Praying As A Jew PDF

Praying as a Jew
The Jewish Home

www.thejewishhome.org
By Ceaser
Prayers
Prayer is called many things in the Torah. Jacob has an
"encounter" on Mount Moriah; Pinchas conducts a
"judgment" with G-d; Isaac and Rebecca "entreat" for a child;
Jonah "cries out" from the belly of the fish. The Midrash
surveys the Five Books of Moses, the Book of Psalms and
the Prophets, and finds 13 ways to say "prayer": cry, howl,
groan, stricture, song, prostration, encounter, judgment,
entreaty, standing, appeal and beseeching.
As no two people cry alike, no two people pray exactly alike.
Judgment can be the judgment of self, of our place in the
world, or of our relationship with G-d. And certainly the tone
and timbre of our prayers varies with the time and place of
our beseeching, the reason for our entreating, and the object
of our appeals.
Tonight we will discuss some of the most fundamental
elements of Praying as a Jew.
Tefilah: Prayer
{ The Hebrew word for prayer is tefilah. It is derived from the root Pe-
Lamed-Lamed and the word l'hitpalel, meaning to judge oneself. This
surprising word origin provides insight into the purpose of Jewish
prayer. The most important part of any Jewish prayer, whether it be a
prayer of petition, of thanksgiving, of praise of G-d, or of confession,
is the introspection it provides, the moment that we spend looking
inside ourselves, seeing our role in the universe and our relationship
to G-d.
{ The Yiddish word meaning "pray" is "daven," which ultimately comes

from the same Latin root as the English word "divine" and emphasizes
the One to whom prayer is directed.
{ For an observant Jew, prayer is not simply something that happens in

synagogue once a week (or even three times a day). Prayer an
integral part of everyday life. In fact, one of the most important
prayers in Judaism, the Birkat Ha-Mazon, is never recited in
synagogue!
Tefilah: Prayer
{ Observant Jews are constantly reminded of G-d'-s presence
and of our relationship with G-d, because we are continually
praying to Him. Our first thought in the morning, even before
we get out of bed, is a prayer thanking G-d for returning our
souls to us. There are prayers to be recited before enjoying
any material pleasure, such as eating or wearing new clothes;
prayers to recite before performing any mitzvah
(commandment), such as washing hands or lighting candles;
prayers to recite upon seeing anything unusual, such as a
king, a rainbow, or the site of a great tragedy; prayers to
recite whenever some good or bad thing happens; and
prayers to recite before going to bed at night. All of these
prayers are in addition to formal prayer services, which are
performed three times a day every weekday and additional
times on Shabbat and festivals.
The Need for Prayer
Many people today do not see the need for regular, formal prayer. "I pray
when I feel inspired to, when it is meaningful to me," they say. This
attitude overlooks two important things: the purpose of prayer, and the
need for practice.
One purpose of prayer is to increase your awareness of G-d in your life

and the role that G-d plays in your life. If you only pray when you feel
inspired (that is, when you are already aware of G-d), then you will not
increase your awareness of G-d.
In addition, if you want to do something well, you have to practice it

continually, even when you don't feel like doing it. This is as true of prayer
as it is of playing a sport, playing a musical instrument, or writing. The
sense of humility and awe of G-d that is essential to proper prayer does
not come easily to modern man, and will not simply come to you when you
feel the need to pray. If you wait until inspiration strikes, you will not have
the skills you need to pray effectively. Before I started praying regularly, I
found that when I wanted to pray, I didn't know how. I didn't know what to
say, or how to say it, or how to establish the proper frame of mind. If you
pray regularly, you will learn how to express yourself in prayer.
Kavanah: The Mindset for Prayer
Liturgical melodies are often used as an aid to forming the
proper mindset. Many prayers and prayer services have
traditional melodies associated with them. These can increase
your focus on what you are doing and block out extraneous
thoughts.
Many find it useful to move while praying. Traditional Jews
routinely sway back and forth during prayer, apparently a
reference to Psalm 35, which says "All my limbs shall
declare, 'O L-rd, who is like You?'" Such movement is not
required, and many people find it distracting, but many find
that it help to concentrate and focus.
Kavanah: The Mindset for Prayer
When you say the same prayers day after day, many expect that the
prayers become routine and would begin to lose meaning. While this may
be true, this is not the intention of Jewish prayer. The most important part
of prayer is the introspection it provides. Accordingly, the proper frame of
mind is vital to prayer.
The mindset for prayer is referred to as kavanah, which is generally

translated as "concentration" or "intent." The minimum level of kavanah is
an awareness that one is speaking to G-d and an intention to fulfill the
obligation to pray. If you do not have this minimal level of kavanah, then
you are not praying; you are merely reading. In addition, it is preferred
that you have a mind free from other thoughts, that you know and
understand what you are praying about and that you think about the
meaning of the prayer.
Hebrew: The Language for
Prayer
The Talmud states that it is permissible to pray in
any language that you can understand; however,
traditional Judaism has always stressed the
importance of praying in Hebrew.
A traditional Chasidic story speaks glowingly of the

prayer of an uneducated Jew who wanted to pray but
did not speak Hebrew. The man began to recite the
only Hebrew he knew: the alphabet. He recited it
over and over again, until a rabbi asked what he was
doing. The man told the rabbi, "The Holy One,
Blessed is He, knows what is in my heart. I will give
Him the letters, and He can put the words together."
Hebrew: The Language for Prayer
There are many good reasons for praying in Hebrew: it gives you
an incentive for learning Hebrew, which might otherwise be
forgotten; it provides a link to Jews all over the world; it is the
language in which the covenant with G-d was formed, etc. To me,
however, the most important reason to pray in Hebrew is that
Hebrew is the language of Jewish thought.
Any language other than Hebrew is laden down with the

connotations of that language's culture and religion. When you
translate a Hebrew word, you lose subtle shadings of Jewish ideas
and add ideas that are foreign to Judaism. Only in Hebrew can the
pure essence of Jewish thought be preserved and properly
understood. For example, the English word "commandment"
connotes an order imposed upon us by a stern and punishing G-d,
while the Hebrew word "mitzvah" implies an honor and privilege
given to us, a responsibility that we undertook as part of the
covenant we made with G-d, a good deed that we are eager to
perform.
Hebrew: The Language for
Prayer
This is not to suggest that praying in Hebrew is
more important than understanding what you are
praying about. If you are in synagogue and you
don't know Hebrew well enough, you can listen to
the Hebrew while looking at the translation. If
you are reciting a prayer or blessing alone, you
should get a general idea of its meaning from the
translation before attempting to recite it in
Hebrew. But even if you do not fully understand
Hebrew at this time, you should try to hear the
prayer, experience the prayer, in Hebrew.
Group Prayer
Most of our prayers are expressed in the first person plural, "us"
instead of "me," and are recited on behalf of all of the Jewish
people. This form of prayer emphasizes our responsibility for one
another and our interlinked fates.
In Judaism, prayer is largely a group activity rather than an

individual activity. Although it is permissible to pray alone and it
fulfills the obligation to pray, you should generally make every effort
to pray with a group, short of violating a commandment to do so.
A complete formal prayer service cannot be conducted without a

quorum of at least 10 adult Jewish men; that is, at least 10 people
who are obligated to fulfill the commandment to recite the prayers.
This prayer quorum is referred to as a minyan (from a Hebrew root
meaning to count or to number). Certain prayers and religious
activities cannot be performed without a minyan. This need for a
minyan has often helped to keep the Jewish community together in
isolated areas.
Berakhot: Blessings
A berakhah (blessing) is a special kind of prayer that is very
common in Judaism. Berakhot are recited both as part of the
synagogue services and as a response or prerequisite to a
wide variety of daily occurrences. Berakhot are easy to
recognize: they all start with the word barukh (blessed or
praised).
The words barukh and berakhah are both derived from the
Hebrew root Beit-Reish-Kaf, meaning "knee," and refer to the
practice of showing respect by bending the knee and bowing.
See animation at right. There are several places in Jewish
liturgy where this gesture is performed, most of them at a time
when a berakhah is being recited.
According to Jewish tradition, a person should recite 100

berakhot each day! This is not as difficult as it sounds.
Repeating the Shemoneh Esrei three times a day (as all
observant Jews do) covers 57 berakhot all by itself, and there
are dozens of everyday occurrences that require berakhot.
Who Blesses Whom?
Many English-speaking people find the idea of berakhot
very confusing. To them, the word "blessing" seems to
imply that the person saying the blessing is conferring
some benefit on the person he is speaking to. For
example, in Catholic tradition, a person making a
confession begins by asking the priest to bless him. Yet
in a berakhah, the person saying the blessing is
speaking to G-d. How can the creation confer a benefit
upon the Creator?
This confusion stems largely from difficulties in the

translation. The Hebrew word "barukh" is not a verb
describing what we do to G-d; it is an adjective
describing G-d as the source of all blessings. When we
recite a berakhah, we are not blessing G-d; we are
expressing wonder at how blessed G-d is.
Content of a Berakhah
z There are basically three types of berakhot: ones recited before
enjoying a material pleasure (birkhot ha-na'ah), ones recited
before performing a mitzvah (commandment) (birkhot ha-mitzvot)
and ones recited at special times and events (birkhot hoda'ah).
z Berakhot recited before enjoying a material pleasure, such as

eating, drinking or wearing new clothes, acknowledge G-d as the
creator of the thing that we are about to use. The berakhah for
bread praises G-d as the one "who brings forth bread from the
earth." The berakhah for wearing new clothing praises G-d as the
one "who clothes the naked." By reciting these berakhot, we
recognize that G-d is the Creator of all things, and that we have
no right to use things without first asking his permission. The
berakhah essentially asks permission to use the thing.
z Berakhot recited before performing a mitzvah (commandment), such as
washing hands or lighting candles, praise G-d as the one "who sanctified
us with his commandments and commanded us..." to do whatever it is
we are about to do.
z Reciting such a blessing is an essential element of the performance of a

mitzvah. In Jewish tradition, a person who performs a mitzvah with a
sense of obligation is considered more meritorious than a person who
performs the same mitzvah because he feels like it. Recitation of the
berakhah focuses our attention on the fact that we are performing a
religious duty with a sense of obligation. It is worth noting that we recite
such berakhot over both biblical commandments and rabbinical
commandments. In the latter case, the berakhah can be understood as
"who sanctified us with his commandments and commanded us to obey
the rabbis, who commanded us to..." do whatever it is we are about to
do.
z Berakhot recited at special times and events, such as
when seeing a rainbow or a king or hearing good or
bad news, acknowledge G-d as the ultimate source of
all good and evil in the universe. It is important to note
that such berakhot are recited for both good things
and things that appear to us to be bad. When we see
or hear something bad, we praise G-d as "the true
Judge," underscoring the fact that things that appear
to be bad happen for a reason that is ultimately just,
even if we in our limited understanding cannot always
see the reason.
Form of a Berakhah
¾ Many of the berakhot that we recite today were composed by
Ezra and the Men of the Great Assembly nearly 2500 years ago,
and they continue to be recited in the same form.
¾ All berakhot use the phrase "Barukh atah Ha-shem, Elokaynu,

melekh ha-olam," Blessed art thou L-rd, our G-d, King of the
Universe. This is sometimes referred to as shem u'malkut (the
name and the sovereignty), the affirmation of G-d as king.
¾ The use of the word "thou" is worth discussing: in modern

English, many people think of the word "thou" as being formal
and respectful, but in fact the opposite is true. Thou (and the
corresponding Hebrew atah) is the informal, familiar second
person pronoun, used for friends and relatives. This word
expresses our close and intimate relationship with G-d.
Form of a Berakhah
¾ Immediately after this phrase, the berakhah abruptly
shifts into the third person; for example, in the
birkhot ha-mitzvot, the first two phrases are blessed
art thou, L-rd our G-d, King of the Universe, who
sanctifies us with his commandments and
commands us... This grammatical faux pas is
intentional.
¾ The use of the third person pronoun while speaking
to a person in Hebrew is a way of expressing
extreme respect and deference. This shift in
perspective is a deliberately jarring way of
expressing the fact that G-d is simultaneously close
to us and yet far above us, intimately related to us
and yet transcendent. This paradox is at the heart of
the Jewish relationship with G-d.
Birkat Ha-Mazon: Grace
After Meals
One of the most important prayers in Judaism, one
of the very few that the Bible commands us to
recite, is never recited in synagogue. That prayer is
birkat ha-mazon, grace after meals.
In Deuteronomy 8:10, we are commanded that
when we eat and are satisfied, we must bless the L-
rd, our G-d. This commandment is fulfilled by
reciting the birkat ha-mazon (blessing of the food)
after each meal. Reciting birkat ha-mazon is
commonly referred to as bentsching, from the
Yiddish word meaning "to bless." Although the
word "bentsch" can refer to the recitation of any
berakhah, it is almost always used to refer to
reciting birkat ha-mazon.
The grace after meals is recited in addition to the
various berakhot over food recited before meals.
Birkat Ha-Mazon: Grace
After Meals
Birkat ha-mazon actually consists of four blessings, three of which
were composed around the time of Ezra and the Great Assembly
and a fourth which was added after the destruction of the Temple.
These blessings are:
Birkat Hazan (the blessing for providing food), which thanks G-d
for giving food to the world,
Birkat Ha-Aretz (the blessing for the land), which thanks G-d for
bringing us forth from the land of Egypt, for making His covenant
with us, and for giving us the land of Israel as an inheritance,
Birkat Yerushalayim (the blessing for Jerusalem), which prays for
the rebuilding of Jerusalem and the coming of the moshiach; and
Birkat Ha-Tov v'Ha-Maytiv (the blessing for being good and doing
good), was added after the destruction of the Temple, although it
existed before that time. It emphasizes the goodness of G-d's
work, that G-d is good and does good.
In addition to these four blessings, the full birkat ha-mazon
incorporates some psalms and additional blessings for various
special occasions (holidays, guests, etc.)
a Minyan
Jewish prayer is ordinarily a group activity done with
a quorum of 10 people called a minyan. Observant
Jews daven (pray) in formal worship services three
times a day, every day: at evening (Ma'ariv), in the
morning (Shacharit), and in the afternoon (Minchah).
Daily prayers are collected in a book called a siddur,
which derives from the Hebrew root meaning "order,"
because the siddur shows the order of prayers. It is
the same root as the word seder, which refers to the
Passover home service.
Central Prayers
Undoubtedly the oldest fixed daily prayer in Judaism is the
Shema. This consists of Deut. 6:4-9, Deut. 11:13-21, and Num.
15:37-41. Note that the first paragraph commands us to speak
of these matters "when you retire and when you arise." From
ancient times, this commandment was fulfilled by reciting the
Shema twice a day: morning and night.
The next major development in Jewish prayer occurred during

the Babylonian Exile, 6th century B.C.E. People were not able
to sacrifice in the Temple at that time, so they used prayer as a
substitute for sacrifice. "The offerings of our lips instead of
bulls," as Hosea said. People got together to pray three times a
day, corresponding to the three daily sacrifices. There was an
additional prayer service on Shabbat and certain holidays, to
correspond to the additional sacrifices of those days. Some
suggest that this may already have been a common practice
among the pious before the Exile.
Central Prayers
After the Exile, these daily prayer services continued. In the 5th
century B.C.E., the Men of the Great Assembly composed a
basic prayer, covering just about everything you could want to
pray about. This is the Shemoneh Esrei, which means "18" and
refers to the 18 blessings originally contained within the prayer.
It is also referred to as the Amidah (standing, because we stand
while we recite it), or Tefilah (prayer, as in The Prayer, because
it is the essence of all Jewish prayer). This prayer is the
cornerstone of every Jewish service.
The blessings of the Shemoneh Esrei can be broken down into 3
groups: three blessings praising G-d, thirteen making requests
(forgiveness, redemption, health, prosperity, rain in its season,
ingathering of exiles, etc.), and three expressing gratitude and
taking leave. But wait! That's 19! And didn't I just say that this
prayer is called 18?
Central Prayers
One of the thirteen requests (the one against
heretics) was added around the 2nd century
C.E., in response to the growing threat of
heresy (including Christianity, which was a
Jewish sect at the time), but at that time, the
prayer was already commonly known as the
Shemoneh Esrei, and the name stuck, even
though there were now 19 blessings. Many non-
Jews, upon hearing that there is a blessing like
this, assume it is much more offensive than it
actually is. Here is what it says:
Central Prayers
For slanderers, may there be no hope; and may all
wickedness quickly be destroyed, and may all
your enemies be cut off swiftly. The intentional
[sinners], swiftly may they be uprooted, broken,
cast down and subdued, swiftly and in our days.
Blessed are you, L-RD, breaker of enemies and
subduer of intentional [sinners].
Central Prayers
Another important part of certain prayer services is a
reading from the Torah and the Prophets.
The Torah has been divided into 54 sections, so that if each of
these sections is read and studied for a week, we can cover the
entire Torah in a year every year (our leap years are 54 weeks
long; regular years are 50 or so, we double up shorter portions
on a few weeks in regular years).
At various times in our history, our oppressors did not permit
us to have public readings of the Torah, so we read a roughly
corresponding section from the Prophets (referred to as a
Haftarah). Today, we read both the Torah portion and the
Haftarah portion. These are read at morning services on
Shabbat and some holidays. In addition, at Monday and
Thursday morning services, we read part of the upcoming
Shabbat's Torah portion (about 10 to 15 verses; the first aliyah
of the week's portion).
Central Prayers
The Torah and haftarah readings are performed with great ceremony: the
Torah is paraded around the room before it is brought to rest on the bimah
(podium). It is considered an honor to have the opportunity to recite a
blessing over the reading (this honor is called an aliyah). For more
information, see Torah Readings.
That's the heart of the Jewish prayer service. There are, however, many
additional prayers leading up to these things and following these things.
There is a long series of morning blessings at the beginning of the morning
service. Some people recite these at home. They deal with a lot of
concerns with getting up in the morning, and things we are obligated to do
daily. There is a section called P'sukei d'Zimra (verses of song), which
includes a lot of Psalms and hymns. I like to think of it as a warm-up,
getting you in the mood for prayer in the morning. Some people don't
show up for services until after that "warm-up."
There are also a few particularly significant prayers. The most important is
the Kaddish, one of the few prayers in Aramaic, which praises G-d. Here's a
small piece of it, in English:
Central Prayers
May His great Name grow exalted and sanctified in the world that He created as He
willed. May He give reign to His kingship in your lifetimes and in your days, and in the
lifetimes of the entire family of Israel, swiftly and soon. May His great Name be
blessed forever and ever. Blessed, praised, glorified, exalted, extolled, mighty... There
are several variations on it for different times in the service. One variation is set aside
for mourners to recite, the congregation only providing the required responses. Many
people think of the Kaddish as a mourner's prayer, because the oldest son is
obligated to recite it for a certain period after a parent's death, but in fact it is much
broader than that. Someone once told me it separates each portion of the service,
and a quick glance at any siddur (daily prayer book) shows that it is recited between
each section, but I don't know if that is its purpose.
Another important prayer is Aleinu, which is recited at or near the end of every
service. It also praises G-d. Here is a little of it in English, to give you an idea:
It is our duty to praise the Master of all, to ascribe greatness to the Molder of
primeval creation ... Therefore, we put our hope in you, L-rd our G-d, that we may
soon see Your mighty splendor... On that day, the L-rd will be One and His Name will
be One. On certain holidays, we also recite Hallel, which consists of Psalms 113-118.
Outline of Services
¾ There are a few other things, but that's a pretty good idea of what's involved. Here is
an outline of the order of the daily services:
¾ Evening Service (Ma'ariv)
z Shema and it's blessings and related passages
z Shemoneh Esrei
z Aleinu
¾ Morning Service (Shacharit)
z Morning Blessings
z P'sukei d'Zimra
z Shema and it's blessings and related passages
z Shemoneh Esrei
z Hallel, if appropriate
z Torah reading (Mondays, Thursdays, Shabbat and holidays)
z Aleinu, Ashrei (Psalm 145), and other closing prayers, Psalms and hymns (not on
Shabbat and holidays; recited at the end of Musaf instead on those days)
¾ Additional Service (Musaf) (Shabbat and holidays only; recited immediately
after Shacharit)
z Shemoneh Esrei
z Aleinu and other closing prayers, Psalms and hymns
¾ Afternoon Service (Minchah)
z Ashrei (Psalm 145)
z Shemoneh Esrei
z Aleinu
Part 1 Ch. 1 Kitzur Shulchan Aruch Linear Translation by Yona Newman© 1999-2005 Page 1
Part 1 Kitzur Shulchan Aruch Linear Translation by Yona Newman© 1999-2005
Hebrew/English Main Text Previous Next Help Index Part 1 Index Part 2 Home
Rules of Conduct upon Rising in the Ch. 1:1- ‫דין השכמת‬

Morning 7 ‫הבוקר‬
1, 2, 3, 4, 5, 6, 7
1:1 ''I have set the Lord always before me'' (Psalms 16:8). ‫א שויתי יי לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה‬
(This) is a cardinal principle in the Torah and (a ‫ובמעלות הצדיקים ההולכים לפני האלהים‬
fundamental rule) of life among the pious. who go ‫כי אין ישיבת האדם תנועותיו ועסקיו והוא‬
before G-d. Because it is not how a person sits, ‫לבדו בביתו כמו ישיבתו תנועותיו ועסקיו‬
moves and works when he is alone at home but how he ‫כאשר הוא לפני מלך גדול וכן אין דיבורו‬
sits, moves and works when he is in the presence of ‫והרחבת פיו בהיות עם אנשי ביתו וקרוביו‬
a great king. For his conversation is not the same, or ‫כמו בהיותו במושב המלך כי אז משגיח‬
his attitude, when he is among his family and friends, ‫בודאי על כל תנועותיו ודיבוריו שיהיו‬
compared to when he is in the presence of royalty. ‫מתוקנים כראוי כל שכן כאשר ישים האדם‬
For then a man takes special care that his speech and ‫אל לבו כי המלך הגדול הקדוש ברוך הוא‬
demeanor be refined and correct. How much more ‫אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו‬
should a man pay great attention (to his actions), ‫ורואה במעשיו כמו שנאמר אם יסתר יש‬
realizing that the Great King, the Holy One, blessed be ‫במסתרים ואני לא אראנו נאום יי הלא‬
He, whose glory fills the whole universe, is always ‫את השמים ואת הארץ אני מלא בודאי מיד‬
standing by him and observing all his doings, as it is ‫תגיע אליו היראה וההכנעה מפחד השם‬
said (in the Scriptures): ''Can a man hide himself in ‫יתברך ויבוש ממנו‬
secret places that I cannot see him?'' says the Lord,
''Do I not fill heaven and earth?'' (Jeremiah 23:24),
he will certainly acquire a feeling of reverence and
humility from fear of the Blessed Name and he will
be ashamed to do anything (wrong).
1:2 Even while still lying in bed; one should be aware ‫ב וגם בשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא‬
before whom he sleeps (G-d), and as soon as he awakes ‫שוכב ומיד כשיעור משנתו יזכור חסדי יי‬
he should acknowledge the lovingkindness of the Lord, ‫יתברך שמו אשר עשה עמו שהחזיר לו‬
blessed be He, which He has done for him, by ‫את נשמתו אשר הפקידה אצלו עייפה‬
returning his soul to him, that was committed to G-d ‫והחזירה לו חדשה ורגועה כדי לעבוד עבודתו‬
faint and weary, and returned renewed and refreshed, ‫יתברך שמו בכל יכלתו ולשרתו כל היום‬
thus enabling him to serve Him, Blessed be His ‫כי זה כל האדם כמו שאמר הכתוב‬
name, devotedly, and to serve Him all day. For this ‫חדשים לבקרים רבה אמונתך פירושו‬
is (the goal of) every man; as it is said: ''They are ‫בכל בוקר נעשה האדם בריה חדשה ויודה בכל‬
new every morning; great is Thy faithfulness.'' ‫לבבו להשם יתברך על זאת ובעודו על‬
(Lamentations 3:23), which means, every morning ‫משכבו יאמר מודה אני לפניך מלך חי וקים‬
man is like a newborn living being; and for this he ‫שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך‬
must thank, with all his heart, G-d, the Blessed, for ‫ואף על פי שעדיין אין ידיו נקיות יכול‬
this. While still in his bed he should say: ''I thank ‫לומר זאת כיון שאין בו שם ויפסיק מעט‬
Thee, O living and eternal King, Who hast mercifully ‫בין תיבת בחמלה לתיבת רבה‬
restored my soul within me; Thy faithfulness is great.''
http://www.geocities.com/yona_n.geo/kizzur/kizzur1.html 04/12/2005 12:40:29 AM
(although one's hands are yet unwashed, One may

say this (prayer) since the name (of G-d is not
mentioned) in it). and pause briefly between the word
''graciously'' and the word ''great''.
1:3 ''Judah, the son of Tema, said: 'Be bold as a leopard, ‫ג יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל‬
light as an eagle, swift as a deer, and strong as a ‫כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון‬
lion, to do the will of thy Father who is in heaven' '' ‫אביך שבשמים עז כנמר פירושו שלא‬
(Avot 5:23). ''Bold as a leopard'' means that a man ‫יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו‬
should not be ashamed in the presence of (other) ‫בעבודת השם יתברך קל כנשר כנגד ראות‬
people who may laugh at him during his service to ‫העין לומר שתהא קל לעצום עינך‬
G-d, blessed be He. ''Light as an eagle,'' refers to our ‫מראות ברע כי היא התחלת העבירה העין‬
sense of vision; that is, one should be quick to close ‫רואה והלב חומר וכלי מעשה גומרין רץ‬
one's eyes so as not to look at evil; because (sight) is ‫כצבי כנגד הרגלים שרגליך לטוב ירוצו‬
the initial act of sin; the eye sees, the heart covets, ‫וגבור כארי כנגד הלב כי הגבורה בעבודת‬
and the limbs (lit. the instruments of action), execute it. ‫הבורא יתברך היא בלב ואמר שתחזק‬
''Swift as a deer,'' refers to the legs; that one's feet ‫לבך בעבודתו ותתגבר על היצר לנצחו‬
should run to (perform) good deeds. ''Strong as a lion'' ‫כגבור המתגבר על שונאו לנצחו ולהפילו‬
refers to the heart, because the zeal to worship the ‫לארץ‬
Creator, blessed be He, is in the heart. and said;
that he strengthens his heart in His service, and
prevails over the Evil Impulse to defeat it, just as a
hero makes every effort to prevail over his enemy to
defeat him, and throw him on the ground.
1:4 It is therefore every man's duty to make himself ‫ד לכן צריך האדם להתגבר כארי ומיד‬
strong as a lion. Immediately upon awakening from ‫כשיעור משנתו ואמר מודה אני וכו יקום‬
sleep, and says ''I give thanks...'' he must rise ‫בזריזות לעבודת הבורא יתברך ויתעלה‬
quickly and be ready to worship our Creator, blessed ‫קודם שיתגבר עליו היצר הרע בטענות‬
be He, before the Evil Impulse is given an opportunity ‫ותואנות לבל יקום ויתחכם עליו להשיאו‬
to dissuade him from rising with various arguments. ‫בחורף איך תקום עתה בבוקר השכם והקור‬
(For instance, the Evil Impulse) uses this subtle argument ‫גדול ובקיץ ישיאנו איך תקום ממטתך‬
in the winter time he argues: ''How can you rise so ‫ועדיין לא שבעת משנתך או בטענות אחרות‬
early in the morning when it is so cold?'' In the ‫וכדומה כי היצר הרע הוא יודע היטב לצוד‬
summer time, he uses this crafty argument: ''How can ‫בני אדם במהמורות בל יקום ולכן כל בעל‬
you rise from your bed (now) when you have not yet ‫נפש הירא וחרד לדבר יי צריך להתגבר‬
had enough sleep?'' Or, he is using other similar ‫עליו ולא ישמע לו ואף אם יכבד עליו‬
arguments. For, the Evil Impulse knows well the art ‫הדבר מפני כבדות הגוף ועצלותו ישים‬
of ensnaring man in his trap, and dissuading him from ‫מגמתו רצון מלך מלכי המלכים הקדוש‬
rising. Therefore, every man who fears the word of ‫ברוך הוא וישים אל לבו כי אם היה קורא‬
G-d, must overcome the Evil Impulse and disobey ‫אותו איזה אדם לאיזה עסק שירויח בו ממון‬
him. Even when it is hard for us (to get up early) ‫או לגבות חובו או שהיה קורא אותו‬
because of fatigue or because of laziness, we must ‫שיציל את ממונו מן ההפסד כגון אם נפל‬
make it as our aim to fulfill the will of the Supreme ‫דליקה בעיר וכדומה בודאי היה זריז‬
King of kings, the Holy One, blessed be He. A man ‫לקום מיד מפני אהבת ממונו ולא התרשל‬
should have in mind (the following analogy): If ‫וכן אם היה צריך ללכת לעבודת המלך‬
someone, would call him to attend to a profitable ‫היה קם בזריזות ולא היה מתרשל פן‬
business transaction, or to collect a debt, or calls him ‫יעלילו עליו או כדי למצוא חן בעיני המלך‬
to save his possessions from being lost for example, ‫על אחת כמה וכמה לעבודת מלך מלכי‬

by a fire which started in the city, or something else ‫המלכים הקדוש ברוך הוא שיש לו להזהר‬
similar to this, then he would certainly be quick, and ‫לקום במהירות ובזריזות והמרגיל את עצמו‬
get up immediately. because he cares for his ‫בדרך הזה ארבע או חמש פעמים לא יכבד‬
possessions, and would not dawdle. Or if he should ‫עליו אחר כך והבא לטהר מסייעין לו‬
be summoned to perform the king's service, he
would get up speedily, then he would certainly not be
dilatory, because of fear of punishment or in order to
find favor in the king's sight. How much more so on
the service of the Supreme King of kings, the Holy
One, blessed be He, one must be careful to get up
swiftly. He who accustoms himself to rise early,
four or five times, will experience no difficulty after
that; (as the Sages say (Yoma 38b):) ''He who makes an
effort to do good, is assisted (by Heaven).''
1:5 If one is able to wake and get up at midnight and ‫ה אם אפשר לו להשכים ולקום בחצות הלילה‬
perform the midnight service, there is nothing more ‫לעשות אז תיקון חצות מה טוב כמו‬
meritorious than this; as it is said (Lamentations 2:19): ‫שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמרות‬
''Arise, cry out in the night, at the beginning of the ‫וגו וכמו שהקדוש ברוך הוא מקונן בעת‬
watches...'' just as the Holy One, blessed be He, ‫ההיא שנאמר יי ממרום ישאג וממעון‬
laments at that moment, as it is written (Jeremiah ‫קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו ואומר‬
25:30): ''The Lord will roar from on high, and from ‫אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי‬
His holy habitation utter His voice; He will roar ‫ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות‬
mightily because of His fold.'' (And our Sages tell us ‫ואם אי אפשר לו לקום בחצות יתגבר על‬
(Berachot 3a) that the Almighty then) says: ''Woe to ‫כל פנים לקום קודם עלות השחר וכמו‬
My children on account of whose iniquity I destroyed ‫שאמר דוד המלך עליו השלום אעירה שחר‬
My house, burnt My Temple, and exiled them ‫אני מעורר את השחר ואין השחר מעורר אותי‬
among the nations.'' But if one is unable to get up at ‫וגם לאחר חצות הלילה יכול לעשות תיקון‬
midnight, let one at least make an effort to rise ‫חצות ואחר כך יעסוק בתורה איש איש כפי‬
before dawn; as King David, may he be in peace, said ‫יכלתו ושיעור משניות קודם לכל דבר ועל‬
(Psalms 57:9): ''I will awake the dawn,'' (which ‫ידי זה זוכה לנשמה משנה אותיות נשמה‬
means), I awake the dawn, but the dawn does not ‫ואם אינו בר הכי יעסוק בתהלים ומעמדות‬
awake me. Even after midnight, one may perform ‫וספרי מוסר וטוב מעט בכוונה מהרבה‬
the midnight rite, and then engage in (the study of) the ‫שלא בכוונה תנא רבי חייא כל העוסק‬
Torah, each one according to one's abilities. The ‫בתורה בלילה שכינה כנגדו שנאמר‬
study of the Mishnah is preferable to any other thing, ‫קומי רוני בלילה לראש אשמרות שפכי‬
(and by this one will be rewarded (by redemption) (this ‫כמים לבך נוכח פני יי פירוש שהשכינה‬
is derived) by changing the letters (of Mishna) into ‫היא אז כנגדך עוד אמרו רבותינו זכרונם‬
Neshama (soul)) But if one is not a scholar, one may ‫לברכה שכל העוסק בתורה בלילה נקרא‬
read the Psalms, Ma'amadot, or some book of ethics. ‫עבד יי כמו שנאמר כל עבדי יי‬
To (study) a little (but) with devotion is better than ‫העומדים בבית יי בלילות ובלילות הקצרים‬
much (study) without devotion. Rabbi Hiyya taught ‫שאי אפשר לו להשכים כל כך לכל הפחות‬
(Tamid 32b): ''All who study the Torah at night the ‫יתאמץ לקום בעוד שיהיה לו זמן להכין את‬
Divine Presence is with him'' ; as it is said ‫עצמו ללכת לבית הכנסת להתפלל עם‬
(Lamentations 2:19): ''Arise, cry out in the night, at ‫הצבור‬
the beginning of the watches; pour out thy heart like
water before the presence of the Lord;'' which
signifies; that the Divine Presence is then before you.

Our Rabbis, of blessed memory, said again: ''He

who engages in the study of the Torah at night, is
called 'a servant of the Lord'; as it is said (Psalms
134:1): 'All ye servants of the Lord who stand by
night in the house of the Lord'.'' When the nights are
short and it is impossible to wake so early, he should
at least try to get up early enough to have sufficient
time to prepare himself to go to the synagogue and
pray (together) with the congregation.
1:6 Psalms and other portions of theTorah, Prophets ‫ו מזמורי תהלים וכן שאר פרשיות מתורה‬
and Hagiographa which ordinarily people do not know ‫נביאים וכתובים שאינם שגורים בפי הכל‬
by heart, even by one who is well versed in them. ‫לאומרם בעל פה אפילו מי שיודע לאמרם בעל‬
should be careful not to recite by heart A blind man is ‫פה יש לו להזהר שלא לאמרם בעל פה‬
allowed (to recite any portion of the Torah by heart). ‫וסומא מותר‬
1:7 We must enjoin those who read Ma'amadot, that the ‫ז יש למחות ביד האומרים תחנות שבמעמדות‬
concluding benediction; ''Blessed be Thou, O Lord, ‫שמסיימין ברוך אתה יי שומע תפלה‬
who hearest prayers.'' should instead be read thus: ‫אלא יש לומר ברוך שומע תפלה בלא שם‬
''Blessed be Thou who hearest prayers.'' without G-d's
name.

Hand Washing in the Morning Ch. 2:1-9 ‫הלכות נט''י שחרית‬
1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9
2:1 Since every man upon rising from his bed in the ‫א לפי שהאדם כאשר קם ממטתו שחרית‬
morning is like a newborn creature, insofar as the ‫הוא כמו בריה חדשה לעבודת הבורא‬
worship of the Creator, Blessed be His name, so he ‫יתברך שמו לכן צריך להתקדש וליטול‬
needs to sanctify himself by washing his hands out of a ‫ידיו מן הכלי כמו כהן שהיה מקדש ידיו‬
vessel, just as the priests used to wash their hands ‫בכל יום מן הכיור קודם עבודתו וסמך‬
daily out of the wash-basin before performing their ‫לנטילה זו מן המקרא שנאמר ארחץ בנקיון‬
service (in the Temple). This hand-washing is based on ‫כפי ואסובבה את מזבחך יי לשמיע בקול‬
the biblical verse; as it says (Psalms 26.6-7): ''I wash ‫תודה וגו ועוד יש טעם לנטילה זאת לפי‬
my hands in innocence so I compass thy altar, O Lord: ‫שבשעת שינה שנסתלקה ממנו נשמתו‬
that I may sound the voice of thanksgiving...'' There ‫הקדושה בא רוח הטומאה ושורה על גופו‬
is another reason, * for this (morning) hand-washing; ‫וכשניער משנתו מסתלק רוח הטומאה מכל‬
when a man is asleep, the holy soul departs from his ‫גופו חוץ מאצבעותיו שאינו עובר מעליהם‬
body, and an unclean spirit comes into his body. ‫עד ששופך עליהם שלש פעמים מים‬
When rising from sleep, the unclean spirit departs from ‫בסירוגין ואסור לילך ארבע אמות בלי‬
his entire body, except from his fingers, and does ‫נטילת ידים אם לא לצורך גדול מאוד‬
not depart from them until one spills on them water
three times alternately. One is not allowed to walk four
cubits (six feet) without washing one's hands, except
in cases of extreme necessity.
* {given by the Kabbalists, Zohar, quoted in Bet Yosef.}
2:2 The first garment which a male must put on, is the ‫ב ילבוש מלבוש הראשון את הטלית קטן‬
tallit katan * for one is not allowed to walk (even as ‫שלא ילך ארבע אמות בלא ציצית ולפי‬
much as) four cubits without having a fringed garment ‫שעדיין אין ידיו נקיות לא יברך עליו‬
on. But as his hands are still unwashed, he may not
say the benediction on putting it on.
* {the small four-fringed garment, commonly known as
the arba kanfot, four cornered.}
2:3 The ritual hand-washing in the morning is ‫ג נטילת ידים שחרית הוא בדרך זה נוטל‬
performed as follows: Take a cup of water with the ‫את הכלי ביד ימינו ונותנו לשמאלו ושופך‬
right hand and put it in the left; first pour water upon ‫תחלה על יד ימין ואחר כך נוטל את הכלי‬
the right hand. Then take the cup back in the right hand ‫בימינו ושופך על יד שמאל וכן יעשה‬
and pour water on the left. This performance is ‫שלש פעמים וטוב ליטלם עד פרק הזרוע‬
repeated three times. It is best to pour the water (over ‫אך בשעת הדחק די עד קשרי אצבעותיו‬
the hands) as far as the wrists, but in case of ‫ורוחץ פניו לכבוד יוצרו שנאמר כי‬
emergency it suffices (if the water covers the hands) ‫בצלם אלהים עשה את האדם וגם ירחץ פיו‬
up to the joints of the fingers. One must also wash his ‫מפני הרירין שבתוכו שצריך להזכיר את‬
face in honor of the Creator, as it is said (Genesis 9:6):

''For in the image of G-d He hath made the man.'' ‫השם הגדול בקדושה ובטהרה ואחר כך מנגב‬
One must also rinse the mouth, because of what is in ‫ידיו ויזהר לנגב פניו יפה‬
the mouth, because we must pronounce the Great
Name in purity and cleanliness. Afterwards the hands
are dried. Special care must be taken to dry the face
thoroughly.
2:4 The hands must be washed into a vessel only. It is ‫ד צריך ליטול ידיו דוקא לתוך כלי ואסור‬
forbidden to use for any other purpose, the water from ‫ליהנות ממי הנטילה מפני שרוח רעה‬
hand washing, because an evil spirit rests on it, * ‫שורה עליהם וישפכם במקום שאין בני‬
and it must be spilt in a place where people do not ‫אדם הולכין‬
walk.
* {contaminated, and injurious to health.}
2:5 One should not touch, before the morning hand- ‫ה לא יגע קודם נטילה לא בפה ולא בחוטם‬
washing, neither the mouth, nor the nose, and not ‫ולא בעינים ולא באזנים ולא בפי הטבעת‬
the eyes, and not the ears, and not the lower orifice ‫ולא באוכלין ולא במקום הקזה מפני‬
(anus) nor any kind of food, or a place that is ‫שרוח רעה השורה על הידים קודם נטילה‬
bleeding, because the evil spirit that rests upon the ‫מזיק לדברים אלו‬
hands before washing (them) will cause injury to
these things.
2:6 It is best to perform the morning hand washing with ‫ו טוב להקפיד בנטילת ידים שחרית בכלי‬
water poured from a vessel by human effort, just as it ‫ובמים ובכח גברא כמו בנטילת ידים‬
must be done when washing the hands before meals. ‫לסעודה לקמן סימן מ' אך בשעת הדחק‬
(See Ch. 40 below). But in case of emergency, and ‫שאין לו כראוי והוא רוצה להתפלל יכול‬
his (hands) are not properly (clean), and one wishes to ‫ליטול ידיו מתוך כל דבר ובכל מיני מים ובלא‬
pray, one may wash his hands in any manner, even ‫כח גברא ויכול לברך על נטילת ידים‬
when the water is not poured by human effort, and one ‫ואם יש לפניו נהר טוב יותר שיטבול בו ידיו‬
may pronounce the benediction: ''concerning the ‫שלש פעמים או אפילו בשלג אבל אם‬
washing of the hands''. If there is a river at hand, one ‫אין לו מים כלל יקנח ידיו באיזה דבר‬
should dip the hand in it three times, or even in ‫ויברך על נקיות ידים ודי לו לתפלה‬
snow. If, however, there is no water in any form ‫ולכשיזדמן לו אחר כך מים וכלים הראויים‬
available, one may wipe one's hands with some ‫יטול ידיו כראוי אבל לא יברך עוד‬
material, and say the benediction: ''Blessed art ... for
cleansing (not washing) the hands.'' and this is enough
for the purposes of prayer. Afterwards, upon finding
water and the required vessel, one must wash the
hands properly without pronouncing any benediction.
2:7 It is written (Psalms 103:1): ''Bless the Lord, 0 my ‫ז כתיב ברכי נפשי את יי וכל קרבי את‬
soul; and all that is within me, bless His holy name.'' ‫שם קדשו וכיון שצריך האדם לברך את‬
Since it is a man's duty to bless the Holy Name with all ‫השם בכל קרביו אסור לברך עד שינקה את‬
that is in him, he is not allowed to say any blessings (to ‫הקרבים מצואה ומי רגלים ובקומו בבוקר‬
pray) before he has cleaned himself also inside, from ‫מסתמא הוא צריך לעשות צרכיו או לכל‬
excrement and urine. As one gets up in the morning, ‫הפחות להשתין על כן לא יברך ברכת על‬
normally he needs to relieve himself, or at least to ‫נטילת ידים בשעת נטילה עד לאחר שינקה‬
urinate, therefore one shall not recite the blessing ‫את עצמו וירחץ ידיו עוד פעם אחת ואז‬
over washing the hands at the time of washing, until ‫יברך על נטילת ידים ואשר יצר וברכת‬
one has eased one's self, then wash the hands again, '‫התורה וברכת אלהי נשמה וכו‬

and then say the blessing on washing the hands, and

afterwards ''who has formed'' and the blessing ''the
giver of the law'' and the blessing ''My G-d, the
soul...''. *
* {according to the order of the morning prayers.}
2:8 If one wakes up and washes his hands, while it is ‫ח אם השכים ונטל ידיו בעוד לילה כדינו‬
still night, according to these laws, and then stays ‫והיה ער עד אור היום או שהיה ישן אחר‬
awake until dawn; or if he falls asleep again while it is ‫כך שנית בעוד לילה וכן הישן ביום שתין‬
yet night; or if he sleeps sixty breaths in the daytime ‫נשמין לערך חצי שעה וכן הניעור כל‬
(about one-half hour); or if he is awake the whole night ‫הלילה ולא ישן שיתין נשמין בכל אלו‬
and did not sleep (even) sixty breaths, in all these ‫יש ספק אם צריכין נטילת ידים או לא לכן‬
cases, it is doubtful if one needs hand-washing or ‫יטול ידיו שלש פעמים בסירוגין כדלעיל‬
not. He shall therefore, wash his hands alternately ‫סעיף ג' אבל לא יברך עליהם‬
three times (as described in paragraph 3), but
without saying the blessing on them.
2:9 On the following occasions one needs to wash one's ‫ט אלו דברים צריכין נטילת ידים במים‬
hands in water. On awakening from sleep, on ‫הקם מן המטה והיוצא מבית הכסא ומבית‬
leaving the lavatory or bath (lit., the bath-house), ‫המרחץ והנוטל צפרניו והמגלח שערותיו‬
after paring one's nails, after having one's hair cut, ‫והחולץ מנעליו והמשמש מטתו והנוגע‬
after taking off the shoes (with bare hands), after ‫בכנה והמפלה את בגדיו אפילו לא נגע‬
having sexual intercourse, after touching an insect (lit., ‫בכנה והחופף ראשו והנוגע בגופו‬
louse) or searching the clothes (for lice), even if he ‫במקומות המכוסים והיוצא מבית הקברות‬
did not touch the lice, after combing one's head, ‫והמלוה את המת או שנכנס באהל המת‬
after touching his body in any places which are ‫והמקיז דם‬
(generally) covered, after leaving a cemetery, after
walking in a funeral procession or leaving a house
where a corpse lay, and after blood-letting.

Dressing and Deportment Ch. 3:1-8 ‫דין לבישת בגדיו והילוכו‬
1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8
3:1 It is written (Micah 6:8): ''And to walk humbly with ‫א כתיב והצנע לכת עם אלהיך לפיכך צריך‬
thy G-d.'' Therefore it is the duty of every man to be ‫האדם להיות צנוע בכל אורחותיו ולכן‬
modest in all his ways. When putting on or removing ‫כשלובש או פושט את חלוקו או שאר בגד‬
his shirt or any other undergarment, he should be ‫שעל בשרו ידקדק מאוד שלא לגלות את גופו‬
careful not to expose his body. He should put it on or ‫אלא ילבישו ויפשיטו כשהוא שוכב על‬
remove it while still lying covered in bed. He should ‫משכבו מכוסה ואל יאמר הנני בחדרי‬
never say (to himself): ''Lo, I am all alone in my inner ‫חדרים ובחשיכה מי רואני כי הקדוש ברוך‬
chamber and in the dark, who can see me?'' For the ‫הוא מלא כל הארץ כבודו וכחשיכה כאורה‬
Holy One, blessed be He, fills the universe with His ‫לפניו יתברך שמו והצניעות והבושת‬
glory, and darkness is as light before Him, blessed ‫מביאין את האדם לידי הכנעה לפניו יתברך‬
be His name; and modesty and (a sense of) shame ‫שמו‬
bring a person to a state of humility before Him,
blessed be His name.
3:2 It is forbidden to follow the customs of the idolaters ‫ב אין הולכין בחוקות עובדי כוכבים ולא‬
or to be like them either in the way they dress, cut ‫מתדמין להם לא במלבוש ולא בשיער‬
their hair, or the like; as it is said (Leviticus 20:23): ‫וכיוצא בהן שנאמר ולא תלכו בחוקות‬
''And ye shall not walk in the customs of the idolaters;'' ‫העובדי כוכבים ונאמר בחוקותיהם לא‬
and it is said again (Leviticus 18:3): ''Neither shall ‫תלכו ונאמר השמר לך פן תנקש‬
ye walk in their statutes;'' and again (Deuteronomy ‫אחריהם לא ילבוש מלבוש המיוחד להם‬
12.30): ''Take heed to thyself that thou be not ‫לשום גאות והוא מלבוש שרים ולדוגמא‬
ensnared to follow them.'' We must not wear the kind ‫הא דאמרינן בגמרא דאסור לישראל‬
of garment worn by them for ostentation, a garment ‫להתדמות להם אפילו ברצועות המנעל‬
worn by princes. For example; In the Talmud ‫שאם היה דרכם לקשור כך ודרך ישראל בענין‬
(Sanhedrin 74a) it is stated that a Jew is not allowed to ‫אחר או שהיה מנהגם להיות להם רצועות‬
copy them even in regard to shoe laces; if they tie ‫אדומות ושל ישראל שחורות משום דצבע‬
them in one way and Israelites in another way, or if ‫שחור מורה על ענות ושפלות וצניעות‬
it is their custom to have red shoe laces and ‫אסור לישראל לשנות ומזה ילמוד כל‬
Israelites have black ones (because the color of black ‫אדם לפי מקומו ושעתו שהמלבוש העשוי‬
is indicative of humility and modesty) an Israelite is ‫ליוהרא ופריצות לא יעשה הישראל כן‬
not allowed to change (either the knot or the color in ‫אלא מלבושיו יהיו עשויין בענין המורה על‬
order to imitate them). From this Talmudic injunction, ‫הכנעה וצניעות הכי אמרינן בספרי שלא‬
every man can learn, depending upon the place and ‫תאמר הואיל והן יוצאין בארגמן אף אני‬
time that garments that are made to reveal pride and ‫אצא בארגמן הואיל והן יוצאין בקלוסין‬
immodesty, (the kind worn by the heathens); an ‫כלי זיין אף אני אצא בקלוסין שדברים‬
Israelite must not do the same. Rather his garments ‫הללו דברי שחץ וגאוה הם ולא כאלה חלק‬
should be made such as to show humility and modesty. ‫יעקב אלא דרכם להיות צנועים וענוים‬
It is thus told in the Sifri (Deuteronomy 12:30): ‫ולא לפנות אל רהבים וכן כל דבר שנהגו‬
''You shall not say: 'Because they walk about (dressed) ‫למנהג ולחוק דאיכא למיחש שיש בו שמץ‬
in purple, I, too, will walk about (dressed) in purple; ‫עבודת כוכבים לא יעשה ישראל כן וכן לא‬
because they walk about helmeted, ((carrying) ‫יגלח ולא יגדל שערות ראשו כמו הם אלא‬
weapons) I, too, will walk about helmeted.' For, ‫יהא מובדל מהם במלבושיו ובדיבורו‬
these are the ways of the proud and the haughty, but ‫ובשאר מעשיו כמו שהוא מובדל מהם‬
not the lot of Jacob (Israel). Their mode of life is to be ‫במדעו ובדעותיו וכן הוא אומר ואבדיל‬
modest and humble and not to look up to the proud.'' ‫אתכם מן העמים‬
and also everything that they do, of their customs or
laws, even if one suspects that there is even the
slightest idolatrous intent, an Israelite should not
imitate them. (A Jew) must not cut his hair or let the
hair on his head grow as they do, but he should differ
from them in dress, manner of speech, and all other
deeds, just as he differs from them in knowledge and
opinions. And thus does the Scripture say (Leviticus
20:26): ''I have set you apart from the peoples.''
3:3 One should avoid wearing costly garments, for this ‫ג לא ילבוש בגדים יקרים כי דבר זה מביא‬
leads a person to pride; nor clothes that are too open ‫את האדם לידי גאוה ולא בגדים פחותים מאוד‬
or dirty, in order that he will not be ridiculed by ‫או מלוכלכים שלא יתבזה בעיני הבריות‬
people; but he should have moderate priced and ‫אלא יהיו לו בגדים ממוצעים ונקיים‬
clean clothes. The Talmudic Sages say (Shabbat 129a): ‫לעולם ימכור אדם אפילו קורות ביתו ויקח‬
''A man should even sell the beams of his house in ‫מנעלים לרגליו‬
order to get shoes for himself.''
3:4 We have found that Torah puts (for certain ‫ד לפי שמצינו שהימין היא חשובה בתורה‬
commandments) the right hand first, such as, the ‫לענין עבודה ולענין בהן יד ובהן רגל‬
sacrifices, * and the (thumb of the right) hand and ‫של מילואים ושל מצורע ולענין מצות‬
the (great toe of the right) foot (of Aaron and his sons) ‫חליצה לכן בלבישה וכן בשאר דברים‬
during the consecration of the Temple (Leviticus 8:23- ‫לעולם יקדים של ימין לשל שמאל ובחליצת‬
24), (the blood of the guilt offering) of one who was ‫המנעלים ושאר בגדים יחליץ של שמאל‬
cleansed from leprosy (Leviticus 14:14), and in the ‫תחלה שזהו כבודה של ימין ואך לענין‬
ceremony of halizah (Deuteronomy 25:5-10; Yebamot ‫קשירה השמאל חשובה יותר מפני‬
104a), therefore, when dressing and other actions, ‫שקושרין עליה את התפילין ולכן כשצריך‬
we must always give preference to the right (hand or foot) ‫לקשור יקשור של שמאל תחלה כגון‬
over the left; but when removing shoes and other ‫מנעלים שיש בהם קשירה נועל של ימין‬
clothes, one removes that of the left first. (for the ‫ואינו קושרו ונועל את של שמאל וקושרו‬
honour of the right (side) ) With regard to tying (a ‫ואחר כך קושר של ימין וכן בשאר בגדים‬
lace), the left should be given precedence, because
the tefillin are fastened on the left hand. Therefore,
when one needs to tie (something), one ties that on the
left first. For example, shoes with laces, we first put
on the right (shoe) without lacing it, then we put on the
left and lace it, and afterward we lace the right one.
(This method of dressing) also applies to all other clothes.
* { When the priest dipped his finger in the blood, and
sprinkled it seven times on the altar - Leviticus 4:6;
Zebahim 24a-b}
3:5 One should be careful from putting on two garments ‫משום‬ ‫שני בגדים ביחד‬ ‫ה יזהר מללבוש‬
at one time, because it is harmful to the memory. ‫דקשה לשכחה‬
3:6 One (masc.) must not walk (even as little as) four ‫ו אסור לילך ד' אמות או להוציא מפיו‬
cubits (six feet), or utter a single holy word, while ‫דבר שבקדושה בגילוי הראש וגם הקטנים‬
being bareheaded. Young children, too, must be ‫צריכין להרגילן לכסות ראשון כי היכי‬
trained to cover their heads, so that they may be ‫דתיהוי עלייהו אימתא דשמיא כדמצינו‬
imbued with the fear of G-d. As it is related (in the ‫ברב נחמן בר יצחק אימיה דרב נחמן בר יצחק‬
Talmud) of Rab Nahman bar Isaac (Shabbat 156b): ‫אמרו לה כלדאי חוזים בכוכבים בריך‬
the mother of Rab Nahman bar Isaac ''was told by the ‫גנבא הוה לא שבקתיה גלויי רישא אמרה‬
astrologers: (it's foretold in the stars) 'Your son is ‫ליה כסי רישיך כי היכי דתיהוי עלך‬
(destined) to be a thief.' He would not let (his mother) ‫אימתא דשמיא וכו‬
cover his head. So she said to him: 'Cover your
head, so that the fear of G-d may be upon you...' ''
3:7 It is forbidden to walk haughtily erect, with neck ‫ז אסור לילך בקומה זקופה וגרון נטוי‬
fully outstretched; concerning this, it is said (Isaiah ‫כענין שנאמר ותלכנה ותלכנה נטויות גרון‬
3:16): ''And they (the daughters of Zion) walk with ‫וגו ומכל מקום לא יכוף ראשו יותר מדאי‬
outstretched necks ...'' Nevertheless, one should not ‫אלא במדה בינונית בכדי שיראה את הבא‬
bow his head too low (when walking), but only a ‫כנגד פניו וגם יראה מדרך כף רגלו גם‬
moderate amount, so that he may see approaching ‫ממהלכו של אדם ניכר אם חכם ובעל דעה הוא‬
people, and also to watch his step. From the manner ‫או שוטה וסכל וכן אמר שלמה בחכמתו‬
a man walks, (we can tell) whether he is wise and ‫וגם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר ואמר‬
intelligent, or an idiot and a fool. Thus Solomon said ‫לכל סכל הוא הוא מודיע לכל על עצמו‬
wisely (Ecclesiastes 10:3): ''Yea, also when a fool ‫שהוא סכל‬
walks by the way, his understanding fails him, and
he reveals to everyone that he is a fool.'' He tells
everyone himself (by the way he walks) that he is a
fool.
3:8 A man should be careful not to pass between two ‫ח יש ליזהר שלא ילך איש בין שתי נשים‬
women, or between two dogs, or between two pigs. ‫ולא בין שני כלבים או שני חזירים וכן לא‬
Nor should two men permit to pass between them a ‫יניחו האנשים שתלך ביניהם אשה או כלב או‬
woman, a dog, or a pig. ‫חזיר‬

Rules of Ch. 4:1- ‫הנהגת בית הכסא ודיני ברכת אשר‬

Decency 6 ‫יצר‬
1, 2, 3, 4, 5, 6
4:1 A person should accustom himself to ease * ‫א ירגיל את עצמו לפנות ערב ובוקר‬
(once) in the evening and (once) in the morning; and ‫שהוא זריזות ונקיות אם אינו יכול לפנות‬
this (produces) alertness and cleanliness. If he is ‫ילך ד' אמות וישב ויעמוד עד שיפנה‬
unable to ease (himself), he should walk four cubits, ** ‫או יסיח דעתו מדברים אחרים המשהה‬
then return and try again until he (succeeds) to ease ‫נקביו עובר משום בל תשקצו ואם‬
himself; or he should divert his attention from other ‫משהה מלהטיל מים בעת צרכו עובר גם‬
(distracting) matters. One who delays easing (himself), ‫משום לא יהיה בך עקר‬
transgresses a negative (commandment - Lev. 11:43):
''You shall not make yourselves abominable'' and if
he delays from urinating when he needs to, he sins
again because of (Deut. 7:14): ''There shall not be male
or female barren among you.''
* { Evacuate, or excrete. }
** { About two meters. }
4:2 One should be modest in the lavatory; and not ‫ב יהא צנוע בבית הכסא לא יגלה את עצמו‬
expose himself until he sits down, and even then ‫עד שישב וגם אז יצמצם שלא לגלות‬
minimise (the exposure) so as to not expose (except) ‫רק מה שמוכרח לו לגלות שלא לטנף את‬
only what is necessary for him to expose. He should ‫בגדיו ויזהר בזה גם בלילה כמו ביום אם‬
not drip on his clothes, and be careful about this, ‫נפנה במקום מגולה שאין שם מחיצות‬
also at night just as in the daytime. If he eases himself ‫יכוין שיהא פניו לדרום ואחוריו לצפון או‬
in an exposed place, where there are no walls, he ‫איפכא אבל בין מזרח למערב אסור ואם יש‬
turns so he is facing south, and his back to the north, ‫מחיצה יכול לפנות בכל ענין אם אחוריו‬
or vice versa, but (to face) east-west is fobidden. If ‫לצד המחיצה ולהשתין מותר בכל ענין לא‬
there is a wall, he can ease himself in any direction as ‫יפנה בפני שום אדם ואפילו בפני עכו''ם‬
long as his back is to the wall. However urinating is ‫אסור אבל להשתין מותר אפילו ביום בפני‬
allowed in any direction. One should not ease oneself ‫רבים ואם צריך לכך משום דאיכא סכנה‬
in the presence of others; and even in the presence of a ‫אם יעצור את עצמו ומכל מקום יש לו‬
non-jew, (it is still) forbidden, but to urinate is ‫להסתלק לצדדין‬
allowed, even in daytime in the presence of many
(people), but if one needs to do this because of
possible risk (to himself) if he stops himself. In any
event, he should turn to the side.
4:3 One should not ease himself while standing, nor ‫ג לא יפנה בעמידה ולא יאנס לדחוק‬
forcefully strain oneself too much, so as not to ‫עצמו יותר מדאי שלא ינתק שיני הכרכשתא‬
rupture the glands of the rectum; nor should one hurry ‫ולא ימהר לצאת מבית הכסא עד אשר ברור‬
to leave the lavatory before it's certain to him that he ‫לו שאינו צריך עוד וכשמטיל מים בעמידה‬

does not need more (time). When one urinates while ‫ישגיח שלא ינתזו על מנעליו ובגדיו‬
standing, one should take care not to splash (any urine) ‫ויזהר מאוד שלא לאחוז בידיו במילתו‬
on one's shoes or clothes; and one should be
extremely careful not to hold with his hand the
membrum.
4:4 In the lavatory, it is forbidden to think about Torah; ‫ד בבית הכסא אסור להרהר בדברי תורה‬
therefore, while he is there, it's best to think on his ‫לכן בהיותו שמה טוב שיהרהר בעסקיו‬
business and his accounts, so that one may not come ‫ובחשבנותיו שלא יבא לידי הרהור תורה‬
to think of Torah or, think of a sinful (forbidden) act, ‫או הרהור עבירה חס ושלום ובשבת‬
Heaven forbid. On Shabbat, when (he should) not ‫שאין להרהר בעסקיו יהרהר בדברים נפלאים‬
think of his business, he should think of some ‫שראה ושמע וכדומה‬
interesting things that he saw or heard, and such
like.
4:5 He should be careful to clean himself thoroughly, ‫ה יזהר לקנח את עצמו יפה כי אם יש לו‬
for if he has even some feces in the anus, he is ‫אפילו משהו צואה בפי הטבעת אסור לו לומר‬
forbidden to say anything holy. One should not clean ‫שום דבר שבקדושה לא יקנח ביד ימין‬
(himself) with the right hand, for with this one puts on ‫מפני שקושר בה התפילין ואיטר יד יקנח‬
the tefillin. A left-handed (person) should clean ‫בשמאל דידיה שהיא ימין של כל אדם‬
himself with his ''left'' which is the right hand of
everyone else.
4:6 Every time one evacuates or urinates, even only ‫ו בכל פעם שנפנה או שמטיל מים ואפילו‬
one drop, he (should) wash one's hands in water and ‫רק טפה אחת ירחוץ ידיו במים ויברך ברכת‬
say the blessing ''who has formed ...''. If he urinated or ‫אשר יצר אם הטיל מים או נפנה ושכח‬
evacuated and forgot to bless ''who has formed ...'', ‫מלברך אשר יצר ואחר כך שוב הטיל מים‬
and afterwards again urinated or evacuated, and ‫או נפנה ונזכר שבראשונה לא בירך אינו‬
remembered that the first (time) he did not bless, he ‫צריך לברך רק פעם אחת ומי ששותה סם‬
does not need to bless except the once. One who ‫המשלשל ויודע שיצטרך לפנות כמה‬
drinks a laxative medicine and knows that he will need ‫פעמים לא יברך עד לאחר הגמר‬
to ease (himself) several times, should not bless
until after he has (completely) finished.

