‫אלי' ברוך שולמן‬

‫הנחת תפילין בנשים‪ ,‬וסוגיא דנשים סומכות רשות‬
‫א‪-‬‬‫דעת הראב"ד שסומכות בכל כחן‪ ,‬והמסתעף‬
‫א‪ .‬בתו"כ ויקרא פרשתא ב' ומובא בגמ' חגיגה (טז‪ ):‬דבר אל בנ"י וסמך‪ ,‬בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות‪,‬‬
‫רבי יוסי ורבי שמעון אומרים בנות ישראל סומכות רשות‪ .‬א"ר יוסי סח לי אבא אלעזר פעם אחת היה לנו עגל של זבחי‬
‫שלמים והביאנוהו לעזרת נשים וסמכו עליו נשים‪ ,‬לא מפני שסמיכה בנשים אלא כדי לעשות נחת רוח לנשים ע"כ‪.‬‬
‫ובגמ' עירובין (צו‪ ):‬מבואר דהוא מחלוקת ר' יוסי ור' שמעון עם ר' יהודה ור' מאיר‪.‬‬
‫ועיין בסוגיא דעירובין שם שמבואר דלר' יוסי ור' שמעון שסומכות רשות ה"ה שאין מעכבין בהן מלתקוע שופר‪ ,‬וכן‬
‫מיכל בת שאול היתה מניחה תפילין ולא מיחו בה חכמים מהאי טעמא דנשים סומכות רשות‪ ,‬וכן אשתו של יונה היתה‬
‫עולה לרגל ולא מיחו בה מה"ט‪ .‬אבל לר' יהודה ור' מאיר שאין סומכות רשות ה"ה שאין מניחין להן לתקוע שופר‪.‬‬
‫וממיכל בת שאול שהניחה תפילין ולא מיחו בה חכמים לא קשה לר' יהודה ור' מאיר שהרי הם סוברים דשבת זמן‬
‫תפילין והו"ל מ"ע שאין הזמן גרמא ונשים חייבות כמבואר בסוגיא שם‪ .‬אבל לא נתבאר בסוגיא שם איך יפרנסו ר'‬
‫יהודה ור' מאיר המעשה דאשת יונה שהיתה עולה לרגל‪ ,‬וצ"ל לדעתם שאשת יונה באמת הושבה כמש"כ התוס' שם‬
‫עמ' א' בשם פסיקתא והוא בירושלמי עירובין שם‪ .‬וע"ע לק'‪.‬‬
‫ב‪ .‬קיי"ל דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג‪ ,‬ומ"מ כתבו הרמב"ן והר"ן בחי' לקדושין (לא‪ ).‬שאם עושות יש להן שכר כאינן‬
‫מצוות ועושות‪ ,‬וכן נראה דעת התוס' ממש"כ (עירובין צו‪ ,.‬ר"ה לג‪ .‬וכ"מ) שיכולות לברך על מ"ע שהז"ג ומדמה להו‬
‫לסומא‪ ,‬והרי סומא ודאי יש לו שכר כאינו מצווה ועושה כמבואר בב"ק (פז‪.).‬‬
‫ויש לעיין אם הדברים אמורים דוקא אליבא דר' יוסי דנשים סומכות רשות‪ ,‬דפסקו התוס' והרמב"ן והר"ן כותיה‪ ,‬אבל‬
‫ר' יהודה דס"ל שאין סומכות רשות ואסורות מלתקוע בר"ה וכן שאר דינים התלויים בזה באמת סובר שאין בעשייתן‬
‫שום קיום מצוה‪ .‬ויהיה פלוגתת ר' יוסי ור' יהודה בנקודה זו גופא‪ ,‬אם יש בעשיית הנשים משום קיום מצוה‪ .‬או"ד דברי‬
‫הרמב"ן והר"ן והתוס' הם אליבא דכו"ע‪ ,‬ולא בזה נחלקו ר' יהודה ור' יוסי‪ ,‬וגם ר' יהודה מודה שנשים שעושות מצוה‬
‫שפטורות ממנה יש להן שכר וקיום מצוה כאינן מצוות ועושות‪ ,‬רק דס"ל דלא דחינן מפני זה איסור עבודה בקדשים‬
‫ושבות דתקיעה וכיו"ב‪ ,‬ור' יוסי ס"ל דמפני נח"ר דנשים דחינן איסור דרבנן‪.‬‬
‫ג‪ .‬ולכ' יש ראיה מסוגיית הירושלמי‪ ,‬דהנה בירושלמי עירובין פ"י ה"א מובא הפלוגתא אם מיחו במיכל בת שאול או לא‬
‫מיחו‪ ,‬ודעת הירושלמי דתלוי בזה גם אם עבד מותר ללבוש תפילין‪ .‬ובירושלמי סוכה פ"ב ה"א מבואר דאם עבד אסור‬
‫ללבוש תפילין ה"ה שאסור לישב בסוכה‪ ,‬דמקשה הירושלמי מחלפא שיטתיה דר"ג‪ ,‬דר"ג ס"ל דעבד מותר ללבוש‬
‫תפילין‪ ,‬ואילו במשנה שם שיבח ר"ג את טבי עבדו שיודע שעבדים פטורים מן הסוכה וישן תחת המיטה‪ .‬ומתרץ דטבי‬
‫ישב תחת המיטה שלא לדחוק את החכמים‪ .‬עכ"פ מבואר שאם עבד אסור ללבוש תפילין ה"ה שאסור לישב בסוכה‪.‬‬
‫וצ"ע‪ ,‬תינח לבישת תפילין ביארו הראשונים דלמ"ד אין סומכות רשות אסורות ללבוש תפילין משום שצריך גוף נקי‪,‬‬
‫אבל איזה איסור יש בישיבת סוכה שייאסר למ"ד שמיחו במיכל‪ .‬וצ"ל כסברת העונג יו"ט או"ח סי' מ"ט דכיון דקיי"ל‬
‫דעצי סוכה וכ"ש סכך גופא אסורים בהנאה כל שבעה מדאורייתא כמבואר בסוכה (ט‪ ,).‬א"כ מי שפטור מן הסוכה אסור‬
‫לישב בה‪ .‬אבל א"כ יקשה להיפך למ"ד שעבד מותר ללבוש תפילין (וכן אשה) מ"מ איך מותר לישב בסוכה‪ ,‬תינח תפילין‬
‫הוא רק חששא בעלמא ומפני נח"ר שרינן ליה‪ ,‬אבל הנאה מעצי סוכה הוא איסור דאורייתא ואיך מתירים אותו בשביל‬
‫נח"ר בעלמא‪.‬‬
‫ומוכח דעת הירושלמי שהמחלוקת אם עבד (ואשה) יכול ללבוש תפילין הוא ביסוד הדבר אם יש בלבישתו משום קיום‬
‫מצוה‪ ,‬וכמו"כ לענין סוכה‪ ,‬אם יש בישיבתו קיום מצוה אי"ז נהנה מעצי סוכה‪.‬‬
‫ד‪ .‬אלא דלכ' הבבלי חולק ע"ז‪ ,‬דהא בגמ' חגיגה שם מקשה על המעשה דר' יוסי בשם אבא אלעזר שהביאו עגל לעזרת‬
‫נשים וסמכו עליו נשים משום נח"ר דנשים‪ ,‬דכי משום נח"ר דנשים שרינן עבודה בקדשים‪ .‬ומתרץ הגמ' דאמר להו‬
‫אקפי ידייכו‪ ,‬ובאמת אינה סמיכה כשירה כלל‪ .‬הרי שמחלוקת ר' יוסי ור' יהודה אינה בסמיכה כשירה שהיא בכל כחו‪,‬‬
‫‪1‬‬

‫כ"א בסמיכה בהקפת ידיים שאינה מצוה כלל רק לנח"ר בעלמא‪ .‬וא"כ אין פלוגתתם ענין כלל לשאלה אם יש לנשים‬
‫קיום במצוות שפטורות מהן‪ .‬רק מחלוקת ר' יוסי ור' יהודה היא מילתא אחריתא לגמרי‪ ,‬אם משום נח"ר דנשים שרינן‬
‫להן לסמוך בהקפת ידיים‪ ,‬וכמה שביארו התוס' והריטב"א עירובין שם והראבי"ה בהל' ר"ה שם והרא"ש ר"ה שם‬
‫שעכ"פ יש בזה איסור דרבנן דמיחזי כעבודה בקדשים‪.‬‬
‫ואם מצינו להתוס' והרמב"ן והר"ן שכתבו שנשים שעושות מ"ע שהז"ג יש להן שכר כאינן מצוות ועושות‪ ,‬אי"ז מכח מה‬
‫דקיי"ל כר' יוסי‪ ,‬כ"א מסברא בעלמא‪ ,‬וגם ר' יהודה מודה בזה‪.‬‬
‫ה‪ .‬אלא שהראב"ד בתו"כ שם יש לו פירוש מחודש בסוגיא דחגיגה הנ"ל‪ ,‬דבאמת ר' יוסי מתיר לנשים לסמוך בכל כחן‪,‬‬
‫דס"ל דקיום מצוה דנשים דוחה איסור עבודה בקדשים‪ ,‬וכמו"כ יכולות ללבוש תכלת בצצית שקיום מצות צצית דוחה‬
‫איסור כלאים גם אצל נשים‪ .‬ור' יהודה ס"ל שאסורות והוי כעבודה בקדשים‪ .‬וכל זה כשהן בעלות הקרבן‪ .‬אבל המעשה‬
‫דאבא אלעזר שהביאו העגל לעזרת נשים וסמכו הנשים היה בקרבן שלא היו בעלות הקרבן כלל‪ ,‬רק היה קרבן של‬
‫בעליהם‪ ,‬ובזה ודאי אסורות לסמוך בכל כחן שהרי סמיכה היא בבעלים דוקא‪ ,‬רק שדעת ר' יוסי שמ"מ נתנו להן לסמוך‬
‫בהקפת ידים משום נח"ר‪ ,‬ור' יהודה אוסר דאתי לידי קלקול (היינו שתבואנה לסמוך בכל כחן)‪ .‬נמצא לדעתו שר' יוסי‬
‫ור' יהודה נחלקו בשני דברים‪ ,‬האחד אם נשים מותרות לסמוך בכל כחן‪ ,‬וזה אינו כלל משום נח"ר בעלמא‪ ,‬דמה ענין‬
‫נח"ר לדחות איסור עבודה בקדשים דאורייתא‪ ,‬רק ר' יוסי ס"ל שסמיכת הנשים היא מצוה גמורה (אף שאינן חייבות‬
‫בה) להתיר עבודה בקדשים‪ .‬וכן מבואר ממה שמדמה ליה הראב"ד לתכלת בצצית‪ .‬ור' יהודה אוסר‪ .‬ועוד פלוגתא‬
‫אחרת‪ ,‬אם נשים יכולות לסמוך בהקפת ידים בקרבן של בעליהם לנח"ר בעלמא‪ ,‬דר' יוסי מתיר‪ ,‬ור' יהודה אוסר מחשש‬
‫קלקול‪.‬‬
‫אבל התוס' חגיגה שם כתבו דהמעשה דאבא אלעזר היה בנשים שהיו בעלות הקרבן‪ ,‬הרי דס"ל דאפילו בקרבן שלהן אין‬
‫להן לסמוך בכל כחן‪ ,‬ומחלוקת ר' יוסי ור' יהודה היא בסמיכה בהקפת ידיים לבד‪ ,‬אם אנו מתירים להן לסמוך בהקפת‬
‫ידים בשביל נח"ר שלהן‪.‬‬
‫ו‪ .‬ובגמ' עירובין הנ"ל דלמ"ד נשים סומכות רשות ה"ה שאין מעכבין אותן מלתקוע ולעלות לרגל וכן מיכל בת שאול‬
‫הניחה תפילין ולא מיחו בה חכמים‪ ,‬אבל למ"ד אין סומכות רשות אסורות בכל זה‪ .‬וכתבו התוס' והריטב"א שם דטעם‬
‫האיסור משום שבות דתקיעה‪ ,‬ולעלות לרגל נראות כמביאות חולין לעזרה או משום כניסה לעזרה שלא לצורך‬
‫ובתפילין יש חשש שאין זהירות בגוף נקי‪[ .‬וכעי"ז ברמב"ן ובר"ן קדושין (לא‪ .]).‬ולדעת התוס' חגיגה דכל מחלוקת ר'‬
‫יוסי ור' יהודה היא בסמיכה של אקפו ידייכו לבד‪ ,‬צריכים לומר דגם סמיכה בהקפת ידיים היא איסור דרבנן‪ ,‬דאם לא‬
‫כן מה מדמה לה הש"ס לכל הנך‪ .‬וכן מבואר בהדיא בתוס' ובריטב"א שם שסמיכה בהקפת ידיים אסורה שנראה‬
‫כעבודה בקדשים‪.‬‬
‫אבל לפירוש הראב"ד שר' יוסי ור' יהודה נחלקו גם בסמיכה בכל כחן‪ ,‬א"כ הסוגיא מתפרשת כפשוטה דהגמ' מדמה‬
‫דכמו שיכולות לסמוך בכל כחן‪ ,‬ולא משגחינן באיסור עבודה בקדשים דאורייתא‪ ,‬כ"ש שמותרות לתקוע שופר ולא‬
‫משגחינן באיסור שבות דרבנן‪ .‬ולפ"ז אין הכרח שסמיכה בהקפת ידיים (כשאינן בעלות הקרבן) היא איסור גמור מדרבנן‪,‬‬
‫דאפשר דהוא רק חששא בעלמא‪ ,‬וקיל מתקיעת שופר וכיו"ב‪ .‬וכן נראה באמת מלשון הראב"ד שכתב שר' יהודה אוסר‬
‫סמיכה בהקפת ידיים משום דאתי לידי קלקול‪ ,‬שלשון זה משמע שאינו איסור דרבנן גמור רק חששא בעלמא דאין ראוי‬
‫לעשות כן‪.‬‬
‫וא"כ ממש"כ התוס' עירובין והריטב"א שם שהגמ' מדמה כל הנך לסמיכה בהקפת ידים משום דגם שם נראה כעבודה‬
‫בקדשים‪ ,‬יש לנו ראיה שהם חולקים על פירוש הראב"ד‪ ,‬ומפרשים כהתוס' חגיגה דמחלוקת ר' יוסי ור' יהודה היא‬
‫בסמיכה בהקפת ידים לבד‪.‬‬
‫ז‪ .‬ולדעת הראב"ד בודאי יש מקום לומר שלר' יהודה אשה שעשתה מצוה אין לה קיום כלל ואפילו כאינה מצווה ועושה‬
‫אינה‪ .‬ובזה גופא נחלקו ר' יוסי ור' יהודה‪ .‬וכן נראה מבואר ממה שמביא הראב"ד ראיה למה שפסק כר' יהודה מסוגיא‬
‫דסוכה (מב‪ ).‬דאמרינן במתני' מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה ומחזירתו במים בשבת‪ ,‬ופריך עלה בגמ' פשיטא ומתרץ‬
‫מה"ד כיון דלאו בת חובה היא בטלטול נמי תתסר‪ ,‬וכתב ע"ז הראב"ד דאי כר' יוסי סבירא לן והא איהי נמי שייכא‬
‫בנטילתו כאנשים ע"ש‪ .‬הרי מבואר מדבריו דלר' יוסי אשה שייכת במצות לולב ולא שייך ס"ד שתהיה אסורה בטלטול‪,‬‬
‫אבל לר' יהודה אינה שייכת במצוה והיה מקום לומר שאסורה גם בטלטול‪ .‬הרי בביאור כמש"נ שלדעת הראב"ד‬
‫מחלוקת ר' יוסי ור' יהודה היא בזה אם יש להן שייכות לקיום מצוה שפטורות ממנה‪.‬‬
‫‪2‬‬

