ִִִִִִִִִִִִִִִִִִִִִִִִִִִִִִ הדוקטרינה של הפרדת רשויות השלטון מכוונת להבטיח חירות לאזרחי המדינה והגנה על זכויותיהם .לפי דוקטרינה זו ,אין לרכז בידי שום אדם או מוסד את כל שלוש הרשויות :החקיקה ,ההוצאה לפועל והשיפוט .אף שתיים מהן אין לרכז בידי אדם אחד או מוסד אחד. הדרך הבטוחה ביותר למנוע עריצות ,לפי דוקטרינה זו ,היא להפקיד את סמכות החקיקה בידי המוסד המחוקק ,את סמכויות ההוצאה לפועל בידי הממשלה ואת סמכות השיפוט בידי הרשות השופטת. עקרונות אלה ,שנוסחו ע"י הוגה הדעות האנגלי ג'ון לוק ) 1740-1632(,ולוטשו ע"י הוגה הדעות הצרפתי מונטסקייה ) 1755-1689(,היו נשק אידיאולוגי במלחמת ארה"ב על עצמאותן ובמהפכה הצרפתית הגדולה .עקרונות אלה משמשים בסיס לחוקות המשטרים הדמוקרטיים ,שהוקמו באירופה וביבשות אחרות. מובן שהמשטר הדמוקראטי פועל כתקנו ,כאשר שלוש הרשויות פועלות ביעילות ובנפרד ע"פ סמכותן ,ואינן מפריעות זו לזו. התיאוריה המדינית מניחה מקום להשקפות מרובות על תפקיד בית המחוקקים במשטר דמוקראטי .יש רואים אותו כמכשיר להשלטת רצון הכלל ,יש הרואים בו אפיק למתן ביטוי לאינטרסים שונים או סותרים ,ויש הרואים בו גוף שמטרתו לוודא את השיקול הנעלה ביותר לפי דעת הרוב בעם. מכל מקום בית המחוקקים נועד להיות כלי שרת דימוקרטי, שבאמצעותו מפעיל העם את ריבונותו .המודל הותיק ,הבדוק והיעיל לבתי-מחוקקים בארצות הדמוקרטיות הוא הפרלמנט הבריטי .אף הכנסת בישראל אמצה סדרים ,תקדימים ונוהגים שנתגבשו בפרלמנט הבריטי במשך שבע מאות שנים ,והתבוננות ביסודותיו מסייעת להבין את מהות המשטר הפרלמנטרי בכלל. הפרלמנט הבריטי מוסמך לחוקק או לבטל כל חוק שהוא, ומוניטין יצאו למימרה המיוחסת למשפטן השויצרי )(1806-1740 De Lobreלפיה" :הפרלמנט יכול לעשות הכל מלבד להפוך גבר לאשה ואשה לגבר" ,הוא עסק במחקר החוקה והממשל בבריטניה וידע מן הסתם ,על מה הוא סח .אין שום מוסד ושום אדם מוסמכים לבטל תוקפו של החוק הפרלמנט .בכל זאת אין העקרון ,המייחס לפרלמנט סמכות עליונה וטוטאלית ,מוליד משטר עריצות ,מפני שהוא מלווה בעיקרון-יסוד שני הקובע ,כי הפרלמנט מורכב מנציגים נבחרי העם. להלכה אין שום הגבלה בסמכותו של הפרלמנט ,אך למעשה מבטיח העיקרון את ריבונות העם ,כי כל מה שעושה הפרלמנט חייב להתקבל בסופו של דבר על דעת העם כולו או רובו ,שכן זלזול בדעת הקהל עלול להעלות לשלטון מפלגה אחרת .אפשר לומר שבמשטר דמוקרטי תקין מפעיל העם את ריבונותו באמצעות הפרלמנט. ריבונותו זו באה לידי ביטוי באחד מעקרונות היסוד החוקתיים של בריטניה ,הקורא לפיזור הפרלמנט ולעריכת בחירות חדשות, כשנראה שאין רצון העם מיוצג על ידיו בנאמנות .הפרלמנט אינו מוסד שקם לפי תכנון מוקדם ,הוא מוסד שהתפתח בהדרגה וברציפות, עלייתו של הפרלמנט למרומי דרגתו קשורה בתהליך העמדת המלך ושריו תחת פיקוח פרלמנטרי ובקביעת סייגים חוקיים לסמכויות הרשות המבצעת. הפרלמנט הבריטי הוא קודם כל בית מחוקקים ,ולפניו מובאות הצעות חוק כלהלן :הצעת חוק ציבורית ,המנוסחת לרוב ע"י שר ויועצי משרדו בתמיכת הממשלה; הצעת חוק פרטית המובאת בידי ציר מצירי הפרלמנט שלא כחבר ממשלה; הצעות חוק בעניני תקציב ומסים. כל הצעת חוק טעונה 3קריאות על מנת לאשרה .