‫ספר‬

‫אשר לשלמה‬
‫פירושים‬
‫בדרך הפרד"ס‬
‫על שיר השירים אשר לשלמה‬

‫מהדורה שנייה ומורחבת‬

‫‪1‬‬
 ‫סגולה גדולה ונוראה לאמרה לפני כל לימוד תורה ותפילה‪:‬‬
‫הרי מוכן ומזומן לקיים בעזרת האל יתברך מצות עשה‬
‫של התשובה ככתוב בתורה הקדושה "ושבת עד יהוה אלהיך‬
‫ושמעת בקולו" (דברים ל ב)‬
‫והרי אני מתחרט חרטה גמורה על כל מה שחטאתי‪ ,‬עוויתי‬
‫ופשעתי בין בגלגול זה בין בגלגולים אחרים‪ .‬ומקבל עלי‬
‫לא לחזור ולא לחטוא עוד והשי"ת ברחמיו יעזרני על דבר‬
‫כבוד שמו מעתה ועד עולם אמן כן יהי רצון‪.‬‬

‫הספר יו צא לאור במטרה לקרב את עם ישראל אל אביהם שבשמים‬

‫ולקרב הגאולה במהרה‪.‬‬

‫מותר לשכפל‪ ,‬להע תיק ולצלם כל חלק מהחומר בספר זה‪ ,‬ללא‬
‫רשות‪ .‬וזאת לצורך לימוד וזיכוי הרבים בלבד‪ ,‬ללא כוונת רווח‬
‫ובתנאי שלא לשנות את תוכן הדברים‪.‬‬

‫כתובת לרכישת הספר‪:‬‬

‫חיימי שלמה אורי‬
‫ת‪.‬ד‪5057.‬‬
‫אור עקיבא ‪3060000‬‬
‫טל‪054-2160370 :‬‬

‫‪2‬‬
‫לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה (יאהדנוהי) בדחילו‬
‫ורחימו (יאההויהה) ורחימו ודחילו (איההיוהה) ליחדא שם‬
‫אות י' ואות יהוה (או"א) בשם אות ו' ואות יהוה (זו"נ) ביחודא‬
‫שלים (יהוה)‪ .‬בשם כל ישראל‪ ,‬הריני מתכוון בכל מילה‬
‫ומילה בכתוב לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו‪,‬‬
‫לאקמא שכינתא מעפרא‪ ,‬ולזמר כל הקוצים והחוחים‬
‫הסובבים את השושנה העליונה להיות מיין נוקבין לעורר‬
‫אהבת דודים למעלה איש את פני רעהו ויתרבה השפע בכל‬
‫העולמות ונזכה לעשות פרי מלימודנו זה הנקרא שמו‬
‫בישראל‪:‬‬

‫ספר‬

‫אשר לשלמה‬
‫פירוש על שיר השירים אשר לשלמה‬
‫לע"נ מור סבי ועטרת ראשי הזקן הכשר והצדיק ירא אלהים וסר מרע‬
‫רבי שלמה סלימון בן יחזקאל שמעוני זצ"ל‪.‬‬
‫נוספים אליו‪:‬‬
‫ששים גיבורים והוא פירוש המילים הקשות‪ ,‬לע"נ רבי חכם חזקיה בן יהודה זצ"ל‪.‬‬

‫זוהר השיר לשון הזוהר הקודש על שיר השירים‪ ,‬לע"נ משה בן הגאי ז"ל‪.‬‬

‫מעשי המלך ומדרש השיר‪ ,‬אגדות ומדרשי שלמה המלך‪ ,‬לע"נ מרת סבתי הצדקת‬
‫אסתר בת אברהם שמעוני ז"ל מגזע מולא אור שרגא יזדי זצ"ל‬

‫בחמלת יהוה עלי נעשה ונצליח‬

‫מהדורה שנייה מורחבת ‪ -‬שנת תשע"ז‬

‫‪3‬‬
4
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬

‫מפתח העניינים‬

‫‪6‬‬ ‫הסכמת הרה"ג עובדיה יוסף זצ"ל‬

‫‪7‬‬ ‫הסכמת הרב אליהו בקשי דורון שליט"א‬
‫‪8‬‬ ‫הסכמת הרב ישראל מאיר לאו שליט"א‬
‫‪9‬‬ ‫הסכמת הרב מנחם חכם זצ"ל‬
‫‪11-12‬‬ ‫מבוא‬
‫‪13-14‬‬ ‫הקדמה‬
‫‪15-16‬‬ ‫גילוי דעת ומודעה‬
‫‪17‬‬ ‫ראשי תיבות ומודעה‬
‫‪18‬‬ ‫לשם יחוד לפני קריאת ולימוד שיר השירים‬
‫‪19‬‬ ‫תפילה לאחר קריאת ולימוד שיר השירים‬
‫‪20‬‬ ‫תפלה לפני לימוד הזוהר מאת הרמ"ק‬
‫‪21-72‬‬ ‫פרק א‬
‫‪73-114‬‬ ‫פרק ב‬
‫‪115-140‬‬ ‫פרק ג‬
‫‪141-182‬‬ ‫פרק ד‬
‫‪183-218‬‬ ‫פרק ה‬
‫‪219-250‬‬ ‫פרק ו‬
‫‪251-286‬‬ ‫פרק ז‬
‫‪287-341‬‬ ‫פרק ח‬
‫‪343-357‬‬ ‫שיר השירים ברצף‬
‫‪358‬‬ ‫תפילה לאחר קריאת ולימוד שיר השירים‬
‫‪359-360‬‬ ‫תפילה לכל הישועות‬
‫‪361‬‬ ‫זכות הצדיקים‬
‫‪362-356‬‬ ‫ברכות‬

‫‪5‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬

‫‪6‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬

‫‪7‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬

‫‪8‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬

‫‪9‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬

‫‪10‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬

‫מבוא‬

‫ישתבח המלך ויתרומם האדון‪ ,‬מלך בעליונים ושליט בתחתונים‪.‬‬

‫אשר בידו נפש כל חי והנשמות אליו תמיד שבים‪.‬‬
‫להחיות רוחם ונפשם מצפים‪ ,‬וללקוט קדושה וטהרה משוועים‪.‬‬
‫יה אל חי מפואר ומרומם במרומים‪ ,‬מחל וסלח לנו מרובי החטאים‪.‬‬
‫נפשנו דואבת ומדוכאת בייסורים‪ ,‬אליך עורגת ומצפה בכיליון חושים‪.‬‬
‫דבקה לעפר נפשנו מלך החיים‪ ,‬חיינו מדבר קודשך אדון האדונים‪.‬‬
‫עבדך הדל והנבזה פיו פותח‪ ,‬לשבח לך אדון רם ומנצח‪.‬‬
‫אין תבונות בי להשיג גדולתך‪ ,‬ושואף לדבוק בך ובמידתך‪.‬‬
‫זיכיתני בחסדך לחבר מילים‪ ,‬בזכות חסדי אבות ראשונים‪.‬‬
‫אפתח פי לשבח‪ ,‬לפאר‪ ,‬לרומם ולהדר‪ ,‬לאדון רם ונישא ומעורר‪.‬‬
‫כל רצוני לשוב אליך בערגה ותחנונים‪ ,‬יה צור שוכן מרומים‪.‬‬
‫עננו בזכות המלך שלמה‪ ,‬שכמהו וערגו אליך הוא ועמו‪.‬‬
‫שיר השירים חיבר בהמיה‪ ,‬לקלס למלך מרומם בעליה‪.‬‬
‫לבי מלהבי אש רשפך בורח‪ ,‬אליך במר ורם צורח‪.‬‬
‫על שפלות מעשי הדלים‪ ,‬לעומת מלך אדון האדונים‪.‬‬
‫אפסות מילותיי הגיגי ורעיוני‪ ,‬עדי יחיד הוא ושמו אדני‪.‬‬
‫פתחתי את פי הדל והאביון‪ ,‬לקלס לאב המון‪.‬‬
‫אין בידי זכות מעשים ומצות‪ ,‬ותורה אין בי להרבות זכויות‪.‬‬
‫רש ועני התולה עצמו בזכות אבותיו‪ ,‬אבירי מרכבה חסידי הקדושה‬
‫המשפיעים ברוב טוהרם וצדקותם קרני הוד לעם סגולה‪.‬‬
‫ייסרתי עצמי על חטאי‪ ,‬וצער ויגון כל לילותיי‪.‬‬
‫דואב וכואב מה בחיי‪ ,‬ושואל וכוסף אל אלוהי‪.‬‬
‫מבקש לדעת וכמה ללמוד‪ ,‬חכמת המלך הוא הדוד‪.‬‬
‫צח דודי ודגול מרבבה‪ ,‬זועקת נפשי בערגת אהבה‪.‬‬
‫סיגפתי עצמי בתעניות לרוב‪ ,‬ומנעתי מפי תאוות מרוב‪.‬‬

‫‪11‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫מבוא‬
‫רציתי לחקור מהות אדם‪ ,‬לדעת זה היצור הנעלם‪.‬‬
‫פותח פיו וטוען בגאון‪ ,‬בן אני למלך עליון‪.‬‬
‫מה לך ילוד אישה‪ ,‬הטה פניך מיחיד בבושה‪.‬‬
‫מעט פת יחסר מפיך‪ ,‬ומיד תש אור עיניך‪.‬‬
‫מים לא יבואו בקרבך‪ ,‬וראה זה פלא סרת מרשעתך‪.‬‬
‫אל מאמר החכם באדם‪ ,‬הגיע נפשי ברתיחת דם‪.‬‬
‫הוא המלך שלמה בכיסאו‪ ,‬בירושלים היא עיר מושבו‪.‬‬
‫הבל הבלים הכל הבל‪ ,‬חזר ואמר הכל הבל‪.‬‬
‫מה יתרון לו לאדם‪ ,‬אלא לעבוד לבורא עולם‪.‬‬
‫סוף דבר הכל נשמע‪ ,‬יחד נקיים נעשה ונשמע‪.‬‬
‫לקחתי מוסריו אל קרבי‪ ,‬ופתחתי פתח תשובה בלבי‪.‬‬
‫השלתי מעלי קליפות לרוב‪ ,‬בכדי לטהר עצמי ולעלות במעלות‪.‬‬
‫זכיתי לימים‪ ,‬ימי שובבים‪ ,‬שבהם נפתחים בשמיים שערים‪.‬‬
‫פתחי תשובה ותחנונים‪ ,‬להידבק באב המון גוים‪.‬‬
‫בימים אלו נכתבו מילים‪ ,‬לקלס ולפאר לאדון האדונים‪.‬‬
‫בתום הימים נסגרו השערים‪ ,‬והיצר ביקש להשמיד ולהעלים‪.‬‬
‫זכויות אבותיי כחומה עמדו‪ ,‬וכסכר הם מים זדונים עצרו‪.‬‬
‫להציל בן טובע במצולות‪ ,‬להושיט יד ולחלץ מדאגות‪.‬‬
‫זיכני יהוה המלך הגדול הגיבור והנורא‪ ,‬בחמלתו הרבה עלי להוציא לאור‬
‫מהדורה שנייה של זה הספר אשר נקרא שמו‪" :‬אשר לשלמה" לע"נ מור‬
‫סבי שלמה סלימון בן יחזקאל זצ"ל‪.‬‬

‫ועוד זיכני לפאר למלך יוצר כל‪ ,‬ולהאדיר שמו בכל מכל ע"י קונטרס‬
‫ששים גבורים הוא פירוש המילים הקשות בהקשר לרעיון הפסוק‪ .‬וקונטרס‬
‫זוהר השיר לשון הזוהר הקדוש בפירושו על שיר השירים‪ .‬קונטרס מעשי‬
‫המלך מעשיו‪ ,‬גדולתו‪ ,‬תוקפו וחוכמתו של המלך שלמה וקונטרס מדרש‬
‫השיר‪ ,‬כל זאת ארבעה חלקים להשלים סוד הפסוק‪" :‬שלחיך פרדס‬
‫רמונים"‪( .‬שיר השירים) פרד"ס ראשי תיבות‪ :‬פשט‪ ,‬רמז‪ ,‬דרש‪ ,‬סוד‪.‬‬

‫‪12‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬

‫הקדמה‬

‫יתקדש המאציל ויתרומם העושה כל‪ ,‬שזיכנו חמדה גנוזה ע"י המלך‬
‫שלמה החכם באדם‪ ,‬שלושה ספרי חכמה וקדושה‪ .‬כמובא בזוהר הקדוש‬
‫פרשת אחרי מות‪" :‬אמר שמעון בוא וראה ג' ספרים לחכמה הוציא שלמה‬
‫המלך לעולם וכולם בחכמה העליונה‪ .‬שיר השירים כנגד חכמה‪ .‬קהלת‬
‫כנגד תבונה‪ .‬משלי כנגד דעת‪( .‬שלוש ספירות ראשונות‪ :‬חכמה‪ ,‬בינה‪,‬‬
‫דעת) כנגד שלושה אלה עשה שלמה ג' ספרים האלה" עכ"ל‪.‬‬
‫וספר שיר השירים נבחר ועולה על כולם‪ ,‬ומי יוכל לשער גודל הקדושה‬
‫והסודות הצפונים בו‪ ,‬כמאמר רבי עקיבא (משניות ידיים פ"ג מ"ה) "לא היה‬
‫העולם כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל שכל הכתובים קודש‬
‫ושיר השירים קודש קודשים‪ .‬וכן אמר רבי אלעזר בן עזריה‪ :‬כל הכתובים‬
‫קודש ושיר השירים קודש קודשים שכולו יראת שמים וקיבול עול מלכותו‪.‬‬
‫מובא בזוהר הקדוש שבח שיר השירים וזה לשונו‪( :‬תרומה קמ"ג)‬
‫"איתא תשבחתא דשירתא דה איהו כללא דכל אורייתא‪ ,‬כלל מעשה‬
‫בראשית‪ ,‬כלל סוד האבות‪ ,‬כלל גלות מצרים ויציאת מצרים והשירה על‬
‫הים‪ ,‬כלל עשרת הדברות ומעמד הר סיני והליכת ישראל במדבר עד‬
‫שנכנסו לארץ ועד שנבנה בית המקדש‪.‬‬
‫וביום שנתגלה שיר השירים בו ביום ירדה השכינה לארץ‪ .‬בקיצור מה‬
‫שהיה מה שהוא ומה שעתיד להיות אחר תחיית המתים עד היום השביעי‬
‫כאשר יהיה שבת ליהוה‪ .‬הכל הוא בשיר השירים‪ .‬ולכן למדנו כל מי‬
‫שאומר פסוק של שיר השירים בביתה משתה‪ ,‬התורה חוגגת שק ואומרת‬
‫לפני הקב"ה שחוק עשו לי בניך בבית המשתה"‪.‬‬

‫שלמה המלך ע"ה היה חכם מכל האדם ומלך בכיפה וכל המלכים‬
‫והחכמים שבעולם משתוקקים לשמוע דבר חכמה מפיו‪ .‬הא ודאי דברים‬
‫אלו לפי פשוטם זרים המה לו ורחוקים מאד לפי ערכו‪ ,‬שאין דרכו להוציא‬
‫מפיו דברים כאלה הנראים דברי חשק ושירי עגבים‪ .‬ואיך יניבם בשפתיו‬
‫ויכתבם באצבעותיו‪ ,‬ואפילו לשומעם המה רחוקים וזרים ממנו‪ .‬על כן כל‬
‫אדם השומע אותם ישפוט מדעתו שאין דברים אלו אמורים לפי פשוטן‬
‫אלא כל אחד‪ .‬יחרד לבו לשים עין שכלו עליהם לפתור אותה‪ .‬ובפרט אם‬
‫היא מיוסדת מחכם גדול‪ .‬ואז כאשר יחקרו וישימו לב על ביאורם יצא‬

‫‪13‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫הקדמה‬
‫לאור דעת שלמה המלך ע"ה שכוון‪ .‬וע"י כך ידעו הכל תוקף אהבתו‬
‫יתברך בישראל גם בימי הגלות האלה וגודל אהבת ישראל בו‪ .‬וגם יבינו‬
‫מה הם הסיבות המעכבים את הגאולה‪ ,‬ואיך יהיו לעתיד במצב עליון‬
‫ונשגב שלא זכו אליו גם בראשונה‪.‬‬
‫וכל כך הייתה חכמת שלמה המלך ע"ה גדולה ונפלאה בדברים האלה‪,‬‬
‫שהיה יכול להלביש בדברי חשק אלה בכל פסוק ופסוק שבעים באורים‬
‫אשר ירמזו על דברים בחלק הנגלה‪ .‬וכן בכל פסוק ופסוק שבעים באורים‬
‫בדרך הנסתר‪ .‬ונמצא בכל פסוק ופסוק יש בו מאה וארבעים מיני חידה‪ ,‬של‬
‫ורמזים‪ .‬וזה שנאמר שיר השירים אשר לשלמה כלומר שיר זה בכלל שני‬
‫מיני שירים בשתי דרכים האחד דרך הנגלה והאחד דרך הנסתר‪( .‬עפ"י‬
‫הקדמה לאבן שלמה מאת הרי"ח)‬
‫מכאן ילמד האדם מוסר על עוצם מעלת וקדושת שיר השירים ובאומרו‬
‫ישים ליבו‪ ,‬ותדבק בו קדושת שיר השירים וישפיע לנפשו רוחו ונשמתו‬
‫שפע קדושה וטהרה ויזכה לעלות במעלות התורה ויראת שמים ויצליח‬
‫בכל מעשי ידיו אכי"ר‪.‬‬

‫‪14‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬

‫גילוי דעת ומודעה‬

‫הריני מגלה דעתי ורצוני לפני הקב"ה‪ ,‬בכל ליבי ובכל נפשי‪ ,‬שכל כוונתי‬
‫בכתיבת הספר "אשר לשלמה" וכל אשר בו‪ ,‬ובכל אשר אעשה‪ ,‬הכל הוא‬
‫לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא בדחילו וריחמו ליחדא שם הוי"ה‬
‫ברוך הוא י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל‪ ,‬וכל מחשבה וכונה‬
‫ודבור של יוהרא וגאוה שהם אינם כרצונו יתברך‪ ,‬וכל מין פניה שאינה‬
‫טובה‪ ,‬אם יעלו בליבי ומוחי בכל עת ועת‪ ,‬הריני מתנה עליהם שיהיו‬
‫בטלים ומבוטלים ביטול גמור‪ ,‬מכל צד ופניה‪ ,‬לא שרירין ולא קיימין‪,‬‬
‫בבית דין של מעלה ובבית דין של מטה‪ ,‬ובישיבות כל הצדיקים זקנים‬
‫ונביאים ואנשי כנסת הגדולה‪ ,‬ותנאים ואמוראים וכל חכמי ישראל‪ .‬ואחרי‬
‫אשר הודעתי באמת ובאמונה לפני יהוה יתברך ולעיני כל ישראל מודעה‬
‫רבה וחזקה שרירה וקיימת‪ ,‬אערוך תפלה לפני יהוה‪ ,‬אשר לו נאוה תהלה‬
‫– אנא יהוה הושיעה נא‪ ,‬אנא יהוה הצליחה נא‪ ,‬והקם סוכת דוד‪ ,‬ובא לציון‬
‫גואל צדיק ונושע הוא‪ ,‬ויראו עינינו וישמח לבנו בביאת משיח צדקנו‪,‬‬
‫ובבנין בית מקדשנו במהרה בימינו‪ .‬ויהי נועם יהוה אלהינו עלינו‪ ,‬ומעשה‬
‫ידנו כוננה עלינו‪ ,‬ומעשה ידינו כוננהו‪ .‬ויתגדל ויתקדש שם י"ה רבא‬
‫בעגלא ובזמן קריב‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫ועוד רש ידבר ואגלה לבי שהריני משתף בלב שלם ובנפש חפצה בזכיות‬
‫הוצאת הספר‪ ,‬לכל בר ישראל אשר עזר ותמך בהוצאת הפירוש על הספר‬
‫הקדוש שיר השירים‪ ,‬זכות שלמה המלך וכל הצדיקים המוזכרים בספר‪,‬‬
‫יעמוד להם ולבניהם לדורי דורות ויזכו להצלחה בכל מעשי ידיהם‪.‬‬

‫לרעייתי נאות ביתי דליה מהשיד היקרה אשר תומכת בי בכל‪ ,‬השם הטוב‬
‫יזכה בבריאות איתנה והצלחה בכל מעשי ידיה‪ .‬ויזכנו השם הטוב לנחת‬
‫מילדנו‪ :‬אורית אסתר‪ ,‬אושרית רחלי ובני דוד אליהו השם ישמרם ויזכם‬
‫ליראת שמיים‪ ,‬זיווגים הגונים והצלחה גדולה מתוך בריאות הגוף והנפש‬
‫אכי"ר‪.‬‬

‫‪15‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫גילוי דעת ומודעה‬
‫לאמי היקרה רחל בת אסתר אשר שמחה רבות על זה הספר אשר נכתב‬
‫לעילוי נשמת אביה ואימה הצדיקים‪ ,‬ומן ברכותיה ותפילותיה הגעתי עד‬
‫הלום‪ .‬השם הטוב יזכה בבריאות איתנה אריכות ימים ושנות חיים‪ .‬יהי‬
‫רצון שתזכה לראות בנחת מפרי בטנה לדורי דורות‪.‬‬
‫ועוד לרבים וטובים מבני עמנו הצדיקים אשר פתחו לבם ותרמו בעין יפה‬
‫להוצאת הספר יזכם השם לברכות עד בלי די ויוסיף עליכם ככם אלף‬
‫פעמים ויברך אתכם‪.‬‬

‫במיוחד לידידי ורעי החפץ בעילום שמו‪ ,‬אשר תרם רבות מכספו להוצאת‬
‫הספר ואף כיתת עמי רגליו בהפצת ספרי הקודמים‪ .‬יהי רצון שתהיה‬
‫משכורתו שלמה מלפני בורא עולם וישמור לו אהוביו ובני משפחתו ויזכה‬
‫עוד כהנה לשפע ברכה והצלחה רבה בכל מעשה ידיו מתוך בריאות הגוף‬
‫ושפע של נאורא מעליא‪.‬‬

‫ועוד רש ידבר ויאמר‪ :‬לכל בר ישראל אשר חפצה נפשו להעתיק להפיץ‬
‫ולצלם וכו' בעבור זיכוי עם ישראל וע"י כך לקרב ביאת גואל צדק במהרה‬
‫בימינו‪ .‬הריני מוסר כאן שהרשות נתונה בידו‪ .‬ועוד אוסיף על כך ואברכהו‬
‫שיצליח ויגדל בכל מעשי ידיו בדרך האמת והישר‪.‬‬
‫עד כאן תנאי המודעה בלב שלם ובנפש חפצה להגדיל תורה ולהאדירה‬
‫ולקרב את עם הסגולה אל אבינו שבשמים‪ .‬המצפה לישועת יהוה‪ ,‬והבוטח‬
‫ברוב רחמיו וחסדיו שיאיר עיני בתורתו תורת אמת‪.‬‬

‫הצעיר הדל‬
‫שלמה אורי חיימי בן רחל‪.‬‬

‫‪16‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫ראשי תיבות ומושגים‬

‫פירושים מן הזוהר הקדוש הובאו ישירות בלשון הקודש‪.‬‬

‫ראשי תיבות ונוטריקון הודגשו במילים גדולות יותר מגוף הכתוב‪.‬‬
‫הסברים לגבי שיטות ומושגים בתחום החישובים בגימטריה ראה בספר‬
‫"שלום לדוד" המובאים שם בהרחבה‪.‬‬
‫נוטריקון – בנית משפט מר"ת המילה‪.‬‬
‫ר"ת – ראשי תיבות‪ ,‬אותיות ראשונות בכל מילה‪.‬‬
‫וז"ל – וזה לשונו‪ ,‬לשון הציטוט‪.‬‬
‫ז"ל – זכרונו לברכה‪.‬‬
‫זלה"ה – זכרו לחיי העולם הבא‪.‬‬
‫עכ"ל – עד כאן לשונו‪ ,‬סוף ציטוט‪.‬‬
‫רש"י – רבי שלמה יצחקי‪ ,‬פרשן על כתבי הקודש‪.‬‬
‫ז"ח – זוהר חדש‪.‬‬
‫אל תקרי – אל תקרא‪ ,‬בלשון חז"ל ניתן לשנות למילה דומה בכדי‬
‫לדרוש על כך דרש‪.‬‬
‫חז"ל – חכמנו זיכרונם לברכה‪.‬‬
‫האר"י – הרב יצחק אשכנזי (לוריא)‪ .‬גדול המקובלים‪.‬‬
‫מ"צ – מצודת ציון‪ ,‬פרשן‪.‬‬
‫ע"י – על ידי‪.‬‬
‫בס"ד – בסייעתא דשמיא‪ ,‬בעזרת שמים‪.‬‬
‫הקב"ה – הקדוש ברוך הוא‪.‬‬
‫עוי"ח – הרב יוסף חיים‪.‬‬
‫גמט' – גימטריה‪ ,‬ערך מספרי של אותיות‪.‬‬
‫שינוי אתוון ‪ -‬היפוך אתוון – שינוי סדר האותיות‪.‬‬
‫דה"ב – דברי הימים חלק ב‪ ,‬ספר אחרון הכתובים‪.‬‬
‫תרי"ג – מנין המצוות בתורה (‪.)613‬‬
‫אע"ה – אבינו עליו השלום‪ ,‬או אמנו עליה השלום‪.‬‬
‫החיד"א – הרב חיים יוסף דוד אזולאי‪.‬‬
‫ובדרז"ל – ובדברי רבותינו זיכרונם לברכה‪.‬‬
‫הרש"ש – הרב שלמה שרעבי‪.‬‬
‫אכי"ר – אמן כן יהי רצון‪.‬‬
‫עפ"י – על פי‪.‬‬

‫‪17‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬

‫קוד ם קראית ולימוד שיר השירים יאמר "לשם יחוד" זה המודפס‬

‫בסידורים‪:‬‬

‫יה‪ִּ ,‬ב ְד ִחיל ּו‬ ‫יך ה ּוא ּו ְש ִכינְ ּ ֵׁת ּ‬ ‫לְ ֵׁשם יִ ח ּוד ק ּו ְד ָׁשא ְּב ִר ְ‬
‫ּו ְר ִחימ ּו‪ּ ,‬ו ְר ִחימ ּו ּו ְד ִחיל ּו‪ ,‬לְ יַחֲ ָׁדא ֵׁשם יוד ֵׁק"י ְּבוָׁ א"ו ֵׁק"י‬
‫נַחנ ּו‬‫ְּביִ ח ּו ָׁדא ְשלִ ים (י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה) ְּב ֵׁשם ָּׁכל יִ ְש ָׁר ֵׁאל‪ִ .‬ה ּנֵׁה אֲ ְ‬
‫ָּׁב ִאים לְ ש ֵׁורר ְּבקול נָׁ ִעים ִשיר ַה ּ ִש ִירים‪ .‬לְ ַת ֵׁ ּקן ֶאת‬
‫יוצ ֵׁרנ ּו וְ לַ עֲ שות‬ ‫ָׁש ְר ָׁש ּה ְּב ָׁמקום ֶעלְ יון‪ ,‬לַ עֲ שות נַ ַחת ר ּו ַח לְ ְ‬
‫יהי‬ ‫ְרצון ּב ְור ֵׁאנ ּו‪[ .‬ואח"כ יאמר פסוק זה שתי פעמים] וִ ִ‬
‫להינ ּו ָׁעלֵׁ ינ ּו‪ּ .‬ו ַמעֲ ֵׁשה ָׁי ֵׁדינ ּו ּכונְ נָׁ ה ָׁעלֵׁ ינ ּו‪.‬‬ ‫נעם אֲ דנָׁי אֱ ֵׁ‬ ‫ַ‬
‫ּו ַמעֲ ֵׁשה י ֵָׁׁדינ ּו ּכונְ נֵׁה ּו‪:‬‬
‫ֶיך‪ ,‬יהוה צ ּו ִרי וְ גֹאֲ לִ י‪:‬‬ ‫צון ִא ְמ ֵׁרי פי וְ ֶהגְ ֹיון לִ ִּבי לְ פנ ָׁ‬ ‫יִ ְהי ּו לְ ָׁר ֹ‬
‫ָׁ‬ ‫ִ‬

‫‪18‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬

‫לאחר קריאת ולימוד שיר השירים יאמר‪:‬‬

‫להינ ּו‬
‫ֶיך יהוה אֱ ֵׁ‬ ‫ִרי ּבון ָּׁכל ָׁהעולָׁ ִמים‪ ,‬יְ ִהי ָׁרצון ִמ ְּלפנ ָׁ‬
‫ָׁ‬
‫אתי‬ ‫בותינ ּו‪ֶ ,‬ש ִּבזְ כ ּות ִשיר ַה ּ ִש ִירים אֲ ֶשר ָׁק ָׁר ִ‬ ‫אלהי אֲ ֵׁ‬ ‫ֵׁ‬ ‫וֵׁ‬
‫קדש ָׁק ָׁד ִשים‪ִּ ,‬בזְ כ ּות ּ ְפס ּו ָׁקיו‪ּ ,‬ו ִבזְ כ ּות‬ ‫וְ לָׁ ַמ ְד ִּתי‪ֶ ,‬שה ּוא ֶ‬
‫ותיו‪ּ ,‬ו ִבזְ כ ּות‬ ‫ּותיו‪ּ ,‬ו ִבזְ כ ּות נְ ֻק ּד ָׁ‬ ‫אותי ָׁ‬‫ִ‬ ‫בותיו‪ּ ,‬ו ִבזְ כ ּות‬ ‫ּ ֵׁתי ָׁ‬
‫הורים‬ ‫דושים וְ ַה ְּט ִ‬ ‫סודותיו ַה ְּק ִ‬ ‫ָׁ‬ ‫ְט ָׁע ָׁמיו וְ ֵׁצר ּו ָׁפיו ּו ְר ָׁמזָׁ יו וְ‬
‫ּוצ ִאים ִמ ּ ֶמ ּנ ּו‪ֶ ,‬ש ְּת ֵׁהא ָׁש ָׁעה זו ְש ַעת ַרחֲ ִמים‪,‬‬ ‫ַהנ ָּׁור ִאים ַהי ְ‬
‫ְש ַעת ַה ְק ָׁש ָׁבה‪ְ ,‬ש ַעת ַהאֲ זָׁ נָׁ ה‪ ,‬וְ נִ ְק ָׁראֲ ָׁך וְ ַתעֲ נֵׁנ ּו‪ ,‬נַ עֲ ִתיר לְ ָׁך‬
‫יאת וְ לִ ימ ּוד ִשיר‬ ‫וְ ֵׁה ָׁע ֵׁתר לָׁ נ ּו‪ ,‬וְ יִ ְהיֶה עולָׁ ה לְ פנ ָׁ‬
‫ֶיך ְק ִר ַ‬ ‫ָׁ‬
‫ַה ּ ִש ִירים ְּכ ִאלּ ּו ִה ּ ַשגְ נ ּו ָּׁכל ַה ּסודות ַה ִּנ ְפלָׁ אות וְ ַהנ ָּׁוראות‬
‫אֲ ֶשר ֵׁהם חֲ ת ּו ִמים ּו ְסת ּו ִמים ּבו ְּב ָׁכל ְּתנָׁ ָׁאיו‪ ,‬וְ נִ זְ ֶּכה‬
‫לְ ָׁמקום ֶש ַה ְּנ ָׁפשות‪ָׁ ,‬הר ּוחות וְ ַה ְּנ ָׁשמות‪ ,‬נ ְֶח ָׁצבות ִמ ּ ָׁשם‪,‬‬
‫ּו ְכ ִאלּ ּו ָׁע ִשינ ּו ָּׁכל ַמה ּ ֶש ּ ֻמ ָּׁטל ָׁעלֵׁ ינ ּו לְ ַה ּ ִשיג ּ ֵׁבין ְּבגִ לְ ּג ּול‬
‫וכים‬ ‫זֶה‪ֵׁ ּ ,‬בין ְּבגִ לְ ּג ּולִ ים אֲ ֵׁח ִרים‪ ,‬וְ לִ ְהיות ִמן ָׁהעולִ ים וְ ַה ּז ִ‬
‫לָׁ עולָׁ ם ַה ָּׁבא‪ִ ,‬עם ְש ָׁאר ַצ ִ ּד ִיקים וַ חֲ ִס ִידים‪ּ .‬ו ַמ ּ ֵׁלא ָּׁכל‬
‫טובה‪ ,‬וְ ִת ְהיֶה ִעם לְ ָׁב ֵׁבנ ּו וְ ִא ְמ ֵׁרי ִפינ ּו‬ ‫ָׁ‬ ‫ִמ ְשאֲ לות לִ ּ ֵׁבנ ּו לְ‬
‫בותינ ּו‪ ,‬וְ ִעם י ֵָׁׁדינ ּו ְּב ֵׁעת ַמעֲ ָׁב ֵׁדינ ּו‪ ,‬וְ ִת ְשלַ ח‬ ‫ְּב ֵׁעת ַמ ְח ְש ֵׁ‬
‫ְּב ָׁר ָׁכה‪ַ ,‬ה ְצלָׁ ָׁחה וְ ַה ְרוָׁ ָׁחה‪ְּ ,‬ב ָׁכל ַמעֲ ֵׁשי י ֵָׁׁדינ ּו‪ּ ,‬ו ֵׁמ ָׁע ָׁפר‬
‫רומ ֵׁמנ ּו‪ ,‬וְ ָׁת ִשיב‬ ‫ימנ ּו‪ּ ,‬ו ֵׁמ ַא ְש ּפות ַ ּדלּ ּו ֵׁתנ ּו ְּת ְ‬ ‫ָׁענְ יֵׁנ ּו ְּת ִק ֵׁ‬
‫ָׁמינ ּו‪ָׁ ,‬א ֵׁמן‪:‬‬ ‫ינָׁת ָׁך לְ ִעיר ָׁק ְד ְש ָׁך ִּב ְמ ֵׁה ָׁרה ְבי ֵׁ‬ ‫ְש ִכ ְ‬

‫‪19‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬

‫לאומרה קודם לימוד הזוהר הקדוש‬

‫תפלה זו תקנה איש האלהים הרמ"ק זצ"ל‬

‫יושב המרומים ומשגיח התחתונים‪ ,‬אלוה לכל הנאצלים יחיד‬

‫מיוחד‪ .‬אדון דחיל נאמן ידין‪ .‬מאציל כל נאצל‪ .‬בורא כל נברא‪.‬‬
‫יוצר כל נוצר‪ .‬עושה כל נעשה‪ .‬מי יגיע להשיג אחד מאלפי‬
‫אלפים ורבי רבבות גודל מעלות נפלאות מעשיך‪ .‬כל שכן גודל‬
‫יצירותיך‪ .‬ומי יחשוב לדעת אחד מאלפי אלפים ורבי רבבות‬
‫סתרי סודות הצפונים בבריאתך‪ .‬כל שכן קל וחומר שאין‬
‫ביכולתו להשיג קצת מן הקצת וחלק מן החלק של אלף אלפי‬
‫אלפים ורבי רבבות מן אצילותך‪ .‬שאדון אחד יחיד ומיוחד‬
‫מתייחד עימהם יחוד גמור‪ .‬לכן אב הרחמן סלח ומחל והעבר‬
‫על חטאתי ועונותיי ופשעי שחטאתי ושעוויתי ושפשעתי לפניך‬
‫מיום היותי על האדמה עד היום הזה‪ .‬שכל רמ"ח אברי ושס"ה‬
‫גידי ונפשי ורוחי ונשמתי כצאן בלי רועה תעינו ופגמנו את‬
‫אשר לא נוכל לתקן אם לא בשפע הרב למעלה מרום מעלה‬
‫סדר הצינורות הפגם שגרמנו‪ .‬ויהי רצון מלפניך יהוה אלוהי‬
‫ואלוהי אבותיי שתזכך נפשי רוחי ונשמתי שאהיה ראוי והגון‬
‫לעורר מיין תתאין על ידי לימוד הזוהר הקדוש‪ .‬גל עיני‬
‫ואביטה נפלאות מעיניך‪.‬‬
‫(יכוון‪ :‬גב"ת לי"מ עט"ת יה"ו ננ"ר יפ"ת ול"ך אא"ו)‪ .‬וזכני‬
‫לאור באור תורתך‪ .‬ואבינה נועם זיו רזי סודותיה ללמוד וללמד‬
‫לשמור לעשות ולקיים‪ .‬ויהי נועם אדני אלוהינו עלינו ומעשה‬
‫ידינו כוננה עלינו ומעשה ידנו כוננהו‪ .‬יהי לרצון אמרי פי והגיון‬
‫וגואלי‪.‬‬ ‫צורי‬ ‫יהוה‬ ‫לפניך‬ ‫לבי‬

‫‪20‬‬
‫פרק א‬

‫‪21‬‬
22
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬

‫יר ַה ּ ִש ִירים אֲ ֶשר *לִ ְשלמה‪:‬‬ ‫(א)‪ִ :‬ש‬

‫שיר השירים‪ ,‬שיר מובחר ונעלה מן כל השירים אשר‬
‫נאמרו לכבוד מלכו של עולם‪ .‬כל שם "שלמה" המוזכר‬
‫בשיר השירים הוא רמז להקב"ה‪ ,‬כמובא בזוהר הקדוש‪:‬‬
‫"כל תושבחתא דשיר השירים למלכא דשלמא כולא‬
‫דיליה"‪[ .‬שיר השירים קנג] (פירוש‪ :‬כל שבח שיר השירים הוא‬
‫למלך שהשלום שלו)‬
‫שמות הקודש של השם יתברך‪ ,‬אינם מוזכרים בגלוי בשיר‬
‫השירים על משקל "הסתר אסתיר פני" [דברים לא יח]‪ .‬אף על‬
‫פי כן הקדוש ברוך הוא מרומז ומוסתר בכינויים ודימויים מן‬
‫הטבע וזאת בכדי לגבור על קטרוג השטן בכתיבת הספר‪.‬‬
‫"הטבע" עולה בגימטריה למספר "אלהים"‪ .‬ומוסתר שמו‬
‫בראשי תיבות אשר לשלמה העולה "אל" זה שנאמר "אכן‬
‫אתה אל מסתתר" [ישעיה מה ט]‪ .‬ועוד ר"ת שיר השירים‬
‫אשר לשלמה עולה "שהאל" רצה לומר שהוא "האל הגדול‬
‫הגבור והנורא" [דברים י יז]‪ .‬הנושא המרכזי בשיר השירים‬
‫סובב ברובו על דו‪-‬שיח בין הקב"ה לבין כנסת ישראל היא‬
‫השכינא הקדושה‪" .‬וכל ישראל הם נפש אחת כידוע‪ .‬ולזה‬
‫נקראת "כנסת ישראל" שמתכנסים ביחד" [עפ"י רמתיים צופים‬
‫על תנא דבי אליהו ו א]‪.‬‬

‫"אשר"‪ -‬מובא במדרש רבה וזה לשונו‪ :‬אמר הקב"ה‬

‫לישראל אתם צאני ואני רועה שנאמר "ואתן צאני צאן‬
‫מרעיתי אדם אתם" [יחזקאל לד]‪ .‬ואני רועה שנאמר "רועה‬
‫ישראל האזינה" [תהילים פ]‪ .‬עשו דיר לרועה ויבוא וירעה‬

‫‪23‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬
‫אתכם לכך נאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"‪ .‬אתם‬
‫כרם שנאמר "כי כרם יהוה צבאות בית ישראל" [ישעיה ה ז]‪.‬‬
‫ואני שומר שנאמר "הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל"‬
‫[תהילים קכא]‪ .‬עשו סוכה לשומר שישמור אתכם‪.‬‬
‫אתם בנים ואני אביכם שנאמר "בנים אתם ליהוה אלהיכם"‬
‫[דברים יד]‪ .‬ואני אביכם שנאמר‪" :‬כי הייתי לישראל כאב"‬
‫[ירמיהו לא]‪.‬‬
‫כבוד לבנים שהם אצל אביהם וכבוד לאב כשהוא אצל בניו‪.‬‬
‫ישראל‪ ,‬משולים כצאן‪ ,‬כרם ובנים‪ .‬והקב"ה משול כאב‪,‬‬
‫שומר‪ ,‬רועה ר"ת אשר‪.‬‬
‫אשר בהיפוך אתוון (בהיפוך סדר האותיות) עולה ראש‪ ,‬ר"ל שיר‬
‫השירים שהוא ככתר לראש שלמה שהוא המלך שהשלום‬
‫שלו הוא הקדוש ברוך הוא‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫שלמה ‪ -‬רמז להקב"ה כנאמר בזוהר הקדוש‪" :‬שלמה‪ ,‬מלך שהשלום שלו‪ ,‬הוא‬
‫הקדוש ברוך הוא"‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫ַר ִּ ּׁבי ֶאלְ ָעזָר ַּׁבר אֲ ִּבינָה ִּמ ּׁשוּׁם ַר ִּ ּׁבי ַאחָ א וְ ַר ָּׁבנִּ ין‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ֶאלְ ָעזָר‬
‫לשת אֲ לָ ִּפים ָמ ָשל‪ַ ,‬על ָּׁכל‬ ‫ָא ַמר‪ :‬וַ יְ ַד ֵּּׁבר (שלמה המלך) ְש ֶ‬
‫שה ְט ָע ִּמים‬ ‫שה וָ ָאלֶף‪ֶ ,‬אלֶ ף וַ ח ֲִּמ ּׁ ָ‬ ‫ירו ח ֲִּמ ּׁ ָ‬‫דָּׁ בָ ר וְ ָדבָ ר‪ .‬וַ יְ ִּהי ִּש ֹ‬
‫לשת אֲ לָ ִּפים‬ ‫ַעל ָּׁכל דָּׁ בָ ר וְ ָדבָ ר‪ .‬וְ ַר ָּׁבנִּ ין ָא ְמ ִּרין‪ :‬וַ יְ ַד ֵּּׁבר ְש ֶ‬
‫שה וָ ָאלֶף‪ֶ ,‬אלֶף‬ ‫ירו חֲ ִּמ ּׁ ָ‬
‫של‪ַ ,‬על ָּׁכל ּׁ ָפסוּׁק וּׁפָ סוּׁק‪ .‬וַ יְ ִּהי ִּש ֹ‬ ‫ָמ ָ‬
‫לו‪ֵּ ,‬אין ְּׁכ ִּתיב‬ ‫ש ֹ‬ ‫של‪ .‬וַ יְ ִּהי ְמ ָ‬ ‫של ו ָּׁמ ָ‬ ‫שה ְט ָע ִּמים ַעל ָּׁכל ָמ ָ‬ ‫וַ חֲ ִּמ ּׁ ָ‬
‫של‪,‬‬ ‫של ָמ ָ‬ ‫ירו ֶ‬ ‫שה וָ ָאלֶף‪ִּ ,‬ש ֹ‬ ‫ירו ח ֲִּמ ּׁ ָ‬ ‫ָּׁכאן‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא וַ יְ ִּהי ִּש ֹ‬
‫יה ְדּׁ ִּמ ְּׁל ָתא‪.‬‬ ‫יה ְדּׁ ִּמ ְּׁל ָתא ַט ְע ֵּמ ּׁ‬
‫ַט ְע ֵּמ ּׁ‬

‫‪24‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬
‫נַח ָמן‪ִּ ,‬חז ְַרנ ּׁו ַעל ָּׁכל סֵּ פֶ ר ִּמ ְשלֵּי וְ לֹא‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ְשמו ֵּּׁאל ַּׁבר ְ‬
‫שר ּׁ ְפסו ִּּׁקים‪,‬‬ ‫שה ָע ָ‬ ‫אות וַ ח ֲִּמ ּׁ ָ‬ ‫שע ֵּמ ֹ‬ ‫ש ָּׁכ ַתב בּׁ ֹו ֶא ּׁ ָלא ְּׁת ַ‬ ‫ָמ ִּצינ ּׁו ֶ‬
‫ָ‬
‫ש ֵּאין לְ ך ָּׁכל ּׁ ָפסוּׁק‬ ‫של‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא ֶ‬ ‫לשת אֲ לָ ִּפים ָמ ָ‬ ‫או ֵּמר ְש ֶ‬ ‫וְ ַא ְּׁת ֹ‬
‫גון (משלי כה‪ ,‬יב)‪:‬‬ ‫לשה ְט ָע ִּמים‪ְּׁ ,‬כ ֹ‬ ‫ש ֵּאין בּׁ ֹו ְשנַיִּ ם ו ְּׁש ָ‬ ‫וּׁפָ סוּׁק ֶ‬
‫נֶזֶם זָ ָהב וַ חֲ לִ י כָ ֶתם‪( ,‬משלי יא‪ ,‬כב)‪ :‬נֶזֶם זָ ָהב ְּב ַאף חֲזִ יר;‬
‫קום ְּגדֹלִ ים ַאל‬ ‫(משלי כה‪ ,‬ו)‪ :‬אל ִת ְּת ַה ַדר לִ ְּפנֵי ֶמלֶ ְּך ו ִב ְּמ ֹ‬
‫של ֹא‬ ‫לו ַמר ֶ‬ ‫יך ֹ‬ ‫שב ֵּאין צָ ִּר ְ‬ ‫שב‪ֵּ ּׁ ,‬ת ֵּ‬ ‫לו ַמר ּׁ ֵּת ֵּ‬ ‫יך ֹ‬ ‫ַתעֲ מֹד‪ֵּ ,‬אין צָ ִּר ְ‬
‫לום לֹא נ ְֶחלַ ק ָא ָדם‬ ‫ְת ַד ֵּּׁבר‪ְּׁ .‬תנֵּינַן ָא ַמר ַר ִּ ּׁב י עֲ ִּקיבָ א חַ ס וְ ָש ֹ‬
‫של ֹא ְת ַט ּׁ ֵּמא ֶאת הַ ּׁי ַָדיִּ ם‪,‬‬ ‫ֶאחָ ד ִּמ ִּיּׁ ְש ָר ֵּאל ַעל ִּשיר הַ ּׁ ִּש ִּירים ֶ‬
‫ש ִּ ּׁנ ְּׁתנָ ה בּׁ ֹו ִּשיר הַ ּׁ ִּש ִּירים‪,‬‬ ‫עולָ ם ּׁ ֻּכלּׁ ֹו ְּׁכ ַדאי ַּׁכ ּׁי ֹום ֶ‬ ‫ש ֵּאין ָּׁכל ָה ֹ‬ ‫ֶ‬
‫ש ָּׁכל ַה ְּׁכתו ִּּׁבים ק ֶֹדש וְ זֶה ק ֶֹדש ָק ָד ִּשים‪ ,‬וְ ַעל ַמה‬ ‫לָ ּׁ ָמה‪ֶ ,‬‬
‫ש ַע ֶּׁבן חָ ִּמיו‬ ‫הו ֻּ‬ ‫ּׁנ ְֶחלְ ק ּׁו ַעל קֹהֶ לֶת‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָן ַּׁבר ַר ִּ ּׁבי יְ ֹ‬
‫של ַר ִּ ּׁבי עֲ ִּקיבָ א ְּׁכ ִּד ְב ֵּרי ֶּׁבן עֲ זַאי ָּׁכ ְך נ ְֶחלְ ק ּׁו וְ כָ ְך ָ ּׁג ְמרוּׁ‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי‬ ‫ֶ‬
‫יך ְס ָאה‬ ‫הולִּ ְ‬ ‫ש ֹ‬ ‫ֶאלְ ָעזָר ֶּׁבן עֲ ז ְַריָה עֲ בַ ד לָ ּׁה ַמ ְתלָ א‪ ,‬לְ ֶאחָ ד ֶ‬
‫הוצֵּ א לִּ י ִּמ ּׁ ֶמ ָ ּׁנה ֶק ַמח‪.‬‬ ‫לו ֹ‬ ‫של ִּח ִּּׁטים ֵּאצֶ ל ַה ּׁנ ְַח ּׁת ֹום‪ָ ,‬א ַמר ֹ‬ ‫ֶ‬
‫ְ‬
‫הוצֵּ א לִּ י ִּמ ּׁ ֶמ ָּׁנ ּׁה ְקלו ְּׁס ְקיָא ֶק ַמח וְ סֹלֶ ת ַאחַ ת‪ָּׁ .‬כך ָּׁכל‬ ‫סֹלֶ ת‪ֹ ,‬‬
‫יה ִּדּׁ ְשלֹמֹה לֹא סֹלֶ ת ֶא ּׁ ָלא ִּשיר ַה ּׁ ִּש ִּירים לְ יִּ ְש ָר ֵּאל‪,‬‬ ‫חָ ְכ ָמ ֵּת ּׁ‬
‫ש ַּׁב ּׁ ִּש ִּירים‪,‬‬ ‫ש ַּׁב ּׁ ִּש ִּירים‪ַ ,‬ה ְמעֻּ ּׁלֶה ֶ‬ ‫ש ָּׁבח ֶ‬ ‫ִּשיר הַ ּׁ ִּש ִּירים‪ַ ,‬ה ְמ ֻּ‬
‫ש ָאנ ּׁו‬ ‫שעֲ ָ‬ ‫ש ֵּּׁבחַ לְ ִּמי ֶ‬ ‫ֹאמר ִּש ִּירים וּׁנְ ַ‬ ‫ש ַּׁב ּׁ ִּש ִּירים‪ .‬נ ַ‬ ‫ַה ְמסֻּ לְ ָסל ֶ‬
‫יך ָמה ְד ַא ְּׁת ָא ַמר (עמוס ח‪ ,‬ג)‪ :‬וְּ הֵ ילִ ילו‬ ‫עולָ ם‪ ,‬הָ ֵּא ְ‬ ‫ִּש ִּירים ָּׁב ֹ‬
‫חות ְּדהֵ יכָ לָ א‪.‬‬ ‫ירות הֵ יכָ ל‪ְּ ,‬שבָ ֹ‬ ‫ִש ֹ‬

‫ש ַּׁב ּׁ ִּש ִּירים ַה ְמעֻּ ּׁלֶה‬ ‫ש ָּׁבח ֶ‬‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ִּ ,‬שיר הַ ּׁ ִּש ִּירים‪ַ ,‬ה ְמ ֻּ‬
‫ֹאמר ִּש ִּירים לְ ִּמי‬ ‫ש ַּׁב ּׁ ִּש ִּירים‪ ,‬נ ַ‬ ‫ש ַּׁב ּׁ ִּש ִּירים‪ַ ,‬ה ְמסֻּ לְ ָסל ֶ‬ ‫ֶ‬
‫איך ָמה ְד ַא ְּׁת ָא ַמר (דברים לב‪,‬‬
‫ְ‬ ‫עולָ ם‪ ,‬הָ ֵּ‬ ‫ש ָאנ ּׁו ִּש ּׁיו ִּּׁרים לָ ֹ‬‫שעֲ ָ‬ ‫ֶ‬
‫שם ַר ִּ ּׁבי‬‫שם ַר ִּ ּׁבי ַאחָ א ְ ּׁב ֵּ‬ ‫יב)‪ :‬יהוה ָב ָדד יַנְּ חֶ נו‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָן ְ ּׁב ֵּ‬
‫ש ָע ִּתיד‬ ‫שבַ ח לְ ִּמי ֶ‬ ‫ֹאמר ִּש ִּירים וְ ֶ‬ ‫עון ַּׁבר ַא ָּׁבא נ ַ‬ ‫ִּש ְמ ֹ‬

‫‪25‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬
‫ֹאמר לְ פָ נָ יו ִּש ִּירים ַה ְר ֵּּׁבה‪,‬‬ ‫רות ָעלֵּינ ּׁו רוּׁחַ ַה ּׁק ֶֹדש‪ ,‬נ ַ‬ ‫לְ ַה ּׁ ְש ֹ‬
‫תו‪,‬‬ ‫או ֹ‬ ‫או הֵּ ן ְמ ַק ְּׁל ִּסין ֹ‬ ‫או הוּׁא ְמ ַק ְּׁל ָסן‪ֹ ,‬‬ ‫ְ ּׁבכָ ל ַה ּׁ ִּש ִּירים ֹ‬
‫או ֵּמר (שמות טו‪ ,‬ב)‪ :‬זֶה‬ ‫תו‪ ,‬וְ ֹ‬ ‫או ֹ‬ ‫משה הֵּ ן ְמ ַק ְּׁל ִּסין ֹ‬ ‫ֶ‬ ‫ירת‬ ‫ְ ּׁב ִּש ַ‬
‫סן (דברים לב‪ ,‬יג)‪:‬‬ ‫משה הוּׁא ְמ ַק ְּׁל ָ‬ ‫ֶ‬ ‫ירת‬ ‫ֵּאלִּ י וְ ַאנְ וֵּ הוּׁ‪ ,‬ו ְּׁב ִּש ַ‬
‫תו‬
‫או ֹ‬ ‫י ְַּר ִכיבֵ הו ַעל ָבמֳ ֵתי ָא ֶרץ‪ּׁ ְ .‬ב ַרם ָהכָ א הֵּ ן ְמ ַק ְּׁל ִּסין ֹ‬
‫וְ הוּׁא ְמ ַק ְּׁל ָסן‪ ,‬הוּׁא ְמ ַק ְּׁלסָ ן (שיר השירים א‪ ,‬טו)‪ִּ :‬ה ּׁנ ְָך יָפָ ה‬
‫דו ִדי‬ ‫תו (שיר השירים א‪ ,‬טו)‪ִ :‬ה ְּנ ָך יָפֶ ה ֹ‬ ‫או ֹ‬ ‫ַר ְעי ִָּתי‪ ,‬וְ הֵּ ן ְמ ַק ְּׁל ִּסין ֹ‬
‫שם ַר ִּ ּׁבי חָ נִּ ין ְדּׁ ִּצ ּׁפ ֳִּּרין ָא ַמר ִּשיר‬ ‫עון ְ ּׁב ֵּ‬ ‫ַאף נ ִָעים‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ִּש ְמ ֹ‬
‫ימון ָא ַמר ָּׁכפוּׁל ו ְּׁמכֻּ ּׁ ָפל‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי לֵּ וִּ י ָא ַמר‪ְּׁ ,‬כנֶגֶד‬ ‫ָּׁכפוּׁל‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ִּס ֹ‬
‫חֲמש‬ ‫ֶא ְמ ָרה ִּמנְ יַן ִּשיר‪ִּ ,‬שיר ֵּ‬ ‫רות נ ֶ‬ ‫ש ֶרת ַה ִּדּׁ ְ ּׁב ֹ‬ ‫בות וַ עֲ ֶ‬ ‫ְש ֹנות ָא ֹ‬
‫הון י ִַּּׁתיר‪ ,‬צֵּ א ֵּמהֶ ן ְשנֵּי‬ ‫ימר ְדּׁ ִּאית ְ ּׁב ֹ‬ ‫שר‪ ,‬וְ ִּאי ֵּת ַ‬ ‫אות וְ ֶע ֶ‬ ‫ֵּמ ֹ‬
‫עולִּ ין ִּמן הַ ִּּׁמנְ יָן‪.‬‬ ‫ש ֵּאין ֹ‬ ‫בון ֶ‬ ‫ְר ָע ֹ‬

‫קום‬ ‫שם ַר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָן‪ָּׁ ,‬כל ָמ ֹ‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי יו ָּׁדן וְ ַר ִּ ּׁבי לֵּ וִּ י ְ ּׁב ֵּ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר ִּ ּׁב ְמגִּ ּׁ ָלה ֹזו ַּׁב ּׁ ֶמלֶ ְך ְשלֹמֹה‪ַּׁ ,‬ב ּׁ ֶמלֶ ך ְשלֹמֹה ַה ָּׁכתוּׁב‬
‫ְ‬ ‫ֶ‬
‫ְ‬
‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא ַה ָּׁכתוּׁב ְמ ַד ֵּּׁבר‪.‬‬ ‫ְ‬
‫ְמ ַד ֵּּׁבר‪ַּׁ ,‬ב ּׁ ֶמלֶך ְס ָתם‪ּׁ ְ ,‬ב ַה ָּׁק ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר ַּׁב ּׁ ֶמלֶ ְך ְשלֹמֹה‪ַּׁ ,‬ב ּׁ ֶמל ְֶך‬ ‫קום ֶ‬ ‫וְ ַר ָּׁבנִּ ין ָא ְמ ִּרין ָּׁכל ָמ ֹ‬
‫שלּׁ ֹו ַה ָּׁכתוּׁב ְמ ַד ֵּּׁבר‪ַּׁ ,‬ב ּׁ ֶמלֶ ְך ְס ָתם ִּ ּׁב ְכנֶסֶ ת יִּ ְש ָר ֵּאל‬ ‫לום ֶ‬ ‫ש ֹ‬‫שהַ ּׁ ָ‬
‫ֶ‬
‫ַה ָּׁכתוּׁב ְמ ַד ֵּּׁבר‪.‬‬

‫‪26‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬
‫*ד ֶד ָׁ‬
‫יך‬ ‫טובים ּ‬
‫ִ‬ ‫(ב)‪ :‬יִ ּ ָׁש ֵׁקנִ י ִמ ְּנ ִשיקות ּ ִפיה ּו ִ ּכי‬
‫ִמ ּיָׁיִ ן‪:‬‬

‫ישקני‪ -‬אל תאמר ישקני אלא "יש ‪ -‬קוני" (יש מי שקונה‬

‫אותי) זה שנאמר "יהוה קנני ראשית דרכו" [משלי ח כב]‪.‬‬
‫ולמרות שהוא מוסתר מעינינו‪ ,‬מציאותו והויתו זועקת‬
‫מעמקי הבריאה‪ .‬יש ‪ -‬קוני והוא משגיח תדיר על בניו‬
‫רחומיו‪ ,‬ומתאווים אנו לנשיקות פיהו כנאמר בזוהר הקדוש‬
‫וזה לשונו‪" :‬ישקני‪ ,‬פירושו‪ :‬דבקות האהבה רוח ברוח‪ .‬כי‬
‫ארבע רוחות מתחברים בנשיקות ונעשו כאחד‪ ,‬כי זה נותן‬
‫רוח מפיו לחברו‪ .‬ולוקח רוח מפיו של חברו המתדבק בו‪.‬‬
‫נמצא שיש לו רוח שלו ורוח של חברו‪ .‬הרי שני רוחות‬
‫וחברו גם כן יש לו ב' רוחות‪ .‬נמצא שבנשיקות האלו‬
‫מתחברים ארבע רוחות יחד" [זוהר הקדוש שיר השירים קעה]‪( .‬עד‬
‫כאן לשון הזוהר הקדוש)‬
‫הנשיקה היא הדבקות רוח ברוח‪ .‬כך אנו מצפים להתדבק‬
‫ביהוה יתברך ולחזות לצפות בזיו קדושתו המוסתרת‬
‫בתורתו הקדושה זה שנאמר" "לאהבה את יהוה אלוהיך‬
‫לשמוע בקולו ולדבקה בו" [דברים ל כ]‪.‬‬
‫דודך מיין‪ -‬טוב לי אהבת יהוה מן היין המובחר‪.‬‬

‫נקבץ את האותיות השניות‪ :‬משכני אחריך נרוצה ונקבל‬

‫את המילה "שחר" זה שנאמר‪..." :‬אעירה שחר" [תהילים נז‬
‫ט]‪ .‬האדם צריך למשוך עצמו לקימה בעלות השחר וללמוד‬
‫תורה ואחריו לרוץ לבית הכנסת עטוף בטלית ומעוטר‬
‫בתפילין כמובא בזוהר הקדוש וזה לשונו‪" :‬אמר רבי שמעון‬
‫בר יוחאי‪ ,‬בשעה שהאדם משכים בבוקר ומניח תפילין‬
‫‪27‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬
‫בראשו ותפילין ברושם קדוש בזרועו ומתעטף בעטוף של‬
‫מצווה (טלית) ובא לצאת משער ביתו ארבעה מלאכים‬
‫קדושים מתחברים עמו ויוצאים עמו משער ביתו‪ .‬ומלווים‬
‫אותו לבית הכנסת‪ ,‬ומכריזים לפניו תנו כבוד לצורת המלך‬
‫הקדוש‪ ,‬תנו כבוד לבן המלך‪ ,‬לפנים היקר של המלך‪ ,‬רוח‬
‫הקודש שורה עליו מכריז ואומר "ישראל אשר בך אתפאר"‬
‫[זוהר חדש תרומה ה]‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫דודך‪ -‬עניין אהבה וחיבה כמו‪ :‬נרווה דודים [משלי ז א] ( מדברי מצודת דוד)‬

‫מדרש השיר‬
‫ֶא ְמ ָרה‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ִּחינְ נָא ַּׁבר ּׁ ַפ ּׁ ָפא‬ ‫יקות ִפיהו ‪ ,‬הֵּ יכָ ן נ ֶ‬ ‫ש ֵקנִ י ִמ ְּנ ִש ֹ‬ ‫יִ ָ‬
‫א ְּׁת ָא ַמר (שיר השירים א‪ ,‬ט)‪:‬‬ ‫יא ְך ָמה ְד ַ‬ ‫ֶא ְמ ָרה‪ ,‬הֵּ ַ‬ ‫ָא ַמר ַּׁביָּׁם נ ֶ‬
‫ימון ָא ַמר ְ ּׁב ִּסינַי‬ ‫לְּ סֻ סָ ִתי ְּב ִר ְּכבֵ י פַ ְּרעֹה‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי יו ָּׁדא ְ ּׁב ַר ִּ ּׁבי ִּס ֹ‬
‫תו‬ ‫או ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫ש ָא ְמר ּׁו‬‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‪ִּ :‬שיר ַה ּׁ ִּש ִּירים‪ִּ ,‬שיר ֶ‬ ‫ֶא ְמ ָרה‪ֶ ,‬‬ ‫נ ֶ‬
‫ש ִרים‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (תהלים סח‪ ,‬כו)‪ִ :‬ק ְּדמו ָ‬ ‫ַה ּׁ ִּש ִּירים ַה ּׁש ֹו ְר ִּרים‪ֶ ,‬‬
‫בוד‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ִּ ּׁב ְכ ֹ‬ ‫ָתן ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ַאחַ ר נֹגְּ נִ ים‪ָ ּׁ .‬תנֵּי ִּמ ּׁשוּׁם ַר ִּ ּׁבי נ ָ‬
‫שר לִּ ְשלֹמֹה‪,‬‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‪ִּ :‬שיר הַ ּׁ ִּש ִּירים אֲ ֶ‬ ‫תו אֲ ָמ ָר ּׁה‪ֶ ,‬‬ ‫ְ ּׁג ֻּד ּׁ ָל ֹ‬
‫ש ֵּרת‬ ‫או ֵּמר ַמלְ אֲ כֵּ י ַה ּׁ ָ‬ ‫יאל ֹ‬ ‫שלּׁ ֹו‪ַ .‬ר ָּׁבן ַ ּׁג ְמלִּ ֵּ‬ ‫לום ֶ‬ ‫ש ֹ‬ ‫שהַ ּׁ ָ‬ ‫לַ ּׁ ֶמלֶ ְך ֶ‬
‫של ַמעֲ לָ ה‪.‬‬ ‫ש ִּרים ֶ‬ ‫שאֲ ָמרוּׁה ּׁו ָ‬ ‫אֲ ָמרוּׁהוּׁ‪ִּ ,‬שיר ַה ּׁ ִּש ִּירים‪ִּ ,‬שיר ֶ‬
‫יקות‬ ‫ש ֵּקנִּ י ִּמנְ ִּש ֹ‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‪ :‬יִּ ּׁ ָ‬ ‫ֶא ְמ ָרה‪ֶ ,‬‬ ‫ַר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָ ן ָא ַמר ְ ּׁב ִּסינַ י נ ֶ‬
‫ֶא ְמ ָרה‪ ,‬ו ַּׁמיְ ֵּתי לָ ּׁה ִּמן‬ ‫מו ֵּעד נ ֶ‬ ‫או ֵּמר ְ ּׁבאֹהֶ ל ֹ‬ ‫ּׁ ִּפיהוּׁ‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ֵּמ ִּאיר ֹ‬
‫ימן‪ .‬עו ִרי‬ ‫בו ִאי ֵת ָ‬ ‫פון ו ֹ‬ ‫הֲ ָדא ְק ָריָא (שיר השירים ד‪ ,‬טז)‪ :‬עו ִרי צָ ֹ‬
‫ימן‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו‬ ‫ּׁבו ִּאי ֵּת ָ‬ ‫פון‪ .‬ו ֹ‬ ‫צ ֹ‬ ‫עולָ ה ַהנִּ ְשחֶ טֶ ת ַּׁב ָ ּׁ‬ ‫פון‪ֹ ,‬זו ָה ֹ‬ ‫צָ ֹ‬
‫מו ֵּעד‪ .‬יִּ ְּׁזל ּׁו‬ ‫יחי גַ ִּ ּׁני‪ ,‬זֶה אֹהֶ ל ֹ‬ ‫רום‪ָ .‬ה ִּפ ִּ‬ ‫ש ִּ ּׁנ ְשחָ ִּטין ַּׁבדָּׁ ֹ‬ ‫ְשלָ ִּמים ֶ‬
‫ש ָמיו‪ ,‬זֶה ְקט ֶֹרת ַה ּׁ ַס ִּּׁמים‪ָ .‬יבֹא דּׁ ֹו ִּדי לְ גַ נ ֹּׁו‪ֹ ,‬זו הַ ּׁ ְש ִּכינָה‪.‬‬ ‫ְב ָ‬
‫וְ יֹאכַ ל ּׁ ְפ ִּרי ְמגָ ָדיו‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ַה ָּׁק ְר ָּׁב ֹנות‪ַ .‬ר ָּׁבנִּ ין ָא ְמ ִּרין ְ ּׁבבֵּ ית‬
‫עולָ ִּמים‪ ,‬ו ַּׁמיְ ִּתין לָ ּׁה ַר ָּׁבנִּ ין ַאף ִּאינוּׁן ֵּמהַ אי ְק ָרא; עו ִּּׁרי‬ ‫ֹ‬
‫‪28‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬
‫ימן‪ַ ,‬ה ּׁ ְשלָ ִּמים‬ ‫ּׁבו ִּאי ֵּת ָ‬ ‫פון‪ .‬ו ֹ‬ ‫צ ֹ‬ ‫עולָ ה ַה ִּ ּׁנ ְשחֶ טֶ ת ַּׁב ָ ּׁ‬ ‫פון‪ֹ ,‬זו הָ ֹ‬‫צָ ֹ‬
‫עולָ ִּמים‪ ,‬יִּ ְּׁזל ּׁו‬ ‫יחי גַ ִּ ּׁני‪ ,‬זֶה ֵּּׁבית הָ ֹ‬ ‫רום‪ָ .‬ה ִּפ ִּ‬ ‫ש ִּ ּׁנ ְשחָ ִּטים ַּׁבדָּׁ ֹ‬ ‫ֶ‬
‫דו ִּדי‪ֹ ,‬זו ַה ּׁ ְשכִּ ינָה‪ .‬וְ יֹאכַ ל‬ ‫ש ָמיו‪ֹ ,‬זו ְקט ֶֹרת ַהסַ ִּּׁמים‪ָ .‬יבֹא ֹ‬ ‫ְב ָ‬
‫חֳּרי‪ּׁ ,‬כ ֻּּׁל ָּׁה‬ ‫הון ֵּ‬ ‫גָדיו‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ַה ָּׁק ְר ָּׁב ֹנות‪ .‬וְ ַר ָּׁבנִּ ין ָא ְמ ֵּרי ּׁ ֻּכ ְּׁל ֹ‬ ‫ּׁ ְפ ִּרי ְמ ָ‬
‫יה‪,‬‬ ‫ֶא ְמ ָרה ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ַאחָ א ַא ּׁ ִּפ ְר ֹיון ו ְּׁדבַ ְת ֵּר ּׁ‬ ‫עולָ ִּמים נ ֶ‬ ‫ְ ּׁבבֵּ ית הָ ֹ‬
‫הון ּׁ ְפ ִּתיחָ ה (במדבר ז‪ ,‬א)‪ :‬לְּ וַ יְּ ִהי ְּב ֹיום ַכל ֹות‬ ‫וְ ַר ָּׁבנִּ ין ָע ְב ִּדין י ְַת ֹ‬
‫יה ְדּׁ ַר ִּ ּׁבי ִּחינְ נָא ַּׁבר ּׁ ַפ ּׁ ָפא ְדּׁ ָא ַמר ַּׁב ּׁיָם‬ ‫משה‪ַ ,‬על דַּׁ ְע ּׁ ֵּת ּׁ‬ ‫ֶ‬
‫ירות‬ ‫ֹאמר לְ פָ נָ יו ִּש ֹ‬ ‫ַש ֵּרי ָעלֵּינ ּׁו רוּׁחַ ַה ּׁק ֶֹדש וְ נ ַ‬ ‫ֶא ְמ ָרה‪ ,‬י ְ‬ ‫נ ֶ‬
‫ש ֵּרת‬ ‫יאל ְדּׁ ָא ַמר ַמלְ אֲ כֵּ י הַ ּׁ ָ‬ ‫יה ְדּׁ ַר ָּׁבן ַ ּׁג ְמלִּ ֵּ‬ ‫ַה ְר ֵּּׁבה‪ .‬וְ ַעל דַּׁ ְע ּׁ ֵּת ּׁ‬
‫יה ְדּׁ ַר ִּ ּׁבי‬ ‫ָשק לְ בָ נָיו‪ַ .‬על דַּׁ ְע ּׁ ֵּת ּׁ‬ ‫ש ּׁנ ַ‬ ‫יקות ֶ‬ ‫אֲ ָמרוּׁהוּׁ‪ ,‬יִּ ּׁ ֵּתן לָ נ ּׁו ִּמ ְ ּׁנ ִּש ֹ‬
‫יק ֵּּׁבל‬ ‫ֶא ְמ ָרה‪ֹ ,‬יו ִּריד לָ נ ּׁו ָה ֵּאש וִּ ַ‬ ‫מו ֵּעד נ ֶ‬ ‫ֵּמ ִּאיר ְדּׁ ָא ַמר ְ ּׁבאֹהֶ ל ֹ‬
‫ֶא ְמ ָרה‪,‬‬ ‫יה ְדּׁ ַר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָ ן ְדּׁ ָא ַמר ְ ּׁב ִּסינַ י נ ֶ‬ ‫ָק ְר ְ ּׁב ֹנו ָתיו‪ַ .‬על דַּׁ ְע ּׁ ֵּת ּׁ‬
‫ש ֵּקנִּ י‬ ‫יקות ִּמ ּׁת ֹוך ּׁ ִּפיהוּׁ‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב‪ :‬יִּ ּׁ ָ‬ ‫ְ‬ ‫ֹיו ִּציא לָ נ ּׁו נְ ִּש ֹ‬
‫יקות ּׁ ִּפיהוּׁ‪.‬‬‫ִּמ ְ ּׁנ ִּש ֹ‬
‫זוהר השיר‬
‫שיר השירים אשר לשלמה‪ :‬על פי אליהו הנביא זכור לטוב נחרץ ברשות‬
‫עליונה‪ .‬שיר השירים‪ ,‬שבח השבחים למלך שהשלום שלו‪ ,‬לפי שהוא‬
‫מקום שצריך שמחה‪ .‬כי אין שם רוגז ודין‪ .‬שהרי העולם הבא הוא כולו‬
‫שמחה והוא משמח לכל‪ .‬ולפיכך הוא משלח חדווה ושמחה לכל‬
‫המדרגות‪.‬‬
‫שיר השירים אשר לשלמה‪ :‬ש גדולה‪ ,‬והיא אות השנייה מסוף אותיות של‬
‫האל"ף בי"ת‪ .‬ב של בראשית גדולה והיא שנייה מהתחלת האותיות של‬
‫האל"ף בי"ת‪ .‬מה הטעם לפי שהשי"ן היא סוד המרכבה העליונה ולכן היא‬
‫בשלושה עמודים (חסד‪ ,‬גבורה‪ ,‬תפארת) שהרי האבות הם המרכבה וכל‬
‫שיר השירים הוא סוד המרכבה ולפיכך התחלתו אות שי"ן היא‪.‬‬
‫בספרו של אדם הראשון היה כתוב בו‪ .‬ביום שיבנה בית המקדש יעוררו‬
‫האבות שירה למעלה ולמטה‪ ,‬ולכן נמצאת ש (בהתחלה) מאותיות גדולות‪.‬‬
‫ואלה הם אשר עוררו‪ ,‬לא שהם היו מזמרים אלא שהם עוררו למעלה השיר‬
‫שאותן משוררים הגדולים והממונים על כל העולמות‪ ,‬ולמדנו שביום‬

‫‪29‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬
‫ההוא עמד יעקב התם ונכנס בגן העדן בשמחה על מקומו‪ .‬ובכך התחיל גן‬
‫העדן לזמר‪...‬‬
‫שיר הזה הוא שיר שיש בו כלל כל התורה שיר שהעליונים והתחתונים‬
‫מתעוררים אליו‪ .‬שיר שהוא כדמיון עולם העליון שהוא שבת העליון‪ .‬שיר‬
‫שהשם הקדוש העליון נתעטר על ידו‪ .‬ועל כן הוא קודש קדשים‪ .‬מה‬
‫הטעם? לפי שכל דבריו באהבה וכולו בשמחה‪...‬ולא נמצא כך בשאר כל‬
‫השירים שבעולם‪.‬‬

‫מעשי מלך‬
‫שלמה המלך נולד לדוד מלך ישראל ובת שבע בשנת ב אלפים‬
‫תתקי"ב (לפני כ ‪ 2900‬שנים) וחי חמישים ושתיים שנה‪ .‬שלמה‬
‫המלך מלך על ישראל בהיותו בן שתיים עשרה שניים‪ ,‬בחלוף‬
‫ארבע מאות שבעים ושש שנים מאז יצאו בני ישראל ממצרים‪,‬‬
‫וזמן מלכותו היה ארבעים שנה‪.‬‬
‫שבעה שמות היו לשלמה המלך‪ :‬הראשון‪ :‬שלמה – על שם‬
‫השלום אשר היה בימיו‪ ,‬ככתוב "וישב יהודה וישראל לבטח"‪.‬‬
‫השני‪ :‬ידידיה – מפני שאהב אותו מלך העולם הקדוש ברוך הוא‪,‬‬
‫[שמואל‪-‬‬ ‫כמו שכתוב "וישלח ביד נתן הנביא‪ ,‬ויקרא שמו ידידיה"‪.‬‬
‫השלישי‪ :‬בן – בשם זה היו קוראים לו‪ ,‬משום שבנה את‬ ‫ב יב כה]‪.‬‬

‫בית המקדש‪ ,‬כמו שכתוב "בנה בניתי בית זבול לך"‪.‬‬

‫הרביעי‪ :‬איתיאל – ממשום שרוח אלוקים שכנה בו‪ ,‬שכן כתוב‬
‫"ויחכם מכל אדם"‪.‬‬
‫החמישי‪ :‬יקה – כי היה גדול ושליט על כל מלכי העולם‪ ,‬מזרח‬
‫[מלכים‪-‬א ב יב]‪.‬‬ ‫ומערב‪ .‬שכן כתוב "ושלמה ישב על כסא דוד אביו"‬
‫השישי‪ :‬אגור – שאסף ואגר חכמה רבה‪ ,‬ככתוב‪" :‬דברי אגור בן‬
‫יקה" [משלי ל א ]‪.‬‬

‫‪30‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬

‫השביעי‪ :‬קהלת – שאמר את הדברים שכתב בספרו "קהלת" בחג‬

‫הסוכות שקרא בפרשת ויקהל‪ ,‬ולכן הוא עצמו נקרא כך‪.‬‬
‫שמותיו של שלמה המלך ומובאים בזוהר הקדוש‪" :‬אמר רבי‬
‫שמעון בר יוחאי למדנו ז' שמות נקרא שלמה‪ :‬שלמה‪ ,‬ידידיה‪,‬‬
‫אגור‪ ,‬בן יקא‪ ,‬איתיאל‪ ,‬למואל‪ ,‬קהלת"‪.‬‬
‫שלמה המלך זכה לכך‪ ,‬שדוד המלך אביו ישב עמו ולימדו תורה‬
‫וכל מי שראה אותם לומדים ביחד‪ ,‬היה מתפעל ואומר" "ראו‬
‫צדיק זה איך יושב ומלמד הלכה לשלמה בנו"‪.‬‬
‫דוד המלך התבשר עוד בזמן מלכותו הוא‪ ,‬כי שלמה בנו ימלוך‬
‫אחריו‪ ,‬והיה דוד מתפלל לקדוש ברוך הוא‪ :‬אנא יהוה‪ ,‬שלח‬
‫ברכה והצלחה למלכות בני שלמה ולכל עם ישראל‪ .‬השלום‬
‫והשלווה ישרור בימיו‪ ,‬שלא יהיו לו שונאים‪ ,‬לא יקיפוהו אויבים‪,‬‬
‫ויוכל להיות רועה טוב לעם ישראל‪ .‬המשיך דוד להתחנן ולבקש‬
‫מהקדוש ברוך הוא‪ ,‬שלא יסבול שלמה ייסורים כשם שסבל‬
‫הוא עצמו‪ ,‬ויהיה בכוחו להנהיג את עם ישראל מתוך הרחבת‬
‫הדעת‪ .‬והמשיך עוד דוד וביקש מיהוה על בנו‪ ,‬שלא ישלוט רעב‬
‫בימיו‪ ,‬אלא יהיה שפע רב מיד הקב"ה ושבכל שנות מלכותו יהיה‬
‫שובע בארץ‪.‬‬
‫ואכן נתקבלו תפילות אלו‪ ,‬ובזמן מלכותו של שלמה המלך לא היו‬
‫מלחמות‪ ,‬ושלום ושלוה שררו בכל‪ ,‬כפי שנאמר‪" :‬וישב יהודה‬
‫וישראל לבטח איש תחת גנו ותחת תאנתו ודן ועד באר שבע‪ ,‬כל‬
‫[מלכים‪-‬א ה ‪.]5‬‬ ‫ימי שלמה"‬

‫‪31‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬

‫*ת ּו ַרק ְש ֶמ ָׁך‪.‬‬

‫טובים ֶש ֶמן ּ‬
‫ִ‬ ‫יח ְש ָׁמנ ָׁ‬
‫ֶיך‬ ‫(ג)‪ְ :‬ל ֵׁר ַ‬
‫ַעל ּ ֵׁכן עֲ לָׁ מות אֲ ֵׁהב ּו ָׁך‪:‬‬

‫"שם הטוב נקרא על שם שמן הטוב" [רש"י]‪ .‬זה שנאמר‪:‬‬

‫"טוב שם משמן טוב" [קהלת ז א]‪ .‬שמך הטוב יהוה אלוהינו‪,‬‬
‫נפוץ למרחקים ומעולה יותר מריח השמן המובחר שעולה‬
‫ונפוג לאחר זמן‪ .‬לא כן אתה‪ ,‬שאתה קיים לעד ושמך‬
‫לעולמי עולמים‪.‬‬
‫על כן עלמות אהבוך – "בא יתרו לקול השמועה ונתגייר‪,‬‬
‫אף רחב הזונה" [רש"י]‪ .‬ודבקו ביהוה אלוהי ישראל ואהבו‬
‫תורתו‪.‬‬
‫אהבוך – אהב‪-‬כ"ו עולה בגימטריה למניין שם הוי"ה‪ ,‬מכאן‬
‫אהב את הוי"ה‪ ,‬זה שנאמר" ואהבת את יהוה אלוהיך בכל‬
‫לבך ובכל נפשך ובכל מאדך"‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫תורק – עניין הזלה ושפיכה‪ ,‬וכן "על הארץ יריקו" [קהלת יא] (מצודת דוד)‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫שם ַר ִּ ּׁבי‬ ‫טו ִבים‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ַאחָ א ְ ּׁב ֵּ‬
‫ֶיך ֹ‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ ,‬לְּ ֵריחַ ְּש ָמנ ָ‬
‫ש ֶמן‬ ‫ּׁ ַתנְ חוּׁם ְ ּׁב ַר ִּ ּׁבי ִּחיָּׁא‪ְ ,‬שנֵּי ְש ָמנִּ ים הֵּ ם‪ֶ ,‬‬
‫ש ֶמן ְּׁכהֻּ ּׁנָה וְ ֶ‬
‫ש ִּ ּׁב ְכ ָתב‬
‫רות הֵּ ן‪ּׁ ,‬ת ֹו ָרה ֶ‬ ‫תו ֹ‬
‫ַמלְ כוּׁת‪ .‬וְ ַר ָּׁבנָ ן ָא ְמ ִּרין ְש ּׁ ֵּתי ֹ‬
‫ש ְ ּׁב ַעל ּׁ ֶפה‪.‬‬
‫וְ ֶ‬

‫ש ֶמן ִּמ ְת ַ ּׁגדֵּּׁ ל ַעל ָּׁכל ִּמי‬ ‫ש ֶמן תו ַרק ְּש ֶמ ָך ֶ‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי יו ָּׁדן ֶ‬
‫יה ְדּׁ ַר ִּ ּׁבי יו ָּׁדן‪,‬‬
‫של ּׁת ֹו ָרה‪ִּ ,‬היא דַּׁ ְע ּׁ ֵּת ּׁ‬ ‫ש ְמנ ָּׁה ֶ‬‫עוסֵּ ק ְ ּׁב ַ‬
‫שהוּׁא ֹ‬ ‫ֶ‬
‫של‬ ‫ש ֶמן‪ ,‬חֻּ ַּׁבל עֻּ לּׁ ֹו ֶ‬ ‫ְדּׁ ָא ַמר (ישעיה י‪ ,‬כז)‪ :‬וְּ חֻ ַבל עֹל ִמ ְּפנֵי ָ‬

‫‪32‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬
‫של‬ ‫ש ְמנ ָּׁה ֶ‬ ‫עו ְס ִּקין ְ ּׁב ַ‬ ‫ש ָהי ּׁו ֹ‬ ‫תו‪ֶ ,‬‬ ‫ַסנְ חֵּ ִּריב ִּמ ּׁ ְפנֵּי ִּחזְ ִּקיָּׁה ּׁו וְ ִּס ָ‬
‫יע ֹ‬
‫ּׁת ֹו ָרה‪.‬‬
‫תו ָרה ְ ּׁב ַמיִּ ם‪ּׁ ְ ,‬ביַיִּ ן‪,‬‬ ‫יך ִמיָיִ ן‪ ,‬נִּ ְמ ְשל ּׁו ִּדּׁ ְב ֵּרי ֹ‬ ‫טו ִבים ד ֶֹד ָ‬ ‫ִכי ֹ‬
‫הוי ָכל צָ ֵמא לְּ כו‬ ‫ש ֶמן‪ּׁ ִּ ,‬ב ְדּׁ בַ ש וְ חָ לָ ב‪ּׁ ְ .‬ב ַמיִּ ם (ישעיה נה‪ ,‬א)‪ֹ :‬‬ ‫ְ ּׁב ֶ‬
‫פו‪ִּ ,‬דּׁ ְכ ִּתיב (תהלים קלו‪,‬‬ ‫סו ֹ‬ ‫עולָ ם וְ ַעד ֹ‬ ‫לַ ַמיִ ם‪ַ ,‬מה ּׁ ַמיִּ ם ִּמ ּׁס ֹוף הָ ֹ‬
‫עולָ ם וְ ַעד‬ ‫ו)‪ :‬לְּ ר ַֹקע ָה ָא ֶרץ ַעל ַה ָמיִ ם‪ָּׁ ,‬כ ְך ּׁת ֹו ָרה ִּמ ּׁס ֹוף הָ ֹ‬
‫ש ֶּׁנאֱ ַמר (איוב יא‪ ,‬ט)‪ :‬אֲ ֻר ָכה ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ָדה‪ַ .‬מה ּׁ ַמיִּ ם‬ ‫פו‪ֶ ,‬‬ ‫סו ֹ‬ ‫ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שיר השירים ד‪ ,‬טו)‪ַ :‬מ ְּעיַן ַג ִנים ְּב ֵאר‬ ‫עולָ ם‪ֶ ,‬‬ ‫חַ ִּ ּׁיים לְ ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (משלי ד‪ ,‬כב)‪:‬‬ ‫עולָ ם‪ֶ ,‬‬ ‫ַמיִ ם חַ ִיים‪ָּׁ ,‬כ ְך ּׁת ֹו ָרה חַ ִּ ּׁיים לְ ֹ‬
‫ִכי חַ ִיים הֵ ם לְּ מ ְֹּצ ֵאיהֶ ם‪ ,‬ו ְּׁכ ִּתיב (ישעיה נה‪ ,‬א)‪ :‬לְּ כו ִש ְּברו‬
‫קול ִתת ֹו‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (ירמיה י‪ ,‬יג)‪ :‬לְּ ֹ‬ ‫ש ַמיִּ ם‪ֶ ,‬‬‫וֶ אֱ כֹלו‪ַ .‬מה ּׁ ַמיִּ ם ִּמן הַ ּׁ ָ‬
‫מר (שמות כ‪,‬‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַ‬ ‫ש ַמיִּ ם‪ֶ ,‬‬ ‫ש ַמיִ ם‪ָּׁ ,‬כ ְך ּׁת ֹו ָרה ִּמן הַ ּׁ ָ‬ ‫מון ַמיִ ם ַב ָ‬ ‫הֲ ֹ‬
‫לות‪,‬‬ ‫קו ֹ‬ ‫קולֵּ י ֹ‬ ‫ש ַמיִ ם ִד ַב ְּר ִתי ִע ָמכֶ ם‪ָ .‬מה ַה ּׁ ַמיִּ ם ְ ּׁב ֹ‬ ‫יט)‪ִ :‬כי ִמן ַה ָ‬
‫קולֵּי‬ ‫קול יהוה ַעל ַה ָמיִ ם‪ָּׁ ,‬כ ְך ּׁת ֹו ָרה ְ ּׁב ֹ‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (תהלים כט‪ ,‬ג)‪ֹ :‬‬ ‫ֶ‬
‫ישי ִּ ּׁב ְהיֹת‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות יט‪ ,‬טז)‪ :‬וַ יְּ ִהי בַ י ֹום ַה ְּשלִ ִ‬ ‫לות‪ֶ ,‬‬ ‫קו ֹ‬ ‫ֹ‬
‫יבין ַה ּׁנֶפֶ ש‪,‬‬ ‫ַהבּׁ ֶֹקר וַ יְ ִּהי קֹלֹת ו ְּׁב ָר ִּקים‪ָ .‬מה ַה ּׁ ַמיִּ ם ְמ ִּש ִּ‬
‫שר‬ ‫וַי ְּב ַקע אֱ ל ִֹהים ֶאת ַה ַמ ְּכ ֵתש אֲ ֶ‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שופטים טו‪ ,‬יט)‪ִ :‬‬ ‫ֶ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (תהלים יט‪ ,‬ח)‪ :‬ת ֹו ַרת יהוה‬ ‫ְ‬
‫ַבל ִֶחי וגו'‪ָּׁ ,‬כך ּׁת ֹו ָרה‪ֶ ,‬‬
‫ימה ְּמ ִשיבַ ת נָפֶ ש‪ָ .‬מה ַה ּׁ ַמיִּ ם ְמ ַטהֲ ִּרים ֶאת הָ ָא ָדם‬ ‫ְּת ִמ ָ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (יחזקאל לו‪ ,‬כה)‪ :‬וְּ זָ ַר ְּק ִתי עֲ לֵיכֶ ם ַמיִ ם‬ ‫ִּמ ּׁ ֻּט ְמ ָאה‪ֶ ,‬‬
‫תו‪,‬‬‫הו ִרים ו ְּט ַה ְּר ֶתם‪ָּׁ ,‬כ ְך ּׁת ֹו ָרה ְמטַ הֶ ֶרת ַה ּׁ ָט ֵּמא ִּמ ּׁ ֻּט ְמ ָא ֹ‬ ‫ְּט ֹ‬
‫ֹרות‪ .‬ו ַּׁמה‬ ‫רות ְּטה ֹ‬ ‫רות יהוה אֲ ָמ ֹ‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (תהלים יב‪ ,‬ז)‪ִ :‬א ְּמ ֹ‬ ‫ֶ‬
‫רו‬
‫ש ֹ‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (ויקרא יד‪ ,‬ט)‪ :‬וְּ ָרחַ ץ ֶאת ְּב ָ‬ ‫ַה ּׁ ַמיִּ ם ְמטַ הֲ ִּרים הַ ּׁגוּׁף‪ֶ ,‬‬
‫מר (תהלים קיט‪ ,‬קמ)‪:‬‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַ‬ ‫ַב ַמיִ ם‪ָּׁ ,‬כ ְך ּׁת ֹו ָרה ְמטַ הֶ ֶרת הַ ּׁגוּׁף‪ֶ ,‬‬
‫של יָם‪,‬‬ ‫תו ֶ‬ ‫ְצרוּׁפָ ה ִּא ְמ ָר ְתך ְמאֹד‪ .‬ו ַּׁמה ּׁ ַמיִּ ם ְמכַ ִּּׁסים ֶע ְרוָ ֹ‬
‫ָ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (ישעיה יא‪ ,‬ט)‪ַ :‬כ ַמיִ ם לַ יָם ְּמכַ ִסים‪ָּׁ ,‬כ ְך ּׁת ֹו ָרה ְמכַ ּׁ ָסה‬ ‫ֶ‬

‫‪33‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬

‫ש ִעים‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (משלי י‪ ,‬יב)‪ :‬וְּ ַעל ָכל ְּפ ָ‬ ‫של יִּ ְש ָר ֵּאל‪ֶ ,‬‬ ‫ֶע ְרוָ ָתן ֶ‬
‫ְּתכַ ֶסה ַאהֲ בָ ה‪ .‬ו ַּׁמה ּׁ ַמיִּ ם ֹיו ְר ִּדין ִּט ּׁ ִּפין ִּט ּׁ ִּפין וְ נַעֲ ש ֹות נְ חָ לִּ ים‬
‫כות ַה ּׁי ֹום ו ְּׁש ּׁ ַתיִּ ם‬ ‫לו ֵּמד ְש ּׁ ֵּתי הֲ לָ ֹ‬ ‫נְ חָ לִּ ים‪ָּׁ ,‬כ ְך ּׁת ֹו ָרה ָא ָדם ֹ‬
‫שה ְּׁכנַחַ ל ֹנובֵּ ַע‪ַ .‬מה ּׁ ַמיִּ ם ִּאם ֵּאין ָא ָדם‬ ‫ש ּׁנַעֲ ָ‬ ‫לְ ָמחָ ר ַעד ֶ‬
‫ּׁפו‪ָּׁ ,‬כך ּׁת ֹו ָרה ִּאם ֵּאין ָא ָדם ָעיֵּף ָּׁב ּׁה‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫צָ ֵּמא ֵּאינָ ּׁה עֲ ֵּרבָ ה ְ ּׁבגו ֹ‬
‫קום ָ ּׁג ֹ‬
‫בו ּׁ ַה‬ ‫יחין ָמ ֹ‬ ‫ּׁפו‪ .‬ו ָּׁמה ַה ּׁ ַמיִּ ם ַמ ִּ ּׁנ ִּ‬ ‫ֵּאינ ָּׁה עֲ ֵּרבָ ה ְ ּׁבגו ֹ‬
‫בוהָ ה‬ ‫קום נָמו ְּׁך‪ָּׁ ,‬כ ְך ּׁת ֹו ָרה ַמ ּׁנַחַ ת ִּמי ֶ‬
‫שדַּׁ ְע ּׁת ֹו ְ ּׁג ֹ‬ ‫הולְ ִּכים ְ ּׁב ָמ ֹ‬ ‫וְ ֹ‬
‫שדַּׁ ְע ּׁת ֹו נְ מוּׁכָ ה ָעלָ יו‪ .‬ו ַּׁמה ּׁ ַמיִּ ם ֵּאין‬ ‫ָעלָ יו‪ ,‬ו ִּּׁמדַּׁ ֶּׁב ֶקת ְ ּׁב ִּמי ֶ‬
‫ְ‬
‫ש ַּׁב ּׁ ֵּכלִּ ים‪ָּׁ ,‬כך ּׁת ֹו ָרה‬ ‫ָהב ֶא ּׁ ָלא ַּׁב ּׁיָרוּׁד ֶ‬ ‫ִּמ ְת ַק ְ ּׁי ִּמין ִּ ּׁב ְכלֵּ י כֶ סֶ ף וְ ז ָ‬
‫מו ִּּׁכ ְכלִּ י חֶ ֶרס‪ .‬ו ַּׁמה‬ ‫שה ַעצְ ֹ‬ ‫עו ֶ‬
‫ש ֹ‬ ‫ֵּאין ִּמ ְת ַק ּׁי ֶֶמת ֶא ּׁ ָלא ְ ּׁב ִּמי ֶ‬
‫לו ַמר לְ ָק ָטן הַ ְש ֵּקנִּ י ַמיִּ ם‪ָּׁ ,‬כ ְך‬ ‫דול ִּמ ְת ַּׁביֵּּׁש ֹ‬ ‫ּׁ ַמיִּ ם ֵּאין ָא ָדם ָ ּׁג ֹ‬
‫לו ַמר לְ ָק ָטן לַ ְמ ֵּדנִּ י ּׁ ֶפ ֶרק‬ ‫דול ִּמ ְת ַּׁביֵּּׁש ֹ‬ ‫תו ָרה ֵּאין הַ ָ ּׁג ֹ‬ ‫ִּדּׁ ְב ֵּרי ֹ‬
‫אות ַאחַ ת‪ .‬ו ַּׁמה‬ ‫או ּׁ ָפסוּׁק ֶאחָ ד‪ ,‬וַ אֲ ִּפלּׁ ּׁו ֹ‬ ‫ֶאחָ ד‪ ,‬דָּׁ בָ ר ֶאחָ ד‪ֹ ,‬‬
‫שהוּׁא ִּמ ְת ַּׁב ּׁל ֵַּע‪ָּׁ ,‬כ ְך‬ ‫סוף ֶ‬ ‫ש ֵּאין ָא ָדם ֹיו ֵּד ַע לָ שוּׁט ָּׁבהֶ ן ֹ‬ ‫ּׁ ַמיִּ ם ְּׁכ ֶ‬
‫רות ָּׁבהֶ ן‪,‬‬ ‫הו ֹ‬ ‫תו ָרה‪ִּ ,‬אם ֵּאין ָא ָדם ֹיו ֵּד ַע לָ שוּׁט ָּׁבהֶ ן וּׁלְ ֹ‬ ‫ִּדּׁ ְב ֵּרי ֹ‬
‫שהוּׁא ִּמ ְת ַּׁב ּׁ ֵּלע‪.‬‬ ‫סוף ֶ‬ ‫ֹ‬

‫‪34‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬

‫יאנִ י ַה ּ ֶמלֶ ְך‬

‫יך נָׁ ר ּו ָׁצה‪ .‬הֱ ִב ַ‬ ‫(ד)‪ָׁ :‬מ ְש ֵׁכנִ י ַאחֲ ֶר ָׁ‬
‫דד ָׁ‬
‫יך‬ ‫ֶ‬ ‫חֲ ָׁד ָׁריו נָׁ גִ ילָׁ ה וְ נִ ְש ְמ ָׁחה ּ ָׁב ְך *נַ זְ ִ ּכ ָׁירה‬
‫יש ִרים אֲ ֵׁהב ּו ָׁך‪:‬‬ ‫*מ ָׁ‬
‫ִמ ּיַיִ ן ֵׁ‬

‫משכני אחריך נרוצה – ראשי תיבות עולה "אמן"‪,‬יש לו‬

‫לאדם לרוץ אחר הברכה ולענות אמן לאחריה‪ ,‬ואמרו חז"ל‪:‬‬
‫"גדול העונה אמן יותר מן המברך"‬
‫ועוד ראשי תיבות עולה בגימטריה למניין שילוב "הוי"ה‬
‫אדנות"‪ )91( .‬רצה לומר לאדם שימשוך עצמו אחר יהוה‬
‫וירוץ בדרכיו‪.‬‬

‫הביאני המלך חדריו – המלך הוא מלכו של עולם המגלה‬

‫לאדם את רזיו וסודותיו‪ ,‬המוסתרים בחדרי התורה הקדושה‬
‫שנאמר‪" :‬ובדעת חדרים ימלאו" [משלי כד ד]‪.‬‬

‫נגילה ונשמחה בך – המילה ב"ך עולה למניין עשרים‬

‫ושתיים‪ ,‬כנגד עשרים ושתיים אותיות התורה הקדושה ואנו‬
‫נגיל ונשמח בתורת יהוה זה שנאמר "עבדו את יהוה‬
‫בשמחה באו לפניו ברננה" [תהלים ק ב]‪.‬‬

‫נזכירה דדיך מיין מישרים אהבוך – בתפילתנו נזכיר את‬

‫דודיך ואהובך שהם האבות הקדושים שאהבו אותך יהוה‬
‫אלוהינו אהבת יושר ותמימות וכל זה עולה לפניך כיין‬
‫המובחר‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫נזכירה – מלשון זכירה‪.‬‬
‫מישרים – מלשון ישר וראוי (מצודת דוד)‪.‬‬

‫‪35‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬

‫מדרש השיר‬
‫ש ָע ְמד ּׁו‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫יך ָנרוצָ ה‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי ֵּמ ִּאיר ְ ּׁב ָ‬ ‫ָמ ְּשכֵ נִ י ַאחֲ ֶר ָ‬
‫דוש‬ ‫יִּ ְש ָר ֵּאל לִּ ְפנֵּי ַהר ִּסינַ י לְ ַק ֵּּׁבל ַה ּׁת ֹו ָרה‪ָ ,‬א ַמר לָ הֶ ם ַה ָּׁק ֹ‬
‫יקי אֲ נִּ י ֹנו ֵּתן לָ כֶ ם ֶאת ַה ּׁת ֹו ָרה‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא ָה ִּביא ּׁו‬ ‫ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ַאלְ ִּע ֵּ‬
‫ש ִּּׁת ְש ְמרו ָּׁה‪ ,‬וַ אֲ נִּ י ֹנו ְתנָ ּׁה לָכֶ ם‪ָ .‬א ְמר ּׁו‬ ‫טו ִּבים ֶ‬ ‫לִּ י עֲ ֵּר ִּבים ֹ‬
‫בו ֵּתינ ּׁו עֲ ֵּר ִּבים לָ נוּׁ‪ָ .‬א ַמר לָ הֶ ם‬ ‫עולָ ם‪ ,‬אֲ ֹ‬ ‫של ֹ‬ ‫לְ פָ נָ יו ִּרבּׁ ֹו ֹנו ֶ‬
‫ש ָהלַ ְך‬ ‫בו ֵּתיכֶ ם ְצ ִּריכִּ ין עֲ ֵּר ִּבים‪ ,‬לְ ָמה ַהדָּׁ בָ ר דּׁ ֹו ֶמה לְ ֶאחָ ד ֶ‬ ‫אֲ ֹ‬
‫או ְתך‪ָ,‬‬ ‫לו ָהבֵּ א לִּ י ָע ֵּרב וַ אֲ נִּ י ַמלְ וֶ ה ֹ‬ ‫ְ‬
‫לִּ לְ ֹוות ִּמן הַ ּׁ ֶמלֶך‪ָ ,‬א ַמר ֹ‬
‫יך ָע ֵּרב‪ָ ,‬הלַ ךְ‬ ‫לו עֲ ֵּר ְב ָך צָ ִּר ְ‬ ‫לו ָע ֵּרב ֶאחָ ד‪ָ ,‬א ַמר ֹ‬ ‫ָהלַ ְך וְ הֵּ ִּביא ֹ‬
‫יך ָע ֵּרב‪ֵּ ּׁ ,‬כיוָ ן‬ ‫לו עֲ ֵּר ְב ָך צָ ִּר ְ‬ ‫שנִּ י‪ ,‬וְ ָא ַמר ֹ‬ ‫לו ָע ֵּרב ֵּ‬ ‫וְ הֵּ ִּביא ֹ‬
‫ישי ָא ַמר ּׁ ֵּת ַדע ִּּׁכי ִּמ ּׁ ְפנֵּי זֶה אֲ נִּ י ַמלְ וֶה‬ ‫לו ָע ֵּרב ְשלִּ ִּ‬ ‫שהֵּ ִּביא ֹ‬ ‫ֶ‬
‫ש ָע ְמד ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל לְ ַק ֵּּׁבל ַה ּׁת ֹו ָרה ָא ַמר לָ הֶ ם‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫ְ‬ ‫ָ‬
‫לְ ך‪ָּׁ .‬כך ְ ּׁב ָ‬
‫ש ִּּׁת ְש ְמרוּׁהָ‬‫טו ִּבים ֶ‬ ‫אֲ נִּ י ֹנו ֵּתן לָ כֶ ם ּׁת ֹו ָר ִּתי ָה ִּביא ּׁו לִּ י עֲ ֵּר ִּבים ֹ‬
‫או ָתנוּׁ‪ָ ,‬א ַמר לָ הֶ ם‬ ‫עו ְר ִּבים ֹ‬ ‫בו ֵּתינ ּׁו ֹ‬‫וְ ֶא ְּׁת ֶנ ָּׁנ ּׁה לָ כֶ ם‪ָ ,‬א ְמר ּׁו אֲ ֹ‬
‫בו ֵּתיכֶ ם יֵּש לִּ י עֲ לֵּיהֶ ם‪ַ ,‬א ְב ָר ָהם יֵּש לִּ י‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא אֲ ֹ‬ ‫ַה ָּׁק ֹ‬
‫ש ָא ַמר (בראשית טו‪ ,‬ח)‪ַ :‬ב ָמה ֵא ַדע‪ .‬יִּ ְצחָ ק יֵּש לִּ י‬ ‫ָעלָ יו‪ֶ ,‬‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (מלאכי א‪,‬‬ ‫ֵּאתיו‪ֶ ,‬‬
‫שו וַ אֲ נִּ י ְשנ ִּ‬ ‫אוהֵּ ב לְ ֵּע ָ‬ ‫ש ָהיָה ֹ‬ ‫ָעלָ יו‪ֶ ,‬‬
‫ש ָא ַמר (ישעיה מ‪ ,‬כז)‪ :‬נִ ְּס ְּת ָרה‬ ‫ֵאתי‪ .‬יַעֲ קֹב ֶ‬ ‫שנ ִ‬ ‫שו ָ‬ ‫ג)‪ :‬וְּ ֶאת ֵע ָ‬
‫טו ִּבים‪ ,‬וַ אֲ נִּ י ֹנו ְתנ ָּׁה‬ ‫ַד ְּר ִכי ֵמיהוה‪ֶ .‬א ּׁ ָלא ָה ִּביא ּׁו לִּ י עֲ ֵּר ִּבים ֹ‬
‫יאינ ּׁו עֲ ֵּר ִּבין לָ נוּׁ‪.‬‬ ‫עולָ ם נְ ִּב ֵּ‬ ‫של ֹ‬ ‫לָ כֶ ם‪ָ .‬א ְמר ּׁו לְ פָ נָ יו ִּרבּׁ ֹו ֹנו ֶ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (ירמיה ב‪ ,‬ח)‪ :‬וְּ ָהר ִֹעים‬ ‫ָא ַמר לָ הֶ ם יֵּש לִּ י עֲ לֵּיהֶ ם‪ֶ ,‬‬
‫בות‬ ‫חֳר ֹ‬ ‫ש ָעלִ ים ָב ָ‬ ‫ָפ ְּשעו ִבי וגו'‪ ,‬ו ְּׁכ ִּתיב (יחזקאל יג‪ ,‬ד)‪ְּ :‬כ ֻ‬
‫טו ִּבים‬ ‫יך יִ ְּש ָר ֵאל הָ יו‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא ָה ִּביא ּׁו לִּ י עֲ ֵּר ִּבים ֹ‬ ‫יא ָ‬ ‫נְּ ִב ֶ‬
‫או ָתנוּׁ‪ָ .‬א ַמר‬ ‫עו ְר ִּבים ֹ‬ ‫וְ ֶא ְּׁת ֶנ ָּׁנ ּׁה לָ כֶ ם‪ָ ,‬א ְמר ּׁו הֲ ֵּרי ָּׁבנֵּינ ּׁו ֹ‬
‫טו ִּבים‪ַ ,‬על יְ ֵּדיהֶ ם‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא הָ א וַ דַּׁ אי עֲ ֵּר ִּבים ֹ‬ ‫ַה ָּׁק ֹ‬
‫עולְּ לִ ים‬ ‫ֶא ְּׁת ֶנ ָּׁנ ּׁה לָ כֶ ם‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (תהלים ח‪ ,‬ג)‪ִ :‬מ ִפי ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (תהלים כט‪,‬‬ ‫וְּ יֹנְּ ִקים יִ ַס ְּד ָת עֹז‪ ,‬וְ ֵּאין עֹז ֶא ּׁ ָלא ּׁת ֹו ָרה‪ֶ ,‬‬
‫‪36‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬

‫לו‬
‫ש ַהוֶ ה נִּ ְת ָּׁבע וְ ֵּאין ֹ‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫יא)‪ :‬יהוה עֹז לְּ ַעמ ֹו יִ ֵתן‪ּׁ ְ .‬ב ָ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (הושע ד‪ ,‬ו)‪:‬‬ ‫ש ּׁ ֵּלם‪ִּ ,‬מי נִּ ְת ּׁ ָפש לֹא הֶ ָע ֵּרב‪ ,‬הֱ וֵּ י ַמה ּׁ ֶ‬
‫לְ ַ‬
‫יך ֶא ְש ַּׁכח ָּׁבנ ָ‬
‫ֶיך ַ ּׁגם ָאנִּ י‪.‬‬ ‫וַ ִת ְּש ַכח ת ֹו ַרת אֱ לֹהֶ ָ‬

‫יאנִ י ַה ֶמלֶ ְּך חֲ ָד ָריו‪ַ ּׁ ,‬ת ּׁ ָמן ְּׁתנֵּינַ ן ַא ְר ָּׁב ָעה נִּ ְכנְ ס ּׁו לַ ּׁ ַפ ְרדֵּּׁ ס‪,‬‬ ‫הֱ ִב ַ‬
‫ישע ֶּׁבן אֲ ב ּׁויָה וְ ַר ִּ ּׁבי עֲ ִּקיבָ א‪ֶּׁ .‬בן‬ ‫ֶּׁבן ַעז ַּׁאי‪ ,‬וּׁבֶ ן ֹזו ָמא‪ ,‬אֱ לִּ ָ‬
‫ַעז ַּׁאי‪ ,‬הֵּ צִּ יץ וְ נִּ ְפ ַ ּׁגע‪ ,‬וְ ָעלָ יו נֶאֱ ַמר (משלי כה‪ ,‬טז)‪ְּ :‬דבַ ש‬
‫את אֱ כֹל ַדי ֶָך ‪ֶּׁ .‬בן ֹזו ָמא‪ ,‬הֵּ צִּ יץ וָ ֵּמת‪ ,‬וְ ָעלָ יו נֶאֱ ַמר‬ ‫ָמצָ ָ‬
‫ידיו‪.‬‬ ‫(תהלים קטז‪ ,‬טו)‪ :‬י ָָקר ְ ּׁב ֵּעינֵּי יהוה ַה ּׁ ָמוְ ָתה לַ חֲ ִּס ָ‬
‫יעות‪,‬‬ ‫צץ ַּׁב ְ ּׁנ ִּט ֹ‬ ‫יעות‪ֵּ ּׁ ,‬כיצַ ד ִּק ֵּ ּׁ‬
‫צץ ַּׁב ְ ּׁנ ִּט ֹ‬ ‫ישע ֶּׁבן אֲ ב ּׁויָה ִּק ֵּ ּׁ‬ ‫אֱ לִּ ָ‬
‫רו ֶאה‬ ‫ש ָהיָה נִּ ְכנַ ס לְ בָ ּׁ ֵּתי ְכנ ִֵּּס ּׁי ֹות ו ִּּׁמ ְד ָרש ֹות וְ ֹ‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫ְ ּׁב ָ‬
‫יהון ִּמ ּׁ ַליָּׁא‬ ‫או ֵּמר עֲ לֵּ ֹ‬ ‫יחין ַּׁב ּׁת ֹו ָרה‪ָ ,‬היָה ֹ‬ ‫ש ּׁ ַמ ְצלִּ ִּ‬‫קות ֶ‬ ‫ינו ֹ‬ ‫ִּּׁת ֹ‬
‫ו ִּּׁמ ְס ּׁ ַת ְּׁת ִּמין‪ ,‬וְ ָעלָ יו נֶאֱ ַמר (קהלת ה‪ ,‬ה)‪ַ :‬אל ִּּׁת ּׁ ֵּתן ֶאת ּׁ ִּפיךָ‬
‫לום וְ יָצָ א‬ ‫ש ֶר ָך‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי עֲ ִּקיבָ א נִּ ְכנַ ס ְ ּׁב ָ‬
‫ש ֹ‬ ‫חֲטיא ֶאת ְ ּׁב ָ‬ ‫לַ ה ִּ‬
‫שנ ּׁו‬‫דול אֲ נִּ י ֵּמחֲבֵּ ַרי‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא ָּׁכ ְך ָ‬ ‫ש ָ ּׁג ֹ‬ ‫לום‪ ,‬וְ ָא ַמר‪ ,‬ל ֹא ִּמ ּׁ ְפ ֵּני ֶ‬ ‫ש ֹ‬ ‫ְב ָ‬
‫ָ‬
‫שיך יְ ַרחֲקוּׁך‪ ,‬וְ ָעלָ יו‬ ‫ָ‬ ‫ָ‬
‫שיך יְ ָק ְרבוּׁך ו ַּׁמעֲ ֶ‬ ‫ָ‬ ‫חֲכָ ִּמים ַּׁב ִּּׁמ ְשנָה‪ַ ,‬מעֲ ֶ‬
‫חֲד ָריו‪.‬‬ ‫יאנִּ י הַ ּׁ ֶמל ְֶך ָ‬ ‫הֱב ַ‬
‫נֶאֱ ַמר‪ִּ :‬‬

‫מעשי המלך‬
‫ויהי כאשר נכונה המלוכה בידי שלמה המלך‪ ,‬קרא לשופטים‬
‫ולשרי האלפים‪ ,‬והלך עמם לגבעון אשר שם היה המזבח הגדול‪,‬‬
‫עד שנבנה בית המקדש‪.‬‬
‫על מזבח זה הקריב שלמה המלך אלף עולות‪ ,‬ובאותו לילה נראה‬
‫אליו אלוהים בחלום וכה אמר לו‪" :‬שאל מה אתן לך"‪.‬‬

‫‪37‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬

‫הרהר שלמה המלך בלבו‪ ,‬אם אשאל מיהוה כסף וזהב‪ ,‬הרי‬
‫אקבל רק כסף וזהב‪ ,‬ובמה אהיה שונה מכל שאר המלכים אשר‬
‫להם אוצרות לרוב‪.‬‬
‫ובאם אבקש מיהוה מלכות לרוב הרי אקבל מלכות בלבד‪ ,‬ואהיה‬
‫דומה לכל שאר המלכים המושלים בארצותיהם‪ .‬אשאל איפה‬
‫ממנו דבר הטומן בחובו הכול כאחד‪ ,‬ושאר הדברים אינם שווים‬
‫לעמתו‪ .‬מיד אמר ליהוה‪ :‬אתה עשית עם אבי שלשה חסדים‬
‫גדולים‪.‬‬
‫הראשון‪ :‬שהמלכת אותו למלך כשהיה רועה צאן מפני שהיה‬
‫צדיק וישר‪.‬‬
‫השני‪ -‬שלא נכשל בזמן שמרדו בו אבשלום שנו ושבע בן בכרי‪.‬‬
‫השלישי‪ -‬שהשארת מלכות בית דוד בידי בנו‪.‬‬
‫אולם נער קטון אנוכי‪ ,‬והמלכתני על עם רב אשר לא ימנה ולא‬
‫יספר מרוב‪ .‬תן לי חכמה ודעת להבחין בין טוב לרע‪ ,‬כדי שאוכל‬
‫לשפוט את עמך‪ .‬ואל אהיה כשאר דינים של עובדי אלילים‪.‬‬
‫דיין עכו"ם יושב על בימתו ודן להריגה ולחניקה‪ ,‬לשריפה‬
‫ולסקילה‪ ,‬ואין בכך כלום‪ .‬אולם אני איני כך‪ ,‬אם אחייב אדם‬
‫מישראל בדיני ממונות שלא כדין‪ .‬נפשות אני קובע כפי שצווית‬
‫"אל תגזל דל‪...‬ואל תדכא עני בשער‪ ,‬כי יהוה יריב ריבם וקבע את‬
‫קבעיהם נפש"‪.‬‬
‫וייטב הדבר בעיני יהוה כי שאל שלמה את הדבר הזה‪ .‬ואמר לו‬
‫הקב"ה‪ :‬אף על פי שדרכם של המלכים הצעירים לבקש בראש‬
‫ובראשונה עושר‪ ,‬אריכות ימים וניצחון על אויבים‪ .‬אתה לא‬
‫ביקשת את כל אלה בידעך כי טפלים הם לחכמה‪ ,‬אשר אותה‬
‫‪38‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬

‫ביקשת‪ .‬בחכמה רצית כדי שתוכל לשפוט משפט צדק בין איש‬
‫לרעהו‪ ,‬ולב מבין שאפת כדי להבין היטב ללב האדם "הנה עשיתי‬
‫כדברך"‪.‬‬
‫מלא יהוה את שלמה בחכמה רבה‪ ,‬אשר לא ניתנה כמוה לבן‬
‫אנוש מעולם ואף לא תינתן בעתיד‪ .‬והוסיף לו יהוה עוד שתי‬
‫מתנות‪ ,‬עושר רב וכבוד גדול‪ .‬על אריכות ימים לא הבטיחו יהוה‪,‬‬
‫כי דבר זה תלוי בקיום המצות‪ ,‬כפי שנאמר‪" :‬ואם תלך בדרכי‬
‫לשמר חקי ומצותי‪...‬והארכתי את ימיך"‪.‬‬
‫הקיץ שלמה המלך מחלומו‪ ,‬פתח את חלון ביתו וראה בחוץ‬
‫צפרים מנתרות ומזמרות מרוב שמחה‪ .‬התענג שלמה המלך‬
‫למראה הציפורים העליזות‪ .‬ובתוך כך שמע ציפור אחת מציצת‬
‫אל חברותיה‪ :‬האם לא שמעתן בלילה כרוז בשמים כי שלמה‬
‫המלך ימלוך גם על העופות?‬
‫וכעת המלך מביט בנו דרך חלונו ואילו אנו מעיזות לנתר ולזמר‬
‫מולו בלי דרך ארץ‪ ,‬ובלי אימה ויראה? באו נימלט מכאן כי אין‬
‫אנו יודעים את טיבו של מלך זה‪ ,‬והוא עלול לכעוס עלינו‪.‬‬
‫ענתה ציפור אחרת לה‪ :‬אין זה נכון שמינו את שלמה המלך‬
‫למשול גם עלינו‪ ,‬הן לא יתכן למנות מלך על בריות שהן ממעל‬
‫לו‪ .‬רק הנשר שהוא עף גבוה מכל העופות יכול למלוך עלינו‪.‬‬
‫האזין המלך לשיחת העופות ושמח בליבו שהקב"ה נתן בו חכמה‬
‫להבין את שפת בעלי החיים‪.‬‬
‫מיד קרא לכל הציפורים שתבאנה ותתייצבנה לפניו‪ .‬נבהלו‬
‫הציפורים לשמע פקודת שלמה המלך ומיד עפו והתקבצו כולן‬
‫באימה ופחד‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬

‫פנה אליהן שלמה המלך ואמר‪ :‬אמת נכון אמרתן שהקב"ה‬

‫המליכני גם על עופות השמיים אולם אין לירא ממני כי אני אוהב‬
‫את זמרתכן ואת ריקודכן‪ .‬למרות שנמוך אני מכן‪ ,‬אוכיח לכן‬
‫שאוכל להיות גבוה אף מן הנשר‪.‬‬
‫הוא פנה אל הציפור שהכחישה את דבר המלכתו עליהן והורה‬
‫לה להיכנס לביתו‪ .‬משנכנסה קשר לצווארה פתק ובו כתוב‪" :‬אני‬
‫שלמה בן דוד מצווה עליך‪ ,‬המלך הזקן שתבוא אלי מיד"‪ .‬ואמר‬
‫לה לציפור עופי עם הפתק הזה אל המדבר הנקרא שמו תדמור‪.‬‬
‫שם תמצאי להקה של נשרים‪ ,‬שהם הגדולים בעולם‪ ,‬ובניהם‬
‫נמצא הנשר‪ ,‬שהוא הגדול מכולם‪ .‬כשתגיעי אליו‪ ,‬הראי לו את‬
‫הפתק‪ ,‬והוא יעוף אלי ואת מעל גבו‪.‬‬

‫‪40‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬

‫חורה אֲ נִ י וְ נָׁ אוָׁ ה ְּבנות יְ ר ּו ָׁשלָׁ יִ ם‬ ‫(ה)‪ְ :‬ש ָׁ‬

‫*כ ִיריעות ְשלמה‪:‬‬ ‫*כ ָׁאהֳ לֵׁ י ֵׁק ָׁדר ִ ּ‬
‫ְּ‬

‫"הפסוק הזה מתחלף זה לעומת זה‪ .‬שחורה אני כאוהלי קדר‬

‫ונאוה בנות ירושלים כיריעות שלמה‪ .‬הקדרים [והם יושבי‬
‫מדבר כבדואים היום]‪ .‬ההולכים תמיד במדבר‪ ,‬יריעות אוהליהם‬
‫שחורים מבחוץ מהאבק והגשם ונאים מבפנים שאוהליהם‬
‫מקושטים בפנים‪ .‬וכנסת ישראל אומרת אל הקב"ה שחורה‬
‫אני מן הצרות ושחרותי (היותי שחורה) היא רק מבחוץ‬
‫כאוהלי קדר השחורים רק מבחוץ אבל בפנים "בליבי" אני‬
‫נאווה כבנות ירושלים הנאות וכיריעות שלמה‪ .‬רצה לומר‬
‫ויש בי אנשים הנאים גם מבחוץ והמה כיריעות שלמה‬
‫הנאים גם מבחוץ כמו שאמרו חז"ל רצוננו לעשות רצון‬
‫אבינו שבשמיים רק היצר הרע ושעבוד גליות מעכב"‪.‬‬
‫[אלשיך הקדוש]‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫כאהלי קדר ‪ -‬קדר מבני ישמעאל בן אברהם כנאמר" וקדר ואבאל ומבשם" (בראשית‬
‫כה יג)‬
‫יריעות – יריעה‪ ,‬כינוי לאוהל העשוי יריעות מתוחות על יתדות כנאמר‪" :‬ועשית‬
‫יריעת עיזים לאהל" [שמות כו יג]‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫שה‬ ‫שי‪ ,‬וְ נָאוָ ה ְ ּׁב ַמעֲ ֵּ‬ ‫חו ָרה אֲ נִּ י ְ ּׁב ַמעֲ ַ‬ ‫חו ָרה אֲ נִ י וְּ נָאוָ ה‪ְ ,‬ש ֹ‬ ‫ְּש ֹ‬
‫חו ָרה‬ ‫חו ָרה אֲ נִּ י וְ נָ אוָ ה‪ָ ,‬א ְמ ָרה ְּׁכנֶסֶ ת יִּ ְש ָר ֵּאל‪ְ ,‬ש ֹ‬ ‫בו ַתי‪ְ .‬ש ֹ‬ ‫אֲ ֹ‬
‫לוא‬ ‫קונִּ י‪ִּ ,‬דּׁ ְכ ִּתיב (עמוס ט‪ ,‬ז)‪ :‬הֲ ֹ‬ ‫אֲ נִּ י ִּ ּׁב ְפנֵּי ַע ְצ ִּמי‪ ,‬וְ נָאוָ ה ִּ ּׁב ְפנֵּי ֹ‬
‫ִכ ְּבנֵי כֻ ִש ִיים ַא ֶתם לִ י ְּבנֵי יִ ְּש ָר ֵאל‪ִּּׁ ,‬כ ְבנֵּי כֻּ ִּש ִּ ּׁיים ַא ּׁ ֶתם‬
‫ִּ ּׁב ְפנֵּיכֶ ם‪ ,‬אֲ בָ ל ַא ּׁ ֶתם לִּ י ִּּׁכ ְבנֵּי יִּ ְש ָר ֵּאל נְ אֻּ ם יהוה‪.‬‬

‫‪41‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬
‫חו ָרה אֲ נִּ י ְ ּׁב ִּמ ְצ ַריִּ ם‪ ,‬וְ נָאוָ ה אֲ נִּ י ְ ּׁב ִּמ ְצ ַריִּ ם‪.‬‬
‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ְ ,‬ש ֹ‬
‫חו ָרה אֲ נִּ י ְ ּׁב ִּמ ְצ ַריִּ ם (יחזקאל כ‪ ,‬ח)‪ :‬וַ י ְַּמרו ִבי וְּ לֹא ָאבו‬ ‫ְש ֹ‬
‫לִ ְּשמ ַֹע ֵאלַ י‪ ,‬וְ נָאוָ ה אֲ נִּ י ְ ּׁב ִּמ ְצ ַריִּ ם‪ּׁ ְ ,‬ב ַדם ַה ּׁ ֶפ ַסח ו ְּׁב ַדם‬
‫ַה ִּּׁמילָ ה‪ִּ ,‬דּׁ ְכ ִּתיב (יחזקאל טז‪ ,‬ו)‪ :‬וָ ֶאעֱ בֹר ָעלַ יִ ְּך וָ ֶא ְּר ֵא ְּך‬
‫ִמ ְּתב ֹוסֶ סֶ ת ְּב ָד ָמיִ ְּך וָ א ַֹמר לָ ְּך ְּב ָד ַמיִ ְּך חֲ יִ י‪ ,‬זֶה דַּׁ ם הַ ּׁ ֶפ ַסח‪,‬‬
‫וָ א ַֹמר לָ ְך ְ ּׁב ָד ַמיִּ ְך חֲיִּ י‪ ,‬זֶה דַּׁ ם ַה ִּּׁמילָ ה‪.‬‬

‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (תהלים קו‪ ,‬ז)‪ :‬וַ י ְַּמרו‬ ‫חו ָרה אֲ נִּ י ַּׁב ּׁיָם‪ֶ ,‬‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ְ ,‬ש ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות טו‪ ,‬ב)‪ :‬זֶ ה‬ ‫ַעל יָם ְּביַם סוף‪ .‬וְ נָאוָ ה אֲ נִּ י ַּׁביָּׁם‪ֶ ,‬‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות טו‪ ,‬כד)‪:‬‬ ‫חו ָרה אֲ נִּ י ְ ּׁב ָמ ָרה‪ֶ ,‬‬ ‫ֵאלִ י וְּ ַאנְּ וֵ הו‪ְ .‬ש ֹ‬
‫משה לֵאמֹר ַמה ִנ ְּש ֶתה‪ .‬וְ נָ אוָ ה אֲ נִּ י ְ ּׁב ָמ ָרה‪,‬‬ ‫ֶ‬ ‫וַ ילִ נו ָה ָעם ַעל‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות טו‪ ,‬כה)‪ :‬וַ ִי ְּצ ַעק ֶאל יהוה וַ י ֹו ֵרהו יהוה ֵעץ‬ ‫ֶ‬
‫חו ָרה אֲ נִּ י ִּ ּׁב ְר ִּפ ִּידים‪,‬‬ ‫ַשלֵ ְּך ֶאל הַ ַמיִ ם וַ ִי ְּמ ְּתקו ַה ָמיִ ם‪ְ .‬ש ֹ‬ ‫וַ י ְּ‬
‫קום ַמ ָסה ו ְּמ ִריבָ ה‪,‬‬ ‫שם ַה ָמ ֹ‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות יז‪ ,‬ז)‪ :‬וַ ִי ְּק ָרא ֵ‬ ‫ֶ‬
‫משה‬ ‫ֶ‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות יז‪ ,‬טו)‪ :‬וַ ִיבֶ ן‬ ‫וְ נָ אוָ ה אֲ נִּ י ִּ ּׁב ְר ִּפ ִּידים‪ֶ ,‬‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‬ ‫חו ֵּרב‪ֶ ,‬‬ ‫חו ָרה אֲ נִּ י ְ ּׁב ֹ‬‫מו יהוה נִ ִסי‪ְ .‬ש ֹ‬ ‫ִמזְּ ֵבחַ וַ ִי ְּק ָרא ְּש ֹ‬
‫חו ֵּרב‪,‬‬ ‫(תהלים קו‪ ,‬יט)‪ :‬יַעֲ שו ֵעגֶ ל ְּבח ֵֹרב‪ .‬וְ נָ אוָ ה אֲ נִּ י ְ ּׁב ֹ‬
‫שה וְּ נִ ְּש ָמע‪.‬‬ ‫שר ִד ֶבר יהוה נַעֲ ֶ‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות כד‪ ,‬ז)‪ :‬כֹל אֲ ֶ‬ ‫ֶ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (תהלים עח‪ ,‬מ)‪ַ :‬כ ָמה‬ ‫חו ָרה אֲ נִּ י ַּׁב ִּּׁמ ְד ָּׁבר‪ֶ ,‬‬ ‫שׁ ְׁ ֹ‬
‫י ְַּמרוהו בַ ִמ ְּד ָבר‪ .‬וְ נָ אוָ ה אֲ נִּ י ַּׁב ִּּׁמ ְד ָּׁבר ַּׁבהֲ ָק ַמת הַ ִּּׁמ ְש ָּׁכן‪,‬‬
‫חו ָרה‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (במדבר ט‪ ,‬טו)‪ :‬ו ְּב ֹיום ָה ִקים ֶאת ַה ִמ ְּש ָכן‪ְ .‬ש ֹ‬ ‫ֶ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (במדבר יג‪ ,‬לב)‪ :‬וַ י ִֹציאו ִד ַבת‬ ‫אֲ נִּ י ַּׁב ְמ ַרגְ לִּ ים‪ֶ ,‬‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (במדבר לב‪ ,‬יב)‪:‬‬ ‫ש ַע וְ כָ לֵּב‪ֶ ,‬‬ ‫יהו ֻּ‬
‫ָה ָא ֶרץ‪ .‬וְ נָ אוָ ה אֲ נִּ י ִּ ּׁב ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‬ ‫חו ָרה אֲ נִּ י ַּׁב ּׁ ִּש ִּּׁטים‪ֶ ,‬‬‫ִבלְּ ִתי ָכלֵ ב ֶבן יְּ פֻ נֶה ַה ְּקנִ ִזי‪ְ .‬ש ֹ‬
‫ֵשב יִ ְּש ָר ֵאל ַב ִש ִטים‪ .‬וְ נָ אוָ ה אֲ נִּ י ַּׁב ּׁ ִּש ִּּׁטים‪,‬‬ ‫(במדבר כה‪ ,‬א)‪ :‬וַ י ֶ‬
‫חו ָרה אֲ נִּ י‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (תהלים קו‪ ,‬ל)‪ :‬וַ יַעֲ מֹד ִפינְּ חָ ס וַ יְּ פַ לֵּׁ ל‪ְ .‬ש ֹ‬ ‫ֶ‬

‫‪42‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬

‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (יהושע ז‪ ,‬א)‪ :‬וַ ִי ְּמעֲ לו ְּבנֵי יִ ְּש ָר ֵאל ַמ ַעל‬ ‫ְ ּׁב ָעכָ ן‪ֶ ,‬‬
‫ֹאמר‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (יהושע ז‪ ,‬יט)‪ :‬וַ י ֶ‬ ‫ש ַע‪ֶ ,‬‬ ‫יהו ֻּ‬‫ַבחֵ ֶרם ‪ .‬וְ נָאוָ ה אֲ נִּ י ִּ ּׁב ֹ‬
‫חו ָרה אֲ נִּ י ְ ּׁב ַמלְ כֵּ י‬ ‫בוד‪ְ .‬ש ֹ‬
‫ש ַע ֶאל ָעכָ ן ְּבנִ י ִשים נָא כָ ֹ‬ ‫הו ֻ‬ ‫יְּ ֹ‬
‫שהָ י ּׁו‬‫חו ִּרים ֶ‬ ‫יִּ ְש ָר ֵּאל‪ .‬וְ נָאוָ ה אֲ נִּ י ְ ּׁב ַמלְ כֵּ י יְ הו ָּׁדה‪ִּ .‬אם ַּׁב ּׁ ְש ֹ‬
‫ש ִּּׁלי ַעל ַאחַ ת ַּׁכ ּׁ ָמה וְ כַ ּׁ ָמה‪.‬‬‫יאים ֶ‬ ‫ש ִּּׁלי ָּׁכ ְך אֲ נִּ י נָאוָ ה‪ַּׁ ,‬ב ְ ּׁנ ִּב ִּ‬‫ֶ‬

‫*ש ּ ְשזָׁ ַפ ְתנִ י‬

‫חרת ֶ‬ ‫*ש ַח ְר ֶ‬ ‫(ו)‪ַ :‬אל ִּת ְר ֻאנִ י ֶשאֲ נִ י ְ‬
‫*נט ָׁרה ֶאת‬ ‫ֵׁ‬ ‫ַה ּ ָׁש ֶמש‪ְּ .‬בנֵׁי ִא ִּמי *נִ חֲ ר ּו ִבי ָׁש ֻמנִ י‬
‫ַה ְ ּכ ָׁר ִמים ַּכ ְר ִמי ֶש ִּלי לא נָׁ ָׁט ְר ִּתי‪:‬‬

‫אל תראוני שהשחירו פני מן הצרות והייסורים שבאו לידי‬

‫משזוף השמש היוקדת בגלות‪.‬‬
‫בני אמי – אלה בני עשו‪ .‬יעקב ועשו נולדו מאם אחת ועשו‬
‫שונא ליעקב ומבקש להאבידו מן העולם בצרות וייסורים‪.‬‬
‫נחרו בי – מלשון חרה ‪ -‬כעס‪ .‬בני עשו הוא אדום חרה‬
‫אפם בנו בכעס ורצו לכלותנו מן העולם זה שנאמר‪" :‬אזי‬
‫חיים בלעונו בחרות אפם בנו" [תהלים כד ג]‪.‬‬

‫שמני נטרה – שמו עלי שרי מיסים ועבדות בשמירה על‬

‫כרמיהם וע"י כך נחשפתי לעין השמש כמו שנאמר‪:‬‬
‫"וישימו ע ליו שרי מיסים למען ענותו בסבלתם" [שמות א יא]‪.‬‬
‫ואני כרמי שלי לא שמרתי והזנחתיו בעקבות ייסורי הגלות‪.‬‬

‫אל תראוני שאני שחרחרת‬

‫מתריס יוסף ואומר אל תקנאו בי בעבור יופי שעל יוסף‬
‫נאמר‪" :‬יפה תואר ויפה מראה"‪ .‬שחרחרת – דימוי ליופי‪.‬‬

‫‪43‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬
‫שעל ציפורה אשת משה רבנו נאמר‪" :‬כי אשה כושית‬
‫לקח" (במדבר יב א)‪ .‬ורש"י מפרש‪" :‬כושית‪ ,‬אישה יפה שלא‬
‫ישלוט בה עין הרע"‪ .‬ומדוע שחרחרת בלשון נקבה? הרי‬
‫כידוע היופי הינו נחלת המין הנשי ויופיו של יוסף התעלה‬
‫על יופיין של נשים‪ ,‬שנאמר בו גם יפה תואר וגם יפה‬
‫מראה‪ .‬ועל זה יוסף אומר שהיופי היה בעוכריו‪.‬‬

‫ששזפתני השמש‬
‫באחד מחלומותיו ראה יוסף את השמש והירח ואחד עשר‬
‫הכוכבים משתחווים לו‪ ,‬ואביו פרש חלום זה כ "הבוא נבוא‬
‫אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה" (בראשית לז י)‪ .‬מכאן‬
‫לומדים שיעקב אבינו נמשל לשמש‪.‬‬
‫ששזפתני – פינק אותי‪ ,‬ותפר לי כתונת פסים כנאמר‪:‬‬
‫"וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו‬
‫ועשה לו כתונת פסים" (בראשית לז ג)‪ .‬ויוסף ממשיך ואומר אל‬
‫תקנאו ביופי ואפילו באהבת אבי וביחסו המיוחד אלי כי‪:‬‬
‫"בי אמי ניחרו בי"‪.‬‬
‫בני אמי – בני השפחות‪ :‬בלהה וזלפה ובני לאה שהייתה‬
‫אחות אמו‪.‬‬
‫ניחרו בי – זממו להרגני "ועתה לכו ונהרגנו ונשלכהו‬
‫באחד הבורות‪...‬ונראה מה יהיו חלומותיו" (שם לז כ)‪.‬‬
‫שמוני נטרה את הכרמים – המליכו אותי בלעג לשונם‬
‫המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו (שם לז ה)‪.‬‬
‫למרות כל זאת (היופי והיחס מאביו) בן שבע עשרה שנה‬
‫הורחק מבית אביו אל ארץ זרה ונוכריה‪ ,‬ארץ טומאה‬
‫וזוהמה למרות כל הקורות אותו עמד יוסף נגד כל‬
‫הנחשולים האימתניים בארץ מצרים‪ .‬לכן יוסף זכה להיקרא‬

‫‪44‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬
‫צדיק‪ ,‬בכך שהתגבר ושמר על ברית הקודש והתעלה‬
‫למדרגה של ספירת היסוד "יסוד סיומא דגופא אות ברית‬
‫קודש" (פתח אליהו הנביא זכור לטוב)‪.‬‬
‫כרמי שלי לא נטרתי בזכות כל המעלות הנ"ל שלא כשאר‬
‫אחיו שקבלו נחלה אחת‪ ,‬יוסף קיבל שני חלקים "אפרים‬
‫ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי" (בראשית מח ה)‪ .‬שני בניו‬
‫של יוסף זכו בזכות אביהם הצדיק להיכלל בכלל שבטי‬
‫ישראל‪.‬‬
‫יוסף זכה למידה כנגד מידה בכך ששמר על היסוד שעולה‬
‫בגימטריה למניין שמונים זכה כנגד זה לשמונים שנות‬
‫מלכות במצרים‪ .‬החשבון נלמד מהפסוקים הבאים‪ְ " :‬ו ֹיוסֵ ף‪,‬‬
‫ְ‬
‫דו‪ ,‬לִׁ ְפנֵי ַּפ ְרעֹה מֶּ לֶּך‪ִׁ -‬מ ְצ ָׁריִׁ ם" (בראשית‬
‫שנָׁה‪ְ ,‬ב ָׁע ְמ ֹ‬ ‫ֶּבן‪ְ -‬של ִֹׁשים ָׁ‬
‫מא מו) ויוסף מלך במצרים עד יומו האחרון "וַּ ָׁי ָׁמת ֹיוסֵ ף‪ֶּ ,‬בן‪-‬‬
‫שנִׁ ים" (בראשית נ כו) משלושים עד מאה ועשר‬ ‫שר ָׁ‬ ‫מֵ ָׁאה וָׁ ֶּע ֶּ‬
‫עולה לשמונים שנות מלכות‪( .‬שלום לדוד)‬
‫יהי רצון שזכות האבות תהיה מגן וצינה בעדנו ונזכה‬
‫למשיח צדקנו במהרה בימנו אמן סלה‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫שחרחרת – בעל פנים כהים ושזופים מן השמש‪.‬‬
‫ששזפתני – חשיפת הפנים לשמש לקבלת גוון חום כהה‪.‬‬
‫נחרו – מלשון חרה – כעס כנאמר‪" :‬ויחר למשה מאד" [במדבר טז טו]‬
‫נטרה – מלשון נטר – שמר כנאמר" "הינטר לעולם אם ישמור לנצח" [ירמיה ג ה]‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫ימון ּׁ ָפ ַתח (משלי ל‪ ,‬י)‪:‬‬ ‫שאֲ נִּ י ְשחַ ְרח ֶֹרת‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ִּס ֹ‬‫ַאל ִּּׁת ְראוּׁנִּ י ֶ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‬ ‫דנָו‪ ,‬נִּ ְק ְרא ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל עֲ בָ ִּדים‪ֶ ,‬‬
‫שן ֶעבֶ ד ֶאל אֲ ֹ‬ ‫ַאל ַתלְּ ֵ‬
‫(ויקרא כה‪ ,‬נה)‪ִ :‬כי לִ י ְּבנֵי יִ ְּש ָר ֵאל עֲ בָ ִדים‪ ,‬וְ נִּ ְק ְרא ּׁו‬
‫דו ֶאל‬ ‫סו ֹ‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (עמוס ג‪ ,‬ז)‪ִ :‬כי ִאם ָגלָ ה ֹ‬ ‫יאים עֲ בָ ִּדים‪ֶ ,‬‬ ‫ַה ְ ּׁנ ִּב ִּ‬

‫‪45‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬

‫יאים‪ַ ,‬אל‬ ‫יאים‪ָּׁ ,‬כ ְך ָא ְמ ָרה ְּׁכנֶסֶ ת יִּ ְש ָר ֵּאל לַ ְ ּׁנ ִּב ִּ‬
‫עֲ בָ ָדיו ַה ְּנ ִב ִ‬
‫שה‪ ,‬וְ ַעל‬‫ש ֵּמחַ ְ ּׁבבָ נַ י ֹיו ֵּתר ִּמ ּׁמ ֶ‬ ‫ָ‬
‫ִּּׁת ְראוּׁנִּ י ִּ ּׁב ְשחַ ְרחֲרו ִּּׁתי‪ֵּ ,‬אין לְ ך ָ‬
‫של ֹא‬ ‫ש ָא ַמר (במדבר כ‪ ,‬י)‪ִ :‬ש ְּמעו נָא ַהמ ִֹרים‪ ,‬נִּ גְ זַר ָעלָ יו ֶ‬ ‫יְ ֵּדי ֶ‬
‫יִּ ָּׁכנֵּס לָ ָא ֶרץ‪.‬‬

‫או ֵּמר‬ ‫ְּבנֵי ִא ִמי נִ חֲרו ִבי ‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ֵּמ ִּאיר וְ ַר ִּ ּׁבי ֹיוסֵּ י‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ֵּמ ִּאיר ֹ‬
‫ירם‪ ,‬נִּ חֲר ּׁו ִּבי‪ ,‬נִּ ְת ָ ּׁגר ּׁו‬ ‫ְ ּׁבנֵּי ִּא ִּּׁמי‪ּׁ ְ ,‬בנֵּי אֻּ ּׁ ָמ ִּתי‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו הֵּ ן דָּׁ ָתן וַ אֲ ִּב ָ‬
‫שמֻּ נִּ י נֹטֵּ ָרה ֶאת ַה ְּׁכ ָר ִּמים‪,‬‬ ‫חֲרון ַאף ָעלַ י‪ָ .‬‬ ‫ֹ‬ ‫ִּ ּׁבי‪ִּ ,‬מלְ א ּׁו ַהדַּׁ יָּׁן‬
‫לו‬ ‫רו לֹא ָהיָה ֹ‬ ‫של יִּ ְת ֹ‬ ‫שה ִּדין ֵּּׁבין ְ ּׁב ֹנו ָתיו ֶ‬ ‫עו ֶ‬ ‫שהָ יָה ֹ‬ ‫ַעל ֶ‬
‫ש ִּּׁלי‬ ‫שר ְ ּׁב ִּמצְ ַריִּ ם‪ ,‬הֱ וֵּ י‪ַּׁ :‬כ ְר ִּמי ֶ‬ ‫לַ עֲ ש ֹות ִּדּׁ ין ֵּּׁבינִּ י וּׁבֵּ ין ַאחַ י אֲ ֶ‬
‫או ֵּמר‪ּׁ ְ ,‬בנֵּי ִּא ִּּׁמי נִּ חֲר ּׁו ִּבי‪ּׁ ְ ,‬בנֵּי ֻּא ּׁ ָמ ִּתי‪,‬‬ ‫לֹא נָ ָט ְר ִּּׁתי‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ֹיוסֵּ י ֹ‬
‫חֲרון ַאף‬ ‫ֹ‬ ‫ֵּאלּׁ ּׁו הַ ְמ ַר ְ ּׁגלִּ ים‪ .‬נִּ חֲר ּׁו ִּבי‪ ,‬נִּ ְת ָ ּׁגר ּׁו ִּ ּׁבי‪ִּ ,‬מלְ א ּׁו ַהדַּׁ ּׁיָן‬
‫ש ִּ ּׁנ ְת ַע ַּׁכ ְב ִּּׁתי ַּׁב ִּּׁמ ְד ָּׁבר‬
‫שמֻּ נִּ י נֹטֵּ ָרה ֶאת ַה ְּׁכ ָר ִּמים‪ַ ,‬על ֶ‬ ‫ָעלַ י‪ָ .‬‬
‫עות ל ֹא ָהיָה לִּ י לִּ ָּׁכנֵּס לְ ֶא ֶרץ יִּ ְש ָר ֵּאל‪,‬‬ ‫ַא ְר ָּׁב ִּעים ו ְּׁש ּׁ ַתיִּ ם ַמ ּׁ ָס ֹ‬
‫ש ִּּׁלי ל ֹא נָ ָט ְר ִּּׁתי‪.‬‬ ‫הֱ וֵּ י‪ַּׁ :‬כ ְר ִּמי ֶ‬

‫יכה ִת ְר ֶעה‪,‬‬
‫(ז)‪ַ :‬ה ִ ּג ָׁידה ִּלי‪ֶ ,‬ש ָׁאהֲ ָׁבה נַ ְפ ִשי‪ֵׁ ,‬א ָׁ‬
‫*ש ּ ָׁל ָׁמה ֶא ְהיֶה‬
‫ַ‬ ‫*ת ְר ִּביץ ּ ַב ָּׁצהֳ ָׁריִ ם;‬
‫ַּ‬ ‫יכה‬‫ֵׁא ָׁ‬
‫*כע ְֹטיָׁה‪ַ ,‬על ֶע ְד ֵׁרי חֲ ֵׁב ֶר ָׁ‬
‫יך‪:‬‬ ‫ְּ‬

‫פונה כנסת ישראל אל הקב"ה ואומרת כיצד תרעה את‬

‫צאן מרעיתך בגלות המר הזה‪ .‬כיצד תנהל עדתך בין‬
‫שבעים הזאבים המבקשים לטרוף עמך‪ ,‬ואתה בטובך רוצה‬
‫להנחילם בנחת זה שנאמר‪" :‬בנאות דשא ירביצני על מי‬
‫מנוחות ינהלני" [תהלים כג טז]‪.‬‬

‫‪46‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬
‫אשר למה אהיה כעטיה ונזקק לעדרי חבריך הם אומות‬
‫הגויים‪ ,‬לקבל מהם טרף חוקי‪ .‬אלא‪ ,‬עיני יהיו אליך מלכו של‬
‫עולם לקבל די צורכי מידך הפתוחה והמלאה לרווחה זה‬
‫שנאמר‪" :‬פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון" [תהלים קמה‬
‫טז]‪.‬‬

‫הגידה לי שאהבה נפשי – באלו דברי אהבה מושכת אליה‬

‫המטרונה להקב"ה ואומרת אליו‪ .‬הגידה לי שאהבה נפשי‪.‬‬
‫אתה שכל אהבת נפשי בך‪ .‬אם לא תתחבר עמי איכה‬
‫תרעה את העולם‪ .‬איך תקבל השפע ממקור העליון לך‬
‫ולאחרים‪ .‬שהרי הברכות שלמעלה אינן שרויות אלא במקום‬
‫של זכר ונקבה‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫תרביץ – עניין שכיבה לנוח כמו "בנאות דשא ירבצני" [תהלים כג ב]‪.‬‬
‫שלמה – "אשר ‪-‬למה" האות שין הוא במקום המילה אשר [מצודת ציון]‪.‬‬
‫כעטיה – לשון עטה‪ ,‬עטף כנאמר "עטה אור כשלמה" [תהלים קד ב]‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫ימון ּׁ ָפ ַתר‬ ‫נַפ ִּשי‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי יְ הו ָּׁדה ַּׁבר ַר ִּ ּׁבי ִּס ֹ‬ ‫ש ָאהֲבָ ה ְ‬ ‫ידה לִּ י ֶ‬ ‫ַה ִּ ּׁג ָ‬
‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא (שמות‬
‫ְ‬ ‫לו ַה ָּׁק ֹ‬‫ש ָא ַמר ֹ‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫משה‪ּׁ ְ ,‬ב ָ‬ ‫ְק ָריָה ְ ּׁב ֶ‬
‫של‬ ‫לו‪ִּ ,‬רבּׁ ֹו ֹנו ֶ‬ ‫ג‪ ,‬י)‪ :‬וְּ ַע ָתה לְּ כָ ה וְּ ֶא ְּשלָ חֲ ָך ֶאל ַפ ְּרעֹה‪ָ ,‬א ַמר ֹ‬
‫כולִּ ין‬ ‫דנָי‪ָּׁ ,‬כל ַה ְדּׁ בָ ִּרים הָ ֵּאלּׁ ּׁו יְ ֹ‬ ‫עולָ ם (שמות ד‪ ,‬יג)‪ִ :‬בי אֲ ֹ‬ ‫ֹ‬
‫מוד ְ ּׁבכָ ל ָה ֻּא ְכלו ִּּׁסין ַה ּׁ ָללוּׁ‪,‬‬ ‫ָכול לַ עֲ ֹ‬ ‫לְ הֵּ ָעש ֹות‪ָ ,‬מה אֲ נִּ י י ֹ‬
‫קות‬ ‫ינו ֹ‬‫רות יֵּש ָּׁבהֶ ן‪ַּׁ ,‬כ ּׁ ָמה ִּּׁת ֹ‬ ‫ַּׁכ ּׁ ָמה חָ ֹיות יֵּש ָּׁבהֶ ן‪ַּׁ ,‬כ ּׁ ָמ ה ְמעֻּ ָּׁב ֹ‬
‫ש ָּׁבהֶ ן‪ַּׁ ,‬כ ּׁ ָמה‬ ‫יֵּש ָּׁבהֶ ן‪ַּׁ ,‬כ ּׁ ָמה ִּמינֵּי אֲ נוּׁנַ ס ִּה ְת ַקנְ ּׁ ָת לָ הֶ ם לַ חָ ֹיות ֶ‬
‫ש ָּׁבהֶ ן‪ַּׁ ,‬כ ּׁ ָמה ִּמינֵּי ְקלָ ֹיות‬ ‫רות ֶ‬ ‫ִּמינֵּי ִּרכּׁ ו ִּּׁכין ִּה ְת ַקנְ ּׁ ָת לַ ְמעֻּ ָּׁב ֹ‬
‫של דָּׁ בָ ר‬ ‫ש ָּׁבהֶ ן‪ֵּ .‬איכָ ן ּׁ ֵּפרוּׁש ֹו ֶ‬ ‫קות ֶ‬ ‫ינו ֹ‬‫גוזִּ ים ִּה ְת ַקנְ ּׁ ָת לַ ִּּׁת ֹ‬ ‫וֶ אֱ ֹ‬
‫נַפ ִּשי‪ ,‬אֻּ ּׁ ָמה‬ ‫ש ָאהֲ בָ ה ְ‬ ‫ש ָאהֲ בָ ה נ ְַפ ִּשי‪ ,‬אֻּ ּׁ ָמה ֶ‬ ‫ידה לִּ י ֶ‬ ‫ָּׁכאן‪ ,‬הַ ִּ ּׁג ָ‬

‫‪47‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬
‫ימות ַהחַ ּׁ ָמה‪ֵּ ,‬איכָ ה‬ ‫לֶיה‪ֵּ ,‬איכָ ה ִּת ְר ֶעה ִּ ּׁב ֹ‬ ‫ָת ִּּׁתי נ ְַפ ִּשי ָע ָ‬ ‫ש ּׁנ ַ‬‫ֶ‬
‫ש ּׁ ָל ָמה ֶא ְהיֶה ְּׁכע ְֹטיָה‪,‬‬ ‫ש ִּמים‪ַ .‬‬ ‫ימות ַה ְ ּׁג ָ‬‫הֳּריִּ ם ִּ ּׁב ֹ‬
‫צ ָ‬ ‫ּׁ ַת ְר ִּ ּׁביץ ַּׁב ָ ּׁ‬
‫של ֹא ֶא ְהיֶה ָּׁכ ָאבֵּ ל הַ ז ֶּׁה‬ ‫שם ַר ִּ ּׁבי הוּׁנָ א ָא ַמר ֶ‬ ‫ַר ִּ ּׁבי חֶ לְ בּׁ ֹו ְ ּׁב ֵּ‬
‫יא ְך ָמה ְד ַא ְּׁת ָא ַמר‬ ‫ּׁבוכֶ ה‪ ,‬הֵּ ַ‬ ‫מו ו ֹ‬ ‫עוטֶ ה ַעל ְשפָ ֹ‬ ‫שהוּׁא ֹ‬ ‫ֶ‬
‫שפָ ם י ְַּעטֶ ה‪.‬‬ ‫(ויקרא יג‪ ,‬מה)‪ :‬וְּ ַעל ָ‬

‫(ח)‪ִ :‬אם‪-‬לֹא ֵׁת ְד ִעי לָׁ ְך‪ַ ,‬ה ָׁ ּי ָׁפה ּ ַב ָׁ ּנ ִשים; ְצ ִאי‪-‬‬
‫לָׁ ְך ְּב ִע ְק ֵׁבי ַה ּצֹאן‪ּ ,‬ו ְר ִעי ֶאת‪ּ ְ *-‬ג ִד ּי ַֹתיִ ְך‪ַ ,‬על‪,‬‬
‫*מ ְש ְ ּכ ֹנות ָׁהר ִֹעים‪:‬‬
‫ִ‬

‫אם לא תדעי לך היפה בנשים – רוח הקודש מקלסת‬

‫(משבחת) לכנסת ישראל שהיא הבחירה באומות‪ .‬ועל רחל‬
‫אימנו עליה השלום נאמר "ורחל הייתה יפת תאר ויפת‬
‫מראה" [בראשית כט יז]‪ .‬יפה בתואר המידות ויפה בראיית‬
‫החיוב אצל כל אדם‪" .‬הוי דן את כל האדם לכף זכות"‬
‫(משנה‪ ,‬אבות א ו)‪.‬‬
‫צאי לך בעקבי הצאן – "ורחל באה עם הצאן" רבנו יוסף‬
‫חיים זכר צדיק וקדוש לברכה מפרש שהלכה רחל בתוך‬
‫הצאן מתוך צניעות‪ .‬הייתה מוקפת מן הצאן באופן‬
‫שיתכסו פסיעות הנאות שלה בצאן מכל צד ולא יהיה‬
‫נראה חצי התחתון של גופה לעוברים ושבים וההולכים‬
‫במדבר‪ ,‬והיא הייתה מכונת בזה משום צניעות" עכ"ל [עוד‬
‫יוסף חי פרשת ויצא]‪.‬‬
‫וכך בנות ישראל נהגו וינהגו בצניעות ויראת יהוה‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫גדיתיך – גדיים שלך‪ .‬גדי – בן עזים צעיר‪.‬‬
‫משכנות – משכן‪ ,‬בית מגורים‪.‬‬

‫‪48‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬

‫מדרש השיר‬
‫צֹאן לָ צֵּ את‬ ‫סוף ָּׁכל ַה ּׁ‬ ‫לו ֹ‬ ‫צֹאן‪ָ ,‬א ַמר ֹ‬ ‫ְצ ִּאי לָ ְך ְ ּׁב ִּע ְקבֵּ י ַה ּׁ‬
‫משה‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא ֶ‬
‫שהָ י ּׁו‬ ‫ֶ‬ ‫צל‬ ‫ש ִּ ּׁנ ְת ַע ֵּ ּׁ‬
‫חֲרונָה‪ ,‬וְ ל ֹא ֶ‬‫וְ ַא ּׁ ָתה ֹיוצֵּ א ָּׁב ַא ֹ‬
‫יא ְך ָמה‬ ‫ּׁמשה ָעסוּׁק ְ ּׁב ִּמ ְצוַ ת ֹיוסֵּ ף‪ ,‬הֵּ ַ‬ ‫יִּ ְש ָר ֵּאל עֲ סו ִּּׁקין ַּׁב ִּ ּׁבז ָּׁה ו ֶ‬
‫מות ֹיוסֵ ף‬ ‫משה ֶאת ַע ְּצ ֹ‬ ‫ֶ‬ ‫ְד ַא ְּׁת ָא ַמר (שמות יג‪ ,‬יט)‪ :‬וַ ִי ַקח‬
‫ִעמ ֹו‪.‬‬
‫זוהר השיר‬
‫צאי לך – צאי לך להתחזק בעקבי הצאן‪ .‬אלו תינוקות של בית רבם‬
‫הלומדים תורה‪ .‬ורעי את גדיותיך‪ .‬אלו עתיקי שדיים שמסתלקים מן העולם‬
‫ונמשכים לבית הישיבה העליונה‪ .‬שהיא על משכנות הרועים‪.‬‬
‫*ד ִּמי ִת ְ‬
‫יך ַר ְעי ִָׁתי‪:‬‬ ‫(ט)‪ְ :‬ל ֻס ָׁס ִתי ְּב ִר ְכ ֵׁבי ַפ ְרעֹה‪ּ ִ ,‬‬
‫זה שנאמר‪" :‬והנה מצרים נסע אחריהם" [שמות יד י] רש"י‬
‫ז"ל‪ :‬בלב אחד כאיש אחד"‪ .‬וכנגד זה‪" ,‬ויחן שם ישראל"‬
‫[שמות יט ב] רש"י ז"ל‪" :‬כאיש אחד בלב אחד" זה כנגד זה‬
‫בהתגברות ישראל‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫דימיתיך – מלשון דמיון‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫דָּׁ ַרש ַר ִּ ּׁבי ּׁ ַפ ּׁ ִּפיס לְּ סֻ סָ ִתי ְּב ִר ְּכבֵ י פַ ְּרעֹה‪ ,‬לְ ִּס ּׁ ָס ִּתי כְ ִּתיב‪ָ ,‬א ַמר‬
‫שֹ ְש ִּּׁתי ַעל ַה ִּּׁמ ְצ ִּר ִּ ּׁיים לְ ַא ְ ּׁב ָדן‬
‫ש ּׁ ַ‬‫שם ֶ‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ְּׁכ ֵּ‬ ‫ַה ָּׁק ֹ‬
‫של יִּ ְש ָר ֵּאל‪ ,‬ו ִּּׁמי ּׁג ַָרם‬ ‫ש ְש ִּּׁתי לְ ַא ֵּּׁבד ש ֹונְ ֵּאיהֶ ם ֶ‬ ‫ְ‬
‫ַּׁב ּׁיָם‪ָּׁ ,‬כך ַ‬
‫שעֲ ִּת ִּידין‬ ‫ימינָ ם ו ִּּׁמ ְשמֹאלָ ם‪ּׁ ִּ ,‬בזְכוּׁת ַה ּׁת ֹו ָרה ֶ‬ ‫לָ הֶ ם לְ ִּה ּׁנָצֵּ ל‪ִּ ,‬מ ִּ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (דברים לג‪,‬‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‪ֶ ,‬‬ ‫של ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ינו ֶ‬ ‫ימ ֹ‬ ‫לְ ַק ֵּּׁבל ִּמ ִּ‬
‫מו‪ .‬ו ִּּׁמ ּׁ ְשֹמֹאלָ ם‪ֹ ,‬זו ְמז ּׁוזָה‪.‬‬ ‫ינו ֵאש ָדת לָ ֹ‬ ‫ימ ֹ‬ ‫ב)‪ִ :‬מ ִ‬
‫יאת ְש ַמע‪ .‬ו ִּּׁמ ְשמֹאלָ ם‪ֹ ,‬זו ְּׁת ִּפ ּׁ ָלה‪.‬‬ ‫ימינָם‪ֹ ,‬זו ְק ִּר ַ‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ִּ ,‬מ ִּ‬
‫ישה‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר ִּש ָ‬ ‫קום ֶ‬ ‫לו ַר ִּ ּׁבי עֲ ִּקיבָ א דַּׁ יּׁ ֶָך ּׁ ַפ ּׁ ִּפיס ָּׁכל ָמ ֹ‬ ‫ָא ַמר ֹ‬

‫‪49‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬
‫לֵּיה ו ָּׁמה ַא ְּׁת ְמ ַקיֵּּׁם‬ ‫ּׁ‬ ‫ְּׁכ ִּתיב ְ ּׁב ִּשי"ן וְ כָ אן ְ ּׁבסמ"ך‪ .‬אֲ ַמר‬
‫לְ סֻּ ָס ִּתי ְ ּׁב ִּר ְכבֵּ י פַ ְרעֹה‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא ָרכַ ב ּׁ ַפ ְרעֹה ַעל סוּׁס זָכָ ר‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ַעל סוּׁס זָכָ ר‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא‬ ‫ָכול נִּ גְ לָ ה ַה ָּׁק ֹ‬ ‫וְ ִּכ ְבי ֹ‬
‫ִּד ְכ ִּתיב (תהלים יח‪ ,‬יא)‪ :‬וַ ִי ְּר ַכב ַעל ְּכרוב וַ ָיעֹף‪ָ ,‬א ַמר ּׁ ַפ ְרעֹה‬
‫הו ֵּרג ְ ּׁב ָעלָ יו ַּׁב ִּּׁמלְ חָ ָמה ֶא ּׁ ָלא הֲ ֵּרינִּ י‬ ‫ָמה ַה ּׁסוּׁס זָכָ ר הַ ז ֶּׁה ֹ‬
‫הֲדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב‪ :‬לְ סֻּ ָס ִּתי ְ ּׁב ִּר ְכבֵּ י‬ ‫רוכֵּ ב ַעל סו ָּׁסה נְ ֵּקבָ ה‪ָ ,‬‬ ‫ֹ‬
‫או‬
‫דום ַעל סוּׁס לָ בָ ן ֹ‬ ‫פַ ְרעֹה‪ ,‬חָ זַר וְ ָרכַ ב ּׁ ַפ ְרעֹה ַעל סוּׁס ָא ֹ‬
‫דום‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ַעל סוּׁס ָא ֹ‬ ‫ָכול נִּ גְ לָ ה ַה ָּׁק ֹ‬ ‫חור‪ִּּׁ ,‬כ ְבי ֹ‬ ‫ש ֹ‬ ‫ְב ָ‬
‫הֲדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (חבקוק ג‪ ,‬טו)‪ָ :‬ד ַר ְּכ ָת בַ יָם‬ ‫חור‪ָ ,‬‬ ‫ש ֹ‬ ‫לָ בָ ן ָ‬
‫כובַ ע‪,‬‬ ‫שע ְ ּׁב ִּש ְר ֹיון וְ ֹ‬ ‫יך‪ ,‬סו ָּׁסוָ ן ּׁ ָפגְ יָין‪ ,‬יָצָ א ּׁ ַפ ְרעֹה ָה ָר ָ‬ ‫סוסֶ ָ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (ישעיה נט‪ ,‬יז)‪:‬‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ּׁ ֵּכן‪ֶ ,‬‬ ‫ָכול ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ִּּׁכ ְבי ֹ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך‬ ‫ָכול ַה ָּׁק ֹ‬ ‫וַ ִילְּ ַבש ְּצ ָד ָקה ַכ ִש ְּריָן‪ .‬הֵּ ִּביא נ ְֵּפ ְט‪ִּּׁ ,‬כ ְבי ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (תהלים יח‪ ,‬יג)‪ָ :‬עבָ יו ָע ְּברו ָב ָרד וְּ גַ חֲ לֵי‬ ‫הוּׁא ּׁ ֵּכן‪ֶ ,‬‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‬ ‫ָכול ַה ָּׁק ֹ‬ ‫רות‪ִּּׁ ,‬כ ְבי ֹ‬
‫יס ְט ֹ‬ ‫ֵאש‪ .‬הֵּ ִּביא ַא ְבנֵּי ַּׁב ִּּׁל ְ‬
‫בות‬ ‫חֲר ֹ‬‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות ט‪ ,‬כג)‪ :‬וַ יהוה נ ַָתן קֹלֹת וב ָׁ ָרד‪ָ .‬‬ ‫ּׁ ֵּכן‪ֶ ,‬‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (תהלים יח‪,‬‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ּׁ ֵּכן‪ֶ ,‬‬ ‫ָכול ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ו ְּׁר ָמ ִּחים‪ִּּׁ ,‬כ ְבי ֹ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‬ ‫ָכול ַה ָּׁק ֹ‬ ‫טו)‪ :‬ו ְּב ָר ִקים ָרב‪ .‬הֵּ ִּביא ִּח ִּּׁצים‪ִּּׁ ,‬כ ְבי ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (תהלים יח‪ ,‬טו)‪ :‬וַ ִי ְּשלַ ח ִח ָציו‪.‬‬ ‫ּׁ ֵּכן‪ֶ ,‬‬

‫זוהר השיר‬
‫בזמן ששלמה המלך בנה בית המקדש‪ .‬והיו ישראל כולם צדיקים וחסידים‬
‫שוקטים כיין על שמריו‪ .‬אז נפתח הכל ונתגלה שיר הזה למעלה ולמטה‪.‬‬
‫ביציאת מצרים נאמר לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעיתי‪ .‬מה הסוסים של‬
‫מרכבות פרעה היו מזוינים בכל מיני כלי זיין‪ .‬כמו כן את היית מלובשת‬
‫בכמה מיני כלי זיין להתגר מלחמה‪ .‬ומה הסוסים של פרעה היו טעונים‬
‫בכמה כלי מלחמה‪ .‬אבני בליסטראות חיצים וכדורים לתגר מלחמה‪ .‬כמו‬
‫כן אני העמסתי בך כל מיני כלי מלחמה להתגר מלחמות בהם‪ .‬ולהתקדש‬
‫בך לעיני כל‪.‬‬

‫‪50‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬

‫אר ְך ּ ַבחֲ ר ּוזִ ים‪:‬‬ ‫(י)‪ :‬נָׁ או ּו ְל ָׁחיַיִ ְך ּ ַ‬

‫*ב ּת ִֹרים‪ַ ,‬צ ָׁ ּו ֵׁ‬

‫רמז לביזת הים רש"י ז"ל "צוארך בחרוזים" ‪ :‬ענקי זהב‬

‫ומרגליות חרוזות בפתילי זהב של ביזת הים‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫תורים – תורי‪ ,‬מחרוזת של קישוטים‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫חו ְרזִּ ים‬ ‫אר ְּך ַבחֲרוזִ ים‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ִּש ְב ִּעים ַסנְ הֶ ְדּׁ ִּרין‪ֶ ,‬‬
‫ש ָהי ּׁו ֹ‬ ‫צַ ָו ֵ‬
‫של ַמ ְר ָ ּׁגלִּ ּׁי ֹות‪.‬‬
‫חֲריהֶ ם ְ ּׁבלוּׁנְ יָא ֶ‬
‫ַא ֵּ‬

‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ ,‬נָ או ּׁו לְ חָ יַיִּ ְך ַּׁב ּׁת ִֹּרים‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ֹ‬
‫סו ְפ ִּרים‪ ,‬ו ַּׁמ ְשנִּ ים‪,‬‬
‫ֵּאלּׁ ּׁו‬ ‫אר ְך ַּׁבחֲרוּׁזִּ ים‪,‬‬ ‫קות ֶּׁבאֱ מ ּׁונָה‪ .‬צַ ָּׁו ֵּ‬ ‫ינו ֹ‬
‫ְמלַ ְּׁמ ֵּדי ִּּׁת ֹ‬
‫קות‪.‬‬
‫ינו ֹ‬
‫ַה ִּּׁת ֹ‬

‫אר ְך‬‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ ,‬נָ או ּׁו לְ חָ יַיִּ ְך ַּׁב ּׁת ִֹּרים‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ָה ַר ָּׁבנִּ ין‪ .‬צַ ָּׁו ֵּ‬
‫אריהֶ ם לִּ ְשמ ַֹע ִּדּׁ ְב ֵּרי‬ ‫חוזְ ִּרין צַ ְּׁו ֵּ‬
‫ש ֹ‬ ‫ַּׁבחֲרוּׁזִּ ים‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ַה ּׁ ַתלְ ִּמ ִּידים ֶ‬
‫תו ָרה ִּמ ּׁי ָָמיו‪.‬‬
‫ש ַמע ִּדּׁ ְב ֵּרי ֹ‬ ‫שלֹא ָ‬ ‫תו ָרה ִּמ ּׁ ִּפיהֶ ם‪ְּׁ ,‬כ ָא ָדם ֶ‬ ‫ֹ‬

‫ַללִּ ין הַ הֲ לָ כָ ה‬ ‫ש ְמי ְּׁ‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ ,‬נָאו ּׁו לְ חָ יַיִּ ְך ַּׁב ּׁת ִֹּרים‪ּׁ ְ ,‬ב ָ‬
‫אר ְך‬‫ימי וַ חֲבֵּ ָריו‪ .‬צַ ָּׁו ֵּ‬ ‫גון ַר ִּ ּׁבי ַא ָּׁבא ַּׁבר ִּמ ִּ‬ ‫ֵּאלּׁ ּׁו ִּעם ֵּאלּׁ וּׁ‪ְּׁ ,‬כ ֹ‬
‫תו ָרה‪ ,‬ו ִּּׁמ ִּדּׁ ְב ֵּרי‬‫חו ְרזִּ ים ְ ּׁב ִּד ְב ֵּרי ֹ‬ ‫שהָ י ּׁו ֹ‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫ַּׁבחֲרוּׁזִּ ים‪ּׁ ְ ,‬ב ָ‬
‫יאים לִּ ְכתו ִּּׁבים‪ ,‬וְ ָה ֵּאש ִּמ ְתלַ הֶ טֶ ת‬ ‫יאים‪ ,‬ו ִּּׁמ ְ ּׁנ ִּב ִּ‬ ‫תו ָרה לִּ נְ ִּב ִּ‬ ‫ֹ‬
‫ָתן ִּמ ִּּׁסינַי‪ .‬וְ ִּכי‬ ‫יבו ֵּתיהֶ ם וְ הָ י ּׁו ַה ְדּׁ בָ ִּרים ְש ֵּמ ִּחים ִּּׁכנְ ִּתינ ָ‬ ‫ְס ִּב ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (דברים‬ ‫ינָתן ֵּמ ַהר ִּסינַ י ל ֹא בָ ֵּאש ָהי ּׁו נִּ ּׁ ָתנִּ ין‪ֶ ,‬‬ ‫ִּע ַּׁקר נְ ִּת ָ‬
‫ש ַמיִ ם‪ֶּׁ .‬בן ַעז ַּׁאי ָהיָה‬ ‫ד‪ ,‬יא)‪ :‬וְּ ָה ָהר ב ֵֹער ָב ֵאש ַעד לֵב ַה ָ‬
‫יבו ָתיו‪ ,‬אֲ זַלוּׁן וַ אֲ ַמרוּׁן לְ ַר ִּ ּׁבי עֲ ִּקיבָ א‪,‬‬ ‫דו ֵּרש וְ ָה ֵּאש ְס ִּב ֹ‬ ‫שב וְ ֹ‬‫ֹיו ֵּ‬

‫‪51‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬
‫יבו ָתיו‪ָ ,‬ה ְ‬
‫לַך‬ ‫דו ֵּרש וְ ָה ֵּאש ְמלַ הֶ טֶ ת ְס ִּב ֹ‬ ‫שב וְ ֹ‬ ‫ַר ִּ ּׁבי ֶּׁבן ַעז ַּׁאי ֹיו ֵּ‬
‫ית דּׁ ֹו ֵּרש וְ ָה ֵּאש ְמלַ הֶ טֶ ת‬ ‫ש ָהיִּ ָ‬ ‫ש ַמ ְע ִּּׁתי ֶ‬ ‫לו ָ‬ ‫לו וְ ָא ַמר ֹ‬ ‫ֶא ְצ ֹ‬
‫ית‬‫ש ּׁ ָמא ְ ּׁבחַ ְד ֵּרי ֶמ ְר ָּׁכבָ ה ָהיִּ ָ‬ ‫לו‪ֶ ,‬‬ ‫לו הֵּ ן‪ָ .‬א ַמר ֹ‬ ‫יבך‪ָ .‬א ַמר ֹ‬ ‫ָ‬ ‫ְס ִּב ְ‬
‫תו ָרה‪,‬‬ ‫חו ֵּרז ְ ּׁב ִּד ְב ֵּרי ֹ‬
‫שב וְ ֹ‬‫יתי ֹיו ֵּ‬ ‫לו לָ או‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא הָ יִּ ִּ‬ ‫ָעסוּׁק‪ָ ,‬א ַמר ֹ‬
‫יאים לִּ כְ תו ִּּׁבים‪ ,‬וְ ָהי ּׁו ַה ְדּׁ בָ ִּרים‬ ‫יאים‪ ,‬ו ִּּׁמ ְ ּׁנ ִּב ִּ‬ ‫ו ִּּׁמ ּׁת ֹו ָרה לִּ נְ ִּב ִּ‬
‫ינָתן‪ ,‬וְ כֵּ ן‬‫ינָתן ִּמ ִּּׁסינַ י‪ ,‬וְ הָ י ּׁו עֲ ֵּר ִּבים ְּׁכ ִּע ַּׁקר נְ ִּת ָ‬ ‫ְש ֵּמ ִּחים ִּּׁכנְ ִּת ָ‬
‫הֲדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב‬ ‫ָתן ִּמ ִּּׁסינַ י ל ֹא בָ ֵּאש הָ י ּׁו נִּ ּׁ ָתנִּ ין‪ָ ,‬‬ ‫ִּע ַּׁקר נְ ִּתינ ָ‬
‫שב‬ ‫(דברים ד‪ ,‬יא)‪ :‬וְּ ָה ָהר ב ֵֹער ָב ֵאש‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ַא ָּׁבה ּׁו הָ יָה ֹיו ֵּ‬
‫חו ֵּרז‬ ‫ש ּׁ ָמא ֵּאינִּ י ֹ‬ ‫יבו ָתיו‪ָ ,‬א ַמר ֶ‬ ‫דו ֵּרש וְ ֵּאש ְמלַ הֶ טֶ ת ְס ִּב ֹ‬ ‫וְ ֹ‬
‫רוז‬ ‫תו ָרה ְּׁכ ִּת ְקנָן‪ְ ,‬דּׁ ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי לֵּ וִּ י ִּאית ְדּׁ י ַָדע לְ ִּמ ְח ֹ‬ ‫ְ ּׁב ִּד ְב ֵּרי ֹ‬
‫רוז‪,‬‬ ‫וְ לָ א י ַָדע לְ ִּמ ְקדַּׁ ח‪ ,‬וְ ִּאית ְדּׁ י ַָדע לְ ִּמ ְקדַּׁ ח וְ לָ א י ַָדע לְ ִּמ ְח ֹ‬
‫דוחָ א‪.‬‬ ‫רוזָא וַ אֲ נָ א הֲ וֵּ ינָא ָק ֹ‬ ‫ְ ּׁב ַרם אֲ נָ א הֲ וֵּ ינָא חָ ֹ‬

‫ש ּׁק ֹו ִּרין ְ ּׁב ִּד ְב ֵּרי‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ ,‬נָאו ּׁו לְ חָ יַיִּ ְך ַּׁב ּׁת ִֹּרים‪ּׁ ְ ,‬ב ָ‬
‫כות עֲ צֶ ֶרת‬ ‫כות ּׁ ֶפ ַסח ַּׁב ּׁ ֶפסַ ח‪ִּ ,‬הלְ ֹ‬ ‫תו ֵּריהֶ ן‪ִּ ,‬הלְ ֹ‬ ‫תו ָרה ְ ּׁב ֹ‬ ‫ֹ‬
‫הֲדא ְד ַא ְּׁת ָא ַמר (אסתר ב‪ ,‬יב)‪:‬‬ ‫כות הֶ חָ ג ֶּׁבחָ ג‪ָ ,‬‬ ‫ַּׁבעֲ צֶ ֶרת‪ִּ ,‬הלְ ֹ‬
‫שם‬ ‫ארך ַּׁבחֲרוּׁזִּ ים‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי לֵּוִּ י ְ ּׁב ֵּ‬‫ְ‬ ‫יע תֹר נַעֲ ָרה וְּ נַעֲ ָרה‪ .‬צַ ָּׁו ֵּ‬ ‫ו ְּב ַה ִג ַ‬
‫של ּׁת ֹו ָרה‪,‬‬ ‫יה ֶ‬ ‫ַר ִּ ּׁבי חָ ָמא ְ ּׁב ַר ִּ ּׁבי חֲ נִּ ינָא ָא ַמר ֵּאלּׁ ּׁו ּׁ ָפ ָרש ֹו ֶת ָ‬
‫גות ֹזו ִּמז ֹּׁו‪,‬‬ ‫כות ֹזו ָּׁב ֹזו‪ ,‬ו ְּׁמ ַד ְּׁל ֹ‬ ‫ּׁמו ְש ֹ‬
‫שהֵּ ן חֲרו ֹּׁזות ֹזו ָּׁב ֹזו‪ ,‬ו ֹ‬ ‫ֶ‬
‫בות ֹזו לָ ֹזו‪.‬‬ ‫רו ֹ‬
‫מות ֹזו לָ ֹזו‪ ,‬ו ְּׁק ֹ‬ ‫דו ֹ‬ ‫וְ ֹ‬

‫גון ָה ֵּדין ִּדּׁ ְכ ִּתיב (במדבר כו‪ ,‬נג)‪ :‬לָ ֵאלֶה‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ְמנַ ח ֲָמא ְּׁכ ֹ‬
‫ה ָא ֶרץ ְּבנַחֲ לָ ה‪ַ ,‬מה ְּׁכ ִּתיב ּׁ ַת ּׁ ָמן (במדבר כז‪ ,‬א)‪:‬‬ ‫ֵתחָ לֵק ָ‬
‫וַ ִת ְּק ַר ְּבנָה ְּב ֹנות ְּצלָ ְּפחָ ד‪( ,‬במדבר כז‪ ,‬ז)‪ֵ :‬כן ְּב ֹנות צְּ לָ ְּפחָ ד‬
‫יה (במדבר כז‪ ,‬יב)‪ :‬עֲ לֵ ה ֶאל ַהר‬ ‫ד ְֹּברֹת‪ ,‬וּׁכְ ִּתיב ַּׁב ְת ֵּר ּׁ‬
‫בו‪ ,‬וְ ִּכ ִּׁי ָמה ִּענְ יַן לָ זֶה‪ֵּ ּׁ ,‬כיוָ ן ְדּׁ ִּא ְת ּׁ ְפלַ ּׁגַת‬‫ָהעֲ בָ ִרים ַה ֶזה ַהר נְּ ֹ‬
‫משה‪ ,‬וְ נִּ ְס ּׁ ַת ּׁלֵּק‬
‫ַא ְר ָעא‪ָּׁ ,‬בא ּׁו ְ ּׁב ֹנות ְצלָ ְפחָ ד לִּ ּׁטֹל חֶ לְ ָקן ֵּאצֶ ל ֶ‬