‫ח‪ .‬וכן ע"ש בראב"ד דלר' יוסי יכולות לברך על מ"ע שהז"ג משא"כ לר' יהודה‪ ,‬ולכאורה מה ענין זה לזה נהי דלר' יהודה‬
‫אין עשייתן דוחה איסור עבודה בקדשים ואיסור כלאים בצצית אבל מה ענין זה לברכה אלא משמע דלר' יהודה אין להן‬
‫קיום מצוה כלל‪.‬‬
‫[ויש לדחות דלעולם יש להן קיום מצוה גם לר' יהודה ומ"מ אסורות לברך דס"ל להראב"ד דכל שאינן חייבות הו"ל‬
‫ברכה לבטלה‪ ,‬ומה דיכולות לברך לר' יוסי היינו משום דלר' יוסי דחינן איסור ברכה לבטלה בשביל נח"ר דנשים‪ .‬אלא‬
‫דכבר ביארנו דלפירוש הראב"ד לא אשכחן שהתירו איסור דרבנן גמור בשביל נח"ר דנשים‪].‬‬
‫ט‪ .‬ועיין בעיטור הל' צצית שער ג' ח"א וז"ל ואע"ג דרב יהודה רמי פרזומא לאינשי ביתי' [צ"ל רמי תכלתא לפרזומא כו'‬
‫וכן הוא במנחות (מג‪ ]).‬משום דס"ל נשים סומכות רשות עכ"ל‪ ,‬ובשער החדש שם תמה ע"ז דבגמ' מנחות שם מפרש‬
‫טעמא דרב יהודה משום דס"ל דלילה זמן ציצית והוי מ"ע שלא הז"ג‪ .‬ונראה דבעל העיטור ס"ל כהראב"ד דר' יוסי ור'‬
‫יהודה נחלקו אם יש לנשים קיום מצוה במ"ע שהז"ג‪ ,‬ולר' יהודה אסורות ללבוש תכלת בצצית ולר' יוסי שרי‪ ,‬וכמבואר‬
‫בהדיא בדברי הראב"ד כנ"ל‪ ,‬וס"ל להעיטור דסוגיא דמנחות דמוכיח דרב יהודה (האמורא) ס"ל דנשים חייבות בצצית‬
‫ממה שהטיל להן תכלת‪ ,‬הפירוש שאם היו פטורות היו אסורות בתכלת‪ ,‬והיינו כר' יהודה (התנא) דנשים אין סומכות‬
‫רשות‪ .‬אבל למה דפסק בעל העיטור כמ"ד נשים סומכות רשות [כמבואר בדבריו בהל' שופר‪ ,‬עיין לקמן] אי"צ לזה ורב‬
‫יהודה הטיל להן תכלת משום שנשים סומכות רשות‪ .‬הרי דהעיטור אזיל בשיטת הראב"ד‪.‬‬
‫[ובדוחק יש לדחות דלעולם בעל העיטור סובר כתוס' דר' יוסי ור' יהודה לא נחלקו כ"א בסמיכה בהקפת ידים‪ ,‬ומשום‬
‫נח"ר בעלמא‪ ,‬וס"ל להעיטור דתכלת בצצית מותר לנשים מדאורייתא אף שפטורות מצצית וכסברת ר"ת בתוס' מנחות‬
‫(מ‪ ):‬ומ"מ אסור מדרבנן ומשום נח"ר דנשים שרינן איסור זה‪].‬‬
‫י‪ .‬ועיין בעיטור הל' שופר ומובא ברא"ש ר"ה פ"ד סי' ז'‪ ,‬דאף דקיי"ל כר' יוסי דאין מעכבין את הנשים מלתקוע אבל‬
‫אחרים לא יתקעו להן ע"ש‪ ,‬והסברא צ"ב‪ .‬ועיין בקרבן נתנאל שם שכתב דטעמיה דאין אומרים לאדם חטא בשביל‬
‫נח"ר של חברך‪ .‬והוא תימה‪ .‬אבל נראה ברור דהעיטור לשיטתו דס"ל כהראב"ד וכנ"ל דהמחלוקת בנשים סומכות רשות‬
‫היא בסמיכה בכל כחן‪ ,‬ואינו ענין לנח"ר כלל‪ ,‬רק סמיכת הנשים כיון שהיא מצוה אין בה איסור עבודה בקדשים‪.‬‬
‫ולדעתו כל הסוגיא בעירובין דמדמה תקיעת שופר ועלייה לרגל למחלוקת ר' יוסי ור' יהודה אם נשים סומכות רשות‪,‬‬
‫לא מיירי מדין נח"ר כלל ועיקר‪ ,‬אלא מדמה להו לסמיכה בכל כחן‪ .‬דאם מותרות לסמוך בכל כחן וחשיב מצוה גמורה‬
‫לדחות איסור עבודה בקדשים דאורייתא‪ ,‬כ"ש כשתוקעות שופר דחשיב מצוה גמורה לדחות איסור שבות דתקיעה‬
‫דרבנן‪ .‬וכן הא דתולה הש"ס דין עלייה לרגל בנשים בדין סמיכה‪ ,‬ג"כ עד"ז דחשיב קרבנם כקיום מצות עולת ראייה‬
‫גמור‪ ,‬וממילא דלא שייך בזה חשש חולין בעזרה או ראיית פנים בעזרה שלא לצורך‪ .‬וכיון דהסוגיא לא מיירי מדין נח"ר‬
‫כלל‪ ,‬ממילא מסתבר דבשביל נח"ר לבד במקום שאין שם קיום מצוה לא דחינן שום איסור ואפילו איסור דרבנן‪ .‬ולכן‬
‫סובר בעל העיטור דנשים צריכות לתקוע לעצמן‪ ,‬כי כשתוקעות לעצמן יש בתקיעתן קיום מצות תקיעה כאינן מצוות‬
‫ועושות‪ ,‬אבל אנשים לא יתקעו להן‪ ,‬דבתקיעת האנשים בשביל הנשים אין שום קיום מצוה להאנשים‪ ,‬דאין ערבות‬
‫לרשות וכמש"פ הרמ"א בסי' תקפ"ט דאנשים לא יברכו ברכת שופר בשביל הנשים ומבואר הטעם בריטב"א סוף פ"ג‬
‫דר"ה משום דלברך בשביל חבירו צריך ערבות ואין ערבות לתקיעת נשים שהיא רשות‪.‬‬
‫יא‪ .‬ועיין בראבי"ה הל' ר"ה תקל"ד ומובא ברא"ש שם שחולק על בעל העיטור וז"ל ונ"ל שכיון דנשים סומכות רשות‬
‫ועבדי סמיכה באקפו ידייכו אע"ג דדמי קצת לעבודה בקדשים ה"ה שתוקעים להם שהיא חכמה ואינה מלאכה דאו'‬
‫עכ"ל‪ .‬ובשאג"א סי' ק"ד תמה ע"ז דממנ"פ אם יש חילוק בין עושות לעצמן לבין אחרים העושים להם א"כ מה ראיה‬
‫מסמיכה‪ .‬ואם אין חילוק א"כ מה מוסיפה הראיה מסמיכה הרי בלא"ה מפורש בגמ' דתוקעות לעצמן לר' יוסי‪.‬‬
‫אבל נראה ברור בכונת הראבי" ה דגם הוא הבין דהטעם לחלק בין תקיעתן לעצמן לבין תקיעת אחרים להן משום‬
‫דבתקיעת אחרים ליכא קיום מצוה ולכן לא דחינן איסור שבות במקום שאין שם קיום מצוה‪ .‬ונגד זה מביא הראבי"ה‬
‫ראיה מסמיכה בהקפת ידים דג"כ אין בו קיום מצוה ומ"מ שרי בשביל נח"ר‪.‬‬
‫ולבעל העיטור לק"מ‪ ,‬דהוא סובר דסמיכה בהקפת ידיים אין בו איסור כלל רק חשש קלקול בעלמא‪ ,‬וכדברי הראב"ד‪.‬‬
‫והגמ' עירובין דמדמה סמיכה לתקיעה היינו סמיכה בכל כחן וכנ"ל‪ .‬והראבי"ה סובר כתוס' חגיגה ודעימיה דר' יוסי אינו‬
‫מתיר כ"א סמיכה בהקפת ידיים לבד ותו לא ומדמדמה לה הגמ' לתקיעת שופר ע"כ שגם סמיכה בהקפת ידיים היא‬
‫איסור מדרבנן דמחזי כעבודה בקדשים וממילא דשמעינן דגם איסור דרבנן נדחה משום נח"ר דנשים אפילו אם אין שם‬
‫קיום מצוה כי הא דסמיכה בהקפת ידיים ומיניה דן הראבי"ה דאנשים יכולים לתקוע בשביל נח"ר דנשים אף שאין‬
‫האנשים מקיימים שום מצוה בתקיעה זו וכנ"ל ודו"ק‪.‬‬
‫‪3‬‬

‫יב‪ .‬והנה התוס' עירובין שם כתבו בשם ר"ת דלר' יוסי נשים יכולות לברך על מ"ע שהז"ג‪ ,‬דמסתמא מיכל בת שאול‬
‫היתה מברכת‪ ,‬והדברים סתומים מהיכ"ת שמיכל היתה מברכת‪ ,‬אבל מבואר יותר ברא"ש ר"ה (לג‪ ).‬וברמב"ן ובר"ן‬
‫קדושין (לא‪ ,).‬דר"ת לית ליה הסברא דגוף נקי כלל‪ ,‬וסובר שהטעם שמיחו במיכל למ"ד אין סומכות רשות הוא משום‬
‫שבירכה‪ ,‬וממילא נשמע דלר' יוסי שסומכות רשות ה"ה שיכולות לברך‪ .‬ובפשוטו היינו כדעת הראב"ד שר' יוסי ור'‬
‫יהודה נחלקו בעיקר גדר קיום נשים במ"ע שהז"ג‪ ,‬דלר' יוסי יש להן שכר כאינן מצוות ועושות‪ ,‬ושפיר מברכות‪ ,‬משא"כ‬
‫לר' יהודה אין עשייתן מצוה כלל‪.‬‬
‫אבל באמת א"א לומר כן‪ ,‬דלשיטת הראב"ד צ"ל דר' יוסי ור' יהודה נחלקו בסמיכה בכל כחן‪ ,‬והמעשה דאבא אלעזר‬
‫שהתירו סמיכה בהקפת ידיים הוא פלוגתא אחריתא ובאינן בעלות הקרבן‪ .‬ואילו התוס' עירובין כתבו בשם ר"ת דאע"ג‬
‫דסתם מתני' בסוכה דמעכבין את הנשים מלתקוע‪ ,‬וכר' יהודה דאין סומכות‪ ,‬אבל מ"מ הלכה כר' יוסי דמעשה רב‬
‫דמיכל בת שאול ודאבא אלעזר בחגיגה‪ .‬ולפי' הראב"ד מה ראיה יש מהמעשה דאבא אלעזר‪ ,‬הרי זהו פלוגתא אחרת אם‬
‫מתירים סמיכה בהקפת ידים במקום חשש קלקול‪ .‬ואם בזה קיי"ל כר' יוסי אבל מנ"ל להתיר איסור גמור דשבות‬
‫תקיעה‪ .‬וע"כ דר"ת סובר דגם סמיכה בהקפת ידיים היא איסור דרבנן גמור‪ ,‬ומניין למד כן אם לא ממה שמדמה הש"ס‬
‫מחלוקת ר' יוסי ור' יהודה אם נשים סומכות רשות לתקיעת שופר בנשים‪ .‬והיינו דלא כהראב"ד‪ ,‬דלהראב"ד אין מזה‬
‫ראיה כלל דכונת הגמ' למה שנחלקו ר' יוסי ור' יהודה בסמיכה בכל כחן‪ .‬ולא לפלוגתא דסמיכה בהקפת ידיים‪.‬‬
‫אלא נראה דלעולם ר"ת מפרש כהתוס' חגיגה דמחלוקת ר' יוסי ור' יהודה היא באיסור דרבנן אם הוא נדחה בשביל‬
‫נח"ר דנשים‪ ,‬כפשטא דסוגיא שם‪ ,‬ומ"מ מפרש הסוגיא דמיכל בת שאול שאם דוחים איסור דרבנן משום נח"ר דנשים‬
‫ה"נ דרשאות לברך‪ ,‬דכמו"כ דחינן איסור ברכה לבטלה דרבנן‪ .‬שו"ר שמפורש כן בספר הישר לר"ת חלק התשובות (סימן‬
‫ס"ד) וז"ל וסומכות רשות באקפו ידייכו בעל כרחך לר' יהודה כיון דבכל כחו מדאורייתא איכא מעילה באקפן איסורא‬
‫דרבנן‪ .‬והכי פירושא לר' יהודה דפליג דלית ליה למידחי דרבנן מקמי נשים‪ ,‬ברכת תפילין ברכת סוכה עולת ראייה‬
‫לנשים אסור כמו באקפי ידא בסמיכה‪ ...‬ולר' יוסי דדחי דרבנן מקמי נשים כולהו שרי עכ"ל‪ .‬ולק' יבואר יותר בעז"ה‪.‬‬
‫יג‪ .‬והזכרנו לעיל קושיית העונג יו"ט איך נשים מותרות לישב בסוכה הרי אסור ליהנות מעצי סוכה‪ .‬ולמש"כ הרמב"ן‬
‫והר"ן דאם עושות מצוה יש להן שכר כאינן מצוות ועושות לק"מ דלישיבת מצוה הוקצה וזהו ישיבת מצוה‪ .‬אלא‬
‫שקשה לשיטת הראב"ד שבזה גופא נחלקו ר' יוסי ור' יהודה אם יש להן קיום מצוה‪ ,‬א"כ לר' יהודה איך מותרות לישב‬
‫בסוכה‪ .‬ובאמת שבירושלמי מבואר דלמ"ד שעבד אסור בתפילין ה"ה שאסור לישב בסוכה‪ .‬אבל הראב"ד עצמו פסק כר'‬
‫יהודה דנשים אין סומכות רשות‪ ,‬ומכל מקום כתב מפורש דמותרות לישב בסוכה‪ .‬וקשה שהוא סותר לסוגיית‬
‫הירושלמי הנ"ל‪ .‬וצ"ל שהוקשה לו קושיית התוס' עירובין (צו‪ ).‬דהא ר' יהודה ס"ל אין סומכות רשות ומ"מ מבואר‬
‫בסוכה (ב‪ ):‬לדעתו שהילני המלכה ישבה בסוכה‪ .‬וע"כ שהבבלי חולק על הירושלמי בזה‪ .‬ומ"מ קשה באמת הטעם בזה‪,‬‬
‫שהרי אסור ליהנות מעצי סוכה‪ ,‬ונתבאר ששיטת הראב"ד שלדעת ר' יהודה אין להן קיום מצוה בעשייתן כלל‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫שו"ר בר"ן סוכה ריש פ"ב הביא סוגיית הירושלמי הנ"ל ומקשה איזה איסור שייך בישיבת סוכה‪ ,‬ומתרץ דהיה ס"ד‬
‫לירושלמי דר"ג היה מוחה בטבי שלא לישב בסוכה שלא יבוא לברך ע"ש‪ .‬עכ"פ ק' כנ"ל לשיטת הראב"ד דלר' יהודה‬
‫ליכא קיום מצוה בנשים כלל א" כ איך באמת מותרות לישב בסוכה הרי הוקצה לישיבת מצוה וכקושיית העונג יו"ט‪,‬‬
‫וצ"ע‪.‬‬
‫ב‪-‬‬‫שיטת הראב"ד בלבישת תפילין בנשים‬
‫א‪ .‬בהא דמיכל בת שאול דלא מיחו בה חכמים ומבואר בגמ' עירובין (צו‪ ).‬דתלוי בפלוגתא דסומכות רשות או אין‬
‫סומכות רשות‪ ,‬והראשונים הק' מה איסור יש בלבישת תפילין ע"ש בתוס' ובריטב"א וברמב"ן ובר"ן קדושין (לא‪).‬‬
‫שכתבו משום שתפילין צריכים גוף נקי‪ .‬אבל דעת ר"ת בספר הישר (חידושים סי' ס"ד) ומובא בתוס' עירובין שם ויותר‬
‫מבואר ברא"ש ר"ה (לג‪ ).‬וברמב"ן קדושין שם דהקפידא במיכל היתה משום שבירכה‪ .‬ומבואר שיטתו דאם נשים יכולות‬
‫לברך על מ"ע שהז"ג תלוי אם סומכות רשות‪.‬‬
‫ב‪ .‬וגם הראב"ד סובר כן שדין ברכה תלוי בדין סומכות רשות‪ ,‬כמבואר בדבריו בתו"כ הנ"ל וכן מבואר בעיטור הל' שופר‬
‫שם בתו"ד וז"ל והר"ר אבן גיאות כתב הלכה כר' יוסי דאמר רשות ותקיעת שופר רשות וברשותם לברך על המצות‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫‪4‬‬

