‫פרשתינו פרק כז‪:‬טז‪-‬יז‬

‫יִ פְ קֹ ד יְ הֹ וָה אֱֹלהֵ י הָ רּוחֹ ת לְ כׇל־בָ שָ ר ִאיׁש עַל־הָ עֵדָ ה׃‬

‫יזאֲׁשֶׁ ר־יֵצֵ א לִ פְ נֵיהֶׁ ם ַואֲׁשֶׁ ר ָיב ֹא לִ פְ נֵיהֶׁ ם ַואֲׁשֶׁ ר יֹוצִ יאֵ ם ַואֲׁשֶׁ ר יְבִ יאֵ ם וְ ל ֹא ִתהְ יֶׁה עֲדַ ת יְ הֹ וָה ַכצ ֹאן אֲׁשֶׁ ר‬
‫אֵ ין־לָהֶׁ ם רֹ עֶׁה׃‬
‫כ״ח‪:‬א‪-‬ב‬
‫אוַיְ דַ בֵ ר יְ הֹ וָה אֶׁ ל־מֹ ׁשֶׁ ה לֵאמֹ ר׃‬
‫יִש ָראֵ ל וְ אָ מַ ְרתָ ֲאלֵהֶׁ ם אֶׁ ת־קׇ ְרבָ נִי לַחְ ִמי לְ ִאשַ י ֵריחַ נִ יחֹ חִ י ִת ְׁש ְמרּו לְ הַ קְ ִריב לִ י בְ מֹועֲדֹו׃‬
‫בצַ ו אֶׁ ת־בְ נֵי ְ‬
‫ימם ְׁשנַיִם לַּיֹום עֹ לָה תָ ִמיד׃‬
‫גוְ אָ מַ ְרתָ לָהֶׁ ם זֶׁה הָ ִאשֶׁ ה אֲׁשֶׁ ר תַ קְ ִריבּו לַיהֹ וָה כְ בָ ִשים בְ נֵי־ׁשָ נָה ְת ִמ ִ‬

‫רש"י ד"ה צו את בני ישראל‪ .‬מָ ה אָ מּור לְ מַ עְ לָה? יִפְ קֹ ד ה'‪ ,‬אָ מַ ר לֹו הַ קָ בָ "ה עַד ׁשֶׁ אַ תָ ה ְמצַ ּוֵנִי עַל בָ ַני‪,‬‬
‫צַ ּוֵה אֶׁ ת בָ נַי ָעלַי‪ ,‬מָ ׁשָ ל לְ בַ ת מֶׁ לְֶׁך ׁשֶׁ הָ יְ תָ ה נִפְ טֶׁ ֶׁרת ִמן הָ עֹולָם וְ הָ יְתָ ה ְמפַקֶׁ דֶׁ ת בַ עְ לָּה עַל בָ נֶׁיהָ וְ כּו' כִ ְד ִאיתָ א‬
‫‪:‬בְ ִספְ ֵרי‬
‫ספרי פינחס כח‪ ,‬ב‪ :‬וידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל את קרבני לחמי ‪ -‬למה נאמר? לפי‬
‫שהוא אומר אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם; משל למה הדבר דומה? למלך שהיתה אשתו‬
‫נפטרת מן העולם‪ ,‬והיתה מפקדתו על בניה‪ .‬אמרה לו‪ :‬בבקשה ממך הזהר לי בבני‪ .‬אמר לה‪ :‬עד‬
‫שאת מפקדתני על בני ‪ -‬פקדי בני עלי‪ ,‬שלא ימרדו בי ושלא ינהגו בי מנהג בזיון‪ .‬כך אמר לו הקב"ה‪:‬‬
‫עד שאתה מפקדני על בני ‪ -‬פקוד בני עלי‪ ,‬שלא ינהגו בי מנהג בזיון‪ ,‬ושלא ימירו את כבודי באלהי‬
‫הנכר! מהו אומר דברים לא כי אביאם אל האדמה‪ ,‬עד שאתה מפקדני על בני ‪ -‬פקוד בני עלי! לכך‬
‫נאמר צו את בני ישראל‬