‫שברים מצריים‪ :‬מאחמס דרך פיבונצ'י עד‬

‫הלום‬
‫=========================‬
‫=====‬
‫מעובד ע"פ המאמר‬
‫‪Spencer P.- Egyptian Fractions: Ahmes to Fibonacci to Today :‬‬
‫שהופיע ב‪The mathematics Teacher, 1991, p. 561 :‬‬
‫ע"י גד בנר ) ‪(1994‬‬

‫בזמן כלשהו בין שנת ‪ 1850‬ל ‪ 1550‬לפנה"ס סופר מצרי בשם אחמס )‪ (Ahmes‬השיג פפירוס חדש למגילה שארכה כ‪-‬‬
‫‪ 5.5‬מ' ורחבה כ‪ 30-‬ס"מ‪ .‬על פפירוס זה הוא כתב‪ ,‬העתיק או‪ ,‬מה שנראה סביר יותר‪ ,‬ערך את הטקסט המתמטי שלו‪.‬‬
‫העבודה מכילה רשימות עם הערות‪ ,‬של שברים וכן כמאה "בעיות מילוליות" פתורות‪.‬‬

‫כמעט ‪ 3500‬שנה מאוחר יותר‪ ,‬בשנת ‪ ,1858‬סקוטי בן ‪ 25‬בשם הנרי ריינד ) ‪ (Rhind‬רכש את מגילת אחמס‪ .‬אז‪ ,‬היתה‬
‫כבר המגילה בשני חלקים כשחלקים מהכתוב חסרים‪.‬‬
‫בצורה מפתיעה‪ ,‬כ‪ 50-‬שנה מאוחר יותר‪ ,‬נמצאו החלקים החסרים ברשותה של "החברה ההיסטורית של ניו‪-‬יורק"‪.‬‬
‫הפפירוס הידוע היום בשמו כ"הפפירוס המתמטי של ריינד" או כ"פפירוס אחמס"‪ ,‬נמצא במוזיאון הבריטי ותרגומו פורסם‬
‫)‪(.N.C.T.M‬‬ ‫ע"י המועצה הלאומית של מורי המתמטיקה‬

‫כפל מצרי‬

‫המפתח להבנת פפירוס רינד והשברים המצריים הוא האלגוריתם המצרי לביצוע כפל‪ ,‬אשר מתקיים כבר ‪ 4000‬שנה ונמצא‬
‫בשימוש ברחבי אסיה‪ .‬נראה כאן כיצד כופלים ‪ 13‬ב ‪ :17‬רשום ‪ 1‬ו ‪ 17‬בראש שני טורים והמשך ליצור שורות חדשות על‬
‫ידי הכפלת השורה הקודמת עד אשר קבוצה חלקית מהמספרים שבטור השמאלי תתן סכום ‪ .13‬סמן מספרים אלה ע"י‬
‫לוכסן‪ .‬המכפלה הדרושה היא סכום המספרים בטור הימני אשר נמצאים בשורות המסומנות‪:‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪/ 1‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪17‬‬

‫‪2‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪34‬‬
‫‪4‬‬ ‫‪68‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪/ 4‬‬ ‫‪68‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪68‬‬
‫‪8‬‬ ‫‪136‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪/ 8‬‬ ‫‪136‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪136‬‬
‫‪221‬‬ ‫‪13‬‬

‫אימות של התהליך הוא‪:‬‬

 ‫‪x 17 = (1 + 4 + 8) x 17 = 1x17 + 4x17 + 8x17 = 17 + 68 + 136 = 221 13‬‬

‫השיטה עובדת בגלל חוק הפילוג של הכפל מעל החיבור וכיון שכל מספר חיובי שלם ניתן להצגה יחידה בשיטה‬
‫הבינארית‪.‬‬
‫לביצוע חילוק ארוך‪ ,‬למשל ‪ 221‬לחלק ל ‪, 17‬עושים בדיוק את אותם טורים כמו קודם אולם עכשו מסמנים בלוכסן את‬
‫המספרים בטור הימני שסכומם הוא ‪ .221‬והמנה היא סכום המספרים המתאימים בטור השמאלי‪.‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪/‬‬ ‫דוגמא אחרת‪ ,‬למשל‪ ,‬היא ‪414:18 :‬‬

‫‪2‬‬ ‫‪36‬‬ ‫‪/‬‬ ‫שוב‪ ,‬הלוכסנים ממוקמים ליד הטור הימני‬
‫‪4‬‬ ‫‪72‬‬ ‫‪/‬‬ ‫לצידם של הספרים שסכומם ‪.414‬‬
‫‪144‬‬ ‫המנה היא הסכום המתאים בטור השמאלי‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪16‬‬ ‫‪288‬‬ ‫‪/‬‬
‫‪23‬‬ ‫‪414‬‬

‫זוהי פעולה מאד נבונה וחסכונית להשתמש באותו אלגוריתם לכפל וגם לחילוק‪.‬שיטה זו של כפל היא עד היום בשימוש‬
‫נרחב ברחבי אסיה‪.‬‬