‫ויל"ע אם מסברא לבד דן כן הראב"ד ולשיטתו דס"ל דמחלוקת ר' יוסי ור' יהודה בסמיכה בכל כחן ופליגי אם יש לנשים‬
‫קיום מצוה כאינן מצוות ועושות [ונתבאר לעיל שכן גם דעת בעל העיטור]‪ ,‬אבל המעשה דמיכל בת שאול מפרש כשאר‬
‫ראשונים דאפילו בלא ברכה היו מוחין בידה (למ"ד אין סומכות רשות)‪ .‬או דילמא דבאמת מפרש כר"ת דהקפידא במיכל‬
‫היה משום ברכה‪ ,‬אבל בלא ברכה לא היו מוחים בה לכו"ע‪.‬‬
‫ג‪ .‬ונראה ראיה ממה שכתב הראב"ד שם בסו"ד אחר שכתב שהלכה כר' יהודה שאין סומכות רשות כתב וז"ל הלכך לא‬
‫מבעיא תכלת בצצית דלא שרינן להו דאיסורא דאורייתא אלא אפילו ברכת לולב לא שרינן אבל ישיבת סוכה ונטילת‬
‫לולב גופייהו שרינן להו דאין כאן לא קלקול ולא זלזול מצוה עכ"ל‪ .‬ולמה לא כתב גם תפילין דשרינן להו בלא ברכה‪.‬‬
‫ובפרט דהגמ' מדבר מדין תפילין ולא מדין לולב וסוכה‪ .‬ומשמע מזה דתפילין אפילו בלא ברכה אסור לר' יהודה שפסק‬
‫הראב"ד כותיה‪ .‬והיינו דלא כר"ת שהמחאה במיכל היתה משום ברכה לבד‪.‬‬
‫ד‪ .‬וא"ת כיון דהראב"ד מפרש דעיקר מחלוקת ר' יהודה ור' יוסי היא אם יש לנשים קיום מצוה כאינן מצוות ועושות‪,‬‬
‫ולא כהתוס' שמפרשים שפלוגתתם אם דחינן איסור דרבנן משום נח"ר דנשים‪ .‬א"כ מה ענין תפילין לכאן וממנ"פ אם‬
‫יש להן גוף נקי אין שם איסור כלל‪ ,‬ואם אין להן גוף נקי מה יועיל מה שיש להן קיום מצוה כאינן מצוות ועושות‪.‬‬
‫אלא דאדהכי יקשה גם להתוס' דעכ"פ מבואר בהדיא בגמ' עירובין הנ"ל דאם שבת זמן תפילין ונשים חייבות בתפילין‬
‫אזי לא היו מוחין במיכל אפילו למ"ד אין סומכות רשות‪ .‬וק' מה לי דחייבות הרי אינן זהירות בגוף נקי‪ .‬וכן למ"ד‬
‫שסומכות רשות משום נח"ר אבל פשוט דלא עדיפי מה"ט ממי שחייב באמת ואם אינן זהירות בגו"נ איך מותרות‬
‫ללבוש תפילין‪ .‬וע"כ צ"ל דאף שאינן זהירות בגו"נ אבל מ"מ לא דיינינן להו כחולי מעיים ממש‪ ,‬ואם הן חייבות בתפילין‬
‫אין משגחינן במה שאינן זהירות בגו"נ‪ ,‬וכן למ"ד סומכות רשות משום נח"ר דנשים מקילין להו כאילו היו חייבות‪ .‬ולק'‬
‫יבואר יותר בעז"ה‪ .‬עכ"פ על דרך זה נוכל לומר גם אליבא דהראב"ד דאם יש להן קיום מצוה בעשייתן לא משגחינן במה‬
‫שאינן זהירות בגוף נקי‪.‬‬
‫ה‪ .‬ומ"מ לבי אומר לי שהראב"ד יש לו פירוש אחר בזה דיש לעיין בלשונו הנ"ל מש"כ דמותרות ליטול לולב ולישב‬
‫בסוכה בלא ברכה דאין כאן לא קלקול ולא זלזול מצוה‪ ,‬דהנה מש"כ שאין בזה קלקול פשוט שכונתו לאפוקי מסמיכה‬
‫בהקפת ידיים שיש בו חשש קלקול כמה שביאר לפנ"ז‪ .‬אבל זלזול מצוה מאן דכר שמיה‪ ,‬והיכן אשכחן מצוה שאסורה‬
‫לנשים משום זלזול‪.‬‬
‫ונראה שבאמת כונתו למצות תפילין דס"ל שהטעם שמיחו במיכל (למ"ד אין סומכות רשות דכותיה פסק הראב"ד)‬
‫משום זלזול מצוה‪ ,‬והוא דאזיל הראב"ד לטעמיה דלר' יהודה אין בעשיית הנשים שום קיום ואפילו לא כאינן מצוות‬
‫ועושות וא"כ הן לובשות שלא לצורך כלל וזהו זלזול דהא עכ"פ התפילין יש בהן קדושה ודמי למניח ס"ת על ראשו‬
‫דאסור כמבואר ברמב"ם פ"י ס"ת ה"י‪.‬‬
‫ו‪ .‬שו"ר בר"ן רפ"ב דסוכה כתב וז" ל דהא עד כאן לא אפליגו התם בנשים סומכות רשות או לא אלא במצות עשה שיש‬
‫בעשייתן צד איסור כשהוא שלא במקום מצוה כגון סמיכה בקרבן שהוא סומך עליו בכל כחו ומשתמש בקדשים‪...‬‬
‫ובהנחת תפילין נמי איכא אסור דרבנן מפני זלזול קדושתן עכ"ל‪ .‬משמע מלשונו שמחלוקת ר' יוסי ור' יהודה היא‬
‫בסמיכה בכל כחן‪ ,‬וכשיטת הראב"ד‪ .‬וגם מבואר שטעם האיסור בהנחת תפילין לר' יהודה הוא משום זלזול‪ ,‬והיינו ממש‬
‫כמש"נ‪ .‬אלא שקשה שדברי הר"ן סותרים למש"כ בקדושין (לא‪ ).‬ששם כתב כהרמב"ן שהאיסור בהנחת תפילין לנשים‬
‫אליבא דר' יהודה הוא משום שאינן נזהרות בגוף נקי‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ג‪-‬‬‫הוצאת שופר ביו"ט בשביל תקיעת נשים‬
‫א‪ .‬בתוס' חולין (פד‪ ):‬כתבו בחד תירוץ שהטעם שאוסר ר' יהודה לנשים לתקוע שופר ביו"ט הוא משום גזירה דרבה‬
‫שמא תבואנה להוציא לרה"ר והוא הוצאה שלא לצורך דאסור אפילו ביו"ט‪ .‬והשאג"א סי' ק"ו כתב להוכיח מזה דגם‬
‫להפוסקים כר' יוסי אסור להוציא שופר לרה"ר בשביל תקיעת הנשים‪ ,‬דאף שדברי התוס' הם אליבא דר' יהודה‪ ,‬אבל‬
‫הרי פלוגתת ר' יוסי ור' יהודה אינה אלא אם שרינן איסור דרבנן משום נח"ר דנשים‪ ,‬אבל איסורא דאורייתא לא שרינן‬
‫גם לר' יוסי‪ ,‬כמבואר בסוגיא דחגיגה הנ"ל דלא שרינן עבודה בקדשים משום נח"ר בעלמא‪ .‬והוצאה שלא לצורך היא‬
‫‪5‬‬

‫איסור דאורייתא‪ .‬ומה שמ"מ מתיר ר' יוסי לנשים לתקוע אי"ז משום שמותר להוציא השופר לרה"ר בשבילן‪ ,‬אלא‬
‫משום שבשביל נח"ר דנשים לא חיישינן לגזירה דרבה שמא תבואנה להוציא‪.‬‬
‫אבל הסברא קשה למה שמדמה להו התוס' בכ"מ נשים לסומא שהוא כאינו מצווה ועושה‪ ,‬הרי שיש בעשייתן עכ"פ‬
‫שכר מצוה‪ ,‬וכ"כ הרמב"ן והר"ן קדושין (לא‪[ ).‬ועיין לעיל (ענף א')] ‪ ,‬וא"כ למה תיחשב ההוצאה בשבילן הוצאה שלא‬
‫לצורך‪ .‬והרי היא עכ"פ צורך מצוה‪ .‬והרא"ש ר"ה (לג‪ ).‬נקט בפשיטות דיכולים להוציא שופר בשבילן וכ"כ הראבי"ה הל'‬
‫ר"ה שם‪.‬‬
‫אבל למבואר י"ל דהתוס' חולין באמת סובר כשיטת הראב"ד והעיטור דר' יוסי ור' יהודה נחלקו גם בסמיכה בכל כחן‪,‬‬
‫דלר' יוסי מותרות לסמוך בכל כחן כיון שיש בעשייתן קיום מצות סמיכה‪ .‬ור' יהודה סובר שאין בעשייתן שום מצוה‪.‬‬
‫וכמו"כ לר' יהודה אסור להוציא שופר בשבילן‪ ,‬שאין בתקיעתן קיום מצוה כלל‪ ,‬אבל לר' יוסי מותר‪.‬‬
‫וא"כ מדוייק דלעיל (ענף א') הוכחנו דהתוס' עירובין (צו‪ ).‬ע"כ לא ס"ל כהראב"ד‪ ,‬שהרי ביארו שהגמ' שמדמה תקיעת‬
‫שופר לסמיכה הוא משום שגם סמיכה בהקפת ידיים אסורה מדרבנן דמיחזי כעבודה בקדשים‪ ,‬ולמה להו להתוס' זה‬
‫תפ"ל דלר' יוסי באמת סומכות בכל כחן‪ .‬אלא ע"כ כנ"ל דהתוס' שם אזלי בשי' התוס' חגיגה (טז‪ ):‬שאין ר' יוסי מתיר‬
‫סמיכה בכל כחן‪ ,‬רק סמיכת בהקפת ידיים לבד‪ .‬ולשיטה זו מחלוקת ר' יוסי ור' יהודה אינה בעיקר גדר קיום מצוה אצל‬
‫נשים‪ .‬וכיון דס"ל להתוס' שיש לנשים שכר קיום מצוה עכ"פ כאינן מצוות ועושות‪ ,‬מסתבר שיכולים להוציא שופר‬
‫בשבילן‪ .‬ואף ר' יהודה מודה בזה‪ .‬ולכן כשבאו התוס' עירובין לבאר הטעם שאסורות לתקוע לר' יהודה לא הזכירו כלל‬
‫סברת התוס' חולין שהוא מגזירה דרבה שמא תבואנה להוציא‪ ,‬אלא כתבו שהוא משום איסור שבות דתקיעה ודו"ק‪.‬‬
‫ד‪-‬‬‫סברת תוס' והרמב"ן והר"ן שנשים אינן זהירות בגוף נקי‬
‫א‪ .‬כתבו התוס' עירובין (צו‪ ).‬הטעם שהיו צריכים למחות במיכל למ"ד שאין סומכות רשות משום שנשים אינן זהירות‬
‫בגוף נקי‪ .‬ויותר מבואר ברמב"ן קדושין (לא‪ ).‬משום שדעתן קלות ואינן זהירות בגו"נ‪ .‬וכעי"ז בר"ן שם שאין להן נקיות‬
‫הדעת והגוף‪ .‬וקשה טובא למה להו סברא זו דדעתן קלות‪ ,‬דהא בסוגיא דעירובין שם מייתי הא דמיכל בת שאול הניחה‬
‫תפילין ולא מיחו בה חכמים‪ ,‬והוי קבעי למימר דטעמא משום ששבת זמן תפילין והו"ל מ"ע שאין הז"ג ונשים חייבות‪,‬‬
‫ודחי הגמ' דלעולם נשים פטורות רק טעמא דלא מיחו משום שנשים סומכות רשות‪ .‬הרי דלמ"ד שבת זמן תפילין ונשים‬
‫באמת חייבות בתפילין מקילין במה שאינן זהירות בגוף נקי‪ .‬וא"כ לעולם נימא דאנשים ונשים שוים לענין זהירות‪,‬‬
‫ושניהם אינם נזהרים כל האפשר‪ ,‬רק דאנשים חייבים ולכן מקילין להו‪ ,‬משא"כ לנשים דפטורות מחמירים בחששא‬
‫דגו"נ‪.‬‬
‫[באמת המג"א סי' ל"ח נתקשה לפי סברת התוס' דנשים אינן זהירות בגו"נ א"כ מאי קאמר הגמ' דטעמא דלא מיחו‬
‫במיכל משום ששבת זמן תפילין ונשים חייבות‪ ,‬סוכ"ס נשים אינן זהירות בגו"נ‪ .‬ותירץ דאם היו חייבות היו נזהרות‬
‫טפי‪ .‬ולפ"ז ניחא גם קושיין‪ ,‬דלפי דברי המג"א באמת לא נתכונו התוס' לחלק בין אנשים לנשים מצד טבען‪ ,‬רק כונת‬
‫התוס' לזה גופא דנשים אינן נזהרות כיון דאינן חייבות‪ ,‬ואם היו חייבות היו נזהרות‪ ,‬והיינו טעמא דאנשים שנזהרים‪,‬‬
‫כיון דחייבים‪ .‬ומ"מ סברת המג"א תמוהה דא"כ מאי קא דחי הגמ' דלעולם נשים פטורות מתפילין רק טעמא דלא מיחו‬
‫במיכל משום שנשים סומכות רשות‪ ,‬מה יועיל הא דנשים סומכות רשות כיון שאינן נזהרות בגוף נקי‪ ,‬ומי עדיף נח"ר‬
‫דנשים מחיוב ממש למי שחייב בתפילין ומ"מ נדחה החיוב אם אינו נזהר בגו"נ‪ .‬וכאן ל"ש סברת המג"א דאם היו‬
‫חייבות היו נזהרות טפי‪ ,‬דכי שייך לומר דאם נשים סומכות רשות בשביל נח"ר היו נזהרות טפי‪ .‬ושמא סובר המג"א‬
‫כסברת הראב"ד בתו"כ דר' יוסי מתיר סמיכה בכל כחן‪ ,‬ומחלוקת ר' יוסי ור' יהודה בעיקר גדר קיום נשים במ"ע שהז"ג‪,‬‬
‫דלר' יהודה אין להן קיום מצוה כלל‪ ,‬ולר' יוסי יש להן קיום כאינן מצוות ועושות‪ ,‬עיין לעיל (ענף א') באריכות‪ ,‬וא"כ‬
‫י"ל דאם נשים סומכות רשות ויש להן קיום מצוה אזי הן נזהרות בגו"נ‪ ,‬ואם אינן סומכות רשות ואין להן קיום מצוה‬
‫אזי אינן נזהרות בגו"נ‪ .‬ומ"מ קשה דלעיל (ענף א' אות ו') הוכחנו דע"כ התוס' חולקים על הראב"ד בזה‪ .‬גם יוצא לפי"ד‬
‫המג"א שאין שום סיבה לחלק בין אנשים לנשים מצד טבען‪ ,‬ואילו בדברי הרמב"ן והר"ן שתלו ליה במה שנשים דעתן‬
‫קלות מפורש שהחילוק בין אנשים לנשים הוא מצד טבען‪].‬‬
‫ב‪ .‬ונראה טעמייהו משום שהרמב"ן והר"ן שם דייקו דלשון לא מיחו בה משמע דעכ"פ היה שלא ברצון חכמים‪ .‬ויקשה‬
‫למ"ד שנשים חייבות למה לא היה זה ברצון חכמים‪ .‬וכן למ"ד סומכות רשות דמשום נח"ר דנשים מקילין בכל איסורים‬
‫דרבנן כמו שמקילין לאנשים‪ ,‬א"כ מ"ט לא היה ברצון חכמים‪ .‬וע"כ דנשים גריעי‪ ,‬דאינן נזהרות בגו"נ‪.‬‬
‫‪6‬‬

