,‬לכן מבחינה אטימולוגית את המובן ״מטפיזיקה״ הוא ניתח‬
‫כ‪ -‬״מעבר לטבע״ אך רק במובן האפיסטמולוגי‪ ,‬הווה אומר‪ :‬המטפיזיקה היא חקר תנאי ההכרה אשר שוכנים‬
‫מעבר לטבע‪ ,‬קרי לניסיון‪ .‬תנאים אלו מאפשרים ומעצבים את הניסיון עצמו טרם הוא ניצב בפנינו‪ .‬המטפיזיקה‬
‫זהו מובן מטאפיזיקה בהקשר הטרנסצנדנטלי‬ ‫עוסקת רק במעמד האפיסטמי אפריורי של עקרונות ההכרה‪.‬‬
‫שלו‪.‬‬

‫על ידי שינוי והגדרה מחדש של המטאפיזיקה קאנט קובע גם את התחום הלגיטימי עליו רשאית המטאפיזיקה‬
‫לחלוש‪ ,‬ובכך הוא מתקף את יסודות המדע והלגיטימיות שלו‪ .‬טרם הגדרתו החדשה של המטאפיזיקה‪ ,‬מכנה‬
‫קאנט אותה בהקדמה למהדורה הראשונה כ ‪-‬״מלכת המדעים״‪ ,‬אולם את שלטונה הקודם (מתוך הגדרתה טרם‬
‫קאנט) הוא מגדיר כשלטון עריץ שאינו מבוסס הנשלט בגחמנות‪ :‬מחד ישנם הספקנים – אלו מפקפקים בסמכותו‬
‫של כל תחום ידע‪ ,‬ובכך אינם תורמים דבר‪ .‬מאידך ישנם האמפיריציסטים – אשר טוענים לוודאות הניסיון החושי‬
‫ושלילתו של השכל‪ ,‬אולם גם אלו אינם מבססים בתוקף את טענותיהם‪ .‬מצד שלישי ישנם הרציונליסטים – אלו‬
‫מאפשרים לשכל לקבוע אמיתות אשר חורגות מן הניסיון‪ ,‬ובכך גם התוקף שלהם אינו וודאי‪.‬‬

‫מכאן ניתן להבין כי הפרויקט של קאנט הוא כפול‪:‬‬

‫מתן לגיטימציה למטאפיזיקה ‪ -‬מתוקף בית משפט של התבונה‬ ‫‪‬‬
‫הגבלת תחום שיפוטה של המטאפיזיקה ‪ -‬מתוקף בית משפט של התבונה‬ ‫‪‬‬

‫בלשון המבוא ‪ :Axii‬״כוח שיפוט זה דורש מן התבונה שתקבל על עצמה מחדש את הקשה בתפקידיה‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬את תפקיד ההכרה העצמית‪ ,‬ותכונן בית משפט‪ ,‬שיבטיח לה את תביעותיה הצודקות‪ ,‬ועם זאת‬
‫ידחה את כל יומרותיה חסרות הבסיס‪ ,‬ולא על ידי ציווי שלטון מגבוהה‪ ,‬אלא בהתאם לחוקים הנצחיים‬
‫והלא‪-‬משתנים של התבונה עצמה‪ .‬בית משפט זה אינו אלא ביקורת התבונה הטהורה״‪.‬‬
‫כלומר התבונה עצמה היא הביקורת (סייג‪ ,‬גבול‪ ,‬בית משפט) אשר מטבע עצמותה‪ ,‬על מאפייניה וצורותיה‬
‫הנצחיות תאשר את גבול פעולתה‪ ,‬ובו בזמן תגביל אותו‪.‬‬

‫בכך תבוא לידי ביטוי תכלית עיקרית שאליה חותר קאנט‪ ,‬והיא‪ :‬עיגון מטאפיסי למדעים האמפיריים‪ .‬שהרי אלו‬
‫האחרונים אינם יכולים לעולם לספק מתוך פנימיות של גבולותיהם את התוקף של עצמם [דומה הדבר כאילו‬

‫‪2‬‬
 ‫אבישי גלילי‬

‫אדם מנסה לחלץ עצמו מן ים סוער כשהוא מושך בעזרת ידו האחת את ידו השנייה על מנת לצאת מן המים]‪ .‬על‬
‫כן מתן תוקף חיצוני למדעים הוא שיבסס אותם ‪ -‬כזה אשר יתגלה במהלך טרנסנדנטלי כמאפשר את המדעים‪.‬‬

‫אמנם יש לציין כי קאנט אינו הראשון שניסה בעזרת גורם חיצוני אפריורי‪ ,‬לכונן תוקף למדעים‪ :‬כבר דקרט‬
‫ולייבניץ – ניסו לבצע זאת על ידי פנייה לאלוהים כמקור התוקף‪ . 2‬אולם עבור קאנט פניה שכזו אל גבולות‬
‫אפריוריים בלתי מקושרים לניסיון כלל היא אסורה‪ .‬אכן גם התוקף האפריורי של קאנט הינו מחוץ לניסיון – אולם‬
‫בניגוד להם הוא אפריורי‪-‬טרנסצנדנטאלי‪ ,‬כלומר בעל גישה לניסיון‪ .‬ולא רק זאת אלא הוא מעצב את הניסיון‬
‫ובלעדי התנאים שהוא מביא אתו‪ ,‬הניסיון עצמו לא היה מן האפשר כלל‪.‬‬

‫בעיית המשפטים האנליטיים אפריורי – בעייתה של המטאפיזיקה הטהורה‬

‫אלן ווד ‪:43‬‬
‫פילוסופים של העת החדשה כמו דקרט‪ ,‬יום‪ ,‬לייבניץ‪ ,‬ניסו להגדיר את הידע האפריורי לטענות אשר מגולמות‬
‫״בפסוקי זהות מובלעים״ או ״יחסים בין אידאות״‪ .‬אלו משפטים אשר אמתותם נובעת על ידי משפט הסתירה‪,‬‬
‫כלומר שלילתם תגורר סתירה‪ .‬קאנט מכנה משפטים אלו כ‪ -‬״אנליטיים״ ‪ ,B11‬משום שאמתותן ומהותן תלויה‬
‫באנליזה‪-‬פירוק של מושג הנושא עצמו‪ .‬למשל במשפט האנליטי הבא‪ :‬״לכל תוצאה יש סיבה״‪ ,‬הרי הנושא‬
‫תוצאה מכיל את הנשוא (את ההכרה) כי ישנה סיבה שגרמה לו‪.‬‬

‫כל הידיעות האנליטיות הינן אפריורית‪ ,‬אולם חשוב מאוד לציין כי גם עבור ידיעות אפריוריות קיים יחס אל‬
‫הניסיון‪ ,‬שהרי ללא ניסיון אין כל הכרה‪ .‬קאנט עצמו מכיר בכך ״אין כל ספק בכך שכל הכרתינו מתחילה בניסיון״‬
‫‪ . B1‬שהרי אם אני אומר את המשפט האנליטי הבא‪ :‬״לכל תוצאה יש סיבה״‪ ,‬הרי המשפט הינו אפריורי‪ ,‬אולם‬
‫ללא ההתנסות בעולם האמפירי בו אני חווה סיבות ומסובבים לא הייתי יכול לחלץ את מושג הסיבתיות‪.‬‬

‫אם כן נראה כי כל משפט אפריורי‪ ,‬גם הוא מגולם מתוך הניסיון‪ .‬אז במה בא לידי ביטוי האפריוריות שלו?‬
‫טענה הינה אפריורית רק כאשר מתרחשים שני תנאים‪:‬‬
‫ידיעתה אינה תלוה כלל בתכנים הספציפיים של הניסיון‪ ,‬כלומר כאשר כל ניסיון אפשרי שאנו יכולים‬ ‫‪.1‬‬
‫לדמיין או לחוות ברמת המציאות יהלום את מסקנתה של הטענה‪.‬‬
‫אין הניסיון מלמד אותנו את תוכן הטענה אלא רק פעילות אנליטית של הניסיון באמצעות הבהרה‬ ‫‪.2‬‬
‫לעצמנו אודות הניסיון‪.‬‬
‫כאשר אני טוען טענה אנליטית אפריורית ״כל גוף בעל התפשטות במרחב״‪ ,‬אכן אני צריך את הניסיון על מנת‬
‫ללמוד שגוף בעל שלושה מאפיינים‪ .1 :‬מרחביות ‪ .2‬אי חדירות ‪ .3‬צורה‪ .‬התוקף האפריורי של טענה זו נובע‬
‫ראשית מכך שאין שום ניסיון שיסתור לי את טענה זו‪ .‬ושנית‪ ,‬מכך שאין הניסיון הגולמי מלמד אותי את תוכן‬
‫הטענה‪ ,‬אלא אני נזקק לבחינה והבהרה של הניסיון עצמו על ידי פעולת השכל‪.‬‬

‫מוגבלותם של המשפטים האנליטיים לכונן ידע חדש אודות הניסיון ‪ :‬מתוך חקר אפיונים של המשפטים‬
‫האנליטיים מסיק קאנט כי תפקידן האפיסטמי של משפטים אלו הוא מוגבל ביותר – כל שהם משמשים הוא‬
‫הבהרת התוכן‪ B11 :‬״כי הראשונים (אנליטים) לא מוסיפים כלום למושגו של הנושא‪ ,‬הם רק מפרקים אותו‬
‫באמצעות ניתוח למושגים החלקיים שגבר נחשבו בו״ ‪ .‬מכאן שטענות אנליטיות אינן לשמש שעקרון מבסס‬

‫‪ 2‬יש לציין גם את שפינוזה‪ ,‬אולם שפינוזה אינו מכונן תוקף למציאות על ידי גורם חיצוני לה‪ ,‬משום שעבורו אלוהים הוא‬
‫אימננטי למציאות ‪.Deus Sive Natura‬‬
‫‪3‬‬
 ‫אבישי גלילי‬

‫תוקף למדע משום שאין בהם ידע חוץ ממה שהן מתיימרות לטעון‪ ,‬ובנוסף הן אינן יכולות להרחיב את הידע‬
‫שלנו אודות המציאות הניסיונית‪.‬‬
‫משפטים אנליטיים הם רק תולדות של התוכן אותו הגדרנו אודות נושא שעליו אנו מדברים‪ .‬כלומר משפטים‬
‫אנליטים הם תוצאה של הגדרות או מערכות מוגדרות‪ .‬מנגד בניסיון אנו מגלים תמיד דברים חדשים אודות‬
‫נושאים שונים‪ ,‬אשר ללא הניסיון לא היינו יודעים כי לנושא ‪ x‬שייך נשוא ‪.y‬‬

‫מכאן שידע אודות הניסיון הוא תמיד אפוסטריורי‪ ,‬וכן בנוסף הוא גם לרוב מורכב ממשפטים סינתטיים – מכיוון‬
‫שבאמצעות הניסיון אנו מרחיבים את הידע שהיה לנו אודות מושאי הידע שלנו‪ ,‬באמצעות קישור של‬
‫נשואים‪-‬תכונות חדשות למושא הידע‪-‬הנושא‪.‬‬

‫כך למשל במשפט‪ :‬לכל שינוי יש סיבה״ – יכולים אנו לראות כי מושג השינוי מכיל ידע אודות מצב בעולם ברגע‬
‫מסוים‪ ,‬אשר לאחריו מתרחש מצב שונה‪ ,‬מבלי לומר שום תוכן אודות אופי השינוי‪ .‬מנגד מושג הסיבה מכיל ידע‬
‫אודות מצב העולם ברגע נתון‪ ,‬אשר אחריו בהתאמה לחוקיות סיבתית הכרחית יתרחש מצב שונה‪.‬‬
‫מכאן יכולים אנו לראות שני מרכיבים למשפט‪:‬‬
‫כי אין בנושא ״שינוי״ שום תוכן אודות סיבתיות הכרחית‪ ,‬מכאן שאנו רואים שלמושג השינוי כנושא‬ ‫‪.1‬‬
‫במשפט הוספנו את הנשוא ״סיבה״ ועל כן זהו משפט סינתטי‪ ,‬ולא אנליטי‪.‬‬
‫כמו כן אנו יודעים באופן וודאי כי לכל שינוי יש סיבה שקדמה לו באופן הכרחי‪ .‬א הידע רכשנו כאמור‬ ‫‪.2‬‬
‫מן הניסיון‪ ,‬אולם שום ניסיון שבעולם לא יסתור את המשפט הזה‪ ,‬ועל כן הוא הכרחי‪ .‬לכן‪ :‬ראשית;‬
‫הכרחיות הינה מאפיין של משפטים אפריוריים‪ .‬שנית; את מושג הסיבתיות לא חווינו ישירות בניסיון‬
‫אלא פעולת ההכרה חילצה אותו מתוך הניסיון‪ .‬שלישית; שום ניסיון לא יסתור את משפט זה‪ ,‬ולכן כל‬
‫ניסיון יעמוד בהלימה אל משפט זה‪ .‬מכן אלו נובע כי משפט זה הינו אפריורי‪.‬‬

‫משום כך‪ ,‬אם הכרתינו את העולם כוללת בהכרח את העיקרון כי לכל השינויים ישנם סיבות הגורמות להם‪ ,‬אזי‬
‫נובע כי מתוקף ההכרח של ידיעה זו ומן העובדה שכל ניסיון יהיה כפוף לעקרון זה יוצא כי יש בידינו ידיעות‬
‫אפריוריות מחד‪ ,‬אולם מאידך הן גם מרחיבות לנו את הידע אודות הנושאים במשפט באמצעות הניסיון עצמו‪,‬‬
‫ועל כן ידיעתנו הן גם סינתטיות‪ .‬ובכך ניתן לקבוע כי יש בידינו סוג חדש של טענות שאותו גילה קאנט והוא‬
‫״ידיעה אפריורית סינתטית״‪.‬‬

‫המטאפיסיקה בעיני קאנט היא כמו שאמרנו – בעיה מן התחום האפיסטמולוגי‪ .‬ולפיו היא מדע של הכרות‬
‫סינתטיות‪-‬אפריוריות‪ .‬מכאן שבעיות המטאפיסיקה נוגעות בצורת הידע האנושי ויסודות המדעים – בהקשרם‬
‫האמפירי‪ .‬ואילו אודות תחומים על טבעיים כמו‪ :‬הישארות נפש‪ ,‬קיום האל‪ ,‬רצון חופשי – אלו טענות אשר‬
‫חורגות מן הניסיון האנושי‪ ,‬ועל כן אינם אמפיריות‪ .‬התשובות אודות אלו חייבות להיות מגולמות רק מתוקף‬
‫הידיעה הסינתטית אפריורית שלנו‪ ,‬ולא מעבר לה (חריגה אל טיעונים שאינם מן הניסיון)‪.‬‬
‫לכן אומר קאנט ‪ B19‬״המטלה המובהקת של התבונה הטהורה טמונה בשאלה‪ :‬כיצד שיפוטים סינתטיים‬
‫אפריורי הם אפשריים״‪ .‬תשובתו של קאנט לשאלה זו נחלקת לפי דעת ווד לשני מערכות של הוכחה‪:‬‬
‫מתן הסבר אודות תנאי אפשרותה של הכרה אפריורית‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫מתן הסבר אודות טבעם של המושאים עבור הכרה סינתטית אפריורי – ״אידאליזם‬ ‫‪.2‬‬
‫טרנסצנדנטלי״‪.‬‬