‫‪52‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬

‫משה‬ ‫ֶ‬ ‫משה ִּמ ִּדּׁ ינָן‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (במדבר כז‪ ,‬ה)‪ :‬וַ י ְַּק ֵרב‬ ‫ֶ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ִּמ ִּדּׁ ינָן ַא ְּׁת‬ ‫לו ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ֶאת ִמ ְּש ָפ ָטן‪ָ ,‬א ַמר ֹ‬
‫ִּמ ְס ּׁ ַת ּׁלֵּק ו ִּּׁמ ְּׁלפָ נַ י ֵּאין ַא ְּׁת ִּמ ְס ּׁ ַת ּׁלֵּק‪ ,‬עֲ לֵּה ֶאל ַהר ָהעֲ בָ ִּרים‬
‫הו ִּאיל וְ ַא ּׁ ָתה ְמ ַס ְּׁל ֵּקנִּ י ִּמן‬
‫עולָ ם ֹ‬ ‫של ֹ‬ ‫ַהז ֶּׁה‪ָ .‬א ַמר לְ פָ נָ יו ִּרבּׁ ֹו ֹנו ֶ‬
‫יענִּ י ַמה ּׁ ַפ ְרנָ ִּסים ַא ּׁ ָתה ַמעֲ ִּמיד לְ יִּ ְש ָר ֵּאל‪ָ ,‬א ַמר‬ ‫הו ִּד ֵּ‬ ‫עולָ ם‪ֹ ,‬‬ ‫ָה ֹ‬
‫יך ִּצ ּׁווּׁי‬ ‫משה‪ַ ,‬על ָּׁבנַ י ַא ּׁ ָתה צָ ִּר ְ‬ ‫ֶ‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‪,‬‬ ‫לו ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ֹ‬
‫ש ַא ּׁ ָתה‬ ‫(ישעיה מה‪ ,‬יא)‪ :‬וְּ ַעל פ ַֹעל י ַָדי ַא ָתה ְּמצַ ֵונִּ י‪ַ ,‬עד ֶ‬
‫את ָּׁבנַי ָעלַ י‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּדכְ ִּתיב (במדבר‬ ‫ְמצַ ֵּ ּׁונִּ י ַעל ָּׁבנַ י צַ ֵּ ּׁוה ֶ‬
‫כח‪ ,‬ב)‪ :‬צַ ו ֶאת ְּבנֵי יִ ְּש ָר ֵאל וְּ ָא ַמ ְּר ָת אֲ לֵ הֶ ם‪ָ ,‬מ ָשל לְ ָמה‬
‫ש ָהיְ ָתה ִּמ ְס ּׁ ַת ּׁל ֶֶקת ִּמן‬ ‫של ֶמל ְֶך ֶ‬ ‫ַהדָּׁ בָ ר דּׁ ֹו ֶמה לְ ִּא ְש ּׁת ֹו ֶ‬
‫או ְתך ַעל‬ ‫ָ‬ ‫ְ‬
‫דונִּ י הַ ּׁ ֶמלֶך אֲ נִּ י ְמפַ ֶּׁק ֶדת ֹ‬ ‫לו חֵּ י אֲ ֹ‬ ‫עולָ ם‪ָ ,‬א ְמ ָרה ֹ‬ ‫ָה ֹ‬
‫או ִּתי ַעל ָּׁבנַ י צַ ֵּ ּׁוה ָּׁבנַ י ָעלַ י‪,‬‬ ‫ש ַא ְּׁת ְמצַ ָּׁוה ֹ‬ ‫ָּׁבנַ י‪ָ ,‬א ַמר לָ ּׁה ַעד ֶ‬
‫של‬ ‫ְ‬
‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא ִּרבּׁ ֹו ֹנו ֶ‬ ‫משה לִּ ְפנֵּי ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ש ָא ַמר ֶ‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫ָּׁכ ְך ְ ּׁב ָ‬
‫יענִּ י ַמה‬ ‫הו ִּד ֵּ‬
‫עולָ ם ֹ‬ ‫עולָ ם ה ֹו ִּאיל וְ ַא ּׁ ָתה ְמ ַס ְּׁל ֵּקנִּ י ִּמן הָ ֹ‬ ‫ֹ‬
‫ּׁ ַפ ְרנָ ִּסים ַא ּׁ ָתה ַמעֲ ִּמיד עֲ לֵּיהֶ ם‪.‬‬

‫*ת ֹו ֵׁרי זָׁ ָׁהב נַ עֲ ֶשה‪ָׁ ּ -‬ל ְך‪ִ ,‬עם נְ ֻק ּד ֹות‬

‫ּ‬ ‫(יא)‪:‬‬
‫ַה ָּׁכ ֶסף‪:‬‬

‫תורי זהב נעשה לך – מרמז על מעמד הר סיני ומתן תורה‪.‬‬

‫רש"י ז"ל "איש עדיו" [שמות לג ד]‪ .‬כתרים שנתנו להם בחורב‬
‫כשאמרו נעשה ונשמע" [שבת פ"ח]‪.‬‬

‫תורי זהב – כנגד כתרי זהב "תורי" עולה בגימטריה עם‬

‫האותיות למניין "כתר"‪ .‬דרש רבי סימאי בשעה שהקדימו‬
‫ישראל נעשה לנשמע באו מלאכי השרת לכל אחד ואחד‬
‫מישראל וקשרו לו ב' כתרים‪ ,‬אחד כנגד נעשה ואחד כנגד‬
‫‪53‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬
‫נשמע וכיון שחטאו ישראל ירדו מאה ועשרים מלאכי חבלה‬
‫ופרקום שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב‪.‬‬
‫אמר רבי חמא בר חנינא בחורב טענו ובחורב פרקו‪.‬‬
‫בחורב טענו כדאמרינן בחורב פרקו דכתיב ויתנצלו בני‬
‫ישראל וגומר‪[ .‬מסכת שבת]‪.‬‬

‫עם נקודות הכסף – שבירת הלוחות ע"י משה רבנו ע"ה‪.‬‬

‫ידוע מפי חכמי הקבלה שכסף מסמל את מידת הרחמים‬
‫וזהב את מידך הדין (ראה שלום לדוד תולדות ע"מ ‪.)60‬‬
‫ועניין שבירת הלוחות ע"י משה רבנו ע"ה היה למתק דינים‬
‫על חטא בני ישראל במעשה העגל כמובא במדרש רבה‬
‫[תשא עמוד ‪.]143‬‬
‫"‪...‬מה עשה משה נטל את הלוחות מתוך ידו של הקב"ה‬
‫כדי להשיב חמתו למה הדבר דומה‪ :‬לשר ששלח לקדש‬
‫אישה עם סרסור (שדכן) הלכה וקלקלה עם אחר‪ ,‬הסרסור‬
‫שהיה נקי מה עשה נטל את כתובתה מה שנתן לו השר‬
‫לקדשה וקרעה‪ .‬אמר מוטב שתדון כפנויה ולא כאשת איש‪.‬‬
‫כך עשה משה כיוון שעשו אותו מעשה נטל הלוחות‬
‫ושברן"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫וע"י מעשה זה מיתק הדין על בני ישראל שנדנו לפני‬
‫הקב"ה בחזקת פנויה ולא בחזקת אשת איש שעונשה ‪",‬מות‬
‫יומת הנואף והנואפת"‪[ .‬ויקרא כ י]‪.‬‬
‫רמז לזה "עם נקדות הכסף" עולה למניין "והנה הוא מידת‬
‫הרחמים"‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫ְ‬
‫שה לָ ך‪ֹ ,‬זו ִּ ּׁבז ַּׁת הַ ּׁיָם‪ִּ .‬עם‬ ‫ָהב נַעֲ ֶ‬ ‫שה לָ ְּך‪ּׁ .‬ת ֹו ֵּרי ז ָ‬ ‫ת ֹו ֵרי זָ ָהב נַעֲ ֶ‬
‫שהֶ ְפ ֵּרש ֵּּׁבין ּׁ ֶכסֶ ף‬ ‫שם ֶ‬ ‫נְ קֻּ דּׁ ֹות ַה ָּׁכסֶ ף‪ֹ ,‬זו ִּ ּׁבז ַּׁת ִּמ ְצ ַריִּ ם‪ְּׁ .‬כ ֵּ‬
‫‪54‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‬‫מון הַ ּׁיָם ִּמ ִּ ּׁבז ַּׁת ִּמ ְצ ָריִּ ם‪ֶ ,‬‬ ‫שבַ ח ָמ ֹ‬ ‫ָהב‪ָּׁ ,‬כ ְך יֵּש ֶ‬ ‫לְ ז ָ‬
‫(יחזקאל טז‪ ,‬ז)‪ :‬וַ ָתב ִֹאי ַבעֲ ִדי עֲ ָדיִּ ים‪ַּׁ ,‬בעֲ ִּדי‪ֹ ,‬זו ִּ ּׁבז ַּׁת ִּמ ְצ ַריִּ ם‪.‬‬
‫עֲ ָדיִּ ים‪ֹ ,‬זו ִּ ּׁבז ַּׁת ַה ָיּׁם‪.‬‬

‫ש ּׁ ָל ַמד‬‫שה לָ ְך‪ֹ ,‬זו ַה ּׁת ֹו ָרה ֶ‬ ‫ָהב נַ עֲ ֶ‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ּׁ ,‬ת ֹו ֵּרי ז ָ‬
‫ְ‬
‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא‪ִּ .‬עם נְ קֻּ דּׁ ֹות‬ ‫של ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ַא ּׁלֶקוּׁלְ ִּאין ְ ּׁב ַד ְע ּׁת ֹו ֶ‬
‫או ִּת ּׁי ֹות‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ַאחָ א‬
‫ַה ָּׁכסֶ ף‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ַא ָּׁבא ַּׁבר ַּׁכהֲ נָ א ָא ַמר‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ָה ֹ‬
‫בות‪.‬‬ ‫ָא ַמר ֵּאלּׁ ּׁו ַה ּׁ ֵּת ֹ‬

‫שה לָ ְך‪ ,‬זֶה ַה ְּׁכ ָתב‪ִּ .‬עם נְ קֻּ דּׁ ֹות‬

‫ָהב נַעֲ ֶ‬
‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ּׁ ,‬ת ֹו ֵּרי ז ָ‬
‫ַה ָּׁכסֶ ף‪ ,‬זֶה ַה ּׁ ַס ְר ֵּּׁגל‪.‬‬

‫הֲדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (שמות‬

‫ָהב‪ ,‬זֶה ַה ִּּׁמ ְש ָּׁכן‪ָ ,‬‬
‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ּׁ ,‬ת ֹו ֵּרי ז ָ‬
‫כו‪ ,‬כט)‪ :‬וְּ ֶאת ַה ְּק ָר ִשים ְּתצַ ֶפה זָ ָהב‪ִּ .‬עם נְ קֻּ דּׁ ֹות ַה ָּׁכסֶ ף‪,‬‬
‫חֲש ֵקיהֶ ם‬ ‫יא ְך ָמה ְד ַא ְּׁת ָא ַמר (שמות כז‪ ,‬י)‪ :‬וָ וֵ י ָה ַע ֻמ ִדים וַ ֻ‬ ‫הֵּ ַ‬
‫רון‪,‬‬ ‫ָהב‪ ,‬זֶה ָה ָא ֹ‬ ‫רון‪ּׁ ,‬ת ֹו ֵּרי ז ָ‬ ‫ָכסֶ ף‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ֶּׁב ֶר ְכיָה ּׁ ָפ ַתר ְק ָריָה ָּׁב ָא ֹ‬
‫הור‪ִּ .‬עם נְ קֻּ דּׁ ֹות‬ ‫ֹתו זָ ָהב ָט ֹ‬ ‫ית א ֹ‬ ‫ִּדּׁ ְכ ִּתיב (שמות כה‪ ,‬יא)‪ :‬וְּ ִצ ִפ ָ‬
‫של‬ ‫ש ָהי ּׁו ֶ‬ ‫עו ְמ ִּדים לְ פָ נִּ ים‪ֶ ,‬‬ ‫ַה ָּׁכסֶ ף‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ְשנֵּי ָה ַע ּׁמו ִּּׁדים ָה ֹ‬
‫רון‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי חֲנִּ ינָא וְ ַר ִּ ּׁבי‬ ‫שה הָ ָא ֹ‬ ‫ּׁ ֶכסֶ ף ְּׁכ ִּמין ִּא ְצ ָטוִּ ין‪ .‬וְ כֵּ יצַ ד נַעֲ ָ‬
‫או‪,‬‬ ‫ש ֹ‬ ‫בות עֲ ָ‬ ‫עון ֶּׁבן לָ ִּקיש‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי חֲנִּ ינָא ָא ַמר ָשלש ּׁ ֵּת ֹ‬ ‫ִּש ְמ ֹ‬
‫ָהב‪,‬‬ ‫של ז ָ‬ ‫של ֵּעץ ַעל ֶ‬ ‫ָתן ֶ‬ ‫של ֵּעץ‪ ,‬נ ַ‬ ‫ָהב וְ ַאחַ ת ֶ‬ ‫של ז ָ‬ ‫ְש ּׁ ַתיִּ ם ֶ‬
‫ָהב‪ֵּ .‬ריש‬ ‫של ֵּעץ‪ ,‬וְ ִּח ּׁ ָפה ְשפָ ָתיו הָ ֶעלְ ֹיו ֹנות ְ ּׁבז ָ‬ ‫ָהב ַע ל ֶ‬ ‫של ז ָ‬ ‫וְ ֶ‬
‫או וְ ִּח ּׁ ָפה ּׁו ִּמ ִּ ּׁב ְפנִּ ים ו ִּּׁמ ַּׁבחוּׁץ‪,‬‬ ‫ש ֹ‬ ‫לָ ִּקיש ָא ַמר ּׁ ֵּתבָ ה ַאחַ ת עֲ ָ‬
‫ִּדּׁ ְכ ִּתיב (שמות כה‪ ,‬יא)‪ִ :‬מ ַביִ ת ו ִמחוץ ְּתצַ ֶפנו ּׁׁ‪ ,‬ו ַּׁמה ְּׁמ ַק ּׁיֵּם‬
‫ש ִּח ּׁ ָפה ֵּּׁבין‬ ‫לָקיש‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי ּׁ ִּפנְ חָ ס ֶ‬ ‫ַר ִּ ּׁבי חֲ נִּ ינָא ְק ָריָה ְדּׁ ֵּריש ִּ‬
‫או ֵּמר‪ ,‬נָאו ּׁו לְ חָ יַיִּ ְך ַּׁב ּׁת ִֹּרים‪ֹ ,‬זו‬ ‫נֶסֶ ר לְ נֶסֶ ר‪ .‬יְ הו ָּׁדה ְ ּׁב ַר ִּ ּׁבי ֹ‬
‫ָהב‪ֵּ ,‬אל ּׁו‬ ‫יאים‪ּׁ .‬ת ֹו ֵּרי ז ָ‬ ‫אר ְך ַּׁבחֲרוּׁזִּ ים‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ַה ְ ּׁנ ִּב ִּ‬ ‫ַה ּׁת ֹו ָרה‪ .‬צַ ָּׁו ֵּ‬

‫‪55‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬
‫ַה ְּׁכתו ִּּׁבים‪ִּ .‬עם נְ קֻּ דּׁ ֹות ַה ָּׁכסֶ ף‪ ,‬זֶה ִּשיר ַה ּׁ ִּש ִּירים‪ִּ ,‬מ ּׁלָה‬
‫חֲ ת ּׁו ָמה ו ִּּׁמ ּׁ ָלה ְמסַ ְ ּׁי ָמה‪.‬‬

‫מעשי המלך‬
‫ביום בו הובטח לשלמה המלך החכמה‪ ,‬זימן לו הקדוש ברוך הוא‬
‫מעשה‪ ,‬כדי להוכיח לכל העולם שאין חכם כשלמה המלך‪.‬‬
‫ומעשה שהיה כך היה‪:‬‬
‫שתי נשים התייצבו לפני המלך ובידי אחת מהן תינוק רך בימים‪.‬‬
‫פתחה האישה הראשונה ואמרה‪ :‬אני והאישה הזאת‪ ,‬ישבנו בבית‬
‫אחד כשילדתי את בני‪ .‬לאחר שלושה ימים ילדה גם אישה זו‪,‬‬
‫ואין זר איתנו בבית זולתי שתינו‪ .‬והנה בלילה מת בן האישה‬
‫הזאת‪ ,‬ששכב לצידה כי נחנק על ידי אמו תוך כדי שנתה מבלי‬
‫שהרגישה‪ .‬משהתעוררה האישה והבחינה באסונה לקחה את‬
‫תינוקה המת בעוד לילה והניחה אותו לידי‪ ,‬ואת ילדי החי לקחה‬
‫והשכיבה בחיקה‪ .‬ואני בקומי בבוקר כשניגשתי להאכיל את בני‬
‫והנה לתדהמתי הגדולה‪ ,‬ילד מת מונח לצידי והוא לא ילדי‪!...‬‬
‫ותאמר האישה האחרת‪ :‬לא! כי בנך המת‪ ,‬ובני החי!‬
‫וכל המשיכו שתי הנשים להתווכח‪ :‬האחת אומרת‪ ,‬בנך המת ובני‬
‫החי!‬
‫והאחרת אומרת‪ ,‬לא‪ ,‬כי בנך המת ובני החי!‬
‫האזין המלך לדברי השתיים‪ ,‬ומיד קרא למשרת ביתו והורה לו‬
‫להביא חרב‪ .‬קפץ השליש והביא חרב כמצות המלך‪.‬‬
‫ויאמר המלך שלמה‪ :‬מאחר שאתן טוענות כל אחת שהבן החי‬
‫הוא בנה‪ ,‬נגזור את הילד החי לשתיים‪ ,‬וכל אחת תקבל חצי ילד‪.‬‬

‫‪56‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬

‫ועוד הוסיף ואמר‪ :‬צפה הקדוש ברוך הוא שעתיד להיות מעשה‬
‫כזה לפני המלך שלמה‪ ,‬ולכן ברא את איברי האדם זוגות זוגות‪:‬‬
‫שתי ידיים‪ ,‬שתי רגלים‪ ,‬שתי עיניים‪ ,‬שתי אוזניים‪ .‬וזאת כדי שגוף‬
‫האדם יהיה ניתן לחלוקה‪.‬‬
‫כל הנוכחים אצל המלך עמדו שוממים למשמע הדברים ואמרו‬
‫בלבם‪" :‬אי לך ארץ‪ ,‬שמלכו נער‪ .‬לפתע נשמעה זעקתה הקורעת‬
‫לב של אחת הנשים‪ :‬בי אדוני! תנו לה את הילד החי‪ ,‬ובלבד שלא‬
‫תמיתהו!‬
‫וזו אומרת‪ :‬גם לי גם לך לא יהיה גזרו!‬
‫כששמע המלך שלמה את דברי הנשים הורה למסור את הילד‬
‫לאישה‪ ,‬שנכמרו רחמיה על הילד וכה אמר‪ :‬זו אמו! כיון‬
‫שריחמה על התינוק ולא הניחה להמיתו‪ ,‬והייתה מוכנה למוסרו‬
‫לאישה זרה‪ ,‬ובלבד שיושאר בחיים ולא ימות! באותה שעה‬
‫יצאה בת קול ואמרה זו אמו!‬
‫כששמעו כולם את דברי המשפט‪ ,‬ראו כי חכמת אלוקים בקרב‬
‫המלך ורוח הקודש מדברת מפיו‪ .‬הוכח כי משפט המלך משפט‬
‫אמת וצדק‪ ,‬והיו נזהרים מלומר דבר שאינו אמת ואמרו‪" :‬אשריך‬
‫ארץ שמלכן בן חורין"‪.‬‬

‫‪57‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬

‫*ב ְמ ִס ּב ֹו‪* ,‬נִ ְר ִ ּדי‪ ,‬נָׁ ַתן‬

‫ִּ‬ ‫(יב)‪ַ :‬עד‪ֶ -‬ש ַה ּ ֶמלֶ ְך‬
‫יחו‪:‬‬
‫ֵׁר ֹ‬

‫רש"י ז"ל‪..." :‬טובה גמלתני ואני גמלתיך רעה כי בעוד‬

‫המלך על השולחן מסבת חופתו"‪ .‬וחופתו זהו מעמד הר‬
‫סיני ששם קידש הקב"ה את ישראל לו‪.‬‬
‫כנאמר "וארשתיך לי לעולם"‪ .‬וישראל חטאו באותו מעשה‬
‫של העגל והחזירו רעה תחת טובה ורצה יהוה לכלותם זה‬
‫שנאמר‪" :‬ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם" [שמות לב י]‪.‬‬
‫עד שעמד משה בפרץ זה שנאמר‪" :‬ויאמר להשמידם לולי‬
‫משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית"‬
‫[תהלים קו כג]‪.‬‬

‫נרדי נתן ריחו – משה מרומז במילה "נרד" שהוא צמח‬

‫בושם משובח‪.‬‬
‫אשר נתן ריחו לפני יהוה להשיבו מחמת אפו‪.‬‬
‫נרד – האותיות עוטפות את המילה נרד לפי סדר ה א‪-‬ב‬
‫הם‪:‬‬
‫באה לאחר ד‪.‬‬ ‫אות מ באה לפני נ‪ ,‬והאות ה‬
‫ואחרי האות ר מצד שמאל כי משה בנצח שהוא שמאל‬
‫ואהרון בהוד שהוא ימין נקבל אות ש‪ ,‬לפי הסדר הבא‪:‬‬

‫מ נ ר ש ד ה‬

‫‪58‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬
‫הסבר לגבי מבנה הספירות וסדר השתלשלות האורות‪:‬‬

‫שמאל‬ ‫אמצע‬ ‫ימין‬

‫כתר‬
‫בינה‬ ‫חכמה‬

‫גבורה‬ ‫חסד‬
‫(יצחק)‬ ‫(אברהם)‬
‫תפארת‬
‫(יעקב)‬
‫הוד‬ ‫נצח‬
‫(משה)‬ ‫(אהרן)‬
‫יסוד‬
‫(יוסף)‬
‫מלכות‬
‫(דוד)‬

‫נרדי נתן ריחו – ואין ריחו אלא עליית התפילה שבזמן בית‬
‫המקדש היה קיים היו מקריבים קרבן ליהוה והריח היה‬
‫מכפר זה שנאמר‪" :‬בריח ניחוח ארצה אתכם" [יחזקאל כ מא]‪.‬‬
‫וכשלא ניתן כיום להקריב קרבן עקב חורבן הבית בעוונותינו‬
‫הרבים‪ .‬אזי נתקיים "ונשלמה פרים שפתנו" וזה מעשה‬
‫משה רבנו ע"ה בחכמה שלאחר מאמר יהוה בחרון אף על‬
‫עמו פתח פיו זה שנאמר‪" :‬ויחל משה את פני יהוה אלוהיו"‬
‫[שמות לב יד] בתפילה על בני ישראל‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫מסבו – מסיבה שלו‬
‫נרדי – נרד‪ ,‬צמח בושם ריחני‪.‬‬

‫‪59‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬

‫מדרש השיר‬
‫ש ַה ֶמל ְֶּך ִב ְּמ ִסבּׁ ֹו‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ֵּמ ִּאיר וְ ַר ִּ ּׁבי יְ הו ָּׁדה‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ֵּמ ִּאיר‬ ‫ַעד ֶ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‬ ‫ש ַה ּׁ ֶמל ְֶך ַמלְ כֵּ י ַה ְּׁמלָכִּ ים ַה ָּׁק ֹ‬ ‫או ֵּמר ַעד ֶ‬ ‫ֹ‬
‫ש ָר ֵּאל ֵּריחַ ָרע‪ ,‬וְ ָא ְמר ּׁו לָ ֵּעגֶ ל (שמות‬ ‫יע‪ ,‬נָ ְתנ ּׁו יִּ ְ‬ ‫ִּ ּׁב ְמ ִּסבּׁ ֹו‪ָּׁ ,‬ב ָר ִּק ַ‬
‫יה ַר ִּ ּׁבי יְ הו ָּׁדה דַּׁ יֶּׁךָ‬ ‫יך יִ ְּש ָר ֵאל‪ָ .‬א ַמר לֵּ ּׁ‬ ‫לב‪ ,‬ד)‪ֵ :‬א ֶלה אֱ לֹהֶ ָ‬
‫של ֹא‬ ‫שבַ ח‪ֶ ,‬‬ ‫ֵּמ ִּאיר ֵּאין דּׁ ֹו ְר ִּשין ִּשיר ַה ּׁ ִּש ִּירים לִּ גְ נַאי ֶא ּׁ ָלא לְ ֶ‬
‫של יִּ ְש ָר ֵּאל‪ ,‬ו ַּׁמה ּׁו ַעד‬ ‫נִּ ּׁ ַתן ִּשיר הַ ּׁ ִּש ִּירים ֶא ּׁ ָלא לְ ִּש ְבחָ ן ֶ‬
‫דוש ָּׁברוּׁךְ‬ ‫ש ַה ּׁ ֶמל ְֶך ַמלְ כֵּ י הַ ְּׁמלָ ִּכים ַה ָּׁק ֹ‬ ‫לֶך ִּ ּׁב ְמ ִּסבּׁ ֹו‪ַ ,‬עד ֶ‬ ‫שהַ ּׁ ֶמ ְ‬ ‫ֶ‬
‫טוב לִּ ְפנֵּי ַהר ִּסינַ י‪,‬‬ ‫יע‪ ,‬נָ ְתנ ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל ֵּריחַ ֹ‬ ‫הוּׁא ִּ ּׁב ְמ ִּסבּׁ ֹו‪ָּׁ ,‬ב ָר ִּק ַ‬
‫שה וְּ נִ ְּש ָמע‪.‬‬ ‫שר ִד ֶבר יהוה נַעֲ ֶ‬ ‫וְ ָא ְמר ּׁו (שמות כד‪ ,‬ז)‪ :‬כֹל אֲ ֶ‬
‫יחו‪ֶ ,‬א ּׁלָא‬ ‫ירי נָ ַתן ֵּר ֹ‬ ‫ימר ִּס ַ‬ ‫יה ְדּׁ ַר ִּ ּׁבי ֵּמ ִּאיר לְ ֵּמ ַ‬ ‫ִּהיא ַד ְע ּׁ ֵּת ּׁ‬
‫ש ָּׁקפַ ץ לָ הֶ ם‬ ‫שנ ּׁו בָ ּׁה‪ֶ ,‬‬ ‫ַמ ּׁ ֶס ְכ ּׁ ָתא ָעלְ ָתה ְ ּׁבי ָָדם ִּמן ַהג ֹּׁולָ ה וְ ָ‬
‫יעזֶר‬ ‫שה הַ ִּּׁמ ְש ָּׁכן‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי אֱ לִּ ֶ‬ ‫שה ָה ֵּעגֶ ל וְ ִּה ְק ִּדּׁ ים לָ הֶ ם ַמעֲ ֵּ‬ ‫ַמעֲ ֵּ‬
‫ש ַה ּׁ ֶמלֶךְ‬ ‫או ֵּמר‪ַ ,‬עד ֶ‬ ‫יעזֶר ֹ‬ ‫וְ ַר ִּ ּׁבי עֲ ִּקיבָ א וְ ַר ִּ ּׁבי ֶּׁב ֶר ְכיָה‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי אֱ לִּ ֶ‬
‫ְ‬
‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא‬ ‫ש ּׁ ֶמלֶ ְך ַמלְ כֵּ י הַ ְּׁמלָ ִּכים ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ִּ ּׁב ְמ ִּסבּׁ ֹו‪ַ ,‬עד ֶ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (דברים‬ ‫יע‪ְּׁ ,‬כבָ ר ַהר ִּסינַ י ִּמ ּׁ ַת ּׁ ֵּמר ָּׁבאוּׁר‪ֶ ,‬‬ ‫ִּ ּׁב ְמ ִּסבּׁ ֹו‪ָּׁ ,‬ב ָר ִּק ַ‬
‫ש ּׁ ֶמל ְֶך‬ ‫או ֵּמר ַעד ֶ‬ ‫ד‪ ,‬יא)‪ :‬וְּ ָה ָהר ב ֵֹער ָב ֵאש‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי עֲ ִּקיבָ א ֹ‬
‫יע‪ְּׁ ,‬כבָ ר‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ִּ ּׁב ְמ ִּסבּׁ ֹו‪ָּׁ ,‬ב ָר ִּק ַ‬ ‫ַמלְ כֵּ י ַה ְּׁמלָכִּ ים ַה ָּׁק ֹ‬
‫בוד יהוה ַעל ַהר ִסינַי‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ֶּׁב ֶר ְכיָה‬ ‫(שמות כד‪ ,‬טז)‪ :‬וַ ִי ְּשכֹן ְּכ ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‬ ‫ְ‬
‫ש ִּ ּׁנ ְק ָרא ֶמלֶך‪ֶ ,‬‬ ‫יע‪ֶ ,‬‬ ‫שה ִּ ּׁב ְמ ִּסבּׁ ֹו‪ָּׁ ,‬ב ָר ִּק ַ‬ ‫ש ּׁמ ֶ‬ ‫או ֵּמר‪ַ ,‬עד ֶ‬ ‫ֹ‬
‫אשי ָעם‪,‬‬ ‫ישרון ֶמלֶ ְּך ְּב ִה ְּת ַא ֵסף ָר ֵ‬ ‫(דברים לג‪ ,‬ה)‪ :‬וַ יְּ ִהי ִב ֻ‬
‫ְּׁכבָ ר (שמות כ‪ ,‬א)‪ :‬וַ יְּ ַד ֵבר אֱ ל ִֹהים ֶאת ָכל ַה ְּדבָ ִרים ָה ֵאלֶה‬
‫או ֵּמר‪,‬‬ ‫יעזֶר ֹ‬ ‫יעזֶר ֶּׁבן יַעֲ קֹב וְ ַר ָּׁבנָן‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי אֱ לִּ ֶ‬ ‫לֵ אמֹר ‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי אֱ לִּ ֶ‬
‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא ִּ ּׁב ְמ ִּסבּׁ ֹו‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫ש ּׁ ֶמל ְֶך ַמלְ כֵּ י ַה ְּׁמלָכִּ ים ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ַעד ֶ‬
‫ש ַמיִּ ם וְ ִּה ִּּׁציל‬ ‫דול ִּמן הַ ּׁ ָ‬ ‫שֹר ַה ָ ּׁג ֹ‬ ‫יע‪ְּׁ ,‬כבָ ר י ַָרד ִּמיכָ ֵּאל הַ ּׁ ַ‬ ‫ָּׁב ָר ִּק ַ‬
‫דוש‬ ‫שן ָה ֵּאש‪ .‬וְ ַר ָּׁבנָ ן ָא ְמ ֵּרי ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ֶאת ַא ְב ָר ָהם ָא ִּבינ ּׁו ִּמ ִּּׁכ ְב ַ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (בראשית טו‪ ,‬ז)‪ :‬אֲ נִ י יהוה‬ ‫ילו‪ֶ ,‬‬ ‫ָּׁברו ְּׁך הוּׁא י ַָרד וְ ִּה ִּּׁצ ֹ‬
‫‪60‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬

‫ימי‬
‫ימ ַתי י ַָרד ִּמיכָ ֵּאל‪ּׁ ִּ ,‬ב ֵּ‬
‫יך ֵמאור ַכ ְּש ִדים ‪ .‬וְ ֵּא ָ‬ ‫את ָ‬ ‫הוצֵ ִ‬ ‫שר ֹ‬ ‫אֲ ֶ‬
‫יש ֵּאל וַ עֲ ז ְַריָה‪.‬‬
‫חֲ נַ נְ יָה ִּמ ָ‬

‫זוהר השיר‬
‫עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו‪ .‬אמר רבי אבא מקרא זה ביארו החברים‪.‬‬
‫בשעה שהקב"ה היה נמצא על הר סיני היה מוכן ליתן התורה לישראל‪.‬‬
‫נרדי נתן ריחו‪ .‬ישראל נתנו והעלו ריח טוב שעומד ומגן עליהם לדורי‬
‫דורות‪ .‬ואמרו [שמות כד] כל אשר דבר יהוה נעשה ונשמע‪.‬‬
‫עד שהמלך במסבו‪ .‬בעוד שעלה משה לקבל את התורה מהקב"ה שנחקקה‬
‫בשני לוחות אבנים עזבו ישראל ריח הטוב ההוא שהיה מכתיר עליהם‪.‬‬
‫ואמרו לעגל אלה אלוהיך ישראל‪.‬‬

‫מעשי המלך‬
‫מעשה במלך פרס שהיה חולה אנוש‪ .‬טובי הרופאים נסו לרפאו‬
‫אך לשווא‪ .‬המחלה גברה והלכה והמלך נטה למות‪ .‬דבר מחלתו‬
‫של המלך הגיע לאוזני רופא גדול‪ ,‬ששמעו הלך בכל הארץ‬
‫ואשר החליט לנסות את כוחו בריפוי המלך‪.‬‬
‫לאחר שבדקו היטב‪ ,‬חשב קמעא ואחר קבע‪ :‬אדוני המלך יצווה‬
‫ויביאו לפניך חלב לביאה‪,‬ממנו תשתה והבראת מיד!‬
‫התעצב המלך אל ליבו ביודעו שלא יוכל למצוא תרופה למחלתו‪,‬‬
‫כי מי האיש אשר ימלאנו לבו לגשת ללביאה ולקחת מחלבה?!‬
‫חלפו ימים והנה עלה בדעתו לשאול בעצתו של המלך שלמה‪,‬‬
‫שחכמתו הייתה מפורסמת בכל העולם‪ .‬ובודאי יוכל להושיעו‬
‫בעצה טובה‪ .‬ואכן שלח שליח מיוחד אל המלך ונתן בידו ממון רב‬
‫למלך שלמה‪.‬‬
‫שר חשוב היה לשלמה המלך‪ ,‬בניהו בן יהוידע שמו‪ ,‬ומינהו‬
‫המלך לשר צבאו‪ .‬הוא גם עמד בראש הסנהדרין‪ ,‬כי תלמיד חכם‬

‫‪61‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬

‫היה וצדיק מאין כמוהו‪ .‬את תורת כוהנים למד ביום אחד בלבד‪,‬‬
‫ובכל פעם טבל גופו כדי ללמוד תורה בקדושה וטהרה‪ .‬אף בימי‬
‫קור ושלג טבל גופו במי קרח קרים לטהר את עצמו‪.‬‬
‫שמעו של בניהו בן יהוידע יצא גם בשל גבורתו‪ ,‬וחיתתו נפלה על‬
‫פני כל הגויים‪ .‬כשהגיע השליח את המלך שלמה וסיפר לו את כל‬
‫המעשה‪ ,‬קרא לבניהו בן יהוידע ואמר לו‪ :‬הנה בא שליח מאת‬
‫ידידנו מלך פרס החולה מאד‪ ,‬ורופאיו אמרו לו‪ ,‬רק חלב לביאה‬
‫יוכל להציל את חייו‪ .‬הא תוכל לקבל על עצמך משימה זו ולהביא‬
‫חלב לביאה מגוב האריות‪.‬‬
‫אמר בניהו למלך‪ :‬תן לי עשר עיזים‪ ,‬ובעזרת יהוה אשתדל למלא‬
‫את רצונך‪ .‬הבין המלך את כוונתו ונתן לו את העיזים אשר ביקש‪.‬‬
‫הלך בניהו וכמה מעבדי המלך מלווים אותו‪ ,‬עד שהגיע לגוב‬
‫האריות‪ ,‬והייתה שם לביאה מינקת את גוריה‪ .‬הסתתר בניהו‬
‫מאחורי העצים ושלח לעברה עז אחת‪ .‬זינקה הלביאה וטרפה‬
‫כהרף עין את העז‪.‬‬
‫למחרת התקרב מעט ושלח לעברה עוד עז‪ ,‬ושוב טרפה הלביאה‬
‫את העז‪ ,‬והתלקקה בהנאה מהטרף המוכן‪ ,‬שנזרק לעברה‪.‬‬
‫וכך‪ ,‬בכל יום התקרב בינהו אליה יותר והשליך עז אחת‪ .‬הלביאה‬
‫התבוננה בו בהנאה‪ ,‬והכירה לו תודה על הארוחות הדשנות שהוא‬
‫מעניק לה‪.‬‬
‫ביום העשיר התקרב אליה כל כך‪ ,‬עד שהשתעשע עימה ונתן לה‬
‫את העז האחרונה‪ .‬הלביאה ליטפה את בניהו כאומרת תודה אזי‬
‫הזדרז בניהו ומילא את כדו מחלב הלביאה ומיד פנה אל ארמון‬

‫‪62‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬

‫המלך שלמה‪ .‬מסר המלך את החלב לשליחו של מלך פרס‬

‫שיצא מיד לדרכו אל מלכו החולה‪.‬‬
‫באמצע הדרך לעת ערב שכב השליח לישון‪ ,‬ובחלומו הוא שומע‬
‫את איבריו מתווכחים אלו עם אלו‪ .‬אמרו הרגלים‪ :‬אין כמונו בכל‬
‫האיברים‪ ,‬שאם לא אנו מי היה מביא את החלב למלך?‬
‫נענו לעומתם הידיים‪ :‬אין כמונו בכל האיברים‪ ,‬שאנו נושאים את‬
‫החלב!‪.‬‬
‫פתחו העיניים ואמרו‪ :‬אנו מעל כולם‪ ,‬שאם לא הינו מראות את‬
‫הדרך‪ ,‬לא היה נעשה ולא כלום‪ .‬שמע את דבריהן הלב ואמר‪:‬‬
‫אני חשוב מכם שאם לא יעצתי עצה זו‪ ,‬לא היה השליח יוצא‬
‫כלל לדרך!‬
‫פתחה הלשון ואמרה‪ :‬אני טובה מכם‪ ,‬שאם לא הייתי מדברת אל‬
‫המלך בדבר חלב הלביאה מה הועלתם כולכם?‬
‫גערו בה כל האיברים בלשון ואמרו לה‪ :‬איך את מעיזה להשוות‬
‫עצמך אלינו? ואת יושבת במקום חושך ואפילה?! ענתה הלשון‬
‫ואמרה‪ :‬היום אוכיח לכם שאני שולטת בכולכם!‬
‫כשנעור האיש משנתו‪ ,‬לא הבין את פשר החלום‪ ,‬אולם שמר‬
‫זאת בלבו והמשיך בדרכו‪ .‬בא ועמד לפני המלך‪ ,‬מסר לו את כד‬
‫החלב ואמר‪ :‬הנה הבאתי לך המלך חלב כלבתא‪ ,‬תשתה ממנו‬
‫ותבריא‪.‬‬
‫קצף המלך מאד וציווה לתלותו‪ .‬כשהלך להיתלות החלו כל‬
‫איבריו רועדים‪ ,‬אמרה להם הלשון‪ :‬אם אציל אתכם עכשיו‪ ,‬תודו‬
‫לי שאני שולטת בכם? ענו לה‪ :‬כן! כן!‬

‫‪63‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬

‫מיד פנה האיש לחיילי המלך ואמר להם‪ :‬השיבוני אל המלך דבר‬
‫לי אליו‪ .‬שאל האיש את המלך‪ :‬מדוע ציוותה לתלותי?‬
‫אמר לו המלך‪ :‬מפני שהבאת לי חלב כלבתא במקום חלב לביאה‬
‫שביקשתי‪ .‬אמר לו האיש‪ :‬לביאה נקראת כלבתא‪ ,‬אנא אדוני‬
‫המלך נסה ושתה מזה החלב ותבריא מיד‪.‬‬
‫שתה המלך מהחלב ואכן נתרפא ממחלתו ואזי התברר שאמנם‬
‫היה זה חלב לביאה‪ .‬הודה המלך לאיש ופיס אותו על אשר גרם‬
‫לו צער‪.‬‬
‫אמרו האיברים ללשון‪ :‬עכשיו אנחנו מודים בכך‪ ,‬שאת שולטת‬
‫עלינו‪ .‬והנה הבנת איך לתקן את הדיבור לפני המלך והצלת את‬
‫כולנו‪ ,‬ועל זה נאמר‪:‬‬
‫"מות וחיים ביד לשון"‬
‫"שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו"‬

‫*ה ּמֹר ּד ֹו ִדי ִלי‪ֵׁ ּ ,‬בין ָׁש ַדי *י ִָׁלין‪:‬‬

‫רור ַ‬
‫(יג)‪ְ :‬צ ֹ‬

‫רש"י ז"ל‪" :‬הקב"ה נתרצה לישראל על מעשי העגל ומצא‬

‫להם כפרה על עוונם ואמר התנדבו למשכן ויבא זהב‬
‫המשכן ויכפר על זהב העגל" עכ"ל‪ .‬והכפרה לנו הוא ע"י‬
‫"צרור המר" העולה בגימטריה למניין‪" :‬הודו ליהוה כי טוב‬
‫כי לעולם חסדו יאמרו גאולי יהוה‪[ "...‬תהלים קז א‪-‬ב] ע"י‬
‫הודיה ושבח ליהוה‪ ,‬מכפר הוא ברחמיו לעונות עמו‪.‬‬

‫‪64‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬
‫ששים גבורים‬
‫מור – שיח הגדל בערב ובאפריקה המזרחית השרף של מיניו השונים משמש כבשם‬
‫וכחומר רפואה‪.‬‬
‫ילין – עניין התמדה כמו "צדק ילין בה" [ישעיה א][מצודת ציון] ועוד עניין‪:‬‬
‫לינה‪ ,‬שינה‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫שם ַר ִּ ּׁבי‬
‫רור ַה ּׁמֹר‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי עֲ ז ְַריָה ְ ּׁב ֵּ‬ ‫רור ַהמֹר ד ֹו ִדי לִ י‪ַ ,‬מה ּׁו ְצ ֹ‬ ‫ְּצ ֹ‬
‫יְ הו ָּׁדה ּׁ ָפ ַתר ְק ָריָה ְ ּׁב ַא ְב ָרהָ ם ָא ִּבינוּׁ‪ָ ,‬מה הַ ּׁמ ֹור ַהז ֶּׁה רֹאש‬
‫יקים‪ָ .‬מה‬ ‫ש ִּמים‪ָּׁ ,‬כ ְך ַא ְב ָר ָהם רֹאש לְ כָ ל ַה ַ ּׁ‬
‫צ ִּדּׁ ִּ‬ ‫לְ כָ ל ִּמינֵּי ְ ּׁב ָ‬
‫ְ‬
‫יחו ֵּמ ִּפיחַ ֶא ּׁ ָלא ָּׁבאוּׁר‪ָּׁ ,‬כך ַא ְב ָרהָ ם ל ֹא‬ ‫ַה ּׁמ ֹור הַ ז ֶּׁה ֵּאין ֵּר ֹ‬
‫שן הָ ֵּאש‪ .‬ו ָּׁמה ַה ּׁמ ֹור הַ ֶּׁזה‬ ‫ְ‬
‫שהֻּ ְשלַ ך לְ ִּכ ְב ַ‬ ‫שיו ַעד ֶ‬ ‫ֹנו ְדע ּׁו ַמעֲ ָ‬
‫רות‪ָּׁ ,‬כ ְך ַא ְב ָר ָהם ְמ ָמ ֵּרר ַעצְ ֹ‬
‫מו‬ ‫טו י ָָדיו ִּמ ְת ַמ ְר ְמ ֹ‬ ‫ש ִּּׁל ְ ּׁק ֹ‬
‫ָּׁכל ִּמי ֶ‬
‫שהוּׁא מֻּ ְת ָאם ֵּּׁבין‬ ‫ש ַדי יָלִּ ין‪ֶ ,‬‬ ‫מו ְ ּׁביִּ ּׁסו ִּּׁרים‪ֵּּׁ .‬בין ָ‬ ‫ו ְּׁמ ַס ּׁגֵּף ַע ְצ ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (בראשית יח‪ ,‬ב)‪ :‬וַ י ְַּרא וַ י ָָרץ‬ ‫ְ‬
‫ְש ִּכינָה לְ ַמלְ ָאך‪ֶ ,‬‬
‫אתם‪ .‬וַ ּׁי ְַרא ַּׁב ּׁ ְש ִּכי ָנה‪ ,‬וַ ּׁי ָָרץ ַּׁב ּׁ ַמלְ ָא ְך‪.‬‬ ‫לִ ְּק ָר ָ‬

‫ש ִּ ּׁנ ְכ ּׁ ַפת ַעל ַה ִּּׁמזְ ֵּּׁבחַ ְּׁכ ֶא ְשכּׁ ֹול‪.‬‬ ‫ֶא ְּשכֹל ַהכֹפֶ ר ‪ ,‬זֶה יִּ צְ חָ ק‪ֶ ,‬‬
‫של יִּ ְש ָר ֵּאל‪ּׁ ְ .‬בכַ ְר ֵּמי ֵּעין ּׁג ִֶּדי‪ ,‬זֶה‬ ‫ש ְּׁמכַ ּׁ ֵּפר עֲ ֹו ֹנו ֵּתיהֶ ם ֶ‬ ‫ַהכּׁ ֹפֶ ר‪ֶ ,‬‬
‫מו ֵּאצֶ ל‬ ‫ש ִּ ּׁנ ְכנַ ס ִּ ּׁב ְכרוּׁם ּׁ ָפנָיו ִּמ ְת ּׁ ַפחֵּ ד ְ ּׁב ִּה ָּׁכלְ ֹ‬ ‫ָא ִּבינ ּׁו יַעֲ קֹב‪ֶ ,‬‬
‫עולָ ם‪.‬‬ ‫שהֵּ ן ֵּעין ֹ‬ ‫כות ֶ‬ ‫ָא ִּביו‪ ,‬וְ לָ בַ ש ִּ ּׁבגְ ֵּדי גְ ִּדי ִּע ִּּׁזים‪ ,‬וְ נָ ַטל ַה ְ ּׁב ָר ֹ‬
‫שה ַהזֹּׁאת‬ ‫שם ַר ִּ ּׁבי ַאחָ א ֵּאין לָ ּׁה חָ ִּביב לָ ִּא ּׁ ָ‬ ‫ַר ִּ ּׁבי חוּׁנְ יָא ְ ּׁב ֵּ‬
‫יה‪.‬‬ ‫ש ֶד ָ‬ ‫תו ֵּּׁבין ָ‬ ‫או ֹ‬‫ֹשם ֵּאיכָ ן ִּהיא ְמלִּ ינָה ֹ‬ ‫רור ַהבּׁ ֶ‬ ‫ֹיו ֵּתר ִּמ ְּׁצ ֹ‬
‫לָקיש‪ָ ,‬א ְמ ָרה ְּׁכנֶסֶ ת יִּ ְש ָר ֵּאל‬ ‫שם ֵּריש ִּ‬ ‫וְ ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי חוּׁנְ יָא ְ ּׁב ֵּ‬
‫עולָ ם הֵּ צַ ְר ּׁ ָתה לְ ִּמ ְצ ַריִּ ם‬ ‫של ֹ‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‪ִּ ,‬רבּׁ ֹו ֹנו ֶ‬ ‫לִּ ְפנֵּי ַה ָּׁק ֹ‬
‫כו ֵּריהֶ ם‪ ,‬הֵּ ַמ ְר ּׁ ָתה לָ הֶ ם ְ ּׁבנ ְַפש ֹו ֵּתיהֶ ם‪ ,‬וְ לִּ י ֵּּׁבין ָש ַדי יָלִּ ין‪,‬‬ ‫ִּ ּׁב ְב ֹ‬
‫כור ַהז ֶּׁה‬ ‫או ֵּמר לְ יִּ ְש ָר ֵּאל ַה ְט ֵּמן לִּ י ַה ְ ּׁב ֹ‬ ‫ָהא כֵּ יצַ ד‪ָ ,‬היָה ִּמ ְצ ִּרי ֹ‬
‫פו‪ ,‬וְ לִּ י‬ ‫ְ‬
‫ינו‪ ,‬וְ הַ ּׁ ַמלְ ָאך נִּ ְכנָ ס וְ ֹנוגְ ֹ‬ ‫לו ו ַּׁמ ְט ִּמ ֹ‬ ‫ֶיך‪ ,‬וְ ָהיָה ֹנו ְט ֹ‬ ‫ֵּּׁבין ָּׁבנ ָ‬
‫ש ַדי יָלִּ ין‪.‬‬ ‫ֵּּׁבין ָ‬

‫‪65‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬

‫*ה ּכ ֶֹפר ּד ֹו ִדי ִלי‪ְּ ,‬ב ַכ ְר ֵׁמי ֵׁעין‬

‫ַ‬ ‫(יד)‪ֶ *:‬א ְש ּכֹל‬
‫ּג ִֶדי‪:‬‬

‫אגודת בשמים המריחים למרחק רב ומחוברים במקורם אל‬

‫האילן וכך נמשך ריחם לאורך זמן‪ .‬כך בני ישראל מחוברים‬
‫אל אביהם שבשמים וע"י כך נותנים ריח טוב בעולם‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫אשכל – אגודה‪ ,‬צרור של בשמים‪.‬‬
‫כפר – מן בושם משובח‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫שה‬ ‫לו ֵּּׁבן ִּ ּׁגדֵּּׁ ם ֶא ְצ ָּׁב ִּעים‪ֶ ,‬מה ָע ָ‬ ‫שהָ יָה ֹ‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי יו ָּׁדן לְ ֶאחָ ד ֶ‬
‫דו ֻּא ּׁ ָמנוּׁת‪ִּ ,‬ה ְת ִּחיל ִּמ ְס ּׁ ַת ּׁ ֵּכל‬ ‫אריס לְ לַ ְּׁמ ֹ‬ ‫יכו ֵּאצֶ ל ִּס ְד ָק ִּ‬ ‫הולִּ ֹ‬ ‫ֹ‬
‫של אֻּ ּׁ ָמנוּׁת ֹזו ֵּאינ ָּׁה נִּ ְקנֵּית‬ ‫עו ָתיו‪ָ ,‬א ַמר ָּׁכל ַע ְצ ָמ ּׁה ֶ‬ ‫ְ ּׁב ֶא ְצ ְ ּׁב ֹ‬
‫ש ִּ ּׁילְ ַמד‪ ,‬הֱ וֵּ י לֵּ ית שו ָּׁקא נָפֵּ יק ִּמן‬ ‫יאך זֶה ֶ‬ ‫ְ‬ ‫ֶא ּׁ ָלא ְ ּׁב ֶא ְצ ָּׁב ִּעים הֵּ ַ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא לִּ ּׁ ֵּתן ּׁת ֹו ָרה‬ ‫ש ִּ ּׁב ֵּּׁקש ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫יכון‪ָּׁ ,‬כ ְך ְ ּׁב ָ‬ ‫ַ ּׁג ֵּּׁב ֹ‬
‫ש ֵּרת ְמ ַד ִּדּׁ ין לָ הֶ ם לְ יִּ ְש ָר ֵּאל‪ ,‬וְ הָ י ּׁו‬ ‫לְ יִּ ְש ָר ֵּאל הָ י ּׁו ַמלְ אֲ כֵּ י הַ ּׁ ָ‬
‫עולָ ם‬ ‫של ֹ‬ ‫או ְמ ִּרים‪ִּ ,‬רבּׁ ֹו ֹנו ֶ‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא וְ ֹ‬ ‫ְמ ַד ִּדּׁ ין לִּ ְפנֵּי ַה ָּׁק ֹ‬
‫ש ִּּׁת ְהיֶה ּׁת ֹו ָר ְתךָ‬ ‫בו ְדך הוּׁא‪ֶ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫הו ְדך הוּׁא‪ְּׁ ,‬כ ֹ‬ ‫ָ‬ ‫ִּא ּׁשו ְּׁר ָך הוּׁא‪ֹ ,‬‬
‫יכון‪ְּׁ ,‬כ ִּתיב ָּׁב ּׁה‬ ‫ַב ֹ‬ ‫לון לֵּית שו ָּׁקה נָפֵּ יק ִּמן ּׁג ֵּּׁ‬ ‫ש ַמיִּ ם‪ ,‬אֲ ַמר ֹ‬ ‫ַּׁב ּׁ ָ‬
‫שה ִכי יָזוב ֹזוב ָד ָמה י ִָמים ַר ִבים‪ ,‬וְ ִּכי יֵּש‬ ‫(ויקרא טו‪ ,‬כה)‪ :‬וְּ ִא ָ‬
‫עוד ְּׁכ ִּתיב‬ ‫יכון‪ ,‬וְ ֹ‬ ‫שה ֵּּׁבינֵּיכֶ ם‪ ,‬הֱ וֵּ י לֵּית שו ָּׁקה נָפֵּ יק ִּמן ַ ּׁג ֵּּׁב ֹ‬ ‫ִּא ּׁ ָ‬
‫יתה‬ ‫ָּׁב ּׁה (במדבר יט‪ ,‬יד)‪ָ :‬א ָדם ִכי יָמות ְּבאֹהֶ ל‪ ,‬וְ כִּ י יֵּש ִּמ ָ‬
‫ש ַה ָּׁכתוּׁב‬ ‫יכון‪ ,‬הוּׁא ֶ‬ ‫ֵּּׁבינֵּיכֶ ם‪ ,‬הֱ וֵּ י לֵּית שו ָּׁקה נָפֵּ יק ִּמן ַ ּׁג ֵּּׁב ֹ‬
‫ש ִבי‪ָ ,‬א ַמר‬ ‫ית ֶ‬ ‫ש ִב ָ‬ ‫רום ָ‬ ‫ית לַ ָמ ֹ‬ ‫חו (תהלים סח‪ ,‬יט)‪ָ :‬עלִ ָ‬ ‫ש ְ ּׁב ֹ‬ ‫ְמ ַ‬
‫גון ז ִָּבין‬ ‫גות ִּ ּׁב ְבנֵּי ָא ָדם‪ְּׁ ,‬כ ֹ‬ ‫שנ ֹּׁוהֲ ֹ‬‫כות ֶ‬ ‫ַר ִּ ּׁבי ַאחָ א ֵּאלּׁ ּׁו הֲ לָ ֹ‬
‫יכון‪ .‬וְ ַר ָּׁבנָן‬ ‫ַב ֹ‬ ‫דות‪ ,‬הֱ וֵּ י לֵּית שו ָּׁקה נָפֵּ יק ִּמן ּׁג ֵּּׁ‬ ‫ָבות נִּ דּׁ ֹות וְ ֹיולְ ֹ‬ ‫וְ ז ֹ‬

‫‪66‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬
‫לו ְ ּׁבנֵּי‬ ‫ש ּׁ ַמ ּׁ ִּשֹיא ִּ ּׁב ּׁת ֹו חוּׁץ לַ ְּׁמ ִּדינָ ה‪ָ ,‬א ְמר ּׁו ֹ‬ ‫ָא ְמ ֵּרי לְ ֶמלֶ ְך ֶ‬
‫ש ְּׁתהֵּ א‬ ‫חֲך הוּׁא ו ְּׁב ִּדין הוּׁא ֶ‬ ‫דונֵּינ ּׁו הַ ּׁ ֶמל ְֶך ִּש ְב ָ‬ ‫ַה ְּׁמ ִּדינָ ה אֲ ֹ‬
‫ִּ ּׁב ְּׁת ָך ֶא ְצלְ ָך ַּׁב ְּׁמ ִּדינָה‪ָ ,‬א ַמר לָ הֶ ם וְ כִּ י ָמה ִּאכְ ּׁ ַפת לָ כֶ ם‪,‬‬
‫לֶיה וְ ָדר ֶא ְצלָ ּׁה וְ ִּע ּׁ ָמ ּׁה‬ ‫הול ְֵּך ֵּא ָ‬ ‫ש ּׁ ָמא לְ ָמחָ ר ַא ּׁ ָתה ֹ‬ ‫לו ֶ‬ ‫ָא ְמר ּׁו ֹ‬
‫ִּ ּׁב ְש ִּביל ַאהֲבָ ָת ּׁה‪ָ .‬א ַמר לָ הֶ ם ִּ ּׁב ִּּׁתי ַא ּׁ ִּשֹיא חוּׁץ לַ ְּׁמ ִּדינָ ה‪ ,‬אֲ בָ ל‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך‬ ‫ש ָא ַמר ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫אֲ נִּ י דָּׁ ר ִּע ּׁ ָמכֶ ם ַּׁב ְּׁמ ִּדינָה‪ָּׁ .‬כ ְך ְ ּׁב ָ‬
‫ש ֵּרת‬ ‫לו ַמלְ אֲ כֵּ י ַה ּׁ ָ‬ ‫הוּׁא לִּ ּׁ ֵּתן ּׁת ֹו ָרה לְ יִּ ְש ָר ֵּאל ָא ְמר ּׁו ֹ‬
‫הו ְד ָך ַעל‬ ‫שר ְּׁתנָה ֹ‬ ‫עולָ ם אֲ ֶ‬ ‫של ֹ‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‪ִּ ,‬רבּׁ ֹו ֹנו ֶ‬ ‫לְ ַה ָּׁק ֹ‬
‫ש ִּּׁת ְהיֶה‬ ‫הו ְד ָך הוּׁא‪ִּ ,‬ש ְבחֲ ָך הוּׁא ֶ‬ ‫ש ָמיִּ ם‪ִּ ,‬א ּׁשו ְּׁר ָך הוּׁא‪ֹ ,‬‬ ‫ַה ּׁ ָ‬
‫לו‬‫ש ָמיִּ ם‪ָ .‬א ַמר לָ הֶ ם וְ ִּכי ָמה ִּא ְכ ּׁ ַפת לָ כֶ ם‪ָ ,‬א ְמר ּׁו ֹ‬ ‫ּׁת ֹו ָרה ַּׁב ּׁ ָ‬
‫ינָתך ַּׁב ּׁ ַת ְח ּׁת ֹונִּ ים‪ָ ,‬א ַמר לָ הֶ ם‬ ‫ָ‬ ‫ש ּׁ ָמא לְ ָמחָ ר ַא ּׁ ָתה ַמ ְש ֶרה ְש ִּכ ְ‬ ‫ֶ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ּׁת ֹו ָר ִּתי אֲ נִּ י ֹנו ֵּתן ַּׁב ּׁ ַת ְח ּׁת ֹונִּ ים‪ ,‬אֲ בָ ל אֲ נִּ י‬ ‫ַה ָּׁק ֹ‬
‫ָדר ָּׁב ֶעלְ ֹיונִּ ים‪ ,‬אֲ נִּ י ֹנו ֵּתן ֶאת ִּ ּׁב ִּּׁתי ִּ ּׁבכְ תו ָּּׁׁב ָת ּׁה ִּ ּׁב ְמ ִּדינָה ַאחֶ ֶרת‬
‫ש ִּהיא ַּׁבת ֶמל ְֶך‬ ‫ש ִּּׁת ְת ַּׁכ ֵּּׁבד ִּעם ַּׁבעֲ לָ ּׁה ְ ּׁבי ְָפי ָּׁה ו ְּׁבחֶ ְמדָּׁ ָת ּׁה ֶ‬ ‫ֶ‬
‫וִּ יכַ ְ ּׁבדו ָּׁה‪ ,‬אֲ בָ ל אֲ נִּ י ָדר ִּע ּׁ ָמכֶ ם ָּׁב ֶעלְ ֹיונִּ ים‪ .‬ו ִּּׁמי ּׁ ֵּפ ַרש זֶה‬
‫תו‬
‫דו ו ְּת ִה ָל ֹ‬ ‫הו ֹ‬ ‫ש ַמיִ ם ֹ‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (חבקוק ג‪ ,‬ג)‪ִ :‬כ ָסה ָ‬ ‫חֲבַ ּׁקוּׁק‪ֶ ,‬‬
‫ש ַע ֶּׁבן לֵּ וִּ י ָא ַמר ָּׁכל‬ ‫הו ֻּ‬‫שם ַר ִּ ּׁבי יְ ֹ‬ ‫ימון ְ ּׁב ֵּ‬
‫ָמלְּ ָאה ָה ָא ֶרץ‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ִּס ֹ‬
‫ָתו‪,‬‬‫תו ִּה ְש ָרה ְשכִּ ינ ֹ‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ּׁת ֹו ָר ֹ‬ ‫ש ִּה ְש ָרה ַה ָּׁק ֹ‬ ‫קום ֶ‬ ‫ָמ ֹ‬
‫הֲדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (תהלים קמח‪ ,‬יג)‪ :‬יְּ ַהלְּ לו‬ ‫ו ִּּׁמי ּׁ ֵּפ ַרש זֶה דָּׁ וִּ ד‪ָ ,‬‬
‫ש ָמיִ ם‪,‬‬ ‫דו ַעל ֶא ֶרץ וְּ ָ‬ ‫הו ֹ‬ ‫מו לְּ בַ ד ֹו ֹ‬ ‫שם יהוה ִכי נִ ְּש ָגב ְּש ֹ‬ ‫ֶאת ֵ‬
‫ש ָמיִּ ם‪.‬‬ ‫ְ‬
‫ק ֶֹדם ַעל ָה ָא ֶרץ וְ ַאחַ ר ָּׁכך ַעל הַ ּׁ ָ‬

‫זהר השיר‬
‫אשכל הכפר דודי לי‪ .‬אשכול זו האם העליונה‪ ,‬מה אשכל מתקשט בכמה‬
‫עלים בכמה זמורות לישראל האוכלים אותו‪ .‬כך שכינה העליונה מתקשטת‬
‫בכמה עדיים של שמונה כלים‪ ,‬מכמה קורבנות מכמה תכשיטים לכפר על‬
‫בניה‪ .‬והיא עומדת בהם לפני המלך ומיד [בראשית ט] "וראיתיה לזכור ברית‬
‫עולם"‪ .‬ונותן לה כל משאלותיה באותן הברכות שתיקנו החכמים בתפילה‬
‫לבקש מלפני המלך‪ .‬בזמן ההוא כל הדינים של השכינה התחתונה‪ .‬שהם‬

‫‪67‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬
‫הוה"י אדנ"י נהפכים לרחמים כזה‪ :‬יהו"ה לקיים [ישעיה א] "אם יהיו‬
‫חטאיכם כשנים הוה"י "כשלג ילבינו" יהו"ה‪ ...‬וכל הדינים של השכינה‬
‫התחתונה מתלבנים מן השכינה העליונה‪.‬‬

‫(טו)‪ִ :‬ה ָׁ ּנ ְך י ָָׁׁפה ַר ְעיָׁ ִתי‪ִ ,‬ה ָׁ ּנ ְך ָׁי ָׁפה ֵׁעינַ יִ ְך ֹיונִ ים‪:‬‬

‫עיניך יונים – צדיקים יש בך שדבקו בי‪ ,‬כיונה זו כשמכרת‬

‫את בן זוגה אינה מניחתו שיזדווג לאחרת‪ .‬כך שבט לוי‬
‫שנאמר‪" :‬ויאספו אליו כל בני לוי" ולא טעו בעגל" [שמות לב‬
‫כו] [רש"י]‪.‬‬
‫"עיניך יונים" עולה בגימטריה למניין "בסוד צדיק" סודו של‬
‫הצדיק הוא בדבקותו ביהוה יתברך‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫ִּה ָּׁנ ְך יָפָ ה ַר ְעי ִָּתי ִּה ּׁנ ְָך יָפָ ה‪ִּ ,‬ה ָּׁנ ְך יָפָ ה ְ ּׁב ִּמ ְצ ֹוות‪ִּ ,‬ה ּׁנ ְָך יָפָ ה‬
‫שה‪ִּ .‬ה ּׁנ ְָך יָפָ ה‬ ‫ִּ ּׁבגְ ִּמילוּׁת חֲ ָס ִּדים‪ִּ .‬ה ּׁנ ְָך יָפָ ה ְ ּׁב ִּמ ְצ ֹוות עֲ ֵּ‬
‫שה‪ִּ .‬הנ ְָך יָפָ ה ְ ּׁב ִּמ ְצ ֹוות ַה ַּׁביִּ ת‪ּׁ ְ ,‬ב ִּחלּׁ וּׁק‬ ‫ְ ּׁב ִּמ ְצ ֹוות לֹא ַתעֲ ֶ‬
‫לֶקט‬ ‫שֹ ֶדה‪ּׁ ְ ,‬ב ֶ‬ ‫רות‪ִּ .‬הנָך יָפָ ה ְ ּׁב ִּמ ְצ ֹוות הַ ּׁ ָ‬‫ְ‬ ‫ְּׁתרו ָּׁמה ו ַּׁמ ַע ְש ֹ‬
‫שר ָענִּ י וְ ַההֶ ְפ ֵּקר‪ִּ ,‬ה ּׁנ ְָך יָפָ ה ְ ּׁב ִּכלְ ַאיִּ ם‪,‬‬ ‫ִּש ְכחָ ה וּׁפֵּ ָאה‪ ,‬ו ַּׁמ ְע ַ‬
‫יעה‪ִּ ,‬ה ָּׁנ ְך יָפָ ה‬ ‫ִּהנָ ְך יָפָ ה ְ ּׁב ָס ִּדין ְ ּׁב ִּציצִּ ית‪ִּ ,‬ה ּׁנ ְָך יָפָ ה ִּ ּׁבנְ ִּט ָ‬
‫ְ ּׁב ָע ְרלָ ה‪ִּ ,‬ה ּׁנ ְָך יָפָ ה ְ ּׁבנ ֶַטע ְרבָ ִּעי ִּה ּׁנ ְָך יָפָ ה ְ ּׁב ִּמילָ ה‪ִּ ,‬ה ּׁנ ְָך יָפָ ה‬
‫יאת ְש ַמע‪ִּ ,‬ה ּׁנ ְָך‬ ‫יעה‪ִּ ,‬ה ָּׁנ ְך ָיפָ ה ִּ ּׁב ְת ִּפ ּׁ ָלה‪ִּ ,‬ה ּׁנ ְָך יָפָ ה ִּ ּׁב ְק ִּר ַ‬ ‫ִּ ּׁב ְפ ִּר ָ‬
‫יָפָ ה ִּ ּׁב ְמז ּׁוזָה‪ִּ ,‬ה ּׁנ ְָך יָפָ ה ִּ ּׁב ְת ִּפ ִּּׁלין‪ִּ ,‬ה ּׁנ ְָך יָפָ ה ְ ּׁבסֻּ ָּׁכה‪ִּ ,‬ה ּׁנ ְָך יָפָ ה‬
‫רוג‪ִּ ,‬ה ּׁנ ְָך יָפָ ה ִּ ּׁב ְתשוּׁבָ ה‪ִּ ,‬ה ּׁנ ְָך יָפָ ה ְ ּׁב ַמעֲ ִּשים‬ ‫ְ ּׁבלוּׁלָ ב וְ ֶא ְת ֹ‬
‫עולָ ם ַה ָּׁבא‪.‬‬ ‫ְ‬
‫עולָ ם ַהז ֶּׁה‪ִּ ,‬ה ָּׁנך יָפָ ה ָּׁב ֹ‬ ‫טו ִּבים‪ִּ ,‬ה ָּׁנ ְך יָפָ ה ָּׁב ֹ‬‫ֹ‬

‫‪68‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬

‫*ע ְר ֵׁשנ ּו‬ ‫(טז)‪ִ :‬ה ְּנ ָׁך י ֶָׁפה ֹ‬

‫דו ִדי ַאף נָׁ ִעים‪ַ ,‬אף‪ַ -‬‬
‫ַרעֲ נָׁ נָׁ ה‪:‬‬

‫אף ערשנו רעננה – כשהאדם הולך בדרך יהוה ובחוקותיו‪,‬‬

‫מוריק לו יהוה שפע וברכה עד בלי די כדי שיהיה שרוי‬
‫בישוב הדעת לנום שנתו ברוגע זה שנאמר‪" :‬אם תשכב לא‬
‫תפחד ושכבת וערבה שנתך" [משלי ג כד]‪.‬‬
‫ערשנו – ערש זהו מיטה שנאמר‪" :‬אם אעלה על ערש‬
‫יצועי" [תהלים קלב ג]‪.‬‬
‫רעננה – שתערב לך שנתך‪ ,‬ושתקיץ בבוקר תהיה רענן זה‬
‫שנאמר‪" :‬דשנים ורעננים יהיו" [תהלים צב טו]‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫ערשנו – ערש‪ ,‬מיטת משכב כמו‪" :‬בפאת מטת ודמשק ערש" [עמוס ג]‬

‫מדרש השיר‬
‫ְ‬
‫שנ ּׁו ַרעֲ נָ נָ ה‪ ,‬זֶה ֵּּׁבית הַ ִּּׁמ ְקדָּׁ ש‪ָ ,‬ה ֵּאיך ָמה ְד ַא ְּׁת ָא ַמר‬ ‫ַאף ַע ְר ֵּ‬
‫חֲדר‬
‫(מלכים ב יא‪ ,‬ב)‪ :‬וְּ ֶאת ֵמנִ ְּקת ֹו ַבח ֲַדר ַה ִמט ֹות‪ַ ,‬מה ּׁו ַּׁב ַ‬
‫ַה ִּּׁמ ּׁט ֹות‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ֶאלְ ָעזָר וְ ַר ִּ ּׁבי ְשמו ֵּּׁאל ַּׁבר נַ ְח ָמן‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ֶאלְ ָעזָר‬
‫ָא ַמר ַּׁב ּׁ ָת ִּאים‪ .‬וְ ַר ִּ ּׁבי ְשמו ֵּּׁאל ַּׁבר נַ ְח ָמן ָא ַמר ָּׁבעֲ לִּ ּׁי ֹות‪ ,‬וְ לָא‬
‫ש ִּמים‪ַ ,‬מאן ְדּׁ ָא ַמר‬ ‫ימות הַ ְ ּׁג ָ‬
‫ּׁ ְפלִּ יגֵּי‪ַ ,‬מאן ְדּׁ ָא ַמר ַּׁב ּׁ ָת ִּאים‪ּׁ ִּ ,‬ב ֹ‬
‫ימות הַ חַ ּׁ ָמה‪.‬‬ ‫ָּׁבעֲ לִּ ּׁי ֹות‪ּׁ ִּ ,‬ב ֹ‬

‫‪69‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬

‫רו ִתים‪:‬‬
‫*ב ֹ‬
‫יטנ ּו ְּ‬
‫ֹרות ּ ָׁב ּ ֵׁתינ ּו אֲ ָׁרזִ ים‪ַ *,‬ר ִה ֵׁ‬
‫(יז)‪ :‬ק ֹ‬

‫ישראל יזכו להקים להם מקדש מארזי הלבנון האדירים זה‬

‫שנאמר‪" :‬ויאחז את הבית בעצי הארזים" [מלכים‪-‬א ו י]‪.‬‬
‫קורות בתינו ארזים – פשוטו של עניין קורות הבתים יהיו‬
‫מעצי הארז הכבירים‪.‬‬
‫ורמז בעניין‪ :‬אין בתינו אלא ליבנו זה שנאמר‪" :‬ועשו לי‬
‫מקדש ושכנתי בתוכם"‪ ,‬בתוכם בתוך ליבם‪.‬‬
‫ואין קורות אלא יסודות האדם שהם מושרשים באדם‬
‫מהאבות הקדמונים עד ימנו אנו‪ ,‬ויש לו לאדם לשמר‬
‫מסורת אבותיו וללכת בדרכם‪.‬‬
‫רהיטנו הינם מידות האדם שיש לו לעבוד עליהם רבות‪ .‬מן‬
‫החומר הגלם הוא העץ הבסיסי עד לקבלת רהיט שלם‬
‫שמהווה את נוי הבית‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫רהיטנו – רהיטי הבית [רש"י] ועוד רהט ‪ -‬קורה‪.‬‬
‫ברותים – ברות‪ ,‬עץ ברוש משובח‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫שם ַר ִּ ּׁבי ֶּׁב ֶר ְכיָה‪ ,‬אֲ בָ נִּ ים‬ ‫ַחֲמא ְ ּׁב ֵּ‬ ‫ֹרות ָּׁב ּׁ ֵּתינ ּׁו אֲ ָרזִּ ים‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ְמנ ָ‬ ‫ק ֹ‬
‫ָשן עֲ לֵּיהֶ ם יַעֲ קֹב ָא ִּבינ ּׁו נַעֲ ש ּׁו ּׁ ַת ְח ּׁ ָתיו ְּׁכ ִּמ ּׁ ָטה וְ ִּכ ְפלו ָּׁמה‪,‬‬ ‫שיּׁ ַ‬ ‫ֶ‬
‫יקות‪,‬‬ ‫צ ִּדּׁ ֹ‬
‫יקים וְ ַה ַ ּׁ‬ ‫ֹרות ָּׁב ּׁ ֵּתינ ּׁו אֲ ָרזִּ ים‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו הַ ַ ּׁ‬
‫צ ִּדּׁ ִּ‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ ,‬ק ֹ‬
‫ש ָע ְמד ּׁו ִּמ ּׁ ֶמ ּׁנוּׁ‪.‬‬
‫יאות ֶ‬
‫יאים וְ ַה ְ ּׁנ ִּב ֹ‬ ‫ַה ְ ּׁנ ִּב ִּ‬

‫זוהר השיר‬
‫אמר רבי שמעון בוא וראה כל הגונים שבפנים‪ ,‬וכל המחשבות והרצונות‬
‫שבעולם שהם בתוך הלב‪ .‬כולם ניכרים בהפנים‪ .‬ובהפנים ניכר האיש מי‬
‫הוא‪ .‬אם מעשיו לטוב או מעשיו לרע‪ .‬כמו שאמר הכתוב [ישעיה ג] "הכרת‬
‫פניהם ענתה בם"‪ .‬ועל זה אמר נאוו לחיך בתורים כי עתה שתיקוני הכלה‬
‫‪70‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק א‬
‫כולם כראוי בתיקונים ישרים‪ ,‬בתיקונים של מעשים טובים‪ ,‬מיד נאוו לחיך‬
‫בלי בושה כלל‪.‬‬
‫וכל זה היה בזמן שנבנה ביתה מקדש‪ ,‬שכל העולמות היו בשמחה‪ ,‬עליונים‬
‫ותחתונים בחיבור אחד ואז נתתקנו הפנים כראוי‪ .‬שנתחברו פנים בפנים‬
‫כראוי‪ .‬לחייך כתוב ולא פניך לפי שהכל אחד‪ .‬אבל לחיים הם מתקנים‬
‫הצפצוף והדיבור להבין בהן‪ .‬ולפיכך שיר זה נתתקן בזמן שנבנה בית‬
‫המקדש יותר משאר זמנים שבעולם‪.‬‬

‫‪71‬‬
72
‫פרק ב‬

‫‪73‬‬
74
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬

‫רון‪ ,‬ש ֹו ַש ַ ּנת ָׁהעֲ ָׁמ ִקים‪:‬‬

‫(א)‪ :‬אֲ נִ י *חֲ ַב ֶּצלֶ ת ַה ּ ָׁש ֹ‬

‫נאמר בירמיה‪" :‬בימים ההם ובעת ההיא אצמיח לדוד צמח‬

‫צדקה" [לג טו] וצמח הצדקה מרומז בחבצלת‪ ,‬האות‬
‫האמצעית צ מסמלת צדקה‪ .‬ומי שייתן לבו לצדקה ויהיה‬
‫כנאמר" "כל נדיב לב הביאו" [שמות לה כב] יביט סביב אות‬
‫צ במילה חבצלת ימצא אותיות "לב" ויזכה להיות בעל לב‬
‫נדיב‪ .‬ויתקיימו בו האותיות החיצוניות ח ‪ -‬ת שעולות‬
‫בגימטריה למניין פעמיים "צדיק"‪ .‬כנאמר‪" :‬לב צדיק יהגה‬
‫לענות" [משלי טו כח]‪.‬‬
‫ועוד האותיות ח – ת עולות בגימטריה למניין "זאת"‬
‫וכמניין "קול – צום – ממון"‪ .‬זה שנאמר‪" :‬איש בער לא‬
‫ידע וכסיל לא יבין את זאת" [תהלים צב ז] אדם חכם לב יודע‬
‫מעלות הצדקה כמה היא מחזקת טובה לנותנה‪ ,‬זה שנאמר‪:‬‬
‫"צדקה תציל ממות" [משלי י ב ]‪ .‬ועוד‪" :‬חטאתך בצדקה‬
‫פרוק" [דניאל ד כד] וע"י סך מועט שייתן‪ ,‬יזכה למעלות הרבה‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫חבצלת השרון – סוג פרח הגדל בחולות חול הים וצבעו לבן‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫רון‪ָ ,‬א ְמ ָרה ְּׁכנֶסֶ ת יִּ ְש ָר ֵּאל אֲ נִּ י ִּהיא‬ ‫ש ֹ‬ ‫צלֶת הַ ּׁ ָ‬ ‫אֲ נִּ י חֲבַ ֶ ּׁ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ִּמ ּׁ ִּש ְב ִּעים‬ ‫ש ִּח ְ ּׁבבַ נִּ י ַה ָּׁק ֹ‬ ‫חֲביבָ ה ָאנִּ י‪ ,‬אֲ נִּ י ֶ‬ ‫וַ ִּ‬
‫לו צֵּ ל ַעל יְ ֵּדי ְ ּׁבצַ לְ ֵּאל‪,‬‬ ‫יתי ֹ‬ ‫ש ָע ִּש ִּ‬ ‫רון‪ֶ ,‬‬ ‫ש ֹ‬ ‫צלֶ ת הַ ּׁ ָ‬ ‫ֻּא ּׁמ ֹות‪ .‬חֲבַ ֶ ּׁ‬
‫רון‪,‬‬
‫ש ֹ‬ ‫ִּדּׁ ְכ ִּתיב (שמות לז‪ ,‬א)‪ :‬וַ י ַַעש ְּבצַ לְּ ֵאל ֶאת ָה ָארֹן‪ַ .‬ה ּׁ ָ‬
‫משה‪ִּ ,‬דּׁ ְכ ִּתיב (שמות טו‪ ,‬א)‪:‬‬ ‫ֶ‬ ‫ירה ַעל יְ ֵּדי‬ ‫ש ָא ַמ ְר ִּּׁתי לְ פָ נָ יו ִּש ָ‬ ‫ֶ‬
‫משה ו ְּבנֵי יִ ְּש ָר ֵאל‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫ָשיר‬‫ָאז י ִ‬

‫‪75‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬
‫חֲביבָ ה ָאנִּ י‪ ,‬אֲ נִּ י‬ ‫רון‪ ,‬אֲ נִּ י ִּהיא וַ ִּ‬ ‫ש ֹ‬‫צלֶת ַה ּׁ ָ‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ ,‬אֲ נִּ י חֲבַ ֶ ּׁ‬
‫ש ָעה ַק ּׁ ָלה ִּּׁכ ְ ּׁנ ַסנִּ י‬
‫של ִּמ ְצ ַריִּ ם‪ ,‬וּׁלְ ָ‬ ‫יתי חֲב ּׁויָה ְ ּׁב ִּצלָ ן ֶ‬ ‫שהָ יִּ ִּ‬
‫ִּהיא ֶ‬
‫טו ִּבים‬ ‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא לְ ַר ְע ְמסֵּ ס‪ ,‬וְ ִּה ְרטַ ְב ִּּׁתי ַמעֲ ִּשים ֹ‬ ‫ְ‬ ‫ַה ָּׁק ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (ישעיה ל‪,‬‬ ‫ירה‪ֶ ,‬‬ ‫ש ּׁנָה‪ ,‬וְ ָא ַמ ְר ִּּׁתי לְ פָ נָ יו ֶאת ַה ּׁ ִּש ָ‬ ‫ְּׁכש ֹו ַ‬
‫כט)‪ַ :‬ה ִשיר יִ ְּהיֶה לָ כֶ ם ְּכלֵיל ִה ְּת ַק ֵדש חָ ג‪.‬‬

‫זהר השיר‬
‫אני חבצלת השרון שושנת העמקים‪ .‬פתח רבי שמעון ואמר בוא וראה כמה‬
‫חביבה כנסת ישראל לפני הקב"ה‪ .‬שהקב"ה משבח אותה והיא משבחתו‬
‫תמיד‪ .‬וכמה שבחות וזמירות מכינה אליו תמיד להקב"ה‪ .‬אשרי חלקם של‬
‫ישראל שנאחזים בו בהגורל של חלק הקב"ה‪ ,‬כמו שכתוב [דברים לב] "כי‬
‫חלק יהוה עמו" אני חבצלת השרון זו כנסת ישראל העומדת ביפי הדרה‬
‫בגן עדן‪ .‬השרון‪ ,‬היא משוררת ומשבחת למלך העליון‪:‬‬

‫חו ִחים‪ֵׁ ּ ,‬כן ַר ְעי ִָׁתי ּ ֵׁבין‬

‫*ה ֹ‬
‫(ב)‪ּ ְ :‬כש ֹו ַש ָׁ ּנה ּ ֵׁבין ַ‬
‫ַה ּ ָׁב ֹנות‪:‬‬

‫על זאת נאמר‪" :‬כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו‬

‫הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" [במדבר כג ט]‪ .‬עם‬
‫ישראל משול כפרח השושנה בין הקוצים היבשים הם‬
‫אומות העולם‪ ,‬וככבשה תמימה בין שבעים זאבים‪ .‬וכל זאת‬
‫כדי לקרבם לאביהם שבשמים ויובן העניין על דרך המשל‬
‫מ "בעל החפץ חיים"‪ :‬מובא ויכוח בין השמש לבין הרוח מי‬
‫יוכל להוריד לאדם את מעיל הפרוה אשר הוא עוטה‪ .‬הרוח‬
‫החלה בסער וזעף נשבה ורצתה לתלוש את המעיל מעל‬
‫האדם‪ ,‬אך ככל שגברה הרוח כך גברה אחיזתו של האדם‬
‫במעיל‪ .‬לאחר שהרוח לא הצליחה להפשיט את המעיל מעל‬
‫האדם‪ ,‬החלה השמש לרצד בקרניים חמות ולוהטות‪ ,‬אגלי‬

‫‪76‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬
‫זיעה שטפו את האדם וחומו עלה עד שנאלץ לפשוט את‬
‫המעיל‪.‬‬
‫כך הם ישראל ככל שגברו צרות הגויים עליהם כרוח הזעף‪,‬‬
‫כך התקרבו לאביהם שבשמים‪ .‬וככל שהתחממו יחסם‬
‫לגויים פשטו את מעיל הפרוה המגן עליהם מפני הזאבים‬
‫המשחרים לטרפם‪.‬‬
‫"מעיל פרוה" עולה בגימטריה למניין "אלהי השמים" כי‬
‫הוא עוטה עמו ישראל באהבה‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫חוחים – קוצים‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫חו ִּחים‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי יִּ צְ חָ ק ּׁ ָפ ַתר ְק ָריָה ְ ּׁב ִּר ְב ָקה‪,‬‬ ‫ש ּׁנָה ֵּּׁבין ַה ֹ‬ ‫ְּׁכש ֹו ַ‬
‫שנָה‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (בראשית כה‪ ,‬כ)‪ :‬וַ יְּ ִהי יִ ְּצחָ ק ֶבן ַא ְּר ָב ִעים ָ‬ ‫ֶ‬
‫חות‬ ‫ְּב ַק ְּחת ֹו ֶאת ִר ְּב ָקה ַבת ְּבתו ֵאל ָהאֲ ַר ִמי ִמ ַפ ַדן אֲ ָרם אֲ ֹ‬
‫ש ִּהיא ִּמ ּׁ ַפדַּׁ ן אֲ ָרם ַמה ּׁ ַתלְ מוּׁד‬ ‫לָ בָ ן ָהאֲ ַר ִמי וגו'‪ִּ ,‬אם לְ לַ ּׁ ֵּמד ֶ‬
‫יה ָהיָה ַר ּׁ ַמאי‪ָ ,‬א ִּחיהָ‬ ‫חות לָ בָ ן ָהאֲ ַר ִּּׁמי‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא ָא ִּב ָ‬ ‫לו ַמר אֲ ֹ‬ ‫ֹ‬
‫צדֶּׁ ֶקת הַ זֹּׁאת י ְָצ ָאה‬ ‫קו ָמ ּׁה ַר ּׁ ָמ ִּאין‪ ,‬וְ הַ ַ ּׁ‬ ‫שי ְמ ֹ‬ ‫ָהיָה ַר ּׁ ַמאי‪ ,‬וְ ַאנְ ֵּ‬
‫חו ִּחים‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי‬
‫שנָה ֵּּׁבין ַה ֹ‬ ‫ינו ָתם‪ ,‬לְ ָמה ִּהיא דּׁ ֹו ָמה ְּׁכש ֹו ַ‬ ‫ִּמ ֵּּׁב ֹ‬
‫ימון ָא ַמר ְּׁכ ִּתיב (בראשית כח‪ ,‬ה)‪ :‬וַ ִי ְּשלַח‬ ‫שם ַר ִּ ּׁבי ִּס ֹ‬ ‫ּׁ ִּפנְ חָ ס ְ ּׁב ֵּ‬
‫יִ ְּצחָ ק ֶאת יַעֲ קֹב וַ יֵלֶ ְּך ַפ ֶדנָה אֲ ָרם ֶאל לָ בָ ן ֶבן ְּבתו ֵאל‬
‫ָהאֲ ַר ִמי‪ ,‬וְ כָ לַ ל ּׁ ֻּכ ּׁ ָלם לִּ ְר ִּמ ּׁיוּׁת‪.‬‬

‫‪77‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬

‫(ג)‪ּ ְ :‬כ ַת ּפ ּו ַח ּ ַבעֲ ֵׁצי ַה ּי ַַער‪ֵׁ ּ ,‬כן ּד ֹו ִדי ּ ֵׁבין ַה ּ ָׁבנִ ים;‬
‫*ל ִח ִ ּכי‪:‬‬‫תוק ְ‬ ‫ָׁש ְב ִּתי‪ּ ,‬ו ִפ ְר ֹיו ָׁמ ֹ‬
‫*ח ּ ַמ ְד ִּתי וְ י ַ‬
‫ְּב ִצ ּל ֹו ִ‬

‫כתפוח בעצי היער – רמז להקב"ה שהוא נבחר מכל‬

‫האלוהים [רש"י]‪ .‬תפוח עולה למניין יט (‪ )19‬פעמים שם‬
‫הוי"ה ב"ה‪ .‬תפוחים בגימטריה עולה למניין תקמ"ד [‪]947‬‬
‫כמספר רבוע שם אהי"ה דיודין‪[ .‬כתר המלכות]‪.‬‬
‫בצלו חמדתי – יש לו לאדם לחמוד לחסות בבצלו של יהוה‬
‫יתברך זה שנאמר‪" :‬יהוה שמרך יהוה צלך על יד ימינך"‬
‫[תהלים קכא ה]‪.‬‬
‫ע"י‬ ‫וישבתי – "מרבה ישיבה מרבה חכמה"‬
‫[פרקי אבות ב ז]‪.‬‬
‫ישיבה ולימוד בתורת יהוה זוכה לחכמה מאיתו יתברך‪.‬‬
‫ופריו – זה שנאמר‪" :‬הנה נחלת יהוה בנים‪ ,‬שכר פרי‬
‫הבטן" יהוה ייתן שכרך בפרי בטנך ההולך בדרכך‪ ,‬ירא‬
‫יהוה וסר מרע‪.‬‬
‫מתוק לחכי – תורת יהוה מתוקה זה שנאמר‪" :‬מתוקים‬
‫מדבש ונופת צופים" [תהלים יט יא]‪.‬‬
‫והאור הצפוי לאדם בהתעמקו בתורה הוא כנאמר‪" :‬ומתוק‬
‫האור וטוב לעיניים" [קהלת יא ז]‪ .‬ויש לו לחפוץ בתורה‬
‫כרדיפת הילדים הקטנים אחר דברי מתיקה ויהיו כנאמר‪:‬‬
‫"ותהי בפי כדבש למתוק" [יחזקאל ג ג] כיחזקאל הנביא שאכל‬
‫במחזה נבואתו את מגילת הפורענות בדבר יהוה והייתה‬
‫מתוקה לפיו כאמור‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫חמדתי – חפצתי‪ ,‬חשקתי‪.‬‬
‫לחכי – חך‪ ,‬תוך הפה מעל הלשון‪.‬‬

‫‪78‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬

‫מדרש השיר‬
‫קו ֶדם‬ ‫חו ֵּרי‪ַ ,‬מה ּׁ ַת ּׁפוּׁחַ זֶה נִּ צ ֹּׁו ֹ‬ ‫ירא אֲ ַמר ֹ‬ ‫ַר ִּ ּׁבי ַאחָ א ְ ּׁב ַר ִּ ּׁבי זְ ֵּע ָ‬
‫יעה‪,‬‬ ‫לְ ָעלָ יו‪ָּׁ ,‬כ ְך יִּ ְש ָר ֵּאל ְ ּׁב ִּסינַ י ִּה ְק ִּדּׁ ימ ּׁו עֲ ִּשיָּׁה לִּ ְש ִּמ ָ‬
‫שה וְּ נִ ְּש ָמע‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי עֲ ַז ְריָה ָא ַמר‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות כד‪ ,‬ז)‪ :‬נַעֲ ֶ‬ ‫ֶ‬
‫רו ָתיו ֶא ּׁ ָלא ְ ּׁב ִּסיוָ ן‪ָּׁ ,‬כךְ‬ ‫גו ֵּמר ּׁ ֵּפ ֹ‬‫ינו ֹ‬ ‫ּׁ ַת ְר ּׁ ֵּתי‪ַ ,‬מה הַ ּׁ ַת ּׁפוּׁחַ זֶה ֵּא ֹ‬
‫טוב ֶא ּׁ ָלא ְ ּׁב ִּסיוָ ן‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי עֲ ז ְַריָה ָא ַמר‬ ‫לֹא נ ְָתנ ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל ֵּריחַ ֹ‬
‫שג ֹּׁו ֵּמר‬ ‫ש ּׁמ ֹוצִּ יא נִּ צ ֹּׁו וְ ַעד ֶ‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫חו ֵּרי‪ַ ,‬מה ַה ּׁ ַת ּׁפוּׁחַ זֶה ִּמ ּׁ ָ‬ ‫ֹ‬
‫שיָּׁצְ א ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל ִּמ ִּּׁמ ְצ ַריִּ ם‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫ְ‬
‫ישים ֹיום‪ָּׁ ,‬כך ִּמ ּׁ ָ‬ ‫חֲמ ִּ‬ ‫רו ָתיו ִּ‬ ‫ּׁ ֵּפ ֹ‬
‫או ָת ּׁה‬ ‫ימ ַתי ִּק ְ ּׁבל ּׁו ֹ‬
‫ישים ֹיום‪ .‬וְ ֵּא ָ‬ ‫ש ִּ ּׁק ְ ּׁבל ּׁו ֶאת ַה ּׁת ֹו ָרה ח ֲִּמ ִּ‬ ‫וְ ַעד ֶ‬
‫ישי לְּ צֵ את ְּבנֵי יִ ְּש ָר ֵאל‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי‬ ‫(שמות יט‪ ,‬א)‪ַ :‬בח ֶֹדש הַ ְּשלִ ִ‬
‫ימון ָא ַמר ּׁ ַת ְר ּׁ ֵּתי‪ַ ,‬מה ּׁ ַת ּׁפוּׁחַ זֶה ַא ְּׁת ֹנו ֵּתן בּׁ ֹו‬ ‫יְ הו ָּׁדה ְ ּׁב ַר ִּ ּׁבי ִּס ֹ‬
‫משה‬ ‫ֶ‬ ‫ְ‬
‫יחות‪ָּׁ ,‬כך ָא ַמר לָ הֶ ם‬ ‫יסר וְ ַא ְּׁת ֵּמ ִּריחַ בּׁ ֹו ַּׁכ ּׁ ָמה ֵּר ֹ‬ ‫ִּא ָ‬
‫ָאל ְ ּׁב ָדבָ ר ַקל ַא ּׁ ֶתם‬ ‫לְ יִּ ְש ָר ֵּאל‪ִּ ,‬אם ְמבַ ְק ִּשין ַא ּׁ ֶתם לְ ִּה ּׁג ֵּ‬
‫רו ְפ ִּאים‬ ‫ש ּׁ ָל ָקה ְ ּׁב ַרגְ לָ יו וְ חָ זַר ַעל ָּׁכל ָה ֹ‬ ‫נִּ גְ ָאלִּ ין‪ .‬לְ ֶאחָ ד ֶ‬
‫לו ִּאם ַא ּׁ ָתה‬ ‫אות וְ ל ֹא נִּ ְת ַר ּׁ ֵּפא וּׁבָ א ֶאחָ ד וְ ָא ַמר ֹ‬ ‫לְ ִּה ְת ַר ּׁ ְפ ֹ‬
‫ָ‬
‫אות ְ ּׁב ָדבָ ר ַקל ַא ּׁ ָתה ִּמ ְת ַר ּׁ ֵּפא‪ְ ,‬טפֹל לְ ך ֶּׁגלְ לֵּי‬ ‫ְמבַ ֵּּׁקש לְ ִּה ְת ַר ּׁ ְפ ֹ‬
‫משה לְ יִּ ְש ָר ֵּאל‪ִּ ,‬אם ַא ּׁ ֶתם ְמבַ ְ ּׁק ִּשים‬ ‫ֶ‬ ‫ְ ּׁבהֵּ ָמה‪ָּׁ .‬כ ְך ָא ַמר‬
‫לְ ִּה ָ ּׁג ֵּאל ְ ּׁב ָדבָ ר ַקל ַא ּׁ ֶתם נִּ גְ ָאלִּ ין‪( ,‬שמות יב‪ ,‬כב)‪ :‬ולְּ ַק ְּח ֶתם‬
‫משה ַר ֵּּׁבינ ּׁו ָה ָדא‬ ‫ֶ‬ ‫לו‬ ‫אֲ ג ַֻדת ֵא ֹזוב ו ְּטבַ לְּ ֶתם‪ָ ,‬א ְמר ּׁו ֹ‬
‫או‬
‫יס ְר ּׁ ָתא ְד ֵּא ֹזובָ א ְ ּׁבכַ ּׁ ָמה ִּהיא ָטבָ א ְ ּׁב ַא ְר ְ ּׁב ָעא ִּמינֵּי ֹ‬ ‫ֵּמ ַ‬
‫ירש‬ ‫כון לִּ ַ‬ ‫גָר ָמה לְ ֹ‬ ‫לון אֲ ִּפלּׁ ּׁו ְ ּׁבחַ ד וְ ִּהיא ְ‬ ‫שא ִּמינֵּי‪ ,‬אֲ ַמר ֹ‬ ‫ַּׁבחַ ְמ ָ‬
‫לשים‬ ‫עוג‪ ,‬ו ִּּׁבז ַּׁת ְש ִּ‬ ‫יחון וְ ֹ‬ ‫ִּ ּׁבז ַּׁת ִּמ ְצ ַריִּ ם ו ִּּׁבז ַּׁת הַ ּׁיָם ו ִּּׁבז ַּׁת ִּס ֹ‬
‫עו ֵּמד ַעל ָא ָדם ְ ּׁבכַ ּׁ ָמה דָּׁ ִּמים‬ ‫שהוּׁא ֹ‬ ‫וְ ֶאחָ ד ְמלָכִּ ים‪ ,‬לוּׁלָ ב ֶ‬
‫משה‬ ‫ֶ‬ ‫וְ יֵּש בּׁ ֹו ַּׁכ ּׁ ָמה ִּמ ְצ ֹוות‪ַ ,‬על ַאחַ ת ַּׁכ ּׁ ָמה וְ כַ ּׁ ָמה‪ ,‬לְ ִּפיכָ ְך‬
‫ַמזְ ִּהיר לְ יִּ ְש ָר ֵּאל (ויקרא כג‪ ,‬מ)‪ :‬ולְּ ַק ְּח ֶתם לָ כֶ ם ַבי ֹום‬
‫ָה ִראש ֹון‪.‬‬

‫‪79‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬
‫של לְ ֶמל ְֶך‬ ‫ימון‪ָ ,‬מ ָ‬ ‫שם ַר ִּ ּׁבי יְ הו ָּׁדה ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ִּס ֹ‬ ‫ַר ִּ ּׁבי עֲ ז ְַריָה ְ ּׁב ֵּ‬
‫של‬ ‫של ְּׁת ֵּאנִּ ים וְ שו ָּׁרה ֶ‬ ‫לו ּׁ ַפ ְרדֵּּׁ ס וְ י ְָרד ּׁו וְ נָ ְטע ּׁו שו ָּׁרה ֶ‬ ‫שהָ יָה ֹ‬ ‫ֶ‬
‫רו‬
‫של ּׁ ַת ּׁפו ִּּׁחים‪ ,‬ו ְּׁמ ָס ֹ‬ ‫של ִּר ּׁמ ֹונִּ ים וְ שו ָּׁרה ֶ‬ ‫ְ ּׁגפָ נִּ ים וְ שו ָּׁרה ֶ‬
‫לו‪ .‬לְ ַאחַ ר י ִָּמים ָּׁבא הַ ּׁ ֶמלֶ ְך וְ הֵּ ִּציץ ַּׁב ּׁ ַפ ְרדֵּּׁ ס‬ ‫לְ ָא ִּריס וְ ָהלַ ְך ֹ‬
‫צצִּ ים‬ ‫חו ִּחין וְ ַד ְרדַּׁ ִּרים‪ ,‬הֵּ ִּביא ַק ָ ּׁ‬ ‫שה‪ ,‬ו ָּׁמצָ א ָמלֵּא ֹ‬ ‫ידע ֶמה ָע ָ‬ ‫לֵּ ַ‬
‫של וֶ ֶרד וּׁנְ ָטלָ ּׁה וְ הֵּ ִּריחַ ָּׁב ּׁה‬ ‫ש ּׁנָה ַאחַ ת ֶ‬ ‫בו ש ֹו ַ‬ ‫צו‪ ,‬וְ ָר ָאה ֹ‬ ‫לְ ַק ְּׁצ ֹ‬
‫ש ּׁנָה ֹזו יִּ ּׁנָצֵּ ל‬ ‫ְ‬
‫נַפש ֹו ָעלָ יו‪ָ ,‬א ַמר ַה ּׁ ֶמלֶך ִּ ּׁב ְש ִּביל ש ֹו ַ‬ ‫שבַ ת ְ‬ ‫וְ ָ‬
‫עולָ ם לֹא נִּ ְב ָרא ֶא ּׁ ָלא ִּ ּׁב ְש ִּביל יִּ ְש ָר ֵּאל‪,‬‬ ‫ַה ּׁ ַפ ְרדֵּּׁ ס‪ָּׁ .‬כ ְך ָה ֹ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‬ ‫רות הֵּ צִּ יץ ַה ָּׁק ֹ‬ ‫דו ֹ‬ ‫שה ֹ‬ ‫לְ ַאחַ ר ֶע ְש ִּרים וְ ִּש ּׁ ָ‬
‫או ַמיִּ ם ְ ּׁב ַמיִּ ם‪ ,‬דּׁ ֹור אֱ ֹנוש‬ ‫שה‪ ,‬ו ְּׁמצָ ֹ‬ ‫ש ָע ָ‬ ‫אות ַמה ּׁ ֶ‬ ‫מו לִּ ְר ֹ‬ ‫עולָ ֹ‬ ‫ְ ּׁב ֹ‬
‫נִּ ְמחֶ ה ִּמן ַה ּׁ ַמיִּ ם‪ ,‬דּׁ ֹור ַה ּׁ ַמבּׁ וּׁל נִּ ְמחֶ ה ִּמן ַה ּׁ ַמיִּ ם‪ ,‬דּׁ ֹור ַה ְפלָ גָ ה‪,‬‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (תהלים כט‪ ,‬י)‪ :‬יהוה‬ ‫צו‪ֶ ,‬‬‫צ ִּצים לְ ַק ְּׁצ ֹ‬ ‫ְ ּׁב ַמיִּ ם‪ ,‬הֵּ ִּביא ַק ָ ּׁ‬
‫לָה‬‫של וֶ ֶרד‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל‪ ,‬וּׁנְ ָט ּׁ‬ ‫ש ָּׁנה ֶ‬ ‫ָשב‪ ,‬וְ ָר ָאה ש ֹו ַ‬ ‫לַ ַמבול י ָ‬
‫שבַ ת‬ ‫רות‪ ,‬וְ ָ‬ ‫ש ֶרת ַה ִּדּׁ ְ ּׁב ֹ‬ ‫ש ִּּׁס ְדּׁ ר ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל עֲ ֶ‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫וְ הֵּ ִּריחַ ָּׁב ּׁה‪ּׁ ְ ,‬ב ָ‬
‫שה‬ ‫ש ָא ְמר ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל (שמות כד‪ ,‬ז)‪ :‬נַעֲ ֶ‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫נַפש ֹו ָעלָ יו‪ּׁ ְ ,‬ב ָ‬ ‫ְ‬
‫ש ּׁנָה ֹזו יִּ ָּׁנצֵּ ל‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ִּ ּׁב ְש ִּביל ש ֹו ַ‬ ‫וְּ נִ ְּש ָמע‪ָ ,‬א ַמר ַה ָּׁק ֹ‬
‫עולָ ם‪.‬‬ ‫יה‪ ,‬יִּ ָּׁנצֵּ ל ָה ֹ‬‫לו ְמ ֶד ָ‬
‫ַה ּׁ ַפ ְרדֵּּׁ ס‪ּׁ ִּ ,‬בזְ כוּׁת הַ ּׁת ֹו ָרה וְ ֹ‬

‫זהר השיר‬
‫כתפוח בעצי היער‪ .‬זה הקב"ה‪ .‬בצלו חמדתי וישבתי‪ .‬ביום שנגלה הקב"ה‬
‫על הר סיני‪ .‬וקבלו בני ישראל את התורה ואמרו נעשה ונשמע‪ .‬ופריו מתוק‬
‫לחכי‪ .‬אלו דברי התורה שנאמר עליהם [תהלים יט] "ומתוקים מדבש ונופת‬
‫צופים"‪ .‬ופריו מתוק לחכי‪ .‬אלו נשמות הצדיקים‪ .‬שכולם פרי מעשיו של‬
‫הקב"ה ועומדים עמו למעלה‪ :‬בוא וראה כל נשמות העולם שהן פרי‬
‫מעשיו של הקב"ה כולן אחד בסוד אחד‪ .‬וכאשר יורדות לעולם הזה כולן‬
‫נפרשות בגוונים של זכר ונקבה‪ .‬והן זכר ונקבה מחוברות ביחד‪ .‬ובוא וראה‬
‫תשוקת הנקבה עושה נפש‪ .‬והרצון של תשוקת הזכר אל הנקבה עם‬
‫התחברותו בה מוציא הנפש‪.‬‬

‫‪80‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬

‫מעשי המלך‬
‫מעשה בשלושה אחים שרצו ללמוד חכמה אצל שלמה המלך‪.‬‬
‫באו לפניו ואמרו לו‪" :‬רצוננו לשמש את המלך וגם ללמוד מפיו‬
‫תורה וחכמה"‪ .‬מינה אותם המלך להיות שרי הפרגוד‪ ,‬אלה‬
‫השרים השומרים על לשכת המלך‪ ,‬לבל יכנסו לשם אנשים ללא‬
‫רשות‪ .‬לאחר שעברו שלוש עשרה שנים‪ ,‬התחרטו האחים על‬
‫שעזבו את בתיהם‪ ,‬ואמרו איש אל אחיו‪ :‬בכל הזמן הזה שהיינו‬
‫פה רק שימשנו את המלך וחכמה לא למדנו‪.‬‬
‫באו אל המלך שלמה ואמרו‪ :‬אדוננו המלך! זה שלוש עשרה‬
‫שנים שאנו רחוקים מבתינו‪ ,‬תן לנו רשות ללכת למשפחותינו‪ .‬מיד‬
‫קרא המלך לשר הממונה על אוצר המלכות‪ ,‬וציווה עליו להביא‬
‫לפניו שלוש מאות דינרי זהב‪.‬‬
‫שאל המלך את האחים‪ :‬אתן לכל אחד מכם לבחור בין שני‬
‫דברים‪ ,‬הראשון לקבל מאה דינרי זהב‪ .‬והשני לשמוע שלושה‬
‫דברי חכמה מפי‪.‬‬
‫לאחר שהתייעצו האחים בניהם‪ ,‬החליטו ליטול הממון‪ ,‬ויצאו‬
‫לדרכם‪ .‬כשהתרחקו מן העיר‪ ,‬פנה האח הצעיר לאחיו ואמר‪ :‬הן‬
‫באנו אל המלך שלמה ללמוד חכמה‪ ,‬ומדוע זה בחרנו בכסף? ולכן‬
‫האזינו בעצתי‪ .‬הבא ונחזיר את הממון למלך ונשמע ממנו את‬
‫דברי החכמה שהציע לנו באפשרות השנייה‪.‬‬
‫ענו לו אחיו‪ :‬אם רצונך להחזיר את הממון למלך כדי ללמוד‬
‫חכמה‪ ,‬לך לבדך כי אנחנו לא נעשה כן‪ .‬חזר האח הצעיר לבדו‬
‫אל ארמון המלך‪ ,‬נכנס פנימה ואמר למלך שלמה‪ :‬אדוני המלך!‬
‫טול בבקשה הדינרים בחזרה ולמדני חכמה‪.‬‬
‫‪81‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬

‫נענה שלמה המלך לבקשתו‪ ,‬וכל אמר לו‪ :‬בני! עצה ראשונה לי‬
‫אליך והיא‪ ,‬כאשר תבקש לחנות‪ ,‬תחנה מבעוד יום‪ ,‬וכאשר‬
‫תבקש לצאת לדרך‪ ,‬תקפיד להיות מוכן לצאת משיעלה עמוד‬
‫השחר!‪.‬‬
‫עצה שנייה‪ :‬אם תגיע בדרך לנהר‪ ,‬שהו אמלא מים עד גדותיו אל‬
‫תנסה להיכנס לתוכו כדי לחצותו‪ ,‬אלא המתן עד שיעברו מעל‬
‫המים‪ ,‬ואז תחצה את הנהר‪.‬‬
‫עצה שלישית‪ :‬אל תגלה סודות אלו אפילו לאשתך‪.‬‬
‫נפרד הצעיר מאת המלך לשלום‪ ,‬נטל את סוסו ורכב מבהירות‬
‫כדי לפגוש את אחיו‪ .‬כשהגיע אליהם‪ ,‬שאלוהו על דברי החכמה‬
‫שלמד‪ .‬ענה להם‪ :‬מה שלמדתי למדתי‪ .‬והמשיך ללכת עם אחיו‬
‫עד שעות הערב‪ .‬השמש כבר שקעה‪ ,‬והלילה ממשמש ובא‪,‬‬
‫נזכר האח הצעיר העצה הראשונה שיעץ לו המלך שלמה‪.‬‬
‫"משיגיע הערב תחנה מבעוד יום‪"...‬‬

‫כשעברו ליד מקום נוח לחנות בו‪ ,‬אמר הצעיר לאחיו הגדולים‪:‬‬
‫כאן יש מקום טוב ללון ומים ועשב לסוסים‪ ,‬אם יש ברצונכם בו‬
‫ונחנה כאן‪ ,‬ובעלות השחר‪ ,‬אם ירצה יהוה נמשיך בדרכנו‪ .‬אמרו‬
‫לו אחיו‪ :‬אין אתה יודע מה אתה שח‪ ,‬כבר מזמן שהלכת להחזיר‬
‫את הדינרים למלך ראינו שאתה שוטה‪ ,‬כי הרי אנו יכולים‬
‫להספיק לרכב עוד שעות רבות עד שנחנה ומדוע נעצור מלכת‬
‫כבר בתחילת הדרך‪.‬‬
‫אך האח הצעיר החליט לעשות כפי שלמדו שלמה המלך ואמר‬
‫להם‪ :‬עשו כרצונכם אני נשאר כאן‪ .‬ואכן הוא חנה במקום‪ .‬כיון‬

‫‪82‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬

‫שחורף היה‪ ,‬הוא הך לכרות מעט עצים להבעיר מהם אש כדי‬

‫להתחמם‪ ,‬ובנה לעצמו צריף מגזרי עצים שמצא בסביבה‪ ,‬ושלח‬
‫את סוסו לרעות בשד עד שיחשיך‪ .‬לאחר שהלילה פרש זרועותיו‬
‫השחורות‪ ,‬התפלל תפילת ערבית‪ ,‬ישב לאכול‪ ,‬ונתן גם לסוסיו‬
‫שעורים‪ .‬אחר כך נכנס לצריף ושכב לישון‪ .‬בינתיים המשיכו‬
‫אחיו הגדולים בדרכם עד השעות המאוחרות בלילה‪.‬‬
‫הם לא יכלו למצוא מקום מרעה לבהמותם‪ ,‬חיפשו עצים ולא‬
‫מצאו‪.‬‬
‫בינתיים החל לרדת שלג‪ ,‬הקור חדר לעצמותיהם‪ ,‬ולא היה להם‬
‫מקום להסתתר בו‪ .‬התעצבו האחים אל לבם וחשבו‪ ,‬חבל‪ ,‬חבל‬
‫שלא שמענו בקול אחינו הצעיר‪ .‬מרב עייפות השתרעו האחים‬
‫על השלג ונרדמו‪ .‬הקור היה עז‪ ,‬וכך קפאו האחים למות‪.‬‬
‫הלילה עבר‪ ,‬וכשעלה עמוד השחר הכין האח הצעיר את עצמו‬
‫לדרך‪ .‬לאחר תפילת שחרית‪ ,‬עלה על סוסו והמשיך בדרכו לחפש‬
‫את אחיו‪ ,‬עד שמצאם שרועים על השלג ללא רוח חיים‪ .‬בכה‬
‫האח הצעיר על מותם של אחיו וטיפל בקבורתם‪ .‬הוא לקח את‬
‫הדינרים שקבלו מן המלך והמשיך במסעו‪.‬‬
‫בדרכו‪ ,‬הגיע לנהר מלא על גדותיו ממי השלג שהפשיר‪ .‬הוא‬
‫עמד ליד הנהר ורצה לחצותו‪ ,‬אך נזכר בעצה השנייה שיעץ לו‬
‫שלמה המלך‪" :‬לא לחצות את הנהר כשהוא מלא על גדותיו"‬
‫ולפיכך המתין‪ ,‬עד שהמים ירדו‪ .‬לאחר זמן קצר הגיעו למקום‬
‫עבדי המלך‪ ,‬והיו איתם שתי בהמות טעונות זהב‪ .‬שאלוהו עבדי‬
‫המלך מדוע הנך עומד ואינך עובר? אמר להם‪ :‬מפני שהנהר‬
‫מלא‪ .‬וגם להם לא כדאי לחצות כעת את הנהר‪ .‬לא שעו עבדי‬
‫‪83‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬

‫המלך לדבריו‪ ,‬ונכנסו לנהר‪ .‬כשהגיעו לאמצעו נשטפו במים‬

‫הזורמים הם וסוסיהם ומתו‪ .‬לאחר שירד מפלס המים בנהר‪ ,‬נכנס‬
‫האח הצעיר לתוכו‪ ,‬ומצא את כל הזהב שהיה טעון על הבהמות‪,‬‬
‫לקח הכול והמשיל בדרכו לביתו‪ .‬כשהגיע הביתה‪ ,‬באו נשי אחיו‬
‫ושאלוהו היכן נמצאים בעליהן‪ .‬הוא רצה לספר להם מה קרה‬
‫להם‪ ,‬א מיד נשכר בעצה השלישית של שלמה המלך "אל תגלה‬
‫אף לא לאחד מן הדברים האלה"‪ .‬לכן ענה לנשים כי הלכו ללמוד‬
‫חכמה ובכך הוא נפטר מן הנשים‪.‬‬

‫בינתיים בנה לעצמו בית מפואר הוא קנה שדות ונטע כרמים‬
‫בממון שהביא עמו‪ ,‬והיה לעשיר גדול‪ .‬כששאלה אותו אשתו‪:‬‬
‫מנין כל הרכוש הרב הזה? סרב לענות לה‪ ,‬כי כך ציווה עליו‬
‫שלמה המלך‪ .‬אולם‪ ,‬היא לא ויתרה‪ ,‬עד שגילה לה את הקורות‬
‫אותם בדרך‪ .‬פעם בשעת כעסה‪ ,‬צעקה לעבר בעלה שהוא אשם‬
‫במיתת אחיו‪ ,‬והממון הרב שנמצא אצלו גזל הוא‪.‬‬
‫שמעו שתי האלמנות דברים אלו והלכו לשלמה המלך כדי לתבוע‬
‫אותו לדין‪ .‬מיד ציוה המלך להביאו לפניו‪ .‬לאחר ששמע את‬
‫תלונתן‪ ,‬ביקש לדעת מה בפיו‪ ,‬אך הוא שתק ידע המלך‪,‬‬
‫ששתיקה כהודאה לכן ציווה להורגו‪.‬‬
‫כשהוציאוהו להריגה‪ ,‬אמר לחיילי המלך‪ ,‬שיש לו דבר מה לומר‬
‫למלך ביחידות‪ .‬מיד הוליכוהו אל המלך‪ .‬הוא נפל על פניו ואמר‪:‬‬
‫אדוני המלך! אני אחד משלושת האחים‪ ,‬שהיו לפניך שלוש‬
‫עשרה שנה‪.‬‬

‫‪84‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬

‫החכמה שלימדתני כשחזרתי אליך לבדי‪ ,‬היא שהגינה עלי מפני‬

‫המוות בדרך‪ ,‬ומפני ששמעתי לקול עצותיך הייתי לאיש עשיר!‬
‫כששמע המלך את סיפורו‪ ,‬נזכר במעשה ההוא ואמר‪ :‬אכן הצדק‬
‫עמך! אין אתה אשם במיתת אחיך‪ ,‬הממון שבידך בדין השגת!‬
‫הנה ראית שהחכמה שקנית הצילה אותך ממות‪ ,‬רשאי הנך ללכת‬
‫לשלום ובשמחה לביתך‪.‬‬
‫באותה שעה אמר שלמה המלך‪" :‬קנה חכמה מה‪-‬טוב מחרוץ"‪.‬‬

‫יאנִ י ֶאל‪ֵׁ ּ -‬בית ַה ָׁ ּייִ ן‪ ,‬וְ ִדגְ ל ֹו ָׁעלַ י‬

‫(ד)‪ :‬הֱ ִב ַ‬
‫ַאהֲ ָׁבה‪:‬‬

‫לאחר שכיפרו בזהב על חטא העגל והביאו את תרומת‬

‫יהוה ברצון כנאמר‪" :‬כל איש ואישה אשר נדב לבם אתם‬
‫להביא לכל המלאכה אשר צווה יהוה לעשות בידי משה‬
‫הביאו בני ישראל נדבה ליהוה" [שמות לה כט] צווה משה‬
‫בבניית אוהל מועד כנאמר‪" :‬ועשו לי מקדש ושכנתי‬
‫בתוכם" [שמות כה ח]‪.‬‬

‫אל בית היין – "אהל מועד ששם ניתנו פרטיה וביאוריה של‬
‫התורה [רש"י]‪ .‬התורה נמשלה למים זה שנאמר‪" :‬הוי כל‬
‫צמא לכו למים" [ישעיה נה א]‪ .‬ותורת הסוד נמשלה ליין‪" .‬יין"‬
‫בגימטריה עולה "סוד"‪ .‬לכן נקרא בית היין בו מתבארים‬
‫סודות התורה‪.‬‬

‫‪85‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬

‫ודגלו עלי אהבה – זה שנאמר‪" :‬איש על דגלו באתת לבית‬

‫אבתם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו"‬
‫[במדבר ב ב]‪.‬‬
‫כשם שדגלי המחנות של השבטים הקיפו את אהל מועד‬
‫מתוך הדר וכבוד‪ .‬כך יקיף הקב"ה את בני ישראל וידגול‬
‫(יתמיד) באהבתו אותם זה שנאמר‪" :‬אהבתי אתכם אמר‬
‫יהוה" [מלאכי א ב]‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫יאנִּ י ֶאל ֵּּׁבית הַ יָּׁיִּ ן‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ֵּמ ִּאיר וְ ַר ִּ ּׁבי יְ הו ָּׁדה‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ֵּמ ִּאיר‬ ‫הֱ ִּב ַ‬
‫או ֵּמר ָא ְמ ָרה ְּׁכנֶסֶ ת יִּ ְש ָר ֵּאל הֻּ ְשלַ ט ִּ ּׁבי יֵּצֶ ר ָה ָרע ַּׁכ ּׁיַיִּ ן‪,‬‬ ‫ֹ‬
‫יך יִ ְּש ָר ֵאל‪ָ ,‬ה ֵּדין‬ ‫וְ ָא ַמ ְר ִּּׁתי לָ ֵּעגֶ ל (שמות לב‪ ,‬ד)‪ֵ :‬א ֶלה אֱ לֹהֶ ָ‬
‫לו ַר ִּ ּׁבי‬ ‫יה‪ָ .‬א ַמר ֹ‬ ‫חַ ְמ ָרא ַּׁכד ָעלֵּ ל ְ ּׁבבַ ר נָ ש הֲ וָ ה ְמ ַע ְר ֵּּׁבב לֵּ ּׁ‬
‫יְ הו ָּׁדה דַּׁ ּׁי ֶָך ֵּמ ִּאיר ֵּאין דּׁ ֹו ְר ִּשין ִּשיר הַ ּׁ ִּש ִּירים לִּ גְ נַאי ֶא ּׁלָא‬
‫של יִּ ְש ָר ֵּאל‪,‬‬ ‫של ֹא נִּ ּׁ ַתן ִּשיר הַ ּׁ ִּש ִּירים ֶא ּׁ ָלא לְ ִּש ְבחָ ן ֶ‬ ‫שבַ ח‪ֶ ,‬‬ ‫לְ ֶ‬
‫יאנִּ י‬ ‫הֱב ַ‬ ‫יאנִּ י ֶאל ֵּּׁבית הַ ּׁיָיִּ ן‪ָ ,‬א ְמ ָרה ְּׁכנֶסֶ ת יִּ ְש ָר ֵּאל‪ִּ ,‬‬ ‫ו ַּׁמהוּׁ‪ ,‬הֱ ִּב ַ‬
‫ָתן לִּ י‬ ‫של יַיִּ ן‪ ,‬זֶה ִּסינַי‪ ,‬וְ נ ַ‬ ‫דול ֶ‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא לְ ַמ ְר ּׁ ֵּתף ָ ּׁג ֹ‬ ‫ַה ָּׁק ֹ‬
‫דולָ ה‬ ‫טו ִּבים‪ ,‬ו ְּׁב ַאהֲבָ ה גְ ֹ‬ ‫שם ִּדּׁ גְ לֵּי ּׁת ֹו ָרה ו ִּּׁמ ְצ ֹוות ו ַּׁמעֲ ִּשים ֹ‬ ‫ָ‬
‫שם ַר ִּ ּׁבי יִּ ְצחָ ק ָא ַמר‪ָ ,‬א ְמ ָרה‬ ‫או ָתם‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ַא ָּׁבא ְ ּׁב ֵּ‬ ‫ִּק ַּׁבלְ ִּּׁתי ֹ‬
‫דול‬ ‫ְ‬
‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא לְ ַמ ְר ּׁ ֵּתף ָ ּׁג ֹ‬ ‫יאנִּ י ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ְּׁכנֶסֶ ת יִּ ְש ָר ֵּאל‪ ,‬הֱ ִּב ַ‬
‫שת מ"ט ּׁ ָפנִּ ים‬ ‫ש ִּ ּׁנ ְד ֶר ֶ‬
‫שם הַ ּׁת ֹו ָרה ֶ‬ ‫ָתן לִּ י ִּמ ּׁ ָ‬ ‫של יַיִּ ן‪ ,‬זֶה ִּסינַ י‪ ,‬וְ נ ַ‬ ‫ֶ‬
‫דולָה‬ ‫לו‪ ,‬ו ֵּּׁמ ַאהֲ בָ ה גְ ֹ‬ ‫הור וּׁמ"ט ּׁ ָפנִּ ים טָ ֵּמא‪ִּ ,‬מנְ יַן וְ ִּדגְ ֹ‬ ‫ָט ֹ‬
‫לו ָעלַ י ַאהֲבָ ה‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ֹיונָ ה ָא ַמר‪ְ ,‬שנֵּי‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‪ :‬וְ ִּדגְ ֹ‬ ‫ִּק ַּׁבלְ ִּּׁתיהָ ‪ֶ ,‬‬
‫של‬ ‫או ֵּמר ֵּּׁבית ָאב ֶ‬ ‫עו ְס ִּקין ִּ ּׁב ְדבַ ר הֲ לָ כָ ה זֶה ֹ‬ ‫ש ֹ‬ ‫חֲבֵּ ִּרים ֶ‬
‫דוש‬ ‫של הֲ לָ כָ ה‪ָ ,‬א ַמר ַה ָּׁק ֹ‬ ‫או ֵּמר ֵּּׁבית ָאב ֶ‬ ‫ינו ֹ‬ ‫הֲ לָ כָ ה‪ ,‬וְ זֶה ֵּא ֹ‬
‫לו ָעלַ י ַאהֲ בָ ה‪.‬‬ ‫ָּׁברו ְּׁך הוּׁא וְ ִּדגְ ֹ‬

‫‪86‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬

‫(ה)‪ַ :‬ס ְּמכ ּונִ י‪ָׁ ּ ,‬באֲ ִשיש ֹות‪ַ -‬ר ּ ְפד ּונִ י‪ַ ּ ,‬ב ּ ַת ּפ ּו ִחים‪:‬‬
‫חולַ ת ַאהֲ ָׁבה‪ָׁ ,‬אנִ י‪:‬‬ ‫ִ ּכי‪ֹ -‬‬

‫אשישה – זוהי עוגה מובחרת מסולת נקייה ופירות יבשים‬

‫שמכבדים בה אנשים באירועים חשובים כנאמר בשמואל ב‬
‫בעת עלות ארון יהוה ע"י דוד המלך לירושלים עיר הקודש‬
‫חילק לכל העם "חלת לחם אחת ואשפר אחד ואשישה‬
‫אחת" [ו יט]‪.‬‬

‫רפדוני בתפוחים – הקיפו מצעי בתפוחים בעבור ריחם‬

‫הטוב להנות בהם‪ .‬וזהו רמז לענני הכבוד שהיו עם בני‬
‫ישראל במדבר ורפדו דרכם‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫של ַמ ְעלָ ה ו ְּׁב ֵּאש‬ ‫ַס ְּמכונִ י ָבאֲ ִשיש ֹות‪ּׁ ִּ ,‬ב ְש ּׁ ֵּתי ִּא ּׁש ֹות‪ּׁ ְ ,‬ב ֵּאש ֶ‬
‫של ַמ ּׁ ָטה‪.‬‬ ‫ֶ‬
‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ַ ,‬ס ְּׁמכוּׁנִּ י ָּׁבאֲ ִּשיש ֹות‪ּׁ ִּ ,‬ב ְש ּׁ ֵּתי ִּא ּׁש ֹות‪ּׁ ,‬ת ֹו ָרה ִּ ּׁב ְכ ָתב‬
‫תו ָרה ְ ּׁבפֶ ה‪.‬‬ ‫וְ ֹ‬
‫של‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ַ ,‬ס ְּׁמכוּׁנִּ י ָּׁבאֲ ִּשיש ֹות‪ּׁ ְ ,‬ב ִּא ּׁש ֹות ַה ְר ֵּּׁבה‪ּׁ ְ ,‬ב ִּא ּׁש ֹו ֶ‬
‫של‬ ‫של ֵּאלִּ יָּׁהוּׁ‪ ,‬וְ ֶ‬ ‫של ְסנֶה‪ ,‬ו ְּׁב ִּא ּׁש ֹו ֶ‬ ‫מו ִּריָה‪ ,‬וְ ֶ‬ ‫של ֹ‬ ‫ַא ְב ָר ָהם‪ ,‬וְ ֶ‬
‫יש ֵּאל וַ עֲ ז ְַריָה‪.‬‬ ‫חֲ נַ נְ יָה ִּמ ָ‬
‫ּׁשש ֹות‪.‬‬ ‫כות ַה ְּׁמאו ָ‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ַ ,‬ס ְּׁמכוּׁנִּ י ָּׁבאֲ ִּשיש ֹות‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו הַ הֲ לָ ֹ‬
‫ש ֵּריחָ ן וְ טַ עֲ ָמן ַּׁכ ּׁ ַת ּׁפו ִּּׁחים‪.‬‬‫דות ֶ‬ ‫ַר ּׁ ְפדוּׁנִּ י ַּׁב ּׁ ַת ּׁפו ִּּׁחים‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו הַ הַ ָ ּׁג ֹ‬
‫דוש‬ ‫חולַ ת ַאהֲבָ ה ָאנִּ י‪ָ ,‬א ְמ ָרה ְּׁכנֶסֶ ת יִּ ְש ָר ֵּאל לִּ ְפנֵּי ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ִּּׁכי ֹ‬
‫ש ַא ּׁ ָתה ֵּמ ִּביא ָעלַ י‪,‬‬ ‫עולָ ם ָּׁכל חֳּלָ ִּאים ֶ‬ ‫של ֹ‬ ‫ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‪ִּ ,‬רבּׁ ֹו ֹנו ֶ‬
‫ִּ ּׁב ְש ִּביל לְ ַאהֲ בֵּ נִּ י לָ ְך‪.‬‬

‫‪87‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬
‫חולַ ת ַאהֲ בָ ה ָאנִּ י‪ָ ,‬א ְמ ָרה ְּׁכנֶסֶ ת יִּ ְש ָר ֵּאל לִּ ְפנֵּי‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ִּּׁ ,‬כי ֹ‬
‫ש ֻּא ּׁמ ֹות‬ ‫עולָ ם ָּׁכל חֳּ לָ ִּאים ֶ‬ ‫של ֹ‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‪ִּ ,‬רבּׁ ֹו ֹנו ֶ‬ ‫ַה ָּׁק ֹ‬
‫או ְתך‪ָ.‬‬ ‫אוהֶ בֶ ת ֹ‬ ‫שאֲ נִּ י ֹ‬‫יאין ָעלַ י ִּ ּׁב ְש ִּביל ֶ‬ ‫עולָ ם ְמ ִּב ִּ‬ ‫ָה ֹ‬
‫חולָ ה‪,‬‬ ‫שאֲ נִּ י ֹ‬ ‫חולַ ת ַאהֲבָ ה ָאנִּ י‪ַ ,‬אף ַעל ּׁ ִּפי ֶ‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ִּּׁ ,‬כי ֹ‬
‫אוכֵּ ל ַמה‬ ‫שלֹא יֶחֱלָ ה ָא ָדם‪ֹ ,‬‬ ‫לו‪ָ ּׁ .‬תנֵּי ַעד ֶ‬ ‫אֲ הוּׁבָ ה אֲ נִּ י ֹ‬
‫כול ָּׁכל ִּמינֵּי ּׁ ַתעֲ נוּׁגִּ ים‪.‬‬ ‫שחָ לָ ה ְמבַ ֵּּׁקש לֶאֱ ֹ‬ ‫ש ּׁמ ֹוצֵּ א‪ֵּ ּׁ ,‬כיוָ ן ֶ‬‫ּׁ ֶ‬
‫ש ָעבַ ר הָ יְ ָתה הַ ּׁת ֹו ָרה ְּׁכלָ ל‪ ,‬וְ ָהי ּׁו ְמבַ ְ ּׁק ִּשין‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי יִּ צְ חָ ק לְ ֶ‬
‫ש ֵּאין הַ ּׁת ֹו ָרה‬ ‫שיו ֶ‬ ‫לִּ ְשמ ַֹע ְדּׁ בַ ר ִּמ ְשנָ ה ו ְּׁדבַ ר ּׁ ַתלְ מוּׁד‪ ,‬וְ ַע ְכ ָ‬
‫ְּׁכלָ ל‪ָ ,‬הי ּׁו ְמבַ ְ ּׁק ִּשין לִּ ְשמ ַֹע ְדּׁ בַ ר ִּמ ְק ָרא ו ְּׁדבַ ר ַא ָ ּׁג ָדה‪.‬‬
‫ש ָעבַ ר ָהיְ ָתה ּׁ ְפרו ָּׁטה ְמצ ּׁויָה וְ הָ יָה ָא ָדם‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי לֵּ וִּ י לְ ֶ‬
‫ש ֵּאין‬ ‫שיו ֶ‬ ‫ִּמ ְת ַא ֶ ּׁוה לִּ ְשמ ַֹע ְדּׁ בַ ר ִּמ ְשנָה וַ הֲ לָכָ ה וְ ַתלְ מוּׁד; וְ ַע ְכ ָ‬
‫חולִּ ים ִּמן הַ ּׁ ִּש ְעבּׁ וּׁד‪ֵּ ,‬אין‬ ‫שהֵּ ן ֹ‬ ‫ַה ּׁ ְפרוּׁטָ ה ְמצ ּׁויָה‪ ,‬ו ְּׁב ֹיו ֵּתר ֶ‬
‫מות‪.‬‬ ‫כות וְ נֶחָ ֹ‬ ‫ְמבַ ְ ּׁק ִּשין לִּ ְשמ ַֹע ֶא ּׁ ָלא ִּדּׁ ְב ֵּרי ְ ּׁב ָר ֹ‬

‫זהר השיר‬
‫סמכוני באשישות‪ .‬פתח רבי יהודה ואמר סמכוני באשישות‪...‬מקרא זה הרי‬
‫נתבאר יפה‪ .‬אמנם כנסת ישראל אומרת כך בגלות‪ .‬שמכוני‪ ,‬מהו סמכוני‪.‬‬
‫אלא אחד שנופל נצרך לתמכו‪ .‬זה שכתוב‪[ :‬תהלים קהמ] "סומך יהוה לכל‬
‫הנופלים" ולפיכך כנסת ישראל שנפלה שנאמר‪[ :‬עמוס ה] "נפלה לא‬
‫תוסיף קום" נצרכה לסמוך לה והיא אומרת סמכוני‪ ,‬למי אומרת? לישראל‬
‫בניה שהם בגלות עמה‪.‬‬

‫‪88‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬

‫ינו ְּת ַח ְּב ֵׁקנִ י‪:‬‬

‫ימ ֹ‬
‫ֹאשי‪ ,‬וִ ִ‬
‫ֹאלו ּ ַת ַחת ְלר ִ‬
‫(ו)‪ְ :‬שמ ֹ‬

‫שמאלו הוא משיח בן יוסף שיבוא להרים את ראש ישראל‬

‫מגלותם‪[ .‬אלשיך] ומובא במדרש בן יוסף הוא יונה בן אמתי‬
‫שהחיה אליהו הנביא‪[ .‬עדן מקדם בשם מגלה עמוקות]‪.‬‬

‫כתב מהרח"ו (רבי חיים ויטאל) זצ"ל בשער הכוונות דף ל"ז‬

‫ע"א‪ :‬באומרו וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין‪ ,‬צריך‬
‫לכוון כוונה זו אשר פירושו שמעיה ואבטליון למורי ז"ל יום‬
‫אחד אשר הלכנו לגוש חלב ולהשתטח על קבריהם ושם‬
‫אמרו לו הם עצמם שצריך לכוון במילות אלו בשלוש‬
‫תפילות אשר בכל יום ויום‪ ,‬לכוון להתפלל ליהוה יתברך על‬
‫משיח בן יוסף שיחיה ולא ימות ע"י ארמילוס רשיעא‪ .‬כמו‬
‫שאמרו רז"ל על פסוק חיים שאל ממך נתת לו וכו'‪ .‬ונודע‬
‫מספר הזוהר בר"מ פרשת כי תצא דף רע"ו ע"ב דמשה‬
‫סביל כמה מכתשין בגין דלא יתקטיל משיח בן יוסף וכו' ‪.‬‬
‫ועליו אנו מתפללין וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין וכו'‬
‫(פירוש‪ :‬למשיח בן יוסף קורין אותו כסא דוד עבדך)‪[ .‬עוד יוסף‬
‫חי הלכות פ' בשלח סעיף יא]‬
‫וימינו הוא משיח בן דוד שיחבקני לתשועת עולמים‬
‫ולגאולה שלמה וקרובה במהרה בימינו אמן כן יהי רצון‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫ינו‬
‫ימ ֹ‬ ‫ֹאשי‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו לו ֹ‬
‫ּׁחות ָה ִּראש ֹונִּ ים‪ .‬וִּ ִּ‬ ‫ֹאלו ּׁ ַתחַ ת לְ ר ִּ‬ ‫ְשמ ֹ‬
‫ּׁחות הַ ּׁ ְשנִּ ִּ ּׁיים‪.‬‬‫ְּׁתחַ ְ ּׁב ֵּקנִּ י‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו לו ֹ‬
‫ינו‬
‫ימ ֹ‬‫ֹאשי‪ֹ ,‬זו צִּ יצִּ ית‪ .‬וִּ ִּ‬
‫ֹאלו ּׁ ַתחַ ת לְ ר ִּ‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ְ ,‬שמ ֹ‬
‫ְּׁתחַ ְ ּׁב ֵּקנִּ י‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ְּׁת ִּפ ִּּׁלין‪.‬‬
‫‪89‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬
‫ינו‬
‫ימ ֹ‬ ‫יאת ְש ַמע‪ .‬וִּ ִּ‬ ‫ֹאשי‪ֹ ,‬זו ְק ִּר ַ‬‫ֹאלו ּׁ ַתחַ ת לְ ר ִּ‬
‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ְ ,‬שמ ֹ‬
‫ְּׁתחַ ְ ּׁב ֵּקנִּ י‪ֹ ,‬זו ְּׁת ִּפ ּׁ ָלה‪.‬‬
‫ינו ְּׁתחַ ְ ּׁב ֵּקנִּ י‪,‬‬
‫ימ ֹ‬
‫ֹאשי‪ֹ ,‬זו סֻּ ָּׁכה‪ .‬וִּ ִּ‬‫ֹאלו ּׁ ַתחַ ת לְ ר ִּ‬
‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ְ ,‬שמ ֹ‬
‫בוא‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (ישעיה ס‪,‬‬ ‫לֶע ִּתיד לָ ֹ‬ ‫זֶה עֲ נַן ְשכִּ ינָה ָ‬
‫אור ֹיו ָמם ולְּ נֹגַ ה ַהי ֵָרחַ‬ ‫ש ֶמש לְּ ֹ‬ ‫עוד ַה ֶ‬ ‫יט)‪ :‬לֹא יִ ְּהיֶה ָל ְּך ֹ‬
‫לֹא י ִָאיר לָ ְּך‪ִּ ,‬מי ֵּמ ִּאיר לָ ְך (ישעיה ס‪ ,‬יט)‪ :‬וְּ ָהיָה לָ ְּך יהוה‬
‫עולָ ם‪.‬‬
‫אור ֹ‬ ‫לְּ ֹ‬
‫ֹאשי‪ֹ ,‬זו ְמז ּׁוזָה‪ָ ּׁ .‬תנֵּי ַר ִּ ּׁבי‬ ‫ֹאלו ּׁ ַתחַ ת לְ ר ִּ‬‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ְ ,‬שמ ֹ‬
‫ית ָך‪,‬‬ ‫עון ֶּׁבן ֹיוחָ אי (דברים ו‪ ,‬ט)‪ :‬ו ְּכ ַת ְּב ָתם ַעל ְּמזֻז ֹות ֵב ֶ‬ ‫ִּש ְמ ֹ‬
‫ית ָך‪.‬‬
‫יא ְת ָך ִּמן ַה ּׁשוּׁק לְ בֵּ ְ‬ ‫ִּ ּׁב ָ‬

‫אות‬
‫(ז)‪ִ :‬ה ְש ּ ַב ְע ִּתי ֶא ְת ֶכם ְּב ֹנות יְ ר ּו ָׁשלַ ים ִּב ְצ ָׁב ֹ‬
‫ַה ּ ָׁש ֶדה‪ִ ,‬אם‪ָׁ ּ -‬ת ִעיר ּו ְו ִאם‪-‬‬ ‫לות‬ ‫ְּב ַאיְ ֹ‬ ‫או‬
‫ֹ‬
‫*ש ּ ֶת ְח ּ ָׁפץ‪:‬‬
‫עו ְרר ּו ֶאת‪ָׁ -‬ה ַאהֲ ָׁבה ַעד ֶ‬ ‫ְּת ֹ‬

‫בזכות נשים צדקניות נגאלים ישראל‪ ,‬שהן מופקדות על‬

‫חינוך הבנים והבנות שהם הצבאים והאיילות‪ .‬ומובא‬
‫במדרש שהקב"ה ביקש ערובה מישראל למתן התורה‬
‫והוצעו תינוקות של בית רבן‪ ,‬והקב"ה שמח על זאת‬
‫והתעוררה אהבתו לישראל‪ .‬את האהבה עד שתחפץ –‬
‫והריקותי לכם ברכה על בלי די‪ ,‬עד שיבלו שפתכם מלומר‬
‫די מרוב חפצי בכם‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫תחפץ – רצון‪ ,‬אוות נפש‪ .‬ועוד‪ :‬תתעורר‪.‬‬

‫‪90‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬

‫מדרש השיר‬
‫יען‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי‬ ‫ּׁשלָ יִּ ם‪ַּׁ ,‬ב ּׁ ֶמה ִּה ְש ִּ ּׁב ָ‬ ‫ִּה ְש ַּׁב ְע ִּּׁתי ֶא ְתכֶ ם ְ ּׁב ֹנות יְ רו ָ‬
‫אות‪ּׁ ְ ,‬בצָ בָ א‬ ‫ש ַמיִּ ם וּׁבָ ָא ֶרץ‪ּׁ ִּ ,‬ב ְצבָ ֹ‬ ‫יען ַּׁב ּׁ ָ‬ ‫או ֵּמר ִּה ְש ִּ ּׁב ָ‬ ‫יעזֶר ֹ‬ ‫אֱ לִּ ֶ‬
‫או ֵּמר‬ ‫אות‪ ,‬הֱ וֵּ י ֹ‬ ‫של ַמ ּׁ ָטה‪ּׁ ִּ ,‬ב ְש ּׁ ֵּתי ְצבָ ֹ‬ ‫של ַמ ְעלָ ה ו ְּׁבצָ בָ א ֶ‬ ‫ֶ‬
‫יך ָמה‬ ‫שֹ ֶדה‪ ,‬הָ ֵּא ְ‬ ‫שֹ ֶדה‪ֹ ,‬זו חַ ּׁיַת ַה ּׁ ָ‬ ‫לות הַ ּׁ ָ‬ ‫או ְ ּׁב ַאיְ ֹ‬ ‫אות ֹ‬ ‫ִּ ּׁב ְצבָ ֹ‬
‫ית ָך וְּ חַ יַת‬ ‫שֹ ֶדה ְּב ִר ֶ‬ ‫ְד ַא ְּׁת ָא ַמר (איוב ה‪ ,‬כג)‪ִ :‬כי ִעם ַא ְּבנֵי ַה ָ‬
‫שֹ ֶדה ָה ְּשלְּ ָמה ָלך‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי חֲ נִּ ינָ א ַּׁבר ּׁ ַפ ּׁ ָפא וְ ַר ִּ ּׁבי יְ הו ָּׁדה ְ ּׁב ַר ִּ ּׁבי‬ ‫ַה ָ‬
‫הות‪,‬‬ ‫בות וּׁבָ ִּא ּׁ ָמ ֹ‬ ‫יען ָּׁב ָא ֹ‬ ‫ימון‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי חֲנִּ ינָא ָא ַמר ִּה ְש ִּ ּׁב ָ‬ ‫ִּס ֹ‬
‫או‬ ‫יתי ִּצ ְב ֹיונִּ י ָּׁבם‪ֹ .‬‬ ‫ש ָעש ּׁו ִּצ ְב ֹיונִּ י וְ ָע ִּש ִּ‬ ‫בות ֶ‬ ‫אות ֵּאלּׁ ּׁו ָא ֹ‬ ‫ִּ ּׁב ְצבָ ֹ‬
‫יך ָמה ְד ַא ְּׁת ָא ַמר‬ ‫שֹ ֶדה‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו הַ ּׁ ְשבָ ִּטים‪ָ ,‬ה ֵּא ְ‬ ‫לות הַ ּׁ ָ‬ ‫ְ ּׁב ַאיְ ֹ‬
‫(בראשית מט‪ ,‬כא)‪ :‬נ ְַּפ ָתלִ י ַאיָלָ ה ְּשלֻחָ ה‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי יְ הו ָּׁדה ְ ּׁב ַר ִּ ּׁבי‬
‫שיֵּּׁש ָּׁב ּׁה‬ ‫אות‪ּׁ ְ ,‬בצָ בָ א ֶ‬ ‫יען ַּׁב ִּּׁמילָ ה‪ּׁ ִּ ,‬ב ְצבָ ֹ‬ ‫ימון ָא ַמר ִּה ְש ִּ ּׁב ָ‬ ‫ִּס ֹ‬
‫ש ּׁש ֹו ְפכִּ ין דָּׁ ָמם ְּׁכ ַדם ְצ ִּבי וְ ַא ּׁיָל‪.‬‬ ‫שֹ ֶדה‪ֶ ,‬‬ ‫לות הַ ּׁ ָ‬ ‫או ְ ּׁב ַאיְ ֹ‬ ‫אות‪ֹ .‬‬ ‫ֹ‬
‫ש ָעש ּׁו‬ ‫אות‪ֶ ,‬‬ ‫של ְש ַמד‪ּׁ ִּ ,‬ב ְצבָ ֹ‬ ‫רו ֶ‬ ‫דו ֹ‬ ‫יען ְ ּׁב ֹ‬ ‫וְ ַר ָּׁבנָ ן ָא ְמ ֵּרי ִּה ְש ִּ ּׁב ָ‬
‫שֹ ֶדה‪,‬‬ ‫לות הַ ּׁ ָ‬ ‫או ְ ּׁב ַאיְ ֹ‬ ‫יתי ִּצ ְב ֹיונִּ י ָּׁבהֶ ן‪ֹ .‬‬ ‫ש ָע ִּש ִּ‬ ‫עולָ ם וְ ֶ‬ ‫ִּצ ְב ֹיונִּ י ָּׁב ֹ‬
‫הֲדא‬ ‫שת ְש ִּמי ְּׁכ ַדם הַ ְּׁצ ִּבי וְ ַדם ָה ַא ּׁיָל‪ָ ,‬‬ ‫ש ּׁש ֹו ְפ ִּכין דָּׁ ָמן ַעל ְק ֻּד ּׁ ַ‬ ‫ֶ‬
‫יך ה ַֹרגְּ נו כָ ל ַהי ֹום‪.‬‬ ‫הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב‪( :‬תהלים מד‪ ,‬כג)‪ִ :‬כי ָעלֶ ָ‬

‫זהר השיר‬
‫השבעתי אתכם בנות ירושלים‪ .‬אמר רבי שמעון בצבאות זה המלך (משיח)‬
‫שנקרא צבאות או באיילות בשדה‪ .‬אלו שאר חילות ומחנות שלמטה‪ .‬אם‬
‫תעירו ואם תעוררו את האהבה‪ .‬זה ימינו של הקב"ה שנקראה אהבה עד‬
‫שתחפץ‪ .‬זו השוכבת לעפר ויהיה רצון המלך בה‪ .‬זכאי זה מי שיזכה לדור‬
‫ההוא‪ ,‬אשרי חלקו העולם הזה ואשרי חלקו לעולם הבא‪.‬‬

‫‪91‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬

‫*מ ַד ּ ֵׁלג‪ַ ,‬על‪-‬‬

‫קול ּד ֹו ִדי ִה ֵׁ ּנה‪-‬זֶה ּ ָׁבא‪ְ ,‬‬ ‫(ח)‪ֹ :‬‬
‫עות‪:‬‬ ‫ֶה ָׁה ִרים‪ְ -‬מ ַק ּ ֵׁפץ‪ַ ,‬על‪ַ -‬ה ְ ּג ָׁב ֹ‬

‫קול‪ ,‬זה קול השופר זה שנאמר‪" :‬בתרועה ובקול שופר"‬

‫[ש"ב ו טו]‪.‬‬
‫הנה זה בא – זה שנאמר‪" :‬והיה ביום ההוא יתקע בשופר‬
‫גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים‬
‫והשתחוו ליהוה בהר הקודש בירושלים" [ישעיה כז יג] יש לו‬
‫לאדם לצפות לשמוע קול יהוה המבשר על הגאולה על ידי‬
‫שמירת תורת יהוה ומצוותיו‪ .‬ועל זאת אנו מתפללים שלוש‬
‫פעמים ביום‪" :‬תקע בשופר גדול לחרותנו"‪.‬‬
‫מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות – דילוג על ההרים‬
‫וקפיצה על הגבעות נעשים בכדי להחיש את הגאולה‬
‫לישראל זה שנאמר‪" :‬אני יהוה בעיתה אחישנה" [ישעיה ס‬
‫כב] לא זכו בעיתה (בזמנה)‪ ,‬זכו אחישנה (אזרז) אדלג ואקפץ‬
‫בשבילם לגאלם‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫מדלג – קופץ‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫קול דּׁ ֹו ִּדי ִּה ּׁנֵּה זֶה ָּׁבא‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי יְ הו ָּׁדה וְ ַר ִּ ּׁבי נְ חֶ ְמיָה וְ ַר ָּׁבנָ ן‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי‬ ‫ֹ‬
‫ש ָּׁבא‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫משה‪ּׁ ְ ,‬ב ָ‬‫קול דּׁ ֹו ִּדי ִּה ּׁנֵּה זֶה ָּׁבא‪ ,‬זֶה ֶ‬ ‫או ֵּמר‪ֹ :‬‬ ‫יְ הו ָּׁדה ֹ‬
‫משה‬ ‫ֶ‬ ‫לו‬
‫וְ ָא ַמר לְ יִּ ְש ָר ֵּאל‪ּׁ ְ ,‬בח ֶֹדש זֶה ַא ּׁ ֶתם נִּ גְ ָאלִּ ין‪ָ ,‬א ְמר ּׁו ֹ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‬ ‫יא ְך ָאנ ּׁו נִּ גְ ָאלִּ ין‪ ,‬וַ הֲ לֹא ָא ַמר ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ַר ֵּּׁבנוּׁ‪ ,‬הֵּ ַ‬
‫אות‬ ‫לְ ַא ְב ָר ָהם (בראשית טו‪ ,‬יג)‪ :‬וַ עֲ בָ דום וְּ ִענו א ָֹתם ַא ְּר ַבע ֵמ ֹ‬
‫שנָה‪ָ ,‬א ַמר‬ ‫שר ָ‬ ‫אתיִּ ם וְ ֶע ֶ‬ ‫שנָה‪ ,‬וַ עֲ ַדיִּ ן ֵּאין ְ ּׁבי ֵָּדנ ּׁו ֶא ּׁ ָלא ָמ ַ‬ ‫ָ‬
‫ַמ ִּ ּׁביט‬ ‫ינו‬
‫ֵּא ֹ‬ ‫הו ִּאיל וְ הוּׁא חָ פֵּ ץ ִּ ּׁבגְ ֻּא ּׁ ַל ְתכֶ ם‬ ‫ֹ‬ ‫לָ הֶ ם‬

‫‪92‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬
‫עות‬ ‫ְ ּׁבחֶ ְשבּׁ ֹו ֹנו ֵּתיכֶ ם ֶא ּׁ ָלא ְמ ַד ּׁלֵּג ַעל הֶ ָה ִּרים‪ֵּ ,‬אין ָה ִּרים וּׁגְ בָ ֹ‬
‫ָהאֲ מו ִּּׁרין ָּׁכאן ֶא ּׁ ָלא ִּק ִּּׁצים וְ ִּעבּׁ ו ִּּׁרין‪ְ ,‬מ ַד ּׁ ֵּלג ַעל ַהחֶ ְשבּׁ ֹו ֹנות‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‪:‬‬ ‫וְ ַעל ַה ִּ ּׁק ִּּׁצים וְ ִּעבּׁ ו ִּּׁרין‪ ,‬וּׁבַ ח ֶֹדש הַ ז ֶּׁה ַא ּׁ ֶתם נִּ גְ ָאלִּ ין‪ֶ ,‬‬
‫(שמות יב‪ ,‬ב)‪ַ :‬הח ֶֹדש ַה ֶזה לָ כֶ ם רֹאש חֳ ָד ִשים‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי נְ חֶ ְמיָה‬
‫ש ָא ַמר‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫משה‪ּׁ ְ ,‬ב ָ‬‫ֶ‬ ‫קול דּׁ ֹו ִּדי ִּה ּׁנֵּה זֶה ָּׁבא‪ ,‬זֶה‬ ‫ָא ַמר‪ֹ :‬‬
‫משה ַר ֵּּׁבנ ּׁו‬ ‫ֶ‬ ‫לו‬
‫לְ יִּ ְש ָר ֵּאל‪ַּׁ ,‬בח ֶֹדש הַ ז ֶּׁה ַא ּׁ ֶתם נִּ גְ ָאלִּ ין‪ָ ,‬א ְמר ּׁו ֹ‬
‫טו ִּבים‪ָ ,‬א ַמר‬ ‫יא ְך ָאנ ּׁו נִּ גְ ָאלִּ ין וַ הֲ לֹא ֵּאין ְ ּׁבי ֵָּדינ ּׁו ַמעֲ ִּשים ֹ‬ ‫הֵּ ַ‬
‫שיכֶ ם‬ ‫ינו ַמ ִּ ּׁביט ְ ּׁב ַמעֲ ֵּ‬ ‫הו ִּאיל וְ חָ פֵּ ץ ִּ ּׁבגְ ֻּא ּׁ ַל ְתכֶ ם ֵּא ֹ‬ ‫לָ הֶ ם ֹ‬
‫שיהֶ ם‪,‬‬ ‫ש ָּׁבכֶ ם ו ְּׁב ַמעֲ ֵּ‬‫יקים ֶ‬ ‫צ ִּדּׁ ִּ‬
‫ָה ָר ִּעים‪ ,‬ו ְּׁב ִּמי הוּׁא ַמ ִּ ּׁביט ַּׁב ַ ּׁ‬
‫גון ַע ְמ ָרם וּׁבֵּ ית ִּדּׁ ֹ‬
‫ינו‪.‬‬ ‫ְּׁכ ֹ‬

‫או ְלע ֶֹפר ָׁה ַא ּי ִָׁלים‪,‬‬ ‫דו ִדי ִל ְצ ִבי‪ֹ ,‬‬

‫(ט)‪ּ :‬ד ֹו ֶמה ֹ‬
‫יח ִמן‪-‬‬ ‫*מ ְש ִ ּג ַ‬
‫*כ ְתלֵׁ נ ּו‪ַ -‬‬
‫עו ֵׁמד‪ַ ,‬א ַחר ָּׁ‬
‫ִה ֵׁ ּנה‪-‬זֶה ֹ‬
‫*החֲ ַר ִ ּכים‪:‬‬
‫ַה ַח ּל ֹֹנות‪ֵׁ ,‬מ ִציץ ִמן‪ַ -‬‬

‫לעופר האילים בקלות מרוצתו לגאלנו‬ ‫דומה דודי לצבי או‬

‫המקפצים בקלילות על ההרים זה‬ ‫כצבאים והאיילות‬
‫על ההרים למהר" [דברי הימים‪-‬א יב ח]‪.‬‬‫שנאמר‪" :‬וכצבאים‬
‫כתלנו – כאב המשגיח על בנו אחר‬ ‫הנה זה עומד אחד‬
‫הכותל‪.‬‬
‫משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים – צופה מן החלונות‬
‫ומציץ מן האשנבים‪ .‬כך הקב"ה בחסדיו שומר ומשגיח על‬
‫עמו ישראל זה שנאמר‪" :‬הנה לא ינום ולא ישן שומר‬
‫ישראל" [תהלים קכא ד]‪ .‬ומצפה לקריאת האדם בכדי לגאלו‬
‫ומובא ע"י ספורנו ז"ל‪ :‬ממכון שבתו משגיח כמו מארובות‬
‫השמים לראות משכיל דורש אלוקים עכ"ל‪.‬‬

‫‪93‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬
‫ששים גבורים‬
‫כתלנו – כתל‪ ,‬קיר‪.‬‬
‫משגיח – שומר‪.‬‬
‫חרכים – חריץ או חור הקיר‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫דּׁ ֹו ֶמה דּׁ ֹו ִּדי לִּ ְצ ִּבי‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי יִּ צְ חָ ק ָא ְמ ָרה ְּׁכנֶסֶ ת יִּ ְש ָר ֵּאל‬
‫או ֵּמר לָ נ ּׁו‬ ‫עולָ ם ַא ּׁ ָתה ֹ‬ ‫של ֹ‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‪ִּ ,‬רבּׁ ֹו ֹנו ֶ‬ ‫לִּ ְפנֵּי ַה ָּׁק ֹ‬
‫ְדּׁ י ּׁו ְדּׁ י ּׁו [פרוש דיאו דיאו] דֵּּׁ יא ּׁו ַא ְּׁת לְ גַ ָּׁבן ְּׁת ִּח ּׁ ָלה‪ ,‬דּׁ ֹו ֶמה‬
‫דּׁ ֹו ִּדי לִּ ְצ ִּבי‪ַ ,‬מה ְּׁצ ִּבי זֶה ְמ ַד ּׁ ֵּלג ֵּמ ַהר לְ ַהר‪ ,‬ו ִּּׁמ ִּ ּׁב ְק ָעה‬
‫לְ ִּב ְק ָעה‪ֵּ ,‬מ ִּאילָ ן לְ ִּאילָ ן‪ ,‬ו ִּּׁמ ּׁ ֻּס ָּׁכה לְ סֻּ ָּׁכה‪ ,‬ו ִּּׁמ ָ ּׁג ֵּדר לְ גָ ֵּדר‪ָּׁ ,‬כ ְך‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ָקפַ ץ ִּמ ִּּׁמ ְצ ַריִּ ם לַ ּׁיָם‪ ,‬ו ִּּׁמ ּׁיָם לְ ִּסינַי‪ ,‬ו ִּּׁמ ִּּׁסינַי‬ ‫ַה ָּׁק ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות יב‪ ,‬יב)‪:‬‬ ‫תו‪ֶ ,‬‬ ‫או ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫לֶ ָע ִּתיד‪ּׁ ְ .‬ב ִּמ ְצ ַריִּ ם ָרא ּׁו‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות יד‬ ‫תו‪ֶ ,‬‬ ‫וְּ ָעבַ ְּר ִתי ְּב ֶא ֶרץ ִמ ְּצ ַריִ ם‪ַּׁ .‬ב ּׁיָם ָרא ּׁו ֹ‬
‫או ֹ‬
‫לא)‪ :‬וַ י ְַּרא יִ ְּש ָר ֵאל ֶאת הַ יָד ַה ְּגדֹלָ ה וגו' (שמות טו‪ ,‬ב)‪ :‬זֶ ה‬
‫תו‪ִּ ,‬דּׁ כְ ִּתיב (דברים ה‪ ,‬ד)‪ָ :‬פנִ ים‬ ‫או ֹ‬ ‫ֵאלִ י וְּ ַאנְּ וֵ הו‪ּׁ ְ .‬ב ִּסינַ י ָרא ּׁו ֹ‬
‫ְּבפָ נִ ים ִד ֶבר יהוה ִע ָמכֶ ם ָב ָהר‪ .‬ו ְּׁכ ִּתיב (דברים לג‪ ,‬ב)‪ :‬יהוה‬
‫או לְ עֹפֶ ר הָ ַא ּׁיָלִּ ים‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ֹיוסֵּ י ַּׁבר חֲ נִּ ינָא ָא ַמר‬ ‫ִמ ִסינַי ָבא‪ֹ .‬‬
‫עו ֵּמד ַאחַ ר ָּׁכ ְתלֵּ נוּׁ‪ַ ,‬אחַ ר‬ ‫לֵּיהון ְדּׁ ַאיַּׁילְ ּׁ ָתא‪ִּ .‬ה ּׁנֵּה זֶה ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫או ְרזְ‬
‫לְ ֹ‬
‫הֲדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (שמות יט‪ ,‬יא)‪ִ :‬כי ַבי ֹום‬ ‫של ִּסינַי‪ָ ,‬‬ ‫ָּׁכ ְתלֵּ נ ּׁו ֶ‬
‫ישי י ֵֵרד יהוה‪ַ .‬מ ְש ִּ ּׁגיחַ ִּמן ַהחַ ֹנות (שמות יט‪ ,‬כ)‪ :‬וַ י ֵֶרד‬ ‫ַה ְּשלִ ִ‬
‫חֲר ִּּׁכים‬‫יהוה ַעל ַהר ִסינַי ֶאל רֹאש ָה ָהר‪ֵּ .‬מצִּ יץ ִּמן הַ ַ‬
‫(שמות כ‪ ,‬א)‪ :‬וַ יְּ ַד ֵבר אֱ ל ִֹהים ֵאת ָכל ַה ְּדבָ ִרים‪ָ .‬ענָה דּׁ ֹו ִּדי‬
‫וְ ָא ַמר לִּ י‪ָ ,‬מה ָא ַמר לִּ י (שמות כ‪ ,‬ב)‪ָ :‬אנ ִֹכי יהוה אֱ לֹהֶ ָ‬
‫יך‪.‬‬

‫זהר השיר‬
‫דומה דודי‪ .‬פתח רבי יצחק ואמר‪[ :‬ויקרא כו] "ונתתי משכני בתוכם ולא‬
‫תגאל נפשי אתכם"‪ .‬זכאים הם ישראל שזכו שמשכון זה יהיה אצלם מן‬
‫המלך העליון‪ .‬ובכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם‪ .‬שאע"פ שהם‬

‫‪94‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬
‫בגלות‪ ,‬בא הקב"ה בכל ר"ח ושבת ומועד להשגיח עליהם‪ .‬ולהסתכל‬
‫במשכון ההוא שיש לו אצלם‪ .‬שהוא חמדה שלו‪.‬‬
‫רבי שמעון אמר‪" :‬הניצנים נראו בארץ"‪ .‬הניצנים‪ ,‬אלו הם האבות שעלו‬
‫המחשבה‪ ,‬ונכנסו בעולם הבא ונגנזו שם‪ .‬ומשם יצאו בהסתר ונגנזו תוך‬
‫נביאי האמת‪ .‬נולד יוסף ונגנזו בו‪ .‬נכנס יוסף בארץ הקדושה והקים אותם‬
‫שם‪ .‬ואז נראו בארץ ונתגלו שם‪ ,‬ומתי נראים‪ ,‬בשעה שנראה קשת‬
‫בעולם‪...‬ולולי שנראו לא נשארו הרשעים בעולם‪ .‬והעולם לא נתקיים ומי‬
‫מקיים העולם וגורם להאבות שיתגלו‪ .‬והם קול התינוקות לומדי התורה‬
‫ובשביל אותן הילדים ניצל העולם‪.‬‬

‫דו ִדי‪ ,‬וְ ָׁא ַמר ִלי‪ :‬ק ּו ִמי לָׁ ְך ַר ְעי ִָׁתי‬‫(י)‪ָׁ :‬ענָׁ ה ֹ‬
‫י ָָׁׁפ ִתי‪ּ ,‬ו ְל ִכי‪-‬לָׁ ְך‪:‬‬

‫עונה יהוה ויועץ לישראל‪ ,‬קומו והתעוררו בתשובה אלי‬

‫ותזכו לטהר עצמכם מהחטא בכדי שתהיו יפים וברים‬
‫בעיני‪.‬‬
‫ולכי לך – מן החטא‪.‬‬
‫"דרש רבנו האר"י (האלקי רבי יצחק) זלה"ה‪ :‬גדול כוחה של‬
‫תשובה‪ ,‬כוון שהאדם מחשב בלבו לעשות תשובה‪ ,‬מיד‬
‫עולה ועומדת לפני כסא הכבוד שנאמר‪" :‬שובה ישראל עד‬
‫יהוה אלוהיך" ‪ .‬אמר הקב"ה‪ ,‬אפילו יש בכם עבירות עד‬
‫יהוה‪ ,‬עד כסא הכבוד "שובה ישראל"‪( ,‬פרק ו בתרא דיומא) ‪:‬‬
‫"גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם" שנאמר‪" :‬ארפא‬
‫משובתם" [הושע יד ה]‪ .‬ומגעת עד כסא הכבוד ומקדמת‬
‫הגאולה שנאמר‪" :‬ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב"‬
‫[ישעיה יט כ]‪ .‬ומקרבת הישועה שנאמר‪" :‬שמרו משפט ועשו‬
‫צדקה" [שם כו א]‪ .‬וזדונות נעשות לו כשגגות שנאמר‪ " :‬שובה‬
‫ישראל עד יהוה אלוהיך כי כשלת בעונך" [הושע יד כ]‪.‬‬

‫‪95‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬
‫ונעשות לו כזכיות שנאמר‪" :‬ושוב רשע מרשעתו ועשה‬
‫משפט וצדקה" [יחזקאל לג יט]‪.‬‬
‫ומאריכין לו ימיו ושנותיו‪" :‬הוא יחיה" אדם חוטא הקב"ה‬
‫מתפייס בדברים‪ ,‬שנאמר‪" :‬קחו עמכם דברים ושובו" [הושע‬
‫יד ג]‪ .‬ומחזיק לו טובה שנאמר‪" :‬וקח טוב"‪ .‬וכאילו הקריב‬
‫פרי נדבה שנאמר‪" :‬ונשלחה פרים שפתנו" [הרוקח הלכות‬
‫תשובה יט]‪.‬‬

‫הנה ראשית תיקון התשובה מתחיל במחשבת רעיון‬

‫התשובה ונקרא‪" :‬הרהור התשובה"‪.‬‬
‫ומובא בספר "שולחן הטהור" על עניין הרהור התשובה‪,‬‬
‫וזה לשונו‪" :‬ובכל הרהור תשובה שאדם מהרהר‪ ,‬עוקר בזה‬
‫חלק הרע מקרבו כי כל זמן שלא עסק בתשובה אז גורם חס‬
‫ושלום להשפיע לחיצונים‪ ,‬והמה שמחים‪ ,‬דשנים ורעננים‬
‫ברוב השפעתם המגיע להם ואוי לנו כי אנחנו גורמים‬
‫לצער את השכינה‬
‫ולהשפיע לאויבי יהוה‪ ,‬והנה בכל הרהור תשובה שאדם‬
‫מתאנח על עוונותיו‬
‫בתבורי דליבא‪( ,‬מעומק הלב) משבר בזה מלתעות רשע ואז‬
‫נתהפך להם משמחה לתוגה ולאנחה‪ .‬ולכן אל יקל בעיניך‬
‫הרהור תשובה כי פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון" עכ"ל‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫ָענָ ה דּׁ ֹו ִּדי וְ ָא ַמר לִּ י‪ָ ,‬מה ָא ַמר לִּ י‪ַ :‬הח ֶֹדש הַ ז ֶּׁה לָכֶ ם רֹאש‬
‫חֳּד ִּשים‪.‬‬
‫ָ‬
‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ָ ,‬ענָה דּׁ ֹו ִּדי וְ ָא ַמר לִּ י‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי עֲ ז ְַריָה ָא ַמר‪ ,‬לֹא ִּהיא‬
‫ירה‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא ָענָה לִּ י ַעל יְ ֵּדי ֶ‬
‫משה‪ ,‬וְ ָא ַמר‬ ‫עֲ נִּ יָה וְ לֹא ִּהיא אֲ ִּמ ָ‬

‫‪96‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬
‫לִּ י ַעל יְ ֵּדי ַאהֲ רֹן‪ ,‬ו ָּׁמה ָא ַמר לִּ י‪ :‬קו ִּּׁמי לָ ְך ַר ְעי ִָּתי יָפָ ִּתי‪ ,‬קו ִּּׁמי‬
‫לָ ְך‪ ,‬זְ רוּׁזִּ י גַ ְר ִּמ ְ‬
‫יך‪.‬‬
‫של ַא ְב ָר ָהם‪ִּ ,‬דּׁ ְכ ִּתיב ֵּּׁביה‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ ,‬קו ִּּׁמי לָ ְך‪ּׁ ִּ ,‬ב ּׁת ֹו ֶ‬
‫(בראשית יב‪ ,‬א)‪ :‬לֶ ְּך לְּ ָך ֵמ ַא ְּר ְּצ ָך ו ִממ ֹולַ ְּד ְּת ָך‪ַ .‬רעֲ י ִָּתי יָפָ ִּתי‪,‬‬
‫או ִּתי ַעל ּׁג ֵּּׁ‬
‫ַבי ַה ִּּׁמזְ ֵּּׁבחַ ‪.‬‬ ‫או ִּתי וְ יִּ ּׁ ָפה ֹ‬
‫יעה ֹ‬ ‫ש ִּר ָ‬
‫של יִּ ְצחָ ק‪ֶ ,‬‬ ‫ִּ ּׁב ּׁת ֹו ֶ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‬ ‫ש ַמע לְ ָא ִּביו וּׁלְ ִּא ּׁמ ֹו‪ֶ ,‬‬ ‫ש ּׁ ָ‬
‫של יַעֲ קֹב ֶ‬ ‫ְ‬
‫וּׁלְ ִּכי לָ ך‪ּׁ ִּ ,‬ב ּׁת ֹו ֶ‬
‫וַי ְּ‬
‫לֶך‬ ‫(בראשית כח‪ ,‬ז)‪ :‬וַ ִי ְּש ַמע יַעֲ קֹב ֶאל ָא ִביו וְּ ֶאל ִאמ ֹו ֵ‬
‫ַפ ֶדנָה אֲ ָרם‪.‬‬

‫ֶשם ָׁחלַ ף ָׁהלַ ְך‬

‫(יא)‪ּ ִ :‬כי‪ִ -‬ה ֵׁ ּנה ַה ְּס ָׁתו ָׁע ָׁבר‪ַ ,‬ה ּג ֶ‬
‫לו‪:‬‬
‫ֹ‬

‫סתיו וחורף הינם ימי קדרות וחשיכה‪ ,‬והם מסמלים את‬

‫הימים בהם בני ישראל היו בעבדות מצרים ועתה באה‬
‫הנבואה על הגאולה‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫חות נִּ ְרא ּׁו בָ ָא ֶרץ‪ֵּ ,‬איזֶה זֶה‪ ,‬זֶה‬ ‫ָצו ֹ‬‫צנִּ ים נִּ ְרא ּׁו בָ ָא ֶרץ‪ַ ,‬ה ּׁנ ֹ‬ ‫ַה ִּ ּׁנ ָ ּׁ‬
‫משה‬ ‫ֶ‬ ‫ֹאמר יהוה ֶאל‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות יב‪ ,‬א)‪ :‬וַ י ֶ‬ ‫משה וְ ַאהֲ רֹן‪ֶ ,‬‬ ‫ֶ‬
‫יע‪ִּ ,‬ה ִּ ּׁג ַ‬
‫יע‬ ‫וְּ ֶאל ַאהֲ רֹן ְּב ֶא ֶרץ ִמ ְּצ ַריִ ם לֵ אמֹר‪ֵּ .‬עת ַהז ִָּּׁמיר ִּה ִּ ּׁג ַ‬
‫ש ִּּׁתז ֵָּּׁמר‪.‬‬‫של ָע ְרלָ ה ֶ‬ ‫יע זְ ַמ ּׁנ ָּׁה ֶ‬ ‫של יִּ ְש ָר ֵּאל לְ ִּה ָ ּׁג ֵּאל‪ִּ ,‬ה ִּ ּׁג ַ‬ ‫זְ ַמ ּׁנָן ֶ‬
‫בו ַדת כּׁ ֹוכָ ִּבים‬ ‫יע זְ ַמן עֲ ֹ‬ ‫ש ִּ ּׁיז ְָּׁמרוּׁ‪ִּ .‬ה ִּ ּׁג ַ‬
‫של ִּמ ְצ ַריִּ ם ֶ‬ ‫יע זְ ַמן ֶ‬ ‫ִּה ִּ ּׁג ַ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות יב‪ ,‬יב)‪ :‬ו ְּבכָ ל אֱ לֹהֵ י ִמ ְּצ ַריִ ם‬ ‫ש ּׁ ָלהֶ ן ֶ‬
‫ש ּׁ ֵּת ָע ֵּקר‪ֶ ,‬‬ ‫ֶ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‬ ‫ימיו‪ֶ ,‬‬ ‫ש ִּ ּׁי ָּׁב ְקע ּׁו ֵּמ ָ‬‫של יָם ֶ‬ ‫יע זְ ַמן ֶ‬ ‫שה ְּשפָ ִטים‪ִּ ,‬ה ִּ ּׁג ַ‬ ‫ֶאעֱ ֶ‬
‫ירה‪,‬‬ ‫של ִּש ָ‬ ‫(שמות יד‪ ,‬כא)‪ :‬וַ ִי ָב ְּקעו ַה ָמיִ ם‪ִּ .‬ה ִּ ּׁגיע זְ ַמן ֶ‬
‫משה‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי‬ ‫ֶ‬ ‫ָשיר‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות טו‪ ,‬א)‪ָ :‬אז י ִ‬ ‫ש ּׁ ֵּת ָא ֵּמר‪ֶ ,‬‬ ‫ֶ‬

‫‪97‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך‬ ‫ירות לְ ַה ָּׁק ֹ‬
‫ש ּׁ ַתעֲ ש ּׁו זְ ִּמ ֹ‬ ‫ּׁ ַתנְ חו ָּׁמא ָא ַמר ִּה ִּ ּׁג ַ‬
‫יע זְ ַמן ֶ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות טו‪ ,‬כ)‪ :‬עֳ זִ י וְּ זִ ְּמ ָרת יָה‪ ,‬זְּ ִמ ֹ‬
‫ירות ָיה‪.‬‬ ‫הוּׁא‪ֶ ,‬‬

‫קול‬ ‫רות ָהיו לִ י חֻ ֶק ָ‬

‫יך‪ .‬וְ ֹ‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ִּ ּׁביבֵּ י (תהלים קיט‪ ,‬נד)‪ :‬זְּ ִמ ֹ‬
‫קול ּׁ ַת ּׁיָיר ָטב נִּ ְש ַמע‬
‫ַה ּׁת ֹור נִּ ְש ַמע ְ ּׁב ַא ְרצֵּ נוּׁ‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָן ֹ‬
‫ש ָא ַמר (שמות יא‪ ,‬ד)‪ :‬וַ י ֶ‬
‫ֹאמר‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫משה‪ּׁ ְ ,‬ב ָ‬ ‫ֶ‬ ‫ְ ּׁב ַא ְרצֵּ נוּׁ‪ ,‬זֶה‬
‫צת הַ ַליְּ לָ ה‪.‬‬ ‫משה כֹה ָא ַמר יהוה ַכחֲ ֹ‬ ‫ֶ‬

‫מעשי המלך‬
‫מעשה בשלושה אנשים‪ ,‬שהיו הולכים בדרך‪ ,‬ובידם ממון רב‪.‬‬
‫יום שישי הגיע ועדין היו רחוקים מבתיהם ולכן נכנסו לאכסניה‬
‫שנזדמנה בדרכם‪ ,‬והחליטו להישאר שם למשך השבת‪ .‬אמרו‬
‫איש לרעהו‪ :‬הבא נטמון את הממון שנמצא ברשותנו‪ ,‬בפינה‬
‫נסתרת ואחרי צאת השבת ניקח הכסף ונמשיך בדרכנו‪.‬‬
‫במוצאי שבת‪ ,‬כשנגשו האנשים לקחת ממונם‪ ,‬גילו לתדהמתם‬
‫הרבה שחבילת הממון נעלמה‪ .‬הם חיפשו בכל הפינות את הממון‬
‫לא מצאו‪...‬‬
‫החלו להאשים זה את זה בגניבת הכסף‪ ,‬זה אומר‪ :‬אתה לקחת!‬
‫והאחר עונה לעומתו‪ :‬לא‪ ,‬אתה הגנב!‪.‬‬
‫שקרן! הטיח השלישי בהתמרמרות רבה‪ ,‬ומריבה פרצה בניהם‪.‬‬
‫משראו‪ ,‬שאינם מגלים מי גנב את הממון‪ ,‬החליטו לבוא לפני‬
‫שלמה המלך‪ ,‬ביודעם כי חכמת אלוקים בקרבו ויוכל לגלות מי‬
‫הגנב‪ .‬כשעמדו שלושתם לפני המלך וסיפרו לו את המעשה‪,‬‬
‫אמר להם שישובו אליו בעוד שלושה ימים‪ .‬חכך המלך בדעתו‬
‫כיצד יוכל לגלות מי בגנב? לאחר מחשבה החליט לשאול אותם‬
‫‪98‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬

‫שאלה‪ ,‬ומתוך תשובותיהם יוכל לגלות מי היה מסוגל לעשות‬

‫מעשה כזה‪.‬‬
‫בחלוף הימים‪ ,‬שבו לארמון שלושת האנשים והתייצבו לפני‬
‫שלמה המלך‪ ,‬וכך אמר להם‪:‬‬
‫לפני שאשיב לשאלתכם‪ ,‬אבקש מכם בקשה היות ושמעתי‬
‫שהנכם אנשים טובים וחכמים‪ ,‬ברצוני לשמוע חוות שעתכם על‬
‫איגרת ששלח אלי לפני זמן קצר מלך רומי‪ .‬באיגרת מבקש הוא‬
‫לשמוע ממני עצה על מעשה‪ ,‬שהתרחש במדינתו‪ .‬הסכיתו ושמעו‬
‫לאשר נאמר באיגרת‪ :‬מעשה היה ברומי בנער ונערה‪ ,‬שנשבעו‬
‫להינשא זה לזו‪ ,‬ואם אחד מהם יתחרט וירצה להינשא לאחר‪,‬‬
‫יבוא ויטול רשות מבן הזוג‪ .‬לאחר זמן רצתה הנערה להינשא‬
‫לאחר‪ ,‬הלכה אל הבחור הראשון כדי לבקש רשותו‪ ,‬ואף הציעה‬
‫לתת לו כסף וזהב‪ ,‬כדי שיתיר שבועתה‪.‬‬
‫כששמע הבחור את דבריה‪ ,‬מחל לה על שבועתה והתיר לה‬
‫והזהב‪ ,‬סרב‬ ‫להינשא למי שתרצה‪ .‬משהגישה לו את הכסף‬
‫לקבל ממנה ואמר‪ :‬הואיל ועמדת בשבועתך ובאת לקבל הסכמתי‪,‬‬
‫לכי לשלום עם הממון‪ .‬חזרה הנערה לביתה ובידה הכסף‪ .‬בדרך‬
‫פגשו בה לסטים ובניהם שודד זקן‪ ,‬אשר גזל מידיה את הכסף‪,‬‬
‫חטף ממנה את תכשיטיה‪ ,‬ורצה להרע לה‪ .‬התחננה לפניו הנערה‬
‫וספרה לו על אודות הבחור‪ ,‬אשר ממנו היא שבה‪ ,‬ועל דבר‬
‫סירובו לקבל את הכסף והזהב אשר בידיה‪ .‬ובקול בוכים הטיחה‬
‫בו‪ :‬הלא תתבייש לקחת ממני את הכסף‪ ,‬אשר לא שייך לך‪,‬‬
‫ואתה אדם מבוגר? ראה ולמד מאותו בחור‪ ,‬שהייתה לו הזדמנות‬
‫טובה וקלה לזכות בסכום כסף זה‪ ,‬אך ויתר לי‪ ,‬ואתה מבקש‬
‫‪99‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬

‫לשדוד אותי ולהציק לי ?! נתרכך השודד לשמע דברי השכנוע‬

‫של הנערה והשיב לה את הכסף ואת התכשיטים והתרחק‪ .‬ועתה‪,‬‬
‫פנה שלמה המלך לשלושת האנשים ביקשני מלך רומי שאומר‬
‫לו‪ ,‬את מי לשבח‪ .‬האם הנערה‪ ,‬אשר קימה שבועתה לראשון‬
‫ובאה לקבל את רשותו‪ ,‬או את האיש שהתיר לה להינשא לאחר‪,‬‬
‫או את השודד הזקן‪ ,‬שהשיב את הגזלה‪ .‬אך לפני שאשיב למלך‬
‫אתייעץ בכם‪.‬‬
‫פתח הראשון ואמר‪ :‬יש לשבח את האישה‪ ,‬שקימה שבועתה‬
‫והלכה לשאול את האיש‪.‬‬
‫השני אמר‪ :‬ודאי יש לשבח את האיש שהתיר לה להינשא‬
‫לאחר‪.‬‬
‫השיב השלישי ואמר‪ :‬לדעתי יש לשבח את השודד הזקן‪ ,‬שחזר‬
‫בו והשיב את הגזלה אשר גזל מן הנערה‪.‬‬
‫מיד פסק שלמה המלך‪" :‬אתה הגנב"‪.‬‬
‫הסתכלו האנשים בפליאה רבה זה בזה‪.‬‬
‫המשיך לשמה המלך ואמר‪ :‬אתה שיבחת את השודד‪ ,‬מפני‬
‫שהחזיר את הכסף שגזל‪ ,‬סימן הוא כי אוהב ממון הינך וחשוב‬
‫הוא בעיניך מאד‪ .‬אתה לקחת אפוא את הכסף ממקום המחבוא‪.‬‬
‫החזר אותו ללא שהיות!! מיד כפתוהו עבדי שלמה המלך‪ ,‬עד‬
‫שהודה בגניבה והשיב את הממון‪.‬‬

‫‪100‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬

‫*ה ָׁ ּז ִמיר‬
‫ַ‬ ‫*ה ִּנ ָּׁצנִ ים נִ ְרא ּו ָׁב ָׁא ֶרץ‪ֵׁ ,‬עת‬
‫ַ‬ ‫(יב)‪:‬‬
‫*ה ּת ֹור‪ ,‬נִ ְש ַמע ְּב ַא ְר ֵׁצנ ּו‪:‬‬
‫קול ַ‬‫יע; וְ ֹ‬
‫ִה ִ ּג ַ‬