‫ולפי"ז מדוייק מאד כי הריטב"א עירובין שם חולק על הרמב"ן והר"ן וסובר דמיכל עשתה ברצון חכמים‪ ,‬ולשון לא מיחו‬
‫הוא לאו דוקא ע"ש‪ .‬ולדידיה באמת אין הכרח לחלק בין אנשים לנשים‪ .‬ואזיל לשי' דכשבא לבאר הטעם שמיחו במיכל‬
‫למ"ד אין סומכות רשות כתב דבכל הנהו (סמיכה ותקיעה ועלייה לרגל ותפילין) יש חשש נדנוד איסור דתפילין צריכים‬
‫גוף נקי כו' ע"ש ולא הזכיר כלל דנשים אינן זהירות ולא שדעתן קלות‪ .‬ולשי' שאי"צ לזה דלעולם אנשים ונשים שוים‬
‫רק דאנשים חייבים ונשים פטורות‪.‬‬
‫ג‪ .‬עוד הו"ל הרמב"ן והר"ן והריטב"א לטעמייהו גם מצד אחר‪ ,‬דבהא דאשת יונה עלתה לרגל ולא מיחו בה חכמים‪ ,‬ג"כ‬
‫דייק הרמב"ן דמ"מ היה שלא ברצון חכמים‪ .‬ולדעת הריטב"א מסתבר דגם זה היה ברצון חכמים‪ .‬כי המעשה דמיכל בת‬
‫שאול והמעשה דאשת יונה נשנו יחד ומסתבר דכי הדדי נינהו‪ .‬ועוד מבואר בגמ' דעכ"פ למ"ד נשים אין סומכות רשות‬
‫היו צריכים למחות באשת יונה‪ .‬הרי שיש חשש איסור בדבר‪ .‬ונחלקו בביאורו הרמב"ן והריטב"א‪ .‬דהריטב"א כתב וז"ל‬
‫ועולת ראיה מפני שנראה כמביאים חולין לעזרה כשמביאים עולת ראיה‪ ,‬אי"נ משום ראיית פנים בעזרה שאין נשים‬
‫נכנסות לעזרה שלא לצורך עכ"ל‪ .‬והנה להטעם הראשון מדוייק מלשון הריטב"א דגם אם מביאות עולת ראייה ממש‬
‫אינו חולין בעזרה באמת רק דנראה כחולין בעזרה‪ .‬והביאור פשוט משום דמעיקר הדין עלתה עכ"פ לשם נדבה‪ .‬רק‬
‫דמ"מ נראה כעין חולין בעזרה‪ .‬והחשש דראיית פנים שאין נשים נכנסות לעזרה שלא לצורך צ"ב דעיין בגמ' קדושין‬
‫(נב‪ ):‬אשה בעזרה מנין ופרש"י שנשים אסורות בעזרת ישראל‪ ,‬אבל התוס' שם חלקו ע"ז דבמשנה פ"ק דכלים גבי עשר‬
‫קדושות לא מצינו כ"א שעזרת ישראל מקודשת מעזרת נשים לענין שאין מחוסרי כפרה נכנסים שם‪ ,‬אבל לא מצינו‬
‫שום איסור לאשה להכנס לעזרת ישראל‪ ,‬ולכן פי' התוס' דכונת הגמ' שם דאין דרך להכנס לעזרה לקבל קדושין דבזה‬
‫מיירי הגמ' שם‪ .‬וכפי הנראה דהריטב"א ס"ל דבאמת אשה אסורה להכנס לעזרת ישראל וכרש"י רק דלצורך שרי ולכן‬
‫לא קשה מהמשנה דעשר קדושות דשם מיירי באיסור כניסה גמור אפילו לצורך‪ ,‬ודו"ק‪ .‬ועכ"פ בודאי שאי"ז איסור‬
‫דאורייתא דא"כ מה לי לצורך מה לי שלא לצורך‪ ,‬גם אין שום טעם לאסור לנשים להכנס לעזרת ישראל מדאורייתא‪.‬‬
‫נמצא לפ" ז שכל החשש שיש בעלייה לרגל לנשים הוא או משום דמחזי כחולין בעזרה‪ ,‬או משום שהוא כעין כניסה‬
‫לעזרת ישראל שלא לצורך שהוא איסור מדרבנן לנשים‪.‬‬
‫ובודאי ששני אלה אינם חמורים מסמיכה בהקפת ידים ומתקיעת שופר‪ ,‬דכמו שעלייה לרגל מחזי כחולין בעזרה ה"נ‬
‫סמיכה בהקפת ידיים מחזי כעבודה בקדשים כמש"כ הריטב"א בעצמו‪ .‬וכן האיסור לאשה להכנס לעזרת ישראל שלא‬
‫לצורך הוא איסור דרבנן וא"כ לא גרע משבות דתקיעה‪ .‬וממילא כיון דחזינן דלר' יוסי נשים סומכות רשות ותוקעות‬
‫שופר‪ ,‬ולא מצינו שם שיהיה זה שלא ברצון חכמים‪ ,‬ואדרבא מהמעשה דאבא אלעזר בחגיגה (טז‪ ):‬מוכח שלר' יוסי‬
‫סומכות ברצון חכמים‪ ,‬א"כ כמו"כ עולות לרגל ברצון חכמים‪ .‬וא"כ ע"כ מה שאמרו שלא מיחו באשת יונה הכונה שהיה‬
‫ברצון חכמים ג"כ‪ ,‬וכשיטת הריטב"א‪ ,‬ואזיל לטעמיה‪.‬‬
‫אבל הרמב" ן קדושין שם סובר מפורש שגם אשת יונה שעלתה לרגל אף שלא מיחו בה חכמים (לר' יוסי) אבל היה שלא‬
‫ברצון חכמים‪ .‬ויקשה להרמב"ן במה גרע מסמיכה בהקפת ידים ומתקיעת שופר‪ .‬אבל הרמב"ן באמת נזהר בזה כי הוא‬
‫ביאר את החשש איסור בעלייה לרגל באופן אחר מתוס' והריטב"א וז"ל והא דאמרינן אשתו של יונה היתה עולה לרגל‬
‫ולא מיחו בידה חכמים דמשמע שלא ברצונם עשתה‪ ,‬לא משום עלייתה אלא שהיתה מביאה עולת נדבה וזמנין‬
‫דמחלפא לה בעולת ראייה דהוי חולין לעזרה‪ ,‬אי"נ התם פרהסיא הוי ואתו למימר דנשים חייבות בראייה עכ"ל‪ .‬והנה‬
‫הטעם הראשון צ"ב ומשמע מדבריו דס"ל דאשה המביאה עולה לשם עולת ראייה הו"ל חולין בעזרה ממש מן הדין‬
‫ואינה עולה לשם עולת נדבה‪ ,‬ודלא כהריטב"א‪ .‬ואשת יונה היתה מביאה עולתה לשם נדבה ולכן לא היה חולין בעזרה‪.‬‬
‫ועיין בר"ן ג"כ כתב כן דאתי למימר דנשים חייבות בעולת ראיה ויביאו חולין לעזרה‪.‬‬
‫וכעי"ז פליגי רש"י והרמב"ם במשנה זבחים (קיב‪ ):‬דמבואר שם שיולדת ומצורע שהקריבו עולתם בחוץ לא הוי מחוסר‬
‫זמן וחייבים משום שחוטי חוץ ופרש"י משום שאפילו אם היו מקריבים אותו בפנים בתוך ימי הספירה היה עולה לשם‬
‫נדבה ולכן חשיב ראויה לפתח אהל מועד‪ .‬אבל הרמב"ם בפיה"מ כתב שבאמת מיירי אחר ימי הספירה הרי שתוך ימי‬
‫הספירה לא היתה ראויה לפתח אהל מועד‪ .‬אמנם פירושו בזה צ"ע דא"כ מה משמיענו המשנה ומילתא דפשיטא היא‪.‬‬
‫ועיין בתוס' יו"ט כתב שמצא נוסח אחר בפיה"מ (ובמהדורת הרב קאפח כתב שהוא ממהדו"ב של פיה"מ) דבאמת מיירי‬
‫תוך ימי הספירה‪ ,‬וכ"כ הרמב"ם בפי"ח מעשה"ק ה"ט‪ .‬אבל מ"מ יש לדייק דמדברי הרמב"ם הל' מעשה"ק שם מבואר‬
‫שהטעם דחשיבא ראויה לפתח אהל מועד משום שבאמת יולדת ומצורע יכולים להקריב עולתם תוך ימי הספירה כי‬
‫הוא דורון‪ ,‬ורק החטאת והאשם שהם עיקר הכפרה צריכים להביא אחר ימי הספירה‪ .‬וק' למ"ל זה נימא דגם אם‬
‫צריכים להביא עולתם אחר הספירה אבל מ"מ היא ראויה לפתח אהל מועד תוך ימי הספירה כיון שאם יקריבו אותה‬
‫תעלה לעולת נדבה (ויש לדחות דאיה"נ רק הרמב"ם נקט האמת לפי דעתו דגם תוך ימי הספירה יכולים להקריב)‪ .‬וע"כ‬
‫דהרמב"ם סובר שעולת יולדת ומצורע פסול לעולת נדבה‪ .‬וכעין סברת הרמב"ן והר"ן גבי עולת ראייה‪.‬‬
‫‪7‬‬

‫וכן מבואר ברמב"ם פ"ג מעשה"ק ה"ב וז"ל אבל העכו"ם אין מקבלין מהן אלא עולות בלבד שנאמר ומיד בן נכר לא‬
‫תקריבו את לחם אלקיכם כו' וכן עולות שאינן באות בנדר אין מקבלין אותן מן הנכרי כגון עולת יולדת וכיו"ב מעולות‬
‫שאינן באות משום נדר ולא משום נדבה עכ"ל‪ .‬ולמה לא יקבלו אותם מתורת דורון בעלמא‪ .‬אלא הרמב"ם לטעמיה‬
‫דכיון שהוקדשה לשם עולת חובה אין לקבלה כעולת נדבה‪.‬‬
‫ולכ' מבואר כן במשנה ריש שקלים דאין מקבלין מן הנכרים קיני זבים וזבות ויולדות כו' ולמה לא יקבלו עכ"פ את‬
‫האחד לעולה‪ .‬ויקשה לשיטת רש"י זבחים הנ"ל דבאמת עולת יולדת תוך ימי הספירה עולה לשם דורון‪ .‬ושמא כיון שאין‬
‫מקבלין את האחד לחטאת כבר אין מקבלין את כל הקן‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫עכ"פ לדעת הרמב"ן נמצא שבעלייה לרגל יש חשש איסור דאורייתא שמא מחלפא בעולת ראייה דאזי תהיה חולין‬
‫בעזרה‪ .‬וגרע מסמיכה בהקפת ידיים דרק מחזי כעבודה בקדשים אבל אין בו חשש איסור דאורייתא‪[ .‬אף שהראב"ד ס"ל‬
‫שיש בזה חשש קלקול שמא תבואנה לסמוך בכל כחן אבל תוס' והריטב"א לא כתבו טעם זה רק כתבו דמחזי כעבודה‬
‫בקדשים וצ"ל דכיון שהכהנים ממציאים לה הקרבן לסמיכה משגיחים בה ולא חיישינן שתסמוך בכל כחה]‪ .‬וגם להטעם‬
‫השני שכתב הרמב" ן דכיון שהוא בפרהסיא אתו למימר דנשים חייבות בראייה הרי מצד זה חמור מתקיעת שופר שאינו‬
‫בפרהסיא‪ ,‬וגם אם תבואנה לחשוב שחייבות בשופר אין בזה איסור דאורייתא משא"כ לענין עולת ראייה שאם‬
‫תקריבנה לשם עולת חובה הו"ל חולין בעזרה לדעת הרמב"ן‪ .‬וכן צ"ל דחמור מסמיכה בהקפת ידים דאינו פרהסיא כ"כ‬
‫וגם יש בה הכירא שעושות בהקפת ידים‪ .‬וממילא דשפיר סובר הרמב"ן דאף שלר' יוסי סומכות ותוקעות שופר ברצון‬
‫חכמים‪ ,‬אבל אשת יונה שעלתה לרגל ולא מיחו בה חכמים אבל היה שלא ברצון חכמים‪.‬‬
‫רק שיהיה צריך להבין כיון דבאמת עלייה לרגל והנחת תפילין גריעי מסמיכה ומתקיעת שופר‪ ,‬למה א"כ תלה הש"ס‬
‫השאלה אם מיחו או לא מיחו במחלוקת ר' יוסי ור' יהודה גבי סמיכה‪ .‬ויבואר בעז"ה לקמן (ענף ה')‪.‬‬
‫ד‪ .‬אבל להאמור יל"ע דהתוס' כתבו כהריטב"א דהחשש בעלייה לרגל הוא משום דמיחזי כחולין בעזרה אי"נ משום‬
‫ראיית פנים בעזרה שלא לצורך‪ ,‬אשר מטעמים אלה אינה חמורה מסמיכה בהקפת ידים ומתקיעת שופר‪ .‬וע"כ דלר' יוסי‬
‫אשת יונה עשתה ברצון חכמים‪ ,‬ולשון לא מיחו בה הוא לאו דוקא‪ .‬וכשיטת הריטב"א‪ .‬וא"כ גם מה שאמרו גבי מיכל‬
‫בת שאול שלא מיחו בה היה אפש"ל שהוא לאו דוקא והכונה שהיה ברצון חכמים‪ .‬וא"כ הדרא קושיין דלעיל לדוכתה‬
‫מי הכריחם להתוס' לומר דנשים ביחוד אינן נזהרות בגוף נקי‪ ,‬הו"ל לומר דאנשים ונשים שוים מצד טבעם‪ ,‬ושניהם‬
‫אינם נזהרים כל הצורך‪ ,‬ומ"מ אנשים מניחים כיון דחייבים‪ ,‬וכמו במיכל בת שאול גופה שלהצד דשבת זמן תפילין לא‬
‫היו מוחין בה כמבואר בגמ'‪ ,‬והיינו שהיתה מניחה ברצון חכמים‪.‬‬
‫[ולסברת המג"א ניחא דבאמת גם התוס' לא נתכונו לחלק בין אנשים לנשים מצד טבעם ומש"כ התוס' דנשים אין‬
‫זריזות להזהר הפירוש דכיון דפטורות אין נזהרות‪ .‬ואף שהרמב"ן והר"ן לא כתבו כן אבל הרמב"ן והר"ן לשי' דלא מיחו‬
‫משמע שלא ברצון חכמים וכנ"ל‪ .‬אלא דכבר כתבנו לעיל מה שק"ל לדעת המג"א‪].‬‬
‫ה‪ .‬ונראה דהוקשה להם להתוס' קושיא אחרת שהקשו הרמב"ן והר"ן שם והוא למ"ד נשים חייבות בתפילין א"כ מ"ט‬
‫רק מיכל הניחה וכן מה זה שאמרו שלא מיחו במיכל דמשמע דעכ"פ לא הורו לשאר נשים לעשות כן‪ .‬והרמב"ן והר"ן‬
‫כתבו שלמ"ד נשים חייבות בתפילין ע"כ מה שלא מיחו במיכל הוא לאו דוקא וה"ה שהורו גם לשאר נשים לעשות‬
‫כמותה‪ .‬אלא שמשמע שלא כתבו כן כ"א בתחילת דבריהם אליבא דר"ת דלית ליה הסברא דגוף נקי‪ .‬אבל לבתר דמסקו‬
‫הרמב"ן והר" ן דנשים אין זהירות בגוף נקי ניחא דשאר נשים לא הניחו משום שלא היו זהירות בגוף נקי‪ .‬וגם מיכל היה‬
‫שלא ברצון חכמים‪ .‬ומ"מ לא יכלו למחות בידה למ"ד סומכות רשות‪ ,‬וכ"ש למ"ד שחייבות ממש‪[ .‬והסברא בזה יבואר‬
‫יותר לקמן (ענף ה')]‪ .‬ומעתה אף התוס' נאמר שהוקשה להם כן מ"ט לא הורו לכל הנשים להניח תפילין‪ ,‬למ"ד נשים‬
‫חייבות‪ ,‬ומכח זה הוצרכו לחדש דנשים אין זריזות להזהר בגוף נקי וכסברת הרמב"ן והר"ן‪.‬‬
‫אבל הריטב"א שכתב שמיכל הניחה ברצון חכמים ע"כ דלית ליה הסברא דנשים אין זהירות בגוף נקי כלל‪ .‬ולטעמיה‬
‫שלא הזכיר מזה וכנ"ל‪ .‬ולדידיה באמת יקשה למ"ד שבת זמן תפילין ונשים חייבות למה לא הורו לכל הנשים לעשות‬
‫כמיכל‪ .‬ויהיה צ"ל דאיה"נ ולשון לא מיחו הוא לאו דוקא‪ ,‬וכמש"כ הרמב"ן והר"ן אליבא דר"ת‪.‬‬
‫[אבל למש"נ לקמן (ענף ה') אליבא דמהר"ם דאף שמיכל היתה זהירה אבל שאר נשים לא היו זהירות אפשר דמש"כ‬
‫הריטב" א דלא מיחו היינו ברצון חכמים הכונה למיכל דוקא אבל שאר נשים באמת לא היו מניחות ברצון חכמים‬
‫ואפשר שגם היו מוחים בהן‪ ,‬ומשום שאינן זהירות בגו"נ‪ .‬ואף שהריטב"א לא הזכיר סברא זו דנשים אינן זהירות אבל‬
‫‪8‬‬

