‫אורלי רובין פסיכותרפיה פסיכואנליטית ‪/‬‬

‫הקשר בין שורשי התוקפנות לבין תהליך בנית העצמי האמיתי ‪:‬‬

‫על פי קליין (‪ )1935‬הבעיה המרכזית בחיים היא ההתמודדות עם התוקפנות והכלתה‪ .‬קליין ראתה את‬
‫התוקפנות כדחף מולד וגזרה את העמדה הסכיזואידית‪-‬פרנואידית מן ההכרח הדחוף להגן מפני חרדות‬
‫רודפניות שמקורן ביצר המוות של פרויד‪.‬בהתבססה על עבודתה עם ילדים ומבוגרים פסיכוטיים‪ ,‬היא‬
‫תיארה את מצבו של הרך הנולד במונחים של חרדה מפני איון‪ ,‬הנובעת מתחושת כח הרסני גולמי‬
‫ומכוון‪-‬עצמי של תוקפנותו שלו‪.‬מכך נגזרה התבנית העיקשת של בריחה מפני החרדה הזו‪,‬מפני התחושה‬
‫שעצם הקיום שלו נתון בסכנה‪ .‬האופן שבו מתמודד הרך עם תוקפנותו נגד עצמו‪,‬היא דרך החזקתה בקשר‬
‫השנוא עם ה 'שד הרע'‪ ,‬הנמצא במרחק בטוח (בפיצול) מהקשר האהוב עם ה 'שד הטוב'‪.‬‬
‫לפי קליין (‪ )1932‬האני הפרימיטיבי משליך מנה של אימפולסים מכווני‪-‬עצמי אל מחוץ לגבולות העצמי‬
‫"אני יוצר את ה 'שד הרע' באובייקט שחיצוני לי‪ ,‬שמנסה להרוס אותי ואני מנסה לברוח מ 'שד רע' זה וגם‬
‫להרוס אותו" ‪.‬התינוק לא יכול לחיות רק בעולם מלא תוקפים ולכן משליך מיד גם אימפולסים אוהבים‬
‫המוכלים בתוך הנרקסיזים הראשוני אל תוך האחר בעולם החיצוני ובכך יוצר את ה 'שד הטוב' שמגן עליו‬
‫וכדברי קליין "ואני בתמורה מגן עליו ואוהב אותו"‪.‬‬
‫בזמנים קשים‪ ,‬כמו במצבי אובדן‪ ,‬טראומה‪ ,‬דחייה ותסכול כבדים‪ ,‬הופכת התוקפנות כה גדולה‪ ,‬עד שהיא‬
‫מאיימת למחוק את עולם האובייקטים שלו ללא ניצולים ואז חלה הנסיגה אל הביטחון המסופק על ידי‬
‫העמדה הפרנואידית‪-‬סכיזואידית ושל ההגנה המאניות‪.‬‬
‫כשבמציאות הפנימית חסר הארגון הנדרש של חווית אהבה ושנאה כלפי אותו אובייקט‪ ,‬שזוהי התנועה‬
‫ההתפתחותית לכיוון העמדה הדיכאונית‪ ,‬כפי שקליין(‪)1940‬תיארה אותה כיכולת לתפוס את האובייקט‬
‫כשלם‪ ,‬כשפנטזיית ההרסנות רווית החרון כלפי האם המתסכלת‪ ,‬אשר נהרסת (שנובעת מדחפים‬
‫תוקפניים)‪ ,‬פוגשת את פנטזיית התיקון (שנובעת מדחפים ליבידינליים)‪ ,‬כך שאותה האם‪ ,‬היא גם‬
‫האובייקט האהוב‪ ,‬אשר כלפיו חש הילד הכרת תודה ואכפתיות‪.‬‬

‫ביון(‪)1967‬מצא את הקשר בין הפרגמנטציה הפסיכוטית לבין סוג ההתקפות צרות העין שקליין תיארה‪,‬‬
‫אלא שמה שהותקף לא היה רק האובייקט עצמו‪ ,‬אלא חלק מנפשו של ילד שהיה קשור לאובייקט‬
‫ולמציאות בכלל‪ .‬ההתקפה אינה רק התקפה בפנטזיה על האובייקט‪ ,‬אלא גם התקפה אוטו‪-‬אימונית של‬
‫הנפש על עצמה‪ .‬על המנגנון התפיסתי‪-‬קוגניטיבי של הילד עצמו‪ .‬התקפה שהורסת את בוחן המציאות‬
‫(היכולת להבחין במציאות ולהבין אותה) והורסת את היכולת ליצור קשרים משמעותיים עם אחרים‪.‬‬