בקריאה הI- מובאת ההצעה לידיעת החברים ,בקריאה ה II-נידונים עקרונותיה, ורק לאחר הקריאה ה II-היא עוברת לדיון באחד מועדות הפרלמנט ,או ב"בית" כולו הפועל כועדה ,בה נבחנים פרטי הצעת החוק .חברי הועדה מכניסים בהם תיקונים ומגישים את החוק המתוקן )אם חלו בו תיקונים( ל"בית" ,המחזירו בסופו של דבר לועדה או מאשרו בקריאה שלישית .תיקונים לשוניים מותרים רק בקריאה שלישית .הנוהל המקובל בדיון בהצעות חוק ציבוריות מאפשר לפרלמנט להכניס תיקונים להצעות שהממשלה מציעה. הצעות חוק פרטיות נידונות בד"כ ביום מסוים בשבוע )יום ו' בפרלמנט הבריטי( ,ובית המחוקקים מחליט אם להרשות את הגשתה של הצעת החוק הפרטית. אם הממשלה אינה מקבלת את התיקונים מתעוררת שאלת האימון. מכאן שאין חבר פרלמנט יכול לבצע כל הצעה הנראית בעיניו ,ואין סיכוי שתתקבל הצעת חוק פרטית אשר הממשלה מתנגדת לה ,כי הצעה כזאת אינה זוכה כלל לקריאה שניה .ע"פ הכללים שנקבעו יש לממשלה השפעה רבה על קביעת סדר היום בפרלמנט ,ולמעשה היא מפקחת על רוב הזמן של הפרלמנט .לפי הוראת קבע של הפרלמנט הבריטי משנת 1706 אין הפרלמנט דן בשום הצעת חוק הכרוכה בהוצאת כספים ,אם לא הובאה ע"י הממשלה. אחת הדרכים היעילות ביותר להפנות "זרקור לכל פינה ופינה של חיי המדינה" היא השאילתה .השאילתות -זמנן בפתיחת הישיבה. חבר פרלמנט רשאי לשאול עד שלוש שאילתות ליום .הן מופנות לשרים, והן נוגעות לכל נקודה של פעילות ממשלתית ,ישירה או עקיפה .אם אין תשובת השר מניחה את דעת השואל הוא רשאי לחזור ולהעלות את הענין. השאילתות הן אמצעי יעיל בידי הפרלמנט ובידי כל חבר בו .הן מאפשרות ביקורת מתמדת ואף השפעה על השרים .הזדמנות פרלמנטרית נאותה ליותר למתיחת ביקורת על הממשלה משמשים הדיון על התקציב והדיון על מדיניות כללית. כלומר ,תפקידו של הפרלמנט הוא לפקח על החקיקה היזומה של הממשלה ,לבקר את פעולות המינהל ולברר את מדיניות הממשלה. בדיונים הנערכים בבית המחוקקים מתברר אם הצעד הנקוט ע"י הממשלה הוא מקובל או בלתי מקובל על הציבור ולדבר זה חשיבות רבה ,שכן ממשל דמוקרטי נשען על תמיכת הקהל .הממשלה נשענת על רוב פרלמנטרי התומך בה ומטיל מרותו על החבר הבודד ,אשר כחבר לסיעת הרוב אין "מרחב מחיה" ליוזמתו. לעומת זאת ,רבות יותר הן אפשרויות האופוזיציה .לפי הנוהג והכללים ניתנות לאופוזיציה אפשרויות להביע אי אמון בממשלה, וחבריה זוכים בד"כ לחופש רב יותר בויכוח וליתר יוזמה בכל דיון .על אף הישענות הממשלה על רוב פרלמנטרי אין לומר שהצבעות הפרלמנט מוכנות ומזומנות ואינן מושפעות מדיונים וויכוחים בפרלמנט. לפי עדותו של סיר אוסטן צ'מברליין ,ביטלה הממשלה לא פעם הצעות חוק או תיקנה אותן כתוצאה מוויכוח בפרלמנט .השינוי חל מפני ש"יושבי הספסל האחורי" תומכי השלטון ,הוכיחו אי נוחות כשנוכחו בצדקת הטענות של הצד השני .ע"פ דבריו של אנגלי אחר ,על אף האמור לעיל אין ספק כי גם לפרלמנט הבריטי ,בעל הסמכויות והזכויות שנתקדשו במסורת ובהתפתחות פוליטית שנמשכה מאות שנים, נשקפת הסכנה ליהפך למכשיר ממשלתי לחקיקה ולהשפעה. לעומת הפרלמנט הבריטי הותיק ,שראשיתו במאה הי"ג לסה"נ, "כנסת ישראל" היא מוסד צעיר בשנים .הכנסת נתכוננה על פי המתכונת של פרלמנטים באירופה המערבית ,והיא מוסמכת לא רק לבחור את הממשלה )הרשות המבצעת( אלא גם להפילה ,על ידי אי אמון .היא מוסמכת לבחור גם את נשיא המדינה .תקופת כהונתה של הכנסת ותאריך יום הבחירות נקבעים ע"י הכנסת ורק על ידה .