‫אפשר שקיצר בדבריו‪ ,‬וסמך לזה שהרי הריטב"א מיחס הדברים לרמב"ן והרמב"ן בהדיא סובר שנשים ביחוד אינן‬
‫נזהרות שדעתן קלות‪ .‬ומ"מ אין לי הכרע בכונת הריטב"א]‪.‬‬
‫ה‪-‬‬‫ביאור הסברא דנח"ר‬
‫א‪ .‬עיקר סברת התוס' עירובין (צו‪ ).‬והרמב"ן קדושין (לא‪ ).‬שהטעם שהיו מוחין במיכל למ"ד אין סומכות רשות הוא‬
‫משום שאינן זהירות בגוף נקי‪ ,‬קשה דא"כ גם למ"ד שחייבות דשבת זמן תפילין מ"מ מ"ט לא מיחו במיכל הא עכ"פ אינן‬
‫נזהרות בגו"נ ומ"ש מחולי מעיים שאינו מניח אפילו באיש‪.‬‬
‫ב‪ .‬וכן יש לעיין דהרמב"ן דייק דנהי דלא מיחו למ"ד סומכות (וכן למ"ד דשבת זמן תפילין וחייבות מה"ת) אבל לא היה‬
‫ברצון חכמים‪ ,‬דעכ"פ אינן נזהרות בגו"נ‪ ,‬וכן לענין עלייה לרגל אף שלא מיחו באשת יונה אבל לא היה ברצון חכמים‬
‫שהיה בזה חשש איסור דאורייתא דילמא מחלפא לה בעולת ראיה והו"ל חולין בעזרה או דכיון שהיה בפרהסיא אתו‬
‫למימר דנשים חייבות בראייה‪ .‬וא"כ צ"ב החילוק דלמ"ד אין סומכות מיחו בה ולמ"ד סומכות (וכן למ"ד שחייבות‬
‫בתפילין) לא מיחו אבל לא היה ברצון חכמים‪ .‬ומהו החילוק דרגות בזה‪.‬‬
‫ג‪ .‬וכן קשה למ"ד דשבת זמן תפילין ונשים חייבות א"כ למה דוקא במיכל לא מיחו הא כל הנשים היו צריכות להניח‪.‬‬
‫ועיין ברמב"ן שם כתב שלמ"ד שנשים חייבות ע"כ לשון לא מיחו הוא לאו דוקא דבאמת היו צריכים להורות לכל‬
‫הנשים להניח‪ .‬אבל פשטות דבריו שלא נצרך לזה כ"א אליבא דר"ת דלית ליה הסברא דגוף נקי‪ ,‬אבל לבתר דביאר‬
‫הרמב"ן שדעתן קלות ואינן זהירות בגו"נ ניחא וכנ"ל דנהי דחייבות אבל הרי אינן נזהרות בגו"נ ודמי לחולי מעיים‪.‬‬
‫[ועיין בפנים בלשון הרמב"ן שאינו מוכרח לגמרי בכונתו]‪ .‬אבל א"כ יסתער מאד מה שהקשינו דא"כ היו צריכים למחות‬
‫גם במיכל‪.‬‬
‫ואם נפשך לומר דמיכל באמת היתה נזהרת בגו"נ א"כ אפילו למ"ד אין סומכות רשות למה מיחו במיכל‪.‬‬
‫ד‪ .‬גם צ"ב דהנה הש"ס מדמה סמיכה ועלייה לרגל ותקיעת שופר ותפילין דכולם תלויים במחלוקת ר' יוסי ור' יהודה‬
‫אם נשים סומכות רשות או אין סומכות‪ ,‬וביארו התוס' והריטב"א משום דבכל הנך יש חשש איסור דרבנן דסמיכה‬
‫מחזי כעבודה בקדשים ועלייה לרגל נראה כחולין בעזרה ובתקיעת שופר יש שבות דתקיעה [והתוס' חולין (פד‪ ):‬בחד‬
‫תירוץ כתבו דבתקיעת שופר יש גזירה דרבה שמא תבואנה להוציאו לרה"ר דלא שרי בשביל תקיעת נשים ועי' לעיל]‬
‫ותפילין צריכים גו"נ‪ .‬ולכאורה תפילין לא דמי לאינך שבכולם האיסור הוא מכח מה שפטורות אבל אילו היו חייבות לא‬
‫היה איסור כלל כמו באנשים‪ ,‬אבל בתפילין אין האיסור מצד מה שפטורות כ"א מצד מה שאינן נזהרות בגו"נ שדעתן‬
‫קלות‪.‬‬
‫ה‪ .‬ביותר ק' שיטת ר"ת מובא ברא"ש ר"ה (לג‪ ).‬וברמב" ן קדושין שם שהטעם שהיו מוחין במיכל לא משום גו"נ כ"א‬
‫משום שבירכה‪ ,‬ומבואר דברכה על מ"ע שהז"ג תלוי במחלוקת אם סומכות רשות‪ .‬ואי"ז מובן דהפלוגתא אם סומכות‬
‫רשות היא בסמיכה בהקפת ידים שאינה מצוה כלל והמחלוקת אם משום נח"ר דנשים דחינן איסור דרבנן ומה זה ענין‬
‫לברכה‪.‬‬
‫[ועיין לעיל (ענף א') דר"ת לא ס"ל כהראב"ד דר' יוסי ור' יהודה נחלקו גם בסמיכה בכל כחן ע"ש]‪.‬‬
‫וצ"ל דכמו דשרינן שאר איסורים דרבנן משום נח"ר דנשים ה"נ שרינן איסור ברכה לבטלה‪ .‬ותוס' לשיטתייהו שברכה‬
‫לבטלה היא איסור דרבנן‪.‬‬
‫ומ"מ שיטת ר"ת תמוה דבגמ' עירובין (צה‪ ).‬תנן המוציא תפילין מכניסן זוג זוג‪ ,‬ובגמ' (צו‪ ):‬תניא המוציא תפילין מכניסן‬
‫זוג זוג אחד האיש ואחד האשה כו' דברי ר' מאיר ומדייק הגמ' אלמא ס"ל לר"מ דתפילין מ"ע שאין הז"ג ונשים חייבות‬
‫ולכן שרי לאשה להכניסן‪ ,‬ופריך הגמ' ודילמא ס"ל לר"מ נשים סומכות רשות‪ ,‬ומשני לא ס"ד דתנן אין מעכבין את‬
‫התינוקות מלתקוע הא נשים מעכבין וסתם משנה ר"מ‪ .‬וקשה לשיטת ר"ת מה ענין הא דהמוציא תפילין למחלוקת אם‬
‫נשים סומכות רשות‪ ,‬הרי התם לא שייך לברכה כלל‪.‬‬
‫‪9‬‬

‫ו‪ .‬נראה הגדר בכ"ז דהא שדחו איסור דרבנן משום נח"ר דנשים לא עשו כן כמילתא בלא טעמא רק הענין דבכל מקום‬
‫שיש חשש איסור מצד מה שאינן מחוייבות במצוה‪ ,‬דנו אותן כחייבות ועושות לדחות האיסור (דרבנן) משום נח"ר‬
‫דנשים‪ .‬וכיון שדנין אותן כחייבות ועושות ממילא דפקע איסור עבודה בקדשים (היינו האיסור דרבנן דמיחזי כעבודה‬
‫בקדשים כשסומכות בהקפת ידיים) ואיסור שבות דתקיעה וכיו"ב‪ .‬וממילא דגם ברכה תליא בזה‪ ,‬דאם מדרבנן דנין אותן‬
‫כחייבות ועושות ממילא דיכולות לברך‪ .‬וכן הכנסת תפילין בשבת כיון שדנין אותן כחייבות ממילא דנעשה מלבוש‬
‫דידהו ג"כ‪.‬‬
‫ז‪ .‬ולבאר סברת הרמב"ן דלמ"ד אין סומכות רשות היו מוחין במיכל ובאשת יונה‪ ,‬ואילו למ"ד סומכות לא היו מוחין‬
‫אבל היא שלא ברצון חכמים‪ .‬ובפשוטו דכמו"כ למ"ד דחייבות בתפילין עכ"פ היה שלא ברצון חכמים ורק מיכל לבדה‬
‫הניחה‪ .‬דאף דנשים אין זריזות כ"כ להזהר בגו"נ אבל מ" מ אינן בדין חולי מעיים רק הוא חששא בעלמא וכן עלייה לרגל‬
‫כיון שמקריבות לשם נדבה אין בזה איסור רק חששא דלמא מחלפא לה בעולת ראייה או דאתו למימר דחייבות‪ .‬ואשר‬
‫לכן אם נשים אין סומכות רשות דדיינינן להו כפטורות א"כ מחמת חששות אלו ראוי למחות בהן ולא להניחן ללבוש‬
‫תפילין ולעלות לרגל‪ .‬אבל למ"ד סומכות רשות הגדר בזה כנ"ל דמשום נח"ר דיינינן להו כמחוייבות ועושות‪ ,‬ולכן אף‬
‫דעדיין יש כאן חששא ואינו מרצון חכמים שתקיימנה מצוות אלו מ"מ אין לנו כח למחות בהן ולהפסידן המצוה מחמת‬
‫חששא בעלמא‪.‬‬
‫וכן למ"ד שבת זמן תפילין והו"ל מ"ע שלא הז"ג ונשים חייבות מ"מ כיון שיש בזה חשש איסור רצון חכמים שלא‬
‫תניחנה אף שמה"ת חייבות‪ ,‬ומ" מ אם הן אומרות שנזהרות אין לנו כח למחות בהן ולהפסידן המצוה מחמת חששא‬
‫בעלמא שמא אינן נזהרות‪ .‬ולכן לא היה כח בחכמים למחות במיכל‪.‬‬
‫ט‪ .‬והנה הכלבו כתב בשם מהר"ם שנשים הרוצות להניח תפילין אין שומעין להן שאינן יודעות להזהר בגוף נקי‪ .‬והנה‬
‫זה אין להקשות על המהר"ם ממה שנאמר בסוגיא דעירובין דמיכל בת שאול הניחה תפילין ולא מיחו בה חכמים‪,‬‬
‫דהתוס' שם הביאו שהוא פלוגתא כי בפסיקתא איתא שמיחו בה‪ ,‬וכן מבואר בירושלמי שהוא פלוגתא‪ .‬ואם בבבלי לא‬
‫אשכחן כ"א המ"ד שלא מיחו בה‪ ,‬היינו משום שכל המעשה לא הובא שם כ"א כדי לבאר מאן האי תנא דס"ל שבת זמן‬
‫תפילין‪ ,‬ולזה מייתי הברייתא שלא מיחו במיכל‪ ,‬דס"ד דטעמא משום ששבת זמן תפילין והו"ל מ"ע שלא הז"ג‪ .‬עד דדחי‬
‫הגמ' דטעמא משום שסומכות רשות‪ .‬אבל אי"ז ראיה שאין באמת דעה החולקת וס"ל שמיחו במיכל‪[ .‬אמנם ר"ת בתוס'‬
‫עירובין שם נקט שהמעשה דמיכל הוא מעשה רב‪ ,‬משמע דס"ל שאין חולקים ע"ז‪ .‬אבל באמת דבריו קשים דהא‬
‫בירושלמי מצינו שהוא פלוגתא‪ .‬וכן הקשה הסמ"ג מ"ע מ"ב‪ .‬ועיין לקמן (ענף ז')‪].‬‬
‫אבל אי קשה הא קשה דעכ"פ מבואר מסוגיא דעירובין הנ"ל דטעמא דמ"ד שלא מיחו במיכל משום דס"ל נשים סומכות‬
‫רשות‪ .‬והרי קיי"ל כר' יוסי דנשים סומכות רשות כמש"כ התוס' עירובין (צו‪ ).‬והסמ"ג מ"ע מ"ב והרא"ש ר"ה (לג‪).‬‬
‫והרמב"ן קדושין (לא‪ ).‬והעיטור הל' צצית שער ג' ח"א וראבי"ה הל' ר"ה תקל"ד‪ .‬וא"כ היה הדין נותן לפסוק שנשים‬
‫יכולות להניח תפילין‪.‬‬
‫אבל היה אפש"ל שבאמת מהר"ם פסק כמ"ד אין סומכות רשות‪ ,‬וכסתם מתני' בר"ה (לב‪ ):‬דאין מעכבין את התינוקות‬
‫מלתקוע‪ ,‬דמשמע הא נשים מעכבין ודלא כר' יוסי‪ ,‬וכמבואר בהדיא בגמ' שם (לג‪ .).‬וכן פסקו הראב"ד בפירושו לתו"כ‬
‫ריש פרשתא ב'‪ ,‬והשלטי גיבורים ר"ה (לג‪ ).‬בשם ריא"ז‪ ,‬וההג"א שם בשם או"ז‪ .‬והשאג"א סי' ק"ד כתב להוכיח שכן דעת‬
‫הרי"ף שהרי העתיק כצורתה את המשנה שם דאין מעכבין את התינוקות מלתקוע‪ ,‬דמשמע הא נשים מעכבין וכר'‬
‫יהודה‪ ,‬וכמבואר בגמ' ר"ה שם‪ .‬ועוד דבעירובין (צה‪ ).‬תנן המוציא תפילין מכנסין זוג זוג‪ ,‬ובגמ' (צו‪ ):‬תניא המוציא‬
‫תפילין מכניסן זוג זוג אחד האיש ואחד האשה כו' ומבואר בגמ' דה"ט או משום שנשים חייבות בתפילין או משום‬
‫שסומכות רשות‪ ,‬אבל הרי"ף השמיט הא דתניא אחד האיש ואחד האשה ולא כתב בהלכות אלא המשנה כצורתה‪ ,‬וש"מ‬
‫דס"ל דאשה המוצאת תפילין בשבת אסורה להכניסן‪ ,‬הרי דס"ל דאין סומכות רשות‪[ .‬אבל עיין לקמן (ענף ח')]‪.‬‬
‫י‪ .‬אבל הב"י סי' ל"ח הביא דברי המהר"ם האלה וכתב שחשש לדברי הפסיקתא שהביא התוס' שמיחו במיכל‪ .‬ולמה לא‬
‫כתב בפשיטות שמהר"ם פוסק כמ"ד אין סומכות רשות‪ .‬וע"כ שהוא הבין שדבריו הם גם אליבא דמ"ד סומכות רשות‪.‬‬
‫וכן מבואר ברמ"א סי' ל"ח שהביא דברי המהר"ם לדינא אע"ג שפסק בסי' תקל"ד שיכולות לתקוע ולברך‪ .‬ואפשר דלא‬
‫מסתבר להו להב"י והרמ"א לומר שמהר"ם פוסק כמ"ד אין סומכות רשות כיון שהרא"ש בר"ה (לג‪ ).‬נקט בפשיטות כמ"ד‬
‫סומכות רשות ולא הזכיר שיהיה רבו המהר"ם חולק ע"ז‪.‬‬
‫אבל א" כ הדרא קושיא לדוכתה דבסוגיין אמרינן דטעמא דלא מיחו במיכל משום שנשים סומכות רשות‪ ,‬הרי דאם‬
‫סומכות רשות יכולות להניח תפילין‪.‬‬
‫‪10‬‬