‫בהמשך לכך‪ ,‬ביון בחן את מושג הזדהות השלכתית של קליין שטענה שקטע מסוים של העצמי נחווה‬
‫כממוקם באדם אחר ונשמר החיבור לחלק המגורש על ידי הזדהות לא מודעת‪.‬ביון שינה אותו מפנטזיה‬
‫בנפשו של אדם אחד לאירוע בנפשם של שני אנשים וכך החל לקשור את הפיכתו של המטפל למיכל עבור‬
‫התוכן המנטאלי שמיקומו המקורי בחוויות המטופל‪.‬‬

‫ביון(‪ )1967‬דימה את התינוק כמלא תחושות מטרידות שהוא אינו יכול לארגן אותן או לשלוט בהן‪ ,‬ואז‬
‫הוא משליך את התוכן המנטאלי‪ -‬החרדות‪ ,‬המצוקות‪ ,‬את כל מה שנחווה כמאיים עליו‪ ,‬כלפי האם (במאמץ‬
‫לברוח מהשפעותיו המזיקות והתוקפניות) והאם‪ ,‬באמצעות הרוורי‪ ,‬קולטת את הדברים ונותנת להם‬
‫להתעורר אצלה ובמובן מסוים מארגנת את החוויה עבור התינוק‪ ,‬שעתה יכול להפנימה בצורה נסבלת‪.‬‬
‫(בטיפול זה לעשות מנטליזציה לקונקרטי)‬
‫כשיש פגיעה ביכולת האם לרוורי‪ ,‬האם פוחדת מהשתלטות וחודרנות הילד וצרכיו(הרגשות הקשים שלו)‬
‫לתוכה‪ ,‬פוחדת מקשר וקירבה ואז היא לא מאפשרת לתינוק לעורר בה רגשות אלה‪ ,‬ואז אין לה מקום‬
‫להכיל והילד חווה שהמצוקה שלו נידחת החוצה ואז יש השלכה מאסיבית יותר של חלקים מעצמו מתוך‬
‫חיפוש נואש אחרי אובייקט מכיל או מתייאש ונסגר‪.‬‬
‫תהליכים אלה מדלדלים את העצמי ‪ ,‬אלא אם פוגשים באובייקט מכיל‪ ,‬שמאפשר את חיוניות התינוק‪.‬ביון‬
‫מסביר את הקלקול ביכולת האם לרוורי‪ ,‬כמעודד את החלקים הפסיכוטיים‬
‫בטי ג'וזף (‪)1989‬ואוגדן(‪)1986‬מאמינים כי הדבר המרכזי הוא צורת החיבור והניתוק בין המטפל למטופל‬
‫בכאן ועכשיו בקשר הטיפולי וסביר שההשלכות של המטופל לא יקלטו בנפרד מהקונפליקטים והכמיהות‬
‫של המטפל‪ ,‬אלא‪ ,‬גם דרכם ונותנים משקל חשוב לעבודה עם הקאונטרטרנספרנס‪ .‬הניסיונות להרוס‪,‬‬
‫החוסר תקווה והניתוק‪ ,‬הם בעצם ניסיונות פרימיטיביים מצד המטופל לתקשר ולשתף במצבם הנפשי‪.‬‬