‫‪4‬‬
 ‫אבישי גלילי‬

‫כיצד הכרות אפריוריות תלויה בכושר הרוח האנושי‬

‫אלן ווד ‪:44‬‬
‫זוהי התשובה הראשונה‪ :‬מתן הסבר אודות תנאי אפשרותה של הכרה אפריורית‪.‬‬
‫עבור קאנט הכרה סינתטית אפריורי היא מן האפשר משום לדעתו הכרת המושאים אינה תלויה באובייקט‬
‫כשלעצמו אלא בכושר שלנו להכיר אותו ולהיות מופעל מן הדבר‪ .‬בנוסף יש צורך לא רק במה שאנו קולטים‬
‫ומתנסים במושאים מן הניסיון אלא גם בשיפוט שהשכל עושה וכך חושב את הדברים‪.‬‬
‫‪ B33-34‬״יהיו אשר יהיו האופן והאמצעי שבהם ההכרה מתייחסת למושאים‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬מה שעל ידיו היא‬
‫מתייחסת אליהן במישרין‪ ,‬ושאליו כמטרה מכוונת כל חשיבה כאמצעי‪ ,‬הוא ההסתכלות‪ .‬הסתכלות מתרחשת רק‬
‫במידה שהמושא נתון לנו‪ ,‬וזה‪ ,‬אפשרי רק מתוך שהוא פועל על הרוח באופנים מסוימים‪ .‬הכושר‪ ,‬הקליטות‬
‫לקבל דימויים באמצעות האופן שבו המושאים מפעילים אותנו נקרא חושיות‪ .‬באמצעות החושים ניתנים לנו‬
‫אפוא מושאים‪ ,‬והיא לבדה מספקת לנו הסתכלויות; ואילו באמצעות השכל הסתכלויות אלו נחשבות״‪.‬‬

‫פילוסופיה מן הסוג הזה‪ ,‬אשר בוחנת את הניסיון אל מול הכושר שלנו לעצב את תמונת הניסיון עצמה‪ ,‬נקראת‬
‫״פילוסופיה טרנסצנדנטלית״‪ .‬את הבסיס לשיטה הטרנסצנדנטלית שלו קיבל קאנט מן השפעות קודמות‪.‬‬
‫בראשית העת המודרנית נחלקו אודות מקור האידאות של ההכרה‪ .‬דקרט ולייבניץ טענו כי יש ברוח האנושית‬
‫״אידאות טבועות מלידה״‪ .‬מנגד עמדו האמפיריציסטים אשר חשבו כי אנו מחלצים מושגים מן רשמים בצורה‬
‫אינדוקטיבית על ידי פעולת דמיון‪ .‬קאנט הכיר את דוקטרינת האידאות המולדות בתיווך כתביו של כריסטיאן‬
‫אוגוס קרוסיוס‪ .‬מכאן אולי ניתן להבין את הבסיס של קאנט לאפשרותה של הכרה סינתטי אפריורי‪ ,‬באמצעות‬
‫רבדים טרנסצנדנטליים שבהכרה‪ ,‬אשר מקבילים במידת מה לאידאות טבועות מלידה‪.‬‬

‫יש לציין כי קאנט מתנגד בתוקף לעמדה של אידאות או ידע טבוע מלידה‪ ,‬אלא טענתו היא שונה‪ :‬הוא מחזיק‬
‫בעמדה אשר טוענת לכושר אשר מעצב את הניסיון בצורה מסוימת‪ ,‬ואת הידע אנו רוכשים מתוך הניסיון בלבד‬
‫(עפ"י האופן בו הוא מגולם בפני ההכרה)‪ .‬עיקר התנגדות קאנט לתורת האידאות הטבועות הוא בכך שהוא מבין‬
‫תורה זו כאומרת שחלק מן הידע שלנו מגיע ממקור לא ניסיון ולא חושי – כלומר על ידי ״עיצוב מראש״ של‬
‫הידע‪ ,‬על ידי אלוהים או הטבע‪ .‬אולם צורת מחשבה כזו אינה בעלת תוקף כלל‪ ,‬שכן אין היא מייחסת את‬
‫ההכרה של הדברים לנו‪ ,‬אלא לגורם חיצוני לנו – וזה עבור קאנט בלתי אפשרי‪ .‬קאנט רואה את כל הידע שלנו‬
‫כמבוסס אמפירית‪ ,‬ולדידו אין לנו שום יכולת אחרת לידע מלבד על ידי הניסיון עצמו ‪B1‬״אין כל ספק בכך שכל‬
‫הכרתינו מתחילה בניסיון״ ‪ -‬כלומר על ידי כושר חישה‪ ,‬אולם החישה עצמה ועיבוד הנתונים המתקבלים בה‬
‫מעוצב לפי הכושר שלנו לחוות את הגורם המעורר ולפרש אותו‪ B1 ,‬״גם אם כל הכרתינו ראשיתה בניסיון‪ ,‬אין‬
‫פרוש הדבר שכולה נובעת בשל כך מן הניסיון״‪.‬‬
‫קאנט מזהה ידע אפריורי‪ ,‬לא כאידאות טבועות‪ ,‬כלומר לא כידע קונקרטי המתקיים בנו‪ ,‬אלא כיכולת שלנו‬
‫לרכוש ידע וניסיון‪ .‬הכרה אפריורית עבור קאנט היא האופן בו אנו מפעילים את הכשרים שלנו על מה שנתון לנו‬
‫באופן אמפירי‪ ,‬זו התרומה האקטיבית שלנו בתהליך הידיעה‪ .‬ומתוך כך שאנו מכוננים את תהליך עיצוב הניסיון‬
‫שלנו נובע כי ״ביקורת התבונה הטהורה״ כמפעל של ידיעה עצמית הוא אפשרי – דווקא משום שאנו הם‬
‫היוצרים של התבונה‪ ,‬ועל כן גם אנו אלו אשר מסוגלים להבין את שאנו פועלים‪ ,‬ובכך להוות בית משפט‬
‫לעצמינו‪.‬‬

‫מהותו של המושא על פי המטאפיזיקה של ״האידיאליזם הטרנסצנדנטלי״‪.‬‬

‫זוהי התשובה השנייה‪ :‬מתן הסבר אודות טבעם של המושאים עבור הכרה סינתטית אפריורי – ״אידאליזם‬
‫טרנסצנדנטלי״‪.‬‬
‫‪5‬‬
 ‫אבישי גלילי‬

‫אם המושא אינו עומד כשלעצמו‪ ,‬אלא הוא נקבע באופנים אקטיביים על פי צורת הכושר שלנו – אזי יש יש‬
‫לשאול מהו המושא עצמו‪ ,‬מה עלינו להבין במושא? האם כבעל ממשות הקיימת גם בלא יחס אלינו? מהן‬
‫תכונותיו כשלעצמו?‬

‫שיטתו של קאנט אודות ידע ״סינטטי אפריורי״ קובעת כי כל מושאי ההכרה נגזרים מן הכושר‬
‫האפריורי‪-‬טרנסצנדנטלי שלנו‪ .‬מכאן שכל הכרה של אודות מושא חייבת להיות הכרה של התופעה שבה‬
‫המושא מוצג בפני הרוח האנושית – כלומר כפנומנה‪ .‬לעולם איננו יכולים לחדור מעד ומעבר לתנאי ההכרה‬
‫הטרנסצנדנטליים שלנו‪ ,‬אשר מכוננים את תמונת המציאות שלנו ואת התודעה שלנו – על עבר ״הדברים‬
‫כלשעצמם״‪.‬‬
‫מכאן נכון להבין כי מושאי הניסיון שלנו אינם אשליה כלל! – אלא הם ממשיים מבחינה אמפירית‪ ,‬ועם זאת‬
‫אידאלים מבחינה טרנסצנדנטלית‪.‬‬

‫צורה זו של תפיסת מושאי הכרה אמפירית ‪ -‬כאידאלים מבחינה טרנסצנדנטלית – היא צורה חוקית לאור בית‬
‫המשפט של התבונה אשר מבצע הבנייה טרנסצנדנטלית של המציאות‪ ,‬כלומר אם ברצוננו לענות על השאלה‪:‬‬
‫‪ B19‬״כיצד משפטים סינתטיים אפריורי הם אפשריים?״‬

‫ונקודה זו אשר בה קאנט מראה כי האובייקט אינו עומד לבדו‪ ,‬אלא הוא בעצמו תוצר של מבנה ההכרה אשר‬
‫מטילה עליו את צורתה שלה‪ ,‬היא המהפכה הקופרניקאית שלו‪ B XVI :‬״עד היום נהגו להניח‪ ,‬שכל הכרתינו‬
‫חייבות לכוון את עצמן לפי המושאים;‪ ‬אבל בהנחה זו‪ ,‬כל הניסיונות לגלות באופן אפריורי משהו‪ ,‬שירחיב‬
‫את ידיעתנו על המושאים באמצעות מושגים‪ ,‬עלו בתוהו‪ .‬הבה ננסה אפוא פעם אחת ונראה‪ ,‬אם לא‬
‫נתקדם טוב יותר במשימת המטפיזיקה כאשר נניח‪ ,‬שמושאים חייבים לכוון עצמם לפי הכרתנו‪ .‬דבר זה‬
‫יצאים טוב יותר לאפשרות המבוקשת של הכרת מושאים אפריורי‪ ,‬האמורה לקבוע משהו לגבי המושאים‬
‫ךפני שהם נתונים לנו‪ .‬כך הדבר בעיניו גם בעיוניו הראשונים של קופרניקוס; ‪ ‬כיוון שלא היטיב להתקדם‬
‫בהסבר תנועות השמים כאשר הניח שכל גלגל הכוכבים מסתובב סביב למתבונן‪ ,‬ניסה לראות אולי יצליח‬
‫יותר אם יניח‪ ,‬שהמתבונן הוא המסתובב‪ ,‬והכוכבים עומדים במנוחה״‪.‬‬

‫הסתכלויות ומושגים‬
‫אלן ווד‪:47‬‬
‫הפילוסופיה המודרנית זיהתה שני גזעים להכרה האנושית‪ :‬מחשבה ותחושה‪ .‬אולם אודות תפקידם של אלו‬
‫נחלקו הפילוסופיה לשני מחנות‪ :‬רציונליסטים מחד‪ ,‬ואמפיריציסטים מאידך‪.‬‬
‫דקרט‪ :‬ראה את התחושה כמין נחות ומעורפל של חשיבה‪ ,‬אשר בשל אי בהירותו הוא מקור ידע לא‬ ‫‪‬‬
‫וודאי‪ .‬את המחשבה הוא ראה כענף החשוב של רכישת ידע‪ .‬באמצעות אידאות הולמות יכולה‬
‫התבונה להגיע לאמיתות‪ .‬את ה‬
‫שפינוזה‪ :‬ראה את התחושות כערפול של האמת (היה מלטש עדשות)‪ .‬ואילו שימוש בתבונה באופן‬ ‫‪‬‬
‫הולם מוליך לאידאות הולמות ואובייקטיביות‪ .‬תוקפן של אלו מצוי בשכל האינסופי של האל‪.‬‬
‫לייבניץ‪ :‬זיהה את האמת עם יחסים של ובין מונדות‪ .‬השכל עבורו הינו כושר שיכול לחלץ יחסים‬ ‫‪‬‬
‫רוחניים אמתיים אלו‪ .‬בתחושות ראה דרגה נחותה של ידע שבה הרוח אטומה לפעולותיה‪ .‬כלומר ‪ -‬אי‬
‫יכולתה לחדור להבנת היחסים מתוך התחושות‪.‬‬
‫לוק‪ :‬ראה בתחושות מקור הידע התקף ביותר שלנו‪ ,‬ואלו את האידאות זיהה כמבוססות על פונקציות‬ ‫‪‬‬
‫פסיכולוגיות שפועלות על נתוני החושים‪.‬‬
‫‪6‬‬
 ‫אבישי גלילי‬

‫הובס‪ :‬ראה במחשבות רק שאריות של נתוני החושים‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫יום‪ :‬סיווג את המחשבות כהעתקים של רשמים מן הניסיון‪ .‬הרשמים עצמם הם המין הבסיסי ביותר‬ ‫‪‬‬
‫בתוך סוג התחושות המתקבלות מן הניסיון‪.‬‬

‫קאנט דוחה את שני האסכולות הללו‪ :‬מחד את הרציונליסטים – אשר רואיה באידאות כמקור האמת‪ ,‬ומאידך‬
‫את האמפיריציסטים – אשר רואים בתחושות (עפ"י תורת הצילום) כמקור האמת‪ .‬עבור קאנט לא ניתן להסביר‬
‫את האובייקט (או האמת) על פי אחד מן הסיווגים הללו בלבד‪ .‬אלא עבורו האידאות והתחושות הן שני פונקציות‬
‫שונות של הרוח האנושית‪ ,‬המובחנות על פי תפקידן הקוגניטיבי‪.‬‬

‫מכאן שהכרה שלמה ואמתית עבור קאנט צומחת מן רק הסינתזה והקישור שבין החושיות לבין השכל‪ .‬הכרת‬
‫המושא דורשת כי המושא יינתן לרוח באופן כל שהוא‪ ,‬ובנוסף שהרוח תקשר את דימויי המושא עבור התנסות‬
‫ממשית בו כמושא אחיד אובייקטיבי – כזו אשר משמשת כבסיס לשיפוטים כבסיס על אודותיו (קטגוריות) וגם‬
‫בהיסקים אודות באופן רחב‪ ,‬מקיף ומקושר עם אובייקטים ותנאים טרנסצנדנטליים אחרים (עקרונות)‪.‬‬
‫לכושר הקליטה והארגון של ריבוי הדימויים קורא קאנט ״הסתכלויות״‪ ,‬ואילו לפונקציה האקטיבית של הרוח‬
‫אשר שופטת את הדימוי לכדי מושא הוא קורא ״חשיבה״‪ ,‬או ברמה הגבוהה יותר ״תבונה״‪.‬‬