‫יא‪ .‬והיה אפש"ל דטעמא דהמהר"ם משום דס"ל כהרמב"ן דנהי דלא מיחו במיכל אבל עכ"פ היה שלא ברצון חכמים‪.‬‬
‫וא"כ מש"פ שאין להן להניח אין הכונה למחות בהן רק שעכ"פ אינו נכון‪ .‬אבל לשון הכלבו שאם רוצות להניח אין‬
‫שומעים להם משמע יותר שצריכים למחות בהן‪ ,‬וכ"כ הרמ"א בהדיא שמוחים בהן‪.‬‬
‫ובבהגר"א סי' ל"ח ביאר דבסוגיין לא אמרינן כ"א דהמ"ד שלא מיחו במיכל ע"כ סובר דנשים סומכות רשות‪ .‬אבל אין‬
‫מזה ראיה לומר להיפך‪ ,‬שמ"ד נשים סומכות רשות חייב לסבור שלא מיחו‪ .‬דאפשר שבעלמא סומכות רשות ומ"מ מיחו‬
‫במיכל‪.‬‬
‫ויש לבאר זה עם מש"נ דענין סומכות רשות היינו דדנין אותן כמחוייבות ועושות‪ .‬וא"כ י"ל דאפי' אם סומכות רשות‬
‫אבל כיון שאינן זהירות בגו"נ דיינינן להו כחולי מעיים וא"כ אסורות להניח שהרי חולי מעיים אסור להניח תפילין‬
‫אפילו באנשים שחייבים בתפילין‪ .‬רק הש"ס קאמר דעכ"פ למ"ד שלא מיחו במיכל ולא דנו אותן כחולי מעיים‪ ,‬אבל‬
‫עכ"פ קצת חשש יש‪ ,‬וכיון שאינן מצוות ועושות לא היינו צריכים להקל בזה‪ ,‬וע"כ דסומכות רשות ודנינן להו‬
‫כמחוייבות ועושות‪.‬‬
‫יב‪ .‬ושמא היה אפש"ל בע"א‪ ,‬דגם למהר"ם הוקשה קושיית הרמב"ן דלמ"ד שבת זמן תפילין ונשים חייבות בצצית‪ ,‬מאי‬
‫קאמר הברייתא שלא מיחו במיכל‪ ,‬דמשמע ששאר נשים עכ"פ לא הניחו‪ ,‬ואדרבא היה להם להורות לכל הנשים להניח‪.‬‬
‫וכן אפשר שהוקשה לו מה שדייק הרמב"ן דלשון לא מיחו משמע שעכ"פ היה שלא ברצון חכמים‪ ,‬דקשה ממנ"פ אם‬
‫מיכל לא היתה נזהרת בגוף נקי היו צריכים למחות בה לכו"ע‪ ,‬דדמי לחולי מעיים‪ .‬ואם היתה נזהרת א"כ אמאי לא היה‬
‫ברצון חכמים‪ .‬וכן קושיית המג"א דאם נשים אינן נזהרות בגוף נקי א"כ מה יועיל מה דשבת זמן תפילין הא מ"מ אינן‬
‫נזהרות בגו"נ ודמי לחולי מעיים‪ .‬ולעיל כתבנו דהא דנשים אינן נזהרות בגו"נ הוא רק חששא בעלמא ואם טוענת שהיא‬
‫נזהרת א"א להפסידה המצוה (למ"ד שחייבות ולכן למ"ד סומכות רשות דדיינין אותן כחייבות) מחמת חשש זה‪ .‬אבל‬
‫המהר"ם לא ניחה ליה בזה‪.‬‬
‫ולכן מפרש המהר"ם דלעולם כלל הנשים שאינן נזהרות בגוף נקי אסורות ללבוש תפילין לכו"ע‪ .‬אבל מיכל בת שאול גם‬
‫חכמים ידעו בה שהיא נזהרת בגוף נקי‪ .‬ומ"מ היה ראוי למחות בה כיון שכלל הנשים אינן נזהרות ויבוא הדבר לידי‬
‫קלקול‪ .‬אלא דמ"מ אם נשים היו חייבות במצות תפילין א"א היה להפסידה המצוה משום נשים אחרות שמא תבואנה‬
‫להגרר אחריה‪ .‬וכן למ"ד שסומכות רשות שבכ"מ דנין אותה כמחוייבת ועושה‪ ,‬וכנ"ל‪.‬‬
‫וביתר ביאור י"ל דאם נשים פטורות ממצות תפילין א"כ לענין מצות תפילין הן עם בפני עצמן וכיון שרובן אינן נזהרות‬
‫בגו"נ יש למחות בכולן שלא ללבוש‪ .‬אבל למ"ד דנשים חייבות [וכן למ"ד סומכות רשות דדיינינן אותן כחייבות וכנ"ל]‬
‫א" כ אנשים ונשים שוים במצות תפילין ולכן אף דרוב הנשים אין נזהרות אבל מיכל שהיתה נזהרת היא כאנשים שאין‬
‫למחות בה אגב שאר נשים‪.‬‬
‫ודוגמא לדבר מה שיתבאר לקמן (ענף ו') אי"ה להוכיח מסוגיא דמנחות (לו‪ ):‬דאם לילה זמן תפילין אין לאסור הנחת‬
‫תפילין מיד עם חשיכה ומותר ללבוש עד שתכלה רגל מן השוק או עד זמן שינה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה‪ ,‬אבל‬
‫אם לילה לאו זמן תפילין אז חייב לחלוץ מיד עם חשיכה‪ .‬ויש לבאר משום שאם לילה לאו זמן תפילין א"כ חלוק מהיום‬
‫לענין מצות תפילין וכיון דרובו בחשש שינה כולו אסור בתפילין‪ ,‬משא"כ אם לילה זמן תפילין הוא א"כ לילה כיום‬
‫במצוה זו ואין לאסור עד קרוב לזמן שינה ממש‪[ .‬אבל שם אי"ה נבאר באופן אחר דאם לילה זמן תפילין הקילו בחשש‬
‫טפי ע"ש שנבאר בזה אי"ה שיטת ר"ח]‪.‬‬
‫נמצא לפי"ז שכל השו"ט בגמרא היא במיכל דוקא דקים להו לחכמים שהיתה נזהרת בגו"נ אבל שאר נשים באמת אינן‬
‫נזהרות ומוחין בהן לכו"ע ולכן שפיר פסק המהר"ם דמוחים אפילו למ"ד סומכות רשות‪.‬‬
‫[וכבר היה אפש"ל דגם הרמב"ן נתכוין לזה דמה שמיכל היתה שלא ברצון חכמים היינו אטו שאר נשים‪ .‬אבל סתימת‬
‫דבריו משמע יותר כמש" נ לעיל שבכל הנשים יש חשש שאינן נזהרות ואין חילוק בין מיכל לבין שאר נשים רק דכיון‬
‫שהוא חששא בעלמא אין מוחים למ"ד סומכות‪ ,‬וכמו לענין עלייה לרגל שבודאי הפירוש כן שלעולם יש חשש שמא‬
‫מחלפא בעולת ראייה ואין חילוק בין אשת יונה לבין שאר נשים‪ ,‬ומ"מ למ"ד סומכות אין מוחים בשביל חשש זה‪,‬‬
‫וכנ"ל]‪.‬‬

‫‪11‬‬

‫יג‪ .‬נתבאר שיטת הרמב"ן דאפילו למ"ד שסומכות רשות ולא מיחו במיכל אבל מ"מ רצון חכמים שלא תניחנה משום‬
‫שאין נזהרות בגו"נ‪ .‬רק דלא מיחו במיכל משום שאין לנו כח להפסידה המצוה משום חששא בעלמא שמא אינה נזהרת‬
‫בגו"נ‪ .‬ולפ"ז ע" כ מיכל היתה טוענת שהיא נזהרת רק אנו חוששים שמא אינה נזהרת דנשים דעתן קלות‪ ,‬ואין לנו כח‬
‫להפסידה המצוה מחמת חשש זה‪ .‬ולדעת המהר"ם כתבנו דבכלל הנשים באמת מוחים דאינן נזהרות רק מיכל ידעינן‬
‫בה שהיתה נזהרת‪ .‬עכ"פ הצד השוה שבהם דלב' הפירושים מבואר שמה שנתיחדה מיכל מכל הנשים הוא מצד זהירותה‬
‫בגוף נקי‪ ,‬להרמב"ן מצד מה שהיא טענה שהיא נזהרת‪ ,‬מה שלא טענו שאר הנשים‪ ,‬ולהמהר"ם מצד שבאמת ידעינן בה‬
‫שהיתה נזהרת‪ .‬ולענ" ד לא ירחק לומר שהיחוד הזה קשור להמעשה שהטיחה דברים כלפי דוד על שהיה מפזז ומכרכר‬
‫ואמרה היום נגלה מלך ישראל כו' ובמדרש שמואל (פרשה כ"ה) איתא שאמרה לו של בית אבא היתה מלכות נאה ממך‬
‫חלילה להם שלא ראה אדם בהם בימיהם פיסת יד ופיסת עקב מגולין ע"כ‪ ,‬הרי שמיכל הקפידה מאד על גינוני מלכות‬
‫שלא יראה לאחד מבית המלך פיסת יד או רגל שיש בזה פחיתת הכבוד‪ .‬ולכן נזהרה ביותר בגו"נ שלא להפיח שיש בזה‬
‫ג"כ פחיתת הכבוד [כלשון התפילה במי שמפיח בתפילתו "גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלמתנו"] וק"ל‪.‬‬
‫ובשיטת הרמב"ם עיין לקמן (ענף ח')‪.‬‬
‫ו‪-‬‬‫פירוש ר"ח דמיכל הניחה תפילין בלילה‬
‫א‪ .‬בפירוש ר"ח עירובין שם כתב וז"ל מיכל בת שאול היתה מנחת תפילין בלילה ולא מיחו בה חכמים עכ"ל ותמוה מה‬
‫ענין לילה לכאן‪.‬‬
‫ב‪ .‬ולענ"ד ברור בזה‪ ,‬דהנה בסוגיין מייתי ברייתא דהניעור בלילה רצה חולץ רצה מניח דברי ר' נתן‪ ,‬יונתן הקיטוני אומר‬
‫אין מניחין תפילין בלילה‪ .‬ומבואר בגמרא שנחלקו אם לילה זמן תפילין‪ .‬ולא נתברר בהדיא בסוגיין מהו האיסור ללבוש‬
‫תפילין בלילה אם לילה לאו זמן תפילין הוא‪ .‬ולכ' הוא האיסור המבואר בגמ' מנחות (לו‪ ):‬דלמ"ד לילה לאו זמן תפילין‬
‫המניח תפילין בלילה עובר בלאו דושמרתם את החוקה הזאת כו'‪.‬‬
‫ושיטת הרמב"ם פ"ד תפילין הי"א שאיסור זה הוא רק במניח לכתחילה בלילה אבל אם היו תפילין מונחים עליו מבעוד‬
‫יום מותר להמשיך וללבשם בלילה‪ ,‬רק שהוא הלכה ואין מורין כן‪ .‬וראייתו מהמעשה דר' אשי במנחות שם‪[ .‬וגם יש‬
‫לזה מקור בירושלמי פ"י עירובין ה"א‪ ].‬אלא דהתוס' שם ס"ל דר' אשי ס"ל כמ"ד לילה זמן תפילין‪ ,‬והרמב"ם פסק כמ"ד‬
‫לילה לאו זמן תפילין ומ"מ אין כאן איסור דאורייתא אא"כ מניח לכחילה‪ .‬ולדעת הרמב"ם צ"ל דמה דקאמר יונתן‬
‫הקיטוני שאין מניחין תפילין בלילה היינו להניח לכתחילה‪.‬‬
‫ג‪ .‬אבל באמת אי"ז מוכרח ואפילו לדעת הרמב"ם שהאיסור דאורייתא דושמרתם הוא רק במניח לכתחילה מ"מ יונתן‬
‫הקיטוני ור' נתן אפשר דמיירי גם בהיה לבוש תפילין מבעוד יום‪ .‬ואין פלוגתתם באיסור דאורייתא כ"א באיסור דרבנן‪.‬‬
‫והוא‪ ,‬דעיין בגמרא מנחות שם דרבה בר ר' הונא הוי מצלי בהו באורתא‪ ,‬ומקשה הגמ' דהא רבה בר ר' הונא עצמו‬
‫קאמר דבודאי חשיכה חייב לחלוץ תפיליו‪ ,‬ומתרץ הגמ' דההוא בערב שבת‪ .‬ושוב מקשה הגמ' מאי קסבר אם לילה זמן‬
‫תפילין גם שבת זמן תפילין ואם שבת אינה זמן תפילין גם לילה אינה זמן תפילין‪ .‬דשניהם נלמדים ממיעטוא דמימים‬
‫ימימה‪ .‬ומתרץ הגמ' דס"ל כר"ע דמוקים לקרא דושמרתם כו' מימים ימימה בפסח‪ ,‬וממעט לשבת ויו"ט מדרשא דוהיו‬
‫לאות כו'‪ ,‬ולכן לילה הוי שפיר זמן תפילין‪.‬‬
‫וצ" ב מהו האיסור ללבוש תפילין בליל שבת שמחוייב לחלוץ תפילין עם ודאי חשיכה לרבה בר ר' הונא‪ .‬דע"כ אי"ז‬
‫האיסור דאורייתא דושמרתם‪ ,‬דהא רבה בר ר' הונא ס"ל כר"ע דלא מוקים לקרא דושמרתם בתפילין כלל‪ .‬ואם הכונה‬
‫לאיסור שמא יוציאם לרה"ר א"כ מה מקשה הגמ' למה מחלק רבה בר ר' הונא בין ליל חול לליל שבת‪ ,‬והא פשוט שהם‬
‫חלוקים דבליל שבת יש חשש הוצאה‪ .‬וע"כ דהאיסור הוא שמא יישן‪ .‬אבל א"כ ק' מאי שנא ליל שבת מליל חול ונהי‬
‫דליל חול הוא זמן תפילין לדעת רבה בר ר' הונא הא מ"מ יש חשש שמא יישן‪ .‬וכמו דס"ל לת"ק דברייתא שם (לו‪ ).‬שאם‬
‫שקעה חמה חייב לחלוץ‪ ,‬דע"כ אי"ז מחמת איסור השמר‪ ,‬לדעת הרמב"ם דל"ש איסור זה כשהיה לבוש מבעוד יום‬
‫[אא"כ נאמר דת"ק באמת חולק על זה גופא] אלא ע"כ הוא מחשש שמא יישן‪.‬‬
‫וצ"ל דאם לילה זמן תפילין אזי מקילים טפי בחשש שינה‪ ,‬שלא להפסיד מזמן המצוה‪.‬‬