‫שברי יחידה‬

‫מה שמדהים באמת הוא שהמצרים הרחיבו את השימוש בשיטות הללו גם לכפל ולחילוק שברים‪ .‬הסימון המצרי הקדום‬
‫בכתיבת שברים מוביל לתסבוכות מענינות‪ .‬בכתיבה ההירוגליפית המצרים ציינו את ההופכי של מספר שלם על ידי כתיבת‬

‫‪2‬‬
‫‪ ,‬אשר עבורו יש סימון מיוחד‪ ,‬סמלים אלה היו הסימון היחידי‬ ‫אליפסה או "פה"‪ ,‬מעל הסמל של המספר השלם‪ .‬פרט ל‬
‫‪3‬‬
‫עבור שברים‪ .‬במקום לפתח סימול חדש או דרכי חשיבה חדשים‪ ,‬הם כתבו את כל השברים האחרים כסכום של ההופכיים‬

‫‪3‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬

‫או‬ ‫‪ +‬במקום‬ ‫הללו )"שברי יחידה"(‪ .‬בשברים אלה לא חזרו פעמיים על אותו מכנה‪ .‬הם כתבו‬
‫‪5‬‬ ‫‪2 10‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪1 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫ו ‪:17‬‬ ‫במקום ‪ .‬להלן ביצוע הכפל של‬ ‫‪+ +‬‬ ‫‪+‬‬
‫‪10‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪2 4 14 28‬‬

‫‪1 1‬‬
‫‪/ 1‬‬ ‫‪+‬‬
‫‪2 5‬‬
 ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪1+‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪5 15‬‬
‫‪2 1‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪4‬‬ ‫‪2+‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪+‬‬
‫‪3 10 30‬‬
‫‪1 1 1‬‬
‫‪8‬‬ ‫‪5+‬‬ ‫‪+ +‬‬
‫‪3 5 15‬‬
‫‪1‬‬
‫‪/ 16‬‬ ‫‪11 +‬‬
‫‪5‬‬
‫______________________________‬
‫‪1 1 1‬‬
‫‪17‬‬ ‫‪11 +‬‬ ‫‪+ +‬‬
‫‪2 3 15‬‬

‫‪1 1‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪.‬בכתיבת השורה השניה‪,‬‬ ‫חייב להיות כתוב כ‪+ -‬‬ ‫משתמשים כאן באלגוריתם הרגיל של הכפלת השורה אך‬
‫‪2 5‬‬ ‫‪10‬‬

‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1 1‬‬

‫‪.‬‬ ‫אינו יכול לכתוב ‪ , 1 +‬הוא מוכרח לדעת מהם שברי היחידה שסכומם‬ ‫הסופר המצרי המכפיל את ‪+‬‬
‫‪5‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪2 5‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬

‫‪ ,‬וכן הלאה‪.‬‬ ‫‪+‬‬ ‫מוצג כ‪-‬‬ ‫בשורה השלישית אחמס חייב לדעת ש‬
‫‪3 15‬‬ ‫‪5‬‬

‫‪2‬‬
‫‪n‬‬
‫טבלאות‬

‫ככלל‪ ,‬אם לשבר יחידה יש מכנה זוגי‪ ,‬אזי קל להכפיל אותו על ידי כך שחוצים את המכנה‪ .‬אולם אם המכנה ‪ n‬הוא אי‪-‬זוגי‪,‬‬

‫‪2‬‬
‫‪ ,‬בדיוק כפי שמופיע בדוגמא האחרונה‪ .‬למעשה השליש‬ ‫אזי הכפלתו דורשת שימוש זמין בסכום שברי יחידה הנותן‬
‫‪n‬‬

‫‪2‬‬
‫עבור‬ ‫הראשון של פפירוס ריינד‪ ,‬הוא בדיוק רשימה של סכומים של שברי יחידה עבור המספרים‬
‫‪n‬‬
‫‪n = 3,5,7,....101‬‬
 ‫‪2‬‬
‫‪ .‬ברור שהמצרים השתמשו בטבלה זו בחישובים האריתמטיים כדי להימנע מהצורך‬ ‫נתיחס לרשימה זו בשם "טבלת‪"-‬‬
‫‪n‬‬
‫לזכור את סכומי שברי היחידה עבור שברים פשוטים‪ .‬פפירוס ריינד עוצב כך שיראה כיצד לבנות טבלה כזאת‪.‬‬

‫‪2‬‬
‫בפפירוס ריינד ברישום הייררכי כפי שנכתב‪ .‬מתחת לכל סימול מופיע‬ ‫התצלום המצורף מראה את תחילתה של טבלת‪-‬‬
‫‪n‬‬
‫תרגום לשפת ההירוגליפים עם מספר סימנים ואותיות אשר יעזרו לקורא בתרגום‪ .‬התצלום הבא מראה את תרגומו של הדף‬