‫אלן ווד ‪ :48‬הכותרת ״אסתטיקה טרנסצנדנטאלית״‪.‬‬

‫שלבי קליטת ועיבוד מידע עבור החושיות‪:‬‬
‫עבור יצורים כמו שאנו הסתכלות מתרחשת רק על ידי שאנו מושפעים באופן סביל על ידי מושא‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫והיכולת שלנו לקבל את ההשפעה של המושא קרויה ״חושניות״‪ B33 :‬״הכושר הקליטות לקבל‬
‫דימויים באמצעות האופן שבו המושאים מפעילים אותנו נקרא חושיות״‪.‬‬
‫ואילו אודות הדימויים מבצעת הרוח ״הסתכלויות ״ – זו פעולה אשר במסורת הסכולסטית מתפרשת‬ ‫‪.2‬‬
‫כיחס קוגניטיבי של השכל עם המושאים‪ .‬אולם עבור קאנט למילה ״הסתכלות״ מספר משמעויות‪:‬‬
‫הימצאות ביחס אל מושא‬ ‫‪‬‬
‫מצב מנטאלי בו ההכרה מצויה בעת הסתכלות במושא (דימוי)‬ ‫‪‬‬
‫כלומר הסתכלות היא סוג של דימוי הנוצר מן השפעת של מושא עלינו (ואשר התקבל באמצעות‬ ‫‪‬‬
‫קליטות החושיות) – ואשר מציבה אותנו ביחס קוגניטיבי אל המושא‪ .‬רק על ידי החושים יכולה‬
‫ההסתכלות לקיים יחס אל מושא‪ ,‬באמצעות ההשפעה שיש להם עלינו‪.‬‬
‫בשלב האחרון‪ :‬הדימויים אשר התקבלו בהסתכלות דרך החושיות חייבים לעבור אקט של שיפוט על‬ ‫‪.3‬‬
‫ידי השכל על מנת להיות ״נחשבים״‪ ,‬כלומר להיות אובייקטיבים בעלי מושג ולא סתם נתון חסר‬
‫משמעות‪ .‬זהו שלב בו אני מבצע המשגה ושיפוט – זהו שלב בו ישנו קישור ויחוס של דימויים‪ .‬למשל‬
‫אני יכול לסווג את התפוח כפרי‪ ,‬או כאוסף תאים‪ ,‬או מאכל עבורי קונקרטי‪.‬‬
‫הקישור של הדימויים אינו פעולה של ההסתכלות הפאסיבית שלנו‪ ,‬אלא הוא מבוצע על ידי פעולה‬
‫אקטיבית קוגניטיבית בעלת שני רבדים‪:‬‬
‫השכל‪ :‬יוצר שיפוטים‪-‬מושגים אודות המושאים‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫התבונה‪ :‬מקשרת את השיפוטים באמצעות היסקים על בסיס חוקיות מסוימת‪ ,‬ומאחדות‬ ‫‪‬‬
‫אותם תחת עקרונות (אשר מפרטים את התכליות של הכשרים הקוגניטיביים שלנו כמכלול)‬

‫‪7‬‬
 ‫אבישי גלילי‬

‫לא השכל ולא החושניות ניתנים לרדוקציה האחד כלפי השני – אין האחד עדיף על חברו ואין האחד נחות מן‬
‫חברו‪ .‬רק ההקבלה הפונקציונלית שבין שני הכשרים מביאה לידי הכרה שלמה‪.3‬‬

‫שכלו של אלוהים‬
‫השכל של אלוהים (בניגוד לשכלנו אנו) הינו מופשט לחלוטין‪ ,‬כלומר אין האל נזקק לענף החושניות‪ .‬אלא מושאיו‬
‫נתפסים בהסתכלות לא על ידי החושיות אלא על ידי השכל עצמו‪ ,‬אשר יכול גם ליצור את מושאיו‪ .‬מכאן‬
‫שאלוהים גם חסר תחושה מכיוון שאין לו חושניות‪.‬‬
‫שכלו של אלוהים הוא שכל מסתכל‪ ,‬כלומר‪ :‬הוא פשוט‪ ,‬טבע פעולתו אינו מצריך להרכיב דימויים או להסיק‬
‫שיפוט מסקנתי מן שיפוט אחר (רקורסיה)‪ .‬אלא הוא יודע הכול בשלמות אחת‪ .‬השכל שלו פעיל ביצירה ולא‬
‫בקישור על כן אין לו צורך במחשבות או מושגים על מנת לארגן את מה שהוא יודע‪.‬‬

‫אלן ווד ‪ 50‬פרספקטיביות ואובייקטיביות‬

‫החושניות מגולמת בחוויה האישית והפרספקטיבית בלבד של כל סובייקט‪ ,‬זו ייחודית לו ואינה בעלת שיתוף‬
‫ואפילו עומדת בניגוד לחווייתם ההסתכלותית של סובייקטים אחרים‪ .‬מנגד‪ ,‬התבונה‪ ,‬השכל והשיפוטים מגולמים‬
‫במכנה המשותף והאובייקטיבי המגולם בהכרתו ושיפוטו של עולם אחד וקוהרנטי – טבע‪ .‬רק על ידי שיתוף שני‬
‫רבדים אלו ‪ -‬ובמיוחד על ידי היכולת לתקשר עם סובייקטים אחרים אודות פרספקטיבות אישיות‪ ,‬ושיתופן‬
‫במושגים ובשיפוטים אודות חוויות אלו – רק כך יכול להיווצר סובייקט‪ ,‬ועולם אחד שאל מולו הוא נוכח‪.‬‬

‫הדואליות שבין החושיות לבין השכל מגולמת בהבחנה הפנומנולוגית שבין פרספקטיביות ובין אובייקטיביות‪.‬‬
‫מחד ‪ ,‬כל אדם מכיר את ניסיונו האישי מן החוויה הפרספקטיבית האישית והייחודית שלו עצמו‪ ,‬אשר אותה יש‬
‫וניתן להנגיד לעומת פרספקטיבה של אחרים‪ .‬מאידך ‪ ,‬יכולים אנו גם לחרוץ שיפוטים אודות המושאים והעולם‬
‫בו אנו מתנסים‪ ,‬ואשר אנו מאמינים כי שיפוטים אלו אמתיים‪.‬‬

‫עובדת הניסיון מן הפרספקטיבה האישית שלי נובעת מן המגע הישיר שלי עם מושאים על ידי בהסתכלות‪ .‬וכל‬
‫ניסיון שכזה הוא מיוחד עבורי‪ .‬אולם היכולת שלי לנסח שיפוטים אודות ההתנסות שלי‪ ,‬אשר מכוונת להיות‬
‫אמתית‪ ,‬נובעת מן העובדה כי אני יכול לחשוב אודות החוויה שלי‪ ,‬להיות מודע לה ולנתח אותה באופן שאינו‬
‫קשור לפרספקטיבה האישית שלי מבחינת החוויה עצמה אלא למבנה צורני של החוויה‪.‬‬

‫הפרספקטיביות האישית של האני שהנו סובייקט של ניסיון‪ ,‬הינה מובחנת מן פרספקטיבות של סובייקטים‬
‫אחרים ‪ -‬נובעת מן ענף ההסתכלות ‪ .‬אולם היכולת לגלם שיפוט שגם אחרים מסכימים עליו מאפשרת לי להכיר‬
‫גם הן מן האפשר ‪ -‬נובעת מן ענף השכל‪ .‬רק בכך שהחוויה האישית‬ ‫בכך שגם פרספקטיבות אחרות‬
‫שבהסתכלות‪ ,‬יכולה להיות ביחס מנוגד אך בר השוואה אל פרספקטיבה של סובייקט אחר – זאת‪ ,‬על ידי‬
‫שיפוטים של החשיבה‪ ,‬אשר מספקים מושגים אמיתיים‪ ,‬אובייקטיבים ותקפים באופן שווה לכל הפרספקטיבות –‬
‫רק על ידי שילוב של שני קצוות סותרים אלו יכול הסובייקט הפרטי להיות סובייקט ממש! אם לא הייתי יכול‬
‫להכיר בכך שפרספקטיבות אחרות מלבד זו שלי הן אפשריות‪ ,‬אזי לא יכולה הייתה יכולה להיות שום התייחסות‬
‫בעלת משמעות אלי ואל עולמי כסובייקט של ניסיון בעל פרספקטיבה‪ .‬מהלך הטענה‪:‬‬
‫אין יכול להתקיים סובייקט מבלי שיש אל מולו עולם‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫‪ 3‬אולם יש לציין כי ישנה עדיפות לשכל על פני החושיות בבחינה זה שהשכל בעל סמכות ארגונית אקטיבית לסידור נתוני‬
‫החושיות‪.‬‬
‫‪8‬‬
 ‫אבישי גלילי‬

‫על מנת שיתקיים עולם אובייקטיבי ואחיד יש צורך בסובייקטיבים אחרים אשר שופטים את העולם‬ ‫‪‬‬
‫כאובייקטיבי‬
‫רק על ידי שאני יכול לקיים אינטראקציה משותפת עם סובייקטים אחרים בעולם ואודות העולם‪ ,‬יכול‬ ‫‪‬‬
‫האני להכיר באובייקטיביות של עולמו – אשר אל מולו הוא עומד‪.‬‬

‫מושג ה‪ -‬״אני״ הינו בעל תכונה מיוחדת ומנוגדת וזו ‪ -‬להיות בעל פרספקטיבה של כל סובייקט אפשרי‪ ,‬שהרי כל‬
‫סובייקט אשר מתנסה בחוויה נחשב ל‪ -‬״אני״‪ .‬ומתוך שכל ״אני״ אפשרי יכול לחרוץ שיפוט אודות עולם אחד‬
‫אובייקטיבי נובעת אפשרות של מציאות אחת וכן מציאותי שלי כאני (אשר עולם אובייקטיבי ניתב מולו)‪ .‬רק על‬
‫ידי ריבוי הפרספקטיבות האפשריות אודות אחדותה של המציאות‪ ,‬ישנו מובן לדבר על מציאות אחת ויחידה‬
‫שעליה יכולים אנו לחרוץ שיפוטים אובייקטיבים‪ .‬וביחס ישיר לכך נובע כי רק מתוקף ריבוי הפרספקטיבות‬
‫המכירות בעולם אובייקטיבי אחד ישנו מובן ל‪ -‬״אני״ שלי כסובייקט‪ .‬אם לא היו פרספקטיבות אחרות ולא היה‬
‫עולם לא הייתה משמעות לפרספקטיבה שלי כסובייקט של ניסיון (אשר נוצר אל מול נסיון אובייקטיבי)‪ .‬ובמובן‬
‫זה מושג ״האני״ הינו הסינגולרי ביותר ובו בזמן האוניברסלי ביותר‪ ,‬ועובדת היותו ראשון הופכת אותו באופן‬
‫בלתי נמנע לשני (לאחר)‪.‬‬

‫יתכן מהלך ספקני אשר יפקפק בקביעה כי יתכנו ריבוים של סובייקטים ופרספקטיבות (סוליפסיזם)‪ ,‬ואף הוא‬
‫יטיל ספק בעולם הממשי‪ .‬אולם קאנט ישיב לטיעון שכזה כי בעצם הטלת הספק הספקן מפורר את הקרקע‬
‫עליה הוא עומד‪ ,‬כלומר‪ :‬הטלת הספק בעולם כבר מנכיחה את היות העולם במקובל עבור סובייקטים אחרים‬
‫אשר קבעו אותו כעולמם האובייקטיבי‪.‬‬

‫מכל האמור עד כה יש להבין את המהלך של קאנט בבנית הביקורת של התבונה הטהורה כמהלך אנטיספקני‪,‬‬
‫אשר בסופו אמור לבסס את מעמדו של העצמי (‪ , )self‬המדע והמתמטיקה‪.‬‬

‫האסתטיקה הטרנסצנדנטאלית ‪B33 -‬‬

‫אלן ווד ‪ :53‬אסתטיקה טרנסצנדנטלית חושניות טהורה‪.‬‬
‫את טיעוניו האנטי ספקניים משלב קאנט בתיאוריה שלו על אפשרות הניסיון ליצור אובייקטיביות‪ ,‬ועם זאת גם‬
‫פרספקטיביות‪ .‬על כן הניסיון מגולם רק על ידי שילוב של שיפוטי השכל אודות נתונים אשר מגיעים אלינו מן‬
‫ההסתכלות החושית‪ .‬האסתטיקה הטרנסצנדנטלית והאנליטיקה הטרנסצנדנטלית אינן רק תיאוריות אנטי‬
‫ספקניות‪ ,‬אלא ואף חשוב יותר הן תיאוריות פוזיטיביות אודות מבנהו ההכרחי של ניסיון‪ ,‬והיחס שבין הסובייקט‬
‫אל האובייקט – כלומר תיאוריה פוזיטיבית אודות הניסיון והקשרו אל פעולתם של הכשרים הקוגניטיביים‬
‫טרנסצנדנטליים שלנו‪.‬‬

‫חלל וזמן‬
‫הדיון של קאנט אודות חלל וזמן מתקיים על רקע הוויכוח אודות אלו‪ ,‬בין לייבניץ לניוטון‪ .‬זו התרחשה‬
‫בהתכתבות בשנים ‪ 1715-16‬בין לייבניץ לבין קלארק (מזכירו של ניוטון)‪.‬‬
‫עמדת ניוטון היא שהחלל והזמן הם ישים ממשים אשר מתקיימים באופן בלתי תלוי בסובייקט‪ ,‬או‬ ‫‪‬‬
‫במושאים אחרים‪ .‬לחלל ולזמן עבורו אין תכונות אשר ניתן לצפות בהם במישרין‪ ,‬כך שלמעשה אין הם‬
‫דברים בעלי תכונה כמו המושאים הממשיים שאנו רואים בניסיון‪ .‬מכאן עולה השאלה כיצד אם כן‬
‫תיתכן הכרתם של החלל והזמן מן הניסיון – אם אין אלו בעלי תכונה? זו בעיה שקאנט התמודד איתה‪.‬‬
‫‪9‬‬
 ‫אבישי גלילי‬

‫עמדת לייבניץ היא שהחלל והזמן הם מבנים מושגים אותם יוצרת ההכרה כדי לכונן סדר‪ ,‬שיטתיות‬ ‫‪‬‬
‫וארגון ביחסים שבין המושאים‪ .‬את החלל וזמן עבור לייבניץ אנו מכירים רק מתוך הכרות אפוסטריות‬
‫של החלל וזמן על ידי היווצרותם מתוך הניסיון של ההכרה לכדי סידור מושאים‪ .‬כלומר ההכרה‬
‫מסדרת את הנתונים בזמן ובחלל‪.‬‬

‫קאנט דומה בדעתו יותר ללייבניץ מאשר לניוטון‪ ,‬אולם הוא רחוק משניהם‪ .‬עבור ניוטון ולייבניץ החלל והזמן הם‬
‫ידיעות אפוסטריוריות‪ ,‬אשר נדרשים לניסיון‪ ,‬כלומר הכרתם תלויה בהיכרות עם העולם והמושאים בו‪ .‬אולם‬
‫קאנט מזהה את מאפייני הגיאומטריה והאריתמטיקה עם מאפייני החלל והזמן‪ .‬הגילום של צורת החלל והזמן‬
‫באה לידי ביטוי בצורתה הטהורה במתמטיקה‪ ,‬על ידי ביטוים של יחסים המגולמים דרך ההסתכלות [בעת מצייר‬
‫עיגול על ידי מחוגה‪ ,‬אזי אני מגלם באמצעות הדיאגרמה של העיגול ובאמצעות המחוגה את היחסים והצורה‬
‫של החלל כמושגת כמעגל – וכושר זה הינו אפריורי בי]‪ .‬ועל כן קאנט מבין כי אין הסברם של ניוטון ולייבניץ‬
‫יכולים לתת מענה לגיאומטריה והאריתמטיקה‪ ,‬כלומר לחלל וזמן‪.‬‬