Cleaniness of Places Used for Holy Ch. 5:1- ‫נקיון המקום לדבר‬
Purposes 17 ‫שבקדושה‬
1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11, 12, 13, 14, 15, 16, 17
5:1 It's written (Deut. 23:14-15): ''You shall cover what ‫א כתיב וכסית את צאתך כי ה' אלהיך‬
comes from you, for the Lord your G-d walks in the ‫מתהלך בקרב מחנך וגו והיה מחנך‬
midst of your camp... so your camp shall be holy, that ‫קדוש ולא יראה בך ערות דבר וגו‬
He not see in you any unclean thing...'', from this ‫מכאן למדו רבותינו זכרונם לברכה‬
learned our Rabbis, may their memory be for a blessing, ‫שבכל מקום אשר ה' אלהינו מתהלך עמנו‬
that in any place that the Lord our G-d walks with us, ‫דהיינו כשאנו עוסקים בדבר שבקדושה‬
that is, when we are busy with some holy task, ‫כגון קריאת שמע תפלה תורה‬
such as the reading of the Shema, prayer, (the study ‫וכדומה צריך להיות המחנה קדוש‬
of) the Torah, and the like, it is necessary that the place ‫שלא תהא צואה מגולה שם ושלא יראה‬
be holy, and that there will not be any uncovered ‫דבר ערוה כנגד פניו של אדם הקורא או‬
excrement there, and that there will not be visible any ‫מתפלל‬
unseemly object, in plain view of one who reads or
prays.
5:2 Even to think of some holy matter, in a place (of) ‫ואפילו להרהר בדברי קדושה במקום‬ ‫ב‬
excrement or urine, or anything that smells bad, is ‫צואה או מי רגלים או כל דבר שהוא‬
forbidden, until one covers it, as it is said (Deut. ‫מסריח אסור עד שיכסה אותה כמו‬
23:14): ''And you shall cover what comes from you.'' ‫שנאמר וכסית את צאתך או שיטיל‬
One can pour into urine from one time (of urinating), a ‫לתוך מי רגלים של פעם אחת רביעית מים‬
revi'it of water. * It doesn't matter that (the urine) was ‫לא שנא היו הם בכלי תחלה ונותן‬
in a container already and the water is put on it, and it ‫עליהם מים ולא שנא היו המים בכלי‬
doesn't matter that the water was in a container already. ‫תחלה ואם היו מי הרגלים בעביט‬
If the urine was in a chamberpot which is specifically ‫המיוחד להן לא מהני להו מים כדלקמן‬
for this, it doesn't help to (pour) water (into it) (see ‫סעיף י''ג ולמי רגלים של שני פעמים‬
section 13, below). For urine from two times, one ‫צריכין ב' רביעית מים וכן לעולם‬
needs two revi'im of water, and so on. Even if (the ‫ואפילו אם נבלעו מי הרגלים כל שיש‬
ground or a garment) absorbed the urine, whilst there ‫שם עדיין קצת לחלוחית מהם צריך‬
is there still some dampness from it, one needs to ‫לשפוך שם מים‬
pour there water.
* { Shiurei Torah - 86.4 cc. , the Chazon Ish - 150 cc. }
5:3 If there is excrement on (any part of) one's body, ‫ג אם יש צואה על בשרו אף על פי‬
although it is covered with one's garments, one is not ‫שמכוסה בבגדיו אסור בדברי קדושה‬
allowed any holy matters; as it is said (Psalms 35:10): ‫שנאמר כל עצמותי תאמרנה ה' מי‬
''All my bones will say, Lord, who is like You...'' ‫כמוך בעינן שיהיו כולם נקיים ויש‬
(which) means that one should be completely clean. ‫מקילין בזה אבל הנכון להחמיר ואם‬
Some (authorities) are lenient about this, but it is proper ‫יש לו אפילו מעט צואה בפי הטבעת‬
to be strict. If one has even a little excrement in the

anal orifice, although it is covered, all agree that (the ‫אף על פי שהיא מכוסה לכולי עלמא לא‬
covering) is of no avail, because in its (original) place ‫מהני מפני שבמקומה זוהמתה מרובה‬
it (causes) greater contamination.
5:4 One must be careful that in every place where there is ‫ד צריכין ליזהר שבכל מקום שיש‬
a doubt if there is there excrement or urine, we do not ‫להסתפק שמא יש שם צואה או מי רגלים‬
say there any holy matters, until we have examined the ‫לא יאמר שם שום דבר שבקדושה עד‬
place. One should not pray in a house if in the attic ‫שיבדוק את המקום ואין להתפלל בבית‬
there is a filthy place. * ‫אם בעליה יש מקום מטונף‬
* { People used to keep animals or birds in the attic. }
5:5 An infant, who is old enough, (that) he is capable of ‫ה תינוק שאחרים בימיו לאכול כזית‬
eating (at least) a k'zayit, * of any breadstuff, even ‫יכולין מיני דגן אפילו על ידי תבשיל‬
because it was cooked, in the same time that an adult ‫בכדי שגדול אוכל שיעור פרס מרחיקין‬
can eat the quantity of a slice; ** One distances (oneself ‫מצואתו וממי רגליו וטוב וישר‬
while praying), from (the infant's) excrement and urine. ‫להרחיק גם מצואת קטן בן ח' ימים‬
It is better, however, to distance oneself also from the
excrement of a baby (who is only) eight days old.
* { The size of an olive, Shiurei Torah - 26 grams, Rav
Moshe Feinstein approx. 31 grams, the Chazon Ish approx.
36 grams. }
** { Any type of food of equivalent volume to a slice of
bread. }
5:6 Human excrement, even though it does not have a ‫צואת אדם אף על פי שאין לה ריח‬ ‫ו‬
bad smell, and also the excrement of a cat, and a ‫רע וכן צואת חתול ונמיה וצואת‬
marten, * and the excrement of a Idumean cock, ‫תרנגול אדומי מרחיקין מהם ושאר‬
(when praying), we distance (ourself) from them. Other ‫צואה של בהמה חיה ועוף מסתמא‬
(kinds of) excrement of a wild animal or a bird, we ‫אינה מסרחת אין צריכין להרחיק מהן‬
assume that it does not smell bad, (and) we do not need ‫אבל אם מסרחת וכן נבלה המסרחת וכל‬
to distance (ourself) from them. However if it smells ‫דבר המסריח מחמת עיפוש וכן לול של‬
bad, and also a carcase that smells bad, and anything ‫תרנגולין מרחיקין מהן וכן מרחיקין‬
(else) that smells bad, due to decay, and a chicken ‫ממים סרוחים ומי משרה ששורין בהן‬
coop, we distance (ourself) from them, and we also ‫פשתן או קנבוס סתמן מסריחין‬
distance (ourself) from bad-smelling water, or from a ‫וצריכין להרחיק מהן כמו מן הצואה‬
steeping pool in which flax is soaked, or hemp, (all
of these) usually have a bad smell, and we need to
distance ourself from them just as from excrement.
* { A weasel-like carnivore of the genus Martes, having
valuable fur. }
5:7 Excrement that has dried up to the extent that it ‫צואה יבשה כל כך שהיא נפרכת על ידי‬ ‫ז‬
crumbles when rolled, it is (considered) like earth, ‫גלילה הרי היא כעפר והוא שלא יהא‬
provided it no longer has a bad smell. But if frozen due ‫בה ריח רע אבל אם נקרשת מחמת הקור‬
to the cold, since it can return to its former state in ‫כיון שיכולה לחזור לקדמותה בזמן‬
warm weather, still is termed excrement. Excrement ‫החום עדיין שם צואה עליה וצואה‬
that is covered by snow, is considered as (being ‫שנתכסה בשלג חשוב כיסוי‬
halachicly) covered.
5:8 How far must we distance ourself, if the excrement is ‫עד כמה מרחיקין היתה צואה מאחוריו‬ ‫ח‬
behind us ? * One needs to distance oneself from the ‫צריך להרחיק ממקום שכלה הריח‬

place where the bad smell stops; (at least) four cubits ‫ד' אמות ואפילו אם הוא אינו מריח‬
** even if one is unable to smell (it), one should ‫צריך להרחיק שיעור כאילו היה מריח‬
distance oneself the same distance as if we could smell ‫ואם הצואה אינה מסרחת די אם מרחיק‬
it. If the excrement does not have a bad smell, it's ‫ממנה ד' אמות ואם הצואה מלפניו‬
enough to distance oneself four cubits from it. If the ‫צריך להרחיק כמלא עינו ואפילו‬
excrement is in front of one, one must distance oneself ‫בלילה צריך להרחיק כשיעור שהיה‬
until it is out of sight. Even at night, one must ‫יכול לראותה ביום ואם היא מן הצדדין‬
distance oneself the same distance that one could have ‫יש להחמיר כאלו היתה בפניו ויטה את‬
seen it in daytime. If it is to one's side, one should be ‫עצמו כדי שתהא לאחריו‬
strict (and act) as if it were in front of one, and one
should then turn aside so that it will be behind him.
* { In order to be pray or discuss holy matters. }
** { One cubit is six hand-breadths, that is about 50-60 cm
or about 18 inches, so we should move 2m or about 6
feet. }
5:9 A house where a congregation prays, and excrement ‫ט בית שמתפללין בו בצבור ונמצא שם‬
was found there, even though it was behind the ‫צואה אף על פי שהיא אחורי השליח‬
Reader and distant from him more than four cubits ‫צבור ורחוקה ממנו יותר מד' אמות‬
from the place where the bad smell stops, in any event, ‫ממקום שכלה הריח מכל מקום צריך‬
he needs to stop (praying) and wait until it's taken ‫הוא לשתוק ולהמתין עד שיוציאוה או‬
away or covered, because it is impossible that ‫יכסוה מפני שאי אפשר שלא תהא‬
there will not be one of the congregation within four ‫לאחד מן הצבור תוך ד' אמות ממקום‬
cubits from the place where the smell stops, and it is ‫שכלה הריח ואסור לו לשמוע ולכוין‬
forbidden for him to listen and to pay attention to ‫למה שאומר השליח צבור‬
what the Reader is saying.
5:10 One who prayed and found afterwards that there ‫מי שהתפלל ומצא אחר כך שיש‬ ‫י‬
was excrement there, if the place was such to be ‫שם צואה אם המקום ההוא היה ראוי‬
suspicious of it, that it may have excrement, yet he ‫להסתפק בו שמא יש שם צואה והוא‬
sinned and did not check, because the Shemoneh Esreh ‫פשע ולא בדק כיון דתפילת שמונה עשרה‬
prayer is in place of a sacrifice, ''The sacrifice of the ‫היא במקום קרבן הוה ליה זבח רשעים‬
wicked is an abomination,'' * and he must repeat the ‫תועבה וצריך לחזור ולהתפלל שמונה‬
Shemoneh Esreh. Also (in the case of) reading the ‫עשרה וכן קריאת שמע שהוא‬
Shema which is from the Torah, and there is no ‫מדאורייתא ואין בו חשש ברכה לבטלה‬
problem of an unnecessary blessing, he repeats the ‫חוזר וקורא אבל בלא הברכות וכן‬
reading (of the Shema), however, without the ‫שאר הברכות שאמר שם ואפילו ברכת‬
(preceding and following) blessings; (neither must he ‫המזון אינו חוזר ומברך ואם אין‬
repeat) the other blessings which are said there. Even ‫המקום ראוי להסתפק בצואה דאז לא‬
Grace after meals, one does not go back and bless ‫פשע אפילו בתפלה יוצא בדיעבד‬
(again). If, however, if the place was not such to ‫ואם נמצאו מי רגלים אפילו המקום‬
suspect of having excrement, then he has not sinned (by ‫ראוי להסתפק יוצא בדיעבד גם בתפלה‬
not checking). even for the Shemoneh Esreh his duty
is discharged after the fact. If urine is found, even in a
place where it should have been suspected, his duty is
discharged after the fact even for the Shemoneh Esreh.
* { From Proverbs 21:27 and taken as applying to his
prayer. }

5:11 If one had let wind, one is forbidden any holy matter ‫יא יצא ממנו ריח מלמטה אסור בדבר‬
until the bad smell has stopped; and if it was from his ‫שבקדושה עד שיכלה הריח ואם יצא‬
neighbor, he also needs to wait. Only if one is busy ‫מחבירו גם כן צריך להמתין רק אם‬
studying Torah, does one not need to wait on account ‫הוא עוסק בלימוד תורה אינו צריך‬
of a (bad) smell that came from his neighbor. ‫להמתין בשביל ריח שיצא מחברו‬
5:12 A lavatory even though it has walls and does not ‫יב בית הכסא אף על פי שיש לה מחיצות‬
have excrement, one needs to distance oneself from it ‫ואין בה צואה צריך להרחיק ממנה‬
(when praying), also a bench made with a hole in it, ‫ולכן ספסל העשוי עם נקב שמעמידין‬
under which a pot is put for one to relieve oneself, even ‫תחתיו גרף לפנות עליו אף על פי‬
if the pot has been removed and the hole has been ‫שהוציאו את הגרף וכסו את הנקב בדף‬
covered with a board in any event, this bench is ‫מכל מקום יש לספסל זה דין בית הכסא‬
considered as a lavatory. One needs to remove it from ‫וצריכין להוציאו מן הבית או לכסותו‬
the house or to completely cover it. However, if this ‫כולו אך אם הוא כסא המיוחד לישיבה‬
was a chair for sitting, and is covered with a cushion to ‫ומכוסה בכר לישב עליו ורק לעת הצורך‬
sit upon, and only when needed the cushion is ‫מסירין את הכר ונפנין שם ושוב‬
removed and one eases oneself, after which the cushion ‫מחזירין עליו את הכר בזה יש להקל‬
is put back on it, concerning such (a chair) one can be
lenient.
5:13 A night-pot for excrement or a chamber-pot for urine, ‫יג גרף של רעי ועביט של מי רגלים‬
if made of clay or wood, are regarded as a lavatory. ‫אם הם של חרס או של עץ דינם כבית‬
Even though they are clean and have no bad smell, ‫הכסא ואף על פי שהם נקיים ואין להם‬
and even if water was poured into such (containers) or ‫ריח רע ואפילו נתן לתוכן מים או‬
they are inverted, it does not help; and even if put ‫שכפאן על פיהם לא מהני ואפילו נתנם‬
underneath a bed, it does not help; (because our beds ‫תחת המטה לא מהני דמטות שלנו אינן‬
are not considered as covering), rather one needs to take ‫חוצצות אלא צריך להוציאן מן הבית‬
them out of the house or completely cover them. If ‫או לכסותן ואם הם של מתכות או זכוכית‬
they are of metal or glass, and have been washed well, ‫אם הם רחוצים יפה ואין בהם ריח רע‬
and do not have a bad smell, one does not need to ‫אין צריך להרחיק מהם פי חזיר כיון‬
distance oneself from them. The snout of a pig, ‫שדרכו לנקר בצואה דינו כגרף של רעי‬
because it usually roots in excrement is considered like ‫ואפילו עולה מן הנהר אין הרחיצה מועלת‬
a night-pot and even if it is coming up from the river ‫לו‬
the washing does not help.
5:14 In the bath-house it is also forbidden to speak or to ‫יד בבית המרחץ גם כן אסור לדבר או‬
think of any holy matter. It is forbidden to mention any ‫להרהר בדבר שבקדושה ואסור להזכיר‬
name which refers to the Holy One, blessed be He, ‫שמות המיוחדין להקדוש ברוך הוא‬
even in a secular tongue, (like Gott in German or ‫אפילו בלשון חול כגון ''גאט'' בלשון‬
Boga in Polish and Russian) in a bath-house or in a ‫אשכנז או ''בוגא'' בלשון פולין ורוסיא‬
filthy alley. It is also forbidden to say Shalom (peace) ‫בבית המרחץ במבואות המטונפות‬
to a friend (in a bath-house), for Shalom is the name ‫וכן אסור ליתן שם שלום לחבירו כי‬
of the Holy One, blessed be He; as it is said (Judges ‫שלום הוא שמו של הקדוש ברוך הוא‬
6:24): ''And he called him, Lord-Shalom...'' * Some ‫שנאמר ויקרא לו ה' שלום ואדם ששמו‬
(authorities) forbid calling one in these places by his ‫שלום יש אוסרין לקרותו שם בשמו‬
name (if it is Shalom), others permit it, because one ‫ויש מתירין כיון שאינו מכוין על ענין‬
does not intend (by this) anything to do with peace, ‫השלום אלא להזכרת שמו של אותו אדם‬
rather to use the name of the same man. The custom is ‫וכן נוהגין להקל וירא שמים יש לו‬
to be lenient, but a G-d-fearing (person) should be strict. ‫להחמיר‬

* { This is a different reading, by changing the

punctuation, of the original, which is normally read as
''And said to him, the Lord, 'Peace...' '' }
5:15 It is forbidden to discuss Torah matters or (other) holy ‫טו אסור לדבר דברי תורה וקדושה‬
matters, (in view of) a genital organ, whether his own ‫ערוה בין שלו בין של אחר ואפילו‬
or anyone else's, even that of a male child or a female ‫מקטן וקטנה רק לצורך מצות מילה‬
child. (Only for the act of Brit Milah. is it allowed to ‫מותר לברך נגד ערות התינוק ואפילו‬
bless in the presence of the genital organ of the baby). ‫אם עוצם עיניו שלא לראות את הערוה‬
Even if one closes his eyes, so as not to look at the ‫לא מהני כיון שהיא נגדו אלא יטה פניו‬
genital organ this is not enough, since it is in front of ‫וגופו מכנגדה‬
him; rather he should turn away his face and his body
from it.
5:16 (Concerning) the body of a woman, every part that is ‫טז גוף האשה כל מקום שדרכה להתכסות‬
her practice to cover; if one handbreadth * is uncovered, ‫אם נתגלה שם שיעור טפח וכן שערות‬
and also the hair of a married woman which is her ‫של אשה נשואה אשר דרכה לכסותן‬
practice to cover, if there becomes uncovered part from ‫אם נתגלה קצת מהן חשוב כמו ערוה‬
these this is considered like a genital organ for a man; ‫לגבי איש ואין חילוק בין שהיא אשתו‬
There is no difference between if it is one's wife or ‫או אשה אחרת אבל לגבי אשה לא‬
another woman. However, regarding (being seen by ‫חשיבי כמו ערוה קול זמר מאשה‬
another) woman, this is not regarded as nakedness. ‫חשוב גם כן ערוה ומכל מקום בשעת‬
The sound of a song from a woman is also considered ‫הדחק שהוא שומע נשים מזמרות ואי‬
like nakedness ** In any case, in an emergency, (for ‫אפשר לו למחות לא יתבטל משום זה‬
example) when he hears women singing, and he is ‫מקריאת שמע ותפלה ותורה אלא‬
unable to stop it, he must not give up, because of that, ‫יתאמץ לכוין כל לבבו להקדושה‬
from reading the Shema, and prayer *** and (the ‫שהוא עוסק בה ולא יתן לב עליה‬
study of) Torah, rather he should exert himself and
concentrate all his attention upon the holy matters
with which he is occupied and pay no heed to her
(singing).
* { A hand-breadth is about 3 inches (8 cm), or 9.6 cm
according to the Hazon Ish. }
** { Concerning holy matters such as reading the Shema,
etc. }
*** { Such as one's silent Shemoneh Esreh (Amidah). }
5:17 If his heart could view his genital organ * even ‫יז אם לבו רואה את הערוה שלו אף על‬
though his nakedness is covered for example, he is ‫פי שהערוה היא מכוסה כגון שהוא לבוש‬
wearing a robe, also in this case he is not allowed to ‫בחלוק גם כן אסור לו לומר כל דבר‬
say any holy matters. Rather he needs to be dressed in ‫שבקדושה אלא צריך להיות לבוש‬
trousers which are tight on his body, or put on a belt, ‫במכנסים שהם מדובקים על גופו או‬
or place his arm on the robe in order to make a ‫יאזור באיזור או יניח זרועותיו על‬
separation between his heart and his organ. A woman ‫חלוקו כדי להפסיק בין לבו לערותו‬
does not need (to do) this. ‫ואשה אינה צריכה לזאת‬
* { That is, if no garment or girdle separates the upper part
of the body from the lower. }

Laws of Blessings Ch. 6:1-11 ‫קצת דיני ברכות ודיני ב''ה וב''ש ואמן‬
1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11
6:1 Before one blesses any blessing, he needs to know ‫א קודם שיברך איזה ברכה צריך הוא‬
which blessing it is that he needs to bless, so that at the ‫לדעת איזה ברכה שהוא צריך לברך‬
time he mentions the (G-d's) name, blessed be He, ‫כדי שבשעה שהוא מזכיר את השם‬
which is the main part of the blessing, one knows what ‫יתברך שהוא עיקר הברכה ידע מה‬
will be the end (of the blessing). It is forbidden to do ‫שיסיים ואסור לעשות שום דבר‬
anything (else) at the time one blesses; and one must ‫בשעה שהוא מברך ולא יברך במהירות‬
not bless hurriedly; but pay attention to the meaning of the ‫אלא יכוין פירוש המלות וזה לשון‬
words. And this is (what is) said in the ''Book of the ‫ספר חסידים כשהוא נוטל ידיו או‬
Pious'' : ''When one washes ones hands, or blesses over ‫שמברך על הפירות או על המצות‬
the fruit, or over everyday commandments which are ‫השגורות בפי כל האדם יכוין לבו‬
familiar to everybody, one must pay attention to bless ‫לברך בשם בוראו אשר הפליא חסדו‬
by the name of his Creator, who was wonderfully kind to ‫עמו ונתן לו הפירות או הלחם‬
him and gave him the fruit or the bread, to get ‫ליהנות מהם וצוהו על המצוה ולא‬
enjoyment from them, and commanded him about this ‫יעשה כאדם העושה דבר במנהג‬
commandment. One should not do it like a person who ‫ומוציא דברים מפיו בלא הגיון הלב‬
does something out of (sheer) habit, bringing (the) words ‫ועל דבר זה חרה אף ה ושלח ביד‬
out of his mouth without rational (intention) in his heart. ‫ישעיה ואמר יען כי נגש העם הזה‬
On account of this, the anger of G-d was aroused, ‫בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק‬
and He sent (us a message) by (His Prophet) Isaiah, and ‫ממני ותהי יראתם אותי מצות‬
said (Isaiah 29:13): 'Since this people draw near, and ‫אנשים מלומדה אמר הקדוש ברוך הוא‬
with their mouths and with their lips do honor Me, but ‫לישעיה ראה מעשי בני כי אינו אלא‬
their hearts they have distanced from Me, and their fear of ‫לפנים ומחזיקים בה כאדם שמחזיק‬
Me is as a commandment learned (by rote).' The Holy ‫ונוהג מנהג אבותיו בידו באים בביתי‬
One, blessed be He, said to Isaiah: 'Look at the deeds of ‫ומתפללים לפני תפלות הקבועות‬
My children, which are only for appearance, and hold ‫כמנהג אבותיהם לא בלב שלם הם‬
on to it just as a man holds to and practices the customs ‫מנקים את ידיהם ומברכין על נטילת‬
of his forefathers himself; they come to My house and ‫ידים ובוצעים ומברכין ברכת‬
pray before Me the fixed prayers, as the customs of ‫המוציא שותים ומברכין כמו‬
their fathers, but not with their whole hearts; they wash ‫שהדבר שגור בפיהם אף בעת שהן‬
their hands and bless over the washing of their hands; ‫מברכין אינן מתכונין לברכני לכן על‬
they cut off (a piece of bread) and bless ''who brings ‫כן חרה אפו ונשבע בשמו הגדול‬
forth ..''; they drink and bless as if this is usual to them; ‫לאבד חכמת חכמיו היודעים אותו‬
but at the moment they bless they do not intend to bless ‫ומברכים אותו במנהג ולא בכוונה‬
Me.' Therefore, His anger was aroused, and He swore ‫דכתיב בתריה לכן הנני יוסיף כו‬
by His great name to destroy the wisdom of their wise ‫ואבדה חכמת חכמיו כו לפיכך הזהירו‬
men, who know Him and bless Him because of ‫חכמים על הדבר ואמרו עשה‬
(routine) custom, but not with (true) intention; as it is ‫דברים לשם פועלם וכו עד כאן לשונו‬
written (cf. 14): 'Therefore, behold, I will do yet farther ... ‫וראוי לאדם שירגיל את עצמו לומר‬

so that the wisdom of their wise men shall be lost,' etc. ‫את הברכות בקול רם כי הקול מעורר‬
Therefore the Sages warned, concerning this matter, ‫את הכוונה‬
and said (Nedarim 62a): 'Do things for themselves,' etc."
end of quote (from the Book of the Pious). It is proper
for a man that he should accustom himself to say the
blessings out aloud, because (hearing one's) voice
awakens the concentration.
6:2 When one blesses, one's mouth should be free of saliva, ‫ב כשהוא מברך יהא פיו נקי מן הרוק‬
nor should anything else be in one's mouth; as it is said ‫וגם שאר דבר לא יהא בתוך פיו‬
(Psalms 71:8): ''Let my mouth be filled with Your praise.'' ‫שנאמר ימלא פי תהלתך‬
6:3 It is forbidden to say G-d's name (lit. ''the Heavenly ‫ג אסור להוציא שם שמים לבטלה וכל‬
Name'') in vain, and everyone who says G-d's name in ‫המוציא שם שמים לבטלה עובר על‬
vain transgresses a positive commandment, as it is ‫מצות עשה דכתיב את ה' אלהיך‬
written (Deut. 6: 13): ''The Lord your G-d you shall fear;'' ‫תירא וכתיב אם לא תשמור וגו‬
and it is written (again) (Deut. 28:58): ''If you will not ‫ליראה את השם הנכבד והנורא וזהו‬
observe ... to fear the glorious and awesome Name.'' ‫מכלל היראה שלא להזכיר שמו הגדול‬
This (we learn) from the concept of fear, that one should ‫כי אם בדרך שבח וברכה במה שהוא‬
not mention His great Name except by way of praise or ‫מחויב או בדרך לימוד ויירא‬
blessing whenever required, or when learning (the ‫ויזדעזעו אבריו בשעה שהוא מזכיר את‬
Torah). One should be fearful and one's entire body ‫השם יתברך שמו אבל לא להוציאו‬
tremble when mentioning the name, blessed be His ‫חס ושלום לבטלה ולא שם המיוחד‬
name, but one should not say it G-d forbid, in vain. ‫בלבד אלא כל השמות המיוחדים לשמו‬
(This applies) not only to the special Name * but to all the ‫יתברך ולא לבד בלשון הקודש‬
names specially referring to Him, may He be blessed. It ‫אסור אלא אפילו בכל לשון אסור‬
is not just in the Holy Tongue (Hebrew), that it is ‫והמקלל את חבירו או את עצמו‬
forbidden (to mention the Name), but even in any ‫בשמו יתברך או בכינוי כינוי הוא‬
language it is forbidden. He who curses his neighbor or ‫מה שמשבחין בו הקדוש ברוך הוא‬
himself by (using) His name, may He be blessed, or one ‫כמו הגדול הגבור והנורא הנאמן‬
of His attributes (an ''attribute'' is (a word or phrase) by ‫האדיר והחזק והאמיץ העזוז‬
which we praise Him - the Holy One, may He be blessed - ‫חנון ורחום קנא ארך אפים ורב‬
such as, ''the Great'', ''the Mighty,'' ''the Revered,'' ‫חסד בכל לשון חייב מלקות‬
''the Faithful,'' ''the Glorious,'' ''the Strong,'' and the ''the ‫ובעונותינו הרבים עם רוב המון אינם‬
Steadfast,'' ''the Omnipotent,'' ''the Gracious,'' ''the ‫נזהרים ואומרים בלשון אשכנז גאט זאל‬
Merciful... .. the Zealous ... .. the Long-suffering,'' ‫איהם שטראפען וכדומה ועוברים‬
''the Abundant in mercy,'') in any language, is liable to ‫בזה על לאו של תורה ואם קלל בלא‬
(the penalty of) lashes. Due to our many sins, most ‫שם ובלא כינוי או שהיתה הקללה‬
people are not careful and say in the vernacular, ** ''G- ‫באה מכלל הדברים כגון שאמר‬
d shall punish him,'' or the like, and so by this ‫אל יהיה פלוני ברוך לה וכדומה אף‬
transgresses a negative (commandment) of the Torah. If ‫על פי שאינו חייב מלקות איסורא‬
one curses without (mentioning) the Name, or one of ‫מיהו איכא וכן אסור לכתוב בשום‬
(His) attributes, or if the curse can be inferred from the ‫מכתב שמו יתברך בכל לשון‬
contents of the words, for example when one says: ‫ורבים טועים שמו וכותבים יתברך‬
''May that man *** not be blessed by G-d,'' and the like, ‫בלשון אשכנז או שכותבים תיבת‬
even though one is not liable to lashes, nevertheless, it ‫אדיע והוא לשון צרפת וביאורו‬
is a forbidden act. It is likewise forbidden to write, in a ‫עם ה והוא איסור גמור כי לאחר זמן‬
letter, His name, may He be blessed, in any ‫יתגלגל המכתב באשפה ודבר זה‬
language. Many people make a mistake with His name ‫גורם עניות בישראל מה ששם שמים‬

and write, ''may He be blessed'', in the vernacular, or ‫מצוי ומכל שכן בבזיון חס ושלום‬
they write the word ''Adieu'', which is in the French ‫וצריכין התחכמות והתאמצות לבטל‬
language and means ''with G-d;'' this is definitely ‫זאת כשבא לו רוק בתוך פיו ירוק‬
forbidden, after some time, this letter will arrive to the ‫תחלה ואחר כך יאמר את השם ולא‬
garbage (dump). and this matter causes poverty in Israel. ‫שיאמר את השם ואחר כך ירוק וכן‬
If His name is (frequently) mentioned, and especially in ‫כשמנשק את הספר ירוק תחלה ולא‬
disrespect, G-d forbid, then one requires wisdom and ‫אחר כך כשרוצה להזכיר את השם‬
effort to abolish this (practice). When saliva collects in ‫יאמר תיבת השם ולא כמו שטועים‬
one's mouth, one should spit (it out) first and then say ‫ההמון ואומרים אדושם כי אין זה‬
His name, and not to say the name and then spit. ‫דרך כבוד של מעלה‬
Likewise, when one kisses the Scroll of the law, one
should first spit (out his saliva) and not after (kissing the
Scroll). When one wants to mention His name (in
ordinary conversation), one says the word ''HaShem'' (the
Name), and not as many mistakenly say: ''Adoshem'',
for this is undignified when referring to Heaven.
* { The Tetragrammaton - the four letters, Yud, He, Vav, He
- also called HaSHEM - ''The Name''. }
** { Literally, in the ''Ashkenaz Tongue'', which normally
means in Yiddish. }
*** { The word ''polani'' means ''so and so'' and is commonly
used in Halachic literature when we want to say that
someone is being mentioned by name - but we don't want to
use an actual name. The other method is to use ''Reuven'' and
''Shimon'', for example, ''if Reuven sold to Shimon a
goat...''. }
6:4 One should take care not to bless G-d forbid, a blessing ‫ד צריכין ליזהר שלא לברך חס ושלום‬
in vain; or to cause oneself to bless a blessing that is not ‫ברכה לבטלה או לגרום לעצמו לברך‬
needed. If one fails and does bless a blessing in vain, ‫ברכה שאינה צריכה ואם נכשל וברך‬
and also if during another matter one fails and says G-d's ‫ברכה לבטלה וכן בענין אחר אם נכשל‬
name in vain, one can say after this ''blessed be the ‫והוציא שם שמים לבטלה יאמר‬
name of His glorious kingdom for ever and ever''. If ‫אחריה ברוך שם כבוד מלכותו‬
immediately after saying the name of G-d (in a blessing), ‫לעולם ועד ואם מיד לאחר שהזכיר‬
we remember that we do not need to bless, one ‫את השם נזכר שאינו צריך לברך‬
concludes (it with Psalm 119:12): ''Teach me Your ‫יסיים למדני חקיך שזהו פסוק שלם‬
statutes.'' For this is a complete verse (in itself), it is as ‫והוי כמו לימוד ולא לבטלה ואם‬
learning (the Psalms), and (the Name was) not mentioned ‫התחיל גם תיבת אלהינו ונזכר מיד‬
in vain. If we have also begun the word ''our G-d'', but ‫לאחר שאמר אלהי ולא גמר לומר נו‬
after saying ''Elohe'' (the G-d of), and not finished (by) ‫יסיים ויאמר ישראל אבינו מעולם‬
saying ''our'', one finishes and says (I. Chronicles ‫ועד עולם שזהו גם כן לשון הפסוק‬
29:10): ''Israel our Father, for ever and ever.'' (which is ‫בדברי הימים א' כ''ט י ומכל מקום‬
also a verse from Chronicles I 29:10) At any rate, we ‫יאמר גם בזה ברוך שם כבוד מלכותו‬
should also say with this ''Blessed be the name of His ‫לעולם ועד‬
glorious kingdom for ever and ever.''
6:5 One who blessed over water and then heard that ‫ה בירך על המים ושמע שיש מת‬
someone in the neighborhood had died, (then) the custom ‫בשכונה והמנהג הוא לשפוך המים‬
is to spill out the water (stored) in (the houses of) the ‫שבשכונת המת מפני הסכנה מכל‬

neighborhood of the dead (one), because of the danger (of ‫מקום כיון שבירך ישתה מעט שלא‬
drinking the water), nethertheless because he has blessed ‫תהא ברכתו לבטלה ואל ידאג מפני‬
he should drink a little, so that his blessing shall not be ‫הסכנה כי שומר מצוה לא ידע דבר‬
in vain. He need not be concerned about the danger, * ‫רע ולאחר ששתה מעט ישפוך‬
''Who keeps a commandment shall not know any evil.'' ‫השאר‬
After drinking a little, he should spill out the rest.
* {Following is a quote from Ecclesiastes 8:5 }
6:6 (With) all the blessings, except Grace after meals; If ‫כל הברכות חוץ מברכת המזון אם‬ ‫ו‬
one is in doubt about them whether one said them or did ‫נסתפק בהם אם אמרם או לא אמרם‬
not say them, one does not repeat the blessing. ‫אינו חוזר ומברך‬
6:7 A man must bless on every day at least one hundred ‫חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות‬ ‫ז‬
blessings. King David established this (law). A hint to ‫לפחות ודוד המלך תקן זאת רמז‬
this matter (is found in II Samuel 23:1): ''The saying of the ‫לדבר נאום הגבר הוקם על על‬
man who was raised on high,'' (the word) ''al'' (high), ‫בגימטריא ק' וסמך מן התורה ועתה‬
has the numerical value one hundred (lamed=30, ayin=70). ‫ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך‬
This is supported from the Torah (Deut. 10:12): ''Now, ‫כי אם ליראה את ה' וגו אל תקרי מה‬
O Israel, what (Hebrew, mah) does the Lord your G-d ‫אלא מאה הן מאה ברכות שהן‬
require of you? But to fear the Lord,'' etc. Do not read ‫ליראה את ה' ולאהבה אותו ולזכרו‬
''mah'' (what), but ''meah'' (one hundred), these are ‫תמיד על ידי הברכות שמברכין‬
the one hundred blessings, which (by saying them) will ‫הקללות שבמשנה תורה הן צ''ח‬
(lead one) to fear the Lord, and to loving Him and to '‫וכתיב גם כל חלי וכל מכה הרי ק‬
always remember Him, because of the blessings that one ‫וק' ברכות שאנו מברכין בכל יום‬
blesses. The curses contained in Deuteronomy (28:15-61) ‫מגינות עלינו להנצל מהן ובשבת‬
are (total) ninety-eight, and it's also written (verse 63): ‫ויום טוב וכן בתענית שחסרים מן‬
''Every sickness'' and ''every plague,'' which (adds on ‫מאה ברכות משלימים במה שמכוונים‬
and comes to) one hundred. Now, the one hundred ‫לברכות השליח צבור בחזרת התפלות‬
blessings which we bless every day, are a shield to us ‫וברכות הקוראים בתורה והמפטירין‬
and save us from these (one hundred curses). On ‫ועונין אחריהם אמן וגם ברכת‬
Shabbat, and festivals and also fast days, which have ‫הנהנין‬
less than the hundred blessings, we make up by paying
attention to the blessings of the hazan, when he repeats
the Shemoneh Esreh, and by the blessings over the
reading of the Torah and the Prophets, after which we
respond Amen. Also (make up the 100) the blessings over
snacks.
6:8 Every blessing one hears from another, when one ‫ח כל ברכה שאדם שומע מחברו‬
hears him say ''Blessed are You, O Lord'', one says ‫כששומע אומרו ברוך אתה ה' הוא‬
(after the Name): ''Blessed be He and blessed be His ‫אומר ברוך הוא וברוך שמו‬
name'' and when he finishes the blessing, one should ‫וכשגומר את הברכה צריך לומר אמן‬
say ''Amen''. The meaning of ''Amen'' is ''it is true''. One ‫ופירוש אמן הוא אמת ויכוין בלבו‬
should concentrate in his heart that the blessing is true, ‫אמת הוא הברכה שבירך המברך ואני‬
which the one blessing, blessed, and that we believe in it ‫מאמין בזה ובברכות שיש בהן גם כן‬
(explicitly). (With) blessings which include also a ‫תפלה כגון בברכות שמונה עשרה מן‬
prayer, for instance, the blessings in the Shemoneh Esreh ‫אתה חונן עד המחזיר שכינתו לציון‬
from ''You favor with knowledge'' until ''He who ‫ובברכת שים שלום יכוין באמירת‬
restores His divine presence to Zion'', and the blessing ‫אמן לשני דברים אמת היא הברכה‬
''bestow peace'', we have in mind on saying ''Amen'' ‫ויהי רצון שיאמנו הדברים במהרה‬
these two things: that the blessing is true, and that it ‫ובקדיש שאינו אלא תפלה על העתיד‬
may be the will (of G-d) that these words (of prayer) will ‫יכוין רק לבקשה שיאמן הדבר‬
be accepted soon. (In responding Amen) to the kaddish, ‫במהרה‬
which is only a prayer for the future, we only have in
mind to request that these words (of prayer) will be
accepted soon.
6:9 If one who hears (another) is at that part (of prayer), ‫ט אם השומע עומד במקום שאסור‬
which he is not allowed to interrupt, he should not say ‫לו להספיק לא יאמר ברוך הוא וברוך‬
''Blessed be He and blessed be His name''. Similarly, ‫שמו וכן אם הוא שומע ברכה שגם‬
when he hears a blessing that he also needs to fulfill his ‫הוא צריך לצאת בברכה זאת שתהא‬
obligation on this blessing (by saying ''Amen''), so it will ‫נחשבת לו כאלו אמרה בעצמה כגון‬
be considered for him as if he said it himself, as for ‫ברכת השופר וברכות מגילה לא‬
instance, the blessing said before (blowing) the Shofar, ‫יאמר ברוך הוא וברוך שמו משום‬
or the blessing before (reading) the Megillah (Scroll of ‫דזה הוי הפסק באמצע הברכות‬
Esther), he should not say ''Blessed be He and blessed ‫ולענין עניית אמן אם הוא עומד במקום‬
be His name'', because this is considered a break in the ‫שאינו רשאי להפסיק יבואר אם‬
middle of the blessings. (Regarding responding ''Amen'', ‫ירצה השם לקמן‬
when he is at a part (of the prayers), where he is not
allowed to break, will be discussed, G-d willing, later
on (in Ch. 14 and Ch. 16)
6:10 One should be very careful that one says the word ‫צריך ליזהר מאוד שיאמר תיבת אמן‬ ‫י‬
''Amen'' correctly, and not say too quickly the ''aleph'' ‫כתיקונו שלא יחטוף האלף ולא‬
or swallow the ''nun''. Also one should be very ‫יבליע הנון גם יזהר מאוד שלא‬
careful not to respond ''Amen'' before the one blessing ‫יענה אמן קודם שסיים המברך כל‬
finishes the whole blessing. This is called a ''snatched'' ‫הברכה כי זהו אמן חטופה וגם לא‬
Amen. and also not to be slow to respond Amen, for ‫יאחר מלענות אמן דזהו אמן יתומה‬
this is an ''orphaned'' Amen. But rather immediately after ‫אלא תיכף כשמסיים המברך את הברכה‬
the finish, (by) the one who is blessing, of the blessing, ‫יענה אמן ולא יגביה קולו יותר‬
he will respond ''Amen''. He should not raise his voice ‫מן המברך שנאמר גדלו לה' אתי‬
louder than the one who is blessing, as it says (Psalms ‫ונרוממה שמו יחדיו‬
34:4): ''O magnify the Lord with me, and let us exalt
His name together.''
6:11 One does not say Amen on one's own blessing, (except ‫יא אין עונין אמן על ברכת עצמו מלבד‬
in the Grace after meals after ''And build Jerusalem''). ‫בברכת המזון לאחר בונה ירושלים‬
Even if one finished a blessing at the same time as the ‫ואפילו מסיים ברכה אחת בשוה עם‬
Reader, one does not respond (Amen to the Reader). ‫השליח צבור לא יענה אבל אם הוא‬
However, if one blesses one blessing and the Reader ‫ברך ברכה אחת והשליח צבור ברכה‬
(says) a different blessing, and they finish together, he ‫אחרת וסיימו בשוה עונה אמן על‬
can say Amen on the Reader's blessing. If he finishes the ‫ברכת השליח צבור ואם סיים ברכת‬
blessing ''Praised be your name'' or the blessing ''He ‫ישתבח או ברכת שומר עמו ישראל‬
watches over His people Israel for ever'' or the blessing ‫לעד או ברכת יהללוך שלאחר הלל‬
''May He be praised'' which is after the Hallel, together ‫בשוה עם השליח צבור עונין גם כן‬
with the Reader he can also respond Amen. (because ‫אמן כיון דהרבה פוסקים סבירא להו‬
many authorities hold that even after himself he can say ‫דאפילו לאחר עצמו עונה באלו אמן‬
for these (blessings) Amen).

Ch. 7 Kitzur Shulchan Aruch Linear Translation by Yona Newman© 1999-2001 Page 1
Kitzur Shulchan Aruch Linear Translation by Yona Newman© 1999-2001
Hebrew/English Main Text Hebrew Main Text English Main Text Previous Next Help Index Home
Ch. 7:1-
The Morning benediction ‫הלכות ברכות השחר‬
8
1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8
7:1 After (the blessing) ‫אחר‬

"To engage in the study of the Torah" ‫לעסוק בדברי תורה‬
the authorities disagree ‫יש מלוקת הפוסקים‬
whether or not the listener should respond Amen. ‫אם השומע יענה אמן או לא‬
Some authorities hold ‫יש אומרים‬
that the blessing does not end there, ‫שאין כאן סיום הברכה‬
but that ‫אלא‬
"and make pleasant" ‫והערב וכו‬
is a continuation of it, ‫גם כן נמשך למעלה‬
and it is all one benediction; ‫והכל הוא ברכה אחת‬
therefore no Amen should be responded to it. ‫ועל כן אין לענות אמן‬
Others hold ‫ויש אומרים‬
that the blessing does end here, ‫דכאן הוא סיום הברכה‬
(and) "and make pleasant" ‫והערב נא‬
is a separate benediction, ‫היא ברכה אחרת‬
and therefore Amen must be said. ‫וצריכין לענות אמן‬
One should, therefore, pronounce ‫ולכן המברך יש לו לומר‬
that blessing quietly, ‫ברכה זאת בלחש‬
so that no one shall hear it, ‫שלא ישמע חברו‬
thus avoiding the doubtful (situation). ‫ויבא לידי ספיקא‬
7:2 The blessing ‫ברכת‬
"He that gives the cock understanding..." ‫הנותן לשכוי בינה וכו‬
should not be said ‫לא יברך‬
before daybreak. ‫עד שיאיר היום‬
7:3 The blessing ‫ברכת‬
"Who opens the eyes of the blind" ‫פוקח עורים‬
may be said even by a blind person, ‫יכול גם סומא לברך‬
for he, too, gains benefit, in that others (who can see) ‫שיש לו הנאה שאחרים‬
can show him the way. ‫מראים לו את הדרך‬
If one said first the blessing ‫אם קדם וברך‬
http://www.geocities.com/yona_n.geo/kizzur/kizzur7prn.html 04/12/2005 12:47:20 AM

"Who raises the bowed down" ‫זוקף כפופים‬

before he blessed ‫קודם שבירך‬

"Who sets the captives free" (this means loosens the
joints of one's body to give one free movement and ‫מתיר אסורים‬
coordination of muscles),
one need not repeat the (latter) blessing, ‫שוב לא יברך‬
"Who sets the captives free", ‫מתיר אסורים‬
because this is already covered ‫דכבר נכלל‬
by "Who raises the bowed down" ‫בזוקף כפופים‬
because the act of straightening up ‫שבכלל זקיפת הקומה‬
includes loosening the limbs. ‫היא התרת האברים‬
7:4 After (the blessing) ‫אחר‬
"He who removes sleep from my eyes...", ‫המעביר שנה מעיני ותנומה מעפעפי‬
one does not respond Amen ‫אין עונין אמן‬
because this is not the end of the blessing. ‫כי אין כאן סיום ברכה‬
Rather ‫אלא‬
"May it be Thy will..." ‫ויהי רצון וכו‬
is also part of this blessing, ‫שייך גם כן לברכה זאת‬
and the end of the blessing is ‫וסיום הברכה הוא‬
"He who bestows kindly favors ‫הגומל חסדים טובים‬
upon His people Israel". ‫לעמו ישראל‬
7:5 One who was awake all night ‫הניעור כל הלילה‬
must say all the morning blessings, ‫מברך בבוקר כל ברכות השחר‬
apart from the blessing ‫חוץ מברכת‬
"concerning the washing of the hands" ‫על נטילת ידים‬
which is not said. ‫שאינו מברך‬
The blessings ‫וברכת‬
"my G-D, the soul, etc.", ‫אלהי נשמה‬
and "He who takes sleep away" ‫והמעביר שנה‬
and the blessings over the law, ‫וכן ברכת התורה‬
there is a doubt whether to say or not. ‫יש ספק אם יברך או לא‬
It is, therefore, a good practice to hear these ‫ולכך יש לו להדר לשמוע אותן‬
from others ‫מפי אחרים‬
and respond Amen (to them). ‫ולענות אמן‬
7:6 All the morning (dawn) blessings, ‫כל ברכות השחר‬
If one has not said them ‫אם לא אמרם‬
before praying ‫קודם שהתפלל‬
he can say them after the (other) prayers, ‫יכול לאמרם לאחר התפלה‬
except the blessing on washing the hands ‫חוץ מברכת על נטילת ידים‬
(for some authorities hold ‫דכיון דיש אומרים‬

that the washing of the hands in the morning ‫דנטילת ידים שחרית‬
was ordained because of the prayers, ‫נתקן משום התפלה‬
and so after he has (already) prayed, ‫אם כן לאחר שהתפלל‬
there is no longer any need for this blessing). ‫אין עוד מקום לברכה זאת‬
Neither should he say ‫חוץ מברכת‬
"My G-D, the soul, etc.", ‫אלהי נשמה‬
(for this has already been covered in the blessing, ‫שכבר יצא בברכת‬
"Who quickenest the dead" ). ‫מחיה המתים‬
7:7 (In the case of) the blessings over the Torah, ‫וברכת התורה‬
if he did not say them before praying, ‫אם לא אמרן קודם התפלה‬
the authorities disagree ‫נחלקו הפוסקים‬
as to whether one need say them ‫אם יאמרם‬
after the prayer or not. ‫לאחר התפלה או לא‬
Some hold that he should not say them, ‫יש אומרים דלא יאמרם‬
because he had already done it (by reading the prayer) ‫משום דכבר נפטר‬
"With abounding love", ‫באהבה רבה‬
(or "everlasting love" ) ‫או אהבת עולם‬
for this blessing, ‫שיש בברכה זאת‬
is also similar to ‫גם כן מעין‬
the blessings over the Torah (for it reads): ‫ברכת התורה‬
"And put it into our hearts to understand ‫ותן בלבנו להבין‬
and to discern, to hearken, ‫ולהשכיל לשמוע‬
learn and teach," etc. ‫ללמוד וללמד וכו‬
There are others who hold that the prayer ‫ויש אומרים דאין ברכת‬
"With abounding love" (does not) ‫אהבה רבה‬
exempt him from the blessings over the Torah, ‫פוטרת מברכת התורה‬
unless he studies (the Torah) ‫אלא אם לומד‬
immediately after his prayers ‫לאחר התפלה מיד‬
without a break. ‫בלי הפסק‬
We must, therefore, be careful ‫לכן לכתחלה צריכין ליזהר‬
to recite the blessings of the Torah before praying, ‫לברך ברכת התורה קודם התפלה‬
but post facto, ‫ובדיעבד‬
if we forget to recite them before the prayers, ‫אם שכח לברך קודם התפלה‬
we should study something (of the Torah) ‫ילמוד איזה דבר‬
immediately after praying. ‫מיד אחר התפלה‬
If we forget to do this, too, ‫ואם גם זאת שכח‬
then due to the divergence of opinions, ‫אזי מספיקא‬
we also need to say again ‫גם כן צריך לברך עוד‬
the blessings over the Torah. ‫ברכת התורה‬

7:8 If, one is called to go up to the Torah, ‫אם קראוהו לעלות לתורה‬
before saying the morning benedictions, ‫קודם שבירך ברכות התורה‬
if he can first say ‫אם אפשר לו לברך קודם‬
the morning benedictions of the Torah, ‫כל ברכות התורה‬
and read at least one (Torah) verse, ‫וגם לומר לכל הפחות פסוק אחד‬
like, for instance, "May He bless thee", etc., ‫כגון יברכך וגו‬
he should do so, ‫יעשה כן‬
and then go up to the reading of the Torah and bless. ‫ואחר כך יעלה לתורה ויברך‬
But if it's impossible for him to do so, ‫ואם אי אפשר לו לעשות כן‬
he should go straightway to the Torah. ‫יעלה כך לתורה‬
And, since he has already recited the blessing ‫וכיון שבירך‬
"Who has chosen us", etc., ‫אשר בחר בנו וכו‬
one need not repeat it again (privately), ‫לא יאמר אחר כך‬
but read: ‫רק ברכת‬
"Who has sanctified us", ‫אשר קדשנו וכו‬
"And make pleasant...", ‫והערב נא וכו‬
up to ‫עד‬
"to His people Israel", ‫לעמו ישראל‬
and then say ‫ויאמר‬
"The L-RD bless thee", etc. ‫יברכך וכו‬

What May Not Be Done From

‫דברים האסורים משהאיר היום עד לאחר‬
Dawn Ch. 8:1-6
‫שהתפלל‬
Until Praying Time
1, 2, 3, 4, 5, 6
8:1 As soon as the day dawns, ‫משעלה עמוד השחר‬

that is, the first light ‫שהוא אור הנוצץ‬
of the sun in the East ‫מן השמש במזרח‬
- since this is the time when prayers may begin ‫כיון שאז מתחיל זמן התפלה‬
(if one had (by chance) prayed then (at that early hour), ‫שאם התפלל אז‬
one had complied with his duty) ‫בדיעבד יצא‬
we are not permitted to begin any kind of work, ‫לכן אסור לאדם להתחיל במלאכה‬
or transact business, ‫או להתעסק בעסקיו‬
or start a journey until one had prayed, ‫או לילך בדרך קודם שיתפלל‬
as it is said (Psalms 85:14): ‫שנאמר‬
"Righteousness shall go before him; ‫צדק לפניו יהלך‬
and he shall make its footsteps a way to walk in." ‫וישם לדרך פעמיו‬
" Righteousness " ‫צדק‬
means prayer, ‫זו תפלה‬
wherein we declare the righteousness of our Creator, ‫שמצדיק לבוראו‬
and only afterward are we to direct our footsteps ‫והדר וישם פעמיו‬
on the road of our material desires. ‫לדרכי חפצו‬
8:2 One is not allowed to eat or drink (before praying), ‫ואסור לו לאכול או לשתות‬
as it is said (Leviticus 19: 26): ‫שנאמר‬
"Ye shall not eat with the blood," ‫לא תאכלו על הדם‬
which means, that you shall not eat ‫לא תאכלו‬
before you pray for your lives. ‫קודם שתתפללו על דמכם‬
To one who first eats and drinks ‫וכל האוכל או שותה‬
and then prays, ‫ואחר כך מתפלל‬
the following Scriptural text applies (I Kings 14:9): ‫עליו הכתוב אומר‬
"And hast cast Me behind thy back." ‫ואותי השלכת אחרי גוך‬
Do not read ‫אל תקרי‬
"thy back" ‫גוך‬
rather ‫אלא‬
"thy pride"; ‫גאך‬
the Holy One, blessed be He, said: ‫אמר הקדוש ברוך הוא‬
"After this man had catered to his pride, ‫לאחר שנתגאה זה‬
he then vouchsafed to accept ‫קבל עליו‬
the yoke of the Kingdom of Heaven." ‫מלכות שמים‬
And even to drink coffee ‫ואפילו לשתות קפה‬
or tea with sugar and milk ‫או תה עם סוכר וחלב‬
is forbidden (before praying). ‫אסור‬
But if one is old or feeble ‫ואיש זקן וחלוש‬
and cannot wait for his food ‫שאינו יכול לעמוד על נפשו‬
until the time when the congregation leaves ‫עד עת יציאת הצבור‬
from the synagogue, ‫מבית הכנסת‬
especially on Sabbaths and festivals, ‫בפרט בשבתות וימים טובים‬
when (the services) are prolonged, ‫שמאריכין הרבה‬
it is better to allow him ‫יותר טוב להתיר לו‬
to pray the morning prayers (Shaharit) ‫להתפלל שחרית‬
at home at his ease, ‫בביתו בנחת‬
then recite the kiddush, and eat something. ‫ויקדש ויאכל איזה דבר‬
Then he should go to the synagogue, ‫ואחר כך ילך לבית הכנסת‬
listen attentively to the congregation ‫ויכוין לבו עם הצבור‬
while they pray the Shaharit, ‫בתפלת שחרית‬
and afterwards pray ‫ויתפלל אחר כך‬
with them the additional prayers (Musaph); ‫עמהם מוסף‬
but one should not drink coffee with sugar, ‫ולא שישתה קפה עם סוכר‬
or the like, ‫וכדומה‬
without accepting ‫בלא קבלת‬
the yoke of the Kingdom of Heaven first. ‫עול מלכות שמים תחלה‬
However, if one is ill, ‫אך לצורך רפואה‬
one is allowed to eat and drink ‫מותר לאכול ולשתות‬
before the prayers, ‫קודם התפלה‬
this is not an act of pampering one's ego. ‫שאין בה משום גאות‬
If one does not have ‫וכן אם אין בו‬
the ability to concentrate upon the prayers ‫יכולת לכוין דעתו בתפלה‬
without (first) eating and drinking, ‫בלי אכילה ושתיה‬
if one wants he may eat ‫אם ירצה יכול לאכול‬
and drink before praying. ‫ולשתות קודם התפלה‬
8:3 There are some authorities who hold ‫יש אומרים‬
that even if a man awakes at midnight, ‫שאפילו אם קם בחצות הלילה‬
he is not allowed to taste (any food) before praying; ‫אסור לו לטעום קודם שיתפלל‬
and it is proper to follow this stricter opinion. ‫וכן נכון להחמיר‬

But if he has a weak heart, ‫אך אם חלש לבו‬

he may eat ‫מותר לו לאכול‬
and drink something ‫ולשתות איזה דבר‬
to fortify himself for the Divine Commands. ‫לחזק גופו לתורה‬
8:4 Water, and also tea, ‫מים וכן תה‬
or coffee without sugar or milk ‫או קפה בלא סוכר ובלא חלב‬
may be taken before praying, ‫מותר לשתות קודם התפלה‬
even after dawn, ‫אף לאחר שעלה עמוד השחר‬
because there is no trace of egotistic indulgence in this. ‫כי אין באלו משום גאות‬
This may be done even on the Sabbath and festivals ‫ואפילו בשבת ויום טוב‬
when the kiddush must be recited (before meals), ‫שחייב בקידוש‬
it is allowed to drink ‫מותר לשתות‬
one of these before praying ‫דברים אלו קודם התפלה‬
and kiddush does not prevent him ‫ואין הקידוש מעכבו‬
because before the prayers ‫כיון שקודם התפלה‬
the time for kiddush has not yet come, ‫עדיין לא הגיע זמן קידוש‬
as kiddush is only (said) before a meal, ‫דאין קידוש אלא במקום סעודה‬
that is, just before eating, ‫דהיינו סמוך לאכילה‬
because it is not permissible eat ‫והרי אי אפשר לו לאכול‬
before saying the morning prayers. ‫קודם תפלת השחר‬
8:5 We are not allowed (before praying in the morning), to first ‫אסור להקדים‬
go to a neighbor's house, ‫לפתח חברו‬
to meet him ‫לקבל פניו‬
and give him a greeting ‫וליתן לו שלום‬
or even to say: ‫ואפילו לומר לו‬
"Good morning" (in Aramit) ‫צפרא דמרא טב‬
(or in Ivrit) "good morning" ‫בוקר טוב‬
as it is said (Isaiah 2:22): ‫שנאמר‬
"Withdraw yourselves from man, ‫חדלו לכם מן האדם‬
whose breath is still in his nostrils; ‫אשר נשמה באפו‬
because for what is he to be esteemed?" ‫כי במה נחשב הוא‬
This means, ‫כלומר‬
what is his importance, ‫במה חשבתו לזה‬
that you have honored him ‫שהקדמת כבודו‬
before you have honored Me ? ‫לכבודי‬
But if we meet a neighbor casually, ‫ואם פגעו דרך מקרה‬
from the halacha, ‫מצד הדין‬
we are allowed to greet him. ‫מותר ליתן לו שלום‬
It is proper, however, to alter ‫אך נכון לשנות‬

his usual expression (of greeting), ‫בלשונו‬

so that we remember ‫כדי שיתן לב‬
that we must not engage ‫שהוא אסור להתעכב‬
in other matters before praying. ‫בדברים אחרים עד שיתפלל‬
8:6 Even the study of the Torah ‫אפילו ללמוד‬
is forbidden him to begin ‫אסור לו להתחיל‬
after dawn. ‫משעלה עמוד השחר‬
But if one is accustomed ‫אך מי שהוא רגיל‬
to go (regularly) to the synagogue ‫לילך לבית הכנסת‬
and there is no fear that he will overlook the time, ‫ואין לחוש שיעבור הזמן‬
he is allowed (to study after dawn). ‫מותר לו‬
Also one who studies (the Torah) ‫וכן מי שהוא לומד‬
together with others (before praying), ‫עם אחרים‬
and if they do not study now, ‫ואם לא ילמדו עתה‬
they will lose their study (time), ‫יתבטלו מלימודם‬
he is allowed to study with them ‫מותר ללמוד עמהם‬
because the collective merit of a group is very great. ‫כי זכות הרבים דבר גדול הוא‬
They must take care, however, ‫ובלבד שישגיחו‬
not to go past the time set for praying. ‫שלא לעבור זמן התפלה‬

Ch. 9:1-
The Tzitzit (Fringes) ‫הלכות ציצית‬
21
1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11, 12, 13, 14, 15, 16, 17, 18, 19, 20, 21
9:1 The precept to wear the tzitzit (a fringed garment) is of

‫גדולה מצות ציצית‬
great importance;
for of the Scriptures, ‫שהרי הכתוב‬
are dependent on it, ‫שקלה ותלה בה‬
all the commandments, ‫את כל המצות כולן‬
as it is said (Numbers 15:39): ‫שנאמר‬
"That ye may look upon it, ‫וראיתם אותו‬
and remember all the commandments of the L-RD." ‫וזכרתם את כל מצות ה‬
The numerical value of (the letters of the word) tzitzit ‫ציצית בגימטריא‬
is six hundred (tsade=90, yud=10, tuv=400), ‫ת''ר‬
(and taken together with) the eight threads ‫ח' חוטין‬
and the five knots (which make up the tzitzit), ‫וה' קשרים‬
we get six hundred and thirteen (the number of the
‫הרי תרי''ג‬
Divine Commandments contained in the Torah).
Therefore, every Jew must take care ‫לכן צריך כל איש להיות נזהר‬
that he has a tallit katan (a small fringed garment) ‫שיהיה לו טלית קטן‬
that he wears all day. ‫שיהא מלובש בו כל היום‬
This must be made of white lamb's wool, ‫ויהיה של צמר רחלים לבן‬
measuring about ‫וגדול כשיעור‬
three-fourths of a cubit in length (13 1/2 inches) ‫דהיינו ג' רבעי אמה באורך‬
and half a cubit in width (9 inches); ‫וחצי אמה ברוחב‬
other authorities hold (that the size is) ‫ויש אומרים‬
one cubit square (18 by 18 inches). ‫אמה על אמה‬
Those who make ‫ואותן שעושין‬
the tallit katan by sewing together from the sides, ‫את הטלית קטן תפור מן הצדדין‬
should take care that there is ‫צריכין ליזהר שיהיה‬
from each side, ‫מן כל צד‬
the greater part open, ‫פתוח רוב‬
of the visible part, ‫הנראה לעינים‬
and even by means of hooks ‫ואפילו על ידי קרסים‬
one should not join (the open parts). ‫לא יחובר‬