‫‪2‬‬
‫‪.‬‬ ‫הנ"ל‪ .‬נקודה מעל ספרה מציינת שבר‪-‬יחידה‪ .‬הסמל שבו יש נקודותיים מעל ‪ 3‬מציין את השבר‬
‫‪3‬‬
 ‫‪1 1‬‬ ‫‪2‬‬
‫)או כל ערך אחר השוה לו( כיצוג מתאים או שימושי‪ ,‬אלא‬ ‫‪+‬‬ ‫כ‪-‬‬ ‫אין איש יודע מדוע לא החשיבו המצרים את‬
‫‪5 5‬‬ ‫‪5‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬

‫מסמל "החלק החמישי"‬ ‫‪ . +‬ההסבר הדל היחיד‪ ,‬פרט לזה ששיטתם אמנם הצליחה‪ ,‬הוא ש‬ ‫התעקשו לרשום‬
‫‪5‬‬ ‫‪3 15‬‬
‫)חמישית( וישנה רק חמישית אחת‪ ,‬או ששית אחת וכו'‪ .‬סמית )‪ (Smith‬כותב בספרו‪" :‬האריתמטיקאים יכלו להעלות על‬

‫‪1‬‬
‫‪ ,‬אך לא היה להם ריבוי שלו‪ ,‬לא מילולי ולא שכלי‪".‬‬ ‫הדעת‬
‫‪10‬‬
‫הסימון של שברי היחידה עבור שברים רגילים התמיד לאורך התקופות‪ .‬אנו מוצאים שארכימדס השתמש בשיטה זו למעלה‬
‫מ‪ 1300-‬שנה אחרי אחמס‪ 400 .‬שנה מאוחר יותר הירון )‪ (Heron‬מאלכסנדריה השתמש ביחסים בחישוביו‪ ,‬אולם ביטא‬
‫את תשובותיו בעזרת שברי יחידה‪ ,‬כנראה מאותה סיבה שבגללה אנו משתמשים עד היום בספרות רומיות‪ .‬עותקים של‬

‫‪2‬‬
‫הזהות כמעט לזו שבפפירוס רינד‪ ,‬נמצאו והן מתיחסות לשנים ‪ 300‬עד ‪ 900‬לספירה‪ .‬כך‪ ,‬השיטות הרומיות‪,‬‬ ‫טבלאות‬
‫‪n‬‬
‫היווניות‪ ,‬הבבליות והמצריות היו כולן בשימוש עד ימי הביניים‪ .‬רק כאשר המתמטיקאים‪ ,‬השיטות ובמיוחד הספרות ההודו‪-‬‬
‫ערביות של האיסלם הפכו ידועות‪ ,‬נעלמו השיטות המצריות העתיקות מהזרם המרכזי של השימוש המתמטי‪.‬‬

‫תרומתו של פיבונצ'י‬

‫המתמטיקאי הידוע מלפני תקופת הרנסנס ‪ -‬פיבונצ'י )‪ (Fibonacci‬עזר לשיטת הספרות החדשה להיות ידועה יותר‬
‫ומקובלת יותר‪ .‬בעבודתו ‪ Liber Abbaci‬הוא הציג את הספרות ההודו‪-‬ערביות ובין היתר‪ ,‬ניתח את השיטות המצריות‬
‫ברוח הזמן החדש‪ ,‬אולי כפי שכימאים של היום ינתחו מאמר של אלכימאי‪ .‬פיבונצ'י הציע את ההוכחה הראשונה להתיחסות‬
‫הבאה‪:‬‬
‫"לכל שבר רגיל יש ייצוג מצרי כסכום של שני שברי יחידה שונים"‬

‫‪5‬‬
‫‪ .‬הצעד הראשון הוא למצוא מספר ‪) k‬כאן וכל שאר‬ ‫כדי לתאר את שיטתו הבה נמצא שילוב של שברי יחידה עבור‬
‫‪23‬‬
‫הוא קטן ככל האפשר‪ ,‬אולם חיובי‪ .‬מגבלה זו היא שוות ערך‬ ‫המשתנים ייצגו מספרים חיוביים שלמים( כך שההפרש‬

‫‪1‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪1‬‬

‫<‬ ‫<‬ ‫למציאת ‪ k‬כך ש‪:‬‬
‫‪k 23 k − 1‬‬
‫תלמידי חטיבת הביניים יכולים בדרך כלל למצוא את ‪ k‬הנ"ל ע"י בדיקה )ניחוש( או ע"י חיפוש בשיטת הניסוי וטעיה‪ .‬כאן‪:‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪1‬‬
‫=‬ ‫<‬ ‫<‬ ‫=‬
‫‪5 25 23 20 4‬‬
‫‪5‬‬ ‫‪1‬‬
‫נובע ‪ ,k > 23 5‬ומכאן ‪ 5‬הוא הערך הטבעי הקטן ביותר‬ ‫>‬ ‫כך ש ‪ . = 5k‬תלמידי תיכון יוכלו להסיק כי מ‬
‫‪23‬‬ ‫‪k‬‬
‫המקיים את אי השויון‪ .‬דרך אחרת‪ ,‬למציאת ‪ k‬היא חילוק ‪ 23‬ב‪ 5 -‬ו"עיגול" התוצאה‪.‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪ .‬אם‬ ‫‪+‬‬ ‫‪.‬כ‪-‬‬ ‫‪ .‬כך שעד כה מצאנו שניתן להציג את‬ ‫והוא‬ ‫בצעד הבא נמצא את ההפרש ‪−‬‬
‫‪5 115‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪115‬‬ ‫‪23 5‬‬

‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪ -‬נסיים‪ .‬פשוט נחזור על האלגוריתם שבו נקטנו לעיל עבור‬ ‫נמצא עתה הצגה‪ ,‬בעזרת שברי יחידה עבור‬
‫‪115‬‬ ‫‪115‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬
‫<‬ ‫<‬ ‫אנו זקוקים ל ‪ m‬כך ש‪:‬‬
‫‪m 115 m − 1‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪.‬כיון ששארית זו עצמה היא‬ ‫והיא שוה‬ ‫‪−‬‬ ‫כלומר ‪ , 2m > 115‬וכך ‪ . = 58m‬השארית הבאה היא‬
‫‪6670‬‬ ‫‪115 58‬‬

‫‪5‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪= +‬‬ ‫‪+‬‬ ‫שבר יחידה‪ ,‬התהליך הסתיים וקבלנו‪:‬‬
‫‪23 5 58 6670‬‬

‫‪c‬‬
‫אין‬ ‫פיבונצ'י שם לב כי אחרי כל צעד‪ ,‬לא משנה מה היה ערכו של המונה‪ ,‬בשלב הבא הוא יהיה קטן יותר‪ .‬ולכן השבר‬
‫‪b‬‬
‫בו יותר מ ‪ c‬שברי יחידה ביצוג המצרי‪.‬‬
‫הטיעון הוא פשוט‪:‬‬

‫‪c 1 nc − b‬‬
‫אזי המונה החדש הוא ‪ nc-b‬או אפילו קטן יותר אם ניתן לצמצם גורמים‪.‬‬ ‫= ‪−‬‬ ‫‪ .1‬כיון ש‬
‫‪b n‬‬ ‫‪bn‬‬
 ‫‪1‬‬ ‫‪c‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪c‬‬
‫‪nc-b < c‬‬ ‫או‬ ‫או ‪c(n-1) < b‬‬ ‫‪ ,‬אם נרשום מחדש נקבל ‪> :‬‬ ‫‪ .2‬בבחירת ‪ n‬כמקיים‪− > 0 :‬‬
‫‪n −1 b‬‬ ‫‪n −1 b‬‬
‫כך המונה החדש הוא תמיד קטן מהמונה הקודם‪ ,‬והתהליך‪ ,‬אם יימשך‪ ,‬חייב להסתיים כאשר המונה הוא ‪ .1‬מ‪.‬ש‪.‬ל‪.‬‬

‫כמובן‪ ,‬שללא סימול אלגברי וללא סימון עבור רציונליים כלליים‪ ,‬אחמס לא היה מסוגל להגיע לניתוח כזה‪.‬‬

‫‪2‬‬
‫עבור איזשהו ‪ n‬אי‪-‬זוגי ‪ . . n>3‬הטיעון הנזכר לעיל מבטיח פתרון של שני‬ ‫הבה ניישם עתה את אלגוריתם פיבונצ'י ל‬
‫‪n‬‬
‫מחוברים‪ .‬ניזכר כי אנו מוצאים את המכנה הקטן יותר ‪ x‬על ידי חילוק ‪ n‬ב‪ 2-‬ועיגול המנה כלפי מעלה‪ ..‬כיון ש ‪ n‬הוא אי‪-‬‬

‫‪n 1 n +1‬‬
‫= ‪ x‬נתחיל עם‬ ‫= ‪+‬‬ ‫זוגי‪ ,‬יתקיים‬
‫‪2 2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪2 1 1‬‬
‫‪= +‬‬ ‫)‪(1‬‬
‫‪n x‬‬ ‫‪y‬‬

‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪( n + 1)n‬‬ ‫‪( n + 1)n‬‬ ‫=‬ ‫‪+‬‬
‫=‪y‬‬ ‫ומכאן‪:‬‬ ‫‪( n + 1) y = ny +‬‬ ‫וכן‬ ‫)‪n ( n + 1‬‬ ‫‪y‬‬ ‫ונקבל‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫=‬ ‫‪+‬‬
‫‪n ( n + 1) ( n + 1)n‬‬ ‫ומכאן‪(2) :‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬

‫‪n +1‬‬
‫‪ ,‬הוא מספר שלם טבעי‪ ,‬שנסמנו ‪ . k‬לכן ‪ n = 2k-1‬ואז אפשר לפשט את ) ‪ (2‬ע"י הצבת‬ ‫כיון ש ‪ n‬הוא אי‪-‬זוגי‬
‫‪2‬‬
‫‪: k‬כדלקמן‪:‬‬

‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬

‫=‬ ‫‪= +‬‬ ‫)‪'(2‬‬
‫)‪n 2k − 1 k k ( 2k − 1‬‬

‫‪2‬‬
‫‪ .‬באלגוריתם‪ x ,‬הוא המספר השלם הקטן אשר מקיים את השויון )‪ (1‬לכן‬ ‫נתיחס ל )‪ (2‬או ל ')‪ (2‬כיצוג פיבונצ'י של‬
‫‪n‬‬
‫שאר ה‪ x -‬ו ‪ y‬מקיימים‪:‬‬

‫‪n +1‬‬ ‫‪( n + 1)n‬‬

‫< ‪< x<n< y‬‬ ‫)‪(3‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫אי השויון )‪ (3‬מקטין את מספר ערכי ‪ x‬האפשריים למקרה של חקירה בשיטת הניסוי‪ -‬וטעיה‪ ,‬לפתרון המשוואה ) ‪ .(1‬יותר‬

‫‪n +1‬‬
‫≠ ‪ , x‬אזי ל‪ x -‬ו‪) n-‬וגם ל ‪ y‬ו )‪ n‬יש גורם משותף ראשוני‪ .‬עובדה זו‪ ,‬יחד עם )‪(3‬‬ ‫מכך‪ ,‬ניתן להראות כי אם‬
‫‪2‬‬

‫‪2‬‬ ‫‪1 1‬‬

‫כאשר ‪ , x < y‬אז ‪ x‬חייב‬ ‫‪= +‬‬ ‫הופכת את החיפוש בשיטת הניסוי‪ -‬וטעיה לקל וקצר יותר‪ .‬למשל ‪ ,‬אם‬
‫‪35‬‬ ‫‪x‬‬ ‫‪y‬‬

‫להיות מהקבוצה }‪ .{18, 20, 21, 25, 28, 30‬בדיקה קלה מראה ש ‪ x‬יכול להיות ‪ 21 ,20 ,18‬או ‪ .30‬ניתן לחשב חישוב‬

‫‪2‬‬
‫מהטבלה המצרית לסכום שני מחוברים בשיטה זו‪.‬‬ ‫ידני ובזמן קצר את כל האפשרויות של הפיכת איזשהו‬
‫‪n‬‬

‫אין עדות לכך שאיזשהו מתמטיקאי מתקופת "תור הזהב" של הגיאומטריה היוונית ותורת המספרים‪ ,‬העמיק בשאלה "האם‬
‫ישנו שבר אשר איננו ניתן להצגה כסכום של שני שברי יחידה שונים?" האם שאלה כזו היתה מביכה מדי או ברורה מדי?‬
‫יותר מכך‪ ,‬גם היוונים וגם המצרים לא השתמשו באלגוריתם פיבונצ'י לקביעת המייצגים!‬

‫‪2‬‬
‫יש תמיד הצגה על ידי סכום של שני שברי יחידה‪ .‬אולם ל‪ 21 -‬מתוך ‪ 50‬הדוגמאות‬ ‫האנליזה של פיבונצ'י מראה שעבור‬
‫‪n‬‬

‫‪2 2 22‬‬ ‫‪2‬‬

‫יש הצגה זהה‬ ‫‪ , ,‬ו‬ ‫של פפירוס רינד יש הצגה על ידי שלושה או ארבעה מחוברים‪ .‬רק עבור‬
‫‪n‬‬
‫בטבלת‬
‫‪2 3 1 17 5‬‬
‫לזו של אלגוריתם פיבונצ'י‪ .‬כל שאר ההצגות של שני מחוברים נקבעו בדרך שונה‪ ,‬מכפי שנקבעו ארבעת אלה‪.‬‬

‫‪c‬‬ ‫‪2‬‬
‫על ידי שני מחוברים? אחמס ידע את נוסחה ) ‪ (2‬לפחות‬ ‫או ל‪-‬‬ ‫מה היו שיטותיו של אחמס? כמה הצגות יש ל‪-‬‬
‫‪b‬‬ ‫‪n‬‬
‫כמבנה מספרי ‪ -‬מדוע לא השתמש בפירוק של פיבונצ'י לשני חלקים? )מנסיוני‪ ,‬כ ‪ 20‬אחוז מהתלמידים יטעו בעת ביצוע‬

‫‪c‬‬
‫(‪ .‬מדוע לבחור דוקא ביצוג זה ולא באחר? האם קשה למצוא ייצוגים‬ ‫תהליך זה‪ ,‬אם יידרשו למצוא ייצוג מצרי עבור‬
‫‪b‬‬
‫אחרים ללא מחשב? האם קיימות נוסחאות אחרות דומות ל)‪ (2‬אשר יכולות לענות על שאלות אלו?‬