‫‪ B38-41‬מושגי החלל והזמן של ניוטון‪-‬לייבניץ חוטאת לאפיון המהותי של החלל והזמן‪ .‬שהרי לדעת קאנט‬
‫החלל והזמן הם ישויות סינגולריות הומוגניות אשר משמשים כתנאי לכל אפשרות של הכרה אחרת בכלל‪ .‬החלל‬
‫וזמן חייבים לשכון בנו כבסיס מכונן לכל הכרה ודימויי אפשרי‪ ,‬ואפילו עבור הכרת תכונותיהם של החלל וזמן‬
‫עצמם‪.‬‬

‫אי ההסכמה של קאנט עם מושגי החלל וזמן של ליבניץ נובעת משתי סיבות עיקריות‪:‬‬
‫קאנט חושב כי החלל וזמן הם כשרים אפריורים ולא אפוסטריוריים‪ .‬משום קאנט זיהה את תכונות‬ ‫‪.4‬‬
‫המתמטיקה כנובעות מן כושר ההסתכלות החללי זמני שבנו‪ ,‬ומשום שהוא הכיר בכך שהמתמטיקה‬
‫היא תחום של הסתכלות טהורה‪ ,‬על כן הוא ראה בחלל ובזמן כשרים אפריוריים של הרוח‪.‬‬
‫ווד ‪ : 54‬תפיסת החלל והזמן של ניוטון ושל לייבניץ תופסת את אלו כאילו היו דומים לדברים בתוך‬ ‫‪.5‬‬
‫הניסיון‪ ,‬כלומר כדומים לתכונות המושאים והתרחשויותיהם‪ .‬אולם קאנט חשב כי מהות מושגי החלל‬
‫והזמן מונעים את האפשרות שיהיו דומים למושאי הניסיון דווקא משום שהם המדיום לאפשרותו של‬
‫הניסיון עצמו‪.‬‬

‫קאנט בנה תיאוריה רדיקלית אודות החלל וזמן‪ ,‬אותה הוא חילק לשני רמות (את החלוקה לשתי רמות באופן‬
‫ברור ראה ראשית ב‪ ,B34-35 :‬וגם ב‪:)B160-161 :‬‬

‫צורות של הסתכלות (או הסתכלות טהורה ‪)B35‬‬

‫צורות של הסתכלות הן האופן בו יצורים כמונו יכולים ליצור מגע קוגניטיבי עם דברים‪ ,‬ובכלל עם ניסיון כל שהוא‬
‫(אפריורי או אפוסטריורי)‪ .‬אלו הם המדיומים (מיכלים) של צורת ההכרה שלנו‪ .‬גם לחלל ולזמן כצורות של‬
‫הסתכלות‪ ,‬וגם למושאים אשר מוכלים ונוכחים בתוך החלל וזמן אין כל קיום עצמאי כשלעצמם‪ ,‬אלא רק בתוך‬
‫יחס אל צורת ההכרה שלנו‪.‬‬

‫למסקנה זו כי החלל וזמן קשורים לצורת ההכרה שלנו מגיע קאנט מן העובדה שהוא מבחין כי הפרספקטיביות‬
‫של כל ניסיון שבכלל הינו אפשרי עבורנו כבר מוצב ומקיים את החלליות והזמניות‪ .‬עצם מודעותנו כלולה בחלל‬
‫ובזמן‪ B37 :‬״באמצעות החוש החיצון (תכונה של רוחנו) אנו מדמים לנו מושאים כחיצוניים לנו ואת כולם בחלל‪.‬‬
‫בכך נקבעים – או ניתנים לקביעה – תבניתם‪ ,‬גודלם ויחסם הדדי‪ .‬החוש הפנימי‪ ,‬שבאמצעותו הרוח מסתכלת‬
‫‪10‬‬
 ‫אבישי גלילי‬

‫בעצמה או במצבה הפנימי‪ ,‬איננו מעניק אמנם שום הסתכלות בנפש עצמה כאובייקט; ובכל זאת הוא צורה‬
‫מסויימת‪ ,‬שרק בכפיפות לה תיתכן הסתכלות במצבה הפנימי‪ ,‬באופן שכל מה ששיך לקביעות פנימיות מדמים‬
‫אותו ביחסים של זמן״‪.‬‬
‫החלל הינו החוש החיצוני‪ ,‬ואילו הזמן הוא החוש הפנימי‪ .‬הסתכלות טהורה אם כן היא החוש הפנימי וחיצוני‪,‬‬
‫הווה אומר‪ :‬חלל וזמן‪ B35 :‬״ואלה שייכות להסתכלות הטהורה הקיימת ברוח אפריורי‪ ,‬כצורה טהורה של‬
‫החושיות‪ ,‬גם בלי מושא ממשי של החושים או אירוע של תחושה״‪.‬‬
‫החלל וזמן אינם אלא צורות של כל התופעות בחוש הפנימי והחיצוני‪ ,‬ועל כן הם אינם דברים כשלעצמם וגם לא‬
‫מושאים‪ .‬הם אינם עומדים בנפרד מן האדם המכיר בהם והם אינם נוצרים מן יחסים שבין הדברים – אמנם‬
‫החלל וזמן באמת מאפשרים בתוכם את היחסים שבין הדברים‪ B43 :‬״הצורה המתמדת של קליטות זו‪ ,‬שאנו‬
‫מכנים חושיות‪ ,‬היא תנאי הכרחי לכל היחסים שבהם ניתן להסתכל במושאים כמצויים מחוץ לנו; ואם נפשיט‬
‫ממושאים אלה‪ ,‬תיוותר התסכלות טהורה הנושאת את השם חלל״‪.‬‬
‫החלל וזמן הם ישים בעלי ממשות אובייקטיבית – שהרי הם מחויבים בכל דימוי להופיע בפנינו‪ ,‬אולם מאידך אם‬
‫גם בעלי מעמד של אידאלים ביחס לנקודת ראות של הדברים עצמם‪ ,‬זאת משום שהם אינם ממש בדברים‪:‬‬
‫‪ B44‬״אנו טוענים אפוא לממשותו האמפירית של החלל אף שאנו קובעים את האידאליות הטרנסצנדנטלית שלו‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬שאינו ולא כלום ברגע שמסלקים את התנאים לאפשרותו של כל ניסיון‪ ,‬והננו תופסים את החלל כמשהו‬
‫המונח ביסוד הדברים כשלעצמם״‪.‬‬

‫הסתכלות צורנית (או ״צורת התופעה״ ‪)B34‬‬

‫(ב‪ -B160-1‬קאנט קורא להם גם ״הסתכלויות בפני עצמם״ )‪ .‬אלו הם דימויים ההסתכלות‪ ,‬אשר מהווים‬
‫מושאים אינדיבידואלים אשר ההסתכלות מציבה אותנו ביחס קוגניטיבי מידי איתם‪ .‬כל מושא באשר הוא‪,‬‬
‫מחשבה או דימוי של אובייקט חייב להיות מגולם בתוך צורה של היותו בעל חלל‪ ,‬או ו – בעל משך זמני מסויים‪.‬‬
‫לשון אחר‪ :‬חלל וזמן דומים למושאים בכך שכל הסתכלות במושא היא חייבת להיות גם הסתכלות בחלל אותו‬
‫מהווה צורתו של המושא‪ ,‬ובזמן בו מתקיים המושא‪ .‬החלל והזמן מתקיימים גם כהסתכלויות של פרטים‪,‬‬
‫מושאים יחידים (ואי אפשר אחרת)‪.‬‬

‫כמו כן ההכרה ברפלקציה מעמיקה מחלצת את ההבנה כי המודעות של כל מושא בחלל ובזמן – היא בו בזמן‬
‫גם מודעות לחלל והזמן מדיום הומוגני אחיד‪ .‬הרי המושא אינו ״נעדרות״ של החלל או הזמן אלא הוא מצוי‬
‫ומתהווה בהם‪ .‬מכאן שהחלל והזמן הם הסתכלויות צורניות במובן זה שהם מתנים את ההסתכלות שלנו בכל‬
‫המושאים שאנו חווים בהסתכלות; חלל וזמן מהווים את הבסיס לכל מערכת יחסים‪ ,‬שינויים ומצבים שיכולים‬
‫להתרחש למושאים אשר מקבלים את עצמותם ותכונותיהם הייחודיות מן ובתוך החלליות זמניות‪.‬‬
‫‪ - B34‬״מה שגורם לריבוי המגוון שבתוך התופעה שיוכל להיות מסודר ביחסים מסוימים אני קורא לו צורת‬
‫התופעה‪ .‬הואיל ומה שרק בו יכולות התחושות להסתדר ולהיות מוצבות בצורה מסוימת אינו יכול להיות בעצמו‬
‫תחושה‪ ,‬הרי החומר של כל התופעות נתון לנו אמנם רק באופן אפוסטריורי‪ ,‬אבל צורתן בכללה חייבת להיות‬
‫במוכנה ברוח באופן אפריורי‪ ,‬ולכן אפשר לעיין בה גם כנבדל מכל תחושה״‬
‫החלל והזמן כלעצמם‪ ,‬ומיקומם ותכונותיהם החלל‪-‬זמניים של המושאים בהם אינם מתקיימים רק מתוך‬
‫הפרספקטיבה הייחודית לסוביקט נתון‪ ,‬אלא טבעם הוא אובייקטיבי – בכל פרספקטיבה חללית‪-‬זמנית של‬
‫סובייקט כמונו‪ .‬וניתן לחשוב אותם בשל כך ״כקיימים כשלעצמם״‪.‬‬

‫אלן ווד ‪ - 55‬חושניות טהורה והסתכלות אפריורי‬

‫‪11‬‬
 ‫אבישי גלילי‬

‫חלל וזמן אינם מתייחסים למושאים כיחסים או כמוחלטים – אלא לצורת כושרי ההכרה שלנו‪ ,‬ובכך הם תנאים‬
‫הכרחיים לכל הסתכלות אפשרית‪ .‬ההסתכלות שלנו בחלל וזמן היא אפריורית‪ ,‬כלומר‪ :‬היא אינה מן הניסיון אלא‬
‫נותנת צורה לניסיון‪ ,‬ואין שום ניסיון אשר יכול לסתור את היותם של החלל וזמן‪ .‬כמו כן הסתכלות זו אינה תלויה‬
‫בשום תוכן של הניסיון‪ ,‬אלא היא מתמידה ביותה תמיד (הסתכלות החלל והזמן)‪.‬‬
‫כאשר החלל והזמן מגולמים כיחס בין מושאים אשר חל בהכרח ובאופן אוניברסלי על כל המושאים – אזי ניתן‬
‫לכונן שיטה של ידע אפריורי בהסתכלות‪ .‬אותו ידע‪ ,‬כלומר אותה החלה של ההסתכלות כצורת הרוח היא‬
‫שמכוננת את המתטמטיקה הטהורה‪:‬‬
‫גיאומטריה ‪ -‬כמדע אפריורי של כל החלל הפיזיקלי‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫אריתמטיקה – כמדע אפריורי של הגדלים (הן חללים והן זמנים)‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫ההנחה של קאנט כי החלל וזמן הם צורות טהורות של הסתכלות ‪ -‬ולא ישויות בעלות קיום עצמאי‪ ,‬או לחילופין‬
‫לא מבנים מושגים הנובעים עקב יחסי הדברים – נבעה מכך שהוא חשב כי רק על ידי שנניח כי חלל וזמן הם‬
‫הסתכלויות טהורות נוכל להסביר את אפשרותה של הכרה סינתטי אפריורי שאנו רואים במתמטיקה [כלומר את‬
‫היכולת להסתכלות אשר מכוננת הבניה של יחידות הומוגניות הן בגיאומטריה והן באריתמטיקה]‪.‬‬

‫אלן ווד ‪ - 56‬האידאליות הטרנסצנדנטלית של התופעות‬

‫המסקנה הרדיקלית ביותר אודות חלל וזמן שקאנט מגיע אליה היא שהחלל וזמן אינם קיימים בנפרד מן‬
‫ההסתכלות שלנו‪ .‬כלומר אין הם דברים כשלעצמם בנפרד מן ההכרה‪ ,‬ובנוסף אין הם יחסים בין התכונות של‬
‫הדברים עצמם‪.‬‬

‫יובל‪ ,‬מבוא ‪ :41‬הכותרת ״אסתטיקה טרנסצנדנטאלית״‪.‬‬

‫״אסתטיקה טרנסצנדנטאלית״ – משמעותה היא התנאים האפריוריים מכונני מושאים חושיים‪ .‬לכאורה יש‬
‫בכותרת זו סתירה‪ :‬שהרי החושים הם פאסיביים‪ ,‬בעלי קליטה לנתונים פשוטים בלתי אמצעיים (כדעת‬
‫האמפיריציסטים)‪ ,‬אזי כיצד הם תנאים מכוננים בעלי פן פעיל? בכך למעשה קאנט מתרים ואומר כי כבר בשלב‬
‫הראשוני בזיקה לניסיון עומדים תנאים אפריוריים המכילים את פעילותה של רוח ברובד ראשוני ביותר של עיבוד‬
‫הרשמים‪.‬‬

‫יש להבין‪ ,‬במחשבתו החמורה מאוד של קאנט אין פשוטים! עבור קאנט הכול מורכב‪ ,‬לכן יש לדרוש שכל‬
‫חודר המחלץ את התנאים והמורכבות‪ :‬כבר ברמת התפיסה החושית יש תנאים אשר מאפשרים אותה‪.‬‬
‫מטרת האסתטיקה היא לטעון כי פעולת ההסתכלות אינה פאסיבית לחלוטין‪ .‬תפיסת החושים כשלעצמה אינה‬
‫מאפשרת לספק נתונים מעובדים להכרה‪ ,‬אלא יש צורך לעצב את החומר הגולמי של הריבוי באופני ארגון וסדר‬
‫מסוים עבור תפיסת החושים שבהסתכלות‪.‬‬
‫פעולת ההסתכלות נחלקת לחומר וצורה‪:‬‬
‫חומר‪ :‬ריבוי הנתון בתוך התחושה והדימוי‬ ‫‪.1‬‬
‫צורה ‪ :‬סידור מיקומן ויחסיהן של הדימויים והתחושות בתוך החלל והזמן‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫למעשה צורות החלל והזמן מאפשרות פרטנות ואינדיבידואציה של רשמי החושים – ועל כן הם נראים פרטיים‬
‫ופשוטים‪ .‬אום פשטות הרשמים היא מדומה בלבד‪ :‬עצם התפטרותם העצמאית כבר נובעת מן סידורם בחלל‬
‫ובזמן כ‪:‬״זה לצד זה״ ו‪-‬״זה לאחר זה״‪.‬‬

‫‪12‬‬
 ‫אבישי גלילי‬

‫את החלל וזמן עצמם לא ניתן לפגוש לבדם כשלעצמם‪ ,‬שהרי הצורה נזקקת לחומר‪ .‬התנאי של החלל וזמן הם‬
‫הריבוי של הדימויים והתחושות‪ ,‬ללא אלו אין זמן ואין חלל‪.‬‬

‫הסובייקט בעת השימוש המכניזם של ההסתכלות מקבל את חומר החושיות מבחוץ‪ ,4‬ועליו הוא מטיל את הצורה‬
‫האפריורית של הרוח‪ .‬כלומר מעורבותו של הסובייקט מתרחשת כבר ברבדים הטרום הכרתיים והבסיסיים‬
‫ביותר של ההכרה – אלו אשר מספקים את חומר הגלם לאובייקטיביזציה האמפירית‪ .‬מספר נקודות קריטיות‬
‫שיש להבין כאן‪:‬‬
‫אין תפיסת חושים כאוטית‪ ,‬אשר אותה אנו חווים ורק לאחר מכן מארגנים‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫אין תפיסת חושים בלתי אמצעית (תורת הצילום)‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫לכן‪ :‬כל תפיסה כבר מראש מתווכת על ידי חוקיות אפריורית טרנסצנדנטאלית מינימאלית – אלו סידור‬ ‫‪.3‬‬
‫ההסתכלויות בחלל וזמן‪.‬‬
‫זהו רק חלקה הראשון של המהפכה הקופרניקאית‪ .‬החלק השני הוא השלכת מושגי השכל על הדימויים אשר‬
‫כבר מאורגנים על ידי ההסתכלות בחלל וזמן‪.‬‬
‫כעת‪ ,‬מכיוון שהמכניזם ההכרתי אותו טובעת המהפכה הקופרניקאית‪ ,‬דורש את יישומו כבר ברמת ההסתכלות‬
‫החושית‪ ,‬טרם יצירת המושגים‪ ,‬צריך קאנט להוכיח כי צורות החלל וזמן הן מחד אפריוריות ומאידך אינן שייכות‬
‫לענף השכל ‪ -‬כמושגי שכל‪ .‬את הכושר האפריורי של כינון החלל והזמן וכן את האובייקטים בהם‪ ,‬קורא קאנט‬
‫״הסתכלות טהורה״‪ .‬את הוכחת קיומה ותוקפה של ההסתכלות מוכיח קאנט על ידי ההוכחה המטאפיסית (‬
‫‪ )B37‬והטרנסצנדנטאלית (‪.)B40‬‬

‫הבירור המטאפיסי של החלל‬

‫יובל מבוא ‪ :42-43‬שלושה חלקים לבירור זה ‪:B37‬‬
‫‪ - B38‬על אופיו האפריורי של החלל מעידה העובדה כי לא ניתן לגזור אותו על בסיס ניסיון‬ ‫(‪)1‬‬
‫אינדוקטיבי‪ .‬כלומר‪ :‬איננו יכולים לחלץ מן הניסיון עצמו את מושגו של החלל – אלא את מושג החלל‬
‫אני מניח ביסוד של הניסיון‪ ,‬התופעות עצמן כבר ניתנות לי כדימויים בחלל‪.‬‬
‫ניתן לומר כי על פי קאנט אם תוכן מוגדר כל שהוא (מושג‪ ,‬דימוי) מאופיין על ידי הכרחיות וכלליות‬
‫מופתית‪ ,‬אזי אין יכולים אנו לרכוש אותו מן היחסים או מן הניסיון – אלא צריך שהוא כבר ישכון ברוח‬
‫טרם הניסיון‪ .‬למעשה קאנט יוצא כאן נגד תפיסת החלל של ניוטון כדבר כשלעצמו‪ ,‬וגם נגד תפיסת‬
‫החלל של לייבניץ‪ ,‬שהרי הוא טען כי החלל הוא רק בבואת היחסים שבין גוף אחד לאחר‪ ,‬ועל כן אין‬
‫החלל קיים בממשי‪ ,‬אלא רק היחסים הם שקיימים‪.‬‬
‫כנגד שני עמדות אלו יוצא קאנט וטוען כי החלל הוא קיים באופן מוחלט (בדומה לניוטון) אך אינו דבר‬
‫כשלעצמו אלא צורת ההסתכלות ההכרחית של ההכרה (בשונה מניוטון)‪.‬‬
‫‪ - B38‬האפריוריות וההכרחיות של חלק ‪ 1‬מעוגנת כעת בעובדה אשר מתגלה לנו בניסוי של‬ ‫(‪)2‬‬
‫התודעה‪ :‬עבורנו מתגלה העובדה לא ניתן כלל לדמות העדר חלל‪ ,‬אך כן נוכל לדמות חלל ללא‬
‫מושאים‪ .‬קביעה זו מציגה את ההכרה שבו כן ניתן להפשיט את התפיסה מכל מושאיה‪ ,‬אך את‬
‫תפיסת החלל עצמו איננו יכולים שלא לדעת – מכאן נגזר כי דימוי החלל הוא אפריורי‪ ,‬הוא מוחלט‬
‫ובנוסף קודם למושאים עצמם‪.‬‬

‫‪ 4‬מבחוץ‪ ,‬משמעותו ממקור אשר אינו ידוע לנו‪ .‬ייתכן ומקור זה שוכן מחוצה אלינו‪ ,‬אולם יתכן גם כי מקור החומר מצוי‬
‫ברבדים מסויימים בלתי נגישים של ההכרה (שלמה מימון יכנה זאת דיפרנציאלים)‪.‬‬
‫‪13‬‬
 ‫אבישי גלילי‬

‫יש צורך להבין לקרוא בין השורות את הדבר החשוב שנאמר כאן‪ :‬ניסוי מנטאלי זה מדגיש כי אין‬
‫האסתטיקה הטרנסצנדנטאלית טוענת דבר על המציאות כשלעצמה‪ ,‬אלא רק על תנאי ההכרה של‬
‫הסובייקט האנושי המכיר‪ .‬החלל אינו דבר בעולם‪ ,‬ואינו גם מחוץ לעולם – אלא הוא רק כלי ההכרה‬
‫של ההכרה האנושית‪ ,‬הוא המסגרת ההכרחית של התפיסות האמפיריות הסובייקטיביות‪.‬‬
‫לכן נובע גם כי הסובייקט הוא שמכונן על פי צורת רוחו את התפיסות החיצוניות אשר בהם‬
‫מתאפשר העולם האובייקטיבי‪.‬‬
‫‪ - B39‬מכיוון במבנה ההכרה של קאנט קיימים שני ענפים‪ ,‬כעת על קאנט להראות כי החלל הוא‬ ‫(‪)3‬‬
‫אינו מושג‪-‬שכל אלא הוא אופן של ההסתכלות – ובכך הוא אפריורי אך שייך לענף החושיות ולא‬
‫השכל‪:‬‬
‫‪ .3‬מושג שכל ‪ -‬כולל ריבוי אשר מאוגד תחת אחדות‪ .‬אולם החלל אינו כולל ריבוי של חללים נבדלים‪ ,‬אלא‬
‫הוא הומוגניות רציפה אשר כוללת ריבוי אזורים (חלקים) של אותו רצף חללי הומוגני אחד ויחיד‪ ,‬ולכן כן‬
‫המרכיבים שלו (החללים השונים) מצויים בו תמיד‪.‬‬
‫‪ .4‬ביטוי נוסף המבדיל בין הסתכלות למושג שכל הוא‪ :‬מושג שכל מאופיין על ידי חשיבה דיסקורסיבית‪,‬‬
‫כלומר המקיימת יחס בין ריבוי פרטים שונים בעלי תכונה משותפת מאגדת‪ ,‬אשר במשפט הריבוי אגוד על‬
‫ידי פעולת האוגד‪ .‬מנגד‪ ,‬החלל שבהסתכלות אינו מקיים יחס בין פרטים נבדלים‪ ,‬אלא יחס שבין חלק‬
‫לשלם‪ .‬החלל הוא גודל אינסופי הומוגני נתון ‪ -‬ולכן הוא הסתכלות ולא מושג‪.‬‬

‫הדומה בין ההסתכלות ומושג‪-‬שכל הוא ששניהם אפריוריים‪ ,‬אולם נבדלת ההסתכלות מן מושג‪-‬שכל בכך שהיא‬
‫אינה חשיבה מושגית‪.‬‬

‫הבירור הטרנסצנדנטאלי של החלל‬

‫יובל מבוא ‪44‬‬
‫‪ - B40‬הבירור המטאפיסי הוא הבסיס לבירור הטרנסצנדנטאלי‪ .‬סוגו של בירור זה הוא נסוג‪ ,‬כלומר הוא יוצא מן‬
‫ההודאות האפודיקטית של הגיאומטריה האוקלידית‪ ,‬ועל בסיס עובדה זו הוא שואל מה מאפשר אותה? ‪-‬‬
‫התשובה היא שרק דימוי החלל‪ ,‬המתאפשר על ידי פעולת ההסתכלות (קונסטרוקציה של יחידות הומוגניות)‬
‫יכול להסביר את אמיתת הגיאומטריה‪.‬‬
‫טיעון זה מבסס את עצמו (כמו כל הפרויקט של ביקורת התבונה) באופן מעגלי‪ :‬מחד‪ ,‬אפיוני החלל שהוצגו‬
‫בבירור המטאפיסי הם אלו שמסוגלים להסביר את העוצמה האפודיקטית של הגיאומטריה האוקלידית‪ ,‬ומן הצד‬
‫השני הגיאומטריה האוקלידית מעידה על הנטען בבירור המטאפיסי אודות החלל‪.‬‬

‫ברגמן ‪:20‬‬
‫כשם האפוסטריורי כפוף לחוקים אפריוריים טרנסצנדנטאליים – כך גם החוקים האפריוריים נדרשים לניסיון‬
‫עצמו‪ ,‬לעובדות שאינם תלויות בו (לכאורה)‪ .‬אם נבין את קאנט לאור משנת אריסטו אזי‪ :‬החוק האפריורי הוא‬
‫הצורה‪ ,‬ואילו העובדות שבניסיון הם החומר‪ .‬אין הצורה בעלת משמעות ללא החומר ואין החומר בעל שימוש‬
‫ללא הצורה‪ ,‬״מחשבות ללא תוכן הן ריקות‪ ,‬הסתכלויות ללא מושגים הן עיוורות״ ‪ .B51‬אין הצורה לבדה יכולה‬
‫לכונן ניסיון‪ ,‬ומאידך אין העובדה יכולה להיות בעלת משמעות ללא הכרה חוקית אשר מסדרת ומארגנת את‬

‫‪14‬‬
 ‫אבישי גלילי‬

‫החומר לפי צורתה – לכן רק תרכובת של השניים בעלת משמעות ניסיונית‪ .‬הצורה עבורנו היא קבועה‪ ,‬ואילו‬
‫החומר מתקבל עבורנו כמקרי (אולם אין אנו יודעים בוודאות את מקורות והאם הוא הכרחי)‪.‬‬

‫חלוקה דיכוטומית זו בין צורה לחומר היא פרי צורת מחשבתנו‪ ,‬אשר מבצעת אנליזה ופורטת את הגורמים‬
‫לנבדלים ומוגדרים – רק כך יכולה המחשבה לארגן את נתוניה‪ .‬אולם אין הדבר אומר כי עבור ההכרה האנושית‬
‫קיימת דיכוטומיה בין שני הענפים‪ .‬יתכן שיש בהם שורש משותף אשר הוא שמכנון את המכלול האורגני‬
‫כאחדות‪ :‬״להכרה האנושית יש שני גזעים‪ ,‬שאולי יש במקורם שורש משותף‪ ,‬אך זה אינו ידוע לנו‪ ,‬והם החושיות‬
‫והשכל״ ‪.B29‬‬

‫עמדות קודמות של קאנט אודות חלל‪-‬זמן וגיבוש דעתו אודות חלל וזמן על בסיס המתמטיקה‬
‫ברגמן ‪ :21‬טרם זמנו של קאנט היו שתי עמדות מרכזיות של לייבניץ וניוטון‪.‬‬
‫עבור לייבניץ החלל והזמן אינם ישים מתפשטים בחלל‪ ,‬אלא הם יחסים הנוצרים מן החוקים האיכותיים שבין‬
‫המונאדות‪ :‬הם צורת הסדר של הישים הרוחניים‪ .‬ומה שיש באמת אלו יחסים איכותיים של יישויות א‪-‬חומריות‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬ניוטון ראה בחלל ובזמן כישים כשלעצמם‪ ,‬כלומר קיימים במציאות בלא תלות באף גורם‪ .‬הוא כינה אותם‬
‫״אברי החישה של אלוהים״ – ‪.God Sensorium‬‬

‫קאנט עקב אחרי התכתובת שהתקיימה בין לייבניץ לסמואל קלארק‪ ,‬מזכירו של ניוטון‪ .‬קלארק מדבר על החלל‬
‫וזמן כמו על קונטיינר כלומר כחלל מוחלט‪ ,‬אשר אינו תלוי באובייקטים ואשר קיים בלעדיהם; מנגד לייבניץ רואה‬
‫בו את היחס בין שני אובייקטים;‪  ‬ללא האובייקטים [בריבויים המינימאלי‪ ,‬היינו הזוגי] לא היה חלל‪.‬‬

‫מהלך התפתחות דעתו של קאנט אודות החלל וזמן‪:‬‬

‫בתחילת דרכו קאנט חשב על חלל וזמן כמו לייבניץ ובכתביו הראשונים ישנם עדויות לכך‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫אולם לאחר זאת שינה את דעתו בדומה לניוטון וראה בחלל ובזמן דברים מוחלטים‪ .‬במאמרו ״על‬ ‫‪.2‬‬
‫הנימוק הראשון של ההבדל בין כיווני החלל״ משנת ‪ ,1768‬הוא טען כך‪ :‬מתוקף העובדה שישנם‬
‫צורות איזומורפיות אשר הן זהות ושוות לחלוטין‪ ,‬אולם הן אינן שייכות לאותו תחום הגדרה‪ ,‬נובע כי‬
‫אין הן נבדלות על סמך יחסיהם הפנימיים ‪ -‬שהרי אלו זהים ‪ -‬כי אם על ידי מיקומם ביחס לחלל‬
‫המוחלט‪ ,‬על כן יש להניח את קיומו של החלל המוחלט [דוגמת קאנט‪ :‬ההבדל שבין יד ימין לשמאל‪,‬‬
‫וכיס ימין וכיס שמאל‪ .].‬מאמר זה היה האחרון בו קאנט חשב כמו דעת ניוטון‪ ,‬ולאחר מכן הוא עיצב‬
‫את דעתו כפי שמופיע בביקורת‪.‬‬
‫‪ - B33‬השלב האחרון הוא שיטתו העצמאית של קאנט‪ ,‬אשר בה הדגם המתמטי היווה את הבסיס‬ ‫‪.3‬‬
‫לפתרון בעיית החלל והזמן‪ .‬קאנט טוען כי אם החלל והזמן עומדים כשלעצמם – הרי אנו יכולים ללמוד‬
‫אותם רק מתוך הניסיון (ועל כן הם אפוסטריוריים)‪ .‬אולם מצא קאנט כי החלל והזמן הם אפריוריים‬
‫לחלוטין‪ .‬שהרי כל עקרונות ואקסיומות המתמטיקה מבוססות על מדע אפריורי טהור שאינו נדרש‬
‫לניסיון‪ .‬במיוחד הגיאומטריה והאריתמטיקה מייצגות תכונות של חלל וזמן על ידי תכנים בעלי הכרח‬
‫אפריורי שאינו תלוי בניסיון‪ ,‬ואין שום ניסיון שיכול לסתור אותו‪ .‬חוקי הניסיון הינם חוקים אינדוקטיביים‪,‬‬
‫אשר ניסיון חדש יכול לסתור ולעצב אותם‪ .‬אולם בתחומי המתמטיקה הטהורה האמיתות הן נצחיות‪.‬‬