Every man must also take care ‫גם יהא כל אדם נזהר‬
that he has a large fringed tallit, ‫שיהיה לו טלית גדול בציצית‬
with which to enfold himself while praying, ‫שיתעטף בו בשעת תפלה‬
and he should take care that the tallit be fine looking. ‫ויהדר שיהיה לו טלית נאה‬
For every religious deed must be performed ‫וכן כל המצות צריך לעשותן‬
as scrupulously as possible, ‫בהידור בכל מה דאפשר‬
as it is written (Exodus 15:2): ‫דכתיב‬
"This is my G-D, and I will glorify Him," ‫זה אלי ואנוהו‬
and it is explained to mean: ‫ודרשינן‬
Show yourself glorious before Him ‫התנאה לפניו‬
when performing His Commandments. ‫במצות‬
One must also be careful to buy the fringes ‫וידקדק לקנות ציצית‬
from a trustworthy person, ‫מאיש נאמן‬
so as to be certain that they were spun ‫שיהיה בטוח שנעשו בטויה‬
and twined with the purpose ‫ובשזירה בפירוש‬
of being used for the precept, ‫לשמה וכמצותן‬
and that they are of the prescribed length. ‫ויהיו ארוכים כשיעור‬
9:2 One who can not (afford) ‫מי שאי אפשר לו‬
only a linen tallit, ‫אלא בטלית של פשתן‬
which can not have ‫שאי אפשר לעשות בו‬
woollen fringes (attached) ‫ציצית של צמר‬
because of the ban on shatnez (mixture of wool and
‫משום איסור שעטנז‬
linen),
then according to one authority, ‫יש מי שאומר‬
one should make the corners (of the tallit) out of leather ‫שיעשה כנפות של עור‬
and attach woollen fringes to them; ‫ובהם ציצית של צמר‬
but other authorities disagree with this opinion. ‫ויש חולקין עליו‬
and do not allow this. ‫שלא לעשות כן‬
9:3 The hole into which the fringes are inserted ‫הנקב שמכניסין בו את הציצה‬
should not be away from the edge of the cloth, ‫לא יהא רחוק משפת הבגד‬
both in the length and the breadth, ‫הן באורך הן ברוחב‬
more than three thumb-breadths, ‫יותר מן שלשה אגודלין‬
(Some authorities maintain that this thumb-breadth ‫יש אומרים דגודלין אלו‬
is measured from the short joint of the thumb, ‫מודדין במקום הקצר שבאגודל‬
which is at its top, ‫דהיינו בראשו‬
and it is proper to follow this stricter opinion, ‫ונכון להחמיר כן‬
see further in the Sha-arey Tshuva, ‫עיין שערי תשובה‬
because above three thumb-breadths (from the edge) ‫כי למעלה משלשת אגודלין‬
is not called the corner of the garment proper ‫לא מקרי כנף הבגד‬

but it is the garment proper.) ‫אלא בגד‬

If one has made the hole ‫ואם עשה את הנקב‬
more than three thumb-breadths (removed), ‫למעלה משלשה אגודלין‬
even though, when tying on the fringes, ‫אף על פי שכשקושר את הציצה‬
he pulls the knot (tightly) ‫מושך את הקשר‬
so that the tallit is contracted ‫ומקמיט מן הטלית‬
and the hole comes down (nearer to the edge), ‫עד שבא הנקב למטה‬
it is still invalid. ‫מכל מקום פסול‬
If after one inserted the fringes in the hole, ‫ואם לאחר שתלה את הציצה בנקב‬
which was further than allowed (from the edge), ‫שהוא למעלה מן השיעור‬
one cut the hole (larger) to make the fringes hang ‫חתך בנקב כדי שתתלה הציצה‬
within the three (thumb-breadths), it is invalid; ‫למטה מג' פסול‬
for, it reads (Deuteronomy 22:12): ‫משום‬
"Thou shalt make the fringes," ‫תעשה‬
and not be made (by a subsequent act) (which means,
‫ולא מן העשוי‬
they must be valid while putting them in).
The hole must not be ‫וגם לא יהא הנקב‬
nearer to the edges of the cloth, ‫קרוב לשפת הבגד‬
whether in the length or the breadth, ‫בין באורך בין ברוחב‬
than the size ‫פחות מכשיעור‬
of the first joint of the thumb, ‫שיש מן הקשר האמצעי של אגודל‬
upto the nail, ‫עד סוף הצפורן‬
because if it is less than that ‫כי למטה מזה‬
it can no longer be called the corner, ‫גם כן לא מקרי כנף‬
but below the corner. ‫אלא תחת הכנף‬
If the hole was the correct distance (from the edge), ‫ואם היה הנקב רחוק כשיעור‬
but by pulling the knot (of the fringe), ‫אלא שעל ידי משיכת הקשר‬
the edge has become drawn in, ‫נקמט שפת הטלית‬
and there is less than the correct distance (between the
‫ואין בו כשיעור‬
hole and the edge),
it is nevertheless valid. ‫מכל מקום כשר‬
The threads which are at the edge of a tallit, ‫והחוטין שהם בשפת הטלית‬
and are unwoven, ‫ואינם ארוגין‬
there is a question whether they are included ‫יש ספק אם נמדדין‬
in the this measurement (mentioned before) or not; ‫לשיעור זה או לא‬
they must therefore be cut off from there ‫על כן צריכין לחתכם משם‬
before the fringes are tied on. ‫קודם קשירת הציצית‬
In the small tallit ‫בטלית קטן‬
some people are accustomed to make ‫נוהגין קצת לעשות‬

two holes, ‫שני נקבים‬

next to each other like (the Hebrew vowel) tzere (..), ‫זה אצל זה כמו צירי‬
and in these two they insert the fringes, ‫ומכניסין בשניהם את הציצית‬
suspending them on the outside of the tallit. ‫והן תלויות על הטלית מבחוץ‬
9:4 If, when the fringes are tied on, ‫אם בשעת קשירת הציצית‬
the hole was at the correct distance (from the edge), ‫היה הנקב רחוק כשיעור‬
but in time the hole was torn a little ‫ואחר כך נקרע קצת הנקב‬
or the edges of the tallit (are frayed) ‫או שפת הטלית‬
to the extent that the fringes are ‫עד שהציצה היא‬
closer than the correct distance from the edge, ‫בפחות משיעור הריחוק מהקצה‬
they are still valid, ‫לא נפסלה בכך‬
because the Torah does not insist ‫כי לא הקפידה התורה‬
that the fringes should not be below the corner, ‫שלא תהא הציצה תחת הכנף‬
except when they are made (tied on), ‫אלא בשעת עשיה‬
"And they shall make for themselves fringes ‫ועשו להם ציצית‬
at the corner of their garments." ‫על כנפי בגדיהם וגו‬
Nevertheless, from the start, ‫ומכל מקום לכתחילה‬
it is best to make a seam around the hole ‫טוב לעשות אימרא סביב הנקב‬
and on the edge of the tallit, ‫וכן בשפת הטלית‬
so as not to have a reduction (after some time) ‫שלא יפחת‬
in the required thumb-breadth's size. ‫משיעור קשר אגודל‬
9:5 It is the general custom to make in the fringes ‫נוהגין לעשות בציצית‬
five double knots, ‫חמשה קשרים כפולים‬
between which there are four spaces. ‫שיש ביניהם ארבע חוליות‬
It is done by putting ‫דהיינו שמכניס‬
the four threads through the hole ‫את הד' חוטין בתוך הנקב‬
and tie with two knots; ‫וקושרם בשני קשרים‬
and coil the longest thread, ‫וכורך בחוט הארוך‬
that is called the shamesh (servant), ‫הנקרא שמש‬
(around the other threads) seven times, ‫ז' כריכות‬
and again tie two knots; ‫וחוזר וקושר שני קשרים‬
we coil it around again eight times, ‫ושוב כורך ח' כריכות‬
and tie two knots; ‫וקושר שני קשרים‬
then we coil it around again eleven times, ‫וכורך י''א כריכות‬
and tie two knots; ‫וקושר שני קשרים‬
and (finally) we coil it around thirteen times, ‫וכורך י''ג כריכות‬
and tie two knots. ‫וקושר שני קשרים‬
Since the beauty of the fringes lies ‫ומהיות כי נוי ציצית הוא‬

in that all the spaces be of equal size, ‫שתהיינה כל החוליות שוות בארכן‬
and so in the first space ‫לכן בחוליא הראשונה‬
where the (number of) coils is the smallest ‫שהכריכות מועטות‬
we make (the threads) far apart; ‫ירחיקן זו מזו‬
in the second, ‫ובחוליא שניה‬
we make them somewhat closer, ‫יקריבן קצת יותר‬
and in the third and in the fourth (still closer). ‫וכן בשלישית וברביעית‬
The prescribed length of the fringe, ‫ושיעור כל אורך הציצה‬
that is, beginning with the first knot ‫דהיינו מן הקשר ראשון‬
to the ends of the thread, ‫עד קצה החוטין‬
must be no less than ‫צריך להיות לכל הפחות‬
twelve thumb-breadths. ‫י''ב אגודלין‬
For the same reason of symmetry, ‫והנוי הוא‬
it is proper that all the spaces ‫שיהיו כל החוליות‬
together be one-third (of the prescribed length), ‫ביחד שליש‬
and the hanging (loose) threads two-thirds; ‫והחוטין התלוין שני שלישים‬
we should, therefore, take care ‫על כן ידקדק‬
that every space shall be ‫שתהא כל חוליא‬
of the size of a thumb-breadth; ‫ברוחב אגודל‬
then all the spaces (taken together) ‫ויהיו כל החוליות‬
(will equal) four thumb-breadths, ‫ד' אגודלין‬
and the loose threads ‫והחוטין התלוין‬
(will equal) eight thumb-breadths (in length). ‫ח' אגודלין‬
If they (the threads) are longer ‫ואם הן ארוכות יותר‬
we should make the spaces also ‫יעשה החוליות גם כן‬
a little larger. ‫קצת ארוכות יותר‬
It is advisable to make all the knots ‫טוב לדקדק לעשות כל הקשרים‬
by (tying together) the four threads on the one side ‫בד' חוטין שמצד זה‬
with the four threads on the other side, ‫עם ד' חוטין שמצד זה‬
so that each of the (four inserted) threads is divided, ‫שיהא כל חוט חלוק‬
half on one side and half on the other side. ‫חציו לכאן וחציו לכאן‬
9:6 If one does not take four separate threads, ‫אם לא פסק את החוטין זה מזה‬
but takes one very long thread, ‫אלא שלקח חוט אחד ארוך מאד‬
folds it into four, ‫וכפלו לארבעה‬
puts it through the hole, ‫וכך הכניסם בתוך הנקב‬
makes a knot, and afterwards ‫וקשרם ואחר כך‬
cuts (apart the threads), it is invalid, ‫פסקן פסול‬
because it is written (Deuteronomy 22:12): ‫משום דכתיב‬
"Thou shalt make thyself fringes," ‫גדלים תעשה לך‬

which was explained ‫ודרשינן‬

"to make and not to have made" ‫תעשה ולא מן העשוי‬
which means, concerning the fringes ‫פירוש דבעינן שיהיו הציצית‬
as they are made on the garment, ‫בשעת עשייתן על הבגד‬
it is according to the law ‫כהלכה‬
and not put them in first unlawfully ‫ולא שיהיו נעשים בפסול‬
and afterwards legalize them by some act, ‫ואחר כך יוכשרו על ידי מעשה‬
so that they are made properly. ‫שנמצאו עשוים כראוי‬
But this is forbidden. ‫דזהו פסול‬
Likewise, if the fringes were ‫וכן אם היתה הציצה‬
made in the manner prescribed by law ‫עשויה כתיקונה‬
on one garment, ‫על בגד אחר‬
and the garment becomes torn, ‫ונקרע הבגד‬
and one wants to put the fringes ‫ורוצה לתת את הציצה‬
as they are, on a different garment, ‫כך בבגד אחר‬
or even in the same garment, ‫או אפילו בבגד זה‬
as for instance, if the tallit becomes torn ‫כגון שנפסק הטלית‬
from the hole to the edge ‫מן הנקב עד סופו‬
and the fringe fell off, ‫ונפלה הציצה‬
and one wants to return them to their place ‫ורוצה להחזירה למקומה‬
and we sew up (the rent) in the tallit up to the hole ‫ולתפור את הטלית עד הנקב‬
this is also invalid, ‫וזהו גם כן פסול‬
because the Divine Command is: "Thou shalt make," ‫משום תעשה‬
and not use what has already been made. ‫ולא מן העשוי‬
Likewise, if one puts in the fringes ‫וכן אם קשר את הציצית‬
into a tallit which is at this moment ‫בשעה שהיה טלית זה‬
legally unfit to put fringes in it, ‫פטור מציצית‬
as for instance, ‫כגון‬
when most of it is sewed (up), ‫שהיה רובו תפור‬
and after that one opens up the sewing ‫ואחר כך התיר מן התפירות‬
until it is mostly open, and valid for tzitzit, ‫עד שרובו פתוח וחייב בציצית‬
if the tzitzit are kept as they were ‫אם ישארו הציצית כמו שהן‬
it is also invalid, (for the reason stated before), ‫גם כן פסולין‬
that (the tzitzit) must be made, ‫משום תעשה‬
and not (use what has) already been made. ‫ולא מן העשוי‬
one must first untie the tzitzit, ‫אלא צריך להתיר את הציצית‬
and put them on again as prescribed by law. ‫ולחזור ולקשרן כהלכה‬
And so in all similar instances to them. ‫וכן כל כיוצא בה‬
9:7 Before wrapping oneself with the tallit ‫קודם שיתעטף בטלית‬

one must examine the tzitzit, ‫יבדוק את הציצית‬

to see if they are in order, ‫אם הן כשרות‬
and also check the threads ‫וצריך לבדוק גם את החוטין‬
that are in the holes ‫שהן בתוך הנקב‬
and the coils, ‫ואת הכריכות‬
and separate the threads from one another, ‫וגם יפריד את החוטין‬
so that they are not tangled together. ‫שלא יהיו מהודקין זה בזה‬
However, if one comes late to the synagogue, ‫ואם נשתהה לבא לבית הכנסת‬
and while separating the threads ‫שבעוד שיפריד את הציצית‬
and examining them, ‫ויבדקן‬
one will lose the opportunity ‫יתבטל‬
to pray together with the congregation, ‫מלהתפלל עם הצבור‬
one does not need to examine them ‫אינו צריך לבדקן‬
or separate them. ‫ולהפרידן‬
9:8 With any precept, one says the (appropriate) blessing ‫כל המצות מברך עליהן‬
for doing them ‫עובר לעשייתן‬
meaning, before the actual performance ‫פירוש קודם העשיה‬
and immediately afterward the blessing ‫ולאחר הברכה תיכף ומיד‬
the precept must be performed ‫צריך לעשות את המצוה‬
without pausing. ‫בלי הפסק‬
Therefore, we must take the tallit ‫לכן יאחוז את הטלית‬
with both hands, ‫בשתי ידיו‬
and bear in mind that we are commanded by ‫ויכון שצונו‬
the Holy One, blessed be He, ‫הקדוש ברוך הוא‬
to wrap ourselves with the tzitzit ‫להתעטף בציצית‬
in order that we may remember ‫כדי שנזכור‬
to perform all His commandments, ‫את כל מצותיו לעשותם‬
"That ye may look upon it ‫וראיתם אותו‬
and remember all the commandments of the L-RD." ‫וזכרתם את כל מצות ה‬
Then while still standing, we say the blessing: ‫ויברך מעומד‬
"to wrap ourselves with the tzitzit", ‫להתעטף בציצית‬
(the letter bet has the vowel patach _ ) ‫הבי''ת בפתח‬
and immediately cover our heads ‫ויתעטף מיד את ראשו‬
all the way down to our mouth. ‫עד למטה מפיו‬
After that we raise the corners (of the tallit, ‫ואחר כך יעלה הכנפות‬
and wrap them) around the neck, ‫על צוארו‬
after the fashion of the Arabs, ‫ויתעטף כעטיפת הישמעאלים‬
and remain standing like this ‫ויעמוד כך‬

as long as it takes one to walk four cubits (six feet), ‫כדי הילוך ארבע אמות‬
while reciting the verses: ‫ויאמר הפסוקים‬
"how precious", etc. ‫מה יקר וגו‬
After this we may remove it from our head. ‫ואחר כך יכול להסירו מעל ראשו‬
It is proper to take care ‫ונכון להזהר‬
not to let the tzitzit drag on the floor, ‫שלא לגרור את הציצית על הארץ‬
as it constitutes contempt of the precept; ‫משום ביזוי מצוה‬
we must, therefore, raise them ‫לכן יגביהן‬
and we can insert them under the belt. ‫ויכול לתוחבן תוך החגורה‬
9:9 One does not bless over the tzitzit ‫אין מברכין על הציצית‬
except during the day ‫אלא ביום‬
and not during the night. ‫ולא בלילה‬
Care should be taken ‫ולכתחילה יזהר‬
not to bless over them ‫שלא יברך עליהם‬
until it (the light) is sufficient to ‫עד שיהא כל כך‬
distinguish between blue and white. ‫שיכיר בין תכלת ללבן‬
If one puts on the small tallit ‫ואם לבש את הטלית קטן‬
while it is still night, ‫בעוד לילה‬
and did not bless over it, ‫ולא בירך עליו‬
or put it on ‫או שלבשו‬
while one's hands are still unwashed, ‫בעוד שלא היו ידיו נקיות‬
and so did not bless over it, ‫ולכן לא בירך עליו‬
then when one blesses on the large tallit, ‫אזי כשהוא מברך על הטלית הגדול‬
one should have in mind to include in this blessing ‫יכוון בברכה זו‬
the small tallit as well. ‫גם על הטלית קטן‬
If one has no large tallit, ‫ומי שאין לו טלית גדול‬
then upon putting on the small tallit ‫אם לובש את הטלית קטן‬
in the daytime, with hands already washed, ‫ביום וידיו נקיות‬
one should say over it the blessing, ‫יברך עליו‬
"concerning the commandment of the tzitzit". ‫על מצות ציצית‬
(the letter vov has the vowel patach _ ) ‫הוא''ו בפתח‬
If one put on (the small tallit) ‫ואם לובשו‬
while he was unable to bless over it, ‫כשאינו יכול לברך עליו‬
then later on when it is daytime ‫אזי אחר כך כשהוא יום‬
and one's hands are washed ‫וידיו נקיות‬
one should take the fringes in one's hands ‫יקח את הציצית בידיו‬
and say the blessing, ‫ויברך‬
"concerning the commandment of the tzitzit". ‫על מצות ציצית‬
If one slept with the small tallit on, ‫ואם ישן בטלית קטן‬

one should not bless over it at all, ‫לא יברך עליו אחר כך כלל‬
but upon saying the blessing over the large tallit, ‫אך כשמברך על טלית גדול‬
one should have in mind to include the small one as well. ‫יכוין לפוטרו‬
9:10 If one takes off the tallit, ‫הפושט טליתו‬
intending to put it on again soon, ‫ודעתו לחזור וללבשו מיד‬
even if one went to the lavatory, ‫אפילו הלך לבית הכסא‬
upon putting it on again. ‫כשחוזר ולובשו‬
one need not bless over it ‫לא יברך עליו‬
because according to the halacha ‫כיון דמצד הדין‬
it is allowed to go to the lavatory with it on, ‫מותר ללכת בו לבית הכסא‬
and so this is not considered as an interruption. ‫לכן לא הוי הפסק‬
But if one does not intend ‫אבל אם היה דעתו‬
to put it on again soon, ‫שלא ללבשו מיד‬
but then one changes one's mind and puts it on again, ‫ונמלך וחזר ולבשו‬
one must bless over it. ‫צריך לברך עליו‬
If the tallit slips off his back, ‫ואם נפל טליתו ממנו‬
accidently, ‫שלא במתכוין‬
but a part of it still remains on the body, ‫אם מקצתו נשאר על גופו‬
even though most of it fell off, ‫אף על פי שרובו נפל‬
since there remains on him part of the precept, ‫כיון שנשאר עליו קצת מן המצוה‬
there is no need to return ‫אינו צריך לחזור‬
and bless (again) upon adjusting it, ‫ולברך כשמתקנו עליו‬
but if no part of it was left on his body, ‫אבל אם לא נשאר כלום על גופו‬
even though one is holding it with his hands, ‫אף על פי שאחזו בידו‬
because there is no longer any part ‫כיון דלא נשאר‬
of the precept on his body, ‫מהמצוה על גופו‬
for, the (intent of the) precept is not ‫דהא אין המצוה‬
to hold the tallit in one's hands, ‫לאחוז את הטלית בידו‬
but to enfold one's body with it. ‫אלא להתעטף בו גופו‬
According one needs to bless ‫לכן צריך לברך‬
when one puts it on again; ‫כשחוזר ולובשו‬
If it (the tallit falling off) happened to him ‫ואם אירע לו‬
during his prayers, ‫כן בתפלתו‬
at a part which may not be interrupted, ‫במקום שאין רשאי להפסיק‬
one should not bless then (upon adjusting it), ‫לא יברך אז‬
but wait until (after finishing the prayer) ‫אלא ימתין עד‬
and he is able to bless, ‫שיוכל לברך‬
one takes the tzitzit in the hands ‫ואוחז את הציצית בידו‬
and says the blessing. ‫ומברך‬

9:11 It is permissible to borrow the tallit ‫מותר ליטול טלית‬

belonging to someone else, ‫של חבירו‬
occasionally, ‫באקראי בעלמא‬
even without his knowledge, ‫גם שלא מדעתו‬
to pray in it and bless over it, ‫להתפלל בו ולברך עליו‬
because it is presumed that a person is glad ‫משום דמסתמא ניחא ליה לאינש‬
if a precept is performed with his property ‫דליעבד מצוה בממוניה‬
when no monetary loss is involved. ‫במקום שאין חסרון כיס‬
But not to take it (the tallit) out ‫אבל לא יוציאו‬
from the place where it was, ‫מן הבית שמונח שם‬
because the owner might object to that. ‫כי אולי חבירו מקפיד על זה‬
If the tallit was folded, ‫ואם היה הטלית מקופל‬
(the borrower) must return it folded. ‫יחזור ויקפלו‬
On the Sabbath, one does not fold it; ‫ובשבת לא יקפלו‬
and because, there is no folding ‫דכיון שאין מקפלו‬
this being one of the Sabbath prohibitions, ‫משום איסור שבת‬
the owner will forgive him. ‫חבירו מוחל לו‬
If he borrows somebody's tallit ‫והשואל מחבירו טלית‬
just to go up to (the reading of) the Torah, ‫רק לעלות בו לתורה‬
it is doubtful whether one should bless over it. ‫יש ספק אם לברך עליו‬
(The borrower) should, therefore, have it in mind ‫על כן יתכוין‬
that he does not want (even temporary) ‫שאינו רוצה‬
possession (of the tallit), ‫לקנותו‬
and in such event all authorities agree ‫ואז לכולי עלמא‬
that no blessing need be said. ‫אין צריך לברך‬
But for a communal tallit, ‫אבל על הטלית הקהל‬
even if one just took it ‫אפילו אינו נוטלו‬
only to go up to (the reading of) the Torah, ‫רק לעלות לתורה‬
one must bless over it, ‫צריך לברך עליו‬
because it is considered like his own (property). ‫דהוי כשלו‬
9:12 The word "wool" without qualification, ‫סתם צמר‬
mentioned in the Torah or by the legal authorities ‫האמור בתורה ובפוסקים‬
means either lamb's or ram's wool. ‫הוא צמר רחלים ואילים‬
A tallit ‫וטלית‬
where the warp (the lengthwise threads in a woven cloth) ‫שהשתי‬
is of wool ‫הוא של צמר‬
and the woof (also weft - the breadthwise threads in a
‫והערב‬
woven cloth)
is of cotton ‫הוא של צמר גפן‬

or silk or something else similar; ‫או משי וכדומה‬

or vice versa, ‫או להיפך‬
that the woof is of wool ‫שהערב הוא של צמר‬
and the warp is of another kind, ‫והשתי הוא ממין אחר‬
a G-D-fearing (man) should not bless ‫ירא שמים לא יברך‬
over such a tallit. ‫על טלית כזה‬
Some authorities hold ‫משום דיש אומרים‬
that also tzitzit of wool ‫דגם ציצית של צמר‬
do not release one (from the obligation to bless), ‫אינן פוטרין‬
only a tallit which is of this type (of mixture). ‫רק בגד שהוא ממינו‬
If the tallit is of silk ‫וכן טלית של משי‬
and the fringes of wool, ‫והציצית הן צמר‬
one does not bless over it, ‫לא יברך עליו‬
but first bless ‫אלא יברך תחלה‬
over a woolen tallit and put this on, ‫על טלית של צמר ויתעטף בו‬
and then remove it ‫ואחר כך יסירו‬
and put on the other (silk one). ‫ויתעטף בזה‬
However, if also the tzitzit are of silk, ‫אך אם גם הציצית הן של משי‬
one may bless over it ‫יכולין לברך עליו‬
(but it is not customary in our countries ‫ולא שכיחי במדינתנו‬
to have silk tzitzit, ‫ציצית של משי‬
that is tzitzit made for the precept). ‫דהא ציצית בעינן טויה לשמה‬
If some of the tzitzit are of silk ‫ואם מקצת ציצית של משי‬
and some of wool, ‫ומקצתן של צמר‬
it is still worse; ‫גרע טפי‬
(no tzitzit) should ever be made in this manner. ‫ואין לעשות כן‬
9:13 A tzitz (single fringe) where there is torn ‫ציצה שנפסקה‬
from it one thread ‫ממנה חוט‬
of the four threads ‫מארבעת החוטין‬
(which are folded to form eight fringes), ‫שהם כפולים לשמנה‬
and there is enough left of it to make a loop, ‫ונשאר ממנו כדי עניבה‬
that is, (the size of) four thumb-breadths, ‫דהיינו ד' אגודלין‬
or even if parts of two threads have been torn off ‫או נפסקו שנים‬
and four thumb-breadths are left of each, ‫ונשאר מכל אחד ד' אגודלין‬
but the other two threads ‫ושני חוטים‬
are the full size, ‫הם שלמים כשיעור‬
(such tzitzit) are still valid. ‫כשרה‬
But if three threads have been damaged, ‫אבל אם נפסקו ג' חוטין‬
even though there is left of each ‫אפילו נשאר מכל אחד‬

four thumb-breadths ‫ד' אגודלין‬

and the fourth thread is perfect; ‫והחוט הרביעי הוא שלם‬
or if only one thread has been damaged ‫או שנפסק אפילו רק חוט אחד‬
so that less than a thumb-breadth is left of it, ‫ולא נשאר ממנו ד' אגודלין‬
even though ‫אף על פי‬
the remaining three threads are perfect, ‫שג' חוטין הם שלמים‬
in any event, (the tzitzit) are unfit. ‫מכל מקום פסולה‬
(except in an emergency). ‫אם לא בשעת הדחק‬
It follows that if one thread is torn ‫ולכן אם נפסק חוט אחד‬
out of the eight fringes ‫משמונת החוטין התלויין‬
even if it is completely missing, ‫אפילו נפסק לגמרי‬
the tzitzit are valid beyond any doubt, ‫עד החוליות פשיטא דכשרה‬
since in reality, this is only one-half of the thread, ‫כיון שחוט זה אינו רק חצי חוט‬
and of the other half there is still enough ‫והרי יש עדיין בחציו השני‬
left to make a loop with it, and more. ‫כדי עניבה ויותר‬
If two of the fringes have been torn off ‫ואם נפסקו ב' חוטין‬
and does not remain from them ‫ולא נשאר מהם‬
four thumb-breadths of each, ‫בכל אחד ד' אגודלין‬
if it is probable ‫אם יש לחוש‬
that these two (torn) fringes ‫שמא שני חוטים אלו‬
belong to one thread, ‫הם חוט אחד‬
the tzitzit are rendered unfit. ‫אם כן הציצה פסולה‬
However, if one is certain ‫אבל אם הוא בטוח‬
that they belong to two (different) threads, ‫שהם משני חוטין‬
as for instance when tying them (the tzitzit), ‫כגון שבשעת קשירתם‬
one has always been careful to tie ‫דקדק לקשור תמיד‬
four ends of one side ‫ד' ראשים שבצד זה‬
and four ends of the other side (never mixing them up), ‫עם ד' ראשים שבצד זה‬
and now the two fringes that have been torn off ‫ועתה נפסקו ב' ראשים‬
are both on one side of the knot, ‫מצד אחד של הקשר‬
then these (two torn fringes) ‫אם כן הרי הן‬
surely belong to the other group of four; ‫בודאי מב' חוטין‬
and since there is still left of each thread ‫וכיון שיש בכל חוט עדיין‬
no less than the length of four thumb-breadths ‫שיעור ד' אגודלין ויותר‬
on the other side of the knot, ‫בצד השני של הקשר‬
and the (remaining) two threads are perfect, ‫ושני החוטין הם שלמים‬
the tzitzit are considered valid. ‫הרי הציצה כשרה‬
If one of the threads is torn ‫אם נפסק חוט אחד‬
where it is inserted in the hole, ‫במקום שהם תלוים בנקב‬

(the tzitzit) are rendered unfit. ‫פסולה‬

The law that stated ‫זה שאמרנו‬
that if one thread is torn off ‫שאם נפסק חוט אחד‬
and there is enough left of it with which to make a loop, ‫ונשאר ממנו כדי עניבה‬
the tzitzit are still valid, ‫כשרה‬
is true only ‫זהו דוקא‬
if, when originally put in, ‫אם בשעת עשיה‬
all the threads were ‫היו כל החוטין‬
of the prescribed length ‫ארוכים כשיעור‬
and afterwards became torn, ‫אלא שאחר כך נפסקו‬
but if at the time of putting in the tzitzit, ‫אבל אם בשעת עשיה‬
there was even one shorter thread, ‫היה אפילו רק חוט אחד קצר‬
no matter to what extent from the prescribed length, ‫רק משהו מן השיעור‬
(the tzitzit) are unfit for the purpose. ‫פסולה‬
9:14 The threads of the tzitzit must be ‫חוטי הציצה צריכין להיות‬
twisted, ‫שזורין‬
and if any thread ‫ואם איזה חוט‬
has become untwisted, ‫נפרד משזירתו‬
the untwisted part is considered ‫אזי כל הפרוד נחשב‬
as entirely cut off and non-existent. ‫כאלו נקצץ ואינו‬
9:15 A tallit which has fringes ‫טלית שיש בו ציצית‬
and consists of two parts, ‫ונחלק לשני חלקים‬
as is the case with ‫כמו שהוא שכיח‬
many of our talliyot (fringed garments). ‫בהרבה טליתים שלנו‬
which are made of two pieces joined together. ‫שהם מחוברים משני חלקים‬
Occasionally (such a tallit) is taken apart ‫ולפעמים מפרידין אותו‬
for washing ‫כדי לכבסו‬
or for mending it, ‫או לתקנו‬
and after that it is again ‫ואחר כך חוזרין‬
joined by means of a seam. ‫ומחברין אותם בתפירה‬
Because we rely that ‫כיון דמסתמא‬
each part is large enough to wrap oneself with it, ‫יש בכל חלק כדי להתעטף בו‬
then it suffices to remove ‫על כן די אם יטול‬
two tzitzit ‫שתי הציציות‬
from either of the parts, ‫מאיזה חלק שירצה‬
and after joining (back) the tallit ‫ולאחר שיחבר את הטלית‬
(the tzitzit) may be put in again and tied. ‫יחזור ויקשרם‬
But if each part is not ‫אבל אם אין בכל חלק‬
by itself large enough to wrap oneself with it, ‫בפני עצמו כדי להתעטף בו‬

then all the tzitzit (from both parts) must be removed. ‫צריך להסיר כל הציצית‬
(because the parts were separated, ‫משום כשנתפרדו החלקים‬
each part lost (the precept) of fringes, ‫נפטר כל חלק מציצית‬
and after they are joined together again, ‫ולאחר ששוב נתחברו‬
they require fringes, ‫ונתחייב בציצית‬
and if we left on the original (fringes) ‫אם ישארו בו הראשונות‬
they are invalid because of ‫פסול משום‬
"Thou shalt make," ‫תעשה‬
and not use what has already been made. ‫ולא מן העשוי‬
as explained above in Law 6.) ‫כדלעיל סעיף ו‬
If one part ‫ואם בחלק אחד‬
is large enough to wrap in ‫יש בו כדי עיטוף‬
and the other part does not have ‫ובחלק שני אין בו‬
(enough) to wrap in, ‫כדי עיטוף‬
then the tzitzit should be removed from this part ‫יסיר את הציצית מחלק זה‬
which did not have enough to wrap in. ‫שאין בו כדי עיטוף‬
9:16 If a corner was severed or torn ‫אם נחתך או נקרע הכנף‬
and completely separated from the tallit ‫ונפרד לגמרי מן הטלית‬
and (the severed piece) does not (measure) ‫ואין בחתיכה זו‬
three thumb-breadths square, ‫ג' גודלין על ג' גודלין‬
(then) some authorities are of the opinion ‫יש אומרים‬
that this piece ‫שחתיכה זו‬
even after ‫אפילו לאחר‬
it is properly sewed on to the tallit, ‫שתפרה היטב אל הטלית‬
is unfit to put the tzitzit in it, ‫פסולה מלהטיל בה ציצית‬
because (of the detached piece), ‫דכיון‬
measuring less than three thumb breadths (square), ‫שאין בה ג' גודלין‬
cannot legally be called a "garment," ‫אין עליה שם בגד‬
and even when attached to the tallit ‫ואפילו אם נתחבר עם הטלית‬
it is still considered (in the eyes of the law) as severed. ‫נחשבה כפרוד‬
And it is proper to follow this opinion. ‫ויש להחמיר כן‬
But if it (the piece) is not entirely severed ‫אבל אם אינו נפרד לגמרי‬
from the tallit, ‫מן הטלית‬
because it is still a little connected ‫כיון שנשאר מחובר מעט‬
then the sewing is effective ‫מועלת התפירה‬
to make it considered as part of the tallit itself, ‫שיהא נחשב בכלל הטלית‬
and the tzitzit put in ‫והציצית שיטיל בו‬
after the sewing are valid. ‫אחר התפירה כשרות‬
It is customary to sew on a piece of extra cloth ‫ונוהגין לתפור חתיכת בגד‬

at the corners of the tallit, ‫בכנפי הטלית‬

because there are many garments, ‫משום דבהרבה בגדים‬
even new ones, ‫אפילו חדשים‬
that have pieces joined together, ‫יש בהן חתיכות מחוברות‬
measuring less than three (thumb-breadths) square; ‫שאין בהן ג' על ג‬
in the place where the tzitzit are put in ‫לכן נותנין במקום הטלת הציצית‬
therefore, we put on a piece of cloth measuring three
‫חתיכה של ג' על ג‬
thumb-breadths square.
9:17 Some authorities are of the opinion ‫יש אומרים‬
that in the entire area of the corner ‫שבכל השטח של הכנף‬
where the tzitzit may be inserted, ‫שראוי להטיל שם את הציצה‬
that is, from the width of the first joint of the thumb, ‫דהיינו ממלא קשר גודל‬
from the edge of the tallit ‫משפת הטלית‬
up to three thumb-breadths, ‫עד ג' גודלין‬
there should not be there any seam, ‫לא יהיה שם שום תפר‬
even a thread, ‫אפילו משהו בחוט‬
that should be suitable to make ‫שהיה ראוי לעשות‬
of thread which is for the tzitzit ‫מחוטין כאלו ציצית‬
of this particular tallit. ‫לטלית זה‬
For instance, if the tallit is of flax, ‫כגון אם הטלית של פשתן‬
we must not make a seam with flax threads, ‫לא יתפור שם בחוטי פשתן‬
only with silk threads or similar, ‫רק בחוט משי וכדומה‬
or if the tallit is of silk, ‫ואם הטלית של משי‬
we do not sew with silk threads; ‫לא יתפרנו בחוטי משי‬
and if the tallit is of wool, ‫ואם הטלית של צמר‬
we do not sew with woollen threads, ‫לא יתפרנו בחוטי צמר‬
only silk threads, or the like. ‫אלא בשל משי וכדומה‬
It is proper to observe this (rule of law) ‫ויש להחמיר בזה‬
also as regards ‫גם באימרא‬
(the seam) made round the hole to strengthen it. ‫שעושין סביב הנקב לחזקו‬
All these (laws) are only (for the case) ‫וכל זאת אינו רק‬
where white thread (is being used), ‫בחוט לבן‬
but if colored thread (is used), ‫אבל בחוט צבוע‬
it does not matter. ‫אין לחוש‬
9:18 If one wants to remove the tzitzit from the tallit ‫אם רוצה להסיר ציצית מן הטלית‬
in order to put there ‫כדי לתלות בו‬
other tzitzit which are better, ‫ציצית אחרות יותר יפות‬
or if one of the threads has been torn off ‫או מפני שנפסק אחד מן החוטין‬
and one desires to put in perfect ones, ‫ורוצה לתלות שלמות‬

although the first ones are still fit. ‫אף על פי שגם הראשונות עדיין כשרות‬
In any event, this is permissible ‫מכל מקום מותר‬
because one does not intend to free ‫כיון שאינו מבטל‬
the tallit from the requirement of tzitzit; ‫את הטלית מן הציצית‬
on the contrary, ‫ואדרבה‬
one intends to put in better tzitzit. ‫יתלה בו ציצית יותר יפות‬
But one must take care not to throw out ‫ויהא נזהר שלא ישליך‬
the original (tzitzit) into an unseemly place. ‫את הראשונות למקום בזיון‬
9:19 Even tzitzit that fall off ‫ואפילו ציצית שנפלו‬
and are removed from the tallit ‫והסירן מן הטלית‬
must not be thrown into the rubbish, ‫לא יזרקן לאשפה‬
because we slight thereby a precept. ‫משום ביזוי מצוה‬
Some people are strict (about discarded tzitzit) ‫ויש מדקדקין‬
and place them in a book ‫לגנזם בספר‬
to serve as a bookmark, ‫ולעשות מהן סימן בספר‬
because, since they have once been used ‫משום דאיתעבד בהו‬
for the performance of a precept, ‫מצוה חדא זימנא‬
let another precept be performed with them. ‫ליתעבד בהו מצוה אחריתא‬
Similarly, a tallit which has become old, ‫וגם הטלית שנתישן‬
and is no longer put on for the precept, ‫ואינו לובשו עוד למצוה‬
one should not make of it ‫לא יעשה בו‬
any unworthy use. ‫תשמיש מגונה‬
9:20 If one came on the Sabbath to the synagogue ‫אם בא בשבת לבית הכנסת‬
and found ‫ומצא‬
that one of the tzitzit in the tallit has become unfit, ‫שנפסלה ציצה מן הטלית‬
and he is unable to borrow another tallit, ‫ואינו מוצא לשאול טלית אחר‬
and he is embarrassed ‫והוא מתבייש‬
to (remain) sitting without a tallit, ‫לשבת בלא טלית‬
since it is impossible for him on this day ‫אזי כיון שאי אפשר לו היום‬
to replace it by another tzitzit, ‫לקשור ציצה אחרת‬
and so, as a matter of decorum, ‫לכן משום כבוד הבריות‬
one may put on the tallit as it is, ‫מותר לו ללבוש את הטלית כך‬
and not bless over it. ‫ולא יברך עליו‬
What cases are we talking about, ‫במה דברים אמורים‬
when it was not known to him, ‫כשלא נודע לו‬
before the Sabbath, ‫קודם שבת‬
that it had become unfit, ‫שנפסלה‬
but if one has been aware ‫אבל אם ידע‬
before the Sabbath that it had become unfit, ‫קודם שבת שנפסלה‬

one is not allowed to put it on (now) ‫אסור ללבשו‬

because he should have already repaired it yesterday. ‫דהיה לו לתקן מאתמול‬
9:21 One who puts on a garment ‫הלובש בגד‬
that requires tzitzit, ‫שהוא חייב בציצית‬
but has no tzitzit, ‫בלא ציצית‬
then this is omission of a positive commandment. ‫הרי זה ביטל מצות עשה‬
One needs to watch out for those garments ‫וצריכין להשגיח בקצת בגדים‬
which are made having four square corners; ‫העשוין באופן שיש להם ארבע כנפות‬
one of these corners must be cut off ‫צריכין לחתוך קרן אחד‬
and made round (in order not to require tzitzit); ‫שיהא עגול‬
but if one folded up one of the corners ‫אבל אם כפל את הקרן‬
and sewed it up so that it looks round, ‫ותפרו בענין שנראה עגול‬
this is of no avail, ‫לא מהני‬
for as long as it has not been cut off, ‫דכל מה שלא חתכו‬
it is still considered a part of the garment. ‫עדיין מכלל הבגד הוא‬
Severe is the punishment ‫וגדול עונש‬
of the one who neglects the precept of tzitzit. ‫המבטל מצות ציצית‬
He who is scrupulous in the precept of tzitzit, ‫והזהיר במצות ציצית‬
will be worthy of beholding the Divine Presence. ‫זוכה ורואה פני השכינה‬

Ch. 10:1-
The Tefillin (Phylacteries) ‫הלכות תפילין‬
26
1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11, 12, 13, 14, 15, 16, 17, 18, 19, 20, 21, 22, 23, 24, 25, 26
10:1 The commandment of tefillin ‫מצות תפילין‬

is also a very precious precept, ‫היא גם כן מצוה יקרה מאוד‬
because the whole Torah is compared to the tefillin, ‫שכל התורה הוקשה לתפילין‬
as it is written (Exodus 13:9): ‫שנאמר‬
"In order that ‫למען‬
there will be the law of the Lord in your mouth." ‫תהיה תורת ה' בפיך‬
One who does not to put on tefillin ‫ומי שאינו מניח תפילין‬
is considered as one of ‫הרי הוא בכלל‬
the transgressors in Israel who sin with their bodies,
(because they refuse to subjugate their bodies to the ‫פושעי ישראל בגופן‬
worship of the Almighty).
One who puts on defective tefillin ‫ומי שמניח תפילין פסולין‬
not only fails to observe the precept, ‫לא בלבד שאינו מקיים את המצוה‬
but also utters many blessings in vain, ‫אלא שמברך כמה וכמה ברכות לבטלה‬
which constitutes a grave crime. ‫שהוא עון גדול‬
Therefore, one must take care to buy tefillin ‫ולכן ידקדק לקנות תפילין‬
from a scribe (who is) competent and God-fearing. ‫מסופר מומחה וירא שמים‬
Also the straps (for the tefillin) ‫וכן רצועות‬
should be bought from a trustworthy person, ‫יקנה מאיש נאמן‬
to be sure that they were prepared ‫שהוא בטוח שנתעבדו‬
for this particular purpose ‫לשמה‬
from the skin of a clean (animal). ‫מעורות טהורות‬
But due to our many sins, ‫ובעונותינו הרבים‬
this gross mistake is on the increase, ‫רבה המכשלה‬
in that (people) buy their tefillin and the straps ‫במה שקונים תפילין ורצועות‬
from anyone ‫ממי שהוא‬
who sells them cheaply, ‫לפי שמוכרים בזול‬
(although) they are unfit. ‫והם פסולים‬
Every God-fearing person should consider this: ‫וכל ירא שמים יתן אל לבו‬
if for his clothes and utensils, ‫אם על מלבושיו וכליו‬
he is spending money liberally ‫הוא מהדר‬

so that they be of the right kind, ‫שיהיו כתיקונן‬

how much more, then, ‫מכל שכן‬
(should he do so) with the objects required by the
‫בחפצי ה‬
Almighty,
blessed be His name. ‫יתברך שמו‬
He should not economize ‫שלא יצמצם‬
and worry about spending the money, ‫ויחוס על הכסף‬
but be scrupulous to buy those (holy objects) ‫אלא יהדר לקנות אותן‬
only when certain that they are fit for the purpose, ‫שהם בודאי כשרים‬
although the price may be high. ‫אף שמחירם רב‬
He should always take care of them (the tefillin) ‫וישגיח עליהם‬
that they be in proper condition, ‫שיהיו מתוקנין‬
and that the cases and the straps be black. ‫ושחורים הבתים והרצועות‬
It is proper to smear ‫ויש למשוח‬
the straps with a little oil, ‫הרצועות תדיר בשומן‬
so that they are (always) black. ‫שיהיו שחורים‬
(But not smear them with fish oil ‫ולא ימשחם בשמן דג‬
which is called "fishtran" ''‫הנקרא ''פישטראן‬
because this is from a nonkosher fish.) ‫כי הוא מדג טמא‬
If the tefillin become defective, ‫ואם נתקלקלו התפילין‬
even in the slightest degree, ‫אפילו רק במקצת‬
or if the stitches become loose, ‫או שנפסקו התפירות‬
we should immediately consult a competent scholar ‫יעשה מיד שאלת חכם‬
(to ascertain) whether they are (still) fit. ‫אם הם כשרים‬
We must particularly be careful ‫וביותר יש לדקדק‬
regarding the edges of the cases, ‫על הקרנות‬
and especially so (with the edges of) the one for the head, ‫ובפרט בשל ראש‬
because this is very common ‫שהוא שכיח מאוד‬
that they become frayed ‫שמשתחקות‬
and holes are made there, ‫ונעשו שם נקבים‬
which makes them unfit. ‫ונפסלו‬
Very frequently, ‫וכן שכיח מאד‬
when the tefillin become old, ‫שמחמת שנתישנו התפילין‬
some part of the upper skin becomes separated, ‫נפרד קצת מהעור העליון‬
of the head, ‫של ראש‬
which makes them unfit. ‫ונפסל‬
We need to take great care about all these. ‫וצריכין להשגיח על כל זה במאוד‬
All who are careful about the precept of the tefillin ‫וכל הזהיר במצות תפילין‬
and treat them with respect, ‫לנהוג בהם קדושה‬

and not engage in idle talk about them ‫שלא לדבר בהם דברי הבלים‬
or everyday matters, ‫ושיחת חולין‬
his days will be prolonged, ‫מאריך ימים‬
and he is assured of being in the world to come, ‫ומובטח שהוא בן עולם הבא‬
as it is written (Isaiah 38:16): ‫שנאמר‬
"0 Lord, by these things, ‫ה' עליהם‬
(that they wear on them G-D's name in the tefillin) ‫שנושאין עליהם שם ה' בתפילין‬
men will live, ‫יחיו‬
and in all these things is the life of my spirit; ‫ולכל בהן חיי‬
so wilt Thou give me health and cause me to live." ‫רוחי ותחלימני והחייני‬
The word "tefillin" connotes judgment and admonition, ''‫תפילין'' הוא לשון פלילה והוכחה‬
(and therefore the lamed has the dagesh - stress - ‫ולכן הלמ''ד דגושה‬
to take the place of the missing second (lamed) ) ‫למלאות חסרון השניה‬
because the tefillin serve as evidence ‫כי התפילין הן עדות‬
and convincing proof ‫והוכחה‬
that the Divine Presence rests on us, ‫שהשכינה שורה עלינו‬
as it is written (Deuteronomy 28:10): ‫כמו שאמר הכתוב‬
"And all the nations of the earth shall see ‫וראו כל עמי הארץ‬
that Thou art called by the name of the Lord;" ‫כי שם ה' נקרא עליך וגו‬
and explained our Rabbis, of blessed memory, ‫ודרשו רבותינו זכרונים לברכה‬
that (the reference) is the tefillah of the head ‫אלו תפילין שבראש‬
upon which is (embossed the letter) shin, ‫''שיש בה ''שי''ן‬
(the first letter) of the word Shaddai (Almighty). ‫מהשם שדי‬
Therefore, it is forbidden to cover ‫ולכן אין לכסות‬
the tefillah of the head ‫תפילין של ראש‬
entirely with the tallit. ‫לגמרי עם הטלית‬
10:2 The time for putting them on (the tefillin) ‫זמן הנחתן‬
(begins from that hour) of morning ‫בבוקר‬
when one sees his neighbor, ‫משיראה את חבירו‬
with whom he is slightly acquainted, ‫קצת הרגיל עמו‬
at a distance of four cubits, ‫ברחוק ד' אמות‬
and recognizes him. ‫ויכירנו‬
After putting on the tallit ‫אחר שלבש את הטלית‬
one puts on the tefillin. ‫מניח את התפילין‬
The reason we put first ‫והא דמקדימין‬
the tzitzit over the tefillin ‫את הציצית לתפילין‬
is that the precept of the tzitzit ‫משום דמצות ציצית‬
is performed more often, ‫תדירא יותר‬
both on week days ‫שנוהגת בין בחול‬

and on Sabbaths and festivals, ‫בין בשבת ויום טוב‬

while the precept of the tefillin ‫ומצות תפילין‬
is only performed on weekdays. ‫אינה נוהגת אלא בחול‬
And this rule is well established (that when we have two
‫וקימא‬
precepts);
one which is observed regularly ‫לן תדיר‬
and one which is not observed regularly, ‫ושאינו תדיר‬
that which is observed regularly takes precedence. ‫תדיר קודם‬
However, if one happens to take hold of the tefillin first, ‫ואם פגע תחלה בתפילין‬
even if they are still in their bag, ‫אף על פי שהן בתוך כיסן‬
one must put them on first ‫צריך להניחן תחלה‬
and then enfold oneself with the tallit, ‫ואחר כך יתעטף בטלית‬
because a mitzvah must not be passed by, ‫משום דאין מעבירין על המצות‬
as it is written (Exodus 12:17): ‫דכתיב‬
"And ye shall observe the matzot," ‫ושמרתם את המצות‬
read instead mitzvot (commandments): ‫קרי ביה את המצוות‬
that is, if a precept presents itself, ‫מצוה שבאה לידך‬
do not allow it to sour (by delaying its performance). ‫אל תחמיצנה‬
10:3 It is written (Exodus 13:16): ‫כתיב‬
"And it shall be as a sign upon thy hand" (Hebrew,
‫והיה לאות על ידכה‬
yadhah),
(in the section (that starts from verse 5): "And it shall
‫בפ' והיה כי יביאך‬
be ..." )
(the word) "thy hand" is written ‫מדכתיב ידכה‬
with the (superfluous) letter "he" (at its end). ‫בה''א‬
The interpretation of our Rabbis, of blessed memory, ‫דרשו רבותינו זכרונם לברכה‬
is that this is the "faint" hand, ‫דהיינו יד כהה‬
that is the left hand, ‫זו שמאל‬
which is weaker and feebler. ‫שהיה תשה וכהה‬
One puts on (the tefillah) there, ‫ויניחה שם‬
on the place where the muscle stands up (the biceps), ‫במקום שהבשר הוא גבוה‬
as it is written (Deuteronomy 11:18): ‫שנאמר‬
"Therefore, shall ye lay up these My words ‫ושמתם את דברי אלה‬
in your heart," ‫על לבבכם‬
(meaning) that it's put physically opposite the heart. ‫שתהא שימה כנגד הלב‬
Therefore, one puts it (the tefillah) there, ‫ולכן יניחה שמה‬
and inclines it slightly ‫ויטה אותה מעט‬
to the side of the body, ‫לצד הגוף‬
so that when one lets the arm down, ‫שכשיכוף הזרוע למטה‬
it (the tefillah) will be opposite the heart. ‫תהיה כנגד לבו‬
It is written ‫והא דכתיב‬

about the head tefillah (Deuteronomy 7:8): ‫בתפילין של ראש‬
"Between your eyes," ‫בין עיניך‬
by tradition, ‫קבלו‬
our Rabbis, of blessed memory, (received), ‫רבותינו זכרונם לברכה‬
that it does not mean literally between the eyes, ‫שאין זאת בין עיניך ממש‬
but (on the head) midway between the eyes. ‫אלא כנגד בין עיניך‬
And the place is ‫ומקומה היא‬
from where the hair begins to grow, ‫ממקום שהשערות מתחילין לצמוח‬
and continues upwards ‫ונמשך מקומה למעלה‬
up to the spot where ‫עד סוף המקום‬
the child's skull is soft; ‫שמוחו של תינוק רופס‬
which means that the lower edge of the tefillah ‫דהיינו שקצה התיתורא שלמטה‬
should not be lower ‫לא תהא למטה‬
than the place where the hair begins to grow, ‫ממקום התחלת צמיחת השערות‬
and the upper edge ‫וקצה המעברתא‬
not higher than the place ‫לא תהא למעלה ממקום‬
where a child's skull is soft. ‫שמוחו של תינוק רופס‬
Great care should be taken ‫וצריך ליזהר מאד‬
that it (the head tefillah) should always lie ‫שתהא מונחת‬
in its proper place. ‫במקום הראוי‬
If there lies even a small part of it, ‫ואם מניח אפילו מקצתה‬
on the forehead where no hair grows, ‫על המצח במקום שאין שערות גדלות‬
or one puts all of it ‫או אפילו הניחה כולה‬
at the place of the hair ‫במקום שיער‬
but it is to one side ‫אלא שהוא מן הצד‬
and it is not exactly midway between the eyes, ‫ולא כנגד בין העינים‬
the precept is not fulfilled, ‫לא עשה את המצוה‬
and the blessing was in vain. ‫ובירך לבטלה‬
The knot (in the strap) must be placed opposite this, ‫והקשר יהא מונח כנגדו‬
on the back of the head, ‫מאחורי הראש למעלה‬
above the nape of the neck, ‫בגובה העורף‬
at the base of the skull, ‫שהוא סוף הגלגולת‬
where there is hair, ‫במקום שיער‬
which is opposite his face ‫שהוא כנגד הפנים‬
and must not incline to one side or another. ‫ולא יטה לכאן או לכאן‬
It should be tightened onto the head; ‫וצריכה שתהא מהודקת בראשו‬
but when the case and the base are wide, ‫והנה כשהבית עם המעברתא רחבים‬
it is difficult ‫קשה‬

that it will be tightened properly. ‫שתהא מהודקת כראוי‬

One needs to be very careful with this matter. ‫וצריכין ליזהר בזה מאד‬
10:4 The tefillin must be put on while standing. ‫מניחין את התפילין מעומד‬
One must not shake the tefillin ‫לא ינער את התפילין‬
out of the bag, ‫מן התיק‬
because it is an act of contempt toward a mitzvah; ‫משום ביזוי מצוה‬
rather take them out with one's hand. ‫אלא יקחם בידו‬
One first puts on the hand (tefillah), ‫מניח תחלה של יד‬
and before tightening the knot ‫וקודם שמהדק את הקשר‬
one says the blessing: ‫מברך‬
"to put on the tefillin". ‫להניח תפילין‬
(the letter hey has the vowel kametz, ‫הה''א בקמץ‬
and the lamed of "tefillin" has the stress). ‫והלמ''ד של תפילין דגושה‬
One then tightens the knot ‫ומהדק את הקשר‬
and makes seven coils on his forearm. ‫ועושה ז' כריכות על ידו‬
Afterwards, one puts on the head (tefillah), ‫ואחר כך מניח תיכף של ראש‬
and before one tightens it on his head ‫וקודם שמהדקה על ראשו‬
one says the blessing: ‫מברך‬
"Concerning the commandment of the tefillin". ‫על מצות תפילין‬
(the letter vav has the vowel patach) ‫הוא''ו בפתח‬
and tightens (the strap) on his head ‫ומהדקה על ראשו‬
and says: ‫ואומר‬
"Blessed be His glorious kingdom ‫ברוך שם כבוד מלכותו‬
forever and ever". ‫לעולם ועד‬
The reason for saying this last verse ‫והטעם שצריך לומר‬
"Blessed be His glorious ...and ever" ‫ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד‬
is because there is some doubt (whether) ‫הוא מפני שיש קצת ספק‬
this blessing (should be said). ‫בברכה זאת‬
Because there is doubt about this blessing, ‫ומפני שיש ספק בברכה זאת‬
it is also doubtful ‫לכן יש גם כן ספק‬
whether or not a listener has to respond Amen to it. ‫אם השומע יענה אמן או לא‬
It seems to me, therefore, ‫על כן נראה לי‬
that this blessing should be said quietly. ‫כי טוב לברך ברכה זאת בלחש‬
After putting on the head (tefillah) ‫לאחר שהניח של ראש‬
one makes with the strap of the hand (tefillah) ‫עושה ברצועה של יד‬
three coils on the middle finger, ‫ג' כריכות על האצבע האמצעי‬
one around the middle section, ‫א' בפרק האמצעי‬
and two around the lower section. ‫וב' בפרק התחתון‬
10:5 If one happens ‫אפילו אם אירע לו‬

to take from the bag ‫שהוציא מן הכיס‬

the head (tefillah) first, ‫של ראש תחלה‬
one must pass over the precept, ‫צריך להעביר על המצוה‬
hold it in his hand, ‫ויניחה מתוך ידו‬
and cover it up with something, ‫ויכסה אותה באיזה דבר‬
and put on the hand (tefillah) first. ‫ויניח תחלה של יד‬
Since the precedence of the hand (tefillah), ‫דכיון דקדימת של יד‬
over the one of the head, ‫לשל ראש‬
is ordained in the Torah, ‫הוא מן התורה‬
as it is written (Deuteronomy 6:8): ‫שנאמר‬
"And thou shalt bind them for a sign upon thy hand, ‫וקשרתם לאות על ידך‬
and they shall be frontlets between thy eyes." ‫והיו לטוטפות בין עיניך‬
Hence, one can disregard, ‫לפיכך אין משגיחין‬
the apparent neglect of a precept, in this case. ‫על העברת המצוה בזה‬
10:6 Nothing must intervene ‫לא יהא דבר חוצץ‬
between the tefillin and his flesh, ‫בין תפילין לבשרו‬
and it makes no difference whether it is the one of the
‫לא שנא של יד‬
hand
or of the head. ‫לא שנא של ראש‬
Short hair ‫ושערות קצרות‬
is not considered an intervention ‫לא הויין חציצה‬
since it is customary (to wear the hair) like that. ‫שדרכן בכך‬
But those who grow a thick tuft of hair, ‫אבל אותן המגדלין בלוריות‬
not only is this brazenness and vanity, ‫מלבד שהוא דרך שחץ וגאוה‬
and so is forbidden, ‫ויש בזה איסור‬
there is also a prohibition ‫יש עוד איסור‬
because of putting on tefillin ‫משום הנחת תפילין‬
since this growth (of thick hair) ‫דכיון שגדולים הרבה‬
is an intervention (between the head and the tefillah). ‫הויין חציצה‬
10:7 Care should be taken of the tefillah of the hand ‫יזהר בתפלה של יד‬
that the knot should not be shifted from the case ‫שלא יזיז הקשר מן הבית‬
(even when they are in their bag ‫וגם כשהן בתוך כיסן‬
one needs to be careful about this), ‫צריכין ליזהר בזה‬
and the yod of the knot ‫והיו''ד של הקשר‬
must always be facing the heart. ‫יהיה לצד הלב‬
The base ‫המעברתא‬
in which the strap is inserted ‫אשר בה הרצועה‬
should be upward ‫תהיה לצד מעלה‬
and the case downward. ‫והבית לצד מטה‬