‫באה ההבטחה לארץ ישראל שבה יפרחו ניצני האדם הם‬

‫ילדיו בארץ הקודש‪.‬‬
‫עת הזמיר הגיע – קול שירת הלויים בבית המקדש‪.‬‬
‫וקול התור נשמע בארצנו – אל תקרי "התור" אלא‬
‫"התורה" ‪( ,‬התור בהיפוך אותיות מתקבל תורה) קול‬
‫התורה יצא בארצנו להגדילה ולהאדירה בלימוד לשמה‬
‫להקים שכינתא מעפרא‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫ניצנים – ניצן‪ ,‬תחילת פריחה בקדקוד הענף‪.‬‬
‫זמיר – ציפור בעל זמרה ערבה מאד‪.‬‬
‫עת הזמיר – עונת גידול הפרי על זמרות הגפן‪.‬‬
‫תור – סוג של יוני בר קטנים‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫חות נִּ ְרא ּׁו בָ ָא ֶרץ‪ֵּ ,‬איזֶה זֶה‪ ,‬זֶה‬ ‫ָצו ֹ‬‫צנִּ ים נִּ ְרא ּׁו בָ ָא ֶרץ‪ַ ,‬ה ּׁנ ֹ‬ ‫ַה ִּ ּׁנ ָ ּׁ‬
‫משה‬ ‫ֶ‬ ‫ֹאמר יהוה ֶאל‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות יב‪ ,‬א)‪ :‬וַ י ֶ‬ ‫משה וְ ַאהֲ רֹן‪ֶ ,‬‬ ‫ֶ‬
‫יע‪ִּ ,‬ה ִּ ּׁג ַ‬
‫יע‬ ‫וְּ ֶאל ַאהֲ רֹן ְּב ֶא ֶרץ ִמ ְּצ ַריִ ם לֵ אמֹר‪ֵּ .‬עת ַהז ִָּּׁמיר ִּה ִּ ּׁג ַ‬
‫ש ִּּׁתז ֵָּּׁמר‪.‬‬‫של ָע ְרלָ ה ֶ‬ ‫יע זְ ַמ ּׁנ ָּׁה ֶ‬ ‫של יִּ ְש ָר ֵּאל לְ ִּה ָ ּׁג ֵּאל‪ִּ ,‬ה ִּ ּׁג ַ‬ ‫זְ ַמ ּׁנָן ֶ‬
‫בו ַדת כּׁ ֹוכָ ִּבים‬ ‫יע זְ ַמן עֲ ֹ‬ ‫ש ִּ ּׁיז ְָּׁמרוּׁ‪ִּ .‬ה ִּ ּׁג ַ‬
‫של ִּמ ְצ ַריִּ ם ֶ‬ ‫יע זְ ַמן ֶ‬ ‫ִּה ִּ ּׁג ַ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות יב‪ ,‬יב)‪ :‬ו ְּבכָ ל אֱ לֹהֵ י ִמ ְּצ ַריִ ם‬ ‫ש ּׁ ָלהֶ ן ֶ‬
‫ש ּׁ ֵּת ָע ֵּקר‪ֶ ,‬‬ ‫ֶ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‬ ‫ימיו‪ֶ ,‬‬ ‫ש ִּ ּׁי ָּׁב ְקע ּׁו ֵּמ ָ‬‫של יָם ֶ‬ ‫יע זְ ַמן ֶ‬ ‫שה ְּשפָ ִטים‪ִּ ,‬ה ִּ ּׁג ַ‬ ‫ֶאעֱ ֶ‬
‫ירה‪,‬‬ ‫של ִש ָ‬ ‫(שמות יד‪ ,‬כא)‪ :‬וַ ִי ָב ְּקעו ַה ָמיִ ם‪ִ .‬ה ִגיע זְּ ַמן ֶ‬
‫משה‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי‬ ‫ֶ‬ ‫ָשיר‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות טו‪ ,‬א)‪ָ :‬אז י ִ‬ ‫ש ּׁ ֵּת ָא ֵּמר‪ֶ ,‬‬ ‫ֶ‬

‫‪101‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך‬ ‫ירות לְ ַה ָּׁק ֹ‬
‫ש ּׁ ַתעֲ ש ּׁו זְ ִּמ ֹ‬ ‫ּׁ ַתנְ חו ָּׁמא ָא ַמר ִּה ִּ ּׁג ַ‬
‫יע זְ ַמן ֶ‬
‫ירות יָה‪.‬‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות טו‪ ,‬כ)‪ :‬עֳ זִ י וְּ זִ ְּמ ָרת יָה‪ ,‬זְּ ִמ ֹ‬ ‫הוּׁא‪ֶ ,‬‬

‫קול‬ ‫רות ָהיו לִ י חֻ ֶק ָ‬

‫יך‪ .‬וְ ֹ‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ִּ ּׁביבֵּ י (תהלים קיט‪ ,‬נד)‪ :‬זְּ ִמ ֹ‬
‫קול ּׁ ַת ּׁיָיר ָטב נִּ ְש ַמע‬
‫ַה ּׁת ֹור נִּ ְש ַמע ְ ּׁב ַא ְרצֵּ נוּׁ‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָן ֹ‬
‫ש ָא ַמר (שמות יא‪ ,‬ד)‪ :‬וַ י ֶ‬
‫ֹאמר‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫משה‪ּׁ ְ ,‬ב ָ‬ ‫ֶ‬ ‫ְ ּׁב ַא ְרצֵּ נוּׁ‪ ,‬זֶה‬
‫משה כֹה ָא ַמר יהוה ַכחֲ צֹת הַ ַליְּ לָ ה‪.‬‬ ‫ֶ‬

‫*ס ָׁמ ַדר‬

‫ֶיה‪ְ ,‬ו ַה ְ ּג ָׁפנִ ים ְ‬‫*חנְ ָׁטה ַפ ּג ָׁ‬ ‫(יג)‪ַ :‬ה ְּת ֵׁאנָׁ ה ָׁ‬
‫יח; ק ּו ִמי לָׁ ְך ַר ְע ָׁי ִתי י ָָׁׁפ ִתי‪ּ ,‬ו ְל ִכי‪-‬לָׁ ְך‪:‬‬‫נָׁ ְתנ ּו ֵׁר ַ‬
‫לאחר ישוב הארץ יתקיימו ברכות יהוה ויזכה כל אחד‬
‫שיתקיים בו הפסוק‪" :‬וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת‬
‫גפנו ואיש תחת תאנתו" [מלכים‪-‬א ה ה]‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫חנטה פגיה – יצאה תפרחת התאנים‪.‬‬
‫סמדר – הם הענבים הדקים הניכרים לאחר שנפל הפרח [מצודת ציון]‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫לשה‬ ‫ש ּׁ ֵּמת ּׁו ִּ ּׁב ְש ָ‬ ‫ַה ְּׁת ֵּאנָה חָ נְ טָ ה פַ ּׁגֶיהָ ‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ּׁפ ֹו ְש ֵּעי יִּ ְש ָר ֵּאל ֶ‬
‫חש ְּך וגו' לֹא ָרא ּׁו‬ ‫ֶ‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות י‪ ,‬כב)‪ :‬וַ יְּ ִהי‬ ‫יְ ֵּמי אֲ פֵּ ּׁ ָלה‪ֶ ,‬‬
‫נָתנ ּׁו ֵּריחַ ‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו הַ ִּ ּׁנ ְש ָא ִּרים‬ ‫ִּאיש ֶאת ָא ִּחיו‪ .‬וְ ַה ְ ּׁגפָ נִּ ים ְס ָמ ַדר ְ‬
‫לון ָּׁכל ָה ֵּדין‬ ‫גַבן אֲ ַמר ֹ‬ ‫משה לְ ָּׁ‬ ‫ש ָעש ּׁו ְּׁתשוּׁבָ ה וְ נִּ גְ אֲ לוּׁ‪ ,‬אֲ ָתא ֶ‬ ‫ֶ‬
‫יבין הָ כָ א‪ ,‬קו ִּּׁמי לָ ְך ַרעֲ י ִָּתי‬ ‫ֵּריחָ א ָטבָ א ִּאית ַ ּׁג ֵּּׁב ֹ‬
‫יכון וְ ַא ּׁתוּׁן יְ ִּת ִּ‬
‫יָפָ ִּתי‪.‬‬

‫דו ִּדי וְ ָא ַמר לִּ י‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי עֲ ז ְַריָה ל ֹא ִּהיא‬
‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ָ ,‬ענָה ֹ‬
‫משה וְ ָא ַמר לִּ י‬
‫ֶ‬ ‫ירה‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא ָענָה ַעל יְ ֵּדי‬ ‫עֲ נִּ יָה וְ ל ֹא ִּהיא אֲ ִּמ ָ‬

‫‪102‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬
‫ַעל יְ ֵּדי ַאהֲ רֹן‪ָ ,‬מה ָא ַמר לִּ י‪ :‬קו ִּּׁמי לָ ְך ַר ְע ָי ִּתי יָפָ ִּתי‪ִּּׁ .‬כי ִּה ּׁנֵּה‬
‫ש ָעש ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל ַּׁב ִּּׁמ ְד ָּׁבר‪.‬‬ ‫שנָ ה ֶ‬ ‫ַה ְּׁס ָתו ָעבָ ר‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ַא ְר ָּׁב ִּעים ָ‬
‫ש ָהי ּׁו‬ ‫שנָה ֶ‬ ‫מונֶה ָ‬ ‫לשים ו ְּׁש ֹ‬ ‫לו‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ְש ִּ‬ ‫ֶשם חָ לַ ף ָהלַ ְך ֹ‬ ‫ַה ּׁג ֶ‬
‫משה‪,‬‬ ‫יִּ ְש ָר ֵּאל ִּּׁכ ְמנ ִֻּּדּׁ ין ַּׁב ִּּׁמ ְד ָּׁבר‪ ,‬וְ לֹא הָ יָה ַה ִּדּׁ בּׁ וּׁר ְמ ַד ֵּּׁבר ִּעם ֶ‬
‫הדּׁ ֹור‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (דברים ב‪ ,‬יד‬ ‫תו ַ‬ ‫או ֹ‬‫ש ּׁ ַת ּׁמ ּׁו ָּׁכל ֹ‬ ‫ַעד ֶ‬
‫שר ָהלַ ְּכנו ִמ ָק ֵדש ַב ְּרנ ֵַע וגו' וְ גַ ם יַד יהוה‬ ‫יז)‪ :‬וְּ ַהי ִָמים אֲ ֶ‬
‫שר ּׁ ַת ּׁמ ּׁו ִּמ ּׁיָד וַ יְ ַד ֵּּׁבר יהוה ֵּאלַ י לֵּאמֹר‪.‬‬ ‫ָהיְ ָתה ָּׁבם‪ ,‬וַ יְ ִּהי כַ אֲ ֶ‬
‫חות נִּ ְרא ּׁו ָּׁב ָא ֶרץ‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו‬ ‫צו ֹ‬
‫צנִּ ים נִּ ְרא ּׁו ָּׁב ָא ֶרץ‪ַ ,‬ה ָּׁנ ֹ‬ ‫ַה ִּ ּׁנ ָ ּׁ‬
‫ָשיא‬ ‫ָשיא ֶאחָ ד נ ִ‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (במדבר לד‪ ,‬יח)‪ :‬וְּ נ ִ‬ ‫יאים‪ֶ ,‬‬ ‫ַה ְ ּׁנ ִּש ִּ‬
‫ש ִּּׁתז ֵָּּׁמר‪,‬‬ ‫של ָע ְרלָ ה ֶ‬ ‫יע זְ ַמ ּׁנ ָּׁה ֶ‬ ‫יע‪ִּ ,‬ה ִּ ּׁג ַ‬
‫ֶאחָ ד‪ֵּ .‬עת ַהז ִָּּׁמיר ִּה ִּ ּׁג ַ‬
‫של ֶא ֶרץ‬ ‫יע זְ ַמ ָּׁנ ּׁה ֶ‬‫ש ִּיּׁז ְָּׁמרוּׁ‪ִּ ,‬ה ִּ ּׁג ַ‬
‫של ְּׁכנַ עֲ נִּ ים ֶ‬ ‫יע זְ ַמ ּׁנָן ֶ‬ ‫ִּה ִּ ּׁג ַ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (במדבר כו‪ ,‬נג)‪ :‬לָ ֵאלֶה‬ ‫יִּ ְש ָר ֵּאל לְ הֵּ חָ לֵּק לְ יִּ ְש ָר ֵּאל‪ֶ ,‬‬
‫קול הַ ת ֹור נִ ְּש ַמע ְּב ַא ְּרצֵ נו‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָן‬ ‫ֵתחָ לֵק ָה ָא ֶרץ‪ .‬וְּ ֹ‬
‫ש ָעה‬ ‫ש ַע ְ ּׁב ָ‬
‫הו ֻּ‬
‫של יְ ֹ‬ ‫לו ֶ‬ ‫קו ֹ‬ ‫קול ּׁ ַת ּׁיָיר ָטב נִּ ְש ַמע ְ ּׁב ַא ְרצֵּ נוּׁ‪ ,‬זֶה ֹ‬ ‫ֹ‬
‫ש ָא ַמר (יהושע א‪ ,‬יא)‪ִ :‬ע ְּברו ְּב ֶק ֶרב ַה ַמחֲ נֶה‪ַ .‬ה ְּׁת ֵּאנָה חָ נְ טָ ה‬ ‫ֶ‬
‫פַ ּׁגֶיהָ ‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ַס ּׁ ֵּלי ַה ִּ ּׁבכּׁ ו ִּּׁרים‪ .‬וְ הַ ְ ּׁגפָ נִּ ים ְס ָמ ַדר נָ ְתנ ּׁו ֵּריחַ ‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו‬
‫ַה ְ ּׁנ ָס ִּכים‪.‬‬

‫זהר השיר‬
‫התאנה חנטה‪ .‬אמר רעיא מהימנא ישראל נקראים עץ גדול וחזק‪ ,‬ומזון‬
‫לכל בו‪ .‬בו התורה שהיא מזון למעלה‪ .‬בו התפילה שהיא מזון למטה‪.‬‬
‫ואפילו מלאכים אין להם מזון אלא ע"י ישראל‪ .‬כי לולא ישראל שישראל‬
‫עוסקים בתורה לא היה יורד להם מזון מצד התורה שנמשלה לעץ זש"כ‪:‬‬
‫"עץ חיים היא למחזיקים בה"‪.‬‬

‫‪103‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬

‫*ה ּ ַמ ְד ֵׁרגָׁ ה‪,‬‬

‫*ב ַחגְ וֵׁ י ַה ּ ֶסלַ ע‪ְּ ,‬ב ֵׁס ֶתר ַ‬
‫(יד)‪ֹ :‬יונָׁ ִתי ְּ‬
‫קולֵׁ ְך‪:‬‬‫יענִ י ֶאת‪ֹ -‬‬ ‫ַה ְר ִאינִ י ֶאת‪ַ -‬מ ְר ַאיִ ְך‪ַ ,‬ה ְש ִמ ִ‬
‫קולֵׁ ְך ָׁע ֵׁרב‪ּ ,‬ו ַמ ְר ֵׁא ְ‬
‫יך נָׁ אוֶ ה‪:‬‬ ‫ִ ּכי‪ֹ -‬‬

‫יונתי בחגווי הסלע בסתר המדרגה – אהגה בתורת יהוה‬

‫כיונה המצפצפת זה שנאמר‪" :‬כן אצפצף אהגה כיונה"‬
‫[ישעיה לח יד]‪ .‬ולמרות הקשיים והעיכובים המתוארים "בחגוי‬
‫הסלע" רש"י ז"ל‪" :‬בנקיקי‪ ,‬הוא הלשון צער"‪ .‬אלשיך הקדוש‪:‬‬
‫"בחגוי הסלע בין השונאים המעיקים אותך"‪ .‬ואנו נדבק‬
‫בתורת יהוה כיונה שאינה מחליפה את בן זוגה לעולם‬
‫למרות הצרות והייסורים נמשיך להגות בתורתו יומם‬
‫ולילה‪ .‬בסתר המדרגה – לימוד התורה בצנעה וסתר עולה‬
‫ביד האדם למעלה גבוהה ביותר‪ .‬כידוע שכל דבר המתבשל‬
‫בקדרה (סיר) ואם יכסו את הקדרה במכסה יתבשל הדבר‬
‫טוב יותר וגם במהרה‪.‬‬
‫הראיני את מראיך – הראיני את מעשיך הטובים בצדקה‬
‫וגמילות חסדים‪.‬‬
‫השמיעני את קולך – בתפילה ותחנונים לפני המקום ברוך‬
‫הוא‪ .‬כי קולם של ישראל בצרתם ומצוקתם מגיע עד לפני‬
‫כסא הכבוד‪ .‬ויהוה יתברך מתאווה לתפילתם של ישראל‬
‫העושים עצמם כעניים ודלים לפניו‪ ,‬זה שנאמר‪" :‬תפלה‬
‫לעני כי יעטף ולפני יהוה ישפוך שיחו" [תהלים קב]‪ .‬תפילתו‬
‫של העני מגעת עד יהוה ממש ואינה חוזרת ריקם‪ .‬כן יהיה‬
‫לכל תפילותינו אמן כן יהי רצון‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫חגוי – חגו‪ ,‬נקיק‪ ,‬סדק‪ ,‬חריץ‪.‬‬
‫מדרגה – עניין מעלות כמו "ונפלו המדרגות" [יחזקאל לח] [מצודת ציון]‪.‬‬
‫‪104‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬

‫מדרש השיר‬
‫נָתי ְ ּׁבחַ גְ וֵּ י ַה ּׁ ֶסלַ ע‪ַ ,‬מה ּׁו ֹיונ ִָּתי ְ ּׁבחַ גְ וֵּ י ַה ּׁ ֶסלַ ע‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי‬ ‫ֹיו ִּ‬
‫קו ֵּרא אֲ נִּ י לְ יִּ ְש ָר ֵּאל ֹיונָה‪,‬‬ ‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא ֹ‬ ‫ְ‬ ‫ֹיוחָ נָן ָא ַמר ַה ָּׁק ֹ‬
‫ִּדּׁ ְכ ִּתיב (הושע ז‪ ,‬יא)‪ :‬וַ יְּ ִהי ֶא ְּפ ַריִ ם ְּכ ֹיונָה פ ֹו ָתה ֵאין לֵב‪,‬‬
‫עולָ ם ְּׁכ ִּמין חַ ּׁי ֹות‪,‬‬ ‫ֶא ְצלִּ י הֵּ ם ְּׁכ ֹיונָה אֲ בָ ל ֵּאצֶ ל אֻּ ּׁמ ֹות ָה ֹ‬
‫ִּדּׁ ְכ ִּתיב (בראשית מט‪ ,‬ט) גור ַא ְּריֵה יְּ הו ָדה‪( ,‬בראשית מט‪ ,‬כא)‬
‫נ ְַּפ ָתלִ י ַאיָלָ ה ְּשלֻחָ ה‪( ,‬בראשית מט‪ ,‬יז) יְּ ִהי ָדן נָחָ ש עֲ לֵי‬
‫שר‬ ‫ֶד ֶר ְּך (בראשית מט‪ ,‬כז) ִבנְּ י ִָמין זְּ ֵאב יִ ְּטרף‪ ,‬וְ כָ ל ְשנֵּים ָע ָ‬
‫שהָ ֻּא ּׁמ ֹות נִּ לְ חָ ִּמים לְ יִּ ְש ָר ֵּאל‬ ‫ְשבָ ִּטים ְמשוּׁלִּ ים ְּׁכחַ ּׁי ֹות‪ ,‬לְ ִּפי ֶ‬
‫ש ָּׁבת ו ִּּׁמן ַה ִּּׁמילָ ה‪,‬‬ ‫רו ִּצים ִּמן ַה ּׁ ַ‬ ‫או ְמ ִּרים לְ יִּ ְש ָר ֵּאל ָמה ַא ּׁ ֶתם ֹ‬ ‫וְ ֹ‬
‫ירן לְ יִּ ְש ָר ֵּאל וְ נַ עֲ ִּשין ִּ ּׁב ְפנֵּי הָ ֻּא ּׁמ ֹות‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ַמגְ ִּ ּׁב ָ‬ ‫וְ ַה ָּׁק ֹ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא וְ לִּ ְפנֵּי יִּ ְש ָר ֵּאל‪,‬‬ ‫יען לִּ ְפנֵּי ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ְּׁכחַ ּׁי ֹות לְ ַה ְכנִּ ָ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא נַעֲ ִּשים ְּׁכ ֹיונָ ה ּׁ ַת ּׁ ָמה וְ ש ֹו ְמ ִּעין‬ ‫אֲ בָ ל ֵּאצֶ ל ַה ָּׁק ֹ‬
‫לו‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (שמות ד‪ ,‬לא)‪ :‬וַ יַאֲ ֵמן ָה ָעם וַ ִי ְּש ְּמעו‬ ‫ֹ‬
‫משה ַא ְּׁת‬ ‫ֶ‬ ‫משה‪,‬‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא לְ ֶ‬ ‫ִכי פָ ַקד יהוה‪ָ .‬א ַמר ַה ָּׁק ֹ‬
‫ש ַמ ְע ִּּׁתי יִּ ְש ָר ֵּאל וְ צַ עֲ ָק ָתם‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא‬ ‫צו ֵּעק‪ְּׁ ,‬כבָ ר ָ‬ ‫עו ֵּמד וְ ֹ‬ ‫ֹ‬
‫ִּד ְכ ִּתיב (שמות יד‪ ,‬טו)‪ַ :‬מה ִת ְּצ ַעק ֵאלָ י‪ֵּ ,‬אין ְ ּׁבנֵּי יִּ ְש ָר ֵּאל‬
‫נָתי ְ ּׁבחַ גְ וֵּי‬ ‫דוש ָּׁבר ּׁו ְך הוּׁא‪ֹ :‬יו ִּ‬ ‫יכין לְ ָך‪ .‬לְ ִּפיכָ ְך ָא ַמר ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ְצ ִּר ִּ‬
‫דוש ָּׁברוּׁךְ‬ ‫ימון ָא ַמר ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ַה ּׁ ֶסלַ ע‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי יְ הו ָּׁדה ְ ּׁב ַר ִּ ּׁבי ִּס ֹ‬
‫ימים ְּׁכ ֹיונִּ ים‪ ,‬אֲ בָ ל ְ ּׁבאֻּ ּׁמ ֹות‬ ‫הוּׁא לְ יִּ ְש ָר ֵּאל ֶא ְצלִּ י הֵּ ם ְּׁת ִּמ ִּ‬
‫הֲדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (דניאל ג‪,‬‬ ‫עולָ ם הֵּ ם עֲ רו ִּּׁמים ִּּׁכנְ חָ ִּשים‪ָ ,‬‬ ‫ָה ֹ‬
‫גו וְּ ָא ְּמ ִרין לְּ ַמלְּ ָכא‬ ‫יש ְּך וַ עֲ בֵ ד נְּ ֹ‬ ‫ש ְּד ַר ְּך ֵמ ַ‬ ‫טז)‪ :‬עֲ ֹנו ַ‬
‫צר‬ ‫צר‪ ,‬וְ ִּאין נְ בוּׁכַ ְד ֶנ ַ ּׁ‬ ‫ֶצר‪ִּ ,‬אין לְ ַמלְ ָּׁכא לָ ּׁ ָמה נְ בוּׁכַ ְד ֶנ ַ ּׁ‬ ‫נְּ בוכַ ְּדנ ַ‬
‫ל ּׁי ֹות‬ ‫לו‪ִּ ,‬אם לְ פָ ִּסים וְ גֻּלְ ְ ּׁג ֻּ‬ ‫ְ‬
‫לָ ּׁ ָמה ַמלְ ָּׁכא‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא ָּׁכך ָא ְמר ּׁו ֹ‬
‫וְ ֵּדימו ְּׁס ֹיות וְ ַא ְר ֹנונִּ ּׁי ֹות ֶמל ְֶך ַא ְּׁת ָעלֵּינוּׁ‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב‪:‬‬
‫או ֵּמר לָ נ ּׁו‬ ‫ֹ‬ ‫ש ַא ְּׁת‬ ‫צר‪ ,‬וְ ִּאם לְ ָדבָ ר זֶה ֶ‬ ‫לְ ַמלְ ָּׁכא נְ בוּׁכַ ְד ֶנ ַ ּׁ‬
‫צר ְש ָמ ְך‪,‬‬ ‫צר ַא ְּׁת‪ ,‬וּׁנְ בוּׁכַ ְד ֶנ ַ ּׁ‬ ‫לְ ִּה ְש ּׁ ַתחֲ ֹוות לְ צַ לְ ָמ ְך‪ ,‬נְ בוּׁכַ ְד ֶנ ַ ּׁ‬

‫‪105‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬
‫צר‪ ,‬נָבַ ח ְּׁככַ לְ ָּׁבא‪,‬‬ ‫חֲדא‪ ,‬נְ בוּׁכַ ְד ֶנ ַ ּׁ‬
‫בו ָעלֵּינ ּׁו ַּׁכ ָ‬
‫הוּׁא גַ ְב ָרא וְ חַ ד נְ ֹ‬
‫נָ ִּפיחַ ְּׁכקוּׁלְ ָתה‪ ,‬נָ צַ ר ְּׁכצַ ְר ְצ ָרה‪ִּ ,‬מ ּׁיָד נְ בַ ח ְּׁככַ לְ ָּׁבא וְ ִּא ְתעֲ בֵּ ד‬
‫ְּׁככַ דָּׁ א וּׁנְ צַ ר ְּׁכצַ ְר ְצ ָרה‪ְּׁ .‬כ ִּתיב (קהלת ח‪ ,‬ב)‪ :‬אֲ נִ י ִפי ֶמ ְּ‬
‫לֶך‬
‫ְּשמֹר‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי לֵּ וִּ י אֲ נִּ י ּׁ ִּפי ֶמלֶ ְך ַמלְ כֵּ י ַה ְּׁמלָכִּ ים ֶא ְשמֹר‪,‬‬
‫ש ָא ַמר לָ נ ּׁו ְ ּׁב ִּסינַ י (שמות כ‪ ,‬ב)‪ָ :‬אנ ִֹכי יהוה‬ ‫תו ַה ּׁ ֶפה ֶ‬ ‫או ֹ‬‫ֹ‬
‫שם‬ ‫יך‪( ,‬קהלת ח‪ ,‬ב)‪ :‬וְּ ַעל ִד ְּב ַרת ְּשבו ַעת אֱ ל ִֹהים‪ַ ,‬על ֵּ‬ ‫אֱ לֹהֶ ָ‬
‫שוְּ א‪.‬‬
‫יך לַ ָ‬ ‫שם יהוה אֱ לֹהֶ ָ‬ ‫שֹא ֶאת ֵ‬ ‫(שמות כ‪ ,‬ז)‪ :‬לֹא ִת ָ‬

‫זוהר השיר‬
‫יונתי בחגוי‪ ,‬אמר רבי יוסי יונתי‪ ,‬זו כנסת ישראל‪ .‬מה יונה אינה עוזבת בן‬
‫זוגה לעולם‪ .‬אף כך כנסת ישראל אינה עוזבת להקב"ה לעולם‪ .‬בחגוי‬
‫הסלע‪ .‬אלו תלמידי חכמים שאין נמצאים במנוחה בעולם הזה‪ .‬בסתר‬
‫המדרגה‪ .‬אלו תלמידי החכמים הצנועים‪ ,‬שהם חסידים יראי הקב"ה‪,‬‬
‫והשכינה לא סרה מהם לעולם‪.‬‬

‫ש ָׁע ִלים ְק ַט ִּנים‪,‬‬

‫ש ָׁע ִלים‪ֻ -‬‬ ‫*אחֱ ז ּו‪-‬לָׁ נ ּו‪ֻ ,‬‬ ‫ֶ‬ ‫(טו)‪:‬‬
‫ְמ ַח ְּב ִלים ְ ּכ ָׁר ִמים‪ּ ,‬ו ְכ ָׁר ֵׁמינ ּו ְס ָׁמ ַדר‪:‬‬

‫יש צורך לדקדק מדוע נאמר פעמיים שועלים שועלים והלוא‬

‫ניתן לומר‪ :‬אחזו לנו שעלים קטנים‪ ...‬ניתן לתרץ זאת בס"ד‬
‫על פי פסוק‪" :‬עם חסיד תתחסד עם גבר תמים תתמם‪ ,‬עם‬
‫נבר תתברר ועם עקש תתפתל" [תהלים יח כז‪-‬כח]‪ .‬מובא‬
‫בפסוק ע"י שלמה המלך מוסר לאדם המובא גם בספר‬
‫משלי‪" :‬לתת לפתאים ערמה ולנער דעת ומזמה" [א ד]‪.‬‬
‫השועל נמשל לחיה ערמומית החפצה לרמות ולגבור על‬
‫יריבה בכוח חידודי לשונה ואמרי פיה‪ .‬ולכן נאמר‪" :‬אחזו‬
‫לנו שעלים"‪ .‬שאנו נאחז במידת השועלים (כדרך הפס' בתהלים)‬
‫כנגד אותם שועלים קטנים המחבלים את כרמנו‪ .‬כנגד‬

‫‪106‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬
‫אותם אנשים רשעים שמחבלים את כרם יהוה צבאות זה‬
‫שנאמר‪" :‬כי כרם יהוה צבאות בית ישראל" [ישעיה ה ז]‪ .‬וכך‬
‫נכה אותם שוק על ירך ונסתור חכמתם בפניהם על דרך‬
‫המשנה במסכת אבות (פ"ב י"ד) "רבי אלעזר אומר הוי שקוד‬
‫ללמוד תורה‪ ,‬ודע מה שתשיב לאפיקורוס"‪ .‬ולמרות שהם‬
‫(האפיקורסים) שועלים קטנים‪ ,‬אך בכל זאת מעברים את‬
‫בני יהוה החלשים מדרך הטובה והישרה משום שכרמנו‬
‫סמדר שהוא פרי הגפן בראשית התפתחותו ויש להגן עליו‬
‫מכל משמר מן המזיקים‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫אחזו – מלשון אחיזה‪ ,‬תפיסה‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫של ֶאת ַה ּׁ ַמלְ כֻּ ּׁי ֹות ֵּא ֹ‬
‫ינו‬ ‫מו ֵּ‬‫שהוּׁא ֹ‬ ‫ֶאחֱז ּׁו לָ נ ּׁו שו ָּׁעלִּ ים‪ְּׁ ,‬כ ֶ‬
‫ָת ִתי‬ ‫מו ְשלָ ן ֶא ּׁ ָלא ָּׁב ֵּאש‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (יחזקאל טו‪ ,‬ז)‪ :‬וְּ נ ַ‬ ‫ֹ‬
‫שהוּׁא‬ ‫ֹאכלֵם‪ .‬ו ְּׁכ ֶ‬ ‫ֶאת ָפנַי ָבהֶ ם ֵמ ָה ֵאש יָצָ או וְּ ָה ֵאש ת ְּ‬
‫ש ָּׁכבֶ ה ָּׁב ֵּאש‪,‬‬ ‫מו ְשלָ ן ֶא ּׁ ָלא ְ ּׁב ָדבָ ר ֶ‬ ‫ינו ֹ‬‫של ֶאת הַ ִּּׁמ ְצ ִּר ִּ ּׁיים ֵּא ֹ‬ ‫מו ֵּ‬ ‫ֹ‬
‫הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (ישעיה מג‪ ,‬יז)‪ָ :‬דעֲ כו ַכ ִפ ְּש ָתה כָ בו‪.‬‬
‫ָהב‪,‬‬ ‫מו ְשלָן ֶא ּׁ ָלא ְ ּׁבכֶ סֶ ף וְ ז ָ‬ ‫ינו ֹ‬ ‫של ַה ּׁ ַמלְ ֻּכ ּׁי ֹות ֵּא ֹ‬ ‫מו ֵּ‬
‫שהוּׁא ֹ‬ ‫ְּׁכ ֶ‬
‫אשה ִדי‬ ‫הֲ לֹא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (דניאל ב‪ ,‬לב)‪ :‬הוא צַ לְּ ָמא ֵר ֵ‬
‫מו ְשלָ ן ֶא ּׁלָא‬ ‫ינו ֹ‬ ‫של ַה ִּּׁמ ְצ ִּר ִּיּׁים ֵּא ֹ‬ ‫מו ֵּ‬‫שהוּׁא ֹ‬ ‫ְּד ַהב ָטב‪ְּׁ .‬כ ֶ‬
‫שהוּׁא‬ ‫עופֶ ֶרת‪ְּׁ .‬כ ֶ‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות טו‪ ,‬י)‪ :‬צָ לֲלו ַכ ֹ‬ ‫עופֶ ֶרת‪ֶ ,‬‬ ‫ְ ּׁב ֹ‬
‫מו ְשלָ ן ֶא ּׁלָא ַּׁבאֲ ָרזִּ ים‪ ,‬הֲ ל ֹא הוּׁא‬ ‫ינו ֹ‬‫של ֶאת ַה ּׁ ַמלְ ֻּכ ּׁי ֹות ֵּא ֹ‬ ‫מו ֵּ‬ ‫ֹ‬
‫ִּד ְכ ִּתיב (יחזקאל לא‪ ,‬ג)‪ִ :‬הנֵה ַאשור ֶא ֶרז ַב ְּלבָ ֹנון‪ .‬ו ְּׁכ ִּתיב‬
‫(דניאל ד‪ ,‬יז)‪ִּ :‬אילָ נָא ִּדּׁ י חֲ זַיְ ָת ִּדּׁ י ְרבָ ה וגו'‪ .‬ו ְּׁכ ִּתיב (עמוס ב‪,‬‬
‫שהוּׁא‬ ‫ט)‪ :‬וְּ ָאנ ִֹכי ִה ְּש ַמ ְּד ִתי ֶאת ָהאֱ מ ִֹרי ִמ ְּפנֵיהֶ ם וגו'‪ְּׁ .‬כ ֶ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות‬ ‫מו ְשלָ ן ֶא ּׁ ָלא ְ ּׁב ַקש‪ֶ ,‬‬ ‫ינו ֹ‬ ‫של הַ ִּּׁמ ְצ ִּר ִּיּׁים ֵּא ֹ‬ ‫מו ֵּ‬ ‫ֹ‬
‫‪107‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬

‫של ַה ּׁ ַמלְ כֻּ ּׁי ֹות מ ֹו ְשלָן‬ ‫מו ֵּ‬

‫שהוּׁא ֹ‬ ‫לֵמו ַכ ַקש‪ְּׁ .‬כ ֶ‬ ‫ֹאכ ֹ‬ ‫טו‪ ,‬ז)‪ :‬י ְּ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (דניאל ז‪ ,‬ג)‪ :‬וְּ ַא ְּר ַבע חֵ יוָ ן ַר ְּב ְּרבָ ן סָ לְּ ָקן ִמן‬ ‫ְ ּׁבחַ ּׁי ֹות‪ֶ ,‬‬
‫שהוּׁא‬ ‫יתא כְ ַא ְריֵּה‪ְּׁ .‬כ ֶ‬ ‫שנְּ יָן ָדא ִמן ָדא‪ ,‬ו ְּׁכ ִּתיב‪ַ :‬ק ְד ָמ ָ‬ ‫ַמא ָ‬ ‫י ָ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‪ֶ :‬אחֱז ּׁו לָ נ ּׁו‬ ‫ש ָעלִּ ים‪ֶ ,‬‬ ‫מו ְשלָ ן ְ ּׁב ֻּ‬ ‫של הַ ִּּׁמ ְצ ִּר ִּיּׁים ֹ‬ ‫מו ֵּ‬ ‫ֹ‬
‫אור‪.‬‬ ‫או ָתם לַ ְ ּׁי ֹ‬
‫שו ָּׁעלִּ ים‪ִּ ,‬ש ְמר ּׁו ֹ‬

‫*הר ֶֹעה ּ ַב ּש ֹו ַש ִּנים‪:‬‬

‫לו‪ָׁ ,‬‬
‫(טז)‪ּ :‬ד ֹו ִדי ִלי וַ אֲ נִ י ֹ‬
‫נאמר בתיקונים‪ :‬קב"ה ואורייתא וישראל כולא חד‪ ,‬ולכן‬
‫הקב"ה נקרא אמת דכתיב‪" :‬יהוה אלוהיכם אמת"‪.‬‬
‫והתורה נקראת אמת דכתיב‪" :‬תורת אמת הייתה בפיהו"‬
‫וישראל גם כן נקראים אמת דכתיב‪" :‬ואנכי נטעתיך שורק‬
‫כולו זרע אמת" [עוד יוסף חי ‪ -‬נשא]‪.‬‬
‫דודי לי – דא דקודשא בריך הוא‪.‬‬
‫ואני לו – דא כנסת ישראל‪.‬‬
‫שושנים – דא תורה‪"" .‬שושנים" עולה בגימטריה למניין‬
‫"תורה דמלכא"‪.‬‬
‫תורת המלך – מלכו של עולם‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫רעה – מלשון רועה צאן‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫דּׁ ֹו ִּדי לִּ י וַ אֲ נִּ י ל ֹו‪ ,‬הוּׁא לִּ י לֵּ אל ִֹּהים‪ ,‬וַ אֲ נִּ י ֹ‬
‫לו לְ ֻּא ּׁ ָמה‪ .‬הוּׁא לִּ י‬
‫לו לְ ַעם‬ ‫לֵּ אל ִֹּהים (שמות כ‪ ,‬ב)‪ָ :‬אנ ִֹכי יהוה אֱ לֹהֶ ָ‬
‫יך‪ ,‬וַ אֲ נִּ י ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (ישעיה נא‪ ,‬ד)‪ַ :‬ה ְּק ִשיבו ֵאלַ י ַע ִמי ולְּ או ִמי‬ ‫וְ ֻּא ּׁ ָמה‪ֶ ,‬‬
‫לו לְ בֵּ ן‪ .‬הוּׁא לִּ י לְ ָאב‬ ‫ֵאלַ י ַהאֲ זִ ינו‪ .‬הוּׁא לִּ י לְ ָאב‪ ,‬וַ אֲ נִּ י ֹ‬
‫יתי‬ ‫(ישעיה סג‪ ,‬טז)‪ִ :‬כי ַא ָתה ָא ִבינו‪( ,‬ירמיה לא‪ ,‬ח)‪ִ :‬כי ָהיִ ִ‬
‫לו לְ בֵּ ן (שמות ד‪ ,‬כב)‪ְּ :‬בנִ י ְּבכ ִֹרי‬ ‫לְּ יִ ְּש ָר ֵאל לְּ ָאב‪ ,‬וַ אֲ נִּ י ֹ‬

‫‪108‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬

‫רו ֶעה‬ ‫יִ ְּש ָר ֵאל‪( ,‬דברים יד‪ ,‬א)‪ָ :‬בנִ ים ַא ֶתם לַ יהוה‪ ,‬הוּׁא לִּ י לְ ֹ‬
‫לו לְ צֹאן‪,‬‬ ‫(תהלים פ‪ ,‬ב)‪ :‬ר ֵֹעה יִ ְּש ָר ֵאל ַהאֲ זִ ינָה‪ ,‬וַ אֲ נִּ י ֹ‬
‫יתי‪ .‬הוּׁא לִּ י‬ ‫(יחזקאל לד‪ ,‬לא)‪ :‬וְּ ַא ֵתן צֹאנִ י צֹאן ַמ ְּר ִע ִ‬
‫ישן וגו'‪ ,‬וַ אֲ נִּ י‬ ‫לְ ש ֹו ֵּמר (תהלים קכא‪ ,‬ד)‪ִ :‬הנֵה לֹא יָנום וְּ לֹא יִ ָ‬
‫אות ֵבית‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (ישעיה ה‪ ,‬ז)‪ִ :‬כי כֶ ֶרם יהוה ְּצבָ ֹ‬ ‫לו לְ כֶ ֶרם‪ֶ ,‬‬ ‫ֹ‬
‫יסין‪ ,‬הוּׁא לִּ י‬ ‫לו ְ ּׁב ַמ ְכ ִּע ִּ‬ ‫יאין וַ אֲ נִּ י ֹ‬ ‫יִ ְּש ָר ֵאל‪ .‬הוּׁא לִּ י ְ ּׁב ַמ ְקנִּ ִּ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות יב‪ ,‬יב)‪:‬‬ ‫כו ֵּרי ִּמ ְצ ַריִּ ם‪ֶ ,‬‬ ‫ש ִּה ָּׁכה ְ ּׁב ֹ‬ ‫יאין‪ֶ ,‬‬ ‫ְ ּׁב ַמ ְקנִּ ִּ‬
‫וְּ ָעבַ ְּר ִתי ְּב ֶא ֶרץ ִמ ְּצ ַריִ ם (שמות יב‪ ,‬כט)‪ :‬וַ יְּ ִהי ַבחֲ ִצי הַ ַליְּ לָ ה‬
‫שז ָּׁבַ ְח ִּּׁתי לֵּאל ֹהֵּ י‬ ‫יסין‪ֶ ,‬‬ ‫לו ְ ּׁב ַמ ְכ ִּע ִּ‬
‫כור‪ .‬וַ אֲ נִּ י ֹ‬ ‫וַ יהוה ִה ָכה כָ ל ְּב ֹ‬
‫שה‬ ‫ִּמ ְצ ַריִּ ם‪ .‬וְ כֵּ ן (שמות יב‪ ,‬יב)‪ :‬ו ְּבכָ ל אֱ לֹהֵ י ִמ ְּצ ַריִ ם ֶאעֱ ֶ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות ח‪ ,‬כב)‪ :‬הֵ ן נִ זְּ ַבח‬ ‫לו‪ֶ ,‬‬ ‫ְּשפָ ִטים‪ .‬וַ אֲ נִּ י זְ בַ ְח ִּּׁתים ֹ‬
‫שה‬ ‫ֶאת ת ֹועֲ בַ ת ִמ ְּצ ַריִ ם‪ .‬וְ כֵּ ן (שמות יב‪ ,‬ג)‪ :‬וְּ יִ ְּקחו לָ הֶ ם ִאיש ֶ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שיר‬ ‫לְּ בֵ ית ָאבֹת‪ .‬הוּׁא ָא ַמר לִּ י ַאל י ְֶח ַסר ַה ּׁ ָמזֶג‪ֶ ,‬‬
‫ש ְּר ֵר ְּך ַא ַגן ַה ַס ַהר ַאל י ְֶּחסַ ר ַה ָמזֶג‪ ,‬וַ אֲ נִּ י‬ ‫השירים ז‪ ,‬ג)‪ָ :‬‬
‫עולָ ם‪,‬‬ ‫חֲמי ָטבָ א לָ א ל ְֶח ַסר ִּטבו ָּׁת ְך לְ ֹ‬ ‫לו ַא ְּׁת הוּׁא ַר ִּ‬ ‫ָא ַמ ְר ִּּׁתי ֹ‬
‫יא ְך ָמה ְד ַא ְּׁת ָא ַמר (תהלים כג‪ ,‬א)‪ :‬יהוה ר ִֹעי לֹא ֶא ְּח ָסר‪.‬‬ ‫הֵּ ַ‬

‫זוהר השיר‬
‫דודי לי ואי לו‪ .‬אמר רבי שמעון בשעה שעלה במחשבה לפני הקב"ה‬
‫לברוא את עולמו‪ .‬עלו כל העולמות במחשבה אחת‪ ,‬ובמחשבה זו נבראו‬
‫כולם‪ .‬כפי שכתוב‪[ :‬ישעיה מה] "אף ידי יסדה ארץ וימני טפחה שמים קורא‬
‫אני אליהם יעמדו יחד"‪ .‬וכולם ברגע אחד נבראו‪ ,‬ועשה עולם הזה כנגד‬
‫עולם שלמעלה‪ .‬וכלמה שיש למעלה יש כדוגמתו למטה‪ ,‬וכל מה שיש‬
‫למטה יש כדוגמתו בים והכל אחד‪.‬‬

‫‪109‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬

‫מעשי המלך‬
‫מעשה בעשיר מופלג החי בימיו של דוד המלך‪ ,‬אשר היו לו‬
‫שדות‪ ,‬בתים ורכוש גדול ורב‪ .‬עבדים ושפחות שירתוהו ולא חסר‬
‫דבר‪ .‬בן יחיד היה לו‪ ,‬אשר עזר לו בעסקיו הרבים‪ .‬פעם שלח‬
‫אותו אביו לסחור בארץ רחוקה ושהה שם זמן רב‪ .‬לימים חלה‬
‫האב הזקן ונפל למשכב‪ .‬קרא לעבדו הנאמן ואמר לו‪ :‬הנני הולך‬
‫בדרך כל הארץ‪ ,‬בקשה אחרונה לי אליך‪ ,‬שמור על נכסי עד‬
‫אשר ישוב בני וימשיך הוא לנהל את עסקי ולשמור על רכושי!‬
‫הבטיח העבד לקיים את בקשתו האחרונה של אדונו החביב‬
‫והטוב ויצא מחדרו‪ .‬לא ערכו הימים‪ ,‬והאב הזקן החזיר את‬
‫נשמתו לבוראו‪ .‬נשאר העבד עם הרכוש הרב‪ ,‬ובהרגישו כי עתה‬
‫הוא בעל המאה ואף בעל הדעה‪ .‬השתלט על כל בני הבית ונהג‬
‫בהם ברודנות‪ ,‬עד אשר עזבוהו בלי שוב אליו‪ .‬נשאר העבד יחידי‬
‫שמח וטוב לב כי כל הרכוש עתה בידיו‪ .‬לאחר זמן שב הבן‬
‫ממדינת הים לביתו‪ ,‬ומה צר היה לו בשמעו כי אביו איננו בים‬
‫החיים‪ .‬אך נכנס הביתה התקרב אליו העבד וצעק לעברו‪ :‬לך‬
‫מכאן! איני מכירך! מה הינך עושה בביתי?‬
‫לרגע הסתפק אם אכן שב לביתו‪ ,‬התבונן בתדהמה סביבותיו‬
‫וראה כי אכן זהו העבד אשר שימש אותם כל הימים בנאמנות‪.‬‬
‫מדוע? שאל בתדהמה רבה‪ ,‬מדוע אלך מכאן? זהו ביתי ואנכי הבן‬
‫של בעל הבית! מדוע תאמר לגרשני?! הסתלק מכאן מיד! פקד‬
‫העבד‪ .‬הן אתה העבד‪ ,‬ואני היורש היחידי של אבי! צא אתה מן‬
‫הבית! הצעקות גברו ומריבה גדולה פרצה ביניהם‪ .‬במר לבו הלך‬
‫הבן אל דוד המלך וסיפר לו את אשר ארע‪ .‬שמע דוד המלך‬
‫‪110‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬

‫ושאלו‪ :‬האם יש בידך להוכיח כי אתה בנו של העשיר הזקן‬

‫שנפטר? ענה הבן‪ :‬לא!‬
‫שלח דוד המלך לקרוא לעבד‪ .‬ובא לפניו והמלך שאל ממנו‪ :‬האם‬
‫תוכל להוכיח לי כי כל הרכוש הרב של בעל הבית שנפטר שייך‬
‫לך? ענה העבד‪ :‬לא!‬
‫אם כן‪ ,‬פנה דוד המלך לעבר הבן ואמר‪ :‬איני יכול להושיעך! פרץ‬
‫הבן בבכי מר וזעק‪ :‬הלא אנוכי היורש האמיתי של רכוש אבי‪.‬‬
‫באותה שעה נכח שם שלמה‪ ,‬בנו של דוד ושמע את אשר‬
‫התרחש‪ .‬פנה אל הבן ואמר‪ :‬אם רצונך אשפוט אני בניכם‬
‫ברשות אבי המלך‪ .‬נאות דוד המלך לבקשתו‪ ,‬ובעלי הדין באו‬
‫לפני שלמה‪ .‬לאחר ששמע בשנית את סיפור המעשה‪ ,‬שאל הבן‬
‫היודע אתה היכן קבור אביך? ענה הבן‪ :‬כן!‬
‫אם כך המשיך שלמה‪ ,‬לך לקברו והבא לי חתיכת עצם שבורה‬
‫מגופת אביך‪ .‬לא עברה שעה קלה והבן חזר והעצם בידו‪ .‬הורה‬
‫שלמה לשניהם להקיז מעט דם לתוך כלי‪ .‬טבל את העצם בדמו‬
‫של העבד‪ ,‬אך העצם נשארה כמות שהייתה‪ .‬וכשטבלה בדמו‬
‫של הבן‪ ,‬נצבעה עצם בצבע אדום‪ .‬קרא שלמה‪ :‬אתה היורש! דם‬
‫אביך זורם בך! שוב לביתך‪ ,‬כי כל הרכוש שלך הוא‪.‬‬
‫ואל העבד פנה ואמר‪ :‬עבד נבזה שכמוך כבוש פניך בקרקע כי‬
‫שקר דיברת‪.‬‬

‫‪111‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬

‫*ה ְּצלָׁ ִלים‪ :‬סֹב‬ ‫*ש ּיָׁפ ּו ַח ַה ּי ֹום‪ ,‬וְ נָׁ ס ּו ַ‬

‫(יז)‪ַ :‬עד ֶ‬
‫או לְ ע ֶֹפר ָׁה ַא ָׁ ּי ִלים‪-‬‬
‫דו ִדי ִל ְצ ִבי‪ֹ ,‬‬ ‫ְ ּד ֵׁמה‪ְ -‬ל ָׁך ֹ‬
‫ַעל‪-‬הָ ֵרי בָ ֶתר‪:‬‬

‫עד שיעבור היום‪ ,‬יומו של הקב"ה שהוא אלף שנים שנאמר‪:‬‬

‫"כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור" (תהלים צ ד)‪.‬‬
‫עברו להם כבר ששת אלפי שנים ואנו לפני סוף היום‬
‫השישי לפני שבת הגאולה‪ .‬ונסו הצללים הם דמדומי הערב‪.‬‬
‫דמה לך דודי – ריבונו של עולם גאלנו כצבי או כעופר‬
‫הממהר על ההרים בדילוג זריז זה שנאמר‪" :‬בעיתה‬
‫אחישנה" מובא בכתבי האר"י זלה"ה בהקדמות לשער‬
‫ההקדמות וז"ל‪... :‬כי עבר קציר‪ ,‬כלה קיץ‪ ,‬ואנחנו לא‬
‫נושענו‪ .‬רפואה לא עלתה למחלותינו‪ .‬אין מזור לבתינו ולא‬
‫עלתה ארוכה למכתנו‪ .‬לחרבן בית מקדשנו הנחרב זה היום‬
‫אלף ותק"ד שנים‪ .‬אוי לנו‪ ,‬כי פנה היום‪ .‬יום אחד של‬
‫הקב"ה שהוא אלף שנים וגם נטו צלילי הערב שהם תק"ד‬
‫שנים יותר מחצי היום השני‪ ,‬וכלו כל הקצין ועדין בן דוד‬
‫לא בא עכ"ל‪.‬‬
‫ואם חלפו להם כל כך הרבה שנים מאז דברי מהרח"ו האם‬
‫אנו לא נמצאים כבר לפני ביאת המשיח צדקנו ויש לנו‬
‫להכין עצמנו לקראת שבת הגאולה שכל הטורח בערב‬
‫שבת יאכל בשבת‪ .‬ונזכה לחזות בעינינו בביאת המשיח‬
‫גואל צדק במהרה בימנו סלה‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫שיפוח היום – שיעבור היום‬
‫הצללים – ריבוי מהמילה צל‪.‬‬

‫‪112‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬

‫מדרש השיר‬
‫שיָפוחַ ַהי ֹום‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי יו ָּׁדן וְ ַר ִּ ּׁבי ֶּׁב ֶר ְכיָה‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי יו ָּׁדן ָא ַמר ַעד‬ ‫ַעד ֶ‬
‫של ַמלְ ֻּכ ּׁי ֹות‪ ,‬לֹא ְכבָ ר ִּה ְכנַ ְס ִּּׁתי ִּפיחָ ה‬ ‫ש ַא ְכנִּ יס ּׁ ִּפיחָ ה ְ ּׁבלֵּ ילָ ן ֶ‬ ‫ֶ‬
‫יתים‬ ‫שנָה‪ ,‬וַ עֲ ִּש ִּ‬ ‫אות ָ‬ ‫שהָ י ּׁו ַא ְר ַּׁבע ֵּמ ֹ‬ ‫של ִּמ ְצ ַריִּ ם‪ֶ ,‬‬ ‫ְ ּׁבלֵּ ילָ ן ֶ‬
‫שנָה‪ .‬וְ נָ ס ּׁו ַה ְּׁצלָ לִּ ים‪ ,‬ל ֹא ְכבָ ר הֶ עֱ בַ ְר ִּּׁתי ֵּמהֶ ן‬ ‫שר ָ‬ ‫אתיִּ ם וְ ֶע ֶ‬‫ָמ ַ‬
‫ְשנֵּי ְצלָ לִּ ים ָק ִּשים‪ ,‬צֵּ ל ִּטיט וּׁלְ בֵּ נִּ ים‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי חֶ לְ בּׁ ֹו ָא ַמר‬
‫(בראשית טו‪ ,‬יד)‪ַ :‬הג ֹּׁוי‪ ,‬וְ גַ ם ֶאת הַ ג ֹּׁוי‪ִּ ,‬מ ְצ ַריִּ ם וְ ַא ְר ַּׁבע‬
‫ַמלְ כֻּ ּׁי ֹות‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי יו ָּׁדן ָא ַמר ּׁגֵּרוּׁת וְ ַע ְבדוּׁת וְ ִּע ּׁנוּׁי ְ ּׁב ֶא ֶרץ לֹא‬
‫ש ּׁ ָלהֶ ן‪ .‬סֹב ְדּׁ ֵּמה לְ ָך דּׁ ֹו ִּדי לִּ ְצ ִּבי‪,‬‬ ‫יס ּׁ ְפ ַטלְ יָה ֶ‬‫לָ הֶ ם‪ ,‬אֲ ִּפלּׁ ּׁו ְ ּׁב ִּא ְ‬
‫שאֲ נִּ י נ ְֶה ּׁ ַפ ְך לָ כֶ ם ִּמ ִּּׁמדַּׁ ת ַה ִּדּׁ ין לְ ִּמדַּׁ ת ַרח ֲִּמים ו ְּׁמ ַמהֵּ ר‬ ‫סוף ֶ‬ ‫ֹ‬
‫או לְ עֹפֶ ר ָה ַא ּׁיָלִּ ים‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי‬ ‫ִּ ּׁבגְ ֻּא ּׁ ַל ְתכֶ ם ְּׁכ ַדם ַה ְּׁצ ִּבי ו ְּׁכ ַדם ָה ַא ּׁיָל‪ֹ .‬‬
‫ֵּיהון ְדּׁ ַאיַּׁילְ ּׁ ָתא‪ַ .‬על ָה ֵּרי‬ ‫או ְרזְ ל ֹ‬ ‫ֹיוסֵּ י ְ ּׁב ַר ִּ ּׁבי חֲ נִּ ינָא ָא ַמר לְ ֹ‬
‫ֵּיתי ִּעם ַא ְב ָר ָהם אֲ ִּביכֶ ם ֵּּׁבין‬ ‫ש ִּה ְתנ ִּ‬
‫נָאים ֶ‬ ‫בָ ֶתר‪ּׁ ִּ ,‬בזְ כוּׁת ַה ְּׁת ִּ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (בראשית טו‪ ,‬יח)‪ :‬בי ֹום ַההוא ָכ ַרת יהוה‬ ‫ַה ְ ּׁב ָת ִּרים‪ֶ ,‬‬
‫ש ַא ְר ִּּׁתיחַ‬
‫ֶאת ַא ְּב ָר ָהם ְּב ִרית לֵ אמֹר ‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ֶּׁב ֶר ְכיָה ָא ַמר‪ַ ,‬עד ֶ‬
‫ַה ּׁי ֹום‪ְּׁ ,‬כ ָמה ְד ַא ְּׁת ָא ַמר (יחזקאל כא‪ ,‬לו)‪ְּ :‬ב ֵאש ֶע ְּב ָר ִתי‬
‫ָא ִפיחַ ָעלָ יִ ְּך (יחזקאל כב‪ ,‬כ)‪ :‬לָ פַ חַ ת ָעלָ יו ֵאש‪ ,‬ו ַּׁמה ּׁו וְ נָ ס ּׁו‬
‫סוף‬ ‫ָגון וַ אֲ נָחָ ה‪ .‬סֹב ְדּׁ ֵּמה לְ ָך דּׁ ֹו ִּדי‪ֹ ,‬‬ ‫ַה ְּׁצלָ לִּ ים‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ִּצלְ לֵּ י י ֹ‬
‫חֲמים ו ְּׁמ ַמהֵּ ר‬ ‫שאֲ נִּ י נ ְֶה ּׁ ַפ ְך לָ כֶ ם ִּמ ִּּׁמדַּׁ ת ַה ִּדּׁ ין‪ ,‬לְ ִּמדַּׁ ת ַר ִּ‬ ‫ֶ‬
‫ֵּיהון‬ ‫או ְרזְ ל ֹ‬ ‫או לְ עֹפֶ ר הָ ַא ּׁיָלִּ ים‪ ,‬לְ ֹ‬ ‫ְ ּׁג ֻּא ּׁ ַל ְתכֶ ם ְּׁכ ַדם ְצ ִּבי וְ ַא ּׁיָל‪ֹ .‬‬
‫ש ִּיּׁ ְתל ּׁו‬ ‫ְדּׁ ַאיַּׁילְ ּׁ ָתא‪ַ .‬על ָה ֵּרי בָ ֶתר‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי יו ָּׁדן ָא ַמר ְּׁכ ֵּדי ֶ‬
‫ַה ּׁ ַמלְ כֻּ ּׁי ֹות ָּׁב ַתר אֲ ֵּר ֹ‬
‫יהון‪.‬‬

‫זוהר השיר‬
‫פתח רבי אבא ואמר כתוב [תהלים קד] "מה רבו מעשיך יהוה כולם בחכמה‬
‫עשית"‪ .‬מה רבו מעשיך‪ ,‬כמה גדולים הם מעשיו של המלך הקדוש‪ .‬וכולם‬
‫נסתרים בחכמה‪ .‬זש"ה כלם בחכמה עשית‪ .‬כלם בחכמה היו נכללים ולא‬
‫יצאו לחוץ אלא בנתיבות פליאות אל הבינה‪ ,‬ומשם נעשו כולם ונתתקנו‪.‬‬

‫‪113‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ב‬
‫זש"ה [משלי כד] "ובתבונה ותכונן"‪ .‬ולכן כולם בחכמה עשית בבינה‪.‬‬
‫מלאה הארץ‪ .‬הארץ‪ ,‬זו כנסת ישראל שמהבינה היא נתמלאת מהכל‪.‬‬
‫עד שיפוח היום‪ .‬רבי יוסף פתח‪ .‬עד שיפוח היום‪ .‬כמה יש להם לאנשים‬
‫להיזהר מעונותיהם שלא יחטאו לפני ריבונם‪ .‬שהרי בכל יום ויום כרוז‬
‫יוצא וקורא‪ .‬התעוררו בני העולם בלבבכם לפני מלך הקדוש‪ .‬התעוררו‬
‫להיזהר מעונותיכם‪ .‬עוררו לנשמה הקדושה שנתנה בכם ממקום‬
‫עליון הקדוש‪ ..‬שלמדנו בשעה שהקב"ה מוציא את הנשמה להורידה‬
‫באנשים‪ ,‬מזהיר אותה בכמה אזהרות ובכמה עונשין‪ ,‬בשביל לשמור‬
‫מצוותיו‪ .‬ולא עוד אלא שמעבירה באלף ושמונה מאות עולמות להשתעשע‬
‫ולראות בהם הכבוד של אותם העמלים בתורה‪ .‬והיא עומדת לפני המלך‬
‫בלבוש הכבוד בצורה של העולם הזה‪ .‬בלבוש הכבוד העליון‪ ,‬מסתכלת‬
‫לרדת לעולם‪ .‬היא עושה מדורה בגן עדן התחתון שלושים יום‪ .‬לראות‬
‫בכבודם של הצדיקים והיא עולה למעלה ואחר כך יורדת לעולם‪ .‬אז מעטר‬
‫לה המלך הקדוש בשבע עטרות‪ .‬עד שבאה ונכנסת בגוף האיש‪.‬‬

‫‪114‬‬
‫פרק ג‬

‫‪115‬‬
116
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ג‬

‫ילות‪ִּ ,‬ב ַ ּק ְש ִּתי‪ֵׁ ,‬את‬

‫(א)‪ַ :‬על‪ִ -‬מ ְש ָּׁכ ִבי‪ַ ּ ,‬ב ּ ֵׁל ֹ‬
‫אתיו‪:‬‬ ‫ֶש ָׁאהֲ ָׁבה נַ ְפ ִשי; ִּב ַ ּק ְש ִּתיו‪ ,‬וְ לֹא ְמ ָׁצ ִ‬
‫"על משכבי בלילות הגלות הארוכים גלות מצרים ובבל"‪.‬‬
‫[אלשיך הקדוש] בקשתי את שאהבה נפשי זה שנאמר‪" :‬מן‬
‫המצר קראתי יה"‪ .‬מן הצרות ויסורי הגלות זעקנו בפינו אל‬
‫יהוה עד שיושיענו‪.‬‬
‫בקשתיו ולא מצאתיו – זה שנאמר‪" :‬הסתר אסתיר פני‬
‫בעת ההיא"‪ ,‬מרוב חטאנו ועונותינו‪ ,‬הסתיר יהוה פניו‬
‫מאתנו‪ .‬ויש על האדם לשוב אל יהוה אלוקיו ולבקש רחמיו‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫ילות‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי ַא ָּׁבא ַּׁבר ַּׁכהֲ נָ א ַמה ּׁו ַעל‬ ‫ַעל ִּמ ְש ָּׁכ ִּבי ַּׁב ּׁ ֵּל ֹ‬
‫יאך ָמה ְד ַא ְּׁת ָא ַמר (שמות‬
‫ְ‬ ‫ילות‪ַ ,‬על ַמ ְר ִּעי‪ ,‬הֵּ ַ‬ ‫ִּמ ְש ָּׁכ ִּבי ַּׁב ּׁ ֵּל ֹ‬
‫כא‪ ,‬יח)‪ :‬וְּ לֹא יָמות וְּ נָפַ ל לְּ ִמ ְּש ָכב‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי לֵּ וִּ י ָא ְמ ָרה‬
‫עולָ ם‬ ‫של ֹ‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‪ִּ ,‬רבּׁ ֹו ֹנו ֶ‬ ‫ְּׁכנֶסֶ ת יִּ ְש ָר ֵּאל לִּ ְפנֵּי ַה ָּׁק ֹ‬
‫של‬ ‫ֵּילות‪ֵּּׁ ,‬בין לֵּילָ ן ֶ‬ ‫ֵּילות לְ ל ֹ‬ ‫ית ֵּמ ִּאיר לִּ י ֵּּׁבין ל ֹ‬ ‫ש ָעבַ ר הָ יִּ ָ‬ ‫לְ ֶ‬
‫של ָמ ַדי‪,‬‬ ‫של ָּׁבבֶ ל לְ לֵּ ילָ ן ֶ‬ ‫של ָּׁבבֶ ל‪ֵּּׁ ,‬בין לֵּ ילָ ן ֶ‬ ‫ִּמ ְצ ַריִּ ם לְ לֵּ ילָ ן ֶ‬
‫של יָוָ ן לְ לֵּ ילָן‬ ‫של יָוָ ן‪ ,‬וּׁבֵּ ין לֵּ ילָ ן ֶ‬ ‫של ָמ ַדי לְ לֵּילָ ן ֶ‬ ‫וּׁבֵּ ין לֵּ ילָ ן ֶ‬
‫ָשנְ ִּּׁתי לִּ י ִּמן הַ ּׁת ֹו ָרה ו ִּּׁמן ַה ִּּׁמ ְצ ֹוות‬ ‫ש ּׁי ַ‬‫שו ֶ‬ ‫דום‪ ,‬וְ ַעכְ ָ‬ ‫של אֱ ֹ‬ ‫ֶ‬
‫ילות‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי‬ ‫ילות‪ַ .‬על ִּמ ְש ָּׁכ ִּבי ַּׁב ּׁ ֵּל ֹ‬ ‫ילות לְ לֵּ ֹ‬ ‫נִּ ְס ְמכ ּׁו לִּ י לֵּ ֹ‬
‫ָשנְ ִּּׁתי לִּ י ִּמן הַ ּׁת ֹו ָרה ו ִּּׁמן הַ ִּּׁמ ְצ ֹוות נִּ ְס ְמכ ּׁו‬ ‫שיּׁ ַ‬‫לֶכ ַסנְ ְדּׁ ָרא ְּׁכ ֶ‬ ‫אֲ ְּׁ‬
‫ילות‪.‬‬
‫ילות‪ָּׁ ,‬בא ּׁו לֵּ ֹ‬ ‫ילות‪ַ ,‬על ִּמ ְש ָּׁכ ִּבי ַּׁב ּׁ ֵּל ֹ‬ ‫ילות לְ לֵּ ֹ‬ ‫לִּ י לֵּ ֹ‬

‫‪117‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ג‬

‫*ב ּ ְשוָׁ ִקים‬

‫סו ְב ָׁבה ָׁב ִעיר‪ַ ּ ,‬‬
‫(ב)‪ָׁ :‬אק ּו ָׁמה ָׁ ּנא וַ אֲ ֹ‬
‫ֶש ָׁאהֲ ָׁבה נַ ְפ ִשי;‬ ‫ֹבות‪-‬אֲ ַב ְק ָׁשה‪ֵׁ ,‬את‬ ‫ּו ָׁב ְרח ֹ‬
‫אתיו‪:‬‬
‫ִּב ַ ּק ְש ִּתיו‪ ,‬וְ לֹא ְמ ָׁצ ִ‬
‫נקום ונחפש אלוקינו בזעקה שתישמע בכל העיר‪ ,‬ובכי‬
‫קורע לבבות בשוקים‪ ,‬ובתחנונים ברחובות‪ ,‬ונחפש את‬
‫אהבת נפשנו‪ .‬אך לפני שהשחר מפציע‪ ,‬מחשיך העולם‬
‫יותר כך מרוב חיפושנו נגיע למצב "ולא מצאתיו" ואז‬
‫בפתע פתאום יפציע השחר ותבוא הגאולה המיוחלת כל‬
‫כך‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫שוקים – רבים משוק‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫סו ְבבָ ה בָ ִּעיר ַּׁב ּׁ ְשוָ ִּקים וּׁבָ ְרח ֹ‬
‫ֹבות‪ַּׁ ,‬ב ְּׁכ ָר ִּכים‬ ‫ָאקו ָּׁמה נָ א וַ אֲ ֹ‬
‫משה‪ּׁ ִּ ,‬ב ַּׁק ְש ִּּׁתיו‬
‫ש ָאהֲ בָ ה נ ְַפ ִּשי‪ ,‬זֶה ֶ‬ ‫שה ֵּאת ֶ‬ ‫ינות‪ ,‬אֲ בַ ְ ּׁק ָ‬
‫וּׁבַ ְמ ִּד ֹ‬
‫אתיו‪.‬‬‫וְ לֹא ְמצָ ִּ‬

‫(ג)‪ְ :‬מ ָׁצא ּונִ י‪ַ ,‬ה ּש ְֹמ ִרים‪ַ ,‬ה ּס ְֹב ִבים‪ָׁ ּ ,‬ב ִעיר‪ֵׁ :‬את‬
‫יתם‪:‬‬
‫ֶש ָׁאהֲ ָׁבה נַ ְפ ִשי‪ְ ,‬ר ִא ֶ‬
‫ולגאולה צרכים שומרים שינהיגו את העם וינחו אותו‬
‫כמשה ואהרן במצרים‪ ,‬כעזרא ונחמיה בבבל‪ ,‬וכצדיקים‬
‫בכל דור ודור עד שיבוא משיח צדקנו ויגאלנו במהרה‬
‫בימנו אמן‪.‬‬

‫‪118‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ג‬
‫"השומרים" עולה בגימטריה כמניין "משה‪-‬אהרן"‪ .‬רש"י‬
‫ז"ל‪" :‬מצאוני השומרים‪ :‬משה ואהרן"‪ .‬אלשיך הקדוש‪:‬‬
‫"מצאוני השומרים‪ :‬הם משה ואהרן במצרים"‪.‬‬
‫ואז נשאל את אותם צדיקים ושומרים‪ :‬הראיתם שאהבה‬
‫נפשי זה שנאמר‪" :‬ויראו צדיקים ויראו" [תהלים נב ח] ומרוב‬
‫עוונות הדור תש כוחם של הצדיקים המכפרים על חטא‬
‫העם‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫ְ‬
‫יאך ָמה‬ ‫של לֵּ וִּ י‪ ,‬הֵּ ַ‬ ‫ְמצָ אוּׁנִּ י ַה ּׁש ְֹמ ִּרים ַה ּׁס ְֹב ִּבים‪ ,‬זֶה ִּש ְב ֹ‬
‫טו ֶ‬
‫ש ַער‪.‬‬
‫ש ַער לָ ַ‬ ‫ְד ַא ְּׁת אֲ ַמ ְר ְּׁת (שמות לב‪ ,‬כז)‪ִ :‬ע ְּברו וָ שובו ִמ ַ‬
‫משה‪.‬‬
‫ש ָאהֲ בָ ה נ ְַפ ִּשי‪ ,‬זֶה ֶ‬ ‫ֵּאת ֶ‬

‫אתי‪,‬‬ ‫(ד)‪ּ ִ :‬כ ְמ ַעט‪ֶ ,‬ש ָׁע ַב ְר ִּתי ֵׁמ ֶהם‪ַ ,‬עד ֶש ּ ָׁמ ָׁצ ִ‬
‫ֵׁאת ֶש ָׁאהֲ ָׁבה נַ ְפ ִשי; *אֲ ַחזְ ִּתיו‪* ,‬וְ לֹא ַא ְר ּ ֶפ ּנ ּו‪-‬‬
‫יאתיו ֶאל‪ֵׁ ּ -‬בית ִא ִּמי‪ְ ,‬ו ֶאל‪ֶ -‬ח ֶדר‬ ‫*שהֲ ֵׁב ִ‬ ‫ַעד‪ֶ -‬‬
‫הו ָׁר ִתי‪:‬‬
‫ֹ‬
‫כמעט ונואשתי‪ ,‬עד שמצאתי את מלכו של עולם‪ ,‬ע"י פתח‬
‫התשובה ואז אחזתי בו בחוזקה ודבקתי בו ולא חפצתי‬
‫להרפות ממתק תורתו עד שהשכנתיו בחדרי לבי‪.‬‬
‫מובא בית אמי‪" ,‬אמא" בגימטריה עולה "לבי"‪.‬‬
‫ואל חדר הורתי – הנחותיו ככתר לראשי‪" ,‬כתר" עולה‬
‫בגימטריה עם הכולל למניין "הורתי"‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫אחזתיו – תפסתי בו‪.‬‬
‫ולא ארפנו – לא אשחרר תפיסתו‪.‬‬
‫שהביאתיו – הבאתי אותו‪.‬‬
‫‪119‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ג‬

‫מדרש השיר‬
‫ש ָאהֲ בָ ה נ ְַּפ ִשי‪,‬‬ ‫אתי ֵאת ֶ‬ ‫ש ָמצָ ִ‬ ‫ש ָעבַ ְּר ִתי ֵמהֶ ם ַעד ֶ‬ ‫ִכ ְּמ ַעט ֶ‬
‫יאתיו ֶאל ֵּּׁבית ִּא ִּּׁמי‪,‬‬ ‫ִּ‬ ‫שהֲבֵּ‬ ‫זְתיו וְ לֹא ַא ְר ּׁ ֶפנ ּׁו ַעד ֶ‬ ‫משה‪ .‬אֲ חַ ִּּׁ‬ ‫זֶה ֶ‬
‫שם נִּ ְתחַ ְ ּׁיב ּׁו‬ ‫ש ִּּׁמ ּׁ ָ‬ ‫מו ֵּעד‪ֶ ,‬‬ ‫הו ָר ִּתי‪ ,‬זֶה אֹהֶ ל ֹ‬ ‫זֶה ִּסינַי‪ .‬וְ ֶאל חֶ ֶדר ֹ‬
‫הו ָריָה‪.‬‬ ‫יִּ ְש ָר ֵּאל ְ ּׁב ֹ‬
‫של ָּׁבבֶ ל‪ּׁ ִּ .‬ב ַּׁק ְש ִּּׁתי‬ ‫ילות‪ ,‬זֶה לַ יְ לָ ה ֶ‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ַ ,‬על ִּמ ְש ָּׁכ ִּבי ַּׁב ּׁ ֵּל ֹ‬
‫אתיו‪,‬‬ ‫ש ָאהֲ בָ ה נ ְַפ ִּשי‪ ,‬זֶה דָּׁ נִּ יֵּּׁאל‪ּׁ ִּ .‬ב ַּׁק ְש ִּּׁתיו וְ לֹא ְמצָ ִּ‬ ‫ֵּאת ֶ‬
‫ֹבות‪ַּׁ ,‬ב ְּׁכ ַר ִּּׁכים‬ ‫סו ְבבָ ה בָ ִּעיר ַּׁב ּׁ ְשוָ ִּקים וּׁבָ ְרח ֹ‬ ‫ָאקו ָּׁמה נָא וַ אֲ ֹ‬
‫נַפ ִּשי‪ ,‬זֶה דָּׁ נִּ ּׁיֵּאל‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫ש ָאהֲבָ ה‬ ‫שה ֵּאת ֶ‬ ‫ינות‪ ,‬אֲ בַ ְ ּׁק ָ‬ ‫וּׁבַ ְּׁמ ִּד ֹ‬
‫אתיו‪ְ ,‬מצָ אוּׁנִּ י ַה ּׁש ְֹמ ִּרים‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ַה ַּׁכ ְש ִּדים‪,‬‬ ‫ִּ ּׁב ַּׁק ְש ִּּׁתיו וְ ל ֹא ְמצָ ִּ‬
‫ְ‬
‫נַפ ִּשי‪ ,‬זֶה דָּׁ נִּ ּׁיֵּאל‪ ,‬לְ הֵּ יכָ ן ָהלַ ך‪ַ ,‬מאן ְדּׁ ָא ַמר‬ ‫ש ָאהֲ בָ ה ְ‬ ‫ֵּאת ֶ‬
‫לְ ַתעֲ נִּ ית‪ ,‬ו ַּׁמאן ְדּׁ ָא ַמר לִּ ְסעו ָּׁדה‪ַ .‬מאן ְדּׁ ָא ַמר לְ ַתעֲ נִּ ית‪,‬‬
‫חֲמים ַעל חֻּ ְר ַּׁבן ֵּּׁבית הַ ִּּׁמ ְקדָּׁ ש (דניאל ט‪ ,‬יז)‪:‬‬ ‫שהָ יָה ְמבַ ֵּּׁקש ַר ִּ‬ ‫ֶ‬
‫וְּ ַע ָתה ְּש ַמע אֱ לֹהֵ ינו ֶאל ְּת ִפ ַלת ַע ְּב ְּד ָך‪ .‬ו ַּׁמאן ְדּׁ ָא ַמר‬
‫שאצַ ר‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב‬ ‫של ֵּּׁבלְ ַ‬ ‫רוא ְּׁכ ָתבָ יו ֶ‬ ‫לִּ ְּׁסעו ָּׁדה‪ ,‬לִּ ְק ֹ‬
‫(דניאל ה‪ ,‬כה)‪ְּ :‬מנֵא ְּמנֵא ְּת ֵקל ופַ ְּר ִסין‪.‬‬
‫זוהר השיר‬
‫רבי אלעזר פתח‪ :‬על משכבי בלילות בקשתי‪ .‬על משכבי‪ ,‬במשכבי היה‬
‫צריך לומר‪ ,‬מהו על משכבי? אלא כנסת ישראל אומרת לפני הקב"ה‬
‫ומבקשת ממנו על הגלות‪ .‬לפני שהיא יושבת בין שאר העמים עם בניה‬
‫ושוכבת לעפר‪ .‬ועל שהיא שוכבת בארץ אחרת הטמאה‪ .‬אומרת על משכבי‬
‫אני מבקשת‪ ,‬שאני שוכבת וכואבת בגלות‪ .‬וע"כ בקשתי את שאהבה נפשי‬
‫שיוצאת מן הגלות‪.‬‬

‫מעשי המלך‬
‫שלמה המלך רצה להתחיל בבניית בית המקדש‪ .‬אולם הוא ידע‬
‫שהתורה אסרה להניף כלי ברזל אפילו כדי לחצוב אבנים‬
‫המיועדות לבניית בית המקדש‪ ,‬מפני שכלים אלו עלולים להרוג‬
‫‪120‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ג‬

‫או לפצוע בני אדם‪ .‬לכן קרא לחכמיו וליועציו שיעצו לו‪ ,‬כיצד‬
‫ניתן לחצוב אבנים מבלי להשתמש בכלי ברזל‪.‬‬
‫ענו החכמים ואמרו‪ :‬בערב שבת בין השמשות ברא הקדוש ברוך‬
‫הוא תולעת ושמה שמיר‪ .‬תולעת פלאית זו מסוגלת לחתוך את כל‬
‫סוגי האבנים‪ ,‬אפילו הקשות ביותר‪ ,‬ותוכל להשתמש בה לבניית‬
‫בית המקדש‪ .‬אולם הקב"ה הניח את הברייה הזו במקום שאין‬
‫איש יודע עליו‪ ,‬ולכן עצתנו לך היא‪ ,‬שתקרא לשדים ותצווה‬
‫עליהם בשפתם המיוחדת המוכרת לך‪ ,‬לומר לך היכן נמצא‬
‫השמיר‪.‬‬
‫שמח המלך לשמוע את עצתם‪ ,‬ובשפה הידועה רק לשלמה‬
‫המלך קרא לשני שדים לבוא לארמונו‪ .‬פנה אליהם המלך ואמר‪:‬‬
‫זקוק אני בדחיפות לשמיר‪ .‬אם תגלו לי את מקום המצאה‪ ,‬תוכלו‬
‫לצאת מכאן בשלום‪ ,‬ואם תמאנו אשמיד אתכם ואכרית אתכם מן‬
‫העולם‪ .‬נבהלו השדים ואמרו‪ :‬מבטיחים אנו לך‪ ,‬שאין אנו יודעים‬
‫היכן נמצאת התולעת‪ ,‬אולם אשמדאי מלכנו ודאי הוא יודע את‬
‫מקום המצאה‪ .‬והיכן נמצא אשמדאי זה? שאל שלמה המלך‪ .‬ענו‬
‫לו השדים‪ :‬במקום שנקרא הרי החושך‪ .‬הוא כרה לו שם באר‬
‫במורד ההר‪ ,‬כסה אותה באבן גדולה וחתם בה את חותמתו‪ .‬מידי‬
‫יום הוא עולה השמימה‪ ,‬כדי ללמוד מה מוטל עליו לעשות באותו‬
‫היום‪ .‬לאחר מכן הוא חוזר לבאר ובודק את החותמת אם יד אדם‬
‫לא נגעה בו‪ .‬ואז מגולל את האבן מעל פי הבאר נכנס לתוכה‪,‬‬
‫שותה מן המים‪ ,‬מחזיר את האבן למקומה וחותם שוב בחותמתו‪.‬‬
‫כאשר שמע זאת המלך‪ ,‬קרא לבניהו בן יהוידע ונתן בידו‪:‬‬
‫שלשלת ברזל וטבעת זהב אשר עליהם חקוק שם יהוה‪ ,‬כדי‬
‫‪121‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ג‬

‫שלא יוכלו להזיק לו‪ .‬וכן כמה חתיכות צמר וכדי יין‪ .‬וכה אמר לו‪:‬‬
‫את הדברים הללו קח עמך וצא לערי החושך לחפש את‬
‫אשמדאי‪ ,‬וכשתמצאהו‪ ,‬תכבלהו בשלשלת הברזל והביאהו לכאן!‬
‫יצא בניהו בן יהוידע לדרך וגמא מרחקים גדולים‪ .‬עד שהגיע‬
‫להרי החושך ומצא את מקום הבאר‪ .‬כשהתקרב אל הבאר‪ ,‬חפר‬
‫לצידה בור עמוק שהתחבר אל הבאר וכך זרמו לתוכו כל המים‬
‫שהיו בבאר‪.‬‬
‫כשהתרוקנה הבאר סתם את החור שממנו יצאו המים בגזרי‬
‫הצמר שנתן לו שלמה המלך‪ .‬אחרי כן חפר חור נוסף ומילא את‬
‫הבאר ביין שהביא עמו‪ ,‬וגן חור זה סתם בגזרי צמר וכסה הכול‬
‫בעפר ולא ניכר היה כלל שנעשה כאן דבר‪.‬‬
‫מהר ועלה על אחד העצים שבסביבה כדי להמתין לבוא של‬
‫אשמדאי‪ .‬לפתע שמע בניהו רעש גדול‪ ,‬וברוח סער הגיע‬
‫אשמדאי מלך השדים‪ .‬הוא בדק את החותמת שעל פי הבאר‪,‬‬
‫הסיר את האבן הגדולה וחש בריח חריף של יין‪ ,‬אולם לשתות‬
‫לא רצה שמה ישתכר‪ .‬זמן רב המתין על פי הבאר וצימאונו גבר‪.‬‬
‫כאשר לא יכול להתאפק יותר‪ ,‬שתה מן היין בבת אחת ושקע‬
‫בתרדמה עמוקה‪ .‬מיד‪ ,‬ירד אליו בניהו עם שלשלת הברזל אשר‬
‫איתו‪ ,‬ובצעדים שקטים התקרב אל אשמדאי‪ .‬כבל אותו היטב‪,‬‬
‫כך שלא תהיה לו שום אפשרות להשתחרר ועם הקצה השני של‬
‫השלשלת עלה בחזרה על העץ‪ .‬כאשר הקיץ אשמדאי משנתו‪,‬‬
‫גילה כי הוא קשור‪ ,‬והחל להתנועע בשצף קצף אנה ואנה כדי‬
‫לנסות להשתחרר מן הכבלים‪ .‬קפץ אליו בניהו וגער בו‪ :‬עמוד‬
‫בדרך ארץ ובאימה! האם אינך רואה ששם יהוה חרות על‬
‫‪122‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ג‬

‫השלשלת? כאשר ראה אשמדאי שאמת הדבר וכשנוכח לדעת‪,‬‬

‫שאין לו כל עצה נגדו נכנע והרכין ראשו לפני בניהו ושאל‪ :‬מי‬
‫אתה? מה רצונך? ומה חטאתי לך שכבלת אותי בשלשלת?‬
‫השיב לו בניהו‪ :‬אני שליחו של המלך שלמה‪ ,‬שהוא מושל גם‬
‫עליך ועל כל השדים והוא שלחני אליך להביאך אליו לירושלים‪.‬‬
‫ראה אשמדאי כי לא יוכל לו‪ ,‬קם והלך עם בניהו‪ .‬בדרכם עברו‬
‫ליד עץ דקל‪ ,‬עמד אשמדאי ונתחכך בו‪ ,‬עד שנעקר העץ ממקומו‬
‫ונפל‪ .‬כאשר עברו סמוך לבית‪ ,‬נתחכך אשמדאי בכותל והבית‬
‫התמוטט ונפל‪ .‬כשהגיע לבית אחר יצאה משם אלמנה‪ .‬היא‬
‫מררה בבכי והתחננה לפני אשמדאי‪ ,‬שלא יפיל את ביתה וירחם‬
‫עליה כי אישה אלמנה היא‪ .‬רחם עליה אשמדאי וקפץ הצידה‬
‫כדי לא להזיק לביתה ואז נפגע אשמדאי ואמר‪" :‬ולשון רכה‬
‫תשבר גרם" (עצם)‪ .‬בהמשך ראה אשמדאי איש עיור התועה‬
‫בדרך‪ ,‬ניגש אליו והנחה אותו בדרך הנכונה‪ .‬אחר כך ראה שיכור‬
‫המתנדנד בדרך מרוב שיכרות ותועה בדרכו‪ ,‬ניגש גם אליו‬
‫והפנהו לדרך הנכונה‪ .‬עוד ראה בדרכו חתן וכלה ואנשים רבים‬
‫רוקדים ושמחים לפניהם‪ ,‬עמד ובכה אשמדאי למראה זה‪.‬‬
‫אחרי זה שמע אדם האומר לסנדלר‪ :‬עשה לי נעלים חזקות‬
‫שאוכל ללכת בהן שבע שנים! צחק אשמדאי לדברי האיש‬
‫ההוא‪.‬‬
‫וכן ראה קוסם שקסמיו בידיו ויודע על הנעשה בקצוות תבל‪ ,‬וגם‬
‫למראה זה צחק אשמדאי‪ .‬כשהגיעו לירושלים המתין אשמדאי‬
‫שלושה ימים בארמון המלך‪ ,‬עד שהובא לפני שלמה המלך‪ .‬פנה‬
‫מלך השדים לשלמה המלך ואמר‪ :‬אתה מלך השליט על כל‬
‫‪123‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ג‬

‫העולם ומדוע היית צריך לכבוש גם אותי? השיב לו שלמה המלך‪:‬‬

‫אין אני רוצה להרע לך רק בקשה אחת לי אליך‪ .‬רוצה אני‬
‫לבנות את בית המקדש ולשם כך דרושה לי תולעת השמיר‪ ,‬לכן‬
‫קראתי לך שתמצא לי אותה‪ .‬ענה לו אשמדאי ודאי שהשמיר‬
‫לא נמצאת בידי‪ ,‬אלא הקב"ה מסרה לשר הים‪ .‬ושר הים הפקיד‬
‫אותה בידי תרנגול הבר לאחר שהבטיח לו בכל עת שיבקש‬
‫אותה ממנו‪ ,‬יחזיר לו‪.‬‬
‫ומדוע זקוק העוף לשמיר? שאלו שלמה המלך‪.‬‬
‫מפני שהעוף לוקחו למדבר ושם הר אבן‪ ,‬ואין בו ישוב‪ .‬לוקח‬
‫העוף את השמיר ומזחילה על פני הסלעים‪ ,‬והן נבקעות ונוצרים‬
‫בהם תלמים‪ .‬בתוכם הוא זורע זרעים‪ ,‬אשר הוא מביא ממרחקים‬
‫ועל ידי הרוח מתכסין התלמים בחול וצומחים שם אילנות‪ .‬העוף‬
‫בונה לו שם קן ויש לו ולגוזליו ממה ליזון‪ .‬ועתה אם רצונך‬
‫בשמיר‪ ,‬יש עליך ללכת אליו ולדרוש ממנו שיתנה לך‪.‬‬
‫לאחר שנודע מקומו של תרנגול הבר‪ ,‬נתן ביד אחד מעבדיו לוח‬
‫זכוכית‪ ,‬והורה לו ללכת להביא את השמיר‪ .‬כשהגיע העבד לקן‪,‬‬
‫ראה בתוכו גוזלים קטנים‪ .‬הוא לקח את לח הזכוכית‪ ,‬כיסה את‬
‫הקן והסתתר בצד אחד השיחים‪ .‬לאחר זמן קצר בא העוף ומזון‬
‫בפיו עבור גוזליו‪ .‬והנה רואה הוא שהקן סגור על ידי לוח זכוכית‪.‬‬
‫החל להכות במקורו על גבי המכסה וגם הגוזלים פתחו פיותיהם‬
‫כלפי מעלה‪ ,‬כי רעבים היו אולם המכסה לא נשבר‪ .‬התעופף‬
‫העוף משם ולאחר זמן קצר חזר ובפיו השמיר‪ .‬הניחה על הזכוכית‬
‫ונבקעה מיד‪ .‬קריאת הפתעה יצאה מגרונו של העבד ומרוב בהלה‬
‫נשמטה השמיר מפיו של העוף‪ .‬ניגש העבד במהירות‪ ,‬לקח את‬
‫‪124‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ג‬

‫השמיר ויצאה בדרכו לירושלים‪ .‬לאחר זמן נזכר העוף שהשמיר‬

‫לא נמצאת אצלו‪ .‬נחרד עד מאד ויצאה לחפשו בכל המקומות‪.‬‬
‫משלא מצאה בלע אבן חדה ונחנק‪ ,‬כי ידע שלא יוכל לקיים את‬
‫שבועתו לשר הים‪ .‬גם לאחר שהובאה השמיר אל שלמה המלך‬
‫נשאר אשמדאי תפוס באוהל מיוחד שנבנה עבורו בגינת המלך‪.‬‬
‫באחד הימים ניגש בניהו בו יהוידע אל אשמדאי ושאלו‪ :‬מדוע‬
‫כשהלכנו בדרך נגשת ועזרת לאיש העיור?‬
‫שמעתי קול בשמים שאיש תם הוא‪ ,‬וכל הגומל איתו חסד זוכה‬
‫לחיי עולם‪ .‬ומדוע גם לשיכור סיעת? מפני שאדם רע ורשע הוא‬
‫כל ימיו‪ ,‬אך פעם לא עשה הוא מעשה טוב‪ .‬ולכן גמלתי עמו‬
‫חסד‪ ,‬שלא יהיה לו שום מלאך מליץ טוב שיקבל בעבורו שכר‬
‫בעולם הבא‪ .‬ועוד שאלו‪ :‬מדוע בשמחת החתונה בכית? יודע אני‬
‫שנזק יקרה לזוג שזה עתה נישא‪ .‬ומדוע צחקת על אותו איש‬
‫שביקש נעליים לשבע שנים? מפני שאיש זה לא יחיה אך שבעה‬
‫ימים‪ .‬ולבסוף שאל אותו מדוע צחקת על אותו קוסם‪ .‬והשיב לו‬
‫אשמדאי‪ :‬מפני שלא ידע שרגליו עמדו על אוצרות גדולים‪.‬‬

‫‪125‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ג‬

‫ְּב ֹנות יְ ר ּו ָׁשלַ ים‪,‬‬ ‫ֶא ְת ֶכם‬ ‫ִה ְש ּ ַב ְע ִּתי‬ ‫(ה)‪:‬‬

‫לות ַה ּ ָׁש ֶדה‪ִ :‬אם‪ָׁ ּ -‬ת ִעיר ּו‬ ‫או‪ְּ ,‬ב ַאיְ ֹ‬ ‫אות‪ֹ ,‬‬ ‫*ב ְצ ָׁב ֹ‬
‫ִּ‬
‫עו ְרר ּו ֶאת‪ָׁ -‬ה ַאהֲ ָׁבה‪ַ ,‬עד ֶש ּ ֶת ְח ּ ָׁפץ‪:‬‬ ‫וְ ִאם‪ְּ -‬ת ֹ‬
‫הקב"ה משביע את בנות ירושלים שהוא כינוי לכנסת‬
‫ישראל‪ .‬בשבועת אהבה אל יהוה זה שנאמר‪" :‬ואהבת את‬
‫יהוה אלוהיך"‪ .‬ומובטח לו שכרו של האדם העוסק באהבת‬
‫יהוה כפי ראשי התיבות העולים מארבעת המילים‪:‬‬
‫השבעתי אתכם בנות ירושלים" שעולה בהיפוך אתוון‪:‬‬
‫"אהבי"‪ ,‬יהיה האדם מאוהביו של השם יתברך ויזכה‬
‫לנאמר במשנה ‪" :‬אמר רבי יהושוע בן לוי עתיד הקב"ה‬
‫להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנאמר‪" :‬להנחיל‬
‫אהבי יש ואוצרותיהם אמלא" [משלי ח כא]‪ .‬לקב"ה יש‬
‫באוצרותיו שלוש מאות ועשר עולמות כמניין "יש" וינחיל‬
‫לבוא‪.‬‬ ‫לעתיד‬ ‫אהוביו‬ ‫לכל‬ ‫אותם‬
‫ששים גיבורים‬
‫צבאות – צבאים‪ ,‬רבים מצבי‪.‬‬

‫רות‪,‬‬‫ימ ֹ‬‫*כ ִת ְ‬
‫(ו)‪ִ :‬מי זֹאת‪ ,‬עֹלָׁ ה ִמן‪ַ -‬ה ִּמ ְד ּ ָׁבר‪ּ ְ ,‬‬
‫בונָׁ ה‪ִ ,‬מ ּכֹל ַא ְב ַקת‬ ‫*מ ֻק ּ ֶט ֶרת מֹר ּו ְל ֹ‬
‫ְ‬ ‫ָׁע ָׁשן‪:‬‬
‫*רו ֵׁכל‪:‬‬
‫ֹ‬
‫מי הוא זה אשר עולה אחר יהוה יתברך מן המדבר הלא‬
‫זרוע‪ ,‬מלא נחשים ועקרבים‪ .‬הלוא הם בני ישראל‪" .‬מי זאת‬
‫עלה" עולה בגימטריה למניין "ובא יבא ישראל"‪.‬‬

‫‪126‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ג‬
‫כתמרות עשן – כעשן המיתמר מעלה ונראה למרחוק כך‬
‫נשמע שמע יציאת בני ישראל ממצרים ע"י זרועו החזקה‬
‫של יהוה יתברך‪ .‬ושמע בניו המדיפים ריח בשמים כמור‬
‫ולבונה שהיו מוקטרים בבית המקדש‪.‬‬
‫ששים גיבורים‬
‫כתימרות – מתמר‪ ,‬עולה למעלה בקו ישר‪.‬‬
‫מקטרת – מעלה קטורת‪.‬‬
‫רוכל – סוחר נודד‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫שם ַר ִּ ּׁבי ֹיוסֵּ י ֶּׁבן זִּ ְמ ָרא‬ ‫שן‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי ֶאלְ ָעזָר ְ ּׁב ֵּ‬ ‫רות ָע ָ‬ ‫ימ ֹ‬‫ְּכ ִת ְּ‬
‫שהָ י ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל ִּמ ְת ֹנו ְד ִּדין ִּמ ּׁ ַמ ּׁ ָסע לְ ַמ ּׁ ָסע‪ ,‬הָ יָה ַע ּׁמוּׁד‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫ְ ּׁב ָ‬
‫עולֶה ְּׁכ ִּמין‬ ‫שן הַ ּׁ ַמעֲ ָרכָ ה ֹ‬ ‫צו ֵּמחַ ‪ ,‬וַ עֲ ַ‬ ‫הֶ ָענָן ֹיו ֵּרד‪ ,‬וְ ַע ּׁמוּׁד ֵּאש ֹ‬
‫רון‪ ,‬וְ ש ֹו ְר ִּפים‬ ‫של ֵּאש‪ֹ ,‬יו ְצ ִּאין ִּמ ֵּּׁבין ְשנֵּי ַּׁבדֵּּׁ י הָ ָא ֹ‬ ‫ְשנֵּי זִּ ּׁקו ִּּׁקין ֶ‬
‫עולָ ם‬ ‫לִּ ְפנֵּיהֶ ם נְ חָ ִּשים ְש ָר ִּפים וְ ַע ְק ַר ִּ ּׁבים‪ ,‬וְ ָהי ּׁו אֻּ ּׁמ ֹות הָ ֹ‬
‫של ֵּאלּׁ ּׁו‬ ‫ישן ֶ‬ ‫הות הֵּ ן ֵּאלּׁ וּׁ‪ֵּ ,‬אין ּׁ ַת ְש ִּמ ָ‬ ‫לו ֹ‬‫או ְמ ִּרין אֱ ֹ‬ ‫רו ִּאין וְ ֹ‬ ‫ֹ‬
‫של יִּ ְש ָר ֵּאל ֹנופֵּ ל עֲ לֵּיהֶ ם ּׁ ַפחַ ד‬ ‫ימ ָתן ֶ‬ ‫ֶא ּׁ ָלא ְ ּׁב ֵּאש‪ ,‬ו ֵּּׁמ ֵּא ָ‬
‫הֲדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (שמות טו‪ ,‬טז)‪ִ :‬תפֹל עֲ לֵיהֶ ם‬ ‫ו ְּׁר ָע ָדה‪ָ ,‬‬
‫ימ ָתה וָ פַ חַ ד‪ ,‬נָ ְפלָ ה ֵּאין ְּׁכ ִּתיב‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא ִּּׁת ּׁפֹל‪ִּ ,‬מ ָּׁכאן וּׁלְ ַה ָּׁבא‪.‬‬ ‫ֵא ָ‬
‫ְמקֻּ ּׁ ֶט ֶרת מֹר‪ ,‬זֶה ָא ִּבינ ּׁו ַא ְב ָר ָהם‪ָ ,‬מה הַ ּׁמ ֹור ַהז ֶּׁה רֹאש לְ כָ ל‬
‫יקים‪.‬‬ ‫צ ִּדּׁ ִּ‬
‫ש ִּמים‪ַ ,‬אף ַא ְב ָר ָהם ָא ִּבינ ּׁו הָ יָה רֹאש לְ כָ ל הַ ַ ּׁ‬ ‫ַה ְ ּׁב ָ‬
‫ְ‬
‫רות‪ָּׁ ,‬כך הָ יָה‬ ‫טו י ָָדיו ִּמ ְת ָמ ְר ֹ‬ ‫שלּׁ ֹו ְק ֹ‬ ‫ָמה הַ ּׁמ ֹור ַהז ֶּׁה ָּׁכל ִּמי ֶ‬
‫מו ְ ּׁביִּ ּׁסו ִּּׁרים‪ָ .‬מה הַ ּׁמ ֹור‬ ‫ַא ְב ָר ָהם ָא ִּבינ ּׁו ְמ ָמ ֵּרר ו ְּׁמ ַס ֵּּׁגף ַע ְצ ֹ‬
‫יע ַא ְב ָרהָ ם‬ ‫יחו ֶא ּׁ ָלא ָּׁבאוּׁר‪ָּׁ ,‬כ ְך לֹא ֹ‬
‫הו ִּד ַ‬ ‫ינו ֵּמ ִּפיחַ ֵּר ֹ‬ ‫ַהז ֶּׁה ֵּא ֹ‬
‫בונָה‪ ,‬זֶה ָא ִּבינ ּׁו‬ ‫שן הָ ֵּאש‪ .‬וּׁלְ ֹ‬ ‫שיו ַה ּׁט ֹו ִּבים ֶא ּׁ ָלא ְ ּׁב ִּכ ְב ַ‬ ‫ֶאת ַמעֲ ָ‬
‫ַבי ַה ִּּׁמזְ ֵּּׁבחַ ‪ִּ .‬מכּׁ ֹל ַא ְב ַקת‬ ‫בונָה ַעל ּׁג ֵּּׁ‬ ‫ש ִּ ּׁנ ְת ָק ֵּרב ְּׁכק ֶֹמץ לְ ֹ‬ ‫יִּ ְצחָ ק‪ֶ ,‬‬
‫לֵּמה לְ פָ נָיו וְ לֹא‬ ‫תו ְש ָ‬ ‫ש ָהיְ ָתה ִּמ ּׁ ָט ֹ‬ ‫רוכֵּ ל‪ ,‬זֶה יַעֲ קֹב ָא ִּבינוּׁ‪ֶ ,‬‬ ‫ֹ‬
‫נִּ ְמצָ א ָּׁבהֶ ן ּׁ ְפסֹלֶת‪.‬‬

‫‪127‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ג‬

‫ינָדב‪ָ ,‬א ְמר ּׁו‬ ‫ישבַ ע ַּׁבת ַע ִּּׁמ ָ‬ ‫ִּמי זֹאת עֹלָ ה וגו'‪ְ .‬מ ַד ֵּּׁבר ֶּׁבאֱ לִּ ֶ‬
‫חות ְ ּׁב ֹיום ֶאחָ ד‪,‬‬ ‫ינָדב ָראֲ ָתה חָ ֵּמש ְש ָמ ֹ‬ ‫ישבַ ע ַּׁבת ַע ִּּׁמ ָ‬ ‫אֱ לִּ ֶ‬
‫דול‪ ,‬ו ְּׁשנֵּי‬ ‫ָשיא‪ ,‬וּׁבַ ְעלָ ּׁה כּׁ ֹהֵּ ן ָ ּׁג ֹ‬ ‫יה נ ִּ‬‫ָראֲ ָתה יְ בָ ָמ ּׁה ֶמל ְֶך‪ ,‬וְ ָא ִּח ָ‬
‫ֶיה ִּסגְ נֵּי ְּׁכהֻּ ָּׁנה‪ ,‬ו ִּּׁפנְ חָ ס ֶּׁבן ְ ּׁבנ ָּׁה ְמשוּׁחַ ִּמלְ חָ ָמה‪ֵּ ּׁ ,‬כיוָ ן‬ ‫בָ נ ָ‬
‫ֶיה לְ ַה ְק ִּריב‪ ,‬י ְָצא ּׁו ְשרו ִּּׁפין וְ נֶהֶ ְפכָ ה ִּש ְמחָ ָת ּׁה‬ ‫ש ִּ ּׁנ ְכנְ ס ּׁו ָּׁבנ ָ‬
‫ֶ‬
‫שן‪ַּׁ .‬כד ְדּׁ ָמ ְך ַר ִּ ּׁבי ֶאלְ ָעזָר‬ ‫רות ָע ָ‬ ‫ימ ֹ‬
‫שית ְּׁכ ִּת ְ‬ ‫לְ ֵּאבֶ ל‪ִּ ,‬מ ּׁיָד נַעֲ ֵּ‬
‫קו ֵּרא ָעלָ יו‪ִּ :‬מי זֹאת עֹלָ ה ִּמן‬ ‫רו ֹ‬ ‫עון‪ ,‬הָ יָה דּׁ ֹו ֹ‬ ‫ְ ּׁב ַר ִּ ּׁבי ִּש ְמ ֹ‬
‫רוכֵּ ל‪,‬‬ ‫רוכֵּ ל‪ַ ,‬מה ּׁו ִּמכּׁ ֹל ַא ְב ַקת ֹ‬ ‫ַה ִּּׁמ ְד ָּׁבר וגו' ִּמכּׁ ֹל ַא ְב ַקת ֹ‬
‫יבוי‬‫אוי וְ ָת ֹנוי וְ ָק ִּר ֹ‬ ‫עון ָק ָר ֹ‬ ‫דַּׁ הֲ וָ ה ַר ִּ ּׁבי ֶאלְ ָעזָר ַּׁבר ַר ִּ ּׁבי ִּש ְמ ֹ‬
‫יטויי‪.‬‬
‫וּׁפַ יְ ֹ‬

‫זוהר השיר‬
‫פתח רבי בון ואמר‪ :‬השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תמצאו את דודי‪.‬‬
‫ומי קרוב למלך ככנסת ישראל שהיא אומרת אם תמצאו את דודי מה תגידו‬
‫לו‪ .‬אלא בנות ירושלים אלו הן נשמות הצדיקים‪ ,‬שהם קרובים למלך‬
‫תמיד‪ ,‬ומודיעים למלך תמיד‪ ,‬ומודיעים למלך בכל יום הצטרכות‬
‫המטרונה‪ .‬כי כך למדנו‪ ,‬בשעה שהנשמה יורדת לעולם‪ ,‬כנסת ישראל‬
‫מכניסה אותה בברית השבועה‪ ,‬שתגיד למלך תודיע לו אהבתה אליו‪,‬‬
‫בעבור שיתפייס עימה‪.‬‬

‫תו ֶש ִּל ְשלֹמֹה‪ִ -‬ש ּ ִשים ִ ּג ּב ִֹרים‪,‬‬ ‫(ז)‪ִ :‬ה ּנֵׁה‪ִ ,‬מ ּ ָׁט ֹ‬
‫ָׁס ִביב לָׁ ּה‪ִ :‬מ ִ ּג ּב ֵֹׁרי‪ ,‬יִ ְש ָׁר ֵׁאל‪:‬‬
‫מיטתו של המלך שהשלום שלו דהוא מלכו של עולם‪.‬‬
‫שהייתה נעה ונדה במדבר‪ ,‬והוא אוהל מועד וארון העדות‬
‫בו‪.‬‬
‫ששים גבורים – ששים ריבוא סביב לה [רש"י]‬

‫‪128‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ג‬
‫מגבורי ישראל – גיבורים נגד יצרם ועושים רצון יוצרם‬
‫ביראה ואהבה נאמנה [אלשיך הקדוש]‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫ש ִּּׁל ְשלֹמֹה ִּש ּׁ ִּשים ִּ ּׁגבּׁ ִֹּרים ָס ִּביב לָ ּׁה‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ִּ ּׁביבֵּ י‬ ‫תו ֶ‬ ‫ִּה ּׁנֵּה ִּמ ּׁ ָט ֹ‬
‫שם ַר ִּ ּׁבי ֶאלְ ָעזָר ְ ּׁב ַר ִּ ּׁבי ֹיוסֵּ י ּׁ ָפ ַתר ְק ָריָה ְ ּׁב ִּב ְר ַּׁכת כּׁ ֹהֲ נִּ ים‪,‬‬ ‫ְ ּׁב ֵּ‬
‫ְ‬
‫תו‪ִּ ,‬ה ּׁנֵּה ַמ ּׁט ֹו ָתיו ו ְּׁשבָ טָ יו‪ ,‬הָ ֵּאיך ָמה ְד ַא ְּׁת ָא ַמר‬ ‫ִּה ּׁנֵּה ִּמ ּׁ ָט ֹ‬
‫של ֶמל ְֶך‬ ‫ש ִּּׁל ְשלֹמֹה‪ֶ ,‬‬ ‫עות ַמט ֹות‪ֶ .‬‬ ‫(חבקוק ג‪ ,‬ט)‪ְּ :‬שבֻ ֹ‬
‫שלּׁ ֹו‪ִּ .‬ש ּׁ ִּשים ִּ ּׁגבּׁ ִֹּרים ָס ִּביב לָ ּׁה‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ִּש ּׁ ִּשים‬ ‫לום ֶ‬ ‫ש ֹ‬ ‫שהַ ּׁ ָ‬ ‫ֶ‬
‫שהֵּ ם ְמגַ ְ ּׁב ִּרין‬ ‫ש ְ ּׁב ִּב ְר ַּׁכת כּׁ ֹהֲ נִּ ים‪ִּ .‬מ ִּ ּׁגבּׁ ֵֹּרי יִּ ְש ָר ֵּאל‪ֶ ,‬‬ ‫או ִּת ּׁי ֹות ֶ‬ ‫ֹ‬
‫ֶאת יִּ ְש ָר ֵּאל‪ֻּ ּׁ .‬כ ּׁ ָלם אֲ חֻּ זֵּי חֶ ֶרב‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי עֲ ז ְַריָה ְדּׁ בָ ִּרים‬
‫ָאר יהוה‪,‬‬ ‫ְמב ָֹר ִּכין ִּ ּׁבגְ בו ָּׁרה‪( .‬במדבר ו‪ ,‬כד)‪ :‬יְּ בָ ֶרכְּ ָך יהוה‪ ,‬י ֵ‬
‫שֹא יהוה‪( .‬ר"ת ייי שם קדוש מע"ב שמות) ְמל ְֻּּׁמ ֵּדי‬ ‫יִ ָ‬
‫עולָ ם‪.‬‬ ‫שיֵּּׁש ָּׁב ֹ‬ ‫שהֵּ ם נִּ לְ חָ ִּמים ְ ּׁבכָ ל ִּמינֵּי ּׁפ ְֻּר ָע ֻּנ ּׁי ֹות ֶ‬ ‫ִּמלְ חָ ָמה‪ֶ ,‬‬
‫רו ֶאה‬ ‫שאֲ ִּפלּׁ ּׁו ָא ָדם ֹ‬ ‫ילות‪ֶ ,‬‬ ‫כו ִּמ ּׁ ַפחַ ד ַּׁב ּׁ ֵּל ֹ‬ ‫ִּאיש חַ ְרבּׁ ֹו ַעל יְ ֵּר ֹ‬
‫ְ‬
‫שה‪ ,‬יֵּלֵּ ך לְ בֵּ ית‬ ‫כו‪ַ ,‬מה ּׁיַעֲ ֶ‬ ‫יר ֹ‬ ‫מו חֶ ֶרב ְמחַ ּׁ ֶתכֶ ת ִּ ּׁב ֵּ‬ ‫לו ֹ‬ ‫ַּׁבחֲ ֹ‬
‫תו‪ ,‬וְ יִּ ְש ַמע‬ ‫יאת ְש ַמע וְ יִּ ְת ּׁ ַפ ּׁלֵּל ְּׁת ִּפ ּׁ ָל ֹ‬ ‫ַה ְּׁכנֶסֶ ת וְ יִּ ְק ָרא ְק ִּר ַ‬
‫יקו‪,‬‬‫חֲריהֶ ם ָא ֵּמן‪ ,‬וְ ֵּאין דָּׁ בָ ר ָרע ַמ ִּּׁז ֹ‬ ‫ִּ ּׁב ְר ַּׁכת כּׁ ֹהֲ נִּ ים וְ יַעֲ נֶה ַא ֵּ‬
‫או ֵּמר לָ הֶ ם‪( ,‬במדבר ו‪ ,‬כב)‪:‬‬ ‫לְ ִּפיכָ ְך ַמזְ ִּהיר ֶאת ְ ּׁבנֵּי ַאהֲ רֹן וְ ֹ‬
‫כֹה ְּתבָ ְּרכו ֶאת ְּבנֵי יִ ְּש ָר ֵאל‪.‬‬
‫שם ַר ִּ ּׁבי חֶ לְ בּׁ ֹו ָא ַמר ְּׁכ ִּתיב (בראשית לב‪ ,‬כד)‪:‬‬ ‫ַר ִּ ּׁבי ֶּׁב ֶר ְכיָה ְ ּׁב ֵּ‬
‫של ִּמי‪,‬‬ ‫ּׁתו ֶ‬ ‫וַ י ֵָאבֵ ק ִאיש ִעמ ֹו‪ֵּ ,‬אין ָאנ ּׁו ֹיו ְד ִּעין ִּמי הָ יָה ִּ ּׁב ְרשו ֹ‬
‫ִּאם ַה ּׁ ַמלְ ָא ְך ָהיָה ִּ ּׁב ְרשוּׁת יַעֲ קֹב וְ ִּאם יַעֲ קֹב ִּ ּׁב ְרשוּׁת‬
‫ֹאמר‬ ‫ַה ּׁ ַמלְ ָא ְך‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא ִּמ ּׁ ַמה ִּדּׁ ְכ ִּתיב (בראשית לב‪ ,‬כו)‪ :‬וַ י ֶ‬
‫ש ְּׁלחֵּ נִּ י‪,‬‬‫לו ַה ּׁ ַמלְ ָא ְך לְ יַעֲ קֹב ַ‬ ‫שחַ ר‪ָ ,‬א ַמר ֹ‬ ‫ש ְּלחֵ נִ י ִכי ָעלָ ה ַה ָ‬ ‫ַ‬
‫ְ‬
‫יע ִּקלּׁ ו ִּּׁסי לְ ַק ּׁ ֵּלס‪ ,‬הֱ וֵּ י ַה ּׁ ַמלְ ָאך ִּ ּׁב ְרשוּׁת יַעֲ קֹב ָא ִּבינוּׁ‪.‬‬ ‫ִּּׁכי ִּה ִּ ּׁג ַ‬
‫רו‬
‫ש ֹ‬ ‫לו‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי חָ ָמא ְ ּׁב ַר ִּ ּׁבי חֲ נִּ ינָא ָא ַמר לְ ָ‬ ‫ו ְּׁב ֵּאיזֶה צַ ד נִּ ְד ָמה ֹ‬

‫‪129‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ג‬
‫הֲדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (בראשית לג‪,‬‬
‫לו‪ָ ,‬‬
‫שע נִּ ְד ָמה ֹ‬
‫שו ָה ָר ָ‬
‫של ֵּע ָ‬
‫ֶ‬
‫יה‬‫ֶיך ִכ ְּראֹת ְּפנֵי אֱ ל ִֹהים‪ ,‬אֲ ַמר לֵּ ּׁ‬ ‫יתי פָ נ ָ‬ ‫י)‪ִ :‬כי ַעל ֵכן ָר ִא ִ‬
‫ימירוּׁן‬ ‫לו אֲ ִּרי ִּא ֵּ‬ ‫שהָ יָה ֹ‬ ‫של לְ ֶמל ְֶך ֶ‬ ‫ש ָר ְך‪ָ ,‬מ ָ‬ ‫ַא ּׁ ָפ ְך דָּׁ ְמיָין לְ ָ‬
‫שה ַה ּׁ ֶמלֶ ְך זִּ ֵּ ּׁוג ֶאת ָהאֲ ִּרי וְ הָ יָה ְמלַ ְ ּׁב ֹ‬
‫בו‬ ‫וְ כֶ לֶב ַאגְ ִּר ּׁיוּׁן‪ֶ ,‬מה ָע ָ‬
‫ָבוא ַה ּׁ ֶכלֶב לְ ִּהזְ ַד ֵּ ּׁוג לִּ ְבנִּ י‬ ‫ש ִּאם י ֹ‬ ‫או ֵּמר ֶ‬ ‫ְּׁכנֶגֶד ְ ּׁב ֹנו‪ ,‬וְ ָהיָה ֹ‬
‫ש ָעה‬ ‫ְ‬
‫ָכול‪ָּׁ .‬כך ְ ּׁב ָ‬ ‫ֹאמר ְ ּׁבנִּ י לָ אֲ ִּרי ָיכֹלְ ִּּׁתי וְ לַ ּׁ ֶכלֶב ֵּאינִּ י י ֹ‬ ‫י ַ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‬ ‫עולָ ם ָּׁב ִּאים לְ ִּהזְ דַּׁ ֵּ ּׁוג לְ יִּ ְש ָר ֵּאל ַה ָּׁק ֹ‬ ‫שאֻּ ּׁמ ֹות ָה ֹ‬ ‫ֶ‬
‫ָכול לַ עֲ מֹד ַּׁבאֲ ִּביהֶ ם וְ ַא ּׁ ֶתם‬ ‫ש ּׁ ָלכֶ ם לֹא י ֹ‬ ‫שר ֶ‬ ‫או ֵּמר לָ הֶ ם ַ‬ ‫ֹ‬
‫לו‪ ,‬לָ זֶה צֹאן‬ ‫רו ֶעה נִּ ְד ָמה ֹ‬ ‫כולִּ ין לָ הֶ ם‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ה ּׁונָא ָא ַמר לְ ֹ‬ ‫יְ ֹ‬
‫לו ַהעֲ בֵּ ר ֶאת‬ ‫וְ לָ זֶה צֹאן‪ ,‬לָ זֶה ְ ּׁג ַמ ִּּׁלים וְ לָ זֶה ְ ּׁג ַמ ִּּׁלים‪ָ ,‬א ַמר ֹ‬
‫שהֶ עֱ ִּביר יַעֲ קֹב ָא ִּבינ ּׁו ֶאת‬ ‫ש ְּׁל ָך‪ֵּ ּׁ ,‬כיוָ ן ֶ‬ ‫ש ִּּׁלי וַ אֲ נִּ י ַמעֲ ִּביר ֶאת ֶ‬ ‫ֶ‬
‫שינַ ן ְּׁכלוּׁם‪ִּ ,‬מן דַּׁ חֲ זַר‬ ‫חזֹר וְ נֶחֱ ֵּמי ִּדילְ ָמא ַאנְ ֵּ‬ ‫שלּׁ ֹו ָא ַמר נַ ֲ‬ ‫ֶ‬
‫עון ְ ּׁב ַר ִּ ּׁבי הֲ ֹוו‬ ‫וַ ּׁי ֵָּאבֵּ ק ִּאיש ִּע ּׁמ ֹו‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ִּחיָּׁא ַר ָּׁבה וְ ַר ִּ ּׁבי ִּש ְמ ֹ‬
‫לון‬ ‫יט ְּׁכ ִּסין‪ָ ,‬ע ֹ‬ ‫ָע ְס ֵּקי ִּ ּׁב ְפ ַרגְ ַמ ְטיָא וַ הֲ ֹוו נָ ְס ִּבין וְ יַהֲ ִּבין ַּׁבהֲ ָדא ִּמ ּׁ ַ‬
‫הון‪ִּ ,‬מן ִּדּׁ נְ פַ ּׁקוּׁן ִּמן ּׁ ִּפילֵּי אֲ ַמרוּׁן‬ ‫יד ְת ֹ‬ ‫יב ַ‬ ‫לַ הֲ ָדא צוּׁר וַ עֲ בַ דּׁ וּׁן ִּע ִּ‬
‫של‬ ‫חֲבילָ ה ֶ‬ ‫שינַ ן ְּׁכלוּׁם‪ ,‬חָ זְ ר ּׁו ו ָּׁמ ְצא ּׁו ִּ‬ ‫ֶחֱמי ִּדּׁ ילְ ָמא ַאנְ ֵּ‬ ‫נַ חֲ זֹר וְ נ ֵּ‬
‫הֲדא ִּמ ּׁ ָלה ִּמן יַעֲ קֹב ָסבָ אן ִּהיא‪ִּ ,‬דּׁ ְכ ִּתיב‬ ‫יט ְּׁכ ִּסין‪ָ ,‬א ְמ ִּרין ָ‬ ‫ִּמ ּׁ ַ‬
‫(בראשית לב‪ ,‬כו)‪ :‬וַ י ֵָאבֵ ק ִאיש ִעמ ֹו‪ .‬וְ ַר ָּׁבנָ ן ָא ְמ ֵּרי‬
‫לו‪ ,‬לָ זֶה צֹאן וְ לָ זֶה צֹאן‪ ,‬לָ זֶה ְ ּׁג ַמ ִּּׁלים‬ ‫יס ִּטים נִּ ְד ָמה ֹ‬ ‫לְ ַא ְר ִּכילִּ ְ‬
‫ש ְּׁל ָך‪ָּׁ ,‬כךְ‬ ‫ש ִּּׁלי וַ אֲ נִּ י ַמעֲ ִּביר ֶ‬ ‫לו ַהעֲ בֵּ ר ֶ‬ ‫וְ לָ זֶה ְ ּׁג ַמ ִּּׁלים‪ָ ,‬א ַמר ֹ‬
‫של יַעֲ קֹב ְּׁכהֶ ֶרף ַעיִּ ן‪ ,‬וְ הָ יָה אֲ ב ּׁונָן‬ ‫ֹאנו ֶ‬ ‫הֶ עֱ ִּביר ַה ּׁ ַמלְ ָא ְך צ ֹ‬
‫חֳּרי ָּׁכל‬ ‫חוזֵּר ו ַּׁמ ְש ַּׁכח ָעאן ָא ֵּ‬ ‫יַעֲ קֹב ָענְ יָא ְדּׁ ַמלְ אֲ כָ א ַמעֲ בַ ר וְ ֹ‬
‫שה יַעֲ קֹב ָא ִּבינוּׁ‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי ּׁ ִּפנְ חָ ס‬ ‫תו ַה ּׁ ַליְ לָ ה‪ֶ ,‬מה ָע ָ‬ ‫או ֹ‬ ‫ֹ‬
‫לֵּיה‬
‫ּׁ‬ ‫ארו‪ָ ,‬א ַמר‬ ‫כו ַעל צַ ָּׁו ֹ‬ ‫ש ָעה נָ ַטל ּׁ ַפ ְר ֵּק ִּדין ּׁו ְכ ָר ֹ‬ ‫או ָת ּׁה ָ‬ ‫ְ ּׁב ֹ‬
‫יחין ַּׁב ּׁ ַליְ לָ ה‪.‬‬ ‫חֳּר ִּשין ַמ ְצלִּ ִּ‬ ‫קוס חָ ָרש ַא ְּׁת לֵּית ָ‬ ‫קוס ּׁ ַפ ְר ָמ ֹ‬ ‫ּׁ ַפ ְר ָמ ֹ‬

‫‪130‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ג‬

‫(ח)‪ֻ ּ :‬כ ּ ָׁלם אֲ ֻחזֵׁי ֶח ֶרב‪ְ ,‬מלֻ ְּמ ֵׁדי ִמ ְל ָׁח ָׁמה; ִאיש‬
‫ילות‪:‬‬
‫כו‪ִ ,‬מ ּ ַפ ַחד ּ ַב ּ ֵׁל ֹ‬
‫ַח ְר ּב ֹו ַעל‪-‬יְ ֵׁר ֹ‬
‫אחזי חרב – קריאת שמע בידם שנאמר‪" :‬וחרב פיפיות‬
‫בידם" [תהלים קמט ו]‪ .‬להכרית צרים ומשטינים‪.‬‬
‫מלמדי מלחמה – מלומדי תורת יהוה זה שנאמר‪" :‬לכו‬
‫לחמו בלחמי" [משלי ט ה ] ‪ .‬עפ"י מצודת דוד‪ :‬כל הרוצה‬
‫ללמוד יבוא וילמוד‪ "...‬עכ"ל‪.‬‬
‫מלמדי מלחמה – עולה בגימטריה למניין "רמז" להגיד שבח‬
‫תורת הרמז בכלל הפרד"ס דהוא ר"ת פשט‪ ,‬רמז‪ ,‬דרש‪,‬‬
‫סוד‪ .‬בתורת יהוה הקדושה והם כנגד ארבעה אותיות הוי"ה‬
‫ב"ה‪.‬‬
‫איש חרבו על ירכו מפחד בלילות‬
‫חרבו – עולה בגימטריה למניין "רי"ו" אשר הם ניצוצות‬
‫קדושה שנתפזרו מן ירכו של אדם‪( .‬בגין אי שמירת‬
‫הברית)‬
‫ירכו – זה שנאמר‪" :‬שים נא ידך תחת ירכי" [בראשית כד ב]‪.‬‬
‫רש"י ז"ל "ירכו זה מילתו"‪.‬‬
‫מפחד בלילות – הוא זמן שלטון כוחות הטומאה והמזיקים‪,‬‬
‫החומדים וגורמים לבריחת ניצוצות הקדושה מן האדם ע"י‬
‫שז"ל‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‬ ‫לו ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי חֲנִּ ינָא ַּׁבר יִּ ְצחָ ק ָא ַמר ֹ‬
‫עו ֵּמד הוּׁא ָּׁבא ָעל ָ‬
‫ֶיך‬ ‫שו‪ָ ,‬מה ַא ְּׁת ֹ‬ ‫של ֵּע ָ‬ ‫רו ֶ‬ ‫ש ֹ‬ ‫לַ ּׁ ַמלְ ָא ְך ָ‬
‫ּׁתו‪ ,‬וּׁזְ כוּׁת ָא ִּביו‪ ,‬וּׁזְ כוּׁת ִּא ּׁמ ֹו‪,‬‬
‫ָדו‪ ,‬זְ כו ֹ‬
‫יעים ְ ּׁבי ֹ‬ ‫שה ְק ֵּמ ִּ‬ ‫וַ חֲ ִּמ ּׁ ָ‬
‫ָכול‬ ‫ש ֵּאין ַא ּׁ ָתה י ֹ‬ ‫ָ‬
‫וּׁזְ כוּׁת זְ ֵּק ֹנו‪ ,‬וּׁזְ כוּׁת זְ ֶקנְ ּׁת ֹו‪ְ ,‬מדֹד ַע ְצ ְמך ִּע ּׁמ ֹו ֶ‬

‫‪131‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ג‬

‫ּׁתו‪ִּ ,‬מ ּׁיָד (בראשית לב‪ ,‬כה)‪ :‬וַ י ְַּרא ִכי לֹא‬ ‫לַ עֲ מֹד אֲ ִּפלּׁ ּׁו ִּ ּׁבזְ כו ֹ‬
‫לו‪,‬‬ ‫לו‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי לֵּ וִּ י וַ ּׁי ְַרא ַּׁב ּׁ ְש ִּכינָה ִּּׁכי לֹא ָיכֹל ֹ‬ ‫ָיכֹל ֹ‬
‫של ֶמל ְֶך ּׁ ָתלָה‬ ‫שש ִּעם ְ ּׁב ֹנו ֶ‬ ‫ש ָהיָה ִּמ ְתג ֹּׁו ֵּ‬ ‫יס ִּטים ֶ‬ ‫לְ ַא ְר ִּכילִּ ְ‬
‫עו ֵּמד ַעל ַ ּׁג ָּׁביו‪,‬‬ ‫ְ‬
‫ֵּעינָיו לְ ַמ ְעלָ ה וְ ָר ָאה ֶאת ָא ִּביו הַ ּׁ ֶמלֶ ך ֹ‬
‫ְ‬
‫ש ָר ָאה הַ ּׁ ַמלְ ָאך ַה ּׁ ְשכִּ ינָה‬ ‫מו ּׁ ַת ְח ּׁ ָתיו‪ָּׁ .‬כ ְך ּׁ ֵּכיוָ ן ֶ‬ ‫וְ ִּה ְר ּׁ ִּפיש ַע ְצ ֹ‬
‫מו ּׁ ַת ְח ּׁ ָתיו‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא‬ ‫עו ֶמ ֶדת לְ ַמ ְעלָ ה ִּמ ּׁיַעֲ קֹב ִּה ְר ּׁ ִּפיש ַעצְ ֹ‬ ‫ֹ‬
‫לו‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי לֵּ וִּ י וַ ּׁי ְַרא ַּׁב ּׁ ְשכִּ ינָה ִּּׁכי‬ ‫ִּד ְכ ִּתיב וַ ּׁי ְַרא ִּּׁכי לֹא ָיכֹל ֹ‬
‫יקים‬ ‫צ ִּדּׁ ִּ‬
‫כו‪ַּׁ ,‬ב ַ ּׁ‬
‫לו‪( .‬בראשית לב‪ ,‬כו)‪ :‬וַ ִי ַגע ְּבכַ ף יְּ ֵר ֹ‬ ‫לֹא ָיכֹל ֹ‬
‫ש ָהי ּׁו עֲ ִּת ִּידין לַ עֲ מֹד ִּמ ּׁ ֶמ ּׁנ ּׁו‬ ‫יאות ֶ‬ ‫יאים וּׁבַ ְ ּׁנ ִּב ֹ‬ ‫יקות ַּׁב ְ ּׁנ ִּב ִּ‬ ‫צ ִּדּׁ ֹ‬
‫וּׁבַ ַ ּׁ‬
‫של ְש ַמד‪ .‬וַ ּׁ ֵּת ַקע ַּׁכף י ֶֶר ְך יַעֲ קֹב‪,‬‬ ‫רו ֶ‬ ‫ו ִּּׁמ ָּׁבנָ יו‪ֵּ ,‬איזֶה זֶה‪ ,‬זֶה דּׁ ֹו ֹ‬
‫או ֵּמר ִּש ְ ּׁי ָעא‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי‬ ‫יעזֶר ֹ‬ ‫יעזֶר וְ ַר ִּ ּׁבי ֶּׁב ֶר ְכיָה‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי אֱ לִּ ֶ‬ ‫ַר ִּ ּׁבי אֱ לִּ ֶ‬
‫שם ַרבָ ָסא ִּס ְדּׁ ָק ּׁה ְּׁכ ָדג‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי נ ְַח ָמן ַּׁבר יַעֲ קֹב ָא ַמר‬ ‫ֶּׁב ֶר ְכיָה ְ ּׁב ֵּ‬
‫יאך ָמה ְד ַא ְּׁת ָא ַמר (יחזקאל כג‪ ,‬יח)‪:‬‬
‫קו ָמ ּׁה‪ ,‬הֵּ ַ ְ‬ ‫ּׁ ֵּפ ְר ָק ּׁה ִּמ ְּׁמ ֹ‬
‫ֶיה‪.‬‬
‫וַ ֵת ַקע נ ְַּפ ִשי ֵמ ָעל ָ‬

‫זוהר השיר‬
‫אמר רבי שמעון‪ :‬הנה מטתו שלשלמה‪ .‬זה הוא כסא הכבוד של המלך‬
‫שהשלום שלו‪ .‬ששים גבורים סביב לה‪ .‬אלו ששים מלאכים גדולים‬
‫משמשים עליונים קדושים‪ .‬שהם משמשים אצל כסא הכבוד של המלך‬
‫העליון‪ .‬מגבורי ישראל‪ .‬שהם ממונים תחת ממשלת המלאך הגדול הקדוש‬
‫מיכאל אפוטרופס של ישראל‪ ,‬ולפי שהם תחת ידו הרי כולם מלאכים‬
‫גדולים אפטרופסים של ישראל‪.‬‬

‫‪132‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ג‬

‫לו ַה ּ ֶמלֶ ְך ְשלֹמֹה‪ֵׁ -‬מעֲ ֵׁצי‪,‬‬

‫(ט)‪ַ * :‬א ּ ִפ ְר ֹיון‪ָׁ ,‬ע ָׁשה ֹ‬
‫ַה ְּל ָׁב ֹנון‪:‬‬
‫מיטתו הוא אוהל מועד (ראה פסוק ז) אפריון הוא בית המקדש‬
‫אשר נבנה ע"י שלמה המלך לכבוד מלכו של עולם‪.‬‬
‫מעצי הלבנון – המובחר בעצים‪.‬‬
‫אמרו במדרש‪" :‬המלך שלמה" במגילה זו הוא כינו לקב"ה‪,‬‬
‫מלך שהשלום שלו‪" .‬האפריון"‪ ,‬הוא רמז לכסא הכבוד‪.‬‬
‫"הלבנון"‪ ,‬כינוי לבית המקדש‪ ,‬שהיה מלבין את עוונותיהם‬
‫של ישראל‪ .‬והכוונה לומר‪ ,‬שבית המקדש היה כעין סמל‬
‫ורמיזה לכל העולמות העליונים‪ ,‬וכל פרט בו היה מכוון‬
‫כנגד עולמות טמירים ונשגבים‪ .‬וזהו שנאמר בצווי מלאכת‬
‫המשכן‪" :‬ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן‬
‫ואת תבנית כל כליו"‪ ,‬כפי שאתה רואה את שורשם‬
‫בעולמות העליונים‪" ,‬וכן תעשו"‪ ,‬בלי שינוי! רבנו יוסף חיים‬
‫המשיל לכך משל‪ :‬מעשה באחד‪ ,‬שלמד את מלאכת שרטוט‬
‫המפות‪ .‬פעם הכין מפה של עיר הבירה‪ ,‬והביא אותה‬
‫לביקורתו של מורו‪ .‬הביט המורה במפה וסטרו על לחיו‪.‬‬
‫שאל‪ :‬על מה ולמה? אמר לו‪ :‬ראה‪ ,‬שכחת כאן נקודה‪ .‬אמר‪:‬‬
‫ועל נקודה מגיע סטירה‪ .‬ענהו‪ :‬שוטה‪ ,‬נקודה זו היא בנין‬
‫מרכזי וגדול בעיר! אף כאן הזהיר הקב"ה למשה רבנו‪:‬‬
‫"ככל אשר אני מראה אותך" את העולמות הרוחנים‬
‫הנעלים והכבירים‪" ,‬וכן תעשו" ותדקדקו בכל פרט ופרט!‬
‫[בן איש חי‪ ,‬תרומה]‬

‫ששים גיבורים‬
‫אפריון – מושב שמעל לו חופה המשמש לנשיאת אנשים נכבדים‪.‬‬

‫‪133‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ג‬

‫מדרש השיר‬
‫לו ַה ּׁ ֶמלֶ ך ְשלֹמֹה‪ְ ,‬שלֹמֹה‬ ‫ְ‬ ‫שה ֹ‬ ‫ַא ּׁ ִּפ ְר ֹיון‪ ,‬זֶה ֵּּׁבית הַ ִּּׁמ ְקדָּׁ ש‪ָ .‬ע ָ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (דברי הימים ב ב‪ ,‬טו)‪ :‬וַ אֲ נ ְַּחנו‬ ‫וַ דַּׁ אי‪ֵּ .‬מעֲ צֵּ י ַה ְּׁלבָ ֹנון‪ֶ ,‬‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‬ ‫שה כֶ סֶ ף‪ֶ ,‬‬ ‫נִ ְּכרֹת ֵע ִצים ִמן ַה ְּלבָ ֹנון‪ַ .‬ע ּׁמו ָּׁדיו ָע ָ‬
‫(מלכים א ז‪ ,‬כא)‪ :‬וַ י ֶָקם ֶאת ָה ַע ֻמ ִדים לְּ ֻאלָ ם ַההֵ יכָ ל‪.‬‬
‫ָהב חוּׁץ‬ ‫ָהב‪ְּׁ ,‬כהַ ִּהיא ִּדּׁ ְתנֵּינַן ֶ‬
‫ש ָּׁכל ַה ַּׁביִּ ת נִּ ּׁט ֹוחַ ְ ּׁבז ָ‬ ‫תו ז ָ‬
‫יד ֹ‬ ‫ְר ִּפ ָ‬
‫תות‪.‬‬ ‫חו ֵּרי ַה ְדּׁ לָ ֹ‬
‫ֵּמאֲ ֹ‬

‫לו ַה ּׁ ֶמל ְֶך ְשלֹמֹה‪,‬‬ ‫שה ֹ‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ַ ,‬א ּׁ ִּפ ְר ֹיון‪ ,‬זֶה הָ ע ֹולָ ם‪ָ .‬ע ָ‬
‫שי‬ ‫ש ִּ ּׁנ ְבנָה ִּמ ֵּּׁבית ָק ְד ֵּ‬ ‫שלּׁ ֹו‪ֵּ .‬מעֲ צֵּ י ַה ְּׁלבָ ֹנון‪ֶ ,‬‬ ‫לום ֶ‬ ‫ש ֹ‬ ‫שהַ ּׁ ָ‬ ‫ַה ּׁ ֶמל ְֶך ֶ‬
‫שם‬ ‫רון ֶאבֶ ן ָהיְ ָתה ָ‬ ‫ש ִּ ּׁנ ּׁ ַטל הָ ָא ֹ‬ ‫ש ְּׁל ַמ ּׁ ָטה‪ִּ ,‬דּׁ ְתנֵּינַ ן ִּמ ּׁ ֶ‬ ‫ַה ּׁ ֳּק ָד ִּשים ֶ‬
‫יאים ָה ִּראש ֹונִּ ים‪ ,‬ו ְּׁש ִּתיָּׁה ָהיְ ָתה נִּ ְק ֵּראת‪ ,‬וְ לָ ּׁ ָמה‬ ‫ימות ַה ְ ּׁנ ִּב ִּ‬ ‫ִּמ ֹ‬
‫עולָ ם‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא‬ ‫ש ִּּׁמ ּׁ ֶמ ָּׁנה הֻּ ְש ּׁ ַתת ָּׁכל ָה ֹ‬ ‫נִּ ְק ֵּראת ְש ִּת ּׁיָה ֶ‬
‫שה כֶ סֶ ף‪,‬‬ ‫ִּד ְכ ִּתיב (תהלים נ‪ ,‬ב)‪ִ :‬מ ִצי ֹון ִמ ְּכלַ ל י ִֹפי‪ַ .‬ע ּׁמו ָּׁדיו ָע ָ‬
‫רות‬ ‫רות הָ ָא ֶרץ וּׁפֵּ ֹ‬ ‫ָהב‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ּׁ ֵּפ ֹ‬ ‫תו ז ָ‬ ‫יד ֹ‬ ‫שלֶת ֹיוחֲ ִּסין‪ְ .‬ר ִּפ ָ‬ ‫שלְ ֶ‬‫זֶה ַ‬
‫יא ְך ָמה ְד ַא ְּׁת‬ ‫בו ַא ְר ָ ּׁג ָמן‪ ,‬הֵּ ַ‬ ‫ָהב‪ֶ .‬מ ְר ָּׁכ ֹ‬ ‫ש ִּ ּׁנ ְמ ָּׁכ ִּרין ְ ּׁבז ָ‬ ‫ָה ִּאילָ ן ֶ‬
‫כו ָרצוּׁף‬ ‫ש ַמיִ ם ְּב ֶעזְּ ֶר ָך‪ּׁ .‬ת ֹו ֹ‬ ‫ָא ַמר (דברים לג‪ ,‬כו)‪ :‬רֹכֵ ב ָ‬
‫יקים‬ ‫ַאהֲ בָ ה‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי יו ָּׁדן ָא ַמר ֹזו זְ כוּׁת הַ ּׁת ֹו ָרה וּׁזְ כוּׁת צַ ִּדּׁ ִּ‬
‫ימון‬ ‫שם ַר ִּ ּׁבי ִּס ֹ‬ ‫שם ַר ִּ ּׁבי יו ָּׁדה ְ ּׁב ֵּ‬ ‫עו ְס ִּקין ָּׁבה‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי עֲ ז ְַריָה ְ ּׁב ֵּ‬ ‫ָה ֹ‬
‫ָא ַמר‪ֹ ,‬זו הַ ּׁ ְש ִּכינָה‪.‬‬

‫לו ַה ּׁ ֶמל ְֶך‬ ‫שה ֹ‬ ‫בוד‪ָ .‬ע ָ‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ַ ,‬א ּׁ ִּפ ְר ֹיון‪ ,‬זֶה ִּּׁכ ּׁ ֵּסא ַה ָּׁכ ֹ‬
‫שלּׁ ֹו‪ֵּ .‬מעֲ צֵּ י ַה ְּׁלבָ ֹנון‪ ,‬זֶה ֵּּׁבית‬ ‫לום ֶ‬ ‫ש ֹ‬ ‫שהַ ּׁ ָ‬‫ְשלֹמֹה‪ַ ,‬ה ּׁ ֶמל ְֶך ֶ‬
‫שי‬ ‫שהוּׁא ְמכֻּ ָּׁון ְּׁכנֶגֶד ֵּּׁבית ָק ְד ֵּ‬ ‫של ַמ ְעלָ ה ֶ‬ ‫שי ַה ּׁ ֳּק ָד ִּשים ֶ‬ ‫ָק ְד ֵּ‬
‫כון‬ ‫של ַמ ּׁ ָטה‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (שמות טו‪ ,‬יז)‪ָ :‬מ ֹ‬ ‫ַה ּׁ ֳּק ָד ִּשים ֶ‬
‫יא ְך ָמה‬ ‫שה כֶ סֶ ף‪ ,‬הֵּ ַ‬ ‫לְּ ִש ְּב ְּת ָך‪ְ ,‬מכֻּ ָּׁון ְּׁכנֶגֶד ִּש ְב ּׁ ֶת ָך‪ַ .‬ע ּׁמו ָּׁדיו ָע ָ‬
‫תו‬
‫יד ֹ‬ ‫רופָ פו‪ְ .‬ר ִּפ ָ‬‫ש ַמיִ ם יְּ ֹ‬ ‫ְד ַא ְּׁת ָא ַמר (איוב כו‪ ,‬יא)‪ַ :‬עמו ֵדי ָ‬

‫‪134‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ג‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (תהלים יט‪ ,‬יא)‪ :‬הַ ֶּׁנח ֱָמ ִּדים‬ ‫תו ָרה‪ֶ ,‬‬ ‫ָהב‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ִּדּׁ ְב ֵּרי ֹ‬‫ז ָ‬
‫יאך ָמה ְד ַא ְּׁת ָא ַמר‬ ‫ְ‬ ‫בו ַא ְר ָ ּׁג ָמן‪ ,‬הֵּ ַ‬ ‫ִּמז ָָּׁהב ו ִּּׁמ ּׁ ַפז ָרב‪ֶ .‬מ ְר ָּׁכ ֹ‬
‫כו ָרצוּׁף‬ ‫(תהלים סח‪ ,‬לד)‪ :‬לָ רֹכֵּ ב ִּ ּׁב ְש ֵּמי ְש ֵּמי ֶק ֶדם‪ּׁ .‬ת ֹו ֹ‬
‫גֵּאים‬‫שם ַר ִּ ּׁבי ַא ָּׁבה ּׁו ַא ְר ָּׁב ָעה ִּ‬ ‫ַאהֲ בָ ה‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ְ ּׁב ֶר ְכיָה וְ ַר ִּ ּׁבי בּׁ ֹון ְ ּׁב ֵּ‬
‫ֵּאה‬‫מות‪ ,‬ש ֹור‪ּׁ .‬ג ֶ‬ ‫ש ַּׁב ְ ּׁבהֵּ ֹ‬
‫ֵּאה ֶ‬ ‫ֶשר‪ּׁ .‬ג ֶ‬ ‫פות‪ ,‬נ ֶ‬ ‫עו ֹ‬
‫ש ָּׁב ֹ‬
‫ֵּאה ֶ‬ ‫הֵּ ם‪ּׁ ,‬ג ֶ‬
‫דוש‬ ‫ש ְ ּׁבכֻּ ּׁ ָלן‪ָ ,‬א ָדם‪ .‬וְ כֻּ ּׁ ָלן נְ ָטלָ ן ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ֵּאה ֶ‬ ‫ש ַּׁבחַ ּׁי ֹות‪ַ ,‬א ְריֵּה‪ּׁ .‬ג ֶ‬ ‫ֶ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (תהלים קג‪ ,‬יט)‪:‬‬ ‫בוד‪ֶ ,‬‬ ‫חֲק ָקן ְ ּׁב ִּכ ּׁ ֵּסא ַה ָּׁכ ֹ‬ ‫ָּׁברוּׁך הוּׁא וַ ָ‬ ‫ְ‬
‫או ַעל ַה ּׁג ִֵּּאים‪,‬‬ ‫שהֵּ כִּ ין ִּּׁכ ְּׁס ֹ‬ ‫או‪ִּ ,‬מ ּׁ ַמה ּׁ ֶ‬ ‫ש ַמיִ ם הֵ ִכין ִכ ְּס ֹ‬ ‫יהוה ַב ָ‬
‫שלָ ה‪.‬‬ ‫ּׁתו ַּׁבכּׁ ֹל ָמ ָ‬
‫ש ּׁ ַמלְ כו ֹ‬ ‫ּׁ ֵּת ַדע ֶ‬

‫זוהר השיר‬
‫פתח רבי שמעון ואמר‪ :‬אפריון עשה לו המלך שלמה‪ .‬מקרא זה כבר נדרש‬
‫ונתבאר‪ ,‬אבל אפריון זה ההיכל שלמטה שהוא כדמיון היכל העליון‪.‬‬
‫והקב"ה קורא לו גן עדן שהוא נטע לו להנאתו ולתשוקתו‪ ,‬להשתעשע בו‬
‫עם אותן נשמות הצדיקים‪ .‬כי שם כולם קיימים ומצוינים בתוכו‪ .‬אותן‬
‫הנשמות שאין עוד להם גוף בעולם הזה כולם עולות ונתעטרות שם‪ .‬ויש‬
‫להן מקומות לראות להתענג תוך עונג העליון שנקרא נועם יהוה‪ .‬ושם‬
‫נתמלאות מכל התשוקות של נהרי אפרסמון הטהור‪.‬‬

‫‪135‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ג‬

‫תו זָׁ ָׁהב‪,‬‬‫*ר ִפ ָׁיד ֹ‬

‫(י)‪ַ :‬ע ּמ ּו ָׁדיו‪ָׁ ,‬ע ָׁשה ֶכ ֶסף‪ְ ,‬‬
‫כו ָׁרצ ּוף ַאהֲ ָׁבה‪ִ ,‬מ ְּב ֹנות‬
‫בו ַא ְר ָּׁג ָׁמן; ּת ֹו ֹ‬‫ֶמ ְר ָּׁכ ֹ‬
‫ירושלים‪:‬‬
‫ידוע מפי חכמי הקבלה שהכסף מרמז על מידת החסד‪.‬‬
‫עמודיו כסף – זה שנאמר‪" :‬כי אמרתי עולם חסד יבנה"‬
‫[תהלים פט ג]‪ .‬עמודיו הם מידותיו עליהם נבנה העולם במידת‬
‫החסד‪.‬‬
‫רפידתו זהב – אל תקרי רפידתו אלא פרי‪-‬דתו‪[ .‬בשינוי אתוון]‬
‫זה שנאמר‪" :‬טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" [תהלים‬
‫קיט עב]‪ .‬תורת פי יהוה לאדם ממלא לנפשו יותר מן כל זהב‬
‫וכסף שבעולם זה שנאמר ע"י התנא רבי יוסי בן קיסמא‬
‫בפרקי אבות‪..." :‬לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלווים‬
‫לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות‪,‬‬
‫אלא תורה ומעשים טובים בלבד‪[ "...‬פרק ו משנה ט]‪.‬‬
‫מרכבו ארגמן – רכובו על צבא השמיים עושי דברו‬
‫ושליחותו‪ ,‬זה שנאמר‪" :‬סלו לרכב בערבות ביה שמו"‬
‫[תהלים סח ה]‪ .‬ומשרתיו העיקרים חמשת מלאכי השרת‪ ,‬ר"ת‬
‫ארגמ"ן והם‪ :‬אוריאל‪ ,‬רפאל‪ ,‬גבריאל‪ ,‬מיכאל‪ ,‬נוריאל‪.‬‬
‫תוכו רצוף אהבה – אהבת ישראל חשובה לפני בורא‬
‫העולמים זה שנאמר‪" :‬תנו עוז לאלהים" ואמרו ז"ל באיכה‬
‫רבתי "בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין כוח‬
‫בגבורה למעלה" ע"י מעשיהם הטובים ולימוד תורה לשמה‪,‬‬
‫נותנים כוח לפמליא של מעלה‪ .‬ועל כן יהוה אוהב אותם זה‬
‫שנאמר‪" :‬אהבתי אתכם אמר יהוה"‪.‬‬

‫‪136‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ג‬
‫רפידתו עם שש האותיות עולה לגימטריה ‪ :‬כפורת רש"י‬
‫ז"ל מפרש רפידתו זהב‪ :‬משכבו ומשכנו על הכפורת שהוא‬
‫זהב‪.‬‬

‫ששים גיבורים‬
‫רפידתו – מקום הישיבה או השינה‬

‫מדרש השיר‬
‫לו הַ ּׁ ֶמלֶ ְך ְשלֹמֹה‪ ,‬הַ ּׁ ֶמלֶךְ‬ ‫שה ֹ‬ ‫בוד‪ָ .‬ע ָ‬ ‫ַא ּׁ ִּפ ְר ֹיון‪ ,‬זֶה ִּּׁכ ּׁ ֵּסא ַה ָּׁכ ֹ‬
‫של‬ ‫שי ַה ּׁ ֳּק ָד ִּשים ֶ‬ ‫שלּׁ ֹו‪ֵּ .‬מעֲ צֵּ י ַה ְּׁלבָ ֹנון‪ ,‬זֶה ֵּּׁבית ָק ְד ֵּ‬ ‫לום ֶ‬ ‫שהַ ּׁ ָ‬
‫ש ֹ‬ ‫ֶ‬
‫של ַמ ּׁ ָטה‪,‬‬ ‫שי ַה ּׁ ֳּק ָד ִּשים ֶ‬ ‫שהוּׁא ְמכֻּ ָּׁון ְּׁכנֶגֶד ֵּּׁבית ָק ְד ֵּ‬ ‫ַמ ְעלָ ה ֶ‬
‫כון לְּ ִש ְּב ְּת ָך‪ְ ,‬מכֻּ ָּׁון ְּׁכנֶגֶד‬ ‫הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (שמות טו‪ ,‬יז)‪ָ :‬מ ֹ‬
‫יאך ָמה ְד ַא ְּׁת ָא ַמר (איוב כו‪,‬‬
‫שה כֶ סֶ ף‪ ,‬הֵּ ַ ְ‬ ‫ִּש ְב ּׁ ֶת ָך‪ַ .‬ע ּׁמו ָּׁדיו ָע ָ‬
‫תו ָרה‪,‬‬ ‫תו זָהָ ב‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ִּדּׁ ְב ֵּרי ֹ‬ ‫יד ֹ‬ ‫רופָ פו‪ְ .‬ר ִּפ ָ‬‫ש ַמיִ ם יְּ ֹ‬ ‫יא)‪ַ :‬עמו ֵדי ָ‬
‫בו‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (תהלים יט‪ ,‬יא)‪ַ :‬הנֶחֱ ָמ ִדים ִמ ָז ָהב ו ִמ ַפז ָרב‪ֶ .‬מ ְר ָּׁכ ֹ‬ ‫ֶ‬
‫יא ְך ָמה ְד ַא ְּׁת ָא ַמר (תהלים סח‪ ,‬לד)‪ :‬לָ רֹכֵ ב ִב ְּש ֵמי‬ ‫ַא ְר ָ ּׁג ָמן‪ ,‬הֵּ ַ‬
‫שם‬ ‫כו ָרצוּׁף ַאהֲבָ ה‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ְ ּׁב ֶר ְכיָה וְ ַר ִּ ּׁבי בּׁ ֹון ְ ּׁב ֵּ‬ ‫ְּש ֵמי ֶק ֶדם‪ּׁ .‬ת ֹו ֹ‬
‫ֵּאה‬ ‫ֶשר‪ּׁ .‬ג ֶ‬ ‫פות‪ ,‬נ ֶ‬ ‫עו ֹ‬ ‫ש ָּׁב ֹ‬
‫ֵּאה ֶ‬ ‫גֵּאים הֵּ ם‪ּׁ ,‬ג ֶ‬ ‫ַר ִּ ּׁבי ַא ָּׁבה ּׁו ַא ְר ָּׁב ָעה ִּ‬
‫כֻּלן‪ָ ,‬א ָדם‪.‬‬ ‫ש ַּׁבחַ ּׁי ֹות‪ַ ,‬א ְריֵּה‪ֵּּׁ .‬ג ֶאה ֶ‬
‫ש ְ ּׁב ּׁ ָ‬ ‫ֵּאה ֶ‬ ‫מות‪ ,‬ש ֹור‪ּׁ .‬ג ֶ‬ ‫ש ַּׁב ְ ּׁבהֵּ ֹ‬ ‫ֶ‬
‫בוד‪,‬‬ ‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא וַ ח ֲָק ָקן ְ ּׁב ִּכ ּׁ ֵּסא ַה ָּׁכ ֹ‬ ‫ְ‬ ‫וְ כֻּ ּׁ ָלן נְ ָטלָ ן ַה ָּׁק ֹ‬
‫או‪ִּ ,‬מ ּׁ ַמה‬ ‫ש ַמיִ ם הֵ ִכין ִכ ְּס ֹ‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (תהלים קג‪ ,‬יט)‪ :‬יהוה ַב ָ‬ ‫ֶ‬
‫שלָ ה‪.‬‬ ‫ּׁתו ַּׁבכּׁ ֹל ָמ ָ‬
‫ש ּׁ ַמלְ כו ֹ‬ ‫או ַעל הַ ּׁג ִֵּּאים‪ֵּ ּׁ ,‬ת ַדע ֶ‬ ‫שהֵּ כִּ ין ִּּׁכ ְּׁס ֹ‬ ‫ּׁ ֶ‬

‫‪137‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ג‬

‫(יא)‪ְ :‬צ ֶאנָׁ ה ּו ְר ֶאינָׁ ה ְּב ֹנות ִצ ּי ֹון‪ַ ּ ,‬ב ּ ֶמלֶ ְך‬
‫*בעֲ ָׁט ָׁרה‪ֶ ,‬ש ִע ְּט ָׁרה‪ּ -‬ל ֹו ִא ּמ ֹו ְּב ֹיום‬ ‫ְשלֹמֹה‪ָׁ ּ -‬‬
‫תו‪ּ ,‬ו ְב ֹיום‪ִ ,‬ש ְמ ַחת ִל ּב ֹו‪:‬‬
‫חֲ ֻת ָׁ ּנ ֹ‬

‫במלך שלמה‪ ,‬זהו המלך שהשלום שלו הוא מלכו של עולם‪.‬‬

‫בעטרה שעטרה לו אמו – אמו זו כנסת ישראל כמובא‬
‫בזוהר הקדוש פרשת פינחס‪" :‬שמע בני מוסר אביך" דא‬
‫קודשא בריך הוא "ואל תטוש תורת אמך" דא כנסת‬
‫ישראל‪ ,‬עד כאן‪.‬‬
‫ביום חתונתו – ביום מתן תורתו שבו התיחדו קודשא בריך‬
‫הוא וכנסת ישראל‪.‬‬
‫וביום שמחת לבו – שזכה הקב"ה לבית בתחתונים‪ .‬מובא‬
‫בהגהות נפש החיים [ב יז] "שכינה – פירושו הפשוט היינו‬
‫קביעות דירה כמאמרם ז"ל [תנחומא] ביום שברא הקדוש‬
‫ברוך הוא עולמו נתאווה שתהיה לו דירה בתחתונים עכ"ל‪.‬‬
‫מכאן כשנבנה משכן ליהוה ושרתה בו שכינתו זכה‬
‫לשמחת לבו‪.‬‬
‫מכאן "שכינה" עולה בגימטריה למניין "הלב שמח"‪.‬‬
‫ששים גיבורים‬
‫עטרה – כתר זהב‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫ְצ ֶאינָה ו ְּׁר ֶאינָ ה ְ ּׁב ֹנות ִּצ ּׁי ֹון‪ָּׁ ,‬בנִּ ים ַה ְמצֻּ ּׁיָנִּ ים לִּ י ְ ּׁב ִּתגְ לַ חַ ת‪,‬‬
‫ְ ּׁב ִּמילָ ה ו ְּׁבצִּ יצִּ ית‪ַּׁ .‬ב ּׁ ֶמלֶ ְך ְשלֹמֹה‪ַּׁ ,‬ב ּׁ ֶמלֶ ְך ֶ‬
‫ש ָּׁב ָרא ְ ּׁב ִּר ּׁי ֹו ָתיו‬
‫ָּׁלות‬
‫ֵּאתן‪ ,‬כּׁ ֹוכָ ִּבים ו ַּׁמז ֹ‬ ‫מות‪ָּׁ ,‬ב ָרא חַ ּׁ ָמה וּׁלְ בָ נָ ה ַעל ִּמ ּׁל ָ‬ ‫ְשלֵּ ֹ‬
‫שנִּ ים‬‫ֵּאתן‪ַּׁ .‬בר ַק ּׁ ָפ ָרא ָא ַמר ָא ָדם וְ חַ ָּׁוה ְּׁכבֶ ן ֶע ְש ִּרים ָ‬ ‫ַעל ִּמ ּׁל ָ‬
‫שלּׁ ֹו‪.‬‬
‫לום ֶ‬ ‫ש ֹ‬ ‫שהַ ּׁ ָ‬ ‫ְ‬ ‫ְ‬
‫נִּ ְב ְראוּׁ‪ַּׁ .‬ב ּׁ ֶמלֶ ך ְשלֹמֹה‪ַּׁ ,‬ב ּׁ ֶמלֶך ֶ‬
‫‪138‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ג‬

‫שיו‬
‫ש ִּה ְשלִּ ים ַמעֲ ָ‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ַּׁ ,‬ב ּׁ ֶמל ְֶך ְשלֹמֹה‪ַּׁ ,‬ב ּׁ ֶמל ְֶך ֶ‬
‫לִּ ְב ִּר ּׁי ֹו ָתיו‪ֵּ ּׁ ,‬כיצַ ד ִּה ְשלִּ ים הָ ֵּאש לְ ַא ְב ָר ָהם ָא ִּבינוּׁ‪ִּ ,‬ה ְשלִּ ים‬
‫ַהחֶ ֶרב לְ יִּ צְ חָ ק‪ִּ ,‬ה ְשלִּ ים הַ ּׁ ַמלְ ָא ְך לְ יַעֲ קֹב‪.‬‬

‫לום ֵּּׁבין‬ ‫ש ֹ‬ ‫שה ָ‬ ‫ש ָע ָ‬‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ַּׁ ,‬ב ּׁ ֶמלֶ ְך ְשלֹמֹה‪ַּׁ ,‬ב ּׁ ֶמלֶ ְך ֶ‬
‫שלֶג‬ ‫של ֶ‬ ‫יע ֶ‬ ‫עון ֶּׁבן ֹיוחָ אי ָה ָר ִּק ַ‬ ‫ְ ּׁב ִּר ּׁי ֹו ָתיו‪ָ ּׁ .‬תנֵּי ַר ִּ ּׁבי ִּש ְמ ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (יחזקאל א‪ ,‬כב)‪:‬‬ ‫שלֶג‪ֶ ,‬‬ ‫של ֶ‬ ‫יע ֶ‬ ‫של ֵּאש‪ָ ,‬ה ָר ִּק ַ‬ ‫וְ ַהחַ ּׁי ֹות ֶ‬
‫יע ְּׁכ ֵּעין ַה ֶּׁק ַרח ַהנ ֹּׁו ָרא וגו'‪,‬‬ ‫אשי ַהחַ יָה ָר ִּק ַ‬ ‫ו ְּדמות ַעל ָר ֵ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (יחזקאל א‪ ,‬יג)‪ :‬ו ְּדמות ַהחַ י ֹות‬ ‫של ֵּאש‪ֶ ,‬‬ ‫וְ ַהחַ ּׁי ֹות ֶ‬
‫צוא‬ ‫ַמ ְּר ֵאיהֶ ם ְּכגַ חֲ לֵי ֵאש‪ ,‬ו ְּׁכ ִּתיב (יחזקאל א‪ ,‬יד)‪ :‬וְּ ַהחַ י ֹות ָר ֹ‬
‫וָ ש ֹוב ְּכ ַמ ְּר ֵאה הַ ָבזָ ק‪ ,‬וְ לֹא זֶה ְמכַ ֶּׁבה זֶה וְ לֹא זֶה ְמכַ ֶּׁבה זֶה‪.‬‬
‫של ֵּאש‪ ,‬וְ לֹא זֶה ְמכַ ֶּׁבה זֶה‬ ‫יאל ֶ‬ ‫שלֶג‪ ,‬וְ גַ ְב ִּר ֵּ‬ ‫של ֶ‬ ‫שר ֶ‬ ‫ִּמיכָ ֵּאל ַ‬
‫וְ לֹא זֶה ַמ ִּּׁזיק זֶה‪.‬‬

‫זוהר השיר‬
‫פתח ההוא סבא ואמר‪ :‬צאינה וראינה‪ .‬וכי מי יכול לראות במלך שלמה‬
‫שהוא המלך שהשלום שלו‪ .‬והלא נסתר הוא מכל צבא מרום שלמעלה‬
‫במקום ההוא‪[ :‬ישעיה סד] "אשר עין לא ראתה אלהים זולתך"‪ .‬ואתה‬
‫אומר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה‪ ,‬ועוד שהרי כבוד שלו כל‬
‫מלאכים עליונים שואלים ואומרים איה מקום כבודו‪ .‬אלא מה שאומר‬
‫צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה‪ ,‬בעטרה כתוב ולא כתוב ובעטרה‪,‬‬
‫שכל מי שרואה עטרה ההיא רואה נועם המלך שהשלום שלו‪ .‬שעטרה לו‬
‫אמו‪ ,‬הרי למדנו קרא לה בת וקרא לה אחות וקרא לה אם‪ ,‬היא הכל והכל‬
‫תהיה‪ ,‬מי שמסתכל ויבין בזה יבין בחכמה יקרה‪.‬‬
‫אמר רבי יצחק כיוון שהנשמה זוכה ליכנס בשערי ירושלים של מעלה‪.‬‬
‫מיכאל השר הגדול הולך עמה ומקדים לה שלום‪ ,‬מלאכי השרת תמהים בה‬
‫ושואלים עליה‪ ,‬מי זאת עולה מן המדבר‪.‬‬

‫‪139‬‬
140
‫פרק ד‬

‫‪141‬‬
142
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬

‫יָׁ ָׁפה‪ֵׁ -‬עינַ יִ ְך ֹיונִ ים‪,‬‬ ‫(א)‪ִ :‬ה ָׁ ּנ ְך י ָָׁׁפה ַר ְעיָׁ ִתי‪ִ ,‬ה ָׁ ּנ ְך‬
‫ְ ּכ ֵׁע ֶדר ָׁה ִע ִ ּזים‪,‬‬ ‫*ל ַצ ּ ָׁמ ֵׁת ְך; ַש ְע ֵׁר ְך‬
‫ְ‬ ‫ִמ ּ ַב ַעד‬
‫*ש ָּׁג ְלש ּו ֵׁמ ַהר ִ ּג ְל ָׁעד‪:‬‬ ‫ֶ‬
‫עצם דבקותך ביהוה‬ ‫בהיותך רעיתי‪ ,‬הנך יפה‬
‫[ספורנו]‪.‬‬
‫כאישה בבעלה זהו יופיך האמיתי‪.‬‬
‫עיניך יונים – כיונים שלא מחליפים בני זוגם לעולם‪ ,‬כך‬
‫עיניך ידבקו בקיום מצוותיו יתברך ויקימו זה שנאמר‪" :‬ולא‬
‫תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"‪[ .‬במדבר טו לט]‪.‬‬

‫מבעד לצמתך – אל תקרי "מבעד לצמתך" אלא בעד‬

‫צומותיך" (מן המילה צום) הצום והתענית מקרבים האדם‬
‫אל בוראו‪ .‬שע"י שמחסיר מעצמו פת לחם ומעט מים‪ .‬תש‬
‫כוחו ונתמעט חלבו ודמו ואינו שולט באיבריו וע"י כך ילמד‬
‫להתרחק מן החטא והגאווה‪ .‬ואמרו רז"ל‪" :‬כל המתענה‬
‫נקרא קדוש" [תענית יא]‪ ,‬ויהוה ממלא חפץ לבו כניתן לדרוש‬
‫מן‪" :‬הן ביום צמכם תמצאו חפץ" [ישעיה נח ג]‪.‬‬
‫ועוד‪ :‬שערך כעדר העזים – "שיער" עולה בגימטריה למניין‬
‫"תפלין"‪ .‬אותיות פנימיות מן המילה כעדר עולה "עד"‪.‬‬
‫לומר על המניח תפלין‪ ,‬הם כעדים עליו להצילו מכל צרה‬
‫וצוקה וע"י קשירת התפלין נקשר עם יהוה אלוקיו‪.‬‬
‫העזים – אל תקרי ִׁעזים אלא ַּעזים (מהמילה ַעז‬ ‫ועוד‪ִׁ :‬‬
‫וגיבור)‪ .‬אמר רבי יהודה בן תימא‪ ..." :‬הוי ַּעז‬
‫כנמר‪...‬לעשות רצון אביך שבשמים" [פרקי אבות ה כ ] שתהיו‬
‫ַעזי פנים לעשות רצון אביכם שבשמים‪.‬‬

‫‪143‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬
‫ששים גיבורים‬
‫רעיתי – אשתי‪.‬‬
‫צמתך – מלשון צמה‪ ,‬קליעת שערות הראש‪.‬‬
‫שגלשו – שירדו‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫ִּה ָּׁנ ְך יָפָ ה ַר ְעי ִָּתי ִּה ּׁנ ְָך יָפָ ה‪ִּ ,‬ה ָּׁנ ְך יָפָ ה ְ ּׁב ִּמ ְצ ֹוות‪ִּ ,‬ה ּׁנ ְָך יָפָ ה‬
‫שה‪ִּ .‬ה ּׁנ ְָך יָפָ ה‬ ‫ִּ ּׁבגְ ִּמילוּׁת חֲ ָס ִּדים‪ִּ .‬ה ּׁנ ְָך יָפָ ה ְ ּׁב ִּמ ְצ ֹוות עֲ ֵּ‬
‫שה‪ִּ .‬ה ּׁנ ְָך יָפָ ה ְ ּׁב ִּמ ְצ ֹוות ַה ַּׁביִּ ת‪ּׁ ְ ,‬בחַ ּׁ ָלה‬ ‫ְ ּׁב ִּמ ְצ ֹוות ל ֹא ַתעֲ ֶ‬
‫לֶקט‬ ‫שֹ ֶדה‪ּׁ ְ ,‬ב ֶ‬ ‫ְ‬
‫רות‪ִּ .‬ה ּׁנָך יָפָ ה ְ ּׁב ִּמ ְצ ֹוות הַ ּׁ ָ‬ ‫ְּׁתרו ָּׁמה ו ַּׁמ ַע ְש ֹ‬
‫שר ָענִּ י וְ ַההֶ ְפ ֵּקר‪ִּ .‬ה ּׁנ ְָך יָפָ ה ְ ּׁב ִּכלְ ַאיִּ ם‪.‬‬ ‫ִּש ְכחָ ה וּׁפֵּ ָאה‪ ,‬ו ַּׁמעֲ ַ‬
‫יעה‪ִּ .‬ה ָּׁנ ְך יָפָ ה‬ ‫ִּה ָּׁנ ְך יָפָ ה ְ ּׁב ַס ִּדּׁ ין ְ ּׁב ִּציצִּ ית‪ִּ .‬ה ּׁנ ְָך יָפָ ה ִּ ּׁבנְ ִּט ָ‬
‫ְ ּׁב ָע ְרלָ ה‪ִּ .‬ה ּׁנ ְָך יָפָ ה ְ ּׁבנ ֶַטע ְרבָ עי‪ִּ .‬ה ּׁנ ְָך יָפָ ה ְ ּׁב ִּמילָ ה‪ִּ .‬ה ּׁנ ְָך יָפָ ה‬
‫יאת ְש ַמע‪ִּ .‬ה ּׁנ ְָך‬ ‫יעה‪ִּ .‬ה ָּׁנ ְך יָפָ ה ִּ ּׁב ְת ִּפ ּׁ ָלה‪ִּ .‬ה ּׁנ ְָך יָפָ ה ִּ ּׁב ְק ִּר ַ‬ ‫ִּ ּׁב ְפ ִּר ָ‬
‫יָפָ ה ִּ ּׁב ְמז ּׁוזָה‪ִּ .‬ה ּׁנ ְָך יָפָ ה ִּ ּׁב ְת ִּפ ִּּׁלין‪ִּ .‬ה ּׁנ ְָך יָפָ ה ְ ּׁבסֻּ ָּׁכה‪ִּ .‬ה ּׁנ ְָך יָפָ ה‬
‫רוג‪ִּ .‬ה ּׁנ ְָך יָפָ ה ִּ ּׁב ְתשוּׁבָ ה‪ִּ .‬ה ּׁנ ְָך יָפָ ה ְ ּׁב ַמעֲ ִּשים‬ ‫ְ ּׁבלוּׁלָ ב וְ ֶא ְת ֹ‬
‫עולָ ם ַה ָּׁבא‪.‬‬ ‫ְ‬
‫עולָ ם ַהז ֶּׁה‪ִּ .‬ה ָּׁנך יָפָ ה ָּׁב ֹ‬ ‫טו ִּבים‪ִּ .‬ה ָּׁנ ְך יָפָ ה ָּׁב ֹ‬ ‫ֹ‬

‫זוהר השיר‬
‫אמר רבי שמעון הינך יפה עיניך יונים‪ .‬כיונים ודאי שהן מרוקמות בגופן‬
‫ובכנפיהן‪ ,‬וברקמה שלהן ניכרות בין שאר עופות‪ .‬ועוד כיונים‪ ,‬שאין בכל‬
‫העופות נאמנות לבעליהן כיונה‪ .‬עיניהן גבנונות מסתכלות באורח ישר מול‬
‫בעלה‪ .‬כנפי יונה אלו כנפי העין אשר בהן תעוף יונה אל בעלה‪ .‬יונים‬
‫נקראות לבנות מצד של חסד‪ ,‬ואדומות מצד גבורה‪ ,‬וירוקות מצד תפארת‪,‬‬
‫ושחורות מצד מלכות‪ ,‬שנאמר בה שחורה אני ונאוה‪.‬‬

‫‪144‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬

‫בות‪ֶ ,‬ש ָׁעל ּו ִמן‪-‬‬ ‫*ה ְּקצ ּו ֹ‬

‫ַ‬ ‫(ב)‪ִ :‬ש ַ ּניִ ְך ְ ּכ ֵׁע ֶדר‬
‫ימות‪* ,‬וְ ַש ּ ֻכלָׁ ה‪ֵׁ ,‬אין‬ ‫ָׁה ַר ְח ָׁצה‪ֶ :‬ש ּ ֻכ ּ ָׁלם‪ַ ,‬מ ְת ִא ֹ‬
‫ּ ָׁב ֶהם‪:‬‬
‫נאמר במשלי "מות וחיים ביד הלשון" [יח כא]‪ .‬ומסיבת‬
‫הסכנה שיש בלשון שם יהוה ברחמיו גדרים כנגדה‪ ,‬האחד‬
‫הם השינים והשני השפתיים‪.‬‬
‫שינך כעדר הקצובות משבח על שמירת הלשון ע"י סינון‬
‫דברים בעזרת השיניים‪.‬‬
‫"שיניך" עולה בגימטריה למניין "לשון" עם האותיות‪ ,‬לומר‬
‫לך שהם מהווים משקל כנגד הלשון‪.‬‬
‫כאן משבח את כנסת ישראל בכך שדיבורה ושמירת לשונה‬
‫הם ללא רבב‪ ,‬ושכלה אין בהם להכשיל אנשים בלשון הרע‬
‫ורכילות וכו'‪.‬‬
‫ששים גיבורים‬
‫הקצובות – מלשון קיצבה‪ ,‬לכולם אותה מידה ויופי‪.‬‬
‫ושכלה – מלשון שכול‪ ,‬אין בהם הפסד ומות‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫לו‬‫ש ָא ַמר ֹ‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫ַר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָ ן ּׁ ָפ ַתר ְק ָריָיא ְ ּׁב ַא ְב ָר ָהם ָא ִּבינוּׁ‪ּׁ ְ ,‬ב ָ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא (בראשית יב‪ ,‬א)‪ :‬לֶ ְּך לְּ ָך ֵמ ַא ְּר ְּצ ָך‬ ‫ַה ָּׁק ֹ‬
‫ָטון‬
‫של ּׁפ ֹולְ י ֹ‬ ‫לו ִּחית ֶ‬ ‫דו ֶמה‪ ,‬לִּ ְצ ֹ‬ ‫ו ִממ ֹולַ ְּד ְּת ָך ‪ ,‬לְ ָמה הָ יָה ֹ‬
‫שהָ יְ ָתה מֻּ ּׁנַחַ ת ְ ּׁבזָוִּ ית ַאחַ ת וְ ל ֹא הָ יָה ֵּריחָ ּׁה ֹנו ֵּדף‪ָּׁ ,‬בא ֶאחָ ד‬ ‫ֶ‬
‫דוש‬ ‫קו ָמ ּׁה וְ ָהיָה ֵּריחָ ּׁה ֹנו ֵּדף‪ַ ,‬אף ּׁ ֵּכן ָא ַמר ַה ָּׁק ֹ‬ ‫וְ ִּטלְ ְטלָ ּׁה ִּמ ְּׁמ ֹ‬
‫טו ִּבים יֵּש‬ ‫ָּׁברו ְּׁך הוּׁא לְ ַא ְב ָר ָהם‪ַ ,‬א ְב ָרהָ ם ַה ְר ֵּּׁבה ַמעֲ ִּשים ֹ‬
‫עולָ ם וְ ִּש ְמ ָך‬ ‫לְ ָך‪ַ ,‬ה ְר ֵּּׁבה ִּמ ְצ ֹוות יֵּש לְ ָך‪ַ ,‬טלְ טֵּ ל ַע ְצ ְמ ָך ָּׁב ֹ‬
‫יה (בראשית יב‪ ,‬א)‪:‬‬ ‫עולָ ִּמי‪ ,‬לֶ ְך לְ ָך‪ַ ,‬מה ְּׁכ ִּתיב ַּׁב ְת ֵּר ּׁ‬‫ִּמ ְת ַ ּׁגדֵּּׁ ל ְ ּׁב ֹ‬
‫‪145‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬

‫לו‬ ‫מות אֲ הֵּ בו ָּׁך‪ָ ,‬א ַמר ֹ‬ ‫דול‪ַ .‬על ּׁ ֵּכן עֲ לָ ֹ‬ ‫גוי גָ ֹ‬ ‫וְּ ֶא ֶע ְּש ָך לְּ ֹ‬
‫ה ְר ֵּּׁבה‪ִּ ,‬דּׁ ְכ ִּתיב (בראשית‬ ‫מות ַ‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא הֵּ א לְ ָך עֲ לָ ֹ‬ ‫ַה ָּׁק ֹ‬
‫לוט ֶבן ָא ִחיו‬ ‫ש ַרי ִא ְּשת ֹו וְּ ֶאת ֹ‬ ‫יב‪ ,‬ה)‪ :‬וַ ִי ַקח ַא ְּב ָרם ֶאת ָ‬
‫שר ָעשו‬ ‫שר ָרכָ שו וְּ ֶאת ַהנֶפֶ ש אֲ ֶ‬ ‫שם אֲ ֶ‬ ‫וְּ ֶאת ָכל ְּרכו ָ‬
‫עולָ ם לִּ ְברֹאת י ַּׁתוּׁש‬ ‫ְּבחָ ָרן ‪ ,‬וַ הֲ ל ֹא ִּאם ִּמ ְת ַּׁכ ְ ּׁנ ִּשים ָּׁכל ָה ֹ‬
‫ש ִּ ּׁג ְ ּׁיר ּׁו‬
‫ֹאתו‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא ֵּאלּׁ ּׁו הַ ּׁג ִֵּּרים ֶ‬
‫כולִּ ים לִּ ְבר ֹ‬ ‫ֶאחָ ד ֵּאינָן יְ ֹ‬
‫שר ָעש ּׁו ְבחָ ָרן‪.‬‬ ‫ְ‬
‫ש ָרה‪ ,‬לְ כָ ך נֶאֱ ַמר‪ :‬וְ ֶאת ַה ּׁנֶפֶ ש אֲ ֶ‬ ‫ַא ְב ָר ָהם וְ ָ‬

‫ָשים‪,‬‬ ‫ש ָרה הַ ּׁנ ִּ‬‫ָשים‪ ,‬וְ ָ‬ ‫חונְ יָא ַא ְב ָרהָ ם ָהיָה ְמגַ ּׁיֵּר אֲ נ ִּ‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ֹ‬
‫ש ָהיָה ַא ְב ָרהָ ם‬ ‫שר ָעש ּׁו ְבחָ ָרן‪ְ ,‬מלַ ּׁ ֵּמד ֶ‬ ‫לו ַמר‪ :‬אֲ ֶ‬ ‫ו ַּׁמה ּׁ ַתלְ מ ּׁוד ֹ‬
‫יתו ו ַּׁמאֲ ִּכילָ ן ו ַּׁמ ְש ָקן ו ַּׁמאֲ ִּהיבָ ן ו ְּׁמ ָק ְרבָ ן‬ ‫יסן לְ בֵּ ֹ‬ ‫ָא ִּבינ ּׁו ַמ ְכנִּ ָ‬
‫ש ָּׁכל‬‫ו ְּׁמגַ ְ ּׁי ָרן ו ַּׁמ ְכנִּ יסָ ן ּׁ ַתחַ ת ַּׁכנְ פֵּ י הַ ּׁ ְש ִּכינָה‪ָ ,‬הא לָ ַמ ְד ּׁ ָת ֶ‬
‫תו ְך ַּׁכנְ פֵּ י הַ ּׁ ְש ִּכינָה ַמעֲ לִּ ין ָעלָ יו‬ ‫ַה ּׁ ַמ ְכנִּ יס ְ ּׁב ִּריָה ַאחַ ת לְ ֹ‬
‫מו‪.‬‬
‫יק ֹ‬
‫רו וְ ִּר ְ‬ ‫ְּׁכ ִּאלּׁ ּׁו הוּׁא ְ ּׁב ָר ֹ‬
‫או וִּ יצָ ֹ‬

‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‪,‬‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ֶּׁב ֶר ְכיָה ָא ְמר ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל לִּ ְפנֵּי ַה ָּׁק ֹ‬
‫עולָ ם‪ִּ ,‬ש ְמ ָך‬ ‫או ָרה לָ ֹ‬ ‫ש ַא ּׁ ָתה ֵּמ ִּביא ֹ‬ ‫עולָ ם‪ִּ ,‬מ ּׁ ַמה ּׁ ֶ‬ ‫של ֹ‬ ‫ִּרבּׁ ֹו ֹנו ֶ‬
‫ש ַא ּׁ ָתה‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫ש ְ ּׁב ָ‬ ‫או ָרה‪ּׁ ְ ,‬גאֻּ ּׁ ָלה‪ֶ ,‬‬ ‫עולָ ם‪ּׁ ,‬ו ָמה ִּהיא הָ ֹ‬ ‫ִּמ ְת ַ ּׁגדֵּּׁ ל ָּׁב ֹ‬
‫גֵּרים ָּׁב ִּאים ו ִּּׁמ ְת ַ ּׁג ְ ּׁי ִּרים וְ ֹנו ָס ִּפים‬ ‫או ָרה‪ַ ,‬ה ְר ֵּּׁבה ִּ‬ ‫ֵּמ ִּביא לָ נ ּׁו ֹ‬
‫ש ְמ ָעה‬ ‫ש ַמע וַ אֲ ָתא‪ָ ,‬רחָ ב ָ‬ ‫רו ָ‬ ‫רו וְ ָרחָ ב‪ ,‬יִּ ְת ֹ‬ ‫גון יִּ ְת ֹ‬‫ָעלֵּ ינוּׁ‪ְּׁ ,‬כ ֹ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‬ ‫שה ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ש ָע ָ‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫וְ ַא ְתיָא‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי חֲנִּ ינָ א ְ ּׁב ָ‬
‫יש ֵּאל וַ עֲ ז ְַריָה‪ַ ,‬ה ְר ֵּּׁבה ג ִֵּּרים נִּ ְת ַ ּׁג ְ ּׁירוּׁ‪ִּ ,‬דּׁ ְכ ִּתיב‬ ‫נֵּס לַ חֲ נַ נְ יָה ִּמ ָ‬
‫שה י ַָדי ְּב ִק ְּרב ֹו‬ ‫תו יְּ לָ ָדיו ַמעֲ ֵ‬ ‫או ֹ‬ ‫(ישעיה כט‪ ,‬כג)‪ִ :‬כי ִב ְּר ֹ‬
‫יה‪ :‬וְּ י ְָּדעו ת ֵֹעי רוחַ ִבינָה‪.‬‬ ‫י ְַּק ִדישו ְּש ִמי‪ַ ,‬מה ְּׁכ ִּתיב ַּׁב ְת ֵּר ּׁ‬