‫אמיתות המתמטיקה עבור קאנט נובעות מן צורת החלל וזמן אשר משתקפות ביחסים הגיאומטריים‬
‫אריתמטיים‪ ,‬ואלו מכילים הכרח אפריורי‪ .‬המתמטיקה אפשרית בזכות הכושר האפריורי של החלל והזמן אשר‬

‫‪15‬‬
 ‫אבישי גלילי‬

‫מצוי בנו‪ .‬ותוקף ההכרח המתמטי מעיד כי אין החלל והזמן שאובים מן הניסיון‪ .‬ההכרח האפודקטי של‬
‫העקרונות המתמטיים שימשו לקאנט בסיס להנחת היסוד שלו כי החלל והזמן הם כשרים של ההכרה עצמה‪.‬‬

‫החלל והזמן הם המדיום‪ ,‬כלי הקיבול של ההכרה‪ .‬באמצעותם מכילה ההכרה את הריבוי ומסדרת אותו בארגון‬
‫וקנה מידה של עצמה‪ .‬ללא כושר החללי שבנו אין אפשרית הגאומטריה וההפך‪ .‬ללא הכושר הזמני שלי אין‬
‫אריתמטיקה וההפך‪ .‬ומכיוון שאין להטיל ספק בוודאותן של אלו‪ ,‬הרי נובע כי תכונות החלל וזמן הם צורת‬
‫ההכרה‪.‬‬

‫כאן ניתן לראות את שיאה של ״המהפכה הקופרניקאית״ של קאנט הקדמה ‪ BXVI 2‬עמ ‪ .103‬טבענו אנו לכונן‬
‫‪5‬‬
‫את תכונות החלל והזמן בלא שנידרש עבורם לניסיון חיצוני‪ ,‬זאת משום שהחלל וזמן הם עצמם הסתכלויות‬
‫‪6‬‬
‫טהורות‬
‫קאנט מחלק את מבנה ההוכחות שלו לחלל לשני חלקים (יובל מבוא ‪:)42‬‬
‫בירור מטאפיסי ‪ :‬משמעותו ‪:‬״בירור מטאפיסי הוא כאשר הוא כולל את מה שמציג את המושג כנתון‬ ‫‪.1‬‬
‫באופן אפריורי״ ‪ .B38‬כלומר חקר המושג>התוכן מתוך עצמו בלבד (כמו משפט אנליטי)‬
‫בירור טרנסצנדנטאלי ‪ :‬נקרא בירור נסוג (יובל מבוא ‪ ,)44‬״בירור טראנסצנדנטאלי פירושו אצלי –‬ ‫‪.2‬‬
‫להסביר מושג‪ ,‬בתור עיקרון‪ ,‬שמתוכו ניתן לרכוש תובנה על אפשרותן של הכרות סינתטיות אחרות״‬
‫‪ . B40‬כלומר להוכיח באופן נסוג ‪ -‬יוצאים מתוך מצב עניינים מסוים‪ ,‬ומחלצים את התנאים אשר‬
‫מאפשרים אותו‪.‬‬

‫חלל וזמן בתלות לסינתזה של האחדות טרנסצנדנטלית של האפרצפציה‬

‫ברגמן עמ ‪ 42‬חלל זמן וסינתזה עליונה‪:‬‬
‫‪ B150, B143 B136‬והילך ‪ -‬החלל וזמן כאמור הם המכלים שבאמצעותם ההכרה מאפשרת את היות ריבוי‬
‫הדימויים‪ .‬אולם אין בהסתכלות או בחושיות לבדה על מנת לכונן את החלל והזמן‪ ,‬ההסתכלות עצמה זקוקה‬
‫לסינתזה נוספת אשר תאחד את היחידות ההומוגניות של ההסתכלות לכדי מדיום רציף; הקוהרנטיות של הרצף‬
‫והמשך החללי זמני אינה מן האפשר אלא אם ניתן היה להניח הרכבה רציפה שלהם – כלומר אחדות של‬
‫ההסתכלות לכדי חלל וזמן קוהרנטים ויציבים‪ .‬לו זמן ההווה לא היה מתמזג עם העבר‪ ,‬ועם העתיד – הרי‬
‫המשך היה מתפורר לרגעים מקוטעים חסרי משמעות (כמו סרט מקוטע של תמונות)‪ .‬סינתזה עליונה זו אשר‬
‫נסבה אודות החלל והזמן אשר מתקבלים מן ההסתכלות היא ״האחדות הסינטטית של האפרצפציה״‪.‬‬

‫‪ - B150‬״השכל‪ ,‬כספונטניות‪ ,‬בעזרת ריבוי הדימויים הנתונים‪ ,‬מסוגל לקבוע את החוש הפנימי בהתאם‬
‫לאחדות הסינתטית של האפרצפציה״‬
‫‪ - B153‬״השכל מסוגל לקבוע את החושיות מבפנים״‬
‫‪ - B143‬״הריבוי הנתון בהסתכלות החושית כפוף בהכרח לאחדות הסינתטית המקורית של האפרצפציה‪ ,‬כיוון‬
‫שרק באמצעותה תיתכן אחדות ההסתכלות״‬

‫‪ 5‬הסתכלות‪ :‬פעולה קונסטרקטיבית של יחידות בסיס הומוגניות אשר מקורן בהסתכלות אפריורית והרחבה שלהן אל יחידות‬
‫זהות אחרות חורגות‪ ,‬אשר מחוץ לעצמן – באופן שמפיק רצף הומוגני אשר מכונן קווים‪ ,‬תבניות‪ ,‬ערכים‪ :‬או רגעים‪ ,‬משך‪.‬‬
‫גיאומטריה ‪ -‬חלל‪ .‬אריתמטיקה ‪ -‬זמן (יובל‪ ,‬מבוא ‪.)38‬‬
‫‪ 6‬הסתכלות טהורה‪ :‬הבסיס לבנייה של ההסתכלות שאינו נובע ממושג שכל ולא מדימוי ‪,‬אלא הוא ענף וכושר ייחודי לעצמו‬
‫(יובל‪ ,‬מבוא ‪.)38‬‬

‫‪16‬‬
 ‫אבישי גלילי‬

‫לפיכך קאנט מבחין בין שני מובנים של החלל והזמן וקורא להם בשני שמות‪:‬‬
‫צורת ההסתכלות ‪ :‬חלל וזמן טהורים ‪ -‬לפני סינתזה‬ ‫‪‬‬
‫הסתכלות צורנית‪/‬חושית‪/‬אמפירית‪ :‬חלל וזמן לפני סינתזה‬ ‫‪‬‬
‫האחדות הסינתטית מקורית של האפרצפציה אינה רק מחוללת את פעולתם של הקטגוריות אלא גם של‬
‫הריבוי‪ ,‬והחלל והזמן עצמם [ראה ‪.]B137-8‬‬

‫מהו החלל והזמן של קאנט?‬

‫ברגמן ‪ : 24‬קאנט בדברו על החלל וזמן איננו מתכוון לעובדות פסיכולוגיות הכרתיות‪ .‬אלא כוונתו לחלל והזמן מן‬
‫הפיסיקה‪ .‬מחד החלל והזמן הן נתונים פסיכולוגים‪ ,‬שהרי הם שייכים לצורת הנפש‪ ,‬אולם מאידך אין הם פעולת‬
‫דמיון שרירותית‪ ,‬אלא יש בהם הכרח וקוהרנטיות ‪ -‬ועל כך הן גם מתודות פיסקאליות‪.‬‬
‫קאנט בהוכחות שלו באסתטיקה הטרנסצנדנטאלית לחלל ולזמן מדבר על חלל וזמן אינסופיים ומוחלטים –‬
‫מוחלטים במובן שבלעדיהם לא תיתכן כלל הכרה‪ .‬הפיסיקה מתרגמת את ההכרח הטרנסצנדנטלי שלנו לכדי‬
‫מופתים צורניים‪ .‬את החוויה הפסיכולוגי אנו יודעים אפוסטריורית‪ ,‬אולם את החלל וזמן של קאנט אנו משליכים‬
‫על הניסיון באופן אפריורי‪ ,‬ובכך מעצבים את תוכן הניסיון לאפריורי‪-‬סינתטי‪.‬‬

‫״תורת הצילום״ הכירה באובייקט כדבר העומד בפני עצמו‪ ,‬ללא תלות בסובייקט מכיר‪ .‬תורת הצילום מבחינה‬
‫בין התופעות שלנו‪ ,‬לבין הדברים כשלעצמם – התודעה רק ״מצלמת״ עד כמה שביכולתה את הדברים ומציגה‬
‫אותם להכרה‪ .‬קאנט מוטת תורה זו על ידי שהראה כי כבר החלל וזמן אינם בעלי תפקיד של מראה‪ .‬אלא‬
‫הניסיון מוגש להכרה באופן שהולם את צורתה שלה‪ :‬ואת חוקיה היא מטילה על העולם – וכך העולם נענה‬
‫לצורת שלה חזרה‪ .‬ההכרה הקאנטיאנית מסדרת את נתוני העולם ולא מצלמת אותם‪.‬‬

‫ברגמן ‪ : 41‬תורת הצילום טוענת כי האמת מצויה מחוץ לנו‪ ,‬האובייקט מצולם על ידי ההכרה והוא הוא האמיתי‪.‬‬
‫אולם כאשר תורת הצילום טוענת לקיומו של אובייקט מחוץ לתודעה היא נופלת לכשל עצמי‪ :‬כל טענה על קיום‬
‫של דבר כבר מנכיחה את הסובייקט אשר מכיר את הדבר‪ .‬ולכן לא ניתן לדבר על אובייקט ללא סובייקט‪ .‬ובכך‬
‫קאנט הפך את צורת ההבנה על האובייקט כשטען כי המציאות עצמה מתגלה לנו רק מבעד לווילון ההכרה‬
‫שלנו‪ .‬בכך קאנט במקום להגדיר את האמת על ידי התאמת ההכרה למציאות‪ ,‬הוא היפך את נקודת הבחינה‬
‫ואמר את את המציאות יש להגדיר רק ביחס להכרה‪.‬‬

‫ברגמן ‪ :27‬הפיסיקאי האנגלי ארתור אדינגטון בספרו ״חלל‪ ,‬זמן וכובד״ ‪ ,1923‬אומר כי כל תיאוריה היא צורת‬
‫הסבר לנתונים‪ ,‬והיא רק צורה אחת מיני רבות‪ .‬חוקי הטבע אינם נובעים מתוך מבנה הטבע כי אם מן פעולת‬
‫רוחנו על הטבע‪:‬‬
‫״תורת היחסות איחדה את החוקים הגדולים‪ ...‬שכבשו לפיסיקה את העמדה המכובדת שיש לה ביום בתוך‬
‫הדעת האנושית‪ ,‬ובכל זאת‪ ,‬אין ידיעה זאת‪ ,‬עד כמה שהיא נודעת לטבע הדברים‪ ,‬אלא כלי ריק‪ ,‬צורה‬
‫סמלית בלבד‪ .‬היא ידיעה של צורת המדינה ולא של תוכן‪ ....‬במקומות שהמדע התקדם ביותר‪ ,‬חזר רוח‬
‫האדם וקיבל מן הטבע את אשר הכניס הטבע קודם לכן‪ .‬על חופו של הבלתי ידוע גילנו עקבות מוזרות‪.‬‬
‫בזה אחר זה המצאנו תורות עמוקות למען גלות את מקורן‪ .‬לבסוף הצלחנו למצוא את הייצור אשר ממנו‬
‫באו העקבות שראינו‪ :‬והנה העקבות – עקבותינו״‪.‬‬

‫במילים אלו אנו יכולים לזהות את עליית החשיבות של אופני סידור היחסים‪ ,‬לעומת ירידת חשיבותו של החומר‬
‫כשלעצמו‪ ,‬בנפרד מן סידורו ביחסים‪ .‬בכך ניתן להבין את ההבדל שבין מיתוס למדע‪ .‬המיתוס ‪ :‬הופך כל דבר‬
‫‪17‬‬
 ‫אבישי גלילי‬

‫וכל יחס לגוף ממשי‪ ,‬כי עקרון חשיבתו הוא סובסטנציאלי‪ .‬המדע ‪ :‬הופך כל גוף ליחסים‪ ,‬כי עקרונו הוא‬
‫פונקציונלי‪.‬‬

‫השפעתה של המפכה הקופרניקאית באה לידי משמעות עמוקה מאוד בכך שלא ניתן יותר לחשוב על אובייקט‬
‫כנפרד מן סובייקט‪ .‬העולם והמציאות שלנו הם הם היחסים‪ ,‬הסדר והחוקיות שאנו מטילים בעולם טרם הוא ניתן‬
‫לנו בהכרה‪ .‬האובייקטיביות של העולם היא החוקיות הפנימית השוכנת בנו פנימה‪ :‬״העולם החיצון״ הוא בבואה‪,‬‬
‫תוצר‪ ,‬גילום של הסדר הפנימי אשר מארגן את החיצוני‪ .‬אין תוקף לדבר על דברים כנפרד מן סובייקט תופס‪.‬‬
‫בכך איחד קאנט את האפיסטמולוגיה עם האונטולוגיה‪ :‬היש הוא תמיד רק יש עבורי‪ .‬אי אפשר לדבר על משהו‪,‬‬
‫מבלי להניח ראשית כי ההכרה מכירה את הדבר‪ .‬לכן אפשר לראות במהפכה הקופרניקאית מהפכה כפולה‪:‬‬
‫מחד קאנט הטמיע באדם כוח של בריאה‪ ,‬יצירת קוסמוס מכאוס‪ .‬ומאידך הוא הגביל את יומרת התבונה אל כלי‬
‫הקיבולת של עצמה‪.‬‬