‫שיטותיו של אחמס היו תולדה של אלגוריתם הכפל שלו והן נושא לדיון בספרו של ‪ Gillings‬ובצורה מתומצתת יותר‬
‫במאמרו של ‪ . Van der Waerden‬אני אתרכז בתשובה לשאר השאלות שנשאלו כאן‪.‬‬

‫למדנות היסטורית ותורת המספרים‬

 ‫משפט מתורת המספרים המודרנית עונה למספר שאלות‪:‬‬

‫‪c‬‬ ‫‪1 1‬‬ ‫‪c‬‬

‫שבר אמיתי‪ .‬אזי לשויון ‪ b = x + y‬יש פתרונות חיוביים בשלמים ‪ y ,x‬אם ורק אם קיימים מספרים‬ ‫משפט ‪ :1‬יהי‬
‫‪b‬‬
‫שלמים חיוביים ‪ a2 ,a1‬ו ‪ a3‬כך שהמחלק המשותף הגדול ביותר של )‪ (a1,a2‬הוא ‪ ,1‬וכן ‪ a1+a2‬הוא כפולה של‪ c,‬וכן‬

‫‪( a1 + a 2 )a 2 a 3‬‬ ‫‪( a1 + a 2 ) a 1 a 3‬‬

‫=‪y‬‬ ‫וכן‬ ‫=‪x‬‬ ‫‪ . a1 ⋅ a 2 ⋅ a3 = b‬בתנאים אלה‬
‫‪c‬‬ ‫‪c‬‬

‫מסקנה ממשפט ‪ ,1‬היא‪:‬‬

‫‪c‬‬
‫תואמת לקבוצת הזוגות } ‪ {a1 , a 2‬כך ש ‪ a1 + a 2‬הוא כפולה של ‪ c‬והממג"ב‬ ‫קבוצת הפירוק לשני מחוברים של‬
‫‪b‬‬

‫של ) ‪ ( a1 , a 2‬הוא ‪ ,1‬וכן ‪ a1‬ו‪a2 -‬הם גורמים של ‪. b‬‬

‫במאמר מחקר מאת ‪ Rees‬ניתן למצוא תוצאות דומות וכן רשימה נוספת של מקורות‪.‬‬

‫‪4‬‬
‫ניתן תמיד לפירוק לשלושה מחוברים מצריים‪.‬‬ ‫בעיה בלתי פתורה ובעלת ענין רב לעוסקים בתורת המספרים היא האם‬
‫‪n‬‬
‫אף אחד לא הוכיח עד כה שהטענה הנ"ל נכונה‪ ,‬אך בעזרת מחשב התקבלה רשימה של פירוק לשלושה מחוברים של כל‬
‫המכנים הקטנים מ ‪ 10‬מליון‪.‬‬

‫משפט ‪ 1‬מסביר מדוע ניתן למצוא הצגות רבות‪ .‬למעשה‪ ,‬אם נספור את ההצגות עם מספר עולה של מחוברים‪ ,‬נגיע‪ ,‬לכל‬

‫‪c‬‬
‫‪ ,‬לאינסוף פירוקים מצריים‪ .‬מחלוקת אחרת בין הסטוריונים היא מדוע‪ ,‬או האם‪ ,‬אחמס בחר אחת מכמה אפשרויות‪.‬‬
‫‪b‬‬
‫דיון בענין ניתן למצוא אצל ‪ Gillings‬ובמיוחד אצל ‪ . Knorr‬הבעיה היא‪ :‬איננו יודעים אם אחמס השתמש בשיטותיו והאם‬

‫‪2‬‬
‫בפפירוס ריינד היא התוצאה‪ ,‬או האם הוא בחר הצגות "יפות" מראש ואז כתב את ההערות בטבלה כדי לאמת את‬ ‫טבלת‬
‫‪n‬‬
‫ההצגה שנבחרה מראש‪ .‬האפשרות השניה מיחסת תיחכום גדול מדי למתמטיקאים המצרים‪.‬‬

‫לפני סיום‪ ,‬נתאר בקצרה שיטה נוספת )אשר גם היא מיוחסת לפיבונצ'י( לחיפוש אחר פירוק שבר לסכום שברי יחידה‪.‬‬
 ‫‪10‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪1 1‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪4 +1‬‬ ‫‪5‬‬
‫יכול‬ ‫‪ .‬באופן דומה‪:‬‬ ‫‪= +‬‬ ‫או‬ ‫‪+‬‬ ‫‪ ,‬נקבל‪:‬‬ ‫=‬ ‫‪ .‬כיון ש‬ ‫תחילה נניח שנעסוק ב‬
‫‪21‬‬ ‫‪12 3 12‬‬ ‫‪12 12‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪12‬‬