הממשלה ואפילו הנשיא ,אינם רשאים לפזרה קודם זמנה )זכות השמורה ,למשל ,לראש הממשלה בבריטניה( .כדרך הפרלמנטים בבריטניה ובשאר ארצות מערב-אירופה ,מקציבה הכנסת חלק מזמנה לקבלת דיווח ולפיקוח מתמיד על מוסדות הרשות המבצעת .הפיקוח מתבטא בזכותם של ח"כים בודדים להציג שאילתות לשרים ,לדרוש דיון במליאת הכנסת על כל עניין שהוא ,ובזכות של ועדות הכנסת ) 9במספר( לדון בנושאים שהן בתחום עניינן .עבודת הכנסת מתנהלת ע"י נשיאה שהוא יו"ר הכנסת, והוא אף ממלא מקום נשיא המדינה .עם זאת נתון סדר יומה של הכנסת ,כמו בפרלמנט הבריטי ,להשפעתה המכרעת של הממשלה. לכנסת 9ועדות קבע המאורגנות ע"פ תחומים מוגדרים .כל אחת מהן רשאית לדרוש מהשר הנוגע בדבר הסברה וידיעות בתחום שהיא מופקדת עליו ובכל עניין שהכנסת הטילה עליה לדון בו .אך לסיכומיהן של הוועדות ולחוות דעתן נודע בד"כ ערך של המלצה בלבד. הפרדה מוחלטת בין הרשויות לא התגשמה בשום דמוקרטיה .שלוש הרשויות :המחוקקת ,המבצעת והשופטת נוגעות זו בזו ,ובמציאות מאצילה רשות אחת מסמכויותיה לרשות השניה .במיוחד חל כלל זה על הרשות המחוקקת ,שבתנאים מסוימים )בשעת חרום וכד'( היא מוסרת לרשות המבצעת סמכויות חקיקה. אף בישראל רחבות סמכויותיה של הממשלה מאלו המתחייבות מעקרון הפרדת הרשויות .לממשלה שמורה הסמכות להתקין תקנות לשעת חרום ,וכל שר מוסמך להתקין תקנות לביצוע הפקודות שבתחום סמכותו. אך ,גם בלי להזדקק לסמכויות הנ"ל ,מכוונת הממשלה בישראל, עוד יותר מאשר באנגליה ,על בית המחוקקים ,והיא המפקחת באמצעות משמעת סיעתית או קואליציונית על החברים הנמנים עם זהב הרוב התומך בממשלה .כאשר ח"כ ,השייך לרוב שעליו נשענת הממשלה ,חולק על דעת הממשלה בתחום מסוים ,הוא ניצב בפני בררה קשה :קבלת דין סיעתו או פרישה ממנה. נאמנות סיעתית זו -רווח מדיני והפסד פרלמנטרי עמה ,אך היא עובדה קיימת גם בפרלמנט הבריטי ,שבו נבחרים הצירים בבחירות אזוריות-רוביות .להלכה נבחר הציר בזכות הכוח המושך באישיותו, אך למעשה הוא נבחר בזכות תמיכתו בתוכנית המפלגה ותמיכת המפלגה בו .נאמנות זו איתנה עוד יותר בכנסת ישראל ,שכן לפי שיטת הבחירות היחסיות-ארציות נבחר החבר בזכות הרשימה בה הוא מופיע, דהיינו :בזכות ההנחה שהוא יתמוך בכנסת במצע של מפלגתו או רשימתו. מצב דברים זה מעניק לממשלה או לנציגי סיעות הקואליציה בממשלה הרגשת בטחון בתמיכה הפרלמנטרית ,הדרושה לתפקוד הממשלה. אולם ,מצב זה עלול גם לגרום ל"התקפלותו" של הח"כ הבודד ולפגום בהפעלת סמכותה של הכנסת .אפילו בבריטניה ,שבה תלותו של ציר הפרלמנט בסיעתו מוגבלת ,עומדים לפי סקר לרשות היוזמה הפרטית של החבר הבודד רק %8מן הזמן של "הבית" .כמובן שבכנסת שלנו מוגבלת "יוזמה" זו עוד. עד כה לא נמצא פתרון לסתירה שבין הצורך המדיני והלאומי בממשל יציב ובוטח מחד-גיסא לבין הזכויות והסמכויות שריבונות העם מקנה לנציגיו בבית הנבחרים מאידך גיסא. החרדים לממשל דמוקראטי תקין חייבים למצוא הסדר שיבטיח לחבר הכנסת כפרט ,חופש פעולה ויוזמה יותר מכפי שיש לו עכשיו, בצד הפעלתה של הכנסת כמכשיר למימוש ריבונות העם ,וכל אלה בלי לפגום בכושרם הפונקציונלי של מוסדות השלטון המוציא לפועל. רק כאשר ימצא הסדר כזה תוכל הכנסת למלא את תפקידה כראוי למוסד המחוקק העליון של משטר דמוקרטי.