‫האובייקטיביות שבהכרה‬
‫ברגמן ‪ : 41‬אם תמונת המציאות בלתי נפרדת מן צורת ההכרה‪ ,‬כיצד נוכל לקבוע מהן דימויים אובייקטיבים ומהן‬
‫רק אשליות? כיצד נדע מהי הממשות ומהו החלום?‬
‫לתשובה זו ניתן לענות משני זוויות שונות (בעיני שלי)‪:‬‬
‫מצד אחד ניתן לומר כי האובייקטיביות מקבלת את צורתה הקוהרנטית ובכך גם את התוקף שלה מן‬ ‫‪.1‬‬
‫היצירה הקוהרנטית והמשותפת לכולם שבתופעות‪ .‬כלומר החוקיות הטרנסצנדנטאלית מכוננת‬
‫פנומנולוגיה בעלת רבדים משותפים ואובייקטיבים‪ .‬ובכך ניתן לומר כי הקטגוריות עצמן וההסתכלות‬
‫יחד איתם הן אלו שמכוננות עולם אובייקטיבי אשר נבדל מן העולם הסובייקטיבי‪ .‬בעולם הסובייקטיבי‬
‫על אף שהוא עצמו גם נתון לפרשנות טרנסצנדנטאלית של הקטגוריות וההסתכלות נתון להתרחשויות‬
‫פנומנאליות שאינן ברות שיתוף אמפירי אובייקטיבי עם שאר בני האדם ועל כן הוא אינו אובייקטיבי‬
‫(במובן הטרנסצנדנטאלי האובייקטיביות)‪.‬‬
‫מן הצד השני‪ ,‬יש לשאול את השאלה – עד כמה הפנומנה הקוהרנטית הנפרסת בפנינו אכן מייצגת‬ ‫‪.2‬‬
‫את המציאות כשלעצמה? שאלה זו ובחינתה אינה מסתיימת לעולם! כל הגדרה ועיצוב של האופן בו‬
‫אנו ניגשים אל המציאות (אם על ידי תיאוריות מדעיות חדשות‪ ,‬או כלי ניסוי מסוימים)‪ ,‬מכוננת בפנינו‬
‫תמונת עולם חדשה אשר היא רק שלב חדש על פני השלבים הקודמים לה‪ .‬לכן המידות‪ ,‬המספרים‪,‬‬
‫צורת היחסים טעונים שינוי מדי פעם בפעם‪.7‬‬

‫נובעת מכאן המסקנה החמורה הבאה‪ :‬הגבול בין האובייקטיבי לסובייקטיבי אינו גבול מוגדר וברור‪,‬‬
‫אלא הוא הולך ומוגדר מחדש על פי אופן הגדרת עצמינו את עולמנו שלנו‪ .‬ההבניה הבלתי פוסקת של‬
‫עצמינו את עולמנו בצורה ביקורתית ומדעית היא היא שמגדירה את האובייקטיבי‪ .‬על כן אין לדבר על‬
‫האובייקטיבי טרם מצאנו את היחס שלו אל הסובייקט‪ .‬לכן אין פלא כי יסודות ״אובייקטיבים״ שהיו‬
‫נהוגים לבטח בעבר פינו את מקומם לפרדיגמות חדשות‪.‬‬
‫ניתן גם לראות כי על עובדה פרטית בניסיון ניצבת תמיד בהקשר לחוקיות רחבה ממנה‪ .‬ויותר מכך‪,‬‬
‫עובדה פרטית זו מקבלת את משמעותה רק מתוקף ההקשר הכללי של החוקיות – או מוטב לומר מן‬
‫הרוח והאופן בו היא מסבירה לעצמה את הניסיון האובייקטיבי‪.‬‬

‫‪ 7‬ראה תומאס קון ‪ -‬מבנה של מהפכות מדעיות‪.‬‬

‫‪18‬‬
 ‫אבישי גלילי‬

‫אולם אם כל זה יש להסתייג ולומר כי ברובד הבסיסי ביותר של ההכרה ייתכן ויש בקטגוריות של‬
‫קאנט להוות את התשתית הבלתי רדוקטיבית של כל הכרה אפשרית – ובכך יסוד של כל מתודה‬
‫מדעית – ועל כן ייתכן כי קטגוריות אלו הן הן הבסיס של המדע והטבע כולו‪ ,‬ועל כן אינן רדוקטיביות‪.‬‬

‫לוגיקה טרנסצנדנטלית ‪B74‬‬

‫יובל מבוא ‪:45‬‬

‫בשלב זה עובר קאנט מן תורת ההסתכלות אל תורת החשיבה – הלוגיקה‪ .‬כי עושה הבחנה מאוד חשובה בספר‬
‫בחלק זה! הדגש בחלק זה הוא על לוגיקה טהורה בלבד‪ ,‬ואילו בחלק הבא (אנליטיקה טרנסצנדנטאלית) הוא‬
‫יעסוק בלוגיקה טרנסצנדנטלית‪.‬‬

‫מהי הלוגיקה הכללית (צורנית)? זוהי מערכת כללים של שימוש בשכל אשר תוקפה חל באופן מקיף על כל‬
‫מושאי החשיבה בלא הבחנה ביניהם‪ .‬מכאן שלוגיקה זו מתעניינת רק ביחסים הצורניים של הפרטים ולא בתוכן‬
‫או בקיום של הפרטים כשלעצמם‪ .‬לכן חוקיה של הלוגיקה (כמו המתמטיקה) חלים בשווה על ישים ממשיים‬
‫ומדומים‪ .‬בשל המופשטות הגבוהה של הלוגיקה הצורנית היא משמשת מודל לכל מעשה של חשיבה‪ .‬בלעדיה‬
‫לא תתאפשר חשיבה תקפה – שהרי היא מספקת את התוקף עצמו ‪ -‬אך לא את האמת‪.‬‬

‫עבור שמשפט יהיה אמיתי הוא נדרש לניסיון (כלומר למושא או עולם עליו מצביע המשפט)‪ .‬לכן משפט אמיתי‬
‫הוא חייב להיות סינטטי ולא אנליטי‪ .‬ועבור הקודם (סינתטי) נדרשים לא רק התאמת החשיבה אל עצמה לפי‬
‫חוק הסתירה‪ ,‬אלא גם התאמה חיצונית למשפט‪ ,‬קרי אל אובייקט‪.‬‬

‫וכאן נכנס קאנט והחשיבות של הלוגיקה הטרנסצנדנטאלית שהוא מציב בפנינו‪ :‬על מנת שנוכל לומר משפט‬
‫אמיתי הרי אנו נדרשים לאובייקט (מעבר ללוגיקה הטהורה לבדה)‪ .‬אולם קיום אובייקט עבור סובייקט כבר‬
‫מצריך לוגיקה מסדר טרנסצנדנטאלי אשר מאפשרת את קיומו של האובייקט עצמו‪.‬‬
‫זו היא הלוגיקה המיוחדת של חשיבת אובייקטים – ״לוגיקה טרנסצנדנטאלית״‪ .‬כלליה אינם חלים על כל‬
‫אובייקט שהוא (בין אם הוא ממשי או לא)‪ ,‬אלא הם חלים רק על אובייקטים ממשיים אמפיריים‪.‬‬
‫לוגיקה טרנסצנדנטלית אינה מחליפה את הלוגיקה הצורנית‪ ,‬אלא היא כפופה לה ומשלימה אותה על ידי רובד‬
‫נוסף של תנאים – שבאמצעותם הלוגיקה הטהורה יכולה לחול גם על אובייקט אמפירי ממשי‪.‬‬
‫הלוגיקה הטרנסצנדנטלית היא לוגיקה של חשיבת אובייקטים או לוגיקה של היש האובייקטיבי‪ .‬בכך היא מגלמת‬
‫ומממשת את עקרון המהפכה הקופרניקאית בתחום הלוגיקה (חשיבה) מעבר לחושיות‪.‬‬

‫אנליטיקה טרנסצנדנטלית ‪B89‬‬

‫אנליטיקה ודיאלקטיקה – חלות האנליטיקה הטרנסצנדנטלית‬
‫יובל מבוא ‪ B87 :46-47‬את האנליטיקה הטרנסצנדנטלית מחלק קאנט לשניים‪ :‬אנליטיקה ודיאלקטיקה‪ .‬הסיבה‬
‫לכך היא פשוטה‪:‬‬
‫הלוגיקה הטרנסצנדנטלית מכוננת אובייקטים‪ ,‬על כן היא נדרשת בהכרח אל נתוני ההסתכלות שמספק הניסיון‪,‬‬
‫כי רק באמצעות אלו יש לנו מגע וקשר עם הממשות‪ .‬לכן הלוגיקה הטרנסצנדנטלית בלא החומר החושי‬
‫המסופק על ידי ההסתכלויות תהיה רק פונקציה ריקה – אשר תקבע את קיומם של ישים החורגים מן דימויי‬

‫‪19‬‬
 ‫אבישי גלילי‬

‫ההסתכלות ומן החלל והזמן; פונקציה כזו היא אשליה ותעתוע‪ .‬מכאן שיש לראות את התוקף של הלוגיקה‬
‫הטרנסצנדנטלית כמכונן רק יש אמפירי ולא יש בכלל – כלומר רק את הטבע והאובייקטים בו‪.‬‬

‫על רקע הבנה זו בין הלוגיקה האובייקטיבית לעומת הלוגיקה של האשליה – מחלק קאנט את הלוגיקה‬
‫הטרנסצנדנטלית לשני חלקים‪:‬‬
‫אנליטיקה (הלוגיקה של האמת) – זו חוקרת ודנה בלוגיקה של תנאי האובייקטיביות של ישים‬ ‫‪‬‬
‫אמפיריים‪ .‬כלומר מושאים הקיימים בחלל‪ ,‬זמן – טבע‪ .‬ללוגיקה זו יש תוקף מכונן עבור אותם מושאי‬
‫אובייקטיבים משום שהיא מטמיעה בתוכה את התנאים המאפשרים מושאים אובייקטיבים אלו‪.‬‬
‫דיאלקטיקה (הלוגיקה של האשליה) – זו חורגת מן תנאי ההסתכלות ומחוץ לחלל וזמן‪ ,‬על כן היא‬ ‫‪‬‬
‫קובעת מושאים בלא שיש לה נתוני חושים או כלי קיבול מתאימים‪ .‬היא מנסה לקבוע את ממשותם‬
‫ותוכנם של הדברים כשלעצמם‪ ,‬מעבר לווילון החושיות‪.‬‬

‫האנליטיקה בעלת שני רבדים הקובעים ישות‪ ,‬יחסים או עקרונות כלליים‪:‬‬

‫מושגים – קטגוריות ‪ ,‬אלו שיפוטים או קביעות סינתטיות אפריוריות שמכוננים לתודעה מושגי של‬ ‫‪‬‬
‫כמות‪ ,‬איכות‪ ,‬יחס ואופניות‪.‬‬
‫משפטים – עקרונות ‪ ,‬אלו פיתוחים של הקטגוריות אל תחום ניסיון רחב יותר המתייחס לטבע ולשכל‬ ‫‪‬‬
‫בכללותו וקובע עקרונות (מדעיים)‪.‬‬

‫אנליטיקה של המושגים‬
‫יובל מבוא ‪ :47‬אנליטיקה של מושגים היא הצורה בה השכל חושב אובייקטים ויחסיהם‪.‬‬
‫באנליטיקה של מושגים אומר קאנט ‪ B91‬כי אין הוא חוקר את המושגים בצורה הפורמאלית טהורה הנהוגה‬
‫בלוגיקה‪ ,‬קרי ניתוח מושגים מורכבים לכדי מושגים פשוטים יותר‪ .‬אלא הוא רוצה לכונן מהלך אחר לחלוטין‪ :‬הוא‬
‫מתכוון להמשיך את מגמת המהפכה הקופרניקאית ביחס לשכל ולא להסתכלות‪.‬‬
‫‪ : B91‬״פירוק לגורמים של עצם הכושר השכלי‪ ,‬במטרה לחקור את אפשרותם של מושגים אפריוריים‪ ,‬שאותם‬
‫אנו מחפשים בשכל עצמו כמקור לידתם‪ ,‬ומנתחים את שימושים הטהור‪ .‬כי זה עיסוקה המובהק של פילוסופיה‬
‫הטרנסצנדנטלית‪ ...‬אנו נעקוב אפוא אחר מושגים הטהורים עד לגרעינים ולמתווים הראשונים שלהם בשכל‬
‫האנושי‪ ,‬שם הם מונחים מוכנים‪ ,‬עד שהם באים לידי פיתוח בהזדמנות של הניסיון‪...‬״‬

‫ניתן מכאן להבין כי קטגוריות אלו פועלות במסווה עמוק של הסוואה הכרתית כ‪ -‬״גרעינים״ מושגיים טהורים‬
‫בלתי מודעים או תת הכרתיים‪ .‬ועל כן נעלמו מעיניהם של הפילוסופים [קאנט מציין את הכוח המדמה הטהור כ‪:‬‬
‫״אמנות נסתרת במעמקי הנפש האנושית״ ‪.]B180‬‬
‫ניתן לראות כי קאנט מטרים כאן רעיונות של קיום רבדים תת מודעים בנפש – אולם אצלו רבדים אלו פועלים‬
‫וכפופים לחוקיות אוניברסלית חמורה‪ ,‬ואינם מושפעים מהתניות‪ ,‬רקע‪ ,‬פרשנות אישית ודמיון‪.‬‬

‫בפרק ב׳ באנליטיקה של המושגים‪ :‬על הדדוקציה של מושגי השכל הטהורים (עמ ‪ ,)181‬קאנט מבצע הבחנה על‬
‫בסיס מטאפורה משפטית‪ :‬במשפט הרומי נהוג היה לחלקו לשני שלבים מרכזיים‪:‬‬
‫הצגת עובדות – ‪ : quid facti‬זהו שלב הגילוי אשר אמור לחשוף עובדות נתונות‪ .‬בהקשר של מושגי‬ ‫‪‬‬
‫השכל‪ ,‬שלב זה מתיימר לחשוף את ענף השכל בעל כושר אפריורי טרנסצנדנטלי לכינון אובייקטים‬
‫אמפיריים‪ .‬הוא נקרא ״דדוקציה מטאפיסית״; שלב זה יוצא מן חקר ההכרה עצמה‪.‬‬

‫‪20‬‬
 ‫אבישי גלילי‬

‫תיאור הדין ביחס לעובדות – ‪ :quid juris‬זהו שלב הדין‪ ,‬כלומר שלב זה אמור להצדיק את היומרה‬ ‫‪‬‬
‫הגלומה בשלב העובדות‪ ,‬להציג טיעון אשר מתקף את העובדות – את הקטגוריות‪ .‬הוא נקרא‬
‫״דדוקציה טרנסצנדנטאלית״‪.‬‬

‫הדדוקציה המטאפיסית – גילוי הקטגוריות ‪B92‬‬

‫יובל מבוא ‪ B92 :48‬קאנט מבקר באופן סמוי את אריסטו על בנה את מערך הקטגוריות על סמך מקריות‬
‫אסוציאטיבית‪ .‬מנגד קאנט דורש לכונן מערך שיטתי מתוקף עקרון מאחד‪ ,‬כלומר המציב ריבוי בתוך אחדות על‬
‫סמך אידאה מקיפה אחדותית‪:‬‬
‫״לפילוסופיה הטרנסצנדנטלית יש היתרון אבל גם המחויבות‪ ,‬לחפש את מושגיה על פי עקרון; שכן הם‬
‫צריכים לנבוע טהורים ולא מעורבבים מן השכל כאחדות מוחלטת‪ ,‬ולכן עליהם להיות קשורים יחד בהתאם‬
‫למושג או אידאה‪ .‬קישור שכזה מספק לנו כלל‪ ,‬שלפיו ניתן לקבוע אפריורי את מקומו של כל מושג‪-‬שכל‬
‫ואת המערך השלם של כולם‪ ,‬דבר שאחרת יהיה תלוי במגמה ובמקרה״‪.‬‬

‫מהו אותו כלל מאחד? על מנת לענות על כך יש לבחון את טבעו של השכל‪ :‬השכל כאמור אינו כושר להסתכלות‪,‬‬
‫אולם מחוץ להסתכלות אין שום דרך אחרת להכיר מלבד מושגים – לכן נובע כי כושר השכל הוא הכרה‬
‫באמצעות מושגים‪.‬‬
‫‪: B93‬‬
‫מושג הוא הכרה דיסקורסיבית (ניידת) ספונטנית הנשענת על פונקציה‪.8‬‬ ‫‪‬‬
‫פונקציה היא אחדות של פעולה‪ ,‬אשר מסדרת דימויים שונים תחת דימוי משותף‪ .‬השכל אינו יכול‬ ‫‪‬‬
‫לעשות במושגים אלו שום פעולה מלבד לשפוט באמצעותם – לכן פעולת מושגי השכל במהותה היא‬
‫שיפוט‪ :‬״כל השיפוטים הם פונקציות של יצירת אחדות בין דימויינו באופן כזה‪ ,‬שבמקום‬
‫להשתמש להכרת המושא בדימוי בלתי אמצעי‪ ,‬אנו משתמשים בדימוי גבוהה יותר‪ ,‬שכולל בתוכו‬
‫את הדימוי הנ"ל ועוד רבים אחרים‪ ,‬ועל ידי כך מצרפים הרבה הכרות אפשריות לידי אחדות״‬

‫מכאן שפעולת הקישור‪-‬הסינתזה היא הפעולה המאפיינת ביותר את השכל האנושי‪ ,‬לכן פעולת השכל היא‬
‫דיסקורסיבית ולא איטואיטיבית‪ :‬כלומר אין השכל תופס במשרין את מהות הדבר‪ ,‬אלא הוא מבצע פעולה‬
‫סינתטית של קישור ריבוי הדימויים או המושגים לתוך יצירת אחדות מסוג מסויים בניהם (אשר היא שמאחדות‬
‫אותם)‪.‬‬

‫פעולת הסינתזה הקטגוריאלית חייבת לעמוד כיסוד מכונן הכרה‪ .‬פעולתו תקפה לכל מרחב התפיסה והחשיבה‪:‬‬
‫הכרה אובייקטיבית‪ ,‬תפיסת חושים‪ ,‬הסתכלויות‪ ,‬אסוציאציה ודמיון‪ .‬כמו כן פעולת הסינתזה היא הפיכה ודו‬
‫צדדית‪ ,‬הווה אומר פעולה דה‪-‬קטגוריאלית אפשרית כאנליזה; שהרי השכל יכול לפרק את מה שהוא עצמו קשר‬
‫מלכתחילה‪.‬‬

‫את הדימויים כולם שואבים אנו מן הניסיון‪ ,‬אולם את פעולת הקישור עצמה אין שואבים אנו מן הניסיון כלל‪:‬‬
‫‪ - B130‬״מכל הדימויים הקישור הוא היחיד שאינו נתון באמצעות אובייקטים‪ ,‬אלא הוא יכול להתבצע אך ורק על‬
‫ידי הסובייקט עצמו‪ ,‬כיוון שהוא אקט של פעולתו העצמית״‪.‬‬

‫‪ 8‬מושג הוא הכרה דיסקורסיבית מתווכת ומרכיבה המארגנת ריבוי תחת אחדות קטגוריאלית‪ .‬מנגד הסתכלויות הן הכרות‬
‫אינטואיטיביות הנשענות על הפעלות וקליטות‪.‬‬
‫‪21‬‬
 ‫אבישי גלילי‬

‫בהמשך יאמר קאנט כי הפונקציה המכוננת את הסינתזה של פעולת הקישור היא פונקציית התודעה העצמית –‬
‫‪ . B132‬התודעה העצמית הינה הפונקציה (קישור ריבוי לאחדות) המזהה את סך כל ריבויי הדימויים כעומדים‬
‫ביחס לסובייקט עצמי‪ ,‬כלומר כשלו; ועל ידי כך שהוא מזהה אותם כשלו הוא קושר אותם בין לבין עצמם ושוב‬
‫ביחס אליו‪ ,‬על ידי הענקת אחדות בהם‪.‬‬
‫האחדות אשר מוענקת על ידי האני לריבוי הדימויים יכולה להיות מסוגים שונים‪ :‬לוגית‪ ,‬אובייקטיבית‪,‬‬
‫הסתכלותית‪ ,‬דמיונית או חוקית מכל סדר שהוא – אך בבסיסה של אחדות זו עומד ״אני חושב״ אשר רק ביחס‬
‫אליו עומד העולם‪ ,‬וזהו הנדבך השני של המהפכה הקופרניקאית בהמשך לאסתטיקה‪:‬‬

‫‪ B132-3‬״צריך שהדימוי ׳אני חושב׳ יוכל ללוות את כל דימויי‪ ,‬שאם לא כן היה מוצג בי כדימוי משהוא‪ ,‬שאי‬
‫אפשר לחשוב אותו כלל‪ ,‬ופירוש הדבר שהוא היה בלתי אפשרי‪ ,‬או לפחות לא כלום בשבילי״‪.‬‬
‫״את אחדותה של תודעה עצמית זו אני מכנה גם בשם ׳האחדות הטרנסצנדנטלית של התודעה העצמית׳‪ ,‬כדי‬
‫לציין את אפשרות הידיעות האפריוריות היוצאות ממנה‪ .‬שכן ריבוי הדימויים הרבים הנתונים בהסתכלות‬
‫מסוימת לא היו כולם דימוים שלי‪ ,‬לולא השתייכו כולם לתודעה עצמית אחת‪ .‬משמע‪ :‬כדימויים שלי הם חייבים‬
‫בהכרח להתאים לתנאי שרק בהיותו נתון הם עשויים להצטרף יחד בתודעה עצמית כללית אחת‪ ,‬שאם לא כן‪,‬‬
‫הם לא היו משתייכים לי באופן מקיף ונמשך‪ ...‬אותה זהות מקיפה ונמשכת של האפרצפציה של ריבוי נתון‬
‫בהתשכלות מכילה סינתזה של דימויים‪ ,‬והיא אפשרית אך ורק באמצעות תודעה של סינתזה זו״‬

‫שיפוט כפעולתו היחודית של השכל‬

‫יובל מבוא ‪ : 49‬כאמור פעולת הקישור של שני מושגים ומעלה היא למעשה אקט של אחדות‪ .‬אחדות זו היא‬
‫קביעה פסיכולוגית – שיפוט (שיכול להיות מכונן אובייקטיביות או שלא)‪ .‬שיפוט הוא העיצוב הסינתטי הראשוני‬
‫ביותר בתחום החשיבה‪ ,‬הלשון‪ ,‬ובכך הוא מעצב עולם‪ .‬כל פעולות השכל באשר הם‪ :‬אובייקטיביות‪,‬‬
‫אסוצאיטיביות‪ ,‬רגשיות‪ ,‬דמיוניות – כבר מבוססות על פעולת השיפוט‪ B94 :‬״את כל פעולות השכל נוכל‬
‫להחזיר ולהעמיד על שיפוטים‪ ,‬עד שניתן להתיג את השכל בכלל בתור הכושר לשפוט״‪.‬‬

‫אין כאן שום טענה על תוכן השיפוט שהרי הוא יכול להיות מורכב ממושגים אודות דימויים שונים‪ .‬לכן כל‬
‫שהטענה מתיימרת לומר הוא כי טבעו הבסיסי ביותר וההכרחי של השכל הוא שיפוט בלבד – וזו היא שיאה של‬
‫המהפכה הקופרניקאית בתחום השכל‪ .‬שהרי השיפוט הוא פעולה החורצת קביעה ‪ S‬הוא ‪ – P‬מכוחה השכל‬
‫והתודעה‪.‬‬

‫ברמה הלשונית פעולת השכל מגולמת בתפקידו של ה‪ -‬״אוגד״ במשפט‪ .‬האוגד ‪ S‬הוא ‪ – P‬מציין את פעולתו‬
‫של אקט השיפוט‪ ,‬על ידי ציון הוויה שהיא מבטא פונקציה של הרכבה‪ ,‬סינתזה ‪ B142 .9‬סעיף ‪ :19‬״לכך מכוונת‬
‫מילית היחס הינו המצויה בשיפוטים‪ ...‬מילית זו מציינת את יחס הדימויים לאפרצפיה המקורית ואת אחדותה‬
‫ההכרחית של זו״‪.‬‬

‫בתפיסה המסורתית נהוג לחשוב על פעולת האוגד כמציינת קשר בין נושא לנשוא באופן עצמאי מן המחשבה‬
‫האנושית – כלומר קשר אידאי (כמו אצל אפלטון) או כשלעצמו אצל האמפיריציסטים‪ .‬כנגד תפיסה זו יוצא קאנט‬
‫(וזוהי מהותה של המהפכה שלו)‪ ,‬שהרי עבורו הסובייקט אינו ״מצלם״ את המושאים‪ ,‬או ברמת השפה‬
‫הסובייקט אינו רק עומד אל מול המשפט; ‪ S‬הוא ‪ – P‬אלא הסובייקט הוא ששופט ומרכיב את היחס ואת‬

‫‪ 9‬בתפיסה המסורתית נהוג לחשוב על פעולת האוגד כמציינת קשר בין נושא לנשוא באופן עצמאי מן המחשבה האנושית –‬
‫כלומר קשר אידאי (כמו אצל אפלטון) או כשלעצמו אצל האמפיריציסטים‪.‬‬
‫‪22‬‬
 ‫אבישי גלילי‬

‫השיפוט שבין הנושא לנושאיו‪ .‬בכך הסובייקט הוא המתווך ההכרחי בין חלקי המשפט על ידי ייחוס אחדות‬
‫בריבוי מתוקף אחדות תודעתו שלו עצמו‪:‬‬
‫‪ B104-105‬״אותה פונקציה עצמה המעניקה אחדות לדימויים שונים בתוך שיפוט‪ ,‬היא גם המעניקה אחדות‬
‫לסינתזה של ריבוי הדימויים בתוך הסתכלות‪ .‬סינתזה זו בביטויה הכללי קרויה ׳מושג שכל טהור׳‪ .‬אותו שכל‬
‫עצמו – ועל ידי אותן פעולות שבהן‪ ,‬באמצעות האחדות האנליטית‪ ,‬הוא מעניק למושגים את הצורה הלוגית של‬
‫השיפוט – הוא גם זה שמעניק לדימויו תוכן טרנסצנדנטלי‪ ,‬באמצעות האחדות הסינתטית של הריבוי בהתכלות‬
‫בכלל‪ .‬לכן דימוייו נקראים מושגי שכל טהורים החלים אפריורי על אובייקטים דבר שהלוגיקה הכללית אינה‬
‫מסוגלת לו כלל״‬

‫ברגמן ‪ – 42‬הקטגוריות‪:‬‬
‫פעולת השיפוט היא היא פעולתם של הקטגוריות‪ .‬אולם מוצא מושג הקטגוריות מצוי כבר אצל אריסטו (אוף אצל‬
‫הפרהסוקרטיים)‪ .‬אצלו תפקיד הקטגוריות הוא לתאר את הסוגים (סוג‪ ,‬מין) של המציאות‪ ,‬קיימים עבור אריסטו‬
‫‪ 10‬סוגים קטגורים של מציאות‪ :‬כלומר ‪ 10‬צורות שונות של ארגון תכנים של המציאות‪:‬‬
‫עצם‬ ‫‪.1‬‬
‫איכות‬ ‫‪.2‬‬
‫כמות‬ ‫‪.3‬‬
‫יחס‬ ‫‪.4‬‬
‫מתי‬ ‫‪.5‬‬
‫היכן‬ ‫‪.6‬‬
‫צורה‬ ‫‪.7‬‬
‫מצב‬ ‫‪.8‬‬
‫פועל‬ ‫‪.9‬‬
‫נפעל‬ ‫‪.10‬‬

‫קאנט למעשה שואב את הקונסטרוציה הקטגורית מן אריסטו וממיר אותה מן החלה אודות ״סוגי מציאות״ אל‬
‫צורות הסינתזה של ההכרה‪.‬‬

‫״אם נפשיט בכלל‬

‫מדוע יש בכלל צורך לתקף את הידע שלנו דווקא באמצעות משפטים סינטתי אפריורי?‬
‫כאמור אם נבחן את שני מקורות הידע שלנו‪ :‬אפריורי ואפסוטריורי – נגלה כי ידע אפוסטריורי נרכש מן‬
‫הניסיון‪ ,‬ועל כן אין בו וודאות‪ ,‬משום שכל ניסיון מזדמן אחר אשר שונה ממנה יכול לסתור אותו‪ .‬מנגד ידע‬
‫אפריורי הוא לא תמיד זמין והוא מוגבל כי אינו מצוי לניסיון אשר כלפיו אנו נזקקים‪.‬‬

‫מעבר לכך משפטים אנליטים אין בהם על מנת ליצור עבורנו גוף ידע חדש‪ ,‬שהרי הם רק מנהירים לנו את‬
‫מה שידענו במעורפל אודות הנושא כבר לפני‪.‬‬
‫לכן אם אנו רוצים לקדם ידע חדש שאינו היה ידוע לנו רק תחום המשפטים הסינתטים הוא שאליו אנו‬
‫צריכים לשאוף‪ .‬אולם כיצד ידע סינתטי שהוא נשען על תוקף אפוסטריורי יכול להיות וודאי? התשובה‬
‫שידע סינתטי אפוסטריורי אינו יכול להיות וודאי‪.‬‬

‫‪23‬‬
 ‫אבישי גלילי‬

‫זו הסיבה שקאנט טוען בבסיס כל הידע הסינתטי שלנו המגולם בניסיון צריך לעמוד בסיס איתן של‬
‫מכאניזם אפריורי אשר מעצב ומתקף את הידע הסינתטי שלנו‪.‬‬

‫‪24‬‬