‫‪10 7 + 3‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪1 1‬‬ ‫‪7 +3‬‬

‫=‬ ‫=‬ ‫‪+‬‬ ‫‪= +‬‬ ‫וכך נקבל‪:‬‬ ‫להיכתב כ‪-‬‬
‫‪21‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪21 21 3 7‬‬ ‫‪21‬‬

‫‪c‬‬
‫‪ ,‬נסה לבטא את ‪ c‬כסכום של מחלקים שונים של המכנה ‪ b.‬אם ‪ c‬הוא סכום של‬ ‫האלגוריתם הנ"ל הוא זה‪ :‬בהנתן שבר‬
‫‪b‬‬
‫גורמי ‪ , b‬אז נאמר כי ‪ ”b‬הוא מכנה נוח"‪.‬‬

‫‪4‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪4‬‬

‫מכאן‪:‬‬ ‫=‬ ‫‪ .‬האלגוריתם הקודם נכשל כאן‪ 7 .‬אינו מכנה נוח‪ .‬אך אולי ‪ 14‬הוא מכנה נוח‪ ,‬וכן‬ ‫נעסוק עתה ב‪-‬‬
‫‪7 14‬‬ ‫‪7‬‬
‫‪4‬‬ ‫‪8 1+7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1 1‬‬
‫=‬ ‫=‬ ‫=‬ ‫‪+‬‬ ‫=‬ ‫‪+‬‬
‫‪7 14‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪14 14 14 2‬‬

‫‪9‬‬ ‫‪15 10‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1 1 1‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪27 15 + 10 + 2‬‬

‫=‬ ‫‪+‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪= + +‬‬ ‫ואז‪:‬‬ ‫=‬ ‫=‬ ‫ובצורה דומה‪:‬‬
‫‪10 30 30 30 2 3 15‬‬ ‫‪10 30‬‬ ‫‪30‬‬
‫‪c‬‬
‫‪ ,‬קבע האם ‪ b‬הוא מכנה נוח‪ .‬אם לא‪ ,‬מצא שבר שוה ערך עם מכנה נוח‪.‬‬ ‫האלגוריתם האחרון הוא‪ :‬בהינתן שבר‬
‫‪b‬‬
‫אלגוריתם זה עובד תמיד‪.‬‬

‫המצרים הקדמונים השתדלו להפוך פעולות בשברים לפעולות בשלמים בעזרת שיטת שברי היחידה‪ .‬על הצלחת שיטותיהם‬
‫תעיד העובדה שהן השתמרו לפחות ‪ 3000‬שנה ‪ -‬משנת ‪ 2000‬לפנה"ס ועד לשנת ‪ .1000‬כשלון שיטותיהם ויחסם‬
‫התרבותי למתמטיקה‪ ,‬טמון בחסר בהתפתחויות נוספות במשך ‪ 1000‬שנה מאחמס ועד פיתגורס‪ .‬ב ‪ 100‬השנים האחרונות‬
‫מתמטיקאים חידשו את לימוד המתמטיקה המצרית‪ ,‬לא רק בגלל הענין ההיסטורי בשיטות מתמטיות עתיקות אלא גם בגלל‬
‫היופי והמסתוריות המתמשכת של שברי היחידה‪.‬‬
 ‫בעיות ופעילויות‬

‫באיזו דרך ניתן להשתמש בחומרים כאלה בכתה פרט להצגתם‪ ,‬לרוב זה לא ברור‪ .‬כמה אפשרויות רשומות להלן‪ .‬כמעט כל‬
‫הבעיות הבאות ניתנות להתאמה לכל קבוצת גיל‪.‬מאמרו של ‪ Adkins‬מציג רעיונות מענינים לתכנון שעור המדגיש מבני‬
‫מספרים ויחסים אלגבריים‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪ .‬איזו זהות אלגברית עולה מכאן?‬ ‫‪+‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪+‬‬ ‫מיוצג כ‪-‬‬ ‫‪ .1‬בפפירוס רינד‪,‬‬
‫‪101 202 303 606‬‬ ‫‪101‬‬
‫‪2‬‬
‫? אחמס הכיר כנראה את נוסחה )‪ ,(2‬לפחות‬ ‫אילו היית אחמס‪ ,‬האם היית משתמש בזהות זו לכל הערכים של טבלת‬
‫‪n‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫בפפירוס רינד?‬ ‫=‬ ‫‪+‬‬ ‫כמבנה מספרי‪ .‬מדוע לא השתמש בפירוק‪:‬‬
‫‪101 51 515‬‬

‫‪2‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪ .2‬השתמש באלגוריתם המכנה‪-‬הנוח למציאת כל הפירוקים לשני מחוברים של‬
‫‪35‬‬
‫‪2‬‬
‫?‬ ‫האם תוכל למצוא פירוק לחמישה מחוברים עבור‬
‫‪35‬‬
‫‪3 3 3 3‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪, , ,‬‬ ‫מצא פירוק לשני מחוברים עבור‬
‫‪10 8 6 4‬‬
‫‪3‬‬
‫יש תמיד הצגת פירוק לשני מחוברים כאשר ‪ n‬הוא זוגי?‬ ‫האם תוכל להסביר מדוע ל‬
‫‪n‬‬