In an emergency, ‫ובשעת הדחק‬

for instance, a left-handed person, ‫כגון איטר‬
who puts on (the tefillah on) the right hand, ‫שהוא מניח בימין‬
and now has no tefillin (of his own) ‫ועתה אין לו תפילין‬
only borrowed (ones) ‫אלא שאולין‬
from a person who puts it on his left, ‫ממי שמניח בשמאל‬
(and also the opposite case) ‫וכן איפכא‬
and he can not change the knot; ‫ואין יכול לשנות את הקשר‬
if this is the situation, ‫ואם כן‬
if he puts them on as they are ‫אם יניח באופן זה‬
with the base upward ‫המעברתא לצד מעלה‬
and the case downward, ‫והבית לצד מטה‬
then the yod and the knot will be facing outward. ‫תהיה היו''ד עם הקשר לצד חוץ‬
In such a case, ‫על כן‬
he may invert (the tefillah), and put it on ‫יהפוך ויניחה‬
with the base being downward ‫שהמעברתא תהיה לצד מטה‬
and the case upward, ‫והבית לצד מעלה‬
so that the yod and the knot may be ‫כדי שתהיה היו''ד והקשר‬
facing the heart. ‫לצד הלב‬
10:8 It is forbidden to interrupt, by conversation, ‫אסור להפסיק בשיחה‬
between (the putting on) of the hand (tefillah) ‫בין של יד‬
and that of the head. ‫לשל ראש‬
Even to wink the eyes ‫ואפילו לרמוז בעיניו‬
or motion with the hands is forbidden. ‫ולקרוץ באצבעותיו אסור‬
For it is written (Exodus 13:9): ‫שנאמר‬
"And it shall be unto thee for a sign upon thy hand ‫והיה לך לאות על ידך‬
and for a memorial between thy eyes," ‫ולזכרון בין עיניך‬
it is necessary that the memorial ‫צריך זכירה‬
must be immediate ‫שיהיה תוכף‬
(between) the hand tefillah and that of the head, ‫תפלה של ראש לשל יד‬
so that both of them may constitute one unit. ‫כדי שתהיה הויה אחת לשתיהן‬
Even if one hears the kaddish ‫ואפילו אם שומע קדיש‬
or the kedushah, ‫או קדושה‬
one must not interrupt (to respond with the congregation), ‫לא יפסיק‬
but one must keep silent ‫אלא ישתוק‬
and listen to what the worshippers say. ‫ויכוין למה שאומרים הקהל‬
If, however, one hears ‫אך אם שומע‬
someone say the blessing, ‫שאחר בירך ברכת‬
"to put on the tefillin", ‫להניח תפילין‬

one can respond Amen (to it), ‫יכול לענות אמן‬

because this Amen is a corroboration ‫שהרי אמן הוא האמנת הדברים‬
that he believes in the precept of the tefillin; ‫שהוא מאמין במצות תפילין‬
and is therefore, like one event (and not an interruption). ‫והוי כמו הויה אחת‬
(When putting on) the tefillin, ‫בתפילין‬
(arranged according to the view) of Rabbenu Tam, ‫דרבינו תם‬
it is likewise forbidden to interrupt ‫גם כן אסור להפסיק‬
between (putting on) the hand (tefillah) ‫בין של יד‬
and that of the head; ‫לשל ראש‬
but (to respond) to the kaddish and the kedushah ‫אך לקדיש ולקדושה‬
one may pause. ‫יכול להפסיק‬
10:9 If one errs and pauses, ‫אם טעה והפסיק‬
he must touch the hand (tefillah), ‫ימשמש בשל יד‬
repeat the blessing, ‫ויברך שנית‬
"to put on the tefillin", ‫להניח תפילין‬
tighten the knot ‫ויחזק את הקשר‬
and thereafter put on the head (tefillah) ‫ואחר כך יניח של ראש‬
and bless over them. ‫ויברך עליו‬
If, however, the interruption has been ‫ואם הפסיק‬
for the need of the tefillin, ‫לצורך התפילין‬
one needs not repeat the blessing ‫אינו צריך לברך שנית‬
over the hand (tefillah). ‫על של יד‬
10:10 One must reflect ‫יכוין‬
on putting on the tefillin, ‫בהנחת תפילין‬
that we are commanded by the Holy One, blessed be He, ‫שצונו הקדוש ברוך הוא‬
to put on tefillin ‫להניח תפילין‬
which contain four sections of the Torah ‫שיש בהם ד' פרשיות‬
which have written on them ‫שכתוב בהן‬
the unity (of G-d), blessed be His name, ‫יחוד שמו יתברך‬
and of the exodus (of the Israelites from the land) of
‫ויציאת מצרים‬
Egypt.
(The tefillin) are on the arm nearest the heart ‫על הזרוע כנגד הלב‬
and on the head near the brain, ‫ועל הראש כנגד המוח‬
in order that we should always remember ‫כדי שנזכור תמיד‬
the miracles and wonders that He has wrought for us, ‫נסים ונפלאות שעשה עמנו‬
which signify His Unity ‫שהם מורים על יחודו‬
and His might and dominion ‫ואשר לו הכח והממשלה‬
over those who are above and below, ‫בעליונים ובתחתונים‬
who can do with them as He pleases; ‫לעשות כרצונו‬

also, that we should submit to Him the soul ‫וישעבד לו את הנשמה‬

which (resides) in the brain, ‫שהיא במוח‬
and also the heart, ‫וגם הלב‬
which is the seat of our desires and passions. ‫שהיא עיקר התאות והמחשבות‬
In so doing, one remembers the Creator, ‫ובזה יזכור את הבורא‬
and restrain one's pleasures, ‫וימעיט הנאותיו‬
and also fulfill (that which is written in Numbers 15:39): ‫ויקיים‬
"And that ye seek not after the inclination of your heart ‫ולא תתורו אחרי לבבכם‬
and the delight of your own soul." ‫ואחרי עיניכם‬
This is the reason why, concerning the tefillin, it is
‫ולכן כתיב בתפילין‬
written,
"Between thy eyes." ‫בין עיניך‬
10:11 The tefillin of the hand ‫תפילין של יד‬
and of the head are two separate (and distinct) precepts, ‫ושל ראש שתי מצות הן‬
and non-observance of one does not effect the other. ‫ואינן מעכבות זו את זו‬
Therefore, if one has only one tefillah (available), ‫שאם אין לו אלא אחת‬
or if by reason of some accident ‫או שמחמת איזה אונס‬
one is able to put on only one, ‫אינו יכול להניח אלא אחת‬
one puts that one on. ‫מניח אחת‬
If one puts on the one for the hand, ‫אם מניח של יד‬
one says (the blessing): ‫מברך‬
"to put on the tefillin" only; ‫להניח תפילין לבד‬
but if one puts on the one for the head, ‫ואם מניח של ראש‬
one says on it (both blessings): ‫מברך עליה‬
"to put on the tefillin" ‫להניח תפילין‬
and also "Concerning the commandment of the tefillin"; ‫וגם על מצות תפילין‬
and say also ‫ואומר‬
"Blessed be the name ... and ever". ‫ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד‬
10:12 A fully left-handed man, ‫איטר גמור‬
even if he has become left-handed ‫אפילו נעשה עיטר‬
by becoming accustomed to this, ‫מחמת שהרגיל את עצמו כן‬
must put (the tefillah) on the right hand ‫מכל מקום יניח בימין‬
for everyone ‫של כל אדם‬
which is his "left". ‫שהיא שמאלו‬
If he does all work with his right hand ‫ואם עושה כל מלאכה בימין‬
but he writes with his left, ‫רק שכותב בשמאל‬
or vice versa, ‫או בהיפוך‬
then the hand with which he writes ‫היד שכותב בה‬
is considered the "right" one, ‫היא חשובה ימין‬

and the tefillah is placed on the other. ‫ויניח התפלה בידו השניה‬
An ambidextrous person ‫ואם שולט בשתי ידיו‬
puts the tefillah on the left hand (for every one). ‫מניח בשמאל של כל אדם‬
A man not born left-handed, ‫וכן אם לא נולד איטר כלל‬
who has accustomed himself ‫אלא שאחר כך הרגיל את עצמו‬
to write with the left ‫לכתוב בשמאל‬
but does all his other work with the right hand, ‫ועושה כל מלאכתו בימינו‬
must put (the tefillah) on the left hand (for every one). ‫מניח בשמאל של כל אדם‬
10:13 The prescribed width of the straps, ‫שיעור רוחב הרצועות‬
whether of the head (tefillah) or of the hand, ‫בין של ראש בין של יד‬
is no less than the length of a barley. ‫לא פחות מאורך שעורה‬
The prescribed length ‫ושיעור ארכן‬
for the head (tefillah) , ‫של ראש‬
of both the right and left (straps) ‫מימין ומשמאל‬
is to reach down to a man's navel, ‫עד הטבור‬
or a trifle above that. ‫או למעלה ממנו מעט‬
There is an opinion that holds ‫ויש אומרים‬
that (the strap on) the right hand side ‫דשל צד ימין‬
should reach down to below a man's abdomen. ‫תגיע עד המילה‬
(that is most used) ‫שימושא רבה‬
And it is proper to follow this stricter view ‫וכן נכון להחמיר‬
in the first instance. ‫לכתחלה‬
The (strap of) the hand (tefillah) ‫ושל יד‬
(should be long enough), with enough left to tighten it, ‫כדי שיהדקה‬
to make seven coils around the arm, ‫ויעשה בה ז' כריכות על הזרוע‬
and three windings around the middle finger, ‫וג' כריכות על האצבע‬
and then hold it (by winding around the hand). ‫ויחזקה‬
If (one) strap becomes torn, ‫ואם נפסקה הרצועה‬
whether of the head or of the hand, ‫בין של ראש בין של יד‬
an authority should be consulted. ‫יעשה שאלה‬
10:14 Care should be taken that the straps be always ‫יזהר שיהיו הרצועות‬
with their black side out. ‫בצד השחור לחוץ‬
If it happens ‫ואם אירע לו‬
that the strap around his head becomes inverted ‫שנהפכה הרצועה שסביב ראשו‬
or around his arm ‫או סביב זרועו‬
so that the white side is outwards, ‫בצד הלבן לחוץ‬
he must either fast or redeem himself by giving charity. ‫יתענה או יפדה בצדקה‬
Similarly, if the tefillin fell to the ground, ‫וכן אם נפלו לו התפילין לארץ‬
when not in the bag, ‫בלא נרתיקן‬

he must likewise fast. ‫יש לו גם כן להתענות‬

But if they fall down while in their bag, ‫אבל אם נפלו בנרתיקן‬
he need not fast, ‫אינו צריך להתענות‬
but he must give something to charity. ‫אלא יתן איזה דבר לצדקה‬
10:15 If one has removed the tefillin ‫אם הסיר את התפילין‬
in order to go to the lavatory, ‫מפני שצריך ללכת לבית הכסא‬
upon putting them on again. ‫כשחוזר ומניחן‬
one must repeat the blessing ‫צריך לחזור ולברך עליהם‬
But if one was in the middle of the blessings ‫ואם עומד בברכות‬
belonging to the shema, ‫של קריאת שמע‬
that is, from the blessing ‫דהיינו מן ברכת‬
"who forms the light" and onward, ‫יוצר אור ולהלן‬
one must not interrupt by saying the blessings ‫לא יפסיק בברכות‬
over the tefillin; ‫שעל התפילין‬
but put them on without the blessings, ‫אלא יניחן בלא ברכות‬
and after the reading of the Shemoneh Esreh (silent
‫ולאחר תפלת שמנה עשרה‬
prayer),
one touches them (the tefillin) ‫ימשמש בהם‬
and blesses over them. ‫ויברך עליהם‬
10:16 As long as one has the tefillin on, ‫כל זמן שהתפילין עליו‬
his attention must not be diverted from them at all, ‫לא יסיח דעתו מהן כלל‬
except during the Shemoneh Esreh prayer ‫חוץ מבשעת תפלת שמונה עשרה‬
and while studying the Torah. ‫ותלמוד תורה‬
We are forbidden to eat a regular meal with them on, ‫אסור לאכול בהן סעודת קבע‬
but a snack ‫אבל אכילת עראי‬
may be eaten with them on. ‫מותר לאכול בהן‬
Sleep, even a nap, ‫ולישן אפילו שינת עראי‬
is prohibited with them on. ‫אסור בהן‬
10:17 We must touch the tefillin ‫חייב אדם למשמש בתפילין‬
whenever we think of them, ‫בכל שעה ושעה שנזכר בהם‬
because by so doing, ‫שעל ידי זה‬
our minds will not be diverted from them. ‫לא יבא לידי היסח הדעת גמור‬
One should first touch the hand (tefillah) ‫וימשמש תחלה בשל יד‬
and then the one of the head. ‫ואחר כך בשל ראש‬
It is a beautiful custom to touch them ‫ומנהג יפה למשמש בהן‬
when mentioning the precept concerning them ‫כשמזכיר מצותן‬
in the reading of the Shema. ‫בקריאת שמע‬
When saying (Deuteronomy 6:8): ‫כשאומר‬
"And thou shalt bind them as a sign upon thy hand," ‫וקשרתם לאות על ידך‬

we touch the hand (tefillah) ‫ממשמש בשל יד‬

and kiss (that object with which we have touched it), ‫ונושק‬
and when saying: ‫וכשאומר‬
"And they shall be as frontlets between thy eyes," ‫והיו לטוטפות בין עיניך‬
we touch the head (tefillah) ‫ממשמש בשל ראש‬
and kiss (that object with which we have touched it). ‫ונושק‬
10:18 One may elevate (a holy thing to a higher grade of)
‫מעלין בקודש‬
sanctity
but not degrade it. ‫ולא מורידין‬
Since the tefillah of the head ‫ותפילין של ראש‬
is more sacred than the one of the hand, ‫קדושתה גדולה משל יד‬
for it has ‫לפי שיש בה‬
four compartments and the letter shin; ‫ד' בתים וגם השי''ן‬
therefore, the strap that was once used for the head ‫ולכן רצועה שהיתה בשל ראש‬
may not be used for the hand, ‫אסור לעשותה של יד‬
but the strap that was used for the hand ‫אבל משל יד‬
may be used for the head. ‫מותר לעשותה לשל ראש‬
If the strap of the hand (tefillah) ‫וכן רצועה של יד‬
breaks above the knot, ‫שנפסקה למעלה אצל הקשר‬
and one wants to reverse it ‫ורוצה להפכה‬
so that now the knot will be ‫שיעשה עתה הקשר‬
at the lower end (of the strap), ‫בקצה האחרון‬
it is forbidden, ‫אסור‬
rather the knot must be made ‫אלא צריך לעשות הקשר‬
at the place it has been broken off. ‫בהקצה שנפסקה שם‬
The same applies to the strap of the head (tefillah). ‫וכן ברצועה של ראש‬
it is forbidden to change (the part of the strap) ‫אסור להפוך‬
that was making up the knot ‫מה שהיה בתוך הקשר‬
so that it is outside the knot. ‫שיהיה חוץ לקשר‬
A bag made for the purpose of keeping the tefillin, ‫כיס שעשאו להחזיק בו תפילין‬
and had been used to hold them, ‫וגם החזיקו בו‬
afterwards no use may be made ‫שוב אסור להשתמש‬
of this bag, for any secular purpose. ‫בכיס זה דבר של חולין‬
10:19 The tefillin should not be taken off ‫אין לחלוץ את התפילין‬
until after the kedusha in (the prayer) ‫עד אחר קדושת‬
"and a redeemer shall come to Zion". ‫ובא לציון‬
when we recite ‫כשאומר‬
"may it be Thy will, 0 Lord, that we keep Thy statutes". ‫יהי רצון שנשמור חקיך‬
But in communities where it is customary, ‫ובמקום שנוהגין‬

that on the day the Torah is read, ‫שביום קריאת ספר תורה‬
the holy scroll is not replaced (in the ark) ‫אין מחזירין את הספר תורה‬
until after completing the prayer ‫עד אחר קדושת‬
"and a redeemer shall come to Zion", ‫ובא לציון‬
the tefillin should not be taken off ‫אין חולצין את התפילין‬
until after the scroll is returned to the ark. ‫עד שיחזירו את הספר תורה להיכל‬
A Biblical hint to this rule is found (Micah 2:13): ‫סימן לדבר‬
"And their king passeth on before them, ‫ויעבור מלכם לפניהם‬
and the Lord at their head." ‫וה' בראשם‬
If there is a circumcision that day (in the synagogue), ‫וביום שיש מילה‬
(the tefillin) should not be removed until after the
‫אין לחלוץ עד אחר המילה‬
circumcision.
On Rosh Hodesh (the New Moon), (the tefillin) are
‫בראש חדש חולצין‬
removed
before the Musaph (additional) service; ‫קודם תפלת מוסף‬
on Hol Hammoed Sukkot (the Intermediate Days of
‫בחול המועד סוכות‬
Tabernacles),
every one takes them off before Hallel; ‫כולם חולצין קודם הלל‬
but on Hol Hammoed Pesach (Intermediate Days of
‫ובחול המועד פסח‬
Passover),
the congregation removes them before Hallel ‫הצבור חולצין קודם הלל‬
and the hazan (Reader) after Hallel. ‫והשליח צבור אחר הלל‬
10:20 One removes them while standing. ‫חולצין מעומד‬
One unwinds the coils around the (middle) finger ‫מסיר את הכריכות מן האצבע‬
and two or three coils from around the arm, ‫וב' או ג' כריכות מהזרוע‬
then first removes the head (tefillah), ‫וחולץ תחלה של ראש‬
and after that removes the hand (tefillah), ‫ואחר כך חולץ של יד‬
because it is written (Deuteronomy 6:8): ‫משום דכתיב‬
"And they shall be for frontlets between thy eyes," ‫והיו לטוטפות בין עיניך‬
since it is written in the plural, "And they shall be," ‫ומדכתיב והיו לשון רבים‬
our Rabbis, of blessed memory, explained that ‫דרשו רבותינו זכרונם לברכה‬
(it signifies) as long as the tefillah is midway between the
‫כל זמן שבין עיניך‬
eyes
the two (tefillin) must be on. ‫יהיו שתים‬
Therefore, one first puts on the hand (tefillah) ‫ולכן מניחין תחלה של יד‬
and removes the head (tefillah) first, ‫וחולצין תחלה של ראש‬
so that whenever the head (tefillah) is on him ‫שכל זמן שיש עליו של ראש‬
the one of the hand should also be on. ‫תהיה עליו גם של יד‬
It is proper to remove the head (tefillah) ‫ויש לחלוץ של ראש‬
with the left hand, ‫ביד שמאל‬

which is the weaker one, ‫שהיא יד כהה‬

in order to indicate ‫כדי להראות‬
that we are reluctant to remove it; ‫שקשה עליו חליצתן‬
for the precept is actually ‫מפני שהמצוה היא‬
that one should wear the tefillin the whole day, ‫שיהיו עליו תפילין כל היום‬
but because our bodies are not always clean ‫אלא שמפני שאין לנו גוף נקי‬
we take them off immediately ‫חולצין מיד‬
after the prayers. ‫לאחר התפלה‬
One must not remove the tefillin ‫ולא יחלוץ את התפילין‬
in the presence of a sefer torah (Holy Scroll), ‫לא בפני ספר תורה‬
nor in the presence of his teacher; ‫ולא בפני רבו‬
rather turn oneself to the side (and remove them). ‫אלא יסלק את עצמו לצדדין‬
It is the custom of sages to kiss the tefillin ‫מנהג חכמים לנשק את התפילין‬
when putting them on ‫בשעת הנחתן‬
and when taking them off. ‫ובשעת חליצתן‬
The tallit is not taken off ‫אין להסיר את הטלית‬
until after the tefillin are removed. ‫עד לאחר חליצת התפילין‬
10:21 The tefillin must be placed ‫יניח את התפילין‬
in their bag ‫בתוך הכיס שלהן‬
in a way that one may be certain the following day ‫באופן שידע למחר‬
of taking out the hand (tefillah) first. ‫להוציא תחלה של יד‬
It is not permissible to place the hand (tefillah) ‫אבל לא יניח של יד‬
on top of one of the head, ‫על של ראש‬
since the sanctity of the one of the head ‫כיון דשל ראש קדושתו‬
is greater than that of the hand, ‫גדולה משל יד‬
rather they must be placed side by side. ‫אלא יניחם זו אצל זו‬
The bag containing the tefillin should be placed ‫ויניח הכיס עם התפילין‬
in the bottom of the tallit bag, ‫בתוך כיס הטלית למטה‬
with the tallit above them, ‫והטלית למעלה‬
so that the tallit is first at hand. ‫כדי שיפגע בטלית תחלה‬
10:22 If a man (arrives at the synagogue) with no tefillin of his
‫מי שאין לו תפילין‬
own
when the congregation is already praying, ‫והצבור מתפללין‬
he should wait ‫מוטב שיתעכב‬
till the end of the service ‫עד לאחר תפלת הצבור‬
and then borrow tefillin from someone, ‫לשאול לו תפילין מאחר‬
so that he can read the Shema, ‫כדי שיקרא קריאת שמע‬
and the Shemoneh Esreh wearing tefillin, ‫ויתפלל שמונה עשרה בתפילין‬
rather than pray together with the congregation ‫ממה שיתפלל עם הצבור‬

without tefillin. ‫בלא תפילין‬

If he is afraid ‫אבל מי שמתירא‬
that he will go past ‫שמא יעבור‬
the time (limit) set for the praying of the Shema, ‫זמן קריאת שמע‬
while waiting for the tefillin ‫עד שימצא תפילין‬
he should read the Shema without tefillin. ‫קורא קריאת שמע בלא תפילין‬
If he is afraid ‫ואם מתירא‬
that he will also go past ‫שמא יעבור גם‬
the time (limit) set for praying, ‫זמן תפלה‬
he should also pray (without tefillin). ‫מתפלל גם כן‬
But upon obtaining tefillin later, ‫וכשימצא אחר כך תפילין‬
he shall put them on, ‫יניחם‬
with the (necessary) blessings, ‫בברכות‬
then say, while wearing them, some Psalms, ‫ויאמר בהם איזה מזמור‬
or put them on at the Minhah (afternoon) service. ‫או יתפלל בהם מנחה‬
The night is not the time for tefillin, ‫אבל לילה לאו זמן תפילין הוא‬
and it is forbidden to put them on in the nighttime. ‫ואסור להניחן בלילה‬
It is permissible to take someone else's tefillin, ‫מותר ליקח תפילין של חברו‬
even without his knowledge, ‫גם שלא בידיעתו‬
and put them on, and say the blessings over them. ‫להניחן ולברך עליהן‬
(As is described ‫כמו שכתוב‬
in the previous chapter ‫בסימן שלפני זה‬
Law 11, relating to the laws of the tallit.) ‫סעיף י''א לענין טלית‬
10:23 Tefillin require a clean body; ‫תפילין צריכין גוף נקי‬
therefore one should be careful ‫וצריכין ליזהר‬
not release gas with them on. ‫שלא להפיח בהם‬
A person suffering with diarrhea, ‫חולה מעיים‬
although he has no actual pain, ‫אפילו אין לו צער‬
is exempt from (putting on) the tefillin, ‫פטור מן התפילין‬
since he is unable ‫מפני שאינו יכול‬
to keep himself ‫לשמור את עצמו‬
properly clean. ‫בנקיות כראוי‬
However, if he is under the impression ‫ואם נראה לו‬
that he will be able to keep his body clean ‫שיכול להיות בגוף נקי‬
when reading the Shema ‫בשעת קריאת שמע‬
and the Shemoneh Esreh, ‫ותפלת שמונה עשרה‬
he may then put them on. ‫יניחם אז‬
As regards any other ill person, ‫אבל שאר חולה‬
if he suffers pain ‫אם מצטער בחליו‬

and he cannot concentrate, ‫ואין דעתו מיושבת עליו‬

because of his pain, ‫מפני צערו‬
he is exempt (from putting them on), ‫פטור‬
because it is forbidden ‫מפני שאסור‬
to divert his attention from them; ‫להסיח דעתו מהן‬
if this is not the case, ‫ואם לאו‬
he is bound to put them on. ‫חייב‬
10:24 (In the case of) a minor (below the age of thirteen) who ‫קטן היודע‬
knows
to take care of tefillin, ‫לשמור תפילין‬
not to pass wind with them on, ‫שלא יפיח בהם‬
and not to sleep while having them on, ‫ושלא יישן בהם‬
then his father must buy him tefillin ‫אביו חייב לקנות לו תפילין‬
so that he can put them on. ‫שיניחם‬
It is now the prevailing custom ‫ועכשיו נתפשט המנהג‬
that a minor begins putting on tefillin ‫שמתחיל הקטן להניח תפילין‬
two or three months ‫ב' או ג' חדשים‬
before he becomes thirteen years old. ‫קודם שנעשה בן שלש עשרה שנה‬
10:25 As regards to wearing the tefillin ‫בענין הנחת תפילין‬
on Hol Hammoed (Intermediate Days of festivals), ‫בחול המועד‬
there is disagreement among the authorities ‫יש מחלוקת הפוסקים‬
and divergent customs. ‫וחילוקי מנהגים‬
In some communities, they go by the opinion ‫יש מקומות שאוחזין כדעת הפוסקים‬
that one does not put on tefillin (on Hol Hamoed), ‫שלא להניחן‬
while in other communities, ‫ויש מקומות נוהגין‬
they go by the opinion that they do put them on, ‫כדעת הפוסקים להניחן‬
but do not say the blessings over them ‫אלא שאין מברכין עליהם‬
out aloud at the synagogue ‫בקול רם בבית הכנסת‬
as it is done on weekdays. ‫כמו בשאר ימות השנה‬
(In still other communities), they have made it a custom ‫ויש נוהגין‬
to put them on without the blessings ‫להניחם בלא ברכות‬
(then one must have in mind, ‫ויש לו לכוין‬
that if Hol Hammoed ‫שאם חול המועד‬
is not the (appropriate) time for tefillin, ‫לאו זמן תפילין‬
they should be considered merely as ordinary straps). ‫תהיינה כרצועות בעלמא‬
And although no blessing is said over them, ‫ואף על פי שאינו מברך‬
in any event, ‫מכל מקום‬
one is not allowed to interrupt (by talking or otherwise) ‫אסור להפסיק‬
between (putting on) the hand (tefillah) ‫בין של יד‬

and that of the head, ‫לשל ראש‬

but one may interrupt for kaddish and kedushah. ‫אך לקדיש ולקדושה יפסיק‬
Care must be taken ‫וצריכין ליזהר‬
that among those who worship in one synagogue ‫שהמתפללים בבית כנסת אחד‬
there should not be some who put on (the tefillin) ‫לא יהיו קצת מניחין‬
and some others who do not put them on. ‫וקצת אין מניחין‬
(it can be seen ‫כן נראה‬
that this is not allowed ‫דבזה ודאי איכא‬
because of "you should not cut yourself" away from ‫משום לא תתגודדו‬
others.)
10:26 Tefillin are presumed to be ritually fit ‫תפילין שהוחזקו בכשרות‬
by the law, ‫מן הדין‬
all the time the case is in perfect condition, ‫כל זמן שהבית שלם‬
also the written parchments are presumed to be valid. ‫גם הפרשיות הרי הן בחזקתן‬
They need not be examined (to ascertain their validity). ‫ואינן צריכין בדיקה‬
Nevertheless, ‫ומכל מקום‬
it is proper to examine them (occasionally), ‫נכון לבדקן‬
because at times ‫מפני שלפעמים‬
they become spoiled through perspiration. ‫מתקלקלין מן הזיעה‬
If the tefillin are not put on ‫ואם אינו מניח אותן‬
except occasionally, ‫אלא לפרקים‬
they should be examined twice ‫צריכין בדיקה ב' פעמים‬
in every seven years, ‫בכל שבע שנים‬
because there is a possibility ‫כי יש לחוש‬
that they have become moldy. ‫שמא נתעפשו‬
If the cases are torn, ‫וכן אם נקרע הבית‬
the parchments must also be examined. ‫צריכין גם הפרשיות בדיקה‬
(An examination) is also called for ‫וכן‬
if they fell into water. ‫אם נשרו במים‬
However, if he does not have ‫ומכל מקום אם אין לו‬
a competent person to examine them ‫מי שיודע לבדקם‬
and sew them up again, ‫ולחזור לתפרן‬
one should put them on without having them examined, ‫יניחן כך בלא בדיקה‬
so as not to miss the precept of tefillin ‫שלא יתבטל ממצות תפילין‬
but not bless over them. ‫אבל לא יברך עליהם‬

Ch. 11:1-
The Mitzvah of Mezuzoh ‫הלכות מזוזה‬
25.
1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11, 12, 13, 14, 15, 16, 17, 18, 19, 20, 21, 22, 23, 24, 25
11:1 It is a positive commandment ‫מצות עשה‬

to affix a mezuzoh to every doorway (in one's home) ‫לקבוע מזוזה בכל פתח‬
Even if one's home contains several rooms, ‫ואפילו יש לו כמה חדרים‬
and each room contains several doors ‫ולכל חדר כמה פתחים‬
made for entrance and exit, ‫העשויים לכניסה ויציאה‬
This applies even when one ordinarily uses ‫פי שהוא רגיל‬-‫על‬-‫אף‬
only one of them; ‫רק באחד מהן‬
a mezuzoh is required for each of them. ‫מכל מקום כולם חייבים במזוזה‬
Furthermore, ‫ואפילו‬
even if the (number of) people living in the home
‫אם נתמעטו הדיורין‬
decreases
and now there is a need for ‫ואינו צריך עתה‬
only one entrance, ‫רק לפתח אחד‬
it is necessary (to affix mezuzos) on all of them. ‫ מקום כולן חייבים‬-‫מכל‬
However, if one doorway ‫אך אם יש איזה פתח‬
is used only ‫שאינה עשויה אלא‬
to bring in packages (from time to time), ‫להכניס דרך שם איזה משא לפרקים‬
and another doorway is used ‫ויש שם פתח אחר‬
for coming in and going out, ‫לכניסה ויציאה‬
concerning the doorway used ‫אזי הפתח העשוי‬
only to bring in packages, there is no obligation (to affix a
‫רק להכניס משאות פטורה‬
mezuzoh).
11:2 Gates to courtyards, ‫גם שערי חצרות‬
alleyways, ‫מבואות‬
cities, ‫עיירות‬
and countries ‫ומדינות‬
require mezuzos, ‫חייבין במזוזה‬
as [Deuteronomy 6:9 and 11:20] states: ‫שנאמר‬
"and on your gates." ‫ובשעריך‬
11:3 (The mezuzoh) must be affixed (on the doorpost) ‫צריך לקבעה‬
at a person's right side as he enters. ‫בימין הנכנס‬

If it is affixed on the left, ‫ואם קבעה בשמאל‬

it is unacceptable ‫פסולה‬
and must be removed ‫וצריך להסירה‬
and affixed on the right side. ‫ולקבעה בימין‬
The blessing must be recited (when correcting this error). ‫ויברך עליה‬
In this regard, there is no difference ‫ואין חילוק בזה‬
whether one is left-handed or not. ‫בין איטר לאינו איטר‬
11:4 When there are two houses (also rooms), ‫שני בתים‬
each of which possesses a doorway ‫אשר לכל אחד יש פתח‬
to a thoroughfare ‫הרבים‬-‫לרשות‬
or to a courtyard ‫או לחצר‬
and there is a partition between them ‫ובמחיצה אשר ביניהם‬
which also has a doorway ‫כן פתח‬-‫יש גם‬
there is a question about this doorway, ‫והשתא יש להסתפק בפתח זה‬
as to which side the mezuzoh should be placed. ‫באיזה צד יתן את המזוזה‬
The determining factor in this regard is ‫אזלינן בזה בתר‬
(termed) "know by the hinge" ‫היכר ציר‬
i.e. ‫פירוש‬
(it is dependent) on which side are placed ‫במקום שנעשים‬
the hinges of the door, ‫הצירים להדלת‬
since the door will open in that direction, ‫שהדלת נפתח לתוכו‬
[the direction to which the door opens] is considered as
‫זהו עיקר הבית‬
defining the house (or room)
and the mezuzoh is placed on the right side ‫ונותנים את המזוזה בצד ימין‬
as a person would enter into it.* ‫שנכנסים לתוכו‬
* {When a door opens up to the public thoroughfare, the way it opens is not significant and the mezuzoh
is always placed on the right side as one enters the house. However, if there is a courtyard behind a house
and the only way of entering it is from a door in the house, that courtyard is considered just like any of the
rooms of the house, and the mezuzoh is placed on the right side as one goes out to it (Misgeres
Hashulchon 2).}
The above applies only when both of the rooms ‫ודוקא כששני הבתים‬
are used equally. ‫שוים בתשמישן‬
However, ‫אבל‬
if one of (the rooms) ‫אם אחד הוא‬
is used primarily ‫עיקר תשמישו בזה‬
the determinant factor is not considered ‫לא אזלינן‬
the side on which the hinges are placed. ‫בתר היקר ציר‬
Rather, the mezuzoh is always placed ‫אלא לעולם נותנין את המזוזה‬
on the right as one enters the room ‫בצד הימין שנכנסין להבית‬
which is principally used ‫אשר עיקר תשמישו שם‬

even if the door opens ‫ואפילו הדלת נפתח‬

into the other room.* ‫לתוך השני‬
* {Different rules apply regarding the placement of a mezuzoh at the entrance to the rooms of a house
when it has only one entrance to the public thoroughfare. (The fact that it has a back or side door which
opens up to an enclosed yard is not significant.) The Misgeres Hashulchon(3) explains that in this
instance, the determinant factor is the manner in which one enters the room as one proceeds from the
entrance to the house. Nevertheless, other authorities consider hekeir tzir on the importance of the room's
function as the determinant factor.}
11:5 The place (to which the mezuzoh is affixed) is the ‫מקומה מתחלת שליש העליון‬
beginning of the top third
of the height of the entrance.* ‫של גובה השער‬
If it is placed higher than that, ‫קבעה למעלה מזה‬
it is still acceptable, ‫כשרה‬
as long as it is away ‫והוא שירחיקנה‬
from the lintel more than a hand-breadth. ‫מן המשקוף טפח‬
If one affixed it below ‫קבעה למטה‬
the top third ‫משליש העליון‬
one must remove it ‫צריך להסירה‬
and affix it properly (at the right height). ‫ולקבעה כראוי‬
A blessing must be recited. ‫ובברכה‬
* {If the doorway is very high, one should place the mezuzoh at the height of one's shoulders, even
though this is below the top third of the doorway (Misgeres Hashulchon 4).}
Should one have affixed (the mezuzoh) ‫ואם קבעה‬
within a hand-breadth on the lintel ‫בטפח העליון‬
it must also be removed ‫יסירה גם כן‬
and affixed at the proper (height). ‫ויקבעה כראוי‬
However, another blessing is not recited. ‫אבל לא יברך‬
[If the entrance way is wide], one should place (the
‫ויש לקבעה בטפח‬
mezuzoh) within a hand-breadth
of the outside end ‫הסמוך לחוץ‬
(However), if one did not follow this (practice), ‫ואם שינה בזו‬
(the mezuzoh) need not be moved. ‫אינו מעכב‬
11:6 How must one affix it? ‫כיצד קובעה‬
One should roll it from the end ‫כורכה מסופה‬
to the beginning ‫לראשה‬
i.e. from (the word) "one" ‫דהיינו מאחד‬
to (the word) "Hear" ‫כלפי שמע‬
place it in a tube ‫ומניחה בשפופרת‬
or other container ‫או בשאר דבר‬
and affix it with nails ‫וקובעה במסמרות‬

to the doorpost. ‫במזוזת הפתח‬

It should be placed at an angle ‫באלכסון‬
with its head ‫ויהא ראשה‬
- i.e. the (word) "Hear" ‫דהיינו שמע‬
pointed towards the house ‫כנגד הבית‬
and the final line ‫ושיטה האחרונה‬
pointed toward the outside. ‫לצד חוץ‬
Should the doorpost ‫ואם מזוזת הפתח‬
be narrow ‫אינה רחבה‬
it (the mezuzoh) may be affixed upright. ‫יקבענה זקופה‬
This is preferable ‫וזה טוב יותר‬
to affixing it behind the doorpost. ‫מלתתה אחורי הדלת‬
If it was not affixed in a permanent manner ‫אם לא קבעה‬
but merely hung up, ‫אלא תלאה‬
this is not acceptable. ‫פסולה‬
Therefore, one should take care ‫וכן צריך ליזהר‬
to nail it at the top ‫למסמרה למעלה‬
and also the bottom ‫וגם למטה‬
so that it will not be (considered as) hanging. ‫שלא תהא תלויה‬
11:7 Before affixing it, ‫קודם שקובעה‬
one recites the blessing ‫יברך‬
"who has sanctified us with His commandments ‫אשר קדשנו במצותיו‬
and commanded us ‫וצונו‬
to affix a mezuzoh". ‫לקבוע מזוזה‬
When one affixes a number of mezuzos ‫ואם קובע כמה מזוזות‬
one blessing is sufficient for all of them. ‫די בברכה אחת לכולן‬
If a mezuzoh falls ‫אם נפלה המזוזה‬
by itself (i.e. without any external influence) ‫מעצמה‬
when one affixes it again ‫וחזר וקבעה‬
a blessing should be recited. ‫צריך גם כן לברך‬
when it (the mezuzoh) is removed ‫אם הוא הסירה‬
in order to be checked ‫כדי לבדקה‬
there is a question ‫יש להסתפק‬
whether another blessing is recited. * ‫אם צריך לברך‬
* {The common practice is not to recite a blessing if the mezuzoh is put back the same day. However, if
the mezuzoh is not put back up until the following day, or if the mezuzoh was determined as no longer
acceptable and had to be replaced with another one, a blessing is recited.}
11:8 Some gateways ‫בקצת שערים‬

are (built) with a small doorway ‫יש פתח קטן‬

next to the large gate ‫אצל השער הגדול‬
and through this small doorway ‫ודרך הפתח הקטן‬
(people ordinarily) go in and out ‫יוצאין ונכנסין‬
and the large gate is opened ‫והשער הגדול אינו נפתח‬
only occasionally. ‫רק לפרקים‬
Since there are two separate entrances ‫וכיון שהם שני פתחים‬
and they are separated by a pillar ‫וביניהם עמוד‬
at least a hand-breadth in width ‫רחב טפח‬
two mezuzos are required.* ‫חייבין בשתי מזוזות‬
* {The same principles apply to any entrance which is serviced by two doors, e.g. an entrance to a large
storefront. As long as both doors are used and they are separated by a pillar a hand-breadth or more wide,
a mezuzoh is required for each.}
11:9 In a place where one fears ‫במקום שיש לחוש‬
that it (the mezuzoh) may be stolen ‫שמא יגנבו אותה‬
if it is possible ‫אם אפשר לו‬
one should embed it ‫יחפור חפירה‬
within the doorpost to the house ‫במזוזת הבית‬
and place it there. ‫ויניחנה שמה‬
However, not (to embed it) too deeply, ‫אבל לא יעמיק‬
one (should not) embed it more than a hand-breadth ‫לחפור טפח‬
for there (at that depth), it is no longer considered ‫כי שם לא הוי‬
"on the doorposts of your house" (Deuteronomy 6:9) ‫על מזוזת ביתך‬
but, rather, within the doorpost ‫רק תוך מזוזה‬
and is thus unacceptable. ‫ופסולה‬
Also, one should make sure ‫עוד צריך ליזהר‬
that in any case, ‫שיהא על כל פנים‬
the place of the mezuzoh is recognizable. ‫ניכר מקום המזוזה‬
If it is impossible to embed it ‫ואם אי אפשר לו לחפור‬
within the doorpost ‫בתוך מזוזת הבית‬
one can rely (on the opinions), ‫יש לסמוך‬
under such difficult circumstances, ‫בשעת הדחק‬
(which allow one) to affix it inside, ‫לקבעה בפנים‬
behind the door.* ‫אחורי הדלת‬
(This leniency applies) only when one affixes it on the
‫ודוקא במזוזה עצמה‬
doorpost itself
and not on the wall. ‫ולא בכותל‬
Also, one should not (place it) away ‫ולא ירחיקה‬
from the entrance way ‫מחלל הפתח‬
more than a hand-breadth ‫טפח‬
for that would be unacceptable. ‫כי אז פסולה‬

* {Similar rules apply if for other reasons it is impossible to affix the mezuzoh on the doorpost.}
11:10 A house only requires a mezuzoh ‫אין הבית חייב במזוזה‬
if it is ‫אלא אם כן‬
four cubits by four cubits. ‫יש בו ד' אמות על ד' אמות‬
If it is not four cubits by four cubits, ‫ואם אין בו ד' אמות על ד' אמות‬
even though it is ‫אבל יש בו‬
more in area ‫כדי לרבע‬
than four by four (sixteen square) cubits ‫ד' אמות על ד' אמות‬
i.e., its shape is rectangular ‫כגון שארכו יתר על רחבו‬
or circular, ‫או שהיא עגולה‬
some (authorities) require (a mezuzoh) ‫יש אומרים דחייב‬
and others do not require. * ‫ויש אומרים דפטור‬
* {The Misgeres Hashulchon (6) explains that rooms within a house require a mezuzoh even though they
are smaller than this size, if they serve a specific purpose - e.g. storage - or they lead to larger rooms.}
11:11 An entrance does not require a mezuzoh ‫אין הפתח חייב במזוזה‬
unless it has ‫אלא אם יש לו‬
two doorposts, ‫שתי מזוזות‬
their height at least ‫גבוהים לכל הפחות‬
ten hand-breadths, ‫עשרה טפחים‬
and a lintel over them. ‫ומשקוף על גביהן‬
Even if the doorposts are not made of wood ‫ואפילו אין המזוזות מעצים‬
or other (separate) stones, ‫או מאבנים אחרים‬
but the walls of the house themselves ‫רק שכותלי הבנין בעצמו‬
are the doorposts ‫הן המזוזות‬
with the ceiling over them, ‫ועליהן תקרה‬
still a mezuzoh is required. ‫גם כן חייבת‬
[The following rules apply when] there is to a room ‫ואם אין לבית‬
only one doorpost ‫אלא מזוזה אחת‬
for example, if from one side ‫כגון שמצד האחד‬
the wall (of the room) continues beyond (the doorway on
‫עובר הכותל‬
the other side)
like this: ‫להלן כזה‬

If it (the doorpost) is on the left side, ‫אם היא מצד שמאל‬
(a mezuzoh) is not required; ‫פטורה‬
if it is on the right side, ‫ואם היא מצד ימין‬
there is a question ‫יש ספק‬
whether (a mezuzoh) is required or not. ‫אם חייבת או לא‬
Therefore one should be affixed ‫ויש לקבעה‬

without a blessing. ‫בלא ברכה‬

Alternatively, one may affix it, ‫או שיקבעה‬
after affixing a mezuzoh ‫לאחר שיקבע‬
on a doorway that does require (it), ‫בפתח המחוייבת‬
and cover this (the first) as well. ‫ויפטור גם את זאת‬
And in all cases ‫וכן בכל מקום‬
where a question exists (regarding whether a mezuzoh is
‫שיש ספק‬
required or not)
this practice should be followed. ‫יעשה כן‬
11:12 (An entrance) which has two doorposts ‫יש לו שתי מזוזות‬
and it does not have a lintel, ‫ואין לו משקוף‬
but has on them ‫אלא שיש עליהן‬
an arch - like a rainbow (curving over); ‫כיפה כמין קשת‬
or alternatively, it also lacks doorposts, ‫או אפילו גם מזוזות אין לו‬
but the arch ‫אלא שהכיפה‬
curves up from the ground: ‫מתעגלת מן הארץ‬
if it's height ‫אם יש בה בגובה‬
is at least ten hand-breadths* ‫עשרה טפחים‬
and four hand-breadths wide, ‫רוחב ארבעה טפחים‬
it requires a mezuzoh. ‫חייב במזוזה‬
* {According to the Rambam's opinion, a mezuzoh is not required unless the entrance extends directly
upward for at least ten hand-breadths. Therefore, if the entire entrance way is arched, the mezuzoh should
be affixed without reciting a blessing. (Misgeres Hashulchon 9).}
Regarding those stores ‫ואותן החנויות‬
which have one doorpost ‫שעושין מזוזה אחת‬
extending from the ground until the lintel ‫מן הקרקע עד המשקוף‬
and one which does not reach the lintel, ‫ומזוזה אחת שאינה מגעת עד המשקוף‬
but rather, one removes a space of a cubit or more from
‫רק שכונסין את הכותל לערך אמה או יותר‬
the wall, like this:
If the doorpost which is high enough to reach the lintel, ‫אם המזוזה שהיא גבוה עד המשקוף‬
is on the right side as a person enters, ‫היא מימין הכניסה‬
the mezuzoh is affixed ‫נותן את המזוזה‬
to that doorpost. ‫באותה המזוזה‬
If the short doorpost, ‫ואם המזוזה הקטנה‬
is on the right as one enters, ‫היא מימין הנכנס‬
if it is at least ten hand-breadths long ‫אם היא גבוה י' טפחים‬
one should affix the mezuzoh to it. ‫נותן את המזוזה בה‬
If it is not ten hand-breadths long, ‫ואם אינה גבוה י' טפחים‬
(the mezuzoh) is affixed to the wide portion. ‫נותנין במקום הרחב‬

11:13 Some authorities say ‫יש אומרים‬

that even an entrance way which lacks a door ‫דאפילו אין דלתות לפתח‬
requires a mezuzoh. ‫חייב במזוזה‬
Others say ‫ויש אומרים‬
that with regard to this case, it's actually (when there is) a
‫דבעינן דוקא דלת‬
door.
Therefore, ‫ולכן‬
one should not affix the mezuzoh ‫לא יקבע את המזוזה‬
until one first puts the door up. ‫עד שיתלה מקודם את הדלת‬
One should not first affix (the mezuzoh), ‫ולא יקבע אותה תחלה‬
and then put up the door, ‫ואחר כך יתלה את הדלת‬
because of the principle ‫משום דבעינן‬
"to do and not have it already done" (i.e. it is required to
"affix" a mezuzoh and not to use one that is already ‫תעשה ולא מן העשוי‬
affixed - see Ch. 9:6.)
11:14 A house which is not constructed ‫בית שאינו עשוי‬
as a permanent dwelling ‫לדירה בקביעות‬
does not require (a mezuzoh). ‫פטור‬
Therefore, a festival sukkoh ‫לפיכך סוכת החג‬
on that holiday does not require (a mezuzoh) . ‫בחג פטור‬
Similarly, those stores ‫וכן אותן חנויות‬
that are put up on market days ‫שעושין ביומא דשוקא‬
for the duration of a business fair ‫לימי משך היריד‬
and then are either taken down ‫ואחר כך מפרקין אותן‬
or left ‫או שנשארים‬
unused (vacant) ‫בלי שום תשמיש‬
do not require (a mezuzoh). ‫פטורין‬
However, stores which are permanently ‫אבל החנויות הקבועות‬
(filled) with merchandise ‫בסחורה‬
require a mezuzoh.* ‫חייבין במזוזה‬
* {Some opinions do not require that mezuzos be affixed on stores. Hence, they should be affixed without
a blessing (Misgeres Hashulchon 11)}.
11:15 A porch, ‫אכסדרה‬
which has three walls ‫שיש לה שלש מחיצות‬
and a ceiling over them, ‫ותקרה על גביהן‬
with the fourth side open, ‫ופרוצה ברביעית‬
even if it has ‫אף על פי שיש לה‬
two pillars (there) ‫שתי פצימין‬
which resemble a doorway, ‫כמו צורת פתח‬
does not require a mezuzoh; ‫פטורה ממזוזה‬

since these pillars ‫מפני שהפצימין‬

were not placed there as doorposts, ‫לא נעשו משום מזוזות‬
but rather as supports for the roof. ‫אלא כדי להעמיד התקרה‬
If it has a wall ‫אבל אם יש לה מחיצה‬
on the fourth side, ‫גם ברוח רביעית‬
even if that wall is low ‫אף על פי שהמחיצות נמוכות‬
and does not reach the ceiling ‫ואינן מגיעות עד התקרה‬
or even if they are made with windows, ‫ואף על פי שהן עשויות חלונות‬
the windows require (a mezuzoh). ‫חלונות חייבת‬
11:16 A gatehouse ‫בית שער‬
(i.e., a small house ‫והוא בית קטן‬
by the gate to a courtyard ‫שאצל שער החצר‬
where a guard waits), ‫שהשומר יושב שם‬
a balcony used ‫ומרפסת שהוא דרך‬
to go up to a higher (storey), ‫לעלות בה לעליה‬
a garden, ‫והגנה‬
and a pen (enclosure for animals) ‫והדיר‬
do not require a mezuzoh, ‫פטורין ממזוזה‬
because they are not made ‫כיון שאין עשויין‬
for living (dwelling) in. ‫לדירה‬
However, if a house, ‫ואם יש בית‬
which requires a mezuzoh, ‫שחייב במזוזה‬
opens up to one of these ‫פתוח לאחד מאלו‬
or to a porch, ‫או לאכסדרה‬
a (mezuzoh) is required ‫חייבים‬
even for the entrance to these ‫אף בפתח שנכנסים להם‬
from the public thoroughfare. ‫מרשות הרבים‬
Accordingly, ‫ולכן‬
the gates to courtyards, ‫שערי חצרות‬
alleyways, ‫שערי מבואות‬
countries, ‫שערי מדינות‬
and cities, ‫ועיירות‬
all require mezuzos, ‫כולם חייבים במזוזה‬
because houses that require mezuzos ‫כיון שבתים החייבים במזוזה‬
open up to them. ‫פתוחים לתוכן‬
Furthermore, ten houses (or rooms), ‫אפילו עשרה בתים‬
which lead one to another, ‫ וזה פתוח לזה‬,‫זה פתוח לזה‬
(This applies even if the nine outer ones ‫אפילו תשעה החיצונות‬
are constructed such that they do not require a mezuzoh.) ‫בגונא דפטורין‬

if the innermost one requires a mezuzoh, ‫אם הפנימי חייב במזוזה‬

all require mezuzos. ‫כולם חייבים‬
Therefore, the gateway leading ‫ולכן שער הפתוח‬
from a garden to a courtyard ‫מן הגנה לחצר‬
requires a mezuzoh. ‫חייב במזוזה‬
Some (authorities) say that gatehouses ‫ויש אומרים דבית שער‬
and balconies require (a mezuzoh) ‫ומרפסת חייבים‬
even if the house does not ‫אפילו אין בית‬
open up to them. ‫פתוח להם‬
Therefore, a mezuzoh should be affixed ‫ויש לקבעה‬
without a blessing. ‫בלא ברכה‬
11:17 A bathhouse, ‫בית המרחץ‬
tannery, ‫בורסקי‬
and mikveh ‫ובית הטבילה‬
do not require (a mezuzoh), ‫פטורין‬
because they are not intended (to be used) ‫מפני שאינן‬
as a proper (respectful) dwelling. ‫לדירת כבוד‬
However, a cattle barn ‫אבל רפת בקר‬
or chicken coop,* ‫וחדר שמגדלין בו עופות‬
a storage room for hay ‫ובית התבן‬
or for wood, ‫והעצים‬
a wine cellar, ‫ואוצרות של יין‬
or place where other beverages are stored ‫או של שאר משקין‬
if it is of the minimum size of a house ‫אם יש להם שיעור בית‬
requires (a mezuzoh) . ‫חייבין‬
Nevertheless, some opinions do not require (a mezuzoh in
‫ויש פוטרין‬
these instances). **
* {At present, many do not affix mezuzos to chicken coops and barns because of the waste found there.
Each situation should be considered individually (Misgeres Hashulchon 12).}
** {The Misgeres Hashulchon (13) rules in favor if the opinion which requires a mezuzoh and states that
the matter is so clear that a blessing may be recited when the mezuzoh is affixed.}
11:18 In a place where children stay ‫במקום שתינוקות מצויין‬
or occasionally wash there ‫או שלפעמים רוחצין שם‬
or urinate there ‫או שמשתינים שם‬
the mezuzoh should be covered. ‫יכסה את המזוזה‬
Only when these take place only occasionally ‫ודוקא בהזדמנות דרך עראי‬
a cover is sufficient. ‫סומכין על הכיסוי‬
However, if it is permanently used for ‫אבל לקבוע שם‬
a disrespectful function ‫תשמיש בזיון‬

e.g. [a bathroom where] a receptacle is placed there to

‫כגון להעמיד שם כלי לשופכין‬
collect waste,
one should not rely on the cover [and should refrain from
‫אין לסמוך על הכיסוי‬
putting up a mezuzoh.]
11:19 A room ‫בית‬
or courtyard ‫וכן חצר‬
[shared by a Jew and] a gentile ‫שגם עכו''ם דר שם‬
does not require (a mezuzoh).* ‫פטור‬
* {However, a room that belongs solely to a Jew requires a mezuzoh, even though he has rented the house
in its totality together with a gentile. Nevertheless, if the doorway is located on the wall which is owned
jointly with the gentile, no mezuzoh is required (Misgeres Hashulchon 15).}
11:20 A cellar whose doorposts ‫מרתף שהמזוזות‬
and the entrance ‫עם הפתח‬
lie on the ground ‫שוכבים בארץ‬
does not require (a mezuzoh). ‫פטור‬
A doorpost is considered as such ‫דלא נקרא מזוזה‬
only when it stands upright. ‫אלא כשעומדת‬
11:21 A person who rents a house ‫השוכר בית‬
outside Israel (in the Diaspora) ‫בחוץ לארץ‬
is not required to affix (a mezuzoh) ‫פטור ממזוזה‬
(during the first) thirty days (he lives in it). ‫שלשים יום‬
This is not considered a permanent dwelling. ‫דלא הוי דירת קבע‬
11:22 (When a Jew) leaves a dwelling ‫היוצא מן הבית‬
and another Jew ‫וישראל אחר‬
will come to live there (in his place), ‫יכנוס לדור שם‬
the former should not take ‫לא יטול הראשון‬
the mezuzos. ‫את המזוזות‬
Rather, he should leave them there ‫אלא יניחם‬
and the second (Jew) should pay ‫והשני ישלם‬
him for them. ‫לו עבורם‬
11:23 A person is obligated ‫חייב אדם‬
to be extremely careful ‫להזהר מאד‬
(regarding) the mitzvoh of mezuzoh, ‫במצות מזוזה‬
since it is ‫מפני שהיא‬
a constant obligation for everyone. ‫חובת הכל תמיד‬
Thus, whenever he enters ‫וכל זמן שיכנוס‬
or leaves (his home), ‫ויצא‬
he will be confronted with G-d's Unity ‫יפגע ביחוד השם‬
the name of the Holy One, blessed be He, ‫שמו של הקדוש ברוך הוא‬
and remember His love. ‫ויזכור אהבתו‬

This will rouse him from his sleep ‫ויעיר משנתו‬

and his errors ‫ושגיותיו‬
in the vanities of the time ‫בהבלי הזמן‬
and he will realize that nothing lasts ‫וידע כי אין דבר העומד‬
for eternity ‫לעולם ולעולמי עולמים‬
except the knowledge of the ‫אלא ידיעת‬
"Eternal Rock." ‫צור העולם‬
Thus, he will immediately return ‫ומיד הוא חוזר‬
to his senses ‫לדעתו‬
and follow righteous paths. ‫והולך בדרכי מישרים‬
[Menochos 43b] states: ‫אמרו רז''ל‬
"Whoever wears tefillin ‫כל מי שיש לו תפילין‬
on his head and arm, ‫בראשו ובזרועו‬
tzitzis on his clothes, ‫וציצית בבגדו‬
and has a mezuzoh on his door ‫ומזוזה כפתחו‬
can be assured ‫מוחזק הוא‬
he will not sin, ‫שלא יחטא‬
since he has ‫שהרי יש לו‬
many reminders. ‫מזכירין רבים‬
They are the angels ‫והן הן המלאכים‬
who rescue him ‫שמצילין אותו‬
from sinning, ‫מלחטוא‬
as [Psalms 34:8] declares: ‫שנאמר‬
'The angel of G-d camps around ‫חונה מלאך ה' סביב‬
those who fear Him and rescues them.' " ‫ליראיו ויחלצם‬
Furthermore, [Shabbos 32b] relates ‫עוד אמרו רז''ל‬
that the sin [of negating the mitzvoh of] mezuzoh (has
‫בעון מזוזה‬
serious implications),
(causing) one's sons and daughters ‫בניו ובנותיו‬
to die young. ‫מתים קטנים‬
(In contrast), any one who carefully observes (the
‫וכל הזהיר במזוזה‬
mitzvoh of) mezuzoh
will have his days prolonged, ‫יאריכו ימיו‬
as [Deuteronomy 11:21] states: ‫שנאמר‬
"so that you will prolong your days ‫למען ירבו ימיכם‬
and the days of your children..." ‫וימי בניכם‬
11:24 Since the mezuzoh is intended ‫ולפי שהמזוזה הוא‬
to recall the unity of His name, ‫להזכירו יחוד שמו‬
blessed be He, ‫יתברך‬

as one leaves from the entrance of one's house ‫לכן כשיצא מפתח ביתו‬
and one enters ‫וכן כשנכנס‬
one should kiss it (the mezuzoh). ‫ינשק אותה‬
However, a person should not place his hand ‫אבל לא יניח את היד‬
on (the parchment of) the mezuzoh itself. ‫על המזוזה עצמה‬
Rather, one should take care that there is ‫אלא יזהר שיהיה‬
a glass (covering) over G-d's name. ‫זכוכית על השם‬
When one leaves his house ‫וכשיוצא מביתו‬
and places his hand on the mezuzoh, ‫ומניח ידו על המזוזה‬
he should say: ‫יאמר‬
"G-d is my Guardian. ‫ה' שומרי‬
G-d is my shadow on my right hand. ‫ה' צלי על יד ימיני‬
May G-d protect my going out and returning ‫ה' ישמר צאתי ובואי‬
now, and forever." ‫מעתה ועד עולם‬
11:25 A mezuzoh (belonging to a private) individual ‫מזוזת היחיד‬
should be checked twice ‫נבדקת שתי פעמים‬
in seven years*. ‫בשבע שנים‬
Those (belonging to the) public ‫ושל רבים‬
(so it will not be a burden to them) ‫שאין להטריח עליהם‬
should be checked twice ‫נבדקת שתי פעמים‬
in a Jubilee period (fifty years). ‫ביובל‬
* {At present, improperly written mezuzos are quite common. Hence, before affixing a mezuzoh, one
should have it checked by a competent Rabbinic authority. Also, some mezuzos are written on coated
parchment. This causes the letters to crack and fade more quickly than otherwise. Hence, more frequent
checking is required.}

Ch. 12:1-
Preparing Oneself to Pray ‫הכנת הגוף לתפלה‬
15
1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11, 12, 13, 14, 15
12:1 [Amos 4:12] states: ‫כתיב‬

"Prepare to meet your G-d, O Israel" ‫הכון לקראת אלהיך ישראל‬
i.e., a person should prepare himself ‫פירוש שיכין את עצמו‬
to stand in the presence of G-d, blessed be He. ‫לפני השם יתברך‬
He should wear ‫שילביש את עצמו‬
becoming clothes ‫במלבושי כבוד‬
when he goes to pray, ‫כשהולך להתפלל‬
as if he were presenting himself ‫כמי שהולך‬
before an honorable official.* ‫לפני שר נכבד‬
* {The Shulchan Oruch HoRav 91:5 writes that it is improper to pray while barefoot or while wearing
only sandals. The Mishnoh Beruroh 91:12 adds that it is improper to pray in boots if it is not customary to
stand in the presence of great people while wearing them. Similarly, that text rules against praying while
wearing gloves and advises wearing a second hat in addition to the yarmulke during prayer.}
Even if one prays ‫ואפילו אם מתפלל‬
alone in his house, ‫בביתו ביחידות‬
he should dress himself in the proper manner. ‫ילביש את עצמו כראוי‬
In places where it is customary ‫ובמקומות שנוהגין‬
to wear a belt, ‫לילך בחגורה‬
it is forbidden to pray ‫אסור להתפלל‬
until one puts on a belt. ‫עד שיחגור את עצמו‬
12:2 It is desirable to give charity ‫טוב ליתן צדקה‬
before prayer, ‫קודם התפלה‬
as [Psalms 17:15] states: ‫שנאמר‬
"I will see your face with righteousness." ‫אני בצדק אחזה פניך‬
Also, one should resolve to fulfill, ‫גם יקבל עליו‬
before each prayer service, ‫קודם כל תפלה‬
the mitzvoh to ‫מצות‬
"love your neighbor as yourself" (Leviticus 19:18), ‫ואהבת לרעך כמוך‬
having the intention to love ‫ויכוין לאהוב‬
every single Jew as oneself. ‫את כל אחד מישראל כנפשו‬
If, heaven forbid, ‫כי אם חס ושלום‬

there is a division of hearts ‫יש פירודנלבבות‬

among Jews on the physical plane, ‫ישראל למטה‬
then also in the spiritual realms ‫אזי גם למעלה‬
there is no unity. ‫אין התאחדות‬
This (the unity on this physical plane) causes ‫ועל ידי זה‬
also their prayers to be unified (in the spiritual realms). ‫גם תפלותיהן מתאחדות‬
So these prayers become ‫ואז בהיות תפלותיהן‬
more communal (in quality which) ‫כלולות יחד‬
makes them (more) desirable ‫היא רצויה‬
before G-d, blessed be His name. ‫לפניו יתברך שמו‬
12:3 [Ecclesiastes 4:17] states: ‫כתיב‬
"Guard your feet when you walk ‫שמור רגלך כאשר תלך‬
to the house of G-d." ‫אל בית האלהים‬
[Brochos 23a] explains ‫ודרשו רז''ל‬
that the term ''your feet'' [is a euphemism] for one's
‫דרגלין היינו הנקבים‬
excretory organs,
which are located near the feet (legs). ‫שאצל הרגלים‬
Therefore, a person should check ‫ולכן צריך לבדוק‬
himself before prayer ‫את עצמו קודם התפלה‬
to see whether he must ‫אם אינו צריך‬
urinate or defecate (lit. to carry out his needs). ‫לעשות צרכיו‬
If he feels ‫ואם מרגיש בעצמו‬
even a slight need ‫אפילו קצת הרגשה‬
to relieve himself, ‫לצרכיו‬
he is forbidden to pray. ‫אסור לו להתפלל‬
And even (to recite) words of Torah ‫ואפילו בדברי תורה‬
is forbidden ‫אסור‬
as long as his body is detestable, ‫כל זמן שגופו משוקץ‬
until he cleans his system.* ‫עד שינקה את עצמו‬
* {There is no opinion which prevents a person who feels a need to relieve himself, but can contain
himself for an hour and twelve minutes, from studying Torah. Some opinions are lenient and also allow
such a person to recite the Shema and other portions of the prayer service (Mishnoh Beuroh 92:7)}
Should he have prayed ‫ובדיעבד אם התפלל‬
despite the fact that he felt a need, ‫כשהוא נצרך לנקביו‬
provided he feels ‫אם הוא משער בעצמו‬
that he would have able ‫שהיה יכול‬
to contain himself ‫להעמיד את עצמו‬
for the time it takes to walk a parsoh ‫שיעור הילוך פרסה‬
(one hour and twelve minutes) ‫שעה וחומש‬
his prayer is acceptable after the fact. ‫תפלתו תפלה‬
If not, ‫ואם לאו‬

despite the fact that he has already prayed, ‫אפילו בדיעבד אם התפלל‬
his prayer is considered an abomination ‫תפלתו תועבה‬
and he must pray again. * ‫וצריך לחזור ולהתפלל‬
* {Most authorities (Mogen Avrohom, Shulchon Oruch HoRav, Chayei Odom) maintain that this applies
only if one feels he must defecate. If he needs only to urinate, he is not required to pray again. However,
other opinions are most stringent.}
Others maintain ‫ויש אומרים‬
that a person who can contain himself ‫שאם יכול להעמיד את עצמו‬
for the time it takes to takes to walk a parsoh ‫שיעור פרסה‬
from the beginning ‫אפילו לכתחלה‬
is permitted to pray. ‫מותר לו להתפלל‬
One may rely on this opinion ‫ויש לסמוך על זה‬
if waiting to relieve oneself ‫אם הוא בענין שבעוד שיפנה‬
will cause one to miss the time for the morning prayers.
‫יעבור זמן תפלה‬
(See also Ch. 18:16.)
12:4 A person who is sure ‫מי שברי לא‬
that he cannot contain ‫שאינו יכול לעמוד‬
himself from releasing gas ‫על עצמו מלהפיח‬
until after he concludes ‫עד שיגמור‬
the Shema and the Shemoneh Esreh [should refrain from
‫קריאת שמע ותפלה‬
reciting these prayers].*
It is preferable that he delay until after the times ‫מוטב שיעבור זמן‬
for the Shema and the Shemoneh Esreh ‫קריאת שמע ותפלה‬
than to pray ‫ממה שיתפלל‬
without a clean body. ‫בלא גוף נקי‬
Should the time for prayer pass, [it is not his fault]. ‫ואם עבר זמן תפלה‬
He is prevented by factors beyond his control ‫אנוס הוא‬
(and may compensate, ‫ומשלים אחר כך‬
as will be explained in Ch. 21). ‫כדלקמן סימן כ''א‬
* {The Shulchon Oruch HoRav 80:3 and the Mishnah Beruroh 80:3 require that one recite the Shema and
its blessings at the proper time. However, one should refrain from wearing tefillin. It must be emphasized
that this applies only to someone who is sure that he will not be able to hold himself back from releasing
gas. However, if a person merely suspects that he might do so, he should pray.}
If he is sure ‫ואם יראה לו‬
that he can contain himself ‫שיכול לעמוד על עצמו‬
during the recitation of the Shema, ‫בשעת קריאת שמע‬
he should put on tefillin ‫יניח תפילין‬
between (the blessing) ‫בין‬
"Who chooses His people Israel in love" ‫הבוחר בעמו ישראל באהבה‬

and the Shema, ‫לקריאת שמע‬

recite the blessing upon them, (and recite the Shema). ‫ומברך עליהם‬
12:5 A person must wash his hands ‫צריך לרחוץ את ידיו‬
to the wrists ‫במים עד הפרק‬
before prayer. ‫קודם התפלה‬
even though he washed ‫אף על פי שרחץ‬
his hands in the morning, ‫את ידיו בבקר‬
if afterwards his hands touched ‫אם נגע אחר כך בידיו‬
a place of filth ‫באיזה מקום מטונף‬
i.e., a part of the body ‫דהיינו במקומות‬
which is usually covered ‫המכוסים באדם‬
and is sweaty: ‫שיש שם מלמולי זיעה‬
or he scratched his head, ‫או שחיכך בראשו‬
or he did not wash them ‫או שלא רחצם‬
in the morning up to the wrist ‫בבקר עד הפרק‬
he must wash them again ‫צריך לחזור ולרחצם‬
before prayer. ‫קודם התפלה‬
If there is no water available, ‫ואם אין לו מים‬
he must go back and search for it, ‫צריך לחזור אחריהם‬
(even if) he needs to walk on four milin* ‫ללכת לפניו ד' מילין‬
or one mil back. ‫או לאחריו מיל‬
However, should he fear that in doing so ‫ואם מתיירא שמתוך כך‬
the time for Shemoneh Esreh will pass (without his
‫יעבור זמן תפלה‬
praying),
he should clean his hands with a shard, ‫מנקה ידיו בצרור‬
or with dust, ‫או בעפר‬
or any other material, ‫או בכל מידי דמנקי‬
and pray. ‫ומתפלל‬
* {The above applies when a person is on a journey. If one does not intend to travel, there is no difference
between in front of him or behind him. There is no need to search further than a mil. A mil is
approximately a kilometer in contemporary terms.}
[This may be derived from Psalms 26:6]: ‫דכתיב‬
"I will wash my hands in cleanliness and encircle Your
‫ארחץ בנקיון כפי וגו‬
altar."
If possible, I will wash my hands with water, ‫ארחץ במים אם אפשר‬
If not, ‫ואם לאו‬
I will achieve "cleanliness" through other means. ‫בנקיון בכל מידי דמנקי‬
12:6 Even though he washed his hands in the morning
‫ואם רחץ ידיו בבקר כראוי‬
properly,

and he does not know ‫ואין ידוע לו‬

that his hands have become dirty, ‫שנתלכלכו ידיו באיזה דבר‬
because he diverted ‫מכל מקום כיון שהסיח‬
his attention meanwhile [from his hands) ‫דעתו בינתים‬
(This applies] even though he [only] studied in the interim ‫ואפילו למד בינתים‬
again he diverted his attention [from his hands) ‫גם כן הוי היסח הדעת‬
it is still necessary for him to wash them ‫וצריך גם כן לרחצם‬
with water before prayer. ‫במים לצורך תפלה‬
However, in this instance, there is no need ‫אך בזה אין צריך‬
to search for water. ‫לחזור אחר המים דוקא‬
If he does not have ‫שאם אם אין לו‬
water available, ‫מים מזומנים‬
and searching for it ‫ובאם יחזור עליהם‬
will prevent him from praying with a minyan, ‫יאחר תפלת הצבור‬
he need not search for it.* ‫לא יחזיר עליהם‬
Rather, he should clean his hands ‫אלא מנקה ידיו‬
with other materials ‫בכל מידי דמנקי‬
and pray with the minyan. ‫ומתפלל עם הצבור‬
* {The Shulchon Oruch, Orach Chayim 92:5 states that in such an instance, one need not search for water,
and does not make the leniency dependent on the concept of communal prayer.}
12:7 A person should try and exert himself ‫ישתדל ויתאמץ‬
to pray together with a minyan, ‫להתפלל עם הצבור‬
as [Psalms 69:14] states: ‫דכתיב‬
"May my prayer to You, G-d, be at a propitious time". ‫ואני תפלתי לך ה' עת רצון‬
When is "a propitious time" ? ‫ עת רצון‬- ‫אימתי‬
When the community prays. ‫בשעה שהציבור מתפללין‬
Similarly, [Isaiah 49:8] announces: ‫וכתיב‬
Thus declares G-d: ‫כה אמר ה‬
'I will answer you at a propitious time.' " ‫בעת רצון עניתיך‬
G-d will not reject ‫ואין הקב''ה מואס‬
the prayers of the many, ‫בתפלה של רבים‬
even if there are sinners among them, ‫ואפילו יש בהם חוטאים‬
as [Job 36:5] can be interpreted: ‫דכתיב‬
"Behold, G-d, ‫הן אל כביר‬
the many, ‫ פרוש רבים‬- ‫כביר‬
He will not despise them." ‫לא ימאס‬
Similarly, [Psalms 55:19] relates: ‫וכתיב‬
He redeemed my soul in peace ‫פדה בשלום נפשי‬
from the battle that was against me, ‫מקרב לי‬

because of the many who were with me" (Berochos 8a). ‫כי ברבים היו עמדי‬
12:8 [The following rules apply to] a person who is travelling
‫ההולך בדרך והגיע למקום‬
and reaches a place
where he would like to spend the night: ‫שהוא רוצה ללון שם‬
If there is a place further on his way, within four milim, ‫אם יש לפניו עד ד' מילין‬
where communal prayers are recited, ‫מקום שמתפללין בצבור‬
This applies provided that he can arrive there before
‫אם יוכל לבא שמה בעוד יום‬
nightfall,
so that he will not have to travel ‫שלא יצטרך ללכת‬
alone at night, ‫יחידי בלילה‬
he must travel those four milim ‫צריך לילך ד' מילין לפניו‬
in order to pray with a minyan. ‫כדי שיתפלל בצבור‬
Similarly, he must turn back one mil ‫ולאחריו צריך לחזור מיל‬
in order to pray with a minyan.* ‫כדי להתפלל בצבור‬
Surely, one should not leave a place ‫ומכל שכן שלא לילך‬
where prayer is recited communally ‫שמתפללין שם בצבור‬
if it's possible for him to reach ‫אם יכול לבוא‬
his destination while it is still day. ‫למחוז חפצו בעוד יום‬
* { Similarly, a person living within a mil of a minyan is required to attend communal services every day
(Shulchon Oruch HoRav 90:17, Mishnoh Beruroh 90:52).}
12:9 It is a great mitzvoh to pray ‫מצוה גדולה להתפלל‬
in a synagogue or in a house of study, ‫בבית הכנסת או בבית המדרש‬
for these are holy places. ‫שהם מקומות מקודשים‬
This applies even when, on occasion, ‫ואפילו אם לפעמים‬
there is no minyan there; ‫מתבטל שאין שם מנין‬
nevertheless, it is preferable to pray there ‫מכל מקום מצוה להתפלל שם‬
alone, ‫גם ביחידות‬
because of its holiness. ‫כיון שהן מקומות מקודשים‬
A person who customarily studies (Torah) ‫ומי שדרכו ללמוד‬
in a house of study ‫בבית המדרש‬
should pray there together with a minyan, ‫יתפלל גם כן שמה בעשרה‬
even if there is ‫אף על פי שיש‬
a synagogue in his city. ‫בעירו גם בית הכנסת‬
However, someone who does not frequently ‫אבל מי שאין דרכו‬
study (Torah) in a house of study ‫ללמוד בבית המדרש‬
should pray in the synagogue, ‫יתפלל בבית הכנסת‬
for there more people are present, ‫שיש בה רוב עם‬
and [Proverbs 14:28] states: "Amidst the multitude of
‫וברב עם הדרת מלך‬
people is the glory of the King."
When there are in a person's city, ‫ואם יש בעירו‬

two synagogues, ‫שתי בתי כנסיות‬

he should go to the further one, ‫ילך להרחוקה‬
so that he will earn reward for his steps. ‫שיהיה לו שכר פסיעות‬
Rabbi Yehoshua ben Levi declared: ‫אמר רבי יהושע בן לוי‬
A person should always rise early ‫לעולם ישכים אדם‬
to attend the synagogue, ‫לבית הכנסת‬
so that he will be counted among ‫כדי שימנה עם‬
the first ten who arrive, ‫עשרה הראשונים‬
Even if a hundred people come after him, ‫שאפילו מאה באים אחריו‬
he receives a reward equal to all of them (Berochos 47b). ‫נוטל שכר כנגד כולם‬
Also, [Berochos8a] teaches: ‫עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה‬
Whoever attends in the morning ‫כל מי שהולך שחרית‬
and the evening, a synagogue ‫וערבית לבית הכנסת‬
or a house of study ‫או לבית המדרש‬
at the appropriate time, ‫בזמן הראוי‬
spends an appropriate amount of time there, ‫ומתאחר שם כראוי‬
and behaves in a holy manner as is befitting the place, ‫ומתנהג שם בקדושה כראוי‬
merits long life, ‫זוכה לאריכת ימים‬
as [Proverbs 8:34] states: ‫דכתיב‬
"Happy is the man who hearkens to me, ‫אשרי אדם שומע לי‬
faithfully coming to My gates day after day, ‫לשקוד על דלתותי יום יום‬
waiting at the doorposts of My entrances." ‫לשמור מזוזות פתחי‬
Afterwards, the verse continues: ‫וכתיב בתריה‬
Whoever finds Me, finds life." ‫כי מוצאי מצא חיים‬
12:10 A person should designate ‫יש לו לאדם לקבוע לו‬
one synagogue or house of study ‫בית הכנסת או בית המדרש‬
where he will pray regularly. ‫שיתפלל שם בקביעות‬
Similarly, he should designate there ‫וגם יקבע לו שם‬
a fixed place to pray. ‫מקום מיוחד לתפלתו‬
Within four cubits of a place ‫וכל תוך ד' אמות‬
is still considered as the same place. ‫כחד מקום חשוב‬
It is preferable if he can find a fixed ‫וטוב אם יכול לקבוע לו‬
place near a wall, ‫מקום אצל הקיר‬
as we find in the case of Hezekiah. ‫כדמצינו בחזקיהו המלך‬
[Isaiah 38:2 relates that when he decided to pray to G-d]: ‫דכתיב‬
"Hezekiah turned his face to the wall." ‫ויסב חזקיהו פניו אל הקיר וגו‬
One should not stand or sit ‫ולא יעמוד ולא ישב‬
next to a wicked person during prayer. ‫בתפלה אצל רשע‬
When a person prays at home, ‫וכשמתפלל בביתו‬

he should also establish a fixed place, ‫יקבע לו גם כן מקום‬

so that the members of his household will not disturb
‫שלו יבלבלוהו בני ביתו‬
him.
12:11 It is a mitzvoh to run ‫מצוה לרוץ‬
when going to the synagogue, ‫כשהולך לבית הכנסת‬
to the house of study, ‫או לבית המדרש‬
or to fulfill other mitzvos, ‫או לשאר מצות‬
as [Hoshea 6:3] states: ‫שנאמר‬
"Let us run to know G-d," ‫נרדפה לדעת את ה‬
and [Psalms 119:32] states: ‫וכתיב‬
"I will run [on] the path of Your mitzvos." ‫דרך מצותיך ארוץ‬
Accordingly even on the Sabbath ‫ולכן אפילו בשבת‬
it is permitted to run for the sake of a mitzvoh. ‫מותר לרוץ לדבר מצוה‬
However, within a synagogue ‫אבל בתוך בית הכנסת‬
or a house of study, ‫ובתוך בית המדרש‬
it is forbidden to run. ‫אסור לרוץ‬
When a person approaches the entrance [to the
‫ובבואו לפני הפתח‬
synagogue],
he should hesitate momentarily ‫ישהה מעט‬
so that he does not enter ‫שלא יכנום‬
suddenly. ‫בפתע פתאום‬
He should tremble ‫וירתע‬
and fear ‫ויפחד‬
from the splendor of His glory, ‫מהדר גאונו‬
blessed be His name. ‫יתברך שמו‬
He should recite the verse (Psalms 5:8) ‫ויאמר הפסוק‬
"And, I, through Your great kindness, {enter Your
‫ואני ברוב חסדך וגו‬
house...,"]
which is comparable to receiving permission. ‫שהוא כמו נטילת רשות‬
Afterwards, he should enter ‫ואחר כך יכנוס‬
and proceed with awe and fear, ‫וילך באימה וביראה‬
as if he is walking in the presence of a king. ‫כהולך לפני מלך‬
In communities where Jews have ‫בקהלות שיש ליהודים‬
streets of their own, ‫רחובות בפני עצמן‬
it is a mitzvoh to wrap oneself in the tallis ‫מצוה להתעטף בציצית‬
and put on tefillin at home, ‫ולהניח תפילין בביתו‬
and walk to the synagogue wearing them. ‫וילך כך לבית הכנסת‬
In those places where (the Jews) live ‫ובמקום שדרים‬
among the gentiles, ‫בין האומות‬
or one would have to pass ‫או שצריך לעבור‬
alleyways that are filled with filth, ‫דרך מבואות מטונפות‬

one should wrap oneself, in the tallis ‫יש להתעטף בציצית‬
and put on tefillin in the anteroom ‫ולהניח תפילין בפרוזדור‬
before the synagogue itself, ‫של בית הכנסת‬
for it is a great matter, ‫כי הוא ענין גדול‬
entering the synagogue ‫לכנוס לבית הכנסת‬
wearing a tallis ‫מעוטף בציצית‬
and crowned with tefillin. ‫ומוכתר בתפילין‬
12:12 If, because of factors beyond his control, ‫אם מחמת איזה אונס‬
he is not able to go ‫אינו יכול לילך‬
to a synagogue ‫לבית הכנסת‬
or a house of study ‫או לבית המדרש‬
or attending any other fixed minyan, ‫ואפילו מין קבוע‬
there is some reason one cannot go, ‫יש לו איזה מניעה מללכת‬
one should try to assemble, ‫יתאמץ לקבץ‬
ten people ‫עשרה אנשים‬
in order at least to pray ‫שיתפלל על כל פנים‬
(together) with a minyan at his home. ‫בביתו בצבור‬
If that is impossible for him, ‫ואם אי אפשר לו‬
one should at least pray ‫יתפלל על כל פנים‬
at the time the minyan prays, ‫בשעה שהצבור מתפללין‬
for this is ‫שאז הוא‬
"a propitious time." ‫עת רצון‬
Similarly, a person who lives ‫וכן מי שהוא דר‬
in a place where there is no minyan ‫במקום שאין שם מנין‬
should pray at the time ‫יתפלל בשעה‬
the people of the nearest city pray (communally). ‫שהצבור מתפללין בעיירות‬
Nevertheless, a person who must study (Torah) ‫אך אם צריך ללמוד‬
or begin work ‫או לעסוק במלאכתו‬
which is very pressing ‫הנחוצה לו‬
as explained in Ch. 8 (text has "5" which seems to be a
‫ונתבאר לעיל סי' ה‬
mistake),
since, a person may not start (these activities) ‫דאסור להתחיל‬
before prayer, ‫קודם התפלה‬
may begin early ‫יכול להקדים עצמו‬
and pray [even if there is no minyan], as soon ‫והתפלל תיכף‬
as the sun rises. ‫משתנץ החמה‬
12:13 Similarly, a person ‫וכן מי‬
who feels weak ‫שחלש לבו‬

and has difficulty ‫וקשה עליו‬

waiting to eat ‫להמתין מלאכול‬
until after the minyan completes its prayers ‫עד לאחר גמר תפלת הצבור‬
is permitted ‫מותר לו‬
to pray earlier at home, ‫להקדים תפלתו בביתו‬
in order to eat immediately (as stated in Ch. 8:2). ‫כדי לאכול מיד‬
A person is only permitted, when (he remains) at home ‫ודוקא בביתו מותר לו‬
to pray earlier because of this reason (to eat). ‫להקדים תפלתו בענין זה‬
However, if he comes to a synagogue ‫אבל אם בא לבית הכנסת‬
where a minyan (prays communally), ‫שיש שם צבור‬
he may not pray before ‫אסור לו להקדים תפלתו‬
the prayers of the minyan. ‫לתפלת הצבור‬
and even if he wants ‫ואפילו אם רוצה‬
to go outside the synagogue ‫לצאת חוץ לבית הכנסת‬
in order to pray before the minyan, ‫להתפלל קודם הצבור‬
this is also forbidden.* ‫אסור‬
* {The Mishnoh Beruroh 90:34,35 mentions leniencies should one need to leave the synagogue.}
Nevertheless, should he see ‫אלא אם כן רואה‬
that the minyan is delaying its prayers, ‫שהצבור מתאחרין מלהתפלל‬
he may pray alone ‫יתפלל הוא בפני עצמו‬
in order that the time (for Shemoneh Esreh) not pass
‫כדי שלא לעבור הזמן‬
(before he prays).
Similarly, if he is sick ‫וכן אם הוא חולה‬
or there are other factors beyond his control, ‫או שיש לו אונס אחר‬
it is permissible to pray earlier [than the minyan). ‫מותר להקדים תפלתו‬
(This applies] even in the synagogue. ‫אפילו בבית הכנסת‬
However, it is preferable ‫ויותר טוב‬
for him to go home to pray. ‫שילך לביתו להתפלל‬
12:14 There are opinions which maintain ‫יש אומרים‬
that if one minyan has already prayed ‫שאם התפללו צבור‬
in the synagogue ‫בבית הכנסת‬
and a second minyan also came ‫ואחר כך באו צבור אחר‬
to pray there, ‫להתפלל שם‬
it is forbidden for the chazon ‫אין להשליח צבור‬
(from) the second (minyan) to stand ‫השני לעמוד‬
in the same place as (the chazon from) the first (minyan), ‫במקום שעמד הראשון‬
for this is disrespectful to the first [minyan). ‫משום דהוי גנאי להראשונים‬
(This applies only] if the (members of the) first (minyan)
‫אם לא שכבר יצאו הראשונים‬
have not already left

the synagogue. ‫מבית הכנסת‬

Similarly, if the first (minyan) took out a Torah scroll ‫ואם הראשונים הוציאו ספר תורה‬
to read from, ‫וקראו בו‬
the later (minyan) should not take out again ‫אין לאחרונים להוציא שנית‬
a Torah scroll ‫ספר תורה‬
to read in the same synagogue. ‫לקרות באותו בית הכנסת‬
Nevertheless, in many communities, ‫אבל בהרבה קהלות‬
no attention is paid to these matters. ‫אין מקפידים באלו דברים‬
(In practice,) everything follows the custom of the ‫והכל כמנהג הקהלה‬
community.
12:15 The inhabitants of a city may enforce [rules intended to
‫כופין בני העיר זה את זה‬
motivate] one another
to build a synagogue ‫לבנות בית הכנסת‬
or a house of study ‫או בית המדרש‬
and to purchase (sacred) texts to study. ‫ולקנות ספרים ללמוד בהם‬
Similarly, in a place where there is no regular minyan, ‫ובמקום שאין מנין תמיד‬
(the community members) may employ fines to compel
‫כופין זה את זה בקנסות‬
one another
to attend the minyan regularly, ‫שיבואו תמיד למנין‬
so that the daily service will not be nullified. ‫ולא יתבטל התמיד‬
Even if the scholars ‫ואפילו הלומדים‬
because of this [attendence at this minyan] ‫שעל ידי זה‬
may have to cancel their study, ‫יתבטלו מלימודם‬
they should be compelled to attend the minyan. ‫כופין אותם שיבואו למנין‬
The time designated for Torah is one matter, ‫דזמן תורה לחוד‬
and the time for prayer, another. ‫וזמן תפלה לחוד‬

Ch. 13:1-
The Sanctity of a Synagogue ‫דיני קדושת בית הכנסת‬
5
1, 2, 3, 4, 5
13:1 The sanctity of a synagogue ‫קדושת בית הכנסת‬

or a house of study is very great. ‫ובית המדרש גדולה מאד‬
We are warned to be in awe ‫ומוזהרים עליהם לירא‬
of the One who rests within them, ‫ממי שהוא שוכן בהם‬
(G-d), blessed be His name, ‫יתברך שמו‬
as [Leviticus 19:30] states: ‫כדכתיב‬
"Fear My sanctuaries." ‫ומקדשי תיראו‬
(This applies) to a synagogue and a house of study, ‫ובית הכנסת ובית המדרש‬
for they are also called sanctuaries, ‫נקראים גם כן מקדש‬
as [Ezekiel 11:16] states: ‫כדכתיב‬
"I will be a small sanctuary for them" ‫ואהיה להם למקדש מעט‬
and [Megillah 29a] interprets: ‫ודרשינן‬
"These are the synagogues and houses of study." ‫אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות‬
Accordingly, it is forbidden to discuss in them ‫ולכן אסור לדבר בהם‬
things of no consequence (idle talk) ‫דברים בטלים‬
or to reckon accounts inside them. ‫ואין מחשבין בהם חשבונות‬
excepting (accounts associated with) a mitzvoh ‫אלא של מצוה‬
e.g., that of the charitable fund and the like. ‫כגון קופה של צדקה וכדומה‬
These buildings should be treated with respect, ‫ונוהגין בהם כבוד‬
and swept ‫לכבדם‬
and mopped. ‫ולרבצם‬
Candles are lit in them to show them honor. ‫ומדליקים בהם נרות לכבוד‬
One should not kiss one's small children (inside these
‫אין לנשק בהם בניו הקטנים‬
buildings).
In these places, it is not fitting to show ‫שאינו ראוי להראות שם‬
other love ‫אהבה אחרת‬
except the love of G-d, blessed be His name. ‫זולת אהבת השם יתברך‬
13:2 Before one enters them, ‫קודם שיכנוס לתוכם‬
one should clean the mud off one's feet ‫יקנח את הטיט מעל רגליו‬
and check that there is not on one's person ‫וישגיח שלא יהא עליו‬
or on one's clothes ‫ולא על בגדיו‬
any dirt. ‫שום לכלוך‬

It is permitted to spit inside. ‫מותר לרוק בהם‬

However, one should immediately rub out (the spittle)
‫אך ישפשף תיכף ברגליו‬
with one's foot. *
* {On the Sabbath, it is forbidden to rub out the spittle. However, one should pass one's foot over it
(Mishnoh Beruroh 151:25).}
13:3 One should not enter them ‫אין נכנסין בהם‬
in the heat ‫לא בחמה‬
[only to seek refuge] from the heat, ‫מפני החמה‬
or in the rain ‫ולא בגשמים‬
[only to seek refuge] from the rain. ‫מפני הגשמים‬
If one has to enter ‫ואם צריך ליכנס‬
to call a colleague, ‫לקרות את חבירו‬
one should enter and recite there ‫יכנס ויקרא שם‬
a verse, (a mishnoh) ‫איזה פסוקים‬
or say a prayer, ‫או יאמר איזה תפלה‬
or listen to others ‫או שישמע מאחרים‬
on some (topic being) studied ‫איזה לימוד‬
- at the very least, ‫או לכל הפחות‬
he should sit for a while, ‫ישב שם מעט‬
for also sitting in these (buildings) ‫כי גם הישיבה בהם‬
is a mitzvoh ‫היא מצוה‬
- and then call his colleague. ‫ואחר כך יקרא את חברו‬
13:4 It is forbidden to eat, or drink, ‫אסור לאכול או לשתות‬
or sleep inside these (buildings), ‫או לישן בהם‬
even a short nap. ‫אפילו שינת עראי‬
For the sake of a mitzvoh ‫ולצורך מצוה‬
- for example, on Yom Kippur night ‫כגון בליל יום הכפורים‬
- one may sleep (in them). ‫מותר לישן‬
However, one should move away ‫אך יתרחק‬
from the holy ark. ‫מן הארון הקודש‬
Similarly, to eat there, ‫וכן לאכול שם‬
for the sake of a mitzvoh, ‫לצורך מצוה‬
a meal, as long as no drunkenness ‫סעודה שאין בה שכרות‬
or light-headedness (is involved), ‫קלות ראש‬
is permitted. ‫מותר‬
Also those people ‫וכן אותן אנשים‬
who study there regularly, ‫שלומדים שם בקביעות‬
may eat and sleep there, ‫מותרים לאכול ולישן שם‬
even for extended periods, ‫אפילו שינת קבע‬

so that they will not neglect their studies. ‫שלא יתבטלו מלמודם‬
13:5 When constructing a synagogue, ‫כשבונין בית הכנסת‬
it is necessary to consult ‫צריכין להוראת‬
a Torah Sage, ‫תלמיד חכם‬
who will give directions how it should be built. ‫איך ובאיזה ענין לבנותו‬

Ch. 14:1-
P'sukei D'zimroh (the "verses of praise") ‫דיני פסוקי דזמרה‬
8
1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8
14:1 [The portion of the prayer service extending] from Hodu

‫מן הודו עד לאחר השירה‬
to the conclusion of the song [sang at the Red Sea].
is termed the "verses of praise". ‫המה פסוקי דזמרה‬
and "Blessed (be He) who said ..." ‫וברוך שאמר‬
is the blessing recited beforehand, ‫היא ברכה שלפניהם‬
and "Praised be Thy name ..." ‫וישתבח‬
is the blessing recited afterwards. ‫היא ברכה שלאחריהם‬
A person, from the time he begins "Blessed (be He) who
‫משהתחיל ברוך שאמר‬
said ..."
until the end of his prayers, ‫עד לאחר גמר התפלה‬
is forbidden to interrupt his prayers by speaking. ‫אסור להפסיק בדיבור‬
This applies even if he speaks in Hebrew. ‫אפילו בלשון הקודש‬
(Whenever it is forbidden to make an interruption, ‫וכן בכל מקום שאסור להפסיק‬
this prohibition applies even to speaking in Hebrew.) ‫אסור אפילו בלשון הקודש‬
Regarding an interruption for the sake of a mitzvoh, ‫אך לענין הפסק לדבר מצוה‬
different laws apply, ‫יש חילוק‬
depending on (whether one is in the midst of) the "verses
‫בין פסוקי דזמרה וברכותיה‬
of praise" and its blessings
or the Shema and its blessings. ‫לקריאת שמע וברכותיה‬
In the "verses of praise", even in the midst of ‫בפסוקי דזמרה אפילו באמצע‬
"Blessed (be He) who said ..." to "Praised be Thy
‫ברוך שאמר ובאמצע ישתבח‬
name ...",
if one heard (someone else concluding) a blessing ‫אם שומע איזה ברכה‬
it is permitted to answer "Amen." ‫מותר לו לענות אמן‬
Similarly, if one hears the congregation ‫וכן אם שומע שהקהל‬
reciting the Shema, ‫אומרים קריאת שמע‬
one may recite with them the verse ‫אומר עמהם פסוק‬
"Hear, O Israel ...". ‫שמע ישראל וגו‬
Surely, ‫ומכל שכן‬
(to respond) to Kaddish, Kedushoh, and Borchu ‫לקדיש ולקדושה ולברכו‬
one is permitted to interrupt (one's prayers) ‫דמותר לו להפסיק‬

and to respond (Amen) with the congregation.* ‫ולענות עם הקהל‬

Nevertheless, if possible, ‫ומכל מקום אם אפשר לו‬
one should plan to make the interruption for these ‫לכוין שיפסיק לאלו‬
in a place where it is natural to stop, ‫במקום הפסק‬
between one psalm and another, ‫כגון בין מזמור למזמור‬
or at least ‫או לכל הפחות‬
do it between one verse and another. ‫בין פסוק לפסוק יעשה‬
* { One may interrupt the "verses of praise" to recite the prayer Modim, recited by the congregation in
response to the chazon (Shulchon Oruch Horav 66:5).}
and "Blessed be He and blessed be His name" ‫וברוך הוא וברוך שמו‬
should not be recited within the "verses of praise", ‫לא יאמר תוך פסוקי דזמרה‬
even at a place where it is natural to stop. ‫אפילו במקום הפסק‬
(because it is not mentioned in the Talmud) ‫כיון שאינו נזכר בגמרא‬
Similarly, the prayer ‫וכן הנוסח‬
"Let be blessed, and praised ...", ‫יתברך וישתבח וכו‬
which is recited while the chazon chants Borchu, ‫שאומרים כשהחזן מנגן ברכו‬
should not be recited (at this stage of prayer), ‫לא יאמר‬
since it is only a custom. ‫כיון שאינו אלא מנהג‬
Also, if a person relieved himself ‫וכן אם עשה צרכיו‬
and washed his hands, ‫ורוחץ ידיו‬
it appears to me ‫נראה לי‬
that he should not recite the blessing ‫דלא יאמר ברכת‬
"Who has made", ‫אשר יצר‬
since he can recite it afterwards. (See also Law 8. The
laws governing interruptions in the midst of Shema and ‫כיון שיכול לאמרה אחר כך‬
its blessings will be explained in Ch. 16.)
14:2 (A person) should hold the two tzitzis that are in the front
‫יאחז שתי הציצית שלפניו‬
(of the tallis)
and recite "Blessed (be He) who said ..." ‫ויאמר ברוך שאמר‬
while standing. ‫בעמידה‬
When he concludes reciting ‫ובתשלום‬
"who is praised with (praise) songs", ‫מהולל בתשבחות‬
he should kiss them and release them. ‫ינשקם ויניחם‬
He should recite the entire "verses of praise" ‫ויאמר כל פסוקי דזמרה‬
patiently and pleasantly, ‫בנחת ובנעימה‬
without hurrying. ‫ולא במרוצה‬
He should be careful with each of the words, ‫וידקדק בכל התיבות‬
as if he were counting money, ‫כאלו היה מונה מעות‬
and should concentrate on the meaning of the words. ‫ויכוין פירוש המלות‬
In particular, the verse ‫ומכל שכן בפסוק‬

"You open Your hand ..." ‫פותח את ידך וגו‬

should be recited with great concentration, (focusing on
‫שצריך לאומרו בכונה גדולה‬
the meaning of the words)
and, in one's thought, ‫ויתפלל במחשבתו‬
praying for one's own sustenance ‫על מזונותיו‬
and the sustenance of the entire Jewish people. ‫ועל מזונות לכל ישראל‬
If one had no awareness whatsoever (when reciting that
‫ואם לא כוון בו כלל‬
verse),
even after one has concluded, ‫אפילו בדיעבד‬
one must go back ‫צריך לחזור‬
to recite it (again) with the proper attention. ‫ולאמרו בכוונה‬
[In the prayer Hodu,] between the word, "falsehood"
‫בין אלילים‬
(elilim)
and the phrase "G-d made the heavens", ‫ובין וה' שמים עשה‬
one should pause slightly ‫צריך להפסיק קצת‬
so that it does not seem ‫שלא יהא נראה‬
that (the 2nd phrase is connected) back to the 1st one. ‫כחוזר למעלה‬
14:3 A person should take care not to touch, ‫יזהר שלא ליגע‬
during the "verses of praise", ‫בשעת פסוקי דזמרה‬
and even more so ‫ומכל שכן‬
after this and up to the end of the prayer, ‫אחר כך עד גמר התפלה‬
any covered parts of his body ‫במקומות המכוסים בגופו‬
or the covered part of his head. ‫או בראשו במקום המכוסה‬
Similarly, the waste produced by the nose (mucus) ‫וכן בצואת החוטם‬
or the waste produced by the ears (wax), ‫ובצואת האוזן‬
it is forbidden to touch ‫אסור ליגע‬
unless one uses a handkerchief. ‫כי אם על ידי מטפחת‬
If he touches (any of the above) with his hands ‫ואם נגע בידו‬
he must wash his hands with water. ‫יש לו לרחוץ ידו במים‬
If he is in the midst of the Shemoneh Esreh ‫ואם הוא בשעת תפלה‬
and it is impossible for him to move ‫ואי אפשר לו לזוז‬
and search for water, ‫ולבקש מים‬
it is sufficient for him to clean [his hands by wiping them
‫די לו בנקיון צרור‬
on] a shard
or rubbing them on the wall or the like. ‫או חוכך ידו בכותל וכדומה‬
14:4 "A Psalm of thanksgiving" [Psalm 100) ‫מזמור לתודה‬
is recited while standing. ‫אומרים בעמידה‬
It should be recited with happiness, ‫ובשמחה‬
for it was (instituted) in place of a thanksgiving offering. ‫שהוא במקום קרבן תודה‬
Similarly, (the verses) from "And David blessed" ‫וכן מן ויברך דוד‬

until "Thou art the Lord, the G-d", ‫עד אתה הוא ה' האלהים‬
should be said while standing. ‫יאמר בעמידה‬
Also, the song [sung at the Red Sea] ‫וכן השירה‬
should be recited while standing, ‫יאמר בעמידה‬
with concentration and with happiness. ‫בכוונה ובשמחה‬
Similarly, the blessing "Praised be thy name ..." ‫וכן בברכת ישתבח‬
(should be recited) while standing. ‫יעמוד‬
14:5 On Sabbaths and festivals, ‫בשבת וביום טוב‬
"A Psalm of thanksgiving" [Psalm 100) is not recited, ‫אין אומרים מזמור לתודה‬
because the thanksgiving offering ‫מפני שקרבן תודה‬
was brought as a "voluntary offering," ‫באה בנדבה‬
and we do not bring "oath offerings" (Nedarim) ‫ואין מביאין נדרים‬
and "voluntary offerings" (Nedavos) on Sabbaths and
‫ונדבות בשבת וביום טוב‬
festivals.
Similarly, it is not recited ‫גם אין אומרים אותו‬
on the Chol Hamo'ed days of Pesach, ‫בחול המועד של פסח‬
since a thanksgiving offering was not sacrificed then, ‫מפני שאין קרבן תודה בא אז‬
because, together with the offering, one was required to
‫לפי שאם התודה צריכין להביא‬
bring
ten loaves, which were "bread" (chometz). ‫עשרה לחמי חמץ‬
This psalm is also not recited on Pesach eve, ‫ולא בערב פסח‬
[for such sacrifices were not offered then] out of fear that
‫כי שמא לא יוכלו לאכלם‬
[the breads which were chometz] would not be eaten
until the time that chometz became forbidden, ‫עד זמן איסור חמץ‬
and it would be necessary to burn them. ‫ויצטרכו לשרפן‬
Similarly, it is omitted on Yom Kippur eve. [These
‫ולא בערב יום הכפורים‬
sacrifices were also not offered then,]
for doing so minimizes the time in which they (the
‫מפני שממעט זמן אכילתם‬
sacrifices) could be eaten
and thus causes sacred meat to be disqualified (for
‫ומביא קדשים לידי פסול‬
consumption).
14:6 (The following rules apply to) a person who delayed
‫אם איחר מלבא לבית הכנסת‬
coming to the synagogue
until after the minyan had begun to pray, ‫עד לאחר שהתחילו הצבור להתפלל‬
(to the extent that) were he to follow the regular order of
‫ואם יתפלל כסדר‬
prayers,
he would not be able to recite ‫לא יגיע להתפלל‬
the Shemoneh Esreh with them (the minyan). ‫תפלת שמונה עשרה עמהם‬
Since what is most essential is that he recite ‫והעיקר שיתפלל‬
the Shemoneh Esreh with a minyan, ‫שמונה עשרה עם הצבור‬

he is allowed to skip certain prayers, ‫על כן יוכל לדלג‬

as will be explained: ‫כאשר יתבאר‬
The blessing "on the washing of the hands", ‫אך ברכת על נטילת ידים‬
the blessing for Torah study, ‫וברכות התורה‬
and "the G-d of my soul" ‫וברכת אלהי נשמה‬
must always be recited ‫לעולם צריך לומר‬
before prayer (as explained in Ch. 7). ‫קודם התפלה‬
Therefore, if a person did not recite them at home, ‫ועל כן אם לא אמרם בביתו‬
he must recite them in the synagogue, ‫צריך לאמרם בבית הכנסת‬
even though by doing so ‫ואפילו אם על ידי זה‬
he will be too late to recite (the Shemoneh Esreh) ‫יתאחר מלהתפלל‬
with the minyan. ‫עם הצבור‬
Similarly, the Shema and its blessings, ‫וגם קריאת שמע עם הברכות‬
in the morning service, ‫בשחרית‬
must be recited before ‫צריך לומר דוקא קודם‬
the Shemoneh Esreh; ‫השמונה עשרה‬
i.e. one must begin (to recite the prayers in order), ‫דהיינו שיתחיל‬
(beginning from) the blessing "who formed light" ‫ברכת יוצר אור‬
and pray in order ‫ויתפלל כסדר‬
until after the Shemoneh Esreh ‫עד אחר השמונה עשרה‬
without any interruption ‫בלי שום הפסק‬
(in order to link together ‫כדי להסמיך‬
redemption to prayer, ‫גאולה לתפלה‬
i.e. "who redeemed Israel", ‫דהיינו גאל ישראל‬
(directly before) the Shemoneh Esreh). ‫לשמונה עשרה‬
However, the other blessings ‫אבל שאר הברכות‬
and the entire order ‫וכל הסדר‬
of the "verses of praise" ‫ופסוקי דזמרה‬
(except for the blessings "Blessed (be He) who said ..."
‫בלי ברכת ברוך שאמר וישתבח‬
and "Praised be Thy name ...")
can also be recited after the Shemonah Esreh.* ‫יכול לאמרם גם לאחר התפלה‬
* { The Mishnoh Beruroh 52:5,6 states that it is preferable to pray without a minyan than to skip "Blessed
(be He) who said ...", "Happy are they", and "Praised be Thy name ...". On Shabbos, the additional
prayers beginning "The breath of every living thing" (Nishmas) should also be recited.}
14:7 Therefore, if after reciting ‫ולכן לאחר שאמר‬
the three blessings mentioned above ‫שלש ברכות הנזכרים לעיל‬
and putting on the tallis and tefillin, ‫והניח טלית ותפילין‬
a person sees he does not have enough time left ‫אם הוא רואה כי אין לו עוד זמן‬
to be able to recite ‫שיוכל להגיע להתפלל‬
the Shemoneh Esreh with the minyan ‫שמונה עשרה עם הצבור‬
unless he skips ‫אלא כשידלג‬

and begins with the blessing "who formed light", ‫ויתחיל בברכת יוצר אור‬
he should begin there. ‫אזי יתחיל שם‬
If he has time to recite ‫ואם יש לו זמן לומר‬
both "Blessed (be He) who said ...", ‫גם ברוך שאמר‬
and "A Psalm of David" until its conclusion ‫ותהלה לדוד עד סופו‬
i.e "His holy name for ever and ever" [i.e. Ashrei], ‫דהיינו שם קדשו לעולם ועד‬
and "Praised be Thy name ...", he should recite them. ‫וישתבח יאמרם‬
Should he have further time, ‫יש לו זמן יותר‬
he should also recite ‫יאמר גם‬
(Psalm 150) "Praise ye the Lord, Praise ye G-d in his
‫הללויה הללו אל בקדשו‬
sanctuary"
until "All that breathes shall praise the Lord. Praise ye the
‫עד כל הנשמה תהלל יה הללויה‬
Lord!".
If he has further time, ‫יש לו עוד זמן יותר‬
he should recite ‫יאמר גם‬
(Psalm 148) "Praise ye the Lord! Praise ye the Lord from
‫הללויה הללו את ה' מן השמים וגו‬
the heavens ..."
Should he have still more time, ‫יש לו עוד זמן יותר‬
he should also recite the other Psalms that begin "Praise
‫יאמר גם שאר הללויה‬
ye the Lord."
If he has additional time, ‫יש לו עוד זמן יותר‬
he should also recite from ‫יאמר גם‬
"And David blessed" ‫ויברך דוד‬
until "to thy glorious name". ‫עד לשם תפארתך‬
If he has still additional time, ‫ואם יש לו עוד זמן יותר‬
he should begin reciting "Give thanks" ‫יאמר גם הודו‬
and continue until "And he, being merciful", ‫עד והוא רחום‬
and then skip from there until ‫וידלג עד‬
the repetition of the latter verses before "Happy are they" ‫והוא רחום שקודם אשרי‬
and start from there. ‫ושם יתחיל‬
(Should a similar situation occur) with the extra psalms
‫והמזמורים שמוסיפין‬
(and verses) that are added,
on Sabbaths and festivals, ‫בשבת וביום טוב‬
and a person lacks the time to recite them, ‫אם אין לו זמן לאמרם‬
then those psalms and verses ‫אזי כל המזמורים והפסוקים‬
which are recited every day, ‫שאומרים אותן בכל יום‬
should be given priority. ‫להם הקדימה‬
If there is additional time, ‫ואם יש לו זמן‬
one should also recite ‫לומר‬

some of those (psalms) that are added. ‫קצת גם מאלו שמוסיפים‬

It appears to me ‫נראה לי‬
that on the Sabbath and on Yom Kippur, ‫דבשבת וביום הכפורים‬
"A Psalm, a Song for the Sabbath Day" ‫מזמור שיר ליום השבת‬
and the great Hallel ‫והלל הגדול‬
(i.e. "O give thanks to the Lord ..." [Psalm 136] ). ‫שהוא הודו לה' כי טוב וכו‬
to them precedence should be given. ‫להם הקדימה‬
On other festivals, ‫ובשאר יום טוב‬
precedence should be given to the great Hallel alone. ‫להלל הגדול לבד הקדימה‬
Afterwards, (precedence should be given) to the psalm ‫ואחר כך המזמור‬
"For the Chief Musician", ‫למנצח‬
and "(A Psalm) of David, when he changed" ‫לדוד בשנותו‬
and "A prayer of Moses". ‫תפלה למשה‬
All these verses and Psalms ‫וכל אלו המזמורים והפסוקים‬
should be said before "Praised be thy name". ‫יאמרם קודם ישתבח‬
At the end of the service, ‫ולאחר גמר התפלה‬
one should complete everything that he skipped. ‫ישלים כל מה שדילג‬
However, "Blessed (be He) who said ..." and "Praised be
‫רק ברוך שאמר וישתבח‬
Thy name ..."
should not be recited after the service. ‫אין אומרים לאחר התפלה‬
If a person sees ‫ואם רואה‬
that even if he begins ‫שאפילו אם יתחיל‬
at the blessing "who formed light", ‫בברכת יוצר אור‬
he will not be able to recite ‫לא יוכל להתפלל‬
the Shemoneh Esreh ‫שמונה עשרה‬
together with the minyan ‫עם הצבור‬
unless he rushes (his prayers), ‫אלא אם כן ימהר‬
it is preferable for him, ‫טוב לו יותר‬
to pray by himself, ‫להתפלל בפני עצמו‬
(reciting the entire service) in order and slowly, ‫כסדר במתינות‬
and with proper concentration. (See Ch. 20:11, 20:12.) ‫ובכוונה‬
14:8 A person who comes to the synagogue ‫אם בא לבית הכנסת‬
after the congregation has already begun ‫והצבור מתחילין‬
to recite the "verses of praise" ‫להתפלל פסוקי דזמרה‬
and is lacking a tallis and tefillin, ‫ואין לו טלית ותפילין‬
but expects that they will be brought to him shortly, ‫והוא מצפה שיובאו לו‬
may also recite ‫יכול להתפלל גם כן‬
"verses of praise". ‫פסוקי דזמרה‬
When they bring him, ‫וכשיביאו לו‬

a tallis and tefillin, ‫טלית ותפילין‬

he should put them on after "Praised be Thy name ..." ‫יניחם לאחר ישתבח‬
and before the blessing "who formed light", ‫קודם ברכת יוצר אור‬
and recite the blessings for them. ‫ויברך עליהם‬
If he fears ‫ואם מתירא‬
that while he (is busy) putting them on ‫שבעוד שיניחם‬
he will miss out from reciting ‫יתעכב מלהתפלל‬
the Shemoneh Esreh with the minyan, ‫שמונה עשרה עם הצבור‬
he should skip from ‫ידלג מן‬
the "And He being merciful" in "Give thanks to the
‫והוא רחום שבהודו‬
Lord"
until the "And He being merciful" before "Happy are
‫עד והוא רחום שקודם אשרי‬
they";
alternatively, skip from "Thus the Lord saved.." [before
‫או מן ויושע‬
the song of the Red Sea]
until "Praised be Thy name ..." ‫עד ישתבח‬
and recite only the essential psalms, ‫ולא יאמר רק מזמורים העיקריים‬
as explained above, ‫כמו שכתוב לעיל‬
so that will have the opportunity to put them on ‫כדי שיהא לו פנאי להניחם‬
after he says "Praised be Thy name ...", ‫לאחר שהוא אמר ישתבח‬
before the chazon recited Kaddish. ‫קודם שיאמר השליח צבור הקדיש‬

Ch. 15:1-
Laws Pertaining to Kaddish ‫דיני קדיש וברכו‬
13
1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11, 12, 13
15:1 After (the blessing) "Praised be Thy name...", ‫אחר ישתבח‬

the chazon should recite the half-Kaddish. ‫אומר השליח צבור חצי קדיש‬
We may not recite Kaddish, ‫אין אומרים קדיש‬
"Bless ye the Lord", and Kedushoh, ‫וברכו וקדושה‬
nor may we read the Torah ‫ואין קורין בתורה‬
unless ten adult males* are present. ‫אלא בעשרה אנשים גדולים‬
If ten men are not present ‫ואם לא היו עשרה‬
when (the congregation) recites "Praised be Thy name...", ‫בשעה שאמרו ישתבח‬
but rather (the quorum) is completed afterwards, ‫אלא שנשלמו אחר כך‬
the chazon should not recite Kaddish, ‫לא יאמר השליח צבור קדיש‬
because Kaddish is recited only ‫כי אין אומרים קדיש‬
after something (prayers) ‫אלא אחר דבר‬
that were recited with ten (men). ‫שנאמר בעשרה‬
* {The Shulchon Oruch (Orach Chayim 55:4) mentions the custom of counting a child as the tenth. The
Ramah notes that some authorities allow a child to be counted only if he hold a Chumash in his hands.
However, many of the later authorities rule against counting a child at all.}
Therefore, they (the congregation*) should wait before
‫ולכן ימתינו מלומר ישתבח‬
reciting "Praised be Thy name..."
until ten come. ‫עד שיבאו עשרה‬
They can wait ‫ויכולין להמתין‬
up to about half an hour, ‫עד קרוב לחצי שעה‬
but they should not wait any longer. ‫ויותר לא ימתינו‬
Rather, they should recite "Praised be Thy name...", ‫אלא יאמרו ישתבח‬
and then wait. ‫וימתינו‬
When the ten come (together), ‫וכשיבאו עשרה‬
they should first recite some verses (from Psalms). ‫יאמרו תחלה איזה פסוקים‬
After they (have done this) ‫ואחריהם‬
the chazon recites the half-Kaddish. ‫יאמר השליח צבור חצי קדיש‬
* {The Mishnoh B'rurah 53:9 advises the congregation to recite "Praised be Thy name..." and the chazon
alone to wait until the minyan arrives before continuing his prayers.}
15:2 (The term) "adult" ‫גדול‬

(refers to a child) who has gone through thirteen years (of

‫היינו שעברו לו שלש עשרה שנה‬
life)
and begun the fourteenth. ‫ונכנס לשנת י''ד‬
(We rely on the assumption ‫וסומכין על החזקה‬
that he has already "two hairs" (the halachic definition of
‫דמסתמא הביא ב' שערות‬
physical maturity).)
For example, one who was born ‫כגון שנולד‬
on Rosh Chodesh Nisan ‫בראש חודש ניסן‬
is not considered an adult ‫אינו נעשה גדול‬
until Rosh Chodesh Nisan ‫עד ראש חודש ניסן‬
- i.e., on the beginning of the night ‫דהיינו בתחלת הלילה‬
of Rosh Chodesh Nisan ‫של ראש חודש ניסן‬
after thirteen years (of life) ‫לאחר י''ג שנים‬
he becomes an adult. ‫נעשה גדול‬
One who was born ‫מי שנולד‬
in the month of Adar ‫בחודש אדר‬
in a normal year, ‫כשהיתה שנה פשוטה‬
and when he becomes adult (on his thirteenth year) ‫וכשנעשה גדול‬
the year is a leap year, ‫השנה מעוברת‬
does not became an "adult" ‫אינו נעשה גדול‬
until (his birthday) in the second Adar. ‫עד אדר שני‬
In contrast, a person who was born ‫אבל אם נולד‬
in a leap year in the first month of Adar ‫בשנה מעוברת באדר ראשון‬
becomes an adult also ‫נעשה גדול גם כן‬
in the first month of Adar (should he complete the
‫באדר ראשון‬
thirteenth year of his life in a leap year).
However, if when he was born ‫ואם כשנולד‬
the year was a leap year ‫היתה שנה מעוברת‬
and (the thirteenth year) when he became adult ‫וכשנעשה גדול‬
is a normal year, ‫היא שנה פשוטה‬
regardless of whether he was born in the first Adar ‫בין שנולד באדר ראשון‬
or was born in the second Adar, ‫בין שנולד באדר שני‬
he becomes adult ‫נעשה גדול‬
on that day (his birthday) in the current month of Adar. ‫ביום זה באדר של עתה‬
Thus, it may sometimes occur ‫ונמצא כי לפעמים‬
that a youth who was born before his friend ‫נער שנולד קודם לחבירו‬
may be later to becoming an adult ‫יתאחר יותר להיות גדול‬
than his friend who was born after him. ‫מחבירו שנולד אחריו‬
For example, (two babies) were born in a leap year: ‫כגון שנולדו בשנה מעוברת‬
one on the twentieth of the first Adar, ‫זה בכ' יאדר ראשון‬
the other on the tenth of the second Adar. ‫וזה בי' לאדר שני‬
if the year of their Bar Mitzvoh ‫והשנה אשר נעשים גדולים‬
is a normal year, [the latter becomes an adult before the
‫היא שנה פשוטה‬
former].
15:3 Care must be taken ‫צריכין ליזהר‬
not to take a head count of people ‫שלא למנות את האנשים לגלגלותם‬
to see if there is a minyan. ‫לידע אם יש מנין‬
It is forbidden to take a head count of Jews ‫כי אסור למנות את ישראל לגלגלותם‬
even for the sake of a mitzvoh, [as implied by I Samuel ‫אפילו לדבר מצוה דכתיב‬
15:4]:
"and Saul gathered the people together and counted them
‫וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים‬
using goats."
It is customary to count them using the verse [Psalms
‫ונוהגין למנותם באמירת הפסוק‬
28:9]:
"Save Thy people...", ‫הושיעה את עמך וגו‬
since it contains ten words. ‫שיש בו עשרה תיבות‬
15:4 All ten people must be ‫צריכין שיהיו כל העשרה‬
in the same place. ‫במקום אחד‬
(among them the chazon) ‫והשליח ציבור עמהם‬
However, if some are in one room ‫אבל אם מקצתם בחדר זה‬
and others in a second room,* ‫ומקצתם בחדר אחר‬
they may not be counted together ‫אינם מצטרפין‬
there is an open entrance between them. ‫שהפתח פתוח ביניהם‬
Even if the majority (of the minyan) ‫ואפילו אם הרוב‬
are in the synagogue ‫המה בבית הכנסת‬
and the minority are in the courtyard ‫והמיעוט בעזרה‬
before the synagogue, ‫שלפני בית הכנסת‬
they are not included together with the majority ‫אינם נגררים אחר הרוב‬
to be counted with them. ‫להצטרף עמהם‬
* {However, if one room is divided with a curtain, the people standing on either side may be counted as
part of the minyan. Similarly, leniency can be observed to include people in two separate rooms if they
can see each other (Mishnoh Beruroh 55:48,49,57, Shulchon Oruch HoRav 55:16).}
Even those standing at the entrance ‫ואפילו העומדים על האסקופה‬
- i.e. within the doorway, but outside (the door) ‫בתוך הפתח מן האגף ולחוץ‬
in a place where if the door were closed, ‫דהיינו כשסוגרין את הדלת‬
they would be outside - ‫נמצא מקום זה לחוץ‬
even though, at the moment, the door is open, ‫אף על פי שעתה הפתח פתוח‬
are, nevertheless, considered as being outside. ‫מכל מקום נדון כלחוץ‬

The above applies with regard to including them as part

‫וכל זאת לענין צירוף לעשרה‬
of the ten (required for a minyan).
However, if there were ten (within the synagogue) ‫אבל אם היו כאן עשרה‬
and they are reciting Kaddish, ‫ואומרים קדיש‬
"Bless ye the Lord", or Kedushoh, ‫או ברכו או קדושה‬
anyone who hears their voices ‫אזי כל השומע קולם‬
can respond (Amen) with them, ‫יכול לענות עמהם‬
even if they are separated by several houses, ‫אפילו כמה בתים מפסיקים ביניהם‬
for even a barrier of iron ‫כי אפילו מחיצה של ברזל‬
cannot separate between Israel ‫אינה מפסקת בין ישראל‬
and their Father in heaven. ‫לאביהם שבשמים‬
(The above applies) provided that there is neither feces ‫ובלבד שלא תהא שם צואה‬
nor an idol (where one is standing). ‫או עבודת גלילים‬
15:5 One should take great care ‫צריך ליזהר מאד‬
to hear kaddish ‫לשמוע הקדיש‬
and reply to it with proper concentration. ‫ולענות אחריו בכוונה‬
This surely applies to Amen; ‫ומכל שכן באמן‬
"Let His great name..", ‫יהא שמיה רבא‬
where proper concentration is required. ‫שצריך לכוין היטב‬
Whenever someone answers Amen; "Let His great
‫שכל העונה אמן יהא שמיה רבא‬
name.."
with all of his strength and concentration, ‫בכל כחו וכונתו‬
seventy years' worth of severe heavenly decrees are
‫קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה‬
nullified.
The above response should be recited in a loud voice, ‫ויש לענות אותו בקול רם‬
for this voice will break down ‫שבקול זה שובר‬
all accusing forces ‫כל המקטריגים‬
and negate all harsh decrees. ‫ומבטל כל דזירות קשות‬
Nevertheless, it should not be given ‫ומכל מקום לא יתן‬
in a very loud voice, ‫קולות גדולות‬
lest it cause other people to laugh ‫שלא יתלוצצו עליו בני אדם‬
and thus cause them to sin. ‫ויגרום להם חטא‬
one should say ‫אומרים‬
Amen; "Let His great name.." ‫אמן יהא שמינ רבא וכו‬
together with the word, "Let be blessed". ‫עם תיבת יתברך‬
Afterwards, ‫ואחר כך‬
one hears the chazon (repeat this), ‫ישמע מן השליח צבור‬
and (it is customary to) answer "Amen."* ‫ויאמר אמן‬
* {The Ramoh (Orach Chayim 56:2) states that it is customary not to recite "Amen" in this instance.}
15:6 Certain opinions maintain ‫יש אומרים‬
that it is not necessary to stand while Kaddish (is being

‫שאין צריכין לעמוד בקדיש‬
recited).
However, during every Kaddish ‫אך כל קדיש‬
which [follows a prayer that is recited while] standing ‫שתפסו בעמידה‬
- e.g., the Kaddish after Hallel ‫כגון אחר הלל‬
- one should remain standing ‫יש לעמוד עוד בו‬
until after Amen; "Let His great name.." ‫עד לאחר אמן יהא שמיה רבא‬
Other opinions maintain ‫ויש אומרים‬
that it is always necessary to stand ‫שיש לעמוד תמיד‬
for Kaddish and all other holy matters. ‫לקדיש ולשאר דבר שבקדושה‬
It is possible to support (the latter opinion) ‫דיש ללמוד‬
by comparison to Eglon, King of Moab. ‫בקל וחומר מעגלון מלך מואב‬
[Judges 3:20] relates how ‫'דכתיב‬
"Ehud came to him... ‫ואהוד בא אליו וגו‬
and Ehud told him... I have a word of G-d for you, ‫ויאמר אהוד דבר אלהים לי אליך‬
and [Eglon] arose from his throne." ‫ויקם מעל הכסא‬
If Eglon, the King of Moab, ‫ומה עגלון מלך מואב‬
who was an idolater, ‫שהיה עובד כוכבים‬
rose for the word of G-d, surely, ‫קם לדבר ה' כל שכן‬
we, His people, (should do the same). ‫אנחנו עמו‬
Therefore, it is proper to follow the more stringent view.* ‫וכן יש להחמיר‬
* {The Mishnoh Beruroh 56:8 relates that the Ari zal would stand for all the Kaddishim.}
15:7 If there are not nine (people) to respond to the chazon, ‫אם אין ט' שומעין להשליח צבור‬
he should not recite Kaddish at all, ‫לא יאמר כלל קדיש‬
for all holy matters, ‫כי כל דבר שבקדושה‬
should not be recited unless ten (people are present) - ‫אין אומרים בפחות מעשרה‬
i.e., one (person) reciting and nine responding. ‫דהיינו אחד אומר ותשעה שומעים‬
if one of the ten ‫אם אחד מהעשרה‬
is reciting the Shemoneh Esreh, ‫מתפלל תפלת שמונה עשרה‬
even though he cannot ‫אף על פי שאינו יכול‬
respond ("Amen") with the others, ‫לענות עמהם‬
he may be included. ‫מצטרף‬
The above also applies if two, three, or four [of the ten
‫'והוא הדין לב' וג' וד‬
are reciting the Shemoneh Esreh].
As long as the majority of the minyan can answer, ‫כל שנשאר הרוב שעונין‬
the minority's inability to respond "Amen" is not a
‫אין המיעוט מעכבת‬
disqualifying factor. (See also Ch. 20:2.*)
* {There it states that more severe laws apply to the recitation of the Shemoneh Esreh.}
If one of the ten is sleeping, ‫אבל אם אחד מהן ישן‬
it is necessary to wake him, ‫צריכין להקיצו‬

for a sleeping person cannot be counted as one of ten. * ‫כי הישן אינו מצטרף לעשרה‬
* {The Shulchon Oruch HoRav 55:8 also quotes this decision. However, the Mishnoh Beruroh 55:32
allows leniency in a difficult situation. }
15:8 After the chazon concludes the half-Kaddish, ‫לאחר שאמר השליח צבור חצי קדיש‬
he should recite in a loud voice ‫אומר בקול רם‬
"Bless ye the Lord who is ever blessed". ‫ברכו את ה' המבורך‬
The congregation responds ‫והצבור עונין‬
"Blessed be the Lord who is blessed for ever and ever". ‫ברוך ה' המבורך לעולם ועד‬
The chazon then returns ‫והשליח צבור חוזר‬
and also says (the same) ‫ואומר גם כן‬
"Blessed be the Lord who is blessed for ever and ever", ‫ברוך ה' המבורך לעולם ועד‬
and thus does not exclude himself ‫שלא יוציא את עצמו‬
from the others. ‫מן הכלל‬
[It would be improper] for him to call them to bless G-d ‫שאומר להם ברכו‬
without reciting such a blessing himself. ‫והוא אינו מברך‬
Some follow the custom of responding ‫יש נוהגין לענות‬
"Amen" after the chazon. ‫אחר השליח צבור אמן‬
However, the chazon should not respond (Amen) ‫אבל השליח צבור לא יענה‬
to the congregation. ‫אחר אמירת הקהל‬
If the chazon ‫אם השליח צבור‬
prolongs (his recitation of) "Bless ye the Lord" with
‫מאריך בניגון בברכו‬
melodies,
the congregation recites (the additional prayer)
‫אומרים הקהל יתברך וכו‬
Yisborach.
However, this prayer should be recited only ‫ואין לאמרו אלא‬
while he is singing. ‫בשעה שהוא מנגן‬
In contrast, while he is reciting the words, ‫אבל כשאומר התיבות‬
the congregation should not say anything, ‫לא יאמרו כלום‬
but rather should listen to what he is saying. ‫אלא ישמעו מה שהוא אומר‬
Even a person who did not hear ‫אף מי שלא שמע‬
the chazon recite "Bless ye the Lord", ‫מן השליח צבור שאמר ברכו‬
but did hear the congregation ‫אלא שומע שהצבור‬
respond "Blessed be the Lord who is blessed...", ‫עונין ברוך וכו‬
may respond together with them. ‫יכול גם הוא לענות עמהם‬
15:9 (Concerning) The Kedushoh in the blessing "who formed
‫הקדושה שביוצר יש להדר‬
light", one should attempt
to recite together with a minyan. ‫לאמרה בצבור‬
If that is impossible, ‫ואם אי אפשר‬
it may be recited alone.* ‫אומרה גם ביחידות‬

* { The Shulchon Oruch 59:3 advises chanting the verses using the cantillation notes when reciting it
alone.}
15:10 If there are present in a synagogue, ‫אם אין בבית הכנסת‬
only the exact (number of people) for a minyan, ‫רק מנין מצומצם‬
it is forbidden for even one of them to leave. ‫אסור לכל אחד מהם לצאת‬
We apply to anyone who leaves the verse [Isaiah 1:28]: ‫ועל היוצא נאמר‬
"Those who leave G-d may they be destroyed" . ‫ועוזבי ה' יכלו‬
However, if ten people will remain, ‫אבל אם ישארו עשרה‬
the others may leave ‫יכולים היתרים לצאת‬
if they have already heard "Bless ye the Lord", ‫אם כבר שמעו ברכו‬
Kedushoh, and the Kaddishim, ‫וקדושה והקדישים‬
including the Kaddish after Oleinu [in a previous
‫עד לאחר עלינו‬
minyan].
Even though [some of the people included in the quorum
‫ובדיעבד אם לא נשארו עשרה‬
departed], so that ten (people) do not remain,
it is still possible to complete ‫יכולין לגמור גם‬
without ten ‫בלא עשרה‬
(as long as at least six remain) ‫רק שיהיו רוב מנין‬
any stage of prayer ‫את הענין‬
begun with ten (people). ‫שהתחילו בעשרה‬
For example, if the chazon has begun ‫ואם התחיל השליח צבור‬
the repetition of the Shemoneh Esreh, [and some of the
‫לחזור את התפלה‬
minyan leave,]
he may conclude the entire Shemoneh Esreh, ‫גומר החזרת כל התפלה‬
recite Kedushoh, ‫ואומרים קדושה‬
and also recite ‫וגם אומר‬
"Our G-d and G-d of our fathers", ‫אלהינו ואלהי אבותינו‬
"Bless us with the three-fold blessing" [which is in place
‫ברכנו בברכה וכו‬
of the blessing from the Cohenim].
However, the Cohenim themselves should not ‫אבל אין הכהנים‬
"spread their hands" (i.e. bless the congregation), ‫נושאין את כפיהם‬
and one does not recite ‫וגם אין אומרים‬
the Kaddish after the Shemoneh Esreh, ‫קדיש לאחר השמונה עשרה‬
for these are considered as other matters.* ‫כי המה ענינים אחרים‬
* {The Shulchon Oruch HoRav 55:4 and the Mishnoh Beruroh 55:18,19 allow the recitation of the full
Kaddish. The fact that this Kaddish includes the request "Accept the prayers" demonstrates its connection
to the Shemoneh Esreh.}
Similarly, if (a congregation) began reading ‫ואם התחילו לקרות‬
the Torah with ten people ‫בתורה בעשרה‬
and some left, ‫ויצאו מקצתן‬

they may complete the (Torah) reading. ‫גומרין את הקריאה‬

However, they should not add (to the number of aliyos), ‫אבל אין מוסיפין‬
nor should they call someone as maftir, ‫וגם אין קורין למפטיר‬
Rather, the person who received the last aliyah ‫אלא האחרון שבמנין הקרואים‬
should recite the haftorah without its blessings. ‫קורא את ההפטרה בלא ברכות‬
15:11 The chazon should be suited [for this responsibility], ‫השליח צבור צריך שיהיה הגון‬
as [Jeremiah 12:8] proclaims: ‫שנאמר‬
"It calls with its voice towards Me; therefore, I hated it," ‫נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה‬
[Ta'anis 16b] states: ‫ואמרו רז''ל‬
"this refers to a chazon who is not suitable and yet prays
‫זה שליח צבור שאינו הגון ויורד לפני התיבה‬
before the ark."
What makes a (chazon) suitable ? ‫ואיזה הגון‬
A person: ‫זה שהוא‬
who is devoid of sin; ‫ריקן מעבירות‬
who has a pleasant reputation ‫ופרקו נאה‬
- i.e., ‫פירוש‬
there were never attributed to him ‫שלא יצא עליו‬
defamatory traits even in his youth; ‫שם רע אפילו בילדותו‬
who is humble; ‫ושהוא עניו‬
who is acceptable to the community, ‫ומרוצה לקהל‬
so that they will agree to his praying on their behalf; ‫שיסכימו לתפלתו‬
who has a pleasant and sweet voice ‫ויש לו נעימה וקול ערב‬
that arouse emotion; ‫שמושך הלב‬
and one who frequently studies the Torah, ‫ורגיל לקרות בתורה‬
prophets, and sacred writings, ‫נביאים וכתובים‬
so that the verses mentioned in the prayers ‫כדי שיהיו הפסוקים שבתפלה‬
will be familiar to his lips. ‫סדורים בפיו‬
If there cannot be found, ‫ואם אין מוצאין‬
a person with all these qualities, ‫מי שיהיו בו כל המדות הללו‬
(the congregation) should choose the best person among
‫יבחרו את הטוב שבהם‬
them
in (the areas) of wisdom and good deeds. ‫בחכמה ובמעשים טובים‬
15:12 A person should not pray before the ark (i.e. act as the
‫אין לאדם להתפלל לפני התיבה‬
chazan)
if he is not acceptable to the congregation ‫שלא ברצון הקהל‬
and if he did pray without permission ‫וכל מי שהתפלל שלא ברשות‬
causes arguments ‫מחמת אלמות‬
and is haughty ‫וגיאות‬
and (the congregation) does not answer Amen after his
‫אין עונין אמן אחר ברכותיו‬
blessings

as it says (Psalms 10:3): ‫שנאמר‬

"And the greedy wretch curses and renounces the Lord." ‫ובוצע ברך נאץ ה‬
15:13 One should only appoint as a (permanent) hazon ‫אין ממנין לשליח צבור‬
one who has grown a beard ‫אלא מי שנתמלא זקנו‬
but on a temporary basis, ‫אבל באקראי בעלמא‬
any one who is at least 13 years and one day old, ‫כל שהוא בן י''ג שנה ויום אחד‬
can lead the prayers (lit. go down before the ark). ‫יכול לירד לפני התיבה‬

Laws Pertaining to Interruptions ‫דיני הפסקות בברכות קריאת‬

Ch. 16:1-5
in the Blessings of Shema ‫שמע‬
1, 2, 3, 4, 5
16:1 (Concerning) the recitation of the Shema and the three

‫קריאת שמע ושלש ברכותיה שהן‬
blessings associated with it - i.e.,
"creator of light" ‫יוצר אור‬
"with great love" ‫אהבה רבה‬
"true and firm" ‫אמת ויציב‬
(and also the evening service ‫וכן במעריב‬
recitation of Shema and its blessings.) ‫קריאת שמע וברכותיה‬
(The laws pertaining to interruptions during these) are
‫הן חמורים יותר‬
more stringent
than those concerning the "verses of praise". ‫מפסוקי דזמרה‬
This (block of prayers) is separated in sections; ‫והן נחלקים לפרקים‬
the breaks between the sections are: ‫ואלו הן בין הפרקים‬
- between (the concluding blessing) "creator of the
‫בין יוצר המאורות‬
lights",
and (the start of the next blessing) "With great love";* ‫לאהבה רבה‬
- between (the concluding blessing) ‫בין‬
"who chooses his people Israel in love", ‫הבוחר בעמו ישראל באהבה‬
and "Hear, O Israel"; ‫לשמע ישראל‬
- between "and on your gates" ‫בין ובשעריך‬
and "And it shall come to pass, if you shall listen": ‫לוהיה אם שמוע‬
- between "above the earth" ‫בין על הארץ‬
and "And (the Lord) said".** ‫לויאמר‬
* {Since "creator of light" and "with great love" are described as the blessings of the Shema, some
authorities forbid making an interruption between the conclusion of those blessings, "who chooses his
people Israel in love", and "Hear, O Israel"; just as one is forbidden to make an interruption between the
blessing for other mitzvos and fulfillment of the mitzvah.}
** {An interruption cannot be made between the conclusion of the paragraph of "And (the Lord) said"
and the beginning of the following blessing "True and firm..", in order that we read the phrase, "G-d,
Your Lord, is true," without a break, as explained in Law 5.}
16:2 At these dividing points, ‫בין הפרקים‬
it is permitted to respond "Amen" ‫מותר לומר אמן‬
to any blessing one hears.* ‫על כל ברכה שהוא שומע‬

Surely, ‫ומכל שכן‬

one may respond to Kedushoh, ‫דמותר לענות לקדושה‬
Kaddish, and "Bless ye the Lord". ‫ולקדיש ולברכו‬
However, "blessed be He and blessed be His name", ‫אבל ברוך הוא וברוך שמו‬
should not be said. ‫לא יאמר‬
* {The Chayei Odom and the Shulchon Oruch HoRav 66:5 forbid reciting "Amen" to any blessing with
the exception of "the holy G-d", "who hearkens to prayer", the blessings recited when called to the Torah,
and the blessing which one has just recited - e.g., a person who concludes "creator of the lights" may
answer "Amen" if he hears a colleague conclude the same blessing.}
Similarly, if one hears ‫וגם אם שומע‬
the congregation reciting the Shema, ‫שהקהל אומרים קריאת שמע‬
one should not recite together with them. ‫לא יאמר עמהם‬
the verse "Hear, O Israel". ‫את הפסוק שמע ישראל‬
Rather, one should say ‫אלא יאמר‬
one's own prayers ‫מה שהוא אומר‬
in a louder voice, ‫בקול רם‬
in the way that the congregation says (out aloud) ‫כדרך שאומרים הקהל‬
"Hear, O Israel" ‫שמע ישראל‬
to appear as if ‫שיהא נראה כאלו‬
one is reciting with them. ‫קורא עמהם‬
16:3 In the middle of these sections, ‫באמצע הפרק‬
one should not respond "Amen" ‫אינו עונה אמן‬
except to the blessing "the holy G-d" ‫רק אחר ברכת האל הקדוש‬
and to the blessing "who hearkens to prayer". ‫ואחר ברכת שומע תפלה‬
(In response) to Kaddish, one should say ‫ובקדיש יאמר‬
Amen; ‫אמן‬
"Let His great name be blessed for ever and in all
‫יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא‬
eternity".*
When the chazon recites: ‫וכשאומר השליח צבור‬
"which are said in the world, and say ye, Amen", ‫דאמירן בעלמא ואמרו אמן‬
he should also respond "Amen." ‫יאמר גם כן אמן‬
However, "Amen" in other places, ‫ושאר אמנים שבקדיש‬
he should not respond, ‫לא יענה‬
for these (responses) are not fundamental elements of the
‫שאינם מעיקר הקדיש‬
Kaddish.
* {The Mogen Avrohom 66:6 and the Shulchon Oruch Horav ibid. advise adding the word "Let be
blessed".}
with regard to Kedushoh: ‫ובקדושה‬
(for the introductory section), a person should remain
‫ישתוק וישמע‬
silent and listen

to the chazon, ‫מהשליח צבור‬

and then respond with the congregation ‫ויאמר עם הקהל‬
"Holy, Holy, Holy" ‫קדוש קדוש קדוש‬
"is the G-d of Hosts. The entire earth is filled with His
‫ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו‬
glory."
Afterwards, he should remain silent (without reciting the
passage recited by the chazon) and then respond together ‫וישתוק ויאמר עם הקהל‬
with the congregation,
"Blessed be the glory of G-d from His place." ‫ברוך כבוד ה' ממקומו‬
He should not recite anything else, ‫ויותר לא יאמר‬
(for the other responses including "The Lord shall
‫שאינו מעיקר הקדושה‬
reign...")* are not essential elements of the Kedushoh.
* {In the pesokim which accompany his Siddur, Rav Shneur Zalman of Liadi also allows "The Lord shall
reign..." to be recited.}
If one hears "Bless ye..." ‫ואם שומע ברכו‬
either from the chazon ‫בין מן השליח צבור‬
or from one who was called to the Torah, ‫בין מן העולה לתורה‬
one may respond ‫עונה‬
"Blessed be the Lord who is blessed for ever and ever." ‫ברוך ה' המבורך לעולם ועד‬
Similarly, one may respond "Amen" to the blessings
‫וגם אמן שאחר ברכות העולה‬
(recited) by the one called to the Torah.
(if he hears) the congregation answer "We give thanks..." ‫ואם הקהל אומרים מודים‬
he should also bow ‫ישחה גם כן‬
and recite "We give thanks to you", ‫ויאמר מודים אנחנו לך‬
but no more. ‫ולא יותר‬
If he hears thunder, ‫ואם שומע קול רעם‬
some authorities ‫יש אומרים‬
allow him to stop ‫דמותר לו גם כן להפסיק‬
and recite the blessing ("Whose strength and power fill
‫ולברך‬
the world"),
but others forbid it. * ‫ויש אומרים דלא יפסיק בזה‬
* {The Shulchon Oruch HoRav 66:4 allows one to recite the blessing even in the midst of the sections.
However, the Mishnoh Beruroh 66:19 also mentions a more stringent opinion which allows its recitation
only between the various sections, but not in the midst of a section.
16:4 Regarding the interruptions ‫אלו ההפסקות שאמרנו‬
which are allowed while in the midst of these sections: ‫שמותר להפסיק באמצע הפרק‬
if one is reciting the blessings, ‫אם הוא בברכות‬
one should try to plan the interruption ‫יכוין שיהא ההפסק‬
to be made at a point which is the conclusion of a
‫היכא דסליק ענינא‬
concept.
If one is in the midst of the Shema, ‫ואם הוא בקריאת שמע‬

one should try to plan that the interruption ‫יכוין שיהא ההפסק‬
be made between verses. ‫בין פסוק לפסוק‬
If this is impossible, ‫ואם אי אפשר‬
one may make these interruptions ‫מותר לו להפסיק‬
even in the middle of a verse. ‫אפילו באמצע הפסוק‬
(In such an instance), one begins again from the
‫ויתחיל אחר כך מתחלת הפסוק‬
beginning of the verse.
16:5 What we said ‫מה שאמרנו‬
about being allowed to make an interruption in the ‫שמותר להפסיק באמצע הפרק‬
middle of a section
(only applies) to the specific things we mentioned ‫לדברים שאמרנו‬
and does not apply to the verses "Hear O Israel"... ‫אינו הדין בפסוק שמע ישראל‬
and "Blessed be the name of His glorious kingdom for
‫וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד‬
ever and ever".
In these (verses), ‫כי בהם‬
it is forbidden to make any interruption whatsoever, ‫אסור להפסיק בכל ענין‬
Even when greeted by a king, ‫ואפילו המלך שואל בשלומו‬
one should not interrupt to reply to him.* ‫לא יפסיק להשיבו‬
* {For by reciting these verses, one accepts "the yoke of G-d's kingdom." The Shulchon Oruch 66:2 and
the later authorities allow a person to interrupt the recitation of these verses only if he feels that his life is
in danger.}
Between the (concluding verse), "I am the Lord your G-
‫ובין אני ה' אלהיכם‬
d"
and (the following blessing), "True", "and firm" ‫לאמת ויציב‬
similarly, an interruption should never be made, ‫גם כן לא יפסיק כלל‬
because this is a verse from the Bible (Jeremiah 10:10]: ‫משום דכתיב בקרא‬
"G-d, Your Lord, is true". ‫ה' אלהים אמת‬
One does not stop between "your G-d" ‫לכך אין מפסיקין בין אלהיכם‬
and "True" ‫לאמת‬
and one should be careful not to break ‫ונכון לזהר שלא להפסיק‬
until one recites the word "firm". ‫עד לאחר שאמר גם תיבת ויציב‬
(For "firm" also implies acceptance of the truth of the
‫לפי שגם ויציב הוא לשון אמת‬
matter.)
and after this he can break ‫ואחר כך יכול להפסיק‬
as in other places in the middle of a verse ‫כמו במקום אחר באמצע פרק‬
[ (In Talmudic times), it was allowed (to break) to greet
‫דין לשאול בשלום‬
someone
and to respond to another's greeting.] ‫ולהשיב שלום‬
However, at present, [failure to respond to such a
‫בזמן הזה אין מקפידין‬
greeting] is not serious.

So one should not make a break for this (to greet

‫ואין להפסיק בזה‬
someone or to respond)
even between the sections.) ‫אפילו בין הפרקים‬

Ch. 17:1-
Recitation of the Shema ‫הלכות קריאת שמע‬
10
1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10
17:1 [The Torah requires that the Shema be recited within a

specific time each day.] The beginning of the time to ‫התחלת זמן קריאת שמע‬
recite the Shema
in the morning ‫של שחרית‬
is the same as (the earliest) time (one may put on) tefillin
([when it is sufficiently light to enable one to recognize a
‫הוא כמו זמן תפילין‬
colleague at a short distance as explained] above Ch.
10:2).
The time (for its recitation) extends until (the passage of)
‫ונמשך זמנה עד רביעית היום‬
one fourth of the day.
whether the days are long (in summer) or short (as in
‫בין שהיום ארוך בין שהוא קצר‬
winter).
(In this context), a day is considered as (lasting) from
‫ונחשב היום מן עלות השחר‬
dawn
until the appearance of the stars (at night).* ‫עד צאת הכוכבים‬
* {The Vilna Gaon and the Shulchon Oruch HoRav 443:4 subscribe to a more lenient opinion, which
considers the day as the time between the appearance of the sun and sunset. According to this view, the
latest time of the recitation of the Shema in the morning is approximately an hour after that prescribed by
the opinion quoted by the Kitzer Shulchon Oruch.}
The most preferable way (to fulfilling) this mitzvoh ‫ומצוה מן המובחר‬
is to recite it when the pious would ‫לקרות כותיקים‬
(i.e., those who hold the mitzvos dear) . ‫המחבבים את המצות‬
They would prepare to recite it (the Shema) ‫שהיו מכוונין לקרותה‬
shortly before the appearance of the sun, ‫מעט קודם הנץ החמה‬
so that they could complete the recitation of the Shema ‫כדי שיסיים קריאת שמע‬
and its blessings together with the appearance of the sun, ‫וברכותיה עם הנץ החמה‬
and immediately proceed to recite the Shemoneh Esreh. ‫ויסמוך לה התפלה‬
Whoever is able to pay attention and do so, ‫ומי שיוכל לכוין לעשות כן‬
will receive great reward. ‫שכרו מרובה מאד‬
However, at the very least, ‫ועל כל פנים‬
one should take care ‫צריכין ליזהר מאד‬
not to recite it after one fourth of the day has passed. ‫שלא לאחר הזמן מרביעית היום‬

In particular, in the summer days, ‫ובפרט בימות הקיץ‬

when the day is very long. ‫כשהיום ארוך‬
In this country, at times, the latest time (for the recitation
‫במדינתנו לפעמים סוף הזמן‬
of the Shema)
is as early as 7:00 a.m.* ‫הוא קודם זיבען אוהר‬
* {A person who is unable to recite the entire prayer service in time to recite the Shema at the prescribed
time should recite the Shema before beginning his prayers. When he prays afterwards, he may,
nevertheless, recite the blessings for the Shema and the Shema within the prayer service. (See Ramoh,
Shulchon Oruch, Orach Chayim 58:4).}
if the above mentioned time passed (without one's
‫בדיעבד אם עבר הזמן‬
reciting the Shema),
it is permissible to recite the Shema ‫מותר לקרות קריאת שמע‬
and its blessing ‫עם ברכותיה‬
until one third of the day passes. ‫עד שליש היום‬
However, after the third of the day (has passed), ‫אבל לאחר שליש היום‬
it is forbidden to recite the blessings (beyond this time) ‫אסור לומר הברכות‬
rather, one should recite the Shema alone, [without the
‫אלא אומר קריאת שמע לבד‬
blessings] .
(The Shema itself) though, may be recited the entire day. ‫ואפילו כל היום‬
(Other authorities allow ‫ויש אומרים‬
that also the blessings ‫דגם הברכות‬
can be recited throughout the day.) ‫יכול לומר כל היום‬
* { The Chasam Sofer and others allow one to recite the blessings until noon. The Mishnoh Beruroh (58;
Biur Halochoh) explains that if one was prevented from reciting the Shema on time by factors beyond
one's control, one may recite the blessings until noon.}
17:2 The Shema may be recited ‫מותר לקרות קריאת שמע‬
whether sitting or standing. ‫בין יושב בין עומד‬
If one was sitting, ‫ואם היה יושב‬
it is forbidden to be strict ‫אסור להחמיר‬
and rise (so as to say the Shema while standing). ‫ילעמוד‬
It is forbidden to recite (the Shema) ‫אבל אסור לקרות‬
while lying down. ‫כשהוא שוכב‬
A person who is already lying down ‫ואם הוא שוכב כבר‬
should turn himself to be on his side ‫יטה את עצמו על צדו ממש‬
and recite (the Shema). ‫ויקרא‬
If he is slightly sick ‫ואם הוא חולה קצת‬
and it is difficult for him actually to lie on his side, ‫וקשה לו לשכב על צדו ממש‬
he is nevertheless obligated ‫מכל מקום מחויב‬
to lean slightly to his side. ‫להטות את עצמו קצת על צדו‬

17:3 Before beginning (to recite the Shema), ‫קודם שיתחיל‬

one should have the intention of fulfilling the mitzvah ‫יכוין לצאת מצות‬
of reciting the Shema, ‫קריאת שמע‬
which we were commanded ‫שצונו‬
by the Holy One, blessed be He. ‫הקודש ברוך הוא‬
When one recites Shema Yisroel, ‫ובאמרו שמע ישראל‬
one should concentrate on its meaning: ‫יכוין את הפירוש‬
"Hear [i.e., comprehend] Israel, ‫שמע ישראל‬
that G-d is our Lord ‫כי ה' שהוא אלהינו‬
and He is the One G-d, ‫הוא ה' אחד‬
single and unified in the heavens and the earth." ‫יחיד ומיוחד בשמים ובארץ‬
A person should prolong his pronunciation of the chet of
‫ויאריך בחי''ת של אחד‬
Echod
in order to pronounce G-d as king ‫כדי שימליך הקדוש ברוך הוא‬
in the heavens and the earth.* ‫בשמים ובארץ‬
One should also prolong the pronunciation of the dalet
‫ובדלת יאריך קצת‬
slightly
the same amount ‫גם כן שיעור‬
in order to allow one to meditate on how G-d ‫שיחשוב שהקדוש ברוך הוא‬
is One in His world ‫הוא יחיד בעולמו‬
and the ruler within all four directions of the world.** ‫ומושל בד' רוחות העולם‬
* {Since the chet, numerically equivalent to eight, is an allusion to the seven heavens and our physical
earth.}
** {The dalet is numerically equal to four.}
However, one should not prolong the word any longer
‫ולא יאריך יותר משיעור זה‬
than that.
Also, one should take care, one does not mispronounce ‫וידקדק שלא יקלקל‬
the word "One" (Echod), ‫קריאת התיבה אחד‬
due to that prolonging of the pronunciation. ‫על ידי מה שמאריך בו קצת‬
Indeed, we find many of the common people
‫כי קצת מההמון עם מקלקלין‬
mispronouncing the word.
Some say ‫יש אומרים‬
"eche'od" ‫אחאד‬
and others ‫ויש אומרים‬
"edhoddeh". ‫אחדע‬
It would be preferable for them not to prolong (their
‫ומוטב שלא להאריך‬
pronunciation of the term)
rather than to prolong and mispronounce it as they do. ‫מלהאריך ולקלקל‬
It is customary to recite ‫נוהגין לומר‬
(the verse) "Hear, O Israel" ‫שמע ישראל‬

in a loud voice, ‫בקול רם‬

to arouse one's concentration. ‫לעורר הכוונה‬
A person should cover his eyes with his right hand [when
reciting the verses "Hear, O Israel" and "Blessed be the ‫ומשימין יד ימין על העינים‬
name"].
After saying (the word) "One" ‫לאחר שאומרים אחד‬
one should pause momentarily and recite ‫שוהין קצת ואומרים‬
"Blessed be the name of his glorious kingdom for ever
‫ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד‬
and ever"
(this verse is recited) silently ‫בלחש‬
(Except on Yom Kippur) . ‫חוץ מביום הכפורים‬
In this (verse) as well, one should concentrate ‫וצריכין לכוין בו גם כן‬
on the meanings of the words. ‫פירוש המלות‬
17:4 One should pause slightly ‫שוהה מעט‬
and then, recite the passage "And you shall love...". ‫ואומר ואהבת וגו‬
Between this passage ‫וכן בין פרשה זו‬
and the (following) passage, ‫לפרשת‬
"And it will come to pass if you heed...", ‫והיה אם שמוע‬
one should also pause. ‫יפסיק מעט‬
Similarly, before beginning (the passage) ‫וכן קודם‬
"And (G-d) spoke...", ‫ויאמר‬
one should pause. ‫יפסיק מעט‬
When reciting that passage, one should have the intention ‫ויכוין בפ' ויאמר‬
to fulfill the positive commandment ‫לקיים מצות עשה‬
to remember the exodus from Egypt. ‫זכירת יציאת מצרים‬
17:5 One must recite the Shema, ‫צריך לקרות קריאת שמע‬
with great care about the exactness of one's pronunciation ‫בדקדוק גדול‬
using a Siddur which has been carefully checked. ‫מתוך סידור מדויק היטב‬
One should listen (carefully) ‫וישמיע לאזניו‬
to what one says aloud. ‫מה שהוא מוציא מפיו‬
Care should be taken not to add ‫וישגיח שלא יאמר‬
the dot (dagesh) in a letter unnecessarily, ‫דגוש במקום רפה‬
nor to drop one (thus mispronouncing a word) . ‫או רפה במקום דגוש‬
One should pause whenever ‫ויפסיק קצת בכל מקום‬
there is a line like this "|" marked (in the Siddur). ‫שנרשם קו | כזה‬
The above also applies in the Verses of Praise. ‫וגם בפסוקי דזמרה‬
One should be careful about the accurate (pronunciation)
‫צריך לדקדק בכל זה‬
of these
and say clearly the ayin ‫ויטעום יפה העין‬
in the word "swore" (nishba') ‫של תיבת נשבע‬

so that it should not sound like ‫שלא יהא נשמע‬

he said "captured" (nishboh), ‫כאלו אמר נשבה‬
with a hey (being substituted for the ayin). ‫בה''א‬
Similarly, with the zayin of "you may remember"
‫וכן ב''ז'' של תזכרו‬
(tzchury)
and of "and remember" (uz'chartem) ‫ושל וזכרתם‬
- and be very accurate (with the pronunciation) ‫ידקדק היטב‬
so that it should not sound like ‫שלא יהא נשמע‬
he said it as a sin. ‫כאלו אמר בשי''ן‬
17:6 One who is reciting the Shema [should not try to
‫הקורא קריאת שמע‬
communicate without speaking]
- i.e., he should not wink with his eyes, ‫לא ירמוז בעיניו‬
move his lips, ‫ולא יקרוץ בשפתיו‬
or gesture with his fingers. ‫ולא יראה באצבעותיו‬
However, for the sake of a mitzvah, ‫אך לצורך מצוה‬
he may make gestures ‫מותר לרמוז‬
from the second passage onwards. ‫בפרשה שניה‬
17:7 Before reciting the Shema, ‫קודם קריאת שמע‬
[in the blessing "With great love"] when saying ‫כשאומר‬
"and bring us [from the four corners of the world) ", ‫והביאנו וכו‬
a person should take his tzitzis in his hand. ‫נוטל את הציצית בידו‬
he should hold them, while reading Shema, ‫ואוחזן בשעת קריאת שמע‬
in his left hand, ‫ביד שמאל‬
between his forefinger and middle finger, ‫בין קמיצה לזרת‬
opposite his heart. ‫כנגד לבו‬
When he reaches the passage "And (G-d) spoke...", ‫וכשמגיע לויאמר‬
the passage concerning tzitzis, ‫שהיא פרשת ציצית‬
he should hold them in his right hand. ‫אוחזן גם בימינו‬
When he recites the verse "that you may look upon it", ‫וכשאומר וראיתם אותו‬
he should place them on his eyes, ‫נותנם על העינים‬
look at them and kiss them. ‫ומסתכל בהם ונושקן‬
It is customary, every time one recites the word "tzitzis.", ‫ונוהגין שבכל פעם שאומר תיבת ציצית‬
to kiss them. ‫נושקן‬
One should hold them until the phrase "and desirable for
‫ואוחזן עד ונחמדים לעד‬
ever" in the blessing "True and firm",
when one should kiss them and release them. ‫שאז נושקן ומניחן מידיו‬
17:8 When one concludes the Shema with the phrase "I am the
‫באמרו אני ה' אלהיכם‬
Lord your G-d",
one should recite the word "True" immediately, ‫יאמר מיד גם תיבת אמת‬
so that no interruption is made between them. ‫שלא להפסיק ביניהם‬

The chazon should do the same when he recites the

‫וגם השליח צבור אומר כן‬
Shema by himself
and then, he should pronounce out loud - "The Lord your
‫וחוזר ואומר ה' אלהיכם אמת‬
G-d is True".
All (the congregants) should concentrate on hearing ‫ויכוין כל אחד לשמוע‬
these three words from the chazon, ‫ג' תיבות אלו מפי השליח צבור‬
for these three words ‫כי באלו ג' תבות‬
bring the total of the words in the Shema to 248, ‫נשלמו רמ''ח תיבות בקריאת שמע‬
corresponding to the 248 limbs in the human (body). ‫כנגד רמ''ח אברים שבאדם‬
Afterwards, one starts (the following blessing), "and
‫ומתחילין אחר כך ויציב‬
firm",
but it is forbidden for them to recite "True" a second time. ‫אבל אסור לומר עוד הפעם אמת‬
A person who is praying alone ‫ומי שמתפלל ביחידות‬
should recite, before reciting the Shema, ‫יאמר קודם קריאת שמע‬
(the phrase) "G-d, faithful King", ‫אל מלך נאמן‬
to complete, with these three words, ‫להשלים בג' תיבות אלו‬
the number of 248 words. ‫מנין רמ''ח‬
17:9 When a person makes an interruption in the midst of the
‫אם הפסיק באמצע קריאת שמע‬
recitation of the Shema
(i.e., in the portions from Shema Yisroel ‫דהיינו מן שמע ישראל‬
until "off the land"*) ‫עד על הארץ‬
due to circumstances ‫מחמת אונס‬
that forced him to stop, ‫שהיה מוכרח להפסיק‬
for example, he had to go out ‫כגון שהיה צריך לצאת‬
to relieve himself ‫לעשות צרכיו‬
or feces were found in the place (where he was praying) ‫או שנמצא צואה בבית‬
if he was forced to wait for the amount of time ‫אם שהה משך זמן‬
(long enough) so that he could have recited ‫שהיה הוא יכול לומר‬
all the Shema ‫כל קריאת שמע‬
he must return to the beginning of the Shema. ‫צריך לחזור לתחלת קריאת שמע‬
* {Other halachic authorities do not exclude the passage "And (G-d) spoke...".}
17:10 A person who already recited the Shema ‫קרא קריאת שמע‬
and enters a synagogue ‫ונכנס לבית הכנסת‬
where he finds the congregation reciting the Shema, ‫ומצא צבור שקורין קריאת שמע‬
should recite together with them ‫צריך לקרות עמהם‬
the entire Shema*, ‫כל קריאת שמע‬
so that it does not appear that he does not desire ‫שלא יראה כאלו אינו רוצה‬
to accept the yoke of heaven ‫לקבל עול מלכות שמים‬
together with his colleagues. ‫עם חבריו‬
He receives a reward as one who reads from the Torah. ‫ויקבל שכר כקורא בתורה‬

* {Though it is preferable to recite the entire Shema, the Ramoh (Shulchon Oruch, Oruch Chayim 65:3)
requires recitation of only the initial verse.}
The same applies to a person in the synagogue ‫והוא הדין אם הוא בבית הכנסת‬
who is reciting prayers of supplication ‫ואומר דברי תחנונים‬
or other verses ‫או פסוקים‬
in a place where it is permitted to make an interruption. ‫במקום שרשאי להפסיק‬
(If he is at a point (of the service) ‫ואם עומד במקום‬
where he cannot make (an interruption) ‫שאינו רשאי‬
(then the laws about this) are explained above [Ch. 14:1; ‫נתבאר לעיל‬
Ch. 16:2] ).
If one has not yet recited the Shema, ‫ואם הוא עדיין לא קרא קריאת שמע‬
he should recite it with the congregation. ‫קורא גם כן עם הצבור‬
However, he should have the intention ‫אבל צריך שיתכוין‬
not to fulfill his obligation to recite the Shema, ‫שלא לצאת ידי חובתו‬
so that he may recite it later, ‫כדי שיקרא אחר כך‬
together with its blessings. ‫עם הברכות‬
(These principles apply) regarding all other prayers ‫וכן שאר דברים‬
recited by the congregation ‫שהצבור אומרים‬
- e.g., "A Psalm of David. Happy are they.." (Ashrei), ‫כגון תהלה לדוד‬
and "Upon us", ‫ועלינו‬
and the like. ‫וכדומה‬
Even liturgical chants should be recited with them, ‫ואפילו פיוטים אומר עמהם‬
so that one does not separate oneself ‫ואל יפרוש את עצמו‬
from the congregation. ‫מן הצבור‬

Ch. 18:1-
Laws Pertaining to Shemoneh Esreh ‫הלכות תפלת שמנה עשרה‬
22
1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11, 12, 13, 14, 15, 16, 17, 18, 19, 20, 21, 22
18:1 The time in which we are commanded to recite the

‫זמן תפלת השחר מצותה‬
Shemoneh Esreh*
begins at the appearance of the sun, ‫שיתחיל עם הנץ החמה‬
as [Psalms 72:5] states: ‫כדכתיב‬
"May they see You with the sun." ‫ייראוך עם שמש‬
Nevertheless, a person who recited (the Shemoneh Esreh) ‫ובדיעבד אם התפלל‬
after dawn (and before the appearance of the sun) ‫לאחר שעלה עמוד השחר‬
has fulfilled his obligation. ‫יצא‬
* {The Hebrew word "tefilloh" is generally translated as prayer. However, in halachic terminology, it
specifically refers to the Shemoneh Esreh prayers. Accordingly, in this chapter (and throughout the text),
when the meaning of the word is confined to that specific application, we have translated the term as
"Shemoneh Esreh." When the concepts apply in particular to the Shemoneh Esreh, but can in a more total
sense, be applied to the entire prayer service, we have translated the term as "prayer."}
The time (for its recitation) continues up to a third of the
‫ונמשך זמנה עד שליש היום‬
day.
It is forbidden to delay (one's prayers) any longer. ‫ואסור להתאחר יותר‬
However, after the fact, ‫ומכל מקום בדיעבד‬
if one transgressed and delayed one's prayers, ‫אם עבר והתאחר יותר‬
even intentionally, ‫אפילו במזיד‬
one may recite the Shemoneh Esreh until noon.* ‫יכול להתפלל עד הצות היום‬
Though he does not receive ‫אף על פי שאין לו‬
the reward of one who prays the Shemoneh Esreh at the
‫שכר כתפלה בזמנה‬
required time,
he still receives reward for prayer. ‫שכר תפלה מיהו איכא‬
* {According to the halachah noon is not necessarily exactly 12:00 AM. Rather it is the midpoint between
sunrise and sunset. Thus, in daylight saving time, on the average, noon is 1:00 PM and not 12:00.
Furthermore, depending on the time of year and latitude and longitude of a city, there may be certain other
fluctuations of the exact hour of noon. For example, if the sun rises at 5:45 AM and sets at 5:45 PM, noon
is 11:45 AM.}
If one intentionally transgressed and went past noon, ‫עבר במזיד עד חצות היום‬
and still did not pray, ‫ולא התפלל‬
there is no way he can compensate for this act, ‫אין לו עוד תשלומין‬

[Ecclesiastes 1:15] refers to such a deed as: ‫ועליו נאמר‬

"the crookedness that cannot be made straight." ‫מעות לא יוכל לתקן‬
If he (did not recite the Shemoneh Esreh) by accident ‫ואם שגג‬
or was prevented ‫או נאנס‬
(the laws) are explained in Ch. 21. ‫יבואר בסימן כ''א‬
18:2 When a person reaches the words ‫כשמגיע‬
"Praises to the most high G-d" [in the blessing "who
‫לתהלות לאל עליון‬
redeemed Israel"],
he should rise and prepare himself ‫יעמוד ויכין את עצמו‬
for the Shemoneh Esreh prayers. ‫לתפלת שמנה עשרה‬
He should remove all spittle ‫ויסיר כיחו‬
and mucus (from his mouth), ‫וניעו‬
and turn his attention from any matter that will disturb ‫וכל דבר המבלבל‬
his thoughts. ‫את מחשבתו‬
He should take three steps backwards ‫וילך ג' פסיעות לאחוריו‬
and recite from "Praises to the most high G-d" ‫ויאמר תהלות לאל עליון וכו‬
until "who redeemed Israel", ‫עד גאל ישראל‬
and then take three steps forward, ‫ואז יחזור לפניו ג' פסיעות‬
as one who approaches and comes close to the king. ‫דרך קירוב והגשה למלך‬
He should not break between "who redeemed Israel" ‫לא יפסיק בין גאל ישראל‬
and the Shemoneh Esreh, ‫לשמנה עשרה‬
even for Kaddish, ‫אפילו לקדיש‬
Kedushoh, and Borchu, ‫וקדושה וברכו‬
so that [the blessing for our] redemption is followed
‫מפני שצריך להסמיך גאולה‬
directly
by the Shemoneh Esreh prayers. ‫לתפלה‬
One should plan to conclude ‫וטוב שיצמצם לגמור‬
the blessing "who redeemed Israel" ‫ברכת גאל ישראל‬
together with the chazon. ‫עם השליח צבור בשוה‬
Were a person to finish first, ‫כי אם יגמור הוא תחלה‬
before the chazon, ‫ואחר כך השליח צבור‬
there would be a question whether he should respond
‫יש ספק אם יענה אמן‬
"Amen"
to the chazon's blessing or not.* ‫על ברכת השליח צבור או לא‬
However, when he also (at the same time as the chazon) ‫אבל כשהוא גם כן‬
finishes the blessing, ‫גומר את הברכה‬
he surely need not recite "Amen" ‫ודאי אין צריך לענות אמן‬
for one does not recite "Amen" ‫דאין עונין אמן‬
after one's own blessings. (See Ch. 6:11.) ‫על ברכת עצמו‬

* {A person who completes his prayers before the chazon may respond "Amen" when he hears the
conclusion of the blessing (Ramoh, Shulchon Oruch, Orach Chayim 66:7).}
In the evening service, ‫ובמעריב‬
since the blessing before the Shemoneh Esreh does not ‫כיון שאין הברכה שלפני השמנה עשרה‬
conclude with "who redeemed Israel", ‫מסיימת בגאל ישראל‬
one is permitted to make all the interruptions ‫מותר להפסיק‬
allowed "between the sections" (see Ch. 16) at this time. ‫כמו בשאר מקום בין פרק לפרק‬
Before the Shemoneh Esreh, ‫קודם השמנה עשרה‬
one should recite the verse, ‫אומר הפסוק‬
"G-d, open my lips..." (Psalms 51:17). ‫ה' שפתי תפתח וגו‬
This (verse) is not considered an interruption ‫ואינו הפסק‬
since it is relevant to the prayers. ‫כי הוא שייך להתפלה‬
However, the verse (Deuteronomy 32:3) ‫אבל הפסוק‬
"I will call forth the name of G-d..." ‫כי שם ה' אקרא וגו‬
is not said (it is considered an interruption). ‫לא יאמר‬
Hence, with (the Shemoneh Esreh) of musaf and minchah, ‫כי אם במוסף ובמנחה‬
it should be recited before ‫יאמרו קודם‬
"G-d, open my lips..." ‫ה' שפתי תפתחי‬
18:3 A person who prays needs to be aware ‫המתפלל צריך שידע‬
that the Divine Presence is before him, ‫שהשכינה כנגדו‬
as [Eichah 2:19] states: ‫כמו שנאמר‬
"Pour out your heart like water in the presence of G-d." ‫שפכי כמים לבך נכח פני ה‬
He should arouse his concentration ‫ויעיר הכונה‬
and remove any thoughts that bother him, ‫ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו‬
until his thoughts and his concentration ‫עד שתשאר מחשבתו וכוונתו‬
are purified for prayer. ‫זכה בתפלתו‬
He should meditate on how, ‫ויחשוב כי‬
were he to be speaking ‫אלו היה מדבר‬
before a human monarch, ‫לפני מלך בשר ודם‬
he would surely order his statements ‫בודאי היה מסדר דבריו‬
and concentrate upon them ‫ומכוין בהם יפה‬
so as not to err. ‫לבל יכשל‬
Surely, this applies ‫קל וחומר‬
when standing before the King of kings, ‫לפני מלך מלכי המלכים‬
the Holy One, blessed be He. ‫הקדוש ברוך הוא‬
In His presence, one must concentrate his thoughts, ‫שצריך לכוין לפניו את מחשבתו‬
for before G-d, blessed be He, ‫כי לפניו יתברך שמו‬
thought is the same as speech ‫המחשבה כמו דיבור‬
and He probes all our thoughts. ‫וכל המחשבות הוא חוקר‬

Before prayer, ‫וקודם התפלה‬

one should meditate on the exaltedness of G-d, ‫יחשוב מרוממות האל‬
blessed be His name, ‫יתברך שמו‬
and the insignificance of man, ‫ושפלות האדם‬
and remove (the desire for) all human pleasures from
‫ויסיר כל תענוגי אדם מלבו‬
one's heart.
18:4 A person who prays should concentrate in his heart ‫המתפלל צריך שיכוין בלבו‬
on the meaning of the words he recites, ‫פירוש המלות שהוא מוציא בשפתיו‬
as [Psalms 10:17] states: ‫שנאמר‬
"Direct their hearts, ‫תכין לבם‬
Your ear shall hear." ‫תקשיב אזניך‬
Many siddurim have already been printed, ‫וכבר נדפסו הרבה סידורים‬
with translations of the prayers in Yiddish [the
‫עם פירוש אשכנז‬
vernacular]
and thus, any person can learn ‫ויכוך כל אדם ללמוד‬
and understand what he is praying. ‫ולהבין מה שהוא מתפלל‬
A person who cannot concentrate ‫ואם אינו יכול לכוין‬
on the meaning of the words (of prayer) ‫פירוש המלות‬
At the very least, ‫לכל הפחות‬
should think, ‫צריך שיחשוב‬
during prayer, ‫בשעת התפלה‬
about matters that humble the heart ‫בדברים המכניעים את הלב‬
and direct his heart ‫ומכוונים את לבו‬
to his Father in heaven, ‫לאביו שבשמים‬
and if an extraneous thought comes ‫ואם תבא לו מחשבה זרה‬
during his prayers, ‫בתוך התפלה‬
he should remain silent and wait ‫ישתוק וימתין‬
until the thought ceases. ‫עד שתתבטל המחשבה‬
18:5 He should position his feet one next to the other, ‫יכוין רגליו זו אצל זו‬
as if they are only one, ‫כאלו אינן אלא אחת‬
in order to resemble the angels ‫להדמות למלאכים‬
[concerning whom Ezekiel 1:7] states: ‫שנאמר‬
"And their feet were like a straight foot. " ‫ורגליהם רגל ישרה‬
(their feet appear to be as one foot) ‫כלומר רגליהם נראות כרגל אחת‬
He should bend his head slightly downward ‫ויכוף ראשו מעט למטה‬
and close his eyes, ‫ויסגור עיניו‬
so as not to look at any other matters. ‫שלא יסתכל בשום דבר‬
If he prays from a siddur, ‫ואם מתפלל מתוך סידור‬
he should not remove his eyes from the siddur. ‫לא יסיר עיניו מן הסידור‬

He should place his hands on his heart, ‫ויניח ידיו על לבו‬

the right hand above the left hand. ‫ימינו על שמאלו‬
A person should pray wholeheartedly, ‫ויתפלל בלב שלם‬
with awe, ‫באימה‬
fear, ‫וביראה‬
and humility, ‫ובהכנעה‬
like a poor man standing at the doorway (requesting
‫כעני העומד בפתח‬
charity).
He should pronounce the words with care ‫ויוציא את המלות מפיו בכוונה‬
and concentration. ‫ובדקדוק‬
Each person should pray ‫ויתפלל כל אחד‬
according to his nusach, ‫כפי הנוסחא שלו‬
whether Ashkenaz, Sephard, ‫הן אשכנז הן ספרד‬
or other, ‫וכדומה‬
because the foundation of them all ‫כולם יסודתם‬
is in the peaks of holiness. ‫בהררי קדש‬
However, he should not mix ‫אבל אל יערב‬
words (of prayers) from one nusach with those of another, ‫תיבות מנוסחא לנוסחא‬
because the words of each nusach ‫כי כל נוסחא תיבותיה‬
are carefully counted ‫מנויות וספורות‬
in accordance with the mystical secrets [of the Kabbalah]. ‫על פי סודות גדולות‬
One should not add to them or subtract (from them). ‫ואין להוסיף או לגרוע‬
18:6 One should take care to pray in a hushed tone, ‫יזהר להתפלל בלחש‬
so that only he ‫רק שהוא בעצמו ישמע‬
can hear what he is saying, ‫מה שהוא אומר‬
and a colleague standing near him, ‫וחברו שבסמוך לו‬
should not hear, ‫לא ישמע קולו‬
as [I Samuel 1:13] states in regard to Chana: ‫כמו שנאמר בחנה‬
"Only her lips were moving; ‫רק שפתיה נעות‬
however, her voice could not be heard." ‫וקולה לא ישמע‬
18:7 A person should not support himself, ‫לא יסמוך עצמו על שום דבר‬
even to a slight degree, (on any objects during the
‫אפילו סמיכה כל דהו‬
Shemoneh Esreh).
If he is slightly ill, [leniency may be observed,] ‫ואם הוא חולה קצת‬
and he may pray while sitting or lying down, ‫יכול להתפלל אפילו יושב או שוכב‬
provided he can concentrate his attention. ‫והוא שיכול לכוין דעתו‬
A person who is unable to recite his prayers verbally ‫ואם אי אפשר לו להתפלל בפיו‬
should at least think about them within his heart. ‫מכל מקום יהרהר בלבו‬
18:8 A person should hold nothing in his hands, ‫לא יאחז בידו‬

during the Shemoneh Esreh prayers, ‫בשעת תפלת שמנה עשרה‬

with the exception of a siddur or Machzor. ‫רק הסידור או המחזור אם צריך לו‬
He should first mark off the places ‫ויש לו לרשום תחלה את המקומות‬
which he needs to pray ‫שהוא צריך להתפלל‬
in the Siddur or Machzor, ‫בסידור ובמחזור‬
so that he will not have to search (for them) ‫שלא יצטרך לחפש‬
in the midst of his prayers. ‫באמצע תפלתו‬
There should not be anything ‫לא יהי דבר חוצץ‬
between himself and the wall, ‫בינו לבין הקיר‬
as [Isaiah 38:2] relates: ‫שנאמר‬
"Hezekiah turned his face to the wall." ‫ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל‬
Nevertheless, an object is not regarded as a separation ‫ולא מקרי חציצה‬
unless it is at least ten handbreadths high ‫אלא דבר שגבוה יו''ד טפחים‬
and four handbreadths wide. ‫ורחב ד' טפחים‬
A small object is not considered as a separation. ‫אבל דבר קטן לא חשיב הפסק‬
Even a large object, ‫ואפילו דבר גדול‬
if it is permanently fixed (in one place) ‫אם הוא דבר קבוע‬
- for example, a closet or cabinet ‫כגון ארון ותיבה‬
- is not considered a separation. ‫לא חשיב הפסק‬
Another person (is also not considered) as a separation. ‫ואדם נמי אינו חוצץ‬
If there is no easy alternative, ‫ובשעת הדחק‬
one need not be strict with these matters, ‫בכל ענין אין להקפיד‬
as long as one closes one's eyes ‫כיון שסוגר עיניו‬
or prays from a siddur, ‫או מתפלל מתוך הסידור‬
so that one's concentration will not be disturbed. ‫שלא תתבטל כוונתו‬
One should not pray facing a picture. ‫וכן לא יתפלל כנגד איזה ציור‬
A person who happens to pray facing clothes ‫ואם יקרה לו להתפלל כנגד בגד‬
or a tapestry ‫או כותל מצויר‬
should close his eyes. ‫יסגור עיניו‬
It is forbidden to pray facing a mirror, ‫וכנגד מראה אסור להתפלל‬
even when one's eyes are closed. ‫אפילו בעינים סגורות‬
A person should not pray in an open place, ‫לא יתפלל במקום פרוץ‬
like a field. ‫כגון בשדה‬
When he is in a private place, ‫מפני שכשהוא במקום צניעות‬
the awe of the King falls upon him. ‫חלה עליו אימת המלך‬
His heart is broken and he becomes humble. ‫ולבו נשבר ונכנע‬
Nevertheless, while on a journey, ‫ואם הוא בדרך‬
it is permissible to pray in a field. ‫מותר לו להתפלל בשדה‬
However, if possible, ‫ואם אפשר לו‬

one should pray among the trees. ‫יתפלל בין האילנות‬

18:9 A person should not burp ‫לא יגהק‬
or yawn (in the midst of the Shemoneh Esreh). ‫ולא יפהק‬
A burp is what sometimes ‫גיהוק היינו מה שלפעמים‬
a person produces from inside the body out through his
‫אדם מוציא מגופו לפיו‬
mouth
and expands because he is full ‫נפיחה מחמת שבעו‬
like the smell of food he has eaten ‫כריח המאכל שאכל‬
and some say that ‫ויש אומרים דהיינו‬
his body and neck extend ‫שפושט גופו וזרועותיו‬
because it is difficult (for him to stop it) ‫מחמת כובד‬
and a yawn is what opens his mouth ‫ופיהוק היינו שפותח מלקוחיו‬
like one who wants to sleep ‫כאדם שרוצה לישן‬
or is waking up from sleep. ‫או שעמד משינה‬
If a person feels that it is necessary to do so, ‫ואם נצטרך לכך‬
against his will, ‫מחמת אונסו‬
he should cover his mouth with his hands ‫יניח ידיו על פיו‬
so that its opening will not be seen. ‫שלא יתראה פתיחתו‬
Similarly, it is forbidden to spit. ‫וכן אסור לו לרוק‬
If spittle comes to a person's mouth ‫ואם בא לו רוק לתוך פיו‬
and it upsets him to the extent ‫ומצטער בו הרבה‬
that his concentration on his prayers is disturbed, ‫עד שנטרד מתפלתו‬
he may release it into a handkerchief or a garment. ‫מבליעו בתוך מטפחת או בגד‬
If that disgusts him, ‫ואם מאוס לו‬
he should lean to his left and spit behind himself. ‫יטה לשמאלו וירוק לאחוריו‬
If he cannot spit behind himself, ‫ואם אי אפשר לאחוריו‬
he should spit towards his left side. ‫ירוק לשמאלו‬
If it is not possible to his left, ‫ואם אי אפשר לשמאלו‬
he should spit towards his right. ‫ירוק לימינו‬
If a louse bites him, ‫ואם כינה עוקצתו‬
he should cover (his hands) by his clothes, ‫ימשמש בבגדיו‬
in order to remove it ‫להסירו‬
so that his attention will not be disturbed. ‫שלא תתבטל כוונתו‬
However, he should not remove it with his hands [and so
‫אבל לא יסירה בידו‬
need to wash them].
Should a person's tallis slip off him, ‫אם נשמט הטלית מעליו‬
he may adjust it ‫יכול להחזירו‬
even though the majority of the tallis has fallen. ‫אפילו נפל רובו‬
However, if it has fallen off entirely, ‫אבל אם נפל כולו‬

it is forbidden to wrap oneself in it again, ‫אינו רשאי להתעטף בו‬

since that is considered as an interruption. ‫משום דהוי הפסק‬
If a holy text fell to the ground before him ‫ואם נפל ספר לפניו על הארץ‬
and this disturbs his concentration, ‫ומתוך זה מתבלבל מכוונתו‬
he may pick it up between one blessing and another. ‫מותר להגביה בין ברכה לברכה‬
All the acts forbidden ‫כל הדברים האסורים‬
during the Shemoneh Esreh ‫בתוך תפלת שמנה עשרה‬
remain forbidden until one takes (three) steps (backwards ‫אסורים עד לאחר שיפסע הפסיעות‬
after the Shemoneh Esreh].
( However, regarding making an interruption [to respond
‫יאך לענין הפסק‬
to other prayers],
there are differing (opinions) as explained in Laws 14
‫יש חילוק‬
[and15] ).
18:10 A person must stand facing ‫צריך לעמוד בפניו‬
the direction of Eretz Yisroel, ‫לצד ארץ ישראל‬
as [I King 8:48] states: ‫שנאמר‬
"They will pray to You in the direction of their land." ‫והתפללו אליך דרך ארצם‬
He should have the intention of facing Jerusalem, ‫ויכוין גם כנגד ירושלים‬
the Temple, ‫וכנגד המקדש‬
and the Holy of Holies. ‫וכנגד בית קדש קדשים‬
Therefore, in our countries (i.e. Europe), ‫ולכן אנו במדינתנו‬
which are to the west of Eretz Yisroel, ‫שיושבים במערבה של ארץ ישראל‬
we should stand facing east ‫צריכין לעמוד בפנים לצד מזרח‬
(not exactly to the east, ‫לא למזרח ממש‬
rather to the southeast direction). ‫אלא לצד קרן מזרחית דרומית‬
Those who live to the north ‫והיושבים בצפון‬
of Eretz Yisroel should face south; ‫של ארץ ישראל פניהם לדרום‬
those to the east, west; ‫והיושבים במזרח פניהם למערב‬
and those to the south, north. ‫והיושבים בדרום פניהם לצפון‬
Thus, all Jews ‫נמצא כל ישראל‬
direct their prayers to one place ‫פונים בתפלותיהם למקום אחד‬
that is, to Jerusalem ‫דהיינו נגד ירושלים‬
and the Holy of Holies, ‫ובית קדש קדשים‬
because this is the "gateway to heaven," ‫ששם שער השמים‬
since all prayers rise up in this direction. ‫שכל התפלות עולות דרך שם‬
Therefore, the Temple is called "Talpios" ‫ולכן נקרא בית המקדש תלפיות‬
as [Song of Songs 4:4] states: ‫כמו שנאמר‬
"Your neck is like the Tower of David, ‫כמגדל דויד צוארך‬
built as turrets (Talpios)." ‫בנוי לתלפיות‬
A tower that all turn towards. ‫תל שכל פיות פונים אליו‬
A person who prays in a place ‫ואם מתפלל במקום‬

where he cannot face ‫שאינו יכול לכוין לצד‬
Eretz Yisroel ‫שכנגד ארץ ישראל‬
should direct his heart to his Father in Heaven, ‫יכוין לבו לאביו שבשמים‬
as [I Kings 8:44] states: ‫שנאמר‬
"Pray to G-d." ‫והתפללו אל ה‬
A person who stood facing the north or south ‫ואם עמד כנגד צפון או דרום‬
and realized in the midst of the Shemoneh Esreh ‫ונזכר באמצע שמנה עשרה‬
that he is not standing properly ‫שאינו עומד כראוי‬
should not move his feet. ‫לא יעקור רגליו‬
Rather, he should turn his face to the east. ‫אלא יטה פניו למזרח‬
And if this is impossible, ‫ואם אי אפשר לו‬
or if he is facing west (and so cannot face to the east), ‫או שהוא עומד במערב‬
he should conclude his prayers like this, ‫יגמור תפלתו כך‬
and direct his heart towards the Holy of Holies, ‫ויכוין לבו לבית קדש קדשים‬
without moving his feet. ‫ולא יעקור רגליו‬
Similarly, if a person is praying in a place ‫וכן אם הוא מתפלל במקום‬
where there are images (of false gods) to the east, ‫שיש צורות במזרח‬
he should face another direction, ‫יתפלל לצד אחר‬
even if this is not to the east. ‫אף שאינו מזרח‬
18:11 One must bend (the knee) ‫צריך לכרוע‬
and bow ‫ולהשתחוות‬
four times in the Shemoneh Esreh: ‫ד' פעמים בשמנה עשרה‬
at the beginning and end of the first blessing, ‫בתחלת ברכה הראשונה ובסופה‬
in the blessing "We give thanks" at the beginning and
‫ובברכת מודים בתחלתה ובסופה‬
end.
When a person recites "Blessed", ‫כשאומר ברוך‬
he should bend his knees, ‫כורע בברכיו‬
and when he says "are you", ‫וכשאומר אתה‬
he should bow to the extent ‫משתחוה כל כך‬
that the vertebrae ‫עד שהקשרים של חוליות‬
of the spine protrude. ‫השדרה בולטים‬
He should also bend his head. ‫וגם ראשו יכוף‬
Before he recites G-d's name, ‫וקודם שאמר את השם‬
he should return to an erect position slowly. ‫זוקף בנחת‬
(This is alluded to by [Psalms 146:8]: ‫על שם שנאמר‬
"G-d lifts up the bowed.") ‫ה' זוקף כפופים‬
Similarly, in "We give thanks", ‫וכן במודים‬
one should bend (the knee), and bow, ‫כורע ומשתחוה‬

and rise before reciting G-d's name. ‫וקודם שאומר את השם זוקף‬
A person should not bow too low ‫לא ישתחוה יותר מדאי‬
- i.e., he should not bow to the extent that his mouth ‫דהיינו עד שיהיה פיו‬
is opposite his belt ‫כנגד החגור‬
- because this is considered as proud behavior. ‫כי זהו דרך יוהרא‬
A sick or elderly person who suffers, ‫וזקן וחולה שמצטער‬
when bowing, pain ‫בכריעה כיון שהרכין‬
(bowing) his head is enough. ‫ראשו דיו‬
It is forbidden to add extra bows ‫אסור להוסיף השתחויות‬
in the other blessings, ‫ביתר הברכות‬
neither at their beginning nor their conclusion. ‫לא בתחלתן ולא בסופן‬
18:12 After completing the Shemoneh Esreh, ‫לאחר השמנה עשרה‬
one should recite ‫אומרים‬
"O my G-d, guard my tongue..." ‫אלהי נצור וכו‬
Before reciting the verse ‫וקודם‬
"He who makes peace", ‫עושה שלום וכו‬
one bows and steps backwards three steps, ‫כורע ופוסע אך שלש פסיעות‬
like a servant who departs from his master. ‫כעבד הנפטר מרבו‬
These steps should be medium-sized: ‫הפסיעות יהיו בינוניות‬
at least large enough ‫ולכל הפחות‬
for the toe to be placed at the heel, ‫כדי שיתן אגודל בצד עקב‬
but neither should they be large steps. ‫ולא יפסע פסיעות גסות‬
One should not take more than three steps, ‫ולא יפסע יותר מג' פסיעות‬
and should begin first with left foot, ‫פוסע תחלה ברגל שמאל‬
then the right, ‫ואחר כך ברגל ימין‬
and then the left again. ‫ושוב פוסע ברגל שמאל‬
While he is still bowing, ‫ועודהו בכריעה‬
he should turn his face to the left, ‫הופך פניו לשמאלו‬
which is to the right of G-d's Presence ‫שהוא ימין השכינה‬
(which is before him while he prays ‫שהוא כנגדו בשעת התפלה‬
and as he departs from prayer). ‫ובצאתו מן התפלה‬
Then, he recites ‫אומר‬
"He who makes peace in his High heavens", ‫עושה שלום במרומיו‬
turns his face to the right ‫והופך פניו לימינו‬
(the left of the Divine Presence) ‫שהוא שמאל השכינה‬
and recites ‫ואומר‬
"May He make peace for us". ‫הוא יעשה שלום עלינו‬
He then bows directly in front of him ‫ואחר כך משתחוה לפניו‬
and recites ‫ואומר‬

"and for all Israel, and say you, Amen". ‫ועל כל ישראל ואמרו אמן‬
Afterwards, he rises ‫אחר כך זוקף‬
and states: ‫ואומר‬
" May it be Your will...that the Temple be rebuilt...", ‫יהי רצון וכו' שיבנה בית המקדש וכו‬
because prayer was ‫כי התפלה היא‬
(instituted) in place of the Temple services. ‫במקום העבודה‬
Therefore, we pray ‫ולכן אנו מתפללים‬
that the Temple will be built, ‫על בנין בית המקדש‬
so that we will be able to carry out the actual service ‫שנוכל לעשות את העבודה ממש‬
speedily, in our days. ‫במהרה בימינו‬
The reason we step (backward) ‫והטעם שפוסעין‬
with the left foot first ‫תחלה ברגל שמאל‬
is that normally, when a person walks, ‫לפי שדרך הליכות האדם‬
he lifts the right foot first. ‫הוא לעקור רגל ימין תחלה‬
Therefore, in this instance, we lift our left foot first, ‫ולכן עוקר כאן שמאל תחלה‬
to demonstrate that it is difficult for us ‫להראות כאלו כבד עליו‬
to depart from G-d, blessed be He. ‫ליפטר מלפני המקום ברוך הוא‬
Therefore, a left-handed (lit. footed) person ‫לכן אטר רגל‬
lifts up (what for him is) his left foot ‫עוקר תחלה שמאלו‬
which is actually the right foot. ‫שהוא ימין כל אדם‬
18:13 At the place where he concludes his prayers, ‫במקום שכלו הפסיעות‬
a person should stand with his feet together ‫יעמוד ברגלים מכוונות‬
as in the Shemoneh Esreh. ‫כמו בתפלה‬
He should not turn his face to the west ‫ולא יחזיר פניו למערב‬
nor should he return to his place ‫ולא יחזור למקומו‬
until the chazon reaches Kedushoh. ‫עד שיגיע השליח צבור לקדושה‬
A person praying alone ‫וכן כשמתפלל ביחידות‬
should also wait an equivalent amount of time. ‫יעמוד כשיעור זה‬
If the place where one prays is crowded, ‫ואם המקום צר ודחוק‬
or the chazon recites hymns [before Kedushoh], ‫וכן כשאומרים פיוטים‬
one may return (to one's place) ‫חוזר‬
when the chazon begins his prayers.* ‫כשמתחיל השליח צבור התפלה‬
* {At the least, one must wait the amount of time acquired to walk four cubits (Shulchon Oruch HoRav
123:3, Mishnoh Beruroh 123:11).}
18:14 One who is reciting the Shemoneh Esreh [should not try
‫בתפלת שמנה עשרה‬
to communicate without speaking]
- i.e., he should not wink his eyes, ‫לא ירמוז בעיניו‬
move his lips, ‫ולא יקרוץ בשפתיו‬
or gesture with his fingers ‫ולא יראה באצבעותיו‬

- nor may he make an interruption ‫ואינו פוסק‬

even to respond to Kaddish, ‫אפילו לקדיש‬
Kedushoh, and Borchu. ‫וקדושה וברכו‬
Rather, he should remain silent ‫אלא ישתוק‬
and concentrate his attention on what ‫ויכוין למה‬
the chazon and the congregation are saying. ‫שאומרים השליח צבור והצבור‬
This is considered as answering ‫ויחשב לו כעונה‬
with regard to the fulfillment of his obligation [to ‫לענין זה שיוצא‬
respond],
and yet it is not considered an interruption [to the
‫ומכל מקום לא נחשב להפסק‬
Shemoneh Esreh].
18:15 However, the prayer "O my G-d, guard my tongue..." ‫אבל בתפלת אלהי נצור‬
it is permitted to interrupt ‫מותר להפסיק‬
(to respond to) certain (prayers). ‫לדברים‬
(The same rules apply) as to interruptions ‫שמפסיקין‬
"between the sections" ‫באמצע פרק‬
in the blessings associated with the Shema ‫של ברכות קריאת שמע‬
and the reading of the Shema (itself) (as explained above,
‫וקריאת שמע‬
Ch. 16).
Nevertheless, if possible, ‫ומכל מקום אם אפשר לו‬
one should first recite [the verse, Psalms 19:15,] ‫יאמר תחלה‬
"May it (the words of my mouth) be acceptable..." ‫יהיו לרצון וגו‬
- and, if possible, step ‫ואם אפשר עוד יפסע‬
also three steps (back). ‫גם כן ג' פסיעות‬
Some follow the custom of reciting, ‫ויש נוהגין לומר‬
directly after concluding (the blessing) ‫מיד לאחר‬
"who blesses His people Israel with peace", ‫המברך את עמו ישראל בשלום‬
the verse ‫את הפסוק‬
"May it (the words of my mouth) be acceptable..." ‫יהיו לרצון וגו‬
Then, they recite ‫ואומרים‬
"O my G-d, guard my tongue..." ‫אלהי נצור‬
and then they recite a second time. ‫ופעם שנית‬
"May it (the words of my mouth) be acceptable...". ‫יהיו לרצון וגו‬
This custom is proper to follow. ‫וכן נכון לעשות‬
It appears to me that if this (practice is followed), ‫ונראה לי דבענין זה‬
one is permitted to stop in the midst of the prayer ‫מותרין להפסיק בתפלת‬
"O my G-d, guard my tongue..." ‫אלהי נצור‬
to respond "Amen" at all times. ‫לענות כל אמן‬
Certain opinions suggest that before reciting ‫יש אומרים דקודם שאומר‬

the verse "May it (the words of my mouth) be

‫את הפסוק יהיו לרצון‬
acceptable...",
it is desirable to recite a verse from the Bible ‫טוב לומר פסוק אחד מן התורה‬
or from the Prophets or the Writings ‫או מנביאים או מכתובים‬
that begins with the letter with which one's name begins ‫המתחיל באות כהתחלת שמו‬
and ends with the letter with which one's name ends. ‫ומסיים באות כמו סיום שמו‬
It appears to me that those who recite ‫ונראה לי דהאומר‬
"May it (the words of my mouth) be acceptable..." twice ‫יהיו לרצון שני פעמים‬
should say this verse only ‫לא יאמרו אלא‬
before the second "May it (the words of my mouth) be
‫קודם יהיו לרצון השני‬
acceptable...".
18:16 As explained in Ch. 12:3, ‫כבר נתבאר בסימן יב' סעיף ג‬
a person who feels even ‫דאם מרגיש בעצמו‬
the slightest need to use the toilet ‫אפילו קצת הרגשה לצרכיו‬
may not pray ‫אסור לו להתפלל‬
until he relieves himself. ‫עד שינקה את עצמו‬
In particular, this applies to the Shemoneh Esreh. ‫ומכל שכן לתפלת שמנה עשרה‬
A person may not ‫שאסור לו‬
stand in preparation for the Shemoneh Esreh ‫לעמוד להתפלל‬
if he feels any need, ‫כשהוא מרגיש קצת לצרכיו‬
until he relieves himself. ‫עד שינקה את עצמו‬
However, if at the outset he felt no need, ‫ואולם אם מתחלה לא הרגיש כלל‬
and then, in the midst of ‫ואחר כך באמצע‬
the Shemoneh Esreh, felt ‫תפלת שמנה עשרה הרגיש‬
the need to defecate, ‫שהוא צריך לצרכיו בין לגדולים‬
or urinate, ‫בין לקטנים‬
he should try to contain himself ‫יעצור את עצמו‬
until he completes the Shemoneh Esreh ‫עד שיגמור השמנה עשרה‬
and not interrupt (the Shemoneh Esreh prayers), ‫ולא יפסיק‬
even if the need is great. ‫אפילו אם ההרגשה היא גדולה‬
Rather, he should hold himself back ‫מכל מקום יעצור את עצמו‬
as long as he can, ‫כל זמן שיכול‬
and not stop to leave (to relieve himself) ‫ולא יפסיק לצאת‬
in the midst of his prayers ‫באמצע שמנה עשרה‬
until he completes ‫עד לאחר שסיים‬
(the blessing) "who blesses His people Israel with peace". ‫המברך את עמו ישראל בשלום‬
18:17 [The following rules apply when] a person feels that he is
‫הרגיש שיצא ממנו רוח מלמטה‬
about to release gas
and is unable to contain himself: ‫ואי אפשר לו לעצור‬
If he is praying at home, ‫אם מתפלל בביתו‬
he should step back four cubits ‫הולך לאחוריו ד' אמות‬

or step to the side, ‫או לצדדין‬
release the gas, ‫ומוציא הרוח‬
wait until the odor ceases, ‫וממתין עד שיכלה הריח‬
return to his place, and say the following prayer: ‫וחוזר למקומו ואומר‬
"Master of the world, ‫רבון העולמים‬
You have created us ‫יצרתנו‬
with numerous orifices and cavities. ‫נקבים נקבים חלולים חלולים‬
It is revealed and known before You ‫גלוי וידוע לפניך‬
our shame and embarrassment; ‫חרפתנו וכלמתנו‬
shame and embarrassment during our lives, ‫חרפה וכלמה בחיינו‬
worms and maggots in our deaths". ‫רמה ותולעה במותנו‬
He should then complete his prayers. ‫וגומר תפלתו‬
If he released gas ‫ואם יצא ממנו הרוח‬
against his will while standing in his place, ‫במקומו לאונסו‬
or if he was praying (together) with the congregation ‫וכן אם יתפלל בצבור‬
and it would be embarrassing for him to move back, ‫שיתבייש אם יתרחק לאחוריו‬
he does not have to leave his place. ‫אינו צריך להרחיק את עצמו‬
Similarly, he should not say (the prayer) "Master of the
‫וגם לא יאמר הרבון‬
world..."
Rather, he should wait until the odor ceases ‫אלא ימתין עד שיכלה הריח‬
and then complete his prayers. ‫וגומר תפלתו‬
18:18 It is forbidden to sit within four cubits ‫אסור לישב בתוך ד' אמות‬
of a person who is reciting the Shemoneh Esreh. ‫של המתפלל תפלת שמנה עשרה‬
This applies (regardless of whether one is sitting) in front
‫בין מלפניו‬
of him,
behind him, ‫בין לאחריו‬
or to the side. ‫בין מן הצדדין‬
If the person sitting ‫ואם היושב‬
is also involved in matters relevant to prayer, ‫עוסק גם במה דשייך לסדר התפלה‬
he may remain sitting. ‫מותר‬
Other opinions show even greater leniency ‫ויש מקילין‬
even if he is not involved in prayer, ‫דאפילו אינו עוסק בעניני תפלה‬
as long as he is studying Torah out loud, ‫אלא שלומד תורה בפיו‬
a person is not required to move away. ‫אינו צריך להתרחק‬
A person who fears the word of G-d ‫והירא דבר ה‬
should not sit in front of ‫לא ישב לפני‬
a person reciting the Shemoneh Esreh, ‫המתפלל תפלת שמונה עשרה‬
if the latter can see him. ‫כמלא עיניו‬

This applies even if one is reciting the Shema. ‫אפילו אומר קריאת שמע‬
Nevertheless, ‫אבל‬
if one sits to the back or side (of the person praying), ‫לאחוריו ולצדדין‬
there is no objection. ‫אין להקפיד‬
One may stand near him in any direction, ‫ולעמוד מותר בכל ענין‬
even in front of him. ‫אפילו לפניו‬
18:19 If a person who remains sitting (near someone reciting
‫אם זה היושב‬
the Shemoneh Esreh),
is weak ‫הוא אדם חלוש‬
one should not rebuke him. ‫אין למחות לו‬
18:20 If the person sitting had been sitting previously, ‫אם זה היושב ישב קודם‬
and then another came ‫ואחר כך בא זה‬
and rose to recite the Shemoneh Esreh ‫ועמד להתפלל‬
at his side or in front of him, ‫מצדו או מלפניו‬
so that the seated person now finds himself behind him, ‫שנמצא זה היושב לאחריו‬
he is not required to get up, ‫אינו צריך לעמוד‬
since the second (person) has entered "his domain." ‫כיון שזה בא בגבולו‬
if the person praying stood up to recite the Shemoneh
‫עמד להתפלל לאחריו‬
Esreh behind him,
causing the seated person to be sitting in front of him, ‫שנמצא היושב לפניו‬
he should be careful and rise. ‫יש לו ליזהר ולעמוד‬
The above applies only when one is praying at home. ‫וכל זה כשמתפלל בביתו‬
if one is praying in a place ‫אם מתפלל בבית‬
set aside for communal prayer ‫המיוחד למנין קבוע‬
- how much more so in a synagogue ‫ומכל שכן בבית הכנסת‬
which is set aside for anyone to pray ‫המיוחד לכל אחד להתפלל שם‬
- even if one had been sitting previously [and another
‫אפילו ישב הוא קודם‬
began the Shemoneh Esreh],
one must rise before him, ‫צריך לעמוד‬
since this place is designated for prayer.* ‫כיון שהמקום מיוחד לתפלה לכל איש‬
* {The Mishnoh Beruroh 102:13 allows a person studying Torah to remain seated even under those
circumstances.}
18:21 It is forbidden to pass within four cubits ‫אסור לעבור בתוך ד' אמות‬
of a person reciting the Shemoneh Esreh. ‫לפני המתפלל תפלת שמונה עשרה‬
when one has already completed the Shemoneh Esreh, ‫אם אחד התפלל וגמר תפלתו‬
and there is another colleague reciting the Shemoneh
‫ואחד עומד לאחריו ומתפלל‬
Esreh behind him

who has not yet completed his prayers, ‫ועדיין לא גמר‬

the former should not step backward three steps until the
‫אל יפסיע זה שלפניו את הפסיעות‬
latter completes his prayers.
Otherwise, he will be considered as one who passes in
‫שנמצא כעובר לפני המתפלל‬
front of someone praying.
To pass by his side, ‫ולעבור מן הצדדין‬
and certainly behind, is permitted. ‫ומכל שכן לאחריו מותר‬
18:22 A drunk who (is so intoxicated) that he would not be able
‫שכור אם אינו יכול לדבר‬
to speak
before a great and important person ‫לפני אדם גדול ונכבד‬
is forbidden to pray. ‫אסור לו להתפלל‬
If he transgressed and did pray, ‫ואם עבר והתפלל‬
his prayer is considered an abomination, ‫תפלתו תועבה‬
and he must come back and pray again ‫וצריך לחזור ולהתפלל‬
after he becomes sober. ‫כשיסור יינו מעליו‬
If the time for the Shemoneh Esreh passes, ‫ואם עבר זמן תפלה‬
he may compensate in the following prayer service, ‫משלים אותה בתפלה שלאחריה‬
As in the laws of one who inadvertently, ‫כדין שוגג‬
or because of forces beyond his control, (did not pray). ‫ואונס‬
See further in Ch. 21. ‫לקמן סימן כ''א‬

Ch. 19:1-
Laws Pertaining to Additions ‫דיני משיב הרוח טל ומטר יעלה ויבא ועננו‬
14.
1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11, 12, 13, 14
19:1 In the winter, (in the second blessing of the Shemoneh

‫בחורף‬
Esreh),
we recite [praising G-d, who) ‫אומרים‬
"causes the wind to blow and the rain to fall". ‫משיב הרוח ומוריד הגשם‬
We begin (making this addition) ‫ומתחילין‬
during the musaf service of Shemini Atzeres. ‫במוסף של שמיני עצרת‬
The sexton (Shamash) announces ‫השמש מכריז‬
first (before the congregation starts the Shemoneh Esreh): ‫מקודם‬
"causes the wind to blow and the rain to fall". ‫משיב הרוח ומוריד הגשם‬
If he does not make this announcement, ‫ואם לא הכריז‬
(the congregation) does not say this (phrase) ‫אין אומרים אותו‬
during the (individual) quiet musaf prayers. ‫אז בתפלת המוסף שבלחש‬
A sick person who prays alone at home, ‫וחולה שמתפלל ביחידות בבית‬
and similarly, those who live in villages ‫וכן בני הכפרים‬
where there is no minyan, ‫שאין להם מנין‬
should wait to recite musaf until the time ‫ימתינו בתפלת מוסף עד השעה‬
that musaf has definitely been recited in the cities. ‫שבודאי התפללו בעיירות מוסף‬
Then they should recite musaf, ‫ואז יתפללו גם המה מוסף‬
and say this (phrase). ‫ויאמרוהו‬
This is recited until ‫ואומרים אותו עד‬
musaf of the first day of Pesach; ‫מוסף יום א' של פסח‬
i.e., the congregation and the chazon ‫דהיינו שהציבור גם השליח צבור‬
recite it still ‫אומרים אותו עוד‬
in the (individual) quiet Shemoneh Esreh. ‫בתפלת הלחש‬
(When) the chazon repeats the Shemoneh Esreh (aloud), ‫ובחזרת תפלת השליח צבור‬
he does not recite it. ‫פוסק מלאמרו‬
The congegration also does not say it ‫ושוב גם הצבור אין אומרים‬
during the afternoon prayers, ‫במנחה‬
because they already know from the chazon ‫כיון שכבר שמעו מהשליח צבור‬
that it is no longer said. ‫שפסק מלאמרו‬
Accordingly, someone who prays alone ‫ומי שמתפלל ביחידות‬
should pray early, ‫יקדים להתפלל‬

so that (his) musaf prayer ‫אז תפלת המוסף‬

(finishes) before the chazon has yet concluded ‫בכדי שעדיין לא פסק השליח צבור‬
reciting it ("causes the wind to blow...") ‫מלאמרו‬
in the cities, ‫בעיירות‬
because someone who recites (musaf) ‫כי מי שהוא מתפלל‬
after the chazon has already stopped ‫לאחר שכבר פסק השליח צבור‬
saying it in musaf, ‫לאומרו במוסף‬
should not say it ("causes the wind to blow...") any more. ‫אינו אומרו עוד‬
There are places where, ‫יש מקומות‬
in the summer, [instead of "causes the wind to blow..."]
‫שאומרים בקיץ‬
they recite
"causes the wind to blow ‫משיב הרוח‬
and the dew to fall" [praising G-d for granting us dew]. ‫ומוריד הטל‬
(In these places), the sexton announces this ‫ויכריז כן השמש‬
before musaf ‫קודם מוסף‬
on the first day of Pesach. ‫יום ראשון של פסח‬
Then (the congregation) starts to say this ‫ואז מתחילין לומר כן‬
also in the quiet (individual) musaf ‫גם בלחש במוסף‬
and stops saying "and the rain to fall". ‫ופוסקין מלומר מוריד הגשם‬
19:2 [The following rules apply] should one err and omit ‫טעה ולא אמר‬
"causes the wind to blow and the rain to fall": ‫משיב הרוח ומוריד הגשם‬
If he remembers before he says ‫אם נזכר קודם שאמר‬
the (second Shemoneh Esreh) blessing "...revives the
‫הברכה מחיה המתים‬
dead",
he should recite it at the place where he remembered. ‫אומר במקום שנזכר‬
However, he should take care not to interrupt a concept; ‫רק שלא יהא באמצע ענין‬
for example, were he to remember after ‫כגון אם נזכר לאחר‬
he recited "He fulfills His trust", ‫שאמר ומקיים אמונתו‬
he should continue and say ‫אומר גם כן‬
"to those who sleep in the dust". ‫לישני עפר‬
Then he should say "causes the wind to blow..." ‫ואומר משיב הרוח וכו‬
and then continue the blessing "Who is like you..." .* ‫מי כמוך וכו‬
* {If one remembers the omission of "causes the wind to blow..." after reciting the phrase "And you are
faithful to revive the dead", he should recite "causes the wind to blow...", and then repeat the latter phrase
(Mishnoh Beruroh 114:29).}
(Alternatively), should he desire, ‫ואם רוצה‬
he can say all of it, ‫יכול לומר לגמרי‬
(both) "causes the wind to blow and the rain to fall", ‫משיב הרוח ומריד הגשם‬
(and) "He sustains the living..." . ‫מכלכל חיים וכו‬
Should he fail to remember ‫אבל אם לא נזכר‬

until after he concluded ‫עד לאחר שסיים‬

the blessing "revives the dead", ‫הברכה מחיה המתים‬
he needs to return ‫צריך לחזור‬
to the beginning of the Shemoneh Esreh.* ‫לראש תפלת שמנה עשרה‬
(It is not sufficient to begin from (the second blessing)
‫ולא סגי שיתחיל אתה גבור‬
"You are mighty",
since the first three blessings, ‫כי ג' ברכות הראשונות‬
are considered as one, in this regard, ‫כחדא חשיבי לענין זה‬
so if a person concluded a blessing improperly ‫שאם סיים הברכה שלא כהוגן‬
it is necessary to return to the start of the Shemoneh
‫צריך לחזור לראש התפלה‬
Esreh.)
* {The Shulchon Oruch, Orach Chayim 114:6 states that even if a person has already concluded the
blessing "revives the dead", as long as he has not begun the following blessing, "You are holy", he may
recite "causes the wind to blow and the rain to fall". This prevents him from being forced to begin his
prayers again. The Shulchon Oruch HoRav and Mishnoh Beruroh accept this decision.}
If one erred during the (first day) Pesach evening service, ‫טעה במעריב של פסח‬
or the morning, or musaf services, ‫או בשחרית או במוסף‬
and omitted this (phrase), ‫ולא אמרו‬
he need not repeat (his prayers). ‫אין צריך לחזור‬
19:3 [The following rules apply] in the places ‫במקומות‬
where they say in the summer ‫שאומרים בקיץ‬
"causes the wind to blow and the dew to fall", ‫משיב הרוח ומוריד הטל‬
if he erred and said (that phrase) ‫אם טעה ואמר‬
in the winter as well [instead of "...and the rain to fall" as
‫כן גם בחורף‬
required]:
If he did not remember ‫אם לא נזכר‬
until after he had said (the concluding blessing) ‫עד לאחר שאמר‬
"Blessed are you, O Lord", ‫ברוך אתה ה‬
he should continue "revives the dead". ‫גומר הברכה מחיה המתים‬
He need not start again ‫ואין צריך לחזור‬
because he omitted the mention of rain, ‫בשביל הזכרת גשם‬
since he did mention dew. ‫כיון שכבר זכר טל‬
However, if he does remember ‫ואך אם נזכר‬
before he mentions G-d's name, ‫מקודם שאמר את השם‬
he should recite, at the conclusion of a concept, ‫אומר במקום דסלקא ענינא‬
"the rain to fall". ‫מוריד הגשם‬
19:4 [The following rules apply] should a person err, in the
‫אם טעה בקיץ‬
summer,
and recite "causes the wind to blow..." : ‫ואמר משיב הרוח ומוריד הגשם‬
If he remembered before ‫אם נזכר קודם‬

concluding the blessing "revives the dead", ‫שאמר הברכה מחיה המתים‬
he should begin again "You are mighty...". ‫חוזר ומתחיל אתה גבור וכו‬
(This is not from the laws of repetition ‫ואין זאת מדין חזרה‬
rather that the blessing will be distinguished ‫אלא כדי שתהא הברכה ניכרת‬
as one in which is not recited ‫שאינו אומר בה‬
"causes the wind to blow..." .) ‫משיב הרוח ומוריד הגשם‬
However, if he remembered only ‫אבל אם לא נזכר‬
after he concluded (the blessing) ‫עד לאחר שסיים‬
"revives the dead", ‫מחיה המתים‬
he must return to the beginning of Shemoneh Esreh. ‫חוזר לראש התפלה‬
If he recited only "wind to blow" ‫אם לא אמר רק משיב הרוח‬
without concluding "and the rain to fall", ‫ולא אמר מוריד הגשם‬
there is no difficulty, ‫אינו מזיק כלל‬
and he may continue "sustains the living..." ‫ואומר מכלכל חיים וכו‬
If one erred in the evening or morning service ‫אם טעה במעריב או בשחרית‬
of Shemini Atzeres itself ‫של שמיני עצרת‬
and recited ["causes the wind to blow and the rain to
‫ואמרו‬
fall"],
there is no need to start again. ‫אין צריך לחזור לראש‬
19:5 We begin requesting ‫מתחילין לומר‬
"dew and rain", [adding it to "Bless for us",] ‫טל ומטר‬
from the evening service of the sixtieth day ‫בתפלת ערבית של יום ששים‬
after the fall equinox.* ‫לאחר תקופת תשרי‬
This always falls on the fourth or ‫והוא ביום ד' או‬
the fifth of December. ** ‫ביום ה' לחודש דעצעמבער‬
We continue (making this addition) until Pesach. ‫ואומרים עד פסח‬
* {The above applies only in the diaspora. In Eretz Yisroel, the request for rain is added from the seventh
of Marcheshvan. A question exists regarding when those living in the southern hemisphere should request
rain.}
** {From the year 1900 (until the year 2100), this day will fall on the fifth of December, except when the
coming secular year will be a leap year. In that instance, it will fall on the sixth of December.}
19:6 [The following rules apply] should a person err ‫אם טעה‬
and fail to recite "and give dew and rain": ‫ולא אמר טל ומטר‬
If he remembers before ‫אם נזכר קודם‬
he completes the blessing "blesses the years", ‫שסיים הברכה מברך השנים‬
he should recite ‫אומר שם‬
"and give dew and rain for a blessing on the face of the
‫ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה‬
earth"
(and continue) "and satisfy us..." ‫ושבענו וכו‬
and conclude the blessing as usual. ‫וחותם כראוי‬

If he remembers ‫ואם לא נזכר‬

after he concludes that blessing,* ‫עד לאחר שחתם הברכה‬
he should continue praying ‫מתפלל להלן‬
and in the blessing "Hear our voice", ‫ובתוך ברכת שמע קולנו‬
after (reciting) "empty, do not send us away", ‫אחר ריקם אל תשיבנו‬
he should recite "and give dew and rain for a blessing" ‫אומר ותן טל ומטר לברכה‬
(and then continue) "For You hearken to the prayer..." ** ‫כי אתה שומע וכו‬
* {If one has not begun the blessing "Sound the great trumpet", one may still recite "and give dew and
rain" and fulfill one's obligation.}
** {If one has not begun the blessing "Be pleased", one may still recite "and give dew and rain" and
fulfill one's obligation (Shulchon Oruch, Orach Chayim 117:5).}
even if one did not recall ‫ואפילו אם לא נזכר‬
until after "blessed are You" ‫אז רק אחר שאמר ברוך אתה‬
but had not yet said Hashem, ‫כל שלא אמר עדיין את השם‬
he can recite "and give dew and rain'' ‫יכול לומר ותן טל ומטר‬
(and then continue) "For You hearken..." ‫כי אתה שומע וכו‬
However, if one did not recall ‫אבל אם לא נזכר‬
until one finished ‫עד לאחר שסיים‬
the blessing "who hearkens to prayer", ‫הברכה שומע תפלה‬
one must return and begin again ‫חוזר ומתחיל‬
(from the blessing) "Bless for us..." . ‫ברך עלינו וכו‬
If one did not remember ‫ואם לא נזכר‬
until after reciting ‫עד לאחר שאמר‬
the verse ‫את הפסוק‬
"Let be acceptable..." [at the conclusion of the Shemoneh
‫יהיו לרצון וגו‬
Esreh],
one must start the Shemoneh Esreh again. ‫חוזר לראש התפלה‬
19:7 If one erred in the summer ‫טעה בקיץ‬
and recited "and gives dew and rain", ‫ואמר טל ומטר‬
he should begin again from "Bless for us". ‫חוזר ומתחיל ברך עלינו‬
A person who did not remember ‫ואם לא נזכר‬
until after reciting [at the end of the Shemoneh Esreh] ‫עד לאחר שאמר‬
the verse "Let be acceptable" ‫את הפסוק יהיו לרצון‬
must recite the entire Shemoneh Esreh again. ‫חוזר לראש התפלה‬
19:8 [The following rules apply] if one is not sure ‫אם נסתפק לו‬
whether he said "causes the wind to blow..." or not: ‫אם אמר משיב הרוח או לא אמר‬
If this occurs after more than thirty days ‫אם הוא לאחר ל' יום‬
and thus he has already recited (the prayer) 90 times, ‫שכבר התפלל תשעים פעמים‬
properly ‫כראוי‬
we can assume that also, now, ‫חזקתו שגם עתה‬
he recited it properly as he was accustomed. ‫התפלל בהרגל שלו כראוי‬

However, within the (first) 30 days, ‫אבל בתוך שלשים יום‬
he must pray again. ‫צריך לחזור ולהתפלל‬
Similarly, in regard to "and give dew and rain", ‫וכן בטל ומטר‬
if the doubt arose after one had already ‫אם מסתפק לו לאחר שכבר‬
recited 90 prayers properly, ‫התפלל תשעים תפלות כראוי‬
we can rely on the assumption ‫מוקמינן אחזקתיה‬
that also now the person prayed correctly. ‫שגם עתה התפלל כראוי‬
However, before (the establishment) of this (pattern) ‫וקודם לכן‬
he is required to repeat the Shemoneh Esreh.* ‫צריך לחזור ולהתפלל‬
* {According to the Mishnoh Beruroh (114:37), everything depends on the number of days and not the
number of prayers. Therefore, though in 30 days one will have recited "causes the wind to blow" more
than 90 times (because of the musaf prayers of the Sabbath), the number of days is not reduced.
Conversely, though in 30 days one will recite "and give dew and rain" fewer than 90 times (since that
prayer is omitted on the Sabbath, 30 days are sufficient.}
19:9 A person erred in the evening service ‫טעה במעריב‬
of the first night of Pesach, ‫ליל ראשון של פסח‬
and began reciting a weekday Shemoneh Esreh, ‫והתפלל תפלת שמנה עשרה של חול‬
and remembered after starting ‫ונזכר לאחר שהתחיל‬
(the blessing) "Bless for us". ‫ברך עלינו‬
The law is that he must conclude ‫שהדין הוא שצריך לסיים‬
that same blessing (as explained in Ch. 76). ‫כל אותה ברכה‬
(In this event), he should not recite "and give rain and
‫אינו אומר טל ומטר‬
dew",
because also the congregation ‫כיון שגם הצבור‬
does not recite it (on that day). ‫אינם אומרים‬
If the question arises ‫ואם חלה השאלה‬
(on the day one starts requesting (dew) ‫הוא יום התחלה לשאול‬
"and give rain and dew" ) ‫טל ומטר‬
on the Sabbath, ‫ביום שבת‬
and a person erred and recited ‫וטעה והתפלל‬
the weekday Shemoneh Esreh and also began ‫של חול והתחיל‬
(the blessing) "Bless for us", ‫ברך עלינו‬
he should not recite "and give rain and dew". ‫גם כן אינו אומר טל ומטר‬
(This decision was reached) because the congregation ‫כיון שהציבור‬
had not as yet started (that prayer), ‫עדיין לא התחילו‬
and an individual follows ‫והיחיד נגרר‬
always after the congregation. ‫תמיד אחר הצבור‬

19:10 {On Rosh Chodesh and Chol Hamo'ed, the prayer "Let
ascend and come..." is added in the blessing "Be
pleased".}
Should a person forget (the prayer) "Let ascend and
‫שכח יעלה ויבא‬
come"
in the Rosh Chodesh morning or afternoon service ‫בראש חדש בשחרית או במנחה‬
or in the Chol Hamo'ed morning service ‫ובחול המועד בין בשחרית‬
or in the afternoon, or evening services: ‫בין במנחה בין במעריב‬
If he remembered before reciting ‫אם נזכר קודם שאמר‬
"Let be acceptable" [at the end of the Shemoneh Esreh], ‫יהיו לרצון‬
he must begin (his prayers) again from "Be pleased". ‫חוזר ומתחיל רצה‬
This applies even if the remembered, ‫ואפילו אם נזכר‬
before he began "(We) give thanks". ‫קודם שהתחיל מודים‬
Since he concluded the blessing, ‫כיון שסיים ברכת‬
"who restores His divine presence to Zion", ‫המחזיר שכינתו לציון‬
he must return to "Be pleased" ‫צריך להתחיל רצה‬
(as mentioned before regarding "the wind to blow"). * ‫כמו שכתבנו במשיב הרוח‬
* {As long as one has not begun "(We) give thanks", one may recite "Let ascend and come" even though
one has concluded the previous blessing.}
If he remembered before reciting the blessing ‫אך אם נזכר קודם ברכת‬
"who restores his divine presence to Zion", ‫המחזיר שכינתו לציון‬
he may recite it at that point, ‫אומרו שם‬
and then conclude ‫ומסיים‬
"And let our eyes behold..." ‫ותחזינה עינינו וכו‬
If he did not remember ‫ואם לא נזכר‬
until after reciting ‫עד לאחר‬
"Let be acceptable" [at the end of the Shemoneh Esreh], ‫יהיו לרצון וגו‬
he returns to the beginning of the Shemoneh Esreh. ‫חוזר לראש התפלה‬
On Rosh Chodesh if he forgets ‫ובראש חדש אם שכח‬
"Let ascend and come" in the evening service, ‫יעלה ויבא במעריב‬
whether this occurs on a two day New Moon ‫בין שראש חדש הוא ב' ימים‬
or a one day only, ‫בין שאינו אלא יום א‬
because he recites ‫כיון שאמר‬
"Blessed are You, O G-d..." ‫'ברוך אתה ה‬
and so recites G-d's name, ‫והזכיר את השם‬
he need not return [to this addition]; ‫שוב אינו חוזר‬
rather, he concludes (this blessing) ‫אלא מסיים‬
"who restores His divine presence to Zion" ‫המחזיר שכינתו לציון‬
and finishes his prayers. ‫וגומר תפלתו‬
The reason for this is ‫והטעם בזה‬

because they did not declare ‫מפני שלא היו מקדשין‬

the new month at night. ‫את החודש בלילה‬
19:11 A person who forgot, ‫שכח‬
at Rosh Chodesh ‫בראש חדש‬
or Chol Hamo'ed ‫או בחול המועד‬
"Let ascend and come" ‫יעלה ויבא‬
in the morning service, ‫בשחרית‬
even if he does not remember ‫אף על פי שלא נזכר‬
until after he recited the musaf service ‫עד לאחר שהתפלל מוסף‬
(in which he mentioned Rosh Chodesh ‫שכבר זכר של ראש חדש‬
or Chol Hamo'ed) ‫ושל חול המועד‬
in any case, he must go back ‫מכל מקום צריך לחזור‬
and (again) recite the morning service. ‫ולהתפלל שחרית‬
If the time (for the morning service) has passed, ‫ואם עבר זמנה‬
he must compensate for it ‫ישלימנה‬
in the afternoon service (as explained in Ch. 21:4. See
‫בתפלת המנחה‬
also Ch. 20:10).
19:12 Whenever, a person needs ‫בכל מקום שהוא צריך‬
to return (and repeat) the Shemoneh Esreh, ‫לחזור ולהתפלל‬
he must wait (the time it takes) ‫צריך להמתין‬
to walk four cubits (before he begins again). ‫כדי הילוך ד' אמות‬
19:13 A chazon who erred ‫שליח צבור שטעה‬
in the quiet (individual) Shemoneh Esreh ‫בתפלת הלחש‬
need not recite this prayer a second time, ‫אינו חוזר ומתפלל שנית‬
because of "troubling the congregation" (causing them to
‫מפני טורח הצבור‬
wait unnecessarily).
Rather, he may rely that he will pray correctly ‫אלא סומך על התפלה‬
during his recitation (of the Shemoneh Esreh) out loud. ‫שיתפלל בקול רם‬
(Therefore, after the repetition ‫ולכן לאחר חזרת התפלה‬
he recites the passage "O my G-d, guard..." ‫יאמר אלהי נצור וכו‬
and take three steps back.) ‫ויפסיע ג' פסיעות‬
However, if he made a mistake ‫אך אם טעה‬
in the first three blessings ‫בג' ברכות ראשונות‬
and remembered before ‫ונזכר קודם‬
he completed his prayers, ‫שהשלים תפלתו‬
at a point where if he returned it would not be ‫בענין שלא יהא בחזרתו‬
"troubling the congregation", ‫טורח הצבור‬
he should repeat his prayers.* ‫יחזור ויתפלל‬
* {The Mishnoh Beruroh 126:17 brings a more lenient opinion, which does not require the chazon to
repeat his prayers at all.}
19:14 On a fast day, ‫ביום התענית‬

whether it is a public fast ‫בין בתענית צבור‬
or an individual (private) fast, ‫בין בתענית יחיד‬
One adds in the afternoon service ‫אומרים בתפלת המנחה‬
in the blessing "Hear our voice" ‫בברכת שמע קולנו‬
(the prayer) "Answer us". ‫עננו‬
When one gets ‫וכשמגיע‬
to (the phrase) "in all times of trouble and distress", ‫לבכל עת צרה וצוקה‬
one concludes (in the regular text) ‫יסיים‬
"For You hearken..." . ‫כי אתה שומע וכו‬
A person who forgot to recite "Answer us" ‫ואם שכח מלומר עננו‬
and did not recall ‫אם לא נזכר‬
until after he recited G-d's name ‫עד לאחר שאמר את השם‬
in the blessing "who hearkens to prayer" ‫מברכת שומע תפלה‬
should not recite it ‫אינו חוזר ואומרו‬
until he concludes the entire Shemoneh Esreh. ‫אלא לאחר שגמר כל התפלה‬
Then, after (he recites the prayer) "O my G-d, guard..." , ‫לאחר אלהי נצור‬
and before he moves his feet (to leave his place of
‫קודם שיעקור רגליו‬
prayer),
he should recite (the "Answer us..." prayer) ‫אומרו‬
until (the phrase) "in all times of trouble and distress". ‫עד בכל עת צרה וצוקה‬
Then he recites the verse "Let be acceptable...". ‫ומסיים יהיו לרצון וכו‬
If he did not remember ‫ואם לא נזכר‬
until after he leaves his place of prayer, ‫עד לאחר שעקר רגליו‬
he should not recite it all all. ‫אינו אומרו עוד כלל‬

Ch. 20:1-
The Chazon's Repetition ‫דין חזרת תפלת השליח צבור‬
12
1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11, 12
20:1 When the chazon steps back ‫כשפוסע השליח צבור‬

after completing his quiet (individual) prayers, ‫מתפלה שבלחש‬
he should stand still ‫עומד במקומו‬
for the amount of time (it takes a person) to walk four
‫כשיעור הילוך ד' אמות‬
cubits.
Then he returns to his place, ‫וחוזר למקומו‬
recites quietly ‫ואומר בלחש‬
"G-d, open my lips..." , ‫ה' שפתי תפתח וגו‬
and starts (reciting) aloud ‫ומתחיל בקול‬
"Blessed are you..." ‫ברוך אתה וכו‬
At this time, everyone should remain quiet ‫וכל אחד יזהר לשתוק אז‬
and listen carefully, ‫ולשמוע היטב‬
concentrating on what he is saying. ‫ולכוין למה שהוא אומר‬
They should respond ‫ולומר‬
"Blessed is He and blessed is His name" ‫ברוך הוא וברוך שמו‬
and "Amen" to each blessing, ‫ואמן על כל ברכה‬
as it is fitting. ‫כראוי‬
It is even forbidden to study ‫ואפילו ללמוד אסור‬
during the chazon's repetition of the Shemoneh Esreh. ‫בשעה שהשליח צבור חוזר התפלה‬
Needless to say, ‫ואין צריך לומר‬
one must be careful not to indulge in idle talk. ‫שצריכין ליזהר משיחה בטילה‬
If it is easy for him to do so, [during the chazon's
‫ומי שנקל לו‬
repetition of the Shemoneh Esreh],
a person should stand ‫יש לו לעמוד‬
as if he himself is reciting ‫כמו שהוא בעצמו מתפלל‬
the Shemoneh Esreh. ‫שמנה עשרה‬
He should keep his eyes closed ‫או בעינים עצומות‬
or follow in the Siddur, ‫או לראות תוך הסידור‬
to what the chazon is saying. ‫מה שאמר השליח צבור‬
There are some who, after Kedushoh, ‫קצת נוהגין שלאחר קדושה‬
remove the tefillin of Rashi (the normal ones we use), ‫חולצין תפילין של רש''י‬

in order to put on those of Rabbenu Tam (the grandson of

Rashi, who proscribed a different arrangement of the ‫ומניחין תפילין דרבנו תם‬
parchments).
This practice is not in accordance with the law. ‫ועושין שלא כדין‬
20:2 In the chazon's repetition of the Shemoneh Esreh, ‫בחזרת תפלת השליח צבור‬
since the chazon has already recited (the Shemoneh
‫כיון שהשליח צבור כבר התפלל‬
Esreh)
by himself quietly, ‫בפני עצמו בלחש‬
and does not repeat those prayers (for his own benefit) ‫ואינו חוזר את התפלה‬
only for the benefit of those listening. ‫רק בשביל השומעים‬
Accordingly, ‫ולכן‬
there must be at least nine people ‫צריכין שיהיו דוקא תשעה‬
listening (to his blessings) and responding (Amen to
‫שומעין ועונין‬
them).
Otherwise, his blessings are considered as "an empty
blessing" (having no purpose). (Thus, this law does not ‫שלא תהיינה ברכותיו לבטלה‬
resemble Ch. 15:7.)
Therefore, if there are only ten people in the minyan, ‫ולכן כשיש מנין מצומצם‬
one must be careful to see ‫צריכין להשגיח‬
that the chazon does not begin ‫שלא יתחיל השליח צבור‬
the repetition of the Shemoneh Esreh ‫חזרת התפלה‬
until everyone has concluded their prayers, ‫עד שיגמרו כולן תפלותיהן‬
so they can all respond to him.* ‫שיוכלו לענות‬
* {If there is a question whether all nine can answer or not, it is customary for the chazon to repeat the
Shemoneh Esreh on the condition that, were there to be fewer people answering than required, his prayer
is to be considered tefillas n'dovoh, a prayer offered as a N'davoh - gift. (See Mishnoh Beruroh 124:19.)}
20:3 The chazon should take care, ‫השליח צבור צריך ליזהר‬
after completing one blessing, ‫כשהוא מסיים ברכה אחת‬
not to begin the next blessing ‫שלא להתחיל ברכה שניה‬
until after ‫עד לאחר‬
the majority of the congregation have recited ‫שאמרו רוב הצבור‬
"Amen". ‫אמן‬
If he began the next blessing immediately afterwards ‫ואם התחיל תיכף ברכה אחרת‬
- e.g., he completed "the shield of Abraham" ‫כגון שסיים מגן אברהם‬
and started immediately "You are mighty" ‫והתחיל מיד אתה גבור‬
- since if he begins to say ‫אזי כיון שהתחיל לומר‬
"You are mighty", ‫אתה גבור‬
(the congregation) can no longer recite "Amen". ‫שוב אין אומרים אמן‬
And the punishment for the cancellation of "Amen" ‫ועונש ביטול אמן‬
will be on him. ‫אז הוא עליו‬

20:4 During (the recitation of) Kedushoh, ‫בקדושה‬

everyone should take care to position his feet ‫יזהר כל אחד לכוין רגליו‬
so that both are together ‫שיהיו שתיהן ביחד‬
so they appear as one foot ‫כאלו היו רגל אחת‬
(as it is written: ‫כמו שכתוב‬
"After their feet were like a straight foot." [See Ch.
‫ורגליהם רגל ישרה‬
18:5.] )
When reciting the verse "Holy, holy, holy" ‫וכשאומרים קדוש קדוש קדוש‬
and also "Blessed is the glory..." , ‫וכן ברוך‬
and "(The Lord) shall reign..." , ‫וימלוך‬
one should lift up (on the toes] one's body and heels. ‫מרים גופו ועקבו למעלה‬
It is customary to raise one'e eyes upward. ‫ונהגין לישא העינים למרום‬
It is desirable that they (one's eyes) be shut. ‫וטוב שתהיינה סגורות‬
20:5 When the chazon reaches (the blessing) "(We) give
‫כשמגיע השליח צבור למודים‬
thanks",
the entire congregation bows ‫משתחוים כל הקהל‬
and recites the "(We) give thanks" prayer instituted by
‫ואומרים מודים דרבנן‬
the Rabbis.
(It is customary to recite this prayer) entirely while
‫כולו בהשתחויה‬
bowed.*
* {There are other customs which require one to rise after reciting G-d's name. (See Shulchon Oruch
HoRav 127:1, Mishnoh Beruroh 127:5.)}
[When] a person is reciting quietly the Shemoneh Esreh ‫ומי שהוא עומד בתפלת שמנה עשרה‬
and hears the chazon recite "(We) give thanks". ‫ושומע שהשליח צבור הגיע למודים‬
If he is in the midst of a blessing, ‫אם הוא עומד באמצע ברכה‬
he should also bow. ‫משתחוה גם כן‬
If, however, he is at the beginning of a blessing, ‫אבל אם עומד בתחלת ברכה‬
or the end of a blessing, ‫או בסוף ברכה‬
he should not bow, ‫לא ישתחוה‬
because it is forbidden to add bows ‫משום דאסור להוסיף השתחויות‬
at the beginning of a blessing ‫בתחלת ברכה‬
or the end of a blessing ‫או בסוף ברכה‬
(except) in those places (where bowing was) ordained ‫על אותן שאמרו‬
by our Sages, "of blessed memory". ‫רבותינו זכרונם לברכה‬
20:6 Before reciting (the blessing) "Bestow peace", ‫קודם שאומר שים שלום‬
(the chazon) says (the additional prayer) ‫אומר‬
"Our G-d and G-d of our fathers" [which has the priestly
‫אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו וכו‬
blessings].
When he recites [at the end of the 1st blessing] ‫וכשאומר‬
"and keep you" , ‫וישמרך‬

the congregation should respond ‫אומרים הקהל‬

"So may it be willed", ‫כן יהי רצון‬
and not 'Amen.' ‫ולא יאמרו אמן‬
Also when saying [at the end of the 2nd and 3rd
‫וכן כשאומר‬
blessings]
"and be gracious unto you" ‫ויחנך‬
and "peace".* ‫ושלום‬
* {In Eretz Yisroel, it is customary for the Kohen to recite the priestly blessings each day, as will be
explained in Ch. 100.}
This (prayer) is not said ‫ואין אומרים אותו‬
except in the morning and musaf services, ‫רק בשחרית ובמוסף‬
but not in the afternoon service. ‫ולא במנחה‬
Nevertheless, on a public fast day, ‫רק בתענית צבור‬
when we also say, during the afternoon service, ‫שאומרים גם במנחה‬
(the blessing) "Bestow peace", ‫שים שלום‬
the chazon also recites ‫אז אומר השליח צבור גם‬
"Our G-d and G-d of our fathers". ‫אלהינו ואלהי אבותינו‬
This (prayer) is not recited ‫ואין אומרים אותו‬
in the house of a mourner ‫בבית אבל‬
or in the morning service on Tisha B'av (because all are
‫ולא בתשעה באב בשחרית‬
like mourners).
20:7 After the chazon completes (the repetition of) the
‫לאחר שגמר השליח צבור התפלה‬
Shemoneh Esreh,
he should quietly recite (the verse) ‫יאמר בלחש‬
"Let be acceptable..." ‫יהיו לרצון וגו‬
However, he need not take three steps backward ‫אבל לפסוע ג' פסיעות אינו צריך‬
for he may rely on the three steps ‫שסומך על הפסיעות‬
he takes at the end of the complete Kaddish. ‫שבסוף הקדיש שלם‬
20:8 During a public (communal) fast, ‫בתענית צבור‬
when there are ten* (people) in the synagogue ‫ויש בבית הכנסת עשרה‬
who are fasting ‫שמתענים‬
- and intend to complete their fast ‫ומשלימים‬
- the chazon recites ‫אומר השליח צבור‬
in the morning and afternoon services (the blessing) ‫בשחרית ובמנחה‬
"Answer us" ‫עננו‬
before [the blessing] "Heal us". ‫קודם רפאנו‬
* {The Mishnoh Beruroh 566:14 allows "Answer us" to be recited if there are only seven people fasting,
provided there are three others who are prevented from fasting due to sickness.}
[The following rules apply] should he err ‫ואם טעה‬
and omit (this blessing): ‫ולו אמרו‬

If he remembers ‫אם נזכר‬

before mentioning G-d's name ‫קודם שאמר את השם‬
in the blessing "who heals the sick...", ‫מן הברכה רופא חולי‬
he should return and recite ‫חוזר ואומר‬
both "Answer us" and "Heal us". ‫עננו ורפאנו‬
However, if he does not remember ‫אבל אם לא נזכר‬
until after mentioning G-d's name, ‫עד לאחר שאמר את השם‬
he should complete the blessing ‫גומר הברכה‬
"who heals the sick of his people Israel" ‫רופא חולי עמו ישראל‬
and recite "Answer us" ‫ואומר עננו‬
in the blessing "who hearkens unto prayer". ‫בתוך ברכת שומע תפלה‬
and conclude "who hearkens unto prayer" ‫וחותם שומע תפלה‬
like an individual does [when reciting "Answer us"]. ‫כמו יחיד‬
If he forgot (and did not recite it) there also, ‫ואם שכחו גם שם‬
he should recite it after the conclusion of the Shemoneh
‫אומרו לאחר סיום התפלה‬
Esreh,
without concluding (with a blessing). ‫בלא חתימה‬
20:9 The Shemoneh Esreh should not be repeated out loud ‫אין אומרים תפלת שמנה עשרה בקול‬
unless there are at least six men, ‫אלא אם כן יש לכל הפחות ששה אנשים‬
the majority of a minyan, ‫שהם רוב מנין‬
who have just completed their prayers. ‫שהתפללו עתה‬
but if there are not six men, ‫אבל אם אין ששה אנשים‬
who have just completed their prayers. ‫שהתפללו עתה‬
one does not repeat ‫אין אומרים‬
the whole of the Shemoneh Esreh out loud ‫כל השמנה עשרה בקול‬
rather (everyone should pray as individuals with this
‫אלא‬
difference);
One person [who has not yet recited Shemoneh Esreh],
‫אחד אומר‬
should recite
until (the blessing) "the holy G-d" out loud (instead of
‫עד האל הקדוש בקול‬
quietly),
and Kedushoh should be recited, ‫ואומרים קדושה‬
then he should conclude his prayers quietly. ‫וגומר תפלתו בלחש‬
20:10 Wherever an individual ‫כל מקום שהיחיד‬
must repeat his prayers because of an error, ‫אם טעה חוזר ומתפלל‬
The same rules apply to a chazon, ‫כמו כן השליח צבור‬
in the repetition of the Shemoneh Esreh, ‫בחזרת התפלה‬
if he makes an error. ‫אם טעה‬
he must also repeat his prayers. ‫חוזר ומתפלל‬
The only exception is in the morning service ‫חוץ משחרית‬

of Rosh Chodesh ‫של ראש חדש‬

or Chol Hamo'ed, ‫וחול המועד‬
where, if he (the chazon) forgot ‫שאם שכח‬
and omitted "Let ascend and come" ‫ולא אמר יעלה ויבא‬
and did not remember ‫ולא נזכר‬
until he completed his prayers, ‫עד שהשלים תפלתו‬
he is not required to repeat (the Shemoneh Esreh) ‫אין מחזירין אותו‬
because of "troubling the congregation". ‫כי משום טורח הצבור‬
Rather, we rely on his mention [of these special days) ‫סמכינן על מה שיזכיר‬
in the musaf prayers. ‫בתפלת המוסף‬
However, if he remembers ‫אבל אם נזכר‬
before he completes his prayers, ‫קודם שהשלים תפלתו‬
he returns to "Be pleased", ‫חוזר לרצה‬
and this is not considered as "troubling the congregation". ‫ואין בזה טורח הצבור‬
20:11 A person is obligated ‫חיוב על האדם‬
to recite Kedushoh together with the congregation. ‫לומר קדושה עם הצבור‬
Similarly, (he is obligated to recite) "Amen" ‫וגם אמן‬
after (the blessing) "the holy G-d" ‫שלאחר האל הקדוש‬
and after "who hearkens unto prayer", ‫ושלאחר שומע תפלה‬
he is also obligated (in other places) ‫הוא גם כן חיוב‬
such as the Kedusha, ‫כמו קדושה‬
and also the Kaddishim ‫וכן הקדישים‬
recited by the chazon ‫שאומר השליח צבור‬
he is obligated to respond to them. ‫חיוב הוא לענות עליהם‬
Similarly, at "(We) give thanks", ‫וכן במודים‬
one is obligated to bow ‫הוא חיוב לשחות‬
together with the congregation.* ‫אם הצבור‬
* {Similarly, one is obligated to respond to Borchu.}
Accordingly, if he was late, ‫ולכן אם נתאחר‬
in coming to the synagogue ‫לבא לבית הכנסת‬
too late to be able to ‫באופן שאינו יכול‬
pray together with the congregation, ‫להתפלל עם הצבור‬
and he is forced to pray alone. ‫והוא מוכרח להתפלל ביחידות‬
provided the hour is not late,* ‫אם אין השעה עוברת‬
he should take care ‫צריך להשגיח‬
not to recite the Shemoneh Esreh ‫שלא יתפלל שמנה עשרה‬
at a time when he will be prevented ‫בשעה שיפסיד‬
from responding to the above. ‫מלענות אחד מדברים אלו‬
Rather, he should wait, ‫אלא ימתין‬

until he responds (to these prayers), ‫עד שיענה‬

and then recite the Shemoneh Esreh. ‫ואחר כך יתפלל שמנה עשרה‬
* {Regarding Kedushoh, the Misgeres Hashulchon also mentions the alternative of reciting the Shemoneh
Esreh at the same time as the chazon, and then reciting Kedushoh together with him and the
congregation.}
Nevertheless, he should not wait ‫אבל אל ימתין‬
between (the blessing) "the redeemer of Israel" ‫בין גאל ישראל‬
and the beginning of the Shemoneh Esreh, ‫לתפלת שמנה עשרה‬
because the two must be recited linked ‫דהא צריך להסמיך גאולה לתפלה‬
without an interruption between them. ‫ואסור להפסיק ביניהם‬
Therefore, he should pause ‫אלא ימתין‬
before (the phrase) "a new song". (See also Ch. 69:7.) ‫קודם שירה חדשה‬
20:12 Should a person reciting the Shemoneh Esreh alone ‫יחיד העומד בתפלת שמנה עשרה‬
conclude (the blessing) "who revives the dead" ‫וכשהוא מסיים מחיה המתים‬
when the congregation recites ‫אומרים הצבור‬
the Kedushoh in (the prayer) "And there shall come to
‫קדושת ובא לציון‬
Zion",
or the Kedushoh in "who formed light", ‫או קדושת יוצר‬
he should not recite ‫אינו אומר‬
Kedushoh together with them, ‫עמהם קדוש‬
for these Kedushos are not on the same level (as those of
‫לפי שאין הקדושות שוות‬
the Shemoneh Esreh).
However, if the congregation is reciting ‫אבל אם הצבור אומרים‬
the Kedushoh of the musaf prayers, ‫קדושת מוסף‬
even though he ‫אף על פי שהוא‬
is reciting the Shemoneh Esreh of the morning service, ‫מתפלל שחרית‬
he may answer together with them ‫עונה עמהם‬
"Holy, ..." . ‫קדוש וכו‬
The converse also applies, ‫וכן בהיפוך‬
since the Kedushoh of the morning service ‫דקדושת שחרית‬
and that of the musaf service ‫וקדושת מוסף‬
are on the same level. ‫שוות הן‬

Laws of Compensation of Missed ‫דין מי שלא התפלל האיך‬

Ch. 21:1-10
Prayers ‫ישלימנה‬
1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10
21:1 As already explained ‫כבבר נתבאר‬

(in Ch. 18), ‫בסימן י''ח‬
(one who delayed) until the time for prayer has passed ‫שאם עבר זמן תפלה‬
purposely ‫במזיד‬
can never compensate (for this). ‫אין לו תשלומין‬
However, if it happened because he forgot, ‫אבל אם מחמת שגגה‬
or by forces beyond his control, ‫או אונס‬
was prevented from praying, ‫לא התפלל‬
or made an error in his prayers, ‫או שטעה בתפלתו‬
which requires him to repeat ‫בדבר שצריך לחזור‬
the Shemoneh Esreh [but it's too late], ‫ולהתפלל‬
he may compensate [with a second Shemoneh Esreh], ‫יכול להשלימה‬
after completing the Shemoneh Esreh ‫הסמוכה לה‬
of the following service. ‫הסמוכה לה‬
He should first recite ‫וצריך שיתפלל‬
the prayer appropriate for the time he is praying, ‫דוקא תפלה שהוא זמנה‬
and then ‫ואחר כך‬
the prayer for which he is compensating. ‫תפלת התשלומין‬
For example, ‫דהיינו‬
a person who did not recite the morning service ‫אם לא התפלל שחרית‬
when the time for the afternoon service arrives, ‫אזי כשיגיע זמן תפלת מנחה‬
should first pray, ‫יתפלל מתחלה‬
Shemoneh Esreh of the afternoon service ‫תפלה לשם מנחה‬
and then recite Tachanun. ‫ואומר תחנון‬
Immediately, afterwards, ‫ואחר כך מיד‬
he should recite "Happy (are they)" ‫אומר אשרי‬
and then recite the Shemoneh Esreh again, ‫ומתפלל עוד שמנה עשרה‬
to compensate for the morning service. ‫בשביל שחרית‬
If a person did not recite the afternoon service, ‫ואם לא התפלל מנחה‬
he should recite the evening service, ‫אזי יתפלל תחלה ערבית‬

wait only the amount of time it takes to walk four cubits, ‫וישהה רק כדי הילוך ד' אמות‬

and not recite "Happy (are they)", ‫ואינו אומר אשרי‬

but, immediately recite ‫אלא מיד יתפלל‬
another Shemoneh Esreh ‫תפלת שמנה עשרה‬
to compensate for the afternoon service. ‫בשביל מנחה‬
If a person did not recite the evening service, ‫ואם לא התפלל ערבית‬
then, after the Shemoneh Esreh of the morning service, ‫אזי לאחר תפלת שחרית‬
he should recite Tachanun, ‫יאמר תחנון‬
then "Happy (are they)", ‫ואשרי‬
and then recite the Shemoneh Esreh a second time, ‫ויתפלל תפלת שמנה עשרה‬
to compensate for the evening service. ‫לשם ערבית‬
Afterwards, he should recite ‫ואחר כך יאמר‬
(Psalm 49) "For the Chief Musician" ‫למנצח‬
and (then) "And there shall come to Zion..." ‫ובא לציון וכו‬
it is forbidden to eat [like before the morning service] ‫ואסור לו לאכול‬
until after reciting also this Shemoneh Esreh, ‫עד שיתפלל גם תפלה זו‬
which compensates for the evening service. ‫שהיא לשם ערבית‬
21:2 If the Shemoneh Esreh was not said (in time), ‫אם לא התפלל‬
even though he had the opportunity to pray, ‫בעוד שהיה לו שהות להתפלל‬
because he thought ‫מפני שהיה חושב‬
that he would still have time to do so ‫שעדיין ישאר לו זמן‬
after he completed the activity ‫אחר שיגמור אותו עסק‬
with which he was involved. ‫שהוא מתעסק בו‬
In the meantime, ‫ובין כך וכך‬
the time (for prayer) passed. ‫עברה לו השעה‬
Similarly, ‫וכן‬
a person who was preoccupied ‫מי שהיה טרוד‬
with financial dealings ‫לצורך ממונו‬
so that he would not suffer a loss, ‫שלא יבא לידי הפסד‬
and for this reason ‫ועל ידי כך‬
did not pray during proper time. ‫הפסיד זמן התפלה‬
Even though it is forbidden ‫אף על גב דאסור‬
to overlook the time for prayer ‫להעביר זמן תפלה‬
because of financial loss (or other mundane matters), ‫משום הפסד ממון‬
in any event (for cases) ‫מכל מקום‬
of forces beyond his control, ‫מיקרי אונס‬
he may compensate (for prayers he failed to recite). ‫ויש לו תשלומין‬
Similarly, ‫וכן‬
a person who was so intoxicated ‫אם מחמת שכרות‬
that he was not in a fit state to pray ‫לא היה ראוי להתפלל‬

is also considered ‫נחשב גם כן‬

as one prevented by forces beyond his control. ‫כאונס‬
This applies even though ‫אף על פי‬
he began to drink when it was forbidden to do so, ‫שהתחיל באיסור לשתות‬
after the time for prayer had already arrived. ‫כשהגיע זמן תפלה‬
21:3 There is no compensation ‫אין תשלומין‬
for a prayer [that was not recited in its proper time] ‫לתפלה‬
except in the service that follows. ‫אלא בתפלה הסמוכה לה‬
if one delays any longer, ‫אם נתאחר יותר‬
it is impossible to compensate. ‫אין לה עוד תשלומין‬
For example, ‫כגון‬
a person who failed to recite both the morning ‫אם לא התפלל לא שחרית‬
and afternoon services, ‫ולא מנחה‬
he can compensate for the afternoon service ‫אזי מנחה יש לה תשלומין‬
in the evening service which follows. ‫לאחר ערבית הסמוכה לה‬
he can no longer compensate for the morning service, ‫שחרית אין לה תשלומין‬
since two prayer times passed, ‫כיון שעבר שתי זמני תפלות‬
(during which) he did not pray ‫שלא התפלל‬
at the correct time, ‫לא בזמנה‬
and neither (after) the afternoon prayer time.* ‫ולא בזמן מנחה‬
* {The Shulchon Oruch HoRav 108:9 and the Mishnoh Beruroh 108,19 explain that except on Sabbath
and festivals, it is proper to recite an additional Shemoneh Esreh as compensation. However, one should
add a new request, in addition to the normal text of the Shemoneh Esreh in that prayer. One should make
the following stipulation: If it is possible to compensate for a missed prayer after one service has passed,
this Shemoneh Esreh should be considered as intended for that purpose. If that is not possible, this
Shemoneh Esreh should be considered as a prayer offered as a gift.}
21:4 Even on a day with musaf service, ‫אך ביום שיש בו מוסף‬
if one failed to recite the morning service, ‫אם לא התפלל שחרית‬
one may compensate for it after the afternoon service. ‫יכול להשלימה לאחר מנחה‬
(Since the time for the musaf service ‫דכיון דזמן תפלת מוסף‬
extends until night, if necessary, ‫בדיעבד עד הלילה‬
like the afternoon service ‫כמו מנחה‬
so it is not regarded as though there has passed ‫אם כן לא עבר‬
the time for two services .) ‫שתי זמני תפלות‬
However, after the musaf service, <‫ולאחר תפלת מוסף‬
he is not able to compensate for ‫אינו יכול להשלים‬
the morning service [by reciting the musaf again]. ‫תפלת שחרית‬
(Since it mentions ‫דכיון שמזכיר בה‬

the sacrifices [offered after the daily morning service], ‫קרבן‬

of musaf, ‫מוסף‬
it is not an appropriate ‫אינה ראויה‬
substitute for the morning service.) ‫שתעלה לתפלת שחרית‬
Nevertheless, ‫אך‬
if the time for the morning service has not passed, ‫אם עדיין לא עבר זמן תפלת שחרית‬
he may recite the morning service, ‫יכול להתפלל שחרית‬
even though one has recited the musaf service. ‫אף על פי שכבר התפלל מוסף‬
21:5 There is no compensation for a Shemoneh Esreh which ‫אין תשלומין לתפלה שהפסיד‬
was not recited
except during the time of the following prayer service, ‫אלא בזמן תפלה הסמוכה לה‬
but not during a time which is not a time of prayer. ‫אבל לא בשעה שאינה זמן תפלה‬
a person who waited a long time ‫אם שהה הרבה‬
after reciting the service ‫אחר שהתפלל התפלה‬
which he was obligated at that time, ‫שהיא חובת שעה‬
can not add another prayer, ‫אינו יכול להתפלל עוד‬
to compensate for that he omitted.* ‫תשלומי תפלה שהפסיד‬
*{For example, a person failed to recite the morning service, and later recited the afternoon service in its
proper time. After he waited an hour, he desired to compensate for the morning service which he omitted.
This is not allowed even though the sun has not set and, thus the time for the afternoon service has not
passed.}
Because [the Sages] did not decree ‫לפי שלא תקנו‬
compensation for a prayer one omitted ‫תשלומין לתפלה שהפסיד‬
except at the time ‫אלא בזמן שהוא עוסק‬
of a currently obligatory prayer service. ‫בתפלה שהיא חובת שעה‬
While one is involved in prayer, ‫שאז כיון שהוא עוסק בתפלה‬
one may also compensate ‫הוא משלים גם כן‬
for what he missed out.* ‫מה שחסר‬
* {The Mishnoh Beruroh 108:15 allows one to compensate for the omitted prayer in such circumstances.}
21:6 The compensating Shemoneh Esreh ‫תפלה התשלומין‬
which a person recites, ‫שהוא מתפלל‬
must be recited ‫חייב להתפלל‬
like the one he would have then said, ‫כמו שהוא מתפלל אז‬
as he was obliged to recite. ‫תפלת החובה‬
a person who did not recite the afternoon service ‫אם לא התפלל מנחה‬
before Shabbos (Friday afternoon) ‫בערב שבת‬
should recite two evening Shemoneh Esreh ‫מתפלל ערבית שתים‬
for the Sabbath. ‫של שבת‬

Even though the second one ‫אף על פי שהשניה‬

is to compensate for a weekly service, ‫באה לתשלום תפלת חול‬
however, ‫מכל מקום‬
because it is already the Sabbath, ‫כיון שעתה הוא שבת‬
he recites the Sabbath prayers. ‫מתפלל של שבת‬
If he recited the weekday Shemoneh Esreh, ‫ואם התפלל של חול‬
he must pray again. * ‫חוזר ומתפלל‬
* {This decision follows the Shulchon Oruch HoRav 108:14. However, the Mishnoh Beruroh 108:25
considers one free from any further obligations.}
Similarly, on the day before Rosh Chodesh, ‫וכן בערב ראש חדש‬
if he omitted the afternoon service, ‫אם לא התפלל מנחה‬
he says two evening Shemoneh Esreh, ‫מתפלל ערבית שתים‬
reciting the prayer "Let ascend and come" both times. ‫ואומר בשתיהן יעלה ויבא‬
Similarly, if he omitted the evening service ‫ואם לא התפלל ערבית‬
on Rosh Chodesh ‫בראש חדש‬
he says two Shemoneh Esreh in the morning service. ‫שמתפלל שחרית שתים‬
Should he forget "Let ascend and come" ‫אם שכח יעלה ויבא‬
even in the second (of those prayers), ‫אפילו בשניה‬
he must repeat the Shemoneh Esreh again. ‫חוזר ומתפלל‬
(Even though ‫אף על גב‬
this is compensation for the evening, ‫שתשלומין הלילה היא‬
and (this omission) would not require one to repeat, ‫ואז לא היה חוזר‬
in any case, ‫מכל מקום‬
at present it is day (and one must repeat).)* ‫השתא יממא הוא‬
* {In this instance, as well, the Mishnoh Beruroh allows for leniency and does not require the require the
repetition of the Shemoneh Esreh.}
If a person omitted the afternoon prayers on the Sabbath, ‫ובשבת אם לא התפלל מנחה‬
he should recite during the evening service, ‫מתפלל ערבית‬
two weekday (Shemoneh Esreh). ‫גם כן שתים של חול‬
Nevertheless, there is a difference ‫אלא שיש חילוק‬
with "You have favoured us" [which takes out Sabbath]. ‫באתה חוננתנו‬
In the first (Shemoneh Esreh), one recites ‫בראשונה אומר‬
"You have favoured us", ‫אתה חוננתנו‬
but in the second it is not said. ‫ובשניה אינו אומר‬
The reason for this (difference) ‫והטעם בזה‬
is that "You have favoured us" ‫כיון שאתה חוננתנו‬
is considered like the Havdoloh (prayer), ‫הוא כמו הבדלה‬
and one should not make Havdoloh ‫ואין מבדילין‬
twice in one's prayer's. ‫ב' פעמים לתפלה‬

The converse is also true. ‫והוא הדין להיפך‬

If one forgot the Saturday night evening service ‫אם שכח ערבית במוצאי שבת‬
(on Sunday) two morning services are said. ‫מתפלל שחרית שתים‬
one says in the Shemoneh Esreh ‫ואומר בתפלת‬
that compensates (for the evening), ‫התשלומין‬
"You have favoured us" ‫אתה חוננתנו‬
according to the principle of these laws, ‫לפי שמעיקר התקנה‬
he needs to make Havdoloh in this prayer.* ‫צריך להבדיל בתפלה‬
* {In contrast to the Shulchon Oruch HoRav 294:2, the Mishnoh Beruroh 108:33 does not require one to
mention "You have favoured us" in one's prayers if one has already recited Havdoloh. Rav Chaim
Soloveitchik explains that even though the second prayer is compensation for the evening service, one
should say "You have favoured us" in the first Shemoneh Esreh, since the obligation is to recite this
prayer in the first Shemoneh Esreh one prays after the passage of the Sabbath.}
21:7 One erred in the Rosh Chodesh afternoon service ‫טעה בראש חדש במנחה‬
and failed to recite "Let ascend and come", ‫ולא אמר יעלה ויבא‬
when the following day is not Rosh Chodesh, ‫ולמחר אינו ראש חדש‬
and then even if ‫אם כן אף אם‬
he recites two evening Shemoneh Esreh, ‫יתפלל ערבית שתים‬
he will gain nothing (by this recitation). ‫לא ירויח כלום‬
Since (in this service) he can no longer recite ‫שהרי אינו יכול לומר עוד‬
"Let ascend and come", ‫יעלה ויבא‬
and without "Let ascend and come", ‫ובלא יעלה ויבא‬
he has already recited (the Shemoneh Esreh) ‫הרי כבר התפלל‬
and so he should not recite ‫על כן אינו מתפלל‬
the (second) compensatory (prayer) at all.* ‫כלל לתשלומין‬
* {The Mishnoh Beruroh (108:18) suggests reciting a second Shemoneh Esreh as described before)
21:8 (The time for) the musaf service ‫תפלת מוסף‬
is the entire day (until evening). ‫אף על פי שזמנה כל היום‬
Accordingly, ‫ואם כן‬
the evening service ‫הוי מעריב תפלה‬
follows it [for compensation for musaf if omitted]. ‫הסמוכה לה‬
Nevertheless, ‫מכל מקום‬
(the law is that) there is no compensation ‫אין לה תשלומין‬
at night (for the musaf service). ‫בלילה‬
As the musaf prayers ‫משום דתפלת מוסף‬
were instituted (instead of the musaf offerings), ‫נתקנה‬
[Hos. 14:3:] "[prayer of] our lips take the place of bulls." ‫ונשלמה פרים שפתינו‬
Hence, if its time has passed, ‫וכיון שעבר זמנו‬

its sacrifice (in the temple) was no longer acceptable (and

so the same applies to the musaf prayers which replaced ‫בטל קרבנו‬
the actual sacrifices of temple times).
21:9 A person who was required ‫מי שהוא צריך‬
to recite two morning Shemoneh Esreh ‫להתפלל שחרית שתים‬
or two afternoon services, [as compensation,] ‫או מנחה שתים‬
if he is also the chazon, ‫אם הוא שליח צבור‬
he fulfills his obligation ‫יוצא‬
when he repeats the Shemoneh Esreh ‫במה שהוא חוזר את התפלה‬
out loud. ‫בקול רם‬
21:10 (In the case of) a person who is unsure ‫מי שנסתפק לו‬
whether or not he recited the Shemoneh Esreh, ‫אם התפלל או לא‬
in our times, ‫בזמן הזה‬
(as (additional] prayers are not recited as "gifts") ‫שאין מתפללין בנדבה‬
(the rule is) he does not repeat his prayers.* ‫אינו חוזר ומתפלל‬
* {The Shulchon Oruch HoRav 107:1 and the Mishnoh Beruroh 107:2 do not accept this decision.}

Ch. 22:1-
Laws Pertaining to Tachanun ‫דיני תחנון‬
10
1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10
22:1 After the Shemoneh Esreh, ‫לאחר השמנה עשרה‬

one says (prayers of supplication) "Tachanun" ‫אומרים תחנון‬
while "falling [i.e., leaning downward] ‫בנפילת‬
on one's face;" [i.e., covering one's face with one's arm]. ‫אפים‬
It is improper to talk about mundane matters ‫ואין לדבר שיחת חולין‬
between the Shemoneh Esreh and Tachanun. ‫בין שמנה עשרה לתחנון‬
22:2 In the morning service, ‫בשחרית‬
as there are tefillin on his left (arm), ‫כיון שיש תפילין בשמאלו‬
one leans to the right ‫נוטין על צד ימין‬
out of respect for the tefillin. ‫משום כבוד התפילין‬
In the afternoon service, ‫ובמנחה‬
one leans to one's left. ‫נוטין על צד שמאל‬
22:3 One should lean and cover one's face ‫נפילת אפים‬
while seated. ‫יש להיות מיושב‬
However, under difficult circumstances, ‫אך בשעת הדחק‬
one may do so while standing. ‫יוכל להיות גם מעומד‬
After Tachanun, ‫לאחר תחנון‬
we say "And we do not know". ‫אומרים ואנחנו לא נדע‬
We should (start) saying this while seated, ‫ויש לאומרו בישיבה‬
and then we should stand, ‫ואחר כך עומדין‬
and say "what to do,..". ‫ואומרים מה נעשה וכו‬
22:4 One does not "fall on one's face;" ‫אין נפילת אפים‬
except in a place ‫כי אם במקום‬
where there is a Torah scroll. ‫שיש שם ספר תורה‬
In a place where there is no Torah scroll, ‫אבל במקום שאין שם ספר תורה‬
even though there are ‫אף על פי שיש שם‬
other sacred texts, ‫שאר ספרי קודש‬
one need not "fall on one's face." * ‫אין נופלים על פניהם‬
Rather, one says the psalm ‫אלא אומרים את המזמור‬
without "falling on one's face." ‫בלי נפילת אפים‬

(Nevertheless), when one prays ‫וכשמתפללים‬

in the courtyard of the synagogue ‫בעזרת בית הכנסת‬

and the entrance to the synagogue is open, ‫ופתח בית הכנסת פתוח‬
it is considered as if ‫נחשב כאלו היה‬
a Torah scroll was there. ‫שם ספר תורה‬
* {The Mishnoh Beruroh 131:11 mentions opinions which require "falling on one's face" in the presence
of sacred texts even though a Torah scroll is not present}
22:5 When praying in the house of a mourner, ‫כשמתפללין בבית אבל‬
or in the home of the deceased, ‫או בבית המת‬
even when no mourner is present, ‫אף על פי שאין שם אבל‬
Tachanun is not said ‫אין אומרים תחנון‬
(throughout the entire) seven days of mourning. ‫ז' ימי אבלות‬
This applies even during the afternoon service ‫אפילו במנחה‬
of the seventh day. ‫של יום ז‬
It is customary that also ‫ונוהגין שגם‬
when they return to their homes [after services there], ‫בשובם לביתם‬
they do not say it (Tachanun). ‫אינם אומרים‬
If a mourner is in the synagogue, ‫ואם יש אבל בבית הכנסת‬
the congregation does not follow him; ‫אין הצבור נגררין אחריו‬
and they do say Tachanun. ‫ואומרים תחנון‬
Nevertheless, the mourner ‫אלא שהאבל‬
does not say (Tachanun). ‫אינו אומר‬
22:6 Tachanun is not said in a synagogue ‫אין אומרים תחנון בבית הכנסת‬
where a bris will be. ‫שיש שם מילה‬
Or, if the father (of the child), ‫או שהבעל ברית‬
or the sandek, ‫או הסנדק‬
or the mohel ‫או המוהל‬
are praying there, ‫מתפללים שם‬
(Tachanun is omitted) even if the bris ‫אף שהמילה‬
will be in another place. ‫תהא בבית אחר‬
If the afternoon service is recited, ‫ואם מתפללין מנחה‬
in the house of the child (to be circumcised), ‫בבית התינוק‬
either before the meal ‫סעודת הברית קודם‬
or during the meal, ‫או באמצע הסעודה‬
one does not say (Tachanun). ‫גם כן אין אומרים‬
However, if those prayers are recited ‫אבל אם מתפללים‬
following the grace after meals, ‫לאחר ברכת המזון‬
(Tachanun) should be said. ‫אומרים‬
Nevertheless, the child's father, ‫אך הבעל ברית‬
the sandek, ‫והסדק‬

and the mohel ‫והמוהל‬

should not say (Tachanun) ‫לא יאמרו‬
even after the grace after meals, ‫אף לאחר ברכת המזון‬
for the day is like a festival for them. ‫משום דיום טוב שלהם הוא‬
22:7 Also (Tachanun) is not said ‫וכן אין אומרים‬
if a groom is in the synagogue ‫בבית הכנסת שיש שם חתן‬
on any of the seven days after the wedding, ‫כל שבעת ימי משתה שלו‬
if the groom was a bachelor ‫אם החתן הוא בחור‬
or the bride was a virgin (i.e. not married before). ‫או הכלה בתולה‬
However, if a widower marries a widow, ‫אבל אלמן שנשא אלמנה‬
he has only three days ‫אין לו רק שלשה ימים‬
and after that one says (Tachanun). ‫ואחר כך אומרים‬
(If the groom is in the synagogue) on the day ‫וביום‬
of the wedding, ‫החופה‬
one says (Tachanun) in the morning service,* ‫בשחרית אומרים‬
but on the afternoon service before the wedding ‫ובמנחה שהוא סמוך לחופה‬
it is not said. ‫אין אומרים‬
* {The Mishnoh Beruroh 131:21 mentions opinions which state that Tachanun should be omitted in the
morning service as well.}
22:8 One does not say Tachanun ‫אין אומרים תחנון‬
neither on Rosh Chodesh, ‫לא בראש חדש‬
nor on the 15th of Av, ‫ולא בחמשה עשר באב‬
nor on the 15th of Shevat, ‫ולא בחמשה עשר בשבט‬
nor during Chanukah, ‫ולא בחנוכה‬
nor on both days of Purim [i.e., incl. Shushan Purim], ‫ולא בפורים גדול ב' ימים‬
nor on both days of Purim Katan, ‫ולא בפורים קטן ב' ימים‬
nor on Lag B'Omer, ‫ולא בל''ג בעומר‬
nor during the entire month of Nisan, ‫ולא בכל חדש ניסן‬
nor on Tisha B'Av, ‫ולא בתשעה באב‬
nor on the days between Yom Kippur and Sukkos, ‫ולא בימים שבין יום כפור לסוכות‬
nor from Rosh Chodesh Sivan ‫ולא מראש חדש סיון‬
until after the day following Shavuos,* ‫עד לאחר אסרו חג דשבועות‬
and not on the day following Sukkos.** ‫ולא באסרו חג דסוכות‬
On all these (days Tachanun) is not said ‫בכל אלו אין אומרים‬
also in the Mincha service which precedes them. ‫גם במנחה שלפניהם‬
* {In many communities, Tachanun is not recited until the thirteenth of Sivan.}
** {In many communities, after Yom Kippur, Tachanun is not recited during all the remaining days of the
month of Tishrei.}
However, on the day before Rosh Hashanah ‫אבל בערב ראש השנה‬

and the day before Yom Kippur, ‫ובערב יום הכפורים‬

(it) is said in the afternoon service before them. ‫אומרים במנחה שלפניהם‬
On the day before Rosh Hashanah, ‫ובערב ראש השנה‬
Selichos are also said (before the morning service) ‫אומרים גם בסליחות‬
However, afterwards, (Tachanun) is not said. ‫רק לאחר כך אין אומרים‬
22:9 Mondays and Thursdays ‫בשני ובחמישי‬
are "days of favor," ‫לפי שהם ימי רצון‬
for during the forty days ‫כי בארבעים יום‬
associated with receiving the second tablets, ‫של קבלת לוחות שניות‬
Moses ascended [Mt. Sinai] on a Thursday ‫עלה משה רבינו ביום ה‬
and descended on a Monday. ‫וירד ביום ב‬
Therefore, we increase on these (days), ‫לכן מרבים בהם‬
the prayers of supplication, ‫תחנונים‬
saying before Tachanun ‫ואומרים קודם תחנון‬
(the prayers beginning) "And He, being merciful". ‫והוא רחום‬
These are said standing. ‫ואומרים אותו מעומד‬
They should be said with concentration ‫וצריך לאומרו בכוונה‬
and deliberately, ‫ובמתינות‬
in a manner of supplication. ‫דרך תחנונים‬
On the days when Tachanun is not said, ‫ובימים שאין אומרים תחנון‬
these (prayers) are not said. ‫אין אומרים אותו‬
22:10 After Tachanun, ‫לאחר תחנון‬
one says the half-Kaddish. ‫אומרים חצי קדיש‬
On Mondays and Thursdays, ‫ובשני ובחמישי‬
one also says ‫אומרים‬
"O G-d, slow of anger" ‫אל ארך אפים‬
while standing. (see Ch. 25:2 for when this is omitted). ‫מעומדים‬

Ch. 23:1-
Reading the Torah ‫קצת דיני קריאת ספר תורה‬
30
1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11, 12, 13, 14, 15, 16, 17, 18, 19, 20, 21, 22, 23, 24, 25, 26, 27, 28, 29, 30
23:1 When the Torah scroll is removed ‫כשמוציאין את הספר תורה‬

from the ark ‫מן הארון הקודש‬
and carried to the platform ‫ונושאין אותו אל התיבה‬
on which it is read, ‫שקורין בו שם‬
it should be carried ‫נושאין אותו‬
on the northern side (of the synagogue) ‫דרך צפון‬
- i.e., to the right side of the person carrying it. ‫שהוא לימין הנושא‬
When it is returned ‫וכשמחזירין אותו‬
to the ark, ‫אל הארון הקודש‬
it should be carried on the south side (of the synagogue). ‫נושאין אותו דרך דרום‬
The Torah scroll should be carried ‫וצריכין להחזיק את הספר תורה‬
in one's right hand. ‫ביד ימין‬
It is a mitzvah for all those ‫ומצוה על כל אדם‬
whom the Torah scroll passes ‫שהספר תורה עובר לפניו‬
to accompany it ‫שילוו אותו‬
to the platform (on which it is read). ‫עד אל התיבה‬
23:2 A person called to receive an aliyah, ‫העולה לתורה‬
should wrap himself ‫יש לו להתעטף‬
in a tallis with fringes. (See Ch. 9:11.) ‫בטלית מצוייצת‬
He should go up (to the reading platform) ‫ועולה‬
by the shortest path (possible), ‫בדרך קצרה לו‬
and return (to his place) via the longer way. ‫ויורד בדרך ארוכה‬
If both ways are the same distance, ‫ואם שני הדרכים שוים‬
he should go up (to the platform) on his right, ‫עולה בדרך הימין‬
and to his left when descending. ‫ויורד בדרך השני‬
Customarily, ‫ונוהגין‬
he waits (next to the platform on which the Torah is read) ‫שהוא ממתין‬
until the person receiving the following aliyah ‫עד שהעולה אחריו‬
completes the final blessing (after reading). ‫אמר הברכה האחרונה‬
Then he descends ‫ויורד‬

between the two men (the last and the next aliyot). ‫בין גברא לגברא‬

23:3 [Before saying the blessing] he opens the Torah scroll, ‫פותח את הספר תורה‬
and sees from which place will be the reading, ‫ורואה באיזה מקום יקרא‬
holds the scroll open* ‫ואוחזו כך פתוח‬
with both hands (see the following law), ‫בשתי ידיו‬
closes his eyes, ‫וסוגר עיניו‬
and says "Bless ye the Lord, who is ever blessed". ‫ואומר ברכו את ה' המבורך‬
He should say (it) out loud ‫ויש לו לומר בקול‬
so that all the congregation will hear ‫כדי שישמעו כל הקהל‬
and respond ‫והם עונין‬
"Blessed be the Lord who is blessed for ever and ever". ‫ברוך ה' המבורך לעולם ועד‬
* {In some communities, it is customary to recite this blessing while the Torah scroll is closed.}
If the congregation did not hear ‫ואם לא שמעו הצבור‬
the person making the blessing, ‫את המברך‬
even if they heard ‫אף על פי ששמעו‬
the reader answer, ‫שהשליח צבור עונה‬
they should not respond together with him. ‫לא יענה עמו‬
Rather, ‫אלא‬
after the reader completes (this response), ‫לאחר שסיים השליח צבור‬
they should answer "Amen." * ‫עונין אחריו אמן‬
* {The Mishnoh Beruroh 57:1 writes that this is a very common mistake. Thus, those who recite "Bless
you" in a low tone are responsible for causing the public to err. However, if "Bless you" is recited loud
enough for ten people to hear, the entire congregation may respond: "Blessed be the Lord who is blessed
for ever and ever" even though they did not hear "Bless you" themselves (Biur Halachah).}
After the congregation responds ‫לאחר שענו הקהל‬
the person receiving the aliyah should repeat ‫חוזר העולה ואומר‬
the same (response) (See Ch. 15:10) ‫גם כן‬
and say the blessing ‫ומברך הברכה‬
"who has chosen us ..." ‫אשר בחר וכו‬
The congregation responds "Amen." ‫ועונין הקהל אמן‬
He removes his left hand ‫ומסלק את ידו השמאלית‬
and holds the Torah scroll ‫ואוחז את הספר תורה‬
during the reading ‫בשעת הקריאה‬
with his right hand alone. ‫רק בימינו‬
As the reader reads the passage (out loud), ‫הקורא קורא‬
he should read ‫והוא קורא‬
together with him quietly. ‫עמו בלחש‬
The reader should not begin to read ‫ואין הקורא רשאי לקרות‬
until after the "Amen" ‫עד שיכלה אמן‬
by the congregation. ‫מפי הצבור‬

The entire congregation should concentrate ‫וכל הקהל יכוונו דעתם‬
and listen attentively ‫לשמוע היטב‬
to the Torah reading. ‫קריאת התורה‬
When the reading is completed, ‫לאחר הקריאה‬
again the person receiving the aliyah ‫חוזר העולה‬
takes (the Torah scroll) with his left hand as well, ‫ואוחזו גם בשמאלו‬
rolls it (closed), ‫וגוללו‬
and says the final blessing. ‫ומברך ברכה אחרונה‬
23:4 One may not hold ‫אסור לאחוז‬
the Torah scroll ‫את הספר תורה‬
itself with bare (hands). ‫בעצמו ערום‬
Rather, ‫אלא‬
one should hold it ‫יאחזו‬
with (one's hands wrapped in) the tallis ‫על ידי הטלית‬
or by its handles. ‫או יאחזו בעמודיו‬
Others follow the stringency ‫ויש מחמירין‬
that also its handles ‫שגם בעמודים‬
they do not hold with bare (hands) ‫אין אוחזין ערום‬
rather, with the tallis (wrapped around their hands). ‫אלא על ידי הטלית‬
23:5 The one who goes up (to the Torah) ‫העולה‬
and the reader ‫וגם הקורא‬
must stand (while the Torah is being read). ‫צריכין לעמוד‬
Even to lean against a support ‫ואפילו רק לסמוך על שום דבר‬
is forbidden. ‫אסור‬
Because, they must stand ‫משום דצריכין לעמוד‬
in awe. ‫באימה‬
Just as the Torah was given ‫דכשם שניתנה התורה‬
in (an atmosphere of) awe, ‫באימה‬
so, too, we must treat ‫כך אנו צריכין לנהוג‬
it with reverence. ‫בה באימה‬
Nevertheless, ‫ואך‬
a weak person ‫מי שהוא אדם חלוש‬
may lean slightly ‫יכול לסמוך קצת‬
on a support. ‫סמיכה כל דהו‬
23:6 While the person receiving the aliyah ‫בשעה שהעולה‬
says "Bless ye ..." ‫אומר ברכו‬
and the congregation responds ‫והקהל אומרים‬

the entire congregation should stand. ‫צריכין כל הצבור לעמוד‬

However, while he says the blessing ‫אבל בשעה שאומר הברכה‬
"who has chosen us ...", ‫אשר בחר בנו‬
and also during the reading, ‫וכן בשעת הקריאה‬
and during the final blessing, ‫ובשעת ברכה אחרונה‬
the congregation is not required to stand. ‫אין חיוב שיעמדו הקהל‬
Those who observe the mitzvos precisely ‫אלא המדקדקין במצות‬
are stringent on themselves ‫מחמירין על עצמם‬
and stand. ‫ועומדין‬
It is proper (to follow this practice). ‫וכן נכון‬
However, between one aliyah and the next, ‫אבל בין גברא לגברא‬
there is no need to be stringent (by standing). ‫אין להחמיר כלל‬
23:7 If the reader himself ‫אם הקורא בעצמו‬
receives an aliyah, ‫הוא עולה לתורה‬
another person should stand ‫צריך שיעמוד אחר‬
next to him. ‫אצלו‬
Just as the Torah was given ‫שכשם שנתנה התורה‬
using an intermediary ‫על ידי סרסור‬
(Moses, our teacher, may he be in peace), ‫משה רבינו עליו השלום‬
so we should relate to it ‫כך אנו צריכין לנהוג בה‬
with an intermediary.* ‫על ידי סרסור‬
* {Generally, it is customary for a person to stand at either side of the Torah platform. Thus, there are at
least three people on the platform: the reader, one person to his right, and one to his left (Mishnoh Beruroh
141:16).}
23:8 Once the reader begins ‫כיון שהתחיל הקורא‬
to read (the Torah), ‫לקרות‬
the congregation is forbidden ‫אסור לכל הקהל‬
to talk, ‫לדבר‬
even concerning Torah subjects. ‫אפילו בדברי תורה‬
This applies even between one aliyah and another. ‫ואפילו בין גברא לגברא‬
(Similarly,) it is forbidden to leave ‫ואסור לצאת‬
the synagogue, ‫מבית הכנסת‬
while the Torah is being read.* ‫בשעה שקורין בתורה‬
Nevertheless, ‫אבל‬
between one aliyah and the next, ‫בין גברא לגברא‬
while the Torah is rolled (closed), ‫שהספר תורה מגוללת‬
a person may leave ‫יכול לצאת‬
for a matter of great necessity. ‫לצורך גדול‬
* {The Mishnoh Beruroh 146:1 writes that this applies even though one has already heard the Torah
reading and a quorum is present to hear the Torah reading at present.}
23:9 If a kohen is present in the synagogue, ‫כשיש כהן בבית הכנסת‬

he must be called first. ‫צריכין לקרות אותו תחלה‬
This applies even if he is an unlearned person. ‫ואפילו אם הוא עם הארץ‬
As long as he is a proper person, ‫אלא שהוא אדם כשר‬
he is given precedence ‫הוא קודם‬
even over a Torah Sage. ‫אפילו לתלמיד חכם‬
and even if the kohen ‫ואפילו אם הכהן‬
desires to forego (this honor) ‫רוצה למחול‬
he is not allowed to. ‫לא מהני‬
After the Kohen, ‫ואחר הכהן‬
a Levi is called. ‫קורין לוי‬
If a Levi is not present, ‫ואם אין שם לוי‬
the same Kohen is called (to the Torah) ‫קורין את הכהן אשר עלה‬
(again) in his place, ‫במקומו‬
(the gabbai) announcing, ‫ואומרים‬
"in place of a Levi". ‫במקום לוי‬
If there is no Kohen ‫ואם אין כהן‬
(present) in the synagogue, ‫בבית הכנסת‬
they call in his place ‫קורין במקומו‬
either a Levi or a Yisroel. ‫לוי או ישראל‬
They should call ‫ויש לקרות‬
the Torah scholar of the greatest stature ‫את היותר גדול בתורה‬
who is present there. ‫שנמצא שם‬
(The gabbai) declares: ‫ואומרים‬
"If no kohen is present" ‫אם אין כאן כהן‬
"let----, the levi, take the place of the Kohen" ‫לוי במקום כהן‬
or "let----, the Yisroel, take the place of the cohen". ‫או ישראל במקום כהן‬
If a Yisroel was called ‫ואם קראו ישראל‬
in the place of the Kohen, ‫במקום כהן‬
a Levi may not be called after him. ‫אין קורין אחריו לוי‬
A community made up entirely of Kohanim ‫ישוב שכולם כהנים‬
or Levi'im ‫או לוים‬
should consult a Rabbinic Sage ‫יעשו שאלת חכם‬
regarding how they should behave. ‫איך יתנהגו‬
23:10 If a kohen is in the middle ‫אם הכהן עומד‬
of reading the Shema, ‫בקריאת שמע‬
or the blessings associated with that prayer, ‫או בברכות קריאת שמע‬
and how much more so ‫ומכל שכן‬
if he is in the midst of the Shemoneh Esreh, ‫אם עומד בתפלת שמנה עשרה‬

even if there is no other kohen, ‫אפילו אין שם כהן אחר‬

he should not be called (to the Torah), ‫אין קורין אותו‬
nor should the congregation wait for him, ‫ואין צריכין להמתין עליו‬
because of the inconvenience it will cause. ‫משום טירחא דציבורא‬
Rather, they call instead, ‫אלא קורין‬
a Levi or Yisroel. ‫לוי או ישראל‬
(Under such circumstances, the gabbai) should not say: ‫ואין אומרים‬
"If no Kohen is present". ‫אם אין כאן כהן‬
Rather, he should merely declare: ‫אלא אומרים‬
"Let----, the Levi", or "----, the Yisroel" ‫לוי או ישראל‬
"take the place of the Kohen". ‫במקום כהן‬
If, by mistake, ‫ובדיעבד‬
(the Kohen) was called (at such a stage of prayer, then:) ‫אם קראוהו‬
If he is in the midst of reciting the Shema ‫אם עומד בקריאת שמע‬
or its blessings, ‫או בברכותיה‬
he may accept the aliyah and recite the blessings. ‫עולה ומברך את הברכה‬
However, he should not read together with the reader, ‫אבל לא יקרא עם הקורא‬
but merely listen. ‫אלא ישמע‬
In any event, if it is possible, ‫ומכל מקום אם אפשר לו‬
he should complete the part ‫יש לו לגמור את הענין‬
which he is in the middle of, ‫שהוא עומד בו‬
and thus pause between one topic and the next, ‫להיכא דסליק ענינא‬
before he goes up. ‫קודם שהוא עולה‬
If he is in the midst of the Shemoneh Esreh, ‫ואם עומד בתפלת שמנה עשרה‬
even if he is called, ‫אפילו קראוהו‬
he should not accept the aliyah. ‫לא יעלה‬
The same (law) applies between "who redeemed ..." ‫וכן בין גאולה‬
and the Shemoneh Esreh, ‫לתפלה‬
But in the prayer, (at the end of the Shemoneh Esreh), ‫ובתפלת‬
"O my G-d, guard ..." '‫אלהי נצור וכו‬
he may accept the aliyah. ‫יעלה‬
If he is in the midst of "(the) Verses of Praise", ‫ואם הוא עומד בפסוקי דזמרה‬
and there is no Kohen other than him, ‫אם אין שם כהן אחר‬
Even for the first (aliyah), ‫אפילו לכתחלה‬
he should be called (to the Torah). ‫קורין אותו‬
However, he should not read ‫אך לא יקרא‬
together with the reader. ‫עם הקורא‬
If there is another (Kohen), ‫אבל אם יש שם אחר‬

he should not be called ‫אין קורין אותו‬

first. ‫לכתחלה‬
The same principles apply to a Levi.* ‫וכן הדין בלוי‬
* {The same principles also apply with regard to a Yisroel (Mishnoh Beruroh 66:26).
23:11 If a kohen was called (to the Torah), ‫אם קראו לכהן‬
or Levi ‫או ללוי‬
and he is not present (in the synagogue), ‫ואינם שם‬
another person should not be called ‫לא יקראו לאחר‬
by name (to replace him), ‫בשמו‬
lest they say ‫שלא יאמרו‬
about the first that he was unfit (to go up). ‫על הראשון שהוא פגום‬
Rather, simply ask the other person ‫אלא יאמרו להאחר‬
to accept the aliyah ‫עלה אתה‬
and he goes up [without having his name announced]. ‫ויעלה‬
Nevertheless, the son of the person (originally called) ‫אבל בנו‬
may be called to the Torah by name. ‫יכולין לקרוא בשמו‬
Since this does not (cause anyone to think) ‫שאין בזה‬
the father is unfit, ‫פגם לאביו‬
for if the father was unfit, ‫שהרי אם האב היה פגום‬
the son would also be unfit. ‫גם הבן היה פגום‬
Similarly, if (the reason) the Kohen ‫וכן אם הכהן‬
or the Levi ‫או הלוי‬
can not accept the aliyah, ‫אינם יכולים לעלות‬
because they were in the midst of the Shemoneh Esreh, ‫מפני שעומדים בתפלה‬
another person may be called to the Torah by name, ‫יכולין לקרוא לאחר בשמו‬
because everyone can see ‫שהרי הכל רואים‬
that he did not accept the aliyah ‫שאינו עולה‬
because he was unable to do so. ‫מפני שאינו רשאי‬
If a Yisroel was called to the Torah, ‫ואם קראו לישראל‬
and was not present, ‫ואינו שם‬
another person may be called (in his place) by name, ‫יכולין לקרוא לאחר בשמו‬
for with regard to a Yisroel, ‫כי בישראל‬
there is no concept of unfit (to go up). ‫לא שייך פגם‬
Similarly, if they called up a Kohen ‫וכן אם קראו לכהן‬
or Levi as acharon ‫או ללוי לאחרון‬
or maftir ‫או למפטיר‬
on a Sabbath, or festival, ‫בשבת ויום טוב‬
and he was not present, ‫ואינם שם‬
another person may be called in his place by name. ‫יכולין לקרוא לאחר בשם‬

23:12 If no Kohen was present ‫אם לא היה כהן‬

in the synagogue; ‫בבית הכנסת‬
or (a Kohen) was present, ‫או שהיה‬
but they did not know of him, ‫אלא שלא ידעו ממנו‬
and a Yisroel was called in his place, ‫וקראו לישראל במקומו‬
and went up. ‫ועלה‬
Even if (the Yisroel) has said ‫אפילו אם אמר‬
"Bless ye the Lord, who is ever blessed", ‫ברכו את ה' המבורך‬
but he has not yet begun ‫אלא שלא פתח עדיין‬
the blessing ‫את הברכה‬
"who has chosen us ...", ‫אשר בחר בנו‬
and the Kohen arrived ‫ובא הכהן‬
or others became aware of his presence, ‫או שנזכרו שישנו‬
the Kohen is called ‫קורין את הכהן‬
and goes up. ‫ועולה‬
and he also recites ‫ואומר גם הוא‬
"Bless ye...". ‫ברכו וכו‬
The Yisroel, so that he will not be embarrassed, ‫והישראל כדי שלא יתבייש‬
remains standing there (next to the Torah platform) ‫יעמוד שם‬
until the aliyot of the Kohen and the Levi are completed, ‫עד לאחר שיקרא הכהן והלוי‬
and then he is called to the Torah. ‫ואז יקראוהו‬
Nevertheless, if the Yisroel has already said ‫אבל אם כבר אמר הישראל‬
G-d's name ‫את השם‬
in the blessing (before the Torah) ‫מן הברכה‬
- i.e., he had already recited "Blessed art Thou, O Lord", '‫שאמר ברוך אתה ה‬
the aliyah is not given to the Kohen. ‫שוב אינו עולה הכהן‬
The same principles apply ‫וכן הדין‬
if a Levi was called (to the Torah) ‫אם קראו ללוי‬
instead of a Kohen ‫במקום כהן‬
and the Kohen arrived ‫ובא הכהן‬
before the Levi recited ‫קודם שאמר הלוי‬
"Blessed art Thou, O Lord": ‫ברוך אתה ה‬
the Kohen is given the aliyah ‫עולה הכהן‬
and the Levi waits ‫והלוי ממתין‬
and is called after him. ‫וקוראין אותו אחריו‬
Similar principles apply ‫וכן הדין‬
if a Levi was not present ‫אם לא היה לוי‬
or others were unaware of his presence ‫או שלא ידעו ממנו‬
and the Kohen was called ‫וקראו את הכהן‬

in the place of the Levi. ‫גם במקום לוי‬

If then the Levi arrived ‫ואחר כך בא הלוי‬
before the Kohen recited ‫קודם שאמר הכהן‬
"Blessed art Thou, O Lord", '‫ברוך אתה ה‬
the Levi is called (to the aliyah) ‫קורין את הלוי‬
and goes up. ‫ועולה‬
23:13 We do not call (to the Torah) ‫אין קורין‬
two brothers, ‫שני אחים‬
in succession, ‫זה אחר זה‬
whether paternal brothers ‫בין שהם מן האב‬
or maternal brothers, ‫בין מן האם‬
Similarly, a father and son ‫וכן האב עם בנו‬
or grandson ‫או בן בנו‬
should not be called (to the Torah) one after the other. ‫אין קורין זה אחר זה‬
because of "the evil eye." ‫משום עינא בישא‬
(They apply) even if they (these individuals) say ‫ואפילו הם אומרים‬
that they do not care; ‫שאינן מקפידין‬
and even when one is called as the acharon ‫ואפילו האחד הוא אחרון‬
and one as the maftir. ‫והשני מפטיר‬
The latter point applies only on a Sabbath, ‫ודוקא בשבת‬
when a second Torah scroll is not taken out ‫שאין מוציאין ספר תורה אחר‬
for maftir. ‫למפטיר‬
However, when a second Torah scroll is taken out ‫אבל כשמוציאין ספר תורה אחר‬
for maftir (on festivals or on special Sabbaths), ‫למפטיר‬
it is permitted (to call them in succession). ‫מותר‬
Similarly, if the maftir ‫וכן אם המפטיר‬
is not yet bar-mitzvah, ‫אינו בר מצוה‬
it is permissible. ‫מותר‬
In all the above cases, ‫ובכל אלו‬
if one was called (to the Torah) ‫אם קראוהו‬
and already went up, ‫וכבר עלה‬
he should not descend. ‫לא ירד‬
Two brothers, ‫ובשני אחים‬
that are only maternal ‫רק מן האם‬
and (similarly) a grandfather and his grandson, ‫והאב עם בן בנו‬
if called (in succession), ‫אם קראוהו‬
even if they have not already gone up, ‫אפילו עדיין לא עלה‬
can accept it. ‫יעלה‬
If circumstances require, ‫ובמקום הצורך‬

permission may be granted (to call such individuals) ‫יש להתיר באלו‬
even at first, ‫אפילו לכתחלה‬
to be called (to the Torah) one after another. ‫לקראם זה אחר זה‬
23:14 A person who received an aliyah ‫מי שעלה לתורה‬
in one synagogue, ‫בבית הכנסת אחת‬
and afterwards happened to be ‫ואחר כך נזדמן‬
in a second synagogue ‫לבית הכנסת אחרת‬
and was called (to the Torah) again, ‫וקראוהו גם כן‬
even (if he was called) to the (same) portion ‫אפילו לפרשה‬
to which he was called previously ‫שכבר עלה לה‬
may go up this second time ‫עולה שנית‬
and recite the blessings. ‫ומברך את הברכות‬
23:15 On a public fast day, ‫בתענית צבור‬
when we read [Ex. 32:11-14; 34:-10]: ‫כשקורין‬
"And (Moses) besought..." ‫ויחל‬
We only call to the Torah ‫אין קורין לעלות לתורה‬
those who are fasting. ‫אלא למי שמתענה‬
If there is no other Kohen ‫ואם אין כאן כהן אחר‬
except one who is not fasting ‫אלא זה שאינו מתענה‬
or who does not intend to complete (the fast), ‫או שאין בדעתו להשלים‬
then we call a Yisroel ‫קורין לישראל‬
or a Levi in his place. ‫או ללוי במקומו‬
However, it is preferable that then the Kohen leave ‫וטוב שיצא הכהן‬
the synagogue. ‫מבית הכנסת‬
If another Kohen (who is fasting) is present, ‫ואם יש כהן אחר‬
he (the first Kohen) need not leave, ‫אינו צריך לצאת‬
but he should inform them ‫אלא יודיע‬
not to call him. ‫שלא יקראוהו‬
Even if they call him, ‫ואם יקראוהו‬
If it (the fast) is on a Monday or Thursday, ‫ואם הוא בשני ובחמישי‬
one reads "And (Moses) besought...", ‫שקורין ויחל‬
in any event, because ‫מכל מקום כיון‬
this is a day ‫שעתה הוא זמן‬
on which the Torah is (normally) read, ‫קריאת התורה‬
accordingly, after the event, ‫לכן בדיעבד‬
if he did not leave ‫אם לא יצא‬
the synagogue ‫מבית הכנסת‬

and was called (to the Torah), ‫וקראוהו‬

he may accept the aliyah. ‫יעלה‬
23:16 Similarly, ‫וכן‬
a person who lives in Eretz Yisroel, ‫מי שדר בארץ ישראל‬
where the festivals are (celebrated) ‫ששם עושין יום טוב‬
for only one day ‫רק יום אחד‬
with the exception of Rosh Hashana, ‫מלבד ראש השנה‬
and visits the Diaspora, ‫ובא לחוץ לארץ‬
if he attends the synagogue ‫והיה בבית הכנסת‬
on the second day of a festival, ‫ביום שני של יום טוב‬
he should not be called ‫אין לקרות אותו‬
to the Torah. ‫לעלות לתורה‬
The law (is), ‫והדין‬
as given, ‫כמו שכתוב‬
in the preceding law. ‫בסעיף הקודם‬
23:17 It is customary to give blind people aliyas. ‫סומא נוהגין לקרותו‬
Even though ‫ואף על פי‬
verses of scripture ‫דדברים שבכתב‬
may not be recited by heart, ‫אסור לקרותן בעל פה‬
in any event, at present, ‫מכל מקום בזמן הזה‬
since the reader reads in place of him (the one called up) ‫כיון שהקורא קורא לפניו‬
it is permitted (for the blind person to receive an aliyah). ‫מותר‬
(Furthermore), it is customary ‫ונוהגין‬
not to check ‫שאין מדקדקין‬
whether he is learned ‫אם הוא תלמיד חכם‬
or an unlearned person. ‫או עם הארץ‬
Rather, we assume ‫דמסתמא‬
that he can follow ‫יכול לקרות‬
the reader. ‫עם הקורא‬
23:18 If the person called to the Torah was shown ‫אם הראו להעולה‬
the (wrong) passage ‫המקום שיקרא‬
and then said the blessing ‫ובירך‬
and afterwards (the reader) realised ‫ואחר כך נזכרו‬
that this was not the (right) place, ‫שאין זה המקום‬
but from another place ‫אלא שבמקום אחר‬
they should be reading. ‫צריכין לקרות‬
Whether he already began to read ‫בין שכבר התחילו לקרות‬
or still had not started. ‫בין שעדיין לא התחילו‬
If the place where the reading should be, ‫אם המקום שצריכין לקרות‬

is open before him (the person who received the aliyah) ‫היה גם כן גלוי לפניו‬
even if it (the correct passage) ‫אפילו הוא‬
is in a different column (from that he was shown). ‫בעמוד אחר‬
and was further on than the place shown to him, ‫ולאחר המקום שהראו לו‬
he does not have to say a second blessing. ‫אין צריך לברך שנית‬
We may presume that he was mindful ‫משום דדעתו היה‬
of the place where he blessed ‫על המקום שבירך‬
and everything else onwards from where he was shown. ‫ועל כל מה שנגלה לפניו‬
If the proper place was not open before him ‫אבל אם לא היה המקום גלוי לפניו‬
rather it was necessary to roll ‫אלא שצריכין לגלול‬
the Torah scroll (further to reach that point;*) ‫את הספר‬
or even if the proper place was open before him, ‫או אפילו היה המקום נגלה לפניו‬
but it was located before ‫אלא שהוא קודם‬
the place which he was shown,** ‫להמקום שהראו לו‬
he must say again the blessing, ‫צריך לברך שנית הברכה‬
"who has chosen us ...". ‫אשר בחר בנו‬
Nevertheless, "Bless ye..." is not repeated. ‫אבל ברכו לא יאמר שנית‬
* {The Mishnoh Beruroh 140:9 mentions other opinions which maintain that even if it is necessary to roll
the Torah scroll to reach the proper place, as long as it is in the same portion, another blessing need not be
recited. The Mishnoh Beruroh does not subscribe to that opinion.}
** {As long as the proper place is open before the person reciting the blessing, whether before or after the
place he was shown, a second blessing is not required (Mishnoh Beruroh ibid.).}
He should first say ‫ויאמר תחלה‬
"Blessed be the Lord who is blessed for ever and ever", ‫ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד‬
on the first blessing ‫על הברכה הראשונה‬
that he recited in vain. ‫שבירך לבטלה‬
(If the error was discovered) after he had only said ‫אם עדיין לא אמר‬
just "Blessed art Thou, O Lord", '‫אלא ברוך אתה ה‬
he should end [then look at the proper place and bless]: ‫יסיים‬
"who taught us your laws"]. ‫למדני חקיך‬
If the place where he should read ‫ואם המקום שהוא צריך לקרות‬
is before the place he was shown, ‫הוא למעלה ממקום שהראו לו‬
but close to it ‫אבל הוא סמוך‬
such that (the reader) can read to him ‫באופן שיכולין לקרות לו‬
- also three verses ‫גם ג' פסוקים‬
from the place where he blessed and beyond - ‫ממקום שבירך ולהלן‬
provided that all (he reads) ‫שהכל הוא‬
are in the same weekly passage, ‫בפרשת היום‬
he should do so, ‫יעשו כן‬
and should not say a second blessing. ‫ולא יברך שנית‬
23:19 Each person called (to the Torah) needs ‫צריך כל העולה‬
to read at least ‫לקרות לכל הפחות‬
three verses. ‫ג' פסוקים‬
On Mondays, Thursdays, ‫ובשני ובחמישי‬
and during the afternoon service on Shabbos, ‫וכן בשבת במנחה‬
we need to read for everyone (the three people called up) ‫צריכין לקרות לכולם‬
at least ten verses. ‫לכל הפחות עשרה פסוקים‬
One reads for the third (aliyah) ‫ויש לקרות להשלישי‬
four verses. ‫ד' פסוקים‬
After the fact, ‫ובדיעבד‬
if we only read for all of them ‫אם לא קראו לכולם‬
just nine verses, ‫אלא ט' פסוקים‬
three for each one, ‫שלשה לכל אחד‬
the obligation is fulfilled. ‫יצאו‬
On Purim, ‫ובפורים‬
we only read for all of them ‫שאין קורין לכולם‬
just nine verses, ‫אלא ט' פסוקים‬
that's sufficient, ‫זהו‬
for this (represents) ‫משום‬
the conclusion of the subject. ‫דסליק ענינא‬
23:20 The reader of the Torah ‫הקורא בתורה‬
should not conclude at a place ‫לא יסיים במקום‬
where there does not remain from there ‫שלא ישאר משם‬
up to the (next) portion (section) ‫עד הפרשה‬
that is either open (marked in our Chumashim with a peh) ‫דהיינו פתוחה‬
or closed (marked in our Chumashim with a samech] ‫או סתומה‬
at least three verses. ‫ג' פסוקים לכל הפחות‬
if (the person who received the aliyah) ‫ואם‬
had already recited the (final) blessing, ‫כבר בירך‬
after he concluded ‫לאחר שסיים‬
with less than three verses ‫בפחות מג' פסוקים‬
to (the beginning) of the passage for the next aliyah ‫סמוך לפרשה הקורא אחריו‬
(the reader) need not start ‫אינו צריך להתחיל‬
from the previous verse (to make three verses], ‫מפסוק שלפניו‬
but just begin from the place ‫רק יתחיל ממקום‬
where the first one concluded, ‫שפסק הראשון‬
and read with him three more verses ‫ויקרא עמו עוד ג' פסוקים‬
in the following section. ‫בפרשה שניה‬
If a section has in it ‫ופרשה שאין בה‬

only two verses, ‫אלא שני פסוקים‬

one may stop in between them. ‫מותר להפסיק שם‬
If a section is divided ‫אם יש פיסקא‬
in the midst of a verse, ‫באמצע פסוק‬
as is found in the beginning of "Pinchas", ‫כגון בתחלת פרשת פנחס‬
one may stop ‫מותר לסיים‬
even at the previous verse. ‫אפילו בפסוק הסמוך לה‬
23:21 Similarly, ‫וכן‬
(the reader) should not start (a new aliyah) within less ‫לא יתחיל בפחות‬
than three verses ‫מג' פסוקים‬
after the beginning of a section. ‫לאחר התחלת הפרשה‬
Therefore, (the reading for) the previous (aliyah), ‫ולכן זה שלפניו‬
should not be concluded within less than three verses ‫לא יסיים בפחות מג' פסוקים‬
after the start of (a new) section. ‫לאחר התחלת הפרשה‬
23:22 (The reader) should always try to begin ‫יכוין להתחיל תמיד‬
with a subject of positive (impact) on the Jews, ‫בדבר טוב לישראל‬
and end ‫ולסיים‬
with a subject of positive (impact) on the Jews. ‫בדבר טוב לישראל‬
Similarly, he should not conclude (an aliyah) ‫וכן לא יסיים‬
with (the narrative) of one who did an evil deed. ‫במי שעשה מעשה רע‬
23:23 If one read for someone ‫אם קראו לאחד‬
only two verses, ‫רק ב' פסוקים‬
and he said the final blessing ‫ובירך ברכה אחרונה‬
the reading must be repeated ‫צריך לחזור ולקרות‬
and he must say both the blessings before ‫ויברך ברכה לפניה‬
and after (the Torah reading). ‫ולאחריה‬
Also, since after the final blessing (the first time), ‫וכיון שלאחר ברכה אחרונה‬
he surely was distracted, ‫הוי היסח הדעת‬
and so he must start also with "Bless ye". ‫על כן צריך להתחיל גם ברכו‬
(The reader) reads (again) the two verses ‫ויקרא ב' פסוקים‬
that he read previously ‫שקרא תחלה‬
and at least one more verse. ‫ועוד פסוק אחד עמו‬
If this occurred ‫ואם קרה זאת‬
for (the person given) the third (aliyah), ‫בשלישי‬
(and the previous two ‫והשנים שלפניו‬
were read only three verses each) '‫קראו רק ג' ג‬
one needs to read two additional verses, ‫צריכין לקרות עוד ב' פסוקים‬
so that all together are ‫שיהיו כולם‬
four verses (each). ‫ד' פסוקים‬

Should this happen with a Kohen ‫ואם קרה זאת בכהן‬

- i.e. that only two verses were read ‫שלא קרא רק ב' פסוקים‬
and the Levi was already called ‫וכבר קראו אחריו לוי‬
- and they realized [the error] only afterwards, ‫ונזכרו אחר כך‬
the following laws apply: ‫אזי הדין כן הוא‬
If the Levi has not yet said ‫אם הלוי עדיין לא בירך‬
the first blessing ‫ברכה ראשונה‬
- even if he had already said "Bless ye...", ‫ואף שאמר ברכו‬
for that is not considered the beginning of a blessing ‫לא הוי התחלת הברכה‬
- the Kohen should return, ‫ולכן יחזור הכהן‬
and three verses are read with the blessings, ‫ויקרא ג' פסוקים בברכות‬
as explained. ‫כמו שכתבנו‬
The Levi should wait ‫והלוי ימתין‬
and be given the following aliyah. ‫ויקרא אחר כך‬
However, if the Levi has already said the blessing, ‫אבל אם כבר בירך הלוי‬
the reading is done for the Levi, ‫אז יקראו עם הלוי‬
from the place where the Kohen stopped. ‫ממקום שפסק הכהן‬
(For if they read for the Levi, ‫שאם יקראו להלוי‬
what was already read for the Kohen, ‫מה שקראו להכהן‬
it would appear as an affront to the kohanim ‫יהיה פגם להכהנים‬
that are present, ‫אשר המה שמה‬
since it would be said ‫כי יאמרו‬
that first a Levi ‫שהלוי התחיל‬
was called to the Torah.) ‫לקרות בתורה‬
After the Levi's aliyah, ‫ואחר הלוי‬
two Yisr'elim should be called, ‫יקראו שני ישראלים‬
so that there will be three people called (to the Torah), ‫שיהיו ג' קרואים‬
since the Kohen is not counted ‫והכהן אינו מן המנין‬
(because only two verses were read for him). ‫כיון שלא קרא רק ב' פסוקים‬
If the above situation occurred regarding a Levi ‫ואם קרה כן בלוי‬
- i.e. only two verses were read for him ‫שלא קרא רק ב' פסוקים‬
and the Yisroel (after him) had already said the blessing ‫והישראל כבר בירך‬
- they read for the Yisroel ‫יקראו להישראל‬
the two verses already read for the Levi ‫אלו ב' פסוקים שקרא הלוי‬
and one additional verse. ‫ועוד פסוק אחד‬
Afterwards, another Yisroel should be called, ‫ויקראו עוד ישראל אחד‬
in order to complete the (required number of) three aliyot. ‫לתשלום ג' קרואים‬
If a Kohen was not present ‫ואם לא היה כהן‬
in the synagogue, ‫בבית הכנסת‬

and a Yisroel was called in his place, ‫וקראו ישראל במקומו‬

and it happened that ‫ואירע כן‬
they only read for him ‫שלא קראו לו אלא‬
two verses, ‫שני פסוקים‬
and it was not noted ‫ולא נזכר‬
until after ‫עד לאחר‬
they called the second Yisroel ‫שקראו ישראל שני‬
and he said the blessing [on the Torah]. ‫ובירך‬
The (reader) should begin for the second Yisroel ‫אזי יתחיל הישראל השני‬
from the start of the Torah portion. ‫מתחלת הסדרה‬
(Afterwards), the first Yisroel ‫והישראל הראשון‬
should wait ‫ימתין‬
and read after him, ‫ויקרא אחריו‬
and, following him, ‫ואחריו‬
another, Yisroel should be called (to the Torah). ‫יקראו עוד לישראל‬
23:24 A minor should not be the reader (of the Torah), ‫קטן לא יהיה הקורא‬
nor should he be given an aliyah. (See Ch. 79:9). ‫וגם אינו עולה לתורה‬
23:25 After the Torah reading is completed, ‫לאחר קריאת התורה‬
half-Kaddish is said, ‫אומרים חצי קדיש‬
and then the Torah is lifted up. ‫ומגביהין את הספר תורה‬
The person lifting up should open the Torah ‫המגביה פותח את הספר תורה‬
so that three columns ‫שיהיו שלשה עמודים‬
of script can be seen. ‫מן הכתב גלוי‬
He should show it to (the people on) his right, ‫ומראהו לימינו‬
his left, ‫ולשמאלו‬
in front of him, ‫לפניו‬
and behind him, ‫ולאחריו‬
for it is a Mitzvah for everyone ‫כי מצוה על כל האנשים‬
to see the actual writing. ‫לראות את הכתב‬
They say ‫ואומרים‬
"This is the Torah...". ‫וזאת התורה וכו‬
(Afterwards) the Torah is rolled (closed). ‫וגוללין את הספר‬
We are commanded to roll it ‫ומצוה לגוללו‬
so that the seam ‫שיהא התפר‬
is between the two rolls. ‫באמצע שתי הגלילות‬
It should be rolled ‫ויגללו‬
so that the closest seam ‫עד שיהא התפר הסמוך‬
is in the middle. ‫באמצע‬
If the seam before (the passage recited) ‫אם התפר שלפניו‬

is closest, ‫יותר סמוך‬

it should be rolled to that point. ‫יגללו לשם‬
If the seam following (the passage read) ‫ואם התפר שלאחריו‬
is closest, ‫יותר סמוך‬
it should be rolled toward there, ‫יגללו לשם‬
for it is preferable to minimize the rolling, ‫דלמעט בגלילה עדיף‬
in deference to the Torah. ‫משום כבוד ספר תורה‬
23:26 Whenever the Torah is read, ‫בכל עת שקורין בתורה‬
the half-Kaddish is said afterwards, ‫אומרים אחר כך חצי קדיש‬
except for (the reading) of Shabbos afternoon ‫לבד ממנחה בשבת‬
or for a fast day afternoon service. ‫ובמנחה בתענית‬
Then we rely on the Kaddish ‫שסומכין על הקדיש‬
said before ‫שאומרים לפני‬
the Shemoneh Esreh. ‫תפלת שמנה עשרה‬
23:27 On Mondays and Thursdays, ‫בשני ובחמישי‬
the chazon says, ‫אומר השליח צבור‬
after the Torah is lifted up, ‫לאחר הגבהת התורה‬
(the prayer) "May it be Your will...". ‫יהי רצון וכו‬
The congregation should listen ‫וצריכין הצבור לשמוע‬
and say "Amen." ‫ולענות אמן‬
(On the days) when Tachanun is omitted ‫וכשאין אומרים תחנון‬
"May it be Your will..." is not recited. ‫אין אומרים יהי רצון‬
23:28 Afterwards, ‫אחר כך‬
the Torah scroll is returned ‫מכניסין את הספר תורה‬
to the ark. ‫לארון הקודש‬
It is a mitzvah ‫ומצוה‬
for anyone ‫על כל אדם‬
whom the Torah is carried past, ‫שהספר תורה עובר לפניו‬
and also for the person who lifted up (the Torah), ‫וכן המגביה‬
and the one who rolled it, ‫והגולל‬
to accompany it ‫שילוו אותו‬
to before the ark. ‫עד לפני הארון הקודש‬
23:29 In a place where there is no Torah scroll, ‫במקום שאין ספר תורה‬
one person should read (the portion), ‫קורא אחד‬
from a chumash, ‫מתוך חומש‬
out loud .* ‫בקול רם‬
The congregation should listen, ‫והצבור ישמעו‬
so that they will not forget ‫שלא תשתכח‬
the practice of reading the Torah. ‫תורת קריאה‬

* {No blessing is recited (Mishnoh Beruroh 143:9).}

23:30 If ten people who are praying ‫עשרה שמתפללים‬
without a scroll to read from, ‫ואין להם ספר תורה לקרות‬
one should not bring for them ‫אין מביאים להם‬
a Torah scroll ‫ספר תורה‬
for the sake of reading from it. ‫לצורך הקריאה‬
This applies even if they are confined ‫אפילו אם הם חבושים‬
in a prison.* ‫בבית האסורים‬
or even on (holidays, such as) Rosh Hashanah ‫ואפילו בראש השנה‬
and Yom Kippur. ‫ויום הכפורים‬
However, if one prepares ‫אך אם מכינים‬
one or two days in advance, ‫יום או יומים מקודם‬
an ark or closet ‫ארון או תיבה‬
as a fixed place ‫שעושין מקום קבוע‬
for the Torah scroll, ‫לספר תורה‬
this is permitted. ‫מותר‬
* {The Mishnoh Beruroh 145:47 allows a Torah scroll to be brought to ten people who are imprisoned, or
ten sick people confined to the same place.}
For an important person ‫ולצורך אדם חשוב‬
who is sick, ‫והוא חולה‬
one may bring (a Torah scroll) ‫מותר להביא‬
even if this is only in order to be read. ‫גם לצורך הקריאה לבד‬
Some opinions say ‫ויש אומרים‬
that (bringing a Torah scroll) for an important person ‫דלאדם חשוב‬
even if he is not sick, ‫אפילו אינו חולה‬
or for a sick person ‫ולחולה‬
even if he is not an important person, ‫אפילו אינו אדם חשוב‬
is permitted. ‫מותר‬
One should be lenient (and allow the scroll to be brought) ‫ויש להקל‬
on the Sabbath [with the mitzvah to destroy Amalek] ‫בשבת‬
of the portion "Zachor" ‫פרשת זכור‬
and "Parah" [purification with the ashes of a red cow], ‫ופרשת פרה‬
because, according to many opinions, ‫מפני שיש אומרים‬
they are mitzvahs from the Torah. ‫שהן דאורייתא‬

Praying As A Jew PDF

Uploaded by

Document Information

Original Title

Copyright

Available Formats

Share this document

Share or Embed Document

Sharing Options

Did you find this document useful?

Is this content inappropriate?

Copyright:

Available Formats

Praying As A Jew PDF

Uploaded by

Copyright:

Available Formats

Praying as a Jew

The Jewish Home

{ The Yiddish word meaning "pray" is "daven," which ultimately comes

{ For an observant Jew, prayer is not simply something that happens in

One purpose of prayer is to increase your awareness of G-d in your life

In addition, if you want to do something well, you have to practice it

 The mindset for prayer is referred to as kavanah, which is generally

 A traditional Chasidic story speaks glowingly of the

 Any language other than Hebrew is laden down with the

In Judaism, prayer is largely a group activity rather than an

A complete formal prayer service cannot be conducted without a

According to Jewish tradition, a person should recite 100

This confusion stems largely from difficulties in the

z Berakhot recited before enjoying a material pleasure, such as

z Reciting such a blessing is an essential element of the performance of a

¾ All berakhot use the phrase "Barukh atah Ha-shem, Elokaynu,

¾ The use of the word "thou" is worth discussing: in modern

 The next major development in Jewish prayer occurred during

Part 1 Kitzur Shulchan Aruch Linear Translation by Yona Newman© 1999-2005

Rules of Conduct upon Rising in the Ch. 1:1- ‫דין השכמת‬

(although one's hands are yet unwashed, One may

http://www.geocities.com/yona_n.geo/kizzur/kizzur1.html 04/12/2005 12:40:29 AM

http://www.geocities.com/yona_n.geo/kizzur/kizzur1.html 04/12/2005 12:40:29 AM

Our Rabbis, of blessed memory, said again: ''He

http://www.geocities.com/yona_n.geo/kizzur/kizzur1.html 04/12/2005 12:40:29 AM

Part 1 Kitzur Shulchan Aruch Linear Translation by Yona Newman© 1999-2005

Hand Washing in the Morning Ch. 2:1-9 ‫הלכות נט''י שחרית‬

http://www.geocities.com/yona_n.geo/kizzur/kizzur2.html 04/12/2005 12:42:43 AM

http://www.geocities.com/yona_n.geo/kizzur/kizzur2.html 04/12/2005 12:42:43 AM

and then say the blessing on washing the hands, and

http://www.geocities.com/yona_n.geo/kizzur/kizzur2.html 04/12/2005 12:42:43 AM

Part 1 Kitzur Shulchan Aruch Linear Translation by Yona Newman© 1999-2005

Dressing and Deportment Ch. 3:1-8 ‫דין לבישת בגדיו והילוכו‬

http://www.geocities.com/yona_n.geo/kizzur/kizzur3.html 04/12/2005 12:43:27 AM

Part 1 Kitzur Shulchan Aruch Linear Translation by Yona Newman© 1999-2005

Rules of Ch. 4:1- ‫הנהגת בית הכסא ודיני ברכת אשר‬

http://www.geocities.com/yona_n.geo/kizzur/kizzur4.html 04/12/2005 12:44:04 AM

http://www.geocities.com/yona_n.geo/kizzur/kizzur4.html 04/12/2005 12:44:04 AM

Part 1 Kitzur Shulchan Aruch Linear Translation by Yona Newman© 1999-2005

1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11, 12, 13, 14, 15, 16, 17

http://www.geocities.com/yona_n.geo/kizzur/kizzur5.html 04/12/2005 12:44:42 AM

http://www.geocities.com/yona_n.geo/kizzur/kizzur5.html 04/12/2005 12:44:42 AM

http://www.geocities.com/yona_n.geo/kizzur/kizzur5.html 04/12/2005 12:44:42 AM

http://www.geocities.com/yona_n.geo/kizzur/kizzur5.html 04/12/2005 12:44:42 AM

* { This is a different reading, by changing the

http://www.geocities.com/yona_n.geo/kizzur/kizzur5.html 04/12/2005 12:44:42 AM

Part 1 Kitzur Shulchan Aruch Linear Translation by Yona Newman© 1999-2005

http://www.geocities.com/yona_n.geo/kizzur/kizzur6.html 04/12/2005 12:45:17 AM

http://www.geocities.com/yona_n.geo/kizzur/kizzur6.html 04/12/2005 12:45:17 AM

http://www.geocities.com/yona_n.geo/kizzur/kizzur6.html 04/12/2005 12:45:17 AM

http://www.geocities.com/yona_n.geo/kizzur/kizzur6.html 04/12/2005 12:45:17 AM

Kitzur Shulchan Aruch Linear Translation by Yona Newman© 1999-2001

7:1 After (the blessing) ‫אחר‬

http://www.geocities.com/yona_n.geo/kizzur/kizzur7prn.html 04/12/2005 12:47:20 AM

"Who raises the bowed down" ‫זוקף כפופים‬

http://www.geocities.com/yona_n.geo/kizzur/kizzur7prn.html 04/12/2005 12:47:20 AM

before he blessed ‫קודם שבירך‬

http://www.geocities.com/yona_n.geo/kizzur/kizzur7prn.html 04/12/2005 12:47:20 AM

http://www.geocities.com/yona_n.geo/kizzur/kizzur7prn.html 04/12/2005 12:47:20 AM

http://www.geocities.com/yona_n.geo/kizzur/kizzur7prn.html 04/12/2005 12:47:20 AM

Kitzur Shulchan Aruch Linear Translation by Yona Newman© 1999-2001

What May Not Be Done From

8:1 As soon as the day dawns, ‫משעלה עמוד השחר‬

The mindset for prayer is referred to as kavanah, which is generally

A traditional Chasidic story speaks glowingly of the

Any language other than Hebrew is laden down with the

The next major development in Jewish prayer occurred during