‫ויניקוט (‪ )1965,1949‬עקב באינטנסיביות ולאורך תקופה אחר ילדים ואימהות משתי קבוצות‪ :‬בריאים‬
‫ובעלי הפרעות ובמקביל עקב אחר פסיכוטיים בתסוגה והגיע לכדי ראיית הפסיכוזה והפרעות עצמי כוזב‬
‫כ"מחלות של חסך סביבתי"‪ .‬את הקשיים העמוקים אני מבינה דרך החסרים והחסכים בטיפול האימהי‪,‬‬
‫היעדר סביבה מחזיקה ומאפשרת ‪,‬וככאלה‪ ,‬הם שהניחו את היסודות לפגימות ביחסי אובייקט וביכולת‬
‫האינטגרטיבית שלו‪.‬‬
‫ויניקוט רואה בהפרעות הבסיסיות בעצמיות((‪selfhood‬כצומחות בשלבים מאד מוקדמים‪ .‬הוא מתאר את‬
‫הרך הנולד כ"נסחף בזרם של רגעים שלא עברו אינטגרציה (בשונה מדיס אינטגרציה)‪ ,‬שבהם עולים‬
‫צרכים ומשאלות שלעיתים מקבלים מענה ולעיתים לא והם שבים אל תוך הסחף "כשמשאלות אלה שבות‬
‫ועולות‪ ,‬האם הטובה‪-‬דיה חשה את תשוקותיו ומעצבת את העולם סביב הילד כך שיענה על תשוקתו‪ .‬זוהי‬
‫המושקעות האימהית הבסיסית‪ ,‬שהאבטיפוס המרכזי להיענות רחבה זו היא ההיענות של האם המניקה‬
‫('שחרור' חלב אם)‬
‫בחיים הטרום לידתיים ובחיים המוקדמים שלאחר הלידה התינוק תלוי באופן מוחלט ב 'אם‪-‬סביבה' ובזמן‬
‫הלידה‪ ,‬האינטגרציה‪ ,‬על אף שכבר החלה‪ ,‬אינה כל כך מתקדמת ואז החרדות הראשוניות מתעוררות‬
‫ולתינוק אין עדיין הגנה מגובשת ולכן החרדה נחוות כהרס טוטאלי וההגנה מפניה מביאה לכדי ניתוק‬
‫ובידוד(מהגוף של האדם ומהאחר)‪.‬רק סביבה שמסוגלת להיענות לצרכיו‪,‬יכולה לקדם אינטגרציה‪ ,‬אך‬
‫בזמן שזו לא מסופקת‪,‬שברירותה תגיע לכדי שבר בתקופות משבר ואובדן ‪,‬עד הטלת ספק בשלמותו‬
‫ושפיותו(ויניקוט‪)1962,‬‬

‫ויניקוט(‪ )1960‬רואה את דחף התוקפנות ככזה שתפקידו לתת חיים (בשונה מקליין שהנחתה היתה‬
‫שתוקפנות נובעת מיצר המוות ותפקידה להרוס ולהמית‪ .‬לדבריו‪ ,‬אין צורך לייחס לתוקפנות מולדת‪,‬‬
‫חשיבות רבה יותר מכל הדברים המולדים האחרים‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬יש שוני רב בין בני האדם‪ ,‬הנובע מן‬
‫ההבדלים בחוויות הילדות שלהם‪ ,‬בהתאם לאיך נשאו אותם או לא נשאו אותם דרך שלב התקפת‬
‫האובייקט‪ .‬יתר על כן‪ ,‬לדבריו‪ ,‬תינוקות שעברו ליווי טוב דרך שלב זה‪ ,‬צפויים להיות תוקפנים מן הבחינה‬
‫הקלינית יותר מתינוקות שלא זכו לליווי טוב‪ ,‬ושתוקפנות לגביהם היא דבר שאין להכילו‪ ,‬או דבר שהם‬
‫יכולים לשמרו רק בכך שהם עצמם מועדים להיות אובייקט להתקפה‪.‬‬
‫אם ממשית השורדת את הרסנות התינוק‪ ,‬השבה ומחזיקה את חוויתו של התינוק בשלמותו‪ ,‬כשמעגלי‬
‫האהבה‪ ,‬התסכול‪ ,‬ההרס רווי השנאה‪ ,‬מעמיקים את היכולת של הילד להישאר קשור לאובייקטים שלמים‬
‫ולהרגיש שיכולות התיון שלו מסוגלים לאזן ולפצות על הרסנותו‪ .‬באופן זה הורות טובה דיה‪ ,‬יכולה לשכך‬
‫את החרדה הרודפנית ולעמעם את אימת האיון שזו מטילה‪.‬‬
‫במושגיו של ויניקוט (‪ )1971‬אם אשר אנינה מסוגלת להיענות לתינוק ולשמש לו מראה‬
‫שתשקף‪/‬תהדהד‪/‬תחזיר את עצמיותו‪ ,‬מותירה אותו ללא חווית עצמי מגובשת‪.‬‬
‫קוהוט (‪ )1981‬מתאר את היעדר אישור זה כהיעדר ה 'חמצן הפסיכולוגי' ‪.‬‬
‫"הפסיכוזה החבויה של הדמות ההורית המתכחשת למציאות קיומו של ילד ומתייחסת אליו כאל חפץ או‬
‫כאל שלוחה של עצמה‪,‬יוצרת סביבה פסיכולוגית אנאירובית"‪.‬‬

‫כאשר נכשלה הסביבה ההורית‪,‬המוקדמת‪ ,‬המטפל הופך לתחליף האמיתי לסביבה המחזיקה‪ ,‬הנעדרת של‬
‫העבר ובמהלך הטיפול מוטלת עליו המשימה של להכין את המטופל ל"אנליזה נוירוטית‪ ,‬על ידי עצם‬
‫ההחזקה(ליטל‪)2005,‬‬