‫‪3‬‬
‫‪ .3‬לכל מספר ראשוני ‪ , p ≤101 , p‬נסה למצוא פירוק לשני מחוברים עבור‬
‫‪p‬‬

‫בנה רשימה של ‪ p‬כאלה אשר פירוק כזה אינו קיים‪ .‬מה מענין ברשימה?‬

‫‪ .4‬בנה רשימה של יתרונות של השיטות המצריות הקדומות לכפל ולחילוק בהשוואה לשיטות המודרניות‪ .‬מנקודת המבט‬
‫של ההמלצות הנוכחיות שתלמידי ביה"ס יכולים להשתמש במחשבונים בכפל וחילוק מספרים דו‪-‬ספרתיים‪ ,‬האם לדעתך‬
‫הוראת הכפל המצרי היא חלופה הגיונית לשיטות שבהווה? ראה מאמרו של ‪ Byrkit‬בהקשר זה‪ .‬האם תוכל לחשוב על‬
‫טיעון טוב יותר מזה של ‪ Smith‬לשאלה מדוע השתמשו המצרים בשברי יחידה?‬
‫האם תוכל להתווכח בענינים אלה?‬
 ‫‪a‬‬
‫‪.‬שנה את התכנית שבנספח כך שלא יהיה צורך להשתמש ב ‪n‬‬ ‫‪ .5‬כתוב תכנית מחשב לביצוע אלגוריתם פיבונצ'י עבור‬
‫‪b‬‬

‫‪2‬‬
‫לכל ‪ n‬אי זוגי החל ב ‪ 3‬ועד‬ ‫כקלט‪ ,‬וכך שהפלט יהיה רשימה מושלמת של כל ההצגות של שני שברים מצריים עבור‬
‫‪n‬‬
‫‪.101‬‬

‫‪ .6‬כתוב דו"ח על התיזה של פרק ‪ 6‬בספרו של ‪ Gillings‬שטוענת כי הקורא המודרני יכול להסיק שלאחמס היו‬
‫קריטריונים מסוימים לבחירת הצגה אחת והעדפתה על פני אחרת‪.‬‬

‫נספח‬

‫‪2‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪ .1‬התכנית הבאה מוצאת את כל זוגות שברי היחידה שסכומם‬
‫‪n‬‬

‫‪10‬‬ ‫‪INPUT "n";N‬‬

‫‪20‬‬ ‫‪LPRINT "n=";N‬‬
‫‪30‬‬ ‫‪FOR I = (1/2)*(N+1) TO N‬‬
‫‪40‬‬ ‫)‪LET J = (N*I)/(2*I - N‬‬
‫‪50‬‬ ‫‪IF INT(J) = J THEN LPRINT "X=";I;TAB(20);"Y= ";J‬‬
‫‪60‬‬ ‫‪NEXT I‬‬
‫‪70‬‬ ‫‪END‬‬

‫‪ .2‬הערות לגבי הבעיות‪:‬‬

‫)‪ (1‬הכפלת ביטוי של שבר יחידה נוטה להאריך את הביטוי‪.‬שימוש בביטויים סטנדרטיים קצרים יותר במקום שזה אפשרי‪,‬‬
‫יהפוך את אלגוריתם הכפל לפחות שלוח רסן‪ .‬המספר ‪ 5151‬דורש ‪ 12‬סמלים לכתיבתו בהירוגליפים; אין מכנה בפפירוס‬
‫רינד שהוא גדול מ ‪.1000‬‬
‫‪2‬‬
‫)כאשר ‪ p‬ו ‪ q‬הם ראשוניים אי זוגיים( יש בדיוק ארבעה הצגות כסכום שני שברי‬ ‫)‪ (2‬משפט ‪ 1‬רומז שלשבר‬
‫‪pq‬‬

‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪2 +1 1‬‬ ‫‪1‬‬

‫=‬ ‫=‬ ‫‪= +‬‬ ‫יחידה‪ ..‬כמו כן‪ ,‬שים לב‪ ,‬כי אם ‪ n = 2k‬אז‬
‫‪n 2k‬‬ ‫‪2k‬‬ ‫‪k 2k‬‬
‫‪3‬‬
‫)‪ (3‬ניתן לראות שפירוק של ‪ p‬לשני מחוברים מתקיים רק כאשר ‪ p‬גדול ב ‪ 2‬מכפולה של ‪ .3‬ההסבר מקורו במשפט ‪:1‬‬

‫‪p +1‬‬
‫הוא מספר שלם‪ ,‬אזי ‪ p‬חייב להיות מהצורה ‪ m 3 + 2‬עבור איזשהו ‪m .‬‬ ‫הזוג )‪ (a1,a2‬חייב להיות )‪ (p,1‬ואם‬
‫‪3‬‬