‫‪146‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬

‫תו ַתיִ ְך‪ּ *,‬ו ִמ ְד ּ ָׁב ֵׁר ְך נָׁ אוֶ ה;‬

‫(ג)‪ּ ְ * :‬כח ּוט ַה ּ ָׁשנִ י ִש ְפ ֹ‬
‫*ר ָׁ ּק ֵׁת ְך‪ִ ,‬מ ּ ַב ַעד ְל ַצ ּ ָׁמ ֵׁת ְך‪:‬‬
‫ְ ּכ ֶפלַ ח ָׁה ִר ּמ ֹון ַ‬
‫במשקל לפי הפסוק הקודם‪ ,‬השפתיים מהווים שומר שני‬
‫ללשון ע"י השמירה הזאת זוכים למדברך נאוה זאת אומרת‬
‫הדיבור נהיה נאה ונעים ולא תחטא בטומאת שפתיים‪.‬‬
‫הדמיון הוא לחוט השני המהווה משקל כנגד הלשון "חוט‬
‫השני" עם הכולל עולה בגימטריה למניין "הלשון"‪.‬‬

‫כפלח הרמון רקתך – פירשו רבותינו ז"ל‪" :‬ריקנים שבך‬

‫מלאים מצות כרימון"‪ .‬כל בר ישראל ואפילו ריק מתורה‪,‬‬
‫נמצא בו מצות כפלח הרימון‪.‬‬
‫"ומלא מצות" עולה בגימטריה למניין תרי"ג‪ .‬שס"ה (‪)365‬‬
‫מצוות לא תעשה ורמ"ח (‪ )248‬מצוות עשה‪ ,‬סה"כ תרי"ג‬
‫(‪ )613‬מצות להיות מלא במצות כברכת יהוה‪.‬‬

‫ששים גיבורים‬
‫חוט השני – חוט בעל צבע אדום עז (ארגמן)‬
‫מדברך ‪ -‬דיבורך‬
‫רקתך – רקה‪ ,‬צד המצח שליד האוזן‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫ירה (שמות‬ ‫ש ָא ְמר ּׁו ֶאת הַ ּׁ ִּש ָ‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫תו ַתיִּ ְך‪ּׁ ְ ,‬ב ָ‬ ‫ְּׁכחוּׁט ַה ּׁ ָ‬
‫שנִּ י ִּש ְפ ֹ‬
‫משה‪ .‬ו ִּּׁמ ְד ָּׁב ֵּר ְך נָ אוֶ ה‪ֶ ,‬‬
‫ש ּׁ ַמ ְר ִּאין ָּׁב ֶא ְצ ַּׁבע‬ ‫ֶ‬ ‫ָשיר‬ ‫טו‪ ,‬א)‪ָ :‬אז י ִ‬
‫או ָת ּׁה ָש ָעה‬ ‫או ְמ ִּרים (שמות טו‪ ,‬ב)‪ :‬זֶ ה ֵאלִ י וְּ ַאנְּ וֵ הו‪ּׁ ְ ,‬ב ֹ‬ ‫וְ ֹ‬
‫ש ָּׁבכֶ ם‬ ‫יקן ֶ‬‫ש ְ ּׁבחָ ן‪ְּׁ :‬כפֶ לַ ח ָה ִּר ּׁמ ֹון ַר ָּׁק ֵּת ְך‪ָ ,‬ה ֵּר ָ‬ ‫משה ְמ ַ‬ ‫ֶ‬ ‫ִּה ְת ִּחיל‬
‫לו ַמר ִּמ ַּׁב ַעד לְ צַ ּׁ ָמ ֵּתךְ‬ ‫ְ‬
‫ָרצוּׁף ִּמ ְצ ֹוות ָּׁכ ִּר ּׁמ ֹון הַ ז ֶּׁה‪ֵּ ,‬אין צָ ִּריך ֹ‬
‫ש ָּׁבכֶ ם‪.‬‬‫ַעל ַה ְּׁצנו ִּּׁעין וְ הַ ְמצ ּׁ ָֻּמ ִּתין ֶ‬

‫‪147‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬

‫מעשי המלך‬
‫ארבע שנים חלפו למלכות שלמה‪ ,‬ולא בנה בהם את בית‬
‫המקדש‪ .‬למרות שדוד אביו נתן בידו תבנית הבית‪ ,‬ואוצרות רבים‬
‫של כסך וזהב הוריש לו‪ ,‬לא רצה להשתמש בהם שלמה המלך‬
‫לבנין הבית‪ .‬וכל כך למה? כיוון שידע שלמה המלך כי דוד אביו‬
‫התפלל לפני יהוה ואמר‪ :‬גלוי וידוע לפניך ריבון העולמים צופה‬
‫הדורות מראש‪ ,‬כי בית המקדש אשר יבנה שלמה בני‪ ,‬סופו‬
‫להיחרב ‪ ,‬ואם יבנה אותו בכסף וזהב שנלקח מן הגויים במלחמות‪,‬‬
‫תבואנה אומות העולם ותאמרנה שאלוהיהם נקמו את נקמתם‬
‫בבני ישראל‪ ,‬ולכן נחרב הבית‪ .‬לכן בקש דוד מיהוה שיברך את‬
‫שלמה המלך בכסף וזהב כדי שלא יצטרך להשתמש באוצרותיו‬
‫שהוריש לו‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬במשך ארבע השנים הראשונות למלכותו צבר שלמה‬
‫המלך כסף וזהב לרוב‪ ,‬ובהתלהבות רבה החל בהכנות לבניה‪ .‬ידיד‬
‫היה לדוד אביו‪ ,‬חירם מלך צור‪ .‬וידידות זו נמשכה גם בימי‬
‫שלמה המלך‪ .‬בקש המלך שלמה ממלך צור שיצווה לעבדיו‬
‫לכרות לו עצי ארזים מיער לבנון‪ ,‬כי מומחים היו בכריתת עצים‬
‫אלו‪ ,‬והבטיח לשלם שכרו אשר ינקוב‪ .‬מלך צור מילא את‬
‫בקשת שלמה המלך בשמחה רבה‪ ,‬ושלח לו עצי ארזים ככל‬
‫אשר חפץ‪ .‬אף הוסיף לו עצי ברושים כדי להראות חיבתו‬
‫לשלמה המלך‪.‬‬
‫שממלא הוא בקשתו בעין יפה‪ .‬תמורת זאת בקש מלך צור‬
‫תבואה‪ ,‬אשר ארצו הייתה חסרה אותה‪ .‬שלח שלמה המלך‬
‫תבואה למלך צור בעין יפה‪ ,‬והוסיף לו שמן לרוב ועשרים ערים‬
‫‪148‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬

‫נתן לו בגליל‪ .‬יותר ממאה וחמישים אלף עובדים עסקו בבניית‬

‫בית המקדש‪ ,‬ובמשך שבע שנים בנו אותו‪ .‬ובכל אותו זמן לא‬
‫חש אף אחד בעינו‪ ,‬לא ניתק שרוך נעלו‪ ,‬ולא חלה עובד אחד‬
‫מהם‪ .‬כמו כן כל הכלים בהם עבדו‪ ,‬נשארו בשלמותם עד גמר‬
‫העבודה ולא נשבר אף כלי‪ .‬אבני גזית יקרות וכבדות שנשאו על‬
‫כתפיהם‪ ,‬נעשו קלות ונראה היה להם כאילו הולכות מאליהן‪.‬‬
‫בנין מפואר היה בית המקדש אשר כמוהו לא היה‪ .‬כלי המקדש‬
‫עשויים היו זהב טהור‪ ,‬ואף הקירות היו מצופים מבפנים זהב‬
‫טהור ומשובח‪ .‬כשנסתיימה מלאכת הבניה בקש שלמה המלך‬
‫להכניס את ארון לוחות הברית לבית קודש הקדשים‪ ,‬אבל‬
‫השערים דבקו זה לזה ולא נפתחו‪ .‬אמר שלמה המלך עשרים‬
‫וארבע רננות ותפילות ולא נפתחו‪...‬‬
‫פתח ואמר‪" :‬שאו שערים ראשיכם‪ ,‬והינשאו פתחי עולם‪ ,‬ויבוא‬
‫מלך הכבוד"‪ .‬מששמעו זאת השערים נזדעזעו מכעס‪ ,‬כי סברו‬
‫שעל עצמו אומר כך‪ ,‬ושאלוהו‪" :‬מי זה מלך הכבוד? " הוסיף‬
‫ואמר‪" :‬יהוה עזוז וגבור יהוה גבור מלחמה"‪.‬‬
‫וכששקטו השערים אמר שוב‪" :‬שאו שערים ראשיכם‪ ,‬ושאו‬
‫פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד" "מי הוא זה מלך הכבוד?" שאלוהו‬
‫שוב השערים‪.‬‬
‫"יהוה צבאות הוא מלך הכבוד סלה! " ענה שלמה המלך ועדין‬
‫לא נענו לו השערים‪ .‬בקש שלמה המלך מאת אלוקים‪" :‬אל תשב‬
‫פני משיחך" אך לא נענה גם בזאת‪.‬‬
‫[דה"ב ו‬ ‫וכשהזכיר את דוד אביו ואמר‪" :‬זכרה לחסדי דויד עבדך"‬
‫מיד נפתחו שערי קודש הקדשים והכניס לתוכו את ארון‬ ‫מב]‬

‫‪149‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬

‫יהוה‪ .‬באותה שעה ידעו כל ישראל‪ ,‬שנמחל לדוד אותו עוון של‬
‫[שבת ל ע"א]‪.‬‬ ‫בת שבע‬

‫שבע שנים נמשכה בנית בית המקדש‪ ,‬ובחודש חשוון נסתיימה‪.‬‬

‫אולם את חנוכת הבית לא חגגו באותה שנה‪ ,‬כי אם בשנה‬
‫שלאחריה‪ ,‬בחודש תשרי‪ .‬חודש זה הנקרא "ירח האיתנים"‬
‫משום שבו נולדו האבות הקדושים‪ :‬אברהם יצחק ויעקב‪,‬‬
‫המכונים "איתני העולם"‪ .‬וכהגיעה העת נתקהלו ובאו לירושלים‬
‫כל ישראל לחוג בשמחה רבה את חנוכת הבית ברוב עם ובהדרת‬
‫כבוד למלך מלכי המלכים‪ ,‬אשר בה להשכין שכינתו בבית‬
‫המקדש‪.‬‬
‫שמחת חנוכת הבית החלה יומיים לפני יום כיפורים‪ ,‬כדי להראות‬
‫לעם כמה חביבה לפני הקדוש ברוך הוא חנוכת בית המקדש‪.‬‬
‫והיא נמשכה שבעה ימים עד חג הסוכות‪ ,‬וכן גם שבעת ימי החג‪.‬‬
‫את יום הכיפורים‪ ,‬וחששו ישראל‬ ‫כיון שבאותה שנה בטלו‬
‫שמא חוטאים הם‪ ,‬יצאה בת קול ואמרה‪" :‬אל תחששו! כולכם‬
‫מוזמנים לחיי העולם הבא"‪.‬‬
‫כשהייתה השמחה בעיצומה קרב שלמה המלך לפני המזבח‪ ,‬כרע‬
‫על ברכיו לפני כל ישראל‪ ,‬פרש כפיו אל השמים ונשא תפלה‬
‫אל יהוה‪" :‬אנא מלך מלכי המלכים! השכן שכינתך בבית אשר‬
‫בניתי לכבודך‪ ,‬ופנית אל תפלת עבדך ואל תחינתו‪ ...‬לשמוע אל‬
‫הרינה ואל התפלה אשר עבדך מתפלל לפניך!"‬
‫"תהינה עיניך פתוחות אל הבית הזה יומם ולילה לקבל תפילות‬
‫עמך ישראל‪ ,‬אשר יתפללו אל המקום הזה‪ ,‬ושמעת ממקום‬
‫‪150‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬

‫שבתך ותמלא באהבה וברצון משאלות כל איש ואיש! ובוחן‬

‫כליות ולב הנך יהוה ותיתן לרשע כרשעתו ולצדיק כצדקתו"‪ .‬ועל‬
‫כלל ישראל בקש שלמה המלך‪" :‬אם בעונותיהם יעצרו השמים‬
‫ולא ירד מטר‪ ,‬ורעב ובצורת יבואו על עמך ישראל‪ .‬אנא יהוה‪,‬‬
‫כי יבואו עדיך ויפרשו כפיהם אל הבית הזה תשמע מן השמים‬
‫ותושיעם‪ .‬והיה אם תפרוץ מלחמה ויינגפו לפני אויביהם ובאו‬
‫לירושלים ושבו אליך והודו לשמך והתחננו אליך בבית הזה‪ ,‬קבל‬
‫נא את תפילותיהם שלא יינגפו בשנית ולא ילכו בשבי"‪.‬‬
‫ואחר בקש שלמה המלך גם על הנוכרי‪ ,‬אשר לא מעם ישראל‬
‫אשר יבוא מרחוק לירושלים לשאת תפלה בבית הזה‪ .‬עליו‬
‫התפלל ואמר‪" :‬קבל תפלתו כדי שיתגדל כבודך בעיני כל הגויים‬
‫וידעו כי שמך נקרא על הבית הזה‪ ,‬אשר בניתי"‪.‬‬
‫לאחר שבקש שלמה המלך שיתקבלו התפלות בבית המקדש‪.‬‬
‫בקש גם עבור תפלות עם ישראל בשבילי ארצות נכר‪ ,‬ומשם‬
‫ישאו תפלה לכיוון ירושלים‪ ,‬בית המקדש ובית קודש הקודשים‪.‬‬
‫ואם ישובו אל יהוה אלוקיהם בכל לבבם ובכל נפשם אזי יזכו‬
‫לשוב לארץ אבותיהם‪ .‬ועליהם מבקש שלמה המלך מיהוה‬
‫ואומר‪" :‬ושמעת ממכון שבתך‪ ,‬את תפלתם ואת תחנותיהם וסלחת‬
‫לעמך אשר חטאו לך"‪.‬‬
‫ובסיום תפלתו אומר שלמה המלך‪" :‬אל תשב פני משיחך ותהיה‬
‫תפילתי מקובלת לפניך"‪ .‬כאשר כילה שלמה המלך את תפלתו‬
‫לפני יהוה‪ ,‬קם על רגליו וכשידיו פרושות את השמים ברך את‬
‫כל ישראל‪..." :‬ברוך יהוה אשר נתן מנוחה לעמו ישראל ככל‬
‫אשר דבר לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב‪ ."...‬ובקש מיהוה‬
‫‪151‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬

‫יתברך שיהיה עימהם ולא יעזבם‪ ,‬ויטה לבבם ללכת בדרך‬

‫הישרה לשמור מצוותיו וחוקותיו כהיום הזה‪.‬‬
‫ואחר הקריב שלמה המלך את הקורבנות על המזבח והמתין‬
‫שאש תרד מן השמים‪ .‬משראה שהאש מתעכבת‪ ,‬התפלל אל‬
‫יהוה אך לא נענה ‪ ...‬הלך והביא ארונו של דוד אביו ואמר לפני‬
‫יהוה‪" :‬אם אין לי מעשים עשה בשביל חסדיו של דוד אבי! "‬
‫מיד ירדה אש מן השמים ואכלה את העולות והזבחים‪ ,‬וכבוד‬
‫יהוה מלא את הבית ואש זו נשארה עד לתקופתו של מנשה מלך‬
‫יהודה‪.‬‬
‫כל בני ישראל אשר ראו ברדת האש‪ ,‬כרעו אפיים ארצה‪,‬‬
‫השתחוו ואמרו‪" :‬הודו ליהוה כי טוב‪ ,‬כי לעולם חסדו"‪ .‬שלמה‬
‫המלך זבח עשרים ושניים אלף בקר ומאה ועשרים אלף צאן‪,‬‬
‫וכל איש מישראל קבל מנה של לחם‪ ,‬בשר ויין‪ .‬הכהנים עמדו‬
‫על משמרתם והלוים בכלי שיר‪ ,‬שרים ומודים ליהוה מתוך‬
‫תפלות דוד בן ישי‪.‬‬

‫‪152‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬

‫אר ְך‪ָׁ ּ ,‬‬

‫*בנ ּוי ְל ַת ְל ּ ִפ ּי ֹות;‬ ‫(ד)‪ּ ְ :‬כ ִמגְ ַ ּדל ָׁ ּדוִ יד ַצ ָׁ ּו ֵׁ‬
‫*ש ְל ֵׁטי ַה ִ ּג ּב ִֹרים‪:‬‬ ‫ֶאלֶ ף ַה ּ ָׁמגֵׁן ּ ָׁתל ּוי ָׁעלָׁ יו‪ּ ,‬כֹל ִ‬
‫אל תקרי "צוארך" אלא "צו‪-‬אורך"‪ .‬על האדם להתפלל‬
‫ולצפות לזכות באור יהוה‪ ,‬זה שנאמר ע"י נעים זמירות‬
‫ישראל‪" :‬שלח אורך ואמתך המה ינחוני" [תהלים מג ג]‪.‬‬

‫אלף המגן תלוי עליו – על המגדל הגבוה יתלו מגני‬

‫הגיבורים המגנים על העיר ואנו נבטח בחסדי אבות שהם‬
‫מגינים בזכות צדקתם וגבורתם‪ .‬מובא בספר "יצירה"‬
‫המיוחס לאברהם אבינו ע"ה שלכל אחד מן האבות‬
‫והצדיקים יש מלאך שהוא ממונה ללמדו תורה‪ .‬ובזוהר‬
‫הקדוש מובא שלאברהם אע"ה היה המלאך מיכאל‪ ,‬ליצחק‬
‫אע"ה המלאך גבריאל וליעקב אע"ה המלאך נוריאל‪ .‬ר"ת‬
‫המלאכים‪ :‬מיכאל‪ ,‬גבריאל‪ ,‬נוריאל‪ .‬עולה "מגן" וזה הוא‬
‫המגן האמיתי‪ .‬מגן עולה בגימטריה למניין ‪ 93‬כמניין שלוש‬
‫פעמים המילה "אל"‬

‫ששים גיבורים‬
‫בנוי לתלפיות – מתנוסס ברוב הדרו‪.‬‬
‫שלטי הגבורים – שלט הוא כעין מגן מלחמה [אלשיך הקדוש]‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫רו‪ ,‬ו ַּׁמה‬ ‫אר ְּך‪ַ ,‬מה ּׁ ֶ‬
‫ש ִּ ּׁגדֵּּׁ ל ֶא ְתכֶ ם דָּׁ וִּ ד ְ ּׁב ִּס ְפ ֹ‬ ‫ְּכ ִמגְּ ַדל ָדוִ יד צַ ָו ֵ‬
‫רו (תהלים קלו‪ ,‬יג)‪ :‬לְּ גֹזֵ ר יַם סוף‬ ‫ִּ ּׁגדֵּּׁ ל ֶא ְתכֶ ם דָּׁ וִּ ד ְ ּׁב ִּס ְפ ֹ‬
‫לו‬
‫ש ָא ְמר ּׁו ֹ‬ ‫לִ גְּ זָ ִרים‪ָּׁ .‬בנוּׁי לְ ַתלְ ּׁ ִּפ ּׁי ֹות‪ַ ,‬מה ּׁו לְ ַתלְ ּׁ ִּפ ּׁי ֹות‪ ,‬סֵּ פֶ ר ֶ‬
‫ש ָרה ְ ּׁבנֵּי ָא ָדם ָא ְמר ּׁו סֵּ פֶ ר ְּׁת ִּה ִּּׁלים‪ָ ,‬א ָדם‬ ‫ּׁ ִּפ ּׁי ֹות ַה ְר ֵּּׁבה‪ ,‬עֲ ָ‬
‫שה‬ ‫משה‪ ,‬וְ ָדוִּ ד‪ ,‬ו ְּׁשלֹמֹה‪ַ .‬על ִּא ּׁ‬
‫ילֵּין חַ ְמ ָ‬ ‫ָה ִּראש ֹון‪ ,‬וְ ַא ְב ָר ָהם‪ֶ ,‬‬

‫‪153‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬
‫שה ָא ְח ָרנַיְ י ָתא ָמאן ִּאינוּׁן‪ַ ,‬רב‬ ‫לָ א ִּא ְת ּׁ ַפלְ גוּׁן‪ִּ ,‬א ּׁ‬
‫ילֵּין חַ ְמ ָ‬
‫לשה ְ ּׁבנֵּי‬ ‫ימן‪ ,‬וִּ ידוּׁתוּׁן‪ ,‬ו ְּׁש ָ‬
‫וְ ַר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָן‪ַ ,‬רב ָא ַמר‪ָ :‬אסָ ף‪ ,‬וְ הֵּ ָ‬
‫ימן‪ ,‬וִּ ידוּׁתוּׁן ֶאחָ ד‪,‬‬ ‫ק ַֹרח וְ ֶעזְ ָרא‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָן ָא ַמר‪ָ :‬אסָ ף‪ ,‬וְ הֵּ ָ‬
‫לשה ְ ּׁבנֵּי ק ַֹרח ֶאחָ ד‪ ,‬וְ ֶעזְ ָרא‪ַ .‬על דַּׁ ַעת ַרב ֵּאין ָאסָ ף‬ ‫ו ְּׁש ָ‬
‫ִּ ּׁב ְכלַ ל ְ ּׁב ֵּני ק ַֹרח‪ַ ,‬על דַּׁ ַעת ַר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָן הוּׁא ָאסָ ף ְדּׁ ָהכָ א הוּׁא‬
‫ירה‬ ‫לו ַמר ִּש ָ‬
‫ש ָהיָה ֶּׁבן ּׁת ֹו ָרה זָכָ ה ֹ‬ ‫ָא ָסף ְדּׁ ַת ּׁ ָמן‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא ַעל יְ ֵּדי ֶ‬
‫מו‪.‬‬
‫ירה ִּ ּׁב ְפנֵּי ַעצְ ֹ‬ ‫לו ַמר ִּש ָ‬‫ִּעם ֶאחָ יו וְ זָכָ ה ֹ‬

‫ש ִּּׁמ ְת ּׁ ַפ ְּׁללִּ ים בּׁ ֹו ָּׁכל ּׁ ִּפ ּׁי ֹות‪ִּ .‬מ ָּׁכאן ָא ְמר ּׁו‬ ‫ַתלְּ ִפ ֹיות‪ֵּ ּׁ ,‬תל ֶ‬
‫הו ְפ ִּכין ּׁ ְפנֵּיהֶ ם לְ ֶא ֶרץ‬ ‫עו ְמ ִּדים ְ ּׁבחוּׁצָ ה לָ ָא ֶרץ ו ִּּׁמ ְת ּׁ ַפ ְּׁללִּ ין ֹ‬ ‫ָה ֹ‬
‫לֶיך ֶד ֶר ְּך‬‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (מלכים א ח‪ ,‬מח)‪ :‬וְּ ִה ְּת ַפ ְּללו ֵא ָ‬ ‫יִּ ְש ָר ֵּאל‪ֶ ,‬‬
‫הו ְפ ִּכין ּׁ ְפנֵּיהֶ ם ְּׁכנֶגֶד‬ ‫עו ְמ ִּדין ְ ּׁב ֶא ֶרץ יִּ ְש ָר ֵּאל ֹ‬ ‫ַא ְּרצָ ם ‪ָ ,‬ה ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (דברי הימים ב ו‪ ,‬לד)‪:‬‬ ‫ּׁשלַ יִּ ם ו ִּּׁמ ְת ּׁ ַפ ְּׁללִּ ין‪ֶ ,‬‬ ‫יְ רו ָ‬
‫עו ְמ ִּדים ו ִּּׁמ ְת ּׁ ַפ ְּׁללִּ ים‬ ‫ֶיך ֶד ֶר ְּך ָה ִעיר ַהזֹאת‪ ,‬הָ ֹ‬ ‫וְּ ִה ְּת ַפלְּ לו ֵאל ָ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (מלכים א‬ ‫הו ְפ ִּכין ּׁ ְפנֵּיהֶ ן ְּׁכנֶגֶד הַ ִּּׁמ ְקדָּׁ ש‪ֶ ,‬‬ ‫ּׁשלַ יִּ ם ֹ‬ ‫ִּ ּׁבירו ָ‬
‫עו ְמ ִּדים ְ ּׁב ַהר ַה ַּׁביִּ ת‬ ‫ח‪ ,‬מב)‪ :‬וְּ ִה ְּת ַפ ֵלל ֶאל ַה ַביִ ת ַה ֶזה‪ָ ,‬ה ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‬ ‫שי ַה ּׁ ֳּק ָד ִּשים ו ִּּׁמ ְת ּׁ ַפ ְּׁללִּ ין‪ֶ ,‬‬ ‫הו ְפ ִּכים ּׁ ְפנֵּיהֶ ם ְּׁכנֶגֶד ָק ְד ֵּ‬ ‫ֹ‬
‫קום ַה ֶזה‪ ,‬נִּ ְמצְ א ּׁו‬ ‫(מלכים א ח‪ ,‬לה)‪ :‬וְּ ִה ְּת ַפלְּ לו ֶאל הַ ָמ ֹ‬
‫רום ּׁ ְפנֵּיהֶ ם‬ ‫עו ְמ ִּדים ַּׁבדָּׁ ֹ‬ ‫רום‪ ,‬וְ ָה ֹ‬ ‫פון ּׁ ְפנֵּיהֶ ם לַ דָּׁ ֹ‬ ‫צ ֹ‬ ‫עו ְמ ִּדים ַּׁב ָ ּׁ‬ ‫ָה ֹ‬
‫עו ְמ ִּדים‬ ‫זְרח ּׁ ְפנֵּיהֶ ם לַ ּׁ ַמעֲ ָרב‪ ,‬וְ ָה ֹ‬ ‫עו ְמ ִּדים ַּׁב ִּּׁמ ָ‬ ‫פון‪ ,‬וְ ָה ֹ‬ ‫צ ֹ‬ ‫לַ ָ ּׁ‬
‫ַּׁב ּׁ ַמעֲ ָרב ּׁ ְפנֵּיהֶ ם לַ ִּּׁמזְ ָרח‪ ,‬נִּ ְמצְ א ּׁו ָּׁכל יִּ ְש ָר ֵּאל ִּמ ְת ּׁ ַפ ְּׁללִּ ין ֶאל‬
‫קום ֶאחָ ד‪,‬‬ ‫ש ָּׁכל יִּ ְש ָר ֵּאל ִּמ ְת ּׁ ַפ ְּׁללִּ ין ֶאל ָמ ֹ‬ ‫קום ֶאחָ ד‪ ,‬ו ִּּׁמנַיִּ ן ֶ‬ ‫ָמ ֹ‬
‫ש ַע ֶּׁבן לֵּ וִּ י ָא ַמר (מלכים א ו‪ ,‬יז)‪ :‬הוא ַההֵ יכָ ל לִ ְּפנָי‪,‬‬ ‫הו ֻּ‬
‫ַר ִּ ּׁבי יְ ֹ‬
‫ָנו‪,‬‬‫תו‪ַ .‬עד ַּׁכדּׁ וּׁן ְ ּׁב ִּבנְ י ֹ‬ ‫או ֹ‬‫ש ָּׁכל הַ ּׁ ָפנִּ ים ְמכֻּ ָּׁו ֹנות ֹ‬ ‫הוּׁא ַההֵּ יכָ ל ֶ‬
‫ְ ּׁבחֻּ ְר ָּׁב ֹנו ִּמ ּׁנַיִּ ן‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי ָא ִּבין ָּׁבנוּׁי לְ ַתלְ ּׁ ִּפ ּׁי ֹות‪ ,‬הוּׁא הַ הֵּ יכָ ל‪,‬‬
‫או ֵּמר בּׁ ֹונֵּה‬ ‫יאת ְש ַמע הוּׁא ֹ‬ ‫לות בּׁ ֹו‪ּׁ ִּ .‬ב ְק ִּר ַ‬ ‫ש ָּׁכל ַה ּׁ ִּפ ּׁי ֹות ִּמ ְת ּׁ ַפ ְּׁל ֹ‬ ‫ֶ‬
‫ּׁשלָ יִּ ם‪ּׁ ְ ,‬ב ִּב ְר ַּׁכת‬ ‫או ֵּמר בּׁ ֹונֵּה יְ רו ָ‬ ‫ּׁשלָ יִּ ם‪ַּׁ ,‬ב ְּׁת ִּפ ּׁ ָלה הוּׁא ֹ‬ ‫יְ רו ָ‬

‫‪154‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬
‫ש ָּׁכל הַ ּׁ ִּפ ּׁי ֹות‬
‫ּׁשלָ יִּ ם‪ ,‬הֱ וֵּ י ֶ‬ ‫או ֵּמר בּׁ ֹונֵּה יְ רו ָ‬ ‫ֹ‬ ‫ַה ּׁ ָמ ֹזון הוּׁא‬
‫תו‬
‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא‪ָ ,‬ע ִּתיד הוּׁא לִּ ְב ֹנו ֹ‬ ‫ְ‬ ‫ִּמ ְת ּׁ ַפ ְּׁללִּ ין ָעלָ יו לִּ ְפנֵּי ַה ָּׁק ֹ‬
‫או ֵּמר (מלכים א ט‪ ,‬ג)‪:‬‬ ‫ָתו בּׁ ֹו‪ָּׁ .‬כתוּׁב ֶאחָ ד ֹ‬ ‫רות ְש ִּכינ ֹ‬ ‫וּׁלְ ַה ְש ֹ‬
‫או ֵּמר (הושע‬ ‫שם ָכל ַהי ִָמים‪ ,‬וְ כָ תוּׁב ֶאחָ ד ֹ‬ ‫וְּ ָהיו ֵעינַי וְּ לִ ִבי ָ‬
‫קו ִמי‪ֵּ ּׁ ,‬כיצַ ד יִּ ְת ַק ְ ּׁימ ּׁו ְשנֵּי ְּׁכתו ִּּׁבין‬ ‫לֵך ָאשובָ ה ֶאל ְּמ ֹ‬ ‫ה‪ ,‬טו)‪ֵ :‬א ְּ‬
‫ַה ּׁ ָללוּׁ‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא ּׁ ָפנָ יו לְ ַמ ְעלָ ה וְ לִּ בּׁ ֹו לְ ַמ ּׁ ָטה‪ְ ,‬דּׁ ַתנְ יָא יְ כַ ֵּ ּׁון ָא ָדם‬
‫שי ַה ּׁ ֳּק ָד ִּשים‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ִּחיָּׁא ַר ָּׁבה וְ ַר ִּ ּׁבי ִּש ְמ ֹ‬
‫עון‬ ‫לִּ בּׁ ֹו ְּׁכנֶגֶד ֵּּׁבית ָק ְד ֵּ‬
‫של‬ ‫ֶּׁבן חֲ לַ ְפ ּׁ ָתא‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ִּח ּׁיָא ַר ָּׁבה ָא ַמר ְּׁכנֶגֶד ק ֶֹדש ַה ּׁ ֳּק ָד ִּשים ֶ‬
‫עון ֶּׁבן חֲלַ ְפ ּׁ ָתא ָא ַמר ְּׁכנֶגֶד ק ֶֹדש ַה ּׁ ֳּק ָד ִּשים‬ ‫ַמ ְעלָ ה‪ ,‬וְ ַר ִּ ּׁבי ִּש ְמ ֹ‬
‫של ַמ ּׁ ָטה‪.‬‬ ‫ֶ‬

‫זוהר השיר‬
‫פתח רבי יצחק ואמר‪ :‬כמגדל דוד‪ ,‬איזה מגדל דוד‪ .‬הלוא מגדל דוד ודאי‬
‫זה שבנה דוד והעלהו לתוך ירושלים‪ .‬אלא כמגדל דוד זה ירושלים‬
‫שלמעלה שכתוב בו‪" :‬מגדל עוז שם יהוה ירוץ צדיק ונשגב" [משלי יח]‬
‫מי נשגב אלא אותו המגדל הוא נשגב‪ ,‬לפי שבו ירוץ צדי"ק‪ .‬צוארך‪ ,‬זה‬
‫בית המקדש שלמטה שהוא עומד בתיקון היופי של כל העולם‪ .‬בנוי‬
‫לתלפיות‪ ,‬התל שכל פיות העולם מסתכלים בו‪ .‬וכך נדרש תלפיות תל שכל‬
‫פיות העולם משבחים ומתפללים לנגדו‪.‬‬

‫‪155‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬

‫(ה)‪ְ :‬שנֵׁי ָׁש ַדיִ ְך ִ ּכ ְשנֵׁי עֳ ָׁפ ִרים‪ְּ ,‬ת ֹ‬

‫או ֵׁמי ְצ ִב ּיָׁה‪,‬‬
‫רו ִעים‪ַ ּ ,‬ב ּש ֹו ַש ִּנים‪:‬‬
‫ָׁה ֹ‬
‫שני שדיך – כשני דדי האישה המספקים את מזונו של‬
‫תינוק רך בן יומו ומחיים אותו‪ .‬כך יהוה יתברך החיה את‬
‫בני ישראל ביציאתם ממצרים כל ימי לכתם במדבר עד‬
‫בואם את הארץ המובטחת‪ .‬לכן אל תקרי "שדיך" אלא‬
‫בהיפוך אתוון "כשדי"‪ .‬כשם שד"י שהוא ר"ת‪ :‬שומר דרכי‬
‫ישראל (שומר דלתות ישראל) יהוה ברחמיו שומר על בניו‬
‫רחומיו בכל אתר ואתר‪ .‬ועוד ששם זה משפיע לבעלי ברית‬
‫קודש שהם ישראל אשר ברית קודש חתום בבשרם‪ .‬וכאשר‬
‫עושין מילה ופריעה לילד אז נשלם בו שד"י ע"י גילוי‬
‫העטרה שהוא בסוד יו"ד [הרי"ח]‬
‫שני שדיך – מדוע נקט בלשון שני שדיך ולא אמר שדיך‬
‫כשני עופרים‪ .‬פעמים של שד"י עולה בגימטריה למניין‬
‫"אורייתא" (תורה) לרמוז לישראל שיניקת השפע שלהם‬
‫מקורו הוא מן התורה הקדושה‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫הו ָד ּׁה‬ ‫ש ַדיִּ ם ַה ּׁ ָלל ּׁו ֹ‬ ‫משה וְ ַאהֲ רֹן‪ָ ,‬מה הַ ּׁ ָ‬ ‫ֶ‬ ‫ש ַדיִּ ְך‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו‬ ‫ְשנֵּי ָ‬
‫של‬ ‫הו ָדן וַ הֲ ָד ָרן ֶ‬ ‫משה וְ ַאהֲ רֹן ֹ‬ ‫ֶ‬ ‫שה‪ָּׁ ,‬כ ְך‬ ‫של ִּא ּׁ ָ‬ ‫וַ הֲ ָד ָר ּׁה ֶ‬
‫משה‬ ‫ֶ‬ ‫שה‪ָּׁ ,‬כ ְך‬ ‫של ִּא ּׁ ָ‬ ‫ש ַדיִּ ם ַה ּׁ ָלל ּׁו ֹנוי ָּׁה ֶ‬ ‫יִּ ְש ָר ֵּאל‪ָ .‬מה הַ ּׁ ָ‬
‫בו ָד ּׁה וְ ִּש ְבחָ ּׁה‬ ‫ש ַדיִּ ם הַ ּׁ ָלל ּׁו ְּׁכ ֹ‬ ‫של יִּ ְש ָר ֵּאל‪ָ .‬מה ַה ּׁ ָ‬ ‫וְ ַאהֲ רֹן ֹנויָן ֶ‬
‫של יִּ ְש ָר ֵּאל‪ָ .‬מה‬ ‫בו ָדן וְ ִּש ְבחָ ן ֶ‬ ‫משה וְ ַאהֲ רֹן ְּׁכ ֹ‬ ‫שה‪ָּׁ ,‬כך ֶ‬ ‫ְ‬ ‫של ִּא ּׁ ָ‬ ‫ֶ‬
‫משה וְ ַאהֲ רֹן ְמ ַמ ְּׁל ִּאים‬ ‫ֶ‬ ‫ש ַדיִּ ם ַה ּׁ ָלל ּׁו ְמל ִֵּּאים חָ לָ ב‪ָּׁ ,‬כ ְך‬ ‫ַה ּׁ ָ‬
‫שה‬ ‫שהָ ִּא ּׁ ָ‬ ‫ש ַדיִּ ם ַה ּׁ ָלל ּׁו ָּׁכל ַמה ּׁ ֶ‬ ‫יִּ ְש ָר ֵּאל ִּמן הַ ּׁת ֹו ָרה‪ .‬ו ָּׁמה הַ ּׁ ָ‬
‫ש ּׁ ָל ַמד‬ ‫ְ‬
‫אוכֵּ ל וְ ֹיונֵּק ֵּמהֶ ן‪ָּׁ ,‬כך ָּׁכל ּׁת ֹו ָרה ֶ‬ ‫ינוק ֹ‬ ‫אוכֶ לֶ ת ַה ִּּׁת ֹ‬ ‫ֹ‬

‫‪156‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬
‫משה ַר ֵּּׁבנוּׁ‪ ,‬לִּ ְּׁמ ָד ּׁה לְ ַאהֲ רֹן‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (שמות ד‪ ,‬כח)‪:‬‬
‫ֶ‬
‫משה לְּ ַאהֲ רֹן ֵאת ָכל ִד ְּב ֵרי יהוה‪ .‬וְ ַר ָּׁבנָ ן ָא ְמ ֵּרי גִּ ּׁלָה‬ ‫ֶ‬ ‫וַ י ֵַגד‬
‫דול‬‫ש ַדיִּ ם ַה ּׁ ָלל ּׁו ֵּאין ֶאחָ ד ֵּמהֶ ם ָ ּׁג ֹ‬ ‫שם הַ ְמפ ָֹרש‪ָ .‬מה ַה ּׁ ָ‬ ‫לו ֵּ‬ ‫ֹ‬
‫משה וְ ַאהֲ רֹן‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (שמות ו‪,‬‬ ‫ֶ‬ ‫רו‪ָּׁ ,‬כ ְך הָ י ּׁו‬
‫ֵּמחֲבֵּ ֹ‬
‫משה וְּ ַאהֲ רֹן‪ ,‬ו ְּׁכ ִּתיב (שמות ו‪ ,‬כו)‪ :‬הוא ַאהֲ רֹן‬ ‫ֶ‬ ‫כז)‪ :‬הוא‬
‫שה‬ ‫דול ִּמ ּׁמ ֶ‬ ‫דול ֵּמ ַאהֲ רֹן וְ לֹא ַאהֲ רֹן ָ ּׁג ֹ‬ ‫משה ָ ּׁג ֹ‬ ‫ֶ‬ ‫משה‪ ,‬ל ֹא‬ ‫ו ֶ‬
‫לו ְש ּׁ ֵּתי ַמ ְר ָ ּׁגלִּ ּׁי ֹות‬‫ש ָהי ּׁו ֹ‬ ‫ְ‬
‫ַּׁב ּׁת ֹו ָרה‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ַא ָּׁבא ָא ַמר לְ ֶמלֶך ֶ‬
‫דולָ ה‬ ‫דולָ ה ִּמז ֹּׁו וְ לֹא ֹזו ְ ּׁג ֹ‬‫בות וּׁנְ ָתנָ ן ְ ּׁבכַ ף מֹאזְ נַיִּ ם‪ ,‬לֹא ֹזו ְ ּׁג ֹ‬ ‫טו ֹ‬ ‫ֹ‬
‫שוִּ ים‪.‬‬
‫משה וְ ַאהֲ רֹן ָ‬ ‫ִּמז ֹּׁו‪ָּׁ ,‬כ ְך הֵּ ם ֶ‬

‫(ו)‪ַ :‬עד ֶש ּיָׁפ ּו ַח ַה ּי ֹום‪ ,‬וְ נָׁ ס ּו ַה ְּצלָׁ ִלים‪ֵׁ -‬אלֶ ְך ִלי‬
‫בונָׁ ה‪:‬‬
‫ֶאל‪ַ -‬הר ַה ּמ ֹור‪ ,‬וְ ֶאל‪ּ ִ -‬ג ְב ַעת ַה ְּל ֹ‬
‫אל תקרי "צללים" אלא "צלילים" (צלילי מוסיקה)‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫יקים (תהילים קיח טו)‪ ,‬עד‬ ‫קול‪ִׁ ,‬ר ָׁנה ִׁוישו ָׁעה‪ְ --‬ב ָׁא ֳהלֵי צַּ ִׁד ִׁ‬
‫ֹ‬
‫שיעבור אור היום ויבוא עת הערב וזמן הצלילים‪ ,‬וזאת‬
‫בכדי שבשעה שיחשך הלילה‪ ,‬יתקיים הפסוק‪" :‬יומם יצווה‬
‫יהוה חסדו ובלילה שירה עמי" [תהלים מב ט]‪ .‬עיקר לימוד‬
‫תורת יהוה היא בנגינה‪ ,‬והוא מחצות הלילה ואילך כמנהג‬
‫דוד המלך שקם לשבח ליהוה כנאמר‪" :‬חצות לילה אקום‬
‫להודות לך" [תהלים קיט סב]‪ .‬וע"י זאת לקיים מאמר יהוה‬
‫ליהושע‪" :‬והגית בו יומם ולילה" [יהושע א ח]‪.‬‬
‫בלילה – זה שנאמר‪" :‬העמדים בבית יהוה בלילות"‪.‬‬

‫אל הר המור – אל תקרי "הר המור" אלא "הר המוריה"‪.‬‬

‫הקב"ה מבקש ללכת אל הר המוריה אל מקום המקדש‬
‫להתענג מן המור והלבונה המוקטרים בו‪.‬‬

‫‪157‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬
‫ששים גיבורים‬
‫לבונה – שרף של עצי בשמים שהשתמשו בו לקטורת על המזבח‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫ש ָעה‬ ‫ש ּׁיָפוּׁחַ ַה ּׁי ֹום‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ַא ָּׁבה ּׁו וְ ַר ִּ ּׁבי לֵּוִּ י‪ ,‬חַ ד ָא ַמר ְ ּׁב ָ‬ ‫ַעד ֶ‬
‫שה‬ ‫יתו‪ָ ,‬ע ָ‬ ‫מו וּׁבָ נָ יו ו ְּׁבנֵּי בֵּ ֹ‬ ‫ש ּׁ ָמל ַא ְב ָרהָ ם ָא ִּבינ ּׁו ֶאת ַעצְ ֹ‬ ‫ֶ‬
‫לו ֵּתיהֶ ן ִּ ּׁג ְב ָעה‪ ,‬וְ ז ְָרחָ ה עֲ לֵּיהֶ ן ַהחַ ּׁ ָמה וְ ִּה ְתלִּ יעוּׁ‪ ,‬וְ ָעלָה‬ ‫ָע ְר ֹ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ְּׁכ ֵּריחַ ְקט ֶֹרת ַה ּׁ ַס ִּּׁמים ו ְּׁכ ֵּריחַ‬ ‫ֵּריחָ ן לִּ ְפנֵּי ַה ָּׁק ֹ‬
‫ְ‬
‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא‬ ‫ש ַעל ַ ּׁג ֵּּׁבי הָ ִּא ּׁ ִּשים‪ ,‬וְ ָא ַמר ַה ָּׁק ֹ‬ ‫בונָה ֶ‬ ‫ק ֶֹמץ ַה ְּׁל ֹ‬
‫רות ו ַּׁמעֲ ִּשים ָר ִּעים‪ ,‬אֲ נִּ י‬ ‫ידי עֲ בֵּ ֹ‬ ‫של זֶה לִּ ֵּ‬ ‫ָבוא ּׁו ָּׁבנָיו ֶ‬ ‫ש ּׁי ֹ‬ ‫לִּ ְכ ֶ‬
‫הופֵּ ְך לָ הֶ ם‬ ‫חֲמים עֲ לֵּ יהֶ ם וְ ֹ‬ ‫נִּ זְ ַּׁכר לָ הֶ ם זֶה ָה ֵּריחַ וְ ֶא ְת ַמ ּׁלֵּא ַר ִּ‬
‫ִּמדַּׁ ת ַה ִּדּׁ ין לְ ִּמדַּׁ ת ַרח ֲִּמים‪ַ ,‬מה ּׁ ַט ַעם‪ֵּ ,‬אל ְֶך לִּ י ֶאל ַהר‬
‫ש ַע ֶאת ְ ּׁבנֵּי יִּ ְש ָר ֵּאל‬ ‫הו ֻּ‬ ‫ש ּׁ ָמל יְ ֹ‬‫ש ָעה ֶ‬ ‫ַה ּׁמ ֹור‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי לֵּ וִּ י ָא ַמר ְ ּׁב ָ‬
‫לו ֵּתיהֶ ם ִּ ּׁג ְב ָעה‪ ,‬וְ ז ְָרחָ ה עֲ לֵּיהֶ ם חַ ּׁ ָמה‬ ‫הֶ עֱ ִּמיד לָ הֶ ם ָע ְר ֹ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ְּׁכ ֵּריחַ ְקט ֶֹרת‬ ‫וְ ִּה ְתלִּ יעוּׁ‪ ,‬וְ ָעלָ ה ֵּריחָ ן לִּ ְפנֵּי ַה ָּׁק ֹ‬
‫או ָת ּׁה‬ ‫ש ַעל ַ ּׁג ֵּּׁבי ִּא ּׁ ִּשים‪ּׁ ְ ,‬ב ֹ‬ ‫בונָ ה ֶ‬ ‫של לְ ֹ‬ ‫ַס ִּּׁמים ו ְּׁכ ֵּריחַ ק ֶֹמץ ֶ‬
‫של ֵּאלּׁ ּׁו‬ ‫ָבוא ּׁו ְ ּׁבנֵּיהֶ ם ֶ‬ ‫ש ּׁי ֹ‬ ‫ְ‬
‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא לִּ ְכ ֶ‬ ‫ש ָעה ָא ַמר ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ָ‬
‫רות ו ַּׁמעֲ ִּשים ָר ִּעים אֲ נִּ י נִּ זְ ַּׁכר לָ הֶ ם ֵּריחַ זֶה‬ ‫ידי עֲ בֵּ ֹ‬ ‫לִּ ֵּ‬
‫הופֵּ ְך לָ הֶ ם ִּמדַּׁ ת ַה ִּדּׁ ין לְ ַרח ֲִּמים‪,‬‬ ‫ו ִּּׁמ ְת ַמ ּׁ ֵּלא עֲ לֵּיהֶ ם ַרח ֲִּמים וְ ֹ‬
‫בונָה‪ְּׁ .‬כ ִּתיב‬ ‫ַמה ּׁ ַט ַעם ֵּאל ְֶך לִּ י ֶאל ַהר ַה ּׁמ ֹור וְ ֶאל ִּ ּׁג ְב ַעת ַה ְּׁל ֹ‬
‫(בראשית יז‪ ,‬כו)‪ְּ :‬ב ֶעצֶ ם ַהי ֹום ַה ֶזה נִ מ ֹול ַא ְּב ָר ָהם‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי‬
‫או ֵּמר‬ ‫רו ֹ‬ ‫דו ֹ‬‫מו ַּׁב ּׁ ַליְ לָ ה ָהיָה ֹ‬ ‫ֶּׁב ֶר ְכיָה ִּאלּׁ ּׁו ָמל ַא ְב ָר ָהם ֶאת ַעצְ ֹ‬
‫ִּאלּׁ ּׁו ְר ִּאינוּׁה ּׁו לֹא ִּה ַּׁנ ְחנוּׁהוּׁ‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא ְ ּׁב ֶעצֶ ם הַ ּׁי ֹום הַ ז ֶּׁה נִּ ּׁמ ֹול‬
‫לֵּיה יְ ַמ ּׁ ֵּלל‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ַא ָּׁבה ּׁו ַּׁבר ַּׁכהֲ נָ א וְ ַר ִּ ּׁבי‬ ‫ּׁ‬ ‫שה‬ ‫ַא ְב ָר ָהם‪ְ ,‬דּׁ ָרגְ ָ‬
‫לו‬ ‫ש ִּ ּׁי ְכ ּׁפֹל ֹ‬ ‫לֵּ וִּ י‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ַא ָּׁבה ּׁו ָא ַמר ִּה ְר ִּ ּׁגיש וְ נִּ ְצ ָט ֵּער‪ְּׁ ,‬כ ֵּדי ֶ‬
‫רו‪ְּׁ .‬כ ִּתיב (בראשית יז‪ ,‬יג)‪ִ :‬המ ֹול יִ מ ֹול‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ְשכָ ֹ‬ ‫ַה ָּׁק ֹ‬
‫ָבוא‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא י ֹ‬ ‫ית ָך ו ִמ ְּקנַת ַכ ְּס ְּפ ָך‪ָ ,‬א ַמר ַה ָּׁק ֹ‬ ‫יְּ לִ יד ֵב ְּ‬
‫שר ּׁ ֵּכן‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא ַה ּׁמוּׁל יִּ ּׁמ ֹול‪ ,‬אֲ נִּ י‬ ‫הור‪ֶ ,‬א ְפ ָ‬ ‫ָט ֵּמא וִּ יטַ ּׁ ֵּפל ְ ּׁב ָט ֹ‬

‫‪158‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬
‫הור‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי‬
‫הור לְ ִּה ּׁ ַט ּׁ ֵּפל ַּׁב ּׁ ָט ֹ‬ ‫ָאה לְ טָ ֹ‬ ‫הור‪ ,‬נ ֶ‬‫הור וְ ַא ְב ָר ָהם ָט ֹ‬ ‫ָט ֹ‬
‫ינו‬ ‫ְ‬
‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא יְ ִּמ ֹ‬ ‫עון ָא ַמר ִּש ּׁ ֵּתף ַה ָּׁק ֹ‬
‫שם ַר ִּ ּׁבי ִּש ְמ ֹ‬
‫ָא ִּבין ְ ּׁב ֵּ‬
‫רות ִעמ ֹו‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (נחמיה ט‪ ,‬ח)‪ :‬וְּ כָ ֹ‬ ‫לו‪ֶ ,‬‬ ‫ִּעם ַא ְב ָר ָהם ו ָּׁמ ֹ‬
‫ַה ְּב ִרית‪.‬‬

‫זוהר השיר‬
‫פתח רבי יצחק ואמר‪ :‬עד שיפוח היום‪ .‬מקרא זה על גלות ישראל נאמר‪,‬‬
‫שהם ישתעבדו בגלות עד שיכלה יום ההוא של ממשלת האומות‪ .‬שלמדנו‬
‫הרי אלף שנים היא ממשלת האומות ביחד על ישראל‪ .‬ואין לך אומה שלא‬
‫תשתעבד בהם‪ .‬ויום אחד הוא לנגדו‪[ :‬זכריה יד]‪ .‬ד"א עד שיפוח היום‪,‬‬
‫טרם שיפוח היום‪ ,‬טרם שיפוח יום ההוא " והיה יום אחד הוא יודע‬
‫ליהוה" של האומות‪ .‬ונסו הצללים‪ ,‬אותם השרים המושלים עליהם‪.‬‬

‫(ז)‪ֻ ּ :‬כ ּ ָׁל ְך י ָָׁׁפה ַר ְע ָׁי ִתי‪ּ * ,‬ומ ּום ֵׁאין ּ ָׁב ְך‪:‬‬
‫כל יופיך רעיתי שאת דבוקה בי כבשר אחד זה שנאמר‪:‬‬
‫"‪...‬ודבק באשתו והיו בשר אחד" [בראשית ב כד] אז תהי‬
‫בעיני היפה מכולם ולא יהיה בך שום פגם ומום‪.‬‬
‫ששים גיבורים‬
‫מום – ליקוי פגם‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫לֵּמה‬‫תו ְש ָ‬ ‫ש ָהיְ ָתה ִּמ ּׁ ָט ֹ‬ ‫ּׁ ֻּכ ּׁ ָל ְך יָפָ ה ַר ְעי ִָּתי‪ ,‬זֶה יַעֲ קֹב ָא ִּבינוּׁ‪ֶ ,‬‬
‫ֻּל ְך יָפָ ה ַר ְעי ִָּתי‪ָ ּׁ ,‬תנֵּי‬‫לְ פָ נָ יו וְ לֹא נִּ ְמצָ א ָּׁב ּׁה ּׁ ְפסֹלֶת‪ַ .‬מה ּׁו ּׁכ ּׁ ָ‬
‫ש ָע ְמד ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל לִּ ְפנֵּי ַהר‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫עון ֶּׁבן ֹיוחָ אי‪ּׁ ְ ,‬ב ָ‬ ‫ַר ִּ ּׁבי ִּש ְמ ֹ‬
‫שה‬ ‫שר ִד ֶבר יהוה נַעֲ ֶ‬ ‫ִּסינַ י וְ ָא ְמר ּׁו (שמות כד‪ ,‬ז)‪ :‬כֹל אֲ ֶ‬
‫ש ָעה ל ֹא הָ יָה בָ הֶ ם ל ֹא ז ִָּבים וְ ל ֹא ְמצ ָֹר ִּעין‬ ‫או ָת ּׁה ָ‬
‫וְּ נִ ְּש ָמע‪ֹ ,‬‬
‫וְ לֹא ִּח ְ ּׁג ִּרין וְ ל ֹא סו ִּּׁמין לֹא ִּא ְּׁל ִּמין וְ לֹא חֵּ ְר ִּשין‪ ,‬ל ֹא ש ֹו ִּטין‬
‫ש ָעה‬ ‫או ָת ּׁה ָ‬‫ש ּׁ ָמ ִּמין‪ ,‬לֹא ִּט ּׁ ְפ ִּשין וְ לֹא חֲ לו ֵּּׁקי לֵּב‪ַ ,‬על ֹ‬ ‫וְ לֹא ַ‬

‫‪159‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬
‫שחָ ְטא ּׁו לֹא ָהי ּׁו י ִָּמים ַק ִּּׁלים‬ ‫ֻּל ְך יָפָ ה ַר ְעי ִָּתי‪ֵּ ּׁ ,‬כיוָ ן ֶ‬ ‫נֶאֱ ַמר‪ּׁ :‬כ ּׁ ָ‬
‫וְ ָהי ּׁו בָ ם ז ִָּבים ו ְּׁמצ ָֹר ִּעים ִּח ְ ּׁג ִּרין וְ סו ִּּׁמין‪ִּ ,‬א ְּׁל ִּמים חֵּ ְר ִּשים‬
‫יש ְּלחו‬ ‫ש ָעה נֶאֱ ַמר (במדבר ה‪ ,‬ב)‪ :‬וִ ַ‬ ‫או ָת ּׁה ָ‬
‫ש ֹו ִּטים וְ ִּט ּׁ ְפ ִּשין‪ּׁ ְ ,‬ב ֹ‬
‫ִמן ַה ַמחֲ נֶה ָכל צָ רו ַע וְּ כָ ל זָ ב‪.‬‬

‫בו ִאי;‬
‫(ח)‪ִ :‬א ִּתי ִמ ְּל ָׁב ֹנון ַּכ ּ ָׁלה‪ִ ,‬א ִּתי ִמ ְּל ָׁב ֹנון ּ ָׁת ֹ‬
‫*שנִ יר‬‫ְ‬ ‫*תש ּו ִרי ֵׁמרֹאש *אֲ ָׁמנָׁ ה‪ֵׁ ,‬מרֹאש‬ ‫ּ ָׁ‬
‫מון‪ִ ,‬מ ְּמע ֹֹנות אֲ ָׁר ֹיות‪ֵׁ ,‬מ ַה ְר ֵׁרי נְ ֵׁמ ִרים‪:‬‬ ‫*וְ ֶח ְר ֹ‬
‫[עפ"י רש"י]‪.‬‬‫אתי מלבנון כלה – כשתצאי לגלות אהיה עימך‬
‫אתי מלבנון תבואי – אהיה עימך בחזרתך מן הגלות‪.‬‬
‫תשורי – הביטי‪ ,‬זה שנאמר‪" :‬לא תשורני עין" [איוב כד טו]‪.‬‬
‫מראש אמנה – אל תקרי "אמנה" אלא "אמונה" יהוה יביט‬
‫מראשית אמונת עם ישראל בו‪ ,‬דרך הגעתם לראש שניר‬
‫וחרמון שהיו מעונות אריות שהם עוג וסיחון [רש"י]‪ .‬וישלם‬
‫להם שכר פעולתם זה שנאמר‪" :‬זכרתי לך חסד נעוריך‬
‫אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה"‬
‫[ירמיה ב ב]‪.‬‬
‫רש"י ז"ל‪" :‬מעונות אריות – "עוג סיחון"‪" .‬עוג‪-‬סיחון" עם‬
‫הכולל והמילים עולה בגימטריה למניין "אריה" (רי"ו)‪.‬‬
‫ששים גיבורים‬
‫תשורי – עניין צעדה והילוך [מצודת דוד]‪.‬‬
‫אמנה‪ ,‬שניר‪ ,‬חרמון – שמות הרים‪.‬‬

‫‪160‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬

‫מדרש השיר‬
‫ְ‬
‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא‬ ‫ִּא ִּּׁתי ִּמ ְּׁלבָ ֹנון ַּׁכ ּׁ ָלה ִּא ִּּׁתי ִּמ ְּׁלבָ ֹנון‪ָ ,‬א ַמר ַה ָּׁק ֹ‬
‫שר‬ ‫בו ִּאי‪ַ ּׁ ,‬ת ּׁ ָמן ְּׁתנֵּינַן ֹנו ְתנִּ ין לִּ ְבתוּׁלָ ה ְשנֵּים ָע ָ‬ ‫ִּא ִּּׁתי ִּמ ְּׁלבָ ֹנון ּׁ ָת ֹ‬
‫יתי‬ ‫ש ְּׁתבָ ָע ּׁה ַה ַּׁב ַעל לְ פַ ְרנֵּס ֶאת ַעצְ ָמ ּׁה‪ ,‬וַ אֲ נִּ י ל ֹא ָע ִּש ִּ‬ ‫ח ֶֹדש ִּמ ּׁ ֶ‬
‫עו ְס ִּקין ְ ּׁב ִּטיט וּׁלְ בֵּ נִּ ים ָקפַ צְ ִּּׁתי וְ גָ ַאלְ ִּּׁתי‬ ‫ש ַא ּׁ ֶתם ֹ‬ ‫כֵּ ן ֶא ּׁ ָלא ַעד ֶ‬
‫רוש ָא ַמר (אסתר ב‪ ,‬יב)‪:‬‬ ‫של אֲ חַ ְשוֵּ ֹ‬ ‫ֶא ְתכֶ ם‪ .‬דֵּּׁ ָעה ְסרוּׁחָ ה ֶ‬
‫זְקאל ָא ַמר זֶה‬ ‫ש ֶמן ַה ּׁמֹר ַר ִּ ּׁבי יְ הו ָּׁדה ַּׁבר יְ חֶ ֵּ‬ ‫חֳּד ִּשים ְ ּׁב ֶ‬ ‫שה ָ‬ ‫ִּש ּׁ ָ‬
‫ש ּׁ ֵּמ ִּשיר‬ ‫ינון‪ֶ ,‬‬ ‫או ְפ ִּק ֹ‬
‫ש ֶמן ֹ‬ ‫יק ָס ֹנון‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ַי ּׁנַאי ָא ַמר זֶה ֶ‬ ‫ש ֶמן ַא ּׁ ִּפ ְ‬ ‫ֶ‬
‫יתי כֵּ ן‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי‬ ‫של גוּׁף‪ ,‬וַ אֲ נִּ י לֹא ָע ִּש ִּ‬ ‫שר ֶ‬ ‫שֹ ָער ו ַּׁמחֲלִּ יק ַה ָּׁב ָ‬ ‫ַה ּׁ ֵּ‬
‫שם ַר ִּ ּׁבי ִּחיָּׁא ַּׁבר ַא ָּׁבא ָא ַמר דָּׁ ַרש ַר ִּ ּׁבי‬ ‫ֶּׁב ֶר ְכיָה וְ ַר ִּ ּׁבי יִּ ְר ְמיָה ְ ּׁב ֵּ‬
‫יסי ִּ ּׁבנְ ַה ְרדָּׁ ָעא (שמות כד‪ ,‬י)‪ :‬וַ ִי ְּראו ֵאת אֱ לֹהֵ י‬ ‫לֵּ וִּ י ֶּׁבן ִּס ִּ‬
‫של ֹא נִּ גְ אֲ לוּׁ‪ ,‬אֲ בָ ל‬ ‫יִ ְּש ָר ֵאל וְּ ַתחַ ת ַרגְּ לָ יו וגו'‪ ,‬זֹאת ַעד ֶ‬
‫של לְ בֵּ נָה ְרא ּׁויָה‬ ‫שדַּׁ ְר ָּׁכ ּׁה ֶ‬
‫קום ֶ‬ ‫ש ִּ ּׁנגְ אֲ ל ּׁו ֵּאיכָ ן הָ יְ ָתה‪ּׁ ְ ,‬ב ָמ ֹ‬ ‫ִּמ ּׁ ֶ‬
‫שם הָ יְ ָתה נְ תוּׁנָה‪.‬‬ ‫ָתן ָ‬ ‫לְ ִּה ּׁנ ֵּ‬

‫זוהר השיר‬
‫אמר רבי אלעזר‪ :‬כלך יפה רעיתי‪ ,‬זו כנסת ישראל‪ .‬ומום אין בך‪ ,‬אלו‬
‫סנהדרין שהם כנגד שבעים ושנים שמות‪ .‬שבעים נפש ירדו עם יעקב‬
‫למצרים והקב"ה על כולם‪ ,‬ולכן למדנו שאין בודקים מן סנהדרין ומעלה‪.‬‬

‫רבי אבא פתח ואמר אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי‪ .‬בוא וראה אוי‬
‫להם לאנשים שאין יודעים ואין משגיחים בעבודת ריבונם‪ .‬שלמדנו אמר‬
‫רבי יצחק בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת‪ :‬אוי להם‬
‫לאנשים מחסרון עבודת ריבונם‪ ,‬אוי להם לאנשים מעלבונה של תורה‪.‬‬
‫שא"ר יהודה כל מי שיתיגע בתורה בעולם הזה ומסגל מעשים טובים נוחל‬
‫עולם שלם‪ .‬וכל מי שאינו מתיגע‪.‬‬

‫‪161‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬

‫*ל ּ ַב ְב ִּתנִ י‪ ,‬אֲ ח ִֹתי ַכ ּ ָׁלה; ִל ּ ַב ְב ִּתנִ י ְּב ַא ַחת‬ ‫(ט)‪ִ :‬‬
‫ֵׁמ ֵׁעינַ יִ ְך‪ְּ ,‬ב ַא ַחד *עֲ נָׁ ק ִמ ַּצ ְ ּורֹנָׁ יִ ְך‪:‬‬

‫לבבתני – משכת את ליבי אליך‬

‫[רש"י]‪.‬‬
‫משכת אותי בזכות מצווה אחת ממעשיך הטובים לרצות‬
‫אותי ולשוב אלי בתשובה שלמה‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫ְ‬
‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא‪ ,‬לֵּב‬ ‫לִּ ַּׁב ְב ִּּׁתנִּ י אֲ ח ִֹּתי כַ ּׁ ָלה לִּ ַּׁב ְב ִּּׁתנִּ י‪ָ ,‬א ַמר ַה ָּׁק ֹ‬
‫בות‪ .‬לִּ ַּׁב ְב ִּּׁתנִּ י‬
‫ֶאחָ ד ָהיָה לָ כֶ ם ְ ּׁב ִּמ ְצ ַריִּ ם וּׁנְ ַת ּׁ ֶתם לִּ י ְשנֵּי לְ בָ ֹ‬
‫ְ ּׁב ַאחַ ד ֵּמ ֵּעינַיִּ ְך‪ּׁ ְ ,‬ב ַדם הַ ּׁ ֶפ ַסח ו ְּׁב ַדם הַ ִּּׁמילָ ה‪ּׁ ְ ,‬ב ַאחַ ד עֲ נָק‬
‫ש ִּ ּׁב ְשבָ ַט ִּיּׁ ְך‪.‬‬
‫משה הַ ְמיֻּחָ ד וְ ַה ִּ ּׁגבּׁ ֹור ֶ‬ ‫צ ְּׁורֹנָיִּ ְך‪ ,‬זֶה ֶ‬ ‫ִּמ ַ ּׁ‬

‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ ,‬לִּ ַּׁב ְב ִּּׁתנִּ י אֲ ח ִֹּתי כַ ּׁ ָלה‪ָ ,‬א ַמר ַה ָּׁק ֹ‬
‫בות‪ ,‬לִּ ַּׁב ְב ִּּׁתנִּ י‬ ‫לֵּב ֶאחָ ד הָ יָה לָ כֶ ם ַּׁביָּׁם וּׁנְ ַת ּׁ ֶתם לִּ י ְשנֵּי לְ בָ ֹ‬
‫שעֲ ַמ ְד ּׁ ֶתם לְ פָ נַ י ַעל ַהר ִּסינַ י וַ אֲ ַמ ְר ּׁ ֶתם‬ ‫ְ ּׁב ַאחַ ד ֵּמ ֵּעינַיִּ ְך‪ֶ ,‬‬
‫שה וְּ נִ ְּש ָמע‪ּׁ ְ .‬ב ַאחַ ד‬ ‫שר ִד ֶבר יהוה נַעֲ ֶ‬ ‫(שמות כד‪ ,‬ז)‪ :‬כֹל אֲ ֶ‬
‫ש ִּ ּׁב ְשבָ ַטיִּ ְך‪.‬‬ ‫צ ְּׁורֹנָיִּ ְך‪ ,‬זֶה ֶ‬
‫משה ַה ְמיֻּחָ ד וְ הַ ִּ ּׁגבּׁ ֹור ֶ‬ ‫עֲ נָק ִּמ ַ ּׁ‬

‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ ,‬לִּ ַּׁב ְב ִּּׁתנִּ י אֲ ח ִֹּתי כַ ּׁ ָלה‪ָ ,‬א ַמר ַה ָּׁק ֹ‬
‫בות‪ ,‬לִּ ַּׁב ְב ִּּׁתנִּ י‬ ‫לֵּב ֶאחָ ד ָהיָה לָ כֶ ם ַּׁב ִּּׁמ ְד ָּׁבר וּׁנְ ַת ּׁ ֶתם לִּ י ְשנֵּי לְ בָ ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (במדבר ט‪ ,‬טו)‪:‬‬ ‫ְ ּׁב ַאחַ ד ֵּמ ֵּעינַיִּ ְך‪ַּׁ ,‬בהֲ ָק ַמת ַה ִּּׁמ ְש ָּׁכן‪ֶ ,‬‬
‫משה‬ ‫ֶ‬ ‫צ ְּׁורֹנָיִּ ְך‪ ,‬זֶה‬
‫ו ְּב ֹיום ָה ִקים ֶאת ַה ִמ ְּש ָכן‪ּׁ ְ .‬ב ַאחַ ד עֲ נָק ִּמ ַ ּׁ‬
‫רות‬ ‫ש ֹ‬ ‫שי דּׁ ֹור ַה ִּּׁמ ְד ָּׁבר ְּׁכ ֵּ‬ ‫ַה ְמעֻּ ּׁלֶה ַּׁב ּׁ ְשבָ ִּטים‪ִּ .‬אית ְדּׁ ָא ְמ ֵּרי נְ ֵּ‬
‫שה ָע ְמד ּׁו וְ נִּ ְמלְ כ ּׁו ַעצְ ָמן וְ ל ֹא‬ ‫תו ַמעֲ ֶ‬ ‫ש ִּה ִּ ּׁגיע ּׁו לְ ֹ‬
‫או ֹ‬ ‫ָהיוּׁ‪ֵּ ּׁ ,‬כיוָ ן ֶ‬

‫‪162‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬
‫שהֵּ ן‬ ‫ש ּׁ ָ‬
‫ש ְמע ּׁו ֶ‬ ‫שה ָה ֵּעגֶ ל‪ ,‬וְ כֵּ יוָ ן ֶ‬ ‫נָ ְתנ ּׁו ְּׁכלוּׁם ִּמ ִּ ּׁנזְ ֵּמיהֶ ן לְ ַמעֲ ֵּ‬
‫ּׁרות לָ הֶ ן ִּמ ּׁיָד נָ עֲ ל ּׁו דַּׁ לְ ֹ‬
‫תו ֵּתיהֶ ן‪.‬‬ ‫אֲ סו ֹ‬

‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‪,‬‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ ,‬לִ ַב ְּב ִתנִ י אֲ ח ִֹתי כַ ָלה‪ָ ,‬א ַמר ַה ָּׁק ֹ‬
‫בות‪ ,‬זֶה‬ ‫לֵּב ֶאחָ ד ָהיָה לָ כֶ ם ַּׁב ְמ ַר ְ ּׁגלִּ ים וּׁנְ ַת ּׁ ֶתם לִּ י ְשנֵּי לְ בָ ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (במדבר לב‪ ,‬יב)‪ִ :‬בלְּ ִתי ָכלֵב ֶבן יְּ פֻ נֶה‬ ‫ש ַע וְ כָ לֵּב‪ֶ ,‬‬ ‫הו ֻּ‬
‫יְ ֹ‬
‫משה‬‫ֶ‬ ‫צ ְּׁורֹנָיִּ ְך‪ ,‬זֶה‬
‫ש ַע ִבן נון וגו' ְ ּׁב ַאחַ ד עֲ נָ ק ִּמ ַ ּׁ‬ ‫יהו ֻ‬ ‫ַה ְּקנִ ִזי וִ ֹ‬
‫ש ִּ ּׁב ְשבָ ַטיִּ ך‪ְ.‬‬
‫ַה ְמיֻּחָ ד וְ הַ ִּ ּׁגבּׁ ֹור ֶ‬

‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ ,‬לִ ַב ְּב ִתנִ י אֲ ח ִֹתי כַ ָלה‪ָ ,‬א ַמר ַה ָּׁק ֹ‬
‫בות‪,‬‬ ‫לֵּב ֶאחָ ד ָהיָה לָ כֶ ם ַּׁב ּׁ ִּש ִּּׁטים‪ ,‬וּׁנְ ַת ּׁ ֶתם לִּ י ְשנֵּי לְ בָ ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (תהלים קו‪ ,‬ל‬ ‫לִּ ַּׁב ְב ִּּׁתנִּ י ְ ּׁב ַאחַ ד ֵּמ ֵּעינַיִּ ְך‪ ,‬זֶה ּׁ ִּפנְ חָ ס‪ֶ ,‬‬
‫לו לִ ְּצ ָד ָקה‪ּׁ ְ .‬ב ַאחַ ד עֲ נָק‬
‫שב ֹ‬ ‫לא)‪ :‬וַ יַעֲ מֹד ִפינְּ חָ ס וַ יְּ פַ לֵל‪ ,‬וַ ֵתחָ ֶ‬
‫משה‪.‬‬ ‫צ ְּׁורֹנָיִּ ְך‪ ,‬זֶה ֶ‬ ‫ִּמ ַ ּׁ‬

‫(י)‪ַ :‬מה‪ּ -‬יָׁפ ּו ד ַֹדיִ ְך‪ ,‬אֲ ח ִֹתי ַכ ּ ָׁלה; ַמה‪ּ -‬טֹב ּו‬
‫יח ְש ָׁמנַ יִ ְך ִמ ָּׁכל‪ְּ -‬ב ָׁש ִמים‪:‬‬
‫ד ַֹדיִ ְך ִמ ּיַיִ ן‪ ,‬וְ ֵׁר ַ‬

‫דודי הוא דימוי ליהוה יתברך‪ ,‬והצדיקים הם כבני הדוד‬

‫כנאמר כאן מה יפו דודים הם צדיקי הדור בעיני יהוה‬
‫יתברך‪.‬‬
‫מה טובו דודיך – הצדיקים טובים בעיני יהוה כשהם‬
‫עוסקים בתורת הסוד‪" .‬סוד" עולה בגימטריה למניין "יין"‪.‬‬
‫ע"י הלימוד מתעלים בשמירת הברית והמחשבה כיין‬
‫הטוב‪.‬‬

‫‪163‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬
‫שמניך – שמן בחילופי א"ת ב"ש עולה‪ :‬בי"ט ר"ת שם‬
‫קדוש אחד משבעים ושתיים שמות‪ :‬ויסע‪ ,‬ויבא‪ ,‬ויט‪.‬‬
‫וסגולתו לשמירת המחשבה ממחשבות זרות‪ .‬בי"ט ר"ת‬
‫הפסוק‪" :‬בזרועו יקבץ טלאים" [ישעיה מ יא] ועוד‪ :‬כי בי חשק‬
‫ואפלטהו" [תהלים צא יד]‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫לבבתני – משכת את ליבי אליך [רש"י]‬
‫ענק מצורניך – אף בעדי (תכשיט) אחד מקישוטי צוארך [מצודת דוד]‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫שם ַר ִּ ּׁבי‬ ‫ַמה יָּׁפ ּׁו ד ַֹדיִּ ְך אֲ ח ִֹּתי כַ ּׁ ָלה‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ֶּׁב ֶר ְכיָה וְ ַר ִּ ּׁבי חֶ לְ בּׁ ֹו ְ ּׁב ֵּ‬
‫מות נִּ ְק ְרא ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל‬ ‫קו ֹ‬‫ש ָרה ְמ ֹ‬ ‫ְשמו ֵּּׁאל ַּׁבר נַ ְח ָמן ָא ַמר ַּׁבעֲ ָ‬
‫יתא ָהכָ א‪ִּ ,‬א ִּּׁתי‬ ‫יאים‪ִּ .‬ש ּׁ ָ‬ ‫יתא ָהכָ א‪ ,‬וְ ַא ְר ָּׁב ָעה ַּׁב ְ ּׁנ ִּב ִּ‬ ‫ַּׁכ ּׁ ָלה‪ִּ ,‬ש ּׁ ָ‬
‫ִּמ ְּׁלבָ ֹנון ַּׁכ ּׁ ָלה; לִּ ַּׁב ְב ִּּׁתנִּ י אֲ ח ִֹּתי כַ ּׁ ָלה; ַמה יָּׁפ ּׁו ד ַֹדיִּ ְך אֲ ח ִֹּתי‬
‫לה; (שיר‬ ‫תו ַתיִּ ְך ַּׁכ ּׁ ָלה; ַ ּׁגן נָ עוּׁל אֲ ח ִֹּתי כַ ּׁ ָ‬ ‫כַ ּׁ ָלה; ִּּׁת ּׁט ְֹפנָ ה ִּש ְפ ֹ‬
‫יתא‪,‬‬ ‫אתי לְּ גַ ִני אֲ ח ִֹתי כַ ָלה‪ ,‬הָ א ִּש ּׁ ָ‬ ‫השירים ה‪ ,‬א)‪ָ :‬ב ִ‬
‫קול ִש ְּמחָ ה‬ ‫שש ֹון וְּ ֹ‬ ‫קול ָ‬ ‫יאים (ירמיה לג‪ ,‬יא)‪ֹ :‬‬ ‫וְ ַא ְר ָּׁב ָעה ַּׁב ְ ּׁנ ִּב ִּ‬
‫קול ַכ ָלה; (ישעיה סא‪ ,‬י)‪ :‬וְּ כַ ַכ ָלה ַת ְּע ֶדה כֵ לֶ ָ‬
‫יה;‬ ‫קול חָ ָתן וְּ ֹ‬ ‫ֹ‬
‫(ישעיה מט‪ ,‬יח)‪ :‬ו ְּת ַק ְּש ִרים ַכ ַכ ָלה; (ישעיה סב‪ ,‬ה)‪ :‬ו ְּמש ֹוש‬
‫ש ָרה‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא עֲ ָ‬ ‫חָ ָתן ַעל ַכ ָלה‪ .‬ו ְּׁכנֶגְ דָּׁ ן לָ בַ ש ַה ָּׁק ֹ‬
‫לְ בו ִּּׁשין (תהלים צג‪ ,‬א)‪ :‬יהוה ָמלָ ְּך ֵגאות לָ בֵ ש‪ ,‬הֲ ֵּרי ֶאחָ ד;‬
‫לשה; (ישעיה נט‪,‬‬ ‫הֲרי ְש ָ‬ ‫לָ בֵּ ש יהוה עֹז‪ ,‬הֲ ֵּרי ְשנַיִּ ם; ִּה ְת ַאז ָּׁר‪ֵּ ,‬‬
‫הֲרי ַא ְר ָּׁב ָעה; (ישעיה נט‪ ,‬יז)‪:‬‬ ‫יז)‪ :‬וַ ִילְּ ַבש ְּצ ָד ָקה ַכ ִש ְּריָן‪ֵּ ,‬‬
‫שה; וַ יּׁ ַַעט‬ ‫הֲרי ִּש ּׁ ָ‬
‫שת‪ֵּ ,‬‬ ‫שה; ִּּׁתלְ בּׁ ֶ‬ ‫וַ ִילְּ ַבש ִבגְּ ֵדי נ ָָקם‪ ,‬הֲ ֵרי חֲ ִמ ָ‬
‫הֲרי ִּש ְב ָעה; (ישעיה סג‪ ,‬א)‪ :‬זֶ ה ָהדור‬ ‫ֵּ‬ ‫ַּׁכ ְמ ִּעיל ִּקנְ ָאה‪,‬‬
‫מונָה; (ישעיה סג‪ ,‬ב)‪ַ :‬מדו ַע ָאדֹם‬ ‫הֲרי ְש ֹ‬ ‫ֵּ‬ ‫ִבלְּ בוש ֹו‪,‬‬
‫הוד וְּ ָה ָדר לָ בָ ְּש ָת‪,‬‬ ‫יך‪ ,‬הֲ ֵּרי ִּּׁת ְש ָעה; (תהלים קד‪ ,‬א)‪ֹ :‬‬ ‫ש ָ‬ ‫לִ לְּ בו ֶ‬

‫‪164‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬
‫ש ִּ ּׁב ְטל ּׁו ִּמ ִּ ּׁי ְש ָר ֵּאל‬
‫עולָ ם ֶ‬
‫ש ָרה‪ְּׁ ,‬כ ֵּדי לִּ ּׁ ָפ ַרע ֵּמאֻּ ּׁמ ֹות הָ ֹ‬ ‫הֲ ֵּרי עֲ ָ‬
‫ש ָהי ּׁו ְמצַ ְמ ְצ ִּמים עֲ לֵּ יהֶ ם ַּׁכ ַּׁכ ּׁ ָלה‪ .‬וְ ֵּריחַ‬ ‫רות‪ֶ ,‬‬ ‫ש ֶרת ַה ִּדּׁ ְ ּׁב ֹ‬ ‫עֲ ֶ‬
‫ש ֶמן‬ ‫ש ִּמים‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי ְשמו ֵּּׁאל ַּׁבר נַ ְח ָמן‪ַ ,‬מה ּׁ ֶ‬ ‫ְ‬
‫ְש ָמנַיִּ ך ִּמ ָּׁכל ְ ּׁב ָ‬
‫יחות‪,‬‬‫מו ַא ְּׁת ֵּמ ִּריחַ בּׁ ֹו ַּׁכ ּׁ ָמה ֵּר ֹ‬ ‫ש ַא ְּׁת ְמפַ ְּׁט ֹ‬ ‫זֶה חָ לָ ק‪ַ ,‬על יְ ֵּדי ֶ‬
‫טו ִּבים‪.‬‬‫בו ַּׁכ ּׁ ָמה ְט ָע ִּמים ֹ‬ ‫ָּׁכ ְך הַ ּׁ ָפסוּׁק ַהז ֶּׁה ַא ְּׁת דּׁ ֹו ֵּרש ו ֹ‬
‫ּׁמוצֵּ א ֹ‬

‫זוהר השיר‬
‫בתורה בעולם הזה ואינו עושה מעשים טובים‪ .‬אינו נוחל לא זה ולא זה‪.‬‬
‫והלא למדנו כי מי שנוחל עולמו כפי מקומו ולפי תכוניתו הראוי לו‪ .‬אמר‬
‫רבי יצחק לא למדנו שאינו נוחל כלל אלא זה שאין לו מעשים טובים כלל‪.‬‬
‫א"ר יהודה לולי היו יודעים אנשים האהבה שאוהב הקב"ה לישראל‪ .‬היו‬
‫שואגים ככפירים לרדוף אחריו‪ .‬שלמדנו בשעה שירד יעקב למצרים קרא‬
‫הקב"ה לכל פמליא שלו ואמר להם‪ :‬כולם רדו למצרים ואני ארד עמכם‪,‬‬
‫אמרה השכינה ריבונו של עולם‪ ,‬היש צבאות בלי מלך‪ .‬אמר לה אתי‬
‫מלבנון כלה‪ .‬מלבנון‪ :‬ממקום העדן שמלובן בכל מעשיו‪ .‬כלה‪ :‬זו השכינה‬
‫שהיא ככלה בחופתה‪.‬‬

‫תו ַתיִ ְך‪ַּ ,‬כ ּ ָׁלה; ְ ּד ַבש‬

‫*ת ּט ְֹפנָׁ ה ִש ְפ ֹ‬ ‫(יא)‪* :‬נ ֶֹפת ִּ‬
‫יח* ַש ְלמ ַֹתיִ ְך ְ ּכ ֵׁר ַ‬
‫יח‬ ‫וְ ָׁחלָׁ ב ּ ַת ַחת ְלש ֹונ ְֵׁך‪ ,‬וְ ֵׁר ַ‬
‫ְל ָׁב ֹנון‪:‬‬

‫נפת‪ ,‬עסיס דבש מתוק שנוטף משפתי הלומד תורת יהוה‬

‫זה שנאמר‪" :‬הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש‬
‫ונפת צופים" [תהלים יט יא]‪.‬‬
‫וריח שלמתיך – רש"י ז"ל‪" :‬מצות הגונות הנוהגות‬
‫בשלמותיך ציצית תכלת‪ ,‬בגדי כהנה‪ ,‬איסור שעטנז"‬
‫המילה "שלמתיך" עולה בגמט' (כשאות "ך" עולה מנין חמש‬
‫מאות) למניין‪" :‬ציצית‪ ,‬בבגדי כהונה‪" - ,‬ובגד כלאים‬
‫שעטנז לא" [ויקרא יט יט]‪.‬‬

‫‪165‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬

‫ששים גבורים‬
‫נפת – דבש נוזלי היוצא מחלת הדבש‪.‬‬
‫תטפנה – מלשון נטף‪ ,‬טפטף הוריד טיפות‪.‬‬
‫שלמותיך – בגדיך [מצודת ציון]‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫שם‬ ‫רוסָ א וְ ַר ִּ ּׁבי יִּ ְר ְמיָה ְ ּׁב ֵּ‬ ‫ְ‬
‫תו ַתיִּ ך ַּׁכ ּׁ ָלה‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ְדּׁ ֹ‬ ‫נֹפֶ ת ִּּׁת ּׁט ְֹפנָה ִּש ְפ ֹ‬
‫יאים ָע ְמד ּׁו לָ הֶ ם‬ ‫ַר ִּ ּׁבי ְשמו ֵּּׁאל ַּׁבר יִּ ְצחָ ק‪ִּ ,‬ש ּׁ ִּשים ִּרבּׁ ֹוא נְ ִּב ִּ‬
‫שם ַר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָן ָא ַמר‬ ‫ימי ֵּאלִּ ּׁיָהוּׁ‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי יַעֲ קֹב ְ ּׁב ֵּ‬ ‫לְ יִּ ְש ָר ֵּאל ִּ ּׁב ֵּ‬
‫ֵּמ ָאה וְ ֶע ְש ִּרים ִּרבּׁ ֹוא‪ְ ,‬דּׁ ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָן ִּמ ִּ ּׁגיבַ ת וְ ַעד‬
‫לות‬ ‫ָרות ְמקֻּ לְ ָק ֹ‬ ‫ָרות‪ ,‬וְ ֵּאין לְ ָך עֲ י ֹ‬ ‫יפ ְט ַרס ִּש ּׁ ִּשים ִּרבּׁ ֹוא עֲ י ֹ‬ ‫ַאנְ ִּט ּׁ ַ‬
‫שם הָ י ּׁו‬ ‫ש ּׁ ָ‬ ‫ש ַע‪ֵּּׁ ,‬בית ֵּאל ֶ‬ ‫הו ֻּ‬
‫ש ֵּא ֲר ָר ּׁה יְ ֹ‬ ‫יחו ֶ‬ ‫ְ ּׁבכֻּ ּׁ ָלן ְּׁכבֵּ ית ֵּאל וִּ ִּיר ֹ‬
‫או ֵּמר‬ ‫עו ְמ ִּדים‪ָּׁ ,‬כתוּׁב ֶאחָ ד ֹ‬ ‫של י ָָר ְב ָעם ֹ‬ ‫ָהב ֶ‬ ‫ְשנֵּי ֶעגְ לֵּ י ז ָ‬
‫שר ֵבית ֵאל ֶאל‬ ‫יאים אֲ ֶ‬ ‫(מלכים ב ב‪ ,‬ג)‪ :‬וַ י ְֵּצאו ְּבנֵי ַה ְּנ ִב ִ‬
‫חות ִּמ ּׁ ְשנַיִּ ם‪ ,‬וְ לָ ּׁ ָמה ל ֹא נִּ ְת ּׁ ַפ ְר ְס ָמה‬ ‫יאים ֵּאין ּׁ ָפ ֹ‬ ‫ישע‪ ,‬נְ ִּב ִּ‬ ‫אֱ לִ ָ‬
‫מור ֵּמ ַע ּׁ ָתה ָּׁכל נְ בו ָּׁאה‬ ‫רות‪ ,‬אֱ ֹ‬ ‫שלֹא הָ יָה צ ֶֹר ְך לַ דּׁ ֹו ֹ‬ ‫נְ בו ָּׁא ָתן‪ֶ ,‬‬
‫רות נִּ ְת ּׁ ַפ ְר ְס ָמה‪ ,‬וְ כָ ל נְ בו ָּׁאה‬ ‫ְ‬
‫ש ּׁ ְש ָע ָתה וְ הָ יְ ָתה צ ֶֹרך לַ דּׁ ֹו ֹ‬ ‫ֶ‬
‫רות לֹא נִּ ְת ּׁ ַפ ְר ְס ָמה‪,‬‬ ‫ְ‬
‫שהָ יְ ָתה ְש ָע ָתה וְ לֹא הָ יָה בָ ּׁה צ ֶֹרך לַ דּׁ ֹו ֹ‬ ‫ֶ‬
‫יאן ו ְּׁמפַ ְרסֵּ ם‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ְמ ִּב ָ‬ ‫בוא ַה ָּׁק ֹ‬ ‫לֶע ִּתיד לָ ֹ‬ ‫ָ‬ ‫אֲ בָ ל‬
‫הֲדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (זכריה יד‪ ,‬ה)‪ :‬ובָ א יהוה אֱ ל ַֹהי‬ ‫נְ בו ָּׁא ָתן‪ָ ,‬‬
‫שם‬ ‫שם ַר ִּ ּׁבי חֶ לְ בּׁ ֹו ָא ַמר ְּׁכ ֵּ‬ ‫דשים ִע ָמ ְּך‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ֶּׁב ֶר ְכיָה ְ ּׁב ֵּ‬ ‫ָכל ְּק ִ‬
‫יאים‪ָּׁ ,‬כ ְך ָע ְמד ּׁו לָ הֶ ם‬ ‫של נְ ִּב ִּ‬ ‫ש ָע ְמד ּׁו לְ יִּ ְש ָר ֵּאל ִּש ּׁ ִּשים ִּרבּׁ ֹוא ֶ‬ ‫ֶ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר;‬ ‫יאות‪ ,‬וּׁבָ א ְשלֹמֹה ו ִּּׁפ ְר ְס ָמן‪ֶ ,‬‬ ‫של נְ ִּב ֹ‬ ‫ִּש ּׁ ִּשים ִּרבּׁ ֹוא ֶ‬
‫תו ַתיִּ ך ַּׁכ ּׁ ָלה‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי הוּׁנָ א וְ ַר ִּ ּׁבי חֲ לַ ְפ ּׁ ָתא‬ ‫ְ‬ ‫נֹפֶ ת ִּּׁת ּׁט ְֹפנָה ִּש ְפ ֹ‬
‫עון ֶּׁבן לָ ִּקיש ָא ְמ ֵּרי‪ַ ,‬מה ַּׁכ ּׁ ָלה ֹזו‬ ‫שם ַר ִּ ּׁבי ִּש ְמ ֹ‬ ‫יס ְריָה ְ ּׁב ֵּ‬ ‫ֵּק ָ‬
‫יטין‪ ,‬וְ ִּאם חֲ סֵּ ָרה ִּח ּׁסוּׁר‬ ‫שטֶ ת ְ ּׁב ֶע ְש ִּרים וְ ַא ְר ָּׁב ָעה ּׁ ַתכְ ִּש ִּ‬ ‫ִּמ ְת ַק ּׁ ֶ‬
‫שיְ הֵּ א‬ ‫ְ‬ ‫ְ‬
‫דָּׁ בָ ר ֶאחָ ד ֵּמהֶ ם ֵּאינָ ּׁה ְּׁכלוּׁם‪ָּׁ ,‬כך ּׁ ַתלְ ִּמיד חָ כָ ם צָ ִּריך ֶ‬
‫ינו‬ ‫ָרגִּ יל ְ ּׁב ֶע ְש ִּרים וְ ַא ְר ָּׁב ָעה ְספָ ִּרים‪ ,‬וְ ִּאם ִּח ּׁ ֵּסר ֶאחָ ד ֵּמהֶ ם ֵּא ֹ‬

‫‪166‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬
‫עון ֶּׁבן לָ ִּקיש ַמה ַּׁכ ּׁ ָלה ֹזו‬ ‫שם ַר ִּ ּׁבי ִּש ְמ ֹ‬ ‫ְכלוּׁם‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ה ּׁונָא ְ ּׁב ֵּ‬
‫שיְ הֵּ א צָ נו ַּׁע‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי חֲ לַ ְפ ּׁ ָתא‬ ‫ְצנו ָּׁעה‪ָּׁ ,‬כ ְך ּׁ ַתלְ ִּמיד חָ כָ ם צָ ִּריך ֶ‬
‫ְ‬
‫או ֶמ ֶרת ְרא ּׁו‬ ‫שבֶ ת ְ ּׁבפו ְּׁריָא וְ ֹ‬ ‫שם ֵּריש לָ ִּקיש ַמה ַּׁכ ּׁ ָלה ֹזו ֹיו ֶ‬ ‫ְ ּׁב ֵּ‬
‫ידה ָעלַ י‪ָּׁ ,‬כ ְך ּׁ ַתלְ ִּמיד חָ כָ ם‬ ‫הו ָרה‪ ,‬וְ ֹזו ֵּעדו ִּּׁתי ְמ ִּע ָ‬ ‫שאֲ נִּ י ְט ֹ‬ ‫ֶ‬
‫עון‬ ‫של דּׁ ִֹּפי‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ֶאלְ ָעזָר ְ ּׁב ַר ִּ ּׁבי ִּש ְמ ֹ‬ ‫בו דָּׁ בָ ר ֶ‬ ‫שלֹא יְ הֵּ א ֹ‬ ‫יך ֶ‬‫צָ ִּר ְ‬
‫שהוּׁא‬ ‫או ֵּמר ָּׁכל ִּמי ֶ‬ ‫וְ ַר ִּ ּׁבי ֹיוסֵּ י ַּׁבר חֲנִּ ינָא וְ ַר ָּׁבנָ ן‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ֶאלְ ָעזָר ֹ‬
‫תו ָרה ָּׁב ַר ִּ ּׁבים וְ ֵּאינָן עֲ ֵּר ִּבין לְ ש ֹו ְמ ֵּעיהֶ ן ְּׁכסֹלֶת ֹזו‬ ‫או ֵּמר ִּדּׁ ְב ֵּרי ֹ‬ ‫ֹ‬
‫או ֵּמר‬ ‫של ֹא אֲ ָמ ָרן‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ֹיוסֵּ י ֹ‬ ‫לו ֶ‬ ‫צפָ ה ַעל ַ ּׁג ֵּּׁבי נָפָ ה‪ֹ ,‬נוחַ ֹ‬ ‫ש ָ ּׁ‬ ‫ֶ‬
‫תו ָרה ָּׁב ַר ִּ ּׁבים וְ ֵּאינָ ן עֲ ֵּר ִּבין ַעל‬ ‫או ֵּמר ִּדּׁ ְב ֵּרי ֹ‬ ‫ש ֹ‬ ‫ָּׁכל ִּמי ֶ‬
‫שלֹא אֲ ָמ ָרן‪ַ .‬ר ָּׁבנָ ן‬ ‫לו ֶ‬ ‫צוּׁף‪ֹ ,‬נוחַ ֹ‬ ‫ש ָּׁבא ִּמ ּׁ‬ ‫ש ֹו ְמ ֵּעיהֶ ן ִּּׁכ ְדבַ ש זֶה ֶ‬
‫תו ָרה ָּׁב ַר ִּ ּׁבים וְ ֵּאינָ ן עֲ ֵּר ִּבין ַעל‬ ‫או ֵּמר ִּדּׁ ְב ֵּרי ֹ‬ ‫ש ֹ‬‫ָא ְמ ֵּרי ָּׁכל ִּמי ֶ‬
‫שלֹא‬ ‫לו ֶ‬‫ש ֹו ְמ ֵּעיהֶ ן ִּּׁכ ְדבַ ש וְ חָ לָ ב ַה ְמע ָֹר ִּבין זֶה ָּׁבזֶה‪ֹ ,‬נוחַ ֹ‬
‫אֲ ָמ ָרן‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָ ן וְ ֵּריש לָ ִּקיש‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָן ָא ַמר ָּׁכל ִּמי‬
‫תו ָרה ָּׁב ַר ִּ ּׁבים וְ ֵּאינָן עֲ ֵּר ִּבין לְ ש ֹו ְמ ֵּעיהֶ ן ְּׁככַ ּׁ ָלה‬ ‫ש ָא ַמר ִּדּׁ ְב ֵּרי ֹ‬ ‫ֶ‬
‫שלֹא אֲ ָמ ָרן‪ֵּ .‬ריש‬ ‫לו ֶ‬ ‫שעֲ ֵּרבָ ה ַעל ְ ּׁבנֵּי ָא ָדם ְ ּׁבחֻּ ּׁ ָפ ָת ּׁה‪ֹ ,‬נוחַ ֹ‬ ‫ֹזו ֶ‬
‫תו ָרה וְ ֵּאינָן עֲ ֵּר ִּבין ַעל‬ ‫ש ָא ַמר ִּדּׁ ְב ֵּרי ֹ‬ ‫לָ ִּקיש ָא ַמר ָּׁכל ִּמי ֶ‬
‫שעֲ ֵּרבָ ה ַעל ַּׁבעֲ לָ ּׁה ִּ ּׁב ְש ַעת חֻּ ּׁ ָפ ָת ּׁה‪ֹ ,‬נוחַ‬ ‫ש ֹו ְמ ֵּעיהֶ ן ְּׁככַ ּׁ ָלה ֹזו ֶ‬
‫שלֹא אֲ ָמ ָרן‪.‬‬ ‫לו ֶ‬ ‫ֹ‬

‫‪167‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬

‫(יב)‪ַּ :‬גן נָׁ ע ּול‪ ,‬אֲ ח ִֹתי ַכ ּ ָׁלה; ַּגל נָׁ ע ּול‪ַ ,‬מ ְע ָׁין‬
‫ָׁחת ּום‪:‬‬
‫גן העדן יהיה פתוח רק בפניך אחותי כלה‪ .‬גל שהוא המקור‬
‫של שפע ברכה עליונה יהיה חתום ונעול לך לבדך [אלשיך‬
‫הקדוש]‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫שם ַר ִּ ּׁבי‬ ‫ימון ְ ּׁב ֵּ‬ ‫ַגן נָעול אֲ ח ִֹתי כַ ָלה‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי יְ הו ָּׁדה ְ ּׁב ַר ִּ ּׁבי ִּס ֹ‬
‫דולָ ה‬ ‫לו ְש ּׁ ֵּתי בָ ֹנות ַאחַ ת ְ ּׁג ֹ‬ ‫שהָ י ּׁו ֹ‬ ‫ש ַע ֶּׁבן לֵּ וִּ י לְ ֶמלֶ ְך ֶ‬ ‫הו ֻּ‬ ‫יְ ֹ‬
‫שנִּ ים‬ ‫ְ‬
‫יאן‪ ,‬וְ ִּה ִּ ּׁניחָ ן הַ ּׁ ֶמלֶ ך ָ‬ ‫וְ ַאחַ ת ְק ַט ּׁנָה‪ ,‬וְ ל ֹא נִּ ְפנָה לְ הַ ּׁ ִּשֹ ָ‬
‫ַה ְר ֵּּׁבה וְ ָהלַ ְך לִּ ְמ ִּדינַת ַהיָּׁם‪ ,‬וְ ָע ְמד ּׁו ַה ָּׁב ֹנות ִּמח ּׁו ַעל ַעצְ ָמן‬
‫ָשים‪ ,‬וְ ָהיְ ָתה ָּׁכל ַאחַ ת ֵּמהֶ ן ֹנוטֶ לֶת‬ ‫וְ ִּה ּׁ ִּשֹיא ּׁו ַעצְ ָמן לַ אֲ נ ִּ‬
‫שלּׁ ֹו‪ ,‬לְ ַאחַ ר י ִָּמים ָּׁבא ַה ּׁ ֶמלֶךְ‬ ‫ימנְ טֵּ ִּירין ֶ‬ ‫של ַּׁבעֲ לָ ּׁה וְ ִּס ַ‬ ‫חו ָתם ֶ‬ ‫ֹ‬
‫קול ַה ְ ּׁב ִּר ּׁי ֹות ַמ ִּּׁליזִּ ין ַאחַ ר ְ ּׁב ֹנו ָתיו‬ ‫ש ַמע ֹ‬ ‫ִּמ ְּׁמ ִּדינַ ת ַהיָּׁם וְ ָ‬
‫רוז‬ ‫הו ִּציא ָּׁכ ֹ‬ ‫שה ֹ‬ ‫של ֶמלֶ ְך‪ֶ ,‬מה ָע ָ‬ ‫או ְמ ִּרים ְּׁכבָ ר זָנ ּׁו ְ ּׁב ֹנו ָתיו ֶ‬ ‫וְ ֹ‬
‫דור‪,‬‬ ‫רוזְ ֹ‬ ‫לֶיה ַּׁב ּׁ ְפ ֹ‬ ‫ָשב ָע ָ‬ ‫וְ ָא ַמר ָּׁכל ַע ּׁ ָמאי יִּ ְפקוּׁן לְ ַק ְמ ּׁפ ֹון‪ָּׁ ,‬בא וְ י ַ‬
‫יתן וְ ִּקלְ ַקלְ ּׁ ֶתן ֶאת ַע ְצ ְמכֶ ן‪ִּ ,‬מ ּׁיָד‬ ‫ָא ַמר לָ הֶ ן ְ ּׁב ֹנו ַתי ָּׁכ ְך עֲ ִּש ֶ‬
‫שלּׁ ֹו‪,‬‬ ‫ימנְ טֵּ ִּירין ֶ‬ ‫חו ָתם ַּׁבעֲ לָ ּׁה וְ ִּס ַ‬ ‫הו ִּציא ּׁו ָּׁכל ַאחַ ת וְ ַאחַ ת ֹ‬ ‫ֹ‬
‫לו אֲ נִּ י‬ ‫לו לְ ִּמי ַא ְּׁת ָעשוּׁי חָ ָתן‪ָ ,‬א ַמר ֹ‬ ‫חֲת ֹנו ָא ַמר ֹ‬ ‫ָק ָרא לַ ָ‬
‫לו זֶה ַמה הוּׁא‪ָ ,‬א ַמר‬ ‫דולָ ה‪ָ ,‬א ַמר ֹ‬ ‫חֲ ָתנְ ָך ָה ִּראש ֹון לְ ִּב ְּׁת ָך ַה ְ ּׁג ֹ‬
‫או ָת ּׁה‬ ‫שנִּ י‪ּׁ ְ ,‬ב ֹ‬ ‫ש ִּּׁלי‪ ,‬וְ כֵּ ן לַ ּׁ ֵּ‬‫ימנְ טֵּ ִּירין ֶ‬ ‫ש ִּּׁלי וְ זֶה ִּס ַ‬ ‫חו ָתם ֶ‬ ‫לו זֶה ֹ‬ ‫ֹ‬
‫ּׁרות ֵּמהָ ֶע ְרוָ ה וְ ַא ּׁ ֶתם ַמ ִּּׁליזִּ ין‬ ‫ְ‬
‫ש ָעה ָא ַמר הַ ּׁ ֶמלֶ ך ְ ּׁב ֹנו ַתי גְ דו ֹ‬ ‫ָ‬
‫שה בָ כֶ ם ִּדּׁ ינִּ ין‪ָּׁ ,‬כ ְך הֵּ ן הָ ֻּא ּׁמ ֹות‬ ‫עו ֶ‬ ‫או ָתם‪ ,‬חַ יֵּּׁיכֶ ם אֲ נִּ י ֹ‬ ‫ו ְּׁמבַ ִּּׁזין ֹ‬
‫או ְמ ִּרים (שמות א‪ ,‬יג)‪ :‬וַ יַעֲ ִבדו‬ ‫מונִּ ין לְ יִּ ְש ָר ֵּאל וְ ֹ‬ ‫שהָ י ּׁו ֹ‬‫לְ ִּפי ֶ‬
‫יחין ָּׁכל‬ ‫ִמ ְּצ ַריִ ם ֶאת ְּבנֵי יִ ְּש ָר ֵאל‪ִּ ,‬אם ַּׁבעֲ ִּשיּׁ ָָתן הֵּ ן ַמ ְכ ִּר ִּ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך‬ ‫ש ָעה ָא ַמר ַה ָּׁק ֹ‬ ‫או ָת ּׁה ָ‬ ‫ש ּׁ ֵּכן ְ ּׁבגוּׁפָ ן ו ִּּׁבנְ ש ֹו ֵּתיהֶ ם‪ּׁ ְ ,‬ב ֹ‬ ‫ֶ‬
‫דוש ָּׁברוּׁךְ‬ ‫הוּׁא‪ :‬אֲ ח ִֹּתי כַ ּׁ ָלה ַ ּׁגן נָ עוּׁל‪ַ ,‬מה ּׁו ַ ּׁגן נָ עוּׁל‪ָ ,‬א ַמר ַה ָּׁק ֹ‬
‫‪168‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬
‫או ָת ּׁה‬‫הוּׁא ִּ ּׁג ּׁנ ִָּתי נְ עוּׁלָ ה וְ ִּהיא ִּמ ְת ַ ּׁג ְ ּׁניָא‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי ּׁ ִּפנְ חָ ס ְ ּׁב ֹ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא לַ ּׁ ַמלְ ָא ְך ַה ְּׁממֻּ ּׁנֶה ַעל ַההֵּ ָר ֹיון‬ ‫ש ָעה ָק ָרא ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ָ‬
‫בו ָתן‪ִּ ,‬ע ַּׁקר‬ ‫של אֲ ֹ‬ ‫או ָתן ְ ּׁבכָ ל ִּק ּׁט ֹו ִּרים ֶ‬ ‫וְ ָא ַמר צֵּ א וְ צוּׁר ֹ‬
‫הֲדא הוּׁא‬ ‫חות‪ָ ,‬‬ ‫דולֵּ י ַה ִּּׁמ ְש ּׁ ָפ ֹ‬
‫דו ִּמין לִּ גְ ֹ‬
‫בו ֵּתיהֶ ן לְ ִּמי הָ י ּׁו ֹ‬ ‫אֲ ֹ‬
‫ִּד ְכ ִּתיב לִּ ְראוּׁבֵּ ן (במדבר כו‪ ,‬ז)‪ִ :‬מ ְּש ְּפחֹת ָהראובֵ נִ י‪.‬‬

‫זוהר השיר‬
‫בי יוסף אמר‪ :‬גן נעול‪ ,‬זו כנסת ישראל שהיא גן נעול‪ .‬אמר רבי אלעזר‪ :‬מה‬
‫הגן הזה נצרך לשמור לעדור להשקות ולזמר‪ .‬אף כך כנסת ישראל נצרכת‬
‫לשמור לעדור להשקות ולזמר‪ .‬ונקראת גן ונקראת כרם‪ .‬מה הכרם הזה‬
‫נצרך לעדור להשקות לשמור ולחפור‪ ,‬כך ישראל זש"כ‪" :‬כי כרם יהוה‬
‫צבאות בית ישראל" [ישעיה ח] וכתיב‪ :‬ויזעקהו ויסלקהו וגומר‪.‬‬

‫*פ ִרי‬
‫ְּ‬ ‫*שלָׁ ַחיִ ְך ּ ַפ ְר ֵׁ ּדס ִר ּמ ֹונִ ים‪ִ ,‬עם‬
‫ְ‬ ‫(יג)‪:‬‬
‫*כ ָׁפ ִרים‪ִ ,‬עם‪*-‬נְ ָׁר ִדים‪:‬‬ ‫ְמגָׁ ִדים‪ּ ְ :‬‬

‫שלחיך – פרי בטנך [אלשיך הקדוש]‪ .‬בניך יהיו מובחרים‬

‫ומלאים מצות כפרי הרימון עקב פרי עמלך בהם‪ .‬שורש‬
‫שלחיך הוא "שלח"‪" .‬שלח אחד" עולה בגמט' למניין "פרי‬
‫בטן"‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫שלחיך – ארץ יבשה קרויה בית השלחין [רש"י]‪.‬‬
‫פרי מגדים – פרי טוב וטעים‪ .‬מגד‪ -‬מתק‪.‬‬
‫כפרים‪ ,‬נרדים – מיני בשמים‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫ְ‬
‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא‬ ‫ְ‬
‫ְּשלָ חַ יִ ְּך ַפ ְּר ֵדס ִרמ ֹונִ ים‪ְ ,‬שלָ חַ יִּ ך ָע ִּתיד ַה ָּׁק ֹ‬
‫לָבוא‪ ,‬וְ ֵּאיזֶה זֶה‪ ,‬זֶה‬ ‫ֹ‬ ‫לַ עֲ ש ֹו ֵּת ְך ְּׁכפַ ְרדֵּּׁ ס ִּר ּׁמ ֹונִּ ים ל ֶָע ִּתיד‬
‫ש ָעש ּׁו‬
‫שנָ ה ֶ‬‫ַה ְ ּׁב ֵּאר‪ֵּ ,‬מ ָאן ָהי ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל ְמנַ ְס ִּכים ָּׁכל ַא ְר ָּׁב ִּעים ָ‬

‫‪169‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬
‫ַּׁב ִּּׁמ ְד ָּׁבר‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָ ן ָא ַמר ִּמן ַה ְ ּׁב ֵּאר‪ּׁ ,‬ו ִּמ ּׁ ֶמ ּׁנ ּׁו ָהי ּׁו רֹב הֲ נָ י ָָתן‪,‬‬
‫ש ִּאים‪,‬‬ ‫ְדּׁ ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָן ַה ְ ּׁב ֵּאר הָ יְ ָתה ַמעֲ לָ ה לָ הֶ ם ִּמינֵּי ְד ָ‬
‫ש ּׁ ֵּכיוָ ן‬ ‫שהוּׁא כֵּ ן‪ֶ ,‬‬ ‫עונִּ ים‪ִּ ,‬מינֵּי ִּאילָ ֹנות‪ֵּ ּׁ ,‬ת ַדע לְ ָך ֶ‬ ‫ִּמינֵּי ז ְֵּר ֹ‬
‫או ְמ ִּרים (במדבר כ‪,‬‬ ‫ש ּׁ ֵּמ ָתה ִּמ ְריָם וּׁפָ ְס ָקה ַה ְ ּׁב ֵּאר ֵּמהֶ ן ָהי ּׁו ֹ‬ ‫ֶ‬
‫קום זֶ ַרע ו ְּת ֵאנָה וְּ גֶ פֶ ן‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי לֵּ וִּ י ָא ַמר ִּמן‬ ‫ה)‪ :‬לֹא ְּמ ֹ‬
‫מו ָרה‬ ‫שם זְּ ֹ‬ ‫שם (במדבר יג‪ ,‬כג)‪ :‬וַ ִי ְּכ ְּרתו ִמ ָ‬ ‫ָה ֶא ְשכּׁ ֹול‪ַ ,‬על ֵּ‬
‫שר ּׁ ֵּכן‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי ַא ָּׁבא ַּׁבר ַּׁכהֲ נָא‬ ‫וְּ ֶא ְּשכ ֹול עֲ נ ִָבים ֶאחָ ד ‪ֶ ,‬א ְפ ָ‬
‫ש ָהי ּׁו‬ ‫ש ָעה‪ .‬וְ ַר ָּׁבנָן ָא ְמ ִּרין ִּמ ּׁ ַמה ּׁ ֶ‬ ‫רות הָ י ּׁו ַ ּׁג ִּּׁסין ְ ּׁב ֹ‬
‫או ָת ּׁה ָ‬ ‫ּׁ ֵּפ ֹ‬
‫מו ְכ ִּרין לָ הֶ ם לְ יִּ ְש ָר ֵּאל‪ָ ּׁ .‬תנֵּי ַר ִּ ּׁבי‬ ‫עו ְב ֵּדי כּׁ ֹוכָ ִּבים ֹ‬ ‫ּׁ ַת ָ ּׁג ֵּרי ֹ‬
‫עו ְב ֵּדי כּׁ ֹוכָ ִּבים‬ ‫ֹ‬ ‫של‬ ‫יִּ ְש ָמ ֵּעאל עֲ ַדיִּ ן לֹא נֶאֱ ַסר יֵּינָם ֶ‬
‫לְ יִּ ְש ָר ֵּאל‪.‬‬

‫דוש‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר ְּשלָ חַ יִ ְּך ַפ ְּר ֵדס ִרמ ֹונִ ים‪ְ ,‬שלוּׁחַ יִּ ְך‪ָ ,‬ע ִּתיד ַה ָּׁק ֹ‬
‫בוא‪ֵּ ,‬איזֶה‬ ‫ָּׁברו ְּׁך הוּׁא לַ עֲ ש ֹו ֵּת ְך ְּׁכפַ ְרדֵּּׁ ס ִּר ּׁמ ֹונִּ ים לֶ ָע ִּתיד לָ ֹ‬
‫זֶה‪ ,‬זֶה ַה ּׁנַחַ ל‪ִּ ,‬דּׁ ְכ ִּתיב (יחזקאל מז‪ ,‬יב)‪ :‬וְּ ַעל ַהנַחַ ל יַעֲ לֶ ה ַעל‬
‫תו וגו' וְּ ָעלֵ הו לִ ְּתרופָ ה‪ַ ,‬מה ּׁו לִּ ְתרוּׁפָ ה‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָן‬ ‫ְּשפָ ֹ‬
‫ֵּיה‪ַ .‬רב ו ְּׁשמו ֵּּׁאל חַ ד ָא ַמר‬ ‫לֵּיה ּׁו ְת ַרף ְמ ֹזונ ּׁ‬ ‫לִּ ְת ַר ְפ ֹיון‪ָ ,‬מצֵּ יץ ָע ּׁ‬
‫של ַמ ּׁ ָטן‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי‬ ‫של ַמ ְעלָ ן‪ ,‬וְ חַ ד ָא ַמר לְ הַ ִּּׁתיר ּׁ ֶפה ֶ‬ ‫לְ ַה ִּּׁתיר ּׁ ֶפה ֶ‬
‫ש ַע ֶּׁבן לֵּ וִּ י‪ ,‬חַ ד ָא ַמר לְ ַה ִּּׁתיר ּׁ ֶפה ִּאלְ ִּמים‪,‬‬ ‫הו ֻּ‬
‫חֲ נִּ ינָא וְ ַר ִּ ּׁבי יְ ֹ‬
‫רות‪.‬‬ ‫וְ חַ ד ָא ַמר לְ הַ ִּּׁתיר ּׁ ֶפה עֲ ָק ֹ‬

‫דוש‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ְּ ,‬שלָ חַ יִ ְּך ַפ ְּר ֵדס ִרמ ֹונִ ים‪ִּ ,‬שלּׁ וּׁחַ יִּ ְך‪ָ ,‬ע ִּתיד ַה ָּׁק ֹ‬
‫בוא‪ֵּ ,‬איזֶה‬ ‫ָּׁברו ְּׁך הוּׁא לַ עֲ ש ֹו ֵּת ְך ְּׁכפַ ְרדֵּּׁ ס ִּר ּׁמ ֹונִּ ים לֶ ָע ִּתיד לָ ֹ‬
‫זֶה‪ ,‬זֶה ֵּאלִּ ּׁיָה ּׁו זָכוּׁר לַ ּׁט ֹוב‪ִּ ,‬דּׁ ְתנֵּינַ ן ּׁ ַת ּׁ ָמן ִּמ ְש ּׁ ַפחַ ת ֵּּׁבית‬
‫עוד‬‫רו ַע‪ ,‬וְ ֹ‬ ‫ְצ ֵּריפָ ה ָהיְ ָתה ְ ּׁב ֵּעבֶ ר ַה ּׁי ְַרדֵּּׁ ן וְ ֵּק ְרבו ָּׁה ְ ּׁבנֵּי ִּצ ּׁי ֹון ִּ ּׁבזְ ֹ‬
‫גון ֵּאלּׁ ּׁו ֵּאלִּ יָּׁה ּׁו ָּׁבא‬ ‫ַאחֶ ֶרת הָ יְ ָתה וְ ִּרחֲקו ָּׁה ְ ּׁבנֵּי ִּצ ּׁי ֹון ִּ ּׁבזְ ֹ‬
‫רו ַע‪ְּׁ ,‬כ ֹ‬
‫לְ ַט ּׁ ֵּמא וּׁלְ טַ הֵּ ר לְ ַרחֵּ ק וּׁלְ ָק ֵּרב‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי יְ הו ָּׁדה ָא ַמר‪ .‬לְ ָק ֵּרב אֲ בָ ל‬

‫‪170‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬
‫קות‪.‬‬‫לו ֹ‬‫עון ָא ַמר לְ ַה ְש ֹוות ֶאת ַה ּׁ ַמ ְח ֹ‬ ‫לֹא לְ ַרחֵּ ק‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ִּש ְמ ֹ‬
‫או ְמ ִּרים לֹא לְ ַרחֵּ ק וְ לֹא לְ ָק ֵּרב‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא לַ עֲ ש ֹות‬ ‫וַ חֲכָ ִּמים ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (מלאכי ג‪ ,‬כג)‪ִ :‬הנֵה ָאנ ִֹכי שֹלֵחַ לָ כֶ ם‬ ‫עולָ ם‪ֶ ,‬‬ ‫לום ָּׁב ֹ‬ ‫ש ֹ‬
‫ָ‬
‫בות ַעל ָבנִ ים וגו'‪.‬‬ ‫ֵאת ֵאלִ יָה ַהנ ִָביא וגו' וְּ הֵ ִשיב לֵב ָא ֹ‬

‫מון‪ִ ,‬עם‪ָּׁ ,‬כל‪-‬‬‫*ו ִק ָׁ ּנ ֹ‬

‫*קנֶה ְ‬ ‫(יד)‪ :‬נ ְֵׁר ְ ּד *וְ ַכ ְר ּכֹם‪ָׁ ,‬‬
‫אשי‬
‫לות‪ִ ,‬עם‪ָּׁ ,‬כל‪ָׁ -‬ר ֵׁ‬ ‫בונָׁ ה; *מֹר‪*,‬וַ אֲ ָׁה ֹ‬ ‫*ל ֹ‬ ‫עֲ ֵׁצי ְ‬
‫ְב ָׁש ִמים‬

‫משבח ומקלס בשבחי הבנים והבנות‪ ,‬ומשווה אותם למיני‬

‫הבשמים המשובחים שריחם מגיע למרחוק‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫כרכם – צמח מבושם‪ ,‬פרחיו משמשים כתבלין‪.‬‬
‫קנה – צמח בושם‪.‬‬
‫קנמון – תבלין‪ ,‬אחד ממיני התבלינים ששימש לשמן משחת הקודש‪.‬‬
‫לבונה – שרף בשמים‪.‬‬
‫אהלות – יחיד אהל ‪ ,‬צמח נוי המשמש לבושם‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫עו‪ָ ,‬קנֶה‪ ,‬זֶה ְקנֵּה‬ ‫ינון‪ַּׁ ,‬כ ְרכּׁ ֹם ְּׁכ ַמ ְש ָמ ֹ‬ ‫נ ְֵּר ְדּׁ וְ כַ ְרכּׁ ֹם‪ ,‬נ ְֵּר ְדּׁ נ ְֵּר ִּדּׁ ֹ‬
‫ָמון‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ה ּׁונָא‬ ‫ֹשם‪ .‬וְּ ִקנ ֹ‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות ל‪ ,‬כג)‪ :‬ו ְּקנֵה ב ֶ‬ ‫ֹשם‪ֶ ,‬‬ ‫ב ֶ‬
‫מון הָ יָה ָ ּׁג ֵּדל ְ ּׁב ֶא ֶרץ יִּ ְש ָר ֵּאל וְ הָ י ּׁו‬ ‫או ֵּמר ִּק ָּׁנ ֹ‬ ‫שם ַר ִּ ּׁבי ֹיוסֵּ י ֹ‬ ‫ְ ּׁב ֵּ‬
‫לות‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי‬ ‫ינון‪ ,‬וַ אֲ ָה ֹ‬ ‫או ְכלִּ ים ִּמ ּׁ ֶמ ּׁנוּׁ‪ .‬מֹר ִּאינְ ַמ ִּר ֹ‬ ‫ִּע ִּּׁזים ו ְּׁצבָ ִּאים ֹ‬
‫לות‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ַא ָּׁבא ַּׁבר‬ ‫או ָת ּׁה אֲ ָה ֹ‬ ‫קו ֵּרא ֹ‬ ‫י ֵָּסא ָא ַמר ּׁ ִּפילְ ָטא‪ ,‬לָ ּׁ ָמה ֹ‬
‫ֹהלִּ ים‪,‬‬ ‫ְ‬
‫שהוּׁא ָּׁבא דֶּׁ ֶרך א ָ‬ ‫שם ַר ִּ ּׁבי יְ הו ָּׁדה ָא ַמר ִּמ ּׁ ְפנֵּי ֶ‬ ‫יו ָּׁדן ְ ּׁב ֵּ‬
‫שהוּׁא ּׁפ ֹוסֶ ה ְּׁכאֹהֶ ל‪ .‬ו ֵּּׁמהֵּ יכָ ן הָ י ּׁו ְ ּׁב ֹנות יִּ ְש ָר ֵּאל‬ ‫וְ ַר ָּׁבנָ ן ָא ְמ ֵּרי ֶ‬
‫ש ָעש ּׁו‬ ‫שנָה ֶ‬ ‫חות לְ בַ עֲ לֵּיהֶ ן ָּׁכל ַא ְר ָּׁב ִּעים ָ‬ ‫ש ְּׁמ ֹ‬ ‫טות ו ְּׁמ ַ‬ ‫ִּמ ְת ַק ּׁ ְש ֹ‬

‫‪171‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬
‫יִּ ְש ָר ֵּאל ַּׁב ִּּׁמ ְד ָּׁבר‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי י ֹוחָ נָ ן ָא ַמר ִּמן ַה ְ ּׁב ֵּאר‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא‬
‫ִּד ְכ ִּתיב‪ַ :‬מ ְעיַן ַ ּׁג ִּ ּׁנים ְ ּׁב ֵּאר ַמיִּ ם חַ ִּיּׁים‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ַא ָּׁבה ּׁו ָא ַמר ִּמן‬
‫לות‬ ‫ַה ּׁ ָמן‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּדכְ ִּתיב (תהלים מה‪ ,‬ט)‪ :‬מֹר וַ אֲ הָ ֹ‬
‫שן ִּמ ּׁ ֶמ ּׁנ ּׁו‬‫ש ּׁנָתוּׁן ּׁ ַתחַ ת הַ ּׁ ֵּ‬ ‫יך וגו'‪ִּ ,‬מ ּׁ ַמה ּׁ ֶ‬ ‫יעות ָכל ִבגְּ ד ֶֹת ָ‬ ‫ְּק ִצ ֹ‬
‫טות‬ ‫רות ִּמ ְת ַק ּׁ ְש ֹ‬ ‫ש ֹ‬‫ּׁעות וְ ַה ְּׁכ ֵּ‬ ‫ָהי ּׁו ְ ּׁב ֹנות יִּ ְש ָר ֵּאל ַה ְּׁצנו ֹ‬
‫ש ָהי ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל‬ ‫שנָה ֶ‬ ‫חות לְ בַ עֲ לֵּיהֶ ן ָּׁכל ַא ְר ָּׁב ִּעים ָ‬ ‫ש ְּׁמ ֹ‬
‫ו ְּׁמ ַ‬
‫ַּׁב ִּּׁמ ְד ָּׁבר‪ְּׁ ,‬כ ִּתיב (עמוס ו‪ ,‬יא)‪ִ :‬כי ִהנֵה יהוה ְּמצַ ֶוה וְּ ִה ָכה‬
‫יסים‪.‬‬
‫דול ְּר ִס ִ‬ ‫ַה ַביִ ת ַה ָג ֹ‬

‫(טו)‪ַ * :‬מ ְעיַן ַּג ִּנים‪ְּ ,‬ב ֵׁאר ַמיִ ם ַח ִ ּיים; וְ נֹזְ ִלים‪,‬‬
‫ִמן‪ְ -‬ל ָׁב ֹנון‪:‬‬

‫רש"י ז"ל‪" :‬על שם טבילות טוהר שבנות ישראל טובלות"‪.‬‬

‫"מעין גנים באר מים חים" עולה בגמט' למניין "טוב‬
‫טבילת מקוה באהבה"‪ .‬שמטהרת את האישה לבעלה‪ .‬כך‬
‫הקב"ה מטהר את נפשות בני ישראל כל לילה בשינה זה‬
‫שנאמר‪" :‬בידך אפקיד רוחי" עולה ר"ת בא"ר‪ .‬ויש לכוון‬
‫בפסוק זה שיהוה ברחמיו יטבול את נר"ן (נפש‪ ,‬רוח‪,‬‬
‫נשמה( מעוונות אותו היום בבאר מים חיים לטהרנו‪ .‬ויפדה‬
‫נר"ן שלנו זה שנאמר‪" :‬פדית אותי יהוה אל אמת" ר"ת‬
‫שם קדוש פא"י הנגזר גם מן "פותח את ידך" לקבלת שפע‬
‫של פרנסה‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫מעין – מקור מים חיים הנובעים מן האדמה‪.‬‬

‫‪172‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬

‫מדרש השיר‬
‫ַמ ְּעיַן ַגנִ ים ְּב ֵאר ַמיִ ם חַ ִיים‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָן ַא ְר ָּׁב ִּעים‬
‫מונָה ּׁ ְפ ָע ִּמים ְּׁכ ִּתיב ַּׁב ּׁת ֹו ָרה ְ ּׁב ֵּאר ְ ּׁב ֵּאר‪ְּׁ ,‬כנֶגֶד ַא ְר ָּׁב ִּעים‬
‫ו ְּׁש ֹ‬
‫ש ִּ ּׁנ ְקנֵּית ָּׁבם הַ ּׁת ֹו ָרה‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב‪:‬‬ ‫ו ְּׁשמֹנָה ְדּׁ בָ ִּרים ֶ‬
‫ַמ ְּעיַן ַג ִנים ְּב ֵאר ַמיִ ם חַ ִיים‪ .‬וְּ נֹזְּ לִ ים ִמן לְּ בָ ֹנון‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי‬
‫עֲ ז ְַריָה זֶה ַמ ִּּׁזיל ִּמ ְקצַ ת דָּׁ בָ ר וְ זֶה ַמ ִּּׁזיל ִּמ ְקצַ ת דָּׁ בָ ר‪ַ ,‬עד‬
‫ש ְּׁתהֵּ א הֲ לָ כָ ה ֹיוצֵּ את ְּׁכ ִּמין לְ בָ ֹנון‪.‬‬‫ֶ‬

‫זוהר השיר‬
‫רבי יהודה אמר‪ :‬מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן הלבנון‪ .‬מקרא זה‬
‫נדרש‪ .‬אמנם הרי ביארו מעין גנים זה אברהם‪ .‬באר מים זה יצחק‪ .‬ונוזלים‬
‫מן הלבנון זה יעקב‪ .‬באר מים חיים זה יצחק זש"כ‪" :‬וישב יצחק עם באר‬
‫לחי רואי" [בראשית כה]‪ .‬מהו באר‪ :‬זו השכינה‪ .‬לחי‪ :‬זה חיה עולמים‪ .‬צדיק‬
‫חי העולמים‪ ,‬ואין להפרידם‪ .‬חי הוא בשני עולמים‪ .‬חי הוא למעלה בעולם‬
‫העליון‪ .‬חי הוא אצל עולם התחתון‪ .‬ועולם התחתון בשבילו קיים ומאיר‪.‬‬

‫מעשי המלך‬
‫רבים היו ידידיו של שלמה המלך‪ ,‬ומהם גרו בארצות רחוקות‬
‫מאד‪ .‬קשה היה להיפגש עימם לעיתים קרובות‪ ,‬ולכן שלחו לו‬
‫מכתבים והחליפו עמו מתנות על ידי שליחים בדרך היבשה ואף‬
‫בדרך הים‪ .‬חבר טוב היה לשלמה המלך‪ ,‬אשר גר הרחק מארץ‬
‫ישראל וקשור היה לשלמה המלך בכל נימי נפשו‪ .‬ובכל שנה בא‬
‫לבקר בירושלים‪ ,‬ותשורות יקרות הביא אל המלך‪ ,‬שכה אהבו‪.‬‬
‫אף המלך שלח עמו מתנות רבות לו ולבני עמו כששב לארצו‪.‬‬
‫יום אחד הגיע הידיד הנאמן אל המלך‪ ,‬וכדרכו תמיד הביא עמו‬
‫מתנה‪ ,‬אולם הפעם הייתה זו מתנה יפה במיוחד ויקרה עד מאוד‪.‬‬
‫שהה האורח בארמון המלך מספר ימים‪ ,‬וכאשר בקש להיפרד‬
‫מעם המלך לפני שובו לארצו העניק לו שלמה המלך מתנה יקרה‬
‫‪173‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬

‫מבית גנזיו‪ .‬אך הפעם סרב האיש לקבלה ואמר‪ :‬אל נא אדוני‬
‫המלך! אין לי עוד צורך במתנות‪ ,‬כי חנני יהוה די מחסורי וברכה‬
‫רבה שלח במעשי ידי ויש לי כל‪ .‬אך אם חשקה נפשך לגמול‬
‫עמדי חסד למדני נא ברוב חכמתך את שפת הבהמות וצפצוף‬
‫הציפורים‪ .‬אמר לו המלך‪ :‬רצונך הוא כבודך‪ ,‬הנה אגלה לך דבר‬
‫זה‪ .‬אך סוד גדול הוא שיח הבהמות והחיות ואם תגלנו לאיש דע‬
‫כי מות תמות! ואכן הבטיח הידיד שלא יגלה דבר מכל אר ישמע‪.‬‬
‫לימד שלמה המלך החכם מכל אדם‪ ,‬את רזי החכמה לידידו‬
‫ולאחר נפרד ממנו לשלום‪ .‬חזר רעהו הטוב של שלמה המלך‬
‫לביתו שמח וטוב לב‪ .‬ערב אחד ישב האיש בחצר ביתו וראה את‬
‫שורו חוזר מן העבודה‪ ,‬אשר עבד בשדה‪ .‬ציוה את עבדיו‬
‫להכניסו לרפת ולמלא את אבוסו בחציר‪ .‬לחמוד שעמד לידו ציוה‬
‫לבל יינתן לו חציר למאכל‪ ,‬כיון שחולה היה באותו יום ולא יצא‬
‫לעבוד בשדה‪ .‬ראה החמור כי לא הוגש לו חציר‪ ,‬פנה אל השור‬
‫ושאלו‪ :‬איך נהגו בך היום בשדה? השיב לו השור‪ :‬הוי! קשים‬
‫חיי! לו ידעת כמה עייפתי מעבודת היום‪ ,‬מהבוקר עד הערב יגעתי‬
‫ואין בי כוח עוד‪.‬‬
‫נער החמור והשיב לו‪ :‬אם רצונך במנוחה שמע אפוא לעצתי‪ :‬אל‬
‫תאכל מכל אשר הוגש לך עכשיו באבוס‪ .‬רבוץ על האדמה‬
‫ועשה עצמך חולה‪ ,‬יראה זאת אדוננו וייתן דעתו‪ ,‬כי אין בך כוח‬
‫עוד ויניח לך מעבודת השדה‪ .‬געה השור משמחה ועשה כעצת‬
‫ידידו החמור‪ .‬לא אכל מאומה ורבץ על האדמה‪ .‬כאשר שמע‬
‫האיש את דברי החמור‪ ,‬לא נתן מנוחה לעיניו‪ .‬ובלילה קם‬
‫ממיטתו ונכנס לרפת והנה הוא רואה את החמור עומד לפני אבוס‬
‫‪174‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬

‫השור ואוכל בתאבון והנאה רבה את המספוא‪ .‬רק מעט השאיר‬

‫מן החציר אשר היה שם‪ .‬עתה הבין האיש את עצת החמור ופרץ‬
‫בצחוק גדול‪ ,‬אשר נשמע עד ביתו‪ .‬הקיצה אשתו בבהלה ובקשה‬
‫לדעת מה פשר צחוקו הפתאומי באמצע הלילה‪ .‬נזכר האיש‬
‫בסוד הגדול אשר בשיח הבהמות‪ ,‬ומיד ענה לאשתו כי נזכר‬
‫במקרה מבדח שארע לו ועוררו עתה לצחוק‪.‬‬
‫למחרת בבוקר נכנס האיש לרפת ואמר למשרתו‪ :‬סבור אני כי‬
‫השור חולה‪ ,‬הנה לא אכל את כל המספוא שהוגש לו‪ ,‬על כן לא‬
‫יצא לעבוד בשדה וינוח היום‪ .‬במקומו קח את החמור מהאורווה‬
‫ויעבוד במקום השור‪.‬‬
‫לעת ערב חזר החמור עייף ויגע מן העבודה הקשה ועמד סמוך‬
‫לשור‪ ,‬אשר נח כל אותו יום ברפת‪ .‬מה שלומך ידידי החמור?‬
‫שאל השור‪ .‬הוי עבדתי היום קשה מאד‪ .‬וכשהכניסוני לאורווה‪,‬‬
‫שמעתי את אדוננו אומר למשרתו‪ ,‬כי אם לא תאכל גם הלילה‪,‬‬
‫ישחטו אותך ויתענגו מבשרך‪...‬‬
‫שמע השור ונחרד‪ ,‬געה געייה רמה ומיד החל ללעוס בתאבון רב‬
‫ובזריזות את כל המספוא אשר היה לפניו ולא השאיר אף לא‬
‫שריד‪ .‬גם הפעם היה האיש נוכח בשעה ששוחחו בניהן שתי‬
‫הבהמות‪ .‬לשמע דברי עורמתו של החמור פרץ האיש בצחוק‬
‫גדול‪ .‬ומדוע הנך צוחק הפעם? שמע להפתעתו את קולה של‬
‫אשתו‪ ,‬הן איש לא נמצא כאן כדי להצחיקך‪ .‬שמע צוחק הנך‬
‫עלי? מוזר הדבר וספר נא לי מה הביאך לצחוקך הרם‪.‬‬
‫הסביר לה האיש כי חלילה לו מלצחוק על אשת נעוריו וכי דבר‬
‫אחר הצחיקו‪ .‬אם כן גלה לי מה הוא? הפצירה בו אשתו‪ .‬לא‬
‫‪175‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬

‫אוכל‪ ,‬כי סוד גדול הוא ואם אגלה אותו מות אמות‪ .‬האם גם מפני‬
‫אתה מעלים סודותיך? נשבעת אני כי לא אוכל ולא אשתה עד‬
‫אשר אדע את פשר הצחוק הזה! זעקה האישה בקול גדול‪ .‬ראה‬
‫האיש כי אין לו מנוס מפני אשתו‪ ,‬קרא לה ואמר‪ :‬לפני שאגלה‬
‫לך את סודי‪ ,‬הניחי לי מעט זמן ואכתוב צוואה לבני ביתי‪ ,‬כי‬
‫לאחר שאגלה לך את סודי מות אמות‪ .‬ואף על זאת עמדה‬
‫האישה על דעתה והתעקשה לדעת את הסוד‪ .‬מיד קרא לכל‬
‫אהוביו וידידיו וספר להם‪ ,‬כי בעד זמן קצר ימות‪ .‬בצער רב‬
‫כשדמעות זולגות על לחיהם‪ ,‬עמדו סביבו לשמוע את דבריו‬
‫האחרונים‪.‬‬
‫כלב נאמן היה לו לאיש‪ ,‬ומסור מאד לבעליו‪ .‬כשראה את אדונו‬
‫עצוב ונוטה למות‪ ,‬לא רצה לאכול מן הבשר הטוב שהונח לפניו‪,‬‬
‫הסתובב אנה ואנה חסר מנוחה ונבח נביחות עצובות‪ .‬ראה זאת‬
‫התרנגול ואכל בתאבון רב את הבשר הטעים וקרא לתרנגולות‬
‫ולאפרוחים שיתחלקו עמו בסעודה הדשנה‪ .‬בראות הכלב את‬
‫שמחתם בעת האכילה‪ ,‬רץ לעברם ונבח‪ :‬תרנגול זללן הנך! אדוננו‬
‫נוטה למות ואינך מתבייש לאכול בפה מלא?!‬
‫ענה לו התרנגול‪ :‬ומה אעשה‪ ,‬אם אדוננו פתי וחסר דעת?! אישה‬
‫אחת לו ואינו יודע להסתדר עימה‪ .‬הנה אנכי מושל על עשר‬
‫נשים‪ ,‬ראה! ואף אחת אינה ממרה את פי‪ ,‬ואם אצעק או אצחק‬
‫מה להן כי תתערבנה בענייני?!‬
‫אם כן ידידי‪ ,‬הגד נא וכי מה על אדוננו האהוב לעשות עתה?‬
‫שאל אותו הכלב והלוא אשתו נשבעה‪ ,‬שלא תאכל ולא תשתה‬
‫עד אשר תדע את סודו?‬
‫‪176‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬

‫אם ישמע לעצתי‪ ,‬יגער בה ויצעק עליה לבל תמשיך להציק לו‬
‫בחייו! השיב בעל הכרבולת‪ .‬האזין האיש לשיחת השניים‪ ,‬וזינק‬
‫ממיטתו לעבר אשתו‪ ,‬ובקול רם ובוטח קרא אליה‪ :‬אם תוסיפי‬
‫להפציר בי בעניין הסוד ולמרר את חיי אביא עליך רעה גדולה‪,‬‬
‫אשר כמוה לא באה אליך מעולם!!!‬
‫התחלחלה האישה ולא הוסיפה להציק לבעלה‪.‬‬

‫יחי גַ ִּני‬
‫*ה ִפ ִ‬
‫ימן‪ָׁ ,‬‬ ‫*ת ָׁ‬ ‫בו ִאי ֵׁ‬
‫פון ּו ֹ‬
‫(טז)‪* :‬ע ּו ִרי ָׁצ ֹ‬
‫ֹאכל ּ ְפ ִרי‬‫דו ִדי ְלגַ נ ֹּו‪ ,‬וְ י ַ‬‫יִ ְ ּזל ּו ְב ָׁש ָׁמיו; ָׁיבֹא ֹ‬
‫ְמגָׁ ָׁדיו‪:‬‬

‫יבוא הרוח מן הצפון וגם מן הדרום ובהיפגשם יהיה ניתן‬

‫לרוח לעלות רק למעלה (כידוע בחכמת הפיזיקה) ויקחו עימם‬
‫ריח הבשמים מעלה מעלה עד שהמלך הוא מלכו של עולם‬
‫ירד בכבודו ובעצמו ויהנה מפירות אהבת בניו בבית‬
‫מקדשו‪.‬‬
‫הפיחי גני – "אני מצוה את הרוחות להפיח בגנך לצאת‬
‫ריחך הטוב" [רש"י]‪ .‬בגמרא [תענית דף ג] אמרו חז"ל‪ :‬שנמשלו‬
‫ישראל לרוחות‪ .‬כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות‪ ,‬כך אי‬
‫אפשר לעולם בלא ישראל‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫עורי – מלשון התעוררות‪.‬‬
‫תימן – צד דרום‪.‬‬
‫הפיחי – מלשון הפחה ונשיבה [מצודת ציון]‪.‬‬

‫‪177‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬

‫מעשי המלך‬
‫מעשה באדם שהיה חוכר כל שנה מן המלך את הזיכיון לדיג‬
‫ברחבי הממלכה בתשלום גבוה‪ ,‬והיה מפעיל צי של ספינות דיג‬
‫ומתפרנס לו ברוחה‪ .‬פעם הלך אדם אחר והוסיף למלך על דמי‬
‫החכירה וקבל לידיו את הזיכיון‪.‬‬
‫כאשר שמע על כך החוכר‪ ,‬בא לפני המלך וקבל לפני המלך‪:‬‬
‫"אני חוכר את הדיג מידי שנה בשנה‪ ,‬ואיך נושלתי מפרנסתי על‬
‫ידי אדם‪ ,‬שזה מקרוב בא ולא ניתנה לי אפשרות להתמודד נגדו‬
‫ולגבור עליו?" הבין המלך כי שגה‪ ,‬אבל הזיכיון כבר ניתן ואת‬
‫דברי המלך אין להשיב‪ .‬אמר לו המלך‪ :‬בחר לך זיכיון אחר‬
‫ותקבלו‪ .‬אמר האיש‪ :‬מדוע אנשל מישהו מזיכיונו? מה ששנוא‬
‫עלי‪ ,‬לא אעשה לחברי‪ .‬אך זאת אבקש‪ ,‬שתעניק לי זיכיון‪,‬‬
‫שאיש לא זכה בו עדין‪.‬‬
‫תמה המלך‪ :‬כלום ישנו דבר שעדין לא הוחכר?‬
‫אמר האיש‪ :‬יש ויש! תן בידי זיכיון על הרוח‪ .‬מאחר ואתה המלך‪,‬‬
‫וכל הארץ היא שלך‪ ,‬הרי גם הרוח ברשותך ולכל אשר תחפוץ‬
‫תתננה‪.‬‬
‫צחק המלך ואמר‪ :‬ומה תעשה ברוח? איך תאחזנו‪ ,‬למי תמכרנו?‬
‫ואם תצליח לתפוס אותו‪ ,‬היכן תאכסן אותו?‬
‫ענה האיש‪ :‬יודע אני מה לעשות בו‪ ,‬ואתה אדוני המלך‪ ,‬קח ממני‬
‫את דמיו וכתוב לי שטר זיכיון עליו‪ .‬ומכוון שזה הוא זיכיון חדש‪,‬‬
‫שאין דמיו ידועים‪ ,‬יש להוציא מכרז‪ .‬הנה אני מציע עשרת‬

‫‪178‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬

‫אלפים זהובים דמי זיכיון‪ ,‬ואם לא יעלו את המחיר תוך עשרה‬

‫ימים‪ ,‬יהיה הזיכיון שלי‪.‬‬
‫תמה המלך למחיר הגבוה‪ ,‬והוציא את המכרז‪ .‬תמהו האנשים‬
‫והחליטו פה אחד‪ ,‬שהאיש משוגע הוא‪ .‬וכי מי יחכור את הרוח‪,‬‬
‫וישלם בעבורה סכום כה רב? עשרת הימים עברו‪ ,‬והזיכיון נפל‬
‫בחלקו כדת וכדין‪.‬‬
‫בשבוע הראשון פנה האיש אל כל הצורפים במדינה ושאלם‪:‬‬
‫כיצד אתם מבעירים אש בכור הברזל? ענו לו‪ :‬בעזרת המפוח‬
‫הנופח בהם רוח‪ .‬אמר להם‪ :‬הרוח שלי היא‪ ,‬בצו המלך‪ .‬תנו לי‬
‫את דמי הרוח‪ ,‬כך וכך לכל שבוע‪ .‬בשבוע השני הלך לבעלי‬
‫הס פינות ושאלם‪ :‬כיצד מפליגים ספינותיכם בים? אמרו לו‪ :‬בעזרת‬
‫המפרשים‪ ,‬אשר הרוח נושבת בהם‪ .‬אמר להם‪ :‬הרוח שלי היא‬
‫בצו במלך‪ ,‬והשית עליהן מס קבוע לכל הפלגה‪ .‬בשבוע השלישי‬
‫שלח שליחים לכל הבתים אשר להם חלונות לשאול לשם מה‬
‫החלונות פתוחים ענו‪ :‬כדי שיתאווררו הבתים ברוח‪.‬‬
‫אמרו השליחים‪ :‬הרוח היא של אדוננו היא‪ ,‬והטילו מס עליהם‪.‬‬
‫בשבוע הרביעי הכריז איש בכל הממלכה‪ ,‬כי אסור לאיש לנשום‬
‫ולשאוף רוח‪ ,‬אלא אם כן ישלם לו מס‪ .‬הלכו התושבים וקבלו‬
‫עליו לפני המלך‪ ,‬נענה המלך ואמר‪ :‬ומה אוכל לעשות? הזיכיון‬
‫בידיו הוא‪ ,‬ואת דבר המלך אין להשיב‪...‬‬
‫נמצא שהרוח חיונית היא לכל אדם ובהמה‪ ,‬חיות ועופות‪ ,‬והיא‬
‫צורך הספינות‪ ,‬והמלאכות‪ ,‬ודירת בני האדם‪ ,‬לפיכך דימה את‬
‫ישראל לרוחות‪ ,‬שהכל נזקקים להם ובזכותם יתקיימו ויחיו כל‬
‫[בניהו‪ ,‬תענית דף ג]‪.‬‬ ‫הבריות שבעולם!‬
‫‪179‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬

‫מדרש השיר‬
‫ימן‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ֶאלְ ָע ָזר וְ ַר ִּ ּׁבי ֹיוסֵּ י ְ ּׁב ַר ִּ ּׁבי חֲנִּ ינָא‪,‬‬ ‫בו ִאי ֵת ָ‬ ‫פון ו ֹ‬ ‫עו ִרי צָ ֹ‬
‫ַר ִּ ּׁבי ֶאלְ ָעזָר ָא ַמר ְשלָ ִּמים ִּה ְק ִּריב ּׁו ְ ּׁבנֵּי נֹחַ ‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ֹיוסֵּ י ָא ַמר‬
‫מו ִּתיב ַר ִּ ּׁבי ֶאלְ ָעזָר לְ ַר ִּ ּׁבי ֹיוסֵּ י‬ ‫לות ִּה ְק ִּריב ּׁו ְ ּׁבנֵּי נֹחַ ‪ֹ ,‬‬ ‫עו ֹ‬ ‫ֹ‬
‫ֹאנו‬
‫ֹרות צ ֹ‬ ‫(בראשית ד‪ ,‬ד)‪ :‬וְּ הֶ בֶ ל הֵ ִביא ַגם הוא ִמ ְּבכ ֹ‬
‫מו ִּתיב‬ ‫ֵּיהון‪ֹ .‬‬ ‫ש ִּּׁמינ ֹ‬ ‫ו ֵמחֶ לְּ בֵ הֶ ן‪ ,‬דָּׁ א ָמה עֲ בַ ד לָ ּׁה ַר ִּ ּׁבי ֹיוסֵּ י‪ִּ ,‬מן ַ‬
‫ַר ִּ ּׁבי ֶאלְ ָעזָר לְ ַר ִּ ּׁבי ֹיוסֵּ י (שמות כד‪ ,‬ה)‪ :‬וַ ִי ְּשלַ ח ֶאת נַעֲ ֵרי ְּבנֵי‬
‫לֵּמים ְ ּׁבגוּׁפָ ן ְ ּׁבלֹא‬ ‫יִ ְּש ָר ֵאל‪ ,‬דָּׁ א ָמה עֲ בַ ד לָ ּׁה ַר ִּ ּׁבי ֹיוסֵּ י‪ְ ,‬ש ִּ‬
‫מו ִּתיב ַר ִּ ּׁבי ֶאלְ ָעזָר ְּׁכ ִּתיב (שמות יח‪ ,‬יב)‪ :‬וַ ִי ַקח‬ ‫שט וְ נִּ ּׁתוּׁחַ ‪ֹ .‬‬ ‫הֶ ְפ ֵּ‬
‫שם‬ ‫עולָ ה ו ְּׁשלָ ִּמים לְ ֵּ‬ ‫שם ֹ‬ ‫עולָ ה לְ ֵּ‬ ‫רו [וגו'] עֹלָ ה וזְּ בָ ִחים‪ֹ ,‬‬ ‫יִ ְּת ֹ‬
‫ְ‬
‫ְשלָ ִּמים‪ ,‬דָּׁ א ָמה עֲ בַ ד לָ ּׁה ַר ִּ ּׁבי ֹיוסֵּ י‪ָ ,‬א ַמר לָ ך ּׁ ְפלִּ יגֵּי בָ ּׁה ְּׁת ֵּרי‬
‫רו‪ ,‬וְ ַא ְח ִּרינָא‬ ‫מו ָר ֵּאי חַ ד ָא ַמר לְ ַאחַ ר ַמ ּׁ ַתן ּׁת ֹו ָרה ָּׁבא יִּ ְת ֹ‬ ‫ָא ֹ‬
‫רו‪ַ ,‬מאן ְדּׁ ָא ַמר ק ֶֹדם ַמ ּׁ ַתן‬ ‫ָא ַמר ק ֶֹדם ַמ ּׁ ַתן ּׁת ֹו ָרה ָּׁבא יִּ ְת ֹ‬
‫רו ְשלָ ִּמים ִּה ְק ִּריב ּׁו ְ ּׁבנֵּי נֹחַ ‪ ,‬ו ַּׁמאן ְדּׁ ָא ַמר ַאחַ ר‬ ‫ּׁת ֹו ָרה ָּׁבא יִּ ְת ֹ‬
‫יעא‬ ‫לות ִּה ְק ִּריב ּׁו ְ ּׁבנֵּי נֹחַ ‪ ,‬וְ ָדא ְמסַ יְ ָ‬ ‫עו ֹ‬ ‫רו ֹ‬ ‫ַמ ּׁ ַתן ּׁת ֹו ָרה ָּׁבא יִּ ְת ֹ‬
‫פון‪,‬‬ ‫ימן‪ .‬עו ִּּׁרי צָ ֹ‬ ‫ּׁבו ִּאי ֵּת ָ‬ ‫פון ו ֹ‬ ‫לְ ַר ִּ ּׁבי ֹיוסֵּ י ְ ּׁב ַר ִּ ּׁבי חֲ נִּ ינָא‪ .‬עו ִּּׁרי צָ ֹ‬
‫קו ִּרין לָ ּׁה עו ִּּׁרי‪ ,‬דָּׁ בָ ר‬ ‫פון‪ ,‬וְ לָ ּׁ ָמה ֹ‬ ‫צ ֹ‬ ‫ש ִּ ּׁנ ְשחֶ טֶ ת ַּׁב ָ ּׁ‬ ‫עולָ ה ֶ‬ ‫ֹזו ָה ֹ‬
‫ש ִּ ּׁנ ְשחָ ִּטין‬ ‫ימן‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ְשלָ ִּמים ֶ‬ ‫ּׁבו ִּאי ֵּת ָ‬ ‫עו ֵּרר‪ ,‬ו ֹ‬ ‫ָשן וְ נִּ ְת ֹ‬ ‫שהוּׁא י ֵּ‬ ‫ֶ‬
‫של ִּחדּׁ וּׁש‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי‬ ‫ּׁבו ִּאי‪ ,‬דָּׁ בָ ר ֶ‬ ‫או ָת ּׁה ו ֹ‬ ‫קו ִּרין ֹ‬ ‫רום‪ ,‬וְ לָ ּׁ ָמה ֹ‬ ‫ַּׁבדָּׁ ֹ‬
‫שם ַר ִּ ּׁבי‬ ‫ש ַע ְ ּׁב ֵּ‬‫הו ֻּ‬ ‫ַא ָּׁבא ַּׁבר ַּׁכהֲ נָ א וְ ַר ִּ ּׁבי חֲנִּ ינָ א ַּׁבר ּׁ ַפ ּׁ ָפא וְ ַר ִּ ּׁבי יְ ֹ‬
‫יעא לְ ַר ִּ ּׁבי ֹיוסֵּ י (ויקרא ו‪ ,‬ב)‪:‬‬ ‫לֵּ וִּ י ָא ְמ ֵּרי ַאף ָה ֵּדין ְק ָרא ְמסַ יְ ָ‬
‫ש ִּה ְק ִּריב ּׁו ְ ּׁבנֵּי נֹחַ ַּׁב ְּׁת ִּח ּׁ ָלה‪,‬‬ ‫זֹאת ת ֹו ַרת ָהעֹלָ ה ִהוא ָהעֹלָ ה‪ֶ ,‬‬
‫ַבי ְשלָ ִּמים ָא ַמר (ויקרא ז‪ ,‬יא)‪ :‬וְּ זֹאת ת ֹו ַרת‬ ‫וְ כַ ד הֲ וֵּ י ָמטֵּ י ּׁג ֵּּׁ‬
‫שר‬ ‫שר ִּה ְק ִּריב ּׁו ֵּאין ְּׁכ ִּתיב ָּׁכאן‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא אֲ ֶ‬ ‫זֶ בַ ח ַה ְּשלָ ִמים‪ .‬אֲ ֶ‬
‫י ְַק ִּריבוּׁ‪ִּ ,‬מ ָּׁכאן וּׁלְ ַה ָּׁבא‪ַ ,‬מה ְּׁמ ַקיֵּּׁם ַר ִּ ּׁבי ֶאלְ ָעזָר ְק ָרא דֵּּׁ ין‬
‫ל ּׁי ֹות ַה ְ ּׁנתו ֹּׁנות‬ ‫עו ְרר ּׁו ַה ָ ּׁג ֻּ‬‫ש ִּיּׁ ְת ֹ‬ ‫ימן‪ ,‬לִּ כְ ֶ‬ ‫ּׁבו ִּאי ֵּת ָ‬ ‫פון ו ֹ‬ ‫עו ִּּׁרי צָ ֹ‬
‫יאך ָמה ְד ַא ְּׁת ָא ַמר (ירמיה‬
‫ְ‬ ‫רום‪ ,‬הֵּ ַ‬ ‫ָבוא ּׁו וְ ַיחֲנ ּׁו ַּׁבדָּׁ ֹ‬ ‫פון וְ י ֹ‬‫צ ֹ‬ ‫ַּׁב ָ ּׁ‬
‫‪180‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬

‫פון וְּ ִק ַבצְּ ִתים ִמי ְַּר ְּכ ֵתי‬ ‫או ָתם ֵמ ֶא ֶרץ צָ ֹ‬ ‫לא‪ ,‬ז)‪ִ :‬הנְּ נִ י ֵמ ִביא ֹ‬
‫ָבוא וְ יִּ ּׁפֹל‬‫פון וְ י ֹ‬ ‫צ ֹ‬ ‫ש ּׁנָתוּׁן ַּׁב ָ ּׁ‬
‫גוג ֶ‬ ‫ש ִּיּׁ ְת ֹ‬
‫עו ֵּרר ג ֹּׁוג ו ָּׁמ ֹ‬ ‫ָא ֶרץ‪ ,‬לִּ ְכ ֶ‬
‫יא ְך ָמה ְד ַא ְּׁת ָא ַמר (יחזקאל לט‪ ,‬ב)‪ :‬וְּ שֹבַ ְּב ִת ָ‬
‫יך‬ ‫רום‪ ,‬הֵּ ַ‬ ‫ַּׁבדָּׁ ֹ‬
‫ש ּׁנָתוּׁן‬ ‫עו ֵּרר ֶמלֶ ְך ַה ּׁ ָמ ִּשיחַ ֶ‬ ‫ש ִּיּׁ ְת ֹ‬ ‫ית ָ‬
‫יך‪ .‬לִּ כְ ֶ‬ ‫יך וְּ ַהעֲ לִ ִ‬ ‫את ָ‬ ‫ש ִ‬ ‫וְּ ִש ֵ‬
‫רום‪ ,‬הֵּ י ַא ְך ָמה‬ ‫ש ּׁנָתוּׁן ַּׁבדָּׁ ֹ‬‫ָבוא וְ יִּ ְבנֶה ֵּּׁבית הַ ִּּׁמ ְקדָּׁ ש ֶ‬ ‫פון וְ י ֹ‬
‫צ ֹ‬ ‫ַּׁב ָ ּׁ‬
‫פון וַ יַאת‪.‬‬ ‫ירו ִתי ִמ ָצ ֹ‬ ‫ְד ַא ְּׁת ָא ַמר (ישעיה מא‪ ,‬כה)‪ַ :‬ה ִע ֹ‬

‫ש ַע‬ ‫הו ֻּ‬ ‫שם ַר ִּ ּׁבי יְ ֹ‬ ‫ש ָמיו‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי הוּׁנָ א ְ ּׁב ֵּ‬ ‫יחי גַ ִני יִ ְּזלו ְּב ָ‬ ‫ָה ִפ ִ‬
‫רו ִּמית‬ ‫שרוּׁחַ ְדּׁ ֹ‬ ‫עולָ ם הַ ז ֶּׁה ְּׁכ ֶ‬ ‫ש ָּׁב ֹ‬ ‫ְ ּׁב ַר ִּ ּׁבי ִּ ּׁבנְ י ִָּמין ַּׁבר לֵּ וִּ י‪ ,‬לְ ִּפי ֶ‬
‫שבֶ ת‬ ‫פונִּ ית ְמנַ ּׁ ֶ‬ ‫שרוּׁחַ ְצ ֹ‬ ‫שבֶ ת‪ ,‬ו ְּׁכ ֶ‬ ‫פונִּ ית ְמנַ ּׁ ֶ‬ ‫שבֶ ת ֵּאין ר ּׁוחַ צְ ֹ‬ ‫ְמנַ ּׁ ֶ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך‬ ‫בוא ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ַשבֶ ת‪ ,‬אֲ בָ ל לֶ ָע ִּתיד לָ ֹ‬ ‫רו ִּמית ְמנ ּׁ ֶ‬ ‫ֵּאין רוּׁחַ ְדּׁ ֹ‬
‫ּׁחות‬ ‫עולָ ם‪ ,‬ו ַּׁמנְ ִּהיג ְש ּׁ ֵּתי רו ֹ‬ ‫הוּׁא ֵּמ ִּביא רוּׁחַ ַא ְר ַ ּׁג ְס ִּטיס לָ ֹ‬
‫הֲדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (ישעיה מג‪ ,‬ו)‪:‬‬ ‫ש ְּׁמש ֹות‪ָ ,‬‬ ‫ְּׁכ ַאחַ ת ו ְּׁש ּׁ ֵּתיהֶ ן ְמ ַ‬
‫דו ִּדי לְ גַ נ ֹּׁו‪,‬‬ ‫ימן ַאל ִתכְּ לָ ִאי‪ָ .‬יבֹא ֹ‬ ‫פון ֵתנִ י ולְּ ֵת ָ‬ ‫א ַֹמר לַ ָצ ֹ‬
‫של ֹא יִּ ְהיֶה‬ ‫ְ‬ ‫ָ‬
‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָ ן לִּ ְמ ָד ְתך ַה ּׁת ֹו ָרה דֶּׁ ֶרך ֶא ֶרץ‪ֶ ,‬‬
‫לו ַה ַּׁכ ּׁ ָלה ְרשוּׁת‪ַ ,‬מה ּׁ ַט ַעם‪,‬‬ ‫ש ִּּׁת ּׁ ֵּתן ֹ‬ ‫ַהחָ ָתן נִּ ְכנַ ס לַ חֻּ ּׁ ָפה ַעד ֶ‬
‫דו ִּדי לְ גַ נ ֹּׁו‪.‬‬
‫ָיבֹא ֹ‬

‫זוהר השיר‬
‫פתח רבי אבא ואמר‪ :‬עורי צפון‪ ,‬אלו העולות הנשחטות בצפון‪ .‬לפי‬
‫שאותן המחשבות במצפוני הלב נמצאות‪ ,‬במקום הדין‪ .‬לפי שמחשבה‬
‫(הרעה) נמצאת בלילה בשעה שהדין נמצא‪ .‬ורוח הצפון מנשב בחצות‬
‫הלילה כאשר מתעוררים האנשים‪ ,‬ומחשבות האנשים מתעוררות‪ .‬וכינור‬
‫דוד מנגן מאליו‪ .‬ובאי תימן‪ :‬אלו שלמים שנשחטים בדרום‪ .‬לפי שהם‬
‫השלום של כולם‪ .‬שלום העליונים והתחתונים והם שלימות צדדי העולם‪.‬‬
‫שלימות הכל מצד האמונה‪ ,‬ומפני שהשלמים הם שלום של כולם אוכלים‬
‫מהם הבעלים ונהנים מהם‪ .‬שהרי השלום נעשה לו ולכל העולם במדרגה‬
‫אחת‪ .‬חטאות ואשמות נאכלים לכהנים‪ ,‬מפני שהם באים לכפר עליהם‬
‫ולהעביר עונותם‪ .‬ומכל הקורבנות אינם חביבים לפני הקב"ה כמו‬
‫השלמים‪ .‬לפי שבשבילם נמצא שלום בעליונים ובתחתונים‪ .‬למעלה מהכל‬

‫‪181‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ד‬
‫היא הקטורת שהיא בשלמות מהכל‪ ,‬ואין באה לא על חטא ולא על אשם‬
‫ולא על עוון‪ ,‬אלא על שמחה כמש"כ‪" :‬שמן וקטורת ישמח לב" [משלי כז]‪.‬‬
‫אמר רבי חייא‪ :‬בוא וראה סוד הדבר‪ ,‬בשעה שהקב"ה נתגלה על הגן‪ ,‬כל‬
‫בגן מתחבר ואינו נפרש מן העדן‪ .‬ומזה העדן יוצאים מעינות לכמה דרכים‬
‫ונתיבות‪ .‬וזה הגן נקרא צרור החיים‪ .‬כי שם מתעדנים הצדיקים מהארת‬
‫העולם הבא‪ .‬ובאותה שעה שהקב"ה נתעורר בגן העדן להשתעשע עם‬
‫הצדיקים‪ ,‬כרוז יוצא וקורא‪" :‬עורי צפון ובואי תימן וגומר‪...‬מהו ויאכל‬
‫פרי מגדיו‪ .‬אלו קורבנות שנקרבו לפניו מן הנשמות של הצדיקים וזה‬
‫בחצות הלילה בשעה אחרת שאר קורבנות ממש‪.‬‬

‫‪182‬‬
‫פרק ה‬

‫‪183‬‬
184
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬

‫מו ִרי‬‫יתי ֹ‬ ‫*א ִר ִ‬

‫אתי ְלגַ ִּני‪ ,‬אֲ ח ִֹתי ַכ ּ ָׁלה‪ָׁ -‬‬ ‫(א)‪ָׁ ּ :‬ב ִ‬
‫יתי‬ ‫ִעם‪ְּ -‬ב ָׁש ִמי‪ָׁ ,‬א ַכ ְל ִּתי *י ְַע ִרי ִעם‪ּ ִ -‬ד ְב ִשי ָׁש ִת ִ‬
‫יֵׁינִ י ִעם‪-‬חֲ לָׁ ִבי; ִא ְכל ּו ֵׁר ִעים‪ְ ,‬שת ּו וְ ִש ְכר ּו‬
‫ּד ֹו ִדים‪:‬‬

‫לאחר הקילוסים והשבחים בפרק הקודם ירד מלכו של עולם‬

‫לדור במשכנו שנבנה בתחתונים ע"י שלמה המלך‪.‬‬
‫באתי לגני – הקב"ה ירד לבית המקדש‪ ,‬להשכין כבודו בימי‬
‫חנוכת הבית‪" .‬באתי לגני" עולה בגימטריה למניין "לכבוד‬
‫מקדש"‪.‬‬
‫באתי לגני – לעורר השבים אלי ובכן אריתי מורי‪ ,‬קבלתי‬
‫ברצון חכמי הדור‪ ,‬עם בשמי‪ ,‬עם התלמידים‪[ .‬ספורנו]‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫אריתי – מלשון ארה‪ ,‬והוא לקיטה (אסיפה)‪.‬‬
‫יערי – יערה‪ ,‬חלת דבש‪ ,‬טבלת דונג שהדבורים בנו בה תאים ומלואה דבש‬
‫טהור‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫ֵּיה ְדּׁ ַר ִּ ּׁבי ֶאלְ ָעזָר ַּׁבר‬ ‫אתי לְ גַ ִּ ּׁני‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי ְמנַחֵּ ם חַ ְתנ ּׁ‬ ‫ָּׁב ִּ‬
‫אתי לְ גַ ן ֵּאין ְּׁכ ִּתיב‬ ‫עון ְ ּׁב ַר ִּ ּׁבי ֹיוסֵּ נָה‪ָּׁ ,‬ב ִּ‬ ‫שם ַר ִּ ּׁבי ִּש ְמ ֹ‬ ‫אֲ בוּׁנָ ה ְ ּׁב ֵּ‬
‫ש ָהיָה ִּע ָּׁק ִּרי ִּמ ְּׁת ִּח ּׁ ָלה‪,‬‬ ‫קום ֶ‬ ‫ָּׁכאן‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא לְ גַ ִּ ּׁני‪ ,‬לְ גִּ ּׁנוּׁנִּ י‪ ,‬לְ ָמ ֹ‬
‫וְ ִּע ַּׁקר ְש ִּכינָה ל ֹא ַּׁב ּׁ ַת ְח ּׁת ֹונִּ ים הָ יְ ָתה‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב‬
‫קול יהוה אֱ ל ִֹהים ִמ ְּתהַ ל ְֵּך‬ ‫(בראשית ג‪ ,‬ח)‪ :‬וַ ִי ְּש ְּמעו ֶאת ֹ‬
‫ַב ָגן‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי ַא ָּׁבא ְמ ַה ּׁל ְֵּך ֵּאין ְּׁכ ִּתיב ָּׁכאן ֶא ּׁ ָלא ִּמ ְת ַה ּׁל ְֵּך‪,‬‬
‫ְמ ַק ּׁ ֵּפץ וְ ָסלֵּ יק ְמ ַק ּׁ ֵּפץ וְ ָסלֵּיק‪ ,‬חָ טָ א ָא ָדם ָה ִּראש ֹון‪ ,‬וְ נִּ ְס ּׁ ַת ְּׁל ָקה‬
‫שנִּ י‪,‬‬ ‫יע ָה ִּראש ֹון‪ ,‬חָ טָ א ַקיִּ ן נִּ ְס ּׁ ַת ְּׁל ָקה לָ ָר ִּק ַ‬
‫יע הַ ּׁ ֵּ‬ ‫ַה ּׁ ְשכִּ ינָ ה לָ ָר ִּק ַ‬

‫‪185‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬
‫ישי‪ ,‬חָ ָטא דּׁ ֹור הַ ּׁ ַמבּׁ וּׁל‬ ‫יע הַ ּׁ ְשלִּ ִּ‬ ‫חָ ָטא אֱ ֹנוש נִּ ְס ּׁ ַת ְּׁל ָקה לָ ָר ִּק ַ‬
‫דור ַה ִּּׁמגְ דָּׁ ל נִּ ְס ּׁ ַת ְּׁל ָקה‬ ‫יעי‪ ,‬חָ ָטא ֹ‬ ‫יע ָה ְר ִּב ִּ‬ ‫נִּ ְס ּׁ ַת ְּׁל ָקה לָ ָר ִּק ַ‬
‫דום נִּ ְס ּׁ ַת ְּׁל ָקה לָ ָר ִּק ַ‬
‫יע‬ ‫שי ְס ֹ‬ ‫ישי‪ ,‬חָ ְטא ּׁו ַאנְ ֵּ‬ ‫יע ַהח ֲִּמ ִּ‬ ‫לָ ָר ִּק ַ‬
‫יע‬‫ימי ַא ְב ָרהָ ם נִּ ְס ּׁ ַת ְּׁל ָקה לָ ָר ִּק ַ‬ ‫ַה ּׁ ִּש ּׁ ִּשי‪ ,‬חָ ְטא ּׁו ַה ִּּׁמ ְצ ִּר ִּ ּׁיים ִּ ּׁב ֵּ‬
‫הו ִּרידו ָּׁה לָ ָא ֶרץ‪,‬‬ ‫יקים וְ ֹ‬ ‫יעי‪ְּׁ .‬כנֶגְ דָּׁ ן ָע ְמד ּׁו ִּש ְב ָעה צַ ִּדּׁ ִּ‬ ‫ַה ּׁ ְש ִּב ִּ‬
‫יד ּׁה‬ ‫הו ִּר ָ‬ ‫יעי לַ ּׁ ִּש ּׁ ִּשי‪ָ ,‬ע ַמד יִּ צְ חָ ק וְ ֹ‬ ‫יד ּׁה ִּמ ּׁ ְש ִּב ִּ‬‫הו ִּר ָ‬ ‫זָכָ ה ַא ְב ָרהָ ם ֹ‬
‫יעי‪,‬‬‫ישי לָ ְר ִּב ִּ‬ ‫יד ּׁה ֵּמח ֲִּמ ִּ‬ ‫הו ִּר ָ‬ ‫ישי‪ָ ,‬ע ַמד יַעֲ קֹב וְ ֹ‬ ‫ִּמ ּׁ ִּש ּׁ ִּשי לַ ח ֲִּמ ִּ‬
‫יד ּׁה‬‫הו ִּר ָ‬ ‫יעי לַ ּׁ ְשלִּ י ִּשי‪ָ ,‬ע ַמד ְקהָ ת וְ ֹ‬ ‫יד ּׁה ֵּמ ְר ִּב ִּ‬ ‫הו ִּר ָ‬
‫ָע ַמד לֵּ וִּ י וְ ֹ‬
‫שהוּׁא‬ ‫שנִּ י לָ ֶאחָ ד ֶ‬ ‫יד ּׁה ִּמ ּׁ ֵּ‬ ‫הו ִּר ָ‬‫שנִּ י‪ָ ,‬ע ַמד ַע ְמ ָרם וְ ֹ‬ ‫ישי לַ ּׁ ֵּ‬
‫ִּמ ּׁ ְשלִּ ִּ‬
‫יד ּׁה לָ ָא ֶרץ‪.‬‬ ‫הו ִּר ָ‬‫משה וְ ֹ‬ ‫ִּראש ֹון‪ָ ,‬ע ַמד ֶ‬

‫זוהר השיר‬
‫באתי לגני‪ .‬זה גן עדן שלמעלה‪ .‬אחותי כלה‪ ,‬זו כנסת ישראל‪ .‬שביום ההוא‬
‫נזדווגו זווגים בכל‪ ,‬נזדווגו בגן העדן ההוא‪ .‬למען יתברכו כולם מהשפעת‬
‫הנחל ונתקשרו כל אחד בחברו‪ .‬זה שאמר הכתוב‪" :‬אריתי מורי עם בשמי‬
‫אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי"‪ .‬כולם ינקו וישבעו מנביעת‬
‫הנחל‪ .‬אכלו רעים שתו ושכרו דודים‪ ,‬כל אותן שלמטה וכל הענפים‬
‫(העולמות) נתברכו וניזונו כאשר נתברכו למעלה‪ .‬ובמה מתברכים‬
‫ונמתקים כולם‪ :‬בריח הקרבנות‪ .‬בוא וראה כאשר ירדה כנסת ישראל לשכן‬
‫מדורה בארץ‪ ,‬אמר לה הקב"ה מקרא הזה בשביל שיהיו נמצאים ברכות‬
‫ושמחה בכל העולמות‪ .‬והיא נמתקה לצאת ממנה ברכות לכל‪.‬‬

‫‪186‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬

‫דו ֵׁפק‪,‬‬
‫קול ּד ֹו ִדי ֹ‬ ‫(ב)‪ :‬אֲ נִ י יְ ֵׁשנָׁ ה‪ ,‬וְ ִל ִּבי ֵׁער; ֹ‬
‫ֹאשי‬
‫ּ ִפ ְת ִחי‪ִ -‬לי אֲ ח ִֹתי ַר ְעיָׁ ִתי ֹיונָׁ ִתי ַת ּ ָׁמ ִתי‪ֶ -‬ש ּר ִ‬
‫יסי לָׁ יְ לָׁ ה‪:‬‬
‫*ק ֻוצ ֹּו ַתי ְר ִס ֵׁ‬
‫*טל‪ְ ,‬‬
‫נִ ְמלָׁ א‪ָׁ -‬‬

‫אני ישנה – ממעשי המצוות ומלימוד התורה‪.‬‬

‫וליבי ער – זה הקב"ה כך נדרש בפסיקתא [רש"י]‪ .‬והוא‬
‫יעורר אותי בכל פעימה ופעימה של לבי שאקבל חיותי‬
‫ממנו‪" .‬כמו שיסדו אנשי כנסת הגדולה (בברכת יוצר אור)‬
‫"המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית"‪ ,‬היינו‬
‫תמיד ממש‪ ,‬בכל עת ורגע‪ ,‬וראיתם מפרשת כאמור‬
‫"לעושה אורים גדולים" [תהלים קלו ז] שלא אמר עשה (בעבר)‬
‫אלא עושה (בהווה)" [נפש החיים שער א פרק ב]‪.‬‬
‫קול דודי – קול דודי דופק בפעימות לבי ואומר לי‪ :‬פתחי לי‬
‫ש ְב ָׁת ַּעד‪-‬יְ הוָׁ ה אֱ ל ֹהֶּ ָׁ‬
‫יך‪,‬‬ ‫פתח של תשובה זה שנאמר‪ְ :‬ו ַּ‬
‫ֹלו‪( .‬דברים ל ב)‬
‫ש ַּמ ְע ָׁת ְבק ֹ‬
‫ְו ָׁ‬
‫שראשי נמלא טל – שאני מלא ברכת טל להעניק לך‬
‫בעבור המצות הקלות זה שנאמר‪" :‬ויתן לך האלהים מטל‬
‫השמים"‪[ .‬בראשית כז כח]‪.‬‬
‫קוצותי רסיסי לילה – טיפות הטל המצטברות לטיפות‬
‫גדולות יותר כשכר עבור המצות החמורות‪ ,‬זה שנאמר‪" :‬כי‬
‫טל אורות טלך"‪( .‬ישעיהו כו יט)‬

‫ששים גבורים‬
‫קוצותי – קצה שער הראש הגולש למטה‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‪,‬‬ ‫שנָה‪ָ ,‬א ְמ ָרה ְּׁכנֶסֶ ת יִּ ְש ָר ֵּאל לִּ ְפנֵּי ַה ָּׁק ֹ‬ ‫אֲ נִ י יְּ ֵ‬
‫שנָ ה ִּמן הַ ִּּׁמ ְצ ֹוות‪ ,‬וְ לִּ ִּ ּׁבי ֵּער לִּ גְ ִּמילוּׁת‬
‫עולָ ם אֲ נִּ י יְ ֵּ‬
‫של ֹ‬
‫ִּרבּׁ ֹו ֹנו ֶ‬
‫‪187‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬
‫קות‪ ,‬וְ לִּ ִּ ּׁבי ֵּער לַ עֲ ש ֹו ָתן‪ .‬אֲ נִּ י‬ ‫שנָה ִּמן ַה ְּׁצ ָד ֹ‬ ‫חֲ ָס ִּדים‪ .‬אֲ נִּ י יְ ֵּ‬
‫יאת ְש ַמע ו ְּׁת ִּפ ּׁ ָלה‪ .‬אֲ נִּ י‬ ‫שנָה ִּמן ַה ָּׁק ְר ָּׁב ֹנות‪ ,‬וְ לִּ ִּ ּׁבי ֵּער לִּ ְק ִּר ַ‬ ‫יְ ֵּ‬
‫שנָה ִּמ ֵּּׁבית ַה ִּּׁמ ְקדָּׁ ש‪ ,‬וְ לִּ ִּ ּׁבי ֵּער לְ בָ ּׁ ֵּתי ְכנ ִֵּּס ּׁי ֹות וּׁבָ ּׁ ֵּתי‬ ‫יְ ֵּ‬
‫שנָה‬ ‫שנָה ִּמן ַה ֵּּׁקץ‪ ,‬וְ לִּ ִּ ּׁבי ֵּער לַ גְ ֻּא ּׁ ָלה‪ .‬אֲ נִּ י יְ ֵּ‬ ‫ִּמ ְד ָרש ֹות‪ .‬אֲ נִּ י יְ ֵּ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ֵּער לְ גָ אֳּ לֵּנִּ י‪.‬‬ ‫של ַה ָּׁק ֹ‬‫ִּמן הַ ְ ּׁג ֻּא ּׁ ָלה‪ ,‬וְ לִּ בּׁ ֹו ֶ‬
‫ש ָא ַמר (שמות יא‪ ,‬ד)‪:‬‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫משה‪ּׁ ְ ,‬ב ָ‬ ‫דופֵ ק ‪ַ ,‬על יְ ֵּדי ֶ‬ ‫קול ד ֹו ִדי ֹ‬ ‫ֹ‬
‫משה כֹה ָא ַמר יהוה ַכחֲ צֹת ַה ַליְּ לָ ה אֲ נִ י ֹיוצֵ א‬ ‫ֶ‬ ‫ֹאמר‬ ‫וַ י ֶ‬
‫דוש ָּׁברוּׁךְ‬ ‫תו ְּך ִמ ְּצ ָריִ ם‪ִּ ּׁ .‬פ ְת ִּחי לִּ י‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי י ּׁ ַָסא ָא ַמר‪ָ ,‬א ַמר ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ְּב ֹ‬
‫של ְּׁתשוּׁבָ ה ְּׁכחֻּ דָּׁ ּׁה‬ ‫הוּׁא לְ יִּ ְש ָר ֵּאל‪ָּׁ ,‬בנַ י‪ִּ ּׁ ,‬פ ְתח ּׁו לִּ י ּׁ ֶפ ַתח ֶאחָ ד ֶ‬
‫רונִּ ּׁי ֹות‬ ‫לות ו ְּׁק ֹ‬ ‫ש ִּיּׁ ְהי ּׁו עֲ גָ ֹ‬‫של ַמחַ ט‪ ,‬וַ אֲ נִּ י ּׁפ ֹו ֵּתחַ לָ כֶ ם ּׁ ְפ ָת ִּחים ֶ‬ ‫ֶ‬
‫שם ֵּריש‬ ‫סות בּׁ ֹו‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ּׁ ַתנְ חו ָּׁמא וְ ַר ִּ ּׁבי חוּׁנְ יָא וְ ַר ִּ ּׁבי ַא ָּׁבה ּׁו ְ ּׁב ֵּ‬ ‫נִּ ְכנָ ֹ‬
‫לָ ִּקיש‪ְּׁ ,‬כ ִּתיב (תהלים מו‪ ,‬יא)‪ַ :‬ה ְּרפו ו ְּדעו ִכי ָאנ ִֹכי אֱ ל ִֹהים‬
‫שיכֶ ם‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא לְ יִּ ְש ָר ֵּאל ַה ְר ּׁפ ּׁו ִּמ ּׁ ַמעֲ ֵּ‬ ‫וגו'‪ָ ,‬א ַמר ַה ָּׁק ֹ‬
‫ָה ָר ִּעים ו ְּׁדע ּׁו ִּּׁכי ָאנ ִֹּכי אֱ ל ִֹּהים‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי לֵּ וִּ י ָא ַמר ִּאלּׁ ּׁו הָ י ּׁו‬
‫עו ִּשין ְּׁתשוּׁבָ ה אֲ ִּפלּׁ ּׁו ֹיום ֶאחָ ד‪ִּ ,‬מ ּׁיָד הֵּ ן נִּ גְ ָאלִּ ין‪,‬‬ ‫יִּ ְש ָר ֵּאל ֹ‬
‫ו ִּּׁמ ּׁיָד ֶּׁבן דָּׁ וִּ ד ָּׁבא‪ַ ,‬מה ּׁ ַט ַעם (תהלים צה‪ ,‬ז)‪ִ :‬כי הוא אֱ לֹהֵ ינו‬
‫ֹלו ִת ְּש ָמעו‪,‬‬ ‫ָדו ַהי ֹום ִאם ְּבק ֹ‬ ‫יתו וְּ צֹאן י ֹ‬ ‫וַ אֲ נ ְַּחנו ַעם ַמ ְּר ִע ֹ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא לְ יִּ ְש ָר ֵּאל‪,‬‬ ‫ַר ִּ ּׁבי יו ָּׁדן וְ ַר ִּ ּׁבי לֵּ וִּ י ָא ְמ ֵּרי ָא ַמר ַה ָּׁק ֹ‬
‫שיכֶ ם ָה ָר ִּעים וַ עֲ ש ּׁו ְּׁתשוּׁבָ ה ְּׁכהֶ ֶרף ַעיִּ ן‪ ,‬ו ְּׁדע ּׁו ִּּׁכי‬ ‫ַה ְר ּׁפ ּׁו ִּמ ּׁ ַמעֲ ֵּ‬
‫ש ִּ ּׁנ ְתאֲ ח ּׁו לִּ י ְ ּׁב ִּמ ְצ ַריִּ ם ִּ ּׁב ְש ּׁ ֵּתי ִּמ ְצ ֹוות‪,‬‬ ‫ָאנ ִֹּכי אֱ ל ִֹּהים‪ .‬אֲ ח ִֹּתי‪ֶ ,‬‬
‫הֲדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (יחזקאל טז‪ ,‬ו)‪:‬‬ ‫ְ ּׁב ַדם ַה ּׁ ֶפסַ ח ו ְּׁב ַדם ַה ִּּׁמילָ ה‪ָ ,‬‬
‫וָ ֶאעֱ בֹר ָעלַ יִ ְּך וָ ֶא ְּר ֵא ְּך ִמ ְּתב ֹוסֶ סֶ ת ְּב ָד ָמיִ ְּך וָ א ַֹמר לָ ְּך ְּב ָד ַמיִ ְּך‬
‫חֲ יִ י זֶה דַּׁ ם הַ ּׁ ֶפסַ ח‪ ,‬וָ א ַֹמר לָ ְך ְ ּׁב ָד ַמיִּ ְך חֲ יִּ י זֶה דַּׁ ם ַה ִּּׁמילָ ה‪.‬‬
‫או ִּתי ַּׁב ּׁיָם וְ ָא ְמר ּׁו (שמות טו‪ ,‬ב)‪ :‬זֶ ה ֵאלִ י‪.‬‬ ‫ש ִּרע ּׁו ֹ‬ ‫ַר ְעי ִָּתי‪ֶ ,‬‬
‫נָתי‪,‬‬ ‫וְּ ַאנְּ וֵ הו‪( ,‬שמות טו‪ ,‬יח)‪ :‬יהוה יִ ְּמל ְֹּך לְּ עֹלָ ם וָ ֶעד‪ֹ ,‬יו ִּ‬
‫קות‬ ‫שם נִּ ְצ ַט ּׁו ּׁו וְ נִּ ְצטַ ְ ּׁינ ּׁו ְ ּׁבכָ ל ַה ִּּׁמ ְצ ֹוות ו ְּׁצ ָד ֹ‬ ‫ש ִּּׁמ ּׁ ָ‬ ‫ְ ּׁב ָמ ָרה‪ֶ ,‬‬
‫ש ְמצֻּ ֶיּׁנֶת‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב‬ ‫טו ִּבים ְּׁכ ֹיונָה ֹזו ֶ‬ ‫ו ַּׁמעֲ ִּשים ֹ‬
‫‪188‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬

‫לו חֹק ו ִמ ְּש ָפט‪ַ .‬ת ּׁ ָמ ִּתי‪ַ ּׁ ,‬ת ּׁמו ִּּׁתי‬ ‫שם ֹ‬ ‫שם ָ‬ ‫(שמות טו‪ ,‬כה)‪ָ :‬‬
‫שר ִד ֶבר‬ ‫ש ִּ ּׁנ ּׁ ַת ְּׁממ ּׁו ִּע ִּּׁמי ְ ּׁב ִּסינַי‪ ,‬וְ ָא ְמר ּׁו (שמות כד‪ ,‬ז)‪ :‬כֹּּל אֲ ֶ‬ ‫ֶ‬
‫ָכול לֹא‬ ‫או ָמ ִּתי‪ִּּׁ ,‬כ ְבי ֹ‬ ‫שה וְּ נִ ְּש ָמע‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ַי ּׁנַאי ָא ַמר ְּׁת ֹ‬ ‫יהוה נַעֲ ֶ‬
‫ש ַע‬
‫הו ֻּ‬ ‫דולָ ה ִּמ ּׁ ֶמ ִּ ּׁני‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי יְ ֹ‬ ‫דולָ ה ִּמ ּׁ ֶמ ָּׁנ ּׁה וְ לֹא ִּהיא ְ ּׁג ֹ‬ ‫אֲ נִּ י ְ ּׁג ֹ‬
‫או ִּמים ַה ּׁ ָלל ּׁו ִּאם‬ ‫או ָמ ִּתי ָמה ַה ְּׁת ֹ‬ ‫שם ַר ִּ ּׁבי לֵּ וִּ י ְּׁת ֹ‬‫ְדּׁ ִּס ְכנִּ ין ְ ּׁב ֵּ‬
‫ָכול ָא ַמר‬ ‫רו ַמ ְר ִּ ּׁגיש‪ָּׁ ,‬כ ְך ִּּׁכ ְבי ֹ‬ ‫שש ֶאחָ ד ֵּמהֶ ן ְ ּׁברֹאש ֹו חֲבֵּ ֹ‬ ‫חו ֵּ‬‫ֹ‬
‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא (תהלים צא‪ ,‬טו)‪ִ :‬עמ ֹו ָאנ ִֹכי ְּבצָ ָרה‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫ַה ָּׁק ֹ‬
‫שה‬ ‫שם (תהלים סח‪ ,‬ט)‪ֶ :‬א ֶרץ ָר ָע ָ‬ ‫ֹאשי נִ ְּמלָ א טָ ל‪ַ ,‬על ֵּ‬ ‫שר ִ‬ ‫ֶ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‬ ‫שם ֶ‬ ‫ש ַמיִ ם נ ְָּטפו‪ְ .‬ק ֻּוצ ֹּׁו ַתי ְר ִּסיסֵּ י לָ יְ לָ ה‪ַ ,‬על ֵּ‬ ‫ַאף ָ‬
‫(שופטים ה‪ ,‬ד)‪ַ :‬גם ָע ִבים נ ְָּטפו ָמיִ ם‪.‬‬

‫יכ ָׁכה‪ֶ ,‬א ְל ּ ָׁב ֶש ָׁ ּנה;‬ ‫(ג)‪ָׁ ּ :‬פ ַש ְט ִּתי‪ֶ ,‬את‪ֻ ּ -‬כ ּ ָׁתנְ ִּתי‪ֵׁ -‬א ָׁ‬
‫יכ ָׁכה אֲ ַט ְּנ ֵׁפם‪:‬‬‫*א ָׁ‬ ‫ָׁר ַח ְצ ִּתי ֶאת‪ַ -‬רגְ לַ י‪ֵׁ ,‬‬

‫פשטתי עצמי מן המצות והמעשים טובים ועתה בושתי‬

‫ונכלמתי לשוב וללובשם מגודל עוונותיי‪ ,‬כמאמרם ז"ל‪:‬‬
‫"שנה ופירש קשה מכולם"‪.‬‬
‫רחצתי את רגלי – רגלי הלכו בדרך רע אל התענוג‪ ,‬ורדפו‬
‫אחרי הבלי העולם‪ ,‬ולא קיימו המאמר‪" :‬הסר רגלך מרע"‬
‫[משלי ד כז]‪ .‬ועתה רחצתי רגלי וסרתי מדרך הרע ע"י כך‬
‫ששבתי בתשובה והרחקתי עצמי מדרך החטאים כמאמר‬
‫הכתוב‪" :‬רחצו הזכו הסירו רע מעלליכם מנגד עיני‪ ,‬חדלו‬
‫הרע" [ישעיה א יז]‬

‫‪189‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬
‫איככה אטנפם – ועתה לאחר ששבתי אל יהוה אלוהי כיצד‬
‫אוכל שוב לחזור למעללי הישנים ולטנף את נפשי הטהרה‬
‫החצובה מתחת כסא הכבוד‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫אטנפם – מלשון טינופת‪ ,‬והוא לכלוך‪ ,‬זוהמה‪.‬‬
‫איככה אטנפם – כיצד אלכלך רגלי‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫ש ַּׁב ּׁ ַת ּׁמ ֹות‬ ‫ש ְט ִּּׁתי ֶאת ּׁ ֻּכ ּׁ ָתנְ ִּּׁתי‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָן אֲ ִּפלּׁ ּׁו ּׁ ַת ּׁ ָמה ֶ‬
‫ּׁ ָפ ַ‬
‫ֹיו ַד ַעת לִּ ְפשֹט וְ לִּ לְ בּׁ ש‪ ,‬וְ ַא ְּׁת אֲ ַמ ְר ְּׁת ּׁ ָפ ַש ְט ִּּׁתי ֶאת ּׁ ֻּכ ּׁ ָתנְ ִּּׁתי‪,‬‬
‫צר‬ ‫ש ִּ ּׁנזְדַּׁ ֵּ ּׁוג לָ הֶ ם נְ בוּׁכַ ְד ֶנ ַ ּׁ‬
‫ַר ִּ ּׁבי חֲ נִּ ינָא וְ ַר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָן ָא ְמ ֵּרי ֹיום ֶ‬
‫דולִּ ים‪ ,‬לְ בוּׁש‬ ‫שט ֵּמהֶ ם ְשנֵּי לְ בו ִּּׁשים ְ ּׁג ֹ‬ ‫שע לְ יִּ ְש ָר ֵּאל ּׁ ָפ ַ‬ ‫ָה ָר ָ‬
‫בו ַדת‬ ‫ְּׁכהֻּ ָּׁנה וּׁלְ ב ּׁוש ַמלְ כוּׁת‪ָ .‬רחַ צְ ִּּׁתי ֶאת ַרגְ לַ י‪ִּ ,‬מ ִּּׁט ּׁנוּׁף עֲ ֹ‬
‫יאנִּ י‬ ‫קום ַמ ּׁ ִּש ֵּ‬ ‫תו ָמ ֹ‬ ‫או ֹ‬ ‫של ֹ‬ ‫ש ָאבָ ק ֶ‬ ‫יתי ֶ‬‫כּׁ ֹוכָ ִּבים‪ֹ ,‬יו ַד ַעת הָ יִּ ִּ‬
‫חור‪.‬‬ ‫ָדו ִּמן ַה ֹ‬ ‫שלַ ח י ֹ‬ ‫בו ַדת כּׁ ֹוכָ ִּבים‪ַ ,‬אף ַעל ּׁ ִּפי כֵּ ן דּׁ ֹו ִּדי ָ‬ ‫לַ עֲ ֹ‬

‫מעשי המלך‬
‫כשרצה שלמה המלך לבנות את בית המקדש‪ ,‬שלח שליח‬
‫לפרעה מלך מצרים ובקשו שישלח אמנים מומחים שיעזרו לו‬
‫במלאכת הבניה‪ ,‬והבטיח לשלם להם שכר הגון‪.‬‬
‫כששמע פרעה את בקשת שלמה המלך‪ ,‬קרא לאנשיו החוזים‬
‫בכוכבים וביקש מהם שיסתכלו בכוכבים ויכינו רשימת אנשים‪,‬‬
‫שימותו במשך השנה הזו‪ ,‬ואותם ישלח לשלמה המלך‪ .‬כוונתו‬
‫של רשע זה הייתה‪ ,‬שילכו לעזור לשלמה המלך בעבודת בנית‬
‫בית המקדש‪ .‬לאחר זמן קצר ימותו‪ ,‬ויוכל פרעה לתבוע את‬
‫שלמה המלך לדין‪ ,‬כי הוא אחראי למותם‪.‬‬

‫‪190‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬

‫כשניצבו האנשים לפני פרעה‪ ,‬שלחם לארץ ישראל לשלמה‬

‫המלך לירושלים‪ .‬משהגיעו ראה שלמה המלך ברוח הקודש‬
‫שאנשים אלו לא יחיו יותר משנה אחת‪ .‬מיד ציוה לעבדיו להכין‬
‫תכריכים עבור כל האנשים שבאו ממצרים ושלחם בחזרה לארץ‬
‫לפרעה‪ :‬האם אין קברים‬ ‫מולדתם‪ ,‬הם ותכריכיהם‪ .‬וכך כתב‬
‫ותכריכים במצרים‪ ,‬ששלחת את אנשיך למות פה?!‬
‫כששמע פרעה את דברי שלמה המלך‪ ,‬אמר בהתפעלות‪ :‬אכן‪,‬‬
‫חכמת אלוקים בלב שלמה מלך ישראל‪.‬‬

‫*המ ּו‬
‫ָׁדו ִמן‪ַ -‬החֹר‪ּ ,‬ו ֵׁמ ַעי‪ָׁ ,‬‬
‫(ד)‪ּ :‬ד ֹו ִדי‪ָׁ ,‬שלַ ח י ֹ‬
‫ָׁעלָׁ יו‪:‬‬

‫מן החור – "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם‬

‫פתח כפתחו של אולם"‪ .‬כל יהודי באשר הוא שם הוא כאוד‬
‫מוצל מאש‪ .‬וע"י נשיפה קלה נדלקת שלהבת אש יהוה‬
‫בקרבו‪ .‬וכאן יהוה שלח ידו אל עמו בעצת פתח התשובה‪.‬‬
‫ומעי – הם הקרביים הפנימיים‪ ,‬התרגשו אל יהוה זה‬
‫שנאמר‪" :‬ברכי נפשי את יהוה וכל קרבי את שם קודשו"‬
‫[תהלים קג א]‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫מעי – מעיים‪ ,‬צינור העיכול‪.‬‬
‫המו – מלשון המה והוא נתעוררו בקרבו רגשי חיבה וגעגועים‪.‬‬

‫‪191‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬

‫מדרש השיר‬
‫ש ְּׁמבַ ֵּּׁקש ְצ ָד ָקה‪ַ ,‬אף ַעל ּׁ ִּפי כֵּ ן ו ֵּּׁמ ַעי‬
‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ַא ּׁ ֵּמי ְּׁכ ָענִּ י ֶ‬
‫לו ַרחֵ ם‬ ‫ָהמ ּׁו ָעלָ יו וְ הוּׁא ָא ַמר לִּ י (ירמיה לא‪ ,‬יט)‪ָ :‬המו ֵמ ַעי ֹ‬
‫אֲ ַרחֲ ֶמנו נְּ ֻאם יהוה‪.‬‬

‫דו ִדי; וְ י ַָׁדי *נָׁ ְטפ ּו‪-‬‬

‫(ה)‪ַ :‬ק ְמ ִּתי אֲ נִ י‪ִ ,‬ל ְפ ּת ַֹח ְל ֹ‬
‫*כ ּפ ֹות‬
‫ַּ‬ ‫מור ע ֵֹׁבר‪ַ ,‬על‪,‬‬ ‫ֹ‬ ‫מור‪ ,‬וְ ֶא ְצ ְּבע ַֹתי‬ ‫ֹ‬
‫ַה ּ ַמנְ ע ּול‪:‬‬

‫קמתי לפתוח פתח של תשובה‪ ,‬ומידי נטפו ריחות בשמים‬

‫של הכנת לב שלם ונפש חפצה‪ .‬ואצבעותיי מור שעברו‬
‫מהם חטאי העבר של חמס וגזל‪ ,‬והארתי באצבעותיי טעמי‬
‫התורה הנמשלים למור עובר‪.‬‬
‫על כפות המנעול כי ידוע בנפול חלודה בבריח המנעול‬
‫מושחים בשמן לשחרר המנעול‪ ,‬שיפתח בנקל‪ .‬כך שערי‬
‫רחמים היו נעולים מרוב חלודת העונות לכן יש להרבות‬
‫בידיו מעשים טובים הנמשלים למור עובר על כפות המנעול‬
‫שיעבירו הבריח של העונות ויפתחו שערי רחמים המעולים‬
‫בעונינו" [אלשיך הקדוש]‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫נטפו – נשלו‪ .‬כטפטוף המים‪.‬‬
‫כפות המנעול – ידיות המנעול‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫עולָ ם‪,‬‬ ‫דו ִּדי‪ַ ,‬ק ְמ ִּּׁתי אֲ נִּ י וְ לֹא אֻּ ּׁמ ֹות ָה ֹ‬ ‫ַק ְמ ִּּׁתי אֲ נִּ י לִּ ְפ ּׁתֹחַ לְ ֹ‬
‫ִּּׁת ְר ּׁגֵּם ַר ִּ ּׁבי יַעֲ קֹב ַּׁבר אֲ בוּׁנָה ַק ּׁ ֵּמי ַר ִּ ּׁבי יִּ ְצחָ ק‪ְּׁ ,‬כ ִּתיב (עזרא א‪,‬‬
‫בות לִ יהו ָדה ו ִבנְּ י ִָמן וְּ ַהכֹהֲ נִ ים‬ ‫אשי ָה ָא ֹ‬ ‫ה)‪ :‬וַ יָקומו ָר ֵ‬

‫‪192‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬

‫ש ֵּּׁבית הַ ִּּׁמ ְקדָּׁ ש‬ ‫שה ּׁוא ֶמל ְֶך‪ ,‬ו ִּּׁבנְ י ִָּמן ֶ‬ ‫וְּ ַהלְּ וִ ִים וגו'‪ .‬לִּ יהו ָּׁדה ֶ‬
‫בו ָדה‪ ,‬וְ לַ לְ וִּ ִּ ּׁים ִּמ ּׁ ְפנֵּי ַהדּׁ וּׁכָ ן‪.‬‬ ‫קו‪ ,‬לַ כּׁ ֹהֲ נִּ ים ִּמ ּׁ ְפנֵּי הָ עֲ ֹ‬‫ְ ּׁבחֶ לְ ֹ‬
‫מור ְמ ָר ִּרים‪ְ ,‬דּׁ גָ זַר כּׁ ֹו ֶרש‬ ‫נָטפ ּׁו ֹ‬
‫דו ִּדי ִּ ּׁב ְתשוּׁבָ ה‪ .‬וְ י ַָדי ְ‬ ‫לִּ ְפ ּׁתֹחַ לְ ֹ‬
‫וַ אֲ ַמר דַּׁ עֲ בַ ר ּׁ ְפ ָרת עֲ בַ ר ו ְּׁדלָ א עֲ בַ ר לָ א יִּ ְע ַּׁבר‪.‬‬

‫זוהר השיר‬
‫עוד אמר רבי אלעזר‪ :‬באתי לגני אחותי כלה‪ ...‬למדנו שכל מי שאומר‬
‫תהילה לדוד בכל יום ג פעמים‪ ,‬הוא בן העולם הבא‪ .‬והרי אמרנו הטעם ב‬
‫פעמים הוא חיוב על האדם‪ ,‬כדי להתפלל על מזון ופרנסה בכל יום‪ .‬ואחד‬
‫אין הוא בשביל חיוב‪ ,‬אלא בשביל שהוא שבח תוך התשבחות של דוד‬
‫המלך‪ ,‬לתת עוז למקום ההוא‪.‬‬

‫מעשי המלך‬
‫גן נהדר וגדול היה לשלמה המלך בחצר ארמונו ובו שכנו כל‬
‫סוגי העופות‪ ,‬החיות והדגים‪ .‬והיה מטייל בו ומתענג על מעשי‬
‫הבריאה‪ .‬בוקר אחד נכנס שלמה המלך לגן‪ ,‬ולא היה לבוש בכל‬
‫בגדי מלכותו כי היה יום חם‪ .‬הוא טייל להנאתו בגן עד שעבר ליד‬
‫האוהל שבו שהה אשמדאי מלך השדים‪.‬‬
‫ראה אותו מלך השדים והחל לבקש על נפשו ולהתחנן לפני‬
‫שלמה המלך שישחרר אותו מהשלשלת וישלחנו לחופשי‪ .‬אמר‬
‫לו שלמה המלך‪ :‬לפני כן הגד לי במה כוחכם גדול כל כך‪ ,‬עד‬
‫שהקדוש ברוך הוא משתבח במלאכי השרת ובכם השדים‪,‬‬
‫שנאמר‪" :‬כתועפת ראם לו"‪ .‬כתועפת הכוונה למלאכים‪ ,‬ראם‬
‫הכוונה לשדים‪.‬‬
‫אמר לו אשמדאי‪ :‬וכיצד אוכל להראות לך‪ ,‬אם ניטל ממני כוחי‬
‫הגדול על ידי השלשלת שעלי שעליה חרוט שם יהוה‪ .‬ואתה‬

‫‪193‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬

‫אדוני המלך‪ ,‬עומד מולי ועל אצבעך טבעת זהב וגם עליה שם‬
‫יהוה?! והלא כל אלה מחלישים את כוחי!‪.‬‬
‫שמע המלך את דברי אשמדאי ושחררו מהכבלים‪ ,‬ולאחר מכן‬
‫הסיר את טבעתו‪ .‬מיד קפץ אשמדאי על שלמה המלך‪ ,‬בלע את‬
‫הטבעת ולאחר מכן השליכה לים‪ .‬חטף ממנו את גלימתו‪ ,‬הסיר‬
‫מעל ראשו את מצנפתו ופרש את כנפיו את האחד הרים עד‬
‫השמיים‪ ,‬ואת השנייה הוריד עד התהום והעיף את שלמה המלך‬
‫למרחק ארבע מאות פרסה‪ .‬כך מצא שלמה את עצמו מוטל‬
‫במרחק רב מביתו באמצע הדרך‪ ,‬ומרוב פחד ובהלה התעלף‪.‬‬
‫לאחר מכן התחפש אשמדאי לשלמה המלך‪ ,‬לבש את גלימתו‪,‬‬
‫חבש את המצנפת על ראשו‪ ,‬שינה את פניו לצורת שלמה המלך‪,‬‬
‫נכנס וישב על כס מלכותו‪ .‬אנשי הארמון חשבוהו למלכם‬
‫האמיתי‪ ,‬היות שגם דיבורו היה דומה לדיבורו של שלמה המלך‪.‬‬
‫כשיצאו לגן‪ ,‬פחדו לגשת לאוהל שבו היה אשמדאי‪ ,‬ולכן לא‬
‫ידעו על מה שארע‪ .‬כשהתעורר שלמה המלך מעלפונו נזכר בכל‬
‫מה שארע לו‪ .‬הן עד לפני זמן קצר ישב על כסא מלכותו מוקף‬
‫בשרים ואנשים חשובים‪ ,‬וכעת מושלך הוא ברחובות כאחד‬
‫העניים מלוכלך בעפר ואין איש מכירו‪.‬‬
‫אולם בכל זאת לא נפלה רוחו‪ ,‬וכה אמר‪" :‬צדקתך כהררי א‪-‬ל‪,‬‬
‫ומשפטיך תהום רבה" אתה נשאתני עד שמי רום וכוכביהם‪,‬‬
‫ואתה השלכתני לתהום רבה להיות אחד מן העניים ולשבת בניהם‪.‬‬
‫אתה נתת לי הכול ואתה לקחת ממני הכל‪ ,‬יהי שם יהוה מבורך‬
‫לנצח נצחים‪ .‬כעבור זמן כאשר החל הרעב להציק לשלמה‬
‫המלך‪ ,‬הצטרף לחבורת עניים וחיזר עימם על פתחי הבתים‪ .‬הוא‬
‫‪194‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬

‫היה הולך מעיר לעיר‪ ,‬וקורא בקול גדול‪" :‬אני שלמה המלך"! אני‬
‫קהלת בן דוד! הייתי מלך על ירושלים! והיה נראה בעיני האנשים‬
‫כמי שדעתו נטרפה עליו‪ ,‬ומתוך חמלה נתנו לו מזון וצדקה‪ .‬פעם‬
‫התדפק על דלת אחד הבתים לבקש מזון‪ .‬פתחה לפניו אישה את‬
‫הדלת‪ ,‬ואמר לה שהוא שלמה המלך‪ .‬היא הכניסתו לביתה‬
‫והגישה לו צלחת מלאה בגריסים‪ .‬לאחר שסיים את ארוחתו‪,‬‬
‫בקשה לזרזו על מנת שיעזוב את ביתה‪ ,‬לקחה מקל והכתה אותו‬
‫על כתפו ואמרה‪ :‬לך מביתי‪ ,‬אינך שפוי בדעתך! שלמה המלך‬
‫יושב על כיסאו אשר בירושלים‪ ,‬ואיך תעז לומר שאתה הנך‬
‫אמר שלמה המלך‪" :‬מה יתרון לו לאדם בכל‬ ‫שלמה המלך‪.‬‬
‫עמלו‪ ,‬שיעמול תחת השמש?!" וכשקם ממקומו‪ ,‬לקח את מקלו‬
‫בידו ואמר כשדמעות זולגות מעיניו‪" :‬זה חלקי מכל עמלי"‪.‬‬

‫בשעה שירד שלמה המלך ממלכותו היה מהלך בארץ ישראל‪,‬‬

‫ברחובות הערים ומחזר על פתחים למחייתו‪ ,‬ולא האמינו לדבריו‬
‫כי הוא שלמה המלך‪ .‬שני אנשים היו בעיר ההיא‪ ,‬אחד עני ואחד‬
‫עשיר אשר חשבו לעצמם‪ ,‬אולי אכן זהו שלמה המלך ולא גינוהו‬
‫כיתר האנשים‪ .‬יום אחד ניגש העשיר של שלמה המלך ואמר לו‪:‬‬
‫בוא אל ביתי ותסעד את לבך‪ ,‬אולם שים לב שנערי המקום לא‬
‫יבחינו בך ולא ירדפו אחריך‪ ,‬בהשליכם עליך אבנים שלא יפגעו‬
‫בחלונות ביתי‪.‬‬
‫עשה שלמה המלך כדברי מארחו ובא אל ביתו בלי שיבחינו בו‪.‬‬
‫ערך לו העשיר שולחן מפואר עם הרבה בשר ויין טוב ומטעמים‬

‫‪195‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬

‫לרוב‪ .‬ובשעה שאכל‪ ,‬הזכיר לו את ימי מלכותו את שולחנו‬

‫ה מפואר בארמון ואת משרתיו הרבים‪ .‬התעצב על ליבו ופרץ‬
‫בבכי מר‪ ,‬עד שיצא מביתו‪ .‬ביום השני ניגש אליו העני והזמינו‬
‫לבוא את ביתו לסעוד את ליבו‪ .‬שאלו שלמה המלך‪ :‬האם‬
‫ברצונך להזמין אותי ולעשות לי כפי שעשה חברך העשיר?‬
‫השיב לו העני‪ :‬עני ואביון אנוכי‪ .‬הרבה אין לי במה לכבדך אלא‬
‫רק מעט הירק שנותר בביתי וממה שאוכל אתן גם לך‪ .‬נאות‬
‫המלך לבקשתו והלך עמו‪ .‬כשהגיע שלמה המלך אל ביתו של‬
‫האיש‪ ,‬נתן לו מים לרחוץ ידיו ורגליו‪ ,‬ואחר כך הביא לו מעט‬
‫ירק שהיה בביתו‪ .‬החל מנחמו‪ ,‬שלא יצטער שירד ממלכותו‪ ,‬כי‬
‫זה לזמן קצר ועוד תגיע העת שיחזור לשבת על כיסאו‪ ,‬כי כך‬
‫נשבע הקדוש ברוך הוא לדוד אביו שלא תפסק מלכותו מזרעו‬
‫עד עולם‪ .‬שמח שלמה המלך לשמוע דברים אלו מפי העני‪.‬‬
‫לאחר שסיים לאכול את ארוחתו וקם ממקומו כדי לצאת‪ ,‬עכבו‬
‫האיש ואמר לו שרוצה הוא לקרוא לשני ילדיו כדי שירקדו‬
‫וישירו לפניו וישמחו את ליבו‪ .‬קרא העני לשני ילדיו ולאחר‬
‫שנתן להם דברי מתיקה‪ ,‬החל לשיר ואז שני הילדים יצאו‬
‫בריקוד‪ ,‬עד ששלמה המלך לא יכול להתאפק ומחא להם כף‪.‬‬
‫כשהגיע הערב הזמינו ללון בביתו‪ .‬העני השכיבו על מיטתו שלו‬
‫שהייתה בלי כרים וכסתות אלא מזרון תבן בלבד וקש‪ ,‬והוא‬
‫וילדיו ישנו על הרצפה‪ .‬למחרת נפרד שלמה ממארחו שמח וטוב‬
‫לב‪ .‬זכר שלמה המלך את שתי הסעודות האלו‪ ,‬וכשחזר למלכותו‬
‫אמר בחכמתו הרבה‪" :‬טוב ארוחת ירק ואהבה שם" – שאכל‬
‫אצל העני‪.‬‬
‫‪196‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬

‫"משור אבוס ושנאה בו" – שאכל הצל העשיר והזכיר לו צערו‪.‬‬

‫לאחר שלוש שנים שהיה שלמה המלך מסתובב ברחובות ומחזר‬
‫על הפתחים הגיע לארץ עמון‪ .‬גם שם הכריז‪" :‬אני שלמה מלך‬
‫ישראל" והושיט ידו לקבל פרוטות מאנשים רחמנים‪ .‬יום אחד‬
‫פגש שלמה המלך את שר הטבחים של מלך עמון וראהו מקבץ‬
‫נדבות‪ .‬הוא לקחו עמו אל מטבח המלך‪ ,‬שיהיה לו לעוזר וכך‬
‫השתכר למחייתו‪ .‬לאחר מספר ימים ביקש שלמה המלך לבשל‬
‫בעצמו את ארוחת המלך‪ ,‬ואמר כי הוא יודע היטב טיבם של‬
‫מאכלים משובחים הראויים למלכים‪ .‬ונענה הטבח לבקשתו‪.‬‬
‫כשטעם מלך עמון מן המאכלים שבשל שלמה‪ ,‬התעניין לדעת מי‬
‫הוא זה אשר בישל היום את המאכלים המשובחים עליהם כה‬
‫התענג‪ .‬כשהביאו את שלמה לפניו הציע לו להיות טבח קבוע‬
‫בארמונו‪ .‬שמח שלמה שמעתה תהיה לו פרנסה קבועה‪ ,‬והמשיך‬
‫לבשל בעבור המלך מטעמים משובחים‪.‬‬
‫יום אחד ראתה אותו נעמה‪ ,‬בת המלך וחשקה נפשה בו‪ .‬באה אל‬
‫אמה ואמרה לה‪ :‬רצוני להינשא לעובד במטבח בית המלוכה‪.‬‬
‫גערה בה אמה ואמרה לה‪ :‬הלא תבושי? הרי את בת המלך‪,‬‬
‫וראויה את להינשא לשרים נכבדים ואיך תבזי עצמך להינשא‬
‫לטבח זה?! התעקשה נעמה ואמרה‪ :‬רק לשלמה אנשא‪ ,‬ולא‬
‫לאחר! כשראתה אמה כי נעמה איתנה בשעתה הלכה וספרה זאת‬
‫לבעלה המלך‪ .‬חרה אפו של המלך עד מאד ורצה להרוג את‬
‫שניהם‪ .‬אך לבסוף‪ ,‬בחסדי יהוה נכמרו רחמיו של מלך עמון‪.‬‬
‫והוא הורה לאחד מעבדיו לקחת את שלמה ונעמה הרחק למדבר‬

‫‪197‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬

‫שמם ולנטשם שם עד אשר ימותו ברעב ובצמא כי לא רצה‬

‫לשפוך הוא את דמם בעצמו‪.‬‬
‫נעמה התגיירה‪ ,‬ושלמה נשאה לאישה‪ .‬הם נשארו בדד במדבר‬
‫הצחיח‪ .‬בחפשם אחר מקור מחייה הגיעו לעיר ששכנה על שפת‬
‫הים‪ ,‬ופגשו בדיג מוכר דגים‪ .‬קנה שלמה דג אחד ובשמחה הביאו‬
‫מצאה‬ ‫לנקותו‪,‬‬ ‫הדג‬ ‫את‬ ‫אשתו‬ ‫כשפתחה‬ ‫הביתה‪.‬‬
‫להפתעתה‪...‬טבעת‪ .‬נתנה את הטבעת לשלמה והוא הכיר מיד את‬
‫טבעתו אשר אשמדאי השליך לים‪ .‬הבין שלמה כי מאת יהוה‬
‫התגלגלה אליו הטבעת בחזרה על ידי דג זה‪ .‬כשענד את הטבעת‬
‫על אצבעו‪ ,‬הרגיש שרוח יהוה חזרה אליו והלך עם אשתו נעמה‬
‫לירושלים‪.‬‬
‫לאחר ששב אל כסא מלכותו‪ ,‬שלח לקרוא לאבי נעמה מלך עמון‬
‫ושאלו בכעס‪ :‬מדוע הרגת שתי נפשות? ענה לו מלך עמון‪ :‬לא‬
‫הרגתי‪ ,‬אלא השלכתי אותם למדבר שמם ואין אני יודע מה עלה‬
‫בגורלם‪ .‬אמר לו שלמה המלך‪ :‬דע לך שאני הוא אותו הטבח‬
‫שגירשת מביתך‪ ,‬ובתך זו אשתי היא!‬
‫נדהם מלך עמון למשמע הדברים ובקש את סליחתו‪ ,‬ואחר שב‬
‫לארצו‪ .‬מנעמה זו‪ ,‬נולד לשלמה המלך בנו רחבעם‪ ,‬אשר מלך על‬
‫יהודה אחר שלמה המלך אביו‪.‬‬
‫בימים בהם ירד שלמה המלך ממלכותו‪ ,‬היה הולך ממקום‬
‫למקום ומחזר על הפתחים‪ ,‬עד שהגיע לארץ ישראל בה המשיך‬
‫לשוטט וכתת רגליו מעיר לעיר עד שהגיע לירושלים‪ .‬בא‬
‫והתייצב לפני הסנהדרין והכריז לפניהם בהתרגשות‪" :‬אני שלמה‬

‫‪198‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬

‫המלך"‪ .‬נדהמו הסנהדרין למשמע דבריו וחשבו למסכן וגירשוהו‬

‫החוצה‪ .‬אולם שלמה המלך בא יום יום לפני הסנהדרין על מנת‬
‫לשכנעם כי אכן הוא שלמה המלך‪ .‬אם שלמה המלך אתה‪ ,‬מי‬
‫הוא איפה זה היושב על כיסאך? שאלוהו הסנהדרין‪.‬‬
‫זהו אשמדאי מלך השדים! וספר לשומעיו הנדהמים את הקורות‬
‫אותו מזמן שבקש למצוא את תולעת השמיר עד היום הזה‪.‬‬
‫הקשיבו חכמי הסנהדרין לדבריו בעניין רב ונוכחו לדעת שאין‬
‫דובר אליהם שוטה כפי שחשבוהו מתחילה‪ ,‬אלא אדם חכם‬
‫ופיקח הוא והחליטו לחקור בדבר‪.‬‬
‫שלחו הסנהדרין לקרוא לשר הצבא בניהו בן יהוידע‪ ,‬שיופיע‬
‫לפניהם‪ .‬כשהגיע שאלוהו אם לאחרונה נזדמן לו להופיע לפני‬
‫המלך‪ .‬השיב בניהו‪ :‬כי זה זמן רב לא נקרא אל המלך ודבר זה‬
‫הוא פלא בעיניו‪ ,‬כי היה רגיל לעתים מזומנות להיקרא אל המלך‪.‬‬
‫חקרו חכמי הסנהדרין את בני ביתו ובררו‪ ,‬אם הבחינו בכפות‬
‫רגליו של המלך‪ .‬זאת כדי לדעת אם כפות רגלי אדם לו או כפות‬
‫דומות לשד‪ ,‬הדומות לכפות רגליהם של התרנגולים‪ .‬השיבו בני‬
‫הבית‪ ,‬כי זה זמן רב לא ראו את כפות רגליו כי הולך הוא כל העת‬
‫בגרביים‪.‬‬
‫הבינו חכמי הסנהדרין‪ ,‬כי אכן דבר מה אינו כשורה וקראו לאותו‬
‫אדם המסתובב ברחובות ומכריז‪ ,‬כי הוא שלמה המלך ואמרו לו‪:‬‬
‫אם אמת הדבר‪ ,‬כי אשמדאי גירשך והוא יושב על כיסאך ודאי‬
‫חכם גדול אתה! ובכן עוץ לנו עצה טובה כיצד נוכל להילחם בו‬
‫ולגרשו‪ ,‬כי חוששים אנו מפניו‪ .‬והלוא מסוגל הוא בכוחו הגדול‬
‫להחריב את ירושלים כולה!‬
‫‪199‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬

‫השיב להם שלמה המלך‪ :‬אני לבדי אלחם בו ואגרשהו מעל‬

‫כיסאי ואשליכהו עד הררי החושך‪ ,‬כי שם מקומו‪ .‬אולם לצורך‬
‫זה זקוק אני לשלשלת ברזל בה חקוק השם הקדוש עליה‪ .‬ויש‬
‫עמי את טבעתי טבעת הזהב אשר מצאתי זה מכבר בבטן הדג‪.‬‬
‫מיד הכינו את אשר ביקש‪.‬‬
‫לקח שלמה המלך את השלשלת בידו וגם את הטבעת לקח עמו‬
‫והלך לארמון‪ .‬לוו אותו כמה אנשים גבורים ובניהם בניהו בן‬
‫יהוידע וכן הצטרפו גם חכמי הסנהדרין‪ ,‬כדי לראות את אשר‬
‫עומד להתרחש בארמון המלך‪.‬‬
‫כשהגיעו אל הארמון נכנס לתוכו‪ ,‬עד שהגיעו למקום מושבו של‬
‫המלך‪ .‬וכאן בצעדים איטיים ובשקט רב נגש שלמה המלך אל‬
‫הדלת והחל פותחה בזהירות‪ .‬מיד הבחין אשמדאי בשלמה המלך‬
‫וכשראה את שלשלת הברזל ואת טבעת הזהב ושם יהוה חקוק‬
‫עליהן‪ ,‬נעלם בקול רעש גדול ולא ראוהו עוד‪ .‬אז ידעו כולם כי‬
‫האיש שהתהלך בערי ישראל והתחנן על נפשו לקבל מעט מזון‪,‬‬
‫אכן היה שלמה המלך ומלך השדים הוא שגירשו מעל כסא‬
‫מלכותו‪ .‬באותה שעה אמר שלמה המלך‪" :‬הכול הבל ורעות רוח"‬
‫מאותו זמן לא היה שלמה המלך שרוי באותה מנוחה ושמחה‬
‫כתמיד‪ ,‬ובלילות בשנתו המשיכו לרדפו הפחדים והחרדות‪ ,‬שעברו‬
‫עליו בגלל מעשהו של אשמדאי‪ .‬ולכן הציבו סביב ביתו אנשים‬
‫גבורים אנשי חרב שהיו שומרים בכל לילה על ארמון המלך כמו‬
‫שנאמר‪" :‬הנה מיטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה‪ ,‬מגיבורי‬
‫ישראל‪ .‬כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה‪ ,‬איש חרבו על ירכו‬
‫מפחד בלילות"‪.‬‬
‫‪200‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬

‫*ח ַמק ָׁע ָׁבר;‬‫דו ִדי ָׁ‬ ‫דו ִדי‪ ,‬וְ ֹ‬ ‫(ו)‪ָׁ ּ :‬פ ַת ְח ִּתי אֲ נִ י ְל ֹ‬
‫וְ לֹא‬ ‫רו‪ִּ -‬ב ַ ּק ְש ִּתיה ּו‬ ‫ְב ַד ְּב ֹ‬ ‫י ְָׁצ ָׁאה‬ ‫נַ ְפ ִשי‪,‬‬
‫אתיו *וְ לֹא ָׁענָׁ נִ י‪:‬‬ ‫אתיה ּו‪ְ ,‬ק ָׁר ִ‬ ‫ְמ ָׁצ ִ‬

‫התמהמהנו בפתח התשובה‪ ,‬ודודי חמק עבר ממני והסתיר‬

‫עצמו ממני לנסות אותי אם תשובתי תשובת אמת‪ ,‬אם לא‬
‫אהרהר אחר מידותיו‪.‬‬
‫נפשי יצאה מדברו – ממתק תורתו‪ ,‬ביקשתיו ביתר עוז‬
‫ולא מצאתיו‪.‬‬
‫קראתיו זה שנאמר‪" :‬קראתי בכל לב ענני יהוה חקיך‬
‫אצרה" [תהלים קיט קמה]‪.‬‬
‫ולא ענני – זה שנאמר‪" :‬ויאמר אסתירה פני מהם אראה‬
‫מה אחריתם" [דברים לב כ]‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫חמק – חלף ועבר מהר‪.‬‬
‫ולא ענני – ולא השיב דבר‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫דו ִּדי חָ ַמק ָעבָ ר‪ ,‬נִּ ְתחַ ּׁ ָטא‪ ,‬נִּ ְת ַמ ּׁלֵּא ָעלַ י‬ ‫דו ִּדי וְ ֹ‬
‫ּׁ ָפ ַת ְח ִּּׁתי אֲ נִּ י לְ ֹ‬
‫של כּׁ ֹו ֶרש‪ְ ,‬דּׁ גָ זַר ְדּׁ לָ א‬ ‫ּׁרו ֶ‬
‫רו‪ּׁ ְ ,‬ב ִּדבּׁ ו ֹ‬
‫נַפ ִּשי יָצְ ָאה ְב ַד ְ ּׁב ֹ‬ ‫ֶע ְב ָרה‪ְ .‬‬
‫אתיו‬‫אתיה ּׁו ְק ָר ִּ‬ ‫עֲ בַ ר ּׁ ְפ ָרת לָ א יִּ ְע ַּׁבר‪ּׁ ִּ .‬ב ַּׁק ְש ִּּׁתיה ּׁו וְ לֹא ְמצָ ִּ‬
‫וְ לֹא ָענָנִּ י‪.‬‬

‫דו ִּדי חָ ַמק ָעבָ ר‪ ,‬נִּ ְתחַ ּׁ ָטא‪,‬‬‫דו ִּדי וְ ֹ‬

‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר ּׁ ָפ ַת ְח ִּּׁתי אֲ נִּ י לְ ֹ‬
‫רו‪,‬‬ ‫נִּ ְת ַמ ּׁלֵּא ָעלַ י ֶע ְב ָרה ְּׁכ ִּא ּׁ ָ‬
‫ש ה עֻּ ֶּׁב ֶרת‪ .‬נַ ְפ ִּשי יָצְ ָאה ְב ַד ְ ּׁב ֹ‬
‫ש ָא ַמר (שמות כ‪ ,‬ב)‪ָ :‬אנ ִֹכי‬ ‫ּׁרו ָה ִּראש ֹון ֶ‬ ‫ּׁרו‪ִּ ,‬מ ּׁק ֹול ִּדּׁ בּׁ ו ֹ‬
‫ְ ּׁב ִּדבּׁ ו ֹ‬
‫אתיו וְ לֹא ָענָנִּ י‪.‬‬ ‫יך‪ּׁ ִּ .‬ב ַּׁק ְש ִּּׁתיה ּׁו וְ לֹא ְמצָ ִּ‬
‫אתיה ּׁו ְק ָר ִּ‬ ‫יהוה אֱ לֹהֶ ָ‬

‫‪201‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬

‫ְמצָ ֻּאנִּ י הַ ּׁש ְֹמ ִּרים ַה ּׁס ְֹב ִּבים ָּׁב ִּעיר‪ ,‬זֶה (עזרא ה‪ ,‬ג)‪ַ :‬ת ְּתנַי‬
‫ַפחַ ת עֲ בַ ר נַהֲ ָרה וַ חֲ בֵ ָריו‪ִּ .‬הכּׁ וּׁנִּ י ְפצָ עוּׁנִּ י‪( ,‬עזרא ד‪ ,‬ו)‪ָ :‬כ ְּתבו‬
‫ָשא ּׁו ֶאת ְר ִּד ִּידי ֵּמ ָעלַי‬
‫שלָ יִ ם‪ .‬נ ְ‬ ‫ישבֵ י יְּ הו ָדה וִ ירו ָ‬ ‫ִש ְּטנָה ַעל ְּ‬
‫ּׁשלַ יִּ ם‪.‬‬
‫של יְ רו ָ‬ ‫יה ֶ‬
‫מו ֶת ָ‬ ‫חו ֹ‬ ‫ֹמות‪ֹ ,‬‬ ‫ש ְֹמ ֵּרי ַהח ֹ‬

‫זוהר השיר‬
‫של פתיחת ידו‪...‬ובוא וראה שפרנסה אין ראוי לשאול אלא לאחר התפלה‬
‫שהיא פרנסת ריבונו‪ .‬המלך יאכל לראשונה‪ ,‬ואח"כ יאכלו עבדיו‪ .‬זה‬
‫שאמר הכתוב‪" :‬באתי לגני אחותי כלה‪...‬אכלו רעים"‪ .‬אכלתי יערי‪ ,‬זו‬
‫תפלה מיושב‪ .‬עם דבשי‪ ,‬זו קריאת שמע‪ .‬אכלתי יערי זו תפלה מיושב היינו‬
‫יער הלבנון‪ ,‬יוצר אור ומשרתים‪ ,‬האופנים וחיות הקודש‪ .‬כל אלה נקראים‬
‫יער עצים ונטיעות אשר בו‪.‬‬

‫(ז)‪ְ :‬מ ָׁצ ֻאנִ י ַה ּש ְֹמ ִרים ַה ּס ְֹב ִבים ּ ָׁב ִעיר‪ִ ,‬ה ּכ ּונִ י‬
‫*ר ִד ִידי ֵׁמ ָׁעלַ י‪ ,‬ש ְֹמ ֵׁרי‬ ‫ְפ ָׁצע ּונִ י; *נָׁ ְשא ּו ֶאת‪ְ -‬‬
‫ֹמות‪:‬‬ ‫ַהח ֹ‬

‫השומרים הם חיילי העכו"ם (עובדי כוכבים ומזלות [גוים])‬

‫הסובבים בעיר להשגיח עליה‪.‬‬
‫היכוני פצעוני – משום היותי עובד יהוה ותו לא‪.‬‬
‫שומרי החומות הורידו ממני צלם אנוש‪ .‬וכל זאת היה‬
‫בימים שלאחר החורבן שדודי מאס בי והפר בריתו איתי‬
‫עקב עוון חטאי‪.‬‬
‫רדידי זהו תכשיט זהב שנאמר‪" :‬והצניפות והרדידים"‬
‫[ישעיה ג כג]‪.‬‬

‫‪202‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬

‫מדרש השיר‬
‫הו (דברים לג‪ ,‬ט)‪:‬‬ ‫של לֵּ וִּ י‪ִּ ,‬דּׁ ְכ ִּתיב ְ ּׁב ֹ‬ ‫טו ֶ‬‫ְמצָ ֻּאנִּ י ַה ּׁש ְֹמ ִּרים‪ִּ ,‬ש ְב ֹ‬
‫יא ְך ָמה ְד ַא ְּׁת ָא ַמר‬ ‫ש ְּמרו ִא ְּמ ָר ֶת ָך‪ַ .‬ה ּׁס ְֹב ִּבים ָּׁב ִּעיר‪ ,‬הֵּ ַ‬ ‫ִכי ָ‬
‫ש ַער‪ִּ .‬הכּׁ וּׁנִּ י ְפצָ עוּׁנִּ י‪,‬‬ ‫ש ַער לָ ַ‬ ‫(שמות לב‪ ,‬כז)‪ִ :‬ע ְּברו וָ שובו ִמ ַ‬
‫יא ְך ָמה ְד ַא ְּׁת ָא ַמר (שמות לב‪ ,‬כז)‪ :‬וְּ ִה ְּרגו ִאיש ֶאת ָא ִחיו‪.‬‬ ‫הֵּ ַ‬
‫עון ֶּׁבן ֹיוחָ אי‬ ‫נָשא ּׁו ֶאת ְר ִּד ִּידי ֵּמ ָעלַ י‪ ,‬זֶה ַהז ַּׁיִּ ן‪ָ ּׁ .‬תנֵּי ַר ִּ ּׁבי ִּש ְמ ֹ‬ ‫ְ‬
‫שם ַה ְמפ ָֹרש ָהיָה חָ קוּׁק‬ ‫חו ֵּרב‪ֵּ ,‬‬ ‫ָתן לָ הֶ ם לְ יִּ ְש ָר ֵּאל ְ ּׁב ֹ‬ ‫ש ּׁנ ַ‬‫זַיִּ ן ֶ‬
‫שחָ ְטא ּׁו נִּ ּׁ ַטל ֵּמהֶ ם‪ֵּ ּׁ ,‬כיצַ ד נִּ ּׁ ַטל ֵּמהֶ ם‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ַאיְ ב ּׁו‬ ‫ָעלָ יו‪ ,‬וְ כֵּ יוָ ן ֶ‬
‫פו‪ .‬וְ ַר ָּׁבנָ ן ָא ְמ ֵּרי ֵּמ ֵּאלָ יו ָהיָה נִּ ְקלָ ף‪.‬‬ ‫ָא ַמר ַמלְ ָא ְך י ַָרד ו ְּׁקלָ ֹ‬
‫של ּׁת ֹו ָרה‪.‬‬ ‫יה ֶ‬‫מו ֶת ָ‬ ‫חו ֹ‬ ‫ֹמות‪ ,‬ש ֹו ְמ ֵּרי ֹ‬ ‫ש ְֹמ ֵּרי ַהח ֹ‬

‫(ח)‪ִ :‬ה ְש ּ ַב ְע ִּתי ֶא ְת ֶכם‪ְּ ,‬ב ֹנות יְ ר ּו ָׁשלָׁ ים‪ִ :‬אם‪-‬‬

‫חולַ ת‬
‫לו‪ֶ ,‬ש ֹ‬
‫ִּת ְמ ְצא ּו‪ֶ ,‬את‪ּ -‬ד ֹו ִדי‪ַ -‬מה‪ַ ּ -‬ת ִ ּגיד ּו ֹ‬
‫ַאהֲ ָׁבה ָׁאנִ י‪:‬‬

‫השבעתי אתכם‪ :‬האומות אנשי נבוכדנצר שראיתם בחנניה‬

‫מישאל ועזריה מוסרים עצמם לכבשן האש ודניאל לגוב‬
‫האריות על עסקי התפילה ואת דורו של מרדכי בימי המן‪.‬‬
‫[רש"י]‪ .‬יש בקירבנו עדים לאהבתנו את יהוה יתברך‪ .‬עד כדי‬
‫כך שחלינו בייסורים וצרות בכל הדורות מדבקותנו ביהוה‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫נשאו – לקחו מעלי‪.‬‬
‫רדידי – לבושי‪-‬בגדי [מצודת ציון]‬
‫רדיד – דעה נוספת‪ :‬תכשיט‪.‬‬

‫‪203‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬

‫מדרש השיר‬
‫חולַ ת‬ ‫ש ֹ‬‫לו ֶ‬ ‫ּׁשלָ יִּ ם‪ַ ,‬מה ּׁ ַת ִּ ּׁגיד ּׁו ֹ‬
‫ִּה ְש ַּׁב ְע ִּּׁתי ֶא ְתכֶ ם ְ ּׁב ֹנות יְ רו ָ‬
‫ְ‬
‫חולָ ה ֹזו ְמצַ ּׁ ָפה לִּ ְרפו ָּׁאה‪ָּׁ ,‬כך ַהדּׁ ֹור‬ ‫ַאהֲ בָ ה ָאנִּ י‪ַ ,‬מה ֹ‬
‫ש ְ ּׁב ִּמ ְצ ַריִּ ם ְמצַ ּׁ ֶפה לַ גְ ֻּא ּׁ ָלה‪.‬‬
‫ֶ‬

‫זוהר השיר‬
‫עם דבשי‪ ,‬זו קריאת שמע שהיא מתיקות של הכל בכמה צופים מתוקים‪.‬‬
‫שתיתי ייני‪ ,‬זו תפלה מעומד‪ ,‬מיטב יין העליון המשומר‪ .‬וזהו בשלוש‬
‫ברכות ראשונות‪ .‬עם חלבי‪ ,‬אלו הן שלוש ברכות אחרונות ונכללות אלו‬
‫באלה‪ .‬עד כאן מאכל המלך ולאחר שאכל המלך אכלו רעים למעלה‪ .‬שתו‬
‫ושכרו דודים למטה‪.‬‬

‫(ט)‪ַ :‬מה‪ּ -‬ד ֹו ֵׁד ְך ִמ ּד ֹוד‪ַ ,‬ה ָׁ ּי ָׁפה ּ ַב ָׁ ּנ ִשים‪ַ :‬מה‪-‬‬

‫ּד ֹו ֵׁד ְך ִמ ּד ֹוד‪ֶ ,‬ש ָּׁכ ָׁכה ִ‬
‫*ה ְש ּ ַב ְע ּ ָׁתנ ּו‪:‬‬

‫אומות העולם שואלים את ישראל המשולה ליפה בנשים‬

‫מה אלוהיכם מכל האלוהים שכך אתם נשרפים ונצלבים‬
‫עליו [רש"י]‪ .‬שככה השבעתנו במעמד הר סיני לאהבה את‬
‫יהוה בכל לבבכם ובכל נפשכם‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫השבעתנו – מלשון שבועה‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫או ְמ ִּרים‬ ‫עולָ ם ֹ‬ ‫ָשים‪ֻּ ,‬א ּׁמ ֹות הָ ֹ‬ ‫ַמה ד ֹו ֵד ְּך ִמד ֹוד ַהיָפָ ה ַבנ ִ‬
‫לוהוּׁת‪ַ ,‬מה‬ ‫לְ יִּ ְש ָר ֵּאל‪ַ ,‬מה דּׁ ֹו ֵּד ְך ִּמדּׁ ֹוד‪ָ ,‬מה אֱ ֹ‬
‫לו ּׁ ַה הוּׁא ֵּמאֱ ֹ‬
‫או ְמ ִּרים לָ הֶ ם‪ ,‬דּׁ ֹו ִּדי צַ ח‬ ‫רונִּ ין‪ .‬יִּ ְש ָר ֵּאל ֹ‬
‫רון הוּׁא ִּמ ּׁ ַפ ְט ֹ‬
‫ּׁ ַפ ְט ֹ‬
‫דום לְ ִּמ ְצ ַריִּ ם‪ .‬צַ ח לִּ י‬
‫דום‪ .‬צַ ח לִּ י ְ ּׁב ֶא ֶרץ ִּמ ְצ ַריִּ ם וגו'‪ ,‬וְ ָא ֹ‬‫וְ ָא ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות יב‪ ,‬יב)‪ :‬וְּ ָעבַ ְּר ִתי ְּב ֶא ֶרץ‬ ‫ְ ּׁב ֶא ֶרץ ִּמ ְצ ַריִּ ם‪ֶ ,‬‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות יד‪ ,‬כז)‪ :‬וַ יְּ נ ֵַער‬ ‫דום לְ ִּמ ְצ ַריִּ ם‪ֶ ,‬‬ ‫ִמ ְּצ ַריִ ם וגו'‪ ,‬וְ ָא ֹ‬
‫‪204‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬

‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות יד‪ ,‬כט)‪ :‬ו ְּבנֵי‬ ‫יהוה ֶאת ִמ ְּצ ַריִ ם‪ .‬צַ ח לִּ י ַּׁביָּׁם‪ֶ ,‬‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‬ ‫דום לִּ י ַּׁב ּׁיָם‪ֶ ,‬‬ ‫תו ְּך ַהיָם‪ ,‬וְ ָא ֹ‬ ‫שה ְּב ֹ‬ ‫ַב ָ‬
‫יִ ְּש ָר ֵאל הָ לְּ כו בַ י ָ‬
‫תו ְּך ַהיָם‪ .‬צַ ח לִּ י‬ ‫(שמות יד‪ ,‬כז)‪ :‬וַ יְּ נ ֵַער יהוה ֶאת ִמ ְּצ ַריִ ם ְּב ֹ‬
‫עולָ ם הַ ז ֶּׁה‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי לֵּ וִּ י ַּׁבר חַ ְ ּׁי ָתא‬ ‫דום לִּ י ָּׁב ֹ‬ ‫עולָ ם ַה ָּׁבא‪ ,‬וְ ָא ֹ‬ ‫ָּׁב ֹ‬
‫ש ָּׁבת‪.‬‬ ‫דום לִּ י ָּׁכל יְ ֵּמי הַ ּׁ ַ‬ ‫ש ָּׁבת‪ ,‬וְ ָא ֹ‬ ‫אֲ ַמר ָּׁב ּׁה ְּׁתלַ ת‪ ,‬צַ ח לִּ י ְ ּׁב ַ‬
‫שנָה‪ .‬צַ ח לִּ י‬ ‫מות ַה ּׁ ָ‬ ‫דום לִּ י ָּׁכל יְ ֹ‬ ‫שנָה‪ ,‬וְ ָא ֹ‬ ‫צַ ח לִּ י ְ ּׁברֹאש הַ ּׁ ָ‬
‫עולָ ם ַה ָּׁבא‪ .‬דָּׁ גוּׁל ֵּמ ְרבָ בָ ה‪ָ ,‬א ַמר‬ ‫דום לִּ י ָּׁב ֹ‬ ‫עולָ ם ַהז ֶּׁה‪ ,‬וְ ָא ֹ‬‫ָּׁב ֹ‬
‫תו נִּ ָּׁכר‪ּׁ ְ ,‬ב ַרם‬ ‫שר וָ ָדם ֵּמעֲ ִּטיפָ ֹ‬ ‫ְ‬
‫ַר ִּ ּׁבי ַא ָּׁבא ַּׁבר ַּׁכהֲ נָ א ֶמלֶ ך ָּׁב ָ‬
‫ש ְר ָתיו ֵּאש‪( ,‬דברים לג‪ ,‬ב)‪ :‬וְּ ָא ָתא‬ ‫ָהכָ א‪ ,‬הוּׁא ֵּאש‪ְ ,‬מ ָ‬
‫בות ק ֶֹדש‪.‬‬ ‫תו ְך ִּר ְב ֹ‬
‫אות הוּׁא ְ ּׁב ֹ‬ ‫ֵמ ִר ְּבבֹת ק ֶֹדש‪ ,‬וְ ֹ‬

‫*מ ְר ָׁב ָׁבה‪:‬‬

‫*דג ּול ֵׁ‬
‫דום‪ּ ָׁ ,‬‬
‫*צח וְ ָׁא ֹ‬
‫(י)‪ּ :‬ד ֹו ִדי ַ‬

‫צח במידת הרחמים ואדום במידת הדין‪ .‬ודודי צח ואדום‪,‬‬

‫המשלב שתי המידות בעולמו פועל הרחמים והדין כאחד‬
‫ככתוב‪" :‬ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני‬
‫אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא" [דברים לב]‪.‬‬
‫וזה לשון מדרש רבה [שמות כח]‪" :‬הקב"ה עושה הכל בבת‬
‫אחת ממית ומחיה בבת אחת מכה ומרפא בבת אחת"‪.‬‬
‫דגול מרבבה – נבחר ונעלה מכל רבבות מלאכי מעלה‬
‫שהם מעשי ידיו‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫צח – זך‪ ,‬טהור‪ ,‬נקי‬
‫גדול – נבחר‪ ,‬נישא‪.‬‬
‫רבבה – עשרת אלפים‪.‬‬
‫דגול מרבבה – נבחר מעל כולם‪.‬‬

‫‪205‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬

‫מדרש השיר‬
‫מות‪ ,‬לְ ִּכ ָּׁכר‬ ‫אמות לֶאֱ וִ יל חָ ְּכ ֹ‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ַי ּׁנַאי (משלי כד‪ ,‬ז)‪ָ :‬ר ֹ‬
‫ָכול‬ ‫או ֵּמר ִּמי י ֹ‬ ‫של ַּׁביִּ ת‪ַ ,‬ה ִּּׁט ּׁ ֵּפש ֹ‬‫ירו ֶ‬ ‫ש ּׁ ָתלוּׁי ַּׁבאֲ וִּ ֹ‬ ‫נָקוּׁב ֶ‬
‫הֲרינִּ י‬ ‫או‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא ֵּ‬ ‫או ֵּמר וְ ל ֹא ַאחֵּ ר ְּׁתלָ ֹ‬ ‫הו ִּריד לָ זֶה‪ ,‬וְ הַ ּׁ ִּפ ֵּּׁקחַ ֹ‬‫לְ ֹ‬
‫ידו‪ָּׁ .‬כךְ‬ ‫מו ִּר ֹ‬
‫שאֲ נִּ י ֹ‬ ‫ֵּמ ִּביא ְשנֵּי ָקנִּ ים ו ְּׁמחַ ְ ּׁב ָרן זֶה ִּעם זֶה ַעד ֶ‬
‫ש ְ ּׁבלֵּב ַר ִּ ּׁבי‪ ,‬וְ הַ ּׁ ִּפ ֵּּׁקחַ‬
‫ָכול לִּ לְ מֹד הַ ּׁת ֹו ָרה ֶ‬
‫או ֵּמר ִּמי י ֹ‬ ‫ַה ִּּׁט ּׁ ֵּפש ֹ‬
‫לו ֵּמד ַה ּׁי ֹום ְש ּׁ ֵּתי‬ ‫או ֵּמר וְ הוּׁא ל ֹא ֵּמ ַאחֵּ ר לְ ָמ ָד ּׁה‪ ,‬הֲ ֵּרינִּ י ֹ‬ ‫ֹ‬
‫של חָ כָ ם‬ ‫לו ֵּמד ַה ּׁת ֹו ָרה ֶ‬ ‫שאֲ נִּ י ֹ‬
‫כות ו ְּׁש ּׁ ַתיִּ ם לְ ָמחָ ר‪ַ ,‬עד ֶ‬ ‫הֲ לָ ֹ‬
‫זֶה‪.‬‬

‫שֹ ְכר ּׁו ְ ּׁב ָעלָ יו ּׁפ ֹועֲ לִּ ים‬ ‫ש ּׁ ָ‬

‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי לֵּ וִּ י לִּ ְק ַר ְס ָטל נָקוּׁב ֶ‬
‫מו ִּעיל‪ַ ,‬מ ְכנִּ יס ְ ּׁב ֹזו‬ ‫או ֵּמר ַה ִּּׁט ּׁ ֵּפש ָמה אֲ נִּ י ֹ‬ ‫תו ַמיִּ ם‪ֹ ,‬‬ ‫או ֹ‬ ‫לְ ַמ ְּׁל ֹ‬
‫או ֵּמר וְ לֹא ְשכָ ִּרי אֲ נִּ י ֹנוטֵּ ל‪ ,‬וְ לֹא ְשכַ ר‬ ‫ּׁמו ִּציא ְ ּׁב ֹזו‪ ,‬וְ ַה ּׁ ִּפ ֵּּׁקחַ ֹ‬ ‫ו ֹ‬
‫או ֵּמר‬ ‫ְ‬
‫ָּׁכל חָ ִּבית וְ חָ ִּבית אֲ נִּ י ֹנוטֵּ ל ִּמ ַּׁב ַעל ַה ַּׁביִּ ת‪ָּׁ .‬כך ַה ִּּׁט ּׁ ֵּפש ֹ‬
‫או ֵּמר‬ ‫מו ִּעיל‪ ,‬וְ ַה ּׁ ִּפ ֵּּׁקחַ ֹ‬ ‫ש ְּׁכחָ ּׁה ָמה אֲ נִּ י ֹ‬ ‫לו ֵּמד ּׁת ֹו ָרה ו ְּׁמ ַ‬ ‫הֲ ֵּרינִּ י ֹ‬
‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא‪ְ .‬דּׁ ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי‬ ‫ְ‬ ‫יעה ֹנו ֵּתן לִּ י ַה ָּׁק ֹ‬ ‫וְ לֹא ְשכַ ר יְ גִּ ָ‬
‫קו ִּצין ַּׁב ּׁת ֹו ָרה‪ִּּׁ ,‬ת ּׁ ֵּלי ִּּׁת ִּּׁלים הֵּ ן‪,‬‬‫רו ֶאה ֹ‬ ‫ש ַא ְּׁת ֹ‬ ‫לֵּ וִּ י אֲ ִּפלּׁ ּׁו ְדּׁ בָ ִּרים ֶ‬
‫ְ‬
‫תו ּׁ ֵּתל‪ ,‬הָ ֵּאיך ָמה‬ ‫עולָ ם וְ לַ עֲ ש ֹו ֹ‬ ‫לות הֵּ ן לְ הַ ְח ִּריב ֶאת ָה ֹ‬ ‫כו ֹ‬ ‫יְ ֹ‬
‫עולָ ם‪ְּׁ .‬כ ִּתיב (דברים ו‪ ,‬ז)‪ְּ :‬ש ַמע‬ ‫ְד ַא ְּׁת ָא ַמר (דברים יג‪ ,‬יז)‪ֵ :‬תל ֹ‬
‫שה ִּמן ַהדל"ת‬ ‫יִ ְּש ָר ֵאל יהוה אֱ לֹהֵ ינו יהוה ֶאחָ ד‪ִּ ,‬אם ּׁ ַתעֲ ֶ‬
‫עולָ ם‪( ,‬שמות לד‪ ,‬יד)‪ :‬לֹא ִת ְּש ַתחֲ וֶה‬ ‫חֲריב לְ כָ ל ָה ֹ‬ ‫רי"ש‪ַ ּׁ ,‬ת ִּ‬
‫עולָ ם‪.‬‬ ‫חֲריב הָ ֹ‬ ‫לְּ ֵאל ַאחֵ ר ‪ִּ ,‬אם ּׁ ַתחֲלִּ יף רי"ש ְ ּׁבדל"ת‪ַ ּׁ ,‬ת ִּ‬
‫שם ָק ְּד ִשי‪ִּ ,‬אם ּׁ ַתחֲ לִּ יף‬ ‫ְּׁכ ִּתיב (ויקרא כב‪ ,‬ב)‪ :‬וְּ לֹא יְּ חַ ְּללו ֶאת ֵ‬
‫יתי‬ ‫עולָ ם‪ְּׁ ,‬כ ִּתיב (ישעיה ח‪ ,‬יז)‪ :‬וְּ ִח ִכ ִ‬ ‫חֲריב ָה ֹ‬ ‫חי"ת לְ ה"א ּׁ ַת ִּ‬
‫עולָ ם‪ְּׁ ,‬כ ִּתיב‬ ‫לַ יהוה ‪ִּ ,‬אם ּׁ ַתחֲ לִּ יף חי"ת לְ ה"א ּׁ ַתח ֲִּריב ָה ֹ‬
‫ש ָמה ְּת ַהלֵל יָה‪ִּ ,‬אם ּׁ ַתחֲלִּ יף ה"א‬ ‫(תהלים קנ‪ ,‬ו)‪ :‬כֹל ַה ְּנ ָ‬
‫עולָ ם‪ְּׁ ,‬כ ִּתיב (ירמיה ה‪ ,‬יב)‪ִ :‬כחֲ שו ַביהוה‪,‬‬ ‫חֲריב ָה ֹ‬ ‫לְ חי"ת ּׁ ַת ִּ‬
‫‪206‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬
‫עולָם‪ְּׁ ,‬כ ִּתיב (הושע ה‪ ,‬ז)‪:‬‬
‫חֲריב ָה ֹ‬
‫ִּאם ּׁ ַתחֲ לִּ יף בי"ת לְ כ"ף ּׁ ַת ִּ‬
‫ַביהוה ָבגָ דו ִכי בָ נִ ים זָ ִרים יָלָ דו‪ִּ ,‬אם ּׁ ַתחֲ לִּ יף בי"ת‪ ,‬לְ כ"ף‬
‫דוש ַכיהוה ִכי‬ ‫עולָ ם‪ְּׁ ,‬כ ִּתיב (שמואל א ב‪ ,‬ב)‪ֵ :‬אין ָק ֹ‬ ‫חֲריב הָ ֹ‬ ‫ּׁ ַת ִּ‬
‫ֵאין ִבלְּ ֶת ָך‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי ַא ָּׁבה ּׁו ַּׁבר ַּׁכהֲ נָא ַהכּׁ ֹל ָּׁבלֶה וְ ַא ְּׁת לָא‬
‫יך‪.‬‬ ‫ָּׁבלֶ ה‪ִּּׁ ,‬כי ֵּאין ִּ ּׁבלְ ּׁ ֶת ָך‪ֵּ ,‬אין לְ בַ לּׁ ֹו ֶת ָ‬

‫זוהר השיר‬
‫וע"כ החיוב לשאול מזון ופרנסה בתפלת שחרית הוא לאחר התפלה‪ .‬אבל‬
‫בתפלת מנחה הוא קודם התפלה לפי שעוד לא נמצא דין הקשה‪ .‬בעוד‬
‫שפני המלך מאירים יאמר תהלה לדוד‪ .‬כי בו סדר המזון והפרנסה‪ .‬אבל‬
‫לאחר שהדין שורה ותולה על העולם אין הזמן ראוי לזה‪.‬‬

‫*כ ֶתם ּ ָׁפז; ְקוֻצּ ֹו ָׁתיו‪ַ ּ ,‬ת ְל ּ ַת ִּלים‪,‬‬

‫(יא)‪ :‬רֹאש ֹו‪ֶ ּ ,‬‬
‫עו ֵׁרב‪:‬‬
‫*כ ֹ‬
‫ֹרות‪ָּׁ ,‬‬
‫ְשח ֹ‬

‫ראשו‪ ,‬מסמל מחשבותיו שהם זכים וטהורים ורחוקים‬

‫מהשגת בן אנוש‪ .‬ככתם פז שהוא טהור ומנוקה מכל סיג‬
‫וחלאה ומכהה עין רואהו מחמת רוב בהיקותו‪.‬‬
‫קוצותיו תלתלים – קצות השערות מתולתלים ומסודרים‬
‫בנוי וחן ושחורים כצבע העורב להראות השתלשלות סדר‬
‫מידותיו המתפשטים מן המחשבה העליונה כאותם שערות‬
‫היוצאים מן הראש‪[ .‬אלשיך הקדוש]‪.‬‬
‫"כתם פז" עולה בגימטריה למניין "ונחמדים מזהב ומפז‬
‫רב"‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫כתם פז – אחד מסוגי הזהב המובחרים כמו‪" :‬כתם אופיר" [ישעיה יג]‪.‬‬
‫כתם אופז" [דניאל י ה ] כינויים על שם ארץ מוצאם‪.‬‬
‫עורב – סוג ציפור בצבע שחור (גם אפור)‪.‬‬

‫‪207‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬

‫מדרש השיר‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (משלי ח‪ ,‬כב)‪:‬‬ ‫רֹאש ֹו ּׁ ֶכ ֶתם ּׁ ָפז‪ ,‬רֹאש ֹו ֹזו הַ ּׁת ֹו ָרה‪ֶ ,‬‬
‫שם ֵּריש לָ ִּקיש ְשנֵּי‬ ‫אשית ַד ְּרכ ֹו‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי חוּׁנְ יָא ְ ּׁב ֵּ‬ ‫יהוה ָקנָנִ י ֵר ִ‬
‫עולָ ם‪ַ ,‬מה ּׁ ַט ַעם‬ ‫של ֹ‬ ‫ָתו ֶ‬ ‫שנָה ָק ְד ָמה הַ ּׁת ֹו ָרה לִּ ְב ִּריּׁ ֹ‬ ‫אֲ לָ ִּפים ָ‬
‫שעֲ שו ִעים ֹיום‬ ‫מון וָ ֶא ְּהיֶה ַ‬ ‫לו ָא ֹ‬ ‫(משלי ח‪ ,‬ל)‪ :‬וָ ֶא ְּהיֶה ֶא ְּצ ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‬ ‫שנִּ ים‪ֶ ,‬‬‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ֶאלֶ ף ָ‬ ‫של ַה ָּׁק ֹ‬ ‫מו ֶ‬‫ֹיום‪ ,‬וְ ֹיו ֹ‬
‫מול ִכי‬ ‫ֶיך ְּכ ֹיום ֶא ְּת ֹ‬ ‫שנִ ים ְּב ֵעינ ָ‬ ‫(תהלים צ‪ ,‬ד)‪ִ :‬כי ֶאלֶ ף ָ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (תהלים יט‪ ,‬יא)‪:‬‬ ‫תו ָרה‪ֶ ,‬‬ ‫יַעֲ בֹר‪ֶ ּׁ .‬כ ֶתם ּׁ ָפז‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ִּדּׁ ְב ֵּרי ֹ‬
‫ַהנֶחֱ ָמ ִדים ִמ ָז ָהב ו ִמ ַפז ָרב‪ְ ,‬ק ֻּוצ ֹּׁו ָתיו ּׁ ַתלְ ּׁ ַת ִּּׁלים‪ ,‬זֶה ַה ִּּׁס ְר ּׁגוּׁל‪.‬‬
‫או ִּת ּׁי ֹות‪.‬‬
‫עו ֵּרב‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו הָ ֹ‬ ‫ֹרות ָּׁכ ֹ‬
‫ְשח ֹ‬

‫צות‪,‬‬
‫יקי ָׁמיִ ם; רֹחֲ ֹ‬
‫(יב)‪ֵׁ :‬עינָׁ יו‪ּ ְ ,‬כ ֹיונִ ים ַעל‪*-‬אֲ ִפ ֵׁ‬
‫*מ ּ ֵׁלאת‪:‬‬
‫בות‪ַ ,‬על‪ִ -‬‬ ‫ּ ֶב ָׁחלָׁ ב‪-‬י ְֹש ֹ‬

‫כיונים היושבות על המים לשבור צימאונם‪ .‬כך עיני יהוה‬

‫אל עמו וארצו זה שנאמר‪" :‬תמיד עיני יהוה אלהיך בה‬
‫מרשית השנה ועד אחרית השנה" [דברים יא יב]‪.‬‬
‫רוחצות בחלב – עיניך לבנות תמיד ולא כעיני העייף שיש‬
‫בהם ורידים אדומים‪.‬‬
‫ישבות על מלאת – ישרות במראיהם‪ ,‬כך הקב"ה מנהיג‬
‫את עולמו בחסד ורחמים זה שנאמר‪" :‬חסד יהוה מלאה‬
‫הארץ"‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫אפיקי מים – מסלול זרימת המים בנחל או בנהר‪.‬‬
‫מלאת – מלאות‪ ,‬שפע‪ ,‬מלא ב‪...‬‬

‫‪208‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬

‫מדרש השיר‬
‫ש ַרי ָעלָ ה וְ נִּ ְש ּׁ ַת ּׁ ֵּטחַ‬ ‫ש ְ ּׁב ָ‬ ‫או ֵּמר יו"ד ֶ‬ ‫ש ַע ֶּׁבן ָק ְרחָ ה ֹ‬ ‫הו ֻּ‬
‫ַר ִּ ּׁבי יְ ֹ‬
‫עולָ ם עֲ ַק ְר ּׁ ַתנִּ י‬ ‫של ֹ‬ ‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא‪ ,‬וְ ָא ַמר‪ִּ ,‬רבּׁ ֹו ֹנו ֶ‬ ‫ְ‬ ‫לִּ ְפנֵּי ַה ָּׁק ֹ‬
‫שת צַ ִּדּׁ יק זֶה ַא ְב ָרהָ ם ָא ִּבינוּׁ‪,‬‬ ‫של צַ דֶּׁ ֶקת ֹזו‪ֵּ .‬א ֶ‬ ‫ִּמ ְש ָמ ּׁה ֶ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‪ ,‬לֵּ ְך‪,‬‬ ‫לו ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ש ָרה‪ָ .‬א ַמר ֹ‬ ‫את ְש ָמ ּׁה ָ‬ ‫וְ ָק ָר ָ‬
‫שו אֲ נִּ י‬ ‫שם נְ ֵּקבָ ה‪ַ ,‬עכְ ָ‬ ‫או ִּת ּׁי ֹות ו ְּׁב ֵּ‬‫של ֹ‬ ‫סופָ ן ֶ‬ ‫ִּמ ְּׁת ִּח ּׁ ָלה ָהיִּ ָ‬
‫ית ְ ּׁב ֹ‬
‫או ִּת ּׁי ֹות‪ּׁ ְ ,‬בצַ ִּדּׁ יק‬ ‫של ֹ‬ ‫של זָכָ ר וּׁבָ ִּראש ֹון ֶ‬ ‫מו ֶ‬ ‫ֹנו ֶתנְ ָך ִּ ּׁב ְש ֹ‬
‫משה‬ ‫ֶ‬ ‫עולָ ִּמים‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (במדבר יג‪ ,‬טז)‪ :‬וַ ִי ְּק ָרא‬ ‫ש ָּׁב ֹ‬ ‫ֶ‬
‫שם ַר ִּ ּׁבי‬ ‫ש ַע‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ֶאלְ ָעזָר ַּׁבר אֲ בוּׁנָ ה ְ ּׁב ֵּ‬ ‫הו ֻ‬ ‫ש ַע ִבן נון יְּ ֹ‬ ‫הו ֵ‬ ‫לְּ ֹ‬
‫קו ֵּרא ִּּׁת ָ ּׁגר לִּ ְפנֵּי‬ ‫רות ָהיָה אל"ף ֹ‬ ‫דו ֹ‬
‫שה ֹ‬ ‫ַאחָ א‪ ,‬לְ ֶע ְש ִּרים וְ ִּש ּׁ ָ‬
‫עולָ ם נְ ַת ּׁ ַתנִּ י ְ ּׁברֹאש‬ ‫ֹ‬ ‫של‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‪ִּ ,‬רבּׁ ֹו ֹנו ֶ‬ ‫ַה ָּׁק ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‬ ‫עולָ ם ֶא ּׁ ָלא ְ ּׁבבי"ת‪ֶ ,‬‬ ‫את ִּ ּׁבי הָ ֹ‬ ‫או ִּת ּׁי ֹות וְ לֹא בָ ָר ָ‬ ‫ָה ֹ‬
‫ש ַמיִּ ם וְ ֵּאת‬ ‫אשית ָב ָרא אֱ ל ִֹהים ֵּאת ַה ּׁ ָ‬ ‫(בראשית א‪ ,‬א)‪ְּ :‬ב ֵר ִ‬
‫או ל ֹא‬ ‫לו ֹ‬ ‫עולָ ִּמי ו ְּׁמ ֹ‬ ‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא ֹ‬ ‫ְ‬ ‫לו ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ָה ָא ֶרץ‪ָ ,‬א ַמר ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (משלי ג‪ ,‬יט)‪ :‬יהוה‬ ‫נִּ ְב ְרא ּׁו ֶא ּׁ ָלא ִּ ּׁבזְ כוּׁת ַה ּׁת ֹו ָרה‪ֶ ,‬‬
‫ְּבחָ ְּכ ָמה יָסַ ד ָא ֶרץ‪ ,‬לְ ָמחָ ר אֲ נִּ י נִּ גְ לֶ ה וְ ֹנו ֵּתן הַ ּׁת ֹו ָרה‬
‫רות‪ּׁ ,‬ו ְב ָך ֶא ְפ ּׁ ַתח‬ ‫של ִּדּׁ ְ ּׁב ֹ‬ ‫לְ יִּ ְש ָר ֵּאל וַ אֲ נִּ י ֹנו ֶתנְ ָך ָּׁב ִּראש ֹון ֶ‬
‫חו ָטא‬ ‫יך‪ַּׁ .‬בר ֹ‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות כ‪ ,‬ב)‪ָ :‬אנ ִֹכי יהוה אֱ לֹהֶ ָ‬ ‫ְּׁת ִּח ּׁ ָלה‪ֶ ,‬‬
‫שהוּׁא ַמ ְס ִּּׁכים ֵּמ ֶאלֶף דּׁ ֹור‪,‬‬ ‫מו אל"ף‪ֶ ,‬‬ ‫ָא ַמר לָ ּׁ ָמה נִּ ְק ָרא ְש ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (תהלים קה‪ ,‬ח)‪ָ :‬דבָ ר ִצ ָוה לְּ ֶאלֶף ד ֹור‪.‬‬ ‫ֶ‬

‫זוהר השיר‬
‫שראשי נמצא טל‪ :‬אמר רבי שמעון מאותו הטל יתעוררו המתים לעולם‬
‫הבא‪ .‬שנאמר‪" :‬כי טל אורות טליך" [ישעיה כו]‪ .‬אורות‪ ,‬זה אור הלבן של‬
‫הקדמון‪ .‬ומאותו הטל מתקיימים קדושי עליונים‪ .‬והוא המן שטוחנים‬
‫לצדיקים לעולם הבא‪.‬‬

‫‪209‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬

‫לות‬ ‫ִמגְ ְ ּד ֹ‬ ‫ַה ּב ֶֹשם‪,‬‬ ‫ַּכעֲ ר ּוגַ ת‬ ‫ְל ָׁחיָׁו‬ ‫(יג)‪:‬‬

‫מור‬
‫ֹ‬ ‫פות‪,‬‬‫תו ָׁתיו‪ ,‬ש ֹו ַש ִּנים‪-‬נ ְֹט ֹ‬ ‫ֶמ ְר ָׁק ִחים; ִש ְפ ֹ‬
‫ע ֵֹׁבר‪:‬‬
‫בגמרא מסכת שבת פ"ז נאמר‪" :‬כל דבור ודבור שיצא‬
‫מפי הקב"ה נתמלא כל העולם בשמים" וכאן הכוונה‬
‫בתנועת הלחים לדיבורו יתברך‪ ,‬הופצו בשמים ומרקחים‬
‫של בושם‪ .‬בהניע שפתיו גבר ריח הבושם כשושנים‬
‫שנוטפות ריח מרוכז במיוחד‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫מוי ִּדּׁ זְ ַמנְ יָין ּׁ ַת ְר ּׁ ֵּתין‬
‫ֹשם‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי ַי ּׁנַאי ְ ּׁב ֹיו ֹ‬ ‫לְ חָ יָו ַּׁכעֲ ר ּׁוגַ ת ַהבּׁ ֶ‬
‫יתא ַּׁבהֲ ָדא ִּא ְסטֵּ ִּרין‪ ,‬וְ לֹא‬ ‫או ָריְ ָ‬ ‫חַ בּׁ ו ָּׁרן וַ הֲ וֵּ ינַן נ ְָפ ִּקין וְ לָ עֲ יִּ ין ְ ּׁב ֹ‬
‫לות ֶמ ְר ָק ִּחים‪,‬‬ ‫או ֶמ ֶרת‪ִּ .‬מגְ ְדּׁ ֹ‬ ‫או ֶמ ֶרת ֹזו ֹ‬ ‫ש ָהיְ ָתה ֹזו ֹ‬ ‫ְכ ַט ַעם ֶ‬
‫לות ָה ֶר ַקח הַ ז ֶּׁה יֵּש בּׁ ֹו ִּמ ָּׁכל‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ּׁ ַתנְ חו ָּׁמא ַמה ִּּׁמגְ ְדּׁ ֹ‬
‫ש ִּמים‪ָּׁ ,‬כ ְך ּׁ ַתלְ ִּמיד חָ כָ ם צָ ִּריך לִּ ְה ֹיות ָמלֵּ א ִּמ ְק ָרא‬
‫ְ‬ ‫ִּמינֵּי ְ ּׁב ָ‬
‫דות ְּׁכהֻּ ָּׁנה וּׁלְ וִּ ּׁיָה ִּמיַּׁעֲ קֹב‪.‬‬ ‫כות וְ ַא ָ ּׁג ֹ‬ ‫ִּמ ְשנָה וְ ַתלְ מוּׁד וַ הֲ לָ ֹ‬
‫תו‪,‬‬
‫ש ִּ ּׁנים‪ ,‬זֶה ּׁ ַתלְ ִּמיד חָ כָ ם ָה ָרגִּ יל ְ ּׁב ִּמ ְש ָנ ֹ‬ ‫תו ָתיו ש ֹו ַ‬ ‫ִּש ְפ ֹ‬
‫ינו‬
‫ש ֵּא ֹ‬ ‫מור עֹבֵּ ר‪ ,‬זֶה ּׁ ַתלְ ִּמיד ֶ‬ ‫פות ֹ‬ ‫ש ִּ ּׁנים נ ְֹט ֹ‬ ‫תו ָתיו ש ֹו ַ‬ ‫ִּש ְפ ֹ‬
‫עובֵּ ר‬ ‫מור‪ַ ,‬אף ַעל ּׁ ִּפי כֵּ ן‪ֹ ,‬‬ ‫פות ֹ‬ ‫ש ּׁ ְשֹפָ ָתיו ֹנו ְט ֹ‬ ‫תו‪ֶ ,‬‬ ‫ָרגִּ יל ְ ּׁב ִּמ ְשנָ ֹ‬
‫ּׁדו‪.‬‬
‫חוזֵּר ו ְּׁמבָ ֵּרר ּׁ ַתלְ מו ֹ‬ ‫הוּׁא‪ ,‬וְ ֹ‬

‫‪210‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬

‫*ב ּ ַת ְר ִשיש;‬
‫*מ ֻמ ּ ָׁל ִאים ּ ַ‬
‫(יד)‪ :‬י ָָׁׁדיו * ְ ּג ִלילֵׁ י זָׁ ָׁהב‪ְ ,‬‬
‫*ס ּ ִפ ִירים‪:‬‬
‫*מ ֻע ּ ֶל ֶפת ַ‬
‫*ע ֶשת ֵׁשן‪ְ ,‬‬ ‫ֵׁמ ָׁעיו ֶ‬

‫מעשה ידיו כגלילים שבתוכם אבני חן‪ ,‬להדר ותפארת זה‬

‫שנאמר‪" :‬כי אראה שמיך מעשה אצבעתיך ירח וכוכבים‬
‫אשר כוננתה" [תהלים ח ד]‪.‬‬
‫ידיו – מקיימות מצות‪" :‬וקשרתם לאות על ידך"‪.‬‬
‫"ממלאים בתרשיש" עולה בגימטריה למניין "ארבע‬
‫פרשיות באמונה"‬
‫מעיו – המעיים‪ .‬עשת שן‪ ,‬זהו שן הפיל הנקרא שנהב‬
‫מתוקן באבני ספיר‪,‬‬
‫ספיר – אבן חזקה ומובא במדרש באחד שהביא ספיר ונתנו‬
‫על הסדן והכה עליו בפטיש ונבקע הפטיש והסדן והספיר‬
‫נשאר קיים‪[ .‬אלשיך הקדוש]‬
‫מעיו – המעיים המתוקנים במצוות ואיסורי מאכלות‪.‬‬
‫עשת שן – מנוקים מכל איסור‪[ .‬ספורנו]‪.‬‬
‫ממלאים בתרשיש – בארבע פרשיות שבהם‪ .‬למען תהיה‬
‫תורת יהוה בפינו [ספורנו]‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫גלילי זהב – גליל‪ ,‬גוף הנדסי שבסיסיו התחתון והעליון הם עיגולים‬
‫חופפים והוא חלול ועשוי מזהב‪.‬‬
‫ממולא בתוך הגליל‪.‬‬ ‫ממלאים –‬
‫שמה של אחת מאבני החן שובצו בחושן הכהן הגדול‪.‬‬ ‫תרשיש –‬
‫חתיכה עבה של שנהב שהוא חומר העצם משיני הפיל‪.‬‬ ‫עשת שן –‬
‫מקושטת ומתוקנת [רש"י] כנאמר‪" :‬ותכס בצעיף ותתעלף"‬ ‫מעלפת –‬
‫[בראשית לח יד] ובתרגום נאמר "ואיתקנת"‪.‬‬
‫אבן יקרה בעלת צבע כחול עז שהוא תואר וכינוי לדבר יקר‬ ‫ספיר –‬
‫ונוצץ‪.‬‬

‫‪211‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬

‫מדרש השיר‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות לב‪ ,‬טז)‪:‬‬ ‫ּׁחות ַה ְ ּׁב ִּרית‪ֶ ,‬‬ ‫ָהב‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו לו ֹ‬ ‫י ָָדיו ְ ּׁגלִּ ילֵּי ז ָ‬
‫ָהב‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ִּדּׁ ְב ֵּרי‬ ‫שה אֱ ל ִֹהים הֵ ָמה‪ּׁ ְ ,‬גלִּ ילֵּ י ז ָ‬ ‫לחֹת ַמעֲ ֵ‬ ‫וְּ ַה ֻ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (תהלים יט‪ ,‬יא)‪ַ :‬הנֶחֱ ָמ ִדים ִמ ָז ָהב ו ִמ ַפז‪ָ ,‬א ַמר‬ ‫תו ָרה‪ֶ ,‬‬ ‫ֹ‬
‫של‬ ‫שה נִּ ִּּׁסים ָהי ּׁו נִּ גְ לָ לִּ ין ָהי ּׁו ֶ‬ ‫ש ַע ַּׁבר נְ חֶ ְמיָה‪ַ ,‬מעֲ ֵּ‬ ‫הו ֻּ‬ ‫ַר ִּ ּׁבי יְ ֹ‬
‫שם ַר ִּ ּׁבי ָאבוּׁן‬ ‫ינון הָ י ּׁו וְ הָ י ּׁו נִּ גְ לָ לִּ ין‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ְמנַ ח ֲָמא ְ ּׁב ֵּ‬ ‫ַסנְ ּׁ ִּפ ִּיר ֹ‬
‫שה‬ ‫חֲמ ּׁ ָ‬
‫ָא ַמר וַ חֲ צו ִּּׁבין ִּמ ַ ּׁגלְ ַ ּׁגל חַ ּׁ ָמה הָ יוּׁ‪ֵּ ּׁ .‬כיצַ ד ָהי ּׁו ְּׁכת ּׁו ִּבין‪ִּ ,‬‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‪ :‬י ָָדיו‬ ‫שם ֶ‬ ‫שה ַעל לוּׁחַ זֶה‪ַ ,‬על ֵּ‬ ‫חֲמ ּׁ ָ‬
‫ַעל לוּׁחַ זֶה וַ ִּ‬
‫הֲדא הוּׁא‬ ‫יאל‪ָ ,‬‬ ‫ָהב‪ְּׁ ,‬כ ִּד ְב ֵּרי ַר ִּ ּׁבי חֲ נִּ ינָא ֶּׁבן ַ ּׁג ְמלִּ ֵּ‬ ‫ְ ּׁגלִּ ילֵּי ז ָ‬
‫ֻחות אֲ בָ נִ ים‪ .‬וְ ַר ָּׁבנָן‬ ‫ִּד ְכ ִּתיב (דברים ד‪ ,‬יג)‪ :‬וַ ִיכְּ ְּתבֵ ם ַעל ְּשנֵי ל ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‬ ‫ש ָרה ַעל לוּׁחַ זֶה‪ֶ ,‬‬ ‫ש ָרה ַעל לוּׁחַ זֶה וַ עֲ ָ‬ ‫ָא ְמ ֵּרי עֲ ָ‬
‫שר ִצ ָוה ֶא ְּתכֶ ם‬ ‫יתו אֲ ֶ‬ ‫(דברים ד‪ ,‬יג)‪ :‬וַ י ֵַגד לָ כֶ ם ֶאת ְּב ִר ֹ‬
‫ֻחות אֲ בָ נִ ים‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי‬ ‫ש ֶרת ַה ְּדבָ ִרים וַ ִיכְּ ְּתבֵ ם ַעל ְּשנֵי ל ֹ‬ ‫עֲ ֶ‬
‫עון ֶּׁבן ֹיוחָ אי ָא ַמר ֶע ְש ִּרים ַעל לוּׁחַ זֶה וְ ֶע ְש ִּרים ַעל לוּׁחַ‬ ‫ִּש ְמ ֹ‬
‫ֻּחות אֲ בָ נִּ ים‪ֶ ,‬ע ְש ִּרים ַעל‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‪ :‬וַ ִּ ּׁי ְכ ְּׁתבֵּ ם ַעל ְשנֵּי ל ֹ‬ ‫זֶה‪ֶ ,‬‬
‫או ֵּמר ַא ְר ָּׁב ִּעים‬ ‫ימאי ֹ‬ ‫לוּׁחַ זֶה וְ ֶע ְש ִּרים ַעל לוּׁחַ זֶה‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ִּס ָ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות לב‪ ,‬טו)‪:‬‬ ‫ַעל לוּׁחַ זֶה וְ ַא ְר ָּׁב ִּעים ַעל לוּׁחַ זֶה‪ֶ ,‬‬
‫לחֹת ְּכ ֻת ִבים ִמ ְּשנֵי ֶע ְּב ֵריהֶ ם ִמ ֶזה ו ִמ ֶזה‪.‬‬ ‫ֻ‬

‫זוהר השיר‬
‫ונוטף אותו הטל לשדה תפוחים הקדושים זה שאמר הכתוב‪" :‬ותעל שכבת‬
‫הטל והנה על פני המדבר דק מחוספס" [שמות טז]‪ .‬ומראה של אותו הטל‬
‫לבן הוא‪ ,‬כדמיון אבני הבדולח שנראים כל הגוונים בתוכה‪ .‬כמו שנאמר‪:‬‬
‫ועינו כעין הבדולח‪.‬‬
‫ב‪ .‬אמר רבי שמעון‪ :‬בוא וראה גודל רחמנותו של הקב"ה אצל כנסת‬
‫ישראל‪ .‬הה"ד‪ :‬פתחי לי אחותי רעיתי וגומר‪ .‬פתחי לי פתח של תשובה‬
‫למען תזכי לכל טוב שבעולם‪ .‬שראשי נמלא טל‪ ,‬זהו ראש העולם‪ .‬קוצותי‬
‫רסיסי לילה‪ ,‬זהו קצה העולם‪ .‬כלומר ראש העולם וקצהו מלאתי כל טוב‬
‫בשבילך‪ .‬ואתה לא פתחת לי באותו זמן‪ .‬ולאחר כך כשהעיק לך מה כתיב‪:‬‬
‫קמתי אני לפתוח לדודי ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו‪.‬‬

‫‪212‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬

‫*מי ּ ָֻׁס ִדים ַעל‪-‬‬ ‫ְ‬ ‫*שש‪,‬‬ ‫ֵׁ‬ ‫(טו)‪ :‬ש ֹו ָׁקיו ַע ּמ ּו ֵׁדי‬
‫*א ְדנֵׁ י‪ָׁ -‬פז; ַמ ְר ֵׁאה ּו‪ַּ ,‬כ ְּל ָׁב ֹנון‪ָׁ ּ -‬בח ּור‪ָּׁ ,‬כאֲ ָׁרזִ ים‪:‬‬
‫ַ‬

‫הרגלים שהעולם עומד עליהם‪ ,‬הם הנהגות הקב"ה בעולמו‬

‫המה עמודי שיש איתנים מאד‪ .‬ובסיסם הם אדני פז‪.‬‬
‫"פז" עולה בגימטריה למניין "בלימה" זה שנאמר‪" :‬תלה‬
‫ארץ על בלימה" [איוב כו ז]‪ .‬כנאמר בספר יצירה המיוחס‬
‫לאברהם אע"ה "עולם תלוי ועומד באויר" רצה לומר‬
‫בזאת‪ :‬אדם המייסד דרכו וחייו על דרך התורה‪ .‬חייו‬
‫איתנים ויציבים כאדני פז‪ .‬ובאם חלילה לא ילך בדרך זו אזי‬
‫חייו יהיו תלויים לו מנגד כנאמר‪" :‬והיו חייך תלאים לך‬
‫מנגד" [דברים כח סו]‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫שוקיו – שוקים שלו‪ ,‬חלק הרגל מן הברך עד הקרסול‪.‬‬
‫שש – אבן שיש [מצודת ציון]‪.‬‬
‫מיוסדים – מלשון יסוד‪ ,‬שהם היסודות שלו‪.‬‬
‫אדני פז – בסיסו מזהב טהור‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫שהוּׁא‬ ‫שש‪ֶ ,‬‬ ‫עולָ ם‪ַ ,‬ע ּׁמו ֵּּׁדי ֵּ‬ ‫שש‪ ,‬ש ֹו ָקיו זֶה הָ ֹ‬ ‫ש ֹו ָקיו ַע ּׁמו ֵּּׁדי ֵּ‬
‫שת י ִָמים‬ ‫ש ֶ‬ ‫שה י ִָּמים‪ִּ ,‬דּׁ ְכ ִּתיב (שמות לא‪ ,‬יז)‪ִ :‬כי ֵ‬ ‫ְמי ּׁ ָֻּסד לְ ִּש ּׁ ָ‬
‫של‬ ‫יה ֶ‬ ‫שה יהוה וגו'‪ְּ .‬מי ָֻס ִדים ַעל ַא ְּדנֵי פָ ז‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ּׁ ָפ ָר ִּש ּׁי ֹו ֶת ָ‬ ‫ָע ָ‬
‫מות‬ ‫חֲריהֶ ם‪ ,‬וּׁלְ ָמה הֵּ ם דּׁ ֹו ֹ‬ ‫ש ִּ ּׁנ ְד ָרש ֹות לִּ ְפנֵּיהֶ ם וּׁלְ ַא ֵּ‬ ‫ּׁת ֹו ָרה‪ֶ ,‬‬
‫רו ִּסים ִּמ ְּׁל ַמ ְעלָ ן‪,‬‬ ‫לו ֹ‬ ‫יפ ֹ‬‫לו ָּׁב ִּסיס ִּמ ְּׁל ַמ ּׁ ָטן וְ ִּק ְ‬‫שיֵּּׁש ֹ‬
‫לְ ַע ּׁמוּׁד זֶה ֶ‬
‫חֲריהֶ ם‪ .‬לִּ ְפנֵּיהֶ ם‬ ‫ָּׁכ ְך ּׁ ָפ ָר ִּש ּׁי ֹות הַ ּׁת ֹו ָרה נִּ ְד ָרש ֹות לִּ ְפנֵּיהֶ ם וּׁלְ ַא ֵּ‬
‫שה‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (ויקרא יט‪ ,‬כ)‪ :‬וְּ ִאיש ִכי יִ ְּש ַכב ֶאת ִא ָ‬ ‫ִּמ ּׁנַיִּ ן‪ֶ ,‬‬
‫יה‪ :‬וְ ִּכי ָתבֹא ּׁו ֶאל הָ ָא ֶרץ‬ ‫ִש ְּכבַ ת זֶ ַרע‪ַ ,‬מה ְּׁכ ִּתיב ַּׁב ְת ֵּר ּׁ‬
‫וּׁנְ ַט ְע ּׁ ֶתם ָּׁכל ֵּעץ ַמאֲ כָ ל‪ ,‬וְ ִּכי ָמה ִּענְ יָן זֶה לָ זֶה‪ֶ ,‬א ּׁלָא‬
‫‪213‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬
‫שהוּׁא‬ ‫נַכיש הוּׁא ָאזֵּיל ו ִּּׁמ ְתעֲ בֵּ יד ַּׁב ְר ֵּּׁביי‪ִּ ,‬מ ּׁת ֹו ְך ֶ‬ ‫שהוּׁא ְמ ּׁ ֵּ‬ ‫ִּמ ּׁ ֶ‬
‫תו‪ָ ,‬א ַמר לֹא‬ ‫שד ַעל ִּש ְפחָ ֹ‬ ‫יתו הוּׁא נ ְֶח ַ‬ ‫תוך ֵּּׁב ֹ‬ ‫ְ‬ ‫נִּ ְכנַ ס וְ ֹיוצֵּ א לְ ֹ‬
‫שם אֲ נִּ י חַ ּׁיָב‪ ,‬חַ ּׁ ָטאת אֲ נִּ י ֵּמ ִּביא‬ ‫חַ ּׁ ָטאת אֲ נִּ י חַ ּׁיָב וְ לֹא ָא ָ‬
‫שנ ֹּׁוהֲ גִּ ין‬ ‫שם ַר ִּ ּׁבי לֵּ וִּ י ֵּאלּׁ ּׁו ֶ‬ ‫שם אֲ נִּ י ֵּמ ִּביא‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי יו ָּׁדן ָא ַמר ְ ּׁב ֵּ‬ ‫ָא ָ‬
‫לות ְ ּׁב ָק ְד ָק ֵּדי‬ ‫עולָ ם הַ ז ֶּׁה‪ ,‬עֲ ִּת ִּידים הֵּ ן לְ ִּה ּׁ ָת ֹ‬ ‫חות ָּׁב ֹ‬ ‫הֶ ּׁ ֵּתר ַּׁב ּׁ ְשפָ ֹ‬
‫בוא‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (תהלים סח‪ ,‬כב)‪:‬‬ ‫לֶע ִּתיד לָ ֹ‬ ‫אשיהֶ ן ָ‬ ‫ָר ֵּ‬
‫ש ָער ִמ ְּתהַ ל ְֵּך‬ ‫ַא ְּך אֱ ל ִֹהים יִ ְּמחַ ץ רֹאש אֹיְּ בָ יו ָק ְּדקֹד ֵ‬
‫בוי‪ָ ,‬א ַמר יֵּזִּ יל‬ ‫חו ֹ‬ ‫יה ֹ‬ ‫ש ָמיו‪ִּ ,‬ע ּׁ ֵּמ ּׁ‬ ‫ש ָמיו‪ַ ,‬מה ּׁו ִּמ ְת ַה ּׁ ֵּל ְך ַּׁבאֲ ָ‬ ‫ַבאֲ ָ‬
‫בוי‪ .‬וְ נִּ ְד ָרש ֹות לְ ַאח ֲֵּריהֶ ן ּׁ ֵּכיצַ ד‪ִּ ,‬דּׁ ְכ ִּתיב‬ ‫חו ֹ‬ ‫ַהאי גַ ְב ָרא ְ ּׁב ֹ‬
‫שנִ ים יִ ְּהיֶה לָ כֶ ם עֲ ֵרלִ ים לֹא י ֵָאכֵ ל‪,‬‬ ‫שלש ָ‬ ‫(ויקרא יט‪ ,‬כג)‪ָ :‬‬
‫ֹאכל ּׁו ַעל הַ דָּׁ ם לֹא ְתנַחֲ ש ּׁו וגו'‪,‬‬ ‫יה‪ :‬לֹא ת ְ‬ ‫ַמה ְּׁכ ִּתיב ַּׁב ְת ֵּר ּׁ‬
‫שנִּ ים‪,‬‬ ‫שלש ָ‬ ‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא לְ ָע ְרלָ ה ַא ּׁ ָתה ַמ ְמ ִּּׁתין ָ‬ ‫ְ‬ ‫ָא ַמר ַה ָּׁק ֹ‬
‫ש ִּהיא ִּמ ּׁ ַטהֶ ֶרת ִּמ ִּ ּׁנדָּׁ ָת ּׁה‪.‬‬ ‫וּׁלְ ִּא ְש ְּׁת ָך ִּאי ַא ּׁ ָתה ַמ ְמ ִּּׁתין ַעד ֶ‬
‫שנִּ ים‪ ,‬וְ לִּ ְבהֶ ְמ ְּׁת ָך ִּאי ַא ּׁ ָתה‬ ‫שלש ָ‬ ‫לְ ָע ְרלָ ה ַא ּׁ ָתה ַמ ְמ ִּּׁתין ָ‬
‫שאוּׁל ִּה ְת ִּחיל‬ ‫צה דָּׁ ָמ ּׁה‪ .‬ו ִּּׁמי ִּק ּׁיֵּם ִּמ ְצוַ ת ַהדָּׁ ם‪ָ ,‬‬ ‫ש ִּיּׁ ְת ַמ ֶ ּׁ‬‫ַמ ְמ ִּּׁתין ֶ‬
‫הדָּׁ ם‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (שמואל א יד‪ ,‬לג)‪:‬‬ ‫לְ ַק ּׁיֵּם ִּמ ְצוַ ת ַ‬
‫שאול לֵאמֹר ִהנֵה ָה ָעם ח ִֹטאים לַ יהוה לֶאֱ כֹל ַעל‬ ‫וַ י ִַגידו לְּ ָ‬
‫שאול ֻפצו בָ ָעם וַ אֲ ַמ ְּר ֶתם‬ ‫ֹאמר ָ‬ ‫ַה ָדם (שמואל א יד‪ ,‬לג)‪ :‬וַ י ֶ‬
‫רו וְּ ִאיש ְּשיֵהו ו ְּשחַ ְּט ֶתם ָבזֶה‬ ‫לָ הֶ ם ַה ִגישו ֵאלַ י ִאיש ש ֹו ֹ‬
‫וַ אֲ כַ לְּ ֶתם‪ַ ,‬מה ּׁו ָּׁבזֶה‪ַ ,‬ר ָּׁבנָ ן ָא ְמ ִּרין ַס ִּּׁכין ַּׁבר ַא ְר ַּׁבע ֶע ְש ֵּרה‬
‫הֲרי‬ ‫שה‪ֵּ ,‬‬ ‫חֲמ ּׁ ָ‬
‫הֶ ְר ָאה לָ הֶ ם‪ַ ,‬ה ֵּּׁבי"ת ּׁ ַת ְר ּׁ ֵּתי‪ ,‬זיי"ן ִּש ְב ָעה‪ ,‬ה"א ִּ‬
‫חֲטין‬ ‫שר‪ָ .‬א ַמר לָ הֶ ם ַּׁכ ּׁ ֵּס ֶדר ַהז ֶּׁה הֱ י ּׁו ש ֹו ִּ‬ ‫ַא ְר ָּׁב ָעה ָע ָ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‪ּׁ ְ ,‬ב ִּמלְ חֶ ֶמת‬ ‫לו ַה ָּׁק ֹ‬ ‫עו ֹ‬ ‫ימ ַתי ּׁ ְפ ָר ֹ‬ ‫או ְכלִּ ים‪ ,‬וְ ֵּא ָ‬ ‫וְ ֹ‬
‫ּׁ ְפלִּ ְש ִּּׁתים‪ִּ ,‬דּׁ כְ ִּתיב (שמואל א יג‪ ,‬כב)‪ :‬וְּ ָהיָה ְּב ֹיום ִמלְּ חֶ ֶמת‬
‫שאול‬ ‫שר ֶאת ָ‬ ‫וְּ לֹא נִ ְּמצָ א חֶ ֶרב וַ חֲ נִ ית ְּביַד ָכל ָה ָעם אֲ ֶ‬
‫שאול‪ ,‬וגו'‪ ,‬וְ לֹא נִּ ְמצָ א‪ ,‬וְ ַא ְּׁת אֲ ַמ ְר ְּׁת‬ ‫ָתן וַ ִת ָמצֵ א לְּ ָ‬ ‫וְּ ֶאת ֹיונ ָ‬
‫שם ַר ִּ ּׁבי יִּ צְ חָ ק ַמלְ ָאךְ‬ ‫לו‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי חַ ַ ּׁגי ְ ּׁב ֵּ‬ ‫וַ ִּּׁת ּׁ ָמצֵּ א‪ ,‬ו ִּּׁמי ִּה ְמצִּ י ָא ּׁה ֹ‬

‫‪214‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬
‫לו‪.‬‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ִּה ְמצִּ ָ‬
‫יא ּׁה ֹ‬ ‫לו‪ ,‬וְ ַר ָּׁבנָ ן ָא ְמ ֵּרי ַה ָּׁק ֹ‬ ‫יא ּׁה ֹ‬ ‫ִּה ְמצִּ ָ‬
‫ֹתו‬
‫שאול ִמזְּ ֵבחַ לַ יהוה א ֹ‬ ‫ְּׁכ ִּתיב (שמואל א יד‪ ,‬לה)‪ :‬וַ ִיבֶ ן ָ‬
‫חות ָּׁבנ ּׁו ִּראש ֹונִּ ים‪ ,‬נֹחַ ָּׁבנָה‬ ‫זְב ֹ‬
‫הֵ חֵ ל לִ ְּב ֹנות וגו'‪ ,‬וְ כַ ּׁ ָמה ִּמ ְ ּׁ‬
‫זְבחַ ‪ ,‬יַעֲ קֹב ָּׁבנָ ה‬
‫ִּמזְ ֵּּׁבחַ ‪ַ ,‬א ְב ָר ָהם ָּׁבנָה ִּמזְ ֵּּׁבחַ ‪ ,‬יִּ ְצחָ ק ָּׁבנָה ִּמ ֵּּׁ‬
‫ֹתו‬
‫ש ַע ָּׁבנָה ִּמזְ ֵּּׁבחַ ‪ ,‬וְ ַא ְּׁת אֲ ַמר א ֹ‬ ‫הו ֻּ‬
‫משה ָּׁבנָ ה ִּמזְ ֵּּׁבחַ ‪ ,‬יְ ֹ‬ ‫ִּמזְ ֵּּׁבחַ ‪ֶ ,‬‬
‫תו הֵּ חֵּ ל לִּ ְה ֹיות רֹאש לַ ְּׁמלָכִּ ים‪ָ ,‬א ַמר‬ ‫או ֹ‬ ‫הֵּ חֵּ ל לִּ ְב ֹנות‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא ֹ‬
‫נַפש ֹו ַעל ַהדָּׁ בָ ר ַהז ֶּׁה‪ ,‬הֶ עֱ לָ ה ָעלָ יו‬ ‫ָתן ְ‬ ‫ש ּׁנ ַ‬
‫ַר ִּ ּׁבי יו ָּׁדן לְ ִּפי ֶ‬
‫תו הֵּ חֵּ ל לִּ ְב ֹנות ִּמזְ ֵּּׁבחַ לַ יהוה‪.‬‬ ‫או ֹ‬‫ַה ָּׁכתוּׁב ְּׁכ ִּאלּׁ ּׁו ֹ‬

‫זוהר השיר‬
‫קמתי לפתוח לדודי‪ ,‬זו הנשמה אצל הגוף‪ .‬בעוד שהנשמה בגוף אין איש‬
‫רוצה להעיר דרכי תשובה‪ .‬דאמר רבי פנחס בשעה שהנשמה רוצה לצאת‬
‫מן הגוף מתחרט האיש למה לא שב בתשובה עד שיוצאת מן הגוף‪ .‬ונשאר‬
‫הגוף ככלי שאין חפץ בו‪ .‬וא"ר פנחס כל שבעת הימים נפשו‬

‫*מחֲ ַמ ִ ּדים; זֶ ה‬
‫(טז)‪ִ * :‬ח ּכ ֹו‪ַ ,‬מ ְמ ַת ִּקים‪ ,‬וְ ֻכ ּל ֹו‪ַ ,‬‬
‫*ר ִעי‪ְּ ,‬ב ֹנות יְ ר ּו ָׁשלָׁ ים‪:‬‬
‫דו ִדי וְ זֶה ֵׁ‬
‫ֹ‬

‫דבריו מתוקים זה שנאמר‪" :‬מתוקים מדבש נופת צופים"‬

‫[תהלים יט ד]‬
‫וכולו מחמדים – כל דבריו בנועם הליכות לקרב לב‬
‫שומעיהם זה שנאמר‪" :‬הנחמדים מזהב ומפז רב" [שם]‪ .‬דברי‬
‫יהוה לעמו נאמרים במתק שפתיים ללמד לאדם מוסר ודרך‬
‫יהוה שיבין שהתורה היא נעימה וברה זה שנאמר‪" :‬דרכיה‬
‫דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום" [משלי ג יז]‪.‬‬
‫זהו דרכו של יהוה‪ ,‬זהו דרכו של אלוהינו מלך בעליונים‬
‫ושליט בתחתונים‪ .‬ועל האדם להאזין ולשמוע דברי אלוהים‬
‫חיים קשב רב ויוריד הדברים לעמקי נשמתו ויפיק לעצמו‬
‫מוסר ותוכחה וע"י כך יזכה ללכת בדרך הבורא‪ ,‬הוא בורא‬
‫‪215‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬
‫כל העולמות‪ .‬והכל תלוי בהאזנה לדברי רעהו היושב‬
‫בעליונים‪ ,‬ואם אין הוא שומע עלול הוא להפוך אור לחושך‪,‬‬
‫טוב לרע ומתוק למר‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫חכו – תוכו‪.‬‬
‫מחמדים – מלשון חמדה‪ ,‬דבר יקר ורצוי מאד‪.‬‬
‫רעי – חבר שלי‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫עולָ ם הַ ז ֶּׁה ָא ָדם‬ ‫ש ָּׁב ֹ‬
‫קונְ יָא לְ ִּפי ֶ‬‫עון ְ ּׁב ַר ִּ ּׁבי ֹיוסֵּ י ַּׁבר לָ ֹ‬
‫ַר ִּ ּׁבי ִּש ְמ ֹ‬
‫יעה‪ ,‬וְ ַאחֵּ ר‬ ‫תו‪ָ .‬א ָדם ֹנוטֵּ ַע נְ ִּט ָ‬ ‫או ֹ‬‫בּׁ ֹונֶה ִּ ּׁבנְ יָן וְ ַאחֵּ ר ְמכַ ּׁ ֶלה ֹ‬
‫בוא ַמה ְּׁכ ִּתיב (ישעיה סה‪ ,‬כב)‪:‬‬ ‫או ָת ּׁה‪ .‬אֲ בָ ל לֶ ָע ִּתיד לָ ֹ‬ ‫יֹאכַ ל ֹ‬
‫ֵשב לֹא יִ ְּטעו וְּ ַאחֵ ר יֹאכַ ל וגו' לֹא יִ גְּ עו‬ ‫לֹא יִ ְּבנו וְּ ַאחֵ ר י ֵ‬
‫לָ ִריק וְּ לֹא יֵלְּ דו לַ ֶב ָהלָ ה ִכי זֶ ַרע ְּברוכֵ י יהוה הֵ ָמה וגו'‪,‬‬
‫תו ְּך‬
‫(ישעיה סא‪ ,‬ט)‪ :‬וְּ ֹנו ַדע ַבג ֹויִ ם זַ ְּר ָעם וְּ צֶ אֱ צָ ֵאיהֶ ם ְּב ֹ‬
‫ָה ַע ִמים ָכל ר ֵֹאיהֶ ם י ִַכירום ִכי הֵ ם זֶ ַרע ֵב ֵר ְּך יהוה‪.‬‬

‫זוהר השיר‬
‫מתאבלת עליו ואומרת קמתי אני לפתוח לדודי‪ ,‬ידע האדם שבעוד‬
‫שהנשמה בגוף והגוף עומד בכוחו‪ ,‬זו היא תשובה טובה ולא בשעה שאינו‬
‫יכול לחטוא‪ .‬ועל זה נאמר‪" :‬וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא‬
‫יבוא ימי הרעה"‬
‫ו‪ .‬אמר רבי יהודה‪ :‬מה כתוב למעלה אני ישנה ולבי ער‪ .‬אמרה כנסת‬
‫ישראל אני ישנה ממצות התורה בזמן שהלכתי במדבר‪ .‬ולבי ער עד‬
‫להיכנס לארץ לקיים אותן‪ .‬שהרי בארץ ישראל נמצאות כל מצות התורה‪.‬‬
‫קול דודי דופק‪ ,‬זה משה שהוכיח להם לישראל בכמה תוכחות בכמה‬
‫מריבות‪ .‬שנאמר‪ :‬אלה הדברים‪...‬ממרים הייתם וגומר‪[...‬דברים ט]‪ .‬בחורב‬
‫הקצפתם וגומר‪ .‬זש"כ‪ :‬דופק‪ ,‬ועל כל זה משה כשהוכיח להם לישראל היו‬
‫כל דבריו באהבה שנאמר‪" :‬כי עם קדוש אתה ליהוה אלוקיך ובך בחר‬
‫יהוה אלוקיך להיות לו לעם [דברים ז]‪ .‬ועוד‪" :‬בנים אתם ליהוה‬
‫אלוקיכם"‪" .‬ואתם הדבקים ביהוה אלוקיכם"‪ .‬ועל כן‪" :‬ושמעת בקול יהוה‬
‫אלוקיך"‪" .‬כי מאהבת יהוה אתכם"‪ .‬זש"כ‪ :‬פתחי לי אחותי רעיתי‪ .‬מה‬
‫כתוב אחריו‪ ,‬קמתי אני לפתוח לדודי‪ .‬פתחתי אני לדודי‪ ,‬אמרו ישראל‬
‫‪216‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬
‫בעוד שהיינו מוכנים להיכנס לארץ‪ .‬ולקבל אותן מצות התורה ע"י משה‪.‬‬
‫מה כתוב‪ :‬ודודי חמק עבר‪ ,‬שנאמר‪ :‬וימת שם משה עבד יהוה" [דברים לד]‪.‬‬
‫בקשתיהו ולא מצאתיהו‪ ,‬שנאמר‪" :‬ולא קם עוד נביא בישראל כמשה"‪.‬‬
‫קראתיו ולא ענני‪ ,‬שלא היה דור כדורו של משה‪ ,‬שהקב"ה שמע לקולם‬
‫ועשה להם ניסים ונפלאות כמו שעשה ע"י משה‪.‬‬

‫מעשה המלך‬
‫מעשה ברועה‪ ,‬שהיה רועה את צאנו מחוץ לעיר‪ ,‬והייתה אשתו‬
‫מביאה לו את ארוחתו בשעה השישית‪ .‬פעם חלתה אשתו ולא‬
‫באה‪ .‬הגיעה השעה השביעית והשמינית‪ ,‬והחל הרעב להציק לו‪.‬‬
‫חשב ללכת לביתו לאכול‪ ,‬אבל בידי מי יפקיד צאנו? נשא עיניו‬
‫וראה איש אחד קוצר חציר‪ .‬פנה אליו ואמר לו‪ :‬השגח בטובך‬
‫על העדר עד שובי‪ ,‬ואני אתן לך דורון בשכרך‪ .‬אבל אותו הקוצר‬
‫חרש היה‪ ,‬וסבור היה‪ ,‬שהרועה מבקש ממנו חציר בעבור צאנו‪.‬‬
‫אמר לו‪ :‬לך מעלי‪ ,‬כי לי יש חמש כבשות בביתי ובעבורן קוצר‬
‫אני את השחת‪ .‬וסמן לו בידו שילך ויפנה ממנו‪ .‬אך רועה זה גם‬
‫הוא חרש היה‪ ,‬ולא שמע מה שאמר לו‪ .‬הוא ראה את תנועת ידו‬
‫של הקוצר‪ ,‬והבין שאמר לו ללכת לביתו לחיים ולשלום‪ ,‬ואל לו‬
‫לדאוג לעדרו שכן הקוצר ישים עליו את עינו‪ .‬הלך הרועה לביתו‪,‬‬
‫אכל ושתה ושב לעדרו ומצאו שלם‪ ,‬כבשה אחת לא נעדרה‪.‬‬
‫הבין הרועה שהקוצר קיים את הבטחתו והחליט לשלם לו‬
‫כגמולו‪ .‬חשב מה ייתן לו על שעה של שמירה? ייתן כבשה‬
‫שלמה‪ ,‬הרי זה יותר מידי‪ .‬החליט להגיש לפניו כבשה אחת‪,‬‬
‫שהייתה צולעת על רגלה‪ .‬הכבשה הפריעה לעדר בלכתו‪ ,‬אבל‬
‫בביתו של הקוצר הרי היא אוצר יקר‪ .‬נשא בידיו את הכבשה‬
‫והעמידה לפני הקוצר‪ ,‬ופיו מלא תודה ושבח‪ .‬חשב הקוצר‪ :‬ודאי‬
‫‪217‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ה‬

‫בא להאשימני שאני שברתי את רגלה של כבשתו והוא דורש‬

‫ממני לשלם את הנזק! מיד קרא בקול גדול‪ :‬לא התקרבתי אל‬
‫העדר‪ ,‬ולא נגעתי בכבשים‪ ,‬למה תעליל עלי עלילות שווא!‬
‫הרועה שלא שמע את דבריו‪ ,‬הבין שהוא מסרב ליטול ממנו‬
‫כבשה בעלת מום‪ .‬דחפה לעבור ואמר‪ :‬אל תביט אל מומה‪,‬‬
‫שמנה היא ונותנת חלב למכביר ואם תשחטנה‪ ,‬יהיה לך בשר‬
‫בשפע!‬
‫הבין הקוצר‪ ,‬שהרועה עומד על תביעתו חרה אפו והכהו על לחיו‪.‬‬
‫התחילו שניהם מתכחשים ומכים זה את זה‪ .‬והנה אדם אחד הלך‬
‫רגלי במדבר‪ ,‬וראה סוס טועה הולך לנגדו‪ .‬עלה על הסוס ורכב‬
‫לדרכו‪ .‬עוד הוא רוכב‪ ,‬וראה שני אנשים רבים זה עם זה‪ .‬רצו‬
‫אליו השניים ואחזו בסרן הסוס והתחילו לטעון באוזניו את‬
‫טענותיהם‪ .‬זה צועק‪ :‬נשבע אני שלא נגעתי בכבשיו! וזה קורא‪:‬‬
‫מתנה הבאתי וסטירה קיבלתי! אך אבוי גם רוכב הסוס היה‬
‫חרש‪ ,‬וחשב ששניהם מאשימים אותו בגניבת הסוס! מיד נטש‬
‫את הסוס ונס ברגליו‪ .‬עמדו השניים וברחו אף הם ואמרו‪ :‬לבטח‬
‫רץ האיש אל המושל‪ ,‬להאשימנו בשוד דרכים! מיהרו השנים‬
‫וברחו כל אחד על נפשו‪.‬‬
‫על כך אמר הכתוב‪" :‬הטו אוזנכם ולכו אלי‪ ,‬שמעו ותחי נפשכם‪,‬‬
‫[ישעיה נד] (חסדי אבות‪,‬‬ ‫ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים"‬
‫ה יב)‪.‬‬

‫‪218‬‬
‫פרק ו‬

‫‪219‬‬
220
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ו‬

‫(א)‪ָׁ * :‬אנָׁ ה ָׁהלַ ְך ּד ֹו ֵׁד ְך‪ַ ,‬ה ָׁ ּי ָׁפה ּ ַב ָׁ ּנ ִשים; ָׁאנָׁ ה‬

‫דו ֵׁד ְך‪ּ ,‬ונְ ַב ְק ֶש ּנ ּו ִע ּ ָׁמ ְך‪:‬‬
‫ּ ָׁפנָׁ ה ֹ‬
‫אומות העולם מצערים את עם ישראל בשאלה‪ ,‬אנא פנה‬
‫אלוהיכם? אתם‪ ,‬הטוענים שאתם הבחירה באומות‪.‬‬
‫אנא פנה דודך – ממשיכים ומציקים אומות העולם‪ ,‬לאן‬
‫פנה אלוהיכם? האם לימין האם לשמאל? אמרו לנו ונעזור‬
‫לכם לחפשו עימכם אומרים הם בלעג לשונם‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫או ְמ ִּרים‬ ‫עולָ ם ֹ‬ ‫ָשים‪ ,‬אֻּ ּׁמ ֹות ָה ֹ‬ ‫ָאנָה ָהלַ ְך דּׁ ֹו ֵּדך הַ ּׁיָפָ ה ַּׁב ּׁנ ִּ‬
‫ְ‬
‫לְ יִּ ְש ָר ֵּאל‪ָ ,‬אנָה ָהלַ ְך דּׁ ֹו ֵּד ְך‪ִּ ,‬מ ִּּׁמ ְצ ַריִּ ם לַ ָ ּׁים‪ ,‬לְ ִּסינַי‪ָ ,‬אנָה ּׁ ָפנָה‬
‫עולָ ם‪ַ ,‬מה‬ ‫דּׁ ֹו ֵּד ְך‪ַ .‬מה ְּׁכנֶסֶ ת יִּ ְש ָר ֵּאל ֵּמ ִּשיבָ ה לְ ֻּא ּׁמ ֹות הָ ֹ‬
‫ש ִּ ּׁנ ְד ַּׁב ְק ִּּׁתי‬ ‫יבכֶ ם ש ֹואֲ לִּ ים ָעלָ יו וְ ֵּאין לָ כֶ ם חֵּ לֶק בּׁ ֹו‪ֵּ ,‬מ ַאחַ ר ֶ‬ ‫ִּּׁט ְ‬
‫ָכול הוּׁא‬ ‫ש ִּ ּׁנ ְד ַּׁבק ִּ ּׁבי י ֹ‬
‫כולָ ה אֲ נִּ י לִּ ְפרש ִּמ ּׁ ֶמ ּׁנוּׁ‪ֵּ ,‬מ ַאחַ ר ֶ‬ ‫בּׁ ֹו יְ ֹ‬
‫ֵּיה‪.‬‬‫לִּ ְפרש ִּמ ּׁ ֶמ ִּ ּׁני‪ָּׁ ,‬כל הָ ן ְדּׁ הוּׁא לְ גַ ִּ ּׁבי הוּׁא ָא ֵּתי ל ּׁ‬

‫תוהֶ ה ַעל הָ ִּראש ֹו ֹנות‪ ,‬הָ א כֵּ יצַ ד‪,‬‬ ‫ָא ַמר ֵּריש לָ ִּקיש ו ִּּׁבלְ בַ ד ְ ּׁב ֹ‬
‫שע ָ ּׁגמוּׁר ָּׁכל‬ ‫ש ָהיָה ָא ָדם ָר ָ‬ ‫עון ֶּׁבן ֹיוחָ אי הֲ ֵּרי ֶ‬ ‫ּׁ ָתנֵּי ַר ִּ ּׁבי ִּש ְמ ֹ‬
‫או ֵּמר (יחזקאל‬ ‫שה צַ ִּדּׁ יק ָ ּׁגמוּׁר‪ָ ,‬עלָ יו הַ ָּׁכתוּׁב ֹ‬ ‫י ָָמיו וּׁבַ ּׁס ֹוף נַ עֲ ָ‬
‫עו‬
‫בו ֵמ ִר ְּש ֹ‬ ‫של ָבה ְּב ֹיום שו ֹ‬ ‫שע לֹא יִ ָכ ֶ‬ ‫לג‪ ,‬יב)‪ :‬וְּ ִר ְּש ַעת ָה ָר ָ‬
‫וגו'‪.‬‬

‫‪221‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ו‬

‫עות‪,‬‬
‫(ב)‪ּ :‬ד ֹו ִדי י ַָׁרד ְלגַ נ ֹּו‪ ,‬לַ עֲ ֻר ֹגות ַה ּב ֶֹשם‪ִ -‬ל ְר ֹ‬
‫ּ ַב ַּג ִּנים‪ ,‬וְ ִל ְלקֹט‪ ,‬ש ֹו ַש ִּנים‪:‬‬
‫וישראל עונים‪ ,‬דודי (דא קודשא בריך הוא – זה הקדוש ברוך הוא) ירד‬
‫לגנו‪ ,‬זהו המקדש שציוה עלינו לבנות לכבודו‪ .‬ששם כריח‬
‫ערוגת הבושם מעליית הקטורת שבמזבח‪.‬‬
‫לרעות את צאנו בגנים וללקוט שושנים אלה צדיקי הדור‪.‬‬
‫"שושנים" עולה בגימטריה למניין "האל‪ ,‬שומע צדיקים"‬
‫הקב"ה נהנה מריח הצדיקים כריח ניחוח השושנים בגן‬
‫עדנו‪ ,‬ומעניק בזכותם חסד ושפע לעם ישראל ולעולם כולו‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫ֹשם‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי ֹיוסֵּ י ַּׁבר ַר ִּ ּׁבי‬ ‫גות ַהב ֶ‬ ‫ד ֹו ִדי י ַָרד לְּ גַ נ ֹו לַ עֲ ֻר ֹ‬
‫פו רֹאש ֹו‪ ,‬לֹא‬ ‫סו ֹ‬‫פו וְ לֹא ֹ‬ ‫סו ֹ‬
‫חֲ נִּ ינָא הַ ּׁ ָפסוּׁק ַהז ֶּׁה לֹא רֹאש ֹו ֹ‬
‫עות ְ ּׁבגַ נ ֹּׁו‪ ,‬וְ ַא ְּׁת‬ ‫ימר ֶא ּׁ ָלא דּׁ ֹו ִּדי י ַָרד לִּ ְר ֹ‬ ‫יך ְק ָרא לְ ֵּמ ַ‬ ‫ָהיָה צָ ִּר ְ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‪.‬‬ ‫עות ַּׁב ַ ּׁג ִּ ּׁנים‪ֶ .‬א ּׁ ָלא דּׁ ֹו ִּדי‪ ,‬זֶה ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ָא ַמר לִּ ְר ֹ‬
‫עות‬ ‫ֹשם‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל‪ .‬לִּ ְר ֹ‬ ‫גות ַהבּׁ ֶ‬ ‫עולָ ם‪ .‬לַ עֲ ֻּר ֹ‬ ‫לְ גַ נ ֹּׁו‪ ,‬זֶה ָה ֹ‬
‫ש ִּ ּׁנים‪,‬‬ ‫ַּׁב ַ ּׁג ִּ ּׁנים‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ָּׁב ּׁ ֵּתי ְכנ ִֵּּס ּׁי ֹות וּׁבָ ּׁ ֵּתי ִּמ ְד ָרש ֹות‪ .‬וְ לִּ לְ קֹט ש ֹו ַ‬
‫יתת זְ ֵּקנִּ ים‬ ‫ש ְ ּׁביִּ ְש ָר ֵּאל‪ַ .‬מה ֵּּׁבין ִּמ ַ‬ ‫יקים ֶ‬ ‫לְ ַס ּׁלֵּק ֶאת ַה ַ ּׁ‬
‫צ ִּדּׁ ִּ‬
‫או ֵּמר‬ ‫יתת נְ ָע ִּרים‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי יְ הו ָּׁדה וְ ַר ִּ ּׁבי ַא ָּׁבהוּׁ‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי יְ הו ָּׁדה ֹ‬ ‫לְ ִּמ ַ‬
‫לו וְ יָפֶ ה לַ ּׁ ְפ ִּתילָ ה‪,‬‬ ‫שהוּׁא ָּׁכבֶ ה ֵּמ ֵּאלָ יו‪ ,‬יָפֶ ה ֹ‬ ‫ַה ּׁנֵּר הַ ז ֶּׁה ִּ ּׁב ְּׁז ַמן ֶ‬
‫לו וְ ַרע לַ ּׁ ְפ ִּתילָ ה‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ַא ָּׁבה ּׁו‬ ‫ינו ָּׁכבֶ ה ֵּמ ֵּאלָ יו‪ַ ,‬רע ֹ‬ ‫ש ֵּא ֹ‬ ‫ו ִּּׁב ְּׁז ַמן ֶ‬
‫עונָ ָת ּׁה‪ ,‬יָפֶ ה לָ ּׁה וְ יָפֶ ה‬ ‫ש ִּ ּׁנלְ ֶקטֶ ת ְ ּׁב ֹ‬
‫ָא ַמר ַה ְּׁת ֵּאנָה הַ ז ֹּׁו ִּ ּׁב ְּׁז ַמן ֶ‬
‫עונָ ָת ּׁה‪ַ ,‬רע לָ ּׁה וְ ַרע‬ ‫ש ֵּאינ ָּׁה נִּ לְ ֶקטֶ ת ְ ּׁב ֹ‬ ‫לַ ְּׁת ֵּאנָ ה‪ ,‬ו ִּּׁב ְּׁז ַמן ֶ‬
‫לַ ְּׁת ֵּאנָ ה‪.‬‬

‫‪222‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ו‬
‫שה‬ ‫ש ָע ָ‬ ‫רות ֶ‬ ‫ש ָּׁכל עֲ בֵּ ֹ‬ ‫עוד ֶא ּׁ ָלא ֶ‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָן וְ לֹא ֹ‬
‫הֲדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב‬ ‫לו זְ כוּׁת‪ָ ,‬‬ ‫או ָתן ֹ‬ ‫מונֶה ֹ‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ֹ‬ ‫ַה ָּׁק ֹ‬
‫יך‪ָּׁ ,‬כל‬ ‫יעות ָכל ִבגְּ ד ֶֹת ָ‬ ‫לות ְּק ִצ ֹ‬ ‫(תהלים מה‪ ,‬ט)‪ :‬מֹר וַ אֲ ָה ֹ‬
‫לות לְ פָ נַי‪ָ ּׁ .‬תנֵּי ֶּׁבן‬ ‫מור וַ אֲ ָה ֹ‬ ‫גַד ּׁ ָת ִּ ּׁבי‪ ,‬הֲ ֵּרי הֵּ ן ְּׁכ ֹ‬
‫ש ָּׁב ְ‬
‫ידות ֶ‬ ‫ַה ְ ּׁבגִּ ֹ‬
‫או‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי חֲנִּ ינָא וְ ַר ִּ ּׁבי‬‫שנִּ ים ִּה ִּּׁכיר ַא ְב ָרהָ ם ֶאת בּׁ ֹו ְר ֹ‬ ‫ַּׁכ ּׁ ָמה ָ‬
‫שנָ ה ִּה ִּּׁכיר‬ ‫מונֶה ָ‬ ‫יהון ָא ְמ ִּרין ֶּׁבן ַא ְר ָּׁב ִּעים ו ְּׁש ֹ‬ ‫ֹיוחָ נָן ּׁ ַת ְרוֵּ ֹ‬
‫עון ֶּׁבן לָ ִּקיש ָא ַמר ֶּׁבן ָשלש‬ ‫או‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ִּש ְמ ֹ‬ ‫ַא ְב ָר ָהם ֶאת בּׁ ֹו ְר ֹ‬
‫ש ַמע‬ ‫שר ָ‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (בראשית כו‪ ,‬ה)‪ֵ :‬ע ֶקב אֲ ֶ‬ ‫שנִּ ים הָ יָה‪ֶ ,‬‬ ‫ָ‬
‫ַא ְּב ָר ָהם ְּבקֹלִ י‪ִ ,‬מנְּ יַן ֵע ֶקב‪.‬‬

‫דו ִדי ִלי‪ָׁ ,‬הר ֶֹעה ּ ַב ּש ֹו ַש ִּנים‪:‬‬

‫דו ִדי וְ ֹ‬
‫(ג)‪ :‬אֲ נִ י ְל ֹ‬

‫מובא בזוהר הקדוש שהקב"ה בחצות הלילה נכנס לגן העדן‬

‫ומתענג מן הצדיקים‪ .‬והצדיקים נהנים מזיו השכינה‪ .‬אני‬
‫לדודי במסירות נפשי לו‪ ,‬ודודי לי שפוקח עיניו תדיר עלי‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫א‪ .‬אנה – לאן?‬

‫מדרש השיר‬
‫מות נִּ ְתוַ ּׁ ֵּכחַ‬‫קו ֹ‬
‫לשה ְמ ֹ‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ְשמו ֵּּׁאל ַּׁבר נַ ְח ָמן‪ּׁ ִּ ,‬ב ְש ָ‬
‫עולָם‬ ‫ש ְמח ּׁו ֻּא ּׁמ ֹות ָה ֹ‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ִּעם יִּ ְש ָר ֵּאל וְ ָ‬ ‫ַה ָּׁק ֹ‬
‫ש ָא ַמר‬ ‫בשת ּׁ ָפנִּ ים‪ּׁ ְ ,‬ב ָש ָעה ֶ‬ ‫דולָ ה‪ ,‬וּׁלְ בַ ּׁס ֹוף י ְָצא ּׁו ְ ּׁב ֶ‬
‫ִּש ְמחָ ה גְ ֹ‬
‫ֹאמר יהוה‪,‬‬ ‫לָ הֶ ם הַ ּׁנ ִָּביא (ישעיה א‪ ,‬יח)‪ :‬לְּ כו נָא וְּ נִ ָו ְּכחָ ה י ַ‬
‫כולִּ ין לְ ִּה ְתוַ ּׁ ֵּכחַ ִּעם‬ ‫יא ְך יְ ֹ‬ ‫עולָ ם‪ָ ,‬א ְמר ּׁו הֵּ ַ‬ ‫ש ְמח ּׁו ֻּא ּׁמ ֹות הָ ֹ‬ ‫ָ‬
‫שו הוּׁא ְמכַ ּׁלֶה‬ ‫או‪ַ ,‬ע ְכ ָ‬ ‫בּׁ ֹו ְר ָאן‪ ,‬ו ִּּׁמי יוּׁכַ ל לְ וַ ּׁ ֵּכחַ ִּעם בּׁ ֹו ְר ֹ‬
‫שאֻּ ּׁמ ֹות‬ ‫ְ‬
‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא ֶ‬ ‫ש ָר ָאה ַה ָּׁק ֹ‬ ‫עולָ ם‪ֵּ ּׁ ,‬כיוָ ן ֶ‬
‫או ָתם ִּמן ָה ֹ‬ ‫ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (ישעיה א‪ ,‬ח)‪:‬‬ ‫טובָ ה‪ֶ ,‬‬ ‫עולָ ם ְש ֵּמ ִּחים‪ ,‬הֲ פָ כָ ּׁה לָ הֶ ם לְ ֹ‬ ‫ָה ֹ‬

‫‪223‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ו‬

‫שלֶג יַלְּ ִבינו ִאם י ְַּא ִדימו‬ ‫שנִ ים ַכ ֶ‬ ‫ִאם יִ ְּהיו חֲ ָט ֵאיכֶ ם ַכ ָ‬
‫עולָ ם וְ ָא ְמר ּׁו ז ֹו ְּׁתשוּׁבָ ה‬ ‫כַ ת ֹולָ ע ַכ ֶצ ֶמר יִ ְּהיו‪ָ ּׁ ,‬ת ְמה ּׁו אֻּ ּׁמ ֹות הָ ֹ‬
‫וְ ֹזו ּׁת ֹוכֵּ חָ ה‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא לָ א אֲ ָתא ֶא ּׁ ָלא לְ ִּה ְת ּׁפ ֹוגְ גָ ה ִּעם ְ ּׁב ֹנוי‪.‬‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא (מיכה ו‪ ,‬ב)‪ִ :‬ש ְּמעו ָה ִרים‬ ‫ש ָא ַמר ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫ְ ּׁב ָ‬
‫ֶאת ִריב יהוה וְּ ָה ֵא ָתנִ ים מ ְֹּס ֵדי ָא ֶרץ וגו' וְּ ִעם יִ ְּש ָר ֵאל‬
‫כולִּ ין‬‫יא ְך הֵּ ן יְ ֹ‬ ‫עולָ ם‪ָ ,‬א ְמר ּׁו הֵּ ַ‬ ‫ש ְמח ּׁו ֻּא ּׁמ ֹות הָ ֹ‬ ‫יִ ְּתוַ ָכח‪ָ ,‬‬
‫שו הוּׁא‬ ‫או‪ַ ,‬ע ְכ ָ‬‫לְ ִּה ְתוַ ּׁ ֵּכחַ ִּעם בּׁ ֹו ְר ָאן‪ ,‬ו ִּּׁמי יוּׁכַ ל לְ וַ ּׁ ֵּכחַ ִּעם בּׁ ֹו ְר ֹ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‬ ‫ש ָר ָאה ַה ָּׁק ֹ‬ ‫עולָ ם‪ֵּ ּׁ ,‬כיוָ ן ֶ‬ ‫או ָתם ִּמן ָה ֹ‬ ‫ְמכַ ּׁ ֶלה ֹ‬
‫טובָ ה‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא‬ ‫עולָ ם‪ ,‬הֲ פָ כָ ּׁה לָ הֶ ם לְ ֹ‬ ‫של אֻּ ּׁמ ֹות הָ ֹ‬ ‫ִּש ְמחָ ָתן ֶ‬
‫יך עֲ נֵה‬ ‫יתי לְּ ָך ו ָמה הֶ לְּ ֵא ִת ָ‬ ‫ִּד ְכ ִּתיב (מיכה ו‪ ,‬ג)‪ַ :‬ע ִמי ֶמה ָע ִש ִ‬
‫ִבי‪( ,‬מיכה ו‪ ,‬ה)‪ַ :‬ע ִמי זְּ כָ ר נָא ַמה י ַָעץ וגו'‪ָ ּׁ ,‬ת ְמה ּׁו הָ ֻּא ּׁמ ֹות‬
‫יא ְך הוּׁא זֶה לָ א אֲ ָתא ֶא ּׁ ָלא לְ ִּה ְת ּׁפ ֹוגְ גָ ה ִּעם ְ ּׁב ֹנוי‪.‬‬ ‫וְ ָא ְמר ּׁו הֵּ ַ‬
‫ש ָא ַמר ַה ּׁנ ִָּביא (הושע יב‪ ,‬ג)‪ :‬וְּ ִריב לַ יהוה ִעם יְּ הו ָדה‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫ו ְּׁב ָ‬
‫יאךְ‬ ‫עולָ ם‪ָ ,‬א ְמר ּׁו הֵּ ַ‬ ‫ש ְּמחו ֻאמ ֹות ָה ֹ‬ ‫וְּ לִ ְּפקֹד ַעל יַעֲ קֹב וגו' ָ‬
‫או‪,‬‬
‫ָכול לָ ִּריב ִּעם בּׁ ֹו ְר ֹ‬ ‫כולִּ ין לַ עֲ מֹד ִּ ּׁב ְפנֵּי בּׁ ֹו ְר ָאן‪ ,‬ו ִּּׁמי י ֹ‬ ‫הֵּ ן יְ ֹ‬
‫דוש‬ ‫ש ָר ָאה ַה ָּׁק ֹ‬ ‫עולָ ם‪ֵּ ּׁ ,‬כיוָ ן ֶ‬ ‫או ָתם ִּמן הָ ֹ‬ ‫שו הוּׁא ְמכַ ּׁלֶה ֹ‬ ‫ַע ְכ ָ‬
‫טובָ ה‪,‬‬ ‫ְ‬
‫עולָ ם‪ָ ,‬הפַ ך לָ הֶ ם לְ ֹ‬ ‫של אֻּ ּׁמ ֹות ָה ֹ‬ ‫ְ‬
‫ָּׁבר ּׁוך הוּׁא ִּש ְמחָ ָתן ֶ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (הושע יב‪ ,‬ג)‪ַ :‬ב ֶבטֶ ן ָע ַקב ֶאת ָא ִחיו וגו'‪.‬‬ ‫ֶ‬

‫‪224‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ו‬

‫*נָׁ אוָׁ ה‬ ‫*כ ִת ְר ָׁצה‪,‬‬

‫ְּ‬ ‫(ד)‪ :‬י ָָׁׁפה ַא ְּת ַר ְעי ִָׁתי‬
‫לות‪:‬‬ ‫*כ ִּנ ְד ָּׁג ֹ‬
‫ִ ּכיר ּו ָׁשלָׁ ים; *אֲ י ּ ָֻׁמה‪ַּ ,‬‬
‫יפה את רעיתי‪ ,‬ונרצה (רצוי ומקובל) תפילתך לשוב לנווה‬
‫ירושלים בימי הדרה‪.‬‬
‫אימה – עולה נוטריקון‪ :‬ארץ ישראל מכל הארצות‪.‬‬
‫תהיה את רעיתי רמה ונעלה כהמון מחנות נושאים דגלים‬
‫ביום קרב ומלחמה‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫נָה‬
‫קובֶ לֶ ת ַעל ְ ּׁב ּׁ‬ ‫שהָ יְ ָתה ֹ‬ ‫שה ַאלְ ָמנָה ֶ‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי יו ָּׁדן לְ ִּא ּׁ ָ‬
‫לַ דַּׁ ּׁיָן‪ֵּ ּׁ ,‬כיוָ ן ְדּׁ חָ ְמ ָאה דַּׁ יָּׁינָא ְדּׁ הוּׁא דָּׁ ִּאין ְ ּׁבנוּׁר ו ְּׁבזֶפֶ ת ְ ּׁב ִּדינִּ ין‬
‫לֵּיה לְ ַד ּׁיָינָא סו ְּׁרחָ נִּ ין ִּדּׁ ְב ִּרי‬
‫ּׁ‬ ‫מו ַדע‬
‫ו ַּׁמגְ לְ ִּבין‪ָ ,‬א ְמ ָרה ִּאין אֲ נָא ֹ‬
‫לָה‬‫יך‪ ,‬אֲ ַמר ּׁ‬ ‫ינוי ְ ּׁב ִּר ְ‬
‫לֵּיה‪ֵּ ּׁ ,‬כיוָ ן ְדּׁ ַא ְח ַסל אֲ ַמר לָ ּׁה ַאיְ ֹ‬ ‫ּׁ‬ ‫ָקטֵּ יל‬
‫ֵּיה ָמ ִּרי ַּׁכד הֲ וָ ה ְ ּׁב ֵּמ ַעיי‬ ‫יך‪ ,‬אֲ ַמ ָרה ל ּׁ‬ ‫יך ָה ֵּדין ְ ּׁב ִּר ְ‬ ‫ַמה ְּׁס ַרח עֲ לָ ְ‬
‫הֲ וָ ה ָּׁב ֵּעט ִּ ּׁבי‪ ,‬אֲ ַמר לָ ּׁה לָ או ִּדּׁ ינָ א הוּׁא‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב‪:‬‬
‫ימון ָא ַמר‬ ‫ַּׁב ֶּׁבטֶ ן ָע ַקב ֶאת ָא ִּחיו‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ֶאלְ ָעזָר ַּׁבר ַר ִּ ּׁבי ִּס ֹ‬
‫בוד‪.‬‬ ‫לו ָּׁכ ֹ‬
‫של יַעֲ קֹב ָא ִּבינ ּׁו חָ לַ ק ֹ‬ ‫הו ֶ‬ ‫לו ֹ‬
‫אֱ ֹ‬
‫ששים גבורים‬
‫תרצה – שם עיר מלוכה למלכי ישראל בנחלת מנשה‪.‬‬
‫נאוה – נאה ויפה‪.‬‬
‫אימה – מלשון אימה‪ ,‬והוא פחד ומורא "והנה אימה חשכה גדולה" [בראשית‬
‫טו יב]‪.‬‬
‫כנדגלות – מלשון דגל‪ ,‬מחנות בעלות דגל‪[ .‬מצודת ציון] "ואיש על דגלו‬
‫לצבאתם" [במדבר ב ב]‪.‬‬
‫ועוד מלשון‪ :‬דגול והוא נבחר ומעולה כמו‪" :‬בשם אלהינו נדגל" [תהלים ב ו]‪.‬‬
‫ועוד מלשון‪ :‬נדגל והוא מקושט ומפואר‪.‬‬

‫‪225‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ו‬

‫*ה ְר ִהיבֻ נִ י;‬ ‫(ה)‪ָׁ * :‬ה ֵׁס ִּבי ֵׁעינַ יִ ְך ִמ ֶ ּנגְ ִ ּדי‪ֶ ,‬ש ֵׁהם ִ‬
‫ַש ְע ֵׁר ְך ְ ּכ ֵׁע ֶדר ָׁה ִע ִ ּזים‪ֶ ,‬ש ָּׁג ְלש ּו ִמן‪ַ -‬‬
‫*ה ִ ּג ְל ָׁעד‪:‬‬

‫הפני את מבטך ממני זה שנאמר‪" :‬כי לא יראני האדם וחי"‬

‫[שמות לג כ]‪ .‬מרוב חפצי בכם נגליתי לכם ברוב הדרי אך‬
‫רציתי לשמור עליכם זה שנאמר‪" :‬פן יהרסו אל יהוה ונפל‬
‫ממנו רב" [שמות יט כא]‪.‬‬
‫אין ביד בן תמותה היכולת להביט אל אלוהים‪ .‬ע"י מבט זה‬
‫נפשו יוצאת מקרבו ודבקה אל מקורה‪ .‬לכן היה צורך לנקוט‬
‫באמצעים למנוע הבטה כנעשה ע"י משה רע"ה זה‬
‫שנאמר‪" :‬ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים"‬
‫[שמות ג ו]‪.‬‬
‫שהם הרהבוני – הם הרהבוני בעוז תעצומות אהבה‬
‫המתלקחת בקרב לבי עדי שאת בלי אוכל‪ ,‬כמו כן אמרת לי‬
‫חכמיך ועיני העדה ערבים ונעימים לי במעשיהם הטובים‬
‫עדי הרהבוני וחזקוני באהבתי אליהם‪[ .‬אלשיך הקדוש]‪.‬‬
‫שערך כעדר העזים – שערך‪ ,‬תואר לצדיקים המיוחדים‬
‫אשר הקב"ה מדקדק עימם כחוט השערה‪ .‬והם מבהיקים‬
‫ומאירים בנר מצווה ואור תורה אחרי שובם ממרעה שדה‬
‫החכמה ומדעי האלוהים [אלשיך הקדוש]‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫הסבי עיניך – הפני מבטך כמו‪" :‬וייסב דויד לברך את ביתו" [דה"ב טז מג]‬
‫הרהבני – מלשון מרהיב והוא נהדר ומעורר התפעלות‪.‬‬
‫ועוד עניין‪ :‬התחזקות כמו‪" :‬תרהבני בנפשי עוז" [תהלים קלח]‪.‬‬
‫גלעד – חבל ארץ בעבר הירדן כמו‪" :‬את ארץ יעזר ואת ארץ גלעד" [במדבר‬
‫לב א]‪.‬‬

‫‪226‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ו‬

‫מדרש השיר‬
‫שם ַר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָן (יחזקאל‬ ‫ַר ִּ ּׁבי ַאחָ א וְ ַר ִּ ּׁבי ּׁ ַתנְ חוּׁם ַּׁבר ַר ִּ ּׁבי ִּחיָּׁא ְ ּׁב ֵּ‬
‫שה ּׁו‬‫תו ַתי ַק ֵדשו‪ַּׁ ,‬ב ּׁ ֶמה ַא ְּׁת ְמ ַק ְדּׁ ש ֹו‪ַ ,‬ק ְדּׁ ֵּ‬ ‫ש ְּב ֹ‬ ‫כ‪ ,‬כ)‪ :‬וְּ ֶאת ַ‬
‫ְ ּׁב ַמאֲ כָ ל ו ְּׁב ִּמ ְש ּׁ ֶתה ו ִּּׁב ְכסוּׁת נְ ִּק ּׁיָה‪ִּ ,‬דּׁ ְכ ִּתיב (שמות לא‪ ,‬יג)‪ִ :‬כי‬
‫אות ִהיא ֵבינִ י ובֵ ינֵיכֶ ם לָ ַד ַעת ִכי אֲ נִ י יהוה וגו'‪ ,‬אֲ נִּ י יהוה‬ ‫ֹ‬
‫טוב לָ כֶ ם‪.‬‬
‫שכָ ר ֹ‬ ‫ש ּׁ ֵּלם ָ‬ ‫נֶאֱ ָמן לְ ַ‬

‫שה‬ ‫עו ֶ‬ ‫עולָ ם ָא ָדם ֹ‬ ‫ש ָּׁב ֹ‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ִּח ּׁיָא ַּׁבר ַא ָּׁבא ְ ּׁבנֹהַ ג ֶ‬
‫מו‬ ‫נַבל ֶאת ַעצְ ֹ‬ ‫שהוּׁא ְמ ֵּּׁ‬ ‫ְמלָ אכָ ה ִּעם ַּׁב ַעל ַה ַּׁביִּ ת וְ ַעל יְ ֵּדי ֶ‬
‫ינו כֵּ ן‪,‬‬ ‫ְ‬
‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא ֵּא ֹ‬ ‫רו‪ ,‬אֲ בָ ל ַה ָּׁק ֹ‬
‫לו ְשכָ ֹ‬ ‫ְ ּׁב ִּטיט הוּׁא ֹנו ֵּתן ֹ‬
‫נַבל ּׁו‬
‫או ֵּמר לָ הֶ ם ַאל ְּׁת ְ ּׁ‬ ‫ֶא ּׁ ָלא ַמזְ ִּהיר לָ הֶ ם לְ יִּ ְש ָר ֵּאל וְ ֹ‬
‫טוב‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא‬ ‫שכָ ר ֹ‬ ‫ַע ְצ ְמכֶ ם ְ ּׁב ָדבָ ר ָרע וַ אֲ נִּ י ֹנו ֵּתן לָ כֶ ם ָ‬
‫את נ ְַּפש ֵֹתיכֶ ם‪( ,‬ויקרא‬ ‫ש ְּקצו ֶ‬ ‫ִּד ְכ ִּתיב (ויקרא יא‪ ,‬מג)‪ַ :‬אל ְּת ַ‬
‫ש ְּרכֶ ם וגו' אֲ נִ י יהוה‪.‬‬ ‫ש ֶרט לָ נֶפֶ ש לֹא ִת ְּתנו ִב ְּב ַ‬ ‫יט‪ ,‬כח)‪ :‬וְּ ֶ‬
‫עולָ ם ַה ָּׁבא‪.‬‬ ‫טוב לָ ֹ‬ ‫שכָ ר ֹ‬ ‫ש ּׁלֵּם לָ כֶ ם ָ‬ ‫אֲ נִּ י יהוה נֶאֱ ָמן לְ ַ‬

‫זוהר השיר‬
‫פתח רבי יוסי ואמר‪ :‬דודי ירד לגנו לערוגת הבושם וגומר‪ .‬לגנו זו כנסת‬
‫ישראל לפי שהיא ערוגת הבושם‪ .‬שהיא נכללת מכל מיני בשמים וריחות‬
‫טובים של העולם הבא‪ .‬בשעה שהקב"ה יורד לגן הזה (של העדן) כל‬
‫אותם נשמות הצדיקים שנתעטרות שם כלן נותנין ריח טוב‪ .‬ככתוב‪ :‬וריח‬
‫שמניך‬

‫‪227‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ו‬

‫מעשי המלך‬
‫כאשר עברו חצי יובל שנים למלכותו של שלמה המלך‪ ,‬ערך‬
‫המלך סעודה גדולה ושלח להזמין את כל מלכי מזרח ומערב‬
‫הקרובים לארץ ישראל‪.‬‬
‫באמצע סעודה‪ ,‬ציוה להביא לפניו כלים שונים‪ ,‬ובהם הכינורות‬
‫שניגן דוד אביו כדי להנעים בשירות וזמירות את המשתה‪ .‬וכן‬
‫ביקש להביא לפניו את עופות השמיים‪ ,‬חיות הארץ ורמש‬
‫האדמה‪ ,‬וכולם היו מרקדים לפניו‪ ,‬כי שמחו להיות במחיצתו‬
‫וליהנות מחכמתו הרבה‪ .‬הביט המלך סביבו וראה שתרנגול הבר‬
‫לא נמצא בין העופות‪ .‬נתמלא המלך חימה וכעס וציוה לקרוא לו‬
‫מיד‪ .‬לאחר זמן קצר הופיע התרנגול לפני המלך‪ .‬ניגש אליו‬
‫התרנגול ואמר‪ :‬זה שלשה חודשים שאני עף בעולם‪ ,‬לחם לא‬
‫אכלתי‪ ,‬ומים לא שתיתי וכל זאת כדי לראות‪ ,‬האם יש מלכות‬
‫בעולם שלא שמעה על אדוני המלך‪ .‬והנה מצאתי מדינה אחת‬
‫עשירה מאד‪ ,‬שהכסף בה נשפך בחוצות וזהב שם לרוב‪ ,‬עצי‬
‫השדה שתולים מששת ימי בראשית ושותים מים מנהרות גן עדן‪.‬‬
‫כן‪ ,‬מצאתי שם צבא גדול וחיילים רבים וחזקים אך אין הם‬
‫עורכים מלחמות כלל‪ ,‬כי השלום שורר בארץ‪ .‬ומה שמה? ובכן‬
‫קיטור! כך שמה של מדינה זו‪ ,‬ובראש ארץ זו שלטת אישה‬
‫ושמה‪ :‬מלכת שבא‪ ,‬ואת שמע אדוני לא שמעה כלל‪ .‬ועתה אם‬
‫מצאתי חן בעיניך המלך‪ ,‬אאזור כוח ואעוף למדינת קיטור ואביא‬
‫את המלכה ונכבדיה לפניך כדי שיכירוך‪ .‬וייטב הדבר בעיני‬
‫המלך‪ ,‬וישלח לקרוא לסופריו‪ ,‬ויבקש מהם לכתוב מכתב הזמנה‬
‫למלכת שבא‪.‬‬
‫‪228‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ו‬

‫לפני שיצא התרנגול לדרך‪ ,‬הגישו לפניו‪ ,‬כלי זהב מלא זירעונים‬
‫וספל זהב מלא מים‪ .‬לאחר ששתה ואכל קשרו לרגלו את‬
‫המכתב‪ ,‬ותרנגול הבר התרומם החל לעוף‪ .‬כל העופות התעופפו‬
‫אחריו כדי ללוותו עד שהגיע למדינתה של מכת שבא‪.‬‬
‫ויהי בב וקר‪ ,‬יצאה מלכת שבא החוצה הביטה למעלה וראתה‬
‫עופות רבים מסתירים את אור השמש‪ .‬ובעוד היא משתוממת‬
‫נוכח המראה הזה‪ ,‬ירד אליה תרנגול הבר וראתה שלרגלו קשור‬
‫מכתב‪ .‬היא פתחה את המכתב וקראה בו‪ ,‬כי היא מוזמנת לבוא‬
‫לבקר את מלכות המלך שלמה‪ .‬ומובטח לה מפי המלך שיקבלוה‬
‫בכבוד גדול כיאה למלכה‪.‬‬
‫קראה המלכה לכל שריה ולזקני מדינתה‪ ,‬לספר להם אודות‬
‫ההזמנה שקיבלה מאת המלך שלמה ועל רצונה לבקר במלכותו‪.‬‬
‫ויענו לה השרים‪ :‬אין אנו מכירים את המלך שלמה ואין אנו‬
‫מכבדים את מלכותו‪ .‬לא שעתה המלכה לדבריהם‪ ,‬וציוותה להכין‬
‫אניות ולהעמיס עליהן עצי ברוש וכל מיני מרגליות טובות מתנה‬
‫לשלמה המלך‪ .‬ובכן‪ ,‬שלחה ששת אלפים נערים ונערות כולם בני‬
‫אותו גיל ואותה קומה וכולם לבושים בגדי ארגמן ובידם שלחה‬
‫מכתב ובו כתבה‪ :‬כבוד אדוני המלך! הנה שלחתי ראשונה נערים‬
‫ונערות אלו לבשר לך כי קבלתי את הזמנתך‪ .‬אמנם ארוכה היא‬
‫הדרך בין קיטור לארצך ומרחק רב בנינו‪ .‬למרות זאת אשתדל‬
‫להגיע מהר ככל האפשר לארצך!‬
‫כעבור ימים רבים הגיעה המלכה לשערי ארץ ישראל‪ .‬כששמע‬
‫זאת שלמה המלך‪ ,‬שלח לקראתה את שר צבאו‪ :‬בניהו בן יהוידע‬
‫שהיה אחד השרים החשובים יותר אצל המלך והיה ראוי הוא‬
‫‪229‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ו‬

‫לקבל פני אורחים חשובים‪ .‬כשראתה אותו המלכה‪ ,‬ירדה מעל‬

‫המרכבה כי חשבה שזהו שלמה המלך‪.‬‬
‫אמר לה בניהו‪ :‬אני אחד השרים‪ ,‬היושבים לפני המלך!‬
‫ותאמר המלכה למלוויה‪ :‬אם לא ראיתם את האריה אתם רואים‬
‫את רבצו! כלומר גם עבדי שלמה המלך הם בעלי תורה וניכרת‬
‫חכמה על פניהם‪.‬‬
‫אותה שעה ישב שלמה המלך בארמון הזכוכית אשר לו‪.‬‬
‫כשהגיעה המלכה אל הארמון המיוחד‪ ,‬נדמה היה לה שהמלך‬
‫יושב על כסא אשר צף על פני המים‪ .‬לכן הרימה את שולי‬
‫מעילה‪ ,‬והתיישבה על הכסא אשר הוכן לכבודה‪.‬‬
‫לאחר קבלת הפנים שערך לה שלמה המלך לכבודה של המלכה‪,‬‬
‫פנתה אל שלמה המלך ואמרה‪ :‬אדוני המלך! אחודה לך מספר‬
‫חידות ומשלים ואם תדע לפותרן אדע כי אכן איש חכם ונבון‬
‫אתה‪.‬‬
‫אמר לה שלמה המלך‪" :‬כי יהוה יתן חכמה מפיו דעת ותבונה"‬
‫ותשא משלה ותאמר‪ :‬באר עץ ודלי ברזל השואב אבנים ומשקה‬
‫מים‪ ,‬מהו? ויאמר שלמה המלך‪ :‬זהו הצבע הכחול‪ ,‬שהנסיכות היו‬
‫צובעים בו את עיניהן‪ ,‬וכך הכינו את הצבע‪ :‬לתוך כלי מעץ‬
‫הכניסו מעט אבקה‪ ,‬בחשו אותה עם מים‪ ,‬ובמכחול מברזל היו‬
‫צובעות את עיניהן‪.‬‬
‫ותוסף לשאול‪ :‬עפר מן האדמה יצא‪ ,‬ומאכלו עפר מן הארץ‪,‬‬
‫נשפך כמים ומביט לארץ‪ .‬ויאמר שלמה המלך‪ :‬זוהי הזפת‬
‫שנעשית מפסולת של נפט‪ ,‬הבא ממעמקי האדמה‪ ,‬ומערבים בו‬

‫‪230‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ו‬

‫גם עפר ולאחר ששופכים על הארץ ומחליקים רואים דרך סלולה‬

‫ויפה‪.‬‬
‫ותוסף עוד לשאול‪ :‬רוח סערה הולך בראש כולם וצועק צעקה‬
‫גדולה ומרה‪ ,‬כופף ראש כאגמון‪ .‬שבח לשרים ודופי לאביונים‪,‬‬
‫פאר למתים ויגון לחיים‪ ,‬שמחה לעופות ואבל לדגים‪ .‬ויען שלמה‬
‫המלך ויאמר‪ :‬זהו הפשתן‪ ,‬שעף חזק ברוח וכשגבוה הוא מכופף‬
‫ראשו‪ .‬השרים לובשים בגדי פשתן והאביונים מביטים בהם‬
‫ומצטערים‪ .‬עופות השמיים נהנים מגרעיני הפשתן‪ ,‬אולם הדגים‬
‫אבלים כשמתקרב אליהם דיג עם רשת מפשתן‪.‬‬
‫ותוסיף לשאול‪ :‬אלו מים לא ירדו מרום שמים ואף לא ינבעו‬
‫מסלעים ונקרות צורים‪ ,‬פעם מתוקים מדבש‪ ,‬ופעם מרים כלענה?‬
‫ויאמר‪ :‬אלו הדמעות שבעיניים‪ .‬בשמחה‪,‬‬ ‫ויען שלמה המלך‬
‫מתוקים לעיניים‪ ,‬ובמכאוב ומרה מרים שבעתים‪.‬‬
‫ותקרא מלכת שבא לנערים ולנערות שבאו עמה‪ ,‬וכולם נראים‬
‫זהים בקומה‪ ,‬בגיל ובלבוש‪ ,‬עד שקשה היה להבחין בניהם‪.‬‬
‫שאלה המלכה את שלמה המלך‪ :‬התוכל לומר מי מהנערים ומי‬
‫הם הנערות?‬
‫מיד ציווה שלמה המלך להביא שקדים‪ ,‬אגוזים תפוחם ורימונים‪.‬‬
‫וכל אחד קבל שקית ריקה כדי שלתוכה ישים המלך את המתנות‪.‬‬
‫מי שהושיט את השקית לעבר המלך כדי לקבל שם אותו בימינו‪,‬‬
‫ומי שלא עשה כך אלא המלך בעצמו היה צריך להושיט את ידו‬
‫כדי להכניס לשקית‪ ,‬אותו שם בשמאלו‪ .‬לאחר מכן קבע‪ :‬מימינו‬
‫הנערים ומשמאלו הנערות‪.‬‬

‫‪231‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ו‬

‫ותפעם המלכה מחכמתו הרבה של לשמה המלך וכה אמרה‪ :‬עתה‬

‫אני רואה‪ ,‬שכל מה ששמעתי ותיארתי לעצמי הוא אפילו לא‬
‫חצי מחכמתו הגדולה של שלמה המלך‪ .‬ואחרי כן טיילה בארמון‬
‫המלך והתפעלה מיקר תפארת גדולתו‪ .‬היא התפעלה במיוחד מן‬
‫השולחן היהודי הכשר‪ .‬כשראתה שיושבים מסובים סביב‬
‫השולחן בנימוס‪ ,‬ומדברים דברי תורה‪ ,‬לעומת הנוכרים האוכלים‪,‬‬
‫שותים ומשתכרים‪ .‬נתנה שבח והודה לבורא עולם‪.‬‬
‫ותוסף המלכה לשאול‪ :‬מי הוא זה שלא נולד ולא ימות והוא חי‬
‫וקיים לעולם?‬
‫ויאמר שלמה המלך‪ :‬זהו בורא עולם!‬
‫מי הוא החי המת‪ ,‬אשר עמד להתפלל? ואיזה קבר היה שט על‬
‫פני המים? זהו יונה הנביא‪ ,‬שהשליכוהו אנשי הספינה לים בלעו‬
‫דג גדול‪ .‬הוא היה כמת‪-‬חי והתפלל לקדוש ברוך הוא שיצילו עד‬
‫שהדג הביאו לחוף‪.‬‬

‫*ה ְר ֵׁח ִלים‪ֶ ,‬ש ָׁעל ּו ִמן‪-‬‬ ‫ָׁ‬ ‫(ו)‪ִ :‬ש ַ ּניִ ְך ְ ּכ ֵׁע ֶדר‬
‫ימות‪* ,‬וְ ַש ּ ֻכלָׁ ה‪ֵׁ ,‬אין‬
‫ַמ ְת ִא ֹ‬ ‫ָׁה ַר ְח ָׁצה‪ֶ :‬ש ּ ֻכ ּ ָׁלם‪,‬‬
‫ּ ָׁב ֶהם‪:‬‬
‫שניך – קצינים וגבורים שביך כולם לטובה‬
‫[רש"י]‪.‬‬
‫"שניך כעדר הרחלים" עולה בגימטריה למניין "וזה‬
‫מהקצינים והגברים שביך"‬

‫ששים גבורים‬
‫רחלים – רבים מרחלה‪ ,‬והיא כבשה בוגרת‪.‬‬
‫שכלה – חסרון ופגם‪.‬‬
‫‪232‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ו‬

‫מדרש השיר‬
‫שם‬ ‫שם ַר ִּ ּׁבי חָ ָמ א ְ ּׁב ַר ִּ ּׁבי חֲנִּ ינָא וְ ַר ִּ ּׁבי ְ ּׁב ֶר ְכיָה ְ ּׁב ֵּ‬ ‫ַר ִּ ּׁבי יו ָּׁדן ְ ּׁב ֵּ‬
‫ַר ִּ ּׁבי ַא ָּׁבה ּׁו ְּׁכ ִּתיב (ויקרא כ‪ ,‬כו)‪ :‬וָ ַא ְּב ִדל ֶא ְּתכֶ ם ִמן ָה ַע ִמים‬
‫וגו'‪ִּ ,‬אלּׁ ּׁו נֶאֱ ַמר וָ ַא ְב ִּדּׁ יל ֶאת ָה ַע ִּּׁמים ִּמ ּׁ ֶכם‪ ,‬לֹא הָ יְ ָתה‬
‫ְּׁתקו ָּׁמה לְ ש ֹונְ ֵּאי יִּ ְש ָר ֵּאל‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא וָ ַא ְב ִּדּׁ ל ֶא ְתכֶ ם ִּמן ָה ַע ִּּׁמים‪,‬‬
‫חוזֵּר ו ְּׁמבָ ֵּרר‪,‬‬ ‫ינו ֹ‬ ‫שהוּׁא ְמבָ ֵּרר ָה ָר ָעה ֵּמהַ יָּׁפֶ ה שוּׁב ֵּא ֹ‬ ‫ָּׁכזֶה ֶ‬
‫ְ‬
‫חוזֵּר ו ְּׁמבָ ֵּרר‪ָּׁ .‬כך ִּאלּׁ ּׁו‬ ‫אֲ בָ ל הַ ְמבָ ֵּרר ַהיָּׁפֶ ה ִּמן ָה ָר ָעה‪ ,‬שוּׁב ֹ‬
‫נֶאֱ ַמר וָ ַא ְב ִּדּׁ יל ֶאת ָה ַע ִּּׁמים ִּמ ּׁ ֶכם‪ ,‬לֹא ָהיְ ָתה ְּׁתקו ָּׁמה‬
‫לְ ש ֹונְ ֵּאי יִּ ְש ָר ֵּאל‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא נֶאֱ ַמר וָ ַא ְב ִּדּׁ ל ֶא ְתכֶ ם ִּמן ָה ַע ִּּׁמים‬
‫עולָ ם‪.‬‬ ‫לִּ ְה ֹיות לִּ י לִּ ְש ִּמי לְ ֹ‬
‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא לְ אֻּ ּׁמ ֹות‬ ‫ְ‬ ‫ש ָא ַמר ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ַאחָ א ִּמ ָּׁכאן ֶ‬
‫יק ְרבֵּ ם ּׁ ַתחַ ת ְּׁכנָ פָ יו‪.‬‬ ‫שיַּׁעֲ ש ּׁו ְּׁתשוּׁבָ ה וִּ ָ‬ ‫עולָ ם ֶ‬ ‫ָה ֹ‬
‫ש ִּ ּׁנין ֵּמ ֻּא ּׁמ ֹות‬ ‫של יִּ ְש ָר ֵּאל ְמ ֻּ‬ ‫שיהֶ ן ֶ‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי לֵּ וִּ י‪ָּׁ ,‬כל ַמעֲ ֵּ‬
‫יר ָתן‪ּׁ ְ ,‬ב ִּע ּׁמו ָּׁרן‪,‬‬ ‫יע ָתן‪ּׁ ִּ ,‬ב ְק ִּצ ָ‬ ‫יע ָתן‪ּׁ ִּ ,‬בנְ ִּט ָ‬‫יש ָתן‪ּׁ ִּ ,‬בזְ ִּר ָ‬ ‫חֲר ָ‬ ‫עולָ ם‪ַּׁ ,‬ב ִּ‬ ‫ָה ֹ‬
‫רו ֵּתיהֶ ן‪,‬‬ ‫כו ֹ‬‫ישן‪ּׁ ְ ,‬בגָ ְרנֵּיהֶ ן‪ּׁ ְ ,‬ביִּ ְקבֵּ יהֶ ן‪ּׁ ְ ,‬בגַ ג ֹּׁו ֵּתיהֶ ן‪ּׁ ִּ ,‬ב ְב ֹ‬ ‫ְ ּׁב ִּד ָ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (דברים כב‪,‬‬ ‫יש ָתן‪ֶ ,‬‬ ‫חֲר ָ‬ ‫ש ָרן‪ּׁ ְ ,‬ב ִּתגְ לַ ְח ּׁ ָתן‪ּׁ ְ ,‬ב ִּמנְ ָינָן‪ַּׁ .‬ב ִּ‬ ‫ִּ ּׁב ְב ָ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (דברים כב‪,‬‬ ‫יע ָתן‪ֶ ,‬‬ ‫י)‪ :‬לֹא ַתחֲ רש ְּבש ֹור ובַ חֲ מֹר‪ּׁ ִּ .‬בזְ ִּר ָ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (ויקרא יט‪,‬‬ ‫יע ָתן‪ֶ ,‬‬ ‫ט)‪ :‬לֹא ִתזְּ ַרע ַכ ְּר ְּמ ָך ִכלְּ ָאיִ ם‪ּׁ ִּ .‬בנְ ִּט ָ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (ויקרא‬ ‫יר ָתן‪ֶ ,‬‬ ‫תו ֶאת ִפ ְּר ֹיו‪ּׁ ִּ .‬ב ְק ִּצ ָ‬ ‫כג)‪ :‬וַ עֲ ַרלְּ ֶתם ָע ְּרלָ ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‬ ‫יט‪ ,‬ט)‪ :‬ו ְּב ֻק ְּצ ְּרכֶ ם ֶאת ְּק ִציר ַא ְּרצְּ כֶ ם‪ּׁ ְ .‬ב ִּע ּׁמו ָּׁרן‪ֶ ,‬‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‬ ‫ישן‪ֶ ,‬‬ ‫שֹ ֶדה‪ּׁ ְ .‬ב ִּד ָ‬ ‫שכַ ְּח ָת ע ֶֹמר ַב ָ‬ ‫(דברים כד‪ ,‬יט)‪ :‬וְּ ָ‬
‫(דברים כה‪ ,‬ד)‪ :‬לֹא ַת ְּחסֹם ש ֹור ְּב ִדיש ֹו‪ּׁ ְ .‬בגָ ְרנֵּיהֶ ם ְ ּׁביִּ ְקבֵּ יהֶ ם‪,‬‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות כב‪ ,‬כח)‪ְּ :‬מלֵ ָא ְּת ָך וְּ ִד ְּמעֲ ָך לֹא ְּת ַאחֵ ר‪ ,‬ו ְּׁכ ִּתיב‬ ‫ֶ‬
‫(במדבר יח‪ ,‬ל)‪ִ :‬כ ְּתבו ַאת ג ֶֹרן וְּ ִכ ְּתבו ַאת י ֶָקב‪ּׁ ְ .‬בגַ ג ֹּׁו ֵּתיהֶ ן‪,‬‬
‫ית ַמעֲ ֶקה לְּ גַ ֶג ָך‪ּׁ ְ .‬ב ִּתגְ לַ ְח ּׁ ֵּתיהֶ ן‪,‬‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (דברים כב‪ ,‬ח)‪ :‬וְּ ָע ִש ָ‬ ‫ֶ‬
‫ֶך‪.‬‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (ויקרא יט‪ ,‬כז)‪ :‬וְּ לֹא ַת ְּש ִחית ֵאת ְּפ ַאת זְּ ָקנ ָ‬ ‫ֶ‬

‫‪233‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ו‬

‫שֹא ֶאת רֹאש ְּבנֵי‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות ל‪ ,‬יב)‪ִ :‬כי ִת ָ‬ ‫ְ ּׁב ִּמנְ ָינָם‪ֶ ,‬‬
‫מונִּ ין לַ ְּׁלבָ נָה וְ אֻּ ּׁמ ֹות ָה ֹ‬
‫עולָ ם לַ חַ ּׁ ָמה‪.‬‬ ‫יִ ְּש ָר ֵאל וגו'‪ .‬יִּ ְש ָר ֵּאל ֹ‬

‫זוהר השיר‬
‫‪ ...‬מכל בשמים‪ .‬אלו הן נשמות הצדיקים‪ .‬א"ר יצחק כל אותן נשמות‬
‫הצדיקים שהיו בעולם הזה‪ .‬וכל אתן נשמות העתידות לרדת לעולם הזה‪.‬‬
‫כולן ב הגן אשר בארץ קיימות באותה דמות וצורה שהיו קיימות בעולם‪,‬‬
‫הזה‪ .‬וסוד נסתר הזה נמסר לחכמים‪ .‬אמר רבי שמעון‪ :‬מהו שושנים‪ ,‬אלא‬
‫שושנה עליונה זו שכינה עליונה והיא קריאת שמע של שחרית‪ .‬ושושנה‬
‫שנייה היא קריאת שמה של ערבית‪.‬‬

‫*ר ָׁ ּק ֵׁת ְך‪ִ ,‬מ ּ ַב ַעד ְל ַצ ּ ָׁמ ֵׁת ְך‪:‬‬

‫*כ ֶפלַ ח ָׁה ִר ּמ ֹון ַ‬
‫(ז)‪ּ ְ :‬‬
‫"גובה פניך מזה ומזה הוא סגלגל ואדום ומעורב בלבן"‪.‬‬
‫[מצודת דוד] כמשל לרימון היפה הנבקע לפלחים וגרגיריו‬
‫סדורים ודבוקים זה לזה‪ .‬כך ישראל משולים לרימון שמבחוץ‬
‫אף על פי שהוא מלוכלך‪ ,‬אך מתחת הקליפה סדורים‬
‫הגרגירים בסדר מופתי וקשורים אחד לרעהו‪ ,‬כך כל ישראל‬
‫ערבים זה לזה‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫פלח הרימון – והוא בקע‪ ,‬חתיכה מהרימון‪.‬‬
‫רקתך – צד המוח‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫שם ַר ִּ ּׁבי‬ ‫שם ַּׁכהֲ נָ א‪ ,‬וְ חָ ָדא ְ ּׁב ֵּ‬ ‫ַר ִּ ּׁבי ֶּׁב ֶר ְכיָה ָא ַמר ּׁ ַת ְר ּׁ ֵּתי‪ ,‬חָ ָדא ְ ּׁב ֵּ‬
‫שם ַּׁכהֲ נָא‪ִּ ,‬היא ִּק ְּׁל ַס ּׁתוּׁ‪ ,‬וְ הוּׁא ִּק ְּׁל ָס ּׁה‪ִּ .‬היא‬ ‫לֵּ וִּ י‪ .‬חָ ָדא ְ ּׁב ֵּ‬
‫ִּק ְּׁל ַס ּׁת ּׁו ִּמ ְּׁל ַמ ְעלָ ה לְ ַמ ּׁ ָטה‪ ,‬וְ הוּׁא ִּק ְּׁל ָס ּׁה ִּמ ְּׁל ַמ ּׁ ָטה לְ ַמ ְעלָ ה‪.‬‬
‫שהָ יָה ָּׁב ֶעלְ ֹיונִּ ים וְ ִּה ְש ָרה‬ ‫ִּהיא ִּק ְּׁל ַס ּׁת ּׁו ִּמ ְּׁל ַמ ְעלָ ה לְ ַמ ּׁ ָטה‪ֶ ,‬‬
‫ש ִּהיא‬ ‫ָתו ַּׁב ּׁ ַת ְח ּׁת ֹונִּ ים‪ ,‬וְ הוּׁא ִּק ְּׁל ָס ּׁה ִּמ ְּׁל ַמ ּׁ ָטה לְ ַמ ְעלָ ה‪ֶ ,‬‬
‫ְש ִּכינ ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‬ ‫לו ָת ּׁה‪ֶ ,‬‬ ‫ַּׁב ּׁ ַמ ְד ֵּרגָ ה הַ ּׁ ַת ְח ּׁת ֹונָה‪ ,‬וְ הוּׁא ָע ִּתיד לְ ַהעֲ ֹ‬
‫שם ַר ִּ ּׁבי‬ ‫(דברים כח‪ ,‬א)‪ :‬ונְּ ָתנְּ ָך יהוה אֱ לֹהֶ ָ‬
‫יך ֶעלְּ ֹיון‪ .‬וְ חָ ָדא ְ ּׁב ֵּ‬
‫‪234‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ו‬
‫רונָה וְ ָא ַמר ְמבַ ֵּּׁקש אֲ נִּ י לִּ ְר ֹ‬
‫או ָת ּׁה‪,‬‬ ‫ש ִּ ּׁקדֵּּׁ ש ֶאת ַמ ְט ֹ‬ ‫לֵּ וִּ י לְ ֶמלֶ ְך ֶ‬
‫ש ְ ּׁבחָ ּׁה ו ְּׁמ ַק ְּׁל ָס ּׁה‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא‬ ‫או ָת ּׁה ִּה ְת ִּחיל ְמ ַ‬ ‫ש ָר ָאה ֹ‬ ‫ּׁ ֵּכיוָ ן ֶ‬
‫קו ָמ ֵת ְּך ָד ְּמ ָתה לְּ ָת ָמר‪ּׁ ,‬גַם‬ ‫ִּד ְכ ִּתיב (שיר השירים ז‪ ,‬ח)‪ :‬זֹאת ֹ‬
‫תו‬
‫או ֹ‬ ‫ש ָראֲ ָתה ֹ‬ ‫תו‪ֵּ ּׁ ,‬כיוָ ן ֶ‬ ‫או ֹ‬ ‫רוצָ ה אֲ נִּ י לִּ ְר ֹ‬ ‫ִּהיא ָא ְמ ָרה ֹ‬
‫ש ִּ ּׁק ְּׁל ַס ּׁת ּׁו ִּחכּׁ ֹו ַמ ְמ ַת ִּ ּׁקים וְ כֻּ לּׁ ֹו ַמח ֲַמ ִּדּׁ ים‪.‬‬
‫ִּה ְת ִּחילָ ה ְ ּׁב ִּקלּׁ וּׁס‪ֶ ,‬‬

‫ּו ְשמֹנִ ים‬ ‫כות‪,‬‬

‫*מלָׁ ֹ‬ ‫ְ‬ ‫ֵׁה ּ ָׁמה‬ ‫ִש ּ ִשים‬ ‫(ח)‪:‬‬
‫*אין ִמ ְס ּ ָׁפר‪:‬‬
‫מות‪ֵׁ ,‬‬ ‫*פילַ גְ ִשים; *וַ עֲ לָׁ ֹ‬
‫ִּ‬

‫והלוא הוא מדבר בשבח יהוה יתברך‪.‬‬

‫"ששים" עולה בגימטריה ערך האות "סמך"‪ .‬אל תקרי‬
‫"סמך" אלא "סומך"‪ .‬זה שכתוב בתפילה בנשמת כל חי‪:‬‬
‫"אין לנו מלך עוזר וסומך אלא אתה"‪ .‬שאתה סומך‬
‫ממלכות ומלכי ארץ לעומתך אפסו‪.‬‬
‫ושמונים פילגשים – שמונים עולה בגימטריה ערך האות‬
‫"פה"‪ .‬זה שכתוב בהמשך התפילה‪" :‬ואלו פינו מלא שירה‬
‫כים"‪.‬‬
‫"פילגשים עולה בגימטריה למניין "שבחוהו כל האמים"‬
‫[תהלים קיז א] לאחר גבורת יהוה ונפלאותיו גם אומות העולם‬
‫שהם בני הפילגשים ישבחו את יהוה‪.‬‬
‫ועלמות אין מספר – "ועלמות" עולה בגימטריה למניין‬
‫"להודות ולהלל" להודות ולהלל בפינו עד אין מספר זה‬
‫הנאמר בתפילה‪" :‬אין אנחנו מספיקים להודות לך יהוה‬
‫אלוהינו‪ .‬ולברך את שמך מלכנו‪ .‬על אחת מאלף אלפי‬
‫אלפים ורוב רבי רבבות פעמים‪ .‬הטובות ניסים ונפלאות‬
‫שעשית עמנו ועם אבותינו‪."...‬‬

‫‪235‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ו‬
‫ששים גבורים‬
‫מלכות – רבים ממלכה‪ ,‬והיא אשת המלך‪.‬‬
‫פילגשים – רבים מפילגש‪ ,‬אמרי חכמים‪ :‬אישה‪ ,‬בכתובה‪ ,‬ופילגש בלא‬
‫כתובה כמו‪" :‬ויקח לו אשה פילגש" [שופטים יט א]‪.‬‬
‫עלמות – רבים מעלמה‪ ,‬והיא בחורה צעירה לא נשואה‪.‬‬
‫אין מספר – במספר רב שלא יספר מרוב‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫לו ּׁ ַפ ְרדֵּּׁ ס וְ נָ ַטע בּׁ ֹו‬ ‫ש ָהיָה ֹ‬ ‫ְ‬
‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ְשמו ֵּּׁאל ַּׁבר נַ ְח ָמן לְ ֶמלֶך ֶ‬
‫רו ְ ּׁביַד‬ ‫של ִּר ּׁמ ֹונִּ ים‪ ,‬ו ְּׁמ ָס ֹ‬ ‫של ּׁ ַת ּׁפו ִּּׁחין‪ ,‬וְ ֶ‬‫גוזִּ ין‪ ,‬וְ ֶ‬ ‫של אֱ ֹ‬ ‫ּׁרות ֶ‬ ‫שו ֹ‬
‫רו ֶאה‬ ‫ְ‬
‫צו ֹנו ָהיָה הַ ּׁ ֶמלֶ ך ַמחֲזִּ יר וְ ֹ‬ ‫שה ְר ֹ‬ ‫עו ֶ‬‫ש ְ ּׁב ֹנו ֹ‬ ‫ְ ּׁב ֹנו‪ּׁ ִּ ,‬בזְ ַמן ֶ‬
‫לָה‬
‫יא ּׁה וְ ש ֹו ְת ּׁ‬ ‫עו ְק ָר ּׁה ו ְּׁמ ִּב ָ‬ ‫עולָ ם‪ ,‬וְ הָ יָה ֹ‬ ‫יעה יָפָ ה ָּׁב ֹ‬ ‫יזו נְ ִּט ָ‬ ‫ֵּא ֹ‬
‫צו ֹנו‪,‬‬ ‫שה ְר ֹ‬ ‫עו ֶ‬‫של ֹא הָ יָה ְ ּׁב ֹנו ֹ‬ ‫תו הַ ּׁ ַפ ְרדֵּּׁ ס‪ ,‬ו ִּּׁבזְ ַמן ֶ‬ ‫או ֹ‬ ‫תוך ֹ‬ ‫ְ‬ ‫ְ ּׁב ֹ‬
‫עו ְק ָר ּׁה‪.‬‬‫תו ְך הַ ּׁ ַפ ְרדֵּּׁ ס וְ ֹ‬ ‫יעה יָפָ ה ְ ּׁב ֹ‬ ‫רו ֶאה ֵּאיזֶה נְ ִּט ָ‬ ‫ָהיָה הַ ּׁ ֶמל ְֶך ֹ‬
‫רו ֶאה ֵּאיזֶה‬ ‫קום‪ֹ ,‬‬ ‫של ָמ ֹ‬ ‫צו ֹנו ֶ‬ ‫עו ִּשין ְר ֹ‬ ‫ש ִּ ּׁי ְש ָר ֵּאל ֹ‬ ‫ָּׁכ ְך ָּׁכל זְ ַמן ֶ‬
‫קו‬
‫יאו ו ְּׁמ ַד ְ ּׁב ֹ‬
‫רו וְ ָרחָ ב‪ְ ,‬מ ִּב ֹ‬ ‫גון‪ ,‬יִּ ְת ֹ‬‫עולָ ם‪ְּׁ ,‬כ ֹ‬ ‫צַ ִּדּׁ יק יֵּש ְ ּׁב ֻּא ּׁמ ֹות ָה ֹ‬
‫דוש‬ ‫של ַה ָּׁק ֹ‬ ‫צו ֹנו ֶ‬ ‫עו ִּשין ְר ֹ‬ ‫ש ֵּאין יִּ ְש ָר ֵּאל ֹ‬ ‫ְ ּׁביִּ ְש ָר ֵּאל‪ ,‬ו ִּּׁבזְ ַמן ֶ‬
‫ש ַמיִּ ם יֵּש‬ ‫ירא ָ‬ ‫שר וִּ ֵּ‬ ‫ָשר וְ כָ ֵּ‬ ‫רו ֶאה ֵּאיזֶה צַ ִּדּׁ יק וְ י ָ‬ ‫ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‪ֹ ,‬‬
‫קו ִּמ ּׁת ֹוכָ ן‪.‬‬ ‫ָּׁבהֶ ם‪ ,‬ו ְּׁמ ַס ְּׁל ֹ‬

‫זוהר השיר‬
‫שכינה תחתונה זו לימין זו לשמאל‪ .‬הרועה בשושנים זה עמוד התווך‪,‬‬
‫שושנה עליונה קראית שמע של שחרית שהוא בוקר ימינו של אברהם יש‬
‫לה חמש תיבות‪ .‬והן‪ :‬שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד‪ .‬וי"ג עלים‬
‫מבפנים (שהוא) אח"ד‪ .‬וכן בשושנה ששה עלים אדומים וששה לבנים‪.‬‬
‫והשושנה שנכללת בהם הרי י"ג כמספר אח"ד שושנה העליונה יש לה כ"ה‬
‫אותיות של היחוד‪ .‬וזו השושנה בה כ"ה גרעינים בהתפוח שלה כמספר‬
‫כ"ה‪...‬‬

‫‪236‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ו‬

‫*ת ּ ָׁמ ִתי‪ַ -‬א ַחת ִהיא‬ ‫ַ‬ ‫(ט)‪ַ :‬א ַחת ִהיא‪ֹ ,‬יונָׁ ִתי‬
‫*ל ֹיולַ ְד ּ ָׁת ּה; ָׁרא ּו ָׁה ָׁב ֹנות‬
‫*ב ָׁרה ִהיא ְ‬ ‫ְל ִא ּ ָׁמ ּה‪ָׁ ּ ,‬‬
‫כות ּו ִפילַ גְ ִשים *וַ יְ ַה ְלל ּו ָׁה‪:‬‬‫*וַ יְ ַא ּ ְשר ּו ָׁה‪ְ ,‬מלָׁ ֹ‬
‫אחת היא ישראל ובה בחר יהוה מכל עם ולשון‪" .‬יונתי"‬
‫עולה בגימטריה למניין "מכל לשון"‪.‬‬
‫ישראל אחת ויחידה מכל עם ולשון זה שנאמר‪" :‬ומי כעמך‬
‫ישראל גוי אחד בארץ" [שמואל‪-‬ב ז כג]‪.‬‬
‫לאמה – אימא שלה דא היא השכינה‪ .‬ועוד‪ :‬ישראל בחירה‬
‫מכל האומות‪( .‬אמה מלשון אומה)‪.‬‬
‫ברה היא ליולדתה – ברה היא‪ ,‬טהורה היא‪ ,‬לאמא יולדתה‪.‬‬
‫כמו הנאמר‪" :‬נקי כפים ובר לבב" [תהלים כד ד]‪ .‬ועוד מובא‬
‫בפיוט‪" :‬צור משלו אכלנו"‪ .‬בזה הלשון‪" :‬על כן אכבס בו‬
‫לבי בבורית" בורית זה סבון‪ ,‬המנקה את האדם מחטאיו‪.‬‬
‫ראוה בנות ויאשרוה – כל הבנות‪ ,‬המלכות והפילגשים‬
‫יהללו ויפארו ויקלסו את יופייך וטוהר מידותיך‪ .‬והכוונה‬
‫לעתיד לבוא כל אומות העולם יבואו וישבחו ליהוה יתברך‬
‫ולעמו ישראל זה שנאמר‪" :‬יודוך עמים אלהים יודוך עמים‬
‫כולם" [תהלים סז ד]‪ .‬ואם משבחים לקב"ה ישבחו לישראל‪ ,‬כי‬
‫הקב"ה ואורייתא וישראל חד הם‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫תמתי – מלשון תם והוא תמימות ויושר‪.‬‬
‫ועוד‪ :‬שלימות כמו‪" :‬ויעקב איש תם יושב אהלים" [בראשית כב]‬
‫ברה – מלשון טהור ונקי זה שנאמר‪" :‬מצות יהוה ברה מאירת עינים" [תהלים יט‬
‫ליולדתה – מלשון יולדת שלה כמו‪" :‬ישמח אביך ותגל יולדתך" [משלי כג]‬
‫ויאשרוה – עניין הילול ושבח כמו‪" :‬אשרי האיש" [תהלים א] (מצודת ציון)‬
‫ויהללוה – לשון הלל והוא שבח כמו‪" :‬ויהללו בשערים מעשיה" [משלי לא]‬

‫‪237‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ו‬

‫מדרש השיר‬
‫ֵּירא וְ ַא ְפ ַטר ִּעלּׁ ֹוי‬ ‫ַּׁכד ְדּׁ ַמ ְך ַר ִּ ּׁבי בּׁ ֹון ְ ּׁב ַר ִּ ּׁבי ִּחיָּׁא‪ָ ,‬עאל ַר ִּ ּׁבי ז ָ‬
‫כון לְ ָמה ַר ִּ ּׁבי בּׁ ֹון‬ ‫ֵּימר לְ ֹ‬ ‫(קהלת ה‪ ,‬יא)‪ְּ :‬מתו ָקה ְּשנַת ָהעֹבֵ ד‪ ,‬נ ַ‬
‫שם‬ ‫שכַ ר ָעלָ יו ּׁפ ֹועֲ לִּ ים‪ ,‬וְ הָ יָה ָ‬ ‫לו ּׁ ֶכ ֶרם וְ ָ‬ ‫שהָ יָה ֹ‬ ‫דּׁ ֹו ֶמה לְ ֶמל ְֶך ֶ‬
‫ש ָר ָאה ּׁו‬ ‫שר ִּ ּׁב ְמלַ אכְ ּׁת ֹו ֹיו ֵּתר ִּמ ּׁ ֻּכ ּׁ ָלן‪ֵּ ּׁ ,‬כיוָ ן ֶ‬ ‫ּׁפ ֹו ֵּעל ֶאחָ ד ִּמ ְת ַּׁכ ּׁ ֵּ‬
‫ָדו וְ ִּה ְת ִּחיל‬ ‫אכ ּׁת ֹו ֹיו ֵּתר ִּמדַּׁ אי‪ ,‬אֲ חָ ֹזו ְ ּׁבי ֹ‬ ‫שר ִּ ּׁב ְמלַ ְ‬ ‫ַה ּׁ ֶמל ְֶך ָּׁכ ֵּ‬
‫רות‪ ,‬לְ ִּע ּׁת ֹו ֵּתי ֶע ֶרב ָּׁבא ּׁו ַה ּׁפ ֹועֲ לִּ ים‬ ‫ְמ ַט ּׁיֵּל ִּע ּׁמ ֹו אֲ ֻּרכּׁ ֹות ו ְּׁקצָ ֹ‬
‫לו‬ ‫ָתן ֹ‬ ‫רו ִּע ּׁ ָמהֶ ם‪ ,‬וְ נ ַ‬ ‫תו ּׁפ ֹו ֵּעל לִּ ּׁטֹל ְשכָ ֹ‬ ‫או ֹ‬ ‫לִּ ּׁטֹל ְשכָ ָרן‪ ,‬וּׁבָ א ֹ‬
‫לו‬ ‫מו ָתן‪ִּ ,‬ה ְת ִּחיל ּׁו ַה ּׁפ ֹועֲ לִּ ים ְמצֵּ ִּרים‪ָ ,‬א ְמר ּׁו ֹ‬ ‫רו ְּׁכ ֹ‬ ‫ַה ּׁ ֶמל ְֶך ְשכָ ֹ‬
‫שיָּׁגַ ְענ ּׁו ָּׁכל ַה ּׁי ֹום וְ זֶה לֹא יָגַ ע ֶא ּׁלָא‬ ‫דונֵּנ ּׁו ַה ּׁ ֶמל ְֶך‪ָ ,‬אנ ּׁו ֶ‬ ‫אֲ ֹ‬
‫מו ֵּתנוּׁ‪.‬‬ ‫רו ְּׁכ ֹ‬ ‫עות ַּׁב ּׁי ֹום‪ ,‬וְ הוּׁא ֹנוטֵּ ל ְשכָ ֹ‬ ‫ש ֹ‬ ‫שלש ָ‬ ‫או ָ‬ ‫ְש ּׁ ַתיִּ ם ֹ‬
‫או‬ ‫ָא ַמר לָ הֶ ם הַ ּׁ ֶמלֶך ָמה ַא ּׁ ֶתם ְמצֵּ ִּרין‪ ,‬יָגַ ע זֶה ִּ ּׁב ְש ּׁ ַתיִּ ם ֹ‬ ‫ְ‬
‫שא יָגַ ְע ּׁ ֶתם ַא ּׁ ֶתם ָּׁכל ַה ּׁי ֹום ּׁ ֻּכלּׁ ֹו‪ָּׁ ,‬כ ְך יָגַע‬ ‫עות ַמה ּׁ ֶ‬ ‫ש ֹ‬ ‫שלש ָ‬ ‫ְ ּׁב ָ‬
‫שא‬ ‫שנָ ה ַּׁב ּׁת ֹו ָרה‪ַ ,‬מה ּׁ ֶ‬ ‫מונֶה ָ‬ ‫ַר ִּ ּׁבי בּׁ ֹון ַּׁבר ִּח ּׁיָא לְ ֶע ְש ִּרים ו ְּׁש ֹ‬
‫שנָה‪.‬‬ ‫יָגַ ע ּׁ ַתלְ ִּמיד וָ ִּתיק לְ ֵּמ ָאה ָ‬

‫עולָ ם ַהז ֶּׁה‬ ‫עוסֵּ ק ַּׁב ּׁת ֹו ָרה ָּׁב ֹ‬

‫שהוּׁא ֹ‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָן‪ָּׁ ,‬כל ִּמי ֶ‬
‫יכין‬ ‫תו לִּ ישֹן‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא ֹ‬
‫מולִּ ִּ‬ ‫או ֹ‬ ‫יחין ֹ‬ ‫בוא ֵּאין ַמ ִּ ּׁנ ִּ‬ ‫ַאף ל ֶָע ִּתיד לָ ֹ‬
‫של ַא ְב ָרהָ ם יִּ ְצחָ ק‬ ‫שם וְ ֵּעבֶ ר וְ ֶ‬‫של ֵּ‬ ‫תו לְ בֵּ ית ִּמ ְד ָרש ֹו ֶ‬‫או ֹ‬‫ֹ‬
‫משה וְ ַאהֲ רֹן‪ ,‬וְ ַעד הֵּ יכָ ן ַעד (שמואל ב ז‪ ,‬ט)‪:‬‬ ‫ֶ‬ ‫של‬ ‫וְ יַעֲ קֹב‪ ,‬וְ ֶ‬
‫שר ָב ָא ֶרץ‪.‬‬ ‫שם ַה ְּגדֹלִ ים אֲ ֶ‬ ‫דול ְּכ ֵ‬ ‫שם ָג ֹ‬ ‫יתי לְּ ָך ֵ‬
‫וְּ ָע ִש ִ‬

‫‪238‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ו‬
‫זוהר השיר‬
‫‪...‬אותיות של היחוד‪ .‬ובשושנה השנייה כמו כן כ"ה אותיות‪ ,‬וכולן עולות‬
‫לחמישים‪ :‬שושנה התחתונה בה פחד והיא יראה‪ .‬שושנה העליונה חיבה‬
‫של אהבה‪ .‬ובה נאמר‪ :‬אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ‪:‬‬
‫יראה נקראת מצד של שמאל‪ .‬ואהבה מצד של ימין‪ .‬יש יראה ויש יראה‪ .‬יש‬
‫אהבה ויש אהבה‪ .‬יראה שמפחד האיש את הקב"ה בשביל שלא ירד‬
‫מנכסיו‪ ,‬או בשביל שלא ימותו בניו בחייו‪ .‬נמצא שאם ירד מנכסיו או אם‬
‫ימותו בניו בחייו לא היה ירא שמים ולא היה אוהבו‪ .‬הרי זה אינו מחשב‬
‫ליראת יהוה ולאהבה שלו לעיקר‪ .‬ולכן נקראות יראה ואהבה כזו על מנת‬
‫לקבל פרס‪ .‬אבל עיקר של אהבה ויראה הוא בין טוב לו ובין רע לו‪ .‬לפיכך‬
‫אמר הקב"ה‪ :‬שבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באיילות השדה אם‬
‫תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ‪ .‬שהיא אהבה שלא על מנת‬
‫לקבל פרס‪ .‬כי היראה והאהבה על מנת לקבל פרס היא של השפחה‪:‬‬
‫[משלי ל] "ותחת שלש רגזה ארץ‪ ...‬תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש‬
‫גבירתה"‪ .‬ובשביל זה צוותה התורה‪" :‬ואהבת את יהוה אלוהיך בכל לבבך‬
‫ובכל נפשך ובכל מאדך"‪ .‬ודרשו הקדמונים‪ :‬שאם חביב עליך נפשך‬
‫מממונך לכן נאמר מכל נפשך‪ .‬ואם חביב עליך ממונך מנפשך לכן נאמר‬
‫מכל מאדך‪ .‬שיש אדם שמתפלל ומקיים אותן המצוות שאין מוציא עליהן‬
‫ממון‪ .‬ואם היה צריך להוציא ממון עליהם לא היה מקים אותן‪...‬ויש אדם‬
‫שמחבב ממון מן הנפש‪ ,‬ואם היו נותנים לו כל התורה במאה זהובים לא‬
‫היה נותנם בעבורה‪ .‬לפי שהממון חביב עליו מן הנפש‪ .‬ועושר הגוף שהוא‬
‫ממון ותאוות עולם הזה חביב עליו יותר מן עושר הנפש‪ ,‬שהוא מצוות‬
‫ומעשים טובים לעולם הבא‪ .‬ומה שהוא ירא ואוהב להתורה והקב"ה אין‬
‫זה אלא בשביל ממון והוא מחשב את הממון לעיקר ואהבה ויראה של‬
‫התורה ושל הקב"ה מחשב לטפל אהבה כזאת אינה חשובה לפני הקב"ה‪.‬‬
‫אלא עיקר אהבה ויראה של הקב"ה והתורה צריך להיות במה שחשוב אצל‬
‫האיש ולא במה שטפל אצלו‪ .‬ולכן נאמר בכל מאדך‪ .‬כמו כן מחשב נפשו‬
‫יותר ממנו‪ .‬והוא היה נותן כל ממון שבעולם שלא יהיה ניזק אפילו באיבר‬
‫קטן שלו‪ .‬לכן נאמר‪ :‬בכל נפשך‪ ,‬במה שאהוב יותר‪.‬‬

‫‪239‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ו‬

‫י ָָׁׁפה‬ ‫*ש ַחר‪:‬‬ ‫מו‪ָׁ -‬‬ ‫(י)‪ִ :‬מי‪-‬זֹאת ַה ִּנ ְש ָׁק ָׁפה‪ּ ְ ,‬כ ֹ‬
‫לות‪:‬‬
‫ַכ ְּל ָׁבנָׁ ה‪ָׁ ּ ,‬ב ָׁרה ַּכ ַח ּ ָׁמה‪-‬אֲ י ּ ָֻׁמה‪ַּ ,‬כ ִּנ ְד ָּׁג ֹ‬
‫כמו השחר שנשקף על פני כל הארץ‪ ,‬ובני האדם חוזים‬
‫ביופיו כך הקילוס לישראל שהם‪:‬‬
‫יפה כלבנה – המבהיקה ביופי זוהרה‪.‬‬
‫ברה כחמה – טהורה כחמה‪" .‬ברה" בהיפוך אתוון עולה‪:‬‬
‫"רבה כחמה" כמו השמש שלא כלה לעולם ומאירה בכל יום‬
‫כל ישראל יאירו לעולם לנצח נצחים בזכות מלכו של עולם‪.‬‬
‫ברה כחמה – בהיפוך אתוון עולה "חכמה רבה" שהיא מנת‬
‫חלקם של העם הנבחר הנשען על תורת יהוה וחכמתו‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫שחר – כוכב השחר [מצודת דוד]‬
‫שחר – נצנוצי האורות הבוקעים ועולים לפני זריחת השמש‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא ַמעֲ לֶה אֲ נִּ י‬ ‫ְ‬ ‫ש ְעיָא ָא ַמר ַה ָּׁק ֹ‬ ‫הו ַ‬
‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ֹ‬
‫עולָ ִּמי‬ ‫יתי צָ ִּריך לִּ ְסבּׁ ֹל בּׁ ֹו ֶאת ֹ‬ ‫ְ‬ ‫עֲ לֵּ יכֶ ם ְּׁכ ִּאלּׁ ּׁו ְּׁכבָ ר הָ יִּ ִּ‬
‫משה‪ָ ,‬א ַמר ְ ּׁבלִּ בּׁ ֹו‬ ‫ֶ‬ ‫ש ָעה נִּ ְתי ֵָּרא‬ ‫או ָת ּׁה ָ‬ ‫אתם לִּ י‪ּׁ ְ ,‬ב ֹ‬ ‫וַ הֲ בֵּ ֶ‬
‫או‬
‫יאים‪ֹ ,‬‬ ‫ש ַרת ַעל ַה ְ ּׁנ ִּש ִּ‬ ‫ֹאמר רוּׁחַ ַה ּׁק ֶֹדש נִּ ְס ּׁ ַת ְּׁל ָקה ִּמ ּׁ ֶמ ִּ ּׁני וְ ָ‬ ‫ּׁת ַ‬
‫דוש‬ ‫לו ַה ָּׁק ֹ‬ ‫נָביא ַאחֵּ ר ָע ַמד וְ ִּחדֵּּׁ ש ֶאת הַ הֲ לָכָ ה‪ָ .‬א ַמר ֹ‬ ‫ש ּׁ ָמא ִּ‬ ‫ֶ‬
‫יתי‬ ‫ש ּׁי ִָּביאוּׁ‪ָ ,‬היִּ ִּ‬ ‫או ֵּמר ֶ‬ ‫יתי ֹ‬ ‫משה‪ִּ ,‬אלּׁ ּׁו לָ הֶ ם הָ יִּ ִּ‬ ‫ֶ‬ ‫ְ‬
‫ָּׁברוּׁך הוּׁא‪,‬‬
‫ֹאמר לָ הֶ ם‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא (במדבר ז‪ ,‬ד)‪ַ :‬קח ֵמ ִא ָתם‬ ‫ש ּׁת ַ‬ ‫או ֵּמר לְ ָך ֶ‬ ‫ֹ‬
‫ָתן לָהֶ ם‬ ‫וְּ ָהיו‪ַ ,‬מה ּׁו ַקח ֵּמ ִּא ּׁ ָתם‪ֵּ ,‬מ ִּא ּׁ ָתם ָהי ּׁו ַה ְדּׁ בָ ִּרים‪ ,‬ו ִּּׁמי נ ַ‬
‫שֹשכָ ר ָא ַמר לָ הֶ ם‬ ‫של יִּ ּׁ ָ‬‫טו ֶ‬ ‫ימון ִּש ְב ֹ‬ ‫ֶאת ָה ֵּעצָ ה‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי ִּס ֹ‬
‫לו‬‫עו ִּשים ּׁפ ֹו ֵּרחַ הוּׁא ָּׁבאֲ וִּ יר‪ ,‬עֲ ש ּׁו ֹ‬ ‫ש ַא ּׁ ֶתם ֹ‬ ‫ַה ִּּׁמ ְש ָּׁכן הַ ז ֶּׁה ֶ‬
‫שבֶ ט‬ ‫ש ֵּּׁבחַ ֵּ‬‫ש ַה ָּׁכתוּׁב ְמ ַ‬ ‫שיְ הֵּ א נִּ ְט ַען ָּׁבהֶ ם‪ ,‬הוּׁא ֶ‬ ‫לות ְּׁכ ֵּדי ֶ‬ ‫עֲ גָ ֹ‬

‫‪240‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ו‬

‫שֹשכָ ר‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (דברי הימים א יב‪ ,‬לג)‪ :‬ו ִמ ְּבנֵי יִ ָ‬ ‫שֹשכָ ר‪ֶ ,‬‬ ‫יִּ ּׁ ָ‬
‫לָע ִתים‪ַ ,‬מה ּׁו לָ ִּע ִּּׁתים‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ּׁ ַתנְ חו ָּׁמא ָא ַמר‬ ‫ִ‬ ‫ֹיו ְּד ֵעי ִבינָה‬
‫יר ִּסין‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ֹיוסֵּ י ַּׁבר ַק ְס ַריי ָא ַמר לְ ִּעבּׁ ו ִּּׁרין‪( .‬דברי הימים א‬ ‫לְ ִּק ְ‬
‫אות‬ ‫ש ָהי ּׁו ֹיו ְד ִּעים לְ ַר ּׁ ְפ ֹ‬ ‫שה יִ ְּש ָר ֵאל‪ֶ ,‬‬ ‫יב‪ ,‬לג)‪ :‬לָ ַד ַעת ַמה יַעֲ ֶ‬
‫אשי‬ ‫אתיִּ ם ָר ֵּ‬ ‫אתיִּ ם‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ָמ ַ‬ ‫אשיהֶ ם ָמ ַ‬ ‫ירוס‪ָ .‬ר ֵּ‬ ‫ֶאת ַה ִּ ּׁק ֹ‬
‫שֹשכָ ר ַמעֲ ִּמיד‪ .‬וְ כָ ל אֲ חֵּ יהֶ ם‬ ‫של יִּ ּׁ ָ‬ ‫טו ֶ‬
‫שהָ יָה ִּש ְב ֹ‬ ‫אות ֶ‬ ‫ַסנְ הֶ ְד ָר ֹ‬
‫ימין הַ הֲ לָ כָ ה ַעל‬ ‫ש ָּׁכל אֲ חֵּ יהֶ ם ָהי ּׁו ַמ ְס ִּּׁכ ִּ‬ ‫ַעל ּׁ ִּפיהֶ ם‪ְ ,‬מלַ ּׁ ֵּמד ֶ‬
‫משה‬ ‫ֶ‬ ‫ש ָעה ָא ַמר‬ ‫או ָת ּׁה ָ‬ ‫משה ִּמ ִּּׁסינַי‪ּׁ ְ .‬ב ֹ‬ ‫ּׁ ִּפיהֶ ם ַּׁכהֲ לָ כָ ה לְ ֶ‬
‫ש ּׁ ָמא ּׁ ָתמוּׁת‬ ‫עולָ ם ֶ‬ ‫של ֹ‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‪ִּ ,‬רבּׁ ֹו ֹנו ֶ‬ ‫לִּ ְפנֵּי ַה ָּׁק ֹ‬
‫שבֵּ ר ֶאחָ ד ִּמן הַ ַ ּׁגלְ ַ ּׁג ִּּׁלים‪ ,‬וְ נִּ ְמצָ א ָק ְר ָּׁבנָן‬ ‫רות וְ יִּ ּׁ ָ‬ ‫ַאחַ ת ִּמן הַ ּׁ ָפ ֹ‬
‫בו ַדת ַה ִּּׁמ ְש ָּׁכן ְ ּׁבטֵּ לָ ה‪ִּ .‬מ ּׁיָד‬ ‫יאים ּׁ ָפסוּׁל‪ ,‬וְ נִּ ְמצֵּ את עֲ ֹ‬ ‫של נְ ִּש ִּ‬ ‫ֶ‬
‫משה לֵ אמֹר ַקח ֵמ ִא ָתם‬ ‫ֶ‬ ‫ֹאמר יהוה ֶאל‬ ‫(במדבר ז‪ ,‬ד)‪ :‬וַ י ֶ‬
‫ָמות‬ ‫ש ְ ּׁיה ּׁו חַ ּׁי ֹות וְ ַק ּׁי ֹ‬ ‫וְּ ָהיו לַעֲ בֹד וגו'‪ ,‬וְ הָ י ּׁו נָ ַתן לָ הֶ ם הֲ וָ יָה ֶ‬
‫מות‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי יו ָּׁדן‬ ‫עולָ ִּמים‪ַ ,‬עד ֵּאיכָ ן הָ י ּׁו ַק ָ ּׁי ֹ‬ ‫עולְ ֵּמי ֹ‬ ‫עולָ ם לְ ֹ‬ ‫ָּׁב ֹ‬
‫שם ַּׁבר ַק ּׁ ָפ ָרא ַעד ַה ִּ ּׁגלְ ָ ּׁגל‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב‬ ‫וְ ַר ִּ ּׁבי הוּׁנָ א ְ ּׁב ֵּ‬
‫חו ָתם‬ ‫ש ַע (הושע יב‪ ,‬יב)‪ַ :‬ב ִגלְּ ָגל ְּשוָ ִרים זִ ֵבחו ַגם ִמזְּ ְּב ֹ‬ ‫הו ֵּ‬‫ְ ּׁב ֹ‬
‫או ָתן‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ָאבוּׁן‬ ‫ש ָדי‪ .‬וְ ֵּאיכָ ן ִּה ְק ִּריב ּׁו ֹ‬ ‫ְּכגַ ִלים ַעל ַתלְּ ֵמי ָ‬
‫עון ִּה ְק ִּריב ּׁו‬ ‫או ָתן‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ַא ָּׁבא ָא ַמר ְ ּׁבגִּ ְב ֹ‬ ‫ָא ַמר ְ ּׁב ֹנוב ִּה ְק ִּריב ּׁו ֹ‬
‫או ָתן‪ ,‬לֵּ וִּ י ָא ַמר ְ ּׁב ִּשיל ֹה ִּה ְק ִּריבוּׁם‪ ,‬וְ ַר ָּׁבנָ ן ָא ְמ ִּרין ְ ּׁבבֵּ ית‬ ‫ֹ‬
‫עולָ ִּמים ִּה ְק ִּריבוּׁם‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי חָ ָמא ָא ַמר טַ ְע ָמא ְד ַר ָּׁבנָ ן ִּדּׁ ְכ ִּתיב‬ ‫ָה ֹ‬
‫(דברי הימים ב ז‪ ,‬ה)‪ :‬וַ ִיזְּ ַבח ַה ֶמלֶ ְּך ְּשלֹמֹה ֶאת זֶ בַ ח ַה ָב ָקר‪,‬‬
‫זֶבַ ח ָּׁב ָקר לֹא נֶאֱ ַמר‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא זֶבַ ח ַה ָּׁב ָקר‪ֵּ ,‬אי זֶה ָּׁב ָקר‪ ,‬הֱ וֵּי‬
‫לות וְּ ֵאת ַא ְּר ַב ַעת הַ ָב ָקר‪,‬‬ ‫או ֵּמר (במדבר ז‪ ,‬ז)‪ֵ :‬את ְּש ֵתי ָהעֲ גָ ֹ‬ ‫ֹ‬
‫מנַת‬ ‫ו ְּׁכ ִּתיב (במדבר ז‪ ,‬ז)‪ :‬וְּ ֵאת ַא ְּר ַבע ָהעֲ גָ לֹת וְּ ֵאת ְּש ֹ‬
‫ָמות וְ לֹא הו ְּׁממ ּׁו וְ ל ֹא‬ ‫שו הֵּ ן ַק ּׁי ֹ‬ ‫או ֵּמר ַעכְ ָ‬‫ַה ָב ָקר‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ֵּמ ִּאיר ֹ‬
‫ָמות‪ ,‬וַ הֲ ֵּרי ְדבָ ִּרים‬ ‫ִּהזְ ִּקינ ּׁו וְ לֹא ִּה ְט ִּריפוּׁ‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא הֵּ ן חַ ּׁי ֹות וְ ַק ּׁי ֹ‬
‫ש ִּ ּׁנ ְד ְ ּׁבק ּׁו ַעל יְ ֵּדי ָא ָדם ִּ ּׁב ְמלֶאכֶ ת‬ ‫רות ֶ‬ ‫ַקל וָ ח ֶֹמר‪ ,‬ו ָּׁמה הַ ּׁ ָפ ֹ‬
‫‪241‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ו‬
‫עולְ ֵּמי‬ ‫ש ִּ ּׁי ְהי ּׁו הֵּ ן חַ יּׁ ֹות וְ ַק ּׁי ֹ‬
‫ָמות לְ ֹ‬ ‫ָתן לָ הֶ ם הֲ וָ יָה ֶ‬ ‫ַה ִּּׁמ ְש ָּׁכן נ ַ‬
‫עולָ ִּמים‪ַ ,‬על ַאחַ ת ַּׁכ ּׁ ָמה‬ ‫ש ְדּׁ בֵּ ִּקים ְ ּׁבחַ י הָ ֹ‬ ‫עולָ ִּמים‪ ,‬יִּ ְש ָר ֵּאל ֶ‬ ‫ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (דברים ד‪ ,‬ד)‪ :‬וְּ ַא ֶתם ַה ְּדבֵ ִקים ַביהוה‬ ‫וְ כַ ּׁ ָמה‪ֶ ,‬‬
‫ֻלכֶ ם ַהי ֹום‪.‬‬
‫אֱ לֹהֵ יכֶ ם חַ ִיים כ ְּ‬

‫אות * ְּב ִא ּ ֵׁבי‬ ‫(יא)‪ֶ :‬אל‪ּ ִ -‬ג ַ ּנת אֱ ֹגוז י ַָׁר ְד ִּתי‪ִ ,‬ל ְר ֹ‬
‫אות הֲ ָׁפ ְר ָׁחה ַה ּג ֶֶפן‪ֵׁ ,‬הנֵׁצ ּו ָׁה ִר ּמֹנִ ים‪:‬‬
‫ַה ָׁ ּנ ַחל‪ִ ,‬ל ְר ֹ‬
‫האגוז תוארו כמוח האדם‪ :‬הקליפה החיצונית כגולגולת‬
‫הקשה‪ .‬לאחריו קליפה פנימית דקה‪ ,‬כדמיון למעטפת המוח‬
‫ופרי האגוז דומה במבנהו וצורתו למוח האדם‪ .‬רצה לומר‬
‫כאן שיהוה יתברך בחסדו יודע מחשבות האדם ויורד לסוף‬
‫דעתו ומחשבותיו כנאמר‪:‬‬
‫"ירדתי לראות באבי הנחל" – ירד לראות בנח"ל‪ ,‬רצה‬
‫לומר לבדוק כמה מצפה ומייחל האדם להידבק באלוהים‪.‬‬
‫נח"ל עולה ר"ת נפשנו חכתה ליהוה‪.‬‬
‫לראות הפרחה הגפן – הפרחה אמונת האדם בהשם‬
‫יתברך‪.‬‬
‫"הגפן" עולה בגימטריה למניין "אודה יהוה בכל לבבי"‪.‬‬
‫הנצו הרימונים – הנצו פירות האהבה ע"י לימוד התורה‬
‫הקדושה המצווה על תרי"ג מצוות כמספר גרעיני הרימון‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫באבי הנחל – אב הוא צמח רענן וצעיר על גדות הנחל כמו‪" :‬עודנו‬
‫באבו לא יקטף" [איוב ח יב]‪.‬‬

‫‪242‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ו‬

‫מדרש השיר‬
‫ש ַע ֶּׁבן לֵּוִּ י נִּ ְמ ְשל ּׁו‬ ‫הו ֻּ‬ ‫גוז י ַָר ְּד ִתי‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי יְ ֹ‬ ‫ֶאל ִגנַת אֱ ֹ‬
‫טובָ ָת ּׁה ִּהיא‬ ‫גוזָה נִּ גְ ֶזזֶת וְ נֶחֱ לֶפֶ ת לְ ֹ‬ ‫גוזָה‪ָ ,‬מה הָ אֱ ֹ‬ ‫יִּ ְש ָר ֵּאל ֶּׁבאֱ ֹ‬
‫ש ִּ ּׁנגְ זַז וְ נ ְֶחלַ ף‪,‬‬ ‫שֹ ָער ַהז ֶּׁה ֶ‬ ‫ש ִּהיא ַמחֲ לֶפֶ ת ַּׁכ ּׁ ֵּ‬ ‫נִּ גְ ֶזזֶת‪ ,‬לָ ּׁ ָמה ֶ‬
‫ש ִּיּׁ ְש ָר ֵּאל‬ ‫ְ‬
‫ש ִּ ּׁנגְ זָזִּ ין וְ נֶחֱ לָ ִּפין‪ָּׁ ,‬כך ָּׁכל ַמה ּׁ ֶ‬ ‫וְ כַ ִּּׁצ ּׁ ָפ ְרנַיִּ ם ַה ּׁ ָלל ּׁו ֶ‬
‫טובָ ָתן‬ ‫עולָ ם הַ ז ֶּׁה‪ ,‬לְ ֹ‬ ‫נִּ גְ זָזִּ ין ֵּמעֲ ָמלָ ן וְ ֹנו ְתנִּ ין לַ עֲ ֵּמלֵּי ּׁת ֹו ָרה ָּׁב ֹ‬
‫עולָ ם הַ ז ֶּׁה‬ ‫עשר ָּׁב ֹ‬ ‫ֶ‬ ‫הֵּ ן נִּ גְ זָזִּ ין וְ נֶחֱלָ ִּפין לָ הֶ ם‪ ,‬ו ַּׁמ ְר ִּ ּׁבין לָ הֶ ם‬
‫שם ַר ִּ ּׁבי לֵּוִּ י‬ ‫ש ַע ְדּׁ ִּס ְכנִּ ין ְ ּׁב ֵּ‬ ‫הו ֻּ‬ ‫עולָ ם ַה ָּׁבא‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי יְ ֹ‬ ‫טוב לָ ֹ‬ ‫שכָ ר ֹ‬ ‫וְ ָ‬
‫שיהֶ ם ִּ ּׁב ְש ַעת‬ ‫ש ְר ֵּ‬ ‫יעות ַה ּׁ ָלל ּׁו ִּאם ַא ְּׁת ְמכַ ּׁ ֶסה ָ‬ ‫ָא ַמר‪ָ ,‬מה ַה ְ ּׁנ ִּט ֹ‬
‫גוז‬ ‫יחות‪ ,‬אֲ בָ ל ָהאֱ ֹ‬ ‫יחות‪ ,‬וְ ִּאם לָ או ֵּאין ַמ ְצלִּ ֹ‬ ‫יע ָתן הֵּ ן ַמ ְצלִּ ֹ‬ ‫נְ ִּט ָ‬
‫ינו ַמ ְצלִּ יחַ ‪.‬‬ ‫תו‪ֵּ ,‬א ֹ‬ ‫יע ֹ‬ ‫שיו ִּ ּׁב ְש ַעת נְ ִּט ָ‬ ‫ַהז ֶּׁה‪ִּ ,‬אם ַא ְּׁת ְמכַ ּׁ ֶסה ָ‬
‫ש ָר ָ‬
‫ש ָעיו לֹא יַצְּ לִ יחַ ‪.‬‬ ‫ָּׁכ ְך יִּ ְש ָר ֵּאל (משלי כח‪ ,‬יג)‪ְּ :‬מכַ ֶסה ְּפ ָ‬

‫ימר ֶא ּׁ ָלא ֶאל‬ ‫יך ְק ָרא לְ ֵּמ ַ‬ ‫שה‪ ,‬ל ֹא ָהיָה צָ ִּר ְ‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ֶאלְ ָע ָ‬
‫ָתן לָ הֶ ם כּׁ ֹחָ ן‬ ‫גוז‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא ְמלַ ּׁ ֵּמד ֶ‬
‫ש ּׁנ ַ‬ ‫ִּ ּׁג ַּׁנת י ָָרק‪ ,‬וְ ָא ַמר ֶאל ִּ ּׁג ּׁנַת אֱ ֹ‬
‫גוז‬‫של י ָָרק‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי עֲ ז ְַריָה ָא ַמר ּׁ ַת ְר ּׁ ֵּתי‪ָ ,‬מה אֱ ֹ‬ ‫יעות וְ זִּ יוָ ן ֶ‬ ‫של נְ ִּט ֹ‬ ‫ֶ‬
‫יקין‬ ‫ש ְ ּׁביִּ ְש ָר ֵּאל ַמחֲזִּ ִּ‬ ‫ש ּׁ ֵּמר ּׁ ִּפ ְר ֹיו‪ָּׁ ,‬כ ְך ַע ּׁ ֵּמי הָ ָא ֶרץ ֶ‬ ‫צו ְמ ַ‬ ‫זֶה ֵּע ֹ‬
‫תו ָרה‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (משלי ג‪ ,‬יח)‪ֵ :‬עץ חַ ִיים‬ ‫ְ ּׁב ִּד ְב ֵּרי ֹ‬
‫גוז זֶה ִּאם ֹנופֵּ ל‬ ‫חו ִּרי ָמה אֱ ֹ‬ ‫יקים ָבה‪ .‬אֲ ַמר ֹ‬ ‫ִהיא לַ ַמחֲזִ ִ‬
‫יחו וְ הוּׁא‬ ‫פו ו ְּׁמ ִּד ֹ‬ ‫קו וְ ש ֹו ְט ֹ‬ ‫ּׁמו ְר ֹ‬
‫לו ו ֹ‬ ‫תו ְך ַה ִּּׁטנֹפֶ ת ַא ְּׁת ֹנו ְט ֹ‬ ‫לְ ֹ‬
‫ש ִּ ּׁי ְש ָר ֵּאל‬ ‫ְ‬
‫תו‪ ,‬וְ הוּׁא יָפֶ ה לַ אֲ ִּכילָ ה‪ָּׁ ,‬כך ָּׁכל ַמה ּׁ ֶ‬ ‫חוזֵּר ִּּׁכ ְת ִּח ּׁ ָל ֹ‬ ‫ֹ‬
‫שנָה‪ָּׁ ,‬בא ֹיום ַה ִּּׁכ ּׁפו ִּּׁרים‬ ‫מות הַ ּׁ ָ‬ ‫ִּמ ְתלַ ְכלְ ִּכין ַּׁבעֲ ֹו ֹנות ָּׁכל יְ ֹ‬
‫הֲדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (ויקרא טז‪ ,‬ל)‪ִ :‬כי בַ י ֹום‬ ‫ּׁו ְמכַ ּׁ ֵּפר עֲ לֵּיהֶ ם‪ָ ,‬‬
‫ימון‬‫ַה ֶזה יְּ כַ ֵפר עֲ לֵיכֶ ם לְּ ַטהֵ ר ֶא ְּתכֶ ם‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי יְ הו ָּׁדה ְ ּׁב ַר ִּ ּׁבי ִּס ֹ‬
‫לו ְש ּׁ ֵּתי ְקלִּ ּׁפ ֹות‪ָּׁ ,‬כ ְך יִּ ְש ָר ֵּאל יֵּש לָ הֶ ם‬ ‫גוז זֶה יֵּש ֹ‬ ‫או ֵּמר ָמה אֱ ֹ‬ ‫ֹ‬
‫יעה‪.‬‬‫ְש ּׁ ֵּתי ִּמ ְצ ֹוות‪ִּ ,‬מילָ ה ו ְּׁפ ִּר ָ‬

‫‪243‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ו‬
‫גוז זֶה‬ ‫גוז‪ָ ,‬א ַמר ֵּריש לָ ִּקיש ָמה אֱ ֹ‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר ֶאל ִּ ּׁג ּׁנַת אֱ ֹ‬
‫גוזִּ ים‪ ,‬וְ כָ ל ִּמי‬
‫יקי אֱ ֹ‬ ‫או ֵּמר ַאף ַּׁבחֲלִּ ֵּ‬ ‫עון ֹ‬ ‫חָ לָ ק‪ִּ ,‬דּׁ ְתנֵּינַן ַר ִּ ּׁבי ִּש ְמ ֹ‬
‫יאך יַעֲ לֶה הוּׁא ֹנופֵּ ל‬ ‫ְ‬ ‫ינו ֹנו ֵּתן דַּׁ ְע ּׁת ֹו הֵּ ַ‬‫עולֶה לְ רֹאש ֹו וְ ֵּא ֹ‬ ‫ש ֹ‬ ‫ֶ‬
‫שהוּׁא ַמנְ ִּהיג ְש ָר ָרה‬ ‫גוז‪ָּׁ ,‬כ ְך ָּׁכל ִּמי ֶ‬ ‫שלּׁ ֹו ִּמן הָ אֱ ֹ‬ ‫ו ֵּּׁמת‪ ,‬וְ ֹנוטֵּ ל ֶ‬
‫יא ְך הוּׁא ַמנְ ִּהיג‬ ‫ינו ֹנו ֵּתן דַּׁ ְע ּׁת ֹו הֵּ ַ‬ ‫ַעל ַה ִּּׁצבּׁ וּׁר ְ ּׁביִּ ְש ָר ֵּאל וְ ֵּא ֹ‬
‫שלּׁ ֹו ִּמ ּׁ ַתחַ ת יְ ֵּדיהֶ ם‪,‬‬ ‫שהוּׁא ֹנופֵּ ל וְ ֹנוטֵּ ל ֶ‬ ‫סוף ֶ‬ ‫ֶאת יִּ ְש ָר ֵּאל‪ֹ ,‬‬
‫הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (ירמיה ב‪ ,‬ג)‪ :‬ק ֶֹדש יִ ְּש ָר ֵאל לַ יהוה‬
‫שמו וגו'‪.‬‬ ‫אשית ְּתבו ָאתֹה ָכל א ְֹּכלָ יו י ְֶּא ָ‬ ‫ֵר ִ‬

‫חוק‬ ‫גוז זֶה ְש ֹ‬ ‫גוז י ַָר ְד ִּּׁתי‪ָ ,‬מה אֱ ֹ‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר ֶאל ִּ ּׁג ַּׁנת אֱ ֹ‬
‫שעֲ שו ַּׁע לַ ְּׁמלָכִּ ים‪ָּׁ ,‬כ ְך הֵּ ן יִּ ְש ָר ֵּאל ָּׁב ֹ‬
‫עולָ ם הַ ז ֶּׁה‬ ‫קות וְ ַ‬
‫ינו ֹ‬ ‫לַ ִּּׁת ֹ‬
‫יתי ְּשחֹק לְּ כָ ל ַע ִמי‬ ‫ַעל יְ ֵּדי עֲ ֹו ֹנות‪ִּ ,‬דּׁ ְכ ִּתיב (איכה ג‪ ,‬יד)‪ָ :‬היִ ִ‬
‫בוא (ישעיה מט‪ ,‬כג)‪ :‬וְּ ָהיו ְּמלָ כִ ים‬ ‫וגו'‪ ,‬אֲ בָ ל לֶ ָע ִּתיד לָ ֹ‬
‫א ְֹּמנַיִ ְּך‪.‬‬

‫גוז הַ ז ֶּׁה יֵּש בּׁ ֹו‬ ‫גוז י ַָר ְד ִּּׁתי‪ָ ,‬מה ָהאֱ ֹ‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר ֶאל ִּ ּׁגנַ ת אֱ ֹ‬
‫ְ‬
‫גוזִּ ים ַקנְ ְט ָרנִּ ין‪ָּׁ ,‬כך יִּ ְש ָר ֵּאל‬‫ינונִּ ים‪ ,‬וֶ אֱ ֹ‬
‫גוזִּ ים ֵּּׁב ֹ‬ ‫גוזֵּי פֶ ֶר ְך‪ ,‬אֱ ֹ‬
‫אֱ ֹ‬
‫ש ִּאם ַא ּׁ ָתה ּׁת ֹו ְב ָען הֵּ ם‬ ‫עו ִּשין ְצ ָד ָקה ֵּמאֲ לֵּיהֶ ן‪ ,‬וְ יֵּש ֶ‬ ‫יֵּש ֵּמ הֶ ן ֹ‬
‫עו ִּשין‪.‬‬
‫ש ַא ְּׁת ּׁת ֹו ְב ָען וְ ֵּאין ֹ‬‫ֹנו ְתנִּ ים‪ ,‬וְ יֵּש ֶ‬

‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי לֵּ וִּ י ַמ ְתלָ א אֲ ַמר ּׁ ַת ְר ָעא ְדּׁ לָ א ּׁ ְפ ִּתיחַ לְ ִּמ ְצוָ ָ‬
‫ות ּׁה‬
‫יְ הֵּ א ּׁ ְפ ִּתיחַ לְ ַא ְסיָא‪.‬‬

‫רו‪,‬‬
‫גוז זֶה הָ ֶאבֶ ן ש ֹו ְב ֹ‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר ֶאל ִּ ּׁג ּׁנַת אֱ ֹ‬
‫גוז י ַָר ְד ִּּׁתי‪ָ ,‬מה אֱ ֹ‬
‫ָּׁכ ְך ַה ּׁת ֹו ָרה ְקר ּׁויָה ֶאבֶ ן‪ ,‬וְ יֵּצֶ ר ָה ָרע ָקרוּׁי ֶאבֶ ן‪ַ .‬ה ּׁת ֹו ָרה‬
‫לחֹת‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות כד‪ ,‬יב)‪ :‬וְּ ֶא ְּתנָה לְּ ָך ֶאת ֻ‬ ‫ְקר ּׁויָה ֶאבֶ ן‪ֶ ,‬‬

‫‪244‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ו‬

‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (יחזקאל לו‪ ,‬כב)‪:‬‬

‫ָה ֶאבֶ ן‪ ,‬וְ יֵּצֶ ר ָה ָרע ָקרוּׁי ֶאבֶ ן‪ֶ ,‬‬
‫ש ְּרכֶ ם‪.‬‬
‫וַ הֲ ִסר ִֹתי ֶאת לֵב ָה ֶאבֶ ן ִמ ְּב ַ‬

‫ָסות‪ֶ ,‬מה‬ ‫ש ָּׁבש ִּ ּׁבגְ י ֹ‬

‫שהוּׁא ְמ ֻּ‬ ‫ימון ֶ‬ ‫קום אֲ ִּר ֹ‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי לֵּ וִּ י לִּ ְמ ֹ‬
‫רו‪ְּׁ ,‬כ ֵּדי‬
‫ש ְמ ֹ‬ ‫הו ִּשיב בּׁ ֹו כּׁ ֹו ְס ַט ְריָינִּ ים ִּ ּׁב ְש ִּביל לְ ָ‬‫שה הַ ּׁ ֶמלֶ ְך ֹ‬ ‫ָע ָ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך‬ ‫ש ִּבים‪ָּׁ .‬כ ְך ָא ַמר ַה ָּׁק ֹ‬ ‫עו ְב ִּרים וְ לַ ּׁ ָ‬
‫שלֹא יְ ַק ּׁ ְפח ּׁו לָ ֹ‬ ‫ֶ‬
‫הוּׁא ּׁת ֹו ָרה ְקר ּׁויָה ֶאבֶ ן וְ יֵּצֶ ר ָה ָרע ָקרוּׁי ֶאבֶ ן‪ְּׁ ,‬תהֵּ א ָה ֶאבֶ ן‬
‫ש ּׁ ֵּמר הָ ֶאבֶ ן‪.‬‬ ‫ְמ ַ‬

‫ָכול‬ ‫ינו י ֹ‬ ‫גוז זֶה ֵּא ֹ‬ ‫גוז י ַָר ְד ִּּׁתי‪ָ ,‬מה אֱ ֹ‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר ֶאל ִּ ּׁגנַת אֱ ֹ‬
‫שהוּׁא נִּ ְש ַמע וְ נִּ ָּׁכר‪ָּׁ ,‬כ ְך הֵּ ם יִּ ְש ָר ֵּאל ָּׁכל‬ ‫שלּׁ ֹו ֶ‬ ‫לִּ גְ ֹנוב הַ ּׁ ֶמכֶ ס ֶ‬
‫ינו יְ הו ִּּׁדי‪,‬‬
‫ש ֵּא ֹ‬
‫לו ַמר ֶ‬ ‫ָכול ֹ‬ ‫ינו י ֹ‬ ‫ְ‬
‫הולֵּך ֵּא ֹ‬ ‫ש ֶאחָ ד ֵּמהֶ ם ֹ‬ ‫קום ֶ‬‫ָמ ֹ‬
‫הֲדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (ישעיה סא‪ ,‬ט)‪ָ :‬כל‬ ‫שהוּׁא נִּ ָּׁכר‪ָ ,‬‬ ‫לָ ּׁ ָמה‪ֶ ,‬‬
‫ר ֵֹאיהֶ ם י ִַכירום ִכי הֵ ם זֶ ַרע ֵב ַר ְּך יהוה‪.‬‬

‫שֹק ָמלֵּא‬ ‫גוז זֶה הַ ּׁ ַ‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר ֶאל ִּ ּׁג ּׁנַת אֱ ֹ‬

‫גוז י ַָר ְד ִּּׁתי‪ָ ,‬מה אֱ ֹ‬
‫ש ְמ ְש ִּמים‪ַּׁ ,‬כ ּׁ ָמה‬ ‫כו ַּׁכ ּׁ ָמה ֻּ‬
‫תו ֹ‬ ‫גוזִּ ים ְ ּׁבי ְָד ָך‪ַ ,‬א ְּׁת ֹנו ֵּתן לְ ֹ‬‫אֱ ֹ‬
‫ְ‬
‫יקין‪ָּׁ .‬כך ַּׁכ ּׁ ָמה ג ִֵּּרים ָּׁבא ּׁו וְ נִּ ּׁת ֹו ְספ ּׁו‬ ‫חַ ְרדָּׁ לִּ ים‪ ,‬וְ הֵּ ן ַמחֲזִּ ִּ‬
‫הֲדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (במדבר כג‪ ,‬י)‪ִ :‬מי ָמנָה עֲ פַ ר‬ ‫ְ ּׁביִּ ְש ָר ֵּאל‪ָ ,‬‬
‫יַעֲ קֹב‪.‬‬

‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר ֶאל ִּ ּׁג ּׁנַת אֱ ג ֹוז י ַָר ְד ִּּׁתי‪ָ ,‬מה אֱ ֹ‬

‫גוז זֶה ַא ְּׁת ֹנוטֵּ ל ֶאחָ ד‬
‫ֵּמ ַה ְּׁכ ִּרי וְ כֻּ ּׁ ָלן ִּמדַּׁ ְר ְדּׁ ִּרין ו ִּּׁמ ְת ַ ּׁגלְ ְ ּׁגלִּ ים זֶה ַאחַ ר זֶה‪ָּׁ ,‬כ ְך הֵּ ן‬
‫ישין‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב‬ ‫יִּ ְש ָר ֵּאל לָ ָקה ֶאחָ ד ֵּמהֶ ן ּׁ ֻּכ ּׁ ָלן ַמ ְר ִּ ּׁג ִּ‬
‫(במדבר טז‪ ,‬כב)‪ָ :‬ה ִאיש ֶאחָ ד ֶיח ֱָטא וְּ ַעל ָכל ָה ֵע ָדה ִת ְּקצֹף‪.‬‬

‫‪245‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ו‬
‫ירה‬ ‫ּׁרות וְ ַה ִּּׁס ָ‬
‫גוז זֶה ָעשוּׁי ַא ְר ַּׁבע ְמגו ֹ‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ֶּׁב ֶר ְכיָה ָמה אֱ ֹ‬
‫ָּׁב ֶא ְמצַ ע‪ָּׁ ,‬כ ְך הָ י ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל ְשרוּׁיִּ ין ַּׁב ִּּׁמ ְד ָּׁבר‪ַ ,‬א ְר ָּׁב ָעה ְדּׁ גָ לִּ ים‪,‬‬
‫מו ֵּעד ָּׁב ֶא ְמצַ ע‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב‬ ‫ַא ְר ָּׁב ָעה ַמחֲ ֹנות‪ ,‬וְ אֹהֶ ל ֹ‬
‫מו ֵעד‪ ,‬דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר ֶאל ִּ ּׁג ּׁנַת אֱ ֹ‬
‫גוז‬ ‫(במדבר ב‪ ,‬יז)‪ :‬וְּ נ ַָסע אֹהֶ ל ֹ‬
‫אות ְ ּׁב ִּא ֵּּׁבי הַ ָּׁנחַ ל‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל‪.‬‬ ‫עולָ ם‪ .‬לִּ ְר ֹ‬ ‫י ַָר ְד ִּּׁתי‪ ,‬זֶה ָה ֹ‬
‫אות הֲ פָ ְרחָ ה ַה ּׁגֶפֶ ן‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ָּׁב ּׁ ֵּתי ְכנ ִֵּּס ּׁי ֹות וּׁבָ ּׁ ֵּתי ִּמ ְד ָרש ֹות‪.‬‬ ‫לִּ ְר ֹ‬
‫ש ּׁי ֹו ְש ִּבין וְ ֹ‬
‫עו ְס ִּקין ַּׁב ּׁת ֹו ָרה‪,‬‬ ‫קות ֶ‬ ‫ינו ֹ‬ ‫הֵּ נֵּצ ּׁו ָה ִּר ּׁמֹנִּ ים‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו הַ ִּּׁת ֹ‬
‫גַר ִּעינֵּי ִּר ּׁמ ֹונִּ ים‪.‬‬ ‫ּׁרות ְּׁכ ְ‬
‫ּׁרות שו ֹ‬ ‫וְ ֹיו ְש ִּבין שו ֹ‬

‫מעשי המלך‬
‫שני עניים היו הולכים בדרך‪ ,‬האחד גבוה ורחב גרם‪ ,‬בריא‬
‫וגיבור‪ .‬והשני חלש ורזה‪ ,‬כפוף וחולה‪ .‬היה הגיבור מתעלל בחלש‬
‫ולועג לו ומציק לו ומתאנה עליו‪ .‬אמר לו החלש‪ :‬מדוע לא תפחד‬
‫מהקב"ה‪ ,‬הלוא הוא משפיל גאים ומגביה שפלים‪ .‬צחק הגיבור‬
‫ולעג לדבריו‪ ,‬והמשיך להציק לו בלא רחמים‪ .‬הגיעו שניהם לעיר‬
‫המלוכה‪.‬‬
‫ובאותו היום התייצבו לפני המלך שני אנשים‪ .‬האחד הציג עצמו‬
‫כלוחם תקיף וגיבור ובקש להתקבל למשמר המלך‪ .‬והשני הציג‬
‫את עצמו כרופא מומחה וביקש להתקבל כרופא בחצר המלך‪.‬‬
‫אמר המלך‪ :‬במה יבחנו דבריכם?‬
‫אמר הגיבור‪ :‬אדרבה‪ ,‬יביאו לפני אדם חסון וחזק‪ ,‬ואני אכהו‬
‫בידי האחת ללא תקומה‪ .‬והרופא אמר‪ :‬יביאו לפני אדם חלש‬
‫וידוע חולי‪ ,‬וביום אחד ארפא אותו מכל מדווי ותחלואיו‪.‬‬
‫שלח המלך את עבדיו להביא לפניו שני אנשים‪ ,‬האחד גיבור‬
‫וחסון‪ ,‬והשני חלש וחולה‪ .‬הלכו העבדים ונתקלו בשני העניים‪.‬‬
‫‪246‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ו‬

‫מיד הביאום לפני המלך‪ .‬נגש הגיבור אל העני החסון‪ ,‬וביד אחת‬
‫הצמית אותו ארצה‪ .‬והרופא נטל את העני החולה ורפא אותו מכל‬
‫מחלותיו‪ .‬נמצא שגבורת העני הייתה בעוכריו‪ ,‬וחולשתו של‬
‫החולה ורוב מחלותיו היו לטובתו‪.‬‬

‫בות ַע ִּמי‬
‫(יב)‪ :‬לֹא י ַָׁד ְע ִּתי‪-‬נַ ְפ ִשי ָׁש ַמ ְתנִ י‪ַ ,‬מ ְר ְ ּכ ֹ‬
‫נָׁ ִדיב‪:‬‬

‫לא ידעתי נפשי – לא ידעתי גדולת נפשי שהיא חצובה‬

‫ממחצב הנשמות מתחת לכסא הכבוד שנאמר בתהלים (פב‬
‫ו) "אני אמרתי‪ ,‬אלוהים אתם ובני עליון כולכם" ומובא‬
‫בכתבי האר"י זלה"ה ע"י תלמידו מהרח"ו ז"ל‪:‬‬
‫"נמצא אור מחצב הנשמות הוא פנימי ועליון מן אור מחצב‬
‫המלאכים‪ ,‬כי על ידו נמשך הארתם וחיותם מאור מחצב‬
‫הספירות‪ ,‬וזה סוד "הן אראלים צעקו החוצה" [ישעיה לג ז] כי‬
‫כשאין נמשך מן מחצב הספירות שפע לנשמות ישראל‬
‫הפנמיים מהם‪ ,‬חסרה השפעתם של המלאכים מפני שהם‬
‫חיצוניים אליהם וכו'‪ ...‬ולכן נאמר בישראל "בנים אתם‬
‫ליהוה אלהיכם" [דברים יא א]‪ ,‬כי הם בבחינת כבן הנאחז‬
‫באביו בתכלית ונמשך ממנו‪ ,‬וזה סוד האבות הן הן‬
‫המרכבה‪ ,‬שהם מרכבה אל אור מחצב הספירות הרוכב‬
‫עליהם שלא ע"י אמצעות אור אחד וכו'‪ .‬והנה נמצא אור‬
‫מחצב הנשמות הוא לבוש ולאור מחצב הספירות‪ ,‬וזה סוד‬
‫"ואתם הדבקים ביהוה אלוהיכם" שיש למחצב הנשמות‬
‫דבוק גמור עם אור מחצב הספירות‪ ,‬מה שאין‪" :‬כן הדבקתי‬

‫‪247‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ו‬
‫[ירמיה יג יא] (כתבי האר"י זלה"ה שערי‬ ‫אלי את כל בית ישראל"‬
‫קדושה א ג)‬
‫שמתני מרכבות עמי נדיב – ועוד בחסדך שמתני וזכיתי‬
‫להיות מעם שאתה כה נדיב ורחמן אליו‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫מרכבות – רבים ממרכבה והוא עגלה הנרתמת לסוסים‪.‬‬
‫שמתני – מלשון שומה ועשייה [מצודת דוד]‪.‬‬
‫עמי נדיב – כמו עם נדיב יו"ד יתרה כיו"ד של [דברים לג] שכני סנה ועוד רבים [רש"י]‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫של לְ בַ ת ְמלָ ִּכים‬ ‫ש ַמ ְּתנִ י‪ָ ּׁ ,‬תנֵּי ַר ִּ ּׁבי ִּחיָּׁא ָמ ָ‬ ‫לֹא י ַָד ְּע ִתי נ ְַּפ ִשי ָ‬
‫עובֵּ ר וְ ִּה ִּּׁכיר‬ ‫ְ‬
‫שהָ יְ ָתה ְמלַ ֶּׁקטֶ ת ַּׁב ּׁ ְשלָ ִּפים‪ ,‬נִּ ְמצָ א ַה ּׁ ֶמלֶך ֹ‬ ‫ֶ‬
‫רונִּ ין‪,‬‬ ‫הו ִּשיבָ ּׁה ִּע ּׁמ ֹו ַּׁב ְ ּׁק ֹ‬ ‫בו נְ ָטלָ ּׁה וְ ֹ‬ ‫אוהֲ ֹ‬ ‫שלַ ח ֹ‬ ‫ש ִּהיא ִּ ּׁב ּׁת ֹו‪ָ ,‬‬ ‫ֶ‬
‫מול ָהיְ ָתה‬ ‫רות‪ֶ ,‬א ְת ֹ‬ ‫או ְמ ֹ‬‫הות ָעלֶיהָ וְ ֹ‬ ‫יה ְּׁת ֵּמ ֹ‬ ‫רו ֶת ָ‬ ‫וְ ָהי ּׁו חַ ְב ֹ‬
‫ְ‬
‫רונִּ ין ִּעם הַ ּׁ ֶמלֶך‪ָ ,‬א ְמ ָרה‬ ‫שבֶ ת ַּׁב ְ ּׁק ֹ‬ ‫ְמלַ ֶּׁקטֶ ת ַּׁב ּׁ ְשלָ ִּפים וְ הַ ּׁי ֹום ֹיו ֶ‬
‫הות ָעלַ י ָּׁכך אֲ נִּ י ְּׁת ֵּמ ָהה ַעל ַע ְצ ִּמי‪,‬‬‫ְ‬ ‫ש ַא ּׁ ֶתם ְּׁת ֵּמ ֹ‬ ‫שם ֶ‬ ‫לָ הֶ ם ְּׁכ ֵּ‬
‫שהָ י ּׁו‬ ‫ש ַמ ְתנִּ י‪ָּׁ .‬כ ְך ְּׁכ ֶ‬ ‫וְ ָק ָראת ַעל ַע ְצ ָמ ּׁה; ל ֹא י ַָד ְע ִּּׁתי נ ְַפ ִּשי ָ‬
‫ש ְע ָּׁב ִּדין ְ ּׁב ִּטיט וּׁלְ בֵּ נִּ ים וְ ָהי ּׁו ְמאו ִּּׁסין‬ ‫יִּ ְש ָר ֵּאל ְ ּׁב ִּמ ְצ ַריִּ ם ְמ ֻּ‬
‫חו ִּרין וְ נִּ גְ אֲ ל ּׁו וְ נַעֲ ש ּׁו‬ ‫ו ְּׁבזוּׁיִּ ין ְ ּׁב ֵּעינֵּי ַה ִּּׁמ ְצ ִּר ִּ ּׁיים‪ ,‬ו ְּׁכ ֶ‬
‫ש ּׁנַעֲ ש ּׁו ְ ּׁבנֵּי ֹ‬
‫הות‬ ‫עולָ ם ְּׁת ֵּמ ֹ‬ ‫עולָ ם‪ ,‬וְ הָ י ּׁו אֻּ ּׁמ ֹות הָ ֹ‬ ‫ְסגָ נִּ ים ַעל ָּׁכל ָּׁב ֵּאי ֹ‬
‫עו ְב ִּדים ְ ּׁב ִּטיט וּׁלְ בֵּ נִּ ים וְ ַה ּׁי ֹום‬ ‫יתם ֹ‬ ‫מול הֱיִּ ֶ‬ ‫רות ֶא ְת ֹ‬ ‫או ְמ ֹ‬ ‫וְ ֹ‬
‫עולָ ם‪ ,‬וְ ָהי ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל‬ ‫חו ִּרין ו ְּׁסגָ נִּ ים ַעל ָּׁכל הָ ֹ‬ ‫יתם ְ ּׁבנֵּי ֹ‬ ‫ש ֶ‬ ‫נַ עֲ ֵּ‬
‫ְ‬
‫ש ַא ּׁ ֶתם ְּׁת ֵּמ ִּהים ָעלֵּ ינ ּׁו ָּׁכך ָאנ ּׁו ְּׁת ֵּמ ִּהים‬ ‫שם ֶ‬ ‫או ְמ ִּרים לָ הֶ ם‪ְּׁ ,‬כ ֵּ‬ ‫ֹ‬
‫ש ַמ ְתנִּ י‪.‬‬ ‫נַפ ִּשי ָ‬ ‫ַעל ַעצְ ֵּמנוּׁ‪ ,‬וְ ָק ְרא ּׁו ַעל ַע ְצ ָמן‪ :‬לֹא י ַָד ְע ִּּׁתי ְ‬

‫צ ִּדּׁ יק ַה ָּׁכתוּׁב‬
‫ש ַמ ְתנִּ י‪ּׁ ְ ,‬ב ֹיוסֵּ ף הַ ַ ּׁ‬
‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ ,‬לֹא י ַָד ְע ִּּׁתי נ ְַפ ִּשי ָ‬
‫לו ַב ְּרזֶל‬ ‫מול (תהלים קה‪ ,‬יח)‪ִ :‬ענו בַ ֶכבֶ ל ַרגְּ ֹ‬ ‫ְמ ַד ֵּּׁבר‪ֶ ,‬א ְת ֹ‬

‫‪248‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ו‬

‫ש ִליט ַעל‬ ‫ָב ָאה נ ְַּפש ֹו‪ ,‬וְ ַה ּׁי ֹום (בראשית מב‪ ,‬ו)‪ :‬וְּ ֹיוסֵ ף הוא ַה ַ‬
‫ש ַמ ְתנִּ י‪.‬‬
‫נַפ ִּשי ָ‬ ‫מו‪ :‬לֹא י ַָד ְע ִּּׁתי ְ‬ ‫ָה ָא ֶרץ‪ ,‬וְ ָק ָרא ַעל ַעצְ ֹ‬
‫ש ַמ ְתנִּ י‪ַ ,‬ה ָּׁכתוּׁב ְמ ַד ֵּּׁבר ְ ּׁב ָדוִּ ד‪,‬‬ ‫נַפ ִּשי ָ‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ ,‬לֹא י ַָד ְע ִּּׁתי ְ‬
‫שאוּׁל‪ ,‬וְ הַ יּׁ ֹום וַ יְ ִּהי דָּׁ וִּ ד ֶמלֶך‪ְ,‬‬ ‫מול הָ יָה בּׁ ֹו ֵּרחַ ִּמ ּׁ ְפנֵּי ָ‬ ‫ֶא ְת ֹ‬
‫ש ַמ ְתנִּ י‪.‬‬‫נַפ ִּשי ָ‬ ‫מו‪ :‬לֹא י ַָד ְע ִּּׁתי ְ‬ ‫וְ ָק ָרא ַעל ַעצְ ֹ‬
‫ש ַמ ְתנִּ י‪ַ ,‬ה ָּׁכתוּׁב ְמ ַד ֵּּׁבר‬ ‫נַפ ִּשי ָ‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ ,‬ל ֹא י ַָד ְע ִּּׁתי ְ‬
‫שק וָ ֵאפֶ ר‪ ,‬וְ ַה ּׁי ֹום‬ ‫מול (אסתר ד‪ ,‬א)‪ :‬וַ ִילְּ ַבש ַ‬ ‫ְ ּׁב ָמ ְר ֳּ ּׁדכַ י‪ֶ ,‬א ְת ֹ‬
‫(אסתר ח‪ ,‬טו)‪ :‬ו ָמ ְּר ֳדכַ י יָצָ א ִמ ִל ְּפנֵי ַה ֶמלֶ ְּך ִבלְּ בוש ַמלְּ כות‬
‫נַפ ִּשי‬‫מו‪ :‬לֹא י ַָד ְע ִּּׁתי ְ‬ ‫ְּתכֵ לֶ ת וָ חור וגו'‪ ,‬וְ ָק ָרא ַעל ַעצְ ֹ‬
‫ש ַמ ְתנִּ י‪.‬‬ ‫ָ‬

‫מעשי המלך‬
‫מעשה ברבי יהודה קצין ז"ל‪ ,‬שפעם אחת בערב שבת אחרי‬
‫הטבילה בא הביתה ואמר‪" :‬שיר השירים" בכוונה גדולה וניגון‬
‫יפה כהרגלו בקודש כשהוא לבוש בגדי שבת‪ ,‬ואדרת הוד והדר‬
‫על פניו‪ .‬ולאחר הלך לבית הכנסת שבחגורתו כרוך נחש אשר‬
‫נכנס לשם בלי משים‪ .‬ולא ידע ולא הרגיש בזה לגמרי מרוב‬
‫דבקותו בקודש‪.‬‬
‫ובחזרתו מן התפילה עמד לקדש לכבוד שבת קודש בקול רם‬
‫ומנגינה‪ .‬ובני הבית באו לנשק ידו כרגיל‪ ,‬אבל היו צנועים מאד‬
‫ולא הביטו בו באותו זמן‪ .‬והנה בשעה הקידוש התחל הנחש לנוע‬
‫וצץ ראשו מן הגלימה אנה ואנה‪ .‬וכראות בני הבית כן‪ ,‬לא רצו‬
‫לצערו ולהבהילו ואמרו לו בניו‪ :‬אחלה נא פני אדוני לפשוט אלו‬
‫בגדים עליונים‪ ,‬והוא סירב‪ .‬והפצירו בו עד בוש‪ ,‬ונגש בנו והסיר‬
‫את הגלימה העליונה‪ .‬ואז ראה הוא את הנחש יוצא לאט לאט‬

‫‪249‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ו‬

‫מתוך חגורתו‪ ,‬ונפל ארצה בתוך ארבע אמות שלו‪ .‬אז גער בו‬
‫הרב ואמר‪" :‬ונחש עפר לחמו" רשע מרושע! מהו עסקך איתי כי‬
‫באת לחסות בחגורתי‪ ,‬ולך לך בנוקבא תהומא רבא ומות שם‪ .‬אז‬
‫פרכס הנחש במקומו ומת תחתיו‪ .‬ועל זה כתיב‪" :‬ותגזור אומר‬
‫ויקום לך"‪ .‬צדיקים גוזרים והקב"ה מקיים‪.‬‬

‫‪250‬‬
‫פרק ז‬

‫‪251‬‬
252
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬

‫*ה ּש ּולַ ִּמית‪ ,‬ש ּו ִבי ש ּו ִבי‬ ‫ַ‬ ‫(א)‪ :‬ש ּו ִבי ש ּו ִבי‬
‫*וְ נֶחֱ זֶ ה‪ָׁ ּ -‬ב ְך; ַמה‪ֶ ּ -‬תחֱ ז ּו‪ַ ּ ,‬ב ּש ּולַ ִּמית‪ּ ִ ,‬‬
‫*כ ְמחֹלַ ת‪,‬‬
‫*ה ּ ַמחֲ נָׁ יִ ם‪:‬‬
‫ַ‬
‫לאחר חטאיך שובי אלי לשלמותך‪ ,‬שובי אלי ונחזה ביפי‬
‫אמונתך‪ ,‬זה שנאמר‪" :‬שובי אלי בתולת ישראל" [ירמיה לא ב]‬
‫שובי אל אביך שבשמים‪.‬‬
‫מה תחזו בשולמית – עונה כנסת ישראל ברוב צניעותה‪,‬‬
‫מה תביטו בי בשולמית הביטו אל מחולת המחנים שהם‬
‫המון מלאכי מעלה בסוד שרפי קודש זה שנאמר‪" :‬ויאמר‬
‫יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה ויקרא שם המקום ההוא‬
‫מחנים" [בראשית לב ג]‪" .‬מחנים" עולה בגימטריה למניין‬
‫"מלאכים" עם האותיות והתיבה‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫שולמית – מלשון שלמות‪ ,‬תמים שאינו פגום‪.‬‬
‫כמחולת – מלשון מחול והוא ריקוד של שמחה‪.‬‬
‫מחנים – רבים ממחנה‪ ,‬שטח חניה‪.‬‬
‫נחזה – מלשון חזה והוא צפה‪ ,‬ראה‪ ,‬הביט‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫שם‬ ‫שו ִבי שו ִבי ַהשולַ ִמית‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ְשמו ֵּּׁאל ַּׁבר ִּח ּׁיָא ַּׁבר יו ָּׁדן ְ ּׁב ֵּ‬
‫ַר ִּ ּׁבי חֲ נִּ ינָא‪ַ ,‬א ְר ַּׁבע ּׁ ְפ ָע ִּמים ְּׁכ ִּתיב ָּׁכאן שו ִּּׁבי שו ִּּׁבי‪ְּׁ ,‬כנֶגֶד‬
‫ש ּׁש ֹולְ ִּטין ְ ּׁביִּ ְש ָר ֵּאל‪ ,‬וְ יִּ ְש ָר ֵּאל נִּ ְכנָ ִּסין ּׁת ֹו ְך‬
‫ַא ְר ַּׁבע ַמלְ כֻּ ּׁי ֹות ֶ‬
‫לום‬ ‫ש ֹ‬ ‫ש ּׁ ָ‬
‫לום‪ ,‬הַ ּׁשוּׁלַ ִּּׁמית‪ ,‬אֻּ ּׁ ָמה ֶ‬ ‫ש ֹ‬ ‫לום וְ ֹיוצְ ִּאין לְ ָ‬ ‫ש ֹ‬ ‫יְ ֵּדיהֶ ן ְ ּׁב ָ‬
‫עולָ ִּמים ִּמ ְתנַהֵּ ג ָּׁב ּׁה‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (שמואל ב ז‪ ,‬ו)‪:‬‬ ‫חֵּ י ָה ֹ‬
‫וָ ֶא ְּהיֶה ִמ ְּת ַהל ְֵּך ְּבאֹהֶ ל ו ְּב ִמ ְּש ָכן‪.‬‬

‫‪253‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬
‫לום ְ ּׁבכָ ל ֹיום‪,‬‬
‫ש ֹ‬‫ש ְמ ַס ְיּׁ ִּמים לָ ּׁה ָ‬
‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ַ ,‬ה ּׁשוּׁלַ ִּּׁמית‪ ,‬אֻּ ּׁ ָמה ֶ‬
‫לום‪.‬‬ ‫ש ֹ‬ ‫יא ְך ָמה ְד ַא ְּׁת ָא ַמר (במדבר ו‪ ,‬כו)‪ :‬וְּ י ֵ‬
‫ָשם לְּ ָך ָ‬ ‫הֵּ ַ‬

‫הו ִּשיבָ ּׁה ִּ ּׁבנְ וֵּה‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ ,‬הַ ּׁשוּׁלַ ִּּׁמית‪ֻּ ,‬א ּׁ ָמה ֶ‬
‫שאֲ נִּ י ָע ִּתיד לְ ֹ‬
‫ָשב ַע ִמי ִבנְּ וֵה‬ ‫לום‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (ישעיה לב‪ ,‬יח)‪ :‬וְּ י ַ‬ ‫ש ֹ‬ ‫ָ‬
‫לום וגו'‪.‬‬‫ש ֹ‬ ‫ָ‬

‫לום‪ ,‬הֲ ָדא‬ ‫ש ֹ‬ ‫שאֲ נִּ י ֹנוטֶ ה ָעלֶיהָ ָ‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ ,‬הַ ּׁשוּׁלַ ִּּׁמית‪ֻּ ,‬א ּׁ ָמה ֶ‬
‫לום‪.‬‬ ‫ש ֹ‬ ‫ָהר ָ‬ ‫ֶיה ְּכנ ָ‬ ‫הוּׁא ִּדכְ ִּתיב (ישעיה סו‪ ,‬יב)‪ִ :‬הנְּ נִ י נֹטֶ ה ֵאל ָ‬
‫יס ַט ְט ֹיונְ ֹו‬ ‫ֶמת ִּא ְ‬ ‫ש ּׁ ַמ ְשל ֶ‬ ‫רון ָא ַמר ֻּא ּׁ ָמה ֶ‬ ‫ַר ִּ ּׁבי ֶאלְ ָעזָר ַּׁבר ַר ִּ ּׁבי ָמ ֹ‬
‫ש ַע‬ ‫הו ֻּ‬
‫עולָ ם ַה ָּׁבא‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי יְ ֹ‬ ‫עולָ ם ַהז ֶּׁה הֵּ ן ָּׁב ֹ‬ ‫עולָ ם‪ ,‬הֵּ ן ָּׁב ֹ‬ ‫של ֹ‬ ‫ֶ‬
‫עולָ ם‬ ‫ש ָּׁב ֹ‬‫בות ֶ‬ ‫טו ֹ‬‫ש ָּׁכל ֹ‬ ‫שם ַר ִּ ּׁבי לֵּ וִּ י ָא ַמר‪ ,‬אֻּ ּׁ ָמה ֶ‬ ‫ְדּׁ ִּס ְכנִּ ין ְ ּׁב ֵּ‬
‫הֲדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (בראשית כז‪,‬‬ ‫אות ֶא ּׁ ָלא ִּ ּׁבזְ כו ָּׁת ּׁה‪ָ ,‬‬ ‫ֵּאינָן ָּׁב ֹ‬
‫ש ַמיִ ם ו ִמ ְּש ַמנֵי הָ ָא ֶרץ‪ ,‬לְ ךָ‬ ‫כח)‪ :‬וְּ יִ ֶתן לְּ ָך הָ אֱ ל ִֹהים ִמ ַטל ַה ָ‬
‫ִּ ּׁבזְ כו ְּׁת ָך ו ְּׁב ָך ַהדָּׁ בָ ר ּׁ ָתלוּׁי‪ִּ ,‬דּׁ ְכ ִּתיב (דברים כח‪ ,‬יב)‪ :‬יִ ְּפ ַתח‬
‫רו הַ ט ֹוב‪ּׁ ִּ ,‬בזְ כו ְּׁת ָך ו ְּׁב ָך ַהדָּׁ בָ ר ּׁ ָתלוּׁי‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי‬ ‫אוצָ ֹ‬ ‫יהוה לְּ ָך ֶאת ֹ‬
‫יה ְדּׁ ַר ִּ ּׁבי ֶּׁב ֶר ְכיָה בּׁ ֹו ְצ ָריָה‬ ‫ְשמו ֵּּׁאל ַּׁבר ּׁ ַתנְ חוּׁם וְ ַר ִּ ּׁבי חָ נָן ְ ּׁב ֵּר ּׁ‬
‫עולָ ִּמי‪,‬‬ ‫לום ֵּּׁבינִּ י וּׁבֵּ ין ֹ‬ ‫ש ֹ‬ ‫ש ָע ְש ָתה ָ‬ ‫שם ַר ִּ ּׁבי יִּ ְר ְמיָה ֻּא ּׁ ָמה ֶ‬ ‫ְ ּׁב ֵּ‬
‫עולָ ִּמי לְ תֹה ּׁו וָ בֹהוּׁ‪,‬‬ ‫יתי ַמחֲזִּ יר ֹ‬ ‫ש ִּאלּׁ ּׁו ל ֹא ִּק ְ ּׁבלָ ה ּׁת ֹו ָר ִּתי הָ יִּ ִּ‬ ‫ֶ‬
‫מוגִ ים‬ ‫שם ַר ִּ ּׁבי ַאחָ א ְּׁכ ִּתיב (תהלים עה‪ ,‬ד)‪ :‬נְּ ֹ‬ ‫ְדּׁ ָא ַמר ה ּׁונָא ְ ּׁב ֵּ‬
‫ש ָע ְמד ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל לִּ ְפנֵּי ַהר ִּסינַי‬ ‫יה‪ִּ ,‬אלּׁ וּׁלֵּ י ֶ‬ ‫ישבֶ ָ‬ ‫ֶא ֶרץ וְּ כָ ל ְּ‬
‫שה וְּ נִ ְּש ָמע‪,‬‬ ‫שר ִד ֶבר יהוה נַעֲ ֶ‬ ‫וְ ָא ְמר ּׁו (שמות כד‪ ,‬ז)‪ :‬כֹל אֲ ֶ‬
‫עולָ ם‪ָ ,‬אנֹכִּ י‪,‬‬ ‫הולֵּך‪ ,‬ו ִּּׁמי ִּ ּׁב ּׁ ֵּסם ָה ֹ‬ ‫ְ‬ ‫עולָ ם ִּמ ְת ַ ּׁג ְמ ֵּּׁגם וְ ֹ‬ ‫ְּׁכבָ ר ָהיָה הָ ֹ‬
‫יה סֶ ָלה‪ּׁ ִּ ,‬בזְ כוּׁת‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (תהלים עה‪ ,‬ד)‪ָ :‬אנ ִֹכי ִת ַכנְּ ִתי ַעמו ֶד ָ‬ ‫ֶ‬
‫יה‪.‬‬‫יך‪ִּּׁ ,‬ת ַּׁכנְ ִּּׁתי ַע ּׁמו ֶּׁד ָ‬ ‫(שמות כ‪ ,‬ב)‪ָ :‬אנ ִֹכי יהוה אֱ לֹהֶ ָ‬

‫‪254‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬

‫*פ ָׁע ַמיִ ְך ּ ַ‬

‫*ב ְּנ ָׁע ִלים‪ַ ּ ,‬בת‪-‬נָׁ ִדיב;‬ ‫(ב)‪ַ :‬מה‪ּ -‬יָׁפ ּו ְ‬
‫מו *חֲ לָׁ ִאים‪ַ ,‬מעֲ ֵׁשה יְ ֵׁדי‬ ‫*ח ּמ ּו ֵׁקי *יְ ֵׁר ַכיִ ְך‪ּ ְ -‬כ ֹ‬ ‫ַ‬
‫*א ּ ָׁמן‪:‬‬
‫ָׁ‬
‫[תהלים‬ ‫פעמיך אלו צעדיך זה שנאמר‪" :‬וישם לדרך פעמיו"‬
‫פה יד]‪ .‬רצה לומר מה יפו צעדיך בת עמי כשעלית בנעלים‬
‫אלו שלושת הרגלים‪ :‬פסח‪ ,‬סוכות‪ ,‬שבועות‪[ .‬רש"י‪ ,‬ספורנו]‬
‫חמוקי ירכיך – ירך מסמל את מחזקי התורה בעם ישראל‬
‫ולומדים זאת מעניין יעקב אבינו עליו השלום‪ ,‬במאבקו עם‬
‫המלאך הוא שרו של עשו‪ .‬זה שנאמר‪" :‬וירא כי לא יכול‬
‫לו ויגע בכף ירכו" [בראשית לב כו] מובא בזוהר הקדוש פרשת‬
‫וישלח שהמלאך רצה להזיק בלומדי התורה‪ ,‬ראה כי לא‬
‫יכול לו לכן נגע בכף ירך יעקב להזיק בתומכי התורה‪.‬‬
‫ומובא כאן שתומכי התורה ומחזיקיה משולים לתכשיט זהב‬
‫העשוי ע"י אומן דגול ברב חשיבותם‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫פעמיך – מלשון פעמה והוא צעד‪ ,‬דריכת הרגל‪.‬‬
‫פעמיך – "כן יקראו הרגלים וכן "פעמי דלים" [ישעיה כו ו] (מצודת דוד)‬
‫נעלים – מלשון נעל‪ ,‬והוא לבוש הרגל‪.‬‬
‫ירכיך – ירך‪ ,‬חלק הרגל מן הברך ומעלה‪.‬‬
‫חלאים – עניין תכשיט זהב כמו‪" :‬וחלי כתם" [משלי כה] (רש"י ‪ ,‬מצודת ציון)‪.‬‬
‫אמן – בעל מקצוע מומחה‪.‬‬
‫חמוקי – חמוק מלשון עגלגל‪.‬‬

‫‪255‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬

‫מדרש השיר‬
‫ַמה יָפו ְּפ ָע ַמיִ ְּך ַב ְּנ ָעלִ ים ַבת נ ִָדיב‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי יו ָּׁדן אֲ ִּפלּׁ ּׁו‬
‫או ֵּמר‪ַ :‬מה ּׁיָפ ּׁו‬ ‫לו‪ ,‬וְ ַא ְּׁת ֹ‬ ‫הֶ ְד ֹיוט ְמ ַק ּׁ ֵּלס ְ ּׁבלָ ש ֹון זֶה ְ ּׁגנַאי הוּׁא ֹ‬
‫ינו ְמ ַד ֵּּׁבר ֶא ּׁ ָלא ּׁ ַפעֲ ֵּמי ְרגָ לִּ ים‪ .‬וַ הֲ ל ֹא ּׁ ְפ ָע ִּמים‬‫ְפ ָע ַמיִּ ְך‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא ֵּא ֹ‬
‫כֻּסין‪ֶ ,‬אלָ א ַמה יָּׁאֲ יָין עֲ ֵּקיבַ יִּ ְך‬‫ַה ּׁ ָלל ּׁו ּׁ ְפ ָע ִּמים ְמג ִֻּּּׁלין ּׁ ְפ ָע ִּמים ְמ ִּּׁ‬
‫חֲמי‪.‬‬ ‫יה ְדּׁ ַר ִּ‬‫ִּ ּׁב ְמ ָסאנָא ְ ּׁב ַר ּׁ ֵּת ּׁ‬

‫יא ְך ָמה ְד ַא ְּׁת‬ ‫ש ִּ ּׁנ ְק ָרא נ ִָּדיב‪ ,‬הֵּ ַ‬

‫של ַא ְב ָר ָהם ֶ‬ ‫ַבת נ ִָדיב‪ּׁ ִּ ,‬ב ּׁת ֹו ֶ‬
‫ָא ַמר (תהלים מז‪ ,‬י)‪ :‬נְּ ִדיבֵ י ַע ִמים נֶאֱ ָספו ַעם אֱ לֹהֵ י ַא ְּב ָר ָהם‬
‫יקין‬ ‫וגו'‪ .‬חַ ּׁמו ֵּּׁקי יְ ֵּרכַ יִּ ְך‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָ ן ָּׁכל ִּח ּׁ ָט ִּטין וּׁפַ ְרנִּ ִּ‬
‫ש ִּיּׁ ְש ָר ֵּאל ְמחַ ִּּׁטין ו ִּּׁמ ְת ּׁ ַפ ְרנְ ִּקין ָּׁבע ֹולָ ם ַהז ֶּׁה‪ּׁ ִּ ,‬בזְ כוּׁת ִּמילָה‬ ‫ֶ‬
‫ש ִּ ּׁנ ְּׁתנָ ה ֵּּׁבין יְ ֵּרכַ יִּ ם‪.‬‬
‫ֶ‬

‫רופֵּ א ִּ ּׁב ְב ָרכָ ה‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ִּח ּׁיָא ָמה ָרא ּׁו חֲכָ ִּמים לִּ ְקבּׁ ַֹע ֹ‬
‫ש ִּ ּׁנ ְּׁתנָה ַּׁב ּׁ ְש ִּמינִּ י‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב‬ ‫ְש ִּמינִּ ית‪ְּׁ ,‬כנֶגֶד הַ ִּּׁמילָ ה ֶ‬
‫מו‬ ‫לום וגו'‪ְּׁ .‬כ ֹ‬ ‫ש ֹ‬ ‫יתי הָ יְּ ָתה ִאת ֹו ַהחַ ִיים וְּ ַה ָ‬ ‫(מלאכי ב‪ ,‬ה)‪ְּ :‬ב ִר ִ‬
‫קות ַה ִּ ּׁנ ּׁמ ֹולִּ ים‬ ‫ינו ֹ‬
‫יה‪ַּׁ ,‬כ ּׁ ָמה ִּּׁת ֹ‬ ‫חֲ לָ ִּאים‪ַּׁ ,‬כ ּׁ ָמה חֳּ לָ יִּ ים ִּמ ּׁ ַתחַ ת י ֶָד ָ‬
‫אתי לִּ ְמ ִּדינַת‬ ‫ש ָּׁב ִּ‬ ‫שה ֶ‬ ‫ָתן ַמעֲ ֶ‬ ‫יה‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי נ ָ‬ ‫ו ֵּּׁמ ִּתים ּׁ ַתחַ ת י ֶָד ָ‬
‫לֶדת ָּׁבנִּ ים‬ ‫שה ַאחַ ת וְ ָהיְ ָתה ֹיו ֶ‬ ‫שם ִּא ּׁ ָ‬ ‫ַק ּׁפ ֹו ְט ִּקיָא וְ הָ יְ ָתה ָ‬
‫שנִּ י ו ֵּּׁמת‪,‬‬ ‫זְ כָ ִּרים וְ נִּ ּׁמ ֹולִּ ים ו ֵּּׁמ ִּתים‪ָ ,‬מלָ ה ִּראש ֹון ו ֵּּׁמת‪ֵּ ,‬‬
‫ָרוק‪,‬‬ ‫רו י ֹ‬ ‫ש ֹ‬ ‫יתי ְ ּׁב ָ‬ ‫יא ּׁת ּׁו לְ פָ נַ י וְ ָר ִּא ִּ‬ ‫יעי הֱ ִּב ַ‬ ‫ישי ו ֵּּׁמת‪ְ ,‬ר ִּב ִּ‬ ‫ְשלִּ ִּ‬
‫אתי בּׁ ֹו דַּׁ ם ְ ּׁב ִּרית‪ָ ,‬א ְמר ּׁו לִּ י ָמה ָאנ ּׁו‬ ‫נִּ ְס ּׁ ַת ַּׁכלְ ִּּׁתי בּׁ ֹו וְ לֹא ָמצָ ִּ‬
‫ָבוא‬ ‫ש ּׁי ֹ‬
‫תו ַעד ֶ‬ ‫או ֹ‬ ‫תו‪ָ ,‬א ַמ ְר ִּּׁתי לָ הֶ ם ַה ְמ ִּּׁתינ ּׁו וְ ַה ִּ ּׁניח ּׁו ֹ‬ ‫או ֹ‬ ‫מולִּ ין ֹ‬ ‫ֹ‬
‫תו‬ ‫או ֹ‬ ‫מולִּ ין ֹ‬ ‫חולֶ ה ֵּאין ֹ‬ ‫לו דַּׁ ם ְ ּׁב ִּרית‪ִּ ,‬דּׁ ְתנֵּינַ ן ּׁ ַת ּׁ ָמן ַה ָּׁקטָ ן ַה ֹ‬ ‫ֹ‬
‫של‬ ‫תו וְ נִּ ְמצָ א ַה ֵּּׁבן ֶ‬ ‫או ֹ‬ ‫תו‪ָ ,‬מל ּׁו ֹ‬ ‫או ֹ‬ ‫ש ּׁי ְַב ִּריא‪ ,‬וְ ִּה ִּ ּׁניח ּׁו ֹ‬
‫ַעד ֶ‬
‫מו חֲ לָ ִּאים‪.‬‬ ‫ָתן ִּּׁכ ְש ִּמי‪ ,‬הֱ וֵּ י‪ְּׁ :‬כ ֹ‬ ‫מו נ ָ‬‫הו ִּציא ּׁו ְש ֹ‬ ‫חַ ִּ ּׁיים‪ ,‬וְ ֹ‬

‫‪256‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬
‫דו ֶמה‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי‬ ‫מו חֲ לָ ִּאים‪ ,‬לְ ָמה חֲלָ ִּאים ָהיָה ֹ‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר ְּׁכ ֹ‬
‫של ַע ּׁמוּׁד‪ ,‬וְ ַר ָּׁבנָ ן‬ ‫חונְ יָא ָא ַמר לְ חוּׁלְ יָא ֶ‬ ‫חונְ יָא וְ ַר ָּׁבנָ ן‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ֹ‬
‫ֹ‬
‫ַחֲמא‬ ‫של ַמ ְר ָ ּׁגלִּ ית‪ .‬ו ִּּׁמי עֲ ָ‬
‫ש ָא ּׁה‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ְמנ ָ‬ ‫ָא ְמ ִּרין לְ חוּׁלְ יָא ֶ‬
‫דוש‬ ‫של ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ּׁתו ֶ‬
‫שה יְ ֵּדי או ָּׁמנו ֹ‬‫שה יְ ֵּדי ָא ּׁ ָמן‪ַ ,‬מעֲ ֵּ‬ ‫ָא ַמר ַמעֲ ֵּ‬
‫עולָ ם‪.‬‬ ‫ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ָּׁב ֹ‬

‫ּׁרות‬ ‫לו ּׁ ַפ ְרדֵּּׁ ס וְ ֹנוטֵּ ע בּׁ ֹו שו ֹ‬ ‫ש ָהיָה ֹ‬ ‫לֶך ֶ‬‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ְשמו ֵּּׁאל לְ ֶמ ְ‬
‫לו‪ּׁ ְ ,‬בנִּ י‪,‬‬
‫גוזִּ ין וְ ַת ּׁפו ִּּׁחים וְ ִּר ּׁמ ֹונִּ ים ו ְּׁמ ָס ָרן לִּ ְב ֹנו‪ָ ,‬א ַמר ֹ‬ ‫של אֱ ֹ‬ ‫ֶ‬
‫יעות ַה ּׁ ָלל ּׁו‬ ‫ש ַה ְ ּׁנ ִּט ֹ‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫ֵּאינִּ י ּׁת ֹובֵּ ַע ִּמ ְּׁמ ָך דָּׁ בָ ר‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא ְ ּׁב ָ‬
‫ש ֶא ְר ֶאה‬ ‫רות‪ְּׁ ,‬תהֵּ א ֵּמ ִּביא לְ פָ נַ י ֵּמהֶ ן ו ְּׁמטַ עֲ ֵּמנִּ י ְּׁכ ֵּדי ֶ‬ ‫ְמבַ ְּׁכ ֹ‬
‫ְ‬
‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא‬ ‫ְ‬ ‫ָ‬
‫שה י ַָדי וְ ֶא ְש ַמח ְ ּׁבך‪ָּׁ .‬כך ָא ַמר ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ַמעֲ ֵּ‬
‫ש ִּ ּׁי ָּׁולֵּ ד לְ ֶאחָ ד‬‫לְ יִּ ְש ָר ֵּאל‪ָּׁ ,‬בנַ י‪ֵּ ,‬אינִּ י ּׁת ֹובֵּ ַע ִּמ ּׁ ֶכם דָּׁ בָ ר‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא ְּׁכ ֶ‬
‫כור יְ הֵּ א ַמ ְק ִּדּׁ יש ֹו לִּ ְש ִּמי‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב‬ ‫ִּמ ּׁ ֶכם ֵּּׁבן ְ ּׁב ֹ‬
‫עולִּ ין לְ פַ עֲ ֵּמי‬ ‫ש ַא ּׁ ֶתם ֹ‬ ‫כור‪ .‬ו ְּׁכ ֶ‬ ‫(שמות יג‪ ,‬ב)‪ַ :‬ק ֶדש לִ י כָ ל ְּב ֹ‬
‫אות‬ ‫ש ּׁ ָלכֶ ם לְ הֵּ ָר ֹ‬ ‫תו וְ כָ ל זְ כָ ִּרים ֶ‬ ‫או ֹ‬ ‫ְרגָ לִּ ים ִּּׁת ְהי ּׁו ַמעֲ לִּ ין ֹ‬
‫שלש‬ ‫משה ֶאת יִּ ְש ָר ֵּאל (שמות כג‪ ,‬יז)‪ָ :‬‬ ‫לְ פָ נַי‪ ,‬לְ ִּפיכָ ְך ִּהזְ ִּהיר ֶ‬
‫שנָה‪.‬‬ ‫ְּפ ָע ִמים ַב ָ‬

‫זוהר השיר‬
‫מה יפו פעמיך בנעלים‪ .‬כאשר השכינה היא עומדת על ישראל‪ .‬וישראל הם‬
‫הרגלים שעליהן עומדת השכינה בגלות‪ .‬משבח אותה הקב"ה בהם ואומר‪:‬‬
‫מה יפו פעמיך בנעלים‪ .‬ועוד‪ :‬כשישראל היו מקימים מצות ראיה ג' פעמים‬
‫בשנה‪ .‬ועוד‪ :‬בזמן שעמדו ישראל על הר סיני שעליהם נאמר‪[ :‬זכריה יד]‬
‫"ועמדו רגליו ביום ההוא"‪ .‬ועוד‪ :‬כשישראל עומדים בראש השנה ‪...‬ובית‬
‫הדין בתפלה‪ .‬הקב"ה בשבילם קם מכסא הדין ויושב על כסא רחמים‪ .‬בזמן‬
‫שישראל עומדים עם השכינה בגלות וסובלים עליה כמה עונשין וכמה‬
‫יסורין ואומרים‪[ :‬תהלים מד] "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן‬
‫טבחה" [ת"ז תיקון חי]‪.‬‬

‫‪257‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬

‫*ה ּ ָׁמ ֶזג;‬

‫*ה ּ ַס ַהר‪ַ ,‬אל‪-‬י ְֶח ַסר ַ‬ ‫*א ַּגן ַ‬‫(ג)‪ָׁ :‬ש ְר ֵׁר ְך ַ‬
‫ִּב ְטנ ְֵׁך עֲ ֵׁר ַמת ִח ִּטים‪* ,‬ס ּוגָׁ ה ּ ַב ּש ֹו ַש ִּנים‪:‬‬

‫נמשל כאן לתינוק ברחם אמו‪ .‬שררך זהו הטבור‬

‫[רש"י]‪.‬‬
‫אגן הסהר – זהו עגול כירח במילואו‪ .‬רצה לומר שהתינוק‬
‫מחובר בטבורו אל אמו לקבלת מזונו‪ ,‬כחתך צינור הטבור‬
‫שהוא עגול בלא הפסק‪ .‬וכשם שבטנך שבתוכו העובר‬
‫כערימת חיטים‪ ,‬יפה ומוקפת גינת שושנים‪ .‬כך ישראל‬
‫מחוברים אל אליהם שבשמים בלא הפסק‪.‬‬
‫ועוד בטנך זהו פרי בטנך (העובר) כחיטים ושושנים‪ ,‬מובחר‬
‫ונעלה‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫שררך – שרר והוא טבור‪.‬‬
‫אגן – כלי עגול לנוזלים כמו "ויקח משה חצי הדם וישם באגנות"‪.‬‬
‫סהר – כינוי לירח‪.‬‬
‫מזג – עינינו יין המעורב במים וזה הלשון ידוע בדברי רז"ל [מצודת ציון]‪.‬‬
‫מזג – מהל‪.‬‬
‫סוגה – מלשון סייג והוא גדר‪.‬‬
‫אגן הסהר – הירח במילואו‪.‬‬
‫סוגה בשושנים – מגודר בצמחי שושנים‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫ִב ְּטנ ְֵּך עֲ ֵר ַמת ִח ִטים‪ ,‬זֶה ּׁת ֹו ַרת כּׁ ֹהֲ נִּ ים‪ַ ,‬מה ָּׁכ ֵּרס זֶה ַה ּׁלֵּב‬
‫ִּמ ָּׁכאן וְ ַה ְּׁכ ָר ַעיִּ ם ִּמ ָּׁכאן וְ הוּׁא ָּׁב ֶא ְמצַ ע‪ָּׁ ,‬כ ְך ּׁת ֹו ַרת כּׁ ֹהֲ נִּ ים‪,‬‬
‫ְשנֵּי ְספָ ִּרים ִּמ ָּׁכאן ו ְּׁשנֵּי ְספָ ִּרים ִּמ ָּׁכאן וְ הוּׁא ָּׁב ֶא ְמצַ ע‪ .‬עֲ ֵּר ַמת‬
‫ש ִּ ּׁנים‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ִּדּׁ ְב ֵּרי‬
‫של חֲ ָט ִּאים‪ .‬סוּׁגָ ה ַּׁב ּׁש ֹו ַ‬ ‫ִּח ִּּׁטים‪ ,‬עֲ ֵּר ָמה ֶ‬
‫ש ִּ ּׁנים‪ַּׁ ,‬כ ּׁ ָמה ִּמ ְצ ֹוות וְ ִּד ְקדּׁ ו ִּּׁקים יֵּש‬ ‫שהֵּ ן ַר ִּּׁכים ַּׁכ ּׁש ֹו ַ‬ ‫תו ָרה‪ֶ ,‬‬ ‫ֹ‬
‫רות יֵּש‬ ‫תו ַרת כּׁ ֹהֲ נִּ ים‪ַּׁ ,‬כ ּׁ ָמה ַק ִּּׁלין וַ חֲ מו ִּּׁרין ּׁ ִּפ ּׁגוּׁלִּ ין וְ ֹנו ָת ֹ‬ ‫ְ ּׁב ֹ‬
‫תו ַרת כּׁ ֹהֲ נִּ ים‪.‬‬‫ְ ּׁב ֹ‬

‫‪258‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬

‫לשים‬ ‫שה ֶּׁבן ְש ִּ‬ ‫שא ִּא ּׁ ָ‬ ‫עולָ ם ָא ָדם ֹנו ֵּ‬ ‫ש ָּׁב ֹ‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי לֵּ וִּ י ְ ּׁבנ ַֹהג ֶ‬
‫יאו ָתיו הוּׁא ָּׁבא לִּ ז ֵָּּׁקק לָ ּׁה‪,‬‬ ‫ש ּׁמ ֹו ִּציא יְ ִּצ ֹ‬ ‫שנָ ה‪ִּ ,‬מ ּׁ ֶ‬ ‫וּׁבֶ ן ַא ְר ָּׁב ִּעים ָ‬
‫ּׁפו ֵּרש ִּמ ּׁ ֶמ ּׁנ ָּׁה‬‫יתי‪ ,‬ו ֹ‬ ‫ש ּׁנָה אֲ ֻּד ּׁ ָמה ָר ִּא ִּ‬ ‫לו ְּׁכש ֹו ַ‬ ‫או ֶמ ֶרת ֹ‬ ‫וְ ִּהיא ֹ‬
‫שלֹא יִּ ְק ַרב לָ ּׁה‪ֵּ ,‬איזֶה כּׁ ֶֹתל ַּׁב ְרזֶל יֵּש‬ ‫לו ֶ‬ ‫ִּמ ּׁיָד‪ִּ ,‬מי ָ ּׁג ַרם ֹ‬
‫כו‪,‬‬
‫ש ֹ‬ ‫ֵּּׁבינֵּיהֶ ם‪ ,‬וְ ֵּאיזֶה ַע ּׁמוּׁד ַּׁב ְרזֶל ֵּּׁבינֵּיהֶ ם‪ֵּ ,‬אי זֶה נָחָ ש ְ ּׁנ ָ‬
‫ש ַר ִּּׁכין‬ ‫תו ָרה ֶ‬ ‫שלֹא יִּ ְק ַרב לָ ּׁה‪ִּ ,‬דּׁ ְב ֵּרי ֹ‬ ‫צו ֶ‬ ‫ֵּאיזֶה ַע ְק ָרב עֲ ָק ֹ‬
‫שה ְּבנִ ַדת‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר ָּׁב ּׁה (ויקרא יח‪ ,‬יט)‪ :‬וְּ ֶאל ִא ָ‬ ‫ש ּׁנָה‪ֶ ,‬‬ ‫ַּׁכ ּׁש ֹו ַ‬
‫של‬ ‫לו ּׁ ַת ְמחוּׁי ֶ‬ ‫שהֵּ ִּביא ּׁו ֹ‬ ‫טֻ ְּמ ָא ָתה לֹא ִת ְּק ַרב‪ .‬וְ כֵּ ן ִּמי ֶ‬
‫מו‪ִּ ,‬מי‬ ‫ָדו וְ ל ֹא ָטעֲ ֹ‬ ‫ש ְך י ֹ‬ ‫שם‪ ,‬ו ָּׁמ ַ‬ ‫לו חֵּ לֶב נָפַ ל ָ‬ ‫יכות‪ָ ,‬א ְמר ּׁו ֹ‬ ‫חֲת ֹ‬ ‫ִּ‬
‫שלֹא יִּ ְטעֹם‪ ,‬וְ ֵּאיזֶה‬ ‫כו ֶ‬ ‫ש ֹ‬ ‫של ֹא לִּ ְטעֹם‪ֵּ ,‬איזֶה נָחָ ש נְ ָ‬ ‫לו ֶ‬ ‫גָ ַרם ֹ‬
‫ש ַר ִּּׁכין‬ ‫תו ָרה ֶ‬‫תו‪ִּ ,‬דּׁ ְב ֵּרי ֹ‬ ‫או ֹ‬‫שלֹא יִּ ְק ַרב וְ יִּ ְט ַעם ֹ‬ ‫צו ֶ‬ ‫ַע ְק ָרב עֲ ָק ֹ‬
‫ש ָּׁכתוּׁב ָּׁב ּׁה (ויקרא ג‪ ,‬יז)‪ָ :‬כל חֵ לֶ ב וְּ כָ ל ָדם לֹא‬ ‫ש ּׁנָה ֶ‬ ‫ַּׁכ ּׁש ֹו ַ‬
‫תֹאכֵ לו‪.‬‬

‫מעשי המלך‬
‫פעם נכנס אשמדאי לארמון שלמה המלך ואמר לו‪ :‬אתה הוא‬
‫שנאמר עליך‪" :‬ויחכם מכל אדם?" אמר לו שלמה המלך‪ :‬כך‬
‫הבטיחני הקדוש ברוך הוא!‬
‫אמר לו אשמדאי‪ :‬הנה אראה לך יצור‪ ,‬שמעולם לא ראית‬
‫כמוהו! מיד הושיט אשמדאי ידו לארץ תבל‪ ,‬הרחוקה מהלך‬
‫חמש מאות שנה מארץ ישראל‪ .‬והביא משם איש בעל שני‬
‫ראשים וארבע עיניים‪ .‬נזדעזע שלמה המלך ואמר הכניסוהו‬
‫לחדר!‬
‫שאלו המלך‪ :‬בן מי אתה? השיב לו האיש‪ :‬מתולדות קין‪.‬‬

‫‪259‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬

‫ומה מעשיכם‪ .‬השיב‪ :‬בארץ תבל אנו יושבים‪ .‬אף אצלנו יאירו‬
‫השמש והירח‪ ,‬ובהמות וצאן לנו‪ ,‬וחורשים שדותינו וגם קוצרים‪.‬‬
‫ומה תפילתכם? שאל שלמה המלך‪ .‬אמר לו‪ :‬מה רבו מעשיך‬
‫יהוה‪ ,‬כולם בחכמה עשית! וברצונך לחזור לארצך? שאלו המלך‪.‬‬
‫השיב‪ :‬אם יש את נפשכם‪ ,‬החזירוני למקומי!‬
‫כשביקש שלמה המלך להחזירו לארצו‪ ,‬ענה שר השדים‪ :‬כאן‬
‫יישאר כי לא אוכל להחזירו לעולם!‬
‫נשאר האיש בירושלים‪ ,‬נשא אישה ונולדו לו שבעה בנים‪.‬‬
‫שישה מהם דומים לאימם ואחד דומה לאביו‪ ,‬בעל שני ראשים‬
‫וארבע עיניים‪.‬‬
‫חלפו השנים‪ ,‬ונתעשר האיש במאוד מאד והיה לאחד מעשירי‬
‫עולם‪.‬‬
‫במותו‪ ,‬השאיר אחריו ירושה גדולה לבניו‪ .‬התווכחו בניהם הבנים‬
‫כיצד לחלק את ירושת אביהם‪.‬‬
‫ששת האחים רצו לחלקה לשבעה חלקים וכל אחד יקבל חלק‪.‬‬
‫לעומתם טען השביעי בעל שני הראשים כי מגיעים לו שני‬
‫חלקים‪ ,‬היות שיש לו שני ראשים ונחשב הוא כשני בני אדם‪.‬‬
‫כיוון שלא הגיעו לעמק השווה‪ ,‬פנו לשלמה המלך שיפסוק‬
‫בניהם‪ .‬אמר להם‪ :‬המתינו לבוקר ואשפוט‪.‬‬
‫בחצות הלילה! נכנס שלמה המלך להיכל ועמד בתפילה לפני‬
‫המקום ואמר‪ :‬ריבונו של עולם! אתה שנגלת אלי בגבעון והבטחת‬
‫לתת לי חכמה כאשר שאלה נפשי‪ .‬אנא! תן בליבי חכמה והבנה‬
‫לשפוט משפט צדק את שבעת האחים‪ ,‬אשר באו אלי אמש!‬
‫אמר לו הקדוש ברוך הוא‪ :‬חכמה שאלת ואותה תקבל!‬
‫‪260‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬

‫ויהי בבוקר שלח שלמה המלך לקרוא לאיש בעל שני הראשים‪.‬‬
‫ויין‪ ,‬ופנה אל‬ ‫אחר ציווה לעבדיו להביא לפניו מים רותחים‬
‫האיש ואמר לו‪ :‬הנה אמהל את המים הרותחים ביין ואשפוך על‬
‫ראש אחד וה יה אם ירגיש הראש השני במים החמים‪ ,‬סימן הוא‬
‫כי איש אחד לפנינו ולפי זה יקבל רק חלק אחד בירושת אביו‪.‬‬
‫אך אם הראש השני לא יחוש כלל בכאב מחמת המים הרותחים‪,‬‬
‫אשר עברו על הראש האחד‪ ,‬אות הוא כי שני אנשים לפנינו ואם‬
‫כך בשני חלקים מן הירושה יזכנו!‬
‫נבהל האיש בעל שני הראשים וקרא בקול רועד‪ :‬אל נא אדוני‬
‫המלך! אל נא תשפוך מים רותחים על ראש אחד‪ ,‬כוון שגם‬
‫הראש שני יכווה במים‪ ,‬הן גוף אחד לי ונשמה אחת לי ואמות‬
‫מיד!‬
‫אם כך ענה המלך‪ :‬מודה אתה‪ ,‬שאדם אחד הנך ולמה תבקש שני‬
‫חלקים בירושה? קח חלקך כשאר אחיך ולך לשלום לביתך‪.‬‬

‫‪261‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬

‫(ד)‪ְ :‬שנֵׁי ָׁש ַדיִ ְך ִ ּכ ְשנֵׁי *עֳ ָׁפ ִרים‪ָׁ ּ ,‬‬

‫*תאֳ ֵׁמי ְצ ִב ָׁ ּיה‪:‬‬
‫שני שדיך בהם את מניקה את בניך כעופרים הצעירים‬
‫ודומים במראם‪.‬‬
‫שני שדיך – שני שמות שד"י שבך‪ .‬אחד בזכרים בשעת‬
‫המילה לשמור פתח הוצאת זרע קודש‪ .‬כידוע באליהו‬
‫הנביא זכור לטוב החותם בשעת המילה בשם שד"י על גבי‬
‫הברית [ראה שלום לדוד עמוד ‪ 135‬עפ"י החיד"א וקב הישר]‪.‬‬
‫והשם השני בפתח הבית והוא שם שד"י הנמצא על המזוזה‬
‫בר"ת‪:‬‬
‫שומר דלת ישראל‪ .‬לשמור צאתו ובאו של האדם מביתו‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫עפרים – עופר‪ ,‬ולד זכר של אילה או צביה או יעלה‪.‬‬
‫תאמי – מלשון תאום והוא דומה לשווה במראהו וגודלו‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫שהֵּ ן ֹיו ְצ ִּאין לְ ז ֶַרע ֵּאינָן‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי יִּ צְ חָ ק ַמה ִּח ִּּׁטים ַה ּׁ ָלל ּׁו ְּׁכ ֶ‬
‫נָסין ֵּמהַ ּׁג ֶֹרן נִּ ְכנָ ִּסין ְ ּׁב ִּמנְ יָן‪ָּׁ ,‬כךְ‬ ‫ֹיו ְצ ִּאין ֶא ּׁ ָלא ְ ּׁב ִּמנְ יָן‪ ,‬ו ְּׁכ ֶ‬
‫ש ִּ ּׁנ ְכ ִּ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (דברים י‪,‬‬ ‫ש ּׁי ְָרד ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל לְ ִּמ ְצ ַריִּ ם י ְָרד ּׁו ְ ּׁב ִּמנְ יָן‪ֶ ,‬‬ ‫ְּׁכ ֶ‬
‫ש ָעל ּׁו ָעל ּׁו‬ ‫יך ִמצְּ ָריְּ ָמה‪ ,‬ו ְּׁכ ֶ‬ ‫כב)‪ְּ :‬ב ִש ְּב ִעים נֶפֶ ש י ְָּרדו אֲ ב ֶֹת ָ‬
‫אות ֶאלֶ ף ַרגְּ לִ י‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי‬ ‫שש ֵמ ֹ‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות יב‪ ,‬לז)‪ְּ :‬כ ֵ‬ ‫ְ ּׁב ִּמנְ יָן‪ֶ ,‬‬
‫ש ֵּאין ַּׁב ַעל ַה ַּׁביִּ ת‬ ‫שם ֶ‬ ‫חונְ יָה ָא ַמר ַעל ָה ָדא ְדּׁ ַר ִּ ּׁבי יִּ צְ חָ ק ְּׁכ ֵּ‬ ‫ֹ‬
‫של‬ ‫לות ֶ‬ ‫של זֶבֶ ל וְ לֹא ַעל ַמ ְש ּׁ ֵּפ ֹ‬ ‫לות ֶ‬ ‫ַמ ְש ִּ ּׁגיחַ לֹא ַעל ַמ ְש ּׁ ֵּפ ֹ‬
‫ש ִּבים‬ ‫ש ֵּאין נ ְֶח ָ‬ ‫ּׁ ֶתבֶ ן וְ ל ֹא ַעל ַה ַּׁקש וְ ל ֹא ַעל הַ ּׁמ ֹוץ‪ ,‬לָ ּׁ ָמה‪ֶ ,‬‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ַמ ְש ִּ ּׁגיחַ ַעל אֻּ ּׁמ ֹות‬ ‫לִּ ְכלוּׁם‪ָּׁ ,‬כ ְך ֵּאין ַה ָּׁק ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (ישעיה מ‪ ,‬יז)‪ָ :‬כל‬ ‫ש ֵּאינָן ְּׁכלוּׁם‪ֶ ,‬‬ ‫עולָ ם‪ ,‬לָ ּׁ ָמה‪ֶ ,‬‬ ‫ָה ֹ‬
‫ַהג ֹויִ ם ְּכ ַאיִ ן נֶגְּ ד ֹו וגו'‪ ,‬וְ ַעל ִּמי הוּׁא ַמ ְש ִּ ּׁגיחַ ַעל יִּ ְש ָר ֵּאל‪,‬‬
‫שֹא ֶאת רֹאש ְּבנֵי יִ ְּש ָר ֵאל וגו'‪,‬‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות ל‪ ,‬יב)‪ִ :‬כי ִת ָ‬ ‫ֶ‬
‫‪262‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬

‫(במדבר א‪ ,‬ב)‪ְּ :‬שאו ֶאת רֹאש ָכל עֲ ַדת ְּבנֵי יִ ְּש ָר ֵאל‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי‬
‫יעה‪ֵּ ,‬אין‬ ‫עולָ ם ֵּאין לָ הֶ ם נְ ִּט ָ‬ ‫שם ַר ִּ ּׁבי ָאבוּׁן אֻּ ּׁמ ֹות ָה ֹ‬ ‫נְ חֶ ְמיָה ְ ּׁב ֵּ‬
‫יעה‪ֵּ ,‬אין לָ הֶ ם ש ֶֹרש‪ ,‬ו ְּׁשלָ ְש ּׁ ָתם ְ ּׁבפָ סוּׁק ֶאחָ ד‬ ‫לָ הֶ ם זְ ִּר ָ‬
‫(ישעיה מ‪ ,‬כד)‪ַ :‬אף ַבל נִ ָטעו ַאף ַבל ז ָֹרעו ַאף ַבל ש ֵֹרש‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‬ ‫יעה‪ֶ ,‬‬ ‫ָב ָא ֶרץ ִגזְּ ָעם וגו' ‪ ,‬אֲ בָ ל יִּ ְש ָר ֵּאל יֵּש לָ הֶ ם נְ ִּט ָ‬
‫הזֹאת וגו'‪ ,‬ו ְּׁכ ִּתיב (עמוס‬ ‫(ירמיה לב‪ ,‬מא)‪ :‬ונְּ ַט ְּע ִתים ָב ָא ֶרץ ַ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‬ ‫יעה‪ֶ ,‬‬ ‫ט‪ ,‬טו)‪ :‬ונְּ ַט ְּע ִתים ַעל ַא ְּד ָמ ָתם וגו'‪ ,‬יֵּש לָ הֶ ם זְ ִּר ָ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‬ ‫יה ִלי ָב ָא ֶרץ‪ .‬יֵּש לָ הֶ ם ש ֶֹרש‪ֶ ,‬‬ ‫(הושע ב‪ ,‬כה)‪ :‬וזְּ ַר ְּע ִת ָ‬
‫של לְ ָמה ַהדָּׁ בָ ר‬ ‫ַש ֵרש יַעֲ קֹב‪ָ .‬מ ָ‬ ‫(ישעיה כז‪ ,‬ו)‪ַ :‬ה ָב ִאים י ְּ‬
‫או ֵּמר‬ ‫דּׁ ֹו ֶמה‪ַ ,‬ה ּׁ ֶתבֶ ן וְ ַה ּׁמ ֹוץ וְ ַה ַּׁקש ָהי ּׁו ִּמדַּׁ יְ נִּ ין זֶה ִּעם זֶה‪ ,‬זֶה ֹ‬
‫שֹ ֶדה‪,‬‬ ‫או ֵּמר ִּ ּׁב ְש ִּבילִּ י נִּ זְ ְר ָעה ַה ּׁ ָ‬ ‫ִּ ּׁב ְש ִּבילִּ י נִּ ְזְר ָעה הָ ָא ֶרץ‪ ,‬וְ זֶה ֹ‬
‫בוא ַה ּׁג ֶֹרן וְ ָאנ ּׁו ֹיו ְד ִּעין‬ ‫ש ּׁ ָת ֹ‬‫ָא ַמר לָ הֶ ן הַ ִּח ִּּׁטים הַ ְמ ִּּׁתינ ּׁו לִּ י ַעד ֶ‬
‫ש ִּ ּׁנ ְכנָ ִּסים ֶאל ַה ּׁג ֶֹרן‬ ‫שֹ ֶדה‪ָּׁ .‬בא ַה ּׁג ֶֹרן‪ ,‬ו ְּׁכ ֶ‬ ‫של ִּמי נִּ זְ ְר ָעה ַה ּׁ ָ‬ ‫ְ ּׁב ֶ‬
‫לו ַה ּׁמ ֹוץ לָ רוּׁחַ ‪ ,‬נָ ַטל ַה ּׁ ֶתבֶ ן‬ ‫רו ָת ּׁה‪ָ ,‬הלַ ְך ֹ‬ ‫יָצָ א ַּׁב ַעל ַה ַּׁביִּ ת לִּ זְ ֹ‬
‫שה‬ ‫פו‪ ,‬נָטַ ל ֶאת הַ ִּח ִּּׁטין וְ ָע ָ‬ ‫יכו לָ ָא ֶרץ‪ ,‬נָ ַטל ַה ַּׁקש ו ְּׁש ָר ֹ‬ ‫וְ ִּה ּׁ ְשלִּ ֹ‬
‫קו‪,‬‬‫רו ֵּאה ּׁו ְמנַ ּׁ ְש ֹ‬ ‫ש ֹ‬ ‫עו ְב ִּרים ַה ְ ּׁב ִּר ּׁי ֹות ָּׁכל ִּמי ֶ‬ ‫או ָתן ְּׁכ ִּרי‪ ,‬הָ י ּׁו ֹ‬ ‫ֹ‬
‫ַשקו בַ ר‪ָּׁ ,‬כ ְך אֻּ ּׁמ ֹות‬ ‫יא ְך ָמה ְד ַא ְּׁת ָא ַמר (תהלים ב‪ ,‬יב)‪ :‬נ ְּ‬ ‫הֵּ ַ‬
‫או ְמ ִּרין ָאנ ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל ו ִּּׁב ְש ִּבילֵּ נ ּׁו נִּ ְב ָרא‬ ‫ֹ‬ ‫עולָ ם‪ַ ,‬ה ּׁ ָלל ּׁו‬ ‫ָה ֹ‬
‫או ְמ ִּרין ָאנ ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל ו ִּּׁב ְש ִּבילֵּ נ ּׁו נִּ ְב ָרא‬ ‫ֹ‬ ‫עולָ ם‪ ,‬וְ ַה ּׁ ָלל ּׁו‬ ‫ָה ֹ‬
‫של‬ ‫ָבוא ַה ּׁי ֹום ֶ‬ ‫ש ּׁי ֹ‬
‫עולָ ם‪ָ ,‬א ַמר לָ הֶ ם יִּ ְש ָר ֵּאל ַה ְמ ִּּׁתינ ּׁו ַעד ֶ‬ ‫ָה ֹ‬
‫עולָ ם‪,‬‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא וְ ָאנ ּׁו ֹיו ְד ִּעין ִּ ּׁב ְש ִּביל ִּמי נִּ ְב ָרא ָה ֹ‬ ‫ַה ָּׁק ֹ‬
‫הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (מלאכי ג‪ ,‬יט)‪ִ :‬כי ִהנֵה ַהי ֹום ָבא ב ֵֹער‬
‫שֹ ֵאם‪,‬‬ ‫ַכ ַתנור וגו'‪ ,‬ו ְּׁכ ִּתיב (ישעיה מא‪ ,‬טז)‪ִ :‬תזְּ ֵרם וְּ רוחַ ִת ָ‬
‫אֲ בָ ל יִּ ְש ָר ֵּאל נֶאֱ ַמר עֲ לֵּיהֶ ם (ישעיה מא‪ ,‬טז)‪ :‬וְּ ַא ָתה ָתגִ יל‬
‫דוש יִ ְּש ָר ֵאל ִת ְּתהַ ָלל‪.‬‬ ‫ַביהוה ִב ְּק ֹ‬

‫‪263‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬

‫כות‬ ‫*ה ּ ֵׁשן; ֵׁעינַ יִ ְך ְּ‬

‫*ב ֵׁר ֹ‬ ‫אר ְך ְ ּכ ִמגְ ַ ּדל ַ‬ ‫(ה)‪ַ :‬צ ָׁ ּו ֵׁ‬
‫ּ ַבת‪ַ -‬ר ִּבים‪ַ -‬א ּ ֵׁפ ְך‬ ‫*ש ַער‬
‫ַעל‪ַ -‬‬ ‫*ב ֶח ְש ּב ֹון‪,‬‬
‫ְּ‬
‫*ד ּ ָׁמ ֶשק‪:‬‬‫*צו ֶפה ּ ְפנֵׁי ַ‬
‫ְ ּכ ִמגְ ַ ּדל ַה ְּל ָׁב ֹנון‪ֹ ,‬‬

‫צוארך‪ ,‬חזק לישא עליו עול התורה כמגדל הבנוי משן חזק‪.‬‬
‫"השן" בהיפוך אתוון עולה "שנה" רצה לומר צוארך יהיה‬
‫מתוח ומורם כל השנה לתור אחר קיום מצות יהוה‪.‬‬
‫עיניך ברכות בחשבון – עיניך יהיו מבורכות מן החשבון‬
‫שיעשו על כל מראה‪ ,‬ולא יביטו ויראו בדברים האסורים‬
‫למרות היותך בשער שבו עוברים אנשים ונשים רבים‪.‬‬
‫העיניים הם סרסורי עבירה הם רואים והלב חומד והעבירה‬
‫נעשית ולכן יש על האדם לשים לבו בדבר זה ותעלה לו‬
‫רפואה בנפשו‪.‬‬
‫אפך כמגדל הלבנון – "אפך" עולה בגימטריה למניין‬
‫"מיכאל"‪ .‬מיכאל המלאך‪ ,‬הוא הכהן הגדול בעליונים והשר‬
‫והאפוטרופוס של ישראל‪ .‬וכשם שהאף הוא רם ונישא בפני‬
‫האדם כך אני יהוה צבאות אנשא את השר שלכם מעלה‪,‬‬
‫מעלה מעל כל שרי ומלאכי הגווים בעליונים וע"י כך יגדל‬
‫כוחכם בעולם התחתון‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫שן – שנהב‪ ,‬שן הפיל‪.‬‬
‫ברכות – מאגר מים שהותקן ע"י אדם‪.‬‬
‫חשבון – עיר סיחון מלך האמורי כמו‪" :‬כי חשבון עיר סיחון"‬
‫שער בת רבים – אצל שער ששמו בת רבים בעיר חשבון [מצודת דוד]‬
‫צופה – מביט ‪ ,‬רואה‪.‬‬
‫דמשק – עיר הבירה במלכות ארם (כיום סוריה)‬

‫‪264‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬

‫מדרש השיר‬
‫שו‬ ‫שן‪ְּׁ ,‬כ ִּתיב (בראשית לג‪ ,‬ד)‪ :‬וַ י ָָרץ ֵע ָ‬ ‫אר ְּך ְּכ ִמגְּ ַדל ַה ֵ‬ ‫צַ ָו ֵ‬
‫ש ֵקהו‪ֻּ ּׁ ,‬כלּׁ ֹו נָקוּׁד‪,‬‬ ‫ארו וַ ִי ָ‬ ‫אתו וַ יְּ חַ ְּב ֵקהו וַ ִיפֹל ַעל צַ ָו ָ‬ ‫לִ ְּק ָר ֹ‬
‫מוצֵּ א ַה ְּׁכ ָתב‬ ‫ש ַא ְּׁת ֹ‬ ‫קום ֶ‬ ‫עון ֶּׁבן ֶאלְ ָעזָר ָּׁכל ָמ ֹ‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ִּש ְמ ֹ‬
‫ָרבֶ ה ַעל ַהנְ קֻּ דָּׁ ה ַא ְּׁת ּׁ ָתפֵּ יש ֶאת ַה ְּׁכ ָתב ּׁו ַמ ִּ ּׁניחַ ַה ְ ּׁנקֻּ דָּׁ ה‪,‬‬
‫נְ קֻּ דָּׁ ה ָרבָ ה ַעל ַה ְּׁכ ָתב ַא ְּׁת ּׁ ָתפֵּ יש ַה ְ ּׁנקֻּ דָּׁ ה ו ַּׁמ ִּ ּׁניחַ ֶאת ַה ְּׁכ ָתב‪,‬‬
‫ְ ּׁב ַרם ָהכָ א לֹא כְ ָתב ָרבֶ ה ַעל ַה ְ ּׁנקֻּ דָּׁ ה וְ לֹא נְ קֻּ דָּׁ ה ָרבָ ה ַעל‬
‫של ֹא‬ ‫ש ֵּקה ּׁו נָקוּׁד ָעלָ יו‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא ְמלַ ּׁ ֵּמד ֶ‬ ‫ַה ְּׁכ ָתב‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא ּׁ ֻּכלּׁ ֹו וַ ִּ ּׁי ּׁ ָ‬
‫של יַעֲ קֹב ָא ִּבינ ּׁו‬ ‫ארו ֶ‬‫שה צַ ָּׁו ֹ‬ ‫כו‪ ,‬וְ נַעֲ ָ‬‫ָש ֹ‬ ‫קו ֶא ּׁ ָלא לְ נ ְ‬ ‫ָּׁבא לְ נַ ּׁ ְש ֹ‬
‫שע וְ נָ ַמ ּׁס ּׁו ַּׁכדּׁ ֹונָ ג‪ ,‬ו ַּׁמה‬ ‫תו ָר ָ‬ ‫או ֹ‬‫של ֹ‬ ‫ש ִּיּׁש וְ ָקה ּׁו ִּש ּׁנָיו ֶ‬ ‫של ַ‬ ‫ֶ‬
‫ארו וְ זֶה בּׁ ֹוכֶ ה‬ ‫לו ַמר וַ ִּ ּׁי ְבכּׁ וּׁ‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא זֶה בּׁ ֹוכֶ ה ַעל צַ ָּׁו ֹ‬ ‫ּׁ ַתלְ מוּׁד ֹ‬
‫יתי לָ ּׁה ִּמן הֲ ָדא‪:‬‬ ‫שם ַר ִּ ּׁבי ֶאלְ ָעזָר ַמיְ ֵּ‬ ‫ַעל ִּש ּׁנָיו‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ַא ָּׁבה ּׁו ְ ּׁב ֵּ‬
‫שן‪ְּׁ ,‬כ ִּתיב (שמות ב‪ ,‬טו)‪ :‬וַ ִי ְּש ַמע ַפ ְּרעֹה ֶאת‬ ‫אר ְך ְּׁכ ִּמגְ דַּׁ ל הַ ּׁ ֵּ‬ ‫צַ ָּׁו ֵּ‬
‫משה‪ ,‬וְ ִּכי יֵּש‬ ‫ֶ‬ ‫משה וַ ִי ְּב ַרח‬ ‫ֶ‬ ‫ַה ָדבָ ר ַה ֶזה וַ יְּ בַ ֵקש לַ הֲ רֹג ֶאת‬
‫עו ֵּמד‬ ‫שהָ יָה ֹ‬ ‫רוחַ ִּמן ַה ּׁ ֶמל ְֶך‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא ְמלַ ּׁ ֵּמד ֶ‬ ‫ָכול לִּ ְב ֹ‬ ‫ָא ָדם י ֹ‬
‫תו ַה ּׁי ֹום וְ ִּח ְ ּׁיב ּׁו לְ הַ ִּּׁתיז ֶאת רֹאש ֹו‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי‬ ‫או ֹ‬ ‫וְ נִּ דּׁ ֹון ְ ּׁב ֹ‬
‫של‬ ‫ארו ֶ‬
‫משה וְ ִּה ִּּׁתיזָה צַ ָּׁו ֹ‬ ‫של ֶ‬ ‫ארו ֶ‬‫צ ָּׁו ֹ‬ ‫ֶא ְבי ָָתר נִּ ְּׁתזָה הַ חֶ ֶרב ִּמ ַ ּׁ‬
‫הֲדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (שמות יח‪ ,‬ד)‪ִ :‬כי אֱ לֹהֵ י‬ ‫שע‪ָ ,‬‬ ‫קו ְסטֵּ נָר ָה ָר ָ‬ ‫ֹ‬
‫או ִּתי ִּה ִּּׁציל וְ לַ ּׁק ֹו ְסטֵּ נָר‬ ‫ַצלֵנִ י ֵמחֶ ֶרב ַפ ְּרעֹה‪ֹ ,‬‬ ‫ָא ִבי ְּב ֶעזְּ ִרי וַ י ִ‬
‫לֵּיה (משלי יא‪ ,‬ח)‪ :‬צַ ִדיק‬ ‫לֹא ִּה ִּּׁציל‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי בּׁ ֹון ַה ֵּ ּׁוי ָק ֵּרי עֲ ּׁ‬
‫שע ַת ְּח ָתיו‪.‬‬ ‫ִמ ָצ ָרה נֶחֱ לָ ץ וַ ָיבֹא ָר ָ‬

‫שהֵּ ם ֵּעינַיִּ ם‬ ‫כות ְּבחֶ ְּשב ֹון‪ֵּ ,‬עינַיִּ ְך ֵּאלּׁ ּׁו סַ נְ הֶ ְד ִּרין ֶ‬‫ֵעינַיִ ְּך ְּב ֵר ֹ‬
‫יא ְך ָמה ְד ַא ְּׁת ָא ַמר (במדבר טו‪ ,‬כד)‪ :‬וְּ ָהיָה ִאם‬ ‫לָ ֵּע ָדה‪ ,‬הֵּ ַ‬
‫מונָ ה ֵּאיבָ ִּרים יֵּש בּׁ ֹו‬ ‫אתיִּ ם ַא ְר ָּׁב ִּעים ו ְּׁש ֹ‬ ‫ֵמ ֵעינֵי ָה ֵע ָדה‪ָ ,‬מ ַ‬
‫ְ‬
‫הולְ ִּכין ַאחַ ר ָה ֵּעינַיִּ ם‪ָּׁ ,‬כך הֵּ ן יִּ ְש ָר ֵּאל ֵּאין‬ ‫ָּׁב ָא ָדם וְ כֻּ ּׁ ָלן ֹ‬
‫כות‬ ‫ש ּׁ ָלהֶ ן‪ּׁ ְ .‬ב ֵּר ֹ‬
‫כולִּ ין לַ עֲ ש ֹות דָּׁ בָ ר חוּׁץ ִּמ ּׁ ַסנְ הֶ ְד ִּרין ֶ‬ ‫יְ ֹ‬
‫‪265‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬
‫לשים‬ ‫שה ְמז ִַּּׁכין ְש ִּ‬ ‫לשים וְ ִּש ּׁ ָ‬ ‫ְ ּׁבחֶ ְשבּׁ ֹון‪ִּ ,‬מילֵּי ְדּׁ חו ְּׁש ָּׁבן‪ְ ,‬ש ִּ‬
‫ש ּׁי ֹוצְ ָאה‬ ‫ש ַער ַּׁבת ַר ִּ ּׁבים‪ֹ ,‬זו הַ הֲ לָ כָ ה ֶ‬ ‫יבין‪ַ ,‬על ַ‬ ‫שה ְמחַ ְ ּׁי ִּ‬‫וַ חֲ ִּמ ּׁ ָ‬
‫או ֵּמר ִּש ּׁ ֵּכן‬
‫ש ַער ו ְּׁמ ַר ַּׁוחַ ת לָ ַר ִּ ּׁבים‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי יְ הו ָּׁדה ְ ּׁב ַר ִּ ּׁבי ֹ‬ ‫ִּמ ֵּּׁבית ַ‬
‫(שמות כג‪ ,‬ב)‪ :‬לִ נְּ טֹת ַאחֲ ֵרי ַר ִבים‪.‬‬

‫ַא ֵפ ְּך ְּכ ִמגְּ ַדל ַה ְּלבָ ֹנון‪ ,‬זֶה ֵּּׁבית ַה ִּּׁמ ְקדָּׁ ש‪ָ ,‬מה הָ ַאף הַ ז ֶּׁה נָתוּׁן‬
‫עולָ ם‪.‬‬ ‫של ֹ‬ ‫הו ֶ‬ ‫של ָא ָדם‪ָּׁ ,‬כ ְך ֵּּׁבית ַה ִּּׁמ ְקדָּׁ ש נָתוּׁן ְ ּׁבגָ ְב ֹ‬ ‫הו ֶ‬ ‫ְ ּׁבגָ ְב ֹ‬
‫ְ‬
‫יטין ְּׁתלוּׁיִּ ין ָעלָ יו‪ָּׁ ,‬כך ְּׁכהֻּ ּׁנָה וּׁלְ וִּ יָּׁה‬ ‫ָמה הָ ַאף הַ ז ֶּׁה רֹב ּׁ ַת ְכ ִּש ִּ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (דברים ג‪ ,‬כה)‪:‬‬ ‫ו ַּׁמלְ כוּׁת ִּמ ּׁיַעֲ קֹב‪ְּׁ .‬כ ִּמגְ דַּׁ ל ַה ְּׁלבָ ֹנון‪ֶ ,‬‬
‫ש ּׁ ַמלְ ִּ ּׁבין‬ ‫ָה ָהר ַהט ֹוב ַה ֶזה וְּ הַ ְּלבָ נֹן‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ַט ְב ֹיו ֵּמי ָא ַמר ֶ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (ישעיה א‪ ,‬יח)‪ִ :‬אם‬ ‫שלֶג‪ֶ ,‬‬ ‫של יִּ ְש ָר ֵּאל ַּׁכ ּׁ ֶ‬ ‫עֲ ֹו ֹנו ֵּתיהֶ ם ֶ‬
‫עון ֶּׁבן ֹיוחָ אי‬ ‫שלֶג יַלְּ ִבינו‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ִּש ְמ ֹ‬ ‫שנִ ים ַכ ֶ‬ ‫יִ ְּהיו חֲטָ ֵאיכֶ ם ַכ ָ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (תהלים מח‪ ,‬ג)‪:‬‬ ‫חות בּׁ ֹו‪ֶ ,‬‬ ‫בות ְש ֵּמ ֹ‬ ‫ש ָּׁכל ַה ְּׁלבָ ֹ‬‫או ֵּמר ֶ‬ ‫ֹ‬
‫שם (מלכים א‬ ‫יְּ פֵ ה ֹנוף ְּמש ֹוש ָכל ָה ָא ֶרץ‪ .‬וְ ַר ָּׁבנָ ן ָא ְמ ֵּרי ַעל ֵּ‬
‫שק‪,‬‬ ‫צופֶ ה ּׁ ְפנֵּי ַד ּׁ ָמ ֶ‬ ‫שם ָכל הַ י ִָמים‪ֹ .‬‬ ‫ט‪ ,‬ג)‪ :‬וְּ ָהיו ֵעינַי וְּ לִ ִבי ָ‬
‫שעֲ ֵּרי‬ ‫ש ְּׁתהֵּ א ַמ ַ ּׁג ַעת ַעד ַ‬ ‫ּׁשלַ יִּ ם ֶ‬ ‫ידה יְ רו ָ‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָן עֲ ִּת ָ‬
‫שֹא ְּדבַ ר יהוה ְּב ֶא ֶרץ‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (זכריה ט‪ ,‬א)‪ַ :‬מ ָ‬ ‫שק‪ֶ ,‬‬ ‫ַד ּׁ ֶמ ֶ‬
‫חַ ְּד ָר ְּך‪ַ ,‬מה ּׁו חַ ְד ָר ְך‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי יְ הו ָּׁדה וְ ַר ִּ ּׁבי נְ חֶ ְמיָה‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי יְ הו ָּׁדה‬
‫לו ַר ִּ ּׁבי ֹיוסֵּ י ֶּׁבן‬ ‫ש ִּ ּׁנ ְק ָרא חַ ְד ָר ְך‪ָ ,‬א ַמר ֹ‬ ‫קום הוּׁא ֶ‬ ‫ָא ַמר ָמ ֹ‬
‫ש ּׁ ְש ֹ‬
‫מו‬ ‫קום ֶ‬ ‫שם ָמ ֹ‬ ‫שק וְ יֵּש ָ‬ ‫שאֲ נִּ י ִּמדַּׁ ּׁ ֶמ ֶ‬ ‫בו ָדה ֶ‬ ‫דּׁ ו ְּׁר ַמ ְס ִּקית‪ָ ,‬העֲ ֹ‬
‫שהוּׁא חַ ד וְ ַרך‪ְ,‬‬ ‫חַ ְד ָר ְך‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי נְ חֶ ְמיָה ָא ַמר זֶה ֶמלֶך ַה ּׁ ָמ ִּשיחַ ֶ‬
‫ְ‬
‫חַ ד לָ ֻּא ּׁמ ֹות וְ ַר ְך לְ יִּ ְש ָר ֵּאל‪.‬‬

‫יך ָּׁכל‬ ‫ש ָע ִּתיד לְ ַה ְד ִּר ְ‬‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ ,‬חַ ְּד ָר ְּך‪ ,‬זֶה ֶמלֶ ְך הַ ּׁ ָמ ִּשיחַ ֶ‬
‫שק‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‪ ,‬וְ ַד ּׁ ֶמ ֶ‬ ‫עולָ ם ִּ ּׁב ְתשוּׁבָ ה לִּ ְפנֵּי ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ָּׁב ֵּאי הָ ֹ‬
‫תו ֶא ּׁ ָלא ֵּּׁבית‬ ‫תו‪ ,‬וַ הֲ ל ֹא ֵּאין ְמנוּׁחָ ֹ‬ ‫שק ְמנֻּחָ ֹ‬ ‫תו‪ ,‬וְ ִּכי דַּׁ ּׁ ֶמ ֶ‬
‫ְמנֻּחָ ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (תהלים קלב‪ ,‬יד)‪ :‬זֹאת ְּמנוחָ ִתי עֲ ֵדי ַעד‪,‬‬ ‫ַה ִּּׁמ ְקדָּׁ ש‪ֶ ,‬‬
‫‪266‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬
‫יה‬
‫ּׁשלַ יִּ ם לִּ ְה ֹיות ִּמ ְת ַרחֶ בֶ ת ְ ּׁבכָ ל ְצ ָד ֶד ָ‬ ‫ידה יְ רו ָ‬ ‫לו עֲ ִּת ָ‬ ‫ָא ַמר ֹ‬
‫חות‬ ‫אות וְ נִּ נ ֹּׁו ֹ‬‫ל ּׁי ֹות ָּׁב ֹ‬ ‫שק‪ ,‬וְ גָ ֻּ‬ ‫שעֲ ֵּרי ַד ּׁ ֶמ ֶ‬‫ש ְּׁתהֵּ א ַמ ַ ּׁג ַעת לְ ַ‬ ‫ַעד ֶ‬
‫שק‬ ‫תו‪ַ ,‬עד דַּׁ ּׁ ֶמ ֶ‬ ‫שק ְמנֻּחָ ֹ‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‪ :‬וְ ַד ּׁ ֶמ ֶ‬ ‫יה‪ ,‬לְ ַק ּׁיֵּם ַמה ּׁ ֶ‬ ‫ּׁ ַת ְח ּׁ ֶת ָ‬
‫תו‪ַ ,‬מה ְּׁמ ַקיֵּּׁם ַר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָן (ירמיה ל‪ ,‬יח)‪ :‬וְּ נִ ְּבנְּ ָתה ִעיר ַעל‬ ‫ְמנוּׁחָ ֹ‬
‫ש ְ ּׁקצָ ָרה ִּמ ְּׁל ַמ ּׁ ָטה ו ְּׁרחָ בָ ה ִּמ ְּׁל ַמ ְעלָ ה‪ָּׁ ,‬כךְ‬ ‫ִת ָלה‪ִּּׁ ,‬כ ְת ֵּאנָה ֹזו ֶ‬
‫ל ּׁי ֹות‬ ‫יה וְ גָ ֻּ‬ ‫ּׁשלַ יִּ ם לִּ ְה ֹיות ִּמ ְת ַרחֶ בֶ ת ְ ּׁבכָ ל ְצ ָד ֶד ָ‬ ‫ידה יְ רו ָ‬ ‫עֲ ִּת ָ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (ישעיה נד‪ ,‬ג)‪ִ :‬כי‬ ‫חות ּׁ ַת ְח ּׁ ֶתיהָ ‪ ,‬לְ ַק ּׁיֵּם ַמה ּׁ ֶ‬ ‫אות וְ נִּ נ ֹּׁו ֹ‬ ‫ָּׁב ֹ‬
‫י ִָמין ו ְּשמֹאול ִת ְּפרֹצִ י‪ ,‬הֲ ֵּרי לָ א ֶֹר ְך‪ ,‬לָ רֹחַ ב ִּמ ַּׁניִּ ן‪ַ ּׁ ,‬תלְ מוּׁד‬
‫לֶך‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי‬ ‫לו ַמר (זכריה יד‪ ,‬י)‪ :‬ו ִמגְּ ַדל חֲ נַנְּ ֵאל ַעד יִ ְּקבֵ י ַה ֶמ ְּ‬ ‫ֹ‬
‫ש ְ ּׁי ָקבָ ן ֶמל ְֶך‬ ‫ז ַַּׁכאי ַר ָּׁבה ָא ַמר ַעד ִּשיחַ יָה ִּריפָ ע ַעד ַה ְ ּׁי ָק ִּבין ֶ‬
‫הֲרי לְ ָא ְר ָּׁכ ּׁה וּׁלְ ָר ְח ָּׁב ּׁה‪,‬‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‪ֵּ .‬‬ ‫ַמלְ כֵּ י הַ ְּׁמלָ ִּכים ַה ָּׁק ֹ‬
‫לו ַמר (יחזקאל מא‪ ,‬ז)‪ :‬וְּ ָרחֲ בָ ה וְּ נ ְָּסבָ ה‬ ‫וּׁלְ ַמ ְעלָ ה ִּמ ּׁנַיִּ ן‪ַ ּׁ ,‬תלְ מוּׁד ֹ‬
‫ידה יְ ר ּׁו ָשלַ יִּ ם לְ ִּה ְת ַרחֵּ ב‬ ‫עות‪ָ ּׁ ,‬תנֵּי עֲ ִּת ָ‬ ‫לְּ ַמ ְּעלָ ה לְּ ַמ ְּעלָ ה לַ ְּצלָ ֹ‬
‫ֹאמר‬ ‫ש ּׁת ַ‬ ‫בוד‪ַ ,‬עד ֶ‬ ‫לות וְ לִּ ְה ֹיות ַמ ַ ּׁג ַעת ַעד ִּּׁכ ּׁ ֵּסא הַ ָּׁכ ֹ‬ ‫וְ לַ עֲ ֹ‬
‫קום ‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ֹיוסֵּ י ְ ּׁב ַר ִּ ּׁבי יִּ ְר ְמיָה ָא ַמר‬ ‫(ישעיה מט‪ ,‬כ)‪ :‬צַ ר לִ י ַה ָמ ֹ‬
‫ּׁשלַ יִּ ם‪ֵּ ,‬מהֵּ יכָ ן ַא ְּׁת לָ ֵּמד ִּש ְבחָ ּׁה‪,‬‬ ‫שבַ ח יְ רו ָ‬ ‫עֲ ַדיִּ ן ל ֹא לָ ַמ ְדנ ּׁו ֶ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (זכריה ב‪ ,‬ט)‪ :‬וַ אֲ נִ י ֶא ְּהיֶה ָלה נְּ ֻאם‬ ‫יה‪ֶ ,‬‬ ‫מו ֶת ָ‬ ‫חו ֹ‬ ‫ֵּמ ֹ‬
‫חו ַמת ֵאש סָ ִביב‪.‬‬ ‫יהוה ֹ‬

‫זוהר השיר‬
‫עיניך ברכות בחשבון‪ .‬פתח רבי ייסא ואמר‪ :‬כתוב [ישעיה לג] "והיה אמונת‬
‫עתיד חסן ישועת חכמה ודעת יראת יהוה היא אוצרו"‪ .‬מקרא זה ביארו‬
‫החברים‪ .‬אבל למדנו כל אדם העוסק בתורה בעולם הזה‪ .‬וזוכה לקבוע‬
‫עתים לה צריך להיות באמונה‪ ,‬שהרצון שלו יתכוון להקב"ה‪.‬‬

‫‪267‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬

‫ֹאש ְך‬
‫ֹאש ְך ָׁעלַ יִ ְך ַּכ ַּכ ְר ֶמל‪* ,‬וְ ַד ּ ַלת ר ֵׁ‬
‫(ו)‪ :‬ר ֵׁ‬
‫*ב ְר ָׁה ִטים‪:‬‬
‫*אס ּור ּ ָׁ‬ ‫*כ ַא ְר ָּׁג ָׁמן‪ֶ :‬מלֶ ְך‪ָׁ ,‬‬
‫ָּׁ‬
‫ראשך עליך ככרמל – אלו תפילין שבראש זה שנאמר‬
‫בהם‪" :‬וראו כל עמי הארץ כי שם יהוה נקרא עליך ויראו‬
‫ממך" [דברים כח]‪.‬‬
‫ודלת ראשך כארגמן – כן יקרא דבר הנתלה בדבר ויורד‬
‫למטה ובדרז"ל "הדלה עליה את הגפן" [סוכה יא] וכן "רעו‬
‫דליותיו" [מ"צ]‪.‬‬
‫מכאן שראש ישראל נדלה (נתלה ויורד) ומקבל צבע ארגמן‬
‫(אדום סגלגל) ממלך אסור ברהטים הוא מלכו של עולם‬
‫שאסור (קשור) בעבותות אהבה לעם ישראל בזכות חסדי‬
‫האבות‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫דלת ראשך – מלשון דלה והוא קצוות השער הצנחות ויורדות מהמצח‪.‬‬
‫ארגמן – חוטי צמר צבועים בצבע אדום כהה‪.‬‬
‫אסור – קשור‪.‬‬
‫רהטים – רהט‪ ,‬קורה או שקתות המים כמפורש אצל יעקב אע"ה‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא לְ יִּ ְש ָר ֵּאל‪,‬‬‫ְ‬ ‫ֹאש ְך ָעלַ יִּ ְך ַּׁכ ַּׁכ ְר ֶמל‪ָ ,‬א ַמר ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ר ֵּ‬
‫יבים ָעלַ י ְּׁכ ֵּאלִּ יָּׁה ּׁו‬ ‫חֲב ִּ‬
‫ש ָּׁבכֶ ם ִּ‬ ‫ֹאש ְך ָעלַ יִּ ְך ַּׁכ ַּׁכ ְר ֶמל‪ָ ,‬ה ָר ִּשים ֶ‬
‫ר ֵּ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (מלכים א יח‪ ,‬מב)‪ :‬וְּ ֵאלִ יָהו‬ ‫ש ָעלָ ה לְ ַהר ַה ַּׁכ ְר ֶמל‪ֶ ,‬‬ ‫ֶ‬
‫שם‬ ‫ָשם ָפנָיו ֵבין ִב ְּר ָכו‪ ,‬וְ לָ ּׁ ָמה ָ‬ ‫ָעלָ ה ֶאל רֹאש הַ ַכ ְּר ֶמל וַ י ֶ‬
‫ְ‬
‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא ֵּאין לָ נ ּׁו‬ ‫ּׁ ָפנָ יו ֵּּׁבין ִּ ּׁב ְר ָּׁכיו‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא ָא ַמר לִּ ְפנֵּי ַה ָּׁק ֹ‬
‫דוש‬ ‫ֹאש ְך ָּׁכ ַא ְר ָ ּׁג ָמן‪ָ ,‬א ַמר ַה ָּׁק ֹ‬ ‫זְ כוּׁת ַה ֵּּׁבט לַ ְ ּׁב ִּרית‪ .‬וְ ַד ּׁ ַלת ר ֵּ‬
‫יבין ָעלַ י ְּׁכ ָדוִּ ד‪,‬‬ ‫חֲב ִּ‬
‫ש ְ ּׁביִּ ְש ָר ֵּאל ִּ‬ ‫ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ַהדַּׁ ִּּׁלים וְ ָה ָר ִּשים ֶ‬
‫של ָבהֶ ם ַבי ֹום ַההוא‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (זכריה יב‪ ,‬ח)‪ :‬וְּ ָהיָה ַה ִנ ְּכ ָ‬ ‫ֶ‬
‫‪268‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬

‫או ְמ ִּרים ְּׁכ ָדנִּ ּׁיֵּאל‪ִּ ,‬דּׁ ְכ ִּתיב ֵּּׁב ּׁ‬

‫יה (דניאל ה‪ ,‬כט)‪:‬‬ ‫ְּכ ָדוִ יד‪ ,‬וְ יֵּש ֹ‬
‫וְּ ַהלְּ ִבשו לְּ ָדנִ יֵאל ַא ְּר ְּגוָ נָא‪ֶ .‬מל ְֶך ָאסוּׁר ָּׁב ְר ָה ִּטים‪ ,‬זֶה ֶמל ְֶך‬
‫יה (תהלים צג‪,‬‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‪ִּ ,‬דּׁ ְכ ִּתיב ֵּּׁב ּׁ‬ ‫ַמלְ כֵּ י ַה ְּׁמלָ ִּכים ַה ָּׁק ֹ‬
‫מו‬‫ש ָא ַסר ַע ְצ ֹ‬ ‫א)‪ :‬יהוה ָמלָ ְּך ֵגאות לָ בֵ ש‪ָ .‬אסוּׁר ָּׁב ְר ָה ִּטים‪ֶ ,‬‬
‫תו ְך יִּ ְש ָר ֵּאל‪ָּׁ .‬ב ְר ָה ִּטים‬ ‫ָתו ְ ּׁב ֹ‬
‫שהוּׁא ַמ ְש ֶרה ְשכִּ ינ ֹ‬ ‫ִּ ּׁב ְשבו ָּׁעה ֶ‬
‫של יַעֲ קֹב ָא ִּבינוּׁ‪ּׁ ִּ ,‬בזְ כוּׁת ִּמי‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ַא ָּׁבא ַּׁבר ַּׁכהֲ נָ א וְ ַר ִּ ּׁבי לֵּ וִּ י‪,‬‬ ‫ֶ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (בראשית יח‪,‬‬ ‫של ַא ְב ָר ָהם ָא ִּבינוּׁ‪ֶ ,‬‬ ‫ּׁתו ֶ‬ ‫חַ ד ָא ַמר ִּ ּׁבזְ כו ֹ‬
‫ז)‪ :‬וְּ ֶאל ַה ָב ָקר ָרץ ַא ְּב ָר ָהם‪ .‬וְ חַ ד ָא ַמר ִּ ּׁבזְ כוּׁת יַעֲ קֹב ָא ִּבינוּׁ‪,‬‬
‫לות‪.‬‬ ‫ַצג ֶאת ַה ַמ ְּק ֹ‬ ‫ש ָּׁכתוּׁב בּׁ ֹו (בראשית ל‪ ,‬לח)‪ :‬וַ י ֵ‬ ‫ֶ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (דברים לג‪ ,‬ה)‪:‬‬ ‫משה‪ֶ ,‬‬ ‫ֶ‬ ‫לֶך‪ֶ ,‬זה‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ֶּׁב ֶר ְכיָה‪ֶ ,‬מ ְ‬
‫שלֹא יִּ ָּׁכנֵּס‬ ‫ש ִּ ּׁנגְ זַר ָעלָ יו ֶ‬ ‫ישרון ֶמלֶ ְּך ‪ָּׁ .‬ב ְר ָה ִּטים‪ֶ ,‬‬ ‫וַ יְּ ִהי ִב ֻ‬
‫הֲדא‬ ‫של ֵּמי ְמ ִּריבָ ה‪ָ ,‬‬ ‫לְ ֶא ֶרץ יִּ ְש ָר ֵּאל‪ּׁ ִּ ,‬ב ְש ִּביל ָמה‪ָּׁ ,‬ב ְר ָה ִּטים ֶ‬
‫הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (במדבר כ‪ ,‬יג)‪ :‬הֵ ָמה ֵמי ְּמ ִריבָ ה‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי נְ חֶ ְמיָה‬
‫ישרון‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (דברים לג‪ ,‬ה)‪ :‬וַ יְּ ִהי ִב ֻ‬ ‫משה‪ֶ ,‬‬ ‫ֶ‬ ‫ָא ַמר ֶמל ְֶך‪ ,‬זֶה‬
‫יך ֶמל ְֶך ַעל‬ ‫ית ָ‬ ‫משה ִּמ ִּ ּׁנ ִּ‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא לְ ֶ‬ ‫ֶמלֶ ְּך‪ָ ,‬א ַמר ַה ָּׁק ֹ‬
‫של ֶמלֶ ְך לִּ ְה ֹיות ג ֹּׁוזֵּר וַ אֲ חֵּ ִּרים ְמ ַק ְ ּׁי ִּמין‪ָּׁ ,‬כ ְך‬ ‫יִּ ְש ָר ֵּאל וְ ַד ְרכּׁ ֹו ֶ‬
‫גוזֵּר ַעל יִּ ְש ָר ֵּאל וְ הֵּ ן ְמ ַקיְ ִּמין‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב‬ ‫ְּׁתהֵּ א ֹ‬
‫(ויקרא כד‪ ,‬ב)‪ :‬צַ ו ֶאת ְּבנֵי יִ ְּש ָר ֵאל‪.‬‬

‫מעשי המלך‬
‫בת הייתה לשלמה המלך וקציעה שמה‪ .‬טובת לב הייתה‪ ,‬חכמה‬
‫ונאה ועל כן אהבה אביה עד מאד‪ .‬כשגדלה והייתה לנערה ביקש‬
‫שלמה המלך לדעת מי יהיה בן זוגה עמו תבנה בית בישראל‪.‬‬
‫החליט שלמה המלך לבקש מהכוהן לשאול את יהוה‪ .‬ותשובת‬
‫יהוה הייתה‪ ,‬כי עלם עני וחסר כל ישא את בתו האהובה קציעה‪.‬‬
‫כאשר שמע שלמה המלך את דבר יהוה התעצב מאד וחשב‬
‫‪269‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬

‫בלבו‪ :‬ארחיק את קציעה בתי מירושלים ואושיבה במקום אשר‬

‫לא דרכה שם כף רגל אנוש‪ ,‬ואצפה לנפלאות אשר יעשה יהוה‪,‬‬
‫כאשר יקים את דברו‪.‬‬
‫קרא המלך לחמישים אנשים ואמר להם‪ :‬דבר סוד לי אליכם!‬
‫הסכיתו ושמעו! אוניה גדולה הכנתי עבורכם ובה תפליגו לאי‬
‫בודד ושמם בלב ים‪ .‬שם תבנו מגדל גבוה ומסביב לו הקימו חומה‬
‫חזקה ובצורה ללא שער וללא כל מבוא‪ .‬וכשתסיימו את‬
‫עבודתכם שובו לירושלים בסתר והתייצבו לפני‪.‬‬
‫העבדים קדו קידה לפני המלך‪ ,‬ולפני שיצאו הזהירם שלמה‬
‫המלך‪ :‬הישמרו לכם פן תתגלה תכנית זו לאיש מלבדכם! השיבו‬
‫העבדים ואמרו‪ :‬תדבק לשוננו לחכנו‪ ,‬אם נגלה סוד המלך ואם‬
‫נגידהו לילוד אישה‪ .‬העבדים ברכו את המלך ויצאו לדרכם‬
‫הארוכה‪.‬‬
‫כעבור שלושה חודשים הגיעו את אחד האיים הרחוקים מאד‬
‫בלב ים‪ .‬שם השליכו עוגן בקרבת החוף וירדו אל היבשה‪ .‬מיד‬
‫החלו בבניית המגדל מאבנים גדולות וחזקות‪ ,‬אשר הביאו עמם‪.‬‬
‫בראש המגדל בנו עלית גג‪ ,‬לתוכה הכניסו מיטה‪ ,‬שולחן‪ ,‬כסא‬
‫ומנורה‪ .‬כשסיימו את העבודה עד תומה‪ ,‬שבו לירושלים והתייצבו‬
‫לפני שלמה המלך‪.‬‬
‫הם סיפרו לו על מלאכת הבניה ואף הראו לו את תבנית המגדל‪,‬‬
‫וייטב הדבר בעיני המלך‪ .‬ויאמר אליהם‪ :‬שובו אלי בעוד‬
‫שבועיים‪ ,‬כי דבר לי אליכם! ויענו עבדיו ויאמרו‪:‬כמצוות המלך‬
‫נעשה!‬

‫‪270‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬

‫שלח שלמה המלך וקרא לקציעה בתו ואמר לה‪ :‬בתי! הכיני לך‬
‫בגדים לרוב‪ ,‬כי בעוד שבועיים ימים תיפרדי מארמון אביך‬
‫והבאתיך אל מקום אחר‪ ,‬אשר יעדתי לך‪ .‬שאלה קציעה‪ :‬עד מתי‬
‫אשהה במקום החדש? ענה לה המלך‪ :‬לא תוכלי לדעת את הדבר‪,‬‬
‫כי סוד הוא!‬
‫פניה של קציעה לבשו ארשת שמחה ועליזות לשמע דברי אביה‪.‬‬
‫בתימהונו כי רב‪ ,‬שאלה שלמה המלך‪ :‬מדוע את כה שמחה! הן‬
‫לא תדעי מתי תשובי והיכן תימצאי‪ ,‬והאם תוכלי להתענג במקום‬
‫החדש כשם שאת מתענגת בארמון אביך המלך?‬
‫מהרה קציעה להשיב לאביה וכה אמרה‪ :‬כל ימי הנני חושבת‬
‫בליבי‪ ,‬מתי יבקש ממני אבי דבר ואוכל לקיים כל אשר יצווני‬
‫והנה הגיע לידי הזדמנות חשובה למלאות אחר רצון אבי‪ .‬הנני‬
‫מוכנה ומזומנה לעשות כדבריך‪ ,‬אבא‪.‬‬
‫לאחר ארבע עשר יום שבו עבדי המלך‪ ,‬נכונים לעשות כל אשר‬
‫יצווה עליהם‪ .‬אמר להם שלמה המלך‪ :‬את קציעה ביתי קחו‬
‫עמכם אל המגדל אשר בניתם והושיבוה שם בעלית הגג‪ .‬אחר‬
‫חזרו לירושלים והמשיכו לשמור סוד זה בלבכם‪ .‬ברכם המלך‬
‫לשלום‪ ,‬ואחר יצאו לדרכם‪ .‬ימים רבים הפליגו בלב ים‪ ,‬עד‬
‫שהגיעו אל האי ואל המגדל אשר בנו‪ .‬שם הושיבו את הנערה‬
‫והכינו לה מזון לארבעה חודשים‪ .‬בברכת שלום נפרדו ממנה‬
‫בהותירם אותה לבדה באי נידח ושומם זה‪ .‬מששבו עבדי המלך‬
‫לארמון‪ ,‬ספרו למלך כי השלימו את משימתם‪.‬‬

‫‪271‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬

‫לאחר מכן‪ ,‬קרא המלך לנשר גדול כנפיים וציווה עליו להביא יום‬
‫יום מנת אוכל חמה מטבח הארמון לקציעה בתו‪ ,‬אשר נמצאת‬
‫הרחק‪ ,‬הרחק בראש המגדל‪.‬‬
‫באותם ימים‪ ,‬גרה בעיר עכו שלחוף הים‪ ,‬משפחה‪ .‬אבי‬
‫המשפחה‪ ,‬אבים שמו‪ ,‬עני מרוד היה‪ ,‬ועמל קשה להרוויח לחמו‪.‬‬
‫ילדיו היו לבושים בגדים ישנים ובלויים וכך סבלה משפחה זו‬
‫מעוני ומחסור‪ .‬בן היה להם ראובן שמו‪ ,‬חכם ונבון היה הנער‪ ,‬כי‬
‫אביו למדו תורה וחנכו למצוות‪ .‬ברבות הימים כשגדל והיה לעלם‬
‫צעיר‪ ,‬ראה את קשיי אביו בפרנסת בני המשפחה‪ ,‬החליט לעבור‬
‫לעיר אחרת כדי למצוא מקור פרנסה טוב יותר ולהקל מעל אביו‬
‫את עול הפרנסה‪ .‬הוריו חששו ונסו להניאו מהחלטתו‪ ,‬אך הבן‬
‫הפציר בהוריו‪ .‬בראותם כי עז רצונו בכך ניאותו לו ונפרדו ממנו‬
‫לשלום‪ .‬יצא ראובן מעיר מולדתו ונדד ממקום למקום‪ .‬עם רדת‬
‫החשיכה הגיע לשדה גדול ונשאר ללון שם‪ .‬צמא היה ורעב עד‬
‫מאד‪ ,‬אך אוכל מנין לו? בהיותו עייף מן הדרך הארוכה‪ ,‬לקח כמה‬
‫אבנים ושמן למראשותיו‪ .‬בטרם לכתו לישון התפלל אל יהוה‬
‫שיפיל תרדמה עמוקה עליו בכדי שלא ירגיש ברעבונו‪ .‬הוא‬
‫השתרע על רגבי האדמה ונרדם‪ .‬רוח חזקה נשבה והקור חדר‬
‫לעצמותיו‪ ,‬לאחר זמן התעורר ראובן‪ ,‬כי צינה עזה אחזתו ולא‬
‫יכול היה לישון‪ .‬לפתע ראה פגר שור מושלך לצידו‪ .‬נכנס ראובן‬
‫בין צלעות השור המת ומצא בהן מסתור מפני הקור הגדול‪ ,‬וכך‬
‫נרדם שנית‪.‬‬
‫בחצות הלילה עט על נבלת השור נשר גדול‪ ,‬אשר נעץ ציפורניו‬
‫בשור המת‪ ,‬אשר בתוכו ישן ראובן‪ .‬הרים אותם‪ ,‬נסק כנפיים ועף‬
‫‪272‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬

‫הרחק הרחק מהמקום ההוא‪ ,‬עד המגדל אשר בו ישבה בת‬

‫המלך‪ .‬שם ירד עם טרפו לגג המגדל ואכל את בשר הנבלה‬
‫ושבע‪ .‬בעלות השחר התעוררה קציעה משנתה ועלתה על הגג‬
‫כמדי בוקר‪ ,‬להפתעתה הרבה גילתה פגר של בהמה על רצפת‬
‫הגג‪ .‬התקרבה אל הפגר ומה הייתה השתוממותה כשראתה בין‬
‫צלעותיו נער ישן שינה עמוקה‪...‬‬
‫ומי‬ ‫בעדינות וברכות העירה אותו משנתו ושאלה‪ :‬מי אתה?‬
‫הביאך למקום נידח זה? ענה ראובן‪ :‬נער עני אנוכי‪ ,‬ובתוך הנבלה‬
‫הסתתרתי מפני הקרה‪ ,‬ונרדמתי‪ .‬ועתה הנני מוצא עצמי כאן‪ .‬אין‬
‫זאת כי אם עוף גדול הביא אותי הלום בכנפיו‪ .‬חמלה עליו קציעה‬
‫והביאה אותו אל חדרה‪ .‬היא הגישה לו ארוחה טובה וחמה‪,‬‬
‫והעלם שב לאיתנו‪ .‬ספרה קציעה לראובן כי אין אפשרות לרדת‬
‫מן המגדל‪ ,‬וכי עליו להישאר כאן עד אשר יבואו עבדי שלמה‬
‫המלך וייקחו אותה וגם אותו‪ .‬למחרת כאשר הגיע הנשר אל‬
‫המגדל עם הארוחה המוכנה עבור בת המלך‪ ,‬הבחין באדם נוסף‬
‫היושב במגדל‪ .‬ביום השני הביא עמו שתי ארוחות אחת לקציעה‬
‫ואחת לעלם‪ .‬וכך עשה מהיום ההוא והלאה מידי יום ביומו‪.‬‬
‫ברבותה הימים נשא ראובן את קציעה לאישה וכתב לה כתובה‬
‫כדת וכדין‪ .‬וכך גרו שם במגדל חודשים רבים‪ ,‬עד שנולד להם בן‬
‫ואז הביא הנשר ארוחה חמה גם לבן הקטן‪.‬‬
‫זמן רב חלף‪ ,‬ושלמה המלך ביקש לדעת מה שלום ביתו‪ .‬מיד‬
‫קרא לנשר‪ ,‬כשהגיע אמר למלך‪ :‬שלום לאישה לבעלה ושלום‬
‫לבנה הקטן‪!..‬‬

‫‪273‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬

‫השתאה שלמה המלך מאד ושאל‪ :‬מי הביא את האיש למגדל?‬

‫הנשר לא ידע תשובה על כך‪ .‬והוסיף ואמר‪ ,‬כי אף אוניה לא‬
‫עברה שם בכל אותו הזמן‪ ,‬ונעלם מעין כל‪ ,‬מקום המצאה על אי‬
‫זה‪ .‬השתומם המלך עד מאד וביקש בכבודו ובעצמו להגיע אל‬
‫מגדל זה‪ .‬מקצה שלושה חודשים עמדו רגלי שלמה המלך על‬
‫אדמת האי‪ .‬הלך אל המגדל שם הוצב סולם גבוה‪ ,‬והמלך עלה בו‬
‫לראש המגדל‪ .‬בראות קציעה את אביה‪ ,‬נפלה על צווארו ובכתה‬
‫בכי גדול‪ ...‬כראות המלך את ראובן ואת בנו‪ ,‬הבין כי הוא נכדו‪,‬‬
‫ופנה אל ראובן ושאלו‪ :‬כיצד הגעת הלום? סיפר ראובן לשלמה‬
‫המלך את כל הקורות אותו‪ .‬ראה המלך‪ ,‬כי אדם חכם הוא‪ ,‬ירא‬
‫יהוה ומצוותיו שומר‪ ,‬הודה ליהוה על חסדו הרב בהשיאו את‬
‫ביתו ליהודי משכיל בכל חכמה ואשר יראת אלוקים בו‪ .‬חזרו‬
‫כולם לירושלים‪ ,‬ושלמה המלך עשה משתה גדול‪ .‬הוא סיפר לכל‬
‫המסובים את אשר עבר על בתו באי ואמר‪ :‬גם בפעם הזאת‬
‫נוכחתי לדעת‪ ,‬כי אי אפשר להסתתר בפני גזרת יהוה! הנה שלחתי‬
‫את בתי למקום נידח‪ ,‬כדי שלא תינשא לבחור עני‪ ,‬כפי שנודע לי‬
‫גורלה מהאורים והתומים‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬בדרך לא דרך‪ ,‬נשלח‬
‫העלם העני הזה לראש המגדל הבודד כדי שתהיה לו לאישה!‬
‫מעתה תדעו כי‪:‬‬
‫"אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד יהוה"‪.‬‬

‫‪274‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬

‫ַאהֲ ָׁבה‪,‬‬ ‫* ָׁ ּנ ַע ְמ ְּת‬ ‫ּו ַמה‬ ‫ַמה‪ּ -‬י ִָׁפית‪,‬‬ ‫(ז)‪:‬‬

‫ּ ַב ּ ַתעֲ נ ּוגִ ים‪:‬‬
‫מה יפית מכל עם‪ ,‬ומה נעמת מכל גוי‪ ,‬את יחידה מכל‬
‫האומות‪.‬‬
‫"אהבה" עולה בגימטריה למניין "אחד"‪ ,‬לאמר אתם לי‬
‫כנאמר‪" :‬גוי אחד בארץ" ובכם אני מתענג באהבה‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫נעמת – לשון נעימות‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫ַמה יּׁ ִָּפית ו ַּׁמה ּׁנ ַָע ְמ ְּׁת‪ַ .‬מה יּׁ ִָּפית ַּׁב ִּּׁמ ְצ ֹוות‪ ,‬ו ַּׁמה ּׁנ ַָע ְמ ְּׁת‬
‫שה‪ ,‬ו ַּׁמה ּׁנ ַָע ְמ ְּׁת‬ ‫ִּ ּׁבגְ ִּמילוּׁת חֲ ָס ִּדים‪ַ ,‬מה יּׁ ִָּפית ְ ּׁב ִּמ ְצ ֹוות עֲ ֵּ‬
‫שה‪ַ .‬מה ּׁי ִָּפית ְ ּׁב ִּמ ְצ ֹוות ַה ַּׁביִּ ת‪ּׁ ְ ,‬ב ִּחלּׁ וּׁק‬ ‫ְ ּׁב ִּמ ְצ ֹוות ל ֹא ַתעֲ ֶ‬
‫לֶקט‬ ‫שֹ ֶדה‪ּׁ ְ ,‬ב ֶ‬ ‫רות‪ּׁ ,‬ו ַמה ּׁנ ַָע ְמ ְּׁת ְ ּׁב ִּמצְ ֹוות ַה ּׁ ָ‬ ‫ְּׁתרו ָּׁמה ו ַּׁמ ַע ְש ֹ‬
‫שר ָענִּ י‪ ,‬וְ הַ הֶ ְפ ֵּקר‪ַ .‬מה יּׁ ִָּפית ְ ּׁב ִּכלְ ַאיִּ ם‪,‬‬ ‫ִּש ְכחָ ה וּׁפֵּ ָאה‪ ,‬ו ַּׁמעֲ ֵּ‬
‫יעה‪ ,‬ו ַּׁמה ּׁנ ַָע ְמ ְּׁת‬ ‫ו ַּׁמה ּׁנ ַָע ְמ ּׁ ָת ְ ּׁב ָס ִּדין ְ ּׁב ִּציצִּ ית‪ַ .‬מה ּׁי ִָּפית ִּ ּׁבנְ ִּט ָ‬
‫ְ ּׁב ָע ְרלָ ה‪ַ .‬מה יּׁ ִָּפית ְ ּׁבנ ֶַטע ְרבָ ִּעי‪ ,‬ו ַּׁמה ָּׁנ ַע ְמ ּׁ ָת ְ ּׁב ִּמילָ ה‪ַ .‬מה‬
‫יאת‬ ‫יעה‪ ,‬ו ַּׁמה ּׁנ ַָע ְמ ְּׁת ִּ ּׁב ְת ִּפ ּׁ ָלה‪ַ .‬מה יּׁ ִָּפית ִּ ּׁב ְק ִּר ַ‬ ‫ּׁי ִָּפית ִּ ּׁב ְפ ִּר ָ‬
‫ְש ַמע‪ ,‬ו ַּׁמה ּׁנ ַָע ְמ ְּׁת ִּ ּׁב ְמז ּׁוזָה‪ַ .‬מה ּׁי ִָּפית ִּ ּׁב ְת ִּפ ִּּׁלין‪ ,‬ו ַּׁמה ּׁנ ַָע ְמ ְּׁת‬
‫ְ ּׁבסֻּ ָּׁכה‪ַ .‬מה ּׁי ִָּפית ְ ּׁבלוּׁלָ ב‪ ,‬ו ַּׁמה ּׁנ ַָע ְמ ְּׁת ִּ ּׁב ְתשוּׁבָ ה‪ַ .‬מה ּׁי ִָּפית‬
‫עולָ ם‬ ‫עולָ ם הַ ז ֶּׁה‪ַ .‬מה יּׁ ִָּפית ָּׁב ֹ‬ ‫טו ִּבים‪ ,‬ו ַּׁמה ּׁנ ַָע ְמ ְּׁת ָּׁב ֹ‬ ‫ְ ּׁב ַמעֲ ִּשים ֹ‬
‫ימות ַה ּׁ ָמ ִּשיחַ ‪ַ .‬אהֲ בָ ה ַּׁב ּׁ ַתעֲ נוּׁגִּ ים‪ ,‬זֶה‬ ‫ַה ָּׁבא‪ ,‬ו ַּׁמה ָּׁנ ַע ְמ ְּׁת לִּ ֹ‬
‫דום‪ ,‬הֲ ָדא‬ ‫ש ָהיָה ִּמ ְתחַ ּׁ ֵּטא ַעל ֶמלֶ ְך ְס ֹ‬ ‫של ַא ְב ָרהָ ם‪ֶ ,‬‬ ‫תו ֶ‬ ‫ַאהֲבָ ֹ‬
‫ֹאמר ַא ְּב ָרם ֶאל ֶמל ְֶּך‬ ‫הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (בראשית יד‪ ,‬כב כג)‪ :‬וַ י ֶ‬
‫רו ְּך נ ַַעל‪.‬‬ ‫ְּסדֹם הֲ ִרמ ִֹתי י ִָדי ֶאל יהוה ִאם ִמחוט וְּ ַעד ְּש ֹ‬

‫‪275‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬

‫*קו ָׁמ ֵׁת ְך ָׁ ּד ְמ ָׁתה ְל ָׁת ָׁמר‪ ,‬וְ ָׁש ַדיִ ְך‬
‫ֹ‬ ‫(ח)‪ :‬זֹאת‬
‫ֹלות‪:‬‬
‫ְל ַא ְש ּכ ֹ‬
‫זה שנאמר‪" :‬צדיק כתמר יפרח" [תהלים צב יג]‪ .‬צדיקי עמך‬
‫דומים לתמר ומקימים "זאת" העולה בגימטריה למניין "קול‬
‫צום ממון"‪.‬‬
‫ושדיך – הצדיקים שבך מניקים לעם שפע של תורה‬
‫ומעשים טובים כאשכולות הגפן המשפיעים יין רב‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫קומתך – גובה שלך‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫דו ָסא ַּׁבר‬ ‫שם ַר ִּ ּׁבי ֹ‬ ‫חונְ יָא ְ ּׁב ֵּ‬ ‫קו ָמ ֵּת ְך דָּׁ ְמ ָתה לְ ָת ָמר‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ֹ‬ ‫זֹאת ֹ‬
‫מו‪ ,‬יֵּצֶ ר‬ ‫עולָ ֹ‬ ‫ְ‬
‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא ְ ּׁב ֹ‬ ‫טֵּ בֵּ ת ְשנֵּי יְ צָ ִּרים ָּׁב ָרא ַה ָּׁק ֹ‬
‫בו ַדת כּׁ ֹוכָ ִּבים ְּׁכבָ ר נֶעֱ ַקר‪,‬‬ ‫בו ַדת כּׁ ֹוכָ ִּבים וְ יֵּצֶ ר זְ נוּׁת‪ ,‬יֵּצֶ ר עֲ ֹ‬ ‫עֲ ֹ‬
‫שהוּׁא‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ָּׁכל ִּמי ֶ‬ ‫וְ יֵּצֶ ר זְ נוּׁת הוּׁא ַק ּׁיָם‪ָ ,‬א ַמר ַה ָּׁק ֹ‬
‫עו ֵּמד ִּ ּׁב ְש ּׁ ֵּתיהֶ ן‪.‬‬ ‫ָכול לַ עֲ מֹד ַּׁב ְּׁזנוּׁת ַמעֲ לֶ ה אֲ נִּ י ָעלָ יו ְּׁכ ִּאלּׁ ּׁו ֹ‬ ‫י ֹ‬
‫דולָ ה‬ ‫חֲכינִּ ים חָ בַ ר ֶאת ַה ְ ּׁג ֹ‬ ‫לו ִּ‬ ‫שהָ י ּׁו ֹ‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי יְ הו ָּׁדה לְ חַ ָּׁבר ֶ‬
‫ָכול לַ עֲ מֹד ְ ּׁב ֹזו‬ ‫שהוּׁא י ֹ‬ ‫וְ ִּה ִּ ּׁניחַ ֶאת ַה ְ ּׁקטַ ָּׁנה‪ָ ,‬א ַמר ָּׁכל ִּמי ֶ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך‬ ‫עו ֵּמד ִּ ּׁב ְש ּׁ ֵּתיהֶ ם‪ָּׁ ,‬כ ְך ָע ַקר ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ַמעֲ לִּ ין ָעלָ יו ְּׁכ ִּאלּׁ ּׁו ֹ‬
‫של זְ נוּׁת‪ָ ,‬א ַמר ָּׁכל ִּמי‬ ‫בו ַדת כּׁ ֹוכָ ִּבים וְ ִּה ִּ ּׁניחַ ֶ‬ ‫ה ּׁוא יֵּצֶ ר עֲ ֹ‬
‫ימ ַתי‬ ‫לו ְּׁכ ִּאלּׁ ּׁו ָע ַמד ִּ ּׁב ְש ּׁ ֵּתיהֶ ן‪ֵּ .‬א ָ‬ ‫עו ֵּמד ְ ּׁביֵּצֶ ר זְ נוּׁת ַמעֲ לִּ ין ֹ‬ ‫ש ֹ‬ ‫ֶ‬
‫בו ַדת כּׁ ֹוכָ ִּבים‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ַּׁב ָּׁניָה ָא ַמר ֵּאלּׁ ּׁו ָמ ְר ְדּׁ כַ י‬ ‫נֶעֱ ַקר יֵּצֶ ר עֲ ֹ‬
‫יבין‬ ‫ית ִּ‬‫יש ֵּאל וַ עֲ ז ְַריָה‪ֵּ ,‬מ ִּ‬ ‫וְ ֶא ְס ּׁ ֵּתר‪ ,‬וְ ַר ָּׁבנָ ן ָא ְמ ֵּרי ֵּאלּׁ ּׁו חֲ נַנְ יָה ִּמ ָ‬
‫יתיב ַר ִּ ּׁבי‬ ‫ַר ָּׁבנָ ן לְ ַר ִּ ּׁבי ַּׁב ָּׁניָה וְ ִּכי ַעל יְ ֵּדי יְ ִּח ִּידי הָ יָה נֶעֱ ַקר‪ֵּ ,‬מ ִּ‬

‫‪276‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬
‫הֲדא ְמ ַס ְיּׁ ָ‬
‫יעא‬ ‫ַּׁב ָּׁניָה לְ ַר ָּׁבנָ ן וְ ִּכי ָמ ְר ְדּׁ כַ י וְ ֶא ְס ּׁ ֵּתר יְ ִּח ִּידים ָהיוּׁ‪ָ ,‬‬
‫לְ ַר ִּ ּׁבי ַּׁב ָּׁניָה‪.‬‬

‫*ב ַסנְ ִס ָׁ ּניו;‬

‫(ט)‪ָׁ :‬א ַמ ְר ִּתי ֶאעֱ לֶ ה ְב ָׁת ָׁמר‪* ,‬אֹחֲ זָׁ ה ְּ‬
‫יח ַא ּ ֵׁפ ְך‬ ‫וְ יִ ְהי ּו‪-‬נָׁ א ָׁש ַדיִ ְך ְ ּכ ֶא ְש ְ ּכ ֹ‬
‫לות ַה ּג ֶֶפן‪ ,‬וְ ֵׁר ַ‬
‫ַּכ ּ ַת ּפ ּו ִחים‪:‬‬
‫לאחר שראיתי מעלת הצדיקים והשפעתם בדברי תוכחה‬
‫ומוסר על הדור‪ .‬גמרתי אומר בלבי לעלות במעלות יהוה‬
‫כצדיקים‪ .‬רציתי לאחוז בתורתם שיהיו השדיים שלנו‬
‫כאשכולות המלאים ביין התורה להזין ולהשקות כל צמא‪.‬‬
‫ויעלה לימודנו זה לשמה כמו ריח ניחוח התפוחים כקטורת‬
‫לפני יהוה‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫אחזה – אחיזה תפיסה‪.‬‬
‫סנסניו – עניין סעיף וענף ואין לו דומה [מצודת ציון]‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫שאֲ נִּ י ִּמ ְת ַע ּׁ ֶלה ְ ּׁבכָ ל הָ אֻּ ּׁ ָמה‬ ‫ָא ַמ ְר ִּּׁתי ֶאעֱ לֶה ְב ָת ָמר‪ָ ,‬א ַמ ְר ִּּׁתי ֶ‬
‫ֵּיתי ֶא ּׁ ָלא ָּׁבכֶ ם‪ .‬אֹחֲ זָה ְ ּׁב ַסנְ ִּס ָּׁניו‪ּׁ ְ ,‬ב ַסנְ ַס ַּׁנ ּׁיָה‬ ‫ּׁ ֻּכ ּׁ ָלה וְ לֹא נִּ ְת ַע ּׁל ִּ‬
‫יתא ְדּׁ ִּהיא ָע ְב ָדה‬ ‫הֲ ָדא ְּׁת ָמ ְר ָתא ִּּׁכ ְדלָ א ָע ְב ָדה ְּׁכלוּׁם לָ א ּׁ ְפ ִּח ָ‬
‫ִּמן ְּׁתלַ ת ִּאילָ נִּ ין ַאלְ ְ ּׁבנִּ ין‪ָ ,‬אבוּׁן ַּׁבר ִּח ְסדֵּּׁ י ָא ַמר ְ ּׁב ַא ְת ִּרין‬
‫הֲדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (דניאל ג‪ ,‬כא)‪:‬‬ ‫וחין לְ ַאלְ ְ ּׁבנַ יָּׁה ַסנְ ִּס ַּׁנ ּׁי ָּׁה‪ָ ,‬‬
‫צָ וְ ִּ‬
‫ֵיהון‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי יו ָּׁדן וְ ַר ִּ ּׁבי‬ ‫אדיִ ן ג ְֻּב ַריָא ִא ֵל ְּך ְּכ ִפתו ְּבסַ ְּר ָבל ֹ‬ ‫ֵב ַ‬
‫ֵּיהון‪ ,‬וְ ַר ִּ ּׁבי הוּׁנָא ָא ַמר‪,‬‬ ‫הוּׁנָא‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי יו ָּׁדן ָא ַמר ְ ּׁבגו ּּׁׁל ֹ‬
‫יהון‪.‬‬
‫מו ְקסֵּ ֹ‬‫ְ ּׁב ֹ‬

‫‪277‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬
‫זוהר השיר‬
‫‪...‬יתכוון לשם שמים לפי שהאמונה לזה תתכוון‪ ,‬חוסן ישועות‪ .‬להכליל‬
‫רחמים בדין‪ .‬חכמה בדעת‪ .‬אלה שניים שרויים זה על זה‪ .‬יראת יהוה היא‬
‫אוצרו של כל אלה‪ .‬לפי שזאת יראת יהוה נאספים בה כל אותן הנחלים‪.‬‬
‫אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו‪ .‬אמר משה הרועה הנאמן כתוב‪[ :‬ישעיה‬
‫נח] "אז תקרא ויהוה יענה"‪ .‬א"ז‪ ,‬ז' ימים של סוכות וחג שמיני עצרת‪ .‬א"ז‬
‫מצה וז' ימי הפסח‪ .‬א"ז‪ ,‬סוכה וז' מינים של לולב‪ ,‬שהם ג' הדסים ושתי‬
‫ערבות לולב ואתרוג‪ .‬ונכללים בארבעה שהרי אחד עשר במספר ו"ה וצריך‬
‫לומר הלל להשלים שם הוי"ה ונצרך להעלותה במחשבה בד' מינים‪.‬‬
‫זש"כ‪" :‬אמרתי אעלה בתמר" אעלה סימן אתרוג‪ ,‬ערבה‪ ,‬לולב‪ ,‬הדס‪.‬‬
‫והמחשבה של שם המפורש משלמת בה י"ד כדמיון י"ד פרקים של יד‬
‫הימנית בה נצרך לנטילת לולב‪.‬‬

‫דו ִדי‬
‫ְל ֹ‬ ‫הולֵׁ ְך‬
‫ֹ‬ ‫ַה ּט ֹוב‬ ‫ְ ּכיֵׁין‬ ‫(י)‪ :‬וְ ִח ּ ֵׁכ ְך‪,‬‬
‫*ד ֹו ֵׁבב‪ִ ,‬ש ְפ ֵׁתי יְ ֵׁשנִ ים‪:‬‬‫יש ִרים; ּ‬ ‫*ל ֵׁמ ָׁ‬
‫ְ‬
‫"חכך" עולה בגימטריה למניין מ"ח (ארבעים ושמונה)‬
‫כמניין המעלות שבהם נקנית התורה כמובא בפרקי אבות‪:‬‬
‫"‪...‬והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים‪["...‬פרק ו משנה ו]‪.‬‬
‫צדיקים שבך‪ ,‬בעלי מ"ח (‪ )48‬מעלות ובעלי מח מלא ביראת‬
‫יהוה‪ ,‬והם שלמים כיין טוב‪.‬‬
‫ויהוה ברחמיו שהוא ההולך במישרים זה שנאמר‪" :‬צדיק‬
‫אתה יהוה וישר משפטיך" [תהלים קיט קלז] ישלם להם שכר‬
‫פעולתם כנאמר‪" :‬ונאמן הוא בעל מלאכתך‪ ,‬שישלם לך‬
‫שכר פעלתך" [פ"א ב יז]‪ .‬ויהיו שפתותיהם דובבות בקבר‬
‫מעוצם מעלה זיו השכינה שיחזו פניהם בעולם הבא‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫מישרים – בדרך הישר‪.‬‬
‫דובב – לשון דיבור ושיחה‪.‬‬

‫‪278‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬

‫מדרש השיר‬
‫או ָת ּׁה ָש ָעה ָק ָרא‬ ‫וְּ ִח ֵכ ְּך ְּכיֵין ַהט ֹוב ‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָ ן ְ ּׁב ֹ‬
‫ש ֵּרת ּׁ ֻּכ ּׁ ָלן וְ ָא ַמר לָ הֶ ם ְרד ּׁו‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא לְ ַמלְ אֲ כֵּ י ַה ּׁ ָ‬ ‫ַה ָּׁק ֹ‬
‫ש ּׁ ָפעֲ ל ּׁו‬ ‫שם ֶ‬ ‫של ֵּאלּׁ וּׁ‪ֶ ,‬‬
‫ש ְּׁכ ֵּ‬ ‫בו ֵּתיהֶ ם ֶ‬ ‫של אֲ ֹ‬ ‫תו ֵּתיהֶ ן ֶ‬ ‫וְ נַ ּׁ ְשק ּׁו ִּש ְפ ֹ‬
‫ְ‬
‫הֵּ ם לְ פָ נַי ָּׁב ֵּאש‪ָּׁ ,‬כך ּׁ ָפעֲ ל ּׁו לְ פָ נַ י ְ ּׁבנֵּיהֶ ם ָּׁב ֵּאש‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי עֲ ז ְַריָה‬
‫דוש‬ ‫ש ָעה ָק ָרא ַה ָּׁק ֹ‬ ‫או ָת ּׁה ָ‬ ‫ימון ְ ּׁב ֹ‬ ‫שם ַר ִּ ּׁבי יְ הו ָּׁדה ְ ּׁב ַר ִּ ּׁבי ִּס ֹ‬ ‫ְ ּׁב ֵּ‬
‫ַשק ּׁו‬ ‫ש ֵּרת וְ ָא ַמר לָ הֶ ם ְרד ּׁו נ ּׁ ְ‬ ‫ָּׁברו ְּׁך הוּׁא לְ ַמלְ אֲ כֵּ י הַ ּׁ ָ‬
‫ש ִּאלּׁ וּׁלֵּ י ֵּאלּׁ ּׁו לֹא ִּק ְ ּׁבל ּׁו ּׁת ֹו ָר ִּתי‬ ‫של ֵּאלּׁ וּׁ‪ֶ ,‬‬ ‫תו ֵּתיהֶ ן ֶ‬ ‫ִּש ְפ ֹ‬
‫שנִּ ים‬ ‫שהֵּ ם יְ ֵּ‬ ‫שה ַּׁב ַעל ְדּׁ בָ ב לְ ֵּאלּׁ ּׁו ֶ‬ ‫יתי נַעֲ ָ‬
‫ו ַּׁמלְ כו ִּּׁתי ְ ּׁב ִּסינַי‪ ,‬הָ יִּ ִּ‬
‫שנִּ ים‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָן ֶּׁבן‬ ‫ִּ ּׁב ְמ ָע ַרת ַה ּׁ ַמכְ ּׁ ֵּפלָ ה‪ .‬דּׁ ֹובֵּ ב ִּש ְפ ֵּתי יְ ֵּ‬
‫רוחֲ ש ֹות ָעלָ יו ַּׁב ֶּׁקבֶ ר‪,‬‬ ‫תו ָתיו ֹ‬ ‫ש ּׁ ֵּמת ִּש ְפ ֹ‬ ‫ּׁת ֹו ְר ָתה‪ַ ,‬אף ַעל ּׁ ִּפי ֶ‬
‫שנִּ ים‪ְ .‬שמו ֵּּׁאל ָא ַמר ְּׁככ ֶֹמר זֶה‬ ‫ַמאי ַט ְע ָמא‪ ,‬דּׁ ֹובֵּ ב ִּש ְפ ֵּתי יְ ֵּ‬
‫שהוּׁא זָב ֵּמ ֵּאלָ יו‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי חֲנִּ ינָא ַּׁבר ּׁ ַפ ּׁ ָפא וְ ַר ִּ ּׁבי‬ ‫נָבים ֶ‬ ‫של עֲ ִּ‬ ‫ֶ‬
‫יטון‪ ,‬וְ חַ ד אֲ ַמר ַּׁכהֲ ֵּדין‬ ‫קונְ ִּד ֹ‬‫ש ֵּתי ֹ‬ ‫ימון‪ ,‬חַ ד אֲ ַמר ַּׁכהֲ ֵּדין ְדּׁ ָ‬ ‫ִּס ֹ‬
‫ֵּיה‪ַ ,‬טעֲ ָמא‬ ‫ש ֵּתי ל ּׁ‬ ‫ש ֵּתי ח ֲַמר ַע ִּּׁתיק‪ַ ,‬אף ַעל ַ ּׁגב ְדּׁ הוּׁא ָ‬ ‫ְדּׁ ָ‬
‫יה‪.‬‬
‫וְ ֵּריחָ א ְ ּׁבפו ֵּּׁמ ּׁ‬

‫תו‪:‬‬
‫דו ִדי‪ ,‬וְ ָׁעלַ י ְּתש ּו ָׁק ֹ‬
‫(יא)‪ :‬אֲ נִ י ְל ֹ‬

‫אני לדודי במסירות נפשי לו בקבלת ארבע מיתות בית דין‪:‬‬

‫סקילה‪ ,‬שריפה‪ ,‬הרג וחנק‪ .‬באהבה ליחד שמו בעליונים‬
‫ובתחתונים‪ .‬כתוב בסידור הרש"ש ז"ל‪ :‬במילת "באהבה"‬
‫[תפילת העמידה] יכוון למסור עצמו על קידוש יהוה ויקבל עליו‬
‫ד' מיתות בית דין כדי ליחד ארבע אותיות הוי"ה‪ ,‬עם ד'‬
‫אותיות אהי"ה ועל ידי ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן‪ .‬עד כאן דבריו‪.‬‬

‫‪279‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬
‫ועלי תשוקתו – בעקבות מעשי הטובים ודבקותי ביהוה‪.‬‬
‫ישפיע עלי יהוה תשוקתו ואהבתו זה שנאמר‪" :‬אהבתי‬
‫אתכם אמר יהוה" [מלאכי א]‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫תשוקתו – מלשון תשוקה והוא חפץ עז‪ ,‬תאוותה נפש‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫של‬ ‫לשה שו ִּּׁקין הֵּ ן‪ֵּ ,‬אין שו ָּׁקן ֶ‬ ‫תו‪ְ ,‬ש ָ‬ ‫דו ִדי וְּ ָעלַ י ְּתשו ָק ֹ‬ ‫אֲ נִ י לְּ ֹ‬
‫דו ִּדי וְ ָעלַ י‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‪ :‬אֲ נִּ י לְ ֹ‬ ‫ש ַמיִּ ם‪ֶ ,‬‬ ‫ש ַּׁב ּׁ ָ‬ ‫יִּ ְש ָר ֵּאל ֶא ּׁ ָלא ַּׁבאֲ ִּביהֶ ם ֶ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‬ ‫שה ֶא ּׁ ָלא ְ ּׁבבַ ְעלָ ּׁה‪ֶ ,‬‬ ‫של ִּא ּׁ ָ‬ ‫ְּׁתשו ָּׁקת ֹו‪ֵּ ,‬אין שו ָּׁק ּׁה ֶ‬
‫של יֵּצֶ ר‬ ‫ּׁקו ֶ‬‫יש ְּך ְּתשו ָק ֵת ְּך‪ֵּ .‬אין שו ֹ‬ ‫(בראשית ג‪ ,‬טז)‪ :‬וְּ ֶאל ִא ֵ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (בראשית ד‪ ,‬ז)‪ :‬וְּ ֵא ָ‬
‫לֶיך‬ ‫תו‪ֶ ,‬‬ ‫ָה ָרע ֶא ּׁ ָלא ְ ּׁב ַקיִּ ן וַ חֲבו ָּׁר ֹ‬
‫ש ִּמים‬ ‫של ְ ּׁג ָ‬ ‫שם ַר ִּ ּׁבי ַאחָ א ֵּאין שו ָּׁקן ֶ‬ ‫ש ַע ְ ּׁב ֵּ‬
‫הו ֻּ‬ ‫תו‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי יְ ֹ‬
‫ְּתשו ָק ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (תהלים סה‪ ,‬י)‪ָ :‬פ ַק ְּד ָת ָה ָא ֶרץ‬ ‫ֶא ּׁ ָלא ָּׁב ָא ֶרץ‪ֶ ,‬‬
‫יר ּׁנָה‪ ,‬וְ ִּאם לֹא‬ ‫יתם ּׁ ַת ְע ִּש ֶ‬
‫וַ ְּתש ְֹּק ֶק ָה ַר ַבת ַת ְּע ְּש ֶרנָה ‪ִּ ,‬אם זְכִּ ֶ‬
‫ש ָרה‪.‬‬ ‫שה לָ כֶ ם ֶאחָ ד ֵּמעֲ ָ‬ ‫ש ּׁ ַתעֲ ֶ‬ ‫ְּׁת ַע ּׁ ְשֹ ֶר ּׁנָה‪ֶ ,‬‬
‫ש ָאנ ּׁו‬ ‫תו‪ַ ּׁ ,‬ת ּׁ ִּשים ָאנוּׁ‪ַ ,‬אף ַעל ּׁ ִּפי ֶ‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ ,‬וְ ָעלַ י ְּׁתשו ָּׁק ֹ‬
‫דוש ָּׁברוּׁךְ‬ ‫של ַה ָּׁק ֹ‬ ‫תו ֶ‬ ‫ּׁ ַת ּׁ ִּשים‪ָ ,‬אנ ּׁו ְמצַ ּׁ ִּפים ו ְּׁמ ַק ִּּׁוים לִּ ישו ָּׁע ֹ‬
‫או ְמ ִּרים‬ ‫מו ְש ּׁ ֵּתי ּׁ ְפ ָע ִּמים‪ ,‬וְ ֹ‬ ‫ַחֲדים ְש ֹ‬ ‫הוּׁא ְ ּׁבכָ ל ֹיום וָ ֹיום‪ ,‬ו ְּׁמי ִּ‬
‫(דברים ו‪ ,‬ד)‪ְּ :‬ש ַמע יִ ְּש ָר ֵאל יהוה אֱ לֹהֵ ינו יהוה ֶאחָ ד‪.‬‬

‫זוהר השיר‬
‫והיא נעשית אוצר לכולם וכאשר יוצאים ממנה כל אותן האוצרות היא‬
‫מוציאתם בחשבון‪ ,‬מנין? שכתוב‪ :‬עיניים ברכות בחשבון‪ .‬בחשבון ודאי‬
‫תעשה ותוציא אותן בריכות מים ותשקה לכל‪ .‬ותשגיח להוציא הכל‬
‫בחשבון‪ .‬וע"כ נקראת אמונה‪ ,‬וככל נקראת אמונה וזה נתבאר‪.‬‬

‫‪280‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬

‫דו ִדי ֵׁנ ֵׁצא ַה ּ ָׁש ֶדה‪* ,‬נָׁ ִלינָׁ ה‬

‫ֹ‬ ‫*ל ָׁכה‬
‫ְ‬ ‫(יב)‪:‬‬
‫ּ ַב ְ ּכ ָׁפ ִרים‪:‬‬
‫נצא השדה – נצא לקראת יהוה בתפילת המנחה זה‬
‫שנאמר ביצחק אע"ה‪" :‬ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות‬
‫ערב" [בראשית כד סג]‪ .‬רש"י ז"ל‪ :‬לשוח‪ ,‬לשון תפילה כמו‪:‬‬
‫"וישפוך שיחו"‪.‬‬
‫נלינה בכפרים – רמז לתפילת ערבית שתקן יעקב אע"ה זה‬
‫שנאמר‪" :‬ויפגע במקום וילן שם" [בראשית כח יא]‪ .‬רש"י ז"ל‪:‬‬
‫ויפגע ורבותינו פירשו לשון תפילה כמו "ואל תפגע בי"‬
‫[ירמיה] לימדנו שתקן תפילת ערבית‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫לכה דודי – הזדרז בהליכתך‪.‬‬
‫נלינה – מלשן לינה‪ ,‬שינה‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫או ֶמ ֶרת נֵּצֵּ א‬ ‫צווַ חַ ת וְ ֹ‬ ‫שֹ ֶדה‪ ,‬רוּׁחַ ַה ּׁק ֶֹדש ֹ‬ ‫דו ִדי נֵצֵ א ַה ָ‬ ‫לְּ כָ ה ֹ‬
‫עולָ ם‪ ,‬נָ לִּ ינָה ַּׁב ְּׁכפָ ִּרים‪ַּׁ ,‬בכּׁ ֹו ְפ ִּרים בּׁ ֹו‪,‬‬ ‫של ֹ‬ ‫ימו ִּסין ֶ‬ ‫וּׁנְ ַט ּׁיֵּיל ְ ּׁב ִּד ֹ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‪ָ .‬א ַמר‬ ‫ש ָּׁכ ְפר ּׁו ְ ּׁב ַה ָּׁק ֹ‬
‫עולָ ם ֶ‬ ‫ֵּאלּׁ ּׁו ְּׁכ ַר ּׁ ֵּכי ֻּא ּׁמ ֹות הָ ֹ‬
‫ש ָעה‪.‬‬ ‫ַר ִּ ּׁבי ַא ָּׁבא ַּׁבר ַּׁכהֲ נָ א ֶא ּׁ ָלא ַאף ַעל ּׁ ִּפי כֵּ ן לְ ָ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (ישעיה ה‪ ,‬ז)‪ִ :‬כי‬ ‫ימה לַ ְּכ ָר ִמים‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל‪ֶ ,‬‬ ‫ַש ִכ ָ‬ ‫נ ְּ‬
‫אות ֵבית יִ ְּש ָר ֵאל‪ .‬נִּ ְר ֶאה ִּאם ּׁ ָפ ְרחָ ה הַ ּׁגֶפֶ ן‪ֹ ,‬זו‬ ‫כֶ ֶרם יהוה ְּצבָ ֹ‬
‫יאת ְש ַמע‪ִּ ּׁ .‬פ ּׁ ַתח ַה ְּׁס ָמ ַדר‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ָּׁב ּׁ ֵּתי ְכנ ִֵּּס ּׁי ֹות וּׁבָ ּׁ ֵּתי‬ ‫ְק ִּר ַ‬
‫עו ְס ִּקים‬ ‫ש ּׁי ֹו ְש ִּבים וְ ֹ‬ ‫קות ֶ‬ ‫ינו ֹ‬ ‫ִּמ ְד ָרש ֹות‪ .‬הֵּ נֵּצ ּׁו ָה ִּר ּׁמ ֹונִּ ים‪ִּּׁ ,‬ת ֹ‬
‫יקים‬ ‫צ ִּדּׁ ִּ‬‫שם אֲ נִּ י ֹנו ֶתנֶת הַ ַ ּׁ‬ ‫שם ֶא ּׁ ֵּתן ֶאת דּׁ ַֹדי‪ָ ,‬‬ ‫ַּׁב ּׁת ֹו ָרה‪ָ .‬‬
‫ש ָע ְמד ּׁו ִּמ ּׁ ֶמ ּׁנוּׁ‪.‬‬ ‫יאות ֶ‬ ‫יאים וְ ַה ְ ּׁנ ִּב ֹ‬ ‫יקות וְ ַה ְ ּׁנ ִּב ִּ‬ ‫צ ִּדּׁ ֹ‬
‫וְ ַה ַ ּׁ‬

‫‪281‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬

‫שלֹא טָ עֲ מ ּׁו ַט ַעם‬ ‫ַהדו ָד ִאים נ ְָּתנו ֵריחַ ‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו עוּׁלְ ֵּמי יִּ ְש ָר ֵּאל ֶ‬
‫שדָּׁ ְבק ּׁו‬ ‫חֵּ ְטא‪ .‬וְ ַעל ּׁ ְפ ָתחֵּ ינ ּׁו ָּׁכל ְמגָ ִּדים‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ְ ּׁב ֹנות יִּ ְש ָר ֵּאל ֶ‬
‫ירות ָא ָדם ַאחֵּ ר‪.‬‬ ‫ְ ּׁבבַ עֲ לֵּ יהֶ ן וְ ֵּאינָ ן ַמ ִּּׁכ ֹ‬
‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ַ ,‬הדו ָד ִאים נ ְָּתנו ֵריחַ ‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי יו ָּׁדן וְ ַר ִּ ּׁבי לֵּוִּ י‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי‬
‫יבין ַהדּׁ ו ָּׁד ִּאים לִּ ְפנֵּי ִּמי‬ ‫חֲב ִּ‬
‫יו ָּׁדן ָא ַמר בּׁ ֹוא ו ְּׁר ֵּאה ַּׁכ ּׁ ָמה הֵּ ם ִּ‬
‫ש ִּ ּׁב ְשכַ ר ַהדּׁ ו ָּׁד ִּאים ַה ּׁ ָלל ּׁו ָע ְמד ּׁו ְשנֵּי‬ ‫עולָ ם‪ֶ ,‬‬ ‫ש ָא ַמר וְ הָ יָה הָ ֹ‬ ‫ֶ‬
‫שֹשכָ ר‬ ‫של יִּ ּׁ ָ‬ ‫טו ֶ‬ ‫דולִּ ים ְמסֻּ ּׁי ִָּמים‪ ,‬וְ ֵּאלּׁ ּׁו הֵּ ם‪ִּ ,‬ש ְב ֹ‬ ‫ְשבָ ִּטים ְ ּׁג ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (בראשית ל‪ ,‬טז)‪ :‬וַ ָיבֹא יַעֲ קֹב ִמן‬ ‫של זְ בוּׁלוּׁן‪ֶ ,‬‬ ‫טו ֶ‬‫וְ ִּש ְב ֹ‬
‫שֹ ֶדה ָב ֶע ֶרב‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ֶאלְ ָעזָר וְ ַר ִּ ּׁבי ְשמו ֵּּׁאל ַּׁבר נַ ְח ָמן‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי‬ ‫ַה ָ‬
‫ידה‪ֹ ,‬זו נִּ ְש ּׁ ַת ְּׁכ ָרה וְ ֹזו‬ ‫ידה וְ ֹזו ִּה ְפ ִּס ָ‬ ‫או ֵּמר ֹזו ִּה ְפ ִּס ָ‬ ‫ֶאלְ ָעזָר ֹ‬
‫ידה דו ָּׁד ִּאים וְ נִּ ְש ּׁ ַת ְּׁכ ָרה ְשבָ ִּטים‬ ‫לֵּאה ִּה ְפ ִּס ָ‬ ‫ָ‬ ‫נִּ ְש ּׁ ַת ְּׁכ ָרה‪,‬‬
‫ידה ְשבָ ִּטים‬ ‫ו ְּׁקבו ָּׁרה‪ָ ,‬רחֵּ ל נִּ ְש ּׁ ַת ְּׁכ ָרה דו ָּׁד ִּאים וְ ִּה ְפ ִּס ָ‬
‫ידה‪ֹ ,‬זו‬ ‫ידה וְ ֹזו ִּה ְפ ִּס ָ‬ ‫ו ְּׁקבו ָּׁרה‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ְשמו ֵּּׁאל ָא ַמר ֹזו ִּה ְפ ִּס ָ‬
‫ידה דו ָּׁד ִּאים וְ נִּ ְש ּׁ ַת ְּׁכ ָרה‬ ‫לֵּאה ִּה ְפ ִּס ָ‬ ‫נִּ ְש ּׁ ַת ְּׁכ ָרה וְ ֹזו נִּ ְש ּׁ ַת ְּׁכ ָרה‪ָ .‬‬
‫כו ָרה‪ָ ,‬רחֵּ ל נִּ ְש ּׁ ַת ְּׁכ ָרה דו ָּׁד ִּאים‬ ‫ידה ַה ְ ּׁב ֹ‬ ‫ְשבָ ִּטים וְ ִּה ְפ ִּס ָ‬
‫ידה ְשבָ ִּטים‪.‬‬ ‫כו ָרה וְ ִּה ְפ ִּס ָ‬ ‫וְ נִּ ְש ּׁ ַת ְּׁכ ָרה ְ ּׁב ֹ‬
‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי לֵּ וִּ י‪ְּׁ ,‬כ ִּתיב (ירמיה כד‪ ,‬א ב)‪ִ :‬ה ְּר ַאנִ י יהוה וְּ ִהנֵה‬
‫ֹבות ְּמאֹד‪ֹ ,‬זו‬ ‫ְּשנֵי דו ָד ֵאי ְּת ֵאנִ ים וגו' הַ דוד ֶאחָ ד ְּת ֵאנִ ים ט ֹ‬
‫ּׁתו‬‫עות ְמאֹד‪ֹ ,‬זו ָ ּׁגלו ֹ‬ ‫של יְ כָ נְ יָה‪ ,‬וְ ַהדּׁ וּׁד ֶאחָ ד ְּׁת ֵּאנִּ ים ָר ֹ‬ ‫ָ ּׁגלו ֹ‬
‫ּׁתו ֶ‬
‫שת ְּׁתשוּׁבָ ה‬ ‫של יְ כָ נְ יָה ָע ָ‬ ‫ּׁתו ֶ‬ ‫ימר ָ ּׁגלו ֹ‬ ‫של ִּצ ְד ִּק ּׁיָה‪ִּ .‬אין ּׁ ֵּת ַ‬ ‫ֶ‬
‫לו ַמר‪:‬‬ ‫שת ְּׁתשוּׁבָ ה‪ַ ּׁ ,‬תלְ מוּׁד ֹ‬ ‫של ִּצ ְד ִּקיָּׁה לֹא ָע ָ‬ ‫ּׁתו ֶ‬ ‫וְ גָ לו ֹ‬
‫נָתנ ּׁו‬‫ַהדּׁ ו ָּׁד ִּאים נָ ְתנ ּׁו ֵּריחַ ‪ְ ,‬שנֵּי ַהדּׁ ו ָּׁד ִּאים‪ ,‬הַ ּׁט ֹו ִּבים וְ ָה ָר ִּעים‪ְ ,‬‬
‫ֵּריחַ ‪ .‬וְ ַעל ּׁ ְפ ָתחֵּ ינ ּׁו ָּׁכל ְמגָ ִּדים‪ְ ,‬דּׁ בֵּ ית ַר ִּ ּׁבי ִּשילָ א וְ ַר ָּׁבנָ ן‪ְ ,‬דּׁ בֵּ ית‬
‫ש ִּה ִּ ּׁניחַ לָ ּׁה ַּׁבעֲ לָ ּׁה ְמ ַעט‬ ‫ש ָרה ֶ‬ ‫שה ְּׁכ ֵּ‬ ‫ַר ִּ ּׁבי ִּשילָ א ָא ְמ ִּרין לְ ִּא ּׁ ָ‬
‫לו ְר ֵּאה‬ ‫ש ָּׁבא ַּׁב ְעלָ ּׁה ָא ְמ ָרה ֹ‬ ‫יאות‪ֵּ ּׁ ,‬כיוָ ן ֶ‬ ‫חֲ פָ צִּ ים ו ְּׁמ ַעט יְ צִּ ֹ‬
‫הו ַס ְפ ִּּׁתי לְ ָך עֲ לֵּיהֶ ם‪.‬‬ ‫ַמה ִּה ּׁנ ְַח ּׁ ָת לִּ י ו ַּׁמה ִּס ַ ּׁגלְ ִּּׁתי לְ ָך‪ ,‬וְ גַ ם ֹ‬
‫לו ּׁ ַפ ְרדֵּּׁ ס וּׁנְ ָת ֹנו לְ ָא ִּריס‪ֶ ,‬מה‬ ‫ש ָהיָה ֹ‬ ‫וְ ַר ָּׁבנָ ן ָא ְמ ֵּרי לְ ֶמלֶ ְך ֶ‬

‫‪282‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬
‫רו ָתיו‬ ‫של ְּׁת ֵּאנִּ ים ִּמ ּׁ ֵּפ ֹ‬ ‫לות ֶ‬ ‫תו הֶ ָא ִּריס‪ִּ ,‬מ ּׁ ֵּלא ַּׁכלְ ָּׁכ ֹ‬ ‫או ֹ‬ ‫שה ֹ‬ ‫ָע ָ‬
‫עובֵּ ר‬ ‫ְ‬
‫שהָ יָה הַ ּׁ ֶמלֶך ֹ‬ ‫של ּׁ ַפ ְרדֵּּׁ ס‪ ,‬וּׁנְ ָתנָן ַעל ּׁ ֶפ ַתח הַ ּׁ ַפ ְרדֵּּׁ ס‪ְּׁ ,‬כ ֶ‬ ‫ֶ‬
‫שבַ ח הַ ז ֶּׁה ְ ּׁבפֶ ַתח‬ ‫שבַ ח הַ ז ֶּׁה‪ָ ,‬א ַמר ָּׁכל ַה ּׁ ֶ‬ ‫רו ֶאה ָּׁכל ַה ּׁ ֶ‬ ‫ֹ‬
‫רות‬ ‫ַה ּׁ ַפ ְרדֵּּׁ ס‪ַּׁ ,‬ב ּׁ ַפ ְרדֵּּׁ ס ּׁ ֻּכלּׁ ֹו ַעל ַאחַ ת ַּׁכ ּׁ ָמה וְ כַ ּׁ ָמה‪ָּׁ .‬כ ְך ַּׁבדּׁ ֹו ֹ‬
‫ש ּׁ ַמאי וְ ַר ָּׁבן‬ ‫דולָ ה‪ִּ ,‬ה ּׁ ֵּלל וְ ַ‬ ‫שי ְּׁכנֶסֶ ת ַה ְ ּׁג ֹ‬ ‫ָה ִּראש ֹונִּ ים ַאנְ ֵּ‬
‫חֲרונִּ ים ַר ָּׁבן ֹיוחָ נָן ֶּׁבן ז ַַּׁכאי וְ ַר ִּ ּׁבי‬ ‫רות הָ ַא ֹ‬ ‫יאל ַהז ֵָּּׁקן‪ַּׁ .‬בדּׁ ֹו ֹ‬ ‫ַ ּׁג ְמלִּ ֵּ‬
‫יהון‬ ‫יד ֹ‬ ‫ש ַע וְ ַר ִּ ּׁבי ֵּמ ִּאיר וְ ַר ִּ ּׁבי עֲ ִּקיבָ א וְ ַתלְ ִּמ ֵּ‬ ‫הו ֻּ‬ ‫יעזֶר וְ ַר ִּ ּׁבי יְ ֹ‬‫אֱ לִּ ֶ‬
‫חֲד ִּשים ַ ּׁגם‬ ‫או ֵּמר‪ָ :‬‬ ‫ַעל ַאחַ ת ַּׁכ ּׁ ָמה וְ כַ ּׁ ָמה‪ ,‬וַ עֲ לֵּיהֶ ם הוּׁא ֹ‬
‫שנִּ ים דּׁ ֹו ִּדי צָ פַ נְ ִּּׁתי לָ ְך‪.‬‬ ‫יְ ָ‬

‫ימה‪ ,‬לַ ְ ּכ ָׁר ִמים‪-‬נִ ְר ֶאה ִאם‪ָׁ ּ -‬פ ְר ָׁחה‬ ‫(יג)‪* :‬נַ ְש ִ ּכ ָׁ‬
‫*ה ְּס ָׁמ ַדר‪ֵׁ ,‬הנֵׁ צ ּו ָׁה ִר ּמ ֹונִ ים; ָׁשם‬
‫*פ ּ ַתח ַ‬ ‫ַה ּג ֶֶפן ּ ִ‬
‫ֶא ּ ֵׁתן ֶאת‪ּ -‬ד ַֹדי‪ ,‬לָׁ ְך‪:‬‬

‫נשכימה לכרמים – רמז לתפילת שחרית שתקן אברהם‬

‫אע"ה זה שנאמר‪" :‬וישכם אברהם בבקר" [בראשית כב ג]‪.‬‬
‫נראה אם פרחה הגפן – ע"י שלוש תפילות יהיה לנו יכולת‬
‫לראות נפלאות הבורא בפריחת הגפן זה שנאמר‪" :‬אלהים‬
‫צבאות שוב נא והבט משמים וראה‪ ,‬ופקד גפן זאת"‬
‫[תהלים פ טו]‪ .‬בחסדו יהוה יפקוד את עמו ויגאלם במהרה‬
‫בימינו אכי"ר‪.‬‬
‫פתח הסמדר – הסמדר הוא פרי הגפן בראשי התפתחותו‪.‬‬
‫כך ישראל יתבשרו על ראשית צמיחת גאולתם וביטול‬
‫עונותם ע"י גואל צדק‪ ,‬זה שנאמר‪" :‬כי הנני מביא את‬
‫עבדי צמח‪ .‬כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע על אבן‬

‫‪283‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬
‫אחת שבעה עינים הנני מפתח פתחה נאם יהוה צבאות‬
‫ומשתי את עון הארץ ביום אחד" [זכריה ג ח‪-‬ט]‪.‬‬
‫הנצו הרמונים – הפריחו ניצני הרימון המסמל מצוות‬
‫כנאמר בסדר ראש השנה‪" :‬נהיה מלאים מצות כרימון"‪.‬‬
‫שיש בו תרי"ג גרעינים כנגד תרי"ג מצות‪ .‬ורצה לומר‬
‫שפריחת המצוות תעשה ע"י קיומם ואז נזכה ל‪" :‬שם אתן‬
‫את דודי לך" רש"י ז"ל‪" :‬שם אראך את כבודי וגודל שבח‬
‫בני ובנותי"‬
‫ששים גבורים‬
‫נשכימה – השכמה‪ ,‬קימה מוקדמת בבוקר‪.‬‬
‫פיתח – התיר קשר העלים ופרח‪.‬‬
‫סמדר – פרי הגפן בראשית התפתחותו‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫ְ‬
‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ַא ָּׁבא ַּׁבר ַּׁכהֲ נָא‪ָ ,‬א ַמר ַה ָּׁק ֹ‬
‫צו ְפנִּ ים‬ ‫צופֵּ ן לָ כֶ ם‪ַ ,‬א ּׁ ֶתם ֹ‬ ‫צו ְפנִּ ים לִּ י וַ אֲ נִּ י ֹ‬
‫לְ יִּ ְש ָר ֵּאל‪ַ ,‬א ּׁ ֶתם ֹ‬
‫רות ְמ ֵּל ִּאים‬ ‫אוצָ ֹ‬ ‫צופֵּ ן לָכֶ ם ְ ּׁב ֹ‬‫טו ִּבים‪ ,‬וַ אֲ נִּ י ֹ‬ ‫ְ ּׁב ִּמ ְצ ֹוות ו ַּׁמעֲ ִּשים ֹ‬
‫עולָ ם‪.‬‬ ‫ש ָּׁב ֹ‬
‫בות ֶ‬ ‫ֹיו ֵּתר ִּמ ָּׁכל הַ ּׁט ֹו ֹ‬
‫יה ִּהינוּׁן סַ ְ ּׁגיָן‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ַא ָּׁבא ַּׁבר ַּׁכהֲ נָא ַּׁבר יו ָּׁדן‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא ְדּׁ ִּד ֵּ‬
‫יד ּׁ‬
‫הֲדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (תהלים לא‪ ,‬כ)‪ָ :‬מה ַרב טו ְּב ָך‬ ‫ידן‪ָ ,‬‬ ‫ִּמן ִּדּׁ ָ‬
‫חו ִסים ָב ְּך וגו'‪.‬‬ ‫יך ָפ ַעלְּ ָת לַ ֹ‬ ‫יר ֶא ָ‬ ‫שר צָ פַ נְּ ָת לִ ֵ‬ ‫אֲ ֶ‬

‫זוהר השיר‬
‫אמר רבי ייסא כתוב‪[ :‬קהלת ז] "אחת לאחת למצוא חשבון"‪ .‬חשבון‬
‫הגימטרייאות שקיימות בהלבנה באיזו מדרגות שלה הם‪ .‬נפל נקרא זה‬
‫בפיו‪ .‬שכתוב‪ :‬עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים‪ .‬אלו העיניים שלה‬
‫הן פרפראות אל חכמה העליונה הנמשכת מלמעלה‪ .‬ומתוך חשבון‬
‫ותקיפות ועיבורין נתמלאות (העיניים) ונעשית בריכות מים לכל הצדדים‪.‬‬
‫עד שמפקדות לכל חשבון ועיבורין של הלבנה שמבחוץ והכוכבים‬
‫והמזלות לעשות חשבון וזהו על שער בת רבים זו הלבנה שמבחוץ‪.‬‬

‫‪284‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬

‫יח‪ ,‬וְ ַעל‪ְ ּ -‬פ ָׁת ֵׁחינ ּו ָּׁכל‪-‬‬

‫(יד)‪ַ :‬ה ּד ּו ָׁד ִאים נָׁ ְתנ ּו‪ֵׁ -‬ר ַ‬
‫*צ ַפנְ ִּתי‬
‫ָׁ‬ ‫ְמגָׁ ִדים‪-‬חֲ ָׁד ִשים‪ַּ ,‬גם‪-‬יְ ָׁשנִ ים; ּד ֹו ִדי‪,‬‬
‫לָׁ ְך‪:‬‬
‫[מצודת‬‫הדודאים שם עשב (שורשיו) כדמות אדם זכר ונקבה‬
‫ציון] ומשל לפושעי ישראל הזכרים והנקבות שעכשיו נתנו‬
‫ריח כולם והם מבקשים פניך‪ ,‬ולחזור אליך בתשובה שלמה‪.‬‬
‫ועל פתחנו כל מגדים – מגדים‪ ,‬כן יקראו פירות משובחים‬
‫[מצודת ציון]‪.‬‬
‫ומשל למצוות שאדם עושה ובא עימם לפני בורא עולם‬
‫ואומר‪:‬‬
‫מצוות ‪" -‬חדשים" – שעשיתי בצעירותי‪.‬‬
‫מצוות ‪" -‬גם ישנים"‪ -‬שקיימתי בזקנתי‪.‬‬
‫דודי צפנתי לך – טמנתי והשרשתי בלבי צפונות אהבתי‬
‫לך זה שנאמר‪" :‬בלבי צפנתי אמרתך" [תהלים קיט יא]‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫צפנתי – מלשון צפינה והוא טמינה והסתרה כמו‪ :‬ותצפנהו שלשה ירחים" [שמות ב ב]‬

‫מדרש השיר‬
‫שלֹא טָ עֲ מ ּׁו טַ ַעם‬ ‫ַהדו ָד ִאים נ ְָּתנו ֵריחַ ‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו עוּׁלְ ֵּמי יִּ ְש ָר ֵּאל ֶ‬
‫חֵּ ְטא‪ .‬וְ ַעל ּׁ ְפ ָתחֵּ ינ ּׁו ָּׁכל ְמגָ ִּדים‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ְ ּׁב ֹנות יִּ ְש ָר ֵּאל ֶ‬
‫שדָּׁ ְבק ּׁו‬
‫ירות ָא ָדם ַאחֵּ ר‪.‬‬ ‫ְ ּׁבבַ עֲ לֵּ יהֶ ן וְ ֵּאינָ ן ַמ ִּּׁכ ֹ‬

‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ַ ,‬הדו ָד ִאים נ ְָּתנו ֵריחַ ‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי יו ָּׁדן וְ ַר ִּ ּׁבי לֵּוִּ י‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי‬
‫יבין ַהדּׁ ו ָּׁד ִּאים לִּ ְפנֵּי ִּמי‬ ‫חֲב ִּ‬‫יו ָּׁדן ָא ַמר בּׁ ֹוא ו ְּׁר ֵּאה ַּׁכ ּׁ ָמה הֵּ ם ִּ‬
‫ש ִּ ּׁב ְשכַ ר ַהדּׁ ו ָּׁד ִּאים ַה ּׁ ָלל ּׁו ָע ְמד ּׁו ְשנֵּי‬ ‫עולָ ם‪ֶ ,‬‬ ‫ש ָא ַמר וְ הָ יָה הָ ֹ‬ ‫ֶ‬
‫שֹשכָ ר‬ ‫של יִּ ּׁ ָ‬ ‫טו ֶ‬ ‫דולִּ ים ְמסֻּ ּׁי ִָּמים‪ ,‬וְ ֵּאלּׁ ּׁו הֵּ ם‪ִּ ,‬ש ְב ֹ‬ ‫ְשבָ ִּטים ְ ּׁג ֹ‬
‫‪285‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ז‬

‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (בראשית ל‪ ,‬טז)‪ :‬וַ ָיבֹא יַעֲ קֹב ִמן‬ ‫של זְ בוּׁלוּׁן‪ֶ ,‬‬ ‫טו ֶ‬ ‫וְ ִּש ְב ֹ‬
‫שֹ ֶדה ָב ֶע ֶרב‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ֶאלְ ָעזָר וְ ַר ִּ ּׁבי ְשמו ֵּּׁאל ַּׁבר נַ ְח ָמן‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי‬ ‫ַה ָ‬
‫ידה‪ֹ ,‬זו נִּ ְש ּׁ ַת ְּׁכ ָרה וְ ֹזו‬ ‫ידה וְ ֹזו ִּה ְפ ִּס ָ‬ ‫או ֵּמר ֹזו ִּה ְפ ִּס ָ‬ ‫ֶאלְ ָעזָר ֹ‬
‫ידה דו ָּׁד ִּאים וְ נִּ ְש ּׁ ַת ְּׁכ ָרה ְשבָ ִּטים‬ ‫לֵּאה ִּה ְפ ִּס ָ‬ ‫ָ‬ ‫נִּ ְש ּׁ ַת ְּׁכ ָרה‪,‬‬
‫ידה ְשבָ ִּטים‬ ‫ו ְּׁקבו ָּׁרה‪ָ ,‬רחֵּ ל נִּ ְש ּׁ ַת ְּׁכ ָרה דו ָּׁד ִּאים וְ ִּה ְפ ִּס ָ‬
‫ידה‪ֹ ,‬זו‬ ‫ידה וְ ֹזו ִּה ְפ ִּס ָ‬ ‫ו ְּׁקבו ָּׁרה‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ְשמו ֵּּׁאל ָא ַמר ֹזו ִּה ְפ ִּס ָ‬
‫ידה דו ָּׁד ִּאים וְ נִּ ְש ּׁ ַת ְּׁכ ָרה‬ ‫ֵּאה ִּה ְפ ִּס ָ‬
‫נִּ ְש ּׁ ַת ְּׁכ ָרה וְ ֹזו נִּ ְש ּׁ ַת ְּׁכ ָרה‪ .‬ל ָ‬
‫כו ָרה‪ָ ,‬רחֵּ ל נִּ ְש ּׁ ַת ְּׁכ ָרה דו ָּׁד ִּאים‬ ‫ידה ַה ְ ּׁב ֹ‬ ‫ְשבָ ִּטים וְ ִּה ְפ ִּס ָ‬
‫ידה ְשבָ ִּטים‪.‬‬ ‫כו ָרה וְ ִּה ְפ ִּס ָ‬ ‫וְ נִּ ְש ּׁ ַת ְּׁכ ָרה ְ ּׁב ֹ‬

‫‪286‬‬
‫פרק ח‬

‫‪287‬‬
288
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫*ש ֵׁדי ִא ִּמי;‬ ‫ְ‬ ‫(א)‪ִ :‬מי יִ ּ ֶתנְ ָׁך ְ ּכ ָׁאח ִלי‪ֹ ,‬יונֵׁק‬
‫*א ּ ָׁש ְק ָׁך‪ַּ ,‬גם לֹא‪ָׁ *-‬יבֻ ז ּו ִלי‪:‬‬
‫ֶא ְמ ָׁצאֲ ָׁך ַבח ּוץ ֶ‬
‫מצפה בזה לקרבת יהוה כקרבת אחים שגדלו ברחם אחד‬
‫וינקו משדי אם אחת‪.‬‬
‫ועל אף שינשקו אחד את השני בחוץ לעיני האנשים לא‬
‫יוכלו לדבר בהם סרה ולבוז להם‪ ,‬יען אנשים אחים הם‪.‬‬
‫ידוע כי אהבתם הנובעת היא אך ורק אהבה רוחנית על‬
‫בסיס מצע הגידול המשותף שלהם‪.‬‬
‫כך גם כנסת ישראל‪ ,‬אל לה לחוש מבוז האומות לגבי‬
‫מסירות נפשה לבורא עולם ישתבח שמו‪ .‬אלא יש עליה‬
‫לדבוק בו ובתורתו ולא להיפרד ממנו לעולמים כשם‬
‫שהאחים לא יאבדו קירבתם לעולם‪ .‬כך קודשא בריך הוא‬
‫וישראל חד הם‪ ,‬ואם חוטאים ישראל דן אותם יהוה ברחמיו‬
‫במידת החסד והרחמים‪ ,‬כאב המרחם על בניו זה שנאמר‪:‬‬
‫"בנים אתם ליהוה אלהיכם" [דברים יד א]‪.‬‬
‫המקרא קורא לבנים אחים וזאת אנו למדים מיעקב אע"ה‬
‫זה שנאמר‪" :‬ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים‪[ "...‬בראשית לא‬
‫מא]‪ .‬ורש"י ז"ל מפרש לאחיו‪" :‬הם בניו שהיו לו אחים ונגשים‬
‫אליו לצרה ומלחמה"‪ .‬כך אף אנו סומכים על יהוה‬
‫וביטחוננו בו‪ ,‬ויהוה מקבל ממעשנו הטובים עוז וכוח זה‬
‫שנאמר‪" :‬תנו עוז לאלהים"‪ .‬וע"י כך משבר הצרים‬
‫והמשטינים עלינו‪ ,‬שלא יהיה להם פתחון פה להרע‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫שדי אמי – דדי אמי‪.‬‬
‫אשקך – מלשון נשיקה‪.‬‬
‫יבוזו – מלשון בוז‪ ,‬לעג וזלזול‪.‬‬

‫‪289‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫מדרש השיר‬
‫ִמי יִ ֶתנְּ ָך ְּכ ָאח לִ י ‪ּׁ ְ ,‬ב ֵּאי זֶה ָאח‪ְּׁ ,‬כ ַקיִּ ן לְ הֶ בֶ ל‪ַ ,‬קיִּ ן ָה ַרג‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (בראשית ד‪ ,‬ח)‪ :‬וַ י ָָקם ַקיִ ן ֶאל הֶ בֶ ל ָא ִחיו‬ ‫לְ הֶ בֶ ל‪ֶ ,‬‬
‫ַה ְּרגֵ הו‪ֶ .‬א ּׁ ָלא ְּׁכיִּ ְש ָמ ֵּעאל לְ יִּ ְצחָ ק‪ ,‬יִּ ְש ָמ ֵּעאל ש ֹונֵּא‬ ‫וַ י ַ‬
‫הֲרי נֶאֱ ַמר (בראשית כז‪ ,‬מא)‪:‬‬ ‫שו לְ יַעֲ קֹב‪ֵּ ,‬‬ ‫לְ יִּ ְצחָ ק‪ֶ .‬א ּׁ ָלא ְּׁכ ֵּע ָ‬
‫שו ֶאת יַעֲ קֹב‪ֶ .‬א ּׁ ָלא ַּׁכאֲ חֵּ י ֹיוסֵּ ף לְ ֹיוסֵּ ף‪ ,‬ש ֹונְ ִּאין‬ ‫וַ ִי ְּשטֹם ֵע ָ‬
‫בו ֶאחָ יו‪ּׁ ְ .‬ב ֵּאי‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (בראשית לז‪ ,‬יא)‪ :‬וַ יְּ ַקנְּ או ֹ‬ ‫תו‪ֶ ,‬‬ ‫או ֹ‬ ‫ָהי ּׁו ֹ‬
‫בו‬
‫שאֲ הֵּ ֹ‬ ‫או ֵּמר ְּׁכ ֹיוסֵּ ף לְ ִּבנְ י ִָּמין ֶ‬ ‫זֶה ָאח‪ֹ ,‬יונֵּק ְש ֵּדי ִּא ִּּׁמי‪ ,‬הֱ וֵּ י ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (בראשית מג‪ ,‬טז)‪ :‬וַ י ְַּרא ֹיוסֵ ף ִא ָתם ֶאת‬ ‫ְ ּׁבלִּ בּׁ ֹו‪ֶ ,‬‬
‫שהוּׁא‬ ‫ש ְק ָך‪ ,‬חוּׁץ‪ ,‬זֶה הַ ִּּׁמ ְד ָּׁבר‪ֶ ,‬‬ ‫ִבנְּ י ִָמין‪ֶ .‬א ְמצָ אֲ ָך בַ חוּׁץ ֶא ּׁ ָ‬
‫ָשק ּׁו זֶה לָ זֶה‪ ,‬וְ ֵּאלּׁ ּׁו הֵּ ן‪,‬‬ ‫ש ּׁנ ְ‬ ‫ש ְק ָך‪ּׁ ִּ ,‬ב ְשנֵּי ַא ִּחים ֶ‬ ‫חוּׁץ לַ ִּיּׁ ּׁשוּׁב‪ֶ .‬א ּׁ ָ‬
‫שהו ְּב ַהר‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות ד‪ ,‬כז)‪ :‬וַ יֵלֶ ְּך וַ יִ ְּפ ְּג ֵ‬ ‫משה וְ ַאהֲ רֹן‪ֶ ,‬‬ ‫ֶ‬
‫שה‬ ‫לו‪ .‬ל ֹא יָבֻּ ז ּׁו לִּ י‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי ּׁ ִּפנְ חָ ס ַמעֲ ֶ‬ ‫שק ֹ‬ ‫ָהאֱ ל ִֹהים וַ ִי ַ‬
‫ירון וְ ֶאחָ ד ְ ּׁבגוּׁש חָ לָ ב‪ ,‬נ ְָפלָ ה‬ ‫ש ָהיָה ֶאחָ ד ְ ּׁב ִּמ ֹ‬ ‫ִּ ּׁב ְשנֵּי ַא ִּחים ֶ‬
‫תו ִּמ ּׁגוּׁש חָ לָב‬ ‫חו ֹ‬ ‫ירון וּׁבָ את אֲ ֹ‬ ‫ש ָהיָה ְ ּׁב ִּמ ֹ‬ ‫יקה ְ ּׁבבֵּ ית ֶזה ֶ‬ ‫ְדלֵּ ָ‬
‫או ֶמ ֶרת לֵּית דָּׁ א‬ ‫ַש ְק ּׁת ֹו וְ ֹ‬ ‫ִּה ְת ִּחילָ ה ְמגַ ּׁ ַפ ְפ ּׁת ֹו ְמחַ ַּׁב ְק ּׁת ֹו ו ְּׁמנ ּׁ ַ‬
‫ְמבַ דֶּׁ ה לִּ י‪ ,‬דַּׁ הֲ וָ ה ָא ִּחי ַּׁבאֲ נַ ְ ּׁנ ִּקי וְ נִּ ְת ּׁ ַפ ּׁ ֵּלט ִּמ ּׁ ֶמ ּׁנ ָּׁה‪.‬‬

‫‪290‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫ִא ִּמי‪-‬‬ ‫ֶאל‪ֵׁ ּ -‬בית‬ ‫*אנְ ָׁהגְ ָׁך‪ ,‬אֲ ִביאֲ ָׁך‬
‫ֶ‬ ‫(ב)‪:‬‬
‫*מעֲ ִסיס‬‫ֵׁ‬ ‫*ה ֶר ַקח‬‫ָׁ‬ ‫*א ְש ְק ָׁך ִמ ּיַיִ ן‬
‫ַ‬ ‫ְּתלַ ְּמ ֵׁדנִ י;‬
‫ִר ּמֹנִ י‪:‬‬
‫אנהגך במעשים טובים ובמצות‪ ,‬ואביאך על ידי לימוד‬
‫התורה אל בית אמי‪ .‬הוא בית משכן השכינה‪ ,‬הוא בית‬
‫המקדש כמובא בזוהר הקדוש שהשכינה היא אימא‪ ,‬והיא‬
‫שורה בבית המקדש‪.‬‬
‫תלמדני – תלמדני בבית המקדש תורתך‪.‬‬
‫אשקך מיין הרקח – תהנה מיין תענוגי המצות ומעשים‬
‫טובים‪.‬‬
‫"יין" עולה בגימטריה למניין "סוד" ‪ -‬לרמז כי יזכה האדם‬
‫לזיו התורה וסודותיה‪.‬‬
‫מעסיס רמוני – מנופת צוף מדותי הנעלות [אלשיך הקדוש]‪.‬‬
‫ומקיום תרי"ג מצוות כמניין גרעיני הרימון‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫אנהגך – הוליך אותך בדרך‪.‬‬
‫אשקך – אתן לך לשתות‪.‬‬
‫רקח – מזג מיני בשמם למרקחת‪.‬‬
‫עסיס רמוני – מיץ מפירות הרימון‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫ֶאנְּ ָהגְּ ָך אֲ ִביאֲ ָך‪ֶ ,‬אנְ הָ גְ ָך ֵּמ ָה ֶעלְ ֹיונִּ ים לַ ּׁ ַת ְח ּׁת ֹונִּ ים‪ .‬אֲ ִּביאֲ ךָ‬
‫ֶאל ֵּּׁבית ִּא ִּּׁמי‪ ,‬זֶה ִּסינַי‪.‬‬
‫שם‬ ‫ש ִּּׁמ ּׁ ָ‬
‫קו ְר ִּאין לְ ִּסינַי ֵּּׁבית ִּא ִּּׁמי‪ֶ ,‬‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ֶּׁב ֶר ְכיָה‪ ,‬לָ ּׁ ָמה ֹ‬
‫מו‪ְּׁ .‬תלַ ְּׁמ ֵּדנִּ י‪ִּ ,‬מ ְצ ֹוות ו ַּׁמעֲ ִּשים‬ ‫ינוק ֶּׁבן ֹיו ֹ‬‫נַ עֲ ש ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל ְּׁכ ִּת ֹ‬
‫גון‬
‫לות‪ְּׁ ,‬כ ֹ‬ ‫דו ֹ‬ ‫טו ִּבים‪ַ .‬א ְש ְק ָך ִּמ ּׁיַיִּ ן ָה ֶר ַקח‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ִּמ ְשנָ ֹיות ְ ּׁג ֹ‬ ‫ֹ‬
‫של‬ ‫ש ְעיָא וְ ֶ‬ ‫הו ַ‬ ‫של ַר ִּ ּׁבי ֹ‬ ‫של ַר ִּ ּׁבי ִּחיָּׁא ַר ָּׁבה‪ ,‬ו ִּּׁמ ְשנ ֹ‬
‫ָתו ֶ‬ ‫ָתו ֶ‬‫ִּמ ְשנ ֹ‬
‫‪291‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬
‫דות‬ ‫ַּׁבר ַק ּׁ ָפ ָרא ו ִּּׁמ ְשנַ ת ַר ִּ ּׁבי עֲ ִּקיבָ א‪ֵּ .‬מעֲ ִּסיס ִּר ּׁמֹנִּ י‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו הַ ַה ָ ּׁג ֹ‬
‫ש ּׁ ַטעֲ ָמן ְּׁכ ִּר ּׁמ ֹון‪.‬‬
‫ֶ‬
‫ש ְמפֻּ ּׁ ָטם‬ ‫ָ‬
‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ַ ,‬א ְש ְקך ִּמיַּׁיִּ ן ָה ֶר ַקח‪ ,‬זֶה ַה ּׁ ַתלְ מוּׁד ֶ‬
‫דולָ ה‪,‬‬ ‫ָיות ְּׁכ ֶר ַקח‪ֵּ .‬מעֲ ִּסיס ִּר ּׁמֹנִּ י‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ִּ ּׁבגְ ֵּדי ְּׁכהֻּ ָּׁנה גְ ֹ‬ ‫ְ ּׁב ִּמ ְשנ ֹ‬
‫יא ְך ָמה ְד ַא ְּׁת ָא ַמר (שמות כח‪ ,‬לד)‪ַ :‬פעֲ מֹן זָ ָהב וְּ ִרמ ֹון‪.‬‬ ‫הֵּ ַ‬

‫ינו ְּת ַח ְּב ֵׁקנִ י‪:‬‬

‫ימ ֹ‬
‫ֹאשי‪ ,‬וִ ִ‬
‫ֹאלו ּ ַת ַחת ר ִ‬
‫(ג)‪ְ :‬שמ ֹ‬
‫שמאל היא מידת הדין כנאמר בתיקוני הזוהר הקדוש‪:‬‬
‫"גבורה דרועא שמאלא" גבורה לפי חכמי הקבלה היא‬
‫מידת הדין‪ .‬דרועא שמאלא היא זרוע שמאל‪ ,‬ומכאן‬
‫ששמאל היא מידת הדין‪ .‬וימינו היא מידת החסד כנאמר‬
‫[שם] "חסד דרועא ימינא"‪ .‬חסד הוא זרוע ימין ומכאן שימין‬
‫הוא חסד‪.‬‬
‫ולאחר הבנת זאת‪ ,‬באה הבקשה שיהוה יחבק ויעטוף אותנו‬
‫במידת החסד והרחמים‪ .‬ולא במידת הדין כנאמר בפסוק‪,‬‬
‫שמאלו היא מידת הדין תהיה "מתחת" (מוסתרת) לראשי‬
‫המסמל חכמה‪ .‬וימינו תחבק ותעטוף מכל הכוונים לנהל‬
‫האדם על מה שנאמר‪" :‬אמרתי עולם חסד יבנה"‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫דוש‬ ‫שאֲ ל ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל ִּמ ִּּׁל ְפנֵּי ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ַא ְ ּׁיב ּׁו ְשנֵּי ְדבָ ִּרים ָ‬
‫יאים וְ ִּת ְ ּׁקנ ּׁו ַעל‬ ‫שאֲ ל ּׁו ַּׁכהֹגֶן‪ָ ,‬ע ְמד ּׁו ַה ְ ּׁנ ִּב ִּ‬‫ָּׁברו ְּׁך הוּׁא וְ לֹא ָ‬
‫שם לָ נו‪ָ ,‬א ְמר ּׁו‬ ‫ָבוא כַ ֶג ֶ‬ ‫יְ ֵּדיהֶ ם‪ ,‬יִּ ְש ָר ֵּאל ָא ְמר ּׁו (הושע ו‪ ,‬ג)‪ :‬וְּ י ֹ‬
‫ימן‬ ‫ש ִּמים ַה ּׁ ָלל ּׁו ִּס ָ‬ ‫ש ַה ְ ּׁג ָ‬ ‫יאים ל ֹא ְש ַאלְ ּׁ ֶתם ַּׁכהֹגֶן‪ֶ ,‬‬ ‫לָ הֶ ן הַ ְ ּׁנ ִּב ִּ‬
‫ישי‬ ‫עולָ ם‪ֹ ,‬יוצְ ֵּאי ְד ָר ִּכים ְמצֵּ ִּרין ָּׁבהֶ ם‪ַ ,‬מ ְפ ִּר ֵּ‬ ‫ַט ְרחוּׁת הֵּ ן לָ ֹ‬
‫י ִַּּׁמים ְמצֵּ ִּרין ָּׁבהֶ ם‪ָ ,‬טחֵּ י גַ ג ֹּׁות ְמצֵּ ִּרין ָּׁבהֶ ם‪ ,‬דּׁ ֹו ְרכֵּ י גִּ ּׁת ֹות‬
‫רו ָמלֵּא‬ ‫שבּׁ ֹו ֹ‬
‫עו ְמסֵּ י גְ ָר ֹנות ְמצֵּ ִּרין ָּׁבהֶ ם‪ִּ ,‬מי ֶ‬ ‫ְמצֵּ ִּרין ָּׁבהֶ ם‪ֹ ,‬‬
‫‪292‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬
‫ָבוא‬ ‫או ְמ ִּרים וְ י ֹ‬‫ַמיִּ ם וְ גִּ ּׁת ֹו ָמלֵּא יַיִּ ן ְמצֵּ ִּרין ָּׁבהֶ ם‪ ,‬וְ ַא ּׁ ֶתם ֹ‬
‫יאים וְ ִּת ְקנ ּׁו (הושע יד‪ ,‬ו)‪ֶ :‬אהֱ יֶה כַ ַטל‬ ‫שם לָ נוּׁ‪ ,‬וְ ָע ְמד ּׁו ַה ְ ּׁנ ִּב ִּ‬ ‫כַ ֶּׁג ֶ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‪:‬‬ ‫עוד ָא ְמר ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל לִּ ְפנֵּי ַה ָּׁק ֹ‬ ‫לְּ יִ ְּש ָר ֵאל‪ .‬וְ ֹ‬
‫ָ‬
‫רו ֶעך‪ָ ,‬א ְמר ּׁו לָ הֶ ם‬ ‫חו ָתם ַעל זְ ֹ‬ ‫ָ‬
‫חו ָתם ַעל לִּ ֶּׁבך ַּׁכ ֹ‬ ‫ימנִּ י כַ ֹ‬ ‫ִּש ֵּ‬
‫יאים לֹא ְש ַאלְ ּׁ ֶתם ַּׁכהֹגֶן‪ַ ,‬ה ּׁלֵּב ּׁ ְפ ָע ִּמים נִּ ְר ֶאה ו ְּׁפ ָע ִּמים‬ ‫ַה ְ ּׁנ ִּב ִּ‬
‫איזֶה ּׁו ּׁ ַכהֹגֶן (ישעיה סב‪ ,‬ג)‪:‬‬ ‫מו נִּ גְ לֶה‪ ,‬וְ ֵּ‬ ‫חו ָת ֹ‬ ‫ינו נִּ ְר ֶאה‪ ,‬וְ ֵּאין ֹ‬ ‫ֵּא ֹ‬
‫ימון ֶּׁבן קוּׁזִּ ית ָא ַמר‬ ‫וְּ ָהיִ ית עֲ טֶ ֶרת ִת ְּפ ֶא ֶרת ְּביַד יהוה‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ִּס ֹ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‪ ,‬לֹא ַא ּׁ ֶתם וְ לֹא‬ ‫שם ַר ִּ ּׁבי לֵּ וִּ י‪ָ ,‬א ַמר לָ הֶ ם ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ְ ּׁב ֵּ‬
‫עובֵּ ר‬‫שר וָ ָדם ֹ‬ ‫ש ּׁ ֶמלֶ ְך ָּׁב ָ‬ ‫נְ ִּביאֲ כֶ ם ְש ַאלְ ּׁ ֶתם ַּׁכהֹגֶן וְ כָ ָראוּׁי‪ֶ ,‬‬
‫ֶיה‪ ,‬וְ ֵּאיזֶה‬ ‫וַ עֲ ָט ָרה ֹנופֶ לֶת ֵּמ ַעל רֹאש ֹו וּׁצְ נִּ יף ְמלוּׁכָ ה ֵּמ ָעל ָ‬
‫ַּׁכהֹגֶן‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (ישעיה מט‪ ,‬טז)‪ :‬הֵ ן ַעל ַכ ַפיִ ם‬
‫לו לְ ָא ָדם‬ ‫ש ִּאי ֶא ְפ ָשר ֹ‬ ‫שם ֶ‬ ‫חומ ַֹתיִ ְּך נֶגְּ ִדי ָת ִמיד‪ְּׁ ,‬כ ֵּ‬ ‫יך ֹ‬ ‫חַ ק ִֹת ְּ‬
‫לִּ ְשכּׁ ֹחַ ַּׁכ ּׁפ ֹות ָי ָדיו‪ָּׁ ,‬כ ְך (ישעיה מט‪ ,‬טו)‪ :‬גם ֵא ֶלה ִת ְּש ַכ ְּחנָה‬
‫וְּ ָאנֹכִ י לֹא ֶא ְּש ָכחֵ ְּך‪.‬‬

‫זוהר השיר‬
‫אמר רבי אלעזר‪ :‬מהו שכתוב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני‪ .‬מי‬
‫שמניח תפלין‪ ,‬כאשר מניח תפלה של יד צריך לפשוט זרועו השמאלית‪.‬‬
‫לקבל לה לכנסת ישראל‪ ,‬ולקשור הקשר עם הימנית בשביל לחבק אותה‪.‬‬
‫לקיים מה שנאמר‪ :‬שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני‪ .‬שיתראה האדם‬
‫כדמיון שלמעלה ולהתעטר בכל‪ .‬ואז האדם שלם בכל הקדושה העליונה‪.‬‬
‫והקב"ה קורא עליו‪" :‬ישראל אשר בך אתפאר" [ישעיה מט]‪.‬‬

‫‪293‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫מעשי המלך‬
‫אדרת פלאים הייתה לשלמה המלך‪ .‬היא הייתה עשויה ממשי‪,‬‬
‫ועליה רקומות תמונות נהדרות ממראות העולם‪ .‬בעת שרצה‬
‫לטייל במקומות שונים בעולם‪ ,‬התיישב על האדרת וארבעה‬
‫שרים החזיקו בארבעת קצותיה‪ :‬שר אחד מבני האדם ושמו אסף‬
‫בן ברכיה‪ .‬שר שני מן השדים ושמו רמיראט‪ .‬שר שלישי מקרב‬
‫החיות האריה‪ .‬ושר רביעי מקרב העופות הנשר‪ .‬כשהיו כולם‬
‫מוכנים התרוממה האדרת לגבהיי מרומים אשר משם ראה‬
‫שלמה המלך מראות עולם מרהיבים ביופיים‪.‬‬
‫ובהיות שלמה המלך מלך על בני האדם‪ ,‬על החיות‪ ,‬על העופות‬
‫ועל כל מה שברא יהוה שלט גם ברוח וזו הביאה אותו לכל מקום‬
‫שרצה‪ .‬פעם אחת צרף אליו שלמה המלך אל האדרת ארבעים‬
‫אלף איש‪ .‬הוא נתן הוראה לרוח וזו הרימה את כולם גבוה אל‬
‫על‪ ,‬הרחק הרחק‪ .‬התפעל שלמה המלך ממעשי הבריאה ומכל‬
‫מה שראו עיניו‪ ,‬ושמח שמחה גדולה על שבחר בו הקדוש ברוך‬
‫הוא למלוך על כל בריותיו ונתן לו חכמה ודעת‪ ,‬כי אין כמוהו‬
‫בעולם‪ .‬באותה שעה הפילה הרוח את האדרת וכל האנשים‬
‫שישבו בה נפלו על הארץ‪ .‬צעק שלמה המלך על הרוח ואמר‬
‫לה‪ :‬מדוע עוללת לנו כך? השיבה הרוח‪ :‬היושב במרומים ציווני‬
‫להפסיק לנוע‪ ,‬כי אתה התגאית וחייב אתה לשוב בתשובה‪.‬‬
‫התפלל נא אל האלהים‪ ,‬ואם יצווה עלי אמשיך לשרת אותך‪.‬‬
‫הבין שלמה המלך‪ ,‬שלא טוב חשב‪ ,‬התפלל אל האלהים ואכן‬
‫המשיכה הרוח לשאתו על כנפיה‪.‬‬

‫‪294‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫יום אחד עף שלמה המלך עם מקורביו מעל ערוץ נחל‪ ,‬הוא ראה‬
‫קבוצת נמלים מטיילות ליד שפת הנחל‪ .‬לפתע שמע נמלה אחת‬
‫אומרת לחברותיה‪ :‬הבה נחזור במהירות אל המחילות ונסתתר‬
‫שם‪ ,‬לפני שיבואו חייליו של שלמה המלך וירמסו אותנו‬
‫ברגליהם!‬
‫פקד שלמה המלך להנמיך עוף וירד אליהן ושאלן‪ :‬מי הנמלה‬
‫אשר דיברה כך? התקרבה הנמלה אל שלמה המלך‪ .‬שאל אותה‪:‬‬
‫מדוע פקדת על הנמלים להסתתר מפני? חששתי שמא יבואו‬
‫חיילך וירמסונו ברגליהם‪ ,‬וכך יבטלו את השבח‪ ,‬שמשבחות‬
‫הנמלים לקדוש ברוך הוא‪ .‬ומדוע דיברת דווקא את? כי אני מלכת‬
‫הנמלים! לאחר ששאלה לשמה‪ ,‬אמר שיש לו שאלה נוספת‬
‫אליה‪ .‬אמרה הנמלה‪ :‬גבוה הנך! הואל נא להרימני בידך‪ ,‬כדי‬
‫שקל יהיה לי לשוחח עמך‪ .‬עשה המלך כבקשתה ולקחה בידו‪,‬‬
‫לאחר מכן שאלה‪ :‬האם יש בעולם מישהו חשוב ממני? אמרה לו‪:‬‬
‫הן!‬
‫ומי הוא? השיבה לו הנמלה‪ :‬אני! שאם לא הייתי חשובה ממך‪,‬‬
‫לא היה שולח אותך הקדוש ברוך הוא אלי ומרים אותי על ידך!‬
‫כעס המלך על הנמלה והשליכה ארצה‪ .‬פנתה הנמלה למלך‬
‫ואמרה‪ :‬יודעת אני שאסור לבשר ודם להתגאות‪ .‬למרות שמלך‬
‫גדול הנך‪ ,‬עליך לזכור‪ ,‬כי מעפר אתה ואל עפר תשוב!‬
‫האזין המלך לדברי הנמלה וידע‪ ,‬כי דברי אמת הם‪ ,‬והחליט לא‬
‫להתגאות עוד‪.‬‬
‫עלה שלמה המלך בחזרה לאדרת והמשיך לתור בעולם עם הרוח‪,‬‬
‫עשרה ימים ועשרה לילות‪ .‬לפתע ראה מרחוק מגדל עשוי זהב‪.‬‬
‫‪295‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫אמר שלמה המלך לשריו שמעולם לא ראה מבנה יפה כל כך‬

‫וברצונו לראותו מקרוב‪ .‬הביאה הרוח את שלמה המלך לקרבת‬
‫המגדל‪ .‬ירד שלמה המלך מן האדרת‪ ,‬והשר אסף בן ברכיה עמו‪.‬‬
‫הם התפעלו ומראה המבנה המפואר והתקרבו אליו‪ .‬ריח גן נפלא‬
‫ומשכר עלה באפם ריח גן עדן‪ .‬בקשו להיכנס לתוכו אך פתח לא‬
‫מצאו‪ .‬הקיפו את המגדל מכל צדדיו כדי למצוא את שער‬
‫הכניסה‪ ,‬אך המגדל סגור ומסוגר מכל עבריו‪ ,‬ופתח אין‪.‬‬
‫עז היה רצונו של שלמה המלך לדעת על הנעשה בפנים‪ .‬ולכן‬
‫קרא לרעמיה שר השדים‪ ,‬ושאלו אם יוכל לדעת מה מתרחש‬
‫בבנין מופלא זה‪ .‬קרא השר לשדים והורה להם לבדוק את‬
‫המגדל‪ .‬עפו השדים מעל המגדל‪ ,‬ולאחר זמן קצר שבו וכה‬
‫אמרו‪ :‬לא ראינו שום אדם‪ ,‬רק נשר נמצא שם ומקנן על גג‬
‫המגדל‪.‬‬
‫כששמע זאת שלמה המלך‪ ,‬קרא לשמאבר הנשר הגדול שר‬
‫העופות‪ ,‬שהיה גם הוא עמו‪ .‬הוא שלח אותו להביא לפניו את‬
‫הנשר השוהה במגדל‪ .‬כשהגיע הנשר לפני שלמה המלך‪ ,‬פתח‬
‫את פיו והחל מזמר ומשבח את הקדוש ברוך הוא ומברך לשלום‬
‫את שלמה המלך‪.‬‬
‫כמה שני חייך? שאלו שלמה המלך‪.‬‬
‫בן שבע מאות שנה אנוכי! השיב הנשר‪.‬‬
‫ברצוני לדעת היכן פתח המגדל‪ ,‬התדע להצביע עליו? אמר לו‬
‫הנשר‪ :‬לא אדע‪ ,‬אולם אוכל לשאול את אחי הגדול ממני‬
‫במאתיים שנים‪ ,‬אולי הוא ידע‪.‬‬

‫‪296‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫כהרף עין הגיע הנשר‪ ,‬אך גם הוא לא ידע לגלות את אוזני המלך‬
‫בדבר פתח כל שהוא למגדל‪ .‬הוא הציע לשאול את אחיו הגדול‬
‫ממנו בארבע מאות שנה‪.‬‬
‫עף שר העופות לחפש את הנשר הגדול‪ .‬לאחר שעף שב השר‬
‫כשעל גבו נשא נשר זקן‪ ,‬שכלו כוחותיו מעוף‪ ,‬ועמד לפני שלמה‬
‫המלך‪.‬‬
‫שאלו המלך‪ :‬כמה שנים חי אתה בעולם?‬
‫אלף ושלוש מאות שנה! השיב‪.‬‬
‫ואולי יודע אתה על קיומו של פתח למגדל הזה? כי חפץ אני‬
‫לדעת מה נעשה בתוכו!‬
‫איני יודעת השיב הנשר הזקן‪ ,‬אולם זוכר אני שאבי סיפר לי על‬
‫פתח בצידו המערבי של הבניין‪ .‬אני מעולם לא ראיתי פתח זה‪ ,‬כי‬
‫סגור הוא כבר שנים רבות ועפר רב כסהו‪ .‬אם תרצה צווה על‬
‫הרוח‪ ,‬שתסיר את העפר ותוכל לראות את פתח הבית‪.‬‬
‫שמע שלמה המלך לעצת הנשר הזקן‪ ,‬וגזר על הרוח לפזר את‬
‫העפר‪ .‬מיד נשבה רוח סערה ופנתה את כל העפר‪ ,‬עד שנגלה‬
‫שער ברזל שהיה נעול‪ .‬על הדלת היה כתוב‪:‬‬
‫דעו לכם‪ ,‬בני האדם שאנחנו ישבנו בזה הטרקלין שנים הרבה‬
‫בטובה והתענוגים‪ .‬כשבא עלינו הרעב‪ ,‬טחנו המרגליות תחת‬
‫החיטים‪ ,‬ולא הועיל לנו‪ ,‬והנחנו הבית לנשרים‪.‬‬
‫ועוד כתוב שם‪ ,‬שלא יכנס אדם לבית זה‪ ,‬אלא אם הוא נביא או‬
‫מלך‪.‬‬

‫‪297‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫סקרנותו של שלמה המלך הלכה וגברה למצוא את מפתחות‬

‫הארמון‪ ,‬והנה הם בתוך ארגז זכוכית! בצעדים מהירים ניגש‬
‫לפתוח את הדלת‪.‬‬
‫כשפתח שלמה המלך את הדלת‪ ,‬נכנס לתוך ארמון מפואר‪ ,‬פתח‬
‫שלושה שערים‪ ,‬שכולם עשויים היו זהב טהור‪ .‬אז התגלה לפניו‬
‫בנין מקסים ביופיו‪ ,‬שקירותיו מצופים באבני חן‪ ,‬החדרים‬
‫והחצרות מרוצפים בכסף וזהב‪ .‬טייל שלמה המלך בבנין‪ ,‬עד‬
‫שהגיע לפינה והיה על הארץ מכסה בצורת עקרב‪ .‬הסיר המכסה‬
‫שהיה עשוי כסף טהור והנה אולמות וחדרים מתחת לארץ‪ ,‬שהיו‬
‫מרהיבים ביופיים‪ .‬וכשהגיע לאחד החדרים‪ ,‬ראה לפתע דבר מה‬
‫בדמות אדם‪ ,‬שלא נע ולא זע‪ .‬התקרב אליו שלמה המלך ואז‬
‫החלה הדמות להרעיש ויצאו אש ועשן מנחיריו וזעק בקול רם‬
‫לכל השדים והרוחות שיבואו אליו‪ .‬עד מהרה היו במקום השדים‬
‫והרוחות וכולם זעקו זעקה גדולה‪.‬‬
‫צעק שלמה המלך לעברם‪ :‬אין אתם יודעים שאני שלמה המלך‪,‬‬
‫ושולט אני על כל בריה שברא הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ואם אני רוצה‬
‫אני איסר אתכם בייסורים רעים ומרים לכן שתקו!‬
‫כששמעו את גערתו של שלמה המלך‪ ,‬נפל פחדו עליהם‪ .‬מרוב‬
‫פחד חלקם נפל על הארץ וחלקם נפלו לתוך הים כדי שלא יפלו‬
‫ביד שלמה המלך‪.‬‬
‫לאחר מכן נגש המלך אל הדמות‪ ,‬והוריד מעל צווארו לוח שבו‬
‫היו כתובים דברים הקשורים למקום הזה בו חי מלך גדול ששלט‬
‫על אלפי מלכים וכבש אלפי גבורים וחי פה עד יומו האחרון‪.‬‬
‫התפעל שלמה המלך מכל מה שראו עיניו‪ ,‬ושב לביתו בירושלים‪.‬‬
‫‪298‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫(ד)‪ִ :‬ה ְש ּ ַב ְע ִּתי ֶא ְת ֶכם‪ְּ ,‬ב ֹנות יְ ר ּו ָׁש ִ ָׁלם‪ַ :‬מה‪-‬‬

‫ַעד‬ ‫ֶאת‪ָׁ -‬ה ַאהֲ ָׁבה‪,‬‬ ‫ּו ַמה‪ְּ -‬תע ְֹרר ּו‬ ‫ּ ָׁת ִעיר ּו‬
‫ֶש ּ ֶת ְח ּ ָׁפץ‪:‬‬
‫השבעתי אתכם – זהו תשובת הקב"ה ומחזיר פניו כלפי‬
‫האומות ואומר להם השבעתי אתכם לאמור מוכרחים אתם‬
‫מפני גזירותיו מה שתעירו ומה שתעוררו כלומר כל מה‬
‫שיעוררו מלחמה על ישראל לא יהיה רק את האהבה עד‬
‫שתחפץ‪ ,‬היינו שיהיה חפצי בם לאהוב אותם‪[ .‬צרור המור]‪.‬‬
‫אתם הגווים על ידי מעשכם הרעים והצרות שאתם מביאים‬
‫עליהם‪ .‬אתם גורמים לאהבת ישראל להתעורר ולהתגבר‬
‫אלי וע"י כך אני חפץ בהם יותר והושיעם במהרה‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫שתחפץ – מלשון חפץ והוא התעוררות לחפוץ ולרצות באהבה‪.‬‬
‫עד שתחפוץ – עד שתתרצה‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫ש ִּ ּׁנ ְּׁתנָ ה לָ הֶ ם ְ ּׁב ִּסינַי‪,‬‬ ‫טובָ ה ֶ‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָן ִּא ְ ּׁבד ּׁו ֵּעצָ ה ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (משלי א‪ ,‬כה)‪ :‬וַ ִת ְּפ ְּרעו כָ ל עֲ צָ ִתי‪ ,‬וְ ֵּאין ֵּעצָ ה ֶא ּׁלָא‬ ‫ֶ‬
‫ש ַע‬ ‫הו ֻּ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (משלי ח‪ ,‬יד)‪ :‬לִ י ֵעצָ ה וְּ תו ִשיָה‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי יְ ֹ‬ ‫תו ָרה‪ֶ ,‬‬ ‫ֹ‬
‫שם ַר ִּ ּׁבי לֵּ וִּ י ְּׁכ ִּתיב (דברים ט‪ ,‬ח)‪ :‬ו ְּבח ֵֹרב ִה ְּקצַ ְּפ ֶתם‬ ‫ְדּׁ ִּס ְכנִּ ין ְ ּׁב ֵּ‬
‫אתי לְ בָ ֵּר ְך ֶא ְתכֶ ם‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ָּׁב ִּ‬ ‫ֶאת יהוה‪ָ ,‬א ַמר ַה ָּׁק ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות‬ ‫ינו ַמחֲזִּ יק ְ ּׁב ָרכָ ה‪ֶ ,‬‬‫ש ֵּא ֹ‬ ‫אתי ִּח ְּׁככֶ ם נָקוּׁב ֶ‬ ‫ו ָּׁמצָ ִּ‬
‫משה ֶאת ָה ָעם ִכי פָ ֻר ַע הוא‪ ,‬וְ ֵּאין ּׁ ָפרו ַּׁע‬ ‫ֶ‬ ‫לב‪ ,‬כה)‪ :‬וַ י ְַּרא‬
‫יך ָמה ְד ַא ְּׁת ָא ַמר‪ :‬וַ ִּּׁת ְפ ְרע ּׁו כָ ל עֲ צָ ִּתי‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי‬ ‫ֶא ּׁ ָלא נָקוּׁב‪ ,‬הַ ֵּא ְ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ְּׁכ ִּאלּׁ ּׁו ִּמ ְת ַא ֵּּׁבל‬ ‫יתם לְ ַה ָּׁק ֹ‬ ‫לֵּ וִּ י ָא ַמר עֲ ִּש ֶ‬
‫צופָ ה‪.‬‬ ‫וחין לְ בֵּ ית אֲ בֵּ לָ ה ֵּּׁבית ְק ֹ‬‫עֲ לֵּ יכֶ ם‪ִּ ,‬אית ַא ְת ִּרין צָ וְ ִּ‬
‫‪299‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫*מ ְת ַר ּ ֶפ ֶקת‪,‬‬
‫(ה)‪ִ :‬מי זֹאת‪ ,‬עֹלָׁ ה ִמן‪ַ -‬ה ִּמ ְד ּ ָׁבר‪ִ ,‬‬
‫*עו ַר ְר ִּת ָׁ‬
‫יך‪ָׁ -‬ש ּ ָׁמה‬ ‫ֹ‬ ‫ַעל‪ּ -‬ד ֹו ָׁד ּה; ּ ַת ַחת ַה ּ ַת ּפ ּו ַח‪,‬‬
‫*ח ְּבלָׁ ה יְ לָׁ ַד ְת ָׁך‪:‬‬‫ִח ְּבלַ ְת ָׁך ִא ּ ֶמ ָׁך ָׁש ּ ָׁמה ִ‬
‫מי הוא האיש בעל התשובה שהיה יבש ושמם בלא תורה‬
‫ומצות כמדבר הצחיח‪ .‬ועולה עתה מן המדבריות שהייתה‬
‫בו‪ ,‬ובזכות התורה והמצוות‪ ,‬מתפרק ומתנחם על דודה הוא‬
‫קודשא בריך הוא ונהנה מתורתו כצמא למים זה שנאמר‪:‬‬
‫"הוי כל צמא לכו למים" [ישעיה נה א]‪.‬‬

‫תחת התפוח עוררתיך – מתעורר לעבודת יהוה‪ ,‬ומתענג‬

‫תחת התפוח שהוא בעל ארבע הנאות והם‪ :‬טעם‪ ,‬ריח‪,‬‬
‫מראה וצל העץ‪ .‬ובתורה ישנם ארבע דרגות ראשי תיבות‬
‫פרד"ס והם‪ :‬פשט‪ ,‬רמז‪ ,‬דרש‪ ,‬סוד‪ .‬כך האדם יוטב לו ע"י‬
‫עסק התורה בעולם הזה ובעולם הבא ובעזרת יהוה לימות‬
‫המשיח בתחיית המתים במהרה בימנו אמן כן יהי רצון‪.‬‬

‫עוררתיך – ואזי כשהאדם מתעורר בתשובה וחוזר אל‬

‫אלהיו מקור מחצבתו‪ ,‬נחשב כאדם חדש שנולד זה עתה‪.‬‬
‫לכן יש עניין שינוי השם בכדי שהעבירות שעשה בשמו‬
‫הקודם יעברו מעליו וישאר עתה בשמו החדש נקי וצח‬
‫מעוון ומעבירות [עפ"י הרי"ח]‪.‬‬

‫שמה חבלתך אמך – "שמה" עולה ראשי תיבות‪ :‬שוב‬

‫מדרכיך היום‪ .‬ואזי תהי כמי שאמו ילדה אותו היום‪ ,‬בלא‬

‫‪300‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬
‫חטאים ועוונות‪ .‬ותהיה בעל תשובה ומלא זכיות זה‬
‫שנאמר‪" :‬הלוא בשובו מדרכיו וחיה" [יחזקאל יח כג]‪.‬‬

‫שמה – זה שנאמר‪" :‬כי שבו מדרכם הרעה" [יונה ג י ] ראשי‬

‫תיבות עולה‪" :‬שמה" ובהמשך הפסוק מובא‪" :‬וינחם‬
‫האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה" [שם]‪.‬‬
‫ומכאן ראה מעלת התשובה ואמצנה אל לבבך‪.‬‬

‫שמה חבלה ילדתך – שמה יהוה ישבור עול צרות וייסורים‬

‫מעליך שהוא יום שובך אליו‪ ,‬כי יהוה הוא יולד ויוצר הכל‬
‫זה שנאמר‪" :‬יהוה אמר אלי בני אתה‪ ,‬אני היום ילדתיך"‬
‫[תהלים ה ז]‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫מתרפקת – חיבוק וגיפוף מתוך אהבה‪.‬‬
‫עוררתיך – מלשון התעוררות‪.‬‬
‫חבלתך – חבלי לידה‪ ,‬הם הכאבים לפני הלידה (צירים) כמו‪" :‬בבא לך חבלים חיל‬
‫כיולדה" [ירמיה מט כד]‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫ִמי זֹאת עֹלָ ה ִמן ַה ִמ ְּד ָבר‪ִּ ,‬עלּׁ ּׁוי ָּׁה ֵּמ ַה ִּּׁמ ְד ָּׁבר‪ִּ ,‬סלּׁ ו ָּׁק ּׁה ִּמן‬
‫הֲדא ָמה ְד ַא ְּׁת ָא ַמר (במדבר‬ ‫ית ָת ּׁה ִּמן ַה ִּּׁמ ְד ָּׁבר‪ָ ,‬‬
‫ַה ִּּׁמ ְד ָּׁבר‪ִּ ,‬מ ָ‬
‫שם יָמֻ תו‪ִּ .‬מ ְת ַר ּׁ ֶפ ֶקת ַעל‬ ‫יד‪ ,‬לה)‪ַ :‬ב ִמ ְּד ָבר ַה ֶזה יִ ַתמו וְּ ָ‬
‫ש ִּהיא ַמ ּׁנַחַ ת ּׁ ִּפ ְר ֵּקי ּׁת ֹו ָרה ו ִּּׁפ ְר ֵּקי‬ ‫דּׁ ֹו ָד ּׁה‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָ ן ֶ‬
‫יך‪ ,‬דָּׁ ַרש‬ ‫עו ַר ְר ִּּׁת ָ‬
‫ֹ‬ ‫בוא‪ַ ּׁ .‬תחַ ת הַ ּׁ ַת ּׁפוּׁחַ‬ ‫לֶע ִּתיד לָ ֹ‬ ‫ָ‬ ‫ַמלְ כוּׁת‬
‫רום‪,‬‬ ‫צב ִּ ּׁב ְש ֵּמי ָמ ֹ‬ ‫רו ִּמי וְ ָא ַמר‪ ,‬נִּ ְתלַ ש ַהר ִּסינַי וְ נִּ ַ ּׁ‬ ‫ּׁ ְפלַ ְט ֹיון ִּאיש ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (דברים ד‪ ,‬יא)‪:‬‬ ‫וְ ָהי ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל נְ תוּׁנִּ ים ּׁ ַת ְח ּׁ ָתיו‪ֶ ,‬‬
‫וַ ִת ְּק ְּרבון וַ ַת ַע ְּמדון ַתחַ ת ָה ָהר‪.‬‬

‫‪301‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬
‫של‬ ‫יך‪ ,‬זֶה ִּסינַי‪ ,‬וְ לָ ּׁ ָמה נִּ ְמ ַ‬ ‫עו ַר ְר ִּּׁת ָ‬
‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ַ ּׁ ,‬תחַ ת הַ ּׁ ַת ּׁפוּׁחַ ֹ‬
‫רות ְ ּׁבח ֶֹדש ִּסיוָ ן‪ָּׁ ,‬כךְ‬ ‫שה ּׁ ֵּפ ֹ‬‫עו ֶ‬ ‫ְ ּׁב ַת ּׁפוּׁחַ ‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא ַמה ּׁ ַת ּׁפוּׁחַ זֶה ֹ‬
‫ַה ּׁת ֹו ָרה נִּ ְּׁתנָה ְ ּׁב ִּסיוָ ן‪.‬‬

‫גוז וְ ִּאילָן‬ ‫יך‪ ,‬לָ ּׁ ָמה ל ֹא ֶּׁבאֱ ֹ‬ ‫עו ַר ְר ִּּׁת ָ‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ַ ּׁ ,‬תחַ ת הַ ּׁ ַת ּׁפוּׁחַ ֹ‬
‫מו ִּציא ָעלָ יו ְּׁת ִּח ּׁ ָלה וְ ַאחַ ר ָּׁכךְ‬ ‫ַאחֵּ ר‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא ָּׁכל ִּאילָ ן דַּׁ ְרכּׁ ֹו ֹ‬
‫מו ִּציא‬ ‫ְ‬
‫רו ָתיו ְּׁת ִּח ּׁ ָלה וְ ַאחַ ר ָּׁכך ֹ‬ ‫מוצִּ יא ּׁ ֵּפ ֹ‬ ‫רו ָתיו‪ ,‬וְ ַת ּׁפוּׁחַ זֶה ֹ‬ ‫ּׁ ֵּפ ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות‬ ‫יעה‪ֶ ,‬‬ ‫ָעלָ יו‪ָּׁ ,‬כ ְך ִּה ְק ִּדּׁ ימ ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל עֲ ִּשיָּׁה לִּ ְש ִּמ ָ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ִּאם ַא ּׁ ֶתם‬ ‫שה וְּ נִ ְּש ָמע‪ָ .‬א ַמר ַה ָּׁק ֹ‬ ‫כד‪ ,‬ז)‪ :‬נַעֲ ֶ‬
‫ְמ ַק ְ ּׁבלִּ ים עֲ לֵּיכֶ ם ּׁת ֹו ָר ִּתי מו ָּׁטב וְ ִּאם לָ או הֲ ֵּרינִּ י כּׁ ֹובֵּ ש‬
‫ש ּׁ ָמה ִּח ְ ּׁבלַ ְת ָך ִּא ּׁ ֶמ ָך‪ ,‬וְ ִּכי‬ ‫הו ֵּרג ֶא ְתכֶ ם‪ָ .‬‬ ‫עֲ לֵּ יכֶ ם הָ ָהר ַהז ֶּׁה וְ ֹ‬
‫קום ַס ָּׁכנָה‬ ‫ש ָהלַ ְך ִּ ּׁב ְמ ֹ‬ ‫ש ּׁ ָמה ִּח ְ ּׁבלָ ה‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי ֶּׁב ֶר ְכיָה לְ ֶאחָ ד ֶ‬ ‫ָ‬
‫יה ְ ּׁב ַההוּׁא ַא ְת ָרא ְדּׁ ַס ַּׁכנְ ּׁ ָתא‬ ‫יה אֲ ַמר לֵּ ּׁ‬ ‫יה חַ ְב ֵּר ּׁ‬‫צל‪ָ ּׁ ,‬פגַ ע ֵּּׁב ּׁ‬
‫וְ נִּ ַ ּׁ‬
‫ָ‬ ‫ָ‬
‫עֲ בַ ְר ְּׁת‪ַּׁ ,‬כ ּׁ ָמה ַס ַּׁכנְ ּׁ ָתא עֲ בַ ְר ְּׁת‪ַּׁ ,‬כדּׁ וּׁן יְ לָ ְדך ִּא ּׁ ֶמך‪ַּׁ ,‬כ ּׁ ָמה צַ עֲ ָרה‬
‫ָע ְב ָרה ָע ָ‬
‫לֶיך‪ ,‬ו ְּׁכ ֵּדין ִּא ְת ְ ּׁב ֵּרית ְ ּׁב ִּר ּׁיָיה חַ ְד ּׁ ָתא‪.‬‬

‫ש ּׁ ָמה חֻּ ְ ּׁבלָ ה‪,‬‬ ‫ש ּׁ ָמה ִּח ְ ּׁבלָ ה‪ ,‬וְ ָ‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ַא ָּׁבא ַּׁבר ַּׁכהֲ נָא ָ‬
‫שר ִד ֶבר יהוה‬ ‫ש ָא ְמר ּׁו (שמות כד‪ ,‬ז)‪ :‬כֹל אֲ ֶ‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫ִּח ְ ּׁבלָ ה‪ּׁ ְ ,‬ב ָ‬
‫ש ָא ְמר ּׁו לָ ֵּעגֶ ל (שמות‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫ש ּׁ ָמה חֻּ ְ ּׁבלָ ה‪ּׁ ְ ,‬ב ָ‬‫שה וְּ נִ ְּש ָמע‪ָ .‬‬ ‫נַעֲ ֶ‬
‫יך יִ ְּש ָר ֵאל‪ .‬וְ חֻּ ְ ּׁבלוּׁ‪ ,‬נִּ ְת ַמ ְש ְּׁכנוּׁ‪ָ ּׁ .‬תנֵּי ַר ִּ ּׁבי‬ ‫לב‪ ,‬ד)‪ֵ :‬א ֶלה אֱ לֹהֶ ָ‬
‫שם ַה ְמפ ָֹרש‬ ‫חו ֵּרב ֵּ‬ ‫ָתן לְ יִּ ְש ָר ֵּאל ְ ּׁב ֹ‬ ‫ש ּׁנ ַ‬ ‫עון ֶּׁבן ֹיוחָ אי זַיִּ ן ֶ‬ ‫ִּש ְמ ֹ‬
‫שחָ ְטא ּׁו נ ּׁ ַֻּטל ֵּמהֶ ם‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ַא ְ ּׁיב ּׁו וְ ַר ָּׁבנָן‪,‬‬ ‫ָהיָה חָ קוּׁק ָעלָ יו‪ ,‬וּׁכְ ֶ‬
‫ַר ִּ ּׁבי ַא ְ ּׁיב ּׁו ָא ַמר ֵּמ ֵּאלָ יו הָ יָה נִּ ְקלַ ף‪ ,‬וְ ַר ָּׁבנָ ן ָא ְמ ֵּרי ַמלְ ָא ְך הָ יָה‬
‫ֹיו ֵּרד ו ְּׁמ ַק ְּׁל ֹ‬
‫פו‪.‬‬

‫‪302‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫חו ָׁתם ַעל‪-‬‬ ‫חו ָׁתם ַעל‪ִ -‬ל ּ ֶב ָׁך‪ַּ ,‬כ ֹ‬

‫*כ ֹ‬ ‫ימנִ י ַ‬ ‫(ו)‪ִ :‬ש ֵׁ‬
‫אול‬
‫*כ ְש ֹ‬ ‫רו ֶע ָׁך‪ּ ִ -‬כי‪ַ -‬ע ָׁ ּזה ַכ ּ ָׁמוֶ ת ַאהֲ ָׁבה‪ָׁ ,‬ק ָׁשה ִ‬
‫זְ ֹ‬
‫*ש ְל ֶה ֶב ְתיָׁ ה‪:‬‬
‫יה‪ִ -‬ר ְש ּ ֵׁפי‪ֵׁ ,‬אש ַ‬ ‫*ר ָׁש ֶפ ָׁ‬
‫ִקנְ ָׁאה‪ְ :‬‬
‫כנסת ישראל מבקשת מיהוה שימני כחותם קבוע על לבך‬
‫וזאת בעבור זכות אבותיי‪.‬‬
‫"כחותם" עולה בגימטריה למניין "בגלל אבות"‪.‬‬
‫"כחותם על זרועך" – זה תפלין של יד‪.‬‬
‫"כחותם על זרועך" ‪ -‬עולה בגימטריה למניין‪" :‬ואנחנו‬
‫בשם יהוה אלהינו נזכיר" [תהלים כ ח]‪ .‬ואנו בו נדבק ושמו‬
‫נזכיר ע"י קשר התפלין‪ .‬וזכות הנחת התפלין המקשרת‬
‫אותנו עם אבינו שבשמיים ובארץ והוא בורא כל העולמות‪,‬‬
‫יעמוד לנו ולבננו עד סוף כל הדורות‪ .‬ואנו יונקים שפע‬
‫וברכה רבה בזכות האבות אבירי המרכבה שעשו מעשיהם‬
‫בחן וחסד לפני יוצר עולם‪.‬‬

‫כי עזה כמות אהבה – אהבתי כה עזה אליך ריבון‬

‫העולמים עד שאני מוכן למסור עצמי ובשרי על קידוש יהוה‬
‫ביהרג ובל יעבור בארבע מיתות בין דין‪ :‬סקילה‪ ,‬שריפה‪,‬‬
‫הרג וחנק‪.‬‬

‫קשה כשאול קנאה – הקנאה מתחלקת לשני סוגים‪:‬‬

‫הראשון – לקנא ל‪ ...‬ז"א בעבור מי שהוא‪( .‬משום כבוד‬
‫מישהו)‪.‬‬
‫השני – לקנא ב‪ ...‬ז"א לקנא במי שהוא‪( .‬משום צרות עין)‪.‬‬

‫‪303‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬
‫וכאן הכוונה לקנאה הראשונה‪ .‬כנסת ישראל מקנאת‬
‫בעבור כבוד יהוה כעניין זה הנאמר ע"י אליהו הנביא ז"ל‪:‬‬
‫"קנא קנאתי ליהוה צבאות אלהי ישראל" [מלכים‪-‬א יט י]‪.‬‬
‫רשפיה רשפי אש שלהבתיה – אש הקנאה ליהוה בוערת‬
‫בעצמותי‪ ,‬וכשלהבת בדמי כמו‪" :‬תבער כמו אש קנאתך"‬
‫[תהלים עט ה]‪.‬‬
‫קשה כשאול קנאה – קרח התחיל במחלוקתו‪ ,‬משום‬
‫שנתקנא באהרן ובקש להיות בעצמו כהן גדול‪ .‬ולבסוף נטל‬
‫עמו מאתים וחמישים מקריבי קטורת‪ ,‬שטענו שאין צורך‬
‫בכהן גדול וכל אחד יכול לעשות את העבודה‪ .‬ואם כן מה‬
‫הרויח קרח במחלוקתו? רואים אנו‪ ,‬כי המקנא אכול ברגשי‬
‫קנאתו‪ ,‬עד שאין חושב להרויח מאומה‪ ,‬ומוכן הוא להפסיד‬
‫ולהינזק ובלבד שיפרע מן הזולת ויזיקהו!‬
‫כאותו משל שהביא החסיד בעל "ראשית חכמה" (שער‬
‫הענווה פרק ז)‪:‬‬
‫חמדן וקנאי הלכו בדרך‪ .‬פגש בהם מלך ואמר להם‪ :‬אחד‬
‫מכם יבקש ממני משהו ואתנהו לו‪ ,‬ואז אתן לחברו כפליים‪,‬‬
‫מי מכם מוכן לבקש?‬
‫חשב החמדן‪ :‬אם אבקש אני‪ ,‬אקבל רק חלק אחד‪ ,‬יבקש‬
‫הוא ואקבל כפלים! נמנע החשדן מלבקש‪ ,‬כי חמד את החלק‬
‫הכפול‪.‬‬
‫והקנאי חשב אף הוא‪ :‬אם אני אבקש יקבל הוא כפליים‪.‬‬
‫והוא קינא בו מראש ונמנע מלבקש‪.‬‬
‫לבסוף‪ ,‬דחק החמדן והפציר בקנאי שיבקש הוא ראשון‪.‬‬
‫נענה הקנאי ואמר‪ :‬אדוני המלך‪ ,‬צווה לעבדיך לנקר לי עין‬
‫אחת!‬
‫הסכים הקנאי להקריב עין אחת שלו‪ ,‬ובלבד שינקרו לחברו‬
‫את שתי עיניו"‬
‫‪304‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬
‫ששים גבורים‬
‫חותם – טבעת שמפותח בה שם נושאה ותוארו וחתימה‪.‬‬
‫עזה – חזקה‪.‬‬
‫כשאול‪ -‬בור תחתיות הוא הקבר‪.‬‬
‫רשפיה – ניצוצות אש‪.‬‬
‫שלהבתיה – רשפים של אש חזקה [רש"י]‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫חו ָתם‪ָ .‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי ֵּמ ִּאיר ָא ְמר ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל לִּ ְפנֵּי‬ ‫ימנִ י כַ ֹ‬ ‫ִש ֵ‬
‫ש ְב ּׁ ָת ְ ּׁבלִּ ְ ּׁב ָך‬ ‫שחָ ַ‬ ‫עולָ ם ַמה ּׁ ֶ‬ ‫של ֹ‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‪ִּ ,‬רבּׁ ֹו ֹנו ֶ‬ ‫ַה ָּׁק ֹ‬
‫יעזֶר ְ ּׁב ֹנו‬ ‫שם ַר ִּ ּׁבי אֱ לִּ ֶ‬ ‫שה‪ְ ,‬דּׁ ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָ ן ְ ּׁב ֵּ‬ ‫לַ עֲ ש ֹות לָ נ ּׁו עֲ ֵּ‬
‫ש ָע ְמד ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל לִּ ְפנֵּי ַהר ִּסינַי‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫של ַר ִּ ּׁבי ֹיוסֵּ י ַה ְ ּׁגלִּ ילִּ י‪ּׁ ְ ,‬ב ָ‬ ‫ֶ‬
‫דוש ָּׁברוּׁךְ‬ ‫ש ָעה ָק ָרא ַה ָּׁק ֹ‬ ‫או ָת ּׁה ָ‬ ‫שה וְ נִּ ְש ָמע‪ּׁ ְ ,‬ב ֹ‬ ‫וְ ָא ְמר ּׁו נַעֲ ֶ‬
‫יך‬‫ית ָ‬ ‫ש ִּּׁמ ִּ ּׁנ ִּ‬‫לו ַאף ַעל ּׁ ִּפי ֶ‬ ‫הוּׁא לְ ַמלְ ַא ְך ַה ּׁ ָמוֶ ת וְ ָא ַמר ֹ‬
‫טור ַעל ְ ּׁב ִּר ֹיו ַתי‪ֵּ ,‬אין לְ ָך ֵּעסֶ ק ְ ּׁב ֻּא ּׁ ָמה‬ ‫מו ְק ָר ֹ‬
‫קוזְ ֹ‬ ‫יטור ֹ‬ ‫פו ְקלִּ ֹ‬ ‫ְק ֹ‬
‫ש ְּמעֲ כֶ ם ֶאת‬ ‫ֹזו‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (דברים ה‪ ,‬כ)‪ :‬וַ יְּ ִהי ְּכ ָ‬
‫חש ְך לְ ַמ ְעלָ ה‪ ,‬וְ הָ א ְכ ִּתיב‬ ‫ֶ‬ ‫חש ְּך‪ ,‬וְ ִּכי יֵּש‬ ‫ַהק ֹול ִמת ֹו ְּך ַה ֶ‬
‫חש ְך‪ ,‬זֶה‬ ‫הו ָרא ִע ֵמה ְּש ֵרא‪ ,‬ו ַּׁמה ּׁו ִּמ ּׁת ֹו ְך ַה ֶ‬ ‫(דניאל ב‪ ,‬כב)‪ :‬ונְּ ֹ‬
‫לחֹת‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות לב‪ ,‬טז)‪ :‬וְּ ַה ֻ‬ ‫חש ְך‪ֶ ,‬‬ ‫ש ָּׁקרוּׁי ֶ‬ ‫ַמלְ ַא ְך הַ ּׁ ָמוֶ ת ֶ‬
‫שה אֱ ל ִֹהים הֵ ָמה וְּ ַה ִמכְּ ָתב ִמכְּ ַתב אֱ ל ִֹהים הוא חָ רות‬ ‫ַמעֲ ֵ‬
‫לחֹת‪ַ ,‬אל ִּּׁת ְק ֵּרי חָ רוּׁת ֶא ּׁ ָלא חֵּ רוּׁת‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי יְ הו ָּׁדה וְ ַר ִּ ּׁבי‬ ‫ַעל ַה ֻ‬
‫ְ‬
‫או ֵּמר חֵּ רוּׁת ִּמ ּׁ ַמלְ ַאך הַ ּׁ ָמוֶ ת‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי‬ ‫נְ חֶ ְמיָה וְ ַר ָּׁבנָ ן‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי יְ הו ָּׁדה ֹ‬
‫נְ חֶ ְמיָה ָא ַמר חֵּ רוּׁת ִּמן ַה ּׁ ַמלְ ֻּכ ּׁי ֹות‪ ,‬וְ ַר ָּׁבנָ ן ָא ְמ ֵּרי חֵּ רוּׁת ִּמן‬
‫ַה ִּ ּׁי ּׁסו ִּּׁרין‪.‬‬

‫יאת‬ ‫חו ָתם‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ֶּׁב ֶר ְכיָה ָא ַמר זֶה ְק ִּר ַ‬ ‫ימנִּ י כַ ֹ‬
‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ִּ ,‬ש ֵּ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (דברים ו‪ ,‬ו)‪ :‬וְּ ָהיו ַה ְּדבָ ִרים ָה ֵא ֶלה וגו' ַעל‬ ‫ְש ַמע‪ֶ ,‬‬
‫יאך ָמה ְד ַא ְּׁת‬ ‫ְ‬ ‫ָ‬
‫רו ֶעך‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו הַ ְּׁת ִּפ ִּּׁלין‪ ,‬הֵּ ַ‬‫חו ָתם ַעל זְ ֹ‬ ‫לְּ בָ בֶ ָך‪ַּׁ ,‬כ ֹ‬
‫אות ַעל י ֶָד ָך‪.‬‬ ‫ש ְר ּׁ ָתם לְ ֹ‬ ‫ָא ַמר (דברים ו‪ ,‬ח)‪ :‬ו ְּׁק ַ‬

‫‪305‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬
‫רו ֶע ָך‬
‫חו ָתם ַעל זְ ֹ‬ ‫חו ָתם ַעל לִּ ֶּׁב ָך ַּׁכ ֹ‬ ‫ימנִּ י כַ ֹ‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ֵּמ ִּאיר ִּש ֵּ‬
‫ְ‬
‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא‬ ‫יהויָכִּ ין‪ְ ,‬דּׁ ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ֵּמ ִּאיר נִּ ְש ַּׁבע ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ִּּׁכ ֹ‬
‫הֲדא הוּׁא‬ ‫ָדו‪ָ ,‬‬ ‫שהוּׁא ֹנו ֵּתק ַמלְ כוּׁת ֵּּׁבית דָּׁ וִּ ד ִּמ ּׁי ֹ‬ ‫ְשבו ָּׁעה ֶ‬
‫ִּד ְכ ִּתיב (ירמיה כב‪ ,‬כד)‪ :‬חַ י ָאנִ י נְּ ֻאם יהוה ִכי ִאם יִ ְּהיֶה‬
‫חו ָתם ַעל יַד יְּ ִמינִ י ִכי‬ ‫הוי ִָקים ֶמלֶ ְּך יְּ הו ָדה ֹ‬ ‫ָכנְּ יָהו בֶ ן יְּ ֹ‬
‫שם ֶא ְּת ֶקנְּ ָך‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי חֲ נִּ ינָא ַּׁבר יִּ ְצחָ ק ִּמ ּׁ ָ‬
‫שם אֲ נִּ י ֹנו ֵּתק‬ ‫ִמ ָ‬
‫ַמלְ כוּׁת ֵּּׁבית דָּׁ וִּ ד‪.‬‬

‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ ,‬אֲ נַ ּׁ ֶת ְק ָך ֵּאין ְּׁכ ִּתיב ָּׁכאן‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא ֶא ְּׁת ֶקנְ ּׁ ָך‪ ,‬אֲ ַת ֶּׁקנְ ָך‬
‫נָת ָך‪.‬‬ ‫יק ְת ָך ָ‬
‫שם ִּּׁת ְהיֶה ּׁ ַת ָּׁק ְ‬ ‫שנְ ִּת ָ‬
‫קום ֶ‬ ‫ִּ ּׁב ְתשוּׁבָ ה ִּמ ּׁ ָמ ֹ‬

‫זוהר השיר‬
‫פתח רבי אלעזר ואמר‪ :‬שימני כחותם על לבך וגומר‪ .‬רשפיה רשפי אש‬
‫שלהבת יה‪ .‬מקרא זה העירותי עליו‪ ,‬אבל לילה אחד היה כשהייתי עומד‬
‫לפני אבי ושמעתי ממנו דבר‪ ,‬שאין שלימות ורצון ותשוקת כנסת ישראל‬
‫אצל הקב"ה אלא בנשמותיהם של הצדיקים שהם מעוררים נביעת מים‬
‫התחתונים לעומת העליונים‪ .‬ובאותה שעה נשלם הרצון והתשוקה‬
‫בדביקות אחת לעשות פירות‪.‬‬
‫בוא וראה כיוון שהתדבקו זה בזה‪ .‬והיא קבלה רצונו‪ .‬ובכן היא אומרת‪:‬‬
‫שימני כחותם על לבך‪ .‬מפני מה כחותם? אלא דרכו של החותם כיוון‬
‫שנדבק במקום אחד אע"פ שנעתק משם‪ ,‬מכל מקום נשאר רושם במקום‬
‫הזה ואל יסיר ממנו‪ .‬כי כל הרושם וכל הצורה שלו נשאר בו‪ .‬וכך אמרה‬
‫כנסת ישראל הלא נדבקתי בך‪ ,‬ואע"פ שאתרחק ממך ואלך בגלות‪ .‬שימני‬
‫כחותם על לבך‪ ,‬למען תשאר כל צורתי בך‪ .‬כחותם הזה שנשארה כל‬
‫צורתו במקום הזה שנדבק בו‪ .‬כי עזה כמות אהבה‪ .‬חזקה היא כמו בפריחת‬
‫הרוח מן הגוף‪ .‬שלמדנו כאשר תגיע השעה שיפטר האדם מן העולם‪.‬‬
‫ורואה מה שרואה‪ ,‬רוחו הולכת בכל אברי הגוף‪.‬‬
‫ותרומם גליו כמו שהולך בלי משוטים‪ .‬עולה ויורד ואין מנוח לו‪ ,‬הוא‬
‫הולך ונפרד מכל אברי הגוף‪ .‬ואין תוקף כיום שנפרש הרוח מן הגוף‪ .‬וכך‬
‫תוקף האהבה של כנסת ישראל אל הקב"ה כתוקף המיתה בשעה שמבקש‬
‫הרוח להפרד מן הגוף‪.‬‬

‫‪306‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫(ז)‪ַ :‬מיִ ם ַר ִּבים‪ ,‬לֹא י ּו ְכל ּו ְל ַכ ּב ֹות ֶאת‪-‬‬

‫רות‪ ,‬לֹא יִ ְש ְטפ ּו ָׁה; ִאם‪-‬יִ ּ ֵׁתן‬ ‫ָׁה ַאהֲ ָׁבה‪ּ ,‬ונְ ָׁה ֹ‬
‫יתו‪ָׁ ּ ,‬ב ַאהֲ ָׁבה‪ּ -‬ב ֹוז‪ָׁ ,‬יב ּוז ּו‬
‫הון ּ ֵׁב ֹ‬
‫ִאיש ֶאת‪ָּׁ -‬כל‪ֹ -‬‬
‫לו‪:‬‬
‫ֹ‬

‫"וידוע כי סדר הארבע יסודות הוא כך‪ :‬מים ‪,‬אש ‪,‬רוח‬

‫ועפר"‪.‬‬
‫כמו שכתב רבינו האר"י זלה"ה בשער מאמרי רז"ל דף יב‬
‫עמוד ב בביאור מאמר פסיעותיו של אברהם אבינו יעוין‬
‫שם‪.‬‬
‫ועל אף שהמים ביסוד גבוה יותר מן האש וטבע המים‬
‫לכבות את האש‪ .‬כאן מרב האהבה אל השם יתברך נעשה‬
‫כעין הפך הטבע‪ ,‬ומים רבים לא יכולים לעוצמת אש‬
‫האהבה של יהוה‪.‬‬

‫מים רבים – זהו רמז לגויים השואפים להעבירנו על דתנו‬

‫וחיינו זה שנאמר‪" :‬אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו‪ :‬אזי‬
‫המים שטפונו נחלה עבר על נפשנו‪ :‬אזי עבר על נפשנו‬
‫המים הזידונים" [תהלים קכד ג‪-‬ה]‬
‫מים זידונים – העמים הזדים והזרים ליהוה ולבניו‪.‬‬

‫ונהרות לא ישטפוה – כל הצרות והייסורים הבאים ע"י‬

‫הגויים ומלכיהם לא יניעו את העם מדבקותו ביהוה יתברך‪.‬‬
‫אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה – תורת יהוה‬
‫ואמריו לא יסולאו בפז וכל הון שבידי האדם לא יספיק‬
‫לקנות‪ :‬כאהבת יהוה לבניו‪ ,‬ואהבת ישראל אל אביהם‬
‫‪307‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬
‫שבשמים‪ .‬זה שנאמר‪" :‬טוב לי תורת פיך מאלפי זהב‬
‫וכסף" [תהלים קיט עב]‪.‬‬
‫ועוד מובא בפרקי אבות ע"י רבי יוסי בן קיסמא‪:‬‬
‫"‪...‬אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות‬
‫שבעולם‪ ,‬איני דר אלא במקום תורה‪...‬לפי שבשעת פטירתו‬
‫של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים‬
‫טובות ומרגליות‪ ,‬אלא תודה ומעשים טובים"‪[ .‬פרק ו משנה ט]‪.‬‬
‫בוז יבוזו לו – יום המוות הוא יום בו בזים לו לאדם כל הון‬
‫ועושר שברשותו ונשאר בידיו תורה ומצות ומעשים טובים‬
‫כמובא ע"י התנא‪.‬‬
‫נאמר במדרש‪ ,‬שלעתיד לבוא יאמרו אומות העולם לפני‬
‫הקב"ה‪" :‬ריבונו של עולם‪ ,‬אנחנו מוכנים לתת את כל‬
‫ממוננו בשביל התורה והקב"ה עונה להם‪" :‬אם ייתן איש‬
‫את כל הון ביתו באהבה‪ ,‬בוז יבוזו לו" נשאלת השאלה‪,‬‬
‫מדוע? אם מוכנים הם לתת את כל הונם בשביל התורה‪,‬‬
‫מאחר שהם מכירים ברוממותה ויוקרתה‪ ,‬מדוע לא תינתן‬
‫להם?‬
‫וזאת משום שישראל בני מלכים הם והמלך הקדוש‪ ,‬מלך‬
‫מלכי המלכים הקדוש בורך הוא בחר בנו כחתניו לשמירת‬
‫הת ורה ואנו מופקדים לשומרה ולעובדה‪ .‬ולא כן הגויים‬
‫ואומות העולם המה בני השפחות ואין להם שייכות לשאת‬
‫את בת המלך‪ ,‬את התורה הקדושה‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫הון – כסף ורכוש כמו "הון ועושר ביתו"‪.‬‬
‫בוז – לעג‪ ,‬זלזול‪.‬‬

‫‪308‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫מדרש השיר‬
‫דוש ָּׁברוּׁךְ‬ ‫ש ַה ָּׁק ֹ‬‫ִכי ַע ָזה כַ ָמוֶ ת ַאהֲ בָ ה‪ַ ,‬עז ָּׁה ַאהֲ בָ ה ַּׁכ ּׁ ָמוֶ ת‪ֶ ,‬‬
‫הֲדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (מלאכי א‪ ,‬ב)‪ָ :‬א ַה ְּב ִתי‬ ‫אוהֵּ ב ֶא ְתכֶ ם‪ָ ,‬‬ ‫הוּׁא ֹ‬
‫ש ָעה‬ ‫אול ִּקנְ ָאה‪ּׁ ְ ,‬ב ָ‬ ‫שה כִּ ְש ֹ‬ ‫ֶא ְּתכֶ ם ָא ַמר יהוה וגו'‪ָ .‬ק ָ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (דברים‬ ‫ש ּׁ ָלהֶ ם‪ֶ ,‬‬ ‫בו ַדת כּׁ ֹוכָ ִּבים ֶ‬
‫תו ַּׁבעֲ ֹ‬
‫או ֹ‬
‫ש ְמ ַקנְ ִּאים ֹ‬ ‫ֶ‬
‫לב‪ ,‬טז)‪ :‬י ְַּקנִ ֻאהו ְּבזָ ִרים‪.‬‬

‫ש ָא ַהב יִּ צְ חָ ק ֶאת‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ִ ,‬כי ַע ָזה כַ ָמוֶ ת ַאהֲ בָ ה‪ַ ,‬אהֲבָ ה ֶ‬
‫הֲדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (בראשית כה‪ ,‬כח)‪ :‬וַ יֶאֱ ַהב יִ ְּצחָ ק‬ ‫שו‪ָ ,‬‬ ‫ֵּע ָ‬
‫שו לְ יַעֲ קֹב‪,‬‬ ‫ש ִּ ּׁק ּׁנֵּא ֵּע ָ‬
‫אול ִּקנְ ָאה‪ֶ ,‬‬ ‫שה ִּכ ְש ֹ‬
‫שו‪ָ .‬ק ָ‬‫ֶאת ֵע ָ‬
‫שו ֶאת יַעֲ קֹב‪.‬‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (בראשית כז‪ ,‬מא)‪ :‬וַ ִי ְּשטֹם ֵע ָ‬
‫ֶ‬

‫ש ָא ַהב יַעֲ קֹב‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ִ ,‬כי ַע ָזה כַ ָמוֶת ַאהֲ בָ ה‪ַ ,‬אהֲ בָ ה ֶ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (בראשית לז‪ ,‬ג)‪ :‬וְּ יִ ְּש ָר ֵאל ָא ַהב ֶאת ֹיוסֵ ף‬ ‫לְ ֹיוסֵּ ף‪ֶ ,‬‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‬ ‫ש ִּ ּׁקנְ א ּׁו ֹ‬
‫בו ֶאחָ יו‪ֶ ,‬‬ ‫אול ִּקנְ ָאה‪ֶ ,‬‬
‫שה כִּ ְש ֹ‬ ‫ִמ ָכל ָבנָיו‪ָ .‬ק ָ‬
‫בו ֶאחָ יו‪.‬‬‫(בראשית לז‪ ,‬יא)‪ :‬וַ יְּ ַקנְּ או ֹ‬

‫ָתן‬ ‫הונ ָ‬
‫ש ָא ַהב יְ ֹ‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ִ ,‬כי ַע ָזה כַ ָמוֶת ַאהֲ בָ ה‪ַ ,‬אהֲ בָ ה ֶ‬
‫הונ ָָתן ְּכנ ְַּפש ֹו‪.‬‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמואל א יח‪ ,‬א)‪ :‬וַ יֶאֱ ָהבֵ הו יְּ ֹ‬ ‫לְ ָדוִּ ד‪ֶ ,‬‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמואל‬ ‫שאוּׁל לְ ָדוִּ ד‪ֶ ,‬‬ ‫ש ִּ ּׁק ּׁנֵּא ָ‬
‫אול ִּקנְ ָאה‪ֶ ,‬‬‫שה כִּ ְש ֹ‬ ‫ָק ָ‬
‫עויֵן ֶאת ָדוִ ד‪.‬‬ ‫שאול ֹ‬ ‫א יח‪ ,‬ט)‪ :‬וַ יְּ ִהי ָ‬

‫אוהֵּ ב הָ ִּאיש‬ ‫ש ֹ‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ִ ,‬כי ַע ָזה כַ ָמוֶ ת ַאהֲ בָ ה‪ַ ,‬אהֲ בָ ה ֶ‬
‫שר‬ ‫שה אֲ ֶ‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (קהלת ט‪ ,‬ט)‪ְּ :‬ר ֵאה ַח ִיים ִעם ִא ָ‬ ‫לְ ִּא ְש ּׁת ֹו‪ֶ ,‬‬
‫או ֵּמר לָ ּׁה‬ ‫ש ְּׁמ ַק ּׁנֵּא לָ ּׁה וְ ֹ‬
‫אול ִּקנְ ָאה‪ִּ ,‬קנְ ָאה ֶ‬‫שה כִּ ְש ֹ‬
‫ָא ַה ְּב ָת ‪ָ .‬ק ָ‬
‫לונִּ י וְ ָהלְ כָ ה וְ ִּד ְ ּׁב ָרה ִּע ּׁמ ֹו‪ִּ ,‬מ ּׁיָד‬
‫ַאל ְּׁת ַד ְ ּׁב ִּרי ִּעם ִּאיש ּׁ ְפ ֹ‬
‫(במדבר ה‪ ,‬יד)‪ :‬וְּ ָעבַ ר ָעלָ יו רוחַ ִקנְּ ָאה וְּ ִקנֵא ֶאת ִא ְּשת ֹו‪.‬‬
‫‪309‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫של‬ ‫רו ֶ‬‫ש ָאהֲ ב ּׁו דּׁ ֹו ֹ‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ִ ,‬כי ַע ָזה כַ ָמוֶ ת ַאהֲ בָ ה‪ַ ,‬אהֲבָ ה ֶ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (תהלים מד‪ ,‬כג)‪ִ :‬כי‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‪ֶ ,‬‬ ‫ְש ַמד לְ ַה ָּׁק ֹ‬
‫ש ָע ִּתיד‬ ‫אול ִּקנְ ָאה‪ֶ ,‬‬ ‫שה ִּכ ְש ֹ‬ ‫יך ה ַֹרגְּ נו כָ ל ַהי ֹום‪ָ .‬ק ָ‬ ‫ָעלֶ ָ‬
‫דולָ ה‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא לְ ַק ּׁנֵּא לְ ִּצ ּׁי ֹון ִּקנְ ָאה גְ ֹ‬ ‫ַה ָּׁק ֹ‬
‫ֵאתי לְּ ִצי ֹון ִקנְּ ָאה‬ ‫ִּד ְכ ִּתיב (זכריה ח‪ ,‬ב)‪ :‬כֹה ָא ַמר יהוה ִקנ ִ‬
‫שלְ הֶ בֶ ת‪-‬י ָּׁה‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ֶּׁב ֶר ְכיָה ָא ַמר‬ ‫יה ִּר ְש ּׁ ֵּפי ֵּאש ַ‬
‫שפֶ ָ‬ ‫דולָ ה‪ְ .‬ר ָ‬ ‫גְּ ֹ‬
‫של ַמ ְעלָ ה‪ ,‬ל ֹא ָה ֵּאש ְמכַ ָּׁבה לַ ּׁ ַמיִּ ם וְ לֹא ַה ּׁ ַמיִּ ם ְמכַ ִּ ּׁבין‬ ‫ָּׁכ ֵּאש ֶ‬
‫לָ ֵּאש‪.‬‬

‫זוהר השיר‬
‫פתח רבי אליעזר ואמר‪ :‬מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וגומר‪ .‬מים‬
‫רבים‪ ,‬זו זרוע הימנית שצריך לקשור בה קשר תפלין על זרוע השמאלית‪.‬‬
‫לקיים וימינו תחבקני‪ :‬דבר אחר‪ ,‬מים רבים זה הוא הנהר העליון שממנו‬
‫יוצאים נהרות לכל צד וכולם גוחים ונמשכים ממנו‪.‬‬
‫ונהרות‪ ,‬כמש"כ [משלי כד] "כל הון יקר ונעים" באהבה של כנסת ישראל‬
‫אליו שלא יתקשר עמם‪ .‬בוז יבוזו לו כל אותם המונים וכל אותם המחנות‬
‫שלמעלה לאותו הון יקר‪ .‬שהרי אין נחת לכולם אלא בשעה שכנסת ישראל‬
‫מתקשרת בו בהקב"ה ונתעטרה עמו‪ .‬שאז כל אותם המונים וכל אותם‬
‫המחנות וכל העולמות בשמחה בהארה ובברכות‪.‬‬

‫מעשי המלך‬
‫מעשה באדם אחד‪ ,‬תלמיד חכם חסיד וענו‪ ,‬שבקש מאליהו‬
‫הנביא לגלות לו מי יהיה שכנו לעולם הבא‪ .‬הוא התענה תעניות‬
‫רבות והרבה בתפלות ותחנונים‪ ,‬עד שנאמר לו בחלום הלילה‪:‬‬
‫פלוני הקצב יהיה חברך‪.‬‬
‫הקיץ האיש משנתו דואג ונאנח‪ ,‬סר וזועף‪ ,‬ושב לצום ולהתענות‬
‫ולבקש כי יודיעוהו דבר אמת‪ .‬ונאמר לו בחלום‪ :‬הן כבר‬
‫הודעתיך‪ ,‬שחברך בעולם הבא הוא פלוני הקצב‪ .‬כשמעו זאת ‪,‬‬

‫‪310‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫נדהם ונאנח ובכה בכי רב ושמע קול מן השמיים‪ :‬לולא היית‬

‫חסיד ומלא וגדוש בתורה‪ ,‬במצות ובמעשים טובים‪ ,‬היית נדון‬
‫עתה למיתה! מדוע חרה לך שהקצב יהיה שכנך? הידעת מה‬
‫עשה? הלא אף אדם לא יוכל לעשות כמעשהו‪ ,‬ושכרו הרבה‬
‫מאד על פי פעלו!‬
‫השכים אותו חסיד בבוקר‪ ,‬התפלל והלך לחנותו של הקצב‪ .‬נתן לו‬
‫שלום וישב אצלו‪ ,‬ואמר‪ :‬רצוני שתודיעני מה מעשיך וחסידותך?‬
‫השתומם הקצב ואמר‪ :‬הן אדוני ראה מה מעשי‪ ,‬קצב אני‬
‫ומתפרנס ביושר‪ .‬מחצית מרווחי אני נותן לצדקה ומחצית השנייה‬
‫למחיה‪.‬‬
‫אמר החסיד‪ :‬אנשים רבים נותנים סכומים רבים יותר לצדקה‪.‬‬
‫ברצוני שתספר לי על דבר גדול שעשית‪ ,‬שאף אחד לא עשהו‪.‬‬
‫שתק הקצב לשעה קלה‪ ,‬ולבסוף אמר‪ :‬נזכרתי בדבר שאירע‬
‫לפני כמה שנים‪ .‬אמר לו‪ :‬הבה ואשמע‪ .‬ספר הקצב‪ :‬פעם עסקתי‬
‫במלאכתי‪ ,‬והנה ארחת גווים באה לקראתי ומוליכה עמה כמה‬
‫שבוים‪ ,‬ובניהם נערה קטנה מתייפחת במר נפשה‪ .‬ניגשתי אליה‬
‫ושאלתיה‪ :‬בתי למה תבכי ועל מה תצעקי? אמרה לי יהודיה אני‪,‬‬
‫ואני פוחדת שימכרוני לגוי‪ ,‬והוא יוציאני מכלל ישראל‪ .‬רוצה אני‬
‫שימכרוני ליהודי ואמשיך לדבוק בדת אבותיי! כשמעי את‬
‫דבריה‪ ,‬נכמרו רחמי ואמרתי לה‪ :‬החרישי ואזרי עוז‪ ,‬כי אני אפדך‬
‫מיד שוביך‪ .‬הלכתי לאדוניה וביקשתי לקנותה‪ .‬משראה שאני‬
‫חפץ דווקא בה העלה את מחירה‪ ,‬אבל אני לא נסוגתי ופדיתיה‬
‫בדמים מרובים‪ .‬הבאתיה לביתי‪ ,‬הלבשתיה מלבושי כבוד‪ ,‬והיא‬
‫הייתה כאחת מבנות הבית‪ .‬הנערה בגרה והייתה מכותרת בכל‬
‫‪311‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫המעלות‪ .‬קראתי אלי את בני יחידי שהיה בן עשרים ואחד‪,‬‬

‫ואמרתי לו‪ :‬בני יקירי בקשה לי אליך‪ ,‬קבל עצתי ומלא אח רצוני‬
‫וייטב לך העולם הזה ובעולם הבא‪ .‬אמר לי אבא אמור ואעשה‪,‬‬
‫כי לא אסור מדבריך ימין ושמאל‪ .‬אמרתי לוח‪ :‬רצוני שתשא‬
‫נערה זו לאישה ואני אדאג לכל צרכיכם‪ .‬אמר לי‪ :‬כטוב בעיניך‪,‬‬
‫דברך צו לי‪ .‬שמחתי מאד והכנתי להם את כל צרכיהם דירה‬
‫ורהיטים‪ ,‬בגדים ותכשיטים‪ ,‬ערכתי סעודה גדולה לחופה וקראתי‬
‫לכל אנשי העיר‪ ,‬ואת העניים הושבתי בין בני משפחתי‪ ,‬כדי שלא‬
‫יתביישו‪ .‬ואני הייתי עומד ומגיש לפניהם ורואה כיצד אוכלים‬
‫מעדנים ששים ושמחים‪ .‬רק בשולחן אחד לא אכלו דבר‪ .‬שאלתי‬
‫אותם‪ :‬אחי‪ ,‬למה תעשו כן‪ ,‬שמא מצאתם במטעמי דבר של דופי‬
‫ופסול? ענו ואמרו‪ :‬חלילה אבל עני זה‪ ,‬שהושבת בנינו‪ ,‬בוכה כל‬
‫העת בשברון לבב‪ ,‬ואנו לא נוכל לאכול מפני אנחתו‪ .‬נטלתי את‬
‫העני הבוכה בידי‪ ,‬הוצאתיו לחוץ ואמרתי לו‪ :‬אחי‪ ,‬למה הרעותה‬
‫לי‪ ,‬ולמה תעכיר את רוח החוגגים‪ .‬הודיעני למה נעצבת ואל תכחד‬
‫ממני‪ .‬אם נושים בך חוב אשלם אותו עבורך‪ ,‬אם זקוק אתה‬
‫להלואה אלוה לך בשמחה‪ .‬אמר לי‪ :‬אין עלי חוב‪ ,‬ואיני צריך‬
‫הלואה‪ .‬בוכה אני על הנערה‪ ,‬שהיא מעיר פלונית ואני קדשתיה‬
‫לפני כמה שנים והיא מאורסת לי‪ .‬לפתע נעלמה ואני הולך מעיר‬
‫לעיר ומחפש אחריה וכאן סוף סוף מצאתיה הגעתי ליום חתונתה‬
‫לאחר‪ .‬והוא הוציא את שטר הקידושין והראה לי‪ .‬ניכרים היו‬
‫דבריו כדברי אמת‪ ,‬והוא תמך את דבריו בסימנים ניכרים‪.‬‬
‫קראתי לבני אמרתי לו‪ :‬בני עשית את רצוני בקחתך נערה זו‬
‫לאישה‪ ,‬ועכשיו יש לי בקשה נוספת למלא אחריה‪ .‬ענה בני‬
‫‪312‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫ואמר‪ :‬כשם שעשיתי רצונך עד כה‪ ,‬אמשיך ואעשנו‪ .‬אמרתי לו‪:‬‬

‫נערה זו מקודשת לאחר‪ ,‬והאדם שקידשה נמצא כאן‪ .‬עשה‬
‫רצוני‪ ,‬ותן לו את הדירה ואת הרהיטים‪ ,‬את הבגדים את‬
‫התכשיטים‪ ,‬ואני אפצה אותך שלא תצטער‪ .‬אמר בני‪ :‬כן תעשה‬
‫כאשר דיברת‪.‬‬
‫מיד לקחתי את העני והלבשתיו בגד כבוד‪ ,‬והבאתיו לפני הנערה‬
‫ונכנסו לחופה‪ ,‬ואני נתתי להם את כל צרכם‪ .‬הנה במעשה הזה‬
‫נזכרתי ואיני יודע אם לכך כוונתך‪.‬‬
‫אמר לו החסיד‪ :‬ברוך אתה ליהוה‪ ,‬והריני נותן הודיה על חלקי‪,‬‬
‫[עפ"י הרב "מעיל צדקה"]‪.‬‬ ‫שאזכה להיות שכנך לעולם העליון‪.‬‬

‫חות לָׁ נ ּו ְק ַט ָׁ ּנה‪ ,‬וְ ָׁש ַדיִ ם ֵׁאין לָׁ ּה; ַמה‪-‬‬ ‫(ח)‪ָׁ :‬א ֹ‬
‫ַ ּנעֲ ֶשה לַ אֲ ח ֵֹׁתנ ּו‪ַ ּ ,‬ב ּי ֹום ֶש ְ ּי ֻד ּ ַבר‪ָׁ ּ -‬ב ּה‪:‬‬
‫אחות – "לשון איחוי‪ ,‬אלו קרעים שאין מתאחין"‬
‫[רש"י]‪.‬‬
‫ואלו קרעי הגלות ומבשר על זמן הגאולה‪ ,‬ע"י איחוי וקיבוץ‬
‫הגלויות מארבע כנפות הארץ‪ .‬זירוז הגאולה יעשה ע"י‬
‫המילה "אחות" שעולה בגימטריה למניין "אהבה‪ ,‬אחוה‬
‫ושלום" בין איש לרעהו‪ .‬וזהו על שנאת חינם נחרב הבית‬
‫ועל אהבת חינם עתיד להיבנות במהרה בימנו אמן‪.‬‬
‫ושדים אין לה – שדים מראים באישה בשלות ובגרות‬
‫ויכולת להניק ילדיה‪ .‬וכאן עדיין שדים אין לה זאת אומרת‪:‬‬
‫לא הגיע עדיין זמן הגאולה‪.‬‬

‫‪313‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬
‫מה נעשה לאחותנו ביום שידבר בה – מה נעשה ליום‬
‫הגאולה ליום איחוי קרעי העם‪ ,‬ליום בו ידובר שהגיע זמן‬
‫משיח צדקנו לגאלנו‪.‬‬
‫אחות לנו קטנה – אלו ישראל‪ ,‬רבי עזריה בשם רבי יהודה‬
‫בן רבי סימון‪ :‬לעתיד לבוא עתידין כל שרי אומות העולם‬
‫להיות באין ומקטרגין על ישראל לפני הקב"ה ואומרין‬
‫רבונו של עולם‪ :‬אלו עבדו עבודת כוכבים ואלו עבדו עבודת‬
‫כוכבים‪ .‬אלו גילוי עריות ואלו גילוי עריות‪ .‬אלו שפכו דמים‬
‫ואלו שפכו דמים‪ .‬מפני מה אלו יורדין ואלו אינן יורדין‪.‬‬
‫אמר להם הקב"ה אחות לנו קטנה‪ .‬מה קטן זה כל מה‬
‫שהוא עושה אין מוחין על ידו למה שהוא קטן‪ .‬כך כל מה‬
‫שישראל מתלכלכין כל ימות השנה בעונותיהן בא יום‬
‫כיפור ומכפר עליהם שנאמר‪" :‬כי ביום הזה יכפר עליכם"‬
‫[ויקרא טז]‪.‬‬
‫רבי ברכיה פתח ואמר‪ :‬קרא באברהם אבינו אחות לנו‬
‫קטנה‪ .‬זה אברהם שנאמר‪" :‬אחד היה אברהם ויירש את‬
‫הארץ" [יחזקאל לג כד] ואיחה את כל באי העולם לפני הקב"ה‪.‬‬
‫בר קפרא אמר‪ :‬כאדם שהוא מאחה את הקרע‪ ,‬עד שהוא‬
‫קטן היה עסוק במצות ומעשים טובים‪ .‬ושדים אין לה‪:‬‬
‫שעדיין לא בא לכלל מצות ומעשים טובים‪ .‬מה נעשה‬
‫לאחותנו ביום שידובר בה‪ :‬ביום שגזר נמרוד הרשע ואמר‬
‫לירד לכבשן האש‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫ַמיִּ ם ַר ִּ ּׁבים לֹא יו ְּׁכל ּׁו לְ כַ בּׁ ֹות ֶאת ָה ַאהֲבָ ה‪ַ .‬מיִּ ם ַר ִּ ּׁבים‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו‬
‫מון ַע ִמים‬ ‫הוי הֲ ֹ‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (ישעיה יז‪ ,‬יב)‪ֹ :‬‬ ‫עולָ ם‪ֶ ,‬‬ ‫ֻּא ּׁמ ֹות ָה ֹ‬
‫דוש‬ ‫ש ַה ָּׁק ֹ‬
‫ַר ִבים‪ .‬לֹא יו ְּׁכל ּׁו לְ כַ בּׁ ֹות ֶאת ָה ַאהֲ בָ ה‪ַ ,‬אהֲבָ ה ֶ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (מלאכי א‪ ,‬ב)‪ָ :‬א ַה ְּב ִתי‬ ‫אוהֵּ ב לְ יִּ ְש ָר ֵּאל‪ֶ ,‬‬ ‫ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ֹ‬
‫‪314‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫רות לֹא יִּ ְש ְטפו ָּׁה‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו אֻּ ּׁמ ֹות‬ ‫ֶא ְּתכֶ ם ָא ַמר יהוה‪ .‬וּׁנְ ָה ֹ‬
‫יא ְך ָמה ְד ַא ְּׁת ָא ַמר (ישעיה ז‪ ,‬כ)‪ַ :‬בי ֹום ַההוא‬ ‫עולָ ם‪ ,‬הֵּ ַ‬ ‫ָה ֹ‬
‫ָהר וגו' (ישעיה ח‪ ,‬ז)‪:‬‬ ‫ירה ְּב ֶע ְּב ֵרי נ ָ‬‫יְּ גַ ַלח יהוה ְּב ַת ַער ַה ְּשֹכִ ָ‬
‫ָהר‪ִּ .‬אם יִּ ּׁ ֵּתן ִּאיש ֶאת ָּׁכל‬ ‫וְּ לָ כֵ ן ִהנֵה יהוה ַמעֲ לֶ ה גו' ֵמי ַהנ ָ‬
‫עולָ ם ֶאת‬ ‫יתו ָּׁב ַאהֲ בָ ה‪ִּ ,‬אם ּׁפ ֹו ְת ִּחין הֵּ ן ָּׁכל ֻּא ּׁמ ֹות ָה ֹ‬ ‫הון ֵּּׁב ֹ‬ ‫ֹ‬
‫מונָם ְ ּׁב ָדבָ ר ֶאחָ ד ִּמן‬ ‫ש ּׁ ָלהֶ ן וְ ֹנו ְתנִּ ים ָמ ֹ‬ ‫ָּׁכל ִּּׁת ְס ָּׁב ִּר ּׁי ֹות ֶ‬
‫עולָ ם‪.‬‬ ‫ינו ִּמ ְת ַּׁכ ּׁ ֵּפר ְ ּׁבי ָָדם לְ ֹ‬
‫ַה ּׁת ֹו ָרה‪ֵּ ,‬א ֹ‬

‫יתו ָּׁב ַאהֲ בָ ה‪ִּ ,‬אם‬ ‫הון ֵּּׁב ֹ‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ִּ ,‬אם יִּ ּׁ ֵּתן ִּאיש ֶאת ָּׁכל ֹ‬
‫ש ּׁ ָלהֶ ן ְ ּׁב ָדבָ ר ֶאחָ ד ִּמן‬ ‫עולָ ם ָּׁכל ִּּׁת ְס ָּׁב ִּר ּׁי ֹות ֶ‬ ‫ּׁפ ֹו ְת ִּחין אֻּ ּׁמ ֹות ָה ֹ‬
‫של ַר ִּ ּׁבי עֲ ִּקיבָ א וַ חֲבֵּ ָריו‪,‬‬ ‫מונָ ם ְ ּׁב ָד ָמיו ֶ‬ ‫ַה ּׁת ֹו ָרה‪ ,‬וְ ֹנו ְתנִּ ין ָּׁכל ָמ ֹ‬
‫לו‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָ ן הֲ וָ ה‬ ‫עולָ ם‪ .‬בּׁ ֹוז יָבוּׁז ּׁו ֹ‬ ‫ֵּאין ִּמ ְת ַּׁכ ּׁ ֵּפר לָ הֶ ם לְ ֹ‬
‫ְמ ַט ּׁיֵּל וְ ָסלֵּיק ִּמ ְּׁטבֶ ְריָה לְ ִּצ ּׁפ ֹו ִּרין‪ ,‬וַ הֲ וָ ה ַר ִּ ּׁבי ִּחיָּׁא ַּׁבר ַא ָּׁבא‬
‫טון חַ ד ֵּּׁבית חַ ְקלָ א‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָן ָה ֵּדין ֵּּׁבית‬ ‫יה‪ְ ,‬מ ֹ‬ ‫ָס ֵּמ ְך ֵּל ּׁ‬
‫טון חַ ד‬ ‫או ַריְ ָתא‪ְ .‬מ ֹ‬ ‫יה ְ ּׁבגִּ ין ִּמלְ ֵּעי ְ ּׁב ֹ‬ ‫חַ ְקלָ א הֲ וַ ת ִּדּׁ ִּידי וְ ז ִּ ַּׁבינְ ּׁ ֵּת ּׁ‬
‫ֵּּׁבית ּׁ ֶכ ֶרם‪ ,‬וְ ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָן ָה ֵּדין ֵּּׁבית ּׁ ֶכ ֶרם ִּדּׁ ִּידי הֲ וָ ה‬
‫ֵּיתא‪ ,‬וְ ָא ַמר‬ ‫טון חַ ד ֵּּׁבית ז ָ‬ ‫יה ְ ּׁבגִּ ין ִּמלְ ֵּעי ְ ּׁבא ֹו ַריְ ָתא‪ְ .‬מ ֹ‬ ‫וְ ז ִּ ַּׁבינְ ּׁ ֵּת ּׁ‬
‫יה ָמה ַא ְּׁת‬ ‫ש ֵּרי ַר ִּ ּׁבי ִּח ּׁיָא ַּׁבר ַא ָּׁבא ָּׁבכֵּ י‪ ,‬אֲ ַמר לֵּ ּׁ‬ ‫מו כֵּ ן‪ָ ,‬‬ ‫ְּׁכ ֹ‬
‫ְ‬
‫לֵּיה ָּׁבכֵּ י אֲ נָא ְדּׁ לָ א ְשבַ ְק ְּׁת לְ ִּסיבו ֵּּׁתיך ְּׁכלוּׁם‪.‬‬ ‫ּׁ‬ ‫ָּׁבכֵּ י‪ ,‬אֲ ַמר‬
‫יתי‪,‬‬ ‫ש ָע ִּש ִּ‬ ‫ֶיך ַמה ּׁ ֶ‬ ‫לו‪ִּ ,‬חיָּׁא ְ ּׁבנִּ י‪ ,‬וּׁנְ ַק ּׁ ָלה ֹזו ְ ּׁב ֵּעינ ָ‬ ‫ָא ַמר ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות כ‪ ,‬יא)‪:‬‬ ‫שה י ִָּמים‪ֶ ,‬‬ ‫ש ִּ ּׁנ ּׁ ַתן לְ ִּש ּׁ ָ‬ ‫ש ּׁ ָמכַ ְר ִּּׁתי דָּׁ בָ ר ֶ‬ ‫ֶ‬
‫שה יהוה‪ ,‬אֲ בָ ל ַה ּׁת ֹו ָרה נִּ ְּׁתנָ ה לְ ַא ְר ָּׁב ִּעים‬ ‫שת י ִָמים ָע ָ‬ ‫ש ֶ‬ ‫ִכי ֵ‬
‫שם ִעם יהוה ַא ְּר ָב ִעים‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (שמות לד‪ ,‬כח)‪ :‬וַ יְּ ִהי ָ‬ ‫ֹיום‪ֶ ,‬‬
‫שב ָבהָ ר ַא ְּר ָב ִעים ֹיום‪ַּׁ .‬כד‬ ‫ֹיום‪ ,‬ו ְּׁכ ִּתיב (דברים ט‪ ,‬ט)‪ :‬וָ ֵא ֵ‬
‫קו ֵּרא ָעלָ יו‪ִּ :‬אם יִּ ּׁ ֵּתן ִּאיש ֶאת ָּׁכל‬ ‫רו ֹ‬ ‫ְדּׁ ַמ ְך ַר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָן ָהיָה דּׁ ֹו ֹ‬
‫ש ָא ַהב ַר ִּ ּׁבי ֹיוחָ נָ ן ֶאת הַ ּׁת ֹו ָרה‪ ,‬בּׁ ֹוז יָבוּׁז ּׁו‬ ‫יתו ָּׁב ַאהֲ בָ ה ֶ‬ ‫הון ֵּּׁב ֹ‬ ‫ֹ‬
‫תו ּׁפ ֹו ַרחַ ת‬ ‫ש ְעיָא ִּאיש ְט ָריָה ָרא ּׁו ִּמ ּׁ ָט ֹ‬ ‫או ַ‬ ‫ְ‬
‫לו‪ַּׁ .‬כד ְדּׁ ַמך ַר ִּ ּׁבי ֹ‬ ‫ֹ‬

‫‪315‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬
‫הון‬
‫קו ִּרין ָעלָ יו‪ִּ :‬אם יִּ ּׁ ֵּתן ִּאיש ֶאת ָּׁכל ֹ‬ ‫רו ֹ‬ ‫דו ֹ‬‫ָּׁבאֲ וִּ יר‪ ,‬הָ יָה ֹ‬
‫ש ְעיָא‬
‫או ַ‬ ‫ְ‬ ‫ש ָא ַהב ַה ָּׁק ֹ‬
‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא לְ ַר ִּ ּׁבי ֹ‬ ‫יתו ָּׁב ַאהֲ בָ ה ֶ‬‫ֵּּׁב ֹ‬
‫לו‪.‬‬
‫ִּאיש ְט ָריָה‪ ,‬בּׁ ֹוז יָבוּׁז ּׁו ֹ‬

‫זוהר השיר‬
‫ח‪ .‬פתח רבי אבא ואמר‪ :‬אחות לנו קטנה‪ ,‬זו כנסת ישראל שנקראת אחות‬
‫להקב"ה‪ .‬ושדים אין לה‪ ,‬זהו שלמדנו בשעה שקרבו בני ישראל להר סיני‬
‫לא היה בהם זכיות ומעשים טובים להגן עליהם‪ .‬שכתוב ושדיים אין לה‪,‬‬
‫שהרי הן התיקון והיופי של האישה‪ ,‬ואין היופי של האישה אלא בהן‪ .‬מה‬
‫נעשה לאחותנו‪ ,‬מה יהיה נעשה ממנה בשעה שהקב"ה יתגלה בהר סיני‬
‫לדבר בדבר התורה ותפרח נשמתם מהם‪ .‬אמר רבי יוסי בזמן ההוא שקרבו‬
‫ישראל להר סיני בלילה הוא היה שלושה ימים בהם שלא נזדווגו‬
‫לנשותיהם‪ .‬באו מלאכים עליונים וקבלו בני ישראל באחווה‪ .‬הם מלאכים‬
‫למעלה וישראל מלאכים למטה‪ .‬הם מקדשים של העליון למעלה‬

‫*ט ַירת‬ ‫ִ‬ ‫יה‬

‫חו ָׁמה ִהיא‪ ,‬נִ ְבנֶ ה ָׁעלֶ ָׁ‬‫(ט)‪ִ :‬אם‪ֹ -‬‬
‫יה *ל ּו ַח‬
‫*כ ֶסף; וְ ִאם‪ּ ֶ -‬דלֶ ת ִהיא‪* ,‬נָׁ צ ּור ָׁעלֶ ָׁ‬
‫ָּׁ‬
‫ָׁא ֶרז‪:‬‬

‫אם תהיו כחומה בצורה כנגד נחשולי העמים להכחידה זה‬

‫שנאמר‪" :‬לכו ונכחידם מגוי" [תהלים פג]‪ .‬לא הריגה פיזית‬
‫אלא התבוללות והתרחקות מתורת יהוה‪ .‬וישראל יעמדו‬
‫בזה הפרץ להתגבר באמונת יהוה‪ .‬בתורה‪ ,‬במצות ומעשים‬
‫טובים‪ .‬אזי גמולם יהיה‪:‬‬
‫נבנה עליה טירת כסף – יהוה בזכות מידת רחמיו הנרמז‬
‫בכסף‪ ,‬יבנה את הבחירה ויורידה מן שמי מרומים‪.‬‬
‫"טירת כסף" – עולה בגימטריה למניין "יצוה יהוה בית‬
‫הבחירה"‪.‬‬

‫‪316‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬
‫ואם דלת היא – ואם חלילה יהיו כדלת הסובבת על צירה‬
‫זה שנאמר‪" :‬הדלת תסוב על צירה‪ ,‬ועצל על מטתו" [משלי‬
‫כו יד]‪ .‬כך ירחיקו מעל עצמם עול תורה ומצות ויעשו עצמם‬
‫דלים בתורה‪.‬‬
‫אל תקרי "דלת" אלא דל‪ -‬תורה‪.‬‬
‫נצור עליה לוח ארז – עונשם של עוזבי התורה יהיה מצור‬
‫וצוקה‪ .‬וישלח יהוה בחרון אפו ויצורו על ירושלים עיר‬
‫הבחירה‪ .‬וזאת ע"י "ארז" נוטריקון‪ :‬אדם רשע זנאי‪ .‬והכוונה‬
‫לנבוכדנצר שיחריב את ירושלים‪ ,‬ישפוך דם כהנים לוים‬
‫וישראל כמים סביבות ירושלים‪ .‬יעמיד צלם בהיכל ויקרב‬
‫אל אישה זונה בבית קודש הקדשים‪[ .‬עפ"י הרי"ח בספרו "עוד יוסף‬
‫חי"]‪.‬‬

‫ששים גבורים‬
‫טירת כסף – טירה‪ ,‬ארמון‪ ,‬בית גדול ומבוצר כמו "תהי טירתם נשמה" [תהלים סט כו]‪.‬‬
‫כסף – מתכת רכה ונוצצת בצבע לבן אפור‪.‬‬
‫נצור – מלשון מצור ומבצר‪.‬‬
‫לוח ארז – חתיכת עץ ארז מנוסרת‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫שם ַר ִּ ּׁבי‬ ‫חות לָ נו ְּק ַטנָה‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי עֲ ז ְַריָה ְ ּׁב ֵּ‬ ‫ָא ֹ‬
‫ש ֵּרי אֻּ ּׁמ ֹות‬ ‫בוא עֲ ִּת ִּידין ָּׁכל ָ‬ ‫ימון‪ ,‬ל ֶָע ִּתיד לָ ֹ‬ ‫יְ הו ָּׁדה ַּׁבר ַר ִּ ּׁבי ִּס ֹ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך‬ ‫עולָ ם ָּׁב ִּאין ו ְּׁמ ַק ְט ְרגִּ ין ֶאת יִּ ְש ָר ֵּאל לִּ ְפנֵּי ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ָה ֹ‬
‫בו ַדת כּׁ ֹוכָ ִּבים‬ ‫עולָ ם ֵּאלּׁ ּׁו ָע ְבד ּׁו עֲ ֹ‬ ‫של ֹ‬ ‫או ְמ ִּרין ִּרבּׁ ֹו ֹנו ֶ‬ ‫הוּׁא‪ ,‬וְ ֹ‬
‫בו ַדת כּׁ ֹוכָ ִּבים‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ִּ ּׁגלּׁ ּׁו עֲ ָר ֹיות וְ ֵּאלּׁ ּׁו ִּ ּׁגלּׁ ּׁו‬ ‫וְ ֵּאלּׁ ּׁו ָע ְבד ּׁו עֲ ֹ‬
‫ש ְפכ ּׁו דָּׁ ִּמים‪ִּ ,‬מ ּׁ ְפנֵּי ָמה ֵּאלּׁ ּׁו‬ ‫ש ְפכ ּׁו דָּׁ ִּמים וְ ֵּאלּׁ ּׁו ָ‬ ‫עֲ ָר ֹיות‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ָ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך‬ ‫ֵּיה ּׁנֹם וְ ֵּאלּׁ ּׁו ֵּאינָן ֹיו ְר ִּדין‪ָ ,‬א ַמר לָ הֶ ם ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ֹיו ְר ִּדין לַ ּׁג ִּ‬
‫שה‬ ‫עו ֶ‬ ‫שהוּׁא ֹ‬ ‫חות לָ נ ּׁו ְק ַט ּׁנָה‪ַ ,‬מה ָּׁק ָטן זֶה ָּׁכל ַמה ּׁ ֶ‬ ‫הוּׁא ָא ֹ‬
‫ש ִּיּׁ ְש ָר ֵּאל‬ ‫ְ‬
‫שהוּׁא ָק ָטן‪ָּׁ ,‬כך ָּׁכל ַמה ּׁ ֶ‬ ‫ָדו‪ ,‬לָ ּׁ ָמה‪ֶ ,‬‬ ‫ֵּאין ְמ ַמ ִּחין ַעל י ֹ‬
‫שנָה ַּׁבעֲ ֹוו ֹנו ֵּתיהֶ ן‪ָּׁ ,‬בא ֹיום ַה ִּּׁכ ּׁפו ִּּׁרים‬ ‫מות הַ ּׁ ָ‬ ‫ִּמ ְתלַ ְכלְ ִּכין ָּׁכל יְ ֹ‬
‫‪317‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (ויקרא טז)‪ִ :‬כי בַ י ֹום ַה ֶזה יְּ כַ ֵפר‬

‫ו ְּׁמכַ ּׁ ֵּפר עֲ לֵּיהֶ ם‪ֶ ,‬‬
‫עֲ לֵ יכֶ ם‪.‬‬

‫חות לָ נו ְּק ַטנָה‪,‬‬ ‫ַר ִּ ּׁבי ֶּׁב ֶר ְכיָה ּׁ ָפ ַתר ְק ָרא ְ ּׁב ַא ְב ָר ָהם ָא ִּבינוּׁ‪ָ ,‬א ֹ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (יחזקאל לג‪ ,‬כד)‪ֶ :‬אחָ ד הָ יָה ַא ְּב ָר ָהם‬ ‫זֶה ַא ְב ָר ָהם‪ֶ ,‬‬
‫דוש‬ ‫עולָ ם לִּ ְפנֵּי ַה ָּׁק ֹ‬
‫ירש ֶאת הָ ָא ֶרץ‪ ,‬וְ ִּאחָ ה ֶאת ָּׁכל ָּׁב ֵּאי ָה ֹ‬ ‫וַ ִי ַ‬
‫שהוּׁא ְמ ַאחֶ ה ַה ֶּׁק ַרע‪,‬‬ ‫ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‪ַּׁ .‬בר ַק ּׁ ָפ ָרא ָא ַמר ְּׁכ ָא ָדם ֶ‬
‫ש ַדיִּ ם‬‫טו ִּבים‪ .‬וְ ָ‬ ‫שהוּׁא ָק ָטן ָהיָה ָעסוּׁק ְ ּׁב ִּמ ְצ ֹוות ו ַּׁמעֲ ִּשים ֹ‬ ‫ַעד ֶ‬
‫טו ִּבים‪ַ .‬מה‬ ‫שעֲ ַדיִּ ן לֹא ָּׁבא לִּ ְכלַ ל ִּמ ְצ ֹוות ו ַּׁמעֲ ִּשים ֹ‬ ‫ֵּאין לָ ּׁה‪ֶ ,‬‬
‫רוד‬ ‫ש ָ ּׁגזַר נִּ ְמ ֹ‬ ‫שיְ ֻּד ַּׁבר ָּׁב ּׁה‪ַּׁ ,‬ב ּׁי ֹום ֶ‬
‫חו ֵּתינ ּׁו ַּׁב ּׁי ֹום ֶ‬
‫שה לַ אֲ ֹ‬ ‫ַּׁנעֲ ֶ‬
‫שן הָ ֵּאש‪.‬‬ ‫שע וְ ָא ַמר לֵּ י ֵּרד לְ ִּכ ְב ַ‬ ‫ָה ָר ָ‬

‫חו ָמה ִּהיא‪,‬‬ ‫ירת ָכסֶ ף‪ִּ ,‬אם ֹ‬ ‫יה ִט ַ‬ ‫חו ָמה ִהיא נִ ְּבנֶה ָעלֶ ָ‬ ‫ִאם ֹ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ִּאם ַמעֲ ִּמיד הוּׁא‬ ‫זֶה ַא ְב ָרהָ ם‪ָ ,‬א ַמר ַה ָּׁק ֹ‬
‫תו‬
‫או ֹ‬ ‫ירת ָּׁכסֶ ף‪ ,‬נַ ִּּׁצילֶ ּׁנ ּׁו וְ נִּ ְבנֶה ֹ‬ ‫ֶיה ִּט ַ‬ ‫חו ָמה‪ ,‬נִּ ְבנֶה ָעל ָ‬ ‫ְדּׁ בָ ִּרים ַּׁכ ֹ‬
‫עולָ ם‪ .‬וְ ִּאם דֶּׁ ֶלת ִּהיא נָ צוּׁר ָעלֶיהָ לוּׁחַ ָא ֶרז‪ִּ ,‬אם דַּׁ ל הוּׁא‬ ‫ָּׁב ֹ‬
‫יה לוּׁחַ ָא ֶרז‪ַ ,‬מה‬ ‫שיו ְּׁכ ֶדלֶ ת‪ ,‬נָ צוּׁר ָעלֶ ָ‬ ‫ִּמ ִּּׁמ ְצ ֹוות ו ְּׁמ ַטלְ טֵּ ל ַמעֲ ָ‬
‫ש ָעה ַאחַ ת‪ָּׁ ,‬כ ְך ֵּאינִּ י‬ ‫צו ָּׁרה ֹזו ֵּאינָ ּׁה ִּמ ְת ַקיּׁ ֶֶמת ֶא ּׁ ָלא לְ ָ‬ ‫ּׁ‬
‫חו ָמה‪ָ ,‬א ַמר ַא ְב ָרהָ ם‬ ‫ש ָעה ַאחַ ת‪ .‬אֲ נִּ י ֹ‬ ‫ִּמ ְת ַק ּׁיֵּם ָעלָ יו ֶא ּׁ ָלא לְ ָ‬
‫חו ָמה‪ ,‬וְ ַאעֲ ִּמיד ַמעֲ ִּשים‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‪ :‬אֲ נִּ י ֹ‬ ‫לִּ ְפנֵּי ַה ָּׁק ֹ‬
‫ידה לְ הַ עֲ ִּמיד‬ ‫שאֲ נִּ י עֲ ִּת ָ‬ ‫לות‪ֶ ,‬‬ ‫ש ַדי ַּׁכ ִּּׁמגְ דָּׁ ֹ‬ ‫חו ָמה‪ ,‬וְ ָ‬ ‫טו ִּבים ַּׁכ ֹ‬ ‫ֹ‬
‫עולָ ֶמ ָך‪ָ .‬אז‬ ‫יקים ַּׁכ ּׁי ֹוצֵּ א ִּ ּׁבי ְ ּׁב ֹ‬‫של צַ ִּדּׁ ִּ‬ ‫ּׁרות ֶ‬‫ִּּׁכ ִּּׁתים ִּּׁכ ִּּׁתים וַ חֲבו ֹ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‪,‬‬ ‫לו ַה ָּׁק ֹ‬ ‫לום‪ָ ,‬א ַמר ֹ‬ ‫ש ֹ‬ ‫יתי ְב ֵּעינָיו ְּׁכמ ֹוצְ ֵּאת ָ‬ ‫ָהיִּ ִּ‬
‫הֲדא‬ ‫לום‪ָ ,‬‬ ‫ש ֹ‬ ‫ָ‬
‫מו ִּציאֲ ך ְ ּׁב ָ‬ ‫ְ‬
‫שן ָה ֵּאש ָּׁכך אֲ נִּ י ֹ‬ ‫ש ּׁי ַָר ְד ּׁ ָת לְ ִּכ ְב ַ‬
‫שם ֶ‬ ‫ְּׁכ ֵּ‬
‫את ָ‬
‫יך‬ ‫הוצֵ ִ‬ ‫שר ֹ‬ ‫הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (בראשית טו‪ ,‬ז)‪ :‬אֲ נִ י יהוה אֲ ֶ‬
‫ֵמאור ַכ ְּש ִדים‪.‬‬

‫‪318‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬
‫זוהר השיר‬
‫וישראל מקדשים שם העליון למטה‪ .‬ונתעטרו ישראל בשבעים כתרים‬
‫בלילה ההוא‪ .‬ומלאכים העליונים אמרו‪ :‬אחות לנו קטנה ושדים אין לה‪.‬‬
‫שאין בהם זכויות ומעשים טובים‪ .‬מה נעשה לאחותנו‪ ,‬כלומר מה יקר‬
‫וגדולה נעשה לאחותנו הזאת היום שהקב"ה יתגלה על הר סיני ליתן להם‬
‫התורה‪.‬‬

‫מעשי המלך‬
‫אוצרות רבים הניח דוד המלך לאחר מותו‪ .‬זהב וכסף וכלים‬
‫יקרים‪ .‬שלמה המלך לקח את כל האוצרות והטמינם בתוך‬
‫המערה של קבר אביו‪ .‬הוא לא גילה דבר זה לאיש‪ ,‬מלבד מלכי‬
‫בית דוד שידעו סוד זה‪ ,‬וכל מלך היה מוסר לבא אחריו‪.‬‬
‫ומשפסקה מלכות בית דוד‪ ,‬לא נודע יותר סוד זה‪.‬‬
‫בזמן בית המקדש השני‪ ,‬מלכו על יהודה וירושלים בית חשמונאי‪.‬‬
‫כשבאה עת צרה לישראל בזמן אנטיוכוס שהיונים צרו על‬
‫ירושלים בחיל גדול‪ ,‬והיה רעב גדול העיר החליטו חכמי‬
‫הסנהדרין לשחד את אנטיוכוס בכסף אולי ישאו פניו‪.‬‬
‫כשבאו השליחים לפני אנטיוכוס אמר להם‪ :‬שאם יביאו לו‬
‫שלושת אלפים ככר כסף‪ ,‬יצאו חילותיו מארץ ישראל‪ .‬נדהמו‬
‫השליחים לשמוע הדרישה המופרזת לקבל סכום עתק זה ובמר‬
‫נפשם שבו לירושלים‪ .‬באותם הימים חי בירושלים איש זקן‪ ,‬בן‬
‫מאה ועשר שנים‪ .‬בא האיש אל הכהן הגדול ואמר לו‪ :‬יודע אני‬
‫כי בתוך המערה של מלכי בית דוד טמון אוצר גדול‪ ,‬אולם איני‬
‫יודע את מקומו המדויק‪ .‬ישאל אפוא הכהן באורים ותומים‬
‫ועלתה ויאמרו לו מן השמיים היכן טמון האוצר‪.‬‬

‫‪319‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫שאל הכהן באורים ותומים ועלתה התשובה‪ " :‬התיבה אשר בנה‬
‫נח שלש מאות אמה ארכה‪ ,‬חמישים אמה רחבה‪ ,‬ושלשים אמה‬
‫קומתה‪.‬‬
‫צא וחשב‪ ,‬ויישארו לך שניים מן הדרום‪ ,‬ואחר מן הצפון‪ ,‬שתי‬
‫קומות תחבר מול פניך ותחסר לך אמה מזה ואמה מזה‪ ,‬תעמיק ‪3‬‬
‫אמות‪ ,‬תגביה אמה אחת‪ ,‬ויתגלה לך מקום האוצר!‬
‫עינו חכמי הסנהדרין והכהן הגדול בתשובה שקבלו‪ ,‬וחקרו היטב‪.‬‬
‫לאחר שמצאו את פתרון המספרים‪ ,‬הלכו בהחבא לתוך המערה‬
‫חפרו ומצאו פתח אל מערה אחרת‪ ,‬ובה מצאו את כל האוצרות‬
‫שהטמין שלמה המלך‪.‬‬
‫הוציאו משם שלושת אלפי ככר כסף‪ ,‬שיגרו אותם לאנטיוכוס‬
‫והוא הסתלק מארצם‪ .‬מאז המשיך להישמר הסוד בקרב‬
‫החשמונאים בלבד‪ .‬שהעבירו מאב לבן‪.‬‬
‫משתכפו הצרות על עם ישראל ועלו הרומאים על אדמת הקודש‪,‬‬
‫מלך הורדוס בו אנטיפטר האדומי בארץ יהודה‪ .‬בעריצות רבה‬
‫שלט שלושים ושלוש שנים‪ ,‬ודם יהודים רב שפך‪ .‬באחד הימים‬
‫נודע להורדוס דבר האוצרות הגנוזים‪ .‬אך איש לא רצה לגלות לו‬
‫את מקום האוצרות מאחר שקבלו על עצמם לשמור את הסוד‪.‬‬
‫הורדוס לא נח ולא שקט וחתר ללא הרף לדעת סוד כמוס זה‪ ,‬עד‬
‫שגילה לו אחד מבית חשמונאי את מקום המצאם של האוצרות‬
‫במערה‪ .‬לאחר שספר לו האיש את הסוד‪ ,‬קם עליו הורדוס‬
‫ואמר‪ :‬חייב אתה מיתה שגילית לי את מקום האוצר! ועוד‪ :‬אם‬
‫אניחך בחיים‪ ,‬מסוגל אתה לגלותו גם לאחרים זולתי‪ .‬ובעורמה זו‬
‫הרגו בחרבו‪ .‬ובכל פעם שרצה הורדוס לשחד את השרים‬
‫‪320‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫ברומא‪ ,‬הלך למערה והוציא משם כסף לשלוח להם שיסיעוהו‬

‫להמשיך למלוך בירושלים‪.‬‬
‫פעם חשקה נפשו של הורדוס להיכנס לתוך המערות הפנימיות‬
‫של קברי מלכי בית דוד‪ .‬הוא אמר בלבו‪ :‬הלוא גם אני מלך על‬
‫יהודה וירושלים‪ ,‬וסיעתי בשיפוץ בית המקדש ומדוע תימנע ממני‬
‫הכניסה אל תוך המערה הפנימית? הבא אכנס לשם ואכין גם‬
‫לעצמי קבר ליד מלכי בית דוד‪.‬‬
‫לקח עמו הורדוס שני אנשים גיבורים ונתן בידיהם שתי אבוקות‪,‬‬
‫שיאירו להם את הדרך‪ ,‬ושלחם פנימה אל המערה‪ .‬הוא לא הלך‬
‫עמם‪ ,‬אלא חיכה לראות אם יעברו בשלום את המערה‬
‫הראשונה‪.‬‬
‫וכשנכנסו למערה השנייה‪ ,‬נכנס הוא לראשונה‪ ,‬וכך הם התקדמו‬
‫עד שהגיעו למערה האחרונה‪ .‬כשפתחוה‪ ,‬פרצה לפתע שלהבת‬
‫אש חזקה‪ ,‬אשר שרפה אותם‪ ,‬ומחמת ההדף החזק עפו שניהם‬
‫עד מקום עמידתו של הורדוס‪.‬‬
‫כשראה הורדוס את המראה הזה נבהל מאד ונפל על פניו מרב‬
‫רעדה‪ .‬כשרצה לצאת‪ ,‬לא היה בו כוח לעמוד על רגליו‪ ,‬אלא זחל‬
‫על ידיו ורגליו‪ ,‬ובחוץ התעלף‪ .‬שלושה ימים נעתק הדיבור מפיו‬
‫מאימת מחזה המערה הפנימית‪ ,‬וביום הרביעי ספר מה ראו עיניו‪,‬‬
‫והורה להוציא את שני האנשים שהיו כגחלי אש‪.‬‬
‫למען כפר על מעשהו זה‪ ,‬בנה בפתח המערה בנין גדול ומפואר‬
‫ולו פתחים מברזל מצופים זהב‪ .‬מאז ועד היום לא נכנס איש זר‬
‫למערה הפנימית של קברי מלכי בית דוד‪.‬‬

‫‪321‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫יתי‬
‫*אז ָׁהיִ ִ‬
‫לות; ָׁ‬
‫*כ ִּמגְ ָׁ ּד ֹ‬
‫חו ָׁמה‪ ,‬וְ ָׁש ַדי ַּ‬
‫(י)‪ :‬אֲ נִ י ֹ‬
‫לום‪:‬‬‫מו ְצ ֵׁאת ָׁש ֹ‬
‫*כ ֹ‬‫ְב ֵׁעינָׁ יו‪ּ ְ ,‬‬
‫כנסת ישראל עונה ואומרת‪ :‬אני כחומה בצורה לקיים מצות‬
‫מלך מלכי המלכים הקב"ה‪ .‬ושם שד"י כמגדל לנגד עיני‬
‫לשמירת הברית‪.‬‬
‫ועוד "שד"י" אלה מקורות ההנקה לעולל‪ ,‬שללא שדי אמו‬
‫צפוי חלילה לכיליון‪ .‬כך גדולי הדור וצדיקיו הם כשדיים‬
‫לדור‪ ,‬וכמגדל הבוהק למרחוק להאיר באפלה דרכם ולזכותם‬
‫בדברי תורה מאירי פנים וע"י כך יזכו בעולם הזה ובעולם‬
‫הבא‪.‬‬
‫אז הייתי בעיניו – אז ע"י אלו צדיקים וחכמים שמאירים‬
‫לעם דרכי יהוה ילכו בם‪ .‬נמצא חן בעיני אלהים ונמצא את‬
‫השלום המיוחל עם אבינו שבשמים זה שנאמר‪" :‬שלום רב‬
‫לאהבי תורתך" [תהלים קיט קסה] ונזכה לגאולה קרובה שימנו‬
‫אכי"ר‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫מגדלות – לשון מגדל [מצודת ציון]‪.‬‬
‫מוצאת – מלשון מציאה‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫שלָ ל לְ ַמ ּׁ ָטה‪ַ ,‬ה ּׁנָוֶה‬ ‫ש ַּׁב ַּׁביִּ ת ַא ְּׁת ְמחַ ּׁל ֶֶקת ָ‬ ‫וּׁנְ וַ ת ַּׁביִּ ת‪ַ ,‬ה ּׁנָוֶ ה ֶ‬
‫יתי נֶאֱ ָמן‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (במדבר יב‪ ,‬ז)‪ְּ :‬בכָ ל ֵב ִ‬ ‫משה‪ֶ ,‬‬ ‫ֶ‬ ‫ש ַּׁב ַּׁביִּ ת זֶה‬ ‫ֶ‬
‫שלָ ל לַ ּׁ ַת ְח ּׁת ֹונִּ ים‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי‬ ‫לו וְ הוּׁא ְמחַ ְּׁל ָק ּׁה ָ‬ ‫הוא‪ ,‬וְ ַא ְּׁת ֹנו ְתנ ָּׁה ֹ‬
‫לֶכ ַסנְ ְדּׁ ִּרי ְּׁכ ִּתיב (תהלים ח‪ ,‬ב)‪:‬‬ ‫שם ַר ִּ ּׁבי אֲ ְּׁ‬ ‫ּׁ ִּפנְ חָ ס וְ ַר ִּ ּׁבי ַאחָ א ְ ּׁב ֵּ‬
‫שר ְּתנָה‬ ‫דנֵינו ָמה ַא ִדיר ִש ְּמ ָך ְּבכָ ל ָה ָא ֶרץ אֲ ֶ‬ ‫יהוה אֲ ֹ‬
‫שם ַר ִּ ּׁבי לֵּ וִּ י ְּׁתנָה‬ ‫ש ַע ְדּׁ ִּס ְכנִּ ין ְ ּׁב ֵּ‬‫הו ֻּ‬
‫ש ָמיִ ם‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי יְ ֹ‬ ‫הו ְּד ָך ַעל ַה ָ‬ ‫ֹ‬

‫‪322‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬
‫הו ְד ָך‪ֹ ,‬‬
‫הו ְדכָ ה בָ ּׁה‪,‬‬ ‫שר ְּׁתנָה ֹ‬ ‫הו ְד ָך ֵּאין ְּׁכ ִּתיב ָּׁכאן‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא אֲ ֶ‬ ‫ֹ‬
‫לון לָ או לֵּ ית‬ ‫ש ַמיִּ ם‪ ,‬אֲ ַמר ֹ‬ ‫ָ‬
‫ש ְּׁתהֵּ א ּׁת ֹו ָר ְתך ַּׁב ּׁ ָ‬ ‫ְ‬
‫ִּאישו ָּׁרך הוּׁא ֶ‬
‫יכון‪.‬‬
‫ַב ֹ‬ ‫שו ָּׁקא נָפֵּ יק ִּמן ּׁג ֵּּׁ‬

‫זוהר השיר‬
‫אמר רבי שמעון‪ :‬כתוב "אמור לחכמה אחותי את" [משלי ז] יש חכמה ויש‬
‫חכמה‪ .‬מדרגה זו בחינת נקבה נקראת חכמה הקטנה לעומת האחרת‪ .‬ולכך‬
‫כתוב‪ :‬אחות לנו קטנה‪ ,‬שהרי בגלות היא נמשכה‪ .‬ודאי קטנה נראית‪ ,‬אבל‬
‫גדולה היא ורבה היא‪ .‬שהרי היא השלמות ומקבלת מכולם‪.‬‬

‫מון‪ ,‬נָׁ ַתן‬ ‫*ה ֹ‬

‫*ב ַב ַעל ָׁ‬
‫(יא)‪ֶ ּ :‬כ ֶרם ָׁהיָׁה ִל ְשלֹמֹה ְּ‬
‫ִאיש ָׁי ִבא ְּב ִפ ְר ֹיו‪,‬‬ ‫ֶאת‪ַ -‬ה ּ ֶכ ֶרם *לַ ּנ ְֹט ִרים‪:‬‬
‫ֶאלֶ ף ָּׁכ ֶסף‪:‬‬
‫"כי‬ ‫כרם היה לשלמה – זו כנסת ישראל שנאמר‪:‬‬
‫[ישעיה ה ז]‬
‫כרם יהוה צבאות בית ישראל" [רש"י]‪.‬‬
‫כרם – מרמז על התורה‪.‬‬
‫"כרם" במילוי אתוון כזה‪ :‬כ"ף רי"ש מ"ם‪ ,‬עולה בגימטריה‬
‫למניין‪" :‬תורה אגדה והלכה"‪.‬‬
‫היה לשלמה – שלמה רמז להקב"ה שהוא מלך שהשלום‬
‫שלו‪.‬‬
‫בבעל המון – אל תקרי "המון" אלא "אמון"‪ ,‬שהתורה‬
‫ניתנה ממקור אמין זה שנאמר‪" :‬ואהיה אצלו אמן ואהיה‬
‫שעשועים יום יום‪ ,‬משחקת לפניו בכל עת" [משלי ח ל]‪ .‬ועוד‬
‫נאמר ע"י התנא בפרקי אבות‪" :‬ונאמן הוא בעל מלאכתך‬
‫שישלם לך שכרך פעולתך" [פרק ב משנה יז]‪ .‬וניתנה אל עם‬
‫מאמינים זה שנאמר‪" :‬ויבא גוי צדיק שומר אמנים [ישעיה כו‬

‫‪323‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬
‫ב]‪ .‬ע"י רועה נאמן הוא משה רבנו ע"ה זה שנאמר‪" :‬לא כן‬
‫עבדי מושה‪ ,‬בכל ביתי נאמן הוא" [במדבר יב ז]‪.‬‬
‫נתן את הכרם לנטרים – נוטר זה שומר שנאמר‪" :‬הינטר‬
‫לעולם אם ישמור לנצח" [ירמיה ג ה] יהוה ברחמיו נתן את‬
‫כרם חמדו היא תורת הנצח לעובדה ולשומרה לנטרים את‬
‫מצותיו‪ ,‬חוקתיו ומשפטיו‪ ,‬זה שנאמר‪" :‬כי תשמע בקול‬
‫יהוה אלהיך לשמר את מצותיו אשר אנכי מצוך היום"‬
‫[דברים יג יט]‪.‬‬

‫איש יביא בפריו אלף כסף – בפריו הוא פרי כפיו בעמל‬
‫התורה העולה מעל סך אלף כסף זה שנאמר‪" :‬טוב לי‬
‫תורת פיך מאלפי זהב וכסף" [תהלים קיט]‪.‬‬
‫בפריו – ניתן לומר בפרי פיו‪ ,‬הוא לימודו הנותן פירות‬
‫בתורה‪.‬‬
‫איש יביא בפיו אלף כסף זה שנאמר‪" :‬ונשלמה פרים‬
‫שפתנו" [הושעיד ג]‪ .‬טוב ליהוה יום לימוד תורתך דוד המלך‬
‫מאלפי פרי שיקריב שלמה בנך לפני במזבח זה שנאמר‪:‬‬
‫"אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא" [מלכים‪-‬א ג ד]‪.‬‬
‫ללמדך שיהוה לא חפץ בזבחים או עולות אלא זה שנאמר‪:‬‬
‫"ויאמר שמואל החפץ ליהוה בעלות וזבחים כשמע בקול‬
‫יהוה ‪ ,‬הנה שמע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים" [שמואל‪-‬א‬
‫טו כג]‪ .‬כאב חפץ יהוה בלב זך ונשבר זה שנאמר‪" :‬לב נשבר‬
‫ונדכה אלהים לא תבזה" [תהלים נא יט]‪ ,‬לכן נחפשה דרכנו‬
‫ונחקורה ונשובה אל יהוה אלוהינו בלב נשבר ונדכא מרוב‬
‫חטאים‪ .‬ונייחל לאדיר במרומים שימחל ויסלח לחטאנו‬
‫ויקרבנו לתורתו אכי"ר‪.‬‬

‫‪324‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬
‫ששים גבורים‬
‫בבעל המון – שם מקום ששם כרמים רבים [אבן עזרא]‪.‬‬
‫בעל – לשון מישור כמו‪[ :‬יהושוע יב] "מבעל גד בבקעת הלבנון" [רש"י]‪.‬‬
‫המון – עם רב [מצודת ציון]‪.‬‬
‫נטרים – שומרים‬

‫מדרש השיר‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (ישעיה ה‪ ,‬ז)‪ִ :‬כי‬ ‫ֶכ ֶרם ָהיָה לִ ְּשלֹמֹה‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל‪ֶ ,‬‬
‫אות ֵבית יִ ְּש ָר ֵאל‪ .‬הָ יָה לִּ ְשלֹמֹה‪ ,‬לַ ּׁ ֶמ ְ‬
‫לֶך‬ ‫כֶ ֶרם יהוה ְּצבָ ֹ‬
‫חֲרי‬
‫שהָ מ ּׁו ַא ֵּ‬ ‫מון ַּׁב ַעל‪ֶ ,‬‬ ‫מון‪ ,‬הָ ֹ‬‫שלּׁ ֹו‪ּׁ ְ .‬בבַ ַעל ָה ֹ‬ ‫לום ֶ‬ ‫שהַ ּׁ ָ‬
‫ש ֹ‬ ‫ֶ‬
‫יך ָמה ְד ַא ְּׁת ָא ַמר (שופטים י‪ ,‬ו)‪ :‬וַ י ַַע ְּבדו ֶאת‬ ‫ַה ַּׁב ַעל‪ ,‬הֵּ ְ‬
‫מו ֹנות‪,‬‬ ‫רות‪ ,‬לְ ִּפיכָ ְך ָּׁבא ּׁו עֲ לֵּיהֶ ן הֲ ֹ‬ ‫ַה ְּב ָעלִ ים וְּ ֶאת ָה ַע ְּש ָת ֹ‬
‫רות‪ִּ .‬איש י ִָּבא ְ ּׁב ִּפ ְר ֹיו ֶאלֶף ָּׁכסֶ ף‪,‬‬ ‫הֶ עֱ ִּמיד עֲ לֵּיהֶ ם ִּמ ְש ָמ ֹ‬
‫תו ָרה‬‫יקים ְשל ִֵּּמים ְ ּׁב ֹ‬ ‫בו ֶאלֶ ף צַ ִּדּׁ ִּ‬‫הֵּ ִּביא ִּאיש ַעל ּׁ ִּפ ְר ֹיו ו ָּׁמצָ א ֹ‬
‫טו ִּבים‪.‬‬‫ו ְּׁב ַמעֲ ִּשים ֹ‬

‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (ירמיה ב‪ ,‬ז)‪ :‬וָ ָא ִביא‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ֶ ּׁ ,‬כ ֶרם‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל‪ֶ ,‬‬
‫שר יהוה‬ ‫ֶא ְּתכֶ ם ֶאל ֶא ֶרץ ַה ַכ ְּר ֶמל‪( ,‬דברים יא‪ ,‬יב)‪ֶ :‬א ֶרץ אֲ ֶ‬
‫שלּׁ ֹו‪.‬‬ ‫לום ֶ‬ ‫ש ֹ‬‫ש ַה ּׁ ָ‬‫יך ד ֵֹרש א ָֹתה‪ָ .‬היָה לִּ ְשלֹמֹה‪ ,‬לַ ּׁ ֶמלֶ ְך ֶ‬ ‫אֱ לֹהֶ ָ‬
‫ותה‪,‬‬ ‫מונִּ ּׁי ֹות ְדּׁ ַמלְ ְּׁכוָ ָ‬ ‫מונֵּי הֲ ֹ‬ ‫חֲרי הֲ ֹ‬‫שהָ מ ּׁו ַא ֵּ‬ ‫מון‪ֶ ,‬‬ ‫ְ ּׁבבַ ַעל ָה ֹ‬
‫שלָ ל ַא ֶד ֶרת‬ ‫הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (יהושע ז‪ ,‬כא)‪ :‬וָ ֵא ֶרא בַ ָ‬
‫ירא‬ ‫טובָ ה ‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי חֲ נִּ ינָא ַּׁבר יִּ ְצחָ ק ָא ַמר ּׁפ ֹו ְר ּׁ ִּפ ָ‬ ‫ִשנְּ ָער ַאחַ ת ֹ‬
‫עון ֶּׁבן ֹיוחָ אי‬ ‫ָּׁב ְבלָ יָה‪ַ ,‬מה ָּׁבבֶ ל ָע ְב ָדה ָהכָ א‪ָ ּׁ ,‬תנָ א ַר ִּ ּׁבי ִּש ְמ ֹ‬
‫בות‬ ‫ש ּׁלֵּחַ לָ זֶה כּׁ ֹו ָת ֹ‬ ‫יחו‪ ,‬וְ ָהיָה ֶזה ְמ ַ‬ ‫ֶמלֶ ְך ָּׁבבֶ ל הָ יָה וְ ָקנָ ה ִּ ּׁב ִּיר ֹ‬
‫של ֹא הָ יָה‬ ‫רונִּ ּׁי ֹות‪ ,‬הֲ ָדא ָא ַמר ָּׁכל ֶמלֶ ְך ֶ‬ ‫ש ּׁ ֵּלחַ לָ זֶה דּׁ ֹו ֹ‬
‫וְ זֶה ְמ ַ‬
‫שהוּׁא ֶמלֶך‪ְ.‬‬ ‫מו ֶ‬ ‫לו ָק ִּצין ְ ּׁב ֶא ֶרץ יִּ ְש ָר ֵּאל ל ֹא ָהיָה ּׁת ֹופֵּ ש ְ ּׁב ַע ְצ ֹ‬ ‫ֹ‬
‫צר‪ִּ .‬איש י ִָּבא ְ ּׁב ִּפ ְרי ֹו‬ ‫נָ ַתן ֶאת ַה ּׁ ֶכ ֶרם לַ ּׁנ ְֹט ִּרים‪ ,‬זֶה נְ בוּׁכַ ְד ֶנ ַ ּׁ‬
‫יקים‬ ‫ֶאלֶ ף ָּׁכסֶ ף‪ ,‬הֵּ ִּביא ִּאיש ַעל ּׁ ִּפ ְר ֹיו וְ לִּ ֵּּׁקט ֵּמהֶ ן ֶאלֶ ף צַ ִּדּׁ ִּ‬
‫טו ִּבים‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב‬ ‫תו ָרה ו ְּׁב ַמעֲ ִּשים ֹ‬ ‫לֵּמים ְ ּׁב ֹ‬ ‫ְש ִּ‬

‫‪325‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫(מלכים ב כד‪ ,‬טז)‪ :‬וְּ הֶ חָ ָרש וְּ ַה ַמ ְּס ֵגר ֶאלֶף‪ ,‬הֶ חָ ָרש ֶאלֶף‬
‫וְ ַה ּׁ ַמ ְס ּׁגֵּר ֶאלֶף‪ ,‬וְ ַר ָּׁבנָ ן ָא ְמ ֵּרי זֶה וְ זֶה ֶא ֶלף‪.‬‬

‫לשה ְדבָ ִּרים‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ֶ ּׁ ,‬כ ֶרם‪ֹ ,‬זו ַסנְ הֶ ְד ִּרין‪ִּ ,‬דּׁ ְתנֵּינַ ן ּׁ ַת ּׁ ָמן ְש ָ‬
‫הֵּ ִּעיד ַר ִּ ּׁבי יִּ ְש ָמ ֵּעאל לִּ ְפנֵּי חֲכָ ִּמים ְ ּׁבכֶ ֶרם ְ ּׁבי ְַבנֶה וְ ִּק ְ ּׁבל ּׁו‬
‫שעֲ ש ּׁויָה‬ ‫ְדבָ ָריו‪ ,‬וְ ִּכי ְ ּׁבכֶ ֶרם ָהי ּׁו ֹיו ְש ִּבין‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא ֹזו ַסנְ הֶ ְד ִּרין ֶ‬
‫שלּׁ ֹו‪.‬‬ ‫לום ֶ‬ ‫ש ֹ‬ ‫שהַ ּׁ ָ‬‫ּׁרות ְּׁככֶ ֶרם‪ָ .‬היָה לִּ ְשלֹמֹה‪ ,‬לַ ּׁ ֶמלֶ ְך ֶ‬ ‫ּׁרות שו ֹ‬ ‫שו ֹ‬
‫ש ָהמ ּׁו ַאחַ ר ַה ַּׁב ַעל‪ ,‬לְ ִּפיכָ ְך ָּׁבא ּׁו עֲ לֵּיהֶ ם‬ ‫מון‪ֶ ,‬‬ ‫ְ ּׁבבַ ַעל ָה ֹ‬
‫הֲדא הוּׁא‬ ‫ָ‬ ‫מונֵּי ַמלְ ָא ִּכים‪,‬‬ ‫חֲריהֶ ם הֲ ֹ‬ ‫ש ָהמ ּׁו ַא ֵּ‬ ‫מונִּ ים‪ֶ ,‬‬ ‫הֲ ֹ‬
‫אות יִ דֹדון יִ דֹדון‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי יו ָּׁדן‬ ‫ִּד ְכ ִּתיב (תהלים סח‪ ,‬יג)‪ַ :‬מלְּ כֵ י צְּ בָ ֹ‬
‫אות ֵּאין ְּׁכ ִּתיב ָּׁכאן ֶא ּׁ ָלא ַמלְ כֵּ י‪,‬‬ ‫שם ַר ִּ ּׁבי ַא ְ ּׁיב ּׁו ַמלְ אֲ כֵּ י ְצבָ ֹ‬ ‫ְ ּׁב ֵּ‬
‫יאל‬ ‫יהון ְדּׁ ַמלְ אֲ כַ יָּׁיא‪ ,‬אֲ ִּפלּׁ ּׁו ִּמיכָ ֵּאל וַ אֲ ִּפלּׁ ּׁו ַ ּׁג ְב ִּר ֵּ‬ ‫הֵּ ן ַמלְ כֵּ ֹ‬
‫יט ִּקין‪,‬‬ ‫יִּ דּׁ ֹדוּׁן יִּ דּׁ ֹדוּׁן‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי יו ָּׁדן ָא ַמר יִּ דּׁ ֹדוּׁן‪ָּׁ ,‬בהֶ ם ְמ ַמ ְדּׁ ִּדין ּׁ ִּפ ְ‬
‫גו ָרל‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי‬ ‫יא ְך ָמה ְד ַא ְּׁת ָא ַמר (יואל ד‪ ,‬ג)‪ :‬וְּ ֶאל ַע ִמי יַדו ֹ‬ ‫הֵּ ַ‬
‫ירה‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי‬ ‫ימון ָא ַמר יִּ דּׁ ֹודוּׁן ַּׁבהֲ לִּ יכָ ה יִּ דּׁ ֹודוּׁן ַּׁבחֲ זִּ ָ‬ ‫יו ָּׁדן ְ ּׁב ַר ִּ ּׁבי ִּס ֹ‬
‫יאך ָמה‬ ‫ְ‬ ‫רוצִּ ין‪ ,‬הֵּ ַ‬ ‫ש ָאן ֵּמ ֹ‬ ‫ירא ָא ַמר עֲ ָ‬ ‫יה ְדּׁ ַר ִּ ּׁבי זְ ֵּע ָ‬
‫ַאחֲ וָ וא ְ ּׁב ֵּר ּׁ‬
‫ְד ַא ְּׁת ָא ַמר (שמואל ב יח‪ ,‬כב)‪ :‬לָ ָמה זֶה ַא ָתה ָרץ ְּבנִ י וגו'‪,‬‬
‫ש ַּׁב ַּׁביִּ ת ֹזו ַה ּׁת ֹו ָרה‪ ,‬וְ ַא ְּׁת‬ ‫שלָ ל‪ַ ,‬ה ּׁנָוֶ ה ֶ‬ ‫ַמה ּׁו וּׁנְ וַ ת ַּׁביִּ ת ְּׁתחַ ּׁלֵּק ָ‬
‫שלָ ל‪.‬‬‫לו וְ ִּהיא ְמחַ ּׁל ֶֶקת ָ‬ ‫ֹנו ְתנָ ּׁה ֹ‬

‫זוהר השיר‬
‫אמר רבי שמעון‪ :‬מקרא זה סוד של חכמה יש בו‪ .‬היושבת בגנים זו כנסת‬
‫ישראל שהיא בגלות עם ישראל והולכת עימהם בצרתם‪ .‬חברים מקשיבים‬
‫לקולך‪ .‬מחנות העליונים כולם מקשיבים לקולך‪ ,‬לקול תשבחות שלך‬
‫בגלות‪.‬‬
‫הראיני את מראיך השמיעיני את קולך‪ .‬השמיעיני את הקול של אותם‬
‫חברים העמלים בתורה‪ .‬ואמר רבי שמעון כל אותם הזוכים לעסוק בתורה‬
‫משהגיע חצות הלילה ובאים עם השכינה כשהאיר היום לקבל פני המלך‪.‬‬
‫כביכול שהם מאמצים ומנחילים בשכינה‪ .‬ולא עוד אלא ששורה עליו חוט‬
‫של חסד כמו שביארנו‪:‬‬
‫‪326‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬
‫ואמר רבי שמעון בוא וראה דוד המלך כל ימיו היה מתיגע בעבודת‬
‫הקב"ה‪ ,‬והיה קם בחצות הלילה ומשבח ומודה בשירות ותשבחות‪.‬‬
‫בשביל לתקן מקומו במלכות העליונה‪ .‬וכאשר נתעורר רוח צפון בחצות‬
‫הלילה‪ ,‬הוא היה יודע שהקב"ה מתעורר באותה שעה בגן עדן להשתעשע‬
‫עם הצדיקים‪ .‬והוא היה קם בשעה הזאת והתחזק בשירות ותשבחות עד‬
‫שהאיר הבוקר‪ .‬לפי שהקב"ה נמצא בגן עדן הרי ביארו שהוא וכל הצדיקים‬
‫שבגן העדן כולם מקשיבים לקולך השמעיני‪.‬‬

‫מעשי המלך‬
‫מעשה שהיה בעיר רומי מגדל אחד סגור ומסוגר‪ ,‬וכל מלך‬
‫שהוכתר ברומא היה מוסיף עליו שער ומנעול נוסף‪ ,‬ולא ידעו מה‬
‫במגדל‪ .‬פעם מת המלך ובחרו במלך אחר במקומו‪ .‬אבל הוא‬
‫נתרצה למלוך בתנאי אחד‪ :‬שכל גדולי העיר וזקניה יחתמו‬
‫שיקבלו עליהם כל גזרתיו‪ .‬חתמו על המגילה ועיטרוהו בכתר‬
‫מלכות‪.‬‬
‫לאחר שישב על כסא מלכותו‪ ,‬קרא המלך לגדולי העיר וחכמיה‬
‫ואמר להם‪ :‬גזורני עליכם שתפתחו את המגדל הנעול‪.‬‬
‫אמרו לו‪ :‬אדוננו המלך‪ ,‬מגדל זה נעול משנים קדמוניות‪ ,‬ולא היה‬
‫מלך שמלאו ליבו לפתחו‪ .‬ולא עוד אלא שכל מלך מוסיף מנעול‬
‫על מנעוליו‪ .‬אנא אל תבקש זאת מאיתנו‪.‬‬
‫כעס המלך ואמר‪ :‬אחת החלטתי‪ ,‬לפתוח את המגדל והיה מה‪.‬‬
‫התחייבתם לשמוע בקולי וכן תעשו‪ ,‬ואם לא אדון אתכם כמורדים‬
‫במלכות‪.‬‬
‫נאלמו החכמים דום‪ ,‬ובלית ברירה קראו לחרשי הברזל‪ ,‬ופרצו‬
‫את המנעולים ופתחו את השערים‪ .‬נכנס המלך ראשון ואחריו כל‬
‫גדולי העיר‪ .‬הם מצאו את עצמם באולמות ובהם אוצרות קדומים‬

‫‪327‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫וגנזי מלכות‪ ,‬לא תשבע העין מלראות‪ .‬סרקו את האוצרות‪ ,‬עד‬

‫שהגיעו לתיבה אחת עשויה כולה זהב‪ .‬פתחה המלך ומצא בה‬
‫מיני עשבים שונים ומשונים‪ ,‬וכולם ירוקים ולחים כבעת תלישתם‪.‬‬
‫תמה המלך תמיהה גדולה‪ :‬איך יתכן שלאחר שנים כה רבות‪,‬‬
‫יעמדו העשבים בירקותם ובלחותם‪ ,‬כאילו נתלשו זה עתה? לקח‬
‫עמו את התיבה לארמונו ושלח לקרא לכמרים במלכותו‪ ,‬ולא היה‬
‫בהם אחד שידע פשר הדבר‪ .‬גזר עליהם בעונש מות‪ ,‬שיחקרו‬
‫וימצאו מהו סוד העשבים שבתיבה‪ .‬ענו הכמרים ואמרו‪ :‬אדוננו‬
‫המלך‪ ,‬תנה לנו זמן לדרוש מפי זקנים ולתור בספרים‪ ,‬עד שנגיע‬
‫לסוד העניין‪ .‬נענה המלך לבקשתם‪ ,‬וקבע להם זמן שלושים יום‪.‬‬
‫ואם לא ישיבו דבר יהרוג את כולם‪.‬‬
‫יצאו הכמרים לחקור ולדרוש‪ ,‬אך לא מצאו מאומה‪ .‬לקראת יום‬
‫השלושים קבעו צום וגזרו‪ ,‬שכל העם יתאספו להתפלל בבתי‬
‫תפלתם‪ .‬באותה עיר התגורר זקן מופלג ולו שבעה בנים‪ .‬בכל יום‬
‫לפני צאתם לעיסוקיהם היו באים לדרוש בשלום אביהם‬
‫ולשמשו‪ .‬באותו יום לא פקדוהו‪ ,‬כי כולם התקבצו בבתי התפילה‪.‬‬
‫רק בערב כששבו כולם לבתיהם‪ ,‬עלו הבנים אל אביהם לדרוש‬
‫בשלומו כמנהגם‪.‬‬
‫שאלם הזקן‪ :‬מה יום מיומיים‪ .‬מדוע לא באתם בבוקר‪ ,‬ומדוע‬
‫פניכם רעות היום?‬
‫ספרו לו את אשר ארע‪ ,‬ושלמחרת היום צפויים כל הכמרים‬
‫למיתה‪ .‬אמר להם האב‪ :‬אל תיראו‪ ,‬הובילוני מחר אל המלך‪ ,‬כי‬
‫אני יודע את סוד העניין ואודיעהו‪ .‬למחרת לקחו הבנים את‬
‫אביהם אל המלך בשמחה רבה‪ .‬ענה הזקן ואמר‪ :‬הט אוזנך‬
‫‪328‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫לאמרי פי! להוי ידוע לך אדוני המלך‪ ,‬שאחד המלכים הקדמונים‪,‬‬

‫שהיה דור רביעי לאליפז בן עשו‪ ,‬לקט ששים רבוא עשבים כנגד‬
‫ששים רבוא נפשות בני ישראל‪ ,‬ושמם בתיבה זו‪ .‬הוא עשה‬
‫כישוף‪ ,‬שכל זמן שהעשבים בלחותם‪ ,‬יהיו ישראל קיימים בעולם‪,‬‬
‫ואם יתייבשו אות הוא שימחק שם עם ישראל מן העולם‪ .‬ועוד‬
‫אגלה לך סוד‪ ,‬שאם יעשו בני ישראל את הסדר של פסח על‬
‫התיבה הזו‪ ,‬תעלה מן התיבה בריה‪ ,‬שתמלוך על כל העולם כלו‬
‫ותעקור את ישראל מן העולם‪.‬‬
‫נכנסו דבריו באוזני המלך‪ ,‬והחליט להערים על היהודים‪ .‬מה‬
‫עשה? שלח לקרוא לצורפים אומנים וציווה עליהם לעשות לו‬
‫תיבה זהה לראשונה‪ .‬משעשו כן‪ ,‬מלא את התיבה באבנים טובות‬
‫ומרגליות‪ .‬אז קרא לרב היהודים ואמר לו‪ :‬חושש אני פן תחולל‬
‫מהפיכה בממלכה‪ ,‬וידיחוני מן המלוכה‪ .‬על כן מלאתי בתיבה זו‬
‫רכוש רב‪ ,‬שיעמוד לי בעת צרה‪ ,‬והריני מוסרה לידך בסוד‪ ,‬כדי‬
‫שתשמרה‪ .‬מזהיר אני אותך לשמור עליה כעל בבת עיניך שלא‬
‫יגנבוה‪ ,‬וכשאדרשנה תחזיר אותה לידי‪.‬‬
‫תוך כדי דיבור פתח לפניו את התיבה והראה לו‪ ,‬שהיא גדושה‬
‫באבנים טובות וזוהרות‪ .‬כשעמד למוסרה לרב‪ ,‬החליפה בתיבה‬
‫שמצא במגדל והרב לא הרגיש בחילופין‪.‬‬
‫כל העת שמר הרב על התיבה מכל משמר‪ ,‬וכשהגיע ליל הסדר‬
‫הכינו לו בני ביתו את הקערה על אותה תיבה‪ .‬כאשר חזר הרב‬
‫מבית הכנסת ובקש לקדש עלה יין‪ ,‬שמע קול מכריז‪ :‬ברוך דיין‬
‫האמת‪ ,‬חמץ בבית!‬

‫‪329‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫ולא שת ליבו לדבר‪ ,‬כי אמר‪ :‬אולי דמיון הוא‪ .‬התחיל לקדש‪,‬‬
‫ושמע שוב את הקול אומר‪ :‬ברוך דיין האמת‪ ,‬חמץ בבית! ואף בני‬
‫הבית שמעו את הקול‪ ,‬ורתת וחלחלה אחזום‪ .‬הניח הרב את הכוס‬
‫מידו והחל לחפש אחר חמץ בחורים ובסדקים‪ ,‬ולא מצא‪ .‬שלח‬
‫הרב שלח לקרא לגדולי העיר‪ ,‬והחל לקדש בפניהם‪ ,‬ושוב יצא‬
‫הקול וזעק‪ :‬ברוך דיין האמת‪ ,‬חמץ בבית! חפשו גם הם בכל פינות‬
‫הבית ולא מצאו‪ .‬נענה הרב ואמר‪ :‬ליבי אומר לי‪ ,‬שהקול בוקע‬
‫מתוך התיבה זו‪ .‬מיד סלקו את הקערה ופתחו את התיבה‪ ,‬והנה‬
‫ברייה יוצאת מתוכה! החלו להכותה‪ ,‬והמכות לא עשו עליה שום‬
‫רושם כלל‪ .‬סמרו שערותיהם מפחד והחלו להתפלל ליהוה‬
‫בדמעות שליש‪ ,‬עד ששמע יהוה לקולם‪ ,‬ויצאה בת קול ואמרה‪:‬‬
‫יצייר הרב שם פלוני היוצא מפסוק פלוני על מצח הברייה‪ ,‬ושם‬
‫פלוני יתווה על לבה‪ ,‬וכן על כל גופה מיד כשצייר את השם‬
‫הראשון על מצחה‪ ,‬החל בשרה להינמק מעט מעט‪ ,‬עד אשר‬
‫סיים הרב לכתוב את כל שמות הקודש‪ ,‬בטלה מן העולם‪ ,‬וכל‬
‫האנשים אשר שם שבו לבתיהם וערכו את הסדר בשמחה ובטוב‬
‫לבב‪ ,‬והודו ליהוה שביטל קליפה זו מן העולם‪.‬‬
‫למחרת היום‪ ,‬שלח המלך לרב‪ ,‬שישיב לו את התיבה‪ .‬הלך עמה‬
‫הרב לארמון המלוכה‪ .‬פתחה המלך וראה הנה יבשו העשבים‬
‫ומראיהם השתנה‪ .‬שאל המלך לרב‪ :‬הפתחתם את התיבה?‬
‫אמר לו‪ :‬לא אדוני המלך‪ .‬כי ירא להודות על כך‪ ,‬שהרי הוא קיבל‬
‫לידיו תיבה מלאה באבנים טובות ומרגליות והחזירה מלאה‬
‫בעשבים יבשים‪.‬‬

‫‪330‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫אמר לו המלך‪ :‬אל תירא‪ ,‬לא אעשה לך רעה‪ ,‬רק הגד לי מה‬
‫נעשה בתיבה‪ ,‬כי אני מסרתיה לך גדושה בעשבים לחים‬
‫שנשתמרו הרבה שנים‪ ,‬ועתה יבשו‪ .‬ספר לו הרב כל מה שקרה‬
‫אמש‪ .‬השתומם המלך מאד על העניין וקרא‪ :‬עתה ידעתי כי גדול‬
‫אלוקיכם והוא מושיע אתכם מצרותיכם‪ .‬והריני מחליט להתגייר‬
‫ולהיות כמותכם! וכן היה‪ ,‬שנתגייר המלך ונעשה קידוש יהוה גדול‬
‫מאד‪ .‬עד כאן סיום המעשה‪.‬‬
‫[להלן דברי רבנו יוסף חיים בספרו אורח חיים על ההגדה של פסח]‬
‫והנה אותו מלך‪ ,‬שהניח את התיבה‪ ,‬עד שיבשו העשבים‪,‬שזה‬
‫הורה על כליה חלילה‪ ,‬וכך הדורות שהוסיפו מנעול על מנעול‪ ,‬היו‬
‫כולם מצפים לאבדנם של ישראל‪ .‬אבל הקב"ה סובב את הדבר‪,‬‬
‫שמלך אחד מהם ישבור את כל המנעולים וימצא את התיבה‪ ,‬וזקן‬
‫אחד מהם יגלה את סודה‪ ,‬ועל ידיהם עצמם יתגלגל ביטול‬
‫הקליפה ההיא כליל‪ .‬ולזה אמרו‪" :‬והקב"ה מצילנו מידם"‪ ,‬הינו‬
‫ממש על ידם תתגלגל סיבת ההצלה‪.‬‬
‫ועל כן נאמר‪" :‬מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ"‬
‫[ראה פירוש על פסוק ד‪ ,‬המדבר על התעוררות אהבת יהוה לישראל מרוב צרות‬
‫הגויים]‪.‬‬

‫‪331‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫(יב) ַּכ ְר ִמי ֶש ִּלי‪ְ ,‬ל ָׁפנָׁ י; ָׁה ֶאלֶ ף ְל ָׁך ְשלֹמֹה‪,‬‬
‫אתיִ ם ְלנ ְֹט ִרים ֶאת‪ִ ּ -‬פ ְר ֹיו‪:‬‬‫ּו ָׁמ ַ‬
‫כרמי שלי לפני – תורתי שלי לפני כנאמר ע"י חז"ל‪:‬‬
‫"הסתכל באורייתא וברא עלמא"‪ .‬הקב"ה הסתכל בתורה‬
‫שהייתה מונחת לפניו כתכנית וברא את העולם‪.‬‬

‫האלף לך שלמה – אלף פרים שיקריב שלמה זה שנאמר‪:‬‬

‫"אלף עלות יעלה שלמה" [מלכים‪-‬א ג ד] אל תקרי "אלף" אלא‬
‫"אלף" ‪ .‬אות אלף מורכבת משלוש אותיות והם שני אותיות‬
‫יו"ד ואות ו"ו כך‪:‬‬
‫אות ו"ו‬ ‫אות יו"ד‬

‫אות יו"ד‬
‫א‬
‫סך האותיות עולה בגימטריה למניין שם הוי"ה‪( .‬עשרים‬
‫ושש)‬
‫רצה לרמוז בזה שטוב בעיני יהוה דבקות האדם בו יתברך‬
‫וקיום "שויתי יהוה לנגדי תמיד" [תהלים טז] מאשר יקריב‬
‫לפניו אלך אילים‪ .‬ושלא יהיה ליבו ומחשבתו רחוק ממנו‬
‫יתברך‪ ,‬כנאמר‪ ..." :‬בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק‬
‫ממני" [ישעיה כט יג]‪.‬‬

‫ומאתים לנטרים על פריו – פריו חסר מאתים‬

‫[אות רי"ש עולה‬
‫בגימטריה מאתים] עולה פיו‪ .‬השומרים את פיהם מכל רע עולה‬
‫שכרו לעין ארוך‪ .‬ונוטר הלשון נחשב כנוטר הברית וזהו‬

‫‪332‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬
‫תיקון גדול ליסוד‪ .‬מובא ע"י חכמים וז"ל‪ :‬ברית הלשון‬
‫וברית המעור (מילה) הם מכוונים‪ .‬ואם ידבר דברים אסורים‬
‫כמו לשון הרע ושקר ונבלות פה וליצנות‪ .‬מלבד עונשו‬
‫הראוי על כל דיבור ודיבור עוד יתרה שמטאטאין אותו‬
‫בלילה ופוגם גם בברית המעור עכ"ל‪.‬‬

‫השכר המובטח לשומרים הוא‪" :‬מאתים לנטרים" דהוא אות‬

‫רי"ש שעולה בגימטריה למניין האמור‪ .‬רי"ש עולה‬
‫לנוטריקון‪ :‬ראה ש"י‪.‬‬

‫מובא במשנה‪" :‬אמר רבי יהושוע בן לוי עתיד הקב"ה‬

‫להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנאמר‪" :‬להנחיל‬
‫אהבי יש ואוצרותיהם אמלא" להקב"ה יש באוצרותיו‬
‫שלוש מאות ועשר עולמות כמניין ש"י וינחילם לכל צדיק‬
‫וצדיק לעתיד לבוא‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫ש ָּׁכ ַעס ַעל ְ ּׁב ֹנו‬ ‫ְ‬
‫ש ִלי לְּ פָ נָי‪ָ ּׁ ,‬תנֵּי ַר ִּ ּׁבי ִּחיָּׁא לְ ֶמלֶ ך ֶ‬ ‫ַכ ְּר ִמי ֶ‬
‫חובֵּ ט ָעלָ יו ַּׁב ּׁ ַמ ֵּּׁקל‪,‬‬ ‫שה ִּה ְת ִּחיל ֹ‬ ‫רו ְ ּׁביַד ַע ְבדּׁ ֹו‪ֶ ,‬מה ָע ָ‬ ‫ו ְּׁמ ָס ֹ‬
‫עולָ ם‪ָּׁ ,‬כל‬ ‫ש ָּׁב ֹ‬
‫לו ש ֹוטֶ ה ֶ‬ ‫ָ‬
‫לו ַאל ִּּׁת ְש ַמע לְ ָא ִּביך‪ָ ,‬א ַמר ֹ‬ ‫ָא ַמר ֹ‬
‫יתי‬ ‫שלֹא ָהיִּ ִּ‬ ‫ָ‬
‫של ַא ָּׁבא לֹא ְמ ָס ַרנִּ י לְ י ְָדך ֶא ּׁלָא ַעל יְ ֵּדי ֶ‬ ‫מו ֶ‬ ‫ַע ְצ ֹ‬
‫יך‪ָּׁ .‬כ ְך ּׁ ֵּכיוָ ן‬‫לו‪ ,‬וְ ַא ּׁ ָתה א ֹו ֵּמר לִּ י ַאל ִּּׁת ְש ַמע לְ ָא ִּב ָ‬ ‫ש ֹו ֵּמ ַע ֹ‬
‫ש ָ ּׁג ְרמ ּׁו הָ עֲ ֹו ֹנות וְ חָ ַרב ֵּּׁבית הַ ִּּׁמ ְקדָּׁ ש‪ ,‬וְ גָ ל ּׁו יִּ ְש ָר ֵּאל לְ בָ בֶ ל‪,‬‬ ‫ֶ‬
‫תו ַרת אֲ ִּביכֶ ם‬ ‫צר ַאל ִּּׁת ְש ְמע ּׁו לְ ֹ‬ ‫ָא ַמר לָ הֶ ם נְ בוּׁכַ ְד ֶנ ַ ּׁ‬
‫ש ַמיִּ ם‪ֶ ,‬א ּׁ ָלא (דניאל ג‪ ,‬טו)‪ִ :‬ת ְּפלון וְּ ִת ְּס ְּגדון לְּ צַ לְּ ָמא ִדי‬ ‫ש ַּׁב ּׁ ָ‬ ‫ֶ‬
‫עולָ ם‪ָּׁ ,‬כל ַע ְצ ֵּמנ ּׁו ל ֹא‬ ‫ש ָּׁב ֹ‬
‫לו יִּ ְש ָר ֵּאל‪ ,‬ש ֹוטֶ ה ֶ‬ ‫ַע ְּב ֵדת‪ָ .‬א ְמר ּׁו ֹ‬
‫ָ‬ ‫ְ‬
‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא לְ י ְָדך ֶא ּׁ ָלא ֶ‬
‫שהָ יִּ ינ ּׁו ִּמ ְש ּׁ ַתחֲוִּ ים‬ ‫ְמ ָס ָרנ ּׁו ַה ָּׁק ֹ‬

‫‪333‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫יא ְך ָמה ְד ַא ְּׁת ָא ַמר (יחזקאל כג‪ ,‬יד)‪ :‬צַ לְּ ֵמי כַ ְּש ִדים‬ ‫צלֶ ם‪ ,‬הֵּ ַ‬ ‫לַ ֶ ּׁ‬
‫שר‪ ,‬וְ ַא ְּׁת ָא ַמר לָ ן ִּּׁת ּׁ ְפלוּׁן וְ ִּת ְס ְ ּׁגדוּׁן לְ צַ לְ ָמא ִּדי‬ ‫ש ַ‬ ‫חֲ ֻק ִקים ַב ָ‬
‫דוש‬ ‫ש ָעה ָא ַמר ַה ָּׁק ֹ‬ ‫או ָת ּׁה ָ‬ ‫לֵּיה לְ ַההוּׁא גַ ְב ָרא‪ּׁ ְ ,‬ב ֹ‬ ‫ּׁ‬ ‫ַע ְב ֵּדת‪ ,‬וַ י‬
‫שע ֶאלֶף‬ ‫תו ָר ָ‬ ‫או ֹ‬ ‫ש ִּּׁלי לְ פָ נָי‪ָ ,‬א ַמר לְ פָ נָ יו ֹ‬ ‫ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‪ַּׁ :‬כ ְר ִּמי ֶ‬
‫דוש‬ ‫לו ַה ָּׁק ֹ‬ ‫אתיִּ ם ִּאיש‪ָ .‬א ַמר ֹ‬ ‫ָהי ּׁו וְ נִּ ְת ַמעֲ ט ּׁו ָּׁכאן וְ נַעֲ ש ּׁו ָמ ַ‬
‫שע לֵּחָ ה ְסרוּׁחָ ה‪ֶ ,‬אלֶף הָ י ּׁו‬ ‫תו ָר ָ‬ ‫או ֹ‬ ‫לו לְ ֹ‬ ‫אוי ֹ‬ ‫ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‪ֹ ,‬‬
‫אתיִּ ם ֶאלֶ ף‪ .‬הָ ֶאלֶ ף לְ ָך ְשלֹמֹה‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי‬ ‫וְ נִּ ְת ַרבּׁ ּׁו ָּׁכאן וְ נַעֲ ש ּׁו ָמ ַ‬
‫יה ְדּׁ ַר ִּ ּׁבי ְשמו ֵּּׁאל ַּׁבר נַ ְח ָמן ָה ַרב ֹנוטֵּ ל ֶאלֶ ף‪,‬‬ ‫ִּה ּׁ ֵּלל ְ ּׁב ֵּר ּׁ‬
‫ָ‬
‫אתיִּ ם‪ַ ,‬מה ּׁ ַט ַעם‪ ,‬הָ ֶאלֶ ף לְ ך ְשלֹמֹה‪.‬‬ ‫שכָ ר ָמ ַ‬ ‫וְ ַתלְ ִּמיד ֹנוטֵּ ל ָ‬
‫ּׁדו ַעד‬ ‫שכָ ר ַעל ּׁ ַתלְ מו ֹ‬ ‫לֶכ ַסנְ ְדּׁ ִּרי ָא ַמר ֵּאין ָה ַרב ֹנוטֵּ ל ָ‬ ‫ַר ִּ ּׁבי אֲ ְּׁ‬
‫ימ ּׁנ ּׁו לַ אֲ חֵּ ִּרים‪ַ ,‬מה ּׁ ַט ַעם‪ ,‬הָ ֶאלֶ ף לְ ָך ְשלֹמֹה‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי ִּחיָּׁא‬ ‫ַשלִּ ֶ‬ ‫שיּׁ ְ‬ ‫ֶ‬
‫ָפו ָא ַמר‪ַ ,‬הלּׁ ֹו ֵּמד ּׁת ֹו ָרה ְ ּׁבצַ ַער ֹנוטֵּ ל‬ ‫יה ְדּׁ ַר ִּ ּׁבי ַא ָּׁבא ְדּׁ י ֹ‬ ‫ְ ּׁב ֵּר ּׁ‬
‫רו‪ִּ ,‬מ ִּּׁמי ַא ְּׁת לָ ֵּמד‬ ‫אתיִּ ם ֹנוטֵּ ל ִּ ּׁב ְשכָ ֹ‬ ‫של ֹא ְבצַ ַער ָמ ַ‬ ‫ֶאלֶ ף‪ֶ ,‬‬
‫של נ ְַפ ּׁ ָתלִּ י‬ ‫טו ֶ‬
‫של נ ְַפ ּׁ ָתלִּ י‪ִּ ,‬ש ְב ֹ‬ ‫טו ֶ‬‫שֹשכָ ר ו ִּּׁמ ּׁ ִּש ְב ֹ‬ ‫של יִּ ּׁ ָ‬ ‫טו ֶ‬ ‫ִּמ ּׁ ִּש ְב ֹ‬
‫שכָ ר‬ ‫לו ְמ ִּדים ּׁת ֹו ָרה ְ ּׁבצַ ַער‪ ,‬נָ ְטל ּׁו ָ‬ ‫עו ְס ִּקים וְ ֹ‬ ‫ש ָהי ּׁו ֹ‬ ‫ַעל יְ ֵּדי ֶ‬
‫ֶאלֶ ף‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (דברי הימים א יב‪ ,‬לה)‪ :‬ו ִמנ ְַּפ ָתלִ י‬
‫שהָ י ּׁו לְ ֵּמ ִּדין‬ ‫שֹשכָ ר ַעל יְ ֵּדי ֶ‬ ‫של יִּ ּׁ ָ‬ ‫טו ֶ‬ ‫ש ִרים ָאלֶ ף‪ .‬אֲ בָ ל ִּש ְב ֹ‬ ‫ָ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (דברי‬ ‫אתיִּ ם‪ֶ ,‬‬ ‫שכָ ר ָמ ַ‬ ‫שלֹא ְבצַ ַער‪ ,‬נָ ְטל ּׁו ָ‬ ‫ּׁת ֹו ָרה ֶ‬
‫אתיִ ם וְּ כָ ל אֲ חֵ יהֶ ם ַעל ִפיהֶ ם‪.‬‬ ‫אשיהֶ ם ָמ ַ‬ ‫הימים א יב‪ ,‬לג)‪ָ :‬ר ֵ‬
‫מו‬ ‫קו ֹ‬ ‫שלֹא ִּ ּׁב ְמ ֹ‬ ‫שם ַר ִּ ּׁבי בּׁ ֹון ָא ַמר‪ַ ,‬הלּׁ ֹו ֵּמד ּׁת ֹו ָרה ֶ‬ ‫ַר ִּ ּׁבי יו ָּׁדן ְ ּׁב ֵּ‬
‫אתיִּ ם‪ ,‬ו ִּּׁמ ִּּׁמי ַא ְּׁת‬ ‫שכָ ר ָמ ַ‬ ‫מו ֹנוטֵּ ל ָ‬ ‫קו ֹ‬ ‫שכָ ר ֶאלֶף‪ ,‬ו ִּּׁב ְמ ֹ‬ ‫ֹנוטֵּ ל ָ‬
‫של‬ ‫טו ֶ‬ ‫נַפ ּׁ ָתלִּ י‪ִּ ,‬ש ְב ֹ‬
‫של ְ‬ ‫טו ֶ‬ ‫שֹשכָ ר ו ִּּׁמ ּׁ ִּש ְב ֹ‬ ‫של יִּ ּׁ ָ‬ ‫טו ֶ‬ ‫לָ ֵּמד ִּמ ּׁ ִּש ְב ֹ‬
‫שכָ ר‬ ‫קו ָמן נ ְָטל ּׁו ָ‬ ‫של ֹא ִּ ּׁב ְמ ֹ‬ ‫ש ָהי ּׁו לְ ֵּמ ִּדין ּׁת ֹו ָרה ֶ‬ ‫נַפ ּׁ ָתלִּ י ַעל יְ ֵּדי ֶ‬ ‫ְ‬
‫טו‬ ‫ש ִּרים ָאלֶף‪ ,‬אֲ בָ ל ִּש ְב ֹ‬ ‫ֶאלֶ ף‪ ,‬הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב‪ :‬ו ִּּׁמ ּׁנ ְַפ ּׁ ָתלִּ י ָ‬
‫שכָ ר‬ ‫קו ָמן‪ ,‬נָ ְטל ּׁו ָ‬ ‫ש ָהי ּׁו לְ ֵּמ ִּדין ּׁת ֹו ָרה ִּ ּׁב ְמ ֹ‬ ‫שֹשכָ ר ַעל יְ ֵּדי ֶ‬ ‫של יִּ ּׁ ָ‬ ‫ֶ‬
‫אתיִּ ם וְ כָ ל אֲ חֵּ יהֶ ם ַעל ּׁ ִּפיהֶ ם‪.‬‬ ‫שיהֶ ם ָמ ַ‬ ‫ש ּׁנֶאֱ ַמר‪ָ :‬רא ֵּ‬ ‫אתיִּ ם‪ֶ ,‬‬ ‫ָמ ַ‬

‫‪334‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫יבים‬
‫(יג)‪ַ :‬ה ּי ֹו ֶש ֶבת ּ ַב ַּג ִּנים‪ ,‬חֲ ֵׁב ִרים ַמ ְק ִש ִ‬
‫קולֵׁ ְך— ַה ְש ִמ ִ‬
‫יענִ י‪:‬‬ ‫ְל ֹ‬
‫שכר הצדיקים הוא היושבת בגנים‪ .‬אל תקרי "גנים" אלא‬
‫"גן עדנים"‪ .‬הוא גן העדן בו הצדיקים יושבים ועטרותיהם‬
‫בראשיהם ונהנים מזיו השכינה‪.‬‬
‫חברים – הם חבורת הצדיקים המקשיבים לקול המענג של‬
‫השכינה‪ .‬ויש לאדם להדבק בהם בצדיקים זה שנאמר‪" :‬חבר‬
‫אני לכל אשר יראוך" [תהלים קיט סג]‪.‬‬

‫השמיעני – השמע לי דברי תורתך‪ ,‬וחידושים המתחדשים‬

‫בישיבה של מעלה‪.‬‬
‫מובא ע"י הפלא יועץ מעלת המחדש חידושי תורה וזה‬
‫לשונו‪ :‬ידוע מעלת המחדש חידושי תורה שהוא חשוב מאד‬
‫בשמיים ממעל עד שאמרו בזוהר הקדוש [בהקדמה דף ד]‬
‫שבונה שמיים חדשים ועליו הכתוב אומר [ישעיה נא טז]‪:‬‬
‫"לנטע שמים וליסוד ארץ ולאמור לציון" – שערים‬
‫המצוינים בהלכה – עמי אתה‪ .‬אל תקרי "עמי" אלא "עמי"‪,‬‬
‫שנעשה שותף להקדוש ברוך הוא‪ .‬עיין שם בהרחבה‪.‬‬

‫מדרש השיר‬
‫קולֵ ְּך ַה ְּש ִמ ִ‬
‫יענִ י‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי‬ ‫יבים לְּ ֹ‬ ‫שבֶ ת ַב ַג ִנים חֲ בֵ ִרים ַמ ְּק ִש ִ‬ ‫ַהי ֹו ֶ‬
‫שן‬ ‫ש ָּׁכ ַעס ַעל עֲ בָ ָדיו וַ חֲבָ ָ‬ ‫שם ַר ִּ ּׁבי ַאחָ א ָא ַמר לְ ֶמלֶ ְך ֶ‬ ‫נָ ָתן ְ ּׁב ֵּ‬
‫שלּׁ ֹו‬ ‫ְ‬
‫שה הַ ּׁ ֶמלֶך נָ ַטל ָּׁכל ְקצַ ְר ְק ִּטין ֶ‬ ‫קולִּ ין‪ֶ ,‬מה ָע ָ‬ ‫ְ ּׁבבֵּ ית ֹ‬
‫ש ָהי ּׁו‬ ‫ש ַמע ֶ‬ ‫או ְמ ִּרים‪ָ ,‬‬ ‫ְ‬
‫וַ עֲ בָ ָדיו וְ ָהלַ ך לִּ ְשמ ַֹע ָמה הָ יוּׁ‪ִּ ,‬מן הֵּ ן ֹ‬
‫דונֵּנ ּׁו הַ ּׁ ֶמל ְֶך הוּׁא ִּש ְבחֵּ נוּׁ‪ ,‬הוּׁא חַ יֵּּׁינוּׁ‪ַ ,‬אל נ ְֶח ַסר‬ ‫או ְמ ִּרים אֲ ֹ‬ ‫ֹ‬
‫קולְ כֶ ם ְּׁכ ֵּדי‬‫עולָ ם‪ָ ,‬א ַמר לָ הֶ ם ָּׁבנַי ַהגְ ִּ ּׁביה ּׁו ֹ‬ ‫דונֵּנ ּׁו הַ ּׁ ֶמלֶ ְך לְ ֹ‬ ‫לַ אֲ ֹ‬
‫‪335‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬
‫ש ִּ ּׁי ְש ָר ֵּאל‬ ‫ש ַעל ַ ּׁג ְ ּׁבכֶ ם‪ָּׁ .‬כ ְך ַאף ַעל ּׁ ִּפי ֶ‬ ‫ש ִּיּׁ ְש ְמע ּׁו חֲבֵּ ִּרים ֶ‬ ‫ֶ‬
‫ימים‬ ‫ש ָּׁבת ַמ ְש ִּּׁכ ִּ‬ ‫שת י ִָּמים ו ְּׁב ֹיום ַה ּׁ ַ‬ ‫ש ֶ‬ ‫אכ ּׁ ָתן ָּׁכל ֵּ‬ ‫עֲ סו ִּּׁקין ִּ ּׁב ְמלַ ְ‬
‫עו ְב ִּרין לִּ ְפנֵּי‬ ‫יאת ְש ַמע וְ ֹ‬ ‫קו ִּרין ְק ִּר ַ‬ ‫וּׁבָ ִּאים לְ בֵּ ית ַה ְּׁכנֶסֶ ת וְ ֹ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‬ ‫קו ִּרין ַּׁב ּׁת ֹו ָרה ו ַּׁמ ְפ ִּט ִּירין ַּׁב ּׁנ ִָּביא‪ ,‬וְ ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ַה ּׁ ֵּתבָ ה וְ ֹ‬
‫ש ִּ ּׁי ְש ְמע ּׁו חֲבֵּ ִּרים‬ ‫קולְ כֶ ם ְּׁכ ֵּדי ֶ‬ ‫או ֵּמר לָ הֶ ם‪ָּׁ ,‬בנַי‪ַ ,‬הגְ ִּ ּׁביה ּׁו ֹ‬ ‫ֹ‬
‫ש ֵּרת‪ ,‬ו ְּׁתנ ּׁו‬ ‫ש ַעל ַ ּׁג ְ ּׁבכֶ ם‪ ,‬וְ ֵּאין חֲבֵּ ִּרים ֶא ּׁ ָלא ַמלְ אֲ כֵּ י הַ ּׁ ָ‬ ‫ֶ‬
‫שלֹא ִּת ְשנְ א ּׁו זֶה ֶאת זֶה‪ ,‬וְ ל ֹא ְת ַק ְ ּׁנא ּׁו זֶה ֶאת זֶה‪,‬‬ ‫דַּׁ ְע ְּׁתכֶ ם ֶ‬
‫ֹאמר ּׁו‬ ‫של ֹא י ְ‬ ‫וְ לֹא ְתחַ ְר ְחר ּׁו זֶה ִּעם זֶה‪ ,‬וְ ל ֹא ְתבַ ְ ּׁיש ּׁו זֶה לָ זֶה‪ֶ ,‬‬
‫ָת ּׁ ָת לָ הֶ ם‬ ‫ש ּׁנ ַ‬ ‫עולָ ם ּׁת ֹו ָרה ֶ‬ ‫של ֹ‬ ‫ש ֵּרת לְ פָ נַי ִּרבּׁ ֹו ֹנו ֶ‬ ‫ַמלְ אֲ כֵּ י הַ ּׁ ָ‬
‫הֲרי ֵּאיבָ ה וְ ִּקנְ ָאה וְ ִּשנְ ָאה‬ ‫עו ְס ִּקין ָּׁב ּׁה‪ ,‬וַ ֵּ‬ ‫לְ יִּ ְש ָר ֵּאל ֵּאינָ ן ֹ‬
‫לום‪ַּׁ .‬בר ַק ּׁ ָפ ָרא‬ ‫או ָת ּׁה ְ ּׁב ָש ֹ‬‫וְ ַתחֲרוּׁת ֵּּׁבינֵּיהֶ ם‪ ,‬וְ ַא ּׁ ֶתם ְמ ַק ְיּׁ ִּמים ֹ‬
‫ש ֵּאין‬ ‫ש ֵּרת חֲבֵּ ִּרים‪ ,‬לְ ִּפי ֶ‬ ‫ָא ַמר לָ ּׁ ָמה ָק ָרא לְ ַמלְ אֲ כֵּ י הַ ּׁ ָ‬
‫ל ַ ּׁגת‬
‫ֵּּׁבינֵּיהֶ ם ֵּאיבָ ה וְ ִּקנְ ָאה וְ ִּשנְ ָאה וְ ַתחֲרוּׁת ו ִּּׁמינוּׁת ו ְּׁפ ֻּ‬
‫ְדּׁ בָ ִּרים‪.‬‬

‫ש ִּ ּׁי ְש ָר ֵּאל‬
‫יבים‪ְּׁ ,‬כ ֶ‬ ‫שבֶ ת ַב ַג ִנים חֲ בֵ ִרים ַמ ְּק ִש ִ‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ַ ,‬הי ֹו ֶ‬
‫יאת ְש ַמע ְ ּׁב ִּכ ּׁווּׁן ַהדַּׁ ַעת‬ ‫קו ִּרין ְק ִּר ַ‬ ‫נִּ ְכנָ ִּסין לְ בָ ּׁ ֵּתי ְכנ ִֵּּס ּׁי ֹות וְ ֹ‬
‫או ֵּמר‬ ‫ְ‬
‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא ֹ‬ ‫קול ֶאחָ ד ְ ּׁב ֵּד ָעה וְ טַ ַעם ֶאחָ ד‪ַ ,‬ה ָּׁק ֹ‬ ‫ְ ּׁב ֹ‬
‫קו ִּרין חֲבֵּ ִּרים אֲ נִּ י וּׁפַ ּׁ ַמלְ יָא‬ ‫ש ַא ּׁ ֶתם ֹ‬ ‫שבֶ ת ַּׁב ַ ּׁג ִּ ּׁנים‪ְּׁ ,‬כ ֶ‬ ‫לָ הֶ ם‪ַ :‬ה ּׁי ֹו ֶ‬
‫ש ִּיּׁ ְש ָר ֵּאל ֹ‬
‫קו ִּרין‬ ‫יענִּ י‪ ,‬אֲ בָ ל ְּׁכ ֶ‬ ‫קולֵּ ְך הַ ְש ִּמ ִּ‬
‫יבים לְ ֹ‬ ‫ש ִּּׁלי ַמ ְק ִּש ִּ‬ ‫ֶ‬
‫יאת ְש ַמע ְ ּׁבטֵּ רוּׁף ַהדַּׁ ַעת‪ ,‬זֶה ַמ ְק ִּדּׁ ים וְ זֶה ְמ ַאחֵּ ר וְ ֵּאינָם‬ ‫ְק ִּר ַ‬
‫או ֶמ ֶרת‪.‬‬ ‫צווַ חַ ת וְ ֹ‬ ‫יאת ְש ַמע‪ ,‬רוּׁחַ ַה ּׁק ֶֹדש ֹ‬ ‫ְמכַ ְּׁונִּ ין דַּׁ ְע ּׁ ָתם ִּ ּׁב ְק ִּר ַ‬

‫שם ַר ִּ ּׁבי‬ ‫שבֶ ת ַב ַג ִנים חֲבֵ ִרים‪ַ ,‬ר ִּ ּׁבי יִּ ְר ְמיָה ְ ּׁב ֵּ‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ַ ,‬הי ֹו ֶ‬
‫ִּחיָּׁא ַר ָּׁבה ְשנֵּי חֲבֵּ ִּרים ֶ‬
‫שהָ י ּׁו עֲ סו ִּּׁקים ִּ ּׁב ְדבַ ר הֲ לָ כָ ה וְ נִּ ְכ ָּׁב ִּשין‬
‫או ֵּמר (מלאכי ג‪ ,‬טז)‪ָ :‬אז‬ ‫זֶה לָ זֶה ַּׁבהֲ לָ כָ ה‪ ,‬עֲ לֵּיהֶ ם ַה ָּׁכתוּׁב ֹ‬
‫שב יהוה וַ ִי ְּש ָמע‪,‬‬ ‫נִ ְּד ְּברו יִ ְּר ֵאי יהוה ִאיש ֶאל ֵר ֵעהו וַי ְַּק ֵ‬

‫‪336‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (תהלים מז‪ ,‬ד)‪ :‬י ְַּד ֵבר‬ ‫וְ ֵּאין ִּדּׁ בּׁ וּׁר ֶא ּׁ ָלא לְ ש ֹון נַ חַ ת‪ֶ ,‬‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך‬ ‫ש ִּאם ָטע ּׁו ַה ָּׁק ֹ‬ ‫עוד ֶא ּׁ ָלא ֶ‬ ‫ַע ִמים ַת ְּח ֵתינו‪ .‬וְ לֹא ֹ‬
‫שב יהוה וַ ִּ ּׁי ְש ָמע‬ ‫הוּׁא ַמחֲזִּ יר לָ הֶ ם ָטעו ָּׁתן‪ַ ,‬מה ּׁ ַט ַעם וַ ּׁי ְַק ֵּ‬
‫מו‪ ,‬וַ ִּיּׁ ְש ָמע‬
‫חשבֵּ י ְש ֹ‬ ‫רון לְ פָ נָיו לְ יִּ ְר ֵּאי יהוה וּׁלְ ְ‬‫וַ ִּ ּׁי ָּׁכ ֵּתב סֵּ פֶ ר זִּ ָּׁכ ֹ‬
‫יאך ָמה ְד ַא ְּׁת ָא ַמר‬ ‫ְ‬ ‫שהוּׁא כּׁ ֹו ֵּתב ַעל לִּ ָּׁבם‪ ,‬הֵּ ַ‬ ‫לָ הֶ ם וַ ִּ ּׁי ָּׁכ ֵּתב‪ֶ ,‬‬
‫רון לְ פָ נָ יו‪,‬‬ ‫תבֶ נָה‪ .‬סֵּ פֶ ר זִּ ָּׁכ ֹ‬ ‫(ירמיה לא‪ ,‬לב)‪ :‬וְּ ַעל לִ ָבם ֶא ְּכ ֳ‬
‫מו‪.‬‬
‫חשבֵּ י ְש ֹ‬ ‫ירה לָ הֶ ם‪ ,‬לְ ַמאן לְ יִּ ְר ֵּאי יהוה וּׁלְ ְ‬ ‫שהוּׁא ַמזְ ִּּׁכ ָ‬ ‫ֶ‬

‫ּׁרות‪,‬‬ ‫קו ִּרין ַּׁב ּׁת ֹו ָרה ַּׁבחֲבו ֹ‬ ‫ש ִּיּׁ ְש ָר ֵּאל ֹ‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי יו ָּׁדן ְ ּׁב ָ‬
‫ֵּירא‬ ‫יענִ י‪ ,‬וְ ִּאם לָ או ְ ּׁב ַרח דּׁ ֹו ִּדי‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי ז ָ‬ ‫קולֵ ְּך ַה ְּש ִמ ִ‬ ‫ֹ‬
‫קול ֶאחָ ד‪,‬‬ ‫קו ִּרין ֶאת ְש ַמע ְ ּׁבפֶ ה ֶאחָ ד‪ּׁ ְ ,‬ב ֹ‬ ‫ש ִּיּׁ ְש ָר ֵּאל ֹ‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫ְ ּׁב ָ‬
‫יענִּ י‪ ,‬וְ ִּאם לָ או ְ ּׁב ַרח דּׁ ֹו ִּדי‪ּׁ ְ .‬ב ַרח‬ ‫קולֵּ ְך הַ ְש ִּמ ִּ‬ ‫ימה ַאחַ ת‪ֹ ,‬‬ ‫ִּ ּׁבנְ ִּע ָ‬
‫או ְר ִּחין‪,‬‬ ‫שה ְסעו ָּׁדה וְ זִּ ּׁ ֵּמן ָה ֹ‬ ‫ש ָע ָ‬ ‫ְ‬
‫דּׁ ֹו ִּדי‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי לֵּ וִּ י לְ ֶמלֶך ֶ‬
‫או ְכלִּ ין וְ ש ֹו ִּתין‬ ‫ְ‬
‫או ְכלִּ ין וְ ש ֹו ִּתין ו ְּׁמבָ ְר ִּכים לַ ּׁ ֶמלֶך‪ ,‬ו ֵּּׁמהֶ ן ֹ‬ ‫ֵּמהֶ ם ֹ‬
‫ְ‬
‫ו ְּׁמ ַק ְּׁללִּ ין לַ ּׁ ֶמלֶך‪ִּ ,‬ה ְר ִּ ּׁגיש ַה ּׁ ֶמלֶך ו ִּּׁב ֵּּׁקש לְ ַה ְכנִּ יס ָּׁבהֶ ם‬ ‫ְ‬
‫רונָ ה וְ לִּ ְּׁמ ָדה‬ ‫תו וּׁלְ ַע ְר ְ ּׁבבָ ּׁה‪ ,‬נִּ ְכנְ סָ ה ַמ ְט ֹ‬ ‫ְמהו ָּׁמה ִּ ּׁב ְסעו ָּׁד ֹ‬
‫ש ַא ּׁ ָתה‬ ‫ְ‬
‫דונִּ י ַה ּׁ ֶמלֶך ַעד ֶ‬ ‫לו אֲ ֹ‬ ‫ֵּיגו ְריָא‪ָ ,‬א ְמ ָרה ֹ‬ ‫עֲ לֵּ יהֶ ם ָסנ ֹ‬
‫או ְתך‪ַ ,‬ה ֵּּׁבט ְ ּׁב ֵּאלּׁ ּׁו‬ ‫ָ‬ ‫או ְכלִּ ין וְ ש ֹו ִּתין ו ְּׁמ ַק ְּׁללִּ ין ֹ‬ ‫ש ֹ‬ ‫ַמ ִּ ּׁביט ְ ּׁב ֵּאלּׁ ּׁו ֶ‬
‫ש ְ ּׁב ִּחים לִּ ְש ֶמ ָך‪ָּׁ .‬כ ְך‬ ‫או ְת ָך ו ְּׁמ ַ‬ ‫או ְכלִּ ים וְ ש ֹו ִּתים ו ְּׁמבָ ְר ִּכים ֹ‬ ‫ש ֹ‬ ‫ֶ‬
‫ש ְ ּׁב ִּחין ו ְּׁמ ַק ְּׁל ִּסין‬ ‫או ְכלִּ ים וְ ש ֹו ִּתים ו ְּׁמבָ ְר ִּכין ו ְּׁמ ַ‬ ‫ש ִּיּׁ ְש ָר ֵּאל ֹ‬ ‫ְּׁכ ֶ‬
‫ש ָעה‬ ‫צה‪ ,‬ו ְּׁב ָ‬ ‫קולָ ם ו ִּּׁמ ְת ַר ֶ ּׁ‬ ‫דוש ָּׁברוּׁך הוּׁא‪ַ ,‬מ ְק ִּשיב לְ ֹ‬ ‫ְ‬ ‫לְ ַה ָּׁק ֹ‬
‫או ְכלִּ ין וְ ש ֹו ִּתין ו ְּׁמחָ ְר ִּפין ו ְּׁמנַאֲ צִּ ין‬ ‫ֹ‬ ‫עולָ ם‬ ‫שאֻּ ּׁמ ֹות ָה ֹ‬ ‫ֶ‬
‫ש ָעה‬ ‫או ָת ּׁה ָ‬ ‫זְכ ִּירים‪ֹ ,‬‬ ‫ש ּׁ ַמ ִּּׁ‬‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ָּׁבעֲ ָר ֹיות ֶ‬ ‫לְ ַה ָּׁק ֹ‬
‫מו‪ ,‬וְ הַ ּׁת ֹו ָרה‬ ‫עולָ ֹ‬ ‫חֲריב לְ ֹ‬ ‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא אֲ ִּפלּׁ ּׁו לְ ַה ִּ‬ ‫שב ַה ָּׁק ֹ‬ ‫חו ֵּ‬ ‫ֹ‬
‫עולָ ם ַעד‬ ‫של ֹ‬ ‫או ֶמ ֶרת ִּרבּׁ ֹו ֹנו ֶ‬ ‫ֵּיגו ְריָא וְ ֹ‬ ‫נִּ ְכנָ ָסה ו ְּׁמלַ ּׁ ֶמ ֶדת ָסנ ֹ‬
‫ָ‬
‫יסים לְ פָ נֶיך‪ַ ,‬ה ִּ ּׁביטָ ה‬ ‫ש ְּׁמחָ ְר ִּפין ו ַּׁמ ְכ ִּע ִּ‬ ‫ש ַא ּׁ ָתה ַמ ִּ ּׁביט ְ ּׁב ֵּאלּׁ ּׁו ֶ‬ ‫ֶ‬
‫ש ְ ּׁב ִּחים ו ְּׁמ ַק ְּׁל ִּסים לְ ִּש ְמ ָך‬ ‫ש ְּׁמבָ ְר ִּכים ו ְּׁמ ַ‬ ‫ְ ּׁביִּ ְש ָר ֵּאל ַע ְּׁמ ָך ֶ‬

‫‪337‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬
‫צווַ חַ ת‬ ‫חות‪ ,‬וְ רוּׁחַ ַה ּׁק ֶֹדש ֹ‬ ‫ירות ו ִּּׁב ְשבָ ֹ‬ ‫תו ָרה ו ִּּׁבזְ ִּמ ֹ‬ ‫דול ְ ּׁב ֹ‬ ‫ַה ָ ּׁג ֹ‬
‫עולָ ם וְ ִּהדָּׁ בֵּ ק ָּׁבהֶ ם ְ ּׁביִּ ְש ָר ֵּאל‪.‬‬ ‫ְ ּׁב ַרח דּׁ ֹו ִּדי‪ּׁ ְ ,‬ב ַרח ֵּמ ֻּא ּׁמ ֹות ָה ֹ‬
‫ינו ַאחַ ת‬ ‫ָשן ֵּע ֹ‬‫שהוּׁא י ֵּ‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫ו ְּׁד ֵּמה לְ ָך לִּ ְצ ִּבי‪ַ ,‬מה ְּׁצ ִּבי זֶה ְ ּׁב ָ‬
‫עו ִּשין‬ ‫שיִּ ְש ָר ֵּאל ֹ‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫ינו ַאחַ ת ְקמוּׁצָ ה‪ָּׁ ,‬כ ְך ְ ּׁב ָ‬ ‫ּׁ ְפתוּׁחָ ה וְ ֵּע ֹ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‪ַ ,‬מ ִּ ּׁביט אֲ לֵּיהֶ ם ִּ ּׁב ְש ּׁ ֵּתי ֵּעינָ יו‪,‬‬ ‫של ַה ָּׁק ֹ‬ ‫צו ֹנו ֶ‬ ‫ְר ֹ‬
‫יקים‪,‬‬ ‫הֲ ָדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב (תהלים לד‪ ,‬טז)‪ֵ :‬עינֵי יהוה ֶאל צַ ִד ִ‬
‫דוש ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‪ ,‬הוּׁא ַמ ִּ ּׁביט‬ ‫צון ַה ָּׁק ֹ‬ ‫עו ִּשים ְר ֹ‬ ‫ש ֵּאין ֹ‬ ‫ש ָעה ֶ‬ ‫ו ְּׁב ָ‬
‫ש ּׁנֶאֱ ַמר (תהלים לג‪ ,‬יח)‪ִ :‬הנֵה ֵעין יהוה‬ ‫ינו ַאחַ ת‪ֶ ,‬‬ ‫לָ הֶ ם ְ ּׁב ֵּע ֹ‬
‫דוש‬ ‫ימון ָא ַמר ַה ָּׁק ֹ‬ ‫ש ִּמים‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי ִּס ֹ‬ ‫ֶאל יְּ ֵר ָאיו‪ַ .‬על ָה ֵּרי ְב ָ‬
‫שהֵּ ם‬ ‫שב ַּׁב ִּדּׁ ין ַעל ָה ֵּריהֶ ם‪ֶ ,‬‬ ‫ש ֵּא ֵּ‬ ‫ָּׁברו ְּׁך הוּׁא‪ַ ,‬ה ְמ ִּּׁתינ ּׁו לִּ י ַעד ֶ‬
‫הֲדא הוּׁא ִּד ְכ ִּתיב‪ַ :‬על‬ ‫ש ַמיִּ ם‪ָ ,‬‬ ‫ּׁנות ֶא ְצלִּ י ַּׁב ּׁ ָ‬ ‫ש ְ ּׁנתו ֹ‬ ‫ש ֵּריהֶ ם‪ֶ ,‬‬ ‫ָ‬
‫הֲדא (שמות ל‪ ,‬כג)‪ :‬וְּ ַא ָתה‬ ‫ש ִּמים‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּ ּׁבי יִּ ְצחָ ק ִּּׁכי ָ‬ ‫ָה ֵּרי ְב ָ‬
‫ש ִּמים‬ ‫ש ִמים רֹאש‪ ,‬רֹאש‪ּׁ ְ ,‬ג ַמ ִּּׁלים ֹנו ְש ִּאים ז ָ‬
‫ָהב ו ְּׁב ָ‬ ‫ַקח לְּ ָך ְּב ָ‬
‫דוש‬ ‫הֲדא ְד ַר ִּ ּׁבי יִּ ְצחָ ק‪ֵּ ,‬אין ַה ָּׁק ֹ‬ ‫חונְ יָא ַעל ָ‬ ‫ָהב וְ ַס ִּּׁמים‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ֹ‬ ‫ז ָ‬
‫ש ֶריהָ‬ ‫ש ּׁ ַמ ְש ּׁ ִּפיל ָ‬ ‫ָּׁברו ְּׁך הוּׁא ּׁפ ֹו ֵּר ַע ֵּמאֻּ ּׁ ָמה לְ ַמ ּׁ ָטה ַעד ֶ‬
‫שה ְק ָריָין‪ ,‬חַ ד ִּדּׁ ְכ ִּתיב (ישעיה כד‪,‬‬ ‫לֵּיה חַ ְמ ָ‬
‫ּׁ‬ ‫ִּמ ְּׁל ַמ ְעלָ ה‪ ,‬וְ ִּאית‬
‫רום‬ ‫כא)‪ :‬וְּ ָהיָה ַבי ֹום ַההוא יִ ְּפקֹד יהוה ַעל ְּצבָ א הַ ָמ ֹ‬
‫רום‪ ,‬וְ ַאחַ ר ּׁ ָכך ַעל ַמלְ כֵּ י הָ אֲ ָד ָמה‪ְּׁ .‬ת ֵּרין‪( ,‬ישעיה יד‪ ,‬יב)‪:‬‬
‫ְ‬ ‫ַב ָמ ֹ‬
‫ְ‬
‫שחַ ר‪ ,‬וְ ַאחַ ר ָּׁכך נִּ גְ דַּׁ ְע ּׁ ָת‬ ‫ש ַמיִ ם הֵ ילֵל ֶבן ָ‬ ‫יך נָפַ לְּ ָת ִמ ָ‬ ‫ֵא ְּ‬
‫ש ַמיִ ם חַ ְּר ִבי‪,‬‬ ‫לָ ָא ֶרץ‪ְּׁ .‬תלָ ָתא (ישעיה לד‪ ,‬ה)‪ִ :‬כי ִר ְּו ָתה בַ ָ‬
‫דום ּׁ ֵּת ֵּרד‪ַ .‬א ְר ְ ּׁב ָעה (תהלים קמט‪ ,‬ח)‪:‬‬ ‫וְ ַאחַ ר ָּׁכ ְך ִּה ּׁנֵּה ַעל אֱ ֹ‬
‫לֶאסֹר ַמלְּ כֵ יהֶ ם ְּבזִ ִקים‪ ,‬וְ ַאחַ ר ָּׁכ ְך וְ נִּ ְכ ְ ּׁב ֵּדיהֶ ם ְ ּׁבכַ ְבלֵּ י בַ ְרזֶל‪.‬‬ ‫ְּ‬

‫זוהר השיר‬
‫ולא עוד אלא שחוט של חסד נמשך עליו ביום‪ .‬כמו שדרשו בהכתוב‪:‬‬
‫"יומם יצוה יהוה חסדו ובלילה שירה עמי" [תהלים מב] ולא עוד אלא‬
‫שאותן דברי תורה שהוא אומר כולם עולים ונתעטרים לפני הקב"ה‪.‬‬
‫ולפיכך דוד המלך היה מתיגע בלילה בעבודת ריבונו‪.‬‬

‫‪338‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫(יד)‪ְּ :‬ב ַרח ּד ֹו ִדי‪ּ * ,‬ו ְד ֵׁמה‪ְ -‬ל ָׁך ִל ְצ ִבי ֹ‬

‫או ְלע ֶֹפר‬
‫ָׁה ַא ָׁ ּי ִלים‪ַ -‬על‪ָׁ ,‬ה ֵׁרי ְב ָׁש ִמים‪:‬‬
‫נהגו הספרדים לחזור ולומר פסוק‪" :‬היושבת בגנים"‪ ,‬כי‬
‫חכמנו ז"ל [שבת סג] דרשו פסוק זה של "ברח דודי" לגנאי‪,‬‬
‫ואי אפשר לסיים בדבר רע [רב פעלים חלק ד סימן מב] ולעומת‬
‫זאת נאמר במדרש השיר‪" :‬אמר ליה רבי יהודה‪ :‬דייך מאיר‬
‫אין דורשין שיר השירים לגנאי אלא לשבח‪ ,‬שלא ניתן שיר‬
‫השירים אלא לשבחן של ישראל" [מדרש השיר שיר השירים א יב]‪.‬‬
‫ואנו נדבוק בדברי רבי יהודה שלא לגנאי ונפרש ברוח זו‪.‬‬

‫ברח דודי – ברח בהיפוך אתוון עולה "חבר" רצה לומר‪:‬‬

‫חבר דודי‪ ,‬התחבר דודי עם השכינה ביחודא שלים ורד‬
‫במהרה לגאול בניך רחומיך‪.‬‬
‫לצבי – כעופר המדלג על ההרים בקלילות‪.‬‬

‫"לעולם יהוה דברך ניצב בשמים" [תהלים קיט פט]‪ .‬הרי‬

‫בשמיי ם כבודו ואנו מבקשים הורידה שכינתך עלינו ושלח‬
‫את משיח צדקנו לגאלנו במהרה בימנו אכי"ר‪.‬‬
‫כמובא ע"י הרש"ש זלה"ה על הפסוק "לעולם יהוה דברך‬
‫ניצב בשמים" יכווין במילת דברך שהגזרות הרעות יישארו‬
‫בשמים ולא ירדו לארץ‪.‬‬
‫ששים גבורים‬
‫ודמה – לשון דמיון‪.‬‬

‫‪339‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫מדרש השיר‬
‫של ַמ ְעלָ ה‪ַ ,‬הדּׁ ֹו ִּמים‬ ‫ְּב ַרח ד ֹו ִדי ו ְּד ֵמה לְּ ָך לִ צְּ ִבי‪ ,‬לְ צָ בָ א ֶ‬
‫ש ִּמים‪,‬‬ ‫ימה ַאחַ ת‪ַ .‬על ָה ֵּרי ְב ָ‬ ‫קול ֶאחָ ד‪ּׁ ִּ ,‬בנְ ִּע ָ‬ ‫בו ְד ָך ְ ּׁב ֹ‬ ‫לִּ ְכ ֹ‬
‫ש ַמיִּ ם ָה ֶעלְ ֹיונִּ ים‪.‬‬ ‫ִּ ּׁב ְש ֵּמי ָ‬
‫ש ָאנ ּׁו בָ ּׁה ו ִּּׁמ ְתלַ ְכלְ ִּכין‬ ‫דָּׁ בָ ר ַאחֵּ ר‪ְּ ,‬ב ַרח ד ֹו ִדי ִּמן ָ ּׁגלוּׁת ֶ‬
‫או לְ עֹפֶ ר‬ ‫ֹ‬ ‫ַּׁבעֲ ֹוו ֹנות‪ .‬ו ְּׁד ֵּמה לְ ָך לִּ ְצ ִּבי‪ַ ,‬טהֲ ֵּרינ ּׁו ַּׁכ ְּׁצ ִּבי‪.‬‬
‫ָתינ ּׁו ְּׁכ ָק ְר ַּׁבן ְ ּׁג ָדיִּ ים וְ ֵּאילִּ ים‪ַ .‬על‬ ‫ש ְּׁת ַק ֵּּׁבל ֶאת ְּׁת ִּפ ּׁל ֵּ‬ ‫ָה ַא ּׁיָלִּ ים‪ֶ ,‬‬
‫בו ֵּתינ ּׁו‬ ‫יתא לָ ך לְ ֵּריחָ א ָטבָ א ִּ ּׁבזְ כוּׁת אֲ ֹ‬ ‫ְ‬ ‫ש ִּמים‪ִּ ,‬א ָ‬ ‫ָה ֵּרי ְב ָ‬
‫ש ִּמים‪,‬‬ ‫ש ּׁ ֻּכ ּׁ ָל ּׁה ְ ּׁב ָ‬ ‫ש ִּמים‪ֹ ,‬זו ַ ּׁגן ֵּע ֶדן ֶ‬ ‫עולֶ ה לְ פָ נ ָ‬
‫ֶיך ִּּׁכ ְב ָ‬ ‫ש ֵּריחָ ן ֹ‬ ‫ֶ‬
‫ש ִּמים‪.‬‬ ‫לְ כָ ְך נֶאֱ ַמר‪ַ :‬על ָה ֵּרי ְב ָ‬
‫של‬ ‫ש ִּרים ֶ‬ ‫לֶאסֹר ַמלְּ כֵ יהֶ ם ְּבזִ ִקים‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ָ‬ ‫ָא ַמר ַר ִּ ּׁבי ּׁ ַתנְ חו ָּׁמא ְּ‬
‫של ַמ ּׁ ָטה‪.‬‬ ‫ש ִּרים ֶ‬ ‫ַמ ְעלָ ה‪ ,‬וְ נִּ ְכ ְ ּׁב ֵּדיהֶ ם ְ ּׁבכַ ְבלֵּ י בַ ְרזֶל‪ֵּ ,‬אלּׁ ּׁו ָ‬
‫שה (תהלים קמט‪ ,‬ט)‪ :‬לַ עֲ ש ֹות ָבהֶ ם ִמ ְּש ָפט ָכתוב‪ ,‬וְ ַאחַ ר‬ ‫חַ ְמ ָ‬
‫ידיו ַהלְ ל ּׁוי ָּׁה‪ּׁ ְ .‬ב ַא ְר ָּׁב ָעה ְדבָ ִּרים‬ ‫ָּׁכ ְך ָה ָדר הוּׁא לְ כָ ל חֲ ִּס ָ‬
‫ש ִּמים‪,‬‬ ‫של יִּ ְש ָר ֵּאל‪ַּׁ ,‬ב ָּׁקצִּ יר‪ ,‬וּׁבַ ָּׁב ִּציר‪ַּׁ ,‬ב ְ ּׁב ָ‬ ‫נִּ ְמ ְשלָ ה ַ ּׁגאֲ וָ ָתן ֶ‬
‫לֵּדה‪ַּׁ .‬ב ָּׁק ִּציר‪ ,‬הֲ ָדא חַ ְקלָ א ַּׁכד ִּהיא ֶמ ְח ְצ ָדא ְ ּׁבלָ א‬ ‫וּׁבַ ּׁי ֹו ָ‬
‫נָת ּׁה‪ ,‬אֲ ִּפלּׁ ּׁו ּׁ ַת ְבנָא לֵּית הוּׁא ַטב‪ּׁ ְ ,‬ב ָענָ ָת ּׁה‪ ,‬הוּׁא ַטב‪ ,‬הֲ ָדא‬ ‫ָע ָ‬
‫של ָק ִציר‪.‬‬ ‫הוּׁא ִּדכְ ִּתיב (יואל ד‪ ,‬יג)‪ִ :‬ש ְּלחו ַמ ָגל ִכי בָ ַ‬
‫יה‪,‬‬ ‫ָת ּׁ‬‫נִּ ְמ ְשלָ ה ַּׁב ָּׁב ִּציר‪ָ ,‬ה ֵּדין ַּׁכ ְר ָמ א ַּׁכד ִּמ ְקטֵּ יף ְ ּׁבלָ א ָענ ֵּ‬
‫ְ‬
‫יה הוּׁא ַטב‪ָ ּׁ .‬כך (ישעיה‬ ‫ָת ּׁ‬ ‫יה לֵּית הוּׁא ַטב‪ּׁ ְ ,‬ב ָענ ֵּ‬ ‫אֲ ִּפלּׁ ּׁו ּׁ ֻּב ְס ֵּמ ּׁ‬
‫יתעֲ בֵּ יד ַּׁכ ְר ָמא חֲ ַמר ז ּׁ ַַמר לָ ּׁה‪.‬‬ ‫כז‪ ,‬ב)‪ֶ :‬כ ֶרם חֶ ֶמר ַענו לָ ה ‪ִּ ,‬א ְ‬
‫שהֵּ ן‬ ‫שהֵּ ן נִּ לְ ָק ִּטין ְּׁכ ֶ‬ ‫ש ִּמים ַה ּׁ ָלל ּׁו ְּׁכ ֶ‬ ‫ש ִּמים‪ַ ,‬מה ְ ּׁב ָ‬ ‫נִּ ְמ ְשלָ ה ַּׁב ְ ּׁב ָ‬
‫שהֵּ ן יְ בֵּ ִּשים וְ נִּ לְ ָק ִּטין ֵּריחָ ן‬ ‫ַר ִּּׁכין לַ ִּחים ֵּאין ֵּריחָ ם ֹנו ֵּדף‪ְּׁ ,‬כ ֶ‬
‫ָת ּׁה‪,‬‬ ‫הֲדא ִּא ְּׁת ָתא ַּׁכד יָלְ ָדה ְ ּׁבלָ א ָענ ָ‬ ‫לֵּדה‪ָ ,‬‬ ‫ֹנו ֵּדף‪ .‬נִּ ְמ ְשלָ ה ַּׁכ ּׁי ֹו ָ‬
‫ָת ּׁה‪ ,‬חָ יֵּי‪ָ ּׁ ,‬כך ְּׁכ ִּתיב (מיכה ה‪,‬‬
‫ְ‬ ‫לֵּדת ְ ּׁב ָענ ָ‬ ‫לָ א חַ ּׁיָיא וַ לְ דָּׁ א‪ַּׁ ,‬כד יְ ַ‬
‫שם ַר ִּ ּׁבי‬ ‫ב)‪ :‬לָ כֵ ן יִ ְּתנֵם ַע ד ֵעת ֹיולֵ ָדה יָלָ ָדה‪ַ .‬ר ִּ ּׁבי ַאחָ א ְ ּׁב ֵּ‬
‫ש ַע ֶּׁבן לֵּ וִּ י ָא ַמר (ישעיה ס‪ ,‬כב)‪ :‬אֲ נִ י יהוה ְּב ִע ָתה‬ ‫הו ֻּ‬ ‫יְ ֹ‬

‫‪340‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫פרק ח‬

‫יש ָ ּׁנה‪ֵּ ּׁ .‬כן יְ ִּהי‬

‫יתם‪ ,‬אֲ ִּח ֶ‬
‫יתם‪ּׁ ְ ,‬ב ִּע ּׁ ָתה‪ .‬זְ ִּכ ֶ‬ ‫ישנָה ‪ ,‬ל ֹא זְ ִּכ ֶ‬ ‫אֲ ִח ֶ‬
‫ָמינ ּׁו ָא ֵּמן‪.‬‬‫צון ִּ ּׁב ְמהֵּ ָרה ְבי ֵּ‬
‫ָר ֹ‬

‫זוהר השיר‬
‫רבי יוסי פתח‪" :‬למנצח על אילת השחר מזמור לדוד" [תהלים כב] כמה‬
‫חביבה התורה לפני הקב"ה‪ .‬שכל מי שעמלו בתורה אהוב הוא למעלה‪,‬‬
‫אהוב הוא למטה והקב"ה מקשיב לדבריו‪ .‬אין עוזבו בעולם הזה‪ ,‬ואין‬
‫עוזבו בעולם הבא‪ .‬והתורה נצרכת לעסוק בה יומם ולילה שנאמר‪" :‬והגית‬
‫בו יומם ולילה" [יהושע א]‪ .‬ונאמר‪" :‬אם לא בריתי יומם ולילה" [ירמיה לג]‪.‬‬
‫וזה נכון ביום‪ ,‬אבל בלילה למה? לבעבור שיהיה נמצא אצלו שם הקדוש‬
‫בשלמות‪ .‬כי כמו שאין יום בלי לילה‪ .‬ואין הוא שלם אלא זה עם זה‪ .‬כך‬
‫נצרכה התורה להימצא אצל האדם יומם ולילה‪ .‬שתהיה השלימות אצל‬
‫האדם יומם ולילה‪ .‬והרי אמרו עיקר הלילה הוא מחצות ואילך‪ .‬ואע"פ‬
‫שחצי הראשון בכלל הלילה הוא‪ .‬אבל בחצות הלילה נכנס הקב"ה בגן‬
‫העדן להשתעשע עם הצדיקים‪ .‬ואז צריך האדם לקום ולהגות בתורה‪ .‬והרי‬
‫אמרו שהקב"ה וכל הצדיקים שבגן העדן כולם מקשיבים לקולו‪ .‬זש"כ‪:‬‬
‫"היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני" וזה נתבאר‪ ,‬היושבת‬
‫בגנים זו כנסת ישראל‪ .‬שהיא משבחת לו להקב"ה בשבח התורה בלילה‪.‬‬
‫אשרי חלקו של מי שמשתתף עמה לשבח לו להקב"ה בשבח התורה‪.‬‬
‫וכאשר מאיר הבוקר באה כנסת ישראל ותשתעשע בו בהקב"ה‪ .‬והוא‬
‫מושיט לה שרביט החסד‪ ,‬ולא עליה בלבדה‪ ,‬אלא אליה ועל אותן שנשתתו‬
‫עמה‪ .‬וכך נדרש בהכתוב‪" :‬יומם יצוה יהוה חסדו ובלילה שירה עמי" ולכן‬
‫נקראת אילת השחר‪.‬‬

‫תם ונשלם‪ ,‬שבח ליהוה בורא העולם‪.‬‬

‫בחסדי המלך התמיר והנעלם‪ ,‬בידי העבד הדל והנכלם‪.‬‬

‫‪341‬‬
342
 ‫שיר‬
‫השירים‬
‫ברצף‬

‫‪343‬‬
344
 ‫קודם קריאת ולימוד שיר השירים יאמר "לשם יחוד" זה‬
‫המודפס בסידורים‪:‬‬

‫יה‪ִּ ,‬ב ְד ִחיל ּו‬ ‫יך ה ּוא ּו ְש ִכינְ ּ ֵׁת ּ‬ ‫לְ ֵׁשם יִ ח ּוד ק ּו ְד ָׁשא ְּב ִר ְ‬
‫ּו ְר ִחימ ּו‪ּ ,‬ו ְר ִחימ ּו ּו ְד ִחיל ּו‪ ,‬לְ יַחֲ ָׁדא ֵׁשם יוד ֵׁק"י ְּבוָׁ א"ו ֵׁק"י‬
‫נַחנ ּו‬
‫ְּביִ ח ּו ָׁדא ְשלִ ים (י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה) ְּב ֵׁשם ָּׁכל יִ ְש ָׁר ֵׁאל‪ִ .‬ה ּנֵׁה אֲ ְ‬
‫ָּׁב ִאים לְ ש ֵׁורר ְּבקול נָׁ ִעים ִשיר ַה ּ ִש ִירים‪( ,‬קודש‬
‫קדשים‪ ,‬ותעלה לפניך קריאת ולימוד שיר השירים‬
‫כאילו אמרו ולמדו שלמה המלך ע"ה בעצמו‪ ,‬וכאילו‬
‫השגנו כל הסודות החתומים בו)‬
‫להינ ּו‬
‫נעם אֲ דנָׁי אֱ ֵׁ‬ ‫יהי ַ‬ ‫[ואח"כ יאמר פסוק זה שתי פעמים] וִ ִ‬
‫ָׁעלֵׁ ינ ּו‪ּ .‬ו ַמעֲ ֵׁשה י ֵָׁׁדינ ּו ּכונְ נָׁ ה ָׁעלֵׁ ינ ּו‪ּ .‬ו ַמעֲ ֵׁשה י ֵָׁׁדינ ּו ּכונְ נֵׁה ּו‪:‬‬
‫ֶיך‪ ,‬יהוה‬ ‫צון ִא ְמ ֵׁרי פי וְ ֶהגְ ֹיון לִ ִּבי לְ פנ ָׁ‬ ‫[ויאמר] יִ ְהי ּו לְ ָׁר ֹ‬
‫ָׁ‬ ‫ִ‬
‫צ ּו ִרי‬
‫וְ גֹאֲ לִ י‪:‬‬

‫‪345‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬

‫פרק א‬

‫א ִׁשיר ַה ִׁש ִׁירים‪ ,‬אֲ ֶׁשר ִׁל ְׁשלֹמֹה‪ .‬ב יִׁ ָּׁש ֵקנִׁ י‬
‫ג‬ ‫יך ִׁמיָּׁיִׁ ן‪.‬‬‫טו ִׁבים ד ֶֹׁד ָּׁ‬ ‫יקות ִׁפיהו‪ִׁ ,‬כי ֹ‬ ‫ִׁמ ְׁנ ִׁש ֹ‬
‫טו ִׁבים‪ֶׁ ,‬ש ֶׁמן תו ַרק ְׁש ֶׁמ ָּׁך; ַעל‬ ‫ֶׁיך ֹ‬ ‫יח ְׁש ָּׁמנ ָּׁ‬ ‫ְׁל ֵר ַ‬
‫מות אֲ ֵהבו ָּׁך‪ .‬ד ָּׁמ ְׁש ֵכנִׁ י‪ַ ,‬אחֲ ֶׁר ָּׁ‬
‫יך‬ ‫ֵכן‪ ,‬עֲ לָּׁ ֹ‬
‫ַה ֶׁמלֶׁ ְׁך חֲ ָּׁד ָּׁריו‪ ,‬נָּׁ גִׁ ילָּׁ ה‬ ‫יאנִׁ י‬
‫ָּׁנרו ָּׁצה; הֱ ִׁב ַ‬
‫יש ִׁרים‬ ‫יך ִׁמיַיִׁ ן‪ֵ ,‬מ ָּׁ‬ ‫וְׁ נִׁ ְׁש ְׁמ ָּׁחה ָּׁב ְׁך נַ זְׁ ִׁכ ָּׁירה ד ֶֹׁד ָּׁ‬
‫ְׁב ֹנות‬ ‫חו ָּׁרה אֲ נִׁ י וְׁ נָּׁ אוָּׁ ה‪,‬‬ ‫ְׁש ֹ‬ ‫ה‬ ‫אֲ ֵהבו ָּׁך‪.‬‬
‫שלֹמֹה‪ .‬ו‬ ‫יעות ְׁ‬ ‫יְׁ רו ָּׁש ִׁ ָּׁלם; ְׁכ ָּׁאהֳ לֵ י ֵק ָּׁדר‪ִׁ ,‬כ ִׁיר ֹ‬
‫ֶׁש ְׁשזָּׁ ַפ ְׁתנִׁ י‬ ‫ֶׁשאֲ נִׁ י ְׁש ַח ְׁרח ֶֹׁרת‪,‬‬ ‫ַאל ִׁת ְׁראונִׁ י‬
‫ַה ָּׁש ֶׁמש; ְׁבנֵי ִׁא ִׁמי נִׁ חֲ רו ִׁבי‪ָּׁ ,‬ש ֻמנִׁ י נ ֵֹט ָּׁרה ֶׁאת‪-‬‬
‫ַה ְׁכ ָּׁר ִׁמים ַכ ְׁר ִׁמי ֶׁש ִׁלי‪ ,‬לֹא נָּׁ ָּׁט ְׁר ִׁתי‪ .‬ז ַה ִׁג ָּׁידה‬
‫יכה‬ ‫יכה ִׁת ְׁר ֶׁעה‪ֵ ,‬א ָּׁ‬ ‫ִׁלי‪ֶׁ ,‬ש ָּׁאהֲ ָּׁבה נַ פ ְְׁ ִׁשי‪ֵ ,‬א ָּׁ‬
‫ַת ְׁר ִׁביץ ַב ָּׁצהֳ ָּׁריִׁ ם; ַש ָּׁל ָּׁמה ֶׁא ְׁהיֶׁה ְׁכע ְֹׁטיָּׁה‪ַ ,‬על‬
‫יך‪ .‬ח ִׁאם לֹא ֵת ְׁד ִׁעי לָּׁ ְׁך‪ַ ,‬ה ָּׁי ָּׁפה‬ ‫ֶׁע ְׁד ֵרי חֲ ֵב ֶׁר ָּׁ‬
‫ַב ָּׁנ ִׁשים; ְׁצ ִׁאי לָּׁ ְׁך ְׁב ִׁע ְׁק ֵבי ַהצֹאן‪ ,‬ו ְׁר ִׁעי ֶׁאת‬
‫ְׁג ִׁדיֹ ַתיִׁ ְׁך‪ַ ,‬על‪ִׁ ,‬מ ְׁש ְׁכ ֹנות ָּׁהר ִֹׁעים‪ .‬ט ְׁל ֻס ָּׁס ִׁתי‬
‫יך ַר ְׁעיָּׁ ִׁתי‪ .‬י נָּׁ אוו ְׁל ָּׁחיַיִׁ ְׁך‬ ‫ית ְׁ‬
‫ְׁב ִׁר ְׁכ ֵבי ַפ ְׁרעֹה‪ִׁ ,‬ד ִׁמ ִׁ‬

‫‪346‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬

‫אר ְׁך ַבחֲ רוזִׁ ים‪ .‬יא ת ֹו ֵרי זָּׁ ָּׁהב‬ ‫ַבת ִֹׁרים‪ַ ,‬צ ָּׁו ֵ‬
‫נַ עֲ ֶׁשה ָּׁל ְׁך‪ִׁ ,‬עם נְׁ ֻקד ֹות ַה ָּׁכ ֶׁסף‪ .‬יב ַעד‬
‫רור‬
‫יחו‪ .‬יג ְׁצ ֹ‬ ‫ֶׁש ַה ֶׁמלֶׁ ְׁך‪ִׁ ,‬ב ְׁמ ִׁסב ֹו‪ ,‬נִׁ ְׁר ִׁדי‪ ,‬נָּׁ ַתן ֵר ֹ‬
‫ַהמֹר ד ֹו ִׁדי ִׁלי‪ֵ ,‬בין ָּׁש ַדי יָּׁ ִׁלין‪ .‬יד ֶׁא ְׁשכֹל‬
‫ַהכ ֶֹׁפר ד ֹו ִׁדי ִׁלי‪ְׁ ,‬ב ַכ ְׁר ֵמי ֵעין ֶׁג ִׁדי‪ .‬טו ִׁה ָּׁנ ְׁך י ָָּּׁׁפה‬
‫ַר ְׁעי ִָּׁׁתי‪ִׁ ,‬ה ָּׁנ ְׁך י ָָּּׁׁפה ֵעינַ יִׁ ְׁך ֹיונִׁ ים‪ .‬טז ִׁה ְׁנ ָּׁך י ֶָּׁׁפה‬
‫רות‬‫ק ֹ‬ ‫דו ִׁדי ַאף נָּׁ ִׁעים‪ַ ,‬אף ַע ְׁר ֵשנו ַרעֲ נָּׁ נָּׁ ה‪ .‬יז ֹ‬ ‫ֹ‬
‫רו ִׁתים‪.‬‬ ‫יטנו ְׁב ֹ‬ ‫ָּׁב ֵתינו אֲ ָּׁרזִׁ ים‪ַ ,‬ר ִׁה ֵ‬

‫פרק ב‬

‫ב‬ ‫רון‪ ,‬ש ֹו ַש ַנת ָּׁהעֲ ָּׁמ ִׁקים‪.‬‬ ‫א אֲ נִׁ י חֲ ַב ֶׁצלֶׁ ת ַה ָּׁש ֹ‬
‫חו ִׁחים‪ֵ ,‬כן ַר ְׁעיָּׁ ִׁתי ֵבין ַה ָּׁב ֹנות‪.‬‬ ‫ְׁכש ֹו ַש ָּׁנה ֵבין ַה ֹ‬
‫ג ְׁכ ַתפו ַח ַבעֲ ֵצי ַהי ַַער‪ֵ ,‬כן ד ֹו ִׁדי ֵבין ַה ָּׁבנִׁ ים;‬
‫כי‪ .‬ד‬ ‫תוק ְׁל ִׁח ִׁ‬ ‫ָּׁש ְׁב ִׁתי‪ ,‬ו ִׁפ ְׁר ֹיו ָּׁמ ֹ‬ ‫ְׁב ִׁצל ֹו ִׁח ַמ ְׁד ִׁתי וְׁ י ַ‬
‫בה‪ .‬ה‬ ‫לו ָּׁעלַ י ַאהֲ ָּׁ‬ ‫יאנִׁ י ֶׁאל‪ֵ -‬בית ַהיָּׁיִׁ ן‪ ,‬וְׁ ִׁדגְׁ ֹ‬ ‫הֱ ִׁב ַ‬
‫ַס ְׁמכונִׁ י‪ָּׁ ,‬באֲ ִׁשיש ֹות ַר ְׁפדונִׁ י‪ַ ,‬ב ַתפו ִׁחים‪ִׁ :‬כי‬
‫ֹאשי‪,‬‬
‫ֹאלו ַת ַחת ְׁלר ִׁ‬ ‫חולַ ת ַאהֲ ָּׁבה‪ָּׁ ,‬אנִׁ י‪ .‬ו ְׁשמ ֹ‬ ‫ֹ‬
‫ינו ְׁת ַח ְׁב ֵקנִׁ י‪ .‬ז ִׁה ְׁש ַב ְׁע ִׁתי ֶׁא ְׁת ֶׁכם ְׁב ֹנות‬ ‫ימ ֹ‬ ‫וִׁ ִׁ‬
‫לות ַה ָּׁש ֶׁדה‪:‬‬ ‫או‪ְׁ ,‬ב ַאיְׁ ֹ‬ ‫אות‪ֹ ,‬‬ ‫יְׁ רו ָּׁש ִׁ ַלם‪ִׁ ,‬ב ְׁצ ָּׁב ֹ‬

‫‪347‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬

‫עו ְׁררו ֶׁאת ָּׁה ַאהֲ ָּׁבה‪ַ ,‬עד‬ ‫ִׁאם ָּׁת ִׁעירו ְׁו ִׁאם ְׁת ֹ‬
‫קול ד ֹו ִׁדי‪ִׁ ,‬הנֵה זֶׁה ָּׁבא; ְׁמ ַד ֵלג‪,‬‬ ‫ֶׁש ֶׁת ְׁח ָּׁפץ‪ .‬ח ֹ‬
‫עות‪ .‬ט ד ֹו ֶׁמה‬ ‫ַעל ֶׁה ָּׁה ִׁרים ְׁמ ַק ֵפץ‪ַ ,‬על ַה ְׁג ָּׁב ֹ‬
‫או ְׁלע ֶֹׁפר ָּׁה ַאי ִָּׁׁלים; ִׁהנֵה ֶׁזה‬ ‫דו ִׁדי ִׁל ְׁצ ִׁבי‪ֹ ,‬‬ ‫ֹ‬
‫יח ִׁמן ַה ַחל ֹֹנות‪ֵ ,‬מ ִׁציץ‬ ‫עו ֵמד‪ַ ,‬א ַחר ָּׁכ ְׁתלֵ נו ַמ ְׁש ִׁג ַ‬ ‫ֹ‬
‫דו ִׁדי‪ ,‬וְׁ ָּׁא ַמר ִׁלי‪ :‬קו ִׁמי‬ ‫ִׁמן ַהחֲ ַר ִׁכים‪ .‬י ָּׁענָּׁ ה ֹ‬
‫לָּׁ ְׁך ַר ְׁעי ִָּׁׁתי ָּׁי ָּׁפ ִׁתי‪ ,‬ו ְׁל ִׁכי לָּׁ ְׁך‪ .‬יא ִׁכי ִׁה ֵנה ַה ְׁס ָּׁתו‪,‬‬
‫לו‪ .‬יב ַה ִׁנ ָּׁצנִׁ ים נִׁ ְׁראו‬ ‫ֶׁשם‪ָּׁ ,‬חלַ ף ָּׁהלַ ְׁך ֹ‬ ‫ָּׁע ָּׁבר; ַהג ֶׁ‬
‫קול ַהת ֹור‪ ,‬נִׁ ְׁש ַמע‬ ‫יע; וְׁ ֹ‬ ‫ָּׁב ָּׁא ֶׁרץ‪ֵ ,‬עת ַה ָּׁז ִׁמיר ִׁה ִׁג ַ‬
‫ֶׁיה‪ ,‬וְׁ ַה ְׁג ָּׁפנִׁ ים‬‫ְׁב ַא ְׁר ֵצנו‪ .‬יג ַה ְׁת ֵאנָּׁ ה ָּׁחנְׁ ָּׁטה ַפג ָּׁ‬
‫יח; קו ִׁמי לָּׁ ְׁך ַר ְׁעי ִָּׁׁתי ָּׁי ָּׁפ ִׁתי‪ ,‬ו ְׁל ִׁכי‬ ‫ְׁס ָּׁמ ַדר נָּׁ ְׁתנו ֵר ַ‬
‫לָּׁ ְׁך‪ .‬יד ֹיונָּׁ ִׁתי ְׁב ַחגְׁ וֵ י ַה ֶׁסלַ ע‪ְׁ ,‬ב ֵס ֶׁתר ַה ַמ ְׁד ֵרגָּׁ ה‪,‬‬
‫קולֵ ְׁך‪ִׁ :‬כי‬ ‫יענִׁ י ֶׁאת ֹ‬ ‫ַה ְׁר ִׁאינִׁ י ֶׁאת ַמ ְׁר ַאיִׁ ְׁך‪ַ ,‬ה ְׁש ִׁמ ִׁ‬
‫יך נָּׁ אוֶׁ ה‪ .‬טו ֶׁאחֱ זו לָּׁ נו‪,‬‬ ‫קולֵ ְׁך ָּׁע ֵרב‪ ,‬ו ַמ ְׁר ֵא ְׁ‬ ‫ֹ‬
‫ש ָּׁע ִׁלים ְׁק ַט ִׁנים‪ְׁ ,‬מ ַח ְׁב ִׁלים ְׁכ ָּׁר ִׁמים;‬ ‫ש ָּׁע ִׁלים ֻ‬ ‫ֻ‬
‫לו‪ָּׁ ,‬הר ֶֹׁעה‬ ‫ו ְׁכ ָּׁר ֵמינו‪ְׁ ,‬ס ָּׁמ ַדר‪ .‬טז ד ֹו ִׁדי ִׁלי וַ אֲ נִׁ י ֹ‬
‫ַהי ֹום‪ ,‬וְׁ נָּׁ סו‬ ‫ֶׁשיָּׁפו ַח‬ ‫יז ַעד‬ ‫ַבש ֹו ַש ִׁנים‪.‬‬
‫או‬
‫דו ִׁדי ִׁל ְׁצ ִׁבי‪ֹ ,‬‬ ‫ַה ְׁצלָּׁ ִׁלים‪ :‬סֹב ְׁד ֵמה ְׁל ָּׁך ֹ‬
‫ְׁלע ֶֹׁפר ָּׁה ַאי ִָּׁׁלים ַעל ָּׁה ֵרי ָּׁב ֶׁתר‪.‬‬

‫‪348‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬

‫פרק ג‬

‫ֵאת‬ ‫ילות‪ִׁ ,‬ב ַק ְׁש ִׁתי‪,‬‬ ‫ַב ֵל ֹ‬ ‫א ַעל ִׁמ ְׁש ָּׁכ ִׁבי‪,‬‬
‫אתיו‪.‬‬ ‫ֶׁש ָּׁאהֲ ָּׁבה נַ ְׁפ ִׁשי; ִׁב ַק ְׁש ִׁתיו‪ ,‬וְׁ לֹא ְׁמ ָּׁצ ִׁ‬
‫סו ְׁב ָּׁבה ָּׁב ִׁעיר‪ַ ,‬ב ְׁשוָּׁ ִׁקים‬ ‫ב ָּׁאקו ָּׁמה ָּׁנא וַ אֲ ֹ‬
‫ֹבות אֲ ַב ְׁק ָּׁשה‪ֵ ,‬את ֶׁש ָּׁאהֲ ָּׁבה נַ ְׁפ ִׁשי;‬ ‫ו ָּׁב ְׁרח ֹ‬
‫אתיו‪ .‬ג ְׁמ ָּׁצאונִׁ י‪ַ ,‬הש ְֹׁמ ִׁרים‪,‬‬ ‫ִׁב ַק ְׁש ִׁתיו‪ ,‬וְׁ לֹא ְׁמ ָּׁצ ִׁ‬
‫ֶׁש ָּׁאהֲ ָּׁבה נַ ְׁפ ִׁשי‪,‬‬ ‫ֵאת‬ ‫ָּׁב ִׁעיר‪:‬‬ ‫ַהס ְֹׁב ִׁבים‪,‬‬
‫יתם‪ .‬ד ִׁכ ְׁמ ַעט‪ֶׁ ,‬ש ָּׁע ַב ְׁר ִׁתי ֵמ ֶׁהם‪ַ ,‬עד‬ ‫ְׁר ִׁא ֶׁ‬
‫אתי‪ֵ ,‬את ֶׁש ָּׁאהֲ ָּׁבה נַ ְׁפ ִׁשי; אֲ ַחזְׁ ִׁתיו‪ ,‬וְׁ לֹא‬ ‫ֶׁש ָּׁמ ָּׁצ ִׁ‬
‫יאתיו ֶׁאל ֵבית ִׁא ִׁמי‪ ,‬וְׁ ֶׁאל‬ ‫ַא ְׁר ֶׁפנו ַעד ֶׁשהֲ ֵב ִׁ‬
‫הו ָּׁר ִׁתי‪ .‬ה ִׁה ְׁש ַב ְׁע ִׁתי ֶׁא ְׁת ֶׁכם ְׁב ֹנות‬ ‫ֹ‬ ‫ֶׁח ֶׁדר‬
‫לות ַה ָּׁש ֶׁדה‪:‬‬ ‫או‪ְׁ ,‬ב ַאיְׁ ֹ‬ ‫אות‪ֹ ,‬‬ ‫יְׁ רו ָּׁש ִׁ ַלם‪ִׁ ,‬ב ְׁצ ָּׁב ֹ‬
‫עו ְׁררו ֶׁאת ָּׁה ַאהֲ ָּׁבה‪ַ ,‬עד‬ ‫ִׁאם ָּׁת ִׁעירו ְׁו ִׁאם ְׁת ֹ‬
‫ֶׁש ֶׁת ְׁח ָּׁפץ‪ .‬ו ִׁמי זֹאת‪ ,‬עֹלָּׁ ה ִׁמן ַה ִׁמ ְׁד ָּׁבר‪,‬‬
‫בונָּׁ ה‪ִׁ ,‬מכֹל‬ ‫רות‪ָּׁ ,‬ע ָּׁשן‪ְׁ :‬מ ֻק ֶׁט ֶׁרת מֹר ו ְׁל ֹ‬ ‫ימ ֹ‬ ‫ְׁכ ִׁת ְׁ‬
‫תו ֶׁש ִׁל ְׁשלֹמֹה ִׁש ִׁשים‬ ‫רו ֵכל‪ .‬ז ִׁהנֵה‪ִׁ ,‬מ ָּׁט ֹ‬ ‫ַא ְׁב ַקת ֹ‬
‫ִׁגב ִֹׁרים‪ָּׁ ,‬ס ִׁביב לָּׁ ה‪ִׁ :‬מ ִׁגב ֵֹרי‪ ,‬יִׁ ְׁש ָּׁר ֵאל‪ .‬ח ֻכ ָּׁלם‬
‫אֲ ֻח ֵזי ֶׁח ֶׁרב‪ְׁ ,‬מל ְֻׁמ ֵדי ִׁמ ְׁל ָּׁח ָּׁמה; ִׁאיש ַח ְׁרב ֹו ַעל‬
‫לו‬
‫ילות‪ .‬ט ַא ִׁפ ְׁר ֹיון‪ָּׁ ,‬ע ָּׁשה ֹ‬ ‫כו‪ִׁ ,‬מ ַפ ַחד ַב ֵל ֹ‬ ‫יְׁ ֵר ֹ‬
‫‪349‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬

‫ַה ֶׁמלֶׁ ְׁך ְׁשלֹמֹה ֵמעֲ ֵצי‪ַ ,‬ה ְׁל ָּׁב ֹנון‪ .‬י ַעמו ָּׁדיו‪ָּׁ ,‬ע ָּׁשה‬
‫כו‬
‫בו ַא ְׁר ָּׁג ָּׁמן; ת ֹו ֹ‬
‫תו זָּׁ ָּׁהב‪ֶׁ ,‬מ ְׁר ָּׁכ ֹ‬
‫ֶׁכ ֶׁסף‪ְׁ ,‬ר ִׁפ ָּׁיד ֹ‬
‫ָּׁרצוף ַאהֲ ָּׁבה‪ִׁ ,‬מ ְׁב ֹנות יְׁ רו ָּׁש ִׁ ָּׁלם‪ .‬יא ְׁצ ֶׁאנָּׁ ה‬
‫ו ְׁר ֶׁאינָּׁ ה ְׁב ֹנות ִׁצי ֹון‪ַ ,‬ב ֶׁמלֶׁ ְׁך ְׁשלֹמֹה ָּׁבעֲ ָּׁט ָּׁרה‪,‬‬
‫תו‪ ,‬ו ְׁב ֹיום‪ִׁ ,‬ש ְׁמ ַחת‬ ‫ֶׁש ִׁע ְׁט ָּׁרה ל ֹו ִׁאמ ֹו ְׁב ֹיום חֲ ֻת ָּׁנ ֹ‬
‫ִׁלב ֹו‪.‬‬

‫פרק ד‬

‫א ִׁה ָּׁנ ְׁך י ָָּּׁׁפה ַר ְׁע ָּׁי ִׁתי‪ִׁ ,‬ה ָּׁנ ְׁך ָּׁי ָּׁפה ֵעינַ יִׁ ְׁך ֹיונִׁ ים‪,‬‬
‫ַש ְׁע ֵר ְׁך ְׁכ ֵע ֶׁדר ָּׁה ִׁע ִׁזים‪,‬‬ ‫ִׁמ ַב ַעד ְׁל ַצ ָּׁמ ֵת ְׁך;‬
‫ְׁכ ֵע ֶׁדר‬ ‫ִׁש ַניִׁ ְׁך‬ ‫עד‪ .‬ב‬ ‫ִׁג ְׁל ָּׁ‬ ‫ֵמ ַהר‬ ‫ֶׁש ָּׁג ְׁלשו‬
‫ֶׁש ֻכ ָּׁלם‪,‬‬ ‫ֶׁש ָּׁעלו ִׁמן ָּׁה ַר ְׁח ָּׁצה‪:‬‬ ‫בות‪,‬‬‫ַה ְׁקצו ֹ‬
‫ימות‪ ,‬וְׁ ַש ֻכלָּׁ ה‪ֵ ,‬אין ָּׁב ֶׁהם‪ .‬ג ְׁכחוט ַה ָּׁשנִׁ י‬ ‫ַמ ְׁת ִׁא ֹ‬
‫תו ַתיִׁ ְׁך‪ ,‬ו ִׁמ ְׁד ָּׁב ֵר ְׁך נָּׁ אוֶׁ ה; ְׁכ ֶׁפלַ ח ָּׁה ִׁרמ ֹון‬ ‫ִׁש ְׁפ ֹ‬
‫ַר ָּׁק ֵת ְׁך‪ִׁ ,‬מ ַב ַעד ְׁל ַצ ָּׁמ ֵת ְׁך‪ .‬ד ְׁכ ִׁמגְׁ ַדל ָּׁד ִׁויד‬
‫אר ְׁך‪ָּׁ ,‬בנוי ְׁל ַת ְׁל ִׁפי ֹות; ֶׁאלֶׁ ף ַה ָּׁמגֵן ָּׁתלוי‬ ‫ַצ ָּׁו ֵ‬
‫ָּׁעלָּׁ יו‪ ,‬כֹל ִׁש ְׁל ֵטי ַה ִׁגב ִֹׁרים‪ .‬ה ְׁשנֵי ָּׁש ַדיִׁ ְׁך ִׁכ ְׁש ֵני‬
‫רו ִׁעים‪ַ ,‬בש ֹו ַש ִׁנים‪.‬‬ ‫או ֵמי ְׁצ ִׁביָּׁה‪ָּׁ ,‬ה ֹ‬ ‫עֳ ָּׁפ ִׁרים‪ְׁ ,‬ת ֹ‬
‫ו ַעד ֶׁשיָּׁפו ַח ַהי ֹום‪ ,‬וְׁ נָּׁ סו ַה ְׁצלָּׁ ִׁלים ֵאלֶׁ ְׁך ִׁלי ֶׁאל‬

‫‪350‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬

‫בונָּׁ ה‪ .‬ז ֻכ ָּׁל ְׁך י ָָּּׁׁפה‬ ‫ַהר ַהמ ֹור‪ְׁ ,‬ו ֶׁאל ִׁג ְׁב ַעת ַה ְׁל ֹ‬
‫ַר ְׁעי ִָּׁׁתי‪ ,‬ומום ֵאין ָּׁב ְׁך‪ .‬ח ִׁא ִׁתי ִׁמ ְׁל ָּׁב ֹנון ַכ ָּׁלה‪,‬‬
‫בו ִׁאי; ָּׁתשו ִׁרי ֵמרֹאש אֲ ָּׁמנָּׁ ה‪,‬‬ ‫ִׁא ִׁתי ִׁמ ְׁל ָּׁב ֹנון ָּׁת ֹ‬
‫מון‪ִׁ ,‬מ ְׁמע ֹֹנות אֲ ָּׁר ֹיות‪,‬‬ ‫ְׁשנִׁ יר וְׁ ֶׁח ְׁר ֹ‬ ‫ֵמרֹאש‬
‫ֵמ ַה ְׁר ֵרי נְׁ ֵמ ִׁרים‪ .‬ט ִׁל ַב ְׁב ִׁתנִׁ י‪ ,‬אֲ ח ִֹׁתי ַכ ָּׁלה;‬
‫ְׁב ַא ַחד עֲ נָּׁ ק‬ ‫ֵמ ֵעינַ יִׁ ְׁך‪,‬‬ ‫ְׁב ַא ַחת‬ ‫ִׁל ַב ְׁב ִׁתנִׁ י‬
‫ִׁמ ַצ ְׁורֹנָּׁ יִׁ ְׁך‪ .‬י ַמה יָּׁפו ד ַֹדיִׁ ְׁך‪ ,‬אֲ ח ִֹׁתי ַכ ָּׁלה; ַמה‬
‫יח ְׁש ָּׁמנַ יִׁ ְׁך ִׁמ ָּׁכל ְׁב ָּׁש ִׁמים‪.‬‬ ‫טֹבו ד ַֹדיִׁ ְׁך ִׁמיַיִׁ ן‪ ,‬וְׁ ֵר ַ‬
‫תו ַתיִׁ ְׁך‪ַ ,‬כ ָּׁלה; ְׁד ַבש וְׁ ָּׁחלָּׁ ב‬ ‫יא נ ֶֹׁפת ִׁתט ְֹׁפנָּׁ ה ִׁש ְׁפ ֹ‬
‫יח ְׁל ָּׁב ֹנון‪.‬‬ ‫יח ַש ְׁלמ ַֹתיִׁ ְׁך ְׁכ ֵר ַ‬ ‫ַת ַחת ְׁלש ֹונֵ ְׁך‪ ,‬וְׁ ֵר ַ‬
‫יב ַגן נָּׁ עול‪ ,‬אֲ ח ִֹׁתי ַכ ָּׁלה; ַגל נָּׁ עול‪ַ ,‬מ ְׁע ָּׁין‬
‫ָּׁחתום‪ .‬יג ְׁשלָּׁ ַחיִׁ ְׁך ַפ ְׁר ֵדס ִׁרמ ֹונִׁ ים‪ִׁ ,‬עם ְׁפ ִׁרי‬
‫ְׁמגָּׁ ִׁדים‪ְׁ :‬כ ָּׁפ ִׁרים‪ִׁ ,‬עם נְׁ ָּׁר ִׁדים‪ .‬יד נ ְֵׁר ְׁד וְׁ ַכ ְׁרכֹם‪,‬‬
‫בונָּׁ ה; מֹר‪,‬‬ ‫מון‪ִׁ ,‬עם‪ָּׁ ,‬כל עֲ ֵצי ְׁל ֹ‬ ‫ָּׁקנֶׁה וְׁ ִׁק ָּׁנ ֹ‬
‫ְׁב ָּׁש ִׁמים‪.‬‬ ‫אשי‬ ‫ָּׁר ֵ‬ ‫ָּׁכל‬ ‫ִׁעם‪,‬‬ ‫לות‪,‬‬ ‫וַ אֲ ָּׁה ֹ‬
‫טו ַמ ְׁעיַן ַג ִׁנים‪ְׁ ,‬ב ֵאר ַמיִׁ ם ַח ִׁיים; וְׁ נֹזְׁ ִׁלים‪ִׁ ,‬מן‬
‫יחי גַ ִׁני‬ ‫ימן‪ָּׁ ,‬ה ִׁפ ִׁ‬ ‫בו ִׁאי ֵת ָּׁ‬ ‫פון ו ֹ‬ ‫ְׁל ָּׁב ֹנון‪ .‬טז עו ִׁרי ָּׁצ ֹ‬
‫ֹאכל ְׁפ ִׁרי‬ ‫דו ִׁדי ְׁלגַ נ ֹו‪ ,‬וְׁ י ַ‬ ‫יִׁ ְׁזלו ְׁב ָּׁש ָּׁמיו; ָּׁיבֹא ֹ‬
‫ְׁמגָּׁ ָּׁדיו‪.‬‬

‫‪351‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬

‫פרק ה‬

‫מו ִׁרי ִׁעם‬ ‫יתי ֹ‬ ‫אתי ְׁלגַ ִׁני‪ ,‬אֲ ח ִֹׁתי ַכ ָּׁלה ָּׁא ִׁר ִׁ‬ ‫א ָּׁב ִׁ‬
‫יתי יֵינִׁ י‬ ‫ְׁב ָּׁש ִׁמי‪ָּׁ ,‬א ַכ ְׁל ִׁתי י ְַׁע ִׁרי ִׁעם ִׁד ְׁב ִׁשי ָּׁש ִׁת ִׁ‬
‫ִׁעם חֲ לָּׁ ִׁבי; ִׁא ְׁכלו ֵר ִׁעים‪ְׁ ,‬שתו וְׁ ִׁש ְׁכרו ד ֹו ִׁדים‪.‬‬
‫דו ֵפק‪ִׁ ,‬פ ְׁת ִׁחי‬ ‫קול ד ֹו ִׁדי ֹ‬ ‫ב אֲ נִׁ י יְׁ ֵשנָּׁ ה‪ ,‬וְׁ ִׁל ִׁבי ֵער; ֹ‬
‫ֹאשי נִׁ ְׁמלָּׁ א‬ ‫ִׁלי אֲ ח ִֹׁתי ַר ְׁע ָּׁי ִׁתי ֹיונָּׁ ִׁתי ַת ָּׁמ ִׁתי ֶׁשר ִׁ‬
‫יסי לָּׁ יְׁ לָּׁ ה‪ .‬ג ָּׁפ ַש ְׁט ִׁתי‪ֶׁ ,‬את‬ ‫ָּׁטל‪ְׁ ,‬קוֻצ ֹו ַתי ְׁר ִׁס ֵ‬
‫יכ ָּׁכה‪ֶׁ ,‬א ְׁל ָּׁב ֶׁש ָּׁנה; ָּׁר ַח ְׁצ ִׁתי ֶׁאת ַרגְׁ לַ י‪,‬‬ ‫ֻכ ָּׁתנְׁ ִׁתי ֵא ָּׁ‬
‫ָּׁדו ִׁמן‬ ‫ד ד ֹו ִׁדי‪ָּׁ ,‬שלַ ח י ֹ‬ ‫יכ ָּׁכה אֲ ַט ְׁנ ֵפם‪.‬‬ ‫ֵא ָּׁ‬
‫ַהחֹר‪ ,‬ו ֵמ ַעי‪ָּׁ ,‬המו ָּׁעלָּׁ יו‪ .‬ה ַק ְׁמ ִׁתי אֲ נִׁ י‪ִׁ ,‬ל ְׁפת ַֹח‬
‫ֹבר‪,‬‬ ‫מור ע ֵ‬ ‫מור‪ ,‬וְׁ ֶׁא ְׁצ ְׁבע ַֹתי ֹ‬ ‫דו ִׁדי; וְׁ י ַָּׁדי נָּׁ ְׁטפו ֹ‬ ‫ְׁל ֹ‬
‫דו ִׁדי‪,‬‬ ‫ַעל‪ַ ,‬כפ ֹות ַה ַמנְׁ עול‪ .‬ו ָּׁפ ַת ְׁח ִׁתי אֲ נִׁ י ְׁל ֹ‬
‫רו‬
‫דו ִׁדי ָּׁח ַמק ָּׁע ָּׁבר; נַ ְׁפ ִׁשי‪ ,‬י ְָּׁׁצ ָּׁאה ְׁב ַד ְׁב ֹ‬ ‫וְׁ ֹ‬
‫אתיו וְׁ לֹא‬ ‫אתיהו‪ְׁ ,‬ק ָּׁר ִׁ‬ ‫ִׁב ַק ְׁש ִׁתיהו וְׁ לֹא ְׁמ ָּׁצ ִׁ‬
‫ָּׁענָּׁ נִׁ י‪ .‬ז ְׁמ ָּׁצ ֻאנִׁ י ַהש ְֹׁמ ִׁרים ַהס ְֹׁב ִׁבים ָּׁב ִׁעיר‪,‬‬
‫ִׁהכונִׁ י ְׁפ ָּׁצעונִׁ י; נָּׁ ְׁשאו ֶׁאת ְׁר ִׁד ִׁידי ֵמ ָּׁעלַ י‪ ,‬ש ְֹׁמ ֵרי‬
‫ֹמות‪ .‬ח ִׁה ְׁש ַב ְׁע ִׁתי ֶׁא ְׁת ֶׁכם‪ְׁ ,‬ב ֹנות יְׁ רו ָּׁש ִׁ ָּׁלם‪:‬‬ ‫ַהח ֹ‬
‫חולַ ת‬ ‫לו‪ֶׁ ,‬ש ֹ‬ ‫ִׁאם ִׁת ְׁמ ְׁצאו‪ֶׁ ,‬את ד ֹו ִׁדי ַמה ַת ִׁגידו ֹ‬
‫ַאהֲ ָּׁבה ָּׁאנִׁ י‪ .‬ט ַמה ד ֹו ֵד ְׁך ִׁמד ֹוד‪ַ ,‬ה ָּׁי ָּׁפה‬
‫‪352‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬

‫ֶׁש ָּׁכ ָּׁכה‬ ‫ִׁמד ֹוד‪,‬‬ ‫ד ֹו ֵד ְׁך‬ ‫ַמה‬ ‫ַב ָּׁנ ִׁשים‪:‬‬
‫דום‪ָּׁ ,‬דגול‬ ‫ַצח וְׁ ָּׁא ֹ‬ ‫ִׁה ְׁש ַב ְׁע ָּׁתנו‪ .‬י ד ֹו ִׁדי‬
‫ֵמ ְׁר ָּׁב ָּׁבה‪ .‬יא רֹאש ֹו‪ֶׁ ,‬כ ֶׁתם ָּׁפז; ְׁקוֻצ ֹו ָּׁתיו‪,‬‬
‫עו ֵרב‪ .‬יב ֵעינָּׁ יו‪ְׁ ,‬כ ֹיונִׁ ים‬ ‫ֹרות‪ָּׁ ,‬כ ֹ‬ ‫ַת ְׁל ַת ִׁלים‪ְׁ ,‬שח ֹ‬
‫בות‪ַ ,‬על‬ ‫צות‪ֶׁ ,‬ב ָּׁחלָּׁ ב י ְֹׁש ֹ‬ ‫יקי ָּׁמיִׁ ם; רֹחֲ ֹ‬ ‫ַעל אֲ ִׁפ ֵ‬
‫לות‬ ‫ִׁמ ֵלאת‪ .‬יג ְׁל ָּׁחיָּׁו ַכעֲ רוגַ ת ַהב ֶֹׁשם‪ִׁ ,‬מגְׁ ְׁד ֹ‬
‫מור‬‫פות‪ֹ ,‬‬ ‫תו ָּׁתיו‪ ,‬ש ֹו ַש ִׁנים נ ְֹׁט ֹ‬ ‫ֶׁמ ְׁר ָּׁק ִׁחים; ִׁש ְׁפ ֹ‬
‫ֹבר‪ .‬יד י ָָּּׁׁדיו ְׁג ִׁלילֵ י זָּׁ ָּׁהב‪ְׁ ,‬מ ֻמ ָּׁל ִׁאים ַב ַת ְׁר ִׁשיש;‬ ‫ע ֵ‬
‫ֵמ ָּׁעיו ֶׁע ֶׁשת ֵשן‪ְׁ ,‬מ ֻע ֶׁל ֶׁפת ַס ִׁפ ִׁירים‪ .‬טו ש ֹו ָּׁקיו‬
‫ַעמו ֵדי ֵשש‪ְׁ ,‬מי ָֻּׁס ִׁדים ַעל ַא ְׁדנֵי ָּׁפז; ַמ ְׁר ֵאהו‪,‬‬
‫ַכ ְׁל ָּׁב ֹנון ָּׁבחור‪ָּׁ ,‬כאֲ ָּׁרזִׁ ים‪ .‬טז ִׁחכ ֹו‪ַ ,‬מ ְׁמ ַת ִׁקים‪,‬‬
‫דו ִׁדי ְׁוזֶׁה ֵר ִׁעי‪ְׁ ,‬ב ֹנות‬ ‫וְׁ ֻכל ֹו‪ַ ,‬מחֲ ַמ ִׁדים; זֶׁה ֹ‬
‫יְׁ רו ָּׁש ִׁ ָּׁלם‪.‬‬

‫פרק ו‬

‫א ָּׁאנָּׁ ה ָּׁהלַ ְׁך ד ֹו ֵד ְׁך‪ַ ,‬ה ָּׁי ָּׁפה ַב ָּׁנ ִׁשים; ָּׁאנָּׁ ה ָּׁפנָּׁ ה‬
‫דו ֵד ְׁך‪ ,‬ונְׁ ַב ְׁק ֶׁשנו ִׁע ָּׁמ ְׁך‪ .‬ב ד ֹו ִׁדי י ַָּׁרד ְׁלגַ נ ֹו‪,‬‬ ‫ֹ‬
‫עות‪ַ ,‬ב ַג ִׁנים‪ ,‬וְׁ ִׁל ְׁלקֹט‪,‬‬ ‫לַ עֲ ֻר ֹגות ַהב ֶֹׁשם ִׁל ְׁר ֹ‬
‫דו ִׁדי ִׁלי‪ָּׁ ,‬הר ֶֹׁעה‬ ‫דו ִׁדי וְׁ ֹ‬ ‫ש ֹו ַש ִׁנים‪ .‬ג אֲ נִׁ י ְׁל ֹ‬

‫‪353‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬

‫ַבש ֹו ַש ִׁנים‪ .‬ד י ָָּּׁׁפה ַא ְׁת ַר ְׁעי ִָּׁׁתי ְׁכ ִׁת ְׁר ָּׁצה‪ ,‬נָּׁ אוָּׁ ה‬
‫לות‪ .‬ה ָּׁה ֵס ִׁבי ֵעינַ יִׁ ְׁך‬ ‫ִׁכירו ָּׁש ִׁ ָּׁלם; אֲ י ָֻּׁמה‪ַ ,‬כ ִׁנ ְׁד ָּׁג ֹ‬
‫ַש ְׁע ֵר ְׁך ְׁכ ֵע ֶׁדר‬ ‫ִׁה ְׁר ִׁהיבֻ נִׁ י;‬ ‫ֶׁש ֵהם‬ ‫ִׁמ ֶׁנגְׁ ִׁדי‪,‬‬
‫ָּׁה ִׁע ִׁזים‪ֶׁ ,‬ש ָּׁג ְׁלשו ִׁמן ַה ִׁג ְׁל ָּׁעד‪ .‬ו ִׁש ַניִׁ ְׁך ְׁכ ֵע ֶׁדר‬
‫ֶׁש ֻכ ָּׁלם‪,‬‬ ‫ָּׁה ַר ְׁח ָּׁצה‪:‬‬ ‫ֶׁש ָּׁעלו ִׁמן‬ ‫ָּׁה ְׁר ֵח ִׁלים‪,‬‬
‫ימות‪ ,‬וְׁ ַש ֻכלָּׁ ה‪ֵ ,‬אין ָּׁב ֶׁהם‪ .‬ז ְׁכ ֶׁפלַ ח‬ ‫ַמ ְׁת ִׁא ֹ‬
‫ָּׁה ִׁרמ ֹון ַר ָּׁק ֵת ְׁך‪ִׁ ,‬מ ַב ַעד ְׁל ַצ ָּׁמ ֵת ְׁך‪ .‬ח ִׁש ִׁשים‬
‫מות‪,‬‬ ‫כות‪ ,‬ו ְׁשמֹנִׁ ים ִׁפילַ גְׁ ִׁשים; וַ עֲ לָּׁ ֹ‬ ‫ֵה ָּׁמה ְׁמלָּׁ ֹ‬
‫ֵאין ִׁמ ְׁס ָּׁפר‪ .‬ט ַא ַחת ִׁהיא‪ֹ ,‬יונָּׁ ִׁתי ַת ָּׁמ ִׁתי ַא ַחת‬
‫ִׁהיא ְׁל ִׁא ָּׁמה‪ָּׁ ,‬ב ָּׁרה ִׁהיא ְׁל ֹיולַ ְׁד ָּׁתה; ָּׁראו ָּׁה‬
‫כות ו ִׁפילַ גְׁ ִׁשים וַ יְׁ ַה ְׁללו ָּׁה‪.‬‬ ‫ָּׁב ֹנות וַ יְׁ ַא ְׁשרו ָּׁה‪ְׁ ,‬מלָּׁ ֹ‬
‫מו ָּׁש ַחר‪ :‬י ָָּּׁׁפה ַכ ְׁל ָּׁבנָּׁ ה‪,‬‬ ‫י ִׁמי זֹאת ַה ִׁנ ְׁש ָּׁק ָּׁפה‪ְׁ ,‬כ ֹ‬
‫לות‪ .‬יא ֶׁאל ִׁג ַנת‬ ‫ָּׁב ָּׁרה ַכ ַח ָּׁמה אֲ י ָֻּׁמה‪ַ ,‬כ ִׁנ ְׁד ָּׁג ֹ‬
‫אות‬ ‫אות ְׁב ִׁא ֵבי ַה ָּׁנ ַחל; ִׁל ְׁר ֹ‬ ‫אֱ ֹגוז י ַָּׁר ְׁד ִׁתי‪ִׁ ,‬ל ְׁר ֹ‬
‫הֲ ָּׁפ ְׁר ָּׁחה ַהג ֶֶׁׁפן‪ֵ ,‬הנֵ צו ָּׁה ִׁרמֹנִׁ ים‪ .‬יב לֹא י ַָּׁד ְׁע ִׁתי‬
‫בות ַע ִׁמי נָּׁ ִׁדיב‪.‬‬ ‫נַ ְׁפ ִׁשי ָּׁש ַמ ְׁתנִׁ י‪ַ ,‬מ ְׁר ְׁכ ֹ‬

‫‪354‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬

‫פרק ז‬

‫א שו ִׁבי שו ִׁבי ַהשולַ ִׁמית‪ ,‬שו ִׁבי שו ִׁבי וְׁ נֶׁחֱ ֶׁזה‬
‫ִׁכ ְׁמחֹלַ ת‪,‬‬ ‫ַבשולַ ִׁמית‪,‬‬ ‫ֶׁתחֱ זו‪,‬‬ ‫ַמה‬ ‫ָּׁב ְׁך;‬
‫ַה ַמחֲ נָּׁ יִׁ ם‪ .‬ב ַמה יָּׁפו ְׁפ ָּׁע ַמיִׁ ְׁך ַב ְׁנ ָּׁע ִׁלים‪ַ ,‬בת‬
‫מו חֲ לָּׁ ִׁאים‪ַ ,‬מעֲ ֵשה יְׁ ֵדי‬ ‫נָּׁ ִׁדיב; ַחמו ֵקי יְׁ ֵר ַכיִׁ ְׁך ְׁכ ֹ‬
‫ָּׁא ָּׁמן‪ .‬ג ָּׁש ְׁר ֵר ְׁך ַא ַגן ַה ַס ַהר‪ַ ,‬אל י ְֶׁׁח ַסר ַה ָּׁמ ֶׁזג;‬
‫ִׁב ְׁטנ ְֵׁך עֲ ֵר ַמת ִׁח ִׁטים‪ ,‬סוגָּׁ ה ַבש ֹו ַש ִׁנים‪ .‬ד ְׁשנֵי‬
‫אר ְׁך‪,‬‬ ‫ָּׁש ַדיִׁ ְׁך ִׁכ ְׁשנֵי עֳ ָּׁפ ִׁרים‪ָּׁ ,‬תאֳ ֵמי ְׁצ ִׁביָּׁה‪ .‬ה ַצ ָּׁו ֵ‬
‫כות ְׁב ֶׁח ְׁשב ֹון‪ַ ,‬על‬ ‫ְׁכ ִׁמגְׁ ַדל ַה ֵשן; ֵעינַ יִׁ ְׁך ְׁב ֵר ֹ‬
‫צו ֶׁפה‬ ‫ַש ַער ַבת ַר ִׁבים ַא ֵפ ְׁך ְׁכ ִׁמגְׁ ַדל ַה ְׁל ָּׁב ֹנון‪ֹ ,‬‬
‫ֹאש ְׁך ָּׁעלַ יִׁ ְׁך ַכ ַכ ְׁר ֶׁמל‪ ,‬וְׁ ַד ַלת‬ ‫ְׁפנֵי ַד ָּׁמ ֶׁשק‪ .‬ו ר ֵ‬
‫ֹאש ְׁך ָּׁכ ַא ְׁר ָּׁג ָּׁמן‪ֶׁ :‬מלֶׁ ְׁך‪ָּׁ ,‬אסור ָּׁב ְׁר ָּׁה ִׁטים‪.‬‬ ‫ר ֵ‬
‫ז ַמה י ִָּׁׁפית‪ ,‬ו ַמה ָּׁנ ַע ְׁמ ְׁת ַאהֲ ָּׁבה‪ַ ,‬ב ַתעֲ נוגִׁ ים‪.‬‬
‫ְׁל ָּׁת ָּׁמר‪ ,‬וְׁ ָּׁש ַדיִׁ ְׁך‬ ‫קו ָּׁמ ֵת ְׁך ָּׁד ְׁמ ָּׁתה‬ ‫ֹ‬ ‫ח זֹאת‬
‫ֹלות‪ .‬ט ָּׁא ַמ ְׁר ִׁתי ֶׁאעֱ לֶׁ ה ְׁב ָּׁת ָּׁמר‪ ,‬אֹחֲ זָּׁ ה‬ ‫ְׁל ַא ְׁשכ ֹ‬
‫לות ַהג ֶֶׁׁפן‪,‬‬ ‫ְׁב ַסנְׁ ִׁס ָּׁניו; וְׁ יִׁ ְׁהיו נָּׁ א ָּׁש ַדיִׁ ְׁך ְׁכ ֶׁא ְׁש ְׁכ ֹ‬
‫יח ַא ֵפ ְׁך ַכ ַתפו ִׁחים‪ .‬י וְׁ ִׁח ֵכ ְׁך‪ְׁ ,‬כיֵין ַהט ֹוב‬ ‫וְׁ ֵר ַ‬
‫ִׁש ְׁפ ֵתי‬ ‫יש ִׁרים; ד ֹו ֵבב‪,‬‬ ‫ְׁל ֵמ ָּׁ‬ ‫דו ִׁדי‬‫ְׁל ֹ‬ ‫הולֵ ְׁך‬ ‫ֹ‬
‫תו‪.‬‬ ‫דו ִׁדי‪ ,‬וְׁ ָּׁעלַ י ְׁתשו ָּׁק ֹ‬ ‫יְׁ ֵשנִׁ ים‪ .‬יא אֲ נִׁ י ְׁל ֹ‬
‫‪355‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬

‫דו ִׁדי נ ֵֵצא ַה ָּׁש ֶׁדה‪ ,‬נָּׁ ִׁלינָּׁ ה ַב ְׁכ ָּׁפ ִׁרים‪.‬‬‫יב ְׁל ָּׁכה ֹ‬
‫ימה‪ ,‬לַ ְׁכ ָּׁר ִׁמים נִׁ ְׁר ֶׁאה ִׁאם ָּׁפ ְׁר ָּׁחה ַהג ֶֶׁׁפן‬‫יג נַ ְׁש ִׁכ ָּׁ‬
‫ִׁפ ַתח ַה ְׁס ָּׁמ ַדר‪ֵ ,‬הנֵ צו ָּׁה ִׁרמ ֹונִׁ ים; ָּׁשם ֶׁא ֵתן ֶׁאת‬
‫יח‪ ,‬וְׁ ַעל ְׁפ ָּׁת ֵחינו‬ ‫ד ַֹדי‪ ,‬לָּׁ ְׁך‪ .‬יד ַהדו ָּׁד ִׁאים נָּׁ ְׁתנו ֵר ַ‬
‫ָּׁכל ְׁמגָּׁ ִׁדים חֲ ָּׁד ִׁשים‪ַ ,‬גם יְׁ ָּׁשנִׁ ים; ד ֹו ִׁדי‪ָּׁ ,‬צ ַפנְׁ ִׁתי‬
‫לָּׁ ְׁך‪.‬‬

‫פרק ח‬

‫א ִׁמי יִׁ ֶׁתנְׁ ָּׁך ְׁכ ָּׁאח ִׁלי‪ֹ ,‬יונֵק ְׁש ֵדי ִׁא ִׁמי; ֶׁא ְׁמ ָּׁצאֲ ָּׁך‬
‫ַבחוץ ֶׁא ָּׁש ְׁק ָּׁך‪ַ ,‬גם לֹא ָּׁיבֻ זו ִׁלי‪ .‬ב ֶׁאנְׁ ָּׁהגְׁ ָּׁך‪,‬‬
‫אֲ ִׁביאֲ ָּׁך ֶׁאל‪ֵ -‬בית ִׁא ִׁמי ְׁתלַ ְׁמ ֵדנִׁ י; ַא ְׁש ְׁק ָּׁך ִׁמיַיִׁ ן‬
‫ֹאשי‪,‬‬ ‫ֹאלו ַת ַחת ר ִׁ‬ ‫ָּׁה ֶׁר ַקח‪ֵ ,‬מעֲ ִׁסיס ִׁרמֹנִׁ י‪ .‬ג ְׁשמ ֹ‬
‫ינו ְׁת ַח ְׁב ֵקנִׁ י‪ .‬ד ִׁה ְׁש ַב ְׁע ִׁתי ֶׁא ְׁת ֶׁכם‪ְׁ ,‬ב ֹנות‬ ‫ימ ֹ‬ ‫וִׁ ִׁ‬
‫ַמה ָּׁת ִׁעירו ו ַמה ְׁתע ְֹׁררו ֶׁאת‬ ‫יְׁ רו ָּׁש ִׁ ָּׁלם‪:‬‬
‫ָּׁה ַאהֲ ָּׁבה‪ַ ,‬עד ֶׁש ֶׁת ְׁח ָּׁפץ‪ .‬ה ִׁמי זֹאת‪ ,‬עֹלָּׁ ה ִׁמן‪-‬‬
‫ַה ִׁמ ְׁד ָּׁבר‪ִׁ ,‬מ ְׁת ַר ֶׁפ ֶׁקת‪ַ ,‬על ד ֹו ָּׁדה; ַת ַחת ַה ַתפו ַח‪,‬‬
‫יך ָּׁש ָּׁמה ִׁח ְׁבלַ ְׁת ָּׁך ִׁא ֶׁמ ָּׁך‪ָּׁ ,‬ש ָּׁמה ִׁח ְׁבלָּׁ ה‬
‫עו ַר ְׁר ִׁת ָּׁ‬ ‫ֹ‬
‫חו ָּׁתם‬ ‫חו ָּׁתם ַעל ִׁל ֶׁב ָּׁך‪ַ ,‬כ ֹ‬ ‫יְׁ לָּׁ ַד ְׁת ָּׁך‪ .‬ו ִׁש ֵ‬
‫ימנִׁ י ַכ ֹ‬
‫רו ֶׁע ָּׁך ִׁכי ַע ָּׁזה ַכ ָּׁמוֶׁ ת ַאהֲ ָּׁבה‪ָּׁ ,‬ק ָּׁשה‬ ‫ַעל זְׁ ֹ‬

‫‪356‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬

‫ֵאש‬ ‫ִׁר ְׁש ֵפי‪,‬‬ ‫יה‬

‫ְׁר ָּׁש ֶׁפ ָּׁ‬ ‫אול ִׁקנְׁ ָּׁאה‪:‬‬ ‫ִׁכ ְׁש ֹ‬
‫ַש ְׁל ֶׁה ֶׁב ְׁתיָּׁ ה‪ .‬ז ַמיִׁ ם ַר ִׁבים‪ ,‬לֹא יו ְׁכלו ְׁל ַכב ֹות‬
‫רות‪ ,‬לֹא יִׁ ְׁש ְׁטפו ָּׁה; ִׁאם יִׁ ֵתן‬ ‫ֶׁאת ָּׁה ַאהֲ ָּׁבה‪ ,‬ונְׁ ָּׁה ֹ‬
‫יתו‪ָּׁ ,‬ב ַאהֲ ָּׁבה ב ֹוז‪ָּׁ ,‬יבוזו‬ ‫הון ֵב ֹ‬ ‫ִׁאיש ֶׁאת ָּׁכל ֹ‬
‫חות לָּׁ נו ְׁק ַט ָּׁנה‪ ,‬וְׁ ָּׁש ַדיִׁ ם ֵאין לָּׁ ה; ַמה‬ ‫לו‪ .‬ח ָּׁא ֹ‬ ‫ֹ‬
‫ַנעֲ ֶׁשה לַ אֲ ח ֵֹתנו‪ַ ,‬בי ֹום ֶׁש ְׁי ֻד ַבר ָּׁבה‪ .‬ט ִׁאם‬
‫יה ִׁט ַירת ָּׁכ ֶׁסף; וְׁ ִׁאם‬ ‫חו ָּׁמה ִׁהיא‪ ,‬נִׁ ְׁבנֶׁה ָּׁעלֶׁ ָּׁ‬ ‫ֹ‬
‫חו ָּׁמה‪,‬‬ ‫יה לו ַח ָּׁא ֶׁרז‪ .‬י אֲ נִׁ י ֹ‬ ‫ֶׁדלֶׁ ת ִׁהיא‪ ,‬נָּׁ צור ָּׁעלֶׁ ָּׁ‬
‫מו ְׁצ ֵאת‬ ‫יתי ְׁב ֵעינָּׁ יו‪ְׁ ,‬כ ֹ‬ ‫לות; ָּׁאז ָּׁהיִׁ ִׁ‬ ‫וְׁ ָּׁש ַדי ַכ ִׁמגְׁ ָּׁד ֹ‬
‫מון‪,‬‬ ‫לום‪ .‬יא ֶׁכ ֶׁרם ָּׁהיָּׁה ִׁל ְׁשלֹמֹה ְׁב ַב ַעל ָּׁה ֹ‬ ‫ָּׁש ֹ‬
‫נָּׁ ַתן ֶׁאת ַה ֶׁכ ֶׁרם לַ נ ְֹׁט ִׁרים‪ִׁ :‬איש ָּׁי ִׁבא ְׁב ִׁפ ְׁר ֹיו‪,‬‬
‫ֶׁאלֶׁ ף ָּׁכ ֶׁסף‪ .‬יב ַכ ְׁר ִׁמי ֶׁש ִׁלי‪ְׁ ,‬ל ָּׁפנָּׁ י; ָּׁה ֶׁאלֶׁ ף ְׁל ָּׁך‬
‫ִׁפ ְׁר ֹיו‪.‬‬ ‫ֶׁאת‬ ‫ְׁלנ ְֹׁט ִׁרים‬ ‫אתיִׁ ם‬‫ְׁשלֹמֹה‪ ,‬ו ָּׁמ ַ‬
‫קולֵ ְׁך‬ ‫יבים ְׁל ֹ‬ ‫יג ַהי ֹו ֶׁש ֶׁבת ַב ַג ִׁנים‪ ,‬חֲ ֵב ִׁרים ַמ ְׁק ִׁש ִׁ‬
‫או‬ ‫יענִׁ י‪ .‬יד ְׁב ַרח ד ֹו ִׁדי‪ ,‬ו ְׁד ֵמה ְׁל ָּׁך ִׁל ְׁצ ִׁבי ֹ‬ ‫ַה ְׁש ִׁמ ִׁ‬
‫ְׁלע ֶֹׁפר ָּׁה ַאי ִָּׁׁלים ַעל‪ָּׁ ,‬ה ֵרי ְׁב ָּׁש ִׁמים‪.‬‬

‫קולֵ ְׁך‬
‫יבים ְׁל ֹ‬
‫ַהי ֹו ֶׁש ֶׁבת ַב ַג ִׁנים‪ ,‬חֲ ֵב ִׁרים ַמ ְׁק ִׁש ִׁ‬
‫יענִׁ י‪.‬‬
‫ַה ְׁש ִׁמ ִׁ‬

‫‪357‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬

‫לאחר קריאת ולימוד שיר השירים יאמר‪:‬‬

‫ֶיך יהוה אֱלהֵ ינ ּו‬ ‫ריבּ ון ּ ָכל הָ עולָמים‪ ,‬יְ הי ָרצון מ ְּלפָ נ ָ‬
‫ֲשר ָק ָראתי‬ ‫ֲבותינ ּו‪ֶ ,‬שבּ זְ כ ּות שיר הַ ּשירים א ֶ‬ ‫וֵאלהֵ י א ֵ‬
‫קדש ָק ָדשים‪ ,‬בּ זְ כ ּות ּ ְפס ּו ָקיו‪ּ ,‬ובזְ כ ּות‬ ‫וְ ל ַָמ ְד ּתי‪ֶ ,‬שה ּוא ֶ‬
‫ותיו‪ּ ,‬ובזְ כ ּות‬ ‫ּותיו‪ּ ,‬ובזְ כ ּות נְ קֻ דּ ָ‬ ‫בותיו‪ּ ,‬ובזְ כ ּות אותי ָ‬ ‫ּ ֵתי ָ‬
‫סודותיו הַ ְ ּקדושים וְ הַ ּ ְטהורים‬ ‫ָ‬ ‫ְט ָע ָמיו וְ צֵ ר ּופָ יו ּו ְר ָמזָיו וְ‬
‫ּוצאים מ ּ ֶמנּ ּו‪ֶ ,‬ש ְּתהֵ א ָש ָעה זו ְש ַעת‬ ‫הַ נּ ָוראים הַ י ְ‬
‫ֲך וְ ַת ֲענֵנ ּו‪,‬‬ ‫אזָנָ ה‪ ,‬וְ נ ְק ָרא ָ‬
‫ַרחֲמים‪ְ ,‬ש ַעת הַ ְק ָשבָ ה‪ְ ,‬ש ַעת הַ ֲ‬
‫ֶיך ְקריאַ ת‬ ‫נַ עתיר לְ ָך וְ הֵ ע ֵתר לָנ ּו‪ ,‬וְ י ְהיֶה עולָה לְ פָ נ ָ‬
‫ָ‬ ‫ֲ‬
‫וְ לימ ּוד שיר הַ ּשירים ְּכאלּ ּו ה ּ ַשגְ נ ּו ּ ָכל הַ ּסודות‬
‫ֲשר הֵ ם חֲת ּומים ּו ְסת ּומים בּ ו‬ ‫הַ נּ ְפלָאות וְ הַ נּ ָוראות א ֶ‬
‫ְ ּבכָ ל ְּתנָ אָ יו‪ ,‬וְ נזְ ּ ֶכה לְ ָמקום ֶשהַ ְ ּנפָ שות‪ ,‬הָ ר ּוחות‬
‫וְ הַ ְ ּנ ָשמות‪ ,‬נ ְֶחצָ בות מ ּ ָשם‪ּ ,‬ו ְכאלּ ּו ָעשינ ּו ּ ָכל ַמה ּ ֶש ּ ֻמ ּ ָטל‬
‫ָעלֵינ ּו לְ הַ ּשיג ֵּבין ְ ּבגלְ גּ ּול זֶה‪ֵּ ,‬בין ְ ּבגלְ גּ ּולים אֲחֵ רים‪,‬‬
‫וְ ל ְהיות מן הָ עולים וְ הַ זּוכים לָעולָם הַ ָּבא‪ ,‬עם ְשאָ ר‬
‫צַ דּ יקים וַ חֲסידים‪ּ .‬ו ַמ ּלֵא ּ ָכל מ ְשאֲלות ל ֵּבנ ּו לְ טובָ ה‪,‬‬
‫בותינ ּו‪ ,‬וְ עם‬ ‫וְ ת ְהיֶה עם לְ בָ בֵ נ ּו וְ א ְמ ֵרי פינ ּו ְ ּב ֵעת ַמ ְח ְש ֵ‬
‫י ֵָדינ ּו ְ ּב ֵעת ַמ ֲעבָ ֵדינ ּו‪ ,‬וְ ת ְשלַח ְ ּב ָרכָ ה‪ ,‬הַ ְצלָחָ ה וְ הַ ְרוָ חָ ה‪,‬‬
‫ְ ּבכָ ל ַמ ֲע ֵשי י ֵָדינ ּו‪ּ ,‬ו ֵמ ָעפָ ר ָענְ יֵנ ּו ְּתקימֵ נ ּו‪ּ ,‬ומֵ אַ ְש ּפות‬
‫רוממֵ נ ּו‪ ,‬וְ ָתשיב ְשכינָ ְת ָך לְ עיר ָק ְד ְש ָך‬ ‫דַּ לּ ּו ֵתנ ּו ְּת ְ‬
‫בּ ְמהֵ ָרה ְבי ֵָמינ ּו‪ ,‬אָ ֵמן‪:‬‬

‫‪358‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫תפילה לכל הישועות‬
‫לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה (יאהדונהי) בדחילו ורחימו‬
‫(יאההויהה) ורחימו ודחילו (איההיוהה) ליחדא שם אות י' ואות ה' (או"א)‬
‫בשם אות ו' ואות ה' (זו"נ) ביחודא שלים (יהוה) בשם כל ישראל‪ ,‬הריני‬
‫מוכן ומזומן לקיים בעזרת האל יתברך מצות עשה דאורייתא של‬
‫התשובה ככתוב בתורה הקדושה‪" :‬ושבת עד יהוה (יאהדונהי)‬

‫אלהיך ושמעת בקולו" (ויאמר פעמיים) ויהי נ ַֹעם אֲ דֹנָ י ֱ‬

‫אל ֹהֵ ינ ּו ָעלֵינ ּו‬
‫שה ָי ֵדינ ּו כּ וֹ נְ נֵ הוּ‪.‬‬
‫שה י ֵָדינ ּו כּ וֹ נְ נָ ה ָעלֵינ ּו וּמַ ֲע ֵ‬
‫וּמַ ֲע ֵ‬
‫(לא יאמר בשבת) והריני מתחרט חרטה גמורה על כל מה שחטאתי‪,‬‬
‫עויתי ופשעתי בין בגלגול זה ובין בגלגולים אחרים‪ ,‬ומקבל עלי שלא‬
‫לחזור ולחטוא עוד‪ .‬והשם יתברך ברחמיו הרבים יעזרני על דבר‬
‫כבוד שמו מעתה ועד עולם אמן נצח סלה ועד‪( .‬עד כאן לא בשבת)‬
‫הריני מכוון לעשות את עצמי כסא ומרכבה לשכינה הקדושה‪ ,‬בכדי‬
‫שיושפע עליי אורו יתברך הנמשך מאין סוף דרך כל העולמות‪,‬‬
‫לעתיקא קדישא ומשם לתלת ראשין‪ :‬אריך אנפין (א"א)‪ ,‬אבא ואמא‬
‫(או"א) ומשם לזעיר אנפין (ז"א) ולנוקבא (נוק') עד ההשתלשלות שלי‪,‬‬
‫במקום שאני עומד‪ ,‬כפי אשר נגלה לפני יודע תעלומות‪ .‬ובדרך‬
‫ובנתיב הזה יואר עלי אורו עד לשורש נשמתי‪.‬‬
‫והריני מקבל עלי עול מלכות שמים באהבה‪:‬‬

‫יאהדונהי‬ ‫ישראל יהוה יאהדונהי אלהנו יהוה‬ ‫שמע‬

‫אחד‬
‫ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד‪.‬‬

‫‪359‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬
‫תפילה לכל הישועות‬
‫כתר חכמה בינה‬
‫(אב"ג ית"ץ)‬ ‫אָ ָּנא ְ ּבכֹחַ ְ ּג ֻד ּלַת יְ מינְ ָך ּ ַת ּתיר ְצרו ָּרה‬ ‫חסד‬
‫(קר"ע שט"ן)‬ ‫ַק ֵּבל ר ַּנת ַע ְּמ ָך ַש ְ ּגבֵ נ ּו ַטהֲ ֵרנ ּו נוֹ ָרא‬ ‫גבורה‬
‫(נג"ד יכ"ש)‬ ‫נָ א גבּ וֹ ר דּ וֹ ְר ֵשי יחו ְּד ָך ְּכבָ בַ ת ָש ְמ ֵרם‬ ‫תפארת‬
‫(בט"ר צת"ג)‬ ‫ָּב ְרכֵ ם ַטהֲ ֵרם ַרחֲמֵ י צ ְד ָק ְת ָך ּ ָתמיד ָ ּג ְמלֵם‬ ‫נצח‬
‫(חק"ב טנ"ע)‬ ‫חֲסין ָקדוֹ ש ְ ּברוֹ ב טו ְּב ָך נַ הֵ ל ֲע ָד ֶת ָך‬ ‫הוד‬
‫(יג"ל פז"ק)‬ ‫יָחיד ֵּגאֶ ה לְ ַע ְּמ ָך ּ ְפנֵ ה זוֹ ְכ ֵרי ְק ֻד ּ ָש ֶת ָך‬ ‫יסוד‬
‫(שק"ו צי"ת)‬ ‫שוְ ָע ֵתנ ּו ַק ֵּבל ו ְּש ַמע צַ ֲע ָק ֵתנ ּו יוֹ ֵד ַע‬
‫ַ‬ ‫מלכות‬
‫ּ ַת ֲעלוּמוֹ ת‬

‫בלחש‪ָּ :‬ברו ְּך ֵ‬

‫שם ְּכבוֹ ד מַ לְ כוּתוֹ לְ עוֹ לָם ָו ֶעד‪:‬‬

‫יעה נָׁא‪ָׁ ,‬א ָׁנא יְ הוָׁ ה הַּ ְצלִׁ יחָׁ ה ָׁנא‪.‬‬

‫הו ִׁש ָׁ‬
‫ָׁא ָׁנא יְ הוָׁ ה ֹ‬

‫יתן פרוטה לצדקה‬

‫(ויבקש בקשותיו)‬

‫בשבת אין לבקש בקשות לכן יאמר‪ :‬הנה קראתי את התפילה‬

‫לעילוי שכינת עוזנו ולאקמא שכינתא מעפרא וליחדא שם י'‬
‫ה' בשם ו' ה' ביחודא שלים‪.‬‬

‫‪360‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬

‫זכות הצדיקים יגן בעדכם‪.‬‬

‫האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב זיע"א‪.‬‬
‫משה רבנו רעיא מהימינא זיע"א‪.‬‬
‫אהרן הכהן זיע"א‪.‬‬
‫דוד המלך נעים זמירות ישראל זיע"א‬
‫שלמה בן דוד המלך החכם באדם‪.‬‬
‫יוסף הצדיק זיע"א‪.‬‬
‫רבי שמעון בר יוחאי זיע"א‪.‬‬
‫רבי יונתן בן עוזיאל זיע"א‪.‬‬
‫רבי מאיר בעל הנס זיע"א‪.‬‬
‫רבי יצחק לוריא אשכנזי האר"י זצ"ל‪.‬‬
‫הרב מולא אור שרגא זצ''ל‬
‫מורנו הרב ניסים פרץ בן סוליקה זצ"ל‪.‬‬
‫הרב עובדיה יוסף זצ"ל‪.‬‬
‫הרב מרדכי אליהו זצ"ל‪.‬‬
‫הרב המקובל ישראל אבוחצירה הבבא סאלי זצ"ל‬
‫הרב המקובל יצחק כדורי זצ"ל‪.‬‬

‫‪361‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬

‫ואלה יעמדו על הברכה‬

‫כבוד מעלת מורנו ורבנו הרה"ג ראובן אלבז שליט"א‬
‫כבוד מעלת מורנו ורבנו הרה"ג בניהו שמואלי שליט"א‬
‫כבוד מעלת הרב הקדוש האדמו"ר פיטסבורג שליט"א‬
‫כבוד מעלת רבנו רבי אוריאל חיימי שליט"א‬
‫כבוד מעלת הרב רבי דוד אבוחיצירה שליט"א‬
‫כבוד הרב נחשון שפר שליט"א‬
‫כבוד מעלת הרב בועז גבריאל שליט"א‬
‫משה ומרים סאסני פרד‬ ‫מרת אמי רחל בת אסתר‬
‫שמואל וחיה עסיס‬ ‫הרה"ג ראובן אלבז‬
‫עמי דבוש‬ ‫יעקב שמרוק‬
‫מאיר בן מוזג'ן ריווני‬ ‫אחותי אסתר זדה‬
‫רבי אוריאל חיימי ומשפחתו‬ ‫אורי אבוטבול‬
‫מיטל‪ ,‬תמיר נחמני והילדים‪.‬‬ ‫יצחק אלפסי‬
‫שושנה אברהמי‬ ‫חנה בת רבקה‬
‫רבי שמעון ויפה שפירא‬ ‫מרדכי בן מוזגן‬
‫בני היקר דוד אליהו חיימי‬ ‫שיראל נחמה בת מיטל‬
‫גבי‪ ,‬משי זדה והילדים‬ ‫שמעוני משה ואיריס‬
‫אברהם ושפרה אליאסיאן‬ ‫שמעוני כוכבא‬
‫אבנר‪ ,‬מלכה נוריאל והילדים‬ ‫שמעוני דוד‬
‫אליהו ודורית ריווני והילדים‬ ‫יעקב בן רבקה‬
‫יצחק‪ ,‬אולגה‪ ,‬שקד ואגם בן שבת‬ ‫משה בן כוכבא‬
‫ניסן ורונית ספיר והילדים‬ ‫שמעוני חיים‬
‫מוזג'ן‪ ,‬כורש‪ ,‬נתנאל וחדוה בן אליהו‬ ‫שמעוני שלמה ויפעת‬
‫רפאל בן שלום שרוני‬ ‫חוה בת אסתר‬
‫כרמת בן סלטנת‬ ‫ניסן ואנה סולמני‬
‫דליה‪ ,‬בני‪ ,‬מנשה‪ ,‬רחל‪ ,‬דניאל ועינב מונדני‬ ‫יעקב ויוכבד כץ‬
‫חוה בת אסתר‬ ‫יעקב מלכה והמשפחה‬
‫דוד‪ ,‬שירה ואורית סאסני‬ ‫זיו אוחנה‬
‫אלברט וכוכבה אליאסיאן‬ ‫אפי טאובר‬
‫חנה ומשה מהדיזדה והילדים‬ ‫רמי ושרי מור‬
‫רינה אשטמקר והמשפחה‬ ‫שלמה ויפה מזרחי‬

‫‪362‬‬
 ‫לשלמה‬ ‫אשר‬

‫אוריאל‪ ,‬גינוס‪ ,‬מלכה‪ ,‬יניב ומילכה‬ ‫דוד ואילנית חיימי‬

‫אבישלום אלחנן ורחלי לאה אליאסיאן‬ ‫יצחק בן אסייג‬
‫בנותיי היקרות אורית אסתר ואושרית רחל חיימי‬ ‫רבי אליהו ורחל חיימי‬
‫שמעון אמזלג‬ ‫ליאורה ויצחק שרוני‬
‫ישי ברוכים לרפואת והצלחת צופית (ציפי)‬ ‫אברהם ואיריס חיימי‬
‫בת סיגל (סיגלית)‬ ‫נווה גבאי בן אפרת‬
‫מאיר ושושנה אוחנונה‬ ‫איריס ושמעון זרגרוף‬
‫סיון אוחנונה‬ ‫דליה מהשיד בת מרים‬
‫עליזה אוחנונה‬ ‫עופר אקוע‬
‫משה‪ ,‬הילה ואליה חיים זדה‬ ‫רונן נקר‬
‫דוד צור‬ ‫עזרא חיים זדה‬
‫איימי וניסים משעל‬ ‫רבי דוד אלבז‬
‫האדם היקר גדעון פישמן וכל עובדי פתקית‬ ‫תולי ליבר‬
‫איילה בת תמר‬ ‫שלומי דוד‬
‫אסתר בת תמר‬ ‫שושנה סולומניאן‬
‫רבי אפרים שרוני ומשפחתו‬ ‫רינה אשטמקר‬
‫יעקב רפאל מלכה‬ ‫אהרן אליהו‬
‫מורן וישראל פינטו‬ ‫דוד ומירב ירקוני‬
‫מיטל‪ ,‬תנחום נחמני והילדים‬ ‫רון גפני‬
‫אמיתי פריד‬ ‫אמיר וענת אביבי‬
‫חזקיה צורי‬ ‫אביב אנתבי‬
‫אפריים אולמר‬ ‫ניר רויט‬
‫חגי כהן‬ ‫אהרן צאל‬
‫משפחת אברהמי‬ ‫משפחת שמעוני‬
‫אהרן‪ ,‬בת שבע‪ ,‬יוסף חיים ונתאל גרשוני‬ ‫משפחת מזרחי‬
‫עדאל פנחסי‬ ‫משפחת גולרוך‬

‫הספר מוקדש לרפואת הנער מאיר בן מוזגן דורית ריוני‬

‫‪363‬‬
‫לשלמה‬ ‫אשר‬

‫"טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום הולדו"‬

‫"יעלזו חסידים בכבוד וירננו על משכבותם"‬

‫לעילוי נשמות‪:‬‬
‫מור אבי ועטרת ראשי ר' דוד בן חיים ז''ל‬
‫סבי חיים בן דוד ז''ל‬
‫סבי שלמה סלימון בן יחזקאל ז''ל‬
‫סבתי אסתר בת שרה ז''ל‬
‫סבתי יוכבד בת יצחק ז''ל‬
‫אחותי סלטנת בת חייט ז''ל‬
‫אחותי שרה בת חייט ז''ל‬
‫אחי משה בן חייט ז"ל‬
‫אחי יצחק בן חייט ז"ל‬
‫דודתי היקרה מרת זמרות רחל בלהה בת מלכה ז"ל‬
‫בן אחי היקר אשר נפטר בדמי ימיו יעקב בן אסתר ז"ל‬

‫ז''ל‬ ‫מנשה בן דוד מונדני‬ ‫גוהר בת אסתר ז''ל‬

‫ז''ל‬ ‫עובדיה דרעבי‬ ‫שרה בת אסתר ז''ל‬
‫ז''ל‬ ‫שלמה דרדשתי‬ ‫יפה מורברי בת אסתר ז''ל‬
‫ז''ל‬ ‫מתתיהו קרמנין‬ ‫תמר בת אסתר ז''ל‬
‫ז''ל‬ ‫יחזקאל בן משה מלמד‬ ‫חיים בן רחמים מזרחי ז''ל‬
‫ז''ל‬ ‫חייט בת סימן‬ ‫אסתר בת יוכבד ז''ל‬
‫ז''ל‬ ‫עזרא בן משה‬ ‫רחל יהודית בת פנינה ז''ל‬
‫ז''ל‬ ‫עמוס בן דוד עטיה‬ ‫רחל בת שלמה ז''ל‬
‫ז''ל‬ ‫רפאל בן סימן‬ ‫יצחק בן שלמה שמעוני ז''ל‬
‫ז''ל‬ ‫רחמים רפאל שמעוני‬ ‫מרדכי מהדיזדה ז''ל‬
‫ז''ל‬ ‫יעקב בן שטרית‬ ‫יפה חווה חיימי ז''ל‬

‫‪364‬‬
‫לשלמה‬
‫משה אליסיאן ז''ל‬
‫רחל בן צבי ז''ל‬
‫מזל חסן ז''ל‬
‫בנימין חזות ז''ל‬
‫הרב מנשה מלול זצ''ל‬
‫דבורה מונדני ז''ל‬
‫חכם חיזקיה זצ''ל‬
‫חייט בת סימן ז''ל‬
‫רחל בוחבוט ז"ל‬
‫עליה בת רחל ז"ל‬
‫רינה בת אסתר ז"ל‬
‫אהרן עטרי ז"ל‬
‫גבריאל נילי ז"ל‬
‫מרדכי דבסטני ז"ל‬
‫רבקה אסתר בת מרים ז"ל‬
‫יוסף דהן זצ"ל‬
‫בנימין בוני טאובר ז"ל‬
‫יאיר הכהן בן מרים ז"ל‬
‫אוריה רחל בת תמר ז"ל‬
‫חנניה מלכה ז"ל‬
‫טליה מירב אשרף ז"ל‬
‫יעקב ופרנג נסיר ז"ל‬
‫בלהה בת מנחם מנדל ז"ל‬
‫נחמה בת מרדכי ז"ל‬
‫אברהם בן שלמה ז"ל‬
‫‪365‬‬
‫אשר‬
‫אהרון סולימניאן הכהן ז''ל‬
‫דוד בן צבי בן ששון זצ''ל‬
‫יהודה ביטון ז"ל‬
‫אמנון ניסים ז''ל‬
‫הרב מנחם החכם זצ''ל‬
‫הרב עמנואל משעלי זצ''ל‬
‫יחזקאל מלמד ז''ל‬
‫שלמה לורי ז''ל‬
‫עזרא מלמד ז''ל‬
‫אריה רביב בן קלרה ז"ל‪.‬‬
‫אליהו בן רחל ז"ל‬
‫הרב יוסף כהן זצ"ל‪.‬‬
‫אמרולה יצחקיאן ז"ל‬
‫חנוכה חכם ז"ל‬
‫פנינה בת רחל ז"ל‬
‫רפאל פרץ ז"ל‬
‫נעימה טאוס בת שרה ז"ל‬
‫שרה חיה בת רונית ז"ל‬
‫רחל בת חנניה ז"ל‬
‫יעקב בן רינה ז"ל‬
‫רבי רפאל אנקונינה זצ"ל‬
‫רחל בת שמחה חכם ז"ל‬
‫פיבי בת אסתר ז"ל‬
‫שלום בן טובה ז"ל‬
‫שלמה בן אליעזר ז"ל‬