‫‪12‬‬

‫[שו"ר כי השאג"א בסי' מ"א ג"כ הקשה קושיא זו ע"ש שתירץ דכונת הגמ' דאם שבת לאו זמן תפילין אסור ללבוש‬
‫תפילין אפילו בחצר דילמא אתי למשתלי ולהוציאם לרה"ר אבל אם הוא זמן תפילין א"כ חייב למשמש בכל שעה וא"כ‬
‫מדכר דכיר ולא אתי למשתלי כדאיתא בגמ' שבת (יב‪ ).‬ע"ש‪ .‬ומ"מ ליישוב דעת ר"ח נראה כמה שכתבנו וכמו שיבואר‪].‬‬
‫ד‪ .‬וא"כ י"ל דגם ר' נתן ויונתן הקיטוני נחלקו בהיה לבוש מבעוד יום דאין כאן איסור דאורייתא דושמרתם כלל [לדעת‬
‫הרמב"ם]‪ .‬וכן מורה באמת לשון ר' נתן דקאמר רצה חולץ רצה מניח‪ ,‬דמשמע שהיה לבוש מקודם‪ .‬ומ"מ מצריך יונתן‬
‫הקיטוני שיחלוץ דכיון דס"ל לילה לאו זמן תפילין חיישינן שמא יישן‪ ,‬וכמו דס"ל לרבה בר ר' הונא לענין שבת‪.‬‬
‫ה‪ .‬ומעתה יבואר שיטת ר"ח ברוחא‪ ,‬שהוקשה לו קושיית הראשונים איזה חשש איסור יש בהנחת תפילין שימחו‬
‫במיכל‪ .‬ומפרש ר"ח דמיכל היתה מנחת אפילו בלילה‪ ,‬כמו האנשים שהיו מניחים אפילו בלילה‪ ,‬דברייתא זו אזיל‬
‫בשיטת ר"ע דלילה זמן תפילין‪ .‬והוקשה להש"ס נהי דלילה זמן תפילין אבל הרי נשים פטורות‪ ,‬והנחת תפילין בלילה‬
‫לנשים דומה להנחת תפילין בלילה לאנשים למ"ד לילה לאו זמן תפילין‪ ,‬דכיון שאינו זמן המצוה אנו מחמירים בחשש‬
‫דשמא יישן‪ ,‬וכמש"נ שזהו טעמא דיונתן הקיטוני‪ ,‬ובנשים אפילו ר' נתן היה צריך להודות‪ ,‬דכיון שאינן חייבות יש‬
‫להחמיר בחשש שינה‪.‬‬
‫ומה שלא הוזכר זה בגמ' דהנחתה של מיכל היתה בלילה ובזה אנו דנים‪ ,‬משום שהוא נמשך אחר הגמ' דלעיל מיניה‬
‫פלוגתת ר' נתן ויונתן הקיטוני הנ"ל אם חייב לחלוץ תפיליו בלילה‪ .‬ובזה מיירי גם המעשה דמיכל‪.‬‬
‫ומזה רצה הש"ס להוכיח דע"כ גם נשים חייבות בתפילין דאפילו שבת הוא זמן תפילין והו"ל מ"ע שאין הז"ג‪ .‬ודחי‬
‫הש"ס דלעולם שבת לאו זמן תפילין ונשים פטורות ומ"מ לילה זמן תפילין ואנשים אין חולצים תפילין בלילה ולכן‬
‫מקילים גם לנשים וכר' יוסי דמשום נח"ר דנשים דיינינן להו כמחוייבות ועושות לענין איסור דרבנן ודו"ק‪.‬‬
‫ו‪ .‬וכעין שיטה זו מצאתי בספר הישר לר"ת חלק התשובות סי' ס"ה תשובת ר' אפרים לר"ת‪ ,‬וז"ל והנחת תפילין של‬
‫מיכל בשבת היתה מנחת וס"ל כמ"ד שבת זמן תפילין למי שהוא מחוייב‪ ,‬ולאשה איסורא דרבנן דהא אין תכשיט לה‬
‫וגם אינו דרך משא דתהוי איסורא דאורייתא ע"כ‪ .‬הוקשה לו ג"כ מה חשש איסור היה בהנחת תפילין דמיכל‪ ,‬אלא‬
‫דבמקום שר"ח פירש שהיה בלילה (וכמ"ד לילה זמן תפילין) והחשש הוא שמא יישן‪ ,‬מפרש ר' אפרים שהיתה מנחת‬
‫בשבת והחשש הוא שמא תלבש אותן ברה"ר‪ ,‬דכיון שפטורות הו"ל איסור הוצאה דרבנן‪ ,‬אבל מה"ת מותר שאינו דרך‬
‫משא ושרינן לה משום נח"ר‪.‬‬
‫ומ"מ פירושו תמוה מאד דהא כל מעיינה של הגמ' לבאר מאן הא תנא דס"ל שבת זמן תפילין‪ ,‬ומייתי מהא דמיכל‬
‫דמדלא מיחו בה ש"מ דשבת זמן תפילין ונשים חייבות‪ .‬ודחי הש"ס דלמא ס"ל כר' יוסי דנשים סומכות רשות‪ .‬הרי‬
‫דבתירוץ זה נקטינן דשבת לאו זמן תפילין‪ ,‬ואיך אפשר לומר שהיתה מנחת בשבת‪ .‬ועוד דאם ההיא דמיכל אזיל כמ"ד‬
‫שבת זמן תפילין א"כ כ"ש דלילה זמן תפילין וא"כ באמת נשים חייבות ומה צריך לדר' יוסי‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫[ז‪ .‬ומ"מ למדנו מדברי ר' אפרים חידוש אחר‪ ,‬דבסוגיין אמרינן דהתירו להציל ולהכניס תפילין בשבת לר"ג אע"ג דשבת‬
‫לאו זמן תפילין משום שהוא דרך מלבוש‪ .‬וכן בשבת (סא‪ ).‬קאמר ר' ספרא דאפילו למ"ד שבת לאו זמן תפילין מ"מ אם‬
‫יצא לרה"ר כשהוא לבוש תפילין אינו חייב חטאת כיון דהוא דרך מלבוש‪ .‬ורש"י בסוגיין פירש דהכונה משום שנחשב‬
‫תכשיט אף שאין בו קיום מצוה‪ .‬אבל מדברי ר' אפרים מבואר דאפילו באשה שאין התפילין תכשיט לה מ"מ אינה חייב‬
‫חטאת שאי"ז דרך משאוי‪ ,‬וצ"ל שהוא מפרש כונת הגמ' דכיון שעושה בדרך לבישה פטור אף שאינו מלבוש‪ .‬ולפ"ז‬
‫ארוחנא פירוש נוסף בסברת רבה בר ר' הונא (לו‪ ):‬האוסר ללבוש תפילין בליל שבת משום ששבת לאו זמן תפילין הוא‪.‬‬
‫דהכונה מחמת חשש שמא יצא לרה"ר כשהוא לבוש תפילין בראשו‪ .‬דכיון ששבת לאו זמן תפילין לא חשיב אפילו‬
‫תכשיט [ואף שמ"מ אינו חייב חטאת שאי"ז דרך משא אבל עכ"פ איסור דרבנן ודאי איכא]‪ .‬משא"כ אם שבת זמן‬
‫תפילין אף דמ"מ אסור לצאת לרה"ר מחשש דילמא אתי לאתויינהו כמבואר בשבת (סא‪ ).‬מ"מ לא החמירו כ"כ לאסור‬
‫אפילו בחצר‪ ,‬כיון שממשמש כל שעה ומדכר דכיר כסברת התוס' מנחות שם‪ .‬ועיין עוד לקמן (ענף ח')‪].‬‬
‫ז‪-‬‬‫אם המעשה דמיכל הוא מעשה רב‬
‫א‪ .‬כתבו התוס' עירובין (צו‪ ).‬ד"ה דילמא‪ ,‬בשם ר"ת דאע"ג דסתם משנה בסוכה (לב‪ ):‬כר' יהודה אבל המעשה דמיכל‬
‫הוא מעשה רב ע"ש‪ .‬ותימה דע"כ המשנה חולקת על אותה מעשה‪ .‬ויש לדחות‪ .‬אבל בפשוטו אי"ק דהמשנה יכולה‬
‫‪13‬‬

‫לסבור כר' יהודה ור"מ דשבת זמן תפילין וכו"ע מודי להמעשה דמיכל‪ .‬ולכן לדידן דקיי"ל דשבת לאו זמן תפילין ע"כ‬
‫המעשה רב דמיכל מוכיח דנשים סומכות רשות‪.‬‬
‫ב‪ .‬וא"כ דעת ר"ת דכו"ע מודי דלא מיחו במיכל‪ .‬ואף שהתוס' לעיל מיניה ד"ה מיכל הביאו מפסיקתא דמיחו בה והוא‬
‫גם פלוגתא בירושלמי‪ ,‬צ"ל דר"ת לא חש ליה כיון שלא הוזכר בגמ' דידן‪ .‬אף דלכ' אי"ז ראיה דהגמ' שלנו לא הוצרך לזה‬
‫דכל מעיינה של הסוגיא לבאר מאן האי תנא דסבר שבת זמן תפילין‪ ,‬ולזה אינו מוסיף ידיעת הדעה שמיחו במיכל‪ .‬וכ"כ‬
‫הגר"א בסי' ל"ח ע"ש‪ .‬וצ"ל דסובר ר"ת דסוכ"ס כיון שלא הובא בש"ס שלנו דעה אחרת באותו מעשה יש לנקוט‬
‫דמעשה רב‪.‬‬
‫ג‪ .‬אבל התוס' שם עמ' ב' ד"ה לא ס"ד כתבו בשם ר"י דהמשנה בברכות (כ‪ ):‬דתנן נשים ועבדים וקטנים פטורים מן‬
‫התפילין משמע שנשים דומיא דקטנים שלא הגיעו לחינוך שפטורות וגם אסורות ע"ש הטעם שנצרך לזה‪ ,‬ויקשה‬
‫לאותה משנה המעשה דמיכל‪ ,‬וע"כ שתהיה אותה משנה סוברת שמיחו במיכל‪ .‬וא"כ לדעת ר"י אין המעשה דמיכל‬
‫מוסכם גם אליבא דהש"ס שלנו‪ .‬ומדוייק שהתוס' ד"ה מיכל שהביאו הפסיקתא שמיחו במיכל כל אותו הדיבור הוא‬
‫מיסודו של הר"י כמבואר בהמשך שמקשה ומתרץ בשם ר"י‪ ,‬והכל הוא אליבא דהר"י‪ .‬אבל ר"ת סובר שאליבא דהש"ס‬
‫שלנו אין לחוש להפסיקתא‪.‬‬
‫ד‪ .‬ועיין סמ"ג מ"ע מ"ב שהביא דברי ר"ת הנ"ל דמעשה רב וסיים דר' יהודה (הסובר דנשים אין סומכות רשות) ס"ל‬
‫דמיחו‪ ,‬ותמוה חדא דא"כ שר' יהודה סובר שמיחו א"כ אי"ז מעשה רב‪ ,‬ועוד דהא מבואר בהדיא בסוגיא דעירובין הנ"ל‬
‫דר' יהודה באמת ס"ל דשבת זמן תפילין וחייבות בתפילין ע"ש‪ .‬אולי כונת הסמ"ג דלר' יהודה מיחו באשת יונה שעלתה‬
‫לרגל‪ ,‬אבל המעשה דמיכל הוא לכו"ע ולכן מעשה רב‪ .‬אי"נ דברי הסמ"ג לאו דוקא וכונתו דאילו היה סובר ר' יהודה‬
‫שבת לאו זמן תפילין היה צריך לומר שמיחו במיכל אבל באמת לא מיחו ומעשה רב‪.‬‬
‫ה‪ .‬וע"ש בסמ"ג מקשה על ר"ת דבירושלמי איתא דמיחו‪ ,‬והק' החיד"א בשו"ת יוסף אומץ דמאי קושיא הרי גם‬
‫בירושלמי הוא פלוגתא ע"ש‪ ,‬אבל נראה שכונת הסמ"ג ברורה דכיון שהוא עכ"פ פלוגתא שוב אי"ז מעשה רב וא"כ יש‬
‫לפסוק כסתם משנה דר"ה שאין מעכבין לתינוקות מלתקוע הא נשים מעכבין וק"ל‪.‬‬
‫ח‪-‬‬‫שיטת הרמב"ם בהכנסת תפילין בשבת‪ ,‬ובהנחת תפילין בנשים‬
‫א‪ .‬במשנה עירובין (צה‪ ).‬תנן המוצא תפילין מכניסן זוג זוג‪ ,‬ר"ג אומר שנים שנים כו'‪ .‬ובגמ' שם ע"ב מאי קסבר [ר"ג] אי‬
‫קסבר שבת זמן תפילין הוא‪ ,‬זוג א' אין טפי לא‪ .‬ואי קסבר שבת לאו זמן תפילין ומשום הצלה דרך מלבוש שרו ליה‬
‫רבנן‪ ,‬אפילו טובא נמי‪ .‬לעולם קסבר שבת זמן תפילין הוא‪ ,‬וכי שרו רבנן לענין הצלה דרך מלבוש‪ ,‬במקום תפילין‪ .‬אי‬
‫הכי זוג א' אין טפי לא‪ ,‬ארשבר"י מקום יש בראש להניח בו ב' תפילין כו' ע"כ‪.‬‬
‫ומבואר דאם שבת לאו זמן תפילין וההיתר להכניס תפילין בשבת הוא משום שהתירו לו להציל דרך מלבוש אזי מותר‬
‫אפילו שנים שנים‪ ,‬וכר"ג‪.‬‬
‫ועוד שם בהמשך‪ ,‬לימא בדרשבר"י קמפלגי דת"ק לית ליה דרשבר"י ור"ג אית ליה דרשבר"י‪ .‬לא‪ ,‬דכו"ע אית להו‬
‫דרשבר"י‪ ,‬והכא בשבת זמן תפילין קמפלגי דת"ק סבר שבת זמן תפילין הוא ור"ג סבר שבת לאו זמן תפילין הוא‪.‬‬
‫ואבע"א דכו"ע שבת זמן תפילין הוא והכא במצות צריכות כונה קמפלגי ת"ק סבר לצאת לא בעי כונה [כך גי' רש"י‬
‫ופירושו דממילא אם ילבש שנים יעבור על בל תוסיף] ור"ג סבר בעי כונה [ואינו עובר על ב"ת] כו' ואיב"ע אי דסבירא‬
‫לן שבת זמן תפילין דכ"ע לא לעבור בעי כוונה ולא לצאת בעי כוונה‪ ,‬והכא בלעבור שלא בזמנו קמיפלגי‪ ,‬ת"ק סבר לא‬
‫בעי כונה ור"ג סבר לעבור שלא בזמנו בעי כונה‪ .‬אי"ה לר"מ זוג אחד נמי לא כו' אלא מחוורתא כדשנין מעקירא‪.‬‬
‫המבואר מזה ג"כ דאם שבת לאו זמן תפילין אין מקום לשיטת ת"ק דמכניסן זוג זוג‪ ,‬דממנ"פ אם אי"צ כונה לעבור על‬
‫ב"ת אפילו זוג אחד יאסר כיון שאינו זמן תפילין‪ ,‬ואם צריך כונה לעבור על ב"ת אפילו שנים שנים יהיה מותר‪.‬‬
‫וא"כ יש לתמוה על הרמב"ם והשו"ע שפסקו דשבת לאו זמן תפילין ומ"מ פסקו כת"ק דמכניסן זוג זוג ותו לא‪ .‬וכן‬
‫הקשה התיו"ט‪.‬‬
‫‪14‬‬

