‫‪/‬‬

‫זד‪ ,‬השער ל ד צדימים יבוא־* בר‬

‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

‫ספר‬ ‫‪w w w .h eb rew b ook s.org‬‬
‫ע"י חיים תשס״ט‬

‫להרב הקדוש האלהי כמהר״ר‬

‫אליעזר אזקרי זצק״ל‬
‫ב נ ו י ער פסוק כר עצמותי תאמרנה ד׳ מי כמוןד‪,‬‬
‫מפרעז ואומר המצות רכר אבר ואבר‬
‫ורפי העת והזמן‪ ,‬עם הרבה הידושים הנמצאים‬
‫בתוכן המשמהים ארקים ואדם‪.‬‬

‫ועיקר יסודותיו שלשה‪:‬‬

‫א׳ בידיעת הבורא יתברך‪,‬‬
‫ב׳ בהזכרת המצות שאפשר רקיימן כנרותינו‪,‬‬
‫שרישית בענין התשובה משרום‪] :‬נעתק מהנדפם‬
‫שנת תר״ר ברבום‪.‬‬
‫וכעת נתחדש אורה בבאר יהודה ב׳ת׳פ׳א׳דה לפ״ק‬
‫לההבירה‪ ,‬ביאור רחב בשמעתא‪ ,‬והלכה‪ ,‬ואגדה‪,‬‬
‫דבור על אופניו‪ ,‬בחמלת ד׳ עלי‪.‬‬
‫חיים יהודה םנ'ל דייטש דומו׳צ דפקהיי מאקאווע יצ׳ו‪,‬‬
‫עם ביאורים‬ ‫חמודי דניאל‬ ‫על מס' נדה ומול׳א ם׳‬ ‫מים חיים‬ ‫בעמח״ס‬

‫יצא לאור עולם‬

‫בהשתדלות רבה של המדפים איש יקר רוח נאמו ומאוד נעלה‬
‫בדפוסו המשובח והמפואר כמו״ה יצחק ליב שווארץ די‬
‫לפיק‬ ‫קונסענטמיקלאש תרצ״ה‬

‫‪Schwarcz Lipot kdnyvnyomdaja, Kunszentmikios.‬‬

‫נ״י‬‫רב תודה ושבח לש״ב נגיד אוהב תורה ולומדי׳ מו״יי יאקב צבי בינעטער‬
‫מ״קק שאהי אשר סייע בסיוע גדול לדפוס לנשמת חמותו הצ׳ רחל בת בנימן ע״הי ישא‬
‫ברכה מאת ד בכל טוב סלה♦‬

‫מודעה‬
‫בכל מקום אשר נזכר שם גוי‪ ,‬נכרי או עכו״ם בספרי‪,‬‬
‫הכונה היא על האומות הקודמות‪ ,‬אשר לא ידדו את ד׳•‬
‫אבל לא כן האומות‪ ,‬אשר אנו חוסים בצלם‪ ,‬אשר‬ ‫■‬
‫מכירים את ד׳ ועובדים אותו והולכים בדרכיו ומחויבים‬
‫אנחנו על פי דין תוה״ק להתפלל בעד שלומם ובעד‬
‫שלום המלכות ומלכותה יר״ה•‬

‫יש תח״י הסכמות מכל גאו״צ דורנו ומהוצאות הדפוס נמנע הדפיסם‬

‫המבהש הספר הקדוש הזה יפנה אל האדרעססע של המחבר בא״י‬

‫‪Deutsch L. rabbi, Mako (Ungarn) Deak Ferenc u. 21.‬‬
 ‫‪o‬‬
‫ד ‪^ -‬׳ ל‬ ‫‪y‬‬ ‫‪, ■ //‬‬ ‫‪ /‬׳■ נ‬ ‫^‬

‫* ^‬ ‫‪vy‬‬

‫) »(‬
‫הקדמה‬
‫מהטבאר ״באר י־ודא״ בשבח ותודה וקול ז־מרה ^“טאר־ שט״ ■ארעא‪,‬‬
‫יתברך הבורא וישתבח הנותן התורה לעמו ישראל בקדושתו שזיכני שיתגלגל זכות על ידי יד עני ואביון‬
‫הקדוש ״חרדים״‬‫להוציא אירה ותעלומה לעם ברה כחמה בהוד ותפארה ספר‬
‫כרכא דכולא ב י ‪ /‬מאור עינים באור התורה והמצוה‪ ,‬והלכות לבולות משובצים במילואותם בחכמה ודעת‬
‫חכמים ונבונים בלמד דעת מבינים ודעת קדושים במוסר השכל‪ ,‬איך שיגיע אדם הישראלי ע״י‬ ‫עליון יסוד‬
‫קיום המצוה ליראה ואהבה רבה ולדבקה בו יתברך‪ ,‬ומי הוא זה ואיזהו אשר ימלא פיו בתהילת הספר‬
‫אבות העולם השלה״ק ובעל התני׳ ומפרשי‬ ‫תהילה‪ ,‬אשר רבותינו‬ ‫הגדול והקדוש הזה‪ ,‬אשר לו דומי׳‬
‫רברבן‪ ,‬וסגולת קדושת דבריו הקדושים‬ ‫השו״ע מביאים דבה״‪-‬ק באימה‪ ,‬ושמעתי׳ כל יומא בפום ממללי‬
‫יורדין ופותחין לב אם אבן הוא‪ ,‬כידוע ומורגש‪^.‬כל טועמי דבריו ונופת צוף אמרותיו הטהורים ומטהרים‬
‫הלבבות‪.‬‬ ‫את‬ ‫•‬
‫אעתיק ענין נורא מס׳ דברי יצחק |מהגה״צ מהרי״ א בעהמ״ח ם׳ בית יצחק על מם׳ מגילה שהי׳‬ ‫ולדוגמא‬
‫אבדק״ק סוואליעווע‪ ,‬וראבדקיק מונקאטש ז״לן באות ליו כ׳ וזיל שמעתי שפעם אחת בא איש‬
‫אחד לפני כבוד קדושת אדומו״ר מהרמ״מ מרומנוב זללה״ה בקובלנא על קרובו‪ ,‬באמרו שלבו נוטה למינות‬
‫ר״ל ומתחיל לפעפע בו כארס בעכנא‪ ,‬והשיב לו‪ ,‬שילמוד עמו בכל יום איזה שיעור בספר חרדים ועל ידי‬
‫זה ינצל מזה עכ״ל‪ ,‬הרי לך עד היכן קדושתוטהרת דבריו של החרדים מגיעים‪,‬‬
‫האדם באיבריו וגידיו מציורים לפי ציור התוה״ק‬ ‫יסדו וסידרו כל מצוד‪ ,‬ומציוה לאבר השייך לו‪ ,‬כי ציור‬ ‫וכן‬
‫רמ״ח אברים ומ״ע שס״ה גידין ול״ת‪ ,‬וכן שורש כלל ישראל‪ .‬הם ששים רבוא שרשי נשמות כמנין‬
‫אותיות התורה‪ ,‬וכמו כן יש בנשמה רמ״ח אברים רוחנים ושס״ד‪ ,‬ג*דים רוחנים‪ ,‬וכבר האריך בזה קדוש‬
‫ד׳ בספה״ק מאיר עינים‪ ,‬וכ׳ דמה״ט אם חסר איזד‪ ,‬אות מן התורה נקרא ״פסול״ כי בכל אות ואות שהוא‬
‫כל אברי הגוף‬ ‫חלק התורה כלול הכל כמו למשל בקומת האדם הגשמיי אם נוקף אצבעו אזי מרגישין הכאב‬
‫נמצא כי כל אדם ושורש נשמתו האחוזד‪ ,‬באות מן התורה כלולין בו כל אותיות‬ ‫וכ״ז עבור ההתכללות‪,‬‬
‫התורה עם כל השרשים המסתעפים מהם‪ ,‬וא״כ כל אדם הדבוק בהתורה הוא קומה שלימה ועולם מלא‬
‫כמבואר וכו׳ וגם בם׳ חוקת האריך בזה בדברי קדשו לפרש הפסוק זאת התורה אדם וכו׳ וזל״ק מפני מה‬
‫נקרא עזיבת החטא בלב ״חרטה״ הוא‪ ,‬מלשון חרט אנוש‪ ,‬כי ידוע כי הווירוי בפה■ הוא העיקר וגם שיד‪,‬י׳‬
‫מן הלב כי הפוגם וחוטא מ חק כביכול אות שלו שמשם שורש נשמתו‪ ,‬ונפסקה מהקדושד‪ ,,‬וכשמתוודד‪,‬‬
‫בהדיבור והדיבור נמשך מן דאות כאמור אזי מחדש את האות וכיתבו מחדש מה שמחק והעיקר שיהא מן‬
‫הלב כמו החרט דהיינו הקולמוס לא יכתוב בו אם לא יטבלנו בדיו‪ ,‬והלשון בקרא עט סופר כמש״כ לשוני‬
‫עט סופר וגו׳ וצריך לד‪,‬צטרף אליו הלב בעיקר‪ ,‬ואח״ כ יעשה טוב ולא יחזור לסורו‪.‬‬
‫אך דברים הצריכים לו הגם שהם מענייני עוה״ז רק שהם מוכרחים דהיינו משא ומתן וכדומד‪ ,‬הן ג״כ‬
‫עבודה‪ ,‬כמו הכותב ס״ת צריך מקודם לעבד קלף‪ .‬מדבר גשמי מעור בהמה לעשות בתחילה כלי שמשרת‬
‫האותיות עליהן כי אנחנו מגושמים לכך אנו צריכים כלו מגושם להשרות הקדושה העליונה עליו‪ ,‬ואח״כ‬
‫צריך לעשות עמודים לס״ת הנקרא עץ חיים ע״יש עץ חיים הוא למחזיקים בה כי עבור זה יתקיים התורה‬
‫כמע״כ אם אין קמח אין תורד‪ ,,‬אך יד‪,‬י׳ הכל לעבודתו ית׳ שלא יעשה בשביל עצמו כדרך השוטים וד‪,‬רשעים‪.‬‬
‫זאת התורה אדם כאמור אדם נקרא החלק אלוק׳ שבתוכו וד‪,‬וא האותיות מהתורה‪ ,‬אך אין התורה‬ ‫וזהו‬
‫עצמו עלי׳ ״עצמו דייקא״ פירוש שלא יהי׳ כוונתו בשביל עצמו שימורת‬ ‫מתקיימת אלא במי שממית‬
‫יזכר ולא יפקד‪ ,‬אך הכל לעבודתו ית׳ שמו עכ״ל הקדוש‪ ,‬הרי שהמשיל‬ ‫את המחשבד‪ .‬שבשביל עצמו שלא‬
‫לנו צרכי הגוף באכילה ומו״מ ושאר דברים כענין הכנת הקלף לכתוב עליו ס״ת ששורה על העור קדושה ע״י‬
‫לכתוב עלי׳ הס״ת‪.‬‬ ‫שמוכנת‬
‫מאד פירוש פסוק תד‪,‬ילים אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב ע ל‪ /‬והיינו כשאוכל לומר שאני־‬ ‫ויובן‬
‫מתנד‪,‬ג בכל דרכי כענין מגילת ספר דייקא ״מגילת הוא הקלף ״ספר הוא התוה״ק״ כתוב עלי‪ ,‬שזה‬
‫ממש כתיב עלי‪ ,‬והיינו משום שרק לעשות רצונך אלקי חפצתי‪ ,‬אז ותורתך בתוך מעי ]פירש״י כל מאכלי‬
‫עסי י תורתיך וכו׳[ ולהנ״ל י״ל שאף על מאכלי וכל צרכי הגוף שורה קדושת התורה ממש‪ ,‬כענין הקלף‬
‫של ס״ת ששורה עליו קדושד‪ .‬מפני שהוא כלי מוכן לכתוב עליו הס״ת‪ ,‬קו״ח האדם שאוכל ועוסק במו״מ‬
‫ובשאר ענינים גשמיים המוכרחים לחיזוק התוה״ק‪.‬‬
‫או יתפרש ג״כ שמה״ט תורתך כתוב עלי‪ ,‬ממש כמו על הקלף‪ ,‬משום ותורתך בתוך מעי שכל צרכי גוף‬
‫הוא עפ״י תכליתה של תור‪,‬״ק כנ״ל‪.‬‬
‫ובזה‬ ‫‪.‬‬
 ‫ההדמה‬ ‫)גי(‬

‫מהבבאר ״באר ־הידא׳;‬

‫נ״ל בס״ד לפרש הפסוק פ׳ וילך ועתה כתבו לכם ;לכם לכל צרכיכם כדדז״ל( את השירה הזאת‪,‬‬ ‫ובזה‬
‫ר״ל שהלכם כל צרכיכם השייכים לעגיני הגוף יהי׳ גיכ בבחי׳ כתיבת הש־רה הזאת כדברי‬
‫הרמב״ם ה׳ יסודי תורה שאין התורה מתקיימת מתוך עידונים וכו• עייבדה״ק‪ ,‬וכמו שהביאו התוסס׳ כתובות‬
‫דף קיד ע״א בשם המדרש עד שאדם מתפלל שיכנס דברי תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכניסו מעדנים‬
‫לתוך גופו עכ״ל‪ ,‬והיינו ״שהלכם״ יהי׳ בבחי׳ קלף לכתוב עליו ס’ ת ע׳יד הנ״ל‪ ,‬ואמר ולמדה את בנ״י‬
‫שימה )במסיק ה״א( בפיהם‪ ,‬הכוונה דהנה כתיב ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם פירש׳ י שלא תאמר‬
‫ופי׳ מורי ז״ל בערוגת הבשם דכמו‬ ‫אשנה להם שניים ושלשה פעמים וכו׳ כשולחן הערוך ומוכן לאכול‪,‬‬
‫באדם שאינו בבריאות אפי׳ יושמו לפניו כל מעדני מלכים לא ימצא בהם טעם לשבח‪ ,‬וכמה פעמים יקוץ‬
‫בהם ואפי׳ אם פעמים יאנס את עצמו לאכול מ״ מ אינו מתק ים בו מחמת מזגו שאינו בקו השלימוח‪ ,‬כמו‬
‫כן ענין תורה ומצות שראוי לטעום בהם מתיקור־ז כדבש ונו״צ‪ ,‬ומ״מ מי שנפשו לא מטוהרה לא יערב לו‬
‫עשיית המצות ועסק התורה‪ ,‬ואינו מוצא בהם נופש לנפשו‪ ,‬וזהו ענין כשולחן הערוך ומוכן לאכול שמשה‬
‫רבינו יסבור להם ענין עריבות התוה״ק שהוא ע״ד הנ״ל כמו השולחן ערוך ומוכן לאכול הוא כפי בריאות‬
‫הגוף כה יערב לנפשו אכול ושתה‪ ,‬וכה מרגיש טעם לשבח במאכל ההוא‪ ,‬כמו כן הוא הרגשת הנפש בתורת‬
‫אומר כי טעמו היא‬ ‫בנפש עד שטועמו‬ ‫הנרגיש‬ ‫ד׳ תמימה משיבת נפש‪ ,‬והיינו טעמיהדברים בטעם‬
‫כצפיחית בדבש אתודה״ק זצ״ל‪ ,‬והיינו דאמר ולמדה את בניי שילמודזאת לבניי שידעו אשר ״שימה״ דהיינו‬
‫פעולתה של התוה׳ ק הוא ממש על דרך כפיהם כעניני אכילה ע״ד כי ציד בפיו כפירש״י ותרגום ארי מצידי׳‬
‫הוי אכול‪ ,‬שכמו בענין אכילה אם הגוף אינו בקו השלימות אינו מרגיש הטעם ואדרבה מואס בו‪ ,‬כמו כן‬
‫הוא ממש פעולת וסגולת התוה ׳ ק וטעמה ועיובותה לא יורגש רק לפי טהרת הנפש‪ ,‬ולפי הרבות הרגשת האדם‬
‫בטעם ונועם תורה ומצות אות הוא על טהרת נפשו‪ ,‬ולפי מעוט הרגשתה‪ ,‬הוא אבן בוחן ככור לזהב ומצרף‬
‫לכסף על אשר נפשו לא מטוהרה‪ ,‬וע״ז אמר שתכלית זה יהי׳ להם במה שתסביר להם דבר זה כנ״ל‪ ,‬למען‬
‫תהי׳ לי ]דהיינו בהנוגע לי לשמי לענין טהרת הנפש ן לעד בבנ״י שזה יעיד להם לאבן בוחן בכל עת‬
‫שידעו להעריך עצמם באיזה בחי׳ הם עיימדים בעניני טהרת נפשם‪ ,‬ע״ד שדרשו חז״ל ביומא ע׳ ה כשם‬
‫שהנביא הי׳ מגיד להם לישראל מה שבהורין ומה שבסדקין כך המן מגיד להם לישראל כיצד שנים שבאו‬
‫לפני משה לדין וכו׳ ]ועי׳ הפלא״ה כתובות ע״א ד״ה אמר ר״י ככלה בבית חמ ה וכר ובהגדה של פסח‬
‫למורי ז״ל ״הלל נרצה״ ד״ה אלו האכילנו את המן ולא נתן לנו את השבת דברים מתוקים ע״ד הנ״ל[ וכן‬
‫עד״ז ממש התורה מעידה על לומדי' כנ״ל‪.‬‬
‫כי כן חשבתי דרכי למצא נופש לנפשי עם מה שהורונו חז״ל בכתובות קי״א לאהבה את ד״א ולדבקה‬ ‫רהנה‬
‫בו וכי איפשר לאדם לידבק בשכינה אלא וכר וכן דרשו שם בפסוק ואתם הדביקים בד׳א חיים‬
‫כולכם ע י״ש לגודל מעלת התדבקות בצדיקים‪ ,‬כמו שמפרש בספה׳׳ ק נועם אלימלך פ׳ עקב הפסוק נפשי לד■‬
‫משומרים לבוקר שומרים לבוקר‪ ,‬וזל״ק‪ ,‬רמז לאנש־ם כאלה שאין להם שכל ובינה להשיג גדולת הבורא ב ה‬
‫ובעבודה שלימה לעבדו באמת ובשלימות‪ ,‬רק שהם מחברים עצמם אל אנשי צדק ואמת היודעים ומכירים‬
‫גדולת הבוב״ה ועובדים באמת‪ ,‬אזי נחשב גם להם כאלו גם הם עשו עבודתם שלימה כהצדיקים השלימים‪,‬‬
‫ר״ל‪ ,‬כשאני מדבק עצמי לד׳ מחמת אותן האנשים הצדיקים העומרים‬ ‫וזהו נפשי לד׳ משומרים לבוקר‪,‬‬
‫ומצפים לבוקר כנ״ל‪ ,‬שומרים לבוקר^ ר״ל‪ ,‬גם אנכי נחשב עם א‪ .‬תן השומרים לבוקר וק״ל ע״כ לשונו‬
‫הקדוש זי״ע‪ ,‬הרי לך גודל החשיבות מהתדבקות והתאבקות לצדיקים אנשי אמת שליט״א‪] ,‬אער כעת לתוקף‬
‫הגלות והדחקות השורר בין עם קדוש בעוה״ר עד שאלה מסעי בנ״י לצדיקים קשה מאד מכל צד כידוע[‬
‫עי׳ ס׳ חסידים סי׳ תקנ״ט גודל הענין לפרש דברי צדיק עיי״ש אם כי ידעתי מך ערכי ורחוק רחוק אני‬
‫בעוה״ר מזה‪ ,‬אעפי״ב כוונתי בזה אמת לדביקות צדיק וקדוש‪ ,‬אולי יהי׳ מליץ בעבורי ובעבור זרעי וז״ז‬
‫שנזכה להגיע לשלימות התשובה והטהרה בסייעתא דשמי‪/‬‬
‫אביון‬ ‫אהללנו כי יעמוד לימין‬ ‫אני מפרש בס״ד הפסוק תהילים‪ ,‬אודה ד׳ מאד בפי ובתוך רבים‬ ‫ובזה‬
‫להושיע משופטי נפשו‪ ,‬דהנה רב‪ ,‬הוא לשון גדולה כמו רב לכם כי כל העדה כולם קדושים‪ ,‬רב לכם‬
‫בני לוי‪ ,‬וכן רב לך אל תוסף דבר אלי שפירש״י בכל אלו שהוא לשון גדולה‪ ,‬והיינו דאמר אודה ד׳ מאד‬
‫בפי‪ ,‬הכוונה שאזכה להגיע לזה להיות אודה ד׳ מאד בפי‪ ,‬זהו אי איפשר רק אם ובתוך רבים )היינו גדולים‬
‫וצדיקים( אהללנו‪ ,‬רק ע״י התדבקות בצדיקים‪ ,‬כי )ר״ל עי״ז( יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו‪ ,‬כי‬
‫עי״ז נחשב גם הוא לעובד השם ע״ד נפשי לד׳ וכו׳ שומרים לבוקר כנ״ל אף שהוא אביון במעשים כנ״ל‪.‬‬
‫במסורה למען ספר שמי בכל הארץ‪ ,‬הזכורוני נשפטה יחד ספר אתה למען תצדק‪ ,‬והכוונה עפימש״ם‬ ‫ראיתא‬
‫ראש‪ ,‬אע״ג דבדין הי׳‬ ‫מורי ז״ל בערה״ב פ׳ מטות בטעם המצוד! להקדים תפילין של יד לשל‬
‫בחו״ה ובספרי יראיםדהעיקר בעבדות השם‬ ‫דמקודש טסי וכ׳ וז״ל דהנה כבר מבואר‬ ‫להקדים של ראש‬
‫להיות הצנע לכת להסתיר מעשיו הטובים מבני אדם‪ ,‬וע״ד שכ׳ הנועמ״ג לפרש ד׳ בדד ינחנו ואין עמו‬
‫א״ג‬
 ‫)נ(‬ ‫ה ק ד ‪ te‬ד!‬
‫מהבבאר ״באר ידדדא״‪.‬‬
‫א״נ‪ /‬דאם היא בדד בינו לבין עצמו אז הוא בטוח שאין עמו מחשבה ופנוי׳ חיצוניות אלא דגם בזאת‬
‫הטוב מחמת שיהי׳ לו פנוי‪ /‬וע״ז נאמר‬ ‫פיתוי היצר הוא לבל עשות מעשה‬ ‫צריך האדם לדעת אם ח״ו‬
‫עי׳ חו״ה שעריחוד המעשה ]ועי׳ חיי אדם ריש כלל א׳‪ 1‬והעיקר בזה מי‬ ‫בתחבולות תעשה לך מלחמה‬
‫השלים עצמו בעבודת השי״ת בהצנע לכת שוב יכול לפרסם מעשיו ברבים ואין לו לחוש שמא‬ ‫שכבר‬
‫תמה בינולבין עצמו‪,‬‬ ‫משא״כמי שעדיין לא התחיל לעבוד עבודה‬ ‫ב״א‪,‬‬ ‫יתערב בו מחשבה להזדיין בפני‬
‫מב״א כפי‬ ‫בוודאי יש לו לחוש שמא לא יוכל לעבוד עבודה זכה‪,‬ע׳■ כ ראוי לו להסתיר מעשיו‬ ‫בזה‬
‫האפשר‪ ,‬והנה בתפ לין של יד כתיב והי׳ לך לאות על ידך ודרז״ל לך לאות ולא לאחרים לאות‪ ,‬ובתפילין‬
‫ש״ר הוא בגלוי כדדרז״ל וראו כל עמי הארץ כי שם ד׳ נקרא עליך אלו תפילין שבראש‪ ,‬דבתחילה צריך‬
‫שיהא העבודה בהצנע לכת לך לאות ולא לאחרים‪ ,‬ושוב יוכל לעבור השם בבחי׳ וראו כל ע״ה‪ ,‬אבל‬
‫להקדים תפילין ש״ר לתפילין ש״י לאו שפיר דמי א״ד ז״ל‪.‬‬
‫בזה מה שאנו אומרים לעולם יהא אדם י״ש בסתר ]מקודם[ ואח״ב ובגלוי לפרסם מעשיו ברבים כדי‬ ‫ויובן‬
‫שגם בגלוי יהי׳ מודה על האמת ודובר אמת בלבבו כנ״ל‪ ,‬יהנה חוב קדוש הוא לפרסם מעשה הטוב‬
‫ברבים כדי לזכות את הרבים וכדאי׳ בתנא דב״א ם׳ כ״ב דבר אחר הלא פרוס לרעב לחמך אין רעב אלא‬
‫הרעב מן דברי תורה ואין לחם אלא ד״ת שנאמר וכו׳ מכאן אמרו אם יש אדם שהוא מבין ברברי תורה יפרנס‬
‫מתורתו ג״כ לאחרים כדי שתרבה חכמתו לו ומוסיפין לו עלי׳‪ ,‬וכל העושה כן אינו נמנע מן הטובה העתידה‬
‫לבא על ישראל לימות בן דוד ועליו הכתוב אומר ושם דרך אראנו בישע אלקים דרך זו תורה שנאמר‬
‫רק באם הוא באופן הנ״ל‪.‬‬ ‫וכו׳ עיייש‪ ,‬אמנם לא כל הבא לקפוץ לזה קופץ‪,‬‬
‫וזהו פי׳ המסורה הנ״ל למען ספר שמי בכל הארץ‪ ,‬שחיוב הוא לפרסב המעיבה הטוב ברבים למען יראו‬
‫רבים וייראו וישמעו וילמדו ליראה את ד׳ ולדבקה בו‪ ,‬אמנם תנאי יש בדבר כנ״ל דהיינו מקודם‬
‫ספר אתה למען תצדק לעצמך בינו לבין עצמו‪ .‬וגם רישא דקרא מפרש כן ואמר הזכירני נשפטה יחד‬
‫שתזכור אותי כשרק אני ואתה ביחד בהצנע‪ ,‬ואז ספר אתה למען תצדק לעצמך‪ ,‬ובאופן זה יוכל להיות‬
‫למען כפר שמי בכל הארץ כנ״ל‪.‬‬
‫זה לא יחוש גם למטילי מומין כעובדא שב׳ הפמ״ג בספרו שוש״ד‪ .‬וז״ל פעם אחת פגע איש‬ ‫ובדרך‬
‫תקיף לאיש עני נושא ספר קטן בין אצילי ידיו אשר חיבר‪ ,‬שאל אותו כמה רוצה בעד זה השיב‬
‫א׳ זהב פוליש‪ ,‬התחיל לבזות אותו עולם ומלואו מלאים מספרים שלך‪ ,‬השיב איש העני בדברים רכים‪ ,‬ח״ו‬
‫לא יחיד אני בדבר זה‪ ,‬ובכל דור יש מדפיסים הן גאוני הזמן‪ ,‬ובינונים‪ ,‬וקטני ערך כמוני‪ ,‬ומה פשעי‬
‫כו׳ ״השיב״ להם מותר ולך אסור‪ ,‬ועוד שאתה מתגאה ויוהרא‪ ,‬ועוד קורדם לחתוך‪ ,‬ואני עומד ומשתאה‬
‫מרחוק ושומע שהאיש מקנטר ומחרף לאיש העני‪ ,‬לקחתי הספר מבין אצילו ידיו ועיינתו בו ראיתי בו‬
‫בפרט כי אפי׳‬ ‫ראשון ראשון עיי״ב הנעימים בתשובתו כראוי‪.‬‬ ‫קצת תועלת‪ ,‬השבתי‪ ,‬לאיש העשיר על‬
‫חכמת המוסכן הוא בזוי'‪ ,‬אבל הוא מעשה בעל דבר כנ״ל‪ ,‬למעט הרחבת גבול התוה״ק ע״י ענווה פסולה‬
‫ועל כזה נאמר ויגבה לבו בדרכי ד׳ ודרך הוא התוה״ק כדברי התנא דב״א הנ״ל‪.‬‬
‫ביני לבין עצמי ואח״כ ובתוך רבים אהללנו‬ ‫גם עד״ז פסוק הל׳ל אודה ד׳ מאד בפי דהיינו‬ ‫ויתפרש‬
‫לפרסם המעשים טובים ברבים לזכות הרבים‪ ,‬ואם כי יעמדו עלי שופטים לשפוט אותי ולדון עלי‬
‫כמעשה דפמ״ג הנ״ל‪ ,‬על זה אני מתפלל ובטוח כי יעמוד לימין אביון )ימין הוא התוה״ ק שניתנה בימין‬
‫המוסכן בזוי׳ להושיע משופטי נפשו שדנין‬ ‫חכמת‬ ‫מימינו אש דת למו כדדרז״ל( שלא יהי׳‬ ‫כדכתיב‬
‫ומקנטרים ומקטרגים עליו‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬
‫וז״ל ס״ח סי׳ תק״ג מי שמזכה את הרבים לאחר מיתה ואינו עמל כל כך לש״ש כגון אדם שלא עסק‬
‫ואדם אחר עסק בכל כחו‬ ‫לשמה ועשה פירוש או תוספת או העמיד תלמידים והכל שלא לשמה‪,‬‬
‫לשמה ולא עלתה בידו‪ ,‬לא העמיד תלמידים ולא עשה פירוש ותוספת לזכות את הרבים לאחר מותו‪ ,‬אותו‬
‫שלמד לשמה עדיף מני׳‪ ,‬מאחר שלמד לשם שמים וברצון הי׳ מזכה את הרבים ולא עלתה בידו‪ ,‬רחמנא‬
‫שהרי ר״מ למד מאחר ולא הועיל עכ״ל‪.‬‬ ‫לבא בעי‪,‬‬
‫הוא פלוגתא דאמוראי במם׳ שקלים דף ז׳ ע״ב ור׳ יוחנן מאי כולי האי‪ ,‬דכעי דיימרון שמעתא‬ ‫ובאמת‬
‫משמי׳ אף דוד ביקש עליו רחמים שנאמר אגורה באהלך עולמים אחסה בסתר כנפיך סלה וכי‬
‫עלתה על דעתו של דוד שיהי׳ חי וקיים לעולמים בעוה״ז‪ ,‬אלא כך אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע אזכה‬
‫שיהי׳ דברי נאמרים בבתי כנסיות ובבמ״ד‪ ,‬שמעון בן נזירא בשם ר׳ יצחק אמר כל ת״ח שאומרים דבר‬
‫מפיו בעוה״ז שפתיו רוחשות עמו בקבר שנאמר וחיכך כיין הטוב וכו׳ דובב שפתי ישנים מה כומר של‬
‫ענבים זה כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב אף שפתותיהם של צדיקים כיון שאומרים דבר הלכה‬
‫מפיהם של צדיקים שפתותיהם מרחשות עמהן בקבר‪ ,‬מה הנאה לו‪ ,‬בר נזירא אמר כהדין דשתי קנדוטין‪,‬‬
‫ר׳ יצחק אמר כהדין דשתי חמר עתיק‪ ,‬אע״ג דשתו לי׳ טעמי׳ בפומא‪ ,‬וכ׳ הקרבן העדה יז״ל אע״ג שכבר‬
‫עבר‬ ‫׳‬
 ‫ההדטה‬ ‫‪ro‬‬

‫מהמבאר ״באר 'ד‪,‬ודא״‪.‬‬

‫עבר זמן מה ששתה עדיין טעמי בפיו‪ ,‬ובהא פליגי‪ ,‬מ״ד כמאן דשתי קנדוטין בעינן נמי שעשה מע״ט‬
‫בעוה״ז כמו שיש בקנדוטין עוד בשמים טובים‪ ,‬אבל אמירת הלכה לחוד לא מהני‪ ,‬ומ״ד כמאן דשתה חמר‬
‫עתיק לעולם מהני׳ לי׳ אמירת ההלכה שיהי׳ שפתותיו דובבת בקבר עכ״ל הרי שהוא פלוגתא דאמוראי אם‬
‫מהני אמירת דבר הלכה אפי׳ בלא עשיית מע״ט בעוה״ז‪ ,‬ולענ״ד מוכח כן מגמ דסנהדרין פ׳ חלק דף ק׳׳ו‬
‫גבי דואג דמתחילה ביקש דוד עליו שלא יבא לעלמא דאתי‪ ,‬ואח״ ב דלא לימרו שמעתתא בי מדרשא בשמי‪/‬‬
‫הרי שאף שכבר ביקש שלא יבא לעלמא דאתי‪ ,‬מ״מ היצרך לבקש שלא יאמרו שמעתא בשמי׳ שלא יגיע‬
‫לו טובה מזה מוכח דמכל צד עכ״פ טובה גדולה היא אמירר־ז ההלכה משמו‪ ,‬ן אמנם ממילא מובן שאם יש‬
‫לו מעיט יגיע הטובה בבחי׳ אחרת[‪.‬‬
‫חד כדאיתלי׳‪ ,‬אודה ד׳ מאד בפי)אם אזכה( שבתור רביש‬ ‫ע״ד זה לכל‬ ‫הנ״ל‬ ‫ג״כ יתפרש פסוק‬ ‫רלפי״ן‬
‫אהללנו הכוונה שיאמרו בשמי דבר הלכה בבתימדרשות ״מטעם״ כי יעמוד לימין אביון ]במצות‬
‫וקנה אותס״ו על לא תטה משפטאביונך שהוא עני ואביון‬ ‫התליות בפה‬ ‫מה״ת‬ ‫כמו שהביא רבינו במל״ת‬
‫אפי׳ לימין אביון ״בעת״ להושיעמשופטי נפשו כששופטים‬ ‫עומד‬ ‫אהללנו‬ ‫רבים‬ ‫במצות! שזכות של בתוך‬
‫כנ״ל‪.‬‬ ‫את נפשו‬
‫מיד יש לפרש איפכא‪ ,‬דהיינו שרק כשגם אני אודה ד׳ בפי‪ ,‬שיש לי ג״כ מע״ט‪ ,‬אז מהני מה‬ ‫ולאידך‬
‫שבתוך רבים אהללנו‪ ,‬״כי״ !משמש בלשון אשרן יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו‪ ,‬לזה‬
‫צריך שאודה ד׳ מאד בפי ג״כ ואז יעמוד הזכות של רבים לימין אביון להושיע משופטי נפשו כנ״ל‪.‬‬
‫אם שואל אדם לבוראו כגון על למוד תורה או דבר אחר מחפצי שמים‬ ‫בס׳ חסידים סי׳ קל״אוז״ל‬ ‫ראי׳‬
‫ושופך את נפשו עליו‪,‬הקב״ה שומע תפילתו אעפ״י שאין בידו מע״ט עב׳ ל הקדוש‪ ,‬זי״ע‪.‬‬
‫והנה זה זמן רבאשר מונח הכתב יד על ס׳ הקדוש ״חודים באמתחתי׳ ומחמת דוחק העתים בענין‬
‫הפרנסה הי' בעיני בדרך הטבע לאחר יאוש להביאו לבית הדפוס׳ וראיתי כי משמי' קא ז לי‬
‫הביאו לבית הדפום׳ שהקרה ד' לידי טהור גברא‪ ,‬הרבני המופלג בתויר״ש‪ ,‬איש אמונים ורב ברכות ומעלות׳‬
‫יצ״ו‪ ,‬שטרח טרחא מרובה ויתירה‬ ‫קונסענטמיקלאש‬ ‫מדפיס בק״ק‬ ‫יצחק יהודא שווארץ נ״י‬ ‫מו״ה‬
‫הספה׳׳ ק לביתדפוסו בהוד‬ ‫המצוד‪ ,,‬עדשסיבב בסייעתא דשמי' שבא‬ ‫לשם‬ ‫בגופו וממונו בכונה בלתי לש״ ש‪.‬‬
‫וצדיקים שבדורנו שליט׳יא‪,‬‬ ‫מדרשות בעזהי״ת כמו ששבחוד״ו גדולים‬ ‫בבתי‬ ‫הדר• ובזאת אני בוטה שיתקבלו‬
‫)ואצל גאון דורינו מראדעמישלא‪ ,‬השי״ת יאריך ימיו ושנותיו בבריאות עד ביאת גוא״צ אמן‪ ,‬הי מונח הכת׳ י‬
‫כמה וכמה חדשים(‪ ,‬וע״ז אודד‪ ,‬ד' מאד בפי‪ ,‬שזיכני שבתוך רבים אהללנו׳ וגם שבו ראיתי חסדי השי״ת׳ כי‬
‫כדברי ס חסידיםהנ״ל‬ ‫משופטי נפשו׳ במה שנוגע לנפשו‪,‬‬ ‫אביוןכמוני להושיע‬ ‫הם‪ ,‬עד כי יעמוד לימין‬
‫תפילתי׳ בענין חפצי שמים ולמוד תורה׳ ותקותי שיהי הכל תמיד לטובר‪,‬‬ ‫שאףשאין בידי מע״ט שמע ד‪,‬קב״דו‬
‫מאתו יתברך בכל ענינים ג״כ׳ לרבות ההצטרכות לישועה לי ולביתי ולזרעי וז״ז לכל דבריהם בעזהי״ת‪,‬‬
‫ישמח משה> בהקדם‬ ‫נ״ל בס״דלפרש על נכון סיום התוה״ק בל׳ והתחלתה ב' א תיות ״לב״ עי׳‬ ‫ועד^י^ן‬
‫ומשירי אהודנו צ׳׳ב‬ ‫לפרש בס״ד ד‪,‬פ׳ ד׳ עוזי ומגיני בו בטח לבי ונעזרתי ומשירי אהודנו‪ ,‬דלשון‬
‫״ומשירי״ משמע משיר שלו‪ ,‬ומה ענינו‪ ,‬ונ״ל עפימש״כ בם׳ הק׳ מעגלי‬ ‫מאד דהול״ל ובשיר אהודנו‪ ,‬אבל‬
‫צדק )להגה״ק מד‪.‬ר״מ מדעש זצ״ל זי״עו פ׳ נצבים בשם היש״מ ז״ל לפרש שירו לד׳ שיר חדש כי נפלאות‬
‫עשה‪ ,‬עפימשאזיל עתידים צדיקים לומר שירה לעתיד לבא‪ ,‬דהיינו שהאמונה והבטחון גדול כל כך בצדיקים‬
‫לומר שירה אף שעדיין הישועה לא הגיע לידם רק שבטחונם שיוושעו ממרום‪ ,‬כמו שכבר הגיע אליהם‪,‬‬
‫דבאמת האמונה גדולד‪ .‬מראיי׳ שהוא רק בחוש ואבר אחד‪ ,‬והאמונה הוא בלב מקור כל החושים וכל האיברים‪.‬‬
‫והבטחון חזק כל כך כאלו כבר נד‪,‬י׳‬ ‫שגם עתה שירו ״כי״ ר״ל כמו כבר עשה הנפלאות‪ ,‬כי האמונה‬ ‫וזהו‬
‫ממש מכל האברים‪ ,‬שהאמונה בא מן הלב כנ״ל‪ ,‬וגם כי עדיין לא בא הישועה‪,‬‬ ‫ממש‪ ,‬והוא שיר חדש‬
‫משא״ כ מה שעינינו רואות הישועה איננו שיר חדש כי כבר בא עיי״ב‪.‬‬
‫לזה פי׳ בייטב לב פ׳ ויחי בן פורת יוסף עלי עין שאמונתו עלה עלי עין אף שעדיין לא ראה‬ ‫רדומה‬
‫בעיניו הישועה‪ ,‬כי אדרבה בדרך הטבע לא הי׳ לו שום מקום לצאת משם לעולם‪ ,‬וימררוהו ורובו‬
‫וישטמוהו בעלי חיצים ‪,,‬ובכל זה״ ותשב באיתן קשתו‪ ,‬שהי׳ אמונתועלה עלי עין עיי״ש דבה״ק זי״ע‪.‬‬
‫לקראו השיר על שמו‪,‬‬ ‫ותשבחות על ישועתו שהגיע לו‪ ,‬ועיניו ראו‪ ,‬לא יתכן‬ ‫אם אדם אומר שירות‬ ‫והנה‬
‫שהוא שיר שלו‪ ,‬כיון שלא מצד עצמו נתעורר בשירה זו‪ ,‬רק מן השמים עוררוהו ושמחוהו ע״ י ישועה‬
‫שהשפיע לו השי״ת‪ ,‬וע״ז הוא נותן הודאה ואומר שירה‪ ,‬משא״כ בא‪.‬־פן הנ׳ל שאומר שירה על העתיד לבא‪,‬‬
‫שהוא מצד גודל אמונתו ובטחונו‪ ,‬הוא הוא‪ ,‬שראוי לכנותו בשם שיר שלו ממש כי מצד עצמו נתעורר לזה‬
‫לאמונה ובטחון זה‪ ,‬כי עדיין לא ראה הישועה כנ״ל‪.‬‬
‫יובן היטב בס״ד ע״נ מש״כ הטו״ר הובא בטו״ז או״ח סי׳ תע״ג ס״ק ט׳ שיש לומר ונודר לך שיר‬ ‫ועפי״ץ‬
‫חדש‬ ‫^‬
‫ו ה(‬ ‫היק ד מ‬
‫מהבבא‪,‬י־ ״באר י־ה־דא״‪.‬‬
‫חדש כיון שאומר על גאולה העתידה עיי״ש‪ ,‬דבאמרת במצרים לא הי׳ ישראל במדריגה זו שיקרא הש רה‬
‫בשם ״שיר חדש״ מפני שהשירה שלהם הי׳ רק על ראות עיניהם כדכתיב וירא ישראל את היד וכר משו״ה‬
‫הי׳ מכונה בשם ״שירה״ לשון נקיבה בחי מקבל שהשירה הי׳ אחרי קבלת הישועה‪.‬‬
‫רהיעו דאמרינן שירה חדשה שיבחו גאולים לשמך הגדול‪ ,‬דהיינו שהי׳ בחי׳ נקיבה‪ ,‬מקבל‪! ,‬ורק שגם זה‬
‫הי׳ דבר חדש כי עדיין לא אמר אדם שירה לפני השי״ת כדאי׳ במדרש! והטעם דנקראת בשם ״שירה״‬
‫משום שרק על שפת הים שראו את מצרים מת אז כולם הודו והמליכו‪ ,‬משא״כ לעתיד נהי׳ במדריגה הנ״ל‬
‫שנאמר ״שיר חדש״ ע״ד עתידין צדיקים לומר שירה על העתיד לבא‪ ,‬וזה הוא בחי׳ ״שיר״ לשון זכר‬
‫בחי׳ משפיע כנ״ל‪ ,‬והיינו דאמר ד׳ עוזי ומגיני בו בטח לבי ונעזרתי שבשעת הבטחון כבר הייתי כאלו‬
‫״ונעזרתי״ שכבר בא לי הישועה‪ ,‬ומשבאתי למדריגה זו‪ ,‬אז ‪,‬ומשירי״ דייקא דהיינו משיר שלי שנתעוררתי‬
‫מעצמי בגודל בטחוני קודם שבא הישועה כאלי כבר היגיע לידי ״אהודנו״ כנ״ל‪.‬‬
‫ו הנ ה ישראל במצרים ראו כל האותות וממופתים בעיניהם כנ״ל ואמרו שירה ע״ז‪ ,‬ולא הי׳ עדיין במדריגה‬
‫הנ״ל שיאמרו שירה מצד גודל האמונה שבלב על העתיד לבא‪ ,‬כי הי׳ עדיין במדריגה קטנה רק על‬
‫ראות עיניהם אמרו שירה כמפורש בתוה״ק וירא ישראל את היד הגדולה וכו׳‪.‬‬
‫או ל ם משה רבינו רעי׳ מהימנא האיר עיניהם ולבם של ישראל גם במדריגה הנ״ל‪] ,‬שהגם שבעת גאולת‬
‫ישראל ממצרים הי׳ השעה צריכה לכך להראות להם כל האותות והמופתים לחוש הראיי׳ לקבוע בלבם‬
‫אמונת השי״ת‪ ,‬אמנם אחרי ראותם הנהגת הבוב״ה ואהבתו לעם סגולתו כדכתיב בם׳ יתרו אתם ראיתם‬
‫אשר עשיתי למצרים וכו׳ ועתה אם שמוע תשמעו בקולי פירש״י יערב לכם מכאן ואילך‪ ,‬שמעתה תהי׳‬
‫רק שמקודם הוצרכתם לראות‬ ‫יערב לכם על מה שיהי׳ מכאן ואילך‪,‬‬ ‫במדריגה בגדלות האמונה שמעתה‬
‫בעיניכם‪ ,‬מפני‪ ,‬שכל התחלות קשות‪ ,‬אבל מעתה תהי׳ בחוזק האמונה כל כך ע״ד הנ״ל על העתיד לבא‬
‫בבחי׳ עלי עין מצד הלב שעולה עלי עין‪! ,‬וכמו שמפרש הקדוש מו״ה ר״ב מפרשיסחא זצ״ל זי״ע‪ ,‬וכן פי׳‬
‫באמרי שפר להג׳ מוהרש״ק ז״ל בסוף וילך וידבר משה באזני כל קהל ישראל דברי השירה הזאת עד‬
‫תומם‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שמשה רבינו רועה נאמן לא רצה ליפטר ולילך מן העולם הזה‪ ,‬עד שידע שכל ישראל‬
‫שלימים בתכלית השלימות‪ ,‬והיינו שדיבר משה רבינו את התוה״ק עם כל ישראל‪ ,‬עד תומם‪ ,‬עד שהשלים‬
‫אותם בתכלית השלימות עכדה״ק!‪.‬‬
‫לכל האותות והמופתים אשר שלחו ד׳ לעשות וכו׳ בזה עשה שליחותו של הקב״ה‪ ,‬אבל ולכל היד‬ ‫וזהו‬
‫החזקה‪ ,‬שהוא האמונה החזקה ע״ד והי׳ ידיו אמונה‪ ,‬ולכל המורא הגדול‪ ,‬דהיינו שיהי׳ בגודל מדריגת‬
‫האמונה בשלימות‪ ,‬ובשלימות יראת הרוממות אשר עשה משה ״דייקא״ שהוא פעל זה‪ ,‬דהיינו ״לעיני כל‬
‫ישראל בראשית״ שהוא ״לב״ שאמונת הלב יפעול אצלם כמו פעולת העין כמו לעיני כל ישראל מה שראו‬
‫בעיניהם זה יפעול אמונת הלב ע״ד הנ״ל‪ ,‬כנ״ל בס״ד נכון‪.‬‬
‫עני ואביון עב׳ פ אני נותן הודאה ושירה ושבחה על ראות עיני ישועת ד׳‪ ,‬כמו שכתבתי לעיל שהי׳‬ ‫ואני‬
‫מחש בעיני אחר יאוש‪ ,‬והראה לי השי״ת שישרעת ד׳ ממש כהרף עין‪ ,‬השי״ת יטהר את לבבי לזכות‬
‫בחודש אלול ובימים הקדושים הבעל״ט לתשובה להיות מהשבי״ם אליו בכל לבב‪ ,‬ולכבסיני מעוני ומחטאתי‬
‫בזה‬ ‫וזרע זרעינו ולא ניבוש ולא נכלם לא‬ ‫תורה ויר״ש אנו וזרעינו‬ ‫לבבינו לאהבת‬ ‫לטהריני ולדבק‬
‫ילא בבא‪ ,‬ונזכה לראות כולנו יחד עת קיבוץ נדחי ישראל בביאת משיח צדקינו‪ ,‬בבי׳״א סלה‪.‬‬
‫דייטש‪.‬‬
‫הכ״ד מעט מזעיה ה? חיים ירדא סג״ל‬
‫עט״ר מו״ד• יוסף ז״ל ואמי רבהה ע״ה תנצב״ה‪ .‬תרצ״ה לפ״ק‬ ‫בלא״א‬
‫מו״ה אברהם יקותיאל ירושלמי ז״ל‪ ,‬וחמותי מ׳‬ ‫ולזכר עולם יזכרם השם לטובה מר חמי החסיד הנאמן‬
‫פעסיל ע״ה כי הרבה טובות וחסדים גמלני‪ ,‬תנצב״ה‪:‬‬
‫מכל אדם במשלי ו׳ ז׳ מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו עי׳‬ ‫כי כבר כתב החכם‬ ‫אחרי‬ ‫והנה‬
‫חכמים ראש פרק ופי׳ המתנת כהונה‬ ‫יודן שעשאוהו‬ ‫דאבא‬ ‫מד״ר פ׳ ראה שהביא ע״ז מעשה‬
‫שכתבוהו בפנקס בראש כדי שיראוהו הכל‪ ,‬ומעשה ברב חייא שפסק אדם א׳ וכו׳ נטלו ר׳ חייא והושיבו‬
‫אצלו וקרא עליו מתן אדם וכו׳‪ ,‬וכן עשה ר״ל עיי״ש‪ ,‬אי לזאת חוב עלי לכתוב בראש פרק‪ ,‬איזה אישים‬
‫ש״ב בני מר דודי שהי׳ ת״ח גדול‪ ,‬ורחים ומוקיר רבנן מפורסם מו״ה מנחם מענדל ז׳׳ל דייטש‬ ‫פרטיים‪:‬‬
‫דבריהם כש״ת מו׳ה‬ ‫בניו אחריו מתנהגים עפ״י תוה״ק בכל ענינים לכל‬ ‫ממעדיאש מדינת ז״ב‪ ,‬ואשרי‬
‫ומו״ה שמעון‪ ,‬ומו״ה משה‪ ,‬מו״ה חיים יודא‪ ,‬מו״ה גדלי׳‪ ,‬הב׳ דוד צבינ״י‪ ,‬אחים אהובים‬ ‫בנימין‪,‬‬
‫נ״י איש רודף צדקה‬ ‫ובראשם אמם הצ׳ מ׳רחל תחי׳ ומחו׳ הגביר הנדיב מו״ה בנימין ציטראט‬ ‫ונעימ'ם‬
‫יצחק‬ ‫ומח׳‬ ‫דוד קארענפעלד נ״י‪,‬‬ ‫נ״י וגיסו מו׳ה‬ ‫זלמן שטרויז‬ ‫יקותיאל‬ ‫מו״ה‬ ‫וחסדים ומפ״ק יצ״ו‬
‫יתברכו מן‬ ‫לטובת הוצאות הדפוס במתנה חשובה‪,‬‬ ‫אייזיק זיידענפעלד נ״י שגמלו חסד באמת עמדי‪,‬‬
‫השמים בברכה שלימה עם כל בני הקהילה אשר אפרטם אחד אל אחד‪ ,‬בל״נ‪.‬‬
‫תרי ינחנו‪ ,‬חד הכא‪ ,‬ואי׳ ד׳‬ ‫עליו במסורה‪,‬‬ ‫ונבאר הנאמר‬ ‫נפרש‬ ‫קודש הנ״ל דאתי׳ לידן‬ ‫וייקי*א‬
‫בדד‬
 ‫ד‪ -‬ס ד מ ה‬
‫מרטבא‪,‬־־ ‪.‬באר •‪:‬־־‪,‬־דא״‪.‬‬
‫צל ידו תחת כנפי השכינה‬ ‫בס״ד לפרש הפזמון יחביאינו‬ ‫ונ״ל בס״דעפי״ב שאמרתי מכבר‬ ‫בדד ינחנו‪,‬‬
‫מו״ה‬ ‫ח׳ קדושת היום אות ח׳[ ששאל לב׳ מחו׳ הקדוש‬ ‫]לחודש תשרי מאמר‬ ‫וכו׳ וכ׳ הכני יששכר‬
‫כנפי השכינה‪,‬‬ ‫ישראל על‬ ‫רק נשמות גרים‪ ,‬משא״כ נשמות‬ ‫רציה זציק״ל‪ ,‬כי תחת כנפי השכינה הוא‬
‫עיי״ג‬ ‫צילא דמהימנותא‬ ‫אחר יוה״ק‬ ‫הסוכה אשר מצותי׳‬ ‫והשיב שנוכל לפרש הכוונה עלצל‬
‫הקדושים זי״ע ‪.‬‬
‫לבאר בס״ד הנלענ״ד להבין ענין ״תחת כנפי השכינה״ בדרך זה‪ ,‬דהנה כתיב בפ׳ האזינו כנשר‬ ‫ונ״ל‬
‫יעיר קינו על גוזליו ירחף וכו׳ פירש״י שלא כדרך שאר עופות שנושאים גוזליהם תחת כנפיהם‬
‫בבני‪,‬‬ ‫ולא‬ ‫בי‬ ‫שיכנס החץ‬ ‫מוטב‬ ‫דאומר‬ ‫מכנפיו‪,‬‬ ‫למעלה‬ ‫שנושא גוזליו‬ ‫הנשר‬ ‫כדרך‬ ‫אלא‬
‫דכמה פעמים מדה״ד מקטרג‬ ‫פ׳ שלח ופ׳ האזינו באורך[‬ ‫המשל ביאר מורי זיל ]בערוגת הבשם‬ ‫וענין‬
‫כדרך שהי׳ בקריעת י״ס הללו והללו‪ ,‬ומחזיכמשא פנים בדבר‪ ,‬אבל השי״ת מאהבת ישראל אינו משגיח‬
‫כדרך‬ ‫והיינו ענין המשל‬ ‫טוב‪,‬‬ ‫כן‪ ,‬ממה שיהי׳ ח״ו לישראל שום דבר לא‬ ‫ע״ז כלל‪ ,‬ומוטב שיאמרו‬
‫ישראל והיינו‬ ‫הקושיות שיקשו עליו לאהבת‬ ‫החץ בי וכו׳ דהיינו שסובל כל‬ ‫הנשר שאומר מוטב יכנס‬
‫המרגלים הי׳ שנכנסו תחת כנפי השכינה‪,‬‬ ‫למעלה מכנפיו‪ ,‬ומבאר שם בזה מאמר התנא דב״א שחטא‬
‫תחת דייקא‪ ,‬דהיינו שיזכו לנס למעלה מן הטבע‪ ,‬מחמת הקטרוג‪ ,‬ואז הוא רק בבחי׳ שאר עופות‪ ,‬אבל‬
‫בבחי׳ נשר למעלה מכנפיו עיי״ב‬ ‫ואינו משגיח על הקטרוג‬ ‫למעלה מן הטבע‬ ‫שהשי״ ת עושה טובות‬
‫זי’ ע‪.‬‬ ‫המתוקנים‬
‫משפחות‬ ‫אינו משרה אלא על‬ ‫שכינתו‬ ‫ר׳ חמא בר״ח כשהקב״ה משרה‬ ‫בקידושין דף ע״א אמר‬ ‫ואי'‬
‫ישראל‪ ,‬לכל ישראל לא נאמר‬ ‫לכל משפחות‬ ‫מיוחסות שבישראל שנאמר נאום ד׳ אהי׳ לאלקים‬
‫אלא לכל משפחות‪ ,‬והם לי לעם‪ ,‬אמר רבה בר ר״ה זו מעלה יש בין ישראל לגרים דאלו בישראל כתיב‬
‫אלי‬ ‫את לבו לגשת‬ ‫הוא אשר ערב‬ ‫ואלו בגרים כת*ב מי‬ ‫והייתי להם לאלקים‪ ,‬והם יהי׳ לי לעם‪,‬‬
‫ד׳ והי׳ לי לעם ואני אהי׳ להם לאלקים‪ ,‬פירש״י בלשון קדשו בישראל אעפ״י שאינם לי לעם‪ ,‬מתוך‬ ‫נאום‬
‫מקרבם הם יה־׳ לי לעם‪ ,‬אבל גרים אין מקרבין אותם מן השמים אא״כ הם מקרבין עצמם תחילה‬ ‫שאני‬
‫להיות טובים עכ״ל רש״י זי״ע‪ ,‬א״כ כיון שאין מקרבין אותן מן השמים א״כ ממילא בשעת שמקטרג מדה״ד‬
‫המה״ד‬ ‫עליהם אינו אומר הקב״ה מוטב יכנס החץ בי בבחי׳ כנשר‪ ,‬רק אם הם בכחם מבטלין מעליהם‬
‫שמקטרג עליהם‪ ,‬ומתנהגים עפ״י המשפט והחוק‪.‬‬
‫וז הו נ״כ )עפ״י פשטות( הענין שישראל הם על כנפי השכינה בבחי׳ כנשר יעיר קינו כנ״ל‪ ,‬וגרים הם‬
‫שאי‬ ‫בשבילם קושיות של משא פנים כנ״ל‬ ‫סובל‬ ‫העופות שאינו‬ ‫שכינה כשאר‬ ‫רק החת כנפי‬
‫מק־בין אותם כנ״ל‪.‬‬
‫ו הנ ק אנו אומרים תפילה זו יחביאנו צל ידו ביום הקדוש בתפילת נעילה‪ ,‬ואז לית רשות לשטן כלל‬
‫לאסטוני עי נדרים ל׳ב‪ ,‬א״כ כיון שאין שום קיטרוג כלל‪ ,‬א״כ אין הכרח לבחי' על כנפי‬
‫השכינה שהי׳ בחי׳ כנשר יעיר קינו כיון שאין כאן חץ כלל‪ ,‬וגם בעשרת ימי תשובה שישראל עושין‬
‫המקטרג על כן אבו מבקשים שיחביאנו בצל ידו שישגיח עלינו‬ ‫בעצמם קול‬ ‫ומבטלין‬ ‫תשובה שלימה‪,‬‬
‫של‬ ‫ההיצים‬ ‫לסבול‬ ‫יצטרך‬ ‫ולא‬ ‫אצלינו‪,‬‬ ‫המתקיים‬ ‫דבר‬ ‫תשובתינו‬ ‫שיהי׳‬ ‫דשמי׳‬ ‫בסייעתא‬ ‫לטובה‬
‫ואנו מקבלים עלינו ומבקשים שנוסיף תמיד מעשים טובים ונהי׳ תמיד טובים ולא‬ ‫המקטריגים בבחי' נשר‪,‬‬
‫נפתח פה למקטרג‪ ,‬ויהי׳ די לנו בהנהגה שתחת כנפי השכינה )עי׳ בני״ש הנ״ל ריש מאמר ו׳ צומא רבא(‬
‫ולא נשוב לכסלה ח״ו כנ״ל‪.‬‬
‫^^מנם לכאו׳ עדיין צ״ב מאיזה כח וצד באמת אינו משגיח על טענת המקטריגים‪ ,‬הא מלך במשפט יעמוד‬
‫ארץ כתיב )וכמש״כ ברעי׳ מהימנא שמסודר בסידורים לאמרו קודם תק׳ש‪.1‬‬
‫על מאמר חז״ל גדולה צדקה‬ ‫ל״ד‪,‬‬ ‫ונ^ל בס״ד עפ״י הבני״ש הנ״ל מאמר יו״ד צלא דמהימנותא אות‬
‫דקשה הא ברישא דקרא כתיב‬ ‫שמקרבת את הגאולה שנאמר ציון במשפט תפדה ושבי׳ בצדקה‪,‬‬
‫ציון במשפט תפדה ומפרש עפ״י גמ' דר״ה דף ד׳ ע״א האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי׳ בני ה״ז‬
‫מטיבין לו‪,‬‬ ‫באוה״ע פירש״י דישראל אינו קורא תגר אפי׳ אין‬ ‫צדיק גמור‪ ,‬ל״ק כאן בישראל‪ ,‬כאן‬
‫אעפי״ב צדקתו שנתן על תנאי עומדר־ז לעד הגם שלא נתקיים התנאי‪ ,‬וכיון שזה דרכם של ישראל תמיד‪,‬‬
‫מהראוי שכזה יהי׳ משפטם לפני השי’ ת‪ ,‬הגם‪ ,‬שהשי״ת אמר תנאי אם בחוקותי תלכו וכו׳ ונתתי וכו׳ ואם‬
‫תשמעו וכד אבל כשישראל מקיימים צדקתם אעפ י שלא נתקיים התנאי‪ ,‬הנה זה שכרם במשפט‪ ,‬אשר‬
‫נתקיים התנאי‪ ,‬והנח הקץ תלוי בתשובה‪ ,‬כי תנאי הי׳ דברי‬ ‫שלא‬ ‫צדקותיו‪ ,‬אעפ״י‬ ‫גם השי״ת דברי‬
‫וכו׳ והשבות אל לבבך בכל הגוים וכו׳ ושבת‬ ‫הדברים האלה הברכה‬ ‫השי״ת והי׳ כי יבוא אליך כל‬
‫עד ד״א וכו׳ ושב ד״א את שבותך וכו׳ ושב וקובצך מכל העמים וכו׳‪ ,‬אבל כשישראל נותנין צדקה‬
‫וצדקתם עומדת לעד הנה‬ ‫וכנ״ל ואעפי״כ שהשי״ת מאחר הטובה‪ ,‬אינם מהרהרים ומקיימים נדרם‪ ,‬ודבריהם‬
‫ע פ״י‬
‫)ז(‬ ‫ה ק ד מ ה‬

‫מהמבאר ״באר יהרדא״‪.‬‬

‫שלא‬ ‫העמים הגם‬ ‫ושב וקיבצך מכל‬ ‫יקיים הבטחתו מה שהבטיח‬ ‫עפ״י המשפט הוא אשר גם השי״ת‬
‫קיימנו עדיין התנאי של ושבת עד ד״א‪ ,‬הנה נקיים אחר כך כמו שאומרים ישראל השיבנו ד׳ אליך‬
‫ונשובה שמקודם תקיים הבטחתך ואח’ כ גם אנחנו נקיים ונשובה‪ ,‬וזהו כוונת חז״ל גדולה הצדקה שמקרבת‬
‫הגאולה‪ ,‬וראייתם ציון במשפט תפדה‪ ,‬ועפ״י המשפט הי׳ צריכין לתשובה מקודם‪ ,‬אבל מ״מ ושבי׳ בצדקה‬
‫גליות‪ ,‬כאמרינן השבינו ד׳ אליך‬ ‫ע״ י הצדקה‪ ,‬וכנ״ל‪ ,‬הגם שאחרנו מצות התשובה‪ ,‬הנה נקיים אחר קיבוץ‬
‫בעד כנס״י אמן‪] ,‬ובסליחות ליום ד׳‬ ‫ונשובה‪ ,‬והוא כמשפט הצדקה ע״כ לשון קדשו זי״ע וימליץ טוב‬
‫ברוב מוהר‪ ,‬וברוב טובה‪ ,‬ואיך עתה‬ ‫לעשי״ת מבואר כן‪ ,‬בפתיחה אשת נעורים האהובה אשר ארסת‬
‫בכל זאת לא פנתה אל רהבים ולא‬ ‫תרא‬ ‫געולה מאוסה ועזובה‪ ,‬נא יושב הכרובים‬ ‫יושבת עלובה‬
‫על פרשים ורוכבים וכר[‪.‬‬
‫יתבארו הפסוקים כנשר יעיר קינו כני ל‪ ,‬שאין הקב״ה משגיח על הקיטרוג‪ ,‬ומאיזה טעם הוא‬ ‫ועד״ז‬
‫כן‪ ,‬ומפרש קרא שלאחריו דהטעם הוא‪ ,‬שדרכם של ישראל שאפילו ד׳ בדד ינחנוןהכוונה ע״ד‬
‫הנ״ל[‪ ,‬דהיינו‬ ‫פנה אל רהבים‪! ,‬כבסליחות‬ ‫ולא‬ ‫בדד העיר] בכל זה‪,‬ואין עמו אל נכר‬ ‫איכה ישבה‬
‫הנהגת השי׳ת‬ ‫אדרבא מצדיק עליו וכו׳‪ ,‬והמסורה‪ ,‬הוסיף עוד בטעם‬ ‫שישראל ח״ו אינו קורא תגר‪ ,‬רק‬
‫דרבותא יש בדרכם של ישראל קדושים‪ ,‬דאפי׳ בצדקה שמותר לנסות‬ ‫עם ישראל כנשר יעיר קינו‪ ,‬הוא‪,‬‬
‫להם התנאי‪ ,‬אעפי״כ אין‬ ‫והשי״רת מאחר‬ ‫בזאת‪ ,‬ועשר בשביל שתתעשר‪,‬‬ ‫נא‬ ‫השיית כמש״ כ ובחנוני‬
‫קורין תגר והביא הפסוק הנ״ל‪ ,‬דע״י מתן אדם היינו ע״י הצדקה כנ״ל‪ ,‬ירחיב לו ]מלשון הרחבת זמן[‬
‫בבחי׳ השיבינו ד׳ אליך‪ ,‬ואח״כ ונשובה‪ ,‬כמשפט שהם נוהגים בצדקה אף שלא נתקיים התנאי‪ ,‬ולפני‬
‫גדולים ינחנו שנקרא עי״ז צדיק גמור כדאי בגמרא הנ״ל‪ ,‬בעבור מדר‪ .‬טובה זו שאינו קורא תגר אף‬
‫שלא נתקי ם התנאי כנ״ל‪ ,‬בס״ד‪ ,‬וכן יתקיים בנו בזמן קריב קרוב קודם מקרא שכתוב הנ״ל ציון וכו׳‬
‫ושבי׳ בצדקה‪ ,‬בביא״ס‪.‬‬

‫במפתחות‪ ,‬כי שם‬ ‫א מי ר ה נעימה יהיבה אל הקורא האהוב‪ ,‬שאם יקשד‪ ,‬לו איזה דיבור‪ ,‬ימחול לעיין‬
‫תיקנתי הן מהמת חסרון לשון‪ ,‬או טעות דפוס‪ ,‬וגם שאר הערות‪.‬‬

‫דבר גלוי ומפורסם שאם נזכר איזה ענין‪ ,‬הכוונה על העוכו׳׳מ המוקדמים‪ ,‬אך לא כן‬
‫העמים שאנו חוסים סביבותם‪ ,‬מכבדים התוה׳׳ק ומקיימיה ועושים טובות עמנו‪ ,‬בימיהם‬
‫ובימינו תוושע יהודה וישראל ישכנו לבטח בבי״א‪.‬‬
‫המחבר‪.‬‬
 ‫ה ק ד מ ה‬
‫המחבר בהיות חברים מקשיבים אצל ציון רשב״י עוסקים באמרותיו אמרות טהורות כדרכנו פעמיב‬ ‫אמר‬
‫בשנה מעת לעת ומפקידה לפקידה שם ישבנו גם בכינו צעקנו במרירות לבנו ויתב׳ כמים שאגותינו‬
‫בראותינו איך רשב״י וחבריו בדורותם היו מצטערים ואוננים בוכים על רוב פשעינו ואותם הצדיקים לא היו גימא‬
‫בנזקי וקל וחומר לנו שאנחנו הגורמים שיש לנו לבכות ולהצטער כפלים‪ .‬וזה לשון רשכ״י בתיקון ששי‬
‫ווי לון לבני נשא דקב״ה אס ר עמהון ואתמר ביה אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים פורקנא דילה‬
‫דאיהי תשובה אימא עלאה איהי תליא בידיהון וכו׳ ויפן כה וכה אם אית מאן דיתער בתיובתא לתברא‬
‫בית אסורין דלהון הה״ד לאמר לאסורים צאו ולאשר בחשך הגלו ויפן כה יכה וירא כי אין איש אלא לדרכו‬
‫פני בעסקי דלהון באורחין דלהון איש לבצעו מקצהו בבצעא דהאי עלמא לירתא הא עלמא ולאו אינון מסטרי דאלין‬
‫דאתמר בהון אנשי׳ חיל יראי אלהים אנשי אמת שנאי בצע עכ״ל‪ .‬אלה הדברים יצאו מפי קדוש מדבר וגם עתה‬
‫שפתותיו דובבות בקבר ירדו לעמקי לבבנו שמענו ותרגז בטננו זחלנו ונירא מאד לנפשינו אמרנו אוי לנו‬
‫מלכו של‬ ‫מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה איך ניעול בכיסופא לעלמא דאתי מה נדבר ומה נצטדק לפני‬
‫עולם‪ .‬ככה אירע לנו פעמים רבות ובשובנו לעיר בהבלי הזמן נשתומם לבנו בצרותינו כי רבת אנחור־זינו‬
‫והים הולך וסוער עלינו ויהי היום אמרנו עת לעשות לה׳ אלהינו ית הבטיחנו הבא ליטהר מסייעין אותו‬
‫ואמר פתחי לי אחותי רע תי פתח קטן כשל מחט ואפתח לכם כפתחו של אולם לכו ונשובה אל ה׳ בכל‬
‫סכת שלום ורבים‬ ‫שמה‬ ‫עשינו חברה קדושה קראנו‬ ‫עוז וגם נשיב רבי׳ מעון כאשי צונו ית׳ פה צפ״ת‬
‫גם אגודה אחת חברים‬ ‫מתקבצים לשוב בכל לב גם מעת לעת האב״ד דורש בכל קהל וקהל על התשובה‬
‫מקשיבים יחדיו ימי המעשה סגורים הומים כים על התורה ועל העבודה‪ .‬אמיתי מלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא‬
‫ונשלוח ספרים על דבר כבוד שם המלך הקדוש שאין כמוהו ויחידו בנים מים קצות הארץ יחרדו לשוב בכל לב‬
‫לעשותם כי הוא אמר קרא בגרון ואל תחשוך כשופר הרם קולך וכל‬ ‫מעותן אליו ית׳ ולהתחזק במצותיו‬
‫בשם אלהי ישראל קולשאון מעיר קול ה׳ לעיר יקרא לכו נא ונוכחה‬ ‫העם ישמעו ויראו וזה החילי לעשות‬
‫יאמר ה׳ שמעו ותחי נפשיכם‪ ,‬אהובי עליון העם בחר לנחלה לו בעולמו מנורת זהב כולה שבעה נרותיה ג׳‬
‫אבות וד׳ אמהות וזהו אומר כסף צרוף מזוקק שבעתים זה אדם שת נח ושם אברהם יצחק ויעקב הוא הזקוק‬
‫ויבחר‬ ‫כלפיהורע הנכון הם גזע קדוש בו חשק ה‬ ‫הנכון‪ :‬כתב הרשב׳׳א אצל אגדת יעקב אבינו לא מת‬
‫בזרעו אחריו ממצרים גאלם באותות ומופתים גדולים וקרע להם הים וטבע אויביהם וע״י הפלאים הגדולים‬
‫ושנוי סדרי בראשית ידעו באמת כי ה׳ האלהים יוצר בראשית אין עוד מלבדו בשמיכם ממעל ועל הארץ‬
‫מתחת שנאמר וידעתם כי אני ה והביאם לסיני ונתגלה להם באור שכינתו ודבר אליהם פנים בפנים ונתן‬
‫להם תורת אמת נמצא בידם פדיון נפשם וגופם שהבדילם מכל גויי הארצות הקדמונים אשר בחשכה‬
‫התלהבו עובדי אלמים הבל המה מעשה תעתועים וה׳ הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה‬
‫בעמוד אש להאיר‪ .‬הוליכם ארבעים שנה במדבר מקום נחש שרף ועקרב וצמאון והם מוקפים בענני כבוד‬
‫ואין שטן ואין פגע רע והוריד להם מן השמים מן ומי באר מן הארץ ולא חסרו דבר כל הארבעים שנה‪ .‬בנים גדל‬
‫ורומם והם פשעו בו כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון יעשו עגל בחורב וישתחוו למסכה ויאמר בפיו‬
‫להשמידם לא מלבו גם בפיו רמז למשה עבדו להתחנן לו עליהם באמר אליו הניחה לי ויחר אפי אז התחזק‬
‫משה ויחל משה פניו ית ויאמר לו סלחתי כדבריך ולראיה כי מחל להם מחילה גמורה ואהבתו הגדולה‬
‫לא זזה ממקומה‪ .‬עשאם דגלים איש על דגלו בארבע רוחות ושכינתו ביניהם משכן מלא מאור נוגה דוגמת‬
‫רפאל נוריאל והוא באמצען ומספר הפקודים של כל דגל של מטה כמספר‬ ‫מחנה מלאכיו מיכאל גבריאל‬
‫הפקודים של מלאכי השרת כדגל של מעלה כדאיתא בזוהר להורות כי הוא אלהינו אביוו ואנחנו עמו ועבדיו‬
‫בניו כשתילי זיתים סביב לשלחנו ורצה תכף להנחילנו הארץ הטובה אשר נשבע לאבותינו צבי היא ל‪93‬‬
‫עמהם אך ןןןן‬ ‫הפר בריתו‬ ‫ועכ״ז לא‬ ‫בארץ חמדה‬ ‫וימאסו‬ ‫באהליהם‬ ‫הארצות והבנים פשעו בו וירגנו‬
‫מלחמות‬ ‫לא ככל‬ ‫אם בכחו הגדול כי‬ ‫בחרבם ולא בקשתם כי‬ ‫והנחילם להם לא‬ ‫בניהם הקים תחתם‬
‫נסתר אך במלחמתן‬ ‫התשועה מי מ הדבר‬ ‫ולה׳‬ ‫ליום מלחמה‬ ‫עם אלו סוס מוכן‬ ‫שנלחמים אלו‬ ‫העמים‬
‫לכל כי ה׳ הוא הנלחם להם ובכניסתם לארץ הקיפו את עיר יריחו והיו‬ ‫של ישראל היה הדבר בגלוי ונודע‬
‫אומרים עלינו לשבח מראשו לסופו ומסופו לראשו ונפלח חומות העיר תחתיה ונכנסו בעיר ושרפוה באש‬
‫עס‬ ‫יהושע שמש בגבעון‬ ‫ועמדה חמה להם לעיני כל העולם בדבור קל שאמר לו‬
‫ואין כמוהו‪ .‬עוד העיד‬ ‫בידו את הפלשתי איש מלחמה מנעוריו‬ ‫יפה עינים לא לומד במלחמה מסר ה׳‬
‫פליאות אין להם מספד עשה עמנו יתברך‬ ‫הכתוב על דוד שהיה מפיל שמנה מאות חלל בפעם אחת‪ .‬וכמה‬
‫הנסיס כתובות בספרי הנביאים והמליך עלינו מלך צדיק חסיד קדוש דוד עבדו חאציל עליו רוח הקדש ושר‬
‫שירים מפוארים ונתן לו השי״ת בן חכם לא היה כמוהו בעולם והמליכו תחתיו בכים׳ וכל העמים ענדודו‬
‫בא״י כדגלים‬ ‫רוחותיו‬ ‫והשתחוו לו ובנה מקדש לאלהינו בירושלים שהוא באמצע א’ י ועמו ישראל כארבע‬
‫)א(‬
‫במדבר‬
 ‫הקדטה‬
‫במדבר כשתילי זיתים סביב לשלחני‪ .‬וכי פשעו בו ה*ה שולח להם עבדיו הנביאים השכם ושלוח להתרות‬
‫בנו' שנשוב ולא שמענו וכי נתמלאת סאת פשעינו הרם בעברתו המקדש וזרה אותנו בארבע כנפות הארץ‬
‫סביבות ירושלים מרחוק ובעמדנו להתפלל פנינו נכה המקדש ממזרח וממעי־ב מצפון ומים אס כן עדין אנחנו‬
‫כדגלים ועם הגופות רחוקות הלבבות קחבות והיו עינינו ולבנו שם כל הימים אבל אשמים אנחנו ועדין לא‬
‫שבנו מטעותינו ולכן נתארך גל‪,‬תנ' ומצאנו צרות רבות ורעות לא שלונו ולא שקטנו ולא נחנו ויבא רוגז מעת‬
‫לעת ומפקידה לפקידה גירושין וחרבות שלום־ת מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזי׳ הלא ה׳ ד חטאנו לו‬
‫במצות לא תעשה הלכנו עמו בקרי דרך עראי וברפיון ידים במצות עשה אוי לנו דלא אכשור דרי ולא‬
‫טובים אנחנו מאבותינו‪.‬ואין אנו בטוחים מגרושין אחרות וחרב היונה וכוסות התרעלה ששתי אבותינו וראיתי‬
‫גדול הדור מוהר״ר יוסף קארו זלה״ה מיצר ודואג על זאת בימיו‪ .‬ובת קול משמים יוצא לרבים בכל יום שובו‬
‫בנים שובבים כדאיתא בזוהר פרשת נשא ואע״ג דאיהו לא חזי מזליה חזי גם ליחיד קול קורא משעיר מה‬
‫להחזיק בו כלנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו‬ ‫לך נרדם קום קרא אל אלהיך ואין מקיץ מתעורר‬
‫איש לבצעו מקצהו ‪:‬‬
‫ג ם רעתינו רבה כי לא נשים על לב איך בנס אנחנו חיים וק ימים כי בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו‬
‫והקב״ה מצילנו מידם כדכתיב ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם ניסים‬
‫גדולים עושה עמנו בכל דור ודור מיום הגלנו מארצנו והם גלוים ולא עשה כן לכל גוי וגם לכל יחיד‬
‫טובה ‪:‬‬ ‫כפויי‬ ‫ויחיד עושה נסים רבים ואנחנו‬
‫הן אמת טרד׳ הגל׳ ודוחק השעה והעוני לא נתנונו השב רוחינו ואנחנו מבטלי׳ את התורה מעו^י לפי‬
‫שבטלנוה מעושר בהיותינו במלכותנו כמאמר התנא ופסוק מלא הוא תחת אשר לא עבדת את ה׳‬
‫אלהיך בשמחה ובטוב לבב ומרוב כל ועבדת את אויביך וגומר ובחוסר כל ולא גזר עלינו מלכנו גלות רק אלף‬
‫שנים כמאמר נביאו נתנני שוממה כל היום דוה יום שלו ית׳ ולפי שלא עוררני תשובה נתארכו ימי גלותינו‬
‫עוד חצי יום ועוד ‪:‬‬
‫רעתה ישראל זכרו דברי הושע נב־או אשר ניבא אחי ישובו בני ישראל ובקשו את ה׳ אלהיהם ואת דוד‬
‫מלכם ופחדו אל ה׳ ואל טובו באחרית הימים כל איש יחרד מפני פחד ה׳ ומחדר גאונו נחפשה‬
‫קורותינו אחד חסרון ידיעתנו את‬ ‫דרכנו ונח קורה ונשובה עד ה׳ נפקח עיני שכלנו נחזי אנן דשלשה הנה‬
‫אלהינו דכ׳ ידע שור קונהו וגומר ישראל לא ידע וכתיב כי אויל עמי אותו לא ידעו וכתיב ותופשי התורה לא ידעוני‪:‬‬
‫שנית עצלותינו ורפיון ידינו במצותיו ית׳‪ :‬שלישית העדר התשובה לתקן את אשר עותנו ולרפא את מזבח ה׳ הדרום‪:‬‬
‫לכן אנשי לבב שמעו לי ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק‪ ,‬על שלשה אלה נדעה נרדפה לדעת את ה׳ ואחרי‬
‫מצותיו תרדף נפשנו כאריה ישאג ותשובתו הרמתה נעלם במעלות עד אשר חטאינו כשלג ילבינו ויעשו‬
‫כזכיות מר ואה״ות קציעות כל בגדותיך ואני עפר רגליכם אלעזר בכ״ר משה בן החכם חסידא‬
‫מלכו של עולם‬ ‫קדישא כיר אלעזר אזקרי נ׳ ע נתתי לבי לא לכבודי ולא לכבוד בית אבא אלא לכבוד‬
‫לחבר חבור קצת על השלש האלה למען ירוץ קורא בו ירוץ צדיק ונשגב תחלה אומר מזוהר בידיעת מלכנו‬
‫ואח״כ אזכיר המצר שאפשר לג׳ לקיימן בגלותינו ואח״ב אחתום בענין התשובה ב״ה אע״ג דידיעות ה׳‬
‫לכך אמרו ז״ל תרי״ג‬ ‫והתשובה נמי תרי מצות עשה נינהו מ״מ עיקר ושורש הכל וראוי לסיימן לעצמן‪.‬‬
‫מצות ניתנו למשה בסיני בא דוד והעמידן על אחד עשר וכו׳ בא הבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק‬
‫באמונתו יחיה ועל מצות התשובה נאמר השיבו וחיו ואיתא בספרי ובסדר עולם וברעיא מהימנא דכל המצות‬
‫תלויות בח׳ אברים שבאדם בלב ועין ופה וחוטם ואוזן ויד ורגל וראש הגויה ומצות ציצית שהיא מזכרת‬
‫כל המצות כדכתיב בה וראיתם וזכרתם את כל מצות ה׳ יש בכנף שמנה חוטין רמז לשמונה דברים אלו לכן‬
‫ראיתי לחלק המצות לשמונה אברים אלו בפ״קים אך דמצות התליות בחוטם לפי שהם מועטות אצרף אותם עם‬
‫התליות בפה בפרק א׳ דריחא דתל א בחוטם מלתא היא כטעמא דתליא בפה ואכתב גם קצת מצות מדברי‬
‫קבלה הנה הנביאים והכתובים מדברי סופרים כדאמרינן במסכת ברכות כל מילי דרבנן אלאו דלא תסור‬
‫אסמכינהי וכל העובר על דברי תורה חייב מיתה לפי שפורץ גדרה של תורה וראוי לכל ירא ה׳ להקדים‬
‫כל יום לזכור בלבו להוציא בפה המצות שאפשר לו לקיימן וכן כתב הרב רבינו יוסף נחמיאש תלמידו של‬
‫הרב רבינו אשר והיינו דכתיב בפרשת ציצית וזכרתם את כל מצות ה׳ וחזר וכתב למען תזכרו הא׳ לזוכרם‬
‫ולזוכרי‬ ‫וחסד ה׳ מעולם ועד עולם וגומר‬ ‫ואמר‬ ‫שתיהם רמז דוד‬ ‫ועל‬ ‫בפה‬ ‫לזוכרם‬ ‫בלב והשני‬
‫■‬ ‫פקודיו לעשותם ‪:‬‬
‫אתם ראו קראתי בשם וספר חרדים( לחיבור קטן זה שחברתיו למזכרת מצות יוצרנו לפי שארז״ל‬ ‫הדוף‬
‫לזכרון לנו‬ ‫כי לכך נתן לנו ית' התורד בסיני באש ברעש שהיינו אז באימה ביראה ברתת ובזיע‬
‫שנעסוק בתורה ומצותיה עד עולם באימה ביראה ברתת ובזיע וכתיב בספר עזרא והחרדים אל מצות אלהינו‬
‫ונאמר ע״י הנביא ישעיה שמעו דבר ה׳ החרדים אל דבריו וכתיב ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי‬
‫ואיתא בגפ׳־י פ אמור ויאמרו האנשים אליו וגו׳ למה נגרע וגו׳ מלמד שהיו כשרים וחרדים על המצות ובפרשת ואתחנן‬
‫על‬ ‫ס‬
 ‫■‬ ‫ה ס ד מ ד!‬
‫ססוק אז יבדיל משה שלש ערים לשון רש״י נתן לב להיות חרד לדבר שיבדילם ואע״ם שאינן קולטות‬
‫עד שיבדילו אותן שבארץ כנען אמר משה הואיל שאס׳ מצו׳ לקיימנה אקיימנה עכ״ל ‪:‬‬

‫חיוב מצות ציצית‬

‫לב מ סב ת דרך ארץ זוטא פרק רביעי אמר הוי חרד ושש על כל המצות גם במצות ציצית רמז לנו יתברך‬
‫שנהי׳ חרדים ונרתעים על מצותיו כדאיתא ברעיא מהימנא פ׳ שלח לך ז״ל ציצית פקודא דא‬
‫לאדכרא בל פקודי אורייתא בגינה כמד״א וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה׳ ועשיתם אותם דא איהו‬
‫דאבוי דחיל מאבוי מאן גרים ליה‬ ‫סימנא דמלכא לאדכרא ולמעבד וכו׳ כל זימנא דברא חמי רצועה‬
‫לאשתזבא ההוא דחמי בעינוי ההיא רצועה אוף הכא וראיתם אותו וזכרתם את כל מצית ה׳ ודאי אי לא‬
‫הא רצ‪,‬עה עכ״ל‪ .‬ומפרש התם איך התכלת הוא רמז לרצועה שהרי תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה‬
‫לכסא הכבוד הוא כסא דין שדנין בו דיני נפשות וציצית כתוב בתורה חסר יו״ד ועולה במספר קטן עם ד׳‬
‫אותיות כמנין חרדה סימן לדבר חרדה ילבשו הכתוב בספר יחזקאל וד׳ ציצית כנגד ד׳ שפטיו הרעים‬
‫הכתובים שם חרב ורעב וח״ר ודבר ‪ :‬וחייב אדם ליקח שני ציצית שלפניו בידו השמאלית ולשומם נגד לבו‬
‫בהם כשיגיע לפסוק וראיתם אותו‬ ‫בשעת קריאת שמע שנא׳ ושמתם את דברי אלה על לבבכם ויסתכל‬
‫ר״י גוקאטיליי״א שני ציצית‬ ‫וכתב הרב‬ ‫וזכרתם וגו׳ וכדאיתא במדרש על פסוק כל עצמותי תאמרנה‬
‫והרקיעים‬ ‫יהו״ה‬ ‫שלפניו הוא ש קח יען כי בשנים יש ט״ז חוטין וקשרים עשרה שעולים כ״ו כמספר‬
‫הקטנים עם הגדולים עשרים ושש במספרם כדכתב הרמב״ם והרמז שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה‬
‫ואז יכנע לבבם הערל גם טעם לקחת משני ציציות לשני שופטיו היותר מצוי׳ והפחד והמורא מהם רב כדכ׳‬
‫לך ראיות ברורות כי מצות ציצית שהוא מזכרת כל‬ ‫נזבחה לה׳ אלהינו פן יפגענו בדבר או בחרב הרי‬
‫המצות היא סימן לחרב ה״ מלאה דם להנקם מהרשעים הפושעים בו כדכתיב אם שנותי ברק חרבי לי‬
‫נ ק ס ועלם ולכן כל איש יפחד ויירא וילבש חרדה וישמו׳ מעבור מצותו כמפני חרב‪ .‬וכ״כ הרב החסיד‬
‫רבי יוסף יעב״ץ על משנה הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה וכן כתב רשב״י כל פקודא דלאו היא‬
‫בדחילו ורחימו לאו פקודא היא והיראה הגדולה מביא׳ האהבה כדכתב בספר חובת הלבבות ובהדיא כתיב‬
‫מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה׳ אלהיך‪ ,‬ללכת בכל דרכיך ולאהבה אותו וגו׳ ועל כן חבור‬
‫קצר שחבר הרב רבי אליעזר ממי׳ על המצות קרא שמו ספר יראים ואני לא כתבתי רק המצות הנוהגת‬
‫היום לעשותם ונם הבאתי אור תורה מספרי רבנן קמאי ורבנן בתראי ועטרתים במילוי דרשביי ע״ה וקורא‬
‫לו שם חדש לחבורי קטן אשר פי׳ ה׳ יקבנו שנתרעם עלינו ביד ישעיה הנביא ותהי יראתם אותי מצות‬
‫מלומדה כלומר הם חשבו שמה שכתברתי להם בתורה ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שהיל מעמך כי אם‬ ‫אנשי‬
‫ליראה את ה׳ אלהיך היא יראה קלה מצות אנשי׳ מלומדה ואין הדבר כן אלא כדכתיב באנשי ננוה‪ .‬ויראה‬
‫האנשים יראה גדולה‪ ,‬והיראה הגדולה נקראת חרדה כדפי׳ יתברך על ישעי׳ עצמו החרדים על דברו וחרד‬
‫מלכנו‬ ‫אבינו‬ ‫על מצות‬ ‫בנים‬ ‫ויחרדו‬ ‫חרדים‬ ‫קראתי ספר‬ ‫מזכרת מצורת זה‬ ‫ע״כ‬ ‫דברי‬ ‫על‬
‫מלכו של עולם ולא יטעו לומר ה׳ צבאות מלא רחמים וירח׳ צל הרשעים רלא ידונם כדארז״ל שהאומר‬
‫הקב״ה וותרן יותרו מעוי אלא מאריך אפיה וגבי דיליה וכן כתב ונקה לא ינקה ופי׳ ית׳ למשה בסיני מנקה הוא‬
‫וב' רשב״י‬ ‫לרשעים ששבו בתשובה ואינו מנקה לרשעים שלא שבו וכתיב פוקד עון אבות על בנים וגו׳‬
‫ו׳ גופא‬ ‫דאותיותיו יתברך רמז לחרבו הקשה והגדולה שבה מתנק׳ מן הרשעים כיצד ו׳ רישא דחרבא‬
‫דחרבא ה״ה תרין פיות דילה ומי רואה את המלך וחרבו שלופה בידו ולא יחרד חרדה נדולה והיינו דרמז‬
‫ית׳ בפ׳ ציצית והיה לכם לציצית וראיתם אותו וגו׳ כי תיבת והיה רמז לשם הנכבד והנורא שיש לו י״‪3‬‬
‫צרופי׳ וזה א׳ מהם תיבת לכם בהיפך אותיות מלך וציצית לשון הסתכלות לשון מציץ כדפי׳ לעיל וראיתם‬
‫אותו בהיפך אותיות ויראתם אותו כלומר הסתכלו בעיני שכלכם באותיות ה׳ שהוא מלכו של עולם שמורות שחרב‬
‫נוקמת בידו ותפול עליכם אימה ופחד ויראה גדולה וזכרתם את כל מצות ה׳ ועשיתם אותם כו׳ עוד כיון בתיבת‬
‫לציצי׳ שה׳ מלך שהזכיר הוא מציץ בכם תמיד כתוב בתורה שנוי בנביאים ומשולש בכתובים כתוב בתורה‬
‫על פני שפי׳ רמב״בם כמו אם לא צל פניך יברכך‬ ‫שנא׳ אתה אל ראי וכתיב לא יהיה לך אלהים אחרים‬
‫כי הדבר העשוי בפניו של אדם והוא עומד עליו יקרא על פניו והנה אמר דלא תעשה לך אלהים אחרים‬
‫בסתר ובגלוי ע״כ‪ ,‬ושנוי‬ ‫פני הם שאני נמצא עמך תמיד בכל עת ובכל מקום ורואה אותך‬ ‫כי על‬
‫בנביאים שנאמר גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני האדם לתת לאיש כדרכיו‬
‫בכתובים שנאמר כי ענינו על דרכי איש וכל צעדיו‬ ‫וכתיב עיני ה׳ המה משוטטות בכל הארץ ומשולש‬
‫יספור ומזמור ה׳ חקרתני ותדע מיוסד על פרטי השגחתו התדירה בם בכל יצוריו וז״ש דוד שויתי ה׳ לנגדי‬
‫תמיד כי מימיני בל אמוט כלומר פתחתי עיני שכלי ושמתי בדעתי כי ה׳ נגדי תמיד והוא מסתכל בי ואיך‬
‫לא אירא ואבוש מפניו גם לשון נגדי לשון יסורון ומלקות בלשון גמרא ממנו אני גודא וכן פירשו ז״ל‬
‫עזר כנגדו לא זכה מנגדתו הכא והכי קאמר שמתי בדעתי כי ה׳ אע״פ שהוא רחמים גם הוא שופט ומכה‬
‫בחרבו את המורדים בו אלא מאריך אפיה ובסוף נפרע כשאני משים זה על לבי ודאי לא אמוט מן התורה‬
‫כחוט‬ ‫)ג(‬
 ‫הקדמה‬
‫כחוט‪ ,‬השערה כדארז״ל אין ימין אלא תורה שנאמר מימינו אש דת למו וכן רמז ית׳ בהתחלת ספר תורתו‬
‫בתיבה ראשונה שתיא בראשית שפירש רשב״י בתיקונים אחד מצירופים ירא בשת שתהיה ירא בשת שתהיה‬
‫ירא וחרד מפחד כי ברא עולמו בדין ויתפרע מהרשעים גם תבוש מפניו כי עומד עמך בכל מקום ורואה‬
‫מחשבתך ודבורך ופעולתך והאיש הרשע שעובר על מצות מלכו של עולם אם אינו כופר בהשגחה ודאי עז‬
‫פנים הוא ועליו תנן עו פנים לגהינם ועל שומר מצותיו תנן ובושת פנים לג״ע והר אנו מתפללים‬
‫לפניו ית׳ בסוף תפלתינו ואחר מצותיך תרדוף נפשי וחובה עלינו כל היום לרדוף אחריהם בכל עוז וכשנתן‬
‫לב שלפניו ית׳ אנו עומדים תמיד כמד״א חי ה׳ אשר עמדתי לפניו יש לנו להתחזק ולא להתרשל מלקיים‬
‫מצותיו בזריזות ושמחה רבה דכתיב דרך מצותיך ארוץ וב׳ נדעה נרדפה לדעת ה׳ ואנו מתפללי׳ והאר עינינו‬
‫במצותיך ונשמח וגעלוס בדברי תלמוד תורתך לכן ראוי לשנס מתנינו לקיימה בשמחה ‪:‬‬
‫מצות עשה שלא יתחייב אדם בהם כי אם בסבה ]א| כגון מזוזה שמי שדר באהל פטור מן המזוזה‬ ‫ויש‬
‫וכן אם ידור בבית שחסר א׳ מן עשרה תנאים שצריך שיהיה בו כדי שיתחייב בה כדכרתב רמב״ם‬
‫וכן‬
‫כ״ה באר יהודא על הקדמת םד‪.‬״ק הרדים‪.‬‬
‫ד ״ ה ויש מה שלא יההייג כ״א בהגה ו ט'‪! ,‬א[ ועל כל כיוצא נמצות אלו וכו' ולשון הרג רגיט יונה‬
‫גס על מצוה כאלה אמחז״ל וכו‪ /‬הנה לבאר דברי רבינו ז״ל בזה‪ ,‬צריך לבאר בזה באיזה מצוה‬
‫שייך טצדקי והוי בכלל עונש בעידן כו׳‪ .‬הרא״ש פרק ואלו מגלחין סי׳ פ׳ כוז״ל מיהו יש לו לאדה‬
‫לחזור ולקיים כל המצוה כדאמר בסועה י״ד גבי משה רביני ע״ה שלא הי׳ חאב וכו׳ אלא לקייס‬
‫מצות התליות בארץ וכש״כ מצות ציציה שהוא להזכרת כל המצוח שצריך אדס ליזהר בה כל שעה עכ״ל‪.‬‬
‫ותוספת ערכין ב׳ ע״ב ד״ה הכל חייבין כ' שאינו חייב לקנות בגד של ד' כנפות בזה״ז שרוב‬
‫איכא עונש‬ ‫מליתות פעורין ודווקא באותן הימים דכל העליתות הי׳ בת ד׳ כנפות‬
‫לאותן שמשנה להיפער עיי״ש וכוונתם מבואר עפימש״כ חתן סופר בשער הגידולים פ׳ ע״ו וז״ל מ״ע‬
‫שאינו מונח אקרקפתא דגברא כגון ציצית ומזוזה וכדומה אין ב״ד של מעה כופין‪ ,‬אבל ב״ד ש״מ‬
‫עונשין בעידן וכו׳ כ״ז כשרגיל בבגד ד׳ כנפות או בבית שמחויב במזוזה והוא מונע עצמו )כתוס'‬
‫ישנים שגת דךז ל״ב( אגל ליקח בית כדי לחייב במזוזה‪ ,‬ועלית כדי לעשות ציצית מצוה איכא‬
‫להכנס לחיוב‪ ,‬וראיי' ממשרע״ה‪ ,‬אבל בכהא״ג לא נענש דדווקא כשהוא קרוב למצוה ועושה התפעלות‬
‫להיפעיר ממנה כגון שיש לו בגד של ד׳ כנפות ועושה קרנותיו עגולות או גלש פחות משיעור חלה‬
‫דרגילין ללוש שיעור חלה‪ ,‬או שעומד סמוך לקן על ההרים‪ ,‬או ברואה ת״ח מרחוק ורוצה למנוע‬
‫ממצות קימה והידור איצערך קרא לפעור‪ ,‬אבל לעשות פעולה חדשה ע״ז אינו נענש‪ ,‬רק מצוה‬
‫איכא‪ ,‬וכן גבי זימון שכ׳ הרא״ש פ׳ גש״א שמצוה להכניס עצמו לחיוב זימון הוי ג״כ רק למצוה אבל‬
‫אינו נענש ע״ז‪ ,‬אבל קצת לא משמע כן מלשון תוםפ׳ ד״ה ענשיתו‪ ,‬רק דאפי׳ לקנות חייב וצ״ע עכ״ל‪,‬‬
‫ועי׳ מש״כ עוד שם בשער התפילה ונשי״כ בכהניס שלח רצו לקיים מצות נשי״כ‪ ,‬באות י״א‪.‬‬
‫א ב ל בתוספ׳ הנ״ל מבואר בהדי׳ כן דדווקא כשמשנה להיפער אז נענש‪ ,‬אבל על מה שאינו מכנים‬
‫עצמו לא‪ ,‬ובתום׳ שבת כ״ה ד״ה סדין כ' דהא דאמר המלאך לר״ק ציצית מה תהא‬
‫עלי׳ היינו מצוה מן המובחר מה תהא עלי׳ אבל ציצית במינו הי' עושה עכ״ל ומוכח מזה דאפי׳‬
‫במצוה מן המובחר שייך עצדקי‪ .‬וז״ל הרשב״א מנחות מ״א ויש להקשות מאחר דהוי סק״ד ממאי‬
‫דמייתי ופליגא הוי סבר דחובת גברא הוא לקנות עלית של מצוה ולעשות ציצית‪ ,‬ושלכך הי׳ גוער‬
‫בו בעבור שלא הי׳ לו ציצית מאי קאמר לי׳ ענשיתו אעשה‪ ,‬ואמאי אין לענשו אס אינו מקיים‬
‫העשה שמצוה לעשותו‪ ,‬וי״ל דבסדינו של ר״ק הי׳ בו ציצית של פשתן ולא הי׳ בו תכלת משוס‬
‫גזירה דכסוש לילה‪ ,‬והוי מנח בי׳ ציציתשל מינו וגער בו המלאך שלא הי׳ מקיים עיקר המצוה עם‬
‫תכלת‪ ,‬והי׳ לו לקנות מלית של צמר לשוס בו תכלת‪ ,‬וכ״נ דעת רב אלפס ז״ל בהאי מלתא‬
‫לר״ק כמו שפירשתי‪ ,‬והיינו דקאמר לי׳ ענשיתו אעשה כי האי שאינו עובר העשה ואמר לו המלאך‬
‫שראוי הי׳ לו לקנות שלית צמר להעיל בו ציצית דבהא מלתא מדקדקין על כיוצא בזה במי שיכול‬
‫לעשות מצוה ואינו מחזיר אחרי׳ אלא נפער ממנה עכ״ל והיינו כתוספ׳ דשבת ולא כתום׳ דערכין הנ״ל‪.‬‬
‫ו ב מ ^ ז נ ת חכמים בקונערס מעלות המדות ה׳ ציצית העיר מבכורות דף ג׳ ר׳ מרי בר רחל‬
‫הקנה הבכור קודם שיצא לאויר עולם לעכו״ם ולחומרא אסר לי בגזיזה ועבודה‬
‫ונושנה לכהן ואפ״ה כלו חיותא משום דבזמן הזה מותר להעיל מום בבכור נענש משוס דמפקע‬
‫מקדושת בכור לכהן‪ ,‬ואף דאח״כ נותנה לכהן כיון דחולין הוא מתנה בעלמא קיהיב ולא קייס‬
‫מ״ע‪ ,‬הרי להדי׳ דאין לעשות תחבולה וערמה לפעור עצמו ממ״ע‪ ,‬ועי׳ ר״פ כיצד מערימין בזה״ז‬
‫אסור להערים ולפעור מהבכורה‪ ,‬וי״ל דהה״ד במעשר דאין לעשות ערמה בעכק שותפות בכדי‬
‫לפטור עצמו מחיוב מעשר‪ ,‬וכן בברכות ל״ח שהי׳ מכניסין פירותי׳ דרך וכו׳‪ ,‬ואף בשילוח הקן מבואר‬
‫דאי לאו דנכפלה ב׳ פעמים פלח תשלה לא הוי אמרינן דצריך לרדוף בכדי לקיים המצוה‪ ,‬ויש לחלק‬
‫•ו די‬
‫‪.‬‬ ‫> ‪0‬‬
 ‫ה ר דמה‬
‫וכן מצות מעקה צריך תנאים כדי להתחייב בה וכן ציצית מי שאינו לבוש טליח שיש בו ארבע כנפות סטור‬
‫ובתריגה ומעשר בחוצה לארץ האדם פטור וגם בארץ ישראל פעמים דפטור כמבואר בגמרא וכן מצות נתינת‬
‫שכר‬
‫באר יהודא על הקדמת סד‪,‬׳׳ק החרדים‬
‫דגבי מעשר וגבי ר' מרי בר רחל פעשה החבולה ומעפה בידיים לה‪:‬מיע עצמו ממ״ע‪ ,‬אבל עכ״פ‬
‫אינו‬ ‫אין לרדוף אחרי‪/‬וגבי ציצית כיון דקיי״לדציניה לאו חובה עליה הוא א״כ כשאינו לובשו‬
‫עושה מעשה כלל בידיים לכן כה״ג לא מקרי מעשה כלל רק בש״ם דמנחות חילא מלהא לפעור‬
‫עצמו עכ״ד‪.‬‬
‫ו ב ת ע ז ו ' מראה יחזקאל סי' נ״ד כוז״ל אבל אינו מחויב להביא אה עצמו לידי מצוה בזה כדאי׳‬
‫פ׳ שלוח הקן יכול יחזור בהרים וכו׳ ופירש״י דסק״ד מיהורא דקרא שהוא מחויב בדבר‪,‬‬
‫מכלל דבעלמא אין עליו חיוב‪ ,‬ומש״כ בשו״ע סי׳ כ״ד שראוי להדר שיהי׳ לו עליה היינו משוס‬
‫דבמצוה ציציה יש בה סגולה לזכור כל המצוה עיי״ש וכ״כ בשו״ת מהר״מ שיק חיו״ד סי' ר״ג‬
‫דמש״כ בפתחי השובה סי׳ רצ״ב בשס י״א דבשלוח הקן מענשין בעידן וכו׳ לפענ״ד דווקא בציציה‬
‫דאיכא מצוה למען תזכרו נהי דהוי רשוח‪ ,‬אבל אינו רשות לגמרי‪ ,‬אבל בשלוח הקן דהוא רשוה‬
‫לגמרי בוודאי לא מענשין עליו עיי״ש‪ ,‬וכ״כ מהרש״ל בביאורו לסמ״ג לפרש מש״כ הרמב״ס פי״א‬
‫מה׳ ברכות דעל מצות ציצית מכרך להתעעף‪ ,‬אבל בנעילה ידיס ושחיעה שהם כדבר הרשות מברך‬
‫נעל‪ ,‬דהחילוק הוא כך דבציצית אס יש לו עלית המחוייבה הוא מחויב ללובשו כמנחוה מ״א‪ ,‬משאכ״כ‬
‫ונע״י שאין חיוב כלל לשחיעה עיי״ש‪.‬‬
‫‪ 1‬ו ב ט ע ם שנתנה מצות ציצית לא בדרך חיוב גמור כשאר מצות כ׳ בישמח משה פ׳ לך לך בפסוק‬
‫וילך אברם ‪ ,‬כאשר דיבר וכו׳ שאדרבה לגדולתה של מצוה זו רצה הקב״ה שיהי׳ בדרך‬
‫רשות שיהי׳ מזה שכר גס בעוה״ז עיבה״ק ז״ל[ וז״ל הכסא מלך בתיקון חד ועשרין אות ע׳ ד״ה‬
‫רותחא ענשי‬ ‫שלימא מפיקודין דעשה כי האדם מחויב לקייס כל מ״ע שהבא לידו וכמש״א בעידן‬
‫אעשה אבל אם לא בא לידו שלוח הקן או פדה״ב ותרומה ומעשר וודאי אין סברא שיעניש ע״ז‪,‬‬
‫וכ׳ עוד שם בתיקון חמשין ותרין אות ש׳ בזה עיי״ש‪.‬‬
‫ועי' פמ״א ח״א סי' כ״ו דגס על עשה גמור שאל אי ענשיתו דלאחר שעשה דומי׳ דרב קעינא‬
‫וכו'‪ ,‬ורש״י פ׳ יהרו בפסוק‬ ‫שכבר עבר י״ל דקיל אף בדיני שמיס וע״ז השיב דבעידן‬
‫וידבר אלקיס את כל הדברים כ' לפי שיש פרשיות וכו׳ ואס לאו אינו מקבל פרענות וכו׳ וכ׳‬
‫השפ״ח בשס הרא״מ וז״ל פי׳ דהיינו שלא בעידן רותחא אבל בעידן רותחא אין שוס מצוה שאין‬
‫מענישין וראיי׳ מפ׳ התכלת עכ״ל והעו״ז בדברי דוד השיג עליו דאין ראיי׳ מפ׳ התכלת כמש״כ‬
‫תוספ׳ שס דשס לא מיירי ממצוה שיש עליו חיוב לקיימו אלא כההוא דציצית שאין עליו חיוב‬
‫דעונש יש על כל המצות‪ ,‬רק לענין לקבל‬ ‫גמור להכניס עצמו באותה מצוה‪,‬וכוונת רש״י‬
‫הרעות בעוה״ז שאינו עולס הגמול קאמר דיש הרבה עבירות שחין עליהם פרענוה בהאי עלמא דיש‬
‫חילוק בין עונש לפרענות דעינש הוא כולל ענין גיהנס‪ ,‬אבל פרענות כמדומה שלא תמצאנו רק‬
‫בעוה״ז בכל דוכתי‪ ,‬וע״ז קאמר שיש מצות שאס יקיימס ימצא שכר אפילו בעוה״ז שהפירות אוכל‬
‫בעיה״ז והקרן קימת לעוה״ב אבל לענין עונש לא מצינו כן ע״כ אמר ואס יעבור ולא ימצא‬
‫פרענות בעוה״ז אבל ענשו חרוץ לעוה״ב ששם עולס הגמול‪ ,‬אבל אלו עשרת הדברות דיין הוא‬
‫יתברך שמו לפרע אפילו בעוה״ז עכ״ד העו״ז‪ ,‬אבל לפי״ד הפמ״א הנ״ל דברי הרא״מ פשועיס‪,‬‬
‫וכן ראיתי בתכלת מרדכי לזגאון מהרש״ס ז״ל עה״ת פ׳ כי תשא לפרש הפסוק למה יחרה אפך‬
‫בעמך וכו׳ דקשה מה זו שאלה הלא אמר לו מקודס העעם לפי שעשו את וכו׳ ומפרש עפי״ד‬
‫שלא מיחו נענשו שהי׳ בידסלמחוה‬ ‫האוה״ח דלא חעאו ישראל בעגל רק הע״ר עשו‪ ,‬אלא בשביל‬
‫ובאמת רק קצת מישראל נענשו ולא כולם ורק מעעס שהי׳ בידם למחות עיי״ש ומבואר במנחות‬
‫מ״א דלא ענשינן אעשה אלא בעידן רותחא‪ ,‬ולשיפת כמה מראשונים גס במצוה חיובות הוי כן‬
‫ודלא כתוספ׳ שם‪ ,‬וז״ש למה ד׳ יחרה אפך ר״ל דאס לא יהי׳ עידן רותחא הלא אינס לענוש‬
‫כלל דלא עברו רק על עשה דהוכח תוכיח ואס לא יחרה אפך לא יהי׳ עידן רותחא ולא יענשו‬
‫עיי״ש ובפ׳ וירא בפסוק וכמו השחר עלה הביא דברי הפנ״י בשבת דף נ״ה שכ׳ דלוט לא הי׳‬
‫תוכיח ובעשה אין עונשין אלאבעידן‬ ‫ראוי לעונש רק בשביל שלא מיחה בהס והוי רק עשה דהוכח‬
‫רותחא ואחר שעלה השחר קרוב לנץ החמה שהיא עידן רותחא כדאי׳ בפ״ק דברכות בשעה‬
‫שאוה״ע משתחויס לחמה ואנשי סדום עבדו לחמה ולכן מיהרו על לוט שיברח משם עיי״ש וכ׳‬
‫הג׳ ז״ל דהפנ״י ס״ל כהרא״מ פ׳ יתרו הנ״ל דלא ס״ל כתוספ׳ שם ולענ״ד דסברי כמו שהכריח‬
‫הפמ״א שס מדברי רש״י כתובות עיי״ב‪ ,‬ועי׳ שדה חמד מ״ע מ״ס אות ק״ט‪ .‬ובשבילי דוד בפתיחה‬
‫לאו״ח כללי ברכיה כלל רביעי מאיה ה׳ יאילך חשב שם כל המצית השייך בהם גיצדקי‪ ,‬ציצית שייך‬
‫*יי־ר־ו‬ ‫‪,‬‬
‫»‬ ‫)י•(‬
 ‫וזקדמד!‬
‫שכר שכיר ביומושאם לא ישכור אדם שכיר אין כאן • מצות נתינה ופעמים שלא תבא הסבה לאדם כל‬
‫ימיו ונמצא שלא עשה אותה מצוד‪ .‬לעולם וכן כל כיוצא במצות אלו אין בית דין של מטה מענישין‬
‫את האדם למה אינו משתדל להביא עצמו לידי חיוב כדי לקיים אותן אבל ב״ד של מעלה מענישין עליהם‬
‫כשיש חרון אף בעולם כדאיתא במס׳ מנחות שננלה מלאך לרב קטינא ואמר לו אתד‪ .‬בלא ציצית כעבור‬
‫עשה‬ ‫ציצית מה תהא עליד‪ .‬השיב רב קטינא וכי יש עונש על מצות‬ ‫שבגדיך פטורים א׳ כ מצות‬
‫לד‪,‬ביא עצמו לידי חיוב השיבו המלאך בעידן ריתחא ענשינן אעשה ולשון‬ ‫כאלה למה אין אדם משתדל‬
‫בלבבו‬ ‫הרב רבינו יונה גם על מצות כאלה אמרו ז״ל ענושיענש לעתות בצרה על דבר אשר לא חמד‬
‫דמישאין לוציצית בבגדו‬ ‫חיוב עליו ובפרק ערבי פסהים אמרו‬ ‫לבעבור סבב פני דבר‬ ‫ה ושכרה‬
‫לויש לו לחזור‬ ‫ומיירי דיש לו ואינו מניחו אי נמי אפילו אין‬ ‫וכתבו עליו התוספת‬ ‫לשמים‬ ‫דה‬
‫ולהב א עצמו לידי חיוב כדאשכחן במשה שהיה תאב ליכנס לא״י כדי לקיים המצות התלויות בה‪ .‬ויש‬
‫מצות עשה שחיובן בלא שום סבה אך אין חיובן תמיד רק לזמנים ידועים מן השנה או מן היום כגון‬
‫תפלה‬
‫באר יה־דא על הקדשה שד‪,‬״ק ההרדים‬
‫עצדקי דתכליה המלוה בעולם למען חזכרו ועשיתט וכו׳ רק דהורה קבע מקום זה רק בבגד ד‬
‫כנפות עפ״י הדינים המבוארים‪ ,‬ומי שמונע ללבוש בגדים המחוייביס נקרא בגמ׳ עצדקי ומיענש עלה‬
‫בעידן וכו‪ /‬ברכת כהניס‪ ,‬דאין מחוייב לעלות לדוכן רק כששמע שקוראין אותו‪ ,‬אבל אס אינו‬
‫בביהכ״נ ליכא היוב‪ ,‬ואס יוצא מביהכ״נ כדי שלא ישמע כשקוראין הוי עצדקי‪ .‬תרומה‪ ,‬אם מפקיע‬
‫תרומ״ע כבפ׳ כ״מ דורות אתרוגים הי' מכניסין דרך גגות כדי להפקיע תרומ״ע הוי עצדקי‪,‬‬
‫והטעם דאף דתרומה בא להפקיע איהור טבל מ״מ תכליתה בעולם עכ״פ לתת מהנות כהונה לכהן‪.‬‬
‫מזוזה‪ ,‬דמי לציצית המצוה לתכלית למען לזכור קדושת הבורא ית׳ תמיד רק לא הוקבע מקום‬
‫למצוה זו רק בפתח הראוי לפי הדידס למזוז‪ :‬ומאן דמהדר אבית שפטור ממזוזה נקרא טצדקי‪,‬‬
‫]עי׳ שו״ת התס״ו חאי״ח כוף סי׳ ו'‪ ,‬ובאשל אברהם להגה״ק מבוטשוטש ז״ל באו״ה סי׳ י״ג[‪.‬‬
‫ןו עי׳ יערות דבש ה״ב דרוש ה׳ שכ׳ בטעם למה לא קיטרג השטן על איוב רק ויהי היום שהוא‬
‫ר״ה כמובא בזוהר ולמה לא בשאר ימים הלא זה מעשהו כל ימים לקטרג וכ׳ וז״ל אבל‬
‫באמת לא נמצא דבר פשע באיוב‪ ,‬אבל שהי׳ מישראל והי׳ יושב בארץ עוץ והוא בחו״ל וא״כ הי׳‬
‫פשיור מן המצות התלויס בארץ מעשר תרומה וכדומה והפקיע עצמו מידי מצות‪ ,‬וא!ה כי מ״מ הי׳‬
‫משמרם לרב צדקתו מ״מ הי׳ אינו מציווה ועושה‪ ,‬ואמרו במנהות דלא מענש על עשה ד״מ אס‬
‫אינו לובש בגד החייב בציצית‪ ,‬ואין לו דירה החייב במזוזה וכדומה כי אם בעידן רותחא‪ ,‬לק‬
‫הוצרך השטן להמתין על ר״ה שיהי׳ עידן וכו׳ עיי״ש[‪.‬‬
‫ש ח י ט ה לא מקרי עצדקי מי שאינו אוכל בשר כיון דאין תכליתה בעולם מי שאינו אוכל בשר‪,‬‬
‫דעיקר התכלית שלא לאכול נבילה ואס לא יאכל בשר אין למצות שחיטה מקום כלל‪.‬‬
‫מעקה‪ ,‬דמי לשחיטה דהוי לתיקון הבית מן המכשולות ואם לא יקנה בית ליכא מכשול ג״כ לא‬
‫מקרי טצדקני‪.‬‬
‫]וז ״ ל שלה״ק שער האותיות סוף אות א' משא״כ במ״ע שאין מחויב להדר אחריהן כגון לקט‬
‫שכחה ופאה וכי מחויב לקנות שדי כדי ליתן לקט שו״פ‪ ,‬וכן ושפטתם צדק אין מחויב‬
‫עיי״ש‪ ,‬דמוכח דבזהאפילו‬ ‫הוא דיין מחוייב לשפוט צדק ועי׳ בהג״ה שם‬ ‫דיין‪ ,‬ואס‬ ‫דר להיות‬
‫בעידן כו׳ אין מענישין מפני שלא הכניס עצמו בזה‪ ,‬ונתבאר חקירת הדרכי תשובה ריש ה׳ שחיגיה‬
‫אם ראוי ליר״ש ללמוד לשחוט‪ ,‬מטעם שכ׳ רבינו כאן‪ ,‬והרי שחיטה דמי למעקה ולקע שכחה‬
‫ופאה‪ ,‬שהבאתי דלא שייך חיוב להכניס עצמו ולינא טצדקי‪ ,‬רק שגס בדברי רבינו צ״ע מכל הנ״ל‬
‫ודו״ק וגס בדברי היע״ד הנ״ל יש לעיין שיהי׳ ע״ז עונש בעידן וכו׳ לפי״ד השל״ה הנ״ל[‪.‬‬
‫כיסוי‪ ,‬הוי ג״כ הכי דלאחר ששחט הוי המצוה בעולם כבר ואס עושה איזה אופן שיפטור‬
‫הוי טצדקי‪.‬‬
‫ה ש ב ת ת שאור ג״כ דמי לשחיטה דמצוה לבער חמץ שלא יעבור בב״י ואס אין לו חמץ מקודם‬
‫בבית אין זה חסרון בענין קיום המצוה‪ ,‬ולא מקרי טצדקי‪ ,‬אבל אס יש לו חמץ‬
‫ועושה באופן דלא יקיים תשביתו י״ל דמקרי טצדקי דכבר יש למצוה התחלה בעולס כמש״כ המקו״ח‬
‫בסימן תל״א‪ ,‬עכ״ד השבי״ד ז״ל‪ ,‬ועי׳ שו״ת ערוגת הבשם חאו״ח סי׳ צ״ג אות ב׳ למורי ז״ל‪,‬‬
‫במצות השבתת שאור‪ ,‬ועי׳ חיי אדס כלל ס״ח סעיף י״ט ובנש״א‪ ,‬ובשו״ת מ‪:‬רש״ס ח״א סי' כ״ט‪.‬‬
‫ו ה נ ה בחכמת שלמה להג׳ מהרש״ק ז״ל שסביב השו״ע יו״ד סי׳ כ״ח סעיף י״ח כוז״ל נסתפקשי‪,‬‬
‫באס יש לאדם איזה דרך לחייב עצמו באיזה מצוה ויש לו דרך להיפך להפקיע עצמו מן‬
‫המצוה אם נימא כמחויב להכניס עצמו למצוה כפי ש ‪ /‬עת נוטה‪ ,‬או גימא בהיפך דהוי בכלל סטור‬
‫ועושה דנקרא הדיוט‪ ,‬והביא מפסחים דף מ״ז דחומרא דאתי לידי קולא הוא דמפקע מחלה מוכח‬
‫דמחוייבין‬ ‫)ר(‬ ‫_‪.‬‬
 ‫הה ד ם ה‬
‫תפלה ותפלין צדקה שופר סוכה לולב וכיוצא בהם יכתבו התוספות והרב רבינו יונה דמצות אלה אפילו ב״ד‬
‫של מטה מענישין כדאמרו דל שאם הזהירו את האדם ואמרו לו עשה סוכה ואינו רוצה או עשה לולב‬
‫ואינו‬
‫באר יהרדא על הקדמת סה״ק החרדים‬
‫סי׳ שכ״ד סעיף י״ד‪ ,‬ובסי׳ כ״ח‬ ‫דמחוייבין להביא את ענמס לידי חיוב חלה וכ״פ בשו״ע יו״ד‬
‫כן לכתחילה כדי לפעור מ כי סו‪/‬‬ ‫פסק דנוחר ומעקר כדי לפעור מכיסוי משמע דראוי לעשות‬
‫חיוב מצוה וא״כ הסוגיות סותרות‬ ‫ועכ״פ רשאי לעשות כן להיות נעשה באופן שלא יביא ענמו לידי‬
‫משמע שאסור לעשות כן ערמה‬ ‫זא״‪ /‬וכן בההוא דמנחות גבי מלאכא דאמר לר׳ קעינא וכו׳‬
‫להפקיע עצמו ממצוי‬
‫אזיל הש״ס למ״ד ציצית חובת גברא כנראה ממהרש״א בחא״ג שס‬ ‫אך משם אין ראי׳ דהתס‬
‫אבל לדידן דקיימ״ל חובת מנא באמת רשאי לעשית ערמה להפקיע עצמו ממצות ציצית‪.‬‬
‫ודברי השו״ע והש״ס גבי הלה י״ל עד״ז דהב״ח כאו״ח סי׳ תנ״ז כ׳ העעס דלכך אסור לאפות‬
‫פחות פחות מכשיעור שמא יבא אח"כ לידי צירוף סל‪ ,‬והרא״ש כ׳ העעס דחיישינן שמא יהי׳ בא'‬
‫מהס כשיעור וכו׳ ויאכל בלי חלה‪ ,‬ולא כ' העעם המפורש בגמרא שמפקיע מידי חלה‪ ,‬וצ״ל דהוי‬
‫קשה להו תינח לדינא דש״ס דנותנין חלה לכהן שייך לאסור מלעשות ערמה דהוי הפסד כהניס‬
‫]וכדברי השבי״ד שהבאתי לעיל גבי תרומה[‪ ,‬אבל לדידן דנשרפת מהי״ת לא יהא רשאי לאפות‬
‫פחות פחות מכשיעור הרי מוכח בכיסוי דס דרשאי לעשות עצדקי לפעור מכיסוי ]ולמש״כ לעיל‬
‫אין בנוהר ומעקר עצדקי כלל לגבי כיסוי דכיון שלא שחע הרי עדיין המצוה כיסוי אינה בעולס‬
‫כלל‪ ,‬ולא קשה כלל מטחר ומעקר‪ ,‬רק דבלא״ה החיליק נכון דבאיפן שמפקיע מתנות כהונה במה‬
‫הוי עצדקי כמי בדירות אחרוניס שמכניסין שירותיהן דרך גגות‬ ‫שלש פחות פחות מנשיעור‪,‬‬
‫וקרפיפות דלעיל‪ ,‬משא״כ בחלה דידן דנשל־פת[ לכך הוצרכו לעעס אחר דהיישינן שמא יכאו לידי‬
‫מכשול‪ ,‬וזהו כוונת השו״ע הנ״ל כדעת רא״ש וב״ח דחיישינן שמא יצרף אח״כ בסל או י‪:‬א' מהס‬
‫כשיעור עיי״י‪.‬‬
‫ו ל י נראה ראיי׳ מתוספ׳ הוכה דף ל״ג ע״א ד״ה נפעם וז״ל והא דמדמי הכא האי דכיסוי דם‬
‫דבידו לגלות מ״מ הי׳ לחשבו דיחוי הואיל ונפער מלכסות לא נתחייב להיציא מן הדיחוי‬
‫פדי לחזור ולכסות עיי״ש‪ ,‬וכן בחולין דף פ״ד ע״א ד״ה ולפרקינהו ולכסינהו וברשב״א שס שהקשו‬
‫דאמאי מחוייב לפדות כדי לחייב בכיסוי עיי״ש ומוכח לכאורה ג״כ שאין מחוייב להכניס עצמו‬
‫במצוה שהוא פעור באיזה צד‪ ,‬ולא רק כמי בחילין הנ״ל שיהי׳ מחוייב לפיוס אלא אף בדבר קל‬
‫מאד כמו לגלות בכסהו הרוח ג״כ פעור‪.‬‬
‫ו ר ב י נ ו הביא כאן דברי החיספ׳ בפסחיס שהוצרכו לאוקמא האי דמנודה לשמיס בי‪ :‬לו‬
‫ואין מניה‪ ,‬או שצריך להביא עצמו לידי חיוב וכ׳ המהרש״ח דמשוס ציצית הוצרכו לכ״ז‬
‫דתפילין חובת הגוף היא‪ ,‬ורק משוס סוף דב־יה׳ הזכירו תפילין עיי״ב‪ ,‬ועפי״ד מהרש״א בהא״ג‬
‫ציצית חובת‬ ‫הנ״ל שהב־א החכ״ש הנ״ל יתפרשו דברי התוהפ׳ באר היעב‪ ,‬שרצו ליישב בין למ״ד‬
‫גברא בין למ״ד ציצית חובת מנא‪ ,‬ומשו״ה כתבו דלמ״ד ציצית חובת מנא מיירי ביש לו ואינו לבשי‪,‬‬
‫ולמ״ד ציצית הו״ג יש לאוקמא אפי׳ באין לו שמחוייב להביא עצמו לידי חיוב‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬
‫ו ב א מ ת דברי מהרש״א נאמרים בהי׳ רשב״א במנחות שס‪ ,‬דתלי׳ בגרסת הספריםאי גרסינן‬
‫ה״ק לי׳ עצדקי וכו׳ ולפי גרסא זו משמע דבא להעמיד ההוא דפליגא‪ ,‬ולמ״ד חו״ג‬
‫שייך לומר עצדקי‪ ,‬ולמ״ד חובת עלית ליכא למימר עצדקי‪ ,‬והקשה ע״ז דלמה באמת ל״ש עצדקי‬
‫אי חובת מלית כמו בחובת גברא ומיישב עיי״ש באורך‪ ,‬ולמש״כ לעיל בשם תשו׳ מהר״מ שיק‬
‫ופבי״ד‪ ,‬דבציצית שייך עצדקי משוס למען תזכרו יעי׳ ב״י סי׳ כ״ה‪ ,‬קשה לחלק בין מ״ד חו״ע או חו״ג‬
‫כיון דסוף כל סוף מיעל עליו להכניס עצמו בזכירה זו יהי׳ באיזה אופן ומאיזה טעם שיהי׳‪ ,‬וצ״ע•‬
‫ו ב ת ש ו ' שואל ומשיב מהד׳ תליהאי ח״א סי׳ ק״כ כתב וז״ל ומה שהקשה שבקדושין ל״ג אמרו‬
‫יכול יעציס עיניו וכו׳ ת״ל תקום ויראת‪ ,‬משמע מזה דאף קודס שבא חיוב המצוה‬
‫אינו רשאי לבקש תחבולה להפקיע עצעו‪ ,‬וע״ז הקשה מכמה מקומות‪ ,‬מהא דמותר להעריס על‬
‫הסביאה לפוערה מן ה מ ע ‪ / :‬וגס מות‪:‬־ להפקיע מבכורה‪ ,‬לענ״ד לק״מ דשם החיוב שיכבד הזקן‬
‫או הח״ח‪ ,‬וא״כ זה גופא מצוה שלא יעצ'ס עיניו כדי שיכבד הת״ח וא״כ גס כעת המצוה שזה‬
‫כבודו של החכס‪ ,‬ובזה נקנה אהבת תירה ייר״ש‪ ,‬ויהי׳ כבוד הת״ח חשוב בעיניו וז״פ עכ״ל‪ ,‬ועי׳‬
‫וידבר משה עה״ת פ׳ קדישיס בפסוק מפני שיבה תקוס‪ ,‬ובס׳ שופעים בס׳ ראשית גז צאנך‬
‫בהלכה למשה‪.‬‬
‫ו מ ה שנסססח ?ג׳ מהרש״ק ז״ל נחכ״ב הנ״ל ב‪ 5‬ד השגי דגימי? בהיסך דהוי בכל שטור ועישה‪,‬‬
‫)גס‬ ‫\‪/S‬‬
 ‫ה סדמה‬
‫ואינו רוצה מכין אותו עד שתצא נפשו או עד שיעשה וכן כל כיוצא במצות אלר ‪ t‬ויש מצות שחיובן ]ב[ בלא‬
‫סבה וגם חיובן תמ ‪T‬י ולא יפסקו מן האדם אפי׳ רגע אחד בכל ימיו‪ .‬ואלו הן א' להאמין מציאות השם‬
‫והשגחתו ויכלתו‪ .‬ב׳ להאמין שהוא א׳‪ .‬ג׳ ליראה ממנו‪ .‬ד׳ לאהבו‪ .‬ה׳ ולדבקה בו‪ ,‬ו׳ לזכרון‬
‫תמיד‪ .‬וכן מצות לא תעשה יש שחיובן על ידי סבה כגון לא תאחר דנדר לא יחל דברו דנדר או שבוע׳ שאם‬
‫לא נדר או נשבע אין עליו חטא וכן המקדש האשה הוא נאסר בקרובותי׳ ואסורה היא בקרוביו וכן מצות‬
‫שלא יגרש את אשתו האונס המוציא שם רע וכיוצא באלה‪ .‬ויש מצות לא תעשה בלי סבה לעתיד כגון‬
‫איסור אכילת חמץ בפסח ושלא יראה ולא ימצא ואיסור מלאכה בשבת וביום הכפורים וימים טובים האי כדאית‬
‫ליה והאי כדאית ליה ויש מצות לא תעשה בלי סבה והן תדירות כגון איסורי מאכלות ועריות שאינן תלויות‬
‫באישות וכ וצא ויש מצות ל״ת שאינן פוסקות מהאדם רגע כל ימי חייו אלא חייב בהם תמיד והם א׳ שלא‬
‫לעלות על לב שיש אלהי זולתי ה׳ לבדו‪ .‬ב׳ השמר לך פן תשכח את ה׳ אלהיך‪ .‬ג׳ ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי‬
‫עיניכם‪ .‬ד׳ שלא להתגאות שלא ירים לבבו אלא תמיד יהי׳ לבו שפל כאזוב‪ .‬והנה כל המצות הן כמו מנחה‬
‫ודורון למלכנו יוצרנו וכמו שהמקריב מנחה למלך ב״ו משתדל שלא ימצא המלך שום דופי‬
‫ישליכנה לכלבים כן צריך האדם להיות טהור ונקי מכל‬ ‫לא בו ולא במנחתו פן יטרפנה לו על פניו או‬
‫עון ואשמה ומצותו נקיה מכל פניה רעה ועשיי׳ בזירוז ובהידור ובמורא ואהבה ושמחה רבה כדי שתקובל‬
‫מנחתו לזכרון ולרצון ולא תישלך לכלבים ע״ד שאמרו בזוהר שבזמן שהיו ישראל רצויים לפני השי״ת היו‬
‫רואין על המזבח המלאך אוריאל בצורת אריה וכשלא היו רצויין היו רואין מלאך משחית כצורת כלב וכן‬
‫אמרו על מי שלא המתין את הבירו עד שיתפלל ולא גמלו חסד שטורפין לו תפלתו בפניו וכן כל כיוצא בזה‪.‬‬
‫וכל מי שהוא מלוכלך בעונות וחטאים והרי הוא משוקץ ומתועב כ״ש שטורפין לו מצותיו בפניו וכן מבואר‬
‫בדברי הרמב׳ים וכן אמרו רז״ל עבירה מכב׳ מצוד‪ ,‬ודע שהעבירות מלכלכין נפשו של אדם ושנאו לפני ה׳‬
‫ולפני כל מלאכיו ולז״א המשורר חטאי לו יריחין בם שכני אזי ברחו רחקו מגבולי ואמר ישציה הנביא רחצו‬
‫הזכו הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני לכן הנלבב ישוב בתשובה ירחץ ויטהר מכל עון ויקבל על נפשו לבלתי‬
‫יחטא וכל המצות אשר יעשד‪ ,‬משם ואילך יקובלו ברצון ויש לו לשמוח ולגיל ברעדה שיעלה ריח טוב כשושנה‬
‫כדאמרו ז״ל על פסוק למנצח על שושנים לבני קורח וגם כל מצותיו שיעשה יצלו ריח טוב כתפוחים ושושנים‬
‫וכל מיני בשמים כדאי׳ בזוהר ואפי׳ העבירות שעשה בימים הראשונים ע״י התשובה העצומה באומץ ואהבה‬
‫כמאמרם ז״ל דכתיב מור ואהלות קציעות כל בגדותיך אל תקרי‬ ‫רבה יהפכו לטובה ונעשה לו כזכיות‬
‫מלבו כל‬ ‫ולעקור‬ ‫האחרון‬ ‫עד הקצה‬ ‫בגידותיך וכאשר ישוב יש לו להשכיל עצמו‬ ‫בגדותיך אלא‬
‫מין גאות כמאמר דוד תחטאני באזוב ואטהר ואח״כ תכבסנו ומשלג אלבין והמתגאה כמד‪ ,‬רעתו רבד‪ .‬שהרי‬
‫הוא‬
‫באר יהודא על הקדמת םה״ק חרדים‬
‫וגס בחכ״ש על שו״ע או״ח סי׳ הרל״ע סעקה ז׳ הקשה האיך נשים מירכות על מ״ע שהדג ואם‬
‫הוי מעשה הדיוט איך ינרכו והוי נר״ל עיי״ש‪ ,‬כנר כ׳ הריטכ״א ורמג״ן דהיינו כדכריס שאינם‬
‫מצוה לשום אדס‪ ,‬אבל כשאחר נצטווה אין בזה משוס כל הפטור וכו׳ ובתורת הקנאות בסוטה דףו‬
‫הביאקושי׳ על ששבחו לאגריפס המלך שקרא מעומד דמצוה שאני הא פטור ועושה נקרא‬ ‫מ״א‬
‫הדיוט ותי׳ ג״כ עפ״י הנ״ל דמה שהחמיר המלך משוס מצוה לעשות עצמו ככל אדם דחייב לעמוד‬
‫אין בזה משוס כל הפטור וכו׳ עיי״ש‪.‬‬
‫ו ב ז ה יובן במנחות דף כ״א העיד בן בוכרי כל כהן ששוקל אינו חוטא‪ ,‬ועי׳ תוספ׳ יומא דף‬
‫ל״ה ע״ב ד״ה ניחוש עיי״ש היטב‪ ,‬ולכאורה תקשו כיון דפטור הוי וכו׳ אבל כיון דכל‬
‫ישראל מציווין לשקול ים הכהן אינו הדיוט אם שוקל וכנ״ל‪ ,‬עי׳ שואל ומשיב מהדורא רביעא ח״ג‬
‫סימן י״א‪ ,‬ובשדי חמד מע׳ כ״ף כלל ט״ז מענין זה‪ ,‬ובשיטה מקובצת ב״ק דף פ״ב בשם המאירי‬
‫שאס עושהמשוס מוסר וסלסול‪ ,‬או הכנעת הלב מותר להחמיר על עצמו‪ ,‬ועי׳ הגהות מהרצ״ח שס‪.‬‬
‫ל״ב ס״ק ח׳‪ ,‬ובחק יעקב סי׳ הע״ב‪ ,‬ולענ״ד למש״כ הגר״א ז״ל במשניות ברכות‬ ‫ן ע י' מג״א סי׳‬
‫פ״א מ״ג דכל שהיא מצות בעצס אלא שלא הצריכוהו חכמיס אס עושהו מתנין לו שכר‬
‫שעשה מצוה מן המובחר‪ ,‬וכמו שאמרו ההוא דעבד כב״ש ואשכח ארנקי דדהבא‪ ,‬וכן אמרו שהחמירו‬
‫שלא לשתות מיס הון לסוכה‪ ,‬וכן מי שהי׳ בדרך ואינו רוצה לשתות עד שבא לסוכה‪ ,‬וכן א״צ‬
‫להפסיק בתוך הסעודה לתפילה ואס הפסיק תע״ב וכי׳ משא״כ כשאינו מצוה כלל בעצם אס מקרי‬
‫הדיוט עיי״ב א״כ בנדון המג״א כיון דבעצס א״צ שירטוט והוא מכוין מצד חומרא הוי הדיוט‪ ,‬וכן בבשר‬
‫אחר גבינה שכ׳ מהרש״ל‪ ,‬שבעצם אינו צד איסור כלל היי הדיוט זולת משוס גדר‪ ,‬או כדברי‬
‫השיטה מקובצת הנ״ל‪.‬‬
‫ב א ״ ד ויש מצות שחיובן ]ב[ בלא סיבה וגס חיובן תמידי וכו׳ ואלו הן א[ להאמין מציאת השם‬
‫והשגחתו ויכלתו‪ ,‬ב[ להאמין שהוא אחד וכו׳‪ ,‬בתפלה למשה תהילים ק׳ ס״ב אות ג׳‪ ,‬כ׳‬
‫שבדברי רביני אלי מיישבין דברי הרמב״ס שמנה דיביר אנכי ולא יהי׳ לן במנין המצות ונסתייע מדברי‬
‫ר׳‬ ‫“‬ ‫)ח(‬ ‫׳‬
 ‫ה מ ד מ ה‬
‫הרוח ואפי' מקצתה דכתיב תועבות ד׳‬ ‫הוא מנודה מפי חכמי הגמ׳ שאמרו בשמתא מאן דאית ביה גסות‬
‫כל גבה לב וכן כתב רמב״ם וכל הפוסקים ונדוי חכמי הגמרא מי יתירנו ודוק ותשכח שתפלתו של המתגאה‬
‫מצות ומעשים טובים ואם תפלתו נמאסת ק״ו לשאר מצותיו‬ ‫נמאסת והרי אמרו ז״ל שגדולה תפלה מכל‬
‫ומעשים הטובים‪ .‬וכבר אמרו רז״ל שלא בחר ה' בישראל מכל עם ולשון אלא מפני שמעפילים עצמם‬
‫ואינה מתגאים בשום מין גאוה לא בחכמה ולא בגבורה ולא בעושר ולא בנוי שנאמר חשק ה׳ בכם‬
‫מכל העמים ונותן לנו ית׳ תורתו בסיני שהיד הר נמוך מכל ההרים ולכל שאר הרים‬ ‫כי אתם המעט‬
‫הגבוהים קרא גב‪-‬ינים שנאמ‪ -‬למה תרצדון הרים גבנונים ההר חמד אלהים ופירשו רז״ל גבנונים בעלי‬
‫מומים מלשון או גבן או דק ולא רצה ליתן התורה עליהם לרמוז שאין התורה והמצות מתקיימים בגסי הרוח‬
‫וכן כתיב כי המצוה הזאת ופירשו רז״ל מאי מצוה ילמוד התורה וכללות מצותיה וכתיב בתייה לא בשמים‬
‫היא ופירשו מרוצה לומר לא בגסי הרוח היא מצויה ואבותינו הקדושים היו משפיל־ם עצמם מאוד וטרם‬
‫הוציא ית׳ אותנו ממצרים אמר לנו ולקחתם אגודת אזוב הם אבותינו הקדושים כדכתיב בספר צרור המור‬
‫רמז לנו שתים א׳ שזכות אבותינו יעמוד לנו לגאלינו‪ .‬שנית שנלמד מדת אבותינו וכל אחד ואחד יהיה שפל כאזוב‬
‫ויהי׳ אגודת אזוב אמרו ז״ל אין אגודה פחות משלשה רמז לנו שנשפיל עצמנו בשלשה כלים שלנו כלי המחשבה‬
‫ד־מוח והלב והכליות וכלי הדבור הפה והלשון וכלי המעשה שהם כללות שאר האיברים מחשבה כד׳א נבזה‬
‫בעיניו נמאס דבור כד׳ א ושפלת מארץ תדברי וכמו שכתב הרמב״ן שצריך שיהיו כל דבריו של אדם בנחת‬
‫וכן כתוב בסדר אליהו זוטא וכ״כ במדרש הנעלם וכן שאר איבריו נוהגים בהנהגות השפלות עינים שחוח‬
‫מהלך על דרך שאמור דוד המלך ה׳ לא גבה לבי ולא רמי עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממנו ואמר‬
‫מדחילו דמריה עכ״ל‪ .‬שלשת‬ ‫בארעא‬ ‫עלה ת״ח דור הוי עינוי תדיר מאיכן‬ ‫בזוהר פרשת משפטים‬
‫הכלים הבז׳ כל מצות תליות בהם כדכתב ראב״ע וכן בזוהר דכתיב כי המצוה הזאת לא נפלא׳ היא ממך‬
‫כו' בפיך בלבבך לעשותו שפירוש לעשותו רמז לכלי המעשה ובפיך היא כלי הדבור והלב שהוא‬
‫מלך בגוף כתבו באמצע ועל שלשתן אמר לא בשמים היא רוצה לומר שאינה מתקיימת המצור‪ .‬הזאת במי‬
‫שמתגאה באחד משלשד‪ ,‬כלים אלה לכן ישוב אדם בתשובר‪ .‬ידכה ישוח ויאמר תחטאני באזוב ואטהר ויעשה‬
‫בירארת ה׳ ובמדת‬ ‫וזרעו‬ ‫שינוי בשם ויקרא שמו בינו לבין קונו אגודת אזוב וחייב להנהיג גם ביתו‬
‫את בניו‬ ‫השפלות ושלשתם יהיו אגודת אזוב לעבוד מלכנו יוצרנו כדכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה‬
‫ישתדל להיישר רבי׳ ביראת ה׳ ובמצותיו ובמדת השפלות ואז ימצא חן בעיני‬ ‫ואת ביתו אחריו ואח׳יב‬
‫מלכנו יוצרנו וזכות הרבים תלוי בו ולשכרו אין קצבה כמבואר בזוהר ויאמרו עליו והמשכילים יזהירו כזוהר‬
‫הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד ׳יזכה לבן צדיק ומצדיק הרבים כדאמרי בב״ר על אלקנו‪ .‬לפי‬
‫שהיה משתדל שיעלו יש־־אל לרגל אמר לו הקב״ה אלקנה אתד‪ ,‬הכרעת את ישראל לכף זכות וחנכת אותם‬
‫במצות וזכו רבים על ידיך אני אוציא בן ממך שיכריע את ישראל לכף זכות ויחנך אותם במצות הא למדת‬
‫שכר אלקנד‪ .‬שמואל ‪:‬‬
‫לי להקדים כל התנאים שאדם צריך ליזדר בכל מצוד‪ ,‬ומצור‪ .‬לעשות כהלכתד‪ .‬כדי שתקובל לרצון לפני‬ ‫ויש‬
‫מלכנו ייצרנו ית׳ ולא ניעול בכיסופ לעלמא דאתי ‪:‬‬
‫הראשון שנעשה כל מצוד‪ .‬ומצוה בכוונה לצאת ידי חובותינו כדפסקו הרי״ף וד‪,‬רמב׳ם ורמב״ן‬ ‫התנאי‬
‫מצות צריכות כונה ‪:‬‬
‫התנאי‬
‫באר יהודא על הקדמת סה״ק ההר דים‬
‫ר״ כמנאי מכות דף! כ״ז הדי״ג מלות ו ט' ואנכי ולה יהי' ל! מפה ג שרננט‪ ,‬הרי דמנה גס קנכי‬
‫כאותן תרי״ג; והעיר עליו רג חסדאי דס׳ אור ד' כאין דחוי למגות רק מלות כהס תחת דיון וכחידה‬
‫ועיד כי לא יתכן מלוה כלי מלווה א״כ הוח קודה לכל המנות ולא ממנין‪ ,‬ולפי״ד רכינו כהוא‬
‫מלוה שחויוכו כ כ ל י ' רגע '' א ״ כ זהו גופא המליה להעלות על לכי ולחכוי‪ :‬כמליאותו יתכרך‪,‬‬
‫ומיושכין השני השטת הנ״ל וסיים וכמדומה ככן מכואר יכפריה לחשוכ ייחודו יתכרך ויתעלה‬
‫שמו עכ״ל‪ ,‬והכיא שם עוד מס' ראש אמנה שמתרץ דגם הרמי״ט ז״ל אין כוונתו למנות אמונת היחוד‬
‫כעשה כנ״ל‪ ,‬דהוא ראש לכל המלות ולא ממנינה רק מונה ידיעת היחיד‪ ,‬כי א״א שיגיעו האמונות‬
‫ההה אם לא יקיימו עליהם ההכנות הקודמות מדכריה הקודמים מידיעה הדכריס המכיאין על אותן‬
‫אמוניה‪ ,‬ולכך כ' הרמב״ם וידיעת דכר זה הוא מ״ע‪ ,‬ולא אמר אמונת דכר זה עיי״ש ]עי׳ חיי‬
‫אדה ריש כלל א‪ /‬וכס׳ מעשי למלך על הרמכ״ס ה׳ כיה הנחירה פ״כ אות ד׳ עיי״ש היעכן‪.‬‬
‫ו ה ר מ ב ^'' ם ריש ה׳ תפילה כ' וז״ל מ״ע להתפלל ככל יוס שנאמר וכו' והקשה הלח״מ למה‬
‫לא התחיל כה׳ ק״ש מ״ע לקרות ק״ש כמו שהתחיל כאן כה׳ תפנה‪ ,‬וי״ל כדתירן‬ ‫*‬
‫ספר הרדים דמצות יחוד חייכ אדם לייהד ככל רגע ולכך לא חשכה לא‪.‬הת ממ״ע שכהורה לכד‬
‫עכ״ל ונסתייע לדכרי ההל״מ הנ״ל‪ ,‬וכערוגה הכשס עה״ת ממורי זצ״ל פ׳ תרומה כ׳ רמז קדוש‬
‫לזכרון השש מצות אלו כפסוק שש משזר דהול״לשש שבור‪ ,‬דאחז״ל כפסוק לא יהי׳ בך אל זר‬
‫איזה‬ ‫)'ט(‬
 ‫ה ‪ p‬ד מ ה‬
‫השני והשלישי לעשות המצוה ביראה ובאהבה רבה כדאמר רשב״י כל פקודא דלאו איהו בדחילו‬ ‫ר‪1‬תנאי‬
‫ורחימו לאו פקידא היא ‪:‬‬
‫ליה‬ ‫דשדיר‬ ‫הוא‬ ‫דורנא‬ ‫ומצוה שתזדמן לו‬ ‫מצוד‪,‬‬ ‫הגדולה במצוד‪ ,‬דכל‬ ‫השמחה‬ ‫הרביעי‬ ‫התנאי‬
‫קב״ה ולפי ר־ב השמחד‪ ,‬יגדל שכרו וכן גילד‪ ,‬הרב החסיד המקובל כהר׳׳ר יצחק אשכנזי זצ׳ל לאיש‬
‫סודו שכל מה שד‪,‬שיג שנפתחו לו שערי החכמה ורוח הקודש בשכר שהיה שמח בעשיית כל מצוד‪ ,‬שמחה גדולה‬
‫לאין תכלות ואמר דהיינו דכתיב תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל פירוש‬
‫מרוב כל מכל מיני תענוג שבע לם ומכל זהב ופז רב ואבנים טובות ומרגליות ‪:‬‬
‫החמישי שיעשד‪ ,‬המצו׳ כולה ולא מקצתה דכתיב בפרשת עקב כל המצוה ןג[ גו׳ תשמרון לעשות‬ ‫התנאי‬
‫וכתב שם רשיי בשם המדרש אם התחלת במצוד‪ ,‬גמור אותה כדאשכחן בהושע בן אלד‪ ,‬מלך ישראל‬
‫שעשה מצוד‪ ,‬גדולה שביטל השומרים שהושיב ירבעם בדרכים כדי שיעלו ייזזראל לרגל ואמר כל הרוצה‬
‫לעלות יעלה ולא גזר עליהם שיעלו לכך גלה וגלו עשרה השבטים עמו שנאמר עליו עלה שלמנאסר הם נגלו‬
‫לפי שלא רצו לעלות והוא גלה על שלא היה מוחה בידם הכי איתא במדרש ועור אמרו התחיל במצוה‬
‫ואינו גומרה מורידין אותו מגדולתו שאין המצור‪ .‬נקראת אלא על שם שגומרה מ״מ אם אין בידו לגומרר‪,‬‬
‫כלל לא ימנע מעשות מה שבידו לעשורת כדאשכחן במשד‪ ,‬רבינו דכתיב בם׳ ואתחנן אז יבדיל משה שלש‬
‫ערים וכדכתב רש״י ז״ל שם )אבל קשה כי בעצמות יוסף כן עשה שנאמר ויקח משד‪ ,‬את עצמות יוסף‬
‫בארץ וה׳ לא רצה כי נשבע ולמה נענש‬ ‫עמו וגם העוזיר לה׳ לבא אל הארץ לקיום מצותן לקוברן‬
‫וישראל‬ ‫ויאמר אשר העלו משה‬ ‫שנקראו על שם בני ישראל שנאמר אשר העלו בנ״י ולא בשמו ושמם‬
‫דקים לן המתחיל במצוד‪ ,‬ונאנס ולא עשאה נחשב כאלו עשאה כלה וכן ה ה במשר‪ ,‬ולמה לא נקראת שם על‬
‫וכיון שזכר לו שלקחם לקיים מצות יוסף הוד‪ ,‬ליה כאלו‬ ‫שמו כי קברו‪ .‬וי״ל כי התחלה יותי־ מחצי הכל‬
‫עשאה כולד‪,‬׳ ובקבורתם רצה להודיע ועור כי הגומר המצוה נקרא על שמו ולמען למד ב׳ למודים אלו כי‬
‫בב־צרים על‬ ‫מד‪ ,‬שתקן משד‪ ,‬מתחלה ליקרא המצוה על שמו תקנו ישראל לאחרונה עוותתם אשר עותו‬
‫לכתם אחרי השלל לא כן משה כי במות משה המוציא והמביא הם העלים ותחשב להם למצוה שלימה‬
‫וקובר אשתו ובניו כדאשכחן‬ ‫ולא גמרה מתחייב בנפשו‬ ‫אתף אבל אם יש בידו כח לגומרה‬ ‫מי ג״ר‬
‫ביהודה דלפי שהתחיל במצות הצלת יוסף ולא גמרה הורידוהו מגדולתו וקבר אשתו ובניו ‪:‬‬
‫הששי הדיקדוק הגדול במצוד‪ ,‬לעשותד‪ ,‬כתקנד‪ ,‬וכל פרטיה ודקדוקיה כמצותה ‪:‬‬ ‫התנאי‬
‫השביעי הריצד‪ ,‬ורדיפה לקראתד‪ ,‬דכתיב דרך מצותיה ארוץ ‪.‬‬ ‫התנאי‬
‫השמיני כל מצות שיכול היא לעשות בידו יעשנה בידו ולא ע״י שליח כדאמרו בריש פרק שני‬ ‫התנאי‬
‫דקידושין מצוה בו ]ד[ יותר מבשלוחו ובצירכי שבת היו האמוראים בעצמן עוסקים ‪:‬‬
‫התנאי התשיעי המצוה שתבא לידו תחלה יעשנה ולא יניחנה עד ש עשה אחרת תחלה כדאמרו אין מעבירין על המצות;‬
‫התנאי‬
‫באר ^הידא על הקדמת סה״ק ההרד^ם‬
‫איזה אל זי שהוא בלבו של אדה הוי אומר זה יצה״ר‪ ,‬ולזה אמר שע״י שש מטה אלו הוא מגרש‬
‫אה הינה״ר כלומר שע״י השש ימוש אוהו זר ולא יהי׳ לי שליעה עליך עכ״ל‪.‬‬
‫ד ׳ ׳ ה התנאי החמישי שיעשה המצוה כולה ולא מקצהה וכו׳)ג( נשו״ה א מי צדק על אהע״ז )להגה״צ‬
‫מדעש( בסי׳ כ״ה הקר בהכין למצוה ולא עשאה אס מקבל שכר כמו בהורה בהולך ואינו‬
‫עישה דשכר הליכה בידו עיי״ש דתלי׳ בפלוגהא דאמוראי רבא ור״י בשופר של עולה ר״ה‬
‫דף כ״ח בא־יכות‪,‬‬
‫ד ״ ה התנאי השמיני כל מצוה שיכול הוא ו ט' )ד( בשדה חמד חלק השיעי שו״ה דברי חכמים‪,‬‬
‫סימן מ״ג‪ ,‬חקר הרבה אס הא דמצוה בו יותר מבשלוהו הוא מדאול־ייהא או מדרבנן וסיים‬
‫דאין הכרה אס הוא דאורייתא או דרבנן‪ ,‬ומזקיניס אתבינן דנקעי דהוא רק דרבנן וכדבריהם‬
‫נל־אה עיקר עכ״ל‪ ,‬וכ״כ בחשו׳ הסד לאברהם תנינא היו״ד סימן ס״א שהוא מדרבנן עיי״ש‪ ,‬ולענ״ד‬
‫נראה דבמחלוקת ראשוניס שנוי' אי הך דרשה דושפך וכסה הוא דרשה גמורה מדאורייתא לענין‬
‫ביזוי מצוה או רק אסמכתא מדרבנן עי' בדרכי תשובה ביו״ד סימן כ״ח ס״ק נ״א מש״כ בזה‪,‬‬
‫דהנה בייעב לב פ׳ וישלח בפ׳ מי לך וכו׳ כוזל״ק‪ ,‬ומזה נ״ל לתת עוי עעס למה דאמ״ו במקיס‬
‫שיכול לעשוה בעצמו מצוה בו יומ״ב‪ ,‬עפי״מ שאמרו בפ״ב דשבת ושפך וכסה במה וכו׳ ולכן חין‬
‫מדליקין מנר לנר ע״י קינסא ה״נ כשיכול לעשות המצוה בעצמו ואינו עושה כ״א ע״י שליח הר״ז‬
‫ביזיון למצוה שאינה חשובה בעיניו לערות בעצמו וקו״ח הוא מהא דאמר בגיעין ס״ג ע״ב אין‬
‫האשה עושה שליה לקבל גישה מיד שליח בעלה משום ביזיון דבעל פירש״י כסבור קלותי בעיני'‬
‫שאינה מקבלתה בעצמה‪ ,‬קו״ח לגבי ממה״מ הקב״ה‪ ,‬אבל כשאינו יכול לעשות בעצמו דהיינו שאינם‬
‫בעיר אתת אז לא שייך לומר כן וזה נכון עכ״ל עיי״ש עוד ציצים ופרחים גזה‪.‬‬
‫י ל פ י ״ ז כיון דכל הענין דמצוה בו ימ״ב הוא משוס ביזיון מצוה מושפך וכיסה‪ ,‬א״כ ממילא דתלי׳‬
‫בהנ״ל‬ ‫)‪C‬‬
 ‫ה ר‪ ,‬ד מ ה‬
‫^ תנ אי העשירי לא יעשה שתי מצית כאהת ןה[ שמא לא יכול להזדרז בשתיהן כדאמר אין עושין מצו־ת‬
‫חבילות חבילות ‪:‬‬
‫ה תנ אי האחד עשר שיזהר בכבוד המצוה דכתיב גבי מצות כיסוי הדם ושפך וכסה במה ששפך יכסה דהיינו ביד‬
‫וזה בנין אב לכל המצות ובמדרש תנח־מא פ׳ ריגש‬ ‫ולא ברגל שלא תהא המצוד‪ .‬בזויה עליו‬
‫ש־־ם שלוחי ושלוחו של אדם כמותו אם כבדת אותם‬ ‫אמר רשביי אמר הקב״ה הוי מכבדין את המצות‬
‫אותי בזית ‪:‬‬ ‫כאלו אותי כבדת ואם בזית אותם כאלו‬
‫גבי‬ ‫ה תנ אי הי״ב שלא יחמיץ המצוד‪ .‬אלא בד‪.‬גיעה לידו ימהר לעשותה ולא יאמר מחר אעשנה דכתיב‬
‫המ״ם ובחול״ם הוא״ו ובמדבר סיני רבה בפרשת מטות‬ ‫שמירת חמץ ושמרתם את המצות בחיר״ק‬
‫נקום נקמת בני ישראל אחר תאסף אפילו הכי נזדרז ומהר ויהושע שנתעצל נתקצרו שנותיו עשר שנים‬
‫שהיה לו לחיות מאה ועשרים שנאמר כאשר הייתי עם משד‪ .‬אהיה עמך ולא חי אלא מאה ועשר ‪:‬‬
‫ה תנ אי הי״ג שיהא ממתין ומשתוקק מתי תבא המצוה לידו לקיימה דכתיב ולמדתם אותם ושמרתם לשון‬
‫המתנה כמו ואביו שמר את הדבר ‪:‬‬
‫התנאי‬
‫באר יהידא עי* הקדמת םה״ק החרדים‬
‫בהנ״ל אי הדרשה בעצמה הוח דרשה גמורה כנ״ל‪ .‬עוד נ״ל בס״ד לפימש״כ הפנ״י בקידו‪:‬ין דל״ל‬
‫בתוספות ד״ה מעקה ליישב קו' תוספות שהק‪:‬ו תימא לר״י בכל הני כתיב לאו וכו׳ ואומר ר״י‬
‫־משכחת בהו עשה בלא לאו וכו׳ וכ׳ הפנ״י וז״ל ולולא דבריהס הי׳ נ״ל דבלא״ה איכא נפקותא אי‬
‫שייך בנשיס הנך מ״ע לענין דמצוה בה יותר מבשלוחה עכ״ל‪ ,‬ומדלא תירצו התוס׳ הכי מוכח דס״ל‬
‫דמצוה בו יותר משלוחו הוא רק מדרבנן ח״כ לא שייך תי׳ הפנ״י כמובן‪.‬‬
‫ו ג ם מדברי העו״ז יו״ד סימן א׳ ס״ק י״ז מוכח שהוא רק מדרבנן שכ׳ דבמצוה שאפשר לעשות‬
‫ע״י שליח המברך עושה המיוה‪] ,‬עי׳ עו״ע ודעת מהדו״ק סימן ‪:‬־צ׳׳ז שהאריך להלכה כעו״ז[‬
‫ואי נימא דמצוה בו יומ״ב הוי דאורייתא א״כ כיון דברכת המצות דרבנן איך דחינן לי׳ מהמצוה‬
‫דבו יותר מבשלוחו שהוא דאורייתא משום ברכה דרבנן‪ ,‬וקיי״ל ברכות אין מעכבין‪ ,‬והי׳ לנו לומר‬
‫דאחר יברך והוא יעשה המצוה‪ ,‬דמצוה בו יותר מבשלוחי‪ ,‬אלא ע״כ דגס זה הוי רק דרבנן משו״ה‬
‫דחינן לי׳ מהמצוה ויעשה ע״י שליח שלא לחלק המצוה כדברי העו״ז‪.‬‬
‫‪:‬ד הנ״ל דהא דמציה בו יותר מבשלוחי‪ ,‬נאמר גס בהכנה דמצוה כמו בשבת‬ ‫‪fm.‬‬
‫כ‬ ‫>‪11‬‬
‫דרבא מלח שיבועח‪ ,‬מ״מ זה אינו אלא בהכנה דמצוה הכתובה בתורה כמו בשבת והכינו את‬
‫אשר יביאו‪ ,‬והכנה דמצה דכתיב ושמרתס את המצות‪ ,‬וכן סוכות תעשה‪ ,‬אבל הכנה שאינו מפורש‬
‫בתורה אף שהמצוה גופא הוא מה״ת אין בהכנתה משוס מצוה בו ימ״ב‪ ,‬ומפריש עשי״ז מש״כ‬
‫המג״א סימן ר״נ ס״ק ב׳ דהה״ד בכל המצות מצוה בו ימ״ב‪ ,‬היינו בגוף המצוה‪ ,‬לא לרבות כל‬
‫הכנות דשאר מצות אבל בסעודות מילה וחתונה וכיוצא ל״א מבימ״ב עיי״ש עוד בסימן מ״ד בזה‪.‬‬
‫ונ״ל ראיי׳ לחילוק זה ממה שהעד בוידבר משה עה״ה בת״מ בהל״מ לפסה אות י״ד מפסחים‬
‫ר׳ פ׳ ז׳ בר״ג שאמר ל;יבי עבדו צא וצלה לנו את הפסח על האסכלה‪ ,‬מוכח דבמכשירי‬
‫מציה ל״א מצוה בו יותר מב״ש עיי״ב שהניח בצ״ע‪ ,‬ולהשד״ח הנ״ל א״ש דבפסח לא כתיב ההכנה‬
‫בפירוש בתורה תצלו הפסח באש‪ ,‬רק ואכלו הבשר בלילה הזה צלי אש‪ ,‬ומיירי התוה״ק רק ממצות‬
‫אכילה הפסח שיהי׳ צלי אש‪ ,‬ולא כמו בשבת ומצה וסוכות דהתורה מדברת מהכנת המצוה‪ ,‬משו״ה‬
‫לא חש ר״ג לעפות בעצמו ועשה ע״י שליח‪.‬‬
‫ובא״א להגה״ק מבועשועש ז״ל באו״ח סימן תקפ״א כ׳ דמצוה בו ימ״ב לא שייך רק אס לעפות‬
‫כל דהו מן המצוה בעצמו‪ ,‬וע״י שליח סגי בכל הפעולה כמו שאחז״ל מר פלח ציבי לבד‬
‫עכ״ז שייך בחי׳ המתחיל במצוה אומרים לו גמור אתה שלוחך שהוא כמותך עיי״ש‪ ,‬ועי׳ בפרש זה‬
‫באורך בחתן סופר שער השושפות פי״א בדברי פת״ח ז״ל‪.‬‬
‫התנאי העשירי לא יעשה שתי מצות כאחת ]ה[ וכו' דברים אלו עמד על ביאורים באורך‬
‫שוב בשו״ת צבי תפארת )להגה״צ בעל דרכי תשובה( בסימן פ״ב באות ח׳ כוז״ל אחר‬
‫שביארנו שישת הרמב״ס ותוספות שפיר מובן לשון חרדים בהקדמתו שכ׳ בסתם שלא לעשות ב' מצות‬
‫יחד דמשמע שאין חילוק בין דאורייתא לדרבכן דשישתו אתי' אליבא דתוספ׳ הנ״ל בד״ה ומעתה‬
‫נבח למחוז חפן‪ ,‬ביאור הפלוגתא שבין הרמב״ס לתוספ׳ דלרמב״ס לא שייך האי לתא דחבילות‬
‫בהבאתן והעמדתן היכא שבאים בזה אח״ז רק במצות דאורייתא אבל במצות דרבנן לא חיישינן לה‪,‬‬
‫ודעת התוספות הוא דאף כשבאין בזה אח״ז יש לחוש בהבאתן והעמדתן גס במצוה דרבנן עיי״ש‬
‫באריכות שוב ונעים‪ ,‬ושם באות מ' כ' שעס ומקור לשעס שכ׳ רבינו כאן שלא לעשות מצות‬
‫ח״ח שמא לא יוכל להזדרז בשתיהן שהוא לכאורה שעם חדש שלא נזכר בראשונים שכולם כ׳‬
‫השעם או משוס דמחזי כמשא אי משוס שיהי׳ לבו פנוי‪ ,‬והמקור הוא ממשנה דנגעיס פ״ג מ״א‬
‫אין‬ ‫)יא(‬
 ‫ר ׳ ס ר מ ה‬
‫במצית אתרוג‬ ‫ה תנ אי הי״ד הידור מצוה ‪ pj‬שנאמר זה אלי ואנוהו ודרשו ז״ל התנאה לפניו‬
‫סובה נאה טלית נאה וכן כל המצות ואמרו הידור מצות עד שליש במצות ‪:‬‬
‫דכתיב‬ ‫ה תנ אי הט״ו זריזות גדול במצוה כל דבר שמצותו ביום יקדיבש בבקר לעשותו וילפינן מאברהם‬
‫וישכם אברהם בבקר מכאן שהזריזים מקדימין למצות וכן כל דבר שמצותו בלילה יקדים בתחלת‬
‫ובמסכת נזיר אמר רבי בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחא לעולם יקדים אדם לדבר מצור‪ ,‬שבשכר‬ ‫הלילה‬
‫למלכות ‪:‬‬ ‫דורות‬ ‫ארבעה‬ ‫‪ .‬לילה אחת שקדמתה בכירה לצעירה זכתה וקדמתה‬
‫ה תנ אי הי״ו שישתדל אדם לעשות המצוה בחבורד‪ ,‬ולא ביחיד שעל מצות ולימוד התורה נאמר חרב אל‬
‫הבדים ונואלו ופירשו ז״ל הרב על רשעי ישראל של ת״ח שעוסקים בתורד‪ ,‬בד בבד ולא עוד שמתטפשים‬
‫שנאמר ונואלו וכן בכל המצות יש שכר יותר בהיות המצות נעשית על ידי רבים כדקאמר במסכת יומא‬
‫במצות‬
‫באר יהידא על הקדמת םד‪.‬״ק החרדים‬
‫אין רואין שני נגעים כא' וכ׳ הרע״י משוס דאין הכהן יכול לראוח יפה שני נגעים כאחד עי׳‬
‫הוסיו״ע‪ ,‬וקשה למה לא כ׳ העעם משוס אין עושין מצוה ח״ח כמו דאין מעהרין שני מצורעין‬
‫כא' משוס דא״ע מצוח ח״ח‪ ,‬ולחוכפוח שם אפילו להכיא שני מצורעים לכהן יש קפידא הרי‬
‫דלאו דווקא ביוף עהרת המצורעים יש משוס חנילוח אלא אף בהסכיפיס יש בהס משוס חכילות‬
‫דמה בין זה להבאה‪ ,‬ובע״כ לומר מדנרי הר״ש ותר״ב שכ׳ משוס שלא יוכל לראות היעב הוא‬
‫הוא הגיעם משוס דאין עושין מצות ח״ח וס״ל דהעעס דא״ע מצות ח״ח הוא משוס שלא יוכל‬
‫ולקיים שניהם כתיקונים‪ ,‬ואחר דבל־יהס נמשך הרב שושן סודות וס״ל כן דבכל המצות‬ ‫ליזהר‬
‫דקיי״ל דאין עושין ח״ח הוא מה״ע‪ ,‬ועפי״ז מיושב הרבה מקומית שחשב שס דלא שייך עפי״ז‬
‫הכלל דא״ע מצות ח״ח עיי״ש‪.‬‬
‫התנאי הי״ד הידור מנוה וכו׳ |ו[ שיגית רש״י ר״פ לולב הסול דהידור מעכב ותוספ'‬
‫חולחיז ובחי׳ חתס״ו מבאר דרש״י כראב״י בגיגייז כ׳ ע״א דלדידי׳ בהא פליגי ר״י ורבנן‬
‫אפי׳ להעביר בקולמוס על השס‪ ,‬ילרבנן פסיל אפי' ;דיעבד‪ ,‬ורש״י פי׳ המשנה‬ ‫דלר״י‬
‫כהלכתא‪ ,‬והתוספ׳ צ״ל דפירשו קראדזה קאלי ואנוהו דויקא בקדושת השם בעי נווה וכן בד׳ מינים‬
‫מפורש הדי בעינן גווה לעיכוב אבל בשארי מצות אינו לעכב‪ ,‬ועוד אפשר הוי זה וכו׳ והדר ב׳‬
‫מצות שאינו מעכב‬ ‫כתובים הבאים כא׳ בקדושת השס ואתרוגבעינן הידור לעכב ולא בשארי‬
‫עכ״ד בקיצור ]וכבר האריכו בזה בתשו׳ חסד לאברהם מ״ת חיו״ד סי׳ ס״א‪ ,‬ובשד״ח מע׳ ז׳ כלל‬
‫מהר״מ שיק חיו״ד סי׳ רג״ה‪ ,‬ובחאו״ח סי׳ של״א ובאע״ז סי׳ פ״ע‪ ,‬וחתן סו פי‬ ‫י״ב‪ ,‬ובתשו׳‬
‫שער העועפות פ׳ יו״ד‪ ,‬וחיי״א כלל ס״ח[‪,‬‬
‫ו ה נ ה בפ׳ שלשה שאכלו אמר ר״ח ב״א אמר ר״י ראשונים שאלו שמאל מהו שתסייע לימין בכוס‬
‫של ברכה אמר רב אשי השתא דראשוניס לא פשיעא להו אנן נעבד לחומרא‪ ,‬וכ״כ הרי״ף‬
‫לכאו׳ קשה למה נעביד‬ ‫לפסק הלכה וכ״פ בשו״ע ג״כ‪ ,‬ובספ' אגרא דפרקא סי׳ ר״י כוז״ל‬
‫לחומרא הרי ספ״ד לקולא ותי׳ בד״ה דהידור מצוה דאו׳ היא ז״א ואגוהו‪ ,‬ולפי״ז יש ללמוד מכאן‬
‫דמי שנזדמן לפניו ב׳ מצות אחת דאו׳ ואחת דרבנן‪ ,‬ובאם יעשה המצוה דאו׳ בהידור לא יוכל‬
‫יקנה שאינו הדר‬ ‫לעשות האחרת דרבנן כגון אתרוג ביוס ראשון דאו׳ ובשאר ימיסדרבנן‪ ,‬ובאם‬
‫כל כך יהי׳ לו אתרוג זה כל ז׳ ימים‪ ,‬יותר עוב לקנות ההדי ליוםא׳‪ ,‬הגס שיתבעל ממצוה‬
‫אחת‬ ‫דרבנן כיון דהידיר מצוה ג״כ דאו׳‪ ,‬וגם בשתי מצות דאו׳ וא״א לקיימסשנילם כשיעשה‬
‫י״ל דמוגיב שיעשה א׳ מהן בהידור הגס שיתבעל משניי׳ כיון דגם ההידור הוא מנוה‬ ‫מהס בהידור‬
‫ד״ק‪ ,‬זי״ע‪ ,‬והיינו כדעת רש״י דהידור מצוה דאו׳‪ ,‬ולתוספ׳ י״ל דגס בכוס של‬ ‫מה״ת ע״כ‬
‫והוי‬ ‫כנוגע לשם גופא‬ ‫יתברך ממש והוי‬ ‫ברכה הוי ההידור מה״ת דהוילהודות לשמו‬
‫ג״כ בכלל ואנוהו‪.‬‬
‫ןי ע ז לדון עפי״ד ה‪ 6‬ד״פ הג״ל במש״כ המג״א סי׳ רע״א סוף ס״ק א׳ וז״ל ואס אין לו אלא‬
‫ואין לו אלא כוס א׳‬ ‫כוס א׳ של שבת קודם עכ״ל וביאר הלבושי שרד שאס יו״ע ע״ש‬
‫מניחו לשבת שהיא מה״ת‪ ,‬ואע״ג דיש סברה לומר דמצוה דרבנן דהאידנא עדיפא מ״מ כיין דאפשר‬
‫לקדש על הפת עדיף עפי לעשות המצוה דאו׳ עכ״ל הלבש"ר‪) ,‬ועי׳ בשערי תשובה סי׳ רע״ב ס״ק‬
‫קפ״ב ס״ק ה׳ ונ״ל דאס יש לו וכו׳ וצ״ע[ ולהנ״ל‬ ‫ב׳ ובמג״א סי׳ קפ״א בראשהסימן‪ ,‬ובסי׳‬
‫אפי׳ בלא גיעמא דיכול לקדש על הפת מצות דאו׳ קודמת‪.‬‬
‫ו י ש לחלק ג״כ דאס המצוה דרבנן קודם יסמן למצוה דאו׳ כמו יו״גי ע״ש דחיוב דאו׳ יהי׳ רק‬
‫בזמן מאוחר י״ל דמנוה דרבנן דקידוש יו״ע עדיף אי לאו דיכול לקדש על הפת‬ ‫בשבת‬
‫משא״כ בלולב שכ׳ האד״פ הוי איפכח דמצוה דאי׳ חלה קידם זמן המצוה דרבנן של הששה ימים‬
‫כנ״ל‪ .‬אח״ז ראיתי בשו״ת יודא יעלה חיו״ד הי׳ ש״י שעמד על מדוכה זו‪ ,‬והיכיח שם דבקדם זמן‬
‫מצוה‬ ‫)יב(‬
 ‫ה מ ד מ ד‪-‬‬
‫פסח שחטהשוחט וקבל הכהן נתנו לחבירו וחבירו לחבירו כדי שיתעסקו בה רביםבמצות‬ ‫במצות קרבן‬
‫לכהן הקרוב אצל הכהן הקרוב למזבח ושפכו שפיכה א׳ כנגד היסוד ‪.‬‬ ‫עד שיגיע הדם‬
‫התנאי הי״ז שלא יעשה המצוה בחנם ‪ [tj‬אלא יקנה אותה בשכר שלם ולא יקפיד כלל כדי להעביר רוח הטומאה‬
‫כדאיתא בזוהר בפר׳ תרומה ז״ל שם ויקחו לי מאן דבעי לאשתדלא במצות ולאשתדלא ביה בקב״ה אצטריך‬
‫ליה לבר נש לאשתדלא ביה כדקא יאות כפים חיליה והא‬ ‫דלא ישתדל ביה בריקנא ובמגנא אלא איצטריך‬
‫איש כמתנת ידו וגו׳‬ ‫נש ההוא אשתדלותא דקב״ה כמד׳׳א‬ ‫אוקימנא מלה דא בכמה אתרי יאות למיסב בר‬
‫ואי תימא הא כתיב לכו שברו ואכלו נלכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב דהאי איהו במגנא‬
‫בה‬ ‫דבעי זכי‬ ‫אשתדלותא דאורייתא כל מאן‬ ‫דקב״ה אלא‬ ‫אשתדלותא‬ ‫ואשתדלותא בלא כסף ואיהו‬
‫דקיימא‬ ‫אשתדלותא‬ ‫אבל‬ ‫זכי ביד בלא אגרא כלל‪.‬‬ ‫דבעי‬ ‫למנדע ליה כל מאן‬ ‫דקב׳ה‬ ‫אשתדלותא‬
‫דלא זכי בההיא עובדא כלל לאמשכא עליה רוחא דקדשיא‬ ‫בעובדא אסור לנטלא ליה למגנא ובריקניא בגין‬
‫אלא באגר שלים ובאשתדלות דר יסגי ובאתתקנותא דנרמיה‬ ‫אלא באגד שלים וכו׳ ורוחא קדישא לאו הכי‬
‫ובאתדכותה דמשכניה וברעותא דלביה ונפש־ה ולואי דיכיל למדוק ליה דישוי מדוריה עמיה עכ״ל ‪:‬‬
‫סודות סימןקפ״ז כתוב וזה לשונו הדברים אשר ראוי ומחוייב לכל בעל תורה הרוצהלקיים‬ ‫‪ t‬ב ס פ ר שושן‬
‫את המצות ראוי שלא לסורו מנגד עיניו שבעה כללים האלה והם נגד ז׳ ספירות ואם אינן כסדרן‬
‫ואלה הם ‪:‬‬
‫הכלל‬
‫הקדמת סה״ק הר מ ם‬ ‫באר "הידא‬
‫המניה‬ ‫מ‪5‬וה דרכק למצוה דאורייתא אין ממיירין נ‪1‬ל המציה דדנגן אך שלא יוכל לקיים קה״כ‬
‫דאירייתא עיי״ש‪.‬‬
‫ד ״ ה התנאי הי״ז שלא יעשה המצוה וכו׳ ]ז[ כדאי׳ כזוהל־ פ׳ ת*ימה וכו׳ ו ל דאד״פ הנ״ל‬
‫נאות הצ״ע דמדכרי הזוה‪:‬־ שהניא דייני כאז כמה הלכתא ;נירתא איכא למשמע מיני׳‬
‫א[ אישתדליתא דאורייתא‪ ,‬ואישתדלותא למיכדעלקיב״ה יכול למנא אפי׳ נחינם וא״צ להוציא מעות‬
‫ע״ז דווקא אנל השתדלות מעשה המצות צריך דויקא שיוציא ע״ז מעית ואינו דומה המניה תפילין‬
‫ועלית שלו למניה עי״ת שאולין‪ ,‬ולפי״ז הא דנסהפקו אם ישאל אדם לעת הצורך עלית שלו והוא‬
‫ינרך על עלית שאילה נראה דלא יעשה כן )‪,‬עי׳ נאר היענ אי״ה סי׳ י״ד כק״ ס דהרי מנואר‬
‫סוהר אישתדלוהא דק־ימא נעונדא אםור לנעלא לי׳ נמננא וכיון דקאמר אסור ניודאי נאיסור‬
‫קיימא כ״ז שאפשר לו‪ ,‬נ[ נשמע מהזוהר‪ ,‬אם יזדמנו כ׳ מצות‪ ,‬אהת שיצערך להוציא עלי׳ הוצאות‬
‫מעות‪ ,‬ואהת בהינם‪ ,‬ישתדל באותה שיצערך להוציא מעות‪ ,‬כנון כינוד להכניס לכרית או שיעלה‬
‫לתירה‪ ,‬ונין כך ונין כך יש יכולת בידו לקיים מצוה בממונו ישתדל במצוה בממוני ותעשה המציה‬
‫זאת ע״י אהריס‪ ,‬ג[ נשמע מהזוהר אס ירצה האדס לפעיל ע״י מעשה המצות להעניר מדות‬
‫רעות כגון כעס‪ ,‬וגיאות‪ ,‬ותאווה‪ ,‬שמורגל בה וקנאה ושנאה‪ ,‬שכל מדות רעות נאים לו מהמת‬
‫שהשרה על עצמו הרוה מסאנא‪ ,‬וכשרוצה להעביר הרוה מסאנא‪ ,‬אזי כשיקנה איזה מצוה יתן כל‬
‫מה שמכקשין ממנו בפעם ראשון‪ ,‬ד[ מה שמבואר בזוהר אסור לנעלא לי׳ במגנא ובריקני׳ הכפל‬
‫הוא דצריך להכין המעות מקודם ויאמר‪ ,‬זה אני‬ ‫לשין פירש הרמ״ז במגנא הוא בהינס‪ ,‬בריקני׳‬
‫מכין למצוה פלוני׳ ועי״ז תהול הקדושה על המעות עיי״ש ]עי׳ מג״א רסי׳ ר״נ ויאמר על כל‬
‫דנר שקונה זהו לכבוד שבת‪ ,‬וכ׳ המהה״ש שע״י הדיבור יחול קדושת שנת על אותו דבר כי הדיבור‬
‫באדס לא דבר ריק הוא עכ״ל[‪.‬‬
‫ו א ג ב אודיעך ותתבונן הדבר מה שתראה עפ״י הרוב אנשים שאינם מושלמים והם שקועים במדות‬
‫רעות‪ ,‬ואפי׳ רוב המוכסניס שנדורינו אשר הם חשודים לעבור על כל התורה‪ ,‬משתדלים‬
‫לעשות המצות בחינם כגון למול את הבן ושיעלו לתורה תחילה‪,‬וכמה קעעות ומריבות עושות עבור‬
‫זה‪ ,‬כשתראה זאת תדע אשר הס נאדים מלאים קיעמא‪ ,‬כי אםרצונם ותשקם למצוה הלא כל הארץ‬
‫וגמ״ח וכיוצא‪ ,‬ובאות רפ״א כ׳ עוד וז״ל מזה סמכו אנשי‬ ‫לפניהם לקיים מצות בוראם בצדקה‬
‫בכיבודא דמצוה במילת בן זכר וכיוצא‪ ,‬ואפי׳ לעלות לתורה‬ ‫מעשה הקדמיניס בעת שכבדו אותם‬
‫הי׳ ניהנין דבר מה לצדקה בכדי שלא תהי׳ המצוה למגנא ע״כ לשין קדשי‪ ,‬ועוד שם באות שי״ג‪.‬‬
‫ו ע פ ^ ״ז מובנים היטב דברי העו״ז באו״ח סי׳ שס״ע ס״ק ב׳ וג׳ דהכא שאני שאדם רוצה לעשות‬
‫דקפיד ולא עשאו שליח לזכית בחינם‬ ‫מצוה דווקא בשלו לא נשל חנירו משו״ה אפשר‬
‫מתנה‪ ,‬אלא איעבד מצוה בממוני וכו׳‬ ‫וכו׳ דהא וודאי יש לו לומר לא ניחא לי שיתן לי אדם א׳‬
‫עיי״ב‪ ,‬הרי דאפילו להלכה כ׳ םנרהזו‪ ,‬והוא מטעם הנ״ל‪ ,‬ויש הוכחה לזה גס מהשי״ם בשביעות‬
‫דף י״ד ע״א דלא מחסרי ממונא מבואר דבלא ממין לא הוי להו כפרה אי לאו דקרייין ביתו ועי׳‬
‫יומא דף נ״א ע״ב אי לאו דקנו דגוי׳ היכי מכפר וכו׳ מבואר כהנ״ל דגם לענין מציה‪ ,‬או כפרה‬
‫בלא מחסר ממון אין שוס חשיבות‪.‬‬
‫ד״ה‬ ‫)יג(‬
 ‫ה ד ד ם דו‬
‫תנו רבנן ושפך את‬ ‫הכלל הראשון שלא יצשה הפצוה בקלות יאש ןח| ובבזוי כדגרסינן בס' כסוי הדס‬
‫דמי וכסהו בעפר במה ששפך יכסה שלא יכסנו ברגל שלא יהיה המצות בזויות עליו והטעם כי המצות‬
‫רומוות בהקף העליון במקום טהור ונקי הגוף האילן ולכן ראוי היות קיומם בנקיות ובכבוד שיהיו דומים לנדמה‪.‬‬
‫הגזול‬ ‫האדם המצוה מצד איכת עשיית המצרך‪,‬ממש כדגרסינן בפרק לולב‬ ‫יבזה‬ ‫השני שלא‬ ‫הכלל‬
‫לא והטעם כאשר פירשנו כי הידים‬ ‫לקיחה ע״ידבר אחר שמה לקיחה דרך כבוד אבל דרך בזיון‬
‫אשר לוקח בהן לולב הם רומזים לעשר ספירות ולכן לא יהיה דבר חוצץ במחיצתו בינם יב־ן הלולב הרומז‬
‫עם מיניו להקף אלא דבר של כבוד הדומה לנדמה ‪:‬‬
‫הכלל השלישי שלא ישתמש לצרכו בגוף המצות כדגרסינן בפ׳ במה מדליקין אמר רב יהודר‪ ,‬אמר רב‬
‫אסור לרצות מעות כנגד נר חנוכה והטעם כי המצות רומזות במקום הקדש לכן לא ישתמש בשרביט‬
‫המלך אלא לצורך מצוד‪ ,‬אחרת כדקי״ל דמדליקין מנר אל נר וכו׳ ‪:‬‬
‫הכלל הרביעי המבזה את המצות מצד כבוד גופו כאלו כבודו אצלו מכובד יותר מהמצות כדגרסיגן בסוף‬
‫כריתות ארבע צווחות צווחה העזרה ראשונה הוציאו בני עלי חפני ופנחס שטמאו את ההיכל צווחה‬
‫שניה שאו שערים ראשיכם ויכנס ישמעאל בן פיאבי וגו׳ שלישי פתחי שערים והוציא מכאן יששכר‬
‫איש כפר ברקאי שמכבד עצמו ומבזה קדשי שמים ןט[ מאי היה עביד היה כריך שיראי על ידיד‪ ,‬ועביד‬
‫כי עשה גופו‬ ‫על כי היה מכבד עצמו ‪ :‬וד‪,‬טעם‬ ‫עבודד‪ ,‬הנך רואה מן הצווחה השלישית שנענש יששכר‬
‫נבזד‪ ,‬בעיניו‬ ‫הכלל להיות‬ ‫נענש ובכל זה‬ ‫שהוא טפל לצורה העליונה עיקר והבן זה ולכן‬
‫נאמר כי‬ ‫השואבהתוכיח ועליד‪,‬ם‬ ‫כאשר אמר דע׳׳ה ונקלותי עוד מזאת ושמחת בית‬ ‫מצותהש״י‬ ‫בעשות‬
‫יד במצוד‪ ,‬ליהנות ממנה‬ ‫אכבד וגו׳ והטעםכי עשד‪ ,‬הטפלה עיקר ‪ :‬הכלל החמישי כגון השולח‬ ‫מכבדי‬
‫קודם גמ־* ענינה בשלימות והורה היתר לעצמו בזה שחפציו קודמין לחפצי שמים וזה למדנו מענין בני‬
‫כן אין הכד‪,‬נים זוכין בחלק עד‬ ‫שזריקת דם זבחים מתיר באכילה חלק הראוי לאכילד‪ ,‬אעפ״י‬ ‫עלי שאעפ״י‬
‫אחר הקטרת האימורין והם היו מקדימים חלקן להקטרת האימורים ועל הא גרסינן בפ״ק דיומא אמר רבי‬
‫יוחנן מפני מה חרבה שילה מפני שהיו שני דברים גילוי עריות ובזוי קדשים דכתיב גם בטרם יקטירון‬
‫הכהן ואמר לאיש הזובח תנה בשר לצלות לכהן ויאמר לו האיש קטר יקטירון כיום‬ ‫החלב ובא הנער‬
‫תאוד‪ ,‬נפשך ויאמר לו כי עתד‪ ,‬תתן וגו׳ ותהי חטאת הנערים גדולד‪ ,‬עד מאוד‬ ‫את החלב וקח לך כאשר‬
‫הנראה שבכל^ דבריו זה האוכל ושותה קודם התפלה כדגרסינן בפ״ק דברכות אמר רבי יצחק אמר רבי‬
‫יוחנן משום רבי אלעזר כל האוכל ושותה קודם התפלה עליו הכתיב אומר ואותי השלכת אחרי גוך אל‬
‫תקרי גוך אלא גיאוך כלומר אמי־ הקב״ה לאחר שאכל ועתה זה מקבל עליו עול מלכות שמים והטעם כי‬
‫כי היא בלתי‬ ‫מצד ראותו‬ ‫קלות ראש‬ ‫בה‬ ‫עשה התפלד‪ ,‬עיקר ‪ :‬הכלל הששי יש מבזה המצוה ונור‪,‬ג‬
‫מפורשת בתורה כל צרכה אלא שחכמים הראו לה מקים בדין ממדרשי התורה וכל המפקפק בזה כאלו כפר‬
‫בכל‬
‫באר יהרדא על הקדמת סה״ק ההרדים‬
‫‪ j V n‬הכלל הראשון שלא יעשה המנות כקלות ראש וכו' ]ח[ לעיל בד״ה ההכאי השמיני הנאהי‬
‫מחלוקת ראשונים בזה המובא בדר״ת יו״ד סי' כ״מ ס״ק נ״א שהר״ן בי‪ 5‬ה והיש״ש ס״ל‬
‫פ״ד מה' חנוכה ה' ה' כ'בשס מבי״גי‬ ‫למ״ד‪ ,‬ובקובן על הרמב״ס‬ ‫להוי רק דרבנן עיי״ש בדף‬
‫בקרית כפר דדעת הרמב״ם דביזוי מצוה דאו' עיי״ש‪.‬‬
‫המצוה בביזיון כגון שלא‬ ‫ו ה ט ו א ו׳׳ ד ! הי' כ״א כ' דלא אסור ביזוי מציה רק שלא לעשות גוף‬
‫יכהה הדם ברגל שנתקיים גוף המצוה בביזיון‪ ,‬אבל ביזוי למצוה שכבר געשה לא‬
‫נשמע בקרא עיי״ש‪ ,‬א״כ לענין ביזיון באיכות שכ' לקמן רבינו דהיינו בלקיחה ע״י ד״א‪ ,‬או לעגין‬
‫מצוה בו ימ״ב שכתבתי לעיל דהוי מעעם ביזוי מצוה‪ ,‬והוא ג"כ רק ביזוי מצוה לא בגוף המצוה‬
‫אולי ל ט״ ע הוי רק דרבנן‪ ,‬ועי' מש״כ לקמן‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫ד ״ ה הכלל הרביעי המבזה את המצות וכו' ומבזה קדשי שמים ]ע[ וכו' ופירש״י שמחלל הקדשים‬
‫דעבודתו פסולה משום הציצה‪ ,‬ועוד משוס ביזיון‪ ,‬ובתשו' געע שורק חאו״ח סי׳ ו' ביאור‬
‫דפי' ראשון הוא על מה שצווחה עזרה שמכבד עצמו היינו שזה ביזיון כלפי מעלה בשעת עבודת‬
‫שמיס לפני השי״ת יראה על כבוד עצמו‪ ,‬ולמד מזה דמש״כ מג״א כי' צ״א א־ כור לבישת בתי ידיים‬
‫בשעת תפילה שאסור אפי' אין לבוש לגאון ולתפארת ולכבד עצמו‪ ,‬או מחולשת עבעו מחמת הקור‬
‫דסוף כל סוף איכא ביזיון כלפי מעלה שהרואה אינו יידע שלבש כן מהמת רכות ואיכא ביזיין‬
‫כלפי מעלה עיי״ש‪ ,‬ובשו״ת צבי תפארת סי׳ ע״ח הקשה על השושן סודות דמנ״ל דהעיקי־ כרש״י‬
‫שבסוף כריתות דלמא העיקר כעעם הראשון שברש״י פסהיס דף ג״ז משוס חציצה‪ ,‬ובגליון הש״ם‬
‫עמד באמת ע״ז ששינה רש״י עעמו‪ ,‬ומיישב הג״ל דבכריתות נוסה הלשון שבש״ס דכרך על ידי'‬
‫הוי המשמעות דלא הי' כל היד מיכרך בשיראי רק שהי׳ על ידי' ולא הוי חציצה פיון דבשאר היד‬
‫שהי' מגולה הי׳ נוגע בקדשים בידו ממש וכרמ״א סי׳ תרנ״ח סעיף ז' כה״ג לענין נעילת לולב‬
‫ונ רוי א‬ ‫);־^‬
 ‫ה ק ד ט ה‬
‫בגל התורה כלה‪ .‬והוא הדין לש־‪ 1/‬ר כל המדרשות‪ .‬גרסינן בפרק חלק תניא אידך ני דבי ה׳ בזה !ה האומר‬
‫אין התורה מן השמים אפילו אמי כל התורה כלה מן השמים חיץ מדקדוק זה חוקי מקל וחמור זה חוץ מגזרה‬
‫זהו כי דבר ה׳ בזה‪ .‬והטעב כי כל פירושי התורה המקובלים הם מתורה שבעל פה באים ואם‬ ‫שוה זה‬
‫כן האי גברא דאמר הכי הרי קוצץ בנטיעות ‪:‬‬
‫ידעת מאשר קדם מהידיעה הקודמת והשרשים המונחים שתשמישי מצות נזרקץ‬ ‫הכלל השביעי כבר‬
‫ותשמישי קדושה נגנזים ואלו הן תשמישי מצוה סוכה לולב ועופר וציצית ותשמישי קדושה דלוסקמי‬
‫ספרים מזוזות ותיק של ספרים ונרתק של תפילין ורצועותיהן ולכן יזהר אדם בתשמישי קדושה בכל מאמצי‬
‫כחו לשמרם בקדושה עד כלותם ובאלה הדברים באה האזהרה עליהן בכמה מקומות בגמ׳ בפ׳ ואלו מגלחין‬
‫אסור לישב על המטה וכו׳ בפ׳ מי שמתו המוליך עצמות וכו׳ בעי רב יוסף בריה דרב נחוגייא מרב יהודה‬
‫תפיליו וכו׳ כל האזהרות באו להזהיר על שמירתן של תשמישי‬ ‫מהו שיניח אדם תפילין וכו׳ מי שתולה‬
‫קדושה וכבר בארנו‪ .‬עוד נבאר אנא תשמישי מצוד‪ .‬רומזים ואנא תשמישי קדושה רומזים ודע זה הנה‬
‫בקיימך המצות שים נכח פניך אלו הדברים ויבילוך למקום חפץ נשמתך לדבקד‪ .‬בשם ה׳ אלהיך ‪ :‬סוד אחר‬
‫חלקים ‪:‬‬ ‫נלוה לזה והוא בקיימך המצות ןיןשתקיימה במבחר מתגותיך וזה יחלק לג׳‬
‫וזה נ ח ב א ר‬ ‫מצוד‪.‬‬ ‫הראויים לאותה‬ ‫המין המשובה והמעולה לכל המינים‬ ‫לאדם שיבחר‬ ‫ראו־‬ ‫ה א חד‬
‫מן הארץ ומחוצד‪ ,‬לארץ מן החדש ומן‬ ‫והיחיד באין‬ ‫כל הקרבנות צבור‬ ‫מדגרסינן ריש פרק‬
‫הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם שאין באים אלא מן החדש ומן הארץ וכולם אינן באים אלא מן המובחר‬
‫אי זהו מובחר שלהם וכו׳ עד וכל הארצות היו כשרות אלאו מכאן היי מביאין ‪ :‬השני בעשותך המצת־׳־־!‬
‫תהדרנה בתיקונים ובעשיית כדגרסינן בשבת פ׳ רבי אליעזר דכלים ובריש נזיר תניא זה אלי ואנוד‪,‬ו התנאה‬
‫לפניו במצות בסכה נאה בלולב נאד‪ .‬בשופר נאד‪ .‬בציצית נאד‪ .‬כתוב לו ספר תורד‪ .‬נאה בדיו נאה בקולמס‬
‫השלישי שיעשר‪ .‬המצות לשמן והיא הנקרא מצוד‪ .‬מן‬ ‫אח״כ תכריכהו בשיראים נאים ‪:‬‬ ‫נאה בלבלר אומן‬
‫המובחר אבל ןיא[ שלא לשמה מצוד‪ .‬נקראת מצוה מן המובחר לא תקרא כדגרסינן בפ׳ מי שאמר הריני נזיר‬
‫בתרא אמר רבה ב״ב חנה אמר ר״י מאי דכתיב כי ישרים דרכי ה׳ וצדיקים ילכו בם ופושעים יבשלו בם משל לשני‬
‫בני אדם שצלו את פסחיהס אחד אכלו לשם מצוה וא׳ אכלו לשם אכילה גסה זה שאכלו לשם מצוד‪ ,‬וצדיקים‬
‫ילכו‬ ‫י‬
‫באר ־הודא על הקדמת םד‪.‬״ק החרדים‬
‫וב מדא ס״ק י״ה‪ ,‬ע״כ כ' רש״י רק משוה ביזיון אכל בפסחיס דהנוסך הוא דכריך ידי׳ בשיראי‬
‫דמשמע שכריך כל ידו ולא נשאר מאומה מן היד שלא תהי׳ מכוסה ע״כ פירש״י שם שפיר דהוי‬
‫הקפידא משוס חציצה דהוי פסול מדינא‪ ,‬ולזה הביא השושן סודות ראיי׳ לדבריו רק מכריחות‬
‫דמיכח בע״כ דהוי הקפידא משוס דהיי ביזיון וע״ז צווחה עזרה ולא מעעס חציצה‪.‬‬
‫>ו ד ביאר שס דברי השוס״ו הנ״ל שבכלל השני שלא יבזה אדס המצות מצד איכות עשיית המצוה‬
‫וכו׳ דבלהס משנה פ״ז מה׳ לולב ה׳ י״א כ׳ דלשאר מפורשים מש״א בגמ׳ הכי מילי דרך‬
‫כבוד ר״ל דכשאינו ביזיון ואינו נוי כשר ואינו אסור אלא כשהוא ביזיון‪ ,‬ולהרמב״ס א״צ שיהא‬
‫ביזיון רק כל שאינו לנוי מיפסל משוס חציצה עיי״ש‪ ,‬ומדברי השוס״ו שהביא רבינו כאן משמע דס״ל כדעת‬
‫הרמב״ס דהוי הקפידא שיהי׳ דווקא דרך כבוד אבל אס אינו דרך כבוד הוי כמו אם הי׳ דרך ביזיון ואסור‪,‬‬
‫וע"כ אס יש דבר חוצץ בין ידו ובין המצוה כיון שאינו דרך כבוד אסור‪ ,‬אמנם הה״מ כ׳ דשיעה‬
‫הרמב״ס דדווקא בחצ^ה בדבר שהיא מין בא״ע אז בעינן שיהי׳ לנאותו אבל במין במינו אפי׳ •‬
‫כשאינו לנאותו כל שאינו דרך ביזיון מותר דלקיחה ע״י ד״א שמה לקיחה‪ ,‬ומדברי שוס״ו נראה‬
‫דכל שאינו לנוי פוסל הציצה אפי' במב״מ‪ ,‬וגס דלרמב״ם הוי הקפידא משום הציצה‪ ,‬ורק דס״ל‬
‫דלנאותו אינו חונן‪ ,‬ולשוס״ו הוי עיקר הקפידא בזה משום לתא דביזוי מצוה‪ ,‬ומפרש עפי״ד השוס״ו‬
‫כן דברי הר״ן בסוכה דף ל״ז ע״א שכ׳ אבל לאו משום חציצה אתינן עלה וכו׳ דכוונתו דכל דפסול‬
‫בעלמא משוס חציצה אז מחלקינן בין מינו לא״מ וגס בעינן שיהי׳ דרך כבוד אבל אס אינו דרך‬
‫כבוד אעפ״י שאינו דרך ביזיון עכ״פ חוצץ משוס חציצה‪ ,‬אבל כיון דהוי משום ביזוי מצוה אז גם במינו‬
‫אעפ״י דלא שייך משוס חציצה אסור‪ ,‬וזה כוונת הר״ן במש״כ אבל לא משום חציצה אתינן עלה עכ״ד זצ״ל‪.‬‬
‫ד ״ ה הכלל השביעי כבר ידעת וכו׳ סוד אחר נלוה לזה והוא בקיימך המצוה ו ט׳ ]י[ ז״ל הכלי‬
‫יקר ריש תצוה בסוף הדיבור‪ .‬ויש בפרשה זו מוסר אל העועים הנותנים החלק המובחר‬
‫מן ממונם לצורך החומר לאכול ולשתות ויתר תענוגות בני אדם‪ ,‬וכל המלאכה נמבזה ונמס אותה‬
‫יתן לצורך נר אלקיס נשמת אדה כדרך שעשה קין‪ ,‬אלא ילך בדרך הבל שהביא מנחה לד׳ מבכורות‬
‫צאנו ומחלביהן כך יחן ראשון למאור לצורך נר אלקיס נשמת אדם אשר אורה נצחי כמש״כ להעלות‬
‫נר תמיד והשני יתן למנחות שהי׳ מאכל לכהניס‪ ,‬ודי רמז בזה למבינים עכ׳׳ל הקדוש‪.‬‬
‫ב ד ״ ה השלישי שיעשה המצות לשמן וכו׳ ]יא[ כדגרסינן בפ׳ מי שאמר וכו׳ ודלא כר״ל דאמר‬
‫מציה קעביד כמבואר למעלה וכ׳ בס׳ תורת משה )לרבינו החתס״ו( פ׳ ויקרא בדרוש‬
‫לז׳‬ ‫)טו(‬
 ‫ק ד מ ה‬ ‫ה‬
‫ילכו בם *( ואחד שאכל לשם אכילה גסה ופושעים ינשלו בם אמר ריש לקיש פושע קרית לי׳ נהי דלא‬
‫קעביד מצות מן המובחר פסח מיהו קעביד והטעם כי בכל כלל הנמצאות אין דבר דומה למקום שיוצאים‬
‫ממנו המצות ולכן ראוי להיות קיימים במבחר המינים ודע זה סוד נ ע ל ס מרוב אנשי זמנינו בידוע כי‬
‫תרי״ג מצות הם רמ״ח עשה ושס״ה לא תעשה וכל מצות לא תעשה עונשם מפורש מהם בכרת מהם מיתה‬
‫לא נתפרש בתורה וזה‬ ‫בידי שמים מהם בארבע מיתות ב״ד וכן שאר העונשים אמנם מצות עשה עונשם‬
‫הדבר נפלא אדון אחד אמרן למה יענש על לא תעשה ולא יעניש על עשה והלא יענש על עשה והלא‬
‫עבר על גזרתו וצוויו בזה כמו בזה ולא די בזה אלא שאמרו יבא עשה וידחה את לא תעשה ולביאור‬
‫אלה נאריך כי עת לקצר ועת להאריך ‪ :‬אמר המחבר לבאר סוד הזה א״א מבלי שנקדים הקדמות אשר‬
‫עליהם תבנה ותכונן יישוב הקושיא הלזו וזר‪ ,‬כבר נתבאר בכמד‪ .‬מקומות מן הגמרא ששכר מצוד‪ .‬בהאי‬
‫עלמא ליכא כדגרסינן בחולין ובם׳ א׳ דקדושין תניא רבי יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה‬
‫בתורה ומתן שכרד‪ ,‬בצדה שאין תחיית המתים תלוי בד‪ ,‬בכבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען‬
‫יטב לך ובשלוח הקן כתיב למען ייטב לך והארכת ימים ואמרינן התם למען ייטב לך לעולם שכולו טוב‬
‫ולמען יאריכון ימיך לעולם שכלו ארוך ותו גרסינן בפ׳ קמא דע״ז אמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב‬
‫בכל יום‬ ‫אשר אנכי מצוך היום לעשותם היום לעשותם ולמחר לקבל שכרן ותו גרסינן בם׳ כסוי הדם‬
‫ויום בת קול♦( יוצאת מהר חורב זמכרזת ואומרת כל העולם כלו ניזון בזכות חנינא בני וחנינא בני די‬
‫לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת ותו גרסינן בפרק קמא דתעניות אל אמונה ואין עול כשם שהקב״ה‬
‫משלם שכר לצדיקים על מצות שעושים בעולם הזד‪ .‬לעולם הבא כך משלם שכר לרשעים על מצוד‪ ,‬קלה‬
‫שעושים בעולם הזה ואין עול כשם שהקב״ה נפרע מן הרשעים על עבירה שעושים בעולם הזה לעולם הבא‬
‫כדי לזכותם לעולם הבא ‪:‬‬ ‫בעד‪,‬״ ז‬ ‫בעולם הזה‬ ‫כך נפרע מן הצדיקים על עבירה שעושים‬
‫בפרק המקבל אשכחיה רבה בר‪ .‬אבוד‪ ,‬לאליהו דקאי בבית הקברות של גוים וכו' עד‬ ‫תו גרסינן‬
‫ולאו כהן הוא מאי טעמא קאי בבית הקברות אמר ליה ולא מתני סדר טהרות דתני רבי‬
‫מצינא אמר ליה אמאי‬ ‫שמעון בן יוחאי קברי גוים אין מטמאץ וכו׳ אמר ליה בארבעד‪ .‬לא מצינא בשיתא‬
‫מהני‬ ‫ליה פשוט גלימך ספא שקול‬ ‫עייליה לגן עדן אמר‬ ‫אמר ליה דחיקא ליה מילתא טובא דבריה‬
‫אבוד‪,‬‬ ‫בר‬ ‫דקאמרי מאן קדים ואכיל עלמא כרבה‬ ‫אזיל שמע‬ ‫קא נפיקין‬ ‫שקל כי הוה‬ ‫טרטי ספא‬
‫אלה ששכר מצות בהאי עלמא ליכא ‪ :‬רכן יש בידינו שכל תרי״ג‬ ‫נפיץ שדינהו ‪ :‬נמצאת למד מכל‬
‫מצות יש דונמתן בעשר ספירות וכל מצות עשד‪ ,‬שיעשה האדם בעולם הזה הוא מחזיק לענין הרומז‬
‫אליו ונעשה עליי מליץ טוב ואוי לנפש הנוסע לאותו העולם ולא יהיד‪ ,‬בידו מצות מעשיות כי לא יהיה‬
‫הבא‬ ‫ובעולם‬ ‫הפורעניות‬ ‫מן‬ ‫הזה‬ ‫בעולם‬ ‫עליו‬ ‫ומייגן‬ ‫העליונה‬ ‫במרכבה‬ ‫להאחז‬ ‫מקום‬ ‫לו‬
‫המבטל מצות עשה ענשו עצום והראיה מהא דגרסינן בפר׳ עושין פסין ובשילהי‬ ‫הנה‬ ‫מעונש הלאוין‬
‫חגיגה פושעי ישראל אין אור של גהינם שולט בהם קל וחומר ממזבח הזהב ומה מזבח הזהב שאין עליו‬
‫כרמון‬ ‫כעובי דינר זהב היה באש הרבה כמד‪ ,‬שנים ואין האור שולטבו פושעי ישראל שמלאים מצות‬ ‫אלא‬
‫כלל ועקר שאם כן אתה נותן יד לפושעים שעל‬ ‫בו‬ ‫וכמה )פירש אל תטעה שאינו שולט‬ ‫כמה‬ ‫ע״א‬
‫ויאבדהו כן בנפשות‬ ‫כי כמו שישלוט האור במזבח הזהב בשרפו ולא יתכד‪.‬ו‬ ‫דבר זה ישענו אך פי'‬
‫החטאים ישלוט האש לנקותם ולא לכלותם ולאבדם ח״ו בזכות המצות מעשיות שעשו עם היותם פושעין‬
‫ע״ד ופושעים יבשלו בם שאוכלים הפסד! לשם אכילד‪ ,‬גסה שכיון שיש כח לעשות לשמה ולא עשו לא‬
‫נסתפק עד שקראם פושעים ולא מעוותים כי טוב מהם מי שלא אכלו כל עיקר כי זה יודע מצותו‬
‫אכילה גסה פושע הוא ודלא כר״ל דקאמר מצוד‪ ,‬קעביד כמבואר למעלה בחלק הג׳‬ ‫ואוכל לשם‬ ‫ומורד‬
‫לי יג״ר שהדותא( הנך רואה שמצות מעשיות מגינד‪ ,‬מדינד‪ ,‬של גיהנם ואחרי ההקדמות האלה נבוא להתיר‬
‫הספק הגדול אשר נסתפקנו למה לא נתפרשו עונשי מבטלי מצות עשד‪ ,‬וזה דע כי אין כל עונשי גיהנם כדאי‬
‫גיהנם ובלבד שלא יפסיד‬ ‫אצל השכר המזומן על מ״ע לעולם הבא כי טוב לו לאדם לקבל כל עונשי‬
‫שכרו‬
‫באד ־ד‪,‬ודא על המדמה םה״ר‪ ,‬ההרד־ם‬
‫שכ׳ ג״כ כדברי דייגו דר״י ור״ל הלכז ׳•׳ ‪ ,‬וכ'‬ ‫הג׳ ר״ב רנשבורג‬ ‫לז׳ אדר הביא‬
‫דקאי על פטה לוגי‬ ‫ומסיק‬ ‫מידי‬ ‫לר״ל‬ ‫ר״י‬ ‫השיב‬ ‫דלא‬ ‫סידור סוגייה הש״ס‬ ‫ע״ז וזל״ק ייו‬
‫משמ ע דהלכה כר״ל‪ ,‬וביאר ‪ c :‬פלוגתא דר״י ור״יל כאופן נאה מאד‪.‬‬
‫ב א ״ ד כי עו ב לו לאדס לקבל כל עונש■ו י \הנס ובלבד שלא יפסיד שכרו לעוה״ב וה'ראיי׳ שהם‬
‫לא‬ ‫)טז(‬

‫*( בגמרא שלנו איתא ‪ :‬וזה שאכלו ‪:‬‬

‫בני וכו׳‬ ‫בשביל חנינא‬ ‫ואומרת כל העולם כולו ניזון‬ ‫בזה״ל ‪ :‬יוצאת‬ ‫*( בגמרא שלנו איתא‬
‫ע״ש ; המגי׳‪.‬‬
 ‫דט‬ ‫‪II‬‬
‫שכרו לעולם הבא והראיה העצומה שאם לא היה עון בטול מצוח עשר‪ ,‬חמור ]יבן מן דין עונש לא תעשר‪,‬‬
‫למה אתי עשה ודחי את ל״ת וכי דבר שאין עונש בביטול עשיותו יהיה חמור לדחות דבר שיש בו עונש‬
‫בעשייתו אלא ע״כ אין הדבר כן ועוד ראיה באבות תנן תורה ומעשים טובים כתרים בפני הפורעניות‬
‫גלה לנו הסוד כי הם מגן לכל עונשי לא תעשה‪ .‬ועוד ראיה שפרקליט אחד של מצות עשה דוחה כמה‬
‫דע כי לא יכול הפה‬ ‫קטרוגים של לא תעשה שנאמר אם יש עליו מלאך מליץאחד מגי אלף ובכלל‬
‫להוציא עונש מבטל מצות עשה לכן לא נכתב ענשו והוא דומיא דעולם הבא עין לא ראתה וגו׳ ודע זה‪.‬‬
‫עוד נביא לך ראיה אחת ומאמר א׳ המורה ממנו גודל מעלת השכר ובטול מצות עשה וזח שהפושע‬
‫בגופו לבטל מצות עשה ענשו חמור יותר מן העוברין על לא תעשה שאם עבר אדם על לא תעשה‬
‫אבל אם‬ ‫כנגד אלו על זה אמר רב חסד מטה כלפי חסד‬ ‫וכששקלו זכיותיו ועונותיו והם שוים אלו‬
‫בכלל מחצה עונותיו עון בטול עשה והוא מכלל פושעי ישראל בגופן כגון קרקפתא דלא מנח תפילין מעולם‬
‫אפי׳ שזכיותיו ועונותיו שקולים זה כנגד זה אין בזה רב חסד מטה כלפי חסד ואי אפשר לו שלא ירד‬
‫לגיהנם כדאיתא בפ״ק דר״ה ראה והפליא על כח מצות עשה ומעלתה שהפסידה ממנו מדת רב חסד ‪:‬‬
‫כהנא‬ ‫אמר רב‬ ‫בכתובות סרק הכותב‬ ‫עשה ואיןערכה ‪ .‬גרסינן‬ ‫המחבר לא אחריש בדי מצות‬ ‫אמר‬
‫לרב פפא לדידך דאמרת פריעת בעל חוב מצוה אי אמר לא ניחא לי למעבד מצוה מאי אמר ליה‬
‫נוטל עשה סוכה‬ ‫תניתו׳ בד״א במצות לא תעשה אבל במצות עשה כנון שאומרים לו טול לולב ואינו‬
‫ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו והני מילי במצות עשה שאין מתן שכרה בצדה אבל אם מתן שכרה‬
‫בצדה אין מכין אותו כדגרסינן פ׳ כל הבשר תניא כל מצות עשה שמתן שכרה בצדה אין ב״ד שלמטה‬
‫מוזהרין עליה‪ .‬הנה לך עונשה מבואר עונש חמור בלי חמלה‪.‬‬
‫חוט‬ ‫כבגד הנארג שכל‬ ‫בלתי האחרת‬ ‫שתדע כי המצות הן קשר אחד אי אפשר להיות האחת‬ ‫וראוי‬
‫הנמצאות‬ ‫וחוט דבק בחבירו ועוזר בקיומו וכבר קדם לך הדבור כי המצות רומזים להקף וכל‬
‫נשתלשלו ולכן הנמצאות כלן קשורים זה בזה ועוזרי׳ זה בזה ואי אפשר להיות האחד‬ ‫כלם מן ההקף‬
‫בלי חבידו‪ .‬וכן יש בנמצאות בכל הארבעה המרכבות דומם צומח חי מדבר סגולות נפלאות כאשר נודע‬
‫זה לגעלי המחקר המנסים טבעי הנמצאות‪ .‬ויש ל״א סגולה מיוחדת שהיא מאירה ומאחר שכאלה הנמצאות‬
‫וצדקה‬ ‫וחומר למצור‪ .‬התורה היוצאים מעצמות ההקף‬ ‫וסגולות כ״ש וקל‬ ‫השפלות נמצאו שנויים כאלה‬
‫לו לעולם הבא ודע זה ‪:‬‬ ‫וקטרת וציצית יוכיחו וזה בעולם הזהוהקרן קיימת‬
‫ונמשיל‬

‫באד ידדדא על הקדמת סד‪,‬׳׳ק החרדים‬

‫לא הי׳ עון ביעול עשה חמור ]יב[ ו ל בערבי נחל פ׳ כהעלותך ד״ה ועהה ננא אל‬
‫פשוקי משלי ונו׳ הביא דברי רבינו אלו בהכבר נאה וזל״ק במה שחקרו המפו' ז״לעי׳ חרדיס‪,‬‬
‫א״כ ל״ח חמור‪ ,‬וחי׳ דמה שעשה‬ ‫מדוע עשה דל״ת הלא ל״ה יש בה מלקות ועשה אין בה עונש‬
‫אין בה עונש הוא לטעם זה כי אלו יאמרו לאדם בעוה״ב בהר לך א׳ משתיים או שתקבל עונש‬
‫המגיע לכל שש״ה ל״ת בכלל ואח״כ תקבל שנר מ״ע אחת‪ ,‬או שלא תקבל לא העונש ולא‬
‫השכר‪ ,‬ומראין לו שכר של מ״ע אהח‪ ,‬כי גודל חענוג והמחיקות של מ״ע יהי׳ טוב בעיניו כל‬
‫כך הרבה יוחר מצער של העונש של כל ל״ח‪ ,‬ולכן אין כחיב עונש במ״ע כי די לו העונש‬
‫שמפסיד שכר אוחה מצוה ולכן מ״ע חמורה מאד עד שדוחה ל״ח עכ״ד ז״ל‪ ,‬ועי׳ רמנ״ן פ׳ יחרו‬
‫בפסוק זכיר אח יום השבח‪ ,‬הניאו התום׳ יוהכ״פ יומא דף פ״ג ד״ה טבל ושביעיח‪ ,‬וכוז״ל איברא‬
‫דסוגיין דעלמא דס״ל דעשה קיל מל״ת‪ ,‬והוכחה לזה מפ׳ החכלת ענשיחן אעשה בעידן רותחא‬
‫ענשינן‪ ,‬גס אמרינן עבר אדה על עשה ושב אין זז משם עד שמוחלין לו‪ ,‬עבר על ל״ת וש‪3‬‬
‫תשובה חולה ויוהכ״פ מכפל־ וכו׳ עיי״ב )עי׳ פמ״א ח״א סי׳ כ״ו באיזה אופן עשה חמורה( ורבינו‬
‫חתס״ו ז״ל בשו״ת הנדפסות אצל חידושיו לכתובות מהדו״ב תשו׳ שניי׳ כ׳ דמה שהבין התוס׳‬
‫יוהכ״פ דלרמב״ן משוס חומרת העשה לא ניתן זדונה לכפרה‪ ,‬אין זה כוונת רמב״ן‪ ,‬רק דעשה‬
‫הוא אהבת אהובים והמונע מעשותה אינו אלא שאינו מראה אהבה אבל מ״מ אינו מורד ג״כ‪,‬‬
‫משא״כ מי שעבר על לאו שהוא מחק היראה הרי מרד ורע המעשה‪ ,‬ובלי ספק דל״ת חמור‪,‬‬
‫אמנש מזה הטעם עצמו אתי עשה ודחי ל״ת דכיון דעבירח הל״ת לא בא למרוד בהקב״ה רק לעשות‬
‫רצונו בקיום העשה‪ ,‬הרי לא מרד בהקב״ה ואזדא לי׳ חומרא דל״ת‪ ,‬ואדרבה הראות אהבה בקיוט‬
‫העשה הוא עבודה רצוי יותר ממניעת המרד בשוא״ת וז״פ למעיין שס‪ ,‬והיינו טעמא נמי דהר״ן‬
‫פ׳ לולב הגזול דלקייס מ״ע לא יפזר יותר משליש‪ ,‬ולעבור על ל״ת צריך לפזר כל ממונו שלא י‪ 3‬א‬
‫לידי כך דלהראות אהבתו סגי בשליש ממונו ויותר לא חפן הקב״ה כדי שיקיים מ״ע אחריה‪,‬‬
‫משא״כ למרות עיני כבודו‪ ,‬והכלל ל״ת קודם בקרא סור מרע תחילה ועשה טוב אחר הסיר מרט‬
‫עכ״ל קדשו זי״ע‪.‬‬
‫ועפי״ז‬ ‫)יז(‬
 ‫ה מ ד מ ה‬
‫ונמשיל לך משל אחד כבר ידוע מן החוש שהפת מועלת מן הרעב והמים מן הצמא‪ .‬והאש מן הקור‬
‫משונה מחבירו כך כל מצ‪-‬ה ומצוה צורך גדול למתן השכר הראוי לה ואם בטל‬ ‫וכל אחד‬
‫אחת מהן ולא קיימן ימצא החסרון דמיון מי שקבץ מזונות רבים ולא הכין מים מות ימות בצמא אע״ם‬
‫מידו‬ ‫מזונות והוא הדין לשאר מיני הצורך כן המצות אם לא קיים כלם נפל‬ ‫שהכין כל מיני‬
‫השכר המוכן מקממם‪ .‬פקח עיניך וראה המבטל מצוה אהת עד היכן אפשר להגיע הזיקו מצד בטולה‬
‫וכן יש סגולת למצות דבר טוב והפכו שהוא פורעניות כענין ששנינן בעשרה מאמרות שבעה מיני‬
‫פורעניות וכר בארבעה פרקים הדבר מתרבה וכו׳‪ .‬על שלש עבירות נשים מתות וכו׳ בעון בטול תרומה‬
‫הדברים ותזכה בם‬ ‫שים נכח פניך אלה‬ ‫אתה‬ ‫לפיכך אם בעל נפש‬ ‫בעון חלה וכר‪.‬‬
‫בעולם הזה ובעולם הבא עכ״ל ספר שושן סודות‪ .‬בסוף פ״ק דקידושין תנו רבנן לעולם יראה אדם עצמו‬
‫כאלו חציו חייב וחציו זכאי עשה מצוד‪ .‬אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו‬
‫שהכריע את עצמו לכף■ חובר‪ .‬שנאמר וחוטא אהד יאבד טובה הרבה בשביל חטא יחידו שחטא אובד ממנו‬
‫טובות הרבה ראב״ש אומר לפי שהעולם נדון אחר רובו והיחיד נדון אחר רובו עשה מצור‪ .‬אחת אשריו‬
‫שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות עבר עבירר‪ .‬אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם‬
‫ומכל העולבם טובה‬ ‫אבד ממנו‬ ‫וחוטא אחד וכר בשביל חטא יחידי שעשה זה‬ ‫לכף חובה שנאמר‬
‫הרבה עכ״ל‪:‬‬
‫ו כ ת ב הרב רבינו יצחק דמן עכו מעשה היה ברב רבינו יוסף גיקטול״א שחלה עד קרוב למיתה ונים‬
‫ולא נים תיר ולא תיר ראה שני אנשים שוקלין עונתיו וזכיותיו במאזנים שקולין שוד‪ .‬בשוד‪ .‬מיד‬
‫הכריע‬ ‫כי‬ ‫ממות לחיים‬ ‫מיד התחיללהרפא ועלד‪.‬‬ ‫אותם‬ ‫התפילין ושם‬ ‫ושקל‬ ‫נתעורר ונתחזק‬
‫כף הזכיות‪:‬‬
‫בפרק בתרא דבכורים כל בעלי אומניות שבירושלים עומדים לפניהם וכתב עלה הרב רבינו עובדיה‬ ‫תנן‬
‫אע״ג דאין בעלי אומניות חייבים לעמוד מפני תלם די חכמים בשעד‪ .‬שעוסקים במלאכתם כדי שלא‬
‫יתבטלו ממלאכתם מ״מ הוו חייבים לעמוד מפני מביאי בכורים דחביבה מצוה בשעתה ומטעם זד‪,‬‬
‫עומדים מפני נושאי המטה שהמת בה ומפני נושאי התינוק לברית מילה עכ״ל ‪:‬‬
‫רמב״ן בפירוש החומש פרשת ואתחנן על פסוק ועשית הישר והטוב וז״ל ולרבותינו בזה מדרש יפד‪,‬‬ ‫כתב‬
‫אמרו זו פשרה ולפנים משורת הדין והכוונה בזה כי מתחלה אמר שתשמרו חקותיו ועדותיו אשר צוך‬
‫ועתה יאמר גם כאשר לא צוך תן דעתך לעשות הטוב והישר כי הוא אוהב הטוב והישר וזה ענין גדול‬
‫לפי שא״א לזכור בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו וריעיו וכל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינות‬
‫תעמוד‬ ‫ולא‬ ‫תטור‬ ‫לא תקום ולא‬ ‫לא תלך רכיל‬ ‫הרבה כגון‬ ‫שהזכיר מהם‬ ‫כולם אבל אחרי‬
‫שיבה תקום וכיוצא בהן חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב‬ ‫על דם רעך לא תקלל חרש מפני‬
‫וד‪.‬ישר‬
‫באר יהרדא על הרדמת סה״מ הרדים‬
‫ועפי״ז נדחה ג״כ הראיי׳ שהביא בחכמת שלמה שסניב השו״ע חו״ח סי׳ חרי״ה לרמב״ן‬
‫מהתיקונים בהקדמה דמוכח דעשה חמור מל״ת עיי״ב דאינו מצד חומר העשה‪ ,‬רק‬
‫דהראות אהבה בקיום עשה הוא עבודה רצוי׳ יותר ממניעת המרד משו״ה שפיר מעלין בקודש‬
‫כיון שהוא עבודה יותר רצוי׳ אבל לא מטעם שעשה ענשה חמור מל״ת וכנ״ל‪ ,‬ועי׳ בזה במשנת‬
‫חכמים בראש הקדמת הספר האריך ג״כ לדון בזה אי עשה חמור מל״ת עיי׳׳־ש‪.‬‬
‫]וי ש בזה נפק״מ למש״כ בדעת תורה על ה׳ שחיטה סי׳ ב׳ ס״ק כ״ה לענץ מומר בעשה שהוא‬
‫מחלוקת בין הראשונים ואחרונים‪ ,‬וקשה הא קיי״ל חשוד על קל אינו חשיד על חמור‬
‫וביבמות דף ז׳ איתא אטו לאו ל״ת חמור מעשה‪ ,‬והביא דברי רמב״ן הנ״ל דעשה חמור עיי״ש‬
‫ולחשם סופר הנ״ל לכו״ע אין עשה חמור מל״ת וצ״ע[‪.‬‬
‫ן ^ י' כלי יקר פ׳ ואתחנן בפסוק רק השמר לך ושמור נפשך מאד‪ ,‬כ׳ כ' שמירות אלו הס על‬
‫מ״ע ול״ת אשר על ידם ישמור כל האיברים והגידין אשר הבית האנושי נכון עליהם כי‬
‫כבר אחז״ל כי רמ״ח מ״ע כנגד רמ״ח אברים ושס״ה ל״ה כנגד שס״ה גידין שבאדם ואמרו עוד‬
‫כל ימי רשע הוא מתחולל היינו מת חלל‪ ,‬כי בכל עבירה הוא פגם א׳ מאיבריו או א׳ מגידיו‪ ,‬ונ״ל‬
‫לחלק בין לשון חלל ללשון מת באותו חילוק שיש בין מ״ע לל״ת‪ ,‬כי מת מעצמו משמע‪ ,‬וחלל היינו‬
‫שנהרג בידיים‪ ,‬והעובר על מ״ע עובר בשוא״ת ה״ה פוגם אבר אחד ונעשה מת מאליו‪ ,‬והעובר‬
‫על ל״ת בקו״ע הוי כאלו הורג בידיים איזה גיד מגידיו ועושהו חלל‪ ,‬וחילול מן הדס הוא‪ ,‬והדם‬
‫הוא הנפש‪ ,‬וביטולו אפי׳ מייד אחד מסוכן יותר ממות אבר אחד‪ ,‬כי ע״כ החמירה התורה בעונש‬
‫העובר על ל״ת מבעשה כי פגימת הגידין מסוכן מפגימת אבר‪ ,‬וע״ז אמר רק השמר לך זו שמירת‬
‫אבריו כי הס עצמותו של אדם ושמירתם תלוי׳ בשמירת מ״ע‪ ,‬ושמור נפשך מאד זו שמירת הגידין‬
‫כי הדם ^יא הנפש וצריך שמירה גדולה לכך נאמר מאד לשמורה זו ע״י מצות ל״ת עכ״ל קדשו‪,‬‬
‫והנה‬ ‫>יח^‬ ‫'‬
 ‫הקדמה‬
‫שהזכירו מדינא דבר‬ ‫בזה הפשרה ולפנים משורת הדין וכגון מה‬ ‫עד שיכנס‬ ‫והישר והיושר בכל דבר‬
‫תם וישר עכ״ל‪.‬‬ ‫שיקרא בכל ענין‬ ‫עד‬ ‫שאמרו פרקו נאה ודבי רו בנחת עם הבריות‬ ‫מצרא ואפי׳ מה‬
‫על המצוד‪,‬‬ ‫ישראל דרך כלל יש לי להקדים פרקים‬ ‫הקדמת על כבוד מצות אלה•‬ ‫אחרי שד‪,‬קדמנו‬
‫העיקרת שורש כולם ואחר כך נמנה אותן אחת לאחת למצוא חשבון ‪,‬‬

‫באר יהודא על הקדמת סה״ק ההרדים‬

‫והנה דבריו הס לענין הפגם ביושב ואיר מקיים עבה‪ ,‬ובעובר על ל״ה‪ ,‬משא״כ לערן קיום מ״ס‬
‫כ' האוה״ח פ' עקב בפשוק כל המצוה אשר אנכי מצוך היום שכל ההורה ומצותי׳ לאחת יחשבו‪,‬‬
‫א״כ בקיום מ״ע אחה משפיע חיוה לכל אבריו וגידיו א״כ כשעובר על ל״ת ע״י שמקיים העשה‬
‫לא שייך לומר דהוי כהורג בידיים הא אדרבה הוא מקיים כעת מ״ע ומחיי׳ ארד מאיבריו וממילא‬
‫מתפשע החיותבכל גופו בהחיוהו אחד מאבריו ע״י המ״ע שמקיים בעבירת הל״ה‪ ,‬וכמש״כ החת׳׳ם‬
‫הנ״ל לפי דרכו כן יתפרש ממש עפ״י דברי הכלי יקר דלא שייך עעם חומרת הל״ת כשמקייס‬
‫מ״ע בעבירת הלאו דאדרבה משפיע היות דקדושה בגופו בקיום העשה כנ״ל‪.‬‬
‫‪S‬‬ ‫חרדים‬ ‫פרר‪ ,‬ראעזד‬ ‫ספר‬
‫יסוד ״היסודות ״ועיקר ״הכל לידע שיש אדון יחיד קדמון בלי ראשית בלי תכלית הוא המציא כל‬
‫הנמצאים והוא משגיח בהם ומנהיגם וקיומם וחיותם ממנו יתברך שנאמר אתה הוא ה׳ לבדך אתה‬
‫עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את‬
‫ובפרשת וארא ברעיא‬ ‫מקור חיים וזו היא המצוה הראשונה שצונו ה׳‪.‬‬ ‫כלם וכתיב כי עמך‬
‫מהימנא אמר וידעתם כי אני ה׳ פקודא דא קדמאה דכל פקודין וכו׳ למנדע דאית שליטא עילאה דאיהו‬
‫רבון עלמין כלהו וכר וברא ליה לבר נש מעפרא ונפח באפוי נשמתא דחיי כד נפקו ישראל ממצרים לא‬
‫הוו ידעי ליה להקב״ה כיון דאתא משה לגבייהו פקודא קדמאה דא אוליף לון דכתיב וידעתם כי אני ה׳‬
‫אלהיכם המוציא אתכם וגר מסיק כד יהב קב״ה אורייתא לישראל בטורא דסיני מלה קדמאה איהו אנכי וכי' הכא‬
‫איהו רזא דפקודא קדמאה למנדע ליה עכ״ל לעניינינו ולפי שמצור‪ ,‬זו היא שורש כל המצות לכך השרה‬
‫עלינו נבואה בסיני ודבר אלינו פנים בפנים והשמיענו אותד‪ ,‬מפיו וגם צונו מפיו שלא יעלה על לבנו שיש לו שני‬
‫מפי הגבורה שמענום‬ ‫פני וכן ארז״ל אנכי ולא יהיה לך‬ ‫לעצמותו שנא׳ ולא יהיה לך אלהים אחרים על‬
‫שמענו מפי ה׳ ותרי״א‬ ‫תרי״ג השתים‬ ‫המצות‬ ‫כל‬ ‫שמצתי מנין‬ ‫שתים זו‬ ‫אלהים‬ ‫דבר‬ ‫שנ׳ אחת‬
‫שמענו מפי משה ע׳ השנ׳ תורד‪ ,‬צוה לנו משה תורה בגמטריא עולה תרי׳י א הכי איתא בסוף מסכת‬
‫מכות‪ .‬ומהו זה שכתוב בדברי הנביאים ותופשי התורדת לא ידעוני וכתיב ישראל לא ידעו וכתיב כי אם‬
‫בזא ז יתהלל המתד‪,‬לל השכל וידוע אותי וד‪,‬לא ידיעד‪ ,‬זו זיל קרי בי רב הוא ואפילו עם הארץ שבישראל‬
‫בעיני‬ ‫למשכיל‬ ‫דומה‬ ‫אלא מכאןאתה למד שפירוש ידיעד‪ ,‬זו כעין ראיה בתיקף האמונד‪,‬‬ ‫ודע אותם‬
‫תמיד‬ ‫מזליהחזי וזד‪,‬ו שאמר דוד הע״ה עיני‬ ‫דאיהו לא חזי‬ ‫בעיני בשרו דאע״ג‬ ‫רואהו‬ ‫שכלו כאלו‬
‫שהוא‬ ‫בראשו פי׳ עיני שכלו בשורשו‬ ‫תמיד ושלמה אמר החכם עיניו‬ ‫שויתי ה׳ לנגדי‬ ‫א ‘ ה׳ וא׳‬
‫יתברך ראש כל ראשירח סבת כל סיבה וזהו אחז״ל צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיד‪,‬ם כלומר‬
‫שהאמונות שבהם שה׳ יחיד וקדמון באמור וצדיק באמונתו יחיה ועמוד בזה הוא מאמר הרב רבי יד״ודד‪,‬‬
‫אתה ומאין יסודך ומי הבינך וכח מי‬ ‫השנה השתונן והכונן בסודך והבט מה‬ ‫הלוי בפייטו של ראש‬
‫יגידך חקור פעליו ‪.‬‬

‫פ ר ק שני‬
‫אלר‪,‬יגו‬ ‫אדון יחיד זד‪ ,‬יתברך אין יחיד כיחידו הוא יחיד מיוחד אין עוד מלבדו דכתיב שמע ישראל ד‪.‬׳‬
‫אין עוד מלבדו וזהו שיסדו אנשי כנסת‬ ‫לדעת כי ה׳ הוא האלהים‬ ‫ה׳ אחד וכתיב אתה הראת‬
‫ר‪,‬גדולה בברכת יוצר אור כי הוא לבדו מרום וקדוש פועל גבורות עושה חדשות בעל מלחמות זורע צדקות מצמיח‬
‫ישועות בורא רפואות נורא תהלות אדון הנפלאות אמרו חכמי הקבלה מלת הוא לבדו רמז לאדון יחיד זה‬
‫שאין לעצמותו שני והעשרה כנויגם שמפרש אחר כך מרום וקדוש וכו׳ עד אדון הנפלאות הם רמז לעשר‬
‫ספירות שהאציל הוא ית׳ ממנו‪ .‬עליהם רמז דוד הוד והדר לבשת עוטה אור כשלמד‪ ,‬ההוד והדר רמז‬
‫לעשר ספירות דלשון ספירות לשון אורות הוא כמו ספיר ויהלום וה׳ אלהי גדלת מאד רמז לאדון יחיד שאין‬
‫וכל מה שהאו' מתפשט‬ ‫שהאציל כ״ע הוא מאירד‪ ,‬יותר מכל התשע‬ ‫שני והספיר׳ הראשונד‪,‬‬ ‫לעצמות‪*.‬‬
‫הוא מתעבה עד שהספירה האחרונה שנקראת מלכות נקראת נהורא תכלא בכל הזוהר ובמדרש שיר השירים‬
‫ואמרו האי‬ ‫אור צח אור מצוחצח‬ ‫בתיקונים שהספירה הראשונה נקראת אור קדמון‬ ‫ואמרו‬ ‫זוהר חשוך‬
‫אע״ג דהיא אורקדמאה אור צח אור מצוחצח אוכמ׳ הוא קמי עילרת הע לות ועל האחרונר‪,‬‬ ‫כתר עילאה‬
‫וספירותיו דומה‬ ‫ומשל אדון יחיד‬ ‫כל ארעא זיו יקריח‬ ‫כל הארץ כבודו ומתרגימינן מליא‬ ‫נאמר מלא‬
‫לרבן גמליאל‬ ‫אמר ליד‪ .‬קיסר‬ ‫לשמש ולאור הזורח; ממנו ומתפשט בעולם וד‪,‬יינו דאמרו פ״ד דסנהדרין‬
‫אמריתו כל בי עשרה שריא שכינת׳ כמה שכינת’ איכ׳ קריי׳ לשמעיה מחיי׳ בהפתקיה אמאי עאל שמשא‬
‫בביתיה דקיסר אמר ליה שמשא אכוליה עלמא ניחא אמר ליה ומה שמשא דהוא חד מן שמשי דקמי׳‬
‫קב״ה ניחא שכינתא על אחת כמה וכמה ע״כ ‪ :‬ופירש רש״י קרייר‪ ,‬רבן גמליאל לשמעיה דקיסר מחייד‪,‬‬
‫וכללית של‬ ‫ניחא שמשא חמה עכ״ל‬ ‫עלמא‬ ‫אכוליה‬ ‫קיסר שמשא‬ ‫בהפתקיה הכהו על צוארו א״ל‬
‫יחדיו‬ ‫והכל‬ ‫חיורא‬ ‫לנהורא‬ ‫תכלא כסא‬ ‫התשעה ספירות נקרא נהורא חיוורא והמלכות דד‪,‬וא נהורא‬
‫שלמעלה‬ ‫הנר‬ ‫לאור‬ ‫משל‬ ‫פירוד‬ ‫שום‬ ‫בלי‬ ‫אחד‬ ‫יחוד‬ ‫העשיה‬ ‫כל‬ ‫כי‬ ‫יתב׳‬ ‫למאציל‬ ‫כסא‬
‫אשר בחר צור‪ .‬אותם להדבק במחשבתם‬ ‫והעם‬ ‫ללבן‬ ‫ור‪,‬תכלת כסא‬ ‫תכלת‬ ‫אור‬ ‫ותחתיו‬ ‫לבן‬ ‫אור‬
‫האור הלבן נמצאו קשורים‬ ‫ועליו‬ ‫אור תכלת‬ ‫בה‬ ‫התכלת הזה והם דומים לפתילה שנקשר‬ ‫אל האור‬
‫כלכם היום כלומר אע״פ שאתם דוגמת‬ ‫חיים‬ ‫אלהיכם‬ ‫בה׳‬ ‫ואתם הדבקים‬ ‫וזהו שאמר‬ ‫יחדיו‬ ‫בשניהם‬
‫הפתילה הנקשרת לאור התכלת המכלד‪ ,‬כד״א כי הי אלהיך אש אוכלד‪ ,‬ועלה כתיב בספר דברי הימים וככלות‬
‫שלמה להתפלל ותאש ירדד‪ ,‬מד‪,‬שמים ותאכל העולה והזבחים אפילו הכי אתכם לא תכלה אדרבא על ידי‬
‫דבקותכם בד‪,‬׳ אתם חיים וקיימם הכי מפורש בפרשת בראשית בזוהר דף נ״א ‪:‬‬
‫האנשים‬
‫)‪,‬כ(‬
 ‫חדמכל־‬ ‫ספר‬
‫פ ר ק שליש י‬
‫הצדיקים אור תכלת זה ]יג[ מאיר על ראשיהם ואף על אשר דדו חטאים ושבו בתשובה שלמה‬ ‫האנשים‬
‫בכל לבבם ובכל נפשם ובכל מאודם דוגמת מלאכי השרת דכתיב ויבואו שני המלאכים וירא‬
‫לוט ושם איתא בזוהר זה לשוני וירא לוט חמא לשכינתא וכי מאן יכול למחמי לשכינתא אלא חמא‬
‫באלף דלי״ת כמד״א ובגין שכינתא‬ ‫וכדין ויאמר הנה נא אדנ״י‬ ‫על ראשייהו‬ ‫זהרא חד נהיר סלקא‬
‫ההוא נהירו דנהיר קאמר עכ״ל ומינה למוד לוירא דכתיב נמי גבי אברהם דהכי הוא פירושיה וישא‬
‫ששורה על‬ ‫וירא וירץ לקראתם וישתחו וגו׳ והסבה‬ ‫עליו‬ ‫שלשה אנשים נצבים‬ ‫והנה‬ ‫וירא‬ ‫עיניו‬
‫ראשיהם מפני שהם חרדים מפניו ית׳ שנא' וגובה להם ויראה להם ושם אור זה יראה ומצא מין את מינו‬
‫על‬ ‫שורה‬ ‫ולכך‬ ‫ית׳‬ ‫ממנו‬ ‫דעתם‬ ‫מסיחים‬ ‫שאין‬ ‫מפניו‬ ‫יראים‬ ‫תמיד‬ ‫הצדיקים‬ ‫וכן‬ ‫וניעור‬
‫שני דנדרים מאן‬ ‫מלאכי השרת כדאי׳ בסוף מסכת קידושין ובסוף פ׳‬ ‫ראשיהם ולכך נקראו הצדיקים‬
‫מלאכי השרת רבנן ואמאי קרי לד״ו מלאכי השרת משום דמצויינים כמלאכי השרת ופירוש רש״י במלבושים‬
‫שתמיד יעטו כמעיל חרדה מלפניו כדכתיבנא לעיל זכר לדבר חרדה ילבשו ועליהם‬ ‫נאים ע״כ והרמז‬
‫דוכתי בזוהר מפורש שמאיר אור זה על‬ ‫בזוהר ובמדרש ובכמה‬ ‫מלאכיו כדאיתא‬ ‫אמר דוד ברכו ה׳‬
‫ראש הצדיקים ועל זה נאמר וה׳ בראשם ועכשיו הדבר נסתר ולעתיד יהיה נגלה דכתיב וה׳ עליהם יראה וגם‬
‫בעולם הזה אחר הפרד הנשמות מן הגוף בבואה אל גן עדן עליהם יראה האור הזה לעיני כל היושבים‬
‫שם וזהו שאמרו ז״ל צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם לא אמרו עטרות אלא עטרותיהם שכבר היו‬
‫תשובה‬ ‫עליהם בעולם הזה בהסתר וראיה שגם על ראש בעלי תשובה מאירה ממר עוקבא שהיה בעל‬
‫בסוף ם׳ חמישי דשבת ובסוף פרק שלישי דסנהדרין שלחו ליה למר‬ ‫ראשו כדאיתא‬ ‫והיחה מאירה על‬
‫ליה כבר בתיה ממשה שהוא בן בתיה‬ ‫וכתב שם רש״י ז״ל לדזיו‬ ‫בתיה שלם‬ ‫עוקבא לרזיו ליה כבר‬
‫לשון אחר כבר בתיה כמשה שהוא בן‬ ‫רבינו שגידלתו בתיהבת פרעה‬ ‫כמשה‬ ‫לם־ שמקרין אור פניו‬
‫חכם וכתיב חכמת אדם תאיר פניו ומצאתי‬ ‫לדזיו ליה על שם שהיה‬ ‫בית דכתיב בכל ביתי נאמן הוא‪.‬‬
‫בעלתשובה ונתן עיניו באשה אחת ועלה בלבו טינא ונפל בחולי ואשת‬ ‫בספר הגדה שהיה מר עוקבא‬
‫איש היתה לימים נצרכה אותה אשה כלום ממנו ומתוך דוחק׳ נתרצית לו וכבש יצרו ופטרה לשלום ונתרפא‬
‫וכשהיה יוצא לשוק היה נר דולק בראשו מן השמים ועל שם כך קרו ליה נתן דצוציתא במסכת שבת על‬
‫שם נצוצין דנורא הכא נמי להכי כתבי ליה הכי על שם האור שהיה זורח על ראשו עכ״ל בסנהדרין‪ .‬וכן‬
‫כתבו נמי בתוספות בשבת ואע״פ שהאור נסתד לעיני המון לחסידים הקדושים היה נגלה בזמן הגמרא ומי‬
‫שיודע בעצמו שהוא צדיק גמור או בעל תשובה גמור צריך שיהיה תמיד בישוב ובכובד ראש ונותן לב‬
‫על אור הזה שעל ראשו כי מה היתה לו ואם אינו רואה אותה בעיני בשרו תהיה האמונה חזקה בלבו‬
‫לבן הוד מלכות‬ ‫בעין ראיה והרי אתה רואה במלכותא דארעא הגינ׳יי שאשרוש שיש על ראשיהם כובע‬
‫שני בפסוק החכם עיניו בראשו‬ ‫על גבי הכובע שלהם והם מתפארים בו ונכבדים בעיניהם וזהו פירוש‬
‫שכתבתי לעיל והכי מפורש בפ׳ בלק בזהר בדרש הינוקא וז״ל פתח ואמר החכם עיניו בראשו וכי באן את״‬
‫עיניו דבר נש אלא בראשו דילמא בגופיא או בדרועיא דאפיק לחכם יתיר מכל בני עלמא אלא קרא הכי ה! א ודאי‬
‫דתנן לא יהך בר נש בגילויא דרישא ד׳ אמות מ״ט דשכינתא שריה על רישיה וכל חכים עינוי ומלוי בראשו אינו־‬
‫בההוא דשריא וקיימא על רישיה וכד עינוי תמן לינדע דההוא נהורא דאדליק על רישיה אצטריך למשחא‬
‫ואמר ושמן על ראשך אל‬ ‫מלכא צווח‬ ‫ושלמה‬ ‫בגין דגופא דבר נש איהו פתילאונהורא אדליק לעילא‬
‫עיניו בראשו ולא באתרא‬ ‫יחסר דהא נהורא דבראשו אצטריך למשחא ואינון עובדין טבין ועל דא החכם‬
‫אחרא עכ״ל וסיפיה דקרא והכסיל בחשך הולך יפורש לפי דרך זה על רוח הטומאה הנקרא חשך כמפורש‬
‫מבדילים ביניכם לבין‬ ‫היו‬ ‫בזוהר בכמה דוכתא חופפת על הרשע מראשו ועד רגליו ועל זה עונותיכם‬
‫אלהיכם ‪:‬‬
‫כל‬
‫באר יהרדא על הקדמת סה״ק ההדדיס‬
‫פ ד ל ‪ .‬שלישי‪ .‬האנשים הצדיקים אור תפלת זה וכו' ]יג[ תפילה למשז על תהילים ק׳ ‪3‬׳ פ׳ י״א‬
‫פ״י ו;‪/‬כי א‪/‬ש ר״‪,‬ת אז‬ ‫עפ״י הררם‬ ‫י זל״ק כ״ל הפשוק את ד׳ אלקיך תירא דרך רמז‬
‫וזה כעצמו דר‪ :‬רש־׳ק‬ ‫תנחל‪ .‬איר ת כ ל ה‪ .‬או יאמר אם תרצה‪ /‬אור הכל־־‪ //‬או תו הירא‪ /‬והכן‪,‬‬
‫את לרכות ת״ח היראים אותו יתכרך אור זה על ראשיהם‪ ,‬א"כ היראה מפניהם מהיייכת כמי‬
‫שדרשו רז״ל כמקדש לא ממקדש אתה מתיירא אלא ממי שהשרה שכונתו כמקדש‪ ,‬ה״נ כה״ח והין‪.‬‬
‫וא״כ מי שיראת ד׳ תמיד על פניו מוכעח כי אוד זה על תארו ודי יקר וגדולה ונצמה מיה כמה‪:‬‬
‫ואהכה נפלאה והכן‪ ,‬והייני וגילו כרעדה ויחכן אהכה ויראה שני הפכים אהד לאהד עכ״ל קדשי‬
‫זי״ע השי״ת יזכינו ליראה ואהכת תורה ויר״ש כאמת לאמיחו אכי״ר‪.‬‬
‫ע״כ שייך להקדמה‪.‬‬ ‫)בא(‬
‫נ‬ ‫חרדי&‬ ‫מפר‬
‫פ ר ק רב יע י‬
‫יחיד ית׳ להמשיך‬ ‫מגמתנו בכל תפלותינו ובכל עבודתינו בלמוד התורה ובמעשה המצות אל אדון‬ ‫כל‬
‫ממנו שפע אל ט׳ ספירותיו שהוא דאור הלבן ולאור התכלת שמחובר ללב להשם ע אלינו וזהו שאמרו‬
‫במסכת ברכות המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה למטה לעשר כפירותיו למעלה רמז לאדון‬
‫לשבח לאדון הכל הוא אדון יחידכי יוצר הכל הוא‪ .‬והוא מה‬ ‫יחיד שממנו האור זורח וחתימת תפלתינו עלינו‬
‫מלך מלכי המלכים הקב״ה כי מלך רמז לאדון יחיד‪ .‬מלכי‬ ‫שאנו אומרים אחר כך ואנו משתחוים לפני‬
‫רמז לשלש ספירותיו שהם נעלמות המלכים רמז לבייע שהם נגלות בערך הנעלמות הקב״ה רוצה לומר‬
‫כי הוא שורש כל הקדושה והוא מקור הברכות וזהו שצור‪ ,‬רבי אליעזר לתלמידיו כשאתם מתפללים דעו‬
‫לפני מי אתם עומדים‪ ,‬ובמסכת אבות אמר ודע לפני מי אתה עמל ומי הוא בעל מלאכתך שישלם לך‬
‫אל קיום המצות וכמאמר הכתוב אם‬ ‫התורה ומלאכתך כיון‬ ‫מי אתה עמל כיון אל‬ ‫שתר פעולתך לפני‬
‫לב‬ ‫ולא אמר אם בחקות תלכו אלא בחקור־זי כלומר שתשימו‬ ‫בחקותי תלכו שפירושו שתהיו עמלים בתורה‬
‫אל מי שהחוקים שלו וכן במעשה ואת מצותי תשמרו ועשיתם ועל זה נתרעם ית׳ ותופשי התורה לא ידעוני‬
‫ר״ל דאין נותנין על לב לאדון יחיד הנותן התורה שלפניו הם עמלים וכיון שיעלה האדם על לבו לפני‬
‫מי עומד ועובד מיד ירתע ויחרד חרדה גדולה לכך אמרו חז״ל כשיעמוד אדם להתפלל יהיה באימה‬
‫ובפחד וכן בתחילת לימודו וגם בכל מצוה שיעשה צריך שיהיה זע וחרד בשומו על לב לפני מי הוא‬
‫והאהבה‬ ‫היא שהיראה‬ ‫ברחימו ודחילו לאו פקודא‬ ‫היא‬ ‫דלאו‬ ‫אמר רשב״י כל פקודא‬ ‫פועל וכן‬
‫בטל‬ ‫בעת הלימוד יהתפילה והמצות הוראה שנותן לב לפני מי הוא עומד ומשרת ובלא זה הוא דבר‬
‫וכמאן דליתיה דמי ומי שלא למד חכמת הקבלה ועובד את ה׳ בתום לבבו אעפ״י שאין מלאכתו שלימה‬
‫למד החכמה הוא מסוכן מאד אם לא‬ ‫מלאכת ה׳ תקרא בשומו על לב ברעדה אדון יחיד אך אשר‬
‫ישמר כמפני חרב שלא יחשוב בלבו שיש גשמות בעצמותו ח״ו וזש״ה ונשמרתם מאוד לנפשותיכם כי‬
‫לא ראיתם כל תמונה וכן מצינו לרשב״י ע״ה בעוסקו בעומק החכמה בראש אדרא דנשא אמר לחבריא‬
‫בסתר וענו כל‬ ‫ושמו ידיהם ופתח ואמר ארורהאיש אשר יעשה פסל ומסכה ושם‬ ‫שומו ידכם בחיקו‬
‫אמן ופירש בסתר בדבר הנסתר הם ספירותיו ית׳ שהחושב שום רמז גשמות כעושה פסל‬ ‫העם ואמרו‬
‫ומסכה חשוב אוי לו אוי לנפשו אלא הם רוחניות פשוט ואם תאמר למה כל זה העונש והלא לא נתן‬
‫גשמות בסבה הראשונה אלא בספירותיו הם דמיון מלבוש יש לומר זה פגם גדול במלך גדול ונורא‬
‫נצחי ומעל בו מעל בדמותו בשכלו שהוא יתברך יעטה מעיל גשמי ח״ו ומי שלא חם לכבוד קונו‬
‫ראוי לו שלא בא לעולם וארור הוא ומקולל ואין לנו רשות לומר בלבושו אלא מה שאמר הכתוב עוטה‬
‫אור כשלמה דוגמת אור המתפשט מעצמות השמש ודוגמת אור הנר שבה גוון לבן ותכלת כדכתיבנא‬
‫וא״ת א״כ‬ ‫דקים רוחניים מאד‬ ‫גשמיות שנמצא כתוב בתורה הכל משל וחידה לדברים‬ ‫לעיל וכל‬
‫מי הכניסנו בתגר זה לא נלמוד חכמה זו כלל י״ל חסרון גדול הוא שודאי אין ראו־ להסתכל במלך‬
‫כשהוא ערום אלא כשהוא לבוש בגדי תפארת כמה דאת אמר ה׳ מלך גאות לבש גאות הם רמז לעשר‬
‫ערום‬ ‫ערום ס״ד אלא‬ ‫רמז אמרו ז״ל האוחז ס״ת ערום נקבר ערום והקשו בגמרא‬ ‫ספירותיו ודרך‬
‫מאותה מצוה‪ ,‬ס״ת משל למאציל ב’ ח מטפחת רמז לספירותיו זה הוא מי שנותן לבו למאציל ולא שת‬
‫ודאי‬ ‫ערום ס״ד הא‬ ‫ענשו נקבר ערום קס״ד ערום כאלו לא עשה כלום והקשו‬ ‫לבו לספירתו מהו‬
‫והכי‬ ‫את ה׳ בתום שכרו אתו אך ערם הוא מאותה מצוה שלאנתן כבוד לתורה‬ ‫ליתא דכיון דעבד‬
‫עומד‬ ‫תפארת שהיא עוטה וכמין פרגוד או והוא‬ ‫לבגדי‬ ‫נמי בנמשל לא נתן כבוד למאציל לתת לב‬
‫אחורי הפרגוד ומתוכה במורא גדול הסתכל במלך ית׳ והכל בעיני השכל לא בעיני בשר‪.‬‬

‫פ ר ק חמישי‬
‫קראנו אליו ופירוש בספרי בכל קראנו אליו ולא למדותיו וכתוב בספר אלימה‬ ‫בך]יב כה׳ אלהינו בכל‬
‫בעין כל הענין הוא כי המדות הם לבושים וכסאות לאלוה וכאשר אנו מתפללים ומיחדים המדות‬
‫על ידי מצור‪ .‬או תפלה הכונה לתקן המדות להכינם שיהיו כסא אליו ויתקרבו אליו ויתוקנו לקבל אורו‬
‫לזולת וכאשר‬ ‫עבודתו שהוא ית׳ לא יקבל תועלת מהעבודה שכל ישעו וחפצו להטיב‬ ‫ושפעו וזהו‬
‫ימצא התחתונים בלתי מוכנים לקבל טובתו לא יוטבו ממנו בסבת מיעוט הכנתם ונמצא טובו בלתי מתפשט‬
‫רצונו להטיבם והגורם הכנתם‬ ‫בהם ואין הגרעון מצד עצמו כי אם מצד התחתונים כי בלי זה א ן‬
‫לקבל הטובה ההוא יקרא עובד כי העבודה הוא התקרבות המכון והכנתם לקבל הטובה הנשפעות ממנו‪.‬‬
‫תדמה בשכלן בה שום דמיון בכח המדמה אשר לך‬ ‫בשום ספירה מן הספירות לא‬ ‫אמנם כשתכוין‬
‫שיכניסך הדמיון בד‪.‬גשמות הספירה והוא טעות גמור ועון פלילי אמנם תשכיל בשכלך השכלת ענינם‬
‫ודמיון האותיות‬ ‫מאותיות מגשים‬ ‫יותר‬ ‫אמנם המדמד‪.‬‬ ‫לך‬ ‫את אותיות השמות שזאת מותר‬ ‫ותדמה‬
‫בהשכלת‬
‫)ננ(‬ ‫‪.‬‬
 ‫חרדים‬ ‫פיק ה‬ ‫ספר‬ ‫ד‬
‫בהשכלת השכל שזה הויה מיוחסת מורה על סוד הספירה בסוד הנקודות אשר בכל אחת ואחת אמנם‬
‫באי׳׳ן סוף ברוך הוא לא הותר לך לדמות שום דמיון כלל לא דמיוןאותיות ולא שום דמיון אלא‬
‫מה‬ ‫להשכיל בשכלך שיש שכל פשוט על שכל פשוט ולמעלה מכל השכלים הפשוטיםנמצא במציאות‬
‫שלא יגבלהו שכל פשיטתו רק בשלילה מכל אפיסה בשכל ובחיוב מציאותו ובדרך רצוא ושוב כאשר‬
‫נאמר ‪ :‬ובזה מתורץ קושיא עצומה כתיב כי לא ראיתם כל תמונה וכ׳ ותמונת ה׳ יביט ר״ל שלא‬
‫ראיתם סוד תמונת יהו״ה בו ח״ו אלא סוד תמונת הנהגה זו ותמונת שם יהו״ה היינו סוד הספירות חס‬
‫למטה הפועלות ומתפשטות ממנו כי עצמותו לא יצדק בו שום תמונה ושום דמות ושום פעולה וע׳׳ז נא׳‬
‫ואשוה♦‬ ‫תדמיוני‬ ‫ואל מי‬
‫תכלית והוא אין לו‬ ‫שידיעתו אין לה‬ ‫עצמו‬ ‫אל‬ ‫בלתי ידועה אלא‬ ‫יתב׳‬ ‫עצמותו‬ ‫שאמיתת‬ ‫דע‬
‫את עצמו ואין זולתו שידע ממנו כלל רק‬ ‫תכלית והוא וידיעתו וחכמתו הכל אחד והוא יודע‬
‫המכיר פעולותיו על אמירתם הוא בעצמו‬ ‫בפעולותיו וזהו חקור פעליו רק אליו אל תשלח ידך והוא‬
‫ומדעו אחד‬ ‫בו מפני המצאתם אמנם דבק בו הוא‬ ‫אותו מדע ענין מחודש‬ ‫שהפעילם והמציאם ואין‬
‫עצמו והנפעלים‬ ‫אמנם הנמצאים כל השכלתם לידע פעולותיו והכתר משכיל להשיג‬ ‫ויודע בהם בקדימתו‬
‫בו וכן חכמה ובינה ושאר הנמצאים אמנםלהש־ג אמיתת‬ ‫השופע‬ ‫ממנו באמצעית כח האי״ן סוף ברוך הוא‬
‫הוא שאין לד‬ ‫כן נתלה לו תכלית ולזה‬ ‫הזאת לחלקיו שאם‬ ‫עצמות המאציל ח״ו אין לחלק ההשגה‬
‫תכלית יודע את עצמו רכל השאר השגתם בפעולותיו‪.‬‬
‫הידיעה בחיוב מציאותו יגדל או ימעט שאנו נדע חיוב מציאותו מהכרה אחד או שנים‪ ,‬והמלאכים‬ ‫גם‬
‫אלף ועוד אנו‬ ‫מאלף והמתעלים עליהם ממאה‬ ‫ממאה הכרחיות והמתעלים עליהם‬ ‫יחייבו מציאותו‬
‫העליונים‬ ‫פחותות בערך הנפלאות העליונות לכל‬ ‫הפעולות הגשמיות שהם‬ ‫אלו‬ ‫מציאתו מכח‬ ‫נחייב‬
‫והמשובחים ולכך יקבע חוזק דבקותם ואמונתם דבקות נפלא‬ ‫העליונים‬ ‫הפלאים‬ ‫יחייבו מציאותו מצד‬
‫תכלית העידון ועל דרך זה תתעלה תשוקת העבודה אל‬ ‫בתשוקה חשובה והם יתעדנו בהשגה ההיא‬
‫הגלגלים על בני אדם ותשוקת המלאכים על הגלגלים וכן תתעלה זו למעלה מזו המשל בזה הנער שאינך‬
‫מכיר אלא בחשבון העשרה יחשוב שלמעלה מעשרה אין לו תכלית ויחשוב אין לו תכלית מעט הערך‬
‫ומי שידע חשבון המאה יחשוב אין לו תכלית למעלה מהמאה ומי שידע במספר הרבה מאוד ידע אין‬
‫לו תכלית הרבה מאד כך ממש בחיוב מציאותו מנעשי״ם ונוצרי״ם ו^אצליים‪.‬‬
‫מלת אחד בעצם אינו צודק מפני היותו אחד שאין כיחודו ולכך המקובלים ייחסו מלת אחד בעשר‬ ‫אחד‬
‫שהוא לפני‬ ‫ברוך הוא‬ ‫ספירות א׳ ח׳ ד׳ א״ח תשעהספירות ד׳ מלכות ואמרו על האין סוף‬
‫אחד מה אתה סופר רצו בזד‪ .‬להרחיק ממנו‬ ‫יצירה ולפני‬ ‫דתנינן בספר‬ ‫לאחד והיינו‬ ‫אחד ר״ל קודם‬
‫ע״צ‬ ‫ובא״ס ברוך הוא יאמר‬ ‫החיוב‬ ‫צד‬ ‫יאמר על‬ ‫אחד בספירות‬ ‫בענין שמלת‬ ‫תאר האחד‬ ‫אפילו‬
‫המיוחד בענין שהוא מקוד‬ ‫והם אחד מכחו‬ ‫אחדותו מאחדם‬ ‫יחיד כיחורו ומכח‬ ‫וזה אחד ואין‬ ‫שלילה‬
‫אחדות שהוא מייחד הצריכים ייחוד והיינו אמונתנו בק״ש באומרנו אחד שאנו קושרים הספירות בא״ס‬
‫ברוך הוא מפני שלא יצדק באמת בהם אחך אלא על ידי ה ות א״ס ברוך הוא קושרם ומאחדס‬
‫וידיעתו אחד וכיון שכן הספירות אינם מצדו עשי" אלא אחד‬ ‫והיינו שא״ם ב״ה יודע ספירותיו והוא‬
‫והוא הידוע ולכך בהיות הספירות מתקשרותבו ומתאחדוך;‬ ‫מאוחדת עמו שהוא היודעהוא הדעת‬
‫לספירות לבד אלא עד פתח לבנת הספיר מתאחדות מאחדררן‬ ‫באחדותו הוא מקור נובע בהם אחדות ולא‬
‫ב״ה נוכע‬ ‫שא״ס‬ ‫בענין‬ ‫לענין אחד‬ ‫קרוב‬ ‫ועד‬ ‫שענין‬ ‫ועד‬ ‫מלכותו לעולם‬ ‫ברוך שם כבוד‬ ‫בסוד‬
‫שימצא‬ ‫יחוד‬ ‫איזה‬ ‫כל‬ ‫להיכלות ולזה‬ ‫מכחו‬ ‫אחדות‬ ‫נובע‬ ‫ומהספירות‬ ‫לספירות‬ ‫אחדות‬
‫מלגאר‬ ‫דאנת‬ ‫ובגין‬ ‫בתיקונים‬ ‫וכדאיתא‬ ‫ייחוד‬ ‫הצריך‬ ‫המייחד כל‬ ‫באחד‬ ‫לכוון‬ ‫צריך‬ ‫בספירות‬
‫שוס‬ ‫יצדק‬ ‫יתברך לא‬ ‫בו‬ ‫כי‬ ‫ודיבור‬ ‫אינו באמירה‬ ‫אומרים‬ ‫שאנו‬ ‫אחד‬ ‫מלת‬ ‫לון כו׳‬ ‫ומייחד‬
‫ומחשבה וכן אמרו חז״ל‬ ‫בהרהור‬ ‫דן בו ברצוא ושוב‬ ‫שהשכל‬ ‫ודבור אמנם הוא אחד שכלי‬ ‫אמירה‬
‫בספירות ואחד‬ ‫להאריך באחד כדי שימליכוהו כו׳ נמצא שאחד המכונה אינו בא״ס ב״ה אלא‬ ‫צריך‬
‫בא^׳ם ב״ה הוא בהרהור ולא בפה מפני שהרהור ברצוא ושוב‪.‬‬
‫גוף צריך שתדע להפשיט הגשמות מהמלאכים ולמעלה הנה השכל הזה השורה על המוח יש ששיעורו‬ ‫אינו‬
‫הרבה ויש ששיעורו מעט ואינו מצד הגוף שהרי כל בני אדם יש להם מוח אלא מצד זה שהשכל‬
‫מה‬ ‫ענינו או ימעט לפי‬ ‫הדרושים והענינים יתרבה‬ ‫המשכיל‬ ‫הזה‬ ‫ענין לעצמו והנה השכל‬ ‫בעצמו‬
‫ימצא בעצמו בלי שיתוף‬ ‫שיהיה האדם משכיל מפני שהשכל בכח לא בפועל ועתה תצייר שהשכל הזה‬
‫המוח ויהיו‬ ‫באבר זולת‬ ‫שכונה‬ ‫לו‬ ‫יהיה‬ ‫שהשכל הזה‬ ‫הגוףוהצייר שיש שכל כולל לא ישוער ועוד‬
‫אלו בסוץ‬ ‫שני שכלים‬ ‫לא ישתמשו‬ ‫להם שכל גדול רחב הנה‬ ‫בהם יחד והם שני גלגלים‬ ‫ב׳ אברים‬
‫ובאזנים ולא ידבר זה לזה וישכילו זה לזה והנה לפי זה לא יצטרכו השכלים האלו לפה לדבר אל<ן‬
‫להוציא רצונו ושכלו לחוץ אל האדם שכמותו אמנם אלו השני גלגלים שהם כתריס‬ ‫לאדם שדבורו כלי‬
‫בשכל והיינו אוסרו‬ ‫שכל ישכיל את חבירו ויתן כח א׳ בחבירו‬ ‫אמנם יש להם‬ ‫ואין להם פה ולשון‬
‫השמים‬
‫ה‬ ‫חרד״ם‬ ‫פרק ה‬ ‫כפר‬
‫השמים מספרים וגו׳ אין אומר כו׳ ואחר כך תצייר השכל הזה בלי כלי כלל והוא המלאך אחר כך‬
‫תצייד שכל כולל שכלים אלו עד אין תכלית והוא הכסא וכיוצא יעלה מדרגה למעלה ממדריגה בספירות‬
‫וירגיל עצמו להפשיט הגוף‪.‬‬
‫ואל תתמה בדעתך שיש אלוה ע״צ המגביל שא״ב נמצאת מחייב מציאותו בדעתך ע״צ הגבול והגשמות‬
‫ח״ו אמנם תדמה בדעתך חיוב מציאותו לבד והוי רץ לאחור שאם יעלה דמיונך ביותר מזה‬
‫נמצאת מהרהר באלוה מצד חיוב עצמותו והדמיון יגביל ויגשים לכך תן לדעתך מחסום ואל תתירהו יותר‬
‫רצוא לחייב‬ ‫ושוב‬ ‫ברצוא‬ ‫כא׳‬ ‫ושתיהם‬ ‫מהשגתו‬ ‫מציאותו ותשלול השכלתך‬ ‫תחייב‬ ‫אלא‬ ‫מדאי‬
‫המציאות ושוב שלא תגביל וזהו שאמר בספר יצירה ואם רץ לבך שוב לאחור וענין זה אפילו בחיות‬
‫הקדש והחיות רצוא ושוב ואפי׳ בספירות הנקראות חיות רצוא לחייב המציאות ושוב שלא להגביל וזהו‬
‫נמי אומרו בזוהר ברח לך אל מקומך ומה אם בספירות נאמר כן כל שכן בנבראים כל שכן ביצורים‬
‫יחיד‬ ‫אומרים אחד ברצוא ואין‬ ‫שאנו‬ ‫וזהו‬ ‫כמונו‬ ‫בחומר‬ ‫וכל שכן במלובשים‬ ‫כל שכן גנעשים‬
‫בשוב‪.‬‬ ‫כיחודו‬
‫יש למשכיל ליזהר ולהשמר שלא ידמה שום נמצא קדמון זולתו כלל ועיקר ואפילו הכתר ראש לכל‬ ‫קדמון‬
‫הנמצאים ממנו הוא חדשו והמציאו שכבר קדם אליו חעדרו עד שאין סוף חדשו והמציאו ואין‬
‫שום נמצא קיים במציאותו שלעולם לא יעדר אלא הא״ם ברוך הוא אמנם מה שנאמר עד שלא נברא‬
‫העולם היה הוא ושמו לבד אין הכוונה אלא על התפשטות האצילות קודם גמר ההתפשטות והיינו עד‬
‫שלא נברא ונאצל העולם שהוא הבינה הנקרא עולם היה המציאות הוא ושמו דהיינו הוא בכתר ושמו‬
‫בחכמה וא״ם ב״ה לא נכנהו בשום כנוי מעצמו אלא על ידי ספירותיו ושמור העיקר זה מאד ועתה‬
‫הגם שיאמרו שקדם לשמיטה זו כמה שמיטות לא אכפת לן מאחר שהאמונה תקועה בלבנו שהוא המציא‬
‫כל נמצא מתחלת הישות הראשון‪ ,‬אין בו שינוי כלל לא נוכל לייחס אליו שום שינוי כלל ולכך לא‬
‫נאמין שנתחדש לו שום חידוש ממה שחדש הנמצאות כלם ח״ו אלא הוא קודם היות כל נמצא‬
‫והוא אחר היות כל נמצא והוא תמיד במציאותו קיים בלי שנוי וחידוש כלל ואם יצוייר ביטול הנמצאות‬
‫לא ישתנה לעולם א״כ יקשה שזה שנקרא עילת כל העילות הוא ח״ו חידוש בו שהרי קודם שהעלילם‬
‫לא נקרא עילת כל העילות ועל דרך זה שאר כל השמות המונחים על צד הנמצאות אמנם יצדק ענין‬
‫אין לו שום שם ולא תאר כלל ומציאותו לא ישתנה ולא‬ ‫שמעולם אין לו שמות גם עתה‬
‫מצד שאין שום‬ ‫תמידהוא שופע הטובה ואפילו לא יהיו מקבלים אותה‬ ‫נשתנה מעולם והוא מצדו‬
‫מטיבמצד מקבלי הטובה שגם עתה אין לו שם שיורה על מטיב שהוא תאר‬ ‫נמצא ולא נתחדש לו שם‬
‫ואין בו ומה שרצה עת גלוי הנמצאות הוא מה שרצה קודם היותם שאינו משתנה מרצון אל רצון הוא‬
‫צאת הרצון ועד‬ ‫בלתימשתנה כלל ולעולם רצונו בו והוא ברצונו מעת‬ ‫מה שירצה תמיד שרצונו‬
‫אלפי שני הוי עלמא וחידוש העולם והיובל וחידוש‬ ‫עולמי עד ומה שנאמר שנוי העולמות כענין שית‬
‫ושלוםשמה שרצה בתחלה הוא‬ ‫מרצוןאל רצון חם‬ ‫שישתנה הוא מרצונו‬ ‫כאור החמה אין הענין‬
‫מה שירצה תמיד אמנם רצונו הוא בסוד השפעתו והופעתו בכתר רצון הרצונות ושם תכלית היותו מטיב‬
‫לכל ועל ידי האמצעים יתרחקו ממנו ויקבלו השנויים הנמצאים התחתונים וכל אשר יתקרבו אליו יקבלו‬
‫טובו ויתקיימו לעד ואין השנוי בו ולא בהם מצדו אלא בהם מצד התרחקה והנה אנו מייחלים התקרבות‬
‫שנקבל טובתו בהופעה גדולה והעולם יחודש לטובה ומה שלא‬ ‫אליו והתדבק בסיבות הקרובות אליו עד‬
‫שאנו בלתי מוכנים לטובה ההיא וזה כמשל ניצוץ השמש שחשוכי הראות אינן‬ ‫נהיה זה עד עתה לפי‬
‫יכולין לסובלו עד יתרפאו מרפוי ראותם וכו׳‪.‬‬
‫הנחות הא׳ שאין שום קדימה לשום נמצא אלא כלם מחודשות הב׳‬ ‫שהנחנו שתי‬ ‫ת א מ ר אחר‬ ‫ואם‬
‫שהוא האחד הקיים שלא ישתנה ולא יעתק מלא פועל אל פועל וכיוצא אם כן יקשה הארך‬
‫ההעתק הזה שנעתק מלא רוצה להפעיל ולא )התנדב( במציאות הנמצאות אל רוצה בהם וחדשם‬ ‫היה‬
‫והרי ענין זה העתק ושנוי מלא רוצה אל רוצה מלא פועל אל פועל בפועל וידעת התשובה השינוי הזה אינו‬
‫מצד עצמו אלא מצד הנפעלים וקשה אחר שלא היה שום נפעל אלא מציאות אחדותו במה היה העתק‬
‫שנוי הנפעלים שנפעלו עד שנפעלו ולא קודם או אהר‪ ,‬ועוד ימצא לפי הטעם הזה שהנפעלים הכריחוהו‬
‫מתנדב כדפי׳ הוא העתק‬ ‫ועת לא ואם תאמר נדבהבו קשה עת מתנדב ועת לא‬ ‫היותו מוציאם עת‬
‫ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל‬ ‫במופלא‬ ‫מוקשה ומסוכן ועל הדרוש הזה נאמר‬ ‫ושינוי וענין זה‬
‫הענין הוא ד׳ חלקים יש בחקירה הא׳ מופלא‬ ‫תחקור במה שהורשת התבונן אין לך עסק בנסתרות ופי׳‬
‫תכלית הפלאה שלא נודע לתת שום ידיעה אל מה שבינו‬ ‫והיינו מה שבין הכתר למאצילו וזה מופלא‬
‫לבין מאצילו מפני שמגעת החקירה אפילו במאציל הב׳ מכוסה דהיינו הכתר עצמו שהרי אינו מופלא‬
‫ופעל ועכ״ז חוא בלתי מושג ונתבאר בזוהר קצת דהיינו בי״ג תקוניו ושאר פרקים‬ ‫שהרי הוא מחודש‬
‫הנובעות ממנו בהם‬ ‫הג׳ התפשטות הכתר בספירות כנשמה ולכן אין השגה בה ולא בבחינת הפעולות‬
‫נא כר שלח‬ ‫שאל‬ ‫שאמרו כך‬ ‫עצמןמחסד ולמטה שהחקירה והדרישה מותרת בהם וכמו‬ ‫הד׳ בספירות‬
‫תשלח‬
‫)כד(‬ ‫‪.‬‬
 ‫ח ר ד *‪:‬‬ ‫פרק ד‪.‬‬ ‫ספר‬ ‫ו‬
‫השלח כו׳ בא הכתוב בבן סורא ואמר נגד הראשונות אמר אל תדרוש וכ״ש אל תחקור וכ״ש התבונה‪,‬‬
‫נגד הב׳ אמר ובמכוסה ממך אל תחקור חקירה אסורה דרישה מותרת וסוד ואלה המלכים אשר מלכו וי״ג‬
‫יוכיח שפירש בהם רשב״י נפלאות‪ ,‬כנגד הב׳ שהם מחסד ולמטה אמר במה שהורשת‬ ‫תיקוני דיקנא‬
‫סוד תר״ך עמודי אור שהם מתלבשים כנשמה‬ ‫הג׳ אמר איןלך עסק בנסתרות דהיינו‬ ‫התבונן‪ ,‬כנגד‬
‫בתוך הספירות ‪.‬‬
‫שתדע שהזדככות המדרגות אלו על אלו הוא כערך הנשמה אל הגוף שא״ס ברוך הוא נשמה לזכות‬ ‫וצריך‬
‫הכתר והכתר נשמה לתיקוניו וכלל התיקונים נשמה לחכמה והחכמה נשמה לבינה והבינה נשמה לדעת‬
‫והדעת נשמה לשש קצוות ושש קצוות נשמה למלכות והמלכות נשמה לכסא והכסא נשמה להיכלות וההיכלות נשמה‬
‫למדורין שהם העשיר‪ ,‬הרוחנית והעשיה הרוחנית מתפשטת ונעשית נשמה לעשיה הגשמות הם שמים וארץ‬
‫וכל אשר בם וזה ידענו מצד הקבלה האמית ות לא כעגין החוקרים שעמדו על צד החקירה על קצת מן הקצת‪.‬‬
‫לספירות שנא׳‬ ‫היות שהספירות משתלבלות זו מזו עכ״ז אין האלוה מתבחן‬ ‫צריך לדעת שעם‬ ‫וערד‬
‫ח״ו אלא הוא‬ ‫עצמות ונשמות שכתר עלול מא״ס ב״ה וכן נשמהשבכתר עילה לנשמה שבחכמה‬
‫לומר‬ ‫יכולין‬ ‫בכל ספירד‪ .‬וספירה‪ ,‬גם אין אגו‬ ‫עצם א׳ תכלית אחדות נמצא בכתר ונמצא בחב׳ ונמצא‬
‫שר‪,‬ספירה כלולות ממנו כדרך שכלולות זו מזו שהרי אין מציאותו ממין מציאת הספירה כדי שיתפם אליד‪,‬ם‬
‫אעד‬ ‫כנשמה בתוך הגוף אמנם‬ ‫כלולות מעצמותו‪ ,‬אמת שהוא נמצא בספירה ופועל בהם‬ ‫ונאמר שד‪,‬ם‬
‫בכלל איברי הגוף דהיינו מספר עצם הספירה או נכלל בעצמותם ולא זאת בלבד אלא אפילו לתת מספד‬
‫‪V‬‬ ‫חשבון ומספר גם‬ ‫ולעשות בו‬ ‫וחשבון בו ואומר א״ס שבכתר וא״ס שבחכמה וא״ס שבבינה וכיוצא‬
‫כפירה גמורה שאין א״ם מתפשט למספר הספירות אלא הוא אחד מיוחד מצד עצמו ומצד ספירותיו‬
‫חד‬ ‫מחייבות בו מספר עם היותם מספר מפני שאינו עצם מתפרד לחלקים וזהו שנאמר‬ ‫ואין הספירד‪,‬‬
‫בחושבן‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫ולא‬

‫פ ר ק שש י‬
‫בד‪,‬קדמת התיקונים פתח אליהו ואמר רבון עלמין דאנת הוא חד ולא בחושבן‪ :‬אנת הוא עלאה‬ ‫איתא‬
‫תקינין‬ ‫על כל עלאין סתימא על כל סתימין לית מחשבה תפיס׳ בך כלל‪ :‬אנת הוא דאפיקת עש׳‬
‫וקרינן לון עשר ספירין לאנהגא בהון עלמין וכו׳ כיון הרשב״י לד‪,‬קדים זה המאמר של אליהו בתחלת‬
‫לדמות הנאצלים אל המאציל ככיו‬ ‫בחכמה הפנימית כדי שלא יטעו החברים‬ ‫התיקונין שהעמיק בהם‬
‫שהקדים באדרא כדכתיבנא לעיל ולא תקשד‪ .‬לך שקרא למאציל בלשון אנת ממר‪ ,‬שכתב בכמה דוכתי׳‬
‫בחככיד‬ ‫בזוהר דלשון אתד‪ ,‬לא ימצא בכל התורה כולה רק במלכות ותפארת ובחסד ולדעתם ז״ל גם‬
‫דעלד‪ ,‬איתמר כי אתה אבינו אבל בכתר לא נזכר אלא בהעלם הוא כמה דאת אמר הוא עשנו ולא אנחנו ״‬
‫די״ל דלשון תורה לחוד ולשון רבנן לחוד‪ :‬אי נמי כיון דודאי כל תפלתינו וכל דבור־ני בתורתו ובמצוותיד‬
‫דמות מלבוש אור לו יתב׳ כדכתיבנא לעי«‬ ‫אל המאציל לבדו אנו מכוונים שהרי ספירותיו אינם אלא‬
‫והכי מפורש בם׳ דר׳ אליעזר עשר לבושין לבש הקב״ד‪ .‬וברא את העולם אם כן ודאי אפילו כשאגי‬
‫אומרים‪ ,‬ברוך אתה ודאי שאנו מכוונים לדבר אל המאציל ב״ה‪ :‬וזהו המשל שאומר בפ׳ דר׳א עשר לבושכן‬
‫לבש וכו׳ ללמדנו מלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא שהבא לדבר אל מלך בשר ודם אע״פ שיש לו בג^‪,‬‬
‫תפארת מבהיקין ומזהירין באור מרגליות יקרות לא אל מלבושו מדבי ומכוין אלא למלך ה^יבש איתס ‪.‬‬
‫והכא נמי הבא לדבר למלכו של עולם אליו לבדו ידבר ומכוין אך מה שאנו אומרים שאתה רו‪3‬ןץ‬
‫למלכות רוצה לומר שהמלכות שהיא נגלה אנו מכוונים שיבוא האור מן המאציל שר‪,‬וא עיקר הכל‬
‫המלכות שנקרא אתה וגם אליהו באומרו אנת הוא כך כיון לדבר אל המאציל ב״ה אלא שייחד ספירורןדף‬
‫יתב׳ עמו דאנת רמז למלכות והוא רמז לכתר על דרך שאמרו בספר יצירה נעץ סופן בתחלתן ותחלרןן‬
‫בסופן וכן כל מקום שאנו אומרים ה׳ שפתי תפתח לנוכח אל המאציל אנו מדברים אלא שאנו מדבר< ‪5‬‬
‫לנוכח כאלו הוא נגלה שנתגלר‪ ,‬לנו יתב׳ ע״י ספירותיו המתגלות בצד מה‪ :‬והברכות שאנו מזכירים כזזק‬
‫נגלה ונסתר כמו ברוך אתד‪ ,‬ה׳ אשר קדשנו ואין אנו אומרים אשר קדשתנו אנו מכוונים לדבר‬
‫המאציל‪ :‬אך עניינינו בפירוש ברוך אתד‪ ,‬שהוא נגלה ע״י ספירותיו אבל מצדו עמוק עמוק מי ימצאוך‬
‫לכך נסיים אשר קדשנו שלא לנוכח ולמדו רז״ל זה מפסוק שאמר שלמה המלך ע״ה ישקני מנשיקות פיז‪^,-‬‬
‫דהוי שלא לנוכח ומסיים כי טובים דודיך לנוכח ודור אמר ה׳ אלהי גדלת מאד לנוכח ומסיים‬
‫מקדים הגילוי ונרתע לאחוריו לומר‬ ‫אלא שפעם‬ ‫אור כשלמה שלא לנוכח הכל כוונה אחת‬
‫ית׳ אינו נגלה אלא מאד נעלם‪ ,‬ופעם מקדים הד‪,‬עלם ואחר כך מזכיר הגילוי לומר שבו יתב׳ נדבק מ?נך‬
‫גלוי ספ רותיו כדכתיבנא לעיל בסוד רצוא ושוב‪ ,‬וכל ירא אלהים ישמור נפשו מאד לבלתי יחטא בשכוץך^‬
‫השם הנכבד והנורא בעת זכירתי שיתן לב אל המאציל במחשבה ואל ספירות בדביר‪:‬‬
‫אליהו האמורים למעלה פי׳ לשון שתקנו אנשי כנסת הגדולה בתפלה מנחה שבת אתה אחד ושמך‬
‫שאתד‪,‬‬
‫ו‬ ‫ד‪ 1‬ד ד ״ ‪£‬‬ ‫פרק י‬ ‫ספר‬
‫שאתה אעם״ י שנראה שהוא לשון גילוי אל המאציל יתב׳ אנו מכונים שהוא אחד שאין כמוהו באמת‬
‫ונגלה חדבר חזה לנו ע״י ספירותיו ובפרט באחרונה שהיא גלויה יותר מכולן וזחו אתה אחד‪ :‬ואח״כ‬
‫אנו אומרים ושמך אחד רמז לספירותיו העשר שגם כן הם ייחיד אחד מצד דביקותם בו יתב׳ שהם‬
‫א׳ וכדכתיבנא‬ ‫אחד בחושבן שהם עשר כולן ייחוד אחד דוגמת אור הנר שיש כמה גוונים וכולן אור‬
‫לעיל והוא מה שאמרו קודם שברא הקב״ ה את העולם היה הוא ושמו א׳ כדפרישנא לעיל דהיינו קודם‬
‫שמאציל בספירותיו היה א׳ שהאצילה ועדיין לא עשה כסא אליהם הוא העולם הנקרא בריאה היה הוא ושמו‬
‫אחד הוא רמז למאציל ושמו רמז לי׳ ספירותיו שכלו שם א׳ וייחוד אחד‪.‬‬

‫פ ר ק שביעי‬
‫ה פלי׳ ה׳ ללמד לברואיו כי הוא לבדו המושל בכלם ויעבדוהו וירעדו ויבהלו מפניו על דרך שאמרו‬
‫לאשמדאי שמא דמרך עלך ורגז ופחד והשפיל עצמו עד הארץ כדאיתא במסכת גיטין וזה כי‬
‫בארבע אותיות שמו הגדול כנודע דקוצו של ירד רמז לכתר וגופה של‬ ‫עשר ספירותיו יתברך נכללו‬
‫לחכמה והה׳ א רמז לבינה והוי״ו לששה ספירות וה״א אחיונה רמז למלכות וכשרצה לברא‬ ‫יו״ד רמז‬
‫העולם בתחלה בעולם הבריאה ברא ארבעה עמודים רמז כי הם תחת ממשלת עשר ספירותיו וכן בעולם‬
‫היצירה ארבע מחנות שכינה וכן בעשייה ארבע יסודות רוחניים וגשמיים בסוד אבי״ע אצילות בריאה‬
‫מארבע יסודות שורשן‬ ‫יצירה עשייה ונתן שכל באדם שיתן אללבו דשמא דמריה עליה כי בראו‬
‫לבדו בפרט וכלן מרכבה אחת‬ ‫הן המרכבה כל אחד‬ ‫וארבע א תיות שמו הגדול וזהושאמרו האבות הן‬
‫אחרונה‬ ‫היו״ד יצחק בגבורה בו מתגלה הה״א יעקבבוא״ ו ובה״א‬ ‫דרך כלל אברהם בחסד בו מתגלה‬
‫יגל יעקב בה״א ישמח ישראל בוא״ו כמבואר בזוהר וכשיצאו ישראל ממצרים והקריבן לסיני וזכו להיות‬
‫מרכבה דרך פרט כל אחד לבדו כך אמר להם בלשון יחיד אנכי ה׳ אלהיך כי לכל יחיד ידבר כדכתב‬
‫רמב״ן ר״ל ה׳ אלהיך מושך על־ך בד׳ יכודר־י‪.‬יך כל אות ביסוד שלו יו״ד ביסוד המים ה״א ביסוד האש וא״ו‬
‫דגלים כלן יחד מרכבה דוגמת‬ ‫וכשהשרה שכינתו ביניהן עשאן אי־בעה‬ ‫ביסוד הרוח ה״א ביסוד העפר‬
‫דרך כלל בפ׳ קדושים אני ה׳ אלהיכם נגד אנכי ה׳‬ ‫לדבר עליהם‬ ‫חזר‬ ‫שביצירה‬ ‫מחנות שכינה‬ ‫ארבע‬
‫אלהיך איש אמו ואביו תיראו נגד כבד את אביך וכן כולם כמפורש בדברי רדל וכשם שעשר ספירותיו‬
‫מיוחדים כך הכסא שהיא הבריאה ייחוד א׳ וכן היצירה כמו שאנו אומרים כל יום עליהם כולם אהובים‬
‫וכר כולם כאחד וכו׳ וכן בעשיי׳ צוד‪ .‬לעם אשר בחר ואהבת לרעך כמוך לא תקום ולא תטור את‬
‫בני עמך לא תשנא את אחיך וכו׳ המצות שבין אדם לחבירו כיון ית׳ לעשותה ייחוד אחד כדי שיהיו‬
‫אצילות בריאה יצירה שכלם מיוחדי׳ ואם חלילה וחס ימצא מחלוקת ופירוד‬ ‫דוגמת של עולמות שעליהם‬
‫ביניד״ם לא ישרה בתוכם כדפי׳ רשב״י על פסוק והוא בא׳ ומי ישיבנו שדקדק שלא אמר הכתוב והוא‬
‫מי ישיבנו על‬ ‫אחד אלא והוא באחד שרוצה לומרשלא ישרה במקום פירוד אלא במקום ייחוד ופי׳‬
‫דרך כי הא דאמרו רז״ל כשישראל בשלום זה עם זה אין שטן נוגע בהם שנאמר חבור עצבים אפרים‬
‫עבודה זרה זהו פירוש ומי ישיבנו כלומר‬ ‫אפילו הם עובדים‬ ‫מסתלקת מביניהם‬ ‫אינה‬ ‫הנח לו ושכינתו‬
‫אין שום עון יכול לגרום סילוק שכינתו מעליהם דוגמת דור אחאב שאף על פי שהיו ישראל עובדים‬
‫נופלים‬ ‫היו נוצחין וכשאין שלום ביניהם‬ ‫כשהיו יורדים למלחמה‬ ‫עבודה זרה לפי שד‪,‬יד‪ ,‬ביניהם שלום‬
‫אע״פ שד‪,‬ם צדיקים כדורו של דוד ולכן נתארך גלותינו על עון מחלוקת ושנאת חנם שהוא בינינו שעדיין‬
‫דוגמת פירוד בשלשה‬ ‫בתחתון גורם‬ ‫הטהרנו ממנו שכל העולמות קשורים זד‪ ,‬בזה ובהראות פירוד‬ ‫לא‬
‫הכנסת של‬ ‫אשר עליו ואין לך עבודה זרה גדולה מזו ולכך אמרו בגמ׳ שפעם א׳ דיה מחלוקת בבית‬
‫טבר ה וקם א׳ ואמר שבעבור אותו עון יהיה אותו בהכ״נבית ע״ז מכ״מ וכן היה‪.‬‬
‫יחיד ע׳ נפש‬ ‫א׳ להכי נקראו בל׳‬ ‫ו עו ד כי נשמות ישראל חצובות מתחת כסא הכבוד וכולן יחד שם‬
‫ובהיות פירוד ביניהם למטה מראין פירוד בכסא הכבוד לכן לעת בא גואלנו יבא אליהו וישים‬
‫שלום רב בישראל כדכתיב הנר‪ ,‬אנכי שולם לכם את אליה הנביא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים‬
‫ד ל וזד‪,‬ו שאנו אומרים בתפילת מנחה בשבת שד‪,‬יא רומזת לימות‬ ‫היינו שלום כדפירשו‬ ‫אבותם‬ ‫על‬
‫משיחנו אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ שאז בהיותינו אנחנו זרע ישראל גוי אחד‬
‫בארץ ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד כי שלש תפילות המחולקות בשבת תפלת ערבית שאומרים בה‬
‫דיכולו רמז לשבת בראשית שבו נברא העולם תפילת שחרית שאומרים בה שני לוחות אבנים הוריד בידו‬
‫לעתיד לבוא המזומן‬ ‫ובמנחה כנגד‬ ‫תורה‬ ‫דכ״ע בשבת נתנה‬ ‫לשבת מתן תורה כדאמרי׳ בגמ׳‬ ‫רמז‬
‫סעודות בשבת בג׳ היום הנרמזים בפ׳ אכלוהו היום כי‬ ‫לעולם שכולו שבת וכנגד ג׳ אלו צוד‪ ,‬ית׳ ג׳‬
‫שבת היום היום לא תמצאוהו בשדה‪.‬‬
‫ל ק כל איש ישראל יחרד מלפגום ביחוד העליון על ידי עון שנאת חנם או לשון הרע או מחלוקת‬
‫חלילה ויתן אל לבו כי כדי לקיים המצוח הראשונד‪ .‬אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי דהיינו‬
‫אני‬ ‫)נו(‬
 ‫הרד״&‬ ‫&רק ז‬ ‫ספר‬ ‫ח‬
‫אנכי ולא יהיה לך צריך שיהא לו אהבה רבה ושלום וריעות עם כל ישראל גם ישתדל לשים שלום‬
‫בעולם ותלמידי חכמים לפי שיודעים הסוד הזה נזהרים בו הרבה כדאמרו זיל תלמידי חכמים מרבים‬
‫שלום בעולם וזה כדי לקיים המצוה הראשונה שדיא שורש ועיקר הכל וגם הייחוד עצמו רמזו זיל בלשונם‬
‫זה הקצר דשלום רמז ליסוד שהוא סוף התשע ספירות והעולם רמז למלכות לפיכך ראיתי כדי להשלים‬
‫מצות היחוד מצוה להביא כאן משנת הלל הזקן שהיה נאה דורש ונאה מקיים המצות בשלימות וה׳‬
‫יתברך יזכני להיות מתלמידיו ומתלמידיו של אהרן שהיה אוהב שלום ורודף שלום‪.‬‬

‫פ ר ק שמיני‬
‫בפ״ק דאבות הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן‬ ‫תנן‬
‫לתורה יש לשאול מאי לשון הוי לימא למוד מאהרן ועוד מה בא להשמיענו זיל קרי בי רב‬
‫באהרן יתלה במצותו ית׳‬ ‫לכו בנים שמעו לי וכו׳ בקש שלום ורדפהו ועוד למה תלה הדבר‬ ‫הוא‬
‫מאיר שהיה‬ ‫איש לאשתו שממנו למד ר׳‬ ‫שצור‪ .‬למחות שמו על המיםבסוטה כדי להטיל שלום בין‬
‫רגיל לדרוש בליל שבת ופעם אחת נשתהא מעט והיו שומעין דרשתו אנשים ונשים ואחת מן הנשים‬
‫הלכה לביתה ומצאה את בעלה שהיה מיצר שהנר היה הולך להתכבות אמר לה אנה היית השיבה בדרש‬
‫של רבי מאיר הוציאה מביתו ואמר לא תכנסי לביתי עד שתלכי ותרוקי בפניו של רבי מאיר צפה הדבר‬
‫רבי מאיר ברוח הקדש ועשה עצמו חולה ואמר לבני שכונתו צאו ובקשו לי אשה שיודעת להסיר עין‬
‫הלכו מחצר לחצר עד שהלכו לחצר של אותה אשה שנתקוטט בה בעלה אמרו לה השכנות לכי‬ ‫הרע‬
‫ותנצל מן מחלוקת בעלך הלכה ועשתה לו כדרך שעושין הנשים ללחך המצח אמר לה עשי עד שבעה‬
‫אחת ואת רקקת ז׳ אמרו לו תלמידיו כך‬ ‫פעמים ואחר כך אמר לה לכי אמרי לבעליך הוא צוה פעם‬
‫שצוה למחות שמו על המים כדי לשים‬ ‫ולא דיו למאיר להיות כרבו‬ ‫את התורה אמר להם‬ ‫מבזין‬
‫אדם הטועים ואומרים אינו יכול למחול לפלוני‬ ‫שלום בין איש לאשתו‪ ,‬ויש לפרש לשון הוי ללמד לבני‬
‫ולעולם לא יהיה ליאהבהעמו ואע״ם שפעמים משלים עם חבירו‬ ‫שחרף לי וטבעי קשה לא אוכל להפכו‬
‫שאין‬ ‫הוא מן השפע ולחוץ זה דרך רשעים שעברתם שמרה נצח וקצת רשעי ישראל ובא הלל להשמיענו‬
‫להפך לבם מרעה לטובה ולהעשות הויה חדשה ובריה חדשה וזהו שאמרו‬ ‫זה אמת אלא הרשות נתונה‬
‫רז״ל שרשעים הם מסורים ביד לבם אבל הצדיקים לבם מסור בידם ומה שאמר שילמדו מאהרן לפי‬
‫שהיה לו זו אומנותו מתבטל מתלמודו והולך לשים שלום במקומו ורודף שלום למקום אחר כשהיה שומע‬
‫שיש מחלוקת וכן היה פה צפ׳ית הרב רבי יוסף סאראגוסי רבו של הרב ר' דוד בן זמרא שהיה משים‬
‫בין הכותים וזכה לראות את אליהו ובמקום‬ ‫תמיד בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו אפי׳‬ ‫שלום‬
‫קבר‪ ,‬ועוד יש לפרש הוי מתלמידיו של‬ ‫התנא ר׳ יהודה בר אלעי שם חצב לו‬ ‫שראהו קרוב לציון‬
‫שלח‬ ‫ישיבות בגן עדן ואמר בזוהר בם׳‬ ‫הזה ישיבות של תורה כך יש‬ ‫בעולם‬ ‫אהרן לפי שכמו שיש‬
‫אהבה‬ ‫אוהב שלום ואוהב את הבריות נקראת מתיבתא דרחימותא ר״ ל של‬ ‫לך שישיבתו של אהרן שהיה‬
‫ואהבת ותרחם ובהיות אדם עושה כאהרן למדנו הלל שיהיה מישיבתו של אהרן‪ ,‬אוהב את‬ ‫שתרגום‬
‫הבריות ומקרבן לתורה ‪ .‬לא אמר אוהב את ישראל אלא את הבריות רמז למה שהיה אהרן מקרב את‬
‫הגרים הבאים להתגייר וקרבם והכניסם תחת כנפי השכינה בטוב שכלו ובמתק לשונו בדאיתא במסכת‬
‫שבת פרק במה מדליקין‪.‬‬

‫)כ(‬
 ‫ספר חרדים‬
‫פ רק ראשון‬
‫מצות עשה מן התודה התלויות בלב ואפשר ל‪2‬יימן בכל ‪.DV‬‬
‫פירו ש‬ ‫א' ד בו ר ראשון של עשרת הדברות להאמין שיש‬
‫המצוה שפרט רטנו‬ ‫אלוה הוא המציא כל הנמצאים מן ידיעת העי^ו‬
‫שספרו הקדוש‬ ‫האין ומן האפס המוחלט והיא ית' משגיח בכלם‬
‫ומושל בהם ומנהיגם שנאמר אנכי ד•׳ אלהיו אשי אי‪1‬ה מעיקר תרי״ג והיוה ענף! מצוה ראיתי‬
‫הוצאתיך מארץ מצרים וזו אחת מששה מצות עשה שטוב להקדים להבין דרכו של רבינו בזה מה‬
‫בבינח חדס נשער או״ה סי' ז' כמה‬ ‫שכתב הרב רבי אהרן בם׳ החינוך שחיוב התמידי שכ'‬
‫שלא יפסקו מעל האדם אפילו רגע אחד בכל ימיי חילוקים במה שהוא ענףמצוה הן לענין שאין‬
‫ומי שלא יאמין בזה נקרא כופר בעיקי יאיו לי ענף מצוה דורה ל״ה‪ ,‬ולעכין שלא הי׳ כופין‬
‫חלק לעולם הבא‪ ,‬ממנין תרי״ג‪ a ) :‬להאמין אלא על גוף המצוה כגון שאינו רוצה לעשות‬
‫שהאלוה הזה ברוך הוא שהמציא הכל היא א׳ סוכה וליעול לולב וכיוצא אבל דבר שאינו אלא‬
‫בלי שום שתוף שנאמר שמע ישראל ה' אלהיני ענף מציה כגון במצוה כיסוי שמי ששחע הוא‬
‫שחיובה יכסה זהו ענף מצוה‪ ,‬או באב שהוא ימול את‬ ‫ה׳ אחד והמצוה זו גם היא כראשונה‬
‫‪................‬‬
‫בנו‪ ,‬ואס אינו רוצה לכסות בעצמו ולמול בעצמו‬ ‫אחד‬ ‫רגע‬ ‫תמידי אינה פוסקת מעל האדם אפילו‬
‫לא הי' כופין אוהו עיי״ש באורך‪ ,‬ועי' שדה‬ ‫בעיקר‬ ‫כופר‬ ‫בכל ימיו ומי שלא יאמין בזה נקרא‬
‫חמד מערכת כ״ף כלל מ' מש״כ בזה‪ ,‬ובהשו'‬ ‫בשתי‬ ‫האמונה‬ ‫ואין לו חלק לעולם הבא וענין‬
‫מצות אלו היינו שיקבע האדם בלבו הדבר הזה מר״מ שי״ק חאו״ח סי׳ שכ״ב דאף במצוה‬
‫שהוא אמת ואם ישאל ישיב לכף שואל שזה יאמין עצמה כל כאץ עיקרה אלא למשמרת וסייג‬
‫לבו ולא יודה בפיו שח״ו אין אלוה או שח״ו יש לתירה אין כופין עלי' עיי״ש ובחכס צבי סי'‬
‫לעצמותו שני ואפילו יאמרו להורגי אם לא ייציא ק״ה‪ .‬יבתשב״ץ ח״ג תשו׳ ח׳ בעניין כפיית מצות‪,‬‬
‫כן מפיו או שירכין בראשו להודות יהרג ואל ובזה הבין דברי רבינו בחשבו ’להודיע ■לנו ־חיזה‬
‫יעבור‪ ,‬ממנין תרי״ג‪) :‬גו השם 'הנכבד והנורא הזה עיקר מצוה ואיזה ענף מצוה‪ ,‬את זה ראיתי‬
‫לעיב להקדים‪.‬‬ ‫מצוה לירא ממנו שנאמר את ה׳ אלהיך תירא שני‬
‫מיני יראה אחת יראת העונש כי ה׳ אלהיך אש )אות ב׳( אפי' יאמרו וכו׳ ובאו׳ י״ו מ״ע לקדש‬
‫וכו׳‪ .‬והנה הרמב״ס פ״י מה'‬ ‫אוכלה הוא ואחת‪ .‬יראת הרוממות וזו עיקר שנא׳‬
‫‪ty‬‬ ‫כי פחד אלי אד אל ומשאתו לא אוכל אי אל מלכים פס ק כאין ב"נ מציייה כ‪1‬ל ר ‪ 7‬״«‬
‫היינו עונש ושאת היינו רוממות לשון יתי שא^ שס בפי׳ הרדג״ז וז״ל ועעמא דכתיב‬
‫כן כתבו המפרשים וכן בזוהר פרשת ויקהל ביייזיא בתוך בנ״י למעע ב"נ עי' מלמ״ל שס‪* ,‬וכ״כ‬
‫אשא דקא אמרן שרי דחילו דדינא ועל דא כתיב בס' הסידיס סי' רי״ט‪ ,‬ולפי״ז נמעע נמי נשיס‬
‫ן‪,‬‬ ‫ויראת מאלהיך עונשא דיליה כו׳ וההוא דייילי כמש״כ הפתחי תשובה ביו״ד סי'‬
‫לחיי למדחל מעינשא דמאן דעבר על פקידי ויסי׳ קנ״ז‪ ,‬וברור’ ההיים הק׳ ריש ויקהל בנ״י‬
‫‪y,p ,p‬‬ ‫אורייתא אתענש בההוא סטרא דכי שיי ^יייא ולא נכיס ו‪3‬ס;״‪,‬ק ‪/,p‬‬
‫סטרא לאלקאה לא שביך עד דשני ליה מדאי ו‪5‬״ט דהא בכל^ דוכתי דרשינן בנ״י ולא בנות‬
‫ס״א‬ ‫למדחל מייא' ישראל כדאי׳ בקידושין ל״ו‪ ,‬ובמנהות‬ ‫עלפא ומעלמא דאתי ובגין כך בעי‬
‫אשא דדחילו שריא ביה ע״ב‪ ,‬ובהקדמת בראשית ממטטינן טפו״ם ונשים מבנ״י טכ״ל ובאמת זה‬
‫כתב יראה דאיהו עיקר למדחל בר נש למאריה אינו מגמ׳ מפורשת דמקשה והא אסתר פרהסי׳‬
‫“ ’ “יו הוי טי׳ ש״ו סי׳ קנ״י ושל״ה שטר אותיות‬ ‫בגין דאיהו רב ושליט עקיא ישישא‬
‫דכלא קמיה כלא חשיביז כי״א ינל יייי' איצא סוך אות א׳‪ ,‬וברשב״א קידושין נ״א טיי״ש‬
‫‪4‬‬ ‫״‬ ‫יודע עיי א־ך יבייא״ו ע בי ״ו י״ייתי ‪ -‬״ י א דיש הנ ״ ל; ^ מנ ס ^ ה ד ־ ר 'נכק' ״י מ ^ ״ כ‬
‫אלא‬ ‫רש״י פשטיד‪ .‬דקרא מי יודע עוז וכה למצא התס״ו היו״ד סי׳ ס״ע דלא דרשינן כן‬
‫־‬ ‫ו‪-‬‬ ‫‪jiiiji,‬‬ ‫‪r ji‬‬ ‫כשם \ ‪| u c‬‬
‫בקוס‬ ‫‪u 1‬‬ ‫ביום ‪ ,‬אפך וכיראתך עברתך‬
‫‪ j‬׳‪1‬‬ ‫מפניך‬
‫לנום‪ j u u u‬׳ ‪j‬‬
‫‪u /‬‬

‫שאת יראוי ומפוחד כך יש להתיירא ו‪7‬הר‪.‬פחד לאיש ר‬

‫דרשינן‬ ‫מעברתך‬
‫‪ :‬שהסברה נוטה להלק בין זכדס אפילו בעלי מר‬
‫'י ולא בנו״י עכ״ל‪ ,‬לפי״ז א״ש‬ ‫כ בשאר איסורין השיוה אשה לאיש ולא דרשינן‬
‫דבמ״ע של ונקדשתי שהוא בשוא״ת שלא יעבור עבירה דהוי אזהרה שלא יעבור שהוא בשוא״ת‬
‫שלא יעבור אפי' מחמת אונס ג״כ ל״ש למעיעי נשים משום דהושווה אשה לאיש ולא דרשינן כלל‬
‫כאן בנ״י ולא בנות ישראל‪ ,‬א״כ ממילא אין מקום לדברי הפתחי תשובה דבזה נשים ואנשים‬
‫שווין‪] ,‬ועי׳ קרבן אהרן פ׳ אמור‪ ,‬ובשו״ת בית שערים תאו״ה סי׳ רמ״הן‪.‬‬
‫ובחי' הר״ן לסנהדרין דף ע״ה ד״ה ^אס איתא שכ׳ בשם רמב״ן דכי אמדיץ דג׳ עבירות אלי אפי׳‬
‫בצנעה יהרג וא״י היינו דווקא בישראל שהוזהרו במצות ואהבת את ד״א אבל כות־ס‬
‫אינ®‬
 ‫ד״ודדים‬
‫אותו בלב שלם ישיר לפניו יתב׳ כאשר שרו‬
‫משה ובני ישראל ומרים ודבורה ויהושע ובני‬
‫קרח ודוד ושלמה ברוח הקודש כמה דאתמר‬
‫אשר‬ ‫משכיל שיר ידידות וכתיב שיר השירים‬
‫לשלמה למלך שהשלום שלו וכתיב שירו לו זמרו‬
‫לו וכתיב באהבתם תשגה תמיד פירש הראב״ד‬
‫דהוא נמי ל׳ שיר כמו שגיון לדוד ובתוקף החשק‬
‫בו ית׳ הראשוני׳ גם האחרונים שרו לפניו ר׳‬
‫יהודה הלוי ר׳ יהודה החסידור׳ אברהם ן׳‬
‫כשם‬ ‫עזרא אחריהם זצ״ל‪ ,‬ענף מצוה ‪ :‬ש‬
‫שהחושק בחולי אהבתו לתשוקתו תדד שנתו מעיניו‬
‫יעור‬ ‫כן האוהב הנאמן ליוצרנו ית׳‬ ‫כנודע‬
‫משנתו במתיקות זכרו כדכתב ההסיד בעל חובת‬
‫הלבבות לא יישן כי אם על יצועי אהבתו ולא‬
‫כארי‬ ‫כי אם במתיקות זכרו ויתגבר‬ ‫יקוץ‬
‫מחצות הלילה ואילך ויקום להדר ולשבח לפניו‬
‫ולהתבודד ולהשתעשע בו וברכת תורתו כדוד‬
‫דכתיב חצות לילה אקום להודות לך ודוד אוהב‬
‫נאמן היה לו כדכתיב ארחמך ה׳ חזקי ופרש״י‬
‫אאהבך תרגום ואהבת ותרחם וכתיב כן יתן לידידו‬
‫שינה ופירשו ז״ל זה ת״ח שמנדד שינה מעיניו‬
‫לעסוק ברורה ואין לשון ידידו יוציא מפשוטו‬
‫ר״ל אוהבו שמרוב חשק אהבתו ׳לו ית׳ מנדד‬
‫שינה מעיניו לעסוק בתורתו ולהשתעשע בו וז״ל‬
‫רשב״י פרשת אחרי מות עלה ס״ח נפשי אויתיך‬
‫בלילה כו׳ בלילה דבעי בר מרחימותא דקב״ה‬
‫למיקם בכל ליליא לאשתדלא בפולחניה עד דאתער‬
‫זכאה‬ ‫צפרא ויתמשך עליה חוטא דחסד דתניא‬
‫חולקיה דההוא בר נש דרחימותא דא רחים ליה‬
‫לקודשא בריך הוא‪ ,‬ענף מצוה ‪) :‬ח( דרך החושק‬
‫לקרוא לחשוקתו לבבי לומר כי כל מחשבות לבו‬
‫לעשות כל שלבה חפץ ולבבו ולבבה באהבה‬
‫נקשרו וכן קורא ליוצרו אוהב הנאמן לו שנאמר‬
‫צור לבבי וחלקי אלהים לעולם וכתיב אני‬
‫קאמר וכן‬ ‫ישנה ולבי ער ופירשורז״ל דעל ה׳‬
‫דרך החושק לקרוא לתשוקתו נפשי לומר כי‬
‫קשה לו לפרוש ממנה כפרישת נפשו מגופו כי‬
‫מיד ימות וכן האוהב הנאמן ליוצרו קורא לו‬
‫מות‬ ‫אחרי‬ ‫לשון הזוהר ם׳‬ ‫נפשי וזה‬
‫אויתך‬ ‫נפשי‬ ‫ס״ז ר׳ חייא פתח‬
‫בקרבי אשחרך כו׳ נפשי‬ ‫בלילה אף רוחי‬
‫יאותיך בלילה מיבעי ליה מאי נפשי אויתיך אף‬
‫רוחי בקרבי אשחרך ישחרך מיבעי ליה אלא הכי‬
‫תנא קבי ה רוחא ונפשא דכלא ישראל אמרי נפשי‬
‫ורוחי אנת בג״כ אויתיך להתדבקא בך ואשחרך‬
‫לאשכחא רעותך עכ״ל‪ ,‬והיינו כי עזה כמות אהבה‬
‫כלומר כקושי פרישת הגוף מהנפש כדאיתא התם‬
‫עלה ד״ן וטעם הדבר כי הוא ית׳ נשמה לנשמה‪ ,‬ענף‬
‫מצוה ‪) :‬ט( כתבו רמב״ם ורשב״ץ דמצות ואהבת‬
‫את ה׳ כוללת נמי שידרוש לאחרים תורה ודברי‬
‫כבושים עד שיביא אהבתו ית׳ בלבם ותיבת ואהבת‬
‫יוצא לשני כלומר תעשה באופן שיאהבוהו אחרים‬
‫דהכי אמרי בספרי ואהבת את ה׳ אהבתו על‬
‫בריותיו כמו אברהם אבינו שנאמר ואת הנפש‬
‫אשר עשו בחרן מפני זה קראו הקב״ה אוהבי‬
‫שנאמר זרע אברהם אוהבי‪ ,‬ענף מצוה ‪:‬‬
‫)י( מצות עשה לדבקה בו ית׳ שנאמר ובו תדבק‬
‫היינו תוקף האהבה שלא ים רד עוד ממנו אפילו‬
‫רגע והכתיב הלקי האהבה והדביקה בשתים שנאמר‬
‫לאהבה‬
‫פרק ‪Kv‬‬ ‫הפד‬
‫מעברתך עכ״ל ומצוה זו גם היא תמידית וכן‬
‫כתב רב אחאי גאון ומבעי ליה לאינש למהוי‬
‫אימתא דקודשא בריך הוא עליה תדירא שנאמר‬
‫את ה׳ אלהיך תירא וזהו שאמר שלמה אשרי‬
‫אדם מפחד תמיד‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪ n ) :‬מכלל היראה‬
‫שלא להוציא האדם שם שמים מפיו אלא במורא‬
‫הלב ולצורך גדול ולא לבטלה כדאמרו במסכת‬
‫לבטלה‬ ‫שמים‬ ‫שם‬ ‫תמורה אזהרה למוציא‬
‫ה' אלהיך תירא והשומע הזכרת‬ ‫שנאמר את‬
‫ה׳ מפי חבירו לבטלה בשוגג שלא יודע שזה‬
‫אסור מזהירו ומתרה בו שלא יחזור ובמזיד‬
‫חייב לנדותו ואם לא נדהו הוא עצמו יהא‬
‫בנדיו הכי איתא במסכת נדרים יש מפרשים הוא‬
‫עצמו היינו השומע שלא חש לכבוד ה' שהיה‬
‫לו לנדותו בפומבי ואם היה מתיירא ממנו‬
‫היה לו לנדותו בינו לבינו ולהתירו מיד כדי‬
‫שלא יהא מכשול לרבים ‪:‬‬
‫והרמב״ן פי׳ בשטת נדרים שלו הוא עצמו‬
‫היינו המזכיר לבטלה אף כי לא‬
‫נדהו שום אדם הוא יחלוץ מנעליו וישב בקרקע‬
‫בנדוי ויבקש משלשה שיתירו לו ואז בהכנעתו‬
‫ונסלח לו ואם לאו עליה אתמר אם לא תשמור‬
‫כו׳ ליראה את השם הנכבד והנורא והפלא ה׳‬
‫את מכותך ואת מכות זרעך ומצוה זו נמי תמידית‬
‫ואיזו הזכרת ה׳ לבטלה בכל לשון הוא בין‬
‫בשבועת חנם שלא השביעוהו ב״ד בין בשבועת‬
‫שקר או בקללה או בדברי הבאי או שבירך‬
‫ברכה שאינה צריכה‪ ,‬ענף מצוה ‪:‬‬
‫)ד‪ (.‬מצות עשה לאהוב את ה' שנאמר ואהבת את‬
‫ה׳ אלהיך וכתב הרמב״ם והאיך הוא הדרך‬
‫לאהבתו וליראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו‬
‫והגדולים ויראה מהם חכמתו‬ ‫וברואיו הנפלאים‬
‫שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח‬
‫ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע את השם‬
‫הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל‬
‫חי וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא‬
‫נרתע לאחוריו וירא ויפחד וידע שהוא בריה‬
‫קטנה שפלה אפלה עומדת בדעתמעוטה לפני‬
‫אראה שמיך‬ ‫תמים דעות כמו שאמר דוד כי‬
‫עלה‬ ‫תזכרנו וכיצד‬ ‫מעשה אצבאותיך מה אנוש כי‬
‫היא האהבה הראויה הוא שיאהב את ה׳ אהבה‬
‫גדולה יתירה עזה מאד עד שתהא נפשו קשורה‬
‫באהבת ה׳ תמיד כאלו חולה חולת אהבה שאין‬
‫דעתו פנויה מאהבת אותר‪ ,‬אשה והוא שוגה בה‬
‫תמיד בין בשכבו בין בקומו בין בשעה שהוא‬
‫אוכל ושותד‪ ,‬יותר מזה תהיה אהבת ה' בלב‬
‫אוהביו שוגים בה תמיד כמו שצונו בכל לבבך‬
‫דרך משל כי‬ ‫ובכל נפשך והואששלמה אמר‬
‫חולת אהבה אני וכל שיר השירים משל הוא‬
‫לענין זה עכ״ל וכתב עליו הראב״ד תשגה לשון‬
‫שגגה שבעבור אהבת ה׳ תשגה בענייניך ולא‬
‫תשים עליהם לב אינבי ביסודו בלע״ז ואע״פ‬
‫ששתי מצות אלו הם תמידיות לא יפסקו מעל‬
‫האדם כל ימי חייו אפילו רגע קטן כדלעיל‬
‫מכל מקום חיובן ביותר בשעת קיום המצות‬
‫עשה או לא תעשה דאמר רשב״י כל פקודא‬
‫פקודא‬ ‫לאו‬ ‫דלאו איהו ברחימו ובדחילו‬
‫היא‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪ :‬דרך החושק לשורר וכיון‬
‫מאהבת נשים האוהב‬ ‫שאהבת יוצרנו נפלאה‬
‫‪3‬‬ ‫ב‬ ‫פירוש‬ ‫פרס א‬ ‫כ פ ^ ^ ' ־‘ די ב ש‬

‫ולדבקה אעם מציווים באהכתו יתכרך הלא שכמקום‬ ‫לאהבה את י״י אלהיך לשמוע בקולי‬
‫בו וכתב הרב בעל חובת הלבבות שענין הדביקה‬
‫היא אהבה הנאמנה והלב השלם כמו שנאמר יש פרההי' הי' שאלה אם מציווין טל קה״ש עיי״ש‬
‫א״כ כיון דכנשים באמת מציווין על ואהכת את‬
‫אוהב דבק מאח וזה לשון הרמב״ן בחימש ובו‬
‫תדבק שתהא זוכר הש״י תמיד לא תפרד ד״א פשישא שהם בכלל אגשים לכל דינים כל‬
‫ונקדשתי בתוך בנ״י‪.‬‬
‫מחשבתך ממנו בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך‬
‫ובקומך עד שלא יהיו דבריו לבני אדם בפיהו אולס זה צ״ע לפי דרש זה למעט בן נח מבני‬
‫ישראל א״ל למה פלפלו בזה בסנהדרין‬ ‫ובלשונו ולבו איננו עמהם אבל הוא לפני י״י‬
‫ויתכן באנשי המעלה הזאת שתהא נפשם גם ע״ד ולא איפשיטא‪ ,‬ולא נזכר דרשה זו כלל‬
‫בחייהם צרורה בצרור החיים כי הם בעצמם בגמ‪ /‬ועיינתי ביפה עינים שם שהביא דרשה זו‬
‫מעון לשכינה ע״כ‪ ,‬מנין תרי״ג ‪) :‬יא( לשון ממש מירושלמי ופשעו באמת הבעי' בזה‪ ,‬וצ״ע‬
‫רמב״ם כך אמרו חכמים בפי׳ מצוה זו הדבק למה לא דרשו כן בש״ס דילן‪ ,‬ובמנחת חינוך‬
‫בחכמיו ובתלמידיהם כדי ללמוד ממעשיהם לפיכך מצוה רצ״ו חקר ג״כ הרבה במצוה זו‪ ,‬ובשואל‬
‫צריך אדם שישתדל שישא בת ת״ח וישיא בתו ומשיב מהדורא תנינא ח״א סי' קנ״ג י ומהדורא‬
‫לת״ח ולאכול ולשתות עם ת״ח ולעשות פרקמטיא תליתאי ה״ב סי' כ״ע‪ ,‬ובישמח משה פ' שמות‬
‫בפסוק ויהי' בדרך במלון‪ ,‬ובפ׳ יתרו‪ ,‬עיי״ש‬
‫עם ת״ח ולהתחבר עמהם בכל מיני חבור שנאמר‬
‫היעב‪ ,‬ובדעת תורה ה' שחיעה סי' ב' ס״ה‬
‫ילדבקת בי המתדבק בהם כאלי דבק בשכינ״ י=ו למ״ד'‪ ,‬ובדרכי הכובה סי׳ קג״ז ס״ה כ״ג'‬
‫צוו חכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם והוי שותה‬
‫בצמא את דבריהם ע״כ‪ ,‬ענף מצוה ‪) :‬יב( ליראה ובפרשת דרכים דרך האתרים דרוש שני בענין‬
‫זת באורך‪.‬‬
‫תלמידי חכמים שנאמר את ה׳ אלהיך תירא ודרשו‬
‫בפר״ק דקדושין את לרבות ת״ ח וכל דאתרבי )אות י״י מ״ ‪"2 0‬ש בבוקר ובערב וכו' שיקרא‬
‫בפיו וכו' וכ"כ לקמן במ״ע‬
‫מאת דאורייתא הוא כדהוכיחו רמב״ן ורשב״ץ התליות בפה וקנה אות ע״ז י״ב לקרוס בפיו‬
‫בראיות ברורות‪ ,‬ענף מצוה ‪) :‬יג( לאהבה ת״ח ק״ש וכו' תיבת ״בפיו״ צ״ב‪ ,‬דבשלמא דגבי שש‬
‫כבניו שאמר ואהבת את ה׳ אלהיך את לרבות זכירות דצריך שני פסוקים בלב ובפה א״ש דצריך‬
‫בזכרים‬ ‫למפרשים ונוהגות‬ ‫ת״ח וכן מצאתי‬
‫מדליקין לאשמעינן בפה‪ ,‬אבל כק״ש מהי״ת שיהי' סיי‬ ‫במה‬ ‫בפרק‬ ‫ואמרו‬ ‫ובנקבות‬
‫בלב‪ ,‬ועכ״פ הי' די שיאמר ״בפה״ ודייק ותני‬
‫הויין ליה בנין רבנן‬ ‫רבנן‬ ‫דרחי׳‬ ‫מאן‬
‫״בפיו״ ולענ״ד בס״ד שכיוון רבינו למש״כ הב״י‬
‫מאן דדחיל מרבנן הוא גופיה הוי צורבא מרבנן סי' קצ״ז בשם הרא״ש‪ ,‬והמג״א סי' תפ״ש‬
‫ואי לאו בר הכי משתמען מיליה כצורבא מרבנן סק״ב‪ ,‬דכל הברכות אעפ״י שהוא בקי יוצא‬
‫ואהבתו כש״ז חוץ בהמ״ז וק״ש ותפילה והמחהש״ק‬ ‫ופירש״י דרחי׳ אוהב הוין לה בנין רבנן‬
‫להם כאב על בן ואמרו במסכת כתובות פרק‬
‫הביא שם דברי הר״ן סוף מס' ר״ה בשם ירושלמי‬
‫הנושא על יהושפט מלך יהודה כשהיה רואה ת״ח העעם באלו ה‪ ':‬דברים דמסתברא דבק״ש שיהי'‬
‫היה עומד מכסאו ומנשקו ומחבקו וכן בילקוט כל או״א משנן בפיו וכן בתפילה וכו׳ והרא״ש‬
‫במלכים סימן רכ״ד זומרו על אליהו ז״ל כשהיה כ' דאפשר שהוא אסמכתא עיי״ש ובתשו' רבינו‬
‫רואה בני אדם צדיקים היה מגפפן ומחבקן ומנשקן‪ ,‬ענף אלי' מזרחי סי' מ״ב הביא מש״כ מהר״מ אלשיך‬
‫מצוה ‪) :‬יד טו( קיש בבקר ובערב שתי מצות עשה וז״ל עוד כ' כת״ה וכן כל המצות קוליות כתבו‬
‫תליות בפה שיקרא בפיו כל שלש פרשיותיה כל הגדולים מ״ע לקרות ק״ש‪ ,‬מ״ע לספר‬
‫דכתיב ודברת בם וכמו שנכתוב לקמן בס״ד ביצי״מ‪ ,‬אעפ״י שהשומעים ק״ש ולא קרעו‪,‬‬
‫ובכלל המצוד‪ ,‬שיכוין בפסוק ראשון ויאריך בדל״ת ושומעין סיפור יצי״מ יוצאין בשמיעתן כאלו קראו‬
‫של אחד שיעור שימליך את ה׳ במחשבתו על וסיפרו עכ״ל הנה ק״ש המצוה הוא הקריאה לא‬
‫רמ״ח איבריו ולמעלה ולמטה ולארבע רוחות השמיעה דכתיב ודיברת בס ואס קרא ולא‬
‫העולם דכתיב על לבבך כדאיתא במסכת ברכות‬
‫השמיע לאזנו יצא‪' ,‬והאיך שייך מ״ע לשמוע‬
‫ואמרינן התם דזה נקרא קבלת עול מלכות שמים והמצוה בקריאה‪ ,‬ואיך יעלה זה על הדעה‪ ,‬וכן‬
‫וכתב הרב ר׳ אהרן בספר החינוך וצונו לזוכרו סיפור יצי״מ נמי הוי המצוה הגדה בפה והגדה‬
‫בשני העתים האלו בקבע ובכוונה גמורה אחד‬
‫ביום כדי להועיל לכל מעשינו שביום כי בהיות לבנך וכו' מעולם לא שמענו מאן דאמר דהשומע‬
‫האדם זוכר בבקר אחדות ה׳ ומלכותו וכי הוא ק״ש כאלו קרא אותה וכו' ובהדי' כ׳ הריכיב״א‬
‫פ' ראוהו ב״ד וז״ל בברכות י‪"1‬ש ש״ז מוציא‬ ‫״ ״•‬ ‫«‬ ‫« «‬
‫‪-^ V-A‬״‪t L c : .-‬‬ ‫מושל בכל והשגחתו ויכלתר על הכל ויתו אל לבו ^רז י‪-‬־־ג־י‬
‫הף ה^קי וכר הבל ק״ש ותפילה אינו מוציא את‬ ‫י‬
‫הבקי כדאמרינן טעמא בירושלמי שיהי' כל או״א‬
‫מפנן בפיו טכ״ל )עי׳ מג״א סי׳ ג״ט ס״ק ה׳(‪ ,‬ובס׳ ברית הלוי כ׳ דמה״ט גם ככרכת כהניס‬
‫ובביכורים דכתיב בהו המירה לא אמרינן שומע כעונה‪.‬‬
‫והגדא ז״ל בשנות אלי' ברכות פ״ג מ״ג אחר שהביא הירושלמי הג״ל כ' עליו וז״ל מכאן‬
‫משמע כרש״י שמפרש גבי פורס על שמ^ שאפי' בשביל אהד יכול לפרוס ואפי' מי שכבר‬
‫שמע בעצמו יכול לפרוס דכאן לא אמר שלא מסתבר אלא בתפילה וק״ש‪ ,‬אך נראה שלא דמי׳‬
‫‪.‬‬ ‫וי‬ ‫‪41.‬‬ ‫‪^ 4‬י‪,.‬‬ ‫ד ד ״ ד ‪ 4‬ו י ו ודורי‬ ‫\ ד די ^ ד‬ ‫‪ - ,‬״ ‪r-‬‬

‫בפיו דווקא ולא אמרק כוכט״ו‪ ,‬וגם מבואר מדברי הגר״א ותפילה וק״פ ובהמ״ז 'להו בחדא מהתא‬
‫מחהינהו‪ ,‬ובתפילה ובהמ״ז יכול להוציא עכ״פ בלא יצא או כפאינו בקי‪ ,‬ובק״ש בכל ענין אינו‬
‫יוצא‬
 ‫ספר ^רדי ם‬ ‫פרק א‬ ‫פירוש‬
‫ית׳ פקוחות על כל דרכיו של אדם‬ ‫דפדקא חוח רע״^ כי עיניו‬ ‫יוצא כנ״ל‪] ,‬ודחיתי באגרא‬
‫וכל צעדיו יספור לא יתעלם ממנו דבר מכל‬ ‫‪ -‬ף קי^״ן‬ ‫ל וז״ל כרפ״ח פ' מכפגויס‬
‫דבריו ולא יוכל להחביא ממנו אחד מכל מחשבותיו‬ ‫אחריט יד״חכק״ש‪,‬‬ ‫חדש ד ל׳ן אינו יכול להוציא‬
‫הלא תהיה לאדם מחשבתו זאת למשמרת כל היום‬ ‫‪y/-j‬‬ ‫ולפאו' סלמידח ךו‪-‬ן‬
‫ההוא וכן בלילה תהיה לו למשמרת כל הלילה‬ ‫^‪,‬יי‪,‬ךי ‪ 2‬וך״‪p‬‬ ‫כל המחוייג נד‪ 3‬ד מו‪5‬י^‪ ,‬י^י׳‬
‫‪ p‬ך‪ f^p‬ויהיה ירא וחרד מחטיא לפניו כי הוא מלכו‬ ‫ך;ו״^‬ ‫עעל״ק ן ‪pp‬ן ‪p‬‬
‫ואלהיי‬ ‫’ הו א דכן הוא דעת ירושלמי וכן ורא״ש ומג״א[‪.‬‬
‫‪ 1‬ב מ ר א סי' קס״ז ס״ק כ״ח מוכח דגם בדיעבד אינו יוצא עיי״ש‪ ,‬אמנם בפירוש מעשה בצלאל על‬
‫ריקאנכיי שם עמד נזה והוכיח דגם בשניהם סופרים בדיעבד יוצא בברכת סופר חבירו דאי‬
‫אינו יוצא גס הבור לא יהי' יוצא דהא אית לי' תקנה כשיענה אחר הסופר עי' סוכה דף ל״ח מי‬
‫שהי' עבד וכו' עונה אחריהן וכו' א״ו דבדיעבד גם בשניהן סופרים ולכך לא העריחוהו לבור לקרות‬
‫אחר הסופר ויוצא בשמיעתו עיי״ש‪.‬‬
‫עכ"פ מבוארין דברי רבינו שדייק וגריס תיבת ״בפיו" לאפוקי שהינו יוצא ע״י אחר דק״ש צריך כל או״א‬
‫לקרותה בפיו בעצמו ולא אמרינן שומע כעונה‪ ,‬ומ״ל ]ועי' ש ב י ל י ד ו ד על או״ח בכללי‬
‫ברכות כלל שלישי פ״א אות ו ‪ /‬ובפ״ב אות ב' ובפ״ג אות ב' בביאור דעת הר״ן הנ״ל סוף ר״ה‬
‫עפ״י הפוסקים‪ ,‬ובתשו' מר״ם שי״ק חאו״ח סי' ל״ח‪ ,‬ועי' ילקוע סופר פ' עקב בחלק נישואין אות‬
‫י״א‪ ,‬ובשומע ואינו מדבר עי' מנחת חינוך מצוה ת״כ דאף לירושלמי יוצא ע״י אחר כיון דא״א‬
‫בענין אחר עיי״ש ובקומן המנחה[‪.‬‬
‫יעפ״י הנ״ל נ״ל בס״ד ליישב סתירת הרשב״א שהקשה המג״א בסי' תפ״ע ותי' דאפשר כיון דקיי״ל‬
‫שוכ״ע הוי כאלו ספר הוא בעצמו‪ ,‬וכ' המהש״ק דעדיין לא נתיישב הסתירה עיי״ש‪ ,‬דמבואר‬
‫בר״ן סוף ר״ה שם דהעעם דאינו יוצא בתפילה ע״י הש״ן הוא מצד סברה דלא מסתבר בתפילה‬
‫שלא יהא כל אחד מבקש רחמים על עצמו עיי״ש ועי' תוספ' מגילה כ' דאחר ספירה יאמר יה״ר‬
‫שיחזור‪ ,‬כיון שעתה הוא רק זכר למקדש‪ ,‬ובר״ן סוף פסחים כ' דמה״ע א״מ שחיינו כיון שהוא רק‬
‫לעג״נ עיי״ש א״כ סברה זו שייכא גס בספירה בזה״ז שצריך כל אהד לעשות זכר למקדש עם הספירה‬
‫של עכשיו שהוא תפילה על עצמו שיזכה לספירה של מקדש ול״א בזה שוכ״ע‪ ,‬וכ״ז לענין לכתחילה‬
‫לצאת ע״י שוכ״ע‪ ,‬אבל בדיעבד יוצא ע״י שוכ״ע‪ ,‬א״כ א״ש דשם בתשו׳ מיירי לצאת לכתחילה בזה‬
‫‪------ -‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪— i.‬‬ ‫ל״א שוכ'׳ ‪---------------‬‬

‫־ ‪.....‬י •'״י״׳‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫״‬ ‫י י‬ ‫׳*׳״*״ —‬ ‫'כ דרשת הירושלמי דנשים פגיורים‬
‫דקאי אק״ש דכתיב בהאי קרא גופא דהיינו בשכבך ובקו^מך עיי ש‪ ,‬וכיו! דה׳• דיש חיוב יותר בפסוק‬
‫מג' פרשיות‪ ,‬ר‪.‬בצ בפסוק רר!שון שהוה יחוד השי״ת נשיס‬ ‫י‬ ‫׳‬

‫‪V..-‬‬ ‫‪V...‬‬ ‫מגדים להפמ״ג בתהילתו ד״ה ^ור‪.‬גב רר‪.‬ית; ו כי מיישב ק י המר׳־פ הנ״נ דנריך‬
‫‪:‬״ח דלא קאי לעכין גזש״ו כדחי' בהגיגה אפ;ה פעור מק״ש דיש לו אדון‪ ,‬וצ״ע שלא נזכר זה בפוסקים‬
‫ובאמת בהגיגה לענין רהיי' ממעע מהדון חצי עבד עכ״לן‪.‬‬

‫שהז״ג משוס דהו״ל ג כתובים דמיעיכיה הוח‪ ,‬ובדכוותייהו ממעכי‪ ,‬משא״כ לענין ק״ש וודאי מצינן‬
‫למילף בתורת קו״ח מכל הנך תלת דחייבות כש"כ ק״ש דאית בה קבלת מלכות שמים עיי״ש א״כ‬
‫קריאת‬‫‪1 1‬׳‬
‫לפי פירוש המר״פ דק״ש דפעירות הי״• רק מנד מ״ע שהז״ג א"כ אף אם נימא דלענין‬
‫הפרשיות‬
‫ג‪5‬‬ ‫פירוש‬ ‫פרק א‬ ‫ספר ח ר ד י ס‬
‫‪ .‬יאלהיד‪ ,‬ענף מצוה ‪) :‬טס מצות עשה לקדש את הפרשיות ליכא קו״ח והוי שווה להג' כתובים‬
‫‪ .‬הש״י אם יאנסוהו להמיר דתו או לעבור על ושפיר ממעע‪ ,‬אבל לענין פסוק ראשון דהוי קבלת‬
‫אחת משלש עבירות חמורות שבתורה והם ע״ז יהוד השם ועול מ״ש תיהדר הקו״ח של הפנ״י‬
‫גילוי עריות ושפיכות דמים יהרג ואל יעבור ואדרבה מקו״ח דהג' כתובים נילף דחייבות‬
‫ובשעת הגזירה אפילו על מצוה קלה שנאמר בפסוק ראשון‪ ,‬ומוכרה עכ״פ לגבי נשים כדעת‬
‫אוה״מ והב״ה כנ״ל בס״ד‪.‬‬ ‫ונקדשתי בתוך בני ישראל‪ ,‬ויחשוב בן בלבו‬
‫כשקורא ק״ש בתיבת בכל נפשך ובתיבת ובכל )אות י״‪ 0‬להתפלל בכל יום וכו' וכתיב ולעבדו‬
‫בכל לבבכם וכו'‪ ,‬בשו״ת‬ ‫נפשכם ויסכים הסכמה גמורה שאם יבא לידי‬
‫נסיון יתחזק וימסור נפשו וממונו בשמחה כר״ע ערוגת הבשם האו״ה סי' קס״א אות ב' למורי‬
‫‪ .‬ובני חנה ונחשב לו כאלו נמסר בפועל והיינו זצ״ל כ' וזל״ק מיהא נ״ל דהא דכל המצות נ״כ‬
‫דכתיב כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן לכתהילה מדאו' )כמבואר בראשונים( לאו כו״ע‬
‫טבחה וכי אפשר לו לאדם ליהרג בכל יום אלא הוא דמבואר בס' הרדים דמ‪5‬״כ ילפינן מדכתיב‬
‫מעלה הקב״ה לצדיקים כאלו הם נהרגים בכל יום ולעבדו בכל לבבכם מכלל דבעי כוונה‪ ,‬וי״ל מאן‬
‫בהעלותם על לב ככה‪ ,‬הכי איתא בספרי ובזהר דלא בעי כוונה ס״ל דקרא לא מיירי אלא‬
‫פרשת בלק אמר דצריך לחשוב מחשבה זו נמי לכתהילה ולא בדיעבד‪ ,‬וכמש״כ הכ״מ ריש ה'‬
‫באריכות דל״ת דאחד וז״ל שם לשוואה גרמיה גו תפילה משום דלא נאמר כלשון ציווי א״א למילף‬
‫אינון דמסרי נפשייהו על קדושת שמים והיינו מהתם‪ ,‬מיהא לפימש״כ הרמב״ם שם ריש ה'‬
‫ביחודא דשמע ישראל דכל מאן דשוי רעותיה תפילה דהאי ולעבדו בכ״ל אתפילה קאי‪ ,‬א״כ אין‬
‫הכי בהאי קרא יתחשב ליה כאלו מסר נפשיה לנו קרא דצריך כוונת המצוה אפי' לכתהילה‬
‫על קדושת שמיה‪ ,‬ובפ׳ צו אמר אוקמיה רבנן מדאו'‪ ,‬מיהא למ״ד דתפילה דרבנן ע״כ מוקי‬
‫שוב יום אחד לפני מיתתך דבכל יום ויום צריך לקרא הנ״ל בכל מצות שבתורה א״כ שפיר מוכה‬
‫בר נש לאהדרא בתיובתא ולמימסר רוחיה לגבי מקרא הנ״ל דלכתהילה בעי כוונה‪ ,‬וא״א לאוקמא‬
‫מריה ויפוק באחד ובמסכת ברכות פ׳ הרואה קרא הנ״ל בהכי עיי״ש ובערה״ב עה״ת פ' צו‬
‫כשהוציאו את ר׳ עקיבא להריגה זמן קריאת שמע בפס' לא תאפה המן באופן ב'‪ ,‬בהא דאיתא‬
‫היה והיו סורקין את בשרו במסרקת של ברזל ריש זבהים דעולה בא בנדבה משום דאין לך אדם‬
‫והיה מתכוין לקבל עליו עול מלכות שמים באהבה מישראל שאינו עובר בעשה‪ ,‬והיינו משום דקיי״ל‬
‫אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל מצות צ״כ‪ ,‬ואיתא בהרדיס דהעושה מצוה בלא‬
‫ימי הייתי מצטער על מקרא זה בכל נפשך כוונה עובר על מ״ע של ולעבדו בכל לבבכם‪,‬‬
‫אפילו נוטל את נפשך עכשיו שבא לידי לא ומזה לא ימלע שלא יהא עובר בהאי עשה ע״כ‬
‫אקיימנו יצתה נשמתו באחד‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪ :‬עולה באה בנדבה ועכ״פ איהו נמי על העא‬
‫קאתי משו״ה הוי קדשי קדשים עייבה״ק‪.‬‬ ‫)יח להתפלל בכל יום בכוונת הלב שנאמר ואותו‬
‫ובס' זכרו תורת משה לבעל היי אדם כ׳ דאפי'‬ ‫שהיא‬ ‫תעבודו וכתיב ולעבדו בכל לבבכם אע״פ‬
‫למ״ד מצות אצ״כ מ״מ ביעל מ״ע דולעבדו‬ ‫אנחנו‬ ‫שעבדיו‬ ‫מצות‬ ‫מצוה כוללת כל תרי״ג‬
‫בכל לבבכם דקאי על כל המצות‪ ,‬ובוידבר משה‬ ‫ותמורת‬ ‫עבדים‬ ‫להם‬ ‫מהיות‬ ‫שהוציאנו מארץ מצרים‬
‫עבודת פרך בחמר ובלבנים ובכל עבודה בשדה עה״ת פ' עקב כ' ע״ז דמ"מ יצא ולא הוי מצוה‬
‫עול עבודתו תרי״ג מצותיו הבאה בעבירה דשני מצות הן המצוה שעושה‪,‬‬ ‫נתן עלינו יתב׳‬
‫והכוונה מצוה אהרת ולעבדו בכ״ל‪ ,‬ודומה לתכלת‬ ‫רמב״ן‬ ‫כתב‬ ‫וכן‬ ‫סיני‬ ‫בהר‬ ‫פרשת‬ ‫סוף‬ ‫כדאיתא בזהר‬
‫ורמב״ם מ״מ מפי השמועה למדו דיש כאן מצוה ולבן שיוצא גם בלבן בלי תכלת רק ביעל מ״ע‬
‫פרטית זהו שאמרו בספרי איזו היא עבודה שבלב דתכלת‪.‬עי' מנחות מ'‪ ,‬וה״נ ביעל מ״ע דלועבדו‬
‫בכל לבבכם‪.‬‬ ‫זו תפלה וכן כתב רמב״ם וסמ״ג וסמ״ק ומנאה‬
‫בסמ״ק עם המצות התליות בלב כיון דהקב״ה ומורי ז״ל בסי' קפ״ה כ' ג״כ כזאת בדעת הב״ח‬
‫דס״ל בתפילין וציצית וסוכה צריך כוונה‬ ‫תלאה בלב ואם לא כיון בה לא יצא ידי חובתו‬
‫ועונשו גדול מאד כדכתב רשב״י פרשת פקודי כד לכו״ע‪ ,‬ובאמת‪ .‬משמע בר״ה ובעירובין דגם‬
‫קריב קמא מאריה וצלו צלותיה ולא חייש על במצות אלו פליג מ״ד דמצות אצ״כ‪ ,‬וכ' דל״ק‪,‬‬
‫יקרא דמאריה טב ליה דלא איברי וקב״ה אמר המ״ד מצות אצ״כ ס״ל דהא דכתיב במצות הנ״ל‬
‫‪.‬כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו והי' לאות וכו' ובסוכה למען ידעו וכו' אין לו‬
‫עכ״ל וישעיה הנביא אמר יען כי נגש העם הזה ענין למצוה של קשירת תפילין ולמצות ישיבה‬
‫רחק ממני לכן בסוכה‪ ,‬אלא הוא מצוה בפני עצמה‪ ,‬דקאמר‬ ‫בפיו ובשפתיו כבדוני ולבם‬
‫•הנני יוסיף להפליא כו׳ ומיירי במתפלל בלי רהמנא שיתכוין ואס לא כיון נהי דביעל מ״ע‬
‫כונה כדפירש ר׳ דוד קמחי וזהו לשון נגש דולזכרון בין עיניך‪ ,‬ומ״ע דלמען ידעו אבל מצות‬
‫כדארז״ל הגשה לתפלה‪ ,‬ממנין תרי״ג לרמב״ם קשירת תפילין וסוכה קיים עכ״ל‪ ,‬ובאמת מבואר‬
‫סמ״ג סמ״ק ורש״ן גבירו״ל ‪) :‬יה( להדמות אליו יתברך כן למעיין בלשון הב״ח שהביא המחצית השקל‬
‫שנאמר והלכת בדרכיו ופירשו רז״ל מה הוא רחום בסי' ח' סק״י שכ' וז״ל יראה שלא קיים‬
‫אף אתה הוי רחום מה הוא חנון אף אתה חנון כתיקונה שחיסר כוונה זו‪] ,‬ועי' בספרי שנדרש‬
‫מה הוא חסיד אף אתה חסיד ויתנהג האדם בכל קרא דבכל לבבכם לכמה דרשות‪ ,‬וע' בהגהות‬
‫הגאון בעל שואל ומשיב זצ״ל על הספרי שם[‪.‬‬ ‫עניניל‬
‫ודע דאף אי נימא כנ״ל דעובר בעשה דולעבדו בכל לבבכם אם לא כיון אין להקשות א״כ ל״ל קרא‬
‫בג' מצות אלו דצריכות כוונה ת״ל דבכל המצות צריך כוונה במ״ע יהידית ולעבדו בכל לבבכם‪,‬‬
‫דאין ה״נ‪ ,‬כך דהתוה״ק הוצרכה להשמיעינו איזה כוונה נכוין דייקא‪ ,‬ולזה כתבה בסוכות יכוין כי‬
‫בסוכות‬
 ‫ספר ד־ןרדים‬ ‫פרק א‬ ‫פיירוש‬
‫עניניו במדות האמצעות ילא ילך אל אחד‬ ‫בסוכות הושבתי‪ ,‬ובתפילין כי ביד חזקה‪ ,‬וזהו‬
‫מהקצוות והוא הדרך הישרה והטובה נקראת דרך‬ ‫כוונה מיוחדת דלא שייכת בשאר מצות דהכוונה‬
‫ה' היא שצוה עליה אברהם אבינו לבניו שנאמר‬ ‫בהם רק סתם שיעשה המצוה לרצון המצווה‬
‫אשר יצוה את בניו ושמרו דרך ה‪ /‬ממנין תרי״ג ‪:‬‬ ‫ית״ש ‪.‬‬
‫)יט( להיות בבית המקדש במורא וכובד ראש מאימת‬‫וראיתי בייעיב פנים בחלק דברי אגדה לפסח ד״ה‬
‫השי״ת השוכן בתוכו שנאמר ומקדשי תיראו ואמרו‬ ‫רשע מהו אומר וכו' שהקשה למה גבי‬
‫בתורת כהנים את מקדשיכם לרבות בתי כנסיות‬ ‫מצה כתיב ושמרתם את המצות ולא קרי לי'‬
‫ובתי מדרשות שבכל מקום דעלייהו כתיב ואהי‬ ‫עבודה‪ ,‬ובפסה כתיב והי' כי יאמרו אליכם‬
‫להם למקדש מעט אין נוהגין בהם קלות ראש‬ ‫בניכם מה העבודה הזאת לכס ואמרתם זבח פסח‬
‫כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה ועונש העובר‬ ‫הוא וכו' הרי דקרי לי' עבודה‪ ,‬והוכיח דבמצה‬
‫על זה גדול מאד כדאיתא בזהר בם׳ נשא על‬ ‫לא בעי כוונה ואס אכלו רק לתיאבון יצא אבל‬
‫פסוק כי יפליא אמרו כל בי כנשתא דעלמא‬ ‫פסח דהכוונה מעכבת וצריך שיאכלנו לשם מצות‬
‫מקדש אקרי ושני חכמים מקובלים גדולים בדורינו‬‫פסח הר״ז נקרא עבודה שבלב דכתיב ולעבדו‬
‫פסקו הדבור בבית הכנסת לגמרי רק בדברי תורה ויראת‬
‫בכל לבבכם‪ ,‬ומשו״ה נקרא עבודה עיי״ב‬
‫השם והם חכם השלם כמה״ר משה קורדואירו‬ ‫הקדושים‪ ,‬וצ״ל דאף דלהנ״ל לעבדו בכל לבבכם‬
‫זלה״ה והחכם השלם כמה״ר יצחק אשכנזי זצ״ל‬ ‫קאי על כל המצות‪ ,‬אבל אינה מעכבת עיקר‬
‫וכבד עונש השח אפילו שלא בשעת התפלה כי‬ ‫עשיית המצוה כנ״ל משא״כ בפסח שהוכיח‬
‫כן לשון הזוהר מאן דמשתעי בבי כנשתא מפני‬ ‫דהכוונה מעכבת אף דהוי מידי דאכילה ונהנה‪,‬‬
‫אימת השוכן בו יתברך דהא כתיב במקום גילוי‬ ‫מ״מ מדדרשינן בריש זבחים ועשית פסח שיהי'‬
‫שכינה קול דממה דקה וכתב סמ״ק דיש לאדם‬ ‫כל עשיותיו לשס פסח‪ ,‬לעכב מנ״ל מדכתיב הוא‪,‬‬
‫לדון ק״ו מהעמים העומדים בבית תפלותם שעומדים‬‫וסובר רי״ו בנזיר דהוי פושע‪ ,‬משוס דאכילה‬
‫כאלמים וכן כתב הכלבו לכן יש לאדם ללמוד‬ ‫ג״כ בכלל כל עשיותיו הוא דצריך שיהי' לשם‬
‫^‪1‬קיו העומדים לפני מלך מלכי המלכים הקב״ה‪,‬‬ ‫מצות פסח‪ ,‬משא״כ במצה דאף דשייך נמי לעבדו‬
‫ענף מצוה ‪ 0 ) :‬וכן כתב רבינו יונה מעלות‬
‫רבות נמסרו לנר במצות עשה מעלת הבחירה‬
‫בכל לבבכם אבל לא לעכב‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬אבל עיקר‬
‫לפענ״ד י״ל בפשיעות עפ״י המבואר בפסחים דף‬
‫אחת‪ ,‬שנאמר ובחרת בחיים ובכל עת שמזדמן‬
‫ע״ב ע״ב דאכילה לא מקרי עבודה רק אכילת‬
‫לפני האדם איסור או ספק איסור והוא פורש‬
‫מקיים מצות עשה זו ובסוף פ״ק דקדושין כתב‬
‫קדשים עיי״ש‪ ,‬א״כ א״ש דאכילת פסח דהוי‬
‫רבינו נסים דמאי דאמרינן בכוליה גמרא ספקא‬
‫קדשים משו״ה נקרא האכילה עבודה משא״כ‬
‫דאורייתא לחומרא דבר תורה הוא ולא מדברי‬
‫במצה דלא מקרי קדשים‪.‬‬
‫סופרים וכתב שכן דעת רש״י ובתשובה כתב‬
‫ומה ששייך עוד לדברי רבינו בענין כוונה גבי‬
‫אפילו בעסקי העולם כל המשכיל בוחר לנפשו‬ ‫מצות יתבאר לקמן במצות תשובה פרק ד'‬
‫הדרך היותר בטוח והמשומר מכל נזק ומכשול‬
‫כי שם מקומו‪.‬‬
‫ואפי׳ באפשר רחוק ועל אחת כמה וכמה שיש‬ ‫)אוה י״ט( להיות בביה״מ וכו' ואמרו בתו״כ‬
‫לנו לעשות כן בדברי התורה והמצות עכ״ל‪ ,‬ממנין‬ ‫וכו' מדברי רבינו מבואר‬
‫תרי״ג לרבינו יונה ‪> :‬כא( ומעלת שלמות הבטחון‬ ‫דס״ל דקדושת ביהכ״נ הוא דאו' והוא מחלוקת‬
‫בו ית' מצוה שנית שנאמר תמים תהיה עם ה׳‬ ‫ראשונים עי' פמ״ג סי' קנ״א‪ ,‬ובכד״ח מערכת‬
‫אלהיך וכן כתב הרמב״ן שזו מצות עשה שלא‬ ‫בית אות מ״ג אריכות גדול בענין ביה״כ ובתשו'‬
‫נשאל מהוברי השמים החוזים בכוכבים ולא‬ ‫מהרש״ם ח״א סי' יו״ד‪ ,‬ואין להאריך במה‬
‫מזולתם מה לעתיד להיות אם נשמע דבר מהם‬ ‫שהאריכו כל ספרן של צדיקים זי״ע‪.‬‬
‫נאמין כי הכל ביד ה׳ מפיר אותותם כפי‬ ‫)אוה ל( ‪1‬בן כ' רבינו יונה וכו' שנאמר ובחרת‬
‫התקרבנו לעבודתו והכי איתא במסכת פסחים‬ ‫בחיים וכו' דמאי דאמרינן וכו'‬
‫בתשו' בית היוצר חאו״ח סי' א' הביא בשם ס'‬
‫ומינה נלמוד דמצוה לבטוח בו ית׳ בכל לב בכל ענייני‬
‫העולם כמפורש בקבלה ברוך הגבר אשר יבטח‬ ‫בית אברהם מבעל חיי״א דמדכתיב ובהרת בחיים‬
‫בה׳ ארור הגבר אשר יבטח באדם כו׳ וכתיב בטחו‬
‫מה״ת לחומרא‪ ,‬וה' דמ״מ לא‬ ‫מוכחדספד״א‬
‫דהרמב״ם ‪M‬סד״א‬
‫‪Wj i j‬‬ ‫על ה; עב ס‬
‫הרמב״ס די״ל‬ ‫מזה ענ‬
‫קשה עזם‬
‫קשם‬
‫בו בכל עת וכתיב בטח אל ה׳ בכל לבך‪ ,‬ממגין‬
‫בספיקח‬
‫לקולא רק בדיעבד אבל להכניס עצמו בספיקא‬
‫תרי״ג לרבינו יונה ולגאון ור״ש ן׳ גבירול ורמב״ן‬
‫וסמ״ק ‪> :‬כב( ומעלת התבונן בגדולתו ית׳ מצוה‬
‫זה אסור מדאו'‪ ,‬א״כ מקרא ובחרת בחיים אינו‬
‫מוכח אלא דלכתחילה אסור להכניס ענמו אבל‬
‫שלישית שנאמר וידעת היום והשבות אל לבביך‬
‫בדיעבד מוסר‪ ,‬ומיושב עפי״ז סוגי' דחולין דיליף‬
‫כי ה׳ הוא האלהים דוד אמר ה׳ משמים השקיף‬
‫מרישא של עולה דדלמא הטעם משום ספד״א‬
‫על בני אדם לראות היש משכיל דורש את אלהים‬
‫לקולא לרמב״ם‪ ,‬דמרישא של עולה מוכח דאפי'‬
‫וכתיב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה‪,‬‬
‫לכתחילה מותר להכניס עצמו בספיקא וזה אסור‬
‫ממנין תרי״ג לרבינו יונה ‪) :‬כג( ומעלת זכרון‬
‫מדאו' ושפיר מוכח דאזלינן בתר רובא‪ ,‬ולגבי‬
‫חסדיו ית' והתבונן בהם מצוד! רביעית שנא׳ וזכרת‬‫רובא מותר להכניס עצמו אפי' לכתחילה עיי״ש‬
‫את כל הדרך אשר הוליכך ה׳ אלהיך זה ארבעים‬ ‫וכ״ר‪ .‬בס' וידבר מפה בתיקון משה לפסח אות‬
‫שנה‬ ‫כ״ו נ״ז וז״ל ונ״ל דאפי' אי ספד״א לקולא היינו‬
‫ספק שכבר עבד‪ ,‬אבל בחמן שיש לחוש שימצא בפסח ויעבור מודו כו״ע דמה״ת צריך לחוש לכך‪,‬‬
‫וכן משמע ממה דילפינן מומלאה האדן זימה שלא ישא אשה במדינה זו וכו' ונמצא אח טשא אחותו‪,‬‬
‫וכן גבי לפני עור דאו' כ' תוספ' שמא ישכח ויאכל‪ ,‬ועי' חתס״ו אט״ז סי' יו״ד עכ״ל )יבמחצית‬
‫השחל‬
‫דל‬ ‫פירוש‬ ‫פרק א‬ ‫ספד ^ ר ד י מ‬
‫שנה במדבר ויאכילך את המן שמלתך לא בלתה השקל סי' תל״א ס״ק ב' לא נחית לזה‪ ,‬והוצרך‬
‫כו׳ ומינה גלמוד מקיו אם נצטיונו לזכור לדורות לומר טעם אחר דהוי איתחזק איסורא עיי״ש[‪.‬‬
‫החסדים שעשה עם אבותינו כל שכן שכל אחד ועפי״ז ניחא ליישב קו' המעה אפרים סי' תרכ״ה‬
‫באל״מ ס״ק ל״ג מגמ' ר״ה דף ל״ד ע״ב‬ ‫מישראל חייב לזכור החסדים שעושה עמנו תמיד‬
‫לכלל ישראל שמציל אותנו משיני אריות רשעים שילך למקום שתוקעין אף שהיא ספק‪ ,‬עיי״ש‪,‬‬
‫העומדים תמיד עלינו לכלותינו ולזה אנו אומרים ובהגהות מלא הרועים שם עמד ג"כ בזה‪,‬‬
‫בכל‪ ,‬יום מזמור לולי ה׳ שהיה לנו וכן חייב ולהרמב״ס הא ספיקא לקולא וכ' דמ״מ יש לו‬
‫כל אחד מישראל לזכור החסדים שגמלו ה' יתברך עיקר מה״ת‪ ,‬וכ"כ המהש״ק סי' תקצ״ד עיי״ש‪,‬‬
‫מעת שיצרו בבטן אמו ואז יכנע לפניו ויבוש ולדעתי תירוצם אינו מספיק דתפילה ג״כ יש לה‬
‫וישוב בתשובה שלמה וכן שמעתי מפי מורי הרב עיקר מה״ת לדעת הרמב״ס מאותו תעבוד‪,‬‬
‫החסיד כמהור״ר יוסף סאגיש זצ״ל‪ ,‬ממנין תרי״ג ולעבדו בכל לבבכם‪ ,‬וכמו שהביא רבינו כאן אות‬
‫לרבינו יונה ‪) :‬כח לזכור בכל יום בלבבנו כי י״ז א"כ עדיף וודאי תפילה מספק שופר‪ ,‬ולהנ״ל‬
‫עבדים היינו לפרעה במצרים בעבודת פרך בחמר א״ש דלכתחילה מודה הרמב״ס דספיקא לחומרא‬
‫־ובלבנים ואלו לא הוציאנו עדיין אנו ובנינו היינו עבדים מצד ובחרת בחיים א"כ מוטל עליו חיוב מה״ת‬
‫שנאמר זכור את היום הזה אשר יצאתם מארץ מצרים שילך למקום הספק שלא יעבור על עשה‬
‫דשופר כנ״ל‪.‬‬ ‫וכתיב ואותנו הוציא משם וכדתניא בהגדה דפסח‬
‫‪ DK‬כי לענ״ד קו' המט״א ומה״ר הנ״ל בלא״ה‬ ‫כאלו‬ ‫בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו‬
‫ל״ק בפשיעות עפ״י החוו״ד בסי' ק״י‬ ‫הזאת‬ ‫הוא עצמו יצא ממצרים ופרי המחשבה‬
‫כדי שלא יחזיק האדם עצמו כבן חורין דהתורה מיירי מוודאי‪ ,‬ובעשה הוי לחומרא‪ ,‬עי'‬
‫כדתנן באבות ואין אתה בן חורין‪ ,‬ובזוהר פרשת דעת קדושים )שנדפס מחדש שנת תרע״ב( סוף‬
‫בהר סיני עלה קי״א לאשתדל בתר פקודי אורייתא ה' מזוזה‪ ,‬אבל הפנ״י ברכות דף י״ב בד״ה‬
‫דכלא איקרי עבודה כעבד דאשתדל בתר מאריה בתוספת‪ ,‬והפמ״ג או״ח סי' י״ז ס״ק ב' כ'‬
‫בכל מה דאצטריך בגין דישראל אקרון ליה עבדים דכ׳ כי להיפך דבשוא״ת לכו״ע ספד״א לקולא‪ ,‬וזהו דעת‬
‫לי בנ״י עבדים עבדי הם מאי טעמא אינון עבדים בגין המטא״פ בקושייתו‪ ,‬וצ״ל כמש״כ עפ״י סברת‬
‫אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים ובג״כ כתיב בעשר הבה״י ות"מ הנ״ל‪ ,‬לחלק בין לכתחילה לדיעבד‪.‬‬
‫אמירן‪ .‬לבתר דכתיב אנכי ה׳ אלהיך אשר ובמכתב חי״ת להג' בעל שו״ת פני מבין זצ״ל‬
‫כתבתי לו דברי אלה‪) ,‬כי התשו' בבה״י‬ ‫הוצאתיך מארץ מצרים למפלח לי כעבד דפלח‬
‫הוא אליו( י והשיב דהן נכון הדבר עפי״ז‪ ,‬אולם‬ ‫עכ״ל‪,‬‬ ‫למאריה דפרק ליה מכל מרעין בישין דעלמא‬
‫בעיקר סברת בה״י יש לעיין דהרמב״ם ז״ל פי״ח‬ ‫ומקרא‬ ‫וסתם זכירה בלב כדאיתא בספרא ובספרי‬
‫יתירא דכתיב למען תזכור את יום צאתך מארץ מא״ב ה' י״ז כ' הטעם דבשבוי' הקילו הואיל‬
‫מצרים דרשו ז״ל דחיובא נמי להזכיר יציאת מצרים ואיסר כל הספיקות כולם מדבריהם לפיכך הקילו‬
‫בפה כדי לחזק הלב דרחמנא לבא בעי‪ ,‬ורשב״ץ בשבוי' עיי״ש ולהבה״י קשה כיון דלכתחילה מה״ת‬
‫וסמ״ק מנו מתרי״ג מצות זכרון יציאת מצרים אסור איך מקילין לכתחילה בשבוי' לישא אותה‬
‫בפה בכל יום‪ ,‬וענף המצוה העקרית לזכור אותה כיון דזה מה״ת שאסור לישא לכתחילה‪ ,‬וע״כ‬
‫בלב חרד‪ ,‬חלק מצוה‪) :‬כד‪ (.‬כשם שמצוה לזכור נראה דכל ספק מותר מה״ת א"ד ז״ל‪ ,‬ולענ״ד‬
‫יציאת מצרים ביום כך מצוה לזוכרה בלילה לא דמי ספק דשבוי' לנדון כזה שנזדמן ספק‬
‫כדאיתא בפ״ק דברכות כי נתן לב כי גם בלילה במקרה‪ ,‬דשם בשבוי' באמת יש לה חזקת היתר‬
‫היו המצרים משעבדים אותנו כדאמרו ז״ל על עי' פנ״י בסוגי' דראוה מדברת‪ ,‬רק דנגד זה‬
‫פסוק וירא איש מצרי מכה איש עברי שהיו רוב עכו״ם פרוצים בעריות‪ ,‬א״כ כשיש עד אחד‪,‬‬
‫מעמידים את ישראל למלאכתם מקריאת הגבר או מסיח לפ״ת שוב נעשה ספק עכ״פ‪ ,‬והקילו‬
‫ולכך הרג בכוריהם בלילה ומרוב צרתם כתיב חכמים לאוהמא אחזקת היתר מטעם דבלא״ה‬
‫ספד״א לקולה‪ ,‬ואי דעכ״פ לכתחילה אסור מדאו׳‬ ‫ויקם‬
‫היינו לכנס לס' לחוד בלי סמיכה על חזקה‪ ,‬אבל במקום חזקת היתר‪ ,‬לא שייך לאסור לכתחילה כיון‬
‫דאיכא חזקה‪ ,‬משא״כ בנדון דר״ה הנ״ל‪ ,‬או בשאר ספיקות שהוא ספק מצד עצמו‪ ,‬או כמו בחמן‬
‫דלא שייך לסמוך על החזקה רק מצד ספיקא לקולא‪ ,‬באמת לכתחילה אסור מה״ת‪.‬‬
‫)אות כ״ד כ״ה( כש‪ 0‬שמצוה לזכור יצי״מ וכו' הפמ״ג באו״ח סי' ס״ז ס״ק א' כ' וז״ל נסתפקנו או‬
‫בלילה דבר תורה‪ ,‬או רק מדרבנן ואסמכתא‪ ,‬ועי' פר״ח משמע בלילה הוי‬
‫נאמר בלילה‬ ‫רק אסמכתא‪ ,‬ועי' ר״מ פ״א מק״ש ה' ג' משמע דהוי ד״ת‪,‬ולפי״ז נשים ביצי״מ אס‬
‫חייבים נשים ועבדים בספק וצ״ע‬ ‫הוי רק דרבנן מה״ת פטורים דמ״עשהז״ג‪ ,‬רק מדרבנן‬
‫כעת עכ״ל‪.‬‬
‫אולס הרשב״א פ״ק דברכות הביא בשם הראב״ד דפליגי מה״ת דלבן זומא מה״ת מזכירין‪ ,‬ולרבנן‬
‫רק מדרבנן‪ ,‬עי' צל״ח‪ ,‬ובמר״מ שי״ק על תר״מ ל״א מיישב עפי״ז קו' המנ״ח עיי״ש היטב‪.‬‬
‫ושאג״א סי' י״ב הוכיח דאף אי יצי״מ בלילה הוא מה״ת מ״מ הוי מ״ע שהז״ג גבי נשים כמו בק״ש‬
‫להכ״מ עיי״ש‪ ,‬ומה״ט תמה מאד במנ״ח מצוה כ״א אות ו' על החינוך שכ' דמצות סיפור‬
‫יצי״מ בליל ט״ו בניסן נוהג גם בנשים הא הוי מ״ע שהז״ג מכש״כ כיון דהוי רק פ״א בשנה וכ'‬
‫דהרמב״ם לא הביא דבר זה‪ ,‬ושום א' ממוני המצות והניח בצ״ע על החינוך שכ' כן‪.‬‬
‫ןלע״ך בס״ד דתלי' אי ילפינן דמ״ע שהז״ג נשים פטורות ממצה שמחה והקהל דהוי מיעוטא‪ ,‬או‬
‫מהקישא דכה״ת לתפילין‪ ,‬דכבר הבאתי בקיצור לעיל באות י״ד דברי הפנ״י דהירוש'‬
‫הוצרך ללמוד פטור דנשיס בק״ש מקרא דאזיל למאן דיליף ממיעוטא דב' או ג' כתובים‪ ,‬ורק‬
‫בדכוותייהו‬ ‫׳‬
 ‫ספר ד־ורד־מ‬ ‫פרכן א‬ ‫פירוש‬ ‫‪8‬‬

‫ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיי וכל מצרים‬ ‫בדכוותייהו מ מ ע טי משא״כ ק״ש דהוי קבל ת‬
‫ויאמר קומו צאו כו' ועל ידי זכרון זה נשתעבד‬ ‫עומ״ש אדרבא ילפינן מקו״ח ממצה שמחה‬
‫לאלהינו יתברך גם בלילות ובמקום פולהן מצראי‬ ‫והקהל דחייבות‪ ,‬משו״ה הוצרך ללימוד מקר א‬
‫בליליא ניקום בלילי' לאשתדלא בפולחניה עד‬ ‫דמ״מ נשים פ טורו ת מק״ש‪ ,‬ובחתן סו פ ר בשער‬
‫דיתער צפרא דכתיב קומי רוני בלילה ולא נחזיק‬ ‫הגידילים וכלאיים בסוגי' ד מ״ע שהז״ג אות ט'‬
‫טובה לעצמנו וכדתיבנא לעיל סימן ז׳‪ .‬ענף‬ ‫כ' דמה ש ל תו ס פ' במגילה דאיצטרך אותו ולא‬
‫מצור‪) : ,‬כס איש אמו ואביו תיראו מפני‬ ‫אותה משוס דמילה נכ ר תו עליה י״ג בריתות‬
‫צווי ה׳ ידמה אותם בעיניו כמלך ומלכה ויפחד‬ ‫והוו״א דחייבות‪ ,‬תלי' נמי בזה‪ ,‬דאי ילפינן‬
‫וירעד מאד מלעבור על רצונם אלא כל אשר‬ ‫ממיעוטא דג' כ תובים א״כ י״ל דמילה ילפינן‬
‫יצוו שניהם או א' מהם יהיה הדבר בעיניו‬ ‫מקו״ח דחייבות מהג' כתובי ם משוס דנכר תו י״ג‬
‫דבר מלך שלטון לא יטה ימין ושמאל דלא שייך‬ ‫בריתות‪ ,‬משא״כ אי מהקישא דכה״ת לתפילין אין‬
‫ל׳ מורא אלא באדון או מלך על עבדיו שנא׳‬ ‫משיבין על ההיקש ול״ש תירוצם זה‪ ,‬והוצרכו‬
‫וכתיב ירא‬ ‫ואם אדונים אני איה מוראי כו׳‬ ‫לתי' אחר עיי״ש )ולא נ ס תיי ע מ הפנ״י הנ״ל(‬
‫את ה׳ בני ומלך כללו של דבר יתנהג עמהם‬ ‫א״כ לפימש״כ בטו״ר או״ח ריש ה' סוכ ה ט ע ם‬
‫כמו שהיה מתנהג עם מלך בשר ודם שירא מאד‬ ‫שתלה ה תור ה רוב מצות ביצי״מ משוס שהוא‬
‫פן יתיז ראשו אפילו קרעו כסותו ורקקו בפניו‬ ‫עיק ר יסוד הדת והא מונה עיי״ש דבה״ק‪ ,‬א"כ‬
‫והכהו ישתוק ויסבול מפני פחד ה׳ ומהדר גאונו‬ ‫אי ילפינן מג' כתובים לפטורא דמ״ ע שהז״ג י״ל‬
‫שהשוה מוראם למוראו דכתיב את ה' אלהיך‬ ‫דנשיס חייבות ביצי״מ מקו״ח שזהו עיקר הדת‬
‫תירא וכתיב בהם איש אמו ואביו תיראו לפי‬ ‫והאמונה‪ ,‬אך אי ילפינן מהקישא דכה״ת לתפילין‬
‫ששלשתן שותפין ביצירתו והמצער אביו או אמו‬ ‫אין משיבין על ההיקש ונשים פ טורו ת גם מ סיפו ר‬
‫כאלו ציער השי״ת ומחמת יראתו לא ישב‬ ‫יצי״מ‪] ,‬עי' מדרש רבה פ' בשלח פ' כ״ג אז‬
‫ולא יעמוד במקום המיוחד לאחד מהם ולא סותר‬ ‫ישיר משה נכון כ ס א ך מאז‪ ,‬ובשלה״ק מס' פ ס חי ם‬
‫דבריו אע״פ שהוא יודע שאינו כן לא יאמר‬ ‫ד״ה פ ר ק תורה אור חג ה פ ס ה הוא ע מוד ה ח ס ד‬
‫לא כן הי' אפילו להכריע ולומר יפה אמר‬ ‫וכו'‪ ,‬ועי' בטו״ר או״ח סי' ר ע״א וזל״ק והר מב״ ם‬
‫אבי או אמי אסור מפני שמשוה עצמו אליהם‬ ‫ל שהשבת עצמו זכר ליצי״מ כי ב עבו ר היות‬
‫שהוא כדאי להכריעו ונוהגת בזכרים ובנקבות ומה‬ ‫יצי״מ מורה על אלוה קדמון מחדש ח פן ויכול‪,‬‬
‫שאז״ל איש ספק בידו לעשות היינו כפי דרך‬ ‫ע״כ כתיב בשניות וזכרת כי עבד היית באמ״צ‬
‫הגמ' אם אין ענין למורא תנהו ענין לכבוד‬ ‫וכו' ע״כ ציווך ד״א לעשות את יום השבת‪ ,‬שאם‬
‫של מאכל ומשקה ושירות פרט לאשה שרשות‬ ‫יעלה על לבבך ס פ ק על השבת שמורה על‬
‫בעלה עליה‪ ,‬ממנין תרי״ג‪) :‬כז( מצות מורא האב‬ ‫החידוש‪ ,‬ועל ה ח פן‪ ,‬ועל היכולת‪ ,‬תזכור מה‬
‫מצוה לעצמה ומצות מורא האם מצוה לעצמה‬ ‫שראו עיניך ביצי״מ שהוא לך לראי' ולזכור‪ ,‬ו הנה‬
‫אעפ״י שלענין מנין תרי״ג נמנו לא' וארז״ל לבך‬ ‫השבת זכר ליצי״מ ויצי״מ על השבת כי יזכרנו בו‬
‫הקדים בכבוד אב שנאמר כבד את אביך ואת‬ ‫ויאמר כי השם מחדש בכל זמן אותות ו מופ תי ם‬
‫אמך ובמורא הקדים האם שנא' איש אמו ואביו‬ ‫אשר‬ ‫כי הוא‬ ‫ברצונו‬ ‫הכל‬ ‫ועושה‬
‫תיראו לומר ששקולים הם וקראו רז״ל מצות‬ ‫עכ״ל‬ ‫בראשית‬ ‫במע שה‬ ‫הכל‬ ‫ברא‬
‫כיבוד אב ואם ומוראם חמורה שבחמורות שבתורה‬
‫יששכר במאמרי‬ ‫הקדוש ו הנורא‪ ,‬ועי' בני‬
‫רק אם אביו ואמו יאמרו אליו שיעבור על אחד‬
‫חדש ניסן מ א מר ד' טיול ב פ ר ד ס לפרש ה מ סו ר ה‬
‫מאיסורי תורה או אפילו על איסור דרבנן לא‬ ‫וחדל לעשות ה פ ס ח‪ ,‬וחדל לעולם עייבה״ק‪ ,‬ובזה‬
‫ישמע להם בזה ואם מתעסק בכבוד אב ואס‬
‫א מר תי לקוצר דעתי שיש ליתן ט ע ם על שפסח‬
‫ונזדמנה מצות עשה לפניו פטור שהעוסק במצוה‬ ‫ומילה דוחה שבת‪ ,‬דמי נתל ה במי כיון שהשבת‬
‫פטור מן ה»ו!וה אבל אם קודם שהתחיל במצות‬
‫זכ ר על יצי״מ‪ ,‬ויצי״מ הוא הזכר על השבת‪ ,‬א״כ‬
‫כבודם ומוראם נזדמנה לפניו אם אפשר למצוה‬
‫מצות פ ס ח ומילה שבזה יצאנו מ עבדו תינו מ פ ר ע ה‬
‫שתעשה ע״י אחרים תעשה ואם לאו יעשנה הוא‬ ‫ל ע ב דו ת הבוב״ה כדברי הבני״ש שהם ה ס הסיב ה‬
‫לכל המצוה‪ ,‬אין בזה שוס דבר חוצן בין ה פ ס ח‬
‫לשבת שהפסח גופ א הוא השבת כדברי הפו ״ ר וכמש״כ השלה״ק הג״ל בפירוש כן שפסח כקרא שבת‬
‫מ ה״ מ‪ ,‬א״כ בדין הוא שידחו שבת כיון שאין זה דיחוי כלל רק אדרבה חיזוקו ותמירתו של י סו ד‬
‫השבת קודש‪ ,‬יצאתי בזה חון מהמכיוון ל הבנ ת הענין שלפנינו[ ומובן עפי״ז ה מ סו ר ה‪ ,‬שמור את יו ס‬
‫השבת וג ם בשבת שמור את חדש האביב ועשית פ ס ח‪ ,‬כי אס שמור ת שמר את מצות ד״א ש הפס ת‬
‫הוא סיב ה לקיו ם זה כנ״ל‪ ,‬וב אות א' שם כ' ה מנ״ ח דיצי״מ בלילה כיון דנפ ק א מדרשא דכל משו״ה‬
‫חל שבועה טלי' א ם נ שבע שלא יזכור או שיזכיר‪ ,‬אבל בליל מ״ו הוא עשה מפור ש במנין תרי״ג‬
‫א״כ אין חל עליו שבועה אלא בכולל‪ ,‬ובשאר לילות כיון דהוי מריבוי דכל הוי כ מו ח״ש וחל שבועה‬
‫וזכירת יצי״מ ביום הוי עשה ר ק שאינו נ מנ ה במנין תרי״ג למ״ע בפ ״ ע כיון דנפ ק א מ פ סו ק למען‬
‫תזכור ולא נ א מ ר בלשון ציווי ״זכור״ אלא קאי אדלעיל לאכול פ ס ח ומצד שעי״ז תזכור אף! דממילא‬
‫שמעינן דמצוה לזכור מ״ מ אינה נ מנ ה למ״ע בפ ״ ע‪ ,‬והכי קי ם להו ד פ סו ק זכור את היום הזה דהוי‬
‫בלשון ציווי מיירי מליל ע״ו‪ ,‬ו ת מ ה על רש״י בחומש שכ' על פ סו ק זכור את וכו' למד שמזכירין‬
‫יצי״מ בכל יום והניח בצ״ע‪ ,‬וכ' עוד הוכ ח ה ד ע״כ קר א דזכור את יום הזה קאי ר ק על ליל ט״ו דר״א‬
‫‪ p‬עזרי' א מר לא זכיתי שתאמר יצי״מ בלילות עד שדרשה ב״ז מכל ימי לרבות הלילות ע"כ כולהו‬
‫ס״ל ד מ פ סו ק זכור את היום וכו' לא נלמד ר ק לליל פ ס ח אכל לא על כל ימות השנה לא כרש״י‬
‫ז״ל וצ״ע מאד עכ״ל‪ ,‬ולענ״ד דברי רש״י חיים וקיימים דהנה בתשו' יהודא יעלה חאו״ח סי' ק ״ג‬
‫עמד‬
‫ה‪9‬‬ ‫פירועז‬ ‫פרס א‬ ‫ספר ^•־ידים‬
‫הכל מפורש בפ״ק דקדושין ובדברי הפוסקים׳ עמד על המחקר נזה שפעמים דרשו חז״ל כיוס‬
‫חלק מצוה ‪) :‬כח( ואהבת לרעך כמוך לפיכך צייר ולא בלילה כגון כיוס השמיני ימול‪ :‬ודכוותי;‬
‫לספר רק בשבחו ולחוס על ממונו כמו שהיא ובסוכה צריו גזש״ו השכוח שבו ממילואים‪ ,‬דנסיכות‬
‫תשבו שבעה ימים אף לילות בכלל‪ ,‬ובכמה■ מצוח‬
‫מצינו דיום אף לילו עמו‪ ,‬והוכ״ד בזה דבכל מקום דכתיב יום אי לאו דאיכא איזה ■הוכחה• לדרוש‬
‫יום ולא לילה שפיר משמעות יום כולל יום שלם של כ״ד שעות‪ ,‬והוכיח שם דבכ״מ ^דדרשינן יום‬
‫ולא לילה יש הוכחה לזה‪ ,‬וגם בהא דלמען תזכור את יום צאתך וכו' אי לאו ריבוי דכל הוו״א ימים‬
‫ולא לילות משום דיציאה ביממא הוי‪ ,‬ע״כ יום צאתך שולל הלילה‪ ,‬ה״נ ימי חייך שולל הלילה דזכירה‬
‫בעינן כעין המאורע וגם איתקשו אהדדי בחד קרא יום זכירה דומי' דיום יציאה עיי״ש באורך‪.‬‬
‫ולפי׳׳ז אין זה הוכחה שהוכיח המנ״ח הנ״ל‪ ,‬דמזכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מוכח רק‬
‫ביום דיציאה ביממא הוי משו״ה הוצרך לדרוש מקרא דלמען תזכור דשם כתיב ״כל" לרבות‬
‫וכנ״ל‪ ,‬אבל לעולם גס קרא דזכור קאי על חיוב זכירת יצי״מ בתורת ציווי כדעת רש״י ולענין לילה‬
‫דרשינן מקרא דלמען תזכור דלענין לילה באמת לאו עשה גמורה הוא‪ ,‬אבל לענין יום הוי עשה‬
‫מתרי״ג מצות לרש״י מקרא דזכור שהוא בדרך ציווי‪ •,‬וממילא מה״ע לא יליף‪ ,‬על הזכרה בגמ' דילן‬
‫מזכור את היום וכו' כיון דהוצרך לדרוש קרא דלמען תזכור משוס ריבוי דכל לגבי לילה‪ ,‬דזה ■לא‬
‫אתי מזכור את יום אשר יצאתם וכו' דיציאה רק ביממא הוי‪ ,‬א"כ כש״כ דקרא דזכור דככתב כלשון‬
‫ציווי דהוי מ״ע גמורה ליום עכ״פ‪ ,‬ושפיר יש לקיים פי' המזרחי שהביא המכ״ח שרש״י למד זה‬
‫מתיבת ״זכור" שהוא לשון הווה תהי' זוכר זה תמיד וכו' והגמ' לא הוצרך להביא זה שהוא מקרא‬
‫מפורש‪ ,‬רק קרא דלמען תזכור בשביל דרשה דכל לראב״ע כדאית לי'‪ ,‬ולחכמים כדאית להו‪ ,‬וא״ש‬
‫‪,‬‬ ‫דעת רש״י בס״ד‪,‬‬
‫ןהוי בהדי' כתב רבינו כאן באות הקודם בשם ספרי שהוא עשה חדא עם למען תזכור וממנין‬
‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫תרי״ג‪] ,‬אח״ז מצאתי במהר״מ שיק על תר״מ סי' כ״א שהעיר ג״כ על מנ״ח[‪.‬‬
‫ןעי' שו״ת חתס״ו חאו״ח סי' ע״ו‪ ,‬ובספרו ת״מ פ' יתרו בפסוק זכור את יום השבת לקדשו שכ'‬
‫דמגזש״ו דפסחיס קי״ז דצריך להזכיר יצי״מ בקידוש מוכח דמזכירין יצי״מ בלילה דהא• ילפינן‬
‫זכירה זכירה‪ ,‬ומבואר שם דף ק״ו ע״א דעיקר קידושא בלילה‪ ,‬ודכתיב זכור את יוס השבת היינו‬
‫הוא מגזש״ו‪,‬וא״כ מוכח להזכיר יצי״מ בלילות‪,‬‬ ‫והה״ד למען תזכור בלילה‬ ‫בכניסת יום והוא לילה‪,‬‬
‫תיקן תפילתערביתוכתבו התוספ' ברכות כ״ו‬ ‫אמנם לרבנן דראבע״ז דתפילות אבות תקנום ויעקב‬
‫ד״ה יעקב דמצוה להקדים להתפלל ביום כמו שהתפלל יעקב‪ ,‬וא״כ יתפלל של שבת בע״ש‪ ,‬ולא מוכח‬
‫כ״ז דמאן דצלישל שבת בע״ש מקדש על‬ ‫בדף‬ ‫מידי דיקדיש בעוד היום ולא הוי יצי״מ בלילה עיי״ש‬
‫הכוס ג״כ‪ ,‬ולמאן דס״ל דכנגד תמידין תקנום הו״ל רשות דתפילת ערבית נגד איברים וקדרים■ שא\ן‬
‫חובה להקעירס בלילה‪ ,‬וגס להך דיעה אין זמנה רק בלילה דלא ילפינן מיעקב וא״א להתפלל של‬
‫שבת בע״ש‪ ,‬ומוכח שמזכירין יצי״מ בלילות‪ ,‬והיינו הרי אני כבן שבעים שנה‪ ,‬א״כ שעשו לו כס זה‪,‬‬
‫ע״כ הסכימו מן השמים כוותי דת״ע רשות דהא העבירו את ר״ג מנשיאותו דס״ל דת״ע חובה‪ ,‬א״כ‬
‫לא נתקן נגד יעקב וא״כ אין להקדים להתפלל‪ ,‬ומוכח מגזש״ו דזכירה זכירה דמזכירין בלילה ואנזי״ה‬
‫לא זכיתי וכו' עכ״ל המתוק מדבש ונו״צ‪.‬‬
‫ועי' נדה דף ע״ג ע״א א״ל ר' שמעי' לר' אבא ואימא ביממא תיהוי זבה פירש״י ראתה ביום תיהוי‬
‫זבה כדכתיב ימים אבל ראתה בלילות לא תהא זבה‪ ,‬והשאלה הוא תמוהא דהא כל יום דאורייתא‬
‫לילה עמו כמו בשבתות ומועדים ושבעת ימי נדה‪ ,‬ומצאתי שעמד בזה בישמח משה הנדפס שנת‬
‫תרס״ח בחלק יין הרקה‪ ,‬וכ' וזל״ק ושמעת מנה דכל שיש ילה המשך זמן וודאי קאי‪ .‬על יום״ שלם‬
‫משא״כ מה שאינו יום שלם רק ברגע אחד ביום אמרינן יום ולא לילה כמו במילה דאמריכן' יום ולא‬
‫לילה וז״פ עכ״ל וראיתי שהוא גמ' מפורשת בסוכה דף מ״ג נאמר כאן ימים ונאמר בלולב ימים מה‬
‫להלן ימים ולא לילות כו' דנון דבר שמצותו כל היום מדבר שמצותו כל היום ואל יוכיח דבר שמצותו‬
‫שעה אחת וכו' ופירש״י בד״ה תשבו ולולב מצותו שעה אחת שלא נאמר בו אלא לקיחה עכ״ל ושפיר‬
‫■ י‪.‬‬ ‫צריך קרא לזיבה מסברה זו שהוא שעה אחת‪ ,‬והוו״א יום ולא לילה‪ ,‬וכנ״ל‪.‬‬
‫)אות כ״ח( ובמדת התליות בלב )אות י״ע( ואהבת לרעך כמוך‪ ,‬ולא תשנא וכו' כי מעלילות פשעים‬
‫רבים לשה״ר ורכילות וכו'‪ .‬ז״ל תדב״א פ' י״ח כשם שהקב״ה וכו' מגלגל לפנוו‬
‫מדת הרחמים ומעביר מלפניו'מדה״ד‪ ,‬ולא שומר קנאה ונקמה בלבבו על ישראל בכ״מ מושבותס ודברי‬
‫תורה אינו מונע מהם כמו כן יעשה כל או״א מישראל עם חבירו שנאמר ל״ת את אחיך וכו' לא תקום‬
‫ולא תסור את בני עמך ואהבת לרעך אני ד' מה תלמוד לומר‪ ,‬בשנאה המיושבת בלב וכו' וכ'‬
‫הזיקוקין וז״ל פי' לפי שע״י שנאה וקנאה ונקמה אומר אדם רכילות ולה״ר על חבירו‪ ,‬ונ״ל לפיכך‬
‫נסמכו הפסוקים הללו להדדי כי כל חד גורס את האחר ועבירה גוררת עבירה דהיינו ל״ת רכיל‪^ ,‬ל״ת‬
‫על דם רעך‪ ,‬ל״ת את אחיך‪ ,‬ל״ת ול״ת את בני עמך ואהבת לרעך כמוך‪.‬‬
‫ומש׳׳ב בשנאה המיושבת בלב פי' דווקא שנאה בלב אסור לשנא את חבירו‪ ,‬אבל מותר'להראות לו‬
‫פנים זועפות ושל כעס כאלו הוא שונא אותו אס רואה שחבירו אינו נוהג כשורה כדי שילך‬
‫’‬ ‫■‬ ‫בדרך הישר והעוב עכ״ל הזיקוקין‪.‬‬
‫והחיגזך במצוה רל״ח כ' דלא תשנא הוא בלב אבל במראה לו השנאה אינו עובר ע״ז רק על ואהבת‬
‫לרעך ולא תקום ול״ת‪ ,‬והמנ״ח הקשה ע״ז דמנ״ל לש״ס פסחים קי״ג ע״ב דבראהו עובר‬
‫עבירה מותר לשנאותו בלב‪ ,‬אולי דווקא להראות לו ■שהוא שנאו‪ ,‬והניח בצ״ע‪ ,‬אבל למש״כ המלבי״ם‬
‫בפירושו על ספרא פ' קדושים וז״ל יש הבדל בין אויב לשונא‪ ,‬שהאויב ‪-‬איבתו גלוי' והשונא הוא שנאה‬
‫נעלמת‬
 ‫ספר ^ ר די ם‬ ‫פרק א‬ ‫פירוש‬ ‫‪10‬‬

‫חס על ממון עצמו ויהי׳ רוצה כבוד חבירו‬ ‫נעלמת כמש״כ נמין״א עכ״ל א״^ ‪ 1,‬״ק קן‪,‬‬
‫ככבוד עצמו ואהבתו וחמלתו על חבירו כאהבתו‬ ‫המנ״ס‪ ,‬דכיון וכסיב ח^ןך קן^אך ןלא אן‪,-,‬ך‬
‫וחמלתו על עצמו ומבקש עצתו ושמה בטובתו‬ ‫ע״כ מיירי בשנאה בלב דלשון שנאה בעצס מןך^;‬
‫ומיצר בצרתו ודבורו עמו תמיד בנחת דרך חבה‬ ‫ע״ז‪ ,‬ולזה שפיר מוקי בראהו עובר עבירה כנ״^‬
‫וכבוד וחמתכבד בקלון חברו אין לו חלק לעולם‬ ‫!]״ל ראיי' ברורה לדעת החינוך מגמ' ‪,‬ן״א ‪ ,‬ף‬
‫הבא אע״פ שאין חבירו עומד שם ולא הגיע‬ ‫כ״ג ע״א לעולס ןינקו^ ל‪- /,‬ל‪ ,,-‬ן^קש^;‬
‫לו בושת ולא ביישו אלא ערך מעשיו הטובים‬ ‫שס בפירוש רבינו חננאל )שסביג ^‪p‬״ ‪ p‬ןן‪^^,‬א(‬
‫וחכמתו למול מעשה חבירו או חכמתו כדי שיראה‬ ‫וז״ל קשי לי לא תשנא את אחיך שבקי עפ״ל‬
‫מכללו שהוא מכובד וחבירו בזוי וארז״ל דבמצוה‬ ‫^^^א^ >‪1‬ן ^^^א^‬ ‫לק״מ לשס ^״ך‪,‬‬
‫זו כלולה כל התורה כולה‪ .‬ממנין תרי״ג ‪:‬‬ ‫מהרש״א בחא״ג שם‪ ,‬ומשום צערא מופא דליכא‬
‫)כט( ואהבת את הגר שבא ונכנס תחת כנפי‬ ‫משום לא תקום ול״ת ג״כ וא״ש‪.‬‬
‫השכינה שתי מצות עשה אחד מפני שהוא בכלל‬ ‫‪1‬עי' חכמת שלמס ‪ -,^ p‬ששן״ע אן״^ ‪, ,, p‬ןך״ן‬
‫ישראל ואחד מפני שהוא גר והתורה אמרה‬ ‫וז״ל העולה לדינא היכא דשייך כבוד התורה‬
‫ואהבתם את הגר‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪) :‬ל( בצדק תשפוט‬ ‫כגון אם החועא ת״ח‪ ,‬או דהוי הקינעור לש״ש‬
‫עמיתך מצות עשה כוללת שתים א׳ לדיין כדלקמן‬ ‫א״צ למחןל לן ע״״‪ ^-‬ןה^ה ‪^;3‬־‪,- ,‬ן^ןא א‪,,‬‬
‫ואחד לכל אדם ותלויה בלב‪ ,‬והיינו לדון כל‬ ‫דמפייסי לי' ומיפייס‪ ,‬ולפי״ד החכ״ש ל״ל ך^״^ן‬
‫סתם אדם מישראל לכף זכות וידונו אותך לכף‬ ‫שהחומא הוא ג״כ ת״ח וצ״ע‪ ,‬ובמנחת חינוך מצוה‬
‫זכות בשמים וכתב החסיד הרב ר׳ יוסף יעביץ‬ ‫רמ״א הניח בצ״ע על הרמב״ם שלא הביא הגמ'‬
‫ומה שאמרו יהיה כל אדם בעיניך כלסטים‬ ‫קא‪,‬‬ ‫דין^ןא ^^״ל ל^לק ‪-‬לאן ךלא ^קןס ןל״^‬
‫ומבבדו כרבן גמליאל היינו קודם מעשה להשמר‬ ‫רק לענין ממון אבל בצערא דגופא אינו עו^ך‬
‫ממנו כדי שלא תבא לידי חשדא אבל אם חסר‬ ‫עיי״ש‪ ,‬ועי' היעב דבר חדש במהרש״א ‪-‬שא‪y/‬‬
‫חפץ מביתך תתלה באבידה או בהעלמה וכן‬ ‫שבת דה ל״א דעלך סני לחברך ל״ת‪ ,‬ובתוס^‪,‬‬
‫כל כיוצא בזה‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪) :‬לא( להצדיק הדין‬ ‫סנהדרין דף מ״ה ד״ה ברור לו‪ ,‬ובמעיין החכ^^‬
‫על‬ ‫פ' קדושים ד״ה בלבבכם איש רעת רעהו‪,‬‬
‫ובשו״ת שאילת יעקב סי' צ' ובמהר״מ שי״ק מצוה תנ״ע האריכו ג״כ במ״ע דואהבת לרעך ול״ת‬
‫את אחיך והעירו על רש״י תענית דף זיי״ן ע״ב שפי' בהא דעז פנים מותר לשנאותו אע״ג דכתיב‬
‫ואהבת לרעך כמוך‪ ,‬דלמה לא הביא לאו דל״ת את אחיך בלבביך‪ ,‬ולהנ״ל א״ש מאד דכאן דדרשיכן‬
‫אל הקרי וכו' אלא ישנא שהוא פועל יוצא להשניאו כמו שאומרים בל״א ״עהר זאלל גיהאסע ווערין״‬
‫דהיינו להראות לו השנאה‪ ,‬ובזה אינו עובר על ל״ת את אחיך כדעת החינוך הנ״ל רק על ואהבת‬
‫לרעך כמוך עובר‪ ,‬לזה אמר דבעזות פנים אינו עובר גם על ואהבת לרעך‪ ,‬ופירושה דקרא דייק על‬
‫כוונה זו‪ ,‬דםיפא הוי דומי' דרישא דקרא חכמת אדם תאיר פניו‪ ,‬״ועז״ פניו ישנא שפניו של ״העז״‬
‫ישנא‪ ,‬היפך ממה שלחכם פניו תאיר ומאיר‪ ,‬וכן מפרש התרגום פ' משפעים בפ׳ עזוב תעזוב משבק‬
‫תשבוק מה דבלבך משום דהפסוק מיירי משנאה שבלב כדכתיב חמור שונאך שהוא בלב‪.‬‬
‫והנה בגיעין דף נ״ה ע״ב אשרי אדם מפחד תמיד האי גברא דרחמי' קמצא וכו' כ' בעיון יעקב‬
‫בשם מהרש״א שסיפר בזה שהחורבן הי' בשביל שנאת חנם‪ ,‬וכ' בישמח משה הנ״ל לבאר‬
‫כוונת מהרש״א וזל״ק דיש להסתפק כיון שהי' ביניהם שנאת חינם בזמן הבית א״כ יש^בזה לאו‬
‫דל״ת את אחיך בלבביך‪ ,‬וגס עבירת עשה של ואהבת לר״כ‪ ,‬וא"כ אין אנו יודעין על אי^זה מהן‬
‫נענשו‪ ,‬אמנם העקידה ועיקרים כתבו דאהבה לא משכחת בשום פנים אלא לאהד‪ ,‬כי א״א לאדם‬
‫לאהוג ב' דברים או ב' אנשים אהבה ׳שלימה בתכלית‪ ,‬לפי שאס יאהב את שניהם על השיווי‪ ,‬אין‬
‫האהבה אל האחד שלימה בתכלית אחד שהיא מתחלקת בין שניהם‪ ,‬וא״א שיתאחד האוהב באהוב‬
‫התאחדות גמורה כמו שהוא מגדר אהבה אלא א״כ הי' האהוב אחד עיי״ש לכך מצוה דואהבת לר״כ‬
‫שיבחר לעצמו אחד שיאהב אותו‪ ,‬אבל המצוה לא תשנא הוא שלא לשנוא שום אדם מישראל ע״כ‪,‬‬
‫וזהו כוונת מהרש״א שסיפר בזה שחורבן הי' בשביל ש״ח פי' בשביל עבירה דשנא דייקא‪ ,‬ולא בשביל‬
‫עשה דואהבת דאינו אלא לאחד‪ ,‬ובעל דבבי' בר קמצא נענש‪ ,‬אלמא דמשוס לאו דשנאה‬
‫לחוד הוא עכ״ל‪.‬‬
‫!מזה מבואר דלא כחינוך הנ״ל וגס קו' רש״י לא קשה לפי״ז דמ״ע של ואהבת לרעך די באחד‪ ,‬והי'‬
‫לו להקשות מפי מלא תשנא‪] ,‬ובהגהות מהרצ״ח סוף מס' תענית הביא ראיות דרש״י תענית‬
‫אינו מרש״י עיי״ש[‪ .‬אח״ז ראיתי בשו״ת בית שערים באו״ח סי' ס״ח ס״ע‪ ,‬שעמד ג״כ לבאר ענין‬
‫זה באריכות נפלא‪ ,‬ומה שחנני השי״ת כתבתי‪.‬‬
‫)אות ל'( מה ששייך לזה כתבתי לקמן במ״ע מה״ת התליות בפה וקנה אות נ״ו נ״ז עיי״ש‪.‬‬
‫)אות ל״א( להצדי?ן את וכו' שנאמר וידעת עם לבביך וכו' בפי' הגדה של מראה יחזקאל בפשקא‬
‫עבדים היינו אות ב' כ' וז״ל וצ״ב דמה חילוק יש בזה‪ ,‬וגס לענין מה מרמז‬
‫המ״ע‪ ,‬ומה נפק״מ בידיעה זו שחשבוהו למ״ע‪ ,‬ונ״ל ענין מה שהקב״ה מעניש רק מדה כנ״מ‪ ,‬והלא‬
‫בכל התורה כל העונשין אינם מדה כנ״מ‪ ,‬ודין שמיס לא בטלו כמו דין הב״ד שלמעה במי שנתחייב‬
‫וכו' כדאי' בגמ'‪ ,‬אבל הענין הוא שיש ב' עניני עונשין‪ ,‬הא' הוא לנקמה כמו נקמת אדם לחבירו‬
‫על רעה שעשה לו‪ ,‬אבל עונש שבשמים הוא רק להדריכו בדרך ישרה וע״כ צריך להיות מדה כנ״מ‬
‫שידע האדם כמה פגם וחטא בכדי לתקן מעשיו וישוב בתשובה‪ ,‬וזהו שאמר וידעת עם לבביך וכו׳‬
‫שכאשר יבאו עונשין ר״ל תדע שהכל הוא להדריכך בדרך תלך וללמדך להועיל לשוב בתשובה‪ ,‬וזהו‬
‫שאמר יתרו עתה ידעתי וכו' כלומר שהקב״ה מדת הרחמים מסולקים מכל הדינים והיינו כי בדבר‬
‫אשר‬
‫‪11‬‬ ‫פידועז‬ ‫פרק א‬ ‫ספר ^רדינם‬
‫על המאורע בין בגופו בין בבניו בין בממונו שנא׳ וידעת אשר זדו שאני רואה שהוא מעניש כנגד מדה‬
‫עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' עיי״ש באורך בזה‪ ,‬וזהו באמת הצדקה הדין כיון‬
‫אלהיך מיסרך ויקבע זה בלבו ויכוף ראשו וישתוק שרואה במה שפגם‪ ,‬ממילא מבין שהדין צדק ודין‬
‫אמת וישר‪.‬‬ ‫שנאמר וידום אהרן ולא יצדיק נפשו מאלהים‬
‫)אות ל״ד(מ"ע שישוב החושא מהעאו‪ ,‬וכ' רבינו‬ ‫השי״ת‬ ‫גם לא יאמר מקרה הוא כי אז ילך עמו‬
‫שהענף הראשון והעיקר הוא‬ ‫•‬ ‫בתשובה‬ ‫בחמת קרי אלא יפשפש במעשיו וישוב‬
‫וזה חלק עיקרי ממצות ואהבת את ה' דכתיב בכל החרשה‪ ,‬והענף השני הוא שיתוודה אחר החרשה‪,‬‬
‫מאדך ודרשו ז״ל בכל מדה ומדה שהוא מודד וכוונתו מכוונת לדברי הישמה משה פ׳ נשא‬
‫לך בין טוב ובין יסורין לקבל בשמחה דכתיב בפסוק והתוודו את חשאתס‪ ,‬שנשאל למה לא‬
‫חסד ומשפט אשירה אם חסד אשירה אם משפט נכתב מצות תשובה בביאור בתוה״ק‪ ,‬דהגס כי‬
‫אשירה וארז״ל הנעלבים ואינן עולבין שימעיו נמנה למ״ע עיקר זה שנמנה הוא הווידוי כי‬
‫חרפתן ואינם משיבין עושין מאהבה ושמחים הוא באו בתוה״ק בלשון ציווי והתוודו את‬
‫ביסורין עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש חשאתס‪ ,‬אבל התשובה שהוא החרשה ועזיבת‬
‫בגבורתו שהרי הוא יתברך אוהב אותנו דכתיב החשא דהס עיקר התשובה כמבואר ברמב״ס‬
‫אהבתי אתכם אמר ה׳ וחביבים עלינו יסורים פ״ב מה' תשובה ה' ב'‪ ,‬והיכא דנזכר תשובה‬
‫שמביא עלינו שהכל לטובתינו וכתיב נאמנים בתוה״ק לא נזכר רק בדרך הבשחה שיקבל‬
‫פצעי אוהב וכתיב שבטך ומשענתך המה ינחמי־ני׳ הקב״ה תשובת השביס אס ישוב ולא בדרך ציווי‪,‬‬
‫ממנין תרי״ג לסמ״ק וסמ״ג ‪> :‬לב( ומלתם אם ותירן דאי אפשר שתצווה התוה״ק ע״ז‪ ,‬דאס על‬
‫ערלת לבכם פי׳ שיהא לבו של אדם יך לקבל החרשה שיתחרש ממנפ״ש אחר החרשה א״צ‬
‫דברי המוכיח ולא ישנאהו אדרבא יוסיף לו אהבם לציווי דהא כבר נתחרש‪ ,‬ואס קודס שנתחרש הרי‬
‫חוכח לחכם ויאהבך‪ ,‬ממנין תרי״ג הוא עומד במרדו‪ ,‬ואיך שייך ציווי על המורד‪,‬‬ ‫על דרך‬
‫לסמ״ק ‪) :‬לס כתיב שמור את יום השבת לקדשי ואס על עזיבת החשא א״צ לציווי דהא כבר מוזהר‬
‫בדברות אחרונות ובראשונות כתיב זכוי יאז״ל שלא יחשא‪ ,‬וכי משוס שכבר חשא הותרה לו‬
‫רמב״ו לחשוא עוד‪ ,‬ח״ו‪ ,‬דמי שאכל שוס וריחו נודף‬ ‫זכור ושמור בדבור אחד נאמרו וכתב‬
‫מתיבת לקדשו למדו רז״ל מצות עשה אחת מתרי״ג יחזור ויאכל שוס ויהי' ריחו נודף יותריח״ו‪ ,‬רק‬
‫פסוק ע״ז שייך ציווי שאחר שנתחרש ושוב איננו מורד‬ ‫‪......‬של” ' '‬
‫אבל עיקרו‬
‫בשבת ~‬
‫והיא אמירת קדוש‪...........‬‬
‫יתוודה בפה וע״ז ציוותה תורה באמת‪ ,‬וז״ב‪.‬‬ ‫בלב‬ ‫השבת‬ ‫יום‬ ‫את‬ ‫לזכור‬ ‫מיירי בכל הימים‬
‫ובפה כדי שתהיה האמנת חידוש העולם בלבב^י ומזה ראיי' לנוב״י חאו״ח סי' ל״ה ותשו' שמן‬
‫רוקח סי' יו״ד דאין התעניתיס וסיגופיס‬ ‫עדי עד ולכך לא יהיה זז זכרון שבת ממני‬
‫וכשנמנה הימים לא נמנה כגוים לוני״ש מארטי״ש עיקר לתשובה רק שפל דאס נימא דהס עיקר‬
‫מארקולייש אלא אחד בשבת שני בשבת שלישי בשבם לתשובה הדרא קו' לדוכתא למה לא ציוותה תורה‬
‫רביעי בשבת חמישי בשבת ששי בשבת כדאיתא ע״ז שכאשר יתחרש יצוס ויסגף עצמו‪ ,‬א״ו עיקר‬
‫כל כיוצא בזה באופן שלא ימוש התשובה הוא החרשה עכל״ק בקיצור‪ ,‬ובנדפס‬ ‫במכילתא וכן‬
‫מפיו בכל יום זכרון השבת וזה לשון ספרא זכור בשנת תרס״ח הנ״ל כ' עוד בחלק תוכחת חייס‬
‫את יום השבת יכול בלבך כשהוא אומר שמוי לחדש אלול וימי רצון וז״ל וכעת נ״ל עוד שני‬
‫הרי שמירת לב אמור הא מה אני מקיים ז^יי שעמיס א' כי אס יהי' מצוה מפורשת א״כ‬
‫שתהא שונה בפיך עכ״ל למדנו שמצוה לזכי־י מוכרח לחשוא כדי שיקייס המצוה‪ ,‬ב' כי אס‬
‫בלב כל הימים את יום השבת‪ ,‬ענף מצום* יהי' מצוה מפורשת הי' נראה כי קבלת תשובה‬
‫החוטא מחטאו שנאמי מחוייבת מצד הדין מעצס התורה‪ ,‬ובאמת אינו רק‬ ‫)לד( מצות עשה שישוב‬
‫ושבת עד ה׳ אלהיך ולה שני ענפים םענף מחסד השי״ת‪ ,‬וזהו שעס תשובת המשקל דאז הוי‬
‫העיקר בלב שנתחרט חרטה גדולה ויסכים הסכמם החרשה באמת דוודאי שוב אין רצונו לעבור על‬
‫חזקה שלא יחטא עוד עד יום מותו שנאמי רצון קונו עבור הנאת גופו אף בהנאה כזו‬
‫שובו עדי בכל לבבכם וארז״ל במסכת קידישיו שקיבל בשעת עבירה דהא ציער את גופו בצער‬
‫האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאני ששקול כמו הנאה זו לכבוד קונו א״כ הרי נשתנה‬
‫אע״פ שעד עתה היה רשע גמיי דעתו ורצונו ממה שהי' בעת שעבר העבירה‬ ‫צדיק גמור‬
‫זו מקודשתמספק שמא באותו רגע ומכיר בגנותו ומתחרש על מה שעבר עכל״ק‪,‬‬ ‫לעינינו הרי‬
‫הרהר תשובה בלבו דמיד אקרי צדיק גמור עכ״פ לפי״ז עיקר העשה הוא הענף השני‬
‫לפני ה׳ הרואה כליות ולב והענף השני בפה שיתוודה בפה אחר החרשה וכן כ' בתפילה■למשה‬
‫שיפרט החטא בפיו ויאמר שלא יוסיף לחטא בפסוק זובח תודה יכבדננו שדרשו חז״ל הזובח‬
‫דמעיקרא ־צריך ־להיות‬
‫*‬ ‫*‬
‫ר״ל‬ ‫’‬
‫עליו‬ ‫‪............‬יצרו ומתוודה‬
‫אנא‬ ‫וכתיב‬ ‫חטא‬ ‫אשר‬ ‫והתודה‬ ‫שנאמר‬
‫ייעשי זובח יצרו‪ ,‬ואח״ז יתוודה עכ״ל ועי' מנ״ח ר ק‬ ‫גדולה‬ ‫חטאה‬ ‫חזה‬ ‫חטא העם‬
‫מצוה שס״ד בפרשי מצות תשובה‪.‬‬ ‫להם אלהי זהב וכתיב ולא נאמר עוד אלהינו‬
‫מצות‬ ‫למעשה ידינו ובעבור התשובה הגאולה מתעכבת‬
‫שנאמר שובה אלי ואשיבה אליכם ובכל יום ויום בת קול מכרזת שובי בנים שובבים כדאיתא בזוהר‬
‫פרשת נשא לכן כל איש יחרד וישוב אחרים מעון כפי כחו במתק לשונו וימצא חן בעיני מלכו של‬
‫עולם אשרי חלקו‪ ,‬ממנין תרי״ג‪) :‬לה( כבד את אביך ואת אמך מציינו כבוד בלב דכתיב מי יגור‬
‫באהליך כו׳ נבזה בעיניו נמאס חיינו עיני חשכל שיחשוב האדם בלבו כי הוא נבזה ומאום ונקלה‬
‫וסיפיה דקרא ואת יראי ה׳ יכבד ואם הכבוד בדברים ובמעשה בלבד ולא בלב הרי משוה אותם‬
‫לו שהם נבזים ומאוסים בעיניו כמוהו רק מכבד אותם בפה מפני שהש״י צוה אלא על כרחך‬
‫הכי‬
 ‫ספר ח ר ד י ט‬ ‫פרק א‬
‫הכי קאמר ואת יראי ה׳ יכבד בעיניו שידמה‬
‫בלבו שהם גדולים ונכבדי ארץ שזהו עיקר‬
‫כבודם ומתוך כך ודאי יכבדם בדבור ובמעשה‬
‫ועל המבזה אביו או אמו בלבו או בדברים או‬
‫במעשה שסותר דבריהם או יושב במקום המיוחד‬
‫להם וכיוצא בזה נאמר ארור מקלה אביו ואמו‬
‫ופירשו שאינו לשון קללה אלא לשון בזיון ואשכחן‬
‫בזיון בלב דכתיב ותבז לו בלבה ונקלותי עוד‬
‫מזאת והייתם שפל בעיני וכתיב ותקל גברתה‬
‫בעיניה ועל זה אמר שלמה עין תלעג לאב ותבוז‬
‫ליקהת אם יקרוה עורבי נחל ויאכלוה בני נשר‬
‫ומעשה היה בימינו באיש שהיה זן את אמו ר'‬
‫שהיתה קלה ובזויה בעיניו לפי שנשאת לאיש‬
‫אחר אחר מות אביו והאיש הזה הלך דרך ים‬
‫ונהרג והושלך לים וחפשו היהודים לקברו ומצאהו‬
‫על שפת הים ועין אחד מנוקרת שנקרוה העורבים‬
‫הרי לך בכבוד האב‪ ,‬ענף מצוה ‪) :‬לס וכן כבוד‬
‫האם דהרי שקולים הם כדכתיבנא לעיל ונראה‬
‫דעיקר מצות כבוד בלב דהא רחמנא לבא בעי‬
‫בכל מצוה ועוד הרי השוה ית׳ כבודם לכבודו‬
‫הוא ית׳ נתרעם בפ*ו ובשפתיו כבדוני ולבם רחק‬
‫ממני כלומר שעיקר כבודי בלב‪ ,‬ענף מצוה ‪:‬‬
‫)לז לח( לשון הזוהר פרשת כי תצא בגברא דאשתדל‬
‫בתר אבוה ואמיה דרחים לון יתיר מגרמיה‬
‫ונפשיה רוחיה ונשמתיה וכל עלמא דהוה ליה חשוב ליה‬
‫לאין למעבד ביה רעותא דאבויה ואמיה ולמפלח‬
‫לון ביה עכ״ל‪ ,‬למדנו שקבלה בידם שבכלל‬
‫ובץ״ד סי' של״ה כ׳ רמ״א ניחום אבלים קודם‬
‫כבודם האהבה ודין הוא שהרי אמרו במדרש דכל‬
‫מצות כבוד אב ואם היא פרעון חוב שהבן חייג‬
‫גמילות חסדים עם החיים ועם מתים וכ' הש״ך‬
‫לפרוע לאביו ולאמו הטובה שגמלוהו ומי שאינו‬
‫מכבדם נקרא רשע דכתיב לוה רשע ולא ישלח‬
‫והמאכילם ומשקה אותם ועושה להם כל צרכיהח‬
‫נקרא צדיק שנא׳ וצדיק חונן ונותן היינו שנותן‬
‫להם בלב חונן כדרך שהיו הם נותנים לו ולא‬
‫אותם אהבה‬ ‫בלב אכזרי ובכלל הפרעון שיאהב‬
‫עזה כדרך שהיו הם אוהבים אותו ולא יהיו עליו‬
‫לטורח ולמשא כבד‪ ,‬וכתב בם' המדות ואם אין‬
‫אדם מכבד אביו ואמו גזירות קשות באות עליו‬
‫ה׳ יען כי נגש העם‬ ‫כענין שנאמר ויאמר‬
‫הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבם רחק ממני לכן‬
‫הנני יוסיף להפליא כו׳ עכ״ל כלומר שהרי השוה‬
‫כתוב‬ ‫ה׳ כבודם לכבודו ואע״ם שהפסוק זה‬
‫בכבוד הבורא הוא הדין על כבוד אב ואם‪ ,‬ענפי‬
‫מנאוה ממנין‬ ‫ביקור חולים‬ ‫מצוה ‪) :‬לט( מצות‬
‫תרי״ג כדנכתוב לקמן וענף אחד מהמצוה דכשיראה‬
‫חבירו בצער יצטער בלבו ויתפלל ויבקש עליו‬
‫רחמים והמבקר את החולה ולא בקש עליו רחמים‬
‫לא קיים מצות ביקור חולים בטור בבית יוסף‬
‫בשם רמב״ן וכבר כתבנו למעלה דלפי שהתפלה‬
‫עיקרה בלב מנאה סמ״ק במצות הלב‪ ,‬ענף מצוה ‪:‬‬
‫>מ מא( ויד תהיח לך מחוץ למחנה ויצאת שמה‬
‫וכתיבויתד תהיה‬ ‫יד מקום מיוחד‬ ‫חוץ פירוש‬
‫וכפית את צאתך והיה מחנך קדוש‬ ‫לך על אזניך‬
‫מחנהעל אויביך לדעת‬ ‫תחלת הפרשה כי תצא‬
‫רמב״ם ורבינו יונה מצות אלו מיוחדות במחנה‬
‫שתים ויד למי קטנים שאין צריך‬ ‫המלחמה והם‬
‫לכסות ינתן טעם‬ ‫לכסות ויתדלגדולים שצריך‬
‫הפסוק לפי שה׳ אלהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך‬
‫ולתת אויביך לפניך הלכך והיה מחניך קדוש בפ״ג דמסכת‬
‫ברכות‬
‫פירוש‬ ‫‪12‬‬
‫)חות ל"מ( מצות ביקור חוליה וכו' מדברי רבינו‬
‫מבוחר דס״ל שהות מ״ע גמורה‬
‫מדאו‪ /‬וכ״כ בשלה״ק מס׳ פסחים שלו וז״ל‬
‫ביקור חוליס ד‪6‬ו׳ וכו׳ ועי׳ ב״מ דף למ״ד ע״ב‬
‫דביקור הולים הוח בכלל גמילות חסדים זולת‬
‫בבן גילו ועי׳ שבת דף קכ״ז ע״א ברש״י ד״ה‬
‫הנא הני בהני עיי״ש‪ ,‬ובשוהל ומשיב מהד׳‬
‫הליתאי ח״א סי׳ רמ״ד רצה השואל להוכיח מדלח‬
‫מנה הרמב״ם בכלל המצות ביקור הולים דאינה‬
‫רק מצוה דרבנן‪ ,‬והוא ז״ל השיב דאינו כן דנהי‬
‫דהרמב״ם לא חשבו‪ ,‬למצוה בפ״ע כפי השרשים‬
‫שהשריש שחלק המצוה אינה נמנית למצוה בפני‬
‫עצמה‪ ,‬אבל מ״מ בשביל זה לח תיעקר מהם שם‬
‫מצוה דאו׳ עכ״ל ובאמת לענ״ד במחכתה״ק‬
‫נעלם ממנו בהאי שעתא דברי הרמב״ם ריש פ׳‬
‫י״ד מה׳ אבל שכ׳ שהוא מ" ע מדבריהם‪ ,‬ובשד״ח‬
‫מערכת ב׳ אות קס״ז כ׳ בשם הריעב״א‪ ,‬ורבינו‬
‫יונה שהוא דאו׳ הרי לך מבואר שבמחלוקת שנויי׳‬
‫בין הראשונים ]ועי׳ תוס׳ יו״ע פ״י דברנות מ״ב‬
‫ד״ה לא יתחילו בשם ר״י שניחום אבילים הוא‬
‫דאו׳ עיי״ש ומאד תמוה בעיני שהוא נגד גמ׳‬
‫מפורשת בסנהדרין דף י״ז ע״ב דבר מצוה‬
‫תנחומי אבלים פירש״י ד״ה לאתויי׳ דהוי רק‬
‫הקנתא דרבנן בעלמא‪ ,‬וא״א לפרש שם הגמ׳‬
‫באופן אחר מפירש״י וצע״ג די״ע ומצוה‬
‫ליישבו[‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫לביקור חולים והעעס שניחום אבלים הוא‬
‫ס״ק י״א בשם הב״ח והיינו כשא״א לקיים שניהם‪,‬‬
‫וכ׳ הכרס שלמה ע״ד הש״ך וז״ל ומסיים הב״ח‬
‫והוי ביקור הולים ספק מצוה עוברת שמא ימות‬
‫מיד משא״כ באבל יכול לנחם אח״כ‪ ,‬וצ״ע‬
‫דמה״ע ראוי להקדים ביקור חולים אף שא״א‬
‫לקיים שניהם עכ״ל הכר״ש‪] ,‬ופלא שלא נמצאו‬
‫דברים אלו בב״ח שלפנינו רק הלשון שהביא הש״ך‬
‫ולא יותר עיי״ש[ ולכאו׳ מוכח מזה דגם הרמ״א‬
‫תופס לעיקר כשיעת הרמב״ם דביקור חולים הוא‬
‫מצוה דרבנן דאל״כ מצות ביקור חולים קודם‬
‫שהוא דאו' וניחום אב' הוא דרבנן כסוגי'‬
‫לסנהדרין הנ״ל ודו״ק‪ ,‬ועי' בב״י סי' ש״ס מש״כ‬
‫בענין הקדימות עיי״ש היעב‪.‬‬
‫)אות מ״א( ]ין תהי' לך וכו׳ דמה״ת אסור‬
‫בתשו'‬ ‫להרהרבד״ת וכו׳‪.‬‬ ‫״‬
‫ערוגת הבושם למורי ז״לחאו״ח סי' י״ח כ'‬
‫כ״ג' שנראה לו פשוע מגמ' ופוסקים דהזכרת‬
‫לבר שבקדושה במקום צואה יש בו איסור דאו'‪,‬‬
‫לדוחק לומר למה דאמרינן בברכות מ״מ בעינן‬
‫והי' מחניך קלוש וליכא שהיא רק אסמכתא‪.‬‬
‫ותמה על החינוך מצוה תקס״ו שכ' למצוה זו‬
‫נוהגת בזמן הבית בזכרים ולא בנקיבות‪ ,‬והא‬
‫מצות והי' מחניך קדוש וודאי נוהג גם שלא‬
‫בפני הבית ובנקיבות‪ ,‬באופן שנראה ברור דמי‬
‫שקרא ק״ש או ד״ת נגד צואה■ או ריח רע שי״ל‬
‫ונהי׳‬ ‫עיקר_בימל_ מ״ע״ של והי׳מחניך קדוש‪,‬‬
‫דמצות׳ויתד תהי' לך על אזינךהוא רק בשעת‬
‫^לחמה‪ ,‬אבל כיון בכל מוני מצות וגם החינוך‬
‫גופה מוגיס מצות ‪.‬והי׳ מחניך קדוש‪ ,‬ומצות ויתד‬
‫ההי^' לך■ לב' ‪,‬מצות א״כ קשה דמה״ת נימא‬
‫לוהי׳‬ ‫'‬
‫‪13‬‬ ‫ז‬ ‫פירועו‬ ‫פרק א‬ ‫טפר ד־זרדיט‬
‫ברכות ובם' כ״ג דמסכת שבת אמרינן בהדיא דוהי׳ מ הניו קדוש אינו נו הג אלא כפני הבית‬
‫דמן התורה אסור להרהר בדברי תורה או בתפלה וכזכרים דוקא והניח כצ״ע‪ .‬וכ עי ק ר ה ת מו ה‬
‫וביאר‬ ‫ה חכ מ ה‬ ‫כמעיין‬ ‫קד מו‬ ‫כנגד עמוד של מי רגלים שנאמר ויד וגו' וכן ככר‬
‫השייך לדינים אלו‪ .‬וב מ הר״ מ שיק‬ ‫כנגד צואה או בבית המרחץ או בבית הכסא או כל‬
‫במבואות המטונפות שנאמר ויתד וגו׳ דבעינן והיה ע ת״ מ כ׳ דג ר פשוע כזה ד סי פ א דקרא והי׳‬
‫מחניך קדוש וכתב רבינו יונה דקבלו רז״ל דבכלל מחניך קדוש‪ ,‬וכן לא יראה בך ערוו ת דכר היא‬
‫פסוק והיה מחניך קדוש צריך שיהיו מחנינו קדוש נ תינ ת מ ע ם מל מ״ ע ול״ת הראשונה לתקן מ קו ם‬
‫בכל מקום שאנו עוסקים בתורה או מהרהרין בה מחוץ למחנה דאע״ג ד מכ ס ה והי׳ מחניך קדוש‪,‬‬
‫אבל במחנה המלחמה אפילו בלא הרהור תורה מ"מ הגילוי ערוו ה עצמו הוא גנאי שיהי' ב מ חנ ה‬
‫נאסרו ולדעת הרב ז״ל הרי אלו שתי ענפי מצוה ולכך לא נ מנ ה זה למ״ע ול״ת כ פ ״ ע כמש״כ‬
‫אפי' חוץ למלחמה בכל מקום הרהור תורה או הר מב״ ם בשרשיו שורש ח׳‪ ,‬ומכאן למדו חז״ל‬
‫תפלה אבל רשב״ץ כתב כי עיקר שתי מצות אלו בקל וחומר שאסור להיות צואה וערווה ב מ קו ם‬
‫אינן מיוחדות במחנה המלחמה אלא בכל מקום שאומרים ק״ש וד״ת‪ ,‬ואע״ג שזה דין תור ה‬
‫וקרא יהיב טעמא למה ויד תהיה לך וגו' משום כדמוכח מדכרי ר מכ״ם בפ״ג מה׳ ק״ש מ״מ‬
‫דבעינן והיה מחנך קדוש והרי ישראל תמיד לא נ מנ ה זה למ״ע ול״ת בפ ״ ע מ מ ע ם הנ״ל‬
‫מהרהרין בתורה וכן נראה מדברי רשב״י במסכת עכ״ל‪ ,‬ודבריו מתאימים ומכיוונים בדברי רבינו‬
‫שבת פ' השואל‪ ,‬ולדעתם יש לומר דלרבותא נקט כאן שכ׳ וז״ל ולדעת הר״ב ז״ל הרי אלו שתי‬
‫קרא כי תצא מחנה על אויביך דלא תימא שלא ענפי מצוה אפי׳ חוץ למלחמה בכל מ קו ם הר הור‬
‫תטריח את אנשי המלחמח דוגמת דמאי דאמרו תורה או תפילה וכו׳ הרי מבואר דלענין‬
‫במסכת עירובין דפטרו במחנה המלחמה נטילת הר הור תורה ותפילה הוא ר ק ענ ף מצוה ולא‬
‫ידים ועירוב ודמאי קמ״ל ואמרו רז״ל דכי מהרהר עיק ר המצוה ד עיקר מצוה באמת על שעת‬
‫בדברי תורה במקום שאסור להרהר עליו נאמר מלחמה נ א מר כמש״כ רבינו כאן בשם הר מב״ ם‬
‫והי' מחניך חדוש שצריך שיהי'‬ ‫כי דבר ה׳ בזה הכרת תכרת הנפש ההיא עונה דבכלל ה פ סו ק‬
‫בכל מ קו ם שאנו עו ס קי ם וכו'‬ ‫בה‪ ,‬ממנין תרי״ג‪> :‬מב( בזוהר פ' תצוה אמר מחנינו קדוש‬
‫דהכועס הנשמה קדושה מסתלק ממנו ושורה כמש״כ רבינו יונה‪ ,‬ובזה שפיר כ' החינוך‬
‫במקומה רוח רעה היא עבודה זרה נקראת אל ד עיקר הב' מצות אלו נו הג רק בזכרים אבל‬
‫זר ועל זה נאמר לא יהיה בך אל זר וכתיב ה ענ פי מצוה דהיינו לענין תורה ותפילה ב אמת‬
‫חדלו לכם מן האדם הכעסן אשר בכעסו החליף נוהג גס בנקיבות רק שלא נחשב למ״ע בפ ״ ע‬
‫הנשמה בעבודה זרה זהו פי' אשר נשמה באפו כנ״ל פשוע ומבואר עפי״ד רבינו ו מר״מ שי״ק‬
‫הנ״ל ‪.‬‬ ‫כי במה נחשב הוא אל תקרא במה אלא במה‬
‫אבל רשב״ן כ' כי עי ק ר וכו'‬ ‫כלומר כי הוא עצמו נחשב ע״ז ועל זה רמז ו מ ש״ב רבינו‬
‫וכן נר א ה מדברי רשב״י )היא ע ״ ס‬ ‫בתורה אלהי מסכה לא תעשה לך כלומר לא‬
‫תעשה עצמך ע״ז והיינו ע״י כעס הרי לא תעשה וצ״ל מדברי רש״י וכו'( דוגמא דמאי דאמרי בעירובין‬
‫וסמיך ליה את חג המצות תשמור למצות עשה דפ ע רו ב מ חנ ה המלחמה נ מ״י ועירוב ודמאי‬
‫רמז שישמור את הנשמה הקדושה שבו לא תפרד קמש״ל‪ .‬וראיתי ב ס' תור ת חיים על שו״ע או״ח‬
‫ממנו ע״י הכעס אלא יהי' לבו נח ומיושב תמיד בסי' ג' כ' ע״ד רבינו אלו וז״ל ותי' זה צ״ע‬
‫ועל זה אמרו במדרש הנעלם שנרמז בתורה שם מצות דרבנן והם אמרו שבמלחמה פ עו רי ם‪,‬‬
‫ונח מצא חן בעיני ד‪ '.‬כלומר ע״י שהיה לבו ולענ״ד נר א ה דכשאינס במלחמה הי' להם מ קו ם‬
‫תמיד נח ומיושב מצא חן בעיני ה׳ דכל מיוחד ר חו ק מן העיר כד מוכ ח בברכו ת ס ״ ב‪,‬‬
‫ניחא מסטרא דקדושה וכל רוגזא מסטרא דמסאבא משא״כ כשהם צרים ב מ חנ ה במלחמה‪ ,‬וראיתי‬
‫וכתיב בתריה אלה תולדות נח כר׳ שלשה פעמים בס' ארץ יהודה סו ס ״י ב' דלפי״ז יהי' א סו ר‬
‫נח שמתוך שלבו נח ומיושב מא ‪ 1‬יהיה נח לקבו ע בעיר ביהכ״נ שאין בו מחיצות והוא דבר‬
‫תמוה דמבואר שם בברכו ת דבלילה א״צ ל ה תרח ק ‪,‬‬ ‫במעשיו ואע״ם‬ ‫נח‬ ‫בדבורו נח בהילוכו‬
‫וכן א מר רבא לשמעי'‪ .‬פנו לי דוכתא ברחובא‬ ‫דרך‬ ‫פשוטן‬ ‫מידי‬ ‫יוצאין‬ ‫שאין המקראות‬
‫דמתא יע״ש ואני ת מ ה על ת מיהתו מניין לו‬ ‫הדברים‪,‬‬ ‫אלו‬ ‫כל‬ ‫בסיני‬ ‫למשה‬ ‫רמז נאמר בהם‬
‫ענף מצוה ‪) :‬מ ‪ a‬בסדר עולם מונה קצה מצות שלא הי' לרבא יתד שמשרת שלו הי' מ כו ס ה בו‬
‫עשה התלויות באיברים ומנה מצוד‪ .‬תליוה בלב הצואה‪ ,‬וכן בלילה שהוא נ פנ ה ב עיר הי' צריך‬
‫ושמתם את דברי אלה על לבבכם היינו שחייב לכסו ת עכ״ד‪ ,‬ולענ״ד הדבר פשוע בכוונ ת רבינו‬
‫אדם בקוראו פ׳ שניה של קריאת שמע לקבל שמה שאמר דוגמא דמאי דאמרו בעירובין ד פ ע רו‬
‫עליו עול מצותיו ית׳ וכדתנן פ' שני דמסכת מנע״י ומדמאי אין הכוונה ר ק במה שפערו לאלו‬
‫ברכות למד‪ .‬קדמה שמע לוהיה אם שמוע כדי בשביל מר ח א‪ ,‬ר ק שמצינו שגס ה תו ה״ ק ה תיר ה‬
‫שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח״כ ב ע ת מלחמה בשביל מר ח א אפי' איסור תור ה‬
‫יקבל עליו עול מצות ופירוש ושמתם על לאכול נבילות ו עריפו ת עי' ר מב״ ם פ' ח' מה'‬
‫מלכים ה' א' כשלא שכיח לי' הסירא ע כ ״ פ‬ ‫לבבכט‬
‫גשאר מלחמוח‪ ,‬וג מל ח מ ת שגעה עממין אפי' כלא צורך דאם ילכו לכקש היהר יקומו עליהם ה ע מי ם‬
‫כמש״כ כפי' רדכ״ז שם‪ ,‬א״כ הוו״א דגס כענין זה פ ע ר ה חור ה כ מ חנ ה להקל עליה ם‪ ,‬והוצרכה‬
‫ה חו ה״ ק להקפיד ע״ז אפי' כ מ חנ ה מ מ ע ס שכ' רכינו שהוא נוג ע לעגיני קדושה ו מ הרה ונ ק ע אלו מ ה‬
‫שרכנן ג"כ פ ע רו כ מ חנ ה‪ ,‬אף דחכמים עשו חיזוק לדכריהם יותר משל הורה עי' כ סוכו ת דףו נ״ו‪.‬‬
‫ונ ק ע אלו לרבותא‪ ,‬אכל באמת הי׳ הוו״א לפ מר ם מ מ ע ס שפמרה תור ה איסורי תורה כ מ חנ ה כ ר ל‬
‫פשוע‬ ‫י‬
 ‫ספר ^רדים‬ ‫י*רמ א‬ ‫פירוש‬ ‫‪14‬‬

‫לבבכם כמו וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל‬ ‫פשוע‪] ,‬עי' ביאור רחג בעכיניס חלו בחהן סופר‬
‫וכתב רבינו יונה ארור האיש אשר לא יקום‬ ‫שער עהרת ידים והגוף והמקוס‪ ,‬פרק ע״ו ע״ז‪,‬‬
‫את דברי התורה הזאת לעשות אותם לא אמר‬ ‫ובא״א להגה״ק מבועשועש ז״ל באו״ח סי' קפ״ה‪,‬‬
‫אשר לא יעשה אלא אשר לא יקום לעשות פי'‬
‫ובא״ר שם‪ ,‬ובנש״א כלל ג' ובשו״ת מהרש״ם ח״ג‬
‫אשר לא יקבל על נפשו לעשות מצותיו‪ ,‬ענף‬
‫סי' שג״ז בדין כיסוי זכיכות עיי״ש היעב[‪.‬‬
‫מצוה‪) :‬מד( אחרי שצוה לאברהם על המילה ונמלתם‬
‫)אוה מ״ד( אחרי שציווה וכו' ואין איש מישראל‬
‫את בשר ערלתכם חזר ואמר לו והיה לאות‬ ‫הסר משני אוחות אלו ועפ״י‬
‫ברית ביני וביניכם היא מצוה שנית תלויה בל ב‬ ‫שני עדים יקום דבר‪ .‬וביו״ד סי' רס״ה כ' הבית‬
‫שיעלה האדם כל יום על לבו שהוא עבד חתיס‬ ‫הילל בשם תה״ד דמה״ע בישראל שהוא ערל חמתו‬
‫למלכו של עולם ולא ימרוד בו ויחזיק עצמו לבן‬ ‫אחיו מהמת מילה‪ ,‬מציווה להניח תפילין כשבת‬
‫מנהג העולם שהאדון חותם את עבדד‬ ‫חורין וכן‬
‫כדי שיהי' לו שני עדים עכ״ל‪ ,‬ובכסא מלך על‬
‫כדי שתהא אימתו עליו כדאיתא במסכת שבת‬ ‫תיק״ז תיקונא שתיתאה דף ל״ז אות נ' מבואר‬
‫ולכך שם האות באבר זה לפי שהוא ית׳ קדוש‬ ‫שהשבת עצמו פועל פעולת התפילין עיי״ש‪,‬‬
‫ושונא זמה הוא יפחד וימנע אדם עצמו מעבירת‬ ‫והרוקח )מובא בפמ״ג סי' כ״ע( כ' דאות תפילין‬
‫הכי איתא בסדר עולם וחותם שני שם בנו י ת׳‬ ‫הוא עיקר משוס יצי״מ דהא יש לישראל אות‬
‫והם התפילין דכתיב והיה לאות על ידכם ובשבת‬ ‫ברית מילה‪ ,‬ולכן בשבת ויו״ע שהס ג״כ על‬
‫דליכא תפילין הוא עצמו אות דבתיב ביני ו בין‬ ‫יציאת מצרים פעורים מתפילין‪ ,‬ובתשו' חתס״ו‬
‫בני ישראל אות היא לעולם וכלהו מועדים אקרר‬ ‫חאו״ח סי' ק״נ כ' דמה״ע לא שייך בנשים מ״ע‬
‫שבת ואין איש מישראל חסר משני אותות ועל‬
‫דתפילין אף דהי' בנס יצי״מ משום דתפילין דאיקרי‬
‫פי שנים עדים יקום דבר כדכתב הסמ״ג וכדאיתא‬
‫אות אינו על יצי״מ‪ ,‬רק שהוא חותמו של הקב״ה‬
‫בתיקוני הזוהר‪ ,‬והציצית אשר צונו ית' ר מז‬
‫כדכתיב שימני כחותם על לבך עיי״ש ותקשי‬
‫לרצועת הדין שלא יאמר האדם הקב״ה רחו ‪p‬‬
‫לפי״ז קו' הרוקח דא״כ ל״ל אות דתפילין הא‬
‫אע״פ שאחטא לא יעניש אותי‪ ,‬ארבע ציציות נגד ד ‪/‬‬
‫כבר יש אות מילה לישראל‪ ,‬אולם עפי״ד רבינו‬
‫מיתות ב״ד אע״פ שבטלו סנהדרין הוא ית׳ מעניש דוגמת‬
‫כאן א״ש דב' עדים צריך אבל בשבת דיהי' ג'‬
‫ארבע מיתות בעולם הזה‪ ,‬וגם הארבעה ציציות‬
‫עדים פעורים מתפילין דסגי בב' עדים וכ״כ‬
‫רמז לארבעה האמורים בספר יחזקאל חרב ורע^‬
‫וחיה רעה ודבר‪ ,‬ושמונה חוטין שבכנף לעורף‬
‫הלבוש דבעינן ב' עדים ול״ק קו' הרוקח בפשיעות‬
‫ילקר;‬ ‫ולא‬ ‫הזה‬ ‫וטוב לו בעולם‬ ‫לב רשע‬
‫לפי דבריהם‪.‬‬
‫באחד מאלה יהא מבושר שילקה בגיהנם‪ ,‬השכ‪57‬‬ ‫אמנס במש״כ ההתס״ו דלא כרוקה מעעם דלא‬
‫רמז לשבע מדורות אש שבגיהנקן‬ ‫שייך תפילין בנשים אף שהי' בנס דיצי״מ‪,‬‬
‫חוטי לבן‬
‫והשמוגי תכלת רמז למלאך המשחית הממונה‬ ‫וגס השאג״א חקר אמאי אין נשים חייבות בזכירת‬
‫גיהנם ותחת ידו כמה אלפים ורבבות מלאכי חבל ת‬ ‫יצי״מ הא נוהג אף בלילה‪ ,‬והעלה כיון דסגי‬
‫עושים שפטים גדולים ברשעים שבגיהנם כדאית^‬ ‫פ״א ביום ופ״א בלילה חשוב זמן‪ ,‬ובס' מעשי‬
‫בזוהר‪ ,‬גם כללות חוטי הארבע כנפות ל״ב וארב^;‬ ‫למלך על הרמב״ס ה' בהב״ח פ״ח הקשה ע״ז‬
‫ציציות עצמן הרי ל״ו רמז לשלשים וששה כריתות‬ ‫וז״ל תמהני הא בזה וודאי שייר דהי' באותו נס‬
‫שענש הקב״ה בתורה וזה רמזו ירמיה במגילת‬ ‫וא״כ אמאי אין חייבין ביצי״מ עכ״ל וקדמו בקו'‬
‫קינות שהתחיל בתיבת איכ״ה שעולה בגימטרי^ן‬ ‫זו המהר״מ שי״ק בסי' כ״א‪.‬‬
‫ל״ו רמז שעברו ישראל על ל״ו כריתות שבתורת‬ ‫ואני מצאתי בס״ד ביאור נכון בזה‪ ,‬בתוסנ^‬
‫לכך נענשו כדאיתא במדרש איכה רבתי‪ /‬עג ף‬
‫רעק״א מס' מגילה פ״ב אות י״ח שהביא‬
‫מצוה‪) :‬מה( זכור את אשר עשה ה׳ אלהיך למרית‬ ‫דברי תוספ' פסחים ק״ח ד״ה הי' שכתבו והא‬
‫וסמיך ליה השמר בנגע צרעת כלומר ה שמף‬
‫דאמרינן דפעורות מסוכה אף דהן הי׳ באותו נס‬
‫פן תשכח לדבר לשון הרע ותלקה כמותה ודרעזף‬
‫התם כעשה דאו' אבל ד' כוסות דרבנן תקנו גם‬
‫בספרי השמר בלב זכור בפה וקיימא לן ה שמף‬
‫לנשים‪ ,‬וביאר כוונתם דקושייתס הוא דאף דקרא‬
‫הכתוב אצל המצות עשה היא נמי מצות ע שת‬
‫כתיב האזרח למעועי נשים הא תינח אי סברה‬
‫דהן הי' באותו נס דאורייתא משו״ה בסוכה‬
‫הילכך מצוה על האדם להעלות על לבו כל יו ק‬
‫פעורות דהתורה פערתן‪ ,‬אבל כיון דהוי רק‬
‫דבור מרים ועונשה כדי שיסגור פיו ויחרד מלדבו‪-‬‬
‫•סברה דרבנן א״כ מה בכך דהתורה פערתן מ"מ‬
‫לשון הרע וזה עון גדול ועליו נאמרו גורו ל כ ק‬
‫ליחייבינהו מדרבנן‪ ,‬ותירצו דדוקא במילי דרבנן‬
‫מפני חרב והמשכיל ידום כדאיתא בזוהר‪ ,‬ממני‬
‫ן‬ ‫תרי״ג לע״ד ‪:‬‬
‫כמו ד׳ כוסות וחנוכה דעיקרו דרבנן מעיקרא כי‬
‫תקנו תקנו גם לנשים שהי' באותו נס אבל במצות‬
‫מצות‬ ‫דאו׳ לא תקנו חז״ל חיובא לנשים עכ״ל ודחה‬
‫;בזה דברי העורי אבן עיי״ש ממילא לא קשה גס מתפילין ויצי״מ שהם מצות דאו' ולא תקנו משוס‬
‫אף הן הי' באותו נס‪] ,‬ואולי כוונת חהס״ו אי נימא כהד תירוצא בתוספ' דסברה דאף הן הי‪/‬‬
‫באו״כ הוא דאו'[ ועי' ברכי יוסף או״ח סי' ל״א שכ' דערל שמתו אחיו מח״מ לא יניח תפילין‬
‫בשבת שההוה״ק לח חילקה והשווה מידותי'‪.‬‬

‫מ‪5‬וס‬
‫‪15 n‬‬ ‫פירוש‬ ‫פרה שני‬ ‫ספר ח ר ד י ט‬

‫מ״ע מן התווה התלויות בעיניס ואפשר ל‪7‬ןיימן בכל יוס‪:‬‬

‫א( להסתכל בציצית דכתיב ודאיתם אותו ווכרתם )אות ב'( ס!)* פ״ה דגיטין כתוב לך וכו' עי' בשו״ע‬
‫או״ח סי׳ מ״ט ובארחות חיים החדש‬ ‫כו׳ ראייה מביא לידי זכירה וזכירה מביאה לידי‬
‫עשיה‪ ,‬ממבין תרי״ג לסמ״ק ורשב״ץ ‪ Q ) :‬סוף בהגהות הג' מהרש״מ ז״ל הביא בשם יראים ז״ל‬
‫פ׳ חמישי דגיטין כתוב לך את הדברים האלה מצוה קכ״ח שכל איסור זה רק דרבנן‪ ,‬והוא‬
‫דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרו על פה ז״ל כ׳ שמדברי רביט ז״ל בעל החרדים כאן מוכח‬
‫אלא ילמוד בעיניו תורה שבכתב בספר ולאו הבא דהוי מה״ת )וכוונתו מדחשבו בין מ״ע מה״ת(‬
‫מכלל עשה עשה רק הדברים שהם חובה מותר ולענ״ד גם מדברי הריטב״א מוכח שהוא דאו' שכ׳‬
‫כגון קרית שמע ום' הקרבנות דהוו נמי חובה בגיעין שם הטעם שלא לומר בע״פ דברים שבכתב‬
‫דקריאתן חשיב כהקרבתן כדאיתא במדרש וכדכתב משוס שבע״פ אין הרגש בחסירות ויתירות ואותיות‬
‫הרב רבינו יונה בפ״ק דברכות‪ ,‬ענף מצוה ‪ :‬משונות וטעם דברים שבע״פ שאין לכותבן כי‬
‫)ג( לבכות‪ ,‬על אדם כשר שנאמר ואחיכם כל בית א״א שיכתוב שלא יפול ספק במשמעותו אך השומע‬
‫ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה׳ וכתיב מפה לאוזן יבין הדבר על בוריו‪ ,‬מובא דבריו‬
‫ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה ואז״ל דמי בחי' חתס״ו שם‪ ,‬ולפי טעם זה מוכח שהוא מה״ת‪,‬‬
‫שאינו בוכה יענש שיבכה על בניו ואמרו שכל ועי׳ מהרש״א שבת ק״ה ד״ה אמירה נעימה‬
‫הדמעות שאדם מוריד הקב״ה סופרן ומניחן בבית כתיבה יהיבה וזל״ק להורות שהתורה נתינה כתיבה‬
‫גנזיו שנ׳ נודי ספרת אתה ואיתא בזוהר פרשת ולא בע"פ דדבריס שבכתב אי אתה רשאי לאמרם‬
‫פקודי שכל הדמעות שאדם מוריד על מיתת הצדיקים בע״פ‪ ,‬והוא כדי שיהי' נאמנין כי הדיבור שבע״פ‬
‫ועל חרבן המקדש נרשמים על המלאכים שבהיכל יפול מה שינוי ענין‪ ,‬וכוונתו ג״כ לדברי הריטב״א‬
‫לבנת הספיר שנ׳ ומחה ה׳ אלהים דמעה מעל כל מצד הרגיש חסירות ויתירות ואותיות משונות‪ ,‬ועיין‬
‫פנים הם המלאכים וזה מכלל מצות אהבת ת״ח היכיב בשואל ומשיב מהד׳ תליתאי ח״ג סי׳ נ״ב‬
‫דמריבינן מריבויא דאת דכתיב ואהבת את ה׳ בסופו מש״כ בזה‪ ,‬ובתוספ׳ ישנים יומא דף ס״ט‬
‫ד״ה ובעשור כ׳ דהוי מצוה מן המובחר‪.‬‬ ‫אלהיך דכיון דחייב לאהוב אותם כבניו כיון דאין‬
‫בוכה עליהם כאלו היו בניו שורת הדין הוא ופנימית הדברים בזה עי׳ שלה״ק למס׳ שבועות‬
‫שלו בהג״ה שם ד״ה והריקאנטי פ׳ יתרו‬ ‫שיבכה על בניו‪ ,‬ענף מצוה ‪:‬‬
‫ו׳[‪.‬‬
‫שבקיצור שו״ע סי׳ א׳ סעיף ^‬ ‫‪,‬‬ ‫וכו' עיי״ש‪] ,‬ועי' בפחה השולחן‬
‫)אות ג'( לבכות על אדם כשר ופו׳ וזה מכלל מצות אהבה ח״ס וכו‪ /‬ועד״ז שכ' רבעו מפרש‬
‫החתס״ו בחי׳ לשבת ק״ה ע״ב קו' הגמ׳ הכל קרוביו סק״ד‪ ,‬דשם דף קי״מ‬
‫ע״א אמר מר בר״א פסילנא לי׳ לצורבא מרבנן לדינא מ״מ דחביב עלי כגופאי ואין אדם רואה‬
‫חובה לעצמו‪ ,‬א״כ נדמה לו כאלו הוא עצמו מת א״כ כקרוביו סמ״ד דהרי עדיפא מיני׳ הו״ל‬
‫למימר כאלו הוא עצמו מת‪,,‬ומשני דעכ״פ לענין אבילות וקריעה לח שייך לדמותו לעצמו אלא‬
‫■‬ ‫לקרוביו‪.‬‬ ‫^‬
‫עוד כ' שם ליישב לשון הגמ' מפני מה בניו של אדם וכו' כשהן קטנים דהו״ל למימר ״בניו הקעניס"‬
‫אלא דידוע שיש חטאים ר״ל שהבנים וכו' בעון האבות אלא שלפעמים החטא גורס בעונש‬
‫יותר גדול שנגזר על האב לגדלם עד בני חי' או כ' שנים ואח״כ וכו׳ כדי להרבות צערו של אב‬
‫ר״ל‪ ,‬וזה דדייק מ״ט וכו' כשהן קטנים ולא המתינו להם להרבות עונשו וצערו ר״ל‪ ,‬וע״ז קאמר‬
‫כדי שיבכה פי' שאם חטא ולא התאבל על אדם כשר יושלם לו מדה כנ״מ שיתאבל עליהם ר״ל‬
‫כשהן קטנים וכשרים‪ ,‬אבל לכשיגדילו מי יודע אס יהי' אז צשריס וא״ש לשון הגמ׳ כדי שיבכה‬
‫ויתאבל בשעת מיתת הקטנים על אדם כשר עכדה״ק‪ ,‬והוא ממש ע״ד שכ' רבינו ז״ל כאן‪.‬‬

‫פד‪ 5‬שלישי מצות עשה מן התווה התלויות באוזן‪:‬‬

‫א מ לימוד התורח שצוח ה׳ ללמוד תמיד )אות ד'( לשמוע קול שופר וכו' הכפות תמרים‬
‫ר״ה דף כ״ט ע״א ד״ה חרש‬ ‫מכל מלמדיו תלוי באוזן עם חלב שאם‬
‫שו״ק אין מוציאין וכו' האריי לחקור בזה‪ ,‬אם‬ ‫התוכחת‬ ‫לא ישמע לא ילמוד גם מצות שמיעת‬
‫עיקר המצוה בזה הוא השמיעה או גס התקיעה‬ ‫ותלויה‬ ‫לבבכם‬ ‫תלויה בלב דכ׳ ומלתם את ערלת‬
‫נמי באוזן דכתיב אוזן שומעת תוכחת חיים‪ ,‬ענפי הוא חלק מהמצוה ומסקנתו דהשמיעה לחוד הוא‬
‫ויתד תהיה לך על אזנך דרשו בפ״ק המצוה‪ ,‬והביא מהר״מ אלשקר דמה״ט מברכין‬ ‫מצוה‪:‬‬
‫לשמוע קול שופר דהמצוה הוא השמיעה לא‬ ‫ישמע‬ ‫שאם‬ ‫אוזניך‬ ‫אלא‬ ‫אזנך‬ ‫תקרי‬ ‫אל‬ ‫דכתובות‬
‫אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעו באזניו ופרש״י התקיעה עיי״ש וגס לשון רבינו מורה ע״ז‬
‫אצבעו שהוא שפועה כיתד‪ ,‬והביאה סמ״ג‪ ,‬ענפי שהעיקר הוא השמיעה‪ ,‬שלא הזכיר כלל מהתקיעה‪,‬‬
‫מצוה ‪ :‬גח לשמוע קול שופר בראש השנה‪ ,‬ממנין אמכם דעת סמ״ג ור״ת שהתקיעה הוא ג״כ הלק‬
‫תרי״ג‪) :‬ד‪ (.‬לשמוע אל נביא אמת אם יעמוד מהמצוה וחולק עם הרמב״ס עי' בנושאי כליו‬
‫הביאם מסודרים שם בברית משה ז״ל‪.‬‬ ‫ויעשה‬
‫והב׳׳ח בסי׳ תקפ״ה הניא דעת הסמ״ג ור״ת לברך לתקוע בשופר והיינו מטעם הנ״ל כיון דס״ל‬
‫דגם התקיעה הוא חלק המצוה לפימש״כ הר״מ אלשקר דאס השמיעה עיקר מברכין לשמוע‪,‬‬
‫וכ״כ הטו״ז ס״ק ב׳ בשם הטו״ר‪ ,‬ממילא אס התקיעה הוא חלק מצוה מברכין לתקוגי‪ ,‬והב״ח פסק‬
‫דבדיעבד יצא אס מברך לתקוע כדעת ר״ת וכן הסכים המג״א ס״ק ב׳‪.‬‬
‫וזה‬
 ‫פפ^ ד־ורדי&‬ ‫פי‪-‬ק נ‬ ‫‪U i Iu‬‬ ‫‪16‬‬

‫יי‪5‬ק ^ ‪ -«-.*•> <2‬ויעשה לני מופת רק יסלא יוסיף ילא יגרע מן‬ ‫‪,1‬‬
‫]חה‬
‫תורת משה שנאמר אליו תשמעון‪ ,‬ממבין תרי״ג;‬ ‫מיכ ‘ הול כיפר דה; הכמיננה‬ ‫‪ ir‬״‬
‫רהמניה לכו״ע‪ ,‬וכמש״כ הב״י בסי׳ )‪ 0‬לשמוע אל הדיינים שיעמדו לישראל בכל דור‬
‫הרפ״ט בכה הר״ש בר נמס בשעה ההיליק ודור שנאמר אל השופט אשר יהיה בימים ההם‪,‬‬
‫ממנין‬ ‫דבכיפר הין חרש המדבר וחינו כומע מיציס‪,‬‬
‫_ ^‬ ‫ובמגילה במדבר יהיני כימע מיניה‪ ,‬מכיה דבחקיעה העיקר הוה‬
‫כאין !מנוה רק התקיעה למה הין הדכ מיניה‪ ,‬יגה הה*ך יונהין‬ ‫הסמ״ג ור״ת כהין‬
‫עיי״ש והה דדעח‪ :‬ההמ״ג‬
‫אחד לתקוע‪ ,‬וע״כ דהכמיעה ביידהי היה הלק מניה‪ ,‬רק‬ ‫צריך כל ההד‬
‫״כ הי' נריך‬
‫״יעת כופר ‪1‬ה״כ‬
‫ד! מצוה‪ ,‬א״כ אה מבר‬
‫וכ״ז‬ ‫* ‪I‬‬ ‫התקיעה הוא חלק‬
‫^‬ ‫ן‬ ‫ז‬ ‫^‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ :‬ס״ק ה׳ כתמה על )‬
‫לכליהות כלל עיי״יב‪ ,‬ולענ״ד דעת החו״י להוכ לדעת ל־״ת יהמ״ג שגה התקיעה היה הלק מנוה‬
‫^ ‪_ J Wl I‬‬ ‫‪_ t‬‬ ‫‪I‬‬‫והז כפיר צריך לכליחות וכמכ״כ הכפות תמריה הנ‬
‫‪% I‬‬

‫לתקוע בכופר ה״כ הה״ד להיפך צריך לחיכ לצחת ידי המניה ג״כ לדעת ר״ת והמ״ג כיהי׳ התוקע‬
‫‪I,‬‬
‫^‪.‬״ נ‪1‬‬
‫‪ a,,U‬ענ‬
‫והנה הפמ״ג ביו״ד סי' ח' ה״ק ז׳ במכבצית כ׳ וז״ל ילפי״ז כיפר ומגילה יכדומה הה ההר יכיל‬
‫לתקוע הין לחלק המציה הלח החד תוקע ומברך עכ״ד‪ ,‬יבהה״ק קדוכת יו״ע על המועדיס‬
‫דרוכ י״ב תמה עליו וזל״ק הה לה דמי כיפר למגילה דקריהה גופה היה המציה ה״כ כייך כפיר‬
‫דהין לחלק המציה‪ ,‬מכה״כ כופר דרק השמיעה הוה המצוה ה״כ השימע הף דהינו תוקע ןוכל לברך‬
‫•עת‬ ‫‪ K//U‬זי״ע‪ ,‬ו ‪ t /‬עת ה>‪ .-‬ג ‪ ./ j‬׳• ‪ I‬׳*׳‪^^ >-‬‬ ‫ולה הוי‬
‫והמ״ג דה״ל בהמת כהתקיעה ג״כ הלק מהמציה‪ ,‬מכי״ה גה בכיפר הין לחלק‪ ,‬והף כהני^ מברכין‬
‫לשמוע קול שיפר היינו משיה דגה לר״ת והמ״ג ביידהי יוצהין ביה ג״כ דהה הכמיעה היה בוודהי‬
‫י‬ ‫‪,• /‬‬ ‫>‪,/‬‬
‫‪ »£,y‬י‪kIk m‬‬
‫✓‬
‫••*״‬
‫■‪/ a‬‬ ‫‪k‬‬ ‫‪I‬‬

‫האמגס בזה צ״ע לפענ״ד לש^רש״כ העי״^ בהי׳ תקפ״ה לדהית דבל־י הלבוש דהין חילוק בין שומע‬
‫לתיקע משיה דהשמ־עה ה ה המניה י^^ היהק‪-‬עה‪ ,‬ירהנ״יצ כ׳ דמהד״ן משמע ג״כ ■‬
‫היליק בין שימע לת־קע‪ ,‬והייני מהה דמתקיך ר׳ עייירה דנמא גניהי גנח ומפהיק תרועה בין כבריס‬
‫לתקיעה ההרונה‪ ,‬וכ׳ הר״ן ימקשי הכה מה בכך ההל־״י שעע ע' תקיעית ביוה ינה ^ע״ג דהיי‬
‫הפהק בנתייה‪ ,‬ותי' ר״ת דמ״מ לכתהילה הין להפהיק וחה יש סברה לתלק בין שומע לתוקע מתי‬
‫;‪ ,‬הע״כ דהר״ן לה ה״ל לחלק בין‬ ‫קושי' הח התה בשמע ע' תקיעות מיירי בכימע דליכה‬
‫שורזיו לחודיו ייי' מהציח השה‬

‫וכתבתי כל החזיון הנ״ל לכ״ק מרן ידיד ך' וכל ישראל הגאון ה^דיק בו״ק מהר״י טייע^^יה )כעת‬
‫הבדק״ק קרחלע( שלי ‪4‬׳ח יהשיב בלש‪,‬ן קדש‪ ,‬מש״כ על דברי נ״קה׳ח הי‪-‬ה״ק י״ל נקדישה‬
‫יו״ט דבהקיעת כופר עיקר המצוה הוא רק השמיעה ולא הוי חילוק מ^וה כלל עמה כמברך השומע‬
‫כאינו תוקע‪ ,‬וע״ז הביא דעת ר״ת וסמ״ג ז״ל לברך לתקוע כשופר כשביל שגה‬

‫מעשת שאין לברך ע״ז ולכן דעת ר״ת ז״ל לברך על התקיעה‪ ,‬ולדידן מברכין על עיקר המצוה ונקרא‬
‫ג״כ כאית בה מעכה כיון דעיקר השמיעה תלוי במעשה התקיעה והא בהא תלי'‪ ,‬ובזה מיושב ג״כ‬
‫^ מה שהקשה על הגיו״ז ועל הכערי תכוכה עכ״ל ודבריו העהוריה דפח״ח‪,‬‬
‫אמנם הבאתי לעיל דעת הכפ״ת בכה הר״מ אלכקר כלא הבינו כן‪ ,‬אלא דאה מברכין לתקוע בכופר‬
‫אז ע"כ הוח מעיעה דהתקיעה הית הל? שהיי^יד‪ .‬ו^הי דיייר־־• י^ייי כגה דעת הפמ״ג וחו״י‬
‫הבינו כן ו^א יקשה עליהה כמו שכתבתי לעיל‪ ,‬ולעומת זה שלא יקשה על העו״ז קושייהי תי״ל ו״ל‬
‫כהעו״ז ג״כ הבין כן כיינה ר״ת כדברי הגה״צ הנ״ל‪ ,‬אמנה הרי נישאי כלי הסמ״ג כילה מביניה‬
‫כן דעת סמ״ג דס״^ דהתקיעה הוא חלק מהמציה‪ ,‬ועי' הכמת כלמה שסביב השו״ע או״ח סי׳‬
‫הקפ״י ״־'׳־ ר א‪ ,‬בסוף דבריו‪:‬‬
‫ובעיקר‬
‫זו‬ ‫ט‬ ‫באר ^הודא‬ ‫פיק ג ר‬ ‫ספר‬
‫שכ״כ‬ ‫ממנין תרי״ג ‪) :‬ז ח ט( מצות התפלה ומצות ברכת ובן‪1‬י?ןך דעה הפמ״ג להו הדהי^‬
‫העו״ז סי' הקפ״ה סקי״ג לפי פי'‬ ‫המזון ומצות ברכת התורה דהוו דאורייתא תלויות‬
‫היד אפרים דלכתחילה אין לאחד לברך ואחר‬ ‫מהלכות‬ ‫גם באוזן דהא כתב הרמב״ם בם׳ ראשון‬
‫יתקע‪ ,‬ובמג״א סי' חקפ״ע ס״ק א‪ /‬וכרמ״א‬ ‫לאזניו‬ ‫שישמיע‬ ‫ברכות דכל הברכות כולן מצוה‬
‫סי' תרצ״ב סעיף א' מבואר להדי' דגם לכתחילה‬ ‫הפוסקים‬ ‫רוב‬ ‫והסכימו‬ ‫כל תיבה שיוציא מפיו‬
‫מותר שיברך אחר‪ ,‬וגס בדעת תורה שם העיר‬ ‫לחזור‬ ‫וצריך‬ ‫יצא‬ ‫לא‬ ‫לאזניו‬ ‫שאם לא השמיע‬
‫מדברי רמ״א הללו ודו״ק‪.‬‬ ‫אלא‬ ‫אמרו‬ ‫לא‬ ‫בלחש‬ ‫שתקנוה‬ ‫י״ח‬ ‫]ב[ ואפילו תפלת‬
‫שלא ישמע חבירו אבל אם לא השמיע אפילו )אות ע'( מצות תפילה וכו' ]ב[ ואפי' תפילת י״ח‬
‫וכו' אלא שלא ישמע חבירו‬ ‫לאזנו לא יצא‪ ,‬ענף מצוה ‪:‬‬
‫וכו‪ /‬מש״כ רבינו שאס לא השמיע לאזנו לא יצא‬
‫אם כי גם בשערי תשובה בסי' קפ״ה הביא דבריו‪ ,‬אבל הפוסקים הידועים לנו פסקו בכולן דיצא‬
‫בסי' קפ״ה לענין בהמ״ז ובמג״א סי' ק״א ס״ק ב' ובשו״ע סי' ס״ב לענין ק״ש‪ ,‬עי' סי' הרפ״ע‬
‫בעו״ז שם ]יש לי עיון בדברי העו״ז אלו‪ ,‬עי׳ סורי אבן מגילה דף י״ז ע״ב ד״ה ורבנן סברי עיי״ב‬
‫היטב‪ ,‬ולהעו״ז תקשי הלכתא אהלכהא דקיימ״ל כרבנן שמע בכל לשון שאתה שומע‪ ,‬ולדדהו לא‬
‫השמיע לאזניו יצא עי׳ בגמרא‪ ,‬ולהטו״ז לר״א בן עזרי' הוא דרשה גמורה לחרש דגם בדיעבד אינו‬
‫יוצא א״כ מנ״ל בכל לשון עי' היטב וצ״ע!‪ ,‬ועי׳ שערי תשובה סי' ק״א לענין תפילה בס״ק ג'‪,‬‬
‫וגס רבינו בעצמו כ' לקמן במל״ה מד״ס התלוית בפה וקנה אות ט״ז דיצא‪ ,‬ובחכמת שלמה סביב‬
‫השו״ע או״ח סי' קכ״ד כ׳ באם שמע חבירו הברכה אס ראוי לענות אמן תלי׳ בפלוגתא דאמוראי‬
‫עיי״ש‪ ,‬ובאלף המגן שסביב המטה אפרים סי׳ תקפ״ב ס״ק מ״ג כ' שיש ספק בזה אם יענה אמן‬
‫כיון שאין מתפלל כתיקון חז״ל‪ ,‬לכן טוב להרחיק שלא לשמוע מחבירו סיום הברכות‪ ,‬ואם מוכרח‬
‫לעמוד שם‪ ,‬בר״ה ויוהכ״פ כיון דלקצת פוסקים מותר להשמיע קולו בתפילתו יענה אמן וזולת לא‪,‬‬
‫מחשש ברכה לבטלה עיי״ב‪ ,‬ילא ראה מש״כ החכ״ש הנ״ל‪ ,‬אבל דבריו ג״כ כנים ומסתברים לנהוג‬
‫כן בזה‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫והבכור שור בברכות הוכיח דדווקא בעומד מרחוק אז הוי מקטני אמנה‪ ,‬אבל בעומד אצלו שומע‬
‫לית לן בה‪ ,‬ותמה על הפוסקים שלא חילקו בזה‪.‬‬
‫וז״ל מורי זצ״ל בערוגת הבשם פ' תבא והנה רצין כל איש מישראל לעשות רצון הבוב״ה וב״ש‬
‫אלא שהשאור שבעיסה מעכב ומבלבל מחשבותיו במחשבת חון למען לא תהא עבידתו זכה‪,‬‬
‫אולם כ״ז במי דתלי' במעשה‪ ,‬משא״כ במידי דלא תלי' במעשה כלל רק עיקר במחשבה אזי אין‬
‫■‬ ‫להם אחיזה לטרדו במחשבות בלתי טובות‪.‬‬
‫ומה״ט בתפילת האצילות כ' הספה״ק להתפלל בלחש באופן שאפי׳ לאזני עצמו לא ישמיע תפילתו‪.‬‬
‫מלבד רזין דרזין דגניזין במלתא‪ ,‬עוד איכא טעמא עפ״י פשיטו דזה סגולה שלא תתבלבל‬
‫מחשבתו במחשבות זרות וכו׳ אדה״ק ז״ל‪ ,‬ועי׳ בזה בספה״ק מאור ושמש פ' כי תצא‪.‬‬

‫פר‪ 2‬רביעי מ״ע מה״ת התלויות בפה ב‪2‬נה ואפשו ל‪7‬ןיימן בכל יוס‪.‬‬
‫נתיב י״ד דאבי אביו בכלל אביו וכן אם אביו‬
‫ואם אמו בכלל אמו וכן אבי אמו והכי איתא‬
‫בבראשית רבה על פסוק ויזבח זבחים לאלהי‬
‫אביו יצחק לכך הזכיר יצחק ולא אברהם שחייב‬
‫אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו והביאו לשון‬
‫זה בחומש רש״י והרמב״ן משמע דשניהם מדאורייתא‬
‫אלא דבאביו מחייב טפי מזקנו והוא הדין לזקנתו‬
‫וטעמא דכולהו משום דבני בנים הרי הם כבנים‪,‬‬
‫וכן האיש חייב בכבוד חמיו וחמותו וטעמא משום‬
‫דאיש ואשתו כחד גופא חשיבי ואב ואם של ז‪h‬‬
‫כאב ואם של זה והכי איתא במדרש שוחר טוב‬
‫על פסוק ואבי ראה גם ראה שאמר דוד לשאול‬
‫חמיו והביאו הטור והכתוב גנה בת קמה באמה‬
‫כלה בחמותה השוה כלה לבת קמה באמה ותד״א‬
‫כבד את אביך וסמיך ליה לא תנאף מה ענין‬
‫זה אצל זה ללמדך שאם נשא אדם אשה והיא‬
‫אינה מכבדת אביו ואמו בעת זקנתן הרי הוא‬
‫כאלו נואף כל ימיו לכך נאמר כבד ולא תנז'ף‪,‬‬
‫כבד ולא תגנוב מה ענין זה אצל זה ללמדך שאם יש‬
‫לו לאדם בנים או בנות בתוך ביתו ואינם מכבדים‬
‫אביו ואמו כאלו גונב נפשות כל ימיו לכך נאמר‬
‫כבד ולא תגנוב עכ״ל‪ ,‬לכן כל חרד מצות אלהי‬
‫ישראל יפקח עיניו פן יחטא באחת מאלה והתרשל‬
‫ואשם ותפגע בו *דת הדין ח״ו‪ ,‬ענפי מצוה ‪:‬‬
‫מצות‬
‫א ב< דבור חמישי דעשרת הדברות כבד את‬
‫אביך ואת אמך חייב לכבדם בדבור‬
‫שידבר להם בנחת בלשון רכה וכבוד ואדנות‬
‫כמדבר למלך זהו פשוטו של מקרא ומגזרה שוה‬
‫למדו דגם חייב לכבדם בגופו ובממונו ולהאכילם‬
‫ולהשקותם ולהלבישם ולעשות כל צרכיהם כעבד‬
‫כדנכתוב לקמן בס״ד וזה לשון מכילתא כבד את‬
‫אביך ואת אמך שומע אני בדברים תלמוד לומר‬
‫כבד את ה׳ מהונך אמור מעתה מאכיל ומשקה כו׳‬
‫ואמרו פ״ק דקדושין דהמדבר קשות לאביו או‬
‫לאמו אע״פ שמאכילם תרנגולות מפוטמות יורש‬
‫גיהנם‪ ,‬ובמדבר סיני רבה פרשת נשא אמר נפתלי‬
‫כיבד את אביו יותר מדאי שהיה אביו שלחו לכל‬
‫מקום שרוצה והיה זריז בשליחותו ורץ כאיל‬
‫וחיה תמיד מדבר לאביו בריצוי דברי פיום צוף‬
‫דבש אמריי נועם היינו דכתיב נפתלי אילה שלוחה‬
‫הנותן אמרי שפר‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪ :‬במנין המצוה‬
‫מנו כבוד האב והאם למצוה אחת ופרטן שתי ענפי מצוה ‪:‬‬
‫>ג ד ה ו ז ח ט י( דרשו רז״ל בסוף מסכת כתובות את אביך‬
‫לרבות אשת אביך ואת אמך לרבות בעל אמך וכל‬
‫דאתרבי מאת דאורייתא הוא כדכתבנו לעיל וכתב‬
‫רבינו יונה בספר היראה דבכלל את אביך הוי‬
‫נמי אחו׳ אביך ובכלל את אמך הוי נמי אחו׳‬
‫אמך וכתב נמי הר׳ ר׳ ישראל בס׳ מנורת המאור‬
 ‫ספר דררדיב!‬ ‫פרר‪ ,‬ד‬ ‫באר יהודא‬ ‫‪18‬‬

‫)יא( מצות עשה להזכיר יציאת מצרים בפה ביוש‬ ‫)הות יה( מ״ע מה״ה להזכיר יגיהה מצרים כפה‬
‫ובלילה ]א[ שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ‬ ‫כיום וכלילה וט' ]א[‪ .‬הדרכה ע״ז‬
‫מצרים כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות‬ ‫ל רכינו לעיל פרק א׳ אוה כ״ד וכ״ה‪ ,‬וה^‪,‬רכהי‬
‫ממנין תרי״ג לסמ״ק ורשב״ץ‪ :‬מצוד‪ .‬א׳ למנין ‪ :‬והם שתי‬ ‫שס ככיאור הדכרים דזה מוכה כדעת רש״י‬
‫ענפי מצוה ‪) :‬יס מצות עשה לברך אחר אכילת‬ ‫וככיאור המזרחי דזכור את היום קאי גס למ״ע‬
‫מזון שנאמר ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלד‪,‬יך‬ ‫בכל יום דאס לא כן דלא קאי רק לליל מ״ו‬
‫וצריך שיברך ברכת המזון בנחת ובקול רם ובשמחת‬ ‫כדעת המנ״ח ‪6‬״כ איך אפשר למידרש מיתורא‬
‫הלב כדכתיב ויאכל בעז וישת ויטב לבו ופירשו‬ ‫דלמען תזכור‪ ,‬משום קרא דזכור הא ליכא יתורא‬
‫שבירך ברכת המזון ]ב[ ויכוין בארבע ברכות כנגד‬ ‫כלל‪ ,‬דזכור לא הוי מ״ע כלל רק על ליל מ״ו‪,‬‬
‫ד׳ אותיות שבשם הגדול ויכוין שישפיע שפע‬ ‫וע״כ דזכור כמי אתי לעשה לכל יום ושפיר הוי‬
‫ברכות ילד׳ עולמות אצילה בריאה יצירה עשיה‬ ‫למען תזכור יתור לדרוש בפה ולב ומ״ל‪.‬‬
‫וכתב בם׳ החינוך שקבל מרבותיו שכל הזהיר‬ ‫והפרמ״ג בפתיחה כוללות לה' ק״ש כ' דהזכרת‬
‫בברכת המזון מזונותיו מצויין לו בכבוד כל‬ ‫יצי״מ ביום הוי עשה‪ ,‬ובלילה דלא‬
‫ימי חייו‪ ,‬ממנין תרי״ג‪ ,‬והנשים ספק אי חייבין‬ ‫אתי אלא מריבוי לא הוי עשה כמו הצי שיעור‬
‫בבהמ״ז מן התורה ‪) :‬יג( מצוד‪ .‬עשה לברך על‬ ‫דלא אתי אלא מריבוי וקיל מעשה עיי״ש והנפקא‬
‫התורה לפניה שנאמר כי שם ה׳ אקרא הבו‬ ‫מינה בזה כ' בחתן סופר בשער הגידולים‬
‫גודל לאלהינו‪ ,‬ממנין תרי״ג לרמב״ן ורשב״ץ ‪:‬‬ ‫וכלאיים )בסוגי' דמ״ע שהז״ג( אות א׳ דהמג״א‬
‫)יח ללמוד תורד‪ .‬שנאמר ולמדתם אותם ושמרתם‬ ‫בסי' ע' ס״ק א' כ' דנשים חייבות בהזכרת‬
‫לעשותם ממנין תרי״ג‪) :‬טו( ומצור‪ .‬נמי ללמד‬ ‫יצי״מ דנוהגת ביום ובלילה‪ ,‬והשאג״א תמה על‬
‫לאחרים תורה שנאמר ושננתם לבניך אלו תלמידיך‪.‬‬ ‫מנהג נשי דידן דאיכם אומרות ק״ש וממילא גם‬
‫סמ״ק מנאן שתים‪ :‬וזכות תלמוד תורה כנגד כל‬ ‫יצי״מ אינן אומרות‪ ,‬וכ' לחלק דבק״ש דכתיב‬
‫המצות ועון ביטול תורה כנגד כל העבירות כן‬ ‫בשכבך ובקומך ושתיהן מפורשות בקרא ע״כ‬
‫כתב רבינו יונה והכי איתא בספרי‪) :‬טז יז( לקרות‬ ‫שפיר הוי מ״ע שלא הזמן גרמא‪ ,‬אית סק״ד‬
‫בפיו קריאת שמע בבקר ובערב שנאמר ודברת בם‬ ‫דנוהג כל היום וכמש״כ מג״א בסי' נ״ח ס״ק‬
‫בשכבך ובקומך‪ ,‬ממנין תרי״ג‪ ,‬רמב״ן מנאן שתים‪:‬‬ ‫ז'‪ ,‬אבל יצי״מ דעיקרא ביום וחיוב הזכרה בלילה‬
‫לברך‬
‫אתי רק מריבו' דכל ימי חייך ואמרינן ימי חייך‬
‫הימים כל ימי לרבות הלילות נמצא דחיובא דלילה בא רק מריבוי ושפיר הוי ב׳ מצות דהא לאו‬
‫בחדא מחתא מחתינהו‪ ,‬כמו ק״ש דשניהם שוים ממש בחיובם מקרא דובשכבך ובקומך עכ׳ד‪ ,‬ובתשו'‬
‫מהרש״ס ח״ג סי׳ שנ״ע כ' דמה שנהגו לומר ה' זכירות ומפסיקין בפסוקי דלא פסקה משה‪ ,‬חפס‬
‫מקום ליישב‪ ,‬וגם בלא״ה לפימש״כ האשכול ה׳ חנוכה ופורים סי׳ יו״ד אין יוצאין מצות זכירת‬
‫עמלק אלא מתוך ספר תורה‪ ,‬ובנחל אשכול פקפק שם גס לענין זכירת שבת‪ ,‬ויצי מ עיי ש מש״כ‬
‫ליישבו‪ ,‬ולכן שב וא״ת עדיה ומועב לכוין ‪ .‬בברכת אהבה רבה כמש כ המג א בשם האר״י‬
‫״‬ ‫ז״ל עכ״ד‪, .‬‬ ‫‘‬ ‫‪.‬‬
‫אולס הבני יששכר במאמרי חודש אדר מאמר ג' מלחמה לד׳^אות ח' ‪ y‬כ' דבזה יוצאין ר^ מצות‬
‫תשכח‪ ,‬ואין צריך יותר‪ ,‬כי וכור נפה הוא רק פ״א כש» עיי״ש נד״ק מש״כ במצוה‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ועי׳ בס׳ מעשי למלך דה ט״ו‪ ,‬ונדן> ט״י׳ מש״ג‬
‫פסקי משה‪ ,‬כבר האריך מורי ו״ל בתשובת ערוגת הבשם האו״ח סי׳‬ ‫דלא פסקי‬
‫פסוקי דלא‬
‫ובר! כל פסוקי‬
‫‪>,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪, ,.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫^כ״ב‪ ,‬בנפלאות‪.‬‬
‫)אות ינ( מ״ע מה״תלברך אחר אכילת מוון וכו׳ ]ב[ ויכוין בארבע ברכות כנגד ו׳ אותיות ונו׳ ממניו‬
‫תרי״ג ואי מדאו׳ בעינן ג׳ ברכות עי׳ רמב״ס פ״ב מה׳ ברכות וב״י■ סי' קצ״א‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ומג״א שם‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫ובצל׳ח ברכות דה כ׳ העלה דבאמת כל ג' ברפות מה״ת‪ ,‬ומ״מ מה״ת אינן ג' ברכות ממש‪,‬‬
‫ובברכות אחת מעין ג׳ יוצא מה״ת‪ ,‬וחכמים תקנו לברך על המזון ג' ברכות ממש‪ ,‬ומה״ה‬
‫כולם שייכים להדדי‪ ,‬וכ״ז שלא נתקדש א״י וביהמ״ק לא נתחייבו בבהמ״ז כלל ומשה רביט תיקן‬
‫ועי' שו״ת מורי‬ ‫ברכת הזן כמפורש פ׳ ג' שאכלו והוא כמו קריאת התורה שתיקן משה רבינו>‬
‫ז״ל בערוגת הבשם הנ״ל סי' ל״ה שהאריך בפרע זה לבאר‪ ,‬וגם דברי המג״א בזה‪.‬‬
‫ובתשו' חתס״ו חאו״ח סי׳ מ״ע הוכיח דאם הוא שבע מפחות מכזית ג״כ מחוייב מה״ת לברך‬
‫בהמ״ז‪ ,‬והמנחת חינוך מצוה ת״ל כ' דאינו מחויב מה״ת אפי׳ שבע מפחות מכזית‪ ,‬עי׳‬
‫בתשו' מהר״מ שי״ק חאו״ח סי' ש״מ בזה‪.‬‬
‫פת הבאה בכיסנון וקבע עליו דצריך בהמ״ז כ' בחכמת שלמה סביב השו״ע או״ח סי׳קס״ח‬
‫סעיף ו' דאפי׳ בקבע אינו רק מדרבנן אעו לחם גמור ועי׳ ראש יוסף ברכות דף ל״ח‬
‫ובפמ״ג ליו״ד בפתיחה לה' תערובות בסוף דבריו‪.‬‬
‫ונ״ל ראי' ברורה שגם דעת המג״א מוכרה כן שכ' בסי' תע״א ס״ק ה' ביש בה שמן הרבה אין‬
‫מברכין בהמ״ז‪ ,‬ובהג' רע״ק איגר השיג די״ל דאוכל שיעור קביעות עיי״ש‪ ,‬אבל אי נימא‬
‫דהמג״א סובר כהנ״ל דגם בקביעות הוא רק מדרבנן א״ש דכיון דביו״ע חייב לאכול פת שמברכין‬
‫עליו בהמ״ז מה״ת‪ ,‬א״כ אינו יוצא בזה‪.‬‬
‫וגם מה שהקשה בהג' רע״ק איגר על המנ״א בסי' קע״ז ס״ק ה' שם דנימא מיגו דהוי קביעות‬
‫לפת ^עיי״ש דבריו‪^ ,‬ובסי' ר״ה סעיף י״ז‪ ,‬ולהנ״ל א״ש דפיון דעיקר הקביעות הוא רק מטעם‬
‫גזירה‪ ,‬והא תינח אם באמת קגס עליו שפיר שייך למיגזר אעו לחם גמיר‪ ,‬אבל ים באמת לא קבע‬
‫לח‬ ‫‪-‬‬
‫י ‪19‬‬ ‫כאד יהודא‬ ‫פרק ד‬ ‫ספר ח ר די ם‬
‫>יח(]ג[לברך כהן את ישראל ‪ ^ .‬כה תברכו את לא שייך למיגזר משוס מיגו להוי קביעות לפת‬
‫בני ישראל וישראל העומדים פנים כנגד פני הבא בכיסנין‪ ,‬דהא מה״ת לא הוי לחס כלל‪ ,‬והוי‬
‫הכהנים בשתיקה ומכונים לבם לקבל ברכתם כדבר כשאר פירות בתוך הסעודה‪ ,‬רק שהגאון רעק״א‬
‫ה׳ הם נמי בכלל המצוה‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪) :‬יט( בפרק ס״ל בפשיעות רפת הבאה בכיסנין הוי לחם גמור‬
‫שני דמסכת כתובות דרשו כה תברכו אתם ולא מה״ת ואז שפיר שייך לומר מיגו דהוי קבע לפת‬
‫זרים ולאו הבא מכלל עשה עשה‪ ,‬ממנין תרי״ג אבל אי מה״ת לא הוי פת ולא מהני קבע כלל‬
‫לא שייך מיגו וכנ״ל‪.‬‬ ‫לרשב״ץ ‪ 0 ) :‬להורות שנאמר ולהורות את בני‬
‫ישראל ומי שהגיע להוראה ואינו מורה כתיב ביה ועי' מדרש רבה פ׳ מסעי בפסוק כי תבאו אל‬
‫ארן כנען מש״כ בתקנות ברכת המזון‪.‬‬ ‫ועצומים כל הרוגיה פירוש עצומים שסותמים פיהם‬
‫מלהורות מלשון עוצם עיניו מראות ברע אבל מי ומש״ב רבינו והנשים ספק וכו' עי׳ שו״ת חתס״ו‬
‫חאו״ח סי' מ״ה דספק זה לאו‪ ,‬לכו״ע‬ ‫שלא הגיע להוראה אסור לו להורות ועליו נאמר‬
‫כי רבים חללים הפילה‪ ,‬ממנין תרי״ג לסמ״ק הוא דלרב ברכות מ״ע ע״א דלאאמר לא ברית‬
‫‪:‬‬
‫)כא( ]ד[ מצות עשה לזכור תמיד מה שעשה לנו ולא תורה ולא מלכות יצא לפי שאינו בנשים‬
‫עמלק שנאמר זכור את אשר עשה לך עמלק ודרשו ועבדים יכולות נשים להוציא אנשים ומכש״כ‬
‫בספרי יכול בלב‪ ,‬כשהוא אומר לא תשכח הרי לצרף עמהס‪ ,‬ואנן קיי״ל דברית באנשים מעכב‬
‫שכחת לב אמור הא מה אני מקיים זכור בפה ודעת רש״י והג״א דבהמ״ז דאו' בנשים‪ ,‬רק שאין‬
‫וכתב סמ״ק דבשבת שלפני פורים שאנו קורין מוציאות אנשים משום שינוי נוסחאות דאנשיס‬
‫ברבים בספר תורה בפרשת זכור אנו מקיימים צריכין לומר ברית‪ ,‬ונשים לא‪ ,‬והבעי' הוא‬
‫מצוה זו אבל מלשון רמב״ם וסמ״ג משמע שמצות אליבא דרב עיי״ש היעב‪ ,‬ועי' שערי תשובה‬
‫סי' קפ״ד‪.‬‬ ‫זכירה בכל יום ומצאתי בת״ז דכשש״ץ אומר‬
‫קדיש אומרים הצבור ויאמר כי יד על כס יה )אות י״ח י״ט( ]ג[ הנה בדברי רבינו אלו נתחבמו גאוני‬
‫אבות העולם בכוונתו‪ .‬דעת‬ ‫מלחמה לה׳ בעמלק ואח״ב עונין אמן יהא שמיה‬
‫הפלאה לכתובות דף כ״ד ע״ב ברש״י ד״ה דאיסור‬ ‫בקאשטילייא‬ ‫רבא וכן העידו הזקנים שהיה מנהג זה‬
‫בזמן הרבנים הגדולים הרב הגדול ר׳ יצחק אבוהב עשה וכו' דכוונתו דכמו דאיכא עשה לכהניס‬
‫והרב הגדול ר׳ יצחק דילאון זצ״ל וכן המנהג גם לברך את ישראל ה״כ איכא מ״ע לישראל להתברך‬
‫מן הכהנים‪ ,‬והוסיף עוד שכן מצינו בכמה מקומות‬ ‫היום‬
‫שבתורה אינו מפורש הציווי רק על העושה לא על שניהם כגון ביבם יבמה יבא עליה‪ ,‬והמ״ע גם‬
‫עלי'‪ ,‬תדע דהא קאמר ביבמות דף כ' דדוחה ל״ת ואיך היא עוברת על הל״ת אס אין המצוה עלי'‬
‫כמש״כ תוספ' גיטין דף מ״א‪ ,‬ומיישב שם עפי״ז דברי הר״י שהביא רמ״א בסי' קכ״ח באות התמוה‪,‬‬
‫עיי״ש‪ ,‬ועי' נוב״י מהדו״ק ח‪^/‬סי' ו' ובשו״ת בית אפרים‪.‬‬
‫ובתשן' יהודה יעלה חאו״ח סי' מ״ו חולק על הפלא״ה וכ' דנראה מסידור דברי חרדים להיפך‬
‫ממש״כ הפלא״ה בשמו דהרי חשב האיסור עשה לזר למצוה בפני עצמה‪ ,‬מלבד זה מה‬
‫שהקדים שמצוה לזר להתברך וע״כ כוונתו רק שזרים הס בכלל המצוה דייקא בכלל לפי שמזולתם‬
‫א״א לכהניס לקיים המצוה שעליהם כה תברכו א״כ מקבלי הברכה הם מסייעים ידי העושה המצוה‬
‫אבל משום זה לא מקרי מ״ע על הזרים‪ ,‬ומה״ע לא כ׳ החרדים כן גס במצות פרי' ורבי' ויבוס‬
‫שגם האשה בכלל המצוה אלא בברכת כהנים כ' כן לפי דקרא כתיב י אמור להם כאדם האומר‬
‫לחבירו‪ ,‬ולא פנים כנגד עורף שמעינן מיני' נמי שצריכים הציבור להסב פניהם לצד הכהניס אס‬
‫רוצים להתברך‪ ,‬גם הס בכלל המצוה דאמור להם שצריכים להסב פניהם וכו' אבל אס אין רוצים‬
‫להתברך מהם וודאי אין עוברין באיסור עשה ולא כהפלאה עיי״ש שהאריך עוד גם לענין יבום בזה‪,‬‬
‫וכ״כ בשו״ת חתס״ו חאו״ח סי' קס״ז‪] ,‬ולענין יבום עי' בתשו' חכמת שלמה להג' מהר״ש קוועעש‬
‫הנספח לשו״ת הר המור בסי' כ״ז כ״ח מש״כ בדברי הפלא״ה הנ״ל אביאנו לקמן כ״ה[‪.‬‬
‫והנה בתוספ' סועה דף ל״ע ד״ה עדשיכלה אמן כ'דהא דב' כהנים נושאים כפיהם משוס דהרי‬
‫קלא משתמעי איידי דחביבא כמו בהלל ומגילה וכו' וכ' ע״ז בקרן אורה שם דיש לחלק דבר״כ‬
‫אין חיוב השמיעה לציבור מן הדין כל כך דמצות הברכה על הכהניס לבד משא*'כ הלל ומגילה‬
‫דיוצאיס השומעים יד״ח עיי״ש וכ' עליו בס' תורת הקנאות שם דאישתמיעתי' המבואר בספרי דיליף‬
‫מאמור להם שיהי' כל הקהל שומע וכיון דילפינן מקרא חיוב גמור הוא‪ ,‬והביא דברי רבינו החרדים‬
‫*‬ ‫דמ״ע על ישראל שיתברך עיי״ש‪.‬‬
‫זלפי״ז הי' ראיי' מתוספ' סועה הנ״ל לפירוש הפלא״ה הנ״ל‪ ,‬דאלו לתשו' מהרי״א שאין כוונת‬
‫רבינו שהמצוה על ישראל יקשה קו' הקרן אורה על תוספ' דאין ראיי' מהלל ומגילה‪ ,‬וע״כ‬
‫דתוספ' ס״ל כהפלא״ה דהמצוה הוא גס על ישראל וכדכ' התורת הקנאות הנ״ל‪.‬‬
‫אן מה שמביא ראיי' מהספרי דיליף מאמור להם שיהי' כל הקהל שומע‪ ,‬אין זה ראיי' כל כך ויש‬
‫לפקפק קצת דאולי כוונת הספרי רק לאפוקי שלא יברכו הכהניס בלחש בלי שישמעו ישראל‬
‫דהיינו הציבור קולם בשעה שמברכים אלא שיברכו בקול שישמעו ישראל‪ ,‬אבל מנ״ל שמחוייבין הציבור‬
‫לשמוע רק שהכהניס לא קיימו המצוה כשלא שמעו הקהל בשעה שברכו אותם‪ ,‬כדרך בש״ק עם עם‬
‫שבשדות עי' סוף מס' ר״ה‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬ועי' בתשו' חתס״ו הנספחים לחי' לכתובות מהדו״ק‪ ,‬תשו' ב'‪,‬‬
‫ובמשנת חכמים בקונטרס מעלות המדות על מ״ע שבספר אהבה ד״ה והנה במ״ע דנשיכ״ה‪.‬‬
‫עי' חינוך דאינונוהג דלאו בני כיבוש נינהו‪,‬והמנ״ח תמה‬ ‫]ד[ אי שייך מצוה זו בנשים‬ ‫)>‪/‬ות כ״א(‬
‫עליו דבמלחמת מצוה וחובה אפי' כלה מחופתה עיי״ב ובתשו' מור״י ז״ל בעה״ב‬
‫■‬ ‫חאו״ח סי' ר״ה שמבאר כל הפרטים בזה‪.‬‬
‫במג״א‬ ‫■‬
 ‫ספר ^ ר די ם‬ ‫פרמ ד‬ ‫באר יהודא‬ ‫‪20‬‬

‫היום במקומות הרבה ושבת שלפני סורים שקורין‬
‫פרשת זכור היינו כדי לקיים המצוה בזמן מפלת‬
‫המן שהיה מזרע עמלק בפומבי זכר לנס‪ ,‬ממנין‬
‫תרי״ג ‪) :‬כב( ]ה[ זכור אל תשכח את אשר הקצסת‬
‫דרשו בספרי זכור בפה לא תשכח בלב וי״ל‬
‫שהיא מצוד‪ .‬גם לדורות כדכתב רמב״ן וספיקא‬
‫דאורייתא לחומרא‪ ,‬ממנין תרי״ג לרמב״ן ‪) :‬כט ואם‬
‫אנו מצווין לזכור מה שהקציפו אבותינו במדבר‬
‫לפניו ית׳ קל וחומר שחובה לכל איש ואיש ממנו‬
‫לזכור מה שהוא בעצמו הקציף מיום היותו וכן‬
‫חייבים אנו לזכור עונות אבותינו הקרובים לנו‬
‫שנאמר והתודו את עונם ואת עון אבותם ונבוש‬
‫מלפניו ואז יכנע לבבנו הערל ומצות זכירה זו‬
‫בכל יום‪ ,‬ענף מצוה ‪) :‬כד( זכור את אשר עשה ה׳‬
‫אלהיך למרים וסמיך ליה השמר בנגע הצרעת‬
‫כלומר שלא תדבר לשון הרע ותענש כמרים ודרשו‬
‫בספרי השמר בלב זכור בפה הלכך צריך לזכור‬
‫בפה בכל יום ענין מרים כדי שיזהר מלשון הרע‪,‬‬
‫ממנין תרי״ג לרמב״ן ורשב״ץ ‪) :‬כד‪ (.‬מצות עשה‬
‫שיתודה בפיו השב בתשובה ויפרט החטא עצמו‬
‫שעשה כמה דאת אמר חטא העם הזה חטאה גדולה‬
‫ויעשו להם אלהי זהב שנאמר והתודו את עונם‬
‫ואת עון אבותם מצות הוידוי ליחיד בשומע תפלה‬
‫כדאיתא בספר הזוהר ואמר במסכת סוכה שלכך‬
‫התקינו תפלה בלחש כדי שלא ישמע חבירו‬
‫כשמתודה ומפרט חטאו בתוך תפילתו‪ ,‬ועיקר מצות‬
‫התפלה בלב כדכתיבנא לעיל במצות הלב והוידוי‬
‫בפה הוא‪ ,‬ענף מצוה ‪) :‬כו( מצות עשה לדבר אמת‬
‫אפילו במילי דעלמא דליכא בהו דררא דממונא‬
‫שנאמר מדבר שקר תרחק ‪ pj‬משמע אפילו ליכא רק‬
‫דבור בעלמא ואמרו ז״ל דהמשקר כאלו עובד ע״ז‬
‫וילפי לה מקרא אבל לשים שלום מותר ומצוה נמי‬
‫איכא כדאיתא פ' ששי דיבמות‪ ,‬ממנין תרי״ג‬
‫לרשב״ץ ‪ :‬י‪,‬כז( אמרינן במסכת ברכות ‪ pj‬השח שיחה‬
‫בטילה עובר בעשה שנאמר ודברת בם משמע בם‬
‫ולא בדברים בטלים ולאו הבא מכלל עשה עשה‪,‬‬
‫ונהחייב במע שר‪ ,‬א מר ר'‬ ‫ב״ב דף פ״ח פריך הגמ׳ אטו משוס דג מר בלבו ל קנו ת קנ ה ונתחייב‬
‫‪........................‬‬
‫אגרא‬ ‫ושעי' הכא ביר״ש ע ס קינן כגון רב ס פ ר א דקיים בנפשי' ודובר ׳אמת י‬
‫בלבבו‪ ,‬וב' ב ס ה ״ ק‬
‫אות קס״ז וזל״ק שמטינן מכאן דמדת ודובר אמת בלבבו אינו ממילי דחסידי רק ממדה הירא‬
‫ולא משני הכא ביר״ש ע ס קינן מ שמע דזה מהראוי ומחוייב לכל יר״ש‪ ,‬ועל יראת שמיס‬
‫)אוה כ ״נ כ״ג( ]ס[ ב מג׳׳ א סי' סרג‪£‬״ה כ' למ״ד‬
‫פ' פ ר ה דאו' לא‬ ‫^‬
‫ידענא היכא רמיוא‪ ,‬וראיהי ב ערוג ה הכשס ע ה״ ה‬
‫למורי ז״ל שכ' וז״ל שמעהי בשה הגה״ק בעל‬
‫ישמח משה‪ ,‬שהוא נודע ממצוה זכור אה אשר‬
‫הקצפח וכו' ושה כהיב זכור אל תשכח דזכור‬
‫היינו בפ ה‪ ,‬ומדמע שה עגל נ קר א ולא מ ה רג ס‬
‫ק ב עו לקרוח פ' פ ר ה שהוא לכפר ה אוחו חטא‬
‫כדאחז״ל הבא אמו ו ת קנ ח צואת בכה עכ״ל‪ ,‬והוא‬
‫מ תו ק מדבש‪.‬‬
‫)אות כ״ ‪] 0‬ו[ בוידבך משה ע ה״ ת פ' מ שפטים כ'‬
‫וז״ל יש ל ה ס ת פ ק אס אמירת‬
‫שקר בלי שוס תועל ת לו או היזק לחבירו אסור‬
‫מה״ת‪ ,‬ולכאו' ב מס' כ תובו ת ריש פ״ב כיצד‬
‫מרקדין לפני הכלה ס״ל לב״ש כלה כ מו ת שהיא‪,‬‬
‫ומייתי קר א מדבר שקר ת ר ח ק מוכ ה דהוא‬
‫מ ה״ ת‪ ,‬אך ב״ה פליגי ומתירין‪ ,‬ולכאו' אי הי'‬
‫איסור דאו' לא הי' מו תר משום שמחת חתן‬
‫וצ״ע עכ״ל ומדברי רבינו מבואר דיש איסור דאו'‬
‫אף דליכא שוס דררא ד ממונא ר ק דיבור לחוד‪,‬‬
‫וכ״כ ב ס' דרך פיקודיך מצות ל״ת ל״ז דאף בלי‬
‫תועל ת עובר על מדבר שקר ת ר ח ק‪ ,‬וז״ל שערי‬
‫תשובה לר״י )מובא ב ח ק פ' נצביס יום וי״ו(‬
‫במ שקר בלי תועלת ולא ה פ ס ד לזולתו האיש הזה‬
‫יקל ענשו מצד אחד‪ ,‬על כי אין ה פ ס ד לאיש‬
‫בשקריו אבל גדול מאד ענשו בעז פניו ואהבת שקר‬
‫ויכבד עונו‪ ,‬כי מאהבהו לבלי תועלת כי תבואהו‬
‫המדה הזאת להעיד שקר באחיו וכו' ואמרו כי‬
‫מו תר לשבח חתן וכלה אעפ״י שאינו כן‪ ,‬ו מו תר‬
‫לשנות מפני דרכי שלו' וכו' עיי״ש באורך‪ ,‬עי'‬
‫פ ס קי הו ספ' ת עני ת פ״א סי' ח' שכ' וז״ל ת״ח‬
‫כל אהד מודה לחבירו בין על ה אמת בין על‬
‫ה פ ק ר עכ״ל עי' תשו' ח ה ס ״ו ח' ששי סי' ס״ו‬
‫כוונ ה דבריהם‪ ,‬ובדעת הורה לה' שחיטה סי' ד'‬
‫ס ״ ק כ״ז כ' דכוונ ה ם שדרכו להודוה ולשבח דברי‬
‫חבירו בדרך כבוד ולומר ד מ ס תב ר טעמי' אבל‬
‫מ״מ אינו מקבל דבריו טיי״ש‪.‬‬
‫ובגנן׳ ״ב‬
‫דפ ר ק א ^ות‬
‫שמיס מדלא‬

‫ימר ה שקר ל מנו ע הגנאי נגד שהר כלות והוי כביב מו ת ס״ ה ע״ב דמותר לשנות מפני דרכי שלו'‪,‬‬
‫עי' טו״ז סי' ת ק ‪ p‬״ה ס׳׳ק ו' באו״ח‪ ,‬ובס' חסידיס סי' תכ״ו‪ ,‬ובהגהות ‪ .‬מהר ש״ס על ס״ ח שס‪.‬‬
‫ובגיטין י״ד ע״א רב ששת הו״ל אשרתא וכו' אמרו לי' נ קנו מינך א״ל אין‪ ,‬ל סו ף אישתמיטי להוכי'‬
‫וכ' שס ב הג הו ת מהר״י י ע בן ז״ל וזל״ק נ״ב שבכל כ ה״ג לית בי' משוס מדבר שקר ת ר ח ק‬
‫ומשום שארית ישראל וכו' כיון דלא מחייב בהו ולא יכול להציל מידם באופן אחר אם לא יבטיחם‬
‫על שקר עכ״ל‪ ,‬מבו אר דלהציל את שלו מותר לומר דבר שקר ו ה ס ב ר ה פשיטא לענ״ד דכיון שאס‬
‫אינו מציל את שלו מידו‪ ,‬יהי' פירוד לבבות ביניהם‪ ,‬והוי בכלל דרכי שלו'‪ ,‬ועי' אפוקי יודא חלק מי‬
‫נח דרוש חמישי אות ח' ט' וב ערבי נחל שם אות י״א בענין זה דברים מ תו קי ם בגמ'‬
‫דבכורו ת פ ״ ק‪.‬‬
‫)אות כ״ז( אמריגן ב מס' ברכו ת ]ז[ וכו' המג״א סי' קנ״ו כ' בזה״ל השח שיחת חולין עובר בעשה‪ ,‬פי'‬
‫דברי גנאי וקלות ראש )יומא^( עכ״ל‪.‬‬
‫ןן"ל הר מב׳׳ם פ״ב מה' דיעות ה' ד' לעולם ירבה אדם בשתיקה ולא ירבה אלא בדברי ח כ מ ה‪ ,‬או‬
‫בדברים שצריך להם לחיי גופו‪ ,‬ואמרו על רב שלא שח שיחה בטילה וכו' וע״ז ציווי חכ מי ם‬
‫כל ה מרב ה דברים מביא חטא‪ ,‬עכ״ל ולא הזכיר מגמ' דיומא דיש עשה ול״ת‪.‬‬
‫וראיתי באומר הנ כ ת ה להג' מהרי״ב ז״ל שכ' דעפי״ד המג״א נ פי' דברי גנאי וקלות ראש‪ ,‬וכן‬
‫פירש״י‬
‫י א ‪S1‬‬ ‫כאד יהודא‬ ‫פרק ר‬ ‫ספר‬
‫ענף מצוה ‪) :‬כח( הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא פירש״י בם בד״ת ולא בדברים אחרים שיחת‬
‫עליו חטא‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪) :‬כט( וכתב רמב״ם ורמב״ן ילדים וקלות ראש‪ ,‬א״ש דלא כ' הרמב״ס והכ״מ‬
‫דמיירי ]ח[ בתוכחה דחייב להוכיח אדם את חבירו ראיי' מסוגי' דיומא משוס שהרמב״ס איירי להדי'‬
‫שעשה לו או לקרובו רעה אי שדבר עליו רע אפי' בדברים שאינם של גנאי וקלות ראש לא‬
‫בפניו או שלא בפניו על דרך והוכיח אברהם את ירבה בדברים‪ ,‬רק שהניח בצ״ע על שלא הביא‬
‫אבימלך על אודות באר המים שחייב לעשות כן הרמב״ס דבדבריס של שיחת ילדים וכהא״ג עובר‬
‫אולי יקבל תוכחה ויאמר חטאתי לך או יתנצל לו בעשה ול״ת‪ ,‬וגס הסו״ר ושו״ע לי^ הזכירו‪ ,‬רק‬
‫כאבימלך שאמר לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה הרמ״א ביו״ד סי' רמ״ו כ' ואסור לדבר בשיחת‬
‫ולא ישטמנו וישתוק ויכסה שנאתו בלבו כמו חולין‪ ,‬וגס על המג״א תמה דלא חשב נמי הלאו‬
‫שנאמר ברשעים ולא דבר אבשלום אל אמנון כמו שחושב גבי הקורא לאברהם אברס עובר בלאו‬
‫מאומה למרע ועד טוב כי שנא אבשלום את ועשה‪ ,‬הרי דנחית לפרש ולמה שינה בזה‪ ,‬וי‪1‬‬
‫אמנון‪ ,‬ענף מצוה ‪ :‬ומירשו •ירש שני דמיירי ליישב קצת דגבי אברהם שניהם נפקי מה״ת‬
‫ברואה חבירו שחטא ‪ v‬מולך בדרך לא טובה בברכות י״ג‪ ,‬משא״כ הכא דר״א בן יעקב דאמר‬
‫בלאו היינו מדברי קבלה פכ״ל‪.‬‬ ‫מצוה להחזירו למוטב בין שחטא בדברים שבינו‬
‫לבין חבירו בין שחטא בדברים שבינו לבין קונו ורבינו הביא הל״ת ג״כ במל״ת מד״ק ומד״ס‬
‫התליות בפה וקנה פ״ד אות כ'‪ ,‬והביא‬ ‫צריך להוכיחו בינו לבין עצמו בנחת ובלשון‬
‫ג״כ ע״ז דברי המדרש עיי״ב לקמן‪.‬‬ ‫רכה ויודיעו שאינו אומר לו אלא לטובתו אם‬
‫קבל מוטב ואם לאו יוכיחנו פעם שנית ושלישית וז״ל מהרש״א בחא״ג לברכות י״ג‪ .‬ודע כי הקורא‬
‫לאברהם אברס לא זכרוהו הפוסקים דאית‬ ‫וכן תמיד חייב להוכיחו עד שיכהו החוטא ויאמר‬
‫איני שומע לך וכל שאפשר בידו למחות ואינו בי' ל״ת ועשה‪ ,‬ואפי' לא הי' רק אסמכתא‬
‫מוחה הוא נתפש בעון כן פסק הרמב״ם‪ ,‬והסמ״ג בעלמא הי' להם להזכיר דאית בי' מיהא איסורא‬
‫עכ״ל ‪.‬‬ ‫פסק דכיון שקללו אעפ״י שלא הכהו נפטר ממצות‬
‫הוכח תוכיח ורבינו מאיר כתב דבתנחומא פ׳ ובזוהר הרקיע בסוף מ״ע שלו אות פ״ה כ'‬
‫שאין ראוי למנות בין התרי״ג מצות מה‬ ‫תזריע משמע כרמב״ם דאמר התם כשנתן רשות‬
‫למשחית להרוג צדיקי ירושלים משום דאמרה שלא נאמר רק קודס מתן תורה וע״כ לא מנאו‬
‫מדת הדין לפני הקב״ה כו׳ עד שיהיה להם הא דכל הקורא לאברהם אברס עובר בעשה או‬
‫להתבזות לקדושת שמך ולקבל עליהם הכאות בל״ת‪ ,‬ובמצות ל״ת שלו קנ״א אות נ״ז ל וז״ל‬
‫כירמיה וישעיה עכ״ל‪ ,‬ענף מצוה ‪) .‬ל( בכל דור וכבר אמרו רז״ל בסיני נאמרה אזהרה זו אלא‬
‫כשיש מחלוקת בין חכמי ישראל באיסורא או שנכתבה במקומה ולולא זה לא באה במנין המצות‬
‫בממונא מצות עשה לילך אחר הרוב שנאמר אחרי ע״כ לא יכנס במנין המצות הקורא לאברהם‬
‫אברהם כמש״פ בסוף מ״ע עכ״ל‪.‬‬ ‫רבים להטות והעובר על זה עונשו גדול שזה עמוד‬
‫שהתורה נסמכת בו ובפירוש אמרו בגמרא רובא והפרח באו״ח סי' ס״ז כ' וז״ל ומכאן ראיי'‬
‫דהא דאמרינן משוס לא תשא היינו‬ ‫דאורייתא‬
‫מדרבנן כדאמרינן סופ״ק דברנות הקירא לאברהם הברס עובר במול״ה ופן בפ״ק דיומא תשה שיחת‬
‫חולין עובר בעשה וכיוצא שיובא דאב־ א־תא דהי־י ד‪ '*.-‬וכו׳ עיי״ש‪ ,‬־המ׳ה שרב*נו הביא כל מילי‬
‫דאיסורא בין מה״ת בין מד״ק בין מד״ס ולא הזכיר מהא דהקורא לאברהם אברס‪.‬‬
‫ומשנת חכמים סי' ל״ח ביבין שמועה אות ג' כתב דהקורא לאברהם אברם וכו' הקב״ה אמר כן‬
‫לאברהם ולא נאמר בסיני ואינו ממנין תרי״ג ונם איסיר דרבנן לא ביארו הפוסקים בזה‬
‫עיי״ש‪ ,‬ונראה דגס דעת רבינו הוא כן שאין בו אפי׳ איסור דרבנן‪ ,‬והעעם בזה אף! דאסמכוהו‬
‫אקרא ונדרש בגמ'‪ ,‬נ״ל עפי״מ שכ׳ הצל״ח דהא דקאמר ה;מ' לפני זה‪ ,‬תנא אברס הוא אברהם‬
‫פליג על בר קפרא רק שגס אח״כ הי' נקרא אברם עיי״ש ובס' בית אהרן על ה' גיעין סי' קכ״ע‬
‫ס״ק ג' ביאר דברי הצל״ח בעוב דע״כ הברייתא פליגא על ב״ק דלא נעקר שס אברם לגמרי ממנו‬
‫וסיים שם דמפני זהלא הביאוהו הפוסקים דבר זה שפסקו כברייתא עיי״ש דפח״ח‪ ,‬ועי' קדושת‬
‫לוי פ' תולדות בפסוק ותאמר א״כ למה זה אנכי‪ ,‬במעם למה באברהם הקורא אברס עובר ולא‬
‫•‬ ‫ביעקב לפי דרכו בקודש עיי״ב הקדושים זי״ע‪.‬‬
‫)אות כ״ח כ״מ( הוכח תוכיח וכו׳ וכ׳ הרמב״ם דמיירי ]ח[ וכו' בתשו' מהר״מ שי״ק חאו״ח סי' ש״ג‬
‫ביאר כל הפרסים במצוה זו עפ״י הלכה‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫־ומפני שדברי לבינו מובאים בספה״ק ליקימי אמרים‪) .‬לבעל שו״ע התני'( בתוספ׳ ביאור אעתיק‬
‫דבה״ק וז״ל ומה שאמרו בגמ' שמי שרואה בחבירו שחסא מצוה לשנאותו וגס לומר לרבו‬
‫שישנאהו‪ ,‬היינו בחבירו בתורה ובמצות וכבר קיים בו מצות הוכח תוכיח א״ע עם שאתך בתורה‬
‫ומצות ואעפי״כ לא שב מחסאו כמש״כ בס׳ הרדים‪ ,‬אבל מי שאינו חבירו ואינו מקורב אצלו‪ ,‬הנה‬
‫ע״ז אמר הלל הזקן הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלו' ורודף שלו' אוהב את הבריות ומקרבן‬
‫לתורה‪ ,‬לומר שאף הרחוקים מתורת ד' ומעבודתו‪ ,‬ולכן נקראו בריות בעלמא צריך למשכן שחבלי‬
‫עבותות אהבה וכולי האי ואולי יוכל לקרבן לתורה ועבודת ד'‪ ,‬והן לא הפסיד שכר מצות אהבת‬
‫ריעיס‪ ,‬וגס המקורבים אליו והוכיחם ולא שבו מעונותיהם שמצוה לשנאותם מצוה לאהבה ג״כ ושתיהן‬
‫אמת‪ ,‬שנאה מצד הרע שבהם ואהבה מצד בהי' הסוב הגנוז בהם שהיא ניצוןאלקות שבתוכם המחי'‬
‫נפשם האלקות‪ ,‬וגם לעורר רחמים בלבו עליהם כי הוא בבחי' גלות בתוך הרע מסמ״א הגובר‬
‫עליהם ברשעס‪ ,‬והרחמנות מבעלת השנאה ומעוררת האהבה כנודע ממה שכ' ליעקב אשר פדה את‬
‫אברהם ולא אמר דוד המע״ה תכלית שנאה שנאיתיס אלא על המינים והאפיקורסים שאין להם חלק‬
‫באלקי‬
 ‫ספר חרדיכש‬ ‫פרה ד‬ ‫פ א ר ייהרדא‬ ‫‪22‬‬

‫דאורייתא‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪) :‬לא( מי שיודע ‪ [»j‬לחברו‬ ‫נאלקי ישראל כדאי' ר״פ ע״ז דשבת עכדה״ק‪,‬‬
‫עדו׳ מצות עשה להעיד בב״ד באופן שיתקיים‬ ‫ובמהר״ם שיק מצוה ר״מ אות ב' הניא לעת‬
‫הדין על פי עדותו שנאמר והוא עד או ראה אר‬ ‫הגמ״י וכוו״ר או״ח סי׳ תר״ח דכשעובר במזיד‬
‫ידע אם לא יגיד ונשא עונו‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪) :‬לב(‬ ‫אפי' יודע שאין שומעין לו צריך להוכיח רק‬
‫מצות עשה על בית דין לחקור ולדרוש העדים‬ ‫דבמומר להכעיס או לע״ז או לחילול שנת לדינם‬
‫שנאמר ודרשת וחקרת ושאלת היטב ודין תורה בין‬ ‫כגוי כוודאי אינו מחוייב לכו״ע‪ ,‬וכ' ע״ז וז״ל‬
‫בדיני ממונות בין בדיני נפשות מצוה בדרישה‬ ‫ואני תמה ‪.‬דאפי' בשאר אנשים קלים לכאו' לא‬
‫וחקירה אלא משום דלא תנעול דלת בפני לווין‬ ‫הי' ראוי להיות מחויב להוכיח מדכתיב עמיתך‬
‫בטלוה בדיני ממונות אך כשהדין מרומה אוקמוה‬ ‫עם שאתך בתורה ומצות וכמש״כ בחו״מ סי'‬
‫אדין תורה כדי להוציא לאור משפטו‪ ,‬ממנין‬ ‫רכ״ח סעיף כ״א די״א דהיינו יראי השס ושומרי‬
‫תרי״ג ‪) :‬לס מצות עשה לדון כל דיני ממונות שבין‬ ‫מצותיו משמע מזה דאין מחוייב להוכיח רק מי‬
‫אדם לחבירו וכל הדינין נמנין במצוה אחת‪ ,‬ממנין‬ ‫שאינו רשע‪ ,‬וקשה לי למה לא הביאו הפוסקים‬
‫תרי״ג לרשב׳׳ץ‪ ,‬אבל רמב״ם ורמב״ן מנו ב דיני‬ ‫דיעה זו גס הכא וצ״ע עכ״ל‪ ,‬ולפי דברי התני'‬
‫ממונות י״א מצות‪ ,‬א׳ דין שומר חנם‪ ,‬ב׳ שומר‬ ‫הנ״ל א״ש דכיון שלא יצא מכלל א״כ יש עדיין‬
‫שכיר והשוכר‪ ,‬ג׳ שואל‪ ,‬ד׳ מקח וממכר‪ ,‬ה׳ טוען‬ ‫ניצון הקדוש בקרבו וצריך לאהוב אותו עדיין‬
‫ונטען‪ ,‬ו׳ גנב וארבע אבות נזיקין השור והבור‬ ‫ולהוכיחו אס אפשר‪ ,‬ואינו דומה לדין אונאה‪,‬‬
‫והמבער‪ ,‬וההבער הרי עשרה ואחת לדון בדיני‬ ‫דכאן בענין תוכחה הוא מצד רחמנות על ניצון‬
‫נחלות שנאמר והיתה לכני ישראל לחוקת משפם‬ ‫הקדוש צריך להוכיחו במה דאפשר‪ ,‬ומשו״ה לא‬
‫הרי‬ ‫^‬ ‫הביאו הפוסקים ליעה זו לענין תוכחה‪ ,‬דלענין‬
‫תוכחה הוי באמת עם שאתך בתורה כשיש בו עדיין ניצוץ הקדוש ואפשר לקרבו לתורה צריך לקרבו‬
‫^‬ ‫בכל מה דאפשר כנ״ל בס״ד‪.‬‬
‫ובס' מילי דחסידותא )להגה״ק מבוטשומש ז״ל( על ס' חסידים סי' שפ״ה כ' בזה‪ ,‬ותוכדה״ק בקיצור‬
‫שמה שמבואר בסנהדרין דף מ״ג ע״ב שאחר שעברו הירדן ענש על הנסתרות בערבות אין זה‬
‫כ״א במה דאפשר לתיקוני ע״י תוכחה או ללמדו ולהיישירו מאז ועד כה בהסתר מכשול עעות‪ ,‬אבל‬
‫בעת הגלות שאין כחינו אלא בפה ומענה רך להכופיס אזנם לשמוע דברי חכמים‪ ,,‬אבל לחכמיס‬
‫בעיניהם המתפלפסיס ועוסקים בספרי חיצונים לא יועילו כל אלי נביות‪ ,‬וכבר הוא בדוק ומנוסה‪,‬‬
‫ומצוה שלא לומר דבר שלא נשמע ואל תוכח לץ וכו' ובאזני כסיל אל תדבר‪ ,‬וכל ישראל נקייס‬
‫לגמרי מאנשים כאלה משוס נדנוד פתחון פה של ערבות בעבורם‪ ,‬ובפרט שהנועה מאמונת השגחה‬
‫כבר הוא מובדל מקהל הגולה וככל היוצא מן הדת ופורשים מן הציבור בפרהסי' בהחלט‪ ,‬עכדה״ק‬
‫ועיי״ש עוד בסי' א' וב' ה'‪ ,‬וברש״י סנהדרין דף ע״ה רע״א ד״ה ואס‪ ,‬ובני״ש מאמרי חודש תשרי‬
‫מאמר ד' דרוש ב' לתשובה ולתוכחה מש״כ בענין תוכחה‪.‬‬
‫]עס בסה״ק אמרי יוסף להגה״צ מספינקא זצ״ל עה״ת פ' קדושים בפסוק לא תשנא את אחיך‬
‫בלבביך הוכח תוכיח וכו' בד״ה אמנם בענין מצות תוכחה אאריך• וכו' לבאר עפ״י גמרא‬
‫וסברה וחסידות במתיקות דברי סן ודעת דקד׳ עיי״ב[ ובס' משנת חכמים סי׳ ה' כמה הלכוה‬
‫^‬ ‫בזה עיי״ש‪.‬‬
‫)אות ל״א( מי שיודע]ט[ וכו' הרמב״ס בס׳ המצות ל״ת רצ״ז הביא ב׳ לאוין לכובש עבודתו‪ ,‬לאו דלא‬
‫תעמוד על דם ריעך‪ ,‬וגס לאו דאס לא יגיד ונשא עונו עיי״ש שכ׳ בזה״ל וכבר‬
‫אמרו שמי שיכבוש עדותו תכללוהו ג"כ זאת האזהרה כי הוא רואה ממון חבירו אבד וה^‬
‫יכול להחזירו אליו באמרו האמת וכבר בא בזה הענין‪ ,‬ג״כ אס לא יגיד ונשא עונו עיי״ש‪ ,‬ורבינו‬
‫י'^ה עי'‬ ‫לקמן במל״ת התליות בפה וקנה אות פ״א הביא רק החינוך שהי^ ^^לל ל^׳‬
‫חינוך פ' קדושים מצוה רל״ז‪.‬‬
‫והנח בשו״ע סי' כ״ח סעיף א' איתא דגם בעד אחד איתא לאו דלא יגיד‪ ,‬ותמה בחכמת שלמה שס‬
‫דבגמ'מבואר דבע״א ל״ש אס לא יגיד‪ ,‬וכ״כ בקצה״ח ס״ק ג' בשם ירושלמי וכן דמוכח ג״ע‬
‫דבע״א ליכא לאו דאס לא יגיד‪ ,‬ובמנ״ח שס אות ג' הוכיח דבע״א אף משוס ל^׳ו דלא תעמוד‬
‫עד״ר אינו עובר‪ ,‬ובשיטה מקובצת ב״ק שם כ' דבעד אחד בנסכא דר״א מחוייב להעיד וממילא‬
‫דהה״ד לאו דלא תעמוד עד״ר עובר כיון שמצילו מהפסד בכור ולא שייך לומר אולי ישבע ויכחיש‬
‫ואינו מוכרח שמציל בעדותו ממון חבירו כיון דהוי הפסד בכור‪ ,‬וא״ש בזה דעת המחבר בשו״ע‬
‫דכוונתו דבמקוס דסגי בע״א להצילו מהפסד ברור כמו בנסכא דר״א באמת עובר משום אס לא‬
‫יגיד‪ ,‬ול״ת על דם ריעך וא״ש‪.‬‬ ‫י‬
‫ובפתחי תשובה ס״ק ד' תמה דלמה מחלקין בין תבעו ללא תבעו הא מ״מ עובר על לא תעמוד על‬
‫דם ריעך כל שיודע לו זכות‪ ,‬והלא מפסיד ע״י מניעתו להעיד עיי״ש והש״ך ביו״ד סי'‬
‫רכ״א ס״ק ל' כ' ג"כ בשם עט״ז דהכוכש עדותו עובר בלאו ואינו סולק עליו בזה‪.‬‬
‫ולע״ד צ״ע במש״כ רמ״א ביו״ד סי' רל״גי במי שנשבע שלא לגלות דבר שמציל חבירו מן ההפסד‬
‫דהוי נשבע לבגיל את המצוה ואינו חל ומ״מ צריך התרה וכו' וביאר טעמו בעו״ז סי' רכ״ח‬
‫ס״ק מ״ב ששם אינו מחוייב כ״כ חיוב גמור דהא לאו אעדות קאי התם ע״כ החמיר שצריך התרה‪,‬‬
‫אבל בתבעו להעיד א"צ אפי' התרה עיי״ש‪ ,‬וצ״ע דהא עכ"פ עובר בלאו דלא תעמוד עד״ר א״ע‬
‫למה יצטרך התרה כמו דלא צריך לגבי עדות משוס לאו דאם לא יגיד‪ ,‬הה״ד מכס לאו דלא תעמוד‬
‫עד״ר למה יצטרך התרה ]ועי' חי' הפלא״ה על חו״מ סי' כ״ס הנ״ל מש״כ על הסמ״ע מסי׳ רס״ו‪,‬‬
‫ועפ״י תירוצו תמוה יותר כמובן[‪.‬‬
‫‪23‬‬ ‫יב‬ ‫פאר יהוחא‬ ‫פרק ד‬ ‫ספר ח ר די ם‬
‫חרי י״א בדין ממון ודין החובל בחבייי בגי^י ע ם דבלא״ה הא כ' הקצה״ר‪ .‬והנתיבות הובא‬
‫בפ״ת ס״ק א׳ דאפי׳ אי קרוב או פסול‬ ‫הרי י״ב נמצאו לנו לפי דעתם ז״ל מ״י ממניו‬
‫תרי״ג ‪) :‬לח מצות עשה ]י[ שיתן האדם פי שנים אינו עובר משוס אס לא יגיד‪ ,‬מ״מ מחיוב מדאו׳‬
‫לבנו הבכור שנאמר כי את הנכור יכיר ל^״ לי להעיד משוס השבת אבידה לבעלים‪ ,‬והרי בביאור‬
‫פי שנים ואם העביר הבכורה מבני הבכיי עיבי הגר״א הראה מקורו של דין זה של רמ״א מב״ב‬
‫בעשה וגם הוא חייב להודיע מי הוא הבכור ויצום נ״ג ע״א ברשב״ם ד״ה האי מבריח ארי וז״לד^‬
‫עליו בבכורה‪ ,‬לדעת רובא דרבוותא זי םמניו ישראל מציווין להציל ממון חבריהם כמו באבידה‬
‫עיי״ש‪,‬א״כ מה״מגופא הוי ג״כ חיוב דאו' ולמה‬
‫צריך התרה‪ ,‬והלא דין הרמ״א הוא הפסד ברור כמו בנסכא דר״א כמש״כ השמק״ו הנ״ל וצע״ג‪,‬‬
‫]ותמוה שבפתחי תשובה הנ״ל בחו״מ בס״ק ד' תמה כנ״ל מכח לאו דלא העמוד עד״ר‪ ,‬ובס״ק‬
‫הביא דברי רמ״א בסי' רל״ע ולא העיר כלום‪ ,‬ובישמח משה פ' ויגש בפסוק ולא יכול יוסף להתאפק‬
‫הקשה שם מדין זה דסי' רל״ע‪ ,‬ובכל התירוצים שתי' שם אכתי תקשו מצד לא תעמוד עד״ר וצ״ע[‬
‫ועי' בדברי רבינו במל״ת התליות בפו״ק אות ל״ח‪ ,‬עי' בס' מעשי למלך על הרמב״ס ה' כלי מקדש‬
‫פ״ז דף רכ״ו ע״ב‪.‬‬
‫אגב אציין במה שהקשו תוספת בב״ק שם דלמא אינו חייב רק בעבר על השבועה כדכתיב ושמעה‬
‫קול אלה‪ ,‬שכ׳ בעדות ביוסף על ה' עדות פ״א דקו' תוספ' מבואר בשאלתות פ' ויקרא סי'‬
‫ס״ח דיליף לה מדכתיב נפש כי תחעא והדר ושמעה קול אלה אלמא כי לא שמע שבועה נמי קרי‬
‫לי' חטא וא״ש[ ובתשו' פני יצחק )להג' ר' יצחק חריף ז״ל מסאמבור( בחלק חו״מ סי' ז' שהאריך‬
‫בדין זה‪ ,‬אי עד א' עובר באס ל״י‪ ,‬וכ' דאף לר״א בר״ש בשבועות דף ל״ב דס״ל דבר הגורם לממון‬
‫כמ״ד‪ ,‬פירש״י דר״ל דרוב ב״א אין נשבעין לשקר‪ ,‬וזה ל״ש בהביא הנתבע ע״א להעידו דהא בידו‬
‫לישבע שהאמת אתו ויפטור מממון והוא הוא דאפסיד אנפשי' שלא רצה לישבע ושילם‪ ,‬וכיון דאינו‬
‫חייב קרבן שבועה ממילא אינו עובר באס ל״י כמבואר בסמ״ע סי' כ״ד ס״ק ו' ז'‪ ,‬רק כשהביא‬
‫התובע ע״א אז חייב קרבן שבועה ועובר באם ל״י‪ ,‬אבל בלא״ה הרמב״ס פ״י מה' שבועות פסק‬
‫דלא כר״א בר״ש דמשביע ע״א וכפר אינו חייב ק״ש ממילא אינו עובר באס ל״י‪ ,‬וברש״י ב״ק נ״ו‬
‫ד״ה אס ל״י מבואר דהאמת הוא כן דקרא לא איירי רק בתרי דווקא כיון דכתיב סתם עד דר״ל‬
‫תרי‪ ,‬ואף לפי' א' א״צ אליבא דאמת לפי״מ דקיי״ל דבר הגורס לממון לאו כמ״ד‪ ,‬והאריך עוד‬
‫שס‪ ,‬ועי' תומיס‪.‬‬
‫)אות ל״ד( מד״ת מ״ע ]י[ שיתן האדס פי שנים וכו' ואס העביר הבכורה מבנו הבכור עובר בעשה‪,‬‬
‫וגם הוא חייב וכו'‪ .‬דברי רבינו הם דברי רמב״ן במצות הנוספות שלו מצוה י״ב‬
‫והוא כ' שעובר בלאו ועשה‪] ,‬עי' קצה״ח סי' רפ״א שהביא כל דברי רמב״ן ומש״כ עליו‪ ,‬ובפתחי‬
‫תשו' שס[ ומנחת חינוך מצוה תי״ו כ' שהרמב״ם אינו הושב זאת כי הוא ס״ל דהוא דין נחלות ואינו‬
‫עובר‪ ,‬רק התורה כתבה דאינו יכול להעביר‪.‬‬
‫ומזה הי' תמוה לי דעת רבינו כאן דלא כ' דגס בלאו עובר כמש״כ רמב״ן דממנפ״ש לדעת הרמב״ס‬
‫גס עשה איכא ולמאן קאי רבינו בזה‪.‬‬
‫ובחןן מכתבי שו״ת כתבתי הערה זו למרן הגה״צ המפורסם בו״ק וכו' כקש״ת מהר״י טייטלבוים‬
‫שליט״א )כעת אב״ד ור״מ דק״ק קראלע יצ״ו( והשיב בזה״ל ומה שהקשה על החרדים על‬
‫שמנה מ״ע ליתן לבכור פי שניים‪ ,‬ולא מנעה בין הל״ת והוא דלא כשיטת רמב״ן ולא‬
‫כשיטת רמב״ם‪.‬‬
‫ןא]לי בשביל זה לא חשבה לעשה יען כי לדעת הרמב״ס ז״ל הוי עשה רק שנכלל בכלל דיני נחלות‬
‫כאפר חישב זה הרמב״ס ז״ל בכלל מצות נחלות‪ ,‬ויותר נראה שמצא באיזה מספרי ראשונים‬
‫ז״ל שחשב העשה ולא הל״ת‪ ,‬כאשר באמת יש מקום לומר כן דלא יוכל לבכר הוצרך לגופו לבאר דיני‬
‫נחלה שאין לו רשות להעביר חלק הבכורה‪ ,‬אבל לעבור על ל״ת‪ ,‬כ״א שאין בדבריו כלום‪ ,‬ואך מדכפל‬
‫כי את בכור בן השנואה יכיר שלא הוצרך עוד לגופו‪ ,‬זה מורה על קיום העשה אם מקיים בדבריו‬
‫חלק הבכורה‪ ,‬וכן משמע ממש״כ שם שהיא מ״ע לדעת רובי דרבוותא‪ ,‬ואנחנו לא ראינו בזה פלוגתא‬
‫מבוארת כ״א ברמב״ס ורמב״ן ז״ל‪ ,‬ואיך שהכריע אס כרמב״ן או כרמב״ס ז״ל הוי לי' רק הכרעה‬
‫חד לגבי הד ולא שייך לומר שהכריע כרובא דרבוותא‪ ,‬וע"כ שראו עיניו עוד פלוגתא בזה בשאר‬
‫ספרי הראשונים ז״ל ואין הזמן גרמא לחפש בספרים‪ ,‬או אולי הי' לנגד עיניו ספרים שאינם מצויים‬
‫אצלינו‪ ,‬ובדברי בה״ג ז״ל לא נתבאר דעתו כי הוא חשב מצות בכורה בין המצות המוטלים על‬
‫זה בין המצות המוטלים על היחיד‬ ‫הציבור‪ ,‬ואם כרמב״ן ז״ל דהוא מ״ע ול״ת על האב הי' לו לחשוב‬
‫כאשר העיר בזה בהערות הנדפסים בס' הלכות גדולות אשר אצליעכל״ק‪ ,‬ובקצה״ח ס״ק ד' הביא‬
‫דברי רמב״ן עה״ת פ' תצא דממה שכ' על פני בן השנואה משמע שאין דין זה נוהג אלא בחיי‬
‫הבכור אבל אס מת הבכור בחיי אביו יוכל לשנות מבני בניו‪ ,‬וסיים כי לא מצאתי ״על פני" רק‬
‫בחיים על פני אהרן אביהם‪ ,‬על פני תרח‪ ,‬וכן כולם עיי״ש שהשיג על מהרי״ט מזה‪ ,‬והמנחת חינוך‬
‫כ' שאין זה השגה למש״כ התומים בקונטרס תקפו כהן דאין לטעון קיס לי על דיעה שאינה בשו״ע‬
‫ובשו״ע רמ״א‪ ,‬ה״נ כיון דלא הביאו זה בשו״ע נראה דאין דעתם כן‪ ,‬ואין היורשים יכולים לטעון‬
‫כלל עכ״ל‪.‬‬
‫אמנם ביד אברהם סביב השו״ע יו״ד סי' ק״י בדיני ס״ס הביא ג״כ דברי התומיס הנ״ל וגם הביאי‬
‫כזה מהלבושי שרד דדעת של הפוסקים שלא הובאו בשו״ע לא מצטרפים אפי' לס״ס‪ ,‬וכ' ע״ז‬
‫ושארי לי' מארי ע״ז וכו' עפ״י הכרעת הב״י וד״מ נשים דעת גדולי פוסקים כלא‪ ,‬וכ״כ הנוב״י‬
‫מהדו״ק‬
 ‫ספר ^ ר די ם‬ ‫פרל‪ ,‬ד‬ ‫באר יהודא‬ ‫‪24‬‬

‫תרי״ג ‪) :‬לה( מצות עשה לקדש הכהנים לנהוג בהם‬ ‫מהדו״ק ח ‪ 6‬ה״ז סי' מ״ז עכ׳׳ל וזהו דע ת הקצה״ח‬
‫כבוד ולהקדים אותם לכל דבר שבקדושה לפתוח‬ ‫שהשיג על מהרי״ט כזה‪.‬‬
‫יפה‬ ‫מנה‬ ‫וליטול‬ ‫ראשון‬ ‫ולברך‬ ‫ראשון‬ ‫ו ב עי רו ד ע ת הרמב״ן דעל פני הוי בחייו הביא‬
‫ראשון כדאיתא פ׳ חמישי דגיטין ופרש״י ז״ל‬ ‫בפתחי תשובה שבמדרש רבה פ׳ אחרי‬
‫לפתוח ראשון לכל דבר כבוד בין בתורה בין‬ ‫נמצא מחלוק ת בזה‪ ,‬וב מנ ח ת חינוך כ' שבמדרש‬
‫בישיבה הוא ידבר בראש ולברך ראשון בסעודה‬ ‫פ' ב מדבר נמצא ג״כ מחלוק ת בזה‪ ,‬ועי' שו״ת‬
‫וליטול מנה יפה ראשון אם בא לחלוק עם ישראל‬ ‫ח תס״ו חחו״מ סי' ק ״נ ד״ה עוד יש מ קו ם עיון‬
‫בכל דבר לאחר שיחלקו בשוה אומר לו ברור‬ ‫ונו' והדברים ארופיס בענין זה‪ ,‬ועי' עדות ביוס ף‬
‫איזה שתרצה עכ״ל והתוספות והרא״ש חלקו עליו‬ ‫בחי' לחו״מ סי' רפ״א ס עי ף זיין מש״פ בדע ת‬
‫בהא דפירש במנה יפה ‪1‬יא[ ופירשו דדוקא במעשר‬ ‫רמב״ן עיי״ב‪.‬‬
‫עני או בצדקה המתחלקת י לעניים או חברים‬ ‫ועי' ייע״ל פ' ויחי ב פ סו ק ויקח יוס ף ופו' חת‬
‫המסובין בסעודה אבל במידי דשותפות לא דאמרינן‬ ‫אפרים בימינו ופו' וז״ל ומזה יש לנו ע ע ס‬
‫בפרק רביעי דפסחים הנותן עינו בחלק יפה אינו‬ ‫הגון על אשר בפור זפר נועל פי שניים ולא‬
‫רואה סימן ברכה לעולם ולא מסתבר לדרוש הפסוק‬ ‫נקיבה בפורה ופו' עיי״ש דברים מלהיבים‬
‫בזה להרגיל הכהן שיתן עינו בחלק יפה עכ״ל‪,‬‬ ‫וקדושים בזה‪.‬‬
‫ממנין תרי״ג ‪) :‬לו( מצות עשה לבקר חולים דכתי׳‬ ‫)אות ל״ה( מ״ע ופו' והתוס' והריר ש חלקו‬
‫והודעת להם את הדרך ילכו בה ודרשו ילכו זו‬ ‫עליו בזה דפי' ב מנ ה יפה ]יא| ופו'‬
‫ביקור חולים ואחד מענפי מצוה לדבר עם החולה‬ ‫ובבאר שבע הוריות דף י״ב פ' ע״ד תו ס פ' אלו‬
‫ולשון רבי' שלמה ך גבירו״ל והחולים תשיחם‬ ‫וז״ל וקשה לי הא תנן בפ ״ ק דיומא שנועל הפה״ג‬
‫וכתב רשב״ץ דכתב הרב כן מפני שהדבור יפה‬ ‫חלק יפה בראש פשחולק ע ם אחיו הפ הניס דהא‬
‫לחולים‪ ,‬ענף מצוה ‪) :‬לז( מצוה להשיב את החולה‬ ‫מידי ד שותפות הוא‪ ,‬לפן נר א ה דפהן פאן שזהו‬
‫בתשובה ולומר לו שיפשפש במעשיו ויתחנן לפניו‬ ‫דינו יפול לראות סי' ברפ ה לפי שהתורה זפהה‬
‫ית' והעושה כן שכרו גדול ועליו נאמר אשרי‬ ‫לו שיעול מנ ה יפה ואעפ״י שאמרו בפ' הזרו ע‬
‫משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה׳ פי׳ שהוא‬ ‫ונתן ולא שיעול מעצמו ואין זה לוקח מעצמו פי‬
‫גורם לחולה שירפא מחוליו וינצל ואם כבר נגזרה‬ ‫הוא 'רואה שפיר מ ה שהוא רוצה ו אומר ליתן לו‬
‫גזרה ימלטהו ה׳ מדינה של גיהנם וגם המשיבו‬ ‫שוב מצא הי שפן פי' תו ס פ' סו ף מו ע ״ ק עפ״ל‪,‬‬
‫בתשובה ביום רעה ימלטהו ה׳ הכי איתא בפ׳‬
‫והר״ן סו ף מו ע ״ ק פי' ליעול מנ ה יפה ראשון‬
‫פקודי ובהקדמת בראשית בזוהר‪ ,‬ענף מצוה ‪) :‬לח(‬
‫בחילוק לחם ה פני ם ובפל ה ק ר בנו ת ו ה מנ חו ת‬
‫מצוה לספוד על אדם כשר שמת שנאמר ויבא‬
‫הנאפלין‪ ,‬ובחי' אנשי שם פ' עליו וז״ל אינו יודע‬
‫אברהם לספוד לשרה ולבכותה וזה מכלל גמילות‬
‫חסדים דאמרו ז״ל והודעת להם את הדרך ילכו‬
‫ע ס מי פהן חולק בלחם ה פני ם ו ק רבנו ת אלא‬
‫בה זו גמילות חסדים ואמרו המתעצל בהספידו‬
‫ע ם פ הני ס חבירו עפ״ל‪ ,‬וגס המפרש בנדרים‬
‫של אדם כשר ראוי לקוברו בחייו והביאו ראיה‬
‫ס״ב ע״א פ״פ עי' מהרש״א בח״א שם ובחי'‬
‫מן המקרא והרעב שהיה בימי דוד שלשה שנים‬
‫ח תס״ו שם‪ ,‬ובידבר משה פ' א מור בהלפה למשה‬
‫שהיה לסבת עון שלא הספידו לשאול כהלכה‪,‬‬
‫הביא דברי המפר ש ופ' עליו וז״ל ופוונ תו דקשי'‬
‫ענף מצוה ‪) :‬לט( אע״פ שמצות התפלה עיקר' בלב‬
‫לי' הא פולס פ הני ס ה ס ומה וקידשתו שייך בזה‪,‬‬
‫כמו שכתבנו למעלה גם היא תלויה בפה שצריך‬
‫על פן מפרש הך וקידשתו אפהן גדול בחילוק‬
‫להוציא כל תיבה ותיבה בשפתיו ובדקדוק יפה‬
‫לחה״פ שנועל מנ ה יפה לאשון עיי״ש‪ ,‬ומיושבין‬
‫ובקול נמוך כדי שישמיע לאזניו וכתב הסמיק‬
‫דברי הר״ן ג״פ בזה‪ ,‬עי' ר ע ״ ב במ שנה דגיעין‬
‫וידקדק בכל מלה ומלה כאלו מונה זהובי׳ ואם‬
‫שם‪ ,‬ובמג״א סי' פ״א‪.‬‬
‫ו הב״י באו״ח סי' קל״ ה ד״ה ופ' עו ד דבג'‬
‫לא הוציא בשפתיו כלל לא יצא לדעת רוב‬
‫ת עניו ת שאחר ה פ ס ח וכו' נ ס ה פ ק אי‬
‫הפוסקים‪ ,‬ענף מצוה ‪) :‬מ( וזכרת את ה׳ אלהיך‬
‫מ ״ ע דוקידשתו ק אי על ישראלים או על הכהן‬
‫ני הוא הנותן לך כת לעשות תיל זזיי ‪.‬ו מצות‬ ‫דקרי( וקידשו ‪ iftb ft‬״ ‪,‬‬ ‫גופי( וכ׳ וו״ל‬
‫א‪ ,‬עשה לזכור את ה׳ תמיד על דרך שויתי ה׳ לנגדי‬ ‫‪ ^ ,‬״‪ ,‬א‬
‫תמיד ואמר המשורר זיערב זכרך על לשוני כמו‬ ‫הוי קי‪/‬י י(כהן וכו׳ עיי״ש‪ ,‬ובהשו׳ מהר ש״ס ״״ א‬
‫נופת צוף טעמתי וכתיב לשמך ולזכרך תאות נפש‬ ‫‪ . j,‬״‪),, ,‬חל‪,‬ק‪,‬ן ‪ j j‬״״‪,‬‬
‫ע ם הלבוש הו‪ ft‬מ חלו ק ה הסיגוך ט ס מ הר״ מ ב ״ג ולמעלה מפסוק זה בפ׳ זו כתיב השמר לך פן‬
‫טיי״ש בי(ורך‪ ,‬ועי' פג״י כ חובו ה דף כ״ב ט״^ תשנה את ה׳ אלהיך ונתב רבינו יונה שזו מצות‬
‫״ ‪ / , ,‬לא תעשה שלא לשכוה שמו הגדול רגע ונלמוד‬ ‫‪ ,‬״ ש א ש‪,‬אל ‪ ,‬״ ‪y p‬‬ ‫‪ ,‬״‪ j , 3,‬א א ״ ^‬
‫חלי‪ftD‬י ח״ ‪, p, 3‬׳ כ״ע‪ ,‬יחש‪., /,‬ךא ‪ ,‬ע לן ״א‪,‬״״ ממה דאמרינן בספרי בכמה דוכתי זכור יכול‬
‫סי׳ מ״ ה‪ ,‬ועי׳ הי טב נ שו״ח מ הנ ה חייס ״׳ ‪ y‬בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי לב אמור הא‬
‫מה אני מקיים זכור בפה והכא נמי דכוות׳ ואמר‬ ‫סי' י״ב ובח״ב סי' י״ב דברים מחודשים‬
‫עליו‪ ,‬ובחשו׳ כ ח ב ס ו פ י ח‪ ft‬ו״ ה ‪, g‬׳ ‪ p‬׳‪ , y 3‬א ״ ן^לא תחלה פן תשנה בלב והדר אמר וזכרת בפה והיינו‬
‫דכתב רבינו יונה ויש לאדם בכל יום לעתים‬ ‫בזה להלכה‪.‬‬
‫לעורר האהבה ולומר בפיו פסוק זכרון יוצרנו‬
‫ויראתו ית' כגון מלא כל הארץ כבודו ופסוק גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל‬
‫דרכי בני אדם אלהי עולם ה׳ וכיוצא באלה‪ ,‬וכן היה נוהג מורי הרב החסיד כמהר״ר יוסף סאגיש‬
‫זלה״ה ובתוקף חיבה לעתים מרגלא בפומיה לשון נוסח תפלה דראש השנה אשרי איש שלא ישכחך‬
‫ובן אדם יתאמץ בך‪ ,‬עגף מצוד‪; .‬‬
‫להפר‬
‫יג מ‬ ‫באר יהודא‬ ‫פרס ד‬ ‫טפד ^ ר ד י ם‬
‫)מא( להפר נדרים ]יב[ שנא׳ ואישה יפירנו ואינו מפר אלא )אוה מ״ח( להפר נדרים ]יב[ וכו‪ /‬ז״ל לג שמח במ״ע‬
‫צ״ד ובענין הפרת נדרים נראה‬ ‫דברים שבינו לבינה ונדרי עינוי נפש אפילו אסרה עליה‬
‫שהרמב״ן הולך ע״ד הסמ״ג שכל שהוא היתר‬ ‫גרוע‬ ‫פרי שלא אכלה אותו כל ימיה ואף כי הוא‬
‫מן איסור אין למנותו מצוה וכן הוא בהפרת‬ ‫סמ״ק‬ ‫כגון שנדרה שלא לאכול חרובין וכיוצא בהם‪,‬‬
‫נדריס אינה אלא להתיר מה שאסר עליו‪ ,‬וכפי‬ ‫כתבו‬ ‫כתב דהמצוה הוא להפר ושאר רבוותא‬
‫דהמצוה הוא לדון בדין הפרת נדרים‪ ,‬ממנין שהעליתי יש לומר הכא נמי דאעפ״י שאין אדם‬
‫תרי״ג ‪) :‬מב( מצות עשה להעמיד דיינים בכל עיר חייב לנדור ולהפר ואין הנדר ולא הפרה מצוה‬
‫ועיר ושוטרים הרודים בעם לקיים דברי הדיינים מ״מ כשידור וירצה להפר מצוה הוא שיפר ע״י‬
‫שופטים ושוטרים‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪) :‬מג( ובשמו תשבע הבעל או יתיר ע״י חכס דומי' דשחיעה שאין זה‬
‫]יג[ זו מצות עשת רמב״ם פירש כשיתחייב שבועה חייב לשחוע ולאכול אבל כשירצה לאכול מצוה‬
‫בב״ד מצוה לישבע באמת ויש אומרים דלאו הבא‪ ,‬עליו שיבדוק וישחוע‪ ,‬והרב בעל החינוך כ'‬
‫מכלל עשה עשה הוא כלומר בשמו תשבע ולא בהיתר החכם המומחה את הנדר כמצות התורה‬
‫בשם אחרים ואפי׳ בשיתוף אחר עמו וכמו שאמרו או שלשה הדיועות‪ ,‬ויעשו הענין ככל אשר תצווה‬
‫כל המצרף שם שמים עם דבר אחר נעקר מן התורה עליו אז קיימו עשה ואם התירו שלא‬
‫העולם וכן כתב הראב״ד ז״ל בהשגות ויש אומרים כמצות התורה כגון שני הדיועות או יחיד שאינו‬
‫דאין מצות ובשמו תשבע מתקיימת אלא כשישבע מומחה אעפ״י שהתירם אינו היתר יש עליהם‬
‫עונש ביעול עשה זה‪ ,‬ע״כ‪.‬‬ ‫על קידוש השם כמו אליהו שאמר חי ה׳ אם יהיה‬
‫טל ומטר כי אם לפי דברי לפי שחיה אחאב )אות מ״ג( ובשמו תשבע ]יג[ וכו'בשו״ע או״ח סי'‬
‫קנ״ו כ' ויזהר לשבע אפי׳‬ ‫אומר שהרי יש כמה שנים שהיו עובדים ע״ז ולא‬
‫באמת וכו' ואי' בירושלמי שבועות פ״ו ה״ו בין‬ ‫ממנין‬ ‫נתקיים ועצר את השמים ולא יהיה מטר‪,‬‬
‫תרי״ג לגאון ר׳ שלמה ^בן גבירו״ל ורמב״ם ‪) :‬מד( זכאי בין חייב לשבועה לא תיעול‪ ,‬׳ ובמד״ר פ'‬
‫אמרו במם׳ תמורה שבכלל מצות ובר תדבק כו׳ מעות אמר הקב״ה לישראל לא תהי' סבורים‬
‫יש שמצוה להשבע לקיים את המצות על דרך שהותר לכם להשבע בשמי אפי' באמת אין אתם‬
‫שאמר דוד נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך רשאים לשבע וכו' וברעי' מהימנא יתרו ופקודא‬
‫ובועז נשבע חי ה׳ שכבי עד הבקר‪ ,‬ענף מצוה ‪ :‬לאומאה בשמי' וכו' ובס' חסידים סי' תי״ח‪ ,‬וז״ל‬
‫הר״ן ר״פ כל הנשבעין בהא דפריך הגמ' וליתב‬ ‫בצדק‬
‫לי' בלא שבוטה‪ ,‬דהא איכא אינשי דפרשי משבוטה ואפי' בקושטא לא בטי לאשתבועי טכ״ל וטי'‬
‫רמב״ס ס' המצות מצוה ז' ובנושאי כליו מש״כ בכוונתו ]וטי' לקמן במל״ת התליות בפה‬
‫וקנה אות ה'[‪.‬‬
‫וראיתי בס' זכרון שארית יוסף להג' מהר״י מפוזנא זצ״ל בצוואתו שם כ׳ וז״ל הקדוש ליזהר מא‪7‬‬
‫משבועה וקב״ח ותקיטת כף והן צדק ואף באמת כ״א לצורך גדול מאד‪ ,‬אז תראו לדבר בזה‬
‫עם לומדים ויראי השם אנשים צדיקים אס יסכימו טל הדבר טכל״ק‪ ,‬וטי' פתחי תשובה חו״מ סי'‬
‫פ״ז ס״ק כ״ב בשם חתס״ו שנשאל מנא הא מלתא דרגיל על לשוננו דאפי' על שבועתאמת עבירה‬
‫הוא‪ ,‬ועי״ז נמנעים מלשבע שבועת אמת ומתפשרים בכל מה דאפשר‪ ,‬וכו' והביא דברי המד״ר וס״ח‬
‫הנ״ל ואסמכה אקרא דקהלת‪ ,‬וסיים דמה״ט אומרים סורו נא מעל אהלי הרשעים דהיינו שניהם‬
‫אפי' נשבע באמת‪ ,‬התובע מפני שמשביעו בחינם והנתבע משום דהי' לו להשוות עצמו ולהפסיד משלו‬
‫ולא לשבע אפי' באמת עיי״ש‪ ,‬ובס' וידבר משה בהל״מ פ' קדושים כ' דבמשביע לחבירו לא שייך‬
‫לפני עור כיון דבידו לפרוש‪ ,‬והשבועה אינה אלא שיפרוש ויודע וינצל מגזילה ויקיים מצות פריעת‬
‫חוב עיי״ש ובתשו' מוצל מאש בזה‪ ,‬ובתשו' דברי חיים ח״ב חו״מ סי' ח' אחרי שהביא עטם שקורין‬
‫שניהם רשעים כ׳וז״ל וראיתי באיזה תשובה שמקשה והא המשביע עובר על לפ״ע ותי' דקודם‬
‫שנשבע אוקמי אחזקה דמסתמא לא ישבע ולאחר שעבר ונשבע מה יעשה המשביע‪ ,‬אמנם כ״ז לענין‬
‫לאו דלפ״ע‪ ,‬אך לענין עונש קל וודאי דחל על שניהם כרש״י ותוספ' וש״ע ז״ל שפסקו כן‪ ,‬אך‬
‫בחרם וודאי מותר להחרים על חבירו עי' עייבה״ק‪ ,‬ובתשו' פרי השדה ח״א סי' ע״ה נשאל למה‬
‫קיי״ל בחו״מ סי' פ״ז סעיף כ״ב דבכל שבועה יוכל להחרים על מי שמשביעו בחינם ובתקיעת כף‬
‫דגם היא כשביעה אין נוהגין להחרים‪ ,‬הא תקיעת כף היא כשבועה עי' יו״ד סי' רל״ע‪ ,‬וכ' לחלק‬
‫ע״נ דבשבועה אף שבועת אמת איסור הוא קצת )וכמבואר בכל הנ״ל( ויש לחוש אולי יודע התובע‬
‫שהנתבע לא ירצה לשבע אפי' באמת ויתפשר עמו לכך משביעו משו״ה תקנו שיקבל עליו בח' מקודם‬
‫ולא יבא להשביעו בחינם משא״כ תקיעת כף כיון דעל דבר אמת ליכא שום נדנוד איסור כלל‪ ,‬וא״כ‬
‫למה יביאהו לידי תקיעת כף בחינם משו״ה לא תקנו שיקבל התובע בחרם שלא יביא אותו לידי תק״כ‬
‫בחינם דלמה לו דהא יודע בנפשו דאס אמת עם הנתבע וודאי יתן תק״כ דליכא שוס נדנוד איסור‬
‫בתק״כ על דבר אמת‪ ,‬ובוודאי סובר התובע שהאמת אתו עיי״ש‪ ,‬ובשו״ת מהרי״א הלוי ח״ב סי' יו״ד‬
‫נסתפק וחקר הרבה אחרי שהדין נותן לזהר אפי' משבועת אמת‪ ,‬אי רשאי להחמיר אפי' במקום‬
‫פסידא דאחרים עיי״ש באורך בזה‪.‬‬
‫ובשואל ומשיב מהד' תליתאי ח״ב סי' כ״ע הקשה לגירסת למב״ן בתמורה אס אינו ענין לשבועת‬
‫‪ .‬מצוה תנהו ענין לשבועה דחול‪ ,‬הי' לש״ס לשנויי' שניהם בשבועת מצוה‪ ,‬ואי לא כתיב בשמו‬
‫תשבע הוו״א דעכ״פ אינו מצוה לשבע בשמו רק רשות ולא מצוה‪ ,‬וע״כ דבאמת הוא מצוה כדעה‬
‫הרמב״ס וצ״ע‪.‬‬
‫‪1‬מה שאמרו בגיעין דף ל״ה מה מי שנשבע באמת כך‪ ,‬ומוכח לכאו' דאף באמת אסור לישבע‪ ,‬ומכש״כ‬
‫דאינו מצוה‪ ,‬לק״מ דשם שלא הי' צורך כלל בשבועה זו בוודאי אסור וכמש״כ במגילת אסתר‬
‫שבזה‬
 ‫ספר ד־־זרדים‬ ‫פרק ד‬ ‫באר יהודא‬
‫)מה( בצדק תשפוט עמיתך מלבד דכתבתי ל עיל‬ ‫‪ .‬שכזה גס הרמכ״ס מודה עכ״ד‪.‬‬
‫במצות התלויות בלב עוד יש בי ענף שני אזהרד‪,‬‬ ‫)אות‪ ,‬מ״ה מ״ ‪ 0‬בצדן השפוע עמיתיך וכו' לדון‬
‫לדיין להשוות בעלי דינין שלא יהא א׳ עומד ו א ח ד‬ ‫כל ]יד[ אדם לכף זכות תמיד‪,‬‬
‫יושב אחד מדבר כל צורכו ולאחד אומר קצד‬ ‫ובמצות התליות כלב אות למ״ד כ' והיינו לדון כל‬
‫דבריך‪ ,‬ענף מצוה ‪) :‬מו( בקש שלום ורדפהר‬ ‫סתס אדם מישראל לכף זכות וכו' ‘ כדי להבין‬
‫דאורייתא היא דאפילו בשעת מלחמה צוה י ת׳‬ ‫כוונת ■רביכו שדייק בלשונו ״כל״ סתס אדם‬
‫להקדים שלום שנאמר כי תקרב אל עיר להלחס‬ ‫אעתיק דברי רבינו הקדוש מהר״י זצ״ל מלובלין‬
‫עליה וקראת אליה לשלום ומנאה סמ״ג במצית‬ ‫בספרו הקדוש זאת זכרון )שנדפס שנת תר״נ(‬
‫עשה וכל מקים שיש שלום אין השטן יכול לקטרג‬ ‫בדף ע״ו וזל״ק הנה איתא הוי דן את כל אדס‬
‫שנאמר חבור עצבים אפרי׳ הנח לו צוה הקב״ח‬ ‫לכף זכות‪ ,‬הגס דהוא מ״ע בצדק תשפוע עמיתך‬
‫למחות שמו הגדול שנכתב בקדוש׳ על המים לשיש‬ ‫פירשו תז״ל הוי דן את כ״א לכף זכות ולכאו'‬
‫שלום בין איש לאשתו והרוצה לזכות במצוה זר‬ ‫למה מביא זה באבות במילי דחסידותא‪ ,‬אמנם‬
‫יזהר במצוה אחרת והוא לדון כלןיד!אדםלכף זכי ת‬ ‫בתורה כתיב עמיתך עם שאתך בתורה ובמצות‪,‬‬
‫תמיד‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪) :‬מז( מצוה לימנע מלידור ]טו[‬ ‫וכאן כל אדס כדאיתא בצדיק אפי' אם נועה לכף‬
‫שום נדר לפי שהנדר מכשול לאדם פן יחל דברו‬ ‫חוב צריך לדון אותו לכף זכות‪ ,‬ובבינוני בשווה‬
‫או פן יאחר לשלמו שנאמר וכי תחדל לנדור ל<ן‬ ‫צריך להעות כלפי חסד‪ ,‬ואס נועה יותר לחוב‬
‫יהיה בך חטא ודרשו רז״ל הא אם תדור יהיח‬ ‫צריך שקול אצל האדם‪ ,‬כ״א ברשע גמור מותר‬
‫בך חטא והצדיק חונן ונותן מבלי שידור זולתי‪-‬‬ ‫להעותו לכף חוב כן איתא‪ ,‬וזהו חסידות לדון כל‬
‫בעת צרה דכתיב וידר יעקב נדר לאמר וכץ‬ ‫אדס לכף זכות‪ ,‬והנה פירשנו מש״כ הוי דן‪,‬‬
‫בהתאסף ראשי עם ידרו נדרים לחזק ידי׳ רפי ת‬ ‫ולכאו׳ יאמר רק ״דון״ לשון ציווי למה אמר ״הוי״‬
‫רבינו יונה ולאו הבא מכלל עשה עשה‪ ,‬ענף מצוה ;‬ ‫אך זה תלוי באדם כפי״מ שהוא‪ ,‬כי מי שהוא‬
‫)מה( מצות עשה שיהיה פיו ולבו ןטז[ של אדם ש ר י ן‬ ‫אוהב נאמן דן את האדס לזכות וכן להיפך‬
‫ולא ידבר אחד בפה ואחד בלב שנאמר הין צדק‬ ‫כמש״כ כל הפוסל במומו פוסל וכיוצא בזה‪ ,‬כי‬
‫יהיה‬ ‫דרך שאדם אוהב מדבר מזה‪ ,‬וחושב כן‪ ,‬כמש״כ‬
‫מה אהבתי תורתיך כל היום היא שיחתי עכ׳^ הקדוש זי״ע ועכ״י והאריך עוד בענין זה בדעת קדושים‪.‬‬
‫ועפי״ז מובנים היעב דברי רבינו שהוסיף בלשונו ״לדון כל׳ סתס אדם‪ ,‬וגם לכף זכות תמיד״‬
‫דהיינו אף שאינו עם שאתך בתורה ומצות‪ ,‬מ״מ מצד חסידות ידון כל אחד לכ״ז‪ ,‬עפ״י‬
‫כוונה הנ״ל‪ ,‬ועי׳ ב״מ דף נ״ח אמר״ה מאי דכתיב לא תונו איש וכו׳ במעייני חכמה )להג׳ מפלאצק‬
‫זצ״ל( מש״כ שס ע״ז‪ ,‬ובתורת משה פ׳ אחרי ד״ה או יאמר הוו מתונים מש״כ בזה‪ ,‬ובס׳ קרנן עקי‬
‫^‬ ‫פ' שופעים בפסוק ושפעו את העס משפע צדק‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫)אות מ^^ז( מצוה למנוע מלידור ]עו[ וכו' עעס רבינו בזה כ׳ ג״כ באסיפת זקנים )מובה בערך ש״י כגל‬
‫יו״ד סי׳ ר״ג ס״א ומיישב עפי״ז קו׳ העו״ז שם[ דנודר אינו עבירה רק משו^ן‬
‫שסופו ליכשל בנדרו לכן הוי כבונה במה דאינו עבירה רק משוס סופו שמקריב עליו‪ ,‬ועיקר האיסול‬
‫משוס שהי׳ לו לחוש מתחילה שמא יכשל עכ״ד‪.‬‬
‫זעפי״ז נבין היעב דברי הס״ח סי׳ תתרצ״ה שכוז״ל אעפ״י שאמרו חכס מתיר את הנדר מעיקרו‬
‫אעפי״כ מי שנדר נענש עליו‪ ,‬זה דומה לאדם שמשליך עצמו בצוהה ואח כ רוחצים אותו עך‬
‫הנודר מתירין לו‪ ,‬מ״מ אס ירא שלא יוכל לקיימו מצוה להתירו עכ״ל‪ ,‬וכוונתו דחף שהחכם מתיר לו‬
‫נדרו מ"מ לא ניתקן בזה האיסור שעשה במה שלא חש מתחילה שמא יכשל‪ ,‬ובקנאת סופריס לה;'‬
‫מהרש״ק ז״ל בהשמעות לנדרי זרוזין תשו׳ מ״ג מפרש עפ״י ס״ח מאמרם ז״ל כל הנודר כאלו בכה‬
‫במה והמקיימו כאלו החריג עליו קרבן‪ ,‬דלכך חילקו לב׳ מאמרים‪ ,‬לומר דהנודר אפי׳ אינו מקיימו‬
‫רק שואל עליו מ״מ הוי כאלו בנה במה‪ ,‬ומיישב הרבה עפי״ז גסבתשו׳ ג׳ עיי״ש‪.‬‬
‫וג״ל דגס דברי הרמב״ס יתפרשו על כוונה זו‪ ,‬שכ׳ בסוף ה׳ נדרים פי״ג ה׳ כ״ה וז״ל אמרו חכמים‬
‫כל הנודר כאלו בנה במה‪ ,‬ואם עבר ונדר מצוה להשאל על נדרו כדי שלא יהא מכשול לפניו‬
‫עכ״ל ופי' דבריו בצפנת פענח על הרמב״ס שכוונתו שמתקן האיסור של בנה במה אפי׳ בהפרם‬
‫בעל עיי״ב ולענ״ד אדרבא במש״כ ״שלא יהא מכשול לפניו״ כוונתו לס״ח הנ״ל דהיינו שעכ״פ ללא‬
‫יהי׳ מכשול לפניו מכאן ולהבא‪ ,‬אבל ממה שעבר לא ניתקן בזה‪] ,‬ועי׳ ר״ן דף כ״ב ד״ה נדרת‪ ,‬ובש״ך‬
‫יו״ד סי' ר״ל ס״ק א׳ בשס מהר״מ מינן‪ ,‬ובהגהות אמ״ב בשם הראב״ד‪ ,‬ובעצי לבונה כשם‬
‫בית יעקב שם[‪.‬‬ ‫‪' ,‬‬
‫בתוספ' כתובות דף ע״ד ע״ב ד״ה חכם כתבו דאי הוי עקר מכאן ולהבא הוי נמי וכו׳ מבואר‬
‫דס״ל דליכא עונש בהתרה רק במקיימו עד שעה שמקיימו‪,‬דהקיוס אינו עוקר למפרע אלא‬
‫מתקנו מכאן ולהבא‪ ,‬ובהפרת בעל ג״כ איכא עונש עד שעת הפרה‪.‬‬ ‫׳‬
‫רבינו זולת בעת צרה וכו׳ עי׳ תנא דבי^ אלי׳ כאלי' זועא פרק ע״ז שכל המאחר נדרו יותר‬
‫מג׳ רגלים שוב אין נזקקין לו מפני שהוא נוהג בהן כדרך וכו׳ עי׳ זיקוקין שם מש״כ ע״‪/‬‬
‫ועי׳ של״ה שער האותיות אות ק׳ בדיני סעודה ד״ה אמר המגיה אחרי רואי כי באו וכו׳ ובתשו'‬
‫חתס״ו חיו״ד סי׳ יו״ד בדין נודר בעת צרה‪ ,‬ובתשו׳ יודא יעלה חיו״ד סי׳ שי״ז ושכ״א‪ ,‬ובריקאנע״י‬
‫עם פי׳ מעשה בצלאל בסי׳ תקע״ה‪ ,‬ובערך ש״י הנ״ל שם בשם אגודה עד סוף הסימן‪.‬‬
‫)אות מ״ח( מ״ע שיהי' פיו ולבו ]מז[ שוין וכו׳ מדברי רבינו שלא כ׳ זה לענין מחוסר אמנה דהיינו שאינו‬
‫עומד בדיבורו כדאי׳ בב״מ דף מ״ע ע״א וכדפסקינן בשו״ע חו״מ‪ ,‬מוכח דס״ל‬ ‫־‬
‫כתוספ' יו״ע סוף מס' שביעית דלענין מחוסר אמנה הוי רק אסמכתא עיי״ש‪ ,‬ורבינו מיירי לעניו‬
‫מ״ע‬
‫ך■‬ ‫יד‬ ‫באר יהודא‬ ‫פיק ד‬ ‫‪ b‬פ •‘ ד ־ ן ^ ד י ם‬

‫לך ידרשו יז״ל שיהא הן שלי ציק ילאי מ״מ דאו‪ /‬והמנסה הינור מ‪5‬וה מ״כו ל דהוי‬ ‫יהיה‬
‫דאו' והכיא ראיי' מכחובות דף פ״ו עיי״ש ונחשו׳‬ ‫י‬ ‫שלך צדק‪ ,‬ענף מציי־‬
‫צבי חפארת )מהג' בעל דרכי תשובה( סי' ג'‬
‫מיישב דעת הסוס' יו״כי באורך עיי״ש‪.‬‬
‫ועי' פסחים דף קי״ג ע״ב שלשה הקב״ה שונאן א׳ בפה וא׳ בלב ומליון הש״ס שם‪.‬‬

‫מצות עשה מן התווה התלויות בפה ב‪7‬ןנה ובזמן‪:‬‬

‫א( זכור את יום ]א[ השבת לקדשו דרשו בספרא )אוח א'( זמר את יום ]א[ וכו' בעערת זקגים‬
‫סי' תרע״ח הביא מכילתא דזכור‬ ‫יכול בלבך כשהוא אומר שמור בדברות‬
‫אחרונות הרי שמירת לב אמור הא מה אני מקיי׳ ושמור זכור לקידוש דהיינו זכרהו מלפניו‪ ,‬ולשמור‬
‫זכור שתהא שונה בפיך‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪> :‬ב( כתב שמרהו מלאחריו‪ ,‬ומזה יליף הרמב״ס דהבדלה‬
‫רמב״ן בפסוק זה נכללו שתי מצות א׳ קידוש דאו' עיי״ש‪ ,‬והסמ״ג פרק כ״ק מה״ש הביא ג״כ‬
‫בליל שבת שדרשו ז״ל מתיבת לקדשו שתזכרנו ממכילתא בלשון אחר מהכתוב בעע״ז וז״ל ולשון‬
‫בפה ותקדשנו בתחילה כניסתו מלשון קידוש ב״ד המכילתא זכור את יום השבת לקדשו קדשהו‬
‫שהיו מקדשין את החדש ואת היובל ואומרי׳ מקודש בברכה‪ ,‬ובביאור אמרו זכרהו על היין‪ ,‬ואמרו ג״כ‬
‫מקודש‪ ,‬מצות שנית |ב[ והוא עיקרו של פסוק לזכור קדשהו בכניסתו וקדשהו ביציאתו עכ״ל והביא‬
‫בכל ימי השבוע את יום השבת בכל ענייני האדם דילפינן הבדלה מולהבדיל בין הגימא ובין העהור‪,‬‬
‫שיכול להזכירו כדאי׳ במכילתא שהעמי׳ קורין והה״ד בין קודש לחול עיי״ש ובמגדל עוז כ'‬
‫לכל אחד מימי השבוע שם בפני עצמו ליני״ש כעע״ז וז״ל דזכור שייך לפניו ושמור שייך ביציאתו‬
‫מארטי״ש מיירקילי״ש כמנהג העם שנתערבו בעמי׳ שלא יהא נוהג בקדושת קודש מנהג חול עד‬
‫אבל מצות אלהינו בפסוק זה לקרו׳ אותם א׳ שיבדיל ויקבענו ויושיבנו על כנו וכו' עיי״ב‪,‬‬
‫בשבת שני בשבת שלישי בשבת רביעי בשבת ]ובשיטה מקובצת ביצה דף ד' ע״ב ד״ה ירושלמי‬
‫חמישי בשבת ששי בשבת וכן כל כיוצא בזה יש וכו' הקשה הריטב״א לרב אסי דספוקי מספקא‬
‫לנו לקיים מצות זכירת שבת בכל יום ומתקיימת לי' משוס ספיקא היכי מחית נפשי' לומר הבדלה‬
‫מצוה זו גם במאכלים ובכלי׳ ומלבושים אם ובספק ברכה שא״צ שיש בה משוס ל״ת‪ ,‬ותי^‬
‫כשיזדמן לאדם ‪b‬הן דבר טוב יזמין אותו ויאמר כיון דמדאו' חול גמור הוא לדברי הכל וחזי‬
‫בפיו זה לשבת וכן היה עושה שמאי הזקן באופן להבדלה ליכא משוס ברכה לבטלה דאיסור ברכה‬
‫שלא היה זז זכרון שבת מפיו ומודה לו הלל לבטלה דרבנן כדפי' ר״ת במס' ברכות‪ ,‬וחיוב‬
‫שכל מי שעושה כן מקיים בזה מצות זכור אלא הבדלה מדאו׳ בין קודש לחול‪ ,‬וכיון שכן שפיר איכא‬
‫שהלל הזקן היה זהיר במצות הבטחון מכל אדם לברוכי על הספק דכל ברכות של^תורה שפיר‬
‫לכך לא היה מקיים מצוה זו במאכלים אלא איכא לברוכי על הספק עיי״ש עוד תי׳ אחר[‪.‬‬
‫בשאר כל העניינים וזהו שאמרו בגמ׳ אבל הלל וצ״ע לפי״ד העט״ז ומגדל עוז‪ ,‬תקשי ברייתא‬
‫דתו״כ וספרי שהביא רבינו כאן דמנ״ל‬ ‫מדה אחרת היתה בו‪ ,‬ענף מצרה ‪ 0 ):‬הבדלה במוצאי‬
‫שבת מדאורייתא לכולי עלמא והוא ענף זכור דזכור בלב ושמור בפה‪ ,‬דאס שמור היינו לאחריו‬
‫שהרי אמרו בפסחים זוכרהו בדברים בכניסתו א״כ תו לא שייך למדרש שמור בפה‪ ,‬ואפי' א'‬
‫וביציאתו וכתיב נמי ולהבדיל בין הקדש ובין גימא דהספרי לאסמכתא קאמר ]מה שאינו במשמע‬
‫החול‪ ,‬ענף מצוד‪) : .‬ד ה( לשון סמ״ג שני מקראות כלל[ מ״מ אפי׳ אסמכתא לא שייך בכהא״ג כיון‬
‫יש בדברות ראשונות זכור ובדברות אחרונות דשמור למלתי' אתי להבדלה דאו' לדעת הרמב״ס‬
‫וריטב׳׳א‪.‬‬ ‫וזכרת להטעינו ב׳ זכירות אחד בתפלה ואחד על‬
‫הכוס בין בכניסתו בין ביציאתו עכ״ל נראה עוד צ״ע גס בדברי רבינו כאן באורן ג' שכ׳‬
‫דהבדלה במו״ש לכו״ע דאו'‪ ,‬ותמוה הא‬ ‫שהי' זה דעת רבותיו‪ ,‬ענפי מצוה‪ ,‬וכתב עוד‬
‫ואני אומר כי שתי זכירות יש אחת בכניסתו מפורש בשו״ע או״ח סי' רצ״ו שני ■דיעות בזה‬
‫לקידוש ואחת ביציאתו להבדלה וכפל הזכרון עי' טו״ז‪ ,‬וגס לענין אי נשיס חייבות כלל‬
‫בתפלה ועל הכוס בקידוש והבדלה תקנה דרבנן בהבדלה‪ ,‬ובהגהות רעק״א הוציח שם שגס‬
‫התוספ' ס״ל דדרשא דזכרהו ביציאתו אסמכתא‬ ‫היא‬
‫בצ‪1‬למא הוא לענין הבד׳לה‪ ,‬והאריך עוד בזה בסי' חפ״ט סעיף ט'‪ ,‬וא״כ איך כ' רבינו‬
‫׳‬ ‫דלכו״ע הוא דאו'‪.‬‬
‫)אות ב'( מצוה שנית ]ב[ והוא העיקר וכו' דברי רבינו כפוליס ביתר ביאור לעיל במ״ע מה״ח‬
‫התליות בלב אות ל״ג‪ ,‬ובתורת משה )לרבינו חתס״ו ז״ל( פ' בא בפסוק החודש הזה‬
‫לכס ראש חדשיס 'ראשון הוא לכס וכו' כוז״ל כ' הרמב״ן אין שס פרטי לחדשיס בתורה רק ראשון‬
‫ושני כדי להיות זכרון ליצי״מ וכן ימי שבת מונין כך ראשון בשבת יוס שני וכן כולס‪ ,‬והוא בכלל‬
‫זכור את יום השבת‪ ,‬וזה תוכחת מוסר שנכתב בהמכתביס וכדומה יוס ראשון בשבת וחודש ראשון‬
‫להעיד על בריאת שמיס וארן בששת ימיס וינח ביוס השביעי ועל יצי״מ‪ ,‬לא ח״ו כמספר של אוה״ע‬
‫עכל״ק‪ ,‬ועי' בחי' חתס״ו לשבועות דף כ' ע״ב ד״ה ומאי ־דבר א׳ הן וכו'‪] ,‬ועי׳ בהגהו' הג'‬
‫מהרצ״ח על מס׳ ראש השנה דף ג׳ ע״א ברש״י ד׳ה שני בשבת לא אשכחן מש״כ ע״ד רמב׳׳ן אלו‬
‫להעיר[ ועי' של״ה מס׳ חולין שלו ד״ה הכלל העולה‪ ,‬ובייטיב פניס בחלק דברי אגדה לפסח‪ ,‬ד״ה‬
‫ברוך שומר הבטחתו לישראל‪ ,‬ובחלק זמן מתן תורתינו אות ט״ו גודל המעלה הנצמח מהנ״ל‪ ,‬ודברים‬
‫נעימים במוסר השכל בזה‪.‬‬
‫וטי׳‬
 ‫ספר דרדרים‬ ‫נ»רה ד‬ ‫פאר יהודא‬ ‫‪28‬‬

‫היא‪) ,‬ו ז ח ט( כתב סמ״ג וכל הפוסקים דהמועדית‬ ‫ועי' בעין י ע קב פ ״ ק דמגילה שפ' הכו תב אמה‬
‫נקראו שבתות וצריך לזוכרם בתפלה ועל הכרס‬ ‫ויציב מש״פ הרב שמצוה עלינו בפל ע ה‬
‫בכניסתם וביציאתם כמו שבת ונשים חייבות ]ג[‬ ‫שנזכור החדשים בדרך מנין ראוי' ופו'‪.‬‬
‫בקידוש והבדלה דבר תורה‪ ,‬ענפי מצוה ‪) :‬י( כ ת ב‬ ‫) או ם מ'( כ ת ב ס מ ״ג ופו' ונשים חייבות ]ג[ בקידוש‬
‫סמ״ג בשם בעל הלכות גדולות שדבר תורה לי מ ר‬ ‫והבדלה ד״ת ופו' מבואר דס״ל‬
‫הבדלה לאור הנר במוצאי שבוז דיליף ל ה‬ ‫לרבינו דקידוש יו״ט ג״פ ד״ת דעלה קאי רבינו‬
‫בירושלמי מדכתיב וירא אלהים את האור ער‬
‫כאן‪ ,‬והמג״א סי' ר ע״ א פ' בשם המג״א‬
‫טוב והדר ויבדל אלהים‪ ,‬ענף מצוד‪) : ,‬יא( ו ש מ ח ת‬
‫שהוא דרבנן ביו״ע עיי״ש ומצאתי לס מ״ג הבר‬
‫בחגך מכאן למדו רז״ל דכל ז׳ ימי הפסח ו ש מג ת‬
‫בזה‪ ,‬הוא‪ ,‬רש״י ז״ל שבועות דף י״ג ע״א‪,‬‬
‫ימי החג ושאר ימים טובי׳ אסורין בהספד‪ ,‬מ צ י ת‬
‫וב תוספ' הקשו עליו דלא אשכחן ברפו ת דיוהפ״פ‬
‫עשה ממנין תרי״ג ‪) :‬יב( להגיד אדם לבנו ט ״ו‬
‫דליהוי דאו' עיי״ש וכ' שם בהגהות מהר״י עמדין‬
‫בניסן ענין יציאת מצרים והנפלאות שעשה לג ר‬ ‫וז״ל ולי נרא ה פרש״י דאתי מזכור את יום השבת‬
‫מלכנו יוצרנו שנאמר והגדת לבנך ביום ההרן^‬
‫לקדשו ״את״ מרב ה יוהפ״פ דאיקרי נמי שבת‬
‫לאמר‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪) :‬יג( מצוה עשה לקרא הלל ] דן‬
‫שבתון ואפי' יו״ע בכלל מצות קידוש היום ודרשה‬
‫גמור בזמנים הקבועים שנאמר הוא תהלתך רהרא‬
‫דזפרהו על היין א ס מכ ת א להיכא דאפשר והיכא‬
‫אלהיך‪ ,‬ממנין תרי״ג לסמ״ק‪ ,‬אבל רמב״ן כ ת ‪3‬‬
‫דליכא יין ואיכא פ ת מקדש עליו והיפי דליכא לא‬
‫שהלל אינו ממנין תרי״ג ולא נפקא מהאי ק ר א‪,‬‬
‫הא ולא הא מיהא חיובא דקידוש לקרותו מקרא‬
‫אלא ענף מצוה הוא שמכלל המצוד‪ ,‬שנצטוינך‬
‫קודש וודאי ב מקו מו עו מד וצריך לקיימו בתפילה‪,‬‬
‫לשמוח ברגלים מרוב השמחה יש לנו ל שין­‬
‫ואע״ג דתפילה דרבנן היינו נוס חי הברכו ת ומנינן‬
‫י‬ ‫אבל עיק ר הספילה י ד או' כדילפינן ריש ה ע ט ה‬
‫מולעבדו בפל לבבכם עפ״ד ז״ל‪ ,‬וגס בהגהוה ה הס״ו לסי' ר ע״א פ' מ ע ם מ סו ק בד ע ה ‪y ' p i ' " P‬‬
‫הניח בצ״ע על פשיעוהי של מג״א ^ ‪p ^ T p‬‬ ‫קידוש יו״מ דאו' עיי״ב‪ ,‬ו הפ מ״ג סי' רצ״ו ס ״ ק י״א‬
‫יו״ע דרבנן‪.‬‬
‫והרמב פ' אמור פ' דתפילת יו״ע הוי מ ה ״ ת שנאמר מ ק ר א קודש שיקראו אותם מ קר א קודש‬
‫תפילה בציבור בקיבוץ רבים‪ ,‬עי' שבילי דוד על שו״ע או״ח סי' תקצ״ה שפ' ׳״יישב‬
‫ר מב"ן מ מה שהקשו עליו מסוגי' דר״ה דף ל״ד עיי״ש‪] ,‬עי' פ מ״ג או״ח סי' ת׳ ‪ /‬ס עי ף ג ו ב או ר קן‪-,‬‬
‫רש״י ס״ל כרמב״ן‪ ,‬ועי' תשו' פני מבין האו״ח סי' כ״ו[ ובחתן סו פ ר בשער ה ת ע ^ ^ן‬ ‫חיים שם דרש‬
‫ונשי״כ וקריה־״ת פ' שאין הוכהה מרמב״ן דתפילה ד או'ד הר מב״ן פ' תפילה והלל‪ ,‬ותפילה ס ו ד ו ו ק ^‬
‫תפילה אלא מפני שכבר נהגו להתפלל‪ ,‬אבל מה״ת ליפא הוכח ה דתפילה ^יו ע מ‪ /‬הו‬ ‫ולא נ קי ע ופילה‬
‫הלל דאו' עיי״ש באורך‪.‬‬

‫הזכרת יצי״מ ג"כ מכו ת בכורו ת ו קרי״ס עיי״ש ולכך אנו מזכירין‬

‫ויראו ה ע ס את ד' וכו' עיי״ב‪.‬‬

‫) איה י״ג( מ״ע לר‪,‬רא ההלל ]ו[ יפי׳ אבל רמב״ן כ׳ יכו׳ מ דנ רי רני ט מני א ר דלרמב״ן הלל ד מי ע ד‪,‬‬
‫דאו׳ ר ק שאינו ממנין חרי״ג ר ק ענ ף מצוה‪ ,‬ולסמ״ק הוי נכלל מנין תרי״ג ] פני׳‬
‫חשו׳ מ הר״ מ שי״ק חאו״ח סי׳ קפ ״ג[ ונ עו ר אכן ר״ה דף למ״ד ע״ב ד״ה מ״ש השני מ ת קי ע ‪, 5‬‬
‫דהוי ר ק כעין של תורה עיי״ש‪,‬‬
‫ווזוחה׳ ‪ 5‬ריו ח דה כ׳ ע״ ב ד״ה בתפילה פשיטא כ' לקייס הגירסא פשיעא‪ ,‬ומה שהקשה רש״י‬
‫ה ט ל ה ד ר ב ק ו מ ה מ ״ ע שייכא נ ה‪ ,‬הא הלל נ״כ דרבנן ו אעפי״כ נשיס שטוריס מ שוס ‪P f i‬‬

‫ו הנ ה ה א ח רוני ם ת פ סו ד מסלו ק ת יש״י וחוסש׳ הוא‪ ,‬דלרש״י נ מצו ה דרבנן לא שייך מ״ ע ש הז ״‪,‬‬
‫ול חוס ע׳ ג ס ב מ ״ ע דרבנן שייך מ ״ ע שהז״ג‪ ,‬עי׳ מג״א סי׳ ע׳ ונמחה״ ש שס‪ ,‬ונ חו ‪; _ p‬‬
‫*‬ ‫פ ס חי ס ר ף ק״ ח ע״ב‪.‬‬
‫ןלי נר א ה דלרש״י לשיטתו אין ראיית ה תו ס פ' ראיי׳ כלל מהלל‪ ,‬דהרי לרמב״ן חיוב הלל הוא מ ד א ן ‪/‬‬
‫מצד שמחה פמש״כ בס' המצות שורש א'‪ ,‬וכמו שהעתיק רבינו כאן‪ ,‬והרי ה ר מ ב ״ ס בפ״א‬
‫חגיגה ה' א' ס״ל דנשיס חייבות בשמחה‪ ,‬והראב״ד כוז״ל א״א לא בקרבן אלא בשמחה שתשמח‬
‫בעלה שתעלה ע מו והוא ישמח אותה עכ״ל וכ' הכ׳׳מ דס״ל כרש״י פ״ ק דקידושין שפי' בעלה מ ש מ ק ^‬
‫אין חו ב ת ה שמחה תלוי' בה אלא על בעלה שישמחנה קרי בי' ושימחת עיי״ש‪ ,‬ולדעת הר אב״ד‬
‫חיוב לאשה בקרבן כלל ואפי' בעלה אי; חייב קרבן ב עד ה ר ק להעלותה ולשמחה אבל לא ל ה א פי‪ , 1,‬ל‬
‫עיי״ש בלח״מ‪ ,‬ובשואל ומשיב מהד׳ תליתאי ח״ב סי' למ״ד‪ ,‬א״פ י״ל דרש״י ס״ל כרמב״ן דהלל דא‪/‬ןל‬
‫מצד שמחה‪ ,‬וכיון דנשיס אין חייבין בשמחה ממילא פטורין מהלל ג״כ וא״ש ראיית תו ס פ' ל ר ^‪,//‬‬
‫לשיטתו‪.‬‬
‫ולהממ״ק‬
‫טו ‪29‬‬ ‫עאר יהודא‬ ‫פרה ר‬ ‫עפר ד־ז״ידיי‬
‫ולהלל לפ‪.1‬יו ‪) :‬יח מצות עשה לספור ]ה! את העומר ולהסמ"?ן דס״ל דהלל דחו׳ מקרה דהיה תהילהך‬
‫והוא הלקיך‪ ,‬צ״ע למה באמת נשים‬ ‫שנאמר תספרו המשים יום וגם בזמן הזה דאורייתא‪,‬‬
‫לרמב״ם וסמ״ק ממנין תרי״ג ‪) :‬טס והמצוה לממני פטורות מהלל‪ ,‬וביותר לדעת המו״א הנ״ל דהלל‬
‫יומי דכתיב תספרו המשים יום ומצוה לממני הוא משוס פרסומי ניסא גס נשים ליחייבו דהא‬
‫גם שבועי‪ ,‬דכתיב שבעה שבועות תספר לך‪ ,‬את הס הי' באיתו נס‪ ,‬והמג״א סי' תכ״ו פסק‬
‫ענף מצוה לרמב״ם וסמ״ק‪ ,‬אבל הר״ן כתב דדעת דנשיס פע' מהלל משוס דהוי מ״ע שהז״ג כתוספ'‬
‫רוב המפרשים דספירת העומר בזמן הזה דרבנן ‪ :‬ברכות הנ״ל וטעמא בעי‪] ,‬ועי׳ כפות תמרים‬
‫)טזי חוב שעברה עליו שמיטה ולא נכתב מקודם סוכה דף ל״ה בתוספ׳ ד״ה מי שהי׳ עבד וכו׳[‪,‬‬
‫פרוזבול ובא חברו לפורעו מצוה לומר משמט וכתבתי כל חזיון הנ״ל להג׳ בעל שו״ת פני מבין‬
‫אני אינו רוצה כלום שנאמר וזה דבר השמטה 'זנ״ל‪ ,‬והאריך בזה ותוכ״ד ז״ל דבלא״ה כבר הקשה‬
‫ואם אמר לו חבירו אע״פ כן קבל יקבל ממנו‪ ,‬החו״י ]מובא בשערי תשו׳ סי׳ תרפ״ז[ דל״ל‬
‫ענף מצוה ‪) :‬יז( וכן רוצח שגלה ממקומו למקום עעמא דמגילה חייבות שאף הן הי׳ באו״נ‪ ,‬תיפוק‬
‫אחר ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר להם הרוצח לי׳ דכל דרבנן יש בו לאו דלא תסור‪ ,‬ובל״ת אין‬
‫אני איני ראוי לכבוד אמרו לו אעפ״י כן יקבל חילוק בין ז״ג או לא‪ ,‬אמנס ל״ק משוס דכל‬
‫מהם שנאמר וזה דבר הרוצח‪ ,‬ענף מצוה ‪) :‬יח( דתיקון רבנן כע״ד תיקון עיי״ש א״כ י״ל דרש״י‬
‫לקדש בכור בהמה טהורה דכתיב כל הבכור אשר ס״ל דבדרבנן ליכא חילוק בין ז״ג או לא משום‬
‫יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש אע״ג דקדוש לא תסור‪ ,‬ואס מצינו במצוה דרבנן דנשיס פטורות‬
‫מאליו מצוה לקדשו בפה ובכור נוהג ' בזמן הזה כמו הלל חכמיס הותנו כן‪ ,‬אבל אם לא הותנו‬
‫ואין להקדישו לא בשבת ולא ביו״ט מדרבנן‪ ,‬כן מצד סברא חיצונה נשים חייבות בדרבנן ולכך‬
‫ממנין תרי״ג לרמב״ן וסמ״ק‪) :‬יט( מצות עשה מן כ׳ רש״י דל״ג פשיעא דפשוע דנשיס חייבות‬
‫התורה לזעוק ולהריע לפני ה׳ בכנופיא על כל בדרבנן ותפילה דרבנן‪ ,‬אמנם כיון דכתיב ערב‬
‫צרה שלא תבא על הצבור כגון דבר או חרב או ובקר וצהרים כמ״ע שהז״ג דמי ובכל דרבנן פטרו‬
‫מניעת מטר או ארבה או מפולת וכיוצא בהם נשים במ״ע שהז״ג והוי סק״ד גס בהפילה כן‬
‫כדי שיעלו כל העם על לב שאין זה מקרה אלא קמש״ל דלא‪ ,‬ומיושב קו׳ תוספ׳ על רש״י‪ ,‬ומצד‬
‫גזרת מלכו של עולם על העונות וישוב כל איש פרסום נס י״ל דדווקא כשניכר פרסום הנס כמו‬
‫מדרכו הרעה וישובו הגזל ויבכו לפני ה' ולא בנר חנוכה בשמן ובד׳ כוסות שהס כנגד ד׳‬
‫יוסיפו לחטוא שנאמר על הצר הצורר אתכם והרעותם גאולות‪ ,‬ובמגילה מפורש הנס‪ ,‬אז גס נשיס חייבות‪,‬‬
‫היינו תרועה בפה דהיינו תפלה וזעקה דנדרש משא״כ בהלל שבא לשמחת המועדים אינו ניכר‬
‫הפסוק לפניו ולאחריו וכאלו כתיב על הצר הצורר אם מפני הנס או מפני שמחה כמו בשבועות‬
‫אתכם והרעותם בחצוצרות וחצוצרות לאו דוקא שאינו בשביל נס עשאו חכמים כשאר מ״ע שהז״ג‬
‫אלא חצוצרות או שופר אבל במקדש למדו מפי דנשים פטורות עכ״ד ז״ל ]ועי' שדה חמד ה׳‬
‫חנוכה[‪.‬‬ ‫הקבלה דצריך שתיהן שנאמר בחצוצרות וקול שופר‬
‫הריעו לפני המלך ה‪ /‬ממנין תרי״ג לרמב״ם אמגס למש״כ בתוספ׳ רעק״א מגילה פ״ב מ״ד‬
‫הבאתיו לעיל במ״ע התליות בלב פ״א‬ ‫ירשב״א והגאונים‪:‬‬
‫אות מ״ד‪ ,‬א״ש בפשוט דכיון דהלל דמועדות כשל‬ ‫‪.‬‬
‫הורה דמי ומצד מ״ע שהז״ג נשים פטורות לא תקנו מעיקרא חיובא לנשים משוס אף הן הי' בא״נ‬
‫רק בחנופה וד' כוסות דעיקרו דרבנן‪ ,‬ועי׳ חכמת שלמה סביב השו״ע או״ח סי' תפ״ז סעיף א׳‬
‫ועי' שאג״א סי' ס״ט שהקשה לרמב״ן דהוי מצד שמחה א״כ לר' זירא בפ״ק דר״ה דאשה חייבת‬
‫והה״ד דחייבת בהלל וקשה מסוכה ל״ח דאמאי עונה אחריהן הא יכולין להוציא גברא עיי״ש‬ ‫בשמחה‬
‫ועי׳ רש׳׳י תענית דף כ״ח בהלל דיו״ט אבל רש״י דמס׳ תענית אינו מרש״י עי' בהגהות שם‪.‬‬
‫)אות י״ד( מ״ע לספור ]ה[ וכו'‪ .‬המג״א סי׳ תפ״ט כ׳ בשם הרמב״ס דהוי מ״ע שהז״ג ובחתן סופר‬
‫בסוגי׳ דמ״ע שהז״ג כוז״ל אבל ראיתי ברמב״ן שמנה ספירת עומר בין מצות שלא‬
‫הז״ג והוא תמוה לכאו'‪ ,‬אבל יובן בשנימא כיון דספירת העומר תלי' בקצירת עומר וזה הי' בט״ז‬
‫בניסן מפני שאז נגמרה התבואה וא״א מקודם לא מקרי מ״ע שהז״ג‪,‬דעיקרה של מצות קצירת עומר‬
‫הוא כשנגמרו השעורים וזמנו אז ובה תלוי הספירה ולא מקרי ז״ג כיון שא״א בזמן אחר דהטבע‬
‫קבע לה זמן זה עכ״ל‪ ,‬ובמנ״ח מצוה ש״ו הניח בצ״ע מש״כ המג״א דנשיס קבלוהו עלייהו חובה מה‬
‫יועיל מה שקבלוהו עלייהו לספור ספירת העומר שהן פטורין לחייבן ע״י קבלתן בזה עיי״ב‪ ,‬ולענ״ד‬
‫?ס״ד נכון מאד לפימש״כ המג״א סי׳ תקנ״א ס״ק ז' וז״ל אבל במקום שנהגו לאסור כל משא ומתן‬
‫לא מהני התרה כיון דיש פוסקים ס״ל הכי כבר קבלו אבותיהם כדיעה ההוא עכ״ל וה״נ בנדון זה‬
‫כיון שקבלו מצות ספירה א״כ קבלו דעת רמב״ן דלא >הוי מ״ע שהז״ג ושויי' עלייהו חובה שלא בתורה‬
‫מ״ע שהז״ג‪ •,‬רק כרמב״ן כמצוה שלא הז״ג כנ״ל נכון‪ ,‬ועי' בשו״ת צבי תפארת )להגה״צ בעל‬
‫דרכי תשובה( סי' ס״ה אות ג ‪/‬‬ ‫‪,‬‬

‫מ״ע מה״ת התלויות בושט ‪:‬‬

‫)אוח א׳( פ״ו דגרכוח אר״י א״ר אסור ואז וכו״‬ ‫אמד י ב אסיי‬ ‫דברנות אמר רב יהוד״‬ ‫פ״ו‬ ‫‪m‬‬
‫זהו צטר בע״ח וכו׳ וכ״כ בשאילה‬ ‫׳זיי■“ ׳®’י׳ז‬ ‫ןא( לאדם שיטע״‬
‫מאכל‬
‫יעב״ן סי' י״ז שעיקרו של דין זה משוס צעב״ח‬
‫שהוא סמוכה עליך ‪ 1‬אס לא תהי׳ לה עת לאכילה תמות ברעב וכו׳ לכן הטילה תורה חובה על‬
‫האדש‬
 ‫ספר ח ר די ם‬ ‫פרה ר‬ ‫האר יהודא‬ ‫‪50‬‬

‫מאכל לבהמתו שנאמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך‬ ‫האדם שהן שלו ל פ מ ס ס קודם שיאכל הוא עצמו‬
‫והדר ואכלת ושבעת דהוי צער בעלי חיים וכ״ש‬ ‫לקנות מדוה רחמנוה כנפשו וכו׳ ו ל עוד וז״ל‬
‫שאסור לצער כל בעלי חי בידים וכדאמרן בכמה‬ ‫דמשמע כגמ' אפי' אינו כניהו אינו רשאי אף‬
‫דוכתי צער בעלי חיים דאורייתא הביאוה הפוסקים‬ ‫לעעום דכר עד שיתן מקודם לכהמתו א״כ מי‬
‫ומעשה היה בדורנו שהרב המקובל הגדול כמהר״ר‬ ‫שיש לו כהמה א״י לעעום כלום ככית אחר כ״ז‬
‫יצחק אשכנזי ז״ל שנסתכל בפני תלמיד חכם א׳‬ ‫שלא הקדים לה מזונותי' נעיתה‪ ,‬ודכר זה נתעלם‬
‫ואמר לו נרשם בפניך עון צער בעלי חיים והיה‬ ‫מהעו״ז עכ״ל ]עי' כאר היעב כאו״ח סי' קס״ז‬
‫אותו ת״ח מצטער ומפשפש בדבר עד שמצא‬ ‫ס״ק ע' דלא אמר לעעום וכו' ועי' כרכות דף‬
‫שאשתו לא היתה נותנת מאכל לתרנגולים בבקר‬ ‫מ״ו ע״א לעעום איתמר פירש״י אין חילוק כדכר‬
‫אלא מנחת אותן הולכות בחצר וברחוב לנקר ואז‬ ‫אלא שחייכ לומר כלשון רכו הרי דמלשון לעעום‬
‫צוה עליה וזרזה לעשות להן גיבול הסובין והמים‬ ‫אין הוכחה ודו״ק[ והמג״א סי' קס״ז ס״ק ח״י‬
‫בבקר בבקר ואחרי שנתקן הדבר והרב לא ידע‬ ‫כ' כשם ס״ח דלשתיח אדם קודם והכיא ראי'‬
‫נסתכל בפניו אמר לו סר עונך מה היה הדבד אז‬ ‫מרכקה‪ ,‬וניא״פ כ' הטעם משום אדם וכהמה‬
‫הגיד לו הענין ונראה שזה ענף ממצות והלכת‬ ‫תושיע ד' דאולי גם מאכלו הוא כזכות הכהמה‬
‫בדרכיו‬ ‫משו״ה צריך להקדימה עיי״ש‪.‬‬
‫פ' מטות )לרכינו חתס״ו ז״ל( כפסוק דעו חטאתכם אשר תמצא וז״ל ונראה דלעולם‬
‫יקדים אדם צרכי כיתו דהם תלוים כו והוא תלוי כמי שאמר והי' העולם‪ ,‬ומטעם זה‬
‫ג״כ הכהמה קודמת‪ ,‬מיהא זה כשאדם צדיק אכל אם הדור אינו ראוי דרשו חז״ל אדם וכהמה חדס‬
‫כזכות כהמה תושיע ד'‪ ,‬והאדם תלוי ככהמה וא״כ הוא להיפך וא״צ להקדים הכהמה עכ״ל )והוא‬
‫להיפך ממש מדכרי יא״פ( וכתשו' כתב סופר חאו״ח סי' ל״ב הביא מחסת״ו לדהות הראיי' מרכקה‬
‫דהא דאסור לאכול קודם היינו כשאוכל משלו אכל אס אחר נותן לו אותו אחר אינו מחוייכ ליתן‬
‫מקודם לכהמתו של האורח‪ ,‬ואח״כ לאורח משו״ה שם ברכקה שנתנה לאליעזר קודם לא הי' מוטל‬
‫גשא״כ כששותה משלו י״ל דהחיוכ ליתן קודם לכהמתי חפי' לשתי'‪ ,‬והכתס״ו דחה‬ ‫עלי' חיוב בה משא׳‬
‫י‬
‫בזה ג״כ הראי' דוהשקות עי״ש‪.‬‬
‫אמנ‪ 0‬להשאילת יעכ״ן הנ״ל א״ש ראיי' הס״ח מרבקה‪ ,‬דהן אמת שרבקה בהיתר נתנה לו קודם‬
‫כדברי חתס״ו אבל על אליעזר קשה שהוא הי׳ אסור לשתות עד שיתן לגמליו‪ ,‬וע״כ דכשתי'‬
‫אין איסור כלל‪] ,‬ועי' ישמח משה פ' חוקת בפסוק קח את המטה בטעם האיסור לאכול קודם שיתן‬
‫לבהמתו וטעם היתר שהיי' קודם עייבה״ק[‪.‬‬
‫אול ‪ 0‬זה צ״ע בעיני דלטעס רבינו והיעב״ן משוס צער בע״ח מה לי אכילה מה לי שתיי' בתרווייהו‬
‫איכא צער בע״ח ומהי״ת נחלק בזה‪.‬‬
‫ויתבאר מה שנסתפק הכתס״ו שס הס גס בשבת שהאכילה הוא מצוה שייך ג״כ איסור אכילה קודם‬
‫בהמתו והניח בצ״ע‪ ,‬ולטעם התורת משה הנ״ל מפני שהכל תלוי בו והוא תלוי במי שאמר‬
‫והי^ עולם ית״ש א״כ אין לחלק בין שכת לחול‪] ,‬וק״ק המוכן לפי״ד התו״מ שיהא אסור לאכול קודם‬
‫רק כשהוא צדיק‪ ,‬ומי יודע זאת‪ ,‬וע״כ צ״ל שאסור לאכול קודם משוס שמא הוא צדיק והכל הוא‬
‫הוא בזכותו[ ועי' שו״ת אבני צדק חאו״ח סי' ק״ט‪.‬‬
‫!לטעת של רבינו והיעכ״ז הנ״ל משום צער בע״ח הדין פשוט דנוהג בשבת‪ ,‬דעיין בחי' חתס״ו סוף‬
‫מס' שבת וז״ל נמצא מוכח כל היכא דאיכא דרבנן משוס לתא דמלאכה דאו' העמידו דבריהם‬
‫ואסרו אפי' משום מצות עונג שבת שהרי העני ע״י עיי״ש באורך‪ ,‬וכן הוא בשבת דף קכ״ח ע״ב‬
‫דאס א״א בפרנסה מניח תחתי' כריס וכסתות ופריך ע״ז והא קמבטל כלי מהיכנו ומשני מכטל כלי‬
‫מהייכנו הוא דרבנן וצבע״ח דאו' ואתי דאו' ומבטל דרבנן עיי״ש א״כ כיון דלכמה פוסקיס מצות עונג‬
‫שבת הוא דרבנן או מדב״ק‪ ,‬א״כ צכע״ח קודם אף בשבת‪ ,‬וכש״כ שכאן מצות עונג שבת אינו מתבטל‬
‫עי״ז ליכול לקיימו אחר הנתינה לבהמתו ]ועי' ייטב לב פ' בהר בפסוק לך ולעבדך ולאמתך מפ״פ‬
‫עפי״ד היא״פ הנ״ל מוכח דבשבת לא שייך זה‪ ,‬ובספרו רב עוב פ' נח בפסוק ואתה קח לך מכל‬
‫מאכל‪ ,‬ובקדושת יו״ט בזה[‪.‬‬
‫ויש לעיי' לפימש״כ המג׳׳א סי' קע״א ס״ק א' מגמ' תענית מאכל אדס אין מאכילין לבהמה פירש׳^‬
‫משוס ביזוי אוכלים דכויחזי כבועט בטובה ^ שהשפיע לו הקב״ה‪ ,‬והמחהש״ק הביא סיום דברו‬
‫רש״י וז״ל א״נ התורה חסה על ממון של ישראל‪ ,‬וכ' דלפי' אהרון אס אין לו דבר אחר להאכיל‬
‫לבהמתו רק מאכל אדם שרי‪ ,‬ואפשר ע״ז סומכי! העולם שנותנין לתרנגולים לאכול פת הראוי לאדם‬
‫אדס ואס יתן לבהמתו לא יהי׳ לו‬ ‫עכ״ל‪ ,‬לפי״ז באס אין לו בשבת מה ליתן לבהמתו רק מאכלי‬
‫לקיים מצות עונג שבת )באופן שהוא א'נו רעב ויהי' לו ג״כ אחר עבור השבת רק לקיים מצות עונג‬
‫שבת לא יוכל אס יתננו לבהמתו( אולי נאמר דצריך ליתן לבהמתו משוס צער בע״ח הקודם לעונג‬
‫שבת‪ ,‬וצ״ע‪ ,‬ועי' בתשו' מורי ז״ל בערוגת הבשם חאו״ח סי' מ' אות ג' שכ' דבנזדמן לו מצוה דרבנן‬
‫ועונג שבת ואין לו מעות לשניהם יקדים עונג שבת דהוי דב״ק וכדאו' דמי' עיי״ש‪ ,‬ואס דין זה‬
‫דאסור לאכול קודם הוא דאו' או דרבנן‪ ,‬ואי יש לחלק בין טעימה לסעודת קבוע עי' שדי המד‬
‫מע' אל״ף אות ק'‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ואגב יש לי הערה במה שהוכיח בתשו' כתב סופר חאו״ה סי' ל״ג דדבר האסור לישראל אס אפשר‬
‫להאכילו לגוי אסור ליתן לבהמה וחילק בין שלו לאחריס‪ ,‬ולענ״ד הדבר מבואר בתוספ' ע״ז‬ ‫'‬
‫דף י״ג ע״ב ד״ה ר' ירמי' שכ' שקנה הפת לצורך בהמתו אז דראוי לנכרי‪ ,‬ומוכרח עכ׳׳פ דלבהמה‬
‫לידי' וודאי שרי וליכא משוס ביזוי אוכלין הרי להיפך‪ ,‬ובתשו' פני מבין חאו״ה סי' קל״ו אות י״ג‬
‫כ'‬
‫טו ‪31‬‬ ‫באר יהודא‬ ‫פרק ‪ .‬ר‬ ‫ספר דחרדיס‬
‫בדרכיו • ופיר ‪r‬ו מה הוא רחום אף אתה רחום כו' כ' ‪.‬דגס בבהמה מדיפה שייך איסור זה דאסור‬
‫לאכול קודם עי״ש‪.‬‬ ‫וכתיב בו ית' ורחמיו על כל מעשיו‪ ,‬ענף מצוה‪:‬‬
‫)אות ב'( ן׳ ]ב[ בהי׳ רנ‪ 1‬ק״א לשו״ע או״ח סי'‬ ‫גרסי׳‬ ‫) ‪ a‬לאכול ולשתות בשבתות ובימים טובים ]ב[‬
‫תק״ע כ' וז״ל בתשו׳ רשב״א‬ ‫אלהיך‬ ‫בפרק חמישי דפסחים כתיב עצרת לה׳‬
‫סי' רי״ד כ' דא״ל דהרמב״ס ס״ל דאסור מדאו'‬ ‫חציו‬ ‫חלקהו‬ ‫וכתיב עצרת תהיה לכם הא כיצד‬
‫לכם לאכילה ושתיה וחציו לה׳ לבית המדרש ושתי להתענות בשבת מדאמ' בברכות אלא מעתה שבת‬
‫משפחות היו בירושלים א׳ היתה אוכלת כל יום ויו״ע שבת ויו״ע דע״כ ה״נ אלמא בשבת צריך‬
‫השבת •ומבטלת חציו של בית המדרש ואחת היתד‪ ,‬לאכול מדאו' ‪ .‬דומי' דיו״ע דהיינו א' דפסה וסוכות‬
‫קובעת סעודתא בערב שבת וכל יום השבת לומדת עי״ש א״כ משמע דהנשבע שלא לאכול פת בשבת‬
‫ושתיהן נעקרו כדאיתא במסכת גטין ומבואר הוי ג״כ שבועות שוא‪ ,‬וצ״ע גס מלישנא דרמב״ס‬
‫בפסחים דרשה זו ודבר תורה ולא אסמכתא וכן פ״א משבועות שכ' שלא יאכל מצה בליל פסה או‬
‫כתב הרמב״ם פ״ג דהלכות נדרים וסמ״ג בסימן שיתענה בשויו״ש‪ ,‬מדלא נקש ג"כ שלא יאכל פת‬
‫רמ״ב‪ ,‬ענף מצוה‪ a ) :‬לאכול שלש סעודות בשבת בשבת משמע דלהתענות דווקא קאמר‪ ,‬גם מה‬
‫דהכי דרשו ז״ל בפרק י״ז מס׳ שבת מדכתיב דנראה מדברי רשב״א הנ״ל דלהרמב״ם תענית‬
‫תלתא היום במאכל שבת ויאמר משה אכלוהו היום דיו״מ לאו‪.‬דאו' דהא דפ״א דברכות מיירי בליל‬
‫דפסה ויו״ש קשה הא הרמב״ם נקש‬ ‫כי שבת היום לה׳ היום לא תמצאוהו בשדה א'‬
‫שבת ויו״ש וצ״ע עכ״ל‪.‬‬ ‫ופרש״י תלתא היום למנין שלש סעודות בא ע״כ‪,‬‬
‫משמע מלשונו דדבר תורה הוא ולא אסמכתא ורביגן מדייק ג״כ מדברי רש״י שפי' תלתא היום‬
‫למנין שלש מעודות בא דס״ל לרש״י‬ ‫ועונש המבטל סעודה אחת משלשתן גדול ובם׳‬
‫פקודי רנ״ב בהיכל הזכות אמרינן דכל שלחנות של דדברי תורה הוא ולא אסמכתא ]ובשד״ה באסיפת‬
‫ישראל מסדרין המלאכים באותו השבת ואלף אלפין הדינים מע' ברכות סי' א׳ אות ש״ז הביא הקירה‬
‫ורובא רבבן ממונים על השולחנות ומשגיחין איך דלמה אין מברכין על אכילת ג' סעודות דלא‬
‫סדרו עונג שבת וחיה א׳ על ד׳ שרפים אם ראה מבעי׳ לדעת הרדדיס בד״ד דאכילת ג״ס ד״ת‬
‫השלחן בכל מיני עונג מביך השלחן אז תתענג הוא ולא אסמכתא‪ ,‬אלא אף לדעת התוספ'‬
‫על ה׳ אז תקרא וה׳ יע״ה אז יבקע כשחר אורך ומלרי״ל ריש ה' יו״ש דהס מדרבנן הו״ל לברך‬
‫הנה כי כן יבורך גבר וכל המלאכים עונין אמן ככל מצות דרבנן‪ ,‬ותי' עפימש״כ באבודרהס בסדר‬
‫וכשלא ענגו בשבת דו‪h‬ין אותו שלחן חוצה למקום ליל פסה בשעס דאין מברכין על ד' כוסות לפי‬
‫הנקרא נגע הפך אותיות ענג ומקללין אותו ויאהב שאין מברכין אלא על מצוה הנעשית בבת אהת‬
‫קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו בלי הפסק אבל ד״כ שעושה מצוה לא בב״א שאם‬
‫ינקש נושה לכל אשר לו כו׳ אל יהי לו מושך שתאן בב״א לה יצא אין מברכין‪ ,‬והה״ד בג' סעודות‪,‬‬
‫חסד כו׳ רחמנא לשזבן ע״כ‪ ,‬לכן החרדים אל ועי' ארהות הייה לסי' רמ״ב אות ו' בשם ס'‬
‫דבריו יזדרזו‪ ,‬ענף‪ .‬מצוה‪ n ) :‬לשון רמב״ם פרק פדה את חברהס[ ה״כ לרש״י פשישא דהדין אמת‬
‫ששי מהלכות יו״ט שבעת ימי פסח ושמונת ימי דהנשבע שלא יאכל פת בשבת הוי ג"כ‬
‫שבועות שוא‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫החג אסורים בהספד ותענית שנאמר ושמחת בחגך‪,‬‬
‫ענף מצוה‪) :‬ה( לאכול ולשתות בראש חדש מדברי ובשן״;! התני' רסי' רמ״ב בקונשרס אהרון כ'‬
‫; • בהדי' דפליגי בזה רש״י ורמב״ס דממה‬ ‫רמב״ם פרק ג׳ מהלכות נדרים נראה בהדיא שהוא‬
‫שפירש״י על פסוק זכור וכו' כב״ש מכלל דלכבדו‬ ‫סופרים‬ ‫דבר תורה וליכא איסור תענית מדברי‬
‫רק חנוכה ופורים וטעם כתב הרב ז״ל משום במנה יפה הוא מדהו׳ משוס דקודש הוא לקדשו‬
‫דאיסור תענית בר״ח ילפינן משום דאיקרי מועד במאכל וכו' משא״כ לרמב״ם שאין מצוה אלא‬
‫כדאיתא פרק שני דתעניות אם כן אסורו כחול שלא להתענות כמבואר בב״י סי׳ תי״ה ונפקא‬
‫המועד מן התורה‪ ,‬ענף מצוה‪ 0) :‬לאכול ולשתות לי׳ מדכתיב אכלוהו היום כי שבת היום לד' מכלל‬
‫ערב יום הכפורים דכתיב ועניתם את נפשותיכם דבשבת אסור להתענות ולא השיב לה בתרי״ג‬
‫בתשעה לחדש ודרשו ז״ל וכי בתשעה מתענין והלא בי׳ משוס דנפקא ■מכלל מצות אכילת המן שאינה‬
‫מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי כאלו נוהגת לדורות וכו' ע״ש‪ ,‬ובתשו' התס״ו האו״ה‬
‫נצטווה להתענות גם בתשיעי והתענה דבר תורה סי' קס״ה כ׳ דהא דכ׳ הרמב״ס פ״ו מה' שבת‬
‫הוא ולא אסמכתא וכן הם דברי רמב״ם פ״ג עונג שבת• וכבודו הוא מד״ס‪ ,‬כוונתו שהיא דאו׳‬
‫מד‪,‬לכות ‪,‬נדרים‪ ..,‬ענף מצוה‪ a ) :‬לאכול כזית מצה ממש הלמ״מ רק דרמב״ס קרי לי' ד״ס ומשו״ה‬
‫ליל ראשון של פסח שנאמר בערב תאכלו מצות פסק הרמב״ס בפ״א מה' שבועות הנשבע‬
‫הכתוב קבעה חובה אף בזמן הזה שאין לנו קרבן להתענות'בשבת הוי שבועת שוא משא״כ בהנוכה‪,‬‬
‫פסח‪ ,‬ממנין תרי״ג‪) :‬ח( לאכול כזית פת בסוכה וע״כ משום דשבת דאו' הלמ״מ‪ ,‬ופורים והנוכה‬
‫ליל ראשון של סוכות וילפינן לה מליל ראשון דב״ק ]עי׳ מדרש תנהומא פ' בראשית אות ג'‬
‫דכבוד ■שבת דאו'[‪.‬‬ ‫של‬
‫זב' עוד וז״ל ודע דיש הילוק בין שבת ויו״ע דבשבת עונג מפורש‪ ,‬ולא אכילה ע״כ המתענג בשבת‬
‫בתענית יי״ה עונג שבת‪ ,‬והמכס מי שהינו מתענה אינו יוצא יי״ה אכילה אא״כ מתענג באותה‬
‫אכילה‪ ,‬וע״כ אסור לאכול בע״ש מן המנהה ולמעלה כדי שיאכל לתיאבון‪ ,‬אמנם ביו״ע שמהה כתיב‬
‫יי״ה אכילה עיי״ש‪,‬‬ ‫'אין שמהה בלא אכילה ואפי' התענית עונג אסור‪ ,‬ואס אוכל אעפ״ישאינו מתענג‬
‫יהילוק כ׳ הבכור שור מס׳ תענית‪ ,‬ומצאתיו מפורש בתוספ' מוע״ק דף כ״ג ע״ב ד״ה מאן דאמר‬
‫עיי״ש ועי' הי' רעק״א ביו״ד סי' שמ״א סעיף א' הביא בשס ושב הכהן דהך ״אס ירצה״‪-‬שכ'‬
‫המחבר לא קהי רק השבת‪ ,‬אבל ביו״ע מתויג לאכול בשר ועכ״פ לשתות יין אפי׳ בליל יו״ע אחרון‬
‫עיי״ש‬ ‫’‬
 ‫ס ב ר ד ־ ו ר ד יי ט‬ ‫פיל‪ ,‬ר‬ ‫ב א ר י הו ד א‬
‫שי^ פסח מגזירה שוד‪ .‬דחמשה עשר חמשה עש^‬ ‫פ"״ש ]ועי' מג״א ומחו־ש״ק ^ן‪5 /,‬ץ^‪,‬״ך‪^ ,‬״ק‬
‫והנלמד מאחד מי״ג מדות דאורייתא הוא‪ ,‬ענף‬ ‫יו״ד ובחי׳ ר עי״ א שם‪ ,‬וכמחהש״י! ‪, ,, p‬ןק‪5‬״ן‬
‫מצוה‪) :‬ט י( עינוי מאכילה ועינוי משתיה ביים‬ ‫ס״ק ז'[‪.‬‬
‫הכפורים מצות עשה אחת שנאמר ועניתם את‬ ‫‪ nBHI‬סי' סרע״ח כ׳ בהדי' כדברי‬
‫נפשותיכם‪ ,‬ממנין תרי״ג‪ :‬והם שתי ענפי מצוה‪:‬‬ ‫משגה ושלש סעודות הוי דאו' ופס‬
‫)יא( לפרוש מאכילת חמץ בפסח דכתיב שבעת‬ ‫‪p‬״ ‪ t. p‬ךק‬ ‫ועי' מג״א ומחהש״ה סי'‬
‫ימים תאכל מצות ואמרינן בירושלמי שאין זר‬ ‫שבמג״א סו' רנ״ד ס״ה כ״ג ס״ל דלחס‬
‫מצוה שיאכל מצה כל שבעת הימים דליכא חיוב‬ ‫לאו דאו' עיי״ש‪ ,‬ולפימש״כ לעיל מבואר דמחלוקת‬
‫אכילת מצה רק בליל ט״ו כזית אלא לדיוקא אתא‬ ‫העו״ז ומג״א הוא מחלוקת רש״י ורמב״ס ה^״ל^‬
‫]ג[ שבעת ימים תאכל מצות הא חמץ לא ולאו‬ ‫עי' בג״א סי' חרע״ע דמדאו׳ חייב לאכול כזית‬
‫הבא מכלל עשה עשה נמצא האוכל חמץ בפסח‬ ‫פת בשבת ויו״ע‪.‬‬
‫מלבד לאו וכרת דאיבא איכא נמי איסור עשה‪,‬‬ ‫זבתו״מ לרנינו חחס״ו פ׳ יהרו )נדרוש‬
‫ממנין תרי״ג לרשב״ץ‪> :‬יכ( כתב רמב״ם דהנמנע‬ ‫‪, 5 , 5‬״‬
‫״ ‪ , j‬״(‬
‫מלאכול בהמה טמאה מלבד שמקיים מצות לא תעשה‬ ‫‪^p‬‬ ‫‪y/^gg ),‬‬ ‫^״ ‪5‬‬ ‫‪,3 5 ,‬א‬ ‫‪ , 3‬״ ן ״ ״ ‪ j‬״‪ ,‬א‪/,‬‬
‫מקיים נמי מצות עשה דכתיב בטהורה אותה‬ ‫אי מדאו' מחוייב‬ ‫־‬
‫שקיל וערי התס‬ ‫וגם בחוה״מ‬
‫תאכלו משמע הא טמאה לא תאכלו ולאו הבא‬ ‫בפת‪ ,‬וקידוש במקום סעודה הוא דאו' גמור עיי״ש‬
‫מכלל עשה עשה וחיה בכלל בהמה‪) :‬יג( וכן‬ ‫וצ״ע דבמג״א רסי' רע״א כ' בפשיעות דקכמ״ס‬
‫מניעת אכילת עוף טמא מצות עשה מלבד לא תעשה‬ ‫‪5‬ץק‪5‬״ץ ‪ p‬״ ‪p‬‬ ‫הוי דרבנן‪ ,‬עי' מחהש״ק‬
‫דכתיב כל צפור טהורה תאכלו הא טמאה לא‬ ‫]ועי' עו״ז או״ח סי' תע״ב ס״ק א' בשם‬
‫תאכלו ‪) :‬יד טו( וכן דג טמא שנאמר כל אשר‬ ‫מפראג ופמ״ג שם‪ ,‬ובכפות תמרים ר״ה דת‬
‫לו סנפיר וקשקשת תאכלו וכן חגב טמא שנאמר‬ ‫ע״ב בתוסס' ד״ה ברכת הל ח ^ וכקרבן רא‪-‬ן‪^,‬‬
‫אשר לו כרעים כו׳ תאכלו משמע הא לאו הכי‬ ‫שם‪ ,‬ובתשו' מהר״מ שיק חאו״ח סי' ש״מ[‪.‬‬
‫לא תאכלו ‪) :‬טז( וכן מצות שחיטה ןד[ דכתיב וזבחת‬ ‫)אות י״א( אלא לדיוקא אתי ]ג[ וכו'‪ .‬בתשו'‬
‫מבקרך ומצאנך וגו׳ הא בלא שחיטה כשרה לא‬ ‫חתס״ו חיו״ד סי' ‪5 p‬״ ‪p‬‬
‫תאכלו‬
‫החזקוני דמצוה איכא באכילת מצה כל שבעה‬
‫אע״ג דהוי רשות אי בעי אכיל וא״ב ל״א מ״מ מצוה קעביד אי אכיל עיי״ש דהרא״ש ור״ן ג״כ‬
‫הכי ס״ל א״כ י״ל דאין הוכחה דלדיוקא אתי שיהי' נוסף בעשה על הלאו‪ ,‬רק למצוה אתי לומר‬
‫שמקיים מצוה אי אכול כג״ל‪.‬‬
‫)אות ע״ז( וכן מצות שחיעה ]ד[ וכו'‪.‬רבינו חשבו למ״ע‪ ,‬עי' פמ״ג בפתיחה לה׳ שחיעה אי מ״ ע‬
‫או דבר רשות ובדרכי תשובה ריש ה' שחיעה‪ ,‬והראה מקורן של דברים‪ ,‬וגפקותא‬
‫היוצא מזה לדיגא‪ ,‬וא״ל בזה‪.‬‬
‫ובמ״ז סי' י״ע ס״ק א' צ' לפרש מש״כ העושו״ע השוחע צריך שיברך דקשה פשיעא‪ ,‬ומפרש משוס‬
‫דעל ל״ת אין מברכין כמו בניקור גיד וחלב ולריצב״א בתוספ' שבועות כ״ד הוי וזבחת רק‬
‫תיקון הלאו‪ ,‬משא״כ אי וזבחת הוי מ״ע שפיר מברכין‪ ,‬ולריצב״א קשי' הא דמברכין על השחיע^‬
‫ובס״ק ב' כ' בשם הב״ח וש״ך בסי׳ א׳ דנרכת שחיעה הוי נהנין‪ ,‬ודעת העו״ז דהוי ברכת המצות‪,‬‬
‫ובתשו' חתס״ו חאו״ח סי' נ״ד מתרן עפ״י רמב״ן דעעם השחיעה משום צער בע״ח ע״כ מברכין‬
‫על השחיעה כאלו נאמר אקב״ו לרחם על הבריות עכ״ל ועי׳ תשו' מהרי״א חיו״ד סי׳ רמ״א‪ ,‬ובשואל‬
‫ומשיב מהד' תליתאי ח״א סי׳ שצ״ז‪.‬‬
‫ומהר״ם שיהז לחולין דה ‪$‬״א ע״א ד״ה כמאן דאמר מיישב דדווקא בקיום ל״ת בשוא״ת אין מברכין‬
‫אבל גשחיעה מחיים הל״ת בקו״ע משו״ה מברכין עיי״ש ]ועי׳ שו״ת פני מבין‬
‫‪.‬‬ ‫חאו״ח סי׳ ו'[‪.‬‬
‫ושבילי דוד בפתיחה לחלק או״ח בכללי ברכות כלל רביעי פ״א אות ע״ז כ' דלראב״ד דליכא מ״ע‬
‫דמי לניקור דשםאם‬ ‫גיד וחלב י״ל דלענין ברכהלא‬ ‫בשחיעה רק תיקון המאכל כמו ניקור‬
‫הי׳ מופשע החלב מעצמו סגי בהכי‪ ,‬ועוד דאיפשר לאכול ולשייר החלבוגיד משא״כבשחיכיה‪ ,‬ולהרמב״ם‬
‫שמנה עוד מ״ע לבדוק בסימני עמאיס ועהורים וכ׳ הכ"מ דהוא דומה לשחיעה‪ ,‬ולפי״ז אס איגו‬
‫רוצה לאכול ליכא התחלת מצוה בעולם כמו בשחיעה‪ ,‬מיהא רש״י בחומש סוף שמיני משמע דהוא‬
‫מ״ע אף שאינו רוצה לאכול עי' עו״ז יו״ד סי׳ ע״ע ופמ״ג שם עכ״ל ועי׳ תוספ' חולין דף ק״ה‬
‫ע״א ד״ה מיס ראשונים כ' וז״ל וי״ל דאין זה כ״א הכשר אכילה כמו ניקור חלב ומליחת‬
‫בשר עכ״ל‪.‬‬
‫‪1‬הגה רבינו בפירושו על ירושלמי פ׳ הרואה כ' לפ׳ הא דאי' שס שחיפה אימת מברך רי״ו אמר‬
‫עובר לשחוע‪ ,‬יוסי בן נהוראי אומר משישחופ‪ ,‬למה שמא תתגבל שחיפה‪ ,‬מעתה משיבדוק בסי׳‬
‫חזקת ב״מ כשרים עכ״ל ירוש׳ ופי' רבינו ז״ל דהקושי' מעתה משיבדוק בסי' לא יברך עד שיבדוק‬
‫שמח לא נשחע רובא ומשני חזקת ב״מ כשרים כלומר כמו שחזקת ב״מ כשרים ה״נ חזקה יפה‬
‫שחס וא״כ לא בדק כשר עכ״ל‪ ,‬ובערך ש״י בסי' י״פ תמה עליו מאד‪ ,‬חדא דבאמת הדין אם לא‬
‫בדק בסימנים ולא ראה בשעת שחיפה ששחם הרוב פסולה כבסי' כ״ה‪ ,‬ועוד מה תירן חזקת ב״מ‬
‫כשרים מה ענינו לשחיפת סימנים דאין להם חזקה מחולדה שישחוע רוב בוודאי‪ ,‬ועוד מה פריך‬
‫נימא ה״נ הכוונה משישחופ היינו שחיפה המועיל וודאי שראה בעיניו בשעת שחיפה עכ״ל‪.‬‬
‫ןל״נ בס״ד להצדיק דברי רבינו זי״פ שיהי'קיימים להלכה‪,‬עפ״י שלשה הקדמות‪ ,‬א( ה פ מ״ג ר סי׳ כ״ ה כ׳‬
‫דנדיקח סי' הוי מדרבנן דרוב שוהפין כהוגן כמש״כ תוספ׳ חולין דף פ'‪ ,‬ובסי׳ כ״ח ס״ק‬
‫כ״ה‬
 ‫באד '‘ הודא‬ ‫‪8‬רק ד‬ ‫ספד ח ר ד י ס‬
‫כלא גדין נ הי'‬ ‫דמה״ש‬ ‫ג״כ‬ ‫ו]אכלו ולאו הבא מכלל עשה עשה כתב רשב״ץ כ״ה כ'‬
‫דלדעה‬ ‫עכ״פ‪,‬‬ ‫כל לאו הבא מכללעשה דהוי עשה יש מחלוקה ונאכד מכסה כלא כרכה‬
‫התוספ' הוי רק איסור דרכגן‪ ,‬וגס להר״מ לא‬ ‫ביו‬
‫כרירא כל כך אי הוי מדאו׳ עי״ש‪ ,‬כ( דכסי' י״מ ס״ק כ' כ' הפמ״ג דעוף הנדרס יכול לכרך קודם‬
‫כדיקה כיון דהכדיקה דרככן עיי״ש‪ ,‬ג( העו״ז רסי' כ״ה הכיא כשם מהרי״ל דלא יכדוקכראייה עין‬
‫דכית השהיעה מלא דם‪ ,‬והתכו״ש סי' א׳ ס״ק ס״ח כ' דמהרי״ל הרתי כ ע‪ /‬משמוש היד וראיית‬
‫עין וכן הסכים כהשו' כתב סופר חיו״ד סי' י״ד ופקד כן לשוהעיס שלו עיי״ש‪.‬‬
‫והנה רמ״א סי׳ י״ע כ׳ ולכשימצא כשר מכרך על השחיעה‪ ,‬ו ^כד שיהא סמוך לשהיעה‪ ,‬וכיאר היד‬
‫יהודה דהיינו סמוך לשהיעה כהוך כדי דינור וממילא כיון דקשה ליזהר שיהי' הכדיקה תוכ״ד‬
‫לשחיעה מיד‪ ,‬ראוי שלא לכרך ארז״כ וזה עעס הלכוש דנוהגין לשחוע עוף ואם א״א מועכ שלא לכרך‬
‫כלל מלכנס כספק כרכה לכעלה עיי״כ‪.‬‬
‫מעתה יהכארו דכרי הירושלמי עפ״י פירוש רכינו על נכון^ שהקשה מעתה לא יכרך עד שיכדוק כסי'‬
‫וכיון דצריך לכדוק כמשמוש היד כדעת מהרי״ל וגס תוך כדי דיכור לשהיעה והוי ספק כר״ל‬
‫כדעת הלכוש דלא יכרך אחר שחיעה מה״ע א״כ ננעל כרכת השחיעה לגמרי כתמי׳ הא כרכת‬
‫השהישה על כל שחיעה ושחיעה נתקנה ]ואף אס נימא דכנשחעו לגמרי השני סי' יוכל תיכף לראותם‬
‫כלי משמוש כמו שהניא הדר״ת סי' כ״ה ס״ק ה'‪ ,‬מ״מ עכ״פ כלא נשחשו כל הסי' דצריך כדיקה‬
‫גמורה כמשמוש א״כ הוי ספק נר״ל דדלמא הפסיק מעע יותר מכ״ד כדעת הלכוש‪ ,‬א״כ הכי נימא‬
‫דלא יכרך הא כרכת שהימה על כל שחיעה נתקנה‪ ,‬לא רק כנשהעו שני הסי' לגמרי[‪.‬‬
‫וזהו שמדייק רכינו כפירושו לקו' הירושלמי‪ ,‬מעתה משיכדוק הסי׳ לא יכרך עד שיכדוק שמא לא‬
‫נשחע הרוכ ואחר הכדיקה ממילא א״א לכרך דקשה לזהר שיהי' תוכ״ד‪ ,‬ע״ז מתרץ הירוש׳‬
‫שפיר כמו דחזקת כ״מ כשרים הה״ד חזקה דרוכ שוחעיס כהוגן וגס אס לא כדק נמי כשר מה״ת‪,‬‬
‫רק מדרכנן צריך כד ק ה א״כ הוי כמו עוף הנדרס‪ ,‬שצריך כדיקה רק מדרכנן‪ ,‬משו״ה יוכל לכרך‬
‫מקודם הה״ד כאן יוכל לכרך קודם הכדיקה תיכף משישחוע מכח רוכ שוחעין כהוגן כיון דהכדיקה‬
‫רק מדרכנן כדין עוף הנדרס‪ ,‬כנ״ל נכון‪.‬‬
‫ןע״ד פלפול י״ל דפלוגתא דירוש' הנ״ל תלי' כפלוגתא דר״ה ור״ח חולין דף יו״ד כשחש ונמצא הסכין‬
‫פגום‪ ,‬דר״ח ס״ל דתלינן כעצם המפרקת נפגמה ור״ה ס״ל כעור פגמה עיי״ש‪ ,‬דהנה כדרכי‬
‫תשונה סי' י״ש ס״ק י״ש כוז״ל ופשוש לענ״ד דוודאי אין לכרך אחר שחישה כשום ענין עד שיכדוק‬
‫הסכין מקודם לאח״ש אס לא נפגם כשחישה ככסי׳ י״ח סי״כ עיי״כ והיינו לדידן דלא פסקינן כר״ח‬
‫רק כשיכר כה עצמות‪ ,‬אכל לר״ח גופא דכשירה דתלינן כעצם המפרקת נפגם שפיר י״ל על השחישה‬
‫כנדון הירושלמי‪ ,‬א״כ ר' נהוראי שפיר ס״ל דמכרך אח״ש דלדידי' ליכא הפסק כלל דס״ל כר״ח א"כ‬
‫א״צ להקדים לכרכה כדיקת הסכין ג"כ אח״ש דלמאי ^נפק״מ דאף אס ימצא פגום יהי' השחישה כשירה‬
‫ואין כדיקת הסכין חיוכ כלל‪ ,‬משא״כ ר' יוחנן ס״ל כר״ה דחיישינן שמא כעור נפגמה‪ ,‬א״כ אס נימא‬
‫שינרך אח״ש מחשש שמא תתנכל א"כ יצשרך להמתין על כדיקת הסכין ג״כ ולא יוכל לכרך כלל‬
‫על שוס שחישה משעם הלכוש הנ״ל דשמא הפסיק יותר מכ״ד דקשה לזהר‪ ,‬ונפל כרכת שחישה‬
‫נכירא לגמרי‪ ,‬דלר״ה הכדיקה כסכין לאח״ש הוא חיונית מדינא דאו' דאין לסכין שוס חזקה כלל‬
‫כיון דחיישינן שמא כעור נפגס‪ ,‬ומדמכרכין על השחישה ע״כ מזה גופא מוכח דאין חוששין שמא‬
‫תתנכל ומכרך קודס שחישה עוכר לעשייתן כנ״ל נכון כס״ד‪] ,‬ועי' שו״ת צכי תפארת סי' י״ג ד״ה‬
‫והנה ראיתי כיד אכרהס וכו' מש״כ כענין המ״ע של שחישה[‪.‬‬
‫ואגב אזכיר דכר א׳ מחי' כמה שהקשה השו״ז ריש ה״ש דלמא כאשר ציוויתיך נמרה עי' פליתי‪,‬‬
‫וחי' חתס״ו לשכת דף פ״ו ד״ה ועי' מש"כ כ״י כשאו״ח וכו' עיי״ש‪.‬‬
‫וג״ל עפימש״כ תוספ׳ עירוכין דף ש״ו ע"כ ד״ה התאוו הקשו מה נצרכו ישראל להתאוו תאווה‬
‫כאמרס מי יאכילנו כשר‪ ,‬הלא הכשיח להס הקכ״ה כפרשת המן כתת ד' לכס נשר ופו׳ ותי^‬
‫רש״י שאותו שלא לא הי' רק עד מתן תורה ומכאן ואילך נפסק‪ ,‬והשעס כזה שנפסק כ׳ כידי משה‬
‫על מד״ר פ׳ כמדכר וז״ל לפי דאי׳ ההולך כמדכר ורוצה לשחוש כן עוף אין לו תקנה לשחוש אותו‬
‫לפי שעפר מדכר אין מגדלת צמחים ואסור לכסות כה‪ ,‬א״כ כיון שנצשווי ישראל כמ״ת על השחישה‬
‫וכיסה הוא מן הנמנע ליתן להס שליו רק קשה דעדיין יש תקנה כדכ' הר״ן שממצה דמו על הנגד‬
‫וכיון שהגיע למקום שיש שס עפר לכסות מככס כסותו כמיס ויהי' כמיס מראה דם ואז יכסה‬
‫ואילךרק הואיל והי' להם כל שוכ שהי' עננים מגהציס‬ ‫המיס א"כ עדייןלמה נחסר להס ממ״ת‬
‫ככל 'ום א"כ לא הי' אפשר כתקנת הר״ן‪ ,‬ושפיר לא ניתן להס ממ״ת ואילך עיי״ש‬ ‫את כסותם‬
‫]ועי' לכ ארי' חולין דף כ״ז ע״כ ד״ה אלא מעתה ויאספו את השליו[ וכיון שהשו״ר סי' כ״ח הניא‬
‫דעת הג' וכן דעת הרא״ש דכיסוי אינה מצוה כפני עצמהרק גמר שהישה ומה״ש צריך לכרך אחר‬
‫הוא כדאי'‬ ‫הכיסוי‪ ,‬א״כ אס הי' מציווים על השחישה כמרה גס על הכיסוי נצשוו כיון דחדא מצוה‬
‫בסוכה דף נ״ג ע״כ פלגא דמצוה ליעכד ופלגא לא ליעכד ]וכעין דאי׳ כחגיגה ׳דף ו' ע״כ אי סק״ד‬
‫עולת תמיד הוי מי איכא מידי דמעיקרא לא כעי הפשש וניתוח ולכסוף כעי הפשש[ א"כ הוא סכרא‬
‫פשושה שלא ניתן להם במרה רק חצי מצוה דהיינו שחישה כלא כיסוי; וע״כ דגם כיסוי ניתן להם‬
‫במרה‪ ,‬א״כ איך ירד השליו קודם מ״ת הא לא הי' אפשר לכסות כמדבר‪ ,‬כמו לאחר מ״ת‪ ,‬וע״כ‬
‫דלא נצשווי כלל על השחישה קודס מ״ת‪ ,‬ושפיר הי' השליו קודם מ״ת כנ״ל‪ ,‬ואמרתי דכר זה לפני‬
‫הגאון מהר״ש אכד״ק ראדעמישל שליש״א וקלסי'‪.‬‬
‫‪1‬ז״ל חי׳ חתס״ו כיצה דף זיי״ן‪ .‬ואיידי דאיירי אזכיר פה מש״כ תוסס' חולין פ״ח ע״ב ד״ה אלא‬
‫וכו'‬ ‫‪3‬‬ ‫ג‬
 ‫ספר‬ ‫פרד‪ ,‬ר ה‬ ‫באר יהודא‬
‫בין הראשונים אם נמנין מכלל תרי״ג מצות או‬ ‫‪y/pn‬‬ ‫וכו' ושמח הז כ שיחו ישרהל שם הי'‬
‫אם הם ענפי מצוה‪:‬‬ ‫וצ״ע דלא משמע כן ביומה מ״ה מ ה שהגדי נכ רי ם‬
‫מוכרים להם ואם איהא דלמא מה שזרעו והצמיח‬
‫שהרי ישבו בקדש ימים רבים י״כי שנה‪ ,‬ועוד צ״ע בלשון רש״י קדושין ל״ה שהרי במדבר לא זר עו‬
‫ולא קצרו ולא נכיעו עכ״ל ועי' תו ס ס' מנ חו ת מ״ה ע״ב ד״ה קרבו עיי״כ ונ״ע בכ״ז עכ״ל ובזה‬
‫׳ ‪■ •W‬‬
‫ועי' שם ב הג הו ת‬ ‫י✓‬ ‫מובן דכתיב את אשר תאפו אפו וכו' והיינו מ מ ה שתגרי‬
‫‪“W‬מ‪I ^ 1‬‬
‫הג' ר' צבי היות ברש״י ד״ה '‬

‫מצות עשה מן התווה התלויות בחוטם‪:‬‬

‫‪^-‬ן״^ ‪,‬גן״^ א בז כ ת ב סמ״ג!א[ וכל הפוסקים שבשמים של ע״א‬ ‫‪ y/j^^ i-j‬ן^ן‬ ‫)אן‪-,‬‬
‫ושל עריות אסור להריח בהם ונראה‬ ‫בשמים של‬ ‫סי' רי״ז ס׳‬
‫וכ' בשערי תשובה דאיכא איסור עשה ולא תעשה שהרי כתבו ז״ל‬ ‫ערוו ה אין מברכין וכו'‬
‫דבכלל לא תקרבו לגלות ערוה נאסר כל מיני‬ ‫אפי' של אשתו נדה א סו ר אף שהעידה‬
‫קריבה נישוק או חיבוק ואפילו נגיעה ובכלל לא‬ ‫תורה סוג ה בשושנים מ״מ יש ל ה תרחק‬
‫וכו' ובא״ר כ' דאףו בפגוי' אסור‪ ,‬וכפי!״; י> תנאף נאסר ריח בשמי עריות דפירשו רז‪-‬ל לא‬
‫תהנה לאף היינו החוטם לשון ונזמר‬ ‫ע‪,‬׳ ‪ -‬״ ״ תנאף לא‬ ‫‪ j - j‬״‪ ,‬יש לא‪ ,‬ן‪ 1‬א‬ ‫ןן״ל ‪ 5 ,‬״‪,‬׳ ‪j‬‬
‫האף כדפירש רשב״א והרי כתברש״י בם׳ קדושים‬ ‫פכ״א מא״ב עכ״ל ומהבכ״י שנשפ״ת‬
‫דבאשתו אין אישור גמור מדינא רק עגין הרחקש תהיו היו פרושים מן העריות וזו מצות עשה שכל‬
‫גרידח של יש להתרחק וכו' לפי״ז י״ל דמש״ב מה שאסרבעריות בלאו בא הכתוב לאסור השתא‬
‫נמי במצות עשה הקדושים תהיו וכיון דנאסר ריח‬ ‫העו״ר בחע״ז סי' כ' דעל שמןיי^‬
‫‪V‬‬
‫דברים ש ל בשמי עריות בלאו דלא תנאף נאסר נמי בעשה‬ ‫ולהריח מהב שמים שעלי' ועוד שה‬
‫שס שמכין אוהו מ״מ אין בכלל זה שמ־פש ק ‪,‬ל דקדושים תהיו והכי נמי יש לומר באיסור הנאת‬
‫השהו נדה הו להריח בשמים שעלי' כיון דבהשתו ריח בשמי ע״ג מה שאסר בלאו דלא ידבק בידך‬
‫אץ חשש זה משום סוג ה ־בשושנים ]ועי' מה מאומה מן החרם דהיינו אפי׳ ריח נאסר נמי‬
‫שכתבתי לקמ ^ במל״ת מד״ק ומד״ס התלויות בעשה דכתיב שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי‬
‫חרם הוא‪ ,‬ענפי מצוה ‪:‬‬
‫באוזן אות ב' בענין קול באשה[‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫ול מ ש״ב רבינו כאן נר א ה דאין חילוק בזה כלל‬
‫לענין בשמים של ערוו ה בין אשתו נד ה לשאר נשים ו אסור מה״ת מלא תנ חף‪ ,‬ועי' תוס ‪' p‬‬
‫סנהדרין דף ל״ז ע״א דרק יחוד מו תר מ סוג ה בשושנים ד סו פ ה ליעהר משא״כ מידי דה ‪! 0‬ה ו קו רני‪:‬‬
‫אין לחלק כלל דזה הוי כהוא בבגדו והיא בבגדה שמתקרבין יחד ונהנין זה מזה שכ' תו ספ' דע^ זה‬
‫קאי ההיקש לאשת ר ע הו ולא מהני לזה סוג ה בשושנים‪.‬‬
‫ו בפ ת חי תשו' ביו״ד סי' קצ״ה ס ״ ק ג' הביא מת שב״ן ד מותר ליעול מ א ש ת; נדה התינו ק משוס דחי‬
‫נושא את עצמו והיא אינה עו שה כלום אלא ה תינוק עצמו הו‪ !.‬יונח מחיק אמו ונ א לאביו‬
‫עיי״ש ובס' מקרי דרדקי להגה״צ מו״ה הילל מ ק אל א מ ע זצ״ל השיג ע^ הת שב״ן וכ' דהוא איסו ח‬
‫גמור לעשות כן‪ ,‬והביא בשם ס' הברית דהיא דרך חיבה ו אסו ר לעשות כן‪ ,‬דבנדה א סו ר בכל ענ ץ‬
‫שהוא דרך חיבה עיי״ש‪ ,‬וגם ב ס' באר מי ס‪ .‬חיי ם כ' שאין להקל בזה‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫פ ר ק חמישי‬
‫במצות עשה מן התווה התלויות בידים ובכל הגווי ואפשר‬
‫ל?ןיימם בכל יום‪:‬‬
‫א ם ד בו ר חמישי דעשרת הדברות כבד אוז אביך‬ ‫וכן מצאתי‬ ‫)אות ח' ב'( דבור חמישי וכו'‬
‫ואת אמך שהן שתי ענפים ותלויים‬ ‫במשלי ה ע ר ב שחובה על הבן‬
‫בדבור כדכתבינן לעיל תלויים נמי במעשה כדאמרינן‬ ‫]א[ ו כו' מ בו ת ר כן ב ה קד מ ת תיקו״ז דף מ״ו וז״ל‬
‫בם׳ קמא דקדושין איזהו כבוד מאכיל ומשקה מלביש‬ ‫הקדוש כגון ברא דצריך למפלח לאבוי ואמי'‬
‫ומנעיל מכניס ומוציא ומשמשו כל מיני שימוש כן כתב‬ ‫ולמיעבד לגרמי' לגביי' כ עבד ושמש ומצב‬
‫הרמב״ם וכן מצאתי במשלי הערב שחובה על‬ ‫תחותייהו וכו'‪.‬‬
‫הבן ]א[ להחזיק עצמו אצל אביו ואמו כעבד לרבו‬ ‫במנ״ח מצוה ל״ג נ ס ת פ ק לפי ה מבו אר ד עבירו ת‬
‫דכתיב שלח בני ויעבדני וכתיב בנבואת הנביא‬ ‫שבין אדם לחבירו ל״מ תשובה ולא יוהכ״פ‬
‫מלאכי כאשר יחמול איש על בנו העובד אותר‬ ‫עד ‪.‬שירצה את חבירו אם כאן במצות כאו״א‬
‫אם‬ ‫שהוא נו ס ף‪ ,‬דגזיה״כ דנו ם ף על כבוד של כל ^‬
‫אדם דבאדס אחר אין איסור אלא לצערו‪ ,‬וכאן מצוה לכבדו‪ ,‬ואס ל א‪ .‬כי ב דו אפשר דהיא רק מצות‬
‫ה מ קו ם ב״ה ולא בין אל״ח‪ ,‬דבין אל״ח אינו אלא ב מ ה שהוא שווה לכל אחד‪ ,‬אבל כאן הוא ר ק באו״א‬
‫א״כ אינו אלא כמצוה שבין אדם ל מ קו ם ב״ ה‪ ,‬או דלמא כיון שהשי״ת ציווה זו המצוה בין א ד ס‬
‫לתבירו‪ ,‬הוי בין אל״ח ולא מהני תשובה עד שירצה אה אביו ואמו עיי״ש‪ ,‬ולענ״ד יש ללמוד זה מ ס'‬
‫חסידי ם‬
‫יח ‪35‬‬ ‫ב‪ K‬ד ‪.T -‬וד^^‬ ‫פרסי ה•‬ ‫ספר‪ -‬דקידיבם־‬
‫אם יש ממון לאב אין הבן חייב ליתן לאב משלו אך חסידים מובה בנחל קידומים ' פ' שמות דחב שמחל‬
‫חייב להתבטל ממלאכתו לשרתו ואם אין ממון לאב ע״כ דמחול‪ ,‬היינו בדיני אדם אבל חייב בדיני‬
‫והבן יש לו חייב הבן ליתן משלו כל הנזכר ואם שמים וביאר הוא ז״ל דבמה ‪-‬שחמא לאביו חסא‬
‫גם הבן הוא עני אמר בירושלמי דחייב הבן להשכיר שני חמאיס אחד לאביו ממש^ שנית להקב״ה‬
‫עצמו בפועל ואם אינו מוצא להשכיר עצמו שציווה כבד את אביך וכשמחל האב מחל מה‬
‫חייב לחזור על הפתחים לכבד אביו בכל הנזכר שחמא לו ואכתי פש מה שחכגא להקב״ה עיי״ש‬
‫וכן כתב ריטב״א וסמ״ג והמרדכי‪ ,‬והאב והאם שקולים מבואר דתרתי אית בי‪ /‬דהוי כבין אל״ח^ וכבין‬
‫אדם למקום ב״ה‪.‬‬ ‫בכבוד הנזכרים וחייב הבן לקיים כל דברי אביו‬
‫ובזה מובנים היעב ד ב ד רדב״ז המובא בפ״ת‬ ‫ואמו רק אם יאמרו לו לחטוא לא בין באיסור‬
‫יו״ד סי' ר״מ ס״ק *מ״ז דהא דכבודו מחול‬ ‫ז״ל‪,‬‬ ‫תורה בין באיסור דברי סופרים כן כתבו‬
‫היינו שנפער הבן מעונש אס לא כ בד‪ /‬אבל מ״מ‬ ‫כתבנו‬ ‫ענפי מצוד‪) : .‬ג דה י ז ח ט י יא י ס כבר‬
‫למעלה שבכלל אביו ואמו זקנו וזקנתו מצד האב אכתי מצוה איכא עיי״ש והיינו דכבוד שמיס לא‬
‫מצי מחיל‪.‬‬ ‫וזקנו וזקנתו מצד האם ובכלל רבויא דאת אביך‬
‫ובשערי תורה ה״א בסוף ]בדרוש שדרש בפראג[‬ ‫אביו‬ ‫ורבויא דאת אמך אשת אביו ובעל אמו ואחי‬
‫הביא בשם הרא״ה דאף שכבודו מחול‬ ‫חשיבי‬ ‫ואחי אמו וכיון דאשה ובעל׳ כחד גופא‬
‫חמיו וחמותו של איש כאביו ואמו דמו וחייב היינו דאין עוד מ״ע מחוייבת על הבך אבל אס‬
‫הבן מנדב לכבדו מקיים מ״ע דרשות עיי״ש‪.‬‬ ‫בכבודם וחמיה וחמותה של אשה כאביה ואמה דמו‬
‫וכתבנו חיוב כל אלה בענין כבוד התלוי בדבור והומ״א ביו״ד סי׳ ר״מ ובדרכי משה שם ס״ק‬
‫יו״ד כ' דמלתא דלא שייך באב אין כה‬ ‫ונראה דהוא הדין לענין כבוד התלוי במעשה דאין‬
‫לחלק‪ ,‬ענפי מצוה ‪) :‬יג( לעשות ציצית להתעטף בו באב למחות‪ ,‬וכ״כ הרשב״א ביבמות דף וי״ו‬
‫שנאמר ועשו להם ציצית‪ ,‬ואינו מברך בשעת עשיה דכיבוד אב הוא רק בתועלת לאב‪ ,‬ובשו״ה אוהל‬
‫מפני שסוף המצוה היא שיתעטף בה ואין חיוב אברהם סי׳ ק״ד כ׳ וז״ל ומי יכחיש מה שאמרו‬
‫מצות ציצית בלילה ונשים פטורות‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪ :‬בכמה מקומות בגמ׳ ובפוסקים שלא יסתיר ולא‬
‫)יס לקשור תפילין של יד שנאמר וקשרתם לאות יכריע דבריו ולא יעמוד ולא ישב במקומו‪ ,‬ולא‬
‫על ידך‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪) :‬טס לקשור תפילין של יקרא בשמו‪ ,‬וגס לאחר מותו חייב לכבדו עי׳‬
‫ראש שנאמר והיו לטוטפות בין עיניך ומצותן כל קידושין ל״א ע״ב אע״ג שאין לו תועלת בו‪ ,‬וצ״ל‬
‫היום ]בן וכן היה המנהג בזמן התנאים והאמוראים דכל זה הוא בכלל מצות מורא שהוא מ״ע איש‬
‫‪.‬אמו ואביו תיראו‪ ,‬ולא תקשי דא״כ קו' רשב״א שס ביבמות במקומה עומדת‪ ,‬דבאמת לענין מורא‬
‫בלא זה ל״צ קרא שלא ידחה שבת דשבת הוי עשה ול״ת כמש״כ תוספ׳ שם רק במצות כיבוד צריך‬
‫קרא דעשה דכיבוד עדיף שהוקש לכבוד המקום‪ ,‬ולענין כיבוד שפיר כ׳ הרשב״א דלא הוי כיבוד אס‬
‫אין לאב תועלת‪ .‬בו‪ ,‬אבל‪.‬מצות מורא וודאי יש בכל ענין עכ״ל‪] ,‬עי׳ מעין החכמה פ׳ קדושים ד״ה‬
‫קבצו ושמעו מש"כ בזה[ ועי׳ בתשו׳מורי ז״ל ערוגה הבשם חאו״ח סי׳ י״ע‪ ,‬ובתשו׳ משיבת נפש‬
‫להג' מפלאצק ‪.‬ז״ל סי' ע״ז בדיני כיבוד אב‪ ,‬אם האב יכול למחות■ לבנו מלנהוג חומרא אשר רובא‬
‫דרובא נוהיין בו היתר‪] ,‬ובנדון מורי ז״ל עדיין צ״ע עפי״ד האוהל אברהם דעדיין יש עשה דמורא‬
‫‪:‬‬ ‫עיי״ש היעג[‪,‬‬
‫‪:‬ובעני! חיוב כיבוד‪ .‬לאר״מ כ' הישמה משה פ' ויהי בפסוק ויקרא לבנו לווסף שהוא דאו' כדמוכח‬
‫בסנהדרין דף פ״ה ע״ב דלא איצכירך קרא במקלל לאח״מ דחייב רק מחמת דלא נימא דנילף‬
‫ממכה‪ ,‬ובמכה היי״ע משום דאין עישה חכירה עי*'■'‪ :‬וא״כ משמע דסתס בין בחיים בין לאח״מ ומצות‬
‫כיבוד בסתמא נאמר וז״ב עכ״ל‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬
‫ובמעגל' צדק ]להגה״צ מדעש־ ז״ל[ פ' ויהי בפסוק ויאמר אנכי אעשה כדבריך כ' וז״ל אינו מובן‬
‫איך■ לא קייס כציווי יעקב אביו מיד ונ״ל יוסף הבין העעס שהצריך אביו להשביעו אף‬
‫שבלא״ה אין מצוה גדולה מכיבוד אב‪ ,‬רק היינו בחיים כבד את אביך למען יאריפון ימיך בחייו‪,‬‬
‫מקא״כ‪ ,‬אח״כ אין מצוה מן התורה לקיים ציוויו מהמת מצות כיבוד אב ולכך השביעו בהתפסת מצוה‬
‫דהיינו שיהי' המור עליו כמצוה מילה וכו' עיי״ש הרי שכ' בפשיעות דאח״מ אינו מצוה מן התורה‪,‬‬
‫־]ובספרי מיס חיים על מס^ נדה בדף נ״ה בתוספ' ד״ה שמא הבאתי בשם• ‪,‬הדעת קדושים שנסתפק‬
‫בזה אי אה״מ הוי מה״ת או מדרבנן ונועה להחמיר דהוי דאו׳ עיי״ש מה שכתבתי ס ה בס״ד[ ועי'‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מחנה אפרים ה' מלוה ולוה‪ .‬דיני ריבית סי׳ ח׳‪.‬‬
‫'ו בחום ‪ /‬ס •ריעת בע״ח‪ ,‬דחוספ'‬ ‫ןי״ל דחולי תלי' בזה מחלוקת■ רש״י ותוספ' כתובות דף‬
‫ס״ל דפיבוד יתומים לאחר מיתה די^ו'‪ ,‬ורש״י ס״ל דהוי דרבנן עיי״ש תיעב ובדף צ״א ובר״ן‪..‬‬
‫ולעגין אס אונן ר״ל חייב בכיבוד אב ע״י מעשי למלך פ״ב מה׳ ביאת מקדש ה' ח' דחייב‪ ,‬וגס שאף‬
‫‪..‬‬ ‫אבל וחילה אין מחוייבין לעמוד מפ?י הנשיא• מ"מ רשאין עיי״ש מלתה בעעמא‪, .‬‬
‫זמש״ב רבינו אם יאמרו לו לחעוא וכו' עי' יו״ד סי׳ ר״מ‪ ,‬ובני יששכר במאמרי שבתות מאמר ב' אות‬
‫ח'‪ ,‬ובתשו' בית היוצר חאו״ח סי' ע״ז וי״ז ליישב בזה דברי הבני״ש מתמיהת השואל‬
‫עיי״ש ואכמ״ל‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫)אות ע״ ‪ 0‬ל‪ 2‬שןך תפילין וכו׳ ומצותן כל היום |ב[ ופו' מבואר מדברי רבינו שמה״ת מצותן כל‬
‫היוס שהרי חשבו למ״ע מה״ת‪ ,‬ובאשל אברהם ]להגה״ק מבועשועש ז״ל[ באו״ח‬
‫סי' כ״ה סעיף י״ב האריך להוכיח שמה״ת די בפ״א ביום לבד כמו ולקחתם לכס דאתרוג שדי בפ״א‬
‫ביום ל ט״ ע ללשון לקיחה משמע פ״א ביום לבד‪ ,‬ומ״מ כמו שמנוה להרבות ליעול‪ ,‬את האתרוג‬
‫הרבה פעמיס ביוס כמו שארז״ל מתפלל ואתרוג בידו‪ ,‬ופן הוא בזה דלכו״ע יש מצוה להוסיף להניחם‬
‫משך‬ ‫י‬
 ‫ספר ד־ןרדיט‬ ‫פרד! ה‬ ‫באר יהודא‬ ‫‪36‬‬

‫יוס‪ ,‬ו ל עוד דאף והמפרשים וגם היום ‪ .‬נוהגין כן קצת אנשי מעשה‬ ‫משך זמן היותר אפשר לו ככל‬
‫ולילות ושבתות ומועדים לאו זמן תפילין הוא‬ ‫אס הי׳ מצות הנחת תפלי] קבוע‬
‫ונשים פטורות‪ ,‬ממנין תרי״ג‪ ) :‬טזיזי הי ט( רז״ל‬ ‫התנצלות וזכות על שאץ‬
‫מנו‬ ‫מחשש הפחה והרהוריה כש״כ שדי מה״ת פ״א‬
‫ביום וכו' ובסי' כ״ז סעיף ט' מצדד שמצותן כל היוס‪ ,‬ובמגן גיבורים בסי' ל״א העלה דמה״ת די בפ״א‬
‫כיו ^ עי' שו״מ מהד' רביעא ח״א סי' נ״ב שמיישב קו' השואל ע״ז עיי״ש‪,‬‬
‫והפמ״ג נא״א שי׳ ל״ז ס״ק ב' כ' וז״ל והנה מסופק אני אם מה״ת חייב כה״י בתפילין‪ ,‬או מה״ת‬
‫די ברגע אחד שמניח ומדרבנן כ ה ״‪ /‬ובטלוה עכשיו שאין לנו גוף נקי כ ה ״‪ /‬ובלבוש מבואר‬
‫לאות על ידך כל היום מה״ת וכו' ועיקרן של דברים דאם לא הניח יום אחד כלל תפילין ביטל‬
‫מ״ע‪ ,‬ובהניח רגע עליו קיים מ״ע אבל מצוה מה״מ להיותן עליו כה״י‪ /‬ויש כמה דברים מה״ת כן‬
‫עכ״ל ]ועי' ארחות חיים החדש בסי׳ קכ״ח סעיף ג׳ בשם הלבוש‪ ,‬ובתשו' יד מאיר סי' י״ד שישב‬
‫על מדוכה זו והביא מתוספ' סוכה דף מ״ה ע״ב ד״ה אחד זה שכ' דתפילין הוי דינם כסוכה לא‬
‫כלולב שמצותן כה״י שיהי׳ מונחים בראשו ובזרועו מה״ת‪ ,‬וכ' דפשט הלשון משמע שהוא מה״ת‬
‫ומ״מ אין הכרח דאפשר שהוא מדרבנן ]ואני איני מבין דחיי' זו האיך אפשר לומר שהוא מדרבנן‬
‫הא התוספ' קאי לחלק במצות דאו'‪ ,‬וזהו עיקר חילוקס למעיין[ עיי״ש‪.‬‬
‫והגה מש״כ הא״א והי״מ הנ״ל דקשירה ולקיחה משמע פ״א ביום‪ ,‬כן מבואר בהדי' ברש״י סוכה‬
‫דף מ״ג ריש ע״ב ד״ה תשבו דמה״ע גופא דכתיב בלולב רק לקיחה די בפ״א ביום עיי״ש‬
‫והיינו לענין ולקחתם דגבי לולב אבל וקשרתם דהפילין אין פירושו כן‪ ,‬והטעם לחלק כ' בתשו' מהר״מ‬
‫שי״ק חאו״ח סי' נ״ב דבתפילין וציצית שכתבה התוה״ק לנו הטעם למען תזכרו‪ ,‬ולמען תהי׳ תורת ד׳‬
‫בפיך וכיוצא בזה‪ ,‬דמזה נראה שאס הי' אפשר לגו לעשות זאת כל היום ראוי לנו לעשות‪ ,‬משא״כ‬
‫לולב דכתיב סתם ולא ידעינן אי פ״א או כמה פעמים אמרינן תפשת מועט תפשת עיי״ב דבריס‬
‫מתוקים פח״ח‪.‬‬
‫והכ״מ פ״ה מה' יסודי התורה ה׳ א' הביא בשם הר״ן דל״א יהרג וא״י אלא בל״ת אבל לא כשגזרו‬
‫לבטל מ״ע כיון שאינו עובר בידים והקשה עליו שהרי ר׳ חנינא בן תרדיון מסר נפשו כדי‬
‫לעסוק בתורה‪ ,‬וכן ר״י בן בבא לסמוך זקנים‪ ,‬ובמדרש מה לך יוצא ליסקל על שנטלתי לולב‪ ,‬מה‬
‫לך יוצא ליצלב על שמלתי את בני‪ ,‬ואין לומר מד״ח שנו כאן אלא משמע שעפ״י הדין הי' עושין‬
‫כן‪ ,‬וההוא דאלישע בעל כנפיים לא מכרעא דכבר קיים באותו יום מצות תפילין עיי״ש וביאר‬
‫כוונתו בישמח משה פ' בא דמזה גופא מוכח דצריך גוף נקי‪ ,‬דקשה לפי הכ״מ הא תפילין זמנם כל‬
‫היום לא רק פ״א ביום‪ ,‬ובשעת המרה יהרג וא״י‪ ,‬וע״כ צ״ל דלא הניחן רק פ״א ביום משוס‬
‫דצריכין גוף נקי כדאי' בשו״ע דמה״ט אין אנו מניחין רק בתפילת שחרית משום דא״א לזהר כל היוס‬
‫א״כ מוכח דצריכין גוף גקי עיי״ש דפח״ח‪ ,‬ומוכח לפי״ז לפי״ד הכ״מ דס״ל דזמנן כל היוס^‬
‫ומגמ' דשבת‪.‬‬
‫ומש״ב הב״ח רסי׳ ח' על הטו״ר וז״ל והקדים ציצית לתפילין לפי שצריך ללבשו תמיד לזכרון המצות‪,‬‬
‫אבל תפילין עיקר מצותן אינן אלא בשעת ק״ש ותפילה לקנל עליו עול מ״ש שלימה עכ״ל‬
‫ע"כ כוונתו שעכ״פ בזה״ז אין מניחין תפילין רק בשעת ק״ש ותפילה משום גוף נקי‪ ,‬דלפי הטעס‬
‫שכ' בציצית לזכרון המצות‪ ,‬הרי זה הטעם הוא ג"כ בתפילין למען תהי׳ תורת ד' בפיך שג״כ‬
‫נוהג תמיד כדברי מהר״מ שיק הנ״ל‪.‬‬
‫והתוספ׳ ברכות דף י״א ע״ב ד״ה שכבר נפטר באה״ר חילקו בין סוכה לת״ת‪ ,‬דסוכה יש קבע‬
‫לסעוד ומסחי דעתי'‪ ,‬אבל ת״ת חובה כל היום‪ ,‬ובקרן אורה ריש ברכות באות י״ד כ׳ על‬
‫דבריהם וז״ל ואינו מובן א"כ תפילין אמאי אמר רבי דמהני בהו היסח הדעת עי' מנחות מ״ג וסוכה‬
‫מ״ו דס״ל דכ״ז שמניחן מברך עליהן הא חיובן ג״כ כל היום עכ״ד‪ ,‬ואי נימא דתוספ' ס״ל דתפילין‬
‫ג״כ אין חיובן כל היום מה״ת א"כ שפיר ל״ד ג״כ תפילין לת״ת‪ ,‬דת״ת חיובא כל היום משו״ה אינו‬
‫מסיח דעתו‪ ,‬משא״כ בתפילין שפיר מהני היסח הדעת כמו בסוכה‪ ,‬ורבינו חילק ג״כ בזה בין ת״ע‬
‫׳‬ ‫לציצית ותפילין דציצית ותפילין נגמר מצותן ותלמוד תורה למצותו הוא חוזר‪.‬‬
‫וכתבתי ענין זה ליד״נ כ״י הגה״צ בו״ק פה״ח מהר״י ט״ב ]כעת אבדק״ק קראלע[ שליש״א‪ ,‬והיטב‬
‫אשר דיבר בקדשו‪ ,‬שאין כוונת תוספ׳ כאשר הבין הקרן אורה הנ״ל וז״ל אמנם כוונתם כמו‬
‫שהסביר הרא״ש דמשו״ה א״צ להיות שונה על אתר אף כשהפסיק והלך לעסקיו מ"מ כיון דמחוייב‬
‫ללמוד תמיד דעתו על לימודן ולא חשיב הפסק זולת כשישן שינת קבע‪ ,‬ובב״י סי' מ״ז הביא מגמ׳‬
‫ואגור דאף כשנפנה בביה״כ ובבית המרחן אינו מסיח דעתו מללמוד דגם שם צריך ליזהר בדינים‬
‫השייכים שם‪ ,‬ונראה הכוונה בזה דבת״ת אשר אומנתה הוא העיון והיגיון בלב אחר כוונת הלב הן‬
‫הן הדברים‪ ,‬וממילא כל שדעתו על לימודו חשיב עוסק ממש ולא מ י שום הפסק‬
‫והסה״ד מהמצוה‪.‬‬
‫‪ WH‬כוונת תוספ׳ דבת״ת כיון שאינו מייאש דעתו הוי כמו יושב כל היום בלא הפסק‪ ,‬וכשאינו‬
‫עושה שום הפסק פשיטא דא״צ ברכה‪ ,‬דהוי מצוה אחת‪ ,‬אבל בסוכה אף דמצותה כל היום מ״מ‬
‫כיון שקבעו הברכה רק על האכילה‪ ,‬ובזה אין לומר שאינו מייאש דעתו כיון שלאכילה יש שעה‬
‫קבועה ושפיר מקרי הפסק לענין זה‪.‬‬
‫ומה שכתבו דכל שעה אדם מחוייב ללמוד לא באו לשלול דבסוכה אינו כן דנגד סוכה החילוק מבואר‬
‫דהוי הפסק כיון דל״ש לומר שאינו מייאש דעתו רק לעצמו‪ ,‬פירושי קמפרש דגם בת״ת צ׳׳ל‬
‫הטעם כיון דכל שעה אדם מחוייב ללמוד דאי לאו הא לא שייך לומר שאינו מייאש דעתו‪ ,‬וזה ממש‬
‫כוונת‬
 ‫י ט ‪37‬‬ ‫באר יהודא‬ ‫‪5‬רה ד•‬ ‫ספר ד־ןרדיבם‬
‫מנו ארבע מצות בתפילין של ראש וארבע בתפילין כוונה רביגו יונה ז״ל‪ ,‬והאריך להניח ר‪6‬יי׳ לגוף‬
‫של יד שהרי בשתיהן צוה בכל ארבע פרשיות‪ .‬הדין דמצותו כה״י מה״ח א״ד שלימ״א‪ ,‬בדפח״ח‪.‬‬
‫והשתים הם ממנין תרי״ג‪ ,‬והששה הם ענפי לפי״? סוכה ותפילין וציציח כאמה מצותן מדאו׳‬
‫כ ה״‪ /‬ומ״מ מהני בהו היסח הדעה‪,‬‬ ‫מצוד‪) : ,‬ם אמרו ז״ל !ג[ פ״ו דמנחות והביאוה כל‬
‫הפוסקים וחייב אדם למשמש בתפילין כל זמן משא״כ ת״ת דליכא כלל היסח הדעת וכנ״ל‪,‬‬
‫שהם עליו כדי שלא יסיח דעתו מהם אפי׳ רגע אגל בתפילין וציצית כשחלצן ופשמן בע״כ נגמר‬
‫ולמדוד‪ ,‬מק״ו מציץ ומד‪ ,‬ציץ שאין בו אלא אזכרה המצוה כיון שאז בעת שאינו לבוש בהם א״א‬
‫אחת אמרה תורה והיה על מצחו תמיד שלא יסיח לקיים המצוה שאינו תלוי בכוונה ודעת ממילא‬
‫דעתו ממנו תפילין שיש בהם כמה אזכרות על הוי הפסק וכשלובש פ״א הוי מצוה אחרת‪ ,‬ויש בזה‬
‫אחת כמד‪ ,‬וכמה‪ ,‬ענף מצוד‪) : ,‬כא( לקבוע מזוזה אריכות דברים‪ ,‬ואין להאריך כאן‪ ,‬כי כבר הסכימו‬
‫|ד[ שנאמר וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך לעיקר הדין הרבה שהוא דאו' כל היוס‪ ,‬בגינת‬
‫תרגומו ותקבעינון וישים אדם ידו על המזוזה וורדיס או״ח כלל ב' סי' כ'‪ ,‬והשלה״ק מס' שבועות‬
‫ד״ה כבר נתבאר בכלל עסק תורה ו כו‪ /‬ומנחת‬ ‫תמיד‬
‫חינוך מצוהתנ״ד בסוף דבריו שם בראיי' מעירובין‪ ,‬ובקנאת סופרים להג' מהרש״ק ז״לבהשמעות לה׳‬
‫מזוזה תשו' מ״ב אות זיי״ן דוקשרתס דתפילין הוי כוכתבתם דמזוזה דהוי כל היום עיי״ש‪ ,‬ובגע מקושר‬
‫הספרדי בביאור לתוספי הרא״מ ה' מגילה ד״ה והנלענ״ד לתרן לדעת הראב״ד והרא״מ הוא במש״כ ‪.‬‬
‫לחלק בין לולב לתפילין דבלולב מדאגבי׳ נפיק בי'‪ ,‬משא״כ בתפילין שכל היום הוא מצותו וכו׳ עיי״ש‪,‬‬
‫ועי׳ בס' בית יצחק על מגילה דף כ' ע״ב ]ובדפי ספר דף ס׳ ע״ב[ ד״ה אח״כ ראיתי בס׳ ראש‬
‫יוסף מפמ״ג שכ' דהעעס דבקרבנות מקריבין כשהאיר מזרח אף שלא חנן החמה כדתכן הרואה אומר‬
‫ברקאי הואיל ואיתי' בזריזין ובמקום זריזין‪ ,‬רק זה קשי׳ דבאו״ח סי' ח״י בציצית משיכיר בין תכלה‬
‫ללבן ובסי׳ למ״ד בתפילין משיראה חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד' אמות ולא חיישינן שמא ישעה‪,‬‬
‫וליבעי לכתחילה הנץ החמה כמו כל דבר שמצותו ביום בעינן נה״ח‪ ,‬וצ״ע‪ ,‬והבי״צ מיישב דלק״מ כיון‬
‫דציצית ותפילין מצותן שיהי׳ עליו כל היום לא רצו חכמים להפקיע מצותן ממנו כל אותו זמן שמעלות‬
‫השחר עד הנה״ח‪ ,‬משא״כ תפילה ושופר ולולב וכדומה דאין מצותן אלא לפי שעתן גזרו חכמים‬
‫שימתין‪.‬עד הנה״ח כדי שלא יבאו לידי עעות עיי״ש דפח״ח |אמנם הפמ״ג שהניח בצ״ע לעעמי׳ אזיל‬
‫שמספקא לי׳ בזה גופא אי תפילין זמנם מה״ת כל היום או לא כנ״ל‪ ,‬ואז ל״ש תי׳ זה ודו״ק[ ועי׳‬
‫י״א י״ב י״גמש״כ בענין זה‪.‬‬ ‫שבילי דוד בפתיחה בכללי ברכות כלל רביעי פ״ב אות‬
‫]במחצית השקל על ה' נדה סי׳ קצ״ח סק״ו בהג״ה מהג' מו״ן דווילנא ז״ל כוז״ל ודע דנ״ל ברור‬
‫דהא שהתירו הגאונים הנ״ל במקום סכנה היינו אם הסכנה הוא לעולם אף שלא בשעת‬
‫הטבילה אבל אם הסכנה היא אינה אלא בשעת עבילה ואח״כ עובר הסכנה בוודאי חוצץ וראי' גדולה‬
‫לזה מהא דאמרינן בזבחים י״ח דתפילין חוצצות גבי בגדי כהונה עי' תוספ' ד״ה תפילין דפוסל מטעם‬
‫חציצה ולא משום יתור בגדים ואף דמצות תפילין כל היום ומקפיד שלא להסיר מעליו מחמת דמוטל‬
‫עליו חיוב מ״ע של הנחת תפילין וא״כ לכאו' הוי מיעוט שאינו מקפיד ואינו חוצץ אלא וודאי נהי‬
‫שאינו מקפיד בשעת עבודה מ״מ מקפיד בעת שצריך לפנות או בלילה והלכך חוצץ עיי״ש הרי שתפס‬
‫ג״כ בפשיטות דמצותן כה״י מה״ת‪.‬‬
‫)אות כ׳( אמה רז״ל ]ג[ וכו' עי' מג״א ובאה״ט סי׳ מ״ד מהו היסח הדעת‪ ,‬ובביאור מרדכי‬
‫בהלכות קטנות ד״ה תפילין שיש בהם אזכרות הרבה וכו׳ כ' דבהסיח דעתו בלי‬
‫סיבה הצריך לו הוי קלות ראש שפורק ממנו מלכות שמיס‪ ,‬ועוסק במלאכה או ישן לא מקרי‬
‫הסה״ד‪ ,‬וכ׳ עוד דאף דאינו קלות ראש ליכא איסור מ״מ כל אותו עת שמסיח דעתו הו״ל כאין‬
‫עליו תפילין עיי״ב‪ ,‬ובהקדמת הגה״צ מהרי״מ זצ״ל לספה״ק מהרי״א מזידושוב כ' וז״׳ל וגם שמעתי‬
‫מרבינו המחבר ז״ל ששמע מרבו ז״ל ששמע מרבו הקדוש מלובלין ז״ל שאמר דתפילין דר״ת לפי‬
‫שהן גבוהין מאד אינו מזיק היסח הדעת‪ ,‬ודווקא בתפילין דרש״י אסור להסיח דעת ע״כ‪ ,‬והוקשה‬
‫לו רבינו מו״ה צבי הירש זלה״ה א״כ כל מי שגדול בקדושתו אינו מזיק היסח הדעת‪ ,‬האיך יליף הגמ'‬
‫הסח הדעת בתפילין מקו״ח מציץ ומה ציץ שאין בו אלא הזכרה אחת אמרה תורה שלא יסיח דעתו מ מנ ^‬
‫תפילין שיש בהם אזכרות הרבה על אחת כו״כ‪ ,‬נימא היא הנותנת ציץ שאין בו אלא אזכרה א׳‬
‫מזיק הסה״ד‪.‬‬
‫והשיב לו רבו מלובלין ז״ל כך קבלתי מרבותי‪ ,‬ואמר רבינו המחבר ז״ל לתרץ קושי' רבו ז״ל וכו׳‬
‫עיי״ש ע״ד האמת עיי״ב הקדושים ז״ל ]ואולי יובן בזה להסביר דברי ר״ש בזבחים פ״ד מ״ד‬
‫כל שאינו טל מזבח החיצון כשלמים אין ^חייבין עליהם משוס פיגול^ ומצד הסברה לכאו׳ נהפוך ' הוא‬
‫דאותן שמתן דמים בפנים חמירי יותר והי' לו לפסול ולחייב יומר במחשבת פיגול‪ ,‬ולהנ״ל י״ל דהיא‬
‫הנותנת משוס דגבוה יותר אין מחשבה מזיק‪ ,‬וד׳ הטוב יכפר וכו׳[‪.‬‬
‫)אות כ״א( ל‪7‬ןבןע מזוזה ]ד[ וכו' וכל נכסיו שלו וכו' כן כ' הב״י באו״ח סי' כ״ה ד״ה דאמר ר״י‬
‫הרוצה וכו' דבתפילין שבראש האדם משעבד לבורא יתברך הנשמה שהוא במוח‬
‫ובתפילין שבזרוע אדם משעבד גופו‪ ,‬ובמזוזה משעבד אדם ממונו עיי״ש‪ ,‬והכתב סופר פ' עקב כ׳‬
‫דמה״ט ביהכ״נ וביה״מ פטורים ממזוזה דמזוזה בפתח הבית הוא להזכיר אדם בבואו ובצאתו‬
‫בעסקיו שיהי' כל מעשיו לש״ש ודבר זה צריך הזכרה‪ ,‬כי בעת עושה מצוה כוונתו רצויי' אבל שיהי'‬
‫כל מעשיו לש״ש בשעה שאוכל ומטייל ועוסק במו״מ דבר זה צריך התבוננות והוא זריז ונזכר ע״י‬
‫המזוזה‪ ,‬וכעין זה כ' הרמב״ם ה' מזוזה‪ ,‬והא תינח בביתו משא״כ בביה״כ וביהמ״ד דאין צריך הזכרה‬
‫כי זכור ועומד הוא לפניו עיי״ש דבר נחמד בזה‪ ,‬ועי׳ חיי אדס כלל ט״ו סי׳ א׳ הביא לשון‬
‫הזוה״ה‬
 ‫ס פי ד־ורדים‬ ‫פרק ד!‬ ‫פאר י־הודא‬
‫תמיד כשנכנס לבית וכשיוצא ויזכור כי הוא יתברך‬ ‫הזוה״ק בפווגס המזוזה כס שעות‪ ,‬עי' עליו‪.‬‬
‫בעל הבית והאדם ובניו ואשתו וכל אשר לו‬ ‫ו הנ ה בענין אס צריך דווקא בר חיובא לקוב ע ה‬
‫אורחים וכל נכסיו שלו והוא השומר אותי בבית‬ ‫הו לא‪.‬‬
‫ובשדה וע׳יי כך נחשבת לו מצות מזוזה כל יום לפניו‬ ‫הדע״?ן ה׳ מזוזה סי' רפ״ ע ס עי ה א' ובמק״מ‬
‫ית׳ כמצות ציצית והתפלין ובצאתו מביתו בבקר בציצית‬ ‫ש ס ס ״ ק ב' ובגיה״ק ס ״ ק' ב' כ' פמצד‬
‫ובתפילין ומזוזה שהם ארבע מצות כנגדן ילווהו ארבע‬ ‫ה ס בר ה יי״ה קכי עו ה מזוזה ע״י קען‪ ,‬וע״י נו טה‬
‫מלאכי השרת מכריזין לפניו הבו יקר לבריה דמלכא כך כ׳‬ ‫שאינו יי״ח‪ ,‬והיינו אי נימא וכ תב ת ם על מזוזות‪,‬‬
‫הרשב״י‪ ,‬ממנין תרי״ג‪) :‬כב( לעשות מעקה שנאמר ועשית‬ ‫ו תרגום אונק' ו תקבעינון על סיפי וכו' שהקיום‬
‫מעקה לגגך וכן בסולם וכן כסוי לבור באופן שלא‬ ‫מצוה הוא בכך עיי״ש שצידד הרב ה לענין כ מה‬
‫יבא תקלה ובשומו על לב כל יום מציה זו ויראה‬ ‫מצות בזה למע שה‪ ,‬ובגיה״ק סוס״י רפ״ ה וב מק״מ‬
‫אם צריכה תיקון נחשב לו כאלו מקיים המצוה‬ ‫ם״ק ב׳ תמ ה על הד ע ת קדושים שהוא ני ד‬
‫בכל יום‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪) :‬כג( ליתן צדקה בלב טוב‬ ‫המג״א סי' י״ע ס ״ ק א' דמבואר ד ה עיקר לדור‬
‫ובשמחה שנאמר פתוח תפתח את ידך לו וחייבין‬ ‫בבית שיש בו מזוזה‪ ,‬ואין ה ק בו ע ה עיק ר החצוה‬
‫אנו להזהר במצות הצדקה יותר מכל המצות עשה‬ ‫א"כ מה לי אס ק ב ע ה קען או גוי כמו ב סוכ ה‬
‫שהצדקה סימן לזרע צדיק אברהם אבינו שנאמר‬ ‫שעשאה נכרי‪ ,‬עיי״ש‪ ,‬ובשו״ת ב רכ ת יוסף סי׳‬
‫כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו׳ לעשות‬ ‫ס מ״ך חיו״ד כ׳ וז״ל מה שהביא בשס הגאון‬
‫צדקה רמב״ם‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪) :‬כד( מצות עשה להלוות‬ ‫ר ע ק״ א סי׳ ע׳ בת שובה‪ ,‬דמי ששוכר בית שיש‬
‫לעני שנאמר אם כסף תלוד• את עמי ולמדו מפי‬ ‫בו מזוזה מכבר מחוייב השוכר לברך על המזוזה‬
‫השמועה דאם זה אינו רשות אלא מצוה וכתיב‬ ‫דמצוה חדשה היא לו בית זה‪ ,‬וכן מי שנוסע‬
‫נמי‬ ‫מעירו על איזה ימים וחזר לביתו‪ ,‬ובס' ברכי‬
‫יוסף סי' י״ע כ' דאינו מברך דלא ת קנו הברכ ה ר ק בשעת ק בי ע ה‪ ,‬ו מ ס תב ר כוונתי׳ עיי״ב באורך‬
‫ובדברי המג״א הנ״ל‪ ,‬וכ״כ בתשו׳ מ הר״ מ שיק חאו״ח סי' ע״ו דכ מו בתפילין המצוה רק שיהי׳‬
‫קשורים עליו ה"נ במזוזה המצוה שיהי׳ על ה פ ת ח יהי' אפי' ע״י אינו בר חיוב עיי״ב‪.‬‬
‫ו ב ד י נ י המזוזה כ׳ הגר או״ו ז״ל דצריך לדבק המזוזה דווקא על מזוזה עצמה בלי ה פ ס ק כלל‪,‬‬
‫ובמהר״מ שי״ק חיו״ד סי׳ רפ״ ח ועל תר״ מ מצוה ק ע״ ח אות ב'‪ ,‬הוכיח דאף ״דעל ידך״‬
‫בתפילין הוי ״על" ממש ופוסל חציצה מ״מ במזוזה מ ס ת ב ר דאינו ״על״ ממש וסגי בעל בס מו ך דאיכא‬
‫כבוד שמיס להיות המזוזה נ כ רכ ת בקלף או בנייר עיי״ש ועי׳ ד ע״ ק ה' מזוזה סי׳ רפ״ ה ס עי ף כ'‬
‫ב מק״מ שס‪ ,‬ובסי' רפ ״ ע ס ״ ק א׳ הביא י ״כ דברי הגר״א וכ' דר״ל דה שפופרת שנותנין בו המזוז^‬
‫אינו חציצה לפי שמדבקן ב מ ס מ רי ם ל ה ס ף נע שה מ חובר כ מו ה ס ף משא״כ נייר או קלף שכורכין כו‬
‫המזוזה‪ ,‬ומ״מ ה עול ם אין נזהרין דס״ל דלא' פ ס ל כאן הציצה ר ק ש^‪ !.‬תהי' תלוי׳ ב!וי ר ועוב ליזהר‪,‬‬
‫הואיל ונפיק מפי הגאון עכ״ד‪.‬‬
‫‪ 1‬ב ל בן ש כ' דמה שכ' השו״ע סי' רפ״ ע ס עי ף ד' ולא יע מיק אפי' עפ ה‪ ,‬ה ע ע ס שפסי^ מ כו ס שאין‬
‫‪,‬‬ ‫זה ״על מזוזות״ רק בתיך‪.‬‬
‫י הימה יכיתל‪ .‬ו הנ ס‬ ‫׳ ‪' 1‬‬
‫והיראים סי' ח״י כ׳ ה ע ע ס דעד עו מ ק עפ ה נ ק ר ה ^ מזיזה‪ ,‬ויוהר מזה‬
‫כ י ‪,■:‬ן ;ג׳!‪..'.‬‬ ‫כ‬ ‫היג׳׳י ב י^ י ' ! סי׳ ‪'V‬־'‪ ,‬ה י' א יד‪7 .‬‬
‫י‬ ‫^ ׳" ׳ י ‘‬ ‫מעל ולא מעל ״מגיל‪' ,‬יגס תרכי״’ ' ' '•‬
‫‪»^ :..V .‬פי‪.‬ה‬ ‫'‬ ‫‪/‬‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬ ‫ומזה רח•־׳■ צ מ כ ״ ד כ‬
‫א‪/‬‬ ‫בבגד‪ ,‬וכמו ‪ :‬ל תוס‪ -‬י‪;:1‬א דף מ״;• ע״ב דיה בכל ייס רע״י מסמר היי חיביר כגוף‬
‫וכ״כ ב סוכ ה דף ל״ז ע״א פיון דחברי' כגופי' דמי׳ ]ועי' הי' רש״ש שם שהניח בצ״ע מ״ע פסלינן‬
‫דבק שברי שופרות בפ״ג דר״ה‪ ,‬ובשו״ע יו״ד סי' רפ״ ה ס עי ף דל״מ תפיר ה במזוזה להיות אחד[‪.‬‬
‫ולכאן׳ צ״ע על רשב״א דלענין תפילין לא ס״ל על ידך ל מ ע ע חציצה‪ ,‬ובעל כנפי בגדיהס ס״ל דאין‬
‫ליתן דבר ה מ פ סי ק‪ ,‬וגס מה שלא נהגו כן הוא כנ״ל משוס שבעל ב תפיר ה להבגד עי' ולבושי‬
‫שדד ומהה ש״ק סי' י״א ב סו ף הסי'‪ ,‬אבל בלא״ה הוי דרשינן מעל כנ פי ל מ ע ע הציצה‪ ,‬וגס כאן שייך‬
‫ס ב ר ת הר״ן בלאות על ידך ועל מזוזות הוא רק לקביע ת מ קו ם‪ ,‬וה״נ בעל כנפי בגדיהם‬
‫‪,‬‬ ‫וצ״ע לכאו'‪.‬‬
‫אח״ז ראיתי ב קנ א ת סו פ רי ם בה שמעות לה' תפילין תשו' ל״ה‪ ,‬דמש״כ הרשב״א פיק חזי מ ה ע מ א‬
‫דבר‪ ,‬ו ה עול ם נ הגו לפסול בהציצה היינו מדרבנן הוי על לכתחילה לפסול חציצה עיי״ש א״ש‬
‫ל ג ס בציצית כוונ תו ר ק מדרבנן אי לאו דהוי חיבור‪ ,‬עי' ריעב״א סוכ ה דף ל״ז ד״ה רבא אמר לקיחה‬
‫‪,‬ע״רד״א שמ״ל‪ ,‬והקשה הא הוי הציצה ותי' דלא פסלינן משוס הציצה אלא היכא דאיכא קר א כגון‬
‫עבילה שהכתוב או מר ורחן את כל בשרו ולא יהא דבר הוצן‪ ,‬ובתפילין לך לאות ולא לאחרי ם‪ ,‬ר ק‬
‫באינו לנאותו פסול שאינו דרך כבוד עיי״ש‪.‬‬
‫ואם ה ע מיק יותר מ ע פ ה שפסול מ ע ע מי ס הנ״ל נ״ל שאף אס גרר מן ה ס ף והמזוזה כדי שלא יהא‬
‫ע מוק ס פ ח לא מהני דדמי להמבואר באו״ח סי' י״א בעשה הנ קב למעל מג' גודלין ואחר שהעיל‬
‫הציצית בנ ק ב חתך בנ ק ב כדי שיתלי הציצית למעיה מג' טדלץ פסיל משוס תעשה ולא מן הע שוי‪,‬‬
‫וכיון שפסקינן ביו״ד סי' רפ״ו ובב״י סוס״י רפ״ ע שגס במזוזה אמרינן תעשה ולמ״ה עי' ד ע״ק שס‪,‬‬
‫ובגוה״ק סי' ר ״פ‪ ,‬א"כ פסול מגיעם זה‪ ,‬ורש״י ב מנחו ת ל״ג ד״ה תלי דשא ברישא כ' דגמרינן‬
‫מציצית דכתיב‪ :‬בה תע שה ולא מן העשוי‪ ,‬ובחי' הש״ס להג' רי״פ ז״ל כוז״ל ו ע דין מצוה ל הסביר‬
‫ן ילפינן להקיש מזוזה לציצית והיכא רמיזה היקישא מזוזה לציצית‪ ,‬ואדרבה לכאי' הוי ציציה‬ ‫׳‬
‫וסוכ ה‬
 ‫כ‬ ‫באר יד‪.‬ודא‬ ‫ערס ה‬ ‫ספד־ ד־ןדדיט‬
‫נמי ד‪.‬עגט תעגיטגו‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪) :‬כד‪ (.‬פריעת וסופה שני כהוכין הנאים כא׳ ואין מלמדץ ומצוה‬
‫בעל חוב מצוד‪ ,‬שנאג?ר והאיש ]ה[ אשר אתה נושה ליישנ נגכ״ל ונתשו' אוהל אכרהס ]להג׳ מגורכא[‬
‫בו יוציא אליך ומי שאינו משלם נקרא רשע בסי' מ״ז כ׳ דתלי׳ באמת אי ב״כ מלמדיס עיי״ש‬
‫ועי' פנ״י בסוכה דף י״א‪.‬‬ ‫שנאמר לוה רשע ולא ישלם‪ ,‬ממנין תרי״ג‪ ,‬לרשב״ץ‪:‬‬
‫)כו( לתת שכר שכיר בזמנו ‪ pj‬שנאמר ביומו ובתןסיו״ט פע״ז דפליס מ״ז בית מזוזה הביא לשון‬
‫הדמב״ס בית מזוזה‪ ,‬בית עץ כמין‬ ‫תתן שכרו שכיר יום גובה כל הלילה שכיר לילה‬
‫קנה יכניסו בו המזוזה וישימו אותה בשער עכ״ל‪,‬‬ ‫ויתננת‬ ‫גובה כל היום והקבלן כשישלים המלאכה‬
‫לבע״ה חל עליו המצוה‪ ,‬ממנין תרי״ג‪> :‬כז( להשיב מוכיח מזה נגד הגר״א ז״ל שמותר ליתן המזוזה‬
‫אבירה שנאמר השב תשיבם לאחיך‪ ,‬ממנין תרי״ג‪ :‬בתוך המקיף המזוזה מכל צד כמין קנה ובית‪,‬‬
‫)כח( להחזיר המשכון לעני בעת שהוא צריך לו וע״כ דלא הוי חציצה‪ ,‬וכהנ״ל‪ ,‬ובפי״ז דכלום■‬
‫שנאמר השיב לו את העבוט כסות לילה וכר וכסת משנה ע״ז כ' התוסיו״ע וז״ל ואפשר שהי' אנשיס‬
‫מחזיר לו בלילה וכסות יום וכלים שנעשה בהם בזמן המשנה נושאים מזוזה עמס וחושבין זה‬
‫מלאכה ביום מחזירים לו ביום‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪ :‬למצוה ולשמירה להם עכ״ל הרי לך עד היכן‬
‫‪.‬‬ ‫מגיע כה שמירת המזוזה‪.‬‬ ‫)כט( להחזיר הגזלה שנאמר והשיב את הגזלה אשר‬
‫גזל ובכלל הגנבה והאונאה‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪) :‬ל( אדם )אות כ״ה( פרין‪ 1‬ת בע״ח מצוה שנאמר והאיש‬
‫כתובות‬ ‫עי'‬ ‫וכו'‬ ‫]ה[‬ ‫שלקח רבית מישראל מצות עשה להחזירו שנאמר‬
‫ד״ה לדידך וכו' מצוה‬ ‫ברש״י‬ ‫אל תקח מאתו נשך ותרבית וגו׳ יסיפיה דקרא דף פ״ו‬
‫כתיב וחי אחיך עמך ופירשו ז״ל שרוצה לומר עליו לפרוע חובו ולאמת דבריו דכתיב הן צדק‬
‫ואם לקחת תחזיר לו כי היכי דליחי בהדך‪ ,‬ממנין שיהי' הן שלך צדק וכ״כ הר״ן‪ ,‬והרימב״א שס‪,‬‬
‫ורמב״ן סו״פ געפ שועהק שו דההואקרא מוקמיק‬ ‫תרי״ג‬
‫הזהב■ דף מ״ע שלא ידבר א' בפה וא' בלב‪ ,‬וכתבו דמ״ע היא דכהיב והאיש אשר אתה נושה בו‬
‫יוציא אליך העבוע‪ ,‬ובפנ״י מיישב דעת רש״י דתלי' באמת בפלוגתא דרב וריו״ח בפ' הזהב עיי״ש‬
‫ובחי׳ התס״ו לגיטין דף נ' ע״א ד״ה יש כאן ג' שיעות וכו' ובחי' לע״ז דף ס״ג ע״ב ד״ה מדין ערב‪.‬‬
‫והנה ביו״ד סי' רמ״ע אי' לענין מעשר איזה דברים שמותר לשלם ממעות מעשר‪ ,‬ובס' אגרא דפרקא‬
‫בהנהגת האדם אות כ״ע כ' וזל״ק להזהר בנתינת מעות מעשר מכל מה שיזמין לו השי״ה‪,‬‬
‫והקלנו בדבר לפרוע ממנו חובות שחייבים מכבר כי פריעת בע״ה מצוה‪ ,‬וכן לפרוע ממנו נדרים‬
‫שהתחייב שיזון הזוג על שולחנו ששה שנים‬ ‫סי' רל״אנשאל בא'‬ ‫ונדבות עכ״לובתשו' חתס״ו חיו״ד‬
‫אצלהמחותן הרבכדי שילמוד הבן אצלו ועתהקשה עליו‪ ,‬ושאל אס מותר ליתן סך הנ״ל ממעות‬
‫מעשר שרגיל להפריש מן הריווח‪ ,‬וסוף דבריו דאם הי' דעתו מתחילה לפרנסם ממעות מעשר מותר‪,‬‬
‫אך אס בשעת חיובובשעה נישואין לא הי' דעתוליתן ממעשר שלו הרי חייב עצמו בשער לפרנס הזוג‬
‫ששה שנים ואין אדם פורע חובו ממעות מעשר ואפי' מי שאנס המלך גרנו חייב לעשר שלא יפרע‬
‫חובו ממעשר עכ״ד ]ובשו״ת פרי השדה ח״ב סי' קי״ח למד מדברי חתס״ו אלו לענין ספרים שכתוב‬
‫עליהם שהן ממעות מעשר‪ ,‬ואס נמכרו אי אמרינן אי עביד מהני עיי״ש באורך[ א״כ לפי מש״כ‬
‫הפנ״י הכ״ל דמהן צדק ילפינן דפריעת בע״ח מצוה אפי' היכא שלא לווה ממנו רק שמחייב עצמו‬
‫בדבר שלא הי' חייב עיי״ש והיינו ממש כנדון החתס״ו‪ ,‬לשיעת רש״י שחייב לאמן דבריו‪ ,‬א״כ לדעת‬
‫האד״פ הנ״ל הי' מותר בנדון החתס״ו לפרנס הזוג ממעות מעשר אף אס לא הי' דעתו מתחילת‬
‫חיובו לכך מנד פריעת בע״ח מנוה אף בכהא״ג‪ ,‬דדווקא באנס המלך גרנו ששם ליכא מצוה בפריעת‬
‫חוב רק שמוכרח לפרוע בע״כ אבל בפריעת חוב שיש בו מצוה הי' מותר לפרוע‪ ,‬וצ״ע לדינא‪ ,‬ועי'‬
‫קצה״ח סי׳ רע״ו ס״ק מש״כ בדברי השלה״ק בענין מעשר‪] ,‬ובש״ך חו״מ סי' רל״ב בשם ש״ג פ' הגוזל בתרא‬
‫כ' דפר־עת בע״ח מצוה רק כשתבעו המלוה ולשיעת רש״י הנ״ל לפי״ד הפנ״י הנ״ל לא שייך זה‪,‬‬
‫דהא מנד עצמו חייב לאמן דבריו‪ ,‬מה לי אס תבעו או לא‪ ,‬ועי' גידולי תרומה שמ״ה ח״א[ ועי׳‬
‫פנים יפות פ' לך לך בשם א' דמי שגבה חוב שנתייאש ממנו כבר צריך להפריש ממנו מעשר ע״כ‬
‫א״א ע״ה הפריש מעשר גס מנכסיו שהביא עמו כיון שעפ״י דרך העבע הי' הכל בחזקת אבודין‬
‫עיי״ש‪ ,‬ועי' ראב״ד ה' מלכים שתמה על הרמב״ס שכ' יצחק הפריש מעשר וכו' הא באברהם כבר‬
‫כתיב ויתן לו מעשר מכל‪ ,‬ומורי ז״ל בערוגת הבשם פ' לך לך כ׳ וז״ל ואני שמעתי ליישב בפשוע‪,‬‬
‫דהרמב״ם לא מנה אלאמצות שנוהגים לדורות מדאו' וכבר התחילו לקיימם האבות‪ ,‬והנה מעשר‬
‫כספים לאו דאו' לא מצינו למיחשב דאברהס הפריש מעשר דהא לא מצינו בי' אלא מעשר כספים‪,‬‬
‫ואעו ליחשב וליזול כל מדות עובות שהי' באברהם אע״ה‪ ,‬הרי לא חשיב אלא המצות דאו׳ שמצינו‬
‫הרמב״ם וז״נ עכ״ל‪,‬‬ ‫בקרא שקיים‪ ,‬משא״כ ביצחק דמצינו שקיים מעשרדגן שפיר קחשיב לי'‬
‫)אות כ״ ‪ 0‬לתה שכר שכיר בזמנו ]ו[ וכו' הל״ת כ' רבינו במל״תהתליות בידיים אות כ״ז כ״ח‪,‬‬
‫והש״ך בחו״מ סי' של״ע ס״ק ב' כ' בפס ס״ח שאס השכיר פועל מתנה ע״מ שלא‬
‫תהי' בב״ת אין בזה משום מתנה ע״מ שכ' בתורה‪ ,‬שהרי אמרו חכמים מתנה אדם עם הפועל לאכול‬
‫לחם צר עכ״ל ובשואל ומשיב מהד' שתיתאי סי' א' תמה ע״ז דלמה הביא ממרחק הא קיי״ל דבדבר‬
‫שבממון תנאו קייס‪ ,‬וכ' דכוונתו דמבואר בב״מ דף נ״א בע״מ שאין בו אונאה לא מהני תנאי דהרי‬
‫יש בו אונאה והו״ל מתנה עמש״ב‪ ,‬דע״כ הוא חל והוי קסק״ד דהה״ד אס מתנה שלא יעבור בבל‬
‫תלין דע״כ הל‪ ,‬אבל באמת לא שייך זה דדווקא גבי שמיעה ואונאה דהתורה לא הקפידה על אונאהו‬
‫של זה רק רצתה שלא יהי' בו אונאה‪ ,‬ואיסור על המוכר ולא על הלוקח רק שאס ירצה למהול‬
‫מוחל וכן בשמיעה‪ ,‬א״כ שפיר אמרינן דהאיך יאמר על מנת שלא יהי' בו אונאה הא מ״מ מאנהו‬
‫וע״כ הו״ל באיסור‪ ,‬אבל כאן עיקר האיסור הוא משוס כי אליו הוא נושא את נפשו וא״כ כל‬
‫שמתנה‬
 ‫ס^ר חרדיים‬ ‫פרק ה‬ ‫ב א ר י הו ד א‬ ‫‪40‬‬

‫תרי״ג לרמב״ן ולרשב״ץ ‪) :‬לא( לגמול חסדים דכתי־ג‪:‬‬ ‫אלעתא‬ ‫שמהנה עמו שלא יענול ‪ 5‬כ״ח ולא‬
‫והודעת להם את הדרך ופירשו רז״ל את ה ד רי ך‬ ‫דהכי שיקבל המעות הינף א״כ שוב לא שייך‬
‫זו גמילת חסדים ילכו זו ביקור חולים ואמרי גדרלדן‬ ‫איסור בל תלין‪ ,‬וזהו כוונת הס״ח דאף שמתנה‬
‫גמילות חסדים יותר מן הצדקה ולא מני ארת‪- 1‬‬ ‫שלא תהי' בב״ת דזה אינו מועיל גבי אונאה‬
‫ממנין תרי״ג אלא היא בכלל והלכת בדרכיו יהרזן‬ ‫ושמיטה וכאן מועיל דאיןהקפידא רק על המשכיר‬
‫ית' גומל הסדים טובים‪ ,‬ענף מצוה ‪) :‬לב( ל ק ביו‪-‬‬ ‫ויכול למחול כמו שמתנה עס הפועל לאכול לחם‬
‫מתים דכתיב כי קבור תקברנו ביום ההוא ו א ע׳ ^‬ ‫צר וכ' דמה״ט הה״ד בפועל שמתנה שלא יאכל‬
‫דפסוק זה כתיב בנהרג למדו מפי השמועה דהרזן‬ ‫מן הדיש דמועיל‪ ,‬דגס בזה אף שמתנה שלא יהי'‬
‫הדין לכל חמתים וכתיב נמי בסיפיה דקרא ש ד ל ע י ל‬ ‫בו דין חסמה דמותר דהעיקר הוא בשביל הפועל‬
‫אשר ילכו בה ופירשו בה זו קבורה‪ ,‬ממנין תרי^ ‪3‬‬ ‫והוא אתני עמו שלא יעבור עיי״ש עוד שסאלין‬
‫לרמב״ן‬ ‫בענין כל סלין‪,‬‬
‫אולם תנאי זה אי מהני גם למ״ע דביומו תתן שכרו במחלוקת שנויי׳ דבריטב״א ב״מ קי״א מכואר•‬
‫דבלא תבעו אין בו עשה דביומו תתן שכרו ג״כ‪ ,‬וכ״ה בפוסקים ובערך ש״י כ' דבזוהר ק דו שי ס‬
‫מבואר דאף דא״ל הפועל יהא השכירות בידך‪ ,‬מ״מ אין לעכב השכירות תחת ידו אס לא ל פ ה ר‬
‫דיהיב לו‪ ,‬ויש להחמיר כדעת הזוהר‪ ,‬ואפשר נהי דדרשינן לא תלין אתך מדעתך ולא מדעת השכיר•‬
‫היינו דלא עבר משוס ב״ת‪ ,‬אבל טשה ביומו תתן שכרו יש בכל אופן דכ״ז שאינו מוחל לו ה שכירות‬
‫לגמרי אפי' אמר יהא אתך זמן מה לא מהני‪ ,‬וכה״ג מבואר ביו״ד סי' רכ״ח סעיף ל״ט ד הנ ש ב ע‬
‫לפרוע לחבירו לזמן פלוני די״ל הריני כאלו נתקבלתי‪ ,‬אבל להאריכו ושיעמוד בחיובו לאו כל כ מיני'‬
‫ומזוהר יש ראיי' לדין זה מדלא מהני מה שאומר יהא השכירות בידך ע״כ תוכ״ד הערך ש״י עיו^׳^‬
‫שחידש שלשה דינים בענין ב״ת‪ ,‬וביומו ת״ש‪.‬‬
‫ונ״ל בס״ד למש״כ הכ״מ פ״ט משמיטה ויובל ה' י״א במש״כ הרמב״ם הקפת חנות אינה נשמכות‬
‫שכר שכיר אינו נשמט‪ ,‬וז״ל ונ״ל שטעם הדבר שמאחר שדרך להקיף זמן אחר זמן ואינו נפרכג‬
‫ממנו עד שיקדמנו לו מעות ואין דרך לנוגשו הוי כאלו הלווהו עד אחר שביעית שאין שביעית משמעתו‬
‫וזהו טעס שכר שכיר שאינו נשמט מפני שדרך לקבן שכר שנה או שנתיים ביד השוכר אותו ואיכ^‬
‫מגשו לתתס לו‪ ,‬אבל הס בידו כפקדון או כהלוהו עד אחר שביעית עכ״ל ושם בהלכה ט' כ' ה ר מ ב״ ס‬
‫הותנה עמו שלא יתבענו שביעית משמטת וכ' הכ״מ בשם ר״י קורקיס ז״ל נ״ל טעם הדבר שאעפ״י‬
‫שאינו יכול לנגוש אותו כיון שהחוב מוטל עליו והוא חייב לפרוע בכל עת לצאת ידי שמיס‪ ,‬גס א ס‬
‫יתפוס המלוה משל הלוה יכול ליקח אותו בחובו‪ ,‬קרינן בי' לא יגוש‪ ,‬ולא דמי לקובע זמן שאין עליד‬
‫שוס חיוב בתוך הזמן עכ״ל‪ ,‬ולפי דעת רשב״א וזוהר שהיא ג"כ דין הגמ' כנ״ל א״כ אפי׳ אין השכיר‬
‫תובעו מ״מ השוכר עובר ואיסורא קעביד משוס ביומו תתן שכרו א״כ הוי החיוב על השוכר לצאת‬
‫ידי שמים והוי ממש כמו בהותנה עמו שלא יתבענו שבהלכה ט' הנ״ל שגם כאן מוטל על השוכר לצאת‬
‫יד״ש שלא יעשה איסור בעכבת השכר שכיר‪ ,‬ועדיפא מינה שכאן לא הותנה כלל רק מצד שדרך‬
‫לקבן שכר שנה אי שנתיים ביד השוכר‪ ,‬ובוודאי יוכל השכיר לתפוס בכל עת שכירותו מן השוכר‬
‫ואינו דומה להקפת חנות דשם שפיר הוי כאלו הלווהו עד אחר שביעית שאין שביעית משמטתו‪ ,‬ומוכח‬
‫שדעת הרמב״ס כדעת הריטב״א הנ״ל דבלא תבעו אין בו עשה דביומו תתן פכרו ג״כ‪ 1 ,‬ו ע י'‬
‫תנא דב״א בסדר אלי' זוטא פ' כ״ד בזיקוקין אות ל״א בטעם דלא שייך ביומו ת״ש לענין שכר‬
‫מצות עיי״ב הקדושים[‪.‬‬
‫וראיתי בס' מילי דחסידותא על ס״ח ]להגה״ק מבוטשוטש ז״ל[ שחקר אם מותר לעכב השכירות‬
‫פועל בחוב שחייב לו הפועל אם עובר בב״ת ודעתו דאין עובר וכ' חילוקו דינים בזה‪ ,‬ולהנ״ל‬
‫עדיין יש לעיין בזה מצד ביומו ת״ש עיי״ש‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫)אות ל״ב( ל^בור וכו׳ וכתיב נמי סיפא דקרא ]ז[ וכו׳ בה וכו׳ ממנין תרי״ג לרמב״ן‪ ,‬דברי רביכו‬
‫צ״ב‪ ,‬כמו שיבואר להלן‪ ,‬בסנהדרין דף מ״ו רמז לקבורה מה״ת מניין ת״ל כי‬ ‫; ‪,‬‬
‫קבור תקברנו מכאן רמז לקבורה מה״ת‪ ,‬וז״ל רמב״ן בתורת האדם פי' קבורה בקרקע קאמר^‬
‫ולהאי ’לישנא מלין את מתו ממש עובר בל״ת דגמר מתלוי גופא‪ ,‬וריבוי דתקברנו לגניזת קרקע^‬
‫נמצינו למידין שהעושה ארון למת והניחו בביה״ק אינה קבורה כלל‪ ,‬ובכלל מלין את מתו הוא ועובר‪,‬‬
‫ואס■ עשה ארון וקברו בקרקע אינו עובר עליו‪ ,‬אעפי״כ יפה הי' לקברו בארץ‪ ,‬דקבורת ארן ממש מצוה הוא‬
‫כצוואתו דרבי'‪ ,‬ואפי' בחו״ל עכל״ק ז״ל‪ ,‬וכ' עליו בקהלת יעקב באות ק' סי' רפ״ד וז״ל והכוונה‬
‫דהתס איכא ‪ .‬עוד לישנא קמא מניין למלין את מתו שעובר בל״ת ת״ל כי קבור תקברנו ולפי״ז יח‬
‫ללמוד מדברי הר״ב ז״ל דנפק״מ טובא בין הני תרי לישני דללישנא קמא מלין את מתו שעובר בל״ת‬
‫מפיק לי' מריבוי' דתקברנו‪ ,‬וא״כ לקבורת קרקע לית לן קרא ומדרבנן בעלמא הוא דבעינן קבורת‬
‫קרקע דמה״ת בעביד לי' ארגז סגי‪ ,‬ולל״ב מלין את מתו שעובר בל״ת לא בעי קרא דמתלוי נפקא‬
‫לן‪, ,‬וריבוי דתקברנו לקבורת הרקע מה״ת‪ ,‬וארגז לאו קבורה הוא‪ ,‬ולפי״ז איכא למימר דבעי' דש״ק‬
‫התם אי קבורה‪ .‬משוס בזיונה חו משוס כפרה‪ ,‬ונפק״מ למאן דאמר לא תקברוניני וכו' הוא אליבא‬
‫דל ׳ק דס״ל קבורה דרבנן‪ ,‬דלאידך לישנא לדעת הרמב״ן דקבורה מדאו' ליכא בעי' וליכא נפקותא‬
‫דאמר לא תקברוניני וכו׳ דפשיטא שאין שומעין לו לעבור על המצוה מה״ת‪ ,‬וכ״כ בלב שמח על ‪' P‬‬
‫המצות בשורש הראשון בסופו שבזה הונח לו מש"כ הרמב״ס במצוה רל״א שציוונו ליקבור הרוגי‬
‫ב״ד‪,‬וכו' שנאמר כי קבור תקברנו וכו' והה״ד בשאר המתיס ע״כ‪ ,‬דקשה מאי והה״ד דקאמר‪,‬‬
‫ובגמ' מריבוי דתקברנו וכו' נפקא לי'‪ ,‬ולהנ״ל נימא דאיהו סובר כל״ב דריבוי דתקברנו דריש לגגיזה‬
‫בקרקע‪ ,‬ומלין את מתו מנתלה נפיק והיינו הה״ד דקאמר הרמב״ס עיי״ש‪.‬‬
‫ותוכ״ד‬
‫כ א ‪41‬‬ ‫באר יהודא‬ ‫פרק ח‬ ‫ספר ^ ר די כ‪c‬‬
‫לרמב״ם וסמ״ק ורשב״ץ ‪) :‬לג( וסיפיד‪ .‬דקרא ואת חתןכ״ד בביאור דעת הרמב״ם דמה״ת החיוב הוא‬
‫רק על הקרובים לתבור הרוגיהם ומיתיהס‬ ‫המעשה אשר יעשון ]ח[ ופירשו ז״ל המעשה זה‬
‫הדין ויתורא דאשר יעשון הוא מצות עשה שיעשה ורק מדרבנן חייבין גס החינם קרובים לסייע‬
‫האדם לפנים משורת הדין‪ ,‬ממנין תרי״ג לסמ״ק ‪ :‬לקרובים כמצות ביקור חולים מצד גמילות חסדים‬
‫)לד( לנכרי תשיך ]ט[ מפי השמועה למדו שזו מדרבנן ואסמכוה אקרא דוהודעת להם‪ ,‬ובזה‬
‫מצות עשה ורמב״ם פירש כמשמעו שמצוה להלוות מסולק כל השגות רמב״ן עיי״ש באורך‪ ,‬וכ״כ‬
‫לנכרי ברבית וחלקו עליו דליתא אלא המלוד‪ .‬לישראל בקנאת סופרים שס כלב שמח‪ ,‬ובעפרא דארעא‬
‫אות ע״ז ממש עיי״ש[‪.‬‬ ‫בלא רבית הוא דמקיים מצות עשה הבאה מכלל‬
‫לנכרי תשיך הא לישראל לא תשיך‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪ :‬וב׳ עוד הלב שמח שם דעפי״ז א״ש מה דפריך‬
‫שם בגמ׳ בה זו קבורה היינו גמילות חסדים‪,‬‬ ‫והמדות‬ ‫והמשקלות‬ ‫המאזנים‬ ‫)לד!( לצדק‬
‫שנאמר מאזני צדק אבני צדק וגו׳ וקשה עונשן לא נצרכה אלא לזקן ואינו לפי כבודו‪ ,‬דלכאו׳‬
‫מעונשן של עריות והוי ככופר ביציאת מצרים‪ ,‬קשה עדיפא מני׳ הו״ל לאקשויי בה זו קבורה‬
‫ממנין תרי״ג‪) :‬לו( מי שראה ]י[ או שמע שאחד הא מקבור תקברנו נפקא אלא משום דמהתם‬
‫מישראל בסכנה כגון שהוא טובע בנהר או שנפל לא קשי׳ משום דההוא לקרובים מדאו'‪ ,‬ומוהודעת‬
‫עליו גל או שהיה נרדף מפני רשעים או שהעלילו להם דרשי רבנן אף שאינם קרובים‪ ,‬ומשו״ה פריך‬
‫עליו ואפשר שיהרגוהו אם לא ימהרו ישראל להצילו דאפי״ה לא צריך דהיינו גמילות חסדים‪ ,‬וטעמא‬
‫מצות עשה מן התורה להצילו וכן חולה שיש דוודאי גמ״ח לא שייך אלא לשאינן קרובים‪,‬‬
‫בו חולי של סכנה מצוד! להשתדל לרפאוחו בכל עוז וכל דקרוביס חיובא ממש אית בהו ומוטל עליהם‬
‫לקבור מיתיהם עכ״ד‪.‬‬ ‫אלה מצות פקוח נפש שדוחה שבת והמתרשל בה‬
‫נקרא שופך דמים ובכלל זה מצות פדיון שבוים ומעתה יתבארו דבריי רבינו אשר לכאו׳ תמוה מאד‬
‫שהביא קרא דקבור תקברנו וגם ״בה זו‬ ‫ומצות פיקוח נפש נוהגת גם בגר תושב הוא המקיים‬
‫קבורה״ ולמה הביא תרי קראי דאדרבא הגמ׳‬ ‫אחיך‬ ‫שבע מצות שנצטוו בני נח שנאמר כי ימוך‬
‫מקשה כנ״ל‪.‬‬ ‫ממנין‬ ‫ומטה ידו והחזקת בו גר ותושב וחי עמך‪,‬‬
‫ולהנ״ל כוונת רבינו ז״ל להביא דגם לאחרים‬ ‫כל‬ ‫קיום‬ ‫תרי״ג לרמב״ן ורשב׳י׳ץ ‪) :‬לז לח( רמב״ם מנה‬
‫עכ״פ מצוה דרבנן איכא מכח אסמכתא‪,‬‬ ‫מיני נדרים מצוה אחת ממנין תרי״ג‪ ,‬ורמב״ן עשאן שתים‬
‫לפי שהן חלוקות בעניניהן שנדרי גבוה כגון הרי עלי קרבן משו״ה הביא קרא דחיובא על הקרובים מראו'‪,‬‬
‫או הרי עלי כך וכך מעות לצדקה ואע״פ שלא ואח״כ חיובא דרבנן מאסמכתא לאחרים ג״כ‬
‫הוציא נדר ולא שבועה מפיו הוי נדר גמור וחייב כנ״ל‪ ,‬ועי׳ פתחי תשובה סי' שנ״ז בדין הלנת‬
‫לקיים על זה נאמר מוצא שפתיך תשמור אבל המת‪ ,‬ובשו״ת דברי חיים ח״א חיו״ד סי׳‬
‫בנדרי הרשות אם אמר אעשה כך וכך ולא הוציא ס״ד‪ ,‬ובשו״ת ביכורי יעקב הספרדי חיו״ד‬
‫סי׳ כ״ב‪.‬‬ ‫לא נדר ולא שבועה אינו כלום ועל זה נאמרה‬
‫איש כי ידור וגו׳ ככל היוצא מפיו יעשה וחילוק )אות ל״ג( וסיפא דקרא את המעשה אשר‬
‫יעשון ]ח[ וכו׳‪ .‬התוסס׳ ‪3‬״מ‬ ‫זה הוא דנדרי גבוה עובר עליהם בבל תאחר אבל‬
‫גדרי הרשות לא בדאמרו במסכת קמא מי שנדר דף כ״ד ע״ב ד״ה לפנים משוה״ד כ׳ דמאשר‬
‫ליקח בית או לישא אשה בארץ ישראל אין יעשון ילפינן במקום שאחרים חייבין והוא פטור‬
‫מחייבין אותו עד שימצא דבר הגון‪ ,‬ממנין תרי״ג‪ :‬כמו בעובדא דר״ח ב״ק דף ק׳ במראה דינר‬
‫)לט( מ״ע להפריש בכורות בין באדם ]יא[ בין בבהמה לשולחני ונמצא רע‪ ,‬דאחרים דבעי למילף חייבין‪,‬‬
‫ור' חייא דל״ב למילף פטור‪ ,‬ולפנים משו״ה‬ ‫טהורה‬
‫גדול‪ ,‬משום‬
‫_‬ ‫שילם כמו כאחרים וכסוף האומנים כהני שקולאי ששברו לו חביות ועשו לו הפסד‬
‫לפנים משוה״ד אין לו להפסיד לכך מייהי קרא למטן הלך כדרך מוכים‪ ,‬וכהא דאכוה דשמואל משכח‬
‫הני חמרי כמדכרא ואהדרונהו למרייהו לכתר חריסר ירחי שחא‪ ,‬דכו״ע פטורים ע״ז ליכא סמך מקרא‪,‬‬
‫לא מאשר תעשון‪ ,‬ולא מלמען תלך כדרך טוכים‪ ,‬רה דמ״מ משוס לפנים משוה״ד כעי לאהדורי כיון‬
‫שאינו מתחסר ממונח את״ד התוסס‪/‬‬
‫)אות ל״ד( לנכרי השיך ]מ[ וכו׳‪ .‬עי׳ רמכ״ם פ״ה מה' מלוה‪ ,‬והראג״ד השיגו‪ ,‬וככר האריכו‬
‫כדכריו נושאי כליו כס' המלוח כשורש הששי הרמכ״ן‪ ,‬והמגילת אסתר‪ ,‬ומרגניתא‬
‫מבא‪ ,‬ולב שמח‪ ,‬וקנאת סופרים‪ ,‬והשלה״ק כחלק שני לוחות הכרית‪ ,‬וכתשו׳ מהר״מ שיק חו״מ סי׳‬
‫ל״א וכהגהות הג׳ בעל שואל ומשיב על ספרי פ' כי תצא‪ ,‬ובתוסס׳ רעק״א פ״ב דסנהדרין מ״נ אות‬
‫ו' ובס׳ חסידים סי' תקל״ו‪ ,‬וא״ל בהמבואר‪.‬‬
‫)אות ל״ו( מי שראה ]י[ וכו׳‪ .‬הכ״מ סוף ס״א מה׳ רוצח כ׳ דמחוייב להכניס עצמו בספק סכנה‬
‫להציל חבירו‪ ,‬והוא בירושלמי‪ ,‬ח״ל ונראה הטעם מפני שהלה וודאי והוא ספק עכ״ל‪,‬‬
‫ועי׳ תשו׳ חו״י בהשמטות בסי׳ קמ״ו ראיי' מב״מ ס״כ‪ ,‬ובשו״ע סי׳ תכ״ו לא הביאמזה‪ i‬ובעטרת‬
‫צבי בחו״מ סי' תכ״ו מביא בשם תשו' הר׳ אלי׳ דבאם הניצל ת״ח ועדיף מהמציל יכניס עצמו‬
‫בסכנה אכל בלא״ה לא‪ ,‬ומובא בישמח משה ריש ויגש ד״ה ועוי״ל על אמרו גר עתה עיי״ש‬
‫דברים נחמדים בזה‪.‬‬
‫ולחלל שבת עבור מומר לחלל שבתות לתיאבון סשימא לי׳ לפמ״ג בסי' שכ״ח במ״ז ס״ק ז׳ שאסור‬
‫אף אם הוא חולה שיש בו סכנה‪ ,‬ובשו״ת מהר״מ שיק חו״מ סי׳ ק״מ חולק עליו‪ ,‬ובתשו׳‬
‫מחנה חיים ח״ב סי׳ ה׳ מה שפלפל עם המהר״מ שיק ז״ל ודעתו כפמ״ג‪,‬ועי׳ בדברי רבינו לקמן‬
‫במל״ת התליות בידים וכל הגוף אות מ״ח‪.‬‬
‫)אות ל״ט( נךן להפריש בכורות בין באדם ]י״א[ וכו׳‪ .‬במהר״מ שיק עת״מ מצוה שצ״ג מ״ע קנ״ו‬
‫הביא •‬
 ‫ספר ד־ןרמם‬ ‫פיק ה‬ ‫כאד יהודא‬ ‫‪42‬‬

‫טהורר‪ .‬בין במין החמור שנאמר קדש לי כל ב כו ר‬

‫הביא ג' שיסות פמ״ע זג הלנוס נהו״ה סי'‬
‫פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא‬
‫תקכ״א ס״ל דאס ‪ .‬לא פדה בזמנו עובר בכ״י‬
‫בכור אדם ובכור המור נפדין ופדיונם לכהני׳ ובכור בה מה‬
‫בעשה‪ ,‬ומתוספ' מוע״ק דף ח' ומג״א סי׳ תר‪,‬ס״ה‬
‫טהורה בין תם בין בעל מום נותנין אותו לכ הן‬
‫סק״י מוכח דבמילה עובר בכל יום‪ ,‬משא״ב‬
‫ולא יתננו לו מיד כשיולד אלא חייב הישראל‬
‫בפה״ב דווקא אס לא פדה בזמנו עובר‪ ,‬מכאן‬
‫להטפל בו בבהמה דקה שלשים יום ובגסה חמשי ס‬
‫ואילך יש לו משך זמן‪.‬‬
‫יום והתם ישהנו הכהן ברשותו עד שיפול ב ד‬
‫וה שרע יו״ד סי׳ ש״ה סעיףי״א וסי' שכ״א ס״א‪,‬‬
‫מום מאליו‪ ,‬וישחטנו הכהן ויאכלנו כשירצה‪,‬‬
‫והחינוך ס״ל דאפי' אס לא פדה ביוס‬
‫ויכול להאכיל ממנו לישראל ואפילו לכותי אד‬
‫ל״א אינו עובר בעשה‪ ,‬והיינו דס״ל דמשס מתחיל‬
‫מוכרו אם ירצה‪ ,‬ממנין תרי״ג‪) :‬מ( מצות עשה‬
‫ויש לה משך זמן עיי״ש שמיישב ומבאר היעב‬
‫לפדות פטר חמור בשה ונותן השה לכהן ‪) :‬מא( ו אס‬
‫דעת השו״ע‪.‬‬
‫לא רצה לפדותו מצות עשה לעורפו שנא׳ ופטר‬
‫ובמנחות לף ס״ו ע״א מיוס הביאכס וכו' ואימתי‬
‫חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו ומצות פדי ה‬
‫שירצה יספור וכו׳ פירש״י וז״ל הכי‬
‫חביבה יותר ממצות עריפה‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪) :‬מב( מציה‬
‫משמע משיגיע ממחרת השבת דהוא יוס הביאכס‬
‫עשה לשלח אם צפור מן הקן שנאמר שלוז תשלח‬
‫הוכשרה ספירה משעה שירצה אס בו ביוס אס‬
‫את האם וכשיקחנה יכיון שלא לזכות בה אלא‬
‫מהר עכ״ל וכ' בהי' רש״ש שס וז״ל מזה נראה‬
‫לוקחה כדי לקיים מצות שלוח ואז לא יעבור ע ל‬
‫דבפה״ב דכתיב מבן חודש תפדה היינו דמאז‬
‫לאו דלא תקח האם הכי מפורש סוף מסכת חולין‬
‫הוכשר לפדותן מתי שירצה‪ ,‬רק משוס זריזין‬
‫וכן הורה הרב כמהורר יצחק אשכנזי זצ״ל‪ ,‬מ מנין‬
‫מקדימין מצוה לפדותו בו ביוס ודלא כמו שראיתי‬
‫תרי״ג ‪) :‬מג( לפרוק המשא מעל בהמת הבירו שנאמר‬
‫למחבר אחד שכ' שעובר בעשה אס לא פדאו‬
‫מד( והורה‬ ‫עזוב תעזוב עמו‪ ,‬מכנין תרי״ג ‪:‬‬
‫ביום ל״א עיי״ש ]ועי׳ היעב בזה בקובץ על‬
‫הרשב״א דכ״ש שחייב לפרוק מעל חבירו וכן כ ת ב‬
‫הרמב״ס ריש ה' מילה[ וכן נראה דעת רבינו‬
‫הרמב״ם‪ ,‬ענף מצוה ‪) :‬מה מו( וכן מצוד‪ ,‬לטעון המשא‬
‫ז״ל שאין העשה דווקא גיוס ל״א רק דמשס‬
‫שנאמר הקם תקים עמו ואין חיוב טעונה אלא בשכר‬
‫ואילך מתחיל‪ ,‬שכ' סתס מ״ע להפריש בכורות‬
‫ומצות פריקה קודמת למצות טעינה משום צער‪-‬‬
‫ולא כ' הזמן של המ״ע‪ ,‬ע׳'כ דאין לה זמן קבוע‬
‫מפני דרכי‬ ‫בעלי חיים וטעינה ופריקה לנכרים‬
‫רק משך זמן וכנ״ל‪.‬‬
‫מה( מצוה‬ ‫שלום‪ ,‬ממנין תרי״גוענף מצוה ‪) :‬מז‬
‫ולכאן' יש לדון גס לענין נתינת בכור בהמה לכהן‬
‫עשה לכסות דם חיה ועוף שנא׳ ושחט את דמר‬
‫דילפינן מבכור אדם דתלי' ג״כ בהנ״ל‬
‫וכסהו בעפר‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪) :‬מט( מצות עשה שיניח‬
‫ומצוה לתנו דייקא תיכף אחר למ״ד כמו באדס‪,‬‬
‫ממה‬ ‫בעל הבית לשכיר לאכול בזמן שכירתו‬
‫דמה״ע כ' המנ״ה מצוה י״ח אות ג' דכיון דילפינן‬
‫שעושה שנאמר כי תבא בכרם רעך כו׳ כי תבא‬
‫דקה מבכור אדס מקרא דבכור בניך א״כ אסור‬
‫בקמת רעך כו׳ ממנין תרי״ג לרמב״ם ‪) :‬נ( לשמען‬
‫לחנו ביוס למ״ד רק דייקא אחר למ״ד כמו‬
‫ת״ח שנאמר ועבדתם את יי׳ אלהיכם את לרבוה‬
‫פדה״ב דהוא אחר למ״ד‪ ,‬ובגסה ג״כ דייקא אחר‬
‫ת״ח‬
‫נ׳ ולא ביום נ׳ עיי״ב‪.‬‬
‫ואולי כיהדדקה וגסה בחד קרא כתיבי ובגסה אי! השיעור נ׳יוס שיעבור בעבה רק כמו בביכורים‬
‫דמעצרת מתחיל זמן הבאת ביכורים הה״ד בדקה דלמדין מבכור אדם ג״כ רק לעגין התחלת‬
‫הזמן גתינה לכהן ולא לענין שיעבור בעשה כמו בבכור אדם כנ״ל‪.‬‬
‫ע‪1‬ד כ' בחי' רש״ש הנ״ל וז״ל ולכן נ״ל באם האב אינו בביתו שלא במקום התינוק והגיע יום ל״א‬
‫לא יפדנו באשר הוא שס אה דאיכא רובא דרוב נשים וולד מעלי׳ ילדן ואיכא נמי חזקת חי‬
‫הא מיי״ל דלא סמכינן אחזקה היכא דאיכא לברורי והכא איכא השש בר״ל עיי״ב וזה שייך ד כ דווקא‬
‫אם ליכא עשה דווקא ביום ל״א דאל״כ ליכא לברורי השתא דיעבור על עשה‪ ,‬וכ׳׳כ הדגול מרבבה‬
‫בסי׳ ש״ה‪] ,‬ובשו״ת חתס״ו חיו״ד סי׳ רצ״ד ורצ״ה תמה עליו ובס׳ אות ברית על יו״ד סי׳ ש״ה‬
‫ס״ה י״ד מיישב דעת הדגו״מ‪ ,‬והחתס״ו הביא מעשה רב מרבו הג׳ מרנ״א זנ״ל להתיר לפדות במקום‬
‫אחרז ובמנ״ח הנ״ל אות ט״ז כ׳ דלפימש״כ הרא״ש והעו״ר סי׳ ש״ווהרמב״ם פ״אמבכוריס והמל׳׳מ‬
‫שס דצריך ליתן הבכור לכהן דווקא ולא לכהנת א״כ הה״ד אס בת ק ן יש לה בכור צריכה ג״ע‬
‫ליתן לכהן אפי׳ אם הבכור בעל מום כי גם נשים חייבים במצוה זו וצריך ליתן לכהן איש עיי״ש ובאות‬
‫יו׳׳ד ■ןובתשו׳ חתס״ו סי׳ ש״א כ׳ שאם אין כהן יפדה אצל כהנת בלא ברכה ויתנה ב ק אי שאם‬
‫הנ״ל ס״ק ק בד״ה אך ^פי דע ת‬ ‫ימצא כהו לא יהי׳ כלום ויפדה בברכה עיי״ש ועי׳ אות ברית‬
‫התוספ׳ וכו׳‪ ,‬אבל בחשו׳ מהרי״א הלוי ח״א סי׳ כ׳ כתב שאין לסמוך ע׳׳ז כלל ד א שבקינן דע ת‬
‫הרמב״ם ורא״ש ורפב״א מפני ספיקו פל הוספ'ועיי״ש נ סי'נ ״ ח לענץ לפדוה א‪.‬ל כהן ק ק[ וי‪,‬מ‪.‬וה תקס״ד‬
‫ט ׳ ב מ ו כ' וז״ל מבואר נג מ' דנכור הן נרגליס בלא פנה או פנה נל ! רג׳‪,‬יס עובריס ננ ל ח ח ד‬
‫ועי׳ בתוהפ׳ דלאו לענין נתינה לכהן מיירי רק לאכול בתוך שנה ועשה דרגל אחד עובר דכתיב‬
‫ובאת שמה וכו׳ רק בתם עובר עיי״ב באורך‪.‬‬
‫ובחנם צבי סי׳ י״ב צל דהא דעובר בעשה דרגל אחד וב״ת דג״ר‪ ,‬היינו בעל הבכור ש״ יך לתנו‬
‫לכהן אבל הכהן שבידו בכורתם ‪ : ,‬אי לקיימו כל השנה ורק בבע״מ _כתבו ^‪:‬והפ׳ שאינו‬
‫בב״ת בנתינה לכהן עיי״ש באורך ומוכח מדבריהם שאינו עובר ב ע‪ ,‬ה ע‪ ,‬שיעי‪-‬י‪ ,‬רגל אחד‬
‫וכמש״כ למעלה‪.‬‬ ‫׳ ־‬
‫! לוג התועלת אעתיק דברי חתן סופר בסוך! הספר וז״ל הערה רבה בענין מכירת ב טר‪ ,‬ראיתי‬
‫כ ב ‪^3‬‬ ‫כאר י־רוי״א‬ ‫נ*רלן ה‬ ‫מ פ ר ד ־ן ר די מ‬

‫ת״ח ולמדו מדברי קבלה שגדולה שימושה יותר רבה המכשלה‪ ,‬כי הרבה ב״ח חינם יודעים מגודל‬
‫מלמודה דכתיב ויקם וילך אחרי אליהו וישרתהו והומר החיםור שהשוחטו חייב ‪ .‬כרה כשוחט קדשים‬
‫ולא כתיב שלמד עמו וכתיב אשר יצק מים על בחוץ ושצמרו הסור בהנחה‪ ,‬וגס בענין תערובת‬
‫ידי אליהו ואמרו במסכת כתובות כל מלאכות צמר של בכור הרבה יש לדבר‪ ,‬וכמה מכשולים‬
‫בעבודה בבכור וכדומה‪.‬‬ ‫שהעבד עושה לרבו תלמיד עושה לרבו‪ ,‬ע״מ ‪:‬‬
‫והטוב להזכיר זה בכל שנה ברבים קודם זמן‬ ‫מאמו‬ ‫)נא( מצות עשה שיפדה האיש בנו בכור‬
‫לידת הבהמות והוח אצלינו עפ״י רוב‬ ‫פדה‬ ‫אך‬ ‫ישראלית שנאמר כל פטר רחם ונאמר‬
‫תפדה ושיעור הפדיון חמש סלעים בכסף או שוה בחודש אדר‪ ,‬וכן רבים חינם יודעים להזהר מענין‬
‫כסף ונותן הפדיון לכהן ולא ירעים אלא יעשה איסור לצוות לנכרי לסרס‪ ,‬ושצריך שימכרנו לנכרי‬
‫מצותו בשמחה‪ ,‬ממנין תרי״ג‪) :‬נב( גבי מוצא אבדה וגס לא ימסרנו בעצמו כ״א לנכרי אחר כמובאר‬
‫נתחייבנו לטרוח בשור אחינו או בשיו הנדחים באהע״ז הי' ה׳‪ ,‬ובבכור המור טפי דעובר ישראל‬
‫עמנו עד דרוש אחינו אותו שנאמר ה״ו איסור דאו' עכ״ל ועיי״ב בשער הקרבנות‬ ‫להיות‬
‫וכפרה אות ב' בענין קדושת בכור ומעשר בחו״ל‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫תרי״ג‬ ‫ממנין‬ ‫אותו‪,‬‬ ‫אחיך‬ ‫דרוש‬ ‫עד‬ ‫עמך‬ ‫והיה‬
‫ובזה״ז‪ ,‬ובכ״מ פ״א מה' בכורים וב״י יו״ד ■סי'‬ ‫מק״ו‬ ‫לבעליהם‬ ‫וגדולה‬ ‫יקר‬ ‫לעשות‬ ‫מה‬ ‫עתה‬ ‫)נג(‬
‫וכן כתיב ועניים מרודים תביא בית עכ״ל הרב ש״ז ושו״ת שער אפרים‪ ,‬ושו״ת חתס״ו סי' שט״ו‪,‬‬
‫רבינו יונה‪ ,‬ענף מצוה‪) :‬נד( מצות עשה שיכתוב ובייטיב פנים לשבה״ג בחלק דורש טוב בסוף דיני‬
‫מכירת חמץ לענין כרת בבכור בזה״ז‪.‬‬ ‫כל איש ישראל ספר תורה לעצמו שנאמר ועתה‬
‫ועי' היטב במנחת חינוך מצוה קפ״ו אות ב'‬ ‫למדו‬ ‫כתבו לכם את השירה הזאת מפי השמועה‬
‫ובמצוה חי' אות ע״ו‪ ,‬ט״ז‪ ,‬לענין שחוטי חון‬ ‫שפירושו כתבו ספר תורה שיש בה שירה שאין‬
‫בבכורות הו״ל עיי״ש היטב‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬ ‫כותבין את התורה פרשיות פרשיות‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪:‬‬
‫)אות נ״ד נ״ה( מ״ע שיכתוב כל איש ישראל ס״ת‬ ‫ופירושם‬ ‫)נה( וכתב הרא״ש דהחומשים וספרי הגמרא‬
‫לעצמו וכו' שהרי בזה״ז‬ ‫וספרי הפוסקים שאדם קונה להגות בהם הוא ובניו‬
‫עיקר מצ״ע שהרי אין קורין בס״ת |יב| וכו' מלשון רבינו מוכח‬ ‫או שכותב אותם היא‬
‫דס״ל כפי' הב״י בלשון הרא״ש שמשמע מדבריו‬ ‫וגם‬ ‫בצבור‬ ‫אלא‬ ‫]יב[‬ ‫בס״ת‬ ‫בזמן הזה אין קורין‬
‫דאף אס כתב ס״ת ומניחה בביהכ״נ לקרות בו‬ ‫ללמוד‬ ‫לא‬ ‫אם‬ ‫אלו‬ ‫ספרים‬ ‫כל‬ ‫אסור לו למכור‬
‫תורה ולישא אשה כספר תורה עצמה‪ ,‬ענף מצוה‪ :‬ג״כ קיים המצוה אלא דעדיף לכתוב ספרים שלנו‪,‬‬
‫)נו( מצ״ע ליטמא הכהן לששה ןיג[ מתים קרובים ולדעת הפרישה עתה אין לנו לזלזל בקדושת ס״ת‬
‫הכתובים בתורה לשארו דהיינו אשתו ולאמו ולאביו בחינם וללמוד מתוכה‪ ,‬ולפי דעתו אין שוס אופן‬
‫שיוצא עתה בכתיבת ס״ת‪ ,‬דהרי אין לנו לזלזל‬ ‫כר‬
‫וללמוד מתוכה‪ ,‬וכיון דלא ילמוד מתוכה לא קייס המצוה דעיקר המצוה הוח הלימוד‪ ',‬וכ״כ בס'‬
‫בס' יבין שמועה עה״ת מהג' בעל שמן רוקח בפתיחת הספר אות ב' עיי״ב שביאר כוונת ב״יבדעת‬
‫הרא״ש דבאמת אס כותב ס״ת ולומד בה מקיים המ״ע‪ ,‬ואס רק מניחה לקרות בה אינו מקיים‬
‫המ״ע‪ ,‬ובדורנו שאין לומדין מתורה אין מקיימין המ״ע רק בכתיבת הספרים ללמוד‪ ,‬ואף דגם בזה‬
‫שמניחה בביהכ״נ לקרות ג״כ מצוה איכא‪ ,‬אבל אינו מקיים המ״ע של כתבו לכם עיי״ש היטב בזה‬
‫באורך‪ ,‬וזהו ג״כ דעת רבינו ובתשו' חתס״ו חאו״ח סי' נ״ב נשאל מ״ט אין מברכין על מ״ע של‬
‫כתיבת ס״ת לרמב״ם שהכתיבה בעצמה מ״ע אעפ״י שא״צ ללמוד מתוכה ודלא כרא״ש עיי״ב‪ ,‬וצ״פ‬
‫הא אדרבה הרא״ש הביא דברי הרמב״ס ומשמע מלשונו שאין מחלוקת ביט וביןהרמב״סרק שהרמב״ס‬
‫לא מיירי רק מעיקר הדין שנכון לעשות המצוה כתיקונה דהיינו לכתוב ס״ת וללמוד בה‪ ,‬והרא״ש‬
‫ראה שבדורו הי' נוהגין כמו שנוהגין עתה שאין לומדין מתוכה כמבואר ג״כ ביכין שמועה הנ״ל‪,‬‬
‫ומה״גי באמת אין מברכין משוס שאין לומדין מתוכה‪ ,‬וצ״ע אס הבין החתס״ו דברי הרמב״ס בהבנה‬
‫אחרת מהיבין שמועה שהוא פשיט מאד‪ ,‬ועי' שו״ת חסד לאברהס חאו״ח סי' כ״ד דטעס דאין מברכין‬
‫על כתיבת ס״ת‪ ,‬דאין מברכין רק על מצוה שיש עת קבוע והפסק אבל במצוה שאין לה הפסק וזמן‬
‫פטור לברך וכתיבת ס״ת אין לה הפסק דאם נאבד צריך לכתוב לו אחר דקרא כתיב והיתה עמו‬
‫וקרא בו כל־ ימי חייו‪ ,‬ואינה נגמרת בעשייתה עד תוס כל ימי חייו‪ ,‬וכדאי' במנחות מ״ג כל מצוה‬
‫שאין עשייתה גמר מצותה אין מברכין עלי' עיי״ב באורך‪ ,‬ובא״א להגה״ק מבועשועש ז״ל על שו״ע‬
‫או״ח סי' י״ג‪ ,‬ועי' מנ״ח אס אשה חייבת במצוה זו‪ ,‬ובס' דברי חבר בן חייס כ' וז״ל ואין ספק‬
‫לכאו' כי אס הבעל כותב לו ס״ת שאשתו פטורה עכ״ל ומצאתי עעס נכון לפטור האשה בס' תפארת‬
‫הגרשוני ]מבעל עבודת הגרשוני[ עה״ת פ' משפטים ממה שביאר שם הפלוגתא אס אשה כשרה לכתוב‬
‫ס״ת עיי״ב כי אינו תחי' כעת‪.‬‬
‫)אות נ״ו( מ״ע ליטמא כהן לששה ]יג[ וכו' רבינו סתס דבריו בזה כדעת הרמב״ס בס' המצות מצוה‬
‫ל״ז שכ׳^שנצטיוו הכהניס שיטמאו לקרובים הנזכרים בתורה משמע דרק על הכהניס‬
‫מוסל מ״ע זו ויטמא ולא על ישראלים‪ ,‬וכ"כ בפ״ב מה' אבל‪ ,‬ועי' בהה״מ ובכ״מ שם‪ ,‬ובב״י יו״ד‬
‫סי' שע״ג ]בבאר היטב ס״ק ד' כ' דאשתו נשואה חייבת לטמא‪ ,‬ובס׳ כמו השחר אות ג' או״ק י״ב‬
‫כ' ע״ז וז״ל וצ״ע כשנתאלמנה דמותרת לאחר מה קרובה היא לו‪ ,‬עי' אהע״ז סוס״י פ״ע ובפ״ת‬
‫שס דבעל אינו חייב להדליק נר ולומר קדיש ונראה שם דמצבה רק מנהג ועי' שו״ת כנף רננה יו״ד‬
‫סי' ע״ה[ ובכיור אבן ר"ה‪.‬מ״ח כ' בשם רמב״ן דהיי״טי דנשיס אינס מציוייס לטמאות לקרובים משוס‬
‫דס״ל כל שישנו בבל יטמא איתא בטומאת קרובים‪ ,‬והני נשי הואיל ואינם בבל יטמא דבני אהרן ולא‬
‫בנות אהרן ליתא נמי בטומאת קרובים‪ ,‬ומה״ט דאינן בבל יטמא הה״ד ישראלים אין מטמאין לקרובלס‬
‫דהא אינם נמי בבל יכימא‪ ,‬וכ״כ הרשב״א בתשו' סי' כ״ז וסי' תרל״ו דלישראל הוי רק רשות‪■.‬‬
‫ומצאתי‬
 ‫ס^ר ח ר די ‪b‬‬ ‫מרה ד!‬ ‫‪ 3‬אר יהוד^^‬ ‫‪u‬‬
‫כו׳ שנאמר לה יטמא ולמדו מפי השמועה ש אין‬ ‫ומצאתי בס״ד מקרר לדין זה כקידושין דך ל״ה‬
‫זה רשות אלא מצ״ע מן התורה על הכהן ונוהגת‬ ‫ע״כ עי' רש״י ד״ה הפסיק הענין ולא‬
‫בזכרים ולא בנקבות‪ ,‬ממנין תרי״ג להרמב״ם א ב ל‬ ‫קאי בני אהרן וכו' כגון להיממא עכ״ל וכ'‬
‫הרא״ש כתב דכהנת נמי חייבת ליטמא על ששה‬ ‫הפכ״י וזל״ק פי' דלענין להיממא ע״כ הושוו‬
‫מתים ‪) :‬נ« ובכלל מצור‪ ,‬זו יש מצוה אחרת והיא‬ ‫נשים לאנשים דהא מ״ע שאין הז״ג הוא וכ״כ‬
‫מצות אבילות ונוהגת בין בכהנים בין בישראל‬ ‫הריעב״א והיינו למ״ד לה יממא מצוה‪ ,‬ולמ״ד לה‬
‫בזכרים ובנקבות ואין מצות אבלות מן התורה‬ ‫יממא רשות ס״ל דנשיס חייבות ככל יקרחו‬
‫אלא יום ראשון יום מיתה וקבורה ושאר הששה‬ ‫ושפיר הפסיק הענין‪ ,‬ורש״י הוצרך לפרש כן‬
‫ימים אין מצות אבלות אלא מדרבנן ולא חייל‬ ‫אליבא‪ .‬דאיסי בן יהודא דס״ל דאף בכל יקרחו‬
‫אבלות אלא אחר קבורה ומפני טעם זה רחץ ו ס ך‬ ‫נשים פעורות וא״כ ע״כ הפסיק הענין בלה יסמא‬
‫דוד כשמת הילד ולא תימא דמשום דאמרו ד כ ל‬ ‫עכ״ל מבואר דלאיסי בן יהודא ע״כ למ״ד לה יסמא‬
‫נפל‬ ‫שלא שהה שלשים יום באדם הוי ספק‬ ‫חובה גס נשים הושוו לאנשים לחיוב ומה״ע‬
‫ד אין‬ ‫אמרו‬ ‫דהרי‬ ‫עליו‪,‬‬ ‫ואין מתאבלין‬ ‫הפסיק הענין ולמ״ד נשים חייבות בבל יקרחו‬
‫דין זה אלא בספק אם כלו לו חדשיו א כ ל‬ ‫דס״ל דבבל יקרחו הפסיק הענין כמש״כ הפנ״י‬
‫אם נודע בבירור שכלו חדשיו חייב להתאבל עליר‬ ‫אינו מוכרח דלה יעמא הושוו נשים לאנשים‪,‬‬
‫ודינו כאדם שלם לכל דבר וילד דדוד הרי נו ד ע‬ ‫ובאמת לא בלה יעמא הפסיק הענין רק בבל‬
‫בבירור שכלו לו חדשיו שהיו יודעים יום העיבור ולכך‬
‫יקרחו‪ ,‬ולאיסי ב״י מוכרח באמת דנשים הושוו‬
‫היה מתפלל דוד שיחיה‪ ,‬ענף מצוה ‪) :‬נח( אסור‬
‫לאנשים בעומאת קרובים כנ״ל‪.‬‬
‫לשחרר עבד או שפחה כנענית ובני השביה שהמלך‬
‫אח״ז עיינתי במקנה שס ומצאתי שכיוונתי תלי״ת‬
‫מביא וישראל קונין ‘ אותם יש להם דין עבדיס‬
‫לדעתו הקדושה שעמד בזה על הרמב״ם‬
‫כנעניים והמשחררם עובר בעשה שנאמר לעולס‬
‫לפי״ד הפנ״י ומיישב הפי' בגמ' לדעת הרמב״ם‬
‫בהם תעבודו ומותר לשחררם לדבר מצוה ]יד[ א פי׳‬
‫עי' עליו‪.‬‬
‫היא מצוה של דברי סופרים כגון שלא היה עשרה‬
‫וזעת רש״י כתובות דף פ״ע וסנהדרין דף כ״ח‬
‫בבית הכנסת משחרר עבדו להשלים המנין שמצוה‬
‫ע״ב ד״ה ואין מיעמא‪ ,‬ובהגהות הב״חשם‪,‬‬
‫מדברי סופרים להתפלל בעשרה וכן לכל היוצא‬
‫ובב״מ דף י״ח מבואר דס״ל דאפי' ישראל מ״ע‬
‫בזה‪ ,‬וכן אם היו נוהגין בשפחה הפקר דר‪.‬רי היא‬
‫לעמאות לקרוביהם‪ ,‬ועי' מג״א סי' תרפ״ז‪,‬‬
‫מכשול לחוטאים כופין את רבה ומשחררה כ די‬
‫וכתשו' פני מבין חיו״ד סי' רכ״ה רמ״ז רמ״ח‬
‫שתנשא ויסור המכשול‪ ,‬למנין תרי״ג‪) :‬נט( הפיל‬
‫שגס דעת הסמ״ג מ״ע נ״ח‪ ,‬ודעת מהרש״ל‬
‫שן עבדו או אמתו או סימא עין אחד שלהם או‬
‫בחי' לגיעין ע״ע בד״ה ולא זה וזה מעמאין לה‬
‫השחית אחד מעשרים וארביי־י ראשי איבריס‬
‫כדעת רש״י‪ ,‬ועי' רש״י יומא דף פ' ע ״נ ד״ס‬
‫שלהם מצוה על ב״ד לכוף את הרב לשחררם שנא‪/‬‬
‫ולא תעמאו בהם ובגליון הש״ס שם‪ ,‬וביוסף דעת‬
‫וכי יפיל את שן עבדו וגו׳ לחפשי ישלחנו‪ ,‬ממנין‬
‫להג' בעל שו״מ על יו״ד סי' שע״ג‪ ,‬וברוך עעם‬
‫תרי״ג‪> :‬ס( ללבן או להגעיל כלים שנלקחו מן העמיס‬
‫שער עשה ול״ת בדין דחיית ל״ת מפגי כבוד‬
‫שנשתמשו‬
‫‪,‬‬ ‫^ ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫הבריות ביאורים נפלאים בענין זה*‬
‫עכ״פ מבואר דהא בהא הלי' דלדעת הרמב״ס דאין כהנת מוזהרת א״כ ישראל ליכא מצוה‪ ,‬ולדעת‬
‫הראב״ד דכהנת ג״כ מצוה לעמאות הה״ד ישראל‪.‬‬
‫לפי"? יש דקדוק בדברי רבינו שכ' מ״ע ליעמא כהן וכו' דהיינו ולא ישראל א״כ ממילא דגם נ הנ ת‬
‫ממועע כמו ישראל דבחד מיעועא ממעעינן להו א״כ לא הוצרך לסייס ונוהגת בזכרים ולא‬
‫בנקיבות‪ ,‬וממילא הרא״ש דס״ל דכהנת נמי חייב א״כ הה״ד ישראלים וחולק לגמרי על הרמב״ס‬
‫ודו״ק הימב‪.‬‬
‫)אות נ״ח( אסור לשחרר וכו' והמשחררס עובר בעשה וכו' ומותר לשחררם לדבר מצוה ]יד[ ו כן'‬
‫לשון רבינו הוא לשון השו״ע יו״ד סי' רס״ז סעיף ע״ע‪.‬‬
‫ובעטרת חכמים על מס' ר״ה בסוגי' דיו״ע של ר״ה שחל להיות בשבת‪ ,‬בסוף דבריו בד״ה עוד י״צ‬
‫לכאו' לא שייך וכו' תמה על העושו״ע דהביאו בסתמא דמותר לשחרר משוס מצוה ולא‬
‫ביארו דווקא מצוה דרבים‪ ,‬וכ' ליישב דלכאו' לא שייך איסור לא תחנם בשחרור עבד כיון דמיד‬
‫בעת השחרור נעשה ישראל ואין זה כנותן לעכו״ס דוגמא שכתבו תוספ' כתובות י א ד״ה מעבילין‬
‫ו"נ כיון דבהך זכיי' נעשה ישראל הו״ל כישראל גמור עכ״ל אמנם כאן דמשוחרר בעי עבילה להחש‪;5‬‬ ‫א‬
‫ישראל א״כ השחרור שקודם הטבילה הוי כנותן לעכו״ס‪ ,‬מעתה י״ל דר' אליעזר לשיטתי' לסובר ג ד‬
‫״מל ולא ענל גר מעלי׳ הוא עי׳ תוספי קידושין דף ס ״נ ע״ב ד״ה אלא מעחה ד מסיי^ ומביל״‬
‫דלאחר שחרור היינו מנילות גר וכו׳ יעו״ש הרי נראה דלר״א דגר א״צ מנילה גס נעבד א״צ פני ל ­‬
‫ו‪ ,,JJ,‬רשנ״א ינמות ע״א ונמרדכי דענילח ענד לשחרור אינו אלא מדרננן ועי׳ עור יו״ד ה׳‬
‫ענדים[ א״ש לדידי׳ ע״כ אין מעם האיסור לשחרר משוס לא תתנם כדנרי הר״ן נסי' השני ומקשה‬
‫הגמ׳ לשנויי׳ מ‪5‬וה דרנים שאני משא״ ‪5‬‬ ‫הגמ׳ שפיר לשיעתי׳ והא מצהנ׳׳ע הוא והוצרך‬
‫לדידן י״ל דהעעס איסור שח רור משוס לא חחנס וששמשחרר האדון לעונח עצמו משוס‬
‫מצוה אף שאינה דרבים לא שייך לא תחנס נ סנ ר ח הר״ן פכ׳׳ל העפ״ח ודפח״ח‪.‬‬
‫העשה דלעולם נה ס תענודו אי הוי עשה גמורה מה״ח‪ ,‬או אסמכתא פליגי נוה ראשונים‪,‬‬
‫]ועי׳ קהלת יעקב אות ע׳ באורך בזה‪ ,‬ונחשו׳ שו״מ מה׳ רניעא ח״ב סי׳ ט״ח[ ופי׳ מג״א‬
‫סי׳ צ׳ ס׳׳ק למי׳ד נהגהות חתס״ו שם שכ׳ וז״ל ול״ל דהוי פסיק רישא דלא ניחא לי׳ לפטרו מטבודה‬
‫רק לצרפו למנין‪ ,‬דז״א דפס״ר הוי כמכוין גמור רק דע״י דלא ניחא לי הוי לי׳ כמו מלאכה שאצ״ל^‬
 ‫‪3‬אר ייהודא‬ ‫ג‪1‬רק ‪h‬‬ ‫טפר ד־ורדים‬
‫שנשתמשו בהם ע״י ו{או‪ 1‬צרידים ליבון נשתמשו וזה ל״ש כשאר איסורין^ אמנם לפימש״כ כחי'‬
‫בהן בחמין בהגעלה סגי שנא' כל דבר אשר יבא שכת ע״ה לחלק דפס״ר דלא איכפת לי׳ הוא‬
‫באש תעבירו באש וטהר‪ ,‬ממנין תרי״ג לסמ״ק ‪ :‬להוי כמתכוין ורק מלאכה שאצל״ג היא‪ ,‬אכל אי‬
‫>םא( להטביל כלים שלא גשתמשו הנכרים בהם לא ניחא לי' לא הוי רק כאינו מתכוין ומותר‬
‫אלא בצונן שנאמר וכל אשר לא יבא באש תעבירו לר״ש אפי׳ כשאר איסורין היכא דליכא חיוב‬
‫במים וכן הכלים שנשתמשו בהן באור או בחמין מיתה עי' חי' ר״ן ר״פ הנחנקין א״כ שפיר הוי‬
‫אחר הכשרן צריכים טבילה ואין דין טבילת מצי הר״ן לומר משוס פסיק רישא דל״נ לי' שרי‬
‫כלים רק בכלי סעודה והם של מתכת או של עכ״ל‪ ,‬ולא זכיתי להכין זה‪ ,‬הא הר״ן עצ מו‪.‬פ'‬
‫שמחופים באבר או בשאר מין שמונה שרצים כ׳ דכשאר איסורין גם הערוך ס״ל‬ ‫זכוכית או‬
‫מתכת ודוקא שלקחן מן הנכרי אבל שאלן אין דפס״ר דלא ניחא לי׳ אסור והכיא ראיי' מסוגי'‬
‫צריכין טבילה יש מי שאומר כלי שהיה צריך דזכחיס וכ״כ הרא״ש ]עי' מג״א סי' ש״כ ס״ק‬
‫והטבילו קודם הכשר אותה טבילה לא כ'‪ ,‬וכפסקי ריקאנעי סי' רל״א וככיאור מעשה‬ ‫הכשר‬
‫מהניא דהוי כגר שטבל עד שלא מלו‪ ,‬ממנין תרי״ג כצלאל שם כדכרי הר״ן[ א״כ לא הוי מצי הר״ן‬
‫לסמ״ק‪ a o ) :‬כתב סמ״ק והר״ן וצריך להעביר לומר לשרי משום פסיק רישא דלא נ״ל וצ״ע‬
‫החלודה מן הכלי קודם הליבון או ההגעלה כדתניא ]ועי' כנתיב חיים לסי' רמ״ח שכ' כפשימות שזהו‬
‫בספרי אך את הזהב מכאן שצריך להעביר החלודה‪ ,‬גופא כוונת הגמ' מצוה לרכים שאני כקו' מג״א‬
‫ענף מצוה‪) :‬סג‪ 1‬לאבד שם ע״א שנא׳ ואבדתם למה״ע ליכא עכירה כאמת עיי״כ וכצל״ח כרכות‬
‫את שמם מן המקום ההוא וזה נוהג גם בזמן שם וכתשו' מהר״מ שיק חאו״ח כסופו‪ ,‬וכס' לרן‬
‫חכמה על חו״מ סי' א' כלכרי הר״ן[‪.‬‬ ‫הזה אם יכבשו ישמעאל ע״א של עכו״ם או אומה‬
‫כיוצא לה או אם ימכרו גנבים ע״א בלי בטול ו ב ש חוו עכלו כלא לכר מצוה שלא כלין אימהני‬
‫עי' חי' חתס״ו לגימיןלף ל״ח ע״ כ ל״ ה‬ ‫צריך שיכוין ישראל שלא לזכות בה‪ ,‬ממנין תרי״ג‪:‬‬
‫)סח עוד יש בכלל ואבדתם את שמם שאנו חייבים מצוה שאני‪ ,‬וכע״א ל״ה המשחרר עכלו‪ ,‬וא״ל‬
‫כאן יותר‪.‬‬ ‫לכנות שם בזוי לע״א כדאשכחן בקרא שקורא‬
‫לע״א שקוץ שנאמ' את שקוציהם ואת גלוליהם )אות ע״א( מצות כרכת כהנים כנשי״כ ]מו[‬
‫וכו' מלכרי רכינו מכואר‬ ‫וכתיב שקוץ בני עמון והמבזה את ע״א הוא מכבד‬
‫את בוראו‪ ,‬ענף מצוה ‪) :‬סד!( לשבר מצבות ע״א לס״ל להמצוה לווקא כנשי״כ‪ ,‬והישועות יעקב‬
‫שנא׳ ואת מצבותם תשברו‪ ,‬תרי״ג‪) :‬סס לגדע ע״א ס״ק יו״ל כ' וז״ל אמנם אם נשי״כ מעכב אף כליעכל‬
‫שנא׳ ואשריהם תגדעון‪ ,‬ממנין תרי״ג‪) :‬סס לשרוף אני מסתפק מאל לאפשר כיון ללא ילפינן רק‬
‫אשרה שנאמר ואשריהם תשרפו באש‪ ,‬ממנין תרי״ג‪ :‬מקרא לוישא אהרן את יליו אל העם נוכל לומר‬
‫)סח סט( להשמיד במותם שנא׳ ואת כל במותם לאינו מעכב בליעכל‪ ,‬או איפשר מעכב כיון להוא‬
‫תשמידו ליתוץ מזבחותם שנא׳ ואת מזבחותם היקש גמור כש״ס‪ ,‬וכן כ' חכם אחל כתשוכותיו‬
‫תתוצון‪ ,‬ממנין תרי״ג‪) :‬ע( לעבד כלים שנשתמשו עכ״ל‪ ,‬וכוונתו על הנוכ״י מהלו״ק חאו״ח סי' ה׳‬
‫בהם לע״א שנ׳ אבד תאבדון את כל המקומות שלעתן לנשי״כ אפי' כליעכל היכא לא״א כנלון‬
‫אשר עבדו שם הגוים את אלהיהם ופי׳ רז״ל שלו ג״כ מעכב הלוכן וחולק על השכו״י לס״ל‬
‫שבכלים שנשתמשו בהם לעיא הכתוב מדבר‪ ,‬ממנין להוי אסמכתא עיי״ש שסיים כזה״ל ועכ״פ לכר‬
‫תרי״ג‪) :‬עא( מצות ברכת כהנים בנשיאות כפים פשוע אצלי שנשי״כ עיכוכא והלמ״מ כמש״כ‬
‫ןטו[ דלמדו רבותינו כה תברכו בנשיאות כפים‪ ,‬הרמכ״ם כן למלו מפי השמועה ממשה רכינו וכו׳‬
‫וכתיב נמי וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם עיי״ש‪ ,‬ועי' שו״ת יהולא יעלה חאו״ח סי' מ״א‬
‫ויש להגביה הימנית קצת על השמאלית דידו כתיב שמישכ עפי״ז לכרי ר״י שכמג״א רסי' קכ״ח‪,‬‬
‫ולעתו למה״ת המ״ע לכרך הכהנים את ישראל‬ ‫כדכתב‬
‫ככל מקום וככ״ז אף־ כלא תפילה וכלא לוכן עיי״כ כאורך‪ ,‬וכארחות חיים החלש כסי׳ קכ״ח סעיף‬
‫י״ל כהג׳ הג׳ מהרש״ם ז״ל כ' יז״ל כשו״ע התני' פסק שלא ישאו הכהניס יליהם על אחר הכרכה‬
‫כלי שתהי' עוכר לעשייתן‪ ,‬אכל מצאתי כפענה רזא פ' נשא כהג״ה שאין נשי״כ עיקר המצוה רק‬
‫הכרכה והוי שפיר עוכר לעשייתן‪ ,‬ומלנקע קרא שאו יליכם קולש ואח״כ וכרכו את ל' לכן יש לישא‬
‫כפיו קודם הכרכה עכ״ל הרי שגס הפענח רזא ס״ל כהשכו״י‪.‬‬
‫והתוספ' סנהלרין לף ל״ה ע״כ ל״ה מעם מזכחי כ׳ כתי׳ כ' לשאני נשי״כ לפי שהרג כיליו ואין‬
‫קעיגור נעשה סניגור‪ ,‬והפמ״ג כא״א ס״ק נ״ו רמז לתוספ׳ אלו ונראה מלנריו שאף לפי‬
‫תי׳ זה רק מלרכנן פסול ]ועי' שו״ת פני מכין חאו״ח סי׳ כ״ה נתיב ג' אות ג'‪ ,‬וכשו״ת צכי‬
‫תפארת סי׳ ח' אות כ'‪ ,‬וכסי' ל״כ[ ומכואר לע״י שאינו יכול לישא כפיו מחמת שהרג את הנפש‬
‫כהס ואין קסיגור נע״ס עי״ז אנו מכעלין לגמרי כרכת כהנים מ״ע לאו'‪ ,‬ואי נימא כשכו״י ופענח‬
‫רזא הנ״ל לנשי״כ היא אסמכתא ואינה מעיקר המצוה למה נכפל העיקר להיינו הכרכה מפני‪.‬הפפל‬
‫המצוה‪ ,‬והוי ממש כנלון הנוכ״י כמי‬ ‫שהיא נשיאת כפיו‪ ,‬וע״כ לנשיאות כפיים ג״כ הוא מעיקר‬
‫לאין‬ ‫שיליו מרתתין שמעכב כרכת כהנים‪ ,‬הה״ל כאן כהרג הנפשכיון שאין יכול להגכיהס משוס‬
‫קפיגור נע״ס‪ ,‬ממילא נתכגיל כל המצוה‪ ,‬ומוכח לפי״ז מתוספ' אלו ג״כ כנוכ״יורכינו ז״ל וכמש״כ‬
‫‪-‬‬ ‫ג״כ הפמ״ג למבואר מלכריהס לעיכוכא‪.‬‬
‫והפמ״גהכיא שם לכרי הגאון המפרש כירושלמי גיפין פ' הנזיקין ה' פ' כתוספ' ל״ה שלא תאמר‬
‫לשפיכות למיס חומרא כעלמא היא‪ ,‬ואס עלה לא ירל‪ ,‬או אמרו לו לעלות׳ חייב‬
‫למיס ופו׳ והעיר עליו מתוספ'‬ ‫לעלות‪ ,‬וכהכי איירי כירושלמי שלא תאמר פלוני שופך‬
‫‪- ■-‬‬ ‫הנ״ל עיי״ש‪.‬‬
‫ילי‬ ‫'‬ ‫■‬
 ‫ספר ‪b n n n‬‬ ‫פרה ה‬ ‫^ א ר יחרדא‬ ‫‪6‬־‪4‬‬
‫כדכתב רמב״ם וכן ראוי על פי הקבלה‪ ,‬ענף מצרה ;‬
‫זלי נראה בס״ד די״ל דתלי' ג״כ בשני תירוצי‬
‫>עב( התפלה מצ״ע מן התורה ]טז[ וכתיב ועבד תם‬
‫חוספ' דלתי' א' ס״ל להוספ' ג״כ סברה‬
‫את ה׳ כדכתיבנא וכיון דנקט לשון עבדות למדר‬
‫דאין קמיגור נע״ס‪ ,‬אבל הוא רק מכה הומרא‬
‫רז״ל דצריך שיהיו ידיו של אדם בתפלה זו על זו ע ל‬
‫כיון דעיקר נשי״כ הוא רק אסמכתא א״כ לא‬
‫לבו כעבד לפני רבו‪ ,‬ענף מצוה ‪> :‬עג( וכתב רביבר‬
‫שייך לאסור מדינא רק מכה הומרא לפסלו וממילא‬
‫אברהם בנו של הרמב״ם דה״מ בשלש רא שונות‬
‫דלתי' זה באמת קם דיכא דגאון ז״ל דאס עלה‪,‬‬
‫ושלש אחרונות‪ ,‬אבל באמצעיות שהם שאלה צ רי ך‬
‫או אמרו לו לעלות הייב לעלות כיון דפסולו‬
‫שיהיו פרושות כדרך השואל דאשכחן בתפלת אבר הם‬
‫רק מהומרא‪ ,‬ובתי' הב' ס״ל כנוב״י דנשי״כ היא‬
‫הרמותי ידי אל ה׳ ותרגמו ארימית ידי בצלר‬ ‫מעיקר המצוה א״כ הוא באמת לעיכובא מכה‬
‫ובתפלת משה אפרוש כפי אל ה׳ וכתיב כ א שר‬
‫דאין קעיגור כע״ס דהו״ל כמי שאין לו ידייס‬
‫ירים‬
‫וכנידון הכוב״י ז״ל‪.‬‬
‫חכינו בס״ד להבין דהא דפסולכהן שהרג את הנפש אי הוי מן התורה או לא‪ ,‬תלי׳ בזה‪ ,‬אי נ שי״ע‬
‫היא מעיקר המצוה אז פסול מה״ת או עכ״פ מדברי קבלה כמש״כ הפמ״י דהוי כדאו'‪ ,‬ו אי‬
‫נשי״כ אינו מעיקר המצוה אז הוי רק מדרבנן מה שאינו מברך יברכך ע״י נשיאת כפיו‪ ,‬וגם ב שו״ת‬
‫כתב סופר חאו״ה סי׳ י״ג הסכים בנדון הכוב״י במי שידיו מרתתין דנשי״כ הוא דאו׳ ולעיכובאנאמר^‬
‫ואס לא נשא כפיו לא עשה מצוה כלל‪ ,‬ונתן שס כמה עצות למי שידיו מרתתין איך יתנהג בשע ‪p‬‬
‫הדוכן עיי״ש‪.‬‬
‫ובן מוכה לענ״ד מריעב״א סוכה דף ל״א ע״ב‪ ,‬ור״ה דף כ״ה ד;ה אלא מעתה שכ׳ אבל מורי ז״ ל‬
‫מפרש בשס רבינו הגדול דכל היכא דאמרינן האי להודא קאי וכו׳ שאני התס דצריך פרי שח‬
‫כפיים וכיון שהכל עושה עס פרישת כפיים וכו׳ עיי״ב מבואר דהוא מדאו' מן המצוה דהא מה״;^‬
‫עובר בבל תוסיף עיי״ש היעב‪] ,‬עי׳ הגהות הג׳ מו״ה אלעזר לנדא ז״ל על ^מס׳ יומא ד ״ ה‬
‫ברא״ש פרק יוה״כ סוף סי׳ כ׳ לענין עמידה או מעכב‪ ,‬ועי׳ ישמח משה פ׳ נשא בעעס נשיא ‪p‬‬
‫‪:‬פייס ברגלים[‪.‬‬
‫ובישי״ע הנ״ל ס״ק ה׳ הביא דעת הגאונים להשוות דעת הרמב״ס ש פסק דקודס שיחזיר פטו לברך‬
‫ברוך אתה וכו׳ דכוונתו דיתחילו לומר אשר קדשנו בקדושתו של אהרן בעוד שפניהם להיש^‬
‫ואח״ז יחזרו פניהם ויאמרו וציוונו לברך את עמו ישראל וכו׳ והעעם דקיי״ל דדווקא עובר לעשייתן‬
‫כפיו ואה״כ מברכין לענין הברכה הוי קו ד ע‬ ‫מברך ולא קודם דקודס‪ ,‬וכיון דאהר החזרת פנים נושא‬
‫דקודם שהרי צריך עוד החזרת פנים ונשי״כ בין הברכה שעל ברכת כהניס ובין ברכת כהניס ע צ מו‬
‫ואס נברך אחר נשי״כ הרי נושא את כפיו בלא ברכה‪ ,‬ונשיכ״פ הוא מן המצוה‪ ,‬ע״כ מתחילין א שר‬
‫קדשנו בקדושתו של אהרן דהיינו נשי״כ‪ ,‬ואח״כ מחזיר פניו ונושא כפיו‪ ,‬ומסיים וציוונו וכו'‪.‬‬
‫‪ 1‬מנהגינו שהכהנים נו״כ קודם תיכף בעת חזרת פניהם ואח״כ מברכין ברכה זו‪ ,‬ולשון הש״ס מגיל ה‬
‫כ״ז ״ולא נשאתי כפי בלא ברכה״ משמע שבירך קודס נשי״כ כיון שגם הוא מן ה מנו ה‬
‫ראוי שיברך קודם‪ ,‬שוב ראיתי לאבי זקיני הגאון מו״ה ארי' ליבוש אבדק״ק אמשערדם שכתב כן‪,‬‬
‫ואמנם אין בידי לסתור המנהג‪ ,‬אבל במקום שלא נהגו כן שיברכו קודם נש״כ ‪.‬וברגע זו ישאו כ פי ה ס‬
‫ויתחילו לומר יברך‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬מבואר דשני מנהגים תלוין ועומדים אס נשי״כ היא מהמצוה^‬
‫והמנהג שהביא הוא כדעת הפענח רזא רק שהוא ז״ל ס״ל שהיא מעיקר המצוה כדעת התני' ונו ב ״‪,‬‬
‫ז״ל‪ ,‬ומ״מ מוכח מדברי הישו״ע דאף דנימא דנשי״כ היא מעיקר המצוה‪ ,‬מ״מ אין הכרה שיעכ‪;5‬‬
‫בדיעבד‪ ,‬דהא הוא ז״ל בעצמו נסתפק בס״ק יו״ד הנ״ל אס מעכב או לא עיי״ב‪.‬‬
‫)אות ע״כ( התפילה מ״ע מה״ת ]עז[ וכו׳ וכ׳רבינו אברהם וכו׳ צריך שיהי' ידיו פרושות וכו'‪ .‬ב תו ל ה‬
‫משה לרבינו חתס״ו פ' בשלח בפסוק והי׳ כאשר ירים משה את ידו שכ' עפי״ץ‬
‫דנר נפלא ותודה״ק דלכאו' קשה וכי משה רבינו ע״ה לא הי׳ כיהושפע שנצח המלחמה במה ש א מד‬
‫מקודם הודו לד׳ כי מוב כי לעולם חסדו‪ ,‬ערס שנצח ובלי תפילה‪ ,‬ולמה הי׳ צריך משה רבינו תפיל ה‬
‫להחליש את עמלק ולא בעח שבוודאי יצליח והי' לו להודות ולא להתפלל‪.‬‬
‫אד י״ל העעס שישראל לא הי׳ זכאים שרפו‪ ,‬ידיהם מן התורה‪ ,‬ומנסים את ד׳ ומריבים עמו א״כ לן^‪-‬‬
‫הי' בעוח בלי תפילה‪ ,‬וע״כ הי׳ מתפלל באמת רק על ישראל שיתן ד׳ בלבבם לשוב אל ד'‪ ,‬ע ״ ד‬
‫והכן לבבם אליך אז ממילא ינוצח עמלק ברוממות אל בלי תפילה‪ ,‬וזהו והי׳ כאשר ירים משה ^ ‪p‬‬
‫ידו להתפלל על ישראל וגבר ישראל שנשמע תפילתו והי׳ משעבדים לבם לשמים‪ ,‬וכשראה משה עד‬
‫גבר ישראל השב כי הוכן לבס אל ד' ומעתה הניח ידו רוצה לומר הגיח ידיו זה על זה לעשו ‪p‬‬
‫כהודי' לד' כי פוב כי ל״ה ויפול עמלק ע״י שירות ותשבחות‪ ,‬אך מיד חזרו בעוה״ר ולא שיעבדן‬
‫לבס לאביהם שבשמים ולא הועילו שירות ותשבחות של משה רבינו ע״ה ע״כ וגבר עמלק ימ״ש ע ך‬
‫שחזר והריס ידו בתפילה על ישראל ע״כ תודה״ק ז״ל‪ ,‬ועד״ז פי' בשבע מיהודא פ' בשלה ובג״ל­‬
‫יוצאים ביד רמה שהתוה״ק מספרת שבחן של ישרחל שישראל עם קדוש הי׳ משעבדים לבס לאכיהש‬
‫שבשמים וידם נשואות למעלה בתפילה והיינו ובנ״י יוצאים ביד רמה עכ״ד‪.‬‬
‫‪ DM‬אני בעניי פירשתי בזה המסורה פ׳ לך הרימותי ידי‪ ,‬הרימותי קולי ואקרא‪ ,‬הרימותי בחור מ ע ס‬
‫דהנה התרג' מפרש ארימת ידי בצלק עי' רמב״ן בפסוק אל תירא אברס שהי' עדיין מתיירא מ ן‬
‫המלכים פן ירבו צבאותס עליו הס או העומדים תחתס ובמלחמה ירד ונספה עיי״ב והכוונה ל ענ״ ד‬
‫י‬ ‫׳ ׳‬ ‫׳‬ ‫•'‬ ‫־‬
 ‫כד‬ ‫באר יד‪,‬ודא‬ ‫‪n-sns‬‬ ‫ספד ח ר די ם‪:‬‬
‫ירים מ שהיוו ובתפל״ שלמה־ ויפרוש כפיי השמיט׳ ידיו מ !‪ ,‬ווהו הורה המסורה להדז קו' הג״ל‬
‫ענףמצוה‪ nw :‬מצוה להציל ]י![ ה ניי ר » ז טיייו למה הגביה ידיו״ ומהי! הרימוהי קולי‪ .‬ואקרא״‬
‫להרוג את חברו אפ׳ ‪ 3‬אחד מאבייי ש ’ ייי ר ״ני*' שעדיין הי׳ צריך לתפילה משוס הרימותי בר‪,‬ור‬
‫והחזיקה במבושיו היינו הריגה שמבושיו מקו׳ שיש בי מעס״ שלא ירבו המלכיס צבאוהס עליו הס או‬
‫סכנת נפשות וכתיב וקצותה את כפה מנין שאם העומדים תחתיהן כרמב״ן ועדיין לא גגמלה‬
‫אינו יבול להציל בכפה בלבד שחייב לה= ” י ישועתו עד שהובעה באמת אל תירא אברס‬
‫■‬ ‫כנ״ל‬ ‫בנפשה ת״ל לא תחום עיניך ואם יכול להצילו‬
‫באחד מאבריו והצילו בנפשו הרי זה שופך דמיט׳ )אות ע״ד( מצוה להציל ]יז[ ונו׳ דעת הרא״מ‬
‫דהא דאס יכולין להציל נ א'‬ ‫ומטעם רודף הורו ז״ל באשה המקשה לילד לחיזיר‬
‫העובר במעיה בין בסם בין ביד מפני שייא טיייו מאיבריו שאין הורגין אותו הוא דווקא■ כשאר כל‬
‫אחריה להרגה ואם הוציא ראשו אין נוגעים בי אדם אבל בנרדף עצמו אף דיכול להציל ‪ 3‬א׳‬
‫שאין מחין נפש מפני נפש שזהו טבעו של עולט מאיבריו א"צ לדקדק גזה עי' מל"מ סוף ה'‬
‫ואחד הרודף אחר חבירו להורגו או על אחד מכל סובל‪ ,‬והקשו עליו מסנהדרין מ״ע דא״ל הי' ל־ו‬
‫העריות שיש בה כרת לבועלה או אחר הזכיי לכא להציל נ א' מאיבריו‪ ,‬ובשו״מ מהד' תליתאי ח״ג‬
‫עליו אבל הרודף אחר בהמה לבא עליט ^י י׳יז סי' מ״ע^ ונמהד' רניעא ח״א סי' מ״נ‬
‫מיישנו עיי״ג‪.‬‬ ‫לעשות אחת מכל עבירות שבתורה אפי׳ לעכיי ^״א‬
‫והוי״)* סו״פ אלועונרין פי' מש״א נג מ׳ ש ס ע״ ה‬ ‫אין מצילין אותן אפי׳ כאביי “‬
‫שה״ל נשנת‪ ,‬היינו‬ ‫מותרוכו' ניוה״כ‬ ‫בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות והעובר זוז‬
‫ויכול להציל הנרדף ולא הצילו אפי׳ באחי מאכייי כרודף אתר זכר או נערה המאורסה‪ ,‬והקשה‪.‬‬
‫של רודף או אפי׳ בנפשו ביטול עשה זה מלכי הרא״ש א״כ מאי אריי' ע״ה אפי' ת״ח נמי^‬
‫שעבר על שגי לאוין שהם לא תחוס עיניו ילא ונוידנר משה פ' תצא כוז״ל ולענ״ד י״ל דזה וודאי‬
‫תעמוד על דם רעך כמו שנכתוב בלאיין יעינשי ’ ת״ח שרודף אחר זכר או נערה המאורסה אסור‬
‫גדול מאוד כאלו הוא מאבד נפש מישראל* ספי להרגו דמסתמא לא כימא דרודף לענור ענירה‬
‫אלא תלינן נמעשה היתר שלקחה ממונו ורודף‪,‬‬ ‫החינוך ממנין תרי״ג*‬
‫להציל ממנה וכדומה ולא משכחת נת״ה להרגו‬
‫הצילה עצמהונשמעה ונרחה ממנו‬ ‫כשנודע כנירור שראינו שרצה לנא עלי' נ ע״כ והיא‬ ‫אלא‬
‫עכ״ל ודפח״ח כישוג דעת הרי״ף‬ ‫רודף אחרי'‪ ,‬אנל ע״ה מסתמא תלינן לי' כעבירה‬ ‫והוא‬
‫נמלתא דמסתכר‪.‬‬
‫אחר העריות שמותר להצילו כנפשו‬ ‫ובמל״מ פ' כ״ד מה' שנה הניא ראיי' מהרי״ף הנ״ל דרודף‬
‫דמותר להרגו כשבת‪ ,‬עי' שעה״מ ׳ שס וננונ״י מהדו״ת חו״מ סי' ס' הקשה בהג״ה מאו״ח‬
‫סי' ש״ו שאין אומרים חעא בשביל שיזכה תכירו להלל שבת עיי״ב כהג״ה שס ]עי' שו״ת דברי חיים‬
‫ח״ב חאו״ח סי' כ״ד מש״כ לחלק בין האי דסי׳ שכ״ח וסי' ש״ו ולפרש כוונת העו״ז ומג״א שגם‬
‫דעתס כן דבסי' ש״ו מיירי באונס באופן שתשתקע בעבירה‪ ,‬אבל בשביל פ״א באונס אין לחלל שנת[‬
‫]ועי' ברית משה על הסמ״ג לאוין ל״ת ס״ז אות ג' בדברי המל״מ ה' שבת הנ״ל בענין ספיקו‪ .‬מש״כ‪,‬‬
‫והביא בזה מכמה אחרונים ולא ראה תשו' נוב״י הנ״ל‪ ,‬ועי' שבות יעקב ח״ב סי' קפ״ז‪ ,‬ותשו' מוות‬
‫יאיר סי' ל״א‪ ,‬ומעשי למלך ^על רמב״ס ה' כלי מקדש פ״ב דף רכ״ו[‪.‬‬
‫ועי' שיעת מקובצת כתובות דף ל״דד״ה ואם תשאל כיון שלא חתר המחתרת וכו' דמשם מבואר דאפי׳‬
‫אינו יודע אס כבר עבר הרודף העבירה או לא‪ ,‬שמותר להרגו עיי״ב והיינו להנ״ל בע״הכסהמא‬
‫ובת״ח באין במה לתלות לזכות וכנ״ל‪.‬‬
‫ורבען דייק וגריס ‪,,‬להציל מן הרודף אחר חבירו להרגו" משמע שצריך שיתברר לנו שרוצה להרגו‪,‬‬
‫והיינו בנתברר לנו שרודף להרגו אז אין חילוק‪ ,‬אבל‪.‬בלא נתברר יש חילוק כדעת הרי״ףכנ״ל‪.‬‬

‫מצות עשה מן התורה התלויות בידיס ובכל הגמי ובזמן‪:‬‬

‫א ל ש בו ת מכל מלאכה ביים‪ ,‬השבת שנא׳ וביים )אוס ג׳( לש‪3‬ות ממלאכה ביו״ת ]א[ וכי'‪ .‬רני ט‬
‫‪ 1‬״ל‪ ,‬סידר מקודם לשכות מכל‬ ‫השביעי תשבות‪ a > :‬וביים‪ .‬הכפורים‬
‫שנאמר שבת שבתון הו א‪ ,‬לנ ס ‪ :‬ו נ ד ה י ד חו לשבי״ מלאכה ביום השבת‪ ,‬ואח״כ וביום הכפורים‬
‫ממלאכה ביו״ט !א; ראשון של פסח יבשבי׳י’ ״ י י שנאמר שבת שבתון הוא לבס‪ ,‬ואח״כ לשבות‬
‫ובראשון של סיבית ובשמיני שלי וביום חג שבי®״ ממלאכה ביו"» ראשון ש״פ וכו׳״ ועפ״י הסדר‬
‫ובאחד לחדש השביעי שהוא ר׳׳ה שבכל א■ מששה הו״ל להתחיל מיו״ע ראשון של פסה ושבועות‬
‫ור״ה ויוהכ״פ וסוכות״ מ״ש שסידר יוהכ״פ בהדי‬ ‫ימים אלי נאמר שבתון מקרא קד» ״י א‬
‫שבת״ חון מהסדר הכתוב בתורה‪.‬‬ ‫שלד‪“.‬‬ ‫‪.‬‬
‫נ״ל שכיון בזה למש״כ מהרש״א נח״א ריש‪ .‬יומא ח״ל קדושת יוהכ״פ הוא בגדר קדושת שבת״‬
‫‪.‬ויוהכ״פ נקרא שבת אבתון כמו השבת״ משא״כ שאר יו״ט שלא נקרא רק שבתון״ וזה שנת‬
‫לנו השי״ת יו״ט ששה דהיינו ר״ה יום א׳״ ושני ימים סוכות‪ ,‬ושני ימים פסח״ ויום א' שבועות‬
‫שהם קצת בדמיון ימיי חול שמותר בהן מלאכת או״נ‪ ,‬ונתן לנו יו״ט יוס זיין ביוהכ״פ שהוא כדמיון‬
‫קדוש' שבת שאסור בכל מלאכה וכו׳ עיי״ש דרכו בקודש בזה ]ובתורת משה לרבינו חתס״ו ז״ל פ׳‬
‫בשלח בפסוק גד לבן כתב עפי״ד המהדש״א ענין נפלא ומ״מ‪ ,‬א״ל לעיי' בה״ק[‪,‬‬
‫]לזה סידר רבינו ז״ל סדר זה מקודם שבת ויוהכ״פ בהדדי‪ ,‬דתרווייהו שבתות י נינהו‪ ,‬שבת‬
‫לגבי‬
 ‫■פמד ףין ד דיי כ ‪£‬‬ ‫»*‪ pn‬ד‪.‬‬ ‫ידודא‬ ‫‪it‬‬

‫שלתה‪ ,‬וכתיב גו?ו אך אשר יאכל לבל נפש הו א‬

‫לגני חול ויוהפ״פ לנכי ימים מוכים וככ״ל‪.‬‬
‫לבדר יעשה לכם ‪> :‬ט( בכל אחד משמנה י מ י ס‬
‫חזגה הלמב״ס נמנין המלות מלוה קנ״ט כ'‬
‫אלו מצוה להוסיף מחול על הקדש בכניסתו ובי צי א תו‬
‫בזה״ל הוא שליוונו לשנות ביום הראשון‬
‫דאכולהו כתיב מערב עד ערב תשבתו ש ב תכ ס‬
‫מקרא קודש פ' בא כפירושו קדשהו והוא שלא‬
‫כדאיתא פרק בתרא דיומא‪ ,‬ממנין תרי״ג לרשב״ץ ‪.‬‬
‫תעשה בו כל מלאכה אלא מה שמיוחד לאכילה‬
‫)י( כתב רמב״ם העושה סוכה אינה מברך ב ש ע ת‬
‫בלבד כמו שביאר הכתוב‪ ,‬וכבר קדם לשון אמרם‬
‫עשייה אלא בשעה שיושב בה ובצווי אחרון ש הו א‬
‫שבת כ״ה האי שבתון עשה הוא כלומר כל יו"מ‬
‫גמר המצוה מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לי ש ‪3‬‬
‫שאמר השם בו שבתון הוא כאלו אמר שבות או‬
‫בסוכה‬
‫תשבות וכו' וכן במלוה ק״ס וקס״א וקס״ו‬
‫תפס לעשה מקרא קודש‪ ,‬ולפעמים תופס לעשה שבתון‪] ,‬עי' שו״ת ערוגות הבשם למורי ז״ל ח או ״ ת‬
‫סי' קע״ז אות ה׳ מש״כ בעכיןעשה דיו״ע[‪.‬‬
‫וב' הברוך טעם בדין עשה דל״ת פ״ו דלפי״ז י״ל דאף המ״ד שחולק אדרב אשי וסובר שאין לחשו ‪5‬‬
‫שבתון לעשה כיון שנאמרה שלא בלשון ליווי‪ ,‬מ״מ מקרא קודש הוי עשה שאמירה בלשון ציווי‬
‫בפ' בא מקרא קודש יהי' לכס‪ ,‬ובפ' אמור מקרא קודש יהי' לכס אשר תקראו א ת ס‬
‫מקראי קודש‪.‬‬
‫ונפן׳׳מ גדולה יש בזה‪ ,‬דאס העשה רק ממקרא קודש היינו להחזיק היום בקדושתו ולמנוע מלע שות‬
‫מה שהוזהר עליו‪ ,‬אבל אם באים לדון על איזה מלאכה אס אסור‪ ,‬צריכים מקודס פסוק א ח ד‬
‫המורה לנו האיסור ואז ניתוסף עליו גס כן העשה דמקרא קודש‪ ,‬אבל למ״ד שהעשה נלמדת מ שבחוי‬
‫דהוי כאלו כתיב שבות‪ ,‬או תשבות היא בעצמותה פתרונה על שבותה שישבות האדם מכל מלאכה^‬
‫והדמיון בזה פלוגתת רבא ורב אשי דלפי״ז י״ל דגס רבא מודה שיש ביו״ט עשה הנלמדת מ מ ק ר א‬
‫קודש ואס לא הי׳ מיעוט שאסור שריפת קדשים ביו״ט הוו״א דשריפת קדשים דוחה ל״ת דיו״ע ו תו‬
‫לא משכחת שיהי' איסור הבערה ביו״ט בכלל ל״ת כל מלאכה הנאמר ביו״ט דפסחים מ״ז איתא דא^‬
‫אמרינן הואיל לא משכחת הבערת עליס כ״א בעצי איסור הנאה דלא חזי לצורך יו״ט‪ ,‬אמנם שריפ ת‬
‫קדשים מותר ביו״ט גס בעלי איסור הנאה הי' שייך הואיל דחזי לשרוך בו קדשים דמלות לאו להיכות‬
‫נתנו‪ ,‬וכיון שבזה מולא הבערה מכלל ל״ת כל מלאכה דיו״ט ממילא ליכא כלל עשה בזה מ מ ק ר א‬
‫קודש שאין להמציא ממקרא קודש עשה כ״א על דבר שיודעים מקודם איסורו מפסוק‪ ,‬וזה איכו‬
‫לגבי הבערה לאותו הוו״א דשייך בי' הואיל ויוצא מכלל הלאו דל״ת כל מלאכה‪ ,‬לכך מצריך ר ב א‬
‫ללמוד מקרא איסור שריפה קדשים ביו״ט‪ ,‬אבל רב אשי חידש דשבתון עשה הוא שמשמעותה ל ד ע תו‬
‫צמו שבות או תשבות שהיא ^‪.‬יווי מבוארת בעצמותה על השביתה מכל דבר שהיא מלאכה‪ ,‬ובכללה ג ס‬

‫תר״ד‪ ,‬ובתשו' פני מבין חאו״ח סי' קל״ו[‪.‬‬

‫ונ״ל בס״ד דיש עוד נפק״מ בזה לפימש״כ במנ״ח מלוהרל״ד בשם רמב״ן דשבתון כולל אך רק מ ת‬
‫שהוא עמל וטורח עי' רמב״ם והה״מ פ״ב מה' שבת‪ ,‬וגם ביו״ע הוי כן דלשון שבהון מוכח‬
‫העמל ועורה אך שאינה מלאכה עיי״ש א״כ אי רק מקרא קודש היא העשה א״כ אין על ה ע ת ^‬
‫וטורח עשה רק על מלאכה גמורה‪.‬‬
‫וכתב עוד המנ״ח שס דלרשב״א יבמות דך ו׳ דלא קאי עשה דשבת רק על אבות מלאכות לא כג^‬
‫לאו דמחמר כיון דאינו בכלל אבות מלאכות רק לאו בפני עצמו‪ ,‬נראה דחולק על ה ר מ ב״ן‬
‫דאין בכלל שביתה חון מאבות מלאכות עיי״ש‪.‬‬
‫ובשעה״מ פי״ב מה' עכו״ם הביא דלהחינוך ורמב״ס העשה דיו״ט הוא מקרא קודש‪ ,‬והקשה לשיכג^‬
‫ר״י איש ירושלים שבתוספ׳ קידושין דך ל״ד ד״ה מעקה נימא כל שישנו בלאו דכל מ ל א ע‪-‬‬
‫ל״ת ישני בעשה דמקרא קודש וליחייבו גס במ״ע עיי״ש‪.‬‬
‫ולהנ״ל א״ש דר״י איש ירושלים הולך וקאי שם אליבא דרב אשי דיו״ט הוי עשה ול״ת וס״ל דשבתרן‬
‫הוי העשה ובזה ליכא כל שישנו‪ ,‬דבאותו פסוק לא נאמר איסור מלאכה‪ ,‬ואך דמקרא קוד^ן‬ ‫׳‬
‫בוודאי הוי עשה דהוי בלשון ציווי כדעת רבה‪ ,‬ובעשה דמקרא קודש שייך כל שישנו וליחייבו‬

‫־‬ ‫•‬ ‫‪L//‬‬ ‫׳‬ ‫‪. 11‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‘ וך קדשים כדעת רנלז׳ יין ‪--------------‬‬
‫הוא העשה דשבתון‪ ,‬ובזה ליכא כל שישנו דלא ^איתקוש למלאכה בחד קרה‪ ,‬פנ ‪./‬‬
‫נשים חייבות באמת בעשה דיו״ע דהיינו מקרה קודש מכל כל שישנו כקושי ה^עה מ ך ‪P‬‬ ‫לפי״ז גסי נשים‬
‫‪id‬‬ ‫כד‪.‬‬ ‫יהוד«‬ ‫מיק ה‬ ‫ספר‬
‫מי שלקח לולי‬ ‫)אוה י״א( ליטול לולב ]ב[ וכו'‬ ‫בסוכה והישיבה היא^ ממנין ^תרי״ג והעשייג יי א‬
‫ומיניו בלילה ואחזו עד שטלה‬ ‫)יא( ליטול לולב ןב[ כחג מסוכות‬
‫מצוה‪..........: .‬‬
‫ענף ‪....‬‬
‫והאיר היום אס י‪5‬א משום דכתיב וליןהחס וכו'‬ ‫שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר‬
‫והלקיהה הי' בלילה כ' בשו״ת מהנה חיים ח״ג סי'‬ ‫וגר‪) :‬יב( למדו רז״ל בפ״ב דחגיגה ]ג[ דחוה״מ‬
‫נ' שנאמר שהחתס״ו ז״ל עם הגאק ר' בונם איגת‬ ‫אסור בעשיית מלאכה מן התורה רק בדבר האבד‬
‫פלפלו בזה ולא ידע מסקנתס‪ ,‬והאריך הוא‬ ‫וכן כתבו רשבים ורמב״ם ורשב״א ועל זה אמרו‬
‫ז״ל בזה‪.‬‬ ‫המבזה‬
‫))‪ D‬אס נתנו בידו קען אס מקרי לקיחה עיי״ב ובחשו׳ יהודא יעלה סי' קפ״ע; ומורי ז״ל בערוגה‬
‫הבשס האו״ח סי' קצ״ד‪ ,‬האריך ג״כ בזה‪.‬‬
‫ע ם אס יוצאין במחובר או דווקא בתלוש ועי' בשו״ת מהרש״ם ה״א סי׳ א' דבריס נאותיס מאד‬
‫בזה‪ ,‬ובשו״ת הרד״ס ]הוא הגאון הגדול מספירז זצ״ל[ חהו״מ סי' ז' באמצע התשובה ד״ה‬
‫ומש״כ החסד לאברהם שכ׳ ג״כ בזה באורך‪ ,‬ובחכמת שלמה סביב שו״ע או״ח סי' תרנ״א סעיף‬
‫ה'‪ ,‬ולענ״ד למש״כ המהר״מ שיק חאו״ח סי' מ״ו ]הבאתיו לעיל במ״ע התליות בידים ובכל זמן אות‬
‫ט״ו[ דוקשרתם דתפילין אין נפק״מ מי הוא הקושר‪ ,‬רק העיקר שיהי' קשורים עליו עיי״ש נלמד‬
‫ג״כ דין זה דלקיחה בלילה‪ ,‬דולקחתס דלולב הוי כמו וקשרתם דתפילין שהעיקר שיהי' בידו תיתי‬
‫מהי תיתי כן הי' נ״ל לכאורה‪.‬‬
‫‪ 1‬בס׳ כמו השחר ]להג' מהר״נ מאושפיצין ז״ל[ באות ג' או״ק ג' כ' וז״ל ופשוע במגביה מציאה‬
‫אתרוג לחבירו אינו יוצא‪ ,‬ואס חבירו א״ל שיצא בו צריך לקיחה אחרת למצוה‪ ,‬וכן האוחז ד'‬
‫מינים מקודם עלות השחר עד אחר עה״ש‪ ,‬עי' סוכה ל״ה ננקע חדא לא מינכר לקיחה‪ ,‬ובדף מ״ב‬
‫כיון דחגבי' נפיח בי'‪ ,‬ובאו״ח סי' תרע״ה בנ״ח עכ״ל ]ואם כוונתו לראיי' מציונים אלו לא הבנתי‬
‫דשם לא קאי על עיקר הלקיחה רק שאינו מינכר אס יש דבר מה בידו‪ ,‬וכן הא דאגבי' אין הכוונה‬
‫דווקא שהוא יגביה‪ ,‬רק דבמה דנקע הלולב רגע א׳ יצא[‪.‬‬
‫)אות י״ב( ל מ ח רז״ל בפ״ב דחגיגה ]ג[ דחוה״מ וכו' והנה אם חוה״מ מקרי יו״ט מצד איסור מלאכה‬
‫כ' הריטב״א בסופה דף ל״ח וז״ל ואגב אורחין שמעינן דחוה״מ יו״ע מקרי מכיון‬
‫ראסור במלאכה‪ ,‬וה״נ משמע בר״פ‪ ,‬ובמגילה דף ה' ע״ב אמרינן גבי פורים יו״ע לא קבילו עלייהו‬
‫לפי שלא יאסור במלאכה עכ״ל ]עי' ס' נפש הי' על מס' מגילה דף ה׳ וי״ז ע״א[ ועוד כ' שם‬
‫אע״ג דיו״ע מיקרי אין אומרים אותו שלא יזלזלו בקדושת יו״ע שיסברו שקדושת יו״ט וחוה״מ שווה‬
‫עכ״ל ]מובא במעה אפרים באל״מ סי' תרכ״ה ס״ק ע׳[ ופן הוכיח בחי' הרש״ש סוכה דף כ״ז ע״א‬
‫ד״ה במשנה ועוד אמר ר״א דחוה״מ מקרי יו״ט‪ ,‬יעי' ביאורי הגר״א באו״ח סי' תק״ל‪ ,‬ובקהלת‬
‫יעקב במענה לשון אות יו״ד ובמג״א סי' תק״ע‪ ,‬ובעו״ז סי' ע״ר ותרס״ט‪.‬‬
‫]וראיתי בהגהות חתס״ו לאו״ח סי' תקצ״ז שכ' וז״ל ודע דפורים כתיב בי' משתה ושמחה ויו״ע'‬
‫ואחז״ל מלמד שאסור במלאכה והייני מיתורא דכבר כתיב משתה ושמחה עכ״ל לפי״ז צ״ע‬
‫בדברי הריטב״א הנ״ל דאין ראיי' מפוריס להוה״מ דשם יו״ע יורה על איסור מלאכה דגם שם אינו‬
‫אסור מצד שס יו״ט דשם יו״ע משמע רק משתה ושמחה רק מיתורא ע״כ קאי על מלאכה‪ ,‬וכיון‬
‫דבהוה״מ אינו חייב במשתה ושמחה לא מקרי יו״ע‪ ,‬וצ״ל דעכ״פ כיון דחזינן דגלי קרא דשם יו״ע‬
‫קאי על איסור מלאכה‪ ,‬ממילא גס בחוה״מ הוי כן כנ״ל[ ועי' תורת משה פ' יתרו‪ ,‬והבאר היטב‬
‫סי' הרל״ט ס״ק ו׳ כ' דאין חיוב לכסות השולחן בחוה״מ‪ ,‬ולהנ״ל דמקרי יו״ט מוכה דצריך לכבדו‬
‫בכסות שולחן כיון ששמו יו״ט‪ ,‬רק שהבאר היטב לטעמי' שהעתיק בסי' ת״צ דברי המג״א דלא‬
‫מקרי יו״ע‪ ,‬ודו״ק‪] ,‬ועי' בסה״ק צמח דוד להצה״ק מדינוב זי״ע בליקוטי אמרים לחנוכה מה שהעיר‬
‫בגמ' ועשאוס יו״ע אף דמותריס במלאכה עייבה״ק[‪.‬‬
‫ובתוספ' חדשים ריש פסחים כ' ליישב קו׳ האבן עזרא שבתוספ' ר״ה דף י״ג ד״ה דאקריבו‪,‬‬
‫עפימש״כ בטעם שאנו קורץ החג בשם פסח‪ ,‬והתוה״ק קורא אותו חג המצות עפימש״ש‬
‫רש״י פ' בהעלותך ויעשו בנ״י את הפסח‪ :‬למה לא פתח בזו‪ ,‬מפני שהוא גנותן של ישראל שכל מ'‬
‫שנה שהי' ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד עכ״ל‪ ,‬וכיון שהתורה ניתנה במדבר ע״פ‬
‫קראה התורה חג המצות כי לא רצה לספר בגנותן של ישראל כי במדבר שם פסח מורה על'גנו תן‬
‫שלא הקריבוהו שם‪ ,‬אבל אחר שעברו המ׳ שנה והקריבו ישראל פסחים אז נקרא גס החג בשם פסח‬
‫כי שם פסה מורה על שם הנס שפסה על בתי בני ישראל‪ ,‬והנס הי׳ ביו״ט בליל ט״ו‪ ,‬וגס מעתה‪,‬‬
‫אינו מורה על גנותן כיון שהקריבו פסחים‪ ,‬וכיון דבימי יהושיע כבר מלו בנ״י והקריבו פסחים ואז‬
‫נקרא גם היו״ט בשם פסה וע״כ כתיב ויאכלו בנ״י מעבור הארן ממחרת הפסח דאז היו״ט עצמו‬
‫נקרא פסה וממחרת הפסה היינו ט״ז שהיא מהרת היו״ט שנקרא פסח ואקריבו עומר והדר אכיל‪,‬‬
‫והא דכתיב בפ׳ מסעי ממחרת הפסח‪ ,‬התם קאי בוודאי על עשיית הפסח דאז בזמן יצי״מ לא הי׳‬
‫‪,‬‬ ‫עדיין יו״ט עכ״ד בשם רבינו בעל קדו״ל זי״ע‪.‬‬
‫‪ 0 M‬לע״ד לא שייך תי' זה רק אי נימא שבמצרים לא הי' אסורים במלאכה כמו שהבין ההוס׳ יו״ט‬
‫בפסחים פי' מ״ה‪ ,‬אבל בלחם שמיס הישיג עליו דאדרבה כוונה הר״ן במש״כ ״ולמחר יהי'‬
‫מותרים במלאכה״ ר״ל למחר שלאחר ט״ו דעלי' קאי‪ ,‬ומורי ז״ל בערוגת הבשם סי' קמ״ו הוכיח‬
‫ג״כ שכן האמת‪ ,‬א"כ להריטב״א הנ״ל כיון שהי' אסורין במלאכה‪ ,‬ושם יו״ט תלי' באיסור מלאכה א׳׳ש‬
‫במצרים הי' יו״ט גמור הן במלאכה והן באיסור המן ושפיר נקרא ״פסח״ כמו בימי יהושיע ויאכלו‬
‫מעבור הארץ ממחרת הפסה‪ ,‬ומה לי מהרת הפסה זה או זה‪ ,‬ועדיין שפיר הקשו התוספ' בשם אב״ע‪,‬‬
‫רק שלא הי' נוהג אלא יום אהד אבל אין נפק״מ בזה דמ״מ יוס ט״ו הי' יו״ט גמור כנ״ל ושפיר‬
‫שייך‬ ‫‪4‬‬ ‫ן‬
 ‫ספר ד ‪ r‬דדי‪b‬‬ ‫‪6‬רר‪ ,‬ה ו‬ ‫ב א ר י הו ד א‬ ‫ו(‪5‬־‬

‫המבזה את המועדות אין לו חלק לעוה״ב לפי שמקל‬ ‫שייך ממהרת הפשה על היו״מ כמו נימי יהושיע^‬
‫ומבזה בעיניו מצ״ע אחת והיא ממנין תרי״ג לרבינד‬ ‫ומוכח‪ .‬מקושי' התוספ' כשס אי״ ע דס״ל דשם יו״גי‬
‫יונה ‪) :‬יג( מצ״ע להשבית החמץ ערב פסח ‪ nj‬קודם‬ ‫תלוי נאיסור מלאכה כריענ״א הנ״ל וגם שהי'‬
‫שעה ששית ולשון הר״ן ריש פסחים זה שאמרו‬ ‫נוהג אישור מלאכה כמצרים כנ״ל‪.‬‬
‫תורה תשביתו יכול להתקיים באחד משני דברים או‬ ‫וראיתי כא״א ]להגה״ק מנועשועש ז״ל[ באו״ה‬
‫שיבטל בלבו כל חמץ שיש לו ברשותו ויוציאנו‬ ‫שי' תק״ל שכ' וז״ל פשוש שהוה״מ מכין‬
‫במהשבתו מרשותו וסגי בהכי מן התורה אפי׳ בחמץ‬ ‫ליו״נו כ' של גליות בכל ההכנות גם שאיגם ראויין‬
‫הידוע לו או אם לא בטלו בלבו כלל צריך מן התורה‬ ‫רק ליו״ע ב' כנהוג עכשיו אצל האוכלים רק מצה‬
‫שיבדוק אחריו בכל מקום שהוא רגיל להמצא שם‬ ‫שמורה בז' ימי פשה ויש הרבה הכנות שעושים‬
‫ויעברנו מן העולם וכו׳‪ .‬ממנין תרי״ג‪:‬‬ ‫בחוה״מ לצורך יו״ש ב' בלבד‪ ,‬ועכ״ז אין חשש כי‬
‫חוה״מ נמשר לחכמי דורות והם ‪.‬קבעו יו״ע ב'‬
‫וכו' עכ״ל‪ ,‬וכ״כ בחי' רעק״א בשי' תקל״ע שעיף‪ 1‬י״א בהג״ה עיי״ש ומיושב בשברה זו קו' הפמ״ג‬
‫שם על המג״א ש״ק י״ד והניח בצ״ע דין זה עיי״ש‪ ,‬ולענ״ד שגס דעת התושפ' מוע״ק דף ס'‬
‫ע״ב ד״ה אין הופרין הוא כן‪ ,‬שכתבו וז״ל ועוד כל ענין מלאכה חמיר עפי יו״ע שני מהוה״מ עכ״ל‬
‫ובהגהות הש״ש ווילנא שם הגיהו דצ״ל ועוד ״דלענין מלאכה" וע״כ מה״נג ממש דחוה״מ משור‬
‫לחכמים והם קבעו יו״מ ב' א"כ ממילא חמור יו״מ ב' דבחוה״מ לא שייך אתי לזלזולי‪ ,‬וביו״ע ב'‬
‫שייך אתי לזלזולי כדברי הא״א הנ״ל‪.‬‬
‫אולס בהג״ה שם מהג' ר' שלמה הכהן הביא לשון הרמב״ן בתורת האדם שכ' וז״ל ואחרים אמרו‬
‫חוה״מ דאו' וכו' והחמירו במלאכה של מורח וכו' והקילו יותר ביו״ע שני של עצרת ויו״נו‬
‫האחרון של פשח‪ ,‬וחג‪ ,‬שהוא מדבריהם וכו' עכ״ל הרי דט״כ לא ש״ל שברה זו‪ ,‬ולפי״ז יש לאשור‬
‫לעשות מלאכה בחוה״מ לצורך יו״מ שני דחוה״מ חמיר מיו״ע שני וכדעת הפמ״ג‪ ,‬נמצא שדין זה של‬
‫הא״א במחלוקת שניי' בין תושפ' ורמב״ן‪.‬‬
‫ובס' כמו השחר ]מהג' מהר״ן ז״ל מאושפוצין[ באות ח' או״ק כ״ד הביא ג״כ שפיקו של הפמ״ג‬
‫אם מותר להכין מחוה״מ ליו״מ שני האחרון וכ' ע״ז וז״ל ובאמת כיון שהדבר נמסר לחכמים‬
‫והתירו דבר האבד ומצוה וצרכי רבים גם יו״ע שני כמוהם עכ״ל‪.‬‬
‫‪ 1‬גס בשבילי דוד שם מיישב קו' הפמ״ג וז״ל דמה״ת אמרינן הואיל אפי' שמוך לחשיכה דעכ״פ לצורך‬
‫יו״ט גמור מותר וליום אחרון אין אישור‪ ,‬רק מדרבנן ל״א הואיל‪ ,‬ע״ז מהני שלא לזלזל עכ״ל‬
‫ומה״מ יש להתיר אפי' לדטת רמב״ן בתוה״א הנ״ל‪ ,‬והדין כא״א להתיר רק לא מחד מטמא דלרמב״ן‬
‫אין לומר שברת א״א רק של השבי״ד‪ ,‬וטי' טוד שם במוט״ק דף י״ב בתושפ' ד״ה אמר שמואל‬
‫ובהגהות מהר״י מווילנא עיי״ש היטב‪] ,‬וטי' שו״ת חתש״ו חאו״ח ש״י ט״מ‪ ,‬ובחי' רטק״א לביצה‬
‫מטרכה זיי״ן ד״ה ומה״ט דנתי[‪,‬‬
‫)אות י״ג( מ״ע להשבית החמן ט"פ ]ד[ וכו'‪ .‬הבני יששכר ]במאמרי חודש נישן מאמר ד' מיול‬
‫בפרדס דרוש ו'[ הוכיח דר״מ ור״י ש״ל דאך ביום הראשון תשביתו דהיינו בי״ד‪,‬‬
‫דכל היום הוא מ״ט דהשבתה ט״י אכילה משביתון החמן טי' אכילה‪ ,‬ומחצות ואילך ע״י שריפה‬
‫וכיוצא ונאשר בהנאה‪ ,‬א״כ האכילה קודם חצות באותו יום הוא מ״ט קום וטשה‪ ,‬ור' גמליאל ס״ל‬
‫אך ביום הראשון תשביתו אין המצוה טל כל היום רק לשרוף בחצות היום ולהשבית דתיבת אך חלק‬
‫שאין שייכות למ״ט הלזו רק מחצית היום טיי״ב‪ ,‬והוא מלתא חדתא‪] ,‬ואולי זהו המטם ששמטתי‬
‫שצדיקים הי' מהדרין בט״פ דייקא לאכול חמן בשטודה קבוטה בשטה שמותר לאכול שחשו להנ״ל‬
‫לקיים מ״ט השבתת חמן ט״י‪ .‬אכילה בטת שמותר טדיין לאכול טפ״י תקנת חכמים[‪.‬‬
‫וביחשלמי איתא דבן בתירה אושר לאכול חמן כל היום‪ ,‬טי' ר״ן ומלחמות פ' אלו עוברין‪ ,‬ובחי'‬
‫רש״ש פשחיס דף ק״ח ט״ב בתושפ' שם‪.‬‬

‫פ ר ק ש של‬
‫מ״ע מן התווה התלויות בוגליס ואפשר ל‪7‬ןיימן בכל ‪: DV‬‬
‫א ‪ a‬אךןך מן הענפים של מצות כיבוד אב ואם‬
‫)אות א' ב'( אחד מן הטכפיס וכו'‪ ,‬ובאות ג' ד'‬
‫שחייב אדם לעמוד בפני אביו או אמו‬
‫שיקום אדם ]א[ וכו'‪ .‬ז״ל‬
‫מלא קומתו ורב יוסף שהיה סגי נהור כי היה‬
‫ס״ח יראי ד' יכבד‪ ,‬באיזה אופן וטנין יכבד יראי‬
‫שומע קל כרעא דאמיה הוה קם ואמר איקום מקמי‬
‫ד' כמו שיש לו לכבד אב ואס שיקום מפניהם‬
‫שכינה דקא אתיא הכי איתא בפרקא קמא דקדושין‬
‫ויכבדס‪ ,‬כן יכבד ליראי ד' יקום מפניהם‪ ,‬ולאחר‬
‫וכתב שם המרדכי דאפי׳ מאה פעמים ביום חייב‬
‫קומו יחזור וישב אפי' הי' דטתי ללכת שאס ילך‬
‫לקום מפניהם ענפי מצוה‪ ,‬ונראה דגם בכבוד של‬
‫לו אז לא יראה שקם לכבודם טכ״ל וכ' ט״ז‬
‫קימה זו חייב אדם בזקנו וזקנתו ובעל אמו ואשת‬
‫במילי דחשידותא ]מהגה״ק מבומשומש ז״ל[ וז״ל‬
‫אביו וכלהו כדכתבנו לעיל דחייב בכבודם כשישלחנו‬
‫ואולי כוונתו כי יראה מת״ח נשמט מאת ד״א‬
‫אביו או אמו לאיזה דבר מצוה לרוץ בזריזות‬
‫תירא משא״כ כיבוד‪ ,‬ואת דגבי כיבוד מרבה אח‬
‫כדכתיב נפתלי אילה שלוחה כדלעיל ריש פרק‬
‫גדול‪ ,‬ומה שכ' מפני שיבה תקום והדרת פ״ז׳‬
‫רביעי ‪) :‬ג ‪ a‬מצ״ע שיקום אדם ]א[ מלא קומתו‬
‫אין ידוט באיזה ענין‪ ,‬וממש״כ לשון כיבוד ביראי‬
‫ד' יש ללמוד מגש״ו דכיבוד אב טכ״ל‪ .‬והנה הב״ח חו״מ סי' י״ז הביא ראיי' משבוטות דטמידה שיש‬
‫בה‬
 ‫כו‬ ‫באר יהודא'‬ ‫פרק ו‬ ‫ספר ח ר ד י ם‬
‫מפני חכם בשבא בארבע אמותיו אע״פ שאיננו זקן בה סמיכה יש לה דין ישיבה ודין'סמיכה עיי״ש‪,‬‬
‫שנאמר והדרת פני• זקן זקבלו רז״ל דפירוש זקן זה והיינו דהב״ח מדמה הימה לפני ת״ח לעמידה של‬
‫היינו חכם והוא לשון נוםריקון זקן זה שקנה חכמה ועמדו שני אנשים שקאי חדייניס ובשניהם מהני סמיכה‪.‬‬
‫ופירשו המפרשי׳ דהידור היינו בדברים לדבר לו ובחי׳ חתס״ו לשבועות דף למ״ד ע״ב שם כ׳‬
‫לדחות ראי׳ של הב״ה וז״ל ולענ״ד אין‬ ‫בלשון כבוד ואדנות וענוה לכפוף ראש לפניו‪ ,‬ענפי‬
‫ראיי׳ מכאן דגבי ת״ה לא כתיבי עמידה רק תקום‬
‫י‬
‫אינו‬ ‫מצוה ‪> :‬ה ו! לקום מלא קומתו מפני זקן אפי׳‬
‫והדרת שיקום ממושבתו‪,‬וסגי בסמיכה‪,‬׳ משא״כ‬ ‫תקום‬ ‫חכם וכן מצוה להדרו שנאמר מפני שיבה‬
‫והדרת ופירשו התוספות וסמ״ג דתקום נדרש לפניו בעדים דכתיב ועמדו עכ״ל וכ״כ במילי דחסידותא‬
‫ולאחריו כאלו אמר מפני שיבה תקום והדרת תקום על ס״ה סי׳ כ״ע לחלק בזה בין קימה לעמידה‪,‬‬
‫והדרת פני זקן‪ ,‬ושיעור שיבה שבעים שנה ואמרו עי׳ מג״א סי׳ נ״ח ס״ק ז'' דרק בת״ח מהר‬
‫סמיכה דכתיב בי׳ קימה‪^ .‬‬ ‫בגמרא מפני שיבה כל שיבה במשמע אפי׳ זקן‬
‫אשמאי‪ ,‬ומצאתי בפירושי הגאונים כתיבת יד ומבואו דבאשת חבר יש ג״כ מצות קימה‪ ,‬וכן‬
‫בזקינה כ׳ הס״ה סי׳ תהע״ח דיש חיוב‬ ‫דאשמאי היינו גוי וראיה לדבר שאמרו שם ר׳‬
‫קימה והידור ומשמע אפי׳ אינה חשת חבר רק‬ ‫הרב‬ ‫יוחנן הוה קאים מקמי סבי דארמאי וכן פירש‬
‫'‬ ‫החיוב לכבדה מפני זקנתה עיי״ש‪.‬‬ ‫ואמרו‬ ‫רבינו אליעזר ממיץ ודחו האחרונים פירוש זה‬
‫דר׳ יוחנן מפני דרכי שלום היה קם ולא מדין והתוספ' בשבועות כתבו דשמא אין באשת חבר‬
‫אחר מיתה עשה דכיבוד תורה עדיף‬ ‫תירה ורש״י פירש אשמאי ישראל רשע וגם פירושו‬
‫דחו האחרונים דהא כתיב שאת פני רשע לא טוב עיי״ש והיינו דלאחר מיתה של החבר‪ ,‬אולי אין‬
‫ופירשו אשמאי כדפירש רבינו תם דהיינו אדם בור כבודה יקר כל כך רק דמ״מ מועל לכבדה בהידור‬
‫עם הארץ מלשון והאדמה לא תשם דתרגומו לא קצת‪ ,‬ובמילי דחסידו' הנ״ל כ׳ דאס נשאת לאחר‬
‫תבור‪ ,‬והרגיל במצות אלו יזכה ליראת שמים שאינו חבר נראה דלכו״ע אין‪ .‬לה דררא ’דאשת‬
‫חבר כלל עיי״ש חילוקים בזה‪.‬‬ ‫דכתיב מפני שיבה תקום והדרת פני זקן וסמיך ליה‬
‫ויראת מאלהיך הכי איתא במדרש רבה ובירושלמי ובאזולאי על ס״ח כ' דמהלכות קענות מוכח דאייב‬
‫לקום לאשת חבר מדאו׳‪ ,‬והאחרונים נ בו ט‬ ‫והביאו הריטב״א בפ״ק דקדושין‪ ,‬ענפי מצוה‪ ,‬וכל‬
‫בזה‪ ,‬וכמש״כ בברכי יוסף לחו״מ‪,‬סי' י״ז אות ה׳‪ ,‬והאר״י‬ ‫‪:‬‬ ‫ארבעה ענפים בכלל מצוה אחת‪ ,‬ממנין תרי״ג‬
‫ז״ל כ׳ דאין חיוב לקום מפיני אשתי חבל עיי״ב‪.‬‬ ‫וחומר‬ ‫>ז( לקום מפני ספר תורה למדוה רז״ל מקל‬
‫מפני לומדיה עומדים מפניה לא כל שכן‪ .‬ענף אבל מתוספ' הנ״ל מוכח בהדי׳ דעכ״פ׳ בחיי‬
‫בעלה הוי עשה דכבוד תורה ;מדאו׳ ׳גבי‬ ‫מצוד• ‪ (m :‬כבר כתבנו למעלה דמצות עשה שהיודע‬
‫לחבירו עדות שיעיד לו בב״ד וכתב סמ״ג ורשב״ץ אשת חבר‪ ,‬ועי' מהר״מ שיק עת״מ ‪,‬מצוה‪,‬רנ״ח‬
‫דמצוה שיאמר העדות מעומד ]ב[ שנאמר ועמדו אות ג׳ שנסתפיקאס ׳ אשת חבר יכולה למחול על כבודה‪.‬‬
‫שני האנשים כדאיתא בפרק שבועת העדות‪ ,‬ע״מ ‪ :‬וב שר ת ברכת יוסף חיו׳׳ד סי' נ״ו ביאר דצגת‬
‫האר״י ז״ל שכ' לקום מפני בן ‪ .‬ששים‬ ‫)ט( לבקר חולים ולהשתדל עליהם בכל מה שהם‬
‫שנאמר והדרת פ״ז‪ ,‬שהיא תמוה 'דכא בש״ס‬ ‫צריכין‬
‫ופוסקים איתא דזקן זה שקנה חכמה‪ ,‬ושיבה הוא בן שבעים‪ ,‬וכ׳ דכוונחו דאינו חייב לקום כ״א‬
‫מפני בן הורה או זקן בן סמך דקיי״ל כאביי דאמר כל שיבה אפי' עם הארץ בן ע'‪ ,‬וקיי״ל כריה״ג‬
‫סי׳ רמ״ד‬ ‫יותר משאר העם עי'‬ ‫דזקןזה קנה חכמה אפי׳ יניק וחכים והיינו שהוא מופלג‬
‫ס״ק ב׳‪ ,‬אמנם מי שאינו ע״ה‪ ,‬וגם אינו מופלג בחכמה יותר משאר העם‪ ,‬כי אס לומד מקרא‬
‫ופירושיהם מפני זה א״‪ 5‬לקום עד שיהי׳ בן ס׳ שאז דינו כיניק וחכים מופלג כמבואר בב״י סל׳‬
‫׳רמ״ד לגירסת הריעב״א בן ששים לחכמה עי׳ תוסיו״ע דגם לגירםא ‪.‬שלנו כ״ה הכוונה‪ ,‬ולכן בן‬
‫ששים אף שאינו בן תורה היינו מופלג משאר העם‪ ,‬כ״א'שאינו ע״ה 'ג״ כ צריך לקום וזה בכלל‬
‫‪,‬‬ ‫והדרת פ״ז זה שקנה חכמה היינו בן ס' שאינו ע״ה או יניק וחכיםעכ״ל‪.‬‬ ‫!‬
‫קרע מיושב‬ ‫ולכאוו' לפי״ז יש לדון בדין המבואר בשו׳׳ע יו״ד סי' ש״מדצריך לקרוע מעומד ואס‬
‫לא יצא‪ ,‬וילפינן זה במוע״ק דף כ׳ מויקס איוב עיי״ש א״כ להנ״ל כיון דכתיב■ קימה הוי לך‬
‫למימר ג״כ שאם קרע ע״י סמיכה יצא‪.‬‬
‫אולס בתוך הדברים ‪ .‬כתבתי הערה זו להג' בעל שו״ת פני מבין ז״ל‪ ,‬והיעב אשר דיבר בזה דלפיי‬
‫המבואר בסמ״ע חו״מ סי׳ כ״ח ס״ק ד' דבדבד שהיא דרבנן אמרינן סמיכה כעמידה‪ ,‬והא‬
‫דצריך קריעה מעומד י״ל ג״כ דרבנן הוא‪ ,‬ואף די״ל דד״ק כד״ת דמי הרי חזינן דכל רבותינו נקעו‬
‫בקריעה שהיא מדרבנן וא״כ סמיכה כעמידה‪ ,‬ובת״ה שאני דהעעס משוס הידור כל שקם ממושבו■ הוי‪.‬‬
‫‪• .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬הידור‪ ,‬אבל הכא הקפידו חז״ל על עמידה דווקא ע״כ תו״ד ז״ל‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫)אן* כי הגאונים הנ״ל לא סברי הכי דמעמא דסמיכה מהני בחבר יהי׳ מעעס דבקימה כ״ד הוי‬
‫הידור דהא רמזו למש״כ הפוסקים גבי ובקומיך ‪.‬דגבי ק״ש כנ״ל‪ ,‬אעפי״כ נוכל ללמוד מזה‬
‫‪,‬‬ ‫לענין קריעה לחלק כנ״ל‪.‬‬
‫ועי' ישמח משה פ׳ עקב בקסוק לעמוד לפני ד' לשרתו‪ ,‬ועי' שו״ת בית אפרים חו"מ סי׳ א'‬
‫ובירושלמי פ״ג דיומא דלענין ישיבה בעזרה מותר ע״י סמיכה‪ ,‬ועי' מלא הרועים אות יו״ד‬
‫■‬ ‫ישיבה בעזרה‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫)אות ה׳( שיאמר העדות מעומד ]ב[ וכו'‪ .‬הסמ״ע בסי׳ י״ז כ׳ דהעדיס לכתחילה בעמידה ובדיעבד‬
‫כשר דדרשה דועמדו שני אנשים הוא אסמכתא בעלמא‪ ,‬ותומים כ׳ דהוי דרשה‬
‫גמורה רק שאינו מעכב‪ ,‬ועי׳ בחי׳ רש״ש שבועות דף למ״ר ע״ב בגמ׳ ד״ה האי עשה‪ ,‬ובארעא‬
‫דרבנן סי׳ תע״ב כ' דמתוספ' פ' מצות חליצה דף ק״ג ד״ה בין עומד מבואר בהדי׳ דהוי לעיכובא‪,‬‬
‫ועערת‬ ‫׳י‬
 ‫ספר ד־זרדיים‬ ‫מרק ו‬ ‫ג אר יידזודא‬ ‫‪5$‬‬

‫צריכין שנאמר והודעת להם את הדרך אשר ילכו‬ ‫ועשרה חכמים בחי' לשבועוה כ' וז״ל והמעס מה‬
‫בה ואמר ילכו זו ביקור חולים וכל שאינו מבקר‬ ‫דבאמח אין העמידה מעכב צ״ל דזה לפי הכלל‬
‫חולים כאלו שופך דמים‪ ,‬ענף מצוה ‪) :‬י( בכלל ג״ח‬ ‫בכל התורה כולה ראוי לבילה איןבילה מעכבת‬
‫ללוות האדם היוצא לדרך וכל שאין מלווהו כאלו‬ ‫כו‪ ,‬ובמלך שאינו יכול למהול על כבודו דאינו‬
‫שופך דמים דכתיב ידינו לא שפכה את הדם הזה‬ ‫‪.‬ראוי לבילה ומעכבת בו דין עמידה בעדותו‪,‬‬
‫ועינינו לא ראו וקבלו מסיני פי׳ פסוק זה לא בא‬ ‫ומה״ע כ' הרמב״ס פ״י מה' שבועות שבמלך אפי'‬
‫לידינו ופטרנוהו בלא מזון ולא ראינוהו ופטרנוהו‬
‫העיד מיושב אינו מחייב ממון בעדותו דמעכב‬
‫בלא לויה ושיעור לויה הרב לתלמיד עד עיבורה‬ ‫העמידה בו כיון שאין ראוי לעמוד‪ ,‬עיי״ש‪ ,‬ועי'‬
‫של עיר שיוצא ממנה דהיינו שבעים אמה ושיריים‬ ‫מג״א סי' תכ״ב ס״ק י״א ובסי׳ קמ״א ס״ק א׳‬
‫חבר לחבר עד תחום שבת תלמיד לרב אין לו‬ ‫וכ' הלבושי שרד יבמש״כ וי״ל דעמידת עדים‬
‫שיעור וכל מי שמלוין אותו אפי׳ בעיר ואפי' ד'‬ ‫הוא דאו' משו״ה אי הוי פסול בדיעבד לא הי'‬
‫אמות איוו נזוק‪ .‬ושכרה אין לה שיעור הכי איתא‬ ‫מחירין משוס כבוד ת״ה‪ ,‬וע״כ מדתנינן דבת״ח‬
‫פרק בתרא דסוטה והביאוה הפוסקים‪ ,‬ענף מצוד‪: .‬‬ ‫התירו להעיד מיושב משוס כבודו‪ ,‬מוכה דגס‬
‫)יא( וכן לויית ]ג[ המת בכלל גמילות חסדים‬ ‫בכל אדס כשר בדיעבד‪,‬אבל הקריאה מעומד‬
‫ועיקר המצוה ללות אותו עד שיקבר וכל שרואה‬ ‫דאע״ג דאסור‬ ‫הוא רק מדרבנן משו״ה י״ל‬
‫את המת ואינו מלוהו אפי׳ ד׳ אמות עונשו גדול‬ ‫בדיעבד מ״מ התירו במלך‪ ,‬א״נ יש לחלק בין‬
‫כמחרף ומגדף את ה' שנאמר לועג לרש חרף עושהו‬ ‫כבוד של מלך לכבוד של ת״ח עכ״ל וחילוק זה‬
‫הכי איתא בפ״ג דברכות ור״ביאו הפוסקים‪ ,‬ענף‬ ‫מוכרח‪ ,‬דחילוק הב׳ כ׳ המחצית השקל שבתוספ'‬
‫מצוה ‪) :‬יס מצות כסוי הדם ביד ולא ברגל דהקיש‬‫שבועות מוכח לחד תירוצא להיפך‪ ,‬א״כ גס המי״א‬
‫הכתוב ושפך וכסה במה ששפך יכסה ולא ברגל‬ ‫•‬ ‫ס״ל דהוי דאו'‪.‬‬
‫שלא יהיו המצות בזויות עליו ולאו הבא מכלל עשה‬‫ולע״ד הדבר מוכרח בפשיגיות הסוגי׳ שהוא‬
‫עשה‪ ,‬ענף מצוה ‪) :‬יג( מצות ברכת כהנים בעמידה‬ ‫דרשה גמורה מדאו'‪ ,‬דרש״י בשבועות‬
‫דקבלו מסיני כה תברכו בעמידה‪ ,‬ענף מצוד‪: .‬‬ ‫ל״א ע״א ד״ה כש״כ מלך כ' דמדאו' לא חזי‬
‫)יד( מצות התפלה ‪ n l‬שהיא מן התורה כדכתיבנא לעיל‬
‫דכתיב שוס תשיס עליך מלך שתהא אימתו עליך‬
‫למדו רז״ל שהיא בעמידה דכתיב ויעמוד פנחס‬ ‫והבא להעיד צריך לעמוד לפני הדיין כדאמרן‬
‫ויפלל כדאיתא במסכת ברכות ובסוף מסכת חולין‪,‬‬ ‫לעיל דך! למ״ד‪ ,‬ודרך בזיון הוא לו עכ״ל רש״י‪,‬‬
‫ענפי מצוה ;‬ ‫ואי חיוב עמידה רק מדרבנן א״ כג ס מלך מה״ת‬
‫ראוי להעיד כיון ‘ שא״צ לעמוד מה״ת‪ ,‬ואדרבה‬
‫תמוה מאד לפי״מ שהבין הסמ״ע דלהר״ן הוא רק אסמכתא‪ ,‬הא הר״ן עצמו פי' ג״כ כפירש״י‬
‫בעעס דמלך לא חזי מדאו' א״כ הר״ן יסתור עצמו באותו ענין עצמו‪ ,‬וע״כ כהתומיס דהוי דאו'‬
‫רק שאינו מעכב‪ ,‬עי' מהר״מ שיק עתר״מ מצוה רכ״ח אות א' ג'‪ ,‬ובמצוה קכ״ג קכ״ד באורך‪.‬‬
‫)אות י״א( וכן לויית ]ג[ וכו' בכלל ג״ח וכו'‪ .‬בקנאת סופרים להג' מהרש״ק ]בקונשרס והשמעות‬
‫לשנות חיים לסי' רס״ב בתשובה שניי'[ כ׳ בפשיעות דהלויית המת הוי רק דרבנן‪,‬‬
‫ואח״כ כ' די״ל דהוי בכלל גמ״ח והוי מה״ת כמפורש בפ' ויחי גבי יעקב אבינו מה שלווהו‪ ,‬ומדספרה‬
‫התורה זאת מוכח דהוי כבוד ומצוה‪ ,‬וראיי' דהרי מפורש בש״ס דמבעלין ת״ת להלויית המת‬
‫עכ״ד‪ ,‬וזהו דעת רבינו דחשב לה בכלל גמ״ח ולמצוה דאו' ]ועיי״ש מה שביאר בדברי המג״א בסי'‬
‫ק״ו שכ' דמ״מ חייבין בק״ש דבקל יכולין לקרות‪ ,‬ולמה לי זה הא בלא״ה הלוויית המת רק דרבנן‬
‫וק״ש דאו' והעוסק במצוה דרבנן חייב במצוה דאו' וע״כ דהוי דאו'[ ועי' כתב סופר בפ' בהר ד״ה‬
‫אמחז״ל כתיב אחרי •ד״א תלכו דברים מתיקים במצות ביקור חולים והלויי׳ וכו' עיי״ב‪.‬‬

‫)אוח י״ד( מצות התפילה ]ד[ וכו' למדו חז״ל שהיא בעמידה דכתיב ויעמוד פנחס וכו׳ והוא בברכות‬
‫דף ו' ע״ב כ״ו ע״ב‪ ,‬ובחולין דף קל״ד ע״ב לחיים נגד תפילה וכן הוא אומר‬
‫ויעמוד פנחס וכו' וכן כ' רבינו במ״ע מד״ק ומד״ס התליות ברגלים פ״ו דיליף בעמידה שנאמר אשר‬
‫עמד שם וכתיב אני האשה הנצבת‪ ,‬ולענ״ד צ״ע כי לא מצאתי דרשה זו בגמ' רק מהאשה הנצבת‬
‫דרשינן בברכות ל״א דאסור לישב כנגד המתפלל‪ ,‬והוא בשו״ע סי' ק״ב‪ ,‬והא דמצוה לעמוד‪ ,‬עם‬
‫הדין שכ' רבינו דמצוה רגליו וכו'‪ ,‬מקור אחד להם בעו״ר סי' צ״ה בשם ירושלמי ובשו״ע שם‪ ,‬ובעו״ז‬
‫סי' צ״ח ס״ק א' בביאור דבריו מצד דומי' דעבודה‪ ,‬וכן הוא בתוספ' ישנים יומא ריש פ״ב‪ ,‬ובברכות‬
‫דף יו״ד ע״ב צריך שיכוין רגליו וכו' וכן כ' בסידור ר״י עמדין ז״ל בדינים שקודם השמו״ע אות‬
‫י״א וז״ל אחר שהתפילה הוא במקום קרבן כנודע לפיכך דקדקו חז״ל ברכות כ״ו הרבה והקפידו‬
‫שתהא דוגמת עבודת המקדש הזהירו שתהי' מעומד דומי' דעבודה ובקביעות מקום ולמדונו מא״א‬
‫ע״ה אל המקום אשר עמד שס לפיכך הנזהר בה אלקי אברהם בעזרו עכ״ל הרי שהביא בפשיעות‬
‫דעמידה היא מצד דומי' דעבודה‪ ,‬ומאל המקום אשר עמד שם למדנו רק קביעות מקום כמבואר ג״כ‬
‫בלשון הגמ' הקובע מקום לתפילתו וכו' ]ועי' שבו״י ח״ב חאו״ח סי' א' מבואר כן דאס לא כן אין‬
‫לאיי' לנדון שלו לנשי״כ דילפינן מעבודה מעמידה עיי״ב[ ע״כ ל״ז להבין למה לא כ' רביט‬
‫כנ״ל וצ״ע‪.‬‬

‫!הטעת דאין עמידה אלא תפילה‪ ,‬שכפי הפשוט אינו מובן וכי‪ ,‬לא מצינו יותר עמידה רק בתפילה‬
‫דווקא עי' בסה״ק קדושת לוי פ' בשלח בפסוק הנני עומד לפניך על הצור‪ ,‬ובישמח משה‬
‫פ' ויצא בפסוק ויפגע במקום תדרשנו משם ותבין‬
‫אות‬
‫כו ‪»3‬‬ ‫‪ 3‬אר יהודא‬ ‫‪8‬ר? ו‬ ‫ספר דחרדים‬
‫מ״ע מן התווה התלויות ברגליס ובכל הגוף ובזמן‪:‬‬
‫זת חיי ב החתן ]אן להתייחד עם אשתו שגה ראשונה )אות א'( חייב החסן ]א[ וכו' עי׳ לקמן נמל״ת‬
‫מה״ת התליות בפה וקנה אות‬ ‫שלא יצא מחוץ לעיר שנאמר נקי יהיה‬
‫ב׳ השייך לכאן‪.‬‬ ‫לביתו שנה אחת וכתב בספר החינוך דמצוה זה‬
‫נוהגת בכל מקום ובכל זמן ולא תימא דכשהיו )אות נ'( במצות סוכה ]ב[ וכו׳ עי׳ לעיל במ״ע‬
‫התליות בידיים וכל הגוף‪ ,‬מש״כ‬ ‫יוצאים למלחמה בלבד נאמרה וכן משמע לשון‬
‫רשב״ץ וכולהו רבוותא מנו אותה ממנין תרי״ג ‪ :‬שס‪ ,‬וציינתי לעי' בדע״ק ה׳ מזוזה סי׳ רפ״ט‬
‫סעיף א׳ עיי״ש באות כ״א‪.‬‬ ‫)ב( במצות סוכה ]בן יש שתי צוואת אחד תלויה‬
‫)אות ג'( ל חל ח אשת אחיו ]ג[ ואינו רוצה ליבמה‬ ‫ותלויה‬ ‫בידים היינו עשייתה והשנית הישיבה בה‬
‫וכו׳‪ .‬דעת החינוך מצוה תקצ״ע‬ ‫ברגלים והיא עקר מצוה וגמר שלה דכתיב בסכות‬
‫תשבו שבעת ימים ‪,‬לכך אין מברכין בשעת עשייתה דמצוה זו היא רק על הזכרים ולא על הנקיבות‬
‫לעשות סוכה אלא בשעת הישיבה כדי לישב בסוכה‪ ,‬ובתשו׳ מהרש״ס ח״א סי׳ י״ד‪ ,‬ל״ד‪ ,‬כ׳ וז״ל‬
‫ממנין תרי״ג ; )ג( לחלוץ אשת אחיו ]ג[ מן האב אבל מש״כ היד שלמה דהאשה פעורה ממ״ע‬
‫דחליצה דהוי מ״ע שהז״ג דבר זה תלוי' באשלי‬ ‫כשמת‬ ‫•‬
‫רברבי‪ ,‬ומדברי הרמב״ס במנין המצות נראה להדי׳ דמצות חליצה על האשה שהרי במצוה רט״ז כ׳‬
‫לייבם חשת חח שנאמר יבמה יבא ע לי‪ /‬ובמצוה רי״ז כ' לחלון ליבס שנאמר וחלצה נעלו מעל רגליו‬
‫הרי דביבוס נק;י המצוה על היבם‪ ,‬ובחליצה נקע המצוה על האשה‪ ,‬ובתשו׳ אחת הבאתי מריב״ש‬
‫סי׳ קכ״ע‪ ,‬והשב״ן ח״א סי׳ ק ‪ /‬ואו״ז ה׳ חלעה סי׳ תשע״ז‪ ,‬והפלא״ה כתובוח דף כ״ד‪ ,‬ובתום׳‬
‫יוהכ״פ יומא דף פ״ו‪ ,‬ופנ״י כתובות דף מ ‪ /‬יהודא יעלה אעה״ז סי' ש״ג וברכי יוסף יו״ד סי׳‬
‫שמ״א אוח ו׳ עכ״ל ]וחמיהני שלא הזכיר הגאון ז״ל דעת החינוך דס״ל שאין המצוה על האשה‬
‫ושהמנחת חינוך מצוה ח׳ אות ב׳ מדייק מהרמב״ם דג״פ ס״ל כדעת החינוך‪ ,‬ותשו׳ חכמת שלמה‬
‫להג׳ מו״ה שלמה קוועעש הנספה לשו״ת הר המור סי׳ כ״ז כ״ח בזה[ ובקהלת יעקב בחלק מענה‬
‫לשון אוח הרס״ו הביא ג״כ מתשו' מהר״י באסן דף ק״ה דמצות אינה על האשה‪.‬‬
‫אמנס בזה הוכיחו המנ״ח ותשו' יהודא יעלה היו״ד סי׳ של״א דמצות יבוס חל גס עלי‪ /‬ואפי׳ אמרה‬
‫לא בעינא איחא לעשה‪ ,‬דאי ליתא לעשה לא הי׳ דוחה העשה אה ל״ת של חייבי לאוין ומדחייבי‬
‫לאוין מתייבמת מוכח דגס האשה מציווה‪ ,‬וכופין ע״ז משא״כ בחליצה אס האשה אינה מקפדת‬
‫ורוצית להתעגן אין כופין‪ ,‬וכ״כ בתשו' חתס״ו אהע״ז ח״ב סי׳ פ״ה בפשיעות דאם שניהם מרוצים‬
‫שלא לייבם ולא לחלון אינו בגדר מצוה ובתשו׳ פרשת מרדכי א״ע סי' ס״ג דהוי מצוה דרמיי׳ עלייהו‪,‬‬
‫והגאון המסדר ז״ל כ׳ וז״ל ולכאו׳ נלענ״ד דזה תלי׳ במש״כ החכ״צ ז״ל סי' א' לחקור אי חצות‬
‫יבום הוי מצות מצד כוונת מצוה‪ ,‬או הוי רק ע״ד הקנאה עיי״ש א״כ אי הוי ע״ד מצוה אז וודאי‬
‫יש חיוב גמור עליהם לקיים המצוה אבל אי הוי רק ע״ד הקנאה אז י״ל כששניהם מרוצים שלא‬
‫להקנות בידם לעשות כן עיי״ש‪.‬‬
‫ורבינז נראה דתופס ג״כ כדעת החינוך שכ׳ לחלון אשת אחיו מן האב וכו' שאינו רוצה ליבמה‪ ,‬ולא‬
‫נקט כלשון הרמב״ס הנ״ל לחלון ליבם וכי׳ ולא הזכיר החיוב עלי׳ כלל כנ״ל‪.‬‬
‫ובשז דקיי״ל דמצות יבום קודם למצות חליצה החי קדימה חי דאו׳ או דרבנן הרדב״ז בתשו׳ החדשות‬
‫סי׳ נ״ו נסתפק בזה וסיים שם לפי דעתי שקדימה זו מדרבנן‪ ,‬ולפיכך הי׳ מבעלין אותה כפי‬
‫הזמן שחזרו לומר מצות חליצה קודמת‪ ,‬ושבועה חל בנשבע שלא לייבם דשבועה דאו׳ חל על מצוה‬
‫דרבנן עיי״ב‪ ,‬ובס׳ כמו השחר אות יו״ד או״ק ט׳ כ׳ וז״ל ויש לעיין בהא דמצוה בגדול לייבם ויליף‬
‫בדף כ״ד ודף ל״ע מוהי׳ הבכור אפשר נמי תלי׳ אם הגדול ראוי בשעת נפילה ולפימש״כ סוס״י קס״א‬
‫דחליצת קטן פנוי עדיף מגדול נשוי י׳׳ל אפי׳ גירש אח״כ כבר זכה הקטן במצוה וכו׳ עיי״ש‪.‬‬
‫‪ fU!n‬בענין חקירה החכ״צ הנ״ל הגאון מלבוב בהגהותיו שם כ׳ דמדברי הרמב״ס פ״ד מיבוס ה' ח'‬
‫שכ׳ שיעשו מעשים אלו לשמן זה מורה שהוא כוונת מצוה ככל מצות דצריכין לשמן‪ ,‬והקנאה‬
‫זה ״ויעשו מעשי אלו לשמן" מוכח ג״כ דס״ל דהמצוה‬ ‫לא שייך לשמן וכו׳ עיי״ש ]ולכאו׳ גס מלשון‬
‫על שניהם דאי בדידה ליכא מצוה לא שייך אצלה לשמה‪ ,‬רק אצלו‪ ,‬אס לא נאמר כמש״כ הר״ן ר״פ‬
‫האיש מקדיש שגס היא יש לה מצוה גבי פ״ו שמסייעתו לדבר מצוה‪ ,‬וכמו כן לענין זה היא מסייעתו‬
‫למצוה ולזה צריך גס לה לכוין לשמה[ והמנחת חינוך כ' דתרסי איתנהו כוונת קנין וכוונת‬
‫מצוה עיי״כ‪.‬‬
‫ויש לי בזה מקום עיון הנה בשו״ת דברי חיים חאהע״ז ח״א סי׳ כ״ב כ׳ וז״ל בס' תעפות ראם סי'‬
‫מ״ב כ׳ לדחות קו׳ תוספ׳ בגיעין דף כ״ב ע״ב ד״ה והא לאו‪ ,‬וחידש שם דל״מ שועה בחליצה‬
‫משום דצריך בו קנין‪ ,‬ובמחכ״ת ז״א דא״כ גס קטן אינו בר קנין ולמה צריך מיעוט דאיש כתיב ת״ל‬
‫משום דלא הוי בר קנין ואי משוס דהוי דעת אחרת מקנה הא זהו תירן החכ״צ שם בסי׳ א׳‪.‬‬
‫גס מש״כ שם דהתוספ׳ ס״ל דעעס כוונה משוס מצוה משו״ה הוצרכו לתרן דלא מינכר גבי חליצה‪,‬‬
‫וזה פלא דאס איתא דהתוספ׳ ס״ל דכוונת מצות חליצה הוא משום כוונת מצוה א״כ בוודאי‬
‫שועה אינו סולן כמו דאינו בר מצוה אינו תוקע בר״ה ופטור ממצות וכמו שמבואר במהרי״ט ז״ל‬
‫ס״ל כסברת חכ"צ דאינו מעעם כוונת מצוה ורק‬ ‫מובא בחכ״צ סי' א'‪ ,‬א״ו איפכא דהתוספ׳‬
‫הכוונה הוא לפטרה‪ ,‬וכן באמת כתבו מסדרי חליצה שיכוין לפטרה בחליצה זו‪ ,‬וכן שנו ושילשו כמה‬
‫פעמים שיכוונו שניהס במעשה זו לפטרה אלמא לאו כוונת מצוה היא‪ ,‬דאל״כ בחד זימנא סגי כמו‬
‫בכל המצות כק״ש שהוא ג״כ מ״ע דאו' וצריכה כוונה ואעפי״כ די אס בתחילה כיוון לשם מצוה כמו‬
‫דקיי״ל‬
 ‫סם‪,‬־״ חרדים‬ ‫פי ק ו ז‬ ‫!אד ^הודא‬ ‫‪54‬‬

‫כשמת בלא זרע ואינו רוצה ליבמה שנאמר י ח ל צ ^‬ ‫דקיי״ל נ ש מ ע קול שופר או מגילה בביהכ״ג‬
‫’‬ ‫־ נעלו מעל רגלו‪ ,‬ממנין‪ V‬חרי״ג ‪■ :‬‬ ‫בס ה מ א׳ ולמה כפלו ל טין לפ מור נחליצה זו‪ ,‬ש״מ‬
‫׳דס״ל ל ה מסדרי ם ד עיקר הכוונ ה היא כוונ ה קכין‬
‫ץכמש״כ החכ״צ ז״ל הגס ד ה רנ ה פלפלו נ דנ רי החכ״צ ז״ל כ מנו א ר נקצה״ ח ונ שאר א חרוני ם ו ע ן ‪/‬‬
‫עיי' נ ה ״ ק‪ ,‬ודנרי הקצה״ח ה ס נ סי' ער״ ה ס ״ ק ר' שהוכיח שם דלא כחכ״צ רק דנ עינן כוונ ה מ צוי­­‬
‫! ״ נ ד ע ה אחרה■ מ קנ ה אין ה מ קנ ל צריך כוונ ה לקניז א״כ היכי מ״ל דכוונ ה חליצה היא כוונ ה ה ק כ א ^‬
‫א כ למה אמרו עד שיכוונו שניהס הא דעה ה הר ה ‪.‬ד עה האשה אינה צריכה ל הקנ א ה די ר ל‬
‫*‬ ‫דד״א מ קנ ה עיי״ש‪.‬‬
‫והא הינח אם אמרונן כ ד ע ה ה ר מנ ״ ם דהמצוה ג ס על האשה א״ש דצריך שיכוונו שניהס כו ו ני ״‬
‫המצוה אנל להחינוך וסייעהו דהמצוה ר ק על הינ ם ולא על האשה א״כ איך מ שכחה ן‪-‬ף‪2‬‬
‫דצריד שיכוונו שניהם מה כוונ ה צריכה הינ מ ה כוונ ה מצוה ליכא גנ ה‪ ,‬וכוונ ה הקנ א ה ג״כ ל י כ א י ג ר י !‬
‫לפי״ד הקצה״ח דדע ה א חר ה מ קנ ה לא צריך כוונה וא״כ איך י פ רנ סו הא ‪ .‬דצריך שיכוונו שכיהס"*‬
‫‪ J‬׳‬ ‫ונ ע ״ כ צ״ל שהחינוך לא ס״ל ס נ ר ה הקצה״ח אלא ד ג ס‪ .‬דנ ד ״ א מ קנ הג " כ כוונ ה מ שו ״ ה שייך‬
‫פוונ ה ^הקנאה וכ דנ רי המנ״ח הנ״ל‪ ,‬אנל ראייה הקצה״ח צ״ע לדעה החינוך שהיא לכאו' ר איי ל‬
‫מוכ ר ח ה לדעה ה סונ רי ם דהמצוה חל על שניהם משו״ה צריכין שניהם כוונ ה מצוה כ דנ רי ה ק צ ה׳׳ ח‬
‫אח״ז ראיהי נ מ ה ר ״ ם שיק ע ה ״ מ מצוה ה קכ ״ מ נ או ה ד' כ' ע״ד פלפול דהלי' נשני לשונוה ב ג רו'‬
‫־ אי נ עי כוונ ה מצוה או כוונ ה קנין‪ ,‬ונ או ה ה' כ' לישנ קו' הקצה״ח הנ״ל עפימ ש״כ ה ח ה ס׳ ‪./‬‬
‫חיו״ד סי' שי״ג דהא דד״א מ קנ ה מהני הוא ר ק מכגעס שליחוה‪ ,‬וחליצה קיי״ל דליהא נ שליחוה ו ל ע ‪1‬‬
‫אינו מועיל ד״א מ קנ ה‪ ,‬ונהי כ' לישנ קו' ה הו ס פ' דאיצטרך לימוד על קטן ו ק טנ ה משוס ד״א נ‪ r‬ר‘ \‬
‫או הןי היינו דלא נ ט ע ה כן אנל לפי ה אמה דפסיל נ ק טנ ה י״ל מ שוסדנ חלי צ ה אי ט מועיל יאץ‬
‫ד ע ה א חר ה׳ מ קנ ה משוס דליתא נ שליחות עכ ״ ד‪ ,‬ורצונו לומר משו״ה צריך נ א מ ת כוונ ת ר־ ‪?, 5‬‬
‫ניו שב ‪L 4‬‬ ‫‪J‬‬ ‫תונ רי ם כן•ן‬
‫‪.‬‬ ‫החינוך וסייעתו‬
‫‪,‬‬ ‫ה‪ ,‬ויי״ל דגם דע ת‬ ‫ולא מצד ד ע ת א חר ת מ ‪.‬קנ ‪.‬‬
‫ז‬ ‫שתכוין ל ־קנו ת‬
‫‪ ,‬־‬
‫הקצה״ח‪ ,‬ועי' נלי קו טי שו״ת ח ת ס ״ו סי' כ״ה מש״כ נ דנ רי הקצה״ח הנ״ל ונני ת מאיר א הע״ז‬
‫ק ס ״ ט ס עי ף מ״ד הוכיח דכוונ ת א' מ ה ם הוי־ חליצה מן ה תור ה עיי״ש ונ פ ת חי ת שונה ש®‪ ] /‬ו ע י ' מ ל א‬
‫ה רו עי ם בדין מצות צריכות כוונ ה אות מ״ו על דנ רי החכ״צז‪.‬‬

‫שביעי‬ ‫פרק‬
‫במצות עשה מן התורה התלויות גואש הגויה ‪:‬‬
‫א( מ צי ה על האב למיל ]א[ את בנו שנאמר‬ ‫)אוה א׳( מצוה על ה אב למול ־] א[ וכו' רבינו‬
‫השמיני ימול בשר ערלתי‪ ,‬ממנין תרי״^‪f -‬‬ ‫ז״ל הביא דהחיוב על האב מ קר א‬
‫״‬ ‫) ‪ a‬לא מל אביו אותו מצוה על ב״ד למולו‬ ‫דוניו ם השמיני‪ ,‬וכן ה ר מ ב ״ ס בס' המצות הביא‬
‫המול לכם כל זכר‪ ,‬ענף מצוה ‪ a ) :‬נתעלם‬ ‫קר א ־ זה‪ ,‬ונג מ' ילפינן מוימל אבר ה ם את יצחק‬
‫ולא■ מלו אותו כשיגדל הוא חייב למול את‬ ‫בנו בן שמונת ימים ועמדו בזה בטו״ט ודעת מ ה ״ ק‬
‫’י‬ ‫וכל‬ ‫סי' ו ב ס פ רו קנ א ת סו פ רי ם בהשמטיה לעו״ט ודע ת‬
‫ויוסף ד ע ת תשובה י״ח ומיישב בכ מ ה אנפי‪ ,‬והפשוט יותר הוא דגמ' דקדושין דתנא רק שחיוב ה ­‬
‫על האב למולו‪ -‬לכך בזה די ללמדו מ קר א ד א ב ר ה ס‪ ,‬אבל ה ר מב״ ם כוונ תו לדינא לומר דאפי׳‬
‫הוי החיוב על ■האב יותר לכך הביא קר א דביוס השמיני דמזה מוכ ח דגס בשבת הוי החיוב על‬
‫ביותר עיי״ש עוד מ ה שחקר ‪ .‬בזה‪.‬‬
‫ווש״י בשבת קל״ב כ' דהאב חייב כדיליף בקידושין מהימול לכ ם כל זכר‪ ,‬והביא ראיי' ל ס תי ר‬
‫לא ילפינן מז ה‪ ,‬אלא מ קר א דוימל א בר ה ם את יצחק בנו‪ ,‬ובמהר״מ שיק ע ת ר ״ מ מצוה‬ ‫‪-‬‬
‫ביאר כוונ תו כיון ד מ קר א זה דוימל אבר ה ם מוכ ח דהחיוב על האב‪ ,‬אפשר לומר דהא‬

‫ס״ק■ י״א■ עיי״ש א ם כל מצות מילה •הוא מצוה א ח ת‪ ,‬ומדברי רבינו‪ ,‬מבואר שהיא מצוה אחיי‪L p p /‬‬
‫אלו דהיינו מילת עבדים וגרים וב״ד לא חשוב •רק ל ענ ף מצוה ולא מממן תרי״ג‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫והנה במצוה זו נחוץ לבאר איזה פרטים הצריכים ביאור‪.‬‬ ‫י‬
‫א[ דבף רבינו כאן ה ס דע ת הר אב״ד ה' מילה‪ ,‬וד ע ת הר מב״ ם דאינו חייב כ ר ת ע ד שימות‪ ,‬וי ר‪ -‬״‬
‫^‬ ‫ערל במזיד‪.‬‬
‫‪1‬נ״ל ראיי' נ כונ ה לדעת ה ר מ ב ״ ס ד ה תוספ' בע״ז דף כ״ז ע״א ד״ה איכא בינייהו אשה תירצו‬
‫בין מו מר לערלו' דהוי בר שמירת ברית אס י חפון‪ ,‬משא״כ לענין בר קשירה עיי״ש שי^י‪-‬י‬
‫חובן למה אינו נ ק ר א ג״כ בר קשירה אם יחפוץ עי' לחס ס ת רי ם שדחק עצמו מאד בזה‪ ,‬ולדרים!‬
‫ה ר מ ב ״ ס א״ש תירוצם ‪,‬לחלק דבשלמא בתפילין שהוא מ״ע לכל יום א״כ מ ה בכך א ס יחפוץ‬
‫כ ח‪5‬ג‬ ‫‪:‬אר יהודא‬ ‫נ‪ 1‬י ס ז‬ ‫ס פי דיודדיבמ‬
‫וכל יום שיעבור עליי משיגדל ולא ימול עצמו הרי ימול חייב כר ת[ וכיון שמל עצמו ממילא מהקן‬
‫זה מבטל מצ״ע שיש בה׳ כרת דכתיב וערל זכר לאו ‪ p t‬משו״ה שסיר הוי בר שמירת ברית שאס‬
‫אשר לא־ ימול בשר־ ערלתו ונכרתה כו' ענף מצוה‪ :‬יחפוץ למול מתקן הכל‪ ,‬משא״כ בתפילין ‪ .‬אבל‬
‫> ‪ n‬מצוה על הרב לימול את עבדיו יליד בית לדעת הראב״ד אכתי לא חיקן בזה שמל עצמו‬
‫ומקנת ^ כסף ״שנאמר ימול יליד בית ומקנת כסף מה שעבר בכל יום איסור כ ר ת ]כ מו שיתבאר‬
‫ענפי‬
‫להלן[ עדיין קשה קו' ה תו ס ס' דתירוצם לא שין‬
‫לא יתקן מה שעבר בכל יוס ב איסור‬ ‫יחפוץ י׳‬
‫’‬ ‫לחלק דהוי בר שמירת ברית א ס יחפוץ דאף אס‬
‫כר ת כנ״ל בס״ד‪.‬‬
‫וה מנ ה ת חינוך הביא תו ס ס' מכו ת דף י״ד שהקשו ל״ל קר א במילה דאינו חייב קרבן הא לא הוי‬
‫בכר ת דלעולס לא י תברר עד שימות ותירצו דכ״ז שלא מל ל עולס חייב כ ר ת‪ . ,‬מיו א ר‬
‫כהר אב״ד‪] ,‬ועי' שו״ת איני צדק חיו״ד סי' ק״ד שמיישב קו' ה תוסס' לדעת ה ר מב״ ם[‪,‬‬
‫ולע״ך בס״ד ליישב קו' ה תוסס' לדעת ה ר מ ב ״ ס עפימ ש״כ ה עור אבן ר״ה דף ו' ע״א ד״ה אא״כ‬
‫מבקשין מ מנו ממון וכו' שהביא שם דברי הר״ן בסנהדרין דהא דבעון נדרי ם אשתו וכו' היינו‬
‫אם ־ גמר בדע תו שלא ליתן הא אס ג מ ר ליתן אלא שהוא עני אין אשתו מ ת ה‪ ,‬ובהכי ניחא לי' ב מ ה‬
‫שדחקו קמאי אהא דחייבה תור ה כ ר ת ל ערל היכי מ שכחת לה והא כל ימיו ב ע מוד ומל קאי ותלי׳‬
‫פרת דידי׳ עד שימות והוא ערל במזיד‪ ,‬ולדידי ניחא דכר ת דערל נמי בג מר ד ע תו תלי' דאם גמר‬
‫בדעתו שלא ימול פלל לעולם חל עליו עונש כ ר ת מיד עכ״ד‪ ,‬וא״כ כיון דמ שכחת שיתברר בחייו‬
‫ג״כי שיתחייב פר ת בג מר בד ע תו‪ ,‬א״כ ה״ה בשוגג בג מר בד ע תו ואליבא דר' יוחנן בשבת ס ״ ע שידע‬
‫בעשה שצריך למול ושגג בפר ת דהוי ג״כ בר קרבן כדאי' שס‪ ,‬ומ״מ ג מר בד ע תו שלא ימול‪ ,‬ואינו‬
‫בעמוד ומל שכבר חייב ח ע א ת על ה ע ב ר‪ ,‬ושפיר צריך קר א לפ ערו מקרבן כנ״ל לדעת ה ר מ ב ״ ס‪,‬‬
‫דמשפחת שיהי' שוגג ויתחייב ח ע א ת בבירור באופן זה דידע לה למצות מילה בעשה ולא ידע שהיא‬
‫בכרת וגמר בדעתג שלא למול ואז חל עליו חיוב כר ת וחיוב ח ע א ת‪ ,‬ולא מהני למול ע ת ה‪ ,‬והוא עצה‬
‫נ כונ ה ל ענ״ד בס״ד‪.‬‬
‫וכזה ראיתי בס' שו״ת אוצר חיים ]להגאון מו״ה חיים קיצעה ז״ל[ בחאו״ח סי' י״ב שכ' על דברי‬
‫ה תו ס ס׳ מכות הנ״ל תמיה גדולה מ ה שייך קרבן אצל מילה‪ ,‬הא אין קרבן אלא בשוגג ואם‬
‫נזכר שלא מל בשוגג יש לו למול ע ת ה ולא להביא קרבן‪ ,‬ואי שמת ולא ה ס פי ק למול עצמו‪ ,‬הא אין‬
‫יורשים מביאים ח ע א ת של אביהם כידוע ב ח ע א ת שמתו בעלי' דאין חייביס‪ ,‬וכ' דמשפחת שנחלה ונ ע ה‬
‫למות ושפעו הרופ אי ם שימות מחולי זה‪ ,‬ואי אפשר למולו אז דיסתפן מיד‪ ,‬ורוצה להביא קרבן על‬
‫מה שעבר איסור כר ת עד הנ ה והי' שוגג בדבר ושפיר הוצרכו המשנה והברייתא דכריתו ת ו מכו ח‬
‫להשמיעינו דאין מביאין עלה קרבן‪ ,‬ובאמת מיושב בזה קו' ה תו ס ס' עכ״ל‪.‬‬
‫כ[ ב ש ר ת דברי חיים חאו״ח־ סי' ל״ב הביא קושי' על סוגי' דשבת דף קל״ב ע״ב תינח גדול ד כ תינ‬
‫בי' בשר‪ ,‬קען נ מי ופו' לפימש״כ תו ס ס' בזבחים דף ל״ג ע״ב שעשה דפר ת דל״ת וע שה‪,‬‬
‫א״פ ל״ל בשר בגדול‪ ,‬הלא בלא״ה עשה דכר ת דוחה ל״ת ועשה וכ' להוכיח דבגדול ליפא עשה כלל‪,‬‬
‫דמבואר בר מב״ ם ה' מילה‪ ,‬ובס' המצות שאינו מוגה ר ק מצוה אחת על האב למול‪ ,‬מ שמע‬
‫דליפא פלל מצוה בגדול‪ ,‬הג ם דמבואר בש״ס ור מב״ ם ז״ל גופא דבכל יום עו ב ר ב מ״ ע מ״מ זה ר ק‬
‫עשה בא מלאו דופל ערל זכר‪ ,‬או מ מה דהב״ד יזהירו‪ ,‬ממילא הוא מוז הר‪ ,‬אבל אינה עשה בפגי‬
‫עצמה שידחה ל״ת כ מו פ ס ח וא״ש ]וכזה כ' באוהל דוד על מ ס' ר״ ה דף ד' ע״ ב ד״ה ור״ מ דכתיב‬
‫והבאתם שמה ופו' להקשות משבת קל״ג דהוו״א דמילה לא דחי צרעת דצרעת הוא עשה ול״ת הא‬
‫מילה הוא עשה שיש בה כ ר ת‪ ,‬וכ' וז״ל־ וצ״ל דשאני מילה שאינה בכר ת מיד ע ד שיגדל ויגמור בלבו‬
‫שלא למול‪ ,‬אבל פ ס ח ישנו ב פר ת מיד‪ ,‬ועי' רמב״ן ריש יבמות שכ׳ דלכך מק שה ש״ס על פ ס ח‪ ,‬מ ה‬
‫ל פ ס ח דהיא ב כר ת‪ ,‬ולא מקשה ג״כ על מילה הואיל ואינו ב כר ת מיד עיי״ש[‪.‬‬
‫ג[ דעת רש״י ג״כ כד ע ת הראב״ד עי' סנהדרין דף פ״ג ד״ה אבל ערל וכ' ה ערו ך לגר שם ד מ ה״ ע‬
‫לא נ ק ע רש״י ב ערל שלא מל במזיד ד ס ״ ל כ ה ר א ב ״ ד ולהראב״ד הוי כ מו שאכל חלב או לא‬
‫עשה פ ס ח אחד דאעפ״י שאח״כ כל שנותיו לא ע ב ר עוד על עבירו ת אלו מ״ מ חייב כר ת על אותו‬
‫פ ע ם שעבר‪ ,‬ואי מיירי בלא מל עצמו במזיד למאי נ פ ק ״ מ א מר דאין בו חיוב מיתה הא בלא״ה איכא‬
‫דס״ל פ הר אב״ד עיי״ש‪ ,‬ול הר מב״ס הוי כן בג מ ר ב ד ע תו כ מו להראב״ד‬ ‫כר ת משוס מילה ו ע״פ‬
‫ב ס ת מ א כנ״ל‪.‬‬
‫ד[ ‪ .‬ב ע י ‪ 2‬ו מחלוק ת הראב״ד ור מב״ ם כ' בדברי חיים ז ״ ל ש ס דר מב״ ם סו ב ר ד עי ק ר האזהרה של מ רל‬
‫’ שלא מל עצמו‪ ,‬היינו שעד יום מותו יהי' ערל ואז חייב כ ר ת והוי כמצוה שיש לה משך‬
‫זמן‪ ,‬לכן אס ב סו ף הזמן הוי אונס פ עו ר גם שלא מל עצמו במזיד‪ ,‬הג ס שמתחילה הי׳ יכול לקיים‬
‫א סו ף‪ ,‬ו ב סו ף הוו אונ ס‪ ,‬וכד ע ת הנמ״י שהביא רמ״א ביו״ד סי' רל ״ ב‪,‬‬ ‫המצוה מ״מ ס מך עצמו‬
‫והראב״ד ס״ל כאגודה שפליג על נמ״י וס״ל דכל מצוה שבמשך הזמן מחוייב לעשותו ו אס ב סו ף‬
‫נ אנ ס חייג על שנתעצל בתחילתו וכיון שהתורה הזהירה וכל ערל וכו' תי כ ף' אי סו ר כ ר ת עליו‪ ,‬ואם‬
‫אפי' י אנס לבסו ף חייב כ ר ת על שנתעצל בתחילה‪ ,‬וא״כ לעולם עליו איסור כ ר ת‪.‬‬
‫ונ פן ״ מ דלהראב״ד הוא חשיד לאותו דבר דהוי כ ע ב ר על איסור כר ת והוי חשיד ממש ע ד שיוכשר‪,‬‬
‫וגס לקברו בין רשעים גמורים‪ ,‬ול הר מב״ס אינו ב איסור כ ר ת א ס לבסו ף הי' אנו ס ב מ ה שלא מל‬
‫עצמו אתודה״ק זי״ע‪.‬‬
‫ה[ ו הנ ה נ פ קו ת א רברבי איכא למשמע מפלוג ת ת ה ר מ ב ״ ס והראב״ד הכ״ל לדינא‪ .‬ביו״ד סי׳ ב׳ ס עי ף‬
‫‪ .‬ן' פ ס ק ה מ חבר דמומר לא' משאר עבירו ת א״צ לבדוק לו סכין‪ ,‬ולהרמב״ס צריך וכו' ו הכ״ מ‬
‫גפ״ל‬ ‫'‬
 ‫סמר ח ר די ם‬ ‫פרק ז‬ ‫ב א ד י ־ הו ד א‬ ‫‪(1‬‬
‫ענפי ־מצוה‪) :‬ה( מצוה על ב״ד למול הגרים‬ ‫גפ״ד מה״ש ל ד הל מב״ס למדה מהא דקהני מ ריי ס א‬
‫שנתגיירו‪ ,‬ענף מצוה ‪ 0 ) :‬מ״ע לקדש אשה בכסף‬ ‫מומר לערלו ח ע ם מו מר לאוהו דבר ע״כ‬
‫או בשטר או בביאה שנאמר כי יקח איש אשה‬ ‫גווכי איירי וצריך בדיקת סכין עיי״ש ולפי״ד הע״מ‬
‫וגו׳ כדיליף במסכת קידושין‪ ,‬ומי שנשא אשה מבלי‬ ‫צ״ל ע ״ כ דהחולקיס על ה ר מב״ ס ס״ל דלאו בחדא‬
‫שיקדשגה‬ ‫מתתא מחתינהו^ ו ע ע מ א‬
‫נימא כן כיון דכחדא שגויים בברייתא‪ ,‬וגס שאין הכר ה לגעות מדרך ה ר מ ב ״ ס‪ ,‬ועל מה זה‬
‫פליגי ע לי‪/‬‬
‫ת ״ ל בס״ד לבאר הדברים‪ ,‬דהגה דעת רמב״ן מובא בש״ך יו״ד סי׳ קי״ע ס ״ ק י״ב שהביא ראיי׳ מהא‬
‫דמומר לערלות דלא חשיד על השחיעה א^ דהוי מ ח מור על קל ד מומר לערלות הוי ב איסור‬
‫כ ר ת‪ ,‬ע ״ כ גשמע מזה דבב' מיגים ל״א חשיד על חמור הוי חשיד על קל עיי״ש‪ ,‬וכ׳ הדגול מרבב ה‬
‫דאין ראיי' ממילה דאף דמילה ח מור מ"מ לע ת ע ת ה איגו עו בר‪ ,‬דכשימול לבסו ף יתקן הכל משא״כ‬
‫בגבילה שעושה ע ת ה איסור עיי״ש )וזה כ ס ב ר ת אוהל דוד דלעיל באות ב׳( ובתשו׳ אבגי צדק חיו״ד‬
‫סי' ג״ג כ' ליישב דב אמ ת פליגי בז ה ה ר מב״ ס והראב״ד‪ ,‬ד הר מב״ס ס״ל דאינו חייב כר ת עד שימות‪,‬‬
‫וראב״ד ס״ל שבכל יום עו מד ב איסור כ ר ת‪ ,‬א מג ס אס מל עצמו ב סו ף גפ טר מכרת• גס להראב״ד‪,‬‬
‫ונ ס ת פ ק ה מנ ח ת חינוך דאף דגפ ער מ כ ר ת כשמל עצמו מ״מ הא כ׳ הר מכ ״ ם דעשה דחייבי כרי תו ת‬
‫ח מור וצריך תשובה ויוהכ״פ ויסורין‪ ,‬א״כ הה״ד כאן כיון שעבר ע כ ״ פ בכל יום בעשה דכרת צריך‬
‫תשובה ויוהכ״פ ייסורין‪ ,‬או לא‪ ,‬דכיון דנ פ ט ר מ כ ר ת לגמרי נ פ ט ר עיי״ש‪ ,‬א״כ ס״ל לש״ך כראב״ד‬
‫וכהצד שכ' ה מנ ח ת חינוך דאף אס מל עצמו ב סו ף צריך תשובה על מה שעבר עד ע ת ה‪ ,‬ול״ק קו' הדגו״מ‬
‫עיי״ש א״כ לפי״ז ע״כ ס״ל לרמב״ן כראב״ד דעובר בכל יום אס אינו מל‪ ,‬א״כ לרמב״ס לשיטתו‬
‫דאינו עובר עד שימות‪ ,‬א״כ תו אין ראיי' מ מו מר לערלות דבב' מינים לא חשיד מ ח מור על קל‬
‫דראיי' זו שייך ר ק לראב״ד משא״כ ל ר מב״ס הדרא קו׳ הדגו״מ הנ״ל דשאני נבילה שעתה עו ב ר‪,‬‬
‫משא״כ במילה שעדיין יש לו זמן לתקן‪.‬‬
‫ו[ א מגס אחר העיון א״ש ראיית רמב״ן הנ״ל גס ל ר מ ב ״ ס‪ ,‬דבאמת קו' דגו״מ תיסוב ג ם על הגמ'‬
‫גופא דפריך האי מו מר ה״ד אי מו מר לשאר עבירו ת היינו מו מ ר לערלו ת‪ ,‬דלמא ב ערלו ה‬
‫עדיין יש בידו לתקן למול כ מו בלאו הני ת ק לע שה‪ ,‬אס מתקן ב סו ף נ ע ק ר ה עביר ה ]עי' כ״מ ומגדול‬
‫עוז פ״א מה' מילה[ א"כ לא נחשד לנבילה דאין בידו לתקן אם יעבור אבל אס כב ר עב ר עביר ה‬
‫אשר אין בידו לתקן חשוד נהי על נבילה קמש״ל דלא‪ ,‬וכן הקשה באמת ביד שאול סי׳ קי״ט‪ ,‬ובתשו׳‬
‫מ חנה חיים ח״ב סי' א' ]ועי' חכ״צ סי' מ״ג[ ותי' המ״ח וז״ל דאיירי דאמרו לו אופן דיוכל להיות‬
‫נימול ולא ירגיש ביסורין‪ ,‬והוא משיב דמצוה זו אינה חשוב בעיניו לעשות אפי׳ בלי יסוריס והוי‬
‫מב ע ט במצוה‪ ,‬והגם ששאר מ ב ע ט הוי א פי קו רו ס‪ ,‬זה דווקא אס הי' מב ע ט ^עד שעברה המצוה כגון‬
‫שבועט בנטילת לולב ו הנ ח ת תפילין וישיבת סוכ ה עד שעבר הזמן‪ ,‬אבל אס נשאר עוד לתקן הוי‬
‫מ ב ע ט ב ערלו ת ר ק כ מו עו ב ר לתיאבון בעביר ה עו ב ר ת‪ ,‬וזו שפירש״י מו מר לערלות ״ מב ע ט״‬
‫ונתק שה הכ״מ דא״כ הוי א פי קו רו ס‪ ,‬ולפימש״כ לק״מ דהא יש בידו לתקן והוי ר ק בו ע ט כ מו עובר‬
‫■‬ ‫לתיאבון עכ״ל ח״כ א״ש ראיית הרמב״ן אפי׳ לשיטת הר מב״ ם‪.‬‬
‫‪ HDQini‬חולין י״ד ע״א ד״ה שחיטתו הקשו הא לר״מ מו מר לד״ה הוי מו מר לכל ההו״כ חיך‬ ‫ז[‬
‫השחיטה כשירה‪ ,‬והקשה במגן אבוס למה לא הקשו בלא״ה הא חשיד לדבר חמור חשיד‬
‫לדבר קל‪ ,‬ותי' ב ס ב ר ת הרא״ש ביומא דע שרה זיתים נבילה חמיר כמו איסור סקיל ה‪ ,‬א״כ כאן נבילה‬
‫ח מור דיעבור על כל כזית וכזית עיי״ש ח״כ לפי זה נשמע דהך פלוגתא דר״ן וראב״ד אי אזלינן‬
‫‪.‬בתר ריבוי הלאוין או לא הוי הדין כן לענין חשוד ג״כ דלהראב״ד דאיסור סקילה חמיר מנבילה לא‬
‫חשיד אגבילה‪ ,‬ולהר״ן דריבוי לאוין ח מור הוי איסור סקילה קל לענין נבילה‪ ,‬א״כ לפי״ז צ״ל ע״כ‬
‫דהרמב״ן נמי ס״ל כ הר אב״ד ד איסור אחד ח מור בעונש הוי ח מור יותר מכ מ ה לאוין‪ ,‬דאס לא כן‬
‫אין ראיי' מ מו מ ר ל ערלו ת‪ ,‬ד מו מר לערלות הוי באמת קל לגבי נבילה משו״ה לא חשוד מ ערלו ת‬
‫’‬ ‫אשחיטה‪ ,‬א ע״כ דס״ל כהר אב״ד ולא כר״ן‪.‬‬
‫ומעתה אי נימא דלא כרמב״ן דגם בשני מיגים חשיד לדבר חמור הוי חשיד לדבר קל א״כ יש‬
‫ס ב ר ה לומר דגם מו מ ר לערלות בעי בדיקת סכין אליבא דכו״ע דחשוד לדבר ח מור הוי‬
‫חשוד לדבר קל‪.‬‬
‫לפי״ן מיושב קו׳ הפ מ״ג במשבצות ס ״ ק יו״ד על ה מ חבר הג״ל שפסק כריעה ראשונה דמומר לד״א‬
‫משאר עבירו ת לא צריך בדיקת סכין‪ ,‬וא"כ למאי נ פ ק ״ מ אי הוי כשאר כל אדס עיי״ש‪ ,‬ולמש״כ‬
‫א״ש ד ה מ חבר אשמעיגן דאף ד מומר לערלות הוי חשיד לדבר ח מו ר‪ ,‬והוא מתגיי' בחד ברייתא ע ס‬
‫מומר לאו״ד והוו״א דמשוס דהוי ח מור הוי דינו כ מו לאו״ד גס לדיעה ראשונה קמש״ל דלא‪ ,‬דאין‬
‫נ פ ק ״ מ והיינו כשיטת רמב״ן דהוי ב׳ מינים וא״ש בס״ד ]ועי׳ היטב ב הקד מ ת קנ א ת סופ רי ם להג׳‬
‫מהר ש״ק ז״ל ד״ה תשו׳ א ‪ /‬ובתשובה להרב מ ק א סוו ע שם מש"כ בד ע ת ר מב״ס וראב״ד[ והנלע״ד‬
‫בס״ד כתבתי בביאור שיטתם‪.‬‬
‫ח[ פ ה אמצא מ קו ס ל ה ע תי ק מחי' הנוג ע למצוה זו ולענין הנ״ל‪ .‬איסא בשבת דף קל״ה ע״א תנו‬
‫רבנן ערלתן וודאי דו״ש ולא ס פ ק דוהה שבת פירש״י אנדרוגניס ס פ ק הוא ונולד ביהש״מ‬
‫נמי ס פ ק זמנו הוא ס פ ק אין זמנו וכן נולד מהול ס פ ק ערלה כבושה הוא ה עו ר דבוק בבשר ו כו‪/‬‬
‫ובח תן סו פ ר בדין עשה דל״ת בתשובה שס אות ג' הביא קושי׳ דל״ל קרא ביום דמילה דוחה שבת‬
‫הא כתיב ערל תו וודאי ולא ס פ ק‪ ,‬ואפי׳ אי נימא דהוי א ס מכ ת א כמש״כ תו ס פ׳‪ ,‬אבל ע כ ״ פ‬
‫לאגדרוגניס או לנולד מהול עכ "פ אתי למע ט שאינו דו״ש הרי מוכח ד ס ת ס מילה דוחה שבת‪,‬‬
‫וביום‬
‫כט ‪•57‬‬ ‫כאד יהודא‬ ‫פרק ז‬ ‫ספר ^ ר ד י ם‬
‫שיקדשנה תחלה ביטול עשה זה‪ ,‬ממנין תרי״ג‪ :‬וביום למה ל ‪ /‬ולכ>?ו׳ י״ל דני ה דילפינו מנ שר‬
‫יי אפי׳ ב מ קו ם ב הר ת ימול הקד״א ד ערלחו וודאי‬ ‫> ‪ a‬מ״ע ל פ ח ת ולרבות שנא מי פיי יי בי היי‬
‫דוהה ב ה רס אבל ס פ ק לא לזה אילטרך ביום‬ ‫הני״‬ ‫לא יצא י'" אי א אם‬ ‫בנים ימתו‬
‫‪.... .............‬‬
‫דדוחה שנה‪.‬‬ ‫‪...............‬אם מתו‬
‫המצות וכן‬‫מחלציו בן ובת אז קיים ‪.‬‬
‫אל א דלפי״ז תקשי מנ״ל לנרייתא למדרש ערלתו‬ ‫קיים‬ ‫מהבן‬ ‫והבת‬ ‫מהבת‬ ‫הבנים והניחו אפילו הבן‬
‫דאינו ד״ש ס פ ק ערלה או אכדרוגניס דלמא‬ ‫המצוה‬
‫אנשר דסמיך לי׳ קאי דאינו דוחה כ ה ר ת‪ ,‬ואין לומר דפש״פ שגת דחמורה טפי דאיכא כ ר ת‪ ,‬דהא‬
‫שיטת הראכ״ד ]מוכא לעיל[ ד מו טג לשחוט לחולה מליתן לו נכילה שא״א שלא יהי' קטן כ סו ף‬
‫ה עולם‪ ,‬וכיאר כוונ תו כ ח ת ס ״ו שא״א שלא יהי' קטן כ סו ף העול ם שנחלל שכת עליו‪ ,‬כמילה וניתן‬
‫׳שכת לדחות ע ״פ עדיפא לשחוט לחולה דפכר ניתן שכת לדחות מליתן לו נכילה‪ ,‬עי' שו״ת ח ת ס ״ו‬
‫נ או״ ח סי' ט״ו‪ ,‬א״כ ליכא כש״כ דאפשר שכת דקולא משום שנדחה נ ע ל מ א‪ ,‬והתירה מילת אנדרוגניס‬
‫ג״כ ופן נולד מהול מ שא״פ ככ הר ת והניח כצ״ע‪.‬‬
‫והנה לכאו' יש ליישג קו' זו כפשיטות עפי ״ מ שהוכחתי מאז מ כ מ ה מקו מו ת דהתוה״ק מדכר ת עפ״י‬
‫מה שעתידין חכז״ל לתקן לעתיד‪ ,‬חדא כר מכ ״ ם פ״א מה' תרו מות יה' ו' כפירוש הרדכ״ז שס‬
‫שג' וזה לשונו‪ ,‬עמון ו מו אג נ חל קו כה תנ אי ם כמ שנה מס' ידים ואמרו הלכה למ״מ עמון ומואכ‬
‫מעשרין מ״ע כ שניעית וקשי' לי כיון ד תרו״ מ כחו״ל מדרכנן היכי הוי הלמ״מ שעמון ו מו אכ מ ע שרין‬
‫מ״ ע נ שני עי ת‪ ,‬וראיתי מי שב' הלכה למ״מ לאו דווקא דאין זה מה״ת אלא כאלו הוא הל מ״מ‪,‬‬
‫ומיהו כ תו ס פ ת א משמע דהלמ״מ ממש ק א מ ר עכ״ל‪ ,‬ונ״ל ל תרן שהראה לו הקכ״ ה למשה כל מה‬
‫שעתידין לחדש הנכיאיס ו ה חכ מי ם‪ ,‬ואמר לו כי גזרו רכנן על ארן עמון ומואכ מע שרות יהי' נו הג‬
‫מ״ע כ שניעית ואין זה דוחק עכ״ל הרדכ״ז ״ואחריתי" כ תו ס פ' עירוכין דף ה' ע ״ כ ד״ה שפרצתי כד'‬
‫כתכו דגמירי לה מסיני דמהני וכן שיועיל לחי וקור ה לחצר וכו' וכ' מהרש״ל ויש מתמיהין הלא מכוי‬
‫וחצר מן ה תור ה שריין ומדרכנן הוא דאסורין וא״כ איך שייך לומר כאן הלמ״מ‪ .‬וצ״ל דהכי גמירי‬
‫להו מסיגי היכא שיכאו חכ מי ם לגזור ולאסור המכוי והחצר אז י תקנו המכוי כלחי ו קור ה והחצר‬
‫כעומד מרוכה וכו' וכ מדומה לי שמצאתי כעין זה עכ״ל‪ ,‬ומצאתי שהוא גמ' מפור שת ככ תוכו ת דף‬
‫יו״ד ע״כ אלמנה דכתיכה נאוריי תא מ ה איכא למימר דעתידין רכגן דמתקגי לה מנ ה עיי״ש הרי לך‬
‫מפורש דהתוה״ק קר א ה על שם זה אלמנה ע״י שיתקנו רכנן לעתיד‪ ,‬ותמיהני שלא ה עירו הגאונים‬
‫הנ״ל מגמ' זו‪] ,‬וכיותר יש לתמוה על הנוכ״י כיו״ד מ״ת סי' ס״כ שכ' וז״ל ו מ ע ת ה מוכ ה דמדאו'‬
‫אסו ר לעשות ס חור ה כשאר דכריס ה אסורי ם דאל״כ ל״ל קר א כחלכ להתיר ה ס חו ר ה‪ ,‬וכזה לא שייך‬
‫תי' הטו״ז דוודאי אין לומר דלכך כ תכ ה ה תור ה ההיתר מפור ש כדי שלא יהי' יכולת כיד חכ מי ס‬
‫לאסור דדכר זה לא י ת קנ ל על הד ע ת עכ״ל‪ ,‬הא מהג״ל מכואר דה תורה דיכרה ג ס על מ ה שעתידין‬
‫חכ מים לנזור ולאסור‪ ,‬וכן כ' ג״כ כמלא ה רו עי ם אות דל״ת כדין דכר שאין מתכוין אות ל״א וז״ל‬
‫ונראה דכאמת קי ס לי' להש״ס דאף לרכא פ סי ק רישא אינו א סו ר אלא מדרכנן‪ ,‬ו אעפי״כ איצטרך‬
‫קר א‪ ,‬עפ״י מש״כ הטו״ז כיו״ד סי' קי״ז דדכר המפור ש כ תורה אין כח כיד חכ מי ם לאסרו כיון‬
‫שמפורש ההיתר כ הור ה‪ ,‬ולפי״ז אפשר לומר דלפך פר ט ה תורה כשר אפי' כ מ קו ם כ הר ת שלא יהי'‬
‫כח כיד חכ מי ם ל אסור כיון דהוא פ סי ק רישא וכו' עיי״ש‪ ,‬וכתשו' מחנה חיים ח״כ םי' כ״ו כ' וז״ל‬
‫וכזה אמרתי שיש ה ער ה לתרץ קו' מהרי״ע ל הר מכ״ס למה צריך קרא להתיר ס' ממזר הא כל ס'‬
‫דאו' לקולא‪ ,‬די״ל דגילה קר א שס' ממזר מו תר כדי שלא יאשרו רכנן‪ ,‬וכדכרי הטו״ז‪ ,‬ועי׳ אע״ז סי'‬
‫ד'‪ ,‬ופליתי ככית ה ס פ ק עכ״ל[ וכתשו' ח ת ס ״ו חיו״ד סי׳ ק״ ט כיאר דכרי הטו״ז שדכר המפור ש‬
‫כתורה מקרי ר ק כ שנאמר כ קו ם ועשה להתיר‪ ,‬משא״כ לא תכשל גדי שפיר א ס רו חכ מי ם פכישה‬
‫וצליי'‪ ,‬וכן אך כיוס הראשון תשכיתו דאמרינן אך חלק וחכ מים אס רו הו כ' שעות מקוד ם משוס דלא‬
‫כתיכ כהדי' עד חצי היוס תאכלוהו ואז תשכיתוהו‪ ,‬כמו וכיום ה שנת ולנכרי תשיך עיי״ש‪ ,‬ממילא‬
‫הה״ד כזה דאי לאו הוי כתוכ כהדי' כיום השמיני אפי' כשכת כ קו ״ ע רק מדיוק דערלתו וודאי‬
‫ולא ס פ ק‪ ,‬הוי ממש כמו אך חלק דלא מקרי מפור ש כ תור ה כיון דאין ההיתר מפור ש כ קו ס ועשה‬
‫וא״ש נ ס ״ ד ע״ד זה‪ .‬אולם אחרי כיאור הי טג ענין דחיית שכת כמילה יתורן ממילא‬
‫קו' הנ ״ ל כ ס ״ ד‪.‬‬
‫מ[ הנ ה כתשו׳ מ הר״ ם שיק ז״ל חאו״ח סי' ער ״כ הני א קושי' דלמה נולד כיהש״מ אין מלין נ שכת ‪.‬‬
‫ויו״ט‪ ,‬הא אמרינן כיכמות דף ס״ז ס מו ך מיעו טא דמפילות למחצה דנקיכו ת והוי זכרים‬
‫מיעוטא‪ ,‬וא״כ ה״נ הא דאמרינן כשכת קל״ו דכנפל מחתך כשר כעלמא הוא ואין כאן איסור‪ ,‬א״כ‬
‫ככיהש״מ הא איכא פלגא דזמן היום ו מיעו ט נפלים וא״כ עפ״י רוה ליכא חילול שכת ויהא שרי‬
‫למול כשכת עיי״ש‪.‬‬
‫ונ״ל כס״ד עפימ ש״כ כחי' ח ת ס ״ו לשכת דף קל״ה ד״ה וכר מן דין עוי״ל כיושכ הרי״ף וכו' די״ל‬
‫דמ״ט ס פ ק זיין ס פ ק ח' אין מחללין עליו השכת ]עי' כ״ח שם[ משום דלענין פיקוח נפש אין‬
‫מחללין השכת עליו כמש״כ הכ״י וד"מ כיו״ד סי' ר ס ״ו‪ ,‬וא"כ אין למולו לכתחילה ל הכניסו ל ס כנ ת‬
‫נפשות שאסור לעשות מלאכה עכו רו ויצטרך להגיחנו וימות‪ ,‬וזה אסור כמ ש״כ רש״י כיכ מות פ' ע ״ ג‬
‫אכל אמו שוחה ומניקת? מפני ה ס כנ ה דהיינו ס כנ ת שניהם האס והכן‪ ,‬מכואר דאע״ג ד אסו ר לחלל‬
‫עליו שכת להחיותו‪ ,‬מ״מ א סו ר ל ס כג לו ס כנ ה‪ ,‬והא דלא משני הגמ' כן כדף קל״ו מ שוס ד עי ק ר‬
‫קושי' הגמ' הוא אכרייתא דערל תו ולא ס פ ק דמוקמינן כ ס׳ כן ז' ס' ח'‪ ,‬והוא ת״ק דר' יודא שהוא■‬
‫ר' יוסי דס״ל כיהש״מ כ הר ף עין‪ ,‬א״כ מצד חילול שכת אפשר למולו ס מוך לכיה״ש מיד וכ הר ף עין‬
‫אח״ז נעשה צרכיו כחיל‪ ,‬להצילו מ ס כנ ה כחול‪ ,‬משו״ה אוקמא כר״א דמכשירי מילה דכלא״ה האי ת ״ ק‬
‫אליכא‬ ‫■‬
 ‫ספר דחרדים‬ ‫‪r‬‬ ‫פדה‬ ‫באד י־הודא‬ ‫‪68‬‬

‫אליבא לב״ש האי מולד מהול צריך להעיף דס המצוה‪ ,‬ממנין תרי״ג‪ m) :‬מ״ע לקיים אדם עינ ת ד‬
‫ואף כשאשתי מצוצרת הוא מציויז נמצוה זי ש נ א ס ^‬ ‫ברית‪ ,‬ור״‪ 6‬שמותי‪ ,‬פ״כ מוקי כר״א‪,‬‬
‫דקיי׳^ל ביהש״מ תלתא רב^‪ ,‬״‪,‬ל ‪.‬לא״^ א״ש ישמח את אשתו יאיכא נמי בהא מל־ה ד כ ת ‪ ,‬כ‬
‫״יייז‬ ‫‪r‬״‬ ‫’ יי*׳ “ ״’ י ״‬ ‫י *י ״י‬ ‫^אין מתללין מליו השנת משעם סייוי״י ע=״י•‬
‫מ פי״ן הא תינח נכל סתם וולד אין אנו חיששין‬
‫למיעוט נפל דאולינן בתר רוב ]וכמש״ש גחי׳ חתס״ו הנ״ל שם ד״ה תא לא שהא[ ומחללין‬
‫שנת עליו אבל לצרה המיעוט נפלים למחצה דימנו היום שזה יגרום ההיתר‪ ,‬זה אי אפשר‪ ,‬דישא‬
‫אדרבא מצד מיעוט נפלים אסור לחלל עליו השבת‪ ,‬ואדרבא מצערן^ מיעוט נפלים למחצה דאין ז מנו‬
‫היום לאסור דמצד נפל הי׳ אסור למולו משוס סכנות נפשות כדברי חתס״ו הנ״ל ומיושב היטב ק ‪/ ,‬‬
‫•‬ ‫מהר״מ שיק הנ״ל‪.‬‬
‫ואולמ בדברי חתס״ו הנ״ל דלר' יוסי דס״ל דביה״ש כהרך עין אפשר למולו סמוך לניה״ש‪ ,‬ו ת י כ ״‬
‫אחר ההרס נעשה לו צרכיו להוציאו מן הסכנה‪ ,‬יש לדון ולפלפל עפ״י מש״כ נעצמו ב ח שו׳‬
‫מתס״ו מיו״ד סי' רמ״ה דאס דאין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב‪ ,‬א״כ לכאו׳ איך מלין‪ ,‬אמנם א כ ו‬
‫רואי! דוולדות הנימולים בעזהי״ת חיים וקיימיס ואפי׳ מיעוטא דמיעועא אין המילה מזקת להס י מ ז ‪-‬‬
‫דאחי״ל בגיעין דס נ״ב כי עליך הורגנו כל היום דקאי על מצות מילה היינו עפ״י הטבע‪ ,‬אבל ז כו ‪p‬‬
‫מצות מילה מגנת ומצלת‪ ,‬ובתשו׳ מהר״מ שיק חיו״ד סי׳ רמ״א מיישב בזה קו׳ הש״ך על ה ר מ ״ א‬
‫דכיוןדאין בחול מצוה נעידנא דעסיק בה והמילה הוא סכנה ואינה מגנת המצוה ש ל א‬ ‫בסי׳ רס״א‬
‫בזמנה עיי׳׳ש דפח״ח‪ ,‬א״כ אסור למולו אפי׳ לר׳ יוסי דדלמא אינו בן זיי״ן וליכא מצוה ו חיי שי ק‬
‫א ח‪-,‬‬ ‫ולזה אין מועיל עשיית צרכיו‬ ‫נפיהו״נ למיעוט שימות מחמת סכנת המילה בעצם‪,‬‬
‫ביהש״מ דמצד סכנת המילה בעצם חיישינן למיעוט בלא המצוה כמו במל תוך ח כדברי מהר^׳דן‬
‫שיק הנ׳׳ל ודו״ק[‪.‬‬ ‫י‬
‫והראיתי והרציתי דברים הנ״ל להגאון בעל שו״ת לבושי מרדכי שליט״א וינוב נשיבה טי כ ה ^‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫והלסי׳ ב׳׳ה•‬
‫ולו שעל עיר‪,‬ר הקושי׳ של מהר״ס שיק כ׳ שעפי״ד הריב״ש סי׳ שע״ב ]מובא בשב שמעת' ש מ ע ק >‬
‫^ א׳ פ׳ ח״י[ במש״כ ע״ד חוספ' בסוגי׳ דפתח פתוה דלא נימא דמהני ס״ס ס׳ אונס ע י י ״ ; ן‬
‫והיינו דמחצה זכריס ומחצה נקיבות ישנו בעולס ישות ממש דשייך לומר סמוך מיעוטא דמפילוה יהן‪•,‬‬
‫רוב משא״כ בשאר ספיקות דפעמיס כך ופעמים כך במקראות ל״ש לומר רובא‪ ,‬וכש‪!.‬ר ס פי קו ק ^‬
‫משו׳״ה צריו להיות שקולים‪ ,‬וביהש״מ כמו כן הוי כשאר ספיקות וכו׳ יש בעולם פלגא שבתות ו פ ל ^ א‬
‫חול והאריך עוד במכתבו שליט״א באורך ימים ושנות חיים אמן‪.‬‬
‫אדל הסדרי סהרה בסי׳ קפ״ז ס״ק ט״ו חולק על הריב״ש מחוספ׳ נדה דף ה״י ד״ה שלי׳ שלח ‪, 5‬‬
‫דאס בעלמא אמרינן הכי ע״ש ועי׳ שו״ת רעק״א שי׳ ק״ו‪ ,‬ובשו״ת מהר״מ שי״ף לחו״מ ב ת שו כ ה‬
‫אחרונה מחתנו ז״ל מה שכתבו בזה ואכמ״ל‪.‬‬
‫‪ hv‬והנה תוספ׳ כתבו דעיקר דרשה דערלתו וודאי ולא ספק קאי רק לאנדרוגניס וכ׳ ה מ ה ר ש׳‪ /‬א‬
‫דמשונה‪ ,‬ולרש׳׳י קשה קו׳ התוספ׳ שכ׳ להדי׳ אנדרוגניס ונולד מהול כולהו ספק נינישו‬
‫הי״ל למעט וכ׳ בייסב לב פ׳ תזריע ליישב עפי״מ דאיתא ביומא דף פ״ה נענה ר״א ומה מילש י ט ו׳‬
‫מו״ח לפימוח נפש‪ ,‬ופירש״י שדוחה שבת לפי שחייבין עליה כרת לאחר זמן כך שנוי בתוספתא ד ש כ ק‬
‫פע״ז ושם איחא אמרו לו ממקום שבאת מה להלן וודאי ולא ספק‪!,‬ף כ‪ !.,‬וודאי ולא ספק‪ ,‬ו ב תי ס פ ק‬
‫יו ה ^ ס מפרש דראיית כ״א הוא זה דאס לא מל בשבת אינו וודאי שיהי׳ חייב כרת לאח״ז ש א פ ש ^‬
‫אחר השבת למולו‪ ,‬ואפי׳ שהדבר הוא רק ספק שמא לא ימול לאח״ז ויהא חייב כרת לאח״ז‬
‫מחללי! עליו עתה את השבת למולו כדי שלא יבא לידי ספק כרת‪ ,‬וחכמים דחו לה דאס זהו ה מ ע ס‬
‫גס בספר‪ ,‬ערלה הול״ל דמותר למול דאפי׳ ס״ס דפיקוח נפש דוחה שבת עיי״ש ולפי״ז למה דקיי׳‪!,/‬‬
‫ספר‪ ,‬פיתוח נפש דו״ש מקרא דוחי בהס ואפי׳ ס״ס פשיסא דהוי סד״א דספק בן ז׳ ו בי ה ש ״ ^‬
‫ואנדרוגניס ונולד מהול כולן הוי ספק פיקוח נפש שהרי אס יגדל ולא‪ ,‬ימול יתחייב כרת הוו״א ד מ ס פי ק א‬
‫דו״ש לכד איצטרך קרא דערלחו לומר דאין ספק דוחה שבת לדרשה ממש דלא כאסמכתא‪ ,‬ו ה ׳ ^‬
‫ברור ואמת לדעתי עכ״ל הקדוש‪ ,‬זי״ט‪.‬‬
‫זלמ״ד דנה״ר‪ ,‬צ״ע לכאו'‪ ,‬דהא לפי״ד התוספ׳ יוהכ״פ ס״ל לר״א דס״ס ד^קוח נפש אינו דו ‪J ,p‬‬
‫שבת א״כ ‪5‬ריך לאוקמא הברייחא אליבא דחכמיס דילפי מוחי בהם דאפי ס״ס דו׳׳ש ב פ י ק ״ ן‬ ‫^‬
‫נפש ו ה ד ברייתא זו מוקי לה בגמ׳ דף קל״ו כר״א‪] ,‬וכמו שהבאתי לעיל מחתס״ו[ ושהוא‬
‫ור״א מתלמידי ב״ש כנ״ל באות ט׳‪ ,‬א׳׳כ ליכא סק״ד והוו״א שספק ידחה שבת כיון דהוי ‪ p‬׳‪p /‬‬
‫ואינו דוחה שבת בפיקוח נפש וצ״ע לכאן'‪ ,‬אם לא נימא דהא גופא יליף ר א מכאן מדכת ‪ J‬ה ט ר ל חו‬
‫למעס ספק מוכח דס״ס כפיקוח כפש אינו דוחה שנח‪.‬‬
‫יאז והולןז״ד נס״ד לכאר דעת ר״א נאופן שגס הוא מודה לחכמים דס״ס דפיקוח נפש דוחה ש כ ת‬
‫ומ״מ שפיר יליה ממילה וכמו שאנאר נס״ד‪.‬‬
‫דדוד י ח ח' ״יכוליס פ״ב מ״י איתא דאין חייבין כרת על חלב כוק ו ל התושפ‪ ,‬יו״ע וז״ל‬
‫הרע״ב להביא‪ ,‬חטאת וכו׳ כלומר דאלו כרת גופי׳ קמי שמי׳ גלי׳‪ ,‬אבלהר מד׳ ם והרא״שלא‬
‫ר> אלא ^יר שו דלמא חי׳ הו א ונ״ל עעמס דהא מ״מ בספק אכלו ולפיכך אעפ״י שהוא מזיד א‬
‫ענשו כרת עכ״ל‪ ,‬מבואר דלהרע״ב גס בספק חייב כרת דקמי שמי׳ גלי ולהרמב״ם ור‪,.‬״ש‬
‫חייב כרת ]מספק עיי״ש‪.‬‬
‫' ”* ”’ ‪ 1,;,°‬י י ״ א‬ ‫יייי‘‬ ‫’'יי''‬ ‫מעתה נאמר דפלוגתא זו ממש של הרמנ״ם‬
‫‪ft 9‬‬ ‫האר יהודא‬ ‫ערק >‬ ‫ם &ר ד ‪ r‬ר ד י כ ‪u‬‬

‫שיפרוש ]ב[ האיש מאשתו סמוך לוסתה ש^אמי ס״ל כדעת הרמנ״ס דבספק ליכא כרח כיון‬
‫והזהרתם את בני ישראל מטומאתם אם רגיל^ ליאי^ שעובר רק בספק‪ ,‬א״כ ממנפ״ש בספק כן ז׳‬
‫ביום פורש כל היום ואם רגילה לראות בליליז בן ח׳ ובין השמשות הוכחנו לעיל עפי״ד חתס״ו‬
‫פורש כל הלילה‪ ,‬ממנין תרי״ג לסמ״ק ‪) :‬י( היה דאסור למולו מעעה סכנת נפשות שלעתה מצד‬
‫המילה עצמה שאין המצוה מגין כנ״ל‪ ,‬ובבין‬
‫השמשות נצרף מיעוע נפלים למחצה שאין זמנו היום‪ ,‬או מעעס החתס״ו הנ״ל שאולי אין הזמן היוס‬
‫ולא מגין המצות מילה א״כ יש כעת חשש פיקוח נפש אפי' *בכלו לו חדשיו כנ״ל‪ ,‬ואין כאן ספק‬
‫שיהי' חשש חיוב כרת ועי״ז נצערך למולו בשבת משוס פיקוח נפש שלאחר זמן רק באנדרוגניס‬
‫ונולד מהול שהם ספיקות עד עולם כל ימיהם‪ ,‬וכיון דבספק ליכא חיוב כרת ממילא ליכא פיקוח נפש‬
‫משוס לאחר זמן‪ ,‬משא״כ חכמים ס״ל כדעת הרע״ב דקמי שמי' גלי' וחייב כרת בספק א״כ הי׳‬
‫לנו להתיר למולו נשבת משו״ה דחו לדר״א‪.‬‬
‫ולפי״ז תירן התוספ' עולה גס לרש״י כמו לתוספ' עצמם ממש‪ ,‬דעיקר קרא איצערך למעע אנדרוגניס‬
‫ונולד מהול דהוו״א דגם הם ידחו שבת משוס פיקוח נפש של אסר זמן קמש״ל דלא דחו‪,‬‬
‫ובאמת מוכח כעעס הנ״ל משוס דליכא כרת ולא הוי פיקוח נפש משו״ה אינם דוחין שבת וכנ״ל על‬
‫‪ .‬דרך הייעב לב הנ״ל‪,‬‬
‫מעתה מיושב קושי' החתן סופר הנ״ל דדלמא שבת קילא שניתן לדחות במילה‪ ,‬זה אינו‪ ,‬דהא מה‬
‫שדוחה שבת אינו מצד קולא דשבת נגד מילה רק מצד פיקוח נפש שלאחר זמן‪ ,‬ומה״ע גופא‬
‫אפי' במקום בהרת וקוץ וכיון דמיעוע רחמנא ערלתו וודאי ולא ספק ע״כ משוס דבספק ליכא חיוב‬
‫כרת‪ ,‬וכנ״ל וא״ש‪ ,‬בס״ד‪.‬‬
‫יב[ ןבעיןך עעס מחלוקת ר״א וחכמים נ״ל דפליגי בפלוגתא דרב ושמואל אי הולכין בפיקוח נפש‬
‫אחר הרוב‪ ,‬דלשיעת הרשב״א ס״ס עדיף מרוב‪ ,‬או עכ״פ כרוב‪ ,‬א״כ לא קשה קו' חכמים‬
‫על ר״א מספק מילה‪ ,‬דשם ליכא משוס פיקוח נפש כיון שיש ס״ס והולכין אחר הרוב‪ ,‬וחכמים ס״ל‬
‫דאין הולכין בפ"נ אחר הרוב ממילא לא מהני אפי' כמה ספיקות ]עי' פליתי סי' ס״ג[ ועי' שו״ת‬
‫מהרש״ס ח״ב ס־' ק״ס אות זיי״ן‪ ,‬ואות מ'‪ ,‬ובמדרש תנחומא פ׳ לך לך בפסוק ויהי' אברס בן תשעים‬
‫שנה‪ ,‬ובפ' יתרו בפסוק בחדש השלישי בענין סצנת מילה ודעת ר״א‪ ,‬וביאור נכון מאד בס׳ פרי הען‬
‫פ' יתרו ד״ה במסורה בדעת ר״א‪.‬‬
‫יג[ ת ע דאין להקשות לפי הנ״ל דדחיית מילה בשבת היא מצד פיקוח נפש אליבא דר״א דא״כ למה‬
‫צריך קרא דבמקום שיש שם בהרת יקון תיפוק לי' כיון דדוחה שבת מכח פיקוח נפש כש״כ‬
‫צרעת‪ ,‬לק״מ דהא לאביי שס בשבת קל״ג ע״א פריך הגמ׳ ג״כ ואביי אליבא דר' שמעון האי בשר מה‬
‫עביד לי'‪ ,‬ומשני באומר אבי הבן לקון בהרת בנו מכוין‪ ,‬ולא מכוין כלל למילה רק לקוץ בהרתו‪,‬‬
‫וזה מספיק גס לר״א שבאומרלקון בהרת בנו מכוין לא מהני עעמא דפיקוח נפש‪ ,‬וגם בלא״ה‬
‫לק״מ מכמה עעמים למעיין‪ ,‬וא״ל יותר‪] ,‬עי' שעה״מ ועה״מ פי״ב מה' עכו״ס ובתשו' חתס״ו‬
‫חיו״ד סי' קל״ג שהקשו למה מילה דו״ש הא אפשר בעכו״ס‪ ,‬ובס' כמו השחר אות ד' או״ק א'‬
‫מיישב בפשוע דכיון דמילה דדוחה שבת הוא משוס פיקוח נפש ובשו״ע או״ח סי' שכ״ח סעיף‬
‫י״ב מבואר דפיקוח נפש בשבת משתדלין לעשות ע״י גדולי ישראל משו״ה דוחה שבת ע״י‬
‫ישראל עכ״ד[‪.‬‬
‫)אוח מ'( מצוה שיפרוש ]ב[ וכו' ממנין תרי״ג לסמ״ג‪ ,‬ומבואר מדברי רבינו שהוא דאו' שהיא‬
‫ממנין תרי״ג ושהוא דעת סמ״ג כן‪ ,‬וכ"כ בנוב״י ובתשו' חתס״ו סי' קס״ו דאפי'‬
‫להסוברים ווסתות דרבנן היינו אם לא בדקה ועבר ווסתה לא מחזקינן בעמאה שמא ראתה אבל‬
‫לשמא תראהחיישינן מדאו'‪ ,‬וכן קבלתי מאדמו״ר הגה״ח מרנ״א ז״ל לחוש לחומרת כמה פוסקים‬
‫דס״ל וכן בתוה״ב הארוך שער ב' ובבה״ב שם מבואר כן וכו' עיי״ש‪ ,‬ובתשו׳ מהר״מ שי״ק חאהע״ז‬
‫סי' א׳ חולה על סברת הנוב״י וכ' וז״ל והנובי״ק חיו״ד סי' נ״ה כ' דקודס לווסתה הוא מן‬
‫התורה דשמח תראה חיישינן כמו שמא ימות‪ ,‬מיהו נראה דחשש מיתה הוא רק חששא דרבנן‪ ,‬וגם‬
‫השש שמא‪.‬תראה הוא רק דרבנן והביא ראיי' ברורה לזה‪ ,‬עיי״ש ולכאו' הלא בבדה״ב ג״כ מבואר‬
‫כן שהוא דאו׳‪.‬‬
‫אמנס מצאתי בשו״ת ריב״א סי' ע״ג דסברת הנוב״י והבדה״ב רחוקים מהדדי‪ ,‬דעל סברת הנוב״י‬
‫י״ל דחזקה דאורח בזמנו בא הוא כעין רוב שרוב פעמים רואה בעת הווסת‪ ,‬וכמו שכל‬
‫דבר שהוחזק ג' פעמים שמוציא הדבר מחזקה שהי' לו בראשונה‪ ,‬ואפי׳ מן הרוב מוציאה כמו בשור‬
‫המועד ובמילה דרוב שוורים אינו נוגחין ורוב וולדות לא מתים מחמת מילה‪ ,‬אבל דברי בדה״ב‬
‫וסברתו המה ברורים וחזקים‪ ,‬דהא דלא חיישינן לווסת גופא אם עברה ולא בדקה הוא מטעם כיון‬
‫דחזקת דם הבא מן המקור בהרגשה באין‪ ,‬וזו כיון דלא ארגשה לא ראתה‪ ,‬וכוונתו אף דאיכא רובא‬
‫דרוב פעמים יזלו דמי' ‪.‬בעונתה אבל כיון דאיכא רובא דבכל פעם שרואה בעונת' היתה מרגשת‬
‫לווסתה אמרינן דוודא' תראה‬ ‫משא״כ סמוך‬ ‫ואוקמא אחזקה‪,‬‬ ‫רובא‬ ‫וא״כ איתרע לה‬
‫וגס תרגישה‪.‬‬
‫ולסבוא זו גס יש ליישב למאן דאית לי' דקריבה דג״ע דאו' האיך התירו בעונה הסמיכה‪ ,‬דאם‬
‫אותו שימה סוברת כשיעת הרא״ה‪ ,‬א״כ בחיבוק ונישוק אס תרגיש יפרוש משא״כ בתשמיש‬
‫‪.‬דפרישתו ג"כ אסורה עכ״ל‪ ,‬א"כ אף אס חשש דשמא ימות הוא חששא דרבנן‪ ,‬מ״מ סמוך לווסת‬
‫אמרינן דוודאי תראה וגס תרגישה‪ ,‬מצד הרוב שהוא כן‪ ,‬ולסברה זו יודה^ המהר״מ שיק ג״כ‪ ,‬שהוא‬
‫חולק רק על סברת הנוב״י דס״ל דאורח בזמנו בא הוא רק חזקה‪ ,‬ובעבר הווסת איכא כנגדה חזקת‬
‫מהרה‬ ‫י‬
 ‫סבר ‪trnnn‬‬ ‫‪6‬רק ‪I‬‬ ‫באר יהודא‬ ‫‪66‬‬

‫מהרה‪ ,‬וחזקה לא מהר על להבא כמו שמא ימוה‪ ,‬משמש עם הטהורה ]ג[ והרגישה שפירסה ‪ 3‬ז‪-‬ן‪-‬‬
‫לזה י״ל דגם זה הוא רק מדרבנן‪ ,‬אבל אס אורח חייבת היא לומר לו ואסור לו להתנועע או ל פ ד ד ע‬
‫בזמנו יבא הוא רוב שפיר איכא למיחש בסמוך בקישוי אלא ימתין עד שימות האבר דאמרינן ס ר ק‬
‫לווסת דוודאי תראה‪ ,‬ועי׳ תוסס' חדשים הוריות ב׳ דשבועות דזו היא מצות עשה שבנדה ויליף‬
‫פ״ב מ״ד דמוכה מירושלמי ג״כ שהוא מדאו׳ מדכתיב ותהי גדתה עליו אפילו בשעת גדתה ת ה א‬
‫עליו‪ ,‬ממנין תרי״ג לסמ״ק ורשב״ץ ‪) :‬יא( מצוה‬ ‫דהוי מ״ע שבנדה‪.‬‬
‫משמש עם העהורה ]ג[ וכו' האיש שיפרוש מאשתו מלבוא עליה אם נמצא‬ ‫הי'‬ ‫)אות יו״ד(‬
‫החוו״ד סי' קפ״ה ס״ק ז' כ' דבר ערוה שנאמר כי מצא בה ערות דבר דכון^‬
‫דבשימש סמוך לווסתה ונזכר באמצע תשמיש לה ספר כריתות ונתן בידה וכן אם מגרש אותה ע ‪9‬‬
‫דנריך ג"כ לפרוש בא״מ‪ ,‬ותשו׳ מהר״מ שיק איזו סבה הוא מצווה שלא יוציא אותה אלא כ ג ט‬
‫חיו״ד סי׳ קע״ו הוכיח להיפך דאדרבה מצוה כדת משה וישראל‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪) :‬ים מצוה‬
‫לפרוש בא״ח עיי״ש‪ ,‬ובשו״ת פני מבין חיו״ד אשת אחיו שמת בלא זרע שנאמר כי ישבי א חי □‬
‫יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו יבמה יבא ע ל י ד‬ ‫מיישב דברי החוו״ד עיי״ש דפה״ח‪.‬‬
‫ממנין תרי״ג ‪) :‬יג( להיות קדושים מנה הגאון ו פיו ־ ^‬
‫עד כאן כתבתי על המ״ע‪ ,‬ומכאן ואילך על‬
‫רמב״ן בחומש קדושים תהיו זהו שאמרו רז״ל‬
‫מצות ל״ת‪ ,‬בהי״ת‪.‬‬
‫עצמך במותר לך לכך אחר שאסרה התורה מ א כ לו ^‬
‫אסורות חזר ואמר והתקדשתם והייתם קדושים כלומר לא יאמר אדם הרי פירשתי ממאכלות אסורות רן‪,-‬‬
‫בזוללי בשר למו וכל ימיו חגים ולהוט אחר מעדני עולם לבך נ אמר•‬ ‫לי ובמותר אהיה בסובאי יין‬
‫והתקדשתם כלומר שיקדש עצמו מן היין במיעוטו כמו שקרא הכתוב הנזיר קדוש ויזכור רעות ה נ ז כ ר י ר ;‬
‫ביין בתורה בנח ובלוט ובגמרא נזכר שמביא לידי שפיכות דמים וגם ישמר מהתגאל בריבוי אכילין‪-‬‬
‫יכ ת!״‬ ‫והיתר אע״ם שאינו נמאס‪ ,‬אחר שאסר בתורה העריות‬ ‫גסה וישמר מן הדבור הנמאס‬
‫קדושים תהיו שלא יאמר הרי פרשתי מן העריות ויהיה להוט אחר אשתו ומצוי כתרנגולים או‬
‫הרבות לכך צוה קדושים תהיו והוא ציווי כללי שיפרוש מן המותרות ימעט במשגל ולא ישמש אלא כ פ ל‬
‫הצריך לקיום המצוה‪ ,‬ממנין התרי״ג לגאון ורבינו שלמה ן׳ גבירו״ל‪) :‬יד( על הכהנים הוסיפה התרן‪^-‬‬
‫קדושה מעל ישראל דכתיב קדושים יהיו לאלהיהם זו מ״ע שיפרשו מנשותיהם שאסורים עליהם בלאו רךן^|‬
‫גרושה ואפי׳ היא גרושתו והזונה והחללה שאלו אסורות אפי׳ לכהן הדיוט‪ ,‬ממנין תרי״ג לרשב״א‪ /‬א מ ר ן‬
‫בגמרא פ״ק דיבמות הבא על יבמתו צרתה קיימא עליה בעשה פירוש מדכתיב יבמה יבא עליה דרעזיבל‬
‫‪7‬‬ ‫התם עליה ולא עליה ועל צרתה ולאו הבא מכלל עשה עשה‪ ,‬ממנין תרי״ג לרשב״ץ ‪:‬‬

‫ראשון‬ ‫פרק‬
‫מצות לא תעשה מן התורה התלויות בלב ואפשר לשומוס בכל ‪. pv‬‬
‫א( דבור שני של עשרת הדברות לא יהיה‬ ‫)אות ב' ג' ד' ה'( דיבור עשירי של עשרה‬
‫להע^‪ 1‬יך'ד‬ ‫אלהים אחרים על פני פירוש שלא‬ ‫הדברות לא תחמוד‬
‫לרט□ק‪^ //‬‬
‫יש אלוה זולתי ה‪ /‬ממנין תרי״ג ל ר מ‬‫על לב שיש‬ ‫]א[ וכו' הפמ״ג באו״ח סי׳ תד״ ר במ״ז ס״ק כ'‬
‫ולרמב״ן ולרשב״ץ ‪ ) :‬ב ג ד ה ( דבור עשירי‬ ‫וז״ל עי' ה' גזילה פ״א דגזל עפו״ס מה״ת מעשה‬
‫עשרת הדברות לא תחמוד ]א[ כו׳ ובדברות אחרד‬ ‫ואכלת וכו' חימוד עכו״ס חמסן יהיב דמי‪ ,‬צ״ע‬
‫גי מ‬
‫כתיב לא תחמוד אשת רעיך ולא תתאוה בית ר ע י ך‬ ‫בעכו״ס והבן עכ״ל מובא בפתחי תשו׳ חו״מ‬
‫ובין אאשת איש ובין אקרקעות ומטלטלין איכא ‪*-,P‬‬ ‫סי' שנ״ס ס״ק א' וציין לעי' במחנה אפריס ה'‬
‫’‬ ‫לאוין לא תתאוה ולא תחמוד וכשישתדל‬ ‫גזילה סי' ג' ובתשו' יד אלי' סי׳ צ' עיי״ש והחתן‬
‫הקרקע או המטלטלין מחבירו שלא הים כז־ע ^‬ ‫סופר דןט צ״ב אות מ״ו כ' ע״ד הפמ״ג וז״ל‬
‫למוכרן אלא שהפציר עליו או הרבה עליו רעיס‬ ‫והנה לפי״מ דמבואר בב״מ ע״ב דחמסן יהיב דמי‬
‫אסור משוס לא תחמוד‪ ,‬ובלא תחמוד כתיב ריעך‬
‫דאין חימוד אלא על ידי מעשה אבל על לאו‬ ‫משמע דאינו עובר בשל נכרי‪ ,‬וכן העלה במקנה‬
‫לסי' כ״ח ס״ק ב' דל״ת ל״ש בעכו״ס‪ ,‬תתאוה משגמר והסכים בלבו להשתדל בכל‬ ‫במו״א‬
‫לקנותו ממנו מיד עבר דאין תאוה אלא בלב ‪* 1^3‬י ’‬ ‫מ״ח למד מחכ״צ להתיר לגנוב מנכרי‬ ‫ובחות‬
‫וכן באשת איש אם נתן עיניו לא לניאוף‬ ‫ע״מ למיקע עיי״ש א״ככש״כ שיש ללמוד מדברי‬
‫חכ״צ דשייך ל״ת גם כשל עכו״ס כמו בגזל עכו״ם ליקח אותה לו לאשה בהתר והשתדל במיני תח ‪ 3‬ו ^ *י‬
‫עד שגרשה בעלה ולקחה הוא לו לאשה עכר 'י ת‬
‫ע^‬ ‫בסי׳ כ״ו שכ' שזה אינו מצד העכו״ס‪ ,‬רק מחמת‬
‫י ז תי ע‪^ ,‬‬ ‫לעשות‬ ‫בלבו‬ ‫והסכים‬ ‫ומשגמר‬ ‫תחמוד‬ ‫לא‬ ‫הישראל שניסע בקרב לבבינו מדת רחמנות וחמלה‬
‫ולא נגזול ולא נעשוק עיי״ש והאי מעמא שייך הזאת עבר על לא תתאוה ויש אומרים שעל‬
‫נחתם ״ י ו י ת‬
‫נמי בחמסן מעכו״ם ויהיב דמי שהוא מדת אכזריות‬
‫וגריעות והאיסור מצד עצמינו ממש כמו בגזל‪ ,‬ועי' תפארת ישראל משניות ב״ק פ״ד מ״ג מ ^‪//‬‬
‫ע‬ ‫בשס באר הגולה ואני כותב זה לדורות שראיתי וכו׳ עיי״ש דברים נעימים בעגין זה‪.‬‬
‫!בתנא דב״א באלי' רבא פ' כ״ח מכאן אמרו שירחיק אדס עצמו מן הגזל בין מישראל גין מע שן‪,/‬‬
‫^‬ ‫ולא‬
‫לא ‪It‬‬ ‫באר יהודא‬ ‫»רק ‪H‬‬ ‫ספר ד־ו־דים‬
‫נחתס גזר דינם בבית שני הכי איתא במכילתא ולא עוד יוכו' עי׳ זיקוקין דנורא מש״כ שס ע״ז‪.‬‬
‫והכי כתב הרב מגיד משנה ורשב״ץ הרי לנו חמדה ורבען‪ ,‬במל״ת מה״ת התליות בידיים אות ק״א‪,‬‬
‫הביא דברי הסמ״ג ואני דרשתו לישראל‬ ‫ותאוה ממנין תרי״ג‪ ,‬בממון ובאשת איש וב׳ אחרים‬
‫ענפי מצוה ‪) :‬ו ‪ a‬השמר לך פן תשכח את ה׳ וכו' שיאמרו הגויס אין תורה לישראל וכו' ובחמסן‬
‫אלהיך אמרו רז״ל כל מקום שנאמר השמר פן ואל דיהיב דמי לעכו״ם שייך ג״כ חילול השס הזה‬
‫הרי זה לא תעשה והרי כאן שני לאוין הזהרנו ממש‪ ,‬רק לענין לא תתאווה ולא תחמוד שמרבה‬
‫בזה לזכור את השי״ת בכל עת והייב אדם לקנות ריעיס או מרבה לו ממון עד שנתרצה אחרי‬
‫לנפשו תמיד הנהגות המתחייבות מן הזכירה כמו הפצרה כמש״כ רבינו בזה ליכא חה״ש כלל‪,‬‬
‫היראה והצניעות וקישוט המחשבות ותקון המדות ועיקר הלאו נאמר בישרא‪.‬ל ל״ת בית ריעך‬
‫וממוטט עכו״ס‪.‬‬ ‫שנאמר בה' יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל עכ״ל‬
‫]ועי' בראש הספר הקדוש ■מדרש פנחס אות כ״ז‬ ‫יש‬ ‫רבינו יונה‪ ,‬וכתבו המקובלים כי השם הקדוש‬
‫כ' וזל״ק וגס אמר טעס למה אינו שכיח‬ ‫י״ב‬ ‫לו י״ב צירופים והשי״ת מנהיג עולמו בהם‬
‫שעות דיום וי״ב דלילה וצוה שלא נשכחהו בשום שיעבור אדס על לא תחמוד ]כמש״כ בגמ׳ ל״ת‬
‫שעה בהם ולא בחלקי השעה שהם אלף ושמונים לאינשי בל״ד משמע להו וכן האמת כמש״כ‬
‫חלקים וכן ה׳ עולה אלף ושמנים כיצד‪ ,‬יו״ד עולה תוספ'[ כמו על כל יו״ד הדברות‪ ,‬כי איתא בגמ׳‬
‫עשרים עשרים פעמים עשרים הרי ארבע מאות וכן ב ^ דיבור וכו׳ נתמלא כל העולם כולו בושס וכי‬
‫בגלגל הה״א שעולה ששה והה״א השנית ששה הרי מאחר וכו׳ דיבור שני וכו׳ הקב״ה הוציא רוחות‬
‫י״ב עשרים פעמים י״ב חם מאתים וארבעים וי״ו מגן עדן‪ ,‬נמצא שבכל הדברות שייך זה‪ ,‬אך בדבור‬
‫עשירי לא הי׳ צריך ונשאר בזה העולם עכ״ל[‪.‬‬ ‫שעולה כ״ב עשרים פעמים הם ארבע מאות וארבעים‬
‫הרי סך הכל אלף ושמונים נגד חלקי השעה והוא ובתוס' ב״מ דף ע״ב ד״ה שטר הביאו מלא תחמוד‬
‫לריבית עיי״ש ושם באמת עוברים ^העדים‬ ‫יתב׳ אין מסיר השגחתו אפילו בחלק א' מהם פן‬
‫יחרב העולם גם אנחנו ישראל בחיריו עבדיו ובניו על לא תשימון‪ ,‬ואי נימא דבלא תחמוד אינו‬
‫צונו שלא נשכחהו חלק מהשעה אלא לפניו לעמוד עובר בדמי א"כ מה ראיי׳ מלא תחמוד שא" ה‬
‫כדכתיב חי השם אשר עמדתי לפניו הרי זו מצוד‪ .‬דבאמת אינו עובר על הלאו בדמי משא״כ בריבית‬
‫אחת ממנין תרי״ג‪ ,‬והשנית ענף מצוה ‪) :‬ח ט( שלא באמת עברו על לאו לא תשימון יש לומר באמת‬
‫לשכוח מעמד הר סיני הנורא שנתן לנו שם אלהינו דפסוליס‪ ,‬ומוכח לענ״ד כדעת מהר״מ לובלין‬
‫את התורה אלא יהיו עינינו ולבנו שם כל הימים בכוונת התוספ' דף ה' ע״ב‪ ,‬ותמיהני שלא העירו‬
‫שנאמר השמר לך ושמור נפשך פן תשכח את מתוספ׳ הנ״ל עי׳ ס' אמרי מהרש״ח בב״מ דף‬
‫הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו וגו' יום אשר ה' שם‪ ,‬ועי׳ חו״מ סי' שס״טסעיףיו״ד ובסמ״ע‬
‫עמדת לפני ה' אלהיך בחורב‪ ,‬רמב״ן‪ ,‬א׳ ממנין שם‪ ,‬ובתשו' שמן ראש חאו״ח סי׳ יו״ד‪ ,‬ובהגדת‬
‫תרי״ג‪ ,‬והשנית ענף מצוה ‪) :‬י יא( גם בכלל לאוין מראה יחזקאל ד״ה אלו קרבנו לפגי הר סיני ולא‬
‫נתן וכו'‪.‬‬ ‫אלו השוכח דבר מלימודו דאמרו ז״ל במם׳ אבות‬
‫ובחי' מהרי״ט על הרי״ף ריש קידושין בד״ה‬ ‫אפי׳‬ ‫דעובר בשני לאוין ]ב[ אלו ואמרו יכול‬
‫וראיתי להרמב״ס וכו׳ מבואר דאין בשכירות‬ ‫עד‬ ‫מלבבך‬ ‫תקפה עליו משנתו ת״ל ופן יסורו‬
‫לאו דלא תחמוד עיי״ש‪.‬‬ ‫שיסירם מלבו ע״י שהוא בטל מן התורה ואינו‬
‫)אות ח' ט' י'( שלא לשכוח ו כו'ג ס בכללהלאוין‬ ‫מצוה‪:‬‬ ‫הוגה בה תמיד‪ ,‬רבינו יונה וסמ״ג‪ ,‬ענפי‬
‫אלו השוכח דבר א׳ וכו׳‬ ‫עמלק‬ ‫לגו‬ ‫)יב( שלא להסיר מלבבינו הרע שעשה‬
‫שנאמר לא תשכח וכשיהיו לנו כח ננקם ממנו‪ ,‬דעובר בשני לאוין ]ב[ וכו' והוא פלוגתא דאמוראי‬
‫רמב״ם סמ״ג רשב״ץ‪ ,‬ממנין תרי״ג‪) :‬יס זכור אל במנחות דף צ״ט ע״ב‪ ,‬ואמר ר״ל כל השוכח‬
‫דבר א׳ מלימודו עובר בלאו שנאמר השמר לך וכו׳‬ ‫תשכח‬
‫השמר פן ואל אינו אלא ל״ת‪ ,‬רנינא אמר השמר ופן שני לאוין נכהו‪ ,‬ר״נ ב״י אמר כשלשה לאוין שנאמר ו כו‪/‬‬
‫וביומא׳ ל״ת ע״ב אי' אמר ר״א כל המשכת ד״א מתלמידו גורס וכו' ודקדק שם בחא״ג דלמה שינה‬
‫הלשון ממשנה דאבות כל השוכח ד״א ממשנתו‪ ,‬היינו דברים שקיבל מרבו כמו המשנה וטנשו‬
‫גדול להתחייב בנפשו‪ ,‬והכא נקט מתלמידו והיינו דברים שבאו לו מתוך פלפולו כהוויית דאביי ורבא‪,‬‬
‫וענשו גלות לבניו ח״ו שלא יהי׳ להם שם בגלות •דעת צילותא דבעי שמעתתא עכל״ק‪.‬‬
‫ןי״‪ 5‬דמה״ע נקט גס ר״ל במנחות הנ״ל ד״א מתלמידו דהיינו פלפולו ‪.‬דאפי' בזה‪ .‬עובר על לאוין‬
‫אלו‪] ,‬עי' שלה״ק מס' שבועות שלו כ' וז״ל ומסתברא שזה שאמרו הפורש מד״ת עובר ‪ 3‬נ '‬
‫לאוין שבכל יום הוא עובר עיי״ב באורך בענין זה‪.‬‬
‫י״ג אות מ״ז כ' שצריך שיעשה דבר שיועיל לזכרון‬ ‫ובזי‪2‬ו‪2‬וין דנורא על התנא דב״א פ׳‬
‫‪-‬‬ ‫עיי״ש היטב‪.‬‬
‫ובתפילה למשה תהיליס קפיטל קי״ט פסוק קנ״ג הטעם דבשוכח ד״א ממשנתו מתחייב בנפשו דייקא‪/‬עפי״מ‬
‫של גיהנס שולטת וכו' נמצא התורה מגינה מאש של‬ ‫דאיתא סוך חגיגה ת״ח אין אור‬
‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫גיהנס והיינו בנפשו דייקא עיי״ב ה״ק[‪.‬‬
‫וה^שו ההחרוניס מהא דאמר ר״ל ביומא דף פ״א מפני מה לא נאמר וכו׳ נפישי לאוי פירש״י‬
‫דהשמר פן שני לאוין ננהו‪ ,‬ובמנחות ס״ל דלאו א' הס‪ ,‬עי׳ יד מלאכי אות קצ״ח‪ ,‬ובשו״א‬
‫מה' רביעא ח״ג סי' ד'‪ ,‬ובשו״ת שמן ראש חאו״ח‪ .‬סי' נ״ט‪ ,‬ושו״ת בית שערים חאו״ח פי׳ ע"א>‬
‫־ ' ‪L‬‬ ‫ומהר״מ שיק מצוהשט״ו אות ג' מש״כ בזה‪.‬‬ ‫'‬
‫דהנה בשו״ע התני׳ ה' ת ל מו ד תורה פרק ג' בקונטרס אחרון ; אות‬ ‫אני עני אענה חלקי‪.‬‬ ‫גס‬ ‫ובס״ד‬
‫א' כ׳ הטעם שלא מנה הרמב״ס במנין המצות ובחיבורו לאו זה שבגמ׳ מנחות הנ״ל״דס״ל‬
‫דלאו‬ ‫•‬ ‫' ־‬
 ‫ספר• ‪a n n n‬‬ ‫פדק־■*‬ ‫®אריהודא‬ ‫ג•‬

‫תשבח את אשר הקצפת י׳ל דלא לדיר המדבר‬ ‫דלאו דהשמר ופן י‪/‬יגו לאו מ נ י עצמו‪ .‬אלא השמל‬
‫לבד ציה כ״א גם לדורותכדי שנבוש מפניו רק״ו‬ ‫דעשה גמי לאו היא לפי״ד סרמל״ם ‪ g‬״ ‪ ,‬״ ן׳‬
‫שיש לנו לונור מעשנו ולהכלם‪ ,‬ממנין תרי״ג‪:‬‬ ‫ספילין‪ ,‬וה״נ השמי דעשה הוא לפי״ד הרמב״ס‬
‫)יח שלא לשכוח צרעת מרים כדי שנזהר מלשון‬ ‫ללמןל על‬ ‫כמש״ש כסלי' ען‬
‫הרע שנאמר השמר בנגע הצרעת וסמיך ליה זכור‬ ‫‪ g‬״ ‪^g , ,‬‬ ‫;ל‬ ‫‪jg, ggftjg !pyj‬‬
‫את אשר עשה ה׳ אלהיך למרים‪ ,‬רמב״ם רשב״ץ‪,‬‬ ‫זמן שאינו ט‪,‬סק נ ל‪ ,‬״ ״ ‪, 5‬א ‪ , ^g j,g‬א״ן ״״ ‪g‬‬
‫ממנין תרי׳׳ג ‪) :‬טס שלא להתגאה שנא׳ פן תאכל‬ ‫הס ‪, g,‬‬ ‫ולאו דשכחה‬ ‫דהלמוד הורה כהלכחה‬
‫ושבעת ורם לבבך פן קאי אורם לבבך וארז״ל‬ ‫״‪ ,‬ן‪ ,‬על‬ ‫אחד לימנ״ס^ ‪ gg gg,pg ,‬״ ‪g‬‬
‫דהוי כעובד ע״א והוא בנדוי מפי חכמי הגמרא‬ ‫לימודו כראוי לפי ד ע ת הר מ ב״ ס הו א ר ק א ס מכ ח א‬
‫דאמרי בשמתא מאן דאית ביה גסות הרוח אפי׳‬ ‫לקבלה חכמיס א‪,‬ש ״ ‪ , g‬א‪,‬ש ‪ , , , jg‬ל ‪ , ,‬״‬
‫מקצתה מי זוטר הא דכתיב תועבת ה׳ כל גבה‬ ‫כד ‪ j, gggg, y g g‬״ ‪, g, g‬׳ ‪ , g ,‬״ ‪ gg ^,ggg‬״ ‪,‬‬
‫לב סמ״ג‪ ,‬ופמ״ק למדה מהשמר לך פן תשכח את‬ ‫דמשה הוא כדמסייס ופן יסורו וגומר‪ ,‬נ מ סי ר ס‬
‫ה׳ אלהיך‪ ,‬ממנין תרי״ג; )טס ולא ירים לבבו‬ ‫מלבו‪ ,‬ומשו״ה ‘ לא מגפו הרמב״ם ‪, gg «jgg‬׳ ‪y‬‬
‫כתב רבינו יונה הוזהרנו בזה להסיר מנפשותינו‬ ‫‪g ,gg‬לא ״ ‪ gj‬לא‪ gg , ,‬״ ‪ , gj gggg ,‬ת ‪, 5‬ל״‬
‫מדת הגאיה שלא יתגאה הגדול על הקטן ואפי׳‬ ‫ןסנן״ןן ש״ןא‪ ,‬ללא‪gg ,‬״ ‪ g‬ס״ל ‪,‬לא‪ ,‬א ‪ gggp‬א‬
‫המלך יהיה שפל דוה כמאמר דוד המלך ע״ה ה׳‬ ‫שא‪ ,,,‬״ ״ ך של ל‪ ,‬״‪ ,‬״ ‪ g‬״‪,‬‬ ‫‪ ,,‬א‬
‫לא גבה לבי ולא רמו עיני‪ ,‬ענף מצוה‪) :‬יס שלא‬ ‫כמסור מלבו מדאו׳ לסמ״ק‪ ,‬אבל לרמב״ס' ה‪,‬א‬
‫לכעוס אלא יהיה לבנו רחב לסבול כל מיני צע׳‬ ‫מקבלה סכמיס שש״ל ‪,, gg‬׳ ‪,,‬״ ‪_g‬‬
‫ודעתינו מיושבת עלינו בגמרא אמר דהכועם כעוב׳‬ ‫לפי״| י״ל דר״ל ורנינא פליגי ג״כ נ ס ‪3‬רןץ‬
‫ע׳א וע״ז הזהיר לא יהיה בך אל זר ובזוהר פרשת‬ ‫הרמכ״ס ‪ g g ,‬״ ‪ .‬״ ״ ל ס״ל ‪,‬ל א‪jg g g , ,‬‬
‫תצוה אפקוהו נמי מן התורה דכתיב אלהימסכהלא‬ ‫‪ ,‬״ ״ ‪ g , g‬״ ״ ‪,‬לא‪gggg , ,‬‬ ‫א‪ ,‬״ לא‪gg ,‬״ ‪g‬‬
‫תעשה לך דע״י הכעס מסתלקת ממנו הנשמה ונקרא‬ ‫סס ‪ g j ,‬א׳ ״ ‪;,g‬׳ ‪ g‬א‪ ,‬״ ״‪ j g ,‬ל‪ 3‬׳ לא‪,,, g .,,‬‬
‫טורף נפשו באפו ושורה במקומה רוח הטומאה‬ ‫״‪ ,, 3‬א ק״ל ‪ ,‬ס‪ ,‬א לא‪,‬‬ ‫‪ ,‬א‪ ,‬״ לא‪,, g,,g , 53 ,‬״‬
‫וקשה לפרוש וסמיך ליה את חג המצות תשמור זו‬ ‫מיוחד בפ״ע משו״ה מושבו לשגי לאוין ומיוש ‪3‬‬
‫מצות עשה ותג המצות רמז לנשמה הקדושה שבך‬ ‫קושי׳ הנ״ל מיומא‪ ,‬דשס ה ס לאוין גמוריס א‪,‬‬
‫שמור אותה יפה שתהיה תמיד בנחת כדי שלא‬ ‫‪ g‬א״ס ‪,3‬‬ ‫הוי כהי ‪ gg .3‬״ ‪ , g ,‬לא ‪ gg‬״‪3‬‬
‫מסתלק ממך ופירשו מצה לשון מצה ומריבה שלא‬ ‫‪gg‬א '‪ gp‬לא‪, g ,‬א ‪ g,g , ,‬ך ‪ g‬״‪g , 5‬‬ ‫לא‪,,,‬‬
‫והמצוה רק אחה היא ומה״ע פסק הרמכ״ס החוג הנשמה ולא תשמח כי אם בנצחך היצר הרע‬
‫‪ ,g‬״ ‪ , 1‬ל‪,.,,‬׳ ״‪ , g,‬״ לחל‪ ,‬״‪ gg‬הנקרא חמץ ומינה דלא הצטער כי אם כשינצחך‬ ‫‪ 3‬א״ ס ‪ , g,‬י‬
‫‪,g ,-‬׳ ס‪,‬״ל '‪ pg ,‬״ ״ ‪, g, ft,,3,g ,g ,g ,‬״ל ]‪ g ,‬״ דמילי דהאי עלמא כלא חשובין ואמר אליהו ז״ל‬
‫‪gg'y‬׳‪ pg ;-‬׳ ‪ g‬״‪ g,jg'3 g , 5‬לצ׳ס ‪ g‬״ ‪ g,gg‬של‪ ,‬״ ‪ g,j‬לר״י אחוה דרב סלא חסידא לא תרתה ולא תחטא‬
‫ור״ע הי׳ אופר בתפלתו בכל יום יהר׳־מ שלא‬ ‫נ׳ ו‪3‬ס‪,,‬לש אסש‪_[pg ,‬‬
‫‪ - j,,‬״ ״ ל ש״ל ‪,, 3‬״א ס״א ‪ g,‬״ ‪ ggg ggg , ,‬אכעוס היום ולא אכעיסך כדאיתא בפרקים שחבר‬
‫‪,, p‬״ ‪ , g‬שש‪,‬ל‪ ,,‬ואמדו נח בדיבורו נח בהילוכו נח במעשיו איש‬ ‫י׳ ■(״ ‪g^p‬‬
‫פ״ד‪ ,‬לק״מ דכ‪ ,^ g,g,g 3 , 3‬״ ‪ ,pg‬ל״לך של יצדיק איקדי ואמדו כל נייחא מסט׳ דקדושא כל‬
‫‪ ,‬ש^ א רוגזא מסטרא דמסאבא והנה הלב היכל לשכינה‬ ‫‪ g‬״‪ g‬א‪,‬ש‬
‫דכחיב עשה ‪ , 3‬ר א ‪,‬אק״ש ‪ gg.ggg.gg‬א‪ ,‬ל‪,3‬״ש דכתיב אהל שכן באדם וכתיב כי ה׳ אלהיך מתהלך‬
‫הוי עשה‪ ,‬והיכא דכחיב לאו ו ‪ 6‬ח״כ כ ס‪ 3,‬של‪ ,,‬בקרב מחניך ופירוש רשב׳׳י מחניך רמ׳ח איברים‬
‫שמירה הוא בלאו לכו״ע‪ ,‬והיכא ‪ , g - g g.pg ,‬ק בקרב היינו הלב שבאמצע הגוף נמצא הכועס מכניס‬
‫לא‪^^ ,‬א ״ ‪3‬לל ‪ g gpg‬״ ‪ p, .‬״ ‪ g ,‬אש צלם בהיכל ומגרש ממנו השכינה לכן כל איש‬ ‫לל‬
‫‪ gg,gg‬״‪ ,‬״‪ , p ,‬״‪ ,‬״ ‪ g‬״ ‪3‬לל ‪ , g‬לא‪ ,‬ש ‪3‬א ״‪g‬לל יחרד ולא יכעוס לא עם גוי ולא עם ישראל לא‬
‫כבוד שלא יכבדהו‬ ‫‪ ,‬״ א ״‪ ,‬״‪,‬על גזל ואונאה ולא על מניעת‬ ‫^ ילא לן‪,,‬ש ‪3‬ל‪,‬לש א‪ ,‬של‪,,,‬‬
‫או אפי׳ יחרפוהו ויגדפוהו אלא תהא דעתו מיושבת‬ ‫‪,‬ל^״א ״ ‪^ gg‬‬ ‫‪ ,‬ל‪ ,,‬״‪ pp ,‬״‪ ,, g ,‬ל״‬
‫‪ ggg‬עליו ה׳ אלהיו עמו ותרועת מלך בו‪ ,‬ענף מצוה‪:‬‬ ‫‪,‬לא‬ ‫‪g3‬״ ‪g‬‬ ‫׳ן ל‪p,‬א לא לא‪,‬‬
‫)יח( לא תנסו את ה׳ כלומר שלא יאמר אעשה‬ ‫הוא כאלו כתי‪3‬‬ ‫אז‬ ‫השמר‬ ‫וכהיב‬ ‫בפ״ע‬
‫מעשים טובים ואראה אם יגיע לי טובה מה׳ רק‬ ‫״ ‪ , gg.ggg‬א מ‪ ,‬ה‬ ‫לא^ ‪ , g , .,,p‬״ ‪ g‬״‪g , 5‬‬
‫במעשר שרי !ג! דכתיב עשר בשביל שתתעשר וכתיב‬ ‫‪,',g‬״ ‪ ^gg,g g‬א״ ‪3‬‬ ‫א״‪,p 3‬ש(לס ‪ ,, g ,',gg‬ל״ש‬
‫כאן שפיר הוי לאו אפי׳ לר״ל דגס ‪ g,g‬ל‪ 5,‬א לא והביאו את המעשר ובחנוני נא בזאת‪ ,‬רמב׳׳ם סמ״ג‬
‫ורשב״ץ‪ ,‬ממנין תרי״ג‪) :‬יט( לא תשנא את אחיך‬ ‫לא‪pg ',‬״ ‪, g‬לא ‪ ggg 53‬״״ ‪ ,, g g,gg ,‬ל״״‬
‫״שא״ע ‪ , gg ggggg‬״‪ ,‬ך ‪ pgg,gg gggg gggg ,,g‬בלבבך הוזהרנו בזה להסיר מלבבנו השנאה כי‬
‫‪ p‬״‪ ,g, ,‬שש‪,‬ל‪,gg .,‬״ ‪, ggg ,,g g‬א״ש ‪ ,‬״ ״ ‪ ,‬מעוללת פשעים רבים לשון הרע דשקול כחייב‪,‬‬
‫‪, ,,g‬״‪ p‬מיתות ב׳׳ד ורכילות ודרישה רעה ושמחה לאד‬ ‫‪,, gg g,g‬״ ‪p‬‬ ‫‪,g‬‬
‫שלל‪,‬ש ״ ‪ g g‬״״‪, g', rg‬׳ ‪ g ,,,‬״ ‪ , gg.ggg gl , ,‬וגרמת נזקים לחברים עכ׳ל רבינו יונה ואמרו ז״ל‬
‫י״ח( ן ה ‪ 3‬״ ‪, [,] ,,g , g g j ,‬׳‪,.‬״לשנגל׳שאיזהו שונא כל שלא דבר עפוג׳ ימים‪ ,‬ממנין‬ ‫)אן״‬
‫״ א ״ ‪ g ,‬׳ ‪.‬תרי״ג‪ » .:‬כא(‪ ,‬לא תקום ולאתטור אמרו ז׳׳ל‬ ‫במאמל‪ g ,‬״ ‪ g‬״‪,,‬ן‬
‫'*’יי‬ ‫‪,‬‬ ‫אות י״ד מפרש עשר העשר וכו׳ למען‪ ,‬הלמד‬
‫ליראה ודרשו חז״ל עשר ששביל שתתעשר ולכאו׳ ‪.‬הוא ע״מ לקבל פרס‪ ,‬וטעמא בעי‪ ,‬אמגם סגולת‬
‫‘ושכרי המעשר הוא יראה‪ ,‬ושכר היראה‪,.‬הוא תורה כדאי׳ במד״ר בם׳ ויהי כי יראו המילדוה וכו׳‬
‫א״ה‬ ‫מה שכר היראה תורה וכו׳ עיי״ש‪ ,‬והנה עניות ת״ו מעביר ע״ד קונו ודעת קונו הוא היראה‬
‫מחויב‬
‫‪A3‬‬ ‫‪±‬אד ייהודא‬ ‫‪6‬רק ^‬ ‫בןצ‪ 6‬י ח ר דיי ט‬
‫איזו היא נקימה אמר לו השאיל לי חפץ פלוני מחויב האדם לעשר נשכיל שיתעשר למען ילמד‬
‫אמר לו איני משאילך כדרך שלא השאלתני אתה ליראה‪ ,‬והעניות לא יעבירנו ע״ד קונו‪ ,‬רק יירה‬
‫איזו היא נטירה אמר לו אני משאילך ואיני כמותך את ד' כל הימים‪ ,‬ושוב כל התורה תחזיר על‬
‫שלא השאלתני אלא צריך שימחה הדבר מלכו אכסני' שלה הוא יראת ד' אשר הוא אוצרה וכו'‬
‫עיי״ב באורך‪ ,‬ובאגרא דפרקא אות שמ״ז‪.‬‬ ‫לגמרי ואין העונש בזה על הדבור אלא על נטירת‬
‫הלב‪ ,‬רבינו יונה ממנין תרי״ג ‪) :‬כב( שלא לפנות ועד״ז יל״פ הגירסא באבות פ׳ ג׳ משנה י״ג‬
‫מעשר סייג לעושר דלכאו' אינו בסוג א‪/‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אחר ע״א במחשבה ושלא להרהר בה ולא בדבר‬
‫מדבריה דכ׳ אל תפנו אל האלילים ופירשו אל עשר מסורת‪ ,‬ונדרים ששייכים ממש לתורה גופא‪.‬‬
‫תפנו אל מדעתכם‪ ,‬רמב״ם סמ״ג סמ״ק‪ ,‬ממנין אמנם אי' במד״ר פ׳ מעות וז״ל הלכה ג׳ מתנות‬
‫נבראו בעולם וכו' זכה בעושר זכה בכל‪,‬‬ ‫תרי״ג ‪> :‬כ ‪ 0‬שלא לגור מדברי נביא השקר דכתיב‬
‫בזדון דברו הנביא לא תגור ממנו וזה נוהג גם אמתי בזמן שהן מתנות שמים ובאות בכח התורה‬
‫בזמן ה‪.‬ה מן מ״ה המייראים את ישראל על אמונת וכו' ומתנות אלו בזמן שאינם מן הקב״ה סופו‬
‫אלהינו‪ ,‬סמ״ק‪) :‬כד( לא תשא ש‪?.‬ע שוא תרגומו להפסיק ממנו עיי״ש והיינו כי ניסיון העושר גדול‬
‫לא תקבל הזהיר שלא לקבל ולהאמין רע על חבירו מאד כידוע ואם אינם מן הקב״ה לא יוכל לעמוד‬
‫ובשעה שדוד המלך ע״ה האמין לציבא ואמר בנסיון זה ויבעל מתורה ומע״ט‪ ,‬כאשר נראה‬
‫למפיבושת אתה וציבא תחלקו את השדה יצאת לעין בעוה״ר שמזיק עפ״י רוב אפי' לאיש יר״ש‪,‬‬
‫בת קול ואמרה רחבעם וירבעם יחלקו את המלכות וקו״ח לבניו ובנותיו עפ״י תהלוכית עולם להם‬
‫מיהו אעפ״י כן אם יאמרו לו פלוני רוצה להורגך ר״ל‪ ,‬בכל ענינים אשר אין להאריך בהידוע‪,‬‬
‫ולהזיקך יש לו לחוש ולד‪,‬שמר וכן אמרו רוצה וממילא עי״ז מתקיים בו המשנה המבעל התורה‬
‫פלוני להרוג או להזיק פלוני יש לו להודיעו מעושר סופה לבעלה מעוני‪ ,‬אבל אם העשירות‬
‫שישמר‪ ,‬סמ״ג ממנין תרי״ג‪ :‬ובכלל אזהרה לדיין בא לו ע״י מעשר א״כ בא לו העשירות מידו‬
‫שאם שגג ושמע דברי אחד מבעלי דינין קודם יתברך‪ ,‬ובוודאי יעמוד בניסיון העושר ויסייע לו‬
‫לעבודת השי״ת הוא ובניו אחריו‪.‬‬ ‫שבא חבירו שירחיק הדבור מלבו ולא יאמין כלל‬
‫ובבואם לפניו שניהם יהיו שוין לפניו‪) :‬כה( שלא ההן מאמר המשנה מעשרות סייג לעושר שלא‬
‫ימועי לעולם ע״י העשירות מדרכי התוה״ק‬ ‫להיות ]ד[ צדיק בעיניו שנאמר אל תאמר בלבבך‬
‫בצדקתי וגו׳‪ .‬ע״מ ‪) :‬כו< וערפכם לא תקשו עוד ח״ו ע״י עושר כזה כמדרש הנ״ל‪ ,‬רק שדרבא יסייע‬
‫אחר שהזהיר בעשה לאהוב התוכחות והמוכיחו לו להשלמת נפשו‪ ,‬ובזה א״ש שהשני גרסות׳ סייג‬
‫מדכתיב ומלתם את ערלת לבבכם כדלעיל חזר לתורה וסייג לעושר כחדא אזלי ולכוונה אחה‬
‫והזהיר בלא תעשה דכתיב בתריה וערפכם וגו׳ נאמר דמעשר סייג לתורה פי' המד״ש דע״י‬
‫סמ״ק ע״מ‪) :‬כז( לעקור מנפשותינו מדת האכזריות שיתעשר יוכל לקייס התורה כדברי בני״ש הנ״ל‬
‫לפיכך אע״ם שצוה לא תקפוץ את ידך מליתן צדקה עיי״ב וכן הוא כוונת הגירסא סייג לעושר‬
‫ע״ד הנ״ל‪.‬‬ ‫לפי שהיה אפשר שיתן ולבו אכזר על העני לפיכך‬
‫חזר וצוה לא תאמץ את לבבך ]ד‪ [,‬אלא תתן ןז״ל הס' הק' נועם אלימלך בליקועי שושנים‬
‫בפסוק אשריך ועוב לך אשריך בעוה״ז וכו'‬ ‫ברחמנות‪ ,‬ר״י סמ״ק סמ״ג רמב״ן רשב״ץ‪ ,‬ממנין‬
‫כי מה שעוב לצדיק בעניני עוה״ז הוא הכל כדי‬ ‫תרי״ג‬
‫שיבא עי״ז לעוה״ב‪ ,‬כי הדברים לעוה״ב המה התורה‪ ,‬והמצוה‪ ,‬והם אינם יכולים להיעשות ולהיפעל‬
‫אס לא שיש לו כל צרכי עוה״ז בריווח‪ ,‬למשל הכנסת אורחים‪ ,‬סוכה ואתרוג‪ ,‬וציצית מזוזה‪ ,‬אשה‬
‫ובנים וכדומה להם לזה צריך הכל שיהי' לצדיק מעות בריווח‪ ,‬וזהו אשריך פי' מה שיש לך בעוה״ז‬
‫אינה עיקר הכוונה כ״א ועוב לך לעוה״ב ולזה נאמר אשריך שפירושו דרך ונתיב לבא ע״י לעיקר‬
‫עובת עוה״ב עכל״ק‪.‬‬
‫ובזה יובנו הפסוקים בפ' נשא וכל תרומה לכל קדשי בנ״י וכו' פירש״י ורשב״ם דקאי על כל מתנות‬
‫כהונה תרומה ומעשר וביכורים שהס ממון כהן‪ ,‬ואח״כ אמר הסגולה והתועלת שמגיע ע״י‬
‫מתנות כהונה‪ ,‬הוא‪ ,‬שאיש את קדשיו לו יהי' שכל מה שמקדש עצמו בתורה ויראה יהי' לו שיור‬
‫'וקיום לעולם כדבחז״ל יהי' בהווייתן יהו ולא יצערך לעבור ע״ד קונו כי לו יהי' ממון הרבה‪.‬‬
‫)אות כ״ה( שלא להיות ]ד[ וכו' ז״ל ישמח משה פ' חוקת בפסוק קח את המעה ד״ה ועוד נ״ל‬
‫ליתן עעס על מה שאז״ל אסור לאכול קודם שיתן מאכל לבהמתו וכו' והנה הסמ״ק‬
‫מנה במצות ל״ת שלא להיות צדיק בעיניו שנאמר אל תאמר בצדקתי הביאני וגומר‪ ,‬וכן בכל דבר‬
‫אל יתלה בצדקתו‪ ,‬וכן אז״ל ברכות יו״ד משה תלה בזכות אחרים תלו לו בזכות עצמו וכו' כי זה‬
‫מביא לידי גאווה וכבר אמר החכם בחוה״ל אס אין בכם חעא‪ ,‬חוששני על מה שהוא יותר מחעא‪,‬‬
‫ופירשו עי״ז הפסוק ]ישעי' ב' י״ב[ כי יוס לד' צבאות על כל גאה ורם וגומ' דכל המתגאה כאלו‬
‫עובד ע״ז‪ ,‬ולכך אסור לאכול עד שיתן מאכל לבהמתו דהיינו שיהי' בעיניו שהוא ניזון בזכות‬
‫הבהמה ולכך הבהמה קודמת כי היא הסיבה‪ ,‬והסיבה קודמת אל המסובב ועי״ז לא יבא לידי‬
‫גאווה וכו' עיי״ש‪* .‬‬
‫)אות כ״ז( לע^וו מנפשותינו וכו׳ לפיכך חזר וציווה לא תתאמן את לבבך ]ה[ ופו' מבואר בדברי‬
‫רבינו דלאו דלא תקפון ולא תאמן לאו בחדא מחתא מחתינהו‪ ,‬דלאו דלא תקפון‬
‫אינו עובר אפי' בנותן בלא לב ולב כלל; ולא תאמן עובר‪ ,‬רק ברחמנות אז אינו עובר עליו‪.‬‬
‫וגם לאו דלא ירע לבבך קאי על נדיבות להראות לו עוב עין ואין הציווי בזה על השמחה והציווי על‬
‫השמחה כ' רבינו לעיל בפ״ה ממ״ע התליו' בידים אות כ״ג מקרא דפתוח תפתח את ידך לו‬
‫עיי״ש‪ ,‬ונתשו' מהר״ע שיק חיו״ד סי' מ ״ א כ' וז״ל ולי נראה דהמ״ע דנתון תתן היינו שיתן בשמחה‬
‫כמאמר‬
 ‫ספר דחדדים‬ ‫«‬
‫תרי״ג‪):‬בת( לעקור מנפשותני מדת צרות‪ ,‬ר‪,‬עין א ל א‬
‫נותן הצדקה בנריבות וטוב עין שנאמר ולא י ר ע‬
‫לבבך בתתך לו כל הרבויט הנז‪ /‬ממנין ת י י ״ ג ;‬
‫זכט( ולא תתורו אחרי לבבכם הזהירנו בזה ש ל א‬
‫נחשוב לעשות עבירה או כל דבר פשע ו ש ל א‬
‫לחרחר בדברי מ״ה המפיתים פן יבשל וימשך א ח רי ה ם‬
‫ואחר שהשי״ת רואה כליות ולב איך יעוז א ד ם‬
‫פניו לטמא לבו‪ ,‬רמב״ם ר*י סמ״ק‪ ,‬ממנין תרי״ג ;‬
‫)ל( ונשמרת מכל דבר רע פירשו רז״ל שלא י ה ר ה ר‬
‫אדם ביום ויבא לירי טומאה בלילה ואע״פ ש אי גו‬
‫מהרהר כדי לעשות‪ ,‬רבינו יונה‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪J‬‬
‫)לא( כי תאמר בלבבך רבים הגוים כי תצא למלחמה‬
‫וראית פוס ורכב וגו׳ לא תירא מהם הוזהרנו ‪ 3‬זזז‬
‫שאפילו יראה האדם הצרה קרובה לא יתייאש מ ן‬
‫הרחמים אלא יקוה ישועות ה' רבינו יונה‪ ,‬ע נ ף‬
‫מציה‪) :‬לב( לא תגורו מפני איש כי המשפט ל א ל הי ם‬
‫הוא הוזהרנו בזה שנאמין שלא יקרנו נזק כ שנ שפיט‬
‫משפט צדק ולא נכיר בו פנים ע״ד שאמרו ש לי ח‪,‬‬
‫מצוה אינן נזוקין וז״ש כי המשפט לאלהים ה ו א‬
‫כלומר שלא יבאכם נזק בסבתו‪ .‬רבינו יונה ־ מ נ ‪ ,‬ן‬
‫תרי״ג‪) :‬לס לא תחנם אסור לספר בשבחו של ע כי ״ ס‬
‫ואפי׳ לומר במה נאה עבו״ם זה בצורתו ק״ו ש ל א‬
‫‪6‬רק‬ ‫באר יד‪,‬ודא‬ ‫‪u‬‬
‫כמאמר הכתוב ואל יי ט לבב! בחסך לו‪ ,‬ובכלל‬
‫‪ ,,‬א‬ ‫לאו דלא סכא״‪, -‬לא ״ ‪ ,‬ן ״ ״‪ ,‬א‪,‬‬
‫אה‪.‬שלא בשמחה אינו טו‪3‬ר על הלאוין קאל‪^,‬‬
‫אבל‪ .‬לטני! הטשה אינו ממייס רר‪ .‬אס ‪,,‬״ן‬
‫בשמסה טכ״ל‪ ,‬והוא פלא כדברי רבינו !״ל‪ ,‬טכ״ס‬
‫שק‬ ‫זאת נראה גס מדברי רבינו‬
‫דהליווי של שמחה הוא רק כ״״ע‪.‬‬
‫‪1‬לפי"| במה של תוסש' כתו‪, 3‬ס ךין ^״ ‪ p‬ך ״ן‬
‫אכעיי׳ שיש לא‪,,‬י כ ל ״ ס לאי ח א״‪, ,‬לא‬
‫תהפוז‪ ,‬ומה״ט פסקינן ביו״ד ‪,p‬׳ ‪ ,‬״ ״ ״ ‪, pp‬״ אא‬
‫דיורדי! לנכסיו כדי להפריש‪ ,‬שאיש‪,‬ןא ‪,‬לא שלן‬
‫הטשה כמש״כ החוו״ד סי' קס״א ס״ק ו' טיי״ש^‬
‫ולהנ״ל כשכופין אותו באמת אינו מקיים הטש^‬
‫כלל כיו! שאינו טושה בשמחה ן־ק ‪ p‬״‪ p j 1‬״׳ ‪ ,‬ן ‪-‬‬
‫הלאוי! אינו טובר ט״י כפיי' לדטת מהר״מ קזק‬
‫אזק‪ pj,p ,‬כלל^ ‪,‬לןש‪,‬ן ‪ ,;, jp‬של לא ‪,‬ןא שן שן״ן‬
‫טובר כיו! שאינו >ות‪ 1‬ברחמנות ן ק ע״י ‪pp‬״׳^‬
‫וטני! הכפיי' ביאר היטב בחשו' מחנה חייס ‪p‬״ ‪j‬‬
‫ל״ל‪^,‬‬ ‫סי׳ מ׳ י ד ה וטיד כ״ל לחוש ‪ pp -‬״‬
‫ל‪,‬כ‪,‬ש לס‪,-‬שש כ״ל‪,‬ס לק״^‬ ‫״ ‪ p,.,pp‬א‬
‫‪,‬ק‬ ‫ס‪,‬א ‪ , jp ,p 1 p‬לןשש‬ ‫'‬ ‫״‪ ,‬״ ‪p‬‬
‫על ^ן״ן ל ס ״ ס ע‪,‬ל שלא ‪ ,‬״ ‪Ij- , 3 ,‬‬

‫י ” "י ״ ״‬ ‫“ ל ‪ 7‬״ ף‬ ‫ל "‬ ‫’“ ' י‬ ‫טולה המחלליס התורה ומפילים היראה‪ ,‬ט״כ נא‬
‫ל ״‬ ‫^‬ ‫ל‬ ‫החיוב טל הב״ד להקים התורה וכו' אבל בפריטח‬
‫שגורם להרבק בו וללמוד ממעשיו הרעים ע כ ״ ל‬ ‫^‪ ,‬ק‬ ‫חוב אנו יורדי! לנכסיו ומשלמים שלא‬
‫הרמב״ם‪ ,‬למדנו מדבריו שעקר המצוה תלויה ב לג ^‬ ‫למלוה‪ ,‬או בצדמה שלא יהי׳ הי‪,‬ק ל ענ״ ס ‪,‬אש״‬
‫ע״מ‪) :‬לר( שלא לאר‪,‬וב מסית שנאמר לא תאבת ל ‪,‬‬ ‫״‪pppft p‬‬ ‫שלא יהי׳ ל ר ט לי ה״ ״‪,,‬‬
‫ודרשי רז״ל לא תאהוב לו ואסור לאהוב עכו״ם א ס‬ ‫‪ p ,,p ,‬״״ ‪p‬‬ ‫ל י ^‬ ‫״‬ ‫^‬
‫׳■ אותו עכו״ם הסיתו מימיו‪ ,‬סמ״ק‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪.‬‬ ‫'׳״' ״■ ״‬ ‫״ ״יי " ״ ״ ׳־‬ ‫"י׳‬
‫)לה( לא תחוס עינך עליו ולא תחמול ולא תכסח ע ל ‪, ,‬‬ ‫ל ע״א א‪,‬״ ‪, p ,»p‬‬ ‫ל‪^,‬‬ ‫ובתפילה־למשה‬
‫הוזהרנו בזה שלא לחמול ולרחם על המחטיאים‬ ‫דלתלמיד חכם ולת מצות צלי‪,‬ה יש ‪p‬״ ‪p‬‬
‫והמכשילים בני ארם ואז״ל כל הנעשה רחמני ע ל‬ ‫‪p‬״‘ ‪, p .»p‬‬ ‫״א‬ ‫^‬
‫ר‪3‬י ״‬ ‫מ״ט ש ״ ק האכזרים סוף נעשה אכזרי על הרחמנים‪,‬‬ ‫הא דממשכני! טל הצדקה אה שהיא‬
‫^‪ .‬א ״‪ ,,‬״‪ , ,‬״ ״ ״‪ !,^ p‬יונה‪) :‬לו‪ ,‬וקצותה את כפה לא תחוס עינך‬ ‫|‬ ‫‪-‬‬
‫‪ , ,‬״ ‪ p‬הרין שלא לחוס על מי שמחוייב שלא י א מ ר‪,‬‬ ‫‪,‬לא ‪,‬״א ‪pp‬‬ ‫ל ^‬
‫^מור מהקדש‪ ,‬טיי׳׳ש‪] ,‬ובכמו השחר אן ת ה׳ א‪ ,‬״ ק בשגגה בא לידו מה לנו להכותו אי לענשו‪ ,‬ס מ ״ ק‪.‬‬
‫‪ , p,ppp ^ J‬״ ‪ p‬״‪ ,‬ל ״ ״‪) ,‬לז לח‪ ,‬השמד לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעז־‬ ‫ט׳ הקשה‘ ^׳‪,‬‬
‫ל ‪,^ p,pp‬א ‪ p‬״‪ ,‬לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה ויעה ע י נ ך‬ ‫^‬ ‫פריטת בט״ח‬
‫שטפי? ל ^ ס סוכה ולולב‪' ,‬א״כ בצדקה ש״״‪ ,‬באחיך חאביון ולא תתן לו למדנו מזח המקשה ל ע ‪,‬‬

‫של ^‬ ‫הוזהרנו‬ ‫ב טל ת דה ק״י ט״ב דהא דכופין ‪i‬ל הצדקה משוס פן ואם לעת אשי קרבה שנת השבע‬
‫בז סן‬ ‫אף כי‬ ‫דאיכא * ו ‪ ,‬דהא כוונת הריטב״יא מ ט ט סי שי ענ ״■ נחדל מלהלוות מיראת דבר השמטה‬
‫ל ‪3‬ר‬ ‫המקשה‬ ‫יגדל חטאו‬ ‫‪ .‬״‪,,pp‬״ ל‪ ,‬״ ״ ן ס‪ ,,‬ש ‪ 3‬״א שלא יפסיד חובו כי‬ ‫י‬ ‫׳ י‬
‫נ‪, 3‬‬ ‫שנקרא‬ ‫בליעל נמו‬ ‫לא ‪^ l‬״ ‪ pp p ,,,p‬מלהלוות וצר עין נקרא‬

‫״‬ ‫המור מהקדש‪ ,‬דהא הב״ד מכח ההקדש טפי! ^ ^‬

‫אותו‪ ,‬והס שלוחי ההקדש‪ ,‬ואיגו דומה לכיבוד או״א וכיוצא שמרלן שכרה בצידה שחין מ>זה ‪0‬ץ‬
‫הב״ד שלממה‪ ,‬וכמו שהס שלוחי המלוה לכפיית הלוה‪ ,‬וכאן הס שלוחי הקדש לגבות להקדש כג״צ[‬
‫ועי' שו״ת צבי תפארת סי' ס״ו מש״כ בטנין זה‪.‬‬
‫והנה בשו״ת חתס״ו חיו״ד סי' רכ״ע כ' דמה״ת חייב לבזבז כל ממונו לצדקה‪ ,‬ותקנת אושא הו א‬
‫תקנתא דרבנן עיי״ש מה שהקשה מזה על הד״מ‪.‬‬
‫והדש ר״פ א׳ידפ א ה הביא הירושלמי ונסתפק בכוונתו אי ס״ל דהא דאל יבזבז יותר מחומש הו א‬
‫' מדאו׳ ובר‪.‬א״ש ‪ .‬שס פי׳ לחד פירושא שהוא תקנת חכמיס‪ ,‬ובפירוש הגאון מווילנא שס ה כי א‬
‫ג״כ הירושלמי וכ' להדי' שהוא מן התורה הלמ״מ רק ששכחיס ובאושא חזרו ויסדוס כן עיי״ש‪ ,‬רען‬
‫העתיק‪ .‬בגליון;הש׳׳ס בכתובות; דף‪ , .‬כוץ וביפה עיניים שס‪ ,‬והרא״ס שבועות דן! כ״ה ע״א א^לימא‬
‫צדקה לעני‪,‬וכו׳ כ׳ וז״ל‪.‬הה״ד דהומ״ל אחרי‪.‬שנתן כדי ‪,‬השגת דאין אדם מחוייבליהןכל אשר ל ו ע י ‪/‬‬
‫יותר ‪ .‬מחומש‪ ,‬עכ״פ מבוא‪5‬״‬ ‫פלפולא חריפתא שס‪ ,‬מבו‪.‬אר מדברי הרא״ש ‪ :‬דאינו חייב מה״ת לתת‬
‫דתלי' בפלוגתא דקמאי אי‪ .‬ה א דאל יבזבז הוא ‪-‬דאו' ‪.‬או דרבנן‪ ,‬ותמוה לי עמש״כ יבינו הח תע׳‪/‬ן‬
‫‪. .‬‬ ‫׳ _ ‪ ,‬כן בפשיעות‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪1‬ועי' באגרת הקודש בלקועי אמרים לרבינו בעל התני' שכ' וז״ל ומ״ש אל יבזבז יופר מחומש היי^ן‬
‫־‬ ‫דווקא‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬
‫לג ‪i‬׳«‬ ‫פ א ד יהרלא‬ ‫פרר‪ ,‬א ב צ‬ ‫פפר ‪ n‬־ד^ב‪£‬‬
‫כדכתיב אל איש הבליעל הזה אל נבל על שיייי• דווקא במי שלא מ פ א או שהי]ן חמאו בסיגופי ה‬
‫צר עין שאמר לעבדי דוד ולקחתי את לחמי יגי* ו העניו ת כראוי להקן כל ה פג מי ם למעלה דמי‬
‫רבינו יונה‪ ,‬אחת ממנין תרי״ג‪ ,‬והשנית ענף מצוו^ ‘ שצריך לתקן נפשו עדיין פשימא דלא ג ר ע ה רפו א ת‬
‫הנפש מ רפו א ת היו ף ואין כ ס ף נחשב וכל אשר‬
‫לאיש יהן בעד נפשו כתיב וכו' עיי״ש ועפי״ד הק''מיי שב ב ע ר ך ש״י על יו״ד סי' ר מ ״ ע ס עי ף א'‬
‫הא דהשמיעו העושו״ע הא דאל יבזבז יותר מחומש דלפי״ד דל״א הנ״ל וודאי לא יתכן רק בת״ה‬
‫הרא שונים דהי' בקיאים בכל ה תור ה ולא ס רו מ מנ ה ימין ושמאל‪ ,‬א ב ל‪ .‬ע ת ה דאין ת״ח כזה כ מבו אר‬
‫במהרי״ק שורש ק ס ״ג א״כ א״א לומר דקים לי' בעצמו שלא חעא כיון דלא קי ס אי' בכל דיני‬
‫ה תור ה עכ״ד[‪.‬‬
‫וראיתי בוידבר משה פ' ראה הקשה על תו ס פ' ב״ק דף ש' דמדמי קיום מ״ע לצדקה דאין חייב‬
‫לבזבז יותר מחומ ש‪ ,‬מגיעין דף מ״ז ע״ב דפריך למ״ד א״ק לנכרי בא״י ממ שנה דלוקח ומביא‬
‫ממני ביכורים מפני תיקון עול ם דאו' לא‪ ,‬ומאי קופי' דלמא מדאו' אין לבזבז יותר מחומש אבל חכ מי ם‬
‫ק>סו לבזבז ה ^ וכעין הא דאי׳ שם דף מ״ד ע״א גבי מוכר עבדו לנכרי דקונסין עד מאה‬
‫בדמיו עיי״ש‪.‬‬
‫ו ל ״נ בס״ד בפ שיעות דלק״מ ד ה תו ס פ' שם כ תבו דכולי האי לא קנ סינן ללוקח להפריש תרו מו ת‬
‫ומע שרות‪] ,‬עי' פני ם מאירות בחי' ביאור דבריהם[ א״כ חזינן דאדרבא דלא רצו חכ מי ם כאן‬
‫ל קנו ס הר ב ה‪ ,‬ואי נימא דקנסינן לי' לבזבז כל הונו בשביל להביא ביכורים אין לך קנ ס גדול מזה^‬
‫ולמה לא קנ סו להפריש גס תרו מו ת ומע שרות‪ ,‬ו ע״כ דהקילו חכ מי ם ב קנ ס זה‪ ,‬שלא יצערך לבזבז‬
‫ממון ג ס בשביל תרו מו ת ומע שרות‪ ,‬א״כ אין ס ב ר ה שבשביל ביכורים יצערך לבזבז כל הונו כנ״ל‪.‬‬
‫ועי' עוד בוידבר משה פ' כי תצא בהלכה למשה ב פ סו ק לא תשיך לאחיך בענין לנ סו ת בצדקה‪ ,‬ודע ת‬
‫ס מ ״ג ושל״ה דר ק במע שר תבואה מו תר לנ סו ת‪ ,‬עי' עו״ר וב״י ורמ״א סי' רמ״ז‪ ,‬ורבינו בחיי‬ ‫■‬
‫פ' תבא‪ ,‬ו ב ע ע ס דשרי לנ סו ת עי' ס מיכ ת חכ מי ם ב ה ק ד מ תו בדף ע'‪ ,‬ומובא ג״כ ב ס פ ה ״ ק צמה דוד‬
‫פ' תולדות עיי״ש מש״כ ואכמ״ל יותר‪.‬‬

‫פרק שני‬
‫מצות לא תעשה מהתורה התלויות בעיניס ‪:‬‬
‫)אות א'( נ א מו על חוש הרחות ]א[ וכו' ב עור‬ ‫א( נאמר על חוש הראות ]א[ ולא תתורו אחרי‬
‫אהע״ז סי׳ כ״א כ' ד הס הכלו ת‬ ‫לבבכם ואחרי עיניכם הוזהרנו בזה שלא‬
‫ב עריו ת א סו ר מה״ת מ קר א דולא ת תורו אחרי‬ ‫יסתכל האדם באשת איש ובשאר עריות פן ינקש‬
‫לבבכם ואחרי עיניכ ם‪ ,‬ו ה ר מ ב ״ ס פ' כ״א מה׳ א״ב‬ ‫בם‪ ,‬רבינו יונה ממנין תרי״ג ‪> :‬ב( עון הגאוה דכתבנו‬
‫ס״ל ד אסור מדרבנן‪ ,‬ובפנויי' לכו״ע מד״ ק‪,‬‬ ‫לעיל דתלוי בלב תלוי גם בעינים כדכתיב ועל‬
‫ו הר הור א סו ר בפנוי׳ מדאו׳ עי' ב״ש סי' כ״א‬ ‫תפארת רום עיניו וכן כתב רבינו יונה ז״ל מן‬
‫ס ״ ק ב׳‪.‬‬ ‫העבירות התלויות בחוש הראות רום עינים כי הוא‬
‫‪m ill‬״?! פ' קדו שים דף פ״ד זל״ק וכל מאן‬ ‫מעולל מן הגאוה שנאמר גבה עינים ורחב לבב‬
‫ד מס תכל בשפירו דאיתתא ביממא אתי‬ ‫אותו לא אוכל‪ ,‬ע״מ ‪ a ) :‬שלא להסתכל בע״א‬
‫להרהורי וכו' וכ' ע״ז בניצוצי אורות שם וז״ל‬ ‫בכלל פסוק אל תפנו אל האלילים‪,‬ע״מ ‪ a ) :‬ונשמרת‬
‫לאו דווקא אלא אפי' הב ע ה שאינה ג מור ה כשלא‬ ‫מכל דבר רע אזהרה שלא להסתכל בעריות בפסוק‬
‫'ש אונס א סו ר וכן מוכ ה קצת בע״ז דף כ' עכ״ל‪.‬‬ ‫ולא תתורו אחרי עיניכם אסר הסתכלות לשם זנות‬
‫ובפסוק זה בא לאסור ההסתכלות ‪-‬אפי׳ שלא לשם‬
‫לסמ״ק‪ ,‬ע״מ ;‬ ‫תרי״ג‬ ‫זנות רק שנהנה בהסתכלותו ממנין‬

‫פרק שלישי‬
‫מצות לא תעשה שבתורה התלויות באזנימ‪:‬‬
‫) אות י ' ( אס כבר שמע הדיין בשגגה ]א[ וכו'‪.‬‬ ‫א( של א לשמוע למסית דכתיב לא תאבה לו ולא‬
‫תשמע אליו‪ ,‬ממנין תרי״ג‪ Q) :‬שלא‬
‫עי' ס מ ״ ע סי' י״ב ס ״ ק י״א מש״כ‬
‫ב ע ע ס עיקר ה איסר בזה‪• ,‬ובכסף הקדשים שם בזה‪,‬‬ ‫לשמוע למתנבא בשם ע״א שנא׳ לא תשמע אל‬
‫ו אס זה איסור דאו' או דרבנן עי' פ ת חי תשובה‬ ‫דברי הנביא ההוא‪ ,‬ממנין חרי״ג‪ 0 ) :‬לא תשא שמע‬
‫ס ״ ק ח'‪ ,‬ובשדה ח מד מע' א' אות ר ע ״ ק רי״ז‪,‬‬ ‫שוא דהוזהרנו בו שלא לקבל לשון הרע כלומר שלא‬
‫רי״ה‪ ,‬בזה‪.‬‬ ‫להאמין בלב אם כבר שמע כדכתיבנא לעיל גם בכלל‬
‫לאו זה ש לא לשמוע באזניו שום לשון הרע ודברי גנות על חבירו‪ .‬והוזהרנו בזה נמי במצות'עשה שנא׳ ויתד תהיה לך על‬
‫אזגיך כדכתיבנא לעיל דיכוף אצבע באזנו כדי שלא ישמע‪ ,‬ע״מ‪ n ) :‬גם בכלל לאו זה אזהרה לדיין שלא ישמע‬
‫דברי ב על דין קודם בוא בעל דין חבירו ולעיל כתבנו דיש בכללו נמי אם כבר שמע הדיין בשגגה ]א[ איזה דבור‬
‫ממנו שירחיקנו מלבו ולא יאמין כדי שלא תהיהדעתו נוטה אהריו אלא כבואם יחדיו יהיו שניהם שוים לפניו‪ ,‬ע״מ‪:‬‬
‫דבור‬ ‫‪5‬‬ ‫‪11‬‬
 ‫ספי' דחרדים‬ ‫ו‬ ‫‪6‬רק‬ ‫‪3‬אר יהודא‬ ‫«‪6‬‬

‫פ רק ר ב י ע י‬
‫מצות ל״ת מה״ת התלויות בפה ב‪7‬ןנה ואפשר לשומרן בכל יוס ‪:‬‬
‫א( דבור שלישי דעשרת הדברות לא תשא את שם‬ ‫)אוח ג( שלא לישנע לנמל את המנוה ]א[ הוח‬
‫ה׳ אלהיך לשוא וכשנאמר דבור זה‬ ‫ביו״ד סי׳ רל״ו ומבואר שם‬
‫בסיני נזדעזע כל העולם ליחרב‪ ,‬ממנין תרי״ג‪,‬‬ ‫דבכולל חלה ג״כ על דבר מצוה עיי״ש בכ״ו‬
‫ונחלק דבור זה לארבעה חלקים הא׳ שלא לישבע‬ ‫מירושלמי‪.‬‬
‫על הדבר הידוע שהוא לא כן כגון על האיש שהוא‬ ‫והנה שורש ומקור דבר זה ששבועה חל לבעל את‬
‫אשה ועל האשה שהיא איש ועל עמוד של שיש‬ ‫המצוה בכולל כ' המרדני שבועות פ״ג ד״ה‬
‫שהוא של זהב או להיפך וכן כל כיוצא בזה זהו‬ ‫בירושלמי‪ ,‬שהוא מנזיר דף ג׳ מיין ושכר יזיר‬
‫ענף ראשון ‪ Q) :‬שלא לישבע לאמת את הידוע על‬ ‫לאסור יין מצוה כיין רשות‪ ,‬והביאור מרדכי‬
‫השמים שהם שמים ועל האבן שהיא אבן וכיוצא‪,‬‬ ‫ברכות פ' מ״ש הקשה ע״ז הא ר״ש דריש הך‬
‫ענף שני ‪ :‬וג( שלא לישבע לבטל את המצוה ]א[ שלא‬ ‫דרשה לאסור יין מצוה כיין רשות‪ ,‬ור״ש ל״ל כולל‬
‫להניח תפילין או ציצית או להתענות בשבתות וימים‬ ‫וע״כ צ״ל מזיה״כ הוא בנזיר ולא כולל וכמו כן‬
‫טובים או להכות יהודי או לקללו או לגזול ממונו‬ ‫נימא לרבנן דגזיה״כ היא בנזיר עיי״ש ]ועי' ערך‬
‫או למוסרו ביד אנס כל זה שבועת שוא שהרי‬ ‫ש״י על חו״מ סי' ע״ג סעיף ה' מש״כ בזה[‪.‬‬
‫מצווה מסיני שלא לעשות‪ ,‬ענף מצווה ‪ H) :‬שלא‬ ‫ול״נ בס״ד לישב דהנה בכתב סופר הקשה דלמה‬
‫לישבע לעשות דבר שאי אפשר לו לקיים כגון שלא‬ ‫צריך קרא לאסור יין מצוה כיין רשות‪ ,‬לפי״מ‬
‫יישן שלשה ימים או שלא יאכל שבעה ימים רצופים‬ ‫שנסתפק המל״מ בפ״ה מיסודי תורה אס יוצאים‬
‫ועל כל אלה הארבע מיני שבועת שוא •מלקין אותו‬ ‫במצוה שלא כדה״נ‪ ,‬א״כ כיון דפשיעא מסברא‬
‫ובשבועה זו אחרונה ויישן לאלתר ויאכל לאלתר‬ ‫דלאסור קידוש והבדלה כדה״נ לא צריך קרא‬
‫ואע״פ שזה לאו שאין בו מעשה קבלו מסיני שלוקין‬ ‫דפשיעא דאסור כדרך הנאתן‪ ,‬כיון שאפשר לו‬
‫עליו‬ ‫לקיים המצוה שלא כדרך הנאתן א״כ אכתי למאי‬
‫צריך קרא לאסור יין מצוה כיין רשות‪ ,‬הא על לאו דנזירות אינו עובר רק כדה״נ ומצות קידוש‬
‫והבדלה יוכל לקיים שלא כדה״נ ותי' דר״ש לשיטתו דס״ל כ״ש למלקות‪ ,‬כ' מהרש״ל ומהרש״א‬
‫בשבועות כ״ד‪ ,‬דגס שלא כדה״ג אסור מה״ת‪ ,‬א״כ שפיר צריך קרא לאסור יין מצוה לדחות המצוה‬
‫לגמרי‪ ,‬וע״ז פריך מושבע ועומד מהר סיני הוא והאיך יוכל לדחות המצוה כפירש״י א״ד ז״ל ]ועי׳‬
‫מחנה לוי על מ ס' שבועות דף כ״ב בתוספ' ד״ה אהתירא[‪.‬‬
‫ונחזי אנן לפי״ז דע״כ מוכרח דלר״ש ליכא גבי נזירות כולל כלל‪ ,‬רק מגזיה״כ‪ ,‬דהנה הקשה השיטה‬
‫מקובצת הא אנן קיי״ל המקדש וטעם מלא לוגמיו יצא‪ ,‬והוא פחות מרביעית‪ ,‬והה״ד בהבדלה‪,‬‬
‫ולענין גזירות הא אין הנזיר חייב עד שישתה רביעית יין נמצא ששתיית כוס של קידוש והבדלה כיון‬
‫דסגי לי' במלא לוגמיו הוי ח״ש לענין איסור נזיר‪ ,‬וא״כ מהמת איסור נזירות לא נאסר ביין של קידוש‬
‫והבדלה כיין דאינו אלא חצי שיעור‪ ,‬וא״כ איך אפשר לומר דיין ושכר יזיר אתי לאשמעינן לאסור יין‬
‫מצוה כיין רשות‪ ,‬הא מצד איסור נזירות לא נאסור ביין של קידוש והבדלה‪ ,‬א״כ מנ״ל לאסור יין‬
‫מצוה כשל רשות‪ ,‬וכן הקשה בשאג״א סי' סמ״ך‪ ,‬ותי' השאג״א דהא הכא אליבא דר״ש קיימיגן ור״ש‬
‫ס״ל כ״ש למלקות וא״כ בשותה מן היין לר״ש משוס איסור נזירות ואין כאן ח״ש כלל עיי״ש‪ ,‬ותמוה‬
‫על השיטה מקובצת איך נעלם ממנו דבר זה‪ ,‬וכ' בשו״ת קול ארי' סי' חיו״ד סי' ס״ט לפרש כוונת‬
‫קו' השיטה מקובצת לפימש״כ הריטב״א במכות דף י״ז וז״ל ורבינו מאיר נתן טעס למה ס״ל לר״ש‬
‫כ״ש למלקות‪ ,‬דמלקות כיון דאכל במזיד אחשבי' לחומר האיסור להתחייב בכ״ש אבל קרבן שהיא על‬
‫אכילת שוגג בעי כזית לחשיבות‪ ,‬וא״כ כיון דטעמו של ר״ש משוס אהשבי'‪ ,‬א״כ ה״נ בדבר הרשות‪,‬‬
‫וא״כ כיון דהוא אסור עכ״פ מצד ח״ש ואעפי״כ אוכל‪ ,‬א״כ מוכח דאחשבי'‪ ,‬אבל הכא כיון דהא‬
‫דשותה הוא רק לקיים המצוה א״כ ל״ש אחשבי' דהא אי לאו המצוה לא הי' שותה‪ ,‬א״כ גם לר״ש‬
‫ליכא איסור בכ״ש‪ ,‬ושפיר הקשה השמ״ק‪ ,‬והקול ארי׳ כ׳ לתרן קו' השיטה מקובצת עפי״ד רש״י‬
‫ביצה כ״ז ע״ב דאפי׳ ליתן לפני כלבו אסור דרחמנא אחשבי׳ להבערתן הרי דאף דמצד עצמו לא הוי‬
‫בגדר מלאכה מ״מ אם מקיים בזה מצוה‪ ,‬המצוה אחשבי׳ למלאכה‪ ,‬והה״ד הכא אף דל״ש אחשבי' מצד‬
‫אדם השותה דהא אי לאו המצוה לא 'הי' שותה‪ ,‬מ״מ כיון דיוצא בזה מצות קידוש‪ ,‬ולעגין המצוה היי‬
‫שתיי׳‪ ,‬ממילא המצוה אחשבי' לשתיי' כידוע סברא זו בכמה דוכתי‪ ,‬ושפיר אתי קרא לאסור יין מצוה‬
‫כיין רשות עכ״ל‪ .‬ועי' דגול מרבבה׳‪■ .‬גאו״ח סי' תמ״ב סברה זו לענין חצי שיעור לבל יראה‬
‫במג״א ס״ק יו״ד‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫]‪1‬יש להעיר ע׳׳ז משבתצ״א מדלעגין יוצא בכזית לענין שבת נמי בכזית עי׳ בפי' רבינו חננאל שם‪,‬‬
‫אף דאחשבי'‪ ,‬והוי איבעי' דלא איפשיטא עי' רמב״ם פי״ה מה' שבת ה' כ״ז‪ ,‬ולכאו' נפשיט‬
‫מזה בעי׳ זו מהכא דאמרינן דאחשבי' להא ולהא‪ ,‬דמה״ט צריך קרא לאסור אף דהוי מושבע ועימדי‬
‫כי העגין ממש דומה בדומה‪ ,‬רק שם הוא כזית לגבי גרוגרת‪ ,‬וכאן כזית לגבי רביעית‪ ,‬ועי׳ מחנה‬
‫לוי שבועות דף כ׳ ע״ב בתוספ׳ ד״ה דכי לא גדר מה שהגיה דברי תוספ' בצ״ע‪ ,‬ולפי גמ' שבת הנ״ל‬
‫יש לדון ולומר דהוי מיגו כה״ג ואכמ״ל‪ ,‬וצ״ע כעח[‪^ .‬‬
‫יוצא לנו מכל זה‪ ,‬דכיון דעיקר סברת ר״ש לענין כ״ש למלקות ושלא כדרך הנאתן מטעם אחשכי‪/‬‬
‫]עי׳ מנחת חינוך מצוה רפ״א בזה[ ‪ 6‬״כ כשעובר על לאו דנזירוה במקום קיום מצוה‪ ,‬איט‬
‫עובר‬ ‫‪.‬‬
‫לד לט‬ ‫באד יהודא‬ ‫גרק ד‬ ‫ספר ד־ןדדיט‬
‫עליו אלו עיקרי שבועת שוא‪ ,‬ע״מ ‪> :‬ד•( כתב רבינו טובר כלל טל הלאו כששוסהשלא כדה״נ הקידוש‬
‫יונה ורבינו סעדיה גאון ואסור לישבע חנם אע״פ וההגדלה דלא אחשבי' רק לקיים המצוה‪ ,‬ואי לאו‬
‫המצוה לא הי' שותה האיסור‪.‬‬ ‫שנשבע על אמת שנאמר לא תשא את שם ה׳‬
‫נמצא כיון דלר״ש בלאו קרא דלאסור יין מצוה‬ ‫שבועה‬ ‫אלהיך לשוא תרגומו למגנא עד שיתחייב‬
‫כיין רשות‪ ,‬הי' אסור לו לשתות הקידוש‬ ‫יונה‬ ‫רבינו‬ ‫בב״ד או ישבע‪ ,‬ע״מ ‪ 0 ) :‬וכתב הרב‬
‫שלא כדה״כ כיון שיכול לקייס המצוה שלא כדרך‬ ‫והוא‬ ‫שבועה‬ ‫אם חייבו ב״ד את האדם לישבע‬
‫יודע שאינו יכול לישבע באמיתות אסור לו לקבל הנאתן שלא יטבור טל הלאו דנזירות כדברי הפתג‬
‫עליו השבועה לאמר אשבע כדי להפחיד את חבירו סופר הנ״ל‪ ,‬וקרא ט״כ אתי לאסור יין מצוה‬
‫אע״פ שאין בלבבו לישבע שנאמר לא תשא יש אפי' שלא כדה״נ‪ ,‬שנשום אופן אסור לנזיר לשתות‬
‫יין מצוה‪.‬‬ ‫בכלל משמעותו לא תקבל לישבע לשוא כדאיתא‬
‫במכילתא‪ ,‬ענף מןיוה ‪ «) :‬אמרו במסכת ברכות ]ב[ לפי״ן לר״ש ליכא כאן כולל כלל דהא מצד לאו‬
‫דנזירות ליכא כאן איסור כלל כיון דט"כ‬ ‫כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר בלא תשא‬
‫קרא אתי רק לאסור שלא כדה״נ‪ ,‬דכדרך הנאתן‬ ‫הלכות‬ ‫וכן כתב רמב״ם‪ ,‬ע״מ ‪) :‬ח( כתב רמב״ם סוף‬
‫בלא קרא אסור כנ״ל‪ ,‬ומה דאסר קרא לשתות‬ ‫לא‬ ‫על‬ ‫שבועות כל המזכיר שם שמים לבטלה עובר‬
‫תשא לשוא ועונשו חמור מאד שהוא בכלל מה יין מצוה אף שהוא שלא כדה״נ ט״כ גזיה״כ הוא‪,‬‬
‫שאמר הכתוב אם לא תשמור לעשות ליראה את משא״כ לרבנן דלית להו כ״ש למלקות ולא ס״ל‬
‫השם הנכבד והנורא והפלא ה׳ את מכותך ואת מכות סברא דאחשבי' לטנין מלקות ושלא כדה״נ‪ ,‬ולצד‬
‫וגו׳ ובכלל יראתו שלא להזכירו לבטלה‪ ,‬ע״מ ‪ :‬אחד של המל״מ שהסכימו טליו האחרונים אינו‬
‫>ט( וכן המסבב להשביע חבירו חנם שהיה חייב יוצא שלא כדה״נ גס במצוה ]טי' מחנה לוי הנ״ל‬
‫שהביא ראיי' מירושלמי בשבוטה שלא אוכל מצה|‬ ‫חמשים‬
‫א״כ שייך שפיר כולל‪ ,‬רק דבלא קרא לא הוי אמרינן כולל לבטל המצוה‪ ,‬ואשמטינן קרא דאמרינן‬
‫כולל לבטל המצוה‪ ,‬והנה התוספ' הקשו דמה פריך והא מושבט מה״ס הוא אדרבא להכי איצטרך‬
‫קרא מיותר‪ ,‬ותי' השאג״א הנ״ל דמכח משנה דנדריס פריך דתנן קונס סוכה שאניטושה וכו' בשבוטות‬
‫מותר שאין נשבטין לטבור טל המצוה‪ ,‬ופריך כיון דגלי קרא דמיין ושכר יזיר דנזירות חלה טל דבר‬
‫מצוה חף דהוי מיתסר נפשי' אחפצא‪ ,‬נילף מזה דשבוטות חלין ט״ד מצוה טיי״ש‪.‬‬
‫אמנם היינו לר״ש דליכא כאן כולל‪ ,‬והוי ממש כנשבט לטבור טל המצוה בלא כולל כמו שלא אשב‬
‫בסוכה‪ ,‬והוצרך לתרץ כדרבא שבוטה שאשתה‪ ,‬וכדברי האלשיך המובא באורח מישור‪ ,‬בכוונת‬
‫המפרש דקיל משבוטת הר סיני טיי״ב‪ ,‬משא״כ לרבנן ליכא קושי' כלל דקרא מיירי בקידושא ואבדלתא‪,‬‬
‫ובאמת ילפינן מכאן דשבוטהחל בכולל לנטל המצוה כמו שמצינו בנזירות‪ ,‬וט״ז ליכא למיפרך פירכא‬
‫דגמ' ממשנה דשבוטות ומשום מקום ושאני הכא דהוי ט״י כולל ושפיר גלי לן קרא דחל ט״ד מצוה‪,‬‬
‫■‬ ‫וכדטת הירושלמי‪.‬‬
‫ומיושב היטב שפיר בס״ד דטת המרדכי הנ״ל‪ ,‬דר״ש לשיטתו‪ ,‬דלדידי' לא שייך כולל בנזירות טל‬
‫דבר מצוה‪ ,‬דאדרבא מצד כולל דהיינו מיגו דחל טל יין רשות יחול ט״ד מצוה‪ ,‬יכול לקיים שניהם‪,‬‬
‫שיקיים מצות קידוש ולא יטבור טל נזירות רק דגזיה״כ הוא‪ ,‬משא״כ לרבנן דשייך כאן כולל‪ ,‬וגלי לן‬
‫קראבזה דבכולל חל לבטל מצוה וילפינן באמת מינה לטנין שבוטה דחל בכולל כקושי' הגמ' לתי'‬
‫השאג״א הנ״ל לאמת‪ ,‬ודו״ק היטב‪ ,‬כי קלסוהו חכמים בס״ד‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ודע דאפי' למש״כ האחרונים לדחות מה שהביא השטה״מ ראי' לפשוט ספיקו של המל״מ הנ״ל מירושלמי‬
‫שהביאו תוספ' בקידושין דפריך אמאי לא אכלו מצה מחדש וטשה דמצה ידחה ל״ת דחדש‪ ,‬ואי‬
‫יוצא שלא כדה״נ הא אפשר לקיים שניהם טשה דמצה שלא כדה״נ‪ ,‬וטל הלאו אינו טובר שלא כדה״נ‪,‬‬
‫וט״כ דגס טשה לא יצא‪ ,‬טי' בס' מהר״ס בנטט טל ה' בב״ח ותטרוגות בקונטרס בית אברהם של‬
‫ט״ז דט״כ ספיקו של המל״מ לחלק בין טשה לל״ת הוא מטטס של הלחס משנה פ״ה מה' שגוטות‬
‫דאחזוקי ברשיטי לא מחזיקינן דלטבור טל הלאו בוודאי אין בדטתו להחשיב שלא כדרך הנאתו לאכליה‪,‬‬
‫ולקיים השגוטה או המצוה בוודאי אחשבי' לאכילה טיי״ש‪.‬‬
‫וכ״? שייך בלאו לחוד או בטשה לחוד אבל היכא דאיכא לאו וטשה בהדדי דבאכילתו טובר הלאו ומקיים‬
‫הטשה‪ ,‬אז ממנפ״ש לא יכול לאכלו שלא כדה״נ דאס מחשבו לאכילה כדי לקיים הטשה אז גם טל הלאו‬
‫טובר טכ״ד‪.‬‬
‫אבל הכא ט״כ הדין כן‪ ,‬דהא תינח כששיטור הלאו והטשה שווין בכזית כמו באיסור חדש ומ״ט‬
‫דמצה שייך שפיר לומר ממנפ״ש הנ״ל דאם אחשבי' לקיום הטשה ט״כ טובר טל הל״ת ג״כ‪,‬‬
‫אבל הכא גבי נזירות בשותה מלא לוגמיו לקידוש‪ ,‬טדיין אינו שיטור לנזירות שהיא ברביטית כקו'‬
‫הש' מקובצת הנ״ל‪ ,‬רק דנימא כסברה הקול ארי' הנ״ל דמדחשיב המלא לוגמא לקידוש הוי שיטור‬
‫לגבי נזירות ג״כ‪.‬‬
‫זהא תינח כששותה כדרך הנאתן‪ ,‬אבל בשותה המלא לוגמי' שלא כדרך הנאתן דתלי׳ רק במה שהוא‬
‫מחשבהו לשתיי' דמצד טצמו אינו שתיי' כלל רק משום שרוצה לקיים המצוה הוא מחשבהו‪ ,‬גס‬
‫שלא כדרך ־הנאתן' לשתיי'‪ ,‬ובאמת אינו שיטור כלל לגבי נזירות‪ ,‬שפיר נימא דאדרבא לגבי המצוה למלא‬
‫לוגמי' אחשני' לשתיי' כדי לקיים המצוה‪ ,‬אגל לא לטבור טל הלאו דנזירות במלא לוגמיו שהוא פחות‬
‫לגבי נזירות‪ ,‬כיון דגלאו המצוה לא הי' שותה לטבור טל הלאו‪ ,‬וכמו שכ' הקול ארי' בכוונת קושי'‬
‫השיטה מקו' לגבי כל שהו‪ ,‬ומלא לוגמי'‪ ,‬ה״נ לגבי מלא לוגמיו ורביטות כיון דבדידי' תלוי למה‬
‫דאחשבי' לשתיי' שלא כדה״נ‪ ,‬א״כ טדיין לא שתה כשיטור לנזירות דהיינו רביטית‪ ,‬וזה נכון בסברה ישרה בס״ד‪.‬‬
‫)אות ז' ח'( אמח במס' ברכות ]נ[ וכו' יש בטנין זה ד' פרטים‪ ,‬א[ אם מהרהר הברכה במקום‬
‫שאסור‬
 ‫ספד ד־זדד־בש‬ ‫פרס ד‬ ‫באר י־הודא‬ ‫‪68‬‬

‫המשים ותבעו סנה כדי שיודה נ' וישביעו שבוער;‬ ‫כאסור לחזור ולברך בהפר‪ ,‬א ‪ 5‬בירך אי שייך בזה‬
‫התורה או שלא היה חייב לו כלום ותבעו כ ד י‬ ‫לא תשא‪ .,‬הזכור לאברהם ■ר״א אות ב' הביא בשם‬
‫להשביעו שבועת היסת‪ ,‬רבינו יונה‪ ,‬ע״מ ‪) :‬י( ל א‬ ‫והק״כי ופרה‬ ‫זליכות אלי דאין פאן‬
‫תשבעו בשמי לשקר היינו שבועה בדבר הר שות‬ ‫שושן כ' דכיון דהרהור כדיבור שייך ל״ת על‬
‫שעשה או שלא עשה לשעבר והוציא שקר מפיר‬ ‫הרהור עיי״ש‪ ,‬ובצל״ה ברכוה דף כ' העלה‬
‫בעת שבועתו‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪) :‬יא( וכן בכלל שבוע ת‬‫דברכה לבעלה דנפ״ל מלא תשא לכו״ע הרהור‬
‫שקר הנשבע להבא שיעשה כך וכך או שלא יעשת‬ ‫לאו כד״ד‪ ,‬וכן כ' הפמ״ג או״ה סי' תל״ב בא״א‬
‫ואח״כ לא קיים דברו ועון שבועת שקר מביא בלי ת‬ ‫ובפתיחה לה'ברכות מדעת עצמו‪ ,‬וכ״כ בפשיעות‬
‫שנא׳ ולנשבע בשמי לשקר וכלתו את עציו ו א ת‬ ‫גשו״ת חתס״ו האו״ה סי' ע״ו וז״ל ולענין הוצאות‬
‫אבניו ונפרעים ממנו ומכל העולם כלו‪ ,‬ע״מ ‪:‬‬ ‫ש״ש לבעלה ליכא למיהוש בהרהור וכו' עיי״ש‬
‫)יב<‪ .‬דבור תשיעי דעשרת הדברות לא תענה ב ר ע ך‬ ‫ועי׳ שו״ת כתג סופר חאו״ח סי׳ י״ב ]ותמוה‬
‫עד שקר‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪) :‬יג( אלהים לא תקלל‬ ‫שלא הזכיר כלל שס דברי החהס״ו אלו שכ'‬
‫כמשמעו ועונשו ונוקב שם ה׳ מות יומת בסקילה‬ ‫בפשיעות כן[ וברמ״א ביו״ד סי' רע״ו כ׳ דגם‬
‫ממנין תרי׳׳ג ‪) :‬ידי לא תקלל חרש אע״פ שאיבר‬ ‫בכתב אינו רק הומרא בעלמא‪ .‬ב[ בפתחי תשובה‬
‫מתבייש וכ״ש לשומע ולוקה אע״פ שאין בו מעשה^‬ ‫יו״ד סי' שכ״ח ס״ק א' בשם פרי תבואה דיכול‬
‫ממנין תרי״ג ‪) :‬טו( שלא לקלל עצמו ןג| שנאסר‬ ‫לומר בריך רחמנא מארי אשר ציוונו וכו' דליכא‬
‫ובין במקלל א ת‬ ‫השמר לך ושמור נפשך מאוד‬ ‫הזכרת שם לבעלה כיון שהוא בלשון תרגום‪ ,‬ואפ״ה‬
‫עצמו ובין במקלל את חבירו אם קלל בשם או ב א חד‬‫יצא ידי ברכה‪ ,‬אך דאין דבריו וכו׳ שקיבל מרבותיו‬
‫מהכינוים לוקה ואם קלל בלא שם או כינוי אי סו רי‬
‫לומר דרך תפילה פסוקים של ויברך דוד ברוך‬
‫דאורייתא מיהא איכא כדכתב בספר החינוך ועונעז‬ ‫אתה ד׳ אלקי ישראל וכו' לך ד' הממלכה דאית‬
‫שניהם גדול בידי שמים ואליהם כתיב אם לא תשמור‬ ‫בה שם ומלכות ולסיים אח״כ ברוך אשר ניוונו‬
‫ליראה והפלה ה׳ את מכותך ואת מכות זרעך ו ג ו ‪/‬‬‫וכו' דבכה״ג ליכא חשש בר״ל עיי״ש ועי' שו״ע‬
‫במנין תרי״ג ‪) :‬טז( במקלל לעצמו נכפל לאו בתורה‬‫או״ח סי' רי״ע סעיף ד׳‪ ,‬ובא״א שם מש״כ בענין‬
‫דכתיב השמר לך ושמור נפשך מאוד וכתיב ונשמרתס‬ ‫בריך רחמנא אס הוי לבעלא או לא‪ ,‬ובדעת קדושים‬
‫מאוד לנפשותיכם והשמר הוי לא תעשה ואמרר‬ ‫על השמ״ח סי' י״ע סעיף ע״ו ובגיה״ק שם אות‬
‫בזוהר דכמה אלפים ורבבות מלאכים רעים עוני□‬ ‫ד' בשם קודש הילולים‪.‬‬
‫אחר קללתו אמן כדי לקיימה לכן כל איש יחרד^‬ ‫ובחי׳ התס״ו ריש פ״ק דנדריס הוכיח דגם באמר‬
‫ע״מ ‪) :‬יז( ונשיא בעמך לא תאור היינו מלך ישראל‬‫בריך רחמנא אם הוא לבעלה עובר משום‬
‫או כל ראש ישיבה בזה תום׳ לאו על המקלל שאר‬ ‫ל״ת‪ ,‬וכ״כ במהר״מ שיק מצוה ע״ע‪ .‬ג[ להזכיר‬
‫ישראל‪ ,‬ממבין תרי״ג ‪) :‬יח( וכן תוספת לאו במקלל‬‫השם דרך לימוד עי' מהרש״א ברכות דף ו' ומניין‬
‫דיין שנאמר אלהים לא תקלל זה דיין שדן דינך‬ ‫שאפי׳ וכו' דמותר‪ ,‬ועי' דבש לפי מערכת ע'‬
‫ולא‪ .‬היה דינו ישר בעיניך שלא תקללהו‪ ,‬ענף מצוה ‪:‬‬
‫ומג״א סי׳ רע״ז ס״ק ה'‪ ,‬וזכור לאברהם ח״א‬
‫)יט( ומקלל אביו ואמו מות יומת‪ ,‬ממנין תרי״ג ;‬ ‫ריש אות א' בזה‪ ,‬ובסה״ק דרך פיקודיך מ״ע ד׳‬
‫) ‪ 0‬וחייב על האב בפני עצמו ועל האם בפני‬ ‫ומל״ת למ״ד הביא מרבינו מהר״י מלובלין זי״ע‬
‫עצמה שהוא״ו של ואמו כמו או‪ ,‬ענף מצוד‪: ,‬‬ ‫שאמר המימרא בגמ׳ בשם ומלכות של קידוש‬
‫)כא( ארור מקלה אביו ואמו‪ ,‬ממנין תרי״ג ; )כב( ועובר‬
‫לבנה והוא ז״ל כ' שיאמר בריך רחמנא‪ ,‬ועי׳‬
‫על האב בפני עצמו ועל האם בפני עצמה פירש‬ ‫שו״ת מהרש״ס ח״א סי' ר״ה‪ .‬דך בספק אס בירך‬
‫רבינו יונה דאין פירוש מקלה מקלל אלא שמזלזל‬ ‫או לא אם יברך בלע״ז עי' שו״ת רעק״א סי'‬
‫דאין מכבד אותם כראוי כאשר כתבנו למעלה‬ ‫כ״ה כוז״ל ואחרי שבררנו דנשבע לשוא בלשון‬
‫לע״ז עובר משוס לא תשא‪ ,‬ה״נ לענין ברכה‬
‫שא"צ דעובר משוס ל״ת‪ ,‬ואף דבמזכיר ש״ש לבעלה כראה מלשון הר״מ דליכא איסורא מ״מ לענין‬
‫ברכה שא״צ דנפקא מל״ת חמיר עפי דגס שס בלשון לפ״ז אסור דמברך למי ששמו כן בלשון למ״ז‬
‫עיי״ש באורך בזה‪ ,‬ועי' הומיס סי' כ״ב‪ ,‬ובכמ״י נדרים דף ע׳ ע״ב כ' דהא דשומע לחבירו שמזכיר‬
‫ש״ש לבעלה מחוייב לנדותו היינו בלה״ק דווקא אבל בלשון לע״ז ;וערין בו ואין מנדין אותו עיי״ש‬
‫מובא במנחת פתים לאו״ה סי' רע״ו‪ ,‬ועיין היעב בזה בדרך פיקודיך הנ״ל ל״ת למ״ד שלא לשבע‬
‫לשוא בחלק הדיבור עיי״ש ובשדי חמד מע' ב' אות קע״ז‪.‬‬
‫ועי' בדברי רבינו במ״ע מה״ת התליות בלב אות ד' ומובא ג״כ לשונו הקדוש בשלה״ק מה' יומא‬
‫שלו בהג״ה שס‪ -‬בענין הזכרת ש״ש עייב״ק‪.‬‬
‫)אות ע״ו ע״ז( שלא לקלל עצמו ]ג[ וכו' בנחל קידומים פ' תצווה כ' וז״ל והרב שפתי כהן עה״ ת‬
‫כ' וז״ל שמזה ניקה מוסר גדול שלא לקלל עצמו כי אפי' משה רביט ע״ ה‬
‫שמסר נפשו להצלת ישראל ועכ״ז עשה רושם בצד מה‪ ,‬שלא נזכר שמו הקדוש בפרשה זו‪ ,‬וזה רמז‬
‫הכתוב ואתה תצווה את בנ״י מה שאירע לך באמירה זו ואם אין מחני‪ ,‬והזהירם שלא יקללו עצמס‬
‫כלל עכ״ד הרב ש״ק ז״ל‪] ,‬ועי׳ הו״מ סי' כ״ז ובאו״ת שם‪ ,‬ובקיצור שו״ע סי' ו' סעיף ג' ובמנחת‬
‫הינור מצוה תהע״ו ובקומז המנחה שם בזהז‪.‬‬

‫רגיכו על דרך הנ״ל‪.‬‬

‫והשלה״ק‬
‫לה ‪69‬‬ ‫באר יהודא‬ ‫פרק■ד‬ ‫ספר דחרדיבמ‬
‫ואמרו ז״ל ארור בו גדוי לכן כל‪ .‬איש יחרד שלא והשלה״ ‪ 2‬פ'בהעלותך‪ .‬בפסוק ואס ככה את עושה‬
‫לי וכו' ז״ל ומכאן למדנו שלא יקלל אדם‬ ‫ינדוהו ‪:‬בשמים אם יקל מעט בכבודם‪ ,‬ע״מ ‪) :‬כג כד( כל‬
‫את עצמו שהרי כמה מלאכים ממונים ממתינים‬ ‫אפי׳‬ ‫אלמנד‪ .‬ויתום לא תענון לא מבעיא בממון אלא‬
‫לדבר להם בקושי הוי עינוי וענש הכתוב מיתה על ענין כזה כשאדם מקלל עצמו‪ ,‬וכן כאן משה‬
‫למענה דכתיב בתריה והרגתי אתכם בחרב‪ ,‬רמב״ם לא בא לידי ענין זה אלא ע״י שקילל א״ע‪ ,‬ולכן‬
‫ורבינו יונה‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪) :‬כה( לא תונו ]ד[ איש במלאכת המשכן לא הוזכר משה כאשר הוזכר‬
‫את עמיתו פירשו רז״ל שלא יצערנו בדברים קשים אהרן והנשיאים לחנוכת המזבח לפי שאמר ואם‬
‫מלשון והאכלתי את מוניך את בשרם ובאונאת ממון אין מחני נא מספרך אשר כתבת נענש ‪ .‬בזה שלא‬
‫יש לאו אחר‪ ,‬מתרי״ג‪) :‬כו( הוסיפה התורה לאו הוזכר בפ׳ המשכן וכן דוד המע״ה אמר ע״ז‬
‫באונאת הגר אפי׳ בדברים קשים שנאמר וגר לא אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי‬
‫תונה‪ ,‬מתרי״ג ‪) :‬כז( שלא להלבין פני חבירו אפי׳ ‪.‬מחסום בעוד רשע לנגדי בעוד שאותו ממונה‬
‫כשמוכיחו להשיבו מעון דכתיב הוכח תוכיח ואמרו הממתין לענות אמן על קללת עצמי עומד לנגדי‬
‫יכול יוכיחנו ויהיו פניו משתנות ת״ל ולא תשא להרע לי אשים מחסום לפי שלא לקלל את עצמי‬
‫וכו' עיי״ש עוד‪.‬‬ ‫עליו חטא‪ ,‬רמב״ם מתרי״ג ‪) :‬כח( אך כשהוכיחו‬
‫בעל הכיורים פ' נח בפסוק ואך את דמכם‬ ‫ןעי'‬ ‫כמה פעמים ולא רצה לקבל אז יש לו להוכיחו‬
‫לנפשותיכם עיי״ש‪.‬‬ ‫ברבים‪• ,‬ובכלל לאו זה מנו חכמים המכנה שם רע‬
‫לחבירו שהוא מתבייש ממנו או הקוראו בבזיון והתוספ' שבועות דף ל״ו ע״א ד״ה ושמור נפשך‬
‫מאד‪ ,‬כ' תימא בקללה ד״ה‪ ,‬ובחובל עצמו איכא‬ ‫בכינוייו ואמרו המכנה שם רע לחבירו או המלבין‬
‫פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא‪ ,‬ע״מ ‪ :‬פלוגתא‪ ,‬חבלה נמי תיפוק לי׳ מהאי קרא או‬
‫>כט( ולא תענה על ריב לנטות פי׳ ר׳ שלמה ן׳ מוהשמרו מאד לנפשותיכם‪ ,‬עי' חי׳ חתס״ו שם‪,‬‬
‫גבירו״ל כענין אל תצא לריב מהר שאמר שלמה ובס' חסידים סי׳ תקע״ו ]מובא בראשון לציון על‬
‫אלא שיהיה האדם מאותם ששומעים חרפתם ואינם משניות פי״א דסנהדרין מ״א[ כ׳ העעם שמכה‬
‫משיבים שאם ׳ אינו עונה באין נרגן ישתוק מדון ואם אביו לאחר מיתה פעור‪ ,‬ומקלל לאח״מ חייב‪,‬‬
‫יענה תתחזק המריבה ביניהם ומצור‪ .‬זו מנאה רשב״ץ וז״ל כי מועלת הקללה שיש היזק לאב לנשמתו‪,‬‬
‫מתרי״ג ‪) :‬ל( לא יקום עד אחד באיש אזהרה לב״ד משא״כ בהכאה עכ״ל א״כ חילוק זה גופא יש‬
‫שלא יחתכו הדין על פי עד אחד ממנין תרי״ג‪ :‬ג"כ בין מקלל עצמו לחובל עצמו‪ ,‬דבמקלל עצמו‬
‫)לא( ןה[ ונראה דגם העד עצמו מוזהר בכך כדאמרינן חייב שהזיק לנשמתו בזה‪ ,‬משא״כ בהכאה שמזיק‬
‫בפסחים טוביה חטא וזיגוד מנגיד והרי רב פפא רק לגופו‪ ,‬ומה״ע לא נוכל למילף מהכא חבלה‬
‫הלקה לזיגוד על שהעיד יחידי על טוביה ואין עד דחבלה הוי בגוף‪ ,‬והקללה מזיק בנפש וכאן כתיב‬
‫אחד כשר אלא לענין חיוב שבועה ששנים מחייבין ושמור נפשך מאל‪ ,‬והשמרו מאד לנפשותיכם דקרא‬
‫את האדם ממון ואחד מחייבו שבועה‪ ,‬רשב״ץ‪ ,‬מיירי במידי דמזיק לנפש‪ ,‬והוא הקללה דווקא‬
‫כנ״ל בס״ד‪.‬‬ ‫ע״מ ‪) :‬לם ולפני עור לא תתן מכשול אזהרה לאדם‬
‫מעגלי צדק פ' משפעים בפסוק ומקלל‬ ‫]ועי'‬ ‫יונה‪,‬‬ ‫שלא יתן לחברו עצה שאינה הוגנת לו‪ ,‬רבינו‬
‫או״א‪ ,‬ובבעלי תוספ'‪ ,‬ורמב״ן בפ' מכה‬ ‫ז״ל‬ ‫אמרו‬ ‫ממנין תרי״ג‪) :‬לג( לא תשא שמע שוא‬
‫או״א‪. 1‬‬ ‫יספר‬ ‫שלא‬ ‫דקרינן נמי לא תשיא אזהרה לכל אדם‬
‫לשון הרע‪ ,‬ע״מ ‪) :‬לד( ואזהרה נמי לבעל דין שלא )אות כ״ה( לא תוכו ]ד[ וכו׳ ובאונאת ממון יש‬
‫לאו אחר‪.‬‬ ‫ישמיע דבריו לדיין עה שיהא חבירו עמו רשב״ץ‪,‬‬
‫‪ DK1‬בפחות משתות יש איסור‪ ,‬ואם גס בקרקע‬ ‫אזהרה‬ ‫ע״מ ‪) :‬לה לו( לא תלך רכיל בעמך כמשמעו‬
‫יש לאו דלא תונו עי׳ בפני יושיע ב״מ ד»ה‬ ‫לכל אדם שלא יטעון דברים מזה לזה‪ ,‬מתרי״ג‪,‬‬
‫פ"ד‬ ‫ובמל״מ‬ ‫וכו׳‬ ‫דברים‬ ‫אלו‬ ‫במשנה‬ ‫נ״ו‬ ‫וגם‬
‫מלוה ולוה‪ ,‬ובחו״מ סי' רכ״ז סנייף ו' בחי׳ רעק״א ואמרי ברוך שס ושו״מ מה׳ רניעא ה״א סי'‬
‫כ״ח‪ .‬ובהקדש כ׳ בתפארת ירושלים על תוס׳ רעק״א במשניות ב״מ פ״ר מ״ע אות ל״ע דאינו עובר‬
‫בלאו אך‪ 1‬לרמב״ן עיי״ש היעב‪ ,‬וא״ל בהמבואר‪.‬‬
‫ח״ל הפמ״ג באו״ה סי' קנ״ו והוי יודע דבגר יש לאו דלא תונו ולא תלחצנו שמות כ״א כ' רש׳׳י‬
‫בגזילת ממון‪ ,‬ולכאו' הא דב' הר״מ פ״א מגזילה ה״א שאין לוקין על גזל דניתוק לעשה י וגזל‬
‫הגר דיש ב׳ לאווין דל״א חד עשה ועקר תרי לאוי וללקי‪ ,‬הן אמת שבפ״א מתמורה נתן עעם אחר‬
‫דלוקה על ממיר שהלאו כולל יחיד וציבור‪ ,‬עי׳ ר״מ פ״ו מדיעות ה׳ יו״ד חייב אדם להזהר ביתומים‬
‫ואלמנות ועיי״ש‪ ,‬ואיני יודע אם בגר כן מלא תונו ולא תלחצנו עכ״ל‪.‬‬
‫ןהומב״ ‪ 0‬נתן עעם באלמנה ויתום מפני שהן נימוכי רוח משמע דבשאר בני אדם לא‬
‫י‬ ‫הקפידה חורה‪.‬‬
‫ןךש״י בחומש ס״ל דהה״ד כל אדם בכלל‪ ,‬עי' היעב בזה במשנת חכמים סי' ז' מש״ל בזה‪.‬‬
‫)אות ■ל״א‪ ,‬ע״ג‪ ,‬ע״ד( ]ה[ זה מבואר בחו״מ סי׳ כ״ח ס״א ברמ״א ודרכי משה שם עיי״ש‪ .‬ויש כאן‬
‫מקום עיון להבין דברי רבינו ז״ל‪ ,‬דהנה הברוך עעס בסוגי' דפלגינן דיבורא הביא‬ ‫‪.‬‬
‫ג״כ שיעת סמ״ג וכ׳ וז״ל עי׳ במשנת חכמים דאתי׳ לי' מלשון סמ״ג דהעובר על הלאו דלא יקום‬
‫חייב מלקות מדאו׳ אף דאין בו מעשה וילפינן לה ממוציא ש״ר ומעדים זוממין וע״כ הוצרך הסמ״ג‬
‫לבאר דמה דנגדי׳ רבא לזיגוד לא הי' מלקות דאו' כיון שלא הי׳ בזמן הבית‪ ,‬אבל בזמן הבית יש‬
‫חיוב מלקות מדאו'‪ ,‬א״כ לסמ״י אם ע״א מעיד יחידי על אדם שעבר עבירה ולא הי' תועלת בעדותו‬
‫לא לחיוב שבועה‪ ,‬ולאלאפרושי מאיסור‪ ,‬עובר על לאו־ שיש בו מלקות‪ ,‬ולדידן דקיי״ל כאביי דכלרשע‬
‫פסול לעדות אף שאינו רשעדהמס ולא רע לבריות רק לשמים‪ ,‬א׳'כ עד זה‪.‬נפסל לעדות ע״י עדו תז ה‪.‬‬
‫ולהרמב״ם‬ ‫י׳ '‬
 ‫ספר דקדדים‬ ‫ד‬ ‫פרק‬ ‫‪ 3‬א י יהרדא‬ ‫‪70‬‬
‫גס‬ ‫וגם מכאן אזהרה שלא להוציא שם ר עג‬
‫ולהרמב״ס דחולק על הסמ״ג וסובר דלח יקום‬
‫דרשוהו לשון נוטריקון כאלו כתוב רך לזה אז הר ^‬
‫ע״א באיש אינו לאזהרה לאו על העד‬
‫לדיין שלא יהא רך לזה וקשה לזה כלומר ש ל א‬
‫אלא קאי על הב״ד שלא יפסקו עפ״י ע״א‪,‬‬
‫יכבד אחד מבעלי דינין יותר מחבירו ב דברי‬
‫ולפי״ז אס עד יחידי מעיד על עבירה בדבר‬
‫טענותיהם‪ ,‬עי מ ‪) :‬לח( לא תלך רכיל וסמיך ליוז‬
‫עבירה אף שעושה איסור כיון דלא קאי באזהרת‬
‫לא תעמוד על דם רעך פירשו בספר מנחת יהידץז‬
‫לאו אינו פסול לעדות‪ ,‬ואף מדרבנן לא מציט‬
‫בשם רבינו משה מקוצי לא תלך ברכילות ותטערן‬
‫שיהי' הולך רכיל פסול לעדות עכ״ד הבר״ע‪,‬‬
‫דברים מאדם לחבירו של חרפה או גנות שאמר‬
‫לפי״ז יש לעיין כאן בדברי רבינו שכ' פירוש‬
‫עליו אבל אם שמעת אדם שאמר להרוג את חבירר‬
‫הרמב״ם דלא יקום קאי על הב״ד וע״זכ'‬
‫אסור עליך להמנע מהיות רכיל מלהגיד לו וי ש מו ר‬
‫וגס העד מוזהר שלא יעיד יחידי וכו' כאלו גס‬
‫נפשו ולא ימיתנו וכן פירש נמי רבינו יונ ה ;‬
‫הרמב״ס יודה לזה‪ ,‬והא הרמב״ס חולק על‬
‫>לט מ( שלא להשבע או לידור בשם ע״ג שנא מר‬
‫הסמ״ג‪ ,‬ואולי כיון דעכ״פ מצד לאו דלא תלך‬
‫ושם אלהים אחרים לא תזכירו‪ ,‬ממנין תרי״ג י לי ק ה‪,‬‬
‫רכיל הוא מוזהר ג״כ על זה‪ ,‬ומה״ט השמיט‬
‫ובכלל לאו זה דאפי׳ להזכיר שמם אסור אלא א ס‬
‫רבינו באמת מתוך לשון הסמ״ג תיבות אלו‬
‫כן יכנה להם שם של גנאי בית גליא קורין לן;‬
‫״דאותו מלקות מדרבנן הוא״ דרבינו לא נחית‬
‫בית כריא עין כל עין קוץ ומה שהזכירו חכמיס‬
‫כאן לדון אס חייב מלקות מדאר או לא‪ ,‬רק עיקר‬
‫מרקוליס אמר ר״ת ששמה קילוס לשון שבח ו ח כ מי ס‬
‫כוונתו דעכ״פ לכו״ע הוא מוזהר שלא יעיד יחידי‪,‬‬
‫החליפו במרקוליס לשון גנאי ומר לשון חילוף בכמה‬
‫וגס סתם מאיזה לאו מוזהר העד שלא יעיד‬
‫דוכתי‪ ,‬ע״מ ‪) :‬מא( סיפי׳ דקרא ]ו[ לא ישמע‬
‫יחידי‪ ,‬דכיון דלכו״ע עכ״פ מוזהר‪ ,‬להרמב״ס‬
‫פיך שאסור לגרום לאחרים שאסור לעשות שותפר^‬
‫מצד ל״ת רכיל‪ ,‬ולסמ״ג משום לא יקוס ע״א‬
‫עם כותי שמא יתחייב לו שבועה וישבע לו אד‬
‫באיש לזה סתם סתם וכ'שגס העד מוזהר וכו׳וכנ״ל‪,‬‬
‫ידור בע״ג שלו ועל פיך היינו על ידך‪ ,‬ענף מציה ‪:‬‬
‫חזנה המג״א סי׳ תר״ו סק״ו הביא תוספ׳ קידושין‬
‫)מס המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנא' ילא יהין;‬
‫דף חי׳ הקורא לחבירו ממזר סופג מ'‬
‫כקרח וכעדתו‪ ,‬ממנין תרי״ג‪ ,‬לגאון ולר׳ שלמה ן‪/‬‬
‫משוס דחשד לחבירו שעבר על לאו דלא יבא ממזר‬
‫גבירו״ל ורבינו יונה ורשב״ץ‪) :‬מג( מי שאיגר‬
‫וכו׳ וכ' ע״ז רבינו החתס״ו בהגהותיו שס וז״ל‬
‫מחזיק ]ז[ במחלוקת על המתיצבים על דרך לא טי ס‬
‫נ״ב פי' רדב״ז ח״ג סי׳ ת״פ דהו״ל מעיד בן‬
‫ומושכי העון הוא נענש מפשעיהם לכל חטאתם וערסו‪-‬‬
‫יחידי כטובי׳ חעא וזיגוד מינגד והיינו כשקורח‬
‫בלאו‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫לחבירו שלא ע״ד מריבה וקטטה‪ ,‬דאל״כ לא הוי‬
‫כמעיד אלא זלזול בעלמא עכ״ל‪ ,‬ולפי״ז מפורש בגמ׳ דחייב העד מלקות חרבעיס כשהעיד י חיד‪,‬‬
‫!ועי׳ בתורת משה פ׳ משפטים בפסוק לא תטה משפני אביונך ובחידושיו לכתובו׳ בי״ד מצות הנ ס פ חו ה‬
‫שם במצוה דלא יקום ע״א באיש‪ ,‬ובשו״ת יוסף דעת ]להג' בעל שו״מ[ סי׳ למ״ד ד״ה ואגב א ב א י ‪-‬‬
‫וכו' בביאור שיטת הרמב״ס הנ״ל‪ ,‬ובשו״ת בית שערים חאו״ח סי' ס״ח ד״ה ויותר נ ר א ה‬
‫בכוונת רש״י[‪.‬‬
‫ואגב אציון מה דתמוה לענ״ד בספורנו פ' ויחי בפסוק המלאך הגואל וכו׳ ויקרא בהם שמי וען‪/‬‬
‫לא שם תרח ונחור כי הצדיקים לא יקרא עליהם שם אבותיהם הרשעים‪ ,‬וכן בהיפוך כאז״ל‬
‫בסנהדרין דף נ״ב דקריקלרשיעא אפי׳ בר צדיקא רשיעא בר רשיעא שלא יתיייחס לאביו הצדיק‪ ,‬א בל‬
‫יתייחס לאיזה מאבותיו הרשעים‪ ,‬ולכן התפלל עליהם שיהי׳ מוכנים ^ונעזריס לעבודת הקאל יתברך‬
‫באופן שיהי' ראויס להתיירס לאברהם וליצחק ע״ד יחד לבבי ליראה את שמך עכ״ל הקדוש ] עי‪/‬‬
‫מחצית השקל סי׳ חר״ו הנ״ל הק״ו[ וצ״ע דשם בגמ׳ מוכח שמביישין אביו הצדיק שזה ילד וגידל‬
‫עיי״ש ולספורנו אינו מתייחס כלל בתר אביו וצ״ע‪ ,‬ועי׳ ס׳ חסידיס סי' תתש״ג‪.‬‬
‫נ׳ ד״"ה ד איסר‬ ‫דף ‪....‬‬
‫‪.....................‬‬ ‫־‬
‫נראה כדעת רשב״ס ב״ב‬ ‫ואוח מ״א( ]‪ h‬סיפא דקרא וכו׳ דעת רבינו ■‬
‫ז״ל‬
‫דהוי דאו'‪ ,‬ודעת ר״ת דאינו רק מדרבנן‪ ,‬ודעת הר״ן בפ״ק דע״ז בשס רמב״ן‬

‫‪, . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫״‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫שם בפסוק ל״ת ילא חיטיי'‬
‫ןן״ל מג״א סי' קנ״ו בשם י ^׳‪.‬מי מוהר לומר לשה״ר על בעט מחלוקת מ ט וחני אבא חחריך‬
‫לו ‪71‬‬ ‫באר יהודא‬ ‫ורק ד‬ ‫ספר דחרדים‬
‫בלאו שנאמר ולא תשא עליו חטא‪ ,‬ע״מ ‪) :‬מד( שלא מחלוקס אט״כ כנ״ל עכ״ל חפ״ס‪ ,‬וטי' שו״מ‬
‫לכפור ממון ומי שכפר‪ ,‬בבית דין עובר בלאו דכתיב יהודה יעלה חאו״ח סי' רמ״ג מש״כ לבאר‬
‫בעכין זה‪.‬‬ ‫ולא תכחשו ופסול לעדות אעפ״י שלא נשבע‪ ,‬ממנין‬
‫תרי״ג ‪) :‬מד!( ולא תשקרו איש בעמיתו אזהרה שלא‬
‫ובשו״מ מהד׳ הליתא ח״א ס' פ' מיישב הקושי'‬
‫בב' אופנים ממוע״ק‪ ,‬דהא דמותר לומר‬ ‫לישבע בשקר על כפירת ממון נוסף על לאו דלא ■‬
‫תשבעו בשמי לשקר והוא כולל אפי׳ אין שם לשה״ר על בעלי ההלוקת הוא משוס שיוכל עי״ז‬
‫כפירת ממון‪ ,‬ממנין תרי״ג‪) :‬מו( שלא להסית אדם לבא לתווך השלו' שאס יוודע הדבר אולי עי״ז‬
‫לע״א שנא׳ וכל ישראל ישמעו ויראו ולא יוסיפו יוכל להשקיט הריב‪ ,‬וכענין שלמדו מנתן הנביא‬
‫לעשות כדבר הרע הזה‪ ,‬ממנין תרי״ג‪) :‬מז( לא שע״י שגלה לדוד בשם ד' שיתנבא ששלמה יהי'‬
‫תהיה אחרי רבים לרעות הוזהרנו בזה שלא להחזיק מלך עי״ז בא הדבר שאדוני' נס‪ ,‬ולא הרבה‬
‫ידי עוברי עבירה ולא להתחבר עם המסכימים אל במחלוקת‪ ,‬וא״ככדי לקיים דבר ד' מצוה לומר‬
‫העול וכענין שנא׳ לא תאמרון קשר לכל אשר לשה״ר על בעמ״ח‪ ,‬משא״כ שם שאמר העיני‬
‫יאמר העם הזה קשר‪ ,‬רבינו יונה ע״מ‪) :‬מח( ולא האנשים ההם תנקר דכ' הנמ״י ומהרש״א שקאי‬
‫תחניפו את הארץ ]ח[ הרי זו אזהרה לחנפים הכי על משה רבינו‪ ,‬וא״כ זה לא מעלה ומוריד לגוף‬
‫איתא בספרי‪ ,‬ממנין תרי״ג לגאון ולר׳ שלמה ן׳ ענין המחלוקת‪ ,‬ודי הי' לו לומר שעודם מחזיקים‬
‫גבירו״ל ולרביגו אליעזר ממיץ וכת חנפים אין במחלוקוחם ולמה הרבה בגנותם שאמרו העיני‬
‫האנשים וכו' וכוונו לעיני משה‪ ,‬וע״כ משוס דכל‬ ‫מקבלים פני שכינה ומי שהוא חנף מביא אף‬
‫מאן דמתפקר בשליח ב״ד לא מיחזי כלישנא בישא‪.‬‬ ‫המלך‬ ‫לעולם ואין תפלתו נשמעת וכשהיה אגריפס‬
‫דע״כ לא אמרו שמותר לומר לשה״ר על‬ ‫ועוד‬‫לתת‬
‫אל‬
‫תוכל‬
‫לו‬ ‫אמרו‬
‫קורא ס״ת לפני העם והגיע לפסוק לא‬
‫עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות‬
‫בעמ״ח רק שיאמר הדברים כמו שאמרם‬
‫תתיירא אגריפס אחינו אתה באותה שעה נתחייבו הבעל מחלוקת‪ ,‬אבל כאן כפי שטחיות הלשון‬
‫שונאים של ישראל כליה שהחניפו ואע״ג שלא אין כאן משוס לשה״ר וכמש״כ המהרש״א דהעיקר‬
‫היו יכולים למחות מ״מ היה להםלשתוק וזה העון כפי' נמ״י דקאי על משה רבינו דאל״כ אין כאן‬
‫מטה יותר מעין של משוס לישנא בישא כלל לפירש״י עיי״ש רק‬ ‫של החנף שמחשב עין של‬
‫שהשליח גילה מצפון לבס שכוונו על עיני משה‬ ‫‪:‬‬ ‫ובתוספות‬ ‫בגמ׳‬ ‫דסוטה‬ ‫בתרא‬ ‫מעלה הכי איתא פרק‬
‫בזה שוב אסור להרבות במחלוקת מה שלא נשמע‬ ‫לעולם‬ ‫וכליה‬ ‫יסורין‬ ‫שמביא‬ ‫הפה‬ ‫ומט( אזהרת נבלות‬
‫משטחיות הדברים‪ ,‬ולכך למדו מזה דשליח ב״ד‬ ‫ה׳‬ ‫כי‬ ‫כדכתיב‬ ‫נח‬ ‫פרשת‬ ‫סוף‬ ‫יליף לה בזוהר‬
‫אלהיך מתהלך בקרב מחניך והיה מחניך קדוש ולא יוכל לפרש הדברים כפי הבנתו‪ ,‬ומיישב בזה הא‬
‫יראה בך ערות דבר ושב מאחריך ופי׳ מחניך דאמר דלית בה משוס לישנא משא‪ ,‬הא בלא״ה‬
‫רמ״ח איבריך מקרב היינו הלב שהוא באמצע הגוף כל מלתא דמתאמרה באפי תלחא לית בה משום‬
‫ששם שכינה שורה הלכך והיה מחניך קדוש ונקי ל״ב‪ ,‬ולהנ״ל א״ש דזה כשהדברים מבוארים בפשיטות‬
‫מכל חטא ובפרט מזימות דאלהי ישראל שונא זמה כן‪ ,‬אבל כאן מה שגילה כוונהם זה לא נתאמרה‬
‫הוא וזהו לשון ערות דבר ואפי׳ דבור נבלה לא באפי תלהא‪ .‬דאולי כוונתו על עיני עצמם לא‬
‫יהיה בך והיינו דקאמר ערות דבר שאם יראה בך לעיני משה רק ששליח ב״ד הבין ברמיזתס שכיוונו‬
‫מיד ושב מאחריך שכינה מסתלקת ממנו ומיד מנדין על משה זה מחזי כל״ב‪ ,‬ולולא דהוי שליח ב״ד לא‬
‫הי' רשאים לומר עכ״ד ושפ״י‪.‬‬ ‫אותו בשמים בהיכל נוגה ארבעים מלאכים שהם‬
‫וראיתי בכלי יקר פ׳ שמות בפסוק מזה בידך‬ ‫וכן‬ ‫מנדין לכל מוציא מפיו דברי נבלות הפה‬
‫ויאמר מטה וכו' כ' וז״ל ולדעת רז״ל‬ ‫תפלתו‬ ‫מנדין לכל מי שחייב נדוי וארבעים יום אין‬
‫נשמעת ועשרה כרוזים מכריזים בכל יום באותן נצטרע על שסיפר לשה״ר‪ ,‬וזה מופת שאין בישראל‬
‫עוד בעלי מחלוקת דאל״כ למה נענש הלא מותר‬ ‫מחנות‬
‫לספר לשה״ר על בעלי מחלוקת עיי״ב‪ ,‬ולפי כל החילוקים הנ״ל קשה לפרש כפי' הכלי יקר שהלשה״ר‬
‫של משה רבינו הי׳ ענין אחר לגמרי והן לאיאמינו לי ודו״ק‪ ,‬ועי' במעיין חכמה פ׳ קדושים ל״ה‬
‫ישרי לב בעושק ובגזל וכו׳ בלאו דלא יהי' כקרח‪ ,‬ובשו״ת שמן ראש חיו״ד סי' ק״ח‪.‬‬
‫)אות מ״ח( )לא החניפו את הארץ ]ח[ הר״ז אזהרה לחניפיס ממנין תרי״ג וכו'‪ .‬ז״ל הריקאנטי סי׳‬
‫הקע״ב פי' הרא״מ ממי״ן דחנופה האסורה היינו ששמע דבר עוולה וחמר יפה‬
‫הוא או שותק‪ ,‬ואינו מתוך יראה אלא מתוך רשע לבו כדאמרינן גבי אגריפס‪ ,‬אבל המשלים לרשע‬
‫ומראה עצמו כאלו הוא אהבתו מחמת יראהו אינו חונף כדאמרינן בסוטה מותר להחניף הרשעים בעוה״ז‬
‫וכו' עכ״ל ]וכן הביא בשמו בעין משפט סוטה דף מ״א שמנה לאו זה דלא תחניפו במנין תרי״ג[‪.‬‬
‫והנה רש״י פי׳ דהא דנתחייבו ישראל כליי' גבי אגריפס אף דאמו מישראל דעבד הי' וזילא מלתא‪,‬‬
‫]עי' גליון הש״ס ב״ק דף פ״ח ע״א ד״ה ורבנן אחיו הוא במצות שכ' שצ״ע משם על‬
‫בעונש גדול על חנופה מועטת עיי״ש ומיישב‬ ‫עליואי ראוי מה״ת איך נענשו‬ ‫פירש״י[ ותום' הקשו‬
‫דחנופה הוא איסר תורה א״כ אין נפק״מ במה שהחנופה הי' מעבירה‬ ‫בתורת הקנאות עפ״י הנ״ל‬
‫דרבנן דמ״מ עובר החונף בלא תחניפו מה״ת כדמצינו בכמה דבריס דדרבנן פועל לדאו' עי' מל״מ‬
‫פ״ז מה' תרומות ונמלא הרועים סי' ב'‪ ,‬ואס בכה״ג עברו על איסור תורה‪ ,‬והוא מד' כיתות‬
‫שחין מקבלין פני השכינה הרי עברו על עון חמור של הורה ולא קשה על רש״י עיי״ש ]ודומה לזה‬
‫הוא מש״כ בחכמת שלמה סביב בשו״ע או״ח סי' שמ״ב דגם באיסור דרבנן עובר מה״ת בלפני עור‬
‫ל״ת מכשול כמו עצה שאינה הוגנת‪ ,‬עיי״ש וה"נ בנדון זה הוא חונף לו עכ״פ‪ ,‬יהי' ע״י דרבנן[‪,‬‬
‫ובשן״ת מתס״ו חאו״ח סי' י״ב כ' וז״ל הנשיאים מהילל ואילך נהגו בעצמם דין מלך משוס מלכי‬
‫הורדוס דלא הי' מולכים ברשות התורה‪ ,‬ובזה יש להצדיק דברי חכמי ישרהל שאמרו לאגריכם‬
‫אחינו *־*‬
 ‫ספר ד־זרד״ב=ו־‬ ‫פרק ד‬ ‫באר יהודא■‬ ‫‪72‬‬

‫מחנות הקדושים הזהרו בפלוני שהוא בגדוי על עון‬ ‫;לאנריפס אחין‪:‬ו אתה שלא הורו הוראות שקר ה״ו‪ ,‬כי‬
‫פלוני שעשה עד שישוב בתשובה וכששב בתשובה‬ ‫היות מ מלכינו האמיתי ׳ בראשם נשיא מדבית הילל‪,‬‬
‫מאותו ‪ .‬עון מתכנסים אותם הארבעים מלאכים‬ ‫ולא חשבו לזה לאגריפת אלא לממונה בעלמא‪,‬‬
‫ומתירין אותו ומכריזין פלוני הותר מנידויו מכאן‬ ‫ולזה כשר כל שאמו מישראל‪ ,‬ולא בעי ממובהר‬
‫ואילך תפלתו תעלה ועל שלא שב מנודה הוא‬ ‫שבאחיך כמש״כ תוספ' שס ומ״ח הואיל ובלשון‬
‫למעלה ולמטה ושמירת יוצרו סרה מעליו והותר‬ ‫חמפה אמרוהו נענשו‪ ,‬אבל ‪ .‬שקר לא הורו ח״ו‬
‫ומעותד הוא למקרים רעים וכשישן בלילה נשמתו‬ ‫וכו' עיי״ש‪.‬‬
‫כיון שהוא בנדוי סותמין בה שערי שמים ואינה‬ ‫■ ומאד צע״ג בעיני דא״כ שוב תקשי קו' התוספ'‬
‫עולה ודוחין אותה בין הקליפות הכי איתא בזוהר‬ ‫הנ״ל האיך נענשו בעונש גדול כל כך אם‬
‫פ׳ פקודי רמ״ט‪ ,‬ענף מצוה ‪ :‬ונ( לא תנחשו פי׳ שלא‬ ‫מה״ת הי' מותר‪ ,‬וגס תי' התוה״ק הנ״ל ג״כ לא‬
‫יאמר פתי נפלה מפי מקלי נפלה מידי נחש עבר מימיני‬ ‫שייך בזה שלא הי' כאן אפי׳ עבירה דרבנן רק‬
‫שועל משמאלי וכיוצא בהבלים אלו וישים אותם‬ ‫לשון חנופה ולע״ג‪.‬‬
‫לסימן להמנע ממעשה‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪) :‬נא( גם בכלל‬ ‫וכתבתי הערה זו לידינ״ם הה״ג וכו' מו״ה אברהם‬
‫לא תנחשו השם סימנין כאליעזר ןט[ עבד אברהם‬ ‫יוסף ]שליע״א[ ]זצ״ל[ אבדק״ק אונגוואר‬
‫וביונתן בן שאול לעתיד וסומך על הסימנים ומכוין‬ ‫יצ״ו‪ ,‬וכ' וז״ל והוא תמוה נשגיה‪ ,‬ולפי הומר‬
‫מעשיו על ידי ניחוש זה אסור וא׳׳ת יונתן ואליעזר‬ ‫הנושא כדי ליישב דברי רבינו מאורן של ישראל נ״ל‬
‫האיך ניחשו והלא אסור לנחש אפי' לבן נח וי״ל‬ ‫‪:‬דרך כוונתו‪ ,‬דהנה באמת התוספ׳ ב״ב דף ג׳‬
‫דאליעזר לא סמך על הניחוש לגמרי אלא שאל בת‬ ‫ע״ב ד״ה כל דאמר הקשו על רש״י דפי׳ בסועה‬
‫מי את תחלה כדמוכח כשסיפר הדברים ואע״ג‬ ‫‪ .‬באגריפס^ דאמו מישראל הוי‪ ,‬והוכיחו מהא דכל‬
‫דכתוב בת מי את אחר שכתוב שנתן אין מוקדם‬ ‫‪.‬־דאמר מבית חשמונאי אנא עבדא הוי דעבד גמור‬
‫ומאוחר בתורה וכן יונתן י״ל שרק כדי לזרז נערו‬ ‫;הי'‪ ,‬וא״כ קשה למה אמרו לו אחינו אתה כיון‬
‫עשה כן ובלאו הכי היה עולה‪ ,‬ענף מצוה ‪) :‬נב( לא‬ ‫'שהי' עבד ממש‪ ,‬וע״כ צ״ל דהם האמינו לולהורדוס‬
‫תעוננו פירוש לשון עת‪ .‬ועונה אלו נותני עתים עונה‬ ‫‪:‬שאמר שנסב בה מלך ועשו עצמם כאלו לא ידעו מאי‬
‫זו‬ ‫'דאמרה האי ינוקא בב״ב‪ ,‬ועל חנופה‪,‬זו שהאמינו לו‬
‫__‬
‫דעבד‬ ‫_‬
‫דינוקי^‪ ,‬והי׳ להם לחוש‬ ‫׳ שאמו ישראלית נענשו דלא הוי להו להאמין לו דהח ידעו ממעשה‬
‫‪ ,‬גמור הוא ופסול למלכות מדינא‪ ,‬וכן ראיתי בהתס״ו לב״ב שפי׳ כן‪ ' ,‬אבל אכהי קשה אף לפי‬
‫‪,‬החנופה שלהם שהאמינו לו שאמו ישראלית עדיין פסול הוא למלכות דהא מקרב אחיך כתיב ובעינן‬
‫‪:‬ממובחר שבאחיך‪,,‬וע״ז מתרץ החסס״ו שפיר דהס לא חשבו אותו למלך גמור אלא לממונה בעלמא‬
‫■ולא בעינן ממובחר שבאחיך כמש״כ התוספ' שס‪ ,‬ומשו״ה לפי דבריו שהאמינוהו הי' כשר‪ ,‬ומ״מ‬
‫נענשו׳ על שהחניפו לו במה שהאמינוהו לו‪ ,‬דבאמת אף לממונה בעלמא הי׳ פכול דהא עבד גמור‬
‫הי' משו״ה נענשו‪ ,‬וא״ש דברי רבינו עכ״ל ז״ל ]בהבחל״ה[‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫׳‪)!/‬ד כ' התוספ' שם דבמקוס סכנה מותר כהא דנדריס דף כ״ב וכו' וכן הוא בפרקי דר״א פ׳ ל״ז‬
‫כה אמר עבדך יעקב אמר לו הקב״ה יעקב עשית קודש הול‪ ,‬אמר לפניו רבון העולמים אני‬ ‫‪.‬‬
‫מחניף לרשע בשביל שלא יהרגוני מכאן אמרו מחניפין לרשע בעוה״ז מפני דרכי שלו׳ עיי״ש^‬
‫׳ובארחות צדיקים ריש שער החנופה כ׳ ■דבמהניף לו ברבים ואומר לו זך וישר אתה הילל השם וביזה‬
‫דת ודין‪ ,‬וחייב למסור עצמו לסכנהולא ישוס עצמו בעון זה והביא מעשה עיי״ש‪ ,‬וזה דלא כתוספ'‬
‫ופדר״א‪ ,‬וגס צ״ע שהביא מאגריפס שחייב למסור עצמו לסכנה‪ ,‬הא כפי מש״כ רבינו לא הי׳ סכנה‬
‫’ דהא הי' יכולין לשתוק דלא ביקש מהם כלום להחזיקו שהוא ראוי למלכות‪ ,‬וכ״כ הבא״ש‪ ,‬וגם בתורת‬
‫הקנאות הנ״ל עמד על הארחות צדיקים בזה דהא אין זה מאותן עבירות שיהרג ואל יעבור‪ ,‬וכ'‬
‫די״ל שהוא עצמו מיישב זה בדבריו שכ' דבמחניף לו ברבים וכו׳ דווקא שם צריך למסור עצמו לסכנה‬
‫אבל בנדרים הי׳ ביחידות וליכא חילול השס‪ ',‬אבל הראי׳ מאגריפס צ״ע כנ״ל‪,‬‬
‫‪< fl)l‬דהא גופא עעמא מאי שיצמרך להביא עצמו לידי סכנה‪ ,‬בשביל איסור חנופה‪ ,‬ואולי דווקא כה״;‬
‫שאומר לרשע‪ .‬זך וישר אתה‪ ,‬ונותן בזה יד לפושעים לרדות שמסכים לדרכיו ועי״ז מחזיק הרשע‬
‫ברשעו‪ ,‬בזה צריך למסור עצמו‪,‬לסכנה‪ ,‬וכמש״כ בשו״ת יוסף דעה‪] .‬להג׳ בעל שו״מ[ סי׳ למ״ד דמה‬
‫שהותר לעבור משוס פיקוח נפש היינו כשאינו מחעיא את אחרים‪ ,‬אבל אם מחעיא אחרים ע״י הצלתו‬
‫מפיקוח נפש זה אסור באמת עיי״ש ובגוונא הנ״ל הוי כמחעיא אחרים‪ ,‬ועי׳ רמב״ן פ׳ מסעי‪.‬‬
‫דמבואר במו״ז יו״ד סי׳ קע״ע ס״ק ד' שמוהר לעשות איסר תורה שאינו בידר יהרג וא״י כדי‬ ‫ודע‬
‫להציל עצמו מסכנה עי׳ ס׳ מילי דחסידיתא על ס׳ חסידים סי׳ קע״ו‪ ,‬ומיושב בזה קו׳ התוספ׳‬ ‫‪.‬‬
‫בכריתות דף ג׳ ע״ב ד״ה ואי אתי בתרי' עיי״ש דהוא גופא קמש״ל וא״ש‪ ,‬דו״ק‪ ,‬ועי׳ עו״ז סי'‬
‫קנ״ו‪ ,‬ואין זה סתירה ליוסף דעת הנ״ל מדברי המו״ז דלההעיא אחרים גם לגיו״ז אסור כמובן‪ ,‬ועי'‬
‫היטב במצודות דוד בנחמי' קפיטל ו׳ פסוק י״ב‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫ובפרטי עניני חנופה מי' ראשית חכמה שער הקדושה פ׳ י״ב מתחילת ד״ה בעונש החניפים וכו'‬
‫ובקב הישר פ' ס״ב באורך‪ ,‬ותדע ותבין איך ליזהר מזה עד מאד ]אשר מאד נכשלים בזה‬ ‫‪.‬‬
‫בעוה״ר ‪.‬השי״ר[ ועי' בעלי‪-‬תוספ׳ פ׳ תולדות בפ׳ ויקרא את עשו בנו הגדול מכאן שמחניפין לרשעיה‬
‫בשעתן‪.‬עכ״ל ובמג״א סי' קנ״ו‪.‬‬
‫)אות נ״א( )‪ D‬בכלל לא תנחשו השם סימניה כאליעזר ]ע[ וכו׳‪ .‬דברי רבינו מבוארים בתוספ' חולין‬
‫דף צ״ה ע״ב ועי׳ במשנת חכמים סי׳ מ״ה מש״כ בפירש״י והוסש' דשם‪ ,‬וסיים וז״ל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫ודווקא אם רוצה לבקש עתידות ע״י ניחוש‪ ,‬אבל אין בכלל זה אס רוצה לידע ולחקור קורות הזמן‬
‫■הבאים ומון הא • דאמרינן בהוריות דף■ י״ב‪-‬הא־ו מאן דבעי לידע אי ־מסיק לי׳ שתא עיי״ש ועי׳ מהרש״א‬
‫בהא״ג‬
‫ל ן ‪73‬‬ ‫באר יהודא‬ ‫פרה ד‬ ‫ספר דחרדיבם‪.‬‬
‫זו יפה לצאת לדרך עונה זו אינה יפה אסור אלא נהא״ג ועי' פירש״י ‪-‬גחומש גפסוק־ סמים׳‪ .‬ההי׳‬
‫יבטח בהשי״ת בכל ענייניו‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪) :‬נס ובכלל עם ד״א התהלך עמו בתמימות ולא תחקור אחר‬
‫לא תעוננו דלא יעשה אחיזת עינים להראות לבריות עתידות‪ ,‬ויש ליישב‪ ,‬עי' בקונערס מעלות ■ומד־ו‪-‬ת‬
‫‪ -‬מה שכתבתי בס״ד בזה עכ״ל המש״ה‪ .‬י‬ ‫דבר שאינו כך בין בדרך תחבולות וקלות או‬
‫בדרך כישוף כדכתב רשב״ץ‪ ,‬מתרי״ג ‪) :‬נח לא ובסה״^‪ -‬היפר והעוב דף פ״ה ע״ב בדרוש לפ'‬
‫שלה‪ ,‬דניהוש אינו רק אם סוברים שזה‬ ‫ימצא בך כו׳ וחובר חבר איזהו חובר האומר דברי‬
‫לחש על הנחש או על העקרב שלא יזיקו ואם עשה בעצמו מועיל זה הענין‪ ,‬שאז נחשב לניחוש ^שנותטן‬
‫מעשה עם דבורו אפי׳ הכה באצבע או הניד ראש כח לדבר הזה‪ ,‬אבל אם עושין דבר ‪,‬זה סי׳‬
‫‪.‬‬ ‫בעלמא וודאי ראוי לעשות עיי״ש‪.‬‬ ‫או שאוחז בידו שום דבר בעת שמלהש הרי זה‬
‫וכחנתו במש״כ ״שנותנין כה לדבר הזה״ הוא‬ ‫פסוק‬ ‫לוקה‪ ,‬מתרי״ג ‪) :‬נה( הלוחש על המכה וקורא‬
‫עפ״י מש״כ בהורת משה פ^ ואתחנן‬ ‫מן התורה וכן הקורא על התינוק שלא יבעת והמניח‬
‫בפסוק ואתם הדביקים בד״א לפרש ׳הירושלמי‬ ‫לא‬ ‫ספר תורה או תפילין על הקטן בשביל שיישן‬
‫השתא בע״ז כתיב כמוהם יהי' עושיהס כש״כ‬ ‫שהם‬ ‫די להם שהם בכלל מנחשים וחברים אלא‬
‫בכלל הכופרים בתורה שהם עושים דברי תורה בעובדי השי״ת אשר יבעח בד' והי' ד׳ ‪ ,‬כלומד‬
‫רפואת הגוף ואינן אלא רפואת הנפש שנאמר ויהיו שהוא עצמו נעשה כד' והכוונה בזה כמש״כ רמב״ן‬
‫חיים לנפשך אבל הבריא שקורא פסוקים או מזמורים גבי נציב מלך שהי' בעבע כיון שהסתכלה בעוצם‬
‫מתהילים כדי שתגן עליו זכות קריאתן וינצל מן עין מחשבתה במלאך של גפרית ומלה שהמעיד‬
‫צרות או מנזקים הרי זה מותר‪ ,‬מי ‪,‬שנשכו נחש על סדום נהפכה כל רעיונה וכל עצמותי' למלח‬
‫או עקרב מותר ללחוש על מקום הנשיכה ואפי׳ א״כ כל העובד ע״ז ומדבק מחשבתו לקליפה ההיא‬
‫בשבת כדי לישב דעתו ולחזק‪ ,‬לבו אע״פ שאין ראוי כמוהם יהי׳ עושיהס ‪,‬ותצא רוחו והיותו‬
‫הדבר מועיל כלום הואיל ומסוכן הוא התירו לו ותדבק שמה‪ ,‬ומכש׳׳כ בעבדי ד'מאהבה עזהדדבק‬
‫כדי שלא תטרף דעתו עליו‪ ,‬הרמב״ם‪ ,‬ע״מ ‪ :‬נשמתו בחיי עד‪ ,‬אלא מהשגחת ד' לקיוס עולמו‬
‫)נס שלא לשאול באוב שנאמר ושואל אוב‪ ,‬מתרי״ג ‪ :‬שת כפו על ב' כתות הנ״ל עיי״ש‪ ,‬וכן ‪,‬לענין כח‬
‫)נז< שלא לשאול בידעוני שנאמר וידעוני וגו׳ הפעולה כ׳ בס' הקדוש צמה ד' לצבי פ' שמות‬
‫מתרי״ג ‪) :‬נח( שלא לשאול למת שנאמר ודורש אל בפ' ותרד בת פרעה וזל״ק כי ידוע שהאמונה‬
‫המתים זה המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות שאדם מאמין‪ ,‬בדבר האמונה הזאת נותנת כל‪1‬‬
‫כדי שיבא המת בחלום ויודיעו מה ששאל עליו לדבר ההוא כמש״כ בס' חסידים על ענין הניחוש‬
‫ובעל אוב נמי עובר בלאו שדורש אל המתים‪ ,‬סמ״ג שאין בו ממש רק שהמנהש נותן כה בהניהוש‬
‫ורמב״ן‪ ,‬מתרי״ג‪) :‬נט( שלא למנות בדיינים אדם ההוא ע״י מחשבתו ודבריו שמאמין בדבר ההוא‬
‫ומצליח ענין הניחוש שיהי' כך‪ ,‬וכן עד״ז אחז״ל‬ ‫שאינו‬
‫בהאי מין דפאל אמריתו ע״ז לית בה ממש והא לא נהית מערא ואתא ע״ז בחלמי' והשיב לי משגיא‬
‫לגוים וכו' להעעיתכס בא‪ ,‬וזהו מאותות השמים אל תהתו וצו' פי אותם חלק ד״א לכל העמיק‪,,‬‬
‫ור״ל שהשי״ת ב״ה משפיע בדבר ההוא־ שהם מאמינים בו כדילהעעותס וזהו כל הענין של כל׳ ע״ז‬
‫‪ ,‬׳‬ ‫עיי״ש באורך עוב מאד‪ ,‬וממילא מובן דברי הישר והעוב הנ״ל‪.‬‬
‫]ובזה נל״פ בס״ד בפ' ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה‪ ,‬ולכאו' לא שייך על הקללה‬
‫לשון נתינה שהוא לשון מתנה‪ ,‬אמנם כ״ז שהשי״ת משפיע לע״ז ע״י אמונתם זהו באוה״ע‬
‫להעעותם‪ ,‬אבל בישראל אם עובדים ע״ז ר״ל ח״ו‪ ,‬בוודאי לא משפיע השי״ת כח ע״י אמונתם בע״ז‬
‫כדי שלא יעעו בה דהבא לעמא רק פותחין לו ולא מסייעין לו‪ ,‬ממילא יראו שאין בה ממש ויפרשו‬
‫ממנה‪ ,‬וזה המתנה שיש בקללה ג״כ‪ ,‬והיינו דאמר ללכת אחרי אלקים אחרים דהיינו שאלהותם וכחם‬
‫הוא רק ע״י אחרים המאמינים בהם‪ ,‬ואמר ״אשר לא ידעתם" שלא; תכירו בהם שוס כח ולא •תדע\‬
‫ממנה כלום‪ ,‬ועי״ז ממילא תפרשו ממנה‪ ,‬וזה מחסדי‪ ,‬השי״ת שלא להעעותכס‪ ,‬והוא היפך מאוה״ע‬
‫׳‬ ‫שרוצה דייקא ‪,‬להעעותם‪■ .‬‬
‫ומובן עפי״ז ג"כ דברי רש״י פ' נצביס בפסוק אשר לא ידעום ולא חלק‘ להם עי' שפ״ח שם‪ ,‬והיינו‬
‫דפירש״י לא‪ ,‬ידעום‪,‬שלא ידעו בהם גבורת אלהות‪ ,‬דקשה הא מצינו שרואין האוה״ע גבורת‬
‫אלהות ע״י אמונתם‪,‬בע״ז דאתא ‪,‬מערא וכדומה‪ ,‬כג״ז אמר ולא חלק להם לא נתנם'לחלקם שלישראל‬
‫אינו רונה להעעותס בכיוון‪‘ ,‬ואינו ‪ ,‬משפיע‪ .‬בהם■ כח‪ ,,‬ולא משכחת בישראל שיראה שוס כח מע״ז‬
‫שמאמין בה ח״ו‪ ,‬שלא‪ ,‬יעעו בה ויפרשו ממנה בראותם שאין בה ממש‪ .‬׳ ׳‬
‫ו‪1‬זה מובן ג"כ מה שאמר יתרו עתה ידעתי כי גדול ד' מכל ופו' דקשה דכאו׳ האיך מדמה גדלות‬
‫הבוב״ה שהוא גדול מכל ע״ז‪ ,‬כאלו גס בהם יש איזה ממש ח״ו רק שגדול מהם‪ ,‬דהנה יתרו‬ ‫•‬
‫כאשר ראה שהקב״ה בכל אלהי מצרים עשה שפעים וכבר ראה שרק כח הבוב״ה עמד להם לישראל‪,‬‬
‫א״כ הי׳ קשה לו‪ ,‬הא מ״מ באמת‪ .‬ראה כמה עניניס' מפליאים מהע״ז שעבד אותם כגמ׳ דע״ז• הנ״ל‬
‫דאתא מיגירא וחוליה נתרפאו וכדומה‪ ,‬א״כ מאין בא‪ ,‬להם כח זה‪ ,‬אם ‪,‬באמת אין‬
‫ממש‪.‬‬
‫אמנס נתיישב לו קושי' זו שפיר שבחמח מע״ז מצד עצמה לא הושיעה לו רק כח ‪6‬מונחו בהם שעי״ז‬
‫משפיע הקב״ה בדבר שמאמינים בו לעעותס‪ ,‬ובאמון הכל הי' כח השי״ה שהשפיע ‪,‬בהם‪ ;,‬ולא‬
‫י‪,‬‬ ‫‪ ,‬י ‪,‬‬ ‫מצד כחה של ע״ז‪.‬‬
‫חהו עתה ידעתי והבנתי למפרע מאין בא הכח לע״ז שראה ׳כמה פעמים‪ ,‬כי גדול ד' ׳מכל אלהיש‬
‫דהיינו מה שראיתי מכל אלהים איזה פעולה הדשה הכל בא מכח כי גדול שהוא‪ ,‬המשפיע לפי‬
‫האמונה למי שמאמין בה כדי להעעותם‪ ,‬כי בדבר אשר זדו שהי׳‪,‬עובדיך לנילוס ״עליהם״ שזה בעצמם‬
‫נתקיים‬
 ‫ספ ר דחדדי ם‬ ‫ר‬ ‫‪8‬רק‬ ‫באר יהודא‬ ‫‪74‬‬
‫בדינין שנאמר לא תכירו סנים במ שסט^‬ ‫שאינו‬
‫נתקיים עליהם וגחקייס כהם כמוהם יהי׳ מושיהם‬
‫מתרי״ג‪ (0) :‬שלא להעמיד ]י[ שום שררה רלא‬
‫כל אשר פועח בהם כנ״ל[‪.‬‬
‫דיין על ישראל אלא מישראל ולא מגרים אלא א ס‬
‫ןעי' במעגלי צדק פ׳ ויצא בש' ויאמר יעקב‬
‫כן היתה אמר מישראל שנאמר לא תוכל לתת עליך‬
‫כאשר ראם וכו' מש״כ ג״כ בענין ניחוש‪.‬‬
‫איש נכרי אבל מלך אין מעמידין עד שיהיו אכיר‬
‫)אות ס'( שלא להעמיד ]י[ וכו' כבר דברו‬
‫ואמו מישראל מן המשיאין לכהונה שנאמר מ ק ר ס‬
‫רבותינו זלה״ה הרבה בזה‬
‫אחיך תשים עליך מלך רצה לומר מן המבותרים^‬
‫ואכמ״ל רק מ״מ אני‪ ,‬עי' תומים סי' ז׳ ס״ק‬
‫מתרי״ג ‪) :‬ם״א( ולפני עור לא תתן מכשול הוז הדנד‬
‫ב' ג' ושבות יעקב אהע״ז סי' קכ״ח‪ ,‬ובארעא‬
‫בזה ]יא[ ליזהר מאד בדין שלא להורות את כנ»•‬
‫דרבנן מערכת א' סי' פ״ב‪ ,‬ובחי' חתס״ו בי״ד‬
‫ישראל אשר שלא כדת וארז״ל הוו מתונים ב דין ^‬
‫רבינו‬
‫מצות הנספחות למס' כתובות מה״ת‪ ,‬ונוב״י‬
‫חיו״ד סי' קפ״ב בהג״ה מבנו שם‪ ,‬ובס' בית‬
‫אהרן על ס׳ חלילה ס״ר‪ ,‬ד‪ /‬ודעת הורה בקו״א לה' שתיסה לסי׳ א׳ ובס׳ אות ברית על ה׳ גריס‬
‫ס״ק ד׳ מה שכתבו בענין וה‪.‬‬
‫)אות ס׳׳א( ולפני עור ל׳׳ת מכשול הוזהרנו בזה ]יא[ וכו׳ והנה יש לבאר בס״ד בענין זה הנוגע‬
‫לדברי רבינו איזה שרעים‪.‬‬
‫א[ דעת הב״ח יו״ד סי' של״ד דהמניח אבן לפני עור בדרך אינו עובר על לאו זה דאפקו חכמיס‬
‫קרא לגמרי ממשמעותי׳ עיי״ש‪ ,‬ולכאו' נראה כן גס מדברי רבינו מדלא הזכיר דבר ז ה‬
‫]ובמנחת חינוך מ״ע רל״ב באותו שעה של אישתמימתי׳ דעת הב״ח[‪.‬‬
‫איל בהגהות מנחת פתים לאו״ח סי׳ קנ״ו כ׳ וז״לאמנס בס' חסידים סי׳ תרע״ג מוכח דלא כב״ח‪,‬‬
‫ועי׳ תוסש' ע״ז דה כ״א ד״ה אלפני מוכח ג״כ דלא כב״ח ועי׳ סמ״ע סי' קמ״ו ס״ק ל״ ע‬
‫ודו״ק על׳ל‪.‬‬
‫ב[ אם שייך לפני עור גבי עכו״ם שיש בזה נפק״מ לדינא‪ ,‬בגינת ורדים ]מבעל פמ״ג[ כלל מ'‪^-‬‬
‫כ׳ וז״ל אחר של נפק״מ גדולה לדינא לפי״ד המל״מ בר‪.‬ס יש אברמן החי לישראל ולגן‪,‬‬ ‫י‬
‫אחד אבמה״ח‪ ,‬וגוי אחד רוצה לקמת אבמה״ח מישראל ואס לא ימכרנו לו יקח אבמה״ח מן הכוי‬
‫שרי דלא הוי תרי עיברא דנהראגסבלא עבירת הלאו הוא שהרי נכרי שני אינו מוזהר על לאו דלפ״ע‬
‫אבל אס ישראל אחר רוצה ליתן לו אסור‪ ,‬וסיים ויש לעי' דכפי הנראה נכרי נמי מציווה על לפ״ע‬
‫רה על מעל דמעל אינומציווה עכ״ל ועי׳ בחינוך ובמנ״ח מצוה רל״ב אות ב' ובהשמעותקומז למנחה‬
‫לפ״ע‪.‬‬ ‫מש״כ בזה‪ ,‬ולא הזכיר דברי הגיוו״ר הנ״ל‪ ,‬די״ל דגם הגוי מציווה על‬
‫מציווה על לס^^ע כז'‬ ‫ובידבו משה פ׳ בראשית בהלכה למשה עמד ג״כ על המחקר בזה אי ב"נ‬
‫מצות שלהם וכ׳ דתלי' באיבעי׳ דסנהדרין דף ע״ד ע״ב מי מציווה על קידוש השם ופשו^‬
‫אביי מדתנא ז׳ מצות נצעוו ותו לא‪ ,‬ודחי רבא אינהו וכל אביזרייהו‪ ,‬ופסק הרמב ס פ י מה מלעיע‬
‫ה׳ ב׳‪ ,‬דלא נצעוו והה״ד לפ״ע‪ ,‬וכ' די״ל דתלי'במחלוקת רמב״ס ורמב״ן פ׳ וישלח דלרמב׳׳ס‬
‫מצות שלהם‪ ,‬והס ראו‬ ‫נתחייבו שכס הריגהמפני שנצעוו על הדינין ובכלל להושיב דיינין ולדון בז'‬
‫שכם גוזל את דינה ולא דנוהו‪ ,‬ורמב״ן פליג דלא אמרו אלא אזהרה שלהם זהו מיתתן דהיינו במה‬
‫שנצעוו בלא תעשה ועברו ועשו‪ ,‬אבל מה שנצעוו בקו״ע‪ ,‬והס עברו בשב וא״ת‪ ,‬ח״כ לרמב״ס‬
‫כשעברו בשב וא״ת חייבין הגס דכה״ג ישראל פעור הה״ד בלאו דלפ״ע י״ל דב״נ חייב גידי אדס‬
‫עיי״ש הרי דיש מקור גדול לדברי הגיוו״ר הנ״ל לרבא דאינהו וכל אביזרייהו דלדעת התוספ שס הו^‬
‫איבעי׳ דלא איפשיעא מכח דחיית רבא א״כ עכ״פ ספק הוי מצד סברת רבא אי ב״נ עובר על לפ״ע^‬
‫ונפק״מ לדינא כמש״כ המנחת חינוך והגיוו״ר הנ״לי‬
‫גז אמנם צ״ע בתוספ׳ חגיגה דה י״ג ד״ה אין מוסרין במה שתי׳ דמיירי אפי' היכח דאיכא נפדי‬
‫שרוצה ללמדו דליכא לפ״ע עיי״ש והמל״מ פ״ד מה׳ מלוה ולוה מייתי רחיי' לדבריו מדצא‬
‫נהעו דיש ישראל אחר‪ ,‬מוכח משוס דאותו ישראל ג״כ עובר על לפ״ע משו״ה גס הוא עובר עיי״^ן‬
‫ובסנהדרין דה נ״ע מבואר דהוא בכלל גזל והוא משבע מצות ב״נ‪ ,‬א״כ עדיץ תקשו הא הנכרי‬
‫עובר בלפני עור דאסור ללמד לאחר מכש״כ דהוי בכלל גזל‪ ,‬ולהמל״מ לא הוי כתרי עיברא דנהרא^‬
‫ועדיין יקשה מה יועיל דנקעו נכרי ולא ישראל הא אין חילוק בזה בין נכרי לישראל כיון דגם נער‪,‬‬
‫עובר בז' מצות ב״נ על לפני עור‪.‬‬
‫ובשנת תרנ״ח כתבתי הערה זו לה״ג המפו׳ בו״ק חו״פ מו״ה אברהם יקיר‬
‫]חתנא דהגה״צ מסאפינקע זצ״ל[ והשיב לי וז״ל ונ״ל ביושב דברי המל״מ‪ ,‬דהרי המל״מ‬
‫שם בדחיי׳ הב׳ לדחות דברי הפני משה שכ׳ דהיכא דאיכא לוה אחר ל״ש לפ״ע‪ ,‬וכתב דדלמא יחזו‪.,‬‬
‫בו הלוה ולא ילוה ומשו״ה אסור הוא ללוח וא״כ לפי״ז שפיר י״ל דהביא ראיי׳ מדברי תוספ׳ מדצ^^‪J‬‬
‫אמרי דאיכא ישראל אחר שרוצה ללמדו ש״מ דכיון דגם הישראל אחר עובר על לפני עור שפירי״‪!,‬‬
‫דמחמת האיסור אולי יפרוש דכל ישראל מוקמינן בחזקת כשרות ומשו״ה אסור גס הוא להלוות אך‬
‫ללמדו תורה‪ ,‬אבל בנכרי כיון דאין לו חזקת כשרות‪ ,‬ובפרע דהא איתרע חזרתו דעוסק בעצמו וחיי^‬
‫משו״ה איתרע חזקתו ול״א דלמא יחזור ומשו״ה שוב ל״ש לפ״ע‪.‬‬
‫ואח זכינו לזה נמצא דגס בדי! של הגיוו״ר אס יש לישראל אגמה״ח וגס לנכרי והנכרי רוצה למסור‬
‫שוב ל״ש בישראל לפ״ט‪ ,‬כיון הנכרי ל״ל חזקת כשרות טכדה״ק זי״ע ויהי' ל' למל'] יושר‪.‬‬
‫ד[ ‪1‬בשז״ת ביה אפרים חאו״ח סי׳ ל״ו הטלה דבר חדש ודווקא במושיט מוסר היכא דליכא תר‪,‬‬
‫קי מ‪,‬‬ ‫טיברא ונהרא‪ ,‬אבל בנותן לתוך פיו ממש אסור אף נ ״י ‪.‬טיניא ייהיי'׳‬
‫ביד מלאכי אות שס״ה בשס המשפטי שמואל‪.‬‬
‫ולט״ד‬
‫לח ‪5‬ל‬ ‫^דווד^‬ ‫‪*5‬רק ר‬ ‫ז־־ןרדים‬
‫רבינו יונה‪ ,‬ע״מ‪) :‬ם ‪ 0‬שלא יורה שתוי שנאמר ולע״ד הוא כגד חוספ׳ חגיגה הנ״צ דנמלמדו‬
‫תורה נמי גמר א־סור הוא והוי כנותן‬ ‫ויין ושכר אל תשת וסמיך ליה ולהורות את בני‬
‫ישראל ושתוי היינו ששתה רביעית יין בלי מזיגה לתוך פיו; וגם מתוסש' שכת דף ג' דנתנו דליכא‬
‫או יותר מרביעית אע״פ שמזגו ובזוהר החמיר מאד לפ״ע רק איסור מסייע משוס שיכול לעשות‬
‫על הדבר ואמר שזהו שאמר הכתוב דינו לבקר האיסור בלעדו אף ששם נותן החפן בידו בהדי'‬
‫משפט רצה לומר קודם אכילה ושתיה שהדן אחר להוציא לחון והוי כנותן לתוך פיו‪ ,‬וגם המל״מ‬
‫ופ״מ הנ״ל ע״כ לית לה סברה זו‪ ,‬דאל^׳כ אין‬ ‫אכילה‬
‫נפק״מ בנדון דדהו אי חשיב תרי עיברי דנהרא דהא שם גמר האיסור דהלוה נותן הריבית למלוה‬
‫ובזה עובר המלוה אלאו דריבית והוי גמר איסור כנותן לתוך פיו ועדיפא מיני'‪ ,‬אלא וודאי דגם הם‬
‫לא חשו לזה‪.‬‬
‫ומאז כתבתי בענין זה לידינ״פ הה״ג וכו' מו״ה אברהם יוסף ז״ל אבדק״ק אונגוואר יצ״ו והעיר‬
‫בצדק דהתוספ' שבת הנ״ל סותרין לתוספ' קידושין דף נ״ו שהקשו אפירש״י דמאי לפ״ע איכא‬
‫הלא אס לא יקח ממנו יקח מאדם אחר ולא הוי בתרי עברי דנהרא; ולפי״ד תוספ' שבת הנ״ל מה‬
‫קושי' הא אף דליכא תרי עברי דנהרא ג״כ אסור‪ /‬וא״כ דבריהם סותרין‪.‬‬
‫והשבתי לו בס״ד דדברי תוכפ' בקידושין קאי על אופן אחר דס״ל דבדרבנן אמרינן לכו״ע אי עביד‬
‫מהני עי' גינת וורדים כלל י״ט ומקח הנעשה באיסור תורה המקח בעיל דלא מדני‪ ,‬ובזה‬
‫יבאו דברי תוספ' מתוקים כדבש‪ ,‬וגס רש״י יתורן מקושייתס דרש״י יסגור בדרבנן ג״כ לא מהני‬
‫כמש״כ הגינת וורדים שם להרמב״ס משום לא תסור עיי״ש היטב‪ ,‬והוא‪ ,‬דהכה התוספ' הקשו עוד‬
‫וז״ל ועוד קשה דמשמע מתוך פירושו שבהמה נתפסת בקדושה והמעות נתחללו וכו' משוס קנש יחזרו‬
‫דמים למקומם והמוכר יאכל בהמה חוץ לירושלים עיי״ש‪ ,‬וידוע דרכי תוספ' ״דועוד״ הוי הכוונה‬
‫שאף אס יתורץ קו' זו תקשי קושי' אחרת‪.‬‬
‫מעתה זהו קושייתס‪ ,‬חדא דלא עבר אלפני ‪-‬עור ל״ת מכשול דהוי חד עיברא דנהרא‪ ,‬ואפי' תימא‬
‫דעכ״פ מדרבנן יש איסור מסייע תקשי כיון דרק איסור דרבנן יש; א״כ אין המקח בטיל‬
‫דבדרבנן המקחקייס א״כ יאכל המוכר קדשים חוץ לירושלים וא״ש; ממילא מובן דלא קשה באמת‬
‫קושייתם לרש״י דרש״י סובר דגם בדרבנן לא מהני ממילא מיושבין שני קו' התוספ'; והשיב הרב‬
‫הנ״ל וז״ל מדבר זה נהניתי מאד כי דבר חכמה הוא; אולם לפימש״כ ביד מלאכי סי' שס״ז דאס‬
‫הושיע טס יין לנזיר אף שהנזיר לא שתה יין אח״כ מ״מ עובר המושיט אלפ״ע אף דלא נכשל בו‬
‫מ״מ הוא נתנו עיי״ש ובמהר״מ שיק מצוה רל״ב; וא״כלא שייך כאן איעבידל״מ לפימש״כ מהרי״ט‬
‫דאי עביד ל״מ לא שייך רק אס יתוקן עי״ז הלאו שנעקר‪ ,‬אבל אס גס יתבטל הדבר מ״מ האיסור‬
‫לא יתוקן ל״א אעל״מ; וא״כ לא שייך כאן מקח שנעשה באיסור שיבוטל המקח דאף אי המקח בטל‬
‫מ״מ עובר המוכר על לפ״ע‪ ,‬וכיון דאין ביטול מקח תלוי באיסור כלל לא נתבטל המקח בשביל‬
‫האיסור כמהרי״ט הנ״ל א״ד ז״ל‪.‬‬
‫אולת עי' שעה״מ פ״ג מה׳ גירושין ה' י״ט מבואר דהתוספ' לא ס״ל לא סברת מהרי״ט‬
‫ולא סברת הש״ך סי' כ״ח; שלדעת התוספ' יתיישב הקושי' משוחט בשבת באופן‬
‫אחר‪ ,‬והסמ״ע והש״ך עצמם מחלקיס באופן אחר; עי' דגול מרבבה ליו״ד שי' י״א; וא״ש; מש״כ‬
‫בכוונת התוספ' הנ״ל‪.‬‬
‫עוד כ' הנ״ל דמתוספ׳ ע״ז דף ט״ו ד״ה לעכו״ס מוכח דלא כגיו״ו הנ״ל שכ' דמשו״ה לנכרי מותר‬
‫למכור וכו' דהוי לפני דלפני‪ ,‬ועי' ריעב״א שם מבואר להדי' דנכרי אינו מציווה אלפני עיור‬
‫‪.‬‬ ‫אף במצות דידי' דהא בע״ז מיירי שהוא מז' מצות עכ״ד ז״ל‪.‬‬
‫]ועי' היטב בשו״ת חתס״ו חיו״ד סי' י״ט ד״ה ומעתה תמה תתמה עיוני וכו' במש״כ לתרץ מנהג‬
‫העולם שמוכרים ביצים לנכרים שהאריך בענין זה[‪.‬‬
‫ה[ ובמש״ב היד מלאכי הנ״ל שכשנתן מכשול אפי' חבירו לא נכשל מ״מ הוא עובר בלפ״ע כהאי גברא‬
‫דמחי לבנו הגדול; כ' ע״זבס' כמו השחר)להג' מהר״ן מאושפצין ז״ל( באות למ״ד או״ק‬
‫ח'‪ ,‬וז״ל וי״ל דזה דווקא במכשול דאו'‪ ,‬אבל באיחור דרבנן אין לאסור ספק מכשול עכ״ל ]עי' מה‬
‫שכתבתי לעיל מל״ת התליו' בידיס אות ע״ב[ ולענ״ד יש לדון עוד בזה; לפימש״כ בחכמת שלמה‬
‫שסביב השו״ע או״ח סי' שמ״ז דגס באיסור דרבנן עובר• מן התורה על לפ״ע כמו עצה שאינה‬
‫הוגנת עיי״ש א״כ י״ל דגם בספק איסור דרבנן הוי כמו ספק איסור דאו' לענין זה דמ״מ‬
‫עכ״פ הוי כעצה שאינה הוגנת וצ״ע‪.‬‬
‫ו[ ובדין אי שייך לפ״ע ל״ת מיהת מדרבנן היכא דאינו בתרי עברי דנהרא עי׳מג״א סי' קס״ג‬
‫ס״ק ב' ובסי' שמ״ז ס״ק ג' ובמחהש״ק שם‪ ,‬ובשו״ת ערוה״ב חאו״ח סי' נ״ד למורי ז״ל‪,‬‬
‫ובתשו׳ מהרש״ס ח״ב סי' קפ״ד‪ ,‬והפמ״ג בשפ״ד יו״ד סי' ס״ד ס״ק ב' כ' בשם הפליתי‪.‬דנפק״מ‬
‫למומר דאס יש לו מותר ליתן לו עוד‪ ,‬והקשה עליו דמ״מ איסור דרבנן איכא דמסייע ידי עוברי‬
‫עבירה עיי״ש ועי' היטב בריטב״א ע״ז הנ״ל דף ו' ע״ב ד״ה מניין שלא יושיט וכו'‪ ,‬ובשפ״ד יו״ד סי'‬
‫ס״ה ס״ק י״א יד״ה והנה הטו״ר; ובכו״ת כערי צדק היו״ד סי' כל״ט מש״כ בזה; ועי' שערי תשו'‬
‫בסי' תמ״ח ס״ק ט״ז בשם חיים שאל ודרך המלך‪ ,‬ובאשל אברהם ]לה;' מכוטשוטש ז״ל[ נסי' סג״ג‪/‬‬
‫וביד אברהם שסביב השו״ע יו״ד סי' ס״ב‪ ,‬ואכמ״ל יותר‪.‬‬
‫ז[ ודברי מהרי״ט איידי דאתא לידן אעתיק מחי' מה שנ״ל על קו' המנחת חינוך במוסך השבת אות‬
‫ל״ט ]מלאכת הוצאה שהקשה עליו לפימש״כ הר״ן דריבוי בשיעורין־ דאו' אכתי נימא דלא‬
‫מהני דאז לא יתוקן‪ .‬האיסור אבר מן החי לגבי בני מעיים עכ״פ שלא יהי' מותרים לבני'נח עיי״ש והניח גצ״ע‪.‬‬
‫ונ״ל‬
 ‫סבר ד־־ןרד״מ‬ ‫פיק‪-‬ד‬ ‫באר ^יהודא‬ ‫‪n‬‬
‫אכילה ושתיה כאלו מחריב העולם‪ ,‬ענף מ צי ת ‪.‬‬ ‫לזיו״ד ‪/.,p‬‬‫ונ״ל בס״ד־עפומש״כ פשו״ת חתס׳^‬
‫)סג( שלא להטות הדין שנאמר לא תעשו ע ך ^‬ ‫דהא ‪-‬שייך‬ ‫‪ -‬ח״י ופ״כ ׳ הפנים ‪ ,‬יפות פ' ‪5‬ו‬
‫במשפט וזה כולל כל ישראל והגרים‪ ,‬מתרי״׳ג ‪:‬‬ ‫איסור אכמה״ח ככני מעיים היינו כשוחט‬
‫)סד סה( הוסיפה תורה לאו בהטיית דין יתום אר גן‪1‬‬ ‫השני סימנים לגמרי אכל כששוחע רק הרוי ד‪5 ",‬‬
‫שנאמר לא תטה משפט גר יתום ואם היה‬ ‫ךק‬ ‫הכני מסייע מעורים כמיעוט‬
‫ויתום והטה דינו עובר עליו בשלשה לאיריו׳ ע ב מ ד‬ ‫^ון״ך‬ ‫אכר המדולדל עיי״ש ו‪,//^23‬ן‬
‫מצוה‬ ‫סי' י״ז מיישב דכריו מהה שהקשו_ ע״ז עיי״ש^‬
‫מעתה א״ש דעיקר כוונת התנא להודיעינו שהשוחט בשבת אעפ״י שמתחייב כנפשו שתיעתו כשליה‬
‫׳‬ ‫ומשכחת שפיר כששהט רק הרוב וליכא אבמה״ח בבמ״ע ולא שייך אי עביד ל״מ מצד אבר מץ‬
‫"י‬ ‫של בני מעיים‪ ,‬וא״ש‪.‬תי' מהרי״ני ז״ל‪.‬‬
‫ועפי״ן יתיישב בס״ד ע״ד פלפול קושי' התוספ׳ ב״ק ע״א ד״ה בעוכח ע״י אחר‪ ,‬דלרבה דהידוש הו א‬
‫שחידשה תורה בקנס אע״ג דמיקגיל משלם היכי משנימתניתין וכו' עיי״ב‪ ,‬דהנהלהנ״ל עכ׳׳־ז‬
‫בשוחע כל הב' סימנים דשוכ יש איםור אבר מן החי בבני מעיים שוב אמרינן באמת אי עביד ^‪p //‬‬
‫כקו' המנ״ח הנ״ל והשחיטה באמת אסורה‪ ,‬ומבואר בשו״ת נוב״י מה״ת חיו״ד סי' ט׳ דמצד א‪,‬‬
‫עביד ל״מ לא הוי שחיטה כלל והוו נבילה כנוחר ומעקר דלכו״ע שחיטה שא״ר לא‬
‫־*‬ ‫שחיטה עיי״ב‪.‬‬
‫והנה במפרשי היס הקשו וז״ל מה פריך הגמ' אי ר״מ אפי' טבח בשבת נמי הא אמרינן בשכועוה‬
‫דף י״ב האי עשה היכי דמי‪ ,‬אי דלא עשה תשובה זבח רשעים תועבה אמר ר' זירא כערמ״י‬
‫במרדו ורבי הוא דתני' רבי אומר על כל עבירות שכתורה כין עשה תשובה וכין לא עשה תשרב^־‬

‫טחיטס נעפס מומר ח ״כ שחיטתו ככילר‪-‬‬ ‫כאן ?מי עיון‬

‫ולכך‪ :‬פטור‪.‬כשבת מד' וה' דלאו שחיטה הוא‪ ,‬משא״כ כיוהכ״פ כיון דיוהכ״פ מכפר אף על א‪^^,‬‬
‫שבין א״כ הרי אינו נעשה מומר בתחילת השחיטה כלל דלא מקרי רשע כלל כמו דאמרינן דאינו‬
‫רשעים כלל לרבי‪ ,‬וא"כ על כל פורתא ופורתא יוהכ״ס מכפר ושחיטתו כשירה ולכך חייב לד״^ן‬
‫והא דאמר ר״מ גנב וטבח בשבת חייב מיירי בשוגג דלא נעשה מומר‪ ,‬וחכמים פוטרים מכנכגס‬
‫דחייבי מיתות שוגגיס פטורים ור״מ מחייב במת ומשלם משו״ה מחייב בד' וה' והוא קושי' ^שלאי ­‬
‫י‬ ‫עכ״ל הקושי'‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ולע״ד בס״ד לפימש״כ הפליתי בסי׳ י״א ביושוב הרמב״ס דלר״מ בעירובין דף ס״ע דישר^ל מי מ «‬
‫לחלל שבת בפרהסי' נותן ומבעל רשות דכישראל חשוב ולא כנכרי יעיי״ש ברש״י ותוספ' ל•‪^//‬‬
‫הוציא‪ ,‬לפי״ז ס״ל לר״מ דיכול לבטל רשות ואינו כנכרי וא״כ אף שחיטתו אינו כנכרי ובר זביק‪,‬נ‬
‫הוא עכ״ל הפליתי‪] ,‬וע' יד יהודה סי' ב' סעיף א' בפי' הארוך[ א״כ לא קשה קושייתם דלד״ ^‬
‫לשיטתו פריך שפיר דלר״מ שחיטת מומר הוי שחיטה רק דהוי אינה ראוי' ולר״מ שמה שחיטה א‪^//‬‬
‫לר״מ אמאי סטור מד' וה' ]וגס בלא״ה הרבה פוסקים ס״ל הכי דשחיטת מומר הגי רק‬
‫שא״ר לא כנוחר ומעקר עי' חי' הר״ן בחולין גבי שוחט בשבת‪ ,‬וגס הרמב״ם מצי סבר כן[ געע^^‬
‫מיושב קו' המפרשים הנ״ל‪.‬‬
‫יוצא‪ .‬לנו מזה דאס שחני ביוהכ״פ כל השני סימנים באופן דשייך אי עביד לא מהני כקו' מ^‪//‬‬
‫הנ״ל‪ ,‬זה שייך דווקא בשבת‪ ,‬משא״כ ביוהכ״פ כיון דמכפר על כל פורתא ופורתא לא‬
‫לומר אי עביד ל״מ לאסור השחיטה משוס ריבוי בשיעורין דהא יוהכ״פ מכפר על גוף המלאכה‬
‫שחיטה‪ ,‬ולמאי נימא דלא מהני כדי להצילו מאיסור ריבה בשיעורין‪ ,‬הא היום כיפור מציל אן ^‬
‫בלא״ה כיון דמכפר עליו לגמרי‪ ,‬ממילא שוב הדר הדין דבשוחט ביוהכ״פ בכל אופן השחיטה‬
‫^‬ ‫דלא שייך אי עביד ל״מ‪ ,‬כנ״ל נכון בסברת אמיתית‪ ,‬בס״ד‪.‬‬ ‫‪:‬‬
‫מעתה מיושב היטב קו' התוסס' הנ״ל על רבה דשפיר מצי לאוקמא מתניתין בלי טביחה ע״י‬
‫^‪^.‬להיינו‪.‬דמתניתין דטבח ביוהכ״ס חייב ד' וה'‪ ,‬ושבה בשבת פטור‪ ,‬מיירי ששיז^׳י ^ל‬
‫סימנים‪ .‬כסתם שחיטה‪.‬באופן דשייך אי עביד לא מהני כקושי' המנ״ח‪ ,‬רק דביוהכ״פ לא שייך‬
‫עבי‪.‬ד‪ .‬לא מהני כנ״ל‪,‬להציל אותו מהאיסור דהא בלא״ה היום כיפור מצילו לגמרי מכל מ ל א‪^ -‬‬
‫^‬ ‫השמיטה מכל וכל‪ ,‬משו״ה השחיטה כשירה וחייב ד' וה'‪ ,‬משא״כ בשבת דשייך אי עביד ל״מ ואז‬
‫כנוחר ומעקר כדעת הנוב״י הנ״ל ואףלר״מ לא שמה שחיטה משו״ה פטור מד' וה'‪ ,‬משא‪’ //‬‬
‫בשריותא דר״מ ‪:‬מי^כי בלאשחט רק רוב סימנים א״כ לא שייך אי עביד ל״מ דליכא איסור אבד ^‬
‫החי על הבני טעייס כדעת החתס״ו הנ״ל משו״ה שפיר ר״מ מחייב דאית לי' מת ומשל‪ /0‬וד<‪!,‬‬
‫פוטרין דל״ל מת ומשלם‪:‬וא״ש‪] ,‬ומטבח לע״ז בלא״ה לק״מ דהא הגמ' מקשה על ברייתא דר״מ‬
‫שמע בה פורתא אסרהגי קא טבח‪-‬לאו דמרה קא טבח‪ ,‬ומוקי לה באומר בגמר זביחה היא‬
‫טשא״ב־מתניתיךמיירי בלא אמר כן לק‪ :‬בתחילה‪ ,‬התחיל לשחוט לע״ז א״כ לאו דמארי קמבח מסי‪//‬נ_'‬

‫׳בפלפולא; דאורייתא‪,‬‬
‫מ{ ‪ TO1T‬קו'‪.‬טהרא׳ט־ כ׳׳ל בס״ד עפימש״כ בעטרת חכמים מס׳ חולץ להקשות לפי המסק‪^.‬‬
‫‪. -.. a v^;•.‬למיימז בחולה שהבריא א‪<:‬כ לפימש״כ תוסס' דשכיח שיחזור לחליו א״כ נימא היאיל ודא‪;,‬‬
‫•‬ ‫לחולה‬ ‫‪.‬‬
 ‫•‪17‬‬ ‫פרק ד־‬ ‫טג‪£‬ל_‪,‬ד־(ב‪:‬דים‪.,‬‬
‫מצרה‪ 00) :‬א ם רשע וכשר ‪ .‬באים לםניך‪,‬לדין‪.‬־לז^ לחולו‪^:‬שיש בו‪,‬סכנה^ואמאי׳ מתמיב בנפשו ‪,‬הא‬
‫תאמר הואיל ורשע הוא אטה עליו את הדין ‪,‬ת״ל פטור משוס הואי^ והי' דלרב דהייב משוס צו‪.‬בע‬
‫לא תטה משפט אביונך |יב[ למדו פירושו‪ .‬מסיני ג״כ׳ח״כ 'לענץ מלאכה צובע לא שייץ הואיל‬
‫בעל עבירות שהוא עני ואביון מן המצות‪ ,‬מתרי״ג‪ /‬דהוא רק ' מטעס דהיי' ולא־ מטעס הותרה דהא‬
‫)סז סח( לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדיל החולה א״צ לצביעה\א״כ אכתי אף שאינו חייב‬
‫שלא תאמר זה עני וחבירו עשיר מצוה לפרנסי מצד;נטילה; נשמה‪ ,‬אבל מצד_ צביעה'הוי חתחייב‬
‫אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בנקיות ולא תאמר עשיר בנפשו‪ ,‬י'וכ' דלענין'‪ ,‬עצמיות מלאכת‪',‬צביעה היא‬
‫הוא זה כיצד אביישנו בשביל דינר אחד אזכנו תיכה ע״י הדמיס היוצ׳איס ראשונה‪ ,‬בשעה התחלת‬
‫וכשיצא לחוץ אומר לו תן שאתה חייב לו‪ ,‬מתרי״ג ‪ :‬או אמצע ולא על היוצא בגמר שחיטה שכבר נצבע‬
‫)‪0‬ט( רשע פסול לעדות מן התורה שנאמר אל תשת בית השחיטה ואין צביעה אחר צביעה עיי״ש היטב‪,‬‬
‫ידך עם רשע ודרשו רז״ל אל תשת רשע עד‪ ,‬א״כ לפי המסקנא ממילא ל״ק דנימא אי עביל‬
‫מתרי״ג ‪) :‬ע עא( ובפשוטו אפי׳ עד כשר שיודע ל״מ ותאסיר השחיטה‪ ,‬ז״א‪ ,‬דהא השחיטה מותרת‬
‫בחבירו שהוא רשע ואין הדיינין מכירין “ רשעו מעעס הואיל וראוי לחולה שיב״ס‪ ,‬ומה שמתחייב‬
‫אסור להעיד עמו אע״פ שהוא עדות אמת מפני בנפשו על הצביעה זהו ענין אחר ואין שייך לענין‬
‫שמצטרף עמו ונמצא זה הכשר השית ידו עם שחיטה‪ ,‬דאף בתחילת שחיטה כבר נצבע מן הדס‪,‬‬
‫הרשע עד שנתקבלה עדותו ואין צריך לומר עד ואין צביעה אחר צביעה‪ ,‬ושפיר מותרת השחיטה‬
‫כשר שיודע בעדות חבירו ויודע שהעד השגי עי מעעס הואיל‪ ,‬ואי משוס דנשאר עדיין איסור‬
‫שקר שאסור לו להעיד שנאמר אל תשת ידך עם דרבנן‪ ,‬דהואיל לא מהכי רק לענין איסור דאו׳‪,‬‬
‫י״ל דבדרבנן באמת אי עביד מהני וכמו שהבאתי‬ ‫רשע וכל מי שעבר עבירה שחייב עליה מלקים‬
‫לעיל‪ ,‬ועי' שו״ת חתס״ו חאו״ח סי' ע״ט ד״ה‬ ‫התורה או גנב או הלוה ברבית הוא רשיג‬
‫י זה לי כמה שניס‪ ,‬ודו״ק‪ ,‬בס״ד‪.‬‬ ‫קרובו‬ ‫לעדות‬
‫פסול “‬ ‫סמ״ג‪ ,‬ע״מ‪> :‬עב( קרוב‬
‫‪“ .......................‬‬ ‫“לעדות‪,‬‬
‫‪.............‬‬
‫)אות ס״ד ס״ה ס״ו( ]יב[ הנה פירוש זה בפסוק‬ ‫לא‬ ‫שנאמר‬ ‫נפשות‬ ‫בדיני‬ ‫בין‬ ‫ממונות‬ ‫בדיני‬ ‫בין‬
‫לא תטה משפט‬ ‫מן‬ ‫ולמדו‬ ‫בנים‬ ‫עדות‬ ‫על‬ ‫בנים‬ ‫על‬ ‫אבות‬ ‫יומתו‬
‫הפסוקים לכל הקרובים ואפי' לדיני ממונות ובין אביונך הוא דעת הרמב״ס בס' המצות מצוה‬
‫לזכות בין לחובה פסולין‪ ,‬ממנין תרי״ג‪) :‬עג( לא רע״ח דהיינו אדס רשע‪ ,‬והסמ״ג מל״ת כ״ה כ״ו‬
‫יקום עד א׳ באיש לכל עון הרמב״ם פייש דיי מנה משפש האביון ממש ללאו בפ״ט‪ ,‬ובשו״ח‬
‫אזהרה לבית דין שלא יחתכי ייייו על פי עי יוסף דטה ]להג׳ בטל שו״מ[ בסי׳ למ״ד האריך‬
‫אחד‪ ,‬ממנין תרי׳־ג‪) :‬עח וי“ י ע י מ י ״ י ״י א בביאור השני דיטוס‪ ,‬וקושי׳ אחה הניח בל״טמ״ל‬
‫יעיד יחידי ואם העיד סלקין אותו וכדאמרינן הא בגט׳ דרשינן לא סטה משפט אביונךהאמשפט‬
‫פרק ערבי ®“”י“ “י“י' " “א יייגיי “ “ יי יאיז שור הנסקל מסה‪ ,‬וא״כ היינו דלא חטה לה?ריט‪,‬‬
‫עד אחז• אלא לכופר מרין לחבייי י פ י ®קי“ ״ ״ני‪ °‬וא״כ אינו בכלל מטה דין דהיינו שפוסק שלא‬
‫מחייבין אותו ממון אהד מחייבו שבועה ומ« ״ “איני כדין‪ ,‬ואם נימא דהיינו כפשוטו של מקרא‪ ,‬דאין‬
‫בקדושין פרק האומר באחד שהעיד לאחד שזנ״ “ מקרא יוצא מידי פשוטו יקשה מנ״ל להש״ס דשור‬
‫א״״י א “ י לי® “ י ״ “יאי אי “״י “! ’ ו גבי הנסקל מטה‪ ,‬והא איצטרך לגופא‪ ,‬וצ״ט‪ ,‬והביא‬
‫תרי זיל אפקה ולא געי־ « ״ “יאל לפי ״ י ע י י שם בשס היראים מלוה רמ״ה דבר נפלא בטטם‬
‫יחידי ובפרק הכותב שהעידה בת רב חפיא לפני דבד״מ מטין טפ״י אמד דהרי כתיב לא חפי׳‬
‫אחרי רביס לרטוה‪ ,‬וכחיב אחרי רביס להסוח‪,‬‬ ‫רבא על אשה שחשודה על השבועה ולא גער‬
‫יש לומר לאפרושי מאיסורא שאני‪ ,‬פמ״ג ור״ב״ז ודרשינן לא כהטייתך לטובה‪ .‬הטייתך לרטה‪ ,‬אבל‪,‬‬
‫ע־מ ‪ :‬זעה! שלא להוציא מפיו דברי תיריז אי ד״מ מה שטוב לוה הוא רט לוה‪ ,‬ואיך שייך לומר‬
‫תפלה כשהוא עמם או נגד ערות אחרי “ ״נא “ י הטיי' לרמה או הטיי' לטובה‪ ,‬עיי״ש מש״כ טפי״!‪.,‬‬
‫ולא יראה בך ערות דבר וכן נגד צואה כן 'נ ״ ב ועי' היטב בטרבי נחל פ׳ נצביס בדרוש תקס״א‬
‫ד״ה ונקדים גמ׳ דספ״ק דסנהד׳‪.‬‬ ‫רבינו יונה וכתב רשב״ץ שהוא ממנין תרי״גי‬
‫ע“י א “ ®עני ®“‪ 1‬לא )אוס ע״ו( אם כסה כו׳ לא תהי׳ לו כנשה ]יג[‬ ‫*‪ 0‬אם כסף תליה‬
‫וכו' בס' חסידיס סי' שכ״ז ל‬ ‫תהיה לו כנשה ]יג[ מכאן שכל הנוגש אם העגי‬
‫והוא ־יודע שאין לו מה ־ לחזור עובר בלא תעשם אס המלוה יודע שאין לו מה לפרוע והעני הוא‬
‫וגם מפורש פרק איזהו נשך שאסור לאדם להיראום איש עוב שאס הי' לו פורע ברצון ועחה אין לו‪/,‬‬
‫לבעל הובי בזמן שיודע שאין לי יאפי׳ לעביי אס יראנו הולך לו עצד אחר שלא יסבור‪ .‬שעתה‬
‫לפניו אסור שלא יחשוב שבא לתובעו ויפחד‪ ,‬ממניו רוצה לשאול לו את■ החוב‪ ,‬ועוד יחבייש אעפ״י‬
‫תרי״ג‪> :‬עז עח עט( לא תשימון עליו נשך אזםייי שלא ישאל ל\ יאמר הלוה בלבו עתה יכול המלוה‬
‫כוללת־ שלא יהא אדם אמצעי בין הלוה למלום לחשדינו שלא ארצה• לפרוע ואין לו במה לפרוע‬
‫בריבית לא עד ולא סרסור ולא ערב ולא ‪0‬ופ׳ עכ״ל ‪ 1‬כ' ע״ז במילי לחסידותא שכשיודע וודאל‬
‫עפ״י‪ .‬אומלנא; ‪.‬שאין לג מה״ת ‪.‬אסור‪,,‬״ רק גדין‬ ‫י^י^ייו ‪.‬‬ ‫‪, .‬‬ ‫_‬
‫שאין לו לעבור לפניו בדרך שמצעער יש להסתפק‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬
‫‪ ofr‬מה״ת או^מדרבנן‪ ,‬כיון שנזוז הוא עליו כנושה ■וודאי‪ ,‬וכשתובעו והוא‪ .‬נשבע •שאין לו אז‪ :‬מגלגל‬
‫עלץ שבועה אלעתיד לכשירוויח‪ ,‬ואין זה בגדר כנשה כיון שאינו לחצו בזמן■ שאין לו כדי‪.‬לשלם אז‬
‫ע״י שיעבוד עבודה קשה או שהתביעה הוא רק קנעור בעלמא משא״כ בזה שתבעו‪.‬שכשיהי׳ לולישלס;‬
‫לו שאין בזה לו לחיצה כלל‪ ,‬וכן בהונות שאינם ע״י‪ .‬מלוה רק־ משכירות'וכדומה לא שייך איסור זה‪,‬‬
‫; ‪L.‬‬ ‫ומ״מ‪.,‬נכין ליזהר בזה‪. ,‬וגס בהקפה חנות‪ ,‬כשלא ;זקף׳‪.‬גמלןה‪ ... .‬״‬ ‫• ‪.‬‬
‫חהי׳ לו כנושה מציווה רק המלוה‪ ,‬ואולי גס בכן שלוחו ש״א כמותו‪ ,‬ולא שייך‬ ‫)נעיןו הלאו‬
‫נזה‬ ‫■‬ ‫־׳‬ ‫' ־‬ ‫׳‪-‬‬
 ‫©פר ד‪ r‬רדי‪b‬‬ ‫ד‬ ‫גאר‬ ‫‪78‬‬

‫ועוברין נמי על לאו ]יד[ דלפני עור לא תתן מכשול‪,‬‬ ‫בזה אין שליח לד״ע עייבה״ק באורך ]ועי׳ לעיל‬
‫מתרי״ג וכוללת ארבעה ענפים‪) :‬פ פא( כתב ספר‬ ‫במ״ע מה״ת התליות בידים אות כ״ד מ״ע להלווח‬
‫החינוך אמרו רז״ל דבכלל לאו דלא תעמוד על דם‬ ‫לעני דאס זה אינו רשות עי׳[‪.‬‬
‫רעך איכא שלא יכבוש אדם עדות שלא יאבד‬ ‫ובעלי תוספ׳ עה״ת כתבו בשם ר״י החסיד דלכך‬
‫ממון דהמעות נקראים דמים הכי איתא‬ ‫חבירו‬ ‫נכתב בלשון אס שלפעמים שהוא רשות‬
‫עדותשאינו רשאי‬ ‫בספרא מנין שאם יודע לו‬ ‫כגון הלוה ואינו משלס עכ״ל ועי' תוספ' גיעין‬
‫לשתוק עליה שנאמר לא תעמוד על דם רעד‬ ‫דף ‪5‬׳ ע״א ד״ה כי משמש‪.‬‬
‫״‬ ‫ענף מצוה ‪:‬‬ ‫ומהרס שיק מצוה ס״ו הביא משיעה מקובצת‬
‫ב״מ פ״ב בשם ר״ח שאס נראה למלוה שממונו אבוד אצל הלוה חינו חייב להלוותו בלי‬
‫משכן‪ ,‬והוא ז״ל הביא ראיי' ממכילחא דיליף דהאי אם הוא חיבר מקרא דהעבע תעביגינו והעבמ‬
‫בלשון הקודש הוא משכן‪ ,‬מבואר דכה״ג מחוייב להלוות לו דווקא על המשכון עיי״ש‪ ,‬ומדוייקיס בזה‬
‫דברי רבינו ז״ל שהביא ג״כ קרא דהעבע תעביענו דבא להורות דעכ״פ על משכון מחוייב‬
‫להלוות לו‪.‬‬
‫והמונע עצמו מלהלוות לעני עובר בב' לאווין'כמש״כ רבינו במ״ע התניות בלב אות ל״ז ל״ח‪ ,‬ומבואר‬
‫כן ברמב״ם שכ' שעובר בקרא דלא יהי' דבר עס לבבך בליעל וכו׳ ורעה עינך באחיך האביון‬
‫וכו' ובס' וידבר משה פ' משפעיס נסתפק בלאו דלא תהי׳ לו כנשה אס מתנה עם הלוה‬
‫בתחילת הלוואה‪ ,‬אס מהני שיוכל לנגשו אס לא יפרענו אי הוי מתנה עמש״כ בתורה עיי״ש‬
‫‪.‬‬ ‫שהניח בצ״ע‪.‬‬
‫)אות ע״ז( לא תשימון וכו' ולא סרסור ולא ערב‪ ,‬ולא סופר‪ ,‬ועוברין נמי על לאו ]יד[ וכו' מבואר‬
‫בדברי רבינו דהסרסור עובר משום לא תשימון וגס משום לפני עור‪ ,‬ותמוה מאד‬
‫לענ״ד שמפורש ברמב״ס פ״ד מה' מלוה ה' ב' ובלחס משנה שם שהסרסור אינו עובר משוס לא‬
‫תשומין משום שהסרסור לא שס הריבית כלל רק משום לפ״ע ל״ת מכשול עובר‪ ,‬וגס זה אינו עובר‬
‫רק באופן שאם לא הי' הוא לא הי' מלוה לו‪ ,‬אבל אם הי' מלוה לו בלא״ה אינו עובר עיי״ש‬
‫בלח״מ‪ ,‬ועי' היסב בנוב״י מה״ק חאהע״ז סי' ע״ח אות מ'‪.‬‬
‫‪ 1‬ג‪ 0‬בכנה״ג בהגהות העור יו״ד סי' ק״ס כ' דהערב והעדים עוברים בלאו דלא תשימון בכל אופן‬
‫רק על לפ״ע אינם עוברים רק אם לא הי' הערב ערב‪ ,‬והעדים עדיס‪ ,‬לא הי' מלוה לו‪,‬‬
‫אמנם הסרסור וכל המתעסקים בדבר אינם עוברים רק על לפ״ע ל״ת מכשול ועל לאו זה עוברים‬
‫בכל גווני משוס דהו״ל מסייעים לידי עבירה עכ״ד מובא בדרכי תשובה שס ס״ק ה'‪ ,‬ותמיהני על‬
‫הדר״ת שלא הזכיר כלל מדברי הלח״מ הנ״ל שגס הסרסור אינו עובר בכל אופן על לאו דלפ״ע‬
‫עכ״פ בזה שווין הכה״ג והלח״מ שהסרסור אינו עובר בלאו דלא השימון שלא כדברי רבינו ז״ל‪.‬‬

‫מצות לא תעשה התלויות בפה ב^נה ובזמן מן התווה‪:‬‬

‫א( שלא לתביע הלואה שעברה עליה שביעית שנא­‬ ‫)איס א׳( שלא לחבוט הלוואה שטנרה על‪/,‬‬
‫לא יג‪,‬ש )א! את רעהו‪ ,‬ממני! ת רי׳ג‪:‬‬ ‫לא‬ ‫ן ״ ‪pp ,‬‬
‫) ‪ a‬הזהירה התורה אל עם ישראל שלא יוציאו‬ ‫‪;!,‬ן‪-‬ן ךק‬ ‫זהו דעת הרמב״ס דאינו עובר‬
‫החתן מביתו כל שנה הראשונה שנא׳ נקי יהיה‬ ‫בסוף השמיעה‪ ,‬אמנם דעת הרא״ש כגיכןין דף‬
‫לביתו שנה אחת והמוציאו למלאכה מן המלאכות‬ ‫ל״ז דלאו דלא יגוש נוהג כל שנת השמיעה ^'ק‬
‫משמע אני אין צריך לומר אלא בסופו‪ ,‬וביאר‬
‫דבריו בקרבן נתנאל דהיינו דקשה דשמוע כל בעל משה ידו הוא בסוף שבע‪ .‬ולא יגוש את רעהו‬
‫כי קרא שמיעה לד' משמע כל השנה השביעית‪ ,‬משו״ה מפרש הרא״ש דוודאי לא יגוש נוהג מתחילת‬
‫שנה שביעית אלא שאם יפרע הלוה מעצמו א״צ לומר משמע אני אבל כשיחזור חוב אחר שביעית צ״צ‬
‫משמע אני עכ״ל‪.‬‬
‫והנה במכות דף ג' ע״ב איתא שני לשונות במלוה להבירו לעשר שניס דאינו משמע ללישנא בתרא‬
‫ולל״ק משמע מעעס דאע״ג דהשתא לא קרינן בי' לא יגוש סוף אתי לידי לא יגוש‪ ,‬ופירש״י‬
‫‪1‬ז״ל בשביעית לא קרינן בי׳ לא יגוש שהרי אס בא לנגשו בלא שביעית נמי אינו יכול ל״א כיון דלא‬
‫קרינן בי' קרא דלא יגוש לא קרינן בי' שמוע דסוף אתי לידי לא יגוש והכי משמע בי' קרא לא יגות‬
‫בזמנו את רעהו כי קרא שמיעה קודס לכן עכ״ל רש״י ז״ל‪.‬‬
‫מבואו למעיין בצדק דשיעת הרא״ש הנ״ל לא יתכן בשום ענין ואופן רק ללישנא בתרא^ דלל״ק אין‬
‫כאן שוס סתירה בפסוקים דלאו דלא יגוש קאי אדרבא אחר השמעת השמיעה שכבר קרא‬
‫שמיעה קודם ׳לכן משו״ה לא יגוש‪ ,‬ואין הוכחה כלל לדינו של הרא״ש כפי שפירש הקרבן נתנאל הנ״צ‬
‫הוכחתו כנ"ל‪ .,‬דק לל״ב קאילא יגוש רק על שנה שביעית‪ ,‬וכן פסק הרא״ש באמת כל״בדאין שביעית‬
‫׳משמעתו‪ ,‬שפיר מתפרש הפסוק כפירוש הרא״ש וז״ב למעיין‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪1‬י‪0‬יישב עפי״ז קושי' הגר״א על הרא״ש ]מובא בשואל ומשיב מהדו' רביעא ח״ב סי׳ נ״ג[ מסנהדרין‬
‫‪■ -‬דף ־ל״ב דקהמר הא לא קשי' דעדיפא קאמרינן דאפי' אחד בניסן בשמיעה דלא שכיחיאינשי‬
‫למוזפי דליכא למימר אחרוהו וכתבוהו דלא מרע לשערא אפ״ה כיון דשביעית משמעת בסופו‬
‫מכשירין‪ ,‬ולהרא״ש רה מועיל דסיף שביעית משמעת‪ ,‬הא מ״מ לא יאחר דהא כו״ע ירננו‬
‫‪ v : 2‬למזויה דהא אין ־הובעין ׳ בשנה שביעית‪ ,‬ומכש״כ ‪ -‬דלא כותבין שער עיי״ש מש״ס‬
‫הוא •ז״ל ע״ז‪.‬‬ ‫'‬
‫ולהנ״ל‬ ‫‪-‬‬ ‫׳ •■‬ ‫’‬
 ‫פן פ׳‬ ‫באר ‘‘ הודא‬ ‫)!רק י‬ ‫‪ 3‬פ י ^רדיב^‬
‫ולהג״ל דעיקר שישה הרא״ש והוכההו הו^‪ .‬ללשון‬ ‫״״י־י‬ ‫עיבר בלאו והחתז‬
‫שני א״ש דסוגי' דסנהדרין אזיל ללישנא‬ ‫לצאת‪ ,‬ע״מ♦‬
‫קמא דר״י אמר שמואל‪ ,‬ולדידי׳ מודה הרא״ש‬
‫דלא יגוש לא קאי על שנה שביעית רק על אחר סוף השמיכיה‪ ,‬דמשו״ה לא יגוש משוס שככר‬
‫קרא שמיעה בסוף שנה שביעית‪ ,‬ודעת הרא״ש מוכרה רק ללישנא בחרא וא״ש בס״ד בפשיטו׳‪.‬‬
‫)אות כ'( הזהירה תורה וכו׳ והחתן עצמו נמי מוזהר ]ב[ שלא לצאת‪ ,‬עי' פתחי תשובה אהע״ז סי׳‬
‫ס״ד ס״ק ב' בשם רדב״ז סי׳ קל״ה בדין אס מותר לצאת לסחורה‪ ,‬והחינוך הביא‬
‫שני דיעות אס מהני מחילתה‪ ,‬ובתשו' התס״ו שרמז על בפ״ת‪ ,‬הכריע דלצאת לסחורה דהוי ג״כ מצוה‬
‫שרי‪ ,‬וביש״ש כתובות מבואר דמהני מחילה גס בבתולה‪ ,‬ובזה״ז הכל מוחלין‪ ,‬עי׳ שד״ח מע' חתן‬
‫וכלה אות כ״ע בזה‪ ,‬ובשו״ת מהרש״ס ח״ג סי' ס״ו ובמפתחות שס‪ ,‬דלה מותר לעשות מלאכה בביתה‬
‫אס בעלה מסכים לזה‪ ,‬דמצות התורה הוא על החתן שישמח את אשתו עיי״ש‪ ,‬ובשו״ת מהר״מ שיק‬
‫חאהע״ז סי' צ' ביאר דז״י משתה וז׳ ברכות הוא משוס לתא דידי' עיי״ש‪ ,‬ועי׳ ס׳ המצות להרמב״ם‬
‫ל״ת שי״א וברמב״ן‪ ,‬ובס' תורת הקנאות סוטה דף מ״ד ד״ה לעבור עליו בשני לאווין‪ ,‬ובדברי רבינו‬
‫במל״ת מה״ת התליות בידים אות מ״א מ״ב מש"כ בזה‪.‬‬

‫מל״ת מה״ת התלויות בפה ובושט ואפשר לשומרם בכל יוס‪:‬‬

‫תנן בסוף מסכת מנית י׳ " ”’א ‪ P‬עק״יא )אות ד( לא תאכלו כל נבילה וכו׳ ובכלל זה‬
‫בהמה שנולדה ]א[ וכו׳ מדברי רבינו‬ ‫אומר רצה הקב״ה לזכות את ישראל ל פינו‬
‫הרבה להם תורה ומצות שנא׳ ה׳ ״פץ למצ? איקי מבואר דהוי מה״ת בכלל נבילה‪ ,‬ובדעת תורה לה׳‬
‫יגדיל תורה ויאריר ופרש״י לזכות את ישראל נ י’ שהיעה לסי׳ ע״ו ס״ק יו״ד הביא לשון המרדכי‬
‫שיהיו מקבלין שכר ב™ שמינ׳ייו עא״) ‪ P‬פ״ק דביצה וז״ל ביצה שיש בה אפרוח מרוקם‬
‫העבירות לפיכך הרבה להם שלא היה צריך לצות אינו אסור מ״ת רק מדרבנן ודרשה דהשין וכו'‬
‫כמה מצות וכמה אזהרות של שקצים וננלית שאיז עכ״ל ומוכח דס״ל דקודס ז׳ ימיס אסור מה״ת‪,‬‬
‫לך אדם שאינו קץ בהם אלא כדי שיקבלו שכר ובמרדכי פ״א דחולין סי׳ תקצ״ב מבואר דהוי‬
‫על שפורשים מהם עכ״ל הילכך בשעת מניעת אד “ רק דרבנן‪ ,‬ואולי המרדכי דביצהרק לרשב״גקאמר‬
‫עצמו מן האיסורין יכוין בלבו שמפני צווי השי״ת דלדידי׳ הוי מה״ת אף דאנן לא קיי״ל כוותי׳‪,‬‬
‫באורך אי הוי‬ ‫הוא נמנע לעשות רצונו וישמת בחלקי‪> :‬א< נל ורק מדרבנןחששו בזה עיי״ב‬
‫מה״ת *או מדרבנן‪.‬‬ ‫חלב שור וכשב ועז לא תאכלו והוא בכרת וגם‬
‫דם הנפש‪ ,‬ממנין תרייג ‪> :‬ב( דם האיברים כשפירש )אות ה( ובשר בשדה עריפה ל״ת ]ב[ וכו׳‬
‫המנחת חיכוך מצוה ע״ג הניח‬ ‫בלא תעשה ‪ a ) :‬ובן דם התמצית‪ ,‬ע״מ ‪) :‬ח לא‬
‫תאכלו כל נבלה היינו בהמה אי חיה אי עיר 'בצ״ע מה שכל מוני המצות לא חשבו שיש מ״ע‬
‫טהורין שמתו או שאירע פסול בשחיטתן ובכלל ג"כ גבי עריפה להשליך לכלב כדאי' ר"פ כל‬
‫לאו זה בהמה שנולדה ןא[ שאסורה כל שבעה שעה‪ ,‬ובתוספ' יומא דף ל״ו‪ ,‬ובפייע מוסף יוס‬
‫דהויא ספק נפל וליל שמיני שריא דיצאת מכלל א׳ דשבועות‪ ,‬ומבואר במכילתא שהוא ציווי ליתן‬
‫נפל וגוי המוכר גדיים וטלאים קטנים איני נאמן כל עריפה לכלב‪ ,‬ובאמת גם העולםאין נוהגין‬
‫‪,,p‬‬ ‫כן רק ל^^ןך ‪/,p‬‬ ‫עליהם לומר שהם בני שמנה ימים ‪) :‬ה( ובשר בשדה‬
‫טרפה לא תאכלו ]ב[ לפי שנוטה למות וכשם שאיו ובדרכי תשו' בסי׳ כ״ע ס״ק ב' כ׳ שמצא בס'‬
‫יסוד מורא לאבן עזרא בשער השני שכ'‬ ‫חילוק בנבלה בין מתר‪ .‬ע״י ארי או ע״י חולי כך‬
‫אין חילוק בטרפה שהיא ניטה למוה ביו ע״י איי שם לדרכו‪ ,‬שהכניסו מוני מצות דברים שאינם‬
‫או ע״י חולי והם שבעים טריפות שמנו חכמים׳ מצוה רק רשות כמו לגר אשר בשעריך וכו׳ וכן‬
‫ממנין תרי״ג ‪ :‬זוז לא יאכלו בני ישראל אח גיי לכלב תשליכון אותו דאינו מצוה רק הוא דבוק‬
‫למש״כ לעיל ואנשי קודש תהיין לי‪ ,‬ובשר שנערף‬ ‫׳®יא ’ אני אבי ®ו‬ ‫הנשה‪ ,‬ממניז חיי״ג‪:‬‬
‫שנא׳ לא תאבל הנפש עם הבשר‪ ,‬ממני! תיי״ג‪ :‬אינו למאכלך רק לכלב השומר את צאנך עיי״ש‬
‫נהז לא תבשל גדי בחלב אמו נאמר בתורח ג׳ ומבואר מדבריו דאין זה חיוב רק רשות‪ ,‬וגאון‬
‫פעמים ותנא דבי ר׳ ישמעאל אחד לאיסור אכילח קדמון כזה בוודאי לא נעלם ממנו המכילתא‪,‬‬
‫וא׳ לאיסור הנאה וא׳ לאיסור בישול מנה סמ״ג וע״כ הבין מהמכילתא שאינו בדרך ציווי רק דרך‬
‫רשות‪ ,‬או שמצא במקום אמר בדברי חז״ל כדבריו‪,‬‬ ‫אביי®‬
‫וזה דעת מוני מצות ג״כ עיי״ש‪.‬‬
‫והנה גס נמלבי״ם ראיתי שהביא דברי האב״ע על המכילתא ואפשר לפרש כן לשון המכילתא‪ ,‬אבל‬
‫לשון המדרש רבה פ׳ משפעים א״א לפרש רק על דרך ציווי וחיוב‪ ,‬וז״ל למה לכלב אמרהקב״ה‬
‫חייבים אחס לכלבים שבשעה וכו׳ לפיכך אסם חייבים לכלבים שנאמר לכלב תשליכון אותו עכ״ל‬
‫מבואר שהוא חיוב גמור‪.‬‬
‫אל האיר השי״ת עיני וראיתי בלב ארי׳ חולין דף מ״בד״ה ובאופן אחר דלר׳ יוחנן ולהרמב״ס דפסק‬
‫כוותי׳ דבשר בשדה אתי ג"כ לבשר מן החי‪ ,‬ע״כ ל״ל דאתי לאורויי דאין הקב״ה מקפח שכר כל‬
‫נרי׳ רק דבעריפה בעינן שיעשה אותה בשר הראוי לכלב דאינה חי'‪ ,‬ודרשה זו דאין הקב״ה מקפח‬
‫הוא לר״ל ודלא כהלכתא עיי״ש דבריו הנחמדים ומתוקים דפח״ח ומה״ע לא מנו מוני המצות מ״ע‬
‫זו‪ ,‬משוס דלאו אליבא דהלכתא הוא‪ ,‬והוא האמת והנכון בס״ד‪.‬‬
‫]עי׳ עוד בחכמת שלמה סביב השו״ע אורח סייס רסי׳ שי״א בשם הנזדיש ומש״כ כלץ‬
‫שש‬ ‫‪-‬‬
 ‫ח רד־פ‬ ‫ספר‬ ‫פרק ד‬ ‫באר ■■הידא‬ ‫‪90‬‬

‫אכילה‪ ,‬ממנין הרי״ג ; )ם‪ ,‬והנאה ןג| אמי שהיא‬ ‫‪! ,= :‬ידידי המדרש ה= אליגי׳ דר״^כ>״ל ‪4‬‬
‫ע״מ ואין כל איפווין איו נוהגין אלא בטהויים‬ ‫)אות מ׳( ]ג[ ביאול דמה הסמ״ג ורמנ״ס‬
‫ולא בטמאים‪ ,‬ע״מ ; )י יא יב יג יד טו‪ ,‬שלא לאכול‬ ‫המלות נפתח מ‪ ,,‬לי ס ע‪<,‬‬
‫בהמה טמאה שנאמר את זה לא תאכלו וכו׳ יחיה‬ ‫מל״מ פ״ה מה׳ יסודי התורה ה׳ ה ‪, /‬קיבלס‬
‫בכלל בהמה ועוף טמא שנאמר ואת אלה תשקצו‬ ‫כעמיר גורנה יברית משה על הס״״^ ^ ל ״ ״‬
‫שנאמר‬ ‫טמא‬ ‫ודג‬ ‫העוף לא יאכלו‬ ‫מן‬ ‫ק״מ קמ״א קמ״כ‪ ,‬ולח נזכרמדכרי הגינת וירדיס‬
‫מבשרם לא תאכלו והגב טמא שנא׳ כל שרץ העוף‬ ‫‪,‬א״ל‬ ‫‪»,‬ל ‪ .‬״ ‪p‬‬ ‫בפתיחה כד״ה ודע‬
‫לא יאכל ושיץ הארץ שפרה ורבה שנא׳ כל השרץ‬ ‫כננס ע״ג ענח במס‬
‫וגו׳ ורמש הארץ היינו •מאינם פרים ורבים אלא הם‬
‫העולם זי״ע להרולה לעי' בדבה״ק‪.‬‬
‫תולעים גדולים באשפות ובגופים‪ ,‬רמב׳׳ם‪ ,‬ממנין‬ ‫ה׳ י״א מבואר ‪ ft,‬״‬ ‫ובו מב״ס ' פ י ״ ד' מ ה׳׳י מ ״ א‬
‫תרי׳־ג ‪ :‬וטז יזז שלא לאכול שרץ המים שנא׳ אל‬ ‫סי׳ ^״‪ ,‬ק״ק ע״‪,‬‬ ‫שלכדה״נ אסור עי׳ פליתי‬
‫תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ וגו׳ ולא תולעת‬ ‫ופמ״י סי׳ נ״ד ס״ה ד ‪ /‬ובברית משס סן״ל‬
‫הפירות שנא׳ לכל השרץ השורץ‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪:‬‬ ‫ל״ת חמ״ה הוכיח דסא״ג פוסק בין בכלאי כרם‬
‫)יהז שלא לאכול ערלה שנא׳ שלש שנים יהיר‪,‬‬ ‫בי! ביב״ה אין לוחי! שלפה״ג עיי״ש‪.‬‬
‫יאכל‪ ,‬ממנין תרי״ג‪) :‬יט‪ ,‬ואפילו‬ ‫לכם ערלים לא‬ ‫)אות כ׳ כ״׳א כ״ב( אס‪ 1‬ו לאכול מחביאה חדשס‬
‫קליפת הפרי וגרעיניו אסירי אבל העלין והלולבין‬ ‫גס‬ ‫עד ’ וכו׳ ונוהי‬
‫שרי‪ ,‬ואם קדש האשה בערלה אינו מקודשת דאפילו‬ ‫בחו״ל ]ד[וכו׳ דברי הפוסקים בזהידועים; ע‪,‬׳‬
‫בהנאה נאסרה מריבוי הכתוב וערלה נוהגת בחוצה‬
‫מג״א סוס׳׳י תפ״ע וביו״ד סי' רצ״ג‪.‬‬
‫״״ל א״ לארץ דין תורה הלכה למשה מסיני וקבלו בפירוש‬ ‫‪ 3Q1n1‬״‪ D‬פ״ז מה׳ תמידין ‪ ,‬״ ‪ ,‬ס ״‬
‫דדוקא ודאי אבל ספק ערלה דחוצה לארץ מותרת‪,‬‬ ‫אל‪,‬כ‬ ‫מייאי! מנחם‬
‫אל ה ^ ק ע׳־מ ; )כ כא כב‪ ,‬אסור לאכול מתבואה חדשה ע ד‬ ‫והבאתם את עומר ראשית קנירכם‬
‫״ן סוף יום ששה עשר בניסן שנאסר ולחם ו קל‪,‬‬ ‫וז״ל הלה״מ בר״ס ‪ j j‬״ ‪ - , j .‬״‬
‫העומר ושתי הלהס שאינס באיס אלא מן החדש ובימל לא תאכלו עד עצם היום הזה ואין איסור‬
‫חדש אלא בחיטין ושעורין ומינירום ונוהג גס‬
‫ומן דארן ודלא כר״י בר״י דאמר עומר בא‬
‫בחוצה לארץ ]ד[ מן התורה‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪) :‬כג כד(‬
‫מחו׳׳ל ומה אני מקיים כי תבאו אל הארז שלא‬
‫שלא לאכול תקרוברת ע״א ושלא לשתות יין נסיכס‬ ‫נתהייכו כעומד קודס שנכנסו לארן‪ ,‬ופסבר‬
‫כחו״ל דאו' ואע״ג דרביגו ז״ל פסק ‪ .^ 3‬״״א שנא׳ השמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ‬
‫דתדש כהו״ל הוי דאו' מ״מ אית לי' דאקרו^‪ ,‬לא וזנחו לאלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו בכלל לאו‬
‫מקרבינן אלא מן הארץ משוס דכתיג קרא כי‬
‫תבאו אל הארץ דבביאה בארן הכתוב מדבר‪ ,‬ומה‬
‫דקרח סמיך דכתיב כי‬ ‫חרישת דקרא‬
‫אל הכהן ארישא‬ ‫‪:‬ביא רביגו ז״ל ראיי' ממה דכתב עומר ראשית קצירכם חל‬ ‫דהביא‬
‫עכ״ל‪ ,‬והפנ״י ]בקונערס חדש[ תמה עליו וז״ל^ ולענ״ד אין זה‬ ‫’‬ ‫מבואר בסמ״ג‬ ‫י‬ ‫באו אל הארץ וכן‬ ‫תבאו‬
‫ספיק לפי סוגיית הגמ' דר״פ כה״ק דמשמע להדי' דלמ״ד חדש בחו״ל דאי' כי תבאו זמן ביאה ה י ‪/‬‬ ‫מספיק‬
‫א‪/‬‬
‫מקרי ראשית ‪.‬קצירכם ‪ ,‬משל י ש ר ‪,‬‬
‫דראשית ‪,‬קצירכס נמי לא מכרע מידי ‪ ,‬דמחו״ל נמי ‪.‬‬ ‫הך דרשא‬
‫‪- - ..................‬‬ ‫‪/‬״כ הך‬
‫וא״כ‬
‫ועוד מה הוצרך להאריך עוד ולומר וקסבר חדש בחו״ל דאו' כיון דת״ק דמתניתין נמי ס״ל חדש בחו״צ‬
‫דאו' ואפ״ה ס״ל דאין עומר בא מן החדש אלא מן הארץ וכג' עיי״ש‪.‬‬
‫ונלע״ך בס״ד לבאר‪ ,‬דהנה רוב ראשונים ובראשם הרא״ש בתשו' כלל ב' בחדא שיעה קיימי רחר ‪0‬‬
‫נוהג בשל עכו״ם‪ ,‬והב״ח ביו״ד האריך לדחות‪ ,‬והוכיח דאינו נוהג בשל עכו׳׳ם‪ ,‬ורחיי׳ א ח ה‬
‫כתב מד דרשינן קצירכס ולא קציר נכרי לענין הבאת עומר ממילא משמע כיון דאיסור חדש תלוי‬
‫בהבאת העומר כמו כן אין איסורו נוהג בשל עכו״ס עיי״ש‪ ,‬ותמה עליו הפנ״י הנ״ל וז״ל מה ר א ה‬

‫דתלמודא דר״פ כה״ק וס״ל דחדש בחו״ל דרבנן‪ ,‬פשיעא דאינו נוהג בשל עכו״ס‪ ,‬ובחו״ל אפי׳ מדרבכן‬
‫שרי בשל עכו״ם עיי״ב היעב‪ ,‬אך לא ביאר בדבריו מנח לי' להמחמירין לומר נגד הסוגי' דר״פ כ ה״ ק‬
‫דלאו הא בהא תלי' כיון דפשעות הסוגי׳ דהא בהא תלי‪/‬‬
‫ע״ ל בס״ד לבאר הענין‪ ,‬ומשפעי ד' אמת צדקו יחדיי‪ ,‬דהנה בר״ה דף י״ג אי' בעי מיני' חבריי'‬
‫מר״כ עומר שהקריבו ישראל מהיכן הקריבו את״ל דעי;ל ביד נכרי קצירכס אמר רחמנא ולא‬
‫קציר נכרי‪ ,‬ותמה העו״א מנ״ל למדרש קרא דקצירכם ע״ז‪ ,‬הא בפסחים דף כ״ג פרכינן לר״א דלא‬
‫יאכל ולא תאכל א' איסור אכילה וא' איסור הנאת משמע והרי חדש דכתיב לא תאכל ומותר בהנאה‬
‫י אמר קרא קצירכם שלכם יהא‪ ,‬והתוספ' הקשו שם והא איצכירך קצירכם ולא קציר מצוה^‬
‫מדלא כתיב ראשית קצירך ש״מ תרתי עיי״ש וא״כ תקשי מנ״ל למידרש ולח קציר נכרי דהא‬
‫תלתא לא שמעינן מינה שהרי ליכא אלא תרי יתירא‪ ,‬והניח בצ״ע‪.‬‬
 ‫מא ‪M‬‬ ‫באר יהודא‬ ‫פרה ר‬ ‫פפר דת־־־דיבם‬
‫זח יין שנתנסך לע״א שהוא עיקר שמחתם בזבח‪ ,‬דרשינן אותו שהוא אסור י הישור עולם רותה משליך‬
‫ממנין תרי׳יג‪ ,‬וענף מצוה ‪) :‬כה( ונשמרתם מאד ]ה[ לכלב‪ ,‬ואי אתה משליך שאר איסור עולם לכלב‪,‬‬
‫לנפשותיכם לחכי כתב מאד דחמירא סכנתא מאיסורא אבל לר״מ דגמר מדאיצמרך מבילה לגר וכו'‬
‫ארז״ל ג׳ משקין אסורין משום גילוי המים והיין דלא תאכל גס איסור הנאה במשמע א״כ משמעות‬
‫והחלב‪ ,‬בהמה או עוף נשוכי נחש אסורין תאנה המלה של לא תאכל הוא אישור הנאה כמו איסור‬
‫נקורה או אבטיח וכיוצא בו אסורין שמא אכל אכילה‪ ,‬ובמשמעות הדיבור לא שייך לחלק בין‬
‫מהם נחש‪ ,‬רשב״ץ ע״מ ‪) :‬כו( שלא לאכול בכור איסור זמן לאיסור עולם‪ ,‬לכן הירושלמי אליבא‬
‫תם ובכור נוהג בזמן הזה אפי׳ בח״ל שנא׳ לא דר״י שפיר מחלק בין קבע זמן לעולה‪ ,‬ותלמודא‬
‫תוכל לאכול בשעריך וגו׳ ובכורות וגו׳‪ .‬מתרי״ג‪ ,‬דידן מתרן אליבא דר״מ עכ״ד בקיצור‪ ,‬לפי״ז‬
‫רשב״ץ ‪) :‬כז( לא תאכל כל תועבה פירשו בספרי לר״י אין צריך קרא דקצירכס להיתר הנאה ואייתר‬
‫דהיינו בכור תם שאסרה תורה להטיל בו מום שאם למדרש ולא קציר נכרי‪ ,‬א״כ הסבריי' דבעי‬
‫הטילו בו מום נאסר באכילה מן התורה‪ ,‬מתרי״ג מר״כ ס״ל כר״י דילפינן איסור הנאה מאותו‪,‬‬
‫לר׳ שלמה ן׳ גבירו״ל כדמפרש דבריו רשב״ץ ‪ :‬ושייך שפיר חילוק הירושלמי בין קבע זמן ושפיר‬
‫)כח( המת וקברו ותכריכיו אסורין בהנאה ]ו[ מן דרשיכן מיני' ולא קציר עכו״ס‪ ,‬דלהיתר הנאה לא‬
‫התורה כדאיתא פרק שני דע״א ופרק ששי דסנהדרין איצערך לר״י כנ״ל‪ ,‬והבעי' הוי אליבא דר״י‪ ,‬וא״ש‬
‫קו' העו״א הנ״ל‪.‬‬ ‫ויליף לה התם מגזירה שוה שם שם כתיב ותמת‬
‫ומעתה נחזי אנן‪ ,‬אי נימא כפשעות הסוגי' דר״פ‬ ‫מתרי״ג‬ ‫שם מרים וכתיב בעגלה ערופה וערפו שם‪,‬‬
‫כל הקרבנות וכשיעת המקילין שכ׳ הפנ״י‬ ‫לרשב״ץ ורא״ם ‪) :‬כט( צוה הבורא ‪5‬ז‪ :‬שלא ילך‬
‫דהא בהא תלי׳ דהיינו איסור חדש והבאת עומר‬ ‫אדם‬
‫תלוין זה בזה‪ ,‬ונימא ג״כ כשיעת הראשונים הנ״ל דחדש נוהג בשל עכו״ם מה״ת כדיליף הראש‬
‫בתשובה‪ ,‬יוקשה לכאו' קו' עצומה‪ ,‬כיון דדרשינן קצירכס ולא קציר נכרי לענין הבאה‪ ,‬וחדש באמת‬
‫ניה; בשל עכו״ס מבואר דע״כ לאו הא בהא תלי'‪ ,‬דהא חדש נוהג בשל עכו״ס‪ ^,‬ומ״מ אין מביאין‬
‫״ *‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■‬
‫לומדדהיי״ע דלא מביאין עומר מחו״ל משוס דחדש בחו״ל דרבנן דהא אפי'‬ ‫ממי‬ ‫עומר‪,‬‬
‫הוי דאו׳ שפיר יש למעע ממושבותיכם שאין מביאין עומר כמו בחדש של נכרי שאסור מה״ת ואין‬
‫מביאין עומר ממנו‪.‬‬
‫‪ D M‬למש״כ א״ש דלמאן דדרשינן קצירכס ולא קציר נכרי והיינו לר״י דדריש מאותו איסור הנאה‪,‬‬
‫באמת מוכח דלאו הא בהא תלי'‪ ,‬אבל הסוגי׳ דר״פ כל הקרבנות אזלא אליבא דר״מ דיליף‬
‫איסור הנאה מנבילה‪ ,‬א״כ ל״ש חילוק הירושלמי ואיצערך קצירכס להתיר חדש בהנאה‪ ,‬א״כ הו לית‬
‫לן קרא למידרש ולא קציר נכרי כקושיית העו״א הנ״ל‪ .‬ואין לנו שום הכרח לנעות מהסברה הפשומה‬
‫דהא בהא תלי'‪ ,‬ולר״מ י״ל דס״ל באמת חדש בחו״ל דרבנן כת״ק דר׳ אליעזר‪ ,‬א״כ ממילא אינו‬
‫נוהג בשל ככרי כמש״כ הפנ״י‪ ,‬וכיון דהא בהא תלי' ממילא אין מביאין עומר מעכו״ס כמו מחו״ל ]עי'‬
‫בשו״ת שבספר קרבן ראשית על מס' ר״ה עיי״ש היעב[ ובלא״ה לא איצמרך למעועי קציר נכרי‪,‬‬
‫ודרשינן לי' להיתר הנאה בחדש‪.‬‬
‫יוצא לנו מזה דאי כימא כסברת הגמ׳ דר״פ כה״ק ציבור דהא בהא תלי' או דנימא דלאו הא בהא‬
‫תלי'‪ ,‬זה תלי׳ בפלוגתא‪.‬דר״מ ור״י כנ״ל דלר״י ע״כ קצירכס אתי למעושי ולא קציר נכרי‬
‫דלהיתר הנאה לא איצערך כנ״ל ולר״מ ע״כ קצירכם איצמרך להיתר הכאה לחדש א״כ אין לנו שוס‬
‫הוכחה נגד הסברה דהא דהא תלי'‪ ,‬משא״כ לר״י מוכח ע״כ מקצירכס ולא קציר נכרי דלאו הא‬
‫בהא תלי׳ דהא ס״ל דחדש נוהג כשל עכו״ס ומ״מ אין מביאין עומר ממנו כנ״ל‪] ,‬א״כ אין סתירה‬
‫)עי' בפנ״י הנ׳׳^י‬ ‫להני תרי סתמי דר״פ כה״ק צינור‪ ,‬וסתם דחלה דחדש נוהג בכל מקום מה״ת‬
‫באריכות( די״ל דסתס מתניתין ס״ל כר״י דאיסור הנאה ילפינן מאותו ולאו הא בהא תלי' כמש״כ[‪.‬‬
‫לפי״ז הרמב״ס אזיל לשיעתו שפוסק כר״י דיליף מאותו איסור הנאה כמבואר בלח״מ פ' ע״ו‬
‫ממאכלות אסורות עיי״ש שפיר הביא קרא דראשית קצירכם דמקרא זה מוכח בהדי' דע״כ‬
‫לאו הא בהא תלי׳ כנ״ל וס״ל דחדש נוהג בשל עכו״ם )עי' שו״ת גאוני בתראי( א״כ א״א לומר‬
‫ע״כ כסברת הסוגי׳ דר״פ כל הקרבנות דהא בהא תלי' דהא חזינן דמעכו״ס אין מביאין אף שנוהג בו‬
‫איסור חדש‪ ,‬כנ״ל נכון בס״ד‪.‬‬
‫)אות כ״ד כ״ס( ונשמרתס מאד ]ה[ וכו' בחו״מ סי׳ תכ״ז סעיף ע' בסמ״ע ס״ק י״ב כ' דמה שאסרו‬
‫חכמים משום סכנה הוא מדכתיב השמר לך ושמור נפשך מאד‪.‬‬
‫זהפמ״ג גי בכמה מקומות שהוא דאו׳ ואפי' הרמב״ס מודה בספק סכנה שמה״ת אסור עי' בא״א‬
‫או״ח סי' ד' ס״ק ב'‪ ,‬ובמשבצות סוף סי׳ קע״ג‪ ,‬ובשפ״ד ליו״ד סי' צ״ז ס״ק ג' ובחי׳‬
‫חתס״ו לע״ז דף כ״ע‪ ,‬ובנוב׳׳י מ״ת חיו״ד סי'יו"ד]ו מ ה שכתבתי אני עני בביאורי לס׳ חמודי דניאל ה'‬
‫תערובות אות ע״ז בח״א[ ומצאתי אריכות בעניני סכנה במשמרת שלו׳ בחי׳ דינים לסי׳ ק״ח‬
‫ובדרכי תשובה בסי׳ קע״ז עיי׳׳ש באורך‪.‬‬
‫)אות כ״ח( ‪ W‬בשו״ת מהרשד״ס תשו׳ י״ד סי׳ ח׳ הוכיח שאין איסורו אלא מדרבכן ואפי׳ קבר‬
‫בנין שבנה עליו פשיעא לי׳ דלא הוי אלא מדרבנן‪ ,‬והיכא דאיכא ספק איכא‬
‫למימר סד״ר לקולא עיי״ש ובעפרא דארעא אות ל״ג כ׳ דמהרמב״ס ותוספ' משמע דהוי דאו' עיי״ש‪,‬‬
‫וגם רבינו חשבו בין הדברים דאסורין מה״ת מוכח דס״ל דהוי מה״ת‪ ,‬ועי׳ באורך במל״מ ה' אבל‪,‬‬
‫ובשעה״מ־ פ״א בה' אישות‪ ,‬והש״ך סי׳ שס״ח ס״ק ד׳ כ׳ בשם הב״ח דצריך שלא יהא אילן נעועאלא‬
‫במקום שאין בו ספק קבר משמע דבכל ספק אסור‪ ,‬וביאר מעמם בשו׳׳ת מהרש״ם ח״ג סי׳ רנ״ז דס״ל‬
‫דאיסור הנאה מן הקבר הוא דאו' עיי״ש ובסי׳ רנ״ע‪ ,‬ובח״א סי' מ״ג וסי' ס״ב באורך‪.‬‬
‫אות‬ ‫'‬ ‫‪6‬‬ ‫ו‬
 ‫ספרי‬ ‫וי‬ ‫‪6‬רק‬ ‫‪ 3‬אר יהוד<ל‬
‫אדם בחוקות העכו״ם !זן לרדוף אחרי שרירות לבר‬ ‫)אות כ״ט( !צוה הנורא ופו' ]ן[ עו׳‬
‫דכתיב בפ׳ קדושים תהיו ולא תלכו בחקת הגרי‬ ‫חעןך ין‪ 5‬ןה ^ ‪ p‬״‪-‬‬
‫דבתוקותיהס ל״ת לוקין דלא הוי לאו שבכללוח וחוקות העכו״ם זוללים וסובאים ומכאן אמרו אזהרה‬
‫לבן סורר ומורה עכ״ל הרב רבינו אליעזר מ מי ץ‪,‬‬
‫ע״מ ‪) :‬ל( לא תאכל על הדם |ח[ בכללו שלא‬ ‫ך^בלל לאן‬ ‫[יסמ״ג ל״ה כן״ן‬
‫ךף לאכול מן הבהמה קודם שתצא נפשה אלא אם ר צ ה‬ ‫לדבר בלשון עכו״ם‪ ,‬ובירושלמי‬
‫אל‬ ‫וי״ו איתא ש^^לל ‪ ^pp ^^j^p‬ך‪-‬ך ‪^p‬ןךן ‪-‬״‪ p‬חותך ומניח עד שתמות ואוכל‪ ,‬מתרי״ג‪) :‬לא(‬
‫ןן תשקצו ]ט[ את נפשותיכם הוזהרנו בזה שלא ל אכול‬ ‫ועמדו עליהם בחר‪;j /,p 3‬״‪p‬‬ ‫וב״ה‬
‫שגזרו טל לשונם עיי״ש ומןדא ‪p3‬ן‪ p //‬ח^^״ן דברים שנמאסים על הנפש שלא יאכל דג או חג ה‬
‫בקרן מקיזי הדם רביבד‬ ‫י״א ^‪ 11‬״‪ ppp‬״‪ p‬יו^״ד עד שימות וכן לא ישתה‬ ‫חאהע״ז ח"כ סי׳‬
‫יונה‪ ,‬ענף מצוד‪: ,‬‬ ‫הירושלמי זה‪.‬‬
‫והטו״ן באו״ח סי' ס' כ' דבכלל זה הוא ג״כ‬
‫שלא לילך בגילוי ראש‪ ,‬והעו״ר וב״י ומהרש״ל מ״ל דהוי רר‪ ,‬מדות חסידות‪ ,‬עי' מג״א סי'‬
‫צ״א ס״ק ג'‪ ,‬וצריך ביאור לדעתם למה לא ס״ל כדעת העו״ז‪ ,‬וראיתי בשו״ת נעע שורק ח או״ ק‬
‫סי' כ' שה' דהעו״ר וב״י ומהרש״ל ס״ל דלא שייך בחוקותיהם ל״ת אלא לעשות דבר מצוה‪ ,‬ועבוד ת‬
‫השם ע״ד שהמה עובדים זה הוי בכלל דבחוקותיהס ל״ת כמו ללבוש ניצית בגילוי רחש‪ ,‬חו להוציא‬
‫אזכרה‪ ,‬או לילך לביהכנ״ס בגילוי ראש כמו שהמה עובדים לאייהס‪ ,‬אבל שאר דברים מהי״ת לאסור‬
‫אעו אס יהי' דרך הנכרים לאכול בשר יהי' מוזהר היהודי שלא לאכלה‪ ,‬ורק בדבר קיום איזה מ נו ה‬
‫בגילוי ראש כדרך הגוים‪ ,‬וכמו שפי' הרמב״ן קרא דלא תעשון כן לד״א שלא יעלה ע״ד ישראל ל ע בוד‬
‫ד' עפ״י דרכם של אוה״ע לכבוד אייהס‪ ,‬ויאבו ישראל לעבוד את ד' ע־״ז זהו איסור מדאו' וזהר‬
‫בכלל בחוקותיהם ל״ת‪ ,‬בדברים שהוא חוק להם לעבוד ולעשות כן עבודתם‪ ,‬לא יעשה ישראל להתדמות‬
‫להם‪ ,‬אבל לילך בגילוי ראש שלא בעידן עשיית מצוה אין קפידא רק מדות חסידות הוא שיהי' יראת‬
‫ד' עליו עיי״ש באורך‪.‬‬
‫ע ם רבינו במ״ע מדברי קבלה התלויות בפה וקנה אות ל״ה הביא עעם האיסור גילוי ראש ג ש ס‬
‫רמב״ן כדעת העו״ר משוס דמלא כ״ה כבודו וחשיב לי' בין איסורי דרבנן מצד המוסר‪ ,‬אולס‬
‫דייק שם רבינו וכ' דרק לילך בגילוי ראש הוי רק מד״ק אבל לילו לדבר מצוה בוודאי יודה כ ס‬
‫רבינו דאסור מדאו' מצד בחוקותיהם ל״ת כדברי הנעע שורך ז״ל‪.‬‬

‫ראש דכה״ג איט רשאי‬ ‫בגילוי‬ ‫והנה הבאר היעב ביו״ד סי' א' ס״ק ל״ה ז״ל גם אסור לשחוע‬
‫•‬ ‫לברך עכ״ל‪.‬‬
‫ול״נ בס״ד דיש לדון דבלאו הברכה השמיעה מצד עצמה אסורה מדאו'‪ ,‬לפי המבואר באחרונים ד א ס‬
‫עושה עבירה ע״י השחיעה הוי כמומר לאותו דבר עי' נוב״י מהדו״ק סי' א' בכוונת ת שו'‬
‫הרא״ש שביו״ד סי' א' סעיף י״א וז״ל כיון שהי' החרם בענין השהיעה הוי מיקרי חשוד על השחיעיה^‬
‫ועי' דעת תורה לה' שחיעה סי' א' ס״ק נ״ב בשם הרבה אחרונים שכ"כ‪ ,‬דבעושה איסור אחר ע ״ י‬
‫השחיעה הוי כמומר לאו״ד‪] ,‬ובתשו' בית הלל להגה״צ מקאלאמע זצ״ל סי' פ״ז בשוהע שלקח מ עו ת‬
‫בגניבה אצל הקצבים וז״ל אין לך חשוד לאו״ד גדול מזה‪ ,‬השתא אס שוחע בא להשיג גבול חבידו‬
‫לשחוע בעיר אחרת כתבו ההתס״ו ועובעו״ד ושו״מ דהוי חשוד לאו״ד והדברי חיים ח״ב כ' ד א ס‬
‫הותרה בו אסור לעולם מכש״כ בגניבה בוודאי הוי חשוד לאו״ד‪ ,‬ולשיעת הרמב״ס אף אס עכ^«‬
‫עבירה אחרת אסור לו לשחוע בלי בדיקת סכין ונותן לו‪ ,‬והפר״ח והפמ״ג פסקו כן‪ ,‬וזה ד ב ד‬
‫שא״א בשוחט בעיר‪ ,‬אבל בחשוד לאו״ד לא מהני גס בדיקת סכין ואסור לעולם עכ״ל בה״י[ ‪ n‬׳ ‪y‬‬
‫הפרי תואר בסי' י״ח ס״ק ל״א ולדידי חזי לי דכל בן אדם דמזלזל קצת במצוה אחת ממצות התורת‬
‫קים לי בגוי' דלא רמי' אנפשי' למיעבד בדיקה לסכין הצריכה כאשר ציוני ד' א' עכ״ל‪.‬‬

‫לפי"! בשוחטבגילוי ראש שעושה מצות שחיטה בגילוי ראש דעובר לכו״ע מדאו' בלאו דבחוקותי^ש‬
‫ל״ת ע״י השחיטה שהוא מ״ע דאו' )עי' פמ״ג ריש פתיחה לה' שחיטה( כדרך שכ' הנ״ש‬
‫הנ״ל דפשיטא דהוי השוד לאו״ד ושחיטתו פסולה מדאו' לא רק מצד‪.‬הברכה שאינה מעכבת רק מצד‬
‫השחיטיה עצמה אסור כיון שע״י עבודת מצות שחיטה עובר על בחוקותיהם ל״ת‪] ,‬וגס שהשחיעת‬
‫הוא עבודה מד' עבודות לאייהם ג״כ[ הוי חשוד לאו״ד‪.‬‬

‫דרשה גמורהולרש״י הוא רק אסמכתא^‬ ‫עי' פמ״ג יו״ד סי' כ״ז דלאו זה לרמב״ס הוא‬ ‫)אות ל'( ]ה[‬
‫כאן‪ ,‬ובשואל ומשיב מהד' רביעא ‪y'n‬‬ ‫וכבר העיר בזה הג' בעל שו״מ בהסכמתו‬
‫סי' ד' ד״ה וראיתי לבאר דבר ה' האריך לבאר לאו זה עיי״ש‪.‬‬

‫)אות ל״א( אל תשקצו ]ע[ וכו׳‪.‬הפמ״ג יו״ד סי' י״ג כ' דאיסור בל תשקצו בדברים המאוסים א‪,‬‬
‫הוי מה״ת או דרבנן מחלוקת הוא‪ ,‬ומדברי הרמב״ם אין הכרח אי דאו' או דרכ^ן‬
‫עיי״ש ובקהלת יעקב אות למ״ד הוכיח דלהרמב״ם' הוא רק דרבנן ממש״כ בסוף ה' מ״א אסרו חכ מי ס‬
‫לאכול ולשתות בכלי הצואיס ומכין אותו מ"מ עיי׳׳ש‪ ,‬וע' בס׳ מילי דחסידותא דף י״ח ע״ב באורך‬
‫מזה‪ ,‬ובשו״ת מהרי״א אסאד ז״ל חיו״ד סי' צ״ה צ״ו עיי׳׳ש היטב‪ ,‬ובה׳ כמו השחר באות למ^^ד‬
‫או״ק יו״ד כ'ד אי סו ר בל תשקצו• א״צ שיעור דשייך נמי במשהו עיי״ב שהאריך ג״כבדיןב״ת‪ ,‬ובשו״ת‬
‫כתב סופר חאו״ח הי' פ״ח‪.‬‬
‫אות‬
‫מ כ ‪83‬‬ ‫ב א ר י הוד א‬ ‫פרק ר‬ ‫ס פ ר ד־ןרדיל‬

‫מצות לא תעשה מה״ת התלויות בפה ובושט ובזמן‪:‬‬

‫א< כל האוכל חפץ מתחלת ליל ט״י עד סיר נ” '‘ )אות ג׳( כל האוכל ושותה ]א[ ופו‪ /‬ביומא ע״ו‬
‫ע״א הני חמשה ופו' דאמר ר״ל‬ ‫יום בניסן במזיד חייג כרח שנא׳ כי‬
‫מניין לשסיי' וכן‪/‬‬ ‫אוכל חמץ ונכרתה‪ ,‬מתרי״ג‪ a ) :‬והאוכל‬
‫הומב״מ ה' שכועות פ״ד ה' ד כ' יראה לי‬ ‫בערב פסח מחצי היום ולמעלד״‬
‫עד שישהה רניעיה כשאר‬ ‫שאינו חייב‬ ‫מתח^^‬ ‫תאכל עליו חמץ ואזמן הפסח קאי שהוא‬
‫אי איסורין עכ״ל ובפי' רדב״ז כ' לסלק בין שיעור‬ ‫שעה שביעית ע״פ‪ ,‬מתרי״ג‪) :‬ג( בי‬
‫שותה ]א[ ביום הכפורים חייב כרת שנא׳ כי בי שהיי' דשבועה לשיעור שהיי׳ דיוהכ״פ דהוי במלא‬
‫לוגמיו ואכילה דהוי בככוחבה עיי״ב‪.‬‬ ‫הנב^‬
‫והמנ״ח מצוה קמ״ח כ׳ וז״ל מש״כ הרמב״ס יראה לי שאינו סייב וכו' נראה דקאי אדין הראשון‬
‫אף שהוא בכלל אכילה מ״מ צ״ל רביעית עיי״ב‪, ,‬ובפירוש רדב״ז שם הלכה ה' כ' לחלק בין‬
‫צריך רביעית עיי״ב‪ ,‬מבואר‬ ‫לכזית אכילה‪,‬ובשלא אשתה‬ ‫כששתיי' בכלל אכילה דאז מצערף שתיי׳‬
‫דס״ל דהרמב״ס לא קאי רק על שלא אשתה‪ ,‬אבל בשבועה שלא אשתה דשתיי' בכלל אכילה הוי שיעורו‬
‫בכזית‪ ,‬דאל״כ האיך אוכל ושותה מצרפין הא קיי״ל כר' יהושיע ביומא פ״א דכל שאין שיעורן שווה‬
‫אין מצערפין‪ ,‬עי' היעב בשו״ת מהר״מ שיק חאו״ה סי' רנ״ג‪ ,‬ומדברי רדב״ז אלו יש ראיי' לדבריו‬
‫שם דהיכא דשתיי' כתוב בפירוש הוי ברביעית‪ ,‬והיכא דשתיי׳ בכלל אכילה שם הוי שיעור שתיי' בכזית‬
‫כמו אכילה^ ]ועי' בס' קרן אורה על מס' נזיר דף ל״ח ד״ה ולענ״ד הי' נראה לעשות וכו‪/‬ן‪.‬‬
‫והנה אי שיעור רביעית שכ' הרמב״ם קאי גם אדין הראשון כדעת המנ״ח‪ ,‬או דלא קאי רק אשלא‬
‫אשתה‪ ,‬תלי' בזה‪ ,‬דהנה התוספ' בשבועות דף כ״ג ע״א ד״ה גמר שכר שכר הקשו לר״י דלא גמר‬
‫שכר מנזיר מנ״ל דשתיי' בכלל אכילה‪ ,‬ותי' דנפקא לי' מסברא דקאמר לעיל ועוד תירצו דגבי מקדש‬
‫דווקא לא גמר שכר שכר וכו' אבל לענין מעשר שני יליף וכו' ועי' תוספ' ישנים יומא דף ע״ו‬
‫ע״ב ד״ה גמר שכר מש״כ על תי' השני‪ ,‬וכיון דהרמב״ם ה' ביאס מקדש פ״א ה' א' פסק כר״י‬
‫ולא גמר שכר מנזיר עיי״ש בכ״מ‪ ,‬א״כ אי ס״ל לרמב״ם כתי' א' שבתוספ' דיליף רק מסברה דשתיי'‬
‫בכלל אכילה א״כ הוי הכוונה והפירוש כמנחת חינוך דקאי גס אשתיי' בכלל אכילה דהוי ברביעית‬
‫דכן הוא מצד הסברה כנ״ל‪ ,‬ואי ס״ל כתי' השני שבתוספ' דגם לר״י יליף מקרא דשתיי' בכלל אכילה‬
‫הוי הדין כפי' הרדב״ז דשתיי' בכלל אכילה הוי בכזית‪.‬‬
‫•ונלפע״ד להוכיח בס״ד שדעת הרמב״ם כתי' ב' של תוספ' דיליף מקרא‪ ,‬דהנה הלח״מ בהלכה ג' הקשה‬
‫על הרמב״ס איך כ' מפני ששתיי' בכלל אכילה מפני כן אם אכל ושתה אינו חייב אלא אחת‬
‫שכן כ׳ לפיכך וכו' דמשמע דאם השתיי' לאו בכלל אכילה אז וודאי הי' חייב שתיים אס אכל ושתה‪,‬‬
‫והוא היפך הגמ' בדף כ״ג אמרינן אי אמרת שתיי' לאו בכלל אכילה שבועה שלא אוכל ואכל ועשה‬
‫מלאכה מי איצערך לאשמעינן דאינו חייב אלא אחת וכו' והניח בצ״ע‪.‬‬
‫ול״נ בס״ד ליישב דברי הרמב״ס על נכון וישר דהנה התוספ' ד״ה איבעית אימא הקשו ל״ל קרא‬
‫דשתיי' בכלל אכילה כיון דאיכא סברה‪ ,‬וכ' בהי' חתס״ו וז״ל ולולי דברי תוספ' הייתי אומר דאי‬
‫לאו קרא נהי דאזלינן בתר לשון בני אדם מ״מ הי' חייב שתיים באכל ושתה דבדאו' מקרי ב' שמות‬
‫וכמש״כ מהרש״א לקמן בלשון התוספת ד״ה מי איצערך וכו' לכן בעינן קרא דהשתא הו״ל משם‬
‫אהד ואינו חייב אלא אחד עכ״ל קדשו‪ ,‬זי״ע‪.‬‬
‫ןל״נ ראיי' לדבריו ממש״כ הר״ן ריש פירקין בשם בה״ג ומובא ג״כ בפירוש הרדב״ז הנ״ל ה' ג'‬
‫שהקשה איפכא מאחר דאיכא קרא סברא למה לי‪ ,‬ולכאו' למה לא הקשה כקו' התוספ' דל״ל‬
‫קרא כיון דאיכא סברא‪ ,‬ולדברי התס״ו הנ״ל ניחא שפיר‪ ,‬דקושי' התוספ' לא קשי' לי' לבה״ג כתי'‬
‫החתס״ו הנ״ל‪ ,‬רק אדרבא כיון דאיכא קרא למעע החיוב ממה שהי' חייב מצד הסברא‪ ,‬א״כ קשה‬
‫להיפך דמה צריך לסברא כיון דאיכא קרא‪ ,‬ובלא״ה לא אזלינן בתר סברא‪ ,‬וע״ז מתרץ שפיר דהוו״א‬
‫דלא ניזול בתר קרא מצד לשון בני אדם קמש״ל דלשון בני אדם אינו נגד הקרא‪ ,‬וזה ראיי' לדברי‬
‫התס״\ הנ״ל‪.‬‬
‫זלפי״ז יש נפק״מ גדולה בין שני תירוצי תוספ' הנ״ל‪ ,‬דלתי' א' כיון דשתיי' בכלל אכילה הוא רק‬
‫אינוחייב אלא אחת‪ ,‬וכיון דהרמב״ם פוסק‬ ‫השני‬ ‫מסברא א״כ באכל חייב ב' לר' יודא‪ ,‬ולתי'‬
‫כר' יודא א״כ אין הדבר ברור באכל ושתה אס חייב שתיים או אחת כנ״ל דתליי' בשני תירוצי קו ס פ'‬
‫אליבא דר' יודא‪.‬‬
‫לפרש עדהיכן מגיע הכח והגדר של שתיי' בכלל‬ ‫]לזה הוכרה הרמב״ס לפי שיעתו דפוסק כר' ^יודא‬
‫דלא נימאדהוא מסברא וחייב שתיים דהוי שני‬ ‫אכילה דהוי בשם אהד‪ ,‬ואינו חייב אלא אחת‪,‬‬
‫שמות כדברי החתס״ו‪ ,‬וזה שהוצרך הרמב״ס לבאר לפיכך וכו' דנדע דשתיי' בכלל אכילה הוא באופן‬
‫זה דאינו חייב אלא אחת‪ ,‬והיינו משוס דילפינן מקרא כנ״ל נכון דעת הרמב״ם בס״ד‪.‬‬
‫‪₪‬ילא מוכרח כדעת הרדב״ז בכוונת הרמב״ם דלא קאי שיעור רביעית רק אשלא אשתה‪ ,‬אבל‬
‫בשתיי' בכלל אכילה הוי השיעור בכזית‪.‬‬
‫!עפי״ז נלענ״ד דאפשר לישב קו' התוספ' הכ״ל דל״ל קרא הא סברא הוא דשתיי' בכלל אכילה‪,‬‬
‫דנפק״מ גדולה בין הסברא לקרא‪ ,‬דמצד הסברא בלשון בני אדם שיעור שתיי' ברביעית כמש״כ‬
‫הרדב״ז שם בהלכה ד'‪ ,‬וכן כ' המל״מ בפ״ד הלכה א' ד״ה אך ראיתי בירושלמי רפ״ז דנדריס וכו'‬
‫שאין דעתו של אדס לאסור עצמו יותר משיעור תורה באיסורין‪ ,‬משא״כ אי ילפינן מקרא דשתיי'‬
‫בכלל‬
 ‫ספר ‪c n n n‬‬ ‫)»ר ‪ 7‬ד ה‬ ‫באר יהודא‬ ‫‪8i‬‬

‫הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזד‪ .‬ינכרו־ ‪7‬ה^‬ ‫בכלל אכילה הוי כמו אכילה בכזיח‪ ,‬וש^י^ ‪ 5‬ך‪,‬ך‬
‫מתרי״ג‪) :‬ד( לא תאכל על הדם ]ב[ הוא ל א ו‬ ‫בסי^‬ ‫הרא דשהיי׳ בכלל אכילה שיהי' השיעור‬
‫שבכללות בפ״ק דברכות למדו מכאן אזהרה ש א סו ר‬ ‫כמו אכילה א״כ שוב י‪/‬י‪ 1‬תלוי בדעחו רק‬
‫לאדם לאכול משעלה עמיד השחר עד שי ת פ ל ל‬ ‫י‬ ‫^ל ‪ jj,‬״‪,‬‬
‫דפירושו לא תאכלו עד שתתפללו על דמכם‪ ,‬י כ ן‬ ‫‪, p‬א״ש ‪-« p .‬‬ ‫״״‪,‬לא‬
‫כתבו סמ״ג ודשב״ץ ורשב״ם‪ ,‬ענף מאיה ‪:‬‬ ‫‪ p‬ע״ג‬ ‫על מה׳‬ ‫]ועי׳ מחנה לוי‬
‫בהוספ׳ דכי לא נדר וכו׳ מקור וראיי׳‬
‫מגמ' לדעת הרמב״ס דשיעור שתיי׳ הוא ברביעית עיי״ב‪ ,‬ועי׳ שו״ת מהר״מ שיק הנ״ל איזה תשובו״‪,‬‬
‫אורה הנ״ל בנזיר שס כ או ר ך‬ ‫בדין שתיי׳ אי שיעורו בכזית ׳או ברביעית^ ובס' קרן‬
‫בדין זה[‪.‬‬
‫ואגב אזכיר דבר אחד בגליון הש״ס שבועות דף כ״ג ע״א בתוסש׳ ד״ה גמר וכו׳ והתכי׳ ד ס‬
‫שקרש שהניח דברי התוספ׳ בצע״י‪ ,‬ולענ״ד לפימש״כ בשיעה מקובצת במנחות שס דף ע ״ א‬
‫דעיקר החידוש של ר' פפא לאשמעינן דדם עמאיס שנקרש ג״כ חייב הואיל וכשכנגדו בכיהורה ר אוי‬
‫בחמאת החיצונית עיי״ש בדבריו‪ ,‬א״כ הא דחזר בו הירושלמי היינו דס״ל י״כ כרב פפא ורבה ‪c p‬‬
‫דכל דס נקרש אפי׳ דעמאיס חייבין עליו‪ ,‬אבל לרב חפדא שס דלא ס״ל כנגדו^ ראוי א״כ כ א מ ת‬
‫דס שנקרש בממאיס פמיור‪ ,‬א״כ כיון דדס ממאיס נמי איתרבו מכל דס לא תאכלו כדאי׳ כת' ד ס‬
‫שחימה‪ ,‬א״א לומר דמיירי הקרא בנקרש דהא בממאיס אינו חייב בנקרש וע״כ קרא מיירי כ‪ 5‬לי ^‬
‫ושפיר מוכח לדידי׳ דשתיי׳ בכלל אכילה לפי דרך הירושלמי ושפיר י״ל דרב יודא ס״ל כר׳ ח ס ד א‬
‫בהא וא״ש ראיית התוספ׳‪] ,‬והגאון בעל גיה״ש הקשה כן לשימהו שס בגיה״ש שלו לפירש״י עיי ״;;‬
‫אבל לפי השמ״ק א״ש בס״דן‪.‬‬
‫ולעני! שתיית מים ביוהכ״פ אס הוא בכרת עי׳ ארחות חיים החדש לסי׳ הרי״ב סעיף )יג' כ ש ס‬
‫הלכות קמנות ובשו״ת מחנה חייס ח״ג סי׳ מ״ד‪ ,‬ובשו״ת נמע פורק חאו״ח סי׳ מ״ע שמיישכו‬
‫עי׳ בדבריהם באריכות‪.‬‬
‫)אות ד׳( לא תאכלו על הדם ]ב[ וכו' משעלה עה״ש וכו׳ עי׳ ארחות חיים החדש ל תי‪/‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫פ״ע בזה‪.‬‬
‫והנוגע לביאור דברי רבינו ז״ל הוא מש״כ בשו״ת השיב משה סי׳ ה׳ ו׳ שכ׳ דחף שהביח המג״ח ב סי‪/‬‬
‫פ״ע ס״ק י״ד בשם הזוהר שאפי' קם בחצות לילה אסור לעעום‪^ ,‬אינו כן‪ ,‬דהזוהר ס" ✓ כגכז'‬
‫דילן דאין איסור אכילה ושתיי׳ רק לאחר שעלה עמה״ש משום דכל שחינו זמן תפי^ה אי| ל א סו ס‬
‫משוס לא תתפללו על דמכס‪ ,‬רק שהזוהר החמיר באיסורו מחד לומר דהוי כעובד ע״ז וכ מ עופן‬
‫‪,‬‬ ‫ומנחש עיי״ש בדבה״ק‪^ .‬‬
‫ורבינו בוודאי סובר כן בכוונת הזוהר כהבנת השיב משה ז״ל‪ ,‬דאי כמג״א ‪ r ,‬הוי שביק מלהביח ד ע ת‬
‫הזוהר כמו שדרכו בקודש בשארי מצות לאסור אף קודם שעלה עה״ש‪ ,‬רק שמ״מ קנת תי מ ת‬
‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫שלא הביא הזוה״ק עכ״פ לענין חומר האיסור כנ״ל כדרכו בקודכ•‬
‫שותיס^קחווע‬ ‫ובמטה אפריס לסי׳ תקפ״א סעיף מ״ו כ׳ וז״ל וקודם סליחות אין נכון ל ה ^׳״‪/‬י ה‬
‫בלא ציקער וכו׳ ובעלי נפש מחמירין אף בשאר ימות השנה שלא לאכול כל ✓ בקימת ח שמודת‬
‫רה בשתיית קאווע מקילין עכ״ל ובאלף המגן שס ס״ק צ״ה כ׳ דהעולס נהגו ✓הק ✓ ל״‪.‬תוה ע ס‬
‫צוקער דהיינו ליקה מעע צוקער לתוך פיו בעת השתיי׳ וכו עיי ב‪.‬‬

‫מדת מן התורה התלויות בחוטם‪:‬‬

‫)ב( בשמי ‪p‬‬ ‫ע״מ ‪:‬‬ ‫א( ד בו ר שביעי של עשררת ד‪.‬דברות לא תנאף כאן לשון נזמי ד‪,‬אף רשב״ץ‪,‬‬
‫שנאמר ול<ן‬ ‫ע״א אסיר להריח בהם‬ ‫כלל בעילת כל העריות שבתורה עוד דרשו של‬
‫אדן‬ ‫החרם לכן‬ ‫מן‬ ‫מאומה‬ ‫בידך‬ ‫בו לא רתנאף נוטריקון לא תד‪,‬נד‪ ,‬לאף ופירשו ידבק‬
‫שהרי אסרר‬ ‫האלה‬ ‫ריחות‬ ‫על‬ ‫שרוצה לומר שאסור להריח ריח אשת מברכין‬ ‫המפרשים‬
‫להריח בהן ‪:‬‬ ‫איש המבושמת וכן בשאר עריות דאף פירוש חוטם‬

‫חמישי‬
‫‪ m‬ואפשו לשומת בני יוס‪:‬‬
‫שג׳ אלהי מסכה לא תעשה לך‪ ,‬ממנין תרי״ג ;‬
‫)ה( שלא לעשות צורת אדם הבולטת אעפ״י שאי ■‬
‫עושה לשם ע״א כלל אלא לנוי בעלמא שנא' ל א‬
‫תעשון אתי אלהי כסף‪ ,‬מתרי״ג‪ 0 ) :‬ופסל ומצג^‬
‫לא תקימו לכם תניא בתורת כהנים דבא להזהיו‪-‬‬
‫על המקיים פסל אע״פ שלא עשאי ילא עבדו‬
‫מתרי״ג ‪ :‬ש שלא ליהנות מע״א ומכל משמשיד^‬
‫שנא׳ ולא תביא תועבה אל ביתך‪ ,‬מתרי״ג ‪) :‬ח( שלא‬
‫ליהנות מציפוי נעבד אע״פ שהוא לא נאסר כגון‬
‫אם‬
‫פרק‬
‫ד׳ת מה״ת התלדות‬
‫א< נאמר בדבור שני דעשרת חדברות ולא תעבדם‬
‫זו אזהרה שלא לעבוד ע״ז בדברים‬
‫שדרכה לעובדה בהם‪ ,‬מתרי״ג ‪ a > :‬בפרשת משפטים‬
‫כתיב ולא תעבדם בא להזהיר על העובד ^**"‪1‬‬
‫כבוד אע״פ שאין זו דרך עבודתה וכן המגפף או‬
‫מנשק לה‪ ,‬מתרי״ג‪ :‬ס לא תעשה לך פסל הזהיר‬
‫‪:‬על העושה ע״א לעצמו אע״פ שלא עבדה ונכלל‬
‫'בפסוק זה בין העושה איתה בידו או מצוה לאחרים‬
‫לעשותה לו‪ ,‬מתרי״ג; > ‪ a‬ושלא לעשותד‪ .‬לאחרים‬
 ‫פג ‪86‬‬ ‫באר יהודא‬ ‫*רק ה‬ ‫ספר דקרדינם‬
‫אם עבדו הר או גבעה דכתיב אלהיהם על ההרים )אות י״א( דבור שמיכי וכו' וגניבה היינו ]א[‬
‫בסחר וכו' למנין ממון ביאר‬ ‫משמע ולא ההרים אלהיהם מ״מ ציפויין נאסר‬
‫רבינו באות שאח״ז דין גזל בגלו‪ /‬אבל בגונב‬ ‫וציפוי‬ ‫שנאמר לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך‬
‫נפשות נשאר הדין כלשון הכתוב דגניבה 'היינו‬ ‫דבור‬ ‫י(‬ ‫כל ע״א הוי בכלל משמשיח‪ ,‬מתרי״ג ‪> :‬ט‬
‫ששי דעשרת הדברות לא תרצח יעון המלביז פני בסהר‪ ,‬וכ״כ המנחת חינוך ־חיוב זה דווקא בגנב‬
‫חבירו ברבים קייב לייא" ז־הא אייל ®ימקא יאי׳י ולא בגזלן כי כתוב וגונב‪ ,‬וגם לא תגנוב‪ ,‬רק בבז‬
‫הכ״מ פ״כי מה׳ מלכיה ה׳ ע׳‬ ‫י׳יייי'‘ יל״יי ®‪?®® 1‬יא ימי“® לאי® שישליו נח הביא דעת‬
‫עצמו לבבשן האש ואל ילבין פני חבירי בר®’®׳ דחייב בגוזל נפש שאצלו הכל מעעה גזל ‪:‬מוזהר‬
‫מתרי״ג ‪) :‬יא( דביר שמיני דעשרת הדברות לא תגני® ומיתתו בסייה עיי׳׳ש ובכ״מ‪ | ,‬ועי' היעב באור‬
‫אזהרה לגונב נפשות שהוא במיתת ב״ד ובפרשת החיים הק׳ פ׳ וירא בפ׳ ואבימלך לא קרב אלי׳‬
‫בסוף דבריו שס[‪.‬‬ ‫קדושים לא תגנובו אזהרה לגונב ממון שהוא בלאי‬
‫וגנבה היינו ]א[ בסתר‪ ,‬מתרי״ג‪) :‬יב עז לא תעשיק ובשו״ת בצלאל אשכנזי” )מבעל * שיעה מקובצת(‬
‫סי' ל״ע נשאל איך שייך בזה לשון גניבה‬ ‫תגזול הלוקח ממון חבייו בגליי‬ ‫את רעך ולא‬
‫זה שבא ממיז הא גניבה היינו שלא מדעת בעלים והרי בגונב‬ ‫ובחזקה נקרא גזלן איזהו עושק‬
‫חבירו לידו ברצון הבעלים ואינו רוצה לפייע נפש יש כאן דעת בעלים והשיב דקושעא דמלתא‬
‫ואסור לגנוב או לגזול כל שהיא דין תייה יאפי׳ הוא‪ ,‬דליכא חיוב מיתה אלא בגונב נפש ולא בגוזל‬
‫עכו״ם אסור לגנוב !ב[ ממנו או לגוזלו או לעושקי׳ דהייכי בתקף מא׳ מישראל לפני אתיו ונשתמש‬
‫רמב״ם ורשב״ץ‪ ,‬מתרי״ג‪) :‬יד טו ט״ המשתמש בו ומכרו אינו חייב‪ ,‬והיי״ע דעשוין בעלי זרוע‬
‫במשכון או בפקדון של חכירו בכלל גנב היא יכו ליפול‪ ,‬וכיון שידעו בו ישראל דנמכר עכ״פ יפדוהו‬
‫הנוטל כלים מבית חבירו בהחבא להשתמש בי והרי אינו אבוד‪ ,‬משא״כ בגנוב דלא ידע בו אדס‬
‫ולהחזירו אפי׳ מי שאין כוונתו לגנוב אפי׳ להשתמש בגניבתו וה״ה אבוד לעולם‪ ,‬והרי אמרו דאסמכרו‬
‫אלא מכוון לטובה לצערו כדי שפעם אחרת יזהי לא' מקרוביו של נגנב כגון שמכרו לאביו או‬
‫בשמירת כליו הרי זה בכלל גנב מרבוי הכתוב׳ לאחיו פעור שנאמר גונב נפש מאחיו עד שיבדילנו‬
‫ע״מ ‪) :‬יז( אפי׳ הגונב את שלו !ג[ מאחרי הגנב מאחיו ומקרוביו במכירה א״כ גזול נמי לאו מובדל‬
‫אסור לפי שטועם טעם גנבה כדאיתא פ״ק דברכיה הוא כיון דמכירין בגזילהו ושפיר קרי לי' גניבה‪,‬‬
‫וכן כתב רבינו יונה וסמ״ג אלא אומר לו בפירוש ואינו ענין כאן הא דמדעת בעלים דהנגנב אינו‬
‫בעל‪ ,‬ובעליו הס אביו ואחיו ושאר קרוביו שנגנב‬ ‫זי׳‬
‫בעלים עכ״ד בקיצור‬ ‫זה מהם וכלפי מי שנגנב ממנו קרי כאן שלא מדעת‬ ‫והובדל‬
‫מחוק מדבש‪.‬‬
‫ועפי״ז ממילא אין לחלק בבן נח בין גזל לגניבה דבעכו״ס ליכא קורבה שאין להר חיים‪ ,‬ו‪55‬א״ה לא‬
‫יפדוהו ולא שייך לומר גבייהו עד שיבדילנו מאחי' רק לגבי ישראל‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬
‫)אות יב י״ג( ואפי' עכו״ס אסור לגנוב ]ב[ וכו' מדברי רבינו מבואר דס״ל ג״כ בדעה הרמב״ם‬
‫מדרבנן‪ ,‬עי' התן סופר‬ ‫שהוא מה״ת כדעת מהרש״לולא כדעת הכ"מ דהוי‬
‫ח״א דף צ״ב בכללים בענין גזל עכו״ם מש״כ לבאר בזה באריכות‪ ,‬ושם באות ל״א הביא דברי השיעה‬
‫מקובצת לפרש פירוש גונב ע"מ למיקעי וזל״ש יש מפורשים דאיירי שהוא אינו רוצה לעכב הגניבה בידו‬
‫אלא גונב כדי לצערו‪ ,‬ולא נראה דהא מעשים בכל יום שעושים כך‪ ,‬ולכך יש מפו׳ דוודאי בדעתו‬
‫לעכב הגניבה בידו אבל אינו גונב בשביל שום הנאה אלא כדי לצערו‪ ,‬ומלשון הרמב״ס בס' המצות‬
‫נראה דאפי' רצונו להשיב הגניבה נמי הוי ע״מ למיקע עיי״ש מצוה רס״ד וז״ל ובספרי לפי שנאמר‬
‫בגניבה שניים ישלם שמענו עונש אזהרה מניין ת״ל לא תגנובו ע"מ למיקע פ' לצער • הבעלים‬
‫ולהדאיבן‪ ,‬ואח״כ ישיבהו לו עיי״ש וא״כ מה שכ' דמעשיס בכל יוס‪ ,‬ראוי ליזהר בזה עכ״ל‬
‫החתן סופר ז״ל‪ ,‬ועי' היעב בתנא דבי אלי' פ' כ״ח ולא עוד אלא משוס שכל הגונב מן העכו״ס‬
‫לסוף וכו' עיי״ש‪.‬‬
‫)אות י״ז( אפי' הגונב את שלו ]ג[ וכו' בחתן סופר הנ״ל אות ל״ב הביא בשם שער המשפע שכ'‬
‫וז״ל ובסמ״ק סי' רס״א כ' בשם רבינו יונה וכן אסור לגנוב את שלו מאחרי הגנב‬
‫שלא יראה כגנב והוא ש״ס בר״פ המניח בן בג בג אמר אל תכנס לחצר חבירך ליעול את שלך שלא‬
‫אף לכנס להצר חבירו כמש״כ תוספ' והג״א שם‪ ,‬ותמיהני‬ ‫פסידא‪jinij 1‬‬
‫מוהר ;ון•‬ ‫דאיכא‪tj^ 1‬׳‪; /‬‬
‫;ום ‪;/‬ויע;‬
‫ברשות וכו' אך במקום‬
‫לפ' לא הגנובו ולא‬ ‫מה שהשמיע הרמב״ס דין זה עכ״ל ]ועי' תורה משה לרבינו חתס״ו פ' קדושים ב‪5‬‬
‫תכחשו ביאור נפלא בזה[‪.‬‬
‫זהנה בברכות דף ה' ע״ב בעובדא דר״ה דלא יהיב שיבושא לאריסי' בתר גנבא גנוב ועעמא עעיס‬
‫עיי״ש בפירש״י‪ ,‬ואיתא בהו״מ סי' ל' סעיף א' באיזה פרעיס דקיי״ל דעביד אינש דינא לנפשי׳‬
‫ו ל שס בכסף הקדשים וז״ל ונראה שיש בזה חילוקים הרבה‪ ,‬כי כעין דקיי״ל עביד אינש דינא לנפשי'‬
‫כן הוא ג״כ אס הוא נועל דרך גגיבה‪ ,‬ולא שייך בזה משוס לא תגנוב ע״מ למיקע או לשלס כפל‬
‫ד' וה'‪ ,‬כי שם עכ״פ בעת נעילתו הוא נועל את מה שאינו שלו‪,‬משא״כ בזה שנועל בהיחר כיון שהוא‬
‫בדרך עביד אינש דינא לנפשי' שהי' מותר לו גס לחעוף בכעין גזילה‪ ,‬ומ״מ אינו גזל מצד שעושה‬
‫להציל את שלו‪ ,‬וכן הוא בזה שנועל בלי ידיעת בעל דינו וממילא לא הל בזה שם גניבה או גזילה‬
‫מעיקרא כלל‪ ,‬והא דגבי ר״ה דאסרו משוס בהר גנבא גנוב היינו מצד שלא הי' ידיעה וודאית עפ״י‬
‫ראיי' בעיניו שהאריס נעל את שלו‪ ,‬ועפ״י אוממא אין לדון כלל‪ ,‬כי אס ב״ד הגדול בדורן כבשו״ע‬
‫סי' ע״ו‪ ,‬ומכש״כ לגבי של עצמו אשר אין אדם רואה הובה לעצמו וחיש קל מהרה העיעות קרוב‬
‫בזה בדרכי אומדנות ויפול ה״ו למכשיל עצום ואין לסמוך עצמו להקל בכזה ע״י אוממא עכ״ל בקיצור‪.‬‬
‫והקצה״ח‬ ‫‪,‬‬
 ‫ספר ^רדיכמ‬ ‫פרק ה‬ ‫באר יהודא‬ ‫‪8ff‬‬

‫ןה‪2‬צד״ח הביא דבלי הווהר וזצ״ק ונר כש בע‪ ,‬זה שלי‪ ,‬ענף מצרה‪) :‬יח( השואל כלי שלא מדעת‬
‫לאקדמא ולמפקד בידי׳ פקדו^א ךכפש‪,‬׳ הבעלים ]י[ נק׳ גזלן‪ ,‬ע״מ‪) :‬יט( אין השואל רשאי‬
‫להשאיל ואם השאיל הרי זה נקרא גזלן ע״מ‪:‬‬ ‫כפקדונא דבר נש דיהיב פקדונא לאיתאחדא‬
‫אסיר‬ ‫הואיל ופקדונא איסמסר לגבי׳ ואי יסרב בי'‬
‫מזרעתקדישא הואולא מבגי מהימנוהא וכו׳ מבואר מזה באסור לעכב‬ ‫אבחרי' דלתו‬ ‫וודאי נבדוק‬
‫הריעב״א פ' הכותב דהיכא‬ ‫הפקדון שיש בידו בשביל ממון שמגיע לו מן המפקיד וכן הוא שיטת‬
‫מעלי' לכן כל בעל נפב ירחק מזה עכ״ל‬ ‫שבאליד הנפקד בתורת פקדוןצריך למיעבד השבה‬
‫ס״ק א׳ ובפתחי תשו׳ שס ס״ק א'‪ ,‬ובס׳ תסידיס‬ ‫עוד בקצה״ח סי׳ שמ״ס‬ ‫ועי׳‬
‫סי׳ ה׳ בזה‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫)אות י״ה( השואל כלי שלא מ מ « בעליס ]ד[ וכו׳ הנה בקהלת יעקב במענה לשון אות קנ״ז כ'‬
‫בשס כנה״ג וז״ל מה שנזכר בדברי הז״ל שואל שלא מדעה נקרא גזלן כמדומה לי‬
‫שמפורש בדבריהם שאמרו ״נקרא גזלן״ לאו גזלן ממש דקעבר על לאו דלא תגזול קאמר אלא הכוונה‬
‫דדין גזלן יש לו אבל לא עבר אלאו דלא לגנוב עכ״ד‪.‬‬
‫‪ :‬הכי‬ ‫לעקה מצוה ולא ללאו גמור רק‪ .‬דעכ״פ איסיר הורה יש מוכי‪^ i I‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ורבעו ז״ל דהשב זה‬
‫ככנה״ג‪] ,‬ועי׳ נמ״י פ׳ המפקיד דביש הנאה בעליס בהדי הנאת הביאל של״מ לא הוי גזלן‪,‬‬
‫ובתשו׳ תועפות ראם סי׳ למ״ד כ' לענין סוכה ברה״ר דשואל כלא מדעת שרי בגוי‪ ,‬ובנחל קדומים‬
‫פ׳ נצבים בפ׳ כי קרוב אליך בשם רבינו ירוחם דאפי׳ גנב וגזל סגי כשיהרהר שיחזיר ומשעה שהרהר‬
‫הוא צדיק גמורן‪.‬‬
‫]ובשרת רשב״א הלק ששי סי׳ ק׳ בהג״ה ושם כ׳ דשוחל שלח מדעת הוא רק לענין השבה להתחייב‬
‫באחריות אותו חפץ עד שהבא ליד בעלים עי׳ רשב״ס ב״ב דף פ״ה‪ ,‬אבל לענין עדות וכדומה‬
‫לא הוי דינו כגזלן ואפי׳ בגזלן ממש כיון שהסכים בדעתו להשיב נקרא צדיק אפי׳ כשעדיין הגזילה‬
‫כ״א בשאלה אף דהוי שלא מדעת‬ ‫בידו כמש״כ הב״י באה״ע סי׳ ל״ה‪,‬כש״כ מי שלא לקח מתחילה‬
‫בעלים מ"מ לא נגרע מלהיות נקרא צדיק וכשר לעדות ומיישב בזה דעת הש״ך יו״ד סי׳ קס״ט ס״ק‬
‫של״מ‪ ,‬אם אינו‬ ‫מ״ה מקושי׳ החרעק״א עיי״ש[ ולכאו׳ ישלעיין דמנלן באמת איסור תורה בשואל‬
‫בכלל לא תגזול או לא תגנוב‪ ,‬עי׳ תוספ׳ פסחים מ״ג דאי נוקשה אינו בלאו אף איסור תורה לית‬
‫בי׳ עי׳ ב״י וטו״ז או״ח סי׳ מ״ב‪ ,‬ועי׳ כ״מ פ״י מה׳ כלאיים וז״ל דכיון דלא אשכחן כמש״כ בתורה‬
‫בקרא‬ ‫ל״ל הכי עכ״ל וביאר דבריו בעפרא דערעא אות ע״ד דכיון דליכאשום ריבוי או משמעות‬
‫אחרינא ל״ל ול״ד לח״ש דילפינן מריבוי דכל אוכל חלב עיי״ש הרי דאף דשם יש משמעות מלשון אין‬
‫לוקין מ״מ המרינן דאין אסור אלא מדרבנן‪ ,‬ובחי׳ חתס״ו ר"פ לולב הגזול הקשה שם על סברת‬
‫הפנ״י במתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול דאטו שואל בחטיפה שלא ברצון בעלים לאו גזלן הוא ולאו‬
‫עובר עבירה הוא והא הוי גזלן גמור עיי״ב וכן הקבה הכפ״ת בם דף ל״א גבי סוכה שאילה עיי״ש^‬
‫ולדעת הכנה״ג דהוי רק איסור דרבנן ולדברי הג״ה שברשב״א הנ״ל‪ ,‬ולפי״מ שכתבו האחרונים דבאיסור‬
‫דרבנן ליכא מצוה הבאה בעבירה א״ש דמבו״ה יוצא בסוכה ולולב ולא הוי מצהב״ע‪ ,‬אבל מלשין‬
‫החתס״ו מוכח דהוי גזלן גמור‪ ,‬וכן מבואר מהמנחת חינוך מנוה סמ״ך במה שחולק על המחנה אפרים‬
‫דף צ״אכ׳ כללים בענין שואל‬ ‫במשאיל קטן דהוי גזלן גמור בלאו דלא תגנוב‪ ,‬ובחתן סופר ח״א‬
‫מדעת עיי״ש ועי' קצה״ה‬ ‫גזלן גמורלשואל שלא‬ ‫שלא מדעתדבכמה יש חילוק בין‬
‫רסי׳ שמ״ח‪.‬‬ ‫־‬
‫ובתןן הדברים כתבתי הזיון הנ״ל להגאון בעל מעשי למלך שליע״א ופוז״ל במש״כ במכתבו בענין‬
‫שואל של״מ דהוי גזלן אי הוי איסור דאו׳ מהיכא נשמע כן והעלה דהוי רק דרבנן‪ ,‬ומה׳׳ע‬
‫אמר שמואל מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול‪.‬‬
‫ול״נ דשפיר הוי דאו׳ כמו ח״ש‪ ,‬והוא ע״ד שכ׳ הה״מ דאיסור הגאה הוי כח״ש דיש ח״ש בכמות‬
‫וח״ש באיכות ה״נ הא בגזילה כ׳ רביגו דח״ש אסור מה״ת וזהו בכמות‪ ,‬אבל שואל שלא מדעת‬
‫הוי ח״ש באיכות ״והוא״ דהנה בכל הפץ יש שני קגיגיס קגין השיווי וקנין האיכות דכל חפץ חביד‬
‫על הבעלים כדאי׳ בב״מ רוצה אדם‪ ,‬בקב שלו‪ ,‬ובספרי מעשי למלך ח״ש פ״א מאי״מ שכבר נדפס‬
‫הבאתי מכמה דוכתין ראי׳ לזה‪ ,‬והנה כל שואל הא אמריגן דכל הנאה שלו אף דגקגה לשואל א ‪3‬ל‬
‫אין נקנה גוף החפץ רק לענין אוגסין כמש׳׳כ הריטב״א קידושין מ״ח‪ .,‬רק האיכות‪ ,‬דהיינו הנאת‬
‫החפץ להשואל‪ ,‬א״כ שואל של״מ נקנה לו ג״כ הנאת השימוש של החפץ וגעשה גזלן אגל לא הוי‬
‫אלא כה״ש שאסור מה״ת‪ ,‬ולכן אמר שמואל שפיר מתוך שיוצא בשאול‪ ,‬חזיגן היכא דכתיב לכס א עו‬
‫יוצא בשאול יען דנהי דנקנה לו הנאה החפץ אבל אינו קונה עצם החפץ לא מקרי לכם דרוצה אדם‬
‫בשלו וזה לא הקנה לו לכן לא הוי לכס‪ ,‬אבל ביו״ט שני דלא בעי לכס יוצא בשאול דהגאתו הוא שלן‬
‫לכן גמי יוצא בגזול דלא שייך לומר הא עכ״פ גזלן הוא דמה דשואל שלא מדעת נקרא גזלן היינו על‬
‫הנאתו של החפץ אבל עצם החפץ הא לא נקנה לו ע״י שאלה שלא מדעת ושפיר יוצא בו דלא דמי‬
‫לשאר גזילה שקונה גוף החפץ לאונסין עכ״פ עכ״ל‪ ,‬וכדבריו מצאתי גם במהר״מ שיק מצוה צ״ ‪2‬‬
‫אות ג' וז״ל לפימש״כ הרמב״ס פ״ו מה׳ מ״א דקרומין של חלב אסור משוס חצי שיעור‪ ,‬ומדבריו‬
‫למדנו דיש ח״ש בכמות ויש ח״ש באיכות‪ ,‬וי״ל דהה״ד בטיגון וצלי אף אי לא חשוב בישול ממש‬
‫מ״מ מקצת בישול מקרי והוי ח״ש באיכות עכ״ל‪ ,‬ומובן היטב ענין הנ״ל בשואל של״מ דהוו‬
‫באיכות^ וזהו גינין ענף מצוה שחשבו רביגו ז״ל כאן כיון שהוא מקצת גזילה הוי‬ ‫‘‬ ‫ח״ש‬
‫‪.‬‬ ‫כח׳־׳ש כנ״ל בס״ד‪.‬‬
‫אוה‬
‫מד ‪87‬‬ ‫באר יהרדא‬ ‫פרק ה‬ ‫ספר ד־ורדים‬
‫)כ( אסור לגנוב דעת הבריות ואפי' ]ד•[ דעת הגוים )אות כ׳( אסור לגטב דעת הבריות ו‪ 6‬פי' ]ה[‬
‫דעת גוי וכר רביגו ז״ל חשב‬ ‫ואפי׳ בדברים ולפי שגנב אבשלום ג׳ לבבות לב‬
‫אביו ולב ב״ד ולב כל ישראל נתקעו בו שלשה כאן איסור גניבת דעת כין איסורי תורה‪ ,‬ובמל״ת‬
‫שבטים שנא׳ ויקה ג׳ שבטים בכפו ויתקעם בלב מד״ס התליות בפה וקנה אות ל״ח חשב לי' בהדי‬
‫אבשלום וגונב דעת הבריות נקרא גנב שגא׳ ויגנוב ל״ת מד״ס‪ ,‬ובשו״ת מהרא״פ )הוא הג' מו״ה‬
‫אבשלום את לב אנשי ישראל‪ ,‬היה יודע שיש אהרן פריעד זצ״ל בעה״מ אומר לציון( בסי' כ״ב‬
‫בממכרו מום יודיעו ללוקח אין מפרכסין כלים ישנים נסתפק בדין גניבת דעת אם יש בו איסור דאו׳ או‬
‫כדי שיראו כחדשים אין נופחין את הקרביים ולא רק דרבנן וכ' שלא מצא בפוסקים מזה כלום‪,‬‬
‫שורין את הבשר במים לפי שמלבן והכחוש נראה ומסיק שם לדעתו שהוא דאו' כמו גזל‪ ,‬וגס‬
‫שמן אין מיכרין בשר נבילה בכלל שחוטה אע״פ בעכו״ס תלי׳ אי גזל עכו״ס דאו' או דרבנן‬
‫עיי״ש‪.‬‬ ‫שהנבלה אצלו כשחוטה‪ ,‬מותר לבור את הגריסין‬
‫ח״ל שערי תשו' לרי״ו אז״ל אסור לגנוב דעת‬ ‫העין‬ ‫אבל לא על פי המגורה שאינו אלא' כגונב את‬
‫הבריות ואפי' דעת נכרי‪ ,‬והחעא הזה חמור‬ ‫לאדם‬ ‫שידמה ללוקח שהכל הוא ברור לא ירבה‬
‫בתקרובת כשיודע שאינו מקבל‪ ,‬לא יסרב בו לאכול אצל חכמי ישראל יותר מגזל נכרי יען כי שפת‬
‫שקר אשמה רבה‪ ,‬ונתחייבנו על גדרי האמת כי‬ ‫כשיודע‬
‫הוא מיסודי הנפש וכו' )מובא גס בחק פ' וילך ליום ב'(‪.‬‬
‫ובויטב״א חולין דף צ״ד כ' בפירוש דגניבת דעת הן בישראל הן בעכו״ם הוא מה״ת מדכתיב• לא‬
‫תגנובו עיי׳׳ש‪ ,‬ומובא בשו׳׳ת יוסף דעת )להג' בעל שו״מ( סי׳ פ״ה שרק שמקשה על‬
‫הריעב״א קו׳ הרבה עד שהניח בצ״ע עיי״ש‪ ,‬הרבה חילוקי דינים בדין גניבת דעת בעכו״ס נחוצים‬
‫להלכה בדפח׳׳ח‪.‬‬
‫ח״ל הש״ך ז״ל בפועל צדק לא תגנוב שלא לגנוב נפש ובכללה דעת חבירו עכ״ל‪ ,‬ועי' קובן על‬
‫הרמב״ס פ״ב מה' דיעות דדווקא במידי דמכירה‪ ,‬אבל במתנה לכו״ע דרבנן‪ ,‬ועי׳ ב״ח חו״מ‬
‫סי' רכ״ח ס״ק ז‪/‬‬
‫ז דון פיקודיך במצות לא תגנוב בחלק המחשבה אות ב' כוז״ל ענף מצוה אפי' גניבת דעת אסור‪,‬‬
‫והחמירו חז״ל בגנ״ד אפי׳ לגוי‪ ,‬ובאות ג׳ מתק עעמו‪ ,‬מבואר דס״ל דלישראל הוא ענף מצוה‬
‫מה״ת ובספרו אגד״פ אות קס״ה כ' על דברי הזוהר )אביאנו להלן( וז״ל נשמע מזה כמה הלכ׳‬
‫גבורתא‪ .‬א( דאסור ליתן שלו' לרשע‪ ,‬ב'( דאי׳ נותן לו שלו' יאמר בלשון שמכוין להקב״ה ומותר ולא‬
‫מקרי רמאות‪ ,‬ג׳( אבל אס מתכוין לאיש אחר או לדבר אחר והרשע סובר דנותן לו שלו' מהרי‬
‫רמאות ואסור‪ ,‬ופי' שס לשון הזוה״ק במש״כ דהא כל מאן דסליק לי׳ לקוב״ה וכו' דר״ל שכן רחוי‬
‫לכל אדם לסלק דבריו לקוב״ה בעת דברו עם בני אדס כענין היחודיס שמייחדים הצדיקים בדיבורם‬
‫בעת דברם עם ב׳׳א עכ״ל‪.‬‬
‫וספורנו פ׳ בהר בפ׳ ולא תונו איש וכו׳ כ׳ וז״ל אפי׳ בדברים‪ ,‬וגניבת דעת ועצות רעות אפי׳‬
‫בלא שום דררא דממונא עכ״ל מוכח ג״כ דס״ל שהוא מה״ת בכלל לאו דלא תונו ועי׳ ראש‬
‫יוסף חולין דף ק״ז ברש״י ד״ה האכילו בשר וכו' ועי' מג״א או״ח סי׳ קנ״ו אם מותר לצורך מצוה‬
‫ובש״ך הו״מ פי' רצ״ב‪ ,‬ותוספ׳ ב״ב דף ח' ע״א ד״ה יתיב מוכח דאסור אפי' בעכו״ם ואפי'‬
‫למצוה‪ ,‬ומצאתי גס בברכת משה על מס׳ חולין )להג' בעל וידבר משה ז״ל מבאנהאד( דף צ״ד‬
‫הנ״ל שעמד ג״כ על פרע זה באורך ואת אשר חלק לי אני שבשמים ית״ש בבינה‪ ,‬אענה גס אני‪.‬‬
‫נ״ל בס״ד לכאו׳ ראיי׳ דהוי רק דרבנן משבועות דף ל״ה כל מלכא האמור בדניאל הוא חול חון‬
‫ממלך מלכי׳ עיי״ש ברש״י שפי' דוודאי לא לנ״נ אמר מלך מלכי'‪ ,‬ועי' מהרש״א בחא״ג שם‪,‬‬
‫והוכיח מזה בחי׳ התס״ו על מס' גיעין דף ס״ב ע״א דגניבס דעת מותר משום איבה או דרכי שלו'‪,‬‬
‫דאל״כ איך אמר לנ״נ מלך מלכי' וכוונתו הי' להקב״ה אע״כ דמשוס דרכי שלו׳ מותר‪ ,‬ותמה מזה‬
‫על התוספ׳ שם עיי״ב והנה שס בגיעין מבואר בהדי' דמשוס דרכי שלו׳ לא התירו רק איסור דרבנן‪,‬‬
‫ואי נימא דגנ״ד הוא איסור תורה‪ ,‬א״כ תיהדר קו' החתס״ו איך אמר דניאל מלך מלכי' לנ״נ הא‬
‫הוי גנ״ד ולא מהני דרכי שלו' לאיסור דאו׳ אע״כ יהי' ראיי׳ מזה דעיקר גניבת דעת הוא רק איסור‬
‫דרבנן מפו״ה אמר דניאל כן לנ״נ משוס דרכי שלו' כתי' החתס״ו הנ״ל‪.‬‬
‫דהא לב״נ חייבא אסור‬ ‫אולם בזוה״ק פ׳ וארא כ' בפסוק ואמרתם כה לחיוז״ל מכאן אוליפנא‬
‫לאקדמא לי' שלו'‪,‬ואי איצערך יקדיס לי' כדוד דבריך לקוב״ה ואיתחזי דבגיני' קאמר‪ ,‬ואי‬
‫תימא רמאות הוא לאו‪ ,‬דהא כל מאן דסליק לי' לקוב״ה ואיתחזי' דבגיני' קאמר לאו רמאות הוא‬
‫וכו' )ועל זה כ׳ באגד״פ הנ״ל דבריו הנ״ל( הרי מבואר דאם כוונתו לקוב״ה לאו גניבת דעת הוא‪ ,‬א״כ אין‬
‫התחלה לקו' החתס״ו מדניאל דכיון דכוונת דניאל הי' להקב״ה לאו גנ״ד הוא כלל‪ ,‬משא״כ רב כהנא‬
‫דכוונתו הי׳ לרבו הוי שפיר גנ״ד ושפיר הקשו התוספ' בגיעין‪ ,‬וממילא אין ראייתי הנ״ל■ ראיי' דגנ״ד‬
‫הוי דרבנן דבדניאל לא חשיב כלל גנ״ד כנ״ל‪.‬‬
‫קשי'‬ ‫אן השתא דאתינן להכי אדרבא יש ראיי׳ מקו' התוספ' גופא‪ ,‬דס״ל שהוא דאו'‪ ,‬דהא גופא‬
‫מה הקשו התוספ׳ דלמא משוס דרכי שלו' התירו גנ״ד כסברת חתס״ו באמת אלא ע״כ משוס‬
‫דס״ל לתוספ' דגנ״ד אסור מה״ת‪ ,‬ורב כהנא ס״ל בב״מ דף קי״א גזל עכו״ס אסור מה״ת א״כ גם‬
‫שלו׳‬ ‫התוספ׳ דלגבי דאו'לא מהני דרכי‬ ‫גנ״ד אסור מה״ת כמו שהבאתי לעיל‪ ,‬ושפיר הקשו‬
‫כנ״ל‪] ,‬ועי' ס' חסידים סי' תרס״א[‪.‬‬
‫והנה העו״ז ביו״ד סי' ק״כ ס״ק י״א הביא דברי תוספ׳ גימין הנ״ל וכ' לחלק דלהוציא דבר שקר‬
‫כדי שיחזיק לו הגוי כיובה הוי כמו גניבה מכיסו עיי״ש‪ ,‬ומוכח דכהא״ג הוי דאו׳ כיון דמדמה‬
‫לגניבה‬
 ‫ספר ח ר די ם‬ ‫ה‬ ‫פרק‬ ‫באר יהודא‬ ‫‪88‬‬

‫לגניבה מכיסו‪ ,‬וגם מדכרי הב״ח שם מוכח כן כשיודע שאינו אוכל והן כל כיוצא בזה‪ ,‬ע״מ ;‬
‫של ביושוב העו״ר דהנועם משום גניבת דעת ו ל )כא( וכי תמכרו ממכר לעמיתך ]ו! או קנה מיד‬
‫דדווקא משום ס״ס דהיינו ספק שמא משכנתא עמיתך אל תונו איש את אחיו זו אונאת ממון וגר‬
‫כזביני ושמא דעתי' לשקועי' מותר עיי״ש‪ ,‬ואי בכלל עמיתך הוא‪ ,‬מתרי״ג ‪> :‬כב( והוסיף בגר‬
‫גנ״ד הוא דרבנן בחד ספק סגי כמש״ל הב״י שנתגייר לאו שנא׳ לא תלחצנו זו אונאת ממון‪,‬‬
‫והב״ח בעצמו דבעיקר הבעי' כיון דעבילת כלים מתרי״ג ‪) :‬כג( כתיב גבי אבידה לא תוכל להתעלם‬
‫דרבנן סמכינן להקל‪ ,‬א״כ הה״ד לענין איסור הוזהרנו בזה שלא להתרשל בהצלת ממון חבירו‬
‫גנ״ד סגי בחד ספק אע״כ דהוי דאו׳ משו״ה בין מטלטלי בין קרקע כמו שאמרו ז״ל כן תעשה‬
‫לכל אבידת אחיך לרבות אבידת קרקעות כגון אם‬ ‫הוצרך לס״ס כנלענ״ד‪.‬‬
‫ובישועת יעקב ביו״ד סי' קמ״ח כ' ליישב קו' היו מים שוטפים ובאין שם חייב לגדור בפניהם‪,‬‬
‫העו״ז ס״ק ו' שם‪ ,‬וז״ל דהני אמוראי מתרי״ג ‪) :‬כח מק״ו אנו למדין מזה שהוזהרנו להשתדל‬
‫שהי׳ מקדימין שלו׳ לא משוס עעס זה כי היכא בהצלו־ת חברינו עצמם ולשית עצות לעזרתם בעת‬
‫דלא יצערכו לכפול בשלומו דעעם זה לא נאמר צרתם וטוב ונכון מאוד להיות בכל עיר ועיר‬
‫בש״ס דהמשיב צריך לכפול‪ ,‬אמנם בש״ס קאמר מתנדבים בעם מהמשכילים להיות נכונים ומזומנים‬
‫לכל דבר הצלה בהיות איש או אשה מישראל‬ ‫שם דיוכל לומר שלמא למר והי׳ כוונתו לרבו‪,‬‬
‫והעכו״ס חושב שאמר לו שלו׳ והוא מתכויןלדבר שרוים בצער רבינו יונה‪ ,‬ע״מ ‪) :‬כה( שלא להלוות‬
‫אחר‪ ,‬ואמנם הני אמוראי סבר כיון דהעכו״ם ישראל ברבית דכתיב את כספך לא תתן לו בנשך‪,‬‬
‫שואל בשלומו והוא משיב שלו' נראה בהדי׳ דמשיב מתרי״ג ‪) :‬כו( וכן הלוה מוזהר שלא ללות ברבית‬
‫שלו׳ למי שישאלו אותו והוי כמו מברר להדי׳ דכתיב לא תשיך לאחיך קרי ביה לא תנשך‪,‬מתרי״״ג ‪:‬‬
‫דדורש בשלו׳ העכו״ס והיינו רבותא דר׳ יוחנן )כז( שכיר יום גובה כל הלילה עברה הלילה ולא‬
‫פרעו עובר משום לא תלין פעולת שכיר אתך עד‬ ‫ב״ז דאף שא״א להשמע לדרוש בשלו׳ העכו״ס הי׳‬
‫בקר‪ ,‬מתרי״ג ‪) :‬כה( שכיר לילה גובה כל היום‬ ‫מקדים לו עכ״ל‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫ולפי״ז אין זה ענין לגנ״ד כלל‪ ,‬והוי כההוא עבר היום ולא פרעו עובר משום ביומו חתן שכרו‬
‫דחולין צ״ד ע״ב בעובדא דרבא ור' ספרא ומשום ולא תבא עליו השמש ושכיר שעות ביום‬
‫דאמרינן אינהו קא מעעי נפשיי' והה״ד הכא‪ ,‬גובה כל היום שכיר שעות בלילה גובה כל הלילה‪,‬‬
‫וי״ל דזהו באמת הצ״ע של התוספ׳ אי כהר״ן ממנין תרי״ג ‪) :‬כט( כשאדם רואה בהמת חבירו‬
‫דאסור לכפול‪ ,‬אי כהישועות יעקב כנ״ל‪] ,‬ועי' רובצת תחת משאה חייב לעזור את חבירו ואם לא‬
‫בס׳ נפש עובה מח״ז זצ״ל בפ' תולדות בפסוק עזרו עובר בלא תעשה שנאמר לא תראה חמור‬
‫אורריך ארור ומברכך ברוך מש״כ בקו׳ עו״ז אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת‪ ,‬מתרי״ג‪:‬‬
‫בענין נתינת שלו' לעכו״ם עיי״ש[ ועי' שו״ת שמן )ל( מקל וחומר אנו למדין כשאדם רובץ תחת משאו‬
‫דעבר חברו בלאו אם לא עזרו‪ ,‬רמב״ם סמ״ג‬ ‫ראש סי' ס״ד‪.‬‬
‫)אות כ״א( וכי תמכרו ממכר לעמיתך ]ו[ וכו' רשב״ץ‪ ,‬ע״מ ‪) :‬לא( שלא יקח שכיר יותר מאכילתו‬
‫בתו״כ דרשו חז״ל להקדים לישראל שנאמר ואל כליך לא תתן‪ ,‬מתרי״ג ‪) :‬לב( שלא‬
‫עי׳ רש״י בחומש‪ ,‬ובתשו׳ רמ״א סי' יו״ד פסק יקצור הפועל בדבר שדרכו לקצור ולא יבצור בדבר‬
‫שדרכו לבצור רק לצורך אכילתו שנא' וקטפת‬ ‫הלכה למעשה דאסיר לקנות מגוי אפי' מוזיל‬
‫יותר מישראל ואפי׳ בערחא עפי מישראל‪ ,‬וכן מלילות בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך‪,‬‬
‫מבואר ׳ בשו״ת מהר״מ שיק חו״מ סי׳ ל״א בביאור מתרי״ג‪) :‬לג( שלא לחסום בהמה בשעה שעושה‬
‫דאפי' עריחא לי' מלתא יותר לקנות אצל ישראל מלאכה בדבר שאוכלה ממנו ונהנית שנא׳ לא תחסום‬
‫מאצל נכרי כיון דעל ידו הנאה לישראל צריך שור בדישו‪ ,‬מתרי״ג‪) :‬לד( שלא למשכן את הלוה‬
‫להקדימו‪ ,‬אולם בקונה תגר מתגר או תגר מבעה״ב בידו אלא במצות ב״ד שנא׳ לא תבא אל ביתו‬
‫להשתכר הוכיח שם באורך כיון דאצלינו חשוב לעבוט עבוטו‪ ,‬מתרי״ג‪) :‬לה( ואין בית דין נותנין‬
‫הכל בכדקחייו‪ ,‬ומכש״כ אס הוא באמת כדי חיי׳ רשות למלוה ליכנס לביתו של לוה ולא לחטוף ממנו‬
‫ולצרכו א״צ להקדים ליקה מישראל ביוקר ולוותר בזרוע אפי' בשוק דקאי בלאו דכתיב לא תבא אל‬
‫מקלו‪ .‬עיי״ש‪ ,,‬ויסודו של תשו׳ רמ״א היא מהא ביתו לעבוט עבוטו בחוץ כו׳ והוי כאלו כתיב‬
‫דפסחים דמסיק‪ ,‬אליבא דר״מ אתי קרא לאקדומי לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו ולא תבא‬
‫נתינה דגר למכירה דנכרי והדר פריך לר״י ומשני לעבוט עבוטו בחוץ תעמוד כו׳ דמקרא נדרש לפניו‬
‫כיון דגר אתה מציווה להחיותו וגוי אי אתה ולאחריו‪ ,‬ענף מצוד‪) : .‬לס אפילו שליח ב״ד אינו‬
‫מציווה להחיותו להקדים לא צריך קרא‪ ,‬וא״כ כיון רשאי ליכנס לביתו למשכנו בזרוע שנא׳ לא תבא‬
‫דקיי״ל דר״מ ור״י הלכה כר״י א״כ ממילא מוכח כו׳ בחוץ תעמוד והאיש דתיבת והאיש נדרש לפניו‬
‫דקרא דאי קנה מיירי כשמוביל הגוי בדמים דאל״כ ולאחריו והוי כאלו כתיב ‪:‬־חוץ תעמוד אתה והאיש‬
‫זה שליה ב״ד אלא והאיש אשר אתה נושה בו‬ ‫‪ .‬ל״ל קרא לאקדומי‪.‬‬
‫ובמשפט שלו' לחו״מ סי׳ קפ״ע שבשו״ת תועפות שהוא בעל הבית יוציא אליך ארת העבוט החוצה‬
‫ראם דהה דברי רמ״א מתוספ׳ ע״ז אבל אם היה חוץ מביתו יכול שליח ב״ד לחטוף‬
‫י״ע דמבואר דדווקא נבילה לגר דלא שווה לישראל ממנו משכון בזרוע ברשות ב״ד וכל זה דרך‬
‫רק דבר מועע ולגבי הגר שווה הרבה לכן מצוה משכון אבל דרך גביה יורדין ב״ד לנכסיו ומגבין‬
‫למלוה ‪) :‬לז( ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו‬ ‫לאקדומי‬ ‫‪.‬‬
‫פירשו בספרי לא תש‪:‬ב ועבוטו אצלך אלא תחזירנו לו ומיירי בכסות לילה דלא בא הכתוב לומר שלא‬
‫ישתמש בעבוט חבירו דזה בכלל לא תגנבו הוא וכתב רמב״ם הממשכן את חבירו בב״ד או שממשכנו‬
‫בידו בזרוע או מדעת הלוה אם איש עני הוא ומשכנו דבר שהוא צריך לו מצוה להחזיר לו בעוז‬
‫שהוא‬
‫מה ‪18‬‬ ‫פאר יהודא‬ ‫פרק ח‬ ‫ספר ח ר די ם‬
‫שהוא צריך לו עבר ולא השיב לו כלי היום ביום לאקדומי לגל‪ ,‬וגס כשפל המשפפ לסי׳ ‪ 5 :‬״ז הפיל‬
‫או כלי הלילה בלילה עובר בלא תעשה שנאמר בהא ‪ .‬דהשמיפו הסושו״פ• דין הקדמת הלוואה‬
‫לא תשכב בעבוטו‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪) :‬לח( אלמנה לישראל בחינם מלעכו״ס ‪.‬בריבית‪ ,‬והביא ' ג״כ‬
‫אפילו היא עשירה אין לוקחין ממנה משכון לא מתוספ' פ״ז הכ״ל‪ ,‬ובאשל אברהס‪ .‬תמה פ״ד‬
‫בשעת הלואה ולא ע״פ ב״ד שנא׳ ולא תחבול בגד תוספות פ״ז מב״מ פ״ב פמי ונצלי וכו' והפלה‬
‫אלמנה ואם חבל מחזירין ממנו בעל כרחו דבהלוואה איכא מ״פ להלוות לכן להלוואת פכו״ם‪,‬‬
‫ואם תודה תשלם ואם תכפור תשבע אבד המשכן וגס לשישת הלמב״ם דס״ל דאיכא‪ .‬מ״פ לנכרי‬
‫פפי‪ ,‬ומ״מ‬ ‫אלים‬ ‫או נשרף קודם שהחזירו לה לוקה‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪ :‬תשיך מ״מ הך פשה‬
‫)לט( וכן המלוה את חבירו בין שהלוהו על המשכון סייס ב‪ 5‬״ פ במה שלא נהגו שוס קדימה 'במכירה‬
‫בין משכנו אחר הלואה אפי׳ ע״פ ב״ד לא יחבול לישראל גס אס הפכו״ס מוסיף לק קצת פיי״ש‪,‬‬
‫כלים שעושין בהם אוכל נפש שנא׳ לא יחבול והוא רל הפיר משו״פ סי' קפ״ה ספיף מ״א דאינו‬
‫רחיים ורכב‪ ,‬מתרייג ‪> :‬מ( וחייב על הרחיים בפני חייב למכור לישראל בפחות אפי' היכא שיגיפ‬
‫היזק לשכינו פיי״ש וא״כ הה״ד דמותר לקנות‬ ‫עצמה ועל הרכב בפ״ע ואע״ם שאיו‬
‫בזול מגוי והניח בצ״פ‪■ .‬‬ ‫ולכך‬ ‫יחדיו‬
‫‪........‬‬ ‫נעשית אלא בחבור שניהם‬ ‫הטחינה‬
‫‪...............‬‬ ‫‪.‬‬
‫נמנין שני לאוין ממנין תרי״ג כדכתב סמ״ג ובכלל ןעי׳ דברי דוד)לרבינו הפו״ז( ‪ 5‬פ' משפפיס בפ׳‬
‫אס כסף תלוה את פמי את הפני פמך‬ ‫רחיים ורכב כל כלי אוכל נפש כגון כלי הלישה‬
‫או הבישול או סכין של שחיטה וכיוצא בהם ואם מה שכ'‪ ,‬ליישב קושי' הרא״מ פל סוגי' דב״מ‬
‫חבל מחזירין ממנו בעל כרחו ואם אבד או נשרף פ״ב מסוגי' דפסחים הנ״ל פיי״ש בפניס היפב‪,‬‬
‫קודם שיחזיר לוקה על כל כלי וכלי רמב״ם פ״ג ומי' שו״ת חתס״ו חו״מ סי' פ״פ וקל״ד בזה‪,‬‬
‫דהלכות מלוה ולוה והראב״ד השיגו דלא מקרי חובל ובמהר״מ שי״ק מצוה ס״ו אות ב'‪ ,‬ובקונפרס‬
‫הב?לוה על המשכון ובין באלמנה ובין בכלים שעושין פן שתול הנספח לשו״ת הרשב״א חלק ששי‬
‫באות יו״ד‪, .‬‬ ‫בהן אוכל נפש אין אסור למשכן אותו אלא דווקא‬
‫שלא בשעת הלואה‪ ,‬מתרי״ג ‪) :‬מא מב( לא יחבול )אות מ״א( לא יחבול רחיים ]ז[ וכו' ז״ל בפלי‬
‫תוסס' פ' בראשית בפ' והוא‬ ‫רחיים ]ז[ ורכב כי נפש הוא חובל תרגום ירושלמי‬
‫ימשול בך‪ ,‬אמרינן בב״ר יכול ממשלה מכל צד‬ ‫למשה‬ ‫לא תהון אסיר חתנין וכלתין וזו קבלה‬
‫מסיני וזה טעם סמיכות הפסוק לדלעיל מניה דכתיב ת״ל לא יחבול רחייס ורכב ופי' רבינו יצחק‬
‫כי יקח איש אשה חדשה ושמח את אשתו אשר יכול ממשלה מכל צד שיהא לו רשות למשכנה‬
‫לקח דהיינו מצות עונה כדכתיבנא לעיל וסמך לו ת״ל לא יחבול רחייס ורכב ואשה נקראת רחיים‬
‫לא יחבול רחיים ורכב זו אזהרה שלא ימנע אחר כדכתיב ויהי פוחן‪.‬כדדריש בסופה‪ ,‬וכתיב תפחן‬
‫ע נתן לא יקשור הרחיים שהוא רמז לאשה ולא לאחר אשתו‪ ,‬ובירושלמי ‪ ,‬תרגס ‪ ,‬פסוק זה לא‬
‫הרככ שהוא רמז לאיש ואשכחן לשון טחינה באשה תתמשכנון רחיים ורכבא ארי צרכא נפשתא אינון‪,‬‬
‫שנא׳ תטחן לאחר אשתו ועון פלילי הוא זה והרשע ולא תאסור כליין וחתנון ארוס כל דפביד אלין‬
‫העושה זה אין לו כפרה עולמית ואין לו חלק כמה דכפר בפלמא דאתי‪ ,‬ופי' לא תאסור כליין‬
‫לעוה׳ב כדמסיים בפסוק זה התרגום ירושלמי‪ /‬וחתנין שאם אירס אשה לא יניחנה לישב פגונה‬
‫באירוסין זמן מרובה פכ״ל בפ״ת‪.‬‬ ‫של ר׳‪ ,‬זכריה‬ ‫‪...........‬בנו‬
‫‪“.........‬‬ ‫החכם ר׳ עובדיה‬
‫ושמעתי מפי‪^ .......‬‬‫‪.. ....‬‬
‫)אות מ״ד( שלא למחוק ]ח[ וכו' דפת הש״ך‬ ‫ונכרת‬ ‫א'‬ ‫יהודי‬ ‫שקשר‬ ‫אחד‬ ‫באדם‬ ‫שמעשה היה‬
‫יו״ד סי' רפ״ו דבשם שנכתב‬ ‫בתוך שנתו ולא היה אדם יודע רק הרשע הגיד‬
‫בשעת מיתתו אני קשרתי את פלוני החתן והנה לפני בקדושה אפי' לגוד ולגנוז לצורך תיקון אסור‪ ,‬וכ'‬
‫מלאך המות וחרבו שלופה בידו אומר לי שהעון בשו״ת הרד״ס חאו״ח סי' ב' קודס׳דין ד' ד מוגרפ‬
‫הזה גרם מיתתי וגם אין לי חלק לעוה״ב ומיד פרחה כהש״ך מדכ' הרמב״ם רפ״ו מה' יסודי התורה‬
‫נשמתו‪ ,‬ע״מ ‪) :‬מג! לא תסיג גבול רעך להרחיב דהמוחק אות אחת מהשם לוקה‪ ,‬וסיים בהלכה ה'‬
‫והמשנה דהכינויין כגון רחום וחנון ה״ז כשאר כתבי‬ ‫וליכנס בתחום חבירך אפי׳ אצבע‬
‫‪...............‬‬ ‫תחומך “‬
‫קודש ומותר למוחקן והוא מגמ'‪ ,‬וקשה ממש״ב‬ ‫כאן‬ ‫עד‬ ‫ואומר‬ ‫חבירו‬ ‫בקרקע‬ ‫וקובעו‬ ‫הגבול‬ ‫סימן‬
‫הרמב״ס שם בהלכה ח' דגס שאר כתבי קודש‬ ‫תגזול‬ ‫דלא‬ ‫לאו‬ ‫על‬ ‫עבר‬ ‫עשה‬ ‫בחזקה‬ ‫אם‬ ‫שלי‬ ‫תחום‬
‫ואם בסתר עבר על לא תגנוב ותוס׳ לאו בארץ אסור לאבדן‪ ,‬ובפ״כ לומר דמה שמחלק הרמב״ס‬
‫ישראל לא תסיג גבול דסיפיה אשר גבלו ראשונים בין כיטיין לשמות מיירי כשמוחק לתקן שאר הס״ת‬
‫בנחלתך‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪) :‬מד( שלא למחוק ]ח[ את ‪.‬ומש״כ בהלכה ח' דשאר כתבי קודש אסור לאבדן‬
‫ה׳ שנא׳ ואבדת את שמם לא תעשו כן לה׳ אלהיכם‪ ,‬מיירי שלא לצורך תיקון הס״ת‪ ,‬ובספרו■ אמרי‬
‫דוד פל שו״פ או״ח בסי' מ״ב במג״א ס״ק ג'‬ ‫ממנין‬
‫כ' וז״ל וצ״פ פל השמפת השו״פ הא דאסור למחוק כתבי קודש‪ ,‬אך הוא נלמד בק״ו ממש״ש‬
‫בשו״פ או״ח רסי' קנ״ג ספיף ב' דאסור לסתור דבר מבית הכנסת בחינם קו״ח דאסור לאבד כתבי‬
‫קודש שקדושתם חמורה מקדושת ביהכ״נ כמ״ש בגמ' ופושו״פ רסי' קנ״ג ס״בפכ״ל‪.‬‬
‫וגומא פי' שבת ק״כ ורמב״ס הנ״ל ה' ו'‪ ,‬ופי' מאירי ושלפי גיבורים שם דדווקא לדבר מצוה‪ ,‬וכ״כ‬
‫הנוב״י מה״ת או״ח סי' י״ז מדפת פצמו‪ ,‬ומנחת חינוך מצוה תל״ז פיי״ש באורך‪.‬‬
‫‪ 1‬הנה בסנהדרין דף קי״ג פ״א מתכיתין דלא כר״א דתני' ר״א אומר כל פיר וכו' והקשה בתורת‬
‫חיים דלמה לא נימא דאתי פשה דושרפת ודוחה ל״ת דלא תעשון כן לד״א והניח בצ״ט‪ ,‬והבית‬
‫מאיר שם מיישב וז״ל והפיקר דשריפת כתבי קודש בשמות הקדושים כמו מזוזה לא ’ איסור לאו דלא‬
‫תפשון כן לחוד אית בי' אלא אף איסור פשה נמי‪ ,‬דהיינו את ד״א תירא‪ ,‬דפשה גמור הוא‪ ,‬כמן‬
‫שמנה הרמב״ס וסמ״ג במנין המצות‪ ,‬וכמו דמוציאין מפסוק זה שלא להוציא שס שמים לכפלה‪,‬‬
‫ומכש״כ‬
 ‫ספד דררד״בם‬ ‫פרק ה‬ ‫באר יהודא‬ ‫‪90‬‬
‫ממגין תרי״ג ‪) :‬מה! שלא להשתית עץ מאכל שנזז׳‬ ‫ומכש״כ יוחר דקאי כמי על שריפה שמוה הקודש‬
‫לא תשחית את עצה ובכלל לאו זה שיחוס אדס‬ ‫והוי לאו ועשה ואין עשה דוחה לאו ועשה וז״ב‬
‫על ממונו ולא יפזר לריק אפי׳ ]ט! שוה פרוטה‪,‬‬ ‫לעכ״ד^ עכ״ל^ מכואר דאף עשה דאה ד״א הירא‬
‫ממנין רתרי״ג; )מס שלא לבשל בשר בחלב אפי׳‬ ‫כמי איה כי' נהדי לאו דלא העשון כן‪] ,‬ועי'‬
‫אינו רוצה לאוכלו אלא להאכילו לנכרים או לדבר אחר‬ ‫מכחת חיכוך מצוה הס״ד כסוף דבריו שם‪ ,‬וכקומן‬
‫שנא׳ לא תבשל גדי בחלב אמו ויתור הלאוין‬ ‫מכחה מ‪5‬וה ס״ע[‪,‬‬
‫שנכפלו בתורה בזה לאסור אכילה והנאה כדכתבינן‬ ‫אולס כשו״ה דברי חיים ח״א חיו״ד סי' כ״ו כ'‬
‫לעיל‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪) :‬מס שלא להטיל מום בבכור‬ ‫וזל״ק גס מה שהקשה מעכ״ת דליהי עשה‬
‫תם שנא׳ כל מום לא יהיה בו למדו מפי הקבלה‬ ‫דכל שללה ולדחי ל״ה דלא העשון כן‪ ,‬אהמה מאד‬
‫לא יהיה בו‪ ,‬מתרי״ג ‪) :‬מח( כתב ספר החינוך אמרו‬ ‫הלא לגבי מזוזה דהוא שלל שמיס ליכא עשה כלל‬
‫במס׳‬ ‫ממילא כיצול שאר העיר לר״א‪ ,‬וכי בשביל שיעשה‬
‫מצוה בשריפה עיה״כ יעבור בשאע כפש על איסור ל״ה דע״י עבירה לא יקויס מציה‪ ,‬ובכהא״ג‬
‫לעבור על לאו בדבר כפרד לקייס מ״ע אחרת בדבר אחר זה לא ניתן להאמר כלל עכ״ל וביאר שה‬
‫עוד כוונת רש״י^שמתק קו׳ זו עיי״ש‪ ,‬מ״מ דברי הבית מאיר הנ״ל דבמחיקה שם יש ג״כ עשה‬
‫כיהן להאמר אף בלי הכרח מקושי' הנ״ל רק מסברא מצד עצמו‪ ,‬ובס' סנהדרי קענה על מס׳ סנהדרין‬
‫דף ע״ו ע״ב האריך בעכין מחיקת השס ובדף ע״א ע״א שם כ' וז״ל ואולי י״ל דהמוחק את השס‬
‫עובר כמי על עשה דואהבת את ד״א‪ .‬דפשיעא דאין זה אהבת השם כשמוחק השם הנכבד והנורא‬
‫הנכתב בקדושה וכו׳ עיי״ש‪.‬‬
‫ולי נראה ראיי' מירושלמי ברכות דף ע' וז״ל ר' לוי אמר מפני שעשרת הדברות כלולין בהן אנכי‬
‫ד״א‪ ,‬שמע ישראל ד״א‪ ,‬לא יהי' לך אלהים אחרים על פני‪ ,‬ד' אחד‪ ,‬לא תשא את שס ד״א ל שו‪/‬‬
‫ואהבת את ד״א‪ ,‬מאן דרחים מלכא לא משתבע בשמי' ומשקר וכו' עיי״ש‪ ,‬והאי עעמא גופא איתא‬
‫במכש״כ גבי מחיקה דוודאי משקר בשמי' כשמוחקו ועובר על ואהבת את ד״א‪ ,‬ואת ד״א ת י ר ‪/‬‬
‫מבואר כהנ״ל ]ואולי גס על לא תשא עובר בזה‪ ,‬כפי״מ שכ׳ המנ״ח בקומן המנחה הנ״ל דמה לי‬
‫שמדבר בפיו‪ ,‬או עושה בגופו של שס הקדוש וכו' עיי״ב א״כ גם לא השא י״ל דעובר לפי״ד הירושלמי‬
‫במחיקת השם וצ״ע[ עכ״פ הראיי' ברורה כנ״ל‪.‬‬
‫)אות מ״ה( שלא להשחית עץ מאכל וכו' ולא יפזר לריק אפי' ]ע[ שו״פ‪ .‬דעת הרמב״ס פ״ו מה'‬
‫מלכים ששאר השחתת שאינן קציצה עץ מאכל הוא רק מדבריהם באיסור בל‬
‫תשחית וגם החינוך מצוה תקכ״ע כ' כרמב״ם ועי' מנחת חינוך אי בשאר דברים מדאו׳ רק דאיןלוקין^‬
‫או דשאר דברים מדרבנן‪ ,‬ולא הראה מקור לזה‪ ,‬וגם הכ״מ לא הראה מקור לזה‪ ,‬ומצאתי בשו״ת‬
‫•שו״מ מהד' רביעא ח״א סי' כ״ח ד״ה והנה הרמב״ס וכו' כ' דמקורו ממכות דף כ״ב ולחשוב נמי‬
‫הקוצץ וכו' וכו' והרי שם לא הי' במצור ואפ״ה לוקה‪ ,‬ומזה מוכח דרק באילן שייך בל תשחית‪ ,‬דאי‬
‫גס בשאר דברים יש לאו דבל תשחית קשה דלמה פריך ולחשוב הקוצץ אילנות עובות ולא פריך סתם‬
‫ולחשוב המשבר כלים וע״כ דשם צריך לחשוב מה שחייב מלקות מה״ת ולזה צריך שיהי' אילנות דווקא‬
‫עיי״ש באריכות גדול‪ ,‬וגס בשו״ת שמן ראש חיו״ד סי' צ״ז חתר להביא מקור לדעת הרמב״ס עיי״ש^‬
‫]ועי' מג״א סי' תקנ״א ס״ק י״ג‪ ,‬ובשו״ת יהודא יעלה חיו״ד סי' קס״ד באריכות בענין בל תשחיה^‬
‫וגס אי בהפקר יש דין בל תשחית ובתוסם׳ מוע״ק דף כ״ו ע״ב ד״ה אמר ר"נ דמשוס כבוד אביו‬
‫ליכא בל השחית‪ ,‬ובתוספ' קידושין דף ל״ב ע״א ד״ה ר״י אומר בסוה״ד מוכח דס״ל דב״ת גס בשאר‬
‫דברים הוא דאו'‪ ,‬ועי' חיי אדם כללי״א ס' ל״ב אס קשה בעיניו הערחה להתירן וכו׳ ובתוספת חיים‬
‫שם מש״כ עליו‪ ,‬ובאגרא דפרקא אות רפ״ב מה שלמד מהמדרש בזה‪ ,‬ועי׳ היעב בפמ״ג יו״ד סי'‬
‫חי' ס״ק ז' ובערך ש״י שם ובתבו״ש שם ס״ק ב'[‪.‬‬
‫ח‪ 1‬גה רש״י מנחות דף פ״א ע״א כ׳ דהמעס דאין מביאין קדשים לבית הפסול היא משוס בל תשחיתי‬
‫וכ' עליו בשו״ת שמן רוקח ח״ג חיו״ד סי' כ״א דעעם בל השהית הוא רק מדרבנן דלא מסתבר‬
‫דהני מימרות שבגמ' ]אביאם להלן[ שיהי' מראו'‪ ,‬אלא דעעס^דאין מביאין קדשיס לבה״פ הואמדאו'‬
‫מצד עשה דאכילת קדשים עיי״ש ]עי' שו״ת פרי השדה ח״א סי' כ״ז‪ ,‬ובהגהות פורת יוסף למס'‬
‫שבועות דף ח' ע״א[ ודבריו נראים דחוקים מאד בכוונת רש״י‪ ,‬דאס יש עעס לאסור מדאו' למה‬
‫כ' רש״י מעם שהוא רק מדרבנן וע"כ דרש״י סובר באמת דב״ת שייך בכל דבר‪ ,‬וגס מעו״ז וש״ך‬
‫ביו״ד סי' כ״ח סעיף כ״א מוכח דב״ת מדאו' כולל הכל גם שריפת בגד או עלית עיי״ש‪.‬‬
‫וגס דעת רבינו ז״ל כאן הוא דהוי דאו' בכל דבר ועי' בס' מעשי למלך פ״ז מה' כלי מקדש אות‬
‫ע' יו״ד‪ ,‬ובכרם שלמה על שו״ע יו״ד סי' שס״ח בדין ב״ת‪ ,‬ובחלק אהע״ז בשו״ת שלו סי' ע״ח‬
‫בהערה שם שהביא רוב הדברים המובאים בש״ס בענין בל תשחית וכ' שפשעות הדברים מוכיחים שהוא‬
‫מדאו' בכל המקומות עיי״ש היעב בדבריו ]היפך ממש״כ השמן רוקה הנ״ל דהוי מדרבנן[ ועי' דרכי‬
‫תשובה לסי׳ קע״ז ס״ק נ״א אריכות גדול‪ ,‬בדין בל תשחית‪ ,‬וגס לענין מצוה עיי״ש‪] ,‬ועי' בהגהות‬
‫חשק שלמה על מס׳ ע״ז דף למ״ד ע״ב ולא ישקה מהן לא בהמתו וכו' דהעעם משוס בל‬
‫תשחית עיי״ש‪.‬‬
‫והגה גס אני עני אענה חלקי אמרה נפשי מה שזיכני השי״ת לבאר בזה‪ .‬הנוב״י מהדו״ת חיו״ד סי'‬
‫יו״ד הוכיח מתוספ' ב״מ דף ל״ב ע״ב ד״ה מדברי שניהם שכתבו וא״ת א"כ אמאי עוקרין על‬
‫המלכים וכו' וי״ל דמשום כבוד מלך ונשיא עדיף כמו בל תשחית דנדחה מפני כבודן וכו' הרי‬
‫חיים לבל תשחית‪ ,‬ושס קיימי התוספ' בהאי מ״ד דצער בע״ח‬ ‫דמדמין איסור צער בעלי‬
‫;‬ ‫דאו' מבואר דס״ל דב״ה הוא דאו' אף בשאר דברים‪.‬‬
‫וכ'‬
‫מו ‪01‬‬ ‫באר יהולא‬ ‫פרק ה‬ ‫ספר ‪to'nnn‬‬
‫במס׳ סנהדרין דאם אדם ראה או שמע שישראל וב טוד שם שדברי תוסס' ב״מ סותרין לתוספ'‬
‫ע״ז דף י״א ד״ה עוקרין שכ' וז״ל וא״ת‬ ‫בסכנה כגון שטובע בנהר או כל מין סכנה או‬
‫לסטים באין עליו חייב להשתדל על הצלתו בכל אמאי לא פריך והאיכא לער בעלי חיים‪ ,‬בשלמא‬
‫כחו וגם אם הוא לא יכול חייב לשכור אחרים משום ב״ה ליכא כיון דלכבודו של מלך עושין כן‬
‫להצילו וכן אם היה חולה חייב להשתדל על אין כאן השחתה והוי כמו הכריכין של מאה מנה‪,‬‬
‫אלא מצער בע״ח האיך הותר וי״ל דשאני כבוד‬ ‫רפואתו‬
‫מלך שהוא כבוד לכל ישראל ואתי כבוד דרבים ודחי צער בע״ח עכ״ל א״כ משמע מדבריהם‬ ‫_‬
‫דצער בעלי חיים חמור מבל תשחית ואינו מותר אפי' לצורך רק משום כבוד רבים עיי״ש‪] .‬ועי'‬
‫תפארת ישראל על משניות פ״ב דמקוואות מ״ז בחלק בועז אות ז'[‪.‬‬
‫כמין חומר‬ ‫אמנם לפי״מ שביאר כוונת התוספ' שם בלחם סתרים יתפרשו דברי תוספ'‬
‫ודבריהם הם לאחדים‪ ,‬וז״ל הלס״ת קשה האיך אסקי אדעתייהו לחלק ולומר דבשלמא ב״ת התירו‬
‫משום כבוד מלך‪ ,‬אבל צער בע״ח א מ א‪ /‬ומאי אולמא האי לאו והאי לאו וכי היכי דניחא להו משום‬
‫כבוד מלך לגבי ב״ת ה״נ לגבי צער בע״ח‪ ,‬וי״ל דלאו משום אלמות הקשו‪ ,‬אלא כוונתם דבשלמא אי‬
‫הוי רק חד איסר דב״ת ניחא דאתי כבוד מלך דהוי עשה ודחי ל״ת‪ ,‬אבל כיון דאיכא נמי צער בעלי‬
‫חיים הוי להו תרתי איסורי ולא אתי חד עשה ודחי תרי לאוי‪ ,‬ותירצו דשאני כבוד מלך דהוא עשה‬
‫אלים דהוי עשה דרבים דעדיף ]עי' מג״א סי' תמ״ו[ מובא‪.‬‬
‫ויש להרחיב עוד‪ ,‬דבמלך איכא תרי עשה‪ ,‬חד עשה דשוס תשים ודחי חד ל״ת‪ ,‬ועשה שכבודו הוא‬
‫כבוד רבים ודחי אידך ל״ת עכ׳׳ל הלח״ס ז״ל‪ ,‬וכפי״ז ‪ .‬דברי התוספ׳ דע״ז וב״מ המה לאחדים‬
‫דבאמת צער בע״ח אינו חמור מב״ת רק דכוונתס דבאמת יש ב' לאווין שווין בל תשחית וצער‬
‫בע״ח רק שכבוד רבים דוחה השני לאווין או דיש ב' עשין שידחו השני לאוין א״כ יהי'‪ ,‬מוכח גם‬
‫מתוספ' ע״ז דב״ת אסור מה״ת גם בשאר דברים כתוספ' דבבא מציאה‪] ,‬ועי' הימב בחי' הרש״ש‬
‫מגילה דף כ״ח ע״א ד״ה גמ' אל תקרי משנאי אלא משניאי[‪.‬‬
‫כדעת הרמב״ם‬ ‫ג״כ‬ ‫דף ל' ע״ב ד״ה עשה שע״כ ס״ל‬ ‫נראה בס״ד ראיי' מתוספ׳ שבועות‬
‫הנ״ל‪ ,‬שכתבו דעשה דכבוד מלך קיל מכבוד התורה ומה״ע אינו דוחה עשה דועמדו עיי״ש‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫ולפי״ד הלח״ס הנ״ל בכוונת תוספ' דע״ז הנ״ל צע״ג דנהי דעשה דכבוד מלך קיל מעשה דכבוד‬
‫מכש״כ‬ ‫לאוין‬ ‫התורה עכ״פ עדיפא מעשה דועמדו כיון דחזינן דעדיפא משאר עשה דדחי ב'‬
‫דדחי עשה דועמדו כתוספ' זבחים ל״ג ע״ב ופסחים נ״ע ע״א ד״ה אתי‪] ,‬ואף אי נימא גס בזה‬
‫לחלק 'משום מה אולמא האי עשה מהאי עשה[‪ ,‬עדיין תקשי למש״כ הלח״ס הנ״ל דבמלך איכא תרי‬
‫עשה ועדיפא מחד עשה דועמדו‪ ,‬ולמה לא דחי‪.‬‬
‫אולם אי נימא דתוספ' דשבועות יסברו כשי' הרמב״ס דב״ס ליכא כלל בשאר דברים חון מען מאכל‬
‫ממילא אין ראיי' דעשה דכבוד מלך דוחה ב׳ לאוין דלא צריך לדחות רק חד לאו דצער בע״ח‪,‬‬
‫וע״ז אין צורך לאלמות כל כך מצד עשה דרבים דכל עשה דוחה ל״ח‪ ,‬משא״כ לגבי עשה י״ל דעשה‬
‫דועמדו עדיף‪ ,‬או דמה אולמא האי עשה מהאי עשה‪ ,‬ואין עשה דוחה עשה‪ ,‬ואין הכרח לדברי הלח״ס‬
‫הנ״ל‪ ,‬רק שם בע״ז מוכרחים דברי הלח״ס כנ״ל‪] ,‬ועי' ב״י או״ח סי' קל״ה בשם מהרי״ק דלא‬
‫גרע כבוד ציבור מכבוד צורבא מרבנן[‪.‬‬
‫וב?ןציצת ענף בחוות 'איר סי' קצ״ה נראה דפשיעא לי' דלא השחית את עצה ל״ש רק בקציצת כל‬
‫האילן ולא הענף‪ ,‬אבל בשו״ת חסד לאברהם מה״ת חיו״ד סי' ל״ה הוכיח ממשנה דשביעית‬
‫דלא כחו״י‪ ,‬רק שסיים בדבריו בזה״ל די״ל דמה דאסור בקציצית ענף היינו מדרבנן כמו בכל מיל'‬
‫דפסידא שכ' הרמב״ם ה' מלכים וכו' והביא מפסקי תוס' פ' מקום שנהגו שאפי' הקוצן אילן סרק‬
‫אינו רואה סימן ברכה‪.‬‬
‫‪ nU21‬״‪ 2‬פ' קדושים דף פ״א כוזל״ק עד דהוי אזלו אשכחו חד בר נש רכיב אסוסי' אישתמיט ידי' לחד‬
‫מענפי דאילנא אמר ר' יוסי האי הוא דכ' והתקדשתם והייתם קדושים אדם מקדש עצמו‬
‫מלמעה מקדשין אותו מלמעלה וכו' ופי׳ ב הג' מוהרח״ו‪ ,‬ובניצוצי אורות שם ששיבר ענף אילן ועבר‬
‫על בל תשחית ועבירה גוררת עבירה שרכב על סוסי' נקיבה והרי בא לעמא ועי״ז בא לקציצת ענף‬
‫ובל תשחית לכן אמר והתקדשתם וכו' מבואר ג״כ דאף בענף א' עובר על ב״ת ולאו דווקא בכל‬
‫האילן‪ ,‬ומוכח בפשעות שכוונתו מדאו'‪ ,‬ולשיעת התוספ׳ הנ״ל דבכל הדברים הוי מדאו' בוודאי גם‬
‫קציצת ענף הוא מדאו' מהראיי' שכ' החסל״א דלא גרע משאר כל מילי דפסידא דאסור מדאו'‪] ,‬ועי'‬
‫שבות יעקב ח״א חחו״מ חי' קנ״ע‪ ,‬ושו״ת פנים מאירות ח״א סי' ע״ה‪ ,‬ובהגהות מוהר״צ חיות‬
‫ברכות ל״א ע״א אייתי כסא וכו'‪ ,‬ועי' היטב ביוסף דעת )מהג' בעל שו״מ ז״ל( על שו״ע יו״ד סי'‬
‫‪.‬‬ ‫‪ .‬שמ״ח סעיף א' בסתירת התוספ' מע״ז לב"מ הנ״ל מש״כ באורך עוב[‪.‬‬
‫וראיתי בקהלת יעקב אות ק' סי' רע״ד וז״ל והי' קשה בעיני ממש״כ בכנה״ג ביו״ד סי' ש״מ אות ד'‬
‫משסהש״ג בענין הקריעה דמשוס בל תשחית ליכא דאתי' מצות קריעה ודחי לי'; ואי קריעה‬
‫דרבנן כמש״כ הרמב״ן ז״ל קשה דלא אשכחן דליעקרו רבנן דבר תורה בקום ועשה‪ ,‬אלא בשוא״ת‪ ,‬וקריעה‬
‫קו״ע הוא‪ ,‬ושוב מצאתי בהר״מ ה' מלכים דבשא״ד ליכא ב״ת רק מדרבנן עכ״ד‪ ,‬ולענ״ד בלא״ה‬
‫לא קשה מידי אפי' אי בשאר דברים ב״ת דאו' עפימש״כ הפנים יפות )מובא ג״כ בדרכ״ת הנ״ל(‬
‫שמותר להשחית מפני מצוה כגון לצורך מצוה עצי סוכה וכדומה דלא גרע ממעולה בדמים דשרי‬
‫והביא ראיי' מנחמי' ח' צאו ההר וה ביאו עלי זית ועלי תמרים וכו' וכיון דקריעה הוי מצוה אפי' הוא ד ק‬
‫מדרבנן עכ״פ לא גרע ממעולה בדמים וכמש״כ הר״ן לעניו עשה דלגיולם בהם תעבודו דואף ע״י‬
‫מצוה‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬
 ‫מפר ^רד''ם‬ ‫‪h‬‬ ‫‪6‬רר‬ ‫‪ 5‬אר יהודא‬ ‫‪9i‬‬

‫רפואתו והמתרשל הרי זה שופך דמים ועליו נאמר‬ ‫מנוה דרבנן אינו עובר על לא תחנם עי׳ מחנית‬
‫לא תעמוד על דם רעך‪ ,‬מתרי״ג‪ :‬ומט( לא תקח‬ ‫השקל סי' צ' ס״ק למ״ד‪ ,‬וא״ש בס״ד‪] ,‬ועי'‬
‫שוחד ]י[ ואפי׳ לדון דין אמת ואפי־׳ שוחד דברים‬
‫שלעי גיבורים בע״ז דף י״ג אות ב' ד״ה ומהא‬
‫אסור ואם דבר לו דברי חנופה ימנע עצמו מלדונו‬ ‫דאמרינן וכו'[‪.‬‬
‫ומייתי בגמ׳ מעשה באחד שהעביר נוצה של עוף‬ ‫)אות מ״כן( לא תקח שוחד ]י[ וכו' עי' ליקועי‬
‫מעל הדיין ואמר לו הדיין אני פסול לך לדון וכן‬ ‫שו״ת חתס״ו סי' י״ד באיזה‬
‫מעשה בא׳ שכסה רוק לפני הדיין ואמר לו הדיין‬ ‫אופן מותר ליתן שוחד לנכרי עיי״ש פרמי הדברים‬
‫אני פסול לך לדון‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪) :‬נ( כתיב בהרוגי‬
‫בזה‪ ,‬ואריכות גדול בזה בשד״ח מע' ו' כלל כ״ו‬
‫ב״ד לא תלין ]יא[ נבלתו וגו׳ כי קבור תקברנו‬ ‫אות ל״א‪ ,‬וברמב״ן פ' וישלח הביא ירושלמי ב״נ‬
‫ביום ההוא למדו מפי השמועה דלאו דוקא בהרוג‬ ‫שהמה את הדין נהרג כדין ב״נ במצוה‬
‫אלא הוא הדין לכל המתי׳ אבל מותר להלין אותו‬ ‫שלו עיי״ב‪.‬‬
‫לכבודו‪ ,‬מתרי״ג ‪) :‬נא נב( שלא לעשות מעשה‬ ‫)אות ל ( כתיב בהרוגי ב״ד לא תלין ]יא[ וכו׳‪.‬‬
‫אוב וידעוני שנאמר אל האובות ואל הידעונים‪,‬‬ ‫בשו״ת חו״י סוס״י קל״מ כ'‬
‫מתרי״ג ‪) :‬נג( שלא להעביר מזרעו למולך שנאמר‬ ‫דהוי אסמכתא‪ ,‬ולא לאו גמור עיי״ב ואי הוי‬
‫ומזרעך לא תתן להעביר למולך‪ ,‬מתרי״ג ‪) :‬נד נה(‬ ‫דווקא בכל הלילה או אפי' במקצת הוא מחלוקת‬
‫שלא להקיף פאת הראש להשוות צדעיו לאחורי‬ ‫הפוסקים‪ ,‬עי' פתחי תשובה ביו״ד סי' שנ״ז‪,‬‬
‫אזניו ולא הקפת הפאות לבדן אסור אלא גם המקיף‬ ‫ובזוה״ק פ׳ אמור מבואר דרק בכ״ד שעות עובר‬
‫כל הראש עם הפאות יחדיו עובר בלאו ולמדו מפי‬ ‫דהיינו יום ולילה‪ ,‬ונגי' אשל אברהם להגה״ק‬
‫השמועה דחייב על כל פאה ופאה ולא בתער בלבד‬ ‫מבומשוטש ז״ל באו״ח סי' שמ״ב םעיף א'‪,‬‬
‫אסור אלא אפילו במספרים אם נעשה כעין תער‪,‬‬ ‫ובשו״ת שמן ראש חיו״ד סי' ק״ו אריכות בזה‪.‬‬
‫ממנין תרי״ג וענף מצוה ‪) :‬נו נז( ושניהם עוברים‬‫)אות נ״ח( ]לא תשחית את פאת זקניך ]יב[ וכו'‪.‬‬
‫בלאו בין המקיף ובין הניקף‪ ,‬ע״מ ‪) :‬נח! ולא‬ ‫’ ' במגלה עמוקות פ' קדושים כ'‬
‫תשחית את פאת זקנך ]יב[ מפי השמועה למדו‬ ‫בשם סודי רזא כל שיש לו בלוריות‪ ,‬וכל שמגלח‬
‫דלוקה על כל אחת מחמש הפאות ויש מחלוקת בין‬ ‫זקנו‪ ,‬ולובש בגדי גוים אסור לקרותו לס' תורה‬
‫הפוסקים במקומות הפאות היכן הם וכתב הרא״ש‬ ‫שנאמר ולרשע אמר אלקי' מה לך לספר הוקי‬
‫וירא שמים יצא ידי כולם ולא יעביר תער על כל‬ ‫ועם מנאפים חלקך אעפ״י שאינו נואף עכ״ל‪,‬‬
‫זקנו כלל וכן כתב הרב רבינו יונה ומספרים כעין‬‫ובישמח משה פ' אמור בפסוק ופאת זקנם לא‬
‫תער מותר בפאות הזקן כיון דכתב בהו לשון השחתה‬‫יגלחו תסמר שערות אדם מקול דבריו עד היכן‬
‫ולא מקרי השחתה אלא בתער דזקא ואפילו תחת‬ ‫הדברים מגיעים‪ ,‬ועי' בנ״י מאמרי חודש אלול‬
‫הזקן יש להזהר מלהעביר תער וזה לשון סמ״ק‬ ‫מאמר ב' ברית כרותה אות ב׳ מש״כ בענין הזקן‬
‫אפי׳ תחת הסנטר שקורין מונטון אוסר ר״ת לפי‬ ‫והפיאות‪ ,‬ובאלף המגן שסביב המעה אפרים לסי׳‬
‫שפעמים שמושך אליו שער של פאה‪ ,‬מתרי״ג ואע״ס‬ ‫הקפ״א ס״ק נ״א הביא מס' יין המשומר עפ״י‬
‫שאין במנין תרי״ג בפאות רק לאו אחד ענפיו הם‬ ‫סודות נפלאיס שהיא איסור גמור אף במספרים‬
‫י׳ ועלה ממנינו )סז( דהרי בחמש פאות הזקן יש‬ ‫שלא‪,‬כעין תער‪ ,‬ובמעשה רוקח משניות ריש‬
‫עשרה מלקיות וה׳ למגלח וה׳ למתגלח מיהי בין‬ ‫מכות כ׳ דהעיקר כהפוסקיס דאפי' במספריים‬
‫בהקפת פאת הראש בין בהשחתת פאות הזקן אין‬ ‫שלא כעין תער איכא בפאות הזקן איסור דאו'‬
‫המתגלח לוקה אא״כ סייע בדבר שמטה עצמו אל‬ ‫או‪ ,‬עכ״פ איסור דרבנן‪ ,‬וכ״כ בשו״ת צ״צ החדש‪,‬‬
‫המגלח אבל אם לא סייע כלל לא לקי כיון דלא‬ ‫)עי׳ דרכי תשו׳ סי' קפ״א ובסי׳ ב' ס״ק פ״מ‪,‬‬
‫עשה מעשה מיהו איסורא איכא כשאר לאו שאין‬ ‫ובס׳ שאול שאל ביאור ארוך בזה( ובס' דמעת‬
‫בו מעשה דאין לוקין עליו לפיכך אסור לישראל‬ ‫אפרים להג׳ בעל בית אפרים ז״ל הביא דברי‬
‫כוכבים להקיף פאות ראשו או‬ ‫להניח לעובדי‬
‫הנחל קידומים בפסוק לא הקיפו פאת ראשכם‬
‫להשחית פאות זקנו והמקיף ארת הקטן חייב ואפי׳‬ ‫ולא תשחית ר״ת ״פרות״ שהמפחית זקנו יבאו‬
‫אשה שמותרת בהקפת ראשה אסורה להקיף פאת‬ ‫מלאכי חבלה הדומים לפרות ונותנים נפשו בזפת‬
‫האיש ואפי׳ פאת הקטן‪ ,‬ע״מ ‪) :‬סח( לא יהיה כלי‬ ‫״ספר הגן" ואפשר לרמוז תשחית את פאת זקניך‬
‫גבר על אשה‪ ,‬מתרי״ג‪) :‬סט( ולא ילבש גבר‬ ‫ר״ח ״זפת״ עם הכולל‪ ,‬וכ' הוא ז״ל ופאת‬
‫שמלת אשה מתרי״ג‪ ,‬כתב רמב״ם לא תעדה אשה‬ ‫בגימט' זפת ״זקנם לא יגלחו גימט' ״פרה" ודברי‬
‫עדי איש כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע‬ ‫ס' הגן לקוחים מעובדא דרבינו יהודא החסיד‬
‫או תלבש שריון וכיוצא בו או שתגלח ראשה כאיש‬
‫המובא בשבט מוסר שהקיץ נפש המת ע״י שם‬
‫ולא יעדה איש עדי אשה כגון שילבש בגדי‬
‫והתחיל למרוט שערותיו וסיפר לפני כל הקהל‬
‫צבעונין וחלי זהב במקום שאין לובשין אותם‬ ‫שבשעת מיתתו בא מלאך חבלה כדמות פרה ובידו‬
‫חכלים‬
‫כלי של זפת שבו קיבל נשמתו עיי״ש עכ״ד‬
‫)והנשארים ישמעו ויראו ולא יזידון עוד‪ ,‬ובעוה״ר געשה זאת מחמת תוקף הגלות מהדברים שאדם‬
‫דנו בעקביו אפי' למי שאינו מוכרח לזה השם הטוב יכפר‪ ,‬ועי׳ בס׳ נפש טובה פ׳ ואתחנן )מח״ז‬
‫זצ״ל( בפ' פן תשחיתון ועשיתם לכס וכו׳ דבר נחמד בזה(‪.‬‬ ‫‪, ' ':‬‬
‫ורבעו ז״ל באות הקדום הביא דשניהם עוברים בלאו וכו' ובתוספ׳ שבועות דף ג׳ ד״ה ועל והריטב״א‬
‫^ ״ שס‪. ,‬והרמב״ס ה' עכו״ס וחוקותיהם פי״א ה' א' כתבו‪ ,‬שגס בהשחתה של זקן הוא כן שגס‬
‫הנשחת ‪:‬מייכ‪^ ,‬והשחתה ‪.‬הוקן והקפת הראש דינם שווה עי' בסה״ק אמרי יוסף)מהגה״צ מסאפינקא‬
‫ז‪ 5‬״ל( ס' קדושים בזה‪.‬‬ ‫"‬ ‫‪.‬‬ ‫' ■‬
‫‪ HW1‬דעה הטו״ז באו״ח ר סי' ש כ ״ ח וביו״ד סי׳ קצ״ח ס״ק כ״א שגס בשאר איסורין כשמסייע‬
‫בסיוע‬ ‫‪,‬‬
 ‫מן ‪93‬‬ ‫באר יהודא‬ ‫פרק ה‬ ‫ספור ד־ורדינם‬
‫הכלים ואין משימין אותו החלי אלא הנשים הכל בסיוע■ שיש 'כו ממש כמו מי ק ף חייב א״כ‬
‫כמנהג המדינה איש שצדה עדי אשה ואשה שעדתה פשיעא שיס בהשחתת זקן ישנו אוהו סיוע ממש‬
‫עדי איש לוקין‪ ,‬המלקט שערות לבנות מתוך שמנוי; שערו להשחית ופשימא שחייב‪ ,‬ואדרבה‬
‫השחורות מראשו או מזקנו משילקט שערה אחת כ״ע לכחור׳ למה הוצרכו התוספ' במכות הנ״ל‬
‫לוקה מפני שעדה עדי אשה וכן אם צבע שערו להביא דהנשחת חייב משוס לא 'יגלחו דגבי כהנים‬
‫שחור משיצבע שערה לבנה אחת לוקה עכ״ל רמב״ם‪ ,‬דילפינן מהדדי‪ ,‬הא תיפוק לי' דהנשחת מסייע‬
‫ובשלחן ערוך בספר יורה דעה )סימן קנס‪) .‬סט( אסור בסיוע שיש בו ממש כמו בניקף‪ ,‬וגס בשאר‬
‫לאיש להסתכל במראה ]יג[ משום לא ילבש גבר איסורין שלא הוקשו לכהכיס הדין כן לעו״ז[ אבל‬
‫שמלת אשה וגו׳ וכתב הרב רבינו אליעזר ממיץ להש״ך בנקוה״כ שמחלק בין ניקף למסייע בשאר‬
‫ואפי' עראי ודרך שחוק אסור שהרי לא חלק איסורין מכה דברי רש״י דלאו דלא תקיפו כאמר‬
‫הכתוב בין קבע לעראי‪ ,‬ולפי שראיתי בני אדם בלשון רבים גס על הניקף הי׳ סק״ד לומר דהנשחת‬
‫הלובשים מלבושי אשה עראי ואשה מלבושי איש לא יהא הי ב אבל האמת אינו כן וכנ״ל‪] ,‬ובשו״ת‬
‫עראי בשמחות של חתן וכלה כתבתי כן ויוצרנו נוב״י מה״ת חאו״ח סי' ע״ו בהג״ה מבה״מ שכ'‬
‫יתן יראתו על פנינו אמן סלה עכ״ל בספר יראים‪ ,‬דלדברי אביו הגאון ז״ל שס נדחו דברי הנה״כ‪,‬‬
‫העברת שער בית השחי ובית הערוה בתער סמ״ג רק דלפימש״כ תוספ' שבת דף צ״ג ע״א ד״ה‬
‫כתב דאסור מן התורה ולוקה משום לא ילבש גבר אמר ר' זירא דר״א סובר מסייע אין בו ממש‬
‫שמלת אשה ורמב״ם כתב דלא אסור אלא מדרבנן ע"כ צריכין לחלק בין ניקוף לשאר איסורין עיי״ב‬
‫ומכין למעביר מכת מרדות ובמספרים כעין תער היעב[ ובחי' חתס״ו לשבת ד״ה מסייע אין בו‬
‫לכ״ע לא אסור אלא מדרבנן‪ ,‬וסמ״ק כתב הבעל ממש כ' שמצא בריטב״א ב' תירוצים חד כעו״ז‬
‫נפש אפי׳ במספרים שלא כעין תער לא יעביר וכתב וחד כנה״כ‪ ,‬ובשיטה מקובצת ביצה כ״ב ע״א כ'‬
‫רק כטו״ז עיי״ש‪.‬‬ ‫רמב״ם לא אסרו העברת שיער אלא במקום שאין‬
‫והב״ח ביו״ד סי' ש״ג כ' בהדי' בדעת הרמב״ס‬ ‫שמעבירין‬ ‫מעבירין אותר אלא הנשים אבל במקום‬
‫כנה״ך דדווקא הלובש והנטמא חייב אף‬ ‫האנשים אסור לישראל להעבירו ואם העבירו אין‬
‫ששניהן מזידין משוס שנאמר בלשון יחיד עיי״ב‬ ‫יומת‬ ‫מכין אותו ‪) :‬ע עא( ומכה אביו ואמו מות‬
‫שמוכרחין בדעת הרמב״ם‪ ,‬וכן דברי הלח״מ פ״ג‬ ‫על‬ ‫או‬ ‫מתרי״ג‪ ,‬ומיתתו בחנק וחייב על האב לבד‬
‫מה' אבל כנה״ך‪ ,‬עכ״פ‪ ,‬מבואר דדעת הטו״ז‬ ‫בין‬ ‫גדול‬ ‫האם לבד‪ ,‬ע״מ ‪) :‬עם המכה ישראל בין‬
‫קטן בין איש בין אשה אפי׳ היא אשתו אם הכה ונקוה״כ במחלוקת ראשונים שנויי'‪ ,‬ובמשנת חכמים‬
‫סי׳ ל״ג האריך בענין זה נאה מאד‪.‬‬ ‫דרך פציון עובר בשני לאוין שנאמר לא יוסיף פן‬
‫יוסיף ואפי׳ להרים יד אסור ומשעת הרמת יד נקרא )אות ס״ט( אסור לאיש להסתכל במראה ]יג[‬
‫וכו'‪ .‬הכה״ג ה' ע״ז סי'‬ ‫רשע‬
‫אבל שאר‬ ‫קנ״ו ס״ב בהגב״י כ' דלדעה הר״ן פ' אין מטמידין דרשה גמורה הוא‪ ,‬ומדאו'‬
‫פוסקים ס״ל דאינה דרשה גמורה אלא אסמכתא בעלמא ועיקר הדבר גזירה דרבנן הוא עכ״ד וכן כ'‬
‫ביפה מראה בירושלמי ר״פ במה אשה דהא דהרואה במראה‪ ,‬ומספר קומי נמי אסמכתא בעלמא הוא‬
‫עיי״ש וברמב״ס רפי״א מה' ע״ז מבואר שהוא דאו' ולוקה עליו ועי׳ תוספ' ב״ק דף פ״ג ע״א‪,‬‬
‫ורבינו ג״כ ס״ל שהוא דאו' שהביא דברי רביט אליעזר שהרי לא חילק הכתוב וכו' וגס שהביא זה‬
‫בין הל׳׳ת דאו'‪ ,‬והוא כדעת הר״ן‪.‬‬
‫זברי^אגטי פ׳ ויקרא כ' וז״ל צריך הכהן בשעת זריקת הדס לראות האיש או האשה המתכפרין‬
‫בקרבן‪ ,‬ובעבור שאסור להסתכל באשה הי' הכיור במראות הצובאות כי כשהכהן מקריב‬
‫קרבן נשים מסתכל בכיור ורואה בו פרצוף האשה המביאה קרבן‪ ,‬מובא בס' כמו השחר אות ק'‬
‫או״ק י״ז וכ' ע״ז וז״ל עי' או״ח סי' ע״ה בק״ש חילוק בין הסתכלות או ראיי' בעלמא‪ ,‬וי״ל‬
‫שהסתכל בכיור לראות הפרצוף ראיי' בעלמא ועי' אהע״ז סי' כ״א וכ״ג סעיף ג' עסוקין‬
‫במלאכתן עכ״ל‪.‬‬
‫ומש׳׳כ רבינו במקום שאין לובשין וכו' המהרש״א בחא״ג בנדרים דף מ״ט ד״ה וכד נפיק ר״י לצלויי‬
‫וז״ל ואשמעינן אע״ג דאתתי' נפקא בי' לשוקא לית בי' משוס לא ילבש גבר ש״א‪ ,‬דהיינו‬
‫דווקא בגד העשוי מיוחד לאשה אבל בגד מעיל הוא מיוחד לשניהם‪ ,‬בנקיבות נאמר כי כן תלבשנה‬
‫בנות מלכיס מעילים ולגבי זכר תמצא הרבה במקרא ולי' בי' משוס לא ילבש גבר עכ״ל‪.‬‬
‫התוס' קידושין דף ל״ז ד״ה חון כתבו דהא דממעטיכן נשים בנות אהרן מעבודה היינו כשלבשו‬
‫בגדי כהונה דמחוסר בגדים בלא״ה עבודתו פסולה‪ ,‬וכשו״ת חסל״א מ״ת חיו״ד סי' ע״ב הקשה‬
‫נהי דהתורה התירה לאו דכלאייס לגבי עבודה אבל דלא יהי' כלי גבר על אשה מי הותרה בשלמא‬
‫לדעת הב״ח ביו״ד סי' קפ״ב דאף אם לובש כל מלבושי אשה ליכא איסורא כ״א כשלובש לשם יפיו‬
‫י׳ל דבזה שלובשת לצורך עבודה ליכא איסורא אבל לשיטת הש״ך שם שהשיג עליו בזה קשי' עכ״ל‪,‬‬
‫ולענ״ד הוא ג״כ ראיי' לדברי מהרש״א דלפי״ד לק״מ‪ ,‬דהא אס לא הי' גשיס ממועטין מעבודה‪ ,‬א״כ‬
‫הבגדי כהונה ע שויןלכלמי שיבא לעבוד עבודה מן הכהניס הן זכרים הן נקיבות‪ ,‬א״כ הוי כמו בגד‬
‫מעיל הנ״ל שעשוי ומיוחד לשניהם‪ ,‬וכ״כ בשו״ת חתס״ו חיו״ד סי' ס״ט ד״ה וע״ד הקושי'־השנית‬
‫אכתוב לו וכו' מ״מ האי אבנט אינו עשוי לא לגוי ולא לישראל אלא למצותו לא שייך בי' איסור‬
‫לבישה וכו' עיי״ש‪ ,‬וה״ה כאן הבגדי' אינם עשוין רק למצותן לעבוד בהם עבודה אין בהם שום צד‬
‫איסור מצד לא ילנש גבר אי לאו דנשיס ממועטין לגמרי מעבודה‪. ,‬וא״ש מש"כ תוספ'‪ ,‬אח״ז'ראיתי‬
‫בדרכי תשו' סי' קפ״כ ס״ק י״ג שהביא בשם אהלי יעקב דלא אסור אלא ■כשצורת אוקו‪,‬מלבוש‬
‫הוא רק לנשים‪ ,‬וכן לא אסור לאשה ללבשו אלא כשצורת אותו 'מלבוש הוא לאנשים דייקא‪",‬אנכ‬
‫מלבוש‬ ‫‪.‬‬
 ‫ח ר די ט‬ ‫ספר‬ ‫פרד‪ ,‬ה‬ ‫ב א ר יד‪,‬ודא‬ ‫‪94‬‬

‫רשע ופסול לעדות מתרי׳׳ג ‪) :‬עב! והמכה דרך מוסר ]י ח‬

‫מלבוש שצורהו שווה אחה לאנשים ואהת לנש'ם‬
‫אינו עובר על בל תוסיף דאמרי׳ במס׳ מכות יצא‬ ‫מותר לכולם ולא חיישינן למי שנעשה לו וששייך‬
‫האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו וכתיב‬ ‫לו‪ ,‬וסיים שאין להחמיר כלל אפי' חסידים ואנשי‬
‫בספר עזרא ואכם מהם אנשים ואמרטם ‪) :‬עס‬ ‫מעשה עכ״ל‪ ,‬א״נ הבגדי כהונה אינם מבגדים‬
‫ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו‬ ‫שאנשי העולם נוהגים ללבשן רק מיוחדים בציווי‬
‫בפרך לא ישתעבד אדם בחבירו ואם אימתו עליהם‬ ‫התוה״ק שזה יהי' מלבוש הכהניס בעת עבודתם‪,‬‬
‫או שהם בושים להחל דברו לא יצוה אותם לעשות‬ ‫ולא שייך בזה לומר שהוא מלבוש גבר וכנ״ל‪ ,‬וגם‬
‫קטנה או גדולה אלא לרצונם ולתועלתם ואפי'‬ ‫בס״ק י״ב הביא שם דאם ניכר לכל שאינו עושה‬
‫להחם צפחת מים או לצאת בשליחותו אל רחוב העיר‬ ‫כדי להתדמות לאיש גם הש״ך מודה‪ ,‬ואם האשה‬
‫לקנות ככר לחם אסור אבל אדם שאינו נוהג כשורה‬ ‫לובשת בגדי כהונה לעבוד עבודה ניכר לכל‬
‫]טו[ מורתר לצוותו לכל אשר יחפוץ‪ ,‬רבינו יונה‪,‬‬ ‫שאינו עושה כדי להתדמות לאיש ולק״מ‪. .‬‬
‫ע״מ ‪) :‬עח ושור ושה אותו ואת בנו לא תשחטו‬ ‫וצבועת שער הוא דאו' עי' שו״ת מהר״מ שי״ק‬
‫ביום אחד ואם שחטן לוקה אותו היינו האם דהאב‬ ‫חיו״ד סי' קע״ג בירור דין זה באר‬
‫אינו יודע מי הוא ואם נודע בבירור נסתפקו חכמים‬ ‫הימב וא״ל בזה‪ ,‬וסיים שם אבל לצבוע אותם‬
‫אם חוששין לזרע האב אם לאו וספקא דאורייתא‬ ‫אדומות בצבע אדום מאד לא שמעט שזאת יהי'‬
‫לחומרא ואינו נוהג בחיה ועוף אלא דוקא בבהמה‬ ‫מעשה הנשים לצבוע לנוי דאין זה נוי‪ ,‬ואפשר‬
‫ואינו לוקה אלא על שחיטת האחרון בין ששחט‬ ‫לי־היר לבינות לאדומות‪.‬‬
‫האם תחלה או הבן ובן לאו דוקא אלא הוא הדין‬ ‫)אות ע״כ( והנכ ה דרך מוסר ]יד[ וכו' בקידושין‬
‫לבת ואפילו שחט ונמצאת טרפה לוקה ובין ששחט‬ ‫דך למ״ד רע״א אדידך על‬
‫הוא או אחר את השני לוקה לפיכך אם שחט אותה‬ ‫צווארי דברךוכו' כתוב ‪ 3‬תושפ׳ ר״יהזקן )שסביב‬
‫היום ומכר בנה בו ביום יודיע ללוקח שלא ישחוט‬ ‫ש״ס ווילנא( וזל ק אית דמפרשי ידך ממש כל מר‬
‫אותו עד מחר ויום אחד האמור באותו ואת בנו‬ ‫הכהו דרך תוכחה‪ ,‬והא דאמרינן לפני עווד ל״ת‬
‫היום הולך אחר הלילה כמו במעשה בראשית‬ ‫מכשול אזהרה למכה בנו הגדול )עי' מוע״ק דך‬
‫לפיכך שחט אותו תחלת ליל רביעי לא ישחוט‬ ‫י״ז( איירי דווקא במכה והולך ומעיל בו יצר הרע‬
‫השני עד תחלת ליל ה׳ שחט הראשון סוף יום ד׳‬ ‫וגורם לו להחעיאו עכ״ל‪.‬‬
‫קודם שקיעת החמה מותר לשחוט השני בצאת‬ ‫)אות פ״ג( ובאחיכס בנ״י וכו' אבל אם אינו‬
‫הככבים ליל ה׳‪ ,‬מתרי״ג ‪) :‬עה( לא תחרוש ]טזן‬ ‫נוהג כשורה ]עו[ וכו'‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫בשור ובחמור יחדיו לאו דוקא חרישה אלא הוא‬ ‫מדברי רבינו נראה שזה דרשה גמורה למי שאינו‬
‫הדין כל מלאכה שיעשה או משא שישא אפילו‬ ‫נוהג כשורה‪ ,‬וכן נראה ממש״כ בהי׳ חתס״ו לשבת‬
‫אבן בשתי הבהמות יחדיו אפילו אינן קשורות יחד‬ ‫דך ד' במה שכ׳ ליישב דברי רשב״א דבחצי עבד‬
‫כגון שור וחמור שהולכין זה אצל זה ודף מונח‬ ‫וחצי ב״ח ליכא עשה דלעולם בהם תעבודו שקשה‬
‫עליהם המנהיגן אפי׳ בקול או המושכן לוקה זה‬ ‫מסוגי׳ דגיעין ל״ח דפריך אעובדא דההוא אמתא‬
‫דעת הרמב״ם פרק ט׳ מהלכות כלאים וכן כתב הטור‬ ‫מההיא דחצי' שפחה וחצי׳ ב״ח‪ ,‬דמה פריך הח‬
‫בשמו וכתב שהרא״ש אביו חלק ע״ז ואמר דליכא‬ ‫בחצי' שפחה וחצי' ב״ח ליכא עשה דלעולס ב״ת‪,‬‬
‫איסור כלאים אלא בעושה בהם מלאכה אחת כשהם‬ ‫ותי' החת״ס דאם אותו חצי עבד וחצי ב״ח אינו‬
‫קשורים יחד אבל אם הם בלתי קשורים מותר לעשות‬ ‫נוהג כשורה דמותר לשמש בצד חירות שבו שהרי‬
‫בהם מלאכה יחדיו ובין לרמב״ם ובין להרא״ש אם‬ ‫אפי' בישראל גמור שאינו נוהג כשורה מותר לעבוד‬
‫לא עשה על ידי שניהם מלאכה אחת אלא שהיו‬ ‫עבודת הפרך כדאי' בפ' איזה נשך דך ע״ג ושוב‬
‫קשורין זה בזה ומשכן או הנהיגן אין כאן איסור‬ ‫אית בי' בחצי עבד חצי ב״ח שאינו נוהג כשורה‬
‫כלל‪ ,‬אבל הרב רבינו יונה כתב בשערי תשובה‬ ‫משום לעולם בהם תעבודו‪ ,‬וההוא שפחה חצי'‬
‫דאפי׳ בלי עשיית מלאכה ונשיאת משא רק שהיד‬ ‫בת חורין דפ׳ השולח דעבדי בה אינשי איסורה‬
‫קשורין יחד המנהיגן או המושכן לוקה אבל אם‬ ‫והיא הי׳ מחזרת אחריהם לא הי' נוהגת כשורה‬
‫לא היו קשורים הכל מודים דשרי למושכן או להנהיגן‬ ‫א״כ אית בה משום לעולם ב״ת ושפיר פריך‬
‫בלי עשיית מלאכה אחת אך הרב רבינו אפרים‬ ‫עכ״ל‪ ,‬וצ״ע מתוספ׳ סועה דך^ ג' ע״ב ד״ה כתיב‬
‫תלמידו‬
‫נמי כתבו דאסמכתא בעלמא הוא כדי לייסרן‬
‫שאינו נוהג כשורה יהי' עשה דלעולם ב״ת‪ ,‬כיון‬ ‫מקנס חכמים עיי״ש‪ ,‬א״כ לא שייך לומר דמצד‬
‫חילוק‪] ,‬ועי' ב"מ דך ע״ב והאמר רב פועל יכול לחזור וכו' וגס' מעייכי‬ ‫דמה״ת אין בזה שום‬
‫הא הוי אינו נוהג כשורה כפירש״י דאינו עושה מעשה עמך‬ ‫חכמה )להג׳ מפלאצקז״ל( הקשה‬
‫דכתיב שארית ישראל לא יעשו וכו' וכיון דחזר לא גרע משינוי בדיבורא עיי״ש‪ ,‬ולתוספ' סועה שאיכו‬
‫רק קנס י״ל דבכזה לא קנסו[‪.‬‬
‫אמנס בתוספ' שאנן )שסביב ש״ם ווילנא( יש להם גירסא אחרת בגמ' שם ואיידי דתני בהם תנא‬
‫נמי באחיכם לכתנא דבי ר״י דכל פרשה שנאמרה ונשנית וכו' ואיצערך למכתב כדדרשינן בב״מ‬
‫פ' א״כ גבי ר״ש באותו שאינו נוהג כשורה מנין שאתה מותר לשעבדו ת״ל לעולם ב״ת ובאחיכס‪,‬‬
‫והיינו דבר שנתחדש והתלמוד לא הי' חושש לפרש איזה דבר נתחדש בה עכ״ל‪ ,‬מבואר דלפי גירסא‬
‫זו הוא דרשה גמורה מדאי' וא״ש דברי רבינו‪ ,‬וגס תי' החתס״ו על הרשב״א‪ ,‬דגם הוא יסבור כתוסת'‬
‫שאנן אלו בגירסת הגמ' וא״ש‪.‬‬
‫)אות ע״ה( לא תחרוש ]עז[ וכו'‪ .‬דברים אלו לדינא מבוארים בעושו״ע ביו״ד סי' רצ״ז ומפורשים^‬
‫עיי״ב‪ ,‬בערך ש״י על שו״ע יו״ד שם מחדש אס בהמה או עוך על עגלה הנמשכת‬
‫נסות אם קשורה ומונחת תוך עגלה דאסור דנושאץ את הבהמה עם הסוס חנל הקשור עיי״ש^‬
‫וראיתי‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬
‫מד‪!)6 ,‬‬ ‫ייהודא‬ ‫‪!6‬י‪-‬ר‪ ,‬ל׳■‬ ‫מ ‪ £‬ר ת *־דיב &‬

‫ודחיתי לידינ״פ הה״ג מו״ה ווב בער דומו״צ‬ ‫תלמידו של רב אלפס סבר דאף בזה אפור ולוקה‬
‫דק״ק קכעניעש כ״י בביאורו להוכערס נועם‬ ‫ולכך כתב שהרוכב בסוס לצוד ציד ומושך בחבל‬
‫מגדים להפמ״ג הנקרא בית לוי בס״ק קג״ג‬ ‫הכלב אצל הסוס לוקה משום מנהיג כלאים דבהנהגה‬
‫שהביא זה וכ' ע״ז וצ״ע לענ״ד‪ ,‬ופיק חזימעמא‬ ‫אפי' בלי מלאכה ובלי קשירה אסר רחמנא ולכן‬
‫דבר מובילים עגלים קשורים על עגלה הנמשכת‬ ‫חרישה דכתיב אורחא דמלתא נקט וכתב דאבי‬
‫עם הסוס עכ״ד‪ ,‬ועי׳ שו״ת שערי צדק דאםור‬ ‫העזרי חלק על רבינו אפרים ושדעתו כדעת הרא״ש‬
‫לחרוש בשור ובנפל יחד עיי״ש‪ ,‬וכס׳ בית דוד‬ ‫דאין איסור אלא בקשורין ועושין מלאכה אחת‬
‫הביא בשם תשו׳ רמ״ע סי׳ צ״א לאסור להושיב‬ ‫יחדיו נמצאו כאן ארבע דעות של הרא״ש ואבי‬
‫עוף עהור על ביצי עוף עהור אחר שאינו מינו‬ ‫העזרי לקולא דתרתי בעינן כמשמעות הפסוק קשורין‬
‫אף דמשוס כלאיים ליכא אבל משוס צער בעלי‬ ‫ועושין מלאכה אחת יחדיו וה״ר אפרים לחומרא‬
‫חיים אסור‪ ,‬והברכי יוסף כ׳ דרשב״ן בתשו׳ ה״ב‬ ‫דלא בעינן אפילו חדא והרמב״ם ורבינו יונה סברא‬
‫סי׳ נ״ה כ׳ להושיב תרנגולת על ביצי פרגיות או‬ ‫אמצעית דחדא בעינן לאיסורא אך בזה חלקו‬
‫בני יונה לא הוזכר שוס איסור עכ״ד‪ ,‬ועי׳ ביוסף‬ ‫דהרמב״ם סבר כשהמלאכ׳ אחת בשני מינין יחדיו‬
‫דעת בסי׳ רצ״ז סעיף ו׳ מש״כ בזה‪.‬‬ ‫היא האסורה אף בלי קשירה ולרבינו יונה כיון‬
‫דמנהיגן קשורין אסור אפי׳ בלי מלאכה והמחמי׳‬
‫)אות ע״ו ע״ז ע״ח( שלא להרביע ]יז[ וכו׳‬ ‫תבא עליו ברכה‪ ,‬ושמעתי מחכם א׳ שראה שהרב‬
‫בסנהדרין דף סמ״ך‬ ‫הגדול בדורו מהור״ר יוסף קארו זלה״ה שפעם א'‬
‫ע״א בתוספ׳ ד״ה חוקיס שחקקתי‪ ,‬הקשה‬ ‫היה בכפר וראה יהודי מושך ברסן ■הסוס ואחורי‬
‫המהרש״א ז״ל דל״ל הך דרשה מה בהמתך בהרבעה‬ ‫הסוס חמור קשור בחבל במרדעת הסוס וקרא וגער‬
‫אף שדך בהרכבה נילף למינהו דאילנות מלמינהו‬ ‫ונזף ביהודי עד שהתיר חבל החמור מעל הסוס‬
‫דגבי בהמה כדיליף למיגהו דדגיס למינהו דבהמה‬ ‫והורה לו שימשוך או ינהיג שניהם בלי קשירה‬
‫עיי״ש‪.‬‬ ‫כדעת רבינו יונה וגם כדעת הרמב״ם כיון דלא היו‬
‫ונ״ל בס״ד עפי״מ שכ׳ בשו״ת טוב טעם ודעת‬ ‫נושאין משא אחד בין שניהם ודעת כל הפוסקים‬
‫מה״ק סי' רג״א עגין גדול‪ ,‬דדין מקיים‬ ‫דשור וחמור דכתב רחמנא לאו דוקא אלא ה״ה‬
‫בהרכבת אילן תלי' אי אמרינן דון מינה ומינה או‬ ‫לכל שני מינין אפי׳ שניהם טמאין ‪,‬או טהורין דין‬
‫אוקי באתרא‪ ,‬דאי אמרינן דון מינה ומינה אז‬ ‫תורה דלוקה אבל רמב״ם לבדו כתב דאין אסור מן‬
‫כיון דילפינן כלאי אילן מכלאי בהמה דינו כמוהו‬ ‫התורה רק במין אחד טמא ואחד טהור דומיא דשור‬
‫לגמרי כמו דזה מותר לקיימו כן זה‪ ,‬אבל אי נימא‬ ‫וחמור אבל שניהם טמאין או טהורין אין אסור‬
‫דון מינה ואוקי באתרא א״כ קרר‪ ,‬דלא תזרע שדך‬ ‫אלא מדברי סופרים ומכין אותו מכרת מרדות ואדם‬
‫כלאיים ילפינן מהרכבת בהמה דמיירי גמי בהרכבה‬ ‫עם בהמה מותר לעשות מלאכה א׳ יחד אפי׳‬
‫ואז אוקי באתרא כמו בכלאי זרעים אסורים‬ ‫קשורין‪ ,‬אדם יושב על עגלה ואחד מנהיג והעגלה‬
‫לקיימן כן כלאי אילן‪ ,‬ובזה פליגיר״מ ורבנן בפ״ד‬ ‫הולכת על שני מיני בהמות שניהם לוקין מפני‬
‫דשבועות‪ ,‬ולמה דקיי״ל כרבנן דאוקי באתרא אסור‬ ‫שישיבתו בעגלה גורמת לבהמות לילך הרי״ף והרמב״ם‬
‫לקיים כלאי אילן וזה כפתור ופרח עכ״ל‪ ,‬והא‬ ‫והרא״ש‪ ,‬כתב רבינו יונה דכיון דהמנהיג שני מיני‬
‫תיגח אי דרשינן סמוכין דשדך לא תזרע להרבעת‬ ‫בהמה אפי׳ בקול אסור לכך אסור לפרום שלום‬
‫בהמה ושייך לומר אוקי באתרא במה דמיירי‪,‬‬ ‫לעכו״ם המנהיג בכלאים שפעמים ממהרות הבהמות‬
‫פשטא דקרא בכלאי זרעים‪ ,‬משא״כ חי ילפק‬ ‫ללכת מחמת הקול‪ ,‬ושתי פרידות זו בת סוס וזו‬
‫מלמינהו למינהו אז לא שייך לומר אוקי באתרא‪,‬‬ ‫בת חמורה שני מינים הם ואסור להנהיגן יחד‬
‫א״כ כולא מלתא ילפינן מהרבעת דהמה‪ ,‬ומותר‬ ‫ואסור להנהיג הפרה עם הסוס או עם חחמור‬
‫לקיים כלאי אילן‪ ,‬וא״ש קושי' מהרש״א אליבא‬ ‫עכ״ל‪ ,‬מתרי״ג ‪) :‬עו( שלא להרביע ]יז[ בהמה או חיה‬
‫ואוקי‬ ‫ומינה‬ ‫מינה‬ ‫דון‬ ‫דס״ל‬ ‫דרבנן‬ ‫או עוף מין בשאינו מינו שנאמר בהמתך לא תרביע‬
‫באתרא‪.‬‬ ‫כלאים‬
‫מקשה הגמ' דר״א אדר״א‪,‬‬ ‫ולר״נן דס״ל דון מינה ומיגה‪ ,‬יתיישב ע ד ״‪ /‬דהכה בקידושין דף‬
‫והקשה הפנ״י ז״ל דלמא אף קאי על הרכבת אילן‪ ,‬ותי' המהר״מ ברבי דהא לת״ק חדש‬
‫אינו נוהג נחו״ל ולא צריך שדך למעועי כלאי כרס דמהיכי תיתי נוהג וע״כ מוקי שדך למעע הרכבת‬
‫אילן )עי' אוהל דוד שם בדף ל״ו בתוספ׳ ד״ה והרי תפילין מש״כ בזה עיי״ב היעב( א״כ לא קשה‬
‫קושי׳ מהרש״א דאיצכירך שפיר הקישא דשדך לא תזרע כלאיים להרבעת בהמה‪ ,‬לגלות דאינו נוהג‬
‫בהו״ל‪ ,‬וס״ל לר׳ מאיר כת״ק במשגה דקדושין דחדש אינו נוהג בחו״ל‪ ,‬ואז ע״כ שדך למעועי הרכבת‬
‫אילן בחו״ל‪ ,‬משא״כ מצד גזש״ו דלמינהו למינהו הי׳ נוהג אף בחו״ל‪.‬‬
‫והגה האור הדש בקידושין דף ל״ע בתוספ׳ ד״ה ההוא למעוכיי‪ ,‬הקשה לרב אשי בחולין קע״ו דפריך‬
‫הגמ׳ כלאי זרעיס ליתסרו ומסיק דאיתקוש לכלאי בהמה דכתיב בהמתך לא תרביע כלאיים שדך‬
‫ל״ת כלאיים מה בהמתך היוצא ממנו מותר וכו׳ הרי ע״כ מיירי קרא דשדך מכלאי זרעים ולא ס״ל‬
‫הקישה דשמואל• לפי״מ דס״ל לתוספ׳ דלא מיירי קרא רק מזריעת קרקע א״כ מנ״ל לאסור הרכבת‬
‫אילן בא״י‪ ,‬וע״כ לא פליגי תנאי דסנהדרין רק אי הרכבה נאמר לבני גה‪ ,‬אבל לישראל לכו״ע נזהרו‬
‫בא״י עכ׳׳ש‪ ,‬ובע״כ דהוקש לבהמה ומיירי קרא דשדך בכלאי כרס א״כ גס המיעוט דשדך איכא‬
‫לאוקמא על כלאי פרס דאינו נוהג בחו״ל עיי״ב‪ ,‬ולהנ״ל א״ש דר׳׳א ס״ל באמת כקישי׳ מהרש״א‬
‫בסנהדרין הנ״ל דיליף הרכבת אילן מלמינהו למינה דאילן לבהמה וא״ש‪.‬‬
‫ובשו״ת בית אפרים חאו״ה סוף סי' נ״ז הקשה על מהרש״א סוטה מ״ג של אליבא דר' יוסי הגלילי‬
‫מיירי שהאריס הרכיב‪ ,‬דאכתי קשה הא מקיים כלאיים‪ ,‬וגס לרבנן דר״י הגלילי קשה‬
‫דפשיטא‬ ‫‪.‬‬
 ‫טפר ^ ר די ם‬ ‫ין‬ ‫‪8‬רק‬ ‫באר יהוד^‬ ‫‪06‬‬

‫כלאים ולמדו מפי השמועה דה״ד• לחיה ולעוף‪,‬‬

‫דפשישא דאינו חוזר שהרי לא יתקיים כירק ודוחק‬
‫מתרי״ג ‪> :‬עז עש סיפא דקרא שדך לא תזרע‬ ‫לומרדזהו דאשמעינן קרא למעוטי דאינו חוזר‬
‫כלאים ולמדו מפי השמועה מה בהמתך בהרבעה‬
‫ומהא' טעמא‪ ,‬אמנם י״ל דס״ל דמקייס אינו אסיר‬
‫אף שדך בהרכבה ומה בהמתך אפי׳ בחוצה לארץ‬
‫רק בכלאי כרם אבל בהרכבת אילן מותר לקיים‬
‫שהרי זה אינו תלוי בקרקע אף הרכבה אפילו‬
‫עיי'^ש‪,‬ולפי מש״כ הטו״ט ודעת הנ״ל י״ל דה״ל‬
‫בהוץ לארץ אסורה והמרכיב מין אילן על מין‬
‫דון מינה ומינה‪ ,‬והטורי אבן במגילה דף י״ג ד״ה‬
‫אילן אחר אפילו בחוצה לארץ לוקה וכן המרכיב‬
‫ועל הכלאיים הביא ראיי' מ;מ' דסיטה דבאמת‬
‫ירק בירק או אילן בירק או ירק באילן לוקה ומיהו‬
‫מקיים מותר‪ ,‬ולהנ״ל אין ראיי׳ די״ל דווקא בהרכבה‬
‫הפירות לא נאסרו ואפי׳ על הזורע ואפי׳ לומר לגוי‬
‫אילן ס״ל מקיים מותר ולא בכלאי כרס וכלאי‬
‫שירכיב לישראל בכלאים אסור‪ ,‬מתרי״ג ועי מ ‪:‬‬
‫זרעים‪.‬‬
‫)עט( שלא יקפוץ יד מליתן צדקה שנאמר לא‬
‫‪1‬ד)!ת הרמב״ם פ״ז מה' מלכים הלכה ו׳ דאינו‬
‫תקפוץ ידך‪ ,‬מתרי״ג ‪) :‬פ פא( שלא להוסיף על‬
‫מחלק בין הרכבת איסור להרכבת היתר‬
‫המצות ולא לגרוע כגון תפילין שהם ארבעה ב תים'‬
‫עיי״ש בלח״מ שקשה עליו מגמ׳ דסוטה הנ״ל‬
‫כקבלת‬
‫‪,‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫דמחלק‪ ,‬ולהנ״ל נאמר דהרמב״ם לשיטתו אזיל‬
‫בזה‪ ,‬ודבריו צדקו יחדיו בס״ד‪ ,‬דהנה בפ״א מה' כלאיים פסק שאסור לחדם לקיים כלחי זרעים בתוך‬
‫שדהו ואם קיימו אינו לוקה‪ ,‬וכ' הכ״מ דהרמב״ם פסק כרבנן דפליגי ארע״ק‪ ,‬דרע״ק ס״ל דגס‬
‫שלא ע״י מעשה לוקה‪ ,‬ורבנן ס״ל דאסור ואינו לוקה‪ ,‬והקשה המל״מ מפ׳ השוכר את הפועל‬
‫דאמרינן בהדי' דרבנן פליגי עלי' דרע״ק‪ ,‬וכ' השעה״מ לישב דסוגי' דפ' השוכר אתיי' אליבא דר׳‬
‫יוסף דריש מועד קטן דמנכש משוס זורע‪ ,‬אבל לרבה דאמר כולה רע״ק היא באמת לא פליגי עלי'‬
‫עיי׳׳ש בדבריו המתוקים‪ ,‬א״כ תי' זה עולה שפיר גס לסוגי' דסוטיה ולא קשה קושי' הבית אפרים‬
‫דהוי מקיים כלאייס‪ ,‬דגמ' דסוטה ג״כ קאי אליבא דר' יוסף כסוגי' דהשוכר‪ ,‬ולר' יוסף ע״כ רבק‬
‫פליגי אדרע״ק וס״ל מקיים מותר‪ ,‬אבל הרמב״ם דפסק כרבה המנכש חייב משום חורש‪ ,‬ונ״ל לדידי׳‬
‫דכולה רע״ק היא‪ ,‬ול״פ רבנן עלי׳ דרע״ק וס״ל ג״כ דמקייס אסור א״כ לא שייך תי' זה דאיצטירך‬
‫קרא להרכבת איסור דפשיטא ■דמהי״ת יחזור הא בלא״ה אינו מהקיים כקושי' הבית אפרים הכ״ל‬
‫וא״ש מאד בס״ד‪.‬‬
‫ןבאן״א י״ל קו' מהרש״א הנ״ל עפימש״כ הטו״ר יו״ד רסי' רצ״ה דמותר לערב זרעוני אילנות ע ם‬
‫זרעוני שדה ולזרען ביחד‪ ,‬ולדעת הרמב״ס גס בא״י מותר‪ ,‬ולדעה הטו״ר רק בחו״ל מותר‬
‫עי'ב״י ודרו״פ שם בזה‪ ,‬דמביאר דממיעוט וסמוכין דשדך דהרכבה דווקא אסור ולא זריעה עיי״‪-‬ן‬
‫א״כ מגז״ש דלמינהו למינהו לא משמע למעט עירוב זרעוני אילנות‪ ,‬רק דגם הרכבה אסור‪ ,‬אבל זרעים‬
‫פשיעא דאסור מלמינהו לבד כדאי' פ' א״ט דנשאי הדשאים קו״ח בעצמם עיי״ש‪ ,‬אבל מהיקש זה‬
‫דשדך לא תזרע לבהמתך לא תרביע מביאר דדווקא הרכבה אסור‪ ,‬ולא עירוב זרעוני אילנות‬
‫ושדה כנ״ל‪.‬‬
‫ןעןי״ל עפימש״כ בשו״ת חתס״ו חיו״ד סי׳ רפ״ח ליישב קושי' הפנ״י דלמא מיעוטא דשדך קאי רק‬
‫־ אכלאי זרעים ולא אכלאי כרס‪ ,‬וכ׳ דע״כ הקרא דלא תזרע שדך כלאיים מיירי באילנות מצד‬
‫דסמוך שדך לבהמתך דמיירי בהרכבה‪ ,‬ובירקיה ג״כ מיידי דאין מקרא יוצא מידי פשוטו כפיר ש״‪/‬‬
‫וקרא כייל הרכבת אילן והרכבת ירק וכלאי ירק‪ ,‬ומיעיטא דשדך ולא חו״ל נמי לא נראה לאוקמא ר ק‬
‫אזרעיס ולא אאילנות ע״כ מוקמינן למעוטי כלאי כרם בחו״ל שיש בה זרעים ואילן גפן הי)א‬
‫’‬ ‫אילן עיי״ש‪.‬‬
‫והא תינח אס גילה'לן קרא ע״י ההיקש דשדך לבהמתך דמיירי באילן שפיר ממעעינן משדך כלאי‬
‫כרם בחו״ל‪ ,‬משא״כ אם לא הי׳ לנו היקש זה מסמוכין דשדך לא תזרע כלאיים לבהמתן­‬
‫הוו״א דברך לא מ״עכי רק כלאי זרעים ולא כלאי כרס כקושי׳ הש־״י ב־זמה‪ ,‬וא״כ ה; י?מת מ ו ך‬
‫הדי; דכלאי אילכוה אסורים שפיר הוי ילפיגן מגזש״ו דלמיגהו יאילטס ולעינכי דנה;;יכ‪ ,‬אכל מ״כן‬
‫איגערך סמוכין דשדך ל״ת כלאיים לנהמת־‪ ,‬כדי לגלות דקרא דלא תזרע מיירי גס באילגוה יהמיעו ‪p‬‬
‫דשדך ממעט גם כלאי כרם וא״ש קו׳ מהרש״א בס״ד‪.‬‬
‫]והנד‪ ,‬אליי; איזה הערות כעני; זה מה שיש לעיי; למעיי; כשו״ת נא״פ הנ״ל כסי׳ נ״ו כד״ה אמנס‬
‫כעיקרא דמלתא שכ׳ הג׳ מהר״מ וכו׳ דמשמע דהרכנת איסור ניחא לי׳ דהי' הדי; נוד‪;.‬‬
‫להיות חוזר רק דמעעי׳ קרא דאינו חוזר לפי שהוא הרככת איסור‪ ,‬הא אהרככת איסור נמי קשי׳ סך‬
‫קושי׳ גופא דאי ילדה כילדה וכו׳ עיי״ש‪.‬‬
‫ןלע״ן קשה עוד דלמה לא מוקי לה ככזה‪ ,‬דהיינו‪ ,‬למש׳׳כ תוהפ׳ כע״ז דף מ״ם ע״א לפרש שנכיע‬
‫אגוז ואח״כ כשנעשה נסיעה הכריך או הרכינ כאיל; של היתר‪ ,‬והיינו דכזה ל״ק קושייתס‬
‫שהקשו על פירוש א׳ שכ׳ רש״י דאפי׳ למ״ד זה וזה גורס אסור הכא שרי מעעס כיעול‪ ,‬דנזה י״ל‬
‫דמיירי שהרכיב ענף של היתר כאיל; של ערלה הזה א״כ ל״ש כיעול‪ ,‬דהא אדרכא האיל; מרוכה על‬
‫הנוח שהרכיכ ואפ״ה שרי מעיעם זו״ז גורם כיו; דהפירות הגדילי; כאו בגרמת הענף ההיתר ג״ ע‬
‫לכך הפירות לאחר ג׳ שניס מותרים ]עי׳ עו״ז סי׳ רצ״ד ס״ק ח״י וביוסף דעת סעיף י״ע[ ‪P‬‬
‫ביאיי הגאו; בעל מנחת פתים ז׳׳ל בספרו מנחת קנחות על מס׳ סועה וכ שהדבר ברור שך הוא‬
‫שהרכיב ענת של היתר בתוך איל; של ערלה עיי״ב‪ ,‬א״כ משכחת שפיר באות; זה שהרכיכ בתוך‬
‫אי־יי של ערלה שאין לו היתר לעולם‪ ,‬והענף שהרכיב בו יהי׳ לו היתר אחר ג׳ שנים מגיעם זו״ז גורש‬
‫ולא יתשה תיפוק לי׳ דחוזר משוס ראשונה‪ ,‬דהא ראשונה לא יהי׳ לה היתר לעולם‪.‬‬ ‫׳'‬
‫‪1‬עזד משכחת באילן הקדש עי׳ מנחת חינוך מלוה רמ״ו אות ו׳ ובמל״מ פ״א מה׳ שמיעה דבהקדיע‬
‫קח ם‬ ‫‪.‬‬ ‫*■׳׳‬
‫‪ b b‬ז^‪7‬‬ ‫ב א ר יד‪,‬וד<ל‬ ‫פרר‪h ,‬‬ ‫ס פ־־ ^ ר ד י ב ‪t‬‬

‫כקבלת רז״ל ד‪.‬וא עושר‪ .‬חמש או שלש וכן בשאר קודם כעיעה להקדש ונעע פעור מערלה‪ ,‬והס‬
‫מצות כיוצא ]יח[ בזה‪ ,‬מתרי״ג ‪ :‬יפם שלא ללכת נעע ו‪ 6‬ח"כ הקדיש חייב כן הור‪ 1‬דעת רמב״ה‬
‫בחקות העכו״ם במלבושיהם ובמנהגיהם במעשה עיי״ש והעעס דכהיב לכס למעוכיי הקדש‪ ,‬א״כ‬
‫ודבור מלחשי האמורי שנאמר ובחוקותיהם לא תלכו אינו חוזר מצד האילן של הקדש‪ ,‬ומצד ההרכבה‬
‫אלא יהיו ישראל מובדלים מהם בכל שנאמר ואבדיל חוזר דאף דהאילן הוא הקדש יהי׳ ההרכבה מותר‬
‫אתכם מן העמים ובתיספת׳ דמסכת שבת איתא מה לאחר ג' שכיס מצד זו״ז גורס כמו באגוז הנ״ל‪,‬‬
‫היו דרכי האמורי‪ ,‬סמ״ג ורבינו יונה‪ ,‬מתרי״ג ‪ :‬וצ״ע בכל זה‪ ,‬והוצרכתי להפסיק באמצע העיון‪,‬‬
‫)פג פד( שלא לעבוד בבכור ושלא לגוזזו שנאמר ולא הי' בידי לגמרו‪ ,‬עד לעת הפנאי וחן לחכם‬
‫וכו'[ ועי' מנ״ח מצוה רמ״ד אות ה׳ ע'‪.‬‬ ‫לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך וכל‬
‫הבכורות של שור וכבש ועז אסורין בגיזה ועבודה ולענין הלכה הדברים מבואריס בספרן של צדיקיה‪,‬‬
‫ומראה מקום אני למצוא חפץ ד׳ בדבריהם‬ ‫אפי׳ לאחר שנפל בהם מום ומה שנגזזו מהם אפי׳‬
‫הקדושים‪ ,‬עי' בשו״ת רבינו בעל דברי חייס זי״ע‬ ‫בהנאה‬ ‫אחר ששחטו על ידי שנפל בהם מום אסור‬
‫ועכ״י בח״א סי' ס'‪ ,‬ובשו״ת עו״ע ודעת מה״ק‬ ‫אפי׳‬ ‫באמו‬ ‫וכל שיש שותפות לגוי בין בבכור ובין‬
‫אוזן אחת פטור מן הבכורה ובכור נוהג בזמן הזה סי׳ רנ״א‪ ,‬וביוסף דעת להג'בעל שו״מ עלשו״ע‬
‫בין בארץ בין בחוצה לארץ‪ ,‬מתרי״ג ‪) :‬פה( שלא יו״ד סי' רצ״ד סעיף ע״ו ובסי' רצ״ה ורצ״ב‬
‫יכתוב איש בשריטה על בשרו ויקעקע השריטה בצבע אריכות נפלא הן בהלכה הן בביאורה‪ ,‬וגס גדול‬
‫שנאמר וכתובת קעקע לא תתנו בבשרכם‪ ,‬מתרי״ג‪ :‬דורינו האחרון בשו״ת מהרש״ם ח״א סי' קע״ע‬
‫בעניניס אלו למעשה‪.‬‬ ‫)פו( שלא ישרוט אדם ’בבשרו על מת שנאמר ושרט‬
‫)אות פ״א( ]יח[ כוונת רבינו ז״ל במה שסיים‬ ‫תתגודדו‬ ‫לנפש לא תתנו בבשרכם‪ ,‬מתרי״ג ‪) :‬פז( לא‬
‫וכן בשאר מצות כיוצא‬ ‫להתגודד‬ ‫שלא‬ ‫היינו שריטה על מת ובכלל לאו זה‬
‫לע״א כדכתיב בהו ויתגודדו כמשפטם אלא שעל בזה‪ ,‬ולכאו' תיבת ״כיוצא בזה" צ״ב‪ ,‬על מה‬
‫מת בין ' ביד בין בכלי חייב מלקות ולע״א דוקא קאי‪ ,‬דדי באמרו וכן בשאר מצות‪ ,‬פ״ל שכוונתו‬
‫בכלי לוקה דכתיב בהו בחרבות‪ ,‬וביד אסור ולא למש״כ בשו״ת מחנה חיים ח״ג סי' מ״ד דבל‬
‫לקי‪ ,‬ע״מ ‪) :‬פ״ח( בכלל לאו זה ]יט[ בפרקא קמא תוסיף הוי דווקא אס בא עס החיוב בפ״א כגון‬
‫דיבמות דרשו שבא להזהיר לא תעשה אגודות ה' פרשיות בתפילין או ה' מינים בלולב או‬
‫אגודות שלא יהיו ב' בתי דינין בעיר אחת אחד שהוספה בא אחריו כגון הישן בשמיני בסוכה או‬
‫נוהג מנד‪.‬ג אחד ואחד נוד‪.‬ג מנהג אחר כדי שלא תהיה שתוקע קולות ביותר ]עי' ב״ח או״ח סי' תק״ג[‪,‬‬
‫תורה כשתי תורות‪ ,‬סמ״ג ורשב״ץ ע״מ ‪) :‬פט( לא או שנותן מתן ד' תחת מתן אחת וכדומה‪ ,‬אבל‬
‫תשימו קרחה בין עיניכם למת וכתיב לא יקרחו אס ההוספה במוקדם כגון שמתענה בערב יוהכ״פ‬
‫מחמת מצות עינוי לא הוי ב״ת כי תשעה לחודש‬ ‫קרחה‬
‫דנימא שהוא מוסיף על החיוב‪ ,‬וכן בברכת כהניס‬ ‫לא הוי עשירי בחודש ועדייןלא הגיע זמן החיוב‬
‫אס מקדים פסוקים של ברכה לא שייך ב״ת ומדוייק‬ ‫שמוסיף ברכה‪ .‬ד״א יוסף עליכס וכיוצא‪ ,‬אבל‬
‫לשון הספרי וז״ל מניין שאס פתח לברך בר״כ שלא יאמר הואיל ופתחתי לברך אומר ד״א יוסף‬
‫ד״א יוסף עליכם‬ ‫אז אס יאמר‬ ‫ופתחתי לברך‬ ‫עליכם וכו' ודייק הספרי ״הואיל‬
‫וזריקה ויעמוד אדס ויעשה‬ ‫וציצית‬ ‫תפילין‬ ‫זמן‬ ‫לאו‬ ‫לילה‬ ‫אם‬ ‫או‬ ‫ב״ת‪,‬‬ ‫הוי‬
‫הלילה לזמן ציצית ותפילין וזריקה אינו עובר על ב״ת דמי יכול לעשות מה שאינו לישנו‪ ,‬ואף דאי'‬
‫בעירובין צ״ו דתפילין בשבת א י ^ ב״ת שאני שבת דפעור יען דשבת הוא אות‪ ,‬אבל יוס יממא הוא‬
‫לזמן תפילין או אס הי׳ עליו מבעוד יום ומוסיף הלילה אחריו‪ ,‬אבל לילה לאו זמן תפילין הוא א"כ‬
‫מי שמניח קודם האור יוס תפילין לא שייך ב״ת עי' בב״י ה׳ תפילין מי שיוצא לדרך מניח תפילין‬
‫בלילה עכ״ד ז״ל‪ ,‬וזהו כוונת רבינו ז״ל שאינו עובר על ב״ת בשאר מצות רק ״כיוצא בזה" דהיינו כמו‬
‫‪.‬‬ ‫בתפילין ה' פרשיות שההוספה בא עם החיוב ולא קודם כנ״ל‪.‬‬
‫עןן כ' המ״ח הנ״ל דמי שמוסיף לעשות שבת שני ימים ליכא בל תוסיף דשבת הוא לשבות ביום‬
‫ששבת הקב״ה‪ ,‬ואיך אפשר לעשות עוד יום שהי' עושה הקב״ה הבריאה להיות יום שבת על כי‬
‫שבת הקב״ה ממלאכתו עכ״ל‪ ,‬בזה כ׳ בשבילי דוד על שו״ע או״ח סי' תרנ״א אות ה' בסוף דבריו‬
‫שם וז׳יל והנה בתוספ׳ חולין דףל״ד כתבו מי איכא מידי׳דגוי ששבת בשני בשבת חייב וישראל פניור‪,‬‬
‫ורש״י בסנהדרין דף נ״ח גוי עובר אפי׳ באינו מכוין לשם שביתה והרמב״ס כ' דווקא כעין שבת‬
‫עובר‪ ,‬משמע דווקא במכוין לשביתה‪ ,‬ולפי״ז נ״ל בדקדוק נקע הגמ' שני בשבת‪ ,‬אבל ביוס א׳ גס‬
‫ישראל עובר בב״ת במתכוין עכ״פ כמו הישן בשמיני בסוכה משום דימיס אגידי זה בזה כמש״כ בסי׳‬
‫ל״ד בשם פמ״ג ]עי' בדבריו שם ד״ה ולענין נשיאות כפיים[‪ ,‬אבל בשני בשבת כבר הפסיק יוס א'‬
‫שוב ליכא אגידי בוודאי האי לחורי׳ קאי עכ״ל‪ ,‬הרי דלא כמ״ח הנ״ל ]וביאור מצוה זו הוא בראשונים‪,‬‬
‫ריעב״א סוכה‪ ,‬וחי׳ הר״ן סנהדרין פ״ח‪ ,‬רמב״ם ה' לולב וה׳ ממרים‪ ,‬ובגעי מקושר הספרדי קונערס‬
‫ובס׳ קהלת יעקב‬ ‫גדול בזה‪ ,‬ובפתיחה כוללת ח״א מאות ל״ד ואילך‪ ,‬ובפתיחה לה' ציציה‪,‬‬
‫אות למ״ד סי׳ ק ס ״‪ /‬ובשו״ת זכרון יהושע קונערס תוספת מצוה מהגה״צ מהר״י מזשיקוב זצ״ל בענין‬
‫זה דבל תוסיף‪.‬‬
‫למ״ד הביא בשם הרא״מ‬ ‫)אות פ״ח( ]יע[ אם הוא דרשה גמורה או אסמכתא כחרעא דרבנן אות‬
‫דהוי דרשה גמורה‪ ,‬ובעפרא דארעא‬ ‫דהוי אסמכתא מדרבנן ומרמב״ס משמע‬
‫ועי׳ בזה במהר״מ שיק מצוה תס״ח‬ ‫כ' שמגמ' דיבמות ספ״ק מוכח כרמב״ס ותמה על הרא״מ׳‪,‬‬
‫אי הוי דרשה גמורה‪ ,‬ובקנאת סופרים להג׳ מהרש״ק ז״ל דףל״ב סי׳ ק״ל בדין לא‬ ‫אות י׳‬
‫התגודד‪ /‬ובס' כמו השחר אות אלף או״ק ח ״‪\ /‬בשו״ת תשורת ש״י ח״א הי' ש״ג‪ ,‬ובשו״ת פרשת‬
‫מרדכי‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬
 ‫ספר ^רד■־*מ‬ ‫‪ 6‬דק ה‬ ‫באר יהודא‬
‫קרחה בראשם לחייב על כל הראש כבין העינים‬ ‫מרדכי חאו״ח סי׳ ד ועי' רימב״א יבמוס דף י״ג‬
‫ודוקא על מת‪ ,‬מתרי״ג ‪) :‬צ צאי שלא לגרוע המזון‬ ‫סוף ע״ב דבאיסור חורה חין להשגיח על לא‬
‫ולא הכסות לאשתו שנאמר שארה כסותה ועונתה‬ ‫תתגודדו‪ ,‬ובתשו' הב״ח סי׳ מ״ב באמצע החשו‪/‬‬
‫לא יגרע‪ ,‬מתרי״ג וע״מ ‪) :‬צב( שלא יחדל מעשות‬ ‫)אות צ״ב צ״ג( ]כו[ שלא יחדל מעשות מעקה כו'‬
‫מעקה ]כ[ דאמרינן בספרי ועשית מעקה לגגך זו‬ ‫ובכלל אזהרה לכל מין‬
‫מצות עשה ולא תשים דמים בביתך זו מצות לא‬ ‫‪ .‬נזק וכו'‪ .‬ז״ל הרמב״ס ה' רוצה ושמירה הנפש‬
‫תעשה‪ ,‬מתרי״ג ‪) :‬צג( ובכלל אזהרה לבל מין נזק‬ ‫פי״א ה' ר‪ /‬אחד הגג ואחד כל דבר שיש בו‬
‫שלא יגדל כלב רע בתוך ביתו ולא יעמיד סולם‬ ‫סכנה וראוי שיכשל בה אדס וימות כגון שהי' לו‬
‫בזד‪ .‬כדאיתא במסכת׳‬ ‫רעוע וכן כל כיוצא‬ ‫באר או בור בחצירו בין שיש בו מים בין שאין‬
‫כתובות‪ ,‬סמ״ג ורשב״ץ מתרי״ג‪) :‬צד( שלא ]כאן‬ ‫בו מיס חייב לעשות חולי׳ גבוה י״מ או לעשות לה‬
‫יטמא כהן הדיוט למת רק לששת קרוביו דכר־זיב‬ ‫כיסוי כדי שלא יפול בה אדם וימות‪ ,‬וכן כל‬
‫לנפש לא יטמא כי אם לשארו הקרוב אליו לאמו‬ ‫מכשול שיש בו סכנת נפשות מ״ע להסירו ולהשמר‬
‫ולאביו וגו׳ ולמת מצוה שאין לו קוברים מצוה‬ ‫ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה שנאמר השמר לך‬
‫אפי׳ על כהן להטמא כדכתיבנא לעיל‪ ,‬מתרי״ג‪:‬‬ ‫ושמור נפשך מאד ואס לא הסיר והניח המכשולים‬
‫ושלא‬ ‫המביאין לידי סכנה בימל מ״ע ועבר בלא תפיס‬
‫דמיס עכ״ל‪ ,‬והכ״מ הראה מקורן בספרי אין לי אלא גג מניין לרבות בורות שיהין ומערות חריצי‬
‫ן‬ ‫ונעיצין ת״ל לא תשים דמיס בביתך‪.‬‬
‫ולמה שכ׳ הרמב״ס וכן כל מכשול שיש בו סכנה וכו׳ מפ״ק דב״ק דף ע״ו‪ ,‬ובכתובות מ״א תני׳ ר׳‬
‫נתן אומר מניין שלא יגדל אדס כלב רע בתוך ביתו‪ ,‬ולא יעמוד סולס רעוע בתוך ביתו שנאמר‬
‫ולא תשים דמיס בביתך עכ״ל‪.‬‬
‫ובמנ״ח מצוה תקמ״ג כ׳ על מה שהרשים הכ״מ ברייתא דר׳ נתן וז״ל ואינו מבואר‪ ,‬רק דש לאי‬
‫בדבר‪ ,‬אבל עשה אינו מוזכר כלל‪ ,‬והר״מ לא כלל זה בכלל עשה דמעקה רק עשה ' אחרת‬
‫דהשמר לך וכו׳ נראה דדבריס הללו אינו בכלל עשה דמעקה‪ ,‬דרק גגין ובורות וכו' דנתרבו בספרי‬
‫והביאן הר״מ בכלל עשה דמעקה‪ ,‬אבל זה כתב מצות עשה אחרת וזה לא נזכר בברייתא דר׳ נתן א״כ‬
‫אפשר דליכא רק ל״ת‪ ,‬ונפק״מ דאין מברכין וגס יכול להשיר ההיזק ע״י עכו״ס וכדומה דאיכן‬
‫בני שליחות‪.‬‬
‫וגס עיקר הלימוד דכ׳ הר״מ דהשמר לך וכו׳ קאי על שמירת הגוף צ״מ מנלן דהא מיירי בעניניס‬
‫העומדים ברומו של עולם עיקרי הדת וצ״ע‪ ,‬אך בוודאי ]מצא באיזה מקוס ונעלם מאתנו עיי״ש‬
‫עוד באורך בדברי הר״מ‪.‬‬
‫‪ 1‬הנה מה שהבין המנ״ח דבברייתא דר׳ נתן אינו מבואר רק לאו אבל עשה אינו מוזכר כלל‪ ,‬האיר‬
‫השי״ת עיני ומצאתי מקור מהור לדברי הרמב״ם ז״ל אשר משם בארה דגם עשה יש בכל‬
‫המכשולים‪ ,‬וממילא גס דברי ר' נתן כן‪ ,‬והוא‪.‬‬
‫לאיתא במועד קמן דף ה' ע״א יוצאין לקווץ את הדרכים פירש״י לפנות קוצים שבדרכיס ולתקן את‬
‫הרחובות ואת האסעראריאות פירש״י דרכים המפולשים‪ ,‬ולמוד את המקוואות וכל מקוה‬
‫שאין בה מ׳ סאה מרגילין לתוכו מ׳ סאה ומניין שאס לא יצאו ועשו כל אלו שכל דמים שנשפכו‬
‫שם מעלה עליהם הכתוב כאילו הס שפכוס ת״ל והי׳ עליך דמים עכ״ל הברייתא‪ ,‬וכ׳ התוספ׳ פר״ח‬
‫נקיע לי׳ להאי קרא מפרשת מעקה דדמי להאי דהוי מכשול עכ״ל ובעין משפע ונר מצוה כתוב‬
‫בצידו וז״ל משם לא מוכח מידי ושם כתוב קרא אחרינא‪ ,‬ונראה דצ״ל מפ׳ מקלע העתק מחילופי‬
‫גירסאות עכ״ל‪.‬‬
‫ואחרי כי אנו זכינו תלי״ת לאורו של פי' רבינו חננאל )בש״ס ווילנא( שם מבואר הדבר באר וז״ל‬
‫‪ 3‬העת ־;ה הברייתא שנאמר ועשית מעקה לגגיך וגומר‪ ,‬וכתיב והי׳ עליך דמים עכ״ד והוא‬
‫הכתוב ־ ‪ 3‬פ' מסעי גבי מקלע‪ ,‬מבואר לעין כל רואה דגירסת ר״ח בברייתא שני הפסוקים‪ ,‬קרא‬
‫דמים‪,‬רק קיצרו לומר שבפירוש ר״ח נקע גס קרא דמעקה לא רק קרא‬ ‫דמעקה‪ ,‬וקרא דוהי' עליך‬
‫דוהי׳ עליך דמים‪ ,‬אבל אין כוונתם דוהי׳ עליך דמים כתיב גבי מעקה‪ ,‬ולק״מ עפי״ז מש״כ העין‬
‫משפע הנ״ל בצידו כמובן‪ ,‬והוא ברור ואמת‪.‬‬
‫יוצא לנו מבואר מברייתא זו לפי גירסת ר״ח דגם בשאר מכשולים שלא נתרבו בספרי הנ״ל ג״כ‬
‫הם בכלל ועשית מעקה לגגיך‪ ,‬א״כ ממילא דגם בברייתא דר' נתן אף שלא הזכיר רק הלאו‬
‫מ״מ גס בעשה קאי‪ ,‬כיון דהוי מכשול ודמי להא דמעקה כמ ש״כתוספ׳ הנ״ל‪ ,‬ועכ״פ הדין דין אמת‬
‫שקאי בעשה ולאו‪ ,‬וע״כ דהא דלא איהרבו בספרי רק בורות שיחין ומערות לאו דווקא אלו אלא‬
‫כל דהוי מכשול איתרבו דלמה נימא דפליגיברייתא דספרי עם ברייתא דמוע״ק הנ״ל‪.‬‬
‫ולזה כיוון לדעתי גם רבינו ז״ל בלשונו העהור שכ׳ ״ובכלל אזהרה לכל מין נזק וכו׳ וסיים וכן כל‬
‫כיוצא בזה ממנין תרי״ג״ דהיינו ממש בכלל העשה ול״ת דמעקה‪ ,‬לאפוקי דלא נימא דבדר׳ נתן‬
‫ליכא רק ל״ת‪ ,‬כמו שהעיר המנ״ח הנ״ל‪.‬‬
‫]ומה שהביא הרמב״ס קרא דהפמר מבואר בסוף דברי המנ״ח דהשמר קאי על עצמו‪ ,‬ועשה ול״ת‬
‫דמעקה ליכא רק ביש מכשוללאחרים עיי״ש ומה״ע לא כללינהו בשני עשין דלאו בחדא גווני נינהו[‪.‬‬
‫ועי׳ ברוקה סי' שס״ו דגם בן נח מצווה על מנות מעקה דהוי אביזרי׳ דשפיכות דמים עיי״ש‪ ,‬וע׳ בס׳ נתיבות‬
‫עולם על הסמ״ק במ״ע ע״ע מש״כ בענין עפה דהשמר לך‪ ,‬ועפה דועשית מעקה‪ ,‬ובשו״ת פני מבין חיו״ד‬
‫סי׳ קפ״ד אי שייך העשה ולא מן העשוי במעקה‪ ,‬ולענין ברכה בהסרה מכשולים עי׳ חיי אדם כלל ע״ו סי' כ״ד‪.‬‬
‫)אות צ״ד( ]כא[ עי׳ עו״ע ודעת מה״ק סי׳ רפ״ע שפסק‪ ,‬גיש נכרים קוברין בחנה לא נחשב מ״מ‬
‫ואסור‬
‫נ ‪Q0‬‬ ‫באר יהודא‬ ‫פרק ה‬ ‫ספר‬
‫)צה( ושלא יכנס ]כב| לאהל שיש בו מת ולא אסור לכהן לעמאות דלא כעיקרי הד״ש שמהיר‬
‫עיי״ש מ ע מו וראייתו‪.‬‬ ‫יאהיל על המת דכתיב ועל כל נפש מת לא יבא‬
‫ופסק ר״ת וסמ״ג כרבנן דסבירא להו דקברי עכו״ם )אות צ״ה( ושלא י כנ ס ]כב[ וכו׳ ו המחמיר‬
‫ת ס ״ג וכו' בשו״ת עו״ ט‬ ‫מטמאין גם באהל כקברי ישראל ויש פוסקים כרשב״י‬
‫דאמר קברי עכו״ם אינן מטמאין באהל אך במגע ודעת מהד׳ ג׳ ה״ב סי׳ ר״מ כ׳ ]דאף דכסי׳‬
‫ובמשא מטמאין ויש אומי־ים דה״ה דאפי׳ במגע שע״נ יש ב׳ דיעות אט לילך על ק׳ ע כו ״ ס[‬
‫ובמשא אין מטמאין והמהמיר תבא עליו ברכה בדין טומאת עכו ״ ס ע״י המשכה ב טו מא ה ה ס מוכ ה‬
‫ועל הגוסס יש פוסקים דמותר לכהן לעמוד עליו וז״ל אך להכריע דבק' ע כו ״ ס ב טו מאה ה ס מו כ ה‬
‫עד שתצא נפשו אבל גדולי פוסקים אוסרין ופרשו דהוי רק דרבנן^ אי מוהר בזה לגמרי לא מצינו‬
‫רז״ל לה יטמא ולא יטמא לאחרים עמה לאחר ס תי ר ה‪ ,‬בזה יש בידי ל הכרי ע‪ ,‬ובפר ט די״ל‬
‫שפירש ממנה לכך אסור לכהן ליכנס לבית הקברות דרשב״ג דמטמא מדורות עכו״ס באהל י״ל דהוא‬
‫לקבור אביו כי בחזרתו יטמא לאחרים‪ ,‬מתרי״ג ‪ :‬גופו רק מדרבנן ולמעט בפלוגתא עדיף‪ ,‬ולכך‬
‫)צו< שלא להונות במדה או במשקל ואפי׳ לעכו״ם י״ל דלכך כ׳ ה פו ס קי ם רק דרבנן להחמיר ו ה מ קיל‬
‫ןכג| שנאמר לא תעשו עול במשפט במדה במשקל לא הפסיד והרי הוי ס פ ק תור ה‪ ,‬ב ע״כ דס״ל‬
‫למכור בחסר או לקנות ביתר אם עבר חייב להחזיר דאפי' המטמאין הוי ר ק מדרבנן לכך לא עשו בזה‬
‫וקשה לפני הקב״ה עונשן של מדות מעונשן של איסור ממש ולכך יוכל להתיר לכהניס לכנוס‬
‫עריות המשקר במדד‪ .‬או משקל קרוי ע״ם שח״ת לבתיהם וכן נוהגין העולם ואין חוששין לגיומאת‬
‫פי׳ ״עול ״משוקץ ״שנוי ״חרם ״תועבה כמבואר עכו״ ס וכו' עיי״ש‪ ,‬ועי' בזה בשו״ת מהר ש״ם‬
‫בפוסקים וגורם ה׳ דברים מטמא את הארץ מחלל ח״ג סי׳ שט״ו‪ ,‬ובשו״ת בית יצחק ח״ב סי׳ קנ״ א‪.‬‬
‫או ת השם ומסלק את השכינה ומפיל את ישראל ] ש ש ״ ב רבינו ז״ל‪ ,‬״ופירשו רבותינו ז״ל לא יטמא‬
‫בחרב ומגלה אותם מארצם ובכלל הפסוק כל מין ולא יטמא לאחרים ע מ ה ״‪ ,‬ט״סי ש בכאן וצ״ל לה‬
‫עול שלא יטמין אבן המשקל במלח כדי שתהי׳ יטמא‪ ,‬ולא יטמא לאחרים ע מ ה וכוונתו למש״כ‬
‫קלה ושלא ישפוך על המדד‪ .‬ממקום גבוה כדי הטו״ר ביו״ד סי' שע״ג מחלוקת ה פו ס קי ם‬
‫בזה עיי״ש[‪,‬‬ ‫שיעלה הקצף אישקומה בלעז שנראה כמלא כן כתבו‬
‫ומ ש״ב לכך אסו ר לכהן ל כנו ס וכו' כי בחזרתו‬ ‫ואפי׳‬ ‫רמב״ם וסמ״ג וספר החינוך‪ ,‬מתרי״ג‪) :‬צז(‬
‫וכו' כוונ תו למש״כ השו״ע בסי׳ שע״ג‬ ‫היתרי׳‬ ‫לשהות בביתו המדה או המשקל החסרים או‬
‫אע״פ שאין דעתו לקנות ולמכור בהם אלא לתשמישי ס עי ף זיי״ן לפיכך כהן וכו' ב סו ף ביה״ק וכו'‬
‫ביתו אפי׳ לעשות המדה עביט של מי רגלים אסור והש״ך ס ״ ק ב' כוז״ל כלומר אין כאן איסור‬
‫אלא חייב לשבר כדי שלא יהיו למוקש ואם השהה בהליכה מפני שאז עו ס ק וכו' אלא ה איסור הוא‬
‫אותם אע״פ שלא קנה ולא מכר בהם עובר בלא משוס חזרה שיצטרך לילך על ה קב'‪ ,‬והב״ח פ ס ק‬
‫דאף בהליכה א סו ר להוסיף טומאה כיון שאפשר‬ ‫תעשה‬
‫לו לקבר ב סו ף ביה״ק‪ ,‬וכ"נ דעת ה מ חבר וכ״כ ה עע״ז דנכון להחמיר כ ס ב ר ה זו‪ ,‬ו ה מ ע״ מ דף קי״ז‬
‫מיקל בדבר עכ״ל‪ ,‬ומדברי רביכו ז״ל מבואר דס״ל כ ד ע ת רמ״א דאין איסור בהליכה ר ק בחזרה‪,‬‬
‫שכ' שאסור לכנוס מ ט ע ס שבחזרתו יטמא לאחרים‪ ,‬ויש בזה נ פ ק ״ מ גדולה לדיכא לכמה‬
‫אנפין‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬
‫)אות צ״ ‪ 0‬שלא להונות במדה או במשקל ואפי׳ ל עכו״ ם ]כג[ וכו'‪ .‬ז״ל הירושלמי ריש פ' כיצד‬
‫מברכין ר' חגי ור' ירמי' סלקין לבי חנוותא קפץ ר׳ חגי ובירך‪ ,‬א״ל ר״י יאות‬
‫עבדת שכל המצות ט עונו ת ברכו ת‪ ,‬מניין שכל המצות ט עונו ת ברכו ת ר״א בר כהנא בשס ר״א ואחכה‬
‫לך לוחות האבן והתירה והמצות הקיש תורה למצות מה תורה ט עונ ה ברכ ה אף מצות ט עונו ת ב רכ ה‬
‫עכ״ל ]מובא ג״כ בפ מ״ג בפ תיחה כוללת ויליף מזה דלהירושלמי ברכ ת המצות דאו'‪ ,‬עי' היטב בשו״ת‬
‫קול ארי׳ חאו״ח סי' זיי״ן שהאריך בשיטה זו בדברים מ תוקי ם מדבש ונו״צ[‪ ,‬ובשי״ת ח תס״ו סי' נ״ד‬
‫מפרש דהירושלמי קאי על מושב הדיינים ובירך על מ״ ע של בצדק תשפוט עמיתך עיי״ש‪.‬‬
‫אולם בימיו לא נ תגלה פירוש רביכו ז״ל על הירושלמי ס ד ר זר עיס שהוא מפרש כוונ ת הירושלמי כי‬
‫הר מב״ ם פ״ח מה' גניבה כ' חייבין ב״ד להעמיד שוטרים בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך‬
‫שיהי' מחזרין על החניות ומצדיקין המאזניים ו ה מדו ת‪ ,‬ור' חגי ור' ירמי' הי׳ מקיימין מצוה זו ובירך‬
‫אשר קדשנו לקדש המדות והמאזניים ולתקן שערים עכ ״ ד‪ ,‬עי' שו״ת פני מבין חאו״ח סי' ה'‬
‫אות ל״ג‪.‬‬
‫ו הנ ה הנוג ע ל עיקר הדין במצוה זו ביאר היטב בשו״ת מ הר״ מ שיק חחו״מ סי' למ״ד דגס הגויס‬
‫נצטוו על עיויית המדות והמשקל כשם שנצטוו על הגזל ה״נ נצטוו ע״ז ר ק בישראל החמיר‬
‫ה ק ב ״ ה שלא די שלא יעוותו אלא אבן שלימה וצד ‪ p‬יהי' ודרשו חז״ל ב״ב דף פ״ ט שלא ישנה מ מנ הג‬
‫אפי׳ מרצון שניהם אפי׳ בה שוואת דמים‪ ,‬ופי' רשב ם כדי שלא יראה אחר מ מנו ועי״ז ירמה כחבירו‪.‬‬
‫ועןך למדו מצדק יהי' לך גירומין היינו להוסיף על המ שקל ועל ה מדה‪ ,‬וכ׳ דמלשון ר שב״ס ב״ב פ״ ח‬
‫מ מה שפי׳ במתניתין שם דפ חו ת לא בעי ה כ ר ע ת ט פ ח‪ ,‬נר א ה דשיעור טפ ח וגירומין א׳ ממאה בלח‪,‬‬
‫וביבש הוא אחד מד׳ מאות הוא לאו דאו'‪ ,‬ומדאו' די שיכריע כ״ש יותר ושלא יהי' המדה דווקא‬
‫מצומצם דאי שיעור גירומין מה״ת איך נ חל ק בין ליטרא ליותר‪ ,‬וליטרא לא כתיב באורייתא‪ ,‬ומלשין‬
‫הרי״ף ור מב״ם משמע דשיעור גירומין הוא מ ה״ ת‪ ,‬ודינים אלו לישראל נאמרו ולא לגוי כ הור או ת‬
‫לשון ה פ סו ק וצדק יהי' לך למעוטי גוי‪ ,‬א מנ ם ביד ה קונ ה למחול על הגירומין וגם על עיווית המדו ת‬
‫זולה כשהוא נגד ה מנ הג ויש לחוש שממנו ילמדו ויתעבד עי״ז ר מ או ת ועיווית וכו' וסיים שם בזה״ל‬
‫ולהוסיף כ״ש בוודאי כל אשר נג ע יראת ד' בלבו מכרי ע מ ע ט אלו תו־כ״ד היוצא מתשובתו השלימה‬
‫ועיי״ב‬
 ‫ספר דרדדים‬ ‫פרה ‪ .‬ה‬ ‫באר יהודא‬ ‫‪100‬‬

‫תעשה שנאמר לא יהיה לך בביתך אבן ואבן גדולה‬ ‫ועיי״נ נ עני ם למה למדת ה ארן ל ‪ 6‬ילפינן דבעיינן‬
‫וקטנה וגו׳ איפה ואיפה גדולה וקטנה‪ ,‬מתרי״ג ‪:‬‬ ‫גירומין עיי״ש היטב‪.‬‬
‫)צח( שלא לסרס זכר מכל המינין לא אדם ולא‬ ‫ןעי' קדושת לוי כליקוטיס על מ ס׳ אכות ד״ה‬
‫בהמה ולא עוף בין טהורין בין טמאין שנאמר‬ ‫במ שנה‪ ,‬פ׳ שני דאבות וכו׳ ענץ המ שקולות‪,‬‬
‫ובארצכם לא תעשו וכתיב לעיל מיניה ומעוך‬ ‫ומה שגורס אס וכו' אס לטוב עיי״ב הקדו שים‬
‫וכתות וכרות‪ ,‬מתרי״ג ‪ :‬ואפי׳ לומר ]כד[ לעובדי‬ ‫היטיב‪ ,‬זי״ע‪.‬‬
‫כוכבים שיסרס בהמה אסור שגם בני נח מצווין על‬ ‫)אות צ״ח( ואפי' לומר ]כד[ לגוי וכו׳ עי' בליקוטי‬
‫הסירוס כדאיתא פרק הפועלים ועובר אלפני עור ‪:‬‬ ‫שו״ת ח ת ס ״ו סי' כ״ד שאפי׳‬
‫)צט( כי תדור נדר לה׳ אלהיך לא תאחר לשלמו‬ ‫ע״י מכירה אסור להזכיר לגוי מ ה סי רו ס עיי״ש‬
‫וגו׳ הנה יש עונש באיחור הנדרים אע״פ שמשלם‬ ‫ובחלק חו״מ סי' קפ ״ ה תשובה ארוכה בדין סי רו ס‪,‬‬
‫אותם אחרי כן ואדם שאמר ליתן צדקה לעניים‬ ‫והוכיח דגם באשה יש לאו דסי רוס עיי״ב שצידד‬
‫אע״ם שלא הזכיר לשון נדר בפיו נדר גמור הוא‬ ‫שאין למחות ביד הנוהגין להקל מכיר ת ה ע ר מ ה‬
‫וחייב ליתן מיד ואפי׳ אם איחר מחמת שכחה ]כה[‬ ‫לצורך סי רו ס ע״י ע כו ״ ס א חר‪ ,‬ועי׳ שו״ת כ תב‬
‫ענש יענש ובניו מתים קטנים ואשתו מתה ‪) :‬ק( שלא‬ ‫סו פ ר חיו״ד סי' פ״ג‪ ,‬ו ב קונ ט ר ס ״זכר זאת‬
‫יעבור אדם על נדרו או על שבועתו שנאמר איש‬ ‫ליעקב" הנ ס פ ה לס׳ גילוי ד ע ת על ה' שחיטה‬
‫כי ידור נדר לה׳ או השבע וגו׳ לא יחל דברו ואם‬ ‫אות ג' בדין מכירה לגוי שיסרסס ע״י עכו ״ ם‬
‫נתחרט והתירו לו שלשה דגמירי וסבירי מותר דכך‬ ‫אתר ולחזור וליקהס מ מנו כבכו ר ו מכירת ח מן‪,‬‬
‫קבלו מסיני הוא אינו מיחל אבל אחרים מחילין‬ ‫ובשו״ת מ הר״ מ שיק האהע״ז סי' י״א‪ ,‬ועי' מה‬
‫ומתירין לו‪ ,‬מתרי״ג ; )קא( ולא תחללו את שם‬ ‫שכתבתי לעיל במצ״ע מה״ת התליות בידיים וכה״ג‬
‫קדשי היינו‪.‬שלא יעבור אדם עבירה ולא יעשה מעשה‬ ‫אות ל״ע ב סו פו בזה למעשה‪:‬‬
‫שיתחלל בו שם שמים כגון בשעת הגזירה אפי׳ נאנס‬ ‫)אות צ״ט( כי תדור נדר וכו׳ ואפי' אס איחר‬
‫הרי זה חילול את השם ושלא בשעת הגזירה כגון‬ ‫מ ח מ ת שכחה ]כה[ וכו' מבואר‬
‫הפורק עול מלכות שמים בפרהסיא במתכוין למרוד‬ ‫בדברי רבינו ז״ל דאף ר ק ב עב ר על בל ת אחר‬
‫בהקב״ה וכן ת״ח או כל אדם המוחזק בכשרות ואינו‬ ‫יש עליו עונש זה אף שמשלם‪ ,‬והוא ת מוה שהוא‬
‫נזהר במעשיו וגורם שאומר עליו דופי הרי זה חילול‬ ‫נגד הגמ' ר״ה דף ו׳ ע״א בך חטא ולא באשתך‬
‫השם וכתב בסמ״ג ואני דרשתי לישראל ]כו[ כי‬ ‫חטא עיי״ש ב תו ספ׳ ובטו״א‪ ,‬ומאז כתבתי ת מוה‬
‫המשקרים לגוים וגונבין להם הם בכלל מחללי השם‬ ‫זו להג' בעל פני מבין זצ״ל וכ' שהילקוט שמעוני‬
‫שגורמים שיאמרו הגוים אין תורה לישראל ואומר‬ ‫פ' ויהי הביא מדרש רב ה וז״ל רבנן אמרו כל‬
‫שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא‬ ‫מי ששיהא את נדרו סו ף שהוא קו' את אשתו‬
‫ימצא בפיהם לשון תרמית ועון חילול השם חמור‬ ‫ח״ו‪ ,‬שנאמר ואני בבאי מפדן יוכו' עיי״ש שנראה‬
‫מעון כריתות ומיתות ב״ד ע״כ‪ ,‬מתרי״ג ‪) :‬קב( וקצותה‬ ‫שחולק על ש״ס די ק ד ה רי י עקב שילם את הנדר‬
‫את כפה כשבאה להמית את ישראל שהיה מריב עם‬ ‫ורק משום עון בל תאחר אמר מ ת ה עלי רחל‪,‬‬
‫בעלה ולכך החזיקה במבושיו דהוא מקום סכנה‬ ‫וא״כ שפיר ק א מר ההרדיס ע״ד מו ס ר שצריך‬
‫אתה מחוייב למהר להצילו אם תוכל באבר מאבריה‬ ‫לחוש לדברי המדרש‪ ,‬וגס בדברי האיר החיים פ'‬
‫היינו וקצותה את כפה ואם אי אפשר תהרוג אותה‬ ‫תצא שפי׳ על בך חטא על חסרון אשתו שהוא‬
‫כדי שלא תהרוג אותו וכן חייב להציל בכל הרודף‬ ‫נגד הגמ' הנ״ל צ״ל ג"כ דס מך על הנ״ל‪ ,‬ועי׳‬
‫נערה מאורסה או אשת איש או זכר או שאר‬ ‫פני מבין חיו״ד סי׳ קע״ז עכ״ל הג' הנ״ל ז״ל‪.‬‬
‫עריות שבתורה כדכתיבנא במצות עשה‪ ,‬מתרי״ג ‪:‬‬ ‫אח״ן מצאתי תמוה זו שעמד בה ה מנ ח ת חינוך‬
‫שלא‬ ‫על רבינו ב קו מן ה מנ ח ה מצוה ת ק ע״ ה‬
‫והניח בצ״ע‪.‬‬
‫‪ DM‬בזוה״ק פ' וישלה ב פ סו ק ויהי בצאה נפשה שכ׳ כן‪ ,‬וכ' בניצוצי אורוה וז״ל הכי אמרו בויקרא רב ה‬
‫פרשה ל״ב‪ ,‬א מנ ם גמרין ס ב ר פ״ק דר״ה דף ו' דבשביל שמשהא הנדר אינה מ ת ה ומפיק לה‬
‫מדכתיב בך חטא ולא באשתך וכו' טיי״ש‪ ,‬ורבינו נמשך אחר הזוה״ק והמדר ש‪ ,‬כדרכו בקודש‪,‬‬
‫משו״ה כ' כן‪.‬‬
‫!ראיתי במדרש תנהו' פ' וישלה שכ׳ י ע ק ב נדר ולא שילם בא עליו שיעקב שלח דורונו ת לטשו‪ ,‬ג ס‬
‫בא עליו הצרה שנ תפס ע מו המלאך עכ״ל עי' ס׳ דבר שבקדושה אות ד'‪ ,‬וזה כג מ׳ דידן‪,‬‬
‫שלא מית ת אשתו הי׳ העונש ע״ז‪ ,‬ר ק שאר עונש כנ״ל‪.‬‬
‫)אות ק״ א( !אני דרשתי לישראל ]כו[ וכו' עי' שו״ע הו״מ סי' שמ״ח ס עי ף ב׳‪ ,‬ובאר הגולה שם‬
‫בסי' רל״א בשם ילקוט ותנא דב״א‪ ,‬ו ב ס' חסידים תניכא )לגאון קדמון בן אחותו‬
‫של רבינו הרא״ש ז״ל‪ ,‬רבינו משה הכהן ז״ל( שכ׳ וזל״ק ד ע את אלקי אביך ועבדהו בכל ד ק די קי ס‬
‫שתוכל לדקדק אפי' ב ה פ ס ד ממונך כגון א ס לקה ת שום דבר נגד הנכרי באשראי ושכחו‪ ,‬או אס מ כ ר‬
‫לך שוס מכר ושכחו ה מ עו ת אל תניח מלהזכירו ולפורעו‪ ,‬או אס יש לך משכון מ מנו אל תוסי ף‬
‫טל ה שבועות להרחיב הזמן להרבות ריביתך‪ ,‬ואל תעשה לו שוס רמי' ו שקר‪ ,‬כי דבר זה גדול‬
‫מאכילת חזיר‪ ,‬שהרי בחזיר איכא לאו‪ ,‬והכא איכא כמה לאוין כגון ולא תהללו את שם קדשי ונקד שתי‬
‫בהוך בכ״י‪ ,‬וכש״כ שלא לגנוב ולגזול מנכ רי שוס דבר‪ ,‬ואס עשה לך נ כ רי שוס ח ס ד או גמל ע מך‬
‫עו ב ה‪ ,‬מ ה ר ושלה לו שכר בעול ם הזה עכ״ל הקדיכ‪ ^,‬והמ״י בזה עד היכן הדבר מגי ע‪ ,‬ולא יקל‬
‫ב עיניו‪ ,‬ודל״ח‪.‬‬
‫מל״ת‬
‫נא ‪>®1‬‬ ‫באר יהודא‬ ‫‪p it‬‬ ‫ספר ‪D'nnn‬‬

‫פרק ששי‬
‫מצות ל״ת מה״ת התלויות בידיס ובזמן‪:‬‬
‫א( של א לעשות מלאכה בשבת שנאמר ויום השביעי )אוה ‪ 0‬ראשון ושביעי של פ ס ח וכו׳ שאינו‬
‫צורך ]א[ אוכל נפש ו כ ו ‪/‬‬ ‫שבת לה׳ לא תעשה כל מלאכה וגו‪/‬‬
‫מתרי״ג ‪ 0 ) :‬וכן נאמר ביום הכיפורים אלא שבשבת בשו״ת מ חנה חיים ח״ג סי׳ ל״ע ח ק ר אס מוהר‬
‫ענוש סקילה כשיש עדים והתראה וביום הכיפורים לעשוה מלאכה ב עבור פ חו ח מכ שי עו ר כזית כיון דכחיב‬
‫לא ענוש אלא כרת‪ ,‬מתרי״ג‪> :‬ג ד ה ו ז ח< אך אשר יאכל לכל נפש וכו' ואין אכילה אלא‬
‫ראשון ושביעי של פסח וראשון ושמיני של סוכות בכזית אבל ב עבור חצי כזית דלא נ ק ר א אכילה‬
‫וחג שבועות וראש השנה בכל אחד מששה^ ימים לא הותר מלאכה יו״ע‪ ,‬ואח״כ הביא מאחיו ז״ל‬
‫אלו יש לא תעשה על מלאכה שאינה לצייר נא[ ראיי׳ מביצה כ״ה בשמיעת בהמה מ סו כנ ת אס‬
‫אוכל נפש‪ ,‬מתרי״ג‪> :‬ט י( המניח חמץ ברשיתי יכול לאכול כזית מבעי״ו משמע ב ע בו ר חצי זית‬
‫בפסח עובר בשני לאוין שנאמר לא יראת ילא אין רשאי לשחוע‪ ,‬דאל״כ ישמיענו אפי׳ אס יוכל‬
‫לאכול אפי׳ כחצי זית ]והביא ג״כ מ מורי אבן שס‬ ‫ימצא‪ ,‬מתרי״ג ♦‬
‫בסוףי ה ס פ ר דמשמע דס״ל דאפי' ב ע בו ר חצי‬
‫זית מותר ל עפו ת מלאכה‪ ,‬דאל״כ ג ס לר״ל נדרוש לכ ס ולא לנכרי ם שמבשל א סו ^ וב עבו ר ישראל‬
‫לא משכחת לרשב״ל ר ק בכזיס עיי״ש[‪.‬‬ ‫‪• ,‬‬
‫ול״ג בס״ד הדין פשוע דמה״ת יכול לעשות מלאכה אפי׳ בעד אכילת חצי זית‪ ,‬עפימ ש״כ בישמה‬
‫משה פ׳ בא ב פ סו ק זכור‪ .‬את היוס הזה‪ ,‬דמה דיליף ה ר מב״ ם ח׳׳ש מלא יאכל היינו דלאי אכל‬
‫קאי על הנאכל ולא תלוי בד ע תו של אדס אס מ ע ע ואס הרב ה יאכל‪ ,‬ולא תאכל■■^ או לא יאכל‬
‫בחולם קאי על האוכל ותלוי ביתובא דעתא דהיינו בכזית עיי״ש‪ ,‬ועי׳ בליקומי שו״ת‬
‫ח ת ס ״ו סי' ס ״ ה‪ ,‬וב מ הר״ מ שיק מצוה קל״ה אות ד׳ דמצות תאכל קאי על החפץ ולא על הגברא‬
‫ומה״ע א״צ כוונ ה אפי' למ״ד מצות צ״כ עיי״ש‪] ,‬ועי' גיה׳׳ק “יי על דע ת קדושיס ה׳ מזוזה בסי׳‬
‫רפ״ ע ס ״ ק ב' שהביא דברי הר״ן בחולין ל״א ע״ב דהחילוק בין שחיטה וטבילה דהוי איסור חפצא‬
‫דבשר א סו ר כשלא נשחט ונדה א סו ר ה כשלא תטבול לכן לא צריכי כוונה עיי״ש דברי ט ע ס בז ה|‬
‫וכיון דביו״ט כ תיב אך אשר יאכל בצירי‪ ,‬דקאי על המאכל יהי' פ חו ת שבפחות כיון שנאכל הוא‬
‫לבדו יעשה לכס‪ ,‬ואין תלוי "^בשיעור שלס ואפי׳ ח״ש בכלל כנ״ל‪ ,‬ומצאתי אה״כ ב מ הר״ מ שיק מצוה‬
‫רצ״ט שגס הוא דן בדין זה עיי״ש‪.‬‬
‫ל ענ״ד אין ראיי׳ דבשיטה מקובצת שס וב ע טר ת זקניס‬ ‫]אמנם הראיי׳ שהביא ה מ״ח הנ״ל מביצה‬
‫ר ק כיון שיש שהות לאכול כזית שרי והיי״ט דמה״ת שרי‬ ‫סי׳ תצ״ח כ תבו דאע״ג דלח אכיל‬
‫בלא״ה משוס הואיל רק דעדיין חיכא איסורא דרבנן ומשוס ה פ ס ד ממונו התירו לכתחילה כדין תורה‬
‫מ ט ע ס הואיל‪ ,‬ובבהמה בריאה צריך באמת לאכול דווקא כזית מדרבנן עיי״ש‪ ,‬וכן כ׳ בס׳ ק הל ת‬
‫יעקב על ה׳ יו״ט שס מהג׳ בעל חוו״ד ז״ל ב ע ע מ א דסגי בשהות בלבד‪ ,‬א״כ דב אמת סגי באכילת‬
‫חצי שיעור ג״כ ר ק מדרבנן ת קנו שאסור לעשות מלאכה רק בשיעור שלס בכזית לא בפ חו ת והמשנה‬
‫דביצה בדינא דרבנן וכנ״ל ו ב מ הוכנ ת הקילו משוס ה פ ס ד ממון ביש שהות לאכול אפי' שאינו אוכל‬
‫כלל‪ ,‬אבל מה״ ת די אפי' בחצי זית‪ ,‬וכנ״ל כיון דכתיב אך אשר יאכל בצירי וקאי על ה ח פן הנ אכל‬
‫^‬ ‫” "‬ ‫ולא על האוכל[‪.‬‬
‫ותדע ד ע״כ צ״ל כן לשיטת הר א״מ ד ס ת ס אכילה הוי בכ״ש עי׳ מל״מ פ״א מה' ח מן ומצה ר ק דאתי‬
‫הלכתא גבי עונש או מצוה והוקמי׳ אכזית‪ ,‬א״כ ק ר א דאשר יאכל לכל נפש זה אינו מצוה‬
‫בדרך ציווי ר ק היתר שהתירה תור ה לנו לעשות מלאכה לצרכינו ביו״ט‪ ,‬ונשאר קרא דאשר יאכל על‬
‫מ שמעותו דהוי בכ״ש‪ ,‬א״כ למה צריך לאכול כזית דווקא‪ ,‬ו ע״כ לו מ ר‪ ,‬ד הו א מדרבנן‪ ,‬מ איז ה " ט ע ס‬
‫שיהי'‪ ,‬ע כ ״ פ הדין דין אמת ופשוט להרא״מ דאשר יאכל פירושו אפי׳ בכ״ש כ ס ת ס אכילה לדידי'‪ ,‬וכ מו‬
‫כן אפי׳ לדידן דכל ס ת ם ■אכילה הוי בכזית אבל בכאן’ " הוי בכ״ש מ ט ע ס הנ״ל לכו״ ע‪ ,‬ונימא ג״כ‬
‫ב ט ע ם שצריך לאכול כזית כ מו להר א״מ הנ״ל דהוי מדרבנן מאיזה ט ע ם שיהי'‪ ,‬ומ״מ הדין דין א מ ת‬
‫ד מותר לעשות מלאכה ג ס בשביל פ חו ת מכ שיעור‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬

‫מדת מן התווה התלויות ברגלים ‪:‬‬

‫א( ש ל א יצא !א[ אדם חוץ לתחום י״ב מיל ח ח ) או ת א׳(שלא יצא ]א[ וכו'‪ ,‬בשו״ת נו ב ״י מ ה דו ״ ק‬
‫ח אהע״ז סי׳ ב׳ וב מ״ ת חאו״ה‬ ‫׳‬ ‫למדינתו ששבת בה בשבת שנאמי אל‬
‫יצא איש ממקומו ביום השביעי ולמדו דהיינו ״ ח‪ ,‬סי׳ מ ״ ה מ ״ו כ׳ דלהרא״ש הוא לאו מפור ש ולוקין‪,‬‬
‫‪ .‬ולהגהות אשרי י״ב מיל הוא מדברי קבלה ולא‬ ‫לי״^‬
‫מ קר א דאל יצא עיי״ש‪ ,‬ועי׳ רמב״ן ריש עירובין דגס למ״ד תחומין דאו׳‪ ,‬וכן לירושלמי בי״ב מיל‬
‫דלכו״ע דאו׳ מהני עירוב בין מ ע ר ב ברגליו בין בפ ת וכי יהבי לי' מדין תורה ג' פ ר ס או ת יכול לילך‬
‫סו ט ה דף למ״ד מש״כ ע פ ״י‬ ‫בעירוב ששה עיי״ש ]ועי׳ בס' תור ת ה קנ או ת על מ ס'‬
‫דברי רמב״ן אלו[‪.‬‬
‫ובחי׳ ח תס״ו לשבת דף פ״ו ביאר ד ע ה ה ר מ ב ״ ס וז״ל‪ ,‬תוכן כוונ תו‪ ,‬דכיון דמאל יצא איש מ מ קו מו‬
‫ילפיק‬
 ‫ספר ד־זרדים‬ ‫‪ pot‬ו‬ ‫פ א רי י ה ו ד א‬ ‫‪102‬‬

‫לי״ב מיל כנגר מחנה ישראל ורבנן אסרו לצאת‬ ‫ילשינן חרווייהו ההימי! והוצ^^ס‬
‫בתרי ראכין כיון דממרומו דד‪ ^-‬לע‪,5,-, ,,,‬־^ מהמדינה ששבת בה חוץ לאלפים אמה בשבת‪,‬‬
‫לשכון בארץ‬ ‫הרי״ף והרמב״ם‪) :‬ב(שלא ןב[ לשוב‬ ‫מתפרש מרום נצ'] מלי מדבר ו ^ ‪,5‬ק‪,‬‬
‫‪ -»pp‬״ ‪ ,‬״ ‪ , pp‬״‪ .,‬מצרים שנאמר וה׳ אמר לבם לא תוסיפון לשוב‬ ‫‪i‬‬
‫ואין תהומי] אלא ברת״ר ד או‪ /‬וב׳ דלפי״ז ‪ pgp‬בדרך הזה עוד וללכת לסחורה ולא לשכון שרי ;‬
‫)ג( שלא להשתחוות לע״א שנאמר ולא תשתחוה‬ ‫למצת תקומי' י״במיל ד^‪1‬ו׳ דאס ככל הי״^‬
‫]ג! צל רצפת אבנים‬ ‫‪ , p‬״ ‪ pV,j, ^ y y p -jp , . .‬להם‪ 0 ) :‬שלא להשתחוות‬
‫‪ ,,.,, ,pf, p‬ם ‪ ,,‬ל ‪ p,pp,j ,p , 3‬לפני השי״ת בשום מקים רק במקדש שנאמר ואבן‬ ‫‪^ , , p‬״‪ppp,‬‬
‫י״ב יייל וכעי' נסיעות די לי מ די ד וכ' שעפי״ן משכית לא תתני בארצכם להשתחוות עליה ואס‬
‫‪ p,,p,p p",pi,pp‬־"‪ pp,g i,p‬״ השרתחוה בפשוט ידים ורגלים לוקה מ ך התורה‬ ‫י‬
‫ושלא‬
‫ברמב״ן ובטל המא(ר סו ף פ ״ ק דטירובין‪.‬‬
‫‪ 1‬א ‪ 0‬גס ביו״ע אסור מה״ת י״ב מיל או לא עי׳ מנ ה ת תינוך מצוה רצ״ח‪ ,‬ועי׳ שו״ת ח ת ס ״ו חאו״ח‬
‫סי׳ ק מ״ ט וקכ״י וכרש״י עידובין דן‪ !:‬ל״ו ד״ה ומשכי ק ס י ר ר״י עיי״ש !ועי׳ מג״א סי׳ ח ק פ ״ו‬
‫ס ״ ק כ״ד דמיירי כקו! לי״י מיל שהיא ד או‪ /‬ובהגהות ר ע ק ״ א שס דגס ביו״כי י״ב מיל דאו׳‪ ,‬והק שה‬
‫הא מדאו׳ מו ה ר מדין מ תוך כ מו הוצאת שופר ל ת קו ע ב ק ולמש״כ ה ח תס״ו הנ״ל בסי׳ קמ״כי לא‬
‫שייך מתוך בתחומין[‪.‬‬
‫) או ת ג'( הוי ״ ‪ 5‬ו ה ר מב ״ ס שלא ]ב[ וכו׳ ה ס מ ״ג מיישב על מ ה שהרמב״ס דר במצרים שלא נ א ס ר‬
‫אלא ההולך מא״י למצרים והביא‪ ,‬מלשון ה פ סו ק והושיבך ד' מצרים באניות בדר ך‬
‫עיי״ש ובחי' ח ת ס ״ו על י״ד מצות הנ ס פ חו ת לחידושיו לכ תובו ת כ' ע ל תי׳ זה וזל״ק ק ש ה ה א ה ר מ ב ״ ס‬
‫כ׳ שיש בזה ג׳ לאוין בתור ה וא׳ מ ה ם אשר ר אי ת ם א ת מצרים לא תוסיפו לראותם עד עול ם‪ ,‬הלא‬
‫ע ר ס כני ס ח ם לא״י יכולים לחזור למצרים‪ ,‬וג ס כשיהי׳ בא״י יכולים לחזור לשאר ארצות ומ שס‬
‫למצרים עכ״ל ]ועי׳ מדרש רב ה ריש מגילה א ס ת ר בג׳ מ קו מו ת הקב״ ה מזהיר וכו׳ ובידי משה שס‬
‫אות ז׳ עיי״ש היעב[ ומזה תקשי גס תי׳ רבינו אליעזר מ מי״ן ז״ל שדווקא באותו דרך שבחו ממצריס‬
‫אסו ר לשוב ולא בדרך א חר‪ ,‬וזהו דכתיב בדרך הזה דייקא עכ״ל ]עי׳ עולת חודש ח״ג אות תר״ הן‬
‫וצ״ע ג״כ הא יש עוד לאו דלא סוסיפין לראותם כקו' ה ח ת ס ״ו‪ ,‬ועי׳ ריקאנכיי סי׳ ת ק ע ״ג‬
‫ובמע שה בצלאל שס‪.‬‬
‫ןן״ל רש״י סנהדרין כ״א ע״ב ד״ה ה סו סי ם באים ממצרים לא״י וצריך לשלוח שלוהיס לקנו ת לו‬
‫סו סי ם ועוברי ם בלא תו סי פו לראו תם עד עול ם עכ״ל ובהגהות ר ע ק״ א שם‪.‬‬
‫וב סוכ ה דף נ״א אמרינן דכל ה הולכי ם לדור למצרים נענ שו‪ ,‬וכ״כ בירושלמי שס ומכילתא וילקועי‬
‫בשלח ג׳ פ ע מי ם עברו וג׳ פ ע מי ם נ ענ שו‪ ,‬וכ' בשו״ת אהל אב ר ה ס )להג׳ מגורבא ז״ל(‬
‫בסי' ק״ו וז׳^ וכך הי׳ בימינו בשניה שעברו שהלכו מפליכיי רוסל אנד לדור בגבול מצרים והלכו שס‬
‫לאיבוד ס פי חמו מבלהות כנו ד ע‪ ,‬ואח״כ הלכו אחרים עוד לגור ב אלכסנדרי׳ ויגרשו מ שס‪.‬‬
‫ואיסור דירה לדעתי הוי לה שתקע שס וכמו שכ׳ בפ׳ ה׳ מ ה׳ מלכים‪ ,‬אבל ר ק לגור אין אי סו ר‪,‬‬
‫וזהו ע ע ה הנדיקיה שדרו שה שרק לגור באו עד ביאת גואל צדק‪ ,‬שהצדיקים כ מו ת ס מ ח כי ם‬
‫לו בכל יוה שיבא בבי״א עכ״ל‪_ .‬‬
‫תוס ש׳ ישניה וז״ל לא מפני שעשה‬ ‫ןן!י' יומא דף ל״ח ע״א אמרו כשהלך נ קנו ר להביא וכו׳ כ׳‬
‫עבירה כשהלך למצרים כדאי׳ ב ספ רי לגור שס אי אתה חוזר אבל אתה חוזר לס חור ה ולכיבוש‬
‫ארץ עיי״ש !ולדברי האהל אבר ה ם אינו מדויק לשון ה ס פ רי לגור שס וכו׳ כמובן( ועיי״ש בריכיב״א‬
‫שבעין י ע קב‪ ,‬ובהגהות מצפה איתן על מ ס׳ שבועות דף ד׳ ב תו ס פ ת ד״ה אבל‪ ,‬וב מ הר״ מ שיק על‬
‫תר״ מ‪ ,‬ופני ס יפות פ׳ י תרו‪ ,‬ומעשי׳ למלך על ה ר מ ב ״ ס ה' ביאת מקדש פ״ג ה׳ כ״ד אות‬
‫מש״כ בענין זה‪.‬‬
‫זב צל״ ח ברכו ת דף ע׳ כ׳ לבאר הא דאי׳ שה עשאוה כמצולה שאין בה דגים היינו דענין הגליות א ף‬
‫שהוא עונש ל כ פ ר ת עון מ״מ עצם הגלות הוא לעובה כ ב פ ס חי ס דף פ״ז לא הגלה ה ק ב ״ ה‬
‫את ישראל לבין האו מות אלא כדי שי תוספו עליהם גרים והייינו שהניצוצות שנפלו שמה מתנוצצים ו עולי ם‬
‫והה הג רי ס וכו׳ עייבה״ק שלפי״ז אין לחלק בין לשוב מא״י למצרים או משאר ארצות למצרים‪.‬‬
‫ןי״ל דהיי״ע שדר ה ר מ ב ״ ס במצרים שכבר הי׳ דרים ישראלים ב איסור מכ מ ה שנים קד מוניוח‪ ,‬ו ה ר מ ב ״ ס‬
‫ז״ל בכה תיר תו וקדו שתו הגדולה ישב שס ללקע ניצוצות הקדו שה שנשאר שם ע״י עונו ת ישראל‬
‫שהי' דרים שס ו ר מ ב״ס סו ב ר כר״ש דדריש ע ע מ א דקרא עי׳ פ ״ג מה׳ מלוה ולוה ה׳ א׳ בלח״ע שם^‬
‫ו ע ע ס ל״ח זי הוא ככיעס הצל״ח ודינו כ ס פ רי הנ״ל חבל אהה חוזר ל ס חור ה ולכיבוש הארץ‪ ,‬וקו״ר‪,‬‬
‫לתכלית הונ או ת נינוני ת קדושות למאן דאפשר לו כ מו ה ר מ ב ״ ס ז״ל זי״ע ]ואח״ז מצאתי מעין זה בדבש‬
‫לפי מ ע ר כ ת ב׳ אות יו״ד בשס אר״י ז״ל כעין זה‪ ,‬ועי׳ בשס הגדולי׳ מ ע ר כ׳ גדולים אות מ׳[ ועי׳‬
‫קדושת לוי פ׳ תולדות בפ׳ ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו‪ ,‬וזל״ק כי צדיק ה ת ענוג שלו מעליות ניצוצות‬
‫שמעלה אשר ניצודו בקליפו ת ובמה הוא מ על ה או ת ם ב תור ה ותפילה שלו שהוא בפ ה וכו׳ עיי״ש‬
‫הקדו שים ז״ל זי״ע‪.‬‬
‫) או ת ג׳ ל׳( שלא לה שתהות ]ג[ וכו׳ עי׳ מג״א סי׳ קל״א ובמה״ש שם‪ ,‬הר מב״ ם פ״ו דגיכו״ם‬
‫כ׳ דהאיסיר משוס חו ק ה ע כו ״ ס וקשה ע״ז א״כ יהא א סו ר לה שתהות אפי׳ בצא‬
‫נב ‪103‬‬ ‫באר יהודא‬ ‫פרק ‪n‬‬ ‫ספר ד־ןרדיבם‬
‫ושלא בפשוט ידים ורגלים אסור מדרבנן לכך יש ה מו ע ט אין להחשיב חו ק ת ה ע כו ״ ס‪ ,‬אבל ב ע כו ״ ס‬
‫להציע מחצלאות או מיני קש או תבןבבתי כנסיווז גופא אפי׳ מה שעושין לה על צד ה מו ע ט הוי דרך‬
‫הרצופין באבנים להבדיל בין פני הצבוי ביו ע כו ״ ס דכן קיבלו חז״ל ע' תו ס ס׳ ברכו ה ל״ד‬
‫ע״ב ד״ה קידה‪ ,‬ובס' החינוך סי' שמ״ט עיי״ש‪,‬‬ ‫האבנים‪:‬‬
‫אך מדרבנן א סו ר באבן משכית כלא פיו״ר משוס‬
‫המיעוט שעושין כן ל עכו ״ ם‪ ,‬ובהטי' על צד אפי' בפיו״ר כיון שבעכו״ס אפי' מו ע ט אין עושין כן‬
‫סובר ה ר מ ב ״ס באבן משכית מדרבנן נמי מו תר‪ ,‬והג״א סו ״פ תפילת השחר ד אוס ר הטי' על צד‬
‫בפיו״ר דמשווה לה כהשתחוי' בלא פיו״ר אפי' מדרבנן‪ ,‬נרא ה דס״ל כרש״י דה איסור משוס המקד ש‬
‫עי' רש״י סו ״ פ בהר וכיון דמדרבנן אסו ר אפי' שלא דומי' דמקדש ג ס בהטיי' א סו ר זולת ב הר תי‬
‫לטיבוהא‪ ,‬הטי' ושלא בפיו״ר‪ ,‬וכמש״כ תו ס פ׳ מגילה כ״ב דאביי ורבא דאצלי אצלויי משוס אבן‬
‫משכית‪ ,‬לפי' הרא״ש בשם רב האי הי' בלא פיו״ר‪.‬‬
‫ו ה חינוך כ' דאבן משכית הוא מציור‪ ,‬ו ה פו ס קי ס ס ת מו דברי הס ע"כ ד איסור אבן משכית משוס חשדא‬
‫ד עכו״ס ל״ש אלא באבן שהוא דבר בלתי נ פ ס ד‪ ,‬והמג״א כ׳ דלבינה לא מקרי אבן א״כ גס‬
‫לרש״י שהאיסור משוס דומי' דמקדש לבינה מו תר‪ ,‬וסייס דלרצוף בית ה כנ ס ת באבני ם ב ע ת ה ר ע ה‬
‫הזאת אוהבי חדשות ה חכ ם עיניו בראשו וד״ל‪ ,‬והאריך עוד בזה‪.‬‬

‫שביעיי‬
‫מצות ד ת מה״ת התלויות בואש הגויה‪:‬‬
‫העטרה כלום דסיפיה דקרא וכרות שפכה‪) :‬יז(שלא‬
‫לבא על כותית ‪) :‬יח( שלא תבעל ישראלית לגוי‬
‫שנאמר בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך סמ״ק‬
‫וכתב רבינו יונה ועל הבועל גויה כתיב יכרת ה׳‬
‫לאיש אשר יעשנה וקנאין פוגעין בו‪ ,‬ובזוהר מחמיר‬
‫בעון זה יותר מכל אסורי עריות ‪) :‬יט( ריש פ״ב‬
‫ת‪:‬א דבי ר׳ ישמעאל לא תנאף לא תהא בך ניאוף‬
‫בין ביד בין ברגל והיינו ניאוף בלא שיתוף אחר‬
‫אלא מיניה וביה ומנאף ופירשו בתוספות דהיינו‬
‫משפשף מילתו ביד או ברגל ומשחית הזרע וחייב‬
‫מיתה כער ואונן וכך היו עושין דור המבול ונידון‬
‫נמי כרוצח ועל עון זה נאמר הנחמים באלים שוחטי‬
‫הילדים ועל זה נסמך לו לא תנאף ללא תרצח‬
‫והוא בנדוי מפי חכמי ישראל כך כתב רבינו יונה‬
‫רמב״ם סמ״ק‪ ,‬ואיתא בזוהר דנידון בגיהנם בשכבת‬
‫זרע רותחת ‪) :‬כב( שלא לבא על אנוסת אביו דכתיב‬
‫ולא יגלה כנף אביו ‪) :‬כג( כמעשה ארץ מצרים‬
‫אשר ישבתם בה לא תעשו אמרו בתורת כהנים מה‬
‫היו עושים איש נושא איש ואשה נושאה אשה ואלו‬
‫הן נשים המסוללות ‪) :‬כד! כל הבא על ערוה מן‬
‫העריות דרך איברים או שחבק או נשק דרך תאור‪.‬‬
‫ונהנה בקירוב בשר הרי זה לוקה מן התורה שנאמר‬
‫לא תעשו מכל התועבות האלה ואלו הן חקות‬
‫המתפרצים בתועבות הזמה ונאמר לא תקרבו לגלות‬
‫ערוה ובזה הכתוב מדבר ותניא בת״כ יכול יהא‬
‫עונש כרת על הקריבה ת״ל ונכרתו הנפשות העושות‬
‫בכרת ואין נענשין כרת על הקריבה אבל לאו יש‪,‬‬
‫סמ״ק ‪> :‬כה( בסרק אין מעמידין אמר ייחוד עריות‬
‫דאורייתא ואסור להתייחד עם ערוה מן העריות בין‬
‫זקנה בין ילדה מפני שהיא קריבה המביאה לידי‬
‫גילוי עריות חוץ מן האם עם בנה והאב עם בתו‬
‫והבעל עם אשתו נדה אלא הכלה בלבד שפרסה‬
‫נדה קודם שתבעל לא נחשדו ישראל על משכב זכור‬
‫ועל הבהמה לפיכך אין אסור להתייחד עמהן ואעפ״ב‬
‫גדולי החכמים היו מחמירים על עצמם ומרחיקים‬
‫הבהמה כדי שלא יתייחדו עמה‪ ,‬סמ״ג ‪) :‬נא נב( ואת‬
‫זכר לא תשכב משכבי אשה הרי הבועל וגם הנבע׳‬
‫בכלל דקרי בי׳ לא תשכב יאר־ו שניהם ענש סקילה‬
‫דכתיב‬
‫פרק‬
‫כ ה איסורי עריות בכרת א« ליכא עדים והתראה‬
‫כתיב בפרשת אחרי מות שבצה נשים אפי׳‬
‫איכא עדים והתראה אין בהם אלא כרת ואלו הן‬
‫אחותו ואחות אביו ואחות אמו ואחות אשתו ואשת‬
‫אחיו ואשת אחי אביו והנדה שבעה בסקילה הבא‬
‫על האם ועל אשת האב ועל כלתו ועל הזכור ועל‬
‫הבהמה והאשה שהביאה בהמה עליה ונערה המאורסה‪,‬‬
‫ועשרה בשרפה בתו יבת בתו ובת בנו ובת אשתו‬
‫מאיש אחר בת בתה בת בבה אם אשתו אם אמה‬
‫אם אביה והבא על בת כהן נשואה דאלו ארוסה‬
‫נדונת בסקילה החמורה משריפה כבת ישראל אחד‬
‫אשת איש נשואה והיא ישראלית בחנק חייבי לאוין‬
‫כ״ה ואלו הן ‪) :‬א( שלא תנשא יבמה לאיש זר עד‬
‫שתסיר רשות היבם מעליה שנאמר לא תהיה אשת‬
‫המת החוצה לאיש זר‪ a ) :‬שלא ישא כהן הדיוט‬
‫גרושה אפי׳ היא גרושתו וכן זונה וכן חללה ‪:‬‬
‫) ‪ 0‬לא תהיה קדשה מבנות ישראל לדעת רמב״ם היינו‬
‫שלא יבא אדם על אשה בלא קדושין ובלא כתובה‬
‫ואיסור השפחה נפקא ליה מקרא אחרינא ‪) :‬ד( ולדעת‬
‫שאר הפוסקים כדכתב המתרגם דבא כתוב זה לאסור‬
‫עבד לישראלית ‪> :‬ה( ולא יהיה קדש מבני ישראל‬
‫לאכור שפחה לישראלי ולדעת רמב״ם בא לאסור‬
‫בכלל לאו על המשכב זכור ‪ 0) :‬אל תחלל את בתך‬
‫להזנותה פירשו בספרי שלא ימסרנה לאדם בלא‬
‫קדושין ובלא כתובה ‪) :‬ז( בגמ׳ אמרו אל תחלל את‬
‫בתך להזנותה זה המשיא בתו לזקן ‪ m) :‬שלא יגרש‬
‫האונס את אנוסתו ‪) :‬ט( שלא יגרש מוציא שם רע‬
‫את אשתו ‪) :‬י( רמב״ם ורשב״ץ מנו שלא ישא‬
‫החולץ חלוצתו שנאמר אשר לא יבנה את בית אחיו‬
‫דדרשו ז״ל במסכת׳ יבמות כיון שלא כנה שוב לא‬
‫יבנה ‪) :‬יא( שלא יחזיר אדם גרושתו לאחר שנשאת‬
‫או נתקדשה לאחר שנאמר לא יוכל בעלה הראשון‬
‫וגו׳ ‪) :‬יב‪ 1‬סיפיה דקרא אחרי אשר הוטמאה לרבות‬
‫אשה שזינתה תחת בעלה שאסורה לו בלאו ‪:‬‬
‫)יג( שלא ישא ממזר בת ישראל‪) :‬יד( שלא ישא‬
‫ישראל ממזרת ‪) :‬טו< מי שנפצעו בצים שלו לא ישא‬
‫בת ישראל שנאמר לא יבא פצוע דכא בקהל ה׳ ‪:‬‬
‫נמז( ובן מי שנכרת הגיד שלו שלא נשתייר מן‬
 ‫ח ר די ס‬ ‫פרק ‪I‬‬ ‫‪3‬אר יהודא‬ ‫‪ 4‬מ‪1‬‬
‫לא דכתיב בם׳ קדושים ואיש כי ישכב את זכר משכבי‬ ‫)או ‪ 6‬נ״> ג״ ‪ 0‬המשהה נקביווכו' ומשום‬
‫אשד‪ .‬תועבהעשו שניהם דמיהם בם ‪ :‬עג נד( שלא‬ ‫י^י' ‪-‬ך ;;ןךך ןאן‬
‫טי׳ היטב באשל אנרהם להגה״ר‪ ,‬מבועשאשש ‪,‬״ל לשכב צם בהמהשנאמר ובכל בהמה לא תתן‬
‫טל שו״ט סי' ג' שטיה י״ז הלבה לידי צדדיס שכבתך וגם אזהרה מלשכב אמרו במם׳ סנהדרין‬
‫שאין‪ ,‬חשש שיקון ולא טקיו ת בשיהו‪ /‬וגם ש ״ ״ ״ דמלשון שכבתך משמע גם שכיבתך וענש את שניהם‬
‫‪ -‬ע ם‪ , 5,5, ,‬״ ״ ‪ g ,‬ל ‪, 5‬״ ע סקילה שנאמר איש אשר יתן שכנתו בבהמה וגו׳‬ ‫הטבטים‪ ,‬ושגם‬
‫ועוף נמי בכלל ‪> :‬נהו ואשה‬ ‫‪-‬ל ‪ - g‬ולמדו מסיני דחיה‬ ‫״‬ ‫אין חשש גם ״ ‪ . , ,‬ק‬
‫לא תעמוד לפני בהמה לרבעה וגו׳ ועונש סקילה‬ ‫טל שא״א להשמט מלהרגיש בשום הים״‬
‫דכתיב והרגת את האשה ואת הבהמה דמיהם בם‬ ‫הוא שיש אי ם ״ ‪ p‬״״ ‪g‬‬
‫ומש״ב לבינו ז״ל שאמרו המקובלים ‪ ppftg‬״‪ ,‬וחיה ועוף בכלל‪) :‬נו נז< המשהה נקביו בגדולי׳‬
‫כשמתגלגל בצורות אדם לן‪,‬״ ‪ ,‬״ ע ״ל^‪,‬ל‪ ,‬עובר משום בל תשקצו ובקטנים עובר משום שתים‬
‫הראשון וכו׳ הטטס בזה כ׳ ‪ 5gg3‬״‪ g, p‬״ ‪ g‬״ ‪ pg‬משום בל תשקצו ומשום לא יהיה בך עקר ןא(‬
‫ס׳ נח בט׳ ומוראכם וחתכם ‪, g ,‬׳ על ‪3‬ל ״‪ g ,‬כדאמר ר׳ל בגמרא דאע״ג דפשוטו של מקרא אמת‬
‫דברכה הוא עקב תשמעון את המשפטים וגו׳ ואהבך‬ ‫‪^g, p ^ g‬׳_‬
‫ח״ל קדוש ונורא זי׳׳ט וטכ״יי‪ ,‬ונ״ל ליתן טטם וגו׳ גם לשון אזהרה הוא שמור עצמך מהיות עקר‬
‫לזה שהנשמה המגולגלת בבט״ה שאינם מדברי״ ע״י שתשהה מים קטנים‪ ,‬וכן אמרו הרופאים כי‬
‫יודטת וזוכרת מהותה ואיכותה‪ ,‬והמגולגלת באדם אינ״ השהוי סכנה גדולה לעקרות וצריך שלא ישהה רגע‬
‫‪ gjg‬שלא יהיה סבה למנוע מצות פרו ורבו שהוא עון‬ ‫יודטים טטם א׳ טיעי^ ‪ ,‬ע ע ״ לן׳‬
‫הראשון נאמר‪ ,‬כי נשמת אדם בהיותה בגוף בט״״ פלילי‪ ,‬רנינו יונה ע״מ‪ ,‬כל עון עריות חמור מאד‬
‫שאינם מדברים לא תתחבר ע״ן ^יל ״י ל ״ל^ וגדול מנשוא כתיב לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם‬
‫‪,-‬ל(״‪,‬״ ‪,‬ללן ‪ ..‬״ ‪ gj‬היינו אחרי מות החוטא הפושע בדיוקן מלכו של‬ ‫‪ , g‬לא ל‪ g ,g , ,‬״ ‪ggg‬‬
‫עולם שבראו בדמותו בצלמו וצוהו קדושים תהיו כי‬ ‫הוא ט' כ אינה מתטרבת ‪,g,ggg‬׳ ‪ ,‬א‪ ,‬״ ״‬
‫‪,‬״עכל ‪.,‬״ל^ קדוש אני והוא פגם כדכתיב ויצאו וראו בפגרי‬ ‫גוף בגוף כן הוא כטצם סר‪^,,‬‬
‫אם‪,‬ךם לע‪ ,‬האנשים הפושעים בי שמיד אחרי שנקבר הרשע‬ ‫טומדת בטצמותה רק במאסר היא‬
‫מחזירים נשמתו לגופו ושניהם נדונין יחדיו הנפש‬ ‫טונש הקצוב לה לכך זוכרה בימי טני׳ ומחדים‬
‫כל מחמדי׳ אשר הי' לה מימי קד״ א״ א״״ עם הבשר על ידי מלאכי הבלה ביסורין קשים‬
‫בחיבוט הקבר אתרי כן מקימין אותו מן הקבר חי‬ ‫טשתה ואשל נגזר טלי'‪ ,‬משא״כ כשמתנלנל‬
‫גופו וכחותיו עי ומוליכין אותו לגיהנ׳ שבארץ בגוף ונפש כמו שהיה בעת‬ ‫אדםדיש לה התחברות טם‬
‫שחטא וכמה מלאכי חבלה רודין אותו ומניחין אותו‬ ‫היןלר ״״״‪,‬ל״ ״ ״ ״ ״ ^‪,,‬אם ל״‪,,‬״‬ ‫חברן‬
‫ללקט עצים להביא למדורות גיהנסואהריכןמשליכין‬ ‫״‪,‬א ״״״ ״‪,‬א‬ ‫אד״‪ g g jj , .‬אחך ‪ ,‬ק‬
‫״״״ אותו שם ונדון בשפטים גדולים והוא צועק בקול‬ ‫ומתבלבלת בכחות הגוף ואינה בטצ״‬
‫לא ק‪,‬לן ‪ g g ,g g‬לם;;‪ p g , g .,‬ןא ‪ g‬״‪,‬א ‪ gg‬״‪ ,‬יללה כמבואר במדרשי רז״ל גם כתבו רשב׳׳י ע״ה‬
‫ופיתגורי״ש הודה בזה ואחרי היותו בגיהנם זמן‬ ‫‪,‬‬ ‫לטנ״ד‬
‫ןטע]| חיוני ה‪,‬א^ ״״ן ‪ g‬״'‪, , gggg g .‬״׳ לע‪ ,‬הקצוב לפי חטאו מחזיר השי׳׳תנפשו בגלגול לעה״ז‬
‫שכבי טדט שאין רצון ובחירה רק באד״ בגלגול עכו״ם דנחשב כבהמה או בבהמה או חיה או‬
‫לבדו וא״כ כל המתגלגלין בבט״ח שאינם מדברי״ עוף שהוא ית׳ המליכו על כלן כדכתיב תמשילהי‬
‫אינן למען ‪ gggjg jpg,g‬א״״ ‪ , , ggg‬״ ״‪ ,‬א‪ .,‬במעשה ידך והוא עשה מעשה בהמה הורידו‬
‫לה ביח יד וכלי הפוטל בבחירת ן״לןן ן״ל א״ך למדריגת בהמה שנאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו‬
‫הוא טושה עעולע ‪ ggg‬״‪ ,,‬״ א״ך ל‪ ,‬״‪ ,‬״ ‪ gg -‬וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה וירדו לשון‬
‫‪ g‬״‪ ,,‬״ ״ ‪ g -‬״ ״ ״ ן‪ ,‬א ״ ״‪ ,‬ממשלה וקרי ביה לשון ירידה וכתיב אדם ביקר‬ ‫לטשות טמן‪ ,‬״ק‬
‫הטונש‪ ,‬וטונש גדול הוא ר״ל‪ ,‬שישכון נפש האד״ ולא יבין נמשל כבהמות נדמו לשון נדמו מיותר‬
‫בזוהמת טס טיט החומריוע ‪ ggg‬״ ‪, p‬א״״ ל״״ אלא הכי קאמר כיון דבחייו לא נתן לב ליקר‬
‫ינטל ההכרה והזכרה‪ ,‬והרי ט״י שמכרת ט‪ 5‬מן ‪ gg‬תפארת גדולתו שהוא בדמות ה׳ הנכבד והנורא‬
‫וזוכרת הדר יקרת כבודה מקל״ ל״״״ ^ן‪,‬ל ״אך ופגם דיוקן המלך ונמשל כבהמות ועשה כמעשיהם‬
‫וטונשה רט ומר‪ ,‬וכשיכלת ״‪,‬״ן ‪ g5pjg‬ל״ ל״‪,,‬״ אחרי מותו יחזיר לעולם בגלגול בדמותם וצלמם של‬

‫כי אדם הוא‪ ,‬וא״ב א״ ‪ <,gg‬אשת איש יתגלגל בחמור הבא על עבודת עכו״ם‬ ‫ולא ט״ד הטונש‬
‫טבר טלי' תהי' ממש ‪ ggg'ig‬יתגלגל בקדשה יהודית‪ ,‬הבא על הנדה יתגלגל בגוף‬ ‫זוכרת כל אשר‬
‫‪ ggg,j.(.‬״״ל ‪,gg‬א ‪ g‬אשה עכו״ם הבא על אחותו יתגלגל בחסידה האנפת‬ ‫ל״‪,‬״ ‪ g ,‬״ ״‬
‫לזה הטולם פטם הראשון וזה כוונת רז״ל באמר״ דכתיב בעופות טמאים וזהו רומז בתורה ואיש כי‬
‫יקה את אחותו חסד הוא הבא על אמו יתגלגל‬ ‫א‪ ,‬״ ״ ״‬ ‫״א ״לאך ‪ p ,‬״ ״ ״ל ‪,, g‬‬
‫‪,‬םעוף״ בחמורה נקבה‪ ,‬הבא על חמותו יתגלגל בפרדה‬ ‫המסורה ג׳‬ ‫!בעניותי פירשתי‬
‫;‪ ,‬א‪ ,'.‬״ ^ ‪ g^,gg,‬נקבה‪ .‬הרגיל להסתכל בעריות יתגלגל בראה דכתיב‬ ‫‪ g‬א ‪) . ,‬״‪,‬א‬
‫גבי עופות טמאים‪ ,‬ויש גלגולים אחרים בבהמות‬ ‫‘‬
‫ועופות טהורים גם טמאים ואפי' בדומם באבני השדה שלכך נאמר בנבל הכרמלי והוא היה לאבן ששב‬
‫בגלגול דומם על לשון הרע שדבר לעבדי דוד המלך ע״ה וגם בדגים לכן להשיב אותו הנפש למנוחת‬
‫מניה לאכול דג בשבת יבפרט בסעודה שלישית ולפעמים יתגלגל בעל לשון הרע בכלב וכן הרגיל לאכול‬
‫■‬ ‫בשר‬ ‫’‬ ‫י'‬ ‫י‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫'י־‬
 ‫ננ‬ ‫באר יהודא‬ ‫גורה ?‬
‫חורת‬ ‫זאת‬ ‫אוכל אוהס מעל הסל )פ' וישב(‬
‫הבהמה והעוף )פ' שמיני(‪.‬‬
‫‪ D) 1‬גמ׳ חולין ר״פ כיסוי הדס וכי יצוד ציד‬
‫חי' וכו' למה נאמר אשר יצוד שלא יאכל בשר‬
‫אלא בהזמנה זאת‪ ,‬דצ״ב לשון ״בהזמנה זאה״‬
‫דהנה היש״מ הנ״ל הביא דברי הבכור שור לב״ק‬
‫דף צ״ב דנשמה המגולגלת בעוף הוא כשכל נבדל‬
‫ויודעת ומשגת בעוב הבריות לענין מה שצריך‬
‫לה‪ ,‬והנה הרשע אינו מתקנו רק אדרבא מקלקלו‪,‬‬
‫רק כשאינו צר עין אף בבא העוף לידו יש לה‬
‫תקווה אולי יאכילה לאורח או לעני צדיק‪ ,‬משא״כ‬
‫כשהוא צר עין‪ ,‬ואינו נותן לאחרים אז תברח‬
‫ממנו בכל היכולת מעעס שלא תתקלקל‪,‬‬
‫והיינו דאחז״ל אף העופות מכירין בצרי עין הי־נו‬
‫עופות הללו שיש בהס נשמות מגולגלין בורחין‬
‫מרשעים שהם צרי עין בכל היכולת‪ ,‬והנה הנפש‬
‫המגולגלת אינה חוששת על חיי הגוף ואדרבה‬
‫משתוקקת מתי ישחע ויתוקן‪ ,‬וזה שאמר שלמה‬
‫המע״ה שא וראה גנות הרשעים שאומרים נארבה‬
‫לדם שאף העופות בורחים מהם אס יפרשו רשתם‪,‬‬
‫כי בוודאי רשעים גמורים המה‪ ,‬וגס צרי עין כי‬
‫חנם מזורה הרשת כפירש״י שהוא בחנם שאין‬
‫העופות באים‪ ,‬ומפרש מי הס העופות שהרשת‬
‫פרושה בחנם נגדם‪ ,‬בעיני כל בעל כנף דייקא‪,‬‬
‫הוא הנשמה המגולגלת בהן‪ ,‬שהוא הבעל של המין‬
‫כנף ההוא ולכל אשר תחפוץ תענו להגיע •ליד‬
‫איזה אדם או לברוח ממנו עיי״ש בדברים ארוכים‬
‫■ '‬ ‫מדבש מתוקים‪.‬‬
‫ויךןע דכל עיקר ענין אכילה הוא עבודה גדולה‬
‫לשמים כל איש ואיש לפי בחינתו‪ ,‬כי צריך‬
‫להעלות בזה הדצ״ח לבחי' מדבר‪] ,‬עי' מקנה סוף‬
‫קידושין מימי לא ראיתי וכו'[‪.‬‬
‫חהו אשר יצוד ציד וכיון שנצוד אצלו ולא פרה‬
‫וברה העוף ממנו ע״כ שיש לה איזה פתח‬
‫תקווה שיתקנה‪ ,‬ובידו לתקנה‪ ,‬אווזין ותרנגולין‬
‫וכו' שלא יאכל אלא בהזמנה זאת‪ ,‬שידע ויכוין‬
‫שכמו בהזמנת ציד‪ ,‬הוא ראיי' שע״כ צריך לתקנה‪,‬‬
‫ובידו הוא‪ ,‬דאל״כ הי' בורח ממנו‪ ,‬כן הוא ג״כ‬
‫באווזין ותרנגולים שבביתו‪ ,‬כדאי' בסנהדרין דף‬
‫ק״ח שדירתן של עופות עהוריס אצל צדיקים וביאר‬
‫הבכור שור הנ״ל דהיינו משום דבאותן העופות‬
‫עהורים יש ג״כ נשמת איזה צדיק‪ ,‬ולכן מתקרב אל‬
‫הצדיקים דהיא מינו וגס שישחע אצלו בכשרות‬
‫ויכוסה דמו כי ירא לנפשו שלא יבא ליד רשע‬
‫וינבל אותו עיי״ש א״כ אף שהאווזיס ותרנגולים‬
‫הס בביתו מזומנים‪ ,‬מ״מ אס לא הי' להם תקווה‬
‫לפי הכרתם שיהי' להם איזה תיקון הי' בורחין‬
‫ממנו כנ״ל‪ ,‬וזהו פי' הגמ' ״יצוד ציד מ״מ״ דגס‬
‫אותן שבביתו הס אצלו בבחי' ציד‪ ,‬שרק מצד‬
‫עצמן הס ניצודין להצדיק אותם ולתקנם לתוכגלתס‬
‫דאס הי' מרגישין שלא יהי' להם' תועלת הי׳‬
‫בורחין‪ ,‬והיינו דאמר שלא יאכל בשר אלא בהזמנה‬
‫זאת ■אפי' אותו שבביתו לא יאכל אלא בהזמנה של‬
‫ציה‪ ,‬שאינס ניצודים לצרי עין שלא יהי' להם תיקון‪,‬‬
‫וע״כ אס ניצודו אליו‪ ,‬ע״כ הוא בשביל לתקנם‪.‬‬
‫והנה‬ ‫י‬ ‫•‬
‫לשונו בההוא זימנא דחמא דחובא דא באתר עילאה הוה תליא הרהר בתיובתא ואמר גדיל עוני מנשוא‬
‫הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ וגו׳ הכא אתרמיז גלגולא דרשיעי׳‬
‫דאתמר כהון ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וגו׳ ודא איהו הן גרשת אותי היום דא גלגולא והייתי נע‬
‫דא‬
‫ספר ח ר די ם‬
‫בשר טרפה או המאכילה לישראל וזהו רמוז בתורה‬
‫דכתייב ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טרפה‬
‫לא תאכלו לכלב תשליכון אותו וכתיב בתריה לא‬
‫תשא שמע שוא‪ ,‬נמצא קרא דלכלב תשליכון אותו‬
‫כתוב בין שני העונות הללו בין אוכל טרפה ובין‬
‫מספר לשון הרע לומר לך שעל שני עונות אלו‬
‫יתגלגל האדם בכלב כן כתבו המקובלים והוא רמוז‬
‫בדברי רבותינו שאמרו כל המספר ל״ה ראוי‬
‫להשליכו לכלבים וזהו שרמז דהע״ה הצילה מחרב‬
‫נפשי מיד כלב יחידתי וסמיך ליה אספרה שמך‬
‫לאחי וגו׳ לומר שאיני משתמש בלשוני לספר ל״ה‬
‫להענש בגלגול הרע הזה אלא אני משתמש בח‬
‫להללך ולהזהיר את ישראל שיגורו ממך ושיהללוך‬
‫ודע שאמרו המקובלים שאע״פ כשמתגלגל אדם‬
‫בצורת אדם אינו יודע בגלגולו ראשון מ״מ כשמתגלגל‬
‫בצורת בהמה חיה או עוף הוא יודע בגלגולו ראשון‬
‫ומיצר ומצטער איך ירד משמים מצורת אדם לצורת‬
‫בהמה והקב״ה רצה להראות לכל האדם דוגמת גלגול‬
‫מאדם אל בהמה בגדול המלכים אשר מלך בכיפה‬
‫הוא נבוכדנצר הרשע שבעודו בחיים חיותו הורידו‬
‫מכסאו והשליכו לשדה והוא הולך על ארבע כבהמה‬
‫ונדמה לכל הבהמות בצורת בהמה יען שלח לשונו‬
‫ודבר נגד עליון ואח״כ לקצב הזמן אשר קצף עליו‬
‫חזר והודיעו שהוא האלהים כדכתיב ולקצת יומיא‬
‫אנא נבוכדנצר עיני לשמיא נטלית ומנדעי עלי יתוב‬
‫ולעילאה ברכת ולחי עלמא שבחת והדרת די שלטניה‬
‫שלטן עלם ומלכותיה עם דר ודר וגו׳ כען אנא‬
‫גבוכדנצר משבח ומרמם וגו׳ ועל מעשה זה כתיב‬
‫לעיל ששלח לכל האומות להגיד נפלאות ח' אשר‬
‫עשה עמו והתחיל ואמר אתיא ותמהיא די עבד עמי‬
‫אלהא עילאה שפר קדמילהחויה אתוהי כמה רברבין‬
‫וגו׳ ואמרו רז״ל אלמלא לא בא מלאך וסטרו על‬
‫פיו היה אומר יותר משירותיו של דוד‪ ,‬ופירש‬
‫תיבת כען כלומר מעתה שיסרני וידעתי שבעון‬
‫לשוני הרע בא אלי כל הצרה הזאת מכאן ואילך לא‬
‫אשתמש בלשוני זה אלא לשבחו ולפארו בגוים את‬
‫כבודו‪ ,‬ומעשה היה בקשטלייאה שהיה מזומן לעכו״ם‬
‫שור לשחוק כמו שהן רגילין להכות בו ולענותו‬
‫באותו היום בלילה ההוא בא לאדם אחד יהודי‬
‫בחלום וראה אביו ואמר לו דע בני שבעונותי הרבים‬
‫גלגלו אותי אחרי מותי בשור והוא השור המזומן‬
‫למחר לעינוי וליסורין קשין בשחוק העם הנזכר לכן‬
‫בני פדני והצילני שאני אברח דרך מקום פלוני‬
‫טרם יהרגוני וטרם יטרפוני ואתה תפדני ולא תחום‬
‫על ממונך ותשחט השור ההוא ויצא כשר ותאכלנו‬
‫לעניים בעלי ר־זורה כך הודיעוני מן השמים והרשוני‬
‫להגיד אליך ובזה תחזר נפשי במעלה מגלגול בהמה‬
‫לגלגול אדם ואזכה לעבור את ה׳ בעזרת האל‪,‬‬
‫ומעשים כאלה רבים ארעו בישראל שאל אביך ויגדך‬
‫זקניך ויאמרו לך‪ ,‬לכן כל איש יחרד יהיה ירא ורך‬
‫הלבב בעודו החיים חייתו בעוד הרשות בידו וידע‬
‫את אלהיו יכפר עונותיו וישוב חרון אפו ממנו‬
‫ובצאת נשמתו ינוח וישקוט ויסתופף בצלו בג״ע כי‬
‫חנון ורחום הוא ומרבה להטיב ומקום שבעלי תשובה‬
‫עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד ובתקונים‬
‫דף קי״ב על עון קין איתא התם ענין הגלגול וזה‬
 ‫ספר ^רד'•ט‬ ‫פרס ז‬ ‫באר יהודא‬ ‫‪lOS‬‬

‫והנה בס' חסידים סי' שע״ב כ' השעם שבחי' דא גלגולא תניינא ונד דא גלגולא תליתאה דא‬
‫ועוף צריך כיסוי דבשלמא אס שוחמבהמה איהו רזא על שלשה פשעי ישראל אם תב בתיובתא‬
‫מחמת שהוא אוכלת משלו שמתגדלת באבוסו יש בתלת גלגולין שפיר ואם לא כתיב ביה ועל ארבעה‬
‫לו שייכות לשחוע אותו ולאכלו‪ ,‬אבל חי' ועוף לא אשיבנו לא אהדר ליה בגופא אחרא אלא יד‬
‫שאין מזונותן עליו מה שייכות יש לו לשוחען ליד לא ינקה רע‪| ,‬ויש[ לכל ירא ה׳ ליתן לב‬
‫ולאכלן ע״כ יחשוב בלבו‪ ,‬זה שלא חעא נשהע לקיים כל המצות ולהשתדל לקיים כל מצור‪ ,‬שאפשר‬
‫וצולין אותו‪ ,‬אדם שהוא מלא עונות איך ינצל לקיימה שכשם שאדם חוזר בגלגול כשהרשיע והתעיב‬
‫משפיכות דמיס ומגיהנס‪ ,‬ויחשוב שציווה הקב״ה עלילה כך אפי׳ צדיק גמור חוזר בגלגול דל כל‬
‫לכסות דם חי' ועוף פן יאמר המלאך הממונה מצוד‪ .‬שהיה אפשר לו לקיים ולא קיימה כמבואר‬
‫בדברי רשב״י ז״ל בכמה דוכתי וכן מפורש בדברי‬ ‫עליהם‬
‫המקובלים ופיטגור״ש הסכים בזה וכבר כתבתי בהקדמת הספר שכל מצרה צריך אדם לקיים בתיקונים‬
‫וקישוטים כדי שתקובל ברצון לפניו יתברך ‪ :‬ולפי שכתבנו למעלה מצות ואהבת את ה׳ אלהיך שרשה‬
‫ועיקרה וענפיה ומצאתי לרב בעל חובת הלבבות שזו המעלה היא תכלית כל מדות הטובות מאנשי החסד‬
‫הנביאים והפרושים וסופה ואין מדרגה למעלה ממנו ולא אחריו ומפני זה סמכו ביחוד שמע ישראל ה׳‬
‫אלהינו ה׳ אחד ואהבת את ה' אלהיך וזרז עליו וחשיב אותו במשנה תורה פעמים רבות כמו שאמר‬
‫לאהבה את ה׳ אלהיך וכן כתב רשב״י ואהבת דבעי בר נש לאיתקשרא ביה ברחימותא דכל פולחנא‬
‫עילאה דבעי בר נש למפלח לקב״ה דיפלח ברחימו דלית לך פולחנא כמו רחימותא דקב״ה‪ ,‬וכתבנו שאחד‬
‫מן הענפים היקרים שבהתלהבות החשק ישיר האוהב שיר ידידות לפניו לכן אשים לפניך קצת שירי‬
‫אהבה אשר שרנו בשמחה בחברת חבירים מקשיבים‪ ,‬בקשה לחן אגדל אלהי כל נשמה או לחן שעריך‬
‫בדפקי יה והוא על סדר אלפא ביתא ‪:‬‬

‫מי יתן לי לעוף אבד כיונה‪ .‬אל הר קדשך אעוסה‬
‫אשק עפר מקום שכינה ירדה‪.‬‬ ‫ואשכונה‪.‬‬
‫נכספה נפשי וגפ כלתה‪ .‬לשרתך‪ .‬חביב בכל יכולתה‪.‬‬
‫אתה אורה ונועם זיו כבודה‪.‬‬
‫סתרי את אתבודד בך ברינה‪ .‬ואתעדן בנועם אור שכינה‪.‬‬
‫הגל נפשי תשיר מזמור לתודה‪.‬‬
‫*עוטה אורה והוא נשגב לבדו‪ .‬והארץ האירה מכבודו‪.‬‬
‫זיו שכינה אשרי הבא לסודה‪.‬‬
‫פאר אתה נורא על ראש עמך‪ .‬זרע קודש ישראל עבדיך‪.‬‬
‫נחמד אתה מאודם ופטדה‪.‬‬
‫צניף טהור על ראשנו‪ .‬אהבתך חקוקה על לבנו‪.‬‬
‫שלהבת יה היא העולה על מוקדה‪.‬‬
‫קדושיך בניך בי ן העמים‪ .‬מסרו נפשם כמו עולות ושלמים‪.‬‬
‫לרצון שנת עינם נדדה‪.‬‬
‫רצה אותם והשב את שבותם‪ .‬בנה דביר מקדשך בית‬
‫גואל אדון שכינה הנודדה‪.‬‬ ‫תפארתם‪.‬‬
‫שמך קדש בעולמך מלכנו‪ .‬שורש ישי תצמיח בימינו‪.‬‬
‫הצולעה קום החזיק נידה‪.‬‬
‫תגלה אור מלכותך עלינו‪ .‬בך נדבק ויעלוז לבנו‪.‬‬
‫עולם ועד לא תהיה בינינו פרידה‪.‬‬
‫אומר שירה לפני יוצרי באימה‪ .‬בכובד ראש ואלביש‬
‫סות חרדה‪.‬‬
‫בתוך לבי משכן אבנה לזיוו‪ .‬קרבן אקריב לו נפשי‬
‫היחידה‪.‬‬
‫גאון נפשי לפני הוד אורו אשפילה‪ .‬אראה שמו‬
‫בחילה אסלדה‪.‬‬
‫דכא ‪,‬ושפל רוח אני ‪9‬ש?יי‪ .‬נ‪cs‬טוא לו יאחזני רעדה‪.‬‬
‫החלב והדס שלי אקריבה‪ .‬על מזבחו ועבוד עבודה‪.‬‬
‫ואזמר לו כלוי על דומי‪ .‬אודה לשמו בסוד ישרים ועדה‪.‬‬
‫זוחל אשב שואל ממנו עזרה‪ .‬גנו אשמור ואשתדל לעבודה‪.‬‬
‫חוחים אשליך ואלקוט לי שושנים‪ .‬בשמים ראש‬
‫וקנמון וקדה‪.‬‬
‫טנא אמלא מכל מיני מגדים‪ .‬אומךה ירח מנחת‬
‫יהודה‪.‬‬
‫יאיר‪ ,‬עלי נורא אור שכינתו‪ .‬ודבקה בו תמיד‬
‫נפשי בעודה‪.‬‬
‫כל עצמותי יתרעשו בפחד‪ .‬לקרוא בשמו ולעבדו‬
‫ויעשו אגודה‪.‬‬ ‫שכם אחד‪ .‬יתקדשו‬
‫לך ארצה ישתחוו אפים‪ .‬וישאו לך אדון לב אל כפים‪.‬‬
‫העבר מהם כל עון וחלודה‪.‬‬

‫בקשה אחרת על היחוד וחשק האהבה מיוסדת על ארבעה אותיות שבשם‪ ,‬ומתחיל ידיד נפש‬
‫אב הרחמן וכבר נדפס בשערי ציון פעמים רבות‪ .‬בקשה אחרת על הדביקות ‪:‬‬

‫סמוך‬ ‫נדיבה‬ ‫על ראשינו עטרה‪ .‬ברוח‬
‫עבדך אדון הכל ‪:‬‬
‫זכנו לקדש רמ״ח אברינו‪ .‬לב ורוח נכין חדש‬
‫בקרבנו‪ .‬לאור בנועם זיו שכינתך אדון הכל‪:‬‬
‫רצון עבדך לעשות נחת רוח‪ .‬לך יוצר הכל ולערוך‬
‫שיח‪ .‬מי יתן ותשמח בפועל כפיך אדון הכל ‪:‬‬
‫אדון הכל הדורש לעם דורשך לא תתפרש מנן ואל‬
‫נפרוש ממך אדון הכל ‪:‬‬
‫לך ידיד נפשינו כל מאוינו‪ .‬אתה שמחת לבני וכל‬
‫טובותינו‪ .‬הן נכסוף נכספנו לשרת פניך‬
‫אדון הכל ‪:‬‬
‫עוצם תשוקתך בלבנו קשורה‪ .‬וכתר מלכותך‬

‫ר ה ט א‪.‬‬
‫כאור בוקר יזרח שמש‪ .‬לא יכם ולא ימיש‪ .‬ולב‬ ‫עלי שמחת לבי וששוני‪.‬‬ ‫ערוב‬ ‫אורך מתוק‬
‫עברך תאמץ באש להב אהבתך‪:‬‬ ‫אחלי לבל אמוש‬ ‫כל‬ ‫נפשי‬ ‫אהוב‬
‫אנא יוצרי‬ ‫״‬ ‫מנג ך ך ‪:‬‬
‫רחוף זיו שכינה עלי‪ .‬ובה יהיו כל הגיוני‪ .‬ואסרי סל‬ ‫זממי יומם ולילי למצוא חן לפני כלילי‪ .‬אנא יוצרי‬
‫אנא יוצרי‬ ‫ועניני‪ .‬על דבר כבוד שמך ‪I‬‬ ‫אנא‪ .‬יוצרי‬ ‫מחוללי האר פגים לעבדך‬
‫יחיד‬
 ‫נד ‪107‬‬ ‫באר יהויא‬ ‫‪6‬רק זא‬ ‫ספר ד־ן‪-‬דיבן‬
‫יחיד יחד י״ידתי‪ .‬יסר יצר יקישתי• יציי’ ‪ " ’ °‬י עליהם‪ ,‬איך דס זה שלא חמא גכפך ע״י חושא וכי׳‬
‫עיי״ב הקדושים זי״ע‪.‬‬ ‫יצורים יחד‬ ‫יעבדוך‪ .‬ישיר ישראל ידידך ‪:‬‬
‫חהן תורח המסורה הנ״ל‪ ,‬כיון דחי׳ ועוף ירג‬
‫בחרן ואין מזונותן עליו ואין לו שייכות‬ ‫וכן ישיר אוהב אלקים הבקשה המתחלת‬
‫לשחעו ולאכלו כדברי הס״ח הנ״ל^ ולמה מהקרב‬ ‫חולת אהבה אני והיא בדפוס וכן בקשות‬
‫לאדם לאכול ממה שהאדם יהן לק דהיינו והעוף‬ ‫הדומות לאלה ששרו לפני יוצרינו אוהבי‬
‫אוכל אותם מעל הסל‪ ,‬שניזון ע״י האדם אף‬ ‫שמו הראשונים והאחרונים ‪:‬‬
‫שמזונותיו מומי ם לו כי העוף ירב בארץ בכל‬ ‫‪.‬‬
‫מקום בואו‪ ,‬העעם הוא מחמת זאת תורה הבהמה והעוף דהיינו שהעוף והבהמה ג"כ יהי' להם‬
‫אחוזה בתורה‪ ,‬ויהי' להם איזה תיקון ו’ נ; ש פ ;דברי הבכור שור ויש״מ הנ״ל‪ ,‬לזה הם מתקרבים‬
‫אצלך ‪ .‬לאכול מאשר בסל‪ ,‬כי מכירים בצרי עין כנ״ל בס״ד‪ ,‬ועי' קדושת לוי בליקועיס בפסוק‬
‫יודע צדיק נפש בהמתו עיי״ב הקדושים זי״ע‪ ,‬הארכתי קצת בענין זה‪ ,‬בהעתקת שפתי צדיקים‬
‫הבכ״ש ויש״מ ז״ל למען החי ישים על לבו עוד בו נשמתו‪ ,‬לתקן עצמו בחיים חיותו‪ ,‬וידע מה‬
‫יהא בסופו‪ ,‬ויהי' מלא שפלות רוח להכיר ערכו ומצבו‪ ,‬לחשוב בעת אכילתו שעת מלחמה‪ ,‬שמי‬
‫הוא‪ ,‬שבידו לתקן את הנשמה המגולגלת‪ ,‬של הבע״ח‪ ,‬בהעלות על לכו שתכלית אכילתו לתקן‬
‫‪ ,‬הבע״ח‪ ,‬והלוואי שלא יקלקל אותו‪.‬‬
‫!גם יחשוב אולי גס הוא יבא למדה זו ואס הוא יתקן בחיים חיותו‪ ,‬גס הוא יתוקן ע״י סיבה‬
‫מן השמים כמו שכ' היש״מ הנ״ל שם נפשינו אשר הוא כציפור ר״ל דהיינו בבחי' ציפור‬
‫שמגולגלת נמלעה מפח יוקשים עיי״ש‪ ,‬וזהו ג"כ הכוונה אלא בהזמנה זאת‪ ,‬שידע ויחשוב שאולי גס‬
‫הוא מזומן למה שבעל חי מזומן אצלו ואס יראה לתקנו‪ ,‬גס לו יצמח תיקון כשיצערך לו והבן‪ ,‬השי״ת‬
‫ישמרנו ויצילנו ויאיר עינינו ויגיה חשכינו ובחיים חיותינו נשמח בביאת משיח צדקינו בביא״ס‪.‬‬

‫ע״ב ביאורי מל״ת מה״ת‪ ,‬בס״ד‪.‬‬

‫פרק ראשון‬
‫מצות עשה מדברי ‪2‬בלה ומדברי סופוית התלויות בלב ואפשר‬
‫ל‪5‬ייממ בכל יוס‪:‬‬
‫מסכת ברכות לעולם ירגיז אדם ]א[ יצר הטוב )אות א'( לעולס ירגיז אדם ]א[ וכו' בסה״ק‬
‫ליקועי אמרים )לרבינו בעל‬ ‫על יצר הרע שנא׳ רגזו ואל תחטאו ‪:‬‬
‫>ב( שם לעולם יהא אדם ערום ביראה נגד הנחש שו״ע התני' זצ״ל זי״ע( פ' כ״ב ביאר מאמר זה‬
‫היה ערום הוא היצר הרע שנאמר כי בתחבולות בזה״ל דהיינו לרגוז על נפש הבהמיות שהוא יצרו‬
‫תעשה לך מלחמה כמו שפירש ר״ל ב״ג ‪ :‬ע( אם הרע בקול רעש ורוגז במחשבתו לומר לו אתה‬
‫אשכחך ירושלים תשכח ימיני בזוהר מאן דאתעדן רע ורשע ומשוקץ ומתיעב ומניוול וכו׳ וכל השמות‬
‫על פתוריה אית ליה לאדכרא ולדאג על קדושא שקראו לו חז״ל באמת עד מתי תסתיר לפני אור‬
‫דארעא קדישא ועל היכלא דמלכא דאתחריב ובגין א״ס ב״ה הממלא כ״ע הי' ה' ויהי' בשווה גם‬
‫ההוא עציבו דאיהו קמתעצב על פתוריה קב״ה חשיב במקום זה שאני עלי׳ כמו שהי' אור א״ס ב״ה‬
‫עליה כאלו בנה ביתיה ובנה כל אינון חורבי בי לבדו קודם שנברא העולם בלי שוס שינוי כמש״כ‬
‫מקדשא זכאה חולקיה עכ״ל ‪ a ) :‬מסכת ברכות אין אני ד' לא שניתי כי הוא למעלה מהזמן וכו׳‬
‫עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש פרש״י הכנעה ואתה מניוול וכו' מכחיש האמת הנראה לעיניים‬
‫הפך קלות ראש שנא׳ עבדו את ה׳ ביראה וגילו דכולא קמי' כלא ממש באמת בבחי' ראיי׳חושיית‬
‫ברעדה פירוש במקום גילה שם תהא רעדה בבית ולא בחי' שמיעה והבנה לבדה כמש״כ במק״א‬
‫חתונה או מילה פן יחטא מפני שמחת לבו שישכח ‪ :‬שזה שורש כל העבודה‪ ,‬והעעס לפי שבאמת אין‬
‫)ה( ולא מתוך עצבות דמילי דעלמא אלא מתוך שוס ממשות כלל בסמ״א שלכן נמשלה לחושך‬
‫שמחה של מצוה ששש ועלז שזוכה לעבוד למלך שאין בו שוס ממשות כלל וממילא נדחה מפני‬
‫שאין כמותו בעולם כדאיתא במדרש אך מצד שני האור‪ ,‬וכן הסע״א אף שיש בה חיות הרבה כל‬
‫עצב ומיצר על מה שהכעיסו תחלה‪ 0 > :‬גם בכלל בעלי ‪,‬חייס הממאיס ונפשות עכו״ס וגס נפש‬
‫עבדו ארת ה׳ ביראה עבודת הצדקה וכל מצוד‪ .‬הבהמיות שבישראל‪ ,‬מ״מ הרי כל חיותה אינה מצד‬
‫ומצוה שעל קיום כולם כתוב עלינו כי לי בני עצמה ח״ו אלא מצד הקדושה^ ולכן הזא במילה‬
‫ישראל עבדים ונעבוד כל מצוה במורא' ולא בקלות לגמרי מפני הקדושה כביעול החשך מפני האור‬
‫ראש ‪ a ) :‬מצוה מד״ק שיהא אדם נבזה בעיניו נמאס הגשמי רק שלגבי קדושת נפש אלקית שבאדם נתן‬
‫ואת‬
‫לה הקב״ה רשות ויכולת להגביה עצמה נגדה כדי‬
‫שהאדס יתעורר להתגבר עלי' להשפילה ע״י^ שפלות ונמיכות רוחו ונבזה בעיניו נמאס וכו׳ ואזי‬
‫ממילא בפיילה ונדחה כביכיול החשך מפני האור הגשמיי • עי' בדה״ק באורך לשונו הקדוש המלהיכ‬
‫ומאיל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪......‬‬
 ‫ספר חרדים‬ ‫‪6‬רק «‬ ‫פאר יהורא‬
‫‪ , ,‬ואת יראי ה׳ יכבד פי׳ שידמה עצמו נבזה ונמאס אבל‬ ‫ומאיר הלב נראשיח חכמה‬
‫הקדוש פ' שופמיס לאהייס נל מי שיודע בו שהוא ידא שמים יהיה‬ ‫זי״ע אמן; ועי׳ ־אוי החיים‬
‫‪ 3‬פ׳ כי הקרב אל עיר ונו׳ מש״כ לפרש ‪ ,‬ן השוב ונכבד מאד בעיניו ויכוף דאשי אליו‪) :‬ה( שנו‬
‫המאמר‪) ,‬ובאמרי יוסה להגה״ל מםאש‪,‬קא ‪5,‬״ל( במם׳ אבות והוי שפל רוה בפני בל אדם פי׳ שבל‬
‫כ׳ ביאור המאמר בג׳' אופני קודש בדרך'חסידוס אדם יהיה בעיניו גדול ממנו ייבוש מפניי ויפ״ד‬
‫‪ ft.jp‬ממנו ימב״ן‪) :‬ט‪ .‬י״שוב האדם הדיבור קודם‬ ‫‪ , p‬״ ‪ , , ,‬״‪p'ft j,‬‬ ‫‪ ,‬״‪ft p j ,‬‬
‫שיוציאנו מפיו בתפלה וכן בכל דיבור אשר ידבר‬ ‫ל־־יאור‬
‫לבל אדם ואז לא י״טא שנא׳ לב צדיק יהגה‬ ‫‪,,‬״ ‪p‬‬ ‫‪,‬ן ^ו ^‬
‫‪ ft,,‬״ ‪ ,‬לענות ופי רשעים יביע רעות רמב״ן ויבינו יונה‬ ‫ל‪-‬‬ ‫ל‬ ‫ל‪.‬‬ ‫^‬ ‫י‬
‫י!נ ״ ל'ו‪1‬״ל ה עעס הרא״ש־ ‪,‬י< ובל מעשיך יהיו לשם שמים ול א מנ עי א‬ ‫אברם אל לוע[ אמר במאמר‬
‫‪,,^ 3‬״ ‪ p^ft,^ P,ftP‬״ ״ ; ‪ ,‬״ ‪ pj , , 3‬״ ‪ ft,p, ppp . ,‬המצות אלא במילי דרשות שנא׳ בבל דיביך דעהו‬
‫ממדה פחד או כל נ ח היצה״ר ב מ‪,‬״ ״ של באכילה ושתיה ושינה ועונת אשתו ומשא ומהן‬
‫)יא‪ .‬לשמיה‬ ‫לש״ש ־‬ ‫הפחד‪ ,‬או יחדבק י‪ 5‬״מ במדה אה‪3‬ש ‪ p ^jft‬״‪ ft‬ודיבורושתיקה בבל יבוין‬
‫עשות משפט וכתיב‬ ‫״^ל ‪ , . p ,‬לק ש״‘ ‪,‬ל‪,3 ,.‬ל ביםורין שנא׳ שמחה לצדיק‬ ‫י‬ ‫‪ p3pft‬׳ ״‪,‬ל‬
‫ולדבק עצמו במדח אהבה וחסד בד‪ p , 3‬״‪ p p ,‬הפד ומשפט אשירה אם הפד אשירה אם משפט‬
‫בברהו‪):‬יב‪ .‬תנה ב נ‪,‬‬ ‫ווה י יח לוהיצה״ר לעשות אותו‪ ,‬ובתחבולות יעשה אשירה וכתיב מזמור לדוד‬
‫‪ , pft ,p‬״ ‪ pp, 3‬׳ על ‪ fjp,p p ,p‬לבך לי נכפוף נכפף אבינו שבשמים שתמיד נחשוב‬ ‫״ל״״ש ‪p,‬‬
‫‪ p ftp ,‬ל ״ ״ ״״‪ ft'p, pft, ,‬בו ית׳ ולא יפרד ממנו דחביבין אנהנו בעיניו בבן‬ ‫‪3‬״לש״^‪,ft ,‬‬
‫היצה״ר בתאווה הבא ממדת אה‪3‬ש ‪ , ft‬לשש״‪,‬ס יקיר לו וילד שעשועים אשרי המפיק רצוני י ת׳‪:‬‬
‫מאסב‬ ‫‪, ft‬ך ל‪ ,‬״‪^ ,‬ל )ינ< מבל משמר נצור פי׳ רלב״ג משמר‬ ‫^״ל^ ^ ‪ ^ ,, 3‬ל‬
‫אייה דבר בכעס המותר‪ ,‬ווהו ההר״ה ' ‪ ft,p‬״ ״ ‪ , ,‬התאווה ושאר כהות בי ממנו תוצאות היים מן הלב‬
‫‪ p ft‬שהוא השכל תוצאות היי העולם הבא ואיך תטרידם‬ ‫ל ״‪ ,‬״ ״ ‪ p,‬ל״ן^ ‪ ,^ ft‬״ ‪pppp‬‬
‫״לש ‪ ,'ft,‬בהבל היי שעה עבד נוקב מרגליות איך תשימהו‬ ‫‪,‬״‪ ft, p‬״ ‪ ftpp ,‬ל ״‪ ft p,‬״ ‪ ,‬״‬
‫‪ ft‬לשמור קישואים בפרוטה‪. :‬יד‪ ,‬בטה אל ה׳ בבל‬ ‫אתה' תנצחה‪ ,5 ,‬ל ‪ppft, pft, p,p3‬‬
‫לבך ואל בינתך אל תשען ‪) .‬טו‪ .‬עו ם יהא דעתו‬ ‫תדבק בקונך עכדה״ק ‪,, p,p,pp ,‬״ ‪ pp, p‬״‪,‬‬
‫של אדם מעורברת עם הבריות רך מחמאה מתוק‬ ‫]ועי׳ תפוחי והב בליקוטים מה^׳ נ על טי‪3‬‬
‫מדבש‪) :‬טז‪ ,‬יהי ממון הבירך הביב עליך בשלך‬ ‫י״ל פי׳ נאה בהנ״ל השי״ת יוכינו נ ר‪3 ,‬‬
‫״ וכבוד הבירך במורא רבך ומורא רבך במורא שפ‪,‬ם ‪,‬‬ ‫להדביק במדות סיבות לוכך מי״ו נ ״ ״ ; ‪3‬‬
‫לש״ש ל‪ ppp‬ל ‪ 3‬י‪) ,^,‬יז< הוי עז בנמר וקל בנשר ורץ בצבי וגבור ב א ב‪,‬‬ ‫‪pp‬ל י ‪ P‬״‪,‬‬
‫לעשות רצון אביך שבשמים אבל למילי דעלטא‬ ‫‪pft‬‬ ‫‪^ 35,‬‬ ‫סוג‬ ‫מכל‬ ‫ימחשבות!נו‬ ‫וחוסינו‬
‫הסתכל‬ ‫עז פנים לגיהנם ובושת פנים לג״ע‪) :‬יח(‬ ‫־‬
‫בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה י ע‬ ‫‪,, p‬‬ ‫)אוה י‪ 1‬״י( הסתכל וכו׳ וננ׳ ‪p,, , 3,‬‬
‫מאין באת מטפה מרוחה ואתה הולך לרמה ואתה‬ ‫‪ ,‬״׳‬ ‫‪ p‬״‪, , pp , 3,3‬״ל‬ ‫יי‬ ‫׳‬
‫עתיד ליתן דין וחשבון‪ ,‬ובג׳ דברים ובן א ח ב‪ ,‬״‬ ‫אלו הנ׳ ״ ‪ ^p,,jp‬ד ל ‪ p3‬׳‪ pp ,-‬״‪ ft,3 ,‬״ ‪ppppp‬‬
‫דע מה למעלה ממך עין ריאה ואוזן שומעת נ ם‪,‬‬ ‫‪ g‬״‪ft,‬ל ‪ pg‬״‪ p , pjpjjp ,‬״‪, , p, ,,p , ^pftp .,ft‬‬
‫מת מידיי ׳של‬ ‫‪.‬‬ ‫מעשיך בספר נ תב ן ‪) .‬‬
‫אהרן אוהב שלום ורודף שלומ אוהב את ה ב רינ ״‬ ‫‪ p,ppftj pp ,‬של ‪j p g .p‬‬ ‫שלא לנא ל'ך‪ gp , 3‬״‬
‫ומקרבן לתורה‪ 0 . :‬היי »קבי א" ־ י אדם כ ס ם ב‬ ‫‪ p,p,pp p,pjftp,‬״סש‪.‬ל‪,‬ש ‪ g ,,p p,g‬ל‪ftg, ft‬‬
‫קי ״‬ ‫״י‬ ‫‪:1‬‬ ‫״'‬ ‫' ״' " "יי'‬ ‫לדבר עבירה‪ ,‬ואינם מסחכליס אל היוחס באים‬
‫כב״מורה והוי מהשב הפסד מצות בנגד ץ ר ה ו שםב‬ ‫״ ‪, p « p‬ל ‪ p‬׳ ‪ ft‬״ ‪ p , ,‬״‪ g, pp5,pg pftg ,,ft‬״ ״‬
‫מתחת כ״כ‪ ,‬והיא סלק אלקי ממעל‪ ,‬ואין רחוי‬
‫שתעשנה זרה ונכרי' לו ממעשיך הרעים וכו' ולאן אתה הולך למקום שממנה חוצבה להשיג ארחו ‪p‬‬
‫חיי ^ שמה עתידה נשמתך לילך ואין ראוי שתמנע עוב מגעליק ולפני מי חתה עתיד ליה] דו״ה‪ ,‬עי‬
‫גם הנשמה עתידה ליתן דו״ה כמעשה דסומא והיגר שומרי הגן‪ ,‬והדר מפרש עוד ג״ד אחרים‬
‫הגוךז והס לגרעותא מאין באת מע״ס וכו' באופן שהג' של הנשמה הס למע‪/‬יותא; והג' של ה גו ף‬
‫הם לגרעותא‪ ,‬וכולן שווין לכיובה להרחיק את האדם מן העבירה א״ד ז״ל‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫ןהוה בשני דרכים אלו צריך האדם לאחוז תמיד‪ ,‬שמדרך השני מצד הגוף יס• לענווה ושפלוח רוק‬
‫יעול‬ ‫אבל בדרך זה לבד לא יגיע אל שלימותו‪ ,‬כי אס בכל עת יהי^‬
‫ג אוו ה‬ ‫ליפול בשפל המדריגה כאחד הפחותים ללכת בדרכיהם ח״ק לזה צריך לפעמים לארזוז במדת‬
‫מצד הנשמה והמעלות כיובות שבו לקנא ביראת ד' כל היום ובהולכים בדרכי ד לומר כי כ מוכי‬
‫כמוהם וע״ז כ' המפורשים דהיינו דכתיב זמרו ד' כי גאות עשה‪ ,‬כ״ז לשון הקודש של הייעכ לב ז״‪1,‬‬
‫פ' תצוה‪ ,‬ופ' תזריע ד״ה וע״ד המדרש להלן שפי' זכה וכו'‪ ,‬וביאר עכין מ^חמת עמלק ל הגי ע ה‬
‫לשפלות לסוג אחור מגשת אל הקודש באמור לנפשם מי אנכי כי איא עד ה‪.‬ים לפי פחיתות ע ר ה‪,‬‬
‫ושפלותי לא אלך בגדולות שאינו לפי ערכי‪ ,‬וע״ז אמר והי' כאשר ירים משה וכו בזמן שישראל‬
‫מסתכלין כלפי מעלה ר״ל שמסתכלין כלפי מעלה שיש נהן^ ולא אל פחי^זיי* ש^הן ומ^יע^דין א ה‬
‫לבם לאביהם שבשמים ר״ל מכח הצורה שזה חלק הקב״ה והוא אניכו לא חל ח‪.‬ק החומרי שהוא מ א ה‬
‫ואס החומרים‪ ,‬אז וגבר ישראל‪ ,‬אבל כאשר יניח ידו ‪ Y 1‬להסתכל למעה לבתי שפלות ופחיתות אץ‬
‫וגבר ־וכו' עיי״ש ונ״ל בס״ד דמה״ע התחיל התנא הקדוש מקולס בדרך זה בהסתכלות הצורה ה»‪-‬‬
‫להי־^כל‬ ‫רק זה יביאנו לפלימוח לעלות במעלות ההורה והקדושה;‬
‫נ הי ‪1‬‬ ‫באר יהוד<ל‬ ‫נ״יר‪ ,‬א‬ ‫ספי* ד־יןרדיב!‬
‫הגוף‪.‬‬ ‫מ‪ 5‬ד‬ ‫ערכו‬ ‫בפחיהות‬ ‫עבירה כנגד הפסדה ‪) :‬כם יהא אדם אומב שכיניו להסתכל‬
‫ומקרב קרוביו ואם עשה כן עליו הכתוב אומר אז ועפי״ז יתפרש על פכון ״המסורה ג׳ ורודף‪.‬‬
‫ורודף אין‪ ,‬ורודף קדים‪ ,‬ורודף שלמונים‪,‬‬ ‫תקרא וה׳ יענה והייב אדם לגמול ^חסד לשכניו‬
‫ולקרוביו טפי מלשאר בני אדם מבואר בגמרא בבלי דהנה האדס מנד כריאת גופו הוא אסור למעשה‬
‫ובירושלמי ‪) :‬כס יחזיק טובה למטיב לו אפי׳ מעט בראשית‪ ,‬אבל מ‪ 5‬ד נשמתו שהוא הלק אלקי ממעל‬
‫ידמה בעיניו שהוא הרבה ואל יהא כפוי טובהישנא׳ הוא קודם למע״ב‪ ,‬ובזה פי' בספה״ק צמח ד׳‬
‫עבד לוה לאיש מלוה וק״ו לנותן ואמרו דהכופר לצבי פ׳ אמור בהג״ה שם וזל״ק וזהו פי׳ הפסוק‬
‫בטובתו של חבירו סופו לכפור בטובתו של מקום ‪ :‬זכור עדתך קנית קדם ר״ל ישראל שקדמו לעולם‪,‬‬
‫)כד( ]ג[ אז״ל אם רואה אדם שעבר עבירה והוכיחו גאלת שבני נחלתיך משיח שקודם לעולם‪ ,‬הר ציון‬
‫בסבר פנים יפות ולא שב מצוה לשנאו שנא׳ יראת זה שכנת וכו' זה ביהמ״ק שקודס לעולם עכ״ל‪,‬‬
‫ה׳ שנא׳ רע זהו השונא שהוזכרה בתורה כי תראה והיינו דאי' במדרש פ' תזריע אחור וקדם צרתני‪,‬‬
‫חמור שונאך דאלו במילי דעלמא אסור לשונאו ‪ :‬אחור למע״ב וקדם למע״ב דהיינו שיצרתני‬
‫)כה( צוו לומר אדם בלבו על כל ההוד! גם זו לאחוז בב׳ בחינות ״אחור וקרס" בהסתכלות‬
‫‪ .‬כנ״ל‪.‬‬ ‫לטובה ]ד[ ולשמוח ולא לדחוק השעה ואמרו כל‬
‫הדוחק את השעה שעה דוחקתו ‪) :‬כו( צוו שיהא חה ביאור המסו'‪ ,‬ורודף אין^ שצריך אדס לרדוף‬
‫אחרי מדת ״אין" הוא השפלות‪ ,‬אבל גם‬ ‫לבו רוחב ארך אפים מן העלובין ואינן עולבין‬
‫ורודף קדיס‪ ,‬שירדוף אחרי הסתכלות נשמתו‬ ‫ושמחין‬ ‫שומעין חרפתן ואינן משיבין עושין מאהבה‬
‫ביסורין פי׳ החסיד ר׳ יוסף יעבץ יסורי העלבון בבחי' גאווה הנ״ל‪ ,‬ורק אז ורודף שלמונים‪ ,‬כי‬
‫וג׳ מדרגות קתני‪ .‬ואם עשה כן עליו הכתוב אומר אז ירדוף תמיד למעלות השלימות‪ ,‬ולא ע״י בחי'‬
‫״אין" לבד כנ״ל‪.‬‬ ‫ואוהביו כצאת השמש ]ה[ בגבורתו ‪) :‬כז( לערוך‬
‫מחשבור־ז ביראת ה׳ תמיד‪ ,‬וכתב רבינו יונה נאמר ולזה כיון רבינו ז״ל להביא הבבא מאין באת‬
‫מע״ס וכו׳ אבל לאשר כי לא די בזה‪ ,‬כנ״ל‬ ‫על האנשים שאינם עורכים מחשבות להתבונן תמיד‬
‫ביראת ה׳ ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה מעעמיס הנ״ל‪ ,‬לזה חיבור לזה תיכף בבא אחריתי‬
‫לכן הנני יוסף להפליא העם הזה הפלא ופלא ונאמר שהוא ממעלות הנשמה‪ ,‬והיינו דאמר ובג׳ דברים‬
‫מדוע דרך רשעים צלחה קרוב אתה בפיהם ורחוק אחרים דע מה למעלה ממך ע״ד הנ״ל בזמן‬
‫מכליותיהם וכתיב כי הנה רחקיך יאבדו ; )כח( לקנא שמסתכלין כלפי מעלה שבהם וכנ״ל‪ ,‬והיינו‬
‫ביראי ה׳ להיות כמותם שנאמר אל יקנא לבך שצריכין לאחוז בשני קצוות הנ״ל מצד הגוף ונשמה‪,‬‬
‫בחטאים כי אם ביראת ה׳ כל היום כלומר באנשי ויש לרמוז בלשון המשנה דע מה בחי׳ ״מה" וגס‬
‫יראי ה׳ יש לך לקנאות להיות כמותם כדמפרש למעלה ממך בגודל חשיבתך שכל מעשיך עושים‬
‫ראב״ע וכן פי׳ רש״י בפ״ק דברכות וכדאמרו קנאת רושס למעלה ומשגיחין עליך בכל מעשיך ודיבורך‪,‬‬
‫סופרים תרבה חכמה וכתיב הן יראת ה׳ היא חכמה ‪ :‬וזה רק בישראל כמבו' במדרש איכה חעא‬
‫‪.‬‬ ‫חעאה‪.‬‬ ‫)כט( צוו שיהא אדם אוהב אשתו כגופו ומכבדה‬
‫יותר מגופו ‪) :‬ל( צוו שיהא מחשב עם נפשו כל )אות כ״ד( ]ג[ בבר הארכתי בזה במ״ע מה״ת‬
‫התליות בלב אות כ״ח‬ ‫לילה קודם שישן להתודות על מעשה יומו ויתודה‬
‫ונקראים עושי זאת מארי דחושבנא ורמזו בתורה על ובמל״ת מה״ת התליות בלב אות י״ע ‪ .‬לעיל בס״ד‪.‬‬
‫כן יאמרו המושלים בואו חשבון כדאיתא בזוהר‪) :‬אות כ״ה( צןן לומר אדם בלבו על כל ההו' גס‬
‫זו לעובה ]ד[ וכו' והוא גמ'‬ ‫)לא( צוו שיתן עול השכינה תמיד על ראשו ד׳‬
‫אותיות שמו יתברך מאירות יו״ד דחילו‪ ,‬ה״א רחימו‪ ,‬תענית כ״א ע״א שהוא לשון נחוס איש גס זו‬
‫אמר גס‬ ‫סלקא לי'‬ ‫מלתא דהוי‬ ‫וא״ו תורה וענוה‪ ,‬ה״א מצוה ושמחה דכתיב שום דכל‬
‫תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך רמז למלך החי זו לעובה‪ ,‬ובשו״ע או״ח סי׳ ר״ל סעיף ה׳ אי׳‬
‫וקיים לעד וכתיב וה׳ בראשם ולעתיד יגלה לעיני לעולם יהא אדם רגיל לומר כל מה דעביד רחמנא‬
‫הכל דכתיב וה׳ עליהם יראה וכתיב וראו כל עמי לשב עביד עכ״ל והוא בגמ' ברכות דף ס׳ ע״ב‪.‬‬
‫הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ולהכי אמרי לא אזיל וראיתי בשו״ע הקשנים בפתחי עולם ומשעמי‬
‫השולחן וז״ל ויש לחלק בין זה הלשון‬ ‫בגילוי‬
‫ללשון דנחוס איש גם זו‪ ,‬עפי״מ דאמרינן בפסחים ד' נ' ע״א דאמר ר' אחא בר חנינא לא כעוה״ז‬
‫העוה״ב וכו' בשורות וכו' לעוה״ב כולו השוב והמשיב‪ ,‬י״ל הכוונה דמה שכאן בעוה״ז קבל רעה‬
‫וודאי הוא ניכיון ויקבל שס בעוה״ב שוב כי את אשר יאהב ד׳ יוכיח‪] ,‬ברכות ה' ע״א‪ ,‬וכה״ג‬
‫קידושין מ׳ ע״ב‪ ,‬וכן בע״ז ד' ע ״ ^ ולפימש״כ רש״י צ״ל עפ״י מאי דאי' עירובין י״ש ע״א‬
‫שמשבח וכו׳[ וע״כ י״ל גס זו לניובה היינו שניכר לכל גס בעוה״ז וכמו בההוא דתענית שנתגלה‬
‫לכל השובה ועל מניעת הרע נאמר אודך ד׳ כי אנפת בי שוב אפך ותנחמיני עי' נדה ‪.‬ל״א ע״א‪,‬‬
‫אבל לשון לשב משמע אף שלא יתגלה השובה בעוה״ז יהי' השובה לעוה״ב‪ ,‬וכיוצא בזה שמעתי בשם‬
‫גדול אחד לתרץ השינוי דאי' בברכות שם בתחילה בלשון תרגום ובסוף בלשון הקודש כל מה שעושה‬
‫הקב״ה הכל לשובה‪ ,‬ואף בשעה שנראית‪-‬רעה הוא שובה‪ ,‬עכ״ל ודבריו דפח״ח‪ ,‬ורבינו ז״ל כלל‬
‫בלשונו הקדוש שאמר על כל ההו'‪ ,‬השני עניני' אלו הן בכה הן בכה יאמר בלבו שהכל לשובה‪ ,‬השי״ת־ישהר‬
‫■‬ ‫לבבינו להגיע אל האמת ולהכירו באמת‪.‬‬
‫)אות כ״ו( צוו שיהא וכו' ואוהביו כצאת ]ה[ וכו' עי' ישמח משה פ' וירא בפסוק והוא יושב פתח‬
‫וכו' שפי' בזה באורך דהשמש יש לה כמה מונעים‪ .‬ועיכובים• בהליכה ‪,‬ומ׳׳מ הוא‬
‫מתגברת‪ ,‬וכן איש הישראלי אף שיש לו כמה מונעים מהיצה״ר ושערי תירוצים לא ננעלו'בכ״ז־^צריך‬
‫עושים מעשה‬ ‫השמש בגבורתו ירצה ■ שהם‬ ‫כצאת‬ ‫עכ״ז שישלים חוקו‪ ,‬וזהו ואיהביו‬
 ‫םפר דחרד^ט‬ ‫הרק «‬ ‫‪ 3‬אר יהוד^‬ ‫‪uo‬‬

‫בגילוי הראש אמר שכינה למעלה מראשי וידמה כי‬ ‫מאד בזה‪.‬‬ ‫נאה‬ ‫אריכוה‬ ‫השמש עיי״ש‬
‫הוא מרכבה וכסא לו ית׳ אדם ט׳ במספר קטן וכן‬ ‫‪1‬י‪ 5‬״פ בזה ״המסורה״ ג' וזרח‪ ,‬וזרח משעיר למו‪,‬‬
‫כסא ודעתו תמיד על אותו האור החופף עליו כל‬ ‫וזרח השמש ובא השמש‪ ,‬וזרח בחושך‬
‫היום דכתיב החכם עיניו בראשו ופירשו באור שעל‬ ‫אורך ואפילהך כצהרים‪ ,‬עפ״י מש״כ היע״ד ח״ר‬
‫ראשו עיני שכלו וע״ז אמרו האבות הם הם המרכבה‬ ‫דרשה א׳ בברכה ולמלשינים‪ ,‬לפרש המדרש וז״ל‬
‫וד׳ יסודות הם כנגד ד׳ מחנות שכינה ורמ״ח‬ ‫ביוהכ״פ נועל הקב״ה עונות ישראל וטחנם על‬
‫איבריו כנגד רמ״ח מלאכים דמתלבשת בהם השכינה‬ ‫שרו של עשו‪ ,‬ואומר רבש״ע מה כחי שאתה נותן‬
‫והאיש אשר אלה לו קדוש יאמר לו כאחד מצבא‬ ‫עלי כל העונות ונועלס הקב״ה ונותנס על בגדיו‬
‫מרום ‪) :‬לב( צוו שידבק אדם בדרך טובה ופי׳ דהיא‬ ‫והם נעשו אדומים דכתיב מי זה בא מאדום וכו׳‬
‫לב טוב ובזה כלול שיהיה חוא עין טוב וחבר טוב‬ ‫ותוכדה״ק שיש עונות שהגלות גורס ומפריע מתורה‬
‫נאמן לחבירו ושכן טוב לשכניו שיהיה רואה את‬ ‫ועבודה‪ ,‬אבל הרבה שאין הגלות גורם דהיינו זנות‬
‫הנולד מהמעשה קודם יעשנו ומהדיבור קודם ידברנו ‪:‬‬ ‫ושחוק וק״ר וחילול שבת וכדומה‪ ,‬והוכיח‬
‫)לג( ושיתרחק מדרך רעה והוא לב רע בו כלול‬ ‫שם שהכל יוכל לתלות בכובד הגלות‪ ,‬והיינו שהקב״ה‬
‫שלא יהא עין רע וחבר רע ושכן רע ולוה רשע ולא‬ ‫נותן העונות על עשו שהוא הגורם נועלם ונותנם‬
‫ישלם ‪) :‬לד( צוה יתברך על יד נביאיו להיות אדם‬ ‫על לבושו שע״י שהשפע בא על ידו זהו גורם‬
‫מקוה ומצפה ישועת ישראל ע״י ביאת משיחנו בכל‬ ‫עיי״ב‪ ,‬והנה כ״ז הוא לימוד זכות על ישראל‪,‬‬
‫יום כנבואת צפניה דכתיב לכן חכו לי נאום ה׳‬ ‫שהגלות מונע ומעכב‪ ,‬אבל הפן השי״ת לשבר‬
‫ובנבואת חבקוק כתיב אם יתמהמה חכה לו ופי׳‬ ‫המונעים והעיכובים והתירוצים כמעשה השמש הנ״ל‪,‬‬
‫במדרש דעל ביאת משיחנו קאמר וקבלו חכמים‬ ‫וזהו תורת המסורה‪ ,‬וזרה משעיר למו שהקב״ה‬
‫־‬ ‫מפיו ‪:‬‬ ‫זורח על ישראל ומצדיק אותם בדינו מצד שעיר‬
‫שהוא עשו שהגלות גורס‪ ,‬וזהו רק משערי‬
‫התירוצים‪ ,‬אבל אין זה העיקר‪ ,‬רק להתנהג מנהג השמש‪ ,‬דהיינו כמו וזרח השמש ובא השמש אף‬
‫שיש לה מונעים ועיכובים‪ ,‬באופן זה וזרח בחושך אורך אף שחושך הגלות מונע ומעכב‪ ,‬בכל זה יזרח‬
‫אורך בתורה ועבודה‪ ,‬ותזכה שיהי' ואפילתך כצהרים שיתהפך החושך לאור עולם‪ ,‬ויסורו ממך כל‬
‫המניעות ועיכובים‪ ,‬כאשר תתגבר עליהם‪ ,‬ויבטלו כמון אשר תדפנו רוח‪ ,‬כנ״ל כן יאמצינו ויחזקינו‬
‫ואמצות ביראה טהורה‬ ‫רק בהתחזקות‬ ‫ח״ו‪,‬‬ ‫ידיים‬ ‫ריפיון‬ ‫בלי‬ ‫השי״ת לעבדו‬
‫אמן כי״ר‪.‬‬

‫שבי‬
‫‪ .‬מ״ע מדברי ‪7‬ןבלה ומדברי סופרית התלויות בעין‬
‫ואפשר ל‪5‬ייממ בכל יומ‪:‬‬
‫אכבד ובוזי יקלו ‪) :‬ג( אמרו בפ׳ אין עומדין‬
‫שיתפלל אדם בבית שיש בו חלונות ופרש״י כדי‬
‫שיסתכל ברקיע ויכנע לבו ויכוין דעתו על דרך‬
‫כי אראה שמיך וכו׳ מה אנוש כי וכר וכתיב עיני‬
‫לשמיא נטלית ומנדעי עלי יתיב והיינו קודם שיתחיל‬
‫התפלה דהא בתפלה צריך שיהיו עיניו סגורוו!‬
‫כדאמרן ‪) :‬ד( מדרכי הענוה שיתנהג אדם תמיד‬
‫בשחית עינים שנאמר ושח עינים יושיע רבינו‬
‫יונה ז״ל ‪) :‬ה( בעת עניית קדיש ישא אדם‬
‫עיניו למרום בכוונה ובחשק לדבקה בו יתברך בפרקי‬
‫היכלות ‪:‬‬
‫פרה‬
‫אז אמרו כשיהיה האדם עומד בתפלה יהיה עיניו‬
‫למטה ולבו למעלה ‪) :‬ב( צריך ליזהר שיהיו‬
‫עיניו סגורות בתפלה מפחד שכינה ובזוהר מאן‬
‫דקאי בצלותא בעי לכוונא רגלוי ובעי לחפייא‬
‫רישיה כמאן דיתב קמי מלכא ובעי למכסיא עינוי‬
‫בגין דלא יסתכל בשכינתא ובספרא דרב המנונא‬
‫סבא אמר מאן דפקח עינוי בשעתא דצלותא או‬
‫דלא מאיך עינוי בארעא אקדים עליה מלאך המות‬
‫וכד תיפוק נפשיה לא יסתכל בנהירו בשכינתא ולא‬
‫ימות בנשיקה מאן דמזלזל בשכינתא הוא בההוא‬
‫שעתא דאצטריך ליה הדא הוא דכתיב כי מכבדי‬

‫שלישי‬
‫מ״ע מדברי ‪7‬ןבלה ומדברי סופריס התלויות באוזן‪:‬‬
‫איזה ברכה עונה הוי אמן יתומה ואמרו יהיו בניו‬
‫יתומים ‪) :‬ג( כל הברכות שאומר אדם מצוה שישמיע‬
‫לאזניו ואפי׳ תפלת י״ח שאומר בלחש צריך שיחתוך‬
‫בשפתיו וישמיע לאזניו אך לא יגביה קולו עד‬
‫שישמע חבירו כ״כ המפורשים ‪) :‬ד( צוה שלמה‬
‫בכל עניני העולם שמע עצה וקבל מוסר למען‬
‫תחכם באחריתך‪:‬‬
‫פרק‬
‫פרה‬
‫אז לה טרת אוזן לשמוע קריאת ספך תורה מפי ש״ץ‬
‫כאלו מקבלו עתה מפי ה׳ בסיני ויהיה‬
‫כ מאן דלית ליה פומא ולא יסייע שום אדם להשליח‬
‫צבור ולא יוציא מפיו מלה אפי׳ ממה שקורא ש״ץ‬
‫שנא׳ ואזני כל העם אל ספר התורה כ״כ הגאונים‬
‫׳והרמב״ם ז״ל ובזהר החמיר הרבה מאד ב ד בר‪:‬‬
‫ע( להטות אוזן לתפלת ש״צ שאם אינו מרגיש ויודע על‬
 ‫נו ‪111‬‬ ‫‪ « 5‬ר י הו ד א‬ ‫פרז ו׳‬ ‫טפר רורדיב‪£‬‬

‫רביעי‬ ‫פרק‬
‫מצות עשה התלחת בפה ב‪2‬בה מדבר ‪2‬בלה ומדבר סופריט‬
‫ואפשר לקיימם בכל יום‪:‬‬
‫) או ה א' כ'( אשי־ ר״י כל המזכיר ]א[ וכו'‬ ‫א מ א״ר יצחק כל המזכיר ]א[ צדיק ואינו מברכי‬
‫מ א מר זה הוא במדרש ר ב ה‬ ‫עובר בעשה שנא׳ זכר צדיק לברכה‪,‬‬
‫פ׳ וירא ריש פ' מ״ע עיי״ש עוד בזה‪.‬‬ ‫וכל המזכיר רשע ואינו מקללו עובר בעשה שנא׳‬
‫)אות י ' ( ‪ 13J‬מ ר כסב תי ס ה לעיי במל״ת מ ה״ ת‬ ‫ושם רשעים ירקב ‪ a ) :‬ולפייס עני בדברים אנו‬
‫התליות בידים אוה כ' עיי״ש‪.‬‬ ‫מצווים מדברי קבלה דכתיב ווזפק לרעב נפשך‬
‫)אות י״כ( שש?ןד‪] 1‬ג[ ברביעית עי' לפיל במל״ת‬ ‫כלומר אם אין לך ממין הוציא לו נפשך ותאמר‬
‫מה״ת התליות בפ ה ובושע‬ ‫לו אלו הייתי יכול להשביעך בדמי נפשי הייתי‬
‫ובזמן אות ג' באורך‪.‬‬ ‫עושה רשב״ץ‪ n ) :‬בקש ]בן שלום ורדפהו מצוה‬
‫)אות כ'( אסח למלאות ]ד[ וכו׳ עי' ל ק מן במל״ח‬ ‫מדברי קבלה להקדים שלום לכל אדם ‪ .‬אפי׳ לנכרי‬
‫מד״ס התליות בידים אות ה' מה‬ ‫בשוק מסכרת בדכות פ״ב אמדו על ר״י בן זכאי‬
‫שכתבתי שם באורך בזה‪.‬‬ ‫שלא הקדימו אדם שלום בעולם אפי׳ נכרי בשוק ‪:‬‬
‫)אות כ״ד( ‪] Q lp‬ה[ עי' שו״ע •או״ה סי' א׳‬ ‫)ה( עיד אמרו שם שילמוד אדם עצמו להיות מענה‬
‫ובשו״ת ערוגו ת הב שם למורי‬ ‫רך כמאמר שלמה מענה רך משיב הימה שיענה‬
‫ז״ל סי' א'‪.‬‬ ‫רכות למדבר קשות ‪ 0) :‬ועוד אמרו שם שיהא‬
‫)אות כ״ו( ]ו[ עי' שבת דף למ״ד ע ״ ב‪.‬‬ ‫מרבה שלום עס אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם‬
‫)אות כ״ ט( של ש ה ]ז! וכי' עי' מג״א סי׳ ק ״ ע‬ ‫כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה ומתקבל על‬
‫בשם של״ה שילמוד ממש ולא‬ ‫הבריות ‪ a ) :‬אמר קהלת טובים השנים מן האחד‬
‫יסמוך על בהמ״ז‪ ,‬וברש״י ו הר ע״ב כ' דבבהמ״ז‬ ‫מכאן אמרו יקנה אדם חבר לעצמו להיות קורא‬
‫שמברכין על השולחן יי״ה וחשוב כאלו אמרו‬ ‫עמו ושונה עמו ואוכל עמו ומגלה לו סתריו ואיתא‬
‫עליו ד״ת‪ ,‬וה תוסיו״ ע מקשה ע״ז אעו ברשיעי‬ ‫בספרי ועיקר הקנין במתק הדבור ואמר החכם‬
‫ע ס קינן שלא יברכו בהמ״ז מצוה דאו' ובסה״ק‪.‬‬ ‫תמהני ממי שיקנה עבדים בממונו ולא יקנה בני‬
‫אגרא דפירקא אות רע״ו כ' וז״ל ונ״ל כוונ ת‬ ‫חורין במתק לשונו ‪) :‬ח( מצוד‪ .‬לשנות מפני השלום‬
‫הר ע ״ב ד הנה בזמן הגמ' לא הי' בהמ״ז על‬ ‫שנא׳ ויאמר שמואל איך אלך וכתיב ויאמר ה׳‬
‫השולחן דסל קי תכ א מקמייהו קוד ם השתיי' אהר‬ ‫עגלת בקר תקח ואמרת לזבוח לה׳ באתי ה׳ צוד‪.‬‬
‫ג מ ר אכילה ואמירת ד״ת הי' בחיוב על השולחן‬ ‫לשנות סוף פ׳ ו׳ דיבמות‪) :‬ט( ואזני כל העם‬
‫וזיינו‬ ‫אל ספר התורה למדו מכאן משהתחיל הקורא לקרות‬
‫זמנו מדרבנן וכן נדסם לשץ׳‬ ‫אסור לספר ז»י׳ בדבר הלכה‪ :‬זק מנין התפלות מדרבנן‪) :‬י«‬
‫ביום בשעה שרוצה מתחנן כנד נחו ומבקז‪ ;:‬צדכיר לפי צחות‬ ‫תפלה מזירבק דמדאורייתא פעם א׳‬
‫לשונו‪) :‬יב< ברכת ההגייה לפניה בכל שהוא ולאחריה אוכל־ בכזח׳ב וכחןז׳קה ]גן ברביעית ‪) :‬יג(ברכת השבח‬
‫לשעבד‪) :‬יד( ברכת הבקשה להטיב לו לעתיד‪) :‬סס ברכת המצוה סך הכל יך ורמוזות בתודד‪ .‬מד‪.‬‬
‫ה׳ אקרא הבו גודל לאלהלנר אע״ס‬ ‫ה׳ אלהיך שואל מעמך אל תקדי מה־ אלא מאה ‪) :‬מז< כי שם‬
‫שעיקר הפסד׳ק לברכת התוחז לפני ה מיכ תב הרשב׳ץ דדך אסמכתא למדו עוד מכאן ברכת זימון לעזלשד‪:.‬‬
‫)יח יעוד כמדרש בשעה שאני מזכיד שם של הקב״ה אחם הבר גודל לאלהינו מכאך שעובין ב״ה ובדדך‬
‫שמר על הזכרת השם ‪) :‬יח( כבד את ה׳ מהונך דרשו מחונך דה׳ מתחלפת בזד אותיות אחד‪.‬״ע גרוניות‬
‫שאם היה לו קול ערב ישיר לפניו ית׳ ויפרוס על שמע ועובר לפגי התיבה ‪) :‬יט( לספוד על חורבן‬
‫במס״ק וגלות שכינד‪ .‬שנא׳ אם אשכחך יתשלים מן הלב תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרני בפה ו ‪T‬ים‬
‫קולו שנא׳ קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו כדאיתא בזהר ‪) :‬כ( אסרו למלאות ]ד[ שחוק פיר עד שיבנר‪.‬‬
‫המקדש שסד אז ימלא שחוק פינו הא עתה לא ולאי הבא מכלל זמזה עשה ‪) :‬כא( מפני אבל המקדש‬
‫גזרו שלא לומר שירה אפי׳ בפה על היין שנא׳ בשיר לא ישתו יין יימר שכר לשותיו אבל שיר של‬
‫אסדר ר^ף ורמב״ם’*‪) .‬כב( לא יישן עד שיעסוק‬ ‫שבחרת׳ ־לשי״ת שרי אבל לנגן בבלי אפי׳ ליכא‬
‫בתורה שנא׳ ושבע ילין בל יפקד רע שיהיה שבע מדברי תורה ‪ :‬ובג( יישן מתוך תורה או ק״ש ולא‬
‫יפסיק בדבור חול שנא׳ אמרר בלבבכם על משכבכם דהיינו ק״עו ומיד ודומד סלה כך תעשו תמיד שינה‬
‫הימי דממה דקאמר‪ ,‬ספר המנהגות וכן בירושלמי ‪) :‬כד( יקרם ]ה! לעסוק‪ ,‬בהורה שנא׳ קומי רוני בלילה‬
‫ואמרו אין רנה של תורד‪ .‬אלא כלילה רנה בהרמדת קול וכן היד‪ .‬דוד ע״זז עושה וישראל שומעין קולו‬
‫וקמים גם הס ועוסקים בתורה‪) :‬כה( יתחנן אז על המקדש ועל ישראל שנא׳ בסיסיה דקרא שעפי במים‬
‫לבך וכו׳ על נפש עולליך ‪) :‬כס ]ו[ ענה כסיל כאדלתו בד״ת פן ישאר בטעותו ויטעה אחרים ו מי לי‬
‫דעלמא כתיב אל תען ‪) :‬כז( חייב לענות אמן על כל ברכה שישמע שנא׳ פתחו שערים ויבוא גוי צדיק‬
‫שומר אמונים ‪> :‬כח( חייב ־לדקדק בתיבות ק״׳ש ליתן רייח בין הדבקים כגון על לבבך אתבם םא ‪p‬‬
‫וכיוצא בהם יכן בכל הססוקים וד‪.‬ברכות כדמוכח בירושלמי ן )כט( ג' ]ז[ שאכלו על שולחן א׳ חייבין־‬
‫לומר עליו ד״ת שנא׳ וידבר אלי זה השלחן אשד לפני־ ה׳‪) :‬ל( אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך‬
‫ר‪.‬דיךסאחדתך שהיא אסורה לך אמור אותו ואם לאו שתוק ‪) :‬לא( למד לשונך לומר איני יו חנ ב כ ל עניני‬
‫העולם‬ ‫׳‬ ‫׳‬ ‫'‬
 ‫ספ‪1‬לז‪.:‬ד־ןדדייבו‬ ‫‪6‬רה ד‬ ‫גאר יהודא‬ ‫‪its‬‬

‫העולם שמא תתבדה ותאחז ‪) :‬לב( אשר תשים לפניהם‬ ‫היינו כנ‪:‬גד הכולהן לפניהם ]כד לצרף ולהגר הורה‬
‫למדו שלא די שתאמר לתלמידים ההלכה גי או ד׳‬ ‫עם השולה! אשר לפני ד׳[ ובדרין בהראין דנהמענוו‬
‫פעמים אלא צריך‪ ,‬לטרוח להבינם טעמי הדבר עד‬ ‫הלגגוה מלומר ד״ת גכל הגורה וחגורה ^‬
‫תקנו■‬
‫שתהא ברורה להם וסדורה כשולחן ערוך לפני‬ ‫שלא לסלק השולחן קודם גהמ״ז ואומרים גהמ״ז‬
‫האדם ‪) :‬לג( ]ח[ כתיב ערוכה בכל ושמורה ל‪.‬מדו מכאן‬
‫על ־השולחן דייקא‪ ,‬והוא מ״ע של תורה וכתורה‬
‫שיחזור אדם לימודו בקול רם ‘ ב כ ל רמ״ח איבריו ‪-‬‬ ‫יחשג לצרה על השולחן‪ ,‬וזה שמדקדק הרע״ג‬
‫ע־וכה ולא בלחש ‪) :‬לד( ]ט[ אמר ר׳ יוחנן הקורא‬ ‫וגגהמ״ז שמגרכין על השולחן דייקא עכ״ל ושם‬
‫בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר‬ ‫באות רי"! כ' עוד מלתא געעמא שהד״ת שייכים‬
‫נתתי להם חוקים לא ‪.‬טובים ומשפטים לא יחיו ‪.‬‬ ‫להשולחן דייקא שאכלו ‪ ,‬עליו עיי״ש ■דבה״ק‪ ,‬זי״ע‪,‬‬
‫בהם ‪) :‬לה( יתנהג אדם לדבר בנחת לכל אדם וביישוב‬‫ועי׳ מג״א סי' קע״ז ס״ק ז׳ שכ' ג״כ לחלק בין‬
‫כמדבר לפני המלך שירא להרים קול לפניו דמלא‪.‬‬ ‫זמן הגמ׳ לזמנינו‪_ .‬‬
‫כל הארץ כבודו ולכך נמי אסור לילך בקומה‬ ‫)אות ל״א ל״ג ל״ג( ]ח[ עי' עירובין נ״ד ע״א ע״ג‪.‬‬
‫זקופה‪ .‬או ]י!‪,‬בגילוי הראש הרמב״ן ‪) :‬לו( עעי כל אליך‬ ‫)אות ל״ד( ]ע[ עי' סוף מס׳ מגילה‪.‬‬
‫ישברו בזוהר פ׳ בשלח ופנחס מצוה גדולה לשאול‬ ‫)אות ל״ה( ]י[ בגילוי ראש עי׳ לעיל מל״ת מה״ת‬
‫אדם מזונו מאת השם בבקר קודם סעודת הבקר‬ ‫בפה ונושע‪ ,‬כ״ע‪.‬‬
‫ובערב קודם סעודת הערב וע״ז תקנו מזמור תהלה ‪,‬‬ ‫)אות ל״ ‪ 0‬מגיד וכו׳ רק בשבע מצוות ]יא[ וכו׳‬
‫לדוד בבוקר אחר העמידה ובערב קודם אכילה ושם‬ ‫בספר פרי האדעה)הספרדי( על‬
‫מפורש הטעם וישא עיניו למרום באומר פסוק עיני‬ ‫הרמג״ס ה' ת״ת פ״א האריך מאד גענין זה‪,‬‬
‫כל אליך ישברו ופותח את ידיך כדל שואל ‪) :‬לז( מגיד‬
‫ובדף ח׳ )מדפי הספר( הביא גס דברי רבינו‬
‫דבריו מיעקב אבל לע״א אסור ללמד אפילו‬ ‫ז״ל וכ' עליו וז״ל ולא זכר שר דגס התוספ'‬
‫אות אחת מן התורה ועון גדול הוא ועכו״ם העוסק‬ ‫בדפוס קרהקא בעין יעקב שהביאו תירץ ב׳ דזהו‬
‫בתורה חייב מיתה ועובר נמי משום ולפני עור לא‬ ‫קודם מתן תורה‪ ,‬אבל לאחר מתן תורה אפי׳ בז'‬
‫תתן מכשול כל המלמדו רק בשבע מצות ]יא[ בני‬ ‫מצות נמי איכא משום לא עשה כן וכו׳ ועי׳‬
‫נח שרי ללמדו במם׳ חגיגה ובתום׳ אבל בזוהר‬ ‫שו״ת דבר שמואל סי' ע״ה עיי״ש באורך‪ ,‬והשמעת‬
‫מחמיר מאד ולא חלק ‪) :‬לח( היוצא לדרך צריך‬ ‫הרמב״ס דין זה עי׳ מנחת חינוך מצוה רל״ב‬
‫להתפלל רתפלת הדרך וכל הדרכים בחזקת סכנה‬ ‫דהרמב״ס לשיעהו אזיל דלא הביא דין דבתרי עברי‬
‫ואומר אותה מעומד לא מהלך הרי״ף פ׳ רביעי‬ ‫דנהרא ולא שני לי' דאפי׳ יש גוי המלמדו עובר‬
‫דמסכת ברכות ‪) :‬לט( ]יב[ ד׳ צריכין להודות ‪) :‬מ( צריך‬
‫בלפ״ע והרמב״ס כיון דפסק דעכו״ס העוסק‬
‫לענות קדיש בכל כחו מפרש בזהר כמשמעו וקורעין‬ ‫בתורה חייב מיתה‪ ,‬א״כ ממילא המלמדו עובר‬
‫לו גזר דינו ואפי׳ היה בו עון שמץ מינות יתכפר‬ ‫בל״ע‪ ,‬עיי״ש שכ׳ שמדברי הרמב״ס פ״י מה'‬
‫לו כדאיתא במדרש ‪:‬‬ ‫מלכיס נראה ד ע ט״ ם הלומד הורה אינו רק‬
‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫איסור דרבנן דקראי אסמכתא ננהו עיין בהשמטוה‬
‫שבמנ״ח שס‪ ,‬ועי'‪ ,‬חשוכה מאהבה בה׳ כבוד‪ .‬רבו סי' שע״ו‪ ,‬ועי' ביו״ד סי׳ רמ״ו‪ ,‬דאסור ללמדן‬
‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫אפי' יש גוי אחר המלמדו‪ ,.‬־‪. • .‬‬
‫ועי' שלה״ק מס' שבועות שלו• בד״ה כבוד תורה כיהנה לושראל וכו' ובאר שבע בקונטרס באר‬
‫חיים אות י״ד ובשו״ת ׳יהודה יעלה חאו״ח סי' ד' ובהסכמת הגאון מהרי״ש ז״ל שס בהערות‪,‬‬
‫‪' .‬‬ ‫ובתשו' מחנה חיים ח״א סי׳ מ״ה‪.‬‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬
‫‪1‬בבא ־להתגייר אם מותר ללמוד‪ ,‬עמו קודם גירות עי׳ מהרש״א■ פ״ב דשבה גבי הלל‪ ,‬שמתיר עיי״ש‪,‬‬
‫‪:‬ובשו׳׳ת רעק״א סי׳ מ״א הוכיח לאיסור ודחה ראיית מהרש״א‪] ,‬ועי' מעשי למלך על הרמב״ס‬ ‫‪.‬‬
‫ה' מ ת הבחירה פ״ב הלכה ב׳ אות ג' ד׳ מד״ה קשה לי וכו' והלאה מש^׳כ־ לפלפל' בדין הכ״ל[‪.‬‬
‫]לימוד תו' לנשים עי' מג״א סי' רפ״ב ס״ק ו׳ ורמ״א ביו״ד סי' רמ״ו וכטו״ז שם ס״ק ד'‪ ,‬ו ב ס‬
‫באו״ח‪ .‬סי' מ״ז בשם• האגור‪ ,‬ועי' תשובה ארוכה בדין זה בשואל ומשיב‪.‬מהדו' רביע א‪.‬ח״ג סי'‬
‫•■‬ ‫מ״א‪ ,‬דפח״ח‪.‬‬
‫מה״ת התליות בפה וקנה‬ ‫ובדברי תו ס' ח גיג ה ובדין לפני עור‪ ,‬הארכתי ■לעיל במל״ת‬
‫י■‬ ‫‪-‬‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫־‪ -‬אות ס״א‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫)אות ל״ט( ]יב[ עי' שו״ע או״ח סי' רי״ט וקיבץ כל האמור בענין זה בארחות חיים החדש‪.‬‬

‫מ״ע'מד״ן ומדברי סופרית התלויות בפה ב‪2‬נה ותלויות בזמן‪:‬‬

‫א( קריאת המגילה בפורים ‪ q ) :‬קריאת הלל גומר‬
‫)אות י'( משה תיקן ]א[ וכו' עי' שו״ע או״ח‬
‫בחנוכה ושאינו גומר בו׳ ימי הפסח‬
‫סי׳ תכ״ט בב״י וטו״ז ומג״א‬ ‫'‬
‫אבל דר״ח מנהג ‪) :‬ג( לברך על היין בסעודת שבת‬
‫ופר״ח‪ ,‬ומה שלא הזכיר רבינו ז״ל דשו״ד שלשים‬
‫בבקר והוא הנקרא קדושה ‪-‬רבא ; )ד( קדוש דלילה‬
‫יום‪ ,‬ונ״ל־דס״ל ^כתי׳ הר״ן שהביא הב״י על מה‬
‫ויום והבדלה בכל ימים טובים מדרבנן ‪) :‬ה( אמירת‬
‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫שהקשה מגמ' זו דמשה תיקן להם לישראל וכו'‬
‫ויבולו קודם קידוש ליל שבת וקורין עליי וסר עונך‬ ‫דאיה״נ דחיובא ליכא כ״א‬
‫כדאיחא במדרש; )י(‪,‬משח ‪.‬תקן ]א[ להם ולישראל‬ ‫מקודם היינו משוס דנפק״מ לעכין קןאל‬
‫וכאן חושב רבינו ז״ל רק מה שמועל בחיוב על כל‬
‫־‬ ‫א׳ וא' מישראל‪■ .‬־‬ ‫‪,‬‬ ‫■‬
‫ודל ‪-‬של״ה הק׳ במס' שבועות שלו ד״ה גרסינן בפ׳ חלק וכו' ■על כן■ במי יצ״ו‪ ,‬הזהרו ללמוד‪-• .‬בימי ‪.‬‬
‫ניסן‬ ‫‪,‬‬
 ‫‪1‬‬ ‫מ‬ ‫‪ 5‬א ר י הו ד א ‪-‬‬ ‫‪6‬רק ד י!‬ ‫טפי ד־ורדיט‬
‫שיהיו קורין הלכות הפסח בפסח הלכות עצרת‪-‬בעצרת ^ כיסן פ' ערבי פסחים‪ ,‬והרי״ף של פסהיה‪ ,‬וכן‬
‫העור עס הב"‪ /‬ובחג השבועות מאמרים של‬ ‫הלכות הח^‬
‫מתן תורה המוזכרים בפ' ר' עקיבא‪ ,‬וכן בה״ב‬ ‫‪,‬‬
‫ה׳ ת״ב‪ ,‬ותעגית‪ ,‬וכן בר״ה הרי״ך ועור של ר״ה‪ ,‬וכן ביוהכ״פ מס׳ יומא ופו׳‪ ,‬וכן בסוכות‬
‫מס׳ סוכה‪ ,‬ו ק בחנוכה ה׳ חנוכה‪ ,‬ובפורים מס׳ מגילה‪ ,‬ומס' יו״ע מישך שייך בכל הימים עובים תלמדו‬
‫מן התלמוד‪ ,‬וכן הרי״ף והעור כפי אשר תוכלון שאת‪ ,‬כי זה התורה הוא ביותר חביבה ומביא צידי‬
‫מעשה כהוגן ותורה זו חביבה במאד מאד לפני הקב״ה כי יפה ‪ .‬ובזמנה הוא עכ״ל הקדוש‬
‫■‬ ‫ז״ל זי״ע‪.‬‬

‫מ״ע מ ד‪ !7‬ומרס התלרות בפה ובושט‪:‬‬

‫א( לע;ג את השבת בתבשילין טיבים ויסדר )אות א׳( ויסדר שולחנו ]א[ וכו׳ עי׳ באו׳׳ח‬
‫סי׳ ש'‪ ,‬ובשערי תשובה‪ ,‬ועי'‬ ‫שלחנו ]אן במוצאי שבת אפי׳ לכוית‬
‫ללות השבת ‪ a ) :‬סעודת פורים ‪ a ) :‬סעודת אירוסין מחצית השקל בסי' רצ״א שצריך כביצה למצוה מן‬
‫או נישואין או מילה ‪) :‬ד( ארבע כוסות ליל פסח ‪ :‬המובחר‪ ,‬ובספר קובץ על הרמב״ם ה' שבת פ'‬
‫)ה( אכילת מרור ‪) :‬ח טיבול בחרוסת ‪) :‬ז( מצות למ״ד ה׳ ח' בעעמא דמלתא דדווקא בליל שבת‬
‫עשה מדברי סופרים להתענות על כל צרה שבאה על סגי בכזית פת‪ ,‬היינו משוס דבלילה בעינן קידוש‬
‫הצבור שני וחמישי ושני עד שירוחמו מן השמים על היין וצריך לשתות כשיעור ולדעת הגאונים‬
‫ודבר זה מדרכי התשובה שאם לא יעשו כן נראה שהביא העור ושו״ע בסי׳ רע״ג סעיףז ה' מקרי‬
‫כי מקרה הו^‪ .‬ועל זה נאמר ואם תלכו עמי קרי סעודה כוס של קידוש לבד עיי״ש היעב וא׳׳כ אף‬
‫והלכתי עמכם בחמת קרי כלומר כשאביא עליכם שכתבו האחרונים שם דאחר שעעס כוס של קידוש‬
‫צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהוא קרי אוסיף צריך שישתה פעם שנית כשיעור שחייב עליו‬
‫לכם חמת אותו הקרי ‪) :‬ח! מדברי קבלה להתענות ברכה אחרונה‪ ,‬מ'׳מ אם מקדש על היין ושותה‬
‫ד' ימים בכל שנה מפני הצרות שארעו בהם כשנחרב ממנו כדינו ואח״כ אוכל כזית פת וודאי דסגי‬
‫בית המקדש שנאמר צום הרביעי וצום החמישי בהכי אליבא דכו״ע‪ ,‬וא״כ לפי״מ דקיי״ל דבסעודה‬
‫וצום השביעי וצום העשירי הם שלשה בתשרי ועשרה שלישית א״צ לקדש על היין ממילא דלא סגי בפת‬
‫בטבת וי״ז בתמוז וט׳ באב ותכלית כל התעניות כזית ובעינן כביצה דוןקא משא״כ בשבת דמצרפינן‬
‫כוס הקידוש דסגי בכזית ולפי הבנת העור'בדברי‬ ‫האלה לעורר הלבבות לפתוח דרכי התשובה ‪:‬‬
‫רבינו דגם סעודה שלישית צריך קידוש על היין‬ ‫^‬
‫א״כ באמת סגי גס בסעודה שלישית בכזית‪ ,‬אבל לפי״מ דמסיק הכ״מ דגס רבינו ס״ל דא״צ קידוש‬
‫בסעודה שלישית אלא צריך שישתה יין בתוך הסעודה‪ ,‬באמת אפשר דבעינן כביצה י ולא מצרפין שתיית‬
‫יין בתוך הסעודה‪ ,‬דדווקא אס צריך לקדש על היין אז חשיבות הקידוש מצרף לאכילת כזית למיחשב‬
‫סעודה אליבא דכו״ע כן נראה לי עכ״ל הקובץ‪ ,‬ובמחהש״ק כאן בסי' ש׳ רמז ג״כ למש׳׳כ בסי׳‬
‫רצ״א דבעי כביצה וגם דלמש״כ מג״א בסי׳ רצ״א דכל מילי דשבת נשים חייבות כמו אנשים וא"כ‬
‫הה״ד בסעודה זו עכ״ל‪,‬‬
‫ובחי׳ חתס״ו על מס׳ שבועות דף כ׳ ע״ב ד״ה גמ׳ ומאי דבר א׳ הן‪ ,‬וזל״ק והנה בתיבת ״זכור"‬
‫פירשו המפורשים כדבר שכבר חלף ועבר‪ ,‬ואנו זוכרים אותו‪ ,‬והיינו שנעשה זכרון לשבת שעבר‬
‫במוצ״ש להוסיף מחול על‪,‬הקודש‪ ,‬ובסעודת לוויית המלכה שממנו ישפיע שפע לשש ימי המעשה‬
‫הבאים לקראתינו באשר שהקב״ה מחדש בכל יום תמידימע״ב והכל בזכות השבת וכו׳ מפורש בדבה״ק‬
‫‪• ■,‬‬ ‫דסעודה מלווה מלכה מסוגל לפרנסה ולכל שפע קודש‪ ,‬עיי״ש דברים מלהמם בזה‪.‬‬

‫חמישי‬ ‫פרה‬
‫מ״ע מדברי ‪2‬בלה ומדברי סופרים התלויות נידיס‪:‬‬
‫אז להיות ידיו אסורות זו על זו על לבו כשעומד )אות ו' ז'( ]‪ [6‬ז״ל הרמב״ס פי״ח מה' ברכוח>‪,‬‬
‫וכן •כל המצות שהן מד״ס;‬ ‫‪' -‬‬ ‫בתפלה כעבד ‪> :‬ב( גדולה שמושה יותר‬
‫בין מצוה שהוא חובה כגון מגילה ’וכר חנוכה־ונך‬ ‫והמונע‬ ‫מלימודה שנאמר אשר יצק מים ע״י אליהו‬
‫שבת וכו׳ ]עי' שו״ת יהודא יעלה חיו״ד סי' ש״י[‬ ‫למס‬ ‫שנאמר‬ ‫תלמידו מלשמשו מונע ממנו חסד‬
‫מרעהו חסד ופורק מעליו יראת שמים שנאמר ויראת ובפ״ה מה׳ שבת כ׳ הרמב״ס לאינו רשות שיהי׳‬
‫שדי יעזוב ‪) :‬ג( נטילת ידים לאכילה מצוה ‪> :‬ד( מים הברירה בידו אס ידליק או ’לא ידליק‪ ,‬וכן‪.‬לא הוי‬
‫אחרונים חובה ודבר שבקדושה הם והמקל בהם מצוה שלא יהא מחוייב לרדוף אחרי' לעשותה‪ ,‬דק‪.‬‬
‫מקילין לו ימיו ושנותיו כך השיבו מן חשמים ע״י ‪ ,‬הוי חובה שמחוייב לרדוף אחרי' שיעשנה עכ״ל‬
‫שאלת חלום י מגיסו של הרב המרדכ״י ובזוהר נמי ]מובא בתוס׳ ‪ .‬יו״ע פ״ב דשבת[ מבואר‪ ,‬דהחילוק‬
‫מתמיד מאד ‪> :‬ה( נטילת ידים לתפלה דעת רמב״ם בין לשון חובה ^או מצוה דמצוה מורה אף שבאמת ‪.‬‬
‫‪ .‬מצוה‬ ‫■‬ ‫דאע״ם דידיו נקיות ולא נכנס לבית הכסא בין ‪.‬‬
‫שחרית ' בין מנחה בין ערבית צריך ליטול ידיו ברביעית כדרך שנוטל לאכילה ‪) :‬י( הדלקת הנר‬
‫בשבת חולה ‪ « ) :‬הדלקת ]א[ נר חנוכה‪) :‬ח( ערובי חצירות ; )ט( ערובי תחומין אם רוצה לילך חוץ‬
‫'''‬ ‫׳ לתחום‬ ‫^‪.‬‬ ‫^‬ ‫״‬ ‫׳‬
‫‪8‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪- -‬‬
 ‫ספד ^ורד‬ ‫פרד! דז ו‬ ‫גאר ־‘הוד^‬ ‫‪lU‬‬

‫לתחום לדבר מצרה ‪) :‬י( ערובי תבשילין לבשל מי״ט‬ ‫מ‪ 5‬וה לע שוהה שהרי כנ ר מיננמ שרי‪:‬י רשוה‪,‬‬
‫לשבת ‪) :‬יא( משחרב בית המקדש תקנו חז״ל כשחתן‬ ‫לומר שאם ירצה לא ידליק א״כ מוכה דהוי מצוה‬
‫נושא אשה לוקח אפר מקלה ונותנו בראשו מקום‬ ‫להדליק‪ ,‬ואמפי״כ מדיין יש לו מר דאדס אינו‬
‫הנחת תפילין ‪) :‬יב( וכן תקנו שהעורך שלחן לעשות‬ ‫מחויב לרךוף אחרי' שיעשנה^ ומה״כי הגאון‬
‫סעודה לאורחים מחסר ממנו מעט ומניח מקום פנוי‬ ‫מוהר ש״ק ז״ל בהכמח שלמה סביב השו״ע או״ח‬
‫בלא קערה מן הקערות לתת שם‪) :‬יג( וכשד״אשה‬ ‫סי' קפ״ א דכיון דקיי״ל בהי' ק ה״י דחם חין מים‬
‫עושה תכשיטי הכסף והזהב משיירת מין ממיני‬ ‫לאחריו תוך מיל ולפניו ד' מילין מו תר לאכול בלא‬
‫התכשיט שנותנין בהן כדי שלא יהא תכשיט שלם ‪:‬‬ ‫נכיילת ידים‪ ,‬א״כ מוכ ח דאינו מחויב לרדוף‬
‫)יד( והבונה בית טח בטיט וסד בסי׳ ומשיי' אמה‬ ‫אחריהם ביותר‪ ,‬והיינו פיון דהוי ר ק מצוה‪ ,‬אבל‬
‫על אמה נגד הפתח בלא סיד כל אלה מפני החרבן‬ ‫מיס אחרונים הוי חובה ומחוייב לרדוף אבתרייהו‬
‫דכתיב אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי‪,‬‬ ‫למצא אף יותר ממיל לאחריו וד' מיל לפניו‪ ,‬לכך‬
‫רמב״ס ‪) :‬טס מתנות עניים שהם ]ב[ מן התורה בא״י‬ ‫קרינן מים רא שונים מצוה ואחרוני ם חובה עיי״ש‪,‬‬
‫כגון פאה ולקט שכחה ופרט ועוללות בכרם בחוצה‬ ‫וכן איתא בשו״ע סי' תר ע״ א ס עי ף א׳ דחפי׳‬
‫לארץ הוי חיובן מדברי סופרים רמב״ם פ״א‬ ‫עני ה מ ת פ רנ ס מן הצדקה שואל או מוכ ר כ סו תו‬
‫מהלכות מתנות עניים ‪:‬‬ ‫ולוקח שמן להדליק‪ ,‬והוא ג״כ מר מב״ ם‪.‬‬
‫ועפ״י הנ״ל יש לדקדק בדברי רבינו ז״ל למה לא‬
‫הזכיר ג ס בנ״ח דהוי חובה כ מו בנ ר שבת דצריך למירדף אבתרי'‪.‬‬
‫וג״ל דכיון דמפורש בגמ׳ דנ״ה ונר ביהו‪ ,‬נ ר ביתו עדיף^ א״כ למש״כ המג״א שס בשם ב״י דנ פ ק ״ מ‬
‫ב מ ה דנט״י לאכילה מצוה‪ ,‬ו א חרוני ם חובה לבעולי הא מק מי הא עיי״ש‪ ,‬א״כ ממילא כאן‬
‫דמבואר בפירוש בגמ׳ דמבעלין נ״ח נגד נר ביתו מ ה״ ע לא איקרי חובה לגבי נ ר ביתו רק מצוה‪,‬‬
‫וס״ל לרבינו כ ד ע ת הב״י בזה‪ ,‬הנ״ל‪.‬‬
‫וכחי' ח ת ס ״ו לשבת דף כ״ה ע״ב כ׳ וז״ל ומצאתי בס' יראים כי עונג שבת וגה הדלקת נר‪ ,‬הלכה‬
‫למ״מ‪ ,‬וחתו נביאים ו אס מכו אקרא עכ״ל |ו עי' שו״ת מהר״מ שי״ק חאו״ח כי' של״א‪ ,‬ובחו״מ‬
‫סי' פ״ע[ ]ובשו״ת פני מבין חאו״ח סי' מ״ד בענין הדלקת כר כ ב ת[‪.‬‬
‫ו ה ב א ר הי עב בהי' תר ע״ א כ׳ שאינו מחוייב ל השכיר עצמו כמו בד' כי סו ח‪ ,‬ולענ׳ ד צ" ע מדברי‬
‫ההמ״ג המובא ג״כ בשערי תשובה סי׳ תר ע״ ח דנ״ח היא ככ ״כ מד' כו סו ת עיי״ש א״כ כש״כ‬
‫בנ ר חנוכ ה דהדין כן‪ ,‬ועי' שו״ה ה ס ד לאברה ם מה״ ה חאו״ח סי' ע״ח‪.‬‬
‫)אות ע״ו( ]ב[ עי' יו״ד סי' של״ב שכ' רמ״ה והאידנא אין נוהגין ב ה ם לפי שהרוב עכו״ ם ואם‬
‫יניחום יבאו ויטלום עכ״ל ועי׳ ש״ך ס ״ ק א׳ וב' ובמראה כהן וצבי לצדיק‬
‫דהאידנא אף בא״י הוא ר ק מדרבנן‪ ,‬ועי' עו״ז סי' של״א ס ״ ק ל״ב דיש לדמות מע שר שמפרישין‬
‫‪ p‬הריווח לדין מע שר עני של תבו א ה ופירו ת‪ ,‬ומו״ח ז״כ כ׳ שהמעשר של ממון שלנו אין בו חיוב‬
‫לא מ; ה תור ה ולא מדרבנן ועיי״ש מש״כ בפ ת חי תשובה ע״ז ב ס ״ ק י״א‪ ,‬ועי׳ מה שכתבתי לעיל‬
‫במ״ע התליות בידיס מה״ת אות כ״ ה‪,‬‬

‫פ ר לן ש ש י‬
‫מבווו זגשה מדברי לןבלה ומדברי סופרים הו^לזיום !וגלים ‪:‬‬
‫לרוץ ]א[ לבית הבנסת ולבית המדרש‬ ‫« מ צי ה‬ ‫) אי ה א( ‪ ,T O‬ל ר ה ]א[ וכו׳ והוא ב ברכו ת דס‬
‫ולכל דבר מצוה ואפי׳ בשבת שנאמר‬ ‫‪,‬״ ‪j‬‬ ‫א״ך ך׳ ״ל‪,-‬‬ ‫‪,‬׳‬
‫ונדעה נרדפה לדעת את ה׳ ‪) :‬ב( מצוה להמנות‬ ‫ארןך‬ ‫היוצא מבי הכ״נ אל י פ סי ע פ סי ע ה‬
‫מעשרה הראשונים של בהכ״נ‪) :‬ג( מציה לקבוע‬ ‫אביי לא אמרן אלא למיפק אבל למיעל מצן^;‬
‫מקום לתפלתו שנאמר אל המקום אשר עמד שם ויש‬ ‫למרהש שנאמר נ ר דפ ה לד‪^^5‬‬
‫אומרים שג״כ בבית הכנסת עצמו יהיה לו סןום‬ ‫בעין י ע הב שי״מ דלמיפק היינו כדי ללכת לצ^^^ן‬
‫קבוע‪) :‬ד( מצרה לעמוד בתפלה שנאמר אשר עמד‬ ‫לדרכו‪ ,‬ואין דע תו לחזור משא״כ למיעל‬
‫שם וכתיב אני האשה הנצבת עמכה בזה להתפלל‪:‬‬ ‫שהוא יוצא מבי הכ״נ על ד ע ה לחזור מידלביהכ״ ^‬
‫)ה( מצוה לכווין רגליו זו אצל זו כאלו הט רגל‬ ‫‪,‬ך‪ ,‬ן‪-,‬‬ ‫מצו^ לךןן ארן ךךך‬
‫אחת שנאמר ורגליהם רגל ישרה ‪ 0 ) :‬מצוד‪ .‬לכרוע‬ ‫^‪/,‬‬ ‫לבא ל ‪ 3‬י סכ ״ ^‬
‫ף’‬ ‫שלו על ■מנת‬ ‫השבתי דרכי ר״ל שהי׳ מחשב‬
‫ואשובה רגלי אל עדו היך‪ ,‬דהיינו שישוב לביהכ״נ או לביהמ״ד ולכן השתי ולא ה ת מ ה מ תי לילך במתון‬
‫בכדי ל^ןמור מצותיך כ מו שאמר אביי למיעל כש״כ ר הי ענא עכדפ ה״ ה ז״ל[ ואח״ז‪ ,‬א מר ר״י בן לוי‬
‫לעולם ירון אדס לדבר הלכה ואפי׳ בשבת שנאמר וכו' ]ובעיון י ע ק ב על העין י ע קב שס כ' ה ע ע ס‬
‫דגס בשבת מצוה לרוץ לדבר מצוה מ שוס דהעשה דרבנן לרון לד״מ דוחה לל״ה‪ ,‬דאיסור לרון כשבת‬
‫לא הוי אלא מדרבנן עיי״ש ועי' שו״ת צבי ת פ א ר ת )להגה״צ בעל דרכ״ת זצ״ל( מש״כ להעיר בזה עפי״ד‬
‫המג״א סי' תמ״ו ס ״ ק ב' דאף בעשה דרבנן שדוחה ל״ת דרבנן בעינן בעידנא ^דמיעקר לאו מקיים‬
‫הע שה‪ ,‬ו הרי בריצה לבדו אין מצוה אלא שמקיים עי״ז המצוה בזריזות‪ ,‬אבל בוודחי אס אירע שכשבא‬
‫ל מ קוס המוכן להמצוה ולא הי׳ יכול לקיים המצוה ע״י איזה סיב ה בוודאי שלא קייס המצוה בריצה‬
‫שפירש״י והמד״ש ו הר ע״ב בפי׳ ב׳ בהבוה פ ר ק ה׳ משנה י״ד דהולך ואינו עושה אין לו שכר ב עד‬
‫הליכה‬ ‫־‬ ‫• ‪,‬‬
 ‫‪ihn:‬‬ ‫ב א ר י הו ד א‬ ‫ו‬ ‫‪ 6‬רק‬ ‫ס פ ר ^ ר די כ ^‬
‫‪,‬על ברכיו קצת ואח״כ כופף כל גופו כקשת ככד‪ .‬הליכה ר‪61‬״כ שמע עכ״פ מ‪ 6‬חריס בביהמ^ל ‪5‬ו‬
‫ישחה באבות תחלה וסוף ומודים תחלה וסוף ובעושה שלמד רק שאינו מבין מה שלמד עיי״ש דמנואר‬
‫שלום ועם החזן במודים ‪) :‬ז‪ (.‬יש אומרים שגם כששליח דאס לא למד כלל אין לו שכר הליכה‪ ,‬א״כ כש״כ‬
‫צבור אומר קדוש וכל העם עונים עמו צריך שיהיו דגס הרן לדבר מ‪5‬וה בשבת ולא עלתה בידו‬
‫רגליהב מכונים זו אצל זו ‪ :‬ן ח( ובעושה שלום לעשות המצווה בוודאי דעבירת הריצה במקומה‬
‫פוסע שלש פסיעות לאחוריו כמי שנפטר מאת פני עומדת‪ ,‬א״כ לא הוי בעידנא‪ ,‬והוכיח דעשה‬
‫המלך‪) :‬ט( מצוה לעמוד כשמברך ברכת הלבנד‪ .‬דרבנן הוי חמור ולא בעי בעידנא עיי״ש‪ ,‬ועי'‬
‫דהוי כמקבל פני השכינד‪) : ,‬י( ]ב[ חייב אדם לילך בהקדמת שו״ת בית אפרים חאו״ח מש״כ עפי״ד‬
‫הרי״ף שבע״י טנ״ל[‪.‬‬ ‫להקביל פני רבו ברגל שנאמר מדוע את הולכת‬
‫ובצל״ח מדקדק למה לא אמר אביי ג״ג שאפי׳‬ ‫ושבת‬ ‫אליו היום לא חודש ולא שבר־ז הא חודש‬
‫בשבת מצוה למרהע‪ ,‬ותי' דאביי לטיל‬ ‫מן‬ ‫שבא‬ ‫בעי למיזל ‪) :‬יא( להקביל פני רבו וחבירו‬
‫מיירי אפי' אין זמנו בהול שיכול לבא לביהכ״נ‬ ‫בית‬ ‫אל‬ ‫ללכת‬ ‫הדרך‪) :‬יב( ללכת אל בית אבל‪) :‬יג(‬
‫המשתה של נשראין וז״ל רמב״ם פרק ששי מהלכות אפי' לא ירון יגיע לשם קודם שיתחילו להתפלל‬
‫עירובין אין מערבין ערובי תחומין אלא לדבר אפ״ה מצוה לרון להראות חשקו למצוה זו‪ ,‬ואז‬
‫מצוה כגון שהיה רוצה לילך לבית האבל או לבית דווקא בחול מותר‪ ,‬אבל בשבת אינו מותר כ״א‬
‫המשתה של נישואין או להקביל פני רבו או חבירו כשחוכרה לרון מחמת שיעבור הזמן‪ ,‬והני דקא‬
‫שבא מן הדרך וכיוצא באלה ‪) :‬יד( פסחים פרק רהעי לפירקא בשבת מיירי שזמנו בהול שאס לא‬
‫שלישי לתפלה עד ארבער‪ .‬מילין פרש״י ותום׳ ור״י ירוצו לא יבאו בתחילת הדרוש עכ״ל‪ ,‬מבואר‬
‫והרא״ש ‪) :‬טו( צריך לטרוח ללכת ד׳ מילין שלא מדבריו לדין דבשבת באמת אסור לרון כשאין זמנו‬
‫להתפלל ביחיד אלא בעשרה אם מהלך בדרך ובא בהול ויכול להגיע קודס שיתחילו להתפלל או‬
‫עת ללון ולהתפלל אם יש בית הכנסת לפניו שיתפלל לתהילת הדרוש‪ ,‬ועפ״י העעס של העיון יעקב‬
‫שם בעשרה רתוק ד׳ מילין הולך ומתפלל שם ולן הדבר פשוט שהוא כן דכיון שאין זמנו בהול ויכול‬
‫שם ואם יש לאחוריו צריך לחזור מיל ולהתפלל להגיע‪ ,‬קודם שיתחילו להתפלל או לדרוש‪ ,‬א״כ‬
‫בעשרה‪ ,‬אבל אם עבר יותר ממיל אין צריך לחזור ‪ :‬הוי אפשר לקייס שניהם ואין עשה לוחה‬
‫ל״ת כג״ל‪.‬‬ ‫>טז( והרי״ף והרמב״ם פי׳ מי שאין לו מים להתפלל‬
‫בטהרת ידים יטריח ואי ליכא מים לפניו בסוף ד׳ והנה רש״י בברכות הנ״ל פי' דאסור לפסוע‬
‫פסיעה גסה בשבת שנאמר אס תשוב משבת‬ ‫מילין או לאחוריו בסוף מיל מקנח ידיו בצרור או‬
‫עפר ומתפלל‪) :‬יז׳ מצוה לרוץ לקראת מלכי אומות רגליך‪ ,‬והקשה הא״ר והו״ר בסי' ש״א דבגמ'‬
‫העולם שאס יזכה לראית גדולתן של ישראל יבחין שבת דף קי״י נפקא לן איסור פסיעה גסה מקרא‬
‫כמה רבה על של אומות פ״ג דמסכת ברכות ‪ :‬דעשוס דרכיך‪ ,‬וכ' בשו״ת שמן ראש חאו״ח סי'‬
‫דאיכא תרי קראי נפקא לן חדא‬ ‫י ׳ די‬ ‫חדלו‬
‫־ על איסור‬ ‫דקאי‬ ‫י^י• וקפיצה דאסיר‪ ,‬דריצה קילא מפסיעה גסה‪ ,‬ורש״יי בברכות‬ ‫^ ‪1 .1 ,‬‬ ‫\‬
‫מקרא אחרינא ילא מקרא ד>‪:‬פקא לן פס״ג‪ ,,‬ולפיי״ז מש״כ במג״א ס״ק ו'‬ ‫‪11‬‬ ‫^‬
‫ן‪•.//..‬‬ ‫>‬
‫בהי׳ ‪:‬ן״א ואף יחיל ו^די ד דנוכילה א׳ מה״ק ממאור עיניו‪ ,‬לא דק‪ .‬דזה דווקא בפס״ג אי תא הכי‬
‫' ‪ r‬יי באיסור ריצה זה דווקא בשכ‪,‬דד‪ <1W1. i‬ולא ב חול‪ ,‬דשסיעה גסה ה יינו כמפ״כ‬ ‫בש״ס‪,‬‬
‫‪ /.‬עכתוכ‪//‬״‪.«/‬‬ ‫דש״י שה וא י והר מאמה‪ ,‬וריצה אין ללמיד '*ירה״יי״‪ /‬דקילא‬
‫חייב אדים וכו' עי' מג״א ומחה״ש סי' תקנ״ד ה״ק י״כ אי ג ס בחול יש מנוה עכ״פ‪,‬‬ ‫)אוה יו״ד‪(.‬‬
‫או ׳• י‪ .‬דהלי׳ בשני הי' המג״ח‪ ,‬ועי' בשו״ת מפרשי הים בסוגי' ד■שבת זמן תפילין‬
‫י‬ ‫י‬ ‫בתנו' הגאון רעק״א זצ״ל בסוף התשובה‪.‬‬
‫ו ה פ די ר״ה דף ע״ו הקשה דאמאי אשה חייבת למיזל הא הוי מ״ע שהז״ג וכ' דבכהא״ג לא הוי מ״ ע‬
‫שהז״ג‪ ,‬שמצד הדין הי' חייב לקבל פני רבו בכל שעה אלא דאי אפשר משוס ייעול מלאכה‬
‫כדילפיק לה מקרא ונשיס אין רשאין לעשות מלאכה בר״ה כמבואר בירושלמי‪ ,‬א״כ ממילא לא הוי‬
‫גבה מ״ע שהז״ג‪ ,‬משא״כ אנשיס פעורין בר״ח משוס ביעול מלאכה‪ ,‬משו״ה פסק הרמב״ס ‪,‬באמה‬
‫דרק ברגל חייב לקבל פכי רבו ולא הזכיר ר״ח עיי״ש‪ ,‬ומוכה מדבריו דס״ל בפשיעות דגס בחול‬
‫איכא מצוה למי' שאיפשר לו לקיימו בלי ביעול מלאכה‪ ,‬ובשו״ת שו״מ מהדו׳ תלוהאי ח״א סי' תס״ד‬
‫מיישב היעב קו׳ הפנ״י עפימפ״ש הכלבו ואבודרהס דכל העפם דמ״ע שהז״ג נשיס פעורות היא‬
‫משוס דמשועבדות לבעל למלאכתו‪ ,‬א״פ בשבת ורגל דאסורה במלאכה וגס ר״ח נהגו הנשיס שלא‬
‫לעשות מלאכה‪ ,‬ואדעתא דהכי נשאת לו‪ ,‬וא"כ לא שייך מ״ע שהז״ג ויכולה ללכת‪.‬‬
‫!בזה ניחא מה שאמר מדוע את הולכה לא חדש ולא שבס ולא נקט רגל‪ ,‬דלא מבעי' ברגל דבעלה‬
‫מחוייב לקבל פני רבו א"כ ו\דאי לא שייך לגבה מ״ע שהז״ג דאדרבה מחוייבת להלוך עמו‬
‫ובעלה משמרה‪ ,‬אלא אף שבה וחדש הוו״א דמשועבדת להיות עמו וע״ז קמש״ל דאינה מחוייבת‬
‫דאדל‪:‬תא דהכי נשאת לו כיון דאסורה במלאכה עיי״ש אריכות ונעימות דבריס בזה‪.‬‬
‫]ובפיחש רבינו חננאל בש״ס ווילנא הביא גירסא אחרת בגמ' וז״ל מכלל דבחודש ושבת חייב‪ ,‬ואקשינן‬
‫והא ברגל אמרנו‪ ,‬ופרקיכן אס רבו שרוי במקוס קרוב לו חייב להקביל בנל שבת וחודש‪,‬‬
‫ואס הוח במקום רחוק חייב להקבילו ברגל עכ״ל‪ ,‬ומיושב עפי״ז הרבה קושיות שמקשים במימרא‬
‫זו כמובן למעיין[‪.‬‬
‫זואיתי בפי' הרא״ש נדריה דף כ״ג ע״א ד״ה ועלתה לרגל וז״ל ואז הי' נוהגת במצוה ובאה שמה‬
‫לראות בכבודה של הורה עכ״ל‪ ,‬והוא ע״ד דאי' בברכות דף י״ז ע״ב אמר ר' אשי בני מתא‬
‫מינייהו פירש״י‬
‫■‬ ‫גיורא‬
‫׳‬ ‫קא מגייר‬
‫‪,‬בשתא ולא ‪' i‬‬
‫׳‬ ‫דאו' תרי זימני‬ ‫גב נכהו דקח הזי יקרא‬ ‫מח סי' אביי־י לר‬
‫‪....................................................‬‬
‫שהי'‬

‫‪k‬‬
 ‫ס^ר דורדים‬ ‫‪6‬רק ו‬ ‫ג א ר יהודא‬ ‫‪116‬‬

‫' שהי' נאספין שם ישראל כחדר לסמוע גה׳ פסח )יח( חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה‬
‫דרב אש‪/‬ובאלול לשמוגי ה׳ החג עכ״ל‪ ,‬וחוספ' נחשב הוא פירש בזוהר מי שהוא כעסן הרבה‬
‫כתכו וז״ל וראיחי כספר העחיס שחכר הרב ר' שמגרש הנשמה שבו וטורף נפשו באפו בעבור‬
‫יהודא כר כרזילי ששמע שהי' עמוד של אש "יורד כעסו ומשרה במקומה אל זר נעשה במה לע״א‬
‫מן השמים עליהם ככלה דאלול וככלה דאדר ואסור להתחבר עמו ‪) :‬יט‪ (.‬דרש ר׳ פנחס בר חמא‬
‫•שכ׳ הרא״ש‪ .‬מי שיש לו צער או חולה בתוך ביתו ילך אצל‬ ‫עכ״ל‪ ,‬והיינו נמי ככודה של■ הורה‬
‫דכאמח נשיסחכם ויבקש עליו רחמים שנאמר חמת מלך מלאכי‬ ‫מיושב ג״כ קו' הפנ״י הנ״ל‬ ‫י‬
‫מות ואיש חכם יכפרנה בבא בתרא פרק יש‬ ‫פמוח ה רק שמ׳׳מ הי' כוהגס לילך לקבל‬
‫נרחליה‬ ‫רכס‪ ,‬כמו שנוהגת לקיים כל מ״ע שהז״ג‪ ,‬מכבודה " י‬
‫‪.‬‬ ‫‪■. .‬‬ ‫' של תורה‪ ,‬והיינו ע״כ משוס שהמצוה‬
‫הוא על האנשים כחדש ושבת ואס הי' הולכת כחדש ושכת לא ' הי' שואל אותה מדוע את הולכת‬
‫שידע שהמנהג הנשים הוא‪ .‬לקיים מ״ ע זו ג״כ כמו כל מ״ע שהז״ג רק משוס שאינו לא חדש ולא שכת^‬
‫וגס על האנשים אין חיוב־ משו״ה שאל אותה למה הוא הולכת'עתה‪ ,‬וא״שכס״ד‪.‬‬ ‫׳ י‬
‫ועי' סוכה דף יו״ד שלוחי' מנוה ־אנן פירש״י להקכיל פני ראש גולה‪ ,‬והקשה בהגהות מנפה איתן‬
‫דאמאי מפערי מסוכה דהוא מ״ע דאו' מחמת חיוב קכלת פגי רכו כרגל דהוי רק מד״ק‪ ,‬ומדברי‬ ‫•‬
‫■ הר״ן כפ״כ דשכת מוכח •דלה דחינן מ״ע דאו' אפי' כשוא״ת משוס קיום מצוה דרכנן וביאר שס‬
‫כגליון‪ ,‬דאיןכח כחכמים לעקור ד״ת כשוא״ת אלא היכא שאס לא צעקור ד״ת כשוא״ת ועקרו דברי‬
‫חכמים כקו״ע אכל היכא דשניהם יעקרו כשוא״ת אמרינן עד שנעקור ד״ת כשוא״ת נעקור ‪ ,‬דברי‬
‫חכמים כשוא״ת‪ ,‬וכו' ועוד קשה דאמר לקמן דף כ״ז דהא דחייב להקביל פני רכו כרגל היינו דווקא‬
‫דאתי ואזיל כיומי' לביתו לשמוח הא ■אי לא מצי למיזל ולמיתב כיומי' אינו חייב להקכיל פני ר ב‪/‬‬
‫אלמא דאתי מצות שמחה דושמחת אתה וביתך ודחי למצות קכלת פ״ר כרגל‪] ,‬וצ״ע לפי גי' ר״ח הכ״ל‬

‫מן המצוה מדכתיב וכלכתך כדרך ואיכא למישמע דכל לכת דמצוה אפי' דרבנן פעור ממצוה של תורה‬
‫דלאו לכת דידך הוא עיי״ש‪ ,‬קצת כאורך‪.‬כדכרי חכמה‪.‬‬ ‫י‬

‫ובפי' תפלה למשה תהלים קפיעל ס״ה כפסוק אשרי תכחר ‪ ,‬ותקרב ישכון חצריך וכו' כ' וז״ל הקדוש‬
‫עפ״י שנ״ל לבאר העעס דחייב אדם להקביל פני רכו ' כרגל‪ ,‬עפ״י המבואר כירושלמי תענית‬
‫כתפלת אלי' ענני ד' ענני‪ ,‬ענני בזכותי ‪ ,‬ענני בזכות תלמידי‪ ,‬ועיי״ש בס' ככוד חכמים שכ' שהתפלל‬
‫שיהי' ד״א של הלכה שהם חשובין מאד כמו ביהמ״ק‪ ,‬ולא יהי' כמו כמה עיי״ש ונ״ל שזה העעס‬
‫שנתבאר כמס' ברכות דלא הוי מצלי אלא היכי דהוי גרסי ששם שער השמים‪.‬‬
‫ןהנה כרגל שהוא מצוה לעלות ולראות בעזרה‪ ,‬עכשיו הקבלת פני רכו שקבוע כד' אמות של הלכה‬
‫• הוא כמקום עליי' לרגל והכן‪.‬‬
‫זעוי״ל עפ״י הירושלמי עירוכין פ' כיצד מערכין דאי' שס כל המקבל פני רבו כאלו מקבל ‪.‬פכי‬
‫השכינה‪ ,‬והנה מי שלומד תורה והוא מן השפה ולחון אין כו ממש כמו שאמרו בתורתו של‬ ‫י‬
‫דואג‪ ,‬רק שלומד כפנימיות המחשבה חשוב‪ ,‬והיינו אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך‪ ,‬כי הד״א של‬
‫הלכה הוא החצר‪ ,‬רק נשבעה בעוב ביתך היינו הפנימיות והוא קדוש היכליך שהיא כמו קדושת היכל‬
‫והבן עכ״ל קדשו זצוק״ל זי״ע‪] ,‬ויש לעורר ולדון במשנה דנדריס דף ל״א מעולי ירושלים אסור‬
‫בישראל ומותר נכרים ומפרש בגמ' דתלי׳ כמציוויס'ועושים‪ .‬עיי״ש‪ ,‬וכיון דנשיס פעורים מעליית‬
‫כרגלים כמפו׳ ריש חגיגה ועי' חינוך מצוה פ״ה‪ ,‬א"כ גס בנשים מותר‪ ,‬דאפי' עולים לירושלים‬
‫‪.‬‬ ‫‪ .‬מ״מ אינן מציוון‪ ,‬וא״כ למה לא נקע רבותא יותר ;להיתר כנשים ועיין[‪.‬‬
‫’ ולחיבת הקודש אעתיק דברי קדושים )שהביא בס' קרבן עני ריש פ' יתרו( וז״ל פירש״י מה שמועה‬
‫■ שמע ובא קרי״ס וכו' ופי' הרב הקדוש נשיא אלקיס מו״ה צבי מזידועשוב •בדרך רמז ומוסר‪,‬‬
‫דלכאו' קשה ׳למה בא יתרו דרך מרחק למקום מדבר צי' לקבל פני משה ואיבד זמן רב על הדרך‪,‬‬
‫■הלא מאחר שהשיג שד' הוא האלקים הי' יכול'לעבדו י בכיתו כאשר עבד אכרהס ‪ ,‬אבינו והתי' ע״ז‬
‫מאחר ששמע נ ס קרי״ס שנתפרסם בכל ‪,‬העולם •וראו כל אפסי ארן את ישועת אלקינו‪ ,‬ואעפי״כ‬
‫העיז פניו איש רשע עמלק ימ״ש ובא להלחם בישראל‪ ,‬ומזה הכין יתרו שלא די כמה שאדם יודע‬
‫ושומע נפלאות ־הבורא• ית׳י׳ש ויושב כביתו כי אעפי״כ יכול ליפוליי ברשת אפיקורסת ר״ל^ ואין '־בזה‬
‫תקנה• רק לנסוע אצל צדיק הדור לקבל פניו‪ ,‬וזה סגולה להינצל מזה‪ ,‬כאשר ידוע לכל המסתופפים‬
‫•בצל■ הצדיקים‪',‬וכאשר רמז בזה הצדיק המפורסם מו״ה צבי‪ .‬הכהן מרימונוב זצוק״ל זי״ע‪ ,‬על מם‬
‫ששאל בעל השוגמית מדוע את הולכת אליו לא שבת היום ולא חדש ותאמר שלו'‪ ,‬פי' אני רואה את‬
‫עצמי שלם ביראת ד' וכבר יצאתי ידי■ חובתי‪ ’ ,‬וזה סימן רע כשאדם מחשב בדעתו שיצא יי״ח נגד‬
‫הבוב״ה כי אין צדיק בארן אשר יעשה עוב ולא יחעא‪ ,‬וכל ימה שמשיג האדם יותר גדולת הבוב״ה‬
‫מבין יותר איך גורע מעבודתו לכך הי' הולכת אצל אלישע‪ ,‬וזה שרמז המדרש מה שמועה שמע ובא‬
‫הו׳׳ל לישב בביתו‪ ,‬ולעבוד ד'‪ ,‬ומתרץ קרי״ס ואעפי״כ ‪,‬מלחמת עמלק לכך נשחו לבו לנסוע אצל‬
‫באמת‬
‫‪-‬‬ ‫אמיתיים‬
‫‪,‬‬ ‫בצדיקים‬
‫‪. ,‬‬ ‫•יזכינו אותנו וזרעינו וז״ז ‪,‬מע״ע לדבק‪.‬‬
‫השי״ת ‪^ -‬‬ ‫צדיק הדור זה משה־ ‪ ,‬עכ״ל‬
‫______‬
‫יאמר השם‬ ‫ומעכבים *לזה בעוה״ר‪* ,‬המן כן י‬‫המונעים ומענ‬
‫נעים‬ ‫ובלב שלו‪ /‬שנוכל לעמוד נגד הסיבות‬
‫יש״ש ויתעלו‬
‫אות‬
‫נ ט ‪117‬‬ ‫באד יהודא‬ ‫■יפרק ־ז ■א‬ ‫ס פ ר׳ דן ר די ם‬

‫פרק שביעי‬ ‫‪:‬‬

‫מ״ע מדברי לןבלה ומדברי סופרים התלויות בראש הגויה‪:‬‬
‫)אות ה׳( ]אלהישך |א( ו ט' עי' יו״ד הי׳ קפ״ד‬ ‫א( ך‪^:‬לי אישך !אן תשוקתך מלמד ^טהאשה משתוקקת‬
‫סעיף יו״ד וכש״ך שם ס״ק כ״ה‬ ‫לבעלה בשעה שיוצא לדרך וחייב לפוקדה‬ ‫'‬
‫אעפ״י ׳“קיים וכמחנית‪ ,‬השקל שס שהלבו״ש ותשו' הר״ב תירצו‬ ‫שנאמר ופקדת נוך ולא תחטא‪:‬‬
‫אדם פייה 'ורביה שיש לו בן ובת חיים■ מצוה דל״א שקשה לו אלא ביום יציאה לדרך עצמו חבל‬
‫מדברי סופרים׳!ב! שלא לבטל מלפרר ולרבות כל בלילה שלפניו אינו קשה לו‪ ,‬והכא דאמרינן דצריך‬
‫זמן שי־ש בו בח ואסמכוה אקרא ׳ בבקר זיע זי^ו לפקוד היינו בלילה שלפניו‪ ,‬והפרישה מחלק דל״א‬
‫דקשה לוי אלא ביוצא ברגליו ולא ברוכב או‬ ‫יי־ערב ■אל תנח ידי*‬ ‫■‬
‫בעגלה‪ ,‬והמג״א אי׳ דהרמב״ס מדרך הרפואה‬
‫קאמר‪ ,‬ובגמ מיירי מצד הדין ותו״ח ב״מ דף ק״ז כ' דהגמ' מיירי בזמניהם שהיו גיבורי כח‪ ,‬ובימים‬
‫בל הרמב״ם כבר ירדה חולשה לעולם וכש״כ בזמנינו ל״י ביום יציאה לדרך‪ ,‬עיי״ש‪^ .‬‬
‫ובמדרש רבה פ' תילדות פרשה ס״ד אי' בזה״ל ירמי^ מקלל יוס לידתו וכו' ויום עיבורו וכו' אפשר‬
‫חלקיהו אדם צדיק והי׳ משמש מעתו ביום אלא לפי שהיתה איזבל הורגת בנביאים בא‬
‫ובימש מעתו ‪,‬ביום וקרח‪ :‬ופי׳ המהנות כהונה בחייב לפקוד את אשתו ביום שיצא לדרך‪ ,‬מבואר שהי'‬
‫ביום יציאה לדרך‪ ,‬ולהפרישה'''י״ל שיצא בעגלה או רכב‪ ,‬וכן למג״א שאז הי' גיבורי' אבל להלבוש‬
‫והרב קשה כנ״ל‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫אנ‪ 1‬נמ בשו״ת' אוצר חיים )להגאון 'מו״ה חיים קיצע זצ״ל( בחאו״ח סי' יו״ד ׳הוקשה לו על תי' מג״א‬
‫י "דהאיך אפשר לומר שחז״ל רצו לחייב לפקוד אשתו והוא לו סכנה וח״ו לומר שנעלס מחכמי‬
‫התלמוד ידיעת דבי' זה‪ ,‬וגם תי׳ של תו״ח אי אפשר דעדיין תקשה על הרמב״ס מסוגי׳ דב״מ מיוה‬
‫ביאה מן הדרך‪ ,‬וש' הוא ז״ל ■לקיים כתי' המג״א ותו״ח שניהם יחדיו‪ ,‬והאריך בביאור דבר זה עד‬
‫׳שתוכן דבריו בזה‪ ,‬דבאמת ידע הרמב״ס ז״ל שביום יציאה לדרך היא סככה‪ ,‬אמנם מאחר שפקידה זו‬
‫מ^וה הוא‪ ,‬שהרי משו״ה כ' הראב״ד דמותר אף סמוך לווסתה משום דבמקום מצוה לא גזרו א״כ‬
‫שומר מצוה לא ידע דבר רע‪ ,‬ושפיר פקדו חז״ל על פקידה זו‪ ,‬אך כ״ז יהי׳ נכון בימיהם שרובן הי'‬
‫מכווני! לשם 'מצוה‪' ,‬וכמו' שאחז״ל גבי מצות יבוס‪ ,‬והי׳ המצוה מצילם מהסתכן בו‪ ,‬אבל בימינו עתה‬
‫בעוה״ר שרובן אינן מכווכין למצות נחתינן דרגא בנידון זה‪ ,‬ואפשר שמה״ט השמיעו הרמב״ם ורמב״ן‬
‫דין זה מלהביאו דלעעמי' אזיל ממש״כ בפ״ד מה' דיעות‪■ ,‬עיי״ב באורך עוב וקשה עתיקא‪ ,‬א״כ עכ״פ‬
‫לדברי מג״א ותו״ח א״ש דברי המדרש‪ ,‬אבל לתי' הפרישה לחלק בין בלילה ליום יציאה‪ ,‬ואין ענין‬
‫^ ^‬ ‫כלל לסכנה בזה צ״ע ליישב המדרש‪.‬‬
‫)אות כ'( מצזה מד״ם ]ב[ וכו'‪ ,‬המנחת חינוך מצוה א' בסופו כ' דגם משוס לא תוהו בראה אלא‬
‫לשבת יצרה יש בו עיי״ש‪ ,‬ובשו״ת שואל ומשיב מהד' רביעא ח״גסי׳ ק״ח כ' וז'^‬
‫ולפענ״ד הדבר ברור דבאבה לא שייך מצות שבת כל שכבר נשאת וכל מצות שבת אינו רק שתשא‬
‫איש ותהי' לשבת יצרה דמסתמא יילידו‪ ,‬אבל באס כבר הי' לאיש אף שלא הולידו בניס קיימה מצות‬
‫שבת שלה וכו'‪ ,‬וראיי' ביורה לזה דגם באיש אמרו מצות לערב ולמה לא אמרו מצות שבת וכו' עיי״ש‬
‫באורך בזה‪ ,‬מבואר דלא כמנחת חינוך דלגבי לערב ליכא שבת‪ ,‬וכן נראה מדברי רבינו שלא הזכיר‬
‫^‪ :‬ת רק לערב‪ ,‬ועי' תיעב בתכלת מרדכי עה״ת מהג' מהרש״ס ז״ל סוף פ' בראשית‬
‫י‬ ‫י‬ ‫■‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫׳‬ ‫אות ח' וח״י‪.‬‬ ‫י‬ ‫‘ י‬ ‫י י '‬

‫תאשון‬ ‫סרק‬ ‫‪:‬‬

‫;מצות׳ לא תעשה' מדברי ‪7‬ןבלה ומדברי סופרים התלויות בלב‬
‫ואפשר לקיימם בכל יום‪:‬‬
‫‪-‬‬ ‫■ ‪-‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬
‫י י י־‬
‫׳‬ ‫■יי‬ ‫‪V‬‬ ‫‪j‬‬ ‫י‬
‫עבדך מקללך אמר החכם אם תרצה למצוא מנוחה‬ ‫א( אל תשמח ישראל אל גיל כעמים וגו' ואם‬
‫■אל תתן לבך לכל דבלי בני אדם אפי׳‬ ‫^ ־‪ ' 1 ,‬יי ק ה ה ^ך‪ .‬דבת‪/‬שמחל‪ .‬׳כגין ‪,‬חופןת חתנים‬
‫תתן‬ ‫כי אם‬ ‫הוא ‪ ,‬עבדך‬ ‫ואפי׳‬ ‫מקללך‬ ‫!וזולתס‪ ,‬איךן לשמוח‪ ,‬כשאר ‪,‬העמים כי הם ׳לא ‪,‬עזבו‬
‫חכמת‬ ‫אור‬ ‫ויחשיך‬ ‫לכך לדבריהם ‪ ,‬תכעיס‬ ‫אלהיהם ואת ‪,‬זנית‪ .‬מ ^ אלהיך וצבדרת אלהי‬
‫‪,‬הנשמה הראב״ע ‪ ,‬וילמוד אדם ״ מהלל הזקן שלא‬ ‫•העמ^ם ;לבן‪, ,‬יש לך להתאבל‪ ,‬על זה ולא לשמוח‬
‫כעס מעולם■ כדאיתא במסכת שבת פ׳ במה מדליקץ ‪:‬‬ ‫;בקזום שמחד‪ ,‬כמו שעשו דור המךבד אחר שהוכיחם‬
‫)נ( אל תתייאש מן ;ד‪,‬פורעניוח ‪ .,‬דת מיד יש ‪ ,‬לאדם‬ ‫ןמרע״ה על דבר העגל‪ :.‬שנאמר ‪ .‬וישמע ‪,‬העם יארח‪, .‬‬
‫לחשיכ שמא ימות או י^ותו ‪ :‬כניו‪ ,‬אר ׳ יבא‪ .‬עליו‬ ‫הדבר• הרע‪ -‬הזה ויתאבלו‪ ,‬הרד״ק ך ל ‪)!• :‬ב(‪ ,‬גש‪ ,‬אל כל ‪.‬‬
‫חולי או עוני או עלילה דכתיב ‪ ,‬אשרי אדם מפחך‬ ‫הדברים אשר תשמע‪.‬אל חתן לבך אשר ‪,‬לא תשמן?■‬
‫תמיד‬ ‫י '‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫‪/..‬‬
 ‫ספר‪-‬דח^יידיט‪.‬‬
‫בשנת המבול ‪) :‬י( אל תהי׳ כסום כפרד אין הבין‬
‫פירש תרשב״י דעל עת יחוד האדם ואשתו מזהיד‬
‫דאליהיו כבהמות אלא יכוונו לשם מצוה בצניעזת‬
‫ובקדושה ‪) :‬יא( הקגאה והתאוה והכבוד מוציאין את‬
‫האדם מן העולם סתם כולל העה״ז והעולם הבא;‬
‫)י ‪ a‬אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך‬
‫כי לכך נוצרת; )’ ‪ a‬אל תהיו כעבדים המשמשים‬
‫את הרב על מנת לקבל פרס ‪) :‬יד( מוסר ה' בגי‬
‫אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו וגו׳ ‪) :‬טו( אל תצר‬
‫צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום ‪) :‬טז‪ 1‬א״ר‬
‫הושעיא כל המתיהר נופל בגיהגם שנאמר זד‬
‫זדון‪,‬‬ ‫בעברת‬ ‫עושה‬ ‫שמו‬ ‫לץ‬
‫תנחומא ;‬
‫מדק אב‬ ‫‪3‬אר יהודא‬ ‫‪113‬‬
‫תמיד ולאדוניו ית׳ יתחנן ‪ a ) :‬אל תהי בז לכל‬
‫אדם לא גדיל ילא קטן לא כותי דלא ישראל‪) :‬ד!( אל‬
‫תהי חכם בעיניך ‪ :‬יס אל תאמין בעצמך עד יום‬
‫מותך כי היצר שונאיך ומבקש להדיחך מעל ה'‬
‫בכל מיני תחבולה השמר מאד פן יצוד אותך ברשתו‬
‫בדיבור או חטא כיונה פותה והיינו דכתיב בני אם‬
‫יפתיך חטאים וגו׳ והוא יצה״ר דכתיב יתמו חטאים‬
‫כי חנם מזורה הרשת ; )!( אל תדין את חבירך עד‬
‫שתגיע למקומו ‪) :‬ח( אל תעש תפלתך קבע כמשוי‬
‫עליך מתי תשליכנו אלא תחנונים לפני ה׳ ית׳‪:‬‬
‫)ט( בנפול אויבך אל תשמח ובהכשלו אל יגל לבך‬
‫יהיר‬ ‫אין גומרים הלל כל ז׳ ימי הפסח לפי שנהרגו‬
‫המצריים וטבעו בים ולכך נאסר נח בתשמיש המטה‬

‫שני‬ ‫פרק‬
‫מדת מדברי קבלה ומדברי סופרים התלויות בעין‪:‬‬
‫א( א סרו חכמים להסתכל באשה פנויה דרך זגויג‬ ‫)אות א' נ' ( א ס ח חכמים וכר וכן אסור ]א[‬
‫הרי הוא אומר ברית כרתי ‪ .‬לעיני מה‬ ‫וכר מש״כ רבינו ״וכן אסור״‬
‫אתבונן על בתולה סמ״ג ; )ב( וכן אסור ןא‪ 1‬להסתכל‬
‫ולא כ' אסור סהס כמו להלן‪ ,‬נ״ל כווכהו‪ ,‬דר״ל‬
‫בבגדי צבע ישנים קצת של אשה שהוא מכיר ואפי'‬ ‫משוס שהביא באות א׳ הפסוק ברית כרהי לעיני‪,‬‬
‫שטוחי׳ על גבי הכותל ואם נתכוון להסתכל לישא‬ ‫ומה אתבונן על ^ בהולה‪ ,‬וכ' בשבע מוסר פרק‬
‫אותה אם תישר בעיניו מותר וגם חייב לעשות‬ ‫י״ד דמהאי קרא אסור ההסתכלות בבגדי אשה‪,‬‬
‫כן דאסור לאדם לקדש אשד‪ ,‬עד שיראנה סמ״ג;‬ ‫דהיינו מה שהוא ״על בתולה״ הוא המלבושים שלה‬
‫)ג( ולא יסתכל בבהמה חיה ועוף כשנזקקין זה לזה ‪:‬‬
‫ג״כ אסור להסתכל משו״ה כ׳ וכן‪ ,‬ר״ל מהאי קרא‬
‫)ד( לא יסתכל בראש הגויה שלו ואם יעשה כן לא‬ ‫גופא אסור ג״כ להסתכל בבגדי צבע וכר כנ״ל‪.‬‬
‫יוליד וכ״ש בשל אחר ‪> :‬ה( ואסור להסתכל בקשת‬ ‫)אות ‪ 0‬אסור להסתכל וכר כי אימת השכינה ]ב[‬
‫הנראה בענן מפני כבוד השכינד‪ .‬דכתיב כמראה‬ ‫וכו' עעס זה כ' רש״י במגילה‬
‫הקשת וגו׳‪ .‬וכן אסור להסתכל בלבנה ורבינו מאיר‬ ‫ד!ה כ״ד ע״ב דמשו״ה עיניו כהות לפי שהשכינה‬
‫הלוי היה מזהיר מאד על הדבר כן כתב בספר‬ ‫שורה ע״י‪ ,‬והתוסס' הגיגה דף ע״ז דתו פירש״י‬
‫שושן סודות ‪ 0) :‬אסור להסתכל בידי הכהנים‬ ‫והתליעו השיעם עפ״י הירושלמי משום היכת הדעה‪,‬‬
‫בנשיאותם לברך את העם כי אימת השנינה |ב[‬ ‫ועורי תבן במגילה מיישב דעת רש״י שהי׳ לו הכרת‬
‫שורה בהם ואפי׳ בזמן הזד‪ .‬כדאיתא בזוהר ‪ :‬יזי ואסור‬
‫דמתניתין מיירי בזמן שביהמ״ק קייס עיי״ש‪.‬‬
‫להסתכל בפני אדם רשע והמסתכל לסוף יכהו עיניו‬ ‫‪ 1‬יש לתמוה על רבינו ז״ל למה כ' עיעס זה דתי'‬
‫שנאמר ותכהן עיניו מראות וכ״ש פני עכו״ם‬ ‫העו״ח אינו שייך לדברי רבינו ז״ל‪ ,‬א"כ למה‬
‫מגילה פרק בני העיר ‪) :‬ח( אין ממחכלין בפגי‬ ‫לא כ׳ כמו שהתליעו התוסס׳‪.‬‬
‫האוכל ורא במנתו שלא לביישו רמב״ם פ״ז מהלכות‬
‫‪ D) 1‬על שו״ת רדב״ז יש תמוה כזו‪ ,‬שכ' בח״ד‬
‫ברכות ‪) :‬ט( אסור לד״שתמש לגר חנוכה ואפי׳‬
‫סי' יו״ד העעם שמכסין כהניס ידיהם שלא‬
‫תשמיש קל כגון להרצות מעות אפי׳ תשמיש מצוה‬
‫לתת מכשול לפני העס שאסור להסתכל בפניהם‬
‫ר״נ‬ ‫ובידיהם בשעת נש"כ לפי שהשכינה שורה עליהם‬
‫דכחיב מצין מן החרכים‪ ,‬ומשום צניעות נהגו כן עכ״ד‪ ,‬וכבר עמד על דברי רדב״ז אלו בשו״ח פ ט‬
‫מבין חאו״ח שי' כ״ז‪ ,‬וכ׳ בכוונתו וגס בישוב קו׳ החוספ׳ בשם המגן גיבורים דמה שהקשו על רש״י‬
‫לזה לא שייך רק בזמן שביהמ״קקייס‪ ,‬דרש״י מודהלעעם היסח הדעת רק דקשי' לי׳ וכי כקדי ש מומין‬
‫בידו ממעס היסח הדעת יעבור הכהן על ג' מצות‪ ,‬שקוראין כהטס והוא אינו עולה לכך פירש״י‬
‫דשכיכה סודה ע״י‪ ,‬ובזמן המקדש אסור להסתכל ע״י‪ ,‬ובגלל זה האיסור בימלו הנהנים מ״ע דברכס‬
‫כהניס‪ ,‬ולכן גס בזה״ז חזקו חכמים איסור היסח הדעת כמו שהי' במקדש‪ ,‬אבל אס לא הי׳ איסור‬
‫בביהמ״ק לא הי׳ מאלמין בזה״ז משוס היסח הדעת לנמל מ״ע דברכת כהניס‪.‬‬

‫דוגמא לדבר כ׳ הרא״ש בגיכדן דף י״ז משוס דהי׳ תקנח זמן בגינדן משום בת אחותו אף ללא שייך‬
‫עתה נשאר התקנה משוס חשש ממזרות‪ ,‬אף דמשוס זה נעצמו לא הי׳ מתקכין זמן רק משוס‬
‫מ ע ם זה כשאר התקנה‪] ,‬וכזה כ' גם נערך ש״י על שו״ע או׳^ח שי' תס״ח ליישב דעת רש״י שפי'‬
‫ה מ ע ס של ימרד במלאכה וישכח מלבער חמן ותיקון מצה‪ ,‬והקשו א״כ בערב סוכות יש למרות‬
‫בס וכהו וגס למה נד מ מפס הירושלמי משוס שמימח הפסח עי' פר״ח‪ ,‬וה׳ הנ״ל ג״כ עפי״ד רא״ש‬
‫אלו‪ ,‬ורש״י בא לתרן למה אסור האידכא לכן כ' הנהו מעמי דהי' סעד בזמן שביהמ״ק לעיקר ה מע ס‬
‫ועכשיו נמשך הגזירה משוס אינך מעמי לכן נערב סוכות דלא שייך עיקר הממס דפסח ל״ג כלל‪,‬‬
‫עיי״ב[ ו ק נשאר נמי התקנה שנהנים שיש מומין בידיהם אימ‪ 5‬נושאים כפיהן‪ ,‬וכן הוא כוונת רדב״ן‬
‫דסכמיס‬ ‫‪,‬‬ ‫!‬ ‫‪! l‬‬
‫‪IJ9‬‬ ‫‪D‬‬ ‫כאד ייהודא‬
‫דחכמים החמירו כזה״ז כמו שהי' כמקדש‪ ,‬ולכך‬
‫סייס משוס צכיעות עיי״ש שהאריך באיסור‬
‫הסתכלות בטו״ע ודעת וניכה‪ ,‬ומעתה >אמר ק‬
‫גס כן נכווכת רביכו שהוא עד״י‪ ,‬וא״ש‪,‬‬
‫מרקיב נ‬ ‫ספר‬
‫ר״נ פ״ב דשבת‪) :‬י( מליצית ומשלים של שיחת חילי!‬
‫ודברי חשק אסור לקרות בהם משום ובמושב לצים‬
‫לא ישב הרא״ש בשס הרב ובינו יונה?‬

‫פ ר ק ש ל י ש יי‬ ‫׳‬
‫מל״ת מד״‪ 2‬ומד״ס התלויות נאחן ‪:‬‬
‫באשה ]א[ וכו' בפתחי תשובה‬ ‫אחז״ל אל ישמיע אדם לאזניו דברים בטלים )אות ב'(‬
‫יו״ד סי' קצ״ה נסתפק •אס יש‬ ‫שהם נכוות תחלה לכל האיברים בגיהנם ‪:‬‬
‫)‪ Q‬קול באשה ]א[ ערוד! דכתיב כי קולך ערב אלמא איסור לשמוע קול אשתו נדה כיון דהוי בכלל‬
‫תאוה היא ואסור לאדם לשמוע‪ ,‬סמ״ג‪) :‬ג( משחרב אשת רעהו עיי״ש ולענ״ד הדין מבואר זאסור‪,‬‬
‫בה״מ אסרו לשמוע קול ניגון כחי וכל מיני זמר דהנה הפרישה באהע״ז סי' כ״א כ' בשס מור״ש‬
‫ומשמיעי קול שיר ואוזן השומעת תיעקר ‪ :‬סוף וז״ל לאפוקי קול אשתו שמותרת •לו והה״ד פנויי'‬
‫מסכת סוטה והביאוה הרי״ף ורמב״ם וכל הפוסקים ‪ :‬וכו' מבואר דפנויי' ואשתו לענין שמיעת קול סד‬
‫דינא אית להו להיתר‪ ,‬ובפנויי' כ' ספמ״ג באו״ח‬ ‫תני‬
‫סי׳ ע״ה במ״ז ס״ק ב' וו״ל ויראה פנויי' נדה מכלל ערווה הוי וגס חייבי לאוין עכ״ל א״כ כיון‬
‫דקול פנויי' כדה אסור דהוי ערווה מחמת נדותה‪ ,‬הה^׳ד לענין אשתו נדה דהוי ערווה כמו פנויי'‬
‫‪ .‬נדה ככ״ל‪] ,‬ועי' מה שכתבתי במ״ע מה״ת התליו׳ בחועס השייך לענין זה[‪.‬‬

‫ו ל ל חתס״ו חחו״מ סי' ק״ן כהשממות‪ ,‬הנה אנו מוזהרין שלא לשמוע קול זמר אשה אפי' פנויי'‬
‫שאינה כדה בשעה שאנו קורין ק״ש ובשעת תפילה כבשו״עאו״ח סי' ע״ה‪ ,‬והיינו ע״כ בשמיעת‬
‫קול פנויי' מהורה דאי בא״א או פמיי' נדה‪ ,‬קשה מאי ארי' בשעת ק״ש ותפילה תיפוק לי' דלעולס‬
‫אסור משוס קול באשה ערווה ופו' ומזה ראיי' להנ״ל דאפי' היכא דליכא משוס איסור ערווה גגון‬
‫אשתו של עצמו מ״מ במקום תפילה והודאה ופו' לא יתעורר שוס ענין הרהור אפי' באשתו עכ״ל‬
‫חתס״ו ז״ל‪ ,‬מבואר דפשימא לי׳ ג״כ בפנוי' נדה דהוי קול באשה ערווה מצד איסור נדה‪ ,‬והה״ד‬
‫באשתו כשהיא נדה הוי ערווה‪ ,‬ובבאר שבע בקונמרס באר מים חיים הביא ראיות דגם קול פנוי'‬
‫אסור דהאי דאמר שמואל קול באשה מרווה אפי' בפנוי' הוי כן‪ ,‬וכ' דאדרבה המור גאהע״ז סי'‬
‫כ״א והרמב״ם ג״כ ס״ל הכי‪ ,‬וגם לא רק בשעת ה״ש עיי״ש‪ ,‬ובישמס משה ס' בשלח בפ׳‬
‫ותקח מריס הנביאה‪.‬‬

‫ובחתן סופר שער מהרת ידים והגוף והמקום אות י״ד כוז״ל כסהפקתי בקול זמר של אשה ע׳ס‬
‫איש כאחד דהוי תרי קלא אם מותר לשמוע דתרי קלא לא משתמעי‪ ,‬ואע״ג דאמרינן דהיכי‬
‫דסביב יהיב דניה'׳ ומשתמע אפי' בתרי‪ ,‬והכא איכא חביבות לקול אשה דמשו״ה אסרו חכמים מפני‬
‫שנותן דעהו עלי' ע״י קול‪ ,‬אבל זה אינו‪ ,‬דכיון דאמרינן תרי קלה למ״ש ממילא לא שמע לקול אשה‪,‬‬
‫ולא חתי לידי חביבות דנימא יהיב דעתי'‪ ,‬דדווקא כשכבר שמע קול אשה נתעורר להרהר' בה‪ ,‬אבל‬
‫כאן אמרי' אדרבא דתרי קלא לא משתמע וליכא התחלה לחביבות עכ״ל‪ ,‬ולענ״ד ברור דאסור‬
‫לא מבעי׳ למה שפירש״י בר״ה דף כ״ז ע״א ד״ה עשרה קורץ שא״א לצמצם דיבורם בתיבה אחת‬
‫שלא יהי' אחד לאחור ואחד לפנים עכ״ל והיינו משוס שאין זה מדבר אותו דבר מה שחבירו מדבר‬
‫שזה לאחור וזה לפנים !עי' קונמרס בנילוי הנספח למחצית השקל ה׳ בב״ח ותערובות לפ׳ ויקרא[‬
‫א״כ בקול אץ שייך זה שאץ שם דיבור רק קול זמר וכחדא אזלין כידוע ושפיר נשמע‪.‬‬
‫י‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫קול האשה‪.‬‬

‫ו ן אפי׳ באופן ששייך בדיבור של אשה משום קול באשה ערווה דהיינו בדיבור של שאילת שלו' עו'‬
‫מהרש״א בחא״ב ס' השוכר את הפועלים ובאריכות בשו״ת שער אפרים סי' קע״ז בהג״ה שם בזה‪,‬־‬
‫הרי כ' הב״ח באו״ח סי' הר"צ וז״ל וצ״ל דוודאי אפשרי לתרי קלא דמשתמעי בכל מקום‪ ,‬אלא שאין‬
‫השומעים מכוונים מפני עירוב הקולות רק במגילה ושופר מיגו דחביבא להו יהבי דעתייהו ושמעי‪:‬‬
‫עיי״ש‪ ,‬א"כ כיון דאפשר דשמע בתרי קלא אס יהיב דעתי׳ בוודאי גס הכא יהיב דעתי' ושמע קול‬
‫האשה וז״ב‪.‬‬

‫ועי' שבועוה דף ^׳ב בהוספה ד״ה שבועה שאין רגילות כלל להעיד ב׳ עדיס ו פו‪ /‬דתמוה א״פ איך‬
‫משני ה"מ ר' יוה״ג הוא דאמר אפ״ל הא ת״ק לא משתמעי עי׳ רש״ל‪ ,‬ולדברי ב״ח א״ש דכיון‬
‫דאסשר לשמוע והדיינים בודאי יהבי דעתייהו לשמוע עדות העדים‪ ,‬רק שכתבו שאין רגילות להעיד‬
‫כאחד‪ ,‬שלא נצמרן לזה כיון דעכ״פ אינו בקל כל כך לשמוע‪ ,‬וא״ש‪ ,‬ולכו״ע אפשר לצמצם בזה דלא‬
‫כהבנה הבני לוי הנ״ל ודו״ק‪.‬‬

‫יאות‬
 ‫ספר ‪d’n nn‬‬ ‫פרק ד‬ ‫פאר יהודא‬ ‫»‪12‬‬

‫פרק רביע^‬
‫מל״ת מד״‪ 2‬ומדם התלויות בפה ב^נה ‪:‬‬
‫)אוח א׳( תני ר' חיי' כל שאינו אומר ]א[ וכו' א( תני ר׳ חייא כל שאינו אומר !אז דבר בשט‬
‫אומרו עובר בלאו שנא׳ אל תגזול דל כי‬ ‫ז״ל המג״א סי' הנ״ו ס״ק ב׳ אם‬
‫שמע די) ונראה לו שהלכה כך מותר לאמ‪-‬ן דל הוא פ״ק דנדרים ‪ a ) . :‬סוף פרק ו׳ דיבמות‬
‫היכי דליקבלו מיני‪ /‬ו‪ 3‬סןף אמד ןב( כשם שמצוה לומר דבר הנשמע שנאמר הוכח‬ ‫כשם אדם גדול כי‬
‫תוכיח כך מצוה שלא לומר דבר ‪ .‬שאינו נשמע‬ ‫מס' כלה איתא האומר דבר בשם‪ ,‬חכס שלא‬
‫יגמלו ממנו גורם לשכינה שחססלק ן‪5‬״ע^ ן‪-‬שן״‪ ^,‬׳שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך וכתב בנמוקי יוסף‬
‫מהר״מ שיק חיו״ד סי' קנ״ו האריך לבאר בזה דהקשו המפרשים דהא אמרו בפ״ג דערכין דמצות‬
‫אס יש לאו דלא הסיג גבול בגונב תורה שח‪,‬ךש הוכח תוכיח עד שיכנו והתירוץ הנכון נלמד מדברי‬
‫הרמב״ם ז״ל פרק ששי מהלכות דעות דמצות הוכח‬ ‫ת״ח אחד והוא אומר משמו עיי״ש מש״כ‬
‫ספרי בפ' לא תסיג גבול ריעך; ומ;מ' יבמות ‪ 5‬׳ תוכיח היא נחלקת לשתים חד במי שחטא לוח^‪:‬ירו‬
‫דמצוה עליו שלא ישטימנו בלבו כמדת הרשעים‬ ‫וירושלמי סוף פ״ב דשקליס‪.‬‬
‫ובשל״ה במס׳ שבועות שלו ד״ה ר״מ אומר של אלא יאמר לו מדוע עשית כך לי ובהא מצוה‬
‫קעוסק בתורה לשמה וכו' וז״ל עוך לשתוק אם יודע בו שלא יקבל רק ימחול בלבו‬
‫ינצל מעבירם גדולה שיאמר דבר בשם אמךן ןלא ועל זה אמר שלמה אל תוכח לץ‪ ,‬ומצוה שנית‬
‫יגזול דעה האומרו כי הוא גזילה יותר מג^לה בהוכח תוכיח הרואה חבירו שחטא אז שהולך בדרך‬
‫אפי׳ כמה פעמים‬ ‫ממון כי נפש הוא חובל ר״ל הנשמה כי נש^ה לא טובה ובזה חייב לחוכיהו‬
‫‪ p‬אחד עי' בלשונו הקדוש עד שיכהו‪ a ) :‬אל תצא לריב מהר ואמרו מתון‬ ‫של ישראל והתורה‬
‫באולך‪ ,‬ובשו״ת נוב״י מ״ת חאו״ח סי' כ' כת‪ 3‬מתון ת׳ זוזי שויה ופרי המהירות פתח חרטה‪:‬‬
‫דמקור דין זה הוא ממדרש לא מן התלמוד עיי״‪ a ) ^3‬אל תען כסיל באולתו במילי דע״מא ‪) :‬ד‪ (.‬אסור‬
‫ועי' אלי' רבא מש״כ על קושי' מג״א סנ״ל^ ]ןעו׳ להפסיק ד״ת במילי דעלמא דכתיב הקרטפי׳ מלוח‬
‫עלי שיח ושרש רתמים לחמם פי‪ /‬מלוח מדברי‬ ‫!תנא דב״א פ' ד' ד״ה לפיכך תלה נכדןך‬
‫אעלה‪ ,‬וביאר כוונת דבריו בשו״ת עשרת חכמיס תורה שנתנה בלוחות‪ 0) :‬ואין משיחין בסעודה‬
‫אהע״ז‪ ,‬סי^ כ^׳ע עיי״בותבין[‪ ,‬ונפלאת הוא נעיני מפני הסכנה שמא יקדים קנה לושט‪) :‬ז( ■אין‬
‫משיחין בבית הכסא מפני סכנת השדים דשכיחי‬ ‫ע‪1‬לא הזכירו ‪ -‬גאונים הנ״ל ממש״כ הש״ך‬
‫סי' לצ״ב■ ס״ ק ל״ה‪ ,‬ובסוף דבריו שכ''וז״ל משוס התם וצריך צניעות ושתיקה להנצל ‪) :‬ח< המהלך‬
‫לאיתאי^במדאש יוכו' אלמא שמותר לגנו‪ 3‬ך״ס בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה ניר‬
‫תבוזילגנב כי יגנוב למלאוס כששן זה מה נאה אילן זה ה״ז מתחייב בנפשו ‪) :‬ט י( אין‬ ‫וכו' משוס אל‬
‫בין תפילין‬ ‫כי ירעב עיי״ש והיינו לגנוב ד״ת ולהעתיקן עך‪ ,‬מפסיקין בין גאל ישראל לתפלה וכן‬
‫ןעי׳ שן״ח של יד לתפילין של ראש אפי׳ לענות קדיש או‬ ‫ללמוד^ ‪5‬הן>'אבל לאמרם בשמם‬
‫שבעה עיניים בקונמרס הוראות אות יו״ד לש;אןן קדושה כן כתבו הפיסקים ז״ל ‪) :‬יא( מצוה לומר‬
‫אוהרש״ק ‪,‬ז״ל מש״כ ׳בזה‪ ,‬ועי' יו״ד סי' רמ"‪ 3‬פסוקי דזמרה בנעימה וקול רנה בבית הכנסת משיתחיל‬
‫בשי״ך ס״ק מ״ג‪ ,‬ובס' הסידיס• סי׳ סקש״ן ןךע״ך^ ברוך שאמר עד שיסיים תפלת העמידה הרי״ף‬
‫והרא״ש ‪) :‬יב( בק״ש וברכותיה באמצע הפרק שואל‬ ‫ובפי' אזולאי שס‪i .‬‬ ‫'׳ ‪.‬׳ י‬
‫הכבוד ובפרקים‬ ‫מפני‬ ‫היראה ומשיב‬ ‫מפני‬ ‫הענין מבואר ברמ״א אן״ןן‬ ‫)איה ‪ S‬׳( ]ג[‬
‫י ובאחרונים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם וכתב‬ ‫■־ ׳ י הר״ה‬ ‫'‬
‫‪31‬שלה״ק >;ראש ה ‪ 6‬פר‪ ,‬וציין עליו המחציח ה)שקל' מגיד משנה בריש הלכות חנוכה דלרוב הפוסקיס‬
‫וז^׳ל‪ :‬ועי' בשל״ה ריש הספר הביא 'מחלוקת כשאומר הלל גמור ‪,‬דינו כק״ש ובר״ח וששת י^מי‬
‫הפוסקים ־‪5‬נזה‪,‬׳ והכרעחו עכ״ל‪ ,‬עיי״ש אריכות ‪ ,‬פסח שאין גומרין אפי׳ באמצע הפרק דינו כבין■‬
‫גדול בזה‪ ,‬ובפלוגחא דעד הכאה‪ ,‬וקללה^ ]וה״כן פרק לפרק ונראה דמברוך שאמר עד סוף ישתבח‬
‫ליחיד בפני ‪,‬עצמו‪ ,‬אבל לרבים בדברים בעל^א כדין ימים שגומרין בהם את ההלל דהא ‪,‬אמר ‪n‬‬
‫סגי ‪ '> p‬הרימיב״א יבמוח דף ס״ה‪ ,‬ועי^'יס‪/‬חסידיס ' יוסי יהא חלקי עם גומרי הלל בכל יום דהיינו‬
‫׳סי׳ ׳ה'ובמילי דחסידותאישסובמ^ הנקומאריש'וישלת מתהלה לדוד עד הסיף כדפי׳ רש׳יי בגמרא וכתב‬
‫ואאריך עוד שס במילי דחסידותא באות א'וב׳שיי״ש[‪ ,‬רי״ף ורמב״ם דברכת ברוך שאמר היא ברכה שלפני‬
‫)אוס־ ש״ז( לא יברך ]ג[‘ ו כ ו ' 'עי' ךש"י יומא ךת ‪ .‬הלל זה וישתבח ברכה שלאחריו ‪) :‬יג יד( וכתב‬
‫•■י״ע 'ע״’ב 'ד״ה ולא בתפילה ‪ Qp3‬׳ בספר המנהיג ואפי׳ השח בין ישתבח ליוצר ’א^רר‬ ‫■י ־ '‬
‫' בירושלמי דעבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי‬ ‫^‪-‬ןא^ןןןןן‬ ‫׳‬
‫המלחמה וכן בין ‪:‬ממן יהא שמיה רבא ליתברך ובין קדיש לברכו ונראה דגם בין קדוש לברוך דבקדושה‬
‫דמן‪!5‬ומד־;דחד ס??מא־ הוא‪ ,‬ובמדרש אמר‪ ,‬ר׳׳א ב״ר יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאני אליהד‬
‫ז״ל ועמו ארבע אלפים' ‪ ,‬גמלים‪ .‬טעונים אמרתי ' לו;מה אלו טעונים ואמר לי אף וחימה׳ למיה לעשור;‬
‫נקמה באף ’ וחימה במי שמספר בין קדיש לברכי בין ברכה לברכה בין פרק לפרק בי ך אמן י י^ז׳*ר‬
‫ליהברך■ בין גאולה לתפלה ולא עוד אלא שאיין׳ תסלתו נשמעת לפני הקב״ה שנאמר ולא אורני קראת‬
‫יעקב‪ ,‬וכל המכוון בתפלתו ואינו מדבר אין תפלתו ־׳הוזרת ריקם שנאמר תכין לבם תקשיב אזניך ע״ב;‬
‫)טו( אסור ליחיד המתפלל הפלת העמידה להגביה קולו שיעור שיוכל חבירו לשמוע ואם הגביה אין תפלתו‬
‫מקובלת לפני ה׳ ב״ה הכל איתא בזוהר‪)’ :‬טז( לא יברר ]ג[אדם שום ברכה אפי׳ תפלת העמידה כל כך‬
‫בלחש‬ ‫‪,‬‬
 ‫‪J2JKD‬‬ ‫באר יהודא‬ ‫פד קז‘‬ ‫טפר‬
‫ישמיע‬ ‫בהשילה‬ ‫בלחש שאפי׳ אזניו לא ישמעו ובדיעבד אם ל “ השאלהוה ודברה בס ולא‬
‫קולו עיי״ש^‬ ‫השמיע לאזניו יצא וכן בק״ש אבל אם לא ייי^יא‬
‫ובתגא דב״א ס״א פ' כ״ח‪ ,‬כ׳ מכאן אמרוכל־‬ ‫בשפתיו כלל אלא בלב לא יצא לדעת כל‬
‫הקורא ק״ש ומשמיע קולו לאזכיו הרי זה‬ ‫ולרמב״ם יצא כדכתב בם׳ ראשון מהלכות ברכום*‬
‫)יה אל תהי בז ־ לכל אדם לא גדול ולא קטז לא משהבה‪ ,‬וכל המתפלל ומשמיע קולו לאזניו הרי‬
‫ישראל ולא גוי אלא יהא בעיניך כלסטים לרישמי זה מעיד עדוס שקר‪ ,‬וי״א שהוא מחוסר אמנה‬
‫ממנו ומכבדו כרבן גמליאל ‪ m :‬אל תהי ין יחייי עכ״ל‪] ,‬עי' ארחות חייס החדש בסי' ק״א[ ובס'‬
‫שאין דן יחידי אלא אחד‪) :‬יט! אל תרבה שיחה עם ד‪,‬אשה מילי דחסידותא ]מבעל דעת קדושים ז״ל עלס״ח[‬
‫באשתו אמרו ק״ו באשת חבירו באשתי כשהיא טד׳ייי׳ דף י״ד ד״ה אלא מחתך כ' וזל״ק הנראה בזה‬
‫ק״ו נדה וק״ו באשת חבירו וריבוי שיחה אסיייי דיש בחי' קול ובחי' דיבור‪ ,‬ודיבור כרגש ביו ת ^‬
‫אפי׳ לאיש כדלקמיה אלא רצו לומר דאפי׳ לצייד ולזה קולו לא ישמיע לאחרים כלל גס בבחיכת‬
‫הכרחי ידבר עם כל אשה בקצור מופלג כגיו טאיזי‘ הברה דקול בעלמא‪ ,‬ולאזניו לא ישמיע בחי' דיבור‬
‫ללוד דקראתו ברוריה לר׳ יוסי הגלילי שוטה בשביל נרגש‪ ,‬רק ישמיע בחי' קול חלושה קול דממה‬
‫דקה ובעלה מחלוקת בזה עכ״ל‪.‬‬ ‫מלה אחת ‪ :‬ס כל הדברים יגעים לא ייכל איש‬
‫לדבר במדרש דכאן אסור בלאו דברים בטלים )אות כ״א( אל יפתח ]ד[ וכו' עי׳ מוע״ק דף‬
‫פנחס אחוה דמר‬ ‫ח״י• ע״א‬ ‫דאמר הקב״ה בראתי שמים ולא יגעתי ואיני י‪^1‬ע‬
‫אלא כשאתם מדברים דברים בטלים שנא׳ הוגע״‪ °‬שמואלברית כרוחה לבפתים ש>ר‪,‬מר ויאמר‬
‫אח ה׳ בדבריכם ‪ :‬ונא( אל יפתח ןד‪ 1‬אד® ®’ י אברהם אל נעריו וכו׳ ונשובה אליכה‪ ,‬ואיסתייע‬
‫תרווייהו‪ ,‬וכ׳ ההוסש׳ דהו״ל‬ ‫לשטן נדנתיב כמעט כסדום היינו לעמירה י מיני מלתא דה־ור‬
‫מיד כתיב שמעו דבר ה׳ קציני סדום ייהיא ‪ P‬לאהויי הא דאמר עולא בעלמא ברכוס דף■ י״ט‬
‫נמשי אמר דרך מרמה שהיא ‪ .‬י עייי ®״א י מיו לעולם אל יפהח אדם פיו לשק שנאמר שמעו‬
‫דבר ד' וכו' עכ״ל‪.‬‬ ‫עבדה ‪) :‬כב( אל תריב עם אדם חנם אם לא גטלו‬
‫רעה אמרו אין רעה אלא גיהנם היינו שהחטיאו ובגיטין דף נ״ז חי' דאסור להראות ה' שחיפה‬
‫בעצמו‪ ,‬וכ' בדרכי תשובה בסי' כ' ס״ק‬ ‫אבל חנם כלומר שעשה היזק בגופך או בממונך לא‬
‫תריב עמו כי הכל הבל שהמחטיא אדם קשיי א' דדווקא כשמראה עס הסכין‪ ,‬אבל להראות‬
‫מההורגו שההורגו הורגי בעה״ז והמחטיאו הורגי בידו מקוס השחיעה בצווארו בלא סכין אין קפידא‪,‬‬
‫בעה״ז יבעה״ב שתי אומות קדמו ישראל בחרב כיון דלא שייך שמא יתחוב בגרונו‪ ,‬אבללמש״כ‬
‫מצרים ארדוף אשיג אחלק שלל אריק חרבי אדום המהרש״א הפעם שלא יפתח לשפן משמע דחפי'‬
‫בידו בלא מכוין אסור וצ״ע עכ״ל‪.‬‬ ‫דכתיב ייאמר אליו אדום פן בחרב אצא לקראתך‬
‫ושתים בעבירה עמון ומואב על אלי שקדמו בחר^ ובמס' נגעים פ' י״ב משנה ה׳ אפי׳ ת״ח ויודע‬
‫נגע‬ ‫שהוא נגע וודאי לא יגזור ויאמר‬ ‫כתיב לא תתעב אדומי לא תתעב מצרי יעל איי‬
‫שקדמו בעבירה כתיב לא יבא עמיני ימיאבי נראה ל' בבית‪ ,‬אלא כנגע כ״ל בנית‪ ,‬וכ׳ התוספ׳‬
‫תנחימא‪> :‬כ ‪ 0‬אל תלשן עבד אל אדוניו דוי אביי יו״פ וז״ל דלהכי הקפידה התורה מלומר נגע‪,‬‬
‫יקלל פ״ח דפסחים פירשו שלא ילמד קטיגייא על כדי שלא לפתוח פיו לשפן כדדרשינן בברכות י״ע‬
‫ישראל אפי׳ הדור רשעים וראיה ישעיהו שנתפש על מאמרו שמעו קציני סדוס וכו' •הרי אפשר שיחזור‬
‫ויכהה פרס בא הכהן וכו' עיי״ש‪.‬‬ ‫שהלשינם אע״פ שחטאו ואיתא במדרש דהשליש‬
‫שנענש שאמר הנה ה׳ עושה ארובות בשמים היהיי^ והשל״ה הק׳ פ' בלק בפ׳ ועתה לכה חרה לי זל״ק‬
‫יזהר האדם במאד שלא יפתח פיו לשפן‪ ,‬כי‬ ‫כדבר הזה כך אמר ודאי ה׳ יכול לעשות אך הדור‬
‫הזה כדור המבול שראוי היה שיעשה ארובות בשמים אפי' אם מדבר שלא בכוונה ממשיך הדבר על‬
‫כהתם דכתיב וארובות השמים נפתחו ואיך אפשר עצמו )ח״ו ר״ל( וכן בלק אמר ארה לי פיו‬
‫שלדור רע כזה יהיה נעשה נס גדול כזה‪ ,‬השיבי הכשילו שלבסוף קילל אוחו עכ״ל‪ ,‬ובשו״ס חחס״ו‬
‫אלישע הנביא דלפי שלמד קפיגיריא על ישיאי הלק ששי סי׳ ס״ד ד״ה מעשה אירע בהינוק‬
‫יראה ילא יאכל כן שמעתי מפי הה •ם ר׳ אברהם שנולד מהול‪ ,‬והשתן לא י‪ 5‬א מנקב הטבעי רק‬
‫הלוי שראה במדרש כתיבת יד בארץ המערב ‪ 5‬למעלה מן הכיס‪ ,‬ונקב הטבעי הי׳ סחוס עד‬
‫)כר( אל תאמר לרעך לך ישוב ימתר אתן ‪ :‬יכהו שיא שלא הי' ניכר ממש למעלה מן העטרה איה מקום‬
‫לדבר בדברי סחירה בשבת שנאמר ממציא חפציי הנקב והג׳ מפראג הורה שלא למול כי לא יכול‬
‫)כי( שלא לדבר שיחה בטילה בו רכתיב ידבי לחיות יומר מג׳ סדשים וכשהי׳ בן ט' שבועות‬
‫דבר אמרו בירושלמי בקישי התירו שאלת שלי® מת הוולד‪ ,‬וכ׳ הוא ו״ל שמיתת הילד הי׳ אס‬
‫בשבת תום׳ ובזיהר קרי לדברים בטלים תלולשבת‪ :‬מפאת דברת ת״ח ששפטו לבן מות והי׳ בשגגה‬
‫)כז בח( חנוכה ופורים ור״ח אסורים בהספד מדרבנז יוצאת מלפני השליט ולא נפיש זכותא דהא יינוקא‬
‫רמב״ם הלכות אבל אבל צדוק הדין יה( כתב ואביתיו מוכותי׳ דמר שמואל מינוקי׳ דשכיב טל‬
‫דברת ר׳ פנחס במוט״ק ר״י‪ ,‬ואם מפאת דברת‬ ‫ביי"®‬
‫הרבה בני אדם שדברו ונשאו ונתנו מוזרת בלבנה להמית ולא להחיות‪ ,‬דברית כרותה לשפתיים‪,‬‬
‫וחז״ל הזהירונו פ״ק דכתובות ח׳ ט״ב וכבר רבים שתו לימא וכו׳‪ ,‬ובמטשה כזו ממש שאירט טוד‬
‫ציווה שלא ידברו מזה להוציא ח״ו בפה או בהרהור שוס דבר רע על הילד שבכאן ואנו מקוים‬
‫ומיהלים לחסדי השי״ת ישמרהו ויחייהו ואבותיו יגדלהו לתורה ולחופה ומע״ט עכ״ל‪ .‬הרי לך עד‬
‫היכן הדברים מגיעים‪ ,‬בזהירות מוצאות הפה‪ ,‬ועד כמה רושם הדיבור עו שק שי' ישמח משה פ'‬
‫בשלח בפ' הנני ממטיר‪.‬‬
‫)אות כ״‪ 1‬כ״ח( חנוכה וכו׳ אבל צ״ה ]ה[ וכו׳ דעת רש״י ומסלוקותו מובאים בטור או״ח סי' ס ״ ק‬
‫ונטו״!‬
 ‫ס פ ר ד חד ד־ ב ב‬ ‫פרק ר‬ ‫באר יהודא‬ ‫‪12-2‬‬

‫בהג״ה שם דרש״י פ‪1‬ק דאפי׳ בח״ה מותר‪) :‬כט( אסור‬

‫ובעו״ז פ ס ה פ ד פ ל א סו ר כחגץכד ופורים וחוה״מ‪,‬‬
‫להתעצל בהספדו טל אדם כשר והמתעצל ראוי‬
‫ובסי׳ ח ע״ר ה ס כי ס להיהר עיי״ש ביד אפרי ם‪,‬‬
‫לקברו חי ולא יאייך ימים ‪) :‬ל לא( אסור למנוח‬
‫ומדברי רבינו ז״ל נראה שהסכיס לגמרי להיתר‬
‫את ישראל אפי׳ לדבר מציה ולכך כשהיז צריכין‬
‫כד ע ת רש״י‪.‬‬
‫א‪,‬ן ‪, j , r,.‬׳ ^‪,‬׳ לע‪,‬ל ‪ .‬״ ‪ ,y‬אנשי בית אב בטקדש להטיל גורל אין מיניז^ייתס‬ ‫‪ .‬א‪,‬״ ל ״ ‪-‬‬
‫לגולגלותם אלא מוציאין אצבעות והממונה סונה את‬ ‫מה״ת התליו' כפה ור}‪;,‬‬
‫אצבעות והמונה לגולגולת עיבר בשני לאויו שנא׳‬ ‫ג׳ דרשו הז״ל בסו!( כ חו כו ת א ‪ , .‬י ‪ \ , , :‬׳‬
‫‪ , ,‬ל אשר לא ימד ולא יספר וזה היה עון דוד שהוסת‬ ‫‪^' , pp .‬״‪ , 5‬״‬ ‫ך‪ J‬ך‬
‫״״ל‪ .-,‬למניתמ לגולגולת יגרם לבא עליהט דבר ריש פרק‬ ‫לא״ ‪ ^ ,‬״ ל‬
‫ב׳ דיומא‪) :‬לב לג לד לה לס בבד את ןון אביו ואת‬ ‫‪,‬ל‬ ‫^‬
‫‪ , , 3,5‬אן״א ע״״ש_ ‪-,‬׳ אמך מריבוי הוי״ו דרשו לרבוו־ו אחיך הגדול ובבר‬ ‫גדוליהם וזה נכ^ס‬
‫‪-‬לן‪,‬״‪ ,‬א‪ .,‬״‪ .‬ל‪ -,‬כתבנו לעיל מאי דאיתרבי מאת דהוי דאורייתא‬
‫וכל דארתרבי מוי״ו הוי דרבנן ואשת אביו אתרי‬ ‫^ א‪ ,,.‬א‪ ,‬״ א״‪^^ , , ,‬ל ^^לל ‪, , j ,‬‬
‫מות אביו ובצל אמו אחרי מות אמו מדרבנן וכן‬ ‫‪ , <,p‬״ ״ ״‪,pp‬״‬
‫‪,‬א^ א״‪ ,‬ן ‪ ,‬״ ״ אתרי סית אביו ואמו חייב בבבוד אחי אביו ואמו‬ ‫‪pp‬‬
‫מדרבנן; ‪.‬ל״ אסור לתת שלום לאדם רשע ומפני‬ ‫נכלל ‪ p‬״״‪^p‬‬ ‫אחיו הגדול הרי שאשי' אחיו מ א מו‬
‫דרכי‬
‫ויש ל ה ע עי ס‪ ,‬שהרי את אביו מר ב ה אשת אכיו^‬
‫אה אמו מרב ה בעל א מו‪ ,‬וי״ו דואת מר ב ה אחיו הגדול‪ ,‬הנ ה מיירי שמת אביו ויש בעל אחר לא מו‪,‬‬
‫וא״כ אותו האח איננו מאביו שכבר מ ה‪ ,‬ומשום כיבוד אכיו שרצונו לכבד בנו הגדול כיון שכבר‬
‫מ ה כמ ש״כ הרמב״ן דלאחר מית ת אביו פ ק ע לי' כבודו בזה‪ ,‬וא״כ ע״כ קר א משוס כיבוד ה א ס‬
‫ק א מ ר‪ ,‬והה״ד אחיו מאמו כנ״ל פי' דברי הרא״ש ע ״ כ תוכ״ד ה חס״ו‪.‬‬
‫והמעיין שם בראש השורש הב' בדברי הרמב״ן ובלב שמח‪ ,‬יראה שמש״כ רבינו כאן דכל דאיתרבי‬
‫מוי״ו הוא דרבנן‪ ,‬לבה״ג הוי דאו' וכן לפי ביאור הרמב״ן הנ״ל הוי דאו׳ בכלל כיבוד או״ א‪,‬‬
‫ודברי רבינו הם דברי ה ר מ ב ״ס פ״ו מה' מ מרים שכ' וז״ל ו מד״ס שיהא אדם חייב בכיבוד אחיו הגדול‬
‫ו כ ו ‪ /‬ועי' מנ ח ת חינוך מצוה ל״ג מש״כ בזה‪.‬‬
‫ז בי עו ת דבש ח״ב דרוש לע' עב ה )שנת תקי״א( כ׳ על מש"כ רש״י פ׳ ויחי ב פ סו ק שמעון ולוי‬
‫דא״א שבני ה שפחות הי' שלא הי' שונאים אותו ויששכר וזבולון לא הי' מדברי ם בפני א חי ה ס‬
‫הגדולים ואמאי לה אמר רש״י הך ע ע מ א ג״כ על בני ה שפחות שלא הי' מדברים בפני אחיהם הגדולי ם‬
‫היינו משום דכיבוד לאחי' הגדול הוא משוס שלא ג ר ס היזק לרחם אמו שלא תוכל לילד עוד‪ ,‬וזה‬
‫שייך רק באחיו מא מו‪ ,‬אבל לא באחיו מאביו שאינו בן חמו‪ ,‬ויש עוד ע ע ס משוס שהגדול יורש‬
‫כבוד אביו שהוא ה בכור‪ ,‬ודבריו ה ם לכאו׳ נגד הלכה פ סו ק ה ביו״ד סי׳ ר״מ ס עי ף כ״ב דצריך‬
‫לנהוג כבוד באחיו מאמו ג״כ ובשו״ת ח״ג סי' ק ע ״ א מיישב ומבאר היעב דברי היע״ד בזה‪ ,‬ו הנ פ ק ״ מ‬
‫בין ה ע ע מי ס עיי״ש דפח״ ה‪ ,‬ז״ל‪.‬‬
‫ןב‪1‬י?ןן[ין על תנא דבי אלי׳ זועא פ׳ כ״ד אות כ״ה כ׳ וז״ל ושמעתי ה ע ע ם‪ ,‬דאז״ל כבד וכו׳ ל ר בו ת‬
‫אה אחיך הגדיל משוס שהוא מובחר מאביו יוהד משאר אחיו הבאיס אחריו‪ ,‬ואם מ כ ב ד‬
‫לאחיו הגדול הוא נחשב כאלו מכבד לאביו ממש ניר״^‬
‫)ואיתי ב ערך ש״י על יו״ד סי׳ ר״מ ס עי ף כ״ב שכ' שלפי ה מ ע מי ס פכ' האר״י ז״ל פ׳ וירא בכיבו ד‬
‫אה *הגדול לכאירה דווקא בהה מ ח ס שנולדו מבען אחד ולא אח מאב לבד‪ ,‬ובזה יש ע ע ס‬

‫כזה עיי״ש[‪.‬‬
‫ןעי' ב תור ת משה )לרבינו ח ת ס ״ו ז״ל( פ׳ ויחי ב פ סו ק ויראו בכי ישראל שפירש״י שפסקו מל אכול‬
‫על שולחנו‪ ,‬של יו ס ף‪ ,‬וי״ללד ע ת רמב״ן דואת אחיך לרבות אחיך הגדול הוא ר ק בחיי אב א״כ‬
‫בפ שיעות דבחיי אביו הושיבם על שולחנו‪ ,‬דכבוד אב דומה לכבוד מלכות‪ ,‬ומ שמת האב בעל החיו ‪3‬‬
‫כבוד ם‪ ,‬אין ראוי להושיבם על שולחן ^ המלך )דהמלך מציווה ג״כ שלא יתבזה כדי ש תהא‬
‫אימתו עלי ה ם(‪.‬‬
‫יטת ה ר מ ב ״ ס דכל א׳ מצות עשה בפגי עצמו היא וגם לאחר מיתת החב חייב בכבוד א חין‬
‫הגדול י״ל משנתן י ע קב ה בכור ה ליוסף חפרי ם ומנשה כרחובן ושמעון ושכם אחד ע^ אחיך^‬
‫‪ t‬הרי הוא האח הגדול ולא ה מ ה עכ״ל ה ח ת ס ״ו זי״ע‪] ,‬ועי׳ בית לחם יהודא בסי׳ ר״ ח ב ש ס‬

‫חף שחינו בכו ר כ מ פ ״ כ האר״י ז״ל ודלא כ א חרוני ם עב׳‬

‫^‬ ‫))!גת ביו״ד סי' ר מ״ד אי' הי' ביחד חכ ה וכו' או של נשיאי];‬
 ‫סב ‪123‬‬ ‫באר יהודא‬ ‫ערד‪ ,‬ר‬ ‫פנ‪ 6‬ד ח ר די ם‬
‫הנשואי; עיי״ש ומוכח דגס נאהיות שייך מ‪5‬ו»‬ ‫«י לשי״"‬ ‫ליבי‬ ‫דרבי שלום יכוין שנותן השלום‬
‫כיכול דלא כשכו״י ח״א סי' ע״ו ועי' יד שאול‬ ‫שנאמר ואמרתם‬
‫ס״ק ע״ו‪ ,‬ונסק״מ דיכול להשיא כן‬ ‫רמ״ו‬ ‫סי'‬ ‫לגנוב‬ ‫אסור‬ ‫שיכוונו לחי העולמים וכו׳ ‪^ :‬לח(‬
‫קשן לפני כת גדולה‪ ,‬לדעת השכו״י דאין מחוייכ‬ ‫דעת הבריות ואפילו דעת הנכיי •‬
‫לככד אחותו הגדולה רק לאחיו הגדול‪ ,‬ולדכרי‬
‫מצות כיכוד כן כ' כשו״ת יוסןט לקח )מהג' ר״מ תאומים‬ ‫הכ״ח משמע איפכא דגם כאחיות שייך‬
‫אוריין תליתאי( כסי' ע״ז‪.‬‬ ‫כעהמ״ח‬ ‫׳‬
‫אבל כשו״ת מהרש״ם ח״ג סי' קל״ו כ' דהא דלא יעשה כן כמקומינו אינו דין גמור‪ ,‬רק ככלל‬
‫נימוס ודרך ארן ובנידון שלו התיר שהי'איזה דחק מה״ע‪ ,‬וסיים שם וז״ל וכתשובה אחת‬
‫שהכן מציויה על פרי' ורכי' ולא הכת‬ ‫וכת‬ ‫כנות‪ ,‬משא״כ ככן‬ ‫תי דדכר זה לא שייך רק כשתי‬
‫עכ״ל‪ ,‬א״כ אפי' לדעת הכ״ח מותר‪ ,‬ואין כזה עיכוב מצד הככוד‪ ,‬כי מצד חיוב מצות פו״ר‬
‫אתינן עלה‪.‬‬
‫‪ 1‬ג‪ 0‬כאח קסן לגכי גדול כ' כתשו' יוסף לקח הנ״ל כיון דמתורת מצות וחיוב כיכול אתינן עלה‬
‫כוודאי אס אח קשן נושל רשות מהגדול והוא מוחל ליקרא דילי' כוודאי רשאים להשיאו אשה‬
‫עכ״ל ]וע' כס' מעגלי צדק פ' ויצא כפסוק לא יעשה כז‬ ‫לפני האח הגדול מיני' ולהקדימו ראשון‬
‫במקומינו מש״כ שס בזה‪ ,‬אבל הענין מבואר במה שכתבתי כס״ד[‪.‬‬

‫מל״ת מדברי ‪5‬בלה ומדברי סופוית התלויות בושט ‪:‬‬

‫א ב( אסרו חוטים וקרומים מהם משום גרר חלב )אות ח'( ]א[ ובחלב מפורש ברמב״ם פי״ז מה'‬
‫מ״א ה' י״ד דאין כומשוס‬ ‫ומהם משום גרר ד ם‪> :‬ג( ושומנושל‬
‫גיד הנשה‪ n > :‬ובשר ששהה שלשה ימים בלי כשוע״כ ועי' שו״ת מהרש״ם ח״ב סי' רס״כ‬
‫מליחה ולא נשרה במים בינתים אסיי לאבלי אלא דגס בערד עפיל צלויס ע״י עכו״ס יש להקל‪,‬‬
‫צלי ‪) :‬ד‪ (.‬וגבינת הנכרי ‪ 0) :‬וחלב שחלבו בכיי יאיו וגס בקאווע יש להקל עיי״ש הישב רק לא‬
‫במושב כתי משתאות עיי״ש‪.‬‬ ‫ישראל רואהו ‪ «) :‬ופת של נכרי שלא השליך ישראל‬
‫]ג[ ומש״ב אפי' על וכו' כן הוא דעת המחכר‬ ‫ביצה‬ ‫קיפם לתנור ‪) :‬ח( ובישולי נכרים ]א[ אפי׳‬
‫ביו״ד סי' קי״ג סעיף זיי״ן‪ ,‬אכל‬ ‫ישראל‪:‬‬ ‫שצלאה לפניו אפי' ]ב[ על אש שהדליק‬
‫)ט( וגיעולי עכו״ם היינו קדרה שבשל בה נכיי רמ״א פסק דמהני הדלקת האש‪ ,‬וחיתוי גחלים‪,‬‬
‫נבילה אע״פ שהדיחוה מיד כל כ״ד שעות אסור והשלכת קיסם עי' שו״ז סוף ס״ק ו' וש״ך ס״ק‬
‫י״א‪ ,‬רק שיש לחלק בין כית ישראל לבית עכו״ס‬ ‫לבשל בה מדאורייתא ואחר כ״ד שעות מדיבנו‬
‫עיי״ש ובדר״ת כזה‪.‬‬ ‫אפרה תורה אלא קדרה בת יומא כדכתב רמב״ם פ״ז‬
‫ובפת מחללי שבת דינו כפת עכו״ם‪ ,‬כן הסכימו‬ ‫’ יי‬ ‫”י‬ ‫דמאכלוו^‬
‫כל האחרונים‪ ,‬וחולקים על התפארת למשה‬ ‫בו נכרי או ישמעאל או מכל גויי הארצות ‪) :‬יא( אסרו‬
‫לאכדל מסעודה שאינה מספקת לבעלים אע״פ שהזמינוהו המובא בפתחי תשו' שס‪ ,‬עי' דרכי חשו' סי'‬
‫מפני הבושה ‪> :‬יב יג( סוטה פ׳ אלו הנא״ייו א״י קי״ב ס״ק ה'‪ ,‬עיי״ש כזה ]וגס כשאר ספרי גדולי‬
‫ריב״ל כל הנהנה נמנר עין עובר בלאו שנא׳ אל אחרונים שלא נזכרו כדר״ת כתכו כן‪ ,‬ואכמ״ל!‪.‬‬
‫תלחם את לחם רע עין היינו צר עין וכילי אע״ם )אות י״ד ש״ו( ]ג[ עי' כזה במור וב״ח באו״ח‬
‫סי' רמ״ש‪ ,‬והשו״זס״ק‬ ‫שעשיר הוא רב נחמן בר יצחק א׳ בשני לאוין‬
‫שבא׳ אל תלחם את לחם יע עיו יאל תתאי א' בפירוש דעת הרמב״ס‪ ,‬והשור אינו מפרש‬
‫למטעמרתיז‪) :‬יח אסור ‪ pj‬לקבוע סעודה בע״ש דכרי הרמכ״ס כן משו״ה הקשה עליו דע״ש‬
‫מפני כבוד השבת‪) :‬טס ובשבת בשעה שהחכמים סתמא משמע כל היוס‪ ,‬דהא אמרינן ב'מ שפחות‬
‫דורשין שהרי הכל הייבין ללכת לשמיע ישיזי קכעו א' בע״ש וא' כשבת‪ ,‬והך בשכת פי' בשעת‬
‫משפחות היו בירושלים אחת קבעה סעודה בע״ש כיה״מ והיינו כשחרית דהא אין קוכעין מדרש אחר‬
‫ואחת בשבת בעת הדרשה ושתיהן נעקיי כיאיתא מנחה‪ ,‬אלא וודאי כשחרית קאמר שהי' דרכן‬
‫במסכת שכת ובמסכת גטין‪> :‬טז■( מי שהיא אבל לדרוש‪ ,‬וא״כ הך כע״ש נמי בשחרית קאמרעיי״ב‪,‬‬
‫ולענ״ד‪ ,‬כיק דאתונן להכי לדמות סעודה דע״ש‬ ‫ה משלו ולרמב״ם‬ ‫אסור לאכול סעידה ראשונה‬
‫לענין הזמן לסעודה דשבת דהוי כשחרית‪■ ,‬י״ל‬ ‫‪:‬‬ ‫אסור‬ ‫ראשון‬ ‫יום‬
‫‪.....................‬‬ ‫סעודות‬ ‫מפרשים גם כל'‬
‫דגס השור הי' מפרש כהשו״ז בפי' הרמג״ס‬ ‫אסור‬
‫ומ"מ מקשה השוד שפיר אף לפי פירוש השי״ז‪ ,‬דמגמ' זו משמע דאף בלא משתה נמי אסור‬
‫דומי' דכשכת בשעת מדרש דכ' הפמ״ג דמשמע אף כלא משתה אסור הה״ד ‪,‬בע״ש כן עכ״ל‪,‬‬
‫וגס כל היום‪■ .‬‬ ‫■‬ ‫■‬
‫ואדרבה עפי״ז מיושב לשון השור שכ' פי' כשעת ביה״מ‪ ,‬והקשו עליו הב״י ודרישה דהא כגמ׳‬
‫מפירש כן‪ ,‬אכל לפי״ז א״ש דכוונתו להביא ראיי' דאף סעודה גלא משהה אסור כע״ש‬
‫דומי' דכשכת כשעת ביהמ״ד דאף כלא משתה אסור‪ ,‬כדיוק הפמ״ג הנ״ל‪ ,‬א״כ לא נשאר לנו לפרש‬
‫דברי הרמכ״ס רק כמו שפי' ההמ״ג‪ .,‬דלדכריו ל״ק קושיות הטור כמש״כ העו״ז‪ ,‬וצריכים לישב‬
‫‪.‬‬ ‫דקדוקים של השו״ז על פי' ההמ״ג‪ ,‬אבל מהגמ' עכ"פ לא קשה מ״ל^ בס״ד‪.‬‬
‫ורבען ז״ל מוכה דס״ל כדעת השור דאסור לקבוע בע״ש שוס סעודה‪ ,‬וע״כ לאס״ל כדעת הדמב^׳ס‬
‫וכפי' ההמ״ג דאל״כ הו״ל לחלק בין־ רגיל לאינו רגיל כדעת השו״ע‪ ,‬והוי ס״ל כדעת‪,_,‬השיור‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫בפי' דכרי הרמכ״ס‪ ,‬ומשוס קו' המור פסק כהשור כנ״ל‪,‬‬
‫אוה‬ ‫■‬ ‫•‬
 ‫ספר ד‪/‬רדיט‬ ‫‪#‬יפי ה‬ ‫‪ “«s a‬יד?ו‪*1‬א‬ ‫‪12A‬‬

‫פרק חמישי‬
‫מל״ת מ ד‪ 5‬ומדם התלויות בידים‪:‬‬
‫א( א סו ר לאד= שיעשה מלאכח לאחד שעל״ עפיד‬ ‫)אופ ב׳( א סוו ]א[ וכו׳ וגוערין בעושה וכן׳‬
‫תפלת שחריחרמב״ם‬ ‫תשהי עד שיתפלל‬ ‫דברי לבינו אלו מפורשים בר מנ״ס‬
‫ם׳ששי מהלכות תפלה ‪) :‬ב( אפוד ]א[ לעשות מלאכה‬ ‫‪, ,j‬״^ ‪, p .‬׳ ‪ , pp‬ק‬ ‫‪ p‬״״ ‪,‬״‪pp‬‬
‫בערבי שבתות ובערבי י״ט מן המנתה ולמעלה‪,‬‬ ‫‪ pjp ,p‬״ ‪pppj,‬״‪_p‬‬
‫פרש״י מנחה קטנה והיא בט׳ שעות ומחצה וגוערין‬ ‫‪ pp ',,p , ,,,^'p‬״‪ /pp pp ,‬״״‪V‬‬ ‫״ ״‬
‫בעושה ומבטלין אותו בעל כיחו ובע׳־פ מחצות יוס‬ ‫‪ppp‬‬ ‫^ ‪ .,p‬״‬ ‫‪ , .‬״‪p‬‬
‫דאע״ג מוערי! בעושה ‪3‬לאכה ‪, pp‬״‪ ppjppp p‬אסור לפי שהיא זמן שחיטת הפסח כשהיה בה‪-‬מ‬
‫‪ pp,p‬״‪,,p, -‬״‪ p‬קיים ובזה החמירו יותר מעיבי שבוזות וימים טובים‬ ‫^'‪p ,p ,‬־‪pp‬‬
‫^ ‪,ppp‬״‪,‬״ ״‪pp,p pp,‬״ ‪ p‬להכותו או לנדותו אם לא ישמע‪ ,‬רמב״ס סוף‬ ‫‪^Ip^; y‬‬
‫הלכות י״ט ‪ 0) :‬האבל יום ראשון ןבן אסור להניח‬ ‫‪,‬א‪ ,‬א״‪,,‬״ ‪,‬א‪,‬ן‬ ‫‪p‬‬ ‫״ ״‪,‬‬
‫תפילין‪ :‬וד‪ ,‬וכל שלשה ימים אפוי בעשיית בלאכד‪.‬‬ ‫סי׳ ברכה אילאיסורא ליכא כמש״כ הע‪,‬״‪, ,‬״^״א‬
‫אפי׳ עני המתפרנס מן הצדקה מכאן ואילו אם‬ ‫א ‪ ,‬א ^ ‪ p ,‬״ ״ ‪pp ,ipp^ ,p‬״ ‪ p‬א‪p‬ל ^‪, p‬‬ ‫״‬

‫היה עני עושה בצנעה )נן תוך ביתו וחמור מהול‬ ‫‪ ,‬א‪ p ,‬״ א ‪ ,‬״‪ ,‬א‪,‬כא‬ ‫״‪^,‬״ י‬
‫המועד דאפי׳ דבר האבד אסור לו לעשות אל א‪,‬‬ ‫‪ , , p‬״‪ .,^pp‬א‪,‬סן‬ ‫‪ k‬״‪, y‬״״״״‬ ‫״ ‪5‬א‬
‫פ״ד וה׳ דהלכית אכל ‪:‬‬ ‫ע״י אחרים‪ ,‬רמב״ם‬ ‫‪ p‬״‪,,‬״ ״'״״‪, ,‬לא ״‪,‬״‪,‬״ ״ילל ״‪ , ,,p p,‬״‪p‬״ ‪p‬‬
‫והז משחרב בית המקדש גזרו חכמים שלא לנגן בכלי‬ ‫_‪,‬״ל ‪j ,‬״ ‪P‬‬
‫שיר וכל מיני שיר וכל משמיעי קול שיר אסור‬ ‫מהר״מ‬ ‫וכו' בשו״ת‬ ‫א'' ]ב[‬ ‫)אופ ג׳( האדל יום‬
‫לשמוח בהם ואסוי* לשונזעה מפני החרבן שנאמר‬ ‫‪,, p‬‬
‫זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם ואפילו שירה‬ ‫יום‬ ‫יופר עד ג״י מפ״י חומי הממשלה א״כ‬
‫‪PJ‬‬ ‫בפה אסורה אלא אם הוא שיר ושבח של הב״ה‬ ‫איכו לא יום המיתה ולא יום הקכולה‪ ,‬מה‬
‫®יו*‬ ‫לענין פפילין‪ ,‬דמלשון הדגול מרבבה סי' שפ״ע‬
‫משמע כלדהוי אונן לענין קדשים אפי' מדרבנן גס לענין תפילין פטור‪ ,‬ובס״ב מביאת מקדש הכ״ל‬
‫פסק הרמב״ס דגם הימים שבנתייס הוי אונן מדרבנן‪ ,‬וכן משמע בזבחים דף ק' ע״ב דימיס שבנתייס‬
‫פשיעא דהוי אונן עי' פירש״י שם‪ ,‬ודין זה צ״ע עכ״ל‪ ,‬ולענ״ד עיקר היסוד בזה דנימא דכל דהוי‬
‫אונן לענץ קדשים גם לענין פפילין פעור‪ ,‬צ״ע לפימש״כ המל״מ פ״ג מה' אבל דאפי׳ בשבת ויו״כג‬
‫יש אנינות לענין קדשים משום טרדה עיי״ש א"כ אין ראיי' לענין תפילין ג״כ מאנינות דקדשיס‬
‫דשאני קדשים כמש״כ המל״מ שם וצ״ע‪.‬‬
‫ובעי?ןו הדבר לענין דינא‪ ,‬גס ביוסף דעת )להג' בעל שו״מ ז״ל( על שו״ע יו״ד סי' שמ״א סעיף‬
‫א' עמד ג״כ על מדוכה זו‪ ,‬וכ׳ דלפימש״כ הנוב״י מ״ה סי׳ רי״א ביום אד של עכו״ס דאינו‬
‫רשאי לקברו דמ״מ חל אנינות דמ״מ מרוד הוא בשאר טרדות עיי״ש א״כ דין הנ״ל מגואר ‪.‬‬
‫דכהא״ג הוי אונן כל הג״י‪ ,‬והביא בשם הג׳ מהר״מ בנטע זצוק״ל על המרדני פ' מי שמחו‬
‫בפשיעות להקל דלא חל אנינות באם אינו יכול לקברו מחמת הפקודה )ולא ראה דברי הנוב״י‬
‫הנ״ל( עכ״פ באס כבר הכין תכרי' וארון וכדומה אז וודאי מותר ביום שני דלא שייך טעמו של‬
‫נוב״י‪ ,‬וכ״כ בת' הר אבל בפשיטות‪ ,‬וגס כבודו של מת כבר הראה ביום ראשון במה שלא קרא ק״ש‪■,‬‬
‫ולא התפלל‪ ,‬לכן מותר ביום שני שאין כאן שוס ערדא‪ ,‬רק ביום ג׳ אסור דערוד בעסק הקבורה‪. ,‬‬
‫‪.‬‬ ‫אלו תוכ״ד והאריך עוד שם בזה‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫ובטרט ודעת מהד״ק סי' ר״פ כ' שהוא מורה למעשה תמיד‪ ,‬דאס יהי' מונח ב׳ ימים מחויי^‬
‫ביום א' בכל המצות‪ ,‬רק תפילין לא יניח‪ ,‬ועלית יניח‪ ,‬ומעריב השייך ליום הקבורה לא‬
‫יתפלל‪ ,‬וינהוג כל דיני אונן עיי״ש ובסי׳ רפ״א‪ ,‬ובספרו קנאת סופרים דף מ׳ לסי' קפ״ד‪ ,‬ובשו״ח‬
‫יהודא יעלה חאו״ח סי' י״ד בדין זה‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫)אות ד'( ]כל הג״י וכו׳ אם הי׳ עני עושה בצנעה ]ג[ וכו׳ עי' רמ״א יו״ד סי' ש״פ סעיף ה׳‬
‫דבלא יוכל לעשות ע״י אחרים והוא דבר האבד מותר לעשות האבל בעצמו אפי'‬
‫‪,‬‬ ‫תוך־ג״י בהפ״מ‪ ,‬ולאחר ג' ימים יש להקל‪ ,‬והש״ך כ' שיעשה בצנעה ובתשו' השיב משה חיו״ד‬
‫כ״ע הוכיח דאס אי אפשר רק בפרהסי׳ ג״כ שרי‪ ,‬וכן בשיירות או ביריד דסעיף ו' וא״א רק ע״י‬
‫עצמו ובפרהסי' שרי עיי״ש‪] ,‬והביאו ג״כ בערך ש״י שס‪ ,‬וב' שהדע״ק בסי' י״א מסתנזק‬
‫קצת בזה[‪.‬‬
‫והנה רבינו ז״ל כ׳ וכל ג״י וכו׳ וכן כ' בשו״ע סי' ש״פ ומשמע דביוס ג׳ נמי אסור וכ״כ בחכמת‬
‫אדס בקונערס מצבת משה אות ד׳ לדייק כן דל״א מקצת יום ג׳ ככולו‪ ,‬אבל ביוסף דעת ‪, p‬׳‬
‫ש״פיהביאבשס גינת וורדים ונוב״י סי׳ מ׳ דאמרינן מקצת יום ככולו‪ ,‬עיי״ש שהאריך בזה וצידד‬
‫להחמיר ובשו״ת חתס״ו חיו״ד סי׳ ק״צ מיקל ג״כ דאפי׳ תרי מקצת יוס ככולו אמרינן עיי״ש בפניס^‬
‫וועי׳ שו״ת השיב משה סי' ל״ג בחיו״ד‪ ,‬ובשו״ת עטרת חכמים חיו״ל סי׳ ל׳[‪ ,‬ובדעת קדושים יו^ד‬
‫סי׳ ש״פ ס״ק י״ז כ׳ ג״כ להקל‪.‬‬ ‫י ׳‬
‫תק״ק‬ ‫)אות ה'( משחרב ניה״מ וכו׳ אלא אס היא שיר ושבח של הקב״ה ]ד[ וכו׳‪ .‬עי' מג״א^‬
 ‫טג י‪12.‬‬ ‫‪ 3‬א ר י הו ד א‬ ‫‪8‬רק ה‬ ‫ספר‬
‫סוף סוטה רי״ף ירמב״ם וכל הפוסקיס ‪ 0) :‬אסור דדוקא אותן שירים ^שנהיןט כגון המזמורים‬
‫לזרוע כלאי הכרם בחוצה לארץ מדברי סופרים שתקנו לומר נ שכה אכל פיונגיס אחרים לא‬
‫מיי״ש‪.‬‬ ‫היינו חטה ושעורה וחרצן במפולת י יד וכן שני‬
‫מינים ירק וחרצן או זרע אחד וזרע אחר מין ! ב א מוי נו ע ם )להגה״ק מדזיקוב זצ״ל וזי״ע( תשובה‬
‫לחכם אהד‪ ,‬ששאל אודות שהמנהג לזמר‬ ‫תבואה וחרצן במפולת יד אבל ב׳ מינים לבדן‬
‫בר״ה בשעת ס עו ד ה ברכי נפשי ועלינו‪,‬׳ אם אין‬ ‫כלאי‬ ‫בלא חרצן מותר לזרוע בח״ל ולמה אסרו‬
‫נד איסור משוס בשיר לא ישתו יין לפי״ד המג״א‬ ‫שכלאי‬ ‫הכרם בח״ל ולא אסרו כלאי זרעים מפני‬
‫הכרם אסורין הם שאם נזרעו בא״י אסורין בהנאה הנ״ל‪ ,‬והשיב שאין שום צד איסור‪ ,‬שכיונה מג״א‬
‫מן התורה משא״ב בכלאי זרעים ‪ a ) :‬כלאי הכרם רק לאפוקי ממה שהחזנים עושים שמ מרין נו ס ח‬
‫שנזרעו במפולת יד בח״ל אסורין בהנאה־ מד״ם * ונ תנ ה תוקף וכדומה כזמן שמחת אי;ה ס עו ד ה דזס‬
‫בעלמא יל ת ענוג לא ’לשבח‬
‫’ ׳‬ ‫)ח( הקוצר את שדהו בח״ל חייב להניח פיאה לעניים ־אסור שהיא רק כעין שיר‬
‫מדברי סופרים ]אחד מששים ‪) :‬ט י יא יב( וכן את ה מ קו ם ב״ה וב״ש‪ ,‬אבל אלו השירות השייכים‬
‫חייב בלקט שכהה ופיאה ועוללות מדברי סופרים[ לזה היום לשבח לזכור חסדי ה מ קו ס וודאי מצוה‬
‫ועניינם יתבאר במצות א״י דשם חיובן דבר תורה‪ :‬גדולה יש בזה‪ ,‬או לזמר איזה מזמור תהליס בקול‬
‫נ עי ם ונגינ ה‪ ,‬ובס' ה חיי ם) מ הג' אחיו של מהר״ל‬ ‫שלא‬ ‫■‬
‫משראג( ח״ג דף פ״ג אינו מ ע ר ע ר רק על מה שמזמרין קדיש וברכו‪ ,‬שהוא דברים אשר מלאכי‬
‫מעלה חיל ור עד ה יאחזון‪ ,‬אבל שאר זמירות מקובל ומוב לפני השי״ת עיי״ב שהאריך בדברים מ תוקי ם‬
‫וסיים בזה״ל ו מ ע ת ה הזמר ברכי נפשי אשר נוהגין לומר בר״ח‪ ,‬וודאי דמותר גס בנגינה ובשעת‬
‫ס עוד ה עכ״ל הקדיש זי״ע‪.‬‬

‫ועפי״ז־ מובני ם היטב ג ס דברי רבינו ז״ל שכ' ;‪,‬אסור לשמוח בהם״ וע״ז כ׳ ״ואפי' שירה בפ ה‬
‫אסורה״ דהיינו לשמוח ל ת ענוג‪ ,‬אבל אס הוא שיר ושבח ל הקב״ה מו ת ר‪ ,‬ועל קו טב זה הענין‬
‫תלוי‪ ,‬שלתענוג אסור ולשבח לזכרון ח ס די השי״ת מו תר‪.‬‬

‫ושורש של ה מנ הג לומר ברכי נפשי בר״ח מ קורו ממדרש הנ על ם כן כ' ב ס' אגרא דסירקא אות‬
‫צ״ב וזל״ק ״בפ' וירא מהו כ ס א כבוד ינחילס זה י ע ק ב אבינו דעביד לי' כורסיי' יקר בלחודוי‬
‫לקבלא אולפן נשמתא דצדיקיי' וקוב״ה אזיל עמי' בכל ריש ירחא וירחא‪ ,‬וכד חמי נשמתא יק ר‬
‫אספקלריי' שכינתא דמארי' מ ב רכ ת וסוגד ה קמי' קוב״ ה הה״ד ברכי נפשי וכו' אר״ ע קוב״ ה קאים‬
‫עלי' ונ שממא פ ס ח ו אמר ל' אלקי גדלת מאד וכו' מכאן יש ס מ ך גדול לומר ברכי נפשי בכל ר״ח‬
‫וגן נוהגין הוותיקין עכ״ל הקלו ש זי״ע‪.‬‬ ‫•‬

‫]ובובר שנתחדש בימים ה ה ם ה פ אנ אג ר א ף‪ ,‬ראיתי בשו״ת ביכורי י ע ק ב ) ה ס פ ר די מ טברי'( בסי' ב' שש'‬
‫הג אבד ק״ ק צפת״ו שצריך ח קיר ה אם מו תר לנגן נגד מ כונ ה זו' ולהסב ב מ סי ב ה היושבים לשמוט‬ ‫‪.‬‬
‫ולהשמיע הקול ולדעתי הר״ז מושב לצים וכו' וכיוצא בזה נ א מ ר ה ר ח ק מן הכי עור ומן הדומה לו‬
‫עכ״ל והבעל מ חבר הנ״ל בסי' ג' השיב לו דנ ש מחה של מצוה^ ב מסיב ה של יראים שרצונם לרון ברנניס‬
‫ושבחות לפני חתן וכלה ושמחה של מצוה‪ ,‬וכיוצא בזה‪ ,‬מו תר ואין זה ח״ו בכלל מו״ל ל״י עיי״ש[‪.‬‬
‫ו ב ענין א סו ר למלאות שחוק פיו בעוה״ז עי' שו״ע או״ח ס^' ת ק ״ ס בטו״ז ס ״ ק ז' מש״כ בזה‪.‬‬
‫ובזיקוקין דובצ״א על תנא דבי אלי'זו ט א פ' י״ז אות ל״ט כ'וז ״ ל‪ ,‬והקשה רש״א על משנה ד פ ר ק‬
‫אבות ב מיעו ט שחוק דהול״ל דלא ישחוק כלל כי לפי הנר א ה קו ב ה עדרו ממציאותו‪ ,‬ולמה א מר ב מיעוט‬
‫שחוק‪• ,‬אלא הענין ט מ ע ט מילי דבדיחותא הוא טוב כדי להרחיב דעתו בלימודו כ מ א מר חז״ל מ ק מי‬
‫‪,‬‬ ‫דפ ת ח ב שמעתא אמר מילי דבדיחותא ובדחי רבנן וכו' עכ״ל‪.‬‬ ‫;‬

‫ח ״ ל ספ ה ״ ק ט צ ר ח ס ד בפ״ג מ״ג‪ ,‬רע״ק או מ ר שחוק וקלו ת ראש מרגילין‪ ,‬וכו' מרגילין‪,‬נעעןה״ ^לו‬
‫' רגליים •וממהרים לרון ל ר ע ה‪,‬־ ודווקא שחוק ■עם קלו ת ראש‪ ,‬אבל שחוק ע ם היר א ה א ץ ק ^ י א‬
‫כי‪ .‬כן מציט לקדושים גחיך רבי‪ ,‬שלא א ס רו א ל א'ל מל או ת פיו שחוק בעוה״ז ב עניני גשמי ה עול ם שזה‪.‬‬
‫הוללות‪ • ,‬אבל פ ע מי ם ג ס הצדיק כשהוא בעצבות או ב ק טנו ת עושה איזה שחוק עי״ ^‪.‬לפ ע מיס נ תרחבו׳‬
‫המוחין‪ ,‬ויו כ ל‪ .‬ל ד ב ק עצמו יו תר‪ ,‬ולא אס רו אלא ע ם ק ״ ר‪ ,‬אבל ב מ קו ם ששורה עליו היראה ■;במקום‪.‬‬
‫‪.‬״ ■'‬ ‫גילה שם •תהא ר ע ד ה‪ ,‬ואז ימלא שחוק פינו עכ״ל הקדו ש‪ ,‬זי״ע‪.‬‬

‫כ׳ וז״ל א סו ר למלאות שחוק פיו ‪ 5 :‬עוה׳ ץ‪,‬‬ ‫ו מ ה ראיתי גס• בתפילה למשה תהילים קפי טל ל״ב או ת י״א‬
‫ג ס עליו הנ א ה ו שמחה‪ ,‬וכ או •ששמעתי‬ ‫־ ר״ל בעניני *עוה״ז‪ ,‬ר ק ב ת ענוג שעושה להשי״ת נמשך‬
‫לו ״עלי״ ‪ .‬תשוב הנ א ה ושמחה מזה' ‪.‬עלי‪‘,‬‬ ‫על מה אשיב לד^ כל תגמולוהו עלי‪ ,‬ר״ל כל מה שאני גומל‬
‫בד' אח״כ וגילו צדי קי ם׳ 'צנוו״נ־‬ ‫והיינו שמחו ^בד''‪• */‬כלומר שיעשו שמחה כביכול‬
‫‪,‬‬ ‫‪, .‬‬ ‫‪. ,,‬‬ ‫הקדו שים זי״ע‪.‬‬

‫ןן״‪ 9‬ש ד ״ ח א ע ר כ ת אל״ף אות שכ״ו‪ ,‬מבואר מדברי הבד ה״ב ליו״ד סי' ק א ‪ .‬דהוא ‪ :‬אי סו ר י לויל‪ ,‬ואין‬
‫״מלקין ואין מנדין‪ ,‬אלא קורץ או תו‪ .‬עו ב ר על ת קנ ת ח כ מי ם‪ ,‬ובזוה״ק פ' ח ח רי' ד ף צ״ו א סו ר‬
‫ל נ ״ ט ל מ ח ד יתיר בעלמא דין גמילי ד על מא‪ ,‬אבל במילי דאו' ובפיקודי ד או' ב עי למחדי 'הרי^ידבדבר‬
‫־"■‬ ‫־‬ ‫־ •‬ ‫מצוה שרי עכ״ל‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬
‫אות‬ ‫י ' ■‬ ‫‪.‬‬
 ‫ספר‬ ‫‪6‬רה ו‬ ‫‪6‬נאר יהודא‬

‫ששי‬ ‫פרק‬
‫מדת מד‪ 5‬ומדם התלויות ברגליס ‪:‬‬
‫א( שלא לצאת ייתר על אלפים אמה חוץ לעיר בשבת‪:‬‬ ‫)אוה א׳ ל ג'( שלא לצאה וכו׳ וכן‬
‫וכן ביה״כ‪ a) :‬וכן בימים טובים ‪:[ XJ‬‬ ‫) ‪0‬‬ ‫ביו״ע ]א[ הנה לבאר די]‬
‫מוכר ח כאן קצת להאריך‪ ,‬מ קו ל דין זה הגא‬
‫כרי תו ת דף י״ד‪ ,‬וביצה י״ב‪.‬‬
‫א[ ‪ 1‬״ ל הרי״ף ב פ ״ ק דביצה וקיי״ל דיו״ע צריך עירובי תחומין וא״צ עירובי חצירות ושתוסי מבואות^‬
‫אבל ביו הכ״פ צריך אפי׳ עירובי חצירות ועירובי תחומין דתני' א״ל ב״ה לב״ש אי א ת ס‬
‫מודים לי שמערבין לגדול ביו הכ״פ‪ ,‬אפי׳ שחייב ב ת עני ת ו אסור לאכול‪ ,‬כך מערבין לנזיר ביין‬
‫ולישראל וכו' שמע מינה דבין ב״ש ובין ב״ה ס״ל דמערבין לגדול ביוהכ״פ ע״ ת ו ע״ ח כשבת ו ק‬
‫הלכה ע ״ כ‪ ,‬וכ״כ הרא״ ש‪ ,‬והב״י באו״ח סי׳ תרי״א הביא ת מוה גדולה על הרי״ף והרא״ש ד מ ה‬
‫ראיי׳‪ ,‬דלמא הא דמערבין לגדול ביוה״כ מעירובי תחומין מיירי ולא מעירובי חצירות עיי״ש‪ ,‬וב שו״ת‬
‫שאגת ארי' סי׳ ע' האריך בזה עיי״ש‪.‬‬
‫‪1‬ל״נ ב ס ״ ד ב ה ק ד ם קושי' השאג״א הנ״ל ל ר פ ר ס‪ ,‬ממתניתין דמגילה דף ז׳ אין בין שבת ליו ה כ ״ ס‬
‫אלא שזה זדונו בי״א וזה זדונו ב כ ר ת‪ ,‬ול רפ ר ס אכתי איכא בינייהו לענין הוצאה‪.‬‬
‫ןעןך מ ה קשי' לי׳ לר' ששת ע תי בשבת למאי הלכתא דלמא משום איסור תחומין קא אתי ק ר א‬
‫לרבויי א ס אין צוק גזור וחתוך בתוך ה ת חו ם משלחו אפי' חון לתחום לדע ת הרי״ף ו סיי ע חו‬
‫דס״ל תחומין די״ב מיל הוי מ ה״ ת‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫ונראה ב ס ״ ד‪ ,‬ד הנ ה בשו״ע או״ח סי' תר״ ח דע ת הרי״ף והרא״ש ד תו ספ ת שבת ויוהכ״פ הוא ד או‪/‬‬
‫ד פו ס קי ם כברייתא המובא בפ ״ ק דר״ה ובתרא דיומא דיליף מי עני ת ם את נפ שותיכם ב ע׳‬
‫כלל למלאכה לא בשבת ולא ביו ה כ ״פ‬ ‫וי ת ענ ה בע' וכו׳‪ ,‬ודע ת ה ר ר ב׳ ם שאין תו ס פ'‬ ‫לחודש יכול׳ יתחיל‬
‫ר ק בעינוי עי' בפר״ ח ביאור דבריהם‪.‬‬
‫וד ע ת ה עו ר דבשבת ויו״ע אין תו ס פ׳ א סו ר מ ה״ ת‪ ,‬אבל ביוהכ״פ ה תו ספ' א סו ר מ ה״ ת‪ ,‬והיינו מ שוס‬
‫ד פו ס ק כמאן דיליף עצס עצם דדריש על עיצומו של יוס ענוש כ ר ת ומוזהר על המלאכה אבל‬
‫לח על ה תו ס פ' מל אכה‪ ,‬מכלל דאיכא תו ס פ' מלאכה ליום הכיפורי ם עי' פ ר״ ח‪.‬‬
‫]ו ב ל ב ארי' חולין ק״א הרא ה מ קו רו מסוגי׳ דשם דפריך הג מ' וריה״ג ל״ל איסור כולל והתני' שבת‬
‫ויוהכ״פ שגג ועשה מלאכה ריה״ג אמר חייב שתיים‪ ,‬ות מהו הרא שונים דהא זהו אי סו ר ב״ א‬
‫ואפי' מאן דלית לי׳ כולל ו מוסיף ס״ל איסור ב ת א מ ת‪ ,‬ולדעת ה עור הנ ״ ל א״ש דסוגי' ד ה תס ס ״ צ‬
‫ד תו ס פ' יו הכ״פ דאו' ו תו ספ' שבת אינו מה״ ת לכך חשיב יו הכ״פ קו ד מ ת דהא נ א ס ר ה במלאכה קו ד ס‬
‫שבת‪ ,‬ו א עפי״כ ס״ל לריה״ג דחייב שתיים דשבת חל עליו משוס דהוי איסור מו סי ף דני תוס ף עליו‬
‫איסו ר מי ס ת ב״ד עיי״ב[‪.‬‬
‫י ע א לנו מזה דלדעת ה פ ר ״ ח האי תנ א דעצס עצם ס ״ל כ ד ע ת ה עו ר דביוהכ״פ הו ס פ ה א סו ר מ ס ״ ת‬
‫ובשבת ויו״ע לא‪ ,‬ולדידי' שבת ויום הכיפורי ם לא הוי איסור בת א ח ת‪ ,‬ר ק ד שנת חל ע ל יוהכ׳י׳ת‬
‫אף שקדם מ שוס דהוי אי סו ר מוסי ף דני תו ס ף מי ת ת ב״ד‪.‬‬
‫‪ M BS‬הא תינ ח ב איסור שבת שיש בו מי ת ת ב״ד שפיר הוי מוסי ף על יו הכ״פ‪ ,‬משא״כ ב איסור שב ת‬
‫כ מו תחומין דג ם בשבת ליכא מית ת ב״ד ר ק איסור לאו‪ ,‬שוב אינו חל איסור שבה על יו ה כ׳׳ ס‪,‬‬
‫וליכא איסור מצד שבת רק מצד יום ה כיפו רי ם‪ ,‬ממילא מיושב לפי״ז קושי' הנ״ל דשפיר פרי ך ר'‬
‫ששת ע תי בשבת למאי הלכ ת׳ דרב ששת ס״ל ג״כ כ תנ א לעצם עצס ]או ד ע כ ״פ רוצה ליישב אליבי'[‬
‫א״כ א״א לומר דעתי אתי להתיר תחומין דלדידי' לא מל כלל איסור שבת לגבי חמומין על יו הכ ״ ת‬
‫דליכא מו סי ף דב שניהס הוי ר ק בלאו‪ ,‬משו״ה הו כ ר ח לומר דאתי ל ה תיר הוצאה שהיא מי ת ה ב ״ ד‬
‫והוי שפיר מו סי ף‪.‬‬
‫ולפי״! להני תנ אי דס״ל תו ס פ' שבת הוי ג״כ ד או'‪ ,‬או לד ע ה ה ר מ ב ״ ס דשניהם שווין ד תוס׳ לאו ד א ו ‪/‬‬
‫א״כ הוי שבת ויוהכ״פ איסו ר ב״א ושוב שפיר חל שבת על יו הכ ״פ מצד ב״א‪ ,‬י״ל ב א מ ת‬ ‫־‬
‫ד ק ר א אתי להתיר תחומין ולא הוצאה‪ ,‬ומיושב קו' השאג״א ממתניהין דאין בין שבה ליוהכ״פ ד א הי‬
‫כהאי תנ א דס״ל דבין תו ס פ' שבת בין תו ס פ' יו הכ״פ שוין או דאו׳ או דרבנן‪ ,‬לכל חד מ הני פו ס קי ם‬
‫הנ״ל כדאית להו‪ ,‬א״כ לא מצינן למילף הוצאה ר ק היתר תחו מין‪ ,‬וא״ל פ א אכתי איכא איסור ת חו מיו‬
‫דבשבת א סו ר וביוהכ״פ מו ת ר‪ ,‬ז ה אינו דמתניתין מיירי מענין מלאכו ת ה א סו רו ה בשבה‪ ,‬משא^׳ע‬
‫תחומין לא מצד מל אכה א שור ולאי בפני עצמו הוא כ מבו אר ב אורך בשו״ת ח ה ס ״ו חאו״ח סי׳ ק מ ״ ע‬
‫ד מ ה ״ ע ל א הו ת ר חחומין לצורך אוכל נפש עיי״ש היעב וכן כ' רש״י עירובי! דף ל״ו ע ״ א ד״ה ומ שני‬
‫ק ס ב ר כו' עיי״ש וא״ש בס״ד‪.‬‬
‫ולפי״ז יהיישב היעב שיעת הרי״ף הנ״ל דכיון דד ע ת הרי״ף להלכה ד תו ס פ׳ שבת ויו הכ״פ שוין ד הוי‬
‫‪P‬‬ ‫דאו'‪ ,‬וכבר בי ארנו לעיל דלהני תנ אי דהוי דאו׳ לא מצינו למילף הי תל הוצאה‪ .‬ביוהכ״ס‬
‫אחו מין כנ״ל א״כ מ מ ה נפשך נ שמע מהא דמערבין לגדול ע רו ב והוצאה דאי הוי הלכ ה כ ר פ ר ס‬
‫א״כ למאי דפס הינן להלכה דב שניהם תו ס פ' דאו'‪ ,‬א״כ^אדרבא תמומין הו״ל ל ה סי ר מ ק ר א דעהי ^‬
‫והוצאה א סו ר דמנלן‪ ,‬כקושי' השאג״א הנ״ל‪ ,‬ו ע ״כ דמיירי ע כ ״ פ בעירובי חצירוח‪ ,‬ממנפ״ ש אפי׳ ס ^ל‬
‫כלפרם‬ ‫י‬ ‫י‬
 ‫כ‪ 1‬״י ‪127‬‬ ‫באר יד‪,‬ודא‬ ‫ד־זדדייבש‬
‫) ‪ n‬אסור לפסוע פסיעה גפה כשיוצא מבהכ״ב פ״ק כ ר פ ר ם‪^ ,‬ובל רק לענין תחומיןיש להתיר ולו‪/‬‬
‫דברכות‪)^ :‬ה( אסור לפסוע פסיעה גסה בשבינ לעכין הוצאה למאי דקיי״ל ד תוס׳ שכת ויוהכ״פ‬
‫הוי ד או‪ /‬ושפיר מביא הרי״ף ראיי׳ חז ק ה ד עכ ״פ‬ ‫®יק‬ ‫י‬
‫עירובי חצירות צריך כוודאי דהוצאה לא נשמע כלל להתיר מ קר א דעתי ככ״ל‪ ,‬ר ק דאי ס״ל לב״ה‬
‫דלא כ ר פ ר ם לגמרי אז מיירי בין בתחומין בין בעירובי חצירות ואפי' תהומין א סו ר‪ ,‬אכל אפי' אי ס״ל‬
‫לב״ה כ ר פ ר ס ג"כ אין להתיר רק תחומין ולא הוצאה כנ״ל‪.‬‬
‫כ[ ו הנ ה בהיותינו )בהבדל בין חל״ה( ע ם אלוך נ עורי וידינ״פ הגאבד״ק אוכגוואר מו״ה א ב ר ה ס‬
‫יוסף זצ״ל‪ ,‬בהיותו אב״ד דפ״ק יצ״ו ‪ .‬מ אק אוו ע זצלה״ה‪ ,‬והוצעתי דברים הנ״ל לפניו‪ ,‬ו אמר‬
‫דעדיין יש להקשות ע״ז דא״כ למה הוצרך הרי״ף להביא ראיי׳ כלל מב״ה ולא הביא ראיי' כלל‬
‫מסוגי' בעצמה דכיון ד תוספ' שבת ויוהכ״פ דאו' ממילא אסור הוצאה כיון דקרא איצערך לתחומין‪,‬‬
‫והשבתי לו‪ ,‬דלק״מ מזה‪ ,‬דהרי השאג״א כ' די״ל ד ר פ ר ם בדותא היינו דאין ראייתו ראיי'‪ ,‬ו עיקר‬
‫דבריו לא נדחו עיי״ב‪] ,‬ובדבריו אלו מיישב ב ס' תור ה ה קנ או ת בסופיה דף מ״א ע״א מה שכ' רש״י‬
‫בהא דכל א׳ ואחד מביא ס ״ ת מתוך ביתו ד ק ס ב ר אין עירוב והוצאה ליו הכ״פ‪ ,‬והקשה בקרן אורה‬
‫הא מס קינן ד ר פ ר ס בדותא היא‪ ,‬ותירן כנ״ל[ א״כ כיון דאף בלי ראיי' זו יוכל להיות הדין כ ר פ ר ס‬
‫שפיר הוצרך הרי״ף להביא ראיי' מב״ה מהא דמערבין לגדול‪ ,‬כיון דאף דמוקמינן ק ר א דעתי‬
‫כ מ ס תב ר יותר דהיינו תחומין‪ ,‬כמש״כ המפור שים ]עי' לקמן אות ד'[‪ ,‬ד ה אוקו מ תא דחלה מרכיבו‬
‫וכו' הוא רחוק יותר מאוקו מתא דתחומין א״כ לא נ שמע מכאן הוצאה‪ ,‬מ״מ הדין יוכל להיות דין‬
‫אמת דאין הוצאה ליום הכיפורי ם יהי' מאיזה הוכ ח ה שיהי'‪ ,‬כדחזינן בדחיית ראי' של ר פ ר ם‪ ,‬ומ״מ‬
‫אמרינן דיוכל להיות הדין אמת‪ ,‬אבל מב״ה הדבר מוכר ח ד ע״כ ב״ה מיירי מעירובי חצירות ולא‬
‫מעירובי תחומין דממנפ״ ש איס״ל כ ר פ ר ם א"כ ע כ ״ פ תחומין וודאי ילפ*נן מ ק ר א דעתי לה תיר‪ ,‬כנ״ל‪,‬‬
‫וא״כ למה צריך כלל ע״ ת וע״כ דב״ה לא ס״ל כ ר ס ר ם ובין עירובי חצירות ובין עירובי תחומין‬
‫צריך ליוהכ״פ וא״ש‪.‬‬
‫ג[ ומעתה לפי דרכינו יש ליישב ג״כ ראיית הרא״ש אף דס״ל תחומין די״ב מיל ג״כ מדרבנן‪ ,‬דהרא״ש‬
‫בפ״ק דעירובין הביא דברי הירושלמי די״ב מיל מ ה ״ ת‪ ,‬וכ' עליו עכשיו תחומי שבת מהן‬
‫דאו'‪ ,‬ומהן דרבנן‪ ,‬מאלפיים עד י״ב מיל דכ תיב אלי צא איש מ מ קו מו והיינו י״ב מיל‪ ,‬ומה״פי הוכיח‬
‫שם דהלמודא דידן חולק על ירושלמי בשבת דף ס״ ע דידע בתחומין ואליבא דר ע ״ ק‪ ,‬והול״ל דידע‬
‫בי״ב מיל אליבא דרבנן ודברי הכל‪ ,‬וכ' הנוב״י מה״ק חאע״ז סי' ב'‪ ,‬וחאו״ח סי' מ״ה מ״ו מה״ת‬
‫דלהרא״ש הוא לאו מפור ש ולוקין‪ ,‬ולהג״א י״ב מיל הוא מדברי קבל ה‪ ,‬ולא מ קר א דאל יצא עיי״ש‬
‫היטב‪ ,‬א״כ הן אמת דתלמודא דידן חולק על הירושלמי לפי ד ע ת הרא״ש‪ ,‬ע כ ״ פ להירושלמי ע ״ כ צ״ל‬
‫כדרך שכתבתי לדעת הרי״ף דהיינו כיון דלהירושלמי ע״כ צ״ל דב״ה מיירי ר ק ב ע ״ ה א״כ ממילא‬
‫נשמע לדידן נמי דיש עירוב והוצאה ליוהכ״פ‪ ,‬כיון ד ע״כ מיירי לדעת ירושלמי ע כ ״ פ ע ״ כ בעירובי‬
‫חצירות דווקא ודו״ק‪.‬‬
‫ד[ וראיתי ב ס' תור ת ה קנ או ת הנ״ל לסו ט ה דף למ״ד שכ' לישב קו' הנ״ל מתחומין והוא ג״כ קו שי'‬
‫ה שעה״מ פ' כ״ב דשבת עיי״ש וב ט ע ה״ מ‪ ,‬עפי״ד רמב״ן ריש עירובין דגם למ״ד תחומיו‬
‫דאו' וכן לירושלמי בי״ב מיל דלכו״ע דאו' מהני עירוב בין מ ע ר ב ברגליו בין בפ ת וכי יהבי לי' מד״ת‬
‫ג' פ ר ס או ת מצי לילך בעירוב עד ו' פ ר ס או ת עיי״ש א״כ כיון דמצי המשלח לילך בהיתר ע״י עירוב‬
‫עד ו' פ ר ס או ת כדברי ר מב״ן‪ ,‬ונצטרך לאוקמא קר א באופן דשכחו ולא עירבו או כשלא מצאו צוק‬
‫דהיינו הר זקוף בתוך ו' פ ר ס או ת‪ ,‬וזהו אוקו מתא יותר ר חו ק ה מ מה דמוקי בחלה השעיר ו הו צ ^‬
‫להרכיבו על כ תיפו עיי״ש‪ ,‬והוא תי' מ ס ת ב ר‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬
‫ה[ ו הנ ה השאג״א הביא ראיי' מסוגי' דביצה י״ב ד מס קינן דיש עירוב והוצאה■ ליו״ט דאין הלכה‬
‫כ ר פ ר ס עיי״ש וגם ד ר פ ר ם מודה דאיכא תנא דס״ל יש עירוב והוצאה ליוה״כ עיי״ב‪ ,‬ולענ״ד‬
‫דאין ראיי' מזה‪ ,‬עפימ ש״כ ב ס' דברי ש אול)להג' בעל שו״מ ז״ל( דיש חילוק בין מלאכות שבת למלאכת‬
‫יו ה כ ״ פ‪ ,‬דבשבת הקפיד ה הור ה למען ינוח מ עבוד תו ולפי״ז אף דברים שאין מלאכה כל כך מ״מ א סו ר‬
‫ד ע כ ״ פ‪ ,‬חינו נ ח‪ ,‬אבל יו הכ״פ דאינו יום מנו ח ה ואדרבה יום מ עונ ה הוא‪ ,‬ומה״ ט כ' הלבוש והמג״א‬
‫סי' ת ק פ ״ ב שאין לומר רצה ב מנו ח תינו ביום הכיפורי ם שאינו יום מנו ח ה‪ ,‬ולפי״ז עי ק ר איסור של‬
‫המלאכות הוא בשביל קדושת יוהכ״פ שגזרה תור ה שלא לע שות מל אכ ה‪ ,‬וזה דווקא במלאכות ממש‬
‫שהם חשיבות‪ ,‬אבל מל אכה גרו ע ה כ מו הוצאה לא נ א ס רו אלא בשבת משוס ד ע כ ״ פ לא נייח‪ ,‬וזה לא‬
‫שיץ ביו הכ״פ‪ ,‬וזהו ס ב ר ת ר פ ר ס דס״ל אין עו״ה ליוהכ״פ משוס דיוהכ״פ לא נ א ס ר בשביל ה מנו ח ה‬
‫ר ק משוס קדושת יו הכ״פ עיי״ש‪ ,‬לפי״ז אין ראיי' מביצה דיו״ט נ א ס ר במלאכ ת כ מו בשבת מ ט ע ם‬
‫מנו ח ה משו״ה יש עירוב והוצאה‪ ,‬משא״כ ביוה״כ שפיר י״ל דאין עו״ ה כ ר פ ר ם‪.‬‬
‫וג ‪ 0‬ל ס בר ת רב ה דב״ש וב״ה פליגי בזה י״ל דאף דלענין יו״ט ס״ל לב״ש יש עו״ ה מ״ מ ביו הכ״ס‬
‫מודים ל ר פ ר ס דאין עו״ ה ליוהכ״פ מ ט ע ם הנ״ל‪.‬‬
‫ו[ אול ‪ 2‬ס ב ר א זו הנ״ל שכ' הדברי שאול‪ ,‬כ' ג״כ הבית מאיר באהע״ז סי' ה' לישב־ קו' א חרוני ם‬
‫לשי' רש״י דיש שליחות ל עכו ״ ם לחומרא‪ .‬א״כ הוי כאלו הישראל בעצמו הי' עו שה‪ ,‬ולמה‬
‫לי ט ע ם דאמירה לנכרי שבות‪ ,‬ותי' דכיון דבשבת ה קפי ד ה שינוח‪ ,‬א״כ אס מצווה לשליח אף דנימא‬
‫יש שליח לד״ע היכא דהשליח ל או ב ר חיובא מ״ מ הא נ ח עיי״ש‪ ,‬וכ' בצרור החיים שער הואיל ומוקצה‬
‫ס ר ק י״א‪ ,‬דדינו של הבי״מ הלי' בפלוגתא אי אמרינן מ תוך ולשיטת רש״י אפי' ליכא שוס צורך‬
‫אמרינן מ תוך וכ׳ הפנ״י דלפי״ז לא מ שכחת לא תע שה כל מל אכה אלא במכשירין‪ ,‬וא"כ איך ני מ א׳‬
‫ד ה ט ע ס משום ל מ ק ינוח ועצם ה מל אכ ה אינו מ תו ע ב‪ ,‬א״כ אמאי הו ת ר כל מל אכה שלא לצורך הא‬
‫בזה‬
 ‫פפד ד־ןידיה‬ ‫)‪£‬רק ו‬ ‫האר ייהול^^‬ ‫‪129‬‬

‫דשבת ]ב[ וכתב רמב״ם אסור לרוץ‬ ‫פרק ט״ז‬ ‫בזה וודאי לא נח‪ ,‬ומכשירין א ס ר ה תור ה‪ ,‬א״ו‬
‫ולדלג בשבת ולדבר מצרה מותר ומצוה נמי‬ ‫גזיה״כ הוא אף אס נ ח‪ ,‬וטצס המלאכה הוא‬
‫איכא שנא' ונדעה נרדפה לדעת את וז׳ כגון ללכת‬ ‫מ תו ע ב‪ ,‬וא״כ יציבא ב א ר ע א האיך יהי׳ יו״ע ס מו ר‬
‫לבהכ״נ או לבהמ״ד וכיוצא בזה ‪ 0) :‬אמרו שם‬ ‫מ שבת‪ /‬א״ו גזיה״כ הוא גס בשבת‪ ,‬ואף ע׳׳י‬
‫דשלא לדבר מצוה אפי׳ בחול אסור לפסוע פסיעה‬ ‫שליח חייב‪ ,‬אבל אי לא אמריכן מתוך ובאמת כל‬
‫גסה משום דנוטלת אחת מחמש מאות ממאור עיניו‬ ‫המלאכות שלא לצורך אסורין ג ס ביו״ע אז שפיר‬
‫של אדם ‪ a) :‬הקב״ה שונא למי שנכנס לביתו‬ ‫נוכל לומר ס ב ר ת הבית מאיר עיי״ש‪.‬‬
‫פתאום ואצ״ל לבית חבירו נדה פרק כל היד ‪:‬‬ ‫ולפי״! שפיר יש ראיי׳ מ ה מ ס קנ א דאין עו״ ה‬
‫)ח( כיון שנפתח ס״ת אסור לצאת כ״א בין גברא‬ ‫ליוהכ״פ אליבא דב״ה דס״ל מ תוך‪ ,‬דאין‬
‫לגברא ועל היוצא נאמר ועוזבי ה׳ יכלו מסכת‬ ‫לחלק כנ״ל בין שבת ויו״ע ליוהכ״פ מ ס ב ר א הנ״ל‬
‫ברכות והביאוהו כל הפוסקים ‪) :‬ט י( אסור לישב‬ ‫של הדברי שאול‪ ,‬אבל מה שהוכיח ד ר פ ר ס ע״כ‬
‫בצד ]ג[ העומד בתפלה או לעמוד לפניו עד שירחיק‬ ‫מודה דב״ש עכ״פ ס״ל דיש עו״ ה ליוס הכי פי רי ס‪,‬‬
‫ממנו ארבע אמות לשון רמב״ם פ״ה מהלכות תפלה ‪:‬‬ ‫זה אינו ראי׳ להנ״ל דכיון דב״ש ל״ל מתוך שוב‬
‫אסור‬ ‫הדר ס ב ר א הנ״ל לחלק בין שבת ויו״ע ד חיסור‬
‫המלאכה מצד מנו ח ה‪ ,‬משא״כ יוס הכיפורי ם דאיסור מלאכה מצד קדושת יוהכ״פ שפיר י״ל דאין‬
‫עו״ ה ליוהכ״פ גס אליבא דב״ש כנ״ל‪.‬‬
‫אמנם לתי׳ שכתבתי לעיל א״ש דמתניתין אתיי׳ כמאן דס״ל תו ס פ׳ שבת ו תיס׳ יוהכ״פ דאו׳‪ ,‬ואז ק ר א‬
‫דעיתי א הי להתיר תחומין ולא הוצאה כנ״ל‪ ,‬ובתחומין לא שייך למיתני באין נין שבת ליו הכ״פ‬
‫חון תחומין‪ ,‬כמו שכתבתי לעיל דמתניתין מיירי ר ק לענין מלאכה‪ ,‬ותחומין לאו מלאכה הוא‪] ,‬וכ מו‬
‫שכ׳ בשאג״א סי׳ ע״ב לענין לאו ד מח מר דאין ללמוד דנוהג ביוהכ״פ ממתניתין דאין בין יו הכ״פ‬
‫לשבת‪ ,‬דמשמע דבשאר שניהס שווין‪ ,‬דמתניתין לא מיירי אלא ממלאכה גמורה דגופי׳ דחייבין עליו‬
‫בשבת מיתה‪ ,‬וביוהכ״פ כ ר ת‪ ,‬אבל לאו דאין חייבין עליו אפי׳ בשבת מזה לא מיירי עכ״ל והה״ד לענין‬
‫תחימין י״ל כן[‪.‬‬
‫לפי״ן א״א לומר כ ס ב ר ת הדברי שאול הנ״ל דהא דאין עו״ה ליוהכ״פ הוא משוס שהמלאכות אינ ם‬
‫מ ע ע ס ^מנוחה‪ ,‬דכיון דלב״ה דסברי מתוך גס בשבת ויו״ט אינס מ ט ע ס מנו ח ה‪ ,‬ימ״מ א סו ר‬
‫הוצאה‪ ,‬וא״כ תקשי וכי ר פ ר ס כב״ש אמר למלתי׳ ושביק ב״ ה‪ ,‬א ע״כ דאין זה ס ב ר ת ר פ ר ם‪ ,‬וגס ל״ל‬
‫מה״ע דס״ל כרב ה דלא פליגי ר ק בעו״ה לשבת ואין עו״ה ליו״ע דכיון דיו״ע ג״כ יוס מנוח ה היא‬
‫כמו שבת למה הותר בו עו״ ה‪ ,‬אבל לב״ש דס״ל באמת דהוצאה אשורה ביו״ע‪ ,‬וגס לח ס״ל מ תוך‪,‬‬
‫שפיר י״ל דס״ל כנ״ל לחלק בין יוס הכ פו רי ס לשבת ויו״ע‪ ,‬ומודו דאין עו״ה ליוהכ״פ כ מו שביארתי‬
‫לנכון בס״ד‪.‬‬
‫‪ P‬ע״ל עוד בס״ד‪ ,‬דאף שכ׳ בצרור החייס הנ״ל דאפי׳ לדעת ה תו ס פ׳ דס״ל דדווקא בצורך קצת‬
‫אמרינן מ תוך‪ ,‬לא שייך ס ב ר ת הבי״מ הנ״ל דכיון דהקפיד א הוא שיניח‪ ,‬והא אכתי לא נ ח‬
‫דכמה וכ מ ה מלאכות אשר ישנו צורך קצת‪ ,‬ו ע״כ דהני מלאכות דה תור ה א סר ה ביו״ע היינו מ שוס‬
‫דה תורה הקפיד ה על המלאכות בעצמם עיי״ש‪.‬‬
‫אולם למש״כ ה ר מ ב ״ ס בפ״א מה׳ יו״ע דלא אמרינן מתוך ר ק בהוצאה ו הב ער ה עיי״ש ב ה ה מ״ג‪,‬‬
‫ובקהלת י עקב )להג' בעל חוות ד ע ת ז״ל( בה' יו״ע סי׳ תצ״ה ביאר כוונ ת הר מב״ס היעכ‬
‫הדק דס״ל ג״כ כ תו ס פ׳ דצריך צורך קצת דווקא והוצרך לה שמיענו בהוצאה ו הב ער ה דאמרינן מ תו ך‬
‫דבמכשירי מצוה אף שהיא צורך היום ולא הי׳ אפשר לעשותו מאתמול כגון לתקן איזמל למול ה תינו ק‬
‫שנצרך ביו״ע ולא אמרינן מתוך שהותרה תיקון סכין לצורך או״נ הותר ג״כ לצורך מצוה‪ ,‬דהא מצות‬
‫חשיב צורך היוס כמ ש״כ תו ס פ' דל״ א מ תו ך ר ק במלאכה שהותרה ב אונ״פ לגמרי אפי' באפשר לע שות‬
‫מ עיו״ ע‪ ,‬משא״כ במכשירין שלא הו תר ה ר ק בא״א לעשות מעיו״ ט ל״א מתוך והוי ס״ד דהוצאה‬
‫ו הב ער ה לצורך מצוה להוציא איזמל למול דהוי ג״כ כמכשירין‪ ,‬ובמכשירין ל״א מתוך‪ ,‬ובאמת אמריגן‬
‫בביצה מתוך ב הונא ה ו ה ב ער ה‪ ,‬ו ע״כ כ׳ ה ר מ ב ״ס לפי פי׳ ההמ״ג ה ע ע ס משוס דהונאה ו הב ער ה ישנן‬
‫באוכל נפש אפי׳ אפשר לעשותן מעיו״גי כמש״כ רמב״ן שם‪ ,‬ולכך אמרינן בהו מתוך אפי' עשאו‬
‫שלא לצורך אכילה ר ק לצורך מצות היום כ מו קען למולו וס״ ת ל קרו ת בו עיי״ש היעב באורך‪ ,‬ע כ ״ פ‬
‫לדעת ה ר מ ב ״ס שייך שפיר ס ב ר ת הבי״מ גם ביו״ע כיון דלא אמרינן מתוך רק בהוצאה ו הב ע ר ה‬
‫לצורך מצות היוס‪ ,‬שוב לא שייך לומר לא נח כמובן וא״ש ס ב ר ת ר פ ר ס אף למאן דאי׳ לי'‬
‫מתוך כנ״ל‪.‬‬
‫)אות ד׳ ה׳( ]ב[ עי׳ מש״כ לעיל ב מ״ ע התליות ברגליים מ ד ״ קו מ ד׳׳ ס בענין זה‪.‬‬
‫) או ת ע׳ יו״ד( אסור לישב בצד ]ג[ וכו׳ ב ס׳ מילי דחסידותא על ס״ ח סי׳ י״ח כ׳ וז״ל ואס מ תפלל‬
‫בבית חבירו ובעל הבית צריך ל עבור אצלו קיל‪ ,‬כי אין יכול לאסור את של‬
‫חבירו‪ ,‬ואס מתפלל בכל מ קו ס שהוא‪ ,‬ובתחילת עמידתו יודע שחבירו רגיל ל עבור לפניו אולי שייך‬
‫מעין הלכה שעל הניזק להרחיק‪.‬‬
‫]אשה א ס עו מד ת בתפיל ה ג׳'כ קיל ל עבור לפני׳ ג ם שהלכה זו למדו מ חנ ה‪ ,‬מ״מ היתה מ ת פלל ת‬
‫ב ע ת צרתה שחייבת אז בתפילה משא״כ בכל יום הו״ל שהזמן גרמח ונשים פ עו רו ת עכ״ל ועי'‬
‫מג׳׳א סי׳ ק ״ ב ס ״ ק ד׳ ביד אפרי ם שס‪.‬‬
‫]מ ש״ב דבנ שיס בכל יום הוי מ״ע שהז׳׳ג צ״ע דמבואר בשו״ע סי' ק׳׳ו דלא הוי מ״ ע שהז״ג‪ ,‬ר ק‬
‫שכוונתו למש״כ הב א ה״ ע דמדאו' די בפ״א ביום ובכל נו ס ח שירצה ולכך נ הגו שרוב נשים‬
‫אי‪1‬‬ ‫‪...............‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪------------ -‬‬
 ‫סזד י׳‪12‬‬ ‫גאר יד‪.‬רד«‬ ‫‪5‬י*ר‪ ,‬ו ‪t‬‬ ‫ספ^ ח ר די ם‬
‫)יא( אסור לעביר אחורי בהכ״נ בשער‪ .‬שהצבור אין מתפללות בתמידות משוס דאומרים מיר‬
‫מתפללין מפני חחשד אלא אם נושא משאוי או בבוקר ס מוך לנעילה איזה בקשה ומדאו׳ די בזה‪,‬‬
‫תפילין או איכא שני פתחים ]ד[ בו או איכא ואפשר שגם החכ מים לא חייבום יותר עיי״ש‪ ,‬א״כ‬
‫בית הכנסת אחר בעיר‪) :‬יס אסור לאדם ]ה[ ע כ ״פ אין חיובם כאנ שים‪ ,‬ומי׳ בשו״ת מ הר״ מ שיק‬
‫שיהלך ארבע אמות בקומה זקיפה שנא׳ מלא כל חאו״ח סי' צ׳ שהניח בצ״ע לענין תפיל ת מוספין‬
‫בנשים ובהגהות ר ע ק״ א באו״ח ס' ק״ו ובת שובותיו‬ ‫הארץ כבודו פ״ק דקדושין‪:‬‬
‫סי' ס״ ט כ' דבאמת פכיורין ]ועי' בשו״ע ה ק מני ם‬
‫ע ם פתחי עולם ומטע מי השולחן ס ״ ק ה'[‪.‬‬
‫זבא״ח החדש בסי' ק״ב‪ ,‬כ׳ בזה״ל ועי' בס׳ מאורי אור שכ׳ ג״כ להמליץ על המקילין בז ה״ז‪,‬‬
‫שהרוב אינס מכווני ם‪ ,‬וה מכוונים עפ״י הרוב מעצימים עיני ה ם‪ ,‬אבל מדינא דגמ' א״צ ר ק‬
‫עיניו למטה ולבו למעלה‪ ,‬וכ״ה בזוהר מאיך עינוי עיי״ש‪ .‬עכ״ל‪.‬‬
‫עי' בזה באו״ח סוסי' תר ע״ א בב״י וטו״ז‬ ‫)אות י״א( אסוך לעבור וכו' או איכא ש״פ ]ד[ וכו'‬
‫ומג״א ושערי תשו'‪ ,‬ובשו״ת ערוגו ת הבשם חאו״ח סי' ר״ד‪ ,‬למורי זצוק״ל‪ ,‬דברים‬
‫נ עי מי ם בזה‪.‬‬
‫)אות י״ב( אסוך לאדם וכו' ]ה[ עי' שו״ע או״ח סי' ב' ס עי ף ו' בענין הד' אמות דיש גירסות;‬
‫עי' טו״ז ובאה״ט‪ ,‬ופתחי עול ם ו מ טע מי שולחן שם שהאריכו בכ מ ה פר טי ם בזה‬
‫לבאר‪ ,‬ומי שרוצה ל ה תר ח ק מזה שהוא ענ ף הגאווה ועיי״ש‪.‬‬

‫שביעי‬
‫מדת מדברי ‪7‬ןבלה ומדברי סופדיס התלויות בואש הגויה ‪:‬‬
‫אם לא בבירת אפל ‪) :‬ה( אסור לשמש מטרתו בלילה‬
‫לאור הנר ואפי׳ מאפיל בטליתו דהכי איתא‬
‫במם׳ י״ט וכל הפוסקים הביאוהו והויין ליה בנים‬
‫נכפין ‪) :‬ו( אסור לשמש מטתו בלא מכסה של‬
‫מעלה משום צניעות ‪) :‬ו( אסור לשמש מטתו בפני‬
‫כל חי אפי׳ עבד או שפחה דלא אמרינן ביה עם‬
‫הדומה לחמור וממדת חסידות אפי׳ ב״ח אפי׳‬
‫עכברים וזבובים מרחיק אותם ממטתו בעת תשמיש ‪:‬‬
‫פרק‬
‫א( אסור לבא על ארוסתו אפי׳ טבלה עד שיכניסנה‬
‫לחופה בברכה כדאיתא במס׳ כלח כלה‬
‫בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה והביאוה כל‬
‫הפוסקים ‪) :‬ב( אסור לבא על אשתו שלא ברצונה‬
‫שנאמר ואץ ברגלים חוטא פרק בתרא דעירוכין‬
‫והביאוה כל הפוסקים ‪) :‬ג( ואסור לשמש מטתו בלא‬
‫אהל בשדה ומעשה באחד שהטיח באשתו תחת‬
‫התאנה והלקהו ז״ל‪) :‬ד( אסור לשמש מטתו ביום‬

‫עד כאן שייך למ״ע ול״ת מה״ת ומד״ק וד״ם הנוהגות בכל מקום‪.‬‬
‫ומכאן ואילך שייך למצות התליות בארץ‪.‬‬

‫הלןדמה על מצות התלויות בארץ ישראל‪:‬‬

‫גרסינן בסוף פ״ק דסוטה דרש ר׳ שמלאי מפני ב מ סכ ת יבמות פ' ה ערל נחלקו ר״י ור״ל אי‬
‫קדושה שקידש עזרא ]א[ וכו' והנה לאשר‬ ‫מה נתאוה משה רבינו ליכנס לא״י וכי‬
‫כי ענין זה דקידשה לע״ל לא ר ק מו ע טי ם מבני‬ ‫הוא‬ ‫לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה‬
‫צריך אלא כך אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל עלי' ששמו מ עיינו ת ם לבארו‪ ,‬והוא נ פ קו ת א גדולה‬
‫ואין מתקיימין אלא בא״י איכנס אני לארץ כדי לכמה עניני ם שהציע רבינו ז״ל כאן להבין דבריו‬
‫שיתקיימו כולן עיי א״ל הקב״ה כלום אתה מבקש הקדו שים‪ ,‬על כן אמרתי כי טיב לבאר מקוד ם‬
‫אלא לקבל שכר מעלה אני עליך כאלו עשיתם קצת ענין זה דקדושה ראשונה קידשה לע״ל כפי‬
‫שנאמר לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק ק ט שכלי שחנני השי״ת ב ד ע ת תו ה ״ ק‪ ,‬ובזכות זה‬
‫שלל וגו׳ לפיכך חובה עלינו ללמוד לשמור ולעשות יזכיכו השי״ת לע ת יחזיר לנו עבוד ת ביהמ״ק‬
‫ל מקו מה בבי״א‪.‬‬ ‫כל המצות התלויות בא״י ואלהי ישראל יהיה בעזרנו‪,‬‬
‫במסכת יבמות פרק הערל נחלקו ר׳ יוחנן ור״ל אי‬
‫א[ ב מגי ל ה יו״ד א מ ר ר״י שמעתי שמקריבין‬
‫קדושה שקדש עזרא >א( במקומות אשר כבש בא״י‬
‫וכו' מקיש נחל ה ל מנו ח ה‪ ,‬עי' טו רי‬
‫אבן דלמה צריך היקש לזה כיון דלפי ד ע תו היתר‬ ‫יוחנן‬ ‫קדשה עד עולם או עד שחיב מקדש שני רבי‬
‫בא״י‬ ‫סבר קדשה עד עולם וכל המצות התלויות‬
‫הבמוי תלוי אי לא קידשה לע״ל עיי״כ‪.‬‬
‫נוהגת גם אחר החורבן מדאורייתא ור״ל סבר דבטלה‬
‫מתיב רב מרי וכו' הקשו תו ס פ' דבזבחים דף ק״ז‬
‫הקדושה כשחרב המקדש ואין המצות התלויות בא״י‬
‫ע״ב בהא ד אמר ר״ל ה מ קריב ״בחוץ בזה״ז‬
‫נוהגות בזמן הזה אלא מדרבנן‪ ,‬רמב״ם וסמ״ג ובעל פ עו ר דלא קידשה ל ע״ל‪ ,‬דלמה לא פריך לר״ל‬
‫התרומה‬
‫מהנך משניות כ מו דפריך מינייהו לר' יצחק‬
‫במגילה והניחו בתימא‪.‬‬
‫ונלעג״ד לבאר ב ס ״ ד‪ ,‬ד הנ ה במלא הרו טיס אות ק' )שם אות זיין( הקשה דכיון ד ע ״ כ ס״ל לר״ל‬
‫דאף‬
 ‫ס ב ר ח ר די ב ‪£‬‬ ‫פלק ז‬ ‫ב א ר י הו די א‬
‫התרומוז פסקו כר״ל אבל הראב״ד ורש״י ובעל‬ ‫דאף שכיי' לא כהקדשה דאל״כ חיך פונ‪ 1‬ר בז ט ״‪/‬‬
‫התוספות ורבינו שמשון פסקו כר׳ יוחנן וכן פסק‬ ‫והא דאמר ראשונה משום דס״ל דעזרח לח קידש‬
‫גאון ורבינו יוסף טוב עלם והרב ר׳ ‪.‬מתתיה והרב‬ ‫הבית כלל■ דבכל אלו־ תכן‪ ,‬וקשה הא ב שבועות‬
‫בעל העזר והרב ר׳ אליעזר טהור קדש‪ ,‬דגן תירוש‬ ‫דף מ״ז מבואר דמאן דס״ל בכל אלו תכן ע״כ‬
‫ויצהר בלבד חיובן מדאורייתא אבל שאר פרי‬ ‫צ״ל דס״ל דקידשה לע״ל דאל״פ במה נתקדש‬
‫מדרבנן ואפי׳ זיתים וענבים עצמן כדכתב רמב״ן‬ ‫הבית שנק וכיון דר״ל ס״ל לא קידשה לע״ל ע״כ‬
‫בפי׳ החומש בם׳ ראה זה דעת רוב הפוסקים אבל‬ ‫‪ 5‬״ל דב אחת מאלו תנן‪ ,‬ועזרא קידש הבית‪ ,‬א״כ‬
‫רמב״ם וסמ״ג פסקו דהכל מדאורייתא רק חרובין‬ ‫למה נ ק ע קדושה ראשונה לא קידשה לע״ל הול״ל‬
‫בסירות אילן וירקות בפרי האדמה דחיובן מדרבנן‪,‬‬ ‫שניי‪/‬‬
‫כל‬ ‫ונ ״ ל בס״ד דהנה שימת הר מב״ ם דקדושת הבית‬
‫לא הי׳ רק קדושה רא שונה‪ ,‬ד עז ר א לא קידשה דלא כתבמלה משום שכינה‪ ,‬עי' פ״ו מה׳ בית‬
‫הבחיר ה‪ ,‬והראב״ד ס״ל להיפך דאפי' לדעת הסוברי ם דקידשה לע״ל זה דווקא בשאר א״י לא בביהמ״ק‬
‫לפי שעזרא ידע שעתיד לה שתנות‪ ,‬והיינו דר מב״ס פו ס ק כר' יוחנן בזבחים דף ק״ז דשוחע בחון‬
‫בזה״ז חייב דס״ל קדושה רא שונה קידשה לע״ל‪ ,‬והלכה כר״י נגד ר״ל‪ ,‬ובקדושת שאר א״י ס״ל דבעלה‬
‫דכמה תנאי הכי ס״ל‪ ,‬וקדושה שניי' דלא במלה כר' יוסי דס״ל ירושה שניי' אין להם ]עי' כ״ז‬
‫במלא ה רו עי ם או ת מ' שם[‪.‬‬
‫ונ ״ל להוכיח דלא פליגי‪ .‬כלל בזה ר״י ור״ל בקדושת הבית דגם ר״ל מודה בזה‪ ,‬ורק בקדושת שאר‬
‫א״י פליגי‪ ,‬ובזה מתלי תלי אי שוחע ומעלה ב חון בזה״ז חייב או לא‪.‬‬
‫דלונה ה תו ס פ' ב מנ חו ת דף ק״ ח ע״ב ד״ה והעלה הקשו על בית חוניו הרי יש כאן איסור שחומי‬
‫חון עיי״ש‪] ,‬ובתירוצם נדבר להלן ב״ה[ וביערת דבש ח״ר דף כ״א הביא תי' על קושייתם‬
‫וז״ל ותירצו המפור שים דלא נ א ס רו שחומי חון אלא בא״י ב מ קו ם מקודש לד' ושם נב חר ירושלים‬
‫מזולתו‪ ,‬אבל לא בחו״ל‪ ,‬כי לא חלה קדושת הבית עכ״ד ]ובישמח משה פ' בהר ד״ה ב מ סו ר ה ולא‬
‫מצאה וכו' כ' לפרש ה מ סו ר ה עפ״י דברי מפור שים אלו עיי״ש הימב[‪.‬‬
‫חונ ה בקדושת שאר א״י אי בטלה‪ ,‬ע״כ דינה ממש לכל הדברים כחו״ל‪ ,‬עי׳ מל״מ פ״י ממ אכלות‬
‫אסו רו ת דין י״א לענין ס פ ק ערל ה בא״י דהוי כחו״ל‪ ,‬וב מנח ת חינוך מצוה רמ״ז סו ף אות י״א‪,‬‬
‫ועי' ערבי נחל פ' בלק כ׳ וז״ל למאי דקיי״ל דקדושה ראשונה כמלה לע״ל א״כ דינה כחו״ל וכו'‬
‫וב תורת משה ]לרבינו ח ס ת ״ו פ' וישב ד״ה ה מרדכי רפ ״ ק דביצה‪ ,‬כ' וז״ל וראיתי בפליתי שכ' בסי'‬
‫ק״ב ד אס יבנה המקדש יחזור כל התבואה אפי' חי מיס שבעליי' חדש‪ ,‬למ״ד חדש אינו נו הג בזה״ז‪,‬‬
‫וסהדי בשחק כי קיימתי' מ ס ב ר א‪ ,‬אמנ ם לא כמו שסובר הוא‪ ,‬כי לא ידעתי מנו ומנו דס״ל חדש‬
‫אינו נו הג בזה״ז ועתיד לנהוג בביאת משיח‪ ,‬וכה אמרתי דס״ל כמ״ד ל״ק לעתיד לבא וקדושת ה א רן‬
‫בטלה לגמרי‪ ,‬וחדש בחו״ל לאו דאו' וא״י בזה״ז כחו״ל דמי‪ ,‬ולכשיבנה המקדש יחזור כל החיטים‬
‫שבעליי' חדש כמש״כ בר״ה י״ג ע״א בשם הירושלמי וכו' וכן כ' עוד שם בפ' ויחי ד״ה ב ארן כנ ען‬
‫בדרך פירש״י ולא הכנ ס תי ה לארן‪ .‬והקשה רמב״ן וכי ב חון ל ארן נ ק ב ר ה‪ ,‬ועוד ב קר א כתיב ב ארן‬
‫כנ ען ולפ ענ״ד אעפ״י שא״י מוחזק ת להיות לנו לנחלה מ אבותינו‪ ,‬אבל איננ ה מקוד שת עד שקידשה‬
‫יהושע בן נון ע״י כיבוש‪ ,‬ועזרא ע״י רישיון מלך כורש כ מבו אר ב ר מ ב ״ ס‪ ,‬וכל זמן שלא נתקד שה‪ ,‬אם‬
‫כי חשובה וטובה יותר מ ארן מצרים ושארי ארצות כי זה שער ה שמים‪ ,‬אבל מ״מ דין חו״ל י״ל‬
‫לבד מ מ ע ר ת ה מכפל ה וכו' עיי״ש‪ ,‬ועי' תו ס פ' תמור ה דף כ״א ב תו ס פ' ד״ה אי ק ס ב ר וקשה דלמ״ד‬
‫לא קידשה לע״ל אין קדושה בירושלים יותר משאר ערי ם עיי״ש‪.‬‬
‫ו הנ ה ב מנ ח ת חינוך מצוה רפ״ז אות י״ג כ׳ לבאר ד ע ת החינוך ור מב״ס דס״ל דלאו דהעלת מו ם‬
‫בקדשיסי ג ס בזה״ז הוא מה״ת רק דאינו לוקה‪ ,‬והיינו ד הר מב״ס לשיטתו דס״ל כר' יוחנן דשוחט‬
‫קדשיס בזה״ז חייב כי ראוי ל הקריב הו היום ג״כ אף שאין מזבח‪ ,‬א"כ בוודאי א סו ר להטיל מו ס כי‬
‫ראוי ל ה קרב ה היום ג״כ שיבנה מזבח כ מו שחוטי חון‪ ,‬וסוגי' דע״ז ע״כ ס״ל לא קידשה לע״ל ג ס‬
‫מקדש וירושלים עיי״ש‪ ,‬ובאות א' שם כ תב דבר חדש דבשוהט קדשיס ב חון‪ ,‬הון מה שחייב משוס‬
‫שחוטי חון חייב ג״כ משוס מכייל מו ס בקדשים דאין לך מו ס גדול מזה מה שחתך רוב הסי מני ם דהוא‬
‫מוס גלוי ואינו חוזר‪ ,‬רק ב פני ם הכשירו בכך עי' חיליי כ' אבל ב הון דפסול ה אץ לך מום גדול מזה‪,‬‬
‫ומה״ט אפי' ב מ קו ם שאינו חייב משוס שחומי חון כגון שעיר המשתלח לאחר הווידוי או לאחר הגרלה‬
‫או כשניים ששחטו ב חון א עפ״י דאין הייבין משוס שחוטי חון חייבין משוס מטיל מוס בקדשים‬
‫עיי״ש היטב‪.‬‬
‫לפי״ן מיושב היכיב קושי' מלא הרו עי ם הנ״ל על ר״ל‪ ,‬דר״ל ס״ל באמת ג״כ דקדושת הבית לא בטלה‬
‫דא״א להתבטל משוס שכינה ר ק משוס שחוטי חון לא מהייכ כיון דקדושת שאר א״י כטלה‬
‫לגמרי הוי■ כ חון ל ארן )כ מו שהבאתי לעיל בשם המפור שים( דר ק מה״ ט חייב בא״י משוס שחוטי חון‬
‫מפני שהוא מ קו ם מקודש לד' ושם נ ב ח ר ירושלים מזולתו‪ ,‬אבל אי בטלה קדושת ה ארן לגמרי ^א״כ גם‬
‫לענין שחוטי חון הו״ל כחו״ל ואינו חייב משום שחוטי חון‪ ,‬א״כ ר״ל ב אמת ס״ל^ בכל אלו תנן‪,‬‬
‫ו עזרא לא קידש הבית דלא כטלה קדושה רא שונה של בית אבל קדושה ראשונה של א״י בשלה א״כ‬
‫הוי כחו״ל ופ טור משוס שחוטי הון‪ ,‬ור' יוחנן ס״ל דגם קדושת שאר א״י לא כטלה ושפיר חייב‬
‫משוס שחוטי חון‪ ,‬כנ״ל‪] ,‬עי' ערבי נחל פ׳ בלק ד״ה א מנ ם לכאורה יש לפרש וכו׳ מה שביאר‬
‫טונ ת ה תו ס פ' יכמות דף פ ״כ במה שכ' שקדושת ירושלים הוא מ שוס מחיצות כדדרשינן במגילה אשר‬
‫לו חו מ ה‪ ,‬אי נמי משוס דאיקרי נ חל ה‪ ,‬אי נ מי משוס דכתיב זאת מנו ח תי‪ ,‬דר״ל דא״י ירושה איקרי‬
‫ד אכר הס קנ ה א״י בחזקה דכתיב קו ם ה ת הלך‪ ,‬וגם משוס דירושליס לא נ ת חל ק לשבטים‪ ,‬מכו״ ה‬
‫קדושתה‬ ‫‪,‬‬
 ‫‪13‬‬ ‫באר יהרדא‬ ‫פרק ן‬ ‫ספר ד־ןרדיבם‬
‫כל פרי שתחלתו וסופו אוכל כלו׳ שתכף צמיחתו קדושהה יוסר ולא בטילה עיי״ש ב דב ה״ ק‪ ,‬א״כ‬
‫ראוי לאכילה כגון קישואין ודלוצין ותפוחין ואתרוגין למאן דלא דריש אשר אין לו חומה וכן לחכ מים‬
‫וכיוצא בהן מיד חייבים אבל פירות שאין ראויין ב״ב דף ק' ע״א דלא קכה אבר ה ם ב חז ק ה‪ ,‬ר ק‬
‫לאכילה בקוטנן פטורין אפי׳ מדרבנן עד שיהיו שתהא נוחה לבניו לכבוש‪ ,‬ו ל ד יהודא ביומא דף‬
‫ראויים שנא׳ וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי י״ב דס״ל דירושליס ג״כ נ ת חל ק לשבטים אין‬
‫העץ עד שיהיה פרי וכתיב עשר תעשר את כל תבואת לירושלים שום קדושה יותר משאר א״י זולת מ קו ם‬
‫זרעך עד שיעשה תבואה‪ ,‬עונת ד‪.‬מ‪1‬שרות זו היא המקדש ומזרה משום שכינה וכן ס״ל לר״ל א״פ‬
‫התבואה והזתים משגדלו שליש ממה שעתידין לגדל אין לחלק בין ירושלים לשאר א״י בשום דבר‪ ,‬ועי'‬
‫ושאר פירות משיתחילו להתבשל כמו שמפורש פ״ק רש״י יומא דף ס״ ט ע״ב ד״ה בגבולין כל חון‬
‫לעזרה קרוי גבולין[‪.‬‬ ‫דמעשרות‪ ,‬מותר אדם לאכול עראי מן הפירות‬
‫ג[ אמנם הא תינח לענין בדיעבד א ס שחט והעלה‬ ‫אכילת‬ ‫קוד& גמר מלאכתן או להאכיל לבהמה אפי׳‬
‫בחון שפיר פניור מכר ת מ ט ע ם הנ״ל‪,‬‬ ‫הפירות‬ ‫קבע בלי תרומה ומעשר‪ ,‬נגמרה מלאכת‬
‫דקדושת שאר א״י בטילה והוי כחו״ל ואינו חייב‬ ‫כל‬ ‫שיוציאו‬ ‫למעשר נאסרים אפי׳ באכילת עראי עד‬
‫תרומה ומעשר שבהן ומפורש התם במשנה אי זה משום שחוטי חון‪ .‬אבל להקריב לכתחילה בב מ ה‬
‫הוא גמר מלאכה למעשר וז״ל הרמב״ם אי זה הוא בחון אף דבאמת לא יהי' חייב משום שחוטי חון‪,‬‬
‫גמר מלאכתן של פירות הקישואין והדלועין והאבטיחין אבל ע כ ״ פ כיון דקדושת הבית לא בטלה וראוי‬
‫משישפשף בידו ויסיר הציהוב שעליהן כמו שער להקריב ב פני ם אם יבנה מזבח חייב ע כ ״ פ מ שוס‬
‫הטילת מום בקדשים כד ע ת ה מנ״ ח הנ״ל‪.‬‬ ‫דק ואם אינו משפשף משיעמיד ערמה ובאבטיח‬
‫משיסדר אותן במוקצה אבטיח בצד אבטיח היה ו מיו שב שפיר נאה קו' ה תו ס פ' דזבחיס ק״ז הג״ל‬
‫דמשו״ה לא פריך על ר״ל מאותן המשניות‬ ‫משפשף אחת אחת כיון שגמר כל צרכו נגמרה‬
‫דפריך על ר' יצחק‪ ,‬דר' יצחק אמר שמעתי‬ ‫מלאכתן‬
‫שמקריבין בבית חוניו‪ ,‬והיינו שמותר לכתחילה להקריב ד ק ס ב ר קדושה ראשונה לא קידשה לע״ל‪,‬‬
‫א״כ ס״ל ע״כ דאף קדושת הבית נתבטל משו״ה ליכא משום הטלת מו ם בקדשים ושפיר פריך מ הנך‬
‫משניות דירושליס אין אחרי' היתר ומוכה דקדושת הבית לא נ תבטל ושפיר נ א ס רו הב מו ת‪ ,‬דאף אם‬
‫שחוטי חון ליכא‪ ,‬אבל ע כ ״ פ משוס הטלת מוס בקדשים איכא‪ ,‬אבל ר״ל יודה באמת ד אסו ר להקריב‬
‫בבמה דאף אם אינו חייב משוס שחוטי חון עכ "פ כיון דלא נתבטל הבית חייב ו עובר בל״ת דמטיל‬
‫מוס בקדשים כיון דראוי ע״ג המזבח אס יבנה‪ ,‬וא״ש קו' ה תו ס פ׳ בס״ד על נכון מאד‪] ,‬וכ תב תי‬
‫החריף המשו׳ מו״ה אבר ה ם יו ס ף זצ״ל‬ ‫חידוש זה לידינ״ש )בהבחל״ר‪ (.‬אלוף נ עורי הרב הגאון‬
‫אבדק״ק אונגוואר בהיותו אבדק״ק חי ס ע יצ״ו וקלסי׳ עד מאד‪.‬‬
‫!מה דק אמר הגמ' שם בזבחים נימא בפלוגתא דר״א ור״י ק מפלגי אף ד הס בקדושת הבית מיירי‬
‫דמקריבין אעפ״י שאין בית דהיינו ב מ קו ם המקד ש‪ ,‬ופלוגתא דר' יוחנן ור״ל הוא בקדושת ה ארן‬
‫יבואר להלן בס״ד[‪.‬‬
‫ועפ״י סנ״ל ימתקו דברי רש״י במגילה הנ״ל כמין חו מר שהוצרך לפרש קדושה ראשונה ירושלים‪ ,‬דהא‬
‫מבואר בגמ' דקאי על ירושלים ומה בעי בזה‪.‬‬
‫•אולס דמהא ד אמר ר״י שמעתי שמקריבין בבית חוניו מוכ ה ע״כ דס״ל דאף קדושת ירושלים נתבטל‬
‫דאל״ב אף דס״ל קדושת ה ארן נ תבטל ע כ ״ פ עובר על לאו דמטיל מו ם‪ ,‬ולמה מתיר לכתחילה להקריב‪,‬‬
‫ומה״ט הוצרך ר״י להקיש נחל ה ל מנוחה ד מכח היקש זה נלמד דקדושת ירושלים ג״כ נ תב טל‪ ,‬דבלא‬
‫היקש זה מנ״ל לומר דמקריבין בבית חוניו אף דס״ל לא קידשה לע״ל‪ ,‬דלמא המקדש ע כ ״ פ לא נתבטל‬
‫וכד ע ת ה ר מב״ ס משום שכינה א״כ א סו ר ל ה קריב בב מ ה כנ״ל‪ ,‬משו״ה הוצרך להיקש זה דמזה נלמד‬
‫דגם קדושת המקדש נ ת ב טל‪ ,‬דאל״כ איך הו ס רו הב מו ת ת״ל ד עוב ר על הטלת מו ס כנ״ל וס״ל לר׳‬
‫יצחק כסוגי׳ דע״ז הנ״ל שכ' ה מנ ח ת חינוך הנ״ל ד ה ר מ ב״ס מודה דסוגי' דע״ז ס״ל ע"כ דגם קדושת‬
‫הבית נתבטל מדאינו או ס ר להטיל מו ס בזה״ז ר ק מדרבנן כנ״ל‪.‬‬
‫ג[ עוד הקשה במלא הרו עי ם אות וי״ו חי״ת לדעת ה ר מ ב ״ ס דקדושת ערי חומ ה נ תב טל ומחלק בין‬
‫קדושת הבית לקדושת מחיצות דהרי ה תו ס פ' שבועות ט״ז הקשו דאיך ס״ל לר' יהושע דקידשה‬
‫לע״ל הא בפ ״ ק דביצה ס״ל עיגול בעיגולים עולה ע ״ כ ס״ל לא קידשה לע״ל כ ד מוכ ח ביבמות פ ״ א‪,‬‬
‫‘ ותירצו דקדושת מחיצות קידשה לע״ל וקדושת א״י בטילה‪ ,‬ובתר הכי הביא ה ש״ס פלוגתא דתנאי‬
‫דהני תנ אי דפליגי בקדושת ערי חומה פליגי בפלוגתא דר״א ור״י‪ ,‬דהא ר״י מודה דקדושת ה ארן‬
‫בעילה‪ ,‬ר ק בקדושת הבית ק א מר דקידשה ל ע״ל‪ ,‬ובהא י״ל דגם הנך תנאי דבתי ערי חומ ה מודו‬
‫דקדושת הבית קידשה לע״ל וכדס״ל לר מב״ם משוס שכינה לא בטילה‪ ,‬ו ע ״ כ מוכ ח דקדושת הבית‬
‫וערי חו מ ה שווין ה ם דאידי ואידי קדו שת מחיצות הוא עיי״ש‪.‬‬
‫‪ 1‬הנ ה ביבמות דף פ״א הקשו תו ס פ' ג״כ לר״ל ד א מ ר מ ד עיגו ל בעיגולים עולה מוכ ח ד תרו מ ה בזה״ז‬
‫דרבנן א"כ חבילי תלתן אמאי אינו עולה לר"מ כיון דבטלה קדושת ה ארן ור״מ סו ב ר ליטרא‬
‫קציעות עולה‪] ,‬ותירוצס אינו עולה לדעת ה ר מ ב ״ ס ד סוב ר תרו מו ת פי רו ת אילן דאו'[ ותי' הג' בעל‬
‫אמרי א״ש ב ס פ רו אמרי בינה ז״ל‪ ,‬דרק מר' יוסי לשיטתו יש לדייק כן דס״ל בעירובין דף ל״ו‬
‫‪.‬דספיקא דרבנן היכא דאיתחזק איסור א לא אזלינן לקולא וא"כ בדבר חשוב דאינו בטל עכ "פ לא ג ר ע‬
‫מ ת ע רובו ת חד בחד שכ' הש'^ בסי' ק״י ד מ קרי איתחזק איסור א‪ ,‬א״כ אף ד תרו מ ה פירוה דרבנן‬
‫מ״מ אי הוי ס״ל ד תרומ ת דגן בזה״ז דאו' א״כ הוי עי ק רו מה״ת ואזלינן ב ס פי קו ל חו מר א‪ ,‬ו ט״כ‬
‫דר״י ס״ל תרו מה בזה״ז דרבנן‪ ,‬אבל ר"מ ור״י דס״ל דאפי' באיתחזק איסורא ויש לו עי ק ר מ ה״ ת‪,‬‬
‫‪.:‬ג״כ ס פ ק ה לקולא שפיר^ס״ל תרו מה בזה״ז דאו' ו ר ק תרו מו ת פירו ת דרבנן משו״ה שפיר עולה‬
‫דלא‬ ‫‘‬
 ‫ספר‬ ‫‪8‬רק ז‬ ‫ג אר יהודא‬ ‫‪133‬‬
‫מלאכתן וו־ורמין קישואין ודליעין אע״פ שיא הסיר‬ ‫לקולא ט כ ד ה ״ ק‬ ‫דלא ג י ע מ הי בהד ואולינן‬
‫הצהוב מעליהן‪ ,‬הירק הנאגד משיאגד אם אינו‬ ‫זי״ע^‬
‫אוגד משימלא את הכלי אם אינו ממלא ה״ז אוכל‬ ‫לפי״ז מיושב קו׳ מלא הרו עים הנ״ל‬
‫עראי עד שילקט כל צרכו‪ ,‬כלכלה משיחפה הפירות‬ ‫‪y/p‬‬ ‫לר״ו‬ ‫לא מצי סכרי‬
‫שבה בעלים ובהוצין וכיוצא בהן אם אינו מהפה‬ ‫‪ ,‬ע‪ ,,‬ף ל ‪ ,‬״ ‪ ,‬ק‬ ‫קידשה לט״ל אן‪ 1‬קדושה‬
‫משימלא את הכלי אם אינו ממלא עד שילקט כל‬ ‫מלו מר יר״י מהלק בין קדושת א״י לקדושה‬
‫צרכו‪ ,‬כלי גדול שדעתו למלאות את חציו כיון‬ ‫דמהי״ת נ אמר כן‪] ,‬וכמו שהבאהי לעיל בשם‬
‫שמלא חציו נטבל היה בדעתו למלאות את כולו אינו‬ ‫ה מנ ח ס חינוך דסוגי׳ דע״ז דף י״ג ע״כ אינה‬
‫נטבל עד שימלא את כולו היו שנים ובדעתו למלאות‬ ‫סו בר ה לחלק בין קדושת הארץ לקדושה הביה‬
‫את שניהם לא נטבלו עד שימלא שניהם אגד הירק‬ ‫משוס שכינה[‪.‬‬
‫אגד גדול בשדה אע״פ שבדעתו לאוגדו אגודות‬ ‫וכ״ז אי תרו מ ת פירו ת דרבנן אבל אי תרו מ ת‬
‫קטנות לשוק ה״ז נטבל הפרד והצימוקין והחרובין‬ ‫פירות דאו׳ לא שייך תי' האמרי בינ ה‪ ,‬ו מוכר ח‬
‫משיעמיד ערמה בראש גגו והבצלים משיסיר העלים‬ ‫לומר תי רון ה תו ס פ׳ ב שבועות‪ ,‬דר׳ יהושע מחלק‬
‫והקליפות שדרכו להשליכן מעליהן ואם אינו מסיר‬ ‫בין קדושת הארך לקדושת הבי ת‪ ,‬והדר קו' מלא‬
‫עד שיעמיד ערמה התבואה משימרח ואי זה הוא‬ ‫ה רו עי ם לדוכתא דאין ראיי׳ מהני תנ אי ם דלא‬
‫ממ־ח זה המיפה פני הכרי של תבואה ברחת בסוף‬ ‫ס״ל ג״כ כר״י לחלק בין קדושת הבית לשאר א״ י‬
‫כל דבר כדרך שעושין כשגומרים כל מעשיה אם‬ ‫והכל מודים בקדושת הבית כר״י מ שוס שכינה‬
‫אינו ממרח עד שיעמיד ערמה הקטניות משיכבור‬ ‫כ ע ע ס ה ר מ ב ״ ס הנ״ל‪.‬‬
‫ונוטל מתחת הכברה ואוכל אם אינו כוכר עד שימרח‬ ‫ו הנ ה בהא ד תרו מ ת פירו ת דרבנן או דאו׳ פליגי‬
‫ואע״פ שמרח מותר ליטול מן הקוטעין ומן הצדדין‬ ‫ה ר מב״ ס וראב״ד פ״ב מה׳ תרו מו ת ובפ״ ע‬
‫וממה‬ ‫מה׳ מע שר ־עיי״ש וכ׳ העורי אבן בר״ ה‬
‫דף ע״ו ע״ב ד״ה מע שר חרובין‪ ,‬דהירושלמי ש״ל תרו מ ת פירות דרבנן‪ ,‬ו הר מב״ס פו ס ק‬
‫כש׳־׳ס דידן ב״מ דף פ״ ה עיי״ב‪ ,‬א״כ אי נימא כ תי רון האמרי בינה הנ״ל מוכח דסוגי' זו סו ב ר ת‬
‫כירושלמי ד תרו מ ת פירו ת דרבנן ואז אץ הכר ה לומר כתו שפ׳ שבועות דר״י מחלק בין קדושת א״י‬
‫לקדושת הבית‪ ,‬ר ק לסוני׳ דב״מ ד סו בר ת תרו מ ת פירו ת דאו׳ אז מוכרחין לחלק אליבא דר״י‪ ,‬וב א מ ת‬
‫אין ראיי' דפליגי תנאי בקדושת הבית‪ ,‬די״ל דכו״ע מודים בקדו שת הבית כר״י דשכינה‬
‫לא בעילה‪.‬‬
‫לפי״ז מיושב קו׳ ה תו ס פ׳ מגילה דלמה הדר בי׳ ר׳ יצחק הא תנאי פליגי ב ה א‪ ,‬ולהנ״ל א״ש מאד‬
‫דר׳ יצחק הוי ס״ל תרו מ ת פירו ת דאו׳ א״כ ע ״ כ ר״י מחלק בין קדושת הבית לקדושת א״י‪,‬‬
‫ושוב אין ראיי׳ מהני תנאי דפליגי בקדושת הבית די״ל דכו״ע ס״ל דלא בעילה כקושי׳ מלא ה רו עי ם‬
‫וכיון דקדושת הבית לא בעלה ממילא אסורין הבמות ע כ ״ פ מ ע ע ס העלת מו ס בקדשים )וכדלעיל‬
‫באות א׳ ב׳( ומשו״ה הדר בי׳ ]ועי׳ תו ס פ׳ שבועות דף כ״ה ע״א ד״ה ושמואל דהש״ס מפרש אליבי'‬
‫והוא לא ס ב ר כן עיי״ש[ וכן הוא לר׳ יצחק דהש״ס מפרש דהוי תנאי ולר׳ יצחק אליבא דנפשי' לא‬
‫הוי תנאי‪ ,‬ועי׳ ב ס׳ בית יצחק מגילה ב תו ס פ׳ ד״ה דכו״ ע‪ ,‬ובעורי אבן מגילה דף כ״ח‬
‫דיבמות שכתבתי לעיל סו ף אות ב' ב מו סג ר‪,‬‬ ‫ד״ה שנאמר‪ ,‬ועד״ז א״ש ג ס סוגי׳‬
‫ודו״ק היעב בכ״ז‪.‬‬
‫י [ ו ב ד ב ר המפור שים שהביאו היע״ד והיש״מ )לעיל באות א׳( דשהועי חון אינו נו הג בחו״ל כ׳ לי‬
‫ידינ״פ בהבחל״ח הג אבד ק״ ק אונגוואר זצ״ל‪ ,‬להקשות מזבחים דף קע״ז ע ״ בג בי ע כו ״ ס‬
‫אין מציווין על שחועי חוץ דק א מר ה ת ם ולסייען נמי א סו ר‪ ,‬אמר רבא ולהורינהו שרי כי הא דאיפרא‬
‫הורמיז אימי' דשבור מלכא שדרה קורבנ א לרבא עיי״ש ואי כדברי המפור שים הנ״ל איך מייתי ראיי'‬
‫מרבא הא רבא בחו״ל הוי‪ ,‬משו״ה כיון דאינו נוהג איסור שחועי חון כלל מדאו׳ ואין חייבין עליו‬
‫כ ר ת י״ל‬ ‫משא״כ בא״י דשחועי חון א סו ר מדאו' וחייבין‬ ‫אף שאסור‪ ,‬ע כ ״ פ לאורינהו שרי‪,‬‬
‫תור ה על ה׳ שחיעה בסי' ה'‬ ‫זו ב ד ע ת‬ ‫דלאורינהו נמי א סו ר‪) ,‬ו קד מו בקו׳‬
‫סו ף ס ״ ק א׳(‪.‬‬
‫אן לענ״ד לא קשה מג מ׳ זו‪ ,‬דרבא לשיעתו ביבמות דף קי״ע דמה לי איסור לאו מה לי איסור‬
‫כר ת עי' רש״י שם א״כ אם יש לגזור ב איסור כ ר ה גס ב איסור לאו הי׳ לו לרבא לגזור ול אסור‬
‫לאורינהו א ע״כ דמותר כנ״ל פ שוע‪] ,‬ועי' שו״ת מהר ש״ס ח׳׳ב סי׳ רכ ״ו אות ג'‬
‫מש״כ בזה[‪.‬‬
‫‪ D il‬מה שהקשה בדע ת תורה הנ״ל מהא דיו״ד סי׳ ה׳ שם על המפור שים הנ״ל דמבואר דחוששין שם‬
‫משום שחועי חון עיי״ש‪ ,‬לענ״ד לק״ מ עפ״י מה שהבאתי מ ה מנ ח ת חינוך ד עכ ״פ יש לאו דמעיל‬
‫מו ס בשוחע קדשים ב חון אפי׳ אי ליכא מ שוס שחועי חון‪ ,‬א״כ שפיר חששו למראית עין שנראה ששוחע‬
‫קדשים בחון ו עוב ר על לאו דמעיל מו ס בקד שים‪ ,‬וכנ״ל‪] ,‬ול ה פו ס קי ס דגם בדרבנן יש לחוש למראית עין‬
‫עי' יו״ד סי׳ פ״ז גבי חלב שקדים‪ ,‬ומג״א סי' ש״ג א״כ כיון ד עכ ״פ מדרבנן לכו״ע אסור גס בחו״ל‬
‫שוב שפיר שייך מר איה עין[ ועי׳ שו״ת שמן ראש חיו״ד סי׳ ל״א שהקשה על תושפ׳ זבחים דף‬
‫קע״ז הנ״ל שהקשו דלא הו״ל למיתני לשון א סו ר דהיכי דחייב כ ר ת לית לי׳ למיסני לשון א סו ר‪ ,‬ותמה‬
‫על ת מי ה ת ם הא מסיי ע אין בו ממש ולכו״ע לית בי׳ כר ת כבשבת צ״ג‪ ,‬ועי׳ תפ אר ת ישראל למ שניות‬
‫זבחים פי״ג שחילק בין שבת לשחועי חון‪.‬‬
‫ה[ ו ל ה מ פוו שי ס הנ״ל מדיוק מאד לשון הברייתא מנ חו ת דף ק״ע הרי עלי עולה וכו' בא׳׳י ו עב ר‬
‫הירדן יצא וענו ש כ ר ת‪ ,‬עי' רש״י‪ ,‬למה נקכי א״י דמה נ פ ק ״ ע א״י או מדינת היס‬
‫ס ז ‪133‬‬ ‫באר יהודא‬ ‫פרלו ן‬ ‫ספד דחהדיבם‬
‫יממה שבתוך התבן ואוכל‪ ,‬היין משיניחנו בחביות או שאר מ קו ם‪ ,‬ולהמפו' אלו שפיר נ ק ע א״י‬
‫משוס חיוב כר ת דנזול ת א״י אינו חייב כ ר ת‪.‬‬ ‫וישלה הזגין והחרצנין מעל פי החבית אבל כשהוא‬
‫ובסנהדרין דף פ״ ט ע״ב ברש״י ד״ה שחומי חון‬ ‫עראי‬ ‫בתוך הבור וכשיגביהנו להעמידו בחבית שותה‬
‫שהרי ביהמ״ק הי' בירו שלים‪ ,‬ולכאו'‬ ‫ושותה‪,‬‬ ‫וקולט מן הגת העליונה ומן הצינור ומ״מ‬
‫השמן משירד לעוקד‪ .‬אע״ם שירד נוטל מן העקל קשה למה הוצרך לומר שהי' בי ה מ״ק בירושלים‬
‫ומן הממל ומן הפסין ונותן לקררה קטנד‪ ,‬ולתמחוי הא אפי' כ שחרב ביהמ״ק יש איסור שחומי חון‬
‫לתוך התבשיל אע״פ שהוא חם | מפנין שאינו מתבשל אולם עפי״ד המפור שים באמה ליכא שחומי חון‬
‫בכלי שני ואם היה חם ביותר ]כדי[ שיכוה את רק‪.‬כ שי ש ביהמ״ק בירושלים דאס אין בי ה מ״ק‬
‫היד לא יתן לתוכו מפני שהוא מתבשל העיגול של כיון דלא קידשה לע״ל א״כ הרי א״י כחו״ל כנ״ל‬
‫דבילה משיחלקנו הגרוגרות משידוש ואם הכניסם וליכא איסור שחומי הון וכמו שכתבתי לעיל‬
‫למגורה משיעגיל בידו ע״פ המגורה‪ ,‬היה דש ב אורך‪ ,‬ומוכח לכאו' דגם רש״י ס״ל כ מפור שים‬
‫הנ״ל‪.‬‬ ‫הגרוגרות בחבית או העיגול ע״פ המגורה ה״ז לא‬
‫ו הרב הנ״ל כ' שעפי״ד המפור שים הנ״ל יש ליישב‬ ‫מותר‬ ‫יאכל ער שיעשר‪ ,‬תאנים וענבים שבמוקצה‬
‫קושי' ה תו ס פ' שם בזבחים הכ״ל ד״ה‬ ‫המוקצה‬ ‫לאכול מהן עראי במקומן אבל אם נטל מן‬
‫אסור לסייען דלמה־ נ ק ט א סו ר וז״ל דהא ס ת מ א‬ ‫עכ״ל‬ ‫עראי‬ ‫והוליך למקום אחר לא יאכל מהם‬
‫הרמב״ם פ״ג מהלכות מעשר ומן הל׳ שכתב בכלכלה ק תני ומשמע אף בהו״ל ושס לא ענוש כ ר ה‬
‫עד שיחפה הפירות למדנו דהא דקתני במתניתין ואעפי״כ א סו ר ע כ ״ פ מדרבנן משו״ה ק תני א סו ר‬
‫בפ״ק דמעשר כלכלה משיחפה אין פירושו בכלכלת ולא ענוש כ ר ^ ועוד יש ליישב די״ל הא ד ק תני‬
‫תאנים בלבד כסתם כלכלה המוזכרת בגמרא דהיינו ו אסור לסייען היינו היכא דהקריב הגוי בעל מו ם‬
‫של תאנים וכדמשמע פ״ח דנדרים אבל בכל פירות דב״נ אין אסור להקריב ר ק מ חו ס ר אבר‪ ,‬והו״א‬
‫ד אסור לשחוט ב חון וחייב עליו משוס דראוי לבא‬ ‫האילן‬
‫לפנים משו״ה קמש״ל קר א דב״נ אינו חייב משוס שחומי חון‪ ,‬ואפי״ה אסו ר לסייען מדרבנן‪ .‬והשתא‬
‫לא מצי למיתני ענוש כ ר ת כיון דאף ב ב ע ״ מ איירי וא״ש‪.‬‬
‫‪1‬אגב א עורר מה שי״ל בהא ד מנ חו ת דף מ״ה כ ה א מר ד' בראשון בא' בחודש ת ק ח פ ר בן ב ק ר‬
‫תמים וח טא ת וכו' אמר ר' יוחנן פר שה זו אלי' עתיד לדורשה‪ ,‬ר' אשי א מר מלואיס הקריבו‬
‫בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה‪ ,‬וגם ר' יוסי בברייתא שהביא הש״ס שס ס״ל דמילואיס הקריבו‬
‫בימי עזרא וי״ל דהני תנאי ואמוראי לשימתייהו אזלי‪ ,‬דהנה עי ק ר ענין מילואים הוא לקבו ע מ קו ס‬
‫המזבח והמשכן שיהי' ראוי ל ה קרב ה‪ ,‬והוא מ קו ם אשר נ ב חר מה שי״ת‪ ,‬ו הנ ה ר' יוחנן ד ס ״ ל ד ה מ ע ל ה‬
‫בזה״ז חייב דק״ר קידשה לע״ל ומקריבין אעפ״י שאין בית‪ ,‬וכן אמר ר׳ יוחנן בזבחים ס ״ ב שלשה‬
‫נביאים עלו ע מ ה ס א' שהעיד שמקריבין אעפ״י שאין בית‪ ,‬וא״כ אף כ שנבנה הבית בימי עזרא לא‬
‫הי' צריך למילואים‪ ,‬אבל ר' יוסי דס״ל ביבמות פ״א דקדושה ראשונה יש לה ה פ ס ק ר ק קדושה‬
‫שניי' שבימי עזרא אין לה ה פ ס ק דירושה רא שונה ושניי' יש להן שלישית אין להן‪ ,‬לכך נצרכו בימי‬
‫עזרא ג״כ למילואים משו״ה ס״ל דהקריבו מילואים בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה וא״ש עכ״ל‬
‫הרב הנ״ל זצ״ל‪] ,‬ולגודל אהבתינו בהבחל״ח שהי' בינינו מימי נ עורינו ב עבו תו ת ה תו ה״ ק‪ ,‬נתתי מ קו ם‬
‫לדבריו הנ עי מי ם ז״ל פ ה[‪.‬‬
‫ו[ ב מנ ח ת חינוך הנ״ל נ ס ת פ ק אי בהקדש ע כו ״ ס שייך לאו דהמלת מו ס עייי׳ב‬
‫^‬ ‫שהניח בצ״ע‪.‬‬
‫ונ״ל לבאר בס״ד דהנה ה תוס' ב מנ חו ת דף ק״ ט ע״ב הקשו וז״ל תימא הרי יש כאן איסור שחוטי‬
‫חון ונראה דלבני נח הי' מעלה שנודרים נדו״נ כישראל עכ״ל‪ ,‬וכ' הבה״ז דתי' ה תו ס פ' לא‬
‫אתי כר״י ד פר ק ב״ש דף ע״ב ע״ב דלר״י מחייב אשחוטי חון בקדשי נכ רי ם עכ׳׳׳ל והצאן קדשים כ'‬
‫דבאמת בהא פליגי ר״מ ור״י‪ ,‬ר״מ ס״ל דלשם ע״ז ה על ה‪ ,‬ס״ל כר״י דקדשי נכ רי ם חייב אשחוטי‬
‫הון משו״ה ל״ל דלשם שמיס העלה כתי' ה תו ס פ' עיי״ב‪ ,‬ולכאו' יש לפשוט מזה ס פ ק הנ״ל‪ ,‬ד אס‬
‫וכן המפור שים הנ״ל בתירוצם דהא אכתי‬ ‫יש איסור הטלת מו ס בקדשי נכרי ם מה הועילו ה תו ספ'‬
‫עב ר על לאו דהמלת מו ס‪ ,‬ולתי' המפור שים הנ״ל ביותר קשה דלתירוצם לישראל הקריב‪ ,‬הא עב ר על‬
‫לאו דהמלת מו ם בקד שים‪ ,‬ו מוכח מ תו ס פ' ד עכ ״פ לגבי נכ רי ם ליכא לאו דהמלת מו ס דאל״כ‬
‫מה תירצו‪.‬‬
‫אול ם הצאן קדשים כ' שם בדרך אחר ג״כ לפרש כוונ ת הבה״ז במש״כ דתי' ה תו ס פ' אתיי' דלא‬
‫כר״י‪ ,‬דאפשר לפרש דחוניו לא הקריב קדשי נכ רי ם ד הס ה ק רי בו‪ ,‬ר ק דאורינהו להם האיך יעשו‬
‫סד ר ה קר ב ה ולאורינהו שרי כזבחים דף קי״ו כנ״ל ו עיק ר עכ״ל הצ״ק‪ ,‬ולפי״ז לא עשה חוניו שום‬
‫איסור ואין מכאן שוס ראיי' לפשוע י ס פי קו של המנ״ח הנ״ל‪.‬‬
‫ז[ ו ה תוספ ת במגילה הקשו הא גזרו טומאה על ארן ה ע מי ם‪ ,‬ובצאן קדשים הנ״ל כ׳ ל ת רן‬
‫ע״ד הנ״ל כיון דר' יצחק כר״י ס״ל דלשס שמיס ה על ה‪ ,‬ור״י כר״ש ס״ל‬
‫דקדשי נכרי ם אין חייבים עליהם משוס טו מ א ה‪ ,‬ור' יצחק איירי בקדשי נכ רי ם דמקריבין עכ ״ ד‪ ,‬ובס'‬
‫בית יצחק על מגילה תמה עליו מאד דאי ר' יצחק בקדשי נכרי ם איירי אמאי ק א מ ר דמקריבין בזה״ז‬
‫דווקא והרי קדשי נכ רי ם אף בזמן הבית הי' מי תר להקריב ב הון לר״ש‪ ,‬וגס מה הוצרך לומר דקדושה‬
‫ראשונה לא קידשה לע״ל כיון דמיירי בקדשי נכ רי ם שאין בהם משוס שחוטי חון אף בזמן שביהמ״ק קייס‬
‫וגס כל השקלא וטרי' אין לה מ קו ם כלל לפי ה בנ ת הצ״ק עפ״ל‪ ,‬ולענ״ד בס״ד דברי חכ מי ם חיים‬
‫וקיימים‪ ,‬ודברי הצ״ק פשוטים ונכוני ם מאד דהא איתא בזבחים דף קי״ו ע״ב אמר ר״י ב״א אמר רב‬
‫אסי אסור לסייען ולעשות שליחותן פירש״י וז״ל בשעת איסיר הב מו ת כגון בזה״ז דקדושת ירושלים‬
‫אין‬ ‫׳‬
 ‫ס פ ר ד־ז ר די ם‬ ‫‪5‬רמ ז‬ ‫באר יה‪1‬דא‬ ‫‪134‬‬

‫האילן מיירי וכן כתב גם בפירוש המשגה משיחפה‬ ‫אי; אחרי׳ היהד עכ״ל ]ועי׳ מכ מ ה שלמה סני ב‬
‫פי׳ משיכסה כמו שדרך בני אדם האוספים את‬ ‫השו״ע או״ה סי' ש״מ מ ש״ככ ה א ד אסו ר לסייען[‬
‫הפירות שמכסים אותם בעלי האילן ודומיהם עכ״ל‬ ‫א״כ שפיר ק א מ ר ר' יצחק שמעתי שמקריבין אפי'‬
‫וטעם הרב שפירש בכלכלה שכולל כל פירות‬ ‫בזה״ז ד אס הי' הכ מו ת אסורין א סו ר לסייען‬
‫האילן היינו משום דתנא דמתניתין בפ״ק דמעשררת‬ ‫ולהקריב להס ו ע״כ ד הנ מו ת מו ת רו ת גס צזה״ז‬
‫דקתיי אי זה היא עונת המעשרות בא ללמדנו גמר‬ ‫ג ס לישראל משוס דיש אחרי' היתר משו״ה מקריבין‬
‫מלאכת כל הפירות דאילן ודאדמה ואיך נאמר‬ ‫ל ה ס‪ ,‬ובאמת בזמן הבית שהי' הב מו ת אסורין‬
‫ששונה גמר מלאכת התאנים בלבד ולא דשאר פרי‬ ‫לישראל באמת הי' א סו ר לסייען ר ק לאורינהו‬
‫אילן רק החרובין שפירש אחר כך גמר מלאכתן‬ ‫ס ד ר ה עבוד ה‪ ,‬ובזה״ז שהבמות מו ת רו ת גס לסייען‬
‫ועוד כי היכי דשנה גמר מלאכת התאנים לחים‬ ‫מו תר‪] ,‬ואף שהצ״ק; עצמו לא כחית לזה שס‬
‫ויבישים דקתני בסיפא הגרוגרת משידוש דהיינו‬ ‫בפירוש הראשון בדברי הבה״ז‪ ,‬אבל ע כ ״ פ לענין‬
‫תאנים יבשים וברישא כלכלה משיחפה דהיינו‬ ‫בזה״ז הוא גמ' מפור שת ד אסו ר לסייען ב שעת‬
‫תאנים לחים למה בענבים לא עשה כן אלא אמר‬ ‫איסור ה ב מו ת‪ ,‬ו ע״כ הא דהקריב חוניו לנכרי ם‬
‫בסיפא הצימוקין משיעמיר ערמה ובענבים לחים לא‬ ‫בזמן הבית לפי הצ״ק בפירוש הראשון לא הי'‬
‫אמר אי זה היא גמר מלאכתן‪ ,‬ועוד למה שנה שמן‬ ‫ה איסור מצד הב מ ה בעצס כיון דיש ה ק ר ב ה ג ם‬
‫ויין ולא שנה זתים וענבים עצמן אע״כ בלשון‬ ‫לדידן בביהמ״ק שרי להקריב ג ם ל ע כו ״ ס בב מ ה‬
‫כלכלה עד שיחפה ששנה התנא בו כלל כל פירות‬ ‫שלהן שהוא אצלם הי תר[‪ ,‬ו ע כ ״ פ שפיר מוכ ח דלא‬
‫האילן זתים וענבים ותמרים ושאר כל פירות האילן‬ ‫קידשה לע״ל וירושלים יש אחרי׳ היתר וא״ש תי'‬
‫שכולן דרכן ללקטן בכלכלה רק בחרובין שאין‬ ‫הצ״ק כנ״ל נכון מאד בס״ד‪.‬‬
‫דרכן בכך שנה גמר מלאכתן בפני עצמו‪ ,‬ופעמים‬ ‫ח[ ועפ״י הי' הצ״ק דר' יצחק מיירי דמקריבין‬
‫שגם‬ ‫לנכרי ם י״ל מ ה שהקשה הראש יוס ף‬
‫וז״ל והא דתכן זבחים קי״ב בשעת היתר הב מו ת בכל ערי ישראל‪ ,‬הוא לאו דווקא דאפי' בחו״ל דהא‬
‫למ״ד קדושה רא שונה לא קידשה לע״ל מו ת ר להקריב בבית חוכיו במצרים שהוא חו״ל עכ״ל ולהכ״ל‬
‫א״ש דבחו״ל א סו ר לישראל מ שוס עו מ א ת ארן ה ע מי ם‪.‬‬
‫]אח״ז ראיתי שא״א לומר כן דמבואר בשבת דף מ״ו דיוסי בן יועזר איש צרידה‪ ,‬ויוסי בן יוחנן איש‬
‫ירושלים גזרו מו מאה על ארן ה ע מי ס ולא הי' אז עדיין הגזירה על א רן ה ע מי ס דשם ק אי‬
‫על היתר ב מות שקודם ירושלים‪.‬‬
‫ומ״מ י״ל שאף שלא גזרו טו מאה על דרך כלל‪ ,‬אבל לענין היתר ה קרב ה בבמ ה א ס רו ג ס אז מחשש‬
‫טומאה ועשו מ על ה לענין קדשים בזה[ ומה״ ט י״ל דלרבותא נ ק ט בזה״ז‪ ,‬דלא מבעי' בזמן‬
‫הבית שלא גזרו משום טו מ א ה לכו״ע הי' יכולין להקריב אלא אפי' בזה״ז דגזרו טו מאה מ״מ בקדשי‬
‫נכרי ם אין ב ה ם משום טו מ א ה‪ ,‬ו מד מו תר לסייען ש״מ שהותרי הב מו ת‪ ,‬וכה״ג כ' הצל״ח פ ס חי ם דף‬
‫ע״ד גבי א סו ר לאכול גדי מ קול ס בזמן הזה עיי״ש וא״ש‪] ,‬ועי' ב חכ מ ת שלמה סביב השו״ע חו״מ סי'‬
‫קפ ״ ב מש״כ ראיי' לדע ת מח״א מג מ' דזבחים הנ״ל עיי״ש היטב[‪.‬‬
‫מ[ ב תו ס פ ת מגילה ד״ה דכו״ ע ו עוד הק שה ר״ה מהא דאמר ב מ ס׳ ביצה כ ר ם רבעי הי' לו לר״א‬
‫וכו׳ ומשמע מדברי ה ם דאי קידשה לע״ל ניחא הא דר״א שהי' מפ קי רו לעניים שיאכלוהו‬
‫בירושלים וכן פירש״י ביצה דף ה' ע״ב ב אמת דס״ל לר״א קידשה לע״ל‪ ,‬וצ״ע דתקשי וליטעמך דהא‬
‫אפי' אי קידשה לע״ל מ״מ כיון דליכא מזבח למה הוצרך להעלותו הא אין בו אלא פדיון אפי' אי הוי‬
‫מה״ת כמו בלא קידשה דהוי כשל הו״ל דנפד ה כיון דאיתקוש למעשר ובכור וכמש״כ ה ר מ ב ״ ס‪ ,‬ועי'‬
‫מנ ח ת חינוך מצוה רמ״ז אות י״ב עיי״ש היטב‪ ,‬ובצל״ח ביצה דף ה׳ הנ״ל ב פי ס ק א‪ ,‬ודע‪ ,‬שבגוף‬
‫הדין וכו' העלה דהא דכ ר ס רב עי אי הוי כמע״ ש דאיתקוש לבכור ואינו נאכל בלא פדיון בירושלים‬
‫תלי׳ בזה דלמ״ד ב ת ר למד אזלינן ונ ט ע רב עי חולין הוא שפיר ילפינן בגזש״ו קודש קודש מ מ ע שר‪,‬‬
‫אבל למ״ד ב תר מלמד אזלינן והרי ה בכו ר הוא המלמד והוא קודש עיי״ב‪ ,‬ועפי״ז י״ל דכוונת ה תו ס פ'‬
‫למ״ד ב תר מלמד אזלינן ניחא אי קידשה לע״ל דיכולין לאכול כ ר ם רבעי בירושלים בלא פדיון‪,‬‬
‫ועי׳ עו ד בצל״ח שם ב פי ס ק א ובינותי ב ס פ רי ם וכו' שביאר ופירש כוונ ת ה תו ס פ' כאן ובתירוצס‬
‫מ תו ק מדבש ונו״צ‪.‬‬
‫ובאוהל דוד על מ ס׳ שבועות‪ ,‬דף ט״ז ד״ה מע שר שני וכו' הביא ג״כ דברי הצל״ח וכ׳ די״ל אף‬
‫למ״ד ב תר למד אזלינן מ״ מ שפיר ילפינן‪ ,‬דהוי הימנו ודבר א חר כיון דילפינן בהך גזש״ו‬
‫קודש קודש לכמה דברים המפור שים במע שר שני כגון ל הוסיף חומש וביעור‪ ,‬כדאי׳ בקידושין דף נ״ד‬
‫שוב ילפינן אף מה דלא כתיב להדי' כמ ש״כ תו ס פ׳ יומא דף כ״ג ד״ה ילבש‪ ,‬ובדף נ״א ד״ה דו ח ה‪,‬‬
‫ובדף ס״ ח ד״ה תן עכ״ ד ז״ל‪ ,‬ולפי״ז ליכא ל מימר כ הנ״ל ב כוונ ה ה תו ס פ ת‪.‬‬
‫יוד[ והטןךי אבן מגילה כ״ג ובאבני שהם כ' דר ק הב עלי ם יכולים לפדותו בשו״פ ולא אחר עיי״ש‪,‬‬
‫ועי' מנ ח ת חינוך הנ״ל אות ט׳ מש״כ בזה‪.‬‬
‫]לי צ״ע מדברי תו ס פ׳ אלו דהאיך יכולין ה עניי ם לפדות ב שו״פ‪ ,‬וצ״ל דדווקא אי לא קידשה לע״ל דאז‬
‫הוי ר ק מדרבנן ה ס אמרו והקילו לפדותו ג״כ בשו״פ‪ ,‬אבל אי קידשה לע״ל דהוי כ ר ס ר ב עי‬
‫מדאו׳ באמת אין יכולין לפדותו בשו״פ‪ ,‬ואין לעניים שוס ריווח ר ק להעלותו לירושלים ולאכלן‬
‫שם ודו״ק‪.‬‬
‫ו ב מנ ״ ח מצוה ת ע״ג אות א׳ כ' דלהראב״ד פ״ו מבית הבחיר ה שהשיג על ה ר מ ב ״ ס מהא ד אס אין מקדש‬
‫יר קבו‪ ,‬ג ס לדידי' דסובר דקדושת מחיצות נ תבטל ג״כ ולא קידשה לע״ל‪ ,‬ג"כ קשה המ שנה‬
‫דאס אין מקדש ירקבו‪ ,‬ולמה לא יפדה כיון דבטלה מהני הפדיון‪ ,‬בשלמא נפיל מחיצות שסיר דב ע ת‬
‫שהי'‬ ‫»‬ ‫» י‬
 ‫סח ‪135‬‬ ‫באר יהודא‬ ‫פרק ז‬ ‫ספר ח ר ד י ם‬
‫שגם אחר גמד מלאכת הפירות מיתר לאכול מהן שהי׳ בפטם ‪.‬הי׳ המחיצות א״כ קלמו המחיצות‪,‬‬
‫עראי וזה לשון רמב״ם שם פירות שהגיעו לעונת אבל אין מקדש להראב״ד דמיירי בזה״ז ולא קידשה‬
‫המעשרות ונתלשו ועדיין לא נגמרה מלאכתן וכו׳ לע״ל למה ירקבו ולא יפדה^ ואיפשר לדעת הראב״ד‬
‫מותר לאכול מהם עראי עד שתגמר מלאכתן ומשתגמר יש לדחוק דאם אין מקדש היינו דהמעשר הי' שם‬
‫מלאכתן אסור לאכול מהם עראי בד״א בגומר בשעת המקדש ע״פ ירקב אבל לדעת הרמב״ס‬
‫פירותיו למוכרם בשוק אבל אם היתה כונתו להוליכן בכ״ע נאכל ומ״מ צ״ע עכ״ל^ ועי' בס׳ עדות‬
‫לבית ה״ז מותר לאכול מהם עראי לאחר שנגמרה לישראל על מס' מכות דף י״ע כ' דס״ל להראב״ד‬
‫מלאכתן עד שיקבעו למעשר וא׳ מששה דברים דקדושת הארן לא בעלה אלא קדושת בית וירושלים‪,‬‬
‫קובע הפירות למעשר החצר והמקח והאש והמלה ו ^ כאותה גירסא שבהוסס' זבחים דף ס' דנאכל‬
‫והתרומה והשבת וכולן אין קובעין אלא בדבר בכל ערי ישראל‪ ,‬אלא שבכל מקום צריך פדיון‪,‬‬
‫שנגמרה מלאכתו כיצד פירות שדעתו להוליכם לבית ומה מהני הפדיון הלא הלקוח ג״כ לא יוכל לאכול‪,‬‬
‫אוכל מהם עראי עד שיכנסו לבית נכנסו לבית והא תינה אס לא קידשה לע״ל‪ ,‬אבל אם קידשה‬
‫נקבעו למעשר ואסור לאכול מהם ע־אי עד שיעשר לע״ל ומ״מ אינו נאכל והיינו משוס דאיתקוש‬
‫וכן אם מכרן או בשלם באור או כבשן במלח או לבכור סובר הראב״ד דהלקוח בוודאי לא איתקוש‬
‫לבכור עיי״ב באורך‪.‬‬ ‫הפריש מהם תרומה או נכנס השבת עליהם לא יאכל‬
‫יא[ בירד סי' של״א סעיף י״א כ' ונראה לי‬ ‫ודבריו‬ ‫עד שיעשר אע״פ שלא הגיעו לבית עכ״ל‬
‫דהאידנא שאין חיוב תרומות ומעשרות‬ ‫חייב‬ ‫אין‬ ‫מפורשים במשנה ובגמרא בבלי וירושלמי‪,‬‬
‫בתרומה ומעשר מן התורה אלא הזורע ]ב[ ואוכל בא״י אלא מדבריהם יכו' וכ׳ הצבי לצדיק שס וז״ל‬
‫כדיליף בפרק הפועלים מדכתיב עשר תעשר את כל וכבר כ' רמ״א לעיל די״א שמה״ת בא״י בזה״ז‪,‬‬
‫תבואת זרעך ואכלת דהכי משמע זרעך ולא לוקח וכן הביא בס' חרדים בשם רש״י ותוספ' וכו‪/‬‬
‫א״כ יש להחמיר ככל הני גאונים‪ ,‬והותנה בפירוש‬ ‫ואכלת‬
‫אפשר דמהני עכ״ל‪.‬‬
‫ובש״א מגילה דף ג׳ ע״ב ד״ה ישב כוז״ל למ״ד קדושה שניי' נמי במילה ורוב פוסקים פסקו כן‬
‫וכו׳ עיי"ש הרי שהעיד דרוב פוסקים ס״ל דקדושה שניי׳ נמי בטילה‪ ,‬וכ״כ בתשב״ן ענין‬ ‫־‬
‫ר״א וז״ל והדבר העולה לנו להלכה הוא שקדושת הארן כולה בטלה‪ ,‬מן התורה ואיןחייבין בתרומות‬
‫ומעשרות ובשאר חובת קרקע אלא מדרבנן וכו' עיי״ש‪ ,‬ועי׳ מלא הרועים הנ״ל אות ט' שכ' ג״כ‬
‫ולחלק בין קדושה ראשונה‬ ‫וז״ל ולא ידעתי מנ״ל לרמב״ם דקדושה שניי' לאנתבטלה‪,‬‬
‫לשניי' דלא מצינו בזה חילוק אלא לר' יוסי ואנן לא קיי״ל כר' יוסי בזה‪ ,‬והניח‬
‫■‬ ‫בצע״ג עיי״ש‪.‬‬
‫ובמצודות ירמי' קפיטל מ״א בפסוק ה' ומנחה ולבונה בידם להביא בית ד' כ׳ וז״ל שגם אחר‬
‫החורבן הקריבו על המזבח וכמאמר רז״ל שמעתי שמקריבין אעפ״י שאין בית מגילה יו״ד‬
‫דלא קידשה לע״ל וגס קדושת הבית‬ ‫עכ״ל וצ״ע בעיני‪ ,‬א״כ איך יפרשו פסוק זה החולקיםדס״ל‬
‫בטלה‪ ,‬ורש״י ורד״ק באמת לא פירשו כן אלא הפירוש הוא שלא ידעו בחורבן הבית עיי״ש וא״ש‬
‫לכו״ע‪] ,‬ועי' חתן סופר בשער הקרבנות והכפרה דין א' באפשרות להקריב קרבן ציבור ופסח בזה״ז‪,‬‬
‫ובדין ב' שם שקינץ וסידר היטב ענין זה כעמיר גורן‪,‬עיי״ב[‪.‬‬
‫ד״ה אין חייב בתרומה ומעשר אלא הזורע ]ב[ וכו' וכ״כ הרמב״ס פ״ב מה' מעשר וכ' הכ״מ ג״כ‬
‫דשיטת הרמב״ס כר״ת‪ ,‬אמנם במעייני החכמה )להג' מפלאצק ז״ל( על ב״מ דף פ״ח כ' דמלשון‬
‫הרמב״ס שכ׳ וז״ל אינו חייב להפריש מה״ת אלא הגומר סירותיו לאכלן לעצמו‪ ,‬אבל למכרן פטור‬
‫מה״ת וכו' שנאמר עשר תעשר ואכלת אינו חייב אלא הגומר לאכלן וכן הלוקח פטור מה״ת עכ״ל‬
‫נראה מלשונו דאס מתחילה גמרן בשביל עצמו לאכילה באמת חייב מה״ת כיון דחל חיוב עליו תו‬
‫לא פקע‪ ,‬והיינו‪ ,‬דלהרמב״ס הכי דרשינן עשר תעשר ואכלת‪ ,‬ר״ל‪ ,‬כשהגיעו לחיוב מעשרות היינו גמר‬
‫מלאכתן שחייב לעשר‪ ,‬אז דווקא אס גמרן לאכילה הוא שחלה עליו מצות עשר תעשר‪ ,‬והיינו בשעה‬
‫שחל עליו חיוב עשר תעשר‪ ,‬משא״כ בגמרן למכור אינו חייב במעשר‪.‬‬
‫ולפי״! פליג על ר״ת‪ ,‬דלהרמב״ס אם מירח התבואה סתם כבר נתחייבה במעשר ולא פקע חיובא‪,‬‬
‫והוליד מזה‪ ,‬דבקנה מנכרי כיון דאין קנין לנכרי אינו פטור מטעם לקוח דוודאי הנכרי לא‬
‫עושה בכיוון כדילפטורמן המעשר‪ ,‬וכן הי' עושיןשל‬ ‫אסיק אדעתי׳ לגמרן לאכילה‪ ,‬דבשלמא ישראל‬
‫בית הינו‪ ,‬רק מטעם דיגון נכרי פטור‪.‬‬
‫ולפי״ן לפי האמת שחייבין מ״מ מדרבנן בלקוח א״כ מסתמא אין שום אחד מתכוין לגמור למכרן דווקא‪,‬‬
‫שהרי אינו מרוויח וא״כ חייב מה״תוסיים וז״ל וכן עיקר לענ״ד‪ ,‬ומקום הניחו לי בזה להבין‬
‫וכל הסוגיות עולין כהוגן‬ ‫דברי הרמב״ס שהם מיוסדים על עומקאדדינא‪ ,‬וסברא ישרה‪,‬‬
‫עכ״ל זי״ע‪.‬‬
‫והנה בעיקר דבריו כיוון להרמב״ן המובא בשיטה מקובצת לב״מ שם שכוז״ל והרמב״ן פירש דדווקא‬
‫בשמרחן על דעת למכור ד ^ו תו מירוח לא נתחייבו וקרינא בי' ואכלת ולא מוכר ולוקח לא‬
‫מחייב כיון שכבר נפטר בשעת מירוח שהוא עונתן‪ ,‬אבל במרחן המוכר ע״ד לאכול תו חל עליהן‬
‫חובת מעשר לאלתר‪ ,‬ואעפ״י שמלך למכרן חייב והלוקח ממנו חייב לעשר‪ ,‬וסיים ויפה כיון עיי״ש‪,‬‬
‫מפורש‪ ,‬שהרמב״ן נמי סובר כן‪.‬‬
‫עוד מבאר שם המעיי״ח הנ״ל באות צ״ג דעת הרמב״ם דקשה לכאור' אס מיעטה התורה שהמוכר‬
‫פטור פשיטא שגס הלוקח פטור‪ ,‬וכן אס מיעטה התורה שהלוקח פטור איך אפשר שיתחייב‬
‫המוכר דא״כ טבלא במאי פקע‪ ,‬אלא הדבר ברור דהכי קאמר‪ ,‬דהמוכר פטור ■במרחן ע״מ למכור‬
‫' משוס‬
 ‫ספר דתרדים‬ ‫פרק ז‬ ‫באר יהרדא‬
‫ואכלת ילא מדכר ומדרבנן המוכר חייב לעשר קודם‬ ‫משוס שנאמר ואכלה‪ ,‬מיהא נמרחן לפצמו פשימא‬
‫שימכור ואם עבר ומכר טבל הלוקח חייב לעשר‬ ‫חייב מה״ח וע״ז אמר‬ ‫שכבר נתחייב‪ ,‬והלוקח‬
‫וכתבו שם התום׳ בשם ר״ת מכח השמועות דדוקא‬ ‫תבואה זרטך ולא לוקח והיינו דבאוהה תבואה‬
‫בלוקח הפירות אחר שנגמרה מלאכתן למעשר ביד‬ ‫שהמוכר פמורמיפמר גס לוקח‪ ,‬אבל באס אינו‬
‫המוכר אבל לקחה קודם וגמר הוא מלאכתן הוי כאלו‬ ‫נתמרח ביד מוכר רק ביד הלוקח וודאי חייב‬
‫הוא זרען ותבואת זרעך קרינן ביה וחייב בתרומה‬ ‫שהרי לא הי' עליו שס פמור כלל אצל המוכר‬
‫ומעשר מן התורה וכן כתב רמב״ם פ׳ ב׳ מהלכות‬ ‫כיון דעדיין לא נגמרה מלאכתו‪ ,‬ונגמרה מלאכתו‬
‫מעשר ‪] :‬פירות[ הגוי שגדלו בקרקע שיש לו בארץ‬ ‫ביד לוקח לא אימעועא מזרעך‪ ,‬ומיישב עפי״ז‬
‫ישראל נחלקו בהם תנאים בירושלמי ואמוראים‬ ‫השגת הראב״ד בדבר אמת להלכה לאמיתה עיי״ש‬
‫בבבלי במס׳ גיטין פרק ך‪.‬שולח אית דאמר יש קנין‬ ‫]ועי' היעב בליקועי שו״ת חתס״ו ח״ו סי' ס״ג‬
‫לגוי בארץ ישראל להפקיעה מתרומה ומעשרות ומכל‬ ‫עיי״ש היעב שמבאר ג״כ הרבה בענין זה[‪.‬‬
‫המצות התלויות בארץ ואית דאמר אין קנין ויש‬ ‫ועפיץ נבאר בס״ד מש״כ תוספ' יומא דף יו״ד‬
‫מפרשים דלא נחלקו אלא מדאורייתא אבל מדרבנן‬ ‫ע״ב ד״ה דלמא אתי לאפרושי‪ ' ,‬שהקשו שם‬
‫לכ״ע אין קנין וכן כתב רמב״ם בתשובה נביא‬ ‫מכמה מקומות שחייבו חכמים להפריש ולא חששו‬
‫אותה לפנינו בס״ד‪ ,‬ופסק הרב בילדותו בפירוש‬ ‫דלמא אתי לאפרושי מן הפעור על החיוב ותירצו‬
‫המשנה כמ׳״ד יש קנין מדאורייתא ובזקנותו כשחבר‬ ‫'דבכל מקום יש איזה היכר לידע שהוא רק חיוב‬
‫ספרו הגדול היד החזקה חזר מ ופסק כמ״ד אין‬ ‫דרבנן עיי״ב‪ ,‬ותמוה נוראה‪ ,‬דמה יענו בלקוח‬
‫קנין מדאורייתא ובכסף משנה כתב מהור״ר יוסף‬ ‫שחייבו חכמים'להפריש ושס יש לקוח שחייב ג״כ‬
‫קארו זצל״ה טעם ]ג[ לפסק אחרון פ׳ ראשון מהלכות‬ ‫מה״ת לר״ת וריב״ס לכל חד כדאית לי' קודם‬
‫תרומות וקשה לרמב״ם שהרי בפ״ק דע״א אמרו‬ ‫מירוח או לאחר מירוח‪ ,‬ולמה לא חיישינן לדלמא‬
‫דאסור למכור שדה לגוי בארץ ישראל מתרי טעמי‬ ‫אתי לאפרושי מפמור על החיוב‪ ,‬דשס ליכא היכר‬
‫חד משום חניה בקרקע וחד מפני שמפקיעה מתרומה‬ ‫כלל‪ ,‬בשלמא לתי' התוספ׳ ישניס א״ש שתירצו‬
‫ומעשר שהגוי לא יעשר וגם כשמוכר הפירות לישראל‬ ‫דדווקא התס איכא למיעעי דסברי דבית גמור הוא‪,‬‬
‫כיון שנמרחו ע׳״י גוי פטורין אפי׳ מדרבנן ותירץ‬ ‫עיי״ב‪ ,‬אבל על תי' התוספ' תקשי מאד‪.‬‬ ‫‪:‬‬
‫הרב שם דלארבע ענינים אמרו דאין לו קנין‬ ‫ולהנ״ל א״ש דהתוספ' סובריס ג״כ כשיעת‬
‫להפקיע לאחר אחר שתצא מיד הנכרי שיקנה אותה‬ ‫הרמב״ס והרמב״ן הנ״ל‪ ,‬א״כ לפי״ד‬
‫ישראל שלא נאמר כשהיה קנויה ביד הנכרי היה‬ ‫המעיי״ח הנ״ל אדרבא לאחר התקנה שחייבו‬
‫קניינו בה כ״כ חזק כאלו היה ח״ל וכשקונה אותה‬ ‫רבנן לקוח אדרבא כל לקוח חייב מה״ת דמסתמא‬
‫ישראל ממנו תחשב ככיבוש יחיד ויהיה חיוב‬ ‫אינו גומרן ע״ד למכור כיון שאינו מרוויח כלום‪,‬‬
‫המצוה באותו קרקע מדרבנן כסוריא אלא חיובן בה‬ ‫'ובאמת חייב מה״ת‪ ,‬משו״ה שפיר תקנו דאדרבא‬
‫מדאורייתא‬ ‫אחר תקכתס נמצא שחייב עי״ז מה״ת‪ ,‬ואין התחלה‬
‫כלל לחשש דלמא אתי לאפרושי מן הפעור על החיוב‪ ,‬ודבריהם מאיריס מאד בדעתם כדעת הרמב״ס‬
‫ורמב״ן הנ״ל‪.‬‬
‫‪ '011‬בית אל ח״א חדר קל״ב כ' וז״ל ודעת הראב״ד נראה לפי שהבין בהם הכ״מ דבין קנה קודם‬
‫מירוח ונתמרח אצל לוקח בין קנה אחר מירוח פעורים מלעשר עיי״ש‪.‬‬
‫יודעת ריב״ס בתוספ' הוא איפכא דדווקא קנה קודם מירוח פעור‪ ,‬אבל קנה אחר מירוח הואיל‬
‫ונתחייב ברשות מוכר תו לא פקע איסור עבל מהם‪.‬‬
‫הוי לך ג' שיעות בזה‪ ,‬ולכאו' י״ל דהא עעמא דריב״ס הוא שהרי כבר נתחייב ביד מוכר ומי יפקיע‬
‫איסור עבל מהם‪ ,‬ואמנם זה אס גמרן המוכר לאכלן דאז נתחייבו כבר ביד המוכר‪ ,‬כמש״כ‬
‫הרמב״ס כאן‪ ,‬ה' א'‪ ,‬אבל אס גמרן המוכר כדי למכרן דבזה לא נתחייבו ברשות מוכר הלוקה‬
‫פעור מלעשק‪.‬‬ ‫■‬
‫ולפי״ן י״ל דלא פליגי הראב״ד והריב״ס בתוספ'‪ ,‬דהראב״ד מיירי אם גמרן המוכר כדי למכרן ולכך‬
‫פעורים‪ ,‬והריב״ם מיירי דגמרן כדי לאכלן ונמלך עליהן למוכרן דבזה שפיר נתחייבו ביד‬
‫המוכר ותו לא פקע איסור עבל מהם וז״ב‪ ,‬ובשו״ע לא ביאר דין זה‪ ,‬משום דס״ל דבזה״ז חיוב‬
‫תרומות ומעשרות מדבריהם‪* ,‬ומדרבנן בכל ענין חייב כמש״כ הרמב״ס‪ ,‬ואמנם הדין דגמרן ע״מ לאכול‬
‫או כדי למכרן הו״ל לפרש וצ״ע עכ״ל בית אל‪.‬‬
‫]ועי' בהגהות חי' רש״ש בב״מ הנ״ל ובע״ז דף מ״א בתוספ' ד״ה ומכניסה מש״כ בזה[‪.‬‬
‫‪ 'Oinil‬ישנים יומא דף נ״ו ד״ה ומיחל מספקים אי שבת קובע מה״ת‪ ,‬וצע״ג דברמב״ם פ״ד‬
‫מה' מעשר מבואר דרק מדרבנן עי' כ״מ שם ה' ב'‪ ,‬ובמנחת חינוך מצוה שצ״ה‪.‬‬
‫‪1‬יו״ט דעת הצל״ח ביצה סוף פ' המביא דאינו קובע‪ ,‬ודעת השעה״מ פ״ז מה' סוכה דקובע‬
‫כמו שבת‪.‬‬
‫!עי' דעת תורה לה' שחיעה סי' א' ס״ק מ״ח שקיבץ כעמיר גורנה אי הפרשה תרומות ומעשרות‬
‫הוי מצוה דרמי' עלי'‪ ,‬ואל״ה בהמבואר‪.‬‬
‫ד״ה פירות הגוי שגדלו בקרקע שיש לו בא״י וכו' ובכ״מ נתן עעס ]ג[ ו כו‪ /‬והנה לאשר כי להבין‬
‫דעת קדושים דברי הרמב׳׳ס כאן צריכין ביאור רחב‪ ,‬ואענה חלקי במעכי ביאור כפי ענ״ד בש״ד‪.‬‬
‫התוסידט פ״ג דתרומות מ״ע כ' שמדברי הרמב״ס פ״ד דתרומות נראה שמפרש משנה דנכרי וכותי‬
‫שתרמו ת״ת מדרבנן קאמר גזירה משוס בעלי כיסין שלא יהי׳ זה הממון של ישראל ויתלה‬ ‫■‬
‫י‪ 1‬וסו בכותי כדי לפערו עיי״ש‪ ,‬והשעה״מ פ״ד דתרומות הקשה דמסוגי׳ דקדושין ר״פ האיש מקדש‬
‫מבואר דמדאו׳ קאמר‪ ,‬דאל״כ מה משני דקרא דגם אתם איצערך משום דסקד״א הואיל ואיתא‬
‫בתרומה‬ ‫י‬
‫סט ‪137‬‬ ‫באד יהודא‬ ‫פרק ?‬ ‫ספד ^ ר ד י ם‬
‫בתרומה דנפשי׳ ו כו‪ /‬וגס בפ״כ דגיטין דף כ״ב‬ ‫מדאורייתא כאילו לא נמכרה לנכרי מעולם כן כתב‬
‫מתקיף ר״א טעמא במלתא דליתי' בדנפשי' הא‬ ‫בסי׳ י׳ פרק ראשון מהלכות תרומות‪ ,‬ובסי׳ י״ז‬
‫במילתא דאיתא כשר והרי ככרי דאי' ב מפ שי‪/‬‬ ‫כתב שנית דגם בעודה ביד נכרי אם מסרה לישראל‬
‫הרי מבואר דתרומתן תרומה מדאו' קאמר עיי״ב‪,‬‬ ‫באריסות או בחכירות או בשכירות או קבלנות היינו‬
‫ולדעתי העכיי' הקישי' יותר חזקה מהמשכה גופא‬ ‫שנותן לנכרי מחצה או שליש ממה שיוציא השדה‪,‬‬
‫דר״ש פוטר; דאס התכמיס לא אמרו רק מדרבכן‬ ‫חכירות היינו כך וכך מדות בין יוציא השדה רב‬
‫א״כ אמאי פליג ר״ש הא גזירה דבעלי כיסין‬ ‫או מעט‪ ,‬שכירות היינו סך מעות‪ ,‬חייב בתרומה‬
‫לר״ש איתמר במכהות דף ס״ז עיי״ש בתוספ' ד״ה‬ ‫ומעשר כאלו אין השדה של נכרי‪ ,‬שלישית כתב‬
‫גזירה משוס בעלי כיסין‪ ,‬דע״כ רק לעכין דאו'‬ ‫בסימן י״א דאףכי לא קבל ישראל השדה באריסות‬
‫פליגי עיי״ש שכתבו כן בהדי' א״כ מוכרח דהא‬ ‫אלא שלקח חפירות אחר שנתלשו וגמר ישראל‬
‫דאיתא בדברי הת״ק דתרומות ככרי תרומה הייכו‬ ‫מלאכתן חייב בכל מן התורה‪ ,‬ד׳ מוכח מלשונו‬
‫מדאו‪/‬‬ ‫בסימן זה אפי׳ שכר הנכרי ישראל לגמור פירותיו‬
‫ןהגואה בס״ד דהרמב״ס אזיל לשיטתו‪ ,‬דשיטת‬ ‫או גמרן לו באונס כיון דע״י ישראל נגמרו חייבות‬
‫הרמב״ס דלמ״ד יש קכין כבר הופקע‬ ‫בתרומה ומעשר שהרי אין קנין לנכרי להפקיע‬
‫קדושתה ע״י הככרי ושוב איכה חוזרת כשלוקחה‬ ‫וכשמרחן הנכרי בידו פטורות לא מפני שיש לו‬
‫קנין אלא שגזרת הכתוב היא דמירוח הנכרי פוטר‬
‫ישראל דהו״ל כיבוש יחיד ול״ש כיבוש; ולמ״ד אין‬
‫קכין ס״ל לרמב״ס כ״ז שהקרקע והפירות ביד‬ ‫ואפי׳ היה הקרקע של ישראל וזה הוא לשונו שם‬
‫הככרי אפי' מרחן ישראל לא מחייב אא״כ‬ ‫פירור־ז הנכרי שגדלו בקרקע שקנה בא״י אם נגמרה‬
‫ישראל חוזר וקוכה הקרקע עצמה או הפירות‬ ‫מלאכתן ביד הנכרי ומירחן הנכרי פטורין מכלום‬
‫קודס מירוח ומרחן אז לא אמריכן דהוי כיבוש‬ ‫שנאמר דגנך ולא דיגון נכרי ע״כ משמע בהדיא‬
‫יחיד אלא חוזר לקדושה ראשוכה‪ ,‬ודעת רש״י‬ ‫דדוקא גמרן הנכרי בידו אבל גמרן לו ישראל‬
‫בקידושין דפליגי ביש קכין ואין קכין והתוספת‬ ‫חייבין שמא תאמר מה שאמר הרב אם נגמרה‬
‫הקשו‪ ,‬וכתבו הפכ״י ועצמות יוסף דלמ״ד אין‬ ‫מלאכתן ביד הנכרי ומירחן הנכרי פטורין היינו‬
‫קכין מוכרח לומר דס״ל דפליגי ביש קכין ואין‬ ‫שנגמרו ברשותו שהוא צוה למרחן או בלא צווי‬
‫קכין וקמש״ל דלא כימא דכלהו ס״ל דיש קכין‬ ‫מרחו אחר בין נכרי בין ישראל או הוא עצמו‬
‫וכמש״כ תוספ'; דאל״כ תקשי לי' מכל הכי הכאי‬ ‫מרחן דמה שאמרה תורה דגנך היינו שיהיה הדיגון‬
‫דס״ל יש קכין עיי״ב‪ ,‬אבל לשיטת הרמב״ס הכ״ל‬ ‫נעשה ברשות ישראל ואפי' ע״י נכרי דיגון ישראל‬
‫אין מקוס כלל לפרש כן דפליגי ביש קכין ואין‬ ‫מקרי ולא דיגון נכרי שלא יעשה דיגון הפירות‬
‫קכין דהא כ״ז שהשדה ביד ככרי הופקע קדושה‬ ‫כשהם שלו דאפי׳ שכר ישראל לדגנן לו או דנין‬
‫אף למ״ד אין קכין א״כ איך משכחת דתרומתן‬ ‫לו חנם פטורים ומה שכרתב ואם לקחן ישראל אחר‬
‫תרומה דאו'; וצ״ע לכאורה‪.‬‬ ‫שנתלשו וגמרן ישראל היינו נגמרו ברשות ישראל‬
‫אמנס בחי׳ חתס״ו לגיטין מ״ז כ' דשיטת הרמב״ם‬ ‫ואפי׳ גמרן לו נכרי דדיגון ישראל מקרי ואין‬
‫תלי' אי כיבוש יחיד שמי' כיבוש או לא;‬ ‫מעשה הדיגון גורם הפטור או החיוב אלא בעל‬
‫דהא דאין קכין מקרא כפקא לן מלי הארץ וא״כ‬ ‫הדנן שדגנו חפירות בעודן ברשותו אם הוא נכרי‬
‫הרמב״ס דפסק כמ״ד כיבוש יחיד ל״ש כיבוש וא״כ‬ ‫פטורין אם הוא ישראל חייבין‪ ,‬ליתא דהא כתב‬
‫איצטרך קרא לחזר וקכה הישראל הקרקע אוהפירות‬ ‫לקמן בם׳ זה סימן י״ג נכרי שגמר פירות ישראל‬
‫קודס מירוח ושפיר י״ל כשהפירות ביד הככרי‬ ‫הואיל ודיגונן ביד נכרי אין חייבין בתרומה ומעשר‬
‫פטור מכלוס; אבל מודה הרמב״ס לתכא דסופ״ק‬ ‫אלא מדבריהם הרי מפורש בדבריו דמה שפטרה‬
‫דע״ז דכיבוש יחיד שמי' כיבוש ע"כ קאי אפירות‬ ‫התורה דיגון נכרי היינו מעשה הדיגון ע״י הנכרי‬
‫אע״פ שבעל הדגן ישראל‪] .‬ומינה[ תלמד דמה‬
‫ביד גוי ומרחן ישראל שחייבין עכדה״ק ז״ל‪,‬ובחי'‬
‫כתב סופר שס קלסי' מאד‪.‬‬ ‫שחייבה תורה דיגון ישראל דכתיב דגנך וקרי ביה‬
‫לפי״ז א״ש‪ ,‬דהאי דככרי וכותי שתרמו הוא ר״מ‬ ‫דיגונך היינו מעשה הדיגון שנקרא מרוח בל׳ המשנה‬
‫כמש״כ לעיל להכריח דחכמיס הייכו ר״מ‬ ‫צריך שיהיה נעשה ע״י ישראל אע״פ שהדגן של‬
‫ומעעס דאין קכין ולעכין דאו' כשכית משכה זו;‬ ‫נכרי ואם באת לפוטרו מבעם שהקרקע שגדלו בו‬
‫דאי יש קכין ורק משוס בעלי כיסין א״כ אמאי‬ ‫היה של נכרי הרי פסק הרב שאין לנכרי קנין‬
‫פליג ר״ש‪ ,‬ככ״ל‪ ,‬וכ״כ בפירוש מלכי צדק )שסביב‬‫בא״י וכאלו הוא של ישראל דמי וא״ת א״כ לתחייבי‬
‫המשכיות בש״ס ווילכא( וז״ל חכמיס הייכו ר״מ‬ ‫מדרבנן פירות הנכרי שנדגנו ע״י נכרי ולמה כתב‬
‫דבדמאי תכיק מעשרין משל נכרי‪ .‬על של ישראל‬ ‫הרב פטורין מכלום משמע אפי׳ מדרבנן מדלא‬
‫וכו' וגרסיכן בה בהא פליגי ר״מ סבר אין קכין‬ ‫פירש פטורין מן התורה אבל מדבריהם חייבים‬
‫לנכרי בא״י להפקיע מיד מעשר‪ ,‬ור״י ור״ש סברי‬ ‫ועוד דעל כרחך אפי׳ מדרבנן פטורין שהרי גדולה‬
‫יש קכין בהא סברא פליגי עכ״ל‪ ,‬וכיון דר״מ ס״ל‬‫מזו כתב לקמיה דאפי׳ מדבריהם פטורין וז״ל בתחילת‬
‫בסופ״ק דע״ז כיבוש יחיד שמי' כיבוש וא״כ‬ ‫סימן י״ג ישראל שמכר פירותיו לנכרי קודם שיגיעו‬
‫למ״ד אין קכין לא נפקע הקדושה אפי' כשהשדה‬ ‫לעונת המעשרות וגמרן הנכרי פטורין מן התרומד‪.‬‬
‫עדיין ביד גוי דע״ז אתי קרא דלי הארץ כדברי‬ ‫ומן המעשרות ואם אחר שבאו לעונת המעשרות‬
‫חתס״ו משו״ה ע״כ הוי תרומת נכרי דאו' ושפיר‬ ‫אע״פ שגמרן הנכרי חייבין בכל מדבריהם עכ״ל‬
‫קאמר‬ ‫ומדסיפא בשלקחך אחר מבושלים דהיינו עונת‬
‫המעשרות כמפורש בדבריו פ״ג מהלכות מעשר כתב‬
‫דחייבין מדבריהם מכלל דרישא שלקחן הנכרי קודם בישול פטורין אפי' מדבריהם ■וכ״ש כשהיה עיקר‬
‫גידול חפירות בקרקע הנכרי וכן מפורש בדבריו בסוף פ׳ י״א מהלכות מעשר קושיא זו כבר הקשה‬
‫אותם‬
 ‫ספד !־־*!רדימ‬ ‫פרק ן‬ ‫;באר יהרדא‬ ‫‪13.8‬‬
‫קאמר הגמ׳ דאי איסי' בדכפשי׳ הוי מדאו׳ אליבא אותם הראב״ד בהשגות שם וכאן וכן דעת קצת‬
‫דרבנן דהיינו ר״מ דס״ל הרתי כיבוש יחיד שמ״כ‪ ,‬פוסקים לחייב סירות הנכרי שגדלו בקרקע שלו‬
‫מדרבנן אע״פ שהוא עצמו מרחן ולדעת רמב״ם י״ל‬ ‫וגם אין קנין וא״ש בס״ד‪.‬‬
‫קושיא הוא דדוקא בפירות ישראל שנדגנר‬ ‫אולס לכאו' חקשי עדיין לפי״ז מאי פריך ר״א דלאו‬
‫בגיעין על ר׳ יוחנן דס״ל במידי דאיתי' ע״י נכרי א״נ ישראל המוכר סירותיו לנכרי אחרי‬
‫בדנפשי' הוי שליח‪ ,‬בשלמא אין קנין מצינו דס״ל שהגיעו לעונת המעשרות ומרחן הנכרי יש לחייבן‬
‫לר' יוחנן להלכה בירושלמי רפ״ו דדמאי הובא משום גזירת בעלי כיסין כדאיתא במס׳ מנחות פ׳‬
‫שבעלי בתים שיש להם שדות‬ ‫בר״ש ד לאי בשם ר' יוחנן סבר אין קנין עיי״ש‪ ,‬רבי ישמעאל פי׳‬
‫אבל לענין כיבוש יחיד מנ״ל דס״ל דהוי כיבוש הרבה וחסים על ממונם שלא להפריש כ״כ תרומה‬
‫דלמא ס״ל לרי״ו כ״י ל״ש כיבוש‪ ,‬ואז אף דס״ל ומעשר ומוכרים התבואה לנכרים קודם מירוח כדי‬
‫לר' יוחנן אין קנין מ״מ הוי רק דרבנן לשיעת להפטר‪ ,‬א״נ משכירין נכרים למרחם לכך גזרו שלא‬
‫הרמב״ם דכיון דעדיין השדה הוא ביד עכו״ם נפקע תיעיל להם ערמתן דחייבין בכל מדבריהם אבל‬
‫בסירות הנכרי שגדלו בקרקעו לא שייכא גזרה זו‬ ‫קדושתה‪.‬‬
‫אמנם באמת א״ש בס״ד‪ ,‬דהנה התוספ' ביבמות כלל ככתוב בתוס׳ בס׳ ר׳ ישמעאל וכן פסק ספר‬
‫יהודה וכן בישראל‬ ‫גדול בשם רבינו‬ ‫דף מ״ב סוף ע״ב הקשו דלמה פסק ר״י מצות‬
‫א״ש כר' יוסי הא סתס לן תנא בתר הכי כר״מ שמכר סירותיו לנכריקודם גמר בישולן לא גזרו‬
‫והניחו בנ״ע‪ ,‬ולענ״ד בס״ד נ״ל עפימש״כ הלח״מ דודאי לא ימכור כדי להפטר מתרומה ומעשר דודאי‬
‫פ״י מה' עבו״כ ה' ד׳ להקשות על הרמב״ס שכ' כיון דלא נגמר בישולן לא יקנה נכרי אותן אלא‬
‫ג״כ לשון זה דאף במקוס שהתירו להשכיר וכו' בזול הרבה ומפסיד שבעתים משיעור תרומה ומעשר‬
‫דכיון שהוא פ סק כר״י איך כ' לשון זה שהוא נמצאת למד שפירות הנכרי שגדל בקרקע שיש לו‬
‫מורה כר״מ ותי׳ וז״ל וכ״ל גס לשון זה לר' יוסי‪ ,‬בארץ ומרחן פטורין לא מפני שיש קנין לנכרי‬
‫וה״ק שמפני זה שבארן אסור להשכיר שדות בא״י להפקיע מן תרומה ומעשר אלא מפני שמירוח‬
‫\התיר להשכיר בתים‪ ,‬והכא קאמר אף בדבר הנכרי פטרן ואפי׳ היו של ישראל אלא דכשהיו של‬
‫שהתירו דהיינו הבתים לא התירו אלא לבית דירה ישראל חייבין מדרבנן כדי שלא ישכור נכרי למרחן‬
‫ולא חשש רבינו שנסעה בדבריו שהוא ז״ל כ' כדי להפטר אבל בשל נכרי דלא שייך לגזור הניחו‬
‫בפירוש כר״י ולכך תפס לשון המשנה אעפ״י הדבר בדין תורה ולכך פשט המנהג בא״י שלא‬
‫שבגמ' לא רצה לפרש בלשון המשנה כך מפני לעשר החטים והקטניות והשמן ושאר פירות מפני‬
‫שנגמרה מלאכתן למעשר ע״י הנכרי ובקרקע הנכרי‬ ‫שפי' ■האחר מורווח יותר אבל רבינו כוונתו הי'‬
‫•כך‪ ,‬ואעפ״י שפי' האיר מורווח לא מסעינן גם הענבים שקונים לעשות מהן יין כיון דנגמר‬
‫בדבריו כדפי' עכ״ל‪ ,‬א״כ ממילא ל״ק קו׳התוספ' מלאכת היין ביד ישראל מעשרין מדאורייתא וכן‬
‫הנ״ל ביבמות ג״כ‪ ,‬דר״י אמ״ש ס״ל פירוש המשנה אם קנה ישראל זתים מן הנכרי והוציא שמנו או‬
‫כמו שמפרש הרמב״ס )דתנא בוודאי א"צ לפרש קנה ענבים מן הכרם לאכילה ומלא ישראל או;‬
‫דבריו( א"כ אין ראיי' דסתמא כר״מ‪ ,‬דהא גס הכלי או שלקח כל צרכו חייב מן התורה אע״ס‬
‫לר' יוסי יש לפרש לשון זה‪ ,‬רק דסתמא דגמ' שהם של נכרי בשעת שישראל גומר מלאכתן וכן הורו‬
‫מפרש פירוש מורווח כר״מ וס״ל דסתמא כר״מ‪ ,‬גדולי הדור הרב ר׳ יוסף קארו זלה״ה והרב ר׳ משה‬
‫אבל ר״י אמ״ש לא מפרש כן אלא דגס סיפא מטראני ז״ל וכן הדבס״י שעושים מן התירוש‬
‫■דמתניתי' שפיר אתיי' כר' יוסי משו״ה שפיר פסק שקונים ישראל מן הנכרים כיון דגמר מלאכתן ע״י‬
‫ישראל אע״ס שגומרים אותו ברשותו של נכרי ואין‬ ‫כר׳ יוסי‪ ,‬ואדרבא קושי' התוספ' ביבמות הנ״ל‬
‫הביאו לרמב״ס לפרש כן אליבא דר״י כדי שלא קונין רק כשכבר הוא עשוי כך וכך כל רוטיל‬
‫חייב מה״ת וכן הורו חכמי הדור אחר דעת הרבנים‬ ‫תקשה קו' התוספ' וז״ב‪ ,‬ונכון בס״ד‪.‬‬
‫הנזכרים נ״ע ויש מי שהיה מגמגם כיון שדעת‬
‫לפי״ז י״ל דשפיר פריך ר' אלעזר דהוא ס״ל‬
‫כסתמא דגמ' דע״זהנ״לדסתמא כר״מא״כ רמב״ם לחייב פירות הנכרי שמרחן ישראל ברשותו‬
‫של נכרי למה כתב ואם לקחן ישראל קודם שתגמור‬
‫ע״כ הלכה כר״מ גס בהא דכיבוש יחיד שמ״כ‬
‫מלאכתן וגמרן ישראל חייבים מה״ת לשמעינן רבותא‬
‫כקו׳ התוספ׳ יבמות הנ״ל משו״ה שפיר מקשה‬
‫ולכתוב ואם מרחן ישראל ברשות הנכרי ואח״ם‬
‫לר' יוחנן‪ ,‬דלהלכה מוכרה ע״כ לומר דתרומת‬
‫לקחו הוא או ישראל אחר חייבין מן התורה ותרצנו‬
‫>כרי הוי מדאו' תרומה‪ ,‬משא״כ להרמב״ס דפסק‬
‫לו משום דמסיים רמב״ם על לקחן ישראל וגמרן‬
‫כר״י אמר שמואל שס בע״ז דגס סיפא דמתני׳‬
‫הנכרי דאינו חייב ליתן במתנה לכהן אלא תרומה‬
‫אתי׳ כר' יוסי דטבוש יחיד לא שמי׳ כיבוש א״כ‬
‫גדולה אבל תרומת מעשר מוכרה לו לכך הוצרך‬
‫באמת להלכה אף ■דאין קנין הוי תרומת נכרי‬
‫למנקט לקחן וגמרן דאי הוד‪ .‬תני גמרן ואח״כ לקחן‬
‫רק מדרבנן‪] ,‬ואף דר' אלעזר גופא ס״ל בגימין‬
‫הייתי טועד‪ .‬דדוקא בזו מוכרה לכהן אבל לקחן‬
‫מ׳^ז דיש קטן‪ ,‬הרי כ' התוספ' מנחות הנ״ל בד״ה‬
‫תחלה ואח״כ גמרן יהיה חייב ליתן לכהן במתנה‬
‫מירוח עכו״ס דר״א ורבה לא פליגי רק אליבא‬
‫גס התרומת מעשר וזה פשוט אבל ודאי מרוח ישראל‬
‫דר' יוסי׳ דאלו לר"מ ע״כ ס״ל אין קנין עיי״ש(‬
‫בפירות הנכרי כשהן ברשות הנכרי חייבין כמו‬
‫ומיושבין ומבוארין דברי הרמב״ס מקושיות הנ״ל‬
‫שהוכחתי למעלה ממה שכתב הרמב״ם עצמו לקמן^‬
‫בתוס ויושר בס״ד‪.‬‬
‫ועוד כשתדקדק לשונו יאירו עיניך ותחזינה מישרים‬
‫ד״ה‬
‫כנזכר והוא זה סירות הנכרי שגדלו בקרקע שי שלו‬
‫•גא״י אם נגמרה מלאכתה ביד הנכרי ומרחו הנכרי פטורין •מכלום ע״כ וק׳ לכאורה כיון דאמר אם‬
‫■גגמרה מלאכתן ביד הנכרי וידוע היא המרוח כמפורש בסוף דבריו דקתני לקחן ישראל וגמרן יכן בכל‬
‫הס׳‬
 ‫ע ‪130‬‬ ‫כאר יהרדא‬ ‫פרק ‪t‬‬ ‫מפר ^רד'יב‪£‬‬
‫ך״ןן ויש מי שחושש מלאכול זתים שקונים מן‬ ‫הם׳ קורא למרוח גמר א״ב למה חזר וכפל ומרחן‬
‫הגוים וכובשין אותם במלח וכו' עד ואפ״ה‬ ‫הנכרי אלא ע״כ ה״ק אם נגמרה מלאכתן ברשות‬
‫תנן ירק הנאגד משיאגד ]ד[‪ ,‬ע״כ‪,‬‬ ‫הנכרי ולא תימא דכשהם ברשות הנכרי נמרחו‬
‫וכן הסכים גם בשל״ה הקדוש בשער האותיות‬ ‫דיגון הנכרי אקרי ליתא אלא גם מרחן הנכרי ממש‬
‫אות ק' בדיני עונות המעשרות וגורק למעשר‪,‬‬ ‫בעינן כדי שיפטרו‪ ,‬ועוד אתא החכם השלם טוביינא‬
‫והביא דברי רבינו ז״ל בד״ה אם קנה זיתים מהכותי‬ ‫דחכימי חסידא קדישא כמהר״ר שלמה אבס באן ז״ל‬
‫ודעתו לאכלן וכו׳ והסכים עמו‪ ,‬וכן כ׳ בפאת‬ ‫תמיד נפשא אייתי מתניתא בידיה תשובת המאור‬
‫השולחן להגר״א בה׳ מעשר סי׳ י״ג‪.‬‬ ‫הגדול הרמב״ם מפורש בה שמרוח ישראל בפירות‬
‫אבל האר״י ז״ל בשער המ‪5‬ות פ' וילך מחייב‬ ‫הנכרי כשהם שלו אע״פ שאינו קונה אותן מן‬
‫שע׳ וז״ל הקדוש יזהר שלא לאכול ש ומשמין‬ ‫הנכרי אלא אחרי כן חייבין וז״ל תשובת שאלה‬
‫כמות‬ ‫על ענין המעשר בזמן הזה עיקר הדבר הוא אם‬
‫יש קנין בא״י להפקיע מן המעשרות או אין לו‬
‫ודבר זה מחלוקת ר״מ וחכמים וכבר נתבאר בגיטין בבלי ובכמה מקומות מן הירושלמי שאע״ם שיש‬
‫קנין לנכרי להפקיע מן המעשרות מן התורה הרי היא חייבת במעשרות מד״ס נמצא דין המעשרות בזמן‬
‫הזה כך הוא מי שהיה לו קרקע בא״י חייב בתרומות ובמעשרות מדבריהם מפני שהיא לקוחה מן הנכרי‬
‫ונותן מעשר ראשון ללוי כר״ע וכן הלוקח פירית מן הנכרי מחוברין בא״י חייב בתרומות ובמעשרות‬
‫מדבריהם ונותן לבעליהן הכהנים והלוים ומי שאין לו קרקע ולקח פירות בא״י אם מרחן הנכרי ונגמרה‬
‫מלאכתם ביד הנכרי פטורין שנאמר ראשית דגנך ולא דיגון נכרים ואם מרחן ישראל ברשות הרי זה‬
‫מפריש מהם תרומה גדולה כל שהוא ונותנן לכהן ומפריש מעשר ראשון והרי הוא לבעלים דאמר ליה‬
‫ללוי קא אתינא מחמת גברא דלא מצית לאישתעי בהדי׳ לסי שאין באכילת המעשר איסור כמו‬
‫שיש בתרומה שמעשר ראשון אע״פ שהוא חלק ללוים אינו אסור לזרים אלא חול הוא ואינו מפריש‬
‫מפירות אלו אלא תרומת מעשר ומוכרה לכהן שנאמר כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר טבלים‬
‫שאתה ל^ח מישראל אתה מרים ממנו תרומת מעשר ונותנה לכהן וכל הדברים הללו מפורשין בגמרא‬
‫דבכורות פ״א ומפריש מפירות אלו מעשר שני ופודהו ודין כל מעשר שני בזמן הזד‪ .‬בין מעשר שמפריש‬
‫מפירות קרקע שלו בין מעשר שמפריש מפירות שלקחמן הנכרי והוא גמר מלאכתן הכל מחללו לכתחילה‬
‫על שוד‪ .‬פרוטה ומותר ובזמן שבה״מ קיים אין מחללין אותו לכתחילה אלא בשיווי כמו שנתבאר בערכין‬
‫פ׳ אחרון‪ ,‬וכן תרומד‪ .‬גדולה בזמן הזה הואיל והוא מדבריהם מפריש כל שהוא ואין לה שיעור כשמואל‬
‫דאמר אפי׳ חטה אחת פוטר את הכרי וחייבין בביעור בזמן הזה וזה כלל גדול יד‪.‬יה בידך שכל המצות‬
‫נוד‪.‬גות בכ״מ ובכל זמן חוץ ממצות שנתפרש בהן שאינן נוהגות אלא בארץ או אינן נוהגות אלא בפני‬
‫הבית והביעור אינו תלוי בפני הבית אלא נוהג בכ״מ שהמעשרות נוהגים ובהדיא תנן בסוף שקלים מעשר‬
‫דגן נוהג בפני הבית ושלא בפני הבית משה בר מיימון ז״ל‪ ,‬הרי בפי׳ אמר שאם מרחן ישראל כשהפירות‬
‫ברשות הנכרי חייבין‪ ,‬ויש מי שהיה חושש מלאכול זיתים שקונין מן הנכרים וכובשים אותם במלח‬
‫שהיה עולה בדעתו שהכיבוש במלח הוא גמר מלאכת הזתים למעשר וכיון שנגמרה ע״י ישראל חייב ואין‬
‫זה אמת דגמר מלאכת הזתים הוא כגמר מלאכת כל פירות האילן דאכלהו תנן כלכלה משיחפה כדכתיבנא‬
‫לעיל והכיבוש במלח הוא אחד מששה דברים שקובעין למעשר ואין אחד מהם קובע למעשר אלא אחר‬
‫שנגמרה מלאכתו כדאיתא בריש פ״ד דמעשר ראשון וכדכתיבנא לעיל בשם רמב״ם‪ ,‬גם בתורמסין היה‬
‫חושש כיון דמרים הם ואין ראוי לאכילה שמא מתיקותה הוא גמר מלאכתן וגם זה הבל דסתמא תנן‬
‫הקטניות משיכבור אותן בכברה בגורן הוי גמר מלאכתן ותורמסין מין קטניות הוא כדכתב רבינו שמשון‬
‫וד‪.‬רא״ש פ׳ ראשון דמסכת כלאים כן הורה מהור״ר יוסף קארי ז״ל ואמר דאין גמר מלאכה תלוי בהכשר‬
‫הפרי לאכילה שהרי כמה ירקות אין ראוין לאכילה עד שיבושלו ואפי׳ הכי תנן ירק הנאגד משיאגד ]ד[‬
‫)אך המכשלה! הזאר־ז תחת ידי קצת עמי הארץ בא״י שהולכין לגן לקנות ירק או בוסר מן הנכרי והם‬
‫לוקטים בידיהם ונגמרה מלאכתן למעשר בידן וקונין אותן ואוכלין אותן בטבלן והחכמים ד‪.‬נזכ׳ היו‬
‫קוראים תגר ע״ז כשהיה נודע להם ומזהירים את העם על ככה וכן היהודים ההולכים לכרם הנכרי לעשות‬
‫דבסי״א אע״פ שאין קונין אותו אלא לאחר שנגמרו מלאכתו ברשות נכרי חייבין כמפורש לעיל בתשובת‬
‫הרמב״ם ויש מין ענבים שדרך עולם לעשות מהם יין שאין ראוין לאכילה כ״כ לכאורה היה נראה שאסור‬
‫לאבול מזזם אכילת קבע דכיון דדעתו לדורכן הרי לא נגמרה מלאכתן והוי כשבולים שקנאן מן הנכרי‬
‫דאפור לאכול מהם קבע כיון דלא נגמרה מלאכתן ביד הנכרי בשלמא אם היה קונה אותן לאוכלן ע׳׳י‬
‫חדחק יש להתירן בלא מעשר לפי שנגמרה מלאכתן ביד הנכרי אבל כיון שכונתן לדורכן הרי לא נגמרה‬
‫מלאכתן כדכתיבנא לעיל שגמר מלאכת היין משישלה הזגין והחרצנין מעל פי הבור או מעל פי החביות‪,‬‬
‫ומנהג העולם לאוכלם בלא תרומה ומעשר ולא ראינו ולא שמענו מכל הגדולים מי שמיחה או פקפק בדבר‬
‫מעולם‪ ,‬ולמאן דאמר תרומה ומעשר בזמן הזה דרבנן י״ל דטעם ההיתר משום ברירה שכל הענבים שאוכל‬
‫הוברר הדבר למפרע דלאכילה קנאן אע״פ שנקנו יהד דקי״ל בדרבנן יש ברירה ואפי׳ בדבר שעקרו‬
‫מדאורייתא כדאיתא פ״ז דמסכת דמאי‪ ,‬אבל למ״ד דתרומה ומעשר בזמן הזה דאורייתא קשיא טובא‬
‫דקי׳׳ל דאין ברירה בדאורייתא‪ ,‬ויש ליתן טעם למנהג בהא דכתב הרמב״ן בפירוש החומש בם׳ ראה‬
‫דדוקא יין ושמן חייבין בתרומה ומעשר מן התורה אבל זיתים וענבים עצמן קודם דריכה פטורין וישראל‬
‫שיש לו גפן או זיתים ורצה לאכול הענבים והזיתים כמות שהם אוכל דין תורה אך מדרבנן חייבין ואם‬
‫דרכן אז חל עליהם חובת תרומה ומעשר מן התורה נמצא דקודם דריכה דמי לתבואה שלא הביאה שליש‬
‫דפטורה ולכי גדלה יותר חל עליה חובת תרומה ומעשר והקונה ענבים או זיתים מן הנכרי על מנת‬
‫לדורבן מדרבנן אין אתה מחייבן שהרי נגמרה מלאכתן ביד נכרי לאכילה וכשדורכן דחל עליהם זעבת‬
‫תרוסר‪.‬‬
 ‫ספר הרדייט‬ ‫פרלו ‪t‬‬ ‫‪ 3‬אר '‘ הולא‬ ‫‪U6‬‬

‫כמוה שהם בשום אופן עד שיוציא מהם המעשר תרומה ומעשר מן התורה כיון דנגמרה מלאכת היין‬
‫וזהו דין גמור כסברת כל הפוסקים לפי שימר והשמן לחיוב ביד ישראל חייב מן התורה כדמפורש‬
‫מלאכתם הוא כשמוצ'אין שומנן מהם ואז הוא פעור לעיל‪ ,‬מה שמפריש אדם תחילה מן הפירות נקרא‬
‫תרומה גדולה ושיערוה עין יפה אחת מארבעים‬ ‫ממעשר לפי דעת הרמב״ס‪.‬‬
‫ג ‪ 0‬בענין הזיתים הממתקים אותם ע״י ישראל והבינונית אחד מחמשים והרעה אחד מששים וזה‬
‫הם גמר מלאכתם ע״י ישראל על דרך האמור מדברי סופרים אבל מדאורייתא אין לה שיעור‬
‫בשומשמין וחייבין במעשר לדברי הכל‪ ,‬אבל הזיתים יאפי׳ חטה אחת פוטר את כל הכרי ולפיכך נקרא‬
‫השחורים המתוקים וכו' אפי' מתקן אח״כ הישראל גדולה על דרך סגי נהור כמו שקורין לקידוש של‬
‫בביתו פעורים מן המעשר‪ ,‬גס התורמסים המתוקים בקר יום שבת קדושא רבא לפי שהוא קטן כמו‬
‫ע״י ישראל חייבין במעשר כפי הדין המוסכם מכל שכרתב רבינו נסים ז״ל ומדרבנן אין פוחתין‬
‫לתרומה מששים בין טהורה בין טמאה טהורה הכהן‬ ‫הפוסקים‬
‫אוכלה כשהוא טהור והטמאה הכהן מסיקה תחת‬
‫תבשילו כמו עצים ואם הוא משקה שמן ידליקנו בנרו יין יעשה בו זילוף וזה היה בזמן שהיתה טהרה‬
‫בישראל שאפילו בימי האמוראים הי׳ להם אפר פרה מזמן בית שני ולא ראו חכמים לחלק בין תרומה‬
‫טמאה לטהורה אבל אחר זמן הגמרא שפסקה אפר פרה הבל בחזקת טומאת מת כמו שכתבו רבינו שמשון‬
‫ורבינו אשר בסוף מסכת חלה הגאונים אוקמוה אדין תורה ואמרו שיש רשות לאדם להפריש תרומה‬
‫גדולה כל שהוא וכן כתב סמ״ג ורמב״ם מכל מקום המפריש תרומה גדולה כשיעור שנתנו בה חכמים‬
‫לא הוי הפסד אוכלין כיון דעיקר הדיןכך הוא אלא שהקילו בדבר כיון שהולכת לשריפה וכן הדין‬
‫בחלה כמו שכתבו התוספת סוף פ׳ שלישי דיום טוב וכן כתב סמ״ק בסי׳ רמ״ח דאין שיעור לחלה אלא‬
‫כשהיתה חלה נאכלת לכהן בא״י ואז לא פליגי רבנן בין נאכלת לנשרפה אבל בזמן הזה דכלן טמאות‬
‫דחלה נמי יש רשות לאדם‬ ‫שהוא לכתחילה ובודאידגם הרמב״ם כן דעתו‬ ‫והכללשריפה'מפריש כל‬
‫ומה שכתב הרב ם׳חמישי מהלכות בכורים בזמן הזה שאין שם עיסה‬ ‫להפריש כלשהואכמו בתרומה‬
‫טהורה מפני טומאת המת מפרישין חלה אחת בכל ארץ ישראל אחד מארבעים ושמונה ושירפין אותה‬
‫מפני שהיא טמאה עכ״ל‪ ,‬לא תלמוד מדבריו שהוא סבור שצריך לכתחילה שיפריש חלה שיעור אחד‬
‫מארבעים ושמונה שהרי באותו פרק עצמו כתב שחלה נמי נקראת תרומה וכל דיניה כדין תרומה רק‬
‫בדין אחד החלה חלוקה מן התרומה דהיינו דשכור וסומא מפרישין חלה לכתחילה מה שאין כן בתרומה‬
‫ונתן הרב טעם לחילוק זה משום דאין בעיסה רע ויפה כדי להצריך לב ועין להפריש מן היפה וא״כ‬
‫הרב קשה מדידיה אדידיה דהא כתב פ״ג מהלכות תרומות וזה לשונו ובזמן הזה שהיא עומדת לשריפה‬
‫מפני הטומאה יש לו להפריש כל שהוא לכתחילה ע״כ והרי תלה הרב טעם הדבר מפני שאין לנו תרומה‬
‫טהורה והטעם הזה ישנו נמי בחלה ולית נגר ובר נגר דיוכל לחלק בין תרומה לחלה בדין זה שאלו‬
‫רמב״ם ידע בחכמתו הגדולה טעם לשבח לחלק היה לו לפרשו ולהשמיענו אותו כאשר פי׳ טעם בדין‬
‫החילוק שנתן בין תרומה להלה בהפרשת סומאושכור שהיה קל להבין מבלי שהוא יפרש אותו‪ ,‬אלא על‬
‫כרחך דעת הרב דגם בחלה יש רשות להפריש כל שהוא לכתחילה אלא דבהלכות בכורים כתב שורת‬
‫הדין שדין החלה גם בזמן הזה להפריש כשיעור א׳ מארבעים ושמנהג וכן הדין גם בתרומה אלא שהרשות‬
‫נתונה לאדם להפריש כל שהוא מפני שאין לנו תרומה וחלה טהורה וזה שדקדק הרב בלשונו שכתב‬
‫בהלכות תרומות ובזמן הזה וכו׳ יש לו להפריש כל שהוא ולא כתב מפריש כל שהוא כלומר דאע״ם‬
‫ששורת הדין להפריש כשיעור אין צריך לדקדק בדבר אלא יש רשות לאדם להפריש כל שהוא אם ירצה‬
‫יכן הוא לשון הפוסקים ורוב הגאונים שפסקו שבזמן הזה שתרומה עומדת לשריפה מפני שהיא גמאה‬
‫רשאי אדם להפריש כל שהוא ע״כ‪ ,‬ולא הוצרך רמב״ם לחזור לכתוב הרשות הזה בהלכות חלה שהרי כתב‬
‫שם דחלה נמי נקרא תרומה ודין א׳ שהיה חלוק ביניהם כתבו ופירש טעמו ומינה אתה למד דבכל‬
‫שאר הדברים דינן שוה‪ ,‬וכיוצא בלשון הזה כתב הרב בהלכות תפלה פ׳ ג׳ בדין תפלת ערב‪-‬ית וז״ל‬
‫המתפלל תפלה קודם זמנה לא יצא ידי חובתו וכו׳ ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת בערב‬
‫שבת קודם שתשקע החמה לפי שתפלת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה ע״כ וכן דקדק שם הרב בעל‬
‫מגדל עוז שלכך כתב רמב״ם לשון ויש‪ ,‬לומר שדוקא על צד הדחק הוא שמותר לעשות כן וכן המנהג‬
‫בא״י ופעם א׳ קרוב לפסח ראינו קצת בני אדם מונין המצות לאחר אפיה כדי להפריש א׳ מארבעים‬
‫ושמונה אמרנו להם הרי כל השנה מפרישין כל שהוא מאי שנא השתא ולא השיבו כי לא ידעו ולא יבינו‬
‫והלכתי אני וחברי החכם הנעלה מעיין המתגבר ה׳ אליהו ששון ד ל ושאלנו את פי א׳ מגדולי הדור הרב‬
‫רבי משה מטראנ״י ז״ל כדת מה לעשות בהפרשת חלה ואם יש איזה טעם לחלק בחלת הפסח לחלת שאר‬
‫ימות השנה ואמר לנו שהרב הגדול רבי יעקב בי רב שהיה רבן של כל חכמי צפת הורה הלכה למעשה‬
‫כל שהוא לכתחילה ואין חלוק בין פסח לכל ימות השנה‪ ,‬ותרומה )ביאר( רמב״ם בפ׳ ראשון דהלכות‬
‫תרומות ובתשובת שאלה שלו שהבאתי שהורה הלכה למעשה דאע״ם שאין קנין לנכרי בארץ ישראל נהי‬
‫דחייב לקרא שם לכל התרומות והמעשרות אינו חייב ליתן לכהן רק תרומה גדולה אבל תרומת מעשר‬
‫מוכרה לכהן אם הוא שמן שידליק בנרו או אם הוא יין וחיטים דהכל לאיבוד לא נפקא מינה מידי‬
‫אבל בלוקח מפירות שגדלו בקרקע ישראל חייב ליתן לכהן השתי תרומות והמעשר ראשון ללוי והמעשר‬
‫עני לעניים בשנה ז‪12‬לישית וששית של שמיטה ומי שאינו בקי בטיב תרומות ומעשרות אסור להיות לו בהם‬
‫עסק גם מי שאינו בקי בשנת שמיטה מתי היא כדי שידע אם צריך להפריש מע״ש או מעשר עני‪ ,‬פירות‬
‫הנלקחים מע״ה נקראים דמאי והם ספק אע״פ שהוא אומר שהם מעושרים אינו נאמן והקונה ממנו חייב‬
‫להפריש תרומת מעשר לפי שהיא עון מיתה כן כתב רמב״ם והטור כתב כיון שהוא ספק מוכר לכהן‬
‫כתרומת מעשר של סירות הנכרי וכן מפריש מע״ש שאין בזה ר״םםד שהרי הוא לעצמו אחר שיפדנו אבל‬
‫הט׳‬
 ‫)זא ‪H1‬‬ ‫באר יהודא‬ ‫פיק ‪t‬‬ ‫טפר ^רד'י ם‬
‫הפוסקיס וכו' עכ״ל וכן בחשו' רדב״ז כני אלפים‬ ‫חט׳ חלקים של מעשר ראשון וגם מעשר עני בשנת•‬
‫ק״ז מחייג‪.‬‬ ‫אין חייב להפריש מן הדמאי מפני שהוא ספק‬
‫ןך‪,‬רי יב להמחמיריס חרי עמודי עולם לחוש להס‬ ‫והממע״ה לפיכך אומר ללוי ולעני הביא ראיה שאינו‬
‫הרדב״ז והאר״י ז״ל; ]וגם דעה מרן הב״י‬ ‫מעושר וטול המעשרות ואע״פ שאין מפרישין מעשר‬
‫לא הוזכר להדי' נשו״ע[‪.‬‬ ‫עני מן הדמאי צריך לקרות לה שם ואינו ‪.‬מפריש‬
‫והנה עפ״י דעת הב״י כיון דאין חיוב בזה״ז‬ ‫ואומר עישור מה שיש כאן מעשר עני כן כתב‬
‫מה״ת ולשריפה אזלה אין לה שיעור‪ ,‬אבל‬ ‫רמב״ם פרק תשיעי מהלכות מעשר )ובבית( ישראל‬
‫האר״י ז״ל כ' לפי סודן של דבריס חיובא להפריש‬ ‫ראיתי שערוריה שתים רעות א׳ הקונה מעם הארץ‬
‫כשיעור א' ממ״ח‪ ,‬ועי' מנחת חינוך מנוה רצ״ה‬ ‫אינו מעשר דמאי והרי רמב״ם בזמנו לא אמר‬
‫שחידש דגם בזה״ז בהר הבית חייב מה״ת‪ ,‬ועי'‬ ‫דאכשור דרי וגם הרב בעל כפתור ופרח והטור שהיו‬
‫שו״ת ביכורי יעקב הספרדי סי' י״ע בזה‪.‬‬ ‫כמה שנים אח״כ לא אמרו והרי גמר׳ ערוכה קא‬
‫מתמה אכשור דרי ובעונותינו ראה ראינו מכשולות‬
‫עד כאן להקדמת מצות הת' בא״י‬
‫בדבר ונודע שמכרו טבל‪ ,‬הב׳ וגם נוסף רעה רבה‬
‫בזמנינו שהראשונים הקטנים עם הגדולים היו יודעים כל הדינין של הפרשת תרומה ומעשרות אלא שהיו‬
‫חשודין אך ערתה מעט מזעיר הם הבקיאים וחקרנו ומצאנו אותם טועים‪ ,‬והרב המקובל הקדוש רבינו‬
‫יצחק אשכנזי כאשר הופיע עליו רוח הקודש והפליא לדבר פעם א׳ נכנס ע״ה אחד בביתו שהיה ממוכרי‬
‫היין ואמר לו עון טבל ראיתי כתוב במצחך אוי לך והיהודי הודה ובכה ונתן לו תשובה וכל ירא ה׳‬
‫כשקונה מעם הארץ מפריש דמאי כדין הגמרא וכן יש רעה שנית בהפרשת המעשרות אין נותנין מעשר ראשון‬
‫ללוי ולא מעשר עני לעני ואומרים על מעשר עני הריני מפקיר נכסי וזוכה בהם כעני ואין מביאין ג׳‬
‫בני אדם וק״ל דלא הוי הפקר אא״כ הפקיר בפני ג׳ והנלקח מכרם נכרי אין צריך הפקר אלא קורא‬
‫שם ודיו אך הנלקח מכרם ישראל רע ומר המעשה עוד המפרישים מסופקים ואומרים אם השנה הזאת‬
‫מעשר שני יהיה מעשר שני בצד פלוני מהחבית ומחללו על שוה פרוטה אם הוא שנת מעשר עני הריני‬
‫מפקיר כל נכסי ואין אומרים כן מפני שיש ספק לחכמים בשנת השמיטה שהרי כל ישראל נהגו‬
‫כרמב״ם לענין שמיטת כספים ולעבודת קרקע בשביעית אלא מפני הבורים המפרישים ולא ידעו דעת מתי‬
‫שנה השמיטה הנוהגת בישראל ואין ראוי לעשות כן אלא לחקור מן החכמים היודעים מתי היא ועל פיהם‬
‫יפרישו מעשר שני או מעשר עני ‪) :‬סדר( הפרשת תרומה ומעשרות למחמירים הרי שיש לאדם מאה רוטיל‬
‫יין או שמן מפריש תרי ממאה וקורא לה שם ואומר הרי זו תרומה גדולה ונותנה לכהן היין שיזלף בה‬
‫ביתו והשמן להדליק בנרו ואם היה מאה מדות חטים נותנן לכהן להסיק תחת תבשילו שכשם שמצוה‬
‫ליתן לכהן תרומה טהורה כך מצוה ליתן לו הטמאה נשארובידו צ״ח רוטוליש מפריש מעשר וקורא לו‬
‫שם ואומר הרי זה מעשר ראשוןושיעורו מהתשעים תשעה רוטליש ומהשמונה מפריש חצי רוטיל מהחמשה‬
‫ומהשלשה יחשוב• שכל רוטיל י״ב אוקיות גדולות והם ל״ו אוקיות מהשלשים מפריש שלשה אוקיות‬
‫ומחמשה חצי אוקיא ומהאוקיא הנשארת יחשוב שהיא כ״ה דראמש מעשר שלהם שתי דראמש וחצי הרי‬
‫סך המעשר ראשון תשעה רוטיל ותשעה אוקיות וחצי ושתי דראמש וחצי ונותנן ללוי והלוי נותן המעשר‬
‫ממעשר זה שלקח וקורא לו שם ואומר הרי זו תרומת מעשר מן המעשר ואם רצה הישראל מפריש מן‬
‫המעשר שהפריש תרומת מעשר וזו נותנה לכהן כמו שכתבו כל הפוסקים בראיות ברורות מן הגמרא זה‬
‫לא יחסר כל ששת ימי השמיטה‪ ,‬אך לאחר שהפריש מעשר זה מפריש עוד מעשר אחר מהנשאר וזה‬
‫המעשר ישתנה לסי השנים שנה ראשונה ושניה של שמיטה ורביעי וחמישית קורא לה שם מעשר שגי‬
‫ובזמן המקדש היה מעלהו לירושלים או מסיים לו מקום ואומר מעשר שני זה יהיה בצד פלוני מהחבית‬
‫ופודהו ומעלה דמיו ואוכלו בירושלים בקדושה ובזמן הזה פודהו בפרוטה או בשוה פרוטה ומשליכם לים‬
‫המלח ובשנה שלישית וששית קורא לו שם מעשר עני ונותנו לעניים ומצינו בגמרא ירושלמי שהאמוראים‬
‫גם בשנת מעשר שני אחר שפודהו היה נותנו לעניים‪ ,‬כל זה כשהפירות מקרקע ישראל או‪ .‬שקנאן ישראל‬
‫מן הנכרי כשהם מחוברים ועדיין לא הגיעו הפירות לעונת המעשרות דכיון דהגיעו לעונת המעשרות‬
‫ביד ישראל אע״פ שלא קנה הקרקע כקנאו דמי‪ ,‬אבל אם הפירות מקרקע הנכרי אפי' המחמיר אינו‬
‫צריך להפריש רק תרומה גדולה ותרומת מעשר ומעשר שני בשנתו אבל התשעה חלקים של מעשר‬
‫ראשון משייר לעצמו וכן משייר לעצמו המעשר עני בשנתו וכן הלוקח מעם הארץ שאמר לו שכבר‬
‫עישר הוא אינו מפריש אלא תרומה גדולה כל שהוא ותרומת מעשר כשיעורה ואע״פ שהגמרא אינו‬
‫מצריך תרומה גדולה בלוקח מעם הארץ זהו כשהיו מפרישים תרי ממאה אבל עתה שמפרישים כל שהוא‬
‫מהיות טוב אל תקרי רע ומפריש כל שהוא‪) ,‬והמקילין( מפרישים כל שהוא לתרומה גדולה ואח״ב מעשר‬
‫ראשון ללוי והלוי יתן תרומת מעשר לכהן ואח״כ מעשר שני בשנתו ופודהו בפרוטה או בשוה פרוטה‬
‫ובשנת מעשר עני מביא ג׳ בני אדם אוהביו ומפקיר בפניהם וחוזר וזוכה בו‪ ,‬וזה כשהפירות בקרקע‬
‫ישראל דאלו בפירות קרקע נכרי הא אמרן דאפי' המחמיר אין צריך להפריש רק תרומה גדולה ותרומת‬
‫מעשר ומעשר שני בשנתו ובירושלים אסור לפדות מעשר שני אלא יפרישנו ויאבדנו כתרומה ואם יכול‬
‫להוליכו לציון ולפדותו שם בשוה פרוטה שפיר דמי כ״כ בספר כפתור ופרח וכתב שאין תקנה בדבל אלא‬
‫זו ולא מצא היתר לפדות בתוך ירושלים רק הרב בעל התרומה ולא נראו לו דבריו מ״מ אנשי ירושלים‬
‫סמכו על הרב בעל התרומה ופודים בתיך ירושלים וכדאי הוא בעל התרומה לסמוך עליו בשעת הדחק‬
‫וכשהמעשר שני יבש שלא הוכשר במים מכשירין אותו במים ואח״ב נוגעין בו לטמאו ואחר כך פודין‬
‫אותו לפי שהמעשר שני טהור אסור לפדותו והכי איתא בירושלמי וכדכתב בכסף משנה ‪:‬‬
 ‫ספר‬ ‫פרה ‪1‬‬ ‫‪ 3‬אר יהודא‬ ‫‪U2‬‬

‫שנת השמיטה‪.‬‬
‫הפוסקים וכן המנהג וכתב עוד שהרוצה לדעת מתי‬
‫הוא שנת השמיטה לדעת רמב״ם כמנהג ישראל‬
‫יחשוב בכמה שנים מהיצירה הוא וימנה מתחלת‬
‫האלף החמישי יחשוב קע״א שנים קודם מאלף‬
‫תרביעי וישליכם ז׳ ז׳ ויתברר לו שנת השמיטה‬
‫דהא דאמרו ז״ל דהשנה שחרב בה״מ מוצאי שביעית‬
‫היתה ונחרב הבית קע״ב שנה קודם האלף הרביעי‬
‫האמת שבסוף שנת השמיטה חרב הבית בתשעה‬
‫באב שאותו שנה שביעית היתה אלא שקראוה‬
‫מוצאי שביעית לפי שמיד אחרי חמשים יום שנכנס‬
‫תשרי התחילה מוצאי שביעית שהוא שנה ראשונה‬
‫מששת שני השמיטה‪ ,‬וכתב עוד שגם אם תחשוב‬
‫מבריאת עולם ותשליכם שבעה שבעה יעלה לך‬
‫חשבון שוה למנין שתמנה מקע״א שנה קודם מאלף‬
‫רביעי לדעת הרמב״ם ע״כ דברי הרב בעל כפתור‬
‫ופרח‪ ,‬ועל זה החשבון שסמכו כל ישראל שנה זו‬
‫שהיא השמ״ח ליצירה הוא שנת השמיטה כיצד‬
‫כשתמנה אל״ף שמ״ח ועוד קע״א מהאלף הרביעי‬
‫ס״ה אלף ותקי״ט וכשתשליכם ז׳ ז׳ ומ‪:‬ל מאה‬
‫ישארו בידך ב׳ א״כ מהת״ק ישארו בידך עשרה‬
‫ומהאלף ישארו בידך עשרים הרי ל׳ ועם הי״ט הם‬
‫תשע וארבעים שהיא שמיטה‪ ,‬וכן אם תמנה מבריאת‬
‫עולם מהחמשת אלפים כשתשליכם שבעה שבעה‬
‫ישארו בידך מכל אלף עשריכם הרי מאה ושלש‬
‫מאות מהפרט הרי ארבע מאות מהארבע מאות‬
‫ישארו בידך שמונה ושמונה וארבעים מהפרט הרי‬
‫חמשים ושש תשליכם שבעה שבעה תמצא שהיא שנת‬
‫השמיטה ‪ :‬ולשון רמב״ם על חשבונו הנזכר כפי חשבון‬
‫זה אנו מונין לענין מעשרות ושביעית והשמטת כספים ‪:‬‬
‫שנה זו שהיא שנת השמ״ח לבריאת עולם הוא‬
‫שנת השמיטה לדעת הרמב״ם ונמצא בפסקי‬
‫רבנים הראשונים אשר לפנים קרוב לצ׳ שנה היום‬
‫כי קם הכם א׳ לערער על חשבון שנת השמיטה‬
‫כפי הבנת לשון הרמב״ם ועמדו החכמים השלמים‬
‫רבני‪ -‬ירושלים תוב״ב אשר היו בימים ההם ונשאו‬
‫ונתנו לברר לשון הרמב״ם ושלחו חכם אחד שליח‬
‫לרבני צפת תוב״ב יוציאו לאור משפטן לשון‬
‫הרמב״ם ז״ל והבנתו גם לדעת המנהג אשר היו‬
‫י נוהגים קדמוני' והרבנים אלה מפה ואלה מפה אחר‬
‫העיון עלתה הסכמת כולם להיות המנהג הפשוט‬
‫מיוסד על אדני האמת סברת הרמב״ם והשנה אשר‬
‫היו נוהגים בה שביעית הוא ע״ם סברת הרמב״ם‬
‫כפי מה שהורו הרבנים גם כ׳ באותו פסק כי אז‬
‫העידו זקני דמשק וכל סורי' היות המנהג כן ואחרי‬
‫כן כמו שלשים שנה בימי הרב ר׳ לוי ך חביב ז״ל‬
‫קם מי שרצה לחלוק על המנהג הקדום ועל הרבנים‬
‫הקודמים אז נתקבצו כל החכמים אשר בירושלים‬
‫וגם שלחו לחכמי צפ״ת והסכימו כלם לדעת אחד‬
‫כמו שהסכימו הרבנים מקודם ושלחו לכל תפוצות‬
‫ישראל לסאלוניק״י ולקושטאנדינ״ה אשר היו שם‬
‫אנשים גדולים אנשי שם וכלם הסכימו לדעת הרבנים‬
‫הקודמים וכן פשט המנהג בכל תפוצות ישראל‬
‫הקרובים והרחוקים ועל פי אותו חשבון כתבה‬
‫הגדול מוהר״ר יוסף קארו בספר שלחן ערוך כי‬
‫שנת השמיטה היתה שנת הש״ג לבריאת עולם וע״פ‬
‫אותו חשבון שנה זו שהיא שנת השמ״ח לבריאת‬
‫עולם היא שנת השמיטה‪ ,‬גם הרב בעל כפתור ופרח‬
‫כו ת ב כי כדעת רמב״ם והגאונים כן דעת רוב‬

‫לןדושת שנת השמיטה‪.‬‬

‫ד ה טה״ז דאו׳ וכו' ובסוף הדיבוק ובסוף הפרק בזמן הזה דאורייתא לדעת כל• חכמי ישרא^‬
‫שהזכרנו למעלה בראש ההקדמה דסברי•‬ ‫כ׳ נכרי שקנה קרקע ]א[ וכו׳ השל״ה הק'‬
‫בשער האותיות בדיני עונות תרומות ומעשרות כ' דקדושה שניה שקדש עזרא‪ -‬קדשה עד עולם לכ‪9‬‬
‫ע״ז וז״ל והנראה בעיני שמש״כ הרמב״ס פירותי׳ המצות התלויות בארץ ישראל ולדעת החולקים;‬
‫מותרים היינו כשהכותי נותן לו בחנם או מכר ואומרים שלא קדשה לעתיד לבא■ אלא כשחרם‬
‫לו בעד חתיכה בשר וכיוצא שאין חשש שיבא ליד המקדש בטילה לדבריהם אין קדושת שמיטה נוהגת‬
‫ישראל אבל לקנות ממנו בדמים אסור מאחר בזמן הזה אלא מדרבנן וכשם שנוהגת• קדושתי‪-‬‬
‫ששביעית תופס דמיו ושניהם נהסרין בקדושת שמיטה בקרקע ישראל כך נוהגת בקרקע של נכרי‬
‫שביעית כמבואר ברמב״ס פ״ו מה' שמיעה ויובלות‪ ,‬למאן דאמר אין קנין לנכרי בא״י להפקיע מן המצות•‬
‫נמצא זו הפרועה שנתן להכותים בעד הפירות התלויות בה קדושתה מדאורייתא וכבר ביאר הרמב״ם‬
‫הוא מחוייב לאכול הפירות בקדושת שביעית‪ ,‬ואס בתשובת שאלה שהעתקנו לשונה למעלה שאפי׳ מאן‬
‫ת בא זו הפרועה ביד ישראל נמצא נכשל בה‪ ,‬שלא דאמר יש‪ .‬קנין מודה הוא דמדרבנן אין קנין ולדבריו‬
‫יאכל בקדושת שביעית‪ ,‬כענין הדין בחעיס שנחחמצו קדושת שמיטה בזמן הזה מדרבנן כמו בשל ישראל‬
‫לכד מצות שמיטה ומצות לא תעשה שנצטוו בשנו!‬ ‫שאסור למכרם לכותים במקום שיש חשש שיבא‬
‫לישראל בפסח כמבואר בעור או״ח סי' תס״ז‪ ,‬השמיטה בין איסורי תורה בין איסורי סופרים רק‬
‫ולא מג עי' אס שביעית בזה״ז דאו' דמחוייב חלוק אחד יש ביניהם שישראל שזרע בשביעית בין‬
‫לחשוש חשש זה‪ ,‬אלא אפי' למאן דאית לי' דרבנן מזיד בין שוגג יעקור ואם לא עקר נאסרו אותן‬
‫פירות מדרבנן משום קנס שקנסוהו וגם אסרו חכמים‬ ‫אין להתיר‪ ,‬ולומר דדווקא בחמן דאו' חיישינן אבל‬
‫בדרבנן לא‪ ,‬דז״א דהא בחעיסחיישינן אף כשאינו כל מה שגדל מאליו בשביעית והוא הנקרא ספרחים‬
‫וודאי חמן‪ ,‬וכמש״כ העור או״חוז״ל חעיס שעבעו ולמה גזרו עליהם מפני עוברי עבירה שלא ילך‬
‫ויש‪..‬בסם חשש‪.‬חימון וכו' א״כ הי' להתיר מכח ויזרע תבואה קטניות וזרעוני גנה בתוך שדהו בסתר‬
‫וכשיצמח יאכל מהם ויאמר ספיחים הם לפל׳ אסרו‬ ‫ס״ס‬
‫כל הספיחים הצומחין בשביעי' כדכתב הרמב״ם‬
‫רי‪7‬ז פרק רביעי מהלכור־ז שמיטה ויובל ובסוף הפרק כתב' נכרי שקנה קרקע ]א[ בארץ ישראל וזרעו‬
‫בשביעית‬
 ‫עב ו׳‪14.‬‬ ‫באר יהודא‬ ‫נ*רק י ‪t‬‬ ‫ספר ד‪ 1-‬ר די ם‬
‫שמא לא כתחמ‪ 5‬ו ואה״ל נ ת ח מ‪ 5‬ו שמא‬ ‫בשביעית פירותיה מותרין שלא גזרו על הספייזיו ס ״ ס ס פ ק‬
‫הכותי לישראל‪ ,‬והגה ס פ ק א׳ מ ד ר ב ק‬ ‫אלא מפני עוברי עבירה והנכרים איב! לא י מכר ם‬
‫ל ס ״ס ד או‪ /‬ומ אתר שמהמרינן שס‬ ‫הוא שווה‬ ‫מצייז‬
‫כש״כ מ מב ע הוא גלגל החוזר בטולם‬ ‫משוס ע ע מ א דמלתא דשכיח דשכיח הוא שיבא לידי ישראל‪,‬‬
‫וכו׳ עיי״ש‪,‬‬
‫ו הנ ה ב עיקר הקושי׳ מצד דהוי ס ״ ס הביא המג״א שם סו ס ״ ק ב' בשס מהרי״ע שהקשה ג״כ דהוי‬
‫ס״ס ותירץ דאין עושין בידיים‪ ,‬ומה״ע גס קו' השל״ה ל״ק‪ ,‬ושם במג״א ס ״ ק מ״ז ד ס פ ק‬
‫לא כתחמצה הוי חסרון ידיעה עי' מחצית השקל שס‪ ,‬א״כ בלא״ה לא ק' קו' זו‪ ,‬ר ק די״ל‬
‫דשל״ה ס״ל כד ע ת הב״ח שס עיי״ש‪) ,‬וב עי ק ר דבר זה אם אין עושין גס ס פ ק דרבגן בידיים‬
‫לכתחילה‪ ,‬כ"כ ג״כ הר״ן סו ״ פ ערבי פ ס חי ם ועי' טו״ז או״ח סי' תפ״ ח‪ ,‬וב תוספ׳ מנ חו ת ס״ז‬
‫דספיר ת ה עו מ ר דרבנן סופרין בין השמשות‪ ,‬מוכח דלכתחילה עושין סד״ר בידיים‪ ,‬ובקהלת י עקב אות‬
‫מ״ח כ' ד ס ״ ס בוודאי עושין בדרבנן בידים‪] ,‬ועי׳ בשו״ת ברית אבר ה ם סאהע״ז סי' ג״ח‪ ,‬ובשו״ת‬
‫געע שורק חיו״ד סי' מ״ני ובשו״ת פגי מבין חיו״ד סי' צ״א[‪.‬‬
‫ו בוי ״ ט אלגאזי בכורו ת פ' ה' דף ל״ב כ' וז״ל ועוד קשה דאיך כתבו דטוב והגון ל מכור לעכו״ם‬
‫מחיים ולא חיישינן שמא י מכרנו לישראל והלוקח לא ידע שהוא בכור ואתי לידי תקל ה‬
‫דגיזה ו עבוד ה‪ ,‬ואם ימות או ימצא עריפ ה י מכ רנו ל ע כו ״ ס שלא כדין ד אסו ר ב הנ א ה‪ ,‬וי״ל דדווקא אי‬
‫ימכרנו יבא הישראל לידי וודאי איסור כ מו בחולין ס״ד דמ ם ת מא לקח הביצים לאכול ויאכל איסור‪,‬‬
‫אפשר שלא יבא לידי איסור כלל שישחע מיד ולא‬ ‫משא״כ הכא אף אם ימכור ה ע כו ״ ס לישראל‬
‫יבא לידי גיזה ועבודה ולא ימצא טריפה כה״ג לא חשו חכז״ל כיון דהוי ס ״ ס אס יבא הישראל אחר‬
‫לידי א^סור עכ״ל לפי״ז החילוק מבואר דבחיעיס אס נתחמצו אס י מכור לישראל ב פ ס ה בוודאי‬
‫יבא לידי איסור שקנה אותם לאכול משו״ה לא ׳ מהני ס ״ ס‪ ,‬אבל ב פ רו ס ה סל שביעית אולי יאכלנו‬
‫הישראל מיד כ מו בבכור ולא יבא לידי שום איסור‪ ,‬וז״פ‪.‬‬
‫]!מזה יש תנא דמסייע לדברי מורי זצוק״ל ב ע רוג ת הבשם האו״ח סי' קל״ז במש״כ ה מקו״ה ליישב‬
‫קו' המג״א על הכ״מ מביצה אחת דוודאי דבר מו ע ט הוא ו אפ״ ה לא תלינן דלביתו זבין‪ ,‬ותי'‬
‫המקו״ה דהכ״מ לא ס״ל כן אלא בחמץ כיון ד עיקר ה איסור היא מ ט ע ם דהוי כמבטל איסור מסו״ה‬
‫בחמץ כל היכא דאפשר לומר שיכלה קו ד ס ה פ ס ח ולא יבא לידי איסור כלל לא הוי כמבטל איסור‬
‫לכתחילה כיון שספק היא אס י ת ערב איסור כלל כמש״כ הש״ך ביו״ד סי' צ״ב ס ״ ק ה' עיי״ש‪ ,‬וכ׳ מורי‬
‫זצ״ל ע״ז דע"כ לא כ' הש״ך כן אלא ה ת ס דמיירי בענין דאין מבטלין איסור לכתחילה דלא הוי אלא‬
‫איסור דרבנן‪ ,‬אבל בכה״ג דחיישינן שמא יחזור וימכרנו לישראל בכה״ג אין מגטלין אל"כ הוי מדאו'‬
‫כמו שהוכיחו האחרונים מהא דל״א תורה שלח לתקלה א״כ י״ל כל כה״ג א סו ר אפי' אס הוא ס פ ק‬
‫אס י ת ערב שוס איסור משו״ה הוצרך המג״א לאתויי עלה מ ט ע ס ס ״ ס‪ ,‬וגס ר ק בחמץ ב פ ס ח דיש לו‬
‫מעלה זו ד עכ ״פ אפשר שלא יבא לידי איסור כלל הוא דס מכינן מיהא ב ס ״ ס‪ ,‬מ ש א״כב שאר איסורין‬
‫דל״ש זה‪ ,‬איה״ג דאסור אפי׳ באיסורי דרבנן משום אין מבטלין איסור לכתחילה עכ״ל קדשו זי״ע‪,‬‬
‫ומדברי הרי״ט אלגאזי אלו הוא ראיי' לדעת מורי זצ״ל שהוצרך לומר כיון דהוי ס ״ ס אס יבא ישראל‬
‫לידי איסור‪ ,‬ולדברי ה מקו״ח כיון דנדון הבכור הוי כנדון דהמץ קודם ה פ ס ח דאפשר שלא יבא הישראל‬
‫לידי איסור‪ ,‬ממילא ליכא קושי׳ גס בכור מה״ט דלא שייך אין מבטלין אל״כ ב ס פ ק איסור(‪.‬‬
‫א מנ ס לענ״ד יש לעיי׳ בדינו של השל״ה לפימש״כ המקו״ח הנ״ל דכל עיקר איסור מכירה לנכרי שמא‬
‫י מכרנו לישראל הוא רק מ ע ע ס ביטול איסור לכתחילה דהא הישראל יקנ ה מהרוב עיי״ש שכ'‬
‫דמה״ט ב ס עי ף ב׳ מותר למכור חיטים קוד ם שהחמיץ דכיון דעדיין היתר הוא לא שייך ביטול אישור‬
‫לכתחילה‪ ,‬א"כ לענין שביעית ד הפרו טה עדיין אינה קדושה כ שנותנה לגוי רק לאחר שלקח ה פ רו מ ה‬
‫והישראל זוכה בפירות א״כ אין כאן ביטול איסור לכתחילה בנ תינ ת הפ רו ט ה כ מו בקודם שהחמיץ‬
‫ולמה י אסר דהא מ עו ת אינם קונו ת בנכרי רק אחר משיכת ישראל מן הגוי אז קנ ה הישראל ה פי רו ת‬
‫כ מבואר בחו״מ סי׳ קצ״ד שרוב ה פו ס קי ם הסכי מו כן וביו״ד סי' ש״כ דלא קנ ה ישראל מגוי עד‬
‫שמשך עיי״ש‪.‬‬
‫ו ב תו ספ ת ע״ז דף ס״ב ע״ב ד״ה יאות הן עבדין בשם רביני יצחק דאפי' בע״ז שתופס דמים אי משך‬
‫הגוי הע״ז ואח״כ נתן ה מ עו ת‪ ,‬ה מ עו ת מותרים כיון שלא הי' ברשות ישראל בשעת פ רי ע ה‪ ,‬ועי׳‬
‫עו״ז יו״ד סי' קל״ב ס ״ ק ג'‪ ,‬א״כ י״ל הה״ד להיפך‪ .‬בנדון של השלה״ק אם הישראל משך הפי רו ת‬
‫ולא נתן ה מ עו ת לא הוי ה מ עו ת דמי שביעית כלל כיון שהפירות לא הי' ברשות הגוי בשעת ה פ רי ע ה‬
‫דהוי בא עלי' ואח״כ נתן לה‪ ,‬ובס׳ בגין שלמה על מ ס׳ ע״ז הנ״ל הקשה באמת על רבינו יצחק‬
‫למה אמרינן בלילב הגזול דמבליע דמי אתרוג בלולב תיפוק לי' הא יכול ה חבר למשוך הא תרוג תחילה‬
‫או להגביה קיד ם נתינ ת הד מים דקיי״ל הגבהה קונ ה בכל מ קו ם ותי' וז״ל ואיפשר ד אסרו לכתחילה‬
‫לעשות כן דלמא לא יקנה במשיכה או בהגבהה תחילה ובזה וודאי דמים נ ת פ סין בקדושת‬
‫סביעית עיי״ש א״כ בנדון הנ״ל הוי כ מו בא תרוג דלולב הגזול דיש לגזור שמא לא‬
‫יעשה כן‪.‬‬
‫א‪ 1‬לת בכל זה צ״ע בנדון זה דדוחק לגזור כל כך בשביל חשש שמא יבא ה מ עו ת ליד ישראל ויהגה מדמי‬
‫שביעית‪ ,‬ואינו דומה לההוא דפ׳ לזלב הגזול דשם תיכף עושה איסור במה שמוסר דמי פי רו ת‬
‫שביעית ל ע״ ה‪ ,‬אבל בנדון השל״ה הוא חשש ר חו ק בכמ ה ס פי קו ת‪ .‬ו ב פ ר ט שעפי״ד ה מקו״ ח הנ״ל‬
‫עי ק ר הדבר צ״ע מ ״ ל דהא ב שפת נ תינ ת ה מ עו ת לגוי עדיין אין כאן שום איסור ולא שייך ני טול‬
‫איסור לכתחילה ופי' שו״ת נוב״י מ ה״ ת חאו״ח סי' קי״א )מובא בשערי תשובה סי׳‬
‫תקפ״ו‬
 ‫ספ‪:‬־י ח ר די ם‬ ‫פרק ‪r‬‬ ‫באר יהודא‬ ‫‪144‬‬

‫עליהם ‪:‬‬ ‫שנגזר‬ ‫כדי‬ ‫השביעית‬ ‫מצווין על‬ ‫ת ק פ ״ו ס ״ ק ה' וצ״ש לשנ״ ד‪ ,‬וד׳ו״ק היגיב‪.‬‬
‫<‬ ‫מקב‬ ‫וגס יש לדון להנ״ל שהבאתי ‪ WJ‬ם קהלת י‬
‫‪ 1‬לה יגיש ה פ מכו ה‬ ‫ד ב ס ״ ס בדרבנן שושין ביד ים א"! ‪ :‬למ״ד שביש ית בזה ״ז דרבנן הוי ס״‬
‫‪ 1‬׳‪1‬׳״ ✓ שה; ‪ ✓ 1‬מיד כמש״כ הרי״נו אלגחזי הנ״ל גבי בכ ור‪ ,‬וא ין כאן שוס השש׳‬ ‫ליד ישר ‪1‬׳•‬
‫השל״ה לראיי' הנ״ג‪ i‬שגם בדרבנן שייך חשש שמא י מכרני לישראל‪,‬‬ ‫י״ייו‬ ‫וכנ״‬
‫נבילה ביו״ד סי'‬ ‫מביצת‬ ‫רת הרי"ש אלגאזי הנ ״ל הוי מצי להביא רהיי'‬ ‫רסיי״‬
‫?‪r‬‬ ‫‪AV‬‬
‫‪1‬‬ ‫<»‬
‫‪vm‬‬ ‫ריי״יידו‬
‫‪ii‬‬ ‫‪-‬‬ ‫עי‬ ‫לפי‬ ‫הא‬
‫דלא מי תס ר אלא מדרבנן‪ ,‬ומ״מ אסור ל מכור לנכרי שמא ימכרנו לישר אל ויש בזיה אריכות דברי ם‪,‬‬ ‫פ״ו‬
‫אך ק כנ ד ל[‪.‬‬ ‫^‬
‫ועכי׳פ עפי״ד השל״ה דהשש שמא י מכרנו הוא מלהא דשכיה שיבא ליד ישראל מיושב קו' השואל )הוא‬
‫הג אבדק״ק כ א מ מ א ר שליכי״א( למורי ז״ל בסי' הנ״ל מל המג״א דגיממא דשרי קנ א קבא הוא‬
‫משוס ס ״ ס שמא לביהו צריך אוהו ואף את״ל שימכרנו לישראל שמא יאכלנו קורס ה פ ס ה‪ ,‬ובשאר אי'‬
‫איה״נ אפי׳ ממני ממגי אסור‪ ,‬והקשה וז״ל הא ספי ק א דרבנן לא חמיר מ ס ״ ס בראו׳ א״כ אמאי אין‬
‫מוכרין ביצה נבילה לנכרי הא ביצה נבילה לא מי ה ס ר אלא מדרבנן‪ ,‬וכן ביו״ד סי' קי״ב בפ ה מ כו ״ ס‪,‬‬
‫ולהנ״ל א״ש ד ס פ ק זה גרו מ הוא ואינו ס פ ק גמור דשכיח הוא שיבא ליד ישראל‪ ,‬ומי' מהציה השקל‬
‫שהאריך ובסוף דבריו הוכיח מש״ך יו״ד סי' נ״ז דס״ל דאין מושין ס ״ ס בידים ולשל״ה אין ראיי' ר ק‬
‫זולה באיכא עו ד‬ ‫ס פ ק עוב‬ ‫דס״ל ד ה ס ״ ס מצד ס' שמא י מכרנו לישראל אינו‬
‫צדדים‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬

‫ולענין מצות ביעור פיחת שביעית‪.‬‬

‫הר מב״ ם ר"פ שביעי מה' שמימה ויובל וכו' כתב הרמב״ם ריש פרק שביעי מהלכות שמיטה‬ ‫כ'‬
‫ויובל‪ ,‬סירות שביעית אין אוכלין מהן אלא‬
‫בסיף הדיבור וגם אחר הביעור מותר ‪ 1‬א[‬
‫כל זמן שאותו המין מצוי בשדה שנאמר ולבהמתד‬
‫ולחיה אשר בארצך תהיה כל רתבואתה לאכול‪ ,‬כל‬
‫ז״ל‪,‬‬
‫לקנותן מן הגוי ו כו'‪ ,‬השל״ה כ' ע״ד רבינו‬
‫וז״ל‬
‫זמן שחיה אוכלת ממין זה מן השדה אתה אוכל‬
‫ממה שבנית כלה לחיה מן השדה חייב לבער אותו המין מן הבית וזהו ביעור של סירות שביעית כיצד‬
‫הרי שהיו לו גרוגרית שביעית אוכל מהן כ״ז שהתאנים באילנות בשדה‪ ,‬כלו התאנים מן השדה‬
‫אסור לאכול מאותן שבבית אלא מבער אותן‪ ,‬היו לו סירות מרובין מחלקן מזון שלש סעודות לכל א׳‬
‫הביעור‬ ‫ואחד ואסור לאכול אחר הביעור בין לעניים ב ק לעשירים‪ ,‬ואם לא מצא אוכלין בשעת‬
‫שורף באש או משליך לים המלח ומאבדו בכל דבר שמאבד עכ״ל וכתב עליו ר׳ יוסף קארו ז״ל וז״ל‬
‫סירות שביעית אין אוכלים מהם וכר בת״כ ופרק תשיעי דשביעית ופרק מקום שנהגו‪ ,‬היו לו סירות‬
‫מרובין מחלקן מזון שלש וכו׳ משנה פרק תשיעי דשביעית מי שהיו לו סירות שביעית הגיע שעת הביעור‬
‫מחלק מזון שלשה לכל א׳ ועניים אוכלים אחר הביעור אבל לא עשירים דברי ר׳ יהודה ר׳ יוסי אומר‬
‫אחד עניים ואחד עשירים אוכלים אחר הביעור וכך היא שנויה בת״כ ובירושלמי פרק ג׳ וכך היא גרסת‬
‫ר״ש וכך היא גרסת הרמב״ן שכתב בפירוש התורה וכתב פירוש עניים כל שלקטו הסירות משדות אחדים‬
‫מן ההפקר עשירים בעלי השדות עצמם שלקטו אותם מן השדות שלהם בהפקרם‪ ,‬וכן גרסת התוס׳ פרק מקום‬
‫שנהגו וידוע דהלכה כר׳ יוסי וכתבו לפי גרסתם זו דהא דמשמע בכל מקום דאסור לאכול אהר הביעור‬
‫היינו כשמחזיק בהם כב״ה אבל אחר שהפקירן והוציאן מרשותו שיאכל מהם בין אדם בין חיה אם‬
‫חזר וזוכה בהם והכניסם לתוך ביתו אוכל והולך עד שיכלו ואמרו ברתוספת' פרק חמישי מי שיש לו‬
‫סירות שביעית הגיע שעת הביעור מחלק מהם לשכניו ולקרוביו ולמיודעיו והמותר מניח על פתח ביתו‬
‫בית ישראל כל מי שצריך ליטול יבא ויטול וחוזר ומכניסן לתוך ביתו ואוכל והולך עד‬ ‫ואומר אחינו‬
‫שיכלו גם סמ״ג כתב תוספת׳ זו וכתב עליה הנה למדת שהביעור הוא שלא יחזיק אדם בסירות אלא יפקיר‬
‫הכל דרך הפקר ומותרים לאכול ובירושלמי פרק תשיעי רבי יצחק הוי ליה עובדא פירוש שהיה זמן‬
‫לבער סירות שביעית אתא שאל לר׳ יאשיה אמר ליה חמי תלת רחמין והפקר קדמיהון פירוש שלשה‬
‫אוהבים שאפי׳ שתפקי׳ הפירות לא יזכו בהם‪ ,‬קפודקאי דצפרי שאלו לר׳ אמי כגון אנן דלית לן רחמין‬
‫היך צודכא מתעביד אמר ליה כד תחמון רגלא צלילא ההון מפקין לון לשוקא ומפקרין ליה והדר זכיין‬
‫ביה ורבינו היה גורם במשנה שכתבתי ר׳ יוסי אונזר אחד עניים ואחד עשירים אין אוכלין אחר הביעור‬
‫וכך מבואר בדבריו בהדיא בפירוש המשנה הלכה שלישית מפרק החמישי ופסק כר׳ יוסי כתב הרב ר׳‬
‫ז״ל על גרסת התוספת׳ ור׳ שמשון וסמ״ג וז״ל זו תקנה גדולה ליושבי הארץ בזמן הזה כי‬ ‫יוסף קורקום‬
‫לנכרי חלה קדושת‬ ‫לקנות פירות מהנכרי כמו שנתבאר ס״פ ד׳מ״מ כיון שאינו קנין‬ ‫אע״ס שמותר‬
‫שביעית על הפירות וצריך לבערם בזמן הביעור והרי הם כספיחים העולים בשדה בור ודומיהם מהספיחים‬
‫המותרים כי אע״ס שלא גזרו בהם גזרת ספיחים מ״מ קדושת שביעית עליהם וחייב לבערם והוא הדין‬
‫לפירות הנכרים כיון שאין קנין להם והרי הם כספיחים שגדלו בקרקע ישראל שחייבין בביעור כי הדלות‬
‫רב ועצום ובמה שכתבתי יכולים לקיים מצות ביעור בלא ביעור וכאשר יעץ רבי אמי להנהו קפידקאי‬
‫אעפ״י שלדעת רבים צריך לשרוף אותם ולבערם וזהו הביעור וכן כתב רש״י פ׳ מקום שנהגו שהביעור‬
‫הוא במקום מדרס רגל חיה ובהמה‪ ,‬מכל מקום כדאי הם הגאונים הנזכרים והראייות לסמוך עליהם כל‬
‫שכן בשעת הדחק כי רב ר\א עכ״ל )ונמצינו! למדין שכל פירות שקונה ישראל בשביעית כל קדושת‬
‫שביעית נוהג בהם וכשיגיע זמן הביעור יקיים בהם מצות הביעור דהיינו להפקירן בפגי שלשה אוהביו‬
‫ואחר כך זוכה בהם ואוכלם עד עולם וגם אחר ביעור מותר ןא[ לקנות אותם מן הנכרי שהרי מדברי‬
‫כל‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬
‫ע נ ל׳‪14‬‬ ‫באר '‘ הודא‬ ‫פרק ‪t‬‬ ‫ספר ד־זרדיב‪£‬‬
‫נדבתי להיפך ש‪ 6‬סור ליפרתל לקנות‬ ‫‪.‬‬ ‫כל הגדולים שהזכרנו למעלה מוכח בהדיא שלא‬
‫מהכותיס לחהר זמן הביבור כדי להפקירם כי חף‬ ‫לפי‬ ‫נאסרו הפירות של ישראל אחר הביעור אלא‬
‫שהין העכו״ם מצווה על השניעית מ"מ הין קנין‬ ‫מצות‬ ‫שהשהה אותן בבית ולא הפקירן לקיים בהם‬
‫להפקיע‪ ,‬והיכר^‪.‬ל בקונה וזוכה בקניי' ר‪,‬ונה‬ ‫לאוסרן‬ ‫ביעור אבל לנכרי שלא נצטוה לא שייך‬
‫כמו שלא אסדני קודם הביעור מה שזרע בשביעית באיסור דהא הקניי' אינה הפקר‪ ,‬הלא זוכה‬
‫מפני שלא חטא מה שזרעה שהרי לא נצטוה‪ ,‬אך בשעת קניי' ואחר קניי' הוא מפקיר וכשהוא זוכה‬
‫אחר שקנה ישראל הפירות מן הנכרי אפי׳ אחר בקניי' אינו זוכה מן ההפקר רק באיסור בא‬
‫הביעור מיד חל עליו חובת ביעור ומפקירן בפני לידו משא״כ כשביד ישראל מתהילה בהיתר‪ ,‬ובבא‬
‫שלשה 'אוהבים וחוזר וזוכה בהם וכן יש ללמוד זמן איסור הוא מפקיר וזוכה בהן לא זכה בהאיסור‬
‫מדבריו של רמב״ן שכתב שאם עכב ישראל את רק מן ההיתר‪ ,‬כי ההפקר הוא היתר בוודאי אם‬
‫הפירות כדי לאוכלן אסורין באכילה משמע דאם הי' ביד עכו״ס לאח״ז הביעור ונתגייר מועיל‬
‫נודע לנו שלא עכבן לאוכלן אלא להפקירן בזמן ההפקר כי לא זכה בהן באיסור מאחר שלא‬
‫הביעור או אחר ביעורו לא נאסרו וכן אם נאנס ננעווה ע״ז‪ ,‬אבל שיקנה הישראל מעכו״ס וברגע‬
‫ולא הפקירן בזמן הביעור וכשיודע לב״ד יאמרו לו הקניי' קודס שהפקיר אז זוכה הישראל מאיסור‬
‫שיקיי׳ בהם מצות ביעור או כשיעבור אונסו יפקירם דהא לאה״ז לא מההפקר בא לידו‪ ,‬פשוע בעיני‬
‫לאיסור עכ״ל הקדוש‪.‬‬ ‫ויחזור ויזכה בהם והכא נמי ישראל זה שבאו‬
‫ולי נראה בס״ד‪ ,‬דדברי רבינו ז״ל נכונים לדינא‪,‬‬ ‫לידו‬
‫משני עעמיס‪ ,‬חדא עפימש״כ הפמ״ג בפ״כ לה'‬
‫פסה ה״ר אות ג' במש״כ הרמב״ס דקנה המן חייב מלקות‪ ,‬הא הוי מקח שנעשה באיסור וכל מלתא‬
‫דא״ר לא תעבוד אי עביד ל״מ ותי' וז״ל ומיהו י״ל כל שהעכו״ס משך ידו הימנו וזה מכך אותו‬
‫העכו״ס הפקירו וזוכה הישראל מן ההפקר וכוי עיי״ש ]עי' שו״ת נוב״י מה״ק כי' י״ע‪ ,‬ותשו' בית‬
‫אפרים האי״ה סי' מ״א‪ ,‬ושואל ומשיב מהדורא תליתאי‪ ,‬ח״ב סי' קפ״ז ושו״ת מהרש״ס ה״ב סי' כ׳‬
‫ד״ה ובעיקר דין וכו'‪ ,‬ובשו״ת ערוגת הבשס האו״ה סי' נ״ו ד״ה ע״ד הקושי'‪ ,‬ובייעיב פנים סוגי' ו'‬
‫א״כ הה״ד בנד״ד י״ל דהישראל זוכה מההפקר‪ ,‬ומהפקר בא לידו‪ ,‬דאינה‬ ‫לשבה״ג מה שכתבו בזה[‬
‫קניי' כלל רק הפקירו של עכו״ס הוא זוכה והוי בא לידו בהיתר‪ ,‬רק שכדי לקיים מצות ביעור יפקיר‬
‫י‬ ‫אותו בפני ג' מאוהביו ויחזיר ויזכה בהם‪ ,‬הא הדא‪.‬‬
‫ועןד י״ל עפימש״כ הפמ״ג הנ״ל אות י״ב שם דלכתחילה מותר לקנות המן כשדעתו לבערו ואין בזה‬
‫איסור כלל כמש״כ תוספ' פסחים כ״ע עיי״ש‪ ,‬א״כ הה״ד בנדון זה אס קונה ודעתו להפקיר‬
‫שום איסור כלל‪ ,‬וכמו שדייק רבינו באמת מלשון הרמב״ן וכתב משמע‬ ‫כדין תורה אין בקניי' זו‬
‫דאם נודע לנו שלא עיכבן לאכלן אלא להפקירן בזמן ביעורן או לאחר ביעורן לא נאסרוהרי דכוונתו‬
‫בכוונה זו כשדעתו לבערו‬ ‫לכתחילה‬ ‫כנ״ל דלא גרע שביעית מחמץ דמותר לקנות‬
‫^‬ ‫ולהפקירו כנ״ל‪.‬‬
‫!הנה בעיקר דין פירות שביעית אחר הביעור‪ ,‬התוספת חולין דף ק״כ ד״ה הכא כתבו דאחר הביעור‬
‫הוא בעשה וכ״ד רש״י‪ ,‬וביאר במשנת חכמים בפתיחה למנין הלאוין דאף דהרמב״ס לא מנה‬
‫במנין המצות איסור עשה בפירות שביעית‪ ,‬עכ״פ איסור תורה יש לכו״ע בפירות שביעית אחר הביעור‬
‫‪,‬‬ ‫בין באכילה בין בהנאה‪.‬‬
‫ותמה מאד על הכ״מ פ״ז מה' שמיעה ה' י״ג שכ' דאיסור פירות שביעית אחר הביעור הוא מדרבנן‪,‬‬
‫וכ' דאולי גיף דין ביעור הוא מד״ס‪ ,‬וכ' שדבריו צריכין תלמוד דמסוגי' דחולין מבואר שהוא‬
‫דאו' אחר הביעור בין באכילה בין בהנאה דהוצרך לבערן מן העולם‪ ,‬ולרש״י ותוספ' הוא בעשה‪,‬‬
‫ולרמב״ם איסור תורה יש‪ ,‬ולרמב״ן וסמ״ג דס״ל דביעור היינו הפקר‪ ,‬וכשהפקיר מותרין לגמרי כבר‬
‫כ' תוספ' פסחים דף נ״ב ד״ה ומתבערין דאף דנימא דעיקר מצות ביעור הוא הפקר מ״מ אס לא‬
‫ליס המלח‬ ‫הפקיר בזמנו אסורין הפירות אח״כ‪ ,‬והרמב״ם כ' או שורפו או מוליכו‬
‫עיי״ב היעב‪.‬‬
‫מש״ב ע״ד הכ״מ ראיתי בס' דעת תורה להג' מהרש״ס ז״ל בפתיחה לה' עריפות סוף אות ב' שכ'‬
‫לבאר דעת הכ״מ דביעור פירות שביעית מד״ס שהוא מוכרה מסוגי' דמנחות דף ה׳ לפי‬
‫שישתו דדרשה דמן הבקר הוא אסמכתא עיי״ב‪] ,‬ועי' ארעא דרבנן אות מ' אות קען שנ״ע בזה‪,‬‬
‫ובשו״ת שיבת ציון סי' ב' בביאור דעת הרמב״ס ורמב״ן‪ ,‬והוכיח לדינא בנצבע הבגד בשביעית שא״צ‬
‫להוציא הבגד ולהפקירו עיי״ב[‪.‬‬
‫והגה בירושלמי פ' ערבי פסחים‪ ,‬וכן בריש פ' ח' דשבת איתא מהו לצאת יי״ח בארבע כוסות ביין‬
‫של ירושלמי‬ ‫הבשם האו״ה סי' קמ״א דעיקר כוונת ספיקו‬ ‫של שביעית‪ ,‬וביאר מורי ז״ל בערוגות‬
‫הוא לענין יין מן השמור ובלאחר הביעור שלא ביערם ולא משוס דאינו לכס אלא משוס מצוה הבא‬
‫בעבירה‪ ,‬ומבע״ל אי גם במצוה דרבנן איכא משוס מצהב׳׳ע‪ ,‬וכיון דבתר דבעי' הדר פששא דיוצאין‬
‫ביין של שביעית ש״מ דבמצוה דרבנן ליכא משוס מצהב״ע ומסייע לשאג״א סי' צ״ד שהעלה כן‬
‫‪:‬לכה עכל״ק‪ ,‬ולענ״ד זה שייך רק לדעת הכ״מ הנ״ל דאחר ביעור הוא רק מדרבנן‪ ,‬אבל לשיעות‬ ‫להל‬
‫הננ״ל דהוי איסור תורה עדיין צ״ע כמו שאבאר‪ ,‬דבהא דשמואל ל״ל מצהב״ע דעת התוספ' דרק‬
‫בדרבנן לא חייש למצהב״ע‪ ,‬אבל בדאו' מודה‪ ,‬ודעת הרז״ה ורמב״ן ור״ן דשמואל ע״כ לא חייש כלל‬
‫למצהב״ע‪ ,‬דאי ס״ל בדאו׳ מצהב״ע א״כ כיון דאין חיוב אלא מדרבנן הוי כעין דבר הרשות לגבי דאו'‪,‬‬
‫ואיכא כש״כ אס לגבי דאו׳ שהוא חיוב גמור מפסיד מצופו על ידו כש״כ בדרבנן שאינו חיוב כל כך‪,‬‬
‫וצ״ז נאמר מי ביקש זאת מידכם דמים חצירי נמצא אי שמואל ל״ל מצהב״ע בדרבנן כש״כ בדאו' דל״ל‪,‬‬
‫ולהלכה‬ ‫‪10‬‬ ‫יוד‬
 ‫ספד ד־זרדים‬ ‫‪6‬רק ‪t‬‬ ‫י הו ר ^‬ ‫‪lie‬‬

‫לידו פירות הנכרי אחר זמן הביעור ודאי לא נאסרו‬ ‫ךאן‪^/‬‬ ‫ולהלכה פסקו הפוסקים ‪ 5‬ך‪, /‬ןח^ן‬
‫ביד הנכרי ועתה שבאו ליד ישראל יקיים בהם‬ ‫ובדרבנן דסח הרי״ף והראי״ד והרמב״ן ג״^‬
‫מצות ביעור ואוכלן וזה ברור ‪:‬‬ ‫וגם הרמ״ה כקע להלכה כהמהמיריס א״כ בה^^‬
‫אין יוצאין ד' כוסות ביין של שביעית לההר הביעור‪,‬‬
‫והירושלמי א״א לפרש רק דמספק״ל אי במצוה דרבנן ועבירה דרבנן אולי גס לר' יותנן לא חייש‬
‫למצהב״ע ]עי' חתן סופר בסוגי' דמנוה הבא בעבירה בפרע ג' אות ד׳ בזה[ ולדעת הכ״מ הנ״ל‪,‬‬
‫דאלו לפוסקים הנ״ל דהוי דאו' אחר הביעור הא אליבא ד ד יוחנן כו״ע ס״ל דבמצוה דרבנן ועבירה‬
‫דאו' אין יוצאין וא"כ ממנפ״ש למאן קאי איבעי' דירושלמי‪ ,‬לר' יוחנן פשיעא דאין יוצאין כנ״ל‪,‬‬
‫ולשמואל פשיעא דיוצאין בין לדעת התוספ' בין לדעת הרמב״ן ור״ן הנ״ל‪ ,‬דהמחלוקה בין הפוסקים‬
‫הוא רק אי פסקינן כרי״ו לענין מצוה דרבנן או כשמואל‪ ,‬אבל לרי״ו ולשמואל גופא אין שוס ספק‬
‫דלר' יוחנן אין יוצאין ולשמואל יוצאין במצוה דרבנן לכו״ע א״כ במאי מסופק הירושלמי‪ ,‬אס לא גאופן‬
‫לדעת הכ"מ דפירות אחר הביעור רק מדרבנן א״כ המצוה והעבירה הוי רק מדרבנן בזה שייך לספק‪,‬‬
‫והוא הוכחה לכאו' מהירושלמי לדעת הכ״מ‪ ,‬דלאידך פוסקים דאחר הביעור הוי דאו׳ עדיין צ״ע מאי‬
‫מספקא לי' לירושלמי‪ ,‬ומעעס לכס כפי' הק״ע אין לפרש כמו שהקשה בהי' הרש״ש בהגהות הש״ס‬
‫שפירות שביעית שפיר הוי לכם עיי״ש‪ ,‬וצ״ע‪.‬‬
‫אח״ן ראיתי בצל״ח פסהיס דף ל״ה ע״ב ד״ה ר' שמעון הוא‪ ,‬שכ' דגס ר' יוחנן לא הייש למצהב״ע‬
‫במצוה שהוא לגמרי דרבנן‪ ,‬ורק בלולב שעכ״פ יוס ראשון הוא מה״ת ותיקנו בשאר ימים כעין‬
‫דאו' ס״ל לר' יוחנן דגס לענין מצהב״ע אמרינן דתיקון כעין דאו' אבל במצוה שהוא לגמרי מדרבנן‬
‫משמע מדברי תוספ' דלא חיישינן למצהב״ע‪ ,‬עיי״ש שהקשה מזה שס לר' אחא ב״י דמצה בזה״ז‬
‫דרבנן למה אין יוצאין בעבל עיי״ב‪ ,‬הרי דס״ל דלר' יוחנן אף בעבירה דאו' ומצוה דרבנן לא‬
‫חיישינן למצהב״ע‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫לפי״ז שפיר י״ל דמספקא לירושלמי בהא גופא אליבא דר' יוחנן אי בעבירה דאו' ומצוה דרבנן חייש‬
‫למצהב״ע דהא חזינן בלולב ביו״ע שני פסול מצהב״ע‪ ,‬והדר פשוע לי' כדעת הצל״ח לחלק בין‬
‫מורי ז״ל אליבא דכו״ע בדברי הירושלמי‬ ‫לולב בשאר ימים לשאר מצוה דרבנן‪ ,‬וא״ש פי׳‬
‫כנ״ל בס״ד‪.‬‬

‫ולענין הפרשת תרומות ומעשרות גשביעית‪.‬‬

‫לחזק ידי ישראל שעובדין אותה אי למכור להם כלי‬
‫עבודה לפי שאסור לחזק ידי עוברי עבירה כדאיתא‬
‫בפ׳ ה׳ דשביעית ומחזיקין ידי נכרים בשביעי׳‬
‫בדברים בלבד כגון שראו אותי חורש או זורע אומר‬
‫לו תתחזק או תצליח כדאיתא בפרק הנזקין יכייצא‬
‫בדברים אלו מפני שאינן מצווין על שביתת הארץ‬
‫אבל לא יסעדנו ביד‪ ,‬ומפרש עוד בירושלמי שיכול‬
‫לומר לו עדור וחרוש והתבואה שתצא מן הארץ‬
‫הזאת אקננה אחר השביעית ורבים הן מסני דרכי־‬
‫שלום שנינו במסכת שביעית פ״ז אין עושין סחורח‬
‫בפירות שביעית ולא בבכורות ולא בתרומות ולא‬
‫בנבלות ולא בטריפות ולא בשקצים ולא ברמשים‬
‫ולא יהיה לוקט ירקות שדה ומוכר בשוק אבל הוא‬
‫לוקט ובנו מוכר על ידו לקט לעצמי והותיר מותד‬
‫למוכרן לקח בכור למשתה בני או לרגל ילא צריך לו‬
‫מותר למכרו ‪ :‬צדי חיה ועופות ודגים שנזדמנו להם‬
‫מינין טמאים מותרין למכרן ‪ :‬שנינו בפרק שביעי‬
‫דשביעית חרובין חדשים שכבשן ביין ישן יישנים‬
‫בחדש חייבין בביעור פי׳ כגון חרובין של שביעית‬
‫שכבשן ביין של ששית או ביין של מוצאי שביעית‬
‫חייב לבער עם היין שהרי טעם פירורת שביעית בר‬
‫זה הכלל פירות שביעית שנתערבו בפירות אחרות‬
‫מין במינו בכל שהוא שלא במינו בנותן טעם עכ״ל‬
‫סמ״ג ‪ :‬החמיר הכתוב בשמיטה יותר מכל חייבי‬
‫לאוין וחייב גלות עליה כמו שהחמיר בעריות שנא׳‬
‫אז תרצה הארץ את שבתותיה והחזיר הענין פעמים‬
‫רבות כל ימי השמה תשבות ונאמר והארץ תעזב‬
‫מהם ותרץ את שבתותיה וכן שנינו גלורת באה‬
‫על ענוי הדין ועל עוות הדין ועל שמיטת הארץ‬
‫מפני‬ ‫‪■*,‬‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬
‫כתב רמב״ם פ׳ ששי מהלכות מתנות עניים שנת‬
‫השמיטה כלה הפקר ואין בה לא תרומה ולא‬
‫מעשרות כלל לא ראשון ולא שני ולא מעשר עני‬
‫ובח״ל שאין בה שמיטת קרקע מפרישין בארץ‬
‫מצרים ובעמון ובמואב מעשר ראשון ומעשר עני‬
‫מפני שארצות אלו קרובות לא״י כדי שיהיו עניי‬
‫ישראל נסמכין עליה בשביעית והלכה למשה מסיני‬
‫שיהיו מפרישין בארץ עמון ומואב מעשר עני‬
‫בשביעית אבל בארץ שנער מפרישין בשביעית‬
‫מעשר שני כסדר רוב השנים עכ״ל‪ ,‬וגם • בפירות‬
‫שגדלו בקרקע נכרי בשביעית או מה שזרע כשבאו‬
‫ליד ישראל מוכה בהדי׳ מכל מה שכתבנו למעלה‬
‫דהם כגדלו בקרקע ישראל דמי ופטורין מן התרומות‬
‫ומן המעשרות וכן היה נוהג ומנהיג גדול הדור‬
‫מהר״ר משה מטראני ז״ל גם גדול הדור כבוד‬
‫מהר״ר ר׳ יוסף קארו זצ״ל בסוף ימיו כשחבר‬
‫שלחן'ערוך כתב סתם שנת השמיטה אין בה לא‬
‫תרומות ולא מעשרות ולא חלק בין פירות הנכרי‬
‫לפירות ישראל וכן עמא דבר ‪ :‬זמן ביעור פירות‬
‫שביעית אינו שוה אלא כשכלה אותו המין בשדה‬
‫כלה בבית שנא׳ ולבהמתך ולחיה אשר בארצך כל‬
‫זמן שהחיה אוכלת מן השדה ממין זה אתה אוכל‬
‫ממה שבבית כלה החיה לאכול ממין זה אתה חייב‬
‫לבעד אותו המין מן הבית ‪ :‬ויש פירות שזמן ביעורן‬
‫ידוע כדתנא בתוספתא דשביעית ומביאה בפסחים‬
‫בפרק מקום שנהגו אוכלין בגרוגרות עד חנוכה‬
‫בתמרים עד הפורים בענבים עד הפסח בזיתים עד‬
‫העצרת‪ ,‬ואלו הזמנים הם בשמיני אחר השביעית‬
‫כדרך שאסור לעבוד את הארץ בשביעית כך אסור‬
‫י‬
‫ע ד ‪ 47‬ן‬ ‫באר יהודא‬ ‫פרק ז א‬ ‫ספר ד־זדדינם‬
‫לקיימם האמוראים הדרים בה כדאיתא בירושלמי‪,‬‬ ‫מפני שכל הכופר בה אינו מודה במעשה בראשית‬
‫כדי שלא תהא מצוה הדרים בא״י באה בעבירה‬ ‫ובעולם הבא עכ״ל רמב״ן בפי׳ החומש וכל הבאים‬
‫של ביטול המצות התלויות בה ונמצא הפסידן יותר‬ ‫לדור בא״י חייבין להזהר מאד מאד בשמיטה ובכל‬
‫על שכרן ואלהי ישראל יעזרינו לקיימן אמן ‪:‬‬ ‫שהיו זהירין‬ ‫כשם‬ ‫התלויות בא״י‬ ‫המצות‬

‫ר אשון‬ ‫פרק‬
‫מצות עשה התלויות בארץ ישראל ואפשר לקיימן בזמן הזה‪:‬‬
‫)אות ע'( מ״ע להפריש מעשר שני בשנה ]א!‬ ‫א< הקוצר את שדהו לא יקצור את כל השדה‬
‫וכו' במנחה חינוך מצוה תמ״ב‬ ‫כלה אלא יניח מעט קמה לעניים בסוף‬
‫האריך לבאר דאכילת מעשר שני בירושלים אינו‬ ‫השדה שנאמר לא תכלה פאת שדך בקצרך וכן כשאוסף‬
‫מ״ע מה״ת רק רשות‪ ,‬ובירושלים אינו מקיים מנוה‬‫פירות האילן יניח מעט לעניים עבר וקצר או‬
‫כלל באכילתו‪ ,‬ומה דכתיב ואכלת היינו לאפוקי‬ ‫אסף נותן ממה שקצר או אסף מעט לעניים שנתינתו‬
‫שחוץ לירושלים אסור לאכלו עיי״ב‪ ,‬ולעג״ד‬ ‫מצות עשה שנאמר לעני ולגר תעזוב אותם ואפילו‬
‫מבואר בספרי דהוי מ״ע )הביאו ג״כ המנ״ח‬ ‫טחן ולש ואפה נותן מעט לעניים לקיים מצות פיאה‬
‫עצמו במצוה שע״ה בסוף דבריו( דדריש מיין‬ ‫כל שהוא מן התורה ומדברי סופרים לא יפחות‬
‫ושכר יזיר לאסור יין מצוה של מעשר שני כיין‬ ‫מאחד מששים ‪) :‬ם וכן בלקט כשקוצר ומאלם לא ילקט‬
‫רשות‪ ,‬ואי הוי רשות ל״ל קרא ע״ז‪ ,‬ומבואר דהוי‬‫השבלים הנופלים בשעת הקציר שנאמר ולקט קצירך‬
‫מ״ע דאו' אכילת מעשר שני בירושלים‪.‬‬ ‫לא תלקט עבר ולקט אפי׳ טחן ואפה נותן לעניים‬
‫אמנס ראיתי בס' קרן אורה על מס' נזיר דף‬ ‫שנאמר לעני ולגר תעזוב‪ ,‬שני שבלים לקט וג׳ אינו‬
‫ג' שהביא ג״כ הספרי הזה וכ' וז״ל בילקוע‬ ‫לקט ‪) :‬ג( וכן בפרט שנפרט מן הענבים בשעת הבציר‬
‫בשם הספרי כ׳ ר' יוסי הגלילי אומר מיין ושכר‬ ‫ב׳ גרגרים פרט ג׳ אינן פרט ‪) :‬ד( וכן בעוללות‬
‫יזיר לעשות יין מצוה של מע״ש כיין רשות‪ ,‬משמע‬‫איזהו עוללות אשכול קטן שאינה מעובה כשבולת‬
‫דיין של מע״ש קרי יין מצוה דמ״ע לשתותו‬ ‫שאין לו כתף ואין ענבים נוטפות זו על זו אלא‬
‫מפוזרות שנאמר וכרמך לא תעולל לעני ולגר תעזוב‬
‫ולאכלו בירושלים‪ ,‬אבל תלמודא דידן משמע דס״ל דאין‬
‫זה יין של מצוה‪ ,‬ולא מצינו יין של מצוה רק‬ ‫אותם ‪) :‬ה( וכן המעמר ושכח אלומה אחת בשדה‬
‫בשבועה שאשתה‪ ,‬וסיים עכ״פ מדברי ספרי נראה‬ ‫הרי זה לא יקח שנאמר ושכחת עומר‪ ,‬בשדה לא‬
‫תשוב לקחתה עבר ולקטה אפילו טחנו ואפאו הרי‬
‫דלא הותר שום יין של מצוה ואפי' מצוה של תורה‪,‬‬
‫ודלא כשיעת המפרש עכ״ל‪ ,‬לפי״ז מבואר דהלמודא‬ ‫זה נותנו לעניים שנאמר לגר ליתום ולאלמנה יהיה‬
‫דידן וספרי חולקים בזה דלגמ' דידן אינו מ״ע‬ ‫זו מצות עשה כשם שיש שכחה בעומרים כך יש‬
‫מה״ת ולא צריך קרא ע״ז‪ ,‬רק על שבועה שאשתה‪,‬‬ ‫שכחה בקמה וכשם שיש שכחה בתבואה כך יש‬
‫ולספרי הוי מ״ע מה״ת כן משמע לכאורה‪.‬‬ ‫באילנות נאמר במתנות עניים לעני ולגר תעזוב‬
‫אותם כל זמן שהעניים תובעין אותם פסקו העניים‬
‫אןלן‪ 1‬לענ״ד אין כאן פלוגתא בין התלמודא וספרי‪,‬‬
‫רק דיין של מע״ש ושבועה שאשתה חד הוא‪,‬‬ ‫מלבקש ולחזור עליהם הרי הנשאר מהם מותר לכל‬
‫ונקע חדא והה״ד לאידך‪.‬‬ ‫אדם שאין מצוה לעזוב אותם לחיה ולעופות אלא‬
‫דהנה התוספ' בנזיר שם הקשו על המפרש דמה‬ ‫לעניים והרי אין עניים‪ 0) :‬מצות עשה להפריש‬
‫פריך מושבע ועומד מהר סיני‪ ,‬דלמא משו״ה‬ ‫תרומה גדולה ליתן אותה לכהן ואין לה שיעור‬
‫באמת צריך קרא לאסור‪ ,‬וגס מה משני שבועה‬ ‫מן התורה וכבר כתבנו למעלה בזמן הזה שהולכת‬
‫שאשתה )עי' אורח מישור שס( ולענ״ד א״ש דעה‬ ‫לשריפה מפריש כל שהוא לכתחלה ‪ a ) :‬מצות עשה‬
‫המפרש עפי״מ שהקשה הכתב סופר דמה מקשה‬ ‫להפריש אחר תרומה גדולה א׳ מעשר מהפירות‬
‫מושבע ועומד מה״ס לפימש״כ התו״ח חולין ק״כ‬ ‫הנשארים ליתן אותם ללוי וזהו הנקרא מעשר ראשון‬
‫דיוצאיס במצוה שלא כדרך הנאתן א״כ יוצא ידי‬ ‫ובו נאמר כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו‪:‬‬
‫קיחש שלכדה״נ‪ ,‬ותי' דמקשה דלמאי צריך קרא אי‬ ‫)ח( מצות עשה להפריש העישור מן המעשר הזה‬
‫לאסור כדרך הנאתן פשיעא הא יוכל לצאת‬ ‫ונותנו לכהן הוא הנקרא תרומת מעשר שחייבין‬
‫שלכדה״ג‪ ,‬ואי לאסור בגזירות שלכה״נ אכתי מנ״ל‬‫זרים על אכילתו מיתה כתרומה גדולה ‪) :‬ט( מצות‬
‫שדוחה מצ‪4‬ת קידוש והבדלה הא מושבע ועומד‬ ‫עשה להפריש מעשר שני בשנה ]א[ ראשונה ושניה‬
‫ורביעיר־ז וחמישית ובזמן הזה שאין מקדש פודהו‬
‫מה״ס עכ״ד‪) ,‬ועי' נוב״י ■מה״ק חיו״ד סי' ל״ה(‪.‬‬
‫לפי״ז א״ש מאד דעת המפרש דא״א לומר דקרא‬ ‫בפרוטה או בשוד‪ .‬פרוטה מפירותי אחרות ושורף‬
‫אתי לאסור קידוש‪ ,‬דמקודם צריך קרא‬ ‫הפירות שחלל עליהם או משליך הפירות לים לרמב״ם‬
‫לאסור בנזירות שלא כדה״נ א״כ ממנפ״ש לית לן‬ ‫והראב״ד חלק עליו ואמר דדוקא בפרוטה ‪) :‬י( מצות‬
‫קרא מיותר ליין מצוה‪ ,‬אמנם כיון דסברת התו״ח‬ ‫עשה להפריש מעשר עני תחת מעשר שני בשנה‬
‫דיוצא‬ ‫שלישית וששית ונותנו לעניים שנאמר מקצה שלש‬
‫שנים תוציא את כל מעשר וגו׳ ‪) :‬יא( כל אילן אחר‬
‫שעבר עליו שלש שנים של ערלה מצות עשה שיהיה קדש כמעשר שני שנא׳ ובשנה הרביעית יהיה כל‬
‫פריו קדש ובזמן הזד‪ .‬פודהו בפרוטה כמעשר שני ‪) :‬יב! מצות עשה להתודות לפני ה׳ אחר שמוציאין‬
‫כל‬
 ‫ספי־‘ ד ־ו ר די ם‬ ‫פרה א‬ ‫באר יהודא‬
‫כל המתנות בערב י״ט אחרון של פסח של רביעית‬ ‫דיוצא כמצוה שלפדה״נ הוא מניעם מצות להו ליהטת‬
‫ושל שביעית ובין בפני הבית ובין שלא בפני הבית‬ ‫ניהנק והא תינח כקידוש והכדלה שהוא מצוה‬
‫חייב לבער ולהתודות שנא׳ כי תכלה לעשר וגו׳‬ ‫חיוכיה‪ ,‬אכל כשבועה שאשהה או אכילה מעשר‬
‫ואמרת לפני ה׳ אלהיך בערתי הקדש מן הבית וגו׳‬ ‫שני שאינם חיוכיה דמי מחייב אוהו ל־שכע‪ ,‬וגס‬
‫כיצד אם נשאר אצלו תרומה או תרומת מעשר‬ ‫מעשר שני יכול לפדותו ואפי' כירושלים שאינו‬
‫נותנה לכהן מעשר ראשון ללוי מעשר עני לעני‬ ‫יכול לפדותו יכול ליהנו לאחרים עי' לח״מ פ״ז‬
‫מעשי שני או נטע רבעי הם או כסף פדיונן מבערן‬ ‫מה' ממרים מובא במנ״ח הנ״ל‪ ,‬וכמצוה כאלו‬
‫ומשליך לים או שורף כל אלה מנו רמב״ם וסמ״ג‪,‬‬ ‫הביא בשדי חמד בחלק דברי חכמיס סי' מ״ע‬
‫מתרי״ג ‪) :‬יג( להפי‪-‬יש תרומה מן היפה ולא מן‬ ‫דיעות דלא אמרינן מצות לאו לה"נ )ועי' תיבה‬
‫הרע על היפה שנאמר בהרימכם את חלבו ואם‬ ‫גמא פ׳ כחוקותי‪ ,‬וכתבואת השדה ח״א כסוגי׳‬
‫הפריש מן הרע על היפה תרומתו תרומה אלא שבטל‬ ‫דמצות ללה״נ וכח״ו כהקדמה כליקועים כ׳ שגס‬
‫מ״ע זו‪ ,‬מתרי״ג‪) :‬יח לתרום ממין על מינו שנאמר‬ ‫דעת העו״ז או״ח סי' שס״ג ס״ק ה׳ הוא כן‬
‫והרמותם ממנו דוקא ר״ל ממינו עוד דרשו שלא‬ ‫עיי״ב(‪ ,‬א״כ אינו יוצא רק כדרך הנאתן‪ ,‬וח״ש‬
‫יתרום מן המחובר על התלוש ולא מן התלוש על‬ ‫קרא לאסור כקו' התיספ'‪ ,‬א״כ שפיר י״ל‬
‫המחובר ולא מן החדש על הישן ולא מן הישן על‬ ‫דתלנמדא דידן ס״ל ג״כ כספרי‪ ,‬רק דהוי רק מ״ע‬
‫החדש ולא מן פירות הארץ על פירות ח״ל ולא‬ ‫כשבועה שאשתה דל״א גבי' מצות לאו לה״נ וכנ״ל‪,‬‬
‫מפירות ח״ל על פירות הארץ ולפי זה יש כאן‬ ‫ושפיר ממועע מיין ושכר יזיר‪ ,‬משא״כ למעע‬
‫מצוה אחרת בלאו הבא מכלל עשה שאם תרם כן‬ ‫קידוש■ והבדלה ליכא קרא‪ ,‬דמקודם צריך קרא‬
‫הוא עובר בעשה‪ ,‬מתרי״ג ‪) :‬טס מצות עשה מן‬ ‫לאסיר כנדרות שלא כדה״נ‪ ,‬ומנ״ל לאסור קידוש‬
‫התורה לדור בא״י \ב\ שנא׳ וירשתה וישבת בה‬ ‫והבדלה כנ״ל עכ״פ כאכילת מע״ש מקיים לכו״ע‬
‫ואז׳״ל שמצוה זו שקולה כנגד כל מצות התורה‬ ‫מ״ע דאו׳ כנ״ל‪] ,‬ועי' מחנה לוי על מס' שבועות‬
‫ואמרו כל היוצא מא״י ודר בח״ל יהיה בעיניך‬ ‫דף כ״ב ע״ב כתוספת ד״ה אהתירא קמשהכען‪.‬‬
‫כעע״א שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת‬ ‫)אות כג״ו( מד״ת לדור כא״י ]ב[ וכו׳ התוספ׳‬
‫ה׳ לאמי* לך עבוד אלהים אחרים ואיתא במסכת‬ ‫כתובות דף ק״י ע״כ ד״ה הוא‬
‫בתרא אמר רשב״י דאלימלך ומחלון וכליון נענשו‬ ‫אומר כ' כשס ר״ח דעכשיו אינו מצוה לדור כא״י‬
‫מפני שיצאו מא״י לח״ל שנא׳ ותהום כל העיר‬ ‫כי יש כמה מצוה התליות כארץ וכמה עונשין‬
‫אליהפם ותאמרנה הזאת נעמי אמר ר׳ יצחק אמרו‬ ‫דאין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד עליהס עכ״ל‬
‫חזיתם נעמי שיצאת מא״י לח״ל מה עלתה לה‬ ‫ומה״ע כ' הנוכ״י מ״ת חיו״ד שי' ר״ה דלא עלו‬
‫אמר ריב״ק ח״ו שאפי׳ מצאו סובין לא יצאו ומפני‬ ‫כעלי תושפ׳ לא״י עיי״ש וכשו״ת מהר״מ שיק‬
‫מה‬ ‫חיו״ד סי' רכ״ה הביא המעיל צדקה דגס כזה״ז‬
‫ע״י ממיגו אבל להעיל עצמו על הציבור על‬ ‫ישיבה א;'י מצוה‪ ,‬אכל כאופן שיוכל להסתפק ^‬
‫^ > ׳״ ‪ /‬כ׳ דלהפים ישיכה וללמו־‬ ‫ג ן ✓ ע ס ‪ , 1‬וי_ ‪ I‬ו ‪/‬‬ ‫‪’ij 1‬‬ ‫ו ‪1j‬‬ ‫י׳•‬ ‫‪ //V..‬ג! ^‬
‫‪:‬סקו כחידה ובישיבה דעדים‬ ‫וודאי עדיף מישיבה ח״י‪ ,‬וממילח ל״ק מבעלי הוספ^ שהם‬
‫מישיבה א״י עיי״ש‪.‬‬
‫לחו״ל ^‬ ‫לכה; ^‬
‫‪,‬‬ ‫ן[״ל בעה״ע פ' ויגש בפ׳ פן הוורש וכן אמר יוסף ליעקב מועב שהבא‬
‫הוורש מהורה כי לא תוכל ללמוד שס מפני הרעל עכ״ל וזה כדברי חהס״ו ז״ל‪ ,‬ובתש^‬
‫מהרש״ס ח״א סי' ח״י הביא השו' מהר״מ סי׳ קצ״ע דאין חילוק בין זה״ז לזמן הביה דהשהא נמי‬
‫איכא מצוה‪ ,‬ועעמו של ר״ח מבואר בהגמ״ר משוס דאיכא סכנה דרכים‪ ,‬ולא כמש״כ הוספ' בשמו‬
‫)וגם לפי עעם זה שייך הי׳ הנוב״י על בע״ה שלא עלו ג״כ מפני סכנת דרכים( והביא ממהרי״ט‬
‫שהביא בשם רמב״ן דישיבת א״י הוא מ״ע ומונה אותה בהרי״ג מצות‪ ,‬וגס התשב״ץ ח״ג סי' רפ״ח‬
‫הפליג מאד בשבח עליי׳ לא״י‪ ,‬רק שהתנה ג״כ כתנאי המעיל צדקה שבאופן שאינו ^בכח שיספיקו‬
‫לו מעותיו להתפרנס וליתן צדקה או להשגיח על בניו אין מצוה בעלייתו‪ ,‬וגס כיבוד או״א דוהה ישיבת‬
‫א״י עיי״ש‪ ,‬ועי׳ רמב״ן פ׳ מסעי בפ׳ והורשתם את הארץ‪ ,‬ובשל״ה שער האותיות סוף אות ק'‬
‫דעת קדושים בענין קדושת ישיבת א״י‪ ,‬והביא גס דברי רבינו ז״ל שם עיי״ש‪.‬‬
‫ובמש״כ התשב״ץ הנ״ל דכיבוד או״א דוחה ישיבת א״י‪ ,‬עי' מנחת חינוך מצוה רי״ב וז״ל עי' בש״ס‬
‫קדושין גבי ר״א דסליק לא״י ואח״כ שמע דאזלה אימי' אבתרי' ושאל לר״י ^אס מותר לצאת‬
‫משוס מצות כיבוד אם מא״י להו״ל ור״י השיבו דאינו יודע ור״א הלך עיי״ש דנראה דמותר לצאת‬
‫משוסכיבוד מא״י לחו״ל‪ ,‬ועי׳ תוס' ע״ז דף י״ג ד״ה וללמוד תורה דעתם דדווקא ללמוד תורה ולישא‬
‫השאלתות דכש״כ לשאר מצות רשאי לצאת^‬ ‫רשאי לצאת‪ ,‬אבל לא לשאר מצות‪ ,‬והביאו בשם‬ ‫אשה‬
‫ר״י מספקא לי׳ ור״א ס״ל דמותר כדעת השאלתות דכש״כ לשאר מצות רשאי לצאת‪ ,‬וצ״ע שלה‬ ‫והנה‬
‫הביאו ראיי' מש״ס דילן ור״י עצמו אמר בע״ז דהלכה כר״י וכאן בקידושין אמר ר״י דאינו יודע‬
‫הוא כדעת השאלתות וצע״ק עכ״ל‪ ,‬ובמהר״מ שיק מצוה רי״ג אות ג׳ מיישכ‬ ‫׳‬ ‫•‬
‫דלא‬ ‫נר‪-‬‬
‫*י׳‪-‬רנ‪-‬‬ ‫ולכך‬ ‫אצלו‬ ‫באה‬ ‫דחמו‬ ‫מבורר‬ ‫קו׳ המנ״ח וז״ל לענ״ד במעשה דר״א הי' רק שמיעה ול‬

‫איכא מציה יעי'|‪.‬‬

‫]משייב תיס' בע״ז הנ״ל שת״ת ולישא אשה אינה כל כך מצית חשובות עי' בהגהות מצפה איחן שס‬
‫שעמד‬
 ‫‪149‬‬ ‫ע ך‪.‬‬ ‫ב א ר יי הו ד א‬ ‫פדה‬ ‫ספר ^ ד ד י ם‬
‫מה נענשו מפני שהיה להם לבקש רחמים על בני שנימד בזה‪ ,‬ולעכ״ד כוונהם לדכרי האוד החיים‬
‫דורן ולא בקשו ע״כ‪ ,‬מתרי״ג לרמב״ן ולרשב״ץ‪ :‬הק' סוף פ' נצביס וזל״ק ודבר זה הוא ג״כ‬
‫)טה הפרשת התרומות והמעשרות מצוה כמו שמצינו מהשנת השלימות כי ישיבת האדן הוא מצוה כוללת‬
‫למעלה ונתינתן לכהן ל'וי ולישראל מצוה לבדה כל התירה‪ ,‬וצא ולמד ממאמרם ז״ל שכל ההולך‬
‫לעוה״ב שכולו חיים‬ ‫לדעת רמב״ן ןג[ ורשב״ץ‪ ,‬וז״ל רשב״ץ פשר הדברים בה ד׳ אמות יש לו הלק‬
‫לפי דעתו ז״ל שהמתנות שהם טובלות כלומר שהן עכ״ל הקדוש‪ ,‬והיינו כוונתם שאינם חשובות לגבי‬
‫אסורות באכילה עד שיפרשו מהם מתנות כהונה ישיבת א״י כה'א מצוה כוללת כל התורה כולה‪,‬‬
‫בזה נמנה ההפי*שה מצוה והנתינה מצור! והמשל ובהגהות הגאון מהר״י עמדין ז״ל כ' שם על דברי‬
‫בזד‪ .‬הרי עסה היה אסורה עד שיפישו ממנה חלה תוכש' הנ״ל וז״ל ומש״כ תוסס' דל״ש אלא בדעתו‬
‫והפר שתה מצוד‪ .‬שנאמ" חלה תרימו תרומה ובין לחזור לא ברירא כולי האי דאי איתא אמאי נפיק‬
‫לגבה ולא אתי׳ איהי לגבי' האוודאי משמע‬ ‫שיתננה לכהן בין שישרפנד‪ .‬הרי נגמרה מצוה זו איהו‬
‫דמיירי אפי׳ שהיא לא תאבה ללכת אחריו אם‬ ‫והותרה‬
‫הגין הוא מותר‪ ,‬וההוא דכתובות י״ל דאיירי שהי׳ מוצא זיווג הגון בא״י ונותן עיניו בממון‬ ‫זיווג‬
‫שהביאה לו האשה שבחו״ל עכ״ל ]ועי' פתחי תשובה אהע״ז סוף םי׳ ע״ה‪ ,‬ובחכמת כלמה שהביב‬
‫השו״ע או״ח סוף סי׳ רמ״ח‪ ,‬ובמדרש רבה פ׳ ויצא אבא בשעה שביקש לצאת לחו״ל וכו׳ אם נתן לי‬
‫מותר‪ ,‬שמא איפשר לו להביאה כמו ליצחק עכ״ל‬ ‫רשות וכו׳ וכ׳ היפ״ת וז״ל ואע״ג דלישא אשה‬
‫ועי׳ שלעי הגיבורים ר״פ שבועות שתיים בתראאות א׳ דאין מצוה בהליכה לא״י ע״מ לשיב‪ ,‬והיציאה‬
‫ע״מ לשיב אינה עבירה עיי״ש‪ ,‬וז״ל ניצוצי אורות על הזוה״ק פ׳ ויצא מכאן משמע שאפי׳ בחורבן‬
‫אסור לצאת מא״י לחו״ל שהרי בזמן יעקב לא הי׳ מקדש וכו׳[ ובס' קרן אורה על מס׳ מועד קען‬
‫דף י״ד ע״א בד״ה בגמ׳ מתניתין דלא כר״י דתני׳ וכו'שהאריך לבאר בענין איםיר יציאה מא״י‬
‫לחו״ל שהוא מחלוקת ש״ס בבלי וירושלמי‪ ,‬ועוד חילוקים באורך עוב עיי״ב‪.‬‬
‫ןעי' בכור שור חולין דף קל״ז ד״ה ובדרך דרש כ' דהא דאמר ר' יודא העולה מבבל לא״י עובר‬
‫עיי״ש דבר נחמד מאד‪ ,‬ועי׳ עורי אבן מגילה דף‬ ‫בעשה תלי' בפליגתא אי בעלה קדושת‬
‫ע״ז ע״ב ד״ה גדול ת״ה יותר מבנין ביהמ״ק מש״כ בענין ישיבת ארץ נגד הלמוד תורה עיי״ש‬
‫ובמקנה קידושין דף ל״א ד״ה אינה יודעת וכו׳ עיי״ב‪.‬‬
‫ושד״ח מערכת האל״ף אית רמ״ו הוכיח משמ״ג דלצאת מא״י לחו״ל מדאו׳ שרי‪ ,‬והביא דברי רבינו‬
‫ז״ל והרמב״ן הנ״ל והמבי״ע דהוי דאו‪ /‬וסיים וז״ל אך מדהשמיע הרמב״ם יזה‪ ,‬צ״ל דס״ל‬
‫דהיא דרבנן כמש״כ הרשב״ש וכנה״ג בעיו״ד סי' רל״ע עיי״ש‪ ,‬ובשו״ת בית יצחק )להג׳ מלבוב ז״ל(‬
‫חאהע״ז סי׳ ה׳ אות ד׳ חקר הרבה אי נשים חייבין במ״ע דישיבת א״י וסיים בזה״ל ע״כ הנראה‬
‫דנשיס אין חייבות מדאו׳‪ ,‬וכ׳ עוד דמגמ׳ גיעין דף ח׳ מוכח דהוי דאו' מדדחינן שבות משוס ישוב‬
‫א״י‪ ,‬דלא כרמב״ס דס״ל דהוי רק מצוה דרבנן וציין לעי' בס' יעיר אוזן לאזולאי אות ישיבת א״י‬
‫)ואינו תח״י(‪,‬ועי' שו״ת פרי הארץ הספרדי בחיו״ד סי׳ זיין באמצע התשובה מש״כ בענין זה זי״ע‪,‬‬
‫)ועי׳ בערוגת הבשס עה״ת למורי ז״ל פ' ואתחנן בד״ה במ״י הובא ביש״מ שכ׳ לפרש דברי מהרש״א‬
‫בסועה דכניסה לא״י נמי מצוה הוא עיי״ב הקדושים ז״ל(‪.‬‬
‫ועי׳ בדברי רבינו ז״ל לקמן במצות התשובה בחלק דברי כבושין פרק ד׳ הצדיק היושב בא״י מייחד‬
‫העולם הבא שנברא ביו״ד והארץ עד לרקיע חמש מאות שנה שהוא רומז לה״א שניי׳ על שם‬
‫האדם שבארץ‪ ,‬עומד על רגליו רמז לוי״ו הארץ אשר הוא יושב עלי׳ רמז לה״א אחרונה שבשם ובצאתו‬
‫חו״ל מפריד והאבות לא יצאו אלא עפ״י הדיבור וכו׳ עייבה״ק‪ ,‬השי״ת יזכינו בחיים חיותינו ויקבץ‬
‫■‬ ‫במהרה נדחינו לירושלים עירקדשינו בבי״א וכי״ר‪.• .‬‬
‫)אות ע״ז( הפרשת תרומות והמעשרות מצוה ונתינתן לכהן וללוי הוא מ״ע לבדה לדעת הרמב״ן ]ג[‬
‫וכו׳ והנה בשו׳׳ת חתם סופר ז״ל חאו״ח סי' ע״ע כ׳ שפשוע ומבואר בין לרמב״ס‬ ‫■‬
‫מכיין שהפריש הכרי ניתקן‪ ,‬אפי' נאבד או נשרף‪ .‬אך להרמב״ם אין נמנה ב׳ מצות‬
‫והנתינה משוס דנתינה גמר הפרשה הוא‪ .‬אבל מ״מ ההפרשה מ״ע וגימר והולך עד גמר נתינה‬
‫ומשו״ה מברך על הפרשה כמו שמברכין על בדיקת חמץ שהיא תחילת ביעיר‪ ,‬ולרמב״ן ב׳ מ״ע הס‪,‬‬
‫ולכו״ע מברכין על הפרשה עיי״ש ולא כהג׳ השואל שחשב דלהרמב״ס אס לא קיים הנתינה‬
‫הוי עבל‪.‬‬
‫ועפי״ז מש״כ רבינו ז״ל בשם הרשב״ץ בביאור דעת רמב״ן וז״ל ובין שיתננהלכהן בין שישרפנההרי‬
‫נגמרה מצוה זו והותרה העיסה באכילה וכו' זהו גס לדעת הרמב״ס הוי הכי לפי ביאור‬
‫החתס״ו ז״ל‪.‬‬
‫זבמש״כ ע״כ באה המצוה השנית לתת אותה לכהן ולא נגזל ממנו וכו' מזה מבואר שאין אחריות‬
‫־נס‪ ,‬רק דאס אינה‬ ‫לכהן חלה אחרת או תרומה אחרת אם נא‪/-JI‬‬ ‫_‬ ‫בזה על המפריש לתה‬
‫נותנה לכהן הוא גזל השבגי‪ ,‬דלא כברכי יוסף המובא בפתחי תשובה יו״ד סי' שכ״ב ס״ק ב׳‪ ,‬וגם‬
‫בשו״ת עי״ע ידעת מהדו״ג סי' קפ״ב הביאו והשיג עליו בכמה ראיות שאין המפריש חייב באחריות‬
‫עיי״ש ]יבשי״ת שמן ראש חיו״ד סי׳ ע״ב כ' דאף דלדברי התויספ' ביצה כ״ז ע״ב לא קיים מצות‬
‫׳ ’‬
‫היאיל‬ ‫שנגימאת דין מוקצה‬ ‫׳‬ ‫תהי׳ ‪. 1‬‬
‫לחלה‬ ‫‪.‬‬ ‫דאי בדיעבד מהני «א״כ ‪. 1‬‬
‫לא‬ ‫בשריפה ‪,‬אף בדיעבד‪, ,‬‬‫ביעור רח ב‪:‬‬
‫ותחנו מתיהן יא״כ‬ ‫‪,‬‬ ‫מוכן הוא אצל שבת הואיל ועבר‬ ‫‪,‬‬ ‫וכדקיי״ל דכיבל‬
‫‪.‬‬ ‫‪:‬נתנו לכלבו יצא‬ ‫ובדיעבד‬
‫בנדון הברכי יוסף שבא עיף ואכל החלה לא קיים מצות שריפה והי׳ צריך לחזור ולי יש וישרפנה‬
‫]ועי׳ נוב״י קמא חאו״ח סי׳ ע״ו דחיוב שריפה וביעור של הלה ותרומה שנעמאת‬
‫ע״ב‬ ‫ובזי‪:‬‬ ‫על הבעלים אלא אכו״ע רמי׳ עיי״ש[ מ״מ לפימש״כ התיספ׳ בפסחים כ"פ‬
‫‪V‬‬
‫‪I‬‬
 ‫ספר ח ר די ם‬ ‫פיק א‬ ‫באר ידוודא‬ ‫‪150‬‬

‫והותרה העיסה באכילה על כן באה מצרה שניה‬ ‫לשני! אין פודין קדשים להאכילן לכלכיט הוא ר ק‬
‫לתת אותה לכהן ולא נגזלה ממנו שנא׳ ראשית‬ ‫היכי דלא חזי לאדם כלל< אכל היכי דהזי לדידי'‬
‫עריסותיכם תתנו לה׳ תרומה וכן הדין בתרומה כמו‬ ‫מותר להאכילן לפלייס ולכותים‪ ,‬ולפי״ז‪ ,‬הה״ד‬
‫שאמר בספרי תרימו תרומה בתרומה גדולה הכתוב‬ ‫ביעור תרו מ ה טמאה דמצותו בשריפה י״ל היפי‬
‫מדבר אוי אינו מדבר אלא בתרומת חלה כשהוא‬ ‫שאפשר לשורפה רשאי ג״כ להאכילה לבהמה‬
‫אומר חלה תרימו תרומה לה׳ בתרומה גדולה הכתוב‬ ‫הואיל וראוי לעיקר מצותו‪ ,‬ר ק היכי שא״א לשורפה‬
‫מדבר דברי ר׳ יאשיה רבי יונתן אומר לפי שהוא‬ ‫כ מו ביו״ט הוי מוקצה משוס דלהאכילה לכלבים‬
‫אומר ראשית דגנך תירושך ויצהרך חובה אתה אומר‬ ‫ליכא מצות ביעור בכה״ג הואיל ומצותה בשריפה‬
‫חובה או אינו אלא רשות ת״ל תרימו תרומה לה׳‬ ‫ועכשיו א ע ה ראוי' לשורפה‪ ,‬אבל לדידן השתא‬
‫חובה‬ ‫דישראל שורפו ומקיים מצותו שפיר הה״ד דיכול‬
‫להאכילה לעו!ה ולבהמה וחשוב ביעורו בכך הואיל וראוי לשורפה עכ״ד[ וחיץ מזה שיש ראיות ברורו ת‬
‫שאין חייב ב אחריו ת‪ ,‬כ' העוע״ו שאיגו שייך כלל חיוב אחריות במידי דטביל קודם הפר שה‪ ,‬ולאחר‬
‫הפר שה הוי תרו מ ה והחלה א םורי ם לזרים והשיריים חול ואי אפשר להיות נעשים תרו מ ה בשום אופן‬
‫א״כ איך שייך בהן חיוב תשלומין דמה ישלם דהרי מחולין לא נעשו תרו מ ה וכיון שהופרש פ״א שוב‬
‫לא טביל ושוב ל״ש חיוב אחריות כלל‪ ,‬ר ק תיקה שהופרש החלה פ טור מאחריותו אף שנאבד באיזה‬
‫אופן שיהי' עיי״ש‪ ,‬א״כ לפי״ז כל מה שדן השמן ראש הנ״ל הוא שייך ר ק על להבא אם מקיים המצוה‬
‫בנ תינ תו החלה לכלב‪ ,‬ולא כ מו שכ' בלשונו ]שהי' צריך לחזור ולהפריש כדי שישרפנה[‪ ,‬מפני שנמשן‬
‫ז‬
‫בזה״ז מקיים ‪ /‬בכל ו!איפ‬ ‫ג״כ אחר ד ע ת הברכ״י‪ ,‬ר ק על להבא יש לדון וכ מו שכ׳ בםו״ד דבאמת‬
‫מצות ביעור כנ״ל‪] ,‬והמשל״מ שכ' הברכ״י ראיי' מדבריו בפ״י מה' ביכורים ה' ח׳ דהו׳י'' ך ■לטעם‬
‫דלא טבלי וטן עצמן‬ ‫_‬ ‫שאינו חייב באחריות בשאר מ תנו ת כ הונ ה היי‬
‫המל״מ[‪.‬‬
‫׳׳מ[‪.‬‬ ‫היתר לכך הי' שייך בהו חיוב תשלומין אי לאו ט ע מו של‬
‫למצה של טבל ת״ל דה״ל‬ ‫ו ‪ 1‬ע ת ה תו ס פ ת מבואר שהוא כ ד ע ת ה ר מ ב ״ן‪ ,‬ד ב םוכ ה דף למ״ד הקשו דל״ל קרא ‪:‬צה‬
‫דבטבל^ יש‬
‫למ״ד ע״א ד ב ט‬
‫מצהב״ע‪ ,‬והקשו האחרונים הא הוו״א ד ע ״ דל ״ ת ותי׳ ה מ קנ ה בקידושין מ״ד‬
‫עשה דהפר שה והוי ל״ת ועשה‪ ,‬וזה ניחא לרמב״ן‪ ,‬אבל לר מב״ם כיון דנתינה אינו יוצא עד שיוסיף‬
‫כדי שיעור נ תינ ה עי' נוב״י מ״ת חיו״ד סי' ר״ א‪ ,‬והכא ע״כ מיירי כשאין לו אלא כזית מצומצם שאס‬
‫יפריש מ מנו תרומ ה לא ישאר לו כשיעור כזית דאל״כ אפשר לקיים שניהם כמובן‪ ,‬א״כ מה ת א מר‬
‫שיש עשה דנ תינ ה‪ ,‬ז״א‪ ,‬דהרי אין בו שיעור נ תינ ה ולא ק' קו׳ ה תו ס פ' וע״כ דס״ל כרמב״ן‪ ,‬כן‬
‫מצאתי ב ס' וידבר משה בתיקון משה ל פ ס ה‪ ,‬בהלכה‪ ,‬אות ל״א‪.‬‬
‫!דעת הר״ן נ״ל ג"כ כד ע ת רמב״ן כמו שאבאר בס״ד‪ ,‬דהנה בר"פ הזרוע והלחיים הקשה אהא דאמר‬
‫רב הסדא המזיק מ תנו ת כ הונ ה פטיור דהוי ממון שא״ל תובעין‪ ,‬וז״ל ותמהני א״כ מאי אריי'‬
‫מזיק אפי' אינהו בעין נמי אין לו תובעין‪ ,‬ומשמע לי דה״ק דכיון שאין להם תובעין נהי דכי אי תנהו‬
‫בעין מחייב משוס מצוה כי ליתנהו בעינייהו אין כאן מצוה ולא דין ממון הלכך פ טיר לגמרי עכ״ל‬
‫הר״ן‪ ,‬וכ׳ עליו בחי׳ אנשי שם וז״ל ומש״כ הר״ן דכי איתנהו בעיני׳ מחויב משוס מצוה קשה דהא‬
‫איכא למ״ד האוכל מב ה מ ה שלא הורמו מחנו תי' כאלו אוכל טבלים‪ ,‬ופי׳ תו ס פ' טבלים ממש דיליף‬
‫נתי^נה נ תינ ה מ תרו מ ה בפ׳ ראשית הגז‪ ,‬ונהי דלית הלכתא הכי איסורא מיהא איכא לאכול מב ה מ ה‬
‫שלא הור מו מ תנו תי'‪ ,‬והר״ז דומה למה שמקשה הגמ' תנא תני משלם ואת אמרת מ״ת שנו כאן עכ״ל‬
‫]ומאד צ״ע לדעתי העני' למש״כ תו ס פ' ג״כ בחולין קל״א ע״א ד״ה הכי גרסינן דלכי״ע איכא איסורא‬
‫לאכול מבהמה ‪.‬שלא הורמו מ חנו תי׳ עיי״ש שלזה כיון הה' א״ש במש״כ ופי׳ בתום' ול״ז להבין הא‬
‫לעיל בדף ל״ב ע״ב ד״ה שלא הור מו הקשו תו ס פ' לר״י דאמר לקמן וכו׳ ותי׳ דר׳ יוחנן ס ב ר כ מ״ד‬
‫שלא אכל מב ה מ ה שהורה ב ה חכ ם עכ״ל א״כ עדיין תקשי למ״ד שלא הורמו מתנותי' מאי רבו ת א‬
‫דיחזקאל‪ ,‬די״ע בתוה״ק[ והיינו דקושייתו למה כ' הר״ן דחייב משוס מצוה הא מצד אי סו ר טבל מחויב‬
‫להפרי שם‪ ,‬ולפי ביאור ה ח תס״ו הנ״ל דלכו״ע מכיון שהפריש ניתקן ה איסור טבל‪ ,‬ר ק שהמצוה איגו‬
‫מקיים אס אינו נותן לכהן‪ ,‬א״כ אין התחלה לקושי' החי׳ אנשי שס‪ ,‬הא הר״ן מיירי שכבר הפרי שס‬
‫ר ק שלא נ תנ ם לכהן‪ ,‬וע״ז שפיר כ' הר״ן דר ק מצות נ תינה איכא‪ ,‬דמצד אי סו ר טבל אפי׳ איכו‬
‫נו תנ ס לכהן ניתקן ה איסור טבל מיד שהפרי שם‪ ,‬רק דמצוה ליתנס לכהן ושפיר כ׳ הר״ן דמשוס מצוה‬
‫מחויב כי איתכהו בעין‪ ,‬ונ״ל דהחי׳ אנשי שם הוי ס״ל ג״כ כ ד ע ת השואל ב ח תס״ו דלרמב״ם איגו‬
‫ניתקן הטבל כלל עד שנותנם לכהן‪ ,‬ואז שפיר תיפול הקושי' הא מצד איסור טבל מוכר ה ליתנם לכהן‬
‫כדי שיתקן איסור טבל ולמה כ' הר״ן ר ק מצד מצוה‪ ,‬אבל ג ס לפי״ז עכ ״פ אין קושי׳ על הר״ן‬
‫משיטת הר מב ״ ם‪ ,‬ד הר ״ן יסבור כשיטת רמב״ן דהנ תינה מצוה ^^אחרת היא לגמרי‪ ,‬א״כ עדיין אינו‬
‫מוכר ח מצד אי סו ר טבל ליתן לכהן‪ ,‬ואולי מצא באיזה מ קו ם בר״ן שסובר כ ד ע ת הר מב״ס ואז שפיר‬
‫הקשה עפ״י הנ״ל‪] ,‬וגס במש״כ בהי׳ אנשי שס בזה״ל ועוד ד ט ע מ א ד מ תנו ת יכו׳ אין דבריו מו בני ס‬
‫ל ענ״ד מה הוסי ף קושי' בזה ומה בעי בזה עיי״ב היטב[ כנ״ל בס״ד‪ ,‬ועי׳ מהר״מ שיק מ צו ה תק״ז‬
‫אות וי״ו מש״כ בשיטת הר מב״ם ור מב׳ן‪.‬‬
‫ו הנ ה לענין מתי הל קדושה על ה תרו מ ה לענין שאס אכלה חייב מיתה וחומש דע ת הקרבן אהרן מובא‬
‫במל״מ פ״י ד תרו מו ת ה׳ א׳ שאין חייב מיתה וחומש אלא כ שנותנה לכהן‪ ,‬אבל בהפר שה לבדה‬
‫לא‪ ,‬והמל״מ חולק עליו דמשעה שהפרישה נתקד שה עיי״ש ]ועי׳ ייטיב פנים^ בסוגי׳ וי״ו לשבה״ג‬
‫ת רו מ ת חמץ״ שמיישב ד ע ת הקרבן אהרן באופן אחד‪ ,‬ע״ד פשוט ובאופן ב׳ ע ד פלפול וסיים שהוא‬
‫כ פ תי ר ופר ה עיי״ש[‪.‬‬ ‫״‬
‫‪ M l‬׳ בית אל חדר הכ״ג כ׳ שהוא משנה מפור שת פ״ו ד תרו מו ת מ״ז בת ישראל שאכלה ב תרו מ ה‬
‫ואח״כ‬
 ‫עו ‪! 61‬‬ ‫באר ייהודא‬ ‫פרק א‬ ‫ספר דחרדים‬
‫חובה ולא רשות‪ .‬ולפי שיש בהפרשתח מצוה חייב ואח״כ נשאתלכהן אס חרומה כלא זכה בה כהן‬
‫וכו' מבואר‬ ‫לברך עליה בהפרשתה כמו שהוא מפורש בתרומות אכלה משלמת קרן וחומש לטצמה‬
‫שאם לא נשאת לכהן הי' משלמת קו״ח לכהן;‬ ‫ובתוספתא דברכוח‪ ,‬ואלו לא היתה‬
‫בנתינתה לא בהפרשתה לא היו מברכין על הפרש׳^ה והביאה הרמב״ס בה׳ ש״‪ /‬הן אמתשהראב״ד כ'‬
‫שהרי אמרו כל מצוה שאין עשייתה גמי מציירי׳ שמצא נוסחא מהופכת ע״ז ואפשר דבנוסחא ההוא‬
‫אין מברכין עליה‪ ,‬ועוד הרי הנהנים מפרישים הי׳ כתוב אס תרומה שלא זכה בה כהן אכלה‬
‫עולה כדטת קר״א‬ ‫תרומה ומברכין והוא לעצמן כמו שאמר בברכות אינה משלמת כלוס יוכו' והוא‬
‫פרק היה קורא ופרק יש בכור וכן כתב שם יש״י ואתיי׳ סתם מתניתין כר״מ דאמר משעת נתינה‬
‫דל ובחלה טמאה מברכין על הפרשתה ואינו נותנה הוא קודש לענין חיוב מיתה וחומש; אבל לפי‬
‫ספרים שלנו שהודה עליהס הראב״ד שהוא נוסהא‬ ‫לכייו‬
‫מיושבת יותר הדבריס פשועים עכ״ל ]ועי' תוספ' כתובות דף למ״ד ע״ב ד״ה זר בסוף דבריהם‬
‫ולפי״ז צ״ל דהכפרה תלוי׳ בהפרשה וכו'‪ ,‬וכ' בהי' הרש״ש וז״ל לכאורה ה״נ דזה תלוי בפלוגתת רבי‬
‫וראב״ש בתו״כ ובירושלמי אי הפרשה מקדשה או נתינה מקדשה הביאם הר״ש רס״ו‬
‫דתרומות; אבל ק״ל ‪.‬ע״ד דהרי מצינו בבכורות ספ״ק דס״ל שם במשנה וכו׳ ומיישב‬
‫דבריהם ככו״ע עיי״ב[‪.‬‬
‫]לע״ד בס״ד י״ל דגס זה תלוי ועומד בשיטת רמב״ן ורמב״ס הנ״ל; דלרמב״ן דהפרשה מצוה לבדה‬
‫והנתינה מצוה לבדה א״כ כל קדושת התרומה חל עלי׳ בשעת הפרשה כדעת המשל״מ דמה‬
‫שייכות יש לנתינה עס ההפרשה; הא הפרשה מצוה לבדה והנתינה מצוה לבדה;אבל לדעת הרמב״ס דהפרשה‬
‫ונתינה חדא מצוה הוא שפיר י״ל דרק אחר שנעשה המצוה לגמרי דהיינו אחר הנתינה לכהן אז חל‬
‫חומר הקדושה לענין מיתה וחומש; וזה תלי׳ בהנוסחא שכ' הראב״ד ובפלוגתא דר״מ ור״א בברייתא‬
‫כבתו״כ דלר״א משעת הפרשה מיקדשה גס לענין מיתה וחומש כדעת רמב״ן‪ ,‬ור״מ ס״ל משעת נתינה‬
‫מקדשה; וכדעת הרמב״ס כנ״ל‪.‬‬ ‫_‬
‫אח״ז האיר השי״ת עיני בשו״ת שואל ומשיב מהד' רביעאי ח״ג סי׳ מ״א באמצע התשו׳ שהביא דברי‬
‫רי״טאלגאזי לבכורות פ' רביעי ]והיא בדפוס באלאבאן בדף ל״ב[ וז״ל מה שפלפל שם בדברי‬
‫ירושלמי רפ״ו דתרומות אי הפרשתו מקדשו; ומדברי כולם נלמד דפי' הירושלמי דהפרשתו מקדשו‬
‫היינו בעת הפרשה נתקדש בקדושת תרומה; וחד אמר מתנתו מקדשתו דהיינו בשעת נתינה; ובאמת‬
‫שכ״כ הקר״א מובא במל״מ דתרומות‪ ,‬והמל״מ כ׳ דחס מלהזכיר זאת;‪.‬והנך רואה ד כ׳ כן כ ל הגדולים‪,‬‬
‫ובאמת שלפענ״ד הי׳ נראה דהפלוגתא בירושלמי הוא דדעת רמב״ן דיש שתי^^מצות בהומ״ע ההפרשה‬
‫והנתינה לכהן‪ ,‬דבהפרשה יצא מידי טבל; והנתינה לכהן הוא מצוה אחרת א״כ י״ל דבזה פליגי דזה‬
‫ס״ל דמשעת הפרשה נתקדש בקדושת תרומה; וזה ס״ל דאמת דנעשה תרומה דהיינו להפקיע מידי‬
‫טבל ויש עליו חומר איסור תרומה‪ ,‬אבל מ״מ קדושה אין בה רק בעת נתינה עכ״ל‪ ,‬וב״ה וב״ש‬
‫שזכיתי לכווין לדעת גדול כמותו זי״ע; דתלי׳ בהנ״ל‪.‬‬
‫בזה הגיה לי מקוס; דאי הפרשה ונתינה חדא מצוה א״כ הנתינה הוא גמר המצוה בוודאי‪,‬‬
‫מסתבר דסיוב מיתה וחומש אינו חל עד גמר המצוה שהוא הנתינה וככ״ל; ועי׳ עוד ברי״ע‬
‫אלגאזי הנ״ל באורך טוב ורב בזה‪ .‬־‬
‫ובס׳ ב״א הנ״ל שם סייס בזה״ל ובענין פלוגתא דר״מ ור״א הלכה כמאן‪ ,‬ולכאו' נראה דהלכה כר״א‬
‫לגבי ר״מ ומשעת הפרשה מיקדשה; וצ״ע די״ל דר״א שמותי הוא וצ״ע עכ״ל; ועי' במעין‬
‫החכמה פ׳ ראה ד״ה ושלשת את מעשר‪.‬‬
‫)לענין מתנה עמ״ל לענין תרומה עי׳ קדושין דף וי״ו וברמב״ס פ' י״ב מתרומות ה׳ י״ע‪ ,‬ובשו״ת‬
‫האריך בזה הרבה וכ' דעיקר‬ ‫זצ״ל( סי׳ קנ״א וקנ״ב‬ ‫ריב״א )להג׳ מהר״י אונגאר מפאקש‬
‫הגפק״מ אי מתנה עמ״ל שמה• מתנה לענין תרומה‪ ,‬הוא רק לענין אס קיים מצות נתינה דאי לא‬
‫הוי מתנה הוי כאלו הכהן נעלו מעצמו ולא קיים בעל הכרי המצוה‪ ,‬ואם חטף הכהן ממנו א״י להוציא‬
‫מידו‪ ,‬עי׳ טור יו״ד סי׳ של״א למ״ד טובת הנאה אינה ממון‪ ,‬ואף למ״ד טוה״נ ממון כ׳ תוספ׳‬
‫בסוגי׳ דת״כ דא״צ להחזיר לבעלים גוף התרומה שחטף רק לשלם לו שיווי טוה״נ‪ ,‬ואס נתן במתנה‬
‫עמ״ל ואינו מחזירו לא הוי גזלביד כהן‪ ,‬ואי לא שמי׳ מתנה ל״י יי״ח מצוה זו והוי מעיוות שא״י‬
‫לתקן עיי״ש‪ ,‬וע׳ נדרים דף פ״ה הגוגב טבלו של חבירו‪ ,‬וברמב״ם פ״ה מה' אישות ה' וי״ו‪ ,‬וכ׳ בס'‬
‫כמו השחר אות מ״ם או״ק יו״ד נראה אף דשייך לכהן מצי מתנה עמו ע״מ להחזיר לו בעבור עובת‬
‫הנאה שלו‪ ,‬ובב״מ דף מ״ט כור מעשר לך בידי עושהו תרומת מעשר משמע דמחויב ליתן לו המעשר‬
‫לגמרי‪ ,‬דאי ע״מ להחזיר איך עושהו ת״מ ונאסר וליתא בחזרה‪ ,‬עי׳ ב״ב קל״ז מידי דחזי לי ובחו״מ‬
‫סי׳ רמ״א ס״ו‪ ,‬ופ״ה דפאה מ״ב שיבולת לקט שנתערבה בגדיש‪ ,‬וקצה״ח סי' ר״ד‪ ,‬ועי' חו״מ סי׳‬
‫ר״ה מהילה ומתנה באונס‪ ,‬ויש לעיין בכהא״ג ע״מ להחזיר ועי׳ פרי תואר ביו״ד סי׳ קי״ז ס״ק‬
‫ג' מתנה לאנס מחמת יראה לא הוי כמכר‪ ,‬דלא שייך אי לאו דהוי לי' הנאה מיני׳ לא הוי יהיב‬
‫לי׳ עכ״ל‪.‬‬
‫וכזי להבין הענין דמתנה עמ״ל לענין הנ״ל‪ ,‬אעתיק מחי' דבר אחד בישוב הרי״ף שלא הביא הא‬
‫דר' זירא סוכה דף מ״ו לא לקני אינש לולובא לינוקא וכו׳‪.‬‬
‫ושיטת הרא״ש דמתנה עמ״ל צריך להיות קנין עולמית‪ ,‬וצריך להקנות לו בחזרה עי' קצות החושן‬
‫סי' רמ״א ס״ק א' שהוכיח דאף לזמן ג״כ מהני‪ ,‬ומ״מ אינו כשאול דכיון דנותן לו הגוף‬
‫לזמן בפירוש מהני‪ ,‬וכיון דאי לא נפיק למאי יהבי לי'‪ ,‬הו״ל כמפרש שנותן הגוף עיי״ב‪ ,‬והנתיבות‬
‫הקשה‬
 ‫ספר חרדו^ן‬ ‫‪K‬‬ ‫‪ 3‬אר יהודא‬ ‫‪m‬‬
‫לכהן כמו שהוא מפורש במסכת ברכות א״כ התרומה‬ ‫הקשה על הרא״ש מ כ ״ כ ק ל ״ז שור זה לך במתכה‬
‫הפרשתה מצרה ונתינתה מצוה אחרת מן פסוק תתן‬ ‫ע״מ שתחזירהו והקדישו מוחזר הא כיון שצריך‬
‫לו‪ ,‬וכן בחלה הפרשתה מצוה מפסוק תרימו תרומה‬ ‫ל הקנו תו איך הוא מוחזר כיון שהוא הקדש א;נו‬
‫לה׳ ונתינתה מצדה מפסוק ראשית עריסותיכם תתנו‬ ‫יכול ל הקנו תו עיי״כ‪ ,‬והנה בקצה״ח סי' ער״ ה‬
‫לה׳ תרומה וכן במעשר ראשון נמנה הפרשתו מצוה‬ ‫הקשה בעובדא דר״ג וזקיניס האיך מצי זכי‬
‫מפסוק עשר תעשר כמו שכתבתי למעלה‪ ,‬ונתינתו‬ ‫ב תור ת חצר ובדעת אחרת מ קנ ה לרב פפ א דנהי‬
‫מצוד‪ .‬ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה ויכלול שתי‬ ‫דעוה״נ ממון הא לפימש״כ תו ‪ b‬פ' פ ״ ק דב״מ דף‬
‫מצות נתינת מעשר ראשון ללוי ומעשר עני לגר‬ ‫ז' דאינו יכול ל תב עו ר ק עו ה״נ שיש לו ב ק א״כ‬
‫ליתום ולאלמנה‪ ,‬אבל לפי מה שכתבתי בשרשים‬ ‫נהי דזכי בערך עו ה״נ ע״י דעת אחרת מ קנ ה‪,‬‬
‫אין נמנים כי אם מצוה א׳ כיון דבדיבור אחד‬ ‫אבל גוף ה מ תנו ת היכי מצי זכי כיון דאין לבעלים‬
‫נאמרו ובמתנות שאין טובלות לא יבא במנין אלא‬ ‫כליס בגוף ׳ה מתנות וליכא ד״א בגוף ה תבו א ה‪,‬‬
‫נתינתן על כן נמנה ראשית הגז מצוה אחת וזרוע‬ ‫ולדעת הריסב״א סו ״ פ האיש מקדש דכתב בגונב‬
‫והלחיים והקיבה מצוה אחרת זה גם כן פרט הכתוב‬ ‫תרומה למ״ד עו ה״נ ממון הוי כל ה תרו מ ה שלו‪,‬‬
‫ונתן לכד‪.‬ן הזרוע והלחיים וד‪.‬קיבה ראשית גז צאנך‬ ‫וצריך הגנב לשלם כפי ערך ה ת רו מ ה‪ .‬א ״ כ ניחא‬
‫תתן לו ואינו מברך על הפרשתן‪) :‬י« מ״ע לשבות‬ ‫לרב פ פ א משוס דעוה״נ ממון הוי כל התבואה‬
‫מעבודת הארץ ועבודת האילן בשנה שביעית שנאמר‬ ‫של ר״ג ע״י עו ה״נ ממון ושפיר נ קנ ה להס ע״י‬
‫ושבתד‪ ,‬הארץ שבת לה׳ ונאמר בחריש ובקציר‬ ‫חצר‪ ,‬ובדע ת א חר ת מ קנ ה עיי״ש‪ ,‬והנה ז״ל‬
‫תשבות !ד[ וכל העושה מלאכה מעבודת הארץ או‬ ‫הריעב״א אי נמי דלמ״ד עו ה״נ ממון חשוב כאלו‬
‫האילנות בשנה זו בטל מצות עשה ועבר על לא‬ ‫כולו שלי לגמרי ‪ .‬משום האי טוה״נ דאית לי׳‬
‫תעשה שנאמר שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור‪,‬‬ ‫בגוי' וכדתנן המקדש ב תרו מ ה ומע שרות‪ ,‬ומשמע‬
‫אינו‬ ‫השתא דומי' דכהן דמקדש ב תרומה ממש ולא‬
‫ב טוה״נ שיש לו בה וכן עי ק ר עכ״ל‪ ,‬ולפי״ד‬
‫הריעב״א נ״ל בס״ ד ס ב ר ה ישרה דעד כאן שייך פלפול הקצה״ח ורבינו ' אביגדור ע ם הרא׳׳ש א ס‬
‫מ תנ ה לזמן חשיב קנין הגוף‪ ,‬זהו רק למ״ד עו ה״נ אינו ממון‪ ,‬אבל למ״ד עוה״ג ממין כיין דע״י עו ה ״נ‬
‫הוי כל החפץ שלו‪ ,‬א״כ ב מ תנ ה ע״ מ להחזיר כיון דעוה״נ הוי שלו )עי' תו ס פ' ערכין דף כ״ע ד״ה‬
‫ולא ידענא בסו ה״ד דמע״ל הוי טו ה״נ( א״כ מודה הרא״ש דממילא הוי לי׳ קנין בגוף החפץ ע״י‬
‫טוה״נ שיש לו בו‪ ,‬א״כ הראי׳ש לשיטתו אזיל שהוכיח הש״ך בחו״מ סי' שנ״א דס״ל טוה״נ אינו מ מון‪,‬‬
‫משו״ה ס״ל דלא מדני מ תנ ה לזמן כיון דהוי כשאול■ ואין לו בו קנין‪ ,‬והביא ראיי׳ מר' זירא דלא ליקני‬
‫אינש לולובא לינוקא משום דאקנויי׳ לא מ קנ ה‪ ,‬וצריך ל הקנו ת משוס דצריך קנין עולמית‪ ,‬והיינו מ שוס‬
‫דר׳ זירא ע״כ ס״ל טוה״נ אינו ממון דאי ס״ל טוה״נ ממון א״כ מהני מ תנ ה לזמן כנ״ל‪ ,‬ו ע ״ כ‬
‫דס״ל טוה״נ אינו ממון ומשו״ה לא מהני קנין לזמן דלא הוי קנין הגוף רק כשאול ]ועי׳ מלא ה רו עי ם‬
‫אות ט' באות י״ד[ ומיושב קו' הנ תיבות דשם בב״ב הוא ■רבא אמר ר״נ דס״ל בנדרים פ״ה טו ה ״נ‬
‫ממון שפיר הוי מוקדש ומוחזר כיון דע״י טוה״נ הו״ל קנין הגוף וא״צ הקנ א ה דמהני מ תנ ה לזמן‬
‫ג״כ וא״ש‪] ,‬ועי׳ ט ע ס המלך פ״ ה מה׳ אישות ה׳ וי״ו[ ]ולפי״ז החילוק הוא בין שאיל ל מ תנ ה ע מ״ל‬
‫דאף דגם בשאול יש טו ה״נ כמש״כ תו ס פ' בערכין הנ״ל‪ ,‬אבל כיון שנותן לו ב תורת כ אלה‪ ,‬ו ר ק‬
‫הטובת הנא ה שבה נותן לו אבל ב מ תנ ה עמ״ל נותן לו הגוף וההנאה לזמן‪ ,‬ואינו מ עכ ב שלא יהי' לו‬
‫קנין הגוף ע״י טוה״נ בלי עיכוב מצד הנותן‪ ,‬אבל בשאלה הנותן מגלה דעתו שאינו נותן לו הגו ף‬
‫ר ק ההנ א ה[‪,‬‬ ‫■‬ ‫■‬
‫לפי״] א״ש דלא הביא הרי״ף הא דר' זירא כיון דר' זירא ס״ל כן ע״כ מ ט ע ם דס״ל טו ה״נ אינו מ מון‬
‫ממילא ס״ל ד מ תנ ה לזמן אינו קנין הגוף משו״ה צריך לחזור ולהקנות לו‪ ,‬אבל הרי״ף ד פו ס ק‬
‫ב אמת דטוה״נ ממון עי' קהל ת י ע קב בחלק מ ענ ה לשון אות תרל״ב שכ׳ וז״ל אבל לדע ת הרי״ף‬
‫מ שמע דטוה״נ ממון להיותה נ קני ת באגב עיי״ב א״כ יש לי בו קנין הגוף ע״י ה טי ה״נ כנ״ל א״כ א״צ‬
‫קנין עול מית‪ ,‬ודי בקנין לזמן‪ ,‬וא״צ לחזור ■ולהקנות לו יא״ש בס״ד‪] ,‬וראיתי ברא״ש נדריס בפירו שו‬
‫שס וברש״י שם דף פ״ה מפורש כריטב״א שכ׳ משלם לו כל דמי טבלו‪ ,‬ומדכ׳ כל דמי טבלו‪ ,‬נ ר א ה‬
‫דס״ל דכל הגוף שלו‪ ,‬והר״ן ס״ל כ תו ס פ ת דב״מ דמשלס רק לפי טוה״^ עיי״ש[‪,‬‬
‫)שס אות י״ז( מ״ע לשבות מעבוד ת הארץ וכו' שנאמר ושבתה הארץ וכו' ונ א מ ר‬
‫^‬ ‫^‬ ‫בחריש ובקציר תשבו׳ ]ד[ וכו׳‪.‬‬ ‫•‬
‫ו הנ ה למען כי עניני מלאכות ועבודת שביעית מ ע טי ם המה אשר שמו לבם לב אר ם‪ ,‬אחרי שאינו מ הנ הוג‬
‫בחו״ל‪ ,‬וקשה הענין מאד‪ ,‬ע"כ לא לפלפולא באתי פ ה‪ ,‬רק לברר ה עניני ס אליבא ד הלכ ת א‪,‬‬
‫למען הבין לד ע ת‪ ,‬ולהקל למעיין ורוצה לדעת ולהבין בחביבת קדושת ארצינו בפר טי מצותיה‪ ,‬ובזכות‬
‫____ תור_תה נזכה לראות ב מהרה ב שמחתה‬ ‫ע ס ק משפטי׳ וחוקותי׳ נזכה לבא אלי'‪ ,‬וב‪ .‬עבור יגיעת ‪I‬בין ‪ /‬ערך‬
‫• בקיבוץ נדחי׳ קו מ מיו ת על אדמתה בבי״א‪,‬‬
‫הוא לשוגו של ה ר מב״ ס ז״ל פ״א מה׳ שמיטה והביא ‪.‬קרא זה דבחריש ובקציר ת שבות‪,‬‬ ‫א[ ל שון רבינו א‬
‫ת למ״ד יוס ס מוך לשביעית הל מ ״ מ‪,‬‬ ‫לעשה על מלאכת שביעית‪ ,‬ובפ‬

‫דדריש תרווייהו קר ח ו הנ כ ת ח ותרתי‬ ‫\ תו ס פ' מנ חו ת ס "ב‪ .‬דר׳ יוחק‬

‫ל״ל‬
 ‫עז ‪163‬‬ ‫באר יהודא‬ ‫פרה א‬ ‫ספר ^ ר די ם‬
‫ל״ל‪] ,‬עי׳ מנחה רזיגוך מצוה שכ״ו‪ ,‬וס׳ קרן הורה‬ ‫לוקה מן התורה אלא על הזריעח אי־ על‬ ‫אינו‬
‫ה׳ גיעין‬ ‫על מס׳ מועד קען‪ ,‬ובית אהרן על‬ ‫הזמירה ועל הקצירה או על הבצירה ואחד הכרם‬
‫ג' שס[‪.‬‬ ‫בקוכערס שמחה ויו״ע בכלל א׳ ובכלל‬ ‫ואחד שאר האילנות וזמירה בכלל זריעה ובצירה‬
‫ע ס תמיהת רב אשי על ר' יוחנן הוא תמוה‬ ‫על‬ ‫בכלל קצירה ולמה פרטן הכתוב לומר לו‬
‫קיימת למ״ד הלכתא אתיי' גזש״ו ועקרה‬ ‫תולדות אלו בלבד היא חייב ועל שאר התולדות‬
‫הלכחא ומאן דאמר קרא וכי אתיי׳ גזש״ו עקרה‬ ‫שבעבודות הארץ עם שאר האבות שלא נתפי^י‬
‫קרא‪ ,‬אלא אמר רב אשי ר״ג וב״ד כר״י ס״ל‬ ‫בענין זה אינו לוקה עליהן אבל מכין אותו מכום‬
‫וכר‪,‬‬ ‫להשצ?יט כל‬ ‫מרדות עכ״ל‪ ,‬ממנין תרי״ג ‪) :‬יח( מ״ע‬
‫מה שתוציא הארץ בשביעית שנאמר והשביעיוז וג״‪ 5‬בס״ד דלר' יוחנן לשיעתו לא קשה עליו‬
‫קי׳ רב אשי דאיך אתיי׳ גזש״ו ועקרה‬ ‫תשמטנה ונטשתה וכל הנועל כרמו או סג שדה•*‬
‫לקרא‪ ,‬דהתוספת בד״ה שהרי כבר נאמר‪ ,‬כתבו‪,‬‬ ‫בשביעית‬
‫דבאמת קרא דבחריש איצערך לאזהרת חרישה אלא מיהא קצירה לא איצערך‪ ,‬ולההוא דרשא דאתיי'‬
‫קצירה אתי־' נמי חרישה כיון דכתבינהו בהדדי‪ ,‬וכן כתבו בר״ה דף מ׳‪ ,‬ובתי׳ ב׳ תירצו דס״ל לרע״ק‬
‫דלוקה על חרישה א״כ גם בחריש מיותר‪ ,‬וע״כ אתי לתוספ׳ עיי״ש‪ ,‬א״כ י״ל שפיר דס״ל לר׳ יוחנן‬
‫דגזש״ו לא עקרה קרא רק דכיון דאין מפורש תוספת בקרא דבחריש דבאמת איצערך לחרישה בשביעית‬
‫לר׳ יוחנן דתורש אינו ליקה רק דמקשינן בחריש לבקציר‪ ,‬דמדבקציר‬ ‫גופא למא־ דס״ל‬
‫לתוספ׳ בחריש נמי לתוספת‪ ,‬וזאת שפיר יכולה הגזש״ו דשבת שבת לעקור דלא נקיש בחריש לבקציר‬
‫לתוספ׳ רק דבחריש אתיי׳ לגופא לאסור חרישה בשביעית עצמה ותוספת מותר מגזש״ו דשבת שבת‬
‫דלא נקיש לבקציר לתוספ‪ /‬ור״ג וב״ד ס״ל כרע״ק בזה דבחריש ובקציר אתי לשביעית‪ ,‬רק דלרע״ק‬
‫או דס״ל כתי' השני שתירצו התוספ׳ דס״ל דלוקין על חרישה א״כ בחריש מיותר על תוספת‪ ,‬או‬
‫דלא ס״ל ולא קיבל כלל הגזש״ו דשבת שבת‪ ,‬אבל ר״ג וב״ד ס״ל חורש אינו לוקה א״כ א־צערך‬
‫חריש על שביעית גופא‪ ,‬ואין לומר דנקיש לבקציר גס לתוספת ע״ז אתי הגזש״ו דשבת שבת ועוקר‬
‫דלא נקיש לבקציר לתוספת‪.‬‬
‫ואין לימר דא״כ אכתי איך עקרה גזש״ו לענין לאחריו דנפקא לן מקציר‪ ,‬ז״א דכבר כ׳ הפנ״י בר״ה‬
‫דף ע׳ ב;מ׳ ד״ה רע״ק אימר דבשביעית שפיראיצעריכו תרי קראי לפניו ולאחריו‪ ,‬בחריש‬
‫דהאלא אכרינן לחרוש במוצאי שביעית‪ ,‬וכן לקצור‪ ,‬לא אסרינן אלא‬ ‫ובקציר לפי שאינה מענין אחד‬
‫דוודרן ‪:‬בוחה שהבי״ה שליש בשביעית‪ ,‬ואין זה כמו שאר איסור תוספת עיי״ב שכ' לפרש גס דברי התוסנ‬
‫שס בד״ה שהרי בתיריצה דמדקציר לתוספ' חריש כמי לתוספ' עפ״י דבריו אלו עיי״ב היטב‪ ,‬א״כ‬
‫לר״ג וב״ד באמת אתי הגזש״ו לעקור תוספת בשביעית לפניו ולאחריו‪ ,‬וקרא דבקציר ענין אחר הוא‪,‬‬
‫לאסור מה שהביאה שליש בשביעית‪ ,‬אבל לחריש וקציר אחר שביעית באמת אין איסור‪ .‬זך‪,‬ן דעת‬
‫קדושים של ר' יוחנן לענ״ד בס״ד‪.‬‬
‫כ[ אמנם כ״ז ניתן לומר לפי״מ דס״ל לר' יוחנן בירושלמי מובא בכ״מ ריש ה׳ שמיטה דחורש‬
‫בשביעית אינו לוקה‪ ,‬אבל הש״ס דילן חולק בזה על ירושלמי עי׳ נתיבות עולס על הסמ״ק‬
‫סי׳ רס״ב דלתי׳ כני שבתיספת דתסתייס דר׳^ו הוא דאמר אינו לוקה וממילא דר' יוחנן הוא דאמר‬
‫לוקה‪ ,‬וחולק גע׳ דילן עה ירושלמי‪ ,‬ומה״ט פוסק סמ״ק באמת דחורש לוקה כגמ׳ דידן‪ ,‬ורמב״ס ס״ל‬
‫כתי' ראשון שבתוספ' די״ל דר״א לא שמיע לי׳ הא דלקמן‪ ,‬א״כ בגמ' דילן אין הכרע וסמך על‬
‫ירושלמי עיי״ש ]ועי׳ ברוך טעם בדין חילוק מלאכות ליו״ט בזה[ וכן הוי ס״ל לרב אשי אליבא דר'‬
‫יוחנן דחורש בשביעית לוקה א״כ ע״כ קרא דבחריש אתי לתוספ' שביעית‪ ,‬כמש״כ תוספת הכ״ל‪ ,‬משו״ה‬
‫שפיר הקשה איך אתי גזש״ו ועקרה לקרא וא״ש בס״ד‪.‬‬
‫וכל זה אליבא דברייתא דרב דימי דאמר ונסיב ■לה תלמודא לפטורא‪ ,‬הוצרך ע״כ לפרש דס״ל כר״ג‬
‫וב״ד דס״ל דרשה דרע״ק דבחריש ובקציר קאי על שביעית ונסיב לפעורא מגזש״ו דשבת שבת‬
‫וכנ״ל כר״ג וב״ד‪ ,‬אבל ר' יוחנן לדידי׳ ס״ל באמת לגמרי כר׳ ישמעאל דבחריש קאי למה חריש‬
‫רשות חף קציר רשות שקצירת העומר דוהה את השבת‪ ,‬וכיון דאית לי׳ הלכתא‪ ,‬א״כ לא נסיב‬
‫תלמודא לפטורא לדידי׳ דלא אתי גזש״ו ועקרה הלכה‪ ,‬דלא ס״ל כרב אשי דר״ג וב״ד מיירי בזה״ז‬
‫שאין ביהמ״ק‪ ,‬ומוכרה באמת דלא ס״ל כרע״ק‪ ,‬ור׳ יוחנן רק לפרש בא הברייתא דרב דימי וכנ׳׳ל‪,‬‬
‫ומוכרח לפ*״ז כדעת הרמב״ס בדעת ר' יוחנן אף לפי גע׳ דילן דס״ל דחורש אינו לוקה‪ ,‬רק רב אשי‬
‫הוי ס״ל אליבא דר׳ יוחנן דלוקה כנ״ל‪] ,‬ועי׳ שו״ת ר׳ בצלאל אשכנזי מבעל שיטה מקובצת בסי' ל״ח‬
‫בסוף התשובה מש״כ בזה[‪.‬‬ ‫׳‬
‫ג[ )הגה בשני מצות עשין שכ' הרמב״ס הנ״ל מ״ע לשבות וכו׳ ונאמר בחריש וקציר תשבות‪ ,‬הנפק״מ‬
‫בין שני עשין אלו גדולה מאד‪ ,‬כאשר אבאר לך‪ ,‬והוא‪ ,‬דמבואר בנוב״י מ״ת חאו״ה סי'‬ ‫׳‬
‫ל״א דלמ״ד הורשאינו לוקה ע״כ מה דדרשינן דאתולדה אחרינא לא מיחייב היינו שאינו חייב ^משוס‬
‫זורע וקוצר שיהי' בכלל הלאו‪ ,‬אבל משוס מידי אהריני מיחייב‪ ,‬דאין לומר שגס משוס מידי אחריני‬
‫לא יהי' אסור דהרי גס חורש אימעיט בהך מיעועא‪ ,‬וחורש וודאי אסור בשביעית עכ״פ בעשה‬
‫דבהדי' כתיב בחריש ובקציר תשבות‪ ,‬ולפי״ז תולדה דחריש אסור עיי״ש מבואר דמצד ושבתה‬
‫האדן רק האבות אסורין ולא תולדות ומצד בחריש וקציר תשבות גס תולדה אסורין‬
‫בחרישה עכ״פ‪.‬‬ ‫^‬
‫ויש לעיין עפי״ז במש״כ הטורי אבן ר״ה דף ע׳ ד״האצ״ל חריש וקציר וכו׳ וז״ל והא ליכא למימר‬
‫דלמא לענוד עלי׳ בלאו ועשה‪ ,‬הא עשה נמי איכא ברישא דקרא‪ ,‬ובשנה השביעית י שנת שבתון‬
‫יהי׳ לארץ וכו' עיי״ש ולפי״ד הנוב״י תינח למ״ד חורש ליקה יש לאו ועשה בחרישה ג״כ מכחהכלל‬
‫ופרט‬
 ‫ספר דחרדים‬ ‫פרק א‬ ‫באר יהודא‬ ‫‪I5i‬‬
‫בשביעית בטל מצוח עשה וכן אם אסף כל פירותיו‬ ‫ופרט‪ ,‬אהל למ״ד חורש איט לוקה אפי׳ אי נימא‬
‫לתוך ביתו אלא יפקיר הכל ויד הכל שוין בכל‬ ‫כמקצח מפורשים דהא דנחמעטו שאר אנוח‬
‫מקום שנאמר ואכלו אביוני עמך ויש לו להביא‬ ‫מלאכוה היינו מלאו אכל טשה יש גם כשאר‬
‫בתוך ביתו מעט כדרך שמביאין מן ההפקר חמש‬ ‫אכות מלאכוה ]וכמו שנזכיר לקמן כעזהי״ה[ קשה‬
‫כדי שמן חמשה עשר כדי יין ואם הביא יותר מזה‬ ‫דלמא אהי קרא דכחריש דיחייב אתולדה דחרישה‬
‫מותר‪ ,‬אין שביעית נוהגת אלא בא״י בלבד שנאמר‬ ‫כמו על חרישה טצמה‪.‬‬
‫כי תבואו אל הארץ ונוהגת בין בפני הבית בין‬ ‫וגס כלא״ה למ״ד חורש אינו לוקה איצטרך כחריש‬
‫שלא בפני הבית‪ ,‬מתרי״ג‪) :‬יט( רמב״ין מנה עוד‬ ‫על חרישה עצמה‪ ,‬לפי שאר המפורשים דגם‬
‫מצוה אחרת בזה והיא האכילה לפירות שביעית‬ ‫העשה לא קאי על הכי מלאכוה דנהמעטו‪ ,‬יכמו‬
‫מאומרו והיתה שבת הארץ לכם לאכלה ודרשו לאכילה‬ ‫שהקשו התוספ' כאמת ותירצו מדקציר להוספ'‬
‫ולא‬ ‫חריש נמי ל תוספ‪ /‬והיינו דתוספ' ממילא נשמע‬
‫ועיקר קרא כאמת אתי לחרישה גופא‪ ,‬וע״כ צ״ל דקושייתו ותירוצו שייך רק לתי׳ שני שכתוספ׳ לרע״ק‬
‫ס״ל כמ״ד חורש לוקה‪.‬‬
‫ד[ עןך כפק״מ יש לפימש״כ מורי זצ״ל כערוגת הכשס האו״ה סי' ע״ח דלשיטת הרמכ״ם ר״פ כ״א‬
‫מה' שכת ורמכ״ן דאפי' כדכרים שאין כהס מלאכה אלא שהוא משוס שכות מ״מ אית כהו‬
‫מ״ע מה״ת כיוס השכיעי תשכות אלא שהכתוכ מסרו לחכמים‪ ,‬והיינו כשעוסק בשכותין הכ״ל זמן‬
‫מסוייס לא כאקראי אז הוי מ״ע מה״ת‪ ,‬והקשה עפי״ז א״כ כשכיעית נמי כתיכ שכתון נימא דכל‬
‫השכותין ניתסר כעכודת קרקע מה״ת‪ ,‬וכריש מועד קטן פריך זריעה וחרישה מי ‪ ' X‬וכו׳ רכא אמר‬
‫תולדות לא אסר רחמנא ולשיטת הנ״ל ע״כ הא דמיעט רחמנא תילדות היינו מלאו‪ ,‬אכל מ"מ כיון‬
‫דעכד עכודת קרקע הרי איסורן מה״ת מיהת כעשה דתשכות‪ ,‬והי׳ דהכי קאמר כיון דשאר תולדות‬
‫מיעטן רחמנא מלאו ואינם אלא ככללא דמ״ע דושכתה הארץ הכוללת והני הא מסרן הכתוכ לחכמים‬
‫כמו שכות שכת ומלאכת חוה״מ‪ ,‬א״כ שסיר התירו חכמים להשקות כית השלחין משוס פסידא ה״ד‬
‫ז״ל ]עי' סכרא זו כתוס' יו״ט פ״ז דשכיעית מ״ג ד״ה ולאכנכילות‪ ,‬וכמשנה ד׳ ד״ה וחכמים או סרי ם‬
‫ועי' שו״ת כית שערים חאו״ח סי' קכ״ד ד״ה ועלה כדעתי וכו׳ דלמה דקיי״ל דאין שכות כמקדש‬
‫א״כ גס^^איסורעשה דשכתון או תשכות לא הוי כמקדש‪ ,‬ולא קפה איך יש כח כיד חכמים לעקור‬
‫והס אמרו אין שכות כמקדש‪ ,‬ממילא‬ ‫דכר מה״ת כקו״ע‪ ,‬כיון דעשה זו מסרה הכתוכ לחכמים‬
‫כמקדש לא שייך עשה זו כלל עיי״ש[ א״כיש נפק״מ ג״כ דעשה דושכתה הארץ הוא ‘ עשה כוללת‬
‫ונמסרה לחכמים‪ ,‬ומה״ט משקין כית השלחין וכנ״ל‪ ,‬אכל כחרישה דהוי עשה מיוחדת ופרטיית‪ ,‬ואינה‬
‫נמסרת לחכמים ואין כה היתר בשום צד‪ ,‬ומיושכ עפי״ז שיגית הרמכ״ם המוכא כנוב״י הנ״ל שפסק‬
‫דמשקה מיס לזרעיס חייב משום זורע והיינו כר״י נגד רכה ואנן קיי״ל דרכה ור״י הלכה כרבה בר‬
‫מתלת עיי״ש שתי' עפ״י דרכו הנ״ל‪ ,‬ובדרך הזה א״ש עפ״י הנ״ל כיון דרמב״סס״ל כמ״ד חורש א י נ ו‬
‫לוקה א״כ קרא דבחריש אתי לחריפה גופא ותוסס׳ רק ממילא נשמע מדאיתקוש לקציר כמש״כ‬
‫התוסס'‪ .‬א״כ תקשי ממשקין בית השלחין אי נימא כרבה דהוי משוס חודש‪ ,‬ולא שייך תירץ‬
‫רבא דתולדות לא אסר רחמנא דזה דווקא אי הוי מטעם זורע א״כ הוי רק עשה כללית ונמסרה‬
‫לחכמים‪ ,‬אבל בעשה פרטיית דבחריס ובקציר ליכא שום היתר דלא נמסר לחכמים‪ ,‬משו״ה פסק‬
‫הרמב״ס כר' יוסף דהוי משוס זורע‪ ,‬ולשיטתו אזיל דס״ל דכל השבותין הס בעשה כנ״ל בס״ד‬
‫נכון מאד ]ואדרבא עפי״ד מורי זצ״ל הנ״ל אי אפשר לומר כלל בדעת הרמכ״ס כמו שמתרץ הנוב״י‬
‫דהוא סובר דלמ״ד חורש אינו לוקה מה דדרשינן דאתולדה אחריני לא מיחייב‪ ,‬היינו לא לאו ולא‬
‫עשה‪ ,‬כמבואר למעיין בדבריו‪ ,‬ולהלן בעזהי״ת ידובר עוד בדברי הנוב״י הנ״ל‪.‬‬
‫ה[ ושיטת הרמכ״ם שהבאתי לעיל אות א׳ מה דקשי׳ עלי'‪ ,‬נראה לי בס״ד ישובו ע״ד פשוע^‬
‫דדעת התוספת הוא דלמ״ד הורש אינו לוקה איצטרך קרא לחרישה גופא דהוי עשה‬
‫בשביעית רק דתוספ׳ ילפינן מסברא מדקציר לתוספת חרישה נמי לתוספת והסביר הפנ״י בר״ה דף‬
‫ט׳ )ורמזתי עליו לעיל באות א׳( וז״ל ואף למאי דפדשית דההוא דקציר של שביעית היוצא למוצאי‬
‫שביעית לאו משוס תוסס' מיתסרי אלא משום שהביאה שליש קודם ר״ה מיקרי סירות שביעית ממש‪,‬‬
‫אפי״ה הוי שפיר דומי׳ דמה קצירה דלאו כשנת השמיטה ממש איירי הה״ד לחרישה לאו בשמיטה ממש‬
‫אלא לפניו עכ״ל א״כ רע״ק דלית לי׳ הלכתא יליף מכאן תוססת‪ ,‬ולרע״ק תוסס׳ אסור אשי׳ בזמן‬
‫שאין ביה״מ קייס‪ ,‬אבל הרמב״ם הביא ההלכתא דלהלכתא בזמן שאין ביה״מ קייס אין התוססת אסור‪,‬‬
‫וגס למישרי ילדה‪ ,‬א״כ אף דבאמת איסור התוסס׳ מוכה מקרא כדעת רע״ק מבהריש‪ ,‬אבל זה‬
‫מוכרח רע״ק לדרוש לענין תוספת ממה דהוי דומי׳ כנ״ל וכמש״כ הפנ״י‪.‬‬
‫אבל הרמב״ם לא צריך להביא לימוד תוספת מדומי׳ דקציר כיון דפסק כהלכתא הכוללת ילפותא יותר‬
‫דהיינו איסור תוספת והיתר ילדה‪ ,‬והיתר לבזמן שאין ביה״מ קייס‪ ,‬ובאמת מוכח משס תוסש׳‬
‫אבל ההלכתא מגרע האיסור בזמן שאין ביהמ״ק ומהלכתא ידעינן הכל‪ ,‬ואדרבא מאן דס״ל הלכתא‬
‫ע״כ מוכח שאין ללמוד מסברא דדומי׳ דקציר לתוספ׳ דא״כ הי׳ אסור אפי' בזמן שאין ביה״מ קייס‪,‬‬
‫ומהלכתא מוכח ומכואר דבומן שאין ביה״מ קייס מותר התוסס'‪ ,‬ועיקר קרא דבחריש לא מייחד‬
‫דהא צריך לחרישה גופא דהוי עשה בשביעית‪ ,‬רק רע״ק משוס דל״ל הלכתא הוצרך ללמוד מסברא‬
‫הנ״ל דדומי׳ דקציר אסור תוס ס‪ /‬אכל למאן דס״ל הלכתא מוכח ע״כ דאין זה סברא לדרוש מזה‬
‫תוספת כיון דמהלכתא ילפינן להיתר לבזמן שאין כיה״מ קייס‪ ,‬ועיקר כוונת הרמב״ם להביא קרא‬
‫דרע״ק דמשס מבואר דאיכא עשה דחרישה בשביעית גופא‪.‬‬
‫ואץ להקשות דכיון דידעיק מהלכתא דחרישה גיפא אסור בשביעית כדכתב הטורי אבן בר״ה דף ‪' P‬‬
‫ד״ה‬
‫עה ‪155‬‬ ‫באר יד‪,‬ודא‬ ‫פרס א‬ ‫טפי ד‪-‬ןרדיבן‬
‫ולא לסחורה ואמרו בפרק בתרא בע״א נמצא פייע ד״ה מה חריש רשוח‪ ,‬דר' ישמעאל באמה יליף‬
‫חובו בפירות שביעית והתורה אמרה לאכל^ ילא איסור חרישה בשביעית מהלכתא עיי״ש א״כ לא‬
‫לסחורה וכן כפל הכרתוב מצוה זי יאכלי אביי^י צריך קרא דבחריש על שביעיה גופא‪ ,‬זה איגו‪,‬‬
‫;ימך כלומר מצווים הם לאכול פירית אלי ילא דהא כבר כתבנו באות ג׳ הנפק״מ אי הוי עשה‬
‫לעזבם להפקר שכתוב בלקט לעני ולגר תעזוב אותם פרמיית לשביעית דההלכתא קאי אקרא ואיתמעעו‬
‫תולדות‪ ,‬ולדעת מורי הנ״ל עכ״פ נמסר לחכמים‬ ‫ונ^^א‬
‫עשה דושבתה הארץ‪ ,‬משא״כ מעשה מיוחדת דבחריש גם תולדות אסורי כמש״כ הנוב״י הנ״ל‪ ,‬ועי'‬
‫אמרי בינה להג׳ מהר״מ א״ש ז״ל בחי' לביצה דף למ״ד בתוספ' ד״ה עד יו״ע האחרון‪.‬‬
‫ו[ בתנןןוה דף י״ח ע״א איתא אלא קרא מבעי׳ לי׳ דאי עבר ומקריב קאי בעשה‪ ,‬והלכתא לאיסור‬
‫בעלמא‪ ,‬ובקיצור מזרחי פ' צו בפסוק קודש קדשים הוא‪ ,‬כתב שאין תמורתו קריבה‬
‫וללמד שיש עשה על המקריב התמורה דאי מהלכתא הוו״א איסור להוד יש בהקרבת תמורה וכהי'‬
‫ה;מ׳ לר׳ ישמעאל על לימוד שלו‪ ,‬וע״כ דהוא דאשס אתי ללא ניתק עיי״ב‪ ,‬ובבכורות דף מ״ז ע״א‬
‫ואי מהלכתא הוו״א היכי דעבר איקרי ואכל מהני חמש חעאות איסורא איכא לאו ליכא קמש״ל‬
‫דאיכא לאו עיי״ש‪.‬‬
‫ולפי״ז צע״ג למה לא משני כאן במועד קמן הכי דאיצמרך קרא ואיצמרך הלכתא‪ ,‬הלכתא איצמרך‬
‫למישרי ילדה‪ ,‬ואף דממילא מוכח זקינה לתוספ' היינו לאיסור אבל מקרא הוא לעשה וצע״ג‬
‫לענ״ד‪ ,‬ועי׳ תוספ' שבועות דף מ״ז ע״ב ד״ה מה״מ דהוו״א איסורא בעלמא‪.‬‬
‫וראיתי •במהר״מ שיק מצוה תנ״ב שכ׳ וז״ל ולי נראה ראיי׳ דשחימה הוי מ״ע‪ ,‬דהרי המש ה׳ שחימה‬
‫הס הלמ״מ ובלעדס לא‪ ,‬ידענו איך ומה נשחע‪ ,‬כמו שנאמר כאשר צויתיך בע"פ‪ ,‬וא״כ כיון‬
‫דע״כ צריך הקרא לסמוך על הלמ״מ קרא ל״ל כדפריך בפ״ק דמועד קען דף ד' גבי תוספ' שביעית‬
‫כיון דאית לן הלכתא קרא ל״ל‪ ,‬והכא נמי קשה כן‪ ,‬וע״כ לומר דקרא בא לגלות עשה עכ״ל והוא‬
‫תמוה מאד דאיך הונח לו באמת הגמ׳ דמועד קען דלא משני הכי דאיצכירך קרא והלכתא‪ ,‬קרא לעשה‬
‫לתוספת‪ ,‬והלכתא למישרי ילדה‪ ,‬כמו שמתרן הוא ז״ל בעצמו קרא דכאשר צויתיך והלמ״מ דחמשה‬
‫הגמ'‬ ‫למעיין לפרש עפי״ז‬ ‫שחיעה‪ ,‬וכסוגי' דתמורה ובכורות הנ״ל‪ ,‬וגס צ״ע‬ ‫ה'‬
‫דר״פ השוחע‪.‬‬
‫ז[ מיטין דף ל״ו בשני שמיעות הכתוב מדבר וכו' וכ׳ בהי׳ חתס״ו וז״ל הרמב״ם מפרש כפירש״י‬
‫ור״ת ומ״מ לענין חרישה וזריעה ס״ל‪ ,‬דהוי דאו' ולכאו' קשה ממוע״ק דמשמע דמההוא‬
‫הקישא אימעיע נמי חרישה וזריעה‪ ,‬וצ״ל דמסקנא דמוע״ק דת וספת שביעית בזה״ז לאו דאו׳‬
‫מדנאמרה הלל״מ עשר נכייעות וערבה גניסוך המים בהדדי ש״מ להקיש כי ליכא ניסוך המים ליכא‬
‫עשר נמיעות דתוספת א״כ ש״מ חרישה וזריעה בשביעית גופא דאו׳ עכ״ל‪ ,‬והנה התוספ׳ בר״ה דף‬
‫מ׳ ד״ה ורע״ק בסוף דבריהם כתבו דלפי המסקנא יתכן לפרש הלכתא כרע״ק וקראי לבזמן שאין‬
‫ביהמ״ק‪ ,‬ומיהו לרבי דאמר שביעית בזה״ז דרבנן לא אפשר עכ״ל‪ ,‬ולפי״ד חתס״ו אף לרבי יתכן‬
‫לומר כן‪ ,‬דהא מהלכתא מבואר דחרישה וזריעה אסור אף אם שביעית בזה״ז דרבנן ושפיר איצערך‬
‫קרא לתוספת‪.‬‬
‫ובלא״ה לדברי התוספ׳ מוכרח לפרש ולהסביר דבריהם במה שכתבו דקראי לבזמן שאין ביהמ״ק‪,‬‬
‫דלכאו' כיון דההלכתא ממעמת שלא ינהוג איסור תוספת בזמן שאין ביהמ״ק א״כ איך אפשר‬
‫דקרא אתא לרבות תוססת‪ ,‬וצ״ל דקרא אתי דלא נדרוש ההיקש דנעיעות לערבה וניסוך המיס‪ ,‬רק‬
‫דדינו של הרמב״ס נשמע אליבא דהלכתא דהוא ס״ל שהוא היקש גמור ומיעוע גמור כמסקנא דמוע״ק‬
‫מהר״י אסאד ז״ל חיו״ד סי' ס״א‪ ,‬מענין אי קראקאיגס אהלמ״מ‪ ,‬ואני מצאת^‬ ‫וא״ש‪] ,‬ועי' שו״ת‬
‫בתוספ' שבועות דף י״ב ע״א ד״ה אשם שכ' דקרא מצי קאי גס אהלל״מ עיי״ש[‪.‬‬
‫יז[ דעת הרמב״ס דנתמעמו כל התולדות ואבות שבעבודת הארץ ואין לוקין רק על הזריעה‪ ,‬וכ׳‬
‫הכ״מ דרבינו פסק כן משוס דרבא דאמר אהני תולדות מחייב אאחרנייתא לא מחייב סבר‬
‫לא ס״ל האדרבא למעע שאר תולדות‪,‬‬ ‫מדבריו דלמ״ד חורש לוקה‬ ‫לוקה‪ ,‬מבואר‬ ‫דחורש אינו‬ ‫כוותי'‬
‫בסוף דבריהםשכ׳ וז״ל ואס נפשך לומר‬ ‫בתוסס' מע״ק דף ג' ע״א ד״ה אין דנין‪,‬‬ ‫מוכרח כן‬ ‫ענ״ד‬
‫למ״ד לוקה אמאי כ' רחמנא זריעה ובצירה וכו' ואי נימא דגם למ״ד לוקה איתמעע תולדות רק‬
‫למ״ד אינו לוקה גס אבות נתמעעו א״כ איצערך שפיר זמירה ובצירה לכו״ע ולמעע‬
‫חולדות עכ״פ‪.‬‬
‫ומזה נפלאת לי מש״כ רבינו הנוב״י זי״ע הנ״ל וז״ל אבל למ״ד חורש לוקה א״כ גס חורש נכלל בהאי‬
‫קרא דשדך לא תזרע מכלל ופרע וכלל ומה דדרשינן אתולדה לא מחייב היינו על שוס תולדה‬
‫לא מחייב ואינו אסור כלל וחורש אב הוא ונכלל בהאי קרא וגס על חורש דרשי'נן אבות אסורים‬
‫תולדות מותרים וכו' עכ״ל והרי בכ׳׳מ ובתוספ' מבואר היפך זה‪ ,‬ויותר תימא שהזכיר בעצמו סוף‬
‫דברי הכ״מ שם ולא סנה אל תחילת דבריו‪ ,‬ודרשתי ושאלתי לחכמים‪ ,‬עד שהראו לי שבשו״ת רבינו‬
‫בצלאל )בעל שיעה מקובצת( בסי' ל״ח הביא דברי הכ״מ וחולק עליו ומפרש דהחילוק בין מ״ד לוקה‬
‫למ״ד אינו לוקה‪ ,‬הוא‪ ,‬דמ״ד אינו לוקה ממעע אבות ותולדות‪ ,‬ומ״ד אינו לוקה אינו ממעע רק‬
‫תולדות וכן רבא ג״כ אינו ממעע רק תולדות וכל אבות אסורים עיי״ב ביאור ארוך בזה‪ ,‬והוא תנא‬
‫דמסייע לנוב״י ז״ל‪.‬‬
‫ק־כי'‬ ‫קשה‬ ‫לא‬ ‫דלנוב״י‬ ‫הכ״מ‪,‬‬ ‫כדעת‬ ‫דס״ל‬ ‫מבואר‬ ‫הנ״ל‬ ‫בתוספת‬ ‫אמנס‬
‫^‬ ‫התוסס' כנ״ל‪.‬‬
‫ע[ ]אגב אדרוש סמוכין בזה ליישב קו׳ מהרש״א בת‪ f‬שפ' הג״ל מלקמן יכול ’ילקה על ‪ .‬התוספ' מכלל‬
‫פרע‬
 ‫ספ^ ד־ורלים‬ ‫‪3‬אר יהודא‬ ‫‪U6‬‬

‫ונמצה שהעושה סחורה כפירות שביעית עובר במצות‬ ‫ופרע וכלל‪ ,‬ולטג״ד נכון מאד דהנה החוסש׳ לא‬
‫עשה ויבא במנין המצות וכן מצאתי אני סעד לוה‬ ‫כסבו פירושם רק למ״ד כלל ופרע •כתרי קי איל א‬
‫ממ״ש בפיק דיומא במשל לשתי נשים שלוקות בב״ד‬ ‫מצערפי אנל למ״ד דמצמרפי ‪- ,, j‬א״ש נא‪^ .‬לל‬
‫א׳‬ ‫ופרע וכלל כמבואר בדכריהס‪ ,‬והנה רש״י מפרש‬
‫אהא דנקע רכ דימי על התוספ' דלהכי קרי לה תוספה דלה נפיק עיקרו מה״ת חלא מכלל ופרכי‬
‫וכלל‪ ,‬וזהו לשימת רש״‪ /‬אפל להתוספ׳ דהוי רק כלל א״כ כפיר נפיק עיקרו מה״ה כיון דההורה‬
‫כללה פהדי' כל המלאכות ולמה קרי לה תוספת כקושי' רש״י וע״כ דרב דימי אית לי' כלל ופרע‬
‫וכלל וכמ״ד דהוי כו״פ וכלל גם בתרי קרא‪ /‬רק דנסיג לה לפעורה דא״כ כל הני פרעי ל״ל וא״ש‬
‫פס״ד וקלסוה מביני דעת‪.‬‬
‫יוד[ עוד נ״ל בס״ד ראיי' לדעת הנוב״י ותשו' ר' בצלאל אשכנזי הנ״ל דלדעת הכ"מ למה לא אמר‬
‫תסתיים דר' יוחנן הוא דאמר אינו לוקה דהא הגמ' מקשה על רבה ור״י ממתניתין דמכקין‬
‫בית השלחין ותי' אביי דמתניתין רבי הוא דס״ל שביעית בזה״ז דרבנן‪ ,‬ורבא מתרץ אבות אסר‬
‫רחמנא וכו' והנה מ״ד לוקין על חריפה ס״ל דכל מלאכות אסורות בשביעית וגס תולדות א״כ ע״כ‬
‫לא ס״ל תי' רבא רק תי' אביי דשביעית בזה״ז דרבגן‪ ,‬וכיון דר' יוחנן ס״ל שביעית בזה״ז דאו' כמו‬
‫שהביא החומים בסי' ס״ז ס״ק ב' בשם רמב״ן עיי״ש ]וגס לשיעות ראשונים דר' יוחנן ס״ל דלא‬
‫בעלה קדושת ארץ עי' מלא הרועים אות ק' באות ז' שם באורך‪ ,‬א"כ הרי רש״י בסנהדרין דף כ״ו‬
‫כ' העעס דשביעית בזה״ז דרבנן משום דבטלה קדושת ארן‪ ,‬א״כ ע״כ לר׳ יוחנן שביעית בזה״ז דאו׳‬
‫דלדידי' לא בעלה קדושת ארץ[ א״כ לא ס״ל ג״כ תי' אביי‪ ,‬א"כ כמאן אתיי׳ מתניתין דבית הפלקין‬
‫כין אי ס״ל כרבה בין אי ס״ל כר' יוסף‪ ,‬אבל אי אמרינן דגם מ״ד הורש לוקה ס״ל דתילדות‬
‫לא אסר רחמנא א״ש תי' רבא אליבא דר׳ יוחנן כנ״ל ]עי׳ הגהות מצפה איתן גיעין דף ס״ב ע״א‬
‫בתוספת ד״ה אין עודרין שמיישב שס דעת רש״י דרב ס״ל קידשה לעתיד לבא משו״ה ס״ל שביעית‬
‫חתס״ו פ׳ בשלחבדרוש לע״ו‬ ‫דאו'‪ ,‬ובסנהדרין ס״ל שביעית דרבנן עיי״ש ועי' תורת משה לרבינו‬
‫בשבע ד״ה ומיושב נמי מה דקשה לי וכו׳ מה שהעיר על ר׳ יוחנן[ ואין לדהות דמתניתין דמשקין‬
‫בית השלחין מתוקס כמאן דס״ל לא קידשה לע״ל משי״ה סוברת שביעית בזה״ז דרבנן‪ ,‬דהא ר' יוחנן‬
‫ס״ל הלכה כסתס משנה א"כ פוסק כמתניתין דבית השלחין והוא ס״ל דקידשה לע״ל‪ ,‬וע"כ כנ״ל‪,‬‬
‫וזה ראי' ברורה לדעת הנוב״י ותשו׳ ר׳ בצא״ש הנ״ל בס״ד‪.‬‬
‫יא[ ובש‪!/‬ה״מ ה' כלאיס פ״א ה' ג' הקשה לרמב״ם דחורש לוקה א"כ מתניתין דמכות דחייב משוס‬
‫חורש היכי משכחת לה כיון דפסק כרבה דמנכש משוס הורש‪ ,‬ותי׳ דאליבא דרע״ק‬
‫כו״ע ס״ל דלוקה משוס חורש עיי״ש ■ולנוב״י ותשו׳ ר׳בצא״ש דגס אי הורש לוקה תולדות לא אסר‬
‫רחמנא‪ ,‬ולפי״ז ר׳ יוחנן דס״ל אינו לוקה לשיעתו הוצרך לאוקמא במכות מעעס זורע דלר׳ יוחנן‬
‫אינו לוקה בחורש בשביעית‪ ,‬וע"כ משוס חופה בכלאים דחייב משוס זורע‪ ,‬א"כ לפי״ז צע״ג תירוצו‬
‫של נוב״י על הרמב״ס שפסק במנכש כרבה‪ ,‬דבמנכש לא מצינו שמותר בשביעית‪ ,‬הא עכ"פ בכלאים‬
‫מצינו שמנכש ע"כ משוס זורע לר' יוחנן ולא משוס מקיים‪.‬‬
‫אח״ז ראיתי במנחת חינוך מצוה רמ״ה אות ב' שהקשה באמת דאיך אפשר דהרמב״ס יסבור במנכש‬
‫כרבה משוס הירש‪ ,‬א״כ איך פוסק דמנכש בכלאים לוקה הא חרישה בכלאים ליכא‪ ,‬וגם‬
‫מקיים אינו לוקה לרמב״ס וע"כ רק משוס זורע והניח בנ״ע‪ ,‬ולזה אינו מועיל גס תי׳ השעה״מ‬
‫דהא אף דשביעית גס לר' יוחנן חייב משוס חורש אליבא דרע״ק‪ ,‬אבל במנכש ומחפה בכלאים ע״כ‬
‫רק משום זורע לר' יוחנן‪ ,‬א"כ ע״כ דר׳ יוחנן לא ס״ל כרבה דמנכש משום הורש‪ ,‬א״כ למה לא‬
‫פסק הרמב״ס בזה כר׳ יוחנן במנכש כמו לענין משקה מים לזרעים וצע״ג‪.‬‬
‫יג[והריטב״א הקשה במכות דאמאי לא פריך נמי וללקי משוס זורע בשביעית‪ ,‬ולכאו' מהי קושי'‬
‫הא אבות אסר רחמנא ולא תולדות‪ ,‬ומחפה הוי לענין זריעה רק תולדה בשלמא לענין‬
‫חרישה הוי אב דהוי חרישה גמורה עי' מנחת חינוך במלאכת חרישה‪ ,‬ובמגן אבות שס‪ ,‬אפל מצד‬
‫זורע הוי רק תולדה דזורע‪ ,‬ולענין שביעית לא אסר רחמנא‪.‬‬
‫אמנם להכ״מ הנ״ל דלמ״ד חורש לוקה לא נתמעעו הולדות‪ ,‬וכפי דברי השעה״מ הנ״ל ע"כ משנה‬
‫זו סוברת כרע״ק דחורש לוקה א״כ לא ממעע הולדות‪ ,‬ושפיר מקשה הריעב״א דללקי משום‬
‫זורע נמי‪ ,‬לפי״ז יש ראיי' גס מהריעב״א לכ"מ‪ ,‬עפ״י דרךהשעה״מ הנ״ל ]ועי׳ יבין שמועה עה״ת‬
‫מבעל שמן רוקח פ' קדושים אות ר"פ מש״כ בזה באורך עוב[‪.‬‬
‫ואגב דאיירי בגמ' דמכות הנ״ל ובדברי המנחת חינוך במלאכת חרישה הנ״ל‪ ,‬ארשום במש״כ המנ״ח‬
‫בשם הפמ״ג שכ׳ בשס רש״י דזורע שיעורו כגרוגרת‪ ,‬והוא ז״ל מיישב דלא תקשי ממכות כ״א‬
‫אות ב' חולק בזה דע״כ זריעה‬ ‫עיי״ש ומורי ז״ל בערוגה הבושם בסי׳ פ׳ בביאור הל״ט מלאכות‬
‫ג״כ בכ״ש‪ ,‬ולי הקען נראה פס״ד שני ראיות ברורות‪ ,‬אשר גדולים הסכימו עליהם דזריעה בכ״ש^‬
‫דפריך שם עולא לר״נ וללקי כמי משוס זורע‪ ,‬ומשני אין חילוק מלאכות ליו״ע‪ ,‬ואח״כ פריך ולחשוב‬
‫שבועה שלא אחרוש ומשני מושבו״ע מהר סיני‪ ,‬ואכתי תקשי לחשוב שבועה שלא אזרע ביו״ע פחית‬
‫מכשיעור דשבועה חל על חצי שיעור‪ ,‬וא״כ בחרישה זו חייב על הזריעה מצד השבועה ולא מהני‬
‫‪.‬לזה תי׳ הגמ׳ אין חילוק מלאכות וכו׳ אע״כ דגם מלאכת זורע בכ״ש ואין השבועה הל‪,‬‬
‫הא חדא‪.‬‬
‫זעןן ראי׳ דפריך וללקי נמי משום זורע והמעיין יראה דהקושי׳ דלמה נקע התנא דחייב שמנה מלקות‬
‫יתחייב תפעה מלקות‪ ,‬דהרי רש״י כ׳ שם במשנה דתנא לאוי קא מני ולא איסורי‪ ,‬וכאן הרי‬
‫'ליכא לאו חדש רק לא תעשה מלאכה‪ ,‬ומה״ע לא מקשה באמת בהאי לישנא דמקשה לקמן ״ולחשוב״‬
‫דאין‬ ‫‪.‬‬
 ‫עט ‪157‬‬ ‫באר יהודא‬ ‫פרק א‬ ‫ספר ^ ר ד י ם‬
‫א׳ קלקלה ואחת אכלה פגי שביעית והיתה ןה[ ליקה דאין כאן מה לחשוב לאו הדש דתדוויי?ו הורש‬
‫וזורע מחד לאו הס‪ ,‬רק דמקשה דאמת דאין כאן‬ ‫שלא אכלה אותם כדרך אכילה ועברה‬
‫שכתוב לאכלה ואין זה אכילה עכ״ל רשב״ץ‪ ,‬ממניז לאו חדש‪ ,‬אבל עכ״פ הי' לו להנא לומר דבעד‬
‫אלו השמונה לאוין חייב תשעה מלקוח‪ ,‬ולמה אמר‬ ‫תרי״ג‪ .‬ועוד דרשו לאכלה ולא לרפואה כגי!‬
‫רק ה׳ מלקוח ומשו״ה מקשה רק ‪^,‬לקי״ משוס‬ ‫’לעי®‬
‫זורע כן הוא פירוש קו׳ הגמ' למעיין ומה״עי לא חשיב שס שור וחמור מקדשי בדה״ב דהד לאו הוא‬
‫•‬ ‫עיי״ש ברש״י וריכיב״א במשנה וב;מ' ד״ה אלא הב״ע בשבשלו וכו' וזה פשוע‪.‬‬
‫ומעתה אי נימא דזריעה יש לה שיעור כגרוגרת מה פריך וללקי נמי משוס זורע דלמא מיירי מתניחיו'‬
‫בליכא בזרעים כשיעור משו״ה ליכא רק משוס חורש מלקות ולא משוס זורע‪ ,‬וע״כ דגס זריעה‬
‫הוי בכ״ש ושפיר פריך וללקי נמי מכוס זורע ומשום הורש כנ״ל‪] ,‬ועי׳ רש״י כריתות דףז י״ג ע״א‬
‫וכו׳ וצ״ע למה נקני חורשדהוי׳בכ״ש ולא בעי שיעור‬ ‫הצי שיעור‬ ‫ד״ה אלא באחת דדמי כחורש‬
‫וא״צ צירוף‪ ,‬הו״ל למינקט קצר ח״ש וטחן ח״ש‪ ,‬אף נרש״י נקט רק דוגמא‪ ,‬מ״מ ׳הו״ל למינקט דוגמא‬
‫שהוא אמת[‪ ,‬והמנ״ה מצוה שכ״ו כ' בפשיטיות דזורע בשביעית חייב בכ״ש כמו בשבת עיי״ש‪.‬‬ ‫=‬
‫יג[ הכ״מ ריש פ׳ ח' דשבת כ׳ דיש תרי גווני מנכש עיי״ש ובמ‪:‬ן אבות ד״ה ובמוע״ק דף ב׳ הוכיח‬
‫דהגיקר הוא כן‪ ,‬ופי׳ דמנכש וגורס צמיחה על אהריס חייב משוס זורע‪ ,‬ובמנכש דאינו‬
‫גורם צמיחה על אחרים כגון באילן יבש או פלא בעת הצמיחה חייב משוס מורש ויפוי קרקע עיי״ש;‬
‫והנה הכ״מ הניח בצ״ע על הרמב״ם שהשמיט מנכש דמועד קטן‪ ,‬ולענ״ד בס״ד נ״ל בפשיטות דהא‬
‫משקה מיס לזרעים דהוי משוס זורע לא הביא בה׳ כלאים וע״כ דסמך על מה שכ׳ בה׳ שבת דהוי‬
‫זורע‪ ,‬א״כ כיון דשם בה׳ כלאים הביא הרמב״ס מנכש דמוע״ק דשם ע״כ כוונתו משוס זורע דמשוס‬
‫מקיים כלאים אינו לוקה‪ ,‬וחרישה בכלאים ליכא‪ ,‬וע״כ משוס זורע לוקה‪ ,‬ממילא ה‪:‬״ד לענין שבת‬
‫חייב משוס זורע במנכש דמועד קטן וסמך על מש״כ בה׳ כלאיס‪ ,‬וזה אמת וברור‪ ,‬אה״ז ראיתי‬
‫במנ״ח מצוה שנ״ו דנראה שהרגיש בזה‪ ,‬ועי׳ נשמת אדם לה׳ שבת כלל יו״ד סי׳ ה‪/‬‬
‫יד[ דעת הרמב״ס בפ״ח מה״ש דנועע בכלל זורע וכולן בכלל אבות הדומות זו לזו‪ ,‬וא״כ נטיעה הוי‬
‫כיריעה ממש‪ ,‬וכ״כ המגן אבות דלרמב״ס נוטע בכלל זורע וכולן אבות הדומות זו לזו‪,‬‬
‫ובתוספ' ד״ה משוי ארעא משמע שהן רק תולדות לזורע ועיי״ש‪ ,‬וצ״ע א״כ למה פוסק הרמב״ס‬
‫דאינו לוקה בשביעית רק על זמירה וקצירה זריעה וכו׳ ולא ‪ b‬הנטיעה רק מכת מרדות‪ ,‬והא‬
‫הנטיעה הוי זריעה ממש‪ ,‬בשלמא לתוסש' א״ש דהוי רק תולדה גס לענין שבת‪ ,‬וראיתי למנ״ח מצוה‬
‫שכ״ז שהרגיש בזה יהניח בצ״ע‪ ,‬ועי׳ תוספ׳ ר״הדף ט׳ ע״ב שכ׳ דרק חרישה אסור בתוספת ולא נטיעה‪,‬‬
‫דזריעה ג״כ אשורה עיי״ש‪,‬‬ ‫ע״ב כתבו‬ ‫ע״ז דף נ׳‬ ‫ומאי שנא מזריעה דבתוספ׳‬
‫מחרישה עיי״ב ומ״ש מנטיעה‪ ,‬רק בזה י״ל דתוספ'‬ ‫כש״כ‬ ‫כ' דזריעה‬ ‫ובמנ״ח הנ״ל‬
‫תולדה אבל על הרמב״ס צ״ע‪ ,‬וראיתי בתשו׳ ר׳ בצלאל אשכנזי הנ״ל סי'‬ ‫לשיטיתס דהיי רק‬
‫ל״ח שהביא מכמה לשינוה של הרמב״ם דאף דכ׳ דהוי כאב מלאכה‪ ,‬אין הכוונה דהוי אב מלאכה‬
‫ממש‪ ,‬רק דיש תילדה שאינה קרובה לאב מלאכה ויש תולדה קרובה לאב מלאכה כמו זמירה בכלל‬
‫זריעה וכן נטיעה בכלל זריעה‪,‬־ אבל אינו אב רק תולדה קרובה לאב‪ ,‬ויש בזה נפק״מ גדולה כמש״כ‬
‫שס עיי״ש בפנים‪ ,‬ופשוט‪.‬‬
‫ןךע דהלח״מ פ׳ כ״א מה״ש ה׳ א׳ מפרש דברי הה״מ אליבא דרמב״ס דס״ל ח״ש דמלאכה קא עבר‬
‫עלה משוס מ״ע דביום השביעית תשבות עיי״ב‪ ,‬וכ׳ מורי ז״ל בע־וגת הכשס חאו״ח סי' ע״לו‬
‫דלפי״ז גס לר״ל ח״ש אסור מה״ת בשבת ותמה על האהריניס שפלפלו בזה אי ח״ש אסור בשבת‬
‫יעיי״ש‪ ,‬א״כ כיין דשביעית איכא ג״כ עשה דכתיב בי׳ שבתין לפי״ד הלח״מ לכ^״ע ח״ש אסור מה״ת‬
‫בשביעית באיסיר עשה‪] ,‬עי׳ פמ״ג בפתיחה לה׳ שהיכיה‪ ,‬ומהר״מ שיק מצוה ר״פ מזה‪ ,‬ולפ׳״ז כיון‬
‫ממילא אין שבועה חל על ח״ש דשבת‪ ,‬דמה‬ ‫בשבת‬ ‫דמצד עפה יש איסור בח״ש‬
‫ד״ה דמוקי לה‪,‬‬ ‫דשבועה הל על ח״ש הוא כמש״כ תוס׳ בשבועות כ״ג ע״ב תוספ׳‬
‫דח״ש אף עשה אין בו עיי״ש‪ ,‬אבל בח״ש דשבת דיש עשה באמת אינו חל שבועה על ח״ש‪ ,‬ולפי״ז‬
‫נדחה ראיי׳ א׳ שבאות י״ב הנ״ל שכ׳ דזריעה הוי בכ״ש דאל״כ לוקי בנשבע על ח״ש‪ ,‬דהא אינו חל‬
‫באמת‪ ,‬רק דכל הפוסקים ראשונים ואחרונים לא חילקו בזה כין שבת לשאר אישורין לענין ח״ש‪ ,‬עי'‬
‫בדברי מורי ז״ל שס סוף שי׳ פ״ו‪ ,‬ובחי' חתס״ו ריש מס׳ שבת לענין ח״ש בעקירה בלא הנחה‪ ,‬והדברים‬
‫ארוכים בזה ואכ״מ[‪.‬‬ ‫■ ‪-‬‬
‫והית׳ ]ה[ לוקה שלא אכלה כדרךאכילה וכו׳‪,‬כןכ׳ הרמב״ן‬ ‫)אות י״ט( רמב״ן מנה עיד מצוה אחרת וכו'‬
‫בס׳ המצות הנוספות שלק ובמגילת אסתר שס במצוה ג' הביא ראיי׳ זו של בעל‬
‫זוהר הרקיע מגמ׳ דיומא וכ' עלה וז״ל נ״ל שאינה ראיי' דהיכן מציכו מלקות בעובר על מ״צ‪ , 1‬והלא‬
‫אין לוקין אלא על הלאיין וכדאי׳ בגמ' ר"פ אלו הן הלוקין דף י״ג‪ ,‬אלא הכי פירושו ועברה על‬
‫מש״כ בתורה לאכלה שפירישו שהותר לו לאכלה ולא להפסד וכו׳ עיי״ש וכן פירש״י ביומא שס ]עי'‬
‫בהגהות הש״ס שם מש״כ בענין המלקות‪ ,‬ובתוס׳ יוהכ״פ ד״ה שני פרנסים טובים‪ ,‬ובס׳ יד דוד‬
‫מיישב היטב ע נין וטעם המלקות בפגי שביעית לר' יהודא דס״ל כל ״לאמור״ לאו הוא וכ׳ התוספת‬
‫בלאו הבא מכלל עפה וה״נ כתיב לאמור‪ ,‬רק שכ' שדוחק לאוקמא כר״י דבפסחים מ״ב אמר הא מני‬
‫ר״י היא משמע דרבנן חולקין עכ״ל[‪.‬‬
‫!הנה מדברי רשכ״ן אלו כ׳ בס' ישמח מפה פ' ראה ד״ה לא תאכל‪ ,‬לפשוע מה שנסתפק במל״מ‬
‫פ״ה מיסודי התורה בקיוס עשה אס יוצאים שלא כדה״נ‪ ,‬דמכאן מבואר דעשה דאכילה לא‬
‫נתקיים שלא כדרך אכילה והיינו דאכילת פגין שלא כדרך אכילה הוא‬
‫ולפי״ן‬
 ‫ספר ד־ז^דיט‬ ‫פרס א‬ ‫ב‪:‬אר יהודא‬ ‫‪158‬‬

‫ילעום חטים ויתן על גבי מכתו וכיוצא בזה ולא‬ ‫ולפי״ן דממעס שלפה״ג לא חשיב אכילה משו״ה‬
‫ישנה פירות מברייתן דבר שדיכר לאכול חי לא‬ ‫לוקין באכילת פגי שביעית‪ ,‬יש לעיין בזה‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫יאכלנו מבושל ודבר שדרכו לאכול מבושל לא יאכלנו‬‫לפימש״כ המכ״ח מנוה רפ״א וז״ל דלכאו' קשה‬
‫חי ופירות המיוחדין למאכל אדם אין מאכילין‬ ‫אמאי אינו חייב ככל איסורין שלא כה״נ נימא‬
‫אותן לבהמה ולחיה ולעופות הלכה הבהמה מאליה‬ ‫אחשבי׳ מדחזינן דאוכל בדרך זה ע״כ אצלו אכילה‬
‫לתחת התאנה ואכלה אין מחייבין אותו להחזירה‬ ‫חשובה הוא‪ ,‬עי' או״ח סוף סי' תמ״ב‪ ,‬וכ"כ‬
‫ולא יתן שמן לתוך המדורה אלא מדליקו בנר כל‬ ‫‪ .‬הרמב״ס פ״ה מה' שבועות ז״ל שבועה שאוכל‬
‫שאינו מיוחד למאכל אדם כגון קוצים ודרדרים‬ ‫ואכל אוכלין שאין ראוין לאכילה פעור משבועה‬
‫הרכין עושין מהם מלוגמא לאדב אבל לא לבהמה‪,‬‬ ‫שהרי יצא ידי אכילה מאחר שהס חשובים אצלו‬
‫וכל שאינו מיוחד לא לזה ולא לזה כגון הפואה‬ ‫אכילתם שמה אכילה‪ ,‬וכ״כ בה' וי״ו שבועה שלא‬
‫והאיזוב והקורנית הרי הוא תלוי במחשבתו חשב‬ ‫אכ‪-‬לתי והיא אכל אוכלים שא״ר לאכילה חייב שהרי‬
‫עליו לעצים הרי הוא כעצים‪ ,‬לאכילה הרי הוא‬ ‫כיון שאכלס חשובים הם אצלו ועבר שבועתו‬
‫כפירות למאכל אדם ולמאכל בהמה נותנין עליו‬ ‫עיי׳'ש א״כ חזינן דסברא זו דאחשבה הוא סברא‬
‫חומרי מאכל אדם שאין עושין מהם מלוגמא וחומרי‬ ‫עובה לענין חיוב‪ ,‬וא״כ אמאי יהי' פעור בכל‬
‫מאכל בהמה שאין שולקין אותן ואין שורפין תבן‬ ‫האיסורין אם אכל שלכ״א‪ ,‬וכן אכל אוכלים שא״ר‬
‫וקש של שביעית מפני שהוא ראוי למאכל בהמה‬ ‫לאכילה‪.‬‬
‫אבל מסיקין בגפת ובזגין של שביצית מרחץ שהוסק‬ ‫‪ 52K‬באמת ניחא עפ״י סברת הלח״מ שה‪ ,‬דאדס‬
‫בתבן ובקש של שביעית מותר לרחוץ בה בשכר‬ ‫האוכל דבר שאינו ראוי בוודאי חשוב הוא‬
‫ואם אדם חשוב הוא אסור שמא יסיקו בה דברים‬ ‫אצלו ע״כ אס אמר שבועה שאוכל ואכל יצא ידי‬
‫אחרים‬ ‫‪.‬‬ ‫שבועה‪ ,‬שהרי אכל ונחשב אצלו דאי לא נחשב‬
‫אצלו למה אכל‪ ,‬אבל אס נשבע ׳ שלא אוכל ואכל דברים שא״ר המרינן אחזיקי אינשי בדשיעי ל^‬
‫מהזקינן לעבור על השבועה ע״כ אמרינן דעל כן אכל דבאמת לא אחשבי׳ כדי שלא לעשיה אישיר^‬
‫ואלו הי' נחשב אצלו לא הי' אוכל כדי שלא לעשות עבירה‪ ,‬עיי״ב‪ ,‬א״ג בכל איסורין שבתורה אס‬
‫אכלן שלכ״א פעור דלא שמה אכילה ול״א דאחשבי' דאדרבא אחזיקי אינשי ברשיעי לא מחזקיק‪,‬‬
‫ומה״ע אם אכל ביוהכ״פ איזה איסור שלכ״א חייב על האיסור ג״כ‪ ,‬כיון דאכל אחשב ׳ ול״א דלא‬
‫נחזיק אותו ברשע דהא בלא זה הוא רשע מהמת דאוכל ביום הכיפורים ועל יוהכ״פ חייב אף שלכ״ה‬
‫א״כ הוי רשע‪ ,‬שוב אמרינן דאחשבי' גס לענין איסור עיי״ב שכ' שגדולי ישראל קלסוהו‪] ,‬ועי'‬
‫שאג״א סי' ע״ו דשלכה״נ הוי מוסיף‪ ,‬דלפי״ז אינו מוסיף כלום וזהו באמת סברת התיסש' בכריתוו;‬
‫עיי״ש ותבין‪ ,‬כי אכ״מ להאריך בזה[ א"כ לפי״ז כאן בפגי שביעית כיון דאכילה הוא מצוה‪ ,‬וההפסד‬
‫הוא איסור נימא דאחשבי' כדי לקיים המצוה ויחשב אכילה אף שהיא שלכ״א דלא נחזיק שעשס‬
‫עבירה להפסיד הפירות שביעית ולעבור על לאכלה ולא להפסד‪ ,‬ולמה לקתה כשאכלה פגי שביעיס‬
‫משוס שלא קיימה המצוה נימא שקיימה המצוה ואחשבי' לאכילה‪ ,‬וכן בכל מצוה י״ל דמה״ע יוצא אף‬
‫שלא כדה״נ דמסתמא אחשבי'‪] ,‬עי' בדברינו לעיל במל״ת מה״ת התליות בפה וקנה אות ג' מש״״‬
‫בזה['בשלמא אי נימא כדעת המגילת אסתר דבאמת אכילת פירות שביעית לאו מצוה הוא והאיסור‬
‫הוא רק כפירש״י והריב״ש בתשו' סי' פ״ז ]הביאו התוס' יוהכ״פ[ דאיסור אכילת פגי שביעית הוא‬
‫מפני שאכלן בוסר‪ ,‬ורחמנא אמר לאכלה ולא להפסד א״ש‪ ,‬דעכ״פ הפסידה הפירי שלא המתינס‬
‫שהפירי הגמר כל צרכה ימה לי אס השובה אכילה או לא‪ ,‬דהיינו אס אחשבה אכילתה והיא נהכי^‬
‫ממנו בעודו בוסר מ״מ הפסידה הפירי מגידולה ולא הניחתו ליעשות פירי דבוסר לאו פירי הוא‬
‫וכדאי' בברכות ל״וע״ב מאימתי אין קוצצין אילנות בשביעית משיגרעו וכו' פירש״י משוס לאקלה ולא‬
‫להפסד‪ ,‬ועי' תוספ' שס‪ ,‬אבל לדעת הרשב״ץ דהמלקות הוא משוס שלא קיימה המצוה כדרך אכילה‬
‫צ״ע הלא מצד אכילת שלכה״נ שפיר קיימה מצות אכילה פירות שביעית מצד אחשבה‪ ,‬וכיון דקיימה‬
‫המצוה ממילא אינו הפסד כלל‪ ,‬דהארץ למצוה קיימה‪ ,‬וכמו שמצינו לענין שבועה הנ״ל‪ ,‬ומשמע‬
‫וכהוכחת הישמר‬ ‫למצוה‪,‬‬ ‫מזה דל״א סברה דאחשבה לענין שלכה״נ לא לאיסור ולא‬
‫'‬ ‫משה הנ״ל‪ ,‬וצ״ע‪.‬‬
‫וב שר ת מהרי״א הלוי ח״א סי' נ״ב תמה על המל׳׳ מ שנסתפק לנ‪1‬נין מצוה שלא כה״נ אס י^א הא‬
‫מבואר בשו״ע או״ח סי' תע״ה שאם כרכו בסיב לא יצא שאין דרך אכילה בכך א״כ פשוע‬
‫וברור דבאיסור כה״ג לא לקי דהוי שלכה״נ ובמ״ע לא יצא‪-‬שלכה״נ עיי״ש ובמל״מ פי״ד מה' מאכלור‬
‫אסורות ה' י׳״ב בכרך איסור בסיב‪ ,‬ובה' יסוה״ת לענין מצוה נסתפק בזה‪ ,‬ולענ״ד מהשו״ע אי•‬
‫ראיי' דאפי' לפי דעת המנ״ח הנ״ל דמהני סברא דאחשבי'‪ ,‬היינו היכא שאוכל דבריס שאין ראוייס‬
‫לאכילה מצד עצמם ולא מצד שהוא קילקל הנאתם‪ ,‬וכיון שהוא אוכלס כמו שהס שייך לומר אחשבר‬
‫כדי שלא להחזיקו ברשע‪ ,‬כסברת הלח״מ הנ״ל‪ ,‬אבל אס המאכל הוא ראוי לאכילה מצד עצמו עמן‬
‫במצה שכרכובסיב שהי' בידו לאכול הכזית מצה כדרך הנאתו‪ ,‬והוא אוכל אותו שלא כד״א בזה לא‬
‫שייך לומר דאחשבה לאכילה כיון שהוא מרצונו אוכל אוהו שלא כדרך אכילה‪ ,‬א״כ ממילא לענין מצה‬
‫לא יצא ובאיסור אס כרכו בסיב י״ל דפטור דאדרבה משום שאינו רוצה לעשות איסור אוכלו שלא‬
‫בליער‬ ‫כדה״כ כסברת הלח״מ הנ״ל כנ״ל‪] ,‬ועי' נוב״י מ״ק חיו״ד סי' ל״ה דלת״ח‬
‫מקרי שלכד״ה והוא ז״ל חולק עליו[‪.‬‬ ‫•‬
‫ולעני] השיעור בדין פירות שביעית כ' המנ״ח מצוה ש״ל וז״ל והנה הדינים של הפירות שנאכל‬
‫כקדושת שביעית ולא לסחורה ולא להפסד ושאר דינים המבוארין בר״מ מה הס קדושת שביעיק‬
‫ועוברים בלאו הבא מכלל עשה לאכלה וכו' נראה ג״כ דעובריס על העשה דווקא בכזית‪ ,‬וכפרע‬
‫דנ פ ק א‬
 ‫פ‬ ‫צאר יהודא‬ ‫‪5‬רק א צ‬ ‫‪ b‬פ'’ ד־‪1‬רדיכ‪£‬‬
‫אחרים בשבילו כדי שיהיה ריחה נודף ונמצאי דנפקא מלאכלה‪ ,‬ונפקות מזה הוי רק ה״ש‪,‬ונפ״מ‬
‫לענין שנועה עיו״ד רל״נו טכ״ד‪] ,‬וקצת יש לדון‬ ‫מפסידין פירית שביעית‪:‬‬
‫עפי״מ שהנאתי לעיל נמל״ת התליות נידייה‬
‫בשם י״מ ומהר״מ שיה דנמקוס שיא הציווי על ה ן‪-‬גן אף ח׳"ש הוי אכילס‪ ,,‬י״ל בהולי‬
‫דכתיב והי תה שבה הארז לכס לאכלה קאי על החפץ כמו נחמן ובמנרוה‪ ,‬וגס י״ל‬
‫דכתיב ״לכס״ לאכלה דקאר על האדם[‪.‬‬
‫יון גם על דעת המנ״ה דפהוה מכזית הוי ח״ש ואסור מה״ה לפי מש״כ חוסש׳ ריש‬
‫‪f/‬‬
‫‪ 1‬ד ה כגו!‪ 1‬דבתרומה ע מאה כיון דיכז ית למ‪:‬א אלא איס ור עשה ל״א דח״ש אסור מה״ת‬
‫״‬ ‫'־־־י‬ ‫י‬ ‫•—‬ ‫^‬ ‫‪-------------------‬‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫\‬ ‫■‬
‫■ ‪m‬‬ ‫^‬ ‫‪•m‬‬ ‫‪- ^0‬‬ ‫» ‪mt‬‬ ‫׳י»‬

‫נעילת ידיס לסי' קג״ח ס״ק ו' שכ׳ כן נדעת הרמנ״ס‬ ‫עיי״ש ונעצי אלמוגים על שו״ע או״ח‬
‫עיי״ש היענ וננ״ה יו״ד סי' ס״ו ד״ה כ׳ המרדני מעשה הי׳ הביא נ' דיעות כזה נ דנ ד שלעולם לא‬
‫יוכל לנא ככזית לידי מנקות אי ח״ש אסיר ונדרישה שם ס״ק ג ‪ /‬ונמחנה לוי כהי' לשנועות דף כ״נ‬
‫ע״נ כתוסש׳ ד״ה אהתירא קאמשתכע שהוכיח מסנרא זו דנה״ש ושלא כדה״נ לכו״ע ה״ש מותר‬
‫דלא שייך הזי לאיצערופי דאפי' כשיעור שלם ליכא מלקות כהא״ג עיי״ש שהאריך ג״כ כענין ספיקו‬
‫של מל״מ הנ״ל‪ ,‬ולא הרגיש שהוא סכרא של כת הקודמין‪] ,‬וכן כשו״ת מהר״מ שיק כאו״ח סי' י״כ‬
‫כ' שלא ראה תשו' מהר״י מינן שהזכיר השואל‪ ,‬והוא מונא ככ״ח הנ״ל[‪ ,‬א״כ גס לענין שכיעית כיון‬
‫דככזית ליכא אלא איסור עשה לענין הפסד דלאו הנא מכלל עשה הוא גס ח״ש מותר‪.‬‬
‫ועי׳ כשו״ת התם סופר האי״ה סי' קנ״ג אי נשים מציווים כמ״ע דלאכלה ולא לסחורה‪ ,‬והעלה‬
‫דהיי לאו הכא מכלל עפה ולא שייך מ״ע שהז״ג דנשיס פעורות ועי' נספרו תורת משה פ׳ כא‬
‫נד״ה אלא‬ ‫כפ' לא תותירו ממנו עד נוקר‪ ,‬וכשו״ת ערוגת הנשם למורי ז״ל חאו״ח סי* ע״ח‬
‫^‬ ‫דלכאו׳ וכו׳‪ .‬וכשו״ת פני מכין חיו״ד סי' רל״ד וש״ל מש״כ כזה‪.‬‬

‫שני‬
‫מצות ל״ת מה״ת התלויות בארץ ישראל ואפשר לקיימן בזמן הזה ‪:‬‬
‫כלאים ואינו לוקה משום זורע כלאי הכרם עד‬
‫שיזרע בא״י חטה ושעורה וחרצן במפולת יד וכן‬
‫אם חפה אותן בעפר לוקה וכן אם זרע ב׳ מיני‬
‫ירק וחרצן או זרע אחד מין תבואה וזרע אחר מין‬
‫ירק וחרצן במפולת יד הרי זה לוקה וזיינו חייב מן‬
‫התורה אלא על קנבוס ולוף וכיוצא בהן מזרעים‬
‫שנגמרי׳ עם תבואת הכרם אבל שאר הזרעים אסורים‬
‫מדבריהם אין אסור משום כלאי הכרם אלא מיני‬
‫תבואה ומיני ירקות בלבד אבל שאר מיני זרעים‬
‫מותר לזרוע בכרם ואין צריך לומר שאר אילנות ‪:‬‬
‫) ‪ a‬מי שזרע חטה ושעורה וחיצן במפולת יד ביחד‬
‫בין שזרען ישראל בין שזרען גוי בין שעלו מעליהם‬
‫שניהן אסורין באכילה ובהנאה שנאמר פן תקדש‬
‫המלאה הזרע כלומר פן תרחק ותאסור את שתיהם‬
‫ודרשינן בפרק כל הבשר פן תקדש תוקד אש וגם‬
‫תניא נאמר כאן פן תקדש ונאמר להלן כל זר לא‬
‫יאכל קדש מה ‪,‬להלן איסור אכילה והנאה אף כאן‬
‫איסור אכילה והנאה לפיכך האוכל כזית מכלאי‬
‫הכרם בין מןהתבואה בין מן הענבים לוקה מן‬
‫התורה ושניהם מצטרפין זה עם זה בד״א שנזרעו‬
‫בא״י ‪ .‬שנאמר כרמך אבל בח״ל כלאי הכרם מדברי‬
‫סופרים‪ ,‬ספק כלאי הכרם בא״י אסור ובסורי׳מותר‬
‫כיצד היה ירק זרוע בכרם וירק נמכר חוצה לו‬
‫שמא ממנו הוא זה שמא מאחר ‪ n ) :‬שלא לכלות‬
‫הפאר‪ .‬שנאמר לא תכלה פאת שדך ‪) :‬ה( שלא ללקט‬
‫שלא‬ ‫הלקט שנאמר ולקט קצירך לא תלקט ‪0) :‬‬
‫לעולל הכרם שנאמר וכרמך לא תעולל ‪) :‬ז( שלא‬
‫ללקט פרט הכרם שנאמר ופרט כרמך לא תלקט ‪:‬‬
‫)ח( שלא לשוב לקחת השכחה שנאמר ושכחת עומר‬
‫בשדה לא תשוב לקחתו וכלן מצות לא תעשה הן‬
‫שנתקו לעשה שנאמר לעני ולגר תעזוב אותם ואם‬
‫לא קיים עשה שבהן לוקה ‪) :‬ט( שלא יקדים תרומות‬
‫ומעשרות זה לזה אלא מפריש על הסדר האמור‬
‫למעלה‬
‫פרק‬
‫א( הזורע שני מיני זרעים הראוים למאכל אדם‬
‫כאחד בא״י לוקה שנאמר שדך לא‬
‫תזרע כלאים ואחד הזורע או המנכש או המחפה‬
‫כגון שהיתה חטה אחת ושעורה אחת או פיל אחד‬
‫ועדשה אחת מונחין על הארץ וחיפה אותן בעפר‬
‫בין ברגלו בין בכלי הרי זה לוקה‪ ,‬ואחד הזורע‬
‫בארץ או בעציץ נקוב אבל הזורע בעציץ שאינו‬
‫נקוב מכין אותו מכת מרדות אסור לזרוע כלאים‬
‫לגוי שהרי הקרקע בעודה ביד גוי כעומדת ביד‬
‫ישראל שהרי אין לו בה קנין להפקיע מן המצות‬
‫ואסור לאדם לקיים כלאי זרעים בשדהו אלא עוקרן‬
‫ואם קיימן אינו לוקה ומותר לישראל לזרוע כלאי‬
‫זרעים בידו בח״ל ואפי׳ לערב הזרעים לכתחילה‬
‫ולזורען בחוצה לארץ מותר ודברים אלו דברי‬
‫קבלה ‪) :‬ב( כל האילנות הרי הם בכלל מה שנאמר‬
‫שדך לא תזרע כלאים כיצד המרכיב אילן באילן‬
‫כגון שהרכיב יחור של תפוח באתרוג או אתרוג‬
‫בתפוח הרי זה לוקה מן התורה בכל מקום בין‬
‫בארץ בין בחוצה לארץ וכן המרכיב ירק באילן‬
‫או אילן בירק לוקה בכל מקום‪ ,‬ואסור לישראל‬
‫להניח לנכרי שירכיב לו אילני כלאים‪ ,‬ומותר לזרוע‬
‫זרעים וזרע אילן כאחד וכן מותר לערב זרעי אילנות‬
‫ולזרען כאחד שאין לך כלאים באילנות אלא הרכבה‬
‫בלבד ה‪:‬ורע זרעים כלאים וכן המרכיב אילנות‬
‫כלאים אע״פ שהוא לוקה הרי אלו מותרין באכילה‬
‫ואפי׳ לזה שעבר וזרען שלא נאסר אלא זריעתן‬
‫בלבד ומותר ליטע ייחור מן האילן שהורכב כלאים‬
‫ולזרוע מזרע הירק שנזרע כלאים כדכתיבנא לעיל‬
‫במצות הנוהנות בכל מקום אך כלאי הכרם אין‬
‫איסורן מן התורה אלא בא״י וז״ל רמב״ם ריש פרק‬
‫חמישי דכלאים הזורע שגי מיני תבואה או ב׳ מיני‬
‫ירקות עם זרע הכרם הרי זה לוקה אחת משום‬
‫שדך לא תזרע כלאים ואחת משום לא תזרע כרמך‬
 ‫ת־ ^י ם‬ ‫פרק ב‬
‫אלו שאין אסור מן התורה אלא אותן שני אבות‬
‫ושני תולדות שבארנו‪ ,‬משרבו האניסין והטילו מלכי‬
‫העמים על ישראל לעשות מחנות לחילורתיהן‬
‫התירו לזרוע בשביעית דברי׳ שצריכין להם עבדי‬
‫המלך בלבד וכן מי שכפאו אנס לעשות בשביעית‬
‫בחנם כמו עבודת המלך וכיוצא בהן הרי זה עושה‬
‫עכ״ל רמב״ם והכי איתא פרק זה בורר אוספי‬
‫שביעית כשרין ומפרש מאי אונס ארנונא ופי׳ רש״י‬
‫ארנונא מס שגובה המלך מן התבואות כך ופך‬
‫כורים מן השדה לשנה ומסיים אמר כדמכריז ר׳‬
‫ינאי פוקו וזרעו בשביעית משום ארנונא וכתבו שם‬
‫התוספות וא״ת ומשום ארנונא התירו לחרוש ולזרוע‬
‫דהויא איסורא מדאורייתא ויש לומר דאיירי בשביעית‬
‫בזמן הזה דרבנן אי נמי יש לומר דפקוח נפש‬
‫הוא ששואל מהם המלך מס ואין להם מה יפרעו‬
‫ומתים בתפיסת המלך והכי אתמר בירושלמי משום‬
‫פקוח נפש ‪:‬‬
‫למדנו מדבריהם שלפי דעת הרוב הפוסקים שכתבו‬
‫למעלה דסבירא להו דקדושת עזרא קדשה‬
‫עד עולם ותרומות ומעשרות ושביעית בזמן הזה‬
‫דאורייתא שאין מתירין לבעלי שדות ישראלים‬
‫שבא״י שיעבדו עבודת הארץ והאילן מפני המס‬
‫שהרי אין היום סכנה כלל בזמן הזה מן המלכות‪,‬‬
‫וכן למדנו שדעת הירושלמי כדעת הפוסקים דהמצות‬
‫התלריות בא״י בזמן הזה דאורייתא כיון דלא התיר‬
‫אלא משום סכנה והכי נקטינן שהרי כתב הרשב״א‬
‫בכל מקופם שיש מחלוקת בין הפוסקים אם נמצא‬
‫שהירושלמי מסייע א׳ מהם הכי נקטינן דדיקא‬
‫כשחולק הבבלי עם הירושלמי נקטינן כבבלי דהוא‬
‫בתרא אבל כשיש ספק בבבלי ובירושלמי אין ספק‬
‫ירושלמי עדיף ‪) :‬טו( כל שתוציא הארץ בשנה‬
‫שביעית בין מן הזרע שנפל בה מקודם שביעיר־ג‬
‫בין מן העיקר שנקצר מקודם וחזרו ועשו ושניהם‬
‫נקראו ספיח בין מן העשבים והירקות שעלו מאליהן‬
‫ואין להן זרע הכל מותר לאכלו מן התורה שנאמר‬
‫והיתה שבת הארץ לכם לאכלה ואפי׳ שדה שנטייבה‬
‫בשביעית וצמחה פירותיה מותרין באכילה וז״ש את‬
‫ספיח קצירך לא תקצור שלא יקצור כדרך הקוצר‬
‫בכל שנה ואם קצר כדרך הקוצרים לוקה כגון שקצר‬
‫כל השדה והעמיד כרי ודש בבקר או שקצר לעבודת‬
‫הארץ כמו שבארנו אלא קוצר מעט מעט ויחבט‬
‫ואוכל ומדברי סופרים שיהיו כל הספיחים אסורין‬
‫באכילה ולמה גזרו עליהם מפני עוברי עבירה שלא‬
‫ילך ויזרע תבואה וקטניות וזרעוני גנה בתוך שדהו‬
‫בסתר וכשיצמח יאכל מהם ויאמר ספיחים הן‬
‫לפיכך אסרו כל הספיחים הצומחין בשביעית הא‬
‫למדת שאין אוכלין מפירות שביעית אלא פירות‬
‫האילנות והעשבים שאין זורעין אותם רוב האדם‬
‫כגון הפיגם והירבוזין השוטים וכל כיוצא בהן אבל‬
‫הירקות שדרך רוב האדם לזורען ומיני תבואה וקטניות‬
‫כל הצומח מהן אסור מדבריהם והמלקטן מכין‬
‫אותו מכת מרדות‪ ,‬ספיחים העולים בשדה בור ובשדה‬
‫ניר ובשדה כרם ובשדה זרע מותרין באכילה ומפני‬
‫מה לא גזרו עליהם לפי שאין אדם זורע מקומות‬
‫אלו‪ ,‬שדה בור אין אדם נפנה לשם ושדה ניר רוצה‬
‫הוא בתיקונה ושדה כרם אין אוסר כרמו ושדה זרע‬
‫הספיחין מפסידין אותה וכן התבן של שביעית‬
‫מותר בכל מקום ולא גזרו עליו ‪) :‬טז( הפירות‬
‫שיוציא האילן בשביעית לא יאספם כדרך שאוסף‬
‫י‬ ‫ככל‬
‫סנ‪ 6‬ד‬ ‫‪Ud‬‬
‫למעלה שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר כלומר לא‬
‫תאחר דבר שראוי להקדימו ‪) :‬י( שלא יאכל זר‬
‫בתרומה שנאמר וכל זר לא יאכל קדש והוא במיתה ‪:‬‬
‫)יא( שלא יאכל כהן טמא תרומה שנא׳ איש איש‬
‫מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל‬
‫עד אשר יטהר וכן חלה נקראת תרומה וכהן טמא‬
‫מוזהר עליה וכתב רבינו שמשון בפרקבתרא דמסכת‬
‫חלה אין עכשיו בא״י תרומה נאכלת דכל מה‬
‫שגזרו משום תרומת א״י גזרו ובימי חכמים היו‬
‫מזין בא״י כדאמרינן חבריא מדכן בגלילא אבל‬
‫פרה לא משתכח כהן טהור‬ ‫עכשיו בטלה אפר‬
‫דאע״פ שיכולין לטבול לשאר טומאת וגם על טומאת‬
‫מת הזהרו מ״מ אין יכול ליזהר מטומאת כלי מתכות‬
‫שהיו באהל המת ומטמאים גם הם אחרים באהל דחרב‬
‫הרי הוא כחלל אף לטמא אחרים כדמוכח בנזיר‬
‫פרק כהן גדול ולא הוזהרו עליו הכהנים דכל‬
‫טומאת מת שאין נזיר מגלח עליה אין כהן מוזהר‬
‫עליה שאין נזיר מגלח על טומאת חרב כחלל כדתני‬
‫בהדיא בריש תוספת׳ דאהלות עכ״ל ‪) :‬יב( שלא‬
‫לאכול מעשר שני חוץ לירושלים שנאמר לא תובל‬
‫לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו׳ ‪) :‬יג( שלא לאכול‬
‫מעשר שני בטומאה ואפי׳ בירושלים עד שיפדה‬
‫שנאמר ולא בערתי ממנו בטמא ואזהרתיה מלא‬
‫תוכל לאכול בשעריך בפ׳ הערל וכבר כרתבנו‬
‫לעיל דהאידנא כלנו טמאי מתים ‪) :‬יד( כל העושה‬
‫מלאכה מעבודת הארץ או האילנות בשנת השמיטה‬
‫ביטל מצות עשה כדכתיבנא לעיל ועבר על לא‬
‫תעשה שנאמר שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור‬
‫אינו לוקה מן התורה אלא על הזריעה או על‬
‫הזמירה ועל הקצירה או על הבצירה ואחד תכרם‬
‫ואחד שאר אילנות דזמירה בכלל זריעה ובצירה‬
‫בכלל קצירה ולמה פרטן הכתוב לומר לך על שתי‬
‫תולדות אלו בלבד הוא חייב ועל שאר התולדות‬
‫שבעבודת הארץ עם שאר האבות שלא נתפרשו‬
‫בענין זה אינו לוקה עליהן אבל מכין אותו מכת‬
‫מרדות ‪ :‬כיצד החופר או החורש לצורך הקרקע או‬
‫המסקל או המזבח וכיוצא בהן משאר עבודת הארץ‬
‫וכן המבריך או המרכיב או הנוטע וכיוצא בהן‬
‫מעבודת האילנות מכין אותו מכת מרדות מדבריהם‪,‬‬
‫אין נוטעין בשביעית אפי׳ אילן ‪ ,‬סרק ולא יחתוך‬
‫היבולת מן האילנות ולא יפרק העלין והבדים‬
‫היבשי׳ ולא יאבק את צמרתו באבק ולא יעשן תחתיו‬
‫כדי שימות התולעת ולא יסוך את הנטיעות בדבר‬
‫שיש לו זוהמא כדי שלא יאכלו אותו העוף כשהוא‬
‫רך ולא יסוך את הפגין‪ ,‬ולא ינקור אותם ולא‬
‫יכרוך את הנטיעות ולא יקטום אותן ולא יפסג את‬
‫האילנות וכן שאר כל עבודת האילן ואם עשה אחד‬
‫מאלו בשביעית מכין אותו מכת מרדות‪ ,‬משקין‬
‫בית השלחין בשביעית והיא שדה הזרועה שצמאה‬
‫ביותר‪ ,‬וכן שדה האילנות אם היו מרוחקין זה מזה‬
‫יותר מעשר לבית סאה מוליכין את המים מאילן‬
‫לאילן אבל לא ישקו את כל השדה ואם היו מקורבין‬
‫זה לזה עשר לבית סאה משקין כל השדה בשבילן‬
‫וכן עפר הלבן מרביצין אותו במים בשביעית בשביל‬
‫האילנות שלא יפסידו ועושין עוגיות לגפנים ועושין‬
‫את אמת המים בתחלה וממלאין את הנקעין מים‪,‬‬
‫ומפני מה התירו כל אלה שאם לא ישקה תעשה‬
‫הארץ מלחה וימות כל עץ שבה והואיל ואיסור‬
‫הדברים האלו וכיוצא בהם מדבריהם לא גזרו על‬
‫פ א ‪161‬‬ ‫יחרדא‬ ‫ב‬ ‫ספר דחרדיט‬
‫וכו׳ וכי היכי‬ ‫בכל שנה שנאמר ואת ענבי נזירך לא תבצור ואם‬
‫)אוה מ״ז( ז צ ד ן כל איש‬
‫‪ .‬דבביאה א' בא ט מלק וכו' ]א[ לסכין‬ ‫בצר לעבודת האילן או שבצר כדרך הבוצרים‬
‫ולהשיג מ ע ט מן סלזמט בדברי רבינו אלו‪ ,‬אטתיק‬ ‫לוקה וכיצד עושה תאנים של שביעית אין קוצין‬
‫ענין נורא ואיום בעכין זה מ ס ה ״ ק יישב לב פ'‬ ‫אותן במוקצה אבל קוצץ הוא בחרבה ולא ידרוך‬
‫שלה לך ד״ה ש ד יתבאר ויאמר עליס ס עלו זה‬ ‫ענבים בגת אבל דורך הוא בעריבה ולא יעשה זתים‬
‫בנגב וזל״ר‪ ,‬והנ׳׳ל בזה טפ״י ה מקובל בידינו‬ ‫בבית הבד אבל כותש הוא ומכניס לתוך בד קטן‬
‫מאת באי האורן כי בראשית ביאת ה אד ם נופל‬ ‫ביותר וטוחן בבית הבד ובקוטב ומגנים לבד קטנה‬
‫ויורד מ מדריג תו‪ ,‬וברבות הימים ישוב ל מקו מו‬ ‫וכן בשאר הדברים כל שיכול לשנות משנה הרי‬
‫ויעלה למעלה ביתר שאת‪.‬‬ ‫כתבנו לך מעט מזעיר במצות לא תעשה התלויות‬
‫ד ש ע״ז ב׳ ט ע מי ם לענ״ד א( ע׳׳ד שאוזז״ל כל‬ ‫בא״י ושאר פרטים מבוארים בספרים ואתה דע לך‪,‬‬
‫הגדול מהבירו יצרו גדול מ מנו כ מו ‪ P‬לפי‬ ‫וצריך כל איש ישראל לחבב את א״י ולבא אליה‬
‫לפי ערך קדושת א״י זה לעומת זה עשה אל קי ס‪,‬‬ ‫מאפסי ארץ בתשוקה גדולה כ ק אל חיק אמו כי‬
‫ובעודה תחת ידי זרים הס ע״ א מ תגבר על האדם‬ ‫תחלת עונינו שנקבעה לנו בכיה לדורות יען מאסנו‬
‫בתהילה עד שהאדם צריך ה תחזקו ת ו ה ת א »‪ S‬ו ת‬ ‫בה שנאמר וימאסו בארץ חמדה ובפדיון נפשנו‬
‫לעמוד נגדו‪ ,‬ב( ע״ד ס מי רפו או ת ומרחצאות‬ ‫מהרה יהיה כתיב כי רצו עבדיך את אבניה ואת‬
‫תחילה יוציאו החולאת והזוהמא שבפנים ל חון‪,‬‬ ‫עפרא יחוננו ושם נאמר אתה תקום תרחם ציון‬
‫ובמשך הזמן יתרפא לגמרי‪ ,‬ואם בתוך הזמן‬ ‫ולפיכך היו האמוראים מנשקים עפרותיה ואבניה‬
‫ומכאן‪,‬‬ ‫בבואם אליה ומה טוב ומה נעים לשיר שיר ידידות‬
‫יעמוד ולא יגמור ס ע טן‪-‬י ש א ר קר ח‬
‫וכמו כן בענין חולי הנפש בבא אל א״י דכהיב‬ ‫אשר יסד ר׳ יהודה הלוי עליה באהבה רבה תחלת‬
‫ה ע ם היושב בה נשוא עון‪ ,‬ע״כ ת&ןילה תוציא‬ ‫השירה ארץ הקדושה יקרה חמודה וכו׳ כן אנו‬
‫זוהמת האדם הפגימי לחון עי״ז נופל ממדר״גתו‪,‬‬ ‫משוררים על ציון ר׳ יהודה בר אלעי כל ערב‬
‫והוא שפל ונבזה בעיניו עד אשר יאריך• ימים‬ ‫ר׳ ח בשמחה רבה ומתחננים לאל שאל יגרשנו‬
‫למצא ת רו פ ^ ואס בזמן קצר יצא ישואר קר ח‬ ‫מאליה‪ ,‬גם הקרובים והרחוקים אשר חוצה לה ראוי‬
‫מכאן ומכאן‪.‬‬ ‫להם שיהיו נכספים ותאבים אליה כי כשם שבחר‬
‫‪ X H l l‬ת ר א ה ה ע ת ק מכ תב מאיש צדיק תמים‬ ‫בהם כך בחר בא״י ויחד אור־זה להם ואין נקראין‬
‫מא״י אשד הי׳ בדורות סקח־ מיס‪.‬‬ ‫גוי אחד אלא עמה שכך פירש רשג״י על מקרא‬
‫ןן״ל מוד ע ה רבא לאורייתא‪ ,‬להודיע את ה ארן‬ ‫שכתוב ומי כעמך ישראל גוי א ח ד בארץ ומצינו‬
‫במדרש שדיקב״ה אמר לאברהם אבינו פעם ראשונה‬
‫מהו‪.‬‬
‫הנ ה כ מ ה הפוכי ם וגלגולים ו מ אור עו ת עי ק‬ ‫שילך לארץ ישראל ויראנה ויז»ור ־אחר שחזר לא‬
‫ועידנים יחלופו טל כל א׳ ואחד מבאי אר‪-‬ן‬ ‫נתן לו רשית למזור ללכת לארץ ישראל עד חמש‬
‫עד כי מיתדר לי׳ בה‪ ,‬ולא לקלים ה מ דון‪ ,‬כי‬ ‫שנים ואותן חמש שנים היה משתוקק למזור ללכת‬
‫אס ברב‪ 4‬ת השנים עד שיעברו ימי‬ ‫והוא אמר זה הפסוק מי יתן לי אבר כיונה אגנופה‬
‫כמש״כ איש ואיש יולד בה כל הבא אל א ק‬ ‫ואשכונה הנה ארחיק נדוד אלין במדבר סלה מוטב‬
‫הקרושה צדיך מחדש עי « ר וינ ק ה ו ק טגו ת‪ ,‬הגה‬ ‫ללון במדברות של ארץ ישראל ‪.‬יל•^ ללון בפלטריות‬
‫כי כן מאן דאתי מתחילה‪ ,‬ממש ד ע תו מ עז ר פ ת‬ ‫של חוצה לארץ וזרה תאב ומשהורשה כתיב וילך‬
‫עליו‪ ,‬ו אומר הי תורה והי מצוה מה דהוי לא הוי‬ ‫אבדם כאשר דבר אליו ה׳ וקודם בואו אל הארץ‬
‫עד אשר ה א דן מראה לו פני ם אז ישקוט וינוח‬ ‫לא היד‪ ,‬משתוקק אבל אחר שבא שמה פעם ראשונה‬
‫וראה במראה הנמאה יקר תפארת קדושת הארץ‬
‫לו עכ ״ ד‪ ,‬והוא בדו ק ו מנו ס ה עכ״ל הייע״ל זי״ע‪,‬‬
‫ויראה ופלצות תאחז את הא‪7‬יס ממחא ה זו‪ ,‬וכ׳׳ז‬ ‫אז נכסוף נכסף וממנו נלמוד לדורות אנמנו יוצאי‬
‫נכלל בכוונ ת רבינו ז״ל למיבין בדברים קצרים‬ ‫חלציו להיות נכפפים כמוהו אע״ם שיושביה בצער‬
‫שלו מיעו ט ה מ חז ק מרוב ה‪.‬‬ ‫על מנת כך נהיה שמחים בייסורין‪ ,‬וזד‪,‬ו טעם‬
‫ועפי״? יובן הדק היטב מ ה שפירש״י פ' לך‬ ‫סמיכות פרשת עמלק וביאת ארץ ישראל בפ׳ כי‬
‫לך בפ׳ הלוך ונ סו ע לפר קי ם יושב‬ ‫תבא כמו שאמרו ז״ל ג׳ מרחנות נתן הקב״ה‬
‫כאן חודש או יותר וכו' וכל מ ס עיו וכו׳‬ ‫לישראל ולא נתנן אלא על ידי יסורין ואלו הן‬
‫הר המודי' שסיא נחל תו‪ ,‬וצ״ב למה ע כ ב הדרך‬ ‫תורה וארץ ישראל ועולם הבא‪ ,‬וכי היכי דבביאה‬
‫כל כך כיון שכל תכלית נ סי ע תו הי׳ לבא להר‬ ‫ראשונה בא עמלק ]א[ ה״נ בקיבוץ גליות כשרוצים‬
‫לבא לא״י עמלק מזדמן להם בדרך וכאשר עינינו‬
‫המורי׳ סי' לו לזרז עצמו ב מו קד ם האפ שר‪ ,‬י א מנ ם‬
‫א״א ע״ ה השיג קדושת א״י עד היכן מגי ע‪ ,‬וכל‬ ‫רואות היום תמיד ירא ה׳ וישפוט והתחיל בתיבת‬
‫עבוד ה‬ ‫והיה הוא א׳ משנים עשר צירופין של השם‬
‫׳‬ ‫הקדוש רמז כי הדר בארץ ישראל דבק בה׳ הפך‬
‫הדר בח״ל היינו הישרא‪-‬ל שדומה למי שאין לו אלוה ונקט צרוף זה רמז לםד‪ ,‬שאז״ל צל מקום‬
‫שנאמר והיה לשון שנזחה וכתב רמב״ן במנין תרי״ג מצות ישיבת א״י כל עת ורגע שהאדם פא״י הוא‬
‫מקיים המצוה זו וידוע שעקר שכר המצוה על השמחה גדולה בה כדכתיב תחת אשר לא עבדת‬
‫את ה׳ אלהיך בשמחה אם כן צריך היושב בארץ ישראל להיות שמח תדיר במצות ה‪.‬תדירה באהבתו‬
‫אותה וגם צריך להיות ירא וחדר כדבתב רשב״י כל פקודא דלאו איהו ברחימו ודחילו לאו פקודא‬
‫היא לכך אמרו באכות דרבי נתץ הוי שש וחרד על המצות‪ ,‬והנה תיבת והיה אצל מצות ישיבת א״י‬
‫רמז לשמחת המצוה וסמיכות הפרשה לעמלק רמז לחרדה במצור‪ ,‬מהרצועה התלויה באויר ויסורין של א״י‬
‫הן מן האומות מ״ה הן החולאים מזבח כפרה הם כדבר שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה‬
‫נשוא עון וזה רמוז גם כן ב‪!3‬סוק זד‪ ,‬בסופי תיבות ור‪.‬יה כי‪ .‬ת כ א אל הארץ אשר ה׳ אלהיך נותן לך‬
‫נחלה‬ ‫י‬
 ‫ספר ד־ורדים‬ ‫פרק צ‬ ‫באר יהודו?‬ ‫‪in‬‬

‫מנכה לו מן זזדמים‬ ‫נהלה נכ״ה והוא לשון‬ ‫עבודה המקודשס‬

‫וכדפירש״י כפסיק אולי אוכל נכה בו ופירוש‬ ‫שביאר ‪ P3‬׳‬
‫הענין שעל ידי הצרות שבא״י מהנכים ומהמזנסיס‬ ‫אלהי‬ ‫ראמר יעקב וכו׳ הסירו אה‬
‫העונות והעם היושב בה נשיא עון וכתיב וכפר‬ ‫אל‬ ‫^לן‬ ‫ותיכדה״ק א^ך‪ ,‬ןא‪,‬ןך ל‪,‬‬
‫אדמתו עמו ודוקא בעונות קלים ששבים ומוזחרטי'‬ ‫ושב שס הי* לריכיו פשפוש מפשיט מחדש י ״ ן‬
‫עליהם ויסורין אלו ממרקין ובעת מותו של אדם‬ ‫‪ 5,« .‬ל‪,‬מ‪,‬‬ ‫‪^,‬״‬ ‫שלא‬
‫הולך נכוהו לגן עדן‪ ,‬ןאבלן הבאים לא״י ואין‬ ‫למדריגה יותר נחשב ח עא וניו! עיי״ש‬
‫שמים על לב כי הם בהיכל המלך ומורדים‬ ‫״ א‪,‬׳‬ ‫דבה״ק‪ ,‬ובא׳׳י גופא עשר קדושוש‬
‫ופושעים ומרבים במשתאות של סעודת מריעות‬ ‫בסו‪,‬ה פ״א ד כ ל « עי‪ -‬של״״ ישע׳ ‪ ,,‬ל ך ל מ ס ע‪^ ,,‬‬
‫ומרזהים עליהם הכתוב אומו ותבאו ותטמאו את‬ ‫לזה הולרך בכל מ קו ט ו מ קו ם המ>‪-‬וו‪ , p , , -‬לשש‪-.‬‬
‫ארצי ונהלתי שמתם לתועבה‪ ,‬וכתיב כי תבאו‬ ‫‪,‬ל‪,‬ןקן ״ ן ש ״‪ - . ,,‬לא ^‪,‬׳‬ ‫עצמו ולעבוד‬
‫לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס הצרי‪ .‬ולא‬ ‫נחשב למעא כלל‪ ,‬וראיסי בזוה״ק ממש דברים‬
‫יעלה על לבם שאהרי מותם ישארו בא״י אלא‬ ‫לא^עא‬ ‫אלו וז״ל ח״ר‪ ,‬נשש״א ‪1^ .‬‬
‫במיתם יגרשום ח־צה ככלבים‪ :‬וזה לשיך פרקי‬ ‫איתחזי לי׳ קוב״ה כ מ ה דאהמר דכחיש ל‪,‬׳‬
‫רבי אליעזר וכל הרשעים בא־י נפשותם נשלכנת‬ ‫הנר א ה אליו‪ ,‬וקג*ל המן נפ ש‪ ,‬ובנ ה מזש״ ל^^ןא‬
‫להוצה לארץ שנאמר ואת נפש אויביך יקלענה‬ ‫״ ‪ ,-‬ל‬ ‫ל ‪,^ -‬‬ ‫‪,‬״א‬
‫בתיך כף הקלע ולעתיד לבא הקדוש ברוך הוא‬ ‫בתרדרגא‬ ‫לבתר וכו׳ וילך למספיו דרגא‬
‫אוחז בכנפות הארץ ומנער אותה מכל טומאה‬
‫דאשמר ו כו‪/‬‬
‫ומשליכין להוצה לארץ שנאמר לאםוז בכנפות‬ ‫״״‬ ‫ריש ע׳ ^של״‬ ‫‪ a n‬ג״כ עפי״ז מש״כ‬
‫הארץ וינגניי רשעים ממנה ‪ :‬ןוכתב! ת־ב״ן בפרשת‬ ‫‪ , gj‬״ ״‬ ‫‪, j ,‬׳ ‪,‬ל״;‬ ‫העמלקי והכ>ע>י‬
‫אחרי מות שהזכיר הב»‪1‬וב בעריות ותטמא הארץ‬
‫מאיזה אומה חהי' המלחמה‪ ,‬אמנם רש״י הקדוש‬
‫ואפקוד עונה אע״ם שהעריות חובת הגגף ואינן‬ ‫הורה לגו שאץ הכמנה כאן בראוהם מלחמה‬
‫תלויות בארץ מכל מקום עקר כל המצגת ליושבים‬ ‫לגופגי מכח וגבורת ?גוף‪ ,‬כי לזה בלא״ה בלי‬
‫בארץ ה׳ וכן שנו בםיפרא ולא תקיא הארץ אתכם‬ ‫כח גבו‪-‬רתם י‪$‬או ממצרים‪ ,‬רק הקב״ה הוציאם‪,‬‬
‫ארץ ישראל אינה כשאר ארצות אינה מקיימת‬
‫אמכם לבא לא״י צריך ה מ ה מצד מלחמה עמלק‬
‫עוברי עבירה‪ ,‬והנה הכוהיים לא היו ענושים‬ ‫הוא הס״מ כד‪,^3‬‬
‫בארצם ובבואם בארץ ה׳ ועשו שם כמעשיהם‬ ‫בראותם מלחמה לא מלחמח כלי זיץ‪ ,‬רק מלח^ן‪,‬ן‬
‫הראשוני׳ שלח^ בהמ^האריות^הממיתיס^אותס לכן‬ ‫אשר יעמוד לנגדם כאשר יבאו ל ^י לזה‬
‫בל אדם יחרד בבואו אל ארץ ישראל להיות ירא‬
‫‪.............. .‬‬ ‫““ ‪...............................‬‬
‫להקיפס ולסברם במדבר עד שיכינו ל הםכ ח לזה‬
‫שמים כפלי כפלים ממה שהיא בחוצה לארץ וידע‬
‫ע״י קבלח תוה״ק ועבודת הקודש שהשלימו נפשם‬
‫כי בבית המלך היא יושב‪] ,‬ובכל[ מקום ובכל עת‬ ‫ארבעים שנה במדבר ואז יוכלו לעמוד נגדו‬
‫צריך אדם להיות ירא וחרד ולפשוט בגדי עצלות‬ ‫כאשר יבאו לארז ומה״ע במרגלים ע״י חעאם‬
‫ולאזור מתניו בחזקה לקיים מכוון מלכו של עולם‬ ‫לא יכלו באמח לעמוד נגד מלחמת הכנעני‬
‫שבראנו לכבודו לשרתו ולברך בשמו בלי רפיון‬ ‫ח^ק‪,‬ן‬ ‫ערד שהיא■ הי' עמלק כפי^ש״‪,‬‬
‫כדאמרו ז״ל כל המרפה עצמו בדברי תירה או‬ ‫ג״כ לנגדם עד שבאו כל העדה השלימה‬
‫במצות אפי׳ במצו׳ קלה אין בו כח לצמוד ביום‬ ‫‪ pp‬״‪,‬‬ ‫‪pp,p‬‬
‫צרה‪ ,‬וזה טעם שגי לסמיכות פרשת תבא לפרשת‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬י‬ ‫״ י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬
‫עמלקי והכנעני שהוא עמלק‪ .‬ימ״ש‪ ,‬והוצרכו לזה‬
‫זכור דעמלק ולעיל מיניה לא תפשה עול במדה‬
‫הכנה דרבה כנ״ל שיוכלו לו‪.‬‬
‫במשקל ופירש רש״י בשם רז״ל סמוך מידות‬
‫ובמז יל״פ טונ ת המסורה וראיתם את הארן‬
‫לעמלק לומר שאם תחטא במדות הרי אני מגרה‬
‫מהו‪ ,‬וראיתם על האבנים‪ ,‬וראיחס אוחו‪,‬‬
‫בך את הדוב פ ‪T‬ש לפירושו דזכור זה כזכור‬
‫וראיתם את הארן כשתרצו לבא לא״י לראות‬
‫דמרים שרוצה לומר תזכור מה שנעשה למרים‬
‫מהו‪ ,‬תדעו שמקודם זראיתס על האבנים שצריכים‬
‫על לשוך הרע ותזהר פן תלקה אתה כמותה והכא‬ ‫‘‬
‫נמי הא בתהילה כשבא עמלק כתיב וילחם עם‬ ‫איש ואיש יולד בה מחדש‪ ,‬ו^^״^‬
‫ישראל ברפידים ופירושי בשביל שיפי ידייזם מן‬ ‫^‬
‫^ ‪ ,-, p ,- - , .pp‬התורה ומן המצות לבך לא הרף ידך מן המצות‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫^ ‪,!f,‬‬
‫לא תחטא במצות לא תעשו עול במשפט במדד‪,‬‬ ‫׳'‬ ‫‪ r‬״‬ ‫׳‬ ‫^‬
‫ומשקל ברפיון ידים לומר אין חסר במדה זו אלא‬ ‫^‬
‫כל שהוא וכמה דקדוקין שצונו יתברך בסיני‬ ‫‪-‬‬
‫שאסור למכור במדה חסרה אפי׳ לנכרי כדכוזב סמ״ג ואסור להשהותה בבית אפי׳ לעביט של מי רגלים‬
‫כדפירש בגמרא הילכך סמך זכר עצגלק אצל מצות לא תעשה ומינה נזכיר זכרון עמלק בכל מצות לא‬
‫תעשה וסמך אחר זפרון עמלק מצות עשה דהבאת ביכורים שהיה אפשר לרפות בה ידים לומר למה אטרח‬
‫לעלות לירושלים לאשכול ענפים א׳ או רמון או שבולת והרי הבכורים נתנין לכהנים אני אתן לכהן‬
‫שבעירי ומאי כולי האי לכך סמכה לעמלק לומר אם תרפה ידך הרי עמלק בצידך להלקיתך וה״ה למרם׳‬
‫ידו מכל א׳ ממצות עשה‪ ,‬ואעפ״י שחייב אדם‪ .‬להזהר בכל המצות מכל מקום יש לו להחזיק באחת‬
‫מכל המצות בכה נדול והתמדה שלא יעבור עליה כל ימי חייו לפי שבללות התורה שהם תרי״ג מצות‬
‫נקרא צץ חיים כדכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה והאוחז ענף אחד מן האילן יפה אוחז בכלץ שכל‬
‫שאר הענפים נמשכים אחר אותו ענף שכלם גוף אחד אבל אם בא לאחוז בכל הענפים יחדיו לא יובל‬
‫לאחוז כלום היינו דגרסינן במם׳ שבת פרק כל כתבי אמר ד״ג תיתי לי‪ .‬דקיימי שלש סעודות בשבת‬
‫אמר‬ ‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫‪.‬‬
 ‫פב‪163‬‬ ‫ב א ר י דו ד א‬ ‫פרק ב‬ ‫ספי חר די ם‬
‫וכו' וכראה‬ ‫פ״ק דקידושין‬ ‫בא״ך ונסוף‬ ‫אמר רב יהודה תיתי לי דקיימית‬
‫לכאו' שחולק עס הבנלי ]ב[ וכן כ'‬ ‫דלא סגינא‬‫רב הונא בריה דרב יהושע תיתי “לי “‬
‫הפכ״י וז״ל אלא דמסוגי' דשמעהין וודאי דלא‬ ‫ד׳ אמות בגילוי הראש אמר רב ששת תיתי לי‬
‫ס״ל כפי׳ הירושלמי דאל״כ לא מקשה מידי‬ ‫דקיימית מצות תפילין ואמר רב נחמן תיתי לי‬
‫ממהגיתין דפאה‪ ,‬ולמש״כ רבעו לקמן דבאמח‬ ‫דקיימית מצות ציצית אמר רב יוסף לרב יוסף‬
‫אין הולקין א״ש קושייתו שס מהא דבכי היי לאו‬ ‫בריר‪ .‬דרבה אבוך במאי זהיר טפי אמר ליה בציצית‪,‬‬
‫בזכותא תלי' אלא במזלא^ ומדיוק היכוב לשון‬ ‫יומא חד הוה קא סליק בדרגא איפסיק ליה חוטא‬
‫הג מ‪ /‬אשר לכאף תמוה מאד בלשון‪ ,‬כיהודאאמר‬ ‫ולא נחית ואתא כמה דלא רמיה‪ ,‬ופרש״י דקיימית‬
‫ה״ק כל העושה מנוה אחת יתירה על זכיותיו‬ ‫מצות תפילין שלא הלך ד׳ אמות בלא תפילין וכן‬
‫מעיבין לו ודומה כמי שמקיים כל התו״כ דהאי‬ ‫לענין ציצית עד דרמייה וזה לשון תליית ציצית‬
‫ודומה כמי שמקיים כהתו״כ הוא מיותר לגמר‪/‬‬ ‫כדאמרי׳ בעלמא לא רמי חוטי עכ״ל‪ ,‬ובסוף‬
‫דהא עיקר כוונתו לפרש המשכה דכל העושה‬ ‫פרקא קמא דקדישין תנן כל העוש׳ מצוה אחת‬
‫מצוה אחת מעיבין שאין הכוונה בשביל מצוה א'‬ ‫מטיבין לו ומאריכין את ימיו ונוחל את הארץ‬
‫רק ברוב זכיות‪ ,‬וההוא דאלו דברים הוא אפי'‬ ‫ובגמרא בבלית פי׳ דרוצה לומר העוש׳ מצוה אחה‬
‫הי' שקולה מכרעת‪ ,‬ולמאי הוצרך לתירוצו לומר‬ ‫יתירה על זכיותיו והוי כאלו אמר כל שזכיותיו‬
‫ודומה‪ ,‬ולהנ״ל א״ש דר״י מתרן הכי דמתניתין‬ ‫מרובים על עונותיו והדבר קשה למה רבי׳ הקדוש‬
‫ברוב זכיות‪ ,‬אמנם זה אינו מספיק עדיין דהא‬ ‫סתם דמשמעות דבחדא מצור‪ .‬קאמר בלבד לכך‬
‫קשה קושי' הפנ״י דהאיך אמר מאריכין לו ימיו‬ ‫נראה לומר דכיון למה שאמרנו שצריך אדם‬
‫הא זה לאו בזכותא תלי' אלא במזלא‪ ,‬ע״ז אמר‬ ‫להחזיק מצוה אחת כתקנה בשלמות‪ ,‬תדיר בכל‬
‫ודומה כמי שמקיים כהתו״כ כיון דמלשון המשנה‬ ‫כחו ואז ודאי מובטח לו שזכיותיו יהיו מרובים‬
‫מוכח דהאי״מצוה אחת״ הכוונה שמחזיק במצוה‬ ‫על עונותיו והכי נמי גרם על אותה משנד‪ ,‬בירושלמי‬
‫אחת תדיר כתיקונה שהוא כאוחז ענף אחד‬ ‫א״ר יוסי בר אבון מי שי?חד לו מצוה ולא עבר‬
‫מאילן יפה שאוחז בכולן כמש״כ רבינו מקודם‪,‬‬ ‫עליה מימיו ונראה לכאורה שחלק עם הבבלי ןב|‬
‫והיא יתירה על זכיותיו דהוי כמקיים כהתו״כ‬ ‫ומפרש כל העושה מצוה אחת כפשט׳ א׳ בלבד‬
‫משו״ה מאריכין לו ימיו כמש״כ הפנ״י‪ ,‬וקושי'‬ ‫והטעם נודע מאליו דכשמהזיק מצוה אחת בכל עת‬
‫הגמ׳ הוא ע״ד קושי' הגמ' דלקמן בדף מ' ע״א‬ ‫ודאי שיהיה צדיק גמור בכל שאר המצות‪ ,‬ועל‬
‫דליהשב נמי שלוה הקן‪ ,‬דאי נימא דבעושה מצוה‬ ‫דרך זה סיפא דקתני וכל שאינו עושה מצוד‪ ,‬אחת‬
‫אחת שמייחד אותה לו כל ימיו יש בה כח זה‬ ‫אין מטיבין לו וכו׳ היינו שמבטל אותה ואינו‬
‫כמו כיבוד או״א שאוכל הפירות בעוה״ז ליחשב‬ ‫עושה אותה כלל והוא דעת הרמב״ם שמומר‬
‫נמי עושה מצוה אחת בהדי הני דאוכל פירות‬ ‫לעבירה אחת הוי מומר לכל התורה כלה וכן נמי‬
‫בעוה״ז‪ ,‬וע״ז מתרן דלא חשיב לה דבזה צריך‬ ‫דעת הרב רבינו יונה‪ ,‬א״נ אפשר שגם הירושלמי‬
‫רוב זכיות‪ ,‬ושם באלו דברים אם שקולה‬ ‫מפרש המשנה דהעושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו‬
‫‪-‬‬ ‫מכרעת‪.‬‬ ‫קאמר אלא מה שכתב שייחד לו מצוה ולא עבר‬
‫ה״ל ספה״ק נועם אלימלך זי״ע בפ' בשלח בפ׳‬ ‫עלי׳ מימיו‪ ,‬בא לתת טעם לרבינו הקדוש אמאי‬
‫ואתה הרם את מעך דאי' ב;מ' ששאל א׳‬ ‫נקט האי לישנא ותירץ כדתריצנא ונראה שזה נמי‬
‫את חבירו במה אביך זהיר עפי‪ ,‬ולכאו' מה‬ ‫דעת הרמב״ם ז״ל שאע״פ שכתב בסוף מסכת מכות‬
‫שאלה זאת הלא צריך אדם ליזהר בכל המצות‪,‬‬ ‫על משנת רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב״ה‬
‫אך זה בלתי אפשרי שיזהר אדם בכל המצות‬ ‫לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות‬
‫לקיימה בכל פרעיהס ודקדוקיהם‪ ,‬רק כשאדם‬ ‫שאי אפשר שלא תחשלן נפשו באחת מכלן לעשותה‬
‫נזהר במצוה אחת לעשותה בכל פרעי׳ ודקדוקי'‬ ‫בשלמותד‪ ,‬כתיקנה ובה יזכה לחיי העולם הבא איז‬
‫התלויס בה‪ ,‬זה הוא מסייע לו שהשי״ת יהי'‬ ‫כוונת הרב דבמצוה אחת לבדה יזכה ™ י היא‬
‫ז״ל‪,‬‬ ‫בעזרו לקיים כל המצות עכ״ל קדשו‬ ‫עצמו בסוף פ״ק דקדושין על המשנה שכתבנו כל‬
‫ועי' בס' ערבי נהל פ' בהעלותך ד״ה ועתה‬ ‫העושה מצוד‪ .‬אחת מטיבין לו פירש בה הרב מה‬
‫נבא אל פסוקי משלי שהתחלנו שביאר שם כוונת‬ ‫שפירש הבבלי בפי׳ דמצוד‪ .‬אחת יתירה על זכייתיי‬
‫הרמב״ס‬ ‫קאמר וגם אם נאמר שדעת הרב שהירושלמי הילק‬
‫על הבבלי במד‪ .‬שכתב שייחד לו מצוד‪ ,‬אחת ולא‬
‫עבר‪ ,‬עליה כל ימיו במצוה אחת לבדה קאמר והוא פירוש שלישי על השנים שכתבנו למעלה א״כ תקשה‬
‫דידיה אדידיה למה לא פי׳ בסוף פ״ק דקדושין כל העושה מצוד‪ ,‬אחת מטיבין לו כמשמע׳ כיון שהוא‬
‫סבר שזה האמת והוא מה שכתב בסוף מכות אלא ודאי הוכיח תחילתו על סופו שממה שפירש דמצוה‬
‫אחת יתירה על זכיותיו קאמר ובזה דוקא הוא שזוכה לחיי העולם הבא מינה גלמוד דמה שכתב בסוף‬
‫מכות דבמצוה אחת בשלימותה יזכה לחיי העוה״ב הכי קאמר דודאי על ידי אותד‪ ,‬מצוה יתחזק בשאר‬
‫מצות ויהיה רובו זכיות ואזדא לטעמיה שהוא סבור על >דרך זה בעבירה דמומר לעבירה אחת מומר‬
‫לכל התורה כלה דמסתמא כיון שפשע בה כ״כ גם בשאר המצות יהיה פושע כדכתב רבינו נסים בריש‬
‫מסכת חולין אבל ודאי אין שלימות האדם אלא בתרי״ג מצות שניתנו לו למשה בסיני רמ״ח מצות‬
‫עשה ושס״ה מצות לא תעשה כמנין רמ״ח איבריו ושס״ה גידיו של אדם וא״ת הרי כמה מצות תלויורת‬
‫בכהנים ובמקדש ובמלך איך כל יחיד יכול לקיים תרי״ג י״ל דישראל כלם נפש אחת דכתיב שבעים נפש‬
‫גם הם גוף אחד כמו שפירש ר׳ שמעון בן יוחאי על פסוק אדם אתם והוא מה שנאמר גוי אחד בארץ‬
‫ולכך כתיב וכשלו איש באחיו ופרשו ז״ל איש בעון אחיו‪ ,‬וכולן מצווין ‪,‬במצות הוכח תוכיח אפי׳‬
‫תלמיד לרב א״כ במה שמזרזין אלו את אלו במצות שהם יכולים לקיימן אע״פ שאין המוכיח יכול‬
‫לקיימן‬ ‫׳‬
 ‫ספד חרדים‬ ‫פרק ב‬
‫הרמכ״ם על מאמר ר״ח כן מקשי׳ חומר רנה לקיימן בתוכחתו חשיב כאלו קיימן עד שאמרו כל‬
‫אחה המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו וזהו‬
‫שאמרו הני נשי במאי זכיין ומתרץ לפי שהם מזכים‬
‫את בעליהם ואת בניהן לעסוק בתורה כלומר‬
‫כיון דמצות ת״ת אינן יכולות לקיים והשלימות‬
‫אינו אלא בקיום תרי״ג הרי חסר להם זאת‬
‫ומתרץ שגם זאת מקיימות ‪:‬‬
‫מצ ות ה תש ו ב ה‬
‫פ ר ‪ 2‬א‪.‬‬
‫לה׳ ויבקש רחמים שימחול לו וימחוק עונותיו‬
‫שנאמר הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני ‪) :‬הט״ז(‬
‫תיקון המעוות ישיב הגזלה אשר גזל או את העושק‬
‫אשר עשק ופי׳ עושק שהיה חייב ממון לחבירו‬
‫ומעכב מלפרוע לו וכן^ אם ציער ארת חבירו‬
‫בדברים או הלבין פניו או ספר עליו ל״ה אין לו‬
‫כפרה עד שיבקש ממנו מחילה ‪) :‬הי״ז( לרדוף‬
‫פעולת החסד והאמת שנאמר בחסד ואמת יכופר‬
‫עון החסד צדקה וגמילות חסדים והאמת שיחזק‬
‫ידי אנשי האמת וינשא ראשם ואנשי השקר ישפיל‬
‫ויקרא תמיד את ה׳ בכל עוז ‪) :‬הי״ח( שיהיה‬
‫חטאתו נגדו תמיד עד יום מותו שנאמר וחטאתי‬
‫נגדי תמיד ‪) :‬הי״ט( עזיבת חטאו אם יזדמן לי אותו‬
‫החטא יכבוש את יצרו ויברח כמפני חרב מפני‬
‫יראת אלהיו ואף אם לא יזדמן בעת אומרו בכל‬
‫נפשך יכוין אפי׳ הוא נוטל את נפשך בשלש עבירות‬
‫בעבודת אלילים בגלוי עריות ושפיכות דמים שאם‬
‫יבאו לידו ימסור נפשו ולא יחטא בעבור אהבת‬
‫המלך יתברך ‪) :‬הב׳( להשיב רבים מעון באשר תשיג‬
‫ידו שנאמר והשיבו מעל כל פשעיכם למדנו כי זה‬
‫מעיקרי התשובה ‪] :‬ובסוף[ הספר כתב הרב ז״ל על‬
‫מה שאמרו רבותינו ארבעה חלוקי כפרה עבר אדם‬
‫על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז משם עד‬
‫שמוחלין לן וכן אם הרהר בעבירה ומיד נתחרט‬
‫ומ״מ בזמן המקדש היה מביא קרבן עולת נדבה‬
‫ועתה שאין לנו קרבן‬ ‫להתרצות לפני ה׳ ית׳‬
‫בעונותינו אם חטא אדם בהרהור הלב או שעבר‬
‫על מ״ע יקרא פרשת העולה אשר בתחלת ספר‬
‫ויקרא ובתחלת סדר צו את אהרן כי בקריאת‬
‫פרשת הקרבן יהיה לבו במקום הקרבת הקרבן‬
‫כדאמרו כל העוסק בפ׳ עולה כאילו הקריב עולה‬
‫בם׳ חטאת כאלו הקריב חטאת בפ׳ אשם כאלו‬
‫הקריב אשם ‪) :‬ב( עבר על מצות לא תעשה תשובה‬
‫תולה ויום הכפורים מכפר ויהיה אדם מחכה מתי‬
‫יבא יום הכפורים לכפר עליו ולכן צונו ית׳ לעשרת‬
‫סעודת ערב יום הכפורים שנשמח כי יכופר עונותינו ‪:‬‬
‫)ג( עבר אדם על כריתות או מיתות ב״ד תשובה‬
‫ויום הכפורים תולין וייסורין ממרקין ולהגן עליו‬
‫שנאמר וצדקה תציל‬ ‫היסורין ירבה צדקה‬ ‫מן‬
‫ממות וישתדל שיעשו אחרים וכן ישתדל במצות‬
‫גמילות חסדים לעזור את חבירו בעצתו ובהשתדלותו‬
‫וידבר על לב העני נחמות ויעסוק במצות ביקור‬
‫חולים וקבורת מתים ותנחומי אבלים ות״ת כנגד‬
‫כולם שיעמול בתורה יטרח כה רתדד שנתו מעיניו‬
‫עליה‬
‫באד יהודד‬ ‫♦‪16‬‬
‫מצוה‬ ‫העושה‬ ‫דכל‬ ‫והא‬ ‫‪,V‬‬
‫מעיכין לו עיי״ש דירים נעימים כשכר‬
‫יפוה מאד‪.‬‬
‫רכינו‬
‫}רפואת[ תעלה לנפש כדבר שנאמר רפאה נפשי‬
‫כי הטאתי לך ‪! :‬כתב[ החסיד הקדוש‬
‫רבינו יונה בספר שערי תשובה עקרי התשובה ‪:‬‬
‫)הראשון( החרטה על מעשיו הרעים לומר מה‬
‫עשיתי איך לא היה פחד אלהים לנגד עיני ולא‬
‫יגרהי מפני האף והחימה ‪) :‬הב׳( עזיבת חטא יעזוב‬
‫רשע דרכו ויגמור בכל לבו שלא יוסיף לשוב‬
‫בדרך ההוא עד יום מותו ‪) :‬הג׳( היגון הגדול‬
‫יתחולל ברעיונו ויאנה במרירות לבו נפשו תהיה‬
‫מרה לו כי הכעיס את מי שבראו וברא השמש‬
‫והירח והשמים והארץ והכל מעשה ידיו ‪) :‬הד׳( הצער‬
‫במעשה שנאמר שובו עדי בכל לבבכם בצום ובכי‬
‫ובמספד ‪) :‬הה׳( הדאגה והפחד והעונש מהעונות‬
‫שעשה כמה רעה עתידה לבוא עליו ואיך ינצל ‪:‬‬
‫)הו׳( הבושה הגדולה שיבוש מהמלך ולא ישא פניו‬
‫שנאמר בושתי וגם נכלמתי בושו והכלמו ‪) :‬הז׳(‬
‫הכנעת הלב שידע שהממרה על דבר המלך הגדול‬
‫ודאי נגרע מערכו והוא נתעב ונאלח ויהיה נבזה‬
‫בעיניו נמאס כמוכה שחין ולא ישיב למגדף לו ‪:‬‬
‫>הח׳^( ההכנעה במעשה שתמיד יהיו עיניו שחוח‬
‫למטה בארץ ודבורו בקול נמוך וידבר רכות ולא‬
‫קשות ‪) :‬הט׳( שבירת התאוה הגשמי יפרוש מן‬
‫התענוגים ולא יאכל רק לשבוע נפשו וקיום גופו‬
‫ולא יגש לאשתו רק לקיים מצות פריה ורביה‪:‬‬
‫)הי׳( ייטיב פעלו בדבר אשר זדה אם הסתכל‬
‫בעריות יתנהג בשחוח עינים תמיד יכוין לעסוק‬
‫בתורת ד׳ באור עיניו בתורה שבכתב רצו רגליו‬
‫‪ .‬לעבירה ירוץ תמיד לדבר מצוה‪ .‬לשון שקר מכאן‬
‫ואילך ידבר אמת ופיו יפתח בחכמה ידים שופכות‬
‫דם או גזל שהוא שפיכות דמים יפתח ידיו לעני‬
‫לגר ליתום ולאלמנה ויציל עשוק מיד עושקו לב‬
‫חורש מחשבות און יטהר ויתבונן בגדולת יוצרו‬
‫שם מחלוקת בין אדם להבירו יבקש שלום ורדפהו‪:‬‬
‫)הי״א( חיפוש דרכיו שנאמר נחפשה דרכינו וגו׳ כדי‬
‫שיזכור כל הדברים שחטא כדי שיתודע ויכנע ולא‬
‫יוסיף לחטוא בהם ‪) :‬הי״ב( לחקור גודל כל א׳‬
‫מעונותיו אי זה חייב מלקות או כרת או מיתת‬
‫ב״ד למען יכנע וימרר בבכי וכתיב ראי דרכך‬
‫בגיא דעי מה עשית ‪) :‬הי״ג( שיהיו אפי׳ העבירות‬
‫הקלות המורות בעיניו שאין לו להסתכל קטנות‬
‫העבירה אלא גדולת המלך שצור‪ ,‬עליה ‪) :‬הי״ד(‬
‫הוידוי בפרטות דכתיב והתודה אשר חטא עליה‬
‫ויש לו להזכיר גם עונות אבותיו דכתיב והתודו‬
‫את עונם וארת עון אבותם‪) :‬הט״ס התפלה שיתפלל‬
 ‫פג ‪105‬‬ ‫באר יהודא‬ ‫פרק א ב‬ ‫ספר חרדי ם‬
‫שיקדש את השם שיהיו מעשיו מתוקים וטובים‬ ‫עליה ויהיה זה הטורח במקום יסורין ‪ n ) .‬מי שיש‬
‫ויאמרו עליו אשרי שזה ילד אשרי שזר‪ .‬גדל‬ ‫בידו עון חילול השם תשובה ויום הכפורים ויסורין‬
‫ויאשרוהו כל רואיו ושומעיו ברוך ה׳ הנקדש בצדקה ע״כ‪:‬‬ ‫תולין ומיתה ממרקת ותקנתו במקום חילול השם‬

‫פ ר ‪ 2‬ב‪.‬‬
‫ובינן ז״ל מבאר גודל חומר האיסור כשלא ]אן‬ ‫אע״פ שהעקרים כלם עשרים המיוחדים‬
‫כדרכה‪ ,‬ודבה״ק מובאים בשלה״ק בשער‬ ‫עזיבת החטא‬ ‫הם ג׳ ‪ :‬א׳ חרטה ‪ :‬ב׳‬
‫האותיות אוח ק' עיי״ש בענייני קדושה באורך‬ ‫שיסכים בלבו שלא יוסיף עד יום מותי לחטיא‬
‫והישועות יעקב באו״ה סי' ר״מ ס״ק ד' כ'‬ ‫נקודה אחרונה שתצא נשמתו‪ :‬ג׳ וידיי דביי “‬
‫‪p‬׳ ‪y‬‬ ‫בפרטות לפני ה׳ בהכנעה ודמעה והוידוי יקרא‬
‫קרק דכתיב ונשלמה פרים שפתינו ‪,‬ואמרינן בפרק‬
‫בתרא דזבחים דקרבן בלא תשובה נקרא זבח רשעים תועבה והכי נמי הוידוי בלי הסכמת הלב שישוב‬
‫עליו למשחית שיאמרו לפני‬ ‫ולא יחטא עוד יקרא תועבה ובשובו לכסלה יקטרגו עליו בשמיםוהודו נהפך‬
‫פניםלסורוראשון ככלב ששב על קיאו כדפי׳‬ ‫מלכו של עולם הרי פלוני שד‪.‬תודד‪ .‬על חטאתו חזר בעזות‬
‫החסיד על פסוק והתודו את עונם ואת עון אבותס במעלם אשר מעלו בי וכתיב בתריה אף אני אלך‬
‫עמם בקרי וקשה וכי זה פרי התשובה אלא על כרחך פי׳ במעלם כלומר בעוד מעלם בי שלא הסכימו‬
‫לעזוב החטא לגמרי והוי כטובל ושרץ בידו כי הם מוכנים לחטוא ולשוב לכסלה לפיכך ה׳ כועס עליהם‬
‫יותר ואומר אף אני אלך עמם בקרי והבאתי אותם בארץ אויביהם ובאמת כבר היו בארצות אויביהם‬
‫כדכתיב לעיל אלא פירוש והבאתי שארחיקם עוד מלפני מא״י מרחוק עוד בארץ אויביהם וד‪.‬כי איתא‬
‫בזוהר‪ ,‬גם התעניות וד‪.‬סיגופים הבל המד‪ .‬מעשה תעתועים וראינו בזמן הזה כי רשע אחד אחרי שלשה‬
‫ימים ושלשה לילות דהפסקת תענית ביום הרביעי חזר לסדרו וטמא בזימה תשוקתו כך העיד לי החכם‬
‫יונה שאדם שהרבה לחטוא לא יעשה‬ ‫החסיד הקדוש הרב יעקב גוינוזו זצ״ל לכן כתב הרב רבינו‬
‫סיגופים עד אשר יתחזק לבו בחרטה גדולה וגמר בלבו לעזוב החטא עד יום מותו ועבר עידן ועידנין‬
‫שהוא בטהרה גמורה ודמעתו על לחיו אז יקריב קרבן תעניות בבושת פניו והכנעת לבו וכל מה שיוסיף‬
‫תשובה יוסיף הכנעה משל למי שהמרה פי המלך לא ישלח לו דורון שיטרפנו לו על פניו אך ידכה ישוח‬
‫ונפל אפים ארצה לרגליו וד‪,‬וא מתחנן לו בדמעד‪ .‬ואחרי כן ישלח לו דורון וזר‪-‬י רמז קרבן חטאת שהיה‬
‫חחוטא מקריב תחלה ואח״כ קרבן עולה שהעולד‪ .‬היא דורון והחטאת היא הטהרה והנקיון ורחיצת הכתם‬
‫וזהו שאמר הכתוב יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה׳ וירחמהו והפסוק שאומר הפך זה‬
‫דכתיב ומודה ועוזב ירוחם זה הפסוק מדבר במי שבמקרה עבר עבירה ונפשו מרה לו וזה ודאי לא ישוב‬
‫לכסלה יתענה ויתודה מיד כי ודאי כל ימיו יעזוב אותו החטא וירוחם משמים והצום והבכי והמספד‬
‫והשק לכפר עון למדנו מאדם הראשון שהתענד‪ ,‬ק״ל שנד‪ .‬על חטאו וכן ראובן שהיה בתענית ושק עד‬
‫יום מותו ומדוד שהקים עולה של תשובה ואמר עוניתי בצום נפשי וכתיב פלגי מים ירדו עיני על לא‬
‫שמרו תורתיך והנביא יואל אמר וגם עתה נאם ה׳ שובו עדי בכל לבבכם' בצום ובכי ומספד גם השק‬
‫והתענית נלמד מאנשי ננוה אך שם לא נאמר וירא אלהים את שקם ואת תעניתם אלא וירא אלהים את‬
‫מעשיהם כי שבו מדרכם הרצה ומן החמס אשר בכפיהם ופירשו ז״ל דרכם הרעד‪ .‬זר‪ .‬משכב זכור והחמס‬
‫הוא גזל שקבלו על נפשם עד יום מותם לא יוסיפו לחטוא והגזל השיבו לבעלים למדנו שזהו העיקר‬
‫הגדול והשאר טפלה לו אך הם קישוט לנפש אחרי טהרתם והרב המקובל האלהי מהור״ר יצחק אשכנזי‬
‫כאשר הופיע עליו רוח הקודש השיב רבים מעון כי למדם גודל פגם כל עון בספירותיו של אדון יחיד‬
‫ולמד למשכילים התיקון אשר יעשו לנפשם דברי הצומות וזעקתם במספרם כמשפטם ובכוונתם הגדולה‬
‫והחזקה על דרך האמת על ידי שמות הקדש תצלנה אזנים משמוע והרעיונים יבהלו מהבין וכבוד אלהים‬
‫הסתר דבר פן יהיה עונש בדבר אך נכתוב מספר התעניות הצריכים לכל עבירה והפסוק י שיאמר חשב‬
‫ונניח הכוונה לשי״ת כדאמרו ז״ל על פסוק ומעשה ידינו כוננה עלינו‪ ,‬עון זרע לבטלה פגם גדול עושה‬
‫למעלה‪ ,‬הוא היה עון דור המבול הוא היה עון ער ואונן ויש בעון זה מדריגות‪ ,‬א׳ יש מהרהר בזכר או‬
‫בנקבה ובא לידי קרי ביום בפועל או בלילה בחלום ע״י לילית שנדמית לחוטא הזה לזכר או לנקבה‬
‫וע״ז נאמר ונשמרת מכל דבר רע ונאמר הוי חושבי און ופועלי רע על משכבותם‪ ,‬מדרגה שנית למעלה‬
‫הימנה הבא על אשתו כדרכה ודש מבפנים וזורה מבחוץ‪ ,‬מדריגה שלישית למעלה הימנה הבא על אשתו‬
‫שלא כדרכה ]א[ כדאיתא בזוהר בהיכלות הטומאה ומפורש ביבמות פ״ד אחין שזה היה עון ער ואונן‬
‫שהיה רע בעיני ה׳ והמיתם ולפנינו נאריך בזה‪ ,‬מדרגד‪ .‬ד׳ למעלה הימנה הנוגע בערותו ביד או ברגל‬
‫ומוציא זרע לבטלה ע״י שפשוף וזה היה עון דור המבול ואפי׳ נגיעה באבר אסורה פן יחם ע״ד שאמרו‬
‫רבותינו ז״ל האוחז באמה ומשתין מביא מבול לעולם ותשובתו שמונים וארבע תעניות כמנין שנותיו של‬
‫יעקב שהיה בן שמונים וארבע שנד‪ .‬ולא ראה קרי כלל אלא ראובן היתה טיפה ראשונה שלו שנאמר‬
‫ראובן בכורי אתה כוחי וראשית אוני וקודם שיעשה השמונים וארבע תעניות יטבול ויאמר פסוק ויקרא‬
‫אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים בדמעה ומכוין שהשי״ת יטהר נפשו על דרך וזרקתי עליכם‬
‫מים טהורים וטהרתם‪ ,‬עון משכב זכור אחר עזיבת החטא יטבול ויתענה רג״ל תעניות כמין זכור ובכל‬
‫בקר וערב של תעניות יאמר פסוקים אלו זכור תזכור ותשוח עלי נפשי ואומר ואני אמרתי בחפזי‪ ,‬הבא‬
‫על נכרית או על בהמה או חיה או עוף בין טמאים בין טהורים פגמו ג מל ורתשובתו רי״ו תעניות‬
‫ותשובה הבא על א״א יתענה שכ״ה תעניות ותשובה הבא על הנדה יתענה נ״ט תעניות כמנין נדה ועל‬
‫כל א׳ מאלה ילקה וילבש שק ויתפלש באפר ויעשה מספד מר יותר מאלו מת לו בנו יחידו‬
‫בכורו‬
 ‫ספר ד־־יןרדים‬ ‫פרק ב‬ ‫באר יהודה‬ ‫‪166‬‬

‫וז״ל וראיתי נ ס' הרדים ה!^ריך ג״כ לסתור בכורו מוטל לפניו שהרי אין לאיש נכבד מנפשו‬
‫דנרי הרא״ש‪ ,‬וחלילה להקל נזה‪ ,‬וגם לפיהגירסה ועוד הרי המלאכים אשר סביביו רחוקים ממנו‬
‫נש״ס סנהדרין מי איכא מידי דישראל לא מיהיינ ארבע אמות יען כי מנודה לרב מנודה לתלמיד‬
‫א״כ אין ראיי׳ להתיר עכ״ל‪ ,‬ונשו״ת מהרי״א והרי אדון הכל נידה את הרשע הזה אשר פגם‬
‫אסאד ז״ל היו״ד סי' רכ״נ האריך לנאר כל צד בספירותיו ועצב את רוח קדשו ובכל יום מכריזין‬
‫וצדדין נזם‪ ,‬והוסין& עוד דאפי' נאינו עושה אותו בשמים וכדאיתא בזוהר ובגמרא מסכת גיטין‬
‫נשאע נפש למלאות תאוותו‪ ,‬או שלא תתענר וכתב רמב״ם שגם עון הנשבע לשוא או לשקר‬
‫ולהכחיש יפי' ולצערה‪ ,‬רק אפי' עושה כן מפני חמור ככריתות ומיתות ב״ד שהרי נזדעזע העולם‬
‫שאינו יכול לשמש עמה כדרכה מפני הסכנה כשאמר ה׳ בסיני לא תשא את שם ה׳ ואמרו‬
‫שלה ואינה מנעערת נשלא כדרכה דענא לה המקובלים כי גם בכל עת שאדם נשבע לשוא או‬
‫עניד לה ג״כ אסור‪ ,‬ולא מנעי' ניש תקנה לשקר מרעיש את העולם ומקללין אותו בבית דין‬
‫לשמש נמוך או נאופן אחר‪ ,‬רק אפי' נאועס שלמעלה ותשובתו שלשים ושבעה תעניות כמנין‬
‫הבל שיצא מפיו‪ ,‬והמקלל אביו או אמו או מבזה‬ ‫נרחם‬
‫אותם בדברים או בלתי מכבד עון גדול הוא כדאמרו‬
‫רבותינו ז״ל מצות כיבוד אב ואם היא מן המצות החמורות שבתורה ותשובתו אחרי טהרתו שיתענה‬
‫ששים תעניות ושק ואפר יציע‪ ,‬אמרו הראשונים ר״ת תשובה דרך רמז ״תענית ״שק ״ואפר ״בכי ׳׳׳הספד‬
‫והתענית צריך צדקה מה שהיה צריך לאכול ביום ההוא יתן לעניים וכן אמר הקדוש ר׳ שלמה מלכו ז״ל‬
‫מאי תענית ת״ת ענ״י כדאז״ל אגרא דתעניתא צדקתא‪ ,‬עון זרע לבטלה חמור מאד ואחד מן הדרכים‬
‫הבא על אשתו שלא כדרכה כדכתיבנא לעיל שזה היה עון ער ואונן והכי מפורש בהדיא בזוהר בהיכלות‬
‫הטומאה בהיכל הנקרא שחת כנגד שם אחד משמות יצר הרע שנקרא טמא וזה לשונו של ר׳ שמעון בן‬
‫יוחאי שם פתחא קדמאד‪ ,‬ביה קיימא חד ממנא מסטירי״א שמיה וכמה אלף ורבבן ממנן תתורתיה והאי‬
‫איהו קיימא על כל אינון דמחבלי ארחייהו לאושדא זרע על ארעא או דמפקי זרעא דלא כארחא או לכל‬
‫אינון דמזנו בידייהו אלין אינון דלא חמאן אנפי שכינתא כלל האי ממנא דבסטר מסאבא דקאמרן נפיק‬
‫בחהוא זמנא וכמה אינון אלף ורבבן כלהו מתכנפי על ההוא בר נש ומסאבי ליה בהאי עלמא ולבתר‬
‫כד נפק נשמתיה מניה האי ממנה וכל אינון דעמיה מסאבין ליה לנשמתיה ואחדין ביה ואסתאבת בה‬
‫ואעילו לה לאתדנא בהו ואלין אקרון שכבת זרע רותחת דכלהו רוגזין מסאבין קיימין כלהו על דא בגין‬
‫דכלהו קיימין ושארן עליה דבר נש בההוא זמנא דארתח גרמיה וחמים ליה לתיאובתא דא וכדין נטלין‬
‫ליה לההוא תיאובתא וההוא זרעא אתושד בארעא ואתקפו ביה ונטלי ליה וסלקי ליה לעילא וגרמו‬
‫דברית דא דאשתעבד בסטרא מסאבא עכ״ל ויש קצת בני אדם טועין בעון זה כי לא ידעו שהוא אסור‬
‫ומהם מי שלא קדם יראת חטאו לחכמתו להיות מן החרדים על דברו יתברך ולמדו מן הגמרא מה שהיה‬
‫נראה לכאורה דאין בזה עון אשר חטא מדגרסינן סוף פרק שלישי דמסכת נדרים דאשה א׳ באה לפני‬
‫רבינו הקדוש ואמרה לו שולחן ערכתי לו והפכו ואחרת ג״כ באה לפני רב ואמרו דמותר הוא ופירשו קצת‬
‫מפרשים דהפיכה זו היינו בעילה שלא כדרכה והורו בזה היתר לעצמם ולא נתנו לב לירד לעומקה של‬
‫הלכה ולהסתכל בדברי רבני ישראל מפרשי הנמרא שכלם הקשו על סוגיא זו מאותה סוגיא דיבמות בפרק‬
‫ד׳ אחין שאמר שם בהדיא דער ועונן זה היה עון מיתתם ששמשו שלא כדרכה רבינו משה בר מיימון‬
‫תירוץ דער ועונן כששמשו הוציאו זרע לבטלה בגופה של אשה ומה שהתיר רב ורבי לבעול שלא כדרכו‬
‫היינו בלא הוצאת זרע אלא יבעול במהירות ולפרוש מיד לבוא אלי׳ כדרכה ואז יטילו זרע במקום הראוי‬
‫ליזרע והרא״ש תירץ שלא התירו רב ורבי רק פעם א׳ באקראי פעם א׳ בכל ימיו של אדם והאנשים‬
‫שהזכרתי למעלה לקחו היתר לעצמן נגד החכמים האלה שמרגילין שלא כדרכה וגם מוציאין זרע במקום‬
‫הטינופת• לבטלה הפך הסוגיא של יבמות שאמרה שהם חייבים מיתה על בעילה זו לכולי עלמא בין‬
‫לדברי הרא״ש בין לדברי רמב״ם והרי חלקם של אלו האנשים במדור שני של גיהנם הנקרא שחת‬
‫וממונה עליו טמא טמא יקרא‪ ,‬והאמת שאין היתר כלל במקום הטינופת שהרי הרב רבינו אשר הקשה‬
‫על תירוצו של הרמב״ם שאם הדבר אמת דשלא כדרכו במהירות בלא הוצאת זרע הוא שהתירו רבי ורב‬
‫היה להם להזהיר לאותם האנשים מאוד בדבר שהרי בקלות יבואו לעוןמיתה ולכך פי׳ הרא״ש שלא הותר‬
‫אלא פעם אחת בכל ימיו ואיברא גם לתירוץ הרא״ש קשה שהיה להם להזהיר לאיש שלא ירגיל ועוד‬
‫קשה אי חשיב זרע לבטלה דנקרא שופך דמים ומביא מבול לעולם ובו מתו ער ואונן כדאמר בהדיא‬
‫פרק ארבעה אחין פעם אחת מי התירו שאמרו רב ורבי שהתורה התירה ואם אינו זרע לבטלה אפילו‬
‫פעמים רבות מי אסרו אלו הן דברים שאין הדעת סובלתן ועוד קשה לפירושם מדאמר בגמרא לעיל‬
‫מינה דר׳ יוחנן בן דהבאי פליג דההופך שולחנו הוו ליה בנין חגרין מהבטן משמע דבתשמיש הראוי‬
‫להוליד קאמר ולא מפני פעם אחת ועיקר ראיית המפרשים להתר שלא כדרכה מהא דאמר בסנהדרין‬
‫אמר ר׳ אלעזר אמר רבי חנינא בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה הייב מיתה שנאמר ודבק באשתו‬
‫וכר‪ .‬אמר רבא מי איכא מידי דישראל לא מיחייב ונכרי מחייב אלא אמר רבא בן נח שבא על אשת‬
‫חבירו שלא כדרכה פטור שנאמר ודבק וכו׳ ודעת הראב״ד ז״ל דאין זו ראיה כלל דהא אפי' לדערתם‬
‫יש להקשות מאי פריך מי איכא מידידישראל לא מחייב דילמא ר״א בהוצאת הזרע קאמר כסתם ביאה‬
‫או ר״א בהרגל קאמר לתירוצם השני ולא קשיא מידי וניחא לומר הכי מלשבש המימרא דרבי אלעזר‬
‫ולומר אלא כי אתמר הכי אתמר ואם לא ניחא לרבא לפרושי מלת הבא דאמר ר׳ אלעזר למה שבש‬
‫המימרא מהיוב לפטור כיון דקושטא דמלתא דבישראל איכא חיובא על כרחין בהני גוני ועוד מנא ליה‬
‫לרבא למילף פטורא בבן נח הבא על אשת חבירו דלמא קרא לחיובא אתא כדאמרן ואם תשיב משום‬
‫דדבק פעם אחת משמע אדרבה בהרגל משמע כדכתיב כאשר ידבק האזור על מתני איש ועוד דטפי ניחא‬
‫למדרש‬
 ‫בד ‪167‬‬ ‫ב א ר ייהודא‬ ‫פרק כ ג‬ ‫ספר ^רדיב‪c‬‬
‫למדרש הכי ולא למדרש ודבק אדייקא דאש״ ברחם כנדון השו' הרא״ש שא״א לשמש במוך‬
‫חבירו דלא כתיב בקרא בההיא ועוד כיון יעל ולא בפוס אופן אחר ג״כ טכ״פ מדרבנן אסור‬
‫עיי״ש בדבריו באורך בזה‪.‬‬ ‫׳‬ ‫כרמין בהרגל או בהוצאת זרע איכא חיוב מי^י׳‬
‫חק‬ ‫אפי׳ בישראל משוס דנפקא לן ממעשה דער ואונן‬
‫כדאיתא פ׳ ארבעה אהין ולמה שבש רבא מימרא‬
‫דר׳ אלצזר דלמא הוא ס״ל דבפעם א׳ איכא חיובא ואי זו משנה או ברייתא הביא לדחות זה והוא‬
‫אלא על כרחיןלתרץ כל זה אפי׳ לדעת המפרשים צ״ל דרבא‬ ‫המקשה מקשה בכח כל שכן לשבש‪,‬‬
‫מלישניה דר׳ אלעזר מקשה ליה דמדנקט בן נח משמע דאתא למעוטי ישראל ואי בהרגל או בהוצאת‬
‫זרע ישראל נמי חייב אלא ודאי בלאו הרגל והוצאת זרע קאמר ולהכי מקשה ליה איך אפשר לחייב‬
‫בכותי ולא בישראל אלא ודאי לפטורא אתמר דר׳ אלעזר לומר בן נח הבא על אשת חבירו פטור‬
‫בשלא כדרכה וישראל חייב‪ ,‬והשתא דאתית להכי יש לומר דאין ראיה מכאן להתיר שלא כדרכה כלל‬
‫כסוגיא דיבמות דאמרה סתם דשלא כדרכה היי עון ער ואונן ולא חלקה ומה שהתיר במס׳ נדרים הפכת‬
‫שולחן היינו שכיבה כדרכה במקום הראוי ליזרע אלא שהיפך השכיבה להיות היא מלמעלה והוא מלמטה‬
‫כן פירש רש״י ודומה להפך משכב האמור במס׳ ברכות פרק הרואה אי נמי כדפירש הראב״ד ז״ל בספר‬
‫הקדושה שחבר והטור סי' כ״ה באבן העזר דהפיכת שולחן היינו פניו של איש כנגד ערפה של אשה‬
‫אבל אינו בועל אלא כדרכה מקום שראוי ליזרע דוגמת שכיבת בהמה עם בהמה להוליד ולא קשיא מהאי‬
‫שמעתא מידי דהא לרבי אלעזר מניה וביה מקשה ליה כדי לחקור הדברים ולומר דודאי לא אמר כך‬
‫רבי אלעזר אבל ודאי קושטא דמלתא דאיכא מיתה בין בכרתי בין בישראל דהיינו מעשה ער ואונן‬
‫דכתיב בהו מיתה בהדיא אלא ודאי נשתבש השומע דברי ר׳ אלעזר מפטור לחיוב ואם תאמר אמאי נקט‬
‫רבא האי קושיא ליקשי והא ישראל נמי חייב י״ל משום דאין לו כח להקשות כך דמנא לן על כרחין‬
‫אלא מער ואונן והנהו בני נח מיחשבי דאכתי לא ניתנה תורה אלא על כרחין להקשות בכח צריך‬
‫להקשות דודאי אי אפשר לומר דישראל פטור וכותי חייב והכי מקשה מי איכא מידי דישראל לא‬
‫מחייב וכותי מתחייב אלא ודאי שניהם שוין לחיובא והא לא אצטריך ר׳ אלעזר לאשמועינן דזיל קרי‬
‫בי רב הוא אלא דין אחר אתי לאשמועינן לפטורא זהו טעמו של ראב״י ז״ל והטור אע״פ שהביא בסימן‬
‫כ״ה דעת רמב״ם בסוף הסימן הביא דעת ראב״ד כהפיכת שולחן שאינו כפי׳ רמב״ם אלא כמעשה בהמה‬
‫ו^יון דהביא זה במסקנת דבריו נראה דהכי ס״ל בהפיכת שולחן ומעתה אין היתר דשלא כדרכה כלל‬
‫ואוי למיקל כי הרשב״י ע״ה כתב שאין לעון זה תרופה כי אם בתשובה נדולה תדירה ומעשה היה‬
‫פה צפת שנת הש״ח ליצירה שבמעמד הרבנים מהור״ר ר׳ יוסף קארו ומהור״ר יצחק מסעוד ומהור״ר‬
‫אברהם שלום ומורי הרב החסיד ר׳ יוסף שאגיס וכמה רבנים אחרים באה אשה ואמרה שבעלה היה‬
‫בא עליה שלא כדרכה ונידוהו וחרפהו ואמרו לשורפו באש וסוף גרשהו מאיץ ישראל וה' יציל שארית‬
‫ישראל מעון ואשמה ‪:‬‬

‫שלישי‬ ‫פרק‬
‫ת‪2‬נה לחוטא להנצל מן היסורין שלא להצטרך לסיגופים‬
‫וכדכתב רבינו יונה בשערי תשובה ו‪17‬וא מסייעא ליה ומתני'‬
‫נמי מסייע ליה‪:‬‬
‫חנן במס׳ אבות ראב״י אומר ונו׳ ולפי תירוצו‬ ‫ייי״י‬ ‫תנן במם׳ אבות רבי אליעזר בי‬
‫אפשר דהיינו דקאמר תשובה ומט״ט ]א[‬ ‫העושה מצות אתת קנה לו פרקליט א״ד‬
‫וכו'‪ ,‬מורי זצ״ל בטרונת הבשם טה״ת פ׳ נח בפ׳‬ ‫והעובר עבירה אחת קנה לו קטיגור אחד תשובט‬
‫וידבר אלקיס אל נח צא מן הסבה‪ ,‬הביא דברי‬ ‫ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות הקשה הרב‬
‫רבינו אלו וש׳ מ ה וזל״ק ונ״ל דיש להבין מ ה‬ ‫רבינו מאיר מטוליטולא ז״ל דהא ״נ’ * י־׳ " ’י?’‬
‫כמו כן המשך לשון המשנה כל הטושה מצוהאחס‬ ‫כפרה עבר על עשה ועשת תשובה מידמוחליןלופבר‬
‫קונה לו פרקליט אחד‪ ,‬דנראה בטטמא דמלתא‬ ‫על לא תעשה תשובה מילי■ י’ים הרפייים ט=טי‬
‫של החרדים טפמיש״כ בספרי קודש דהיסוריס‬ ‫עבר על כריתות ומיתות ב״ד תשובה יייט הבטיי’ “‬
‫תולין ייסורין ממרקין ובעין חילול ד‪ ',‬שלשתן‬
‫תולין ומיתה ממרקת הרי ע״כ יסורין אפי׳ עם‬
‫תשובה ותירץ דהתם בשב מיראה דזדונות נעשו לד כשגגות והכא בשב מאהבה' דעונוה נעשו לו כזכיות‬
‫ולפי תרוצו אפשר דהיינו דקאמרה תשובה ומעשים טובים ]א[ כלומר תשובה שיחשבו עונותיו כמעשים‬
‫טובים ואפשר דהיינו דקאמר נביא כל תשא עון וקח טוב כלומר מכל וכל תשא עון שלא יהיו כשגגות‬
‫אלא לגמרי תמחול ולא עוד אלא שיהיו כזכיות וזהו וקח טוב כי בתחלה אמר להם הנביא בשם ‪ .‬ה׳‬
‫שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך ופירשו ז״ל גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כשגגות‬
‫דעון מזיד הוא וקרי ליה מכשול שהוא שוגג והקשו רז״ל והא נעשות לו כזכיות ותירצו כאן מאהבה כאן‬
‫מיראה ותימא דלפי זה מה שאמר שובה ישראל היינו מיראה ולמה לא■ יצוום שישובו מאהבה שהיא‬
‫התשובה המעולה ושיחשבו להם הזדונות כזכיות וי״ל מפני ענותנותו לא אמר להם שישובו מחמת אהבת‬
‫רוממותו‬
 ‫‪r‬‬

‫^‬ ‫ספר ^ ר די ם‬ ‫פרק ג‬ ‫‪u‬ר יהורד‪.‬‬

‫בא‬ ‫‪169‬‬

‫הנאים על האדם ר״ל הן הנה הענירוה עצמם רוממותו יתב׳ רק כדי שלא תפגע בהם מדת הדין‬
‫שע״י נעשו המקעריגים והן כעצמם נוקמין ממנו וזהו שאמר עד ה׳ אלהיך כלומר שאע״פ שברא‬
‫ע״ד הכפירים שואגים לטלןה ולבקש מאל אכלם‪ ,‬העולם במדת רחמים גם במדת הדין בראו וישובו‬
‫וכתיב ותמוגגנו ביד עונינו‪ ,‬וכמאמר הכתוב מיראה על דרך שאמר במקום אחר שובו וחיו‬
‫והוכחתי בשבע פשעם ובנגעים עונם ר״ל‪ ,‬והנה ולמה תמותו בית ישראל והנביא בראותו ענותנותו‬
‫כשכבר הגיע לדיועא התחתונה כל כך עד שכבר של מלכנו יתברך אמר לישראל קחו עמכם דברים‬
‫נמסר ליד המקעריגים הנ״ל לנקום ממנו קשה ושובו אל ה׳ אמרו אליו הזכיר ה׳ ולא הזכיר‬
‫להינצל מתחת ידם דמיהב יהבי להק משקל לא אלהים רמז כי לא ישובו מיראה אלא מחמת‬
‫שקלי מינייהו כל כך מהר‪ ,‬אם לא ע״י כשיבה רוממותו ית׳ ואפשר נמי דמלת אמרו אליו לשון‬
‫מאהבה שמעונות עצמם נעשים זכיות וממילא רוממות נמי הוא כמו את ה׳ האמרת וה׳ האמירך‬
‫מלאך רע נהפך לעוב‪ ,‬א״כ אותו מלאך המשחית כל זה כתבתי לפי תרוץ רמז״ל אמנם התירוץ‬
‫שביקש לנקום נקמתו הוא עצמו נהפך לעובתו הנכון אצלי דודאי אם לא יתחזק במעשים טובים‬
‫לכן לא איכפת לן אס כבר נמסר תחת ידם‪ ,‬יבואו עליו יסורין או יסורין ומיתה על חילול ה׳‬
‫וא״ש המשך לשון המשנה כיון דכל העובר עבירה אבל בהתחזקו במעשים טובים יגינו משניהם‬
‫כדאמרו ז״ל על פסוק בחסד ואמת יכופר עון ומבני‬ ‫קונה‬ ‫'‬
‫עלי העוסקים בתורה וגמילות חסדים האריכו ימים‬
‫כי בטלה הגזרה מעליהם דחילול ה׳ וקל וחומר אם מגינין על המיתה שיגינו על יסורין ואע״ג דלא‬
‫הזכיר התנא תורה בכלל תשובה איתא דאין לך עון גדול מזה מביטול תורה כדכתב רבינו יונה דכי‬
‫היכי דשכר תלמוד תורה כנגד כלם ה״נ עון ביטול תורה כנגד כולם וכיון שהוא בעל תשובה וד»י‬
‫יעסוק בתורה ויש לפרש לשון קנה מלשון ה׳ קנני ראשית דרכו שהוא לשון בריאה ע״ד ואנכי בראתי‬
‫משחית לחבל שאמר האדרוטי ז״ל בוידוי ואמר הכתוב אם בניך חטאו לו וישלחם ביד פשעם נראה‬
‫בהדיא דהפשעים נעשים מלאכי חבלה וכדאיתא בזוהר על פסוק כי פועל אדם ישלם לו לכן ילבש‬
‫אדם חרדה רעדה יאחזהו יתמוגג ויפול ויאמר איך אברא בידי משחיתים את נפשי ואת בשרי בעולם‬
‫הזה ובעולם הבא רתשובה ומעשים טובים כתרים וכד כלומר ילבב הנלבב למהר אחר שברא משחיתים‬
‫לברא מגן‪ ,‬וצנה יגינו עליו התשובה והמעשים טובים וידוע שכל בריאת בני אדם על ידי זכר ונקבה‬
‫הוי וא״כ כיון שהתורה נקראת אשת חיל ונאמר בה צוה לנו משה מורשה ואמרו ז״ל אל תקרי מור^‪ 6‬ה‬
‫אלא מאורשה וכל שיר השירים רמז לזיווג זה א״כ ע״י דבקותו בה יוליד מצותו מלאכי חסד וע״י דבקותו באשה‬
‫זרה דכתיב בה ומוצא אני מר ממות את האשה יוליד עבירות מלאכי חבלה ואשה זרה היא הבטלה הלכך‬
‫ת״ת כנגד כלם שהלימוד גדול שמביא לידי כלם וביטול תורה כנגד כלם שמבטל את כלם להכי כתיב ויאמר ה׳‬
‫על עזבם את תורתי על זה אבדה הארץ למה שזה גרם להם שלא שמעו בקולי ולא הלכו בה וילכו‬
‫אחר שרירות לבם ואחרי הבעלים ואמרו ז״ל הבטלה מביאה לידי זימה ועל התורה נאמרה מזמה תשמור עליך‬
‫ופירשו ז״ל מזימה ואמרו אם פגע בך מנוול זה מושכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח אם ברזל‬
‫היא מר־זפוצץ נמצינו למדים שאע״פ שלא אמר רבי אלעזר בהדיא תורה רמזה לנו בלשון קנה דנקט‬
‫שהוא לשון בריאה והיא ע״י התורה כדפרישית ואדרבה הוא העקר כי בלי זכר ונקבה אין בנים והיא‬
‫גרמה לכל המצות וביטולה גרמה לכל העבירות וכלל הרבה רבי אליעזר בן יעקב במשנה קצרה כי אמרו‬
‫עליו כי משנתו קב ונקי ואחי שפיר הסמיכות שסמך ר׳ במשנה זו לד״ר מאיר דלעיל מינה שצוה רבי‬
‫מאיר הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה ואם בטלת מן התורה וכו׳ שיפרעו ממנו על ביטולה ואתא רבי‬
‫אליעזר למימר גדולה מזו דגם כל העבירות או המצות תלויות בה כדפרישית‪ ,‬עוד תקנה אחרת מצאתי‬
‫בתוך ספרי המקובל חאלהי חסידא קדישא הרב ר' יצחק לוריא אשכנזי ז״ל בספר א׳ כתיבת יד נקרא‬
‫בית מדות איננו אותו ספר בית מדות שהוא בדפוס שם מצאתי כתובה כל מה שתמצא בדברי הראשונים‬
‫תוכחות על עון סגופים ויסורין קשין שלג וחרולים והפסקות ענויים לא נזכרו אלא למי שאין עמלו‬
‫בתורה אבל מי שתורתו אומנתו ויודע דעת ויראת ה׳‪ ,‬זאת היא תקנתו לא יחלש ולא יתבטל מלימודו‬
‫אך יום א׳ מן השבוע יתרחק מבני אדם ויתבודד בינו לבין קונו ותתקשר מחשבתו בו כאלו כבר עומד‬
‫לפניו ביום הדין וידבר לאל ית' רכות כאשר ידבר העבד אל רבו והבן אל אביו‪ ,‬וכן מצאתי בסוף‬
‫שטת אחת שהעתיקה הנעלה רבי שמואל בר אברהם שקייל ז״ל בעכו מכתיבת יד הרב רבינו משה מאור‬
‫הגולה כך היה כתוב שם וגם זה מצאתי בסוף הספר מכתיבת הרב ומלשונו בליל אחת בשבת בארבעה‬
‫שבת עשירי לאייר שנת חמשה ועשרים עמד עלינו נחשול שבים‬ ‫ימים לירח אייר נכנסתי לים וביום‬
‫לטבענו והיה זעף גדול בים ונדרתי עלי ששני הימים האלה אצום בהן ואנהוג בהם תענית צבור שלם‬
‫אני ואנשי ביתי וכל הנלוים עלי ואצוה על בני לעשות כן עד סוף הדורות שיצאו מחלצותם ויתנו‬
‫יושב לבדי בעשירי באייר לא אראה אדם אלא מתפלל וקורא כל‬ ‫צדקה כפי כחם ומנדר שאהא אני‬
‫היום ביני לבין עצמי וכשם שלא מצאתי בים אותו היום אלא הקב״ה כך לא אראה אדם ולא אשב עמו‬
‫אלא א״כ נאנסי‪ ,‬וליל אחת בשבת שלשה ימים לירח פיון יצאתי מן הים בשלום ובאתי לעכו ונצלתי‬
‫מן השמד והגענו לארץ ישראל ויום זה נדרתי שיהא יום ששון ושמחה ומשתה ומתנות לאביונים אני וביתי‬
‫עד סוף כל הדורות וביום שלישי בשבת ארבעה ימים לירח מרחשון שנת ששה ועשרים ליצירה יצאנו‬
‫מעכו לעלות לירושלים תחת סכנה ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו ביום ה׳ ו׳ ימים לירח‬
‫מרחשון ובאחד בשבת ט׳ בחודש יצאתי מירושלים לחביון לנשק קברי אבותי במערה ואותו יום עמדתי‬
‫במערה והתפללתי שבח לאל ית׳ על הכל‪ ,‬ושני הימים האלו שהם ששי ורתשיעי במרחשון נדרתי שיהיה‬
‫לי כמו י״ט ותפלה ושמחה בה׳ ואכילה ושתיה אלהים יעזרני על הכל ויקוים לי נדרי לה׳ אשלם אמן‪,‬‬
‫וכשם שזכיתי להתפלל בה בחרבנה כך אראה אני‪,‬ו כל ישראל בנחמתה מהרה אמן עכ״ל וגם בכמה חבוריס‬
‫נמצא‬
 ‫פה ‪109‬‬ ‫באר יהודא‬ ‫«רק ג ד‬ ‫מפר ^דדיב ‪c‬‬
‫נמצא שהתבודדות והפרישות והדביקות היי נוהגים קונה לו קעיטר‪ ,‬וכל אחד העושה מצוה אחת‬
‫בה חסידי ישראל היינו שבהיותם לבדם מפרישים קונה לו פרקליט אחד ממילא מובן דהשובה‬
‫מדעתם ענייני עולם ומקשרים מחשבותם עם איין ומע״ט דייקא דהיינו תשו' מאהבה כמש׳כ‬
‫החרדיס הן הס כתריס בפני הפורעניות וא״ש‬ ‫הכל וכך למד מהרר״י המקובל הנזבי‬
‫עכ״ל מורי זצ״ל‪.‬‬ ‫לנפש שבעתים מהלמוד ולפי כח ויכלות האדם‬
‫;ךן)^ו‬ ‫יפרוש ויתבודד יום אחד בשבוע או יום א׳ בט״ו‬
‫יום או יום א׳ בחודש ולא יפחות מזה והרמב״ם‬
‫ז״ל כתב על פסוק שנאמר ביעקב אבינו קום עלה בית אל ושב שם מאי ושב כמו בשובה ונחת תושעון‬
‫היינו שיכין דערתו ביישוב הדעת עמו יתברך וזו היא ששנינו הסידים הראשונים היו שוהים שעה א׳‬
‫ומתפללים כדי שיכוונו לבם למקום ופירשו המפרשים דרוצה לומר שהיו מפנים דעתם מעגיני העולם‬
‫ומקשרים דעתם לאדון הכל ית׳ במורא ובאהבה הרי תשע שעות שהיו בטלים מלמודם למלאכת התבודדות‬
‫והדבקות ומדמים אור שכינה שעל ראשיהן כאלו מתפשט סביבם והם בתוך האור יושבים‪ ,‬וכן מצאתי‬
‫בקונטרס הישן של הפרושים הראשונים ואז הם רועדים בטבע ושמחים על אותה רעדה כדבר שנאמר‬
‫עבדו את ה׳ ביראה וגילו ברעדה וכדפירש רבינו נסים ;‬

‫פרק רביעי‬
‫דברי כגושין‬
‫עמו בדבקות נשנס מתנינו לעשות ככה ויהי מרגיע‬
‫לנפשינו ושמחה רבה וכן מצות הצדקה וכן כל‬
‫מצוה ומצוה בשמחה גדולה יותר משמחת ג״ע כי‬
‫מה לנו מן הזמן אם לא רצונו אשרי המתאמץ‬
‫באהבה וזריזור־ז לרצותו‪ .‬דע בן אדם כי בכל‬
‫יום הבא לקראתך הוא נסיון חדש לך שכך אמרו‬
‫בכל יום ויום מתחדש יצרו של אדם לכן מתחלת‬
‫כניסת היום השכם והערב לביתו של המלך והתחנן‬
‫לו שיהיה בעזרתך בצרת נסיונך שלא תכעיסנו‬
‫תכנס לשלום ותצא לשלום וכן בתחלת השבוע כמו‬
‫שסדרו בהבדלה הבאים לקראתנו לשלום חשוכים‬
‫מכל חטא ופשע וכד וכן בתחלת החדש וכן תחלת‬
‫תשנה וע״ז נאמר אשרי אדם מפחד תמיד‪ ,‬יהיו‬
‫כל דבריך כבוד גדול ופיוס לבורא וגם לברואיו‬
‫מיראתו לקטנים ולגדולים לרעים ולטובים בלב נקי‬
‫בר ושפל וסבלן בכתף תשא תדמה כי אתה מן‬
‫הפועלים אשר בכתף ישאו ויותר מהמה כשור‬
‫לעול וכחמור למשא הוי ממתין הסבל לעת בואו‬
‫פתאום ולא תבעט כי יהיה בעיניך חידוש תדמה‬
‫כי כסות אורו יתברך עליך תעטה בו כשלמה ולכל‬
‫ישראל שתדבקהו לעבודתו יתברך תדמה לכסות‬
‫בשלמתו יתברך והזהר פן תלכלך בגד המלך בחטאות‬
‫אי נמי פן יסיר בגדו מעליך ותהיה ערום ממנו‬
‫ואל תקרע בגדך בחמתך דהוי כעובד עבודת אלילים‬
‫הואיל והאדם חומר אינו רואה בעינו במושכלות‬
‫‪ .‬אלא במורגש העידו הבורא בשתי אותיות עליו‬
‫אחת בבשרו ברית קדש ואחת בתפילין ובשבת‬
‫השבת אות היא וראוי שלא יחסר אלו שתי אותות‬
‫לאותות עבותות אהבה כשם שהכעס אסור כך‬
‫העצבון מן האבק שכל עבירה יש לה אבק‬
‫כדאמרו ז״ל אבק רבית אבק ל״ה והלל הזקן‬
‫כשהלך אדם אחד לנסותו אם יכעוס לא כעס ולא‬
‫נתעצב אלא ראוי לאדם ליקה בנחת כל אשר‬
‫יבא עליו לכל הדברים אשר ישמע לשתוק ולומר‬
‫גם זו לטובה בשמחה‪ .‬הדברים בטלים בברית‬
‫הלשון כזרע לבטלה בברית המעור דמי‪ ,‬רעל דא‬
‫כתיב הוגעתם את ה' בדבריכם שפירשו רבותינו‬
‫ז״ל שאמר הקב׳׳ה אני נוטל העולם ואינו יגע‬
‫בדברים בטלים אני יגע ולמה יהיה אדם עז פנים‬
‫וייגע‬
‫תנן בפרק שלישי דתענית שביום התענית היו‬
‫מורידין לפני התיבה זקן ואומר לפניהם‬
‫דברי כבושים ופרש״י דברים שכובשים לבו של‬
‫אדם להחזירו למוטב ונראה שזהו שאמר הנביא‬
‫בנבואת התשובה קחו עמכם דברים פירושו כמו‬
‫שמע בני וקח אמרי שישמע דברי זקן ויעשו‬
‫הדברים רושם בלבו ושב ורפא לו שדומה החוטא‬
‫לחולה שנתעלף וזורקין על פניו מים חוזר לאיתנו‬
‫ואין מיס אלא דברי הגדה שנאמר הוי כל צמא‬
‫לכו למים דברים שמושכים לבו של אדם כמים‬
‫וז״ש שמעו ותחי נפשיכם וכתיב וזרקתי עליכם‬
‫מים טהורים ‪:‬‬
‫המאכסן המלך בביתו כמה מכבד הבית ומרביצו‬
‫והואיל ולבות בני ישראל הם ביתו‬
‫יתברך ראוי לכבדן מכל אבן ועפר הרהורי‬
‫עבירות ומחשבות בטלות ולהרביצן במים טהורים‬
‫מי שושנים הם דמעות עינים גם לרחצן כדרך‬
‫שרוחצין הרצפה לפני המלכים וימנע רגל זר ערל‬
‫מטונף הוא יצ״ה כדאיתא בזוהר דהיינו דכתיב‬
‫הוקר רגליך מבית רעך שרגליך הוא היצר המרגל‬
‫הארץ הלזו ר״ל האדם שהוא מאדמה חושב ללכדו‬
‫רעך זה הקדוש ברוך הוא כדכתיב רעך וריע‬
‫אביך אל תעזוב לשון חברה שאינו בודל ממך‬
‫כריע וחבר תמיד לך גס בענוה מתנהג עמך דבכל‬
‫מקום שמצינו גדולתו של הקב״ה מצינסענותנותו‬
‫וכל חכמי הגוים מאין כמוך אבל בחכמי ישראל‬
‫הגדולים לעשות כמעשהו כדאיתא בזוהר ועוד רעך‬
‫לשון רצון ורעוא שאוהבך בחבה רבה ולכך גם‬
‫אתה אל תעזבהו והוקר ומנע רגל שונאך המרגל‬
‫בך ומבקש את נפשך ובית רעך היינו לבך ונשמתך‬
‫כשם שצריך להתחזק לקבוע דירתו בארץ ישראל‬
‫כך למעלה מזה צריך להתחזק לקבוע רוב יומו‬
‫ולילו בבית הכנסת ובבית המדרש יראה לו מרגוע‬
‫ומנוח ושמחה כדאמרו החכמים בתי כנסיות ובתי‬
‫מדרשות פרדס הצדיקים ומאסר הרשעים‪ .‬ראוי‬
‫לבן להטעים לאביו ולאמו מטעמים כאשר אהב‬
‫וק״ו לאבינו שבשמים שראוי לנו להסתכל בתורתו‬
‫אשר הורנו ולעשות בחבה כל אשר חפץ ואהב‬
‫והנה חבב שיקום יצירו חצות לילה להתבודד‬
 ‫ד־ןרדים‬ ‫פרק ד‬ ‫ספר‬ ‫‪170‬‬
‫וייגע בוראו חלילה לכן אל יוציא מלה מפיו אליך נשאתי את עיני וכתיב אליך ה״ נפשי‬
‫לבטלה אלא תורה או עבודה או הודאה או שלום‪ .‬אשא וכתיב נשא לבבנו אל כפים וריוח הממון‬
‫מי שאבד לו פרה היתכן שבעצבונו וכעסו ישבר יתיחס אל הכפים שנאמר יגיע כפיך כי תאכל‬
‫כלי ששוה אלף פרחים לא יעלה על דעתך ואתה לכן בן אדם פרוש כפיך אל ה׳ ועיניך נשואות‬
‫בן אדם ידעת' כי נשמתך מושב אלהים בכעסך לו ונפשך ולבבך וממונך על כפיך כמי שמקריב‬
‫ועצבונך יסתלק ואיך תעצב על חיי שעה ותאבד דורון למלכו‪ .‬הראית בן מביש ממי שהיה אביו‬
‫חיי עולם לכן סבול בשמחה כהלל כל הבא עליך נושאו על כתיפו והוא פוגע באנשים ושואל להם‬
‫ולא תעזוב את מלכך ויהי זאת נחמר״ך כי בו הראיתם את אבי והרי הבורא יתברך נושא עולם‬
‫תדבק והוא יאר פניו אליך ואתה אליו יתברך‪ .‬ואתה בן אדם מה לך עם העולם לא תתבטל‬
‫אע״פ שצריך להזדרז להוציא מחלציו זרע יעבוד ממחשבתך בו תמיד‪ .‬עיקר מכון השכינה בלב‬
‫את אדוניו‪ ,‬ביותר צריך להזדרז להיות הוא נטע ישראל שנאמר ושכנתי בתוכם וכן פירש הרשב״י‬
‫נעמן נאמן נחמד למראה בעיני ה׳ במעשיו הטובים בפסוק כי ה׳ אלהיך מתהלך בקרב מחניך קרב‬
‫אז ייטב בעיני אדון הגן להוציא נטיעות אחרות הוא הלב שהוא באמצע מחניך שהם רמ״ח איבריך‬
‫כמוהו ממנו יהיה‪ ,‬ולזה אמרו עיקר תולדותיהם של וסיפיה דקרא ולא יראה בך ערות דבר ושב‬
‫יקדש איבריו אפילו‬ ‫כשלא‬ ‫הלכך‬ ‫צדיקים מעשיהם הטובים דכתיב אלה תולדות נח מאחריך‬
‫נח איש צדיק וגו׳ ואח״כ ויולד נח‪ .‬אם תרצה במותר להם במחשבה בדיבור ובמעשה נמצא‬
‫להיות צדיק טוב מרכבה ליסוד שקלקלת צ״ל גם מחריב המקדש ואו למחריב מקדש של מלך בכל‬
‫זו לטובה ולדון לכף זכות ולדבר טוב ולשתוק יום‪ .‬מ״מ פרט הכתוב יותר עון הזמה שהבורא‬
‫מדבר רע כלל ואם ח״ו שחת זרע בברית המעור שונא זמה הוא גם בכלל הקדושה בשעת חיבור אדם‬
‫לא תוסיף להשחית ישראל בברית הלשון בקללה לאשתו גם בכלל ערות דבר נבלות הפה גם עולה‬
‫ב״מ אדרבא ברך ולמד סנגוריא לכפר ולמד ילדי בגמטריא ערות עם המלה כמנין הכעס במספר‬
‫ישראל תורה ויראת ה׳ ברחמים הואיל ונפש כל קטן שהכעס גורם סלוק השכינה מהאדם והשכן‬
‫ישראל עצם אחד כדאמר שבעים נפש בהצדיק תחתיה קליפא בישא הנקרא רעה כדאיתא פרשת‬
‫אדם נפשו בכל ישראל יעשה רושם ובו יצדקו תצוה בזהר ובהדיא כתיב הסר כעס מלבך והעבר‬
‫ויתהללו כל זרע ישראל וכן בהחטיא נפשו בכל רעה מבשרך‪ .‬צריך שיכבד אדם את עצמו מעט‬
‫ישראל יעשה רושם לכן תתעורר נפשך בכוונה במלבושין ובדיבורו שלא יקל עם הבריות ולא‬
‫גדולה לשוב בתשובה ותכוין שעמך ישובו כל זרע יחשוף השן תמיד וכל שכן לאשתו ובניו אהבה‬
‫ישראל והיינו שובה ישראל בלשון יחיד והדר עזה בלב והראות מעט והכל לכבוד השוכן עליו‬
‫כתיב קחו עמכם דברים ושובו בלשון רבים ולכך שיתכבד ויתיירא על ידו‪ .‬אמרו ז״ל כל הקבוע‬
‫מסיים כי שב אפי ממנו ופירשו רז״ל אפילו כמחצה על מחצה לכן לא תניח מצוה קבוע‬
‫האחד שישוב ישוב חרון אף ה׳ מכלם מן הטעם בשביל אחרת רק להציל נפשות‪ ,‬והלויה כהצלת‬
‫הנזכר כי גורם שכולם יהרהרו בתשובה אפשר נפשות דמיא שכן אמרו כל מי שאינו עושה לויה‬
‫דהיינו דכתיב אלמדה פושעים דרכיך וחטאים לאדם הוי כשופך דמים‪ .‬אור ה׳ מאיר פניך ואתה‬
‫אליך ישובו נמצא מזכה אחרים עמו‪ .‬אור פני חי ובהסתרו מיד אדם גוע ואיך תסתיר פניך‬
‫מלך חיים שורה על ראשך שתוק מאימתו וכי מהביט אליו תדיר בעוד הוא מביט בך ומחייך‬
‫תדבר עמו תדבר והשומע ישמע נמצאת תמיד אין עז פנים גדול מזה לכן תתבייש מפניו והכנע‪.‬‬
‫דבק בו יתברך ותמיד מתבייש ממנו במחשבה יש לאדם לעשות עבודת המלך שיהיה התפלה‬
‫בדבור ובמעשה ועל פיו תצא ותבא תישן ותשכב בארבע כלי זהב הלשון והלב והאזן והעין דהא‬
‫)תעיר( ]תמיד[ וכל מעשיך יהיו לשם שמים חשוב צריך אדם לסתום עיניו בתפלת לחש ולהשמיע‬
‫לאזנו אפי׳ בתפלה דבלחש לכן יזהר שלא יחסר‬ ‫כל עסקי העולם כאלו אתה ממשמש בחול‬
‫כשתמצא מרגלי׳ תקחנה היא עשיית רצון הבורא ולא יפגום אחד מהם כלל בשום זמן כלל וכ״ש‬
‫וכן אמר המשורר ומה לי מזמן אם לא רצונך בשעת העבודה‪ .‬אע״פ שאדם עצב מצד עונותיו‬
‫ואם אינך מנתי מה מנתי אל יהי בעיניך כבודו צריך להיות שמח בשעת עבודה דכתיב תחת‬
‫וקלונו ועשרו ועניו למאומה כי תמצא המרגליות אשר לא עבדת את ה׳ אלהיך בשמחה ובטרע‬
‫אז תעלוז כי זה המכוון ונשלם ויהי רמ״ח לבב וזה בכלל כל עבודת ה׳ ק״ו בעבודת התפלה‬
‫איבריך ושס״ה גידיך צבור בעיניך והלב והלשון שנקראת עבודה שבלב‪ .‬כמה ראויה לאדם להיות‬
‫כלן תברך קדוש ברמ״ח איבריו ולבו ונפשו אחרי שהוא‬ ‫שליח צבור ובקול נדול שישמעו‬
‫ותתפלל כמו שאמרו צריך להשמיע לאזנו אך לא היכל למלך הקדוש כדכתיב בקרבך קדוש ובתיה‬
‫ישמעו רתפלת לחש אחרים‪ .‬איך תכעום ובכעסך היכל ה׳ המה וכתיב קדושים תהיו כי קדוש אני‬
‫תוציא נשמתך היקרה ותשכון במקומה רוח רעה ה׳ וגר כלומר ואני שוכן בתוככם דכתיב ונתתי‬
‫דומה אתה למי שנועץ סכין בכעסו בלבו ואם משכני בתוככם אמרו במסכת ברכות כל הקורא‬
‫ילבין פני חבירו הרי שפך דמים‪ .‬צער אלף ק״ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו‬
‫פרחים מבטל צער חתיכה כסף קטנה כן ויותר דהא כתיב בה טוטפות מכאן אנו למדין כיוצא‬
‫אבידת מעות ושאר בזה כל הקורא קריאת שמע בלי כוונה מעיד‬ ‫צער מניעת העבודה לצער‬
‫הייסורין וצער העבודה הן הן יסורין של אהבה שקר דהא כתיב בה בכל לבבך והוא הדין לתפלה‬
‫והמצטער יותר על ממונו וכבודו מורה שאוהבם ואם מהרהר בקנייני העולם גם זה שקר בוכל‬
‫יותר ממנו חליל׳ לבן התבייש כן ושוב לאחוריך מאדך שמחשיב ממונו מעבודת בוראו וכ״ש ‪.‬אט‬
‫שב בדד ובכה לפני אלהיך כאשר ראית שנתכעסת אין תועלת באותו הרהור דעליה אתמר אותי‬
‫ונצטערת על עסקי ממון או קלון כבודך‪ .‬כתיב עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורדן‪J‬‬
‫נשברים‬
 ‫פו ‪171‬‬ ‫באר יהורא‬ ‫פרק ר‬ ‫כזפר ^ ד ד '' ט‬
‫גדולי עולם פסקו ן ‪ [6‬מצות צריכות כווגה וחס‬ ‫נשברים טעם לסרתימת העינים בעת התפלה כלומר‬
‫לא כיוון כאלו לא עשה ולא יהא אלא‬ ‫כאלו נפטר מהעולם והוא לפני המלך בסתימת‬
‫ספק‪ ,‬ספיקא דאו' לחומרא‪ ,‬מבואר מדברי‬ ‫עעים של הינוקא דאיתא בפרשת בלק שסתם‬
‫רבעו ז״ל דלא ברירא לי' אס הא דקיי״ל מצות‬ ‫עינוי רגעא חדא ואמר שלמא לכון מארי מארי‬
‫צ״כ אס הוי בתורת וודאי או מצד ספיקא דאו'‬ ‫כולא כיון שנקרא התפלה עבודה וישראל נקראו‬
‫לחומרא פסקינן כן‪ ,‬וכן נסתפק הפמ״ג בפתיחה‬ ‫עבדים ראוי לטרוח בקול גדול בתפלה ונענוע כל‬
‫כוללת‪ ,‬ובא״ר בשם עולת תמיד ]ועי׳ אלף המגן‬ ‫האיברים וכוונת הלב ןא[ ושמיעת האזן עד שיהיה‬
‫שסביב המעה אפרים סי' תק״ן ס״ק כ״ה‬ ‫עיף ויגע מרוב העבודה וכן בעסק התורה צריך‬
‫בהג״ה שם נפק״מ לדיכא עפי״ז[ ולעכ״ד למש״כ‬ ‫עמל ויגיעה כדאמר רז״ל אשרי מי שעמלו בתורה‬
‫המחצית השקל סי׳ ס׳ ס״ק ד' דהמהבר בכ״מ‬ ‫וכן במצות אמרו מי שטרח בערב שבת יאכל‬
‫ובשו״ע ס״ל כרדב״ז דבדרבנן מצות אצ״כ ‪.‬עיי״ב‬ ‫בשבת‪ ,‬לשון זה מוכיח דצריך לעבוד הבורא‬
‫א״כ כיון דעעמו של רדב״ז דמחלק בין מצוה‬ ‫בנענוע כל אבר ואבר וראיה ושמיעה‪ .‬כתיב‬
‫דאו׳ למצוה דרבנן הוא‪ ,‬משוס דבמצוה דרבנן‬ ‫הנחמדים מזהב ומפז רב וגו׳ בא להלהיב לב העם‬
‫סמכינן אפוסקיס דס״ל מצות אצ״כ עי׳ שו״ת‬ ‫זהב להם הממלאים בתיהם כסף שבעולם הבא מטבע‬
‫ערוגת הבשם למורי ז״ל בסי׳ קס״א סוף אות‬ ‫הזהב והכסף הגשמי בטל אינו שוה כלום לכן‬
‫ל׳‬ ‫והיינו‬ ‫יזדרזו לזהב וכסף אשר שם להוליך בידם‬
‫דאמרו רבותינו ז״ל צדיקים שמסגלים תורה ומצות‬
‫ומעשי׳ טובים וכן האוהבי תענוגים תלהב לבם לבקש להם תענוג דכתיב ומר־זוקים מדבש וכו׳‪ .‬כתיב‬
‫את האלהים התהלך נח היינו שהיה מתבודד עם יוצרו ואין לו חברה עם בגי אדם אי נמי מרוב הרגלו‬
‫בהתבודדות אף כשהיה בתוך בני אדם לא היו מטרידים דעתו כי היו כלא היו בעיניו והיינו דאמר‬
‫המשורר בעומדי תוך קהלך צור לרומם לך אכרע ואכוף ראש וקומה כלומר ואין חברתם מטרדת אותי‬
‫להתפדר מחשבתי ממך כי כל העולם עדרי צאן והוא יתברך הרועה לבדו ומשגיח על כל פרטי ופרטי‬
‫וכל פרטי אין לו להשגיח אלא על הרועה כי הכל שוין לפניו ואין יתרון לזה מזה והיינו דאמר דהע״ה‬
‫ה' רועי לא אחסר כי אינו חסר כי כלנו שוין וא״כ הוא רועה אותי בפרטות כמו לשאר ברואיו גם כי‬
‫אלך בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה עמדי ואין מי שיוכל להזיקני בלא רשותך ומי שמכה היא‬
‫רצועה ושבט שהרועה מכה אותי בה על דרך הוי אשור שבט אפי וכתיב ה׳ אמר לו קלל את דוד ואם‬
‫כן שבטך ומשענתך המה‪ ,‬אמרו ז״ל כל אדם יהיו בעיניך כלסטים ומכבדו כרבן נמליאל ותימא שהרי‬
‫אמרו והוי דן את כל האדם לכף זבות ומשמע שיהיה צדיק בעיניו ולא יחשדנו כלל וי״ל דאין הכי‬
‫נמי שצריך שיהיה צדיק גמור בעיניו לכבדו בלב שלם ולא כחוגף מכל מקום לענין להשמר ממנו‬
‫יחשדנו לרשע אלא אם כן היה בדוק לו כההיא דאבא חלקיה שחשד חכמי ישראל שבאו אצלו ולא‬
‫הניח אשתו עמהם משום דלא בדק להו ואף על פי שאשתו היתה בדוקה לו בצדקתה מכל מקום לא‬
‫סמך עליה דאין אמונה באשה כי דעתה קלה ולעולם צריכה שמור אף אם היא בעיניו ככסף צרוף‬
‫מזוקק שבעתים והעד ברוריה ןבע׳׳ז די״ח ע״ב! וכעין זה נדון לכף זכות אמרו בלשון הרע לא מקבלין‬
‫אבל מיחוש חיישינן להשמר ‪ :‬צריך אדם בשמעו קול הקורא להשכים לעבודת מלכו של עולם לישא קל‬
‫וחומר מעגלון מלך מואב כשאמר לו אהוד דבר אלהים לי אליך מיד ויעמוד מעל הכסא ככה יעמוד אדם‬
‫מלח הרמז דמליחהרי הוא כרותח היינו הייסורין‬ ‫באימה ולא יתעצל‪ ,‬כתיב על כל קרבנך תקריב‬
‫והדאגה וההכנעה דכתיב זבחי אלהים רוח נשברה וכשם שהמלח מקיים הבשר כך הייסורין כדכתיב אחר‬
‫הקללות אתם נצבים כלומר ע״י אלו הייסורין אהם קיימים כדכתיב■‪.‬ואני יסרתי חזקתי זרועותם והדאגה‬
‫והטרדות בלבו של אדם מכניע לבו יותר מקללות כדאיתא במסכת ברכות‪ .‬כתיב אם אב אני איה כבודי‬
‫ואם אדונים אני איה מוראי שקראנו יתברך בנים כדכתיב בנים אתם לד‪ ',‬אלהיכם וקראנו עבדים לו‬
‫כדכתיב כי לי בני ישראל עבדים וד‪,‬עבד ירא מאדוניו ובן יכבד אב וכן אוהב אותו לכן צריכין לכבד‬
‫אבינו שבשמים אי זה הוא כבוד על דרך שאמרו באביו דבשר ודם מאכיל ומשקה ומלביש ואמרו ז״ל‬
‫ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים והיינו דכתיב את קרבני לחמי וזה הכבוד נקיים בקריאת הקרבנות על‬
‫דרך ונשלמה פרים שפתינו ועל ידי השירה ששרנו על הים עשינו לו יתברך מלבוש נאה כדכתיב‬
‫ויאמרו לאמר וכשחרב בית המקדש קרעו כדכתיב בצע אמרתי כדאיתא במדרש ילקוט בשירת בשלח‬
‫דוכתי על פסוק ברכות לראש צדיק וד‪,‬עטרה‬ ‫ובתפלתינו אנו עושין עטרהלו כדפירש בזוהר בכמה‬
‫בכלל המלבוש למלך גם הוא יתברך מתקן לנו מלבושין לגן עדן חלוקא דרבנן ומעטרנו כדאיתא בגמרא‬
‫צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהגין מזיו השכינד‪ ,‬הרי עטרה ומזון ויושבין נמי דעדיפי ממלאכי‬
‫עלאי דכתיב שרפים עומדים וכתב מהלכים בין העומדים האלה והיינו עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי‬
‫כדאיתא בספר בית מדות משם המדרש‪ .‬כתיב שויתי ה׳ לנגדי תמיד יען היות לעולם חיות וקיום‬
‫מהשקפת הש״י עליהם שאם רגע אחד יפסיק יאבדו והיו כלא היו היתכון למקבל החיות שיתעלם מלד‪,‬שקיף‬
‫ומלדרוש את ה׳ הנכבד זהו ה׳ משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל והלבנה כשהיא נגד‬
‫השמש תקבל אור‪ ,‬כן ראוי לאדם ועל זה נאמר באור פני מלך חיים לכן צריך שרגע לא יסור עיני‬
‫שכלו מלפניו אז יאר לו פנים דכתיב יאר ה׳ פניו אליך אור יתברך מלא עולם הוא המחיה את כלם‬
‫כל רגע ורגע ואס אינו נראה בוש מפניו ושתוק בשחות עינים וכובד ראש באהבך ה׳ הנכבד ועמו*‬
‫כאשר יאהב איש את בנו תהיה מרכבה לחסד הנקראת אהבת חסד נגד היו״ד וכשתהיה תמיד דן לכף‬
‫זכות תהיה מרכבה לה״א נגד הגבורה שנרתק שלה הוא היכל הזכות וכשתדבר לעוון טוב ‪-‬הפך לשון‬
‫הרע ותהיה עניו כהלל הזקן תהיה מרכבה למדת תפארת דמקרי לשון הטוב ושם האיש משה־ עניו מאז*‬
‫גגד הוי״ו וכשתהיה בכובד ראש ירא וזוחל תמיד מאור נוצץ מלא עולם ותדבר־ תמיד לבריות ־בנחת‬
‫־‬ ‫ופיוס‬
 ‫ספר חרדיכן‬ ‫פרק ר‬ ‫באד יהודד‬ ‫‪172‬‬
‫א‪ /‬א״כ מנואר דהמהבר ספיקי מספקה לי' ופיוס תהיה מרכבה למדת המלכות הנקרא יראת‬
‫להלכה כמאן ומנח חומרא דמגוה דאו' פוסק ה׳ ה״א אחרונה שבשם ונקראת את רצון דנעוץ‬
‫סופן בתחילתן והרי זכית להדבק גיוצרך בעשר‬ ‫דצריכוס כוונה‪.‬‬
‫ובשבילי דוד בפתיחה בכללי ברכוה כלל שלישי ספירותיו ואתה נקרא קדוש כדכתיב קדושים תהיו‬
‫פרק ד' אות וי״ו כ' על מה שהקשה וגו׳ חלילה בהיותך שונא איש ישראל תהיה מרכבה‬
‫הפמ״ג לדעת הרדב״ז שהביא המג״א דבדרבנן לטומאה דעשר קליפין מסאבין הנקראים איבה‪.‬‬
‫פסקינן דמצות אצ״כ א״כ למה בעי כוונת משמיע ובהיותך דן לכף חובה תהיה מרכבה לקליפות‬
‫דמוזכר כמה פעמים בשו״ע‪ ,‬וכ' ע״ז וז״ל אבל הטומאה הנקראת חובה ובספרך לשון הרע תהיה‬
‫באמת כי הב״י סתם בסי׳ ס״ג להלכה דבעי מרכבה לקליפה טמאה הנקרא לשון הרע ובהיותך‬
‫כוונה מצד עיקר הלכה אף בדרבנן עכ״ל בקלות ראש אין פחד אלהים נגד עיניך ומדבר‬
‫ולדבריו לא מצד ספק פסק המחבר כן‪ ,‬אלא לבריות בכעס ורוע פנים וזעקה תהיה מרכבה‬
‫מצד עיקר הלכה‪ ,‬אבל להוכחת המחצית השקל לקליפה הטמאה הנקרא חרון אפו עברה וזעם וצרה‬
‫הנ״ל דהמחבר באמת ס״ל כרדב״ז א״כ שפיר אין פחד דכתיב נאם פשע לרשע בקרב לבו אין‬
‫העיר הפמ״ג דס״ל ג״כ כמחצית השקל‪ ,‬ועי' פחד אלהים לנגד עיניו ונמצאת חלילה דבק לעשר‬
‫מחצית השקל סי' תפ״ע ס״ק מ' ובשו״ע קליפין מסאבין מחוץ למחנה הקדושה מושב וטמא‬
‫תקרא להכי כתיב במצורע דהיה שונא את איש‬ ‫התני' שם‪.‬‬
‫ישראל כאשר היה דנו לכף חוב' ומדבר עליו לשון‬ ‫ודרך‬
‫הרע בלי פחד ובכעס והצרוע אשר בו הנגע בגדיו‬
‫יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו לפי‬
‫שביזה אחרים יהיה הוא בבזיון בגדיו פרומים דהבגדים הם כבוד האדם דקרי רבי יוחנן למאניה‬
‫מכבדותא וראשו פרוע נגד קלות ראש ומיעוט המורא ועל שפם יעטה שהיה לו לסתום שפתיו‪ ,‬ולפי‬
‫שהוא דבק בחצונים יהיה מושבו מחוץ למחנה ולפי שהחצונים טמאים גם הוא שדבק נקרא טמא וצוהר‬
‫שישב בדד שלא יטרידו בני אדם אולי בחושבו רעתו הגדולה ישוב אל ה׳ ורפא לו כאשר האדם בץ‬
‫בני אדם דומה לאדם נפל לתוך הים שאם לא יזהר מאוד לשוט יפה יטבע וכשבורח מהם ומתבודד בינו‬
‫לבין קונו הנה היא ספינה ונמלט ודבק בו יתברך לכן זכור כי בעודך עמהם אתה בתוך ההפכה וחדשה‬
‫מהר פן תלכד בפחי הארץ ; הוא יתברך מודד מדה כנגד מדה אם באת להדבק בו ככה יעשה לך וכה‬
‫יוסיף ונמצאת חי לעולם ודע באמת כי לפי רוב פרישתך מן העולם יהיה רוב דביקותך בו יתברך ‪:‬‬
‫הצדיקים נקראים פני שכינה יען אור שכינה מאירה על פניהם ומתביישין בענוה ויראה והם בכובד‬
‫ראש והיינו דכתיב ובעבור תהיה יראתו על פניכם יראתו רמז לשכינה הנקרא יראה וממנה פניהם‬
‫מאירים דכתיב חכמת אדם תאיר פניו פירוש כשזכה אדם שהחכמה נקרא חכמתו על דרך שאמרו בגמרא‬
‫אהא דכתיב כי אם בתורת ה׳ חפצו ובתורתו יהגה דקודם שיזכה בחכמה היטב נקרא׳ תורת ה׳ ואחר‬
‫זכותו בה נקרא׳ תורתו נקראת נמי חכמתו ומיד מאירה פניו וז״ש קרן עור פני משה וענותנותו הרבה‬
‫מכל אדם לפי רוב הארתה בפניו יותר מכל אדם ‪ :‬הכון לקראת אלהיך ישראל כי נשמתך כסא לו ולכך‬
‫שרפרף הדום רגליו דכתיב השמים כסאי והארץ הדום רגלי ופירשו רז״ל יקרא אל השמים מעל ואל‬
‫הארץ לדין עמו השמים היינו נשמה והארץ זה הגוף אי זה בית אשר תבנה לי זו הנשמה דפי׳‬
‫בזוהר הוקר רגליך מבית רעך מיצר הרע המרגל בך דתמיד מלשין מן הנשמה דהיינו בית רעך שהוא הש״י‬
‫דכתיב רעך וריע אביך אל תעזוב ואיזה מקום מנוחתו זה הלב דאמרו החכמים ה׳ נמצא בלב או ה בי‪/‬‬
‫בן אדם למה לא תשכיל בטומאות שאתה נטמא פתאום פקח עיניך רחץ וטהר ותשמור מכל טומאה להבא^‬
‫דע לך כי פיך אבי אבות הטומאה ומטמא רמ״ח אבריך ונפשך ומיד שכינה מסתלקת מעליך ולא תדע‬
‫ולא תרגיש הרי אמרו בספר הזוהר כי ע״י הכעס נטמאת כאמור וכן ע״י לשון הרע שתיהם עקרם בפה‬
‫גם אמרו כי בהוצאת זרע לבטלה נטמא נמי ובראה דה״ה כמו שהברירת המעור זרע לבטלה מטמא כן‬
‫בברית הלשון הדברים בטלים מטמאין ונבלות הפה מטמא כמו הזנות ובהדיא כתיב ולא יראה בך ערות‬
‫דבר ושב מאחריך הרי ארבע טומאות ונראה דה״ ה שאר התועבות התלויות בפה נמי מטמאות כגון דבר‬
‫שקר מרמה חנופה גאוה ליצנות שתיקה לצורך מצוה כדכתיב נאלמתי דומיה וכדאיתא בזוהר פרשת‬
‫תזריע וכל שכן שתיקה מדברי תורה ותפלה וכן הדבור בעזות נמי מטמא הרי שנים עשר טומאות תלויות‬
‫בפה ולשון מלבד שאר הטומאות התלויות ברמ״ח איברים על הכל צוה המלך ואמר והיה מחניך קדוש‬
‫ופרט התלויות בפה בהדיא דכתיב ולא יראה בך ערות דבר שבו כלול התלויות בפה יען היות טומאה זו‬
‫קלה בעיני בני אדם ותדירה והיא מושכת שאר הטומאות דרמ״ח אברים‪ ,‬ראוי לשרת המלך בכלי חמדה‬
‫כלי כסף וכלי זהב והרי הלב עקר האדם כלי חמדה שברמ״ח איברים וכתיב כסף נבחר לשון צדיק גם‬
‫שתי עינים כמאורות השמים ועשר אצבעות נגד עשר שמות הקדש עשר ספירות גם האזנים כלי שרת‬
‫לשמוע בהם דברי ה׳ כדכתיב שמעו ותחי נפשיכם והאבר לד»וציא צבאות משרתיו עושי רצונו כמה‬
‫קדושה צריך ותוספת בקדושה וטהרה ונקיות והמוח לחשוב מחשבות טהורות להדבק ביוצר יתברך ולעיין‬
‫בתורתו והלב לשמוח בו ובמצותיו ולחמול על עניים ויתומים ויהיה נח ולא עצב ולא כועס‪ ,‬והרגלים‬
‫הם הרצים שיוצאים דחופים בדבר המלך ונגד שכינה ומשרתים הם שבעה חוטין שבציצית והשמיני נגד‬
‫הרצים ונפש רוח נגדם תפילין דראש ודיד ולרמז כל העשר אצבעות עשה להפחיד האדם שלא יומזא‬
‫ראוי לשום נגד פניו הרצועה תלויה שהם שלשלאות חציין של ברזל ותציין של אש לכן שמור עשרה‬
‫ילווך מעותכמה תחנון וכמה פעמים‬ ‫אדם‬ ‫משרתים ועבוד עבודתך בהם לעת צרכך כמה תשפל לפני בני‬
‫ואיך לא תבוש בשזגלך‬ ‫ישיבו פניך ריקם תשפל לפני האל אלף ידות יותר שהכל תלוי בחפצו יתברך‬
‫כמה שאלות וטובות מאתו יתברד אם לא תהיה תפלתך תחנונים בדמעות בן אדם הלא ידעת כי ה׳‬
‫מודד‬
 ‫פז ‪173‬‬ ‫באר יהודא‬ ‫‪6‬רק ר‬ ‫מפר דחרדים‬
‫ן דון פיקודיך בהקדמה אות ב' כ' ג״כ וז״ל רק‬ ‫טודד מדה כנגד מדה הטוב בעיניך כשהקראנו‬
‫לטנין ברכה נראה דלא יברך בנאנס ולא‬ ‫בצרתך שיפנה לבו ממך כביכול גם אתה כשהתפלל‬
‫כיוון דהדבר בספק‪ ,‬ומספיקא לא מברכינן דספק‬ ‫יפנה לבך מעסקיך והיינו קרוב ה׳ לכל קוראיו לכל‬
‫ברכות להקל עיי״ש מש״כ בספיקו של הפמ״ג‬ ‫אשר יקראוהו באמת ע״ד ומדוע באתם אלי עתה‬
‫בחיוב מה״ת או רק‬ ‫הוא‬ ‫אם הכוונה‬ ‫כאשר צר לכם אוקיר לאסיא עד לא תצטרך ליה‪,‬‬
‫מדרבנן‪.‬‬ ‫בן^ אדם ברח מהעולם כי ידעת כי פתאום אדם‬
‫ולעגין לא כיוון בבהמ״ז פשיטא לי' ד‪ 5‬ר ך לחזור‬ ‫ישבר ואיך לא תשמור אהבת אלוף נעורים לכן‬
‫ולברך ול״א בזה ס' ברכות להקל‪ ,‬כיון‬ ‫ראה העולם הקיים והכן לו‪ ,‬בן אדם כמה בני‬
‫דהברכה זאת הוא המצוה של תורה‪.‬‬ ‫אדם רודפי כבוד גם אתה תרדוף כבוד כי מחר‬
‫ר‪ 2‬שנסתפק באם לא אכל כדי שביעה ובירך‬ ‫יושיבוך בין קטני ארץ זה תשיב ליצרך ברודפי‬
‫בלא‬ ‫הכבוד וכן ברודפי העושר תאמר לו כי הצדקה‬
‫הלואה ברבית לבורא כי הוא נתן רשות שנאמר‬
‫מלוה ה׳ חונן דל וגו׳‪ .‬ולפי האמת הכל לעשות נחת רוח ליוצרך יתב׳ כתיב מצרף לכסף וכור לזהב‬
‫ואיש לפי מהללו כלומר לפי כוונתו בתפלתו דהיינו מהללו שאם באים לו מחשבות מהעולם נראה כי‬
‫הוא כסף מלא סיגים לא יטהר לבבו ורחוק הוא לכן ישתדל באומץ להתרחק מהקליפות וליטהר ולידבק‬
‫ביוצרו יתב׳‪ .‬בן אדם ירדת ממדרגת אדם למדרגת בהמה בעשותך מעשה בהמה לכן תשפל בעיניך כמוה‬
‫וסבול בעיניך כמוה ואל תתחנן לפני יוצרך אלא בפסוק אדם ובהמה תושיע ה׳ כאיל תערוג לבני עורב‬
‫אשר יקראו נותן לבהמה לחמה ובפרק שירה במזמור הללו את ה׳ מן הארץ עד החיה והבהמה יהללוך‪,‬‬
‫בן אדם הלא ידעת כי מלאכי עליון נרתעיםומתרעשים בהללם לפניו וכן הגלגלים מתמוגגים ומתגעשים‬
‫בשירם ואיך לא תשא ק״ו להיות כך בהללך לפניו יתברך ואתה עשית הרע בעיניו והכעסתו הכל עליך‬
‫עמו אנכי בצרה פי׳ רמב״ם כשעמו אנכי בצרה וע״פ דרכו נפרש כשכל כךדבק בו שצרתו וחלאתו‬
‫וצערו לא יטרידהו מלחשוב בו אין לך עבודה ודבקות גדול מזה לכן אחלצהו ואכבדהו תנן יפה שעה‬
‫אחת של תשובה ומעשים טו‪>.‬ים בעולם הזה מכל חיי עוה״ב לכן שמחוהו שעה ההיא שמחה גדולה‬
‫ומודה הודאה גדולה צריך אדם להיות עבד נאמן לאלהים ומאי נאמן שקוד ותדיר בעבודתו כמה דאת‬
‫אמר יתד תקוע במקום נאמן רוצה לומר שלא ימוט לעולם וכתיב אל נמוקו פעמי‪ ,‬הרשע שהתעיב עלילה‬
‫ובן מות הוא למלך יתברך בצרת עניותו וביסוריו לא יתרעם אלא ידום וכל שמשיגו יראה לו חסד רב‬
‫על דרך כי חסדך גדול עלי והצלת נפשי משאול תחתיה‪ ,‬ועוד בן אדם העניות במקום צרעת כדאיתא‬
‫בתיקוני הזוהר והרי שגית ואתה שוגה בדברים שמביאים צרעת לכן סבול המלקות‪ ,‬ועוד כיון שפחות‬
‫משור וחמור היית שנאמר ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ואתה לא תבקש גדולה וטובה יותר מהם‬
‫או יג־־לך‬ ‫אלא כהם תסבול העול והמשוי ולא תמרוד וכהם תהיה נאלם אם יחרפך אדם חנם או יככך‬
‫מורא וחתת כל אדם יהיה עליך כי כלם אנשים ואתה לא תדמה להם כי בדד תשב ותידום כי אין נמצא‬
‫באמת אלא ה׳ ולפניו תעמוד באימה והברואים כבעל חיים לפניו וממנו תבוש מפניו תבהל הלא תראה‬
‫תהיה עליו למשא ויקוץ בך ולא גמלתורעה וכ״ש בשאלך לאל כמה שאלות‬ ‫כי תשאל מרעך מאומה‬
‫ואתה מורד בו חלילה לנו לעבוד אלוה מבלעדי ה׳ והרי המחשב בתפלתו בדברי העולם דומה למשתף‬
‫אחר בעבודת אלהיו וכן כל מצוה שבה פניה‪ ,‬גדולי עולם פסקו מצות צריכות כוונה ]א[ ואם לא כיון כאלו‬
‫לא עשה ולא יהא אלא ספק ספקא דאורייתא לחומרא‪ ,‬אל תתן את פיך לחטוא את בשרך כמו ולא נתן‬
‫סיחון אלא חסום פיך אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי שהוא היצר הרע שפירשו ז״ל ציפה רשע‬
‫לצדיק ומבקש להמיתו שעליו נאמר שהרי בקל מאד ישבר בן אדם תעסוק תמיד בתורה או במצוה כאשף‬
‫כל מעשיך ואמריך יהיה לשם שמים ותכוון בתורה וא״ו שבשם ובמצוה ה״א שבשם וברחימו ודחילו יו״ד‬
‫ה״א זהו מה שאמר דוד שויתי ה׳ לנגדי תמיד‪ ,‬הרואה את חבירו ומקנא בו משרה עליו עין הרע סמאל‬
‫ואמר‬ ‫וכ״ש אם מדבר עליו כמה טוב יש לפלוני והוא חבירו של בלעם שראה את ישראל בעין הרע‬
‫בפיו מה טובו אהליך יעקב כדפי׳ רשב״י ע״ה נמצא לשונו שליח לסמאל ועליו נאמר פיך שלחת ברעה‬
‫הקליפה שנקראת נחש שדבר לשון הרע ומספר תמיד להזכיר עון‪ ,‬בשמעי כל מחרפי ומגדפי ברבים‬
‫אשים נגדי כף מאזנים בכף א׳ אשמותי ובכף שניה החירופין והגידופין ואביט כי כף האשמות מטה‬
‫מטה ואשתוק ואצדיק דיני וכן אעשה לכל מיני צער בדיבור ומעשה מאומה‪ .‬כיון שנבדלת בדיבור מן‬
‫הבהמה איך תוציאנו לבטלה או לרעה‪ ,‬הא למדת שלא ניתן אלא לעבודת ה׳ טפי מכל האברים שנאמר‬
‫כי אדם לעמל יולד לעמל פה בעסק התורה‪ ,‬כיון דנשיאת עינים לשמים מוסיף דעת כדכר־זיב עיל‬
‫לשמיא נטלית ומנדעי עלי יתוב ראוי לישא עינינו תמיד למרום דכתיב דלו עיני למרום אין לך פגם‬
‫הנפש כהרהור רע אע״פ שלא יצלה על לבו לעשות רע כלל כדאיתא בזוהר פרשת ויצא אלא יהיה לב‬
‫מכל זבל ועפרורית‬ ‫טהור וזך והיינו ‪ .‬רחצו הזכו‪ ,‬ויהיה אדם לעבודת ה׳ בלבבו דירה נאה פנויה‬
‫ובמצעות נאות היינו מחשבות טהורות להבות אהבה עזה מים של עיניו להרביץ אשה נאה הנשמה הטהורה‬
‫ע״י שתהא מקושטת מבושמת ברחימו בדחילו לפניו תעמוד כלים נאים הם רמ״ח אברים שיתודה על‬
‫חטא שחטא בכל אבר ואבר וטהרו וקדשו כך פי׳ בתיקונים משז״ל דירה נאה אשה נאה כלים נאים‬
‫מרחיבין דעתו של אדם יבחן האדם באמונתו ובה צריך לדקדק להזדרז וימצא נאמן וטהור וזך פעלו‬
‫מבשאר דברים ‪ .‬וכל מצוד• אחרת כשיכנס אדם לב״ה יכוין שגופו נכנם לב״ה שלמטה ונשמתו לב״ה‬
‫שלמעלה וכן כשיכנס לבה״מ ולכן ירבה הישיבה בהם תדיר‪ ,‬בכל פעולתך תכוין ליחד ה׳ ’שנאמר בכל‬
‫דרכך דעהו כאברהם ויצחק בחפירת הבארות ויעקב במקלות ברהטים וכן היו מכוונין בכל מעשיהם‪,‬‬
‫ברמ״ח תיבות דקריאת שמע בקריאה תתקן ותחזיק רמ״ח איברים גופניים ובכוונה תתקן ותחזיק רמ״ם‬
‫אברים שבדיוקנך העליונה שעליה נאמר שומר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה וכן גתפלה • לגוף‬
‫ולנשמה‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫^‬
 ‫טפר ד־זרדיים‬ ‫פרה ד‬ ‫יאר יהודזל‬ ‫‪174‬‬
‫בלא כוונה די״ל כיון דעכ״פ המצוה דאו' היא‪ ,‬ולנשמה לכן צריך לכוין לכל מלה ומלה להשמיע‬
‫לאזנו ד״א הקריאה לך והכוונה לתיקון המדות‬ ‫וסיים ונראה דאין לירך‪.‬‬
‫והפמ״ג בפתיחה כוללת לה' ברכות כהב דככל העליונות‪ ,‬למה אלך יחידי כיון שמלא כל הארץ‬
‫ספיקא יכול לברך‪ ,‬ובמשבצות כבוד יוצרי ורוחו חופפות רוחפת עלינו עמו אדבק‬ ‫ספק‬ ‫’‬
‫ליו״ד סי' כ״ה ס״ק מ״ז כ' דלא מהני ס״ס כי המלך חפץ ביקר עמו ובחבה אמר ובו תדבק‬
‫לענין חשש‪ .‬ברכה‪ ,‬לברכה לבפלה‪ ,‬נראה שחזר ואתם הדבקים בה׳‪ .‬יש לתקן אשר העוה לפני ה׳‬
‫ממש״כ בפתיחה הנ״ל‪ ,‬ועי' דרכי תשובה סי' מדה במדה טרם ישלם מדה במדה ואמרו ז״ל עשה‬
‫כ״ח ס״ק כ״א‪ ,‬ובערוגת הבשם חאו״ח סי' מ״ז חבילות של עונות יעשה חבילות של מצות ׳ ואע״ג‬
‫תפ״ע דכתיב ולא יקח שוחד ופירשו שוחד מצוה היינו‬ ‫סי'‬ ‫השקל‬ ‫ובמחצית‬ ‫י״ז‪,‬‬ ‫חות‬
‫אחר תשובה והמצות הפך העונות ממש‪ ,‬אם רוצה‬ ‫ס״ק י״ג‪.‬‬
‫אדם למצוא חן בעיני ה׳ לא יכעום שנאמר ונח‬ ‫ובעיקר‬
‫מצא חן בעיני ה׳ ולא פי׳ למה אלא בשמו פירושו‬
‫שהיה נח בדבורו ובמעשיו והלוכו כדאיתא במדרש הנעלם ולכך מצא חן ח״ן ונ״ח חד היא לכך תיקנו‬
‫אתה חונן ברישא על שם כבד את ה׳ מהונך ר״ל מהדעת שחננך לכווין בתפלה ע״ד דע את אלהי‬
‫אביך ועבדהו ואין עבודה אלא תפלה ובתחלה דעהו‪ .‬בכלל כבוד אב ואם שלא יתקוטט עם שום אדם‬
‫שלא יחרפו מולידיו כמנהג‪ .‬העולם ים סוער הגוף תל עפר בתוכו הנשמה איש עומד על התל ועץ‬
‫החיים נטוע עליו אם הוא חכם לב יתחזק ויתקשר באילן כי היום או מחר יכו בחזקה גלי הים בתל‬
‫ויהרס ואם לא יהיה הוא נקשר באילן ישטפהו בתל היינו דכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה‬
‫מאושר וכתיב על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא דהיינו מיתה דכ' למות תוצאות כדפירש במסכת‬
‫ברכות רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו אליו היינו נשמה אתה סתר לי וגו׳‪ .‬אמרו ז״ל בעת התפלה‬
‫לא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר והרמז לשכינה שיסיר כל מחשבה רעה או אפי׳ בלתי רעה מלבבו‬
‫ואחרי מות לחורף קשה‬ ‫ולא יכוין אלא לפירוש מה שמוציא בשפתיו ידמה האדם זה העולם לקיץ יפה‬
‫ואם לא יכין בקיץ ימות בחורף והיינו דכ׳ לך אל נמלה עצל וגו׳ עוד יש לפרש שלא יהא דבר חוצץ‬
‫היינו הגוף אלא כאלו איננו בעולם וידבק נפשו בנפשו כקאלאמיט״ה בברזל‪ .‬הצדיק היושב בא״י מיחד‬
‫העולם הבא שנברא ביו״ד והארץ עד לרקיע חמש מאות שנה שהוא רמז לה״א שניה של שם האדם‬
‫שבארץ עומד על רגליו רמז לוי״ו הארץ אשר הוא יושב עליה רמז לה״א אחרונה שבשם ובצאתו חוצה‬
‫לארץ מפריד והאבות לא יצאו אלא על פי הדיבור‪ ,‬עוד כיון שגולה האדם מן האיץ גורם גלות לשכינה‬
‫שבאדם הוא הלב ר״ל‬ ‫עמו ואם אדם בצרה בארץ דיו לעבד להיות כרבו עמו אנכי בצרה‪ ,‬המובחר‬
‫קנית מה חסרת והמכעיס ליוצרו במבחר הטובות שהטיבו‬ ‫השכל וכן אמרו דעה חסררת מה קנית דעה‬
‫כמה עונשו גדול‪ ,‬בגאוה כתיב תועבת ה׳ כל גבה לב ואמרו רז״ל בשמתא מאן דאית ביה גסות הרוח‬
‫הרי הוא מנודה מן השמים ומפי האמוראים בכעס כתיב אלהי מסכה לא תעשה לך דהכועס כעובד‬
‫עבודת אלילים וכל מיני גיהנם שולטין בו ואסור להתחבר עם הכעסן ונטמאו כל רמ״ח איבריו ופרחה‬
‫נפשו ונכנס טומאה במקומה כדאיתא בזוהר פ׳ תצוה‪ ,‬בשנאת חנם כתיב לא תשנא את אחיך בלבבך‬
‫והוא שורש כל הרעות‪ ,‬ראה מה גרמה שנאת יוסף לאחיו ועל שנאת חנם אנו בגלות הארוך הזה מכל‬
‫הגליות שהיו בסבת ע״א וגלוי עריות ושפיכות דמים בבית ראשון וכשם שואהבת לרעך כמוך כולל קיום‬
‫כל התורה כך השנאה להיפך לעבור על כל התורה לב חורש מחשבות און שנאוי מה׳ כדכתיב שש הנה‬
‫שנא ה׳ וגו׳ ואמרו רז״ל הרהורי עבירה קשין מעבירה וכתב ראב״ע דמטמא הנשמה הטהורה והיא‬
‫הכנה אל העבירה כחרישה אל הזריעה ואע״פ שלא יחשוב לעשות המחשבה וההרהור שבלבו של ציור‬
‫ומציאת העבירה פוגם ומדחיק האדם מבוראו ועל זה הזהיר ולא רתתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם‬
‫והרי המהרהר דומה למי שנכנס במקום מטונף ומטנף כל בגדיו הלא יבוש ליכנס לפני המלך ועל זה‬
‫עונו מנשיא ועליו נאמר‬ ‫נאמר רחצו הזכו לב חושב בענייני גופו בעת תפלה או חזרת ש״ץ גדול‬
‫ובוזי יקלו כדאיתא בזוהר שאין לך ביזוי שמוגדול מזה שהרי לפני מלך ואפילו לפני אחד ממשרתיו‬
‫‪ .‬ברעש ורעד אדם עומד וירא פן ילכד בדבריו כי חמת מלך מלאכי מות וכ״ש חמת מלך מלכי המלכים‬
‫הקדוש ברוך הוא שאפי׳ משה רבינו ע״ה היה ירא שנאמר כי יגורתי מפני האף והחמה ועוד עונו גדול‬
‫שהרי העיד עדות שקר בעצמו שאמר בק״ש ולעבדו בכל לבבכם שהיא העבודה שבלב התפלה והרי‬
‫לבבו פונה מעם ה׳ לתעתועי מחשבות עליו יאמר ה׳ אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות‬
‫נורות נשברים וגו׳ וכתיב קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם וכתיב בפיו ובשפתיו כבדוני ולבם רחק‬
‫ממני וכתיב ואם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי שקראנו בתפלה אב הרחמן שמע‬
‫כתיב ובשם אלהינו נדגול‬ ‫קולנו ובראש התפלה ה׳ שפתי תפתח לעובדי ברחימו כאב ובדחילו כאדון‪.‬‬
‫שצריך שישא דגל ה׳ בימינו ושם ה■ חקוק עליו כי מלחמת היצר היא מלחמת ה׳ והרשעים וכסילים‬
‫מרים קלון דגל הטומאה החיצוני ואז גורם לשלוט הבאים לסיטרא דיליה שהם העכו״ם והצדיקים הקדושים‬
‫מרימין דגלו יתברך באותיותיו ואז אלה ברכב ואלה בסיסים ואנחנו בשם ה׳ אלהינו נזכיר המה כרעו‬
‫ואנחנו קמנו ונתעודד ה׳ הושיעה המלך הנלחם את מלחמותינו הוא יעננו כתב ה״ר עובדיה בריש מס׳‬
‫פאה מיחייב אינש לאפרושי חמישית הריוח לצדקה כו׳ וסימניך ונתתם החמישית לפרעה לפרעון חובות‬
‫הבורא יתברך אם ירגיל אדם לדון לכף זכות ולדבר תמיד טוב ולא רע כלל יהיה כלי וצנור אל‬
‫הקדושה ואם להיפוך להיפיך בר מינן וכן העין בראותו חבירו בטוב עין הוא יברך וישפיע טוב לחבירר‬
‫וגם יבורך ולהיפך להיפך ב״מ דכ׳ טוב עין הוא יברך וקרי יבורך וכתיב עיניך בשדה וגו׳ כדאיתא‬
‫בזוהר‪ .‬תקע יתד חזקה אצל כותל מערבי ויתד בלבבך אחוזות קשורות יפה נחבל קלוע בג׳ קליעות א׳‬
‫אהבתו בלי פירוד בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה ב׳ עסוק בתורה ג־ עבודת המצות המתיר אמורי‬
‫המלך‬ ‫י‬
 ‫פח ‪175‬‬ ‫פאר יהודא‬ ‫צ־רל‪ ,‬וי‬ ‫טפר ^רדיב^‬
‫ובעירו הספק־ של הפמ״ג הכ״ל אי מה״ה יז‪ 5‬ות‬ ‫המלך חייב מיתה והרי המלך ית׳ אסור הלשון בב׳‬
‫צ״כ למאן דאית לי' מצות צריכוה טונ ה‪,‬‬ ‫חומות א׳ של עצם וא׳ של בשר‪ ,‬איך לא תתבודד‬
‫תמוה לי מאד על רכותינו הגאונים הנ״ל זי״ע‪,‬‬ ‫עמו יתברך והנה אתה רוב זמנך יחיד בבטן אמך‬
‫שהדבר מפורש ברש״י פסחים דף קי״ד ע״ב ד״ה‬ ‫יחידי כעת תישן הגוף יחידי והגשמה יחידית‬
‫מצוה להביא וז״ל כלומר מצוה להביא מה״ת‬ ‫הגוף בקבר בדד והנשמה בדד בג״ע כל צדיק‬
‫וכו' דמצות צ״כ עכ״ל הרי דרש״י ס״ל בהדי'‬ ‫מדור לפי כבודו ובגיהנם ודאי כיון דרשעים בחשך‬
‫דמאן דאית לי׳ מצות צ״כ הוי הכוונה מדאו׳‬ ‫ידמו נמצאו לבדם לכן שמע בקולי לך עמו תמיד‬
‫ואין כאן ספק כלל כי מהי״ת נימא דלאו כו״ע‬ ‫ולא תפרד רגע כי אם תדרשנו ידרש לך לא‬
‫ס״ל ה כ‪ /‬ובלי חולק והוא פשוט וברור‪.‬‬ ‫יפרוש ממך מה נאה ונעימה לוייתו יתברך כי‬
‫והנה בדרן פיקודיך הנ״ל הביא מהלבוש דמקרא‬ ‫הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך‪ ,‬באכלך יותר על‬
‫יליף‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫שובעך הפסדת ובטלת זמן האכילה וזמן היציאה‬
‫ואם יזיק האצטומכא ותהיה טרוד בצערה הרי‬
‫שלשה זמנים ואם ינרום חולי כמאמר רמב״ם הרי עברת על האזהרה ונשמרתם מאד לנפשותיכם ואפשר‬
‫לגרום מות על שונאך ודמך מידך יוצרך יבקש וכל המצות שבתורה שהיית עתיד לשמור ולעשות תבטל‬
‫בר מינן‪ .‬גדולה לגימא ואותו מותר אשר היית מותיר משובע אלו האכלת לעני זכית לחיי העה״ז והבא‬
‫גם עברת על בל תשחית לכן דברי רמב״ם תשים עטרה על ראשך שכתב לא תאכל אלא כשאתה רעב‬
‫ולא תשתה אלא כשאתה צמא ולא תאכל עד שתשבע לגמרי אלא פחות שליש ולדברי הראב״ד כתענית‬
‫לפני יוצרך יחשב לך‪ ,‬לא תפנה מהר כ״א במתון רק חשוב וראה הנולד שישיבך שכנגדך ואם תסגור‬
‫עיניך ותמלך ביוצרף מה תשיב או אם טוב לשתוק מה טוב חלקך‪ ,‬אני והו הושיעא נא ר״ל כי כשאני‬
‫והוא לבדנו בהתבודד לעת מצוא כדכתב בספר חובת הלבבות‪ .‬ד״א אפי׳ כש״ני בין העם כיון שאין רואה סתר‬
‫לבבי אלא הוא לבדו ועוד אין משגיח תמיד בי להיטיב לי רק הוא לבדו ואין מי שיוכל להציל אותי מצרתי‬
‫זולתו לכן לא יפסיקו ביני לבינו הנבראים כי כלם כאין נגדו ואני והוא לבדי עומדים והיינו דכתיב חי‬
‫השם אשר עמדתי לפניו וכתיב התהלך לפני‪ ,‬כי תהיין לאיש שתי נשים הא׳ אוהבתו והאחת שונאתו הנכון‬
‫שיהיו לבו ועיניו לאותה ששונאתו וישכח ויעזוב אותה שאוהבתו‪ .‬הנה התורה הוא האשה אשר נתן לך ה׳‬
‫אלהיך להנאתך ולטובתך בהתהלכך תנחה אותך בימים להצילך מכל צרה ולפרנסך ולהדריכך בדרך הטוב בלילית‬
‫בשכבך תשמור עליך מן המזיקין הגוף והנפש והקיצות היא תשיחך תלמד עליך סנגוריא לתחית המתים וכן בכל‬
‫בקר שהרי אמר בזוהר שבכל לילה דנין אותו אם יקוץ משנתו או ישן שנת עולם וזהו שהתחילה תורה‬
‫בראשית כלומר שהתורה שנקךאת ראשית תועלת לאדם בב' עולמות‪ ,‬והאשה השנית ששונאתו היא של‬
‫בשר ודם ועליה אמר הנביא אויבי איש אנשי ביתו כמפורש בגמרא וצוה המלך יתברך לאהוב אותה אך‬
‫עיקר אהבה תהיה בראשונה אשת נעורים מיום שלמדו אביו ללמדו תורה צוה לנו מיד היא באה‬
‫להתייחד עמו ולשמרו‪ ,‬לכן צריך אדם להיות יגע בה כפלי כפלים מהשניה שארה כסותה ועונתה לא‬
‫יגרע‪ .‬עונה מן המוה וכל ששת ימי השבוע לקום להדבק נפשו בה ישקני מנשיקות פיהו כדאמר בזוהר‬
‫כשעונת בני אדם בהצות לילה בשניה בה שעתא עונת תלמידי חכמים בראשונה‪ ,‬ואף בשבת כשמקיימים‬
‫מצות עונה בשניה כוונתם להוליד בן לראשונה שיהא ת״ח הרי העונה במחשבה‪ .‬כסותה בדבור שנמשלו‬
‫ישראל לתולעת שבפיהם עושים להם לבוש מלכות כתולעת המשי והיינו דכרתיב כחוט השני שפתותיך‬
‫ולא קורי עכביש שנעשים מדברים בטלים שארה שהם המזונות במעשה כי כמו שהלחם קיום הגוף כן‬
‫המצות המעשיות קיום הנפש ובהעדרם רשעים בחייהם קרואים מתים ועל המעשים הטובים אמר בזוהר‬
‫שאמר הקב״ה ועשה לי מטעמים זאת האשה כבודה בת מלך פנימה מלכו של עולם ואתה חתן המלך‬
‫מה נעים גורלך‪ :‬העה״ז ים סוער צריך לדמות האדם בדעתו כאלו הוא שט ירים ראשו למעלה ליוצרו‬
‫ויזהר פן יכנסו בפיו המים הזדונים וישמר מן הגלים הבאים לטרדו ואם לאו דמו בראשו‪ .‬בן אדם‬
‫סכת שלום פרוס על ראשך וביתך בכל עוז ותוקף והלכת בדרכיו דב׳ עושה שלום וגו׳ ופי׳ בזוהר‬
‫מדכתיב עושה ולא עשה שתמיד עושה לכן גם אהה תמיד תעשה שלום כמותו הלשון חרב חדה לאנשי‬
‫המלחמה הצדיקים נלחמים בה נגד יצרם הרע וחייליו והרשעים נגד יצרם הטוב וחייליו‪ .‬כתיב סעפים‬
‫שנאתי ותורתך אהבתי וכתיב אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה׳ וכתיב השלך על ה׳ יהבך הכוונה‬
‫כי כמה זמן אדם מאבד בידיו לריק בחושבו צל ענייני עולמו ופרנסתו וסוף אדם להבל דמה כלומר‬
‫מהרהר ומחשב ומבטל זמנו ואינו משגיח כי ימיו כצל עובר ובעוד שהוא מחשב ומהרהר יעשה חבילה‬
‫גדולה של תורה ומצות לעוה״ב ולכן נמי כתיב חזית איש מהיר במלאכתו כלומר בלא רוב מחשבות‬
‫לעה״ז אלא מקצר ועולה ומשאו של עולם יניח להקב״ה והוא ישא משאו יתברך והיינו השלך על ה׳‬
‫יהבך יהבך מיעוט ולא יהבו אלא תשא יהבו והוא כביכול יכלכלך והיינו אשרי תמימי דרך שאינם‬
‫מרבים מחשבות בענייני עולמם שגורם ביטול תורה והיינו דמסיים ההולכים בתורת ה׳ והיינו סעפים‬
‫שנאתי לפי שתורתך אהבתי ואם אתמשך בהרהורים ומחשבות דהיינו סעפים נמצאתי מתבטל מתורתך‬
‫שאהבתי כתיב מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי לפי שאדם אוהב מאוד לשמוע חידושים ודברים‬
‫בטלים וזה פגם האדם הילל דוד עצמו כי רבה אהבתו בתורתו יתברך והיא שיחתו ובחידושים שלה‬
‫הוא מתענג ומשיח לא בשיחות ובחידושי העה״ז יש לאדם ליכנס במחשבתו ברוח בהיכלין קדישין מיום‬
‫הראשון עד יום השביעי וגם יכוין בלילו וי מו בשם של מ״ב אבגית״ץ ביום אחד וקר״ע שטן ביום שני‬
‫ועל דר״ז שבעת הימים ויהיה מהרהר בשם תדיר ביראה יש לאדם להיות מרכבה לסיטרא דטוב‬
‫בהרהורים טובים ולא רעים ולא בטלים שבבטולו ידבק ברוח הטומאה אל תט לבי לדבר רע בשיחים‬
‫הבטלים כדאמר במסכת אבות ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך דוקא דלא אמר‬
‫בטולים אלא בטלים כנגדך להרע לך אלא תעסוק בדבורים טובים ולא רעים ולא בטלים ולא מצאתי‬
‫לגוף‬
 ‫ספר ד־ורדים‪.‬‬ ‫פרק ד‬ ‫באד יהודה‬ ‫•‪17‬‬
‫יליף דמצ״כ ולא כיאר מקום המקרא והניא הוא לגוף טוב משתיקה תנן ותנן המרבה שיחה עם‬
‫ז״ל פסוקים מורים ע״ז‪] ,‬ועי' ישרש יעקר מל האשה גורם רעה לעצמו ובכעס ידבק ברעה‬
‫מם׳ יבמות דף^מ' ע״א בהוסש' ד״ה מאי ונו׳[ דכתיב הסר כעם מלבך והעבר רעה מבשרך ולא‬
‫ואני בעגיי מצאתי בכלי יקר פ' כתוקותי שב' יגנה שום דבר כדאמר החכם כמה לבנים שניה‬
‫וז״ל תשמרו ועשיתם ועשיתם אותם היינו מ״ע ומדלא וידון לכף זכות תדיר בפה ובלב וירגיל אדם‬
‫קאמר תשמרו ועשיתם‪ ,‬למה לי למכתב אותם לעצמו לומר תדיר גם זו לטובה בכל דבר ויאמר‬
‫ש״מ ש ״ל דמצות צ״כ כי זה המכיוון ממלת שעה זו טובה ואם יאמר שעה רעה תדבקוהו‬
‫הרעה בר מינן‪ .‬ידבר טוב וירחם על כל הבריות‬ ‫אותם וכו' עיי״ש‪.‬‬
‫שלמה להג' מהרש״ק ז״ל סביב השו״ע בפיו ובלבבו ויתפלל על הרשעים שישובו ולא‬ ‫ובחכנזה‬
‫או״ח סי׳ תרכ״א סעיף ה' מבואר ג״נ יראה בעיניו שיש רשע גדול ממנו בעולם‪ .‬במעשים‬
‫טובים להטיב לבריוו־ת בגופו ובממונו אם אפשר לו‬ ‫בדבריו‬
‫בכל יום ואם יהיו עיניו תלויות מתי יוכל להטיב‬
‫וייטיב כשיוכל אפי׳ אם הוא עני יתחזק באלהיו וייטיב‪ .‬אם יאכל דברים רעים או אכילה גסה אפי׳‬
‫מדברים טובים הרי גורם לעצמו חולאים רעים ובאה לידי ביטול תורה וכן ישמור כל אבריו דכתיב‬
‫עוצם עיניו מראות ברע מנע רגלך מנתיבתם כי רגליהם לרע ירוצו‪ ,‬כמה קשה עונש המסיג גבול חבירו‬
‫בונה ביתו בלא צדק ואוי ואבוי למסיג גבול המלך השם צבאות להרהר ‘ בבית תפלתו או מדרשו בדברי‬
‫העולם או לדבר בעניניו הגם לכבוש את המלכה עמו בבית ואסרו אפי׳ לומר אסותא למתעטש בבית‬
‫המדרש ק״ו שאר דבור ואם הדבר צורך יצא לחוץ ידבר וכתיב ומקדשי תיראו וכדי ביזיון וקצף אם‬
‫נאמר אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות‬ ‫באומר דברי קדושה ותפלה ולבו בל עמו עליו‬
‫כאלו לא שמע חרפתו ופעם‬ ‫בורות נשברים הרוצה להדבק במדת הטוב צריך שפעם יעשה עצמו חרש‬
‫כפתי שלא הבין החירוף‪ .‬ופעם כשבהדיא ניכר החירוף ישתק וייטיב לבו בכוונת דביקתו בטוב העליון‬
‫ופעם יאמר חטאתי עויתי פשעתי וסר עונו בבושתו‪ .‬כיון שצוונו בוראנו ומקדשי תיראו ואפילו מקדש‬
‫מעט משמע כדכתב סמ״ג ראוי לעמוד בו בלי סמיכה וכן במורא ת״ח וכן במוי־א אב ואם נראה דלכך‬
‫הוכפלו שמות הצדיקים נח נח אברהם אברהם וכדומה‪ .‬לומר שאין מערכין גוף ונפש בחייהם לנפש שם‬
‫העיקר והגוףטפלה לו כסוס לרכוב והנפש תמשול וינהיג הסוס ברצונו לעבודת הבורא יתברך‪ .‬כשזוכר‬
‫אדם צרותיו יעלה על לבו כי עבד ה׳ הוא מכלל העם בחר לנחלה לו אז ישמח ויעלוז כמוצא שלל‬
‫רב וזהו שאמר דהמע״ה שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב ופי׳ אמרתך כמו את ה׳ האמרת היום‬
‫וה׳ האמירך לשון רוממות ועל זה תיקנו אבותינו ד ל בתפלה אתה בחרתנו ורוממתנו מכל הלשונות‬
‫וכל אמרתך אפשר לפרש האמרת והאמירך‪ .‬כתיב והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וגו׳ כמו ענין המרגליות‬
‫בארץ כשיש הכנה למטה מאיר ננדו הככב מלמעלה ונעשית מרגליות מאירה כגון ככב‪ .‬כך האדם המכין‬
‫עצמו נגד יוצרו יתברך הככבים העליונים שבאצילת יתברך מאירים בו ויאיר כמותם לכן המשכיל תמיד‬
‫תהי׳ נפשו נגדו יתברך עומדת‪ .‬דכתיב שפכי כמים לבך נכח פני ה׳ והנה ה׳ נצב עליו ‪ :‬ראוי למשכיל‬
‫בימין וממוח כבוד דכתיב תנו לה׳ אלהיכם כבוד וסימן‬ ‫לשים בשני חדרי לבו יראה בשמאל ואהבה‬
‫כובד ראש וישפיל קומתו כבהמה כאלו נתגלגל בבהמה לפי עיניו ואולי יחשב לו לגלגול‪ .‬יזדמן לכבד‬
‫כל ת״ח וכל אדם ויברח הוא מהכבוד וישנאהו כי כבהמה הוא וישתוק כבהמה וישמח ביוצרו ובמצותיו‬
‫שקצב לו המלך זמן ועידן‬ ‫בזירוז וריצה ‪ :‬כתיב הלא צבא לאנוש עליי ארץ וכימי שכיר ימיו הרי‬
‫לא יבושו‬ ‫שיחיה ויהיהשכיר יום יום עד סוף הזמן שקצב לו והוא יתברך עומד על פועליו איך‬
‫עם חבירו‬ ‫ויבהלו מפניו מק״ו מפועל העומד לפני בע״ה ואין חייו שלו לכן רגע אל יתבטל ידבר‬
‫וכוונתו לדבר ליוצרו כשישתוק יכוין לבו לו כשישכב ישכב באהבתו ויתחנן לו שלא יסיר לבו ממנו‬
‫בשינה וייקץ בשמחתו והארותו ותחלת דברי פיו לעבודתוותכף הערתו לנער רוח רעה מידיו ויסור מרע‬
‫וידבק בטוב וישכים ויעריב למלאכתו ית׳ ברעדה ולא יתכן לעבד להתנהג באדנות אלא תדיר זרין‬
‫ולא ישלח לעשות ע״י אחרים כי אין זה כבוד המלך גם לא יהיה עצל במלאכרתו כי חזית איש מהיר‬
‫במלאכתו לפני מלכים יתיצב לא כן העצלוכל המתנהג באדנות או עצלות הרי פרק עול מלכות שמים‬
‫מעליו ועבר על מקרא שכתוב כי לי בני ישראל עבדים וע״ז צוה התנא הוי עז כנמר וקל כנשר רץ‬
‫ומאיר‬ ‫כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים בן אדם שאי עיניך השמימה לנוטה שמים כיריעה‬
‫לארץ ולדרים עליה הוא הבורא יתברך ולאתזוז מלפניו בדרך בשבתך ובקומך כי הכל צופה לכן תדיר‬
‫מפניו תבהל ורתע לפתוח פיך נגדו יתב'‪ ,‬בן אדם דבר גדול דבר התנא רבי יוסי מימי לא אמרתי דבר‬
‫וחזרתי לאחורי כי ההפך דומה למי שאינו משוה כבוד המקום ככבודהבריות כרשעים שהיה במחשך‬
‫מעשיהם אמר מי רואנו ומי ידענו בן אדם כשתסבול ולא תבוש ותאמר חטאתי בין למי שמבזך ומקטנך‬
‫ובין לקרוביך או רעך המרחיקך תשמה כאלו הרווחת מאה זהובים שהרי אלו יסורין ממרקין עונך שהרי‬
‫אמרו אגרא דיסורין שתיקותא וכשתכעוס לא די שלא הרוחת אלא שהפסדת והוספת פשע על חטאתיך‬
‫היינו דאמרו ז״ל שמחים ביסורין כי ודאי יש לשמוח בהם יותר ממוצא שלל רב ודוק שהזכירו זה‬
‫גבי עלובין ואינן עולבין שנקרא הסבלנות יסוריןוכן פירש החסיד ר׳ יוסף יעבץ‪ .‬בן אדם לא תענה‬
‫בריב בדבור או במעשה גם במחשבה לא תדינהו לכף חובה‪ .‬בן אדם עשה חסד וצדקה תמיד אפי׳‬
‫כשתאכל או תשתה או תישן או תלך למרחץ תכוין לגמול חסד כמו שהיה הלל הזקן עושה והיינו‬
‫דכתיב גומל נפשו איש חסד כלומר מי שהוא איש הסד אפי׳ כשמטיב לעצמו מכוין לגמילת ח ס די‪/‬‬
‫והמכוין לזה ראוי להזהר שלא יריע לגופו במאכלו שהרי אסור להרע לאחד כדי להטיב לאחר יחיד‬
‫תענוג הגרון איך יריע לכל רמ״ח איבריו כ״ש שגם מריע לנפשו הן בביטול עבודה‬ ‫כ״ש רבים ולהנאת‬
‫להכניס ולהוציא בלי צורך הן כי ירום לבבו וסר מאחרי ה׳ כדכתיב פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחה‬
‫את‬
 ‫פט ‪177‬‬ ‫כאד יהודא‬ ‫פרז ד‬ ‫טפד ד־זי־דיט‬
‫בדבריו דבלא כיוון אף דצריך שוב ל עשוה‬ ‫עצמו היינו‬ ‫את ה׳ אלהיך ונקרא אכזר על‬
‫המצוה בכוונה •א״צ לברך דהוי ^תיד אולי‬ ‫דמסיים קרא ועוכר שארו אכזרי שעוכר מעיו‬
‫א״צ כיונה ויצא בפ עס ראשון‪ ,‬רק ; נספק‬ ‫ומזיק לכל גופו הוא שארו הקרוב אליו‪ .‬תנן‬
‫<‬
‫ספיקא דהוי כוודאי כנדון‬ ‫תורתך קבע‬ ‫במסכת אבות שמאי אומר עשה‬
‫שס אז צריך‬ ‫״ ׳ ׳ ־‬ ‫‪1‬‬
‫יום כחוק‬ ‫כך פרקים בכל יום כך הלכות בכל‬
‫לברך עיי״ש‪ ,‬הרי ידגס הוא ז׳''ל תפס כן‬
‫‪i‬‬
‫היינו לפרעה במצרים‬ ‫העבד לרבו כי עבדים‬
‫דהלכה דמצ״כ הוא מנד ספק ומס״ע הין‬
‫לברך ב חוזר ועישה‪.‬‬ ‫והיה כל אחד עושה לבנים סך ד׳ מאות ביום‬
‫וכתב עוד שס דבלולב דכ תיב ו לקחתם בעינן‬ ‫זלה״ה‬ ‫ובלילה כדכתב הרב ר' אליעזרמגרמיז״ה‬
‫כמו‬ ‫לכו״ע‬ ‫ל זיחה‬ ‫לשס‬ ‫כוונה‬ ‫שזהו שאמר הכתוב מתכונת הלבנים שהיה די‬
‫שחיעה דכתיב וזבחת ומה״ש בעינן כוונת‬ ‫שיאמר מתכון אלא קרי ביה מתכון ת׳ של ד׳‬
‫מאות ולא תהי׳ תורתך עראי שתקרא כדי ההזדמן‬
‫דזה הוי פריקת עול אמור מעט דהאומר אשנה‬
‫פרק זה נדר גדול נדר לאלהי לישראל ועשה הרבה עקימות שפתיו הוי מעשה והוי מקבל וכו׳ דאי אין‬
‫דבורו בנחת עם הבריות הוי חלול ה׳ דמה הבריות אומרות עליו אוי לפלוני שלמד תורה או לאביו או‬
‫לרבו כדאיתא במסכת יומא ומה יקר הדבר שיהיה ער ומזומן לראות המלך השוכן עליו ירחברך וכל‬
‫רגע יקבל פניו בפנים צהובות שהרי אנו שואלין מלפניו יאר פניו אלינו ק״ו העבד לאדוניו ורשם‬
‫המלך יתברך שד״י באדם שי״ן בחוטם דלי״ת בפשיטות הזרוע עם הגוף יו״ד בברית קדש רמז לאדם‬
‫שיאמר די ויסתפק באכילה ושתיה ומשגל ושינה ודבור ההכרחי ואת היותי יחרים ורשם נמי שדיי‬
‫במזוזות הבית להסתפק ולומר די בהכרחי מכסף וזהב ובתים וכלי בית כמה דאת אמר אל תיגע להעשיר‬
‫ורשם נמי שד״י בתפילין לומר די במחשבות העולם ועניניו ויפנה לבו לשי״ת ולא יסיח דעתו מיראתו‬
‫יתברך‪ .‬ה׳ יתברך קדוש תורתו קדושה לשונו קדוש עמו קדוש ארצו קדושה והישראלי הדבק בו איך‬
‫יעשה עצמו חולין וכ״ש הדר בא״י דקודש לעילא וקודש לתתא והוא באמצעיתא והשמים שעל גבול‬
‫א״י קדושים דוגמת הארץ נמצא צדיק תחתון דוגמת צדיק עליון בין השמים ובין הארץ וקדוש יאמר לו‬
‫תמיד במורת לבו למעלה לקבל שפע ועיניו למטה להשפיע ולהטיב לכל מה הוא רחום אף אתה רחום‬
‫וכו׳‪ :‬האותי לא תיראו אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו‪ .‬ר״ל כי‬
‫גם אתם ראוי לכם לבלתי עבור גבולכם בגזל ועריות דכתיב ראה חיים עם האשה אשר אהבת כי הוא‬
‫חלקך ו ק בנדה לפרוש סמוך לוסתה ולא יפשוט אבר מאיבריו ליגע במה שאינו שלו‪ .‬בן אדם אתה‬
‫ידעת שחטאת וכבהמה נמשלת כי נטית אל החומר ולא אצל השכל לכן אל תתעלה ממדרגתך בעיניך‬
‫ובדברך לכל בר ישראל הוי לפניו בעיניך כבהמה לפני אדם ותסבול דבריו ולא תחזיק טובה לעצמך‬
‫ותמחול ואתה לא תדבר‪ .‬ובענין מעות יהיה נסיון שלך ולא תצא מדעתך בעבורו שגם זה בכלל ובכל‬
‫מאודך ואם ירצו לגוזלך דון דינך בלא חירוף וגידוף חלילה ודון לכף זכות לבעל דין ולדיין ושמח‬
‫ביסורין עם דבקות ה׳ אלהיך ולא יהיו המעות חביבין עליך יותר מעבודת ה׳ אלהיך ח״ו שנאמר ובכל‬
‫מאודך‪ .‬בן אדם הלא ידעת כי המים מעלין את האדם בטבילה מטומאה לטהרה והתורה נקראת מים‬
‫בהם ירחץ ויטבול ויטהר שנאמר רחצו הזכו ולא יהיה דבר חוצץ בינו לבין המים שנאמר ותהי‬
‫עונותם על עצמותם אלא יתחרט ויקבל שלאלעשות הרע עוד ויהיה עמל ויגע בתורה לשמור לעשות‬
‫ככל אשר צונו ה' ויטהר‪ .‬בן אדם הלא ידעת כי הש״י רועה ישראל כרועה עדרו לכן הוי צופה והמסר‬
‫לו בכל דבריך‪ .‬ותקרא בכל יום מזמור לדוד ה׳ רועי והוא יודע הטוב לך ויעשה‪ .‬בן אדם אל תזוז‬
‫מביתו במחשבתך שנאמר ויהיו עיני ולבי שםכל הימים סימן טוב לך מה ששנינו במסכת פאה בשמו‬
‫ובמעשיו ובמקומו שידבק אדם בשמו הגדול של ד׳ אותיות ובמעשיו והלכת בדרכיו ובמקומו שהוא‬
‫עומד בצד הגת שנאמר גת דרך ה׳ או בצד הפרצה שנפרץ המקדש המעוז בעונותינו ושם לב ונפש‬
‫ופני כל ישראל בתפלתם והחרדים החרדים תמיד יהיו שם בלבבם ונפשם סובב סובב הולך הרוח כתיב‬
‫אחרי ה׳ אלהיכם רתלכו וכתיב וה׳ הולך לפניהם יומם בעמוד ענן וכתיב ה׳ אלהיך הוא ההולך לפניך‬
‫לכן דע שהוא ית׳ נק המלך הק׳ ית׳ וסטרא מסאבא יצה״ר נק׳ מלך זקן וכסיל ומדכתיב והלכת בדרכיו אתה למד שהשם‬
‫יתברך וחייליו כדרך הטוב לפניך והזקן הכסיל בדרך הרע לפניך כשאתה מקיים התורה והמצות הרי אתה הולך בדרך‬
‫ה׳ כדכתיב ושמרו דרך ה׳‪ .‬ולכן נקרא דרך ח׳ לפי שדרך בו השי״ת כדכתיב את משפטי תעשו‬
‫וכתיב כח מעשיו הגיד לעמו שר״ל המשפטיס שהוא מקיים והמעשים שהוא עושה כדפי׳ ראב״ע‬
‫יתברך בדגליו‬ ‫בחומש והחסיך ר׳ יעקב בפירוש פרקי האבות לכן פקח עיני שכלך וראה המלך הגדול‬
‫וד׳ אותיותיו כדכתיב איש על דגלו באותות לפניך ולך אחריו באימת וברתת ובזיע ובקדושה כי הוא‬
‫יתברך קדוש ומשרתיו קדושים ואל תלך בדרך יצה״ר המורד במלכות ואחרי חייליו כי סוף יפול‬
‫והקב״ה מביאו לעתיד לבא ושיחטו וכל הנמשכים אחרלו מורדים במלכות וישפוט במשפטים גדולים‬
‫ורעים ודע שהזקן וכסיל נותן לו רשות להטות מדרך כדי לבחון ולצרוף מי המורד במלכות ועל פיו‬
‫הש״י עושה הכל משל למלך שרצה לנסות מי מעבדיו נאמנים וצוד! לאחד השרים עשה כאלו אתה מורד‬
‫במלכות ופתה‪ ,‬העם מאחרי לדעת מי הם נאמני ואע״פ שהכל גלוי לפניו יתברך עשה כן להראות לכל‬
‫ומלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא‪ .‬בן אדם ראה תמיד את בוראך בעיני שכלך כי ה׳ משמים‬
‫השקיף על ב״א לראות היש משכיל דורש אלהים היינו שבעיני שכלו דורשו ובראייתך תעשה רושם כמו‬
‫הנעמה שבהסתכלה בביצתה היטב נוצרת ומתרקבת בתוך הביצה הנעמה ומתבקעת ויוצאת וכן ה׳‬
‫בהסתכלו בך ישפיע לך כל מיני שפע וברכה וע״ז כתיב יראה כל זכורך וארז״ל יראה יראה כדרך‬
‫שבא לראות כך בא ליראות ולהמון עם הוא ג׳ רגלים בשנה בזמן המקדש אבל למשכילים כל יום‬
‫תמיד בכל שעה בכ״מ בהסתכלך כלפי מעלה כרעותא דלבא יתעורר עלך אתערותא מרעווא דכל רעוין‬
‫בריר‬ ‫‪12‬‬ ‫יב‬
 ‫ספר ^ ר די‪b‬‬ ‫פרק ד‬ ‫באר יהודד‬ ‫‪I7fi‬‬
‫נמלו כלי כווגה ל; מרי בדיך הוא בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא‪ .‬הלב‬ ‫מעשה הה״ד כלולב‬
‫מכוין בתפלה דמי לעבד שמורד ברבו‬ ‫כגון שנהפוץ לימול דכר אחר ונמל הלולב או שאינו‬
‫כענין אחר דלא נהכיין אף ללקיחה כלל כלילב כדאז״ל אלא כ״ז שישראל מסתכלים כלפי מעלה‬
‫ומשעבדים לאביהם שבשמים היו מר־זגברים הרי‬
‫ל‪ -‬יי'‪ -‬ו לי ? לכרך‪ ,‬וכן כמצה‬ ‫ל^‬
‫דכתיב האכלו מצוה וצריך כמנה לשס אכילה כמו כשאין מסתכל אינו משעבד אלא כעבד שפרק עול‪.‬‬
‫ואדם נידון בכל יום ראוי שיחרד כמו‬ ‫כשחימה דכחיכ וזכחת ובעינן כוונה לשם משיי' הואיל‬
‫בעלמא‪ ,‬וביומא דף מ״ז ע״ב ברש״י מבואר ביום הכפורים לסיר מרע וליקח מצות‪ .‬ד׳ יסודות‬
‫דהיכי דכתיב ולקח בעינן עכ״פ כוונה מעשה כנגד ד׳ אותיות השם לכן יהיו על ראשך ונגד‬
‫עיי״ש‪ ,‬עוד בסעיף י״ב מה שנסתפק לענין פניך כמה מתפאר וזריז ונכבד ויקר בעיניו עבודת‬
‫כיון‬ ‫כוונה עיי״ב‪] ,‬ובעניי דבר זה צ״ע‪ ,‬דההוספ׳ מלך ממלכי האדמה ק״ו לעבודת הש״י‪.‬‬
‫שהתפלה קרויה עבודה כמה ראוי לכוין בה גם‬ ‫סוכה‬
‫להיות ממלאכת נאה ויפה בדקדוק כשתעלה‬
‫ותראה לפני הש״י ע״י מלאכים קדושים המשרתים את המלך באימה ופהד‪ .‬המורא לא תזוז ממך כל‬
‫היא רמוז אל השכינה והנסיין במיעוט הדבור ובעת אכילה ומשגל בהיתר ובקדש עצמו במותר לו וה׳‬
‫יתברך לכןבעמדך לעסוק בה תכוין כי יאיר עליך אורו יתברך‬ ‫לפניו‪ .‬התורה אור גדול נאצל מזיוו‬
‫בקדש שהיה השם חקוק בלבבם כדאיתא במדרש וכתיב ]ירמי׳ י״ז‬ ‫ותגל ותשמח ‪ .‬בו יתברך‪ .‬ה׳ בם סיני‬
‫חטאת הוא היצר כדפי' בזוהר על לפתח חטאת רובץ נמצא שאין‬ ‫ע״ש[ חטאת יהודה כתובה בעט ברזל‬
‫החסיד מל‬ ‫הלב פנוי או מן השכינה או מרוח הטומאה ח״ו‪ .‬כתיב נבזה בעיניונמאס אחר ששיבח את‬
‫יגור באהליך‪ .‬הולך תמים וגו׳ עם כל אלו המדות הטובות אמר שיהיו בעיניו נמאס כל שכן הרשע‬
‫המאיס ב?ניני ה׳ שהמה כנבלה סרוחה יתחשב‪ .‬כתיב עיר קטנה ואנשים בה מעט פירשו רז״ל עיר‬
‫קטנה זה הגוף ואנשים בה מעט רמז לאברים לכן בן אדם תהיה חכם קהליך לדרוש אליהם בחכמה כי‬
‫אם לא ישמעו אליך לא ישמעו לזולתך ולא יתכן לך להשמיע תוכחתך לאחרים אם אנשיך מרדו בך‬
‫כי מהם יראו וכן יעשו‪ .‬בן אדם אזר נא כגבר חלציךולבוש קנאה כאשר■ עושק בעיר תראה הלא קרית‬
‫כי משה הרג המצרי מקנאתו ואח״ב ראה ב׳ אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך והוכרח‬
‫לברוח וילך אל ארץ מדין ובראותו שגרשו הרועים את בנות כהן מדין והוא גר בורח לא עזב מדתו‬
‫משה ויושיען ושם נפשו בכפו כן מדת היהודים‬ ‫עשוקים מיד עושקיהם ויקם‬ ‫הטובה להושיע ולהציל‬
‫הרחמנים ומיצר ומצטער כי יעשו עול‪ .‬ויציל בכל עוז‪ .‬השכינה נק׳ אהבה כאשר ישראל באהבה זה עם‬
‫זה הרי שכינה ביניהם ואם לאו הרי השנאה שהיא קליפה ביניהם בר מינן ולכך חבור עצבים אפרים‬
‫הנח לו ואם חלק לבם עתה יאשמו ד' אותיות ה׳ מאירים על ראשך ומצויירים בפניך האוזן רמז ליו״ד‬
‫דהויה והלחי לה״א והחוטם לוייו והלחי הב׳ לה״א בין כשתאהב לת״ח בין לכל ישראל שנאמר ואהבת‬
‫לרעך כמוך תאיר לפניך היו״ד וכל השם כשתירא מהם תאיר הה׳׳א וכל השם כשתעסוק בתורה תאיר‬
‫הוי״ו וכל השם כשתעסוק במצות תאיר הד״א וכל השם‪ .‬הלשון כלשון המשקל לימינה חיים וטוב לשמאלך‬
‫מות ורע וצריך להטית אל הטוב כלפי הסד והיינו דכתיב ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב‬
‫את המות ואת הרע ובחרת בחיים ואפי׳ מלה א' של כעם ול״ה וביטול לא יוציא‪.‬מפיו ויהיה לבו תמיד‬
‫רואה צד ימין דכתיב לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו קשור בחבלי תפילין אפשר שהאדון בצער‬
‫והעבד בנחת לכן תמיד היה בצער או גולה‪ .‬יראה כל זכורך הבורא יצר האדם בצלמו ותתלת ברייתו‬
‫יצרו בבטן אמו קטן ככמות זית והנה כאשר יגדל ראוי שיבא להשתחוות לפניו ולהראות לו כי הכיר‬
‫טובתו יתברך והנלבב מעשה ידיו להתפאר יכון לקראתו וראהו ושמח בלבו כתיב וחטאתי נגדי תמיד‬
‫לכן יהיו תלויות‬ ‫ומכאיבים אותו בזוכרו כמה התעיבעלילה‬ ‫לשון ניגוד הם רציעית ההלקאה המכים הלב‬
‫תמיד נגדו ואז יכנע ויסבול יסורין ולא ישיב למחרפיו דבר ויברח מן השררה אדם נתן לחבירו אלף‬
‫עבדים במתנה כי מצא חן בעיניו אח״כ אמר למקבל המתנה תן לי שנים מהם אם יסרב מליתנם היש‬
‫בליעל ממנו בעולם והנה הש״י נתן רמ״ח אברים לאדם להשתמש בהם אחר כך שאל לו שנים מהם והם‬
‫הלב והעינים שנאמר תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצורנה ועיניך קאי למעלה ולמטה‪ .‬בזאת תדעו כי‬
‫אל חי בקרבכם שצמצמו בין בדי הארון רמז להם שיהיה תמיד רשות בלב וכאלו הם בין שני הבדים‬
‫יסד ארץ על מכוניה על נמוכיה לכן השפל יחזיק תמיד במדתו בל תמוט עולם ועד אחר אשר בשכל‬
‫אתה מובדל מבעלי חי ומבני אדם הדומין להם ראוי לך להחשיבוחשיבות גדולה על פיו תצא ועל פיו‬
‫אז לא‬ ‫תבא בכל ענייניך כי מבלי עצתו תפול תמיד בא החדיה והועץ עמו אלתיקון גופך ונפשך‬
‫תהיה לבוז בעיני אלהים ואדם בעה״זובעה״ב ולא תפול מכל דבריו ארצה‪ .‬והבור רק אין בו מים‬
‫ארז״ל מים אין בואבל נחשים ועקרבים יש בו תימה למה אפקיה קרא בהאי לישנא לימא והבור רק‬
‫יש בו נחשים ועקרבים ועוד מנא להו לרבנן לומר אבל נחשים ועקרבים יש בו דלמא אבל אבנים יש‬
‫בו ונראה דהכי רמזו כשאדם בטל מהתורה מיד הנחש שהוא היצר הרע כד״א והנחש היה ערום היח‬
‫פגע בך מנוול זה משכהו‬ ‫מזדמן ונושך וממית שאינו מתבטל אלא בעסוק אדם בתורהלכך אמרו אם‬
‫אמר אין בו ר״ת אבל נחשים ועקרבים‬ ‫לבית המדרש אם אבן היא נימוח ולרמז בהדיא על יצה״ר‬
‫יש בו‪ .‬ארז״ל מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד והדבר קשה מאד אלא י״ל‬
‫אורח ואח״ב נעשה בעל‬ ‫פנים נעשה‬ ‫על דרך שאמר כי בתחלה יצה״ר כעני בפתח ואם אדם מסביר לו‬
‫ועל זח אמר דוד ולבי חלל בקרבי‬ ‫הבית כשנצחו־ ואין עוד תקנה להוציאו אלא‪ .‬אם ימיתנו וישחטנו‬
‫ואמר זובח תודה יכבדני זה הזובח יצרו‪ .‬ומתודה עליו‪ .‬לבן יגדל שכר הנלחם עמו והרגו לעיני המלך‬
‫יתברך והשרים ‪ .‬אשר אתו ואתי שפיר הא דפסח שני מצה וחמץ עמו בבית פסח ראשון רמז לצדיק לכך‬
‫לא יראה חמץ כלל מי שהיה טמא לנפש ובדרך רחוקה היינו רשע גמור ופסח שני רמז לתשובה כדאיתא‬
‫פרשת‬
‫צ ‪179‬‬ ‫יהרד ^א‬ ‫פרק ד ה‬ ‫ספר הרדים‬
‫פרשת בהעלותך בזוהר ניחא דפסח שני מדרגה סוכה מ״כ ד״ה אמר אביי כשהפכו כ' מדאיצמרך‬
‫למעלה מראשון ואין צריך לדחוק כמו שדחק שם לשנויי׳ הכי משמע דס״ל מצות אצ״כ והקשו‬
‫למ״ד צדיק עדיף מבעל תשובה‪ .‬יש לאדם 'לאחוז‬
‫במדת אברהם להיות מעוטר במדת חסד ויהיה טוב עין לברך את כל ישראל בכל לב ישמח בלבו‬
‫בראייתם ויברכם וייטיבם ויחון לרעים ולטובים זקנים עב נערים‪ .‬האדם כסא הכבוד ד׳ יסודות ד׳ עמודי הכסא‬
‫הנפש רוח נשמה מושב אלהים וארצו המים ורוח אלהים מרחפת על פני המים כדאיתא בזוהר ב׳‬
‫לבבות ימין הכסא ושמאלו וחשכל סומכו והוא שאמרו האבות הן הן המרכבה‪ .‬דרך ארץ כסא לתורה‬
‫עני חשוב כמת לכן ישמח כי המיתה מכפרת על כל העונות וכן מי שחרפיהו וגדפוהו הרבה דאזיל סומקא‬
‫ואתי חיורא ושרתק ישמח ישתחוה ומודה כי כאלו נהרג מוחלין לו ויתורה כי כל המומתין מתודין סי׳‬
‫לדבר כל המתבייש מוחלין לו על כל עונותיו‪ .‬אם תרצה סייעתא דשמיא שפל עד עפר בפיך ובלבבך‬
‫ובעיניך ומעשיך שנאמר כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו קומה עזרתה לנו כי האדם עץ השדה‬
‫הוא ומכל האילנות לא בחר להשרות שכינתו יתברך כי אם בסנה שהוא השפל היינו מרום וקדוש אשכון‬
‫ואת דכא ושפל רוח ואל זה אביט אל עני ונכה רוח ומיירי אפי׳ בעשיר שמשפיל לבר כעני כי עני‬
‫ואביון אני אמר דוד ע״ה‪ .‬תן לו משלו מהדעת שחננך יכוין בתפלתו וכל ברכותיו לכן תקנו בתפלת‬
‫י״ח אתה חונן לאדם דעת‪ .‬שפוך נפשך בתפלה כדכתיב ואשפוך את נפשי לפני ה׳ היינו שתטרח לכוין‬
‫בהזכרת ה׳ בדבקות והיינו ואשפוך את נפשי ולהסיר המסכים היינו לפני ה׳ ראוי לנו לפשוט הגוף‬
‫מהנפש בעת התפלה כדכתב רבי׳ יונה וללבוש מעטה תפילין וציצית יק״ש ותפלה כשתשתוק תהיה עמו‬
‫דשמו עולה ה״ס ובו תדבק כשתדבר עמו תהיה‪ .‬יש לנו לתת הודאה עלמזרן ■הנפש מק״ו דמברכין‬
‫על מזון הגוף היינו דיברך ברכת התורה וצריך לברך ברכת התורה וברכות המצות בלב טוב ושמחה‬
‫גדולה ועל כלן יכנע הכנעה גד! לה לפניו יתברך כי הוא מחיה המתים ומח‪-‬יה הגוף והנפש‪ .‬בריך הוא‬
‫ובריך שמיה לעולם אמן‪ .‬לכל הדברים אם אין יסוד אין בנין לכן תעשה היסוד תהלה קבוע שלא ימוט‬
‫לעולם ואח״כ בנה כל בניני ך לט״ש ולכן בעונותינו נתעכב בנין המקדש שהרי אומר אלהינו בנו היסוד‬
‫ואני אבנה הבנין והנה אין שלום כי אם שנאת חנם לכן בן אדם בקש שלום ורדפהו אל המקדש‬
‫המעוז בכל עוז והתחנן עליה בלילה תשב על הארץ מצטער בפיך ובלבבך וברדיפת השלום לעשותו כן‬
‫תעשה כל ימי חייך ובו תדבק בראש ובסוף‪ .‬לך בכחך זה והושעת את ישראל מיד מדין בכח דילך‬
‫דבעי בר נש לשוויי ארישיה תדיר כ״ח אתוון דשמא קדישא מילוי דמילוי‪ .‬יצא אדם לפעלו וגו׳ כמו צא‬
‫מאצטגנינות שלך כלומר תפרוש מדרכי העולם ותתבודד לפעלו התורה והמצוה לעבודתו שהיא התפלה‬
‫עדי ערב הוא היום המיתה כדכתיב עד אשר לא תחשך השמש‪ .‬אשרי העם יודעי תרועה‬
‫כמו ‪,‬זרועם לשון שברון שישבר הקליפה שלא תהא חוצץ בינו לבין קונו ודאי מיד ה׳ באור פניך‬
‫יהלכון כי אין מבדיל‪ .‬בשמך יגילון כל שהרי השמחה במעונו‪ .‬הבועט ביסורין ענשו גדול ומי ששומע‬
‫חרפתו יסורין גדולים הם ומשיב דדינו בועט אלא יצדיק עליו הדין ויאמר חטאתי‪ .‬כיון דאיתא בזוהר‬
‫דהצדיק אחד מכל כתרין דכלכא והוא השלום ראוי להחזיק במדה זו וכ״ש מי שפגמו‪ .‬ומי העינים יזיל‬
‫שיכפרו על מז״ל‪ .‬ועוד ישתדל להשיב נערים שיהיו טיפות קדש ועוד לרוץ ברגלים למצות ועוד להיות‬
‫סנדק לברית מילה וברית הלשון יכפר על ברית המעור‪ .‬ועוד תקוני הצדיק עשרה הנקרא שלום‪ .‬א׳ ישתדל לשים‬
‫שלום בכל שכוניא הנקראת מהל״א בלעז להשלים העם ולשונו מתוק מדבש חלק מחמאה בלב שלם לשם השם‪.‬‬
‫ב׳ יקיים בכל יום מספר צדי״ק כדאיתא בתיקונים צ׳ תשעים אמנים ד׳ ארבע קדושות י׳ עשרה קדישים‬
‫ק׳ מאה ברכות‪ .‬ג׳ ישתדל להיות ראשון בבית הכנסת שחרית וערבית‪ .‬ד׳ לקנא על זנות כפנחס בכל‬
‫כחו ולהפריש איסור במתק שפתים או בכל השתדלות וכ״ש שיהא הוא טהור זך המחשבות ודבק ביוצרו‪.‬‬
‫ה׳ שירבה מצות ויתרחק מכל חטא כדי לזכות שיהיה רובו זכיות ויקרא צדיק גמור‪ . .‬ו׳ שישפיל כאזוב‬
‫שהוא וי״ו זעירא‪ .‬ז׳ שיאהב צדקות כלומר שישתדל שיתן ויתנו אחרים בשמחה שנאמר כי צדיק ה׳ צדקות‬
‫אהב‪ .‬ח׳ שיצדיק את זרע ישראל ללמד סניגוריא עליהם ולדונם לכף זכות‪ .‬ט׳ להיות תמים כלומר בר‬
‫לבב בלי תחבולה שנאמר מתהלך בתומו צדיק‪ • .‬י׳ לרוץ למצות שנאמר בו ירוץ צדיק ונשגב ‪:‬‬

‫פרק ה‬
‫כ ל אדם חייב להתפלל שיצילהו ה׳ מיצר הרע כמו שמצינו בגמרא באמוראים הקדושים שהיו מתפללין‬
‫רחמנא ליצלן מיצר הרע ובפרקי רבי עקיבא כתיבת יד נמצא כתוב שהיה מתפלל כל יום יהר״מ‬
‫ה׳ או״א ■שלא אכעום היום ולא אכעיסך אע״פ שבכלל שלא אכעיסך כל העונות ובכללו הכועס מ״מ‬
‫להיותו מצוי והוא סבת כל העונות ולכך אמרו כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו לכך היה מתפלל‬
‫עליו בפרטות ורז״ל בסוף תפלותינו סדרו לנו אלהי נצור לשוני מרע וגו׳ לפי שעון לשון הרע הוא עון‬
‫פלילי‪ .‬ואמרו שאין אדם ניצל מעון אבקלשון הרע בכל יום אם לא יהיה על משמרתו כארי לפיכך‬
‫סדרו לנו ל׳ זה שמשמעתו על עון לשון הרע ואנו מתפללים עליו בפרטות אבל קושטא דמלתא דתפלה‬
‫זו היא שיצילנו ה׳ מיצר הרע אלא שהיצר הרע אע״פ שנראה אחד הוא נחלק •לשנים כדאיתא בזוהר‬
‫בכמה דוכתי הזכר יוצרו קראו‪.‬רע שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו והנקבה בעלת מרמה ותחבולות‬
‫עליה אמר שלמה ע״ה לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה ועל שניהם אנו אומרים אלהי נצור‬
‫לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה כי שניהם יחדיו הם שהחטיאו את חוה ומסיים • ולמקללי נפשי תדום לפי‬
‫שעון המחלוקת גדול ונפשי כעפר לכל תהיה ר״ל שכל כך נרגיל במדת הסבלנות עד שיהיה לגו ההרגל‬
‫טבע שני שנהיה כעפר שדשין אותו ואינו מרגיש ולפי שעון ביטול תורה כנגד כלם אנו מתפללין פתח‬
‫לבי בתורתך ולפי שרפיון הידים במצות גרמא בנזיקין כדכתיבנא לעיל לכך אנו מתפללין ואחרי מצותיך‬
‫תרדוף‬
 ‫ספר דחרדים‬ ‫סרק ה ו‬ ‫‪18c‬‬

‫תרדוף נפשי יכל הקמים עלי לרעה וכר כמשמעו בכלל‬ ‫מזה אדניי מר״ה‪ ,‬ואי נימא דלכו״ע עכ״פ‬
‫צ״^כל בגי אדםהבאים להחטיאני ולגרום לי שארד‬ ‫אין‬ ‫מדיי] קשה אפי׳ אי‬ ‫כוונת לקיחה‪ ,‬א״כ‬
‫בגיהנם כדאז״ל אין רעה אלא גיהנם כדפרישנ<‪ .‬לעיל‬ ‫‪^;.‬ןן‬ ‫נוקי כשלקחו בידו‬
‫פסוק אל תריב עם אדם חנם אם לא גמלך‬
‫רעה‪ .‬וכשם שצריך להתפלל אדם על עצמו כך צריך‬
‫להתפלל על זרעו שיהיו יראי שמים כדאמר במדרש שהעיד אליהו ך׳ ל על כהן אחד שהיה מתפלל לפיי‬
‫הקב״ה ומשתטח ובכה לפני הקב״ה על בניו שיהיו צדיקים ונעתר לו הקב״ה וזכה לראות כלן ששמשו‬
‫בחייו‪ .‬ואם כל אדם חייב להתפלל להנצל מיצרו וכל שכן לבעל תשובה‬ ‫בכהונה גדולה ולא מת אחד‬
‫שנאמר השיבני ואשובה וכתיב השיבנו ה׳ אליך ונשובה ונאמר לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש‬
‫בקרבי ולפי שאץ צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא לכך תקנו על התשובה ברכה בפני עצמה‬
‫השיבנו אבינו לתורתך והחזירנו בתשובה שלמה לפניך וצריך לכוין בה מכל הברכות האמצעית לפי שהוא‬
‫תועלת הנפש ורפואתה‪ .‬כשם שחייב אדםלהתפלל על עצמו כך חייב להתפלל על פושעי ישראל כדאיתא‬
‫בסיף פ״ק דסוטה ולפושעים יפגיע מלמד שהיה משה רבינו מבקש רחמים על פושעי ישראל שישובו‬
‫בתשובה ושבו וכן בתענית אמר על אבא חלקיה כשהתפללו על הגשמים הוא ואשתו שנענה היא תחלח‬
‫לשתי סבות אחת לפי שהיתה נותנת היא לעני מקרבא הנאתיה והסבה הב׳ לפי שהתפללה היא על רשעים‬
‫שהיו בשכונתה שישובו בתשובה ושבו‪ .‬וכשם שחייב להתפלל על הפושעים שישובו כך הוא חייב להשתדל‬
‫לדבר על לבם במתק לשונו להשיבם להקב״ה כדכתב הרב בעל חובת הלבבות ז״ל וכדכתיבנא לעיל בשם‬
‫הרב רבינו יונה שזהו א מעיקרי התשובה ולשכר המשיב■ רבים מעון אין קץ כדכתב רשב״י בפרשת‬
‫תרומה וז״ל ההוא זכאה בעי למרדף בתר חייבא ולמקני ליה באגר שלים בגין דיתחשב עליה כאלו הוא‬
‫ברא ליה ודא איהו שבחא דיסתלק ביה יקרא דקב״ה יתיר משבחא אחרא ואסתלקותא יתיר מכלא מ״ט‬
‫בגין דאיהו גרים לאכפיה סטרא אחרא ואסתלקא יקרא דקב״ה ועל דא כתיב באהרן רבים השיב מעון‬
‫וכתיב בריתי היתה אתו תא חזי כל מאן דאחיד בידא דחייבא ותב לגביה למשבק אורח בישא איהו‬
‫אסתלק בתלת סילוקין מה דלא אסתלק הכי בר נש אחרא גרים לאכפייא סטרא אחרא וגרם דאסתלק‬
‫קב״ה ביקריה וגרם לקיימא כל עלמא בקיומיה דלעילא ותתא ועל האי ברגש כתיב בריתי היתד‪,‬‬
‫אתו החיים והשלום וזכי למחמי בנין לבנוי וזכי בהאי עלמא וזכי לעלמא דאתי כל מארי דיגין לא‬
‫יכלין למידן ליה בהאי עלמא ובעלמא דאתי עאל בתליסר תרעי ולית מאן דימחי בידיה ועל דא כתיב‬
‫גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד זרח בחושך אור לישרים‬
‫וגו׳ ומסיים שם כי בעת נפילת אפים כרוז נפיק וקרי ואמר שיבואו עדים ויעידו לפני הקב״ה מי משיב‬
‫רבים מעון מיד מביאים דיוקנו לפני הקב״ת ומברכו בכל הברכות שברך לאברהם אבינו כשהיה עושה‬
‫כן דב׳ ואת הנפש אשר עשו בחרן ימעטרין אותו בעטרד‪ ,‬ואם היו יודעים בני אדם כמה זוכים בד‪,‬שיב‬
‫רשעים מעון היו הולכין אחריהם באומץ לב ומשתדלין השתדלות גדול כמי שרודף אחר החיים וזהו‬
‫מאמר רהע״ד‪ ,‬אלמדה פישעיס דרכיך וחטאים אליך ישובו ואמר עוד בזוהר שעל זד‪ ,‬נאמר עוברי בעמק‬
‫הבכא מעין ישיתהו ר״ל עוברי עבירה יורדי גיהנם ששם בכי גדול גם ברכות יעטה המורה אותם דרכי‬
‫התשובה להצילם ;‬

‫פרק ו‬
‫א מ רו ז״ל שהבעל תשובה גמורה ששב מאהבה העונות נעשות לו כזכיות וקשד‪ ,‬איך העון נעשה זכות‬
‫ונראה כהא דאמר ראב״י דעובר עבירה אחרת קנה לו קטיגור אחד ופרישנא לעיל שברא מלאכי‬
‫חבלה והם העושים בו משפטים עם מלך זקן וכסיל דכתיב כי פועל אדם ישלם לו וכתיב אם בניך‬
‫חטאו לו וישלחם ביר פשעם ובשוב רשע מרשעו מחמת יראה הוא שוחט את מלך זקן וכסיל שהוא‬
‫יצה״ר כדאז״ל על פסוק זובח תודה יכבדנני ופירשו ז״ל הזובח יצרו ומתודה עליו מכבד את הקב״ה‬
‫בשני עולמות ר״ל שודאי יותן כבוד להקב״ד‪ ,‬בברואי מטה שכלם אומרים אשרי פלוני ששב בתשובה‬
‫אשרי אביו אשרי רבו גם ברואי מעלה שמחים שמחה גדולה ומהללים אותו בשמים הראיתם פלוני‬
‫שאזר חיל ונלחם במלאך המשחית הבריות והפילו תחתרגליו ונמצא ש״ש מתקדש גם בתשובתו שוחט‬
‫כל אותם מלאכים משחיתים אשר הוא ברא בפשעיו וגם ע״י שחיטת אלה מתקדש שמו של הקב״ה‪ .‬אך‬
‫השב מאהבה איננו שוחט את יצרו אלא עושה לו כאשר זמם לעשות לו שד‪,‬וא היה צדיק ובקש לעשות‬
‫אותו רשע וכן פעל ועשה ובעת שובו מרשעו לבש קנאה גדולה הבעל תשובה זד‪ ,‬וחשב מחשבות ולקחו‬
‫לעבד ועשאו צדיק וע״ז אמרו קראו טהור בעד יצרכם שהוא היה נקרא טמא שזהו א׳ משבעה שמותיו‬
‫הרעים וזה טהרו וזה היה רומז תקות השני שד‪,‬יו משימים בפתחו של היכל ביה״כ וע״י התשובה העזה‬
‫היה נהפך ללבן מעתה אותו יצה׳׳ר אינו מכשילו אדרבא מדריכו כמו היצר טוב וע״ז נאמר וידעת היום‬
‫והשבות אל לבבך שהרי אמרו ז״ל כי כשאומר הכתוב לבך הוא רומז ליצ״ט בלבד וכשאומר לבבך הוא‬
‫רומז ליצר טוב וליצר הרע וא״כ אמר הכתוב שישיב את היצה״ר בתשובה שיהיה שוד‪ ,‬ליצה״ט ושניד‪,‬ם‬
‫כאחד יאמרו כי הוא האלהים‪ ,‬ועל ב׳ מיני תשובה אלו אמר הכתוב מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה‬
‫אותי וכתיב ואהבת את ה׳ אלד‪,‬יך בכל לבבך ופירשו ז״ל בב׳ יצרך ביצ״ט וביצ״ה אם שב מיראה עובד‬
‫ב צ״ה במה שמכניעו לענות אמן בע״כ ואם שב מאהבה עונד‪ ,‬אמן ברצונו באהבה וזה צריך דעת לדבר‬
‫על הלב הזר שהוא יצ״ה דברים רבים ולהשיבו אל אביו ותחת שהיה רע ומר יהפך למתוק וטוב וזה‬
‫מאמרם ז״ל מה היתה חכמתו של שלמה שהיה יודע למתק את החרדל והיד‪ ,‬יודע למתק את התורמוסים‬
‫וד‪,‬דבר מתמיד‪ ,‬מאד שתהיה זאת חכמת שלמד‪ ,‬שנאמר בו ויחכם מכל האדם אלא ודאי בדרך חידה דברו‬
‫רז״ל‬
‫צ א ‪181‬‬ ‫ב א ד י הוד א‬ ‫פרק ו »‬ ‫ספר חרדים‬
‫רז״ל דיש ב׳ מיני פתוי יצה״ר א׳ שמחמם את האדם לישול דבר אחר וגמל הלולב וא״כ לא יצא‪,‬‬
‫לדבר עבירה שנאמר עליו כלם יחמו כתנור בלהבורג וכשכבר הי׳ בידו שכח ויצא עם הלולב לרה״ר‬
‫ופשור כיון שלא יצא ושרוד במצוה[‪.‬‬ ‫אש זרה‪ .‬והשני שמרפה ידי האדם מעשות מצות‪.‬‬
‫י‪.‬‬

‫ןעןך‬ ‫הראשון רמזו בחרדל שהוא דבר חם באש וכנגד‬

‫השני רמזו בתורמוסים שאין בהם לא טעם ולא ריח מכ״מ אף כי הם בטלים רע ומר הדבר בעיני‬
‫הבורא שבראם לכבודו‪ .‬כשם שמחזיר את היצה״ר ועושה אותו טוב כך כל פשעיו אשר עשה שהיו מלאכי‬
‫חבלה משחיתים מחזירן למוטב והם מלאכים קדושים כמו אותם שעשה במצותיו וע״ז אמר דהע״ה וחטאים‬
‫אליך ישובו שאחר שאמר אלמדה פושעים דרכיך למה כפל וחטאים אליך ישובו ועוד למה לא אמר על‬
‫הפושעים שישובו כמו שאמר בחטאים ועוד שאמרו רז״ל במקום אחר מי כתיב חוטאים חטאים כתיב שהוא‬
‫רמז על היצה״ר והכא כיצד יפרשו פסוק זה אלא ודאי דוד שהקים עולה של תשובה ושב מאהבה אמר‬
‫שהיה מקיים העיקר הזה של התשובה שהיה משיב רבים מעון במתק לשונו ז״ש אלמדה פושעים דרכיך‬
‫וגם אמר שכשם שהיה מלמד דעת את בני האדם גם היה מלמד למלאכים בין מלאך הגדול זקן וכסיל בין למלאכים‬
‫משחיתים שבראם בעונותיו ומקרא נדרש לפניו אלמדה פושעים דרכיך וחטאים כלם אליך ישובו ר״ל שבטוב‬
‫ומתק לשונו היה מלמד את ב״א הפושעים לשוב‪ .‬בתשובה וגם היה מלמד את החטאים שהם‬ ‫טעמו‬
‫היצה״ר והמלאכים המשחיתים שברא שכלם יחדיו אליך ישובו ויהיו עבדים להקב״ה והנה המתחזק ביראה‬
‫מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי‬ ‫הכתוב ועתה ישראל‬ ‫יום אחר יום ממנה‪ .‬יעלה אל האהבה וז״ש‬
‫אם ליראה את ה׳ אלהיך והדר כתיב ולאהבה כלומר אינו שואל מעמך כי אם שתחזק ביראה‬
‫פרשת תרומה דף קס״ג ד ל על פ׳ ואהבת את ה׳‬ ‫כי ממנה ממילא תעלה אל אהבה ובזוהר‬
‫נש למרחם ליה דהא יצה״ר מקטרגא איהו‬ ‫אלהיך בכל לבבך ואי תימא ביצה״ר היך יכיל בר ׳‬
‫דלא יקרב בר נש לפולחנא דקב״ד‪ .‬היך ירחים ליה ביה הא איהו פולחנא דקב״ה יתיר כד האי‬
‫יצה״ר אתכפייא ליה בגין רחימו דקא מרחם ליה לקב״ ה דכד האי יצה״ד אתכפיא ותבר ליה ההוא ב״נ דא איהו‬
‫רחימו דקב״ה בגין דידע לקרבא לההוא יצה״ר לפולחנא דקב״ה עכ״ל הרי מפורש בדבריו שה צה״ר‬
‫עצמו האדם מקרב אותו תחת כנפי השכינה וטיהרו וקדשו כשהוא עובד מאהבה ופשט הכתיב בצדיק‬
‫גמור מעיקרו מיירי אבל גם בכללו ברשע ששב אל ה׳ בכל לבבו מיירי כמו שאמרו ז״ל על פסוק ה׳‬
‫ה' אל רחום וחנון שיש פסיק בין ב׳ השמות לומר אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא‬
‫ושב בתשובה וזהו טעם הפסיק שיש בין ב׳ השמות הללו ׳רמז למה שנאמר עונותיכם היו מבדילים‬
‫ביניכם ובין אלהיכם ובשוב רשע מרשעי אותו ע‪,‬ן העונות שהיה מבדיל ימחה לגמרי וידבק בעל‬
‫תשובה ביוצרו וזהו מאמר הכתוב שובה ישראל עד ה׳ אלהיך רוצה לומר כי לא תשיב מדבר עמו‬
‫מאחרי פרגוד עיניך אלא בו תדבק בלי הבדלה כלל והיינו נמי דכתיב וגם עתה נאום ה׳ שובו עדי‬
‫בכל לבבכם ר״ל וגם עתה שהרביתם עונות והבדלתם ביניכם לבינו ויצא הקצף עליכם אם תשובו יקרע‬
‫גזר דינכם ויקרע גם המסך המבדיל ביני וביניכם ועדי ממש תשובו והוא מה שנאמר ג״כ בצר לך‬
‫ומצאוך _כל הדברים וגו׳ ושבת עד ה' אלהיך בלי הפסק למה כי אל רחום ה׳אלהיך וגו׳ ויתייחד שנית‬
‫עליך כאלו לא חטאת מעולם א״כ הכא דכתיב ואהבת את ה' אלהיך שפיר נוכל לומר דמיירי גם בבעל‬
‫כמו בצד־־ק גמור כלומר אע״פ שעד עתה חטאת והעוית שוב עדי ותאהבני כי אני אהיה לך‬ ‫תשובה‬
‫לאלהים וזהכח התשובה שאמש היה זה משוקץ ומתועבוהיום אהוב למעלה ונחמד למטה כמו שכתב‬
‫הרמב״ם וז״ש אח״כ אשר אנכי מצוך היום כלומר היום הרת עולם מכאן ואילך חושבנא א״נ אשר אנכי‬
‫מצוך היום זהו מה שצוה ר״א ושוב יום אחד לפני מיתתך א״ל תלמידיו וכי אדם יודע מתי ימות‬
‫שישוב יום א׳ קורם מיתתו אמר להם זהו מהשאני אומר שישוב היום שמא ימות למחר ואף כי פשטיה‬
‫דקרא מיירי' בצדיק גמור מעיקרא שפיר מפרש היום על שני פנים אלו שמי שרובו זכיות צדיק גמור‬
‫יקרא וצריך לשוב ממיעוט עונותיווגם שלמה אמר כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא חטא‬
‫וצריך תשובה לפחות ל‪3:‬ובות הקלים שאדם דש בעקביו א״כ אותו אבר שהיה פגום אמש מחמת עונו היה‬
‫משוקץ לפי שפגם בצורה העליונה ובשובו יתוקן ויתקדש ‪:‬‬

‫פרק ז‬
‫ש מא יאמר הבעל תשובה הנה המלך זקן וכסיל שם אותי במשמר מתחלה לא ידעתי להזהר כמאמר שלמה‬
‫ועתה שאני בבית ׳ האסורים היי אמרו אין חבוש מתיר עצמו מבית‬ ‫מכל משמר נצור לבך‬
‫האסורים נשיב לו הרי אמרו שתפלתו של חולה מועילה לו מתפלת שאר אדם ואף כי הוא בבית האסורים‬
‫שערי דמעות לא ננעלו לכך אמר הנביא שובו עדי בכל לבבכם ובצום ובכי ובמספד א״כ מיד יצא‬
‫‘מבית הכלא ויהלך בדרכי ה׳‪ .‬ואס יאמר הבעל תשובה צר לי מאד שמא ישוב הצר הצורר וילכדני‬
‫אחר שכמה שנים הייתי תחת רגליו‪ .‬נשיב לו חזק ואמץ לבך וקוה אל ה׳ כ* ישלח עזרך מקדש מלאכים‬
‫קדושים יהיו בעזרך זהו שאמרו חכמים בא לטהר מסייעים אותו במפורש בדברי רשב״י בכמה דוכתי‬
‫ופעמים מסייעין אותו בנפש צדיק בבואו ליטהר יזהירו על נפשו זוהר נפש צדיק אחר שהיה דרכו‬
‫בעוה״ז בחיים להשיב רבים מעון גם אחרי מותו ישלחנו ה׳ ויתעבר בנפש אותו הבעל תשובה ובזה יהפך‬
‫לאיש אחר כמו שאמר בזהר פרשת ויקרא ע| אותו בעל תשובה והוו קרו ליה יהודה אחרא וזה הפך‬
‫בצדיק שבא לטמא והשחית והתעיב עלילה ברוב רשעו מעברים בו נפש רשע גדול שהיה בחיים מסית‬
‫ומדיח ומחטיא את הרבים ועתה ישתנה שמו לרעה זהו שקראו לאלישעשתחילתו היה צדיק כאשר חטא‬
‫והרבה עונות רבים אלישע אחר מ״ מ הבעל תשובה אם לא יתעורר הוא תחלה ויבכה לפני ה׳ לא יעברו‬
‫בו נפש צדיק וגם לא יבאו מלאכים לעזרו דלא אמרו אלא בא ליטהר מסייעין אותו אבל אם לא בא‬
‫תחילה‬ ‫’‬
 ‫ספר ^ ר ד י מ‬ ‫פי*ק ז‬ ‫כ א ד יד‪,‬יד<^‬ ‫‪182‬‬

‫׳ ו ע ו ד ראיי׳ מן הכתוש שניניצות של משה רכעו תחילה הוא מאליו לא‪ .‬וזהו נמי שרמז הלל אם‬
‫ע״ה מתנוצצות על ראש בעלי תשובה ]א[ אין אני לי מי לי ומסיים וכשאני־ לעצמי מה אני זו היא‬
‫וכו‪ /‬דברי רבינו ז״ל מובאים בספה״ק בני יששכר טענת רוב בני אדם המהאוים לשוב בתשובה ואומרים איך‬
‫נשוב ורחיים על צוארינו ענייני העולם ועסקיו שאנו‬ ‫‪:‬מרי‬
‫טרודים בהם לכלכל האשה והבנים ע״ז אמר וכשאני לעצמי מה אני כי לא נוצרתי כ״א לעבודת יוצרי‬
‫ומאמר המשורר מה לי מזמן אם לא רצונו ואם אינו מנתי מה מנתי כי הכל הבל ואין בו ממש רק עשיית רצון‬
‫מלכו של עולם יתברך ומסיים ואם לא עכשיו אימתי הוא מאמר ר״א ישוב היום שמא ימות למחר‬
‫לאפוקי בחורי עם האומרים בלבם כשיבואו ימי הזקנה נעשה תשובה והם לא ידעו כי האורב יושב להם‬
‫בחדר ופתאום יבא אידם ויהיו נקראים לפני המלך‪ .‬ופעמים שהבעל תשובה כ״כ יבכה ויצטער בלב שלם‬
‫יכמרו רחמיו של הקב״ה עליו וישלח עזרו מקדש ניצוץ אחד מנשמתו של משה רבינו עליו השלום‬
‫שיש בה ס׳ ריבוא ניצוצות וזה רמז ר״ע אשד‪ .‬אחת ילדה ששים ריבוא בכרס אחד וכתיב דור הולך ודור‬
‫בא אין דור פחות מששים ריבוא כמפורש בתיקונים וזה רמוז בפרשת ואתה תצוד‪ ,‬שאותה פרשה נאמרה‬
‫אחר מעשד‪ .‬העגל כנמצא במדרש הנעלם שלפי שיצא מפיו מחני נא מספרך אשר כתבת לפיכך לא נזכר‬
‫בפרשה זו והסוד הנעלם הוא שאילו לא חטאו בעגל היו חיים לעולם כמלאכי השרת נקיים מעון ואחר‬
‫שחטאו והשיבם משה בתשובה מ״מ נאמר עליהם אכן כאדם תמותון והם מלוכלכים בעונות בכל דור ודור‬
‫והם צריכין תשובה וטהרד‪ ,‬לכן משה רבינו עצמו שהשיבם בתשובה בראשונה הוא יחזיר־ם באחרונה‬
‫בעיבור ניצוצות נפשו בתשובה שלימה כשיתעוררו הם תחילה בחזקה וזהו סוד ויתעבר ה' בי למענכם‬
‫ולכך בפרשה זו של ואתה תצוה שד‪.‬יתה אחר העגל נעלם שם משה מכל הפרשה אעיפ שבו הוא הדיבור‬
‫ואתה תצוה ואתה הקרב אליך ואתה תדבר ועשית וכו׳ רמז שיתעבר בישראל בהעלם ויעשו תשובה על‬
‫ידו וכל אשר עושים שם הוא היה עושה ויתכן שזהו פי׳ ואתה תצוה ל׳ חבור כמו כל העולם כלו לא נברא‬
‫בבני ישראל ותעשה להם חברה וצוות לסייעם לעשות תשובה אך‬ ‫אלא לצוות לזה ור״ל אתה תתעבר‬
‫צריך שמתחלה יתעוררו הם ויקחו אליך פי׳ ויקחו אליך כמו ויקחו אותך ע״ד שפירשו ז״ל ויקחו לי תרומה כביכול אותי‬
‫אתם לוקחים שאדור ביניכם ומסיים ואמר שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד פי׳ שמן על דרך‬
‫טוב שם משמן טוב שיד‪,‬א ריחם הטוב נודף כשמן הטוב הפך הרשע שריחו רע מאד מכל מיני צואה‬
‫וטינוף שבעולם ועליו אמר המשורר חטאי לו יריחון בם שכני אזי ברחו ורחקו מגבולי‪ .‬זית על דרך ואני‬
‫כזית רענן בבית אלד‪,‬ים בטחתי בחסד אלהים עולם ועד שפירש הרב רבי יוסף יעבץ מדה כנגד מדה‬
‫שהוא תדיר רענן ולא יתייבשו עליו לא בימות החמה ולא‬ ‫לפי שאני תדיר בעבודתו כזית‬
‫בימות הגשמים גם הוא לי לישועה ואבמח בחסדו עולם ועד אבל אם הוא פעמים מתעלם מן העבודה‬
‫שאדם טרוד בצערו ואין לו כה חייב לפנות לבו למעלר‪ ,‬בחזקה‬ ‫גם השם יתעלם לעתות‪ .‬ואפי׳ בעת‬
‫כמאמר דוד צרה ויגון אמצא ובשם ה׳ אקרא ופי׳ רמב״ם שזהו מה שאמר נמי עמו אנכי בצרד‪ ,‬אחלצהו‬
‫ואכבדהו שאומר הקב״ה שהאיש הזד‪ .‬אף כי טרוד בצרתו מחזק לבו ולוקח אותי עמו זה כבוד שעושה‬
‫לי גם אני אחלצהו ואכבדהו ועוד כיון בל׳ זית לומר שהבעל תשובה תהיה נפשו מרה עליו על אשר‬
‫הכעיס את אלהיו כזית שהוא מר ע״ד שפירשו ז״ל על פסוק והנה עלה זית טרף בפיה מזונותי מרורים‬
‫כזית וזהו התנאי הג׳ שכתבנו למעלה בשם הרב רבינו יונה היגון הגדול יתחולל ברעיוניו ויאנח במרירות‬
‫לב ונפשו תהיד‪ ,‬מרה לו כי הכעים את מי שברא השמש וירח והשמים וד‪,‬ארץ וכלם מעשה ידיו ובתיקונים‬
‫מרור על שם ו׳ דאתפרש מן ה״א ודא גרים לון וימררו את חייהם איהו מרור ואיהי מרה הה״ד קראן‬
‫לי מרה כי המר שדי לי עכ״ל והוא מאמר הנביא ישעיה והמה מרו ועצבו את רוח קדשו‪ .‬כתית למאור‬
‫היינו שישפיל עצמו עד הארץ יהא דכא ושפל רוח כי אז ישקיף עליו הש״י באור פניו ואז ידלק נר על‬
‫ראשו של בעל תשובה כמו שכתבנו בראש הספר בפ״ג ועוד ראיה מן הכתוב שנצוצות של משה רבינו‬
‫ע״ה מתנוצצות על ראש בעלי תשובה ]א[ לסייעם מה שאמר דוד אשרי העם שככה לו שבכ״ה עולה בגי׳‬
‫משה וע״י אשרי העם שה׳ אלהיו שמסייע לכל א׳ מבעלי תשובד‪ ,‬לשוב אל ה׳ בשלמות שיקרא ה׳ אלהיו‬
‫כל מה שכתבנו בענין זה הוא בתיקונים וז״ל בתיקון שתין ותשע אמר רבי שמעון חברייא בודאי קב״ה‬
‫אסתכם עמנא עלאין ותתאין למהוי בהאי חבורא זכאה דרא דהאי אתגליא ביה דעתיד כולי האי לאתחדשא‬
‫על ידא דמשה בסוף יומיא בדרא בתראה לקיומא קרא מה שהיה הוא שיהיה וביה ממכון שבתו השגיח‬
‫אשרי העם שככה לו •משה אשרי העם שה׳ אלהיו דעלי׳ אתמר דור הולך ודור בא ולית דור פחות מס׳‬
‫ריבוא‪ .‬ועליה אתמר דבר צוה לאלף דור ואתפשטותיד‪ ,‬הוא בכל דרא ודרא בכל צדיק וחכם דמתעסק‬
‫באורייתא עד שתין רבוא לאשלמא כלהו מפגימו דלהון ורזא דמלה אשה אחת ילדה ם׳ רבוא ומנו‬
‫משה דשקול כס׳ רבוא ובגין דא אתמר עליה דור הולך ודור בא דור הולך לההוא עלמא ודור בא איהו‬
‫ייתו כמלקדמין עכ״ל ועוד כתב בסוף תיקון י״ג וז״ל פתח ר״ש ואמר עלאין אתתקנו ואזדרזו במאני‬
‫קרבא לגבי חויא דאיהו מקננא בטורין רברבין ואיהו קטל לאדם קדמאה ולכל דרין דהוו קאתיין אבתריה‪.‬‬
‫ובגין דא כרוזא נפיק בכל יומא מאן דקטל להאי חויא דאיהו מקננא בטורין יהבין ליה ברתא דמלכי דאיהי‬
‫־׳ילותא דיתוב על מגדלא דאתמר בה מגדל עוז שם ה׳ בו ירוץ צדיק ונשגב אדהכי הא רעיא קא אתיא‬
‫בכמה עאנין ותורין ואמרין וחוטרא בידוי סליק עיניה למגדלא ואתא חד בר נש עולימא צדיק שמיה '‬
‫דהוה יתיב על מגדלא קשתא בידוי והור‪ ,‬זריק חצים לגבי חויא דא איהו פז״ר גדול וחויא לא הוד‪,‬‬
‫חשיב ל!ןוקשתא איהו לישנא דפומא אגוזא דקשתא פו^?א חוט השני דא שפה חוט של קשת דביה הוה‬
‫זריק חצין צדיק דאינון מלולין דצלותא לגבי חויא וחויא לא הוה השיב לון עד דאתיא רעיא מהימנא‬
‫ונטיל הץ חד וזריק לגביה דא בתר דא בצלותא עד יפלח חץ כבדו דחויא עכ״ל פי׳ דבריו שהיצה״ר‬
‫שהוא הנחש משכנו בקבע אינו אלא בבעלי גאוה משום דכתיב תועבת ה׳ כל גבה לב ומכריזין כל‬
‫יום בשמים מי שיהרוג את הנחש הזה יזכה לאור שכינה הנקראת תפלה ויושבת על כסא כבוד שהוא‬
‫מגדל‬ ‫•‬ ‫■‬
 ‫צב ‪183‬‬ ‫ב א ר יהוד א‬ ‫פרק ז‬ ‫ספר חרדים‬
‫]במאמרי תשרי מאמר ד׳ גדולה השובה אוה ל״ה[‬ ‫מגדל עוז ושם ה׳ הוא רמז לשכינה ולפעמים אדם‬
‫וז״ל מש״ה ובינ״ן בגיממרי' תרי״ג ונחשב לו‬ ‫בא לטהר ואינו יכול להרגו עד שיתגלגל בו צדיק‬
‫לבעל תשובה כאלו קייס כל ההרי״ג מצות‪ ,‬ומסייע‬ ‫ומרצץ את מוחו רמז לדבר מה שאמרו חכמים טוב‬
‫לו ניצוץ מש״ה רבינ״ו לקייס כל התרי״ג מצות‬ ‫שבנחשים רצץ את מוחו זהו פי׳ בו ירוץ צדיק‬
‫מהיום ההוא ומעלה‪ ,‬וע״כ כתבו למר עוקבא‬ ‫ולפעמים גם צדיק זה אין בו כח כאשר גבר האויב‬
‫שהי' בעל תשובה כנודע לחיו לי' כבר בתי‪ /‬ולמה‬ ‫עד שנותנין באותו רשע שבא לטהר נ‪.‬יצוץ משה‬
‫כינו למשה רבינו בדבר הזה בר ב הי‪ /‬ונ״ל לפי‬ ‫רבינו ואז גובר ומנצח ומרצצו זהו פי׳ ונשגב כאלו‬
‫פשועו דהנה הבעל תשובה שמתנוצץ בו ניצוץ‬ ‫אמר הכתוב בו ירוץ צדיק ומשה שהנו״ן של‬
‫משה רבינו ע״ה לסייעו לתורה ועבודה הנה צריך‬ ‫נשגב מתחלפת במ״ם הסמוכה לה באלפא בית״א‬
‫להשתדל להחזיק אותו ניצוץ שלא יברח ממנו ע״י‬ ‫וגימ״ל בי״ת עולים ה״א על דרך שאמרו בשגם זה‬
‫מעשיו ח״ו‪ ,‬והוא כעני! בתי' שהחזיקתו למשה‬ ‫משה וקורא לצדיק עולימא שמתחדש ואמר שהיה‬
‫ליתן אותו למינקת ולגדלו‪ ,‬אח״כ הבן עכ״ל‪ ,‬ועי'‬ ‫על המגדל כבר שהרי היה בג״ע תחת כסא הכבוד‬
‫דבש לפי )מהחיד״א ז״ל( מערכת ב' אות י״א‬ ‫שהיא המגדל ומשם בא וענין התפלה שהוא חצים‬
‫באורך בזה‪.‬‬ ‫ע״ד רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם ומה‬
‫והנה בכלי יקר שם פ' תצוה האריך בזה ע״ד‬ ‫שאומר שהצדיק הוא המתפלל זה משה רבינו ר״ל‬
‫שכ' רבינו כאן לענין קדושת המשכן ובית‬ ‫שבו מתחדש רוח קדוש זה בקרבם של הבעלי‬
‫המקדש ותוכ״ד הק' שהמשכן נחלק לג' חלקים‬ ‫תשובה רוח ה' דבר בם והם מתפללים ע״ד שפירש‬
‫ורצה משה רבינו ע״ה שבכל חלק יהי' דבר המורה‬ ‫בזוהר על פ׳ שאמר ויאמר אל עמו לשרו של‬
‫על שהשכינה שורה בישראל לאשר כי הפרוכת‬ ‫מצרים שהכניס בלב המצריים אותו הדבור הכא‬
‫הפסיק ׳ בין קודש וק״ק‪ ,‬ולא כל אדס רשאי לבא‬ ‫נמי אותו רוח ה׳ שנצץ בהם מפיהם יוצא מלים‬
‫שמה‪ ,‬הוצרך הקב״ה לעשות נס תמידי בהיכל הוא‬ ‫ודברי פיוס ותפלה להקב״ה ויתר להם‪ .‬וכבר כתבנו‬
‫נר מערבי שפולס יסתכלו בו‪ ,‬ולאשר^כי קדושת‬ ‫למעלה שאלהי נצור שסדרו רז״ל בסוף התפלה הוא‬
‫נר מערבי נאצל ממשה רבינו נאמר ואתה תצוה‪,‬‬ ‫התחנונים לפני ה׳ להנצל מיצה״ר וכל בעלי תשובה‬
‫שמקדושתו ישפיע שפע קודש על הנר מערבי עי'‬ ‫יאמר אותה בדמעה בכונה גדולה ‪:‬‬
‫בדבה״ק באורך קצת‪.‬‬ ‫ךן ך]י ^ ך ק הספר אחר שכתבנו רפואת תעלה בדמים‬
‫ו כ ז ה מצאתי בס' פרי העץ סו״פ פקודי בשס‬ ‫יקרים לנפש החוטאת שלא תמות יש‬
‫קדמונים בעעם שהוצרך משה רבינו‬ ‫לנו לחקור ולבקש רפואה בדמים קלים אחר שנמשלו‬
‫להקמת המשכן‪ ,‬דהשני בתי מקדשות עיקר קדושתן‬ ‫חולי הנפש לחולי הגוף ולפעמים רפואה שיעשה‬
‫הי' ע״י משה רבינו שעשה המשכן‪ ,‬דהיינו שנעתק‬ ‫רופא חכם במאה פרחים הוצאה מכמה מיני רפואות‬
‫קדושת‬ ‫יקרות הערך ולפעמים ימצאו מיני רפואות בכסף אחד או‬
‫בחצי כסף של מיני עשבים מרפאים בדרך סגולה‪ .‬ושמעתי מפי מגידי אמת שאירע במלכות קאסטיליי״א באחד‬
‫משרי המלך הפרתמים בלכתם לצוד ציד להביא בא לרדוף אחר שועל לצודו ועקץ השועל אל רגל השר‬
‫עקיצה קטנה לא הרגיש בה ביום השני התהילה רגלו לצבות ביום הג׳ צבתה מאד עד סוף הירך ורופאי‬
‫המלך נלאו לבקש מיני רפואות משונות בדמים יקרים מאד ולאיכולו ונואשו נמנו והיה מצוד‪ ,‬מחמת‬
‫מירתה וכל בני ביתו בוכים והנה נכנס ערבי א׳ ממשרתיו שהיה מביא לו דורון כמנהגו וראה את הצרה‬
‫הגדולה ואת החולי שחלה אדוניו וישאל אליהם מה החולי הרע הזהפתאום בא לאדוני והיום ג׳ ימים‬
‫אליהם‬ ‫ראיתיו שאנן ושלו ואמרו לו עקיצה קטנה של שועל הביאה עליו את המות הזה ויען‬
‫אל תיראו כי בעזרת האל אני ארפא אותו וילך במהירות אל השדה וילקוט מיני עשבים ידועות לו‬
‫וירץ ויבא אל בית אדוניו ויכתוש את העשבים במכתש‪ ,‬וישם על רגל אדוניו פעמים ושלש מיד התחיל‬
‫והלך על רגליו וישתוממו הרופאים ויהללו את האלהים אשר ברא מיני סגולת‬ ‫להרפא ביום הג׳ נתרפא‬
‫עקיצת שועל‪ .‬וכן שמענו כמה‬ ‫בעשבים ובזד‪ ,‬אנו מבינים מד‪ ,‬שאמר רבי אליעזר בפרקי אבות עקיצתן‬
‫מיני חלאים שנמצא להם רפואת תעלה בדמים קלים בדרך סגולה ועד״ז יש לנו לבקש בשדה אשר ברכו‬
‫ה׳ הוא הגמרא מיני סגולות ורפואות קלור־נ לרפאות חולי הנפש החלושים שאין בהם כח לסבול הרפואות‬
‫הקשות‪ .‬והנד‪ ,‬מצאנו לרז״ל שאמרו כל מי שעונה אמן יהא שמיה רבא בכל כחו אפי׳ היד‪ ,‬בו שמץ‬
‫מינות מוחלין לו והחמירו בזה בזהר ואמרו שצריך לזעזע כל איבריו ולענות בקול תקיף ומי שרגיל‬
‫לעשות כן הנה הוא מבושרשימחול לו עונותיו אם לא ישיב לבסלה הרי סגולה אחת‪ .‬סגולה שנית‬
‫הזהיר וזריז בשמירת שבת בכל תנאיו ובכל דקדוקיו אפי׳ עבד ע״ז כדור אנוש מוחלין‬ ‫אמרו שכל‬
‫לו שנאמר שומר שבת מחללו א״ת מחללו אלא מחול לו ולא תקשה לך מה הוסיף בעשותו מצות שבת‬
‫כדי לכפר עונותיו הרי זו אחת מן המצות שר‪,‬יה הוא חייב בהן די״ל דהזירוז אותה הוא המכפר וכן‬
‫יכוון בשירת הים שאומרים בכל יום לאומרה בקול ובשמחה רבה כאלו אותה‬ ‫בעניית אמן‪ .‬סגולה הג׳‬
‫שעה יצא ממצרים שהרי אמרו במדרש ויסע משה את ישראל מים סוף שהסיעם מעונותיהם שנמחלו על‬
‫ידי השירה שאמרו שכל מי שנעשה לו נס ואומד שירה מוחלין לו על כל עונותיו וד‪.‬נה אחר שצונו‬
‫לומר שירה זו בכל יום כדכתיב ויאמרו לאמר וכדכתב רשב״י שר״ל שנאמר אותה בכל יום בשמחה‬
‫ראשונהשאמרנו אותה ]למהדרין[ על הים‪ .‬וסגולה ד׳ אז״ל כל המעביר על מדותיו מעבירין‬ ‫רבה כשעה‬
‫נושא עון ועובר על פשע למי נושא עון למי שעובר על פשע לכן יוכיח‬ ‫לו על כלפשעיו שנאמר‬
‫האדם את נפשו ויאמר למה תסבול יסורים בעד‪,‬״ז ובגיהנם על עונותיך הלא טוב לך לסבול חרפת ^‬
‫אנוש וגידופ*ו ולא תענד‪ ,‬ותשמח ביסורים אלו כי תעלת רפואה הם לנפשך זרח בחשך אורך וז׳‪/‬ש ז״ ל‬
‫הנעלבים ואינן עולבין שומעין חרפתם ואינן משיבין עושין מאהבה ושמחים ביסורים עליהם הכתוב אומר‬
‫ואוהביו כצאת השמש בגבורתו פי׳ החסיד ששלש מדרגות דבר התנא זו למעלה מזו ראשונה מי ששומע‬
‫חרפתו‬
 ‫ספר ^ ר ד י מ‬ ‫פרק ז‬ ‫י הו ד א‬ ‫‪184‬‬
‫קדושה המשכן אל הב' כהי מקד שוח כ מ ע הי ק חרפתו ומשיב אבל איבו מעליב את חבירו בתשובתו‬
‫מכ הכ לכהכ כלשון נאה וצה יוהד אשר עי ק רו שנית שאינו משיב כלל אך לבו מר לו בקרבו‬
‫מ״מ הוא הכ הכ הראשון עיי״כ והוא ע״ד הכל״י שלישית ששמח ביסורים הם הדברים של חרפת‬
‫ק‪,‬ךש אשר שמע אולי גם ה׳ יכפר עונותיו‪ .‬סגולה ה׳‬ ‫הכ״ל שהוצרך משה רכינו להש^וע‬
‫ספר‬ ‫בשם‬ ‫למעלה‬ ‫כנ ר מ ערכי כדי שיעהק מ מנו ־למנורה שככיה היא ההתבודדות שכתבנו‬
‫בית מידות כי לעתות רצון יפרוש עצמו במקום‬ ‫המקדש ‪:‬‬
‫אנהירונהו לעיינין כ ס ״ ד כמה דאי' מיוחד שלא יראוהו בני אדם וישא עיניו למרום‬
‫אל מלך יחיד עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות‬ ‫כשכה כ״כ וכי לאורה הוא צריך‬
‫והקשו תו ספ' אמאי נ ק ע מ' שנה‪ ,‬לעולש כל כמטרה לחץ כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם‬
‫העולם כולו לאורו של מ קו ם הולכין‪ ,‬והרשכ״א ועד״ן כאשר הוא יבא לשום פניו אל אלהיו כן‬
‫כ מנ חוה הכיא הקושי' דלמה צריך להכיא ראי' הוא יתברך ישים אליו ויחדיו ידובקו כך שמעתי‬
‫שא״צ לאורה‪ ,‬שהרי הוא ית' כר‪,‬א כל אור מפי מורי ורבי החסיד הקדוש כבוד ר׳ יוסף סאניס‬
‫זלה״ה וכך היה הוא עושה וכן מצאתי "לרבינו יצחק‬
‫השמש וכוככי ם‪ ,‬ומה אמר מ' שנה הלכו לאורו‪ .‬״‬
‫וכ' הוא ז״ל להרץ דמ״ש שהלכו מ' שנה לאורו דמן עכו שכמה חסידים היו עושים כן בימיו ודוק‬
‫היינו ככוד השכינה עמוד אש וענן שהאיר להם ותשכח כן בדברי רמב״ם ורמבין וחובת הלבבות‬
‫גם כלילה‪ ,‬והוא לראיי' יתירה שא״צ לאור^ והר״ר יונה ז״ל‪ .‬סגולה ששית ישמע בחשק דברי‬
‫שהרי כעצמו האיר להם ע״י עמוד אש ןש^‪.‬ןך חכם וכשדורש יראת שמים ודברי אגדה שמושכין‬
‫ענן עי״ש‪ ,‬ועדיין צ״ע לפי״ז מה תירצה הכרייסא לבו של אדם כמים שאז״ל שבזה ימחול עונותיו‬
‫עדות הוא לכאי עולם שהשכינה שורה כישראלי וחייבין אנחנו לשמוע קול מוכיח דהכי קבלנו בסיני‬
‫לו במטרה ג׳ ונשמע |ב[ נעשה ונשמע ונשמע קולו בבואו‬ ‫הא עדיין קשה מה צריך עוד לעדות‬
‫ילהם מ׳ שנה כ ע מוד ׳אש אל הקודש ונשמע פתגם המלך קבלנו נעשה ונשמע‬ ‫־‬
‫שהאיר‬ ‫כ עדות זה‬
‫וענן שהשכינה שורה כישראל‪ ,‬ולדכרי הכל״י־ הנ״ל עד עולם כן אשר יצונו וגם קבלנו כל עת וזמן‬
‫א״ש דהן א מ ת שמעמוד אש וענן הי' ג״כ ני^ך יבא מאן דהוא מרבנן וידרוש תוכחה שנשמע קולו‬
‫לכל שהשכינה שורה כישראל‪ ,‬אכל ש״ץ ךק בבואו אל הקדש הוא בה״כ שנקרא מקדש מעט‬
‫כאותן מ' שנה שהי' כ מדכר אכל אתר פישןק לדרוש לרבים למה >י לא לדרוש הכבוד כי אם‬
‫עולם וז״א ונשמע פתגם המלך‬
‫של ״‬ ‫מלכו “‬‫למלך הוא ~‬
‫ע מו ד‪ ,‬א ש כ מו כזמן המקדש מהיכן יהי' נר א ה ״ "‬
‫עין‪ ,‬כעין שהשכינה שורה כישראל‪ ,‬והוצרך לזה עד״ש כ״מ שנאמר במגילת אסתר מלך סתם ולא‬
‫הנר מ ע ר כי‪ ,‬ואין לומר ד עכ״פ למה כמשכן אמר בהדיא אחשורוש הוא רומז למלכו של עולם‬
‫הוצרך לנר מ ערכי הא כ מדכר היו עמוד אש אע״פ שאין מקרא יוצא מידי פשוטו‪ .‬וכן אמר משה‬
‫רבינו עליו השלים כשאמר ברבים תוכחת האזינו‬ ‫ו ענן‪ ,‬להנ״ל א״ש‪ ,‬מאד‪ ,‬דכיון‬
‫קודש א״א ר ק ע״י משה רכינו‪ .‬והוא לא נ ‪ p55‬השמים הם העשירים הגבוהים ע״ד היקום אשר‬
‫ל א רן‪ ,‬א " כ מאין יושפע ה שפע קדושה על הנר מ ע ר כ‪ /‬ברגליהם שפי׳ שהממון מקים האדם על רזליו‬
‫לזה ציווה הקכ״ ה שמשה רכינו ישפיע כה קדוש^ ותשמע הארץ הם העניים שפלים בארץ ולמה כי‬
‫זש״ה‬ ‫לי הכבוד כי אם לה׳‬ ‫כנ ר מ ערכי כמ שכן‪ ,‬ועי״ז יהי' נ ע ת ק הקדו שס לא תתנו‬
‫ג״כ כשיכ^שן כי שם ה׳ א;רא הבוגודל לאלהינו‪ .‬ד״א ונשמע‬ ‫ממשכן לנר מ ערכי שכמקדש‬
‫ל ארז‪ ,‬וכזולת הנ ר מ ערכי‪ ,‬לא יהי' נרא ה עץ פתגם כבר ידעת מ״ש בזוהר בת קול יוצא בכל‬
‫‪-‬לא עעןך יום מכרזת שובו בנים שובבים וב״ק יוצא מהר‬ ‫כעין שהשכינה שורה גיש^אל‬
‫חורב בכל יום ויום אוי להם לבריות מעלבונה של‬ ‫שע‪,‬ן‬ ‫אש 'ו ענן‪ ,‬ולפי״ז יתפרש‬
‫כס״ד לפי״ד הרשכ״א‪ ,‬וכי לאורה הוא לך‪,‬ך ך^ק^א תורה וקשה למי מכריזין הלא אין אנו שומעין כלום‬
‫נ א מר כהדי׳ שהוא ע דו ת‪ ,‬ולמה הוצרך הקש״ה אלא ודאי אע״ג דאיהו לא חזי מזליה חזי כדאיתא‬
‫^אןךן ע״‪ ,‬עעןך במסכת מגילה ה״נ אע״ג דהוא לא שמע מזליה‬ ‫ע‪/‬‬ ‫^א‬
‫שמע כדכתיב נפלאים מעשיך לשון כסוי כמו כי‬ ‫של‬ ‫עצן‪ ,‬ודי כזה ע דו ת‪ ,‬וע״ז מ ת יז ד ה עדו ח‬
‫יפלא ממך דבר אפ״ה ונפשי יודעת מאד וזהו‬ ‫־‬ ‫‪. . . .‬‬
‫הלשון ״עדות‬ ‫להכא‪ ,‬ו מדוקדק‬ ‫הניר מ ערכי הוא על‬
‫שלפעמים מתעורר באדם רוח טהרה מקול הקורא‬ ‫הוא לכאי עולם" דייקא‪ ,‬דהיינו אף לעתיד א!ה כזמן‬
‫לאוזן נשמתו ומ״מ לא יזכה לזה רק השומע קול‬
‫שיהי' כית המקד ש‪ ,‬לא המשכן‪ ,‬ואז לא יהי' ע מוד‬
‫עעך‪-‬ו החכם המוכיח והיינו דכתיב^^והי׳ ^אם שמ^ע תשמע‬ ‫ע״‪,‬‬ ‫אש וענן אז יצעךך לעךן‪p‬‬
‫‪ ...‬בשר תזכה «לשמוע‬
‫באוזן‬ ‫אם תשמע ‪.‬למוכיח‬
‫‪..........‬‬ ‫כלומר‬
‫‪.......‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שהשכינה שורה כישראל‪,‬‬
‫באוזן הלב כרוז מלכו של עולם והיינו ונשמע‬
‫כמשכן כדי שיושפע ע״י משה רכינו שפע קודש‬
‫פתגם המלך שעל ידי רוח הקודש ידעו בסיני‬
‫^‬ ‫^‬ ‫כנ ר מ ערכי כנ ״ ל‪:‬‬ ‫•‬
‫כא״ד כ מסו' ג' ונ שמע ]כ[ וש^‪ /‬ך‪-‬ך‪ ,‬זה הענין ואמרוהו ודאי נשמע קול מוכיח לפי שאן‬
‫נזכה לשמוע פתגם המלך ‪ :‬אמר הנביא ירמיה‬ ‫רכינו מוכ איס‬
‫והאריך כדכרי קדשו כזה‪ ,‬ועי' כ ע ה״ ע פ' נצכים‬
‫כי תשמע כקול ד' אלקיך ״כגימערי' זהו לקול של התלמיד הכס״ עכ״ל‪ .‬ולי עני נ״ל כס״ד ג״כ לש'‬
‫ה מ סו ר ה עפי״ מ שהקשו תו ס פ' למה הוצרכו לכפיי' כיון שאמרו נו״נ ותי' דשמא ע׳^ קולות יהזרו‬
‫כ ה ס‪ ,‬והקשו ע״ז דאפוכי מ ע ר ת א למה‪ ,‬דלמה הוצרך לקולות שיהי' חשש שיחזרו ויצערכו לכפיי'‪,‬‬
‫וכוונ ת ם יוכן היעכ עפימ ש״כ ה עיקרי ם ) מוכא כתפילה למשה תהליס ק פ' ה' פ' כ'( לפרש מחז״ל‬
‫לעתיד יתקכצו כל האו מות ו הקכ״ ה יאמר ל הס מי כ כ ס יגיד זאת‪ ,‬היינו א ס קיימו וכו' והיינו שרצה‬
‫השי״ת שתנתן ה תור ה כ פ ר סו ם גדול ועצום עד שנאמר וזרה משעיר לפי שצפה^ שעתידיס‬
‫ל חוס מן האו מות מניתי דתות הדשות מלכם לפיכך פי ר ס ס להם נ תינ ת ה תורה לישראג להורות‬
‫שהדת‬ ‫>‬
 ‫צג ‪185‬‬ ‫באר יהרדא‬ ‫פרק ז‬ ‫ספר חרדים‬
‫בחפשה דרכינו ונחקורה ז״ש במקום אחר והיה שהדת אלקית צריך שתתפרסם פירסוס גדול וכל‬
‫עקב תשמעון ]ג[ ואמרו ז״ל שר״ל אם תשמעו ותעשי דת שלא נתפרהס איט דת‪ ,‬וזשאחז״ל אם יאמרו‬
‫כמו שישראל יש להם שכר גיל שקיימו תורתם‬ ‫המצוה‬
‫שקבלו מאבותיהם כן ראוי גס להם טל שקיימו מצד קבלתם דת שלהם ע״ז משיב להם הקב״ה‬
‫ראשונות ישמיעונו‪ ,‬כלומר יודענו התחלת דתם שקיבלו וסמכו עליהם אס נתבארו להחיש בפרסום‬
‫גדול כמו שנתפרסם תורת משה עכ״ד‪ ,‬ובדברים הק׳ אלו יובן תי' התוספ' הנ״ל דהיינו שאחרי‬
‫שהקולות מוכרחים להיות מעעם זה שיתפרסם באופן ששום דת לא יקרא בשם דת מחסרון הפרסום‪,‬‬
‫עליהם הר כנ״ל‪ ,‬וזהו קושי׳ המסורה כיון שאמרו נעשה ונשמע למה‬ ‫ואולי יחזרו‪ ,‬משו״ה כפה‬
‫ונשמע קולו בפרסום גדול כל כך‪ ,‬ותי׳ כדברי העיקרים משוס ונשמע פתגם המלך בכל מדינות‬
‫מלכותו ש;ס האוה״ע ידעומזה שהדת אמת צריך בפרסום גדול כזה ולא יהי׳ להם תירן שגס הס‬
‫יקיימו דת כפי קבלתם כי ראשונות ישמעונו האס הי׳ בפרסום כתורת משה כנ״ל‪.‬‬
‫ע ו ד נ״ל בס״ד עפ״י מש״כ בכה״ק אך פרי תבואה פ׳ יתרו לפ׳ מחז״ל ויתיצבו בתחתית ההר‬
‫וכו' מכאן מודעה רבה לאוריי' אמר רבא אעפי״כ הדר קבלוהו בימי אחשורוש‪ ,‬דלכאו' קשה‬
‫למה נחרב בית ראשון והלכו ישראל בגולה כיון שהי׳ להם מודעה רבה‪ ,‬אמנם ישראל לא קיבלו‬
‫התורה רק באופן שתגן עליהם כדכתי׳ כי הוא חייך ואורך ימיך‪ ,‬ובזה קיבלו התורה באלה ובשבועה‪,‬‬
‫שאס יקבלו יהי׳ להם שכר ואם לאו יהי׳ להם עונש‪ ,‬אבל לא שע״י התורה יהי׳ להם העונש כמו‬
‫שמצינו אצל מרדכי שע״י שלא רצה לכרוע ולהשתחוות להמן עמד עליו להשחיתו‪ ,‬ע״ז האופן לא‬
‫קיבלו‪ ,‬ולכן אמרו ג״כ למשה רבינו ע״ה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלקיס פן נמות‪,‬‬
‫ואנו מקבלים עלינו התורה רק להציל אותנו‪ ,‬רק שבימי מרדכי שראו שהשי״ת עשה להם הנה קיבלו‬
‫התירה גם עד״ז‪ ,‬וזה הי׳ רצונו פל משה רבינו ג״כ שיקבלו התורה עד״ז שאף אס ימותו ע״י ח״ו‬
‫ונלענ״ד ששני בחי׳ אלו תלוים אס הקב״ה בבהי'‬ ‫תהי׳ ^ג״כ חביבה עליהם עיי״ב הקדושים זי״ע‪,‬‬
‫אב‪ ,‬או בבחי׳ מלך‪ ,‬דהנה באב עם בנו בוודאי לא ירצה שע״י ציווי שלו ימות בנו‪ ,‬ובוודאי ימחול‬
‫האב על כבודו שלא יסתכן וימות בנו על ידו‪ ,‬אבל בבהי׳ מלך בוודאי לא ישגיח ע״ז אס יהרג איש‬
‫מלחמתו נגד שונאו כידוע‪ ,‬והנה בישראל תרתי איתנהו בחי׳ בן כדכתיב בניס אתם לד״א‪ ,‬ובחי׳‬
‫עבד כי עבדי הס‪ ,‬וישראל רצו לקבל התורה רק בבחי׳ בן לאב למלאות רצונו ומצותיו הן לשכר והן‬
‫לעונש‪ ,‬אכל לא שיגרום להם שימותו‪ ,‬שאין זה מדרכי אב עם בנו כנ״ל‪ ,‬אבל באמת הס גס בבחי׳‬
‫עבד‪ ,‬ודבר מלך שלעון‪ ,‬אפי׳ למסור נפש ע״י קיום התוה״ק‪.‬‬
‫ו ז ה ו תורת המסו' שמקשה כיון שאמרו נו״נ למה ונשמע קולו בבאו אל הקודש לומר אס תקבלו את‬
‫התורה מועב ואס לאו שם תהא וכו' כקושי׳ התוסס׳‪ ,‬ע״ז תי׳ שבאמת בשביל קבלת התוה״ק‬
‫לא הי' צריכים לכפיי׳ רק שרצונם הי׳ רק לקבל בבחי׳ בן לאב לשכר ועונש‪ ,‬אבל לא למות ע״י התוה״ק‬
‫כמו בגזירת המן ימ״ש‪ ,‬לזה אמר שהכפיי׳ הי׳ שתהי׳ הקבלה גס בבחי׳ מלך ועבדיו‪ ,‬והיינו בבחי׳‬
‫ונשמע פתגם המלך שיהי' בשני בחי׳ אס כבנים אס כעבדים‪ ,‬אפי׳ יגיע ענין כהמן עם מרדכי‪ ,‬ע״ז‬
‫הי׳ הכפיי׳ והמודעה עד עת נס פורים כנ״ל בס״ד‪.‬‬
‫בא״ד אמר הנביא ירמי׳ נחפשה וכר והי׳ עקב תשמעון ]ג[ וכו׳ והנה בצירוף דבר; רבינו שכ'‬
‫מקודם לפרש כוונת הבת קול שובו בניס וכו׳ עם פירושו תיבת ״דרכינו״ דקאי *על מה שדש‬
‫בעיקביו‪ ,‬יתפרש ג״כ מה שיל״ד בתיבת ״ונחקורה" מה פירושו כיון שכבר כ׳ ״נחפשה"‪ ,‬וגס לרבות‬
‫המסורה‪ ,‬דין‪ ,‬ואידך‪ ,‬נתנה ראש ונשובה‪ ,‬לכו ונשובה אל עיר ד'‪ ,‬ונשובה עד ד'‪ ,‬השיבינו ד' אליך‬
‫ונשובה‪ ,‬ונשתחווה ונשובה‪.‬‬
‫ו ה נ ד ‪ ,‬דברי רבינו הקדושים הנאמר במעע הכמות‪ ,‬נמצאו ברב איכות‪ ,‬בספרים הקדושים תלמידי‬
‫בעש״ט זי״ע ועכ״י אמן‪ ,‬בפרקי אבות אי' חמשה תלמידים הי' לריב״ז ר' אליעזר בור סיד‬
‫שאינו מאבד טיפה‪ ,‬ר' יושיע אשרי יולדתו‪ ,‬וכ׳ בסה״ק קדושת לוי בליקועיס שבחי' ר״א ור״י הי׳‬
‫שני מדריגות‪ ,‬כי הנה בכל יום בת קול יוצאת ואומרת שובו בניס שובבים‪ ,‬הגס שאין אנו שומעין אלו‬
‫הכרוזיס אעפי״כ יש בזה תועלת לאדס שמעורר עצמו כמו האב שמעורר הבן‪ ,‬הגס שאין הבן הולך בדרך‬
‫טוב מ״מ רחמי אב על הכן‪ ,‬ומעורר אותו לטוב‪ ,‬וכן בישראל בא התעוררות לחזור בתשובה‪ ,‬וזשאחז״ל‬
‫חון מאחר דהיינו שלא יתעורר בתשובה מן השמיס‪ ,‬אבל כוודאי אלו הי' חוזר בתשובה מעצמו הי'‬
‫מקבלין ממנו שלא ידח ממנו נדח‪ ,‬כי אין לך דבר העומד בפני התשוכה‪.‬‬
‫] א ״ ד‪ ,‬עי׳ בזה באורך בשלה״ק מס׳ ראש השנה שלו בחלק פרק דרך חייס ותו״מ בד״ה והא דאמרינן‬
‫במס׳ חגיגה שובו בנים שובבים חון מאחר וכו' ובהג״ה שם מש״כ בזה עיין היטב בדה״ק זי״ע[‬
‫אבל כל ישראל מתעוררים בזה התעוררות לטוב‪ ,‬וזה ההתעוררות נקרא טיפה‪ ,‬זרעיית באדם המקבלה‬
‫שמקבל להתעורר בו‪ ,‬וגס שהקב״ה זורע בו הטפה משלם לנו כאלו אנו בעצמינו עשינו‪ ,‬וזה בדרך צדקה‬
‫שעושה עמנו‪ ,‬וזהו זורע צדקות פי׳ הגס שהוא זורע הטפה‪ ,‬עושה עמנו צדקה ומשלם לנו כאלו אנו‬
‫עושים‪ ,‬וזהו לך ד׳ החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשיהו כאלו הי' מעשיו‪ ,‬הגס שהוא מרצון הקב״ה‬
‫להתעורר מ״מ האדם עושה בו פעולה להתחזק בהתעוררת הזה‪ ,‬והנה ר״א עבד להכוב״ה בהתעוררות‬
‫שכח מן השמים‪ ,‬ור״י השיב שכבר נתן לנו התורה‪ ,‬וא״כ מה שאדם נולד‪ ,‬ראוי שיעבוד מעצמו בהתעוררות‬
‫דלתתא מעצמו‪ ,‬וזש״א ר״א כור סיד שאינו מהכד טיפה כלומר טיפה הזרעיות של התעוררת‪ ,‬ור״י אשרי‬
‫יולדתו פי׳ מה שהוליד הוא כעצמו ילא ע״י התעוררת דלעילא עכ״ל הקדוש‪] ,‬ועי׳ ערכי נחל פ׳ תרומה‬
‫ד״ה ונלענ״ד שכ״ז הוא פלויתא דתנאי וכו׳[‪ ,‬וז״ל סה״ק דכרי חיים פ' שופטים וכאשר שמעתי ממורי‬
‫הקדוש זצלה״ה דמה שלפעמים כא לאדם איזה ת׳ בלכו ואומרים העולם שאיזה מרה שחורה בא לג ויש‬
‫מפכחין זה כמשקה או באיזה דבר ובאמת זה הוא מהתעוררת שלמעלה‪ ,‬ע״י כרוז בכל יום שובו בניס‬
‫שוככים‬
 ‫טפר דורדים‬ ‫פרק ‪t‬‬ ‫יהוד א‬ ‫‪186‬‬
‫המצות הקלות שאד□ ו ש בעקביו ]י! יאמר הכתוב‬ ‫״ ;‪ .‬ע ל‬ ‫שובבים שיוצא בכל יום‪ ,‬וכל אד^‬
‫עון עקבי יסובני הם העבירות הקלות שדש בעקביו‬ ‫מזה באיזה הסעויר ח מששו‪ ,‬ולק אמר ו״ל ש ״ א‬
‫וה״נ דרכינו היינו העונות שאנו דירנים^ ברגלנו‬ ‫‪,,‬עי‬ ‫לאדם איזה תוהא‪ ,‬וכע‪,,‬‬
‫‪^.‬‬ ‫השובה ולכן יעשה השובה עכ״ד פ״ח ז״ל‪ ,‬והוא‬
‫ז״ל מפרש בזה פופטיס ושוערים מהן לך שיעשה חשובה וימנה שופטים עובים לעצמו ע״י המעוררת‬
‫_‬ ‫דלעילא שה־ס מהן לו עיי״ש דבה״ק זי״ע‪^ .‬‬
‫עוד כ' שם ]לשבת השובה[ וזל״ק ע״ד ששמעהי ממורי הקדוש בשם הדמו״ר מו״ה אלימלך זנ״ל‬
‫שצריך האדם לשוב בתשובה עד העבידה שעשה מעודו כי איך אדס מישראל יעשה עבירה‪ ,‬ומסתמא‬
‫גרס לו עבירה אחרת‪ ,‬כי עבירה גוררת עיירה‪ ,‬ומסתמא עשה מקודם עבירה קלה שגרס להחמירה‪,‬‬
‫אך גס הקלה א״א מבלתי יבא על איזה כשלון כשוגג‪ ,‬אך גס זה א״א לבא לכפש ישראלי כמאמר הכתוב‬
‫נפש כי תחעא‪ ,‬ומפורש בזוה״ק דהתוה״ק מתמיה האיך בא לנפש הקדוש לחעא‪ ,‬והכלל אמר מורי ר״א‬
‫זצ״ל הנ״ל דכל כך עשה תשובה גס על מה שעשה בעודו עולל מועל על שדי אמו ומפח על דדיה‪ ,‬גס‬
‫ע״ז עשה לו סיגופים וכו' עכל״ק זי״ע‪.‬‬
‫ו ע ד ״ ז מפרש פסוק אהד את חבירו‪ ,‬דקשה כנ״ל מהו פירושו של ״ונחקורה״ אמנם ה ח קי ^ הוא כנ״ל‬
‫עד נתנה ראש ונשובה שצריך לחקור מה הי' עבירה ראשונה‪ ,‬ונקובה‪ ,‬שצריך להשיב ולתקן‬
‫ככ״ל עד נקודה ראשונה‪.‬‬
‫אמנם זהו מדריגת ר' יושיע שמתעורר מעצמו‪ ,‬ומי שאינו במדריגה זו עכ״פ לכו ונשובה אל עיר ד'‬
‫ע״י התעוררת השי״ת ]ע״ד שפירשו הפזמון בראותי כל עיר על תילה בנוי׳ שכל מיני התעוררה‬
‫לעניני עוה״ז הס מתעוררים מעצמם‪ ,‬אבל ועיר ד' ההתעוררות לעבודת השי״ת מושפלת וכו'[ והיינו‬
‫לכו ונשובה אל עיר ד' מצד התעוררת של מעלה‪.‬‬
‫אולם לאו כל אדס זוכה שיתעורר מבת קול שלמעלה כמש״כ בד״ה הנ״ל‪ ,‬דיש חושבין שהוא מרה‬
‫שחורה ומפכחין אותה עי״ד שאר דברים וידוע וויכוח כנס״י עס הקב״ה שכנס״י מועניס‬
‫השיבינו ד' אליך ונשובה‪] .‬עי׳ ראשית הכמה שער התשובה פ״א‪ ,‬ובישמח משה פ׳ עקב ד״ה מדרש רבה‬
‫בזה[ ולכאו׳ מי מעכב מלעשות תשובה גס בגלות‪ ,‬הא קיי״ל דעיקר תשובה היא ווידוי וחרעה ועזיבת‬
‫חעא‪ ,‬אמכם כבר האריך בראשית הכמה שער התשובה פ' ג' ד ‪ ,‬שצריך לזה‪ ,‬לתנאי התשובה גודל‬
‫ההכנעה ושפלות רוח ושבירת לב‪ ,‬וכבר הקשה כזה בסידור התני' על מה שאנו אומרים בתפילת מוסף‬
‫ואין אנו יכולין לעלות וליראות ולהשתחוות לפניך‪ ,‬בשלמא לעלות וליראות אי אפשר‪ ,‬אבל להשתחוות למה‬
‫אין יכולים גס עכשיו‪ ,‬והלא מלא כל הארץ כבודו‪ ,‬ומפרש הגאון •ז״ל כי יש השתחוואה חיצוניות‪,‬‬
‫והשתהוואה פנימיות היינו ביעול הנפש לגמרי‪ ,‬וזה א״א רק בביהמ״ק ע״י גילוי שכינתו ית' שס וז״ש‬
‫ואין אנו יכולים להשתחוות לפניך דייקא‪ ,‬החוקר לב השההוואה פנימיות‪ ,‬ובזה פי' היש״מ זי״ע נכספה‬
‫וגס כלתה נפשי לחצרות ד׳ כי אז לבי הפנימי‪ ,‬ובשרי החיצוני ירננו וכו׳ כי המקדש הי׳ בחי' לבא‬
‫דעלמא המעורר הלב אדה״ק ז״ל‪ ,‬ומובן ממילא כי עיקרי התשובה אי אפשר עד יבנה המקדש‬
‫בבי״א כנ״ל‪.‬‬
‫ו ל ז ה אנו מבקשים השיבינו ד׳ אליך ונשובה‪ ,‬ואם תאמר מי מעכב מלשוב‪ ,‬גס בעודינו בגלות‪• ,‬ע״ז‬
‫משיב פסוק האחר ונשתחווה ונשובה‪ ,‬שהוא השתחוואה פנימית המצערך אל התשובה כנ״ל‪ ,‬זה‬
‫אי אפשר בשום אופן בגלות ההל הזה‪ ,‬לזה אנו מבקשים השיבינו ד׳ אליך‪ ,‬ואז ונשובה תשובה שלימה‬
‫‪.‬‬ ‫באמת ‪.‬‬
‫ו י ו מ ת ל ! עפי״ז המדרש )מובא בס׳ נתיבות עולס נתיב התשובה פ״א‪ ,‬וביע״ד ח״ב( דהעושה תשובה‬
‫' מעלין עליו כאלו עלה לירושליס‪ ,‬ובנה ביהמ״ק עיי״ש‪ ,‬והיינו דאף שהתשובה א״א להשלים‬
‫רק בבנין ביהמ״ק‪ ,‬ו ב ^ זה כיון שאדם עושה את שלו מה שבידו‪ ,‬אף שנחסר לו אותה בחינה שבביהמ״ק‬
‫כני^״מעל^ו עליו'כאילו גמר כל עיקרי התשובה בבנין ביהמ״ק‪ ,‬כן יזכינו השי״ת לשוב אליו בתשובה‬
‫שלימה וקיימת לעד לדור דורים עם זרעינו וזרע זרעינו עד ביאת הגואל בבי״א ‪:‬‬
‫] ו י י ה ד ל יובן המדרש ריש פ' נח זש״א הכ' פרי צדיק עץ הייס ולוקה נפשות חכם‪ ,‬דההילוק שגץ‬
‫נח לאברהם פירש״י שהי׳ צריך ‪ .‬סעד לתמכו והיינו כנ״ל ע״י התעוררת מלמעלה‪ ,‬כבחי'‬
‫ר׳ אליעזר הנ״ל‪ ,‬משא״כ א״א ע״ה התחזק בצדקו מאליו בלי התעוררת מלעילא כבהי׳ ר' יושיע אשרי‬
‫יולדתו‪ ,‬וזהו שהביא המדרש על נח פרי צדיק עץ חיים שהפירות של צדיק הס מכח העץ החיים מהתעוררח‬
‫של מעלה‪ ,‬זה נח‪ ,‬אגל לוקח נפשות הכס מי שקונה לעצמו נפשיות בבהי׳ ר״י והיא מדריגת א״א‬
‫ע״ה הוא הכס כנ״ל בס״ד[ ‪:‬‬ ‫■‬
‫בא״ד המצות הקלות שאדם דש בעקביו ]ד[ וכו׳ נ״ל בס״ד ההמשך ושמרת את המצוה וכו' אשר‬
‫אנכי מצוך היום לעשותם והי׳ עקב תשמעון‪ ,‬ומקשים שהוא סתירה לכאו' מיני' ובי' כידוע‪,‬‬
‫וגס יש לדקדק דמקודם כתיב בלשון יחיד ושמרת את המצוה וכו׳ ואח״כ והי׳ עקב תשמעון לשון רבים‪,‬‬
‫וגס לשון דש בעקביו צ״ב‪ ,‬וגס איזה איפא הס המצות שאדם דש בעקביו‪.‬‬
‫ו ל ל בס״ד עפימש״כ תוספ' בנזיר דף נ״א ע״א שבעקיבו של אדם יש בו עובי בשר שאין בו חיות‬
‫עיי״ש‪ .‬והנה אינו דומה יחיד העושה למרובים העושים ]כפירש״י פ׳ בהוקותי בע׳ ורדפו מכס‬
‫וכר[ את התורה והמצות‪ ,‬דביהיד העושה מצוה אס הוא בכוונה ראוי׳ ורצוי׳ ובחיות הוא נרצה‪ ,‬כמו‬
‫שפי׳ השלה״ק בפסוק אשר יעשה אותם האדם והי בהם שיעשה בזריזות והיות עיי״ב‪ ,‬ואס עושה גלי‬
‫חיות לא פרחה לעילא‪ ,‬איל מרובים העושים ביחד אף אס בפרעיות אינו בהיות כל כך מ״מ כביר לא‬
‫ימאס ע״י שרבים עושים‪ .‬עכ״פ מתקלס עילאה‪ ,‬וכענין הלבנה עס סימני קעורת כפירש״י פ' כי תשא‬
‫שצי־יכין לצרף בציבור אפי' פושעי ישראל מה״ע‪ ,‬דעי״ז גס מעשיהם יעלו בצירוף רבים‪ ,‬עי׳ מגילה‬
‫דף‬ ‫>‬ ‫• ‪1‬‬
 ‫ב ד ‪1!57‬‬ ‫באר יהודא‬ ‫פרק ‪t‬‬ ‫ספר חרדים‬
‫דף כ״ה רע״א יברכוך שונים ברש״י שם‪.‬‬ ‫ודשים בעקבנו ונשובה עד ה׳ שאם לא ידע החולה‬
‫מחלתו איך יבקש לה רפואה‪ .‬והנה נחפוש דרכינו ה ה ן ושמרת את המצוה ו ט' אשר אנכי מצוך היום‬
‫דהיינו שכאשר תעשה ביחיד צריך להיות‬ ‫כמאמר רז״ל רובן בגזל ומיעוטן בעריות וכולן‬
‫לדקדק מאוד בחימר הגזל בכוונה מעעס שאנכי מצוך דייקא‪ ,‬אבל והי׳ עקב‬ ‫באבק לה״ר לכן יש‬
‫דאפי׳ שוה פרוטה נחשב כשופך דמים והעושה אפי' מצות שהם כעקב בלי חיות‪ ,‬והיינו שפירש״י‬
‫מלאכת חבירו בלי אמונה גם הוא גזלן והסתכלות שאדם דש בעקביו שהוא מקום שאין בו חיות‬
‫בעריות עון פלילי הוא ונקרא נואף דכ׳ ועיין נואף כתוספ' הנ״ל‪ ,‬מ״מ הוא בבחי' והי' שיהי' להם‬
‫שמרה נשף ויד ליד לא ינקה רע בגיהנם ואפי׳ הוי׳ וקיום ע״י שתשמעון‪ ,‬לשון רבים‪ ,‬דהיינו‬
‫הרהור בעב רה פוגם הנשמה‪ ,‬ועון לה״ר גדול כשתעשו בצירוף רבים ג״כ ואהבך וברכך וכו׳ וכפי׳‬
‫מנשוא ששקול כע״א גילוי עריות ושפיכות דמים קפילה למשה בתהילים קפי' ל״ג הודו לד בכינור‬
‫כעכין הכלי זמר שע״י צירוף קולות משוכות זו מזו‬ ‫לה״ר צריךאדם להרגיל‬ ‫שלא יבא לידי‬ ‫וכדי‬
‫הוא נאה מאד עייבה״ק‪ ,‬וא״ש בס"ד‪.‬‬ ‫^‬ ‫צדק‬ ‫אלם‬ ‫האמנם‬ ‫ע״פ‬ ‫כדאז״ל‬ ‫כאלם‬ ‫להיות‬ ‫עצמו‬
‫תדברון מה אומנות יקח האדם להנצל מלה״ר יעשה ו ל י י ח ד הדודים ממצות עשה ול״ת מה״ת‪ ,‬ומ״ע‬
‫ול״ת מד״ק וד״ם‪ ,‬אשר המה לפני‬
‫הבוב״ה מאד חביבים אעתיק מחי' איזה ענינים השייכים למ״ע ול״ת מה״ת‪ ,‬ולמ״ע ול״ת מד״ק‬
‫וד״ס ע״ד פלפול לקח עוב ‪.‬‬
‫ב " מ דף ס״א אמר ר״נ ב״ז מ״ע דר׳ אלעזר וכו' הקשה הפנ״י מאי מקשה מ״ע דר״א הא‬
‫הסברא חיצונה משמע דריבית ניתן להישבון דהו״ל כגזל וכו' עיי״ב באריכות‪ ,‬והמלמ״ל‬
‫פ״ו מה' מלוה ולוה כ' וז״ל ול״נ דהרמ״ה לא פליג אקרקע דאיהו נמי דריש כלל ופרע וכלל‬
‫וממעע קרקע‪ ,‬ופחות משו״פ‪ ,‬אלא דס״ל דפחות משו״פ הוי כדין ח״ש דאיפורין דקיי״ל דאסור‬
‫מה״ת וגבי ממון הוי דכוותי' וכמ״ש רבינו בפ״א מה' גניבה אסור לגנוב כ״ש ד״ת‪ ,‬וכ' הה״מ‬
‫שהוא כדין ח״ש דאיסורין ה״נ גבי ריבית הוי דכוותי'‪ ,‬ומ״מ אינו יוצא בדיינים דומי' דגזל שכ׳‬
‫רבינו בפ״א דגזילה דהגוזל פחות משו״פ אעפ״י שעקר אינו בתורת הישב גזילה‪ ,‬אבל גבי קרקע‬
‫דל״ש דין ח״ש‪ ,‬לעולם דס״ל דשרי מה״ת‪ ,‬וכד דייקינן בדברי תוספ׳ ורא״ש לא מצינו שחולקים‬
‫על דברי רמ״ה הללו דדווקא גבי קרקע כ׳ תוספ׳ דשרי מה״ת אבל פחות משו״פ אפשר דמודו‬
‫לרמ״ה דאסור מה״ת כדין ח״ש ‪.‬‬
‫ודעת רבינו דאפי' פחות משו״פ הוי ריבית קציצה ויוצאה בדיינים‪ ,‬ונראה דאיהו לא דריש כלל ופרע‬
‫וכלל‪ ,‬כיון שלא נזכר בגמ' ואע״ג דבעלמא פחות משו״פ לא חשיב ממון שאני הכח דכתיב כל‬
‫דבר אשר יושך ומרבינן אפי' פחות משו״פ וכו׳ עיי״ב ועדיין צריך לבאר מה בכך דלא כזכר הכו״פ וכלל‬
‫בג מ‪ /‬ו ט מזה ראיי' דלא דרשינן כו״פ וכלל‪ ,‬דמ״מ הוא אמת שהוא כו"פ וכלל כשיעת התוספת‪ ,‬ובמה‬
‫יש הכרח שלא לדורשו וצ״ע‪.‬‬ ‫’‬
‫דהא דנוכל לדרוש כו״פ וכלל הכא גבי ריבית למעע פחות משו״פ לענ״ד מתלי תלי וקאי בפלוגתא‬
‫דקיימו ולא קיימו‪ ,‬בעלו ולא בעלו‪ ,‬במכות דף ע״ו אס נימא דריבית ניתן להשבון כדקיי״ל באמת‪.‬‬
‫ד ה נ ה הנוב״י תנינא חאו״ח סי' צ״א הקשה להגירסא דר״א סובר ביעלו ולא^ביעלק ולדידי׳ ח״ש‬
‫אסור מה״ת‪ ,‬מאי פליגי ב״ש וב״ה ריש ביצה בשיעור חמן הא בב״י ליכא מלקות דהוי ניתק‬
‫לעשה‪ ,‬ותי' דכיון דרע״ק ע״כ סובר דאין ביעור חמץ אלא שריפה אפי׳ אחר זמן איסורו א״כ משכחת‬
‫לדידי' ביעול עשה בלאו דב״י בביעול בידיים שגון שזורק ליס שלא יוכל עוד לשרפו‪ ,‬והעשה דתשביתו אינו‬
‫מקיים רק בשריפה לרע״ק דסובר אב״ח אלא שריפה עיי״ש באורך נעים בזה‪.‬‬
‫ו מ ע ת ה נחזי אנן דלמ״ד דריבית קציצה נותן להישבון ואין לוקין כמו שפסק הרמב״ס ז״ל בפ״ד‬
‫מה' מלוה ולוה‪ ,‬א״כ ע״כ אי אפשר למידרש הכו״פ וכלל למעעי פחות משו״פ כקושי׳‬
‫הנוב״י לענין בל יראה‪ ,‬דלמאי נפק״מ למעעו מלאו דמלקות בלא״ה ליפא‪ ,‬וח״ש אסור מה״ת כמש״כ‬
‫המלמ״ל דאפי׳ ממעעינן פחות משו״פ היינו מלאו אבל מ״מ נשאר איסור ח״ש פכל איהורין שבתורה‪,‬‬
‫א״כ למאי נפק״מ בא המיעוע לפחות משו״פ‪ ,‬וע״כ דלא דרשינן כו״פ וכלל בזה‪ ,‬וכדעת הרמב״ס הנ״ל‪,‬‬
‫משא״כ למ״ד קיימו ול״ק משכחת מלקות בלא קייס העשה שפיר שייך למעע פחות משו״פ לענין מלקות‬
‫בלא קייס העשת כנ״ל‪.‬‬
‫ו ה נ ה במפות דף ע״ז ע״א אי׳ אמר רי״ו אנו אין לנו אלא זאת ועוד אחרת וכו' הניחא למאן דתני‬
‫קול״ק אלא למ״דבול״ב מאי הוא וכו׳וכ׳ הריעב״א וז״ל הא קשי' דהא מארה דהאי מימרא‬
‫• דהכא היא רי״ו ואיהו ס״ל לעיל קיימו ול״ק‪ ,‬ולא קשי׳ דרי״ו וודאי הא דהכא לדברי הכל אמרה בין‬
‫למאן דתני קול״ק טן למאן דתני בול״ב‪ ,‬דלא משכחת מלקות בשלא קיים או ביעול אלא בשתיים אלו‪,‬‬
‫דבשתייס אלו משכחת בין שלא קייס בין שלא ביעלו עכ״ל‪ ,‬והנה דין זה דריבית קציצה דרי״ו ור״א בוודאי‬
‫כל חד אליבא דכו״ע אמרוהו בין למאןדתני קיימו ול״ק בין למאן דתכי בעלו‪ .‬ול״ב‪.‬‬
‫לפי״ז יתבאר קו' הגמ' כמין הומר‪ ,‬דהן אמת דהסברה החיצונה היא דריבית הוי בתורת הישבון כמו‬
‫גזל אבל מהכלל ופרע וכלל דממעעינן פחות משו״פ ע״כ מוכח דלאו דריבית הוא מלקות ואינו‬
‫בהישבון דאי הוי בר הישבון וליכא מלקות א״כ למה לי למעע פחות משו״פ‪ ,‬הא מצד ח״ש נשאר‬
‫האיסור ככל איסורין כדברי המלמ״ל‪ ,‬ומלקות בלא״ה ליכא‪. ,‬וע״כ דלאו דריבית בר מלקות הוא ולא‬
‫ניתן להישבון‪ ,‬והיינו למאן דתני בעלו ול״ב‪ ,‬וע״ז משני דקרא כתיב וחי אחיך עמך שחייב בתשלומין‪,‬‬
‫ובאמת לא נוכל לדרוש הכו״פ וכלל‪ ,‬וכדעת הרמב״ס‪ ,‬משא״כ לר' יוחנן פריך להיפך דנהי דלמאן דתם‬
‫ביעלו ולא ביעלו‪ ,‬מוכח מהכלל ופרע וכלל‪ ,‬דע״כ לאו דריבית לאו בר תשלומין היא‪ ,‬ובר מלקות הוא‬
‫מדממעעינן פחות משו״ש כנ״ל‪ ,‬אבל למאן דתני קיימו ולא קיימו לא מוכח דשפיר משכחת מלקות בלא‬
‫קייס‬
 ‫ספר חרדים‬ ‫פרק ‪t‬‬ ‫‪ nS'Sa‬יהוד<‪1‬‬
‫תמיד עצמו כאלם ולא ידבר רק צדק היא דותורה‬ ‫קייס ההשלומין‪ ,‬א״כ למה נוציא מ ה ס ב ר א דחייבין‬
‫כדכתיב מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי‬
‫להחזיר הריבית כ מו בגזל‪ ,‬ומהכלל ו פר ת וכלל‬
‫ודל רבינו האי גאון בספר מוסר השכל לשונך‬
‫לא נ שמע היפך זה‪ ,‬א״כ למה ס״ל דאין יוצאה‬
‫שים בפיך נאסרה וכאלם היה בין החבורה ואל‬
‫בדיינין‪ ,‬וע״ז הביא פ סו קי ם ד מוכח דאינו יוצא‬
‫תרפה ארי אסור בחבלך ואם אותו תשלח ואכלך ועל ג'‬
‫בדיינים‪ ,‬ומיושב קו' הפנ״י‪ .‬ודע ת ה ר מ ב ״ ס דלא‬
‫תועבות אלה הזהיר ה׳ בק״ש שצונו לקרוא בכל‬
‫ס״ל הכו״פ וכלל ]דאף ד הר מב״ס בפ״א מה'‬
‫יום פעמים כדי שנשמור גפשינו מאד מהם על עון‬
‫נ ער ה‪ ,‬ובפ' ע״ז מסנ הדרין פו ס ק כמ״ד קיי מו‬
‫הזנות הזהיר בהדיא בפ׳ ג׳ של ק״ש ולא תתורו‬
‫ול״ק‪ ,‬ולפי״ז שפיר יש לדרוש הכלל ופ ר ע כנ״ל‪,‬‬
‫אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים‪ .‬ועל‬
‫מ״מ כיון ד עכ ״פ למ״ד ביעלו ולא ביעלו מו כ ר ת‬
‫עון הגזל הזהיר בפ׳ ב׳ ואספת )את( דגנך ולא‬
‫דלא דרשינן הכו״פ וכלל לפי ל מ ס קנ א דגלי קרא‬
‫של חברך וכפל הדבר ג׳ פעמים לחזק הענין כדרך‬
‫וחיי אחיך דיוצא בדיינין א״כ ע״כ אין זה דרשה‬
‫שאמרו ז״ל מגל זו מגל זו שלשה פעמים שהיו‬
‫כאן ומהי״ת נחדש לדרוש‪ ,‬הכו״פ וכלל‪ ,‬למ״ד‬
‫אומרים במצות העומר וזה לחזק ה״נ כפל דגנך‬
‫קיימו ולא קיימו אף דלדידי' אפשר לדורשו‪ ,‬מ״מ‬
‫תירושך ויצהרך לחזק‪ .‬ועל לשון הרע הזהיר בפרשה‬
‫כיון דאינו מפור ש בג מ' לא נחדש ואפושי פלוגתי'‬
‫ראשונה שכתב תקונה ודברת בם ופירשו ד ל בם‬
‫בין מ״ד קול״ק ובעלו ולא בעלו לזה שפיר ס״ל‬
‫מעוטא הוא בם תדבר ולא בדברים בטלים ולאו‬
‫ל ה ר מ ב ״ ס ד ע״כ אין כו״פ וכלל זה מקובל לדורשו‬
‫הבא מכלל עשה עשה וכל המרבה דברים מביא‬
‫כיון דלמ״ד בעלו ול״ב מו כר ח דע"כ א״א לדורשו‪,‬‬
‫חטא לה״ר‪ ,‬וכן נחפשה דרכינו ונחקורה בג׳ תועבות‬
‫מהי״ת נדרוש אנן‪ ,‬עי׳ר ש״י סו ג ה ל״א[‪.‬‬
‫אחרות דתנן הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את‬
‫האדם מן העולם ופירשו ז״ל סתם מן העולם הזה‬
‫] א ח ״ ז ראיתי ב ס פ ה ״ ק דברי חיים בחידושים‬
‫על ב״מ ב תו ס פ' ד״ה ולעבור שכ' די״ל‬
‫ומן העולם הבא וג׳ אלו נרמזו בק״ש ויש לתת‬
‫למ״ד קיימו ול״ק ולא קייס‬ ‫דבגזל אפי׳‬
‫עליהם לב בכל יום בעת ק״ש כדי להשמר בהם‬
‫העשה מ״מ אינו לוקה עיי״ש שכן ד ע ת ה ר מב״ ס‬
‫תמיד‪ .‬הכבוד מי שהוא עבד לא יתגאה לפני המלך‬
‫בפירו ש‪ ,‬ו תוס ע' לא ס״ל כן‪ ,‬א״כ לר מב״ס‬
‫כדכתיב אל תתהדר לפני מלך וכתיב וה׳ אלהיכם‬
‫לשיעתו ע״כ לח ס״ל הכלל ופר ע דגם בריבית‬
‫מלככם ואנחנו לפניו תמיד דמלא כל הארץ כבוזו‪.‬‬
‫הוי כמו בגזל‪ ,‬ויש להאריך ו א כ ״ מ[‪.‬‬
‫וכתיב האותי לא תיראו אם מפני לא תחילו‪ .‬וכתיב‬
‫המכעיסים אותי על פני תמיד‪ .‬ודרך בני אדם‬
‫י״ל‬ ‫נ[ ו ש י י ט ת ה תו ס׳ דדרפי כו״פ וכלל‬
‫דס״ל כ ד ע ת מהר״י מינץ מובא‬
‫להתכבד במלבושים דר׳ יוחנן קרי למאני מכבדותא‬
‫למלכו של עולם‬ ‫ואין נאה ההדור והכבוד אלא‬
‫גב״ ח יו״ד סי׳ ס ״ ה‪ ,‬וכ״כ השאג״א סי׳ ע״ד‪,‬‬
‫שג׳ זה הדור בלבושו וכתיב ה׳ כלך גאות לבש‬
‫וישועת י ע קב או״ח סי׳ תרי״ב דלא מהני ע ע מ א‬
‫ולרמז זה מצות ציצית בבגדינו והיה לכם לציצית‬
‫דחזי לחיצערופי ר ק ב מ קו ם שאס יצערף עד‬
‫כשיעור יהי' מועיל למלקות או לכר ת‪ ,‬אז ע כ ״ פ‬
‫והיה הוא השם כי י״ב צרופין יש לו וזה אחד‬
‫מהם לכם בהיפוך אותיות מלך וראיתם בהיפך‬
‫ח״ש א סו ר כיון דהך ח״ש עושה פ עול ה ל ענ ק‬
‫אותיות ויראתם כי העבד לא ילבש גאות אלא יכוין‬
‫צירוף אבל ב מ קו ם דגס בכ שיעור ליכא מלקו ת‬
‫בלבושו להדר את המלך כי אין לבא אל שער‬
‫גס ח״ש אין בו איהור עיי״ש‪^ ,‬ובשו״ת קול ארי׳‬
‫המלך בלבוש שק ורבי פלוני מצ'ין נפשי׳ ומצלי‬
‫חיו״ד סי' ע״ ע שהאריך בזה‪ ,‬א״כ למ״ד בעלו‬
‫דכ׳ השתחוו לה׳ בהדרת קדש ואפ״ה קרי נמי ביה‬
‫ול״ב ב א מ ת מצד ח״ש ליכא כחן איסור כלל‪,‬‬
‫בחרדת כדאיתא במסכת ברכות משום אל תתהדר‬
‫רק מה דצריך ל מ עופי פ חו ת מ שו״פ^הוא כמ ש״כ‬
‫לפני מלך לכבודך אלא לכבודו ואנו אומרים בכל‬
‫הפנ״י משום דריבית לא הלי' ב מ מונ א דהא אפי'‬
‫יום ברוך אלהינו שבראנו לכבודו ולא לכבודנו הרי‬
‫בלוה אסר ה• תור ה‪ ,‬וא״כ ס ק ״ ד דאפי' פ חו ת‬
‫הרחקת הכבוד ולב שפל בפרשה ג׳ של ציצית‬
‫משו״פ קמש״ל דלא עכ״ל‪ y h ,‬א סיי פנ ת מ ע ע‬
‫והיינו דכתיב מכנף הארץ זמירות שמענו דפירשו‬
‫ח״ש דהיינו פ חו ת משו״פ אפי' איסור ח״ש ליכא‬
‫במדרש דעל כנף הציצית קאמר ולפי זה הארץ‬ ‫למ״ד בגילו ולא בגילו כיון דלא מ שכחת בי׳ מל קו ת‬
‫רמז לישראל שמשפילין עצמן לארץ ועליהם אמרו‬
‫ושפיר שייך הכו ״ פ וכלל אליבא דכו״ ע ‪.‬‬
‫ד ל שאמר הכתוב דור הולך ודור בא אלו אומות‬ ‫א ו ל ם לשיעת הר מ״ ה דס״ל דשייך דין ח״ש‬
‫העולם והארץ לעולם עומדת אלו ישראל דכתיב‬
‫גס באופן זה דליכא מלקות בשיעור‬
‫בהו כי תהיו אתם ארץ חפץ וכנף הציצית רמז‪.‬‬ ‫שלס‪ ,‬תקשי כנ״ל‪ ,‬באמת מו כר ח דס״ל ג״כ‬
‫להם לישראל וסימן להשפיל עצמן‪ .‬והתאוה רמוז־ה‬ ‫כד ע ת ה ר מב״ ס דלא דרשינן כאן הכו ״ פ וכלל‬
‫בפרשה שניה דכתיב ואכלת ושבעת וכתיב בתריה‬ ‫מ ע ע ס ה נ ״ ל‪.‬‬
‫השמרו לכם פן יפתה לבככם פי׳ פן תמשכו אחר‬ ‫זכינו בס״ד ליישב ה מו ה ת המלמ״ל על‬
‫תאוות העולם אלא מיד ששבעת משוך ידך תרגום‬ ‫הגיו״ר דלמה עשה פלוג תא בין ה ר מ׳ ה‬
‫כי ירחיב ארי יפתי שאם תמשכו הוא גרמה לוסרתם‬ ‫ו תו ס פ'‪ ,‬ולהכ״ל מוכר ח ע״כ דפליגי‪ ,‬דלהרמ״ה‬
‫מדרך ה׳ מעט מעט עד שתעבוד אלהים אחרים‬ ‫דס״ל דיש בזה ג״כ דין ח״ש‪ ,‬תקשי כנ״ל דלמ״ד‬
‫כענין שנאמר ויאכלו וישתו ויקומו לצחק פי׳ צחוק‬ ‫כעלו ול״ב למה איצערך ה מי עו ע דפ חו ת מ שו״פ‬
‫כולל ע״א גילוי עריורת ושפיכות דמים כמו שלמדו‬ ‫כנ״ל ו ע״כ דלא דרשינן כלל בזה כלל ו פר ת‬
‫מו הפסוקים ופן עולה עם המלה סמאל ני מיד בראוה השטן שאדם מוסיף אכילה ושתיה מרקד‬
‫לפניו להכשילו בכל העבירות‪ ,‬והקנאה רמוזה בפי ראשונה בפסוק ראשון דק״ש מקובלת בידינו מיעקב‬
‫אבינו בעת שנסתלק מן העולם שצונו וזרזנו על יחוד ה׳ כדאיתא במסכת ברכות ונדכתב רמב ם‬
‫ומרמז בכתוב דנתיב הקבצו ושמעו בגי יעקב וגו■ וקשה מאי הקבצו הרי אמר להם האספו ואגיד‪.‬‬
 ‫צ ה ‪ 89‬ג‬ ‫‪ 3‬א ר י הו ד א‬ ‫פיק !‬ ‫‪ 2‬פ ר ח ר די ם‬
‫לכם והרי הם לפני אלא פי׳ האספו על דיגיפי “ וכלל^ ח״כ ממילה מוכה דלהרמ״ה גס בקרקע‬
‫מלב ט ק^אי״ יש רב־ה‪ ,‬דכה כ' הפנ״י דמשו״ה •כתיבי חרי‬ ‫ואחר שהיו לפניו צוה אותםשיסירו‬
‫ושנאה ותחרות כאלו הם איש אחד ונפש אייי פלטי ר־היצערך לכל הד‪ ,‬דהיינו לקרקע ולפהות‬
‫שאם לא יעשו כן אי אפשר לקבל עליהם יחיי מש;י״פ מיעוע מיוהד‪ ,‬א״כ כיון דלענין פהות‬
‫המיעוע‪ ,‬ממילא לא שייך למדרש‬ ‫שירצה וישרה עליהם כדכתב ר׳ שמעין ‪ P‬ייחאי משו״פ ל״ש‬
‫דהיינו והוא באחד ומי ישיבנו דהפסוק קשי׳ לי׳ביו האהר ג״כ לענין קרקע כיון דלא נאמרו אלו הפרעיס‬
‫למיעוט‪ ,‬וא״ש בס״ד וקלסוה מביני מדע ‪.‬‬ ‫דהי׳ לו לומר והוא אחד מאי באחד אלא ר״ל ייזיא‬
‫א״י ג[ ו ב ד ב ר י הרמב״ס הנ״ל שכ׳ דליכא מלקות‬ ‫יתברך אינו שורה כי אם כשישראל ״ ־^יי‬
‫בלאווין דריבית דהוי להנל״ע‪ ,‬וגבי‬ ‫בלי קנאה דוגמת מלאכי השרת דכתיב בהו כלם‬
‫אהובים וכו׳ וכלם מקבלים עליהם עול מל^י^ איסורי דמלוה כ' שעובר בששה לאווין והושב‬
‫שמים ואמרו באבות דר׳ נתן דהמלאכים מכבייו נשך ותרבית בכנייס‪ ,‬ולגבי לוה כ‘ דעובר בשני‬
‫זה את זה וכל אחד אומר פתח אחה שאתי׳ גייל ייאוין משוס לא תשיך ולפ״ע וכו' והקשה הפנ״י‬
‫ממני וכן איתא במדרש וזהו לשונו' ש״^ י^י א׳ ד׳‪:‬ו‪.‬ר=יתא דהכא משמע דבלוה כמי יש שני לאוין‬
‫שאמרו המקובלים שהוא לעון קיבוץ כמו ויש^־^׳^ בקרא דלא תשיך גופא הד משוס נשך והד‬
‫שאול את העם וכל אחד בעת ק״ש מיחד לבו עם משוס ריבית דהא מוקמינן לנשך כסף באס א״ע‬
‫על ריבית‪ ,‬וכ' וז״ל ואולי י״ל שהרמב״ס ז״ל‬ ‫כל‪.‬עדת ישראל ומחבר‪ .‬אליהם שמע ישיא ‘‬
‫באהבה וקשר לב אחד בלי קנאה ושנאה ועתוז סובר דלא שייכי תרי לאוין בכה״ג אלא דווקא‬
‫תתן‪ ,‬אבל בלוה‬ ‫אל^י^י במלוה דכתיבתרי זימנין לא‬ ‫אנו מקבלים יחוד אלהינו עלינו ואומרים‬
‫אע״ג דמוקמינן לה באס א״ע אכ׳ה 'אין למנותן‬ ‫ה׳ אחי ♦‬
‫בשנייס‪ ,‬והברייתא לא מיירי כלל לענין מנין‬
‫הלאוין אלא לענין התראה לחוד שאס הותרה‬ ‫ה ו עז ל ב ע‬
‫בו בין משוס נשך בין משוס ריבית הייב דחדא‬ ‫‪....... ..........‬‬
‫מלתא היא עכ״ל‪:‬‬ ‫■‬ ‫י‬ ‫^ ■‬
‫ו ל ע ״ ד בס״ד ראיי' ברורה לדעת הרמב״ס ז״ל וכפי פירושו של הפנ״י בדבריו‪ ,‬דלפי״ז לא‬
‫יקשה כלל קופי' התו״ח לרבינא דס״ל דבמלוה גופא ישנס הלאווין דנשך וריבית בכסף‬
‫ואוכל וא״כ גבי לוה אמאי איצטרך נשך כסף נשך אוכל ללמד שעובר אף משוס ריבית‪ ,‬ותיפוק‬
‫לי׳ דנילף לוה ממלוה בגזש״ו דנשך נשך‪ ,‬ולהנ״ל ניחא דאדרבא מה״ט גופא כתב רהמנא ננ ך‬
‫בגזש״ו‪ ,‬ממלוה שיהי׳ שני לאדן‬ ‫כסף נשך אוכל בלוה‪ ,‬ללמוד רק באס ע״א כדי שלא נלמוד‬
‫גמורים גבי לוה כמו במלוה‪ ,‬אבל השתא דנלמד רק באס א״ע‪ ,‬ידענו דהקילה תוה״ק על הלוה‬
‫שאינו עובר בשני לאוין רק לענין התראה מהני וכנ״ל ]וחידוש יש בזה‪ ,‬שהפנ״י הביאקו׳ התו״ח‬
‫ומתרן שני תירוציס ולא תי׳ עפ״י דברי עצמו בדעת הרמב״ס[‪.‬‬
‫ב מ נ ח ו ת דף צ״ה ע״ב במשנה אחת שתי הלחס ואחת לחה״פ וכו׳ ופסק הרמב״ס פ״ה מה׳‬
‫תמידין דאפייתן בפנים ואין דוחין שבת עי׳ לח״מ ותוספ׳ יו״ט‪ ,‬דלפי מסקנת‬
‫הגמ' אמרינן תברא ואס נאפות בפנים נפסלו בלינה‪ ,‬וע״כ דדו״ש עיי״ב‪:‬‬ ‫^‬
‫בס״ד דרש״י ד״ה במקום זריזין ולא בעזרה ממש וכו׳ שלא‪ .‬יחמין עכ׳׳ל והקשו דהא כאן‬
‫קאי גם על שתי לחס שהם חמן עי׳ נובי״ק חאו״ח סי' ע״ו‪ ,‬והנה הגאון ר׳ יודא בכרך‬
‫בהגהות הש״ס במנחות שס כ׳ שגס על תי׳ הגמ' ג״כ קשה מה יענה רב אשי על שתי לחם‬
‫דמה בעי מקוס זריזין כיון דבאות חמן אולם בזריזיס מיקרי כל העושה המצוה כתקונה לפי‬
‫דת ודין תוה״ק בכל פרטי' ודקדוקי׳ זהו מיקרי זריז לא שיהי׳ הכוונה דווקא זריז ומהיר עי׳‬
‫תוס׳ ‪ ,‬יו״ט סוף סוטה ד״ה זריזית ועי׳ רש״י שבס דף כ׳ ע״א ובחולין דף ק״ז‪ ,‬וא״כ זהו תי׳‬
‫רב אשי גס על שתי הלחם כיון דבשתי הלחס בעי חמן דווקא למצוה כאשר ציוונו הבוב״ה‪,‬‬
‫וכמה פרטי דינים ודקדוקים המסתעפים מזה‪ ,‬לזאת כן בעי זריזים דווקא לטשות המצוה בשלימות‬
‫פיהי' חמן עפ״י דין אלא דלפי״ז תקשי קושי׳ הש״ס על רב אפי שהקשה ממנפ״ש אי באפיי'‬
‫בעינן זריזיס לישה ועריכה נמי בעינן וכו' דהא שפיר לא בעינן זריזים רק באפיי׳‪ ,‬כיון דהמציה‬
‫הוא שתאפה המן א״כ בלישה ועריכה לא איכפת לן‪ ,‬דאס נתחמן כדין ע״י שאור שפיר‪ ,‬ואם‬
‫לאו עדיין יש תקנה לההמין בעת אפיי׳ שזה מעשה אחרון‪ ,‬ובשלמא על לה״פ שפיר הקשה‬
‫הש״ס דשם כל הזריזות שיהי' מצה דווקא‪ ,‬א״כ מה יתן ומה יוסיף אס שמרו בעת אפיי׳ אס‬
‫כתחמן בלישה ועריכה ושפיר קשה ממנ״פ משא״כ על שתי הלחס לא קשה מידי וכנ״ל‪ ,‬וצ״ל‬
‫באמת דקושי׳ הש״ס לא קאי רק על לחה״פ וכו׳ עיי״ב הנעימים‪ ,‬ודבריו המה ממש להיפך‬
‫מדברי שו״ת התס״ו האו״ח סי׳ קכ״ה וז״ל דאהש״ס לא קשה משוס די״ל כי היכי דצריכיס‬
‫זריזים ללחה״פ לשומרו מחימון ה״נ צריכים זריזים לשתי הלחם לעשותו חמן גמור ויפה‪ ,‬וניחא‬
‫בזה מה דקאמר הש״ס דרב אשי בדותא הוא משוס דא״כ לישא ועריכה נמי בעי זריזים‪ ,‬ומאי‬
‫קשי׳ דלמא בשעת לישה ועריכה לא בעי זריזין כל כך כיון דשיעור חימון הוא מיל ולא ישהו‬
‫בו שיעור מיל משא״כ בשהגיע לחוס התנור צריך זריזות מפי‪ ,‬אמנס לפי הנ״ל א״ש דתינח‬
‫לה״פ שהם מצה‪ ,‬אבל שתי הלחם מה א״ל אס בשעת לישה ועריכה לא 'בעי זריזים להחמיצם‬
‫כש״כ בשעת אפי׳ דל״ב זריזות‪ ,‬וא״כ רב אשי בדותא וא״ש שאופן שעל הש״ס לק״מ רק על פירש״‪/‬‬
‫)והוא ז״ל מיישב פירש״י דקושי׳ הש״ס אלה״פ ולא אשתי לחם מתרי מעמי חדא דשתי הלחם‬
‫לא מקדשי אלא בשהיטית הזבה‪ ,‬עי' מנחות מ״ז ע״ב וסו״פ ר׳ ישמעאל‪ ,‬ורש״י פסחים י״ג ע״ב‪,‬‬
‫ועוד דהו״ל שלא בזמנן וכלי פרת אין מקדשין שלש״‪ /‬רק בלחה״פ ‪.‬הדפוסים כמש״כ תוספ'‬
‫מנחות‬
 ‫דושמטה‬ ‫‪196‬‬

‫מנחות כ״א ד״ה אפי לה‪ ,‬לכן לא מפרש התירן רק ‪6‬לה״פ^ אבל אה״כ דשהי הלחם כמי הי'‬
‫אפייתן בפנים הא כדאי׳ והא כדאי׳ שתי‬ ‫זריזין ממעס שיחמצו היעב‪ ,‬ופנימי דמתניתן‬ ‫במקום‬
‫הלחם במקום קדוש ממש‪ ,‬ולחה״פ במקום זריזין עיי״ש[ והנה עכ״פ מבואר שהוכיח החתס״ו‬
‫היפך הבכר דוד הנ״ל דקושי' הימ׳ מצד עצמה אדרבה משתי הלחם‪.‬‬
‫אמנם הוכחת החתס״ו זי״ע צ״ע לענ״ד דהרי אי' במשנה דמנחות נ״ה ע״א דכל המנחות‬
‫נילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמוצו וכ׳ תוספ׳ דבכלל זה גס לחה״פ‪ ,‬שנילוש בפושרין‬
‫והרי מבואר בפסחים דף ל״ו ע״א ושוין שאין לשין את העיסה בפושרין פירש״י שממהר להחמיץ‬
‫ועי' שו״ע או״ח סי׳ תנ״ה‪ ,‬ובשו״ע התני׳ סעיף כ״ז‪ ,‬א״נ אף דשיעור חימוץ הוא מיל כ״ז בנילוש‬
‫זריזין כמו באפיי' מחמת החמימות ושפיר‬ ‫בצונן אכל לא בנילוש בפושרין שממהר להחמיץ וצריך‬
‫בצ״ע( אשר על כן נראין דברי הבכר דוד‬ ‫הש״ס וצ״ע‪) ,‬ושאלתי לכמה חכמיס והניחו‬ ‫מקשה‬
‫עוביס ומתוקים בפי' קו' הגמ׳ דמק שה^מלה״פ‪.‬‬
‫ו ה נ ה העהרת הקודש כ׳ דמה שלא פירש״י במקום זריזין דהאפיי' הי׳ בעזרה מהאי עעמא‬
‫דזריזין‪ ,‬משוס דלשון ר״א דאמר מאי מבפכיס וכו' לשון ״מאי״ משמע דאתא לפרש לשון‬
‫בפנים דלאו בפנים ממש הוא דא״כ הי' לו לומר ״דלמא לכך הי' האפיי׳ בפניס" ולא לומר מאי‬
‫מבפנים‪ ,‬ועל הגמ' גופא קשה למה לי' לפרש בדוחק לשון המשנה ולא כפשועו דבפניס הוי מקוס‬
‫ס״ל דע״כ התנור מקדששהרי מנחת חביתין הי׳ אפיי׳ בתנור אחר שנתקדש‬ ‫זריזין‪ ,‬ותירץ דר״א‬
‫בביסא ובחצי עישרון וא״כ א״א כלל לומר שהתנור לא נתקדש דא״כ איך מוציאין מכלי שרת לכלי‬
‫דגנאי הוא‪ ,‬ולכך לא יכול ר״א לומר שהי׳ אפייתן בעזרה והוצרך לדחוק‬ ‫חול כמש״כ■ תוספ'‬
‫ולומר דבפניס פירושו במקום זריזין שהכהניס זריזין אפו אותו בחוץ‪ ,‬אבל בפנים לא הי׳ רק‬
‫תנור אחד והוא ע״כ נתקדש‪ ,‬והקשה לר' חנינא דס״ל לעיל דף ח' דאין זו קדוש ופירש״י דבמנחות‬
‫השיעונות שמן ולבונה אין כ״ש מקדש אלא כששלשתן יחד בכלי ולדידי׳ תקשי מתניתן דהכא דתני‬
‫אפייתן דלחה״פ הי' בפנים לענין מה הוצרך בפנים מאחר דתטר אין בו כח לקדש כיון דאין‬
‫כאן לבונה והניח בצ״ע‪.‬‬
‫ו ל ע ׳ ׳ ד בס״ד נ״ל עפי״מ דאי׳ בביצה דף כ״ב וכמה פת עבה מפח שכן מצינו בלחה״פ עפח‬
‫מתקיף לה ר׳ יוסף אם אמרו בזריזין יאמר בשא״ז וכר הס אמרו בתנור הס יאמרו‬
‫צונן פירש״י שמסיקין אותו בכל יום הן למנחות הן לצלי‪ ,‬אס אמרו בתנור של מתכת‬ ‫בתנור‬
‫בתנור של חרס פירש״י דתנור של מקדש של מתכת הי' וכו' הרי דלזריזות מהימוץ מהני‬ ‫יאמרו‬
‫ומועיל הצירוף של תנור שבעזרה שהי׳ הס שמסיקין אותו בכל יוס כפירש״י‪ ,‬ובחוץ לעזרה ליכא‬
‫זריזות זה‪ ,‬והנה התוספ' הנ״ל בדף נ״ה כ' העעס דמהני לישה ועריכה בחוץ בלה״פ דציבור‬
‫כדאי׳ בפסחים פירש״י שם שהוא עפ״י ב״ד והם זריזין וכן מפרש הצאן קדשים דברי‬ ‫שאני‬
‫ובאמת גס הלישה ועריכה הי'‬ ‫התוספ' א״כ א״ש דבאמת הי׳ מדקדקין בזריזותהיותר אפשר‪,‬‬
‫בזריזין כנ״ל דציבור שאני‪ ,‬רק דזריזות זה אפשר להיות בחוץ כמו בפנים משא״כ זריזות דאפיי'‬
‫דבפניס הוי זריזות ביותר מבחוץ מצד המעלות שהושב ר' יוסף בפרע מחום התנור שבעזרה‪ ,‬שבחוץ‬
‫חס כמו בפנים כנ״ל‪ ,‬א״כ א״ש לרב חנינא דבאמת אין האפיי' בפנים בשביל קדושת‬ ‫איננו‬
‫לזריזות יותר• מעעס הנ״ל שהוא תנור חס ביותר מבחוץ‪ ,‬ול״ק קו' הגמ׳ מאי‬ ‫התנור‪ ,‬רק דשייך‬
‫שנא אפיי׳ מלישה ועריכה‪ ,‬דבאמת הכל הוא בזריזות דציבור שאני רק דזריזות דלישה ועריכה‬
‫דאפיי' עדיף יותר מבפנים מעעמו של ר׳ יוסף‬ ‫אפשר להיות בחוץכמו בפנים‪ ,‬משא״פ זריזות‬
‫הנ״ל‪ ,‬ובשתי הלחם בלא״הא״ש דהא כדאי׳ והא כדאי׳כמש״כ ההתס״ו דבפנים דלה״פ הוא בפניס‬
‫ממש בתנור שבעזרה‪ ,‬ובפנים של שתי הלחם פירושו אפי׳ בחוץ רק בזריזין ולא קשה כלל מלישה‬
‫ועריכה דבחמץ לא צריך זריזות של חימוץ בשעת לישה דהעיקר הוא רק בשעת אפיי׳ כדברי‬
‫הבכר דוד הנ״ל‪ ,‬משא״כ רב אשי דמפרש בפנים פירושו‪ .‬זריזין וע״כ דבהוץ פירושו שא״צ זריזין‬
‫שפיר מקשה הש״ס ממנפ״ש‪ ,‬ואין לומר לרב אשי כהנ״ל אליבא דר' חנינא דרב אשי ס״ל תנור‬
‫מקדש ונפסל בלינה‪ ,‬וגס אין לומר ציבור שאני דא״כ בלא״ה אפי׳ לישה ועריכה הוא בזריזין‪ ,‬ומ״ש‬
‫דקרי ללישה ועריכה בחוץ ולאפיי׳ בפנים הא הכל הוא בזריזין וא״ש‪.‬‬
‫מ ע ת ה כיון דהרמב״ס פוסק כר' חנינא דאין זו קדושה א״כ אין הלה״פ נתקדש בתנור כיון‬
‫לבונה‪ ,‬ובשתי הלחם בלא״ה א״ש כדרך החתס״ו הנ״ל דבין אי כ״ש מקדשין‬ ‫דמחוסר‬
‫שלא בזמנו ובין לא מקדשין הא כדאיתא והא כדאי׳ דבפניס היינו זריזין ושפיר קרי לה בפנים‬
‫ששם צריך עיקר הזריזות‪ ,‬כדברי הבכר דוד הנ״ל כנ״ל בס״ד‪.‬‬

‫עזייך למ״ע הת^יו׳ מד״ק ומד״ם‪.‬‬

‫ב ^ צ ב ת דף כ״א בתוספת ד״ה ומותר להשתמש לאורה‪ ,‬עי' פנ״י שהקשה סל תירוצם כיון‬
‫דע״כ מפרשי למימרא דר״ה בדרך זו ואצ״ל זו וא״כ הומ״ל בפשיעות במימרא‬
‫דר״ה בחד עעמא דכבתה ז״ל ואפ״ה קאמר שפיר זו ואצ״ל זו דלא מבעי' בשבת דאסור כיון‬
‫ידליק‪ ,‬אלא אפי׳ בהול דאיכא תקנה להדליק אפ״ה אסור שמא ישכח‬ ‫דאס יכבה ע״כ דלא‬
‫לחזור ולהדליק עיי״ב‪ ,‬ומורי ז״ל בשו״ת ערוגות הבשם סי' ר״ב הקשה דלפי מש״כ העו״ז והעיו״ר‬
‫רסי׳ תרע״ג דבנר של שבח אסור שמא תכבה ויחזיר וידליקנו עי' לבוש״ר שם‪ ,‬א״כ הדרא קו׳‬
‫התוספ׳ לדוכתא דלמא לעולם אסור להשתמש לאורה‪ ,‬ומ״מ שפיר קאמר בין בחול בין בשבת‬
‫דבחול ליכא כ״א חשש שמא יפשע ולא יתקן‪ ,‬ובשבת איכא נמי חשש שמא תכבה ויחזור וידליקנו‪,‬‬
‫ונ״ל‬
 ‫‪191‬‬ ‫‪U‬‬ ‫’‘ ד ו ד א‬ ‫השמטה‬ ‫‪3‬אר‬
‫ו נ ״ ל בס״ד‪ ,‬דאי' נמשנה וחכמים אומרים אחד מבושל ואחד אינו מבושל אין מדליקין‪ ,‬ואמרו בגמ׳‬
‫הממם דגזרינן חלב מהותך אמו אינו מהוהך‪ ,‬והקשו בתוסס' ישנים הא הוי גזירה לגזירה‪,‬‬
‫דאינו מהותך גופא גזירה משוס שמא ימה‪ ,‬ותי' דחדא גזירה הוא‪ ,‬ורצונם בזה דקרוב לוודאי שימה‪,‬‬
‫והא תינח בנר שבת שמותר להשתמש לאורו וחיישינן שמא ימה‪ ,‬שפיר יש לאסור חלב מהותך מפום‬
‫גזירה אמו אינו מהותך‪. ,‬משא״כ בנר חנוכה אי נימא דאסור להשתמש לאורה‪ ,‬א״כ ליכא חשש שמא‬
‫ימה‪ ,‬א״כ אפי' אי נימא כבתה זקוק לה‪ ,‬מותר להדליק חלב מהותך בחנוכה‪ ,‬דמצד עצמו מותר גס‬
‫בנר שבת רק משוס גזירה אסור‪ ,‬ובנ״ח לא שייך לגזור אמו שאינו מהותך‪ ,‬דאינו מהותך גופא הוא‬
‫רק אסור מצד גזירה שמא יכבה ויפשע או ישכח ולא ידליק‪ ,‬וכאן לא שייך לומר שהוא חדא גזירה‬
‫שקרוב לוודאי שיכבה‪ ,‬דהא כתב הפנ״י דסתמא לא שכיח שיכבה דהא בשבת דעלמא כמי לא אסרינן‬
‫להו משוס האי חשש דשמא יכבה ויתבעל שלו' בית אלא משוס שמא יעה עיי״ב א״כ אי נימא דאסור‬
‫להשתמש לאורה וליכא חפש שמא ימה‪ ,‬ממילא הוו״א דמותר בחלב מהותך‪ ,‬כיון דליכא למיגזר כנ״ל‪,‬‬
‫אבל אי מותר להשתמש לאורה שוב שייך החשש דשמא ימה כמו בנר שבת‪ ,‬ואסור גם בחלב מהותך‬
‫משוס גזירה דאמו אינו מהותך‪ ,‬דהוי חדא גזירה כתוספ' ישנים הנ״ל‪ ,‬א״כ אין כוונת התוספ'‬
‫כלל בדרך זו ואצ״ל זו‪ ,‬רק אדרבה רב הונא דינא אתי לאשמעינן נוסף על עעס דכבתה זקוק לה‬
‫ואי אפשר להדליק בשבת‪ ,‬דלפי המעס האיסור בשבת רק מצד דזקוק לה וא״א להדליק בשבת‪ ,‬ונימא‬
‫דאסור להשתמש לאורה‪ ,‬לא הי׳ עדיין אסור בכל שמניס שאסרו חכמים להדליק בשבת‪ ,‬דבחלב מבושל‬
‫הי׳ מותר‪ ,‬כיון דלא שייך ‪ .‬גזירה כנ״ל‪ ,‬משא״כ כיון דר״ה אמר בין בשבת שיש מעס נוסף בשבת‬
‫המביא חומרא יותר ‪ ,‬דאסור בכל שמנים בשבת אפי' בחלב מבושל וע״כ משוס דמותר להשתמש לאורה‪,‬‬
‫ושוב אסרינן בחלב מבושל ג״כ משום גזירה דשמא יעה כתוספו׳ ישנים הנ״ל‪.‬‬ ‫^‬
‫ו מ י ו ע ז ב קו׳ הפנ״י וגס קו' מורי זצ״ל‪ ,‬דהא תינח אס נאמר דר״ה מוסיף במה שאמר בין בשבת‬
‫דמותר להשתמש י לאורה אז הוסיף לנו נפק״מ לדינא בחלב מהותך כנ״ל‪ ,‬משא״כ אי מוסיף‬
‫רק עוד מעס בשבת משוס שמא תכבה וידליקנו‪ ,‬מה נפק״מ יוצא לנו מזה להרבות במעמיס כיון‬
‫שאין יוצא לנו שוס נפק״מ לדינא‪ ,‬וע״כ דמותר להשתמש‪ ,‬ויוצא לנו נפק״מ גדולה לאסור גס כנ״ח‬
‫חלב מבושל משוס גזירה כמו בנר שבת וא״ש מאד בס״ד‪ ,‬ועי' יימיב פנים לחנוכה אות מ״ע‪,‬‬
‫להבין דברי הפנ״י ז״ל שכ׳ דאי מדליקין בשמן שריפה‪ ,‬תלי' אי מותר להשתמש לאורה או‬
‫לא עייבה״ק דא״כ הדרא קו' התוספ' לדוכתא למה לא אמר רב הונא אין מדליקין סתם‪,‬‬
‫ונדע ממילא דמותר להשתמש לאורה ממה שאסור להדליק בשמן שריפה‪ ,‬וכן רב למה לא אמר סתם‬
‫מדליקין ונדע דאסור להשתמש לאורה‪ ,‬ממה שמתיר שמן שריפה דאסור בהנאה‪.‬‬
‫ו ג ם עיקר הדבר צ״ע בעיני‪ ,‬האיך תלי' זה בזה‪ ,‬הא אפי׳ מותר להשתמש לאורה של נר חנוכה‬
‫מ״מ הלא לא גרע עי״ז משאר איסורי הנאה שמצד האיסור הרובץ עליו אסור בהנאה‪ ,‬א״פ‬
‫כאן אף שמותר להשתמש לאור של נ״ח מצד ביזוי מצוה או היכר מצוה‪ ,‬מ״מ האיסור מצד עצמו‬
‫רובן עליו ואסור להשתמש לאורו מצד איסור הנאה של תרומה ממאה‪ ,‬ורק למצות נר חנוכה מותר‬
‫להדליקו דמצות לאו לה״נ‪ ,‬וכי אמרינן דחייב להשתמש נגד נ״ח רק שמותר מצד המצוה כשאין‬
‫האיסור שמצ״ע מעכב‪ ,‬אבל כשהאיסור מצ״ע מעכב אסור באמת להשתמש וצ״ע ד' יאיר עיני להבין‬
‫דעת קדושים זי״ע‪.‬‬
‫ו ג ם בקושי' מורי זצ״ל הנ״ל נ״ל דבלא״ה לא קשה דכיון ־דחשש זה נצמח ג״כ מצד דכבתה זקוק‬
‫לה א״כ מה לי אס נאמר דאסור בשבת מצד דכבתה זקוק לה ובשבת א״א להדליק כקושי׳‬
‫התוספ'‪ ,‬או דנימא דמצד דכבתה זקוק לה יבא להדליק בשבת‪,‬מ״מ לא הוי עעס נוסףדהכל‬
‫נצמח מהמעס שבחול דכבתה זקוק לה‪ ,‬משא״כ לפעם ׳דמותר להשתמש לאורה‪ ,‬הוא מעעס לשבת בלי‬
‫‪.‬‬ ‫מעס חול כמו לרב חסדא דס״ל דאסור בשבת בלי עעס חול כנ״ל[‪.‬‬
‫נ[ ה ר י ״ ף כ' וז״ל מדמדליקין בשבת מכלל דאי כבי׳ לא מזדקק לה ש״מ כבתה אז״ל‪ ,‬ומקשים‬
‫י למה לי' למידק משבת כיון שמחול גופא מבואר כן‪ ,‬וגס שכפל לשונו הקדוש מכלל דאי‬
‫'‬ ‫כבי' וכו' ש״מ כאז״ל‪.‬‬
‫‪ 1‬נ " ל בס״ד דהנה רש״י פי' כבתה ז״ל שמא יפשע ולא יתקן ו ט הפנ״י המעס שלא פי׳ שמא ישכח‬
‫דמסתמא בדיעבד יצא דהדלקה עושה מצוה י אף דכבתה ז״ל היינו לכתחילה ולכן לא חיישינן‬
‫לשכחה רק לפשיעה‪ ,‬והסביר דבריו במעגלי צדק )להגה״צ מדעש זצ״ל( בפ' מקץ דהיינו כמש״כ‬
‫הגאונים בחולין דמידי דבדיעבד כשר ל״ח שמא ישכח עיי״ב עי' יו״ד סי' ב׳ וסי׳ צ״א‪.‬‬
‫ו ב ח י ' רש״ש כ׳ דבאמת כוונת רש״י ג״כ שמא ישכח כמו שביאר רש״י בעצמו בכמה מקומות דשכחה‬
‫מקרי פשיעה עיי״ב ]ולפי״ז הי' הדין דלר״ה באמת אינו יוצא אס אינו חוזר ומדליקה משו״ה‬
‫חושש שמא ישכח[‪.‬‬
‫ו ל ע ״ ד בס״ד נ״ל דמה״ע הוכרח רש״י לפרש‪ ,‬דייקא משוס שמא יפשע ולא שמא ישכח‪ ,‬דהנה‬
‫באו״ח סי' תרע״ג פסק כתה״ד דאפי' כבתה קודם קבלת שבת אין זקוק לה‪ ,‬והביא ־ראיי'‬
‫דאל״כ הי׳ אסור בשבת בשמנים ופתילות שאסרו חכמים בשבת מעעס דכבתה ז״ל קודם קבלת שבת‪,‬‬
‫ושמא יכבה באותו זמן ויפשע וכ״כ בביאור הגר״א ז״ל‪ ,‬והמו״ז חולק ע״ז דקודם קנלת שבת זקור‬
‫לה ואינו יוצא אס אינו חוזר מדליק אז באותו זמן‪ ,‬עי' לבוש״ר שס‪.‬‬
‫ו ל ע ״ ד בס״ד נ״ל קושי' התה״ד והגר״א עפימש״כ במעגלי צדק הנ״ל‪ ,‬ומורי זצ״ל בסי' ר״כ‬
‫הנ״ל דעיקר חשש שמא יפשע הוא מפעם שיהי' לו ריווח בהשארת השמן והיינו אי מותר‬
‫להשתמש לאורה יהי' לו ריווח בשמן הנשאר להנאת עצמו‪ ,‬אנל אי אסור להשתמש לאורו לא שייך שמא‬
‫יפשע כיון דאין מרוויח כלום‪ ,‬עיי״ב‪ ,‬א״כ קושי' הנ״ל לא קשה רק אי הפעס משוס שמא ישכח אי‬
‫קשה‬
 ‫^ הו ר א‬ ‫ר‪.‬שםטה‬ ‫כאד‬ ‫‪1:92‬‬
‫קשה דכיחוש שמא יכבה קודם קבלת שבת וישכח ולא יחזור וידליק‪ ,‬אבל הי הטעם משום שמא יפשע לא‬
‫קשה קו׳ התה״ד וה;ר״א הנ״ל כיון דרב ע״כ ס״ל אסור להשתמש לאורה א״כ לא שייך שמא יפשע‪,‬‬
‫א"כ י״ל דרש״י ס״ל ג״כ כדעת הטו״ז דקודם קבלת שבת אס כבתה זקו>ק לה‪ ,‬ומ״מ מותר להדליק‬
‫בשמנים הפסוליס דאין החשש משוס שמא ישכח רק משוס שמא יפשע לרב הוכא‪ ,‬והיינו משוס‬
‫דס״ל מותר להשתמש לאורה‪ ,‬אבל לרב לא שייך חשש שמא יפשע כיון דס״ל אסור להשתמש לא‬
‫ירוויח כלוס‪ ,‬אס ישאר לו השמן כנ״ל‪ ,‬א״כ מוכרח דהעעס משום שמא יפשע לר״ה‪ ,‬דאי הטעם‬
‫משוס שמא ישכח תקשי אליבא דרב קו׳ תה״ד הא קודס קבלת שבת כבתה זקוק לה‪ ,‬ולמה מסיר‬
‫להדליק בשבת בשמנים הפסולים דניחוש שיכבה קודס קבלת שבת‪ ,‬ואז לכו״ע זקוק ל ^ וע״כ דהטעם‬
‫^‬ ‫לר״ה משום שמא יפשע כנ״ל שיטת רש״י ז״ל‪.‬‬
‫] ז ע פ י׳׳ ז נ״ל קו׳ התוספ׳ על רב דלא אמר מדליק סתס‪ ,‬דאי הוי אמר מדליק סתם הוו״א אףו‬
‫דאסור להשתמש לאורה מ״מ אסור להדליק בשבת משוס דאז כבתה זקוק לה וכקושי'‬
‫התה׳׳ד והגר״א ז״ל דניחוש לשמא ישכח או יפשע אז קודס קבלת שבת‪ ,‬משו״ה הוצרך רב לומר‬
‫בפירוש דמדליקין בשבת כדי להודיעינו דגס קודם קב״ש כבתה אין זקוק לה כדעת ׳התה״ד‪ ,‬ומוכח‬
‫לכאו' דס״ל לתוספ' ג״כ כטו״ז א״כ שפיר הוי מצי אמר מדליק סתס ומוכח דאסור להשתמש לאורה‪,‬‬
‫וממילא לא שייך שמא יפשע‪ ,‬ואין מקום לטעות לפסול השמנים הפסולים בחנוכה בשבת מכת קו'‬
‫‪,‬‬ ‫התה״ד‪ ,‬דלפי״ז לא קשה כלל‪ ,‬דלמה יפשע כיון דאין מרוויח כלוס[‪.‬‬
‫ו ל פ י ״ ז שהוכחנו דע״כ קושי׳ התה״ד יש לה מקום רק אי אמרינן 'הטעם לרב הונא שמא ישכח‪,‬‬
‫ומוכח לפי״ז דגם בדיעבד אינו יוצא לר״ה אס לא חזר והדליק‪ ,‬דאל״כ לא שייך חשש שמא‬
‫ישכח כנ״ל‪ ,‬א״כ מבחול אין ראיי' דס״ל לרב כבתה אין זקוק לה די״ל דס״לזקוק לה רק דס״ל‬
‫דבדיעבדיוצא אס לא חזר והדליק ממילא לא שייך חשש דשמא ישכח‪ ,‬משו״ה מתיר להדליק בשמנים‬
‫הפסולים בשבת‪] ,‬וכמו שכ' הפנ״י לפי דרכו ביושב שיטת הרי״ף ז״ל די״ל דרב ג״כ ס״ל כבתה‬
‫זקוק לה רק דלא חייש לשמא יפשע עיי״ב[ אמנם מקודם קבלת שבת יש ראיי׳ דס״ל דאין זקוק לה‬
‫דאי ס״ל כבתה זקוק לה‪ ,‬נהי דס״ל דיו‪-‬צא בדיעבד בלא חזר והדליק ולא שייך שמא ישכח היינו‬
‫בחול שמדליק לאחר צאת הכוכבים בזמן המוכשר להדלקת נ״ח‪ ,‬אז שפיר יוצא בדיעבד כיון דהדלקה‬
‫עושה מצוה כמש״כ הפנ״י הנ״ל‪ ,‬אבל קודם קבלת שבת אם לא חזר והדליק אינו יוצא כלל וכמו‬
‫שכתב הטו״ז הנ״ל לפי שיטתו כנ״ל‪ ,‬א״כ איך מותר להדליק בשבת בשמנים הפסולות דניחוש שיכבה‬
‫קודם קבלת שבת‪ ,‬ואז זקוק לה ושוב שפיר שייך חששא דשמא ישכח דאז מדינא צריך לחוש לשכחה‬
‫כיון דבדיעבד אינו יוצא וכהוכחת התה״ד והגר״א‪ ,‬וע״כ דבאמת גס קודם קב״ש אץ זק>ק לה‪,‬‬
‫וקו״ח בחול שמדליק בזמן מצותה דוודאי אין זקוק לה‪.‬‬
‫ת ה פכ׳ הרי״ף ז״ל בלשונו המזוקק מדמדליקן בהם בחנוכה בשבת מכלל דאי כבי' היינו קודם‬
‫קבלת שבת לא מזדקק לה כדעת התה״ד וראייתו הנ״ל מזה גופא‪ ,‬ומזה ש״מ דמכש״כ דבחול‬
‫כשמדליק בשעת מצותו דאין זקוק לה‪ ,‬ונכון מאד בס״ד‪] ,‬ומורי ז״ל בערה״ב הנ״ל כ׳ על תי׳ הפנ״י‬
‫על הרי״ף דס״ל דמחול אין ראיי׳ דלעולס זקוק לה רק דל״ח לשמא יפשע משו״ה מדייק משבת‬
‫כקושי׳ התוספ׳ דהא א״א להדליק בשבת‪ ,‬ומורי ז״ל הקשה ע״ז מרמב״ן בחידושיו שכ׳ דבשבת לא‬
‫איכפת לן אפי׳ אי הוי אמרינן כבתק ז״ל כיון דלא מצי להדליקה מחמת ארי׳ דאיסורא דרבי־ע עלה‪,‬‬
‫א״כ אכתי גס משבת לא מוכח דס״ל כבתה אז״ל עיי״ב‪ ,‬והיינו לדברי הפנ״י דהוכחתו של הרי״ף!‬
‫ממה שא״א לו להדליק בשבת‪ ,‬אבל לפימש״כ בס״ד‪ ,‬ראיית הרי״ף מקודם קבלת שבת דשם שייך‬
‫חשש דשמא ישכח לכו״ע אי נימא כבתה ז״ל דאז אננו יוצא גם בדיעבד אי כבתה זקוק לה כנ״ל[‪.‬‬

‫ומפני שאיסתעיי׳ מלתא לב׳־ך על המוגמר סמוך לחג השבועות דהאי שתא תפר״ת לם'ק‬
‫אסיים בחידוש מח״ת השייך לה׳ יו״ט‪.‬‬
‫ה ת ו ס פ ' ריש ׳ביצה הקשו לב״ה דאמרו לא תאכל אבל לעלעל שרי‪ ,‬והא קיי״ל לקמן דף ד' דאף‪1‬‬
‫לעלעל אסור‪ ,‬והאחרונים הקשו )עי׳ צרור החיים בהי׳ לביצה( דרב נחמן במאי מוקי‬
‫הברייתא דהשוחע התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן ביו״ע במאי מיירי אס בתרנגולת‬
‫העומדת לגדל ביצים באמת אסורה אף התרנגולת משוס מוקצה‪ ,‬ואי בתרנגולת העומדת לאכילה אפי׳‬
‫נולדה הביצה מותרת‪ ,‬ומאי ארי׳ שנמצא במעי אמה‪.‬‬
‫ו ה נ ה הצל״ח כתב דקושי׳ התוספ׳ הוא רק לרב נחמן דמוקי מתניתין מטעם מוקצה דאי לאינך‬
‫אמוראי משוס משקין שזבו או פירות הנושרין מותר בעלעול‪ ,‬א״כ י״ל דמה״ע לא נקטו‬
‫אוסרין דהוי משמע אף בעלעול משו״ה לא נקעו רק לענין אכילה‪] ,‬ועי' ייעיב פנים בחלק ״‪,‬זמן‬
‫מתן תורתינו״ אות נ״ד שכ׳ ג״כ ליישב עפי״ד הצל״ח קושי׳ התוספת אליבא דרב נחמן[‪.‬‬
‫ו ה נ ל ע ״ ד בס״ד ליישב על נכון מאד‪ ,‬דהגמ' מקשה אילימא בתרנגולת העומדת לאכילה מ׳׳ט‬
‫דב״ה אוכלא דאפרת הוא‪ ,‬וכ׳ הפנ״י ז״ל דהוא מעעס דכל ביצה דמתיילדא האידנא‬
‫מאתמול גמרה לה וא״כ אתמול הוי קאי לאכילה במעי אמה‪ ,‬משא״כ אס נאמר דלא נגמרה‬
‫עד יום שנולדה א״כ אמאי פשיעא לי׳ להתיר משוס אוכלא דאפרת‪ ,‬דמ״מ נולד הוא דהא‬
‫מאתמול לא הוי ראוי לאכילה ועכשיו נעשה אוכל ואין לך נולד גדול מזה עכדה״ק ולענ״ד ‪ 5‬״ ע כי‬
‫יש להעיר בזה הערה גדולה דהנה בחי׳ רע״ק איגר הקשה לקמן לרבה דהכנה דאו' אמאי אסורה‬
‫הכנה בשבת אחר יו״ע הא יו״ט הכינה לעצמה לשחוט התרנגולת לאכול הביצה שבגווה‪ ,‬כמש״פ‬
‫הר״ן גבי נולדה בזה אסורה בזה‪ ,‬דאלו היינו יכולין לומר דלעצמה הכינה הדבר ברור בנולדה‬
‫בראשון שאף בשני מוחרת‪ ,‬והי׳ דהיי״ע לחיישינן שמא כנמרה אחמול סמוך לנע^יכה ט מן תוספת‬
‫שבס‬ ‫‪ ------‬־‬ ‫'‬ ‫׳ ־‬
 ‫צו ‪193‬‬ ‫יהוד^א‬ ‫השמטה‬

‫שנת או גין השמשות וקמי שמי׳ גלי' הוי שהוא עדיין יום‪ ,‬ואכן הא מ״מ לא מציק למשחמי׳ ולא‬
‫הכינה לעצמה‪ ,‬עיי״ב באורך‪] ,‬והר״ן ר״פ המביא כ' דמה שציוותה תורה להוסיף מחול על הקודש‬
‫ע״כ הוא איזה זמן חון מן הזמן שהוא נזהר בו מן הספק‪ ,‬דאל״כ לא הי' צריך להזהיר על התוסש'‬
‫למאן דאמר ספד״א לחומרא מדאו׳ הוא עכ״ל ודעת התוספ' והרא״ש ביומא ובר״פ המביא‪ ,‬דתוסש'‬
‫זה יש לו שיעור רק שלא נתברר להם שיעורו‪ ,‬עי' שו״ע או״ח סי׳ רס״ח וסי' תר״ח[‪.‬‬
‫ו ל פ י " ? גם כאן בעומדת לאכילה נימא כן וניחוש להכי שמא נגמרה בתוספ' שבת או יו״ע וקודם‬
‫תוספ' יו״ע לא הי' אוכל כלל‪ ,‬ומ״מ לענין מבע היוס מאתמול נגמרה שהרי עדיין הי'‬
‫יוס אתמול מבעו״י‪ ,‬רק לדידן לא מהני לן מידי כיון שהי' הגמר באותו זמן של התוספ׳ יו"מ והוי‬
‫נולד‪ ,‬בפלמא מצד בין השמשות לק״מ כיון דקמי שמי' גלי׳ עכ״פ שהי' אוכל מאתמול‪ ,‬דבכדון זה‬
‫העיקר אצלינו רק שיהי' אוכל מאתמול כדי שלא יחשב נולד אוכל חדש כשבת או ביו״ע לדעה הפנ״י‬
‫הנ״ל‪ ,‬ולזה די כיון שמוכרח הוא שהי' הגמר מאתמול בעוד יום‪ ,‬אבל מצד איסור תוס' שבת או יו״ע‬
‫אף דהוי בוודאי הגמר מאתמול לא הועיל לנו כלום אס הי׳ בזמן תוספ' שבת או יו״ע‪ ,‬והוא הערה‬
‫נאותה עפי״ד רעק״א ז״ל לדברי הפנ״י הנ״ל‪ ,‬ואין לחלק דהחי' רעק״א שפיר כ' ככ״ל דקאי אליבא‬
‫דרבה דהכנה דאו' וספיקא דאו' לחומרא‪ ,‬משא״כ הכא לרב נחמן דהעעס משוס מוקצה דהוי דרבנן‬
‫וספיקא דרבנן לקולא‪ ,‬זה אינו‪ ,‬דהתוספ' ישניס לקמן דף ג' ע״ב כ' דלרב נחמן לא פריך דמוקצה‬
‫חמירא והוי כעין דאו' כספק מוכן דאסור לקמן דף כ״ד עכ״ל‪ ,‬א״כ גס בספק מוקצה הוי לחומרא‪,‬‬
‫אמנס הצל״ח לקמן דף כ״ד ד״ה שס בגמ' חסורי וכו׳ כ׳ דאין כוונת תוסי״ש דבמיקצה ספיקו‬
‫לחומרא רק דהמקשה לא הקשה על רב נחמן דהיינו יכולין לדחות כן ולומר דמוקצה הוי כעין‬
‫דאו'‪ ,‬אבל למסקנא שמסיק רב אשי דיו״ע הוי דשיל״מ שוב גס ספק מוכן שאסור הוא רק מעעס‬
‫דבר שיל״מ‪ ,‬וגם כאן דף ד' מיישב הצל״ח עיקר קושי' התוסי״ש בפשיעות עיי״ב‪ ,‬א״כ שוב שפיר‬
‫יש לחלק שפיר ככ״ל דכאן דאיירינן במוקצה דרבנן ספיקא לקולא‪.‬‬ ‫;‬
‫א ו ל ם כ״ז לרב פפא דלקמן דמוקי כתנא דליערא קציעות ולא ס״ל כרב אשי דבדבר שיל״מ ספיקו‬
‫אסור ]עי׳ צל״ח ואמרי בינה להג׳ מהר״מ א״ש[‪ ,‬אבל לרב אשי דס״ל דבדבר שיל״מ ספיקו‬
‫אסור‪ ,‬וכן פסקינן להלכה באמת גס בתרנגולת העומדת לאכילה הביצה אסורה כקושייתי הנ״ל מספק‬
‫לצמא נגמר בתוספ' יו״ע או שבת‪ ,‬רק דהמקשן הוי סבר בפשיכיות כרב פפא דבמוקצה אף דהוי דבר‬
‫שיל״מ ספיקו מותר‪ ,‬דרב אשי הוא דחידש לן זה לקמן‪.‬‬
‫ו מ י ו ע ז ב היסב קושי׳ אחרונים הנ״ל דרב נחמן מוקי הברייתא דהשוחע את התרנגולת בעומדת‬
‫לאכילה דגס אסורה בנולדה‪ ,‬מעעס הנ״ל דהוי ספק בדבר שיל״מ דאסור‪ ,‬רק משום‬
‫שנמצאת במעי׳ אמה משו״ה מותרת כנ״ל‪.‬‬
‫אולם מ״מ יש נפק״מ גדולה לחלק בין איסור דביצה מעומדת לאכילה‪ ,‬או מעומדת לגדל ביצים‪,‬‬
‫דמעומדת לגדל ביציס הוא מוקצה וודאית וגמורה ואסורה אף במלמול‪ ,‬משא״כ מעומדת‬
‫לאכילה נהי דאסורה מכח ספק הנ״ל משוס דבר שיל״מ‪ ,‬הרי כ' הצל״ח לקמן בד״ה ואס נתערבה‬
‫דרק לענין אכילה שייך דבשיל״מ שמה שיאכל היום לא יאכל למחר‪ ,‬אמרינן עד שתאכלנו באיסור‬
‫תאכלנו בהיתר‪ ,‬אבל לענין מלמול יכול להשתמש גס היוס גס מחר עיי״ש א״כ בעומדת לאכילה אף‬
‫לאסורה הביצה באכילה אבל במלמול מותר‪ ,‬דבזה שוב אמרינן ספיקא דרבנן לקולא כנ״ל‪ ,‬ומיושב‬
‫היסב קו' התוספ' הנ״ל דאף דאמת דביצה מעומדת לגדל ביצים אסורה אף במלמול אבל כיון דביצה‬
‫מעומדת לאכילה אינה אסורה רק באכילה שפיר נקעו ב״ה רק ביצה שנולדה ביו״ע יהי' מאיזה‬
‫תרנגולת שיהי׳ אסורה באכילה‪ ,‬ואיסור מלמול מעומדת לגדל ביצים אינה חידוש דמסתמא הוי ככל‬
‫מוקצה דאסור במלמול‪ ,‬רק כיון דיש ביצה דאסורה באמת רק באכילה‪ ,‬לא הי' יכוליס למינקע סתס‬
‫שאסור לעלעל דהא מעומדת לאכילה אסורה רק באכילה ולא במלמול‪ ,‬ודרשתי זה בקהל חכמים‬
‫וסופרים וקלסוה בס״ד‪] ,‬ומה דנקע רב נחמן לעולם בעומדת לגדל ביצים כיון דגס בעומדת לאכילה‬
‫אסורה‪ ,‬הוא לרבותא דב״ש דס״ל דכחא דהתירא עדיף הוי גס לב״ש במקום ב״ה דגם בזה מתירין‬
‫אבל גס בעומדת לאכילה הוי הכי דהא ר״נ ס״ל דגס כחא דהתירא דב״ש עדיף עי' מהרש״א‪ ,‬ושוב‬
‫אין לדייק דבעלמול שרי‪ ,‬ופשוע[‪.‬‬

‫בריך רחמנא הסייען ואנהרינהו לעיינן הודות על העבר וצועק על‬

‫להבא לשומע שועת עני ואביון‪ ,‬וצעקת הדל תקשיב ותושיע‪ ,‬שיעוריני‬
‫ויאמציני שלא ימיש התוה״ק מאתנו ומזרעינו וזרע זרעינו מעתה ועד‬
‫עולם אמן סלה ועה ייל״ג‬ ‫‪,‬‬
 ‫הערות וחירושים ממהו׳ הרב הגאון המפורמס פאר הנבונים חו״ב כש״ת‬
‫מהו׳ ד ו ר שליט״א ש פ ע ר ב ר אב״ד דק״ק בראשאוו יצ״ו ראמאניען‬
‫מ ש ״ כ כהקדמת כא״י כענין אי מהני דכר הלכה כלא כשיש איזה סמך ממקיא למעוטי נשים נ״כ אז ממעט‬
‫מע״ט‪ ,‬דכריו נעימים‪ ,‬ואף דאי׳ כע״ן דף י״ז שבל תרווייהו עי׳ התוהימ פ׳ צו פסוק כ״ג אות קל״ה ושם פסוק‬
‫העומק כתורה כלכד דומה כמי שאי״ל אלוקה‪ ,‬משום שנאמר כ״ט אות קמ״ד ויתבאר דכלל זה ברור‪ ,‬והשתא כנ״ד ךד‪,‬י׳‬
‫וימים רכים לישראל וכו׳! ועי׳ ויק״ר ם׳ כ״ר‪ ,‬א‪ /‬אמנם ר״ח הדין נותן להייב עכו״ם בקדה״ש משום דמוזהר על ד‪,‬נ׳‬
‫■פי׳ שם וו״ל מאי ללא תורה כל העוסק כתורה כלכה ואינו עבירות ע״ב צ״ל דבתוך בנ״י ממעט נכרי‪ .‬ומכיון דעל נשים‬
‫עוסק במצות וגם ?להוציא הדין לאמיתו וההוראה כתיקונה אין שום דבר מבחוץ מחייב מיעוטם‪ ,‬שוב אינן בכלל‬
‫המיעוט׳ ולפי״ז ארווהנא ג״כ דנשים מצטרפות נם לירד רואים‬ ‫גם תורה אין לו עיי״ש א\ש‪.‬‬
‫מטעמים שכתבתי‪.‬‬ ‫דף א׳ וב׳ ולפי״ז נמעט נמי נשים כמש׳׳כ הם״ת וכו׳‬
‫דף ן׳ בבא״י סוף אות מ״ד ואולי כוונת החתס״ו אי נימא‬ ‫לשונו צריך ביאור דמיחזי כאלו הפ״ת כ׳ דנשים‬
‫כהד תי׳ בתוסם׳ וכו׳ לענ״ד י״ל דאין כוונתו ז״ל‬ ‫אין חייבות כקדה״ש‪ ,‬או דעכ״פ מסתפק בזה‪ ,‬ובודאי אין‬
‫׳כוונת כד‪.‬״ג כך« דהפ״ת מסתפק רק אם מצטרפות לעשרה דמצות תפילין לא בא מיצי״ט מה שהוזכר להדי׳ כקרא‬
‫או נימא דאימעוט מבנ״י‪ ,‬אבל אם הוא נופא פטורה לא אלא דאע״ג דניתנה מכה יצי״ט‪ .‬מ״מ האות הזה מיוחד לזפרים‬
‫סליק אדעתי דודאי׳ מצוד‪ .‬זו נוהגת בזו״נ כמש״׳כ בעצמו מפני■שהוא חותם המלך ול״ש בנשים ולימ בזה מה שלא‬
‫בשם רשב״א‪ ,‬וכן מבואר להדי׳ בס׳ החינוך מצוד‪ ,‬רצ״ו‪ .‬אלא הי׳ באותו הנס דמושך של חותם המלך הוא פטור כולל‪,‬‬
‫כוונת כת״ה להקור מדנפשי׳ אמאי לא תתמעט מבנ״י ע״ד וע״ד שב׳ בכס״ד סי׳ ע״ג)מובא בקיצור בנליון מהרש״א מס׳‬
‫שסהפ״ת לענין צירוף‪ :‬ומש״ כ עפי׳׳ד החתס״ו ירד ס״ט פסחים ק״ח( דכל שהפטור מהמת ד״א שלא מחמת זמן‬
‫קבוע‪ .‬ל״ש אף הן הי׳ וכו׳ יע״ש‪.‬‬ ‫דלפ״ז ה״נ בקדה״ש הוא שוא״ת שלא יעבור‪ .‬לעניד י׳׳ל‬
‫דף ט׳ אות ט׳ שיש ס׳ בזה אם יענה אמן כיון שאינו‬ ‫וקיום‬ ‫בקיצור דהרי בעבר ולא נד‪.‬רג איכא ל״ת ולא תחללו‬
‫מתפלל כתקחז״ל‪ ,‬ואני בעניי לא נכונותי אמאי‬ ‫הל״ת א״איבלי קיום מ״ע ונקדשתי! וזר‪,‬ו עדיף ממ״ש כל‬
‫נסתפקו בזה כיון דעכ״פ המשמיע קולו יצא ידי״ח תפלה‪.‬‬ ‫שישנו בשמירה וכו׳‪ ,‬אלא דאי הוי הדרוש ולא בנות ישראל‬
‫דרוש מוחלט בלי יוצא מהכליל אז הוי אמרינן איפכא דבל דלא אישתמיט שום פוסק לומר דיחזור ויתפלל בלחש‪,‬‬
‫שאינו בעשה ממילא ל״ה בל״ת דא״א להפרידם‪ ,‬אבל אחרי ואפי׳ לשון איסור לא הוזכר בזה בשים ופוםקים רק הר ‪r‬‬
‫דדרוש זה לאו בכ״ז דרשינן לי׳‪ ,‬ואנן לא ידעינן מאיזה סוג מקטני אמנה בש״ס ברכות כ״ד‪ ,‬זולת כס׳ האשכול ת‪,‬׳‬
‫הוא כאן‪ ,‬ע״ז שוב מכריע הל״ת‪ :‬א פ ס דלדעתי מעיקרא תפלה וק״ש סי׳ י״ב אי׳ ולהשמיע קולו בתפלתו דאסור‬
‫לק״מ דל״ד כלל לשאר דרשות דבנ״י ולא בנוי״ש דכולהו הנ״מ וכו׳ מ״מ ודאי ר״ל רק לכתחילה‪ ,‬דאפי׳ במקום דאי׳‬
‫קיימו בחיוב האדם מישראל באיזדי‪ ,‬מצוה‪ ,‬וכתב בנ״י למעט בש״ס להדי׳ לשון איסור מצינו דאינו אלא טדח״ס כמש״כ‬
‫בנוי״ש מאותה מצוד״ משא״כ הכא דמש״כ בתוך בנ״י הר״ן סופ״ק דעיז אהא דאסור לעשות שותפות עם טי‪ .‬וכיון‬
‫לא קאי ע^ מי שמחויב בקדר‪.‬״ש אלא דר‪,‬וא תנאי שידי׳ דהמתפלל יי״ח האיך סק״ד שהשומע לא יענה אמן אחר ברכד‪,‬‬
‫הקדה״ש בתוך בנ״י דאינו פחות טיו״ד‪ ,‬ומהתם ממעטינן שיוצאין בה‪ ,‬ותו דרש״י ז״ל בברכות שם ד״ה היז מקטני אמנד‪,‬‬
‫ס כאלו אין הקב״ה שומע וכר נראה דר״ל שאין אנו מחליטין‬ ‫נכרי דאינו מטצרף‪ ,‬ומה״ט סבר הפ״ת דגם באשה מתמעטת‬
‫מצירוף ודרשתם ז״ל דקאי ע^ העומדים שם מוכרחת מכת עליו שאינו מאמין׳ אלא דמתחזי כאלו וכו׳ ובאמת נוכל לומר‬
‫דאנן סהדי דאין גם א׳ מהמתפללים כך שהי׳ לו מחשבת‬ ‫פשוטיו של מקרא‪ ,‬דאי הוי קאי המתחייבים בקרה״ש הול״ל‬
‫ונקדשתי בבני ישראל דאז הוי פי׳ ע״י בנ״י כטש״ב ויקדש פיגול כזו בשעה שמשמיע קולו בתפלה‪ ,‬אלא דרובא דרובא‬
‫בם בקרובי אקדש‪ ,‬ואילו הוי כתב כך ממילא אז הוי יכילנא לא ידעו במה 'כשלו דלאו דינא נמירי‪ .‬ויש דעי״ז מכוונים‬
‫למעט נשים ממצות קדה״ש‪ ,‬משא״כ שכתוב בתוך בנ״י ודאי יותר‪ ,‬וכדאמר ר״ה בגמ׳‪ ,‬ובוודאי ראוי להורותם דרך העבודה‬
‫קאי על הרואים‪ :‬ו ה ק ש נ י התני הרב נ״י מהא דירושלמי שבלב אם יש תקוה שישמעו‪ ,‬אבל שלא לענות אחריהם‬
‫שביעית שהביא כ״ת בשם יפ״ע דדריש בתוך בנ״י למעוטי אמן אינו מתקבל על הלב לענ״ד‪ .‬הן א מ נ ם יש מקום‬
‫בראש לומר עפימש״כ בס׳ ערך ש״י או״ח ק״א בשם כתבי‬ ‫עכו״ם ויפה הקשה‪ ,‬ברם דהרי ש״ס דידן לא מייתי רק‬
‫דרשא דנעמן ש״מ דלא ס״ל דרשה דר׳ אמי שבירושלמי האריזיל דאם נשמע קולו יש חשש שלא יתאחזו החיצונים‬
‫ועי׳ ירושלמי סנהדרין פ״ג ה״ה דתמן אי׳ בתר ר׳ אמי הנ״ל ר״ל בתפלתו ע״ש והי׳ אפשר לומר דלא אריך לענות אמן‬
‫ר״נ בשם ר׳ לעזר שמע לה מהדא לדבר הזה וכו׳‪ ,‬וכ׳ המר״פ דהוא חיזוק הברכדי‪ ,‬וקיומה כמבואר‪ ,‬וגם ח״ו יתאחזו החיצונים‬
‫דמקרא קמא איכא למידתי דלנופי׳ איצטרך דברבים מחויב הו״ל כאלו נותן בזה ה״ו חיזוק להאי סיטרא ובתר עני׳ אזלא‬
‫עניותא ר״ל‪ ,‬ברס דהרי מ״מ חזינן דלא אישתמיט חד‬ ‫הישראל וכו׳ עיי״ש‪ ,‬ומשמע ודאי דגם ך״א מודה דעיקר‬
‫מהפוסקים למימר דצריך לחזור ולהתפלל בלחש והרי קי״ל‬ ‫קרא לברבים אתא‪ ,‬אלאדס״ל דגם למעוטי עכו״ם איכא‬
‫לואי ש'תפלל אדם כל היום כולו ברכות כ״א‪ ,‬ואדרבא‬ ‫למשמע מני׳‪ ,‬או די״ל דגם ר׳ לעזר סמך על דרשה דלדבר‬
‫הרי כ׳ בסוף יש״ש בחילופי המנהגים שבין בני א״י לבני‬ ‫הזה‪ ,‬ואלו ל״ה דרשד־‪ ,‬דלדבר הזר‪ ,‬ל״ר‪ .‬מפיק לי׳ מבתוך‬
‫בנ״י מטעם שכתבתי‪ ,‬אלא מכיון דכבר איכא ראיי׳ מדברי חו״ל‪ .‬דבני א״י מהפללים בקול‪ ,‬ובני בבל בלחש עי׳ אויח‬
‫קבלה תו ניחא ‪4‬י׳ לאםמוכי׳ על מקרא מה״ת אע״ג דלאו סי׳ ק״א בר‪,‬ג׳ מהרש״ם ז״ל שהביאו‪ ,‬א״כ אם בני א״י מתפללים‬
‫בקול לכתחילה‪ ,‬האיך סק״ר דאנן אין רשאין לענות אמן‪,‬‬ ‫עיקר דרשה הוא כנודע דרך כזה‪ ,‬ברמב״ם בכ״ר‪ ,‬ולענ״ד‬
‫י״ל דר״נ בשם ר״ל לאו לאיפלוגי על ר״א אתי אלא לפרושי ע״ד אז״ל אינהו מיכל אכלי ולדידן מסתם לא סתם‪ .‬וד״י׳‬
‫אפשר לומר ‪.‬דשאני אוירא דא״י דאין שם חשש לאחיזת‬ ‫מהיכן עיקר הדרשה לאפוקי עכו״ם והשתא ממילא לית‬
‫לן למעוטי מזה בנוי״ש ‪ :‬א מ נ ם כר מן דין לק״מ דר‪,‬דיוק חיצונים כל כך‪ .‬אמנם הרי הזוה״ק דהחמיר בל כך בזד‪,‬‬
‫הלא הוא תורת א״י‪ ,‬ואפשר נמי לומר דד‪-‬רי השאילת‬ ‫של המיעוט מבנ״י הוא רק דאם אין שום סברא שיהי׳ עכו״ם‬
‫בכלל המצוד‪ ,‬וכי בנ״י דר‪,‬וא מיעוטא כע״כ אתי למעוטי שלו׳ על השאלתות ואתחנן ס״ק קליח הביא הלשון של‬
‫בדיוק בנ״י ולא בנוי״ש‪ ,‬והיכא דהוי סברא דעכו״ם בכלל‪ .‬היש״ש שם ״בני א״י בקול גדול בשביל להרגיש את הציבור‬
‫אתי ננ״י בדיוק ״ישראל• ולא עכו״ם ולא ממעט בנוי״שרק עיי״ש א״כ י״ל דווקא בציבור‪ .‬דל״ש שם אחוזת החיצונים‬
‫דבל‬
 ‫צ ח ‪195‬‬ ‫הערות‬

‫נראה כמסייע לדעת הטו״ז בסי׳ ר״י דביי״ש די בשיעור‬ ‫רכל בי עשרה שכינתא שכינתא שרי׳״ ומעט מן האור דוחה‬
‫מועט‪ ,‬מדברי תום׳ ישנים רפ״ד דיומא שמגיעו׳ ועי׳ ג״כ‬ ‫הרבה חושך׳ ולית לי׳ רשות למיעל ‪ .‬תמן כמש״ב הזוה״ק״‬
‫בתשו׳ מהרש״ם היא רסי׳ קע״ה לענין קידוש היום על יי״ש‬ ‫מ״ם בש״ם דידן מבואר דציבור חמיה וכן בירושלמי עצמו‬
‫שהעיד שהגה״ק מראפשיץ ומקאמניקא ומלובלין זי״ע סמכו‬ ‫פ״ד דברכות מצעו דר׳ יונה כד הוי מצל׳י בכנישתא הוי‬
‫על הטו״ז בלןדהיי ביי״ש למעשה‪ ,‬עי׳ בהי׳ מהרצ״ח ביומא‬ ‫מצלי בלחישה׳ בביתא הוי מצלי בר‪,‬לא עד דילפינן בני ביתו‬
‫שם מש״כ בשם חת״ס זיל לענין ספיקו של שבויי דשאני‬ ‫צלותא מוני׳‪ ,‬ועי׳טו״ז סי׳ ר‪,‬״ן ס״ר‪ ,‬א׳ בשם רש״י שמואל‬
‫התם בלחם הפנים שאינו מצוה המוטל על הפרט‪ ,‬אבל‬ ‫של״ה רגילין להתפלל בלחש‪ ,‬וע׳ בשו״ת תשובה מאהבה‬
‫‪S‬עולם מצור‪ ,‬קצת איכא אפי׳ בפחות משיעור‪.‬‬ ‫סי׳ י״ג ובחכ׳׳ש ק״א סעיף ב׳ וביד אפרים שם במג״א ס״לו‬
‫נ׳ מש״כ בזה‪ ,‬ובסוף דבריו אחרי שהביא דברי הזוהר כ׳ וז״ל‬
‫דף יו״ד באיי דיה אך מה ״ויש לפקפק קצתי לענ״ד‬
‫ומ״מ מי שא״י לכוין בענץ אחר יש לו לעשות בענין שיוכל‬
‫הדבר דחוק למימר דהתורה חייבה לכהנים שיברכו‬
‫לכוון‪ ,‬דאע״ג דר‪,‬יי״ל אם לא כיוון א״צ לחזור ולהתפלל‪,‬‬
‫בר‪,‬ו״ר שישמעו הציבור‪ ,‬והציבור לא יהי׳ חייבים לשמוע׳‬
‫מ״מ אם עושה תפלתו קבע בענין שא״א לו לכוון וודאי‬
‫ואם ישתמשו בפיטורם לא יצאו הכהנים י״ח וממילא ברכו‬
‫לא יצא יי״ח וצריך לחזור ולהתפלל עכ״ל ולא עלה על‬
‫בריל‪ /‬איוו דכשהכהנים מברכים כקו״ר גם הציבור הייבין‬
‫דעתו כלל דבהשמעת קול לא יצא‪ ,‬ו ל ע נ י ן החשש דאחיזת‬
‫לשמוע‪ ,‬ובזה ידויק לשון הספרי דקתני תיל אמור להם‬
‫החיצונים רי׳ל שכתבתי‪ ,‬י״ל לאידך גיםא דבמה שעונין אמן‬
‫שיהי׳ כל הקהל שומע ול״א כדי שיהי׳ וכו׳ אלא שיהי׳‬
‫בתם לב‪ ,‬יש בזה תיקון לקלקולו‪ ,‬ואולי זהו בכלל אז״ל‬
‫דחיובא דציבורא הוא לשמוע ברכת כהנים‪ ,‬מט״ז ‪1‬מהויבין‬
‫נדול העונד‪ ,‬יותר מן המברך‪ ,‬שהרי נוליירין יורדין ומתגברים‬
‫הכהנים לברך בקו״ר‪ ,‬ועוד יש ‪4‬דקדק ממה דרייק הספרי‬
‫במלחמה וגבורים יורדין ומנצחים עי׳ ברכות נ״נ סוף ע״ב‬
‫בתרי זימני שיהי׳ כל הקהל שומע האי ״כלי למאי אתא‪,‬‬
‫ובחכמת מנוח שם ובסוף מס׳ נזיר ופירש״י נוליירין חלשים‬
‫אא״ב משום חיובא דקהל את‘ לאשמעינן ניחא דהא נופא‬
‫מתנברין וכו׳ ועי״ש בתוספ׳‪ ,‬וכנון נד״ד המברך ומשמיע הוא‬
‫קמש׳׳ל שחיוב על כל או״א מהקהל הנמצא שם ולשמוע‪,‬‬ ‫חלש‪ ,‬ות‪,‬עונה הוא גבור מנצח ומקיים גרש לץ ויצא מדון‪.‬‬
‫משא״כ אי רק שיצאו הכהנים יר״ה‪ ,‬הרי אפי׳ לא שמעו‬ ‫ומש״ב באלף המגן דיש השש אמן לבטלה‪ ,‬הנד‪ ,‬לבד משכ״ל‬
‫רק עשרה כבר יצאו יד״ח׳ והשתא אחרי שהכהנים מחויבים‬ ‫הנה בס׳ אשל אברהם טבעל דע״ק ז״ל ב‪-‬סי׳ קכ״ד סעיף‬
‫להשמיע ‘והקהל לשמוע׳ הנה הקהל בשמיעתם הם הלק‬ ‫ח׳ כ׳ ז״ל במש״א חז״ל קפידא אאמן שאחר ברכד‪ ,‬שא״צ‬
‫מקיום המצוד״ וזד‪ ,‬שכ׳ החרדים ״ומכוונים לבם לקבל ברכתם‬ ‫או לבטלה ה״ו‪ ,‬שהוא בכלל יתומה ה״ו‪ ,‬נראה ודאי שלפי‬
‫כדבר השם הם נמי בכלל המצוה‪ ,‬ומשמעות דבריו דל‬ ‫כוונת הלב הן הדברים ורק כשכוונתן בדרך קלות הדעת‪,‬‬
‫לענ״ד וודאי מורה כדעת הפלאד‪ ,‬ז״ל״ ממש״כ כדבר השם‪.‬‬ ‫אז היא הר‪,‬פידא‪ /‬טשא״כ כשכוונתן לש׳׳ש ויש שום צד‬
‫אבל מש״כ הבא״י ראי׳ להפלאה מד׳ תוסם׳ סוטה דב׳ כהנים‬
‫ספק אפי׳ רק בצד רחוק שאולי אינו בדכד‪ ,‬שא״צ וכנון‬
‫משתמעי קלייהו כד‪,‬לל ומגילה ש״מ דמצוה על ישראל‬
‫בחזרה דמנחה בלילה שיש צד לומר שע״י המנהג אין בו‬
‫דאל״ד‪ ,‬תקשי קושי׳ הקר״א‪ ,‬לענ׳׳ד אי משום הא לא אוריי׳‬ ‫חשש בר״ל‪ ,‬וכש״כ כשהוא ספק חשיכד‪ .‬נאהמ״ח עי׳ שו״ת‬
‫דבלא״ד‪ ,‬קשות מיושב‪ ,‬דמה שמדמה תום׳ להלל ומגילה׳‬ ‫מהריט שיר‪ ,‬האויה סי׳ ציא מש״כ בזה במאחרים תפילת‬
‫הוא רק לאתויי דמעלת חביבא עלייהו מהני דלישתמעון תרי‬ ‫מנחה עד הלילה אם מותר לענות אמן וקדושה אחריהם[‬
‫קלי‪ ,‬וטעם החביבית לא גםק״מ כלל דהוא דבר טבעי‬
‫פשיטא שאין פתחון פה כ״ד ע״ז בשום אופן‪ .‬ואם על‬
‫שהחביבות פותח את האוזן‪ ,‬וכמו דהתם דמשום לצאת‬ ‫חשש ברכד‪ ,‬לבטלה ר״ל כ׳ הדע״ק שכל שיש אפי׳ צד רחוק‬
‫בשמיעתן הביבא ושמעי‪ ,‬ה״ג משום חביבות הברכות כמש״כ‬
‫שאולי איננו וכו׳ אין שום פ״פ לענות אמן ואינו בכלל אמן‬
‫תום׳ להדי׳ שם על ברכות איידי דחביבא להו יהבי דעתייהו‬
‫יתומה׳ קו״ת בנ״ד דהוא צד קרוב מאד דכוונת המתפלל‬
‫וט׳״ ומו״ח הגד‪.‬״צ ז״ל הביא בגליון הטור קכ״ח דברי השוה״ט‬
‫לשיש ולא מהמת קלות ח״ו‪ ,‬פשיטא דצריך אמן‪ ,‬ומכש״כ‬
‫תד‪,‬לים ז׳ פ׳ אלקים שופט צדק אמר ך׳ אחא בזכות מד‪ .‬אנו‬
‫כשהעונה מחשבתו תמימה וכו׳ ואילו לא הי׳ בידי רק דברי‬
‫עומדין בזנות ברכת כהנים ע״כ‪ ,‬ונלענ״ד כוונתם דל כמשי׳כ‬
‫האיא הניל כבר הי׳ מספיק למיפשט בעיין דנו אה דבכלל‬
‫הזוהי׳ק נשא קמ׳׳ו ע״א אר״ש בשעתא דהאי כד־י‪ ,‬איתער‬
‫דבריו ז״ל דברינו‪ ,‬לכן לפענ״ד שפיר יש לענות אמן אחר‬
‫בדינוי לא יכלין כני עלמא למיקם קמי׳ ובשעתא דפרסי כהני‬
‫ברכת מתפלל תפלת לחש‪ ,‬ועי׳ ירמי׳ כ״ח בנביא שקר של‬
‫ידייהו וכו׳ ואיתעדי מנהון דינין עיי״ש דיש חביבות גדול מזה‬
‫הנני׳ אמן כן יעשה ד׳ יקם ד׳ את דבריך אשר נכאת אעפ״י‬
‫בין אם שומעין או לא‪ ,‬בכל גווני חביבין עליגו ברכות שמים‬
‫כי נבואתו שקר מים יען כי דיבר טוב על ישראל ענה‬
‫מעל‪ ,‬וא״ל דא״כ אדרבא איכא למישמע מדברי ר‪,‬תוםפ׳ לפי‬
‫אמן הלואי כן יהי׳׳ ה״נ בשמעו שבהו של מקום ביה‪ ,‬וזה‬
‫הנ״ל דלא כהפלאה מדב׳ החביבות מצד שהם ברכות לישראל‪,‬‬
‫שב׳ ד־‪.‬אשל אברהם וכש״כ כשהוא )העונה( בדרך תמים‬
‫דדא די״ל דאיה״ג שמחויבים לשמוע אלא דעדיפא מני׳‬
‫ומחשבתו יהיר שיתפרסם כן בטד‪.‬רד‪ ,‬לכל‪ ,‬ור״ל אף שכוונת‬
‫קאמר דוה מועיל יותר בטבע להעיר אוזן השומע‪ ,‬ותו י״ל‬
‫המברך מסופקת מ״מ דבריו טובים והעונה ג״כ כוונתו רצויי׳‬
‫דר‪.‬וצרכו לכך‪ ,‬משום דר‪,‬א בהלל ומגילה חביבא עלייהו הוא‬
‫שיתפרסם האמת בעולם‪ ,‬וכשיכ בנד״ד‪ ,‬והדברים פשוטים‬
‫משום דאינו בבל יום‪ ,‬משא״כ בב״כ דדינו בכל יום אינו בכלל‬
‫בעיני בסיר‪.‬‬
‫חביבא כדי לצאת י״ח לזר‪ ,‬כתבו דמחמת הברכות חביבא‬
‫אות י״ב דיה ובתשו׳ הת׳׳ס סי׳ מיט וכו׳ משיב דהמנ״ח‬
‫עלייהו‪ ,‬ועי׳ מנ״ה מצוד‪ ,‬שע״ח שהביא מריטב״א סוכה ל״ה‬
‫ס״ל דאינו חייב מה״ת אפי׳ שבע בפחות מכזית‪,‬‬
‫דמצוה דכהנים הוא לבד■ ב א ׳ י ד״ה ומפני ״שמצור‪,‬‬
‫הן הן אמת דהמר״ט שיק שהביא כ״ת כ׳ ניב על חתסיו‬
‫לשנאותם מצור‪ ,‬לאהבה ג״כ ושתיהן אמת״ עי׳ פ״ח חו״מ‬
‫דהמניח לא כ׳ כן‪ ,‬אבל אני לא מצאתי שם כ״א מש־כ‬
‫סי׳ ז׳ ס״ק י״ב בשם חו״י בד‪,‬שמטות שב׳ אחר שאין השנאה‬
‫וטיט ניל דתרתי בעינן אכילה ושביעה ואם אכל בהפסק‬
‫טבעית אלא עפ״י דבר ד׳‪ ,‬אין לחוש דדעתי׳ יטעהו ולא‬
‫אף ששבע לא מחייב וכו׳ וייל שפיר דמש״כ ״כעינן אכילה‬
‫חזי לי׳ זכותא כמו בשאר שונא עי״ש ודברי התני׳ והו״י‬
‫ושביעה״ לא אתי אלא למעט מה שהתחיל בו ״אכל‬
‫עולים בקנד‪ ,‬אחד׳ ובזה יש לפרש תכלית שנאה שנאתים׳‬
‫כד‪.‬םסקהי וכו׳ וסיים ומסיק ואם אכל וכו׳ שאינו שבע כ״א‬
‫הנד‪ ,‬אני ש־נאם שנאה שי״ל תכלית על מעשיהם הרעים‪,‬‬
‫בצירוף‪ ,‬אבל מנווני דחת״ס לא מיירי כלל‪ ,‬ואפשר דבשבע‬
‫והמה לאויבים הי׳ לי לעצמי שנאה טבעית‪.‬‬
‫בפחות הויל תרתי אכילה ושביעה כחת״ס ז״ל» והנה החתים‬
‫דף ייב‬
 ‫הערות‬
‫הנדפסים בד‪.‬״נ‪ ,‬בה״ג עם הערות אלו את״י‪ ,‬וכוונתו ודאי‬
‫כלפימ״ש הרמב״ןז״ל במצות ל״ת י״ב מד‪.‬שנותיו בסוםד‪,‬ז״ל‬
‫ונראה שבה״ג נזכר בזו המצוד‪ ,‬שאמר בפרשיות המשלימות‬
‫לו מ״ע ם׳נד‪.‬לותופ׳ משפט הככורה‪ .‬אולם הנני נבוך כמה‬
‫דפשיטא לי׳ להנד‪,‬״צ המשיב שליט״א ולבעל די‪,‬ד‪.‬ערות על‬
‫בה״נ‪ ,‬דמש״כ ד‪.‬בד‪.‬״ג ז״ל •אלו פרשיות וחוקים ומשפטים‬
‫המסורים לציבור״ דד‪,‬כוונה הוא שמוטלים רק על הציבור ולא‬
‫על היחיד‪ ,‬והרי ישנן בס״ה פרשיות שמונד‪ ,‬שם הרבה מצוד‪,‬‬
‫דל״ש לומר דאינן חובת היחיד‪ ,‬כגון דיני עכד עכרי המוכר‬
‫עצמו וטומאת נבילות וטהרתן וכיו״ב וטומאת כלים וכו׳ ערלה‬
‫יע״ש דאא״ל דר‪,‬ם חובת הציבור לחוד‪ ,‬ועכצ״ל דאין כוונתו‬
‫ז״ל כן‪ ,‬ואודה ולא אבוש דבעוה״ר עדיין לא אדע מהו‪ .‬ולמה‬
‫מנה אותן פרשיות לברנה‪ ,‬ואם אמרתי דמש״כ •המסורים‬
‫לציבור״ ר״ל דעל הציבור מוטל להחזיק ברסן ולהיות עיניהם‬
‫פקוחות על היהירים שיקיימו מ״ע אלו‪ ,‬דהקולר תלוי בצווארם‪,‬‬
‫הנד‪ .‬בער אנכי ולא ארע מ״ש אלו משאר מ״ע‪ ,‬ומנ״ל הא‪,‬‬
‫ולדרך זה צריך תלמוד בעיון היטב הדק‪ ,‬ויהי׳ איך שיד‪,‬י׳ הלא‬
‫נראה בעליל דהרמב״ן ז״ל הבין דעת הבה״ג שהם חובת‬
‫בל יחיד השייך בהם‪ ,‬וכי בתוכם מנה ם׳ נחלות ומשפטי‬
‫הבכורה‪ .‬א״כ מדוע יהי׳ רחוק בעינינו לומר דגם החרדים‬
‫ז״ל אזיל בשיטתו‪ ,‬ושפיר י״ל דהיינו דכי החרדים •לדעת‬
‫רובא דרוובתא״ דד‪.‬יינו בה״ג ורמבין ז״ל דס״ל שהם מ״ע‬
‫דיהיד המוריש‪ ,‬וממילא דאתי נמי שפיר מה דלא מנה‬
‫החרדים הל״ת דלא יוכל לבכר דהרי הבה״ג נ״כ לא מנה‬
‫אותה הל״ת בל״ת שלו‪ ,‬וכזד‪ .‬הוי רמבץ יחיד נגד בה״ג‬
‫ורמכ״ם ז״ל^‬
‫ומש״ב ד‪.‬נה*צ שליט״א •כי את הבכור בה״ש יכיר שלא‬
‫הוצרך לגופו מורה על קיום העשה״ ג״כ לא‬
‫הבנתי בענ״ד דהרי ל״מ לריי בספרי ובקידושין ע״ד ע״א‬
‫איצטרך יכיר יכירנו לאחרים אלא אפי׳ לרבנן צריכא בצריך‬
‫להכירא כמבואר בקידושין ע״ח ע״ב‪ ,‬מכש״כ אי נימא דבבכור‬
‫גם חכמים לא פליגי על ר״י עי׳ תוה״מ שם‪ ,‬גם איצטרך‬
‫לענין בכור שנולד לאחר מיתת אכיו עי׳ ב״ב קמ״ב ע״א‬
‫ובכורות מ״ו ע״ב‪ .‬ובענין המחלוקת של הרמב״ן ומהרי״ט ז״ל‬
‫הנה שמעתי מרודן זו׳ תהי׳ הנאון בעל משיב נפש ז״ל‬
‫דבר נאה ומתקבל לפרש עפ״י שיטת דברי הספרי התמודרם‬
‫בם׳ תשא ע״ם לא יוכל לבכר וכו׳ ע״פ בן השנואת‪ ,‬הבכוח‬
‫ז״ל אעפ״י שבן הבכור לשנואה‪ ,‬ופי׳ עפ״י המהרי״ט הנ״ל‬
‫אעפ״י שאין כאן הבכור עצמו שככר מת בחיי אביו אלא‬
‫בן הבכור נשאר אהריו‪ .‬אעפי״כ לא יוכל לבכר את בן‬
‫האהובה ודפה״ח• ולפי״ז י״ל דהוציא הספרי ד״ז ממש״ב‬
‫והי׳ הבן הבכור לשנואה‪ .‬דתיבת •ד‪.‬בן״ נראה מיותר והבין‬
‫הספרי דהבן הבכור פי׳ הבן של הבכור‪ ,‬וז״ש כאן ע״ם בן‬
‫השנואה הבכור‪ ,‬אעפ״י שבן הבכור לשנואה הו״ל כאלו הבכור‬
‫עצמו קיים‪ ,‬השתא הכי מה דעל פני משפע בחייו‪ ,‬כיון דגם‬
‫בנו של הבכור בכלל‪ ,‬וגם י״ל דהא נופא קמש״ל דאפי׳‬
‫מת הבכור דינו כאילו הוא בחייו‪ ,‬ויש לתקן הדבר דז״ש‬
‫הספרי אעפ״י שרק בן הבכור לשנואה מ״מ הו״ל כעל‬
‫פני בן השנואה הככור עצמו‪.‬‬
‫למש״ב הבא״י בשם היא״ב בכללי ם־ס ז״ל כי הלבוש‬
‫דדעת של הפוסקים שלא הובאו בשו״ע לא מציפינן‬
‫אפי׳ לס״ס )וכי״ב ראיתי שב׳ האו״ת בדינו תפיסה דא״ל‬
‫קי״ל כדעת מי שלא הובא בשו״ע( ושארי לי׳ מארי'‪ ,‬וכי‬
‫עפ״י הכרעת ב״י וד״מ נשים דעת גדולי הפו׳ כלא‪ ,‬וככר‬
‫כ׳ כן בנוב״י אהע״ז סי׳ מ״ז עכ״ל וע״ז סיים הבא״י שליט״א‬
‫וזהו דעת הקצה״ח שהשיג על מהרייט בזה‪ ,‬נראה מזר‪,‬‬
‫דסובר דהי״א נם על האו״ת פליג מה שסנר עלינו ח‪,‬דרך‬
‫לבלי לטעון קי״ל כדעת הפו׳ שלא הובאו בשדע‪ ,‬ושמכח‬
‫זד‪ ,‬השיג הקצה״ח על הטהרי״ט‪ ,‬אבל לדעתו אאיל כן‪,‬‬
‫חדא‬
‫‪19a‬‬
‫דף י״ב חרדים אות ל״ו שהדיבור יפה להולים״ יש להסתייע‬
‫קצת לזה טהא דאטרינן נדרים מ״א הולי עין ומחושי‬
‫הראש מ״ט כו׳ דיבורא קשיא לעינא ונו׳ פי< הרא״ש ובהג׳‬
‫הנר״א ז״ל שם׳ ולכאור׳ אטאי לא יבקר ניטא דיבקר ולא‬
‫ידבר‪ ,‬א״ו דהדיבור הוא חלק מטעות הביקור׳ דטפיק בזה‬
‫צער החולה ומחזקו בדברים לכל יתיאש מרפואת‪ ,‬ודש‬
‫הרשב״ג ז״ל והחולים תשיחם בל״א זאלסט דיא אויסרעדין׳‬
‫ואם המבקר יושב דומם ומשומם הנד‪ .‬הוא מוסיף צער על‬
‫צערו־דמתחזי לי׳ שמתייאש מחייו‪ ,‬לכן אמרו אין מבקרין‬
‫למי שהדיבור קשה לו‪.‬‬
‫או ת ל״ז ״להשיב את ההולה בתשובה״ תימה בעיני שרבינו‬
‫חשב הדיבור שהוא מענפי המצוד‪ .‬ולא הביא‬
‫מה שהוא מעיקרי המצור‪ .‬דצריך לבקש עליו רחמים וב׳‬
‫רמ״א סי׳ של״ה ס״ד בשם רמב״ן דבלא זה לא קיים המצוד‪,.‬‬
‫וגם הא דאי׳ שם ם״ז אומרים לו שיתן דעתו על עניניו אם‬
‫הלוה ונו׳ דעכ״פ הוא מענפי המצוד‪ .‬וצ״ע‪.‬‬
‫בא״י אות יו״ד ד״ה ואולי •חשבה לעשה‪ ,‬כי לדעת הרמב״ם‬
‫ז״ל הוי עשה וכו׳ י׳ במחכה״ג המשיב שליט״א דוחק‬
‫הוא להעמיס שיטת הרמב״ם ז״ל בדברי רבינו ז״ל‪ ,‬דבדברי‬
‫חרדים מבואר דעתו דהמ״ע הוא על האס ואלו להרמב״ם‬
‫מצות דין נחלות כלו על הב״ד כמש״כ החינוך מצוד‪ .‬ת׳‬
‫זיל ולפי הנראה מדברי הרמב״ם ז״ ‪ S‬שכל עיקר אזהרה‬
‫אינה רק על הב״ד שדנו בדין הנהלה‪ ,‬ח״ל שכ׳ הוא‪ ,‬מצוד‪.‬‬
‫לדון בדין הנהלה‪ ,‬וכמו שביאר הענין במצות הפרת נדרים‬
‫שלפניו עכ״ל החינוך‪ ,‬ולשון הרמב״ם שהביא מצוד‪ ,‬לדון‬
‫כו׳ הוא במנין המצות שבראש סהי״ד מ״ע רמ״ח‪ .‬ובס׳ המצות‬
‫מ״ע צ״ה כ׳ שציוונו לדון בהפרת נדרים כו׳‪ ,‬וזה הענין בעצמו‬
‫הבן ממנו כ״ז שתשמעני מורה דין א‪.1‬ד מהדינין‪ ,‬כי אין‬
‫ציווי בפעולה מהפעולות בהכרח‪ ,‬ואמנם המצוד‪ .‬הוא בד‪,‬יותינו‬
‫מצווים שנדון כו׳ עיי״ש‪ ,‬ואיך נימא דר‪.‬הרדים חשבה לעשה‬
‫על כל אדם המוריש‪ ,‬אחרי שלרמב״ם ז״ל הכל הוא פרטי‬
‫סדר הנחלות שמוטל דינם על הב״ד כלבד‪ .‬ועי׳ מד‪.‬ר״מ שיק‬
‫עד‪.‬״מ מצוד‪ .‬ר״ם שהביא דברי החינוך הנ״ל‪ ,‬וכ׳ ע״ל ז״ל‬
‫והמעי״ח כ׳ שכן משמע לשון הנם׳ שאורעה כל הפרשה‬
‫לדדות דין‪ ,‬ולענ״ד אדרבה מוכח מדברי הרמכ״ם פ״ו מה׳‬
‫נהלות ה׳ א׳ דכל ענין ירושה מקרי דין ומשפט וכו׳ וכוונת‬
‫הרמב״ם בזה נראה דקרא מכאר כו׳ יע״ש‪ ,‬ולכאו׳ משמע‬
‫דבא לומר דגם הרמב״ם יודה דהוא מ״ע על האב‪ ,‬אבל א״נ‬
‫דאתי לאיפלוגי על החינוך וגם על רמבץ ועל המגא״ס דס״ל‬
‫בדעת הרמב״ם דאין כאן לא מ״ת ולא ל״ע על האב כלל•‬
‫‪.‬וגם כי אא״ל כן מכה הכלל גדול דכייל לן הרמב״ם במ״ע‬
‫צ״ה הנ״ל‪ .‬ותו דהרי בריש ה׳ נחלות הקדים הרמב״ם ז״ל‬
‫הלכות נחלות מ״ע אחת הוא‪ ,‬והוא •דין סדר הנהלות״ ואי‬
‫נימא דגם על האב יש מצוד‪ .‬א״כ הרי יש יותר‪ ,‬א״ו ע״כ‬
‫צ״ל דד‪.‬מר״משיק ז״ל לא‪ ,‬אתי רק לרחות ראיית המעיי״ח ממה‬
‫דאיקרי דין ונם טעטא קטעים לרמב״ם ז״ל דקרי לכולהו‬
‫סדרי דנחלות דין‪ ,‬ומ״ם דעת הרמב״ם דהכל הוא מ״ע על‬
‫הב״ד שיראו שיהי׳ הכל בסדר די׳כתוב‪ ,‬ועי׳ בס׳ התוה״מ‬
‫על הספרי תצא ע״ם לא יוכל לביר יכול לא יהי׳ רשאי‬
‫ואם ביכר יהי׳ מבוכר ת״ל לא יוכל וכו׳ וכי שם הזיל הבדילו‬
‫פה וכו׳ שזד‪ .‬מציין שאין ביכלתו כו׳‪ ,‬ויפלא חד‪ .‬ניחא לאביי‬
‫כו׳ אבל לרבא דס״ל דכ״מ דאיר ל״ת אי עביד ל*מ ל״ל‬
‫לא יוכל וכו׳‪ ,‬מזה מוכרח שיטת הרמב״ם חה אינו לאו‬
‫כמש״ב במצוד‪ .‬רמ״ח שהוא רק ממשפטי הירושות והרמב״ן‬
‫וכוי‪ .‬ולפי״ז יש להביא ראי׳ מכאן שאינו אזהרה וכו׳ יעיי״ש‪.‬‬
‫ומש״ב הגה״צ המשיב שליט״א בסוף דבדו דבע״כ מש״כ‬
‫ההררים •מרעת רובא דרבוותא״ א״ל דכוונתו על הבד‪.‬״ג‬
‫דס״ל נ״כ כרמב״ן כי בד‪.‬״נ השב מצות בכורה בין המצות‬
‫המוטלות על הציבור וכו׳ והביא דד‪,‬עיר נזה בעל הערות‬
 ‫צט ‪197‬‬
‫ה׳ ב׳ העתיקו‪ ,‬ודרכו של השו״ע להעריך כלשון הרמב׳ם‬
‫זאת אומרת דד‪.‬תכוין נגד משמעות הנ״ל‪ ,‬והא דקשי׳ באמת‬
‫ל״ל לתנא תיבת ״בני״ ודרכו של התנא לקצר‪ ,‬י״ל דאנב‬
‫דתני איש פלוני בני לא יירש כו׳ דהתם וודאי שייך‪ ,‬קתני‬
‫נמי רישא בני‪ .‬ותו י״ל דמנ״ל למידק מתיבת בני דאתי‬
‫לאפור‪,‬י בן בנו‪ ,‬נידוק איפיא מלשון איש פלוני בני‬
‫דמורה על הנסתר שאינו עוד לפנינו ולאתויי אפי׳ מת׳‬
‫ושפיר שייך בי׳ לשון לא יטול דהרי באמת בנו המת יורש‬
‫בכורתו בקבר ומורישו לבנו כמש״כ הרמב״ן גופא וכלפי‬
‫דא אמר איש פלונו בני ממש בכורי לא יטול כדי שלא‬
‫יוריש‪ ,‬ומצאתי און לי קצת משינוי לשונות הרמב״ם ז״ל‬
‫דבסוף פ״ד כדינא דר׳ יוסף שינד‪ .‬מלשון הש״ס וכ׳ שאמר‬
‫זה בני בכור ולא כל איש פלוני ככש״ס‪ ,‬ובפ״ו ה׳ ב׳ כ׳‬
‫איש פלוני‪ ,‬וי״ל דלכוונה זו שינה בפ״ב וד־י‪,‬ניח לשון הש״ס‬
‫בפ״ו כי בזה מגלה דעתי כדעת מהרי״ט ז״ל‪ ,‬ויש ידים‬
‫מוכיחות דרעת הרמב״ם ושדע דלא כרמב״ן‪ .‬והשי״ת יאיר‬
‫עינינו כתוה״ק‪.‬‬
‫דף מ״ג בא״י ד״ה וראיתי דמה״ט אומרים סורו כו׳ עי׳‬
‫סמ״ע סי׳ פ״ז שכ׳ כיון שזה רואה שהוא מוכן‬
‫לשכועה הו״ל להשוות כו׳ עיי״ש‪ ,‬ורש״י שבועות ל״ט ותוס׳‬
‫שם מ״ז ד״ה חלה כ׳ על שלא דקדק למסור ממונו ביד‬
‫נאמן ובאו לידי חה״ש עיי״ש‪ ,‬ומדברי סמ״ע משמע דלא‬
‫כאותד‪ ,‬תשובה שהביא הד״ח ז״ל המובא בפנים דמוכח דמיד‬
‫שהכין עצמו לשבועה אכד חזקתו עד דמהמת זה גם המשביע‬
‫רשע מקרי‪ ,‬וא״ש עפי״מ דאי׳ במכילתא ל״ת את שם כו׳‬
‫למה נאמר וכו׳ אין לי אלא שבועה שלא ישבע שלא יקבל‬
‫עליו לשבע מניין ת״ל לא תשא כו׳ עד שלא תקבל להשבע‬
‫הרינו לך לאלקים משקבלת לשבע הריני לך לדיין עיי״ש‬
‫הרי דבקיבל עליו לשבע עובר על ל״ת‪ ,‬ואפ״ת דהוי רק‬
‫מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא נמי אבד כמו שב׳ הפ״ת‬
‫יו״ד סי׳ י״ח ס״ק ח׳ וביא״ב שם בש״ך ס״ק כ״ח אפי׳ עובר‬
‫על תיקון חכמים אבד חזקתו עיי״ש וברמ״א אהע״ז סי׳‬
‫קע״ח ס״ג ופ״ת שם ס״ק י״א י״ב‪ ,‬מכש״ב בדרבנן דאסטכי׳‬
‫אקרא דהמיר משאר דרבנן כמש״כ הפמ״ג בפת״כ ה״א אות‬
‫כ׳ דלכך אמר אסמכי׳ כדי להחמיר בספקו )וחתני ת‪.‬רב‬
‫נ״י הראני בזה לשו״ת ערוגת הבשם או״ח סי׳ נ״ח וסוס״י‬
‫ע״ט‪ ,‬והקשה לשאול עפי״ז מהא דברכות כ״א ם׳ קרא ק״ש‬
‫א״ח וקורא ו‪:‬ו׳ א״ל אביי ההוא בד״ת כתיב וכ׳ תוסס׳ והא‬
‫דאמרינן לעיל בפ״ק בערב משום דכתיב ובשכבך אסמכתא‬
‫בעלמא הוא עי״ש וברש״ש‪ ,‬ולהפמ״ג אפי׳ לא ד*‪.‬וי אלא‬
‫אסמכתא יש להחמיר בס׳ קרא‪ ,‬אבל זה ל״ק דיש לחלק‬
‫בין אסמכתא חשובה שם מהמרינן בספק‪ ,‬והרי התום׳ שם‬
‫דייק וכ׳ אסמתא בעלמא הוא‪ ,‬נאבל עי׳ תוסס׳ סוטה ל״ב‬
‫שב׳ דדוחק לומר דאטמכתא הוא‪ ,‬ואולי די‪,‬וקשה להם נ״כ‬
‫כנ״ל דעדיין הו״ל למיזל לחומרא דחוזר וקורא משום דאסמכתא‬
‫חשובד‪ ,‬הוא דד‪.‬א למ״ר ק״ש דאו׳ ילפינן מובקומך ובשכבך‬
‫לררשה גמורה א״כ אף למ״ד דרבנן ענ״פ אסמכתא תשובד‪,‬‬
‫ד‪.‬וא‪ ,‬וע״כ דהתוסם׳ ס״ל כדעת הרמב״ן שם בשורש א׳‬
‫שתולק עלהרמב״ם וס״ל דדרבנן אינו דין תורד‪ .‬רקדאסמכוד‪,‬ו‬
‫אלאו דלא תסור‪ ,‬ודברי הפמ״ג סעבים רק לדעת הרמב״ם‬
‫דכל דרבנן הוי דאו׳ רק דבס׳ אתנו להקל ובאסמכתא לא‬
‫שייך אתנו עי׳ פמ״ג שם והרמב״ם ס״ל לתרץ קושי׳ התום׳‬
‫כרי״ו דלמ״ד ק״ש דרבנן היינו מה שאנו קורין אלו הפרשיות‬
‫דווקא אינו אלא מדרבנן וס״ל דהא דאמר קרא בשכבך‬
‫ובקומך היינו שנקרא איזה פרשה בתורה בכל מקום שירצה‬
‫ורבנן קבעו הני נ׳ פישיות עיי״ש א״כ דרשה דבשכבך‬
‫ובקומך הוא דרשה גמורה כמו למ״ד ק״ש דאו׳ עכ״פ לענץ‬
‫קריאת איזד‪ .‬פרשת בתורה‪ ,‬ה מ ה ב ר[ ובהא דמכילתא‬
‫הנ״ל משמע •שם דהוי ל״ת דאו׳ ממש וכן הבין בס׳ מרכבת‬
‫המשנה‬
‫הערות‬
‫חדאדהרי האו״ת בתק״כ סי׳ קכ״ד מלתא בטעטא קאמר״ מד‪.‬‬
‫דל״ש בם״ם וכד‪.‬״ג‪ .‬דד‪,‬וי ס שם ז״ל ובעוה״ר נשכח ד‪,‬תורד‪.‬‬
‫מאתנו אשד אין בכ ‪ S‬ד‪.‬חו״מ ממש דין א׳ שאץ בו בכלליו‬
‫או בפרטיו מחלוקת ראשונים או אחרונים וא״כ לשוא עמלו‬
‫בונים בראיות שונות כי לעולם ד־י‪,‬מוחזק יטעון קי״ל וח״ו‬
‫התורה הפקר‪ ,‬ובפרט דין שנזכר בשו״ע ורמ״א והשמיטו‬
‫דעת החולק‪ ,‬קבלה בידי וכן ראיתי מדיינים מומחים וכן דן‬
‫אני ובא מבלי לטעון קי״ל וכו׳ וקימו וקבלו חכמי הדור‬
‫לשמור ולעשות ככל האמור במטבע קצר שו״ע ורמ״א כד‬
‫וזכורנו כד והסכימו יחד הואיל וד״ז אין לו זכר בחו״מ‬
‫בשו״ע ורמ״א מבלי תת מקום לטעון קי״ל‪ ,‬וכן ראוי להורות‬
‫בלי פקפוק וכן מצאתי בחרי דלא מצי לטעון נגד פשט‬
‫השו״ע ורמ״א עכ״ל הק׳‪ ,‬הרי קבלה ומעשה רב וטעמא‬
‫דמםתבר מאד לענין טענת קי״ל‪ ,‬ולא יתכן שהיא״ב ידחה‬
‫דברים כאלה דד‪,‬ני אשלי רברבי כלאח״י‪ ,‬או דלא התכוון‬
‫היא״ב כלל ננד קבלת התומים בדין קי״ל‪ ,‬רק ננד הלבו״ש‬
‫שב׳ כן נם לענין ם״ם דאמ״צ לםפק דעת הפד שלא הביא‬
‫בשד׳ע ע״ז פליג דהיתכן אשר נשים נדולי עולם כלא דאפי׳‬
‫לס״ם לא יצטרפו‪ ,‬ובזה ל״ש סברת התומים ונם אין כאן‬
‫קבלה ע״ז‪ ,‬ובמוסגר כ׳ רק ככעי״ז כ׳ התומים כד ע״ד הערה‬
‫ולא ע״ד לאיפליגי עלי׳ ג״כ‪ ,‬ומט״ז כתבו במוסגר לבלתי‬
‫היות בכלל הפלוגתא דילי׳‪ ,‬ומדברי הנוב״י שפיר מייתי‬
‫סייעתא דאין לסנור די‪,‬דלת דשם מיירי ג״כ מענין אחר כמבו׳‬
‫בסי׳ מיו דדוקא לענין קי״ל נאמרו דברי התומים והם‬
‫שרירין וקיימין‪ ,‬וכ״כ הנה׳׳מ בדיני תפיסה אות כ׳ בשם חו״י‬
‫וכן הוא בפ״ת סי׳ כיה ס״ק ו׳ דדברי שו״ע ורמ״א הוי דבר‬
‫משנד״ וכן בסי׳ י״ב ס״ק י״א‪ ,‬ומלשון די‪,‬ם״ת סי׳ כ״ה בהגהות‬
‫של דיני תפיסה קרוב לסופן שהראה שם על התומים ומקצהי׳ח‬
‫משמע דגם הקה״ח ס״ל כתומים‪ ,‬אלא דעדיין לא מצאתי‬
‫דברי הקה״ח בזה‪ ,‬מכל הלין לענ״ד נראד‪ .‬דא״ל דע״ז בנה‬
‫הקצה״ח השנתו על מהרי״ט זיל‪ ,‬והרי נם בזה פשט וסתימת‬
‫לשון השו״ע סס״י רע״ז משמע דאין חילוק בין הבכור חי‬
‫או לא‪ .‬ובטור שם סכ״ג איכא למשמע מדיוק לשונו יותר‬
‫דאין לחלק חדא ממש״כמת הבכור כו׳ יורשין עומדין כדרך‬
‫שנוטלין חלק פשיטותו וכבר עמד הב״ח ז״ל שם על מה‬
‫שתלה הלק בכורה בחלק פשוטותו עיי׳׳ש עפ״י הירושלמי‬
‫דחלק בכורה יליף מחלק פשיטותו‪ ,‬הנה כי כן אין היקש‬
‫לחצאין‪ ,‬והרי קי״ל בסי׳ רפ״א ס״א דאם אמר איש פלוני‬
‫בנו לא יירוש עם אחיו ל״א כלום‪ ,‬א״כ כמו דלא יוכל‬
‫להעביר הזקן נח^ת יורש הבכור מחלק פשיטורתו ד‪,‬״נ מחלק‬
‫בכורה‪ ,‬ועוד ממה שסיים הטור ״כאלו הי׳ הבכור קיים״‬
‫דנראה מיותר לגמרי‪ ,‬י״ל דזה מורה באצע דאתי לאפוקי‬
‫מסברת הרמב״ן דל‪ ,‬ור״ל דאין לחלק בזה כלל‪ ,‬וכמו שדינו‬
‫של בכור שהוא בחייו לא יוכל לבכר כו׳ ה״נ בבנו העומד‬
‫תחתיו‪ ,‬וכפי הנראה בס*ד אין מזחיחין אותו בדברים אלו כלל‪.‬‬
‫ועי* בד‪.‬״ג ה׳ נחלות שהביא דבר זד‪ .‬בשם רב יהודאי גאון‬
‫דל וז״ ‪ S‬ראובן הו״ל בני וחד טנהון בכור ושכיב בחיי אבוה‪,‬‬
‫ושבוק בני וברתא קטנה ושכיב ראובן ושביק ממונא וקתבעין‬
‫בנו בכו׳ דראובן חלק בכורה בנכסו דראובן‪ ,‬דינא הוא‬
‫דשקלין בני ברי׳ דראובן חלק בכורה‪ ,‬ואע״ג דשכיב ראובן‬
‫בחיי אבוהו וברתא לית לה עישור נכסו אלא בנכסי דאבוהו‬
‫ט׳‪ .‬והפ״ת רסי׳ רפ״א הביא מד‪,‬גרי״ם דל שב׳ דעפי״ד‬
‫ד‪.‬רמב״ן הנ״ל מבואר לשון המשנה ב״ב קכיו האומר איש‬
‫פלוני בני בכור לא יטול ט׳ ליא כלום‪ ,‬ולא תנא האומר‬
‫איש פלוני בכורי אלא מלת בני דווקא נקט‪ ,‬כלומר מפני‬
‫שהוא בני‪ ,‬אבל בן מהבבור ט׳ אם אמר ל א יטול פ״ש‬
‫דבריו קיימין ע״כ ואני בעניי אומר אם הכי הי׳ אפשר למשמע‬
‫מהאי יתיר 'תיבת ״בני״ שיסיר איכ״ל דלאפוקי ממשמעות‬
‫יד‪ .‬ל‪,‬שמיט השו״ע תיבה זו׳ אע״ג דהרמב״ם פ״ו מה׳ נחלות‬
 ‫העדות‬
‫סק״ד‪ ,‬אבל לבתר דתני כל כינויי נדרים קמש״ל דאפי׳‬
‫בכהא״ג גזרינן משום הומר לא תשא‪ .‬ומסתברא כן דאל״ה אמאי‬
‫באמת בנשאל איכורא כדקאי ר‪,‬אי‪ ,‬הרי ד־‪,‬נדר נעקר מעירו‬
‫יכאילו לא נדר‪ ,‬בשלמא באינא ש״ש או אם*׳ משוס גזקירה‬
‫נ‪1‬שום ש״ש ניחא כיון דבהזכיר עכ״ם כבר הוזניר ש״ש‬
‫הסברא מחייבת דנעקר כל הדיבור ופר עונו‪ ,‬ואפ״ת דלמסקנא‬
‫שם פ״ל דבנדר בלי חשש הזכרת שש״ל איכא איסורא מ״מ‬
‫הסברא גיפא דאיסור הזכרת שש״ל הוא נכונד‪ .‬והזקה ואיך‬
‫ואיך כ׳ בתשו׳ אבל באשה כיון דב ‪ S‬הנודרת ע״דבעלה‬
‫נודרת כו׳ החטא עליו ולא עלי׳‪ ,‬תירי בכל גווני י״ל הטא‬
‫בד‪-‬זכרת ש״ש‪ ,‬וקרא מיירי בנדר לד׳״ ועוד ק״ל דהרי הבעל‬
‫מיגז נייז א״כ עכ״פ איכא עלה הטא הנדר עד שעת הפרה‪,‬‬
‫ודבריו ז״ל צ״ע‪. ,‬והוא בכלל מד‪ .‬שב׳ כד‪.‬ד״ג שליט״א לקמן‬
‫ד״ה אמנם‪ .‬א מ נ ם מה דפשיטא לי׳ למר דמש״ב הס״ח‬
‫״נענש עליו״ דצונו אם מתירו קודם שעבר על הנדר לאו‬
‫דכו״ע הוא׳ דהגאון בעל מנחת פתים ז״ל בהגהותיו שם סי׳‬
‫באם עבר ואח״ב נשאל עליו‪ ,‬והראה לעיין בשו״ת בי״ש‬
‫אהע״ז סי‪ ,‬ה׳ פלפול רב‪ ,‬ובשו״ת הו״י סי׳ קכ״ט׳ ועי׳ פ״ת‬
‫יו״ד סי׳ רל״ח ס״ק ד׳ בשם התס״ו פי׳ ו׳ לענין זה״ז דליכא‬
‫מלקות‪ ,‬וגם בהגד‪,‬ות מהרה״ש על ס״ה שם הכריה כוונת‬
‫הפ״ח כך מבה תופפת כתובות שהכיא כת״ה‪ ,‬וכשעבר‬
‫ואה״כ הותר‪ ,‬אע״ג דהכם עוקר מעיקרו מ״מ נענש בידי‬
‫שמים על העבירה שה״ל בשעת מעשה וכמש״כ התוסס׳‬
‫ל״ה ד״ה אבל נישאת‪ ,‬ועי׳ שעהימ פ״ו משבועות הי״ה עי״ש‪,‬‬
‫א י ב ר א מד״משל המשליך עצמו בצואד‪ .‬ובו׳ משמעדמיירי‬
‫ב^א עבר‪ ,‬דההשלכה גופא הוא דבר מגונה אע״ג דרוחצין‬
‫אותו היטב‪ ,‬ד־‪,‬״נ הנורר עכיד איסורא וכן ממה שסיים ״מ״מ‬
‫אם ירא שלא יוכל לקיימו מצוה להתירו״ משמע דעוד‬
‫לפניו לקיימו‪ .‬ו ע ו ד יש לדקדק כדברי הס״ח דדוקא בירא‬
‫שלא יוכל לקיימו מצוד‪ ,‬להתירו‪ ,‬אבל אינו ירא ר״ל שבטוח‬
‫בנפשו שיקיימו ליכא מצור‪ ,‬להתירו‪ ,‬ובשו״ע סי׳ רי־נ ס״ב‬
‫כ׳ סתם שטוב יותר שישאל על נדרו‪ ,‬וברמב״ם סוף ה׳‬
‫נדרים כ׳ מצוד‪ .‬להשאל על נררו‪ .‬ועל השו״ע באמת צ״ע‬
‫מה דשינה מלשון הרמב״ם דבכ״מ שעושה כן יש לו בזד‪,‬‬
‫כוונה מיוחדת ולשון ״טוב יותר״ לא משמע מצוה‪ ,‬אלא‬
‫משמע דגם באין שואל ומקיים טוב הוא‪ ,‬אלא דיותר טוב‬
‫לישאל‪ ,‬ומכש״ב דקשה לשון זה אחרי שבס״א שם הביא‬
‫להא דשמואל בנדרים כ״ב דאעפ״י שמקיימו נקרא רשע‬
‫וצ״ע‪ .‬וע׳ בס׳ דבש לם• מע׳ נו״ן שב׳ ז״ל דכשנודר התחיל‬
‫לברא מלאך בשביל המצוה‪ ,‬ואינו נגמר בריאתו עד שישלם‬
‫הנדר‪ ,‬וכל זמן הנדר אותו המלאך בצעי‪ ,‬וזה עונש המאחר‬
‫נדרו‪ ,‬ובזה פרשתי ״ני תדור״ דע שיעשה בזד‪ .‬מלאך הנקרא‬
‫נדר לד׳ אלקיך לא תאחר לשלמו פי׳ להשלימו למלאך כו׳‬
‫עי״ש‪ ,‬ונראה דע״כ צ״ל דמיירי בנדר צדר‪,‬ד‪ .‬לעניים וכדעת הי׳‬
‫רשב״א המובא בגליון מהרש״א בסי׳ ר״ג פ״ד דהוא מצוד‪ .‬וחובה‪,‬‬
‫ועי׳ ג״כ בס׳ הקדוש ראשית הכמה שעה״ק פ*״ד ד״ה ודע‬
‫)ושם לעיל מזדי‪ ,‬כ׳ דעכשיו אין נשבעין לקיים את המצוד‪.‬‬
‫)עי׳ נדרים ד״ה ובשו״ע ר״ג ם״ו( וכן כ׳ הס״ח סי׳ ת״כ וסי׳‬
‫תתש״י ותרנר״ט וכבר הארכתי בזה קצת במק״א(‪ .‬ו א ג ב‬
‫אורחי׳ הנה מקום אתו להעיר הקורא על התרגום יוב״ע‬
‫משלי כ׳ כ״ה דכתיב שס מוקש אדם ילע קדש ואחר נדרים‬
‫לבקר‪ ,‬ותי״ו פרא הוא לגברא דנדר לקידשא‪ ,‬ובתר הכי‬
‫חדי׳ לי׳ נפשי‪ ,‬ול״ז להבין דבריו כלל ועכ״פ משמע מדבריו‬
‫דגם נדרי הקדש מוקש הם‪ ,‬וממילא דיש להתרחק‪ ,‬ועי׳‬
‫רש״י שם‪ ,‬ובמס׳ נדרים כ״ב‪ ,‬ודברי התי״ו הנ״ ‪ 4‬כשהן‬
‫לעצמן משימעותו הוא דהנדר גופא כ״ז שלא קיימו הוא‬
‫פה ומוקש׳ שמא יכשל ולא יקיימו‪ ,‬ובתי הכי אח־י שקיימו‬
‫הוא שמחה לנפשו‪ ,‬ואין עליו עונש‪ ,‬אבל איך הדברים‬
‫יוצאין מתוך המקרא צ״ע‪.‬‬
‫דף‬
‫המשנה על המכילתא שם והביא כן גם מס׳ צפנת פענח‬
‫בשם ובינו יונה ז״ל׳ אלא דסיים עלה דהרמב״ם השמיט‬
‫ד״ז עכ״ה דאינו אלא אסמכתא בעלמא עכ״ל ועכ״ם‬
‫אסמכתא חשובה הוי וחמור משאר אי׳ דרבנן ושפיר י״ל‬
‫שאבד הזקתו ר״^׳ ויש ליישב דברי מרן הד״ח זי״ע די״ל‬
‫דמחמת שקיבל עליו לשבע לא אבד חזקתו מטעם דלא‬
‫משמע להו לאינשי איסורא וכמש׳׳ב בהו״מ פי׳ לי׳ד לענין‬
‫פסו״ע‪ ,‬וכן מעשים בכל יום במעט‪ ,‬שמקבל עליו המתחייב‬
‫לשבע‪ ,‬ואה׳׳כ שוי׳ נפשי׳ הדרנא כי שבועה ירא‪ ,‬בכ״ן פלא‬
‫בעיני שהשמיטוהו המחברים המכילתא הנ״ל מכש״ב רבינו‬
‫בעל חרדים ז״ל שמונה כל ענפי המצות דהו״ל להביאו‬
‫עכ״פ בין ל״ת מרברי סופרים‪ ,‬שו״ר בס׳ ד׳׳ג כלל ק״ג סי׳‬
‫כ״ח שהביא דברי שע״ת לר״י ודברי המכילתא הנ״ל בשם‬
‫זקיני הגאון בעל תרומת הכרי ז״ל בסי׳ פ״ז ם״כ‪ .‬ו מ ש ״ כ‬
‫בשם שרת פרי השדה דר‪,‬א דלא תקנו קב״ח נגר ת״כ משום‬
‫דת״כ על האמת ליכא שום נדנוד אי׳ כלל‪ ,‬הנה הלק זה‬
‫את׳׳י‪ ,‬אבל הו״ל לבא״י שליט״א להעיר עליו מצוואת הגה״צ‬
‫מהר״י מפוזנא ז״ל שהביא לעיל דמדבריו מוכה דגם בת״כ‬
‫באמת יש בו הומר‪ ,‬ומלבד זה לא ידענא אמאי פשיטא‬
‫לי׳ כל כך‪ .‬עי׳ הו״מ פ״ז םל״ד דת״כ המור כשבועה׳ ואם‬
‫ת״כ על שקר חמור כשבועה‪ ,‬מהי״ת נימא דעל האמת‬
‫קיל כל כך משבועה עד שאין בו נדנוד •איסור כלל‪ .‬ויי׳ל‬
‫הא דלא תקנו קב״ח ננד הת״כ א״ש עפימש״ב הקצה״ח‬
‫סוס״ך כ״ט דבר הדש דאפי׳ לדעת ר״ת שהחמיר טיבא‬
‫בת״כ היינו דווקא בהבטהות דלהבא דהוי ככריתת ברית כו׳‬
‫אבל בת״כ לשעבר ל״ש בי׳ כריתות ברית כו׳ וכן להפוסקים‬
‫משום שא״י לא יעשו עולה‪ ,‬פשיטא דלא שייך בלשעבר‪,‬‬
‫ומה שנהגו עתה בת״כ גם במלתא דלשעבר אולי אינו אלא‬
‫חומרא שהחמירו בו הדורות מעצמם‪ ,‬ולענ״ד אין זה ענין‬
‫לדינא דר״ת דת״כ ז‪.-‬וי כשבועה דזה לא מסתבר אלא‬
‫בד‪.‬בטהה להבא כנ׳׳ל עכ״ל ואולי ע״ז עצמו נתכוץ ד־‪,‬פרי‬
‫השרד‪ ,‬הנ״ל ואינו אתי לעי׳ בו‪ .‬א ל א דבלא״ה י״ל עפימש״כ‬
‫השע״מ פ״ז סעיף כיב דבשבועת ספק אין התובע מקב״ה‬
‫)רלא כטרז שם( וב׳ דכיון דהוא רק תקנת רבותודרמב״ם‬
‫ז״ל‪ ,‬וכיון דלשון הרמב״ם אין הכרה לנשבע בטענת םפק‬
‫הוי ספק בתקנת עי״ש ובד״ג כלל צ״ב סי׳ ה׳ וא״ו ובס׳‬
‫שושנת יעקב בחו״מ שם שהזיק בירי הטרז ביאיות‪ ,‬אמנם‬
‫זה בשבועה דהוזכר ברמב״ם בסתם דעל שבועה יקב״ה‪,‬‬
‫אבל על ת״ב דעכ״ם לא קרי לי׳ שבועה סתם וקילא עכ״ם‬
‫בזה שא״צ להזכיר לשון שבעה בשעת ת״כ רק לשון אנו‬
‫נותן ת״ב ואפי׳ לא באמונתו כמש״כ הסמ׳׳ע סי׳ פ׳׳א ס״ק‬
‫נ״ז ועי׳ פ״ת פ״ז ס״ק ל״ו בשם שברי‪) ,‬ואני בעניי הסתפקתי‬
‫באומר בל״א ״איך גיב דיר דיא האגד״ אם דינוכת״ב של‬
‫שבועה‪ .‬או דלמא דווקא כמש״ב שם «אני נותן לך תקיעת‬
‫כף״ ומהראיות מהמקראות שהביא שם‪ ,‬דאפשר דבלשון‬
‫״תקיעה״ הבינו יותר לשון שבועה ואמונה לא ד*‪,‬חמירו בו‬
‫הגאונים ז״ל מעיקרא לתקן נגדו קב״ה‪.‬‬
‫בא״י אות מ״ז ד״ה ועפי״ו הביא דברי הגאון רש״ק ז״ל‬
‫בס׳ קנס״ו בהשמטות‪ ,‬ויש להעיר דהגי תרי תשובות‬
‫לאו בהדא מד‪,‬תינהו ד־י‪.‬גאון דל דהרי בשובה מ״ג כ׳ דאיסר‬
‫הנדר כדקאי קאי אף דהותר עפ״י חכם דעוקר הנדר מעיקרו‬
‫מ״מ‪ 1‬גרם למפרע הזכרת ש״ש לבטלה‪ ,‬ולכך ם״מ נפשך אם‬
‫אינו שואל הוי הנדר גופא איסר‪ ,‬ואם שואל הוי הזכרת‬
‫ש״ש לבטלה‪,‬ואפי׳ בנדר בלי הזכדת שם שמים כיון דשכיח‬
‫להזכיר שיש הוי איסר דלמא יזכיר‪ ,‬ואע״ג דמסיק דאף‬
‫בכינויי נדרים דאין שכיח להזכיר ש״ש נמי איכא איפור׳‬
‫מסתברא דהיינו נמי מהשש דלמא ינדור העיקר לשון נדר‬
‫ויזכיר ש״ש‪ ,‬ואע״ג דכ׳ שם דליגזור אטו גוף נדרים הוי‬
‫תקנתא לתקנתא דלא עבדינן‪ ,‬נראה דלא כ׳ כן רק לסוס‬
 ‫ס ‪199‬‬ ‫הערות‬
‫מבואר דלא כחת״ס‪ ,‬לא ‪,‬רק מהראיות שהביא‪ ,‬אלא גם‬
‫מעיקר לשון של הדין• שכ׳ לענין צימאון כו׳ יחנו לאדם‬
‫כו׳ אבל באכילה הבהמה קודמת הרי דםידר לשונו בשאחרים‬
‫נותנים‪ ,‬יאעפי״כ חילק בין אכילה לשתי׳ ודברי היעב״ץ‬
‫מתאימים לגמרי לרברי רבינו כאן‪ ,‬הן במש״כ מצד צעכ״ח‪,‬‬
‫הן במש״כ ״לקנות מדת רחמנות בנפשו״ דהרי סיים רבינו‬
‫שזה ענף ממצות והלכת בדרכיו ופי׳ מה הוא רהום וכו׳‪.‬‬
‫שם אות ב׳ מביא משד״ח דהא דאין מברכין ע^ ג׳ סעודות‬
‫הטעם עפימש״ב אכודרהם דאין וכו׳ הנה אם‬
‫כי הדמיון עולה יפה‪ ,‬מ״מ על עיקר הכלל של אבודרהם‬
‫ז״ל ק״ל טובא דהרי בין בדיקה לביעור חמץ יש הפסק יותר‬
‫גדול מזה‪ ,‬שבדיקה בלילה וביעור ביום‪ ,‬ואעפי״כ מברכין‬
‫על הבדיקה על ביעור המץ ובזה מתרץ הד״מ יו״ד סי׳‬
‫כ״ח דברי הגאונים שב׳ לברך על מיצוי בגד על כיסוי הדם‬
‫עי׳ טו״ז שם ס״ק כ״ט‪ ,‬וי״ל דשאניבדיקד‪ ,‬דאלו שרף את‬
‫החמץ תיכף אחר הבדקה ג״כ יי״ה כגון כשהסיח דעתו‬
‫מלאכול עוד חמץ לזד‪ .‬שפיר יכול לברך אע״פ שאינו‬
‫מבער עד מחר‪ ,‬משא*כ בד׳ טסות דא״א בב״א‪ ,‬וזהו שסיים‬
‫אטדרהם שם ״אבל ד׳ כוסות שעושה מצוד‪ ,‬על כל או״א‬
‫מהן ואם שתאן בב״א ל״י אין מברכין״ ואע״ג דביוצא בשיירא‬
‫תוך למ״ד יום דזקוק לבדוק ולבער ואעם־״ב כ׳ הרמ״א שם‬
‫ס״א ולא יברך אז ע ‪ S‬ביעור חמץ משום דאין זה זמן‬
‫ביעור ממש‪ ,‬י״ל דשא״ה דאפי׳ זמן בדיקה ממש אינו׳ אבל‬
‫כשבודק ליל י״ד ורוצה לשרפו כשיוצא לדרך למשל‪ ,‬שפיר‬
‫מברך טיז דעכ״ם דרא זמן בדיקה ממש‪ ,‬ועוד דהא בכל‬
‫גווני עכ״פ בדיעבד יצא לכן שפיר מברך על הבדיקה אפי׳‬
‫שורפו למחר‪ ,‬משא״כ בד׳ כוסות‪ ,‬וממילא א״ש דברי השד״ח‬
‫הג״ל דמצות הג״ס דמי׳ לד׳ כוסות דא״א בב״א ול״ש לברך‪.‬‬
‫ועוי״ל עפימש״כ הטור בסי׳ תל״ב שבדיקה תחילר‪ ,‬ביעור‬
‫הוא שמיד וכו׳ וביאר המגן האלף שם כוונת הטור דמש״ב‬
‫שמיד וכו׳ הוא נתינת טעם למה לא יברך בשעת שריפה‬
‫דכיון דכבר אמרו דצריך לבטל וכיון שביטל בטל מדין‬
‫הפקר כדברי הרא״ש ושוב אינו שלו‪ ,‬א״ב אין מצות ביעור‬
‫כל כך כמו הבדיקרי‪ ,‬שאו מבטלו ג״כ ומוציאו מרשותו כו׳‬
‫כיון שמזמינו לשרפו אין לך הפקר גדול מזה כו׳ וא״כ‬
‫עיקר המצוד‪ ,‬בשעת בדיקה כו׳ עיי״ש ודפחיח‪ ,‬וזה ל״ש‬
‫בד׳ כוסות ולא בג' סעודות‪ ,‬ולפ״ד המגן האלף הנ״ל אין‬
‫ראיי׳ כלל לדין כיסוי של הגאונים הנ״ל‪ ,‬ויש מזה חיזוק‬
‫לדעת הטו״ז שם וק״ל‪.‬‬
‫דף כ״כ חרדים אות נ״ו כ׳ רבינו ז״ל מצ״ע ליטמא הכהן‬
‫‪ .‬לששה מתים קרובים הכתובים בתורה לשאת‬
‫דהיינו אשתו כו׳‪ ,‬וצ״ע דמשמע דחשוב גם אשתו בכלל‬
‫קרובים שהם מן התורה‪ ,‬וא״כ האיך ששה והרי הם שבעה‪,‬‬
‫ונלענ״ד עפי״מ שהעורני בני הרב החריף מו״ה שמיא^ נ״י‬
‫דביהזקאל מ״ב כ״ה לא חשב ששה‪ ,‬והשמיט שארו‪ ,‬ובאמת‬
‫עד כד‪ .‬לא ראית• מי שעמד בזה‪ ,‬וזאת תשובתי‪ ,‬דנראד‪,‬‬
‫דמכאן יצא לו לרמב״ם ז״ל שכ׳ בפ״ב מה׳ אבל ה׳ א׳‬
‫ז״ל אלו שאדם חייב להתאבל עליהם ד״ת אמו כו׳ ומדבריד‪,‬ם‬
‫שיתאבל ד־‪,‬איש על אשתו הנשואה‪ ,‬וכן שם בה׳ ז׳ כ׳‬
‫אשתו של כד־‪,‬ן מתטמא לה‪ ,‬עכ״פ׳ ואינו מטמא לה אלא‬
‫מד״ס עשאה כמ״מ ט׳‪ ,‬הן אמנם דהכ״מ שם ה׳ א׳ ט דאין‬
‫כוונת הרמב״ם דאשתו הוא מדרבנן כפשוטו אלא דאינו‬
‫מפורש בתורה‪ ,‬דד‪.‬רי אונקלוס תרגום לקרובי׳ לכך קרי לד‪,‬‬
‫ד״ס כדרט אמנם פשטות לשון הרמב״ם הגיל לא משמע‬
‫הכי‪ ,‬והרא״מ ז״ל ריש פ׳ אמור הבין ג״כ כפשוטו וט דר״ל‬
‫דדרש לשארו אסמכתא הוי‪ ,‬וגם הלח״מ שם האריך ליישב‬
‫דברי הרמב״ם בזד׳ מנ״ל הא׳ ועי׳ ראב״ע אמור שט ז״ל הי׳‬
‫נ״ל כי פירושו כמו איש אל כל שאר בשרו שם כלל ואה״ב‬
‫פרט לאמו ט׳ וטעם בעל בעמיו׳ שלא יטימא הבעל באשתו‪,‬‬
‫וכאשר‬
‫דף י״ד בא״י אות א׳ דיד‪ ,‬וצ״ע תקשו ברייתא דתו״ב‬
‫וספרי שהביא רבינו‪ ,‬אינו בספרי כ״א בספרא‬
‫ריש בחוקותי; ומה שהקשה יש לתרץ לענ״ד דתרווייהו‬
‫שמעינן דאלו לדרשא דתו״ב להוד קאת‘ הול״ל בלשון אל‬
‫תשכח כמו בפ׳ זכוה דאל תשכח בלב וזכור בפה כדאי׳‬
‫התם ובספרי ס״פ תצא ומדכ׳ שמור ש״מ נמי אידך דרשא‪.‬‬
‫ומה שהקשה ע״ד רבינו אות נ׳ שכ׳ דבהבדלה לכרע‬
‫דאו׳ הרי במחלוקת שנויי‪ /‬אולי י״ל דכוונת רבינו ז״ל כלפי‬
‫מ״ש לקמן ארד המחלוקת שבין הסמ״ג ורביתיודמשסנשמע‬
‫דגם לדעת הסמ״ג הבדלה בדיבור גופא הוי דאו׳ רק על‬
‫הכוס בין בקידוש בין בהבדלה אינו אלא תקנה ]דרבץ‪.‬‬
‫אות ב׳ ועי׳ בהנהו׳ רצ״ה וכוי שם כ׳ •א״כ מדוע באמת‬
‫לא נזכר מנין ימי השבוע בתורה‪ ,‬אחרי שמ״ע‬
‫למנות כן״ ואני תמה מאד על הגרצ״ח ז״ל הרי דברי רמב״ן‬
‫בנויים על מכילתא שהביא בפי יתרו ע״פ זכור רי״צ אומר‬
‫לא תהא מונה כדרך שאחרים מונים‪ ,‬אלא תהא מונה לשם‬
‫שבת‪ ,‬ואומר אני שזה מדרשו של שמאי הזקן וכו׳ עד שלא‬
‫תבא עיי״ש דמבואר היטב דהמצוה‪ ,‬הוא רק על כל אהד‬
‫מישראל באותו שבוע שעומד בו ימנד‪ ,‬ימיו לשבת הבא‬
‫בדי שלא ישכההו‪ ,‬ולא כשמזכירים איזה זמן עבר דל״ש‬
‫בי‘ כלל טעם המצוד‪ ,‬של זכור‪ ,‬וגם אין בו שום הנבלת‬
‫זמן כמו לימי ההודש! ודברי רמב״ן ברור‪.‬‬
‫דף ט״ן אות א׳ מה שהעיר על באה״ט ע׳ פ״ת אהע״ז‬
‫סי׳ רס״ד מה‪ ,‬שהביא בלשון טעימה‪ ,‬ומה שהביא‬
‫בשסתור״מ «דהם תלוים בו״ זה הטעם מבואי ברמב״ם ה׳‬
‫עבדים סות פ״ט כעיני עבדים וכו׳ ומובא בעין משפט‬
‫ברכות מ״ם ע״א ומסיים ע״ז וצע״ק ואני בעניי דברי הת״ם‬
‫ז״ל שמחלק בין דור צדיק לאינו צדיק נראין רק דרך אגדיי‪,‬‬
‫דאם לדין י״ל דאיפכא מסתברא דאס כשהם היים בזכותינו‬
‫הקדימתס הורה‪ ,‬כש״כ כשאנו תלוים בזכותם שיש להם‬
‫קדימה‪ ,‬ועוד דמה מהני להו זכותא לגבן‪ ,‬הרי עכ״פ עיניהם‬
‫תלויות אלינו אם לא נזונם )אפי׳ משלהם( ימותו ברעב‪,‬‬
‫וזהו עצמו כוונת הרמב״ם במש״כ שהם תלוים בנו ולא‬
‫מהמת זכות קאתי עלה‪ ,‬וז״ם‪ ,‬והטיב נ״כ הבא״י אשר הקשה‬
‫לשאול לפי״ד הת״ס‪ ,‬דמי יודע שהוא צדיק ״מי יאמר״‬
‫זכיתי ‪S‬בי‪ ,‬אלא ד ‪S‬םי לשון חת״ס ז״ל נוהר מזה במש״ב‬
‫אבל אם הדור אינו ראוי נעשה כאומר דלא בדידי׳ לחודא‬
‫תלוי אלא במצב הדור כולו או רובו׳ דאם הדור ראוי לאו‬
‫בזכות הבהמות תלי׳ ואם אין הדור ראוי אפי׳ היא צדיק‬
‫ל״מ לי׳ ולא מידי‪ .‬ו מ ש ״ כ בד״ד‪ ,‬אמנם דלהשאי״ע א״ש‬
‫ראיית ס״ה מרבקה‪ ,‬דהן אמת שרבקה בהיתר נתנה לו‬
‫קודם אבל על אליעזר קשה‪ ,‬הנה כדבריו נראה בס״ה גופא‬
‫מדמייתי שים גם מ״ש ואשת ונם הגמלים השקתה‪ ,‬אלא‬
‫לענ״ד דעת חתס״ו המובא בכ״ם הוא כך דאםאינו שותד‪.‬‬
‫משלו רק מה שאהד נותן לו‪ ,‬והאחר אינז מחויב להקדים‬
‫לבהמתו‪ ,‬לכן כשהאהר מקדימו צריך הוא לשתות קודם‬
‫כדעת הנותן וכיון שרבקה הקדימה לאליעזר שפיר שתה‬
‫מקודם‪ ,‬איברא מה הועיל לנו אם ניישב דברי חת״ם ז״ל‬
‫אם דברי הס״ה עומדים לו מננד‪ ,‬ולא זו בלבד‪ .‬אלא דהרי‬
‫לדרכו של חתס״ו ז״ל גם באכילה יש לחלק בין משלו‬
‫לשל אהדים דאם אחר נותן יש לו להקדים אדם לבהמד‪,‬‬
‫והרי באכילה כתיב שם ויתן תכן ומספור לגמלים ואח״ב‬
‫ויושם לפניו לאכול‪ ,‬וכמו שהביא הס״ח משם ראייי להקדמת‬
‫בד‪,‬מד‪ ,‬לאכילה‪ ,‬והרי משל אהדים הי׳ אם לא דנדהוק א״ע‬
‫לפ״ד דברי חתס״ו דבשל אחרים הכל לפי דעת הנותן‪,‬‬
‫דרשות בידו להקדים את מי שירצה‪ ,‬וממילא מעובדא דאליעזר‬
‫אין ראיי׳ כלל‪ ,‬דרבקה שהקדימה לאליעזר בשתי׳ שתה‬
‫קודם‪ ,‬ולבן שהקדים לגמלים הנמלים קודם‪ ,‬אבל לגבי שלו‬
‫י״ל דאין לחלק בין שתי׳ לאכילה‪ ,‬אבל מדברי ס״ח מבואר‬
 ‫הערות‬ ‫‪200‬‬

‫מטמא אמר לא זו לאביו פשיטא שלא יטמא אלא אפי׳‬
‫לאמו לא יטמא( ואפשר ליישב מה דקשי׳ לכאו׳ על מש״כ‬
‫הרמב״ם בנדה שם דד‪,‬א דתינוקת קידם לתינוק הוא משום‬
‫דחיינשים קצרים מאיש ברוב‪ ,‬הביאו התום׳ ידט שם וכ׳‬
‫ע״ז ובגמ׳ דכתיב ויבי כו׳ מלמד שנתן הקב״ה בינה יתירה‬
‫כו׳ וקשה האיך ש‪:‬יק הרמב׳׳ם המבואר בגמ׳׳ ואמרטעמא‬
‫דנפשי׳׳ לכן י״ל דהרמב״ם בהנמת אלקות שבקרבו נתן‬
‫טעם כלשד השמן למה עשה ד׳ ככה להקדים בינת האשה‪,‬‬
‫לדא משום דחיי׳ ברור קצרים וזה נודע דכל שחייו ארוכים‬
‫יותר‪ ,‬יתאחרו פעמי השלמתו ביותר׳ ולכן מצינו בדור המבול‬
‫ל״ח נענשים עד קו״ף שגה ועד מת׳׳ת עד כ׳ ומני אז רק‬
‫עד י״ג שנה דבל שקצב ימי הייו קצרים תוקדם השלמתו‬
‫וצאתו מילדות לבחרות לזה נתן הקב״ה בינה יתירה קדומד‪,‬‬
‫לא שה‪ ,‬אבל גם ע״ז יש לשאול מה טעם יש על אשר‬
‫שנות הנשים תקצורנה עד שיה׳ צורך לקדימה הבינה׳ י״ל‬
‫דד‪,‬וא‪.‬מסרה צער הריון ןלידה הבא מקללת בעצב תלדי‪.‬‬
‫וד‪,‬קדים הקב״ה רפו אה למכה בתתן בינד‪ ,‬יתירה לאשה‬
‫ע׳׳ד דעת קנית מה הסרתי ונכיאת יהזקאל הוא על העתיד‬
‫אשר תפסק זוהמת הנחש ואתה עמה קללת האשד‪ ,‬ועתידר‪,‬‬
‫אשד‪ ,‬שתלד בכל יום בכל יום בלא צער כתרנגולת לכן הקדים‬
‫שם את האב כראוי לכבודו יותר מלאם כנלענ״ד נכון בס״ד‪.‬‬
‫בבא״י שם הביא דברי הבאה״ט יו״ד סי׳ שע׳׳ג ס״ק די‬
‫דאשתו נשואה חייבת לט מ א׳ וד‪-‬ביא מס׳ כמו‬
‫דמתקינין לו אשד‪ ,‬כו׳ הדי לא גזר ר״י אלא בדאו׳ עי״ש ‪ .‬השחר שהניח בצ׳׳ע דהרי כשנתאלמנד‪ ,‬דמותרת לאחר מה‬
‫קרובה הוא ל״ו עי׳ ברכ״י סי׳ י׳׳ג באע״ז ובפ׳׳ת ס״ק א׳ בשם‬ ‫וי״ל לענ״ד ע״ד שכ׳ הלה׳׳מ שם דכיון דאסמכו׳ אקרא‬
‫רדב״ז לדעת הרמב״ם בראוי׳ לילד הבהנד‪ ,‬דאו׳ היא‪ ,‬אלא‬
‫דהברכ״י העלה דלא כרדב״זוהוי מסתבר לי דאע׳׳ג דמיתת‬
‫בעל מתירה‪ ,‬מ״מ כ״ז שלא נקבר אגידה בי׳׳ א ל א ד כ ע ת‬
‫לא מצאתי און די‪ .‬אמנם מעיקרא לא ידענא מה קושי׳‬
‫הוא זו‪ .‬הרי הבעל וודאי מותר וכשמתה אשתו בטל קורבתד‪,‬‬
‫מ״מ אמרה תורה לשארו הקרוב אליו׳ וע״כ צ״ל דלאו‬
‫קורבד■ דהשתא קאמר אלא קורבה דעד השתא מחייכתו‪ ,‬ד‪,‬״נ‬
‫באשה• והרי חייבת להתאבל עליו מחמת קורבתו דמעיקרא׳‬
‫והרי כבר מבואר ברמב״ם דאבלים וטומאה בחדא מחתא‬
‫נינר‪,‬ו‪ ,‬ונראה דד‪.‬ג׳ בעל כמו השחר אנכחריפתי׳ וכו׳במכ״ת‪.‬‬
‫וכאשר ראינו שהעתי‪5‬ןו רבותינו כי יטמא לאשתו ושמו‬
‫לשארו כדרך אסמכתא כו׳ ואמרו כי פירוש בעל גדול שהעם‬
‫ברשותו כו׳ בטל הסי׳ הראשון עכ״ל״ ועי׳ ת״א על לא‬
‫יטמא בעל בעמיו׳ וברמכ״ן ובסוסורנו ובנתל״ג״ ודברי ראב״ע‬
‫צריכין ביאור דממ״ש ושמו וכו׳ אסמכתא‪ ,‬הרי הבין גם הוא‬
‫ד ל דהוא רק אסמכתא א״כ מה הכריחו לבטל פי׳ הא׳‬
‫ע״ד הסשט‪ ,‬לכן י״ל דמ״ש בטל פי׳ הא׳ אין הכוונה‬
‫פי׳ האחד על שארו דדאסמכתא וודאי אינו מבט ‪4‬‬
‫פשטו אלא כוונתו על מה שרצה לפרש לא יטמא‬
‫בעל שאסור לטמא לאשתו דזהו אא״ל מדהדל אסמכוהו‬
‫למלתייהו על שארו שיהא דווקא מ ט מ א לאשתו׳ דל׳׳ה‬
‫כיד חכדל לעשות מצוד‪ ,‬ממה שאסרה תורה׳ לכן דע״כ‬
‫הפשט של בעל בעמיו׳ הוא כת״א ורמב״ן הנ״ל׳ עכ״פ‬
‫יש לנו עמודים גדולים למשען עליהם לפרש דברי הרמב׳׳ם‬
‫כפשטן׳ אלא דעדיין לא ידענו מנ״ל הא‪ .‬ו ה ש ת א כי‬
‫יש לפנינו דברי יחזקאל הנ״ל דהשמיט אשתו‪ .‬נוכל לומר‬
‫בבירור דשם הוא מקור מקומו טהור‪ .‬דמ״ש בתורה לשארו‬
‫הוא כת״א‪ ,‬ורבנן אסמכו להא דאשתו על שארו‪ ,‬ואולי‬
‫כבר קדמנו אהד מהמחברים בזה‪ .‬ואין לא ראינו ראי׳‪.‬‬
‫ובזה יל״פ שפיר כוונת החרדים דלדמ׳׳ע מד‪.‬״ת אינו אלא‬
‫ששה‪ .‬ומ״ש לשארו דד‪,‬יינו אשתו הוא כפי הדין של האסמכתא‪,‬‬
‫ועי׳ מנ״ה ריש מצוד‪ ,‬רס״ד דר‪,‬קשד‪ ,‬לפ״ד הלח׳׳מ הנ״ל‪.‬‬
‫דא״כ מה מקשה השי׳ם יומא י׳׳ד ע״א ומי גזר ר׳׳י מהא‬
‫הוי בכל ‪ 4‬כל האמור בם׳ כהנים יעי׳ש‪ ,‬ד‪,‬״נ י״ל בכוונת‬
‫הש״ס דבדרבנן כי האי האי דר‪,‬וי בכלל כל האמור וכו׳‬
‫הו״ל לגזור‪ .‬ו א ג ב אורהין יש להתעורר על מה דבתורה‬
‫הקדים אם לאב וכ׳ הראב״ע הטעם כי הזכר חי יותר מהנקיבה‬
‫ברוב‪) .‬וכן כ׳ גם הרמבי׳ם ד ל מס׳ גדה פ״ה סוף מ״ו(‬
‫וביחזקאל שם ד־׳קדים אב לאם‪) ,‬ומה דבתורה להלן גבי‬
‫כהן גדול הקדים אב לאם׳ עי׳ דברי דוד מבעל טו״ז בשם‬
‫פענח רזא דבתרווייהו נקט דרך לא זו אף זו‪ .‬דכאן בה״ד‬
‫שמטמא להם אמר לא זו לאמו שהוא ודאית פשיטא‬
‫שיטמא‪ ,‬אלא אפי׳ לאביו שהוא ספק יטמא‪ ,‬ובכ׳׳ג שאינו‬

‫אה״מ ‪ :‬מפני שנגמר הדפום בין גאולה לגאולה אצרף פרפרת אחת להזמן גרמא‪ .‬לשבח לנורא תהילה‪.‬‬
‫ש״פ׳ והאיך אפשר זה כיון שלא התענו רק שעה אחת‬ ‫’‬
‫במגילה דף ט״ו ויעבור מרדכי שהעביר ראשון ש״פ‬ ‫איתא‬
‫בלילה וע״כ דר‪.‬גמ׳ ס״ל דג׳ ימים י״ד ט״ו ט״ז א״כ יום‬ ‫בתענית פרש׳׳י שהתענו י״ד ט״ו ט״ז‪ ,‬וכן כ׳ בדף‬
‫האמצעי הוא שלם והוא יום ראשון ש״פ בתענית וא״ש‬ ‫ט״ז ע״א ד״ד‪ .‬ולתעניתו עיי״ש‪ ,‬ותמוה דבמדרש דהג׳ ימים‬
‫פרש״י ז״ל‪ .‬נמצא דבעיקר הדבר שלא התענו רק כ״ו שעות‬ ‫היי י״ג י״ד ט״ו! ולענ׳׳ד דרשי׳י דייק לשון ד‪,‬גמ׳ כדבריו‪ ,‬דאי׳‬
‫ליכא פלוגתא בין המדרש לגמ׳ דידן רק לענין הג׳ ימים‬ ‫במדרש וצומו עלי ואל תאכלו וכו׳ לילה ויום‪ .‬וכי ל א מ תו‬
‫האיך היו‪ .‬ועי׳ שו״ת התס״ו הירד סי׳ ק״צ שב׳ על מדרש הנ״ל‬ ‫אלא מתוך שהתחילה שעה אחת קודם צאת ה מכבים‬
‫דש״ס דידן לא סבר כן עיי״ב ולענ״ד י״ל כנ״ל‪ .‬ולולא דברי‬ ‫והתענו שעד‪ ,‬אחת אחר צאת הכוכבים ויום באמצע הו״ל‬
‫רש״י י׳׳ל דגמ׳ דדן נמי ס״ל בהא כמדרש נם בסדר הג׳‬ ‫ג׳ ימים )ועי׳ שוי ת מהרש״ם ח״א סי׳ קכ״ב מש״כ בזה־‪(,‬‬
‫ימים שהי׳ י״ג י״ד ושעה בליל ט״ו‪ ,‬ולשון ביום ראשון נמי‬ ‫וכ׳ בחי׳ התס״ו לע״ז דף ל״ד דמוכח ממדרש זה דמתענין‬
‫יש לפרש כן שנכנסו ביום ראשון בתענית‪ ,‬וכמש׳׳כ הטו״ז‬ ‫לשעות עי״ש ואי׳ במדרש בזה״ל שהעביר ירט של פסח‬
‫הנ״ל בסי׳ תג״ר‪ ,‬בלשון תענית על זמן אכילה עי׳ היטב‬ ‫בתענית‪ ,‬ולכאו׳ כיון ש ל פי המדרש התענו רק שעה אחת‬
‫בדבריו‪ ,‬והי׳ מיושב בזה קושי׳ העולם למה לא אמר שהעביר‬ ‫בליל ט״ו! א״כ לא העביר ירט ראשון ש״פ בתענית‪ ,‬אמנם‬
‫מ׳׳ע של בערב תאכלו מצות ודרק‪ .‬אולם מנמ׳ יבמות דף‬ ‫אי׳ במשנד‪ ,‬דתענית דאנשי מעמד לא הי׳ מתענין ע״ש‪ ,‬פי׳‬
‫קכ״א ע״ב דפריך מאי מעשה נסים אילימא ד ^ א אכל והא‬ ‫הרע״ב שלא יבנסו לשבת כשהוא מעונה עי׳ מחצית השקל‬
‫כתיב וצומו עלי ואל תאכלו‪ ,‬ולמדרש הנ״ל לכאו׳ ל״ק דשם‬ ‫סי׳ רט״ט סק״ו ובטרז ס״ק ג׳ ובחיי רעק״א שם‪ ,‬ובטו״ז סי׳‬
‫לא הי׳ ג׳ ימים שלמים ומוכה לכאו׳ דש״ם דילן לא ס׳׳ל כמדדש‬ ‫תרפ״ו ס״ק ב׳ ר ל מה לי מתענה מקצת השבת מה לי כל‬
‫הנ״ל ועי׳ תנא דב״א פ״א ויעבור מרדכי שהעביר כל דברי׳ עי׳‬ ‫השבת‪ ,‬ובן כ׳ בסי׳ תנ״ה אמצע ס״ק א׳ בלשון תעני ח על‬
‫זיקוקין שם‪ ,‬ועי׳ ם׳ הסידים סי׳ קס״ז אסתר אמרה כאשר אבדתי‬ ‫זמן אכילה‪ ,‬ובזה שפיר אמר המדרש שהעביר יו״ט ש״ם‬
‫וכוי‪ .‬ועי׳ אליי רבא בסי־ תרפ״ו שהביא המדרש הנ׳׳ל ^הריב״ש‬ ‫בתענית‪ ,‬דר‪,‬יינו שנכנסו לירט ש״פ בתענית בשעה אחת‬
‫הבינו בענין אחר‪ ,‬מההתס׳׳ו הנ״ל עיי״ש בדבריו‪ ,‬כי אין לי מקום‬ ‫אחר צאת הכוכבים בליל ש״פ‪ ,‬אמנם בלשון הגמ׳ שהעביר‬
‫להאריך ודוק היטב בזה‪ ,‬וגדולים קלםוהו לדברים הנ׳׳ל בסיד‪.‬‬ ‫יום ראשון ש״ם בתענית משמע שהתענו כל יום ראשון‬
 ‫מפתחות לענינים המבוארים בבאר יהודא והרבה תיקונים והוספות‬
‫ז״לנ״כ לא מיידי ממצוה שקדמה בזמן׳ רק כדברי חכ״צ‬
‫שב׳ ודל המצוד‪ .‬שבא לידו תחילה יעשנד‪ .‬ולא יניחנד‪ .‬עד‬
‫שיעשה אחרת תחילה עכ״ל ד‪.‬רי דמיירי בב* מצות לפניו רק‬
‫שאחת בא לידו קודם שיעשנה תחילה׳ ומדלא נקט רבינו‬
‫ד ל פרט זד‪ .‬של רדב״ז שאם יעשה עתה יעשה מצוד‪ .‬קלד‪,‬‬
‫ואם ימתין יעשה מצוה חמורה מ״מ אין מעבירין על המצות‬
‫ויעשה עתה מצוד‪ .‬קלה‪ .‬ונקט רק בב׳ מצות שיעשה‬
‫תחילה׳ מוכח דס״ל כתה״ד הנ״ל שבב׳׳י סי׳ תכ״ו דאם ליכא‬
‫חשש שיעבור הזמן מוטב ^אחר קידוש לבנד‪ .‬עד מוצ״ש‬
‫כדי לעשות מהמובחר דמצוה מן המובחר דוחה אין מעבירין‬
‫עד‪.‬״מ כנ״ל )ועי׳ כ ר ם שלמה על שדע אדה סי׳ צ׳ וסי׳‬
‫תרפ״ח כדברי רדב״ז וחכ״צ(‪.‬‬
‫או״ק ץ׳( שאין דומין חשיבות מצור‪ .‬שהוא ע״י הוצאות‬
‫ממון למקיים מצוד‪ .‬בחינם בלי הוצאות ממון׳‬
‫‪.‬‬ ‫כדרך הציקנין‪.‬‬
‫או״ק ח׳( בדין ביזוי מצוה׳ וחילוק בזה‪.‬‬
‫או״ק ט׳( בדין לבישת בתי ידיים בשערת תפילה שאסור‬
‫אפי׳ אין לובש לכבוד וגאון רק מחמת ד‪.‬קור‪,‬‬
‫וביאור גט׳ דכריתות ופסחים בהא דיששכר איש ברקאי‬
‫דכר־ך שיראי על ידי׳ ולקיחה ע״י דבר אחר‪. .‬‬
‫או״ק י׳( בענין ליתן לדבר מצוד‪ .‬המובחר נוכ׳׳כ השלה״ק‬
‫‪.‬‬ ‫סו״פ קרח בפסוק כל חלב יצהר וכו׳‪[.‬‬
‫אכילה‬ ‫או״ק י״א( במה דפליגי רי״ו ור״ל באוכל פסח‬
‫נסה וכו׳ הלכה כמאן‪.‬‬
‫ארק י״ב( ביאור ארוך בדברי ראשונים אי עשה חמור‬
‫או ל״ת‪ ,‬נפק״מ לדינא בזה! וענין נפלא מכלי‬
‫יקר בזה‪.‬‬
‫^ו״ר‪ ,‬י״ג( במש״כ רבינו דל שצדיקים אור תכלת מאיר‬
‫עליהם‪.‬‬
‫ע״כ נשלם ביאור ד‪.‬ד‪.‬קדמה ד‪.‬קחשד‪ .‬של רבינו ז״ל*‬
‫מ״ע מן התורה התליות בלב ואפ״ל בכ״י )בדף א׳(‬
‫או״ק י״ס בענין עשה דבכל לבבכם לענין כוונה׳ ובדעת‬
‫הב״ח דתפילין וציצית וסוכה צריך כוונד‪ .‬לכדע‪.‬‬
‫או״ק י״ט( בענין קדושת בית הכנסת אם הוא דאו׳ שהוא‬
‫מחלוקת ראשונים‪.‬‬
‫או״ק כ׳ בענין ספיקא דאו׳ לענין קיום מצות‪ /‬ויושוב לקו׳‬
‫המטה אפרים סי׳ תרכ״ה׳ ויושב דברי השו״ת‬
‫בית היוצר ממה שהעיר עליו הג׳ בעל פני מבין זצ״ל‬
‫]ועפי״מ שכתבתי בפנים׳ מיושב היטב קושי׳ הפמ״ג בידד‬
‫סי׳ צ״ח ס״ק ב׳ דאמאי לא הקשה הש׳׳ך מאי פריך מתרומה‬
‫כיון דהקושי׳ מתרומה הוא קודם להקושי׳ משבוי׳‪ /‬וע״כ צ״ל‬
‫דס״ר לש״ך דכתרומה ב א מ ת אתחזק אי׳׳ או משום שהי׳‬
‫מוחזק מקודם שהוא ישראל שאסור בתרומה׳ או משוס דרובא‬
‫לאו כהנים הם והוי רובא לאיסורא ורוב עדיף מחזקה ופריך‬
‫שפיר א״כ גס בשבויי להמקשד‪ .‬דס׳׳ל דהוא מדאו׳ והוא‬
‫מטעם דרוב עבדם פרוצים הם בזנות הוי רוב לאיסורא‬
‫מה״ת ג״כ פריך שפיר כיון דר״א ס״ל דמסלפ״ת לא מהימן‬
‫באי׳ תורה היכא דאיכא חזקת איסור׳ כש״כ היכא דאיכא‬
‫רובא לאיסור דרוב עדיף מחזקה׳ והרי כאן בשבוי׳ המנוהו‬
‫למסיח לפי׳ת אף דאיכא רוב לאיסור׳ )כן ביאר ד־׳משמרת‬
‫שלו׳ קושי׳ הפמ״ג( ולפי דברי הפנ״י שהבאתי מכתובות י״ג‬
‫בתוספ׳ ד״ה השבתני על המעוברת׳ דבאמת בשבוי׳ איכא‬
‫כרי ושמא וחזקת היתר אף דאיכא כנגדה רוב עכרם פרוצים‬
‫כעריות‬
‫בהקדמה בחלר! חיוב מצות ציצית ד״ה ויש מה‬
‫ובו׳ יבואר באיזה מצות שייך האיסור ‪ 4‬םטור עצמו‬
‫מהמצוד‪ .‬מצד ״טצדקה למפטר ממצוה• והוי בכלל עונש‬
‫כע ‪T‬ן ובו׳ ואנב יבוארו הרבה ענינים הצריכים ביאור׳ וגם‬
‫■ ענין פטור ועושה דנקרא הדיוט‪ ,‬כללים בזה‪.‬‬
‫או״ק ב ( יבואר דעת הרמב״ם שמונה דיבור אנכי ול״י לך‬
‫במנין המצות‪.‬‬
‫או״ק ד׳( לבאר הא דמצוה בו יותר מבשליחו אי הוי‬
‫דאו׳ או דרבנץ ובאיזה ענינים לא שייך מצוד‪.‬‬
‫בו יותר מבשיליחו‪ ,‬ואי הוי דרשה דושפך וכיסה לענין ביזו‬
‫מצוד‪ .‬דרשה נמורד־‪ .‬או אסמכתא‪.‬‬
‫או״ק ה'( בענין אין עושין מצות הבי ‪S‬ות‪.‬‬
‫אן״ק ן׳( בענין הידור מצוה אי הוי דאו׳ או דרבנן‪ .‬ובאיזה‬
‫מעכב ההידור׳ ובדברי המג״א ולבוש״ר בסי׳ רע׳׳א‬
‫סוף ס״ק א׳ ביו״ט ע״ש ואין לו אלא כוס אחד אם יניהנו‬
‫על שבת שהקידוש הוא מה״ת והנה בחתן סופר שער טוטפו׳‬
‫סימן יו״ד אות ב׳ הביא דעת החכ״צ סי׳ ר‪,‬״ו שמחלק כין‬
‫מצור‪ .‬אחת ועושד‪ ,‬אותה משובחת טפי כדינו של תה״ד‬
‫שבב״י או״ח סי׳ תכ״ו ורמ״א שם שמוטב ^אהר קידוש‬
‫לבנה עד מוצ״ש כדי לעשות מן המובחר‪ .‬ובין שני מצות‬
‫שונות דמודה דאין מעבירין על ך‪.‬מצות אפי׳ קלה נגד המורה׳‬
‫וד‪.‬קשד‪ .‬החתס״ו ז״ל משבת כ״נ דהוצרך טעמים להקדמת‬
‫נר שבת ונ״ח לק׳׳ה‪ ,‬הא ד־‪.‬דלקת נר שבת בע״ש קודם‬
‫לק״ה ואין מעבירין ער‪.‬״מ׳ והנא תרי מצוה שונות נינד‪.‬ו׳‬
‫ותי׳ די״ל דד׳דלקד‪ .‬שקדמה אינד‪ .‬המצות עצמה אלא הכשר‬
‫מצוד‪ .‬דהרי העיקר שידליק הנר כין של שבת בין של חנוכת‬
‫בלילה עיי״ש א״כ במצוד‪ .‬דבאמת זמנה קודמת כמו בנ״ח‬
‫אף שהוא מצוד־‪ .‬דרבנן והמצור‪ .‬המאוחרת הוא מצוד‪ .‬דאו׳׳‬
‫וכנדון הלבושי שרד באמת אין מעבירין על המצות‪ .‬ורבינו‬
‫א׳( חילוק לדינא בין ענף מצוה לעיקר המצוה‪.‬‬
‫או״ק ב׳ בענין מצות קד‪.‬״ש בעשרה מישראל׳ לענין נשים׳‬
‫ובענין חיוב קדה״ש לבן נח‪ .‬ובמה דרשינן בדי‬
‫ולא בנות ישראל‪.‬‬
‫אן״ק י״ד( במה דאמרינן שומע כעונד‪ .‬ובמה דל״א שוכ״ע׳‬
‫ובענין חיוב נשים ועבדים בק״ש )ועי׳ טדז ידד‬
‫סי׳ רס״ז ס״ק ח״י דהך גזש״ו לה לה מאשר‪ .‬ל או ד״ה‬
‫הוא שהוא פלונתא דתנאי ואפשר דלאו הלכתא הוא עיי״ש‬
‫ועי׳ ‪:‬וב״י תנינא הו״מ סי׳ י״א ובמל׳׳מ פ׳׳י מה׳ מלכים ה׳‬
‫ד׳ מש״כ בחום׳ הניגר‪ .‬דף ז׳ ד״ה לא תוהו׳ ובתום׳ ידט‬
‫גיטין פ״ד מ״ה‪ .‬והיניע לידי ס׳ בית פנחס על מס׳ תמורה‬
‫שכ׳ בקונטרס שגמ״י אות נ׳ ליישב קו׳ המראה פנים דשפיר‬
‫צריך למעט עבד דלא שייך כלל לסילף מאשת כיון דעכד‬
‫חייב בהקפת הראש אע״ג דאשה פטורה‪ .‬משום דהפטור‬
‫הוי דל״ש גבד‪ .‬כלל השחתת זקן כמשיב המל״מ׳ וכאן מה‬
‫דאשה פטורה מקרא ולמדתם את בניכם ולא בנותיכם עי׳‬
‫סוטה פרק ג׳ דאסור ללמד לבתו תורה שמלמדה תפלות׳‬
‫ולא מצינו תפלות רק בנשים׳ עי׳ חא״ג שבתלי׳א דבדעתו‬
‫לניורו מתיר ללמוד תורה וכיון דלא שייך טעם של אשד‪.‬‬
‫לענין עבד לא ילפינן כלל מאשר‪.‬׳ וצריך קרא דעבד פטור‬
‫מקיש עכיד[ ועי׳ נהל קידומים פ׳ וילך בפסוק הקהל את‬
‫העם וכו׳‪ .‬ויושב לסתירת הרשכיא במג״א סי׳ תפ״ט ריש הסימן‪.‬‬
 ‫מפתחות‬ ‫‪202‬‬

‫ועי׳ היטב בם׳ משנת חכמים פרק דיעות סי׳ ה׳ חילוקי דינים‬ ‫בעריות‪ ,‬ענים כיון דאיכא חזקת היתר ומסייע למסיח לפ״ת‬
‫בענין מצוד‪ .‬לשנאותו עמ״ש‪.‬‬ ‫משו״ה מהימן‪ .‬ויותר י״ל ‪4‬מש״כ הפנ״י קידושין דף ס״ג‬
‫או״ק ל״ א בענין להצדיק הדין עליווכו׳ ובכל מדד‪ ,‬ומדר‪,‬‬ ‫ע״ב ד״ה אמר ר״נ לכנוס‪ ,‬ובשו״ת נובי״ק אהע״ז סוף סי׳‬
‫וכו׳ והכלי יקר פ בהוקותי כ׳ במה שיל״ד‬ ‫סי׳ט דאע״ג דיעא אינו נאמן ננד רוב מ״מ אם יש במקולין‬
‫שפ״א אמר על הטאתיכם ואח״כ אמר שבע כחטאתיכם‪.‬‬ ‫רוב בשר טריפה ומיעט כשר נאמן העד לברר המיעט מתוך‬
‫וכ׳ שמתחילה אמר שבע על חטאתיכם כנגד שבע עונות‬ ‫הרוב לומר שזאת החתיכד‪ ,‬כשרה עיי״ש )עי׳ שו״ת פרי‬
‫שמנד‪ .‬רש״י ואמר שלא יהי׳ הפורענות מכוונים מדד‪ ,‬כנגד‬ ‫השדה ה״ד בקונטרס נהלי מים סי׳ קנ״ה מש״כ עפי׳׳ז בנדון‬
‫מרה‪ ,‬לפי שכ ‪ S‬מין במינו דבוק ביותר מן מין כשאינו‬ ‫שלו( וכן נמי אין המסל״ת מעיד ננד הרוב שפרוצים רק‬
‫מינו ע ^ כן לא רצה ד׳ בחמלתו שתהי׳ המכה ממין החטא‬ ‫שמברר שאלו השומרים של השבוי׳ לא הי׳ פרוצים וטהורה‬
‫כדי שלא תדבק בהם המכד‪ ,‬בחזקה כשימצא את מינו‪ ,‬אמנם‬ ‫הוא‪ ,‬ולדעתי זהו כוונת הפנ״י בעצמו ש ם בכתובות בסוף‬
‫אה״כ אמר אם תלכו עמי בקרי ותאמרו שוודאי מקרה הוא‬ ‫דבריו שכי ״אף שהשבוי׳ אסורה מטעם דרוב עכדם פרוצים‬
‫לכם׳ ולא יד ד׳ עשתה זאת מצד שאתם רואים שאין המכות‬ ‫הוי רוב א דרובא כסתם ספדי דדייני‪ ,‬ולא פריצי הוי מיעוטא‬
‫מטין החטא‪ ,‬אז ויספתי על'כס מכד‪ ,‬שבע כהטאתיכם מכוון‬ ‫דמיעוטא‪ ,‬אלא מה שהאמינו ע״א היינו משום שמעיד שלא‬
‫מדה כנ״מ למען תאמינו כי אין ערוד מ מי ת אלא החטא‪,‬‬ ‫שלא נתייחדד‪ ,‬עם השבאי עכ״ל והיינו שמברר המיעוט מן‬
‫ואם באלה לא תווסרו ובו׳ עי׳ נועם דבריו ובספה״ק אך‬ ‫הרוב שזה השכאי אינו פרוץ בעריות ולא נתייחד עמה‪,‬‬
‫פרי תבואה פ׳ יתרו בם׳ עתה ידעתי‪ ,‬מבואר מזה שזה‬ ‫א״כ שפיר מקשד‪ ,‬הש״ך דמה מקשה על רב אשי דשם‬
‫גופא הוא חסד נ ח ל‘ מחסדי השי״ת שלא יהי׳ העונש מדד‪,‬‬ ‫אדרבא איכא הזקת היתר דמסייע למסל׳׳ת‪ ,‬וגם ששייך בו‬
‫נגד מדר‪ .‬שקשה ביותר דמצא מין את מינו‪ ,‬רק באין מעורר‬ ‫הסברא כמו גבי ע״א כנ״ל שהוא רק מברר המיעוט מן‬
‫מעצמו עי״ז ד‪,‬ד‪,‬כרח ח״ו לשלוח עליו מדר‪ ,‬כנ״מ למען יתעורר‬ ‫הרובי וע״כ דמסל״ת לא מהימן כלל וכלל לא‪ ,‬וגרע מע״א‪,‬‬
‫עי״ז‪ ,‬כי לא יחפוץ וכו׳ כ״א בשובו מדרכיו‪ ,‬ועי׳ ברכות דף‬ ‫כנ״ל״ עד שחידוש בעיני שהפמ״ג הניא דברי הרמב״ם אלו‬
‫י״ב אמר רבא כל שהקב״ה חפץ בו מדכאו וכו׳ ועי׳ ידי‬ ‫מא״ב‪ ,‬ו ד ע ת הפנ״י מסוני׳ הנ׳׳ל לענין דשבוי׳ הוי רק דרבנן‪,‬‬
‫משה על מד״ר רות פרשה א׳ בשם רמב״ן שאף יסורים של‬ ‫ולהפנ״י בדיבור הנ״ל לק״מ קושייתו‪ ,‬וח״ק היטב כזה‪. 1‬‬
‫אהבה אהבתד*‪ .‬אינם באים רק בשביל קצת חטא‪ ,‬ועי׳‬ ‫או״ק כ״ד( באיזה ענין דרשינן יום ו ל א לילה ובאיזה‬
‫תום׳ שבת נ״ה ד״ה ארבעה‪ ,‬והנה אי׳ במד״ר פ׳ וארא ובתנא‬ ‫מקים דרשינן‪ .‬ימים אפי׳ לילות‪ ,‬ואם זכירת‬
‫דב״א פ״ז שכל עשר מכור*‪ ,‬שבמצריים הי׳ מדר‪ ,‬כנ״ם כמו‬ ‫יצ״מ בלילה הוי מה״ת‪ ,‬ואי בנשים הוי מ״ע שהז״ג‪ ,‬וביאור‬
‫שעשו עם ישראל עי״ש׳ ועפי״ז יתפרש היטב הפסוק אם‬ ‫המסורה שמור את יום השבת‪ ,‬שמור את חודש האביב‪ ,‬כי‬
‫שמוע תשמע לקול ד״א והישר בעיניו תעשה וט׳ כי אני‬ ‫אם שמור תשמרון את מצות ד״א‪ ,‬וישוב לפרשיי בה־מש‬
‫ד׳ רופאיך‪ ,‬דכפל הלשון ״שמוע תשמע״ קאי על שני דברים‬ ‫שב׳ על פ׳ זכור את ובו׳ למ׳׳ד שמזכירין יצי״מ בכל יום‬
‫•שמוע״ הוא קיום המצות ״ותשמע״ הוא לשון הבנה כמו‬ ‫מקושי׳ המנחת חינוך‪.‬‬
‫תשמע חלום לפתור‪ ,‬והיינו ר״ל אם שמוע תשמע לקול ד״א‬
‫שתדע ותבין שהכל הוא מקול ד״א בהשגחה פרטיות‪ ,‬אן‬ ‫או״ק כ״ח( ביאור עשה דואהבת לרעך כמוך‪ ,‬ולא תשנא‬
‫כל המחלה ר״ל שיחי׳ ח״ו המחלה כולה ב שלימות מדה‬ ‫את אחיך׳ ול״ת‪ ,‬וביאור דברי רש״י תענית‬
‫כנ״מ שהוא הזק ביותר כהכ״י הנ״ל‪ ,‬כמו אשר שמתי במצרים‬ ‫דף ז׳ עז פנים מו תר לשינאותו ]וראיתי בגליון ריט״א ירד‬
‫לא אצטרך לשום עליך כדי שמכד‪ ,‬זה תתעורר שיד ד׳‬ ‫סי‘ רמ״ב דהא דת״ח שמחל על כבודו מהול‪ ,‬אבל זילותא‬
‫עשתה זאת ולא במקרה ה״ו כיון שבלא״ה אתה שומע ומבין‬ ‫לא» וב׳ בשרת תשורת ש״י דמה״ט בהא דברנות כ״ח כשפייס‬
‫שהוא התעוררת מן השמים שתשוב כתשובה‪ ,‬כי אני ד׳‬ ‫ר״ג לר״י לא רצה למחיל לו עד שא״ל ר״ג לר״י שיעשה‬
‫רופאיך שאין כוונתי להלקותך ה״ו רק לרפאותך שתתעורר‬ ‫בשביל כבוד אבא‪ ,‬והיי״ט דלר״ג שזילזל בו אינו רשיאי‬
‫לתשובה‪ ,‬ודי לך במיעוט* יסורים שלא יהי׳ מדד‪ ,‬כנ״ם‪,‬‬ ‫למחול‪ ,‬אבל אביו לא זילזל בו‪ ,‬ומ״מ חזינן דאם יש טעם‬
‫וא״ש בס״ד‪.‬‬ ‫לצורך שימהול לו רשאי‪ ,‬לכן גם ר״ה מהל לברי׳ בקידושין‬
‫ל‪/‬׳ך( בטעם שלא נכתב מצות תשובה בתור‪,‬״ק‬ ‫דף ל״ב ע״א משום דהי׳ רוצה לנסותו וד‪,‬י׳ לו צורך בדבר‬
‫בביאור בלשון ציוד‪ ,‬מהגה״צ בעל ישמח‬ ‫עכ״ל וא״ש עפי״ז ד‪,‬גמ׳ דיומא דמיפייסא לי׳ ומיפיים‪ ,‬דהיינו‬
‫כשרואה איזה צורך וטעם מתפייס ואינו משגיח על כבודו‬
‫משה זצ״ל זי״ע‪.‬‬
‫הגשמיי‪ ,‬ועיין‪ [,‬ואני מצאתי הרבה הוכחות לדבדי מהרצ׳׳ה‬
‫או״ל! ל״ ט( ביאור מצות ביקור הולים‪ ,‬וניחום אבלים ר״ל‬
‫שרש״י תענית אינו מדש״י שעפי׳׳ז לק״מ קושי׳ מג״א סי׳‬
‫אם הוא מצוד‪ .‬דאו׳ או דרבנן‪ ,‬ותמיהא גדולה‬
‫תקנ״ד ס״ק כ״ג שרש״י סותר מפסחים לתענית‪ ,‬וגם בהוספת‬
‫בזה‪ ,‬הצע״ג‪.‬‬
‫ראשון לציון על משניות תמיד פ״א בד־‪,‬רע״ב ד״ה זקני בית‬
‫או״ל! מ ״ א ( ביאור ענין מה דילפינן מוהי׳ מחניך קדוש‪,‬‬
‫אב שהקשה סתירת רש״י מתענית דף ט״ו לכמה דיבורי‬
‫וישוב לדברי החינוך בזה‪ ,‬ולדברי רבינו ז״ל כזה‪.‬‬
‫דש״י שבמק״א‪ ,‬וגם בתענית גופא דף י״א ד״ה בד‪,‬לוק לבן‬
‫או״ל‪ ,‬מ ״ל( בענין ערל שמתו אחיו מ״מ‪ ,‬אם מחויב להניח‬ ‫שאין בו אימרא שטעם זה הביארש״י בע׳יז ל״ד בשם יש‬
‫תפילין בשבת‪ .‬ולמה נשים אין חייבין בתפילין‬ ‫אומר ואמר דלאו מלתא הוא עיי״ש‪ ,‬ובדת י״ז ע״ב ד״ה‬
‫מטעם אף ד‪,‬ןהי׳ באותו נם‪) ,‬ויש דמותר וראיי׳ לסברת‬ ‫חגא דשבועי׳ גורס דלא למספד ובמנחות נרם רש״י דלא‬
‫תום׳ רעק״א ז״ל ממש״כ תוספי ברכות דף ט״ו וז״ל דברכת‬ ‫להתענאה ובדף כ״ד ע״ב ד״ה בסכיני שבחולין פרש״י שהי׳‬
‫תרומה שהוא מדרבנן יש לדמותה לק״ש‪ ,‬שתקנו שצריך‬ ‫נזוף ממעשה דד‪,‬תם‪ ,‬ופירוש דכאן הביא בשם שמעתי‪,‬‬
‫שישמיע לאזנו‪ ,‬אבל בהמ׳׳ז שהיא מדאו׳ למה יש לנו לתקן‬ ‫מצאתי כדברי המלבים ההי ‪S‬וק בין אויב לשונא באל״שיך‬
‫שלא יצא אם לא השמיע לאזנו‪ ,‬ועי׳ תוספ׳ מנחות נ״ב‬ ‫תהילים קפיטל ס״ח יפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו‪ ,‬ועי‪/‬‬
‫ד״ה גזרו‪ ,‬וחוספ׳ חולין קי״ז ד״ה הוא לפני דהתם שיש‬ ‫הגד‪,‬ות הב״ח מכות דף ח׳ ע״א ב חוספ׳ ד״ה בלא איבה‬
‫מעילה דאו׳ משום עולה אין לחכמים לתקן‪ ,‬ועי׳ ש״ך יו״ד‬ ‫דשונא גרע מאויב‪ ,‬והוא לדעתי ג״כ מטעם זה דכיון שאינו‬
‫סי׳ פ״ז סק״ג אבל מה ענין לגזור וכו׳ ובספר עצי חיים‬ ‫מראה שנ^תו אינו יודע לשמור ממנו כמו שפרשו ד׳ לי‬
‫)מהגר‪,‬״צ מסיגוט זצ״ל( ה״ב פ׳ אמור בם׳ ולקחתם לכם‬ ‫כעוזרי ואני)ר‪,‬יינו שאני יטל לשמור עצמי( כשאראה בשונאי‪,‬‬
‫כיום‬
 ‫ה ב ‪S03‬‬
‫או״ק כ״ב( מקור טהור למאן דס״ל דפ׳ פרה הוא דאור׳‬
‫נאה מאד‪.‬‬
‫או״ק כ ץ( בדין אמירת שקר באין לו שו ם תועלת בח ולא‬
‫היזק להכירו אם יש בו איסור תורה׳ ובענין‬
‫דובר אמת בלבבו׳ ופירוש פסקי תוסם׳ תענית ת״ח כל א׳‬
‫מודה לחבית וכוי׳ וביאור דברי ב״ש וב׳׳ה רפ״ב דכתובות‬
‫כיצד מרקדין לפני הכלה‪.‬‬
‫או״ק כ״ן( בענין מהו שיחת חולין׳ וטעם השמטת הפוסקים‬
‫הא דהקורא לאברהם אברם עובר בעשר‪ ,‬ול״ת׳‬
‫ולמה ביעקב אינו עובר‪.‬‬
‫או״ק כ״ח ביאור לדברי רבינו ז״ל מבעל התני׳ זצ״ל זי״ע‬
‫בענין מצות תוכחה׳ )ועי׳ שו״ת שער אפרים‬
‫היו״ד סי׳ ס״ה( וישוב לקושי׳ מהר״מ שיק ז״ל בענץ זה׳‬
‫ואצל מי שייך מצות הוכהה‪.‬‬
‫או״ק ל״א( בענין לאו דאם לא יניד׳ ולא תעמוד ע״ד‬
‫ריעך בכובש עדותו בשני עדים ובע׳׳א‪.‬‬
‫או״ק ל ״ ד( בדין העברת נחלה ובכורה מה עובר ע״ז׳‬
‫נבד״ה ומזה הי׳ תמוה לי וכו׳ צ״ל גם עשה‬
‫ליכא׳ ובד״ה ואולי בשביל זה חשבה לעשה כצ״ל וכו׳ אבל‬
‫לא לעבור על ל״ח[ ועיי חי׳ התס״ו על מס׳ כתובות פ׳‬
‫כי תצא[ ובענין קים לי׳ ולצרף דעת הפוסקים שלא הובאו‬
‫בשו״ע לספק ספיקא‪.‬‬
‫או״ק ל״ד‪ ,‬בענין מ״ע דוקידשתו ליתן לו מנה יפה׳ ואי‬
‫וקידשתו שייך גם מכהן לכהן‪.‬‬
‫או״ק מ״א באיזה אופן יחשב הפרת נדרים למ׳־ע‪.‬‬
‫או״ק מ״ג( בעגין לישבע באמת׳ ואם המשביע עובר בלפני‬
‫עור׳ וטעם שאין נוהגין להחרים בתקיעת כף׳‬
‫ואם רשאי להחמיר לשבע באמת אפי׳ במקום פסידא דאחרים‬
‫נועי׳ משפט שלו׳ הו״מ סי׳ קע״ו סעיף מ״ז ד״ה אין שמעון‬
‫חייב וכו׳[ ועי׳ שו״ת הר המור סי׳ כ״נ דמי שתיקע כף בחלק‬
‫עוד‪,‬״ב אין ד־׳כוונה שבאם יעבור ע ^ התנאי יהא מנידה‬
‫בעוה״ב או יאבד חלקו כעוה״ב׳ דא״ב ג ם כשקיים התנאי‬
‫לא יועיל לו כמו דלא הועיל ליהוד א שמזה למדו הפוסקים‬
‫דין זה דמנודר‪ ,‬לעוה״ב במש״כ ב״י בםי׳ רכ״ח‪ ,‬אע״כ כוונת‬
‫התקיעות כף בחלק עוה״ב הוא רק לד‪,‬אלים השבועה‪ ,‬א*כ‬
‫ממילא כשמותר השבועה אין כאן נידוי כלל עכ״ד עי״שז‪.‬‬
‫א ר ק מ ״ך( ביאור דברי רבינו ז״ל בענין לדון לכף זכות‬
‫עפי״ד רבינו הק׳ מלובלין זצלה״ה זי״ע‪.‬‬
‫או״ק מ״ז( בענין התרת הכם שעוקר הנדר מעיקרו אם יש‬
‫עדיין עונש על הנודר‪ ,‬ונודר ב ע ת צרה ר״ל‪.‬‬
‫מ״ה( מחופר אמנד‪ ,‬אי הוי דאו׳ או דרבנן וקרא‬ ‫או״ק‬
‫אסמכתא"‪.‬‬
‫]מ״ע מה״ת התליות בפד‪ ,‬וקנד‪ ,‬ובזמן[ בדף־י״ד‬
‫א ף ק א׳( בענין ד‪,‬בדלד‪ ,‬במוצ״ש אי הוי דאו׳ או דרבנן‬
‫■ ‪.‬‬ ‫נועי׳ עפרא דארעא א ו ת •נ״ב[‪.‬‬
‫או״ק ב׳( בענין זכירת שבת וחדשים נועי׳ שו״ת מהר״ם‬
‫שיק חיו״ד סי׳ קע״א וז״ל אבל מה שעשו עוד‬
‫שכתבו מספר השנים כדרך החדשים נ״ב בלשון לע״ז זה‬
‫עבירה כפולה ומכיפלת דמספר החדשים שלהם אינם מכוונים‬
‫למספר בנ״י‪ ,‬ומה שסיימו במספר השנים למספר הנוצרי‬
‫לדעתו זה אי׳ דאו׳ שהרי כתיב בתורה ושם א׳ אחרים לא‬
‫תזכירו וכו׳ והמונד׳ במספרם נלענ״ד דעובר כאיסור ‪,‬ההוא‬
‫וכו׳ עיי״ב הקדושים ז״ל[‪,‬‬
‫או ״ ק ט׳( קידוש יו״טאי הוי דאו׳ ואם יוצא ידי קידוש‬
‫דאו׳ בתפילה ונפק״ם גדולה ל דנ א בזה׳ ואי‬
‫תפילת ירט דאו׳׳ נמה שהקשו תוסם׳ על רש״י‪.‬בשבועות‬
‫ופירשו דמקרא קודש קאי על מלאכד‪,‬׳ מצאתי בחי׳ דש״ש‬
‫על כריתות דף זיי״ן ד״ה וקראו טקרא קודש דתלי׳ בפלוגתא‬
‫דר״א‬
‫מפתחות‬
‫כיום הראשון ד ^ א תיקנו רבנן כעין דאו׳ אלא בדבר שעקרו‬
‫דרבנן עיי״ש‪.‬‬
‫]מ״ע מה״כ התליות בעינים ואפ״ל בב״י[ בדף ה׳‬
‫או ״ ק ב׳( כענין דברים שבכ ת ב אי״א רשאי לאמרם בעל‬
‫פ ה‪) ,‬ועי׳ פתחי תשובה הו״מ סי׳ ב׳ ס״ק ד׳ ואם‬
‫התירו חכז״ל אי׳ דאו׳ וכו׳< ובשו״ת קול ארי׳ האו״ה סי׳‬
‫י״ב בענין זה‪.‬‬
‫אן״ק ג׳( ביאור נפלא לנס׳ שבת ק״ה הכל קרוביו ובו׳‬
‫מקני בניו של אדם וכו׳ מרבינו התס״ו ז״ל המתאים‬
‫עם דברי רבינו ז׳׳ל‪.‬‬
‫]מ״ע מה״ת התליות באוזן[ בדף ח׳‬
‫במצות תקיעת שופר׳ ביאור היטב אי תקיעה‬ ‫ארק ד׳(‬
‫עיקר המצוד״ או השמיעה‪ ,‬ואם אחד יכול לברך‬
‫ואהר יתקע‪.‬‬
‫‪.‬ארק ט׳( אם בתפילת לחש צריך להשמיע לאזנו׳ ותמוד‪.‬‬
‫בטו״ז סי׳ תרפ״ט‪ ,‬ובאם ישמע מחבירו הברכה‬
‫שבתפילת לחש אם ראוי לענות אמן או לא׳ נועי׳ עוד בזה‬
‫בדברי מורי ז״ל כעדה״ב ריש ואתחנן בדיבור ב׳‪• .‬‬
‫]מ״ע מה״ת התליות בפה ואפ״ל בב״י[ בדף ט׳‬
‫א ף ק י״א( בענין השש זכירות׳ וחיובן׳ ובמה יוצאין י״ח‪.‬‬
‫או ״ ק י״ב( בענין מצות ברכת המזון׳ ו א ם יוצאין מה״ת‬
‫בברכה א׳ מעין ג׳‪ .‬ובשבע בפחות מיזית אם‬
‫מה״ת מחיוב לברך בהמ״ז׳ ו ב פ ת הבא בכיסנין כשקבע עליו‬
‫דחייב לברך בהמ״ו א ם הוא מה״ת או מדרבנן וישוב‬
‫לקושי׳ הגרעק״א על מג״א סי׳ קע״ז‪ ,‬ואי הא דנשים הוי‬
‫ספק בבד‪.‬מ״ז אם הוא לכרע‪.‬‬
‫או״ק י״ט ברכת ‪:‬הנים אי המצוד‪ ,‬רק על הבד‪,‬נים שיברכו‬
‫את ישראל׳ או שנס על ישראל המצוד׳ להתברך‬ ‫^‬
‫מכהנים )בפנים בד״ה אך מה שמביא וכו׳ כתבתי דאולי‬
‫כוונת הספרי רק לאפוקי וכו׳ אבל מנ״ל שהציבור מחוייבין‬
‫לשמוע וכו׳ נ״ל בס״ד ראיי׳ לחילוק זה מגם׳ חגיגה דף נ׳‬
‫ע״א אי מכנגד כל ישראל הוו״א דאע׳׳ג דלא שמעי כ׳ רחמנא‬
‫באזגיהם עיי״ש הרי דאף דמפורש שם מ״ע על ישראל‬
‫שיר‪,‬י׳ שם בשעת קריאת המלך משנה תורה׳ מ״מ הורא‬
‫דאע״ג דלא שמעי די בכך‪ ,‬קו׳׳ח כאן בברכת כהנים דאין‬
‫מפורש מ״ע על ישראל‪ ,‬דהוו״א דיוצאין ד‪,‬כד‪:,‬ים היוב ברכתן‬
‫אף דלא שמעי ישדאל ברכתן׳ אבל שיתי׳ ישראל מהיובין‬
‫עצמם לידי בך שיתברכו‪ ,‬עדיין י״ל דאין עליהם מ״ע רק‬
‫‪.‬על הכד‪,‬נים‪ .‬ורמב״ם סוף ה׳ הגינד‪ ,‬ה׳ ו׳ כוז״ל ומי שאינו‬
‫יכול לשמוע מכויןלבו לקריאד‪,‬זו שלא קבעה הכתוב אלא‬
‫לחזק הדת האמת ויראה עצמו כאלו נצטווה בה ומפי הנבורה‬
‫שומעה שהמלך שליה להשמיע דברי האל עכ״ל הקדוש‪,‬‬
‫וב׳ ר‪,‬לח״מ וז״ל אפי׳ שהוא שומע יפה מקרוב׳ עתה הוא‬
‫במקום רחוק ובמקום שאינו יכול לשמוע עכ״ל א״כ מה‬
‫שנאמר בנם׳ דאי לאו למען ישמעו הורא אע״ג דלא שמעי‬
‫‪.‬וםש״כ תוסם׳ מהמת רחוקים׳ ע״כ הכוונה דלא מכווני נ׳ ב׳‬
‫‪.‬דאולי במכווני באמת יוצאים אף שהם רחוקים ל ד ע ת‬
‫‪,‬הרמב״ם׳ וממילא בברכת כהנים דליכא קרא אע׳ג דלא‬
‫מכווני מתברכים ויוצאים במה שעומדים שם נגד ד־‪,‬כהנים‬
‫)וכוונת התוסס׳ במש׳׳ב שהם רחוקים׳ אין כוונתם מחמת‬
‫שהם אנוסים׳ רק כ־ונתם שלא תקשי ממנפ״ש אם ה ם‬
‫הרשץ םאזניר‪,‬ם נפקא‪ ,‬ואם יכולין לשמוע האיך יצוייר‬
‫שלא יהי׳ שומעים הא עומדים שם׳ לזה כתבו דהציור הוא‬
‫שהם רחוקים ועי״ז אינם שומעים ודו״ק(‪.‬‬
‫• או״ק ב״^ז(‪.‬אי נוהג מצות מחיית עמלק בנשים ג״כ‪.‬‬
 ‫ה^תחות‬
‫בפ״ע שהרי כ׳דמה״ט המפסיק בשיחד‪ .‬בין שחל״ש צריך‬
‫לכסות דמו מקודם מ שום דכיסוי הוא גמר מצוד‪ .‬דשחיטה‪,‬‬
‫אלא דהעולם חשבו למציה בפני עצמה‪ .‬והטרז שם ס״ק‬
‫ב׳ ס״ל דבאמת היא מצוה בפ״ע אלא ששייכא אחר מצות‬
‫כיסוי שחיטה כמו תפילין ש״ר עם תפילין ש״י עי״ש״ אבל‬
‫מורי ז״ל בשו״ת ערוגת הבשם חיו״ד סי׳ ל״א אות ב׳ הביא‬
‫דאיי׳ לדעת הפדישדי‪ .‬עיידה״ק ז״ל‪ .‬ואם כדם דברי יהי׳ ג״ב‬
‫מזה סמך לדעת הפריש דלדידי׳ לכו״ע גם לדעת היא״ש‬
‫א״ש‪ .‬ויש להעיר על דברי הידי משר‪ .‬מצד עצמם‪ .‬למשיב‬
‫בד‪.‬גד‪.‬ות מלא הרועים לשבת דף ע״ה דלרע״ק בחולין י״ז ע״א‬
‫דבמדבר הותר׳ בשר נהירה ת‪.‬יינו להוציא מידי אבר מה״ח‪,‬‬
‫הה״ד חניקה‪ ,‬ואף דלמ״ד אי״ש לעוף מה״ת מ״מ נחירה‬
‫בסימנים בעי היינו דשפיכת דם עוף כשפיכת דם חי׳ עכ״פ‬
‫ע״י סימנים נהי דל״ב שחיטה עכ״פ נחרי׳ בעי בסימנים‬
‫כפירש״י חולין כ״ח ע״א‪ .‬ובמדבר דלא נצטוו על השחיטה‪,‬‬
‫והי׳ דינם כבן נח דאף בחניקה מותר עיי״ש א״ב כיון דלא‬
‫נצטוו על שחיטה גס כיסוי לא הי׳ צריכין א״ב לא שייך‬
‫טעם זד‪ .‬לרע״ק רק לר׳ ישמעאל דס״ל דבשר תאוה ל א‬
‫הותרה ונצטוו על השחיטה עכ״פ במידי דלא חזי להקרבה‬
‫דהיינו עוף והי׳ כדאי׳ בגמ׳ שם שפיר הי׳ צריכין כיסוי ולא‬
‫הי׳ אפשר לכסות‪ .‬אך גם לדידי׳ צ״ע דבגמ׳ מקשר‪ ,‬אלא‬
‫ל ר׳ ישמעאל צבי ואיל גופא מי הוי שרי‪ .‬ומשני חי׳ דלא‬
‫חזי׳ להקרבה לא אסר עי׳ רש״י ר״ה אך כאשר יאכל עכשיו‬
‫ובו׳ מבואר דחי׳ הותד במדבר לשחוט׳ ואיך הותר כיון דלא‬
‫אפשר בכיסוי‪ ,‬ואם נאמד משום דאין הכיסוי מעכב‬
‫האכילה א״ב בשליו נמי נימא כן דנשחוט וליכול בלא‬
‫כיסוי‪ ,‬ועי׳ הגהות מהרצ״ח חולין ל״ג מביא בשם פסיקתא‬
‫דמתה מאלי׳ גם לנכרו אסוד‪ ,‬ועי׳ דש׳׳ש שם דף צ״א‪,‬‬
‫וביומא פ׳ ברש״י ד״ה מחוסר‪ .‬וע׳ בהערות מחותני שליט״א[‪.‬‬
‫הקישא דחמץ לחייב נשים במצה ובו׳ עי׳ בהקז״ל‪ .‬ונ״ל‬
‫מ״ע מד‪.‬״ת ד‪.‬תלוי׳ בחוטפ בדף י״ז‪,‬‬
‫מרגניתא טבא בזה דלר״י לא צריך נלד* לחייב נשים בזהיז‬
‫בעדן בשמים של ערוה‪ ,‬ואשתו נדה‪ .‬ופנוי׳‪,‬‬ ‫אות אי(‬
‫ואיסור נטילת תינוק מאשתו נדה אף שיוצא‬
‫מעצמו מהיק אמו‪.‬‬
‫קרא מהקישא קמש״לדד‪.‬דר אהדדי׳ קרא ^מלתא קמייתא‬
‫מ״ע טד׳״ת ד‪.‬תלוי׳ בידים וכד‪.‬״ג ואפ״ל בכ״י‬
‫אהדרי׳״ ופי׳ רשב״ם וזיל דכי אהדרי קרא מחובת מצה בלילה‬
‫שם עד דף כ״ד‪.‬‬
‫א ף ק א׳( ביאורים רבים בעדן מצות כיבוד או״א‪ ,‬ואם‬
‫הכיבוד לאח״מ הוא דאו׳ או דרבנן‪ ,‬ואי מהד‬
‫מה יציבודו מחול‪.‬‬
‫או״ק ב׳( במצות תפילין אי מצותו כל היום מדאי‪.‬‬
‫או״ק כ׳( בר‪,‬יסח ה ד ע ת בתפילין של רש״י ור״ת נועי׳ שו״ת‬
‫שער אפרים חאו״ח סי׳ כ׳ דמה שאנו לומדים קו״ח‬
‫מציץ לתפילין אין הטעם שהתפילין יש בהם יותר קדושה‬
‫מן הציץ בי הציץ והמצנפת יש בד‪,‬ם יותר קדושה מן התפילין‬
‫רק זאת אד לומדים מן הציץ שהזהירה תורה והי׳ על מצחו‬
‫תמיד שלא יסיח דעתו ממנו ולמה דווקא גבי ציץ הזהירד‪,‬‬
‫תורה שלא יסיח דעתו ממנו ולא על שאר בגדי כד‪.‬ונה‬
‫אלא משום אזכרה שבו׳ וא״ב קו״ח לתפילין שלא יסיח‬
‫דעתו מהם ונו׳ אבל לעדן קדושה לעולם הציץ ושאר בנדי‬
‫כד‪.‬ונה קדושים יותר מן התפילין כי מה ענין הזכרה לעדן‬
‫קדושה עכ״ל ולפי״ז לא קשה קושיי רבינו ב ע ל עטרת צבי‬
‫דל על קבלת רבינו ד‪.‬ק׳ מלובלין זי׳׳ע כמובן דאין זה עדן‬
‫לקדושה כלל ואנו דדן רק מצד האזכרה‪ ,‬ובתפילין דר״ת‬
‫לפי קבלת רבו הקדוש תפילין דר״ת הם בחי׳ שאר בגדי ‪.‬‬
‫כהונה שאין נה ם אי׳ היסח הדעת כנלענ״ר ואם שניתי‬
‫השיי׳ב )ועיי חכמת שלמר‪ ,‬סביב השדע או*ח סי׳ פ״ה מוף‬
‫סעיף ב׳[‪.‬‬
‫או״ל‪ .‬כ״ א( בדיני מזוזה אם צריך לקבעה בר חיוב דוונןא‬
‫וסי‬ ‫י‬
‫‪204‬‬
‫דר״א ורע׳׳ק בראש דזשנח דף ל״ב ע״א דפירש״י דיוא אליבא‬
‫דרע״ק׳ ופי׳ תוסם׳ הוא אליבא דר״א< ותלי״ת שגם אני‬
‫כיווגתי בזה לדעתו קודם שראיתיו ועי' חגיגה דף ח״י ע״א[‪.‬‬
‫ארק י״ג קריאת ה ל ל דמועדות אי הוי דאו׳״ וטעם‬
‫דגשים פטורות״ ויושוב לקושי׳ תוסם׳ על רש״י‬
‫ברכות דף כ׳ ד״ה בתפילה פשוטא‪ /‬וא־ במצוה שייך מ״ע‬
‫שהז׳׳ג‪.‬‬
‫או״ק י״ד בעגץ םפירת העומר יוישוב לקושי׳ המנ״ח על‬
‫המג״א שב׳ דגשים קבלוהו חובה״ ואי ד״וי מ״ע‬
‫שהדג‪.‬‬
‫מ״ע מה״ת התליות בושט בדף ט״ו‬ ‫־‬
‫או״ק א׳( ביאור אדוך בדין איםור לאכול קודם שיתן מאכל‬
‫לבהמתו הטעם בזה! ואי בהול ובשבת‪ .‬ומי קודם‬
‫עכו״ם או וכוי ואם יש הילוק בין בד‪.‬מה שלו ל של אהרים‪.‬‬
‫ואם גם בבד‪.‬מה טריפה שייך איסור זה‪.‬‬
‫' ארק ב׳( איסור להתענות בשבת דר‪.‬וי דאו׳״ וטעם שאין‬
‫מברכין על ג׳ סעודות ועונג שבת״ והילוק בין‬
‫שבת לידט בזד‪.‬״ ואי קידוש כמקום סעודה דאוריי׳ או דרבנן‪.‬‬
‫באות ד כ׳ רבינו ד ל לאכול כזית מצה ובו׳ אף בזה״ז‬
‫ובו׳ מקורו בפסחים כ״ה ע״ב״ ונ״ל בס״ד לבואר‬
‫הנה הצל״ח בד״ה אמר ובו׳ ובדף קי״ט בד״ה ר״א ב״י‬
‫אמר הקשה דבין לר״י בין לריש הא איצטרך היקשא‬
‫למה דאמר ר״א בדף מ״ג נשים חייבות באכילת מצה ד״ת‬
‫שנאמר ל״ת עליו חמץ כל שישנו בב״ת חמץ ובו׳ וא״ב‬
‫איצטרך הך היקשא לחייב נשים במצה ואיך יליף מני׳ ריש‬
‫׳בשעה שישני וכוי וכוז״ל ונראה עפי״מ שהקשו תוספת‬
‫וט׳ אלא דלפייז ובו׳ וקשה הא ריא גופו ס״ל כריי דנשים‬
‫בראשון חובה בדף צ״א וכוי ולכן נראה דגם לריי איצטרך‬
‫אי פסח ראשון חובה״ דהא איתא בדף קיב ע״ב אמר רבא‬
‫אכל מצד*‪ ,‬בזה״ז אחר חצות לראב״ע ליי יד״ח״ פשיטא‬
‫דכיון דאיתקוש לפסח כפסח דמי״ ומשני מיד הא אפקי׳‬
‫הראשון בזה״ז דכתיב בערב תאכלו מצות דד‪.‬כי נפקא לן‬
‫לעיל‪ ,‬למלתא קמייתא אהדר לאכילה עד חצות כבזמן דאיכא‬
‫פסח עכ״ל א״ב כיון דנשים הייבים בפסח מצה ומרור‪ ,‬ממילא‬
‫כמו באנשים אהדרא קרא לההיקש ^פס ח הה״ד בנשים‬
‫חוזרין לההיקש ומחויבין במצה כמו בזמן הפסח כיון דמצה‬
‫בזה״ז איתקוש לפסח ממילא גם בנשים אותז> חיוב מצה‪,‬‬
‫וממילא לא קשה דר״א אדר״א עי׳ מל״מ פ״ב מה׳ קרבן‬
‫פסח ה׳ י״ג דמספקא לי׳ אם ר״א דדף צ״א ע״ב הנ״ל הוא‬
‫תנא או אמורא עיי״ש א״ב י״ל דמכח קושי׳ דר״א אדר״א‬
‫יהי׳ מוכח ב א מ ת דאין זה ריא שבדף מ״ג‪ ,‬דר״א שבדף‬
‫'מיג ס״ל באמת כר״ש דנשים כראשון רשות‪ ,‬ור״א שבצד‬
‫ציא באמת לא צריך לחייב נ שי ם דממילא משמע כהני ‪4‬‬
‫דאד‪.‬דרי׳ קרא כניל נכון מאד בסיד )וקלסוה נדולים ביה(‪.‬‬
‫או״ק י״א( אם באכילת מצה כל שבעה עכ״פ מצוד‪ .‬קעביד‬
‫־)וע׳ דבר מתוק מדבש בזה בסהיק מאור ושמש‬
‫ברמזי פסח בהפטורה ליום ראשון(‪.‬‬ ‫׳‬
‫או״ק ט״ן( בענין ברכת שחיטה‪ ,‬וניקור ניר וחלב‪ ,‬ויישוב‬
‫לדברי רבינו ד ל בפירושו על ירושלמי פ׳ הרואה״‬
‫'וגם דפלונתא דירושלמי שחיטה אימת מברך אי קודם א ו‬
‫אח׳׳ב תלי׳ בפלוג ת א דר״ה וריח בחולין יויד בשוחט ונמצאת‬
‫פגומה‪ ,‬דישוב לקושי׳ טויז ריש ה׳ שחיטה דלמא כאשר‬
‫ציוויתץ במרה׳ !והיינו לדעת הפרישה בסי׳ כיח שב׳ שמשיב‬
‫הראיש דכיסוי ־טיע בפיע הוא׳ אין ריל שהוא באמת מצוד•‬
 ‫סג ‪205‬‬ ‫מפתחות‬

‫מ״ע מה״ת התליות ברגלים ואפ״ל בכ״י בדף כ״ה‬ ‫וטי ששוכר ב'ת ש'ש בו מזוזה אם מחויב השוכר לברך על‬
‫המזוזה‪ .‬ובשיטת הגר״א ז״ל דצריך לדבק המזוזה בלי הפסק‬
‫או״ק א׳ ב׳( במ״ע דקימה ו הי חס ואם באשת חבר וזקינד‪.‬‬
‫כלל‪ .‬ואם העמיק המזוזה יותר מטפח ואח״ב גרר מן הסף‬
‫יש עשה זו‪ .‬ואם נם לאחר מיתת בעלה‬
‫והמזוזה כדי שלא יהי׳ פסול עמוק טפח משום תעשה ולמ״ה‪.‬‬
‫)ועי׳ פני יהושע כתובות דף ק״ו ע״א ד״ה אמר האי עשה‬
‫ובענין שמירת המזוזה‪.‬‬
‫וב׳ הריטב״א דלאו עשה ממש אלא מצוד־‪ .‬דרבנן הי׳ לכבד‬
‫או״ק כ״ה בענין פריעת בע״ח מצוה‪ .‬ומה מותר להוציא‬
‫קרובי ת״ח וכו׳ עיי״ש מש״ב כזה‪ .‬ועי׳ פתחי ת שו ב ה חו״ם‬
‫מעות מעשר‪ .‬וספרים שנכתוב עריהם שהם‬
‫פי׳ ט״ו ומה נקרא זקן לענין כיבוד‪ .‬ואי מהני קרי׳ ע״י סמיכה‬
‫ממעות מעשר‪.‬‬ ‫•‬
‫נמה■ שכתבתי שאין לחלק בין קימה דת״ח לקימת‪ .‬דקרי׳‪.‬‬
‫או״ק כ״ן( אי מהני תנאי בפועל ע״מ שלא יעבור על בל‬
‫הוא‪ .‬משום דהחתס״ו מדמי ‪ n h‬לובקומך דק״ש ושם לא‬
‫תלין‪ .‬ועשה דביומו תתץ שכרו‪ .‬ובלא תבעו‬
‫בענין הידור קאי‪.‬רק מקרא חיקם איוב‪ .‬ם״מ אולי הקפידו‬
‫דאינו עובר‪ .‬ואם מותר לעב‪ :‬השכירות פועל בחוב שחייב‬
‫חכז״ל כזה• על עמידה דווקא כיון שהוא רק מדרבנן[‪.‬‬ ‫לו הפועל )עי׳ בשו״ת כתב סופר חו״מ סי׳ ח' מש״ב בדברי‬
‫או״ק ח׳( הא דעדים בעי עמידה אי הוי דאו׳‪ .‬ואי מעכב‬ ‫הכ״מ שהבאתי בפנים(‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫או לא‪.‬‬ ‫או״ק ל״ב( ביאור דברי רבינו ז״ל בענין קבורת מת‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫או״ק י״א( הלוי׳ ד‪.‬מ׳ אי הוי דאו׳♦‬
‫ביאור דברי רבינו ד ל בענין לפנים משורת הדין‪.‬‬ ‫‪:‬ארק ל״ג(‬
‫אלא תפילה ובטעם דאיץ‬ ‫או״ק י״ד( בענין אין עמידה‬
‫או״ק ל״ך( מראה מקומות בדין ריבית נכרי‪.‬‬
‫עמידה אלא תפילה‪.‬‬
‫או״ק ל״ן( בענין להציל חבירו להכניס עצמו לסכנה‪ .‬ולענין‬
‫מ״ע מד‪.‬״ת ד‪.‬תליות ברגלים ובזמן בדף כ״ז‪.‬‬ ‫לחלל שבת עבור מומר לחלל שבת לתיאבון‪.‬‬
‫•ארק ל״ט( במצות פדיון הבן‪ .‬וזמן נתינת בכור בהמה לכד‪.‬ן‬
‫או״ק ג׳( במצות יבום וחליצה אי המצוה רק על היבם‬ ‫ואם יכול לפדות שלא במקום הבן‪ .‬ואספודין‬
‫או נם על היבמה‪ .‬ואם צריך כוונת מצוד‪ .‬או‬ ‫אצל כר‪.‬נת‪ .‬ולענין כל תאחר כבכור‪ .‬ולענין שחוטי הוץ‬
‫כוונת קנין‪ .‬ואם שניהם מרוצים שלא לייבם ולא לחלו ץ‪.‬‬ ‫בבכורות חו״ל‪ .‬ודין כרת לבכור בזה״ז‪ .‬והערה* רבה ונחוצה‬
‫ואם קדימה דמצות יבום לחליצה הוא דאו׳‪.‬‬ ‫בענין מכירת בכור מהנאון בעל חתן סופר דל‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫מ״ע מה״ת ד‪,‬תלוי׳ בראש ד‪.‬גוי׳ בדף כ״ז׳ עד דף ל׳‪.‬‬ ‫ארק נ ״ ד( במ״ע דכתיבת ס״ת‪ .‬ולמה אין מברכין על מ״ע‬
‫זו )עי׳ תשו׳ חתס״ו או״ח סי׳ נ״ד( ובחיוב אשר‪.‬‬
‫או״ק א׳( מאיזה קרא נפקא לן חיוב למול על ד‪.‬אכ כי‬ ‫במצוד‪ .‬זי )ועי׳ שו״ת ערוגת הבשם למורי ד ל חיו״ד סי׳‬
‫יש בזה נפקותא‪ .‬ביאור מחלוקת רמב״ם וראב״ד‬ ‫רכ״ה בזה‪.‬‬
‫לענין חיוב כרת בלא מל עצמו‪ .‬וראיי׳ לדעת הרמב״ם מע״ז‪.‬‬ ‫א ר ק נ״ן( בטומאת קרובים אי דווקא בכהנים או גם‬
‫וישוב לקו׳ תוסם׳ מכותדףי״ד‪ .‬וביאור כמה הלכתאגבורתא‬ ‫בישראל‪ .‬ובכהנת‪.‬‬
‫דנפקי משיטת רמב״ם וראב״ד בזה‪ .‬ופלפול נאה בשמעתא‬ ‫או״ה נ״ ח( טעם השמטת הפוסקים דאסור לשחרר רק‬
‫דערלתו ודאי שבת קל״ד‪ .‬הרבד‪ .‬ענינים מחודשים‪ .‬וביאור‬ ‫למצוה דרבים וכחבו סתמאדמותר לדברמצוה‪.‬‬
‫דעת רמב״ם ורא״ש אי בספק חייב כרת דקמי שמי׳ גלי׳ או‬ ‫ואי עשרי דלעולם בהם תעבידו הוי עשה גמורה מה״ת או‬
‫לא שהוא מחלוקת ר״א וחכמים‪ .‬ושהתוה״ק מדברת ג״כ על‬ ‫מדרבנן והוי אסמכתא‪ .‬ובשחרר עבדו שלא כדין אי מהני‪.‬‬
‫מה שעתידים חכמים לתקן לעתיד‪ .‬ובדברי הריב״ש המובא‬ ‫אן״ק ע״א( בענין נשיאות כפיים אם המצוה דווקא בנשי״ב‬
‫כשב שמעתא א׳ פרק ח״י‪.‬‬ ‫קודם ברכה או לאחר ברכה‪ ,‬ופסול כד‪.‬ן שהרג‬
‫או״ק ט׳( בדין פרישד‪ .‬סמוך לווסת נבפנים קצרתי קצת‬ ‫את הנפש ר״ל אי הוי מה״ת או לא‪) .‬וע׳ שו״ת מהרש״ם‬
‫בהעתקת השו״ת ריב״א‪ .‬דהיינו‪ .‬שהוא ז״ל משינ‬ ‫ח״ר‪ .‬סי׳ למ״ד בענין אין קטיגור וכו׳( ולענין איך יהזוק ידיו‬
‫על חתס״ו שב׳ דפכרת הנוב״י ובדה״ב הם לאחדים‪ .‬דסברת‬ ‫בשעת תפילה‪.‬‬
‫הניב״י דנגד חזקת אורח בזמנו בא איכא חזקת טהרה‪ .‬וחזקה‬ ‫או״ק ע״ב( וביאור המסורה ם׳ לך לך ג׳ ‪..‬הרימותי״ עפ״י‬
‫לא מהני על להבא כמו דמחלק הגנו‪.‬׳ בין שמא מת‪ .‬לשמא‬ ‫דברי רבינו זצ״ל‪.‬‬
‫ימות‪ .‬משו״ה לא חיישינן בווסת נופא שמא ראתד‪ .‬דעל‬ ‫א ר ק ע״ד( בענין רודף שניתן להצילו כנפשו חילוק בין‬
‫לשעבר יש חזקת טחרה נגד אורח בז״ב‪ .‬וסברת בדה״ב‬ ‫הנרדף לאחר )עי׳ משנת חכמים על משניות‬
‫הוא דסטוך לווסתה הוא מטעם דוב שמוציא הדבר מחזקד‪.‬‬ ‫םהנד‪.‬״צ משולם פייזיש זצ״ל מס׳ סנהדרין פ״ח מ״ז שהאריך‬
‫הראשונה לגמרי )כמו שהבאתי בפנים( משא״כ בווסת גופא‬ ‫בזה( וחילוק בין ת״ה לע״ה‪ .‬ואם מותר להרגו ג ם בשבת‬
‫כיון שלא הרגישה איתרע לה רובא ואוקמא אחזקת טהרה‪.‬‬ ‫)עי׳ ד‪.‬נר‪.‬ות מהר״י עמדין ז״ל בפסחים מיט שם(‪.‬‬
‫אבל מטעם שמא מת לא חיישינן )ועי׳ היטב בשו״ת מהר״ט‬
‫שיק ז״ל חיו״ד סי׳ זיין( ומזה משיג נטי על הנוב׳׳י גופא‪.‬‬ ‫מ״עמה״ת התליות בידים ובבד‪,‬״ג ובזמן בדף כ״ך‪.‬‬
‫דחזקה דאורח בזמנו בא הוא כעין רוב שמוציא לגמרי‬ ‫או״ק ג׳( ביאור מהו העשה דיו״ט‪ .‬כי נםק״מ גדולה בזה‪.‬‬
‫מחזקת טהרה‪ .‬ולא מטעם דחזקה אינו מועיל על להבא‪.‬‬ ‫ויישוב לשיטת ר״ייאיש ירושלים בתוסם׳ קידושין‬
‫רק דליכא חזקת טהרה כלל סמוך לווסת‪ .‬ואחר הווסת'‬ ‫ל״ד ד״המעקה‪.‬‬
‫טהורה משום דאיתרע לה רובא אתוכ״ד הריב״א ז״ל[‪.‬‬ ‫אן״ק י״א( בנטל לולב קודם אור היום ואחזו עד שהאיר‬
‫או ״ ק יו״ד( בדין אם שימוש סמוך לווסת ונזכר באמצע‪.‬‬ ‫היום‪ .‬ואי יוצאין במחובר‪ .‬ובמנביה מציאה‬
‫אם צריך לפרוש בא״ח או בא״ט‪.‬‬ ‫אתרוג לחבירו אם יוצא‪.‬‬
‫או״ק י״ב( אי חוה״ם מקרי יו״ט מצד איסור מלאכה‪.‬‬
‫מל״ת מדדת מדדת ד‪.‬תליות בלב ואפ״ל בכ״י בדף ר‬
‫ובדברי הקדושת לוי המובא בתוסם׳ חדשים‬
‫או״ק ב׳ ג׳ אם ל א תחמוד שייך בשל עכו״ם ונם אי חמסן‬ ‫מותר להכין בחוה״מ נם ליויט שני‪ .‬אף‬ ‫ריש פסחים‪ .‬ואם‬
‫דיהיב דמי שייך בשל עכו״ם‪ .‬לענין גזל עכדם‪.‬י‬ ‫שאין ראויין רק ליו״ט שני‪ .‬להלכה‪.‬‬ ‫־‬
‫ביאור הלאוין בשוכח ממשנתו! ומה דאיתא במק״א‬ ‫אות ח'(‬ ‫א ר ק י״ג( בענין עשה דת׳טביתו בע״ם‪.‬‬
‫הטשכח‬
 ‫מפתחות‬ ‫‪206‬‬

‫מל׳־׳ת מה״ת התליות בפה וקנה שם עד דף ל״ט‬ ‫המשבח ד״א מתלמידו״ ויישוב לקו׳ אחרונים על ר״ל מיומא‬
‫ם״א״ וטעם שלא מנה הרמב״ם לאו זה בסנין תרי׳׳ג‪ ,‬וטעם‬
‫א ו ת ג׳( בדין נשבע לבטל את המצוה‪ ,‬ומקור מקומו שחל‬
‫למה מתחייב בנפשו בשנה ד״א משנתו״ וכללים בענין השמר‬
‫בכולל לבטל המצוה‪ ,‬ויישוב לשיטת המרדכי‬
‫דעשה‪.‬‬
‫התמוהים״ ופלפול נאה בשמעתא דנזיר״ ובענין אי יוצאין‬
‫אות ח״י( במה דשרי לנסות השי״ת במעשר״ וביאור משנד‪.‬‬
‫במצוד‪ .‬שלכה״נ״ ובענין אחשבי׳ ענין נחמד נועי׳ היטב שו״ת‬
‫‪ .‬ס״ג דאבות מעשר ם־יג לעושר״ וביאור מקרא‬
‫שבט סופר סי׳ ו׳ בשם התס״ו שב׳ ג״כ דעיי דאחשבי׳‬
‫מקרא קודש פ׳ נשא וכל תרומה ל כ ל קדשי בנ״י וכן‪/‬‬
‫למצור‪ .‬שלכה״ג עובר על הדש ג״כ[‪.‬‬
‫אות ן׳( בענין ברכה לבטלה באיזה ענין שייך ל א ו דלית‬ ‫וטעם על משאהז״ל אסור ל א כו ל קודם שיתן‬ ‫אות כ״ה(‬
‫יענין הזכרת השם לבטלה חיו‪ ,‬ובס׳ אם בירך אם‬ ‫לבהמתו‪.‬‬
‫יברך בלע״ז‪.‬‬ ‫אות כ״ן( ביאור החילוק שבין לאו דלא תקפוץ״ ולאו‬
‫אות ט״ן( בענין מקלל עצמו ענין גדול בזה נועי׳ שבט‬ ‫דלא תתאמץ לבבך״ ביאור דעת רבינו דל בזה״‬
‫מוסר פרק מ״ג ליישב קו׳ רמב״ן למה החמירה‬ ‫וגודל מצוד‪ .‬צדקה לת״ח״ והא דהמבזבז אל יבזבז יותר מהומש‬
‫תורה במקלל אביו יותר ממכה עי״ש[ ויישוב לקו׳ התוספ׳‬ ‫אם הוא דאו׳ או דרבנן״ וטעם שהשמיטו ד־״טושו״ע הא‬
‫שבועות ל״ו ד״ה ושמור‪.‬‬ ‫דהמבזבז אל יבזבז וכו׳ נועפי״ד רבינו התני׳ זצוק״ל יתפרש‬
‫אות כ״ה אם באונאה פ חו ת מ ש תו ת יש איסור״ ובענץ‬ ‫המסורה״ פ׳ כי תצא כי תדור נדר לד״א לא תאחר לשלמו״‬
‫לאו דלא תלחצנו ב ת ויתום ואלמנה‪.‬‬ ‫וישועתי לא תאחר״ כאשר תדור נדר לאלקי׳ לא תאחר‬
‫אות ל׳׳א( ביאור לאו דלא יקום ע״א באיש״ וביאור מחלוקת‬ ‫לשלמו״ מלאתך ודמעך לא תאחר״ דהנה הא דעשר בשביל‬
‫סמ״ג ורמב״ם״ וענין טובי׳ חטא וזיטד ‘מינגד‪.‬‬ ‫שתתעשר שהצדקה סטלה לעושר״ זה דווקא אם אינו מוכרח‬
‫אות מ״א( בענין שותפות עכו״ם אי דאו׳ או דרבנן‪,‬‬ ‫ליתן בשביל חטאך בצדקה פרוק׳ א ב ל אם הוא בשביל‬
‫ושותפות מומר )ועי׳ שו״ת שער אפרים או״ח‬ ‫תיקון לחטא״ אז די להפקיע את עצמו‪ .‬וכן כ׳ בקדושת יו״ט‬
‫סי׳ כ״ר(‪.‬‬ ‫ם׳ לך לך לפרש עפי״ד התני׳ אלו הפסוק וצדקה תהי׳ לנו‬
‫אות מ״ס בענין שמותר לדבר לשה״ר על בעלי מחלוקת‬ ‫אז יחשב לנו למצות צדקה באם נשמור לעשות את כל‬
‫ביאור היטב ונכון בזה‪.‬‬ ‫המצוה לפני ד״א כאשד ציוונו ר״ל באם אין בנו חטא״ אי׳כ‬
‫אות מ״ח( ביאור לאו דחנופה‪ ,‬ובענין מה שנענשו ישראל‬ ‫העושה צדקה הרי הוא כמצוה אחרת׳ משא״כ באופן הנ״ל‬
‫במה שהחניפו לאגריפס המלך‪ ,‬ותמוה גדולת‪,‬‬ ‫אין הצדקה שלו׳ ומה שיש לו יתן בעד נפשו עיי׳׳ש״ ונם עוד‬
‫בזה בדברי מרן התס׳׳ו זי״ע׳ ובמקום סכנד‪ .‬אם מותר להחניף‬ ‫נוסף ע״ז שבאופן שהצדקה הוא פדיון נפש החוטא״ לא‬
‫ואם מותר להציל עצמו מסכנד‪ .‬ע״י שיעשה איסור תורה‬ ‫די בצדקה לבד רק בצירוף תשו׳ ודמעות״ ותשו׳ ותפילה‬
‫וישוב לקושי׳ תוספי כריתות דת ג׳ ע״ב ת ה ואי אתי בתרי׳‪.‬‬ ‫וצדקה מעבירין וכו׳״ ודינה בפירוש פסוק מלאתך ודמעך לא‬
‫נודע שדברי הטו״ז המובאים צריכים פירוש ובעצי ‪ 4‬בונה‬ ‫תאחר כ׳ האבן עזרא וז״ל מלאתך על ההריון ודמעך הוא‬
‫עמד ע״ז לפרשם״ אבל הפשוט שכוונתו הוא ע״ד שנסתפק‬ ‫כינוי לשכ׳׳ז והוא הטיפה ואמר לא תאחר שלא יעכב‬
‫במשנת חכמים המובא בפ״ת סי׳ קנ״ז ס*ק ב׳ עי׳ וידבר‬ ‫מלקחת אשה׳עיי״ש ודל סח״ק אור פני משה אם מלאת‬
‫משה עה״ת פ׳ אחרי בפי והי בהם שפי׳ כן וכ׳ דמדברי טו״ז‬ ‫עצמך באכול משמנים ושתה ממתקים ומזה באים לידי קרי‬
‫נפשט ספק הנ״ל[‪.‬‬ ‫ח״ו׳ אז התשובה מפורש בזוהר דמעות עינים שכל טיפה‬
‫סוף‬ ‫נעי׳‬ ‫בענין ניחוש איזה מותר ואיזה אסור‬ ‫אות נ״א(‬ ‫דמע מוציא טפרי׳ קרי מקליפה״ ודא ודמעך ר״ל דמעות‬
‫מגילה מנין שמשתמשין בב׳׳ק ובתוספי שם[‬ ‫עיניך לא ת א ח ר שיבכה בדמעות שליש‪ ,‬ואחר אמרי זאת‬
‫ועטן כח הניחוש״ וביאור מקראי קודש ריש ס׳ ראה״ ופסוק‬ ‫לפני נדול אחד אמר לי שמצא קצת ממנו בספר עכ״ל הק׳‬
‫עתה ידעתי כי גדול ד׳ פ׳ יתרו‪.‬‬ ‫דל‪ .‬והנה בתורה כתיב כי תידור נדר לד״א״ דר״יינו שהנדר‬
‫אות ם׳( בענין העמדת שררה בישראל מראה מקומות‬ ‫הוא למצות צדקה לד״א לכבוד השי״ת‪ ,‬וזה מסוגל להשפיע‬
‫לענין זה‪.‬‬ ‫לעומתו חסד ורחמים״ כמו שפי׳ רמב״ן ד ל שם בפסוק לאחיך‬
‫אות ם״א( ביאו׳ היטב לאו דלפני עור לת״מ אי אפקוד‪,‬ו‬ ‫ל א תשיך למען יברכך ד״א‪ ,‬כי חסד ורחמים עושה עם‬
‫חכז״ל לגמרי ממשמעותו או לאו)ועי׳ ג״כ בשו״ת‬ ‫אחיו כאשר מלוהו כלא ריבית״ וקבע לו ברכה כי הכתוב‬
‫ערוגת‪ .‬הבושם הירד למורי ז״ל סי׳ רל״ה בד״ד׳ ומדבריהם‬ ‫לא יזכיר הברכה רק בצדקה וחסדים עכ״ל‪ ,‬וזהו פי׳ המסורה׳‬
‫למדנו וכו׳ ביאורים נאותים בענין זדי( ואם שייך לפ״ע נכי‬ ‫כי תדור נדר לד״א היינו לא בשביל תיקון חטא בשבילך‬
‫עכרם שיש בזה נפק״מ גדולה לדינא‪ .‬ובדברי המל״ט בפ״ד‬ ‫רק לד״א דייקא‪ ,‬זהו מסוגל להשפיע חסדים ע״כ לא תאחר׳‬
‫מה׳ מלוה ולוה עם הפ׳׳ט״ והערה גדולה מתוסם׳ חנינה י״נ‪,‬‬ ‫ואז ישועתי ג״כ לא תאחר׳ כדכתי׳ בחנונו נא בזאת וכו׳‬
‫וט בא יישוב בזה‪ ,‬ואי שייך לפ׳׳ע מדרבנן בחד עוברי דנהרא‪,‬‬ ‫אבל כאשר תדור נדר לאלקיס בשביל פחד מדה״ד לפדיון‬
‫וביאור סתירת התום׳ מריש שבת לקידושין דף נ״ו‪ ,‬ובנתן‬ ‫נפש ותיקונו‪ ,‬לא תחשוב שדי כזה בצדקה לבד׳ רק שצריך‬
‫לחבירו מכשול וחבירו לא נכשל באות ה׳‪) .‬אח״ז ראיתי‬ ‫לצרף לזה ג״כ ודמעך לא תאחר דדוקא תשובה ותפילה‬
‫ביד דוד על מוע״ק שהביא דברי ד״ויט אלו‪ ,‬וגם מה שהקשה‬ ‫וצדקה בצירוף מעבירין וכו׳ כנ״ל השי״ת יעזרינו ברוב רוח׳׳ס‬
‫מקידושין ל״ב ע׳׳א גבי רבת‪ ,‬בר״ר‪ .‬דקאמר ודלמא דתח‬ ‫לתשובת‪ .‬באמת אמן[ ויישוב לקושי׳ וידבר משת‪ .‬על תוסם׳‬
‫וקעבר אלפ״ע ל״ת מכשול‪ ,‬ומשמע דאי לא רתח לא קעבר‬ ‫ביק שמדמין קיום מ״ע לצדקה מניטין מ״ו‪.‬‬
‫אלפ״ע‪ ,‬וכ׳ ודל לקנראד‪ .‬ודאי הא דדרשינן בברייתא במכר‪,‬‬
‫טל״ת מה״ת התליות בעינים בדף ל״ג‪.‬‬
‫לבנו הנ חל ע״כ אפי׳ אין הבן מכה לאביו דאי במכד‪ ,‬פשיטא‬
‫מה צריך לאשמעינן פשיטא דעובר מ״ש מהגורם לחבירו‬ ‫נענין ראיי׳ והסתכלור‪ .‬כעריות ובפנוי׳״ והרהור‪.‬‬
‫לעשות שאר עכירות או להכות או לקלל אביו‪ ,‬אמנם ודאי‬
‫דזה אסמכתא בעלמא הוא ומדרבנן‪ ,‬דמה״ת אינו חייב עד‬ ‫מל״ח מה״ת התליות באןגים שם‬
‫שי;ש־־‪ .‬בנו העבירה׳ אבל מדרבנן חייב ל א ל ת ר‪ ,‬ולכן הקשת‬ ‫ך ( בעין שמיעת דיין טענת בעל דין ואם הוא דאו׳‬ ‫אוח‬
‫שם ודלמא רתח‪ ,‬כי אם לא ירתח ליכא עבירה כיון שאביו‬
‫דרבנן‪.‬‬
‫לטובתו‬
‫ס ד ‪207‬‬ ‫מפתחות‬
‫אות ד‪,‬׳( יישוב אמיתי למה שלא חשבו מוני מצות לט׳׳ע‬ ‫'לטוכתו חי' מכו'ן לראות אם ירתח או לא ולהוכיחו אם‬
‫להשליך טריפה לכלב‪.‬‬ ‫ירתח‪ .‬וכל כהא״ג וודא לא נזרו רבנן כשלא נעשה שום‬
‫אות ט׳( בדין שלא כדה״ג‪.‬‬ ‫עבירה על ידו‪ .‬אבל אם ירתח בוודאי יש לס״ע דאו׳ עכ״ל‬
‫אות כ׳( בדין חדש‪ .‬ופלפל נחמד בשמעתא דחדש ויישוב‬ ‫•הי״ד ז״ל[‪ .‬ובדברי סהרי״טדאי עביד ל״ט לא שייך רק אם‬
‫לשיטת הרמב״ם פ״ז מ״ת ומוספין‪.‬‬ ‫יתוקן האיסור‪ .‬ויושוב לקושי׳ מנ״ח במוסך השבת עלמהרי״טו‬
‫אות כ״ד( בדין ס׳ סכנה‪.‬‬ ‫ותי׳חריף עפי״ן לקו• התוסס׳ ביק עי׳א ד״ה בטובחע״יאחר‪.‬‬
‫אות כ״ח( איסור הנאה מן הקבר אי דאו׳ או דרבנן)עי׳‬ ‫וישוב לעיקר קושית מהרי״ט‪.‬‬ ‫•‬
‫שדת מהר״מ שיק דל חידד ס*׳ קס״ה(‪.‬‬ ‫אות ס״ך( בלאו דלא תטה משפט אכיונך‪ .‬ובטעם דמטין‬
‫אות כ״ט( ביאור לאו דבחוקותיהם ודין איסור לשחוט‬ ‫בדיני ממונות עסיי אחד‪) .‬ועסייז אני מסרש‬ ‫‪,‬‬
‫־ בגילוי דאש‪ .‬ואם שחט מה דינו‪ .‬נעי׳ היטב‬ ‫כסיד המסורה ודל לא תהדר בריבו‪ .‬צדיק הראשון בריבו‪.‬‬
‫בספר ישמח משה ם׳ קרח ד״ד‪ .‬ברש׳׳י הלבישן תכלת׳‬ ‫לא תטה משפט אביונך בריבו‪ .‬לא תטה משפט אביון‬
‫וישמח לבך[‪.‬‬ ‫בריבו‪ .‬לעות א ד ם בריבו‪ .‬דרש״י זיל פי׳ ודל לא תהדר‬
‫אות ל״א( בדין בל תשקצו בדברים המאוסים‪.‬‬ ‫לא תד‪.‬דר לא תחלוק לו כבוד לזטתו‪ .‬וד‪.‬יינו אפי• צדיק‬
‫הראשון בריבו שאפי׳ הד^ הוא צריך וראוי לכבדו מ׳׳מ לא‬
‫מל״ת מד‪.‬״ת ד‪.‬תליות בפד‪ .‬ובושט בזמן דף מ״ב‪.‬‬ ‫יתהדר בריבו‪ .‬ולא תטה משפט אביונך בריבו‪ .‬דהיינו‪ .‬לעוות‬
‫אדם בריט )משום( שהשם לא ראה דהיינו אביון במצות‬
‫אות ג׳( כדין אוכל ושותה ביוהכ״ס‪ .‬ר״ל‪ .‬ושיעור שתי׳‬
‫שאינו רואה ומשגיח על שמו יתברך ותוה״ק נ ם זה אסור‬
‫מתי שיעורו ברביעית‪ .‬ומתי בכזית‪ .‬ובדין שתי׳ בכלל‬
‫כפי• הרמב״ם ודו״ק כי נכון בס״ד(‪.‬‬
‫אכילה‪ .‬וישוב שיטת הרמב׳׳ם מתמיהת הלח״מ בפלפול‬
‫ביאור הלאו דלא תהי• לו כנשר‪ .‬כאיזה ענין עובר‪.‬‬ ‫אות‬
‫אליבא דד‪.‬לכתא‪ .‬ולענין שתית מים ביוהכ׳׳פ אם הוא בכרת‪.‬‬
‫ואינו עובר ואם עי• שליח ג״ב עובר׳ ובאיזה אופן‬
‫אות ד׳( בדין לאכול קודם עמוד השחר )וע׳ קב דדשר פ׳‬
‫מחויב ללוות‪ .‬ובמונע עצמו מלהלוות עובר בב״ לאוין‪.‬‬
‫ס״א( ובשתי׳ עם צוקער‪.‬‬
‫אות ע״ן( כענין לאו דלא תשימון‪ .‬ואם הסרסור עובר קל‬
‫מל״ת מד‪,‬״ת ד‪,‬תליות בידים ואפ״ל בכ״י•‬ ‫לאו דלאתשימוןנ״כאו רק משום לפ״ע ובאיזה‬
‫אופן עובר ע ל לפ״ע‪.‬‬
‫דף מ״ג — עד דף נ״א‪.‬‬
‫בדין גונב נפש‪ .‬ודין בן נח בזה‪.‬‬ ‫אות י״א(‬ ‫מל״ת מה״ת התליות בפה וקנה ובזמן בדף ל״ט‪.‬‬
‫אות י״ב( גודל אי׳ גניבת וגזע״כ‪.‬‬ ‫אות א‪ (/‬בדיו מתי עובר על לאו דלא יטש בשביעית‬
‫אות י״ז( דין גונב את שלו‪ .‬ודיןעביד אינש דינא לנפשי׳‬ ‫בפלונתא דרמב״ם ורא״ש‪ .‬ויישוב לקושי׳ הגר״א‬
‫)ועי׳ שדת שואל ומשיב מחדו• תליתאת‪ .‬חיא‬ ‫ד ל הרא״ש ז״ל‪ .‬מסנהדרין ל״ב‪) .‬ועי• שו״ת כתב סופר חו״מ‬
‫סי׳ שע״א( ושאסור לעכב פקחן בשביל המגיע לו‪.‬‬ ‫; סי^יה׳ ט‪ .‬בזה‪ .‬ובענין פרוזבל עי׳ באלף המגן על מטר‪.‬‬
‫אות ח״י( בדין שואל שלא מדעת אי הוי גזלן דאו׳ או‬ ‫'אפרים בסי׳ תקפ״א ס*ק קל*נ ושדת מהר״מ שיק חוי׳מ סי׳‬
‫דק מדרבנן)אחדר יצא לאור שו״ת קרן לדוד‬ ‫סמך(‪.‬‬ ‫י‬
‫מהגד‪.‬״צ מו״ה א״ד אבדק״ק סאטמאר זצ״ל‪ .‬וראיתי בסי׳ פ״ג‬ ‫אות ב׳( בדין חתן בשבעת ימי המשתר‪ .‬לענין מלאכת‬
‫שני ג״כ כפשיטות ליישכ קו׳ החתס״ו ככתוב בפנים דשואל‬ ‫ואם היא מותרת לעשות מלאכה‪ .‬ומרמ״ק לזה‪.‬‬
‫של״מ הוי רק גזלן דרבנן והביא מם׳ דברי משפט חדט סי׳‬
‫טל״ת טה״ת התליות בפה ובושט ואפ״ל בכל יום‬
‫רצי׳ב שהעלה כן דלפי״ט דקיי״ל דמשיכד‪ .‬אינו קונד‪ .‬בשומרץ‬
‫שואלי שלים דהוי נזלן ח‪.‬וא דק מדרבנן עיי״ש‪ .‬ותלי״ת‬
‫בדף מ*‪.‬‬ ‫״‬
‫שכיוונתו לדיג( ועי׳ נחל קידומים ם׳ נצכים בפ׳ כי קרוב‬ ‫אות ד׳( ברין'בהמה תוך ז׳ ימים אי הוי מה״ת או מדרבנן‬
‫וכו׳ ועי׳ נימוקי יוסף פ׳ המפקיד שכ׳ דכיש הנאה לכעלים‬ ‫)ואגב אזכיר כאן שהרמב״ם פ״גמהי׳ מזבח השמיט‬
‫בהדי הנאה דשואל של״מ לא הוי נזלן )ועי׳ שו״ת שער‬ ‫' ‪1‬ין דבליל שמיני יכול להקדשו ותמה הכ״מ ע״ז ועי׳ מניח‬
‫אפרים סי׳ ב׳( ובמד‪ .‬שרמזתי בפנים לקושי׳ חרעק׳׳א עי׳‬ ‫מצוה רציג משיב מה‪ .‬ולענ״ר בם״דעפימש״ב בשדתחתיס‬
‫ג״כ חוו״ד שם ס״ק ■כ״ד‪ .‬ומש״כ ממהר״ט שיק‪ .‬עי׳ היטב‬ ‫חידד סי׳ י״ז היל אבל האמת יורה דרכו דרשב״ג לא יליף‬
‫בתשובותו חידד סי׳ קס״ה ד׳ה אמנם‪.‬‬ ‫חולין ממחוסר זמן דקדשים כלל אלא מסברר‪ .‬החמיר רשב״ג‬
‫אות כי( איסור גניבת דעת הבריות‪ .‬אי הוי דאו׳ או דרבנן‬ ‫וחשש לס• נפל כל שלא בדרא לן שיצא מס• נפל ואמר‬
‫לישראל ולעכו״ם‪ .‬ובענין הקדמת שלו׳לעכו״ם‪.‬‬ ‫כל ששהא ז׳ ימים ונכנס לליל ח• בבהמה איט נפל בוודאי‬
‫אות כ״א( דין קדימת ישראל לעכו״ם לענין מקח וממכר‪.‬‬ ‫‪1‬אי לאו הכי לא התירד‪ .‬התורה אפי׳ לקדשו בלילד‪ .‬אע״ג‬
‫וכמה פרטים בזה‪.‬‬ ‫דאבתי להקרבה אסור ׳מגוהיב‪ .‬אבל עכ״פ אי הד ס'‬
‫אות מ״א( בענין לא יחבול ריחיים ורכב‪ .‬מעשה נורא‬ ‫נפל לא הותר להקדישו בלילד‪ ..‬אע״ב כבר יצא טס׳ נפל‬
‫כדברי רכינו ז״ל כמה שנכלל בו )ועיי׳אגרא‬ ‫עכ״ם וכשר לאכילת הדיוט‪ .‬אבל איד‪.‬״נ אי הוי ילית רשביג‬
‫דכלה בראשית בביאור מדרש פ׳ כ׳ והוא ימשול בך(‪.‬‬ ‫י מף האיסור מקדשים מדחזינן דלא הותר למזבח עד יום ח•‬
‫אות מ״ך( באיסר מחיקת השם הנורא‪ .‬ית״ש‪ .‬ודין גרם‬ ‫ש״ט דלא יצא מס׳ נפל א״כ הי• צריכין להמתין עד יום ח׳‬
‫מחיקה‪ .‬והשמטת השדע הא דאסור למחוק כתבי‬ ‫!עכיל ׳ מבואר דהוכחת רשב״ג דבליל שביעי יוצא מס׳ נפל‬
‫קודש‪ .‬ואם עובר נם בעשה דואהבת את ד״א‪ .‬ונם על לא‬ ‫ועא־ מה־א דיכול להקדישן בלילה‪ .‬א״כ כיון דרמב״ם בפ״ר‬
‫תשא)ועי׳מנ״ח מצוד‪ .‬קט״ב ד״ד‪ .‬ובעמדי בזד‪ ,‬טש״כ בזד‪.(.‬‬ ‫מד‪.‬׳ טיא ה׳ ד׳ פסק כרשב״ג ת״ל שם ואסור לאכול מן‬
‫אות מ״ה( בדין בל תשחית אי שייך גם בשאד דברים‬ ‫הכד׳טד‪ .‬שטלדד‪ .‬עד ליל שמיני וכו׳וכ׳ הר׳״ט ודל מפורש‬
‫לא רק באילנות‪ .‬וביאור דעת התוספ׳ ע״זדף‬ ‫בשבת ם• ראיד קליה‪ .‬וכיון שדינו של רשב״ג נלטד מטה‬
‫י״א^)ועי׳ מד‪.‬דמ שי״ק חיו״ד סי׳ קס״ד‪ .‬דד‪ .‬איברא( ואם‬ ‫‪.‬שיכול להקדישו בלילה דטזד‪ .‬מוכח דאז בוודאי אינו נפל‪.‬‬
‫מותר להשחית לצורך מצוד‪ ..‬ואי נם במצוד‪ .‬דרבנן‪ .‬ואי‬ ‫א״ב כיון שהביא דינו של ' רשב״ג ממילא מוכח דיכול‬
‫שייך בל תשחית בקציצת ענף א׳‪ .‬אורך טוב בביאור הלכה כזה‪.‬‬ ‫‪ -‬לר׳קדישו בליל שמיני‪ .‬ור‪.‬ארכתי נהי׳ בס״וס‪.‬‬
‫אות‬
 ‫טפתחות‬ ‫‪208‬‬
‫בשר אלא בהזמנה זאת‪ .‬ושירות של דבינו הקדוש •דע'‬ ‫בדן נתינת שוהד לעכו״ם‪.‬‬ ‫אות מ״ט(‬
‫ששוררו אותו כל צדיקי עולם לגודל קדושתם לעורר אהבה‬ ‫אות נן״ן( בדין הלנת מת בר מינן ר״ל‪.‬‬
‫ושמחת הנפש לדביקות הבורא‪.‬‬ ‫אות נ״ח( בענין גילוח זקן והקפת הפאות וניהל בלוריות‪.‬‬
‫מ״ע מד״ק ומד״ם התלוי׳ בלב ואפ״לבכ״י בדח נ״ד‬ ‫ענינים נוראים בזה‪ .‬ובמהלוק טרו ונקוה״ב בירד‬
‫סי' קצ״ח בדין מסייע׳ ומקיף וניקף בפיאות וזקן‪.‬‬
‫אות א׳(‬
‫ביאור מחכז״יל לעולם ירגיז אדם יצ״ט על יצה״ד‪.‬‬ ‫אות ס״ט( איסור להסתכל במראה אי הוי דאו' או דרבנן‪.‬‬
‫אות ח״י( ביאור משנה דאבות הסתכל בג׳ דברים וא״א‬ ‫ובדין לא ילבש גבר שמלת ובו׳ באיזה אופן‬
‫בא לייע‪ .‬וביאור המסורה ג׳ •ורודף״‪.‬‬ ‫עובר על לאו דלי״ג שמ״א‪ .‬ויישוב לקו׳ הסל״א בזה‪ .‬וענין‬
‫ביאור ענין גם זו לטובה‪ .‬וכל מה דע״רלט״ע‪.‬‬ ‫אות כ״ך(‬ ‫צביעת שער‪.‬‬
‫אות כ״ו( ביאור המסורה ג׳ •וזרח• ושם בדברי רבינו דל‬ ‫אות ע״ב( בדין מכה את בנו‪ .‬ועי׳ לעיל בדף ל״ה מש״כ‬
‫מוסר השכל בענין תפילה וקרה״ת‪.‬‬ ‫בשם יד דוד‪.‬‬
‫אות ן^״ס במי שאינו נוהג כשורה דליכא משום לית בו‬
‫מ״ע טד״ם התליות בפו״ק ואפ״ל‪:‬בכ״י בדף נ!ו‪.‬‬ ‫בפרך אם הוא דרשה נמו׳ דאו׳ או רק אסמכתא‪.‬‬
‫אות כ״ט( בענין אמירת דית על השולחן במה יוצאץ‬ ‫אות ןן״ה( בבהמה או עוף בעגלה שנמשכת בסוס אי‬
‫נומצאתי לרבינו בעל אגרא דפרקא זייע בהנד‪.‬ותיו‬ ‫אסור‪ .‬ולחרוש בשור ובופיל יהד דאסור‪ .‬ואם‬
‫על הזודרק ם׳ תרומה הנקראים •הגד‪.‬ות מדירציא• כדף קנ״ג‬ ‫מותר להושיב עוף על ביצים שאינו מינו‪.‬‬
‫שולחן איהו כו׳ קיימא תדור לסדרא כי׳ פתגמי אורייתא‪.‬‬ ‫אות ן^״ן( בדין איסור ד׳רכבת אילן׳ ומקיים כלאים‪ .‬וביאור‬
‫דא הוא ברכתא דמזוני דאית ני׳ ומילי דאו׳‪ .‬ודל ט;שםע‬ ‫שיטת רמב״ם פ״ז מה׳ מלכים שאינו מחלק‬
‫מכאן כגירסת ספרדיים דאמרו בברכה ראשונה כאמור פותח‬ ‫בין הרכבת איפור להרכבת היתר‪ .‬אליבא דהלכתא‪ .‬ויישוב‬
‫את ידיך וכו׳וא״כ הוי ב׳ פסוקים‪ .‬דברכה שני׳ אומרם פסוק‬ ‫לקושי׳ מהרש״א סנחדרין דף ס׳ בתוספ׳ ד״ה חוקים שחקקתי‪.‬‬
‫ואכלת ושבעת וכוי ותקנו ב׳ פסוקים כברכת‪ .‬המזון‪,‬כדי נ‪5‬צאת‬ ‫ועוד ביאורים בסוגי׳ דסוטה מ׳׳ג‪) .‬אח״ז יצא לאור עולם‬
‫י״ח תורה על השולחן וכמו שפסק הרע״ב ואזדא לה בזה‬ ‫שרת ערוגת הבשם למורי ז״ל חירד סי׳ רל״א מבאר‬
‫קושי׳ התום׳ יו״ט עכ״ל‪.‬‬ ‫להלכד‪ .‬בדין זה(‪.‬‬
‫אות ל״ז( בענין איסור ללמוד תורה עם עכו״ם והשמטת‬ ‫אות פ״א( בדין בל תוסיף‪ .‬ובמוסיף לעשות שני ימים‬
‫שבת באיזה אופן שייך בל תוסיף )הציון שבב״ח‬
‫הרמב״ם לדין זה‪ .‬ואם ‪.‬מותר ^מוד עטו‪.‬בגא‬
‫להתגייר וקודם גירות נועי׳ שו״ת פרי השדה ח״ד סי׳ צ״ו‪.1‬‬ ‫צ״ל סי׳ תק״צ( נוהנה כדברי השבי״ד מפורש בלחם משנה‬
‫שם פ״י ה׳ א׳ דצריך שיעשה בכוונח[‪.‬‬
‫טיע טד״ם התליו׳‪.‬בפויק בזמן‪■ i‬שם‪.‬‬ ‫אות פ״ח( בדין לא תתגודדו לעשות אגודות אי הוי דרשה‬
‫גמורה או אסמכתא‪.‬‬
‫אות ן׳ טעם למד‪ .‬שהשמיט רבינו דל הא דשואליןולזרשץ‬
‫אות צ״ס ביאור מצות מעקה׳ ומקור מקום טהור לשיטת‬
‫שלשים יום‪.‬נועי׳‪,‬שו״תפנ• מבין שד‪.‬ביא בשמ^עמיג‬
‫דזרמב״ם דבכל המכשולים יש עשה‪ .‬ולענין‬
‫ויעב״ץ שתמהו באמת על הרמכ״ם שהשמיט הא דשדה‬
‫בן נח‪ .‬ועוד מרמ״ך בדין מעקה‪.‬‬
‫ועל הרמב״ם לא שייך תירוצי שבפנים‪.‬‬
‫אות ע״ה( בדין טומאת עכרם ע״י המשכה בטומאה הסמוכה‬
‫מיע טד״ם התליו׳ בפה ובושט‪• ,‬בדף נ״ז‪.‬‬ ‫ובקבר עכרם )עי׳ מנ׳׳ח מצוד‪ .‬רס״ג אות י״ג‬
‫מש״כ ג״כ בזה(‪.‬‬
‫בענין שיעור אכילד‪ .‬לסעודת שבת‪ .‬־ובענין סעודה‬ ‫אות א׳(‬
‫אות צ״ן( ביאור לאו דמשקולות! וסרטים בזה‪ .‬ואיזה‬
‫מלוד‪ .‬מלכתא מרבינו חתס״ו זי״ע‪.‬‬
‫ברכה צריכים הדיינים לברך ‪1‬במשיכ החתס״ו‬
‫מ״ע מד‪.‬״ם התליות בידים‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫ז*ל דהמ״ע של דייגים הוא בצדק תשפוט‪ .‬וברש״י כתובות‬
‫דף קיו רע״א ד׳׳ה האי עשה‪ .‬עי׳ מיע ושפטת צדק התליות‬
‫ו׳ זז( בענץ הדלקת ג״ש׳ וחילוק■ נין‪ .‬נר שבת;לגר‬ ‫אות‬
‫בלב אות למיד‪ .‬ובמ״ע התליות בפו״ק אות נ״ו‪ .‬וכיה כרמב״ם‬
‫חנוכה‪ .‬ובדברי באה״ט אדח ‪1.‬סי׳ תיע‪?.‬א‪.‬‬
‫פ׳ כ״א מסנהדרין ה׳ א׳ וצ״ע[‪.‬‬
‫ט״ן( בדין מעשר מטון‪.‬‬ ‫•אות‬
‫אות צ״ח( בדין סירוס בהמה איך להתנד׳ג‪.‬‬
‫ט״ע מד״ם התליות׳ ברגלים דף נ״ח‪.‬‬ ‫בדין בל תאחר ועונשו‪.‬‬ ‫אות צ״ט(‬
‫בדין ריצה בשבת ובחול לדבר‪,‬מצוה‪.‬‬ ‫אות א׳(‬ ‫אות ק״א( ביאור גודל האיסור לרמאות את ד׳גוי‪.‬‬
‫יו״ד(‪.‬בדין חייב אדם להקביל פגי‪-‬רבו‪:‬בחול ^{ןבת‬ ‫אות‬ ‫מל״ת מה״ת התליות בידים ובזמן דף נ״א‪.‬‬
‫ויו״ט‪ .‬נטעם בזה‪ .‬ועוד דבר מוסר‪.‬מקח׳נ^א׳‪.‬‬
‫ג׳ אם מותר לעשות מלאכה כיויט בעבור פחות‬ ‫אות‬
‫מ״ע טד״ק וד״ם התליו׳ בראש הגוי׳ לדף נ;ט‬ ‫מכשיעור‪.‬‬
‫אות א׳( בדין חייב אדם לפקוד אז׳א נשעה שיוליד‪ ,‬והזמן‬ ‫מל״ת מה״ת התליות ברגלים‪ ,‬שם‪.‬‬
‫לזה‪.‬‬
‫אות ב׳ בענין לשבת יצרה‪ .‬ומתי שייך ׳ לעדב אל חנח‪-‬יח*‬ ‫בדין תחומין י״ב מיל כשבת וירט‪.‬‬ ‫אות א׳(‬
‫>עי׳ ב״י אחע״ז סי׳ א׳וכקר‪.‬לת יעקב למערכת‪Dr,‬׳‬ ‫אות ב׳ ביאור הלאו שלא לשוב למצרים‪ .‬ופרטים בזה‪.‬‬
‫‪1‬גות רס״א‪ ,‬ובשו״ת נוב״י קפא אהע״ז;סי׳ ו׳ ד״ה והנד‪ .‬במה‬ ‫אות נ׳( בענין השתחואה על הריצפה כביהכ״נ ופרטיו בזה‪.‬‬
‫שחשב וטי‪.‬‬
‫מל׳׳ת מה״ת התליות בראש הגוי׳ דף נ״ב‪.‬‬
‫טלית טדים התליו׳ בלב ואפ״ל בכי״ו‪ ,‬שם‪.‬‬
‫אות כ״ן( בענין משהא נקביו‪ .‬וענינים נוראים בדברי‬
‫בדברי רבינו ז״ל טל״ת בדם התליו׳ בעינים‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫רבינורל בעניני הגלגולים‪ ,‬וביאור הטסורה פ׳‬
‫אות א׳( באיסור הסתכלות בבגד צכעוגין של‪,.‬אשד‪..‬‬ ‫בראשית ג׳ •והעוף• ומאמרם דל ר״ם כה״ד שלא יאכל‬
‫אות‬
 ‫הד‪209 ,‬‬ ‫מפתחות‬
‫לעתיד לבא מנילה דף ידד״ זבחים ק״ז‪ ,‬עם המסתעף‪ ,‬ואי‬ ‫ף< ביאור דברי ובינו ד ל בטעס איסור הסתכלות בידי‬ ‫אוח‬
‫לאו דשחוטי הוץ נוהג בחו״ל ג״כ‪ ,‬או רק בא״י״ ודין לאו‬ ‫בהנים בשעת נשי״ב‪.‬‬
‫דמטיל מום בזה״ז‪.‬‬
‫דה ס״ן( אי לא קידשה לע״ל מה נתבטל ומד‪ .‬לא נתבטלו‬ ‫מל״ת מד״ם התלאות באוזז דף ם׳‪.‬‬
‫ותרומות פירות דאו׳ או דרבנן )עי׳ רע״ב פרד‪.‬‬ ‫*‬ ‫אות ב׳( במדי שנסתפק בפתחי תשו׳ אס יש איסור לשמוע‬
‫פרק ג׳ מ״ג ד״ה אל תתנו(‪ .‬נבמש״כ דגם קודם נזירה‬ ‫קול אשתו נדה ופנוי׳״ ובמד‪ .‬שנסתפק בחתן כופר‬
‫דארץ העמים הי׳ נוהגין טומאה באויר אר ץ העמים‬ ‫בקול זמר של אשה עס איש כאחד דהוי תרי קלא אס‬
‫לענין קדשים‪ ,‬תלי״ת מצאתי בהגהות הגאון מהר״י‬ ‫מותר לשמוע דתרי קלא לא משתמע*״ ביאור נכון בזה לדינא״‬
‫עמדין דל על מם׳ מגילה דף י״ג בגם׳ שהיתר‪ ,‬עומדת‬ ‫וביאור לדברי תוספ׳ שבועות ל״ב ד״ה שבועה‪.‬‬
‫מחיקו של אחשורוש וטובלת וכו׳ וז״ל נ״ב שלא תטמא‬
‫א ת מרדכי ואת הוליו שהרי גזרו על העו״ג שיהי׳ כזבים‬ ‫בל״ת מד״ם התליות בפה ולןנד״ שם‬
‫לכל דבריהם״ אעפ״י שהוא מיי׳ח דבר מחמיר הי׳ בעצמו‬ ‫תורה‬ ‫אות א׳( בענין לומר דבר בשס אומרו״ ובגונב חי׳‬
‫בכך״ ומטומאת ארץ העמים לא הי׳ אפשר להזהר עכ״ל‪ ,‬ואם‬ ‫‪ .‬מת״ח אחר ואמרם בשמו״ או בגונב להעתיקן‪.‬‬
‫מרדכי חשש לענין חוליו כש״כ לענין קדשים ממש שחששו‬ ‫ב׳( בענין תוכחה׳ עי׳ שו״ע אדח סי׳ תר״ח‪.‬‬ ‫אות‬
‫משום אויר ארץ וכו׳ דלגבי קדשים אפשר ליזהר! רק לגבי‬ ‫בענין השמעת קול בק״ש ותפלה‪.‬‬ ‫אות ט״ן(‬
‫אכילת חולין על טה״ק א״א להזהר ודו״ק‪ .‬ולע״ד עיקר הקושי׳‬
‫במה שאחז״ל אל תפתח פה וכו׳ וברית כרותה‬ ‫אות כ״א(‬
‫של ד‪,‬נ׳ מד‪.‬ר״י עמדין ז״ל לק״מ עפמש״כ מהרש״א שבת דף‬
‫לשפתיים נעי׳ מהרש״א תענית דף ה׳ ע״א מש״ב‬
‫כ״א ע״ב בתוספ׳ ד׳׳ה שהי׳ מונח דעל נכרי גדול כבר גזרו‬
‫בזה[ וענין נורא בזה מרבינו בעל חתס״ו ד ל זי״ע‪.‬‬
‫רבנן קמאי״ רק על תינוק נכרי אעפ״י שאינו זב ע״ז ל״ג‬
‫כ״ץ( בענין לומר צ״ה בחנוכה ופורים ור״ח‪.‬‬ ‫אות‬
‫'רבנן קמאי‪ ,‬ואתי תלמידי שמאי והלל וגזרו עי׳׳ש א״כ שפיר‬
‫י״ל דבימי מרדכי כבר נזרו טומאת זיבה בגוי גדול ואין‬
‫בדין חיוב כיבוד לאח גדול״ וטעמו״ )עי׳ רמב׳׳ן‬‫אות ל״ב(‬
‫ם׳ וישלח בפ׳ כה תאמרון לאדוני וענינים‬
‫צורך לומר שמרדכי החמיר בזה רק שבאמת הי׳ הגזירה‬
‫נחלים בזה״ ולענין קדימת נישואין״ ובלא יעשה כן במקומינו״‬
‫כן ודו״ק‪ ,‬עי׳ מש״כ בםפרי מים חיים על מם׳ נדה ל״ד[‪.‬‬
‫וכנ״ל ושדת פרי השדה ח״ג(‪.‬‬
‫דף ס״ן( בהקדש עכד׳ם אי שייך לאו דהטלת מום״‬
‫ובענין בית הוניו׳ ודין כרם רבעי‪ ,‬ואם רק הבעלים‬ ‫מל״ת מד״ם התליות בושט״ דףם״ב‪.‬‬
‫יכולין לפדות בשו״פ ולא אהר‪ ,‬ועי׳ באות יו״ד‪ ,‬ובתוספי‬
‫אות א׳~ב׳( באיזה דברים שייך בישול עכו״ם )ובמה שאופין‬
‫חולין קל״ה ע״א ד״ה ראשית דמרויח שפודר‪ .‬כו׳ מבואד‬
‫מחללי שבת בשבת שאסור לכל ישראל‬
‫שגם ד*‪,‬בד‪,‬ן יכול לפדותו בשו״פ(‪.‬‬
‫עולמית ‪f‬ני׳ שדת מורי ז״ל חאו״ח סי׳ ס״ה בערוה״ב״ וצ״ע‬
‫דף ס״ח( בדין תרומה ומעשרות בא״י בזה״ז״ ביאור‬
‫ב שדת מהזדי אברהם או׳׳ח סי׳ מ״ח במה שמחלק שם בזה(‪.‬‬
‫השיטות בדין לקוח שפטור ממעשר באיזה‬
‫בענין קביעות סעודה בע״ש׳ וביאור דברי הטור‬ ‫אות י״ד(‬
‫אופן שפטור ובאיזה אופן שחייב‪ ,‬ואי שבת קובע מה״ת‬
‫אדח סי׳ רמיט‪.‬‬
‫או מדרבנן וביאור לתלספ׳ יומא דף ירד ע״ב‪.‬‬
‫דף ס״ט( בענין קנין לנכרי בא״י״־ודין כיבוש יהיד״ ותרומת‬ ‫מל״ת מד״ם התליות בידים׳ שם‪.‬‬
‫נכרי אי הוי דאו׳ או דרבנן‪.‬‬
‫ד ף ע׳ בדין זיתים שקונים מן הגוים וכובשין אותן במלח״‬ ‫לענין עשיית מלאכה בע״ש ועידט וער״ם‪.‬‬ ‫אות א׳‬
‫ובענין זיתים הממתקים אותם ע״י ישראל‪.‬‬ ‫בענין תפילין באבל ר״ל )ועי׳ שדת יודא יעלה‬ ‫אות ג׳‬
‫ד ף ן^״א( בדין פירות שביעית‪ ,‬ובדין אין עושין ס״ס בידים‬ ‫אדח סי׳ י״ד ושו״ת מהר״מ שיק אהע״ז סי׳ ק״ב(‪.‬‬
‫ובענין איסור מכירה לנכרי שמא יחזור וימכרנו‬ ‫אות ד'( בדין דבר האבד באבל״ ואם ביום נ׳ אמרינן מקצת‬
‫וכו׳ ויישוב לדברי מג״א רסי׳ תס״ז דטעמא דשרי קבא קבא‬ ‫היום ככולו׳ נוראיתי בשבילי דוד על שדע אדה‬
‫הוא משום ס״ס שמא לביתו צריך וכו׳‪.‬‬ ‫סי׳ תקנ׳׳ד אות נ׳ שמשיג על תשו׳ השיב משה שהבאתי‬
‫דף ע״ג( בדין פירות שביעית אחר זמן הביעור ישוב לדברי‬ ‫בפנים״ דלענין פרסום דאיתסר באבל״ לא משום הקי שא‬
‫רבינו מקושי׳ השלה׳׳ק זי״ע נעי׳ שדת קול ארי׳‬ ‫‪,‬‬ ‫דחג״ רק הפירסוס מצד עצמו אוסר בו דנראה דאינו חושש‬
‫או״ה םי׳ ח״יואם פירות שביעירת א הר הביעור הוא מדאו׳‬ ‫להתאבל ע״כ מסברה הפרסום אסור׳ ולכן אין ללמוד היתר‬
‫או מדרבנן‪ ,‬ודין ארבע כוסות מיין של שביעות‪ ,‬ואם במצוד‪.‬‬ ‫בפרסום״ אבל מחוה״מ״ דאבל מצד עצמו חמור מחוה״מ‬
‫דרבנן חייש ר׳ יוחנן למצה״ב נועי׳ תוספ׳ ר״ה דף טי׳ו ע״א‬ ‫עי״ש בדבריו עוד בענין מלאכת אבל באיזה אופן יש להתיר״‬
‫ד״ד‪ ,‬בשלמא בהנד‪.‬ות מצפה איתן שם דס״ל כרמב״ם ורמב״ן‬ ‫ואכמ״ל[ ועי׳ שדת פרי השדה ח׳׳ד סי׳ פ׳ באיזה אופן‬
‫דהיוב ביעור פירות מדרבנן עיי״ש וברש״י שם[‪.‬‬ ‫סמכינן לומר מקצת היום ככולו ביום נ׳‪.‬‬
‫דף ע״ד( מבאר דאכילת מעשר שני בירושלים הוי מ״ע‬ ‫ה׳( בענץ שירות ותשבחות משחרב ביהמ״ק״ ופזעם‬ ‫אות‬
‫חיובית דאו׳ לא רשות ותמוהא על מנ׳׳ח בזה‬ ‫המנהג לומר ולזמר ברכי נפשי בר׳׳ח״ והגבול‬
‫וביאור גמ׳ נזיר דף ג׳״ ואי במ״ע שאינו חיוב שייך מצות לא‬ ‫למלאות פיו שחוק‪.‬‬
‫לה״נ״ ובמצות ישיבת א״י באיזה אופן חיובה״ ומתי מותר‬
‫מל״ת מד״ם התליו׳ ברגלים דף ם״ג‪.‬‬
‫לצאת מא״י )ועי׳ ניצוצי אורות בזוה״ק פ׳ ויצא בפ׳ וירא‬
‫והנד‪ .‬באר בשדה דף קנ״ג אות ב׳( ואי הוי מצוד‪ .‬דאו׳״ ואם‬ ‫דרפרם‬ ‫א‪ (/‬ביאור השיטות בדן תחומין ושמעתא‬ ‫אות‬
‫כיבוד אדא דוחה ישיבת א״י״ וביאור תוספ׳ ע״ז דף י׳׳ג ד׳׳ה‬ ‫דעירוב ודיוצאה״ כריתות י״ד לדינא‪.‬‬
‫וללמוד תורה‪ ,‬ביאור ארוך בזה‪.‬‬ ‫ט׳( בדין איסור לעבור כנגד המתפלל״ ומתי מותר״‬ ‫אות‬
‫דףע״ד‪ (.‬מבאר שיטות הרמב״ם ורמבץ אי נתינה וד‪.‬פרשה‬ ‫ולעגין אשה שעומדת בתפלה״ ומליצה על מה‬
‫שתי מצוד‪ .‬הן״ או חדא מצוה׳ ואם המפריש חייב‬ ‫שהעולם מקילין בזה‪.‬‬
‫באחריות שנאבד או נשרף לתת לכד‪.‬ן חלה אחרת״ ומתי חל‬
‫קדושה על התרומה לענין שאם אכלה חייב מיתה וחומש‬ ‫בהקדמה על מצות התליות בא״י דף ם״ה‪.‬‬
‫אי מש^ע הפרשה או משעת נתינד‪..‬‬ ‫מ ב א ר שמעתתא ושיטות הפוסקים בדין קדושה אחרוגדז‬
‫דף עץ‬ ‫י‬
 ‫מפתחות‬ ‫‪210‬‬

‫והפסד״ ואי שייך ח״ש בסירות שביעות ]ועיי ייטב לב ם׳ כי‬ ‫)עי• מקור‬ ‫דף ע״ו בדין מתע״מ להחזיר בתרומה‬
‫תצא בם׳ כי יהי׳ לאיש בן סו״מ דפח״ח בזה! ובדבר שלעולם‬ ‫חיים בסי׳ תל״א כדיני בדיקה וביטו‪ S‬בד״ה והנה‬
‫ל א יב א לידי מלקות אי ח״ש אסור מת״ת ואם נשים‬ ‫הפנ״י ונו׳ שב׳ נ״כ דפלונתא דטוהינ מטון״ הוא! אם חשוב‬
‫מציווים בלאכלה ולא לסחורה‪.‬‬ ‫ממון וזכיי‘ בגוף ההפץ עיי״ב היטב״ ]בפנים הבאתי בשם‬
‫ד ף ם׳( מבאר רבינו ז׳׳ל מל״ת התליות בא״י ואפ׳׳ל בזה״ז‪.‬‬ ‫הה״י דדעת די״ף דטוהיג ממון‪ -‬ולא כ׳ מקומו אי׳״ ונ״ל לבאר‬
‫דף פ״א( מענין ביאה לא״י כמת נסיונות נתנסים באי‬ ‫שמוכרח כן שסובר הרי״ף כן‪ -‬דהנה בקרבן נתנאל על הרא״ש‬
‫הארץ״ וענין הישיבר‪ .‬בד״״ ביאור עפ*״ז רש״י‬ ‫ם׳ אלו עוברין סי' ו׳ כ׳ לראיי׳ דס״ל לרא״ש דטוה״ג אינו ממון‬
‫ריש בשלח ומסורה נ׳ וראיתם״ וסמיכת עמלק למשקולת‬ ‫מקושי׳ הר״ן שהקשה על חרי״ף מד‪.‬א דקיי׳׳ל טוה״נ ממון‬
‫בדד‪ .‬ויובן ג״כ עפי״ז מש״כ רש״י וכו׳ כצ״ל‪.‬‬ ‫כרבא בנדריס וב׳ דזה ראיי׳ למש״ב בסו׳׳ם האיש מקדש‬
‫דף &״ב( ביאור הנט׳ סופ״ק דקדושין כל העושה מצוה‬ ‫דט״ס הוא ברא״ש דטוה״נ אינו ממון עיי״ב״ ובכ״מ פ״ן מה׳‬
‫אחת מטיבין לו״ ביאור ענין מצות תשובה‪,‬דברים‬ ‫נדרים הביא בשם הרב המעילי שנראה לו ממש״ב הרי׳׳ף‬
‫קדושים בדברי רבינו ז״ל מטהרים לבבו ת אישי ישראל‬ ‫כאע״ו וכפ׳ האמ״ק דסובר טוה״נ אינו ממון עיי״ש והנה‬
‫למעיינים יפקחו עיניהם‪.‬‬ ‫בסו״ם האמ״ק אין זכר כלל מזה בהרי׳׳ף שלפנינו ומפ׳ אע״ו‬
‫ד ף פ ״ ס האריך רבינו בענין חומר האיסור כיאה ש ל א‬ ‫ע״ב כוונתו לקושי׳ הר״ן על הרי״ף דס״ל דפליגי בהלאיל‬
‫כדרכה״ ותיקוני תשובה‪.‬‬ ‫ולא בטוה״נ ממון וכנ״ל• אבל האור חדש הוכיח אדרבה‬
‫תיקוני תשובה שלא יצטרך לסיגופים‪.‬‬ ‫דף פ״זס‬ ‫דגרסת רי״ף א״ש בפ שיטות דע״כ פליגי בהואיל דאי מצד‬
‫טוה״ג ממון מהני ביטול עיי״ב• א״כ אין ראיי' כלל דהרי״ף‬
‫דברי כבושין ומוסרים קדושים נכנסים לכל לבב‬ ‫דף פ״דס‬
‫סובר טוה״ג אינו ממון דבאמת ס״ל טוה״נ ממון רק בכאן‬
‫דורש‪.‬‬
‫מוכרח דפליגי בהואיל״ דמצד טוה״נ טמון הי׳ מהני ביטולו‬
‫דף פ״ס בענין מצות צריכות כוונד‪ .‬אם הוא בתורת וודאי‬
‫וכן מוכרח לגרסת ספרים שלפנינו ברא״ש שב׳ בהדי׳ טוה״נ‬
‫או ספק״ ואי מחני ס״ס לחשש ברל׳׳ב״ ומצאתי‬
‫ממון‪ ,‬וע״כ מוכרח כדעת האור חדשי ומדברי ה דן עצמו‬
‫הראיי׳ שכתבתי מפסחים ב שו״ת יודא יעלה או״ח סי׳ קעי׳ג‪.‬‬
‫מוכרח לומר כן שהקשה על הרי״ף מחא דקיי״ל כרבא בנדרים‬
‫דף פ״ן( מאיזה קרא נשמע דמצות צ״כ‪.‬‬
‫דטוה״ג ממון ומסתמא הי׳ ה דן בקי ויודע דעת תרייף‬
‫דף פ״ח פ״ט( דברי מוסר בלמד דעת קדו שים ומבינים‬ ‫והלכותיו דס״ל הכי דטוה׳׳נ ממון דאי׳ ס״ל לרי״ף טוה״נ‬
‫‪ .‬לאהבת תורה וי ד ש ממש כאב ואם המייסרים‬ ‫אינו ממון מה מקשה עליו ממה שאין דעתו כן להלכה‪.‬‬
‫את בנם בדברים רבי האיכות בעומקם ובדרך קצרה מרבינו‬ ‫ומזה אני ת מ ה מאד על הקצה״ח סי׳ ע ד ה שהקשה על‬
‫הקדוש ז״ל‪.‬‬ ‫הרייף מהא דקיי׳׳ ‪ S‬טוה׳׳נ אינו ממון״ אי׳ מקור מקומו של‬
‫צ״ג( ביאור המסורה ג׳ ״ונשמע‪ .‬בכ׳ אופנים עם״י‬ ‫דף‬ ‫הרי״ף בזה״ אדרבה נידוק מקושי׳ זו דס״ל לרי״ף באמת‬
‫דרכי מוסר השכל ודעת״ והמשך סוף ואתחנן לתחילת‬ ‫כהמון פוסקים קדמונים המובאים בש״ך חו״מ סי׳ שנ״א‬
‫סדר עקב עפי״ד רביגו הקדוש ז״ל‪.‬‬ ‫דטוה״ג ממון כיון שאין שום משמעות בדעת הרי״ף שלפנינו‬
‫דף צ״ ד( חי׳ שמעתתא ב״מ דף ס״א כענין ריבית קציצה‪,‬‬ ‫וגילוי דעתו הקדושה בזה‪ .‬ומה נם שד קי‪,‬״י מביא דס״ל‬
‫וביאור השיטות בדין ריבית פחות משו״ס״ ועוד‪.‬‬ ‫להרי״ף באמת טוה״נ ממון״ ומסתמא מצא באיזה מקום כן ודרק‪[.‬‬
‫דף צ״ד‪ (.‬כשמעתא דמנהות צ״ה שתי הלחם כיאור דעת‬ ‫ע״ן( ביאור המ״ע לשבות מעבודת הארץ בשביעית‬ ‫דף‬
‫הרמב״ם ]ועי׳ ד‪.‬יטכ כמשנה כרודה ה׳ פסח סי‘‬
‫ותוסס׳ שביעית״ ושמעתא דריש מו״ק השייך לזה‬ ‫‪.‬‬
‫ת״ס סעיף ה• אין עושין בפסח פת עכד־‪ .‬כהלכה כרורה‬
‫עם כל המסתעף להלכה‪.‬‬
‫שנ׳ מסתייע לדברינו ‪ .‬כעהשי״ת[‪.‬‬
‫דף צ״ו( ביאור שמעתא דככתה שבת כיא ביאור דברי‬ ‫דין שביעית בזה״ז״ ואי זריעה הוי בכ״ש כמו‬ ‫דף ע״ח(‬
‫תוסס׳ ויישוב דעת הרי״ף התמוהים ושאר פוסקים‬ ‫חרישה או זורע שיעורו כגרוגרת באר היטב בס״ד‪.‬‬
‫ושיטת תד״״ד וטו״ז בסי׳ תרע״ג )עי׳ ישועות יעקב שהניח‬ ‫דף ע ‘ ט ( בענין מנכש ונוטע בשבת ושביעית״ ואי ח׳׳ש‬
‫דברי ד״טו״ז בצ״ע ופסק כתה״ד‪ .‬ופלפול נחמד בסיד בסוגי׳‬ ‫גס ל ד ל בשבת אסור מה״ת״ וענין נפלאה אם‬
‫דהכנה דרבה ריש מס׳ ביצה אליבא דר״לכתא כסיד‪.‬‬ ‫יוצאין במצוד‪ .‬שלכה״ג וכמה שיעור אכילה כפירות שביעית‬

‫תם ונשלם שבח לבורא עולם׳ יתברך ויתעלה״‬

‫;]אלה‪.‬שמות האנשים אשר נדב‪.‬לבם‪ .‬אוהם ‪mank‬‬
‫ברכת הס״ הק■ הזה לתוך ביתם הירש‬
‫'‬ ‫מרה יצחק רעתער קשאנאוו‬ ‫\\‬ ‫מו״ה סענדער שטארק‬ ‫‪ ,‬מאקאווע יע״א‬
‫גאליציען‬ ‫י‬ ‫‪P‬‬ ‫שמואל בנימין פרידמ‪ 8‬ף‬ ‫‪,‬‬
‫ן משה ווייס רה״ק ‪Va‬‬
‫^־‬ ‫יצחק זויער טעהט‬ ‫‪,‬‬ ‫נכד רבינו חתס״ו זי׳^ע ‪11‬‬
‫׳‬ ‫‪ ,‬טובי׳ פאשקעם‬ ‫ז‪■',‬‬
‫הכהן'‬ ‫מאשקאוויטש‬ ‫דוד‬ ‫‪,‬‬ ‫משה שטרוים‬
‫| בני ישיבה דמאקאווא‪.‬‬ ‫האחים ר׳ חיים ור׳ אליעזר 'קליין‬
‫אליעזר ווייס‬
‫הב׳ יצחק אייזיק דייטש גבאי‬ ‫||‬ ‫מרה יצחק מענצער‬ ‫‪ -‬אנשיל ווייס‬
‫דח״ב מהאדהאק‬ ‫‪:‬‬ ‫||‬ ‫‪ ,‬שלמה זלמן וועבער‬
‫יעקב האלפערט‬
‫‪^ ^,‬וסף אהרן רויזענפעלד נכד‬ ‫|ן‬ ‫‪ ,‬שמואל בנימין קעלגעו־‬
‫אפרים קליין‬
‫' הגאב״ד שליט״א‬ ‫|‪j‬‬ ‫חתנו מו״ה הילל קאהן כ״ץ‬ ‫שלמה זלמן קליין‬
‫ישראל שילדקרויט מפה ק׳‪.‬‬ ‫״‬ ‫ר׳ צבי גרינוואלד‬ ‫‪,‬שמואל‪ ,‬שטרויז‬
‫אברהם פרענקל גבאי דחק״ס‬ ‫ארי׳ פרענקיל‬ ‫‪,‬‬ ‫יעקב קאליש‬
‫• מביסערמין‬ ‫אלי׳ וועבער‪ ,‬פעסט‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫מנחם מענדל דאווידאוויטש‬
‫יוסף דייטש‪ ,‬האלהאז‬ ‫עמרם קאהן‬ ‫‪,‬‬ ‫שמואל פיין‬
‫אברהם יוסף איגעלבוים ם׳‬ ‫משה רויזענבערג‬ ‫‪,‬‬ ‫^‬ ‫יוסף גיגסבערגער‬
‫דיארמאט‬ ‫שלמה פערלמוטער‬ ‫" ^‬ ‫•‪.‬חיים יודא שטרויז‬
‫ישראל חיים בלומענטהאל‬ ‫י *‬ ‫משה שטוהל‬ ‫‪,‬‬ ‫!כנו הב׳ שמאול שטרוין ^‬
‫בערצלל‬ ‫אהרן שטערן‬ ‫‪,‬‬ ‫ישראל צייכנעד‬
‫ניר מאדן^■‬ ‫קרויז‬ ‫יצחק‬ ‫יוסף לאנדמסמאן‬ ‫‪,‬‬ ‫מרדכי פליישמאן‬
‫מיכאל ליב מאנדל פאלדעש‬ ‫דוד פייג‬ ‫‪,‬‬ ‫לוי גוטמאן‬
‫מרדכי באנצעל נאנאש‬ ‫חיים אליעזר לאגאר‬ ‫‪,‬‬ ‫אביש פץרלמוטער נכאים‬
‫י'‬ ‫משה בראווער מפ״ק‬ ‫יעקב בן ציון ווייס‬ ‫‪,‬‬ ‫שלמה רובינשטיין‬
‫משה'גאלדשילר ב׳'טשאב^‬ ‫יקותיאל יודא מארקאוויטש‬ ‫‪,‬‬ ‫חיים וויינבערגער‬
‫יי‬ ‫מרדכי פישער׳פאקש‬ ‫פנחס שלמה בן מו״ה משה‬ ‫‪,‬‬ ‫אפרים וועבער‬
‫שמואל גרינבער מפ״ק ^‬
‫אהרן ע״ה סימאן‬ ‫זאב קליימאן‬
‫נחמן דוד שטערן מפ״ק‬
‫הב׳ החתן אשר גרינוואלד ‪,,‬‬ ‫חנוך רויזנער‬
‫הב׳ החרב יהושיע דייטש בהמ״ח‬ ‫נפתלי געווירץ‬
‫‪,,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ,,‬׳ארי׳ אינדיק‬
‫בהמ״ח;‬ ‫דייטש‬ ‫מנחם ‪ L‬זאב‬ ‫אלעזר; גאמבא‬
‫‪V‬‬ ‫> ‪.- y‬‬ ‫•‬ ‫י• •‬ ‫‪.‬‬ ‫צדוק וויינבערגער‬ ‫‪,‬‬
‫שמואל דוד דייטש בה״מ‬ ‫מרדכי מאשקאוויטש הכהן‬ ‫״‬ ‫סיני גאמבא‬
‫יעקב שמעריל דייטש בהמ״ח‬ ‫חברה תפארת בחורים‬ ‫דוד ליב גאמבא‬
‫אברהם צבי דייטש בהמ״ח‬ ‫ע״י הראש החברה הב׳ אליעזר‬ ‫יצחק ווייס‬
‫פאשקעס‬ ‫גרשון ווערטהיימער‬
‫ישיבה דקאוואטעהאז‬
‫הב׳ חיים מאקשקאוויטש‬ ‫רה״ק שני‬
‫מחו׳ הב׳ החו״ב ברוך שמואל‬ ‫דוד רויזענבערג‬ ‫‪,‬‬ ‫צבי גאמבא‬
‫יאקאבאוויטש מב׳ טשאבע‬ ‫חנני׳ ירט ליפיל ווייס‬ ‫‪,‬‬ ‫זאב צבי לאנדעסמאן‬
‫הב׳ חנוך גאלדשטיין דאלאץ‬ ‫שמואל דוד פאשקעס‬ ‫‪,‬‬ ‫משה קאהן‬
‫שלמה פריעד מאקאווע‬ ‫יחזקאל וויינבערגער‬ ‫״‬ ‫משה קליין‬
‫יושיע ביין סעמיהאל‬ ‫מו״ה משה יודא וויינבערגער‬ ‫משה יעקב האפמאן‬
‫דוד שאלאמאן ראצפערט‬ ‫ישראל פייש פערלמוטער‬ ‫^‬ ‫שלמה וועבער‬
‫משה גרינפעלד וועהגעדהאז‬ ‫משה דייטש בהמ״ח‬ ‫״‬ ‫אשר אנשיל פאשקעס‬
‫משה יודא מענדלאוויטש‬ ‫מחו׳ מו״ה יונה זאב האלפערט‬ ‫רה״ק‬ ‫יצחק בראווער‬
‫יעקב שלו׳ פארקאש מאקאווע‬ ‫בעה״מ ספר מראה ריאה‪,‬‬ ‫דביה״ם מחזיקי תורה‬
‫מרדכי ארי׳ מישקאלץ ‘‬ ‫מו״ה חיים ווייס שרב דפ״ק‬ ‫יצחק פערלמוטער‬
‫אנטשיל שטוחל מאקאווע‬ ‫יוסף מנחם שו״ב פרידמצן‬ ‫‪,‬‬ ‫מרדכי סערלמוטער‬
‫ישראל גוטמאן מאקאווע‬ ‫ש״ס חברה דפ״ק‪,‬‬ ‫אייזיק זיידענפעלד‬
‫יעקב קאהן ק‪$‬וואטשה‪1)$‬‬ ‫ביהמ״ד מחזיקי תורה דפ״ק יצ״ו‬ ‫ישראל שאלאמאן‬
‫^?ה ע\פוץח ה^^נעזיים איעזר נהב לבם אותם להניח׳ ברכת הם׳ הק׳‬
‫הזה לתוך ביתם היו״עז‬
‫מו״ה לוי לעפקאוויטש‬ ‫\ מו״ה יעקב ברוין‬ ‫הגאבדק^ק סעמסעטער ג״י‬
‫^ משולם פייש ווייסמאן‬ ‫‪ ,‬אברהם אלכסנדר פריעד‬ ‫הגאבדק״ק ב׳ טשאבא שליט״א‬
‫הרב זיכו׳ מו״ה חיים דוב‬ ‫‪ ,‬בנציון מיטעלמאן‬ ‫מו׳ה יעקב צבי שטראסבורגער‪ ,‬שם‬
‫האלענדער דוסו״ץ‬ ‫הב׳ יצחק אייזיק ווייס‬ ‫הב׳ יואל צבי גאלדשילד‪ ,‬שם‬
‫מו״ה פנחס קליין‬ ‫הב׳ אברהם עהדלבוים מזאליזשע‬ ‫הרב החו׳ב יכו׳ מו״ה ליבוש‬
‫^ אברהם צבי קליין‬ ‫היילפערין נ׳׳י‬
‫‪ ,‬שמואל שטראסבורגער‬ ‫ק א ם אן‬ ‫מו״ה קלוגימום גרינוואלד‪ ,‬ובניו נ״י‬
‫הרב הגאב״ד מו״ה אהרן מרדכי‬ ‫מו״ה אברהם מרדכי שו״ב‬ ‫מו״ה יחיאל וואלדנער שו״ב דשם‬
‫ליבערמאן שליט״א‬ ‫״‬ ‫‪ ,‬אבינדור קליין‬
‫מו״ה אלי׳ פיש‬ ‫י‬ ‫‪ ,‬ליב קליין‬
‫^ שמחה בונם גרינוואלד‬ ‫הב׳ זכרי׳ ווערעש‬ ‫החגאבדק״ק קאוואטשהאז מי״ה‬
‫מפעסס‬ ‫אהרן דוד ר״ש שליט״א‬
‫^ מנחם פריעדמאן‬ ‫טינקאטש‬
‫זרח לאווענהיים‬ ‫הרב וכו׳ מו״ה יחזקאל שרגא‬
‫בנימין זאב סיגאי‬ ‫סנ״ל די טש בהמ״ח‬ ‫הרב ובו׳ מוה׳ חיים שיוארץ שליט״א‬
‫אשר אנשיל וואראדי‬ ‫מו״ה ישעי׳ סג׳ל דייטש בהמ״ח‬ ‫מו״ה יושיע צבי זוסמאן‬
‫מנשה ראטטענסטיץ‬ ‫משה שייאוויטש‬
‫שמואל קרויז‬ ‫פעלעד־או‬ ‫•‬ ‫ר׳ יצחק שפיייא‬
‫משה רויזנער‬ ‫הגאב״ד מו״ה אהרן שמואל‬ ‫יצחק הערצבערגער‬
‫יודא חיים קון‬ ‫ליבערמאן שליט׳יא‬ ‫משה פארקאש‬
‫בנו דוד קון‬ ‫מו״ה פנחס נפתלי דייטש‬ ‫שמעון זאב עהרנרייך‬
‫אלי׳ מארקונזאהן‬ ‫סג״ל שו״ב‬ ‫משה יוסף גראם‬
‫אליעזר פאללאק‬ ‫שלמה גרינוואלד‬ ‫ישעי׳ קליין‬
‫חיים ישעי׳ וויינבערגער‬ ‫ידידי׳ קליין‬ ‫ר׳ חיים אינדיק‬
‫מאיר קאלמאר‬ ‫אשר ברייער‬
‫הב׳ מרדכי לאווינגער‬ ‫נטע בדי יער‬ ‫קאפיעז נדול‬
‫לזכרון נשמת אביו מו״ה גרעזון‬ ‫חיים שמעון וויינבערגער‬ ‫גיסי הרח״ג מו״׳ה יעקב סג׳ל‬
‫לאוויעער ע״זו‪.‬‬ ‫שמואל פאללאן‬ ‫לובאוויטש דומו״צ דשם שליט״א‬