‫ב‪ .‬ובמג"א סי' ש"א ס"ק נ"ד תירץ דבגמ' לעיל מיניה שם יש סוגיא אחרת ומוסב על דברי ת"ק דמכניסן זוג זוג ושם‬
‫איתא בזה"ל זוג א' אין טפי לא‪ ,‬לימא תנן סתמא דלא כר"מ‪ ,‬דאי כר"מ האמר לובש כל מה שיכול ללבוש ועוטף כל מה‬
‫שיכול לעטוף כו'‪ .‬אמר רבא אפי"ת ר"מ‪ ,‬התם דרך מלבושו כחול שוויה רבנן והכא דרך מלבושו כחול שוויה רבנן כו'‬
‫הכא דבחול נמי זוג א' אין טפי לא לענין הצלה נמי זוג א' אין טפי לא ע"כ‪ .‬ולסברת רבא כיון דבחול עכ"פ אסור ללבוש‬
‫ב' זוגות ‪ ,‬לכן גם בשבת לא התירו כ"א זוג א'‪ .‬וסברא זו איתא גם במהרש"א (צו‪ ):‬כמו שציין המג"א‪ ,‬ובר"ן (צו‪ ).‬כמו‬
‫שציין המהרש"א‪.‬‬
‫נמצא דרבא בסוגיא קמא פליג על סוגיין דבסוגיין ס"ל להש"ס דאין טעם לאסור שנים שנים כ"א למ"ד שבת זמן תפילין‬
‫ומשום ב"ת‪ ,‬ואילו רבא סובר דאפילו למ"ד שבת לאו זמן תפילין ול"ש איסור ב"ת מ"מ לא התירו כ"א דרך מלבושו‬
‫בחול‪.‬‬
‫ונראה ראיה לזה דהני שתי סוגיות פליגי אהדדי‪ ,‬דבאמת קושיית הגמ' בסוגיא קמא "לימא תנן סתמא דלא כר"מ כו'"‬
‫תמוה דמה ענין דברי ת"ק לדברי ר"מ‪ ,‬הא שאני גבי תפילין שאם ילבשם שנים שנים יעבור על איסור ב"ת‪ .‬וע"כ דאותה‬
‫סוגיא תפסה שאין טעמא דת"ק האוסר להכניס שנים שנים משום ב"ת כלל‪ .‬הרי בהדיא דלא כסוגיין שכל האיסור‬
‫לת"ק הוא משום ב"ת‪.‬‬
‫ומ"מ צ"ב במה פליגי הני ב' סוגיות‪.‬‬
‫ג‪ .‬בסוגיין אחר דמסיק דטעמא דת"ק משום דקסבר שבת זמן תפילין שקיל וטרי מאן האי תנא דס"ל שבת זמן תפילין‪,‬‬
‫ובהמשך שם (צו‪ ):‬איתא בזה" ל אלא האי תנא הוא דתניא המוצא תפילין מכניסן זוג זוג אחד האיש ואחד האשה אחד‬
‫חדשות ואחד ישנות דברי ר"מ‪ ,‬ר' יהודה אוסר בחדשות ומתיר בישנות‪ .‬עד כאן לא פליגי אלא בחדשות וישנות אבל‬
‫באשה לא פליגי ש"מ מ"ע שלא הזמן גרמא הוא וכל מ"ע שלא הז"ג נשים חייבות‪ .‬ודילמא ס"ל כר' יוסי דאמר נשים‬
‫סומכות רשות‪ ,‬לא ס"ד דלא ר"מ ס"ל כר' יוסי ולא ר' יהודה ס"ל כר' יוסי כו' ע"כ‪ .‬עכ"פ מבואר מסוגיא זו דלמ"ד נשים‬
‫סומכות רשות גם נשים יכולות להכניס תפילין בשבת‪.‬‬
‫והנה השאג"א סי' ק"ד נסתפק בדעת הרמב"ם אם הוא פוסק כמ"ד נשים סומכות רשות או כמ"ד אין סומכות רשות‪,‬‬
‫דמצד אחד סתם בהל' שופר פ"ב ה"ז התינוקות שלא הגיעו לחינוך אין מעכבין אותן מלתקוע כו'‪ ,‬ואלו נשים שייר‪,‬‬
‫ומשמע דמעכבין אותן מלתקוע‪ ,‬וזהו כמ"ד אין סומכות רשות כמבואר בסוגיין‪ .‬ובפ"ג מהל' מעה"ק כתב הכל סומכין‬
‫חוץ מחש"ו ועבד ואשה כו' ולא כתב דאשה סומכת רשות‪ ,‬וג"כ משמע דפסק כר' יהודה דאין סומכות רשות‪ .‬אלא שיש‬
‫לדחות שסמך על מש"כ בפ"ג מהל' צצית ה"ט נשים ועבדים שרצו להתעטף מתעטפות בלא ברכה וכן שאר מ"ע‬
‫שהנשים פטורות מהן אם רצו לעשות אותן בלא ברכה אין ממחין בידן ע"כ‪ .‬ומ"מ אין להביא מזה ראיה מדבריו בהל'‬
‫צצית להיפך דפוסק כמ"ד נשים סומכות רשות‪ ,‬שהרי כתבו התוס' והריטב"א והרמב"ן והראב"ד ושאר ראשונים דכל‬
‫הפלוגתא אם נשים סומכות רשות הוא רק במצוות שיש בהן חשש איסור דמיחזי כעבודה בקדשים וכיו"ב‪ .‬וא"כ י"ל‬
‫דהרמב"ם בהל' צצית לא נתכוין כ"א למ"ע שהז"ג שאין בהם חשש איסור‪ .‬ולכן מסיק השאג"א שדעת הרמב"ם אינו‬
‫ברור‪.‬‬
‫אבל הגר"א באו"ח סי' י"ז נקט בפשיטות שהרמב"ם פוסק כר' יוסי דנשים סומכות רשות‪ ,‬וצ"ל דשמיע ליה כן מסתימת‬
‫דבריו בהל' צצית הנ"ל‪ .‬דאם סובר דאסורות במקצת מצוות הו"ל לפרש‪.‬‬
‫וק' דא"כ הו"ל להרמב"ם לפסוק דהמוציא תפילין בשבת אחד האיש ואחד האשה יכולים להכניסן זוג זוג‪ ,‬והרמב"ם‬
‫בפי"ט שבת הכ"ג כתב סתם המוצא תפילין בשבת ברה"ר כיצד הוא עושה לובשן כדרכן כו' עכ"ל עיי"ש‪ ,‬ואם איתא‬
‫דפסק כמ"ד דאחד האיש ואחד האשה יכולים להכניס צריך היה הדבר להיאמר בפירוש‪ .‬וקשה דבסוגיין אמרינן דאם‬
‫נשים סומכות רשות יכולות להכניס תפילין בשבת‪.‬‬
‫[והיה אפש"ל דהרמ"א בסי' ל"ח פסק דאסור לנשים להניח תפילין‪ ,‬ומקורו בכלבו בשם מהר"ם דאסורות להניח תפילין‬
‫כיון שאינן נזהרות בגוף נקי‪ .‬וקשה דבהל' שופר פסקו השו"ע והרמ"א כמ"ד נשים סומכות רשות‪ ,‬והרי בסוגיין אמרינן‬
‫דמיכל בת שאול הניחה תפילין ולא מיחו בה חכמים‪ ,‬ומוקמינן לה כמ"ד נשים סומכות רשות‪ .‬ועיין בבהגר"א שם‬
‫שביאר שיטת המהר"ם דאף שאמרו בגמ' דלמ"ד לא מיחו במיכל ע"כ נשים סומכות רשות‪ ,‬אבל להיפך אינו מוכרח‬
‫ואפשר שנשים סומכות רשות ומ"מ מיחו במיכל דתפילין צריכים גו"נ ונשים אין נזהרות בזה‪( .‬ועיין לעיל ענף ה' מש"נ‬
‫בזה)‪ .‬ומ"מ הוא דוחק‪ ,‬דבאמת מנא ליה להגר"א שהרמב"ם פוסק כמ"ד סומכות רשות‪ ,‬ע"כ ממה שסתם בהל' צצית‬
‫‪15‬‬

‫שבכל מ"ע שהז"ג יכולות לעשותן‪ .‬ולא חילק בין שאר מצות בעלמא לבין המצוות שיש בהם חשש נדנוד איסור‬
‫כתקיעת שופר‪ .‬וא"כ כמו"כ יכולנו לדייק שלא חילק הרמב"ם בין שאר מצות לבין תפילין‪].‬‬
‫ד‪ .‬במה דקאמר הגמ' בסוגיין דטעמא דר"ג משום דקסבר שבת לאו זמן תפילין ומשום הצלה דרך מלבוש שרו ליה רבנן‪.‬‬
‫פרש"י משום דתכשיט הוא‪ .‬וכן עיין שבת (סא‪ ).‬קאמר ר' ספרא דאפילו למ"ד שבת לאו זמן תפילין מ"מ אם יצא אינו‬
‫חייב דדרך מלבוש עבידא‪ ,‬ונראה דלרש"י פירושו ג"כ משום שהוא תכשיט‪.‬‬
‫אבל עיין ספר הישר לר"ת חלק התשובות סי' ס"ה תשובת ר' אפרים לר"ת‪ ,‬וז"ל והנחת תפילין של מיכל בשבת היתה‬
‫מנחת וס"ל כמ"ד שבת זמן תפילין למי שהוא מחויב‪ ,‬ולאשה איסורא דרבנן דהא אין תכשיט לה וגם אינו דרך משא‬
‫דתהוי איסורא דאורייתא עכ"ל‪ .‬ובעיקר שיטת ר' אפרים דהנחת תפילין של מיכל היתה בשבת עיין מש"נ לעיל (ענף ו')‪,‬‬
‫אבל הנוגע לענינינו כאן דמבואר מדברי ר' אפרים דאפילו אם תפילין אינם תכשיט מ"מ פטור כשיוצא בהם בשבת כיון‬
‫שאינו דרך משאוי עכ"פ‪ .‬וכפי הנראה דהוא מפרש כונת הגמ' דקאמר דפטור משום שהוא דרך מלבוש‪ ,‬שאין הכונה‬
‫כפרש"י משום שהוא תכשיט‪ ,‬דלעולם אינו תכשיט‪ ,‬והתפילין בעצם אינם מלבוש כלל‪ ,‬רק דמ"מ כיון שהוא מוציאם‬
‫בדרך מלבוש‪ ,‬היינו שמעשה ההוצאה הוא בדרך לבישה ולא כדרך המוציאים‪ ,‬פטור על הוצאתם‪.‬‬
‫ויש לזה ראיה מן הירושלמי עירובין פ"י ה"א ר' יוסי בי ר' בון בשם ר' אחא ואפילו שנים שנים (והוא כשי' רבן גמליאל‬
‫דמכניסם שנים שנים)‪ .‬ויביאם בידו‪ ,‬מוטב להביאם דרך מלבוש ולא דרך משאוי‪ .‬מוטב לדחות את השבת פעם א' ולא‬
‫שני פעמים ע"כ‪ .‬ופי' הפ"מ והק"ע דהבבא השניה (מוטב לדחות כו') קושיא היא‪ ,‬דאדרבא מוטב לדחות את השבת פעם‬
‫א' להביא הכל בידו ולא בזה אחר זה דרך מלבוש פעמים רבות‪ .‬ולדעת רש"י שדרך מלבוש הפירוש שהוא תכשיט אי"ז‬
‫מובן דאין כאן דחיית שבת כלל רק היתר גמור‪ .‬אבל לפי' ר' אפרים ניחא דבאמת אי"ז תכשיט והוא הוצאה רק דעכ"פ‬
‫פטור כיון שאינו דרך משאוי ולכן פריך הירושלמי דאף שאיסורו קיל מהוצאה בידו אבל מצד אחר השבת נדחית פעמים‬
‫רבות כשמכניסם דרך מלבוש שנים שנים‪ ,‬ומוטב היה להכניס הכל בידו לדחות השבת פעם אחת‪[ .‬ומ"מ צ"ע דכיון‬
‫שהוא פטור א"כ הוא איסורא דרבנן משא"כ בידו הוא איסור תורה ולכ' עדיף לעבור על איסורא דרבנן פעמים רבות‬
‫מאשר על איסור תורה פעם אחת]‪.‬‬
‫ה‪ .‬מבואר א"כ לפירוש זה דסוגיין ס"ל שאם שבת לאו זמן תפילין אין התפילין נחשבים תכשיט‪ ,‬רק דעכ"פ אינו חייב‬
‫על לבישתם כיון שמכניסם דרך מלבוש‪ ,‬היינו דמעשה ההוצאה היא בדרך לבישה ולא כדרך המוציאים‪ ,‬אבל התפילין‬
‫מצד עצמם אינם מלבוש כלל‪.‬‬
‫ומעתה י"ל דבזה פליגי סוגיין עם סוגיא דלעיל ועם סברת רבא‪ .‬דסוגיא דלעיל ורבא סבירא להו דההיתר להכניס‬
‫תפילין בשבת הוא משום שהם מלבוש בעצם‪ ,‬ואפילו אם שבת לאו זמן תפילין‪ .‬ולכן אין להתיר לת"ק כ"א זוג אחד‪,‬‬
‫דיותר מזה אינו מלבוש‪ ,‬דגם בחול אינו לובש יותר מזוג אחד‪ .‬והיינו דקאמר רבא דרך מלבוש כחול שוויה רבנן‪ .‬אבל‬
‫סוגיין ס"ל שאם שבת לאו זמן תפילין אין התפילין מלבוש כלל‪ ,‬רק שבשביל הצלה התירו להכניסם בדרך לבישה שלא‬
‫כדרך המוציאים‪ .‬וכיון שהתפילין מצד עצמם אינם מלבוש‪ ,‬אין חילוק אם לובש זוג אחד או שני זוגות‪ .‬ולכן ס"ל לסוגיין‬
‫שאין טעם לאסור שני זוגות כ"א למ"ד שבת זמן תפילין ומטעם בל תוסיף‪.‬‬
‫[ורש"י שמפרש טעמא דר"ג משום שתפילין הם תכשיט‪ ,‬וסובר דאפילו ב' זוגות חשיבי תכשיט‪ ,‬לשיטתו שמפרש דברי‬
‫רבא לעיל דכדרך מלבושו בחול בעינן לא משום שרק זוג א' הוא מלבוש כ"א משום ששבת הוא זמן תפילין‪].‬‬
‫ופסק הרמב"ם כסוגיא קמא וכרבא שתפילין הם מלבוש וזהו ההיתר להכניסם בשבת‪ ,‬ולכן אינו מותר כ"א זוג זוג כדרך‬
‫שלובשם בחול‪.‬‬
‫ו‪ .‬לא יהיה כלי גבר על אשה כו' (דברים כ"ב ה') ובתרגום יוב"ע לא יהיה גולין דצצית ותפילין דהינון תקוני גבר על‬
‫איתא ע"כ‪ .‬וזה דלא כסוגיין דאמרינן דלמ"ד נשים סומכות רשות מותרות ללבוש תפילין ולהכניסן בשבת‪ .‬וכן אמרינן‬
‫בסוגיין דמיכל הניחה תפילין ולא מיחו בידה חכמים למ"ד דנשים סומכות רשות‪.‬‬
‫ובפשוטו דסוגיין לטעמיה דס"ל דתפילין שלא בזמנם אינם מלבוש כלל (ואצל נשים לעולם אינו זמנם) ולכן ל"ש בהו‬
‫איסור לא ילבש‪ .‬אבל לשיטת סוגיא דלעיל שהיא שיטת רבא דתפילין בשבת חשיבי מלבוש א"כ שפיר הוו בכלל איסור‬
‫לא ילבש (למ"ד שבת לאו זמן תפילין ונשים פטורות)‪ ,‬וזהו דעת התרגום‪.‬‬

‫‪16‬‬

‫וניחא מה שהרמב"ם השמיט אחד האיש ואחד האשה‪ ,‬דפסק דאשה אסורה להכניס תפילין בשבת‪ ,‬ולטעמיה שפסק‬
‫כרבא שההיתר להכניסם בשבת הוא משום שהם מלבוש בעצם‪ ,‬וממילא שאסור לנשים ללבשם משום איסור לא ילבש‬
‫וכדעת יוב"ע‪[ .‬ור"מ ור"י שאמרו אחד האיש ואחד האשה לטעמייהו דס"ל דשבת זמן תפילין ונשים חייבות כדאיתא‬
‫בגמ'‪ ,‬ובודאי לא קיי"ל כן]‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫[ומ"מ יל"ע דהתרגום אסר גם גוליין צצית והרמב"ם כתב בפירוש שנשים מותרות ללבוש צצית‪ .‬ואפשר דהתרגום מיירי‬
‫בטליתות המיוחדים לצצית כטליתות שלנו (כי גוליין הוא לשון טלית) והרמב"ם מיירי במטלת צצית על בגדיה‬
‫הרגילים‪].‬‬
‫ז‪ .‬עוי"ל דגם בלא טעמא דלא ילבש שפיר פסק הרמב"ם דההיתר להכניס תפילין בשבת ל"ש בנשים‪ ,‬דכיון דס"ל‬
‫דההיתר להכניסם הוא רק משום שהן לבוש‪ ,‬ממילא דל"ש זה בנשים‪ ,‬שאין דרכן ללבשם אף בחול‪ .‬ואף שסומכות‬
‫רשות ורשאות ללבשן אבל מ"מ אינן רגילולת לעשות כן ולא חשיב אצלן לבוש‪ .‬וסוגיין דקאמר דלמ"ד סומכות רשות‬
‫גם נשים יכולות להכניס תפילין בשבת לשי' דההיתר להכניס הוא משום שאינו מוציא כדרך המוציאים‪ ,‬ועל דרך‬
‫שנתבאר וק"ל‪.‬‬

